הורדה - spindel.co.il
Download
Report
Transcript הורדה - spindel.co.il
תאגיד הנו אגד של אנשים שהתאגדו למטרה מסוימת ,מתוך
מחשבה שבדרך ההתאגדות הם יגשימו את מטרתם בצורה טובה
יותר מאשר כל אחד בנפרד .למעשה כיום הזכות להתאגד ,מה
שמכונה חירות ההתאגדות ,היא זכות יסוד של הפרט .מעבר לכך,
הפסיקה מתייחסת לזכות להתאגד גם כחלק מחופש הביטוי
והזכות להגשמה עצמית של האדם .תאגיד מהמילה "אגד",
כלומר קיבוץ מסוים ,התחברות מסוימת וההתחברות היא למען
עניין מסוים ,מטרה מלכדת.
כיום התפיסה היא שתאגיד הוא חוזה .אך אין מדובר בחוזה רגיל
אלא בחוזה ארוך טווח .בעצם התאגיד נתפס כפקעת של חוזים,
"קונצרט של חוזים" .התאגיד קשור בחוזה עם בעלי המניות,
נושים ,לקוחות ,צרכנים ועם נושאי משרה (עובדים ,הנהלה).
ישנם מספר סוגים של תאגידים:
חברה ממשלתית :תאגיד שלא שייך רק למשפט הפרטי יש בו
גם עניין מנהלי ,ציבורי .נכפים עליו הסדרים מטעם הריבון.
תאגיד שכיח אולם לא נעסוק בו הרבה מאחר ונכפים עליו
דברים נוספים .חוק החברות הממשלתיות מסדיר את העניין
הזה.
עמותה – מוסדרת בחוק העמותות.
לפי ס' 1לחוק העמותות ,עמותה היא תאגיד שקם למטרה שלא
מכוונת לחלוקת רווחים אלא למטרה ציבורית חברתית .עמותה
תמיד תהיה בעלת אחריות מוגבלת.
ישנם מספר סוגים של תאגידים:
אגודה שיתופית -אגודה שיתופית הוא תאגיד אשר מוקם כדי
לקדם עקרונות של הקולקטיב כמו שוויון ,צדק ,דאגה לכלל
המשתתפים וכו' .גם אגודה שיתופית היא אישיות משפטית
נפרדת.
זו התאגדות של מספר בני אדם שיש להם אינטרס כלכלי אולם
לא הרווח מעניין אותם אלא יותר העזרה ההדדית,
הסולידאריות .לדוגמא :קיבוצים ,אגד ,קו-אופ ,מושבים.
שותפות – כאן המטרה עסקית ,פרטית ,כאן הפתרון שמוצע הוא
פקודת השותפות .בס' 1לפקודת השותפות -מדובר על קבוצה של
אנשים שחברו להפקת רווחים.
ישנם מספר סוגים של תאגידים:
( המשך שותפות) הייחוד של השותפות היא שכל השותפים לא
רק מגייסים הון אלא אף מנהלים את השותפות .בשותפות
בניגוד לחברה יש חשיבות להיבט הפרסונאלי של השותפים-אם
אחד השותפים לא מעוניין יותר בשותף השני השותפות
מתפרקת .כך למשל אם אחד השותפים הולך לעולמו ,פגה
השותפות .סעיף 20קובע אחריות אישית של השותף לחובות
השותפויות .ישנה גם שותפות מוגבלת בה השותף לא אחראי
לחובות השותפות אולם אז הוא אינו ראשי לנהל.
ישנם מספר סוגים של תאגידים:
חברה -סעיף 11לחוק החברות קובע כי מה שמאפיין סוג זה של
תאגיד הוא שהתכלית שלו היא לפעול על פי שיקולים עסקיים
להשאת רווחים "וניתן להביא בחשבון במסגרת שיקולים אלה,
בין היתר ,את ענייניהם של נושיה ,עובדיה ואת עניינו של
הציבור".
החברה היא התאגיד השכיח ביותר בעולם אשר תרם רבות
להתפתחות הטכנולוגית ולחברה האנושית ,אך גרם גם ללא מעט
צרות .בעבר סוג של תאגיד הוסדר בפקודת החברות ואילו כיום
החברות.
חוק
הינו
הספציפי
הדין
ישנם 2סוגי חברות :חברה פרטית וחברה ציבורית.
חוק החברות החדש נוטש הגדרות ישנות של סוגי החברות ,וקובע
בסעיף 1כי חברה ציבורית היא חברה שהמניות שלה נסחרות
בבורסה או שהן הוצעו לציבור באמצעות תשקיף (תשקיף מסמך
המשקף את מצב החברה ,מצב הנכסים ,התחייבויות )...והמניות
מוחזקות בידי הציבור .כאן אפשר בקלות להעביר את
האינטרסים מאדם לאדם (עקרון העבירות).
חברה פרטית מוגדרת על דרך השלילה ,כלומר ,כל חברה שאינה
ציבורית.
האם אלמנט העבירות טוב לחברה או שלא?
העבירות מקנה נזילות כך שנוכל לפדות את המניה בכל זמן
שנרצה ולכן כבעל מניות ברור שנעדיף עבירות .מחקרים מראים
כי כאשר חברה מחליטה להפוך לציבורית ולהיסחר בבורסה ,זה
כשלעצמו מעלה את הערך הכלכלי שלה .חברה ציבורית ,היום,
מחדדת את אלמנט העבירות ולכאורה זה מצוין אך יחד עם זאת
עבירות גבוהה מחריפה את בעיית הנציג בה יש המון בעלי מניות
מפוזרים שלא ניתן למצוא אותם ולא ממש אכפת להם מה קורה
בחברה (אדישות רציונאלית).
סעיף 15לחוק החברות " :לכל חברה יהיה תקנון כמפורט
בסימן זה".
זה המסמך הבסיסי של החברה ,כאשר רוצים להתקשר עם
חברה ולדעת מיהי ומה היא יש לפנות לתקנון של החברה .לפי
פקודת החברות ,ישנה דרישה לתזכיר ותקנון ,אך כיום די
במסמך אחד ויחיד -תקנון.
סעיף (17א) לחוק החברות" :דין התקנון כדין חוזה בין החברה
ובין בעלי מניותיה ובינם לבין עצמם".
החוזה הוא בין החברה לבין בעלי מניותיה ובין בעלי מניות
לעצמם .מדובר בחוזה ולכן כל דיני החוזים חלים על התקנון
חוזה.
הפרת
מהווה
תקנון
והפרת
המשך חסרונות העיקרון של אחריות מוגבלת
בעייתי לגבי נושים לא רצוניים ,נושה לא רצוני הוא נושה נזיקי
למשל אדם שנדרס על ידי רכב של חברה .אף אחד לא שאל את
אותו אדם אם בחר להידרס על ידי חברה שאין לה כסף לשלם
את הפיצויים.
אז איך בכל זאת מסננים את החסרונות ושומרים על היתרונות?
הפיתרון :להשתמש בחריג :הרמת מסך :הטלת אחריות אישית
על המשקיעים ,אלו שעומדים מאחורי התאגיד .הרמת המסך
צריכה להיות מאוד חריגה כי ברגע שעושים זאת זה יכול לשתק
חברה וגיוס ההון.
משקיע שידע שייתכן ויטילו עליו אחריות אישית ,יימנע
מלהשקיע .לכן חריג "הרמת המסך" נעשה בצמצום.
עקרון שני החברה היא אישיות משפטית נפרדת ועצמאית :בני
האדם הם אישיות משפטיות לפי חוק הכשרות המשפטית ,אך
האישיות המשפטית של בני האדם היא טבעית .החברה היא
אישיות משפטית מלאכותית ,היא פיקציה ,אך היא נפרדת
ועצמאית -החברה היא גוף שיכול לתבוע ולהיתבע ,החברה יכולה
לשאת על עצמה זכויות וחובות .החברה יכולה למכור ולרכוש
ואף להירשם כבעל הנכס .החברה יכולה לתבוע ולבצע עבירות
פליליות.
ס' 4לחוק החברות :חברה היא אישיות משפטית כשרה לכל
זכות ,חובה ופעולה המתיישבת עם אופייה וטבעה כגוף מואגד.
כלומר ,החברה היא גם אישיות משפטית נפרדת ,ויש לה גם
כשרות כללית.
עיקרון שלישי :העבירות :ההשקעה בחברה להבדיל מהשקעה
בתאגידים אחרים מאופיינת בכך שהיא עבירה ,תמיד ניתן
להעביר מניות למישהו אחר (בחברה פרטית העיקרון הוגבל מאוד
ע"י כך שבעל מניות היה חייב להציע את מניותיו לבעל מניות
אחר לפני פנייתו לשוק הפתוח) .לעומת זאת בס' 40לפק'
השותפות -קל להיכנס לשותפות אך קשה לצאת ,ובכל מקרה יש
הרבה מגבלות על הנכנסים החדשים .בחברה ציבורית הרבה יותר
קל להעביר את הנכסים .עקרון זה מעודד את גיוס ההון
מלכתחילה ,כי אם האדם יודע שבכל עת הוא יוכל לצאת אז לא
יהיה אכפת לו להיכנס מלכתחילה.
עקרון רביעי הנהלה מרכזית :החברה מקבלת החלטות באמצעות
אנשי מקצוע שבעלי המניות בוחרים .לכן מודל החברה מתאים
לאנשים שלא מבינים בניהול/לא מעניין אותם ניהול ,כי הם
יכולים להשקיע בחברה ולתת את ניהול העניינים בידי אנשים
שזה המקצוע שלהם וזה נתפס כיתרון גדול עבורם (גם אם
יצטרכו בעלי המניות לשלם שכר ניהול למנהלים) .החברה לא
מקבלת החלטות על ידי כלל בעלי המניות שלה כי זה כמעט בלתי
אפשרי וזה בטח לא אפקטיבי בכלל כמות בעלי המניות ובאופן בו
הם מפוזרים ברחבי העולם .לכן ,חברה מקבלת החלטות
באמצעות מוסדות מטעמה שנקראים אורגנים .סעיף 46לחוק
החברות קובע מי הם אותם הארגונים ונותן הגדרה היררכית:
"האורגנים שלה חברה הם האסיפה הכללית ,הדירקטוריון
(מועצת המנהלים) ,המנהל הכללי.
סמכויות המנכ"ל -סעיף 121לחוק קובע מהן סמכויות המנכ"ל
ואומר כי המנכ"ל אחראי לסמכויות הניהול והביצוע .סעיף 120
מדבר על ניהול שוטף של החברה כחלק מסמכות המנכ"ל,
במסגרת הנחיות הדירקטוריון .מדובר בקודקוד שמומחיותו היא
ניהול והוא נבחר לצורך זה בלבד.
המונח המסמל יותר מכל את ההפרדה האמורה הוא "מסך
ההתאגדות" ,שמצידו האחד ניצבים בעלי מניות החברה ונושאי
המשרה של החברה ,ומצידו השני ניצבת החברה עצמה.
כלומר" ,מסך ההתאגדות" הוא פיקציה ,דימוי של מסך תיאורטי
שמפריד בין החברה -זכויותיה וחובותיה ,ובין בעלי המניות
בחברה ונושאי המשרה בה .הפיקציה הזו היא יישום הכלל של
האישיות המשפטית הנפרדת של החברה ,הנבדלת מאישיות
בעליה ומנהליה.
המשמעות היא :מצד אחד ,המסך יוצר חיץ ומונע ממשהו מבחוץ
(נושה ,ספק) להגיע לאורגן ישירות.
מצד שני ,חברה זה מונח "מעורפל" ,שכן היא מורכבת מאוסף של
פעולות של פרטים ,ולכן מתייחסים לכל פעולה שמבצע בעל
תפקיד כפעולה שאינה אישית שלו ,אלא פעולה שהחברה בצעה.
מה היא "תורת האורגנים"?
ישנם בעלי תפקיד בחברה ,אשר מזוהים עם החברה ,רצונם הוא
כרצון החברה וכך גם לגבי מעשיהם ומחדליהם .על פי תורת
האורגנים ,אנשים מסוימים בחברה -אורגניה ,למשל אתם
כמנהלי החברה ,מהווים את המוח של החברה ,את מרכז
העצבים שלה ,את האני "האחר" שלה .במקרה שכזה מייחסים
לחברה את מחשבות ופעולות אורגניה וכך מעניקים לחברה
מימד אנושי אשר מסייע בהטלת אחריות על החברה.
אם כן ,מי נחשב אורגן החברה?
שאלה :מהו החיסרון בכך שכל פעולותיו של המנכ"ל מיוחסות
לחברה (כך שלכאורה מוענקת מעין חסינות למנכ"ל)?
בצידה של פעולת הטלת אחריות אישית על האורגן עומדים מספר
יתרונות והצדקות:
עקרון האשם -כל אדם אחראי לפעולותיו שלו ,גם אם הוא עשה
זאת במסגרת תפקידו בחברה.
עקרון ההרתעה היעילה -הטלת אחריות על החברה בלבד בשם
אישיותה המשפטית הנפרדת ובשם האחריות המוגבלת עלולה
ליתן הכשר לפעולות בסיכון גבוה.
שאלה :מהו החיסרון בכך שכל פעולותיו של המנכ"ל מיוחסות
לחברה (כך שלכאורה מוענקת מעין חסינות למנכ"ל)?
בצידה של פעולת הטלת אחריות אישית על האורגן עומדים מספר
יתרונות והצדקות:
עקרון האשם -כל אדם אחראי לפעולותיו שלו ,גם אם הוא עשה
זאת במסגרת תפקידו בחברה.
עקרון ההרתעה היעילה -הטלת אחריות על החברה בלבד בשם
אישיותה המשפטית הנפרדת ובשם האחריות המוגבלת עלולה
ליתן הכשר לפעולות בסיכון גבוה.
לכן ,החוק כן קובע מקרים חריגים ,בהם נייחס את פעולת
החברה לאורגן בחברה.
הרמת מסך –דברנו על "מסך ההתאגדות" ועל תפקידו להפריד
בין חובות וזכויות החברה ובין בעלי החברה או מנהליה .אבל,
מאחר והיו כאלה שנצלו את ההפרדה בין חובות החברה ובין
חובותיהם כמנהלים (לדוגמה) ,יצר המחוקק את החריג לכלל של
האישיות הנפרדת של החברה" :הרמת מסך".
החריג מונע שימוש לרעה באישיות הנפרדת ומאפשר הרמת
המסך החוצץ בין החברה ובין בעליה או מנהליה ,וכך ניתן
לייחס להם את חובות החברה!
שאלה :מה לפי דעתכם חובת זהירות?
חוק החברות קובע בסעיף 253כי נושא משרה יפעל ברמת
מיומנות שבה היה פועל נושא משרה סביר באותה עמדה ואותן
נסיבות ,ובכלל זה ינקוט אמצעים סבירים לקבלת מידע הנוגע
לכדאיות העסקית של פעולה המובאת לאישורו ,או של פעולה
הנעשית על ידיו בתוקף תפקידו.
במילים אחרות :חובת הזהירות ,משמעה לא להתרשל! מי קובע
אם מנכ"ל התרשל? -בית המשפט ,על פי מבחן המנכ"ל הסביר.
[זוכרים את המבחן לרשלנות?].
בתי המשפט קבעו כי נקיטה באמצעי זהירות ורמת מיומנות
סבירה היא הפעלה של שיקול דעת עצמאי של נושא המשרה
ובחינת כל המידע הדרוש לפני ההחלטה ,ובמקרים מסוימים
חובת היוועצות עם הגורמים המתאימים.
האם די בפנייה לייעוץ? לא!
יש לפנות ליועץ בעל ניסיון.
יש לשתף את היועץ במידע.
לעשות זאת בתום לב.
חוות הדעת של היועץ צריכה להיות סבירה.
משמעות הדבר היא ,שמנהל הנתבע לדין יצטרך להראות שאסף
את מלוא האינפורמציה לקבלת ההחלטות בחברה וכי הפעיל
שיקול דעת פעיל ,כך שאין מדובר במחדל גרידא.
שאלה :מה זה חובת אמון?
מנהל של חברה חב חובת אימון בראש ובראשונה כלפי החברה.
בהתאם ,קובע חוק החברות בסעיף 254כי על המנהל להימנע
מניגודי עניינים עם החברה.
כלומר ,משמעותה של חובת האמון היא שמנהל הוא נאמן
לאינטרסים של החברה ולא יפעל בניגוד עניינים.
לחברה קיים מנגנון ,הקבוע בסעיף 255לחוק החברות ,לפיו אם
הוכח כי נושא המשרה פעל בתום לב ,הפעולה או אישורה אינן
פוגעות בטובת החברה ונושא המשרה קיים את חובת הגילוי
בדבר עניין אישי שלו באופן ובזמן מוגדרים ,ניתן להכשיר את
הימצאותו של נושא המשרה בניגוד עניינים.
חובות האמון וחובת הזהירות שחבים נושאי המשרה כלפי
החברה ,כוללים ,בין היתר ,את החובה ללמוד על אופי עסקי
החברה ,להשתתף באופן פעיל וביקורתי בישיבות ולהיות מעורה
בעסקיה ,ללמוד את מבנה הבקרה הפנימית בחברה ,כאשר אין
די בהשתתפות בדיונים ובישיבות גרידא ,כי אם יש חובה ללמוד
היטב לקראת הדיון.
הנה כי כן" ,טענות אליבי" למיניהן ,בסגנון "לא הייתי ,לא
ראיתי ,לא שמעתי" מפי מנהלים לא תסייע בהגנתם.
דוגמא מסכמת :למשל ,בפרשת הבנק למסחר כונס הנכסים
הרשמי ,הגיש לבית המשפט המחוזי בתל-אביב תביעת ענק
בסכום העולה על 270מיליון שקל כנגד האחראים לקריסת הבנק
למסחר ,ביניהם נגד מנהלי הבנק ,נושאי המשרה בו ,חברי
הדירקטוריון ורואי החשבון החיצוניים של הבנק.
ע"א (חי') 2782/04נצר חברה לסחר בע"מ נ' נבואני סאלח
עובדות המקרה :התובעת (המערערת) הינה חברה העוסקת במסחר בציוד
חשמל ומתח גבוה (להלן" :התובעת") .הנתבע (המשיב) (להלן" :הנתבע")
הינו מנהל חברה (להלן" :החברה") ,אשר פנה בשמה לתובעת על מנת לרכוש
מכונה .הנתבע ניהל את המו"מ לרכישת המכונה ,שהסתיים בסיכום על
מכירת המכונה לחברה .עם ההזמנה שולמה מקדמה ,לאחר שיובאה
המכונה לארץ מסר הנתבע לתובעת 7שיקים משוכים מחשבונה של החברה.
כאשר הבנק הנמשך סירב לכבדם.
בית המשפט קבע :בלב הנתבע קינן או היה צריך לקנן החשש שמא החברה
לא תפרע את התחייבויותיה .על פי קביעותיו של בית המשפט ,נכון כי לא כל
אימת שעסק נקלע לקשיים כספיים יש לצפות ממנהליו ובעליו כי יפסיקו כל
פעילות ויכסו את החובות לנושים .כאשר סכנת חדלות הפירעון מוחשית
ביותר מהווה לפיכך חוסר תום לב ויתכן שאף עולה כדי תרמית.
ע"א (חי') 2782/04נצר חברה לסחר בע"מ נ' נבואני סאלח
גם אם ניתן להבין את רצונו של מנהל להימנע ממסירת מידע על מצב
החברה ,מידע שמסירתו לנושים עלול למוטט כל סיכוי להבראת החברה,
הרי שבחירתו של המנהל להימנע ממסירת המידע ,צריכה להעביר אליו את
הסיכון שיצר .משמע ,להטיל עליו אחריות אישית כלפי הצד השלישי שסמך
על המצג שהציג.
תוצאות :בית המשפט הגיע לכלל מסקנה כי יש להטיל על הנתבע אחריות
אישית לפירעון השיקים בשל יצירת המצג הרשלני וחוסר תום הלב .על כן
חויב הנתבע לשלם לתובעת את הסך של ₪ 60,604בצירוף הפרשי הצמדה
וריבית כחוק.
עיכוב /הקפאת הליכים:
מטרתו למנוע מרוץ של נושים שכל אחד מהם רוצה להגיע כמה שיותר מהר
כדי להשיג את הכסף ,כלומר נועד למנוע העדפה שרירותית של נושים.
פירוק -עיכוב הליכים-סעיף 267לפקודת החברות .ההליכים רק מעוכבים
ולא מוקפאים כמו בשיקום .ברגע שיוסדר הנושא ההליך ימשיך
שיקום -סעיף 350לחוק החברות מאפשר לביהמ"ש הקפאת הליכים.
הקפאת ההליכים באה לטובת החברה ,עוצרים את כל הליכי הגבייה
ומאפשרים לחברה לתכנן תוכנית הבראה .במצב זה ההליכים מוקפאים
לחלוטין.
שלב איסוף הנכסים:
פירוק -אוספים את הנכסים ומתחילים למכור כדי לפרוע את החובות
שיקום -רוצים לראות מה יש בחברה-מהם נכסיה .מטרת השלב לאסוף את
כל הנכסים ולראות איך אפשר לנהל אותם אחרת כדי להביא את החברה
לפעילות עסקית
חלוקת הנכסים:
פירוק -שלב קשה לביצוע בעיקר בשל קשיי הערכה (למשל קשה להעריך
שווי של מוניטין) ,אין כלים אחידים להערכת שווי.
סיימנו לאסוף את הנכסים ולמכור אותם וכעת מחלקים את הכסף לפי סדר
הנשייה שדיברנו עליו לפי השעבודים.
שיקום -בשיקום לא מכרנו את הנכסים ומה שצריך לעשות זה למנות נאמן
שהוא יסדיר את התביעות החדשות של החברה כעת לאחר שהחברה
שוקמה .עליו להעריך את שווי החברה שהוא צופה.
סיום ההליך
פירוק -החברה מחוסלת.
שיקום -החברה חוזרת לפעילות מלאה אבל היא פטורה מכל חובות העבר,
החובות היחידים הם אלו שהגדירו בשלב הקודם.
מכירים בדין הישראלי 3מצבי פירוק על פי סעיף 244לפקודת החברות:
פירוק על ידי בית המשפט -באחת מ 5-עילות ,לאחר שנושה ,יועץ משפטי
לממשלה או בעל מניה פנה וביקש לפרק את החברה .המפרק מקבל את כל
ההחלטות.
פירוק מרצון -בעלי המניות קיבלו החלטה לפרק את החברה .הפירוק נעשה
שלא על ידי בית המשפט .פירוק כזה לא יכול להיות במצב של חדלות
פירעון .האורגנים בחברה נשארים.
פירוק בפיקוח (של בית המשפט) -פירוק שהתחיל מרצון ואז אחד הנושים
פונה לבית משפט כדי שיהיה פיקוח בית המשפט .במצב זה חלק מהסמכויות
של האורגנים מצויות בפיקוח בית משפט.
אין במצגת זו כדי להוות יעוץ משפטי .בכל עניין נוסף ניתן לפנות
לצוות משרדנו.