המסלול לאמנות , מכללת "תלפיות" חולון . שרי זאגא : אורב לבית ארבע יצירות : ציורי שמן על בד , ג'סו על בד , וידאו ארט העורב , הצב והביצים - שמן.
Download ReportTranscript המסלול לאמנות , מכללת "תלפיות" חולון . שרי זאגא : אורב לבית ארבע יצירות : ציורי שמן על בד , ג'סו על בד , וידאו ארט העורב , הצב והביצים - שמן.
Slide 1
המסלול לאמנות,
מכללת "תלפיות" חולון.
שרי זאגא :אורב לבית
ארבע יצירות :ציורי שמן על בד ,ג'סו על בד,
וידאו ארט
העורב ,הצב והביצים -שמן על בד; מיהו
ישראלי? -שמן על בד; עורב עומד על ערימת
ביצים שבורות -ג'סו על בד; בית עלמין צבאי -
וידאו ארט.
שרי מבטאה את אמירתה –כואבת ונוקבת
–בסמלים ,חלקם סמלי-חלום עתירי
משמעות .העורב אורב כדי לגנוב חיים,
הצב הנושא על גבו את ביתו ומתפקידו
לשמור על הבית ולהגן על הביצים –
שחיים בהן ובה בעת הן שברירות ביותר,
ממש כחייו של אדם–הוא הצבא במקרה
זה ,שכמוהו מתנהל באיטיות ויש שאינו
מגן על הבית (כי ידיו כבולות); ישראלי הוא
מי שנאמן למדינה ולערכיה .עתים חלה
טעות בזיהויו משום שהעורב ,זה המרחף
בשמים וזה היושב בכנסת ,לובש לבן
ומתחפש ליונה; ולבסוף ,המוות ,עמו
מתמודדות משפחות השכול ,של חללי
צה"ל ונפגעי פעולות האיבה.
אביבה הובר- Hide and Seek:
הסתר ובקש
ציור בשמן
אביבה מציירת את דיוקנה האישי בלי
לוותר לעצמה ,מושחת את הצבעים
ומותירה לצופה את העולה מידה-מלִּבה-מן
התת-מודע שלה ,בלי ליטוש .כל פנימּה
כמו נחבא מתחת לשכבות הצבע והמבקש
אותו צריך לחפש .ואולי רגליה הניבטות מן
המראה – מיטיבות מן הדיוקן לספר לנו על
בעליהן?
חן ברקאי :עקה או דקה
מיצב
חן בוחנת את תפיסת הזמן בעידן הפוסט-
מודרני ,מתרוצצת עם דרישות התקופה
היוצרות באדם מצבי דחק ועקה ומנסה
להרגיע את הסחרחרה היומיומית,
להביאה
למצב שקול ומאוזן ,כדי לזכות בדקה
אחת ,ואם אפשר אז יותר –של ספיגה
והטמעה ,של שקט ורוגע ,של הענקה
וקבלה.
ליבנה אליקים :פרסונה
וידאו ארט
ליבנה בודקת את מקום המסכה בחיי
האדם; את קו-התפר הדק שבין הנראּות
של ה'אני' האמתי לבין המצג שהוא מעמיד
לעיני זולתו – מצג או מסכה שיש אף בהם
להעיד על פנימיותו למרות היותם מסווה
כביכול
בת-שבע יהב :השבר ושלמותו
צילום/מצגת
בת-שבע מתבוננת בשבר ורואה את יופיו,
את היהלומים המשובצים בו .השבר הוא
אחד עם חיינו .הוא חלק מחיי היומיום
שלנו .השבר ,גם זה החד והמשונן,
הנתפס כמסוכן ,כמכוער וכמיותר ,מהותו
של השלם מוכלת בו והריהו בבחינת שלם
לעִ תו לבנות ולהיבנות ממנו .
אביטל ברנע :פְּני הנסתר
ציור בצבעי אקריליק על קאפה
אביטל מתמודדת עם עוצמת התסכול ,זה
שמתפוצץ בה בפְנים ,והיא שומרת על
פנים חלקים ,נקיים ,בלי שתהא בהם
תנודה קלה שתעיד על מצבה .קווים
ומשיחות
בצבעים עזים ,חריטות בקאפה ותצורת
פנים העולה מתוכם ,כמעט נבלעת בהם,
בכוחם לבטא את הלוך-רוחה.
אורית עופרי פָּנים ּופְּנים
צבעי שמן על בד
אורית מציגה את פָּניה של האישה
היהודייה ממגזרים שונים ,כאשר ההבדל
הוא בכיסוי אשר לראשה .כיסוי זה מסתיר
את הפְנים הנושא בתוכו מחשבות
וקונפליקטים
שטרם הגיעו ליישובם ושעניינם תפקידיה
של האישה– מצד אחד פניהָּ שהם לקראת
התפתחותה ומצד שני ,האם המעניקה
לילדיה.
שלומית אוריין :בעקבות
צילום
שלומית בוחנת את החותם שמותיר אחריו
אדם המהווה מודל לחיקוי .היא מתחקה
אחר עקבותיהם של אנשים המהווים
דוגמא לבאים אחריהם ,כך שהמופע הניּכר
לעין הוא של עקבות ראשונים שראוי להלך
לאורם ובהן עקבות של אלה שפסעו בתוכן
– מתווים כך אפשרות להמשכיות.
הילה שמעון :העוצמה שּברּכּות
בד תחרה
הילה מציגה באמצעות בד תחרה את
האשה -את העדינות והרוך שבה ,את
כושר הזרימה שלה ,את יצירת הנוכחות
הוודאית שלה גם מן ההעדר ומתוך היש.
יעל דרור :איך זה שכוכב אחד לבד
מעז?
ציור בצבעי פנדה
יעל מציירת מגני דוד כסמל שריר וקיים
של העם היהודי ואשר בכוחו לאחד יחד
את כלל האומה .תקופות בהיסטוריה של
העם ,כמו גם מגוון הזרמים שבו ,מתוארים
באמצעות צבעים ,מִ תווים ותצורות שונות
של מגן דוד רבי-מבע ,שבכוחם לבטא רגש
ולעוררו בצופה.
נוי חטואל :הדרך נפקחת
צילום
נוי מציעה הסתכלות ,מזווית שונה ,בדרך
שעושה אדם .הדרך אינה רק מְ קום מעבר
מנקודה אחת לאחרת ,היא עולם ההולך
ונפתח ,חדש ומרתק; היא מאפשרת מסע
גם במחוזות הנפש של ההולך בה ,מרחב
להתפתחות ולגדילה – ויש להתבונן
ולהקשיב לעולֶה ממנה ,כי מעשירה הדרך
את ההלך.
תמר סויסה :עבודה באדמה
צילום
תמר מציגה את נושא העבודה באדמה,
ּבְעין שיש בה צער .האדמה מניבה וברוכה
ומנגד היא כבושה במפעלי ייצור ותעשיה.
אדמת ארץ ישראל מעובדת ונותנת יבולה,
העובדים אותה הם אנשים הזרים בה ולה,
חסרי שרשים ,כשידינו-שלנו מנוערות
מעפרה ורגלינו נודדות ממנה.
דניאלה כהן :אספקלריה
צילום
דניאלה מחפשת את האור גם במקומות
החשוכים .ומוצאת .היא לוכדת מתוך
החושך את האור ,ומציגה אותו מבליח
במפנה של סימטה ובין כבלים מגובבים,
קורן על אספלט ,מהבהב במים ,נובע
ונוגה מדמות אדם השרוי בחשכה; אדם
ואור גנוז בו.
רז שטרית :סבתא ,אמא ואני –
גיל 23
רישומים
רז מציגה שלושה רישומים שהם למעשה
הצגה של שרשרת דורות :של סבתּה ,של
אמּה ושלה ,כשהן בנות אותו הגיל .כל
אשה ומהותה כל אשה ועקרונה; דומה
שכל אחת מכינה את המצע ,מזקקת אותו
עבור בתה .הצופה מוזמן להתבונן בעיני
הנשים :רּכֹות ,נחושות ,קשובות.
מיכל נביאן :ענק
עיבוד פוטושופ
יצירה זו באה לבטא את הקושי הגדול
הנתון בהתמודדות עם מסגרת .בחרתי
להגיש יצירה זו מתוך רגש של בעירה,
מתוך חוויה של מורכבות ומאבקים
פנימיים ביני לבין עצמי בתוך תבניות
המסגרות הפורמאליות הקיימות בממסדים
ובחברה.
יצירה זו מהווה צוהר לעולמם האישי של
אנשים המתקשים להתברג במסגרות
והחשים חוויה של מחנק והיעדר מעוף
ומרחבים.
טובה דדון :בית
צבעי מים וקרעי נייר מעובד על בד
הבית הינו חלק מרכזי וממשי בחיינו.
בילדותינו אנו מובלים וחיים על פי כלליהם
של הורינו ,משהתבגרנו אנו בונים את
ביתנו ונדרשים לתת לו מחשבה.
בעבודה זו מבקשת טובה לעקוף את
המחשבה הרווחת ,המובנת והמוכרת על
אודות מוטיב הבית ולהוביל את המתבונן
בה לזרימת העין על הבד.
ברצונה להעניק לצופה חוויה חזותית
בהיכנסו לתוך בית הנבנה מצורות ומציף
את הבא בו בברכה ובשלווה.
Slide 2
המסלול לאמנות,
מכללת "תלפיות" חולון.
שרי זאגא :אורב לבית
ארבע יצירות :ציורי שמן על בד ,ג'סו על בד,
וידאו ארט
העורב ,הצב והביצים -שמן על בד; מיהו
ישראלי? -שמן על בד; עורב עומד על ערימת
ביצים שבורות -ג'סו על בד; בית עלמין צבאי -
וידאו ארט.
שרי מבטאה את אמירתה –כואבת ונוקבת
–בסמלים ,חלקם סמלי-חלום עתירי
משמעות .העורב אורב כדי לגנוב חיים,
הצב הנושא על גבו את ביתו ומתפקידו
לשמור על הבית ולהגן על הביצים –
שחיים בהן ובה בעת הן שברירות ביותר,
ממש כחייו של אדם–הוא הצבא במקרה
זה ,שכמוהו מתנהל באיטיות ויש שאינו
מגן על הבית (כי ידיו כבולות); ישראלי הוא
מי שנאמן למדינה ולערכיה .עתים חלה
טעות בזיהויו משום שהעורב ,זה המרחף
בשמים וזה היושב בכנסת ,לובש לבן
ומתחפש ליונה; ולבסוף ,המוות ,עמו
מתמודדות משפחות השכול ,של חללי
צה"ל ונפגעי פעולות האיבה.
אביבה הובר- Hide and Seek:
הסתר ובקש
ציור בשמן
אביבה מציירת את דיוקנה האישי בלי
לוותר לעצמה ,מושחת את הצבעים
ומותירה לצופה את העולה מידה-מלִּבה-מן
התת-מודע שלה ,בלי ליטוש .כל פנימּה
כמו נחבא מתחת לשכבות הצבע והמבקש
אותו צריך לחפש .ואולי רגליה הניבטות מן
המראה – מיטיבות מן הדיוקן לספר לנו על
בעליהן?
חן ברקאי :עקה או דקה
מיצב
חן בוחנת את תפיסת הזמן בעידן הפוסט-
מודרני ,מתרוצצת עם דרישות התקופה
היוצרות באדם מצבי דחק ועקה ומנסה
להרגיע את הסחרחרה היומיומית,
להביאה
למצב שקול ומאוזן ,כדי לזכות בדקה
אחת ,ואם אפשר אז יותר –של ספיגה
והטמעה ,של שקט ורוגע ,של הענקה
וקבלה.
ליבנה אליקים :פרסונה
וידאו ארט
ליבנה בודקת את מקום המסכה בחיי
האדם; את קו-התפר הדק שבין הנראּות
של ה'אני' האמתי לבין המצג שהוא מעמיד
לעיני זולתו – מצג או מסכה שיש אף בהם
להעיד על פנימיותו למרות היותם מסווה
כביכול
בת-שבע יהב :השבר ושלמותו
צילום/מצגת
בת-שבע מתבוננת בשבר ורואה את יופיו,
את היהלומים המשובצים בו .השבר הוא
אחד עם חיינו .הוא חלק מחיי היומיום
שלנו .השבר ,גם זה החד והמשונן,
הנתפס כמסוכן ,כמכוער וכמיותר ,מהותו
של השלם מוכלת בו והריהו בבחינת שלם
לעִ תו לבנות ולהיבנות ממנו .
אביטל ברנע :פְּני הנסתר
ציור בצבעי אקריליק על קאפה
אביטל מתמודדת עם עוצמת התסכול ,זה
שמתפוצץ בה בפְנים ,והיא שומרת על
פנים חלקים ,נקיים ,בלי שתהא בהם
תנודה קלה שתעיד על מצבה .קווים
ומשיחות
בצבעים עזים ,חריטות בקאפה ותצורת
פנים העולה מתוכם ,כמעט נבלעת בהם,
בכוחם לבטא את הלוך-רוחה.
אורית עופרי פָּנים ּופְּנים
צבעי שמן על בד
אורית מציגה את פָּניה של האישה
היהודייה ממגזרים שונים ,כאשר ההבדל
הוא בכיסוי אשר לראשה .כיסוי זה מסתיר
את הפְנים הנושא בתוכו מחשבות
וקונפליקטים
שטרם הגיעו ליישובם ושעניינם תפקידיה
של האישה– מצד אחד פניהָּ שהם לקראת
התפתחותה ומצד שני ,האם המעניקה
לילדיה.
שלומית אוריין :בעקבות
צילום
שלומית בוחנת את החותם שמותיר אחריו
אדם המהווה מודל לחיקוי .היא מתחקה
אחר עקבותיהם של אנשים המהווים
דוגמא לבאים אחריהם ,כך שהמופע הניּכר
לעין הוא של עקבות ראשונים שראוי להלך
לאורם ובהן עקבות של אלה שפסעו בתוכן
– מתווים כך אפשרות להמשכיות.
הילה שמעון :העוצמה שּברּכּות
בד תחרה
הילה מציגה באמצעות בד תחרה את
האשה -את העדינות והרוך שבה ,את
כושר הזרימה שלה ,את יצירת הנוכחות
הוודאית שלה גם מן ההעדר ומתוך היש.
יעל דרור :איך זה שכוכב אחד לבד
מעז?
ציור בצבעי פנדה
יעל מציירת מגני דוד כסמל שריר וקיים
של העם היהודי ואשר בכוחו לאחד יחד
את כלל האומה .תקופות בהיסטוריה של
העם ,כמו גם מגוון הזרמים שבו ,מתוארים
באמצעות צבעים ,מִ תווים ותצורות שונות
של מגן דוד רבי-מבע ,שבכוחם לבטא רגש
ולעוררו בצופה.
נוי חטואל :הדרך נפקחת
צילום
נוי מציעה הסתכלות ,מזווית שונה ,בדרך
שעושה אדם .הדרך אינה רק מְ קום מעבר
מנקודה אחת לאחרת ,היא עולם ההולך
ונפתח ,חדש ומרתק; היא מאפשרת מסע
גם במחוזות הנפש של ההולך בה ,מרחב
להתפתחות ולגדילה – ויש להתבונן
ולהקשיב לעולֶה ממנה ,כי מעשירה הדרך
את ההלך.
תמר סויסה :עבודה באדמה
צילום
תמר מציגה את נושא העבודה באדמה,
ּבְעין שיש בה צער .האדמה מניבה וברוכה
ומנגד היא כבושה במפעלי ייצור ותעשיה.
אדמת ארץ ישראל מעובדת ונותנת יבולה,
העובדים אותה הם אנשים הזרים בה ולה,
חסרי שרשים ,כשידינו-שלנו מנוערות
מעפרה ורגלינו נודדות ממנה.
דניאלה כהן :אספקלריה
צילום
דניאלה מחפשת את האור גם במקומות
החשוכים .ומוצאת .היא לוכדת מתוך
החושך את האור ,ומציגה אותו מבליח
במפנה של סימטה ובין כבלים מגובבים,
קורן על אספלט ,מהבהב במים ,נובע
ונוגה מדמות אדם השרוי בחשכה; אדם
ואור גנוז בו.
רז שטרית :סבתא ,אמא ואני –
גיל 23
רישומים
רז מציגה שלושה רישומים שהם למעשה
הצגה של שרשרת דורות :של סבתּה ,של
אמּה ושלה ,כשהן בנות אותו הגיל .כל
אשה ומהותה כל אשה ועקרונה; דומה
שכל אחת מכינה את המצע ,מזקקת אותו
עבור בתה .הצופה מוזמן להתבונן בעיני
הנשים :רּכֹות ,נחושות ,קשובות.
מיכל נביאן :ענק
עיבוד פוטושופ
יצירה זו באה לבטא את הקושי הגדול
הנתון בהתמודדות עם מסגרת .בחרתי
להגיש יצירה זו מתוך רגש של בעירה,
מתוך חוויה של מורכבות ומאבקים
פנימיים ביני לבין עצמי בתוך תבניות
המסגרות הפורמאליות הקיימות בממסדים
ובחברה.
יצירה זו מהווה צוהר לעולמם האישי של
אנשים המתקשים להתברג במסגרות
והחשים חוויה של מחנק והיעדר מעוף
ומרחבים.
טובה דדון :בית
צבעי מים וקרעי נייר מעובד על בד
הבית הינו חלק מרכזי וממשי בחיינו.
בילדותינו אנו מובלים וחיים על פי כלליהם
של הורינו ,משהתבגרנו אנו בונים את
ביתנו ונדרשים לתת לו מחשבה.
בעבודה זו מבקשת טובה לעקוף את
המחשבה הרווחת ,המובנת והמוכרת על
אודות מוטיב הבית ולהוביל את המתבונן
בה לזרימת העין על הבד.
ברצונה להעניק לצופה חוויה חזותית
בהיכנסו לתוך בית הנבנה מצורות ומציף
את הבא בו בברכה ובשלווה.
Slide 3
המסלול לאמנות,
מכללת "תלפיות" חולון.
שרי זאגא :אורב לבית
ארבע יצירות :ציורי שמן על בד ,ג'סו על בד,
וידאו ארט
העורב ,הצב והביצים -שמן על בד; מיהו
ישראלי? -שמן על בד; עורב עומד על ערימת
ביצים שבורות -ג'סו על בד; בית עלמין צבאי -
וידאו ארט.
שרי מבטאה את אמירתה –כואבת ונוקבת
–בסמלים ,חלקם סמלי-חלום עתירי
משמעות .העורב אורב כדי לגנוב חיים,
הצב הנושא על גבו את ביתו ומתפקידו
לשמור על הבית ולהגן על הביצים –
שחיים בהן ובה בעת הן שברירות ביותר,
ממש כחייו של אדם–הוא הצבא במקרה
זה ,שכמוהו מתנהל באיטיות ויש שאינו
מגן על הבית (כי ידיו כבולות); ישראלי הוא
מי שנאמן למדינה ולערכיה .עתים חלה
טעות בזיהויו משום שהעורב ,זה המרחף
בשמים וזה היושב בכנסת ,לובש לבן
ומתחפש ליונה; ולבסוף ,המוות ,עמו
מתמודדות משפחות השכול ,של חללי
צה"ל ונפגעי פעולות האיבה.
אביבה הובר- Hide and Seek:
הסתר ובקש
ציור בשמן
אביבה מציירת את דיוקנה האישי בלי
לוותר לעצמה ,מושחת את הצבעים
ומותירה לצופה את העולה מידה-מלִּבה-מן
התת-מודע שלה ,בלי ליטוש .כל פנימּה
כמו נחבא מתחת לשכבות הצבע והמבקש
אותו צריך לחפש .ואולי רגליה הניבטות מן
המראה – מיטיבות מן הדיוקן לספר לנו על
בעליהן?
חן ברקאי :עקה או דקה
מיצב
חן בוחנת את תפיסת הזמן בעידן הפוסט-
מודרני ,מתרוצצת עם דרישות התקופה
היוצרות באדם מצבי דחק ועקה ומנסה
להרגיע את הסחרחרה היומיומית,
להביאה
למצב שקול ומאוזן ,כדי לזכות בדקה
אחת ,ואם אפשר אז יותר –של ספיגה
והטמעה ,של שקט ורוגע ,של הענקה
וקבלה.
ליבנה אליקים :פרסונה
וידאו ארט
ליבנה בודקת את מקום המסכה בחיי
האדם; את קו-התפר הדק שבין הנראּות
של ה'אני' האמתי לבין המצג שהוא מעמיד
לעיני זולתו – מצג או מסכה שיש אף בהם
להעיד על פנימיותו למרות היותם מסווה
כביכול
בת-שבע יהב :השבר ושלמותו
צילום/מצגת
בת-שבע מתבוננת בשבר ורואה את יופיו,
את היהלומים המשובצים בו .השבר הוא
אחד עם חיינו .הוא חלק מחיי היומיום
שלנו .השבר ,גם זה החד והמשונן,
הנתפס כמסוכן ,כמכוער וכמיותר ,מהותו
של השלם מוכלת בו והריהו בבחינת שלם
לעִ תו לבנות ולהיבנות ממנו .
אביטל ברנע :פְּני הנסתר
ציור בצבעי אקריליק על קאפה
אביטל מתמודדת עם עוצמת התסכול ,זה
שמתפוצץ בה בפְנים ,והיא שומרת על
פנים חלקים ,נקיים ,בלי שתהא בהם
תנודה קלה שתעיד על מצבה .קווים
ומשיחות
בצבעים עזים ,חריטות בקאפה ותצורת
פנים העולה מתוכם ,כמעט נבלעת בהם,
בכוחם לבטא את הלוך-רוחה.
אורית עופרי פָּנים ּופְּנים
צבעי שמן על בד
אורית מציגה את פָּניה של האישה
היהודייה ממגזרים שונים ,כאשר ההבדל
הוא בכיסוי אשר לראשה .כיסוי זה מסתיר
את הפְנים הנושא בתוכו מחשבות
וקונפליקטים
שטרם הגיעו ליישובם ושעניינם תפקידיה
של האישה– מצד אחד פניהָּ שהם לקראת
התפתחותה ומצד שני ,האם המעניקה
לילדיה.
שלומית אוריין :בעקבות
צילום
שלומית בוחנת את החותם שמותיר אחריו
אדם המהווה מודל לחיקוי .היא מתחקה
אחר עקבותיהם של אנשים המהווים
דוגמא לבאים אחריהם ,כך שהמופע הניּכר
לעין הוא של עקבות ראשונים שראוי להלך
לאורם ובהן עקבות של אלה שפסעו בתוכן
– מתווים כך אפשרות להמשכיות.
הילה שמעון :העוצמה שּברּכּות
בד תחרה
הילה מציגה באמצעות בד תחרה את
האשה -את העדינות והרוך שבה ,את
כושר הזרימה שלה ,את יצירת הנוכחות
הוודאית שלה גם מן ההעדר ומתוך היש.
יעל דרור :איך זה שכוכב אחד לבד
מעז?
ציור בצבעי פנדה
יעל מציירת מגני דוד כסמל שריר וקיים
של העם היהודי ואשר בכוחו לאחד יחד
את כלל האומה .תקופות בהיסטוריה של
העם ,כמו גם מגוון הזרמים שבו ,מתוארים
באמצעות צבעים ,מִ תווים ותצורות שונות
של מגן דוד רבי-מבע ,שבכוחם לבטא רגש
ולעוררו בצופה.
נוי חטואל :הדרך נפקחת
צילום
נוי מציעה הסתכלות ,מזווית שונה ,בדרך
שעושה אדם .הדרך אינה רק מְ קום מעבר
מנקודה אחת לאחרת ,היא עולם ההולך
ונפתח ,חדש ומרתק; היא מאפשרת מסע
גם במחוזות הנפש של ההולך בה ,מרחב
להתפתחות ולגדילה – ויש להתבונן
ולהקשיב לעולֶה ממנה ,כי מעשירה הדרך
את ההלך.
תמר סויסה :עבודה באדמה
צילום
תמר מציגה את נושא העבודה באדמה,
ּבְעין שיש בה צער .האדמה מניבה וברוכה
ומנגד היא כבושה במפעלי ייצור ותעשיה.
אדמת ארץ ישראל מעובדת ונותנת יבולה,
העובדים אותה הם אנשים הזרים בה ולה,
חסרי שרשים ,כשידינו-שלנו מנוערות
מעפרה ורגלינו נודדות ממנה.
דניאלה כהן :אספקלריה
צילום
דניאלה מחפשת את האור גם במקומות
החשוכים .ומוצאת .היא לוכדת מתוך
החושך את האור ,ומציגה אותו מבליח
במפנה של סימטה ובין כבלים מגובבים,
קורן על אספלט ,מהבהב במים ,נובע
ונוגה מדמות אדם השרוי בחשכה; אדם
ואור גנוז בו.
רז שטרית :סבתא ,אמא ואני –
גיל 23
רישומים
רז מציגה שלושה רישומים שהם למעשה
הצגה של שרשרת דורות :של סבתּה ,של
אמּה ושלה ,כשהן בנות אותו הגיל .כל
אשה ומהותה כל אשה ועקרונה; דומה
שכל אחת מכינה את המצע ,מזקקת אותו
עבור בתה .הצופה מוזמן להתבונן בעיני
הנשים :רּכֹות ,נחושות ,קשובות.
מיכל נביאן :ענק
עיבוד פוטושופ
יצירה זו באה לבטא את הקושי הגדול
הנתון בהתמודדות עם מסגרת .בחרתי
להגיש יצירה זו מתוך רגש של בעירה,
מתוך חוויה של מורכבות ומאבקים
פנימיים ביני לבין עצמי בתוך תבניות
המסגרות הפורמאליות הקיימות בממסדים
ובחברה.
יצירה זו מהווה צוהר לעולמם האישי של
אנשים המתקשים להתברג במסגרות
והחשים חוויה של מחנק והיעדר מעוף
ומרחבים.
טובה דדון :בית
צבעי מים וקרעי נייר מעובד על בד
הבית הינו חלק מרכזי וממשי בחיינו.
בילדותינו אנו מובלים וחיים על פי כלליהם
של הורינו ,משהתבגרנו אנו בונים את
ביתנו ונדרשים לתת לו מחשבה.
בעבודה זו מבקשת טובה לעקוף את
המחשבה הרווחת ,המובנת והמוכרת על
אודות מוטיב הבית ולהוביל את המתבונן
בה לזרימת העין על הבד.
ברצונה להעניק לצופה חוויה חזותית
בהיכנסו לתוך בית הנבנה מצורות ומציף
את הבא בו בברכה ובשלווה.
Slide 4
המסלול לאמנות,
מכללת "תלפיות" חולון.
שרי זאגא :אורב לבית
ארבע יצירות :ציורי שמן על בד ,ג'סו על בד,
וידאו ארט
העורב ,הצב והביצים -שמן על בד; מיהו
ישראלי? -שמן על בד; עורב עומד על ערימת
ביצים שבורות -ג'סו על בד; בית עלמין צבאי -
וידאו ארט.
שרי מבטאה את אמירתה –כואבת ונוקבת
–בסמלים ,חלקם סמלי-חלום עתירי
משמעות .העורב אורב כדי לגנוב חיים,
הצב הנושא על גבו את ביתו ומתפקידו
לשמור על הבית ולהגן על הביצים –
שחיים בהן ובה בעת הן שברירות ביותר,
ממש כחייו של אדם–הוא הצבא במקרה
זה ,שכמוהו מתנהל באיטיות ויש שאינו
מגן על הבית (כי ידיו כבולות); ישראלי הוא
מי שנאמן למדינה ולערכיה .עתים חלה
טעות בזיהויו משום שהעורב ,זה המרחף
בשמים וזה היושב בכנסת ,לובש לבן
ומתחפש ליונה; ולבסוף ,המוות ,עמו
מתמודדות משפחות השכול ,של חללי
צה"ל ונפגעי פעולות האיבה.
אביבה הובר- Hide and Seek:
הסתר ובקש
ציור בשמן
אביבה מציירת את דיוקנה האישי בלי
לוותר לעצמה ,מושחת את הצבעים
ומותירה לצופה את העולה מידה-מלִּבה-מן
התת-מודע שלה ,בלי ליטוש .כל פנימּה
כמו נחבא מתחת לשכבות הצבע והמבקש
אותו צריך לחפש .ואולי רגליה הניבטות מן
המראה – מיטיבות מן הדיוקן לספר לנו על
בעליהן?
חן ברקאי :עקה או דקה
מיצב
חן בוחנת את תפיסת הזמן בעידן הפוסט-
מודרני ,מתרוצצת עם דרישות התקופה
היוצרות באדם מצבי דחק ועקה ומנסה
להרגיע את הסחרחרה היומיומית,
להביאה
למצב שקול ומאוזן ,כדי לזכות בדקה
אחת ,ואם אפשר אז יותר –של ספיגה
והטמעה ,של שקט ורוגע ,של הענקה
וקבלה.
ליבנה אליקים :פרסונה
וידאו ארט
ליבנה בודקת את מקום המסכה בחיי
האדם; את קו-התפר הדק שבין הנראּות
של ה'אני' האמתי לבין המצג שהוא מעמיד
לעיני זולתו – מצג או מסכה שיש אף בהם
להעיד על פנימיותו למרות היותם מסווה
כביכול
בת-שבע יהב :השבר ושלמותו
צילום/מצגת
בת-שבע מתבוננת בשבר ורואה את יופיו,
את היהלומים המשובצים בו .השבר הוא
אחד עם חיינו .הוא חלק מחיי היומיום
שלנו .השבר ,גם זה החד והמשונן,
הנתפס כמסוכן ,כמכוער וכמיותר ,מהותו
של השלם מוכלת בו והריהו בבחינת שלם
לעִ תו לבנות ולהיבנות ממנו .
אביטל ברנע :פְּני הנסתר
ציור בצבעי אקריליק על קאפה
אביטל מתמודדת עם עוצמת התסכול ,זה
שמתפוצץ בה בפְנים ,והיא שומרת על
פנים חלקים ,נקיים ,בלי שתהא בהם
תנודה קלה שתעיד על מצבה .קווים
ומשיחות
בצבעים עזים ,חריטות בקאפה ותצורת
פנים העולה מתוכם ,כמעט נבלעת בהם,
בכוחם לבטא את הלוך-רוחה.
אורית עופרי פָּנים ּופְּנים
צבעי שמן על בד
אורית מציגה את פָּניה של האישה
היהודייה ממגזרים שונים ,כאשר ההבדל
הוא בכיסוי אשר לראשה .כיסוי זה מסתיר
את הפְנים הנושא בתוכו מחשבות
וקונפליקטים
שטרם הגיעו ליישובם ושעניינם תפקידיה
של האישה– מצד אחד פניהָּ שהם לקראת
התפתחותה ומצד שני ,האם המעניקה
לילדיה.
שלומית אוריין :בעקבות
צילום
שלומית בוחנת את החותם שמותיר אחריו
אדם המהווה מודל לחיקוי .היא מתחקה
אחר עקבותיהם של אנשים המהווים
דוגמא לבאים אחריהם ,כך שהמופע הניּכר
לעין הוא של עקבות ראשונים שראוי להלך
לאורם ובהן עקבות של אלה שפסעו בתוכן
– מתווים כך אפשרות להמשכיות.
הילה שמעון :העוצמה שּברּכּות
בד תחרה
הילה מציגה באמצעות בד תחרה את
האשה -את העדינות והרוך שבה ,את
כושר הזרימה שלה ,את יצירת הנוכחות
הוודאית שלה גם מן ההעדר ומתוך היש.
יעל דרור :איך זה שכוכב אחד לבד
מעז?
ציור בצבעי פנדה
יעל מציירת מגני דוד כסמל שריר וקיים
של העם היהודי ואשר בכוחו לאחד יחד
את כלל האומה .תקופות בהיסטוריה של
העם ,כמו גם מגוון הזרמים שבו ,מתוארים
באמצעות צבעים ,מִ תווים ותצורות שונות
של מגן דוד רבי-מבע ,שבכוחם לבטא רגש
ולעוררו בצופה.
נוי חטואל :הדרך נפקחת
צילום
נוי מציעה הסתכלות ,מזווית שונה ,בדרך
שעושה אדם .הדרך אינה רק מְ קום מעבר
מנקודה אחת לאחרת ,היא עולם ההולך
ונפתח ,חדש ומרתק; היא מאפשרת מסע
גם במחוזות הנפש של ההולך בה ,מרחב
להתפתחות ולגדילה – ויש להתבונן
ולהקשיב לעולֶה ממנה ,כי מעשירה הדרך
את ההלך.
תמר סויסה :עבודה באדמה
צילום
תמר מציגה את נושא העבודה באדמה,
ּבְעין שיש בה צער .האדמה מניבה וברוכה
ומנגד היא כבושה במפעלי ייצור ותעשיה.
אדמת ארץ ישראל מעובדת ונותנת יבולה,
העובדים אותה הם אנשים הזרים בה ולה,
חסרי שרשים ,כשידינו-שלנו מנוערות
מעפרה ורגלינו נודדות ממנה.
דניאלה כהן :אספקלריה
צילום
דניאלה מחפשת את האור גם במקומות
החשוכים .ומוצאת .היא לוכדת מתוך
החושך את האור ,ומציגה אותו מבליח
במפנה של סימטה ובין כבלים מגובבים,
קורן על אספלט ,מהבהב במים ,נובע
ונוגה מדמות אדם השרוי בחשכה; אדם
ואור גנוז בו.
רז שטרית :סבתא ,אמא ואני –
גיל 23
רישומים
רז מציגה שלושה רישומים שהם למעשה
הצגה של שרשרת דורות :של סבתּה ,של
אמּה ושלה ,כשהן בנות אותו הגיל .כל
אשה ומהותה כל אשה ועקרונה; דומה
שכל אחת מכינה את המצע ,מזקקת אותו
עבור בתה .הצופה מוזמן להתבונן בעיני
הנשים :רּכֹות ,נחושות ,קשובות.
מיכל נביאן :ענק
עיבוד פוטושופ
יצירה זו באה לבטא את הקושי הגדול
הנתון בהתמודדות עם מסגרת .בחרתי
להגיש יצירה זו מתוך רגש של בעירה,
מתוך חוויה של מורכבות ומאבקים
פנימיים ביני לבין עצמי בתוך תבניות
המסגרות הפורמאליות הקיימות בממסדים
ובחברה.
יצירה זו מהווה צוהר לעולמם האישי של
אנשים המתקשים להתברג במסגרות
והחשים חוויה של מחנק והיעדר מעוף
ומרחבים.
טובה דדון :בית
צבעי מים וקרעי נייר מעובד על בד
הבית הינו חלק מרכזי וממשי בחיינו.
בילדותינו אנו מובלים וחיים על פי כלליהם
של הורינו ,משהתבגרנו אנו בונים את
ביתנו ונדרשים לתת לו מחשבה.
בעבודה זו מבקשת טובה לעקוף את
המחשבה הרווחת ,המובנת והמוכרת על
אודות מוטיב הבית ולהוביל את המתבונן
בה לזרימת העין על הבד.
ברצונה להעניק לצופה חוויה חזותית
בהיכנסו לתוך בית הנבנה מצורות ומציף
את הבא בו בברכה ובשלווה.
Slide 5
המסלול לאמנות,
מכללת "תלפיות" חולון.
שרי זאגא :אורב לבית
ארבע יצירות :ציורי שמן על בד ,ג'סו על בד,
וידאו ארט
העורב ,הצב והביצים -שמן על בד; מיהו
ישראלי? -שמן על בד; עורב עומד על ערימת
ביצים שבורות -ג'סו על בד; בית עלמין צבאי -
וידאו ארט.
שרי מבטאה את אמירתה –כואבת ונוקבת
–בסמלים ,חלקם סמלי-חלום עתירי
משמעות .העורב אורב כדי לגנוב חיים,
הצב הנושא על גבו את ביתו ומתפקידו
לשמור על הבית ולהגן על הביצים –
שחיים בהן ובה בעת הן שברירות ביותר,
ממש כחייו של אדם–הוא הצבא במקרה
זה ,שכמוהו מתנהל באיטיות ויש שאינו
מגן על הבית (כי ידיו כבולות); ישראלי הוא
מי שנאמן למדינה ולערכיה .עתים חלה
טעות בזיהויו משום שהעורב ,זה המרחף
בשמים וזה היושב בכנסת ,לובש לבן
ומתחפש ליונה; ולבסוף ,המוות ,עמו
מתמודדות משפחות השכול ,של חללי
צה"ל ונפגעי פעולות האיבה.
אביבה הובר- Hide and Seek:
הסתר ובקש
ציור בשמן
אביבה מציירת את דיוקנה האישי בלי
לוותר לעצמה ,מושחת את הצבעים
ומותירה לצופה את העולה מידה-מלִּבה-מן
התת-מודע שלה ,בלי ליטוש .כל פנימּה
כמו נחבא מתחת לשכבות הצבע והמבקש
אותו צריך לחפש .ואולי רגליה הניבטות מן
המראה – מיטיבות מן הדיוקן לספר לנו על
בעליהן?
חן ברקאי :עקה או דקה
מיצב
חן בוחנת את תפיסת הזמן בעידן הפוסט-
מודרני ,מתרוצצת עם דרישות התקופה
היוצרות באדם מצבי דחק ועקה ומנסה
להרגיע את הסחרחרה היומיומית,
להביאה
למצב שקול ומאוזן ,כדי לזכות בדקה
אחת ,ואם אפשר אז יותר –של ספיגה
והטמעה ,של שקט ורוגע ,של הענקה
וקבלה.
ליבנה אליקים :פרסונה
וידאו ארט
ליבנה בודקת את מקום המסכה בחיי
האדם; את קו-התפר הדק שבין הנראּות
של ה'אני' האמתי לבין המצג שהוא מעמיד
לעיני זולתו – מצג או מסכה שיש אף בהם
להעיד על פנימיותו למרות היותם מסווה
כביכול
בת-שבע יהב :השבר ושלמותו
צילום/מצגת
בת-שבע מתבוננת בשבר ורואה את יופיו,
את היהלומים המשובצים בו .השבר הוא
אחד עם חיינו .הוא חלק מחיי היומיום
שלנו .השבר ,גם זה החד והמשונן,
הנתפס כמסוכן ,כמכוער וכמיותר ,מהותו
של השלם מוכלת בו והריהו בבחינת שלם
לעִ תו לבנות ולהיבנות ממנו .
אביטל ברנע :פְּני הנסתר
ציור בצבעי אקריליק על קאפה
אביטל מתמודדת עם עוצמת התסכול ,זה
שמתפוצץ בה בפְנים ,והיא שומרת על
פנים חלקים ,נקיים ,בלי שתהא בהם
תנודה קלה שתעיד על מצבה .קווים
ומשיחות
בצבעים עזים ,חריטות בקאפה ותצורת
פנים העולה מתוכם ,כמעט נבלעת בהם,
בכוחם לבטא את הלוך-רוחה.
אורית עופרי פָּנים ּופְּנים
צבעי שמן על בד
אורית מציגה את פָּניה של האישה
היהודייה ממגזרים שונים ,כאשר ההבדל
הוא בכיסוי אשר לראשה .כיסוי זה מסתיר
את הפְנים הנושא בתוכו מחשבות
וקונפליקטים
שטרם הגיעו ליישובם ושעניינם תפקידיה
של האישה– מצד אחד פניהָּ שהם לקראת
התפתחותה ומצד שני ,האם המעניקה
לילדיה.
שלומית אוריין :בעקבות
צילום
שלומית בוחנת את החותם שמותיר אחריו
אדם המהווה מודל לחיקוי .היא מתחקה
אחר עקבותיהם של אנשים המהווים
דוגמא לבאים אחריהם ,כך שהמופע הניּכר
לעין הוא של עקבות ראשונים שראוי להלך
לאורם ובהן עקבות של אלה שפסעו בתוכן
– מתווים כך אפשרות להמשכיות.
הילה שמעון :העוצמה שּברּכּות
בד תחרה
הילה מציגה באמצעות בד תחרה את
האשה -את העדינות והרוך שבה ,את
כושר הזרימה שלה ,את יצירת הנוכחות
הוודאית שלה גם מן ההעדר ומתוך היש.
יעל דרור :איך זה שכוכב אחד לבד
מעז?
ציור בצבעי פנדה
יעל מציירת מגני דוד כסמל שריר וקיים
של העם היהודי ואשר בכוחו לאחד יחד
את כלל האומה .תקופות בהיסטוריה של
העם ,כמו גם מגוון הזרמים שבו ,מתוארים
באמצעות צבעים ,מִ תווים ותצורות שונות
של מגן דוד רבי-מבע ,שבכוחם לבטא רגש
ולעוררו בצופה.
נוי חטואל :הדרך נפקחת
צילום
נוי מציעה הסתכלות ,מזווית שונה ,בדרך
שעושה אדם .הדרך אינה רק מְ קום מעבר
מנקודה אחת לאחרת ,היא עולם ההולך
ונפתח ,חדש ומרתק; היא מאפשרת מסע
גם במחוזות הנפש של ההולך בה ,מרחב
להתפתחות ולגדילה – ויש להתבונן
ולהקשיב לעולֶה ממנה ,כי מעשירה הדרך
את ההלך.
תמר סויסה :עבודה באדמה
צילום
תמר מציגה את נושא העבודה באדמה,
ּבְעין שיש בה צער .האדמה מניבה וברוכה
ומנגד היא כבושה במפעלי ייצור ותעשיה.
אדמת ארץ ישראל מעובדת ונותנת יבולה,
העובדים אותה הם אנשים הזרים בה ולה,
חסרי שרשים ,כשידינו-שלנו מנוערות
מעפרה ורגלינו נודדות ממנה.
דניאלה כהן :אספקלריה
צילום
דניאלה מחפשת את האור גם במקומות
החשוכים .ומוצאת .היא לוכדת מתוך
החושך את האור ,ומציגה אותו מבליח
במפנה של סימטה ובין כבלים מגובבים,
קורן על אספלט ,מהבהב במים ,נובע
ונוגה מדמות אדם השרוי בחשכה; אדם
ואור גנוז בו.
רז שטרית :סבתא ,אמא ואני –
גיל 23
רישומים
רז מציגה שלושה רישומים שהם למעשה
הצגה של שרשרת דורות :של סבתּה ,של
אמּה ושלה ,כשהן בנות אותו הגיל .כל
אשה ומהותה כל אשה ועקרונה; דומה
שכל אחת מכינה את המצע ,מזקקת אותו
עבור בתה .הצופה מוזמן להתבונן בעיני
הנשים :רּכֹות ,נחושות ,קשובות.
מיכל נביאן :ענק
עיבוד פוטושופ
יצירה זו באה לבטא את הקושי הגדול
הנתון בהתמודדות עם מסגרת .בחרתי
להגיש יצירה זו מתוך רגש של בעירה,
מתוך חוויה של מורכבות ומאבקים
פנימיים ביני לבין עצמי בתוך תבניות
המסגרות הפורמאליות הקיימות בממסדים
ובחברה.
יצירה זו מהווה צוהר לעולמם האישי של
אנשים המתקשים להתברג במסגרות
והחשים חוויה של מחנק והיעדר מעוף
ומרחבים.
טובה דדון :בית
צבעי מים וקרעי נייר מעובד על בד
הבית הינו חלק מרכזי וממשי בחיינו.
בילדותינו אנו מובלים וחיים על פי כלליהם
של הורינו ,משהתבגרנו אנו בונים את
ביתנו ונדרשים לתת לו מחשבה.
בעבודה זו מבקשת טובה לעקוף את
המחשבה הרווחת ,המובנת והמוכרת על
אודות מוטיב הבית ולהוביל את המתבונן
בה לזרימת העין על הבד.
ברצונה להעניק לצופה חוויה חזותית
בהיכנסו לתוך בית הנבנה מצורות ומציף
את הבא בו בברכה ובשלווה.
Slide 6
המסלול לאמנות,
מכללת "תלפיות" חולון.
שרי זאגא :אורב לבית
ארבע יצירות :ציורי שמן על בד ,ג'סו על בד,
וידאו ארט
העורב ,הצב והביצים -שמן על בד; מיהו
ישראלי? -שמן על בד; עורב עומד על ערימת
ביצים שבורות -ג'סו על בד; בית עלמין צבאי -
וידאו ארט.
שרי מבטאה את אמירתה –כואבת ונוקבת
–בסמלים ,חלקם סמלי-חלום עתירי
משמעות .העורב אורב כדי לגנוב חיים,
הצב הנושא על גבו את ביתו ומתפקידו
לשמור על הבית ולהגן על הביצים –
שחיים בהן ובה בעת הן שברירות ביותר,
ממש כחייו של אדם–הוא הצבא במקרה
זה ,שכמוהו מתנהל באיטיות ויש שאינו
מגן על הבית (כי ידיו כבולות); ישראלי הוא
מי שנאמן למדינה ולערכיה .עתים חלה
טעות בזיהויו משום שהעורב ,זה המרחף
בשמים וזה היושב בכנסת ,לובש לבן
ומתחפש ליונה; ולבסוף ,המוות ,עמו
מתמודדות משפחות השכול ,של חללי
צה"ל ונפגעי פעולות האיבה.
אביבה הובר- Hide and Seek:
הסתר ובקש
ציור בשמן
אביבה מציירת את דיוקנה האישי בלי
לוותר לעצמה ,מושחת את הצבעים
ומותירה לצופה את העולה מידה-מלִּבה-מן
התת-מודע שלה ,בלי ליטוש .כל פנימּה
כמו נחבא מתחת לשכבות הצבע והמבקש
אותו צריך לחפש .ואולי רגליה הניבטות מן
המראה – מיטיבות מן הדיוקן לספר לנו על
בעליהן?
חן ברקאי :עקה או דקה
מיצב
חן בוחנת את תפיסת הזמן בעידן הפוסט-
מודרני ,מתרוצצת עם דרישות התקופה
היוצרות באדם מצבי דחק ועקה ומנסה
להרגיע את הסחרחרה היומיומית,
להביאה
למצב שקול ומאוזן ,כדי לזכות בדקה
אחת ,ואם אפשר אז יותר –של ספיגה
והטמעה ,של שקט ורוגע ,של הענקה
וקבלה.
ליבנה אליקים :פרסונה
וידאו ארט
ליבנה בודקת את מקום המסכה בחיי
האדם; את קו-התפר הדק שבין הנראּות
של ה'אני' האמתי לבין המצג שהוא מעמיד
לעיני זולתו – מצג או מסכה שיש אף בהם
להעיד על פנימיותו למרות היותם מסווה
כביכול
בת-שבע יהב :השבר ושלמותו
צילום/מצגת
בת-שבע מתבוננת בשבר ורואה את יופיו,
את היהלומים המשובצים בו .השבר הוא
אחד עם חיינו .הוא חלק מחיי היומיום
שלנו .השבר ,גם זה החד והמשונן,
הנתפס כמסוכן ,כמכוער וכמיותר ,מהותו
של השלם מוכלת בו והריהו בבחינת שלם
לעִ תו לבנות ולהיבנות ממנו .
אביטל ברנע :פְּני הנסתר
ציור בצבעי אקריליק על קאפה
אביטל מתמודדת עם עוצמת התסכול ,זה
שמתפוצץ בה בפְנים ,והיא שומרת על
פנים חלקים ,נקיים ,בלי שתהא בהם
תנודה קלה שתעיד על מצבה .קווים
ומשיחות
בצבעים עזים ,חריטות בקאפה ותצורת
פנים העולה מתוכם ,כמעט נבלעת בהם,
בכוחם לבטא את הלוך-רוחה.
אורית עופרי פָּנים ּופְּנים
צבעי שמן על בד
אורית מציגה את פָּניה של האישה
היהודייה ממגזרים שונים ,כאשר ההבדל
הוא בכיסוי אשר לראשה .כיסוי זה מסתיר
את הפְנים הנושא בתוכו מחשבות
וקונפליקטים
שטרם הגיעו ליישובם ושעניינם תפקידיה
של האישה– מצד אחד פניהָּ שהם לקראת
התפתחותה ומצד שני ,האם המעניקה
לילדיה.
שלומית אוריין :בעקבות
צילום
שלומית בוחנת את החותם שמותיר אחריו
אדם המהווה מודל לחיקוי .היא מתחקה
אחר עקבותיהם של אנשים המהווים
דוגמא לבאים אחריהם ,כך שהמופע הניּכר
לעין הוא של עקבות ראשונים שראוי להלך
לאורם ובהן עקבות של אלה שפסעו בתוכן
– מתווים כך אפשרות להמשכיות.
הילה שמעון :העוצמה שּברּכּות
בד תחרה
הילה מציגה באמצעות בד תחרה את
האשה -את העדינות והרוך שבה ,את
כושר הזרימה שלה ,את יצירת הנוכחות
הוודאית שלה גם מן ההעדר ומתוך היש.
יעל דרור :איך זה שכוכב אחד לבד
מעז?
ציור בצבעי פנדה
יעל מציירת מגני דוד כסמל שריר וקיים
של העם היהודי ואשר בכוחו לאחד יחד
את כלל האומה .תקופות בהיסטוריה של
העם ,כמו גם מגוון הזרמים שבו ,מתוארים
באמצעות צבעים ,מִ תווים ותצורות שונות
של מגן דוד רבי-מבע ,שבכוחם לבטא רגש
ולעוררו בצופה.
נוי חטואל :הדרך נפקחת
צילום
נוי מציעה הסתכלות ,מזווית שונה ,בדרך
שעושה אדם .הדרך אינה רק מְ קום מעבר
מנקודה אחת לאחרת ,היא עולם ההולך
ונפתח ,חדש ומרתק; היא מאפשרת מסע
גם במחוזות הנפש של ההולך בה ,מרחב
להתפתחות ולגדילה – ויש להתבונן
ולהקשיב לעולֶה ממנה ,כי מעשירה הדרך
את ההלך.
תמר סויסה :עבודה באדמה
צילום
תמר מציגה את נושא העבודה באדמה,
ּבְעין שיש בה צער .האדמה מניבה וברוכה
ומנגד היא כבושה במפעלי ייצור ותעשיה.
אדמת ארץ ישראל מעובדת ונותנת יבולה,
העובדים אותה הם אנשים הזרים בה ולה,
חסרי שרשים ,כשידינו-שלנו מנוערות
מעפרה ורגלינו נודדות ממנה.
דניאלה כהן :אספקלריה
צילום
דניאלה מחפשת את האור גם במקומות
החשוכים .ומוצאת .היא לוכדת מתוך
החושך את האור ,ומציגה אותו מבליח
במפנה של סימטה ובין כבלים מגובבים,
קורן על אספלט ,מהבהב במים ,נובע
ונוגה מדמות אדם השרוי בחשכה; אדם
ואור גנוז בו.
רז שטרית :סבתא ,אמא ואני –
גיל 23
רישומים
רז מציגה שלושה רישומים שהם למעשה
הצגה של שרשרת דורות :של סבתּה ,של
אמּה ושלה ,כשהן בנות אותו הגיל .כל
אשה ומהותה כל אשה ועקרונה; דומה
שכל אחת מכינה את המצע ,מזקקת אותו
עבור בתה .הצופה מוזמן להתבונן בעיני
הנשים :רּכֹות ,נחושות ,קשובות.
מיכל נביאן :ענק
עיבוד פוטושופ
יצירה זו באה לבטא את הקושי הגדול
הנתון בהתמודדות עם מסגרת .בחרתי
להגיש יצירה זו מתוך רגש של בעירה,
מתוך חוויה של מורכבות ומאבקים
פנימיים ביני לבין עצמי בתוך תבניות
המסגרות הפורמאליות הקיימות בממסדים
ובחברה.
יצירה זו מהווה צוהר לעולמם האישי של
אנשים המתקשים להתברג במסגרות
והחשים חוויה של מחנק והיעדר מעוף
ומרחבים.
טובה דדון :בית
צבעי מים וקרעי נייר מעובד על בד
הבית הינו חלק מרכזי וממשי בחיינו.
בילדותינו אנו מובלים וחיים על פי כלליהם
של הורינו ,משהתבגרנו אנו בונים את
ביתנו ונדרשים לתת לו מחשבה.
בעבודה זו מבקשת טובה לעקוף את
המחשבה הרווחת ,המובנת והמוכרת על
אודות מוטיב הבית ולהוביל את המתבונן
בה לזרימת העין על הבד.
ברצונה להעניק לצופה חוויה חזותית
בהיכנסו לתוך בית הנבנה מצורות ומציף
את הבא בו בברכה ובשלווה.
Slide 7
המסלול לאמנות,
מכללת "תלפיות" חולון.
שרי זאגא :אורב לבית
ארבע יצירות :ציורי שמן על בד ,ג'סו על בד,
וידאו ארט
העורב ,הצב והביצים -שמן על בד; מיהו
ישראלי? -שמן על בד; עורב עומד על ערימת
ביצים שבורות -ג'סו על בד; בית עלמין צבאי -
וידאו ארט.
שרי מבטאה את אמירתה –כואבת ונוקבת
–בסמלים ,חלקם סמלי-חלום עתירי
משמעות .העורב אורב כדי לגנוב חיים,
הצב הנושא על גבו את ביתו ומתפקידו
לשמור על הבית ולהגן על הביצים –
שחיים בהן ובה בעת הן שברירות ביותר,
ממש כחייו של אדם–הוא הצבא במקרה
זה ,שכמוהו מתנהל באיטיות ויש שאינו
מגן על הבית (כי ידיו כבולות); ישראלי הוא
מי שנאמן למדינה ולערכיה .עתים חלה
טעות בזיהויו משום שהעורב ,זה המרחף
בשמים וזה היושב בכנסת ,לובש לבן
ומתחפש ליונה; ולבסוף ,המוות ,עמו
מתמודדות משפחות השכול ,של חללי
צה"ל ונפגעי פעולות האיבה.
אביבה הובר- Hide and Seek:
הסתר ובקש
ציור בשמן
אביבה מציירת את דיוקנה האישי בלי
לוותר לעצמה ,מושחת את הצבעים
ומותירה לצופה את העולה מידה-מלִּבה-מן
התת-מודע שלה ,בלי ליטוש .כל פנימּה
כמו נחבא מתחת לשכבות הצבע והמבקש
אותו צריך לחפש .ואולי רגליה הניבטות מן
המראה – מיטיבות מן הדיוקן לספר לנו על
בעליהן?
חן ברקאי :עקה או דקה
מיצב
חן בוחנת את תפיסת הזמן בעידן הפוסט-
מודרני ,מתרוצצת עם דרישות התקופה
היוצרות באדם מצבי דחק ועקה ומנסה
להרגיע את הסחרחרה היומיומית,
להביאה
למצב שקול ומאוזן ,כדי לזכות בדקה
אחת ,ואם אפשר אז יותר –של ספיגה
והטמעה ,של שקט ורוגע ,של הענקה
וקבלה.
ליבנה אליקים :פרסונה
וידאו ארט
ליבנה בודקת את מקום המסכה בחיי
האדם; את קו-התפר הדק שבין הנראּות
של ה'אני' האמתי לבין המצג שהוא מעמיד
לעיני זולתו – מצג או מסכה שיש אף בהם
להעיד על פנימיותו למרות היותם מסווה
כביכול
בת-שבע יהב :השבר ושלמותו
צילום/מצגת
בת-שבע מתבוננת בשבר ורואה את יופיו,
את היהלומים המשובצים בו .השבר הוא
אחד עם חיינו .הוא חלק מחיי היומיום
שלנו .השבר ,גם זה החד והמשונן,
הנתפס כמסוכן ,כמכוער וכמיותר ,מהותו
של השלם מוכלת בו והריהו בבחינת שלם
לעִ תו לבנות ולהיבנות ממנו .
אביטל ברנע :פְּני הנסתר
ציור בצבעי אקריליק על קאפה
אביטל מתמודדת עם עוצמת התסכול ,זה
שמתפוצץ בה בפְנים ,והיא שומרת על
פנים חלקים ,נקיים ,בלי שתהא בהם
תנודה קלה שתעיד על מצבה .קווים
ומשיחות
בצבעים עזים ,חריטות בקאפה ותצורת
פנים העולה מתוכם ,כמעט נבלעת בהם,
בכוחם לבטא את הלוך-רוחה.
אורית עופרי פָּנים ּופְּנים
צבעי שמן על בד
אורית מציגה את פָּניה של האישה
היהודייה ממגזרים שונים ,כאשר ההבדל
הוא בכיסוי אשר לראשה .כיסוי זה מסתיר
את הפְנים הנושא בתוכו מחשבות
וקונפליקטים
שטרם הגיעו ליישובם ושעניינם תפקידיה
של האישה– מצד אחד פניהָּ שהם לקראת
התפתחותה ומצד שני ,האם המעניקה
לילדיה.
שלומית אוריין :בעקבות
צילום
שלומית בוחנת את החותם שמותיר אחריו
אדם המהווה מודל לחיקוי .היא מתחקה
אחר עקבותיהם של אנשים המהווים
דוגמא לבאים אחריהם ,כך שהמופע הניּכר
לעין הוא של עקבות ראשונים שראוי להלך
לאורם ובהן עקבות של אלה שפסעו בתוכן
– מתווים כך אפשרות להמשכיות.
הילה שמעון :העוצמה שּברּכּות
בד תחרה
הילה מציגה באמצעות בד תחרה את
האשה -את העדינות והרוך שבה ,את
כושר הזרימה שלה ,את יצירת הנוכחות
הוודאית שלה גם מן ההעדר ומתוך היש.
יעל דרור :איך זה שכוכב אחד לבד
מעז?
ציור בצבעי פנדה
יעל מציירת מגני דוד כסמל שריר וקיים
של העם היהודי ואשר בכוחו לאחד יחד
את כלל האומה .תקופות בהיסטוריה של
העם ,כמו גם מגוון הזרמים שבו ,מתוארים
באמצעות צבעים ,מִ תווים ותצורות שונות
של מגן דוד רבי-מבע ,שבכוחם לבטא רגש
ולעוררו בצופה.
נוי חטואל :הדרך נפקחת
צילום
נוי מציעה הסתכלות ,מזווית שונה ,בדרך
שעושה אדם .הדרך אינה רק מְ קום מעבר
מנקודה אחת לאחרת ,היא עולם ההולך
ונפתח ,חדש ומרתק; היא מאפשרת מסע
גם במחוזות הנפש של ההולך בה ,מרחב
להתפתחות ולגדילה – ויש להתבונן
ולהקשיב לעולֶה ממנה ,כי מעשירה הדרך
את ההלך.
תמר סויסה :עבודה באדמה
צילום
תמר מציגה את נושא העבודה באדמה,
ּבְעין שיש בה צער .האדמה מניבה וברוכה
ומנגד היא כבושה במפעלי ייצור ותעשיה.
אדמת ארץ ישראל מעובדת ונותנת יבולה,
העובדים אותה הם אנשים הזרים בה ולה,
חסרי שרשים ,כשידינו-שלנו מנוערות
מעפרה ורגלינו נודדות ממנה.
דניאלה כהן :אספקלריה
צילום
דניאלה מחפשת את האור גם במקומות
החשוכים .ומוצאת .היא לוכדת מתוך
החושך את האור ,ומציגה אותו מבליח
במפנה של סימטה ובין כבלים מגובבים,
קורן על אספלט ,מהבהב במים ,נובע
ונוגה מדמות אדם השרוי בחשכה; אדם
ואור גנוז בו.
רז שטרית :סבתא ,אמא ואני –
גיל 23
רישומים
רז מציגה שלושה רישומים שהם למעשה
הצגה של שרשרת דורות :של סבתּה ,של
אמּה ושלה ,כשהן בנות אותו הגיל .כל
אשה ומהותה כל אשה ועקרונה; דומה
שכל אחת מכינה את המצע ,מזקקת אותו
עבור בתה .הצופה מוזמן להתבונן בעיני
הנשים :רּכֹות ,נחושות ,קשובות.
מיכל נביאן :ענק
עיבוד פוטושופ
יצירה זו באה לבטא את הקושי הגדול
הנתון בהתמודדות עם מסגרת .בחרתי
להגיש יצירה זו מתוך רגש של בעירה,
מתוך חוויה של מורכבות ומאבקים
פנימיים ביני לבין עצמי בתוך תבניות
המסגרות הפורמאליות הקיימות בממסדים
ובחברה.
יצירה זו מהווה צוהר לעולמם האישי של
אנשים המתקשים להתברג במסגרות
והחשים חוויה של מחנק והיעדר מעוף
ומרחבים.
טובה דדון :בית
צבעי מים וקרעי נייר מעובד על בד
הבית הינו חלק מרכזי וממשי בחיינו.
בילדותינו אנו מובלים וחיים על פי כלליהם
של הורינו ,משהתבגרנו אנו בונים את
ביתנו ונדרשים לתת לו מחשבה.
בעבודה זו מבקשת טובה לעקוף את
המחשבה הרווחת ,המובנת והמוכרת על
אודות מוטיב הבית ולהוביל את המתבונן
בה לזרימת העין על הבד.
ברצונה להעניק לצופה חוויה חזותית
בהיכנסו לתוך בית הנבנה מצורות ומציף
את הבא בו בברכה ובשלווה.
Slide 8
המסלול לאמנות,
מכללת "תלפיות" חולון.
שרי זאגא :אורב לבית
ארבע יצירות :ציורי שמן על בד ,ג'סו על בד,
וידאו ארט
העורב ,הצב והביצים -שמן על בד; מיהו
ישראלי? -שמן על בד; עורב עומד על ערימת
ביצים שבורות -ג'סו על בד; בית עלמין צבאי -
וידאו ארט.
שרי מבטאה את אמירתה –כואבת ונוקבת
–בסמלים ,חלקם סמלי-חלום עתירי
משמעות .העורב אורב כדי לגנוב חיים,
הצב הנושא על גבו את ביתו ומתפקידו
לשמור על הבית ולהגן על הביצים –
שחיים בהן ובה בעת הן שברירות ביותר,
ממש כחייו של אדם–הוא הצבא במקרה
זה ,שכמוהו מתנהל באיטיות ויש שאינו
מגן על הבית (כי ידיו כבולות); ישראלי הוא
מי שנאמן למדינה ולערכיה .עתים חלה
טעות בזיהויו משום שהעורב ,זה המרחף
בשמים וזה היושב בכנסת ,לובש לבן
ומתחפש ליונה; ולבסוף ,המוות ,עמו
מתמודדות משפחות השכול ,של חללי
צה"ל ונפגעי פעולות האיבה.
אביבה הובר- Hide and Seek:
הסתר ובקש
ציור בשמן
אביבה מציירת את דיוקנה האישי בלי
לוותר לעצמה ,מושחת את הצבעים
ומותירה לצופה את העולה מידה-מלִּבה-מן
התת-מודע שלה ,בלי ליטוש .כל פנימּה
כמו נחבא מתחת לשכבות הצבע והמבקש
אותו צריך לחפש .ואולי רגליה הניבטות מן
המראה – מיטיבות מן הדיוקן לספר לנו על
בעליהן?
חן ברקאי :עקה או דקה
מיצב
חן בוחנת את תפיסת הזמן בעידן הפוסט-
מודרני ,מתרוצצת עם דרישות התקופה
היוצרות באדם מצבי דחק ועקה ומנסה
להרגיע את הסחרחרה היומיומית,
להביאה
למצב שקול ומאוזן ,כדי לזכות בדקה
אחת ,ואם אפשר אז יותר –של ספיגה
והטמעה ,של שקט ורוגע ,של הענקה
וקבלה.
ליבנה אליקים :פרסונה
וידאו ארט
ליבנה בודקת את מקום המסכה בחיי
האדם; את קו-התפר הדק שבין הנראּות
של ה'אני' האמתי לבין המצג שהוא מעמיד
לעיני זולתו – מצג או מסכה שיש אף בהם
להעיד על פנימיותו למרות היותם מסווה
כביכול
בת-שבע יהב :השבר ושלמותו
צילום/מצגת
בת-שבע מתבוננת בשבר ורואה את יופיו,
את היהלומים המשובצים בו .השבר הוא
אחד עם חיינו .הוא חלק מחיי היומיום
שלנו .השבר ,גם זה החד והמשונן,
הנתפס כמסוכן ,כמכוער וכמיותר ,מהותו
של השלם מוכלת בו והריהו בבחינת שלם
לעִ תו לבנות ולהיבנות ממנו .
אביטל ברנע :פְּני הנסתר
ציור בצבעי אקריליק על קאפה
אביטל מתמודדת עם עוצמת התסכול ,זה
שמתפוצץ בה בפְנים ,והיא שומרת על
פנים חלקים ,נקיים ,בלי שתהא בהם
תנודה קלה שתעיד על מצבה .קווים
ומשיחות
בצבעים עזים ,חריטות בקאפה ותצורת
פנים העולה מתוכם ,כמעט נבלעת בהם,
בכוחם לבטא את הלוך-רוחה.
אורית עופרי פָּנים ּופְּנים
צבעי שמן על בד
אורית מציגה את פָּניה של האישה
היהודייה ממגזרים שונים ,כאשר ההבדל
הוא בכיסוי אשר לראשה .כיסוי זה מסתיר
את הפְנים הנושא בתוכו מחשבות
וקונפליקטים
שטרם הגיעו ליישובם ושעניינם תפקידיה
של האישה– מצד אחד פניהָּ שהם לקראת
התפתחותה ומצד שני ,האם המעניקה
לילדיה.
שלומית אוריין :בעקבות
צילום
שלומית בוחנת את החותם שמותיר אחריו
אדם המהווה מודל לחיקוי .היא מתחקה
אחר עקבותיהם של אנשים המהווים
דוגמא לבאים אחריהם ,כך שהמופע הניּכר
לעין הוא של עקבות ראשונים שראוי להלך
לאורם ובהן עקבות של אלה שפסעו בתוכן
– מתווים כך אפשרות להמשכיות.
הילה שמעון :העוצמה שּברּכּות
בד תחרה
הילה מציגה באמצעות בד תחרה את
האשה -את העדינות והרוך שבה ,את
כושר הזרימה שלה ,את יצירת הנוכחות
הוודאית שלה גם מן ההעדר ומתוך היש.
יעל דרור :איך זה שכוכב אחד לבד
מעז?
ציור בצבעי פנדה
יעל מציירת מגני דוד כסמל שריר וקיים
של העם היהודי ואשר בכוחו לאחד יחד
את כלל האומה .תקופות בהיסטוריה של
העם ,כמו גם מגוון הזרמים שבו ,מתוארים
באמצעות צבעים ,מִ תווים ותצורות שונות
של מגן דוד רבי-מבע ,שבכוחם לבטא רגש
ולעוררו בצופה.
נוי חטואל :הדרך נפקחת
צילום
נוי מציעה הסתכלות ,מזווית שונה ,בדרך
שעושה אדם .הדרך אינה רק מְ קום מעבר
מנקודה אחת לאחרת ,היא עולם ההולך
ונפתח ,חדש ומרתק; היא מאפשרת מסע
גם במחוזות הנפש של ההולך בה ,מרחב
להתפתחות ולגדילה – ויש להתבונן
ולהקשיב לעולֶה ממנה ,כי מעשירה הדרך
את ההלך.
תמר סויסה :עבודה באדמה
צילום
תמר מציגה את נושא העבודה באדמה,
ּבְעין שיש בה צער .האדמה מניבה וברוכה
ומנגד היא כבושה במפעלי ייצור ותעשיה.
אדמת ארץ ישראל מעובדת ונותנת יבולה,
העובדים אותה הם אנשים הזרים בה ולה,
חסרי שרשים ,כשידינו-שלנו מנוערות
מעפרה ורגלינו נודדות ממנה.
דניאלה כהן :אספקלריה
צילום
דניאלה מחפשת את האור גם במקומות
החשוכים .ומוצאת .היא לוכדת מתוך
החושך את האור ,ומציגה אותו מבליח
במפנה של סימטה ובין כבלים מגובבים,
קורן על אספלט ,מהבהב במים ,נובע
ונוגה מדמות אדם השרוי בחשכה; אדם
ואור גנוז בו.
רז שטרית :סבתא ,אמא ואני –
גיל 23
רישומים
רז מציגה שלושה רישומים שהם למעשה
הצגה של שרשרת דורות :של סבתּה ,של
אמּה ושלה ,כשהן בנות אותו הגיל .כל
אשה ומהותה כל אשה ועקרונה; דומה
שכל אחת מכינה את המצע ,מזקקת אותו
עבור בתה .הצופה מוזמן להתבונן בעיני
הנשים :רּכֹות ,נחושות ,קשובות.
מיכל נביאן :ענק
עיבוד פוטושופ
יצירה זו באה לבטא את הקושי הגדול
הנתון בהתמודדות עם מסגרת .בחרתי
להגיש יצירה זו מתוך רגש של בעירה,
מתוך חוויה של מורכבות ומאבקים
פנימיים ביני לבין עצמי בתוך תבניות
המסגרות הפורמאליות הקיימות בממסדים
ובחברה.
יצירה זו מהווה צוהר לעולמם האישי של
אנשים המתקשים להתברג במסגרות
והחשים חוויה של מחנק והיעדר מעוף
ומרחבים.
טובה דדון :בית
צבעי מים וקרעי נייר מעובד על בד
הבית הינו חלק מרכזי וממשי בחיינו.
בילדותינו אנו מובלים וחיים על פי כלליהם
של הורינו ,משהתבגרנו אנו בונים את
ביתנו ונדרשים לתת לו מחשבה.
בעבודה זו מבקשת טובה לעקוף את
המחשבה הרווחת ,המובנת והמוכרת על
אודות מוטיב הבית ולהוביל את המתבונן
בה לזרימת העין על הבד.
ברצונה להעניק לצופה חוויה חזותית
בהיכנסו לתוך בית הנבנה מצורות ומציף
את הבא בו בברכה ובשלווה.
Slide 9
המסלול לאמנות,
מכללת "תלפיות" חולון.
שרי זאגא :אורב לבית
ארבע יצירות :ציורי שמן על בד ,ג'סו על בד,
וידאו ארט
העורב ,הצב והביצים -שמן על בד; מיהו
ישראלי? -שמן על בד; עורב עומד על ערימת
ביצים שבורות -ג'סו על בד; בית עלמין צבאי -
וידאו ארט.
שרי מבטאה את אמירתה –כואבת ונוקבת
–בסמלים ,חלקם סמלי-חלום עתירי
משמעות .העורב אורב כדי לגנוב חיים,
הצב הנושא על גבו את ביתו ומתפקידו
לשמור על הבית ולהגן על הביצים –
שחיים בהן ובה בעת הן שברירות ביותר,
ממש כחייו של אדם–הוא הצבא במקרה
זה ,שכמוהו מתנהל באיטיות ויש שאינו
מגן על הבית (כי ידיו כבולות); ישראלי הוא
מי שנאמן למדינה ולערכיה .עתים חלה
טעות בזיהויו משום שהעורב ,זה המרחף
בשמים וזה היושב בכנסת ,לובש לבן
ומתחפש ליונה; ולבסוף ,המוות ,עמו
מתמודדות משפחות השכול ,של חללי
צה"ל ונפגעי פעולות האיבה.
אביבה הובר- Hide and Seek:
הסתר ובקש
ציור בשמן
אביבה מציירת את דיוקנה האישי בלי
לוותר לעצמה ,מושחת את הצבעים
ומותירה לצופה את העולה מידה-מלִּבה-מן
התת-מודע שלה ,בלי ליטוש .כל פנימּה
כמו נחבא מתחת לשכבות הצבע והמבקש
אותו צריך לחפש .ואולי רגליה הניבטות מן
המראה – מיטיבות מן הדיוקן לספר לנו על
בעליהן?
חן ברקאי :עקה או דקה
מיצב
חן בוחנת את תפיסת הזמן בעידן הפוסט-
מודרני ,מתרוצצת עם דרישות התקופה
היוצרות באדם מצבי דחק ועקה ומנסה
להרגיע את הסחרחרה היומיומית,
להביאה
למצב שקול ומאוזן ,כדי לזכות בדקה
אחת ,ואם אפשר אז יותר –של ספיגה
והטמעה ,של שקט ורוגע ,של הענקה
וקבלה.
ליבנה אליקים :פרסונה
וידאו ארט
ליבנה בודקת את מקום המסכה בחיי
האדם; את קו-התפר הדק שבין הנראּות
של ה'אני' האמתי לבין המצג שהוא מעמיד
לעיני זולתו – מצג או מסכה שיש אף בהם
להעיד על פנימיותו למרות היותם מסווה
כביכול
בת-שבע יהב :השבר ושלמותו
צילום/מצגת
בת-שבע מתבוננת בשבר ורואה את יופיו,
את היהלומים המשובצים בו .השבר הוא
אחד עם חיינו .הוא חלק מחיי היומיום
שלנו .השבר ,גם זה החד והמשונן,
הנתפס כמסוכן ,כמכוער וכמיותר ,מהותו
של השלם מוכלת בו והריהו בבחינת שלם
לעִ תו לבנות ולהיבנות ממנו .
אביטל ברנע :פְּני הנסתר
ציור בצבעי אקריליק על קאפה
אביטל מתמודדת עם עוצמת התסכול ,זה
שמתפוצץ בה בפְנים ,והיא שומרת על
פנים חלקים ,נקיים ,בלי שתהא בהם
תנודה קלה שתעיד על מצבה .קווים
ומשיחות
בצבעים עזים ,חריטות בקאפה ותצורת
פנים העולה מתוכם ,כמעט נבלעת בהם,
בכוחם לבטא את הלוך-רוחה.
אורית עופרי פָּנים ּופְּנים
צבעי שמן על בד
אורית מציגה את פָּניה של האישה
היהודייה ממגזרים שונים ,כאשר ההבדל
הוא בכיסוי אשר לראשה .כיסוי זה מסתיר
את הפְנים הנושא בתוכו מחשבות
וקונפליקטים
שטרם הגיעו ליישובם ושעניינם תפקידיה
של האישה– מצד אחד פניהָּ שהם לקראת
התפתחותה ומצד שני ,האם המעניקה
לילדיה.
שלומית אוריין :בעקבות
צילום
שלומית בוחנת את החותם שמותיר אחריו
אדם המהווה מודל לחיקוי .היא מתחקה
אחר עקבותיהם של אנשים המהווים
דוגמא לבאים אחריהם ,כך שהמופע הניּכר
לעין הוא של עקבות ראשונים שראוי להלך
לאורם ובהן עקבות של אלה שפסעו בתוכן
– מתווים כך אפשרות להמשכיות.
הילה שמעון :העוצמה שּברּכּות
בד תחרה
הילה מציגה באמצעות בד תחרה את
האשה -את העדינות והרוך שבה ,את
כושר הזרימה שלה ,את יצירת הנוכחות
הוודאית שלה גם מן ההעדר ומתוך היש.
יעל דרור :איך זה שכוכב אחד לבד
מעז?
ציור בצבעי פנדה
יעל מציירת מגני דוד כסמל שריר וקיים
של העם היהודי ואשר בכוחו לאחד יחד
את כלל האומה .תקופות בהיסטוריה של
העם ,כמו גם מגוון הזרמים שבו ,מתוארים
באמצעות צבעים ,מִ תווים ותצורות שונות
של מגן דוד רבי-מבע ,שבכוחם לבטא רגש
ולעוררו בצופה.
נוי חטואל :הדרך נפקחת
צילום
נוי מציעה הסתכלות ,מזווית שונה ,בדרך
שעושה אדם .הדרך אינה רק מְ קום מעבר
מנקודה אחת לאחרת ,היא עולם ההולך
ונפתח ,חדש ומרתק; היא מאפשרת מסע
גם במחוזות הנפש של ההולך בה ,מרחב
להתפתחות ולגדילה – ויש להתבונן
ולהקשיב לעולֶה ממנה ,כי מעשירה הדרך
את ההלך.
תמר סויסה :עבודה באדמה
צילום
תמר מציגה את נושא העבודה באדמה,
ּבְעין שיש בה צער .האדמה מניבה וברוכה
ומנגד היא כבושה במפעלי ייצור ותעשיה.
אדמת ארץ ישראל מעובדת ונותנת יבולה,
העובדים אותה הם אנשים הזרים בה ולה,
חסרי שרשים ,כשידינו-שלנו מנוערות
מעפרה ורגלינו נודדות ממנה.
דניאלה כהן :אספקלריה
צילום
דניאלה מחפשת את האור גם במקומות
החשוכים .ומוצאת .היא לוכדת מתוך
החושך את האור ,ומציגה אותו מבליח
במפנה של סימטה ובין כבלים מגובבים,
קורן על אספלט ,מהבהב במים ,נובע
ונוגה מדמות אדם השרוי בחשכה; אדם
ואור גנוז בו.
רז שטרית :סבתא ,אמא ואני –
גיל 23
רישומים
רז מציגה שלושה רישומים שהם למעשה
הצגה של שרשרת דורות :של סבתּה ,של
אמּה ושלה ,כשהן בנות אותו הגיל .כל
אשה ומהותה כל אשה ועקרונה; דומה
שכל אחת מכינה את המצע ,מזקקת אותו
עבור בתה .הצופה מוזמן להתבונן בעיני
הנשים :רּכֹות ,נחושות ,קשובות.
מיכל נביאן :ענק
עיבוד פוטושופ
יצירה זו באה לבטא את הקושי הגדול
הנתון בהתמודדות עם מסגרת .בחרתי
להגיש יצירה זו מתוך רגש של בעירה,
מתוך חוויה של מורכבות ומאבקים
פנימיים ביני לבין עצמי בתוך תבניות
המסגרות הפורמאליות הקיימות בממסדים
ובחברה.
יצירה זו מהווה צוהר לעולמם האישי של
אנשים המתקשים להתברג במסגרות
והחשים חוויה של מחנק והיעדר מעוף
ומרחבים.
טובה דדון :בית
צבעי מים וקרעי נייר מעובד על בד
הבית הינו חלק מרכזי וממשי בחיינו.
בילדותינו אנו מובלים וחיים על פי כלליהם
של הורינו ,משהתבגרנו אנו בונים את
ביתנו ונדרשים לתת לו מחשבה.
בעבודה זו מבקשת טובה לעקוף את
המחשבה הרווחת ,המובנת והמוכרת על
אודות מוטיב הבית ולהוביל את המתבונן
בה לזרימת העין על הבד.
ברצונה להעניק לצופה חוויה חזותית
בהיכנסו לתוך בית הנבנה מצורות ומציף
את הבא בו בברכה ובשלווה.
Slide 10
המסלול לאמנות,
מכללת "תלפיות" חולון.
שרי זאגא :אורב לבית
ארבע יצירות :ציורי שמן על בד ,ג'סו על בד,
וידאו ארט
העורב ,הצב והביצים -שמן על בד; מיהו
ישראלי? -שמן על בד; עורב עומד על ערימת
ביצים שבורות -ג'סו על בד; בית עלמין צבאי -
וידאו ארט.
שרי מבטאה את אמירתה –כואבת ונוקבת
–בסמלים ,חלקם סמלי-חלום עתירי
משמעות .העורב אורב כדי לגנוב חיים,
הצב הנושא על גבו את ביתו ומתפקידו
לשמור על הבית ולהגן על הביצים –
שחיים בהן ובה בעת הן שברירות ביותר,
ממש כחייו של אדם–הוא הצבא במקרה
זה ,שכמוהו מתנהל באיטיות ויש שאינו
מגן על הבית (כי ידיו כבולות); ישראלי הוא
מי שנאמן למדינה ולערכיה .עתים חלה
טעות בזיהויו משום שהעורב ,זה המרחף
בשמים וזה היושב בכנסת ,לובש לבן
ומתחפש ליונה; ולבסוף ,המוות ,עמו
מתמודדות משפחות השכול ,של חללי
צה"ל ונפגעי פעולות האיבה.
אביבה הובר- Hide and Seek:
הסתר ובקש
ציור בשמן
אביבה מציירת את דיוקנה האישי בלי
לוותר לעצמה ,מושחת את הצבעים
ומותירה לצופה את העולה מידה-מלִּבה-מן
התת-מודע שלה ,בלי ליטוש .כל פנימּה
כמו נחבא מתחת לשכבות הצבע והמבקש
אותו צריך לחפש .ואולי רגליה הניבטות מן
המראה – מיטיבות מן הדיוקן לספר לנו על
בעליהן?
חן ברקאי :עקה או דקה
מיצב
חן בוחנת את תפיסת הזמן בעידן הפוסט-
מודרני ,מתרוצצת עם דרישות התקופה
היוצרות באדם מצבי דחק ועקה ומנסה
להרגיע את הסחרחרה היומיומית,
להביאה
למצב שקול ומאוזן ,כדי לזכות בדקה
אחת ,ואם אפשר אז יותר –של ספיגה
והטמעה ,של שקט ורוגע ,של הענקה
וקבלה.
ליבנה אליקים :פרסונה
וידאו ארט
ליבנה בודקת את מקום המסכה בחיי
האדם; את קו-התפר הדק שבין הנראּות
של ה'אני' האמתי לבין המצג שהוא מעמיד
לעיני זולתו – מצג או מסכה שיש אף בהם
להעיד על פנימיותו למרות היותם מסווה
כביכול
בת-שבע יהב :השבר ושלמותו
צילום/מצגת
בת-שבע מתבוננת בשבר ורואה את יופיו,
את היהלומים המשובצים בו .השבר הוא
אחד עם חיינו .הוא חלק מחיי היומיום
שלנו .השבר ,גם זה החד והמשונן,
הנתפס כמסוכן ,כמכוער וכמיותר ,מהותו
של השלם מוכלת בו והריהו בבחינת שלם
לעִ תו לבנות ולהיבנות ממנו .
אביטל ברנע :פְּני הנסתר
ציור בצבעי אקריליק על קאפה
אביטל מתמודדת עם עוצמת התסכול ,זה
שמתפוצץ בה בפְנים ,והיא שומרת על
פנים חלקים ,נקיים ,בלי שתהא בהם
תנודה קלה שתעיד על מצבה .קווים
ומשיחות
בצבעים עזים ,חריטות בקאפה ותצורת
פנים העולה מתוכם ,כמעט נבלעת בהם,
בכוחם לבטא את הלוך-רוחה.
אורית עופרי פָּנים ּופְּנים
צבעי שמן על בד
אורית מציגה את פָּניה של האישה
היהודייה ממגזרים שונים ,כאשר ההבדל
הוא בכיסוי אשר לראשה .כיסוי זה מסתיר
את הפְנים הנושא בתוכו מחשבות
וקונפליקטים
שטרם הגיעו ליישובם ושעניינם תפקידיה
של האישה– מצד אחד פניהָּ שהם לקראת
התפתחותה ומצד שני ,האם המעניקה
לילדיה.
שלומית אוריין :בעקבות
צילום
שלומית בוחנת את החותם שמותיר אחריו
אדם המהווה מודל לחיקוי .היא מתחקה
אחר עקבותיהם של אנשים המהווים
דוגמא לבאים אחריהם ,כך שהמופע הניּכר
לעין הוא של עקבות ראשונים שראוי להלך
לאורם ובהן עקבות של אלה שפסעו בתוכן
– מתווים כך אפשרות להמשכיות.
הילה שמעון :העוצמה שּברּכּות
בד תחרה
הילה מציגה באמצעות בד תחרה את
האשה -את העדינות והרוך שבה ,את
כושר הזרימה שלה ,את יצירת הנוכחות
הוודאית שלה גם מן ההעדר ומתוך היש.
יעל דרור :איך זה שכוכב אחד לבד
מעז?
ציור בצבעי פנדה
יעל מציירת מגני דוד כסמל שריר וקיים
של העם היהודי ואשר בכוחו לאחד יחד
את כלל האומה .תקופות בהיסטוריה של
העם ,כמו גם מגוון הזרמים שבו ,מתוארים
באמצעות צבעים ,מִ תווים ותצורות שונות
של מגן דוד רבי-מבע ,שבכוחם לבטא רגש
ולעוררו בצופה.
נוי חטואל :הדרך נפקחת
צילום
נוי מציעה הסתכלות ,מזווית שונה ,בדרך
שעושה אדם .הדרך אינה רק מְ קום מעבר
מנקודה אחת לאחרת ,היא עולם ההולך
ונפתח ,חדש ומרתק; היא מאפשרת מסע
גם במחוזות הנפש של ההולך בה ,מרחב
להתפתחות ולגדילה – ויש להתבונן
ולהקשיב לעולֶה ממנה ,כי מעשירה הדרך
את ההלך.
תמר סויסה :עבודה באדמה
צילום
תמר מציגה את נושא העבודה באדמה,
ּבְעין שיש בה צער .האדמה מניבה וברוכה
ומנגד היא כבושה במפעלי ייצור ותעשיה.
אדמת ארץ ישראל מעובדת ונותנת יבולה,
העובדים אותה הם אנשים הזרים בה ולה,
חסרי שרשים ,כשידינו-שלנו מנוערות
מעפרה ורגלינו נודדות ממנה.
דניאלה כהן :אספקלריה
צילום
דניאלה מחפשת את האור גם במקומות
החשוכים .ומוצאת .היא לוכדת מתוך
החושך את האור ,ומציגה אותו מבליח
במפנה של סימטה ובין כבלים מגובבים,
קורן על אספלט ,מהבהב במים ,נובע
ונוגה מדמות אדם השרוי בחשכה; אדם
ואור גנוז בו.
רז שטרית :סבתא ,אמא ואני –
גיל 23
רישומים
רז מציגה שלושה רישומים שהם למעשה
הצגה של שרשרת דורות :של סבתּה ,של
אמּה ושלה ,כשהן בנות אותו הגיל .כל
אשה ומהותה כל אשה ועקרונה; דומה
שכל אחת מכינה את המצע ,מזקקת אותו
עבור בתה .הצופה מוזמן להתבונן בעיני
הנשים :רּכֹות ,נחושות ,קשובות.
מיכל נביאן :ענק
עיבוד פוטושופ
יצירה זו באה לבטא את הקושי הגדול
הנתון בהתמודדות עם מסגרת .בחרתי
להגיש יצירה זו מתוך רגש של בעירה,
מתוך חוויה של מורכבות ומאבקים
פנימיים ביני לבין עצמי בתוך תבניות
המסגרות הפורמאליות הקיימות בממסדים
ובחברה.
יצירה זו מהווה צוהר לעולמם האישי של
אנשים המתקשים להתברג במסגרות
והחשים חוויה של מחנק והיעדר מעוף
ומרחבים.
טובה דדון :בית
צבעי מים וקרעי נייר מעובד על בד
הבית הינו חלק מרכזי וממשי בחיינו.
בילדותינו אנו מובלים וחיים על פי כלליהם
של הורינו ,משהתבגרנו אנו בונים את
ביתנו ונדרשים לתת לו מחשבה.
בעבודה זו מבקשת טובה לעקוף את
המחשבה הרווחת ,המובנת והמוכרת על
אודות מוטיב הבית ולהוביל את המתבונן
בה לזרימת העין על הבד.
ברצונה להעניק לצופה חוויה חזותית
בהיכנסו לתוך בית הנבנה מצורות ומציף
את הבא בו בברכה ובשלווה.
Slide 11
המסלול לאמנות,
מכללת "תלפיות" חולון.
שרי זאגא :אורב לבית
ארבע יצירות :ציורי שמן על בד ,ג'סו על בד,
וידאו ארט
העורב ,הצב והביצים -שמן על בד; מיהו
ישראלי? -שמן על בד; עורב עומד על ערימת
ביצים שבורות -ג'סו על בד; בית עלמין צבאי -
וידאו ארט.
שרי מבטאה את אמירתה –כואבת ונוקבת
–בסמלים ,חלקם סמלי-חלום עתירי
משמעות .העורב אורב כדי לגנוב חיים,
הצב הנושא על גבו את ביתו ומתפקידו
לשמור על הבית ולהגן על הביצים –
שחיים בהן ובה בעת הן שברירות ביותר,
ממש כחייו של אדם–הוא הצבא במקרה
זה ,שכמוהו מתנהל באיטיות ויש שאינו
מגן על הבית (כי ידיו כבולות); ישראלי הוא
מי שנאמן למדינה ולערכיה .עתים חלה
טעות בזיהויו משום שהעורב ,זה המרחף
בשמים וזה היושב בכנסת ,לובש לבן
ומתחפש ליונה; ולבסוף ,המוות ,עמו
מתמודדות משפחות השכול ,של חללי
צה"ל ונפגעי פעולות האיבה.
אביבה הובר- Hide and Seek:
הסתר ובקש
ציור בשמן
אביבה מציירת את דיוקנה האישי בלי
לוותר לעצמה ,מושחת את הצבעים
ומותירה לצופה את העולה מידה-מלִּבה-מן
התת-מודע שלה ,בלי ליטוש .כל פנימּה
כמו נחבא מתחת לשכבות הצבע והמבקש
אותו צריך לחפש .ואולי רגליה הניבטות מן
המראה – מיטיבות מן הדיוקן לספר לנו על
בעליהן?
חן ברקאי :עקה או דקה
מיצב
חן בוחנת את תפיסת הזמן בעידן הפוסט-
מודרני ,מתרוצצת עם דרישות התקופה
היוצרות באדם מצבי דחק ועקה ומנסה
להרגיע את הסחרחרה היומיומית,
להביאה
למצב שקול ומאוזן ,כדי לזכות בדקה
אחת ,ואם אפשר אז יותר –של ספיגה
והטמעה ,של שקט ורוגע ,של הענקה
וקבלה.
ליבנה אליקים :פרסונה
וידאו ארט
ליבנה בודקת את מקום המסכה בחיי
האדם; את קו-התפר הדק שבין הנראּות
של ה'אני' האמתי לבין המצג שהוא מעמיד
לעיני זולתו – מצג או מסכה שיש אף בהם
להעיד על פנימיותו למרות היותם מסווה
כביכול
בת-שבע יהב :השבר ושלמותו
צילום/מצגת
בת-שבע מתבוננת בשבר ורואה את יופיו,
את היהלומים המשובצים בו .השבר הוא
אחד עם חיינו .הוא חלק מחיי היומיום
שלנו .השבר ,גם זה החד והמשונן,
הנתפס כמסוכן ,כמכוער וכמיותר ,מהותו
של השלם מוכלת בו והריהו בבחינת שלם
לעִ תו לבנות ולהיבנות ממנו .
אביטל ברנע :פְּני הנסתר
ציור בצבעי אקריליק על קאפה
אביטל מתמודדת עם עוצמת התסכול ,זה
שמתפוצץ בה בפְנים ,והיא שומרת על
פנים חלקים ,נקיים ,בלי שתהא בהם
תנודה קלה שתעיד על מצבה .קווים
ומשיחות
בצבעים עזים ,חריטות בקאפה ותצורת
פנים העולה מתוכם ,כמעט נבלעת בהם,
בכוחם לבטא את הלוך-רוחה.
אורית עופרי פָּנים ּופְּנים
צבעי שמן על בד
אורית מציגה את פָּניה של האישה
היהודייה ממגזרים שונים ,כאשר ההבדל
הוא בכיסוי אשר לראשה .כיסוי זה מסתיר
את הפְנים הנושא בתוכו מחשבות
וקונפליקטים
שטרם הגיעו ליישובם ושעניינם תפקידיה
של האישה– מצד אחד פניהָּ שהם לקראת
התפתחותה ומצד שני ,האם המעניקה
לילדיה.
שלומית אוריין :בעקבות
צילום
שלומית בוחנת את החותם שמותיר אחריו
אדם המהווה מודל לחיקוי .היא מתחקה
אחר עקבותיהם של אנשים המהווים
דוגמא לבאים אחריהם ,כך שהמופע הניּכר
לעין הוא של עקבות ראשונים שראוי להלך
לאורם ובהן עקבות של אלה שפסעו בתוכן
– מתווים כך אפשרות להמשכיות.
הילה שמעון :העוצמה שּברּכּות
בד תחרה
הילה מציגה באמצעות בד תחרה את
האשה -את העדינות והרוך שבה ,את
כושר הזרימה שלה ,את יצירת הנוכחות
הוודאית שלה גם מן ההעדר ומתוך היש.
יעל דרור :איך זה שכוכב אחד לבד
מעז?
ציור בצבעי פנדה
יעל מציירת מגני דוד כסמל שריר וקיים
של העם היהודי ואשר בכוחו לאחד יחד
את כלל האומה .תקופות בהיסטוריה של
העם ,כמו גם מגוון הזרמים שבו ,מתוארים
באמצעות צבעים ,מִ תווים ותצורות שונות
של מגן דוד רבי-מבע ,שבכוחם לבטא רגש
ולעוררו בצופה.
נוי חטואל :הדרך נפקחת
צילום
נוי מציעה הסתכלות ,מזווית שונה ,בדרך
שעושה אדם .הדרך אינה רק מְ קום מעבר
מנקודה אחת לאחרת ,היא עולם ההולך
ונפתח ,חדש ומרתק; היא מאפשרת מסע
גם במחוזות הנפש של ההולך בה ,מרחב
להתפתחות ולגדילה – ויש להתבונן
ולהקשיב לעולֶה ממנה ,כי מעשירה הדרך
את ההלך.
תמר סויסה :עבודה באדמה
צילום
תמר מציגה את נושא העבודה באדמה,
ּבְעין שיש בה צער .האדמה מניבה וברוכה
ומנגד היא כבושה במפעלי ייצור ותעשיה.
אדמת ארץ ישראל מעובדת ונותנת יבולה,
העובדים אותה הם אנשים הזרים בה ולה,
חסרי שרשים ,כשידינו-שלנו מנוערות
מעפרה ורגלינו נודדות ממנה.
דניאלה כהן :אספקלריה
צילום
דניאלה מחפשת את האור גם במקומות
החשוכים .ומוצאת .היא לוכדת מתוך
החושך את האור ,ומציגה אותו מבליח
במפנה של סימטה ובין כבלים מגובבים,
קורן על אספלט ,מהבהב במים ,נובע
ונוגה מדמות אדם השרוי בחשכה; אדם
ואור גנוז בו.
רז שטרית :סבתא ,אמא ואני –
גיל 23
רישומים
רז מציגה שלושה רישומים שהם למעשה
הצגה של שרשרת דורות :של סבתּה ,של
אמּה ושלה ,כשהן בנות אותו הגיל .כל
אשה ומהותה כל אשה ועקרונה; דומה
שכל אחת מכינה את המצע ,מזקקת אותו
עבור בתה .הצופה מוזמן להתבונן בעיני
הנשים :רּכֹות ,נחושות ,קשובות.
מיכל נביאן :ענק
עיבוד פוטושופ
יצירה זו באה לבטא את הקושי הגדול
הנתון בהתמודדות עם מסגרת .בחרתי
להגיש יצירה זו מתוך רגש של בעירה,
מתוך חוויה של מורכבות ומאבקים
פנימיים ביני לבין עצמי בתוך תבניות
המסגרות הפורמאליות הקיימות בממסדים
ובחברה.
יצירה זו מהווה צוהר לעולמם האישי של
אנשים המתקשים להתברג במסגרות
והחשים חוויה של מחנק והיעדר מעוף
ומרחבים.
טובה דדון :בית
צבעי מים וקרעי נייר מעובד על בד
הבית הינו חלק מרכזי וממשי בחיינו.
בילדותינו אנו מובלים וחיים על פי כלליהם
של הורינו ,משהתבגרנו אנו בונים את
ביתנו ונדרשים לתת לו מחשבה.
בעבודה זו מבקשת טובה לעקוף את
המחשבה הרווחת ,המובנת והמוכרת על
אודות מוטיב הבית ולהוביל את המתבונן
בה לזרימת העין על הבד.
ברצונה להעניק לצופה חוויה חזותית
בהיכנסו לתוך בית הנבנה מצורות ומציף
את הבא בו בברכה ובשלווה.
Slide 12
המסלול לאמנות,
מכללת "תלפיות" חולון.
שרי זאגא :אורב לבית
ארבע יצירות :ציורי שמן על בד ,ג'סו על בד,
וידאו ארט
העורב ,הצב והביצים -שמן על בד; מיהו
ישראלי? -שמן על בד; עורב עומד על ערימת
ביצים שבורות -ג'סו על בד; בית עלמין צבאי -
וידאו ארט.
שרי מבטאה את אמירתה –כואבת ונוקבת
–בסמלים ,חלקם סמלי-חלום עתירי
משמעות .העורב אורב כדי לגנוב חיים,
הצב הנושא על גבו את ביתו ומתפקידו
לשמור על הבית ולהגן על הביצים –
שחיים בהן ובה בעת הן שברירות ביותר,
ממש כחייו של אדם–הוא הצבא במקרה
זה ,שכמוהו מתנהל באיטיות ויש שאינו
מגן על הבית (כי ידיו כבולות); ישראלי הוא
מי שנאמן למדינה ולערכיה .עתים חלה
טעות בזיהויו משום שהעורב ,זה המרחף
בשמים וזה היושב בכנסת ,לובש לבן
ומתחפש ליונה; ולבסוף ,המוות ,עמו
מתמודדות משפחות השכול ,של חללי
צה"ל ונפגעי פעולות האיבה.
אביבה הובר- Hide and Seek:
הסתר ובקש
ציור בשמן
אביבה מציירת את דיוקנה האישי בלי
לוותר לעצמה ,מושחת את הצבעים
ומותירה לצופה את העולה מידה-מלִּבה-מן
התת-מודע שלה ,בלי ליטוש .כל פנימּה
כמו נחבא מתחת לשכבות הצבע והמבקש
אותו צריך לחפש .ואולי רגליה הניבטות מן
המראה – מיטיבות מן הדיוקן לספר לנו על
בעליהן?
חן ברקאי :עקה או דקה
מיצב
חן בוחנת את תפיסת הזמן בעידן הפוסט-
מודרני ,מתרוצצת עם דרישות התקופה
היוצרות באדם מצבי דחק ועקה ומנסה
להרגיע את הסחרחרה היומיומית,
להביאה
למצב שקול ומאוזן ,כדי לזכות בדקה
אחת ,ואם אפשר אז יותר –של ספיגה
והטמעה ,של שקט ורוגע ,של הענקה
וקבלה.
ליבנה אליקים :פרסונה
וידאו ארט
ליבנה בודקת את מקום המסכה בחיי
האדם; את קו-התפר הדק שבין הנראּות
של ה'אני' האמתי לבין המצג שהוא מעמיד
לעיני זולתו – מצג או מסכה שיש אף בהם
להעיד על פנימיותו למרות היותם מסווה
כביכול
בת-שבע יהב :השבר ושלמותו
צילום/מצגת
בת-שבע מתבוננת בשבר ורואה את יופיו,
את היהלומים המשובצים בו .השבר הוא
אחד עם חיינו .הוא חלק מחיי היומיום
שלנו .השבר ,גם זה החד והמשונן,
הנתפס כמסוכן ,כמכוער וכמיותר ,מהותו
של השלם מוכלת בו והריהו בבחינת שלם
לעִ תו לבנות ולהיבנות ממנו .
אביטל ברנע :פְּני הנסתר
ציור בצבעי אקריליק על קאפה
אביטל מתמודדת עם עוצמת התסכול ,זה
שמתפוצץ בה בפְנים ,והיא שומרת על
פנים חלקים ,נקיים ,בלי שתהא בהם
תנודה קלה שתעיד על מצבה .קווים
ומשיחות
בצבעים עזים ,חריטות בקאפה ותצורת
פנים העולה מתוכם ,כמעט נבלעת בהם,
בכוחם לבטא את הלוך-רוחה.
אורית עופרי פָּנים ּופְּנים
צבעי שמן על בד
אורית מציגה את פָּניה של האישה
היהודייה ממגזרים שונים ,כאשר ההבדל
הוא בכיסוי אשר לראשה .כיסוי זה מסתיר
את הפְנים הנושא בתוכו מחשבות
וקונפליקטים
שטרם הגיעו ליישובם ושעניינם תפקידיה
של האישה– מצד אחד פניהָּ שהם לקראת
התפתחותה ומצד שני ,האם המעניקה
לילדיה.
שלומית אוריין :בעקבות
צילום
שלומית בוחנת את החותם שמותיר אחריו
אדם המהווה מודל לחיקוי .היא מתחקה
אחר עקבותיהם של אנשים המהווים
דוגמא לבאים אחריהם ,כך שהמופע הניּכר
לעין הוא של עקבות ראשונים שראוי להלך
לאורם ובהן עקבות של אלה שפסעו בתוכן
– מתווים כך אפשרות להמשכיות.
הילה שמעון :העוצמה שּברּכּות
בד תחרה
הילה מציגה באמצעות בד תחרה את
האשה -את העדינות והרוך שבה ,את
כושר הזרימה שלה ,את יצירת הנוכחות
הוודאית שלה גם מן ההעדר ומתוך היש.
יעל דרור :איך זה שכוכב אחד לבד
מעז?
ציור בצבעי פנדה
יעל מציירת מגני דוד כסמל שריר וקיים
של העם היהודי ואשר בכוחו לאחד יחד
את כלל האומה .תקופות בהיסטוריה של
העם ,כמו גם מגוון הזרמים שבו ,מתוארים
באמצעות צבעים ,מִ תווים ותצורות שונות
של מגן דוד רבי-מבע ,שבכוחם לבטא רגש
ולעוררו בצופה.
נוי חטואל :הדרך נפקחת
צילום
נוי מציעה הסתכלות ,מזווית שונה ,בדרך
שעושה אדם .הדרך אינה רק מְ קום מעבר
מנקודה אחת לאחרת ,היא עולם ההולך
ונפתח ,חדש ומרתק; היא מאפשרת מסע
גם במחוזות הנפש של ההולך בה ,מרחב
להתפתחות ולגדילה – ויש להתבונן
ולהקשיב לעולֶה ממנה ,כי מעשירה הדרך
את ההלך.
תמר סויסה :עבודה באדמה
צילום
תמר מציגה את נושא העבודה באדמה,
ּבְעין שיש בה צער .האדמה מניבה וברוכה
ומנגד היא כבושה במפעלי ייצור ותעשיה.
אדמת ארץ ישראל מעובדת ונותנת יבולה,
העובדים אותה הם אנשים הזרים בה ולה,
חסרי שרשים ,כשידינו-שלנו מנוערות
מעפרה ורגלינו נודדות ממנה.
דניאלה כהן :אספקלריה
צילום
דניאלה מחפשת את האור גם במקומות
החשוכים .ומוצאת .היא לוכדת מתוך
החושך את האור ,ומציגה אותו מבליח
במפנה של סימטה ובין כבלים מגובבים,
קורן על אספלט ,מהבהב במים ,נובע
ונוגה מדמות אדם השרוי בחשכה; אדם
ואור גנוז בו.
רז שטרית :סבתא ,אמא ואני –
גיל 23
רישומים
רז מציגה שלושה רישומים שהם למעשה
הצגה של שרשרת דורות :של סבתּה ,של
אמּה ושלה ,כשהן בנות אותו הגיל .כל
אשה ומהותה כל אשה ועקרונה; דומה
שכל אחת מכינה את המצע ,מזקקת אותו
עבור בתה .הצופה מוזמן להתבונן בעיני
הנשים :רּכֹות ,נחושות ,קשובות.
מיכל נביאן :ענק
עיבוד פוטושופ
יצירה זו באה לבטא את הקושי הגדול
הנתון בהתמודדות עם מסגרת .בחרתי
להגיש יצירה זו מתוך רגש של בעירה,
מתוך חוויה של מורכבות ומאבקים
פנימיים ביני לבין עצמי בתוך תבניות
המסגרות הפורמאליות הקיימות בממסדים
ובחברה.
יצירה זו מהווה צוהר לעולמם האישי של
אנשים המתקשים להתברג במסגרות
והחשים חוויה של מחנק והיעדר מעוף
ומרחבים.
טובה דדון :בית
צבעי מים וקרעי נייר מעובד על בד
הבית הינו חלק מרכזי וממשי בחיינו.
בילדותינו אנו מובלים וחיים על פי כלליהם
של הורינו ,משהתבגרנו אנו בונים את
ביתנו ונדרשים לתת לו מחשבה.
בעבודה זו מבקשת טובה לעקוף את
המחשבה הרווחת ,המובנת והמוכרת על
אודות מוטיב הבית ולהוביל את המתבונן
בה לזרימת העין על הבד.
ברצונה להעניק לצופה חוויה חזותית
בהיכנסו לתוך בית הנבנה מצורות ומציף
את הבא בו בברכה ובשלווה.
Slide 13
המסלול לאמנות,
מכללת "תלפיות" חולון.
שרי זאגא :אורב לבית
ארבע יצירות :ציורי שמן על בד ,ג'סו על בד,
וידאו ארט
העורב ,הצב והביצים -שמן על בד; מיהו
ישראלי? -שמן על בד; עורב עומד על ערימת
ביצים שבורות -ג'סו על בד; בית עלמין צבאי -
וידאו ארט.
שרי מבטאה את אמירתה –כואבת ונוקבת
–בסמלים ,חלקם סמלי-חלום עתירי
משמעות .העורב אורב כדי לגנוב חיים,
הצב הנושא על גבו את ביתו ומתפקידו
לשמור על הבית ולהגן על הביצים –
שחיים בהן ובה בעת הן שברירות ביותר,
ממש כחייו של אדם–הוא הצבא במקרה
זה ,שכמוהו מתנהל באיטיות ויש שאינו
מגן על הבית (כי ידיו כבולות); ישראלי הוא
מי שנאמן למדינה ולערכיה .עתים חלה
טעות בזיהויו משום שהעורב ,זה המרחף
בשמים וזה היושב בכנסת ,לובש לבן
ומתחפש ליונה; ולבסוף ,המוות ,עמו
מתמודדות משפחות השכול ,של חללי
צה"ל ונפגעי פעולות האיבה.
אביבה הובר- Hide and Seek:
הסתר ובקש
ציור בשמן
אביבה מציירת את דיוקנה האישי בלי
לוותר לעצמה ,מושחת את הצבעים
ומותירה לצופה את העולה מידה-מלִּבה-מן
התת-מודע שלה ,בלי ליטוש .כל פנימּה
כמו נחבא מתחת לשכבות הצבע והמבקש
אותו צריך לחפש .ואולי רגליה הניבטות מן
המראה – מיטיבות מן הדיוקן לספר לנו על
בעליהן?
חן ברקאי :עקה או דקה
מיצב
חן בוחנת את תפיסת הזמן בעידן הפוסט-
מודרני ,מתרוצצת עם דרישות התקופה
היוצרות באדם מצבי דחק ועקה ומנסה
להרגיע את הסחרחרה היומיומית,
להביאה
למצב שקול ומאוזן ,כדי לזכות בדקה
אחת ,ואם אפשר אז יותר –של ספיגה
והטמעה ,של שקט ורוגע ,של הענקה
וקבלה.
ליבנה אליקים :פרסונה
וידאו ארט
ליבנה בודקת את מקום המסכה בחיי
האדם; את קו-התפר הדק שבין הנראּות
של ה'אני' האמתי לבין המצג שהוא מעמיד
לעיני זולתו – מצג או מסכה שיש אף בהם
להעיד על פנימיותו למרות היותם מסווה
כביכול
בת-שבע יהב :השבר ושלמותו
צילום/מצגת
בת-שבע מתבוננת בשבר ורואה את יופיו,
את היהלומים המשובצים בו .השבר הוא
אחד עם חיינו .הוא חלק מחיי היומיום
שלנו .השבר ,גם זה החד והמשונן,
הנתפס כמסוכן ,כמכוער וכמיותר ,מהותו
של השלם מוכלת בו והריהו בבחינת שלם
לעִ תו לבנות ולהיבנות ממנו .
אביטל ברנע :פְּני הנסתר
ציור בצבעי אקריליק על קאפה
אביטל מתמודדת עם עוצמת התסכול ,זה
שמתפוצץ בה בפְנים ,והיא שומרת על
פנים חלקים ,נקיים ,בלי שתהא בהם
תנודה קלה שתעיד על מצבה .קווים
ומשיחות
בצבעים עזים ,חריטות בקאפה ותצורת
פנים העולה מתוכם ,כמעט נבלעת בהם,
בכוחם לבטא את הלוך-רוחה.
אורית עופרי פָּנים ּופְּנים
צבעי שמן על בד
אורית מציגה את פָּניה של האישה
היהודייה ממגזרים שונים ,כאשר ההבדל
הוא בכיסוי אשר לראשה .כיסוי זה מסתיר
את הפְנים הנושא בתוכו מחשבות
וקונפליקטים
שטרם הגיעו ליישובם ושעניינם תפקידיה
של האישה– מצד אחד פניהָּ שהם לקראת
התפתחותה ומצד שני ,האם המעניקה
לילדיה.
שלומית אוריין :בעקבות
צילום
שלומית בוחנת את החותם שמותיר אחריו
אדם המהווה מודל לחיקוי .היא מתחקה
אחר עקבותיהם של אנשים המהווים
דוגמא לבאים אחריהם ,כך שהמופע הניּכר
לעין הוא של עקבות ראשונים שראוי להלך
לאורם ובהן עקבות של אלה שפסעו בתוכן
– מתווים כך אפשרות להמשכיות.
הילה שמעון :העוצמה שּברּכּות
בד תחרה
הילה מציגה באמצעות בד תחרה את
האשה -את העדינות והרוך שבה ,את
כושר הזרימה שלה ,את יצירת הנוכחות
הוודאית שלה גם מן ההעדר ומתוך היש.
יעל דרור :איך זה שכוכב אחד לבד
מעז?
ציור בצבעי פנדה
יעל מציירת מגני דוד כסמל שריר וקיים
של העם היהודי ואשר בכוחו לאחד יחד
את כלל האומה .תקופות בהיסטוריה של
העם ,כמו גם מגוון הזרמים שבו ,מתוארים
באמצעות צבעים ,מִ תווים ותצורות שונות
של מגן דוד רבי-מבע ,שבכוחם לבטא רגש
ולעוררו בצופה.
נוי חטואל :הדרך נפקחת
צילום
נוי מציעה הסתכלות ,מזווית שונה ,בדרך
שעושה אדם .הדרך אינה רק מְ קום מעבר
מנקודה אחת לאחרת ,היא עולם ההולך
ונפתח ,חדש ומרתק; היא מאפשרת מסע
גם במחוזות הנפש של ההולך בה ,מרחב
להתפתחות ולגדילה – ויש להתבונן
ולהקשיב לעולֶה ממנה ,כי מעשירה הדרך
את ההלך.
תמר סויסה :עבודה באדמה
צילום
תמר מציגה את נושא העבודה באדמה,
ּבְעין שיש בה צער .האדמה מניבה וברוכה
ומנגד היא כבושה במפעלי ייצור ותעשיה.
אדמת ארץ ישראל מעובדת ונותנת יבולה,
העובדים אותה הם אנשים הזרים בה ולה,
חסרי שרשים ,כשידינו-שלנו מנוערות
מעפרה ורגלינו נודדות ממנה.
דניאלה כהן :אספקלריה
צילום
דניאלה מחפשת את האור גם במקומות
החשוכים .ומוצאת .היא לוכדת מתוך
החושך את האור ,ומציגה אותו מבליח
במפנה של סימטה ובין כבלים מגובבים,
קורן על אספלט ,מהבהב במים ,נובע
ונוגה מדמות אדם השרוי בחשכה; אדם
ואור גנוז בו.
רז שטרית :סבתא ,אמא ואני –
גיל 23
רישומים
רז מציגה שלושה רישומים שהם למעשה
הצגה של שרשרת דורות :של סבתּה ,של
אמּה ושלה ,כשהן בנות אותו הגיל .כל
אשה ומהותה כל אשה ועקרונה; דומה
שכל אחת מכינה את המצע ,מזקקת אותו
עבור בתה .הצופה מוזמן להתבונן בעיני
הנשים :רּכֹות ,נחושות ,קשובות.
מיכל נביאן :ענק
עיבוד פוטושופ
יצירה זו באה לבטא את הקושי הגדול
הנתון בהתמודדות עם מסגרת .בחרתי
להגיש יצירה זו מתוך רגש של בעירה,
מתוך חוויה של מורכבות ומאבקים
פנימיים ביני לבין עצמי בתוך תבניות
המסגרות הפורמאליות הקיימות בממסדים
ובחברה.
יצירה זו מהווה צוהר לעולמם האישי של
אנשים המתקשים להתברג במסגרות
והחשים חוויה של מחנק והיעדר מעוף
ומרחבים.
טובה דדון :בית
צבעי מים וקרעי נייר מעובד על בד
הבית הינו חלק מרכזי וממשי בחיינו.
בילדותינו אנו מובלים וחיים על פי כלליהם
של הורינו ,משהתבגרנו אנו בונים את
ביתנו ונדרשים לתת לו מחשבה.
בעבודה זו מבקשת טובה לעקוף את
המחשבה הרווחת ,המובנת והמוכרת על
אודות מוטיב הבית ולהוביל את המתבונן
בה לזרימת העין על הבד.
ברצונה להעניק לצופה חוויה חזותית
בהיכנסו לתוך בית הנבנה מצורות ומציף
את הבא בו בברכה ובשלווה.
Slide 14
המסלול לאמנות,
מכללת "תלפיות" חולון.
שרי זאגא :אורב לבית
ארבע יצירות :ציורי שמן על בד ,ג'סו על בד,
וידאו ארט
העורב ,הצב והביצים -שמן על בד; מיהו
ישראלי? -שמן על בד; עורב עומד על ערימת
ביצים שבורות -ג'סו על בד; בית עלמין צבאי -
וידאו ארט.
שרי מבטאה את אמירתה –כואבת ונוקבת
–בסמלים ,חלקם סמלי-חלום עתירי
משמעות .העורב אורב כדי לגנוב חיים,
הצב הנושא על גבו את ביתו ומתפקידו
לשמור על הבית ולהגן על הביצים –
שחיים בהן ובה בעת הן שברירות ביותר,
ממש כחייו של אדם–הוא הצבא במקרה
זה ,שכמוהו מתנהל באיטיות ויש שאינו
מגן על הבית (כי ידיו כבולות); ישראלי הוא
מי שנאמן למדינה ולערכיה .עתים חלה
טעות בזיהויו משום שהעורב ,זה המרחף
בשמים וזה היושב בכנסת ,לובש לבן
ומתחפש ליונה; ולבסוף ,המוות ,עמו
מתמודדות משפחות השכול ,של חללי
צה"ל ונפגעי פעולות האיבה.
אביבה הובר- Hide and Seek:
הסתר ובקש
ציור בשמן
אביבה מציירת את דיוקנה האישי בלי
לוותר לעצמה ,מושחת את הצבעים
ומותירה לצופה את העולה מידה-מלִּבה-מן
התת-מודע שלה ,בלי ליטוש .כל פנימּה
כמו נחבא מתחת לשכבות הצבע והמבקש
אותו צריך לחפש .ואולי רגליה הניבטות מן
המראה – מיטיבות מן הדיוקן לספר לנו על
בעליהן?
חן ברקאי :עקה או דקה
מיצב
חן בוחנת את תפיסת הזמן בעידן הפוסט-
מודרני ,מתרוצצת עם דרישות התקופה
היוצרות באדם מצבי דחק ועקה ומנסה
להרגיע את הסחרחרה היומיומית,
להביאה
למצב שקול ומאוזן ,כדי לזכות בדקה
אחת ,ואם אפשר אז יותר –של ספיגה
והטמעה ,של שקט ורוגע ,של הענקה
וקבלה.
ליבנה אליקים :פרסונה
וידאו ארט
ליבנה בודקת את מקום המסכה בחיי
האדם; את קו-התפר הדק שבין הנראּות
של ה'אני' האמתי לבין המצג שהוא מעמיד
לעיני זולתו – מצג או מסכה שיש אף בהם
להעיד על פנימיותו למרות היותם מסווה
כביכול
בת-שבע יהב :השבר ושלמותו
צילום/מצגת
בת-שבע מתבוננת בשבר ורואה את יופיו,
את היהלומים המשובצים בו .השבר הוא
אחד עם חיינו .הוא חלק מחיי היומיום
שלנו .השבר ,גם זה החד והמשונן,
הנתפס כמסוכן ,כמכוער וכמיותר ,מהותו
של השלם מוכלת בו והריהו בבחינת שלם
לעִ תו לבנות ולהיבנות ממנו .
אביטל ברנע :פְּני הנסתר
ציור בצבעי אקריליק על קאפה
אביטל מתמודדת עם עוצמת התסכול ,זה
שמתפוצץ בה בפְנים ,והיא שומרת על
פנים חלקים ,נקיים ,בלי שתהא בהם
תנודה קלה שתעיד על מצבה .קווים
ומשיחות
בצבעים עזים ,חריטות בקאפה ותצורת
פנים העולה מתוכם ,כמעט נבלעת בהם,
בכוחם לבטא את הלוך-רוחה.
אורית עופרי פָּנים ּופְּנים
צבעי שמן על בד
אורית מציגה את פָּניה של האישה
היהודייה ממגזרים שונים ,כאשר ההבדל
הוא בכיסוי אשר לראשה .כיסוי זה מסתיר
את הפְנים הנושא בתוכו מחשבות
וקונפליקטים
שטרם הגיעו ליישובם ושעניינם תפקידיה
של האישה– מצד אחד פניהָּ שהם לקראת
התפתחותה ומצד שני ,האם המעניקה
לילדיה.
שלומית אוריין :בעקבות
צילום
שלומית בוחנת את החותם שמותיר אחריו
אדם המהווה מודל לחיקוי .היא מתחקה
אחר עקבותיהם של אנשים המהווים
דוגמא לבאים אחריהם ,כך שהמופע הניּכר
לעין הוא של עקבות ראשונים שראוי להלך
לאורם ובהן עקבות של אלה שפסעו בתוכן
– מתווים כך אפשרות להמשכיות.
הילה שמעון :העוצמה שּברּכּות
בד תחרה
הילה מציגה באמצעות בד תחרה את
האשה -את העדינות והרוך שבה ,את
כושר הזרימה שלה ,את יצירת הנוכחות
הוודאית שלה גם מן ההעדר ומתוך היש.
יעל דרור :איך זה שכוכב אחד לבד
מעז?
ציור בצבעי פנדה
יעל מציירת מגני דוד כסמל שריר וקיים
של העם היהודי ואשר בכוחו לאחד יחד
את כלל האומה .תקופות בהיסטוריה של
העם ,כמו גם מגוון הזרמים שבו ,מתוארים
באמצעות צבעים ,מִ תווים ותצורות שונות
של מגן דוד רבי-מבע ,שבכוחם לבטא רגש
ולעוררו בצופה.
נוי חטואל :הדרך נפקחת
צילום
נוי מציעה הסתכלות ,מזווית שונה ,בדרך
שעושה אדם .הדרך אינה רק מְ קום מעבר
מנקודה אחת לאחרת ,היא עולם ההולך
ונפתח ,חדש ומרתק; היא מאפשרת מסע
גם במחוזות הנפש של ההולך בה ,מרחב
להתפתחות ולגדילה – ויש להתבונן
ולהקשיב לעולֶה ממנה ,כי מעשירה הדרך
את ההלך.
תמר סויסה :עבודה באדמה
צילום
תמר מציגה את נושא העבודה באדמה,
ּבְעין שיש בה צער .האדמה מניבה וברוכה
ומנגד היא כבושה במפעלי ייצור ותעשיה.
אדמת ארץ ישראל מעובדת ונותנת יבולה,
העובדים אותה הם אנשים הזרים בה ולה,
חסרי שרשים ,כשידינו-שלנו מנוערות
מעפרה ורגלינו נודדות ממנה.
דניאלה כהן :אספקלריה
צילום
דניאלה מחפשת את האור גם במקומות
החשוכים .ומוצאת .היא לוכדת מתוך
החושך את האור ,ומציגה אותו מבליח
במפנה של סימטה ובין כבלים מגובבים,
קורן על אספלט ,מהבהב במים ,נובע
ונוגה מדמות אדם השרוי בחשכה; אדם
ואור גנוז בו.
רז שטרית :סבתא ,אמא ואני –
גיל 23
רישומים
רז מציגה שלושה רישומים שהם למעשה
הצגה של שרשרת דורות :של סבתּה ,של
אמּה ושלה ,כשהן בנות אותו הגיל .כל
אשה ומהותה כל אשה ועקרונה; דומה
שכל אחת מכינה את המצע ,מזקקת אותו
עבור בתה .הצופה מוזמן להתבונן בעיני
הנשים :רּכֹות ,נחושות ,קשובות.
מיכל נביאן :ענק
עיבוד פוטושופ
יצירה זו באה לבטא את הקושי הגדול
הנתון בהתמודדות עם מסגרת .בחרתי
להגיש יצירה זו מתוך רגש של בעירה,
מתוך חוויה של מורכבות ומאבקים
פנימיים ביני לבין עצמי בתוך תבניות
המסגרות הפורמאליות הקיימות בממסדים
ובחברה.
יצירה זו מהווה צוהר לעולמם האישי של
אנשים המתקשים להתברג במסגרות
והחשים חוויה של מחנק והיעדר מעוף
ומרחבים.
טובה דדון :בית
צבעי מים וקרעי נייר מעובד על בד
הבית הינו חלק מרכזי וממשי בחיינו.
בילדותינו אנו מובלים וחיים על פי כלליהם
של הורינו ,משהתבגרנו אנו בונים את
ביתנו ונדרשים לתת לו מחשבה.
בעבודה זו מבקשת טובה לעקוף את
המחשבה הרווחת ,המובנת והמוכרת על
אודות מוטיב הבית ולהוביל את המתבונן
בה לזרימת העין על הבד.
ברצונה להעניק לצופה חוויה חזותית
בהיכנסו לתוך בית הנבנה מצורות ומציף
את הבא בו בברכה ובשלווה.
Slide 15
המסלול לאמנות,
מכללת "תלפיות" חולון.
שרי זאגא :אורב לבית
ארבע יצירות :ציורי שמן על בד ,ג'סו על בד,
וידאו ארט
העורב ,הצב והביצים -שמן על בד; מיהו
ישראלי? -שמן על בד; עורב עומד על ערימת
ביצים שבורות -ג'סו על בד; בית עלמין צבאי -
וידאו ארט.
שרי מבטאה את אמירתה –כואבת ונוקבת
–בסמלים ,חלקם סמלי-חלום עתירי
משמעות .העורב אורב כדי לגנוב חיים,
הצב הנושא על גבו את ביתו ומתפקידו
לשמור על הבית ולהגן על הביצים –
שחיים בהן ובה בעת הן שברירות ביותר,
ממש כחייו של אדם–הוא הצבא במקרה
זה ,שכמוהו מתנהל באיטיות ויש שאינו
מגן על הבית (כי ידיו כבולות); ישראלי הוא
מי שנאמן למדינה ולערכיה .עתים חלה
טעות בזיהויו משום שהעורב ,זה המרחף
בשמים וזה היושב בכנסת ,לובש לבן
ומתחפש ליונה; ולבסוף ,המוות ,עמו
מתמודדות משפחות השכול ,של חללי
צה"ל ונפגעי פעולות האיבה.
אביבה הובר- Hide and Seek:
הסתר ובקש
ציור בשמן
אביבה מציירת את דיוקנה האישי בלי
לוותר לעצמה ,מושחת את הצבעים
ומותירה לצופה את העולה מידה-מלִּבה-מן
התת-מודע שלה ,בלי ליטוש .כל פנימּה
כמו נחבא מתחת לשכבות הצבע והמבקש
אותו צריך לחפש .ואולי רגליה הניבטות מן
המראה – מיטיבות מן הדיוקן לספר לנו על
בעליהן?
חן ברקאי :עקה או דקה
מיצב
חן בוחנת את תפיסת הזמן בעידן הפוסט-
מודרני ,מתרוצצת עם דרישות התקופה
היוצרות באדם מצבי דחק ועקה ומנסה
להרגיע את הסחרחרה היומיומית,
להביאה
למצב שקול ומאוזן ,כדי לזכות בדקה
אחת ,ואם אפשר אז יותר –של ספיגה
והטמעה ,של שקט ורוגע ,של הענקה
וקבלה.
ליבנה אליקים :פרסונה
וידאו ארט
ליבנה בודקת את מקום המסכה בחיי
האדם; את קו-התפר הדק שבין הנראּות
של ה'אני' האמתי לבין המצג שהוא מעמיד
לעיני זולתו – מצג או מסכה שיש אף בהם
להעיד על פנימיותו למרות היותם מסווה
כביכול
בת-שבע יהב :השבר ושלמותו
צילום/מצגת
בת-שבע מתבוננת בשבר ורואה את יופיו,
את היהלומים המשובצים בו .השבר הוא
אחד עם חיינו .הוא חלק מחיי היומיום
שלנו .השבר ,גם זה החד והמשונן,
הנתפס כמסוכן ,כמכוער וכמיותר ,מהותו
של השלם מוכלת בו והריהו בבחינת שלם
לעִ תו לבנות ולהיבנות ממנו .
אביטל ברנע :פְּני הנסתר
ציור בצבעי אקריליק על קאפה
אביטל מתמודדת עם עוצמת התסכול ,זה
שמתפוצץ בה בפְנים ,והיא שומרת על
פנים חלקים ,נקיים ,בלי שתהא בהם
תנודה קלה שתעיד על מצבה .קווים
ומשיחות
בצבעים עזים ,חריטות בקאפה ותצורת
פנים העולה מתוכם ,כמעט נבלעת בהם,
בכוחם לבטא את הלוך-רוחה.
אורית עופרי פָּנים ּופְּנים
צבעי שמן על בד
אורית מציגה את פָּניה של האישה
היהודייה ממגזרים שונים ,כאשר ההבדל
הוא בכיסוי אשר לראשה .כיסוי זה מסתיר
את הפְנים הנושא בתוכו מחשבות
וקונפליקטים
שטרם הגיעו ליישובם ושעניינם תפקידיה
של האישה– מצד אחד פניהָּ שהם לקראת
התפתחותה ומצד שני ,האם המעניקה
לילדיה.
שלומית אוריין :בעקבות
צילום
שלומית בוחנת את החותם שמותיר אחריו
אדם המהווה מודל לחיקוי .היא מתחקה
אחר עקבותיהם של אנשים המהווים
דוגמא לבאים אחריהם ,כך שהמופע הניּכר
לעין הוא של עקבות ראשונים שראוי להלך
לאורם ובהן עקבות של אלה שפסעו בתוכן
– מתווים כך אפשרות להמשכיות.
הילה שמעון :העוצמה שּברּכּות
בד תחרה
הילה מציגה באמצעות בד תחרה את
האשה -את העדינות והרוך שבה ,את
כושר הזרימה שלה ,את יצירת הנוכחות
הוודאית שלה גם מן ההעדר ומתוך היש.
יעל דרור :איך זה שכוכב אחד לבד
מעז?
ציור בצבעי פנדה
יעל מציירת מגני דוד כסמל שריר וקיים
של העם היהודי ואשר בכוחו לאחד יחד
את כלל האומה .תקופות בהיסטוריה של
העם ,כמו גם מגוון הזרמים שבו ,מתוארים
באמצעות צבעים ,מִ תווים ותצורות שונות
של מגן דוד רבי-מבע ,שבכוחם לבטא רגש
ולעוררו בצופה.
נוי חטואל :הדרך נפקחת
צילום
נוי מציעה הסתכלות ,מזווית שונה ,בדרך
שעושה אדם .הדרך אינה רק מְ קום מעבר
מנקודה אחת לאחרת ,היא עולם ההולך
ונפתח ,חדש ומרתק; היא מאפשרת מסע
גם במחוזות הנפש של ההולך בה ,מרחב
להתפתחות ולגדילה – ויש להתבונן
ולהקשיב לעולֶה ממנה ,כי מעשירה הדרך
את ההלך.
תמר סויסה :עבודה באדמה
צילום
תמר מציגה את נושא העבודה באדמה,
ּבְעין שיש בה צער .האדמה מניבה וברוכה
ומנגד היא כבושה במפעלי ייצור ותעשיה.
אדמת ארץ ישראל מעובדת ונותנת יבולה,
העובדים אותה הם אנשים הזרים בה ולה,
חסרי שרשים ,כשידינו-שלנו מנוערות
מעפרה ורגלינו נודדות ממנה.
דניאלה כהן :אספקלריה
צילום
דניאלה מחפשת את האור גם במקומות
החשוכים .ומוצאת .היא לוכדת מתוך
החושך את האור ,ומציגה אותו מבליח
במפנה של סימטה ובין כבלים מגובבים,
קורן על אספלט ,מהבהב במים ,נובע
ונוגה מדמות אדם השרוי בחשכה; אדם
ואור גנוז בו.
רז שטרית :סבתא ,אמא ואני –
גיל 23
רישומים
רז מציגה שלושה רישומים שהם למעשה
הצגה של שרשרת דורות :של סבתּה ,של
אמּה ושלה ,כשהן בנות אותו הגיל .כל
אשה ומהותה כל אשה ועקרונה; דומה
שכל אחת מכינה את המצע ,מזקקת אותו
עבור בתה .הצופה מוזמן להתבונן בעיני
הנשים :רּכֹות ,נחושות ,קשובות.
מיכל נביאן :ענק
עיבוד פוטושופ
יצירה זו באה לבטא את הקושי הגדול
הנתון בהתמודדות עם מסגרת .בחרתי
להגיש יצירה זו מתוך רגש של בעירה,
מתוך חוויה של מורכבות ומאבקים
פנימיים ביני לבין עצמי בתוך תבניות
המסגרות הפורמאליות הקיימות בממסדים
ובחברה.
יצירה זו מהווה צוהר לעולמם האישי של
אנשים המתקשים להתברג במסגרות
והחשים חוויה של מחנק והיעדר מעוף
ומרחבים.
טובה דדון :בית
צבעי מים וקרעי נייר מעובד על בד
הבית הינו חלק מרכזי וממשי בחיינו.
בילדותינו אנו מובלים וחיים על פי כלליהם
של הורינו ,משהתבגרנו אנו בונים את
ביתנו ונדרשים לתת לו מחשבה.
בעבודה זו מבקשת טובה לעקוף את
המחשבה הרווחת ,המובנת והמוכרת על
אודות מוטיב הבית ולהוביל את המתבונן
בה לזרימת העין על הבד.
ברצונה להעניק לצופה חוויה חזותית
בהיכנסו לתוך בית הנבנה מצורות ומציף
את הבא בו בברכה ובשלווה.
Slide 16
המסלול לאמנות,
מכללת "תלפיות" חולון.
שרי זאגא :אורב לבית
ארבע יצירות :ציורי שמן על בד ,ג'סו על בד,
וידאו ארט
העורב ,הצב והביצים -שמן על בד; מיהו
ישראלי? -שמן על בד; עורב עומד על ערימת
ביצים שבורות -ג'סו על בד; בית עלמין צבאי -
וידאו ארט.
שרי מבטאה את אמירתה –כואבת ונוקבת
–בסמלים ,חלקם סמלי-חלום עתירי
משמעות .העורב אורב כדי לגנוב חיים,
הצב הנושא על גבו את ביתו ומתפקידו
לשמור על הבית ולהגן על הביצים –
שחיים בהן ובה בעת הן שברירות ביותר,
ממש כחייו של אדם–הוא הצבא במקרה
זה ,שכמוהו מתנהל באיטיות ויש שאינו
מגן על הבית (כי ידיו כבולות); ישראלי הוא
מי שנאמן למדינה ולערכיה .עתים חלה
טעות בזיהויו משום שהעורב ,זה המרחף
בשמים וזה היושב בכנסת ,לובש לבן
ומתחפש ליונה; ולבסוף ,המוות ,עמו
מתמודדות משפחות השכול ,של חללי
צה"ל ונפגעי פעולות האיבה.
אביבה הובר- Hide and Seek:
הסתר ובקש
ציור בשמן
אביבה מציירת את דיוקנה האישי בלי
לוותר לעצמה ,מושחת את הצבעים
ומותירה לצופה את העולה מידה-מלִּבה-מן
התת-מודע שלה ,בלי ליטוש .כל פנימּה
כמו נחבא מתחת לשכבות הצבע והמבקש
אותו צריך לחפש .ואולי רגליה הניבטות מן
המראה – מיטיבות מן הדיוקן לספר לנו על
בעליהן?
חן ברקאי :עקה או דקה
מיצב
חן בוחנת את תפיסת הזמן בעידן הפוסט-
מודרני ,מתרוצצת עם דרישות התקופה
היוצרות באדם מצבי דחק ועקה ומנסה
להרגיע את הסחרחרה היומיומית,
להביאה
למצב שקול ומאוזן ,כדי לזכות בדקה
אחת ,ואם אפשר אז יותר –של ספיגה
והטמעה ,של שקט ורוגע ,של הענקה
וקבלה.
ליבנה אליקים :פרסונה
וידאו ארט
ליבנה בודקת את מקום המסכה בחיי
האדם; את קו-התפר הדק שבין הנראּות
של ה'אני' האמתי לבין המצג שהוא מעמיד
לעיני זולתו – מצג או מסכה שיש אף בהם
להעיד על פנימיותו למרות היותם מסווה
כביכול
בת-שבע יהב :השבר ושלמותו
צילום/מצגת
בת-שבע מתבוננת בשבר ורואה את יופיו,
את היהלומים המשובצים בו .השבר הוא
אחד עם חיינו .הוא חלק מחיי היומיום
שלנו .השבר ,גם זה החד והמשונן,
הנתפס כמסוכן ,כמכוער וכמיותר ,מהותו
של השלם מוכלת בו והריהו בבחינת שלם
לעִ תו לבנות ולהיבנות ממנו .
אביטל ברנע :פְּני הנסתר
ציור בצבעי אקריליק על קאפה
אביטל מתמודדת עם עוצמת התסכול ,זה
שמתפוצץ בה בפְנים ,והיא שומרת על
פנים חלקים ,נקיים ,בלי שתהא בהם
תנודה קלה שתעיד על מצבה .קווים
ומשיחות
בצבעים עזים ,חריטות בקאפה ותצורת
פנים העולה מתוכם ,כמעט נבלעת בהם,
בכוחם לבטא את הלוך-רוחה.
אורית עופרי פָּנים ּופְּנים
צבעי שמן על בד
אורית מציגה את פָּניה של האישה
היהודייה ממגזרים שונים ,כאשר ההבדל
הוא בכיסוי אשר לראשה .כיסוי זה מסתיר
את הפְנים הנושא בתוכו מחשבות
וקונפליקטים
שטרם הגיעו ליישובם ושעניינם תפקידיה
של האישה– מצד אחד פניהָּ שהם לקראת
התפתחותה ומצד שני ,האם המעניקה
לילדיה.
שלומית אוריין :בעקבות
צילום
שלומית בוחנת את החותם שמותיר אחריו
אדם המהווה מודל לחיקוי .היא מתחקה
אחר עקבותיהם של אנשים המהווים
דוגמא לבאים אחריהם ,כך שהמופע הניּכר
לעין הוא של עקבות ראשונים שראוי להלך
לאורם ובהן עקבות של אלה שפסעו בתוכן
– מתווים כך אפשרות להמשכיות.
הילה שמעון :העוצמה שּברּכּות
בד תחרה
הילה מציגה באמצעות בד תחרה את
האשה -את העדינות והרוך שבה ,את
כושר הזרימה שלה ,את יצירת הנוכחות
הוודאית שלה גם מן ההעדר ומתוך היש.
יעל דרור :איך זה שכוכב אחד לבד
מעז?
ציור בצבעי פנדה
יעל מציירת מגני דוד כסמל שריר וקיים
של העם היהודי ואשר בכוחו לאחד יחד
את כלל האומה .תקופות בהיסטוריה של
העם ,כמו גם מגוון הזרמים שבו ,מתוארים
באמצעות צבעים ,מִ תווים ותצורות שונות
של מגן דוד רבי-מבע ,שבכוחם לבטא רגש
ולעוררו בצופה.
נוי חטואל :הדרך נפקחת
צילום
נוי מציעה הסתכלות ,מזווית שונה ,בדרך
שעושה אדם .הדרך אינה רק מְ קום מעבר
מנקודה אחת לאחרת ,היא עולם ההולך
ונפתח ,חדש ומרתק; היא מאפשרת מסע
גם במחוזות הנפש של ההולך בה ,מרחב
להתפתחות ולגדילה – ויש להתבונן
ולהקשיב לעולֶה ממנה ,כי מעשירה הדרך
את ההלך.
תמר סויסה :עבודה באדמה
צילום
תמר מציגה את נושא העבודה באדמה,
ּבְעין שיש בה צער .האדמה מניבה וברוכה
ומנגד היא כבושה במפעלי ייצור ותעשיה.
אדמת ארץ ישראל מעובדת ונותנת יבולה,
העובדים אותה הם אנשים הזרים בה ולה,
חסרי שרשים ,כשידינו-שלנו מנוערות
מעפרה ורגלינו נודדות ממנה.
דניאלה כהן :אספקלריה
צילום
דניאלה מחפשת את האור גם במקומות
החשוכים .ומוצאת .היא לוכדת מתוך
החושך את האור ,ומציגה אותו מבליח
במפנה של סימטה ובין כבלים מגובבים,
קורן על אספלט ,מהבהב במים ,נובע
ונוגה מדמות אדם השרוי בחשכה; אדם
ואור גנוז בו.
רז שטרית :סבתא ,אמא ואני –
גיל 23
רישומים
רז מציגה שלושה רישומים שהם למעשה
הצגה של שרשרת דורות :של סבתּה ,של
אמּה ושלה ,כשהן בנות אותו הגיל .כל
אשה ומהותה כל אשה ועקרונה; דומה
שכל אחת מכינה את המצע ,מזקקת אותו
עבור בתה .הצופה מוזמן להתבונן בעיני
הנשים :רּכֹות ,נחושות ,קשובות.
מיכל נביאן :ענק
עיבוד פוטושופ
יצירה זו באה לבטא את הקושי הגדול
הנתון בהתמודדות עם מסגרת .בחרתי
להגיש יצירה זו מתוך רגש של בעירה,
מתוך חוויה של מורכבות ומאבקים
פנימיים ביני לבין עצמי בתוך תבניות
המסגרות הפורמאליות הקיימות בממסדים
ובחברה.
יצירה זו מהווה צוהר לעולמם האישי של
אנשים המתקשים להתברג במסגרות
והחשים חוויה של מחנק והיעדר מעוף
ומרחבים.
טובה דדון :בית
צבעי מים וקרעי נייר מעובד על בד
הבית הינו חלק מרכזי וממשי בחיינו.
בילדותינו אנו מובלים וחיים על פי כלליהם
של הורינו ,משהתבגרנו אנו בונים את
ביתנו ונדרשים לתת לו מחשבה.
בעבודה זו מבקשת טובה לעקוף את
המחשבה הרווחת ,המובנת והמוכרת על
אודות מוטיב הבית ולהוביל את המתבונן
בה לזרימת העין על הבד.
ברצונה להעניק לצופה חוויה חזותית
בהיכנסו לתוך בית הנבנה מצורות ומציף
את הבא בו בברכה ובשלווה.
Slide 17
המסלול לאמנות,
מכללת "תלפיות" חולון.
שרי זאגא :אורב לבית
ארבע יצירות :ציורי שמן על בד ,ג'סו על בד,
וידאו ארט
העורב ,הצב והביצים -שמן על בד; מיהו
ישראלי? -שמן על בד; עורב עומד על ערימת
ביצים שבורות -ג'סו על בד; בית עלמין צבאי -
וידאו ארט.
שרי מבטאה את אמירתה –כואבת ונוקבת
–בסמלים ,חלקם סמלי-חלום עתירי
משמעות .העורב אורב כדי לגנוב חיים,
הצב הנושא על גבו את ביתו ומתפקידו
לשמור על הבית ולהגן על הביצים –
שחיים בהן ובה בעת הן שברירות ביותר,
ממש כחייו של אדם–הוא הצבא במקרה
זה ,שכמוהו מתנהל באיטיות ויש שאינו
מגן על הבית (כי ידיו כבולות); ישראלי הוא
מי שנאמן למדינה ולערכיה .עתים חלה
טעות בזיהויו משום שהעורב ,זה המרחף
בשמים וזה היושב בכנסת ,לובש לבן
ומתחפש ליונה; ולבסוף ,המוות ,עמו
מתמודדות משפחות השכול ,של חללי
צה"ל ונפגעי פעולות האיבה.
אביבה הובר- Hide and Seek:
הסתר ובקש
ציור בשמן
אביבה מציירת את דיוקנה האישי בלי
לוותר לעצמה ,מושחת את הצבעים
ומותירה לצופה את העולה מידה-מלִּבה-מן
התת-מודע שלה ,בלי ליטוש .כל פנימּה
כמו נחבא מתחת לשכבות הצבע והמבקש
אותו צריך לחפש .ואולי רגליה הניבטות מן
המראה – מיטיבות מן הדיוקן לספר לנו על
בעליהן?
חן ברקאי :עקה או דקה
מיצב
חן בוחנת את תפיסת הזמן בעידן הפוסט-
מודרני ,מתרוצצת עם דרישות התקופה
היוצרות באדם מצבי דחק ועקה ומנסה
להרגיע את הסחרחרה היומיומית,
להביאה
למצב שקול ומאוזן ,כדי לזכות בדקה
אחת ,ואם אפשר אז יותר –של ספיגה
והטמעה ,של שקט ורוגע ,של הענקה
וקבלה.
ליבנה אליקים :פרסונה
וידאו ארט
ליבנה בודקת את מקום המסכה בחיי
האדם; את קו-התפר הדק שבין הנראּות
של ה'אני' האמתי לבין המצג שהוא מעמיד
לעיני זולתו – מצג או מסכה שיש אף בהם
להעיד על פנימיותו למרות היותם מסווה
כביכול
בת-שבע יהב :השבר ושלמותו
צילום/מצגת
בת-שבע מתבוננת בשבר ורואה את יופיו,
את היהלומים המשובצים בו .השבר הוא
אחד עם חיינו .הוא חלק מחיי היומיום
שלנו .השבר ,גם זה החד והמשונן,
הנתפס כמסוכן ,כמכוער וכמיותר ,מהותו
של השלם מוכלת בו והריהו בבחינת שלם
לעִ תו לבנות ולהיבנות ממנו .
אביטל ברנע :פְּני הנסתר
ציור בצבעי אקריליק על קאפה
אביטל מתמודדת עם עוצמת התסכול ,זה
שמתפוצץ בה בפְנים ,והיא שומרת על
פנים חלקים ,נקיים ,בלי שתהא בהם
תנודה קלה שתעיד על מצבה .קווים
ומשיחות
בצבעים עזים ,חריטות בקאפה ותצורת
פנים העולה מתוכם ,כמעט נבלעת בהם,
בכוחם לבטא את הלוך-רוחה.
אורית עופרי פָּנים ּופְּנים
צבעי שמן על בד
אורית מציגה את פָּניה של האישה
היהודייה ממגזרים שונים ,כאשר ההבדל
הוא בכיסוי אשר לראשה .כיסוי זה מסתיר
את הפְנים הנושא בתוכו מחשבות
וקונפליקטים
שטרם הגיעו ליישובם ושעניינם תפקידיה
של האישה– מצד אחד פניהָּ שהם לקראת
התפתחותה ומצד שני ,האם המעניקה
לילדיה.
שלומית אוריין :בעקבות
צילום
שלומית בוחנת את החותם שמותיר אחריו
אדם המהווה מודל לחיקוי .היא מתחקה
אחר עקבותיהם של אנשים המהווים
דוגמא לבאים אחריהם ,כך שהמופע הניּכר
לעין הוא של עקבות ראשונים שראוי להלך
לאורם ובהן עקבות של אלה שפסעו בתוכן
– מתווים כך אפשרות להמשכיות.
הילה שמעון :העוצמה שּברּכּות
בד תחרה
הילה מציגה באמצעות בד תחרה את
האשה -את העדינות והרוך שבה ,את
כושר הזרימה שלה ,את יצירת הנוכחות
הוודאית שלה גם מן ההעדר ומתוך היש.
יעל דרור :איך זה שכוכב אחד לבד
מעז?
ציור בצבעי פנדה
יעל מציירת מגני דוד כסמל שריר וקיים
של העם היהודי ואשר בכוחו לאחד יחד
את כלל האומה .תקופות בהיסטוריה של
העם ,כמו גם מגוון הזרמים שבו ,מתוארים
באמצעות צבעים ,מִ תווים ותצורות שונות
של מגן דוד רבי-מבע ,שבכוחם לבטא רגש
ולעוררו בצופה.
נוי חטואל :הדרך נפקחת
צילום
נוי מציעה הסתכלות ,מזווית שונה ,בדרך
שעושה אדם .הדרך אינה רק מְ קום מעבר
מנקודה אחת לאחרת ,היא עולם ההולך
ונפתח ,חדש ומרתק; היא מאפשרת מסע
גם במחוזות הנפש של ההולך בה ,מרחב
להתפתחות ולגדילה – ויש להתבונן
ולהקשיב לעולֶה ממנה ,כי מעשירה הדרך
את ההלך.
תמר סויסה :עבודה באדמה
צילום
תמר מציגה את נושא העבודה באדמה,
ּבְעין שיש בה צער .האדמה מניבה וברוכה
ומנגד היא כבושה במפעלי ייצור ותעשיה.
אדמת ארץ ישראל מעובדת ונותנת יבולה,
העובדים אותה הם אנשים הזרים בה ולה,
חסרי שרשים ,כשידינו-שלנו מנוערות
מעפרה ורגלינו נודדות ממנה.
דניאלה כהן :אספקלריה
צילום
דניאלה מחפשת את האור גם במקומות
החשוכים .ומוצאת .היא לוכדת מתוך
החושך את האור ,ומציגה אותו מבליח
במפנה של סימטה ובין כבלים מגובבים,
קורן על אספלט ,מהבהב במים ,נובע
ונוגה מדמות אדם השרוי בחשכה; אדם
ואור גנוז בו.
רז שטרית :סבתא ,אמא ואני –
גיל 23
רישומים
רז מציגה שלושה רישומים שהם למעשה
הצגה של שרשרת דורות :של סבתּה ,של
אמּה ושלה ,כשהן בנות אותו הגיל .כל
אשה ומהותה כל אשה ועקרונה; דומה
שכל אחת מכינה את המצע ,מזקקת אותו
עבור בתה .הצופה מוזמן להתבונן בעיני
הנשים :רּכֹות ,נחושות ,קשובות.
מיכל נביאן :ענק
עיבוד פוטושופ
יצירה זו באה לבטא את הקושי הגדול
הנתון בהתמודדות עם מסגרת .בחרתי
להגיש יצירה זו מתוך רגש של בעירה,
מתוך חוויה של מורכבות ומאבקים
פנימיים ביני לבין עצמי בתוך תבניות
המסגרות הפורמאליות הקיימות בממסדים
ובחברה.
יצירה זו מהווה צוהר לעולמם האישי של
אנשים המתקשים להתברג במסגרות
והחשים חוויה של מחנק והיעדר מעוף
ומרחבים.
טובה דדון :בית
צבעי מים וקרעי נייר מעובד על בד
הבית הינו חלק מרכזי וממשי בחיינו.
בילדותינו אנו מובלים וחיים על פי כלליהם
של הורינו ,משהתבגרנו אנו בונים את
ביתנו ונדרשים לתת לו מחשבה.
בעבודה זו מבקשת טובה לעקוף את
המחשבה הרווחת ,המובנת והמוכרת על
אודות מוטיב הבית ולהוביל את המתבונן
בה לזרימת העין על הבד.
ברצונה להעניק לצופה חוויה חזותית
בהיכנסו לתוך בית הנבנה מצורות ומציף
את הבא בו בברכה ובשלווה.
המסלול לאמנות,
מכללת "תלפיות" חולון.
שרי זאגא :אורב לבית
ארבע יצירות :ציורי שמן על בד ,ג'סו על בד,
וידאו ארט
העורב ,הצב והביצים -שמן על בד; מיהו
ישראלי? -שמן על בד; עורב עומד על ערימת
ביצים שבורות -ג'סו על בד; בית עלמין צבאי -
וידאו ארט.
שרי מבטאה את אמירתה –כואבת ונוקבת
–בסמלים ,חלקם סמלי-חלום עתירי
משמעות .העורב אורב כדי לגנוב חיים,
הצב הנושא על גבו את ביתו ומתפקידו
לשמור על הבית ולהגן על הביצים –
שחיים בהן ובה בעת הן שברירות ביותר,
ממש כחייו של אדם–הוא הצבא במקרה
זה ,שכמוהו מתנהל באיטיות ויש שאינו
מגן על הבית (כי ידיו כבולות); ישראלי הוא
מי שנאמן למדינה ולערכיה .עתים חלה
טעות בזיהויו משום שהעורב ,זה המרחף
בשמים וזה היושב בכנסת ,לובש לבן
ומתחפש ליונה; ולבסוף ,המוות ,עמו
מתמודדות משפחות השכול ,של חללי
צה"ל ונפגעי פעולות האיבה.
אביבה הובר- Hide and Seek:
הסתר ובקש
ציור בשמן
אביבה מציירת את דיוקנה האישי בלי
לוותר לעצמה ,מושחת את הצבעים
ומותירה לצופה את העולה מידה-מלִּבה-מן
התת-מודע שלה ,בלי ליטוש .כל פנימּה
כמו נחבא מתחת לשכבות הצבע והמבקש
אותו צריך לחפש .ואולי רגליה הניבטות מן
המראה – מיטיבות מן הדיוקן לספר לנו על
בעליהן?
חן ברקאי :עקה או דקה
מיצב
חן בוחנת את תפיסת הזמן בעידן הפוסט-
מודרני ,מתרוצצת עם דרישות התקופה
היוצרות באדם מצבי דחק ועקה ומנסה
להרגיע את הסחרחרה היומיומית,
להביאה
למצב שקול ומאוזן ,כדי לזכות בדקה
אחת ,ואם אפשר אז יותר –של ספיגה
והטמעה ,של שקט ורוגע ,של הענקה
וקבלה.
ליבנה אליקים :פרסונה
וידאו ארט
ליבנה בודקת את מקום המסכה בחיי
האדם; את קו-התפר הדק שבין הנראּות
של ה'אני' האמתי לבין המצג שהוא מעמיד
לעיני זולתו – מצג או מסכה שיש אף בהם
להעיד על פנימיותו למרות היותם מסווה
כביכול
בת-שבע יהב :השבר ושלמותו
צילום/מצגת
בת-שבע מתבוננת בשבר ורואה את יופיו,
את היהלומים המשובצים בו .השבר הוא
אחד עם חיינו .הוא חלק מחיי היומיום
שלנו .השבר ,גם זה החד והמשונן,
הנתפס כמסוכן ,כמכוער וכמיותר ,מהותו
של השלם מוכלת בו והריהו בבחינת שלם
לעִ תו לבנות ולהיבנות ממנו .
אביטל ברנע :פְּני הנסתר
ציור בצבעי אקריליק על קאפה
אביטל מתמודדת עם עוצמת התסכול ,זה
שמתפוצץ בה בפְנים ,והיא שומרת על
פנים חלקים ,נקיים ,בלי שתהא בהם
תנודה קלה שתעיד על מצבה .קווים
ומשיחות
בצבעים עזים ,חריטות בקאפה ותצורת
פנים העולה מתוכם ,כמעט נבלעת בהם,
בכוחם לבטא את הלוך-רוחה.
אורית עופרי פָּנים ּופְּנים
צבעי שמן על בד
אורית מציגה את פָּניה של האישה
היהודייה ממגזרים שונים ,כאשר ההבדל
הוא בכיסוי אשר לראשה .כיסוי זה מסתיר
את הפְנים הנושא בתוכו מחשבות
וקונפליקטים
שטרם הגיעו ליישובם ושעניינם תפקידיה
של האישה– מצד אחד פניהָּ שהם לקראת
התפתחותה ומצד שני ,האם המעניקה
לילדיה.
שלומית אוריין :בעקבות
צילום
שלומית בוחנת את החותם שמותיר אחריו
אדם המהווה מודל לחיקוי .היא מתחקה
אחר עקבותיהם של אנשים המהווים
דוגמא לבאים אחריהם ,כך שהמופע הניּכר
לעין הוא של עקבות ראשונים שראוי להלך
לאורם ובהן עקבות של אלה שפסעו בתוכן
– מתווים כך אפשרות להמשכיות.
הילה שמעון :העוצמה שּברּכּות
בד תחרה
הילה מציגה באמצעות בד תחרה את
האשה -את העדינות והרוך שבה ,את
כושר הזרימה שלה ,את יצירת הנוכחות
הוודאית שלה גם מן ההעדר ומתוך היש.
יעל דרור :איך זה שכוכב אחד לבד
מעז?
ציור בצבעי פנדה
יעל מציירת מגני דוד כסמל שריר וקיים
של העם היהודי ואשר בכוחו לאחד יחד
את כלל האומה .תקופות בהיסטוריה של
העם ,כמו גם מגוון הזרמים שבו ,מתוארים
באמצעות צבעים ,מִ תווים ותצורות שונות
של מגן דוד רבי-מבע ,שבכוחם לבטא רגש
ולעוררו בצופה.
נוי חטואל :הדרך נפקחת
צילום
נוי מציעה הסתכלות ,מזווית שונה ,בדרך
שעושה אדם .הדרך אינה רק מְ קום מעבר
מנקודה אחת לאחרת ,היא עולם ההולך
ונפתח ,חדש ומרתק; היא מאפשרת מסע
גם במחוזות הנפש של ההולך בה ,מרחב
להתפתחות ולגדילה – ויש להתבונן
ולהקשיב לעולֶה ממנה ,כי מעשירה הדרך
את ההלך.
תמר סויסה :עבודה באדמה
צילום
תמר מציגה את נושא העבודה באדמה,
ּבְעין שיש בה צער .האדמה מניבה וברוכה
ומנגד היא כבושה במפעלי ייצור ותעשיה.
אדמת ארץ ישראל מעובדת ונותנת יבולה,
העובדים אותה הם אנשים הזרים בה ולה,
חסרי שרשים ,כשידינו-שלנו מנוערות
מעפרה ורגלינו נודדות ממנה.
דניאלה כהן :אספקלריה
צילום
דניאלה מחפשת את האור גם במקומות
החשוכים .ומוצאת .היא לוכדת מתוך
החושך את האור ,ומציגה אותו מבליח
במפנה של סימטה ובין כבלים מגובבים,
קורן על אספלט ,מהבהב במים ,נובע
ונוגה מדמות אדם השרוי בחשכה; אדם
ואור גנוז בו.
רז שטרית :סבתא ,אמא ואני –
גיל 23
רישומים
רז מציגה שלושה רישומים שהם למעשה
הצגה של שרשרת דורות :של סבתּה ,של
אמּה ושלה ,כשהן בנות אותו הגיל .כל
אשה ומהותה כל אשה ועקרונה; דומה
שכל אחת מכינה את המצע ,מזקקת אותו
עבור בתה .הצופה מוזמן להתבונן בעיני
הנשים :רּכֹות ,נחושות ,קשובות.
מיכל נביאן :ענק
עיבוד פוטושופ
יצירה זו באה לבטא את הקושי הגדול
הנתון בהתמודדות עם מסגרת .בחרתי
להגיש יצירה זו מתוך רגש של בעירה,
מתוך חוויה של מורכבות ומאבקים
פנימיים ביני לבין עצמי בתוך תבניות
המסגרות הפורמאליות הקיימות בממסדים
ובחברה.
יצירה זו מהווה צוהר לעולמם האישי של
אנשים המתקשים להתברג במסגרות
והחשים חוויה של מחנק והיעדר מעוף
ומרחבים.
טובה דדון :בית
צבעי מים וקרעי נייר מעובד על בד
הבית הינו חלק מרכזי וממשי בחיינו.
בילדותינו אנו מובלים וחיים על פי כלליהם
של הורינו ,משהתבגרנו אנו בונים את
ביתנו ונדרשים לתת לו מחשבה.
בעבודה זו מבקשת טובה לעקוף את
המחשבה הרווחת ,המובנת והמוכרת על
אודות מוטיב הבית ולהוביל את המתבונן
בה לזרימת העין על הבד.
ברצונה להעניק לצופה חוויה חזותית
בהיכנסו לתוך בית הנבנה מצורות ומציף
את הבא בו בברכה ובשלווה.
Slide 2
המסלול לאמנות,
מכללת "תלפיות" חולון.
שרי זאגא :אורב לבית
ארבע יצירות :ציורי שמן על בד ,ג'סו על בד,
וידאו ארט
העורב ,הצב והביצים -שמן על בד; מיהו
ישראלי? -שמן על בד; עורב עומד על ערימת
ביצים שבורות -ג'סו על בד; בית עלמין צבאי -
וידאו ארט.
שרי מבטאה את אמירתה –כואבת ונוקבת
–בסמלים ,חלקם סמלי-חלום עתירי
משמעות .העורב אורב כדי לגנוב חיים,
הצב הנושא על גבו את ביתו ומתפקידו
לשמור על הבית ולהגן על הביצים –
שחיים בהן ובה בעת הן שברירות ביותר,
ממש כחייו של אדם–הוא הצבא במקרה
זה ,שכמוהו מתנהל באיטיות ויש שאינו
מגן על הבית (כי ידיו כבולות); ישראלי הוא
מי שנאמן למדינה ולערכיה .עתים חלה
טעות בזיהויו משום שהעורב ,זה המרחף
בשמים וזה היושב בכנסת ,לובש לבן
ומתחפש ליונה; ולבסוף ,המוות ,עמו
מתמודדות משפחות השכול ,של חללי
צה"ל ונפגעי פעולות האיבה.
אביבה הובר- Hide and Seek:
הסתר ובקש
ציור בשמן
אביבה מציירת את דיוקנה האישי בלי
לוותר לעצמה ,מושחת את הצבעים
ומותירה לצופה את העולה מידה-מלִּבה-מן
התת-מודע שלה ,בלי ליטוש .כל פנימּה
כמו נחבא מתחת לשכבות הצבע והמבקש
אותו צריך לחפש .ואולי רגליה הניבטות מן
המראה – מיטיבות מן הדיוקן לספר לנו על
בעליהן?
חן ברקאי :עקה או דקה
מיצב
חן בוחנת את תפיסת הזמן בעידן הפוסט-
מודרני ,מתרוצצת עם דרישות התקופה
היוצרות באדם מצבי דחק ועקה ומנסה
להרגיע את הסחרחרה היומיומית,
להביאה
למצב שקול ומאוזן ,כדי לזכות בדקה
אחת ,ואם אפשר אז יותר –של ספיגה
והטמעה ,של שקט ורוגע ,של הענקה
וקבלה.
ליבנה אליקים :פרסונה
וידאו ארט
ליבנה בודקת את מקום המסכה בחיי
האדם; את קו-התפר הדק שבין הנראּות
של ה'אני' האמתי לבין המצג שהוא מעמיד
לעיני זולתו – מצג או מסכה שיש אף בהם
להעיד על פנימיותו למרות היותם מסווה
כביכול
בת-שבע יהב :השבר ושלמותו
צילום/מצגת
בת-שבע מתבוננת בשבר ורואה את יופיו,
את היהלומים המשובצים בו .השבר הוא
אחד עם חיינו .הוא חלק מחיי היומיום
שלנו .השבר ,גם זה החד והמשונן,
הנתפס כמסוכן ,כמכוער וכמיותר ,מהותו
של השלם מוכלת בו והריהו בבחינת שלם
לעִ תו לבנות ולהיבנות ממנו .
אביטל ברנע :פְּני הנסתר
ציור בצבעי אקריליק על קאפה
אביטל מתמודדת עם עוצמת התסכול ,זה
שמתפוצץ בה בפְנים ,והיא שומרת על
פנים חלקים ,נקיים ,בלי שתהא בהם
תנודה קלה שתעיד על מצבה .קווים
ומשיחות
בצבעים עזים ,חריטות בקאפה ותצורת
פנים העולה מתוכם ,כמעט נבלעת בהם,
בכוחם לבטא את הלוך-רוחה.
אורית עופרי פָּנים ּופְּנים
צבעי שמן על בד
אורית מציגה את פָּניה של האישה
היהודייה ממגזרים שונים ,כאשר ההבדל
הוא בכיסוי אשר לראשה .כיסוי זה מסתיר
את הפְנים הנושא בתוכו מחשבות
וקונפליקטים
שטרם הגיעו ליישובם ושעניינם תפקידיה
של האישה– מצד אחד פניהָּ שהם לקראת
התפתחותה ומצד שני ,האם המעניקה
לילדיה.
שלומית אוריין :בעקבות
צילום
שלומית בוחנת את החותם שמותיר אחריו
אדם המהווה מודל לחיקוי .היא מתחקה
אחר עקבותיהם של אנשים המהווים
דוגמא לבאים אחריהם ,כך שהמופע הניּכר
לעין הוא של עקבות ראשונים שראוי להלך
לאורם ובהן עקבות של אלה שפסעו בתוכן
– מתווים כך אפשרות להמשכיות.
הילה שמעון :העוצמה שּברּכּות
בד תחרה
הילה מציגה באמצעות בד תחרה את
האשה -את העדינות והרוך שבה ,את
כושר הזרימה שלה ,את יצירת הנוכחות
הוודאית שלה גם מן ההעדר ומתוך היש.
יעל דרור :איך זה שכוכב אחד לבד
מעז?
ציור בצבעי פנדה
יעל מציירת מגני דוד כסמל שריר וקיים
של העם היהודי ואשר בכוחו לאחד יחד
את כלל האומה .תקופות בהיסטוריה של
העם ,כמו גם מגוון הזרמים שבו ,מתוארים
באמצעות צבעים ,מִ תווים ותצורות שונות
של מגן דוד רבי-מבע ,שבכוחם לבטא רגש
ולעוררו בצופה.
נוי חטואל :הדרך נפקחת
צילום
נוי מציעה הסתכלות ,מזווית שונה ,בדרך
שעושה אדם .הדרך אינה רק מְ קום מעבר
מנקודה אחת לאחרת ,היא עולם ההולך
ונפתח ,חדש ומרתק; היא מאפשרת מסע
גם במחוזות הנפש של ההולך בה ,מרחב
להתפתחות ולגדילה – ויש להתבונן
ולהקשיב לעולֶה ממנה ,כי מעשירה הדרך
את ההלך.
תמר סויסה :עבודה באדמה
צילום
תמר מציגה את נושא העבודה באדמה,
ּבְעין שיש בה צער .האדמה מניבה וברוכה
ומנגד היא כבושה במפעלי ייצור ותעשיה.
אדמת ארץ ישראל מעובדת ונותנת יבולה,
העובדים אותה הם אנשים הזרים בה ולה,
חסרי שרשים ,כשידינו-שלנו מנוערות
מעפרה ורגלינו נודדות ממנה.
דניאלה כהן :אספקלריה
צילום
דניאלה מחפשת את האור גם במקומות
החשוכים .ומוצאת .היא לוכדת מתוך
החושך את האור ,ומציגה אותו מבליח
במפנה של סימטה ובין כבלים מגובבים,
קורן על אספלט ,מהבהב במים ,נובע
ונוגה מדמות אדם השרוי בחשכה; אדם
ואור גנוז בו.
רז שטרית :סבתא ,אמא ואני –
גיל 23
רישומים
רז מציגה שלושה רישומים שהם למעשה
הצגה של שרשרת דורות :של סבתּה ,של
אמּה ושלה ,כשהן בנות אותו הגיל .כל
אשה ומהותה כל אשה ועקרונה; דומה
שכל אחת מכינה את המצע ,מזקקת אותו
עבור בתה .הצופה מוזמן להתבונן בעיני
הנשים :רּכֹות ,נחושות ,קשובות.
מיכל נביאן :ענק
עיבוד פוטושופ
יצירה זו באה לבטא את הקושי הגדול
הנתון בהתמודדות עם מסגרת .בחרתי
להגיש יצירה זו מתוך רגש של בעירה,
מתוך חוויה של מורכבות ומאבקים
פנימיים ביני לבין עצמי בתוך תבניות
המסגרות הפורמאליות הקיימות בממסדים
ובחברה.
יצירה זו מהווה צוהר לעולמם האישי של
אנשים המתקשים להתברג במסגרות
והחשים חוויה של מחנק והיעדר מעוף
ומרחבים.
טובה דדון :בית
צבעי מים וקרעי נייר מעובד על בד
הבית הינו חלק מרכזי וממשי בחיינו.
בילדותינו אנו מובלים וחיים על פי כלליהם
של הורינו ,משהתבגרנו אנו בונים את
ביתנו ונדרשים לתת לו מחשבה.
בעבודה זו מבקשת טובה לעקוף את
המחשבה הרווחת ,המובנת והמוכרת על
אודות מוטיב הבית ולהוביל את המתבונן
בה לזרימת העין על הבד.
ברצונה להעניק לצופה חוויה חזותית
בהיכנסו לתוך בית הנבנה מצורות ומציף
את הבא בו בברכה ובשלווה.
Slide 3
המסלול לאמנות,
מכללת "תלפיות" חולון.
שרי זאגא :אורב לבית
ארבע יצירות :ציורי שמן על בד ,ג'סו על בד,
וידאו ארט
העורב ,הצב והביצים -שמן על בד; מיהו
ישראלי? -שמן על בד; עורב עומד על ערימת
ביצים שבורות -ג'סו על בד; בית עלמין צבאי -
וידאו ארט.
שרי מבטאה את אמירתה –כואבת ונוקבת
–בסמלים ,חלקם סמלי-חלום עתירי
משמעות .העורב אורב כדי לגנוב חיים,
הצב הנושא על גבו את ביתו ומתפקידו
לשמור על הבית ולהגן על הביצים –
שחיים בהן ובה בעת הן שברירות ביותר,
ממש כחייו של אדם–הוא הצבא במקרה
זה ,שכמוהו מתנהל באיטיות ויש שאינו
מגן על הבית (כי ידיו כבולות); ישראלי הוא
מי שנאמן למדינה ולערכיה .עתים חלה
טעות בזיהויו משום שהעורב ,זה המרחף
בשמים וזה היושב בכנסת ,לובש לבן
ומתחפש ליונה; ולבסוף ,המוות ,עמו
מתמודדות משפחות השכול ,של חללי
צה"ל ונפגעי פעולות האיבה.
אביבה הובר- Hide and Seek:
הסתר ובקש
ציור בשמן
אביבה מציירת את דיוקנה האישי בלי
לוותר לעצמה ,מושחת את הצבעים
ומותירה לצופה את העולה מידה-מלִּבה-מן
התת-מודע שלה ,בלי ליטוש .כל פנימּה
כמו נחבא מתחת לשכבות הצבע והמבקש
אותו צריך לחפש .ואולי רגליה הניבטות מן
המראה – מיטיבות מן הדיוקן לספר לנו על
בעליהן?
חן ברקאי :עקה או דקה
מיצב
חן בוחנת את תפיסת הזמן בעידן הפוסט-
מודרני ,מתרוצצת עם דרישות התקופה
היוצרות באדם מצבי דחק ועקה ומנסה
להרגיע את הסחרחרה היומיומית,
להביאה
למצב שקול ומאוזן ,כדי לזכות בדקה
אחת ,ואם אפשר אז יותר –של ספיגה
והטמעה ,של שקט ורוגע ,של הענקה
וקבלה.
ליבנה אליקים :פרסונה
וידאו ארט
ליבנה בודקת את מקום המסכה בחיי
האדם; את קו-התפר הדק שבין הנראּות
של ה'אני' האמתי לבין המצג שהוא מעמיד
לעיני זולתו – מצג או מסכה שיש אף בהם
להעיד על פנימיותו למרות היותם מסווה
כביכול
בת-שבע יהב :השבר ושלמותו
צילום/מצגת
בת-שבע מתבוננת בשבר ורואה את יופיו,
את היהלומים המשובצים בו .השבר הוא
אחד עם חיינו .הוא חלק מחיי היומיום
שלנו .השבר ,גם זה החד והמשונן,
הנתפס כמסוכן ,כמכוער וכמיותר ,מהותו
של השלם מוכלת בו והריהו בבחינת שלם
לעִ תו לבנות ולהיבנות ממנו .
אביטל ברנע :פְּני הנסתר
ציור בצבעי אקריליק על קאפה
אביטל מתמודדת עם עוצמת התסכול ,זה
שמתפוצץ בה בפְנים ,והיא שומרת על
פנים חלקים ,נקיים ,בלי שתהא בהם
תנודה קלה שתעיד על מצבה .קווים
ומשיחות
בצבעים עזים ,חריטות בקאפה ותצורת
פנים העולה מתוכם ,כמעט נבלעת בהם,
בכוחם לבטא את הלוך-רוחה.
אורית עופרי פָּנים ּופְּנים
צבעי שמן על בד
אורית מציגה את פָּניה של האישה
היהודייה ממגזרים שונים ,כאשר ההבדל
הוא בכיסוי אשר לראשה .כיסוי זה מסתיר
את הפְנים הנושא בתוכו מחשבות
וקונפליקטים
שטרם הגיעו ליישובם ושעניינם תפקידיה
של האישה– מצד אחד פניהָּ שהם לקראת
התפתחותה ומצד שני ,האם המעניקה
לילדיה.
שלומית אוריין :בעקבות
צילום
שלומית בוחנת את החותם שמותיר אחריו
אדם המהווה מודל לחיקוי .היא מתחקה
אחר עקבותיהם של אנשים המהווים
דוגמא לבאים אחריהם ,כך שהמופע הניּכר
לעין הוא של עקבות ראשונים שראוי להלך
לאורם ובהן עקבות של אלה שפסעו בתוכן
– מתווים כך אפשרות להמשכיות.
הילה שמעון :העוצמה שּברּכּות
בד תחרה
הילה מציגה באמצעות בד תחרה את
האשה -את העדינות והרוך שבה ,את
כושר הזרימה שלה ,את יצירת הנוכחות
הוודאית שלה גם מן ההעדר ומתוך היש.
יעל דרור :איך זה שכוכב אחד לבד
מעז?
ציור בצבעי פנדה
יעל מציירת מגני דוד כסמל שריר וקיים
של העם היהודי ואשר בכוחו לאחד יחד
את כלל האומה .תקופות בהיסטוריה של
העם ,כמו גם מגוון הזרמים שבו ,מתוארים
באמצעות צבעים ,מִ תווים ותצורות שונות
של מגן דוד רבי-מבע ,שבכוחם לבטא רגש
ולעוררו בצופה.
נוי חטואל :הדרך נפקחת
צילום
נוי מציעה הסתכלות ,מזווית שונה ,בדרך
שעושה אדם .הדרך אינה רק מְ קום מעבר
מנקודה אחת לאחרת ,היא עולם ההולך
ונפתח ,חדש ומרתק; היא מאפשרת מסע
גם במחוזות הנפש של ההולך בה ,מרחב
להתפתחות ולגדילה – ויש להתבונן
ולהקשיב לעולֶה ממנה ,כי מעשירה הדרך
את ההלך.
תמר סויסה :עבודה באדמה
צילום
תמר מציגה את נושא העבודה באדמה,
ּבְעין שיש בה צער .האדמה מניבה וברוכה
ומנגד היא כבושה במפעלי ייצור ותעשיה.
אדמת ארץ ישראל מעובדת ונותנת יבולה,
העובדים אותה הם אנשים הזרים בה ולה,
חסרי שרשים ,כשידינו-שלנו מנוערות
מעפרה ורגלינו נודדות ממנה.
דניאלה כהן :אספקלריה
צילום
דניאלה מחפשת את האור גם במקומות
החשוכים .ומוצאת .היא לוכדת מתוך
החושך את האור ,ומציגה אותו מבליח
במפנה של סימטה ובין כבלים מגובבים,
קורן על אספלט ,מהבהב במים ,נובע
ונוגה מדמות אדם השרוי בחשכה; אדם
ואור גנוז בו.
רז שטרית :סבתא ,אמא ואני –
גיל 23
רישומים
רז מציגה שלושה רישומים שהם למעשה
הצגה של שרשרת דורות :של סבתּה ,של
אמּה ושלה ,כשהן בנות אותו הגיל .כל
אשה ומהותה כל אשה ועקרונה; דומה
שכל אחת מכינה את המצע ,מזקקת אותו
עבור בתה .הצופה מוזמן להתבונן בעיני
הנשים :רּכֹות ,נחושות ,קשובות.
מיכל נביאן :ענק
עיבוד פוטושופ
יצירה זו באה לבטא את הקושי הגדול
הנתון בהתמודדות עם מסגרת .בחרתי
להגיש יצירה זו מתוך רגש של בעירה,
מתוך חוויה של מורכבות ומאבקים
פנימיים ביני לבין עצמי בתוך תבניות
המסגרות הפורמאליות הקיימות בממסדים
ובחברה.
יצירה זו מהווה צוהר לעולמם האישי של
אנשים המתקשים להתברג במסגרות
והחשים חוויה של מחנק והיעדר מעוף
ומרחבים.
טובה דדון :בית
צבעי מים וקרעי נייר מעובד על בד
הבית הינו חלק מרכזי וממשי בחיינו.
בילדותינו אנו מובלים וחיים על פי כלליהם
של הורינו ,משהתבגרנו אנו בונים את
ביתנו ונדרשים לתת לו מחשבה.
בעבודה זו מבקשת טובה לעקוף את
המחשבה הרווחת ,המובנת והמוכרת על
אודות מוטיב הבית ולהוביל את המתבונן
בה לזרימת העין על הבד.
ברצונה להעניק לצופה חוויה חזותית
בהיכנסו לתוך בית הנבנה מצורות ומציף
את הבא בו בברכה ובשלווה.
Slide 4
המסלול לאמנות,
מכללת "תלפיות" חולון.
שרי זאגא :אורב לבית
ארבע יצירות :ציורי שמן על בד ,ג'סו על בד,
וידאו ארט
העורב ,הצב והביצים -שמן על בד; מיהו
ישראלי? -שמן על בד; עורב עומד על ערימת
ביצים שבורות -ג'סו על בד; בית עלמין צבאי -
וידאו ארט.
שרי מבטאה את אמירתה –כואבת ונוקבת
–בסמלים ,חלקם סמלי-חלום עתירי
משמעות .העורב אורב כדי לגנוב חיים,
הצב הנושא על גבו את ביתו ומתפקידו
לשמור על הבית ולהגן על הביצים –
שחיים בהן ובה בעת הן שברירות ביותר,
ממש כחייו של אדם–הוא הצבא במקרה
זה ,שכמוהו מתנהל באיטיות ויש שאינו
מגן על הבית (כי ידיו כבולות); ישראלי הוא
מי שנאמן למדינה ולערכיה .עתים חלה
טעות בזיהויו משום שהעורב ,זה המרחף
בשמים וזה היושב בכנסת ,לובש לבן
ומתחפש ליונה; ולבסוף ,המוות ,עמו
מתמודדות משפחות השכול ,של חללי
צה"ל ונפגעי פעולות האיבה.
אביבה הובר- Hide and Seek:
הסתר ובקש
ציור בשמן
אביבה מציירת את דיוקנה האישי בלי
לוותר לעצמה ,מושחת את הצבעים
ומותירה לצופה את העולה מידה-מלִּבה-מן
התת-מודע שלה ,בלי ליטוש .כל פנימּה
כמו נחבא מתחת לשכבות הצבע והמבקש
אותו צריך לחפש .ואולי רגליה הניבטות מן
המראה – מיטיבות מן הדיוקן לספר לנו על
בעליהן?
חן ברקאי :עקה או דקה
מיצב
חן בוחנת את תפיסת הזמן בעידן הפוסט-
מודרני ,מתרוצצת עם דרישות התקופה
היוצרות באדם מצבי דחק ועקה ומנסה
להרגיע את הסחרחרה היומיומית,
להביאה
למצב שקול ומאוזן ,כדי לזכות בדקה
אחת ,ואם אפשר אז יותר –של ספיגה
והטמעה ,של שקט ורוגע ,של הענקה
וקבלה.
ליבנה אליקים :פרסונה
וידאו ארט
ליבנה בודקת את מקום המסכה בחיי
האדם; את קו-התפר הדק שבין הנראּות
של ה'אני' האמתי לבין המצג שהוא מעמיד
לעיני זולתו – מצג או מסכה שיש אף בהם
להעיד על פנימיותו למרות היותם מסווה
כביכול
בת-שבע יהב :השבר ושלמותו
צילום/מצגת
בת-שבע מתבוננת בשבר ורואה את יופיו,
את היהלומים המשובצים בו .השבר הוא
אחד עם חיינו .הוא חלק מחיי היומיום
שלנו .השבר ,גם זה החד והמשונן,
הנתפס כמסוכן ,כמכוער וכמיותר ,מהותו
של השלם מוכלת בו והריהו בבחינת שלם
לעִ תו לבנות ולהיבנות ממנו .
אביטל ברנע :פְּני הנסתר
ציור בצבעי אקריליק על קאפה
אביטל מתמודדת עם עוצמת התסכול ,זה
שמתפוצץ בה בפְנים ,והיא שומרת על
פנים חלקים ,נקיים ,בלי שתהא בהם
תנודה קלה שתעיד על מצבה .קווים
ומשיחות
בצבעים עזים ,חריטות בקאפה ותצורת
פנים העולה מתוכם ,כמעט נבלעת בהם,
בכוחם לבטא את הלוך-רוחה.
אורית עופרי פָּנים ּופְּנים
צבעי שמן על בד
אורית מציגה את פָּניה של האישה
היהודייה ממגזרים שונים ,כאשר ההבדל
הוא בכיסוי אשר לראשה .כיסוי זה מסתיר
את הפְנים הנושא בתוכו מחשבות
וקונפליקטים
שטרם הגיעו ליישובם ושעניינם תפקידיה
של האישה– מצד אחד פניהָּ שהם לקראת
התפתחותה ומצד שני ,האם המעניקה
לילדיה.
שלומית אוריין :בעקבות
צילום
שלומית בוחנת את החותם שמותיר אחריו
אדם המהווה מודל לחיקוי .היא מתחקה
אחר עקבותיהם של אנשים המהווים
דוגמא לבאים אחריהם ,כך שהמופע הניּכר
לעין הוא של עקבות ראשונים שראוי להלך
לאורם ובהן עקבות של אלה שפסעו בתוכן
– מתווים כך אפשרות להמשכיות.
הילה שמעון :העוצמה שּברּכּות
בד תחרה
הילה מציגה באמצעות בד תחרה את
האשה -את העדינות והרוך שבה ,את
כושר הזרימה שלה ,את יצירת הנוכחות
הוודאית שלה גם מן ההעדר ומתוך היש.
יעל דרור :איך זה שכוכב אחד לבד
מעז?
ציור בצבעי פנדה
יעל מציירת מגני דוד כסמל שריר וקיים
של העם היהודי ואשר בכוחו לאחד יחד
את כלל האומה .תקופות בהיסטוריה של
העם ,כמו גם מגוון הזרמים שבו ,מתוארים
באמצעות צבעים ,מִ תווים ותצורות שונות
של מגן דוד רבי-מבע ,שבכוחם לבטא רגש
ולעוררו בצופה.
נוי חטואל :הדרך נפקחת
צילום
נוי מציעה הסתכלות ,מזווית שונה ,בדרך
שעושה אדם .הדרך אינה רק מְ קום מעבר
מנקודה אחת לאחרת ,היא עולם ההולך
ונפתח ,חדש ומרתק; היא מאפשרת מסע
גם במחוזות הנפש של ההולך בה ,מרחב
להתפתחות ולגדילה – ויש להתבונן
ולהקשיב לעולֶה ממנה ,כי מעשירה הדרך
את ההלך.
תמר סויסה :עבודה באדמה
צילום
תמר מציגה את נושא העבודה באדמה,
ּבְעין שיש בה צער .האדמה מניבה וברוכה
ומנגד היא כבושה במפעלי ייצור ותעשיה.
אדמת ארץ ישראל מעובדת ונותנת יבולה,
העובדים אותה הם אנשים הזרים בה ולה,
חסרי שרשים ,כשידינו-שלנו מנוערות
מעפרה ורגלינו נודדות ממנה.
דניאלה כהן :אספקלריה
צילום
דניאלה מחפשת את האור גם במקומות
החשוכים .ומוצאת .היא לוכדת מתוך
החושך את האור ,ומציגה אותו מבליח
במפנה של סימטה ובין כבלים מגובבים,
קורן על אספלט ,מהבהב במים ,נובע
ונוגה מדמות אדם השרוי בחשכה; אדם
ואור גנוז בו.
רז שטרית :סבתא ,אמא ואני –
גיל 23
רישומים
רז מציגה שלושה רישומים שהם למעשה
הצגה של שרשרת דורות :של סבתּה ,של
אמּה ושלה ,כשהן בנות אותו הגיל .כל
אשה ומהותה כל אשה ועקרונה; דומה
שכל אחת מכינה את המצע ,מזקקת אותו
עבור בתה .הצופה מוזמן להתבונן בעיני
הנשים :רּכֹות ,נחושות ,קשובות.
מיכל נביאן :ענק
עיבוד פוטושופ
יצירה זו באה לבטא את הקושי הגדול
הנתון בהתמודדות עם מסגרת .בחרתי
להגיש יצירה זו מתוך רגש של בעירה,
מתוך חוויה של מורכבות ומאבקים
פנימיים ביני לבין עצמי בתוך תבניות
המסגרות הפורמאליות הקיימות בממסדים
ובחברה.
יצירה זו מהווה צוהר לעולמם האישי של
אנשים המתקשים להתברג במסגרות
והחשים חוויה של מחנק והיעדר מעוף
ומרחבים.
טובה דדון :בית
צבעי מים וקרעי נייר מעובד על בד
הבית הינו חלק מרכזי וממשי בחיינו.
בילדותינו אנו מובלים וחיים על פי כלליהם
של הורינו ,משהתבגרנו אנו בונים את
ביתנו ונדרשים לתת לו מחשבה.
בעבודה זו מבקשת טובה לעקוף את
המחשבה הרווחת ,המובנת והמוכרת על
אודות מוטיב הבית ולהוביל את המתבונן
בה לזרימת העין על הבד.
ברצונה להעניק לצופה חוויה חזותית
בהיכנסו לתוך בית הנבנה מצורות ומציף
את הבא בו בברכה ובשלווה.
Slide 5
המסלול לאמנות,
מכללת "תלפיות" חולון.
שרי זאגא :אורב לבית
ארבע יצירות :ציורי שמן על בד ,ג'סו על בד,
וידאו ארט
העורב ,הצב והביצים -שמן על בד; מיהו
ישראלי? -שמן על בד; עורב עומד על ערימת
ביצים שבורות -ג'סו על בד; בית עלמין צבאי -
וידאו ארט.
שרי מבטאה את אמירתה –כואבת ונוקבת
–בסמלים ,חלקם סמלי-חלום עתירי
משמעות .העורב אורב כדי לגנוב חיים,
הצב הנושא על גבו את ביתו ומתפקידו
לשמור על הבית ולהגן על הביצים –
שחיים בהן ובה בעת הן שברירות ביותר,
ממש כחייו של אדם–הוא הצבא במקרה
זה ,שכמוהו מתנהל באיטיות ויש שאינו
מגן על הבית (כי ידיו כבולות); ישראלי הוא
מי שנאמן למדינה ולערכיה .עתים חלה
טעות בזיהויו משום שהעורב ,זה המרחף
בשמים וזה היושב בכנסת ,לובש לבן
ומתחפש ליונה; ולבסוף ,המוות ,עמו
מתמודדות משפחות השכול ,של חללי
צה"ל ונפגעי פעולות האיבה.
אביבה הובר- Hide and Seek:
הסתר ובקש
ציור בשמן
אביבה מציירת את דיוקנה האישי בלי
לוותר לעצמה ,מושחת את הצבעים
ומותירה לצופה את העולה מידה-מלִּבה-מן
התת-מודע שלה ,בלי ליטוש .כל פנימּה
כמו נחבא מתחת לשכבות הצבע והמבקש
אותו צריך לחפש .ואולי רגליה הניבטות מן
המראה – מיטיבות מן הדיוקן לספר לנו על
בעליהן?
חן ברקאי :עקה או דקה
מיצב
חן בוחנת את תפיסת הזמן בעידן הפוסט-
מודרני ,מתרוצצת עם דרישות התקופה
היוצרות באדם מצבי דחק ועקה ומנסה
להרגיע את הסחרחרה היומיומית,
להביאה
למצב שקול ומאוזן ,כדי לזכות בדקה
אחת ,ואם אפשר אז יותר –של ספיגה
והטמעה ,של שקט ורוגע ,של הענקה
וקבלה.
ליבנה אליקים :פרסונה
וידאו ארט
ליבנה בודקת את מקום המסכה בחיי
האדם; את קו-התפר הדק שבין הנראּות
של ה'אני' האמתי לבין המצג שהוא מעמיד
לעיני זולתו – מצג או מסכה שיש אף בהם
להעיד על פנימיותו למרות היותם מסווה
כביכול
בת-שבע יהב :השבר ושלמותו
צילום/מצגת
בת-שבע מתבוננת בשבר ורואה את יופיו,
את היהלומים המשובצים בו .השבר הוא
אחד עם חיינו .הוא חלק מחיי היומיום
שלנו .השבר ,גם זה החד והמשונן,
הנתפס כמסוכן ,כמכוער וכמיותר ,מהותו
של השלם מוכלת בו והריהו בבחינת שלם
לעִ תו לבנות ולהיבנות ממנו .
אביטל ברנע :פְּני הנסתר
ציור בצבעי אקריליק על קאפה
אביטל מתמודדת עם עוצמת התסכול ,זה
שמתפוצץ בה בפְנים ,והיא שומרת על
פנים חלקים ,נקיים ,בלי שתהא בהם
תנודה קלה שתעיד על מצבה .קווים
ומשיחות
בצבעים עזים ,חריטות בקאפה ותצורת
פנים העולה מתוכם ,כמעט נבלעת בהם,
בכוחם לבטא את הלוך-רוחה.
אורית עופרי פָּנים ּופְּנים
צבעי שמן על בד
אורית מציגה את פָּניה של האישה
היהודייה ממגזרים שונים ,כאשר ההבדל
הוא בכיסוי אשר לראשה .כיסוי זה מסתיר
את הפְנים הנושא בתוכו מחשבות
וקונפליקטים
שטרם הגיעו ליישובם ושעניינם תפקידיה
של האישה– מצד אחד פניהָּ שהם לקראת
התפתחותה ומצד שני ,האם המעניקה
לילדיה.
שלומית אוריין :בעקבות
צילום
שלומית בוחנת את החותם שמותיר אחריו
אדם המהווה מודל לחיקוי .היא מתחקה
אחר עקבותיהם של אנשים המהווים
דוגמא לבאים אחריהם ,כך שהמופע הניּכר
לעין הוא של עקבות ראשונים שראוי להלך
לאורם ובהן עקבות של אלה שפסעו בתוכן
– מתווים כך אפשרות להמשכיות.
הילה שמעון :העוצמה שּברּכּות
בד תחרה
הילה מציגה באמצעות בד תחרה את
האשה -את העדינות והרוך שבה ,את
כושר הזרימה שלה ,את יצירת הנוכחות
הוודאית שלה גם מן ההעדר ומתוך היש.
יעל דרור :איך זה שכוכב אחד לבד
מעז?
ציור בצבעי פנדה
יעל מציירת מגני דוד כסמל שריר וקיים
של העם היהודי ואשר בכוחו לאחד יחד
את כלל האומה .תקופות בהיסטוריה של
העם ,כמו גם מגוון הזרמים שבו ,מתוארים
באמצעות צבעים ,מִ תווים ותצורות שונות
של מגן דוד רבי-מבע ,שבכוחם לבטא רגש
ולעוררו בצופה.
נוי חטואל :הדרך נפקחת
צילום
נוי מציעה הסתכלות ,מזווית שונה ,בדרך
שעושה אדם .הדרך אינה רק מְ קום מעבר
מנקודה אחת לאחרת ,היא עולם ההולך
ונפתח ,חדש ומרתק; היא מאפשרת מסע
גם במחוזות הנפש של ההולך בה ,מרחב
להתפתחות ולגדילה – ויש להתבונן
ולהקשיב לעולֶה ממנה ,כי מעשירה הדרך
את ההלך.
תמר סויסה :עבודה באדמה
צילום
תמר מציגה את נושא העבודה באדמה,
ּבְעין שיש בה צער .האדמה מניבה וברוכה
ומנגד היא כבושה במפעלי ייצור ותעשיה.
אדמת ארץ ישראל מעובדת ונותנת יבולה,
העובדים אותה הם אנשים הזרים בה ולה,
חסרי שרשים ,כשידינו-שלנו מנוערות
מעפרה ורגלינו נודדות ממנה.
דניאלה כהן :אספקלריה
צילום
דניאלה מחפשת את האור גם במקומות
החשוכים .ומוצאת .היא לוכדת מתוך
החושך את האור ,ומציגה אותו מבליח
במפנה של סימטה ובין כבלים מגובבים,
קורן על אספלט ,מהבהב במים ,נובע
ונוגה מדמות אדם השרוי בחשכה; אדם
ואור גנוז בו.
רז שטרית :סבתא ,אמא ואני –
גיל 23
רישומים
רז מציגה שלושה רישומים שהם למעשה
הצגה של שרשרת דורות :של סבתּה ,של
אמּה ושלה ,כשהן בנות אותו הגיל .כל
אשה ומהותה כל אשה ועקרונה; דומה
שכל אחת מכינה את המצע ,מזקקת אותו
עבור בתה .הצופה מוזמן להתבונן בעיני
הנשים :רּכֹות ,נחושות ,קשובות.
מיכל נביאן :ענק
עיבוד פוטושופ
יצירה זו באה לבטא את הקושי הגדול
הנתון בהתמודדות עם מסגרת .בחרתי
להגיש יצירה זו מתוך רגש של בעירה,
מתוך חוויה של מורכבות ומאבקים
פנימיים ביני לבין עצמי בתוך תבניות
המסגרות הפורמאליות הקיימות בממסדים
ובחברה.
יצירה זו מהווה צוהר לעולמם האישי של
אנשים המתקשים להתברג במסגרות
והחשים חוויה של מחנק והיעדר מעוף
ומרחבים.
טובה דדון :בית
צבעי מים וקרעי נייר מעובד על בד
הבית הינו חלק מרכזי וממשי בחיינו.
בילדותינו אנו מובלים וחיים על פי כלליהם
של הורינו ,משהתבגרנו אנו בונים את
ביתנו ונדרשים לתת לו מחשבה.
בעבודה זו מבקשת טובה לעקוף את
המחשבה הרווחת ,המובנת והמוכרת על
אודות מוטיב הבית ולהוביל את המתבונן
בה לזרימת העין על הבד.
ברצונה להעניק לצופה חוויה חזותית
בהיכנסו לתוך בית הנבנה מצורות ומציף
את הבא בו בברכה ובשלווה.
Slide 6
המסלול לאמנות,
מכללת "תלפיות" חולון.
שרי זאגא :אורב לבית
ארבע יצירות :ציורי שמן על בד ,ג'סו על בד,
וידאו ארט
העורב ,הצב והביצים -שמן על בד; מיהו
ישראלי? -שמן על בד; עורב עומד על ערימת
ביצים שבורות -ג'סו על בד; בית עלמין צבאי -
וידאו ארט.
שרי מבטאה את אמירתה –כואבת ונוקבת
–בסמלים ,חלקם סמלי-חלום עתירי
משמעות .העורב אורב כדי לגנוב חיים,
הצב הנושא על גבו את ביתו ומתפקידו
לשמור על הבית ולהגן על הביצים –
שחיים בהן ובה בעת הן שברירות ביותר,
ממש כחייו של אדם–הוא הצבא במקרה
זה ,שכמוהו מתנהל באיטיות ויש שאינו
מגן על הבית (כי ידיו כבולות); ישראלי הוא
מי שנאמן למדינה ולערכיה .עתים חלה
טעות בזיהויו משום שהעורב ,זה המרחף
בשמים וזה היושב בכנסת ,לובש לבן
ומתחפש ליונה; ולבסוף ,המוות ,עמו
מתמודדות משפחות השכול ,של חללי
צה"ל ונפגעי פעולות האיבה.
אביבה הובר- Hide and Seek:
הסתר ובקש
ציור בשמן
אביבה מציירת את דיוקנה האישי בלי
לוותר לעצמה ,מושחת את הצבעים
ומותירה לצופה את העולה מידה-מלִּבה-מן
התת-מודע שלה ,בלי ליטוש .כל פנימּה
כמו נחבא מתחת לשכבות הצבע והמבקש
אותו צריך לחפש .ואולי רגליה הניבטות מן
המראה – מיטיבות מן הדיוקן לספר לנו על
בעליהן?
חן ברקאי :עקה או דקה
מיצב
חן בוחנת את תפיסת הזמן בעידן הפוסט-
מודרני ,מתרוצצת עם דרישות התקופה
היוצרות באדם מצבי דחק ועקה ומנסה
להרגיע את הסחרחרה היומיומית,
להביאה
למצב שקול ומאוזן ,כדי לזכות בדקה
אחת ,ואם אפשר אז יותר –של ספיגה
והטמעה ,של שקט ורוגע ,של הענקה
וקבלה.
ליבנה אליקים :פרסונה
וידאו ארט
ליבנה בודקת את מקום המסכה בחיי
האדם; את קו-התפר הדק שבין הנראּות
של ה'אני' האמתי לבין המצג שהוא מעמיד
לעיני זולתו – מצג או מסכה שיש אף בהם
להעיד על פנימיותו למרות היותם מסווה
כביכול
בת-שבע יהב :השבר ושלמותו
צילום/מצגת
בת-שבע מתבוננת בשבר ורואה את יופיו,
את היהלומים המשובצים בו .השבר הוא
אחד עם חיינו .הוא חלק מחיי היומיום
שלנו .השבר ,גם זה החד והמשונן,
הנתפס כמסוכן ,כמכוער וכמיותר ,מהותו
של השלם מוכלת בו והריהו בבחינת שלם
לעִ תו לבנות ולהיבנות ממנו .
אביטל ברנע :פְּני הנסתר
ציור בצבעי אקריליק על קאפה
אביטל מתמודדת עם עוצמת התסכול ,זה
שמתפוצץ בה בפְנים ,והיא שומרת על
פנים חלקים ,נקיים ,בלי שתהא בהם
תנודה קלה שתעיד על מצבה .קווים
ומשיחות
בצבעים עזים ,חריטות בקאפה ותצורת
פנים העולה מתוכם ,כמעט נבלעת בהם,
בכוחם לבטא את הלוך-רוחה.
אורית עופרי פָּנים ּופְּנים
צבעי שמן על בד
אורית מציגה את פָּניה של האישה
היהודייה ממגזרים שונים ,כאשר ההבדל
הוא בכיסוי אשר לראשה .כיסוי זה מסתיר
את הפְנים הנושא בתוכו מחשבות
וקונפליקטים
שטרם הגיעו ליישובם ושעניינם תפקידיה
של האישה– מצד אחד פניהָּ שהם לקראת
התפתחותה ומצד שני ,האם המעניקה
לילדיה.
שלומית אוריין :בעקבות
צילום
שלומית בוחנת את החותם שמותיר אחריו
אדם המהווה מודל לחיקוי .היא מתחקה
אחר עקבותיהם של אנשים המהווים
דוגמא לבאים אחריהם ,כך שהמופע הניּכר
לעין הוא של עקבות ראשונים שראוי להלך
לאורם ובהן עקבות של אלה שפסעו בתוכן
– מתווים כך אפשרות להמשכיות.
הילה שמעון :העוצמה שּברּכּות
בד תחרה
הילה מציגה באמצעות בד תחרה את
האשה -את העדינות והרוך שבה ,את
כושר הזרימה שלה ,את יצירת הנוכחות
הוודאית שלה גם מן ההעדר ומתוך היש.
יעל דרור :איך זה שכוכב אחד לבד
מעז?
ציור בצבעי פנדה
יעל מציירת מגני דוד כסמל שריר וקיים
של העם היהודי ואשר בכוחו לאחד יחד
את כלל האומה .תקופות בהיסטוריה של
העם ,כמו גם מגוון הזרמים שבו ,מתוארים
באמצעות צבעים ,מִ תווים ותצורות שונות
של מגן דוד רבי-מבע ,שבכוחם לבטא רגש
ולעוררו בצופה.
נוי חטואל :הדרך נפקחת
צילום
נוי מציעה הסתכלות ,מזווית שונה ,בדרך
שעושה אדם .הדרך אינה רק מְ קום מעבר
מנקודה אחת לאחרת ,היא עולם ההולך
ונפתח ,חדש ומרתק; היא מאפשרת מסע
גם במחוזות הנפש של ההולך בה ,מרחב
להתפתחות ולגדילה – ויש להתבונן
ולהקשיב לעולֶה ממנה ,כי מעשירה הדרך
את ההלך.
תמר סויסה :עבודה באדמה
צילום
תמר מציגה את נושא העבודה באדמה,
ּבְעין שיש בה צער .האדמה מניבה וברוכה
ומנגד היא כבושה במפעלי ייצור ותעשיה.
אדמת ארץ ישראל מעובדת ונותנת יבולה,
העובדים אותה הם אנשים הזרים בה ולה,
חסרי שרשים ,כשידינו-שלנו מנוערות
מעפרה ורגלינו נודדות ממנה.
דניאלה כהן :אספקלריה
צילום
דניאלה מחפשת את האור גם במקומות
החשוכים .ומוצאת .היא לוכדת מתוך
החושך את האור ,ומציגה אותו מבליח
במפנה של סימטה ובין כבלים מגובבים,
קורן על אספלט ,מהבהב במים ,נובע
ונוגה מדמות אדם השרוי בחשכה; אדם
ואור גנוז בו.
רז שטרית :סבתא ,אמא ואני –
גיל 23
רישומים
רז מציגה שלושה רישומים שהם למעשה
הצגה של שרשרת דורות :של סבתּה ,של
אמּה ושלה ,כשהן בנות אותו הגיל .כל
אשה ומהותה כל אשה ועקרונה; דומה
שכל אחת מכינה את המצע ,מזקקת אותו
עבור בתה .הצופה מוזמן להתבונן בעיני
הנשים :רּכֹות ,נחושות ,קשובות.
מיכל נביאן :ענק
עיבוד פוטושופ
יצירה זו באה לבטא את הקושי הגדול
הנתון בהתמודדות עם מסגרת .בחרתי
להגיש יצירה זו מתוך רגש של בעירה,
מתוך חוויה של מורכבות ומאבקים
פנימיים ביני לבין עצמי בתוך תבניות
המסגרות הפורמאליות הקיימות בממסדים
ובחברה.
יצירה זו מהווה צוהר לעולמם האישי של
אנשים המתקשים להתברג במסגרות
והחשים חוויה של מחנק והיעדר מעוף
ומרחבים.
טובה דדון :בית
צבעי מים וקרעי נייר מעובד על בד
הבית הינו חלק מרכזי וממשי בחיינו.
בילדותינו אנו מובלים וחיים על פי כלליהם
של הורינו ,משהתבגרנו אנו בונים את
ביתנו ונדרשים לתת לו מחשבה.
בעבודה זו מבקשת טובה לעקוף את
המחשבה הרווחת ,המובנת והמוכרת על
אודות מוטיב הבית ולהוביל את המתבונן
בה לזרימת העין על הבד.
ברצונה להעניק לצופה חוויה חזותית
בהיכנסו לתוך בית הנבנה מצורות ומציף
את הבא בו בברכה ובשלווה.
Slide 7
המסלול לאמנות,
מכללת "תלפיות" חולון.
שרי זאגא :אורב לבית
ארבע יצירות :ציורי שמן על בד ,ג'סו על בד,
וידאו ארט
העורב ,הצב והביצים -שמן על בד; מיהו
ישראלי? -שמן על בד; עורב עומד על ערימת
ביצים שבורות -ג'סו על בד; בית עלמין צבאי -
וידאו ארט.
שרי מבטאה את אמירתה –כואבת ונוקבת
–בסמלים ,חלקם סמלי-חלום עתירי
משמעות .העורב אורב כדי לגנוב חיים,
הצב הנושא על גבו את ביתו ומתפקידו
לשמור על הבית ולהגן על הביצים –
שחיים בהן ובה בעת הן שברירות ביותר,
ממש כחייו של אדם–הוא הצבא במקרה
זה ,שכמוהו מתנהל באיטיות ויש שאינו
מגן על הבית (כי ידיו כבולות); ישראלי הוא
מי שנאמן למדינה ולערכיה .עתים חלה
טעות בזיהויו משום שהעורב ,זה המרחף
בשמים וזה היושב בכנסת ,לובש לבן
ומתחפש ליונה; ולבסוף ,המוות ,עמו
מתמודדות משפחות השכול ,של חללי
צה"ל ונפגעי פעולות האיבה.
אביבה הובר- Hide and Seek:
הסתר ובקש
ציור בשמן
אביבה מציירת את דיוקנה האישי בלי
לוותר לעצמה ,מושחת את הצבעים
ומותירה לצופה את העולה מידה-מלִּבה-מן
התת-מודע שלה ,בלי ליטוש .כל פנימּה
כמו נחבא מתחת לשכבות הצבע והמבקש
אותו צריך לחפש .ואולי רגליה הניבטות מן
המראה – מיטיבות מן הדיוקן לספר לנו על
בעליהן?
חן ברקאי :עקה או דקה
מיצב
חן בוחנת את תפיסת הזמן בעידן הפוסט-
מודרני ,מתרוצצת עם דרישות התקופה
היוצרות באדם מצבי דחק ועקה ומנסה
להרגיע את הסחרחרה היומיומית,
להביאה
למצב שקול ומאוזן ,כדי לזכות בדקה
אחת ,ואם אפשר אז יותר –של ספיגה
והטמעה ,של שקט ורוגע ,של הענקה
וקבלה.
ליבנה אליקים :פרסונה
וידאו ארט
ליבנה בודקת את מקום המסכה בחיי
האדם; את קו-התפר הדק שבין הנראּות
של ה'אני' האמתי לבין המצג שהוא מעמיד
לעיני זולתו – מצג או מסכה שיש אף בהם
להעיד על פנימיותו למרות היותם מסווה
כביכול
בת-שבע יהב :השבר ושלמותו
צילום/מצגת
בת-שבע מתבוננת בשבר ורואה את יופיו,
את היהלומים המשובצים בו .השבר הוא
אחד עם חיינו .הוא חלק מחיי היומיום
שלנו .השבר ,גם זה החד והמשונן,
הנתפס כמסוכן ,כמכוער וכמיותר ,מהותו
של השלם מוכלת בו והריהו בבחינת שלם
לעִ תו לבנות ולהיבנות ממנו .
אביטל ברנע :פְּני הנסתר
ציור בצבעי אקריליק על קאפה
אביטל מתמודדת עם עוצמת התסכול ,זה
שמתפוצץ בה בפְנים ,והיא שומרת על
פנים חלקים ,נקיים ,בלי שתהא בהם
תנודה קלה שתעיד על מצבה .קווים
ומשיחות
בצבעים עזים ,חריטות בקאפה ותצורת
פנים העולה מתוכם ,כמעט נבלעת בהם,
בכוחם לבטא את הלוך-רוחה.
אורית עופרי פָּנים ּופְּנים
צבעי שמן על בד
אורית מציגה את פָּניה של האישה
היהודייה ממגזרים שונים ,כאשר ההבדל
הוא בכיסוי אשר לראשה .כיסוי זה מסתיר
את הפְנים הנושא בתוכו מחשבות
וקונפליקטים
שטרם הגיעו ליישובם ושעניינם תפקידיה
של האישה– מצד אחד פניהָּ שהם לקראת
התפתחותה ומצד שני ,האם המעניקה
לילדיה.
שלומית אוריין :בעקבות
צילום
שלומית בוחנת את החותם שמותיר אחריו
אדם המהווה מודל לחיקוי .היא מתחקה
אחר עקבותיהם של אנשים המהווים
דוגמא לבאים אחריהם ,כך שהמופע הניּכר
לעין הוא של עקבות ראשונים שראוי להלך
לאורם ובהן עקבות של אלה שפסעו בתוכן
– מתווים כך אפשרות להמשכיות.
הילה שמעון :העוצמה שּברּכּות
בד תחרה
הילה מציגה באמצעות בד תחרה את
האשה -את העדינות והרוך שבה ,את
כושר הזרימה שלה ,את יצירת הנוכחות
הוודאית שלה גם מן ההעדר ומתוך היש.
יעל דרור :איך זה שכוכב אחד לבד
מעז?
ציור בצבעי פנדה
יעל מציירת מגני דוד כסמל שריר וקיים
של העם היהודי ואשר בכוחו לאחד יחד
את כלל האומה .תקופות בהיסטוריה של
העם ,כמו גם מגוון הזרמים שבו ,מתוארים
באמצעות צבעים ,מִ תווים ותצורות שונות
של מגן דוד רבי-מבע ,שבכוחם לבטא רגש
ולעוררו בצופה.
נוי חטואל :הדרך נפקחת
צילום
נוי מציעה הסתכלות ,מזווית שונה ,בדרך
שעושה אדם .הדרך אינה רק מְ קום מעבר
מנקודה אחת לאחרת ,היא עולם ההולך
ונפתח ,חדש ומרתק; היא מאפשרת מסע
גם במחוזות הנפש של ההולך בה ,מרחב
להתפתחות ולגדילה – ויש להתבונן
ולהקשיב לעולֶה ממנה ,כי מעשירה הדרך
את ההלך.
תמר סויסה :עבודה באדמה
צילום
תמר מציגה את נושא העבודה באדמה,
ּבְעין שיש בה צער .האדמה מניבה וברוכה
ומנגד היא כבושה במפעלי ייצור ותעשיה.
אדמת ארץ ישראל מעובדת ונותנת יבולה,
העובדים אותה הם אנשים הזרים בה ולה,
חסרי שרשים ,כשידינו-שלנו מנוערות
מעפרה ורגלינו נודדות ממנה.
דניאלה כהן :אספקלריה
צילום
דניאלה מחפשת את האור גם במקומות
החשוכים .ומוצאת .היא לוכדת מתוך
החושך את האור ,ומציגה אותו מבליח
במפנה של סימטה ובין כבלים מגובבים,
קורן על אספלט ,מהבהב במים ,נובע
ונוגה מדמות אדם השרוי בחשכה; אדם
ואור גנוז בו.
רז שטרית :סבתא ,אמא ואני –
גיל 23
רישומים
רז מציגה שלושה רישומים שהם למעשה
הצגה של שרשרת דורות :של סבתּה ,של
אמּה ושלה ,כשהן בנות אותו הגיל .כל
אשה ומהותה כל אשה ועקרונה; דומה
שכל אחת מכינה את המצע ,מזקקת אותו
עבור בתה .הצופה מוזמן להתבונן בעיני
הנשים :רּכֹות ,נחושות ,קשובות.
מיכל נביאן :ענק
עיבוד פוטושופ
יצירה זו באה לבטא את הקושי הגדול
הנתון בהתמודדות עם מסגרת .בחרתי
להגיש יצירה זו מתוך רגש של בעירה,
מתוך חוויה של מורכבות ומאבקים
פנימיים ביני לבין עצמי בתוך תבניות
המסגרות הפורמאליות הקיימות בממסדים
ובחברה.
יצירה זו מהווה צוהר לעולמם האישי של
אנשים המתקשים להתברג במסגרות
והחשים חוויה של מחנק והיעדר מעוף
ומרחבים.
טובה דדון :בית
צבעי מים וקרעי נייר מעובד על בד
הבית הינו חלק מרכזי וממשי בחיינו.
בילדותינו אנו מובלים וחיים על פי כלליהם
של הורינו ,משהתבגרנו אנו בונים את
ביתנו ונדרשים לתת לו מחשבה.
בעבודה זו מבקשת טובה לעקוף את
המחשבה הרווחת ,המובנת והמוכרת על
אודות מוטיב הבית ולהוביל את המתבונן
בה לזרימת העין על הבד.
ברצונה להעניק לצופה חוויה חזותית
בהיכנסו לתוך בית הנבנה מצורות ומציף
את הבא בו בברכה ובשלווה.
Slide 8
המסלול לאמנות,
מכללת "תלפיות" חולון.
שרי זאגא :אורב לבית
ארבע יצירות :ציורי שמן על בד ,ג'סו על בד,
וידאו ארט
העורב ,הצב והביצים -שמן על בד; מיהו
ישראלי? -שמן על בד; עורב עומד על ערימת
ביצים שבורות -ג'סו על בד; בית עלמין צבאי -
וידאו ארט.
שרי מבטאה את אמירתה –כואבת ונוקבת
–בסמלים ,חלקם סמלי-חלום עתירי
משמעות .העורב אורב כדי לגנוב חיים,
הצב הנושא על גבו את ביתו ומתפקידו
לשמור על הבית ולהגן על הביצים –
שחיים בהן ובה בעת הן שברירות ביותר,
ממש כחייו של אדם–הוא הצבא במקרה
זה ,שכמוהו מתנהל באיטיות ויש שאינו
מגן על הבית (כי ידיו כבולות); ישראלי הוא
מי שנאמן למדינה ולערכיה .עתים חלה
טעות בזיהויו משום שהעורב ,זה המרחף
בשמים וזה היושב בכנסת ,לובש לבן
ומתחפש ליונה; ולבסוף ,המוות ,עמו
מתמודדות משפחות השכול ,של חללי
צה"ל ונפגעי פעולות האיבה.
אביבה הובר- Hide and Seek:
הסתר ובקש
ציור בשמן
אביבה מציירת את דיוקנה האישי בלי
לוותר לעצמה ,מושחת את הצבעים
ומותירה לצופה את העולה מידה-מלִּבה-מן
התת-מודע שלה ,בלי ליטוש .כל פנימּה
כמו נחבא מתחת לשכבות הצבע והמבקש
אותו צריך לחפש .ואולי רגליה הניבטות מן
המראה – מיטיבות מן הדיוקן לספר לנו על
בעליהן?
חן ברקאי :עקה או דקה
מיצב
חן בוחנת את תפיסת הזמן בעידן הפוסט-
מודרני ,מתרוצצת עם דרישות התקופה
היוצרות באדם מצבי דחק ועקה ומנסה
להרגיע את הסחרחרה היומיומית,
להביאה
למצב שקול ומאוזן ,כדי לזכות בדקה
אחת ,ואם אפשר אז יותר –של ספיגה
והטמעה ,של שקט ורוגע ,של הענקה
וקבלה.
ליבנה אליקים :פרסונה
וידאו ארט
ליבנה בודקת את מקום המסכה בחיי
האדם; את קו-התפר הדק שבין הנראּות
של ה'אני' האמתי לבין המצג שהוא מעמיד
לעיני זולתו – מצג או מסכה שיש אף בהם
להעיד על פנימיותו למרות היותם מסווה
כביכול
בת-שבע יהב :השבר ושלמותו
צילום/מצגת
בת-שבע מתבוננת בשבר ורואה את יופיו,
את היהלומים המשובצים בו .השבר הוא
אחד עם חיינו .הוא חלק מחיי היומיום
שלנו .השבר ,גם זה החד והמשונן,
הנתפס כמסוכן ,כמכוער וכמיותר ,מהותו
של השלם מוכלת בו והריהו בבחינת שלם
לעִ תו לבנות ולהיבנות ממנו .
אביטל ברנע :פְּני הנסתר
ציור בצבעי אקריליק על קאפה
אביטל מתמודדת עם עוצמת התסכול ,זה
שמתפוצץ בה בפְנים ,והיא שומרת על
פנים חלקים ,נקיים ,בלי שתהא בהם
תנודה קלה שתעיד על מצבה .קווים
ומשיחות
בצבעים עזים ,חריטות בקאפה ותצורת
פנים העולה מתוכם ,כמעט נבלעת בהם,
בכוחם לבטא את הלוך-רוחה.
אורית עופרי פָּנים ּופְּנים
צבעי שמן על בד
אורית מציגה את פָּניה של האישה
היהודייה ממגזרים שונים ,כאשר ההבדל
הוא בכיסוי אשר לראשה .כיסוי זה מסתיר
את הפְנים הנושא בתוכו מחשבות
וקונפליקטים
שטרם הגיעו ליישובם ושעניינם תפקידיה
של האישה– מצד אחד פניהָּ שהם לקראת
התפתחותה ומצד שני ,האם המעניקה
לילדיה.
שלומית אוריין :בעקבות
צילום
שלומית בוחנת את החותם שמותיר אחריו
אדם המהווה מודל לחיקוי .היא מתחקה
אחר עקבותיהם של אנשים המהווים
דוגמא לבאים אחריהם ,כך שהמופע הניּכר
לעין הוא של עקבות ראשונים שראוי להלך
לאורם ובהן עקבות של אלה שפסעו בתוכן
– מתווים כך אפשרות להמשכיות.
הילה שמעון :העוצמה שּברּכּות
בד תחרה
הילה מציגה באמצעות בד תחרה את
האשה -את העדינות והרוך שבה ,את
כושר הזרימה שלה ,את יצירת הנוכחות
הוודאית שלה גם מן ההעדר ומתוך היש.
יעל דרור :איך זה שכוכב אחד לבד
מעז?
ציור בצבעי פנדה
יעל מציירת מגני דוד כסמל שריר וקיים
של העם היהודי ואשר בכוחו לאחד יחד
את כלל האומה .תקופות בהיסטוריה של
העם ,כמו גם מגוון הזרמים שבו ,מתוארים
באמצעות צבעים ,מִ תווים ותצורות שונות
של מגן דוד רבי-מבע ,שבכוחם לבטא רגש
ולעוררו בצופה.
נוי חטואל :הדרך נפקחת
צילום
נוי מציעה הסתכלות ,מזווית שונה ,בדרך
שעושה אדם .הדרך אינה רק מְ קום מעבר
מנקודה אחת לאחרת ,היא עולם ההולך
ונפתח ,חדש ומרתק; היא מאפשרת מסע
גם במחוזות הנפש של ההולך בה ,מרחב
להתפתחות ולגדילה – ויש להתבונן
ולהקשיב לעולֶה ממנה ,כי מעשירה הדרך
את ההלך.
תמר סויסה :עבודה באדמה
צילום
תמר מציגה את נושא העבודה באדמה,
ּבְעין שיש בה צער .האדמה מניבה וברוכה
ומנגד היא כבושה במפעלי ייצור ותעשיה.
אדמת ארץ ישראל מעובדת ונותנת יבולה,
העובדים אותה הם אנשים הזרים בה ולה,
חסרי שרשים ,כשידינו-שלנו מנוערות
מעפרה ורגלינו נודדות ממנה.
דניאלה כהן :אספקלריה
צילום
דניאלה מחפשת את האור גם במקומות
החשוכים .ומוצאת .היא לוכדת מתוך
החושך את האור ,ומציגה אותו מבליח
במפנה של סימטה ובין כבלים מגובבים,
קורן על אספלט ,מהבהב במים ,נובע
ונוגה מדמות אדם השרוי בחשכה; אדם
ואור גנוז בו.
רז שטרית :סבתא ,אמא ואני –
גיל 23
רישומים
רז מציגה שלושה רישומים שהם למעשה
הצגה של שרשרת דורות :של סבתּה ,של
אמּה ושלה ,כשהן בנות אותו הגיל .כל
אשה ומהותה כל אשה ועקרונה; דומה
שכל אחת מכינה את המצע ,מזקקת אותו
עבור בתה .הצופה מוזמן להתבונן בעיני
הנשים :רּכֹות ,נחושות ,קשובות.
מיכל נביאן :ענק
עיבוד פוטושופ
יצירה זו באה לבטא את הקושי הגדול
הנתון בהתמודדות עם מסגרת .בחרתי
להגיש יצירה זו מתוך רגש של בעירה,
מתוך חוויה של מורכבות ומאבקים
פנימיים ביני לבין עצמי בתוך תבניות
המסגרות הפורמאליות הקיימות בממסדים
ובחברה.
יצירה זו מהווה צוהר לעולמם האישי של
אנשים המתקשים להתברג במסגרות
והחשים חוויה של מחנק והיעדר מעוף
ומרחבים.
טובה דדון :בית
צבעי מים וקרעי נייר מעובד על בד
הבית הינו חלק מרכזי וממשי בחיינו.
בילדותינו אנו מובלים וחיים על פי כלליהם
של הורינו ,משהתבגרנו אנו בונים את
ביתנו ונדרשים לתת לו מחשבה.
בעבודה זו מבקשת טובה לעקוף את
המחשבה הרווחת ,המובנת והמוכרת על
אודות מוטיב הבית ולהוביל את המתבונן
בה לזרימת העין על הבד.
ברצונה להעניק לצופה חוויה חזותית
בהיכנסו לתוך בית הנבנה מצורות ומציף
את הבא בו בברכה ובשלווה.
Slide 9
המסלול לאמנות,
מכללת "תלפיות" חולון.
שרי זאגא :אורב לבית
ארבע יצירות :ציורי שמן על בד ,ג'סו על בד,
וידאו ארט
העורב ,הצב והביצים -שמן על בד; מיהו
ישראלי? -שמן על בד; עורב עומד על ערימת
ביצים שבורות -ג'סו על בד; בית עלמין צבאי -
וידאו ארט.
שרי מבטאה את אמירתה –כואבת ונוקבת
–בסמלים ,חלקם סמלי-חלום עתירי
משמעות .העורב אורב כדי לגנוב חיים,
הצב הנושא על גבו את ביתו ומתפקידו
לשמור על הבית ולהגן על הביצים –
שחיים בהן ובה בעת הן שברירות ביותר,
ממש כחייו של אדם–הוא הצבא במקרה
זה ,שכמוהו מתנהל באיטיות ויש שאינו
מגן על הבית (כי ידיו כבולות); ישראלי הוא
מי שנאמן למדינה ולערכיה .עתים חלה
טעות בזיהויו משום שהעורב ,זה המרחף
בשמים וזה היושב בכנסת ,לובש לבן
ומתחפש ליונה; ולבסוף ,המוות ,עמו
מתמודדות משפחות השכול ,של חללי
צה"ל ונפגעי פעולות האיבה.
אביבה הובר- Hide and Seek:
הסתר ובקש
ציור בשמן
אביבה מציירת את דיוקנה האישי בלי
לוותר לעצמה ,מושחת את הצבעים
ומותירה לצופה את העולה מידה-מלִּבה-מן
התת-מודע שלה ,בלי ליטוש .כל פנימּה
כמו נחבא מתחת לשכבות הצבע והמבקש
אותו צריך לחפש .ואולי רגליה הניבטות מן
המראה – מיטיבות מן הדיוקן לספר לנו על
בעליהן?
חן ברקאי :עקה או דקה
מיצב
חן בוחנת את תפיסת הזמן בעידן הפוסט-
מודרני ,מתרוצצת עם דרישות התקופה
היוצרות באדם מצבי דחק ועקה ומנסה
להרגיע את הסחרחרה היומיומית,
להביאה
למצב שקול ומאוזן ,כדי לזכות בדקה
אחת ,ואם אפשר אז יותר –של ספיגה
והטמעה ,של שקט ורוגע ,של הענקה
וקבלה.
ליבנה אליקים :פרסונה
וידאו ארט
ליבנה בודקת את מקום המסכה בחיי
האדם; את קו-התפר הדק שבין הנראּות
של ה'אני' האמתי לבין המצג שהוא מעמיד
לעיני זולתו – מצג או מסכה שיש אף בהם
להעיד על פנימיותו למרות היותם מסווה
כביכול
בת-שבע יהב :השבר ושלמותו
צילום/מצגת
בת-שבע מתבוננת בשבר ורואה את יופיו,
את היהלומים המשובצים בו .השבר הוא
אחד עם חיינו .הוא חלק מחיי היומיום
שלנו .השבר ,גם זה החד והמשונן,
הנתפס כמסוכן ,כמכוער וכמיותר ,מהותו
של השלם מוכלת בו והריהו בבחינת שלם
לעִ תו לבנות ולהיבנות ממנו .
אביטל ברנע :פְּני הנסתר
ציור בצבעי אקריליק על קאפה
אביטל מתמודדת עם עוצמת התסכול ,זה
שמתפוצץ בה בפְנים ,והיא שומרת על
פנים חלקים ,נקיים ,בלי שתהא בהם
תנודה קלה שתעיד על מצבה .קווים
ומשיחות
בצבעים עזים ,חריטות בקאפה ותצורת
פנים העולה מתוכם ,כמעט נבלעת בהם,
בכוחם לבטא את הלוך-רוחה.
אורית עופרי פָּנים ּופְּנים
צבעי שמן על בד
אורית מציגה את פָּניה של האישה
היהודייה ממגזרים שונים ,כאשר ההבדל
הוא בכיסוי אשר לראשה .כיסוי זה מסתיר
את הפְנים הנושא בתוכו מחשבות
וקונפליקטים
שטרם הגיעו ליישובם ושעניינם תפקידיה
של האישה– מצד אחד פניהָּ שהם לקראת
התפתחותה ומצד שני ,האם המעניקה
לילדיה.
שלומית אוריין :בעקבות
צילום
שלומית בוחנת את החותם שמותיר אחריו
אדם המהווה מודל לחיקוי .היא מתחקה
אחר עקבותיהם של אנשים המהווים
דוגמא לבאים אחריהם ,כך שהמופע הניּכר
לעין הוא של עקבות ראשונים שראוי להלך
לאורם ובהן עקבות של אלה שפסעו בתוכן
– מתווים כך אפשרות להמשכיות.
הילה שמעון :העוצמה שּברּכּות
בד תחרה
הילה מציגה באמצעות בד תחרה את
האשה -את העדינות והרוך שבה ,את
כושר הזרימה שלה ,את יצירת הנוכחות
הוודאית שלה גם מן ההעדר ומתוך היש.
יעל דרור :איך זה שכוכב אחד לבד
מעז?
ציור בצבעי פנדה
יעל מציירת מגני דוד כסמל שריר וקיים
של העם היהודי ואשר בכוחו לאחד יחד
את כלל האומה .תקופות בהיסטוריה של
העם ,כמו גם מגוון הזרמים שבו ,מתוארים
באמצעות צבעים ,מִ תווים ותצורות שונות
של מגן דוד רבי-מבע ,שבכוחם לבטא רגש
ולעוררו בצופה.
נוי חטואל :הדרך נפקחת
צילום
נוי מציעה הסתכלות ,מזווית שונה ,בדרך
שעושה אדם .הדרך אינה רק מְ קום מעבר
מנקודה אחת לאחרת ,היא עולם ההולך
ונפתח ,חדש ומרתק; היא מאפשרת מסע
גם במחוזות הנפש של ההולך בה ,מרחב
להתפתחות ולגדילה – ויש להתבונן
ולהקשיב לעולֶה ממנה ,כי מעשירה הדרך
את ההלך.
תמר סויסה :עבודה באדמה
צילום
תמר מציגה את נושא העבודה באדמה,
ּבְעין שיש בה צער .האדמה מניבה וברוכה
ומנגד היא כבושה במפעלי ייצור ותעשיה.
אדמת ארץ ישראל מעובדת ונותנת יבולה,
העובדים אותה הם אנשים הזרים בה ולה,
חסרי שרשים ,כשידינו-שלנו מנוערות
מעפרה ורגלינו נודדות ממנה.
דניאלה כהן :אספקלריה
צילום
דניאלה מחפשת את האור גם במקומות
החשוכים .ומוצאת .היא לוכדת מתוך
החושך את האור ,ומציגה אותו מבליח
במפנה של סימטה ובין כבלים מגובבים,
קורן על אספלט ,מהבהב במים ,נובע
ונוגה מדמות אדם השרוי בחשכה; אדם
ואור גנוז בו.
רז שטרית :סבתא ,אמא ואני –
גיל 23
רישומים
רז מציגה שלושה רישומים שהם למעשה
הצגה של שרשרת דורות :של סבתּה ,של
אמּה ושלה ,כשהן בנות אותו הגיל .כל
אשה ומהותה כל אשה ועקרונה; דומה
שכל אחת מכינה את המצע ,מזקקת אותו
עבור בתה .הצופה מוזמן להתבונן בעיני
הנשים :רּכֹות ,נחושות ,קשובות.
מיכל נביאן :ענק
עיבוד פוטושופ
יצירה זו באה לבטא את הקושי הגדול
הנתון בהתמודדות עם מסגרת .בחרתי
להגיש יצירה זו מתוך רגש של בעירה,
מתוך חוויה של מורכבות ומאבקים
פנימיים ביני לבין עצמי בתוך תבניות
המסגרות הפורמאליות הקיימות בממסדים
ובחברה.
יצירה זו מהווה צוהר לעולמם האישי של
אנשים המתקשים להתברג במסגרות
והחשים חוויה של מחנק והיעדר מעוף
ומרחבים.
טובה דדון :בית
צבעי מים וקרעי נייר מעובד על בד
הבית הינו חלק מרכזי וממשי בחיינו.
בילדותינו אנו מובלים וחיים על פי כלליהם
של הורינו ,משהתבגרנו אנו בונים את
ביתנו ונדרשים לתת לו מחשבה.
בעבודה זו מבקשת טובה לעקוף את
המחשבה הרווחת ,המובנת והמוכרת על
אודות מוטיב הבית ולהוביל את המתבונן
בה לזרימת העין על הבד.
ברצונה להעניק לצופה חוויה חזותית
בהיכנסו לתוך בית הנבנה מצורות ומציף
את הבא בו בברכה ובשלווה.
Slide 10
המסלול לאמנות,
מכללת "תלפיות" חולון.
שרי זאגא :אורב לבית
ארבע יצירות :ציורי שמן על בד ,ג'סו על בד,
וידאו ארט
העורב ,הצב והביצים -שמן על בד; מיהו
ישראלי? -שמן על בד; עורב עומד על ערימת
ביצים שבורות -ג'סו על בד; בית עלמין צבאי -
וידאו ארט.
שרי מבטאה את אמירתה –כואבת ונוקבת
–בסמלים ,חלקם סמלי-חלום עתירי
משמעות .העורב אורב כדי לגנוב חיים,
הצב הנושא על גבו את ביתו ומתפקידו
לשמור על הבית ולהגן על הביצים –
שחיים בהן ובה בעת הן שברירות ביותר,
ממש כחייו של אדם–הוא הצבא במקרה
זה ,שכמוהו מתנהל באיטיות ויש שאינו
מגן על הבית (כי ידיו כבולות); ישראלי הוא
מי שנאמן למדינה ולערכיה .עתים חלה
טעות בזיהויו משום שהעורב ,זה המרחף
בשמים וזה היושב בכנסת ,לובש לבן
ומתחפש ליונה; ולבסוף ,המוות ,עמו
מתמודדות משפחות השכול ,של חללי
צה"ל ונפגעי פעולות האיבה.
אביבה הובר- Hide and Seek:
הסתר ובקש
ציור בשמן
אביבה מציירת את דיוקנה האישי בלי
לוותר לעצמה ,מושחת את הצבעים
ומותירה לצופה את העולה מידה-מלִּבה-מן
התת-מודע שלה ,בלי ליטוש .כל פנימּה
כמו נחבא מתחת לשכבות הצבע והמבקש
אותו צריך לחפש .ואולי רגליה הניבטות מן
המראה – מיטיבות מן הדיוקן לספר לנו על
בעליהן?
חן ברקאי :עקה או דקה
מיצב
חן בוחנת את תפיסת הזמן בעידן הפוסט-
מודרני ,מתרוצצת עם דרישות התקופה
היוצרות באדם מצבי דחק ועקה ומנסה
להרגיע את הסחרחרה היומיומית,
להביאה
למצב שקול ומאוזן ,כדי לזכות בדקה
אחת ,ואם אפשר אז יותר –של ספיגה
והטמעה ,של שקט ורוגע ,של הענקה
וקבלה.
ליבנה אליקים :פרסונה
וידאו ארט
ליבנה בודקת את מקום המסכה בחיי
האדם; את קו-התפר הדק שבין הנראּות
של ה'אני' האמתי לבין המצג שהוא מעמיד
לעיני זולתו – מצג או מסכה שיש אף בהם
להעיד על פנימיותו למרות היותם מסווה
כביכול
בת-שבע יהב :השבר ושלמותו
צילום/מצגת
בת-שבע מתבוננת בשבר ורואה את יופיו,
את היהלומים המשובצים בו .השבר הוא
אחד עם חיינו .הוא חלק מחיי היומיום
שלנו .השבר ,גם זה החד והמשונן,
הנתפס כמסוכן ,כמכוער וכמיותר ,מהותו
של השלם מוכלת בו והריהו בבחינת שלם
לעִ תו לבנות ולהיבנות ממנו .
אביטל ברנע :פְּני הנסתר
ציור בצבעי אקריליק על קאפה
אביטל מתמודדת עם עוצמת התסכול ,זה
שמתפוצץ בה בפְנים ,והיא שומרת על
פנים חלקים ,נקיים ,בלי שתהא בהם
תנודה קלה שתעיד על מצבה .קווים
ומשיחות
בצבעים עזים ,חריטות בקאפה ותצורת
פנים העולה מתוכם ,כמעט נבלעת בהם,
בכוחם לבטא את הלוך-רוחה.
אורית עופרי פָּנים ּופְּנים
צבעי שמן על בד
אורית מציגה את פָּניה של האישה
היהודייה ממגזרים שונים ,כאשר ההבדל
הוא בכיסוי אשר לראשה .כיסוי זה מסתיר
את הפְנים הנושא בתוכו מחשבות
וקונפליקטים
שטרם הגיעו ליישובם ושעניינם תפקידיה
של האישה– מצד אחד פניהָּ שהם לקראת
התפתחותה ומצד שני ,האם המעניקה
לילדיה.
שלומית אוריין :בעקבות
צילום
שלומית בוחנת את החותם שמותיר אחריו
אדם המהווה מודל לחיקוי .היא מתחקה
אחר עקבותיהם של אנשים המהווים
דוגמא לבאים אחריהם ,כך שהמופע הניּכר
לעין הוא של עקבות ראשונים שראוי להלך
לאורם ובהן עקבות של אלה שפסעו בתוכן
– מתווים כך אפשרות להמשכיות.
הילה שמעון :העוצמה שּברּכּות
בד תחרה
הילה מציגה באמצעות בד תחרה את
האשה -את העדינות והרוך שבה ,את
כושר הזרימה שלה ,את יצירת הנוכחות
הוודאית שלה גם מן ההעדר ומתוך היש.
יעל דרור :איך זה שכוכב אחד לבד
מעז?
ציור בצבעי פנדה
יעל מציירת מגני דוד כסמל שריר וקיים
של העם היהודי ואשר בכוחו לאחד יחד
את כלל האומה .תקופות בהיסטוריה של
העם ,כמו גם מגוון הזרמים שבו ,מתוארים
באמצעות צבעים ,מִ תווים ותצורות שונות
של מגן דוד רבי-מבע ,שבכוחם לבטא רגש
ולעוררו בצופה.
נוי חטואל :הדרך נפקחת
צילום
נוי מציעה הסתכלות ,מזווית שונה ,בדרך
שעושה אדם .הדרך אינה רק מְ קום מעבר
מנקודה אחת לאחרת ,היא עולם ההולך
ונפתח ,חדש ומרתק; היא מאפשרת מסע
גם במחוזות הנפש של ההולך בה ,מרחב
להתפתחות ולגדילה – ויש להתבונן
ולהקשיב לעולֶה ממנה ,כי מעשירה הדרך
את ההלך.
תמר סויסה :עבודה באדמה
צילום
תמר מציגה את נושא העבודה באדמה,
ּבְעין שיש בה צער .האדמה מניבה וברוכה
ומנגד היא כבושה במפעלי ייצור ותעשיה.
אדמת ארץ ישראל מעובדת ונותנת יבולה,
העובדים אותה הם אנשים הזרים בה ולה,
חסרי שרשים ,כשידינו-שלנו מנוערות
מעפרה ורגלינו נודדות ממנה.
דניאלה כהן :אספקלריה
צילום
דניאלה מחפשת את האור גם במקומות
החשוכים .ומוצאת .היא לוכדת מתוך
החושך את האור ,ומציגה אותו מבליח
במפנה של סימטה ובין כבלים מגובבים,
קורן על אספלט ,מהבהב במים ,נובע
ונוגה מדמות אדם השרוי בחשכה; אדם
ואור גנוז בו.
רז שטרית :סבתא ,אמא ואני –
גיל 23
רישומים
רז מציגה שלושה רישומים שהם למעשה
הצגה של שרשרת דורות :של סבתּה ,של
אמּה ושלה ,כשהן בנות אותו הגיל .כל
אשה ומהותה כל אשה ועקרונה; דומה
שכל אחת מכינה את המצע ,מזקקת אותו
עבור בתה .הצופה מוזמן להתבונן בעיני
הנשים :רּכֹות ,נחושות ,קשובות.
מיכל נביאן :ענק
עיבוד פוטושופ
יצירה זו באה לבטא את הקושי הגדול
הנתון בהתמודדות עם מסגרת .בחרתי
להגיש יצירה זו מתוך רגש של בעירה,
מתוך חוויה של מורכבות ומאבקים
פנימיים ביני לבין עצמי בתוך תבניות
המסגרות הפורמאליות הקיימות בממסדים
ובחברה.
יצירה זו מהווה צוהר לעולמם האישי של
אנשים המתקשים להתברג במסגרות
והחשים חוויה של מחנק והיעדר מעוף
ומרחבים.
טובה דדון :בית
צבעי מים וקרעי נייר מעובד על בד
הבית הינו חלק מרכזי וממשי בחיינו.
בילדותינו אנו מובלים וחיים על פי כלליהם
של הורינו ,משהתבגרנו אנו בונים את
ביתנו ונדרשים לתת לו מחשבה.
בעבודה זו מבקשת טובה לעקוף את
המחשבה הרווחת ,המובנת והמוכרת על
אודות מוטיב הבית ולהוביל את המתבונן
בה לזרימת העין על הבד.
ברצונה להעניק לצופה חוויה חזותית
בהיכנסו לתוך בית הנבנה מצורות ומציף
את הבא בו בברכה ובשלווה.
Slide 11
המסלול לאמנות,
מכללת "תלפיות" חולון.
שרי זאגא :אורב לבית
ארבע יצירות :ציורי שמן על בד ,ג'סו על בד,
וידאו ארט
העורב ,הצב והביצים -שמן על בד; מיהו
ישראלי? -שמן על בד; עורב עומד על ערימת
ביצים שבורות -ג'סו על בד; בית עלמין צבאי -
וידאו ארט.
שרי מבטאה את אמירתה –כואבת ונוקבת
–בסמלים ,חלקם סמלי-חלום עתירי
משמעות .העורב אורב כדי לגנוב חיים,
הצב הנושא על גבו את ביתו ומתפקידו
לשמור על הבית ולהגן על הביצים –
שחיים בהן ובה בעת הן שברירות ביותר,
ממש כחייו של אדם–הוא הצבא במקרה
זה ,שכמוהו מתנהל באיטיות ויש שאינו
מגן על הבית (כי ידיו כבולות); ישראלי הוא
מי שנאמן למדינה ולערכיה .עתים חלה
טעות בזיהויו משום שהעורב ,זה המרחף
בשמים וזה היושב בכנסת ,לובש לבן
ומתחפש ליונה; ולבסוף ,המוות ,עמו
מתמודדות משפחות השכול ,של חללי
צה"ל ונפגעי פעולות האיבה.
אביבה הובר- Hide and Seek:
הסתר ובקש
ציור בשמן
אביבה מציירת את דיוקנה האישי בלי
לוותר לעצמה ,מושחת את הצבעים
ומותירה לצופה את העולה מידה-מלִּבה-מן
התת-מודע שלה ,בלי ליטוש .כל פנימּה
כמו נחבא מתחת לשכבות הצבע והמבקש
אותו צריך לחפש .ואולי רגליה הניבטות מן
המראה – מיטיבות מן הדיוקן לספר לנו על
בעליהן?
חן ברקאי :עקה או דקה
מיצב
חן בוחנת את תפיסת הזמן בעידן הפוסט-
מודרני ,מתרוצצת עם דרישות התקופה
היוצרות באדם מצבי דחק ועקה ומנסה
להרגיע את הסחרחרה היומיומית,
להביאה
למצב שקול ומאוזן ,כדי לזכות בדקה
אחת ,ואם אפשר אז יותר –של ספיגה
והטמעה ,של שקט ורוגע ,של הענקה
וקבלה.
ליבנה אליקים :פרסונה
וידאו ארט
ליבנה בודקת את מקום המסכה בחיי
האדם; את קו-התפר הדק שבין הנראּות
של ה'אני' האמתי לבין המצג שהוא מעמיד
לעיני זולתו – מצג או מסכה שיש אף בהם
להעיד על פנימיותו למרות היותם מסווה
כביכול
בת-שבע יהב :השבר ושלמותו
צילום/מצגת
בת-שבע מתבוננת בשבר ורואה את יופיו,
את היהלומים המשובצים בו .השבר הוא
אחד עם חיינו .הוא חלק מחיי היומיום
שלנו .השבר ,גם זה החד והמשונן,
הנתפס כמסוכן ,כמכוער וכמיותר ,מהותו
של השלם מוכלת בו והריהו בבחינת שלם
לעִ תו לבנות ולהיבנות ממנו .
אביטל ברנע :פְּני הנסתר
ציור בצבעי אקריליק על קאפה
אביטל מתמודדת עם עוצמת התסכול ,זה
שמתפוצץ בה בפְנים ,והיא שומרת על
פנים חלקים ,נקיים ,בלי שתהא בהם
תנודה קלה שתעיד על מצבה .קווים
ומשיחות
בצבעים עזים ,חריטות בקאפה ותצורת
פנים העולה מתוכם ,כמעט נבלעת בהם,
בכוחם לבטא את הלוך-רוחה.
אורית עופרי פָּנים ּופְּנים
צבעי שמן על בד
אורית מציגה את פָּניה של האישה
היהודייה ממגזרים שונים ,כאשר ההבדל
הוא בכיסוי אשר לראשה .כיסוי זה מסתיר
את הפְנים הנושא בתוכו מחשבות
וקונפליקטים
שטרם הגיעו ליישובם ושעניינם תפקידיה
של האישה– מצד אחד פניהָּ שהם לקראת
התפתחותה ומצד שני ,האם המעניקה
לילדיה.
שלומית אוריין :בעקבות
צילום
שלומית בוחנת את החותם שמותיר אחריו
אדם המהווה מודל לחיקוי .היא מתחקה
אחר עקבותיהם של אנשים המהווים
דוגמא לבאים אחריהם ,כך שהמופע הניּכר
לעין הוא של עקבות ראשונים שראוי להלך
לאורם ובהן עקבות של אלה שפסעו בתוכן
– מתווים כך אפשרות להמשכיות.
הילה שמעון :העוצמה שּברּכּות
בד תחרה
הילה מציגה באמצעות בד תחרה את
האשה -את העדינות והרוך שבה ,את
כושר הזרימה שלה ,את יצירת הנוכחות
הוודאית שלה גם מן ההעדר ומתוך היש.
יעל דרור :איך זה שכוכב אחד לבד
מעז?
ציור בצבעי פנדה
יעל מציירת מגני דוד כסמל שריר וקיים
של העם היהודי ואשר בכוחו לאחד יחד
את כלל האומה .תקופות בהיסטוריה של
העם ,כמו גם מגוון הזרמים שבו ,מתוארים
באמצעות צבעים ,מִ תווים ותצורות שונות
של מגן דוד רבי-מבע ,שבכוחם לבטא רגש
ולעוררו בצופה.
נוי חטואל :הדרך נפקחת
צילום
נוי מציעה הסתכלות ,מזווית שונה ,בדרך
שעושה אדם .הדרך אינה רק מְ קום מעבר
מנקודה אחת לאחרת ,היא עולם ההולך
ונפתח ,חדש ומרתק; היא מאפשרת מסע
גם במחוזות הנפש של ההולך בה ,מרחב
להתפתחות ולגדילה – ויש להתבונן
ולהקשיב לעולֶה ממנה ,כי מעשירה הדרך
את ההלך.
תמר סויסה :עבודה באדמה
צילום
תמר מציגה את נושא העבודה באדמה,
ּבְעין שיש בה צער .האדמה מניבה וברוכה
ומנגד היא כבושה במפעלי ייצור ותעשיה.
אדמת ארץ ישראל מעובדת ונותנת יבולה,
העובדים אותה הם אנשים הזרים בה ולה,
חסרי שרשים ,כשידינו-שלנו מנוערות
מעפרה ורגלינו נודדות ממנה.
דניאלה כהן :אספקלריה
צילום
דניאלה מחפשת את האור גם במקומות
החשוכים .ומוצאת .היא לוכדת מתוך
החושך את האור ,ומציגה אותו מבליח
במפנה של סימטה ובין כבלים מגובבים,
קורן על אספלט ,מהבהב במים ,נובע
ונוגה מדמות אדם השרוי בחשכה; אדם
ואור גנוז בו.
רז שטרית :סבתא ,אמא ואני –
גיל 23
רישומים
רז מציגה שלושה רישומים שהם למעשה
הצגה של שרשרת דורות :של סבתּה ,של
אמּה ושלה ,כשהן בנות אותו הגיל .כל
אשה ומהותה כל אשה ועקרונה; דומה
שכל אחת מכינה את המצע ,מזקקת אותו
עבור בתה .הצופה מוזמן להתבונן בעיני
הנשים :רּכֹות ,נחושות ,קשובות.
מיכל נביאן :ענק
עיבוד פוטושופ
יצירה זו באה לבטא את הקושי הגדול
הנתון בהתמודדות עם מסגרת .בחרתי
להגיש יצירה זו מתוך רגש של בעירה,
מתוך חוויה של מורכבות ומאבקים
פנימיים ביני לבין עצמי בתוך תבניות
המסגרות הפורמאליות הקיימות בממסדים
ובחברה.
יצירה זו מהווה צוהר לעולמם האישי של
אנשים המתקשים להתברג במסגרות
והחשים חוויה של מחנק והיעדר מעוף
ומרחבים.
טובה דדון :בית
צבעי מים וקרעי נייר מעובד על בד
הבית הינו חלק מרכזי וממשי בחיינו.
בילדותינו אנו מובלים וחיים על פי כלליהם
של הורינו ,משהתבגרנו אנו בונים את
ביתנו ונדרשים לתת לו מחשבה.
בעבודה זו מבקשת טובה לעקוף את
המחשבה הרווחת ,המובנת והמוכרת על
אודות מוטיב הבית ולהוביל את המתבונן
בה לזרימת העין על הבד.
ברצונה להעניק לצופה חוויה חזותית
בהיכנסו לתוך בית הנבנה מצורות ומציף
את הבא בו בברכה ובשלווה.
Slide 12
המסלול לאמנות,
מכללת "תלפיות" חולון.
שרי זאגא :אורב לבית
ארבע יצירות :ציורי שמן על בד ,ג'סו על בד,
וידאו ארט
העורב ,הצב והביצים -שמן על בד; מיהו
ישראלי? -שמן על בד; עורב עומד על ערימת
ביצים שבורות -ג'סו על בד; בית עלמין צבאי -
וידאו ארט.
שרי מבטאה את אמירתה –כואבת ונוקבת
–בסמלים ,חלקם סמלי-חלום עתירי
משמעות .העורב אורב כדי לגנוב חיים,
הצב הנושא על גבו את ביתו ומתפקידו
לשמור על הבית ולהגן על הביצים –
שחיים בהן ובה בעת הן שברירות ביותר,
ממש כחייו של אדם–הוא הצבא במקרה
זה ,שכמוהו מתנהל באיטיות ויש שאינו
מגן על הבית (כי ידיו כבולות); ישראלי הוא
מי שנאמן למדינה ולערכיה .עתים חלה
טעות בזיהויו משום שהעורב ,זה המרחף
בשמים וזה היושב בכנסת ,לובש לבן
ומתחפש ליונה; ולבסוף ,המוות ,עמו
מתמודדות משפחות השכול ,של חללי
צה"ל ונפגעי פעולות האיבה.
אביבה הובר- Hide and Seek:
הסתר ובקש
ציור בשמן
אביבה מציירת את דיוקנה האישי בלי
לוותר לעצמה ,מושחת את הצבעים
ומותירה לצופה את העולה מידה-מלִּבה-מן
התת-מודע שלה ,בלי ליטוש .כל פנימּה
כמו נחבא מתחת לשכבות הצבע והמבקש
אותו צריך לחפש .ואולי רגליה הניבטות מן
המראה – מיטיבות מן הדיוקן לספר לנו על
בעליהן?
חן ברקאי :עקה או דקה
מיצב
חן בוחנת את תפיסת הזמן בעידן הפוסט-
מודרני ,מתרוצצת עם דרישות התקופה
היוצרות באדם מצבי דחק ועקה ומנסה
להרגיע את הסחרחרה היומיומית,
להביאה
למצב שקול ומאוזן ,כדי לזכות בדקה
אחת ,ואם אפשר אז יותר –של ספיגה
והטמעה ,של שקט ורוגע ,של הענקה
וקבלה.
ליבנה אליקים :פרסונה
וידאו ארט
ליבנה בודקת את מקום המסכה בחיי
האדם; את קו-התפר הדק שבין הנראּות
של ה'אני' האמתי לבין המצג שהוא מעמיד
לעיני זולתו – מצג או מסכה שיש אף בהם
להעיד על פנימיותו למרות היותם מסווה
כביכול
בת-שבע יהב :השבר ושלמותו
צילום/מצגת
בת-שבע מתבוננת בשבר ורואה את יופיו,
את היהלומים המשובצים בו .השבר הוא
אחד עם חיינו .הוא חלק מחיי היומיום
שלנו .השבר ,גם זה החד והמשונן,
הנתפס כמסוכן ,כמכוער וכמיותר ,מהותו
של השלם מוכלת בו והריהו בבחינת שלם
לעִ תו לבנות ולהיבנות ממנו .
אביטל ברנע :פְּני הנסתר
ציור בצבעי אקריליק על קאפה
אביטל מתמודדת עם עוצמת התסכול ,זה
שמתפוצץ בה בפְנים ,והיא שומרת על
פנים חלקים ,נקיים ,בלי שתהא בהם
תנודה קלה שתעיד על מצבה .קווים
ומשיחות
בצבעים עזים ,חריטות בקאפה ותצורת
פנים העולה מתוכם ,כמעט נבלעת בהם,
בכוחם לבטא את הלוך-רוחה.
אורית עופרי פָּנים ּופְּנים
צבעי שמן על בד
אורית מציגה את פָּניה של האישה
היהודייה ממגזרים שונים ,כאשר ההבדל
הוא בכיסוי אשר לראשה .כיסוי זה מסתיר
את הפְנים הנושא בתוכו מחשבות
וקונפליקטים
שטרם הגיעו ליישובם ושעניינם תפקידיה
של האישה– מצד אחד פניהָּ שהם לקראת
התפתחותה ומצד שני ,האם המעניקה
לילדיה.
שלומית אוריין :בעקבות
צילום
שלומית בוחנת את החותם שמותיר אחריו
אדם המהווה מודל לחיקוי .היא מתחקה
אחר עקבותיהם של אנשים המהווים
דוגמא לבאים אחריהם ,כך שהמופע הניּכר
לעין הוא של עקבות ראשונים שראוי להלך
לאורם ובהן עקבות של אלה שפסעו בתוכן
– מתווים כך אפשרות להמשכיות.
הילה שמעון :העוצמה שּברּכּות
בד תחרה
הילה מציגה באמצעות בד תחרה את
האשה -את העדינות והרוך שבה ,את
כושר הזרימה שלה ,את יצירת הנוכחות
הוודאית שלה גם מן ההעדר ומתוך היש.
יעל דרור :איך זה שכוכב אחד לבד
מעז?
ציור בצבעי פנדה
יעל מציירת מגני דוד כסמל שריר וקיים
של העם היהודי ואשר בכוחו לאחד יחד
את כלל האומה .תקופות בהיסטוריה של
העם ,כמו גם מגוון הזרמים שבו ,מתוארים
באמצעות צבעים ,מִ תווים ותצורות שונות
של מגן דוד רבי-מבע ,שבכוחם לבטא רגש
ולעוררו בצופה.
נוי חטואל :הדרך נפקחת
צילום
נוי מציעה הסתכלות ,מזווית שונה ,בדרך
שעושה אדם .הדרך אינה רק מְ קום מעבר
מנקודה אחת לאחרת ,היא עולם ההולך
ונפתח ,חדש ומרתק; היא מאפשרת מסע
גם במחוזות הנפש של ההולך בה ,מרחב
להתפתחות ולגדילה – ויש להתבונן
ולהקשיב לעולֶה ממנה ,כי מעשירה הדרך
את ההלך.
תמר סויסה :עבודה באדמה
צילום
תמר מציגה את נושא העבודה באדמה,
ּבְעין שיש בה צער .האדמה מניבה וברוכה
ומנגד היא כבושה במפעלי ייצור ותעשיה.
אדמת ארץ ישראל מעובדת ונותנת יבולה,
העובדים אותה הם אנשים הזרים בה ולה,
חסרי שרשים ,כשידינו-שלנו מנוערות
מעפרה ורגלינו נודדות ממנה.
דניאלה כהן :אספקלריה
צילום
דניאלה מחפשת את האור גם במקומות
החשוכים .ומוצאת .היא לוכדת מתוך
החושך את האור ,ומציגה אותו מבליח
במפנה של סימטה ובין כבלים מגובבים,
קורן על אספלט ,מהבהב במים ,נובע
ונוגה מדמות אדם השרוי בחשכה; אדם
ואור גנוז בו.
רז שטרית :סבתא ,אמא ואני –
גיל 23
רישומים
רז מציגה שלושה רישומים שהם למעשה
הצגה של שרשרת דורות :של סבתּה ,של
אמּה ושלה ,כשהן בנות אותו הגיל .כל
אשה ומהותה כל אשה ועקרונה; דומה
שכל אחת מכינה את המצע ,מזקקת אותו
עבור בתה .הצופה מוזמן להתבונן בעיני
הנשים :רּכֹות ,נחושות ,קשובות.
מיכל נביאן :ענק
עיבוד פוטושופ
יצירה זו באה לבטא את הקושי הגדול
הנתון בהתמודדות עם מסגרת .בחרתי
להגיש יצירה זו מתוך רגש של בעירה,
מתוך חוויה של מורכבות ומאבקים
פנימיים ביני לבין עצמי בתוך תבניות
המסגרות הפורמאליות הקיימות בממסדים
ובחברה.
יצירה זו מהווה צוהר לעולמם האישי של
אנשים המתקשים להתברג במסגרות
והחשים חוויה של מחנק והיעדר מעוף
ומרחבים.
טובה דדון :בית
צבעי מים וקרעי נייר מעובד על בד
הבית הינו חלק מרכזי וממשי בחיינו.
בילדותינו אנו מובלים וחיים על פי כלליהם
של הורינו ,משהתבגרנו אנו בונים את
ביתנו ונדרשים לתת לו מחשבה.
בעבודה זו מבקשת טובה לעקוף את
המחשבה הרווחת ,המובנת והמוכרת על
אודות מוטיב הבית ולהוביל את המתבונן
בה לזרימת העין על הבד.
ברצונה להעניק לצופה חוויה חזותית
בהיכנסו לתוך בית הנבנה מצורות ומציף
את הבא בו בברכה ובשלווה.
Slide 13
המסלול לאמנות,
מכללת "תלפיות" חולון.
שרי זאגא :אורב לבית
ארבע יצירות :ציורי שמן על בד ,ג'סו על בד,
וידאו ארט
העורב ,הצב והביצים -שמן על בד; מיהו
ישראלי? -שמן על בד; עורב עומד על ערימת
ביצים שבורות -ג'סו על בד; בית עלמין צבאי -
וידאו ארט.
שרי מבטאה את אמירתה –כואבת ונוקבת
–בסמלים ,חלקם סמלי-חלום עתירי
משמעות .העורב אורב כדי לגנוב חיים,
הצב הנושא על גבו את ביתו ומתפקידו
לשמור על הבית ולהגן על הביצים –
שחיים בהן ובה בעת הן שברירות ביותר,
ממש כחייו של אדם–הוא הצבא במקרה
זה ,שכמוהו מתנהל באיטיות ויש שאינו
מגן על הבית (כי ידיו כבולות); ישראלי הוא
מי שנאמן למדינה ולערכיה .עתים חלה
טעות בזיהויו משום שהעורב ,זה המרחף
בשמים וזה היושב בכנסת ,לובש לבן
ומתחפש ליונה; ולבסוף ,המוות ,עמו
מתמודדות משפחות השכול ,של חללי
צה"ל ונפגעי פעולות האיבה.
אביבה הובר- Hide and Seek:
הסתר ובקש
ציור בשמן
אביבה מציירת את דיוקנה האישי בלי
לוותר לעצמה ,מושחת את הצבעים
ומותירה לצופה את העולה מידה-מלִּבה-מן
התת-מודע שלה ,בלי ליטוש .כל פנימּה
כמו נחבא מתחת לשכבות הצבע והמבקש
אותו צריך לחפש .ואולי רגליה הניבטות מן
המראה – מיטיבות מן הדיוקן לספר לנו על
בעליהן?
חן ברקאי :עקה או דקה
מיצב
חן בוחנת את תפיסת הזמן בעידן הפוסט-
מודרני ,מתרוצצת עם דרישות התקופה
היוצרות באדם מצבי דחק ועקה ומנסה
להרגיע את הסחרחרה היומיומית,
להביאה
למצב שקול ומאוזן ,כדי לזכות בדקה
אחת ,ואם אפשר אז יותר –של ספיגה
והטמעה ,של שקט ורוגע ,של הענקה
וקבלה.
ליבנה אליקים :פרסונה
וידאו ארט
ליבנה בודקת את מקום המסכה בחיי
האדם; את קו-התפר הדק שבין הנראּות
של ה'אני' האמתי לבין המצג שהוא מעמיד
לעיני זולתו – מצג או מסכה שיש אף בהם
להעיד על פנימיותו למרות היותם מסווה
כביכול
בת-שבע יהב :השבר ושלמותו
צילום/מצגת
בת-שבע מתבוננת בשבר ורואה את יופיו,
את היהלומים המשובצים בו .השבר הוא
אחד עם חיינו .הוא חלק מחיי היומיום
שלנו .השבר ,גם זה החד והמשונן,
הנתפס כמסוכן ,כמכוער וכמיותר ,מהותו
של השלם מוכלת בו והריהו בבחינת שלם
לעִ תו לבנות ולהיבנות ממנו .
אביטל ברנע :פְּני הנסתר
ציור בצבעי אקריליק על קאפה
אביטל מתמודדת עם עוצמת התסכול ,זה
שמתפוצץ בה בפְנים ,והיא שומרת על
פנים חלקים ,נקיים ,בלי שתהא בהם
תנודה קלה שתעיד על מצבה .קווים
ומשיחות
בצבעים עזים ,חריטות בקאפה ותצורת
פנים העולה מתוכם ,כמעט נבלעת בהם,
בכוחם לבטא את הלוך-רוחה.
אורית עופרי פָּנים ּופְּנים
צבעי שמן על בד
אורית מציגה את פָּניה של האישה
היהודייה ממגזרים שונים ,כאשר ההבדל
הוא בכיסוי אשר לראשה .כיסוי זה מסתיר
את הפְנים הנושא בתוכו מחשבות
וקונפליקטים
שטרם הגיעו ליישובם ושעניינם תפקידיה
של האישה– מצד אחד פניהָּ שהם לקראת
התפתחותה ומצד שני ,האם המעניקה
לילדיה.
שלומית אוריין :בעקבות
צילום
שלומית בוחנת את החותם שמותיר אחריו
אדם המהווה מודל לחיקוי .היא מתחקה
אחר עקבותיהם של אנשים המהווים
דוגמא לבאים אחריהם ,כך שהמופע הניּכר
לעין הוא של עקבות ראשונים שראוי להלך
לאורם ובהן עקבות של אלה שפסעו בתוכן
– מתווים כך אפשרות להמשכיות.
הילה שמעון :העוצמה שּברּכּות
בד תחרה
הילה מציגה באמצעות בד תחרה את
האשה -את העדינות והרוך שבה ,את
כושר הזרימה שלה ,את יצירת הנוכחות
הוודאית שלה גם מן ההעדר ומתוך היש.
יעל דרור :איך זה שכוכב אחד לבד
מעז?
ציור בצבעי פנדה
יעל מציירת מגני דוד כסמל שריר וקיים
של העם היהודי ואשר בכוחו לאחד יחד
את כלל האומה .תקופות בהיסטוריה של
העם ,כמו גם מגוון הזרמים שבו ,מתוארים
באמצעות צבעים ,מִ תווים ותצורות שונות
של מגן דוד רבי-מבע ,שבכוחם לבטא רגש
ולעוררו בצופה.
נוי חטואל :הדרך נפקחת
צילום
נוי מציעה הסתכלות ,מזווית שונה ,בדרך
שעושה אדם .הדרך אינה רק מְ קום מעבר
מנקודה אחת לאחרת ,היא עולם ההולך
ונפתח ,חדש ומרתק; היא מאפשרת מסע
גם במחוזות הנפש של ההולך בה ,מרחב
להתפתחות ולגדילה – ויש להתבונן
ולהקשיב לעולֶה ממנה ,כי מעשירה הדרך
את ההלך.
תמר סויסה :עבודה באדמה
צילום
תמר מציגה את נושא העבודה באדמה,
ּבְעין שיש בה צער .האדמה מניבה וברוכה
ומנגד היא כבושה במפעלי ייצור ותעשיה.
אדמת ארץ ישראל מעובדת ונותנת יבולה,
העובדים אותה הם אנשים הזרים בה ולה,
חסרי שרשים ,כשידינו-שלנו מנוערות
מעפרה ורגלינו נודדות ממנה.
דניאלה כהן :אספקלריה
צילום
דניאלה מחפשת את האור גם במקומות
החשוכים .ומוצאת .היא לוכדת מתוך
החושך את האור ,ומציגה אותו מבליח
במפנה של סימטה ובין כבלים מגובבים,
קורן על אספלט ,מהבהב במים ,נובע
ונוגה מדמות אדם השרוי בחשכה; אדם
ואור גנוז בו.
רז שטרית :סבתא ,אמא ואני –
גיל 23
רישומים
רז מציגה שלושה רישומים שהם למעשה
הצגה של שרשרת דורות :של סבתּה ,של
אמּה ושלה ,כשהן בנות אותו הגיל .כל
אשה ומהותה כל אשה ועקרונה; דומה
שכל אחת מכינה את המצע ,מזקקת אותו
עבור בתה .הצופה מוזמן להתבונן בעיני
הנשים :רּכֹות ,נחושות ,קשובות.
מיכל נביאן :ענק
עיבוד פוטושופ
יצירה זו באה לבטא את הקושי הגדול
הנתון בהתמודדות עם מסגרת .בחרתי
להגיש יצירה זו מתוך רגש של בעירה,
מתוך חוויה של מורכבות ומאבקים
פנימיים ביני לבין עצמי בתוך תבניות
המסגרות הפורמאליות הקיימות בממסדים
ובחברה.
יצירה זו מהווה צוהר לעולמם האישי של
אנשים המתקשים להתברג במסגרות
והחשים חוויה של מחנק והיעדר מעוף
ומרחבים.
טובה דדון :בית
צבעי מים וקרעי נייר מעובד על בד
הבית הינו חלק מרכזי וממשי בחיינו.
בילדותינו אנו מובלים וחיים על פי כלליהם
של הורינו ,משהתבגרנו אנו בונים את
ביתנו ונדרשים לתת לו מחשבה.
בעבודה זו מבקשת טובה לעקוף את
המחשבה הרווחת ,המובנת והמוכרת על
אודות מוטיב הבית ולהוביל את המתבונן
בה לזרימת העין על הבד.
ברצונה להעניק לצופה חוויה חזותית
בהיכנסו לתוך בית הנבנה מצורות ומציף
את הבא בו בברכה ובשלווה.
Slide 14
המסלול לאמנות,
מכללת "תלפיות" חולון.
שרי זאגא :אורב לבית
ארבע יצירות :ציורי שמן על בד ,ג'סו על בד,
וידאו ארט
העורב ,הצב והביצים -שמן על בד; מיהו
ישראלי? -שמן על בד; עורב עומד על ערימת
ביצים שבורות -ג'סו על בד; בית עלמין צבאי -
וידאו ארט.
שרי מבטאה את אמירתה –כואבת ונוקבת
–בסמלים ,חלקם סמלי-חלום עתירי
משמעות .העורב אורב כדי לגנוב חיים,
הצב הנושא על גבו את ביתו ומתפקידו
לשמור על הבית ולהגן על הביצים –
שחיים בהן ובה בעת הן שברירות ביותר,
ממש כחייו של אדם–הוא הצבא במקרה
זה ,שכמוהו מתנהל באיטיות ויש שאינו
מגן על הבית (כי ידיו כבולות); ישראלי הוא
מי שנאמן למדינה ולערכיה .עתים חלה
טעות בזיהויו משום שהעורב ,זה המרחף
בשמים וזה היושב בכנסת ,לובש לבן
ומתחפש ליונה; ולבסוף ,המוות ,עמו
מתמודדות משפחות השכול ,של חללי
צה"ל ונפגעי פעולות האיבה.
אביבה הובר- Hide and Seek:
הסתר ובקש
ציור בשמן
אביבה מציירת את דיוקנה האישי בלי
לוותר לעצמה ,מושחת את הצבעים
ומותירה לצופה את העולה מידה-מלִּבה-מן
התת-מודע שלה ,בלי ליטוש .כל פנימּה
כמו נחבא מתחת לשכבות הצבע והמבקש
אותו צריך לחפש .ואולי רגליה הניבטות מן
המראה – מיטיבות מן הדיוקן לספר לנו על
בעליהן?
חן ברקאי :עקה או דקה
מיצב
חן בוחנת את תפיסת הזמן בעידן הפוסט-
מודרני ,מתרוצצת עם דרישות התקופה
היוצרות באדם מצבי דחק ועקה ומנסה
להרגיע את הסחרחרה היומיומית,
להביאה
למצב שקול ומאוזן ,כדי לזכות בדקה
אחת ,ואם אפשר אז יותר –של ספיגה
והטמעה ,של שקט ורוגע ,של הענקה
וקבלה.
ליבנה אליקים :פרסונה
וידאו ארט
ליבנה בודקת את מקום המסכה בחיי
האדם; את קו-התפר הדק שבין הנראּות
של ה'אני' האמתי לבין המצג שהוא מעמיד
לעיני זולתו – מצג או מסכה שיש אף בהם
להעיד על פנימיותו למרות היותם מסווה
כביכול
בת-שבע יהב :השבר ושלמותו
צילום/מצגת
בת-שבע מתבוננת בשבר ורואה את יופיו,
את היהלומים המשובצים בו .השבר הוא
אחד עם חיינו .הוא חלק מחיי היומיום
שלנו .השבר ,גם זה החד והמשונן,
הנתפס כמסוכן ,כמכוער וכמיותר ,מהותו
של השלם מוכלת בו והריהו בבחינת שלם
לעִ תו לבנות ולהיבנות ממנו .
אביטל ברנע :פְּני הנסתר
ציור בצבעי אקריליק על קאפה
אביטל מתמודדת עם עוצמת התסכול ,זה
שמתפוצץ בה בפְנים ,והיא שומרת על
פנים חלקים ,נקיים ,בלי שתהא בהם
תנודה קלה שתעיד על מצבה .קווים
ומשיחות
בצבעים עזים ,חריטות בקאפה ותצורת
פנים העולה מתוכם ,כמעט נבלעת בהם,
בכוחם לבטא את הלוך-רוחה.
אורית עופרי פָּנים ּופְּנים
צבעי שמן על בד
אורית מציגה את פָּניה של האישה
היהודייה ממגזרים שונים ,כאשר ההבדל
הוא בכיסוי אשר לראשה .כיסוי זה מסתיר
את הפְנים הנושא בתוכו מחשבות
וקונפליקטים
שטרם הגיעו ליישובם ושעניינם תפקידיה
של האישה– מצד אחד פניהָּ שהם לקראת
התפתחותה ומצד שני ,האם המעניקה
לילדיה.
שלומית אוריין :בעקבות
צילום
שלומית בוחנת את החותם שמותיר אחריו
אדם המהווה מודל לחיקוי .היא מתחקה
אחר עקבותיהם של אנשים המהווים
דוגמא לבאים אחריהם ,כך שהמופע הניּכר
לעין הוא של עקבות ראשונים שראוי להלך
לאורם ובהן עקבות של אלה שפסעו בתוכן
– מתווים כך אפשרות להמשכיות.
הילה שמעון :העוצמה שּברּכּות
בד תחרה
הילה מציגה באמצעות בד תחרה את
האשה -את העדינות והרוך שבה ,את
כושר הזרימה שלה ,את יצירת הנוכחות
הוודאית שלה גם מן ההעדר ומתוך היש.
יעל דרור :איך זה שכוכב אחד לבד
מעז?
ציור בצבעי פנדה
יעל מציירת מגני דוד כסמל שריר וקיים
של העם היהודי ואשר בכוחו לאחד יחד
את כלל האומה .תקופות בהיסטוריה של
העם ,כמו גם מגוון הזרמים שבו ,מתוארים
באמצעות צבעים ,מִ תווים ותצורות שונות
של מגן דוד רבי-מבע ,שבכוחם לבטא רגש
ולעוררו בצופה.
נוי חטואל :הדרך נפקחת
צילום
נוי מציעה הסתכלות ,מזווית שונה ,בדרך
שעושה אדם .הדרך אינה רק מְ קום מעבר
מנקודה אחת לאחרת ,היא עולם ההולך
ונפתח ,חדש ומרתק; היא מאפשרת מסע
גם במחוזות הנפש של ההולך בה ,מרחב
להתפתחות ולגדילה – ויש להתבונן
ולהקשיב לעולֶה ממנה ,כי מעשירה הדרך
את ההלך.
תמר סויסה :עבודה באדמה
צילום
תמר מציגה את נושא העבודה באדמה,
ּבְעין שיש בה צער .האדמה מניבה וברוכה
ומנגד היא כבושה במפעלי ייצור ותעשיה.
אדמת ארץ ישראל מעובדת ונותנת יבולה,
העובדים אותה הם אנשים הזרים בה ולה,
חסרי שרשים ,כשידינו-שלנו מנוערות
מעפרה ורגלינו נודדות ממנה.
דניאלה כהן :אספקלריה
צילום
דניאלה מחפשת את האור גם במקומות
החשוכים .ומוצאת .היא לוכדת מתוך
החושך את האור ,ומציגה אותו מבליח
במפנה של סימטה ובין כבלים מגובבים,
קורן על אספלט ,מהבהב במים ,נובע
ונוגה מדמות אדם השרוי בחשכה; אדם
ואור גנוז בו.
רז שטרית :סבתא ,אמא ואני –
גיל 23
רישומים
רז מציגה שלושה רישומים שהם למעשה
הצגה של שרשרת דורות :של סבתּה ,של
אמּה ושלה ,כשהן בנות אותו הגיל .כל
אשה ומהותה כל אשה ועקרונה; דומה
שכל אחת מכינה את המצע ,מזקקת אותו
עבור בתה .הצופה מוזמן להתבונן בעיני
הנשים :רּכֹות ,נחושות ,קשובות.
מיכל נביאן :ענק
עיבוד פוטושופ
יצירה זו באה לבטא את הקושי הגדול
הנתון בהתמודדות עם מסגרת .בחרתי
להגיש יצירה זו מתוך רגש של בעירה,
מתוך חוויה של מורכבות ומאבקים
פנימיים ביני לבין עצמי בתוך תבניות
המסגרות הפורמאליות הקיימות בממסדים
ובחברה.
יצירה זו מהווה צוהר לעולמם האישי של
אנשים המתקשים להתברג במסגרות
והחשים חוויה של מחנק והיעדר מעוף
ומרחבים.
טובה דדון :בית
צבעי מים וקרעי נייר מעובד על בד
הבית הינו חלק מרכזי וממשי בחיינו.
בילדותינו אנו מובלים וחיים על פי כלליהם
של הורינו ,משהתבגרנו אנו בונים את
ביתנו ונדרשים לתת לו מחשבה.
בעבודה זו מבקשת טובה לעקוף את
המחשבה הרווחת ,המובנת והמוכרת על
אודות מוטיב הבית ולהוביל את המתבונן
בה לזרימת העין על הבד.
ברצונה להעניק לצופה חוויה חזותית
בהיכנסו לתוך בית הנבנה מצורות ומציף
את הבא בו בברכה ובשלווה.
Slide 15
המסלול לאמנות,
מכללת "תלפיות" חולון.
שרי זאגא :אורב לבית
ארבע יצירות :ציורי שמן על בד ,ג'סו על בד,
וידאו ארט
העורב ,הצב והביצים -שמן על בד; מיהו
ישראלי? -שמן על בד; עורב עומד על ערימת
ביצים שבורות -ג'סו על בד; בית עלמין צבאי -
וידאו ארט.
שרי מבטאה את אמירתה –כואבת ונוקבת
–בסמלים ,חלקם סמלי-חלום עתירי
משמעות .העורב אורב כדי לגנוב חיים,
הצב הנושא על גבו את ביתו ומתפקידו
לשמור על הבית ולהגן על הביצים –
שחיים בהן ובה בעת הן שברירות ביותר,
ממש כחייו של אדם–הוא הצבא במקרה
זה ,שכמוהו מתנהל באיטיות ויש שאינו
מגן על הבית (כי ידיו כבולות); ישראלי הוא
מי שנאמן למדינה ולערכיה .עתים חלה
טעות בזיהויו משום שהעורב ,זה המרחף
בשמים וזה היושב בכנסת ,לובש לבן
ומתחפש ליונה; ולבסוף ,המוות ,עמו
מתמודדות משפחות השכול ,של חללי
צה"ל ונפגעי פעולות האיבה.
אביבה הובר- Hide and Seek:
הסתר ובקש
ציור בשמן
אביבה מציירת את דיוקנה האישי בלי
לוותר לעצמה ,מושחת את הצבעים
ומותירה לצופה את העולה מידה-מלִּבה-מן
התת-מודע שלה ,בלי ליטוש .כל פנימּה
כמו נחבא מתחת לשכבות הצבע והמבקש
אותו צריך לחפש .ואולי רגליה הניבטות מן
המראה – מיטיבות מן הדיוקן לספר לנו על
בעליהן?
חן ברקאי :עקה או דקה
מיצב
חן בוחנת את תפיסת הזמן בעידן הפוסט-
מודרני ,מתרוצצת עם דרישות התקופה
היוצרות באדם מצבי דחק ועקה ומנסה
להרגיע את הסחרחרה היומיומית,
להביאה
למצב שקול ומאוזן ,כדי לזכות בדקה
אחת ,ואם אפשר אז יותר –של ספיגה
והטמעה ,של שקט ורוגע ,של הענקה
וקבלה.
ליבנה אליקים :פרסונה
וידאו ארט
ליבנה בודקת את מקום המסכה בחיי
האדם; את קו-התפר הדק שבין הנראּות
של ה'אני' האמתי לבין המצג שהוא מעמיד
לעיני זולתו – מצג או מסכה שיש אף בהם
להעיד על פנימיותו למרות היותם מסווה
כביכול
בת-שבע יהב :השבר ושלמותו
צילום/מצגת
בת-שבע מתבוננת בשבר ורואה את יופיו,
את היהלומים המשובצים בו .השבר הוא
אחד עם חיינו .הוא חלק מחיי היומיום
שלנו .השבר ,גם זה החד והמשונן,
הנתפס כמסוכן ,כמכוער וכמיותר ,מהותו
של השלם מוכלת בו והריהו בבחינת שלם
לעִ תו לבנות ולהיבנות ממנו .
אביטל ברנע :פְּני הנסתר
ציור בצבעי אקריליק על קאפה
אביטל מתמודדת עם עוצמת התסכול ,זה
שמתפוצץ בה בפְנים ,והיא שומרת על
פנים חלקים ,נקיים ,בלי שתהא בהם
תנודה קלה שתעיד על מצבה .קווים
ומשיחות
בצבעים עזים ,חריטות בקאפה ותצורת
פנים העולה מתוכם ,כמעט נבלעת בהם,
בכוחם לבטא את הלוך-רוחה.
אורית עופרי פָּנים ּופְּנים
צבעי שמן על בד
אורית מציגה את פָּניה של האישה
היהודייה ממגזרים שונים ,כאשר ההבדל
הוא בכיסוי אשר לראשה .כיסוי זה מסתיר
את הפְנים הנושא בתוכו מחשבות
וקונפליקטים
שטרם הגיעו ליישובם ושעניינם תפקידיה
של האישה– מצד אחד פניהָּ שהם לקראת
התפתחותה ומצד שני ,האם המעניקה
לילדיה.
שלומית אוריין :בעקבות
צילום
שלומית בוחנת את החותם שמותיר אחריו
אדם המהווה מודל לחיקוי .היא מתחקה
אחר עקבותיהם של אנשים המהווים
דוגמא לבאים אחריהם ,כך שהמופע הניּכר
לעין הוא של עקבות ראשונים שראוי להלך
לאורם ובהן עקבות של אלה שפסעו בתוכן
– מתווים כך אפשרות להמשכיות.
הילה שמעון :העוצמה שּברּכּות
בד תחרה
הילה מציגה באמצעות בד תחרה את
האשה -את העדינות והרוך שבה ,את
כושר הזרימה שלה ,את יצירת הנוכחות
הוודאית שלה גם מן ההעדר ומתוך היש.
יעל דרור :איך זה שכוכב אחד לבד
מעז?
ציור בצבעי פנדה
יעל מציירת מגני דוד כסמל שריר וקיים
של העם היהודי ואשר בכוחו לאחד יחד
את כלל האומה .תקופות בהיסטוריה של
העם ,כמו גם מגוון הזרמים שבו ,מתוארים
באמצעות צבעים ,מִ תווים ותצורות שונות
של מגן דוד רבי-מבע ,שבכוחם לבטא רגש
ולעוררו בצופה.
נוי חטואל :הדרך נפקחת
צילום
נוי מציעה הסתכלות ,מזווית שונה ,בדרך
שעושה אדם .הדרך אינה רק מְ קום מעבר
מנקודה אחת לאחרת ,היא עולם ההולך
ונפתח ,חדש ומרתק; היא מאפשרת מסע
גם במחוזות הנפש של ההולך בה ,מרחב
להתפתחות ולגדילה – ויש להתבונן
ולהקשיב לעולֶה ממנה ,כי מעשירה הדרך
את ההלך.
תמר סויסה :עבודה באדמה
צילום
תמר מציגה את נושא העבודה באדמה,
ּבְעין שיש בה צער .האדמה מניבה וברוכה
ומנגד היא כבושה במפעלי ייצור ותעשיה.
אדמת ארץ ישראל מעובדת ונותנת יבולה,
העובדים אותה הם אנשים הזרים בה ולה,
חסרי שרשים ,כשידינו-שלנו מנוערות
מעפרה ורגלינו נודדות ממנה.
דניאלה כהן :אספקלריה
צילום
דניאלה מחפשת את האור גם במקומות
החשוכים .ומוצאת .היא לוכדת מתוך
החושך את האור ,ומציגה אותו מבליח
במפנה של סימטה ובין כבלים מגובבים,
קורן על אספלט ,מהבהב במים ,נובע
ונוגה מדמות אדם השרוי בחשכה; אדם
ואור גנוז בו.
רז שטרית :סבתא ,אמא ואני –
גיל 23
רישומים
רז מציגה שלושה רישומים שהם למעשה
הצגה של שרשרת דורות :של סבתּה ,של
אמּה ושלה ,כשהן בנות אותו הגיל .כל
אשה ומהותה כל אשה ועקרונה; דומה
שכל אחת מכינה את המצע ,מזקקת אותו
עבור בתה .הצופה מוזמן להתבונן בעיני
הנשים :רּכֹות ,נחושות ,קשובות.
מיכל נביאן :ענק
עיבוד פוטושופ
יצירה זו באה לבטא את הקושי הגדול
הנתון בהתמודדות עם מסגרת .בחרתי
להגיש יצירה זו מתוך רגש של בעירה,
מתוך חוויה של מורכבות ומאבקים
פנימיים ביני לבין עצמי בתוך תבניות
המסגרות הפורמאליות הקיימות בממסדים
ובחברה.
יצירה זו מהווה צוהר לעולמם האישי של
אנשים המתקשים להתברג במסגרות
והחשים חוויה של מחנק והיעדר מעוף
ומרחבים.
טובה דדון :בית
צבעי מים וקרעי נייר מעובד על בד
הבית הינו חלק מרכזי וממשי בחיינו.
בילדותינו אנו מובלים וחיים על פי כלליהם
של הורינו ,משהתבגרנו אנו בונים את
ביתנו ונדרשים לתת לו מחשבה.
בעבודה זו מבקשת טובה לעקוף את
המחשבה הרווחת ,המובנת והמוכרת על
אודות מוטיב הבית ולהוביל את המתבונן
בה לזרימת העין על הבד.
ברצונה להעניק לצופה חוויה חזותית
בהיכנסו לתוך בית הנבנה מצורות ומציף
את הבא בו בברכה ובשלווה.
Slide 16
המסלול לאמנות,
מכללת "תלפיות" חולון.
שרי זאגא :אורב לבית
ארבע יצירות :ציורי שמן על בד ,ג'סו על בד,
וידאו ארט
העורב ,הצב והביצים -שמן על בד; מיהו
ישראלי? -שמן על בד; עורב עומד על ערימת
ביצים שבורות -ג'סו על בד; בית עלמין צבאי -
וידאו ארט.
שרי מבטאה את אמירתה –כואבת ונוקבת
–בסמלים ,חלקם סמלי-חלום עתירי
משמעות .העורב אורב כדי לגנוב חיים,
הצב הנושא על גבו את ביתו ומתפקידו
לשמור על הבית ולהגן על הביצים –
שחיים בהן ובה בעת הן שברירות ביותר,
ממש כחייו של אדם–הוא הצבא במקרה
זה ,שכמוהו מתנהל באיטיות ויש שאינו
מגן על הבית (כי ידיו כבולות); ישראלי הוא
מי שנאמן למדינה ולערכיה .עתים חלה
טעות בזיהויו משום שהעורב ,זה המרחף
בשמים וזה היושב בכנסת ,לובש לבן
ומתחפש ליונה; ולבסוף ,המוות ,עמו
מתמודדות משפחות השכול ,של חללי
צה"ל ונפגעי פעולות האיבה.
אביבה הובר- Hide and Seek:
הסתר ובקש
ציור בשמן
אביבה מציירת את דיוקנה האישי בלי
לוותר לעצמה ,מושחת את הצבעים
ומותירה לצופה את העולה מידה-מלִּבה-מן
התת-מודע שלה ,בלי ליטוש .כל פנימּה
כמו נחבא מתחת לשכבות הצבע והמבקש
אותו צריך לחפש .ואולי רגליה הניבטות מן
המראה – מיטיבות מן הדיוקן לספר לנו על
בעליהן?
חן ברקאי :עקה או דקה
מיצב
חן בוחנת את תפיסת הזמן בעידן הפוסט-
מודרני ,מתרוצצת עם דרישות התקופה
היוצרות באדם מצבי דחק ועקה ומנסה
להרגיע את הסחרחרה היומיומית,
להביאה
למצב שקול ומאוזן ,כדי לזכות בדקה
אחת ,ואם אפשר אז יותר –של ספיגה
והטמעה ,של שקט ורוגע ,של הענקה
וקבלה.
ליבנה אליקים :פרסונה
וידאו ארט
ליבנה בודקת את מקום המסכה בחיי
האדם; את קו-התפר הדק שבין הנראּות
של ה'אני' האמתי לבין המצג שהוא מעמיד
לעיני זולתו – מצג או מסכה שיש אף בהם
להעיד על פנימיותו למרות היותם מסווה
כביכול
בת-שבע יהב :השבר ושלמותו
צילום/מצגת
בת-שבע מתבוננת בשבר ורואה את יופיו,
את היהלומים המשובצים בו .השבר הוא
אחד עם חיינו .הוא חלק מחיי היומיום
שלנו .השבר ,גם זה החד והמשונן,
הנתפס כמסוכן ,כמכוער וכמיותר ,מהותו
של השלם מוכלת בו והריהו בבחינת שלם
לעִ תו לבנות ולהיבנות ממנו .
אביטל ברנע :פְּני הנסתר
ציור בצבעי אקריליק על קאפה
אביטל מתמודדת עם עוצמת התסכול ,זה
שמתפוצץ בה בפְנים ,והיא שומרת על
פנים חלקים ,נקיים ,בלי שתהא בהם
תנודה קלה שתעיד על מצבה .קווים
ומשיחות
בצבעים עזים ,חריטות בקאפה ותצורת
פנים העולה מתוכם ,כמעט נבלעת בהם,
בכוחם לבטא את הלוך-רוחה.
אורית עופרי פָּנים ּופְּנים
צבעי שמן על בד
אורית מציגה את פָּניה של האישה
היהודייה ממגזרים שונים ,כאשר ההבדל
הוא בכיסוי אשר לראשה .כיסוי זה מסתיר
את הפְנים הנושא בתוכו מחשבות
וקונפליקטים
שטרם הגיעו ליישובם ושעניינם תפקידיה
של האישה– מצד אחד פניהָּ שהם לקראת
התפתחותה ומצד שני ,האם המעניקה
לילדיה.
שלומית אוריין :בעקבות
צילום
שלומית בוחנת את החותם שמותיר אחריו
אדם המהווה מודל לחיקוי .היא מתחקה
אחר עקבותיהם של אנשים המהווים
דוגמא לבאים אחריהם ,כך שהמופע הניּכר
לעין הוא של עקבות ראשונים שראוי להלך
לאורם ובהן עקבות של אלה שפסעו בתוכן
– מתווים כך אפשרות להמשכיות.
הילה שמעון :העוצמה שּברּכּות
בד תחרה
הילה מציגה באמצעות בד תחרה את
האשה -את העדינות והרוך שבה ,את
כושר הזרימה שלה ,את יצירת הנוכחות
הוודאית שלה גם מן ההעדר ומתוך היש.
יעל דרור :איך זה שכוכב אחד לבד
מעז?
ציור בצבעי פנדה
יעל מציירת מגני דוד כסמל שריר וקיים
של העם היהודי ואשר בכוחו לאחד יחד
את כלל האומה .תקופות בהיסטוריה של
העם ,כמו גם מגוון הזרמים שבו ,מתוארים
באמצעות צבעים ,מִ תווים ותצורות שונות
של מגן דוד רבי-מבע ,שבכוחם לבטא רגש
ולעוררו בצופה.
נוי חטואל :הדרך נפקחת
צילום
נוי מציעה הסתכלות ,מזווית שונה ,בדרך
שעושה אדם .הדרך אינה רק מְ קום מעבר
מנקודה אחת לאחרת ,היא עולם ההולך
ונפתח ,חדש ומרתק; היא מאפשרת מסע
גם במחוזות הנפש של ההולך בה ,מרחב
להתפתחות ולגדילה – ויש להתבונן
ולהקשיב לעולֶה ממנה ,כי מעשירה הדרך
את ההלך.
תמר סויסה :עבודה באדמה
צילום
תמר מציגה את נושא העבודה באדמה,
ּבְעין שיש בה צער .האדמה מניבה וברוכה
ומנגד היא כבושה במפעלי ייצור ותעשיה.
אדמת ארץ ישראל מעובדת ונותנת יבולה,
העובדים אותה הם אנשים הזרים בה ולה,
חסרי שרשים ,כשידינו-שלנו מנוערות
מעפרה ורגלינו נודדות ממנה.
דניאלה כהן :אספקלריה
צילום
דניאלה מחפשת את האור גם במקומות
החשוכים .ומוצאת .היא לוכדת מתוך
החושך את האור ,ומציגה אותו מבליח
במפנה של סימטה ובין כבלים מגובבים,
קורן על אספלט ,מהבהב במים ,נובע
ונוגה מדמות אדם השרוי בחשכה; אדם
ואור גנוז בו.
רז שטרית :סבתא ,אמא ואני –
גיל 23
רישומים
רז מציגה שלושה רישומים שהם למעשה
הצגה של שרשרת דורות :של סבתּה ,של
אמּה ושלה ,כשהן בנות אותו הגיל .כל
אשה ומהותה כל אשה ועקרונה; דומה
שכל אחת מכינה את המצע ,מזקקת אותו
עבור בתה .הצופה מוזמן להתבונן בעיני
הנשים :רּכֹות ,נחושות ,קשובות.
מיכל נביאן :ענק
עיבוד פוטושופ
יצירה זו באה לבטא את הקושי הגדול
הנתון בהתמודדות עם מסגרת .בחרתי
להגיש יצירה זו מתוך רגש של בעירה,
מתוך חוויה של מורכבות ומאבקים
פנימיים ביני לבין עצמי בתוך תבניות
המסגרות הפורמאליות הקיימות בממסדים
ובחברה.
יצירה זו מהווה צוהר לעולמם האישי של
אנשים המתקשים להתברג במסגרות
והחשים חוויה של מחנק והיעדר מעוף
ומרחבים.
טובה דדון :בית
צבעי מים וקרעי נייר מעובד על בד
הבית הינו חלק מרכזי וממשי בחיינו.
בילדותינו אנו מובלים וחיים על פי כלליהם
של הורינו ,משהתבגרנו אנו בונים את
ביתנו ונדרשים לתת לו מחשבה.
בעבודה זו מבקשת טובה לעקוף את
המחשבה הרווחת ,המובנת והמוכרת על
אודות מוטיב הבית ולהוביל את המתבונן
בה לזרימת העין על הבד.
ברצונה להעניק לצופה חוויה חזותית
בהיכנסו לתוך בית הנבנה מצורות ומציף
את הבא בו בברכה ובשלווה.
Slide 17
המסלול לאמנות,
מכללת "תלפיות" חולון.
שרי זאגא :אורב לבית
ארבע יצירות :ציורי שמן על בד ,ג'סו על בד,
וידאו ארט
העורב ,הצב והביצים -שמן על בד; מיהו
ישראלי? -שמן על בד; עורב עומד על ערימת
ביצים שבורות -ג'סו על בד; בית עלמין צבאי -
וידאו ארט.
שרי מבטאה את אמירתה –כואבת ונוקבת
–בסמלים ,חלקם סמלי-חלום עתירי
משמעות .העורב אורב כדי לגנוב חיים,
הצב הנושא על גבו את ביתו ומתפקידו
לשמור על הבית ולהגן על הביצים –
שחיים בהן ובה בעת הן שברירות ביותר,
ממש כחייו של אדם–הוא הצבא במקרה
זה ,שכמוהו מתנהל באיטיות ויש שאינו
מגן על הבית (כי ידיו כבולות); ישראלי הוא
מי שנאמן למדינה ולערכיה .עתים חלה
טעות בזיהויו משום שהעורב ,זה המרחף
בשמים וזה היושב בכנסת ,לובש לבן
ומתחפש ליונה; ולבסוף ,המוות ,עמו
מתמודדות משפחות השכול ,של חללי
צה"ל ונפגעי פעולות האיבה.
אביבה הובר- Hide and Seek:
הסתר ובקש
ציור בשמן
אביבה מציירת את דיוקנה האישי בלי
לוותר לעצמה ,מושחת את הצבעים
ומותירה לצופה את העולה מידה-מלִּבה-מן
התת-מודע שלה ,בלי ליטוש .כל פנימּה
כמו נחבא מתחת לשכבות הצבע והמבקש
אותו צריך לחפש .ואולי רגליה הניבטות מן
המראה – מיטיבות מן הדיוקן לספר לנו על
בעליהן?
חן ברקאי :עקה או דקה
מיצב
חן בוחנת את תפיסת הזמן בעידן הפוסט-
מודרני ,מתרוצצת עם דרישות התקופה
היוצרות באדם מצבי דחק ועקה ומנסה
להרגיע את הסחרחרה היומיומית,
להביאה
למצב שקול ומאוזן ,כדי לזכות בדקה
אחת ,ואם אפשר אז יותר –של ספיגה
והטמעה ,של שקט ורוגע ,של הענקה
וקבלה.
ליבנה אליקים :פרסונה
וידאו ארט
ליבנה בודקת את מקום המסכה בחיי
האדם; את קו-התפר הדק שבין הנראּות
של ה'אני' האמתי לבין המצג שהוא מעמיד
לעיני זולתו – מצג או מסכה שיש אף בהם
להעיד על פנימיותו למרות היותם מסווה
כביכול
בת-שבע יהב :השבר ושלמותו
צילום/מצגת
בת-שבע מתבוננת בשבר ורואה את יופיו,
את היהלומים המשובצים בו .השבר הוא
אחד עם חיינו .הוא חלק מחיי היומיום
שלנו .השבר ,גם זה החד והמשונן,
הנתפס כמסוכן ,כמכוער וכמיותר ,מהותו
של השלם מוכלת בו והריהו בבחינת שלם
לעִ תו לבנות ולהיבנות ממנו .
אביטל ברנע :פְּני הנסתר
ציור בצבעי אקריליק על קאפה
אביטל מתמודדת עם עוצמת התסכול ,זה
שמתפוצץ בה בפְנים ,והיא שומרת על
פנים חלקים ,נקיים ,בלי שתהא בהם
תנודה קלה שתעיד על מצבה .קווים
ומשיחות
בצבעים עזים ,חריטות בקאפה ותצורת
פנים העולה מתוכם ,כמעט נבלעת בהם,
בכוחם לבטא את הלוך-רוחה.
אורית עופרי פָּנים ּופְּנים
צבעי שמן על בד
אורית מציגה את פָּניה של האישה
היהודייה ממגזרים שונים ,כאשר ההבדל
הוא בכיסוי אשר לראשה .כיסוי זה מסתיר
את הפְנים הנושא בתוכו מחשבות
וקונפליקטים
שטרם הגיעו ליישובם ושעניינם תפקידיה
של האישה– מצד אחד פניהָּ שהם לקראת
התפתחותה ומצד שני ,האם המעניקה
לילדיה.
שלומית אוריין :בעקבות
צילום
שלומית בוחנת את החותם שמותיר אחריו
אדם המהווה מודל לחיקוי .היא מתחקה
אחר עקבותיהם של אנשים המהווים
דוגמא לבאים אחריהם ,כך שהמופע הניּכר
לעין הוא של עקבות ראשונים שראוי להלך
לאורם ובהן עקבות של אלה שפסעו בתוכן
– מתווים כך אפשרות להמשכיות.
הילה שמעון :העוצמה שּברּכּות
בד תחרה
הילה מציגה באמצעות בד תחרה את
האשה -את העדינות והרוך שבה ,את
כושר הזרימה שלה ,את יצירת הנוכחות
הוודאית שלה גם מן ההעדר ומתוך היש.
יעל דרור :איך זה שכוכב אחד לבד
מעז?
ציור בצבעי פנדה
יעל מציירת מגני דוד כסמל שריר וקיים
של העם היהודי ואשר בכוחו לאחד יחד
את כלל האומה .תקופות בהיסטוריה של
העם ,כמו גם מגוון הזרמים שבו ,מתוארים
באמצעות צבעים ,מִ תווים ותצורות שונות
של מגן דוד רבי-מבע ,שבכוחם לבטא רגש
ולעוררו בצופה.
נוי חטואל :הדרך נפקחת
צילום
נוי מציעה הסתכלות ,מזווית שונה ,בדרך
שעושה אדם .הדרך אינה רק מְ קום מעבר
מנקודה אחת לאחרת ,היא עולם ההולך
ונפתח ,חדש ומרתק; היא מאפשרת מסע
גם במחוזות הנפש של ההולך בה ,מרחב
להתפתחות ולגדילה – ויש להתבונן
ולהקשיב לעולֶה ממנה ,כי מעשירה הדרך
את ההלך.
תמר סויסה :עבודה באדמה
צילום
תמר מציגה את נושא העבודה באדמה,
ּבְעין שיש בה צער .האדמה מניבה וברוכה
ומנגד היא כבושה במפעלי ייצור ותעשיה.
אדמת ארץ ישראל מעובדת ונותנת יבולה,
העובדים אותה הם אנשים הזרים בה ולה,
חסרי שרשים ,כשידינו-שלנו מנוערות
מעפרה ורגלינו נודדות ממנה.
דניאלה כהן :אספקלריה
צילום
דניאלה מחפשת את האור גם במקומות
החשוכים .ומוצאת .היא לוכדת מתוך
החושך את האור ,ומציגה אותו מבליח
במפנה של סימטה ובין כבלים מגובבים,
קורן על אספלט ,מהבהב במים ,נובע
ונוגה מדמות אדם השרוי בחשכה; אדם
ואור גנוז בו.
רז שטרית :סבתא ,אמא ואני –
גיל 23
רישומים
רז מציגה שלושה רישומים שהם למעשה
הצגה של שרשרת דורות :של סבתּה ,של
אמּה ושלה ,כשהן בנות אותו הגיל .כל
אשה ומהותה כל אשה ועקרונה; דומה
שכל אחת מכינה את המצע ,מזקקת אותו
עבור בתה .הצופה מוזמן להתבונן בעיני
הנשים :רּכֹות ,נחושות ,קשובות.
מיכל נביאן :ענק
עיבוד פוטושופ
יצירה זו באה לבטא את הקושי הגדול
הנתון בהתמודדות עם מסגרת .בחרתי
להגיש יצירה זו מתוך רגש של בעירה,
מתוך חוויה של מורכבות ומאבקים
פנימיים ביני לבין עצמי בתוך תבניות
המסגרות הפורמאליות הקיימות בממסדים
ובחברה.
יצירה זו מהווה צוהר לעולמם האישי של
אנשים המתקשים להתברג במסגרות
והחשים חוויה של מחנק והיעדר מעוף
ומרחבים.
טובה דדון :בית
צבעי מים וקרעי נייר מעובד על בד
הבית הינו חלק מרכזי וממשי בחיינו.
בילדותינו אנו מובלים וחיים על פי כלליהם
של הורינו ,משהתבגרנו אנו בונים את
ביתנו ונדרשים לתת לו מחשבה.
בעבודה זו מבקשת טובה לעקוף את
המחשבה הרווחת ,המובנת והמוכרת על
אודות מוטיב הבית ולהוביל את המתבונן
בה לזרימת העין על הבד.
ברצונה להעניק לצופה חוויה חזותית
בהיכנסו לתוך בית הנבנה מצורות ומציף
את הבא בו בברכה ובשלווה.