גוף אחד – מערכות רבות קיום יום יומי של הגוף עיכול נשימה הובלה מערכות הגנה הפרשה מערכת חיסון המשכיות מערכת רביה תאום ויסות ובקרה בתוך ובין המערכות מערכת עצבים מערכה הורמונלית הגוף פועל.
Download ReportTranscript גוף אחד – מערכות רבות קיום יום יומי של הגוף עיכול נשימה הובלה מערכות הגנה הפרשה מערכת חיסון המשכיות מערכת רביה תאום ויסות ובקרה בתוך ובין המערכות מערכת עצבים מערכה הורמונלית הגוף פועל.
Slide 1
גוף אחד – מערכות רבות
קיום יום יומי של הגוף
עיכול
נשימה
הובלה
מערכות הגנה
הפרשה
מערכת חיסון
המשכיות
מערכת רביה
תאום ויסות ובקרה
בתוך ובין המערכות
מערכת עצבים מערכה הורמונלית
הגוף פועל כיחידת מבנה אחת ומקיים סביבה
פנימית יציבה -הומיאוסטזיס
עיכול הוא התהליך שבו ממיר הגוף את המזון לאנרגיה ולחומרים הנחוצים לצמיחתו ואחזקתו.
תהליך העיכול הוא מהתהליכים הביולוגיים המרכזיים בגופנו ,ולכן ,למעלה ממחצית איברי הגוף הפנימיים בגופנו שייכים
למערכת העיכול.
הגוף סופג את המרכיבים הכימיים שמהם בנויים החומרים שהוא אוכל ,מאחסן אותם ,ועושה בהם שימוש כחומרי גלם
לשימור ולבנייה של רקמות.
תרומת מערכת העיכול להומיאוסטזיס [הכושר לקיים סביבה פנימית יציבה ושונה מהסביבה החיצונית] היא באספקת חומרי
מזון הנצרכים כל הזמן ע"י תאי הגוף ,בהם מלחים שונים [מינרלים החיוניים בין היתר לפעילות תקינה של אנזימים ,מבנה
של מולקולות אחרות] ומים -מים מהווים 70אחוז ממשקל הגוף והם חשובים שקיומים של תהליכים בתאים וליכולת לווסת
את הלחץ האוסמוטי ,לחץ הדם ואת טמפרטורת הגוף.
מערכת העיכול מבצעת עיבוד כימי :פירוק על ידי אנזימים ,מלחי מרה וחומצות קיבה של המזון למרכיביו הכימיים ,ועיבוד
מכני :ערבוב המזון ,גריסתו ודחיפתו לאורך צינור העיכול ,נעשה על ידי שרירים מהם בנוי צינור העיכול.
לכל בעלי החיים ,גם הלא מפותחים ,יש מערכת עיכול כלשהי.
כל בעלי החיים מפרקים את המזון שהם אוכלים ליחידות קטנות יותר ,מהן יוכלו להפיק אנרגיה
וליצר את החומרים החיוניים לקיומם.
מבנה מערכת העיכול שונה אצל בעלי חיים שונים ,והוא משתנה בהתאם למורכבות התפריט
שלו ומורכבותו כיצור חי.
קיבה
מערכת קיבות
מעי דק
מעי
קיבה
שנייה
ושט
זפק
מעי
לוע
פי הטבעת
ושט
תהליך העיכול אצל הפרה שניזונה
מצמחים ,נעשה בסדרה של קיבות
מחוברות .המזון נכנס לקיבה הראשונה
והגדולה ביותר ,ושם הוא תוסס .החומר
הגס חוזר אל הפה ללעיסה נוספת.
החומר הנלעס נבלע שוב ,מתערבב
בחומר המותסס ואז עובר דרך הקיבות
האחרות.
זפק
פה
לתולעת השלשול מערכת דומה לזו
של בני האדם ולזו של בעלי חיים
גבוהים אחרים .אך בניגוד לאדם,
לתולעת אין שיניים ,לכן בצינור
העיכול שלה יש תא הקרוי "קיבה
שנייה" ,המרסק וטוחן את המזון.
הציפורים מפרקות את המזון רק לאחר
שאחסנו אותו באופן זמני בזפק שלהן
ובקיבתן.
המים!
מים הם מרכיב המזון החשוב ביותר
לגוף ,בלי מים ,אי אפשר לשרוד יותר
מחמישה ימים .מים הם גם החומר
העיקרי בגוף ,וכשני שלישים ממשקל
הגוף הם מים.
פחמימות!
הפחמימות מרכיבות חומרים רבים בגוף אך
תפקידם העיקרי הוא שימושן כמקור אנרגיה
לביצוע תהליכים בגוף .עם הפחמימות נמנים:
סוכר ,עמילן ותאית (סיבים בלתי ניתנים
לעיכול).
מינרלים!
חלבונים!
החלבונים ,שבנויים מחומצות אמיניות ,הם חומרי הבניין
המינרלים נמצאים בכמויות קטנות
העיקריים של הגוף ומהווים 18%ממשקל החומרים
בתאים ובנוזלי הגוף .בטבע ,נמצאים הבונים את התאים והרקמות .קבוצה גדולה של חלבונים
המינרלים בצורת מלחים .המינרלים אחראית להתרחשותם של כל התהליכים הכימיים
החשובים שנמצאים בכמות גדולה
בתאים ,קבוצה זאת נקראת" :אנזימים" .קבוצה נוספת
בגופינו הם :סידן ,זרחן ,מגנזיום,
של חלבונים היא הנוגדנים שמשתתפת בהגנה על הגוף
אשלגן ,נתרן ,כלור וגופרית.
מפגיעתם של גורמים מזיקים החודרים לגוף.
ויטמינים!
הגוף צריך כמויות זעירות של
הויטמינים .הויטמינים הם חומרים
חיוניים לקיומם של תהליכים שונים
בתאים .רובם של הויטמינים לא
מיוצרים בגוף האדם ,ולכן הוא חייב
לקבלם במזונו.
שומנים!
השומנים מהווים מרכיב חשוב במבנה קרום
התא ,והם חיוניים לכל התאים .השומנים הם
גם מקור לאנרגיה והם מהווים חומר בידוד
חשוב השומר על חום הגוף ומגן על רקמות
פנימיות שונות .השומנים הם מולקולות
גדולות המורכבות מ :3-חומצות ,שומן
וגליצרול .השומנים הם חומרי תשמורת ,ועודף
שומנים יוצר מחלות לב וסוכרת.
פה ובלוטות רוק
בכלליות:
האיברים העיקריים במערכת העיכול של האדם – ושט ,קיבה,
לבלב ,מעי ,כבד ,כיס מרה ופי הטבעת.
ושט
המזון נכנס אל הפה ומתקדם במורד דרכי העיכול על ידי גלי
התכווצויות של שרירים (פריסטלטיקה) .עיקרו של תהליך העיכול
שחומרים שונים כמו האנזימים (שמיוצרים על ידי בלוטות הרוק,
הקיבה ,המעי והלבלב) חומצה מלחית (מיוצרת ע"י הקיבה) ומלחי
מרה (המיוצרים ע"י הכבד) מפרקים את המזון ליחידות כימיות
שהגוף יכול לנצל .הפסולת מסולקת ע"י פי הטבעת.
כבד
קיבה
כיס המרה
לבלב
תריסריון
מעי דק
מעי גס
מעי ישר
פי הטבעת
המזון נכנס לפה וכבר מתחיל את תהליך העיכול שבו משולבות פעולות רצוניות :לעיסה ובליעה,
ולא רצוניות :הפרשת רוק המכיל אנזימים .הרוק משמש כממס ,כמרכך וכמחליק המזון ובכך
מסייע ללשון ולשיניים בפעולת הלעיסה והעברת המזון אל הושט .הרטבת המזון חשובה לקליטת
הטעם ע"י תאי חוש הטעם על הלשון .הרוק מכיל בעקר מים ויוני HCO3-השומרים על 7 PHוגם
שני אנזימים – עמילאז (שמפרק עמילן עד לדו סוכר) ,וליזוזים (משמש כקוטל חיידקים המגיעים
עם המזון).
המזון שוהה בפה בין 5-30שניות ,ועובר עיבוד ראשוני ע"י :שיניים ,חניכיים ,לשון ,החך ,בלוטות
הרוק והלסתות ,ולאחר עיבוד זה המזון ממשיך הלאה אל הושט.
הלעיסה והטחינה נעשים לשם הגדלת שטח הפנים.
עיצוב המזון לגוש בגודל המתאים לבליעה נקרא עיכול מכני.
מספרן המלא של השיניים שבאדם מבוגר הוא .32השיניים נחלקות לארבעה
סוגים:
4ניבים :המשמשים לקריעת המזון.
8שיניים חותכות :המשמשות לחיתוך המזון.
8שיניים קדם-טוחנות :המשמשות לגריסת המזון.
12שיניים טוחנות :כוללות ארבע שיני בינה המרסקות את המזון.
את השן מצפה האמייל הקשה [בעקר סידן וזרחן] והוא עלול
להיפגע מעששת – תוצאת פעולתם של חיידקים המייצרים חומצת
חלב בתהליך פירוק הסוכרים בפה המשמשים אותם כמקור
אנרגיה .הרוק מוריד במידה מסוימת את רמת החומציות בעזרת יוני
HCO3הפועלים כמו בסיס והליזוזים שבו מצליח לנטרל חלקמהחיידקים ההרסניים.
בפני האדם נמצאים שלושה זוגות של בלוטות רוק :בלוטות מצד האוזן (פרוטיד) ,הבלוטות התת לסתיות
והבלוטות התת לשוניות .בלוטות הרוק מפרישות אנזימים (=חלבוני פעולה).
כשאנו לועסים ,המזון נרטב על ידי הרוק והופך לעיסה .פעולה זו עוזרת לתהליך לעיסת המזון ובכך גם יותר קל
למזון להגיע לוושט .הרוק מנקה שאריות אוכל שנשארו בפה ועל השיניים ובכך עוזר במניעת הצטברות חיידקים
אשר מזהים רק שני סוגים של אנזימים:
.1עמילז -אשר מפרק עמילן וגליקוגן (פחמימות) שמגיעים מהמזון ומתפרקים לסוכרים פשוטים :דו-סוכרים
וחד-סוכרים (סוכרוזים וגלוקוזים).
.2ליזוזים -מפרק את מעטפת החיידקים המגיעים אל הפה מהאוויר ,ובכך מסנן את הגוף מאנטיגנים מזיקים.
בלוטות מיצד האוזן:
נמצאות בלחיים ,קדמית
לאוזניים .הצינור שלהן
נפתח אל הפה בחלק
הפנימי של הלחיים.
הבלוטות התת
לסתיות:
נמצאות בחלקו האחורי
של הפה ,מתחת ללשון.
הצינורות שלהן נפתחים
מתחת ללשון ,משני צידי
הקפל המרכזי של רירית
הפה.
הבלוטות התת
לשוניות:
נמצאות בקדמת הפה
מתחת ללשון .יש להן
צינורות קטנים ורבים,
שמנקזים את הרוק אל
הפה ,מתחת ללשון.
מכסה הגרון הוא פיסת סחוס דקה שמכוסה הקרום ריר ונמצאת מאחורי שורש הלשון.
בעת בליעת המזון הוא סוגר את הפתח לקנה הנשימה ומשאיר רק את צינור הושט פתוח,
וכל מונע חדירה של מזון אל קנה הנשימה ,דבר אשר גורם להיחנקות.
מכסה הגרון סוגר את פתח הושט ומשאיר פתוח רק את קנה הנשימה בכדי שהאוויר לא
יגיע אל הושט .אם בכל זאת נכנס מזון אל קנה השימה ,קיים רפלקס אשר משחרר את
המזון מקנה הנשימה אל חלל הפה דרך שיעול.
הגרון והלוע משמשים מעבר גם
לאוויר וגם למזון .כאשר המזון
יוצא מהלוע הוא עלול להיכנס
לקנה הנשימה במקום לושט.
כדי למנוע כניסה של מזון אל
קנה הנשימה בעת הבליעה,
מעכב גזע המוח ,באופן זמני,
את הנשימה ,ומעורר סדרה של
תגובות המביאות לסגירת
הקנה .אם ,למרות הכל חודר
אוכל לקנה ,מופעל רפלקס
השיעול .רפלקס זה מחזיר מיד
את האוכל אל הפה ומונע חנק.
תפקיד צינור הושט הוא להעביר את המזון לקיבה .לאחר הלעיסה והגריסה,
הלשון דוחפת את המזון במורד הלוע ,אל אחורי הפה ,ודרך הלוע המזון
מגיע אל פתח הושט ,שם כיסוי הגרון מכסה את קנה הנשימה על מנת
למנוע חדירה של מזון לקנה הנשימה (דבר אשר גורם להיחנקות) והמזון
מחליק אל פתח הושט .כאן מתחילה הפריסטלטיקה (= ניע שרירים.
התכווצות ודחיפה של המזון על ידי שרירי צינור הושט .השרירים מתכווצים
ומתרפים בגל מתואם ובצורה מעגלית .הפריסטלטיקה אינה חד כיוונית).
אורכו של הושט הוא 23-25ס"מ .צינור הושט בנוי משתי מערכות של
שרירים :רצוניות ובלתי ורצוניות .כשהמזון בפה ,שרירי הושט רפויים ,אך
כשהמזון נכנס לוושט -השרירים מתחילים לנוע בתנועה גלית ,פריסטלטית,
לכיוון פי הקיבה .על פעולה זו שולטים עצבים ממערכת העצבים המרכזית
וממערכת העצבים של המעי .גלי הפריסטלטיקה נעים לאורך הושט
במהירות של 2.5-5ס"מ בשנייה .הושט מגיע אל הקיבה.
http://hopkins-gi.org/multimedia/database/intro_250_Swallow.swf
תהליך בליעת המזון.
הקיבה היא שק שרירי .כאשר היא ריקה ,הנפח שלה הוא 50סמ"ק .כאשר היא מלאה נפחה יכול להגיע עד כ 1500 -סמ"ק .המזון שוהה
בקיבה שעתיים עד 6שעות (תלוי במזון ובאיכותו).
בקיבה מתבצעות שתי צורות עיכול במקביל -פעולה מכאנית :בתוך דפנות הקיבה ,קיימות שלוש שכבות שרירים .שרירים אלו מתכווצים
בתנועות איטיות אך נימצרות וכל המזון מתערבל עם מיצי הקיבה(-פריסטלטיקה) ,ופעולה כימית :בדופן הפנימית של הקיבה ,ברירית,
ישנם תאים אשר מפרישים לחלל הקיבה את "מיץ הקיבה" -חומצה מלחית ,ותאים אחרים שמפרישים פפסין (אנזימי עיכול).
בקיבה מתערבב המזון ע"י פעולת שרירי דופן הקיבה .מתוך תאים מסוימים מופרש חומצת HCLואנזימים .בקיבה נספג חלק גדול
מויטמין 12Bוחומרים מסוימים כגון סוכרים ואלכוהול ,הישר אל זרם הדם.
האנזימים הפעולים בקיבה הם:
•פפסינוגן – אינו אנזים פעיל ,אך כאשר הוא נפגש עם החומצה הכלורית ( (HCLהוא הופך להיות אנזים פעיל הנקרא פפסין .הפפסין
מפרק חלבונים לחומצת אמיניות בודדות.
•ליפז – מפרק שומנים לחומצות שומן וגליצרול.
החומצות בקיבה הופכות את הקיבה לסביבה חומצית מאוד ( .)2-1 PHחיידקים מתים בסביבה כזו ,וזו היא שיטת הניקוי של מערכת
העיכול על מנת למנוע זיהום.
לקיבה מופרש הורמון גסטרין הגורם להגברת הפרשת HCLופפסינוגן.
דופן הקיבה מוגנת מפני החומצה המלחית והאנזים המפרק פפסין ,ע"י הפרשת נוזל רירי
שה PHשלו מעט בסיסי [יוני .] HCO3-פגיעה בהגנה זו עלולה לגרום לכיב קיבה [אולקוס].
היום סוברים שזוהי מחלה זיהומית שהגורם לה הוא החיידק pylori Helicobacter.
כיב קיבה (אולקוס) הוא פצע המתפתח בדרך כלל בקיבה או בתריסריון .הכיב נגרם עקב תהליך של איכול רפידת הקיבה או
התריסריון על ידי חומצות הקיבה (ובראשן חומצת מימן כלורי) ומיצי העיכול.
האוסטרלים בארי ג'יי' מרשל ורובין ווארן זכו בפרס נובל לפיזיולוגיה ורפואה לשנת 2005על כך שהראו כי חיידק הוא למעשה
האחראי לאולקוס הגורם לכאבי הבטן העזים אצל רוב האנשים הסובלים מהמחלה ולא מתח וסגנון חיים כפי שחשבו עד כה.
ווארן ,בן ,68פתולוג מאוסטרליה ,גילה מושבות של חיידקים בחלק התחתון של הקיבה בכ 50%-מהחולים מהם נלקחו ביופסיות.
הוא למעשה הביא לתגלית הקריטית כי סימנים לדלקת נמצאו תמיד בקרום הקיבה בקרבת האזור המאוכלס בחיידקים.
מרשל ,בן ,54התעניין בממצאיו של ווארן ויחד ביצעו מחקר בביופסיות שנלקחו מחולים .לאחר מספר ניסיונות ,הצליח מרשל
לטפח סוגים של חיידקים שעד כה לא היו ידועים ומאוחר יותר זכו לשם הליקובקטור פילורי ,יחד הם גילו ,כי האורגניזם היה נוכח
כמעט בכל החולים שסבלו מדלקת הקיבה ,כיב בתריסריון או אולקוס בקיבה.
הודות לגילוי החדשני שנעשה על-ידי מרשל ווארן ,מחלת האולקוס אינה כרונית יותר ,אלא מחלה שניתן לרפא על-ידי טיפול קצר
באנטיביוטיקה ותרופות המדכאות הפרשות חומצה!
בכתב הזכיה לפרס נובל נאמר ,שהרופאים מקבלים את ההוקרה על גילוי חידק ההליקובקטר פילורי - Helicobacter pylori -
בשנת ,1982והוכחת חשיבותו כגורם לדלקת הקיבה -גסטריטיס ולכיב קיבה – אולקוס.
ההידבקות מתרחשת ככל הנראה בגיל צעיר מאוד והחיידק נשאר במערכת העיכול
לכל החיים ,ובמרבית בני האדם הוא אינו גורם לכל סימפטום .ואולם הוא עלול
לעודד יצירת כיב קיבה אצל 15%-10%מהנגועים.
החיידק שגילו המדענים גורם ליותר מ 90%-מהכיבים בתריסריון ול 80%-מהכיבים
בקיבה .כשני שלישים מאוכלוסיית העולם נגועים בחיידק ,אך רובם לא סובלים
מתסמינים כלשהם .עם זאת ,החיידק עלול להביא להתפתחות סרטן הקיבה ,שהוא
הסרטן השני בקטלניותו .לכן ,חיידק זה מוגדר כחיידק מסרטן!
HPנצמדים אל תא אפיתל מהקיבה בתרבית רקמה
HPשורדים בתנאי ה PHהשוררים בקיבה
הודות לפעילות האנזים אוריאז
היום ההתייחסות את אולקוס היא כאל מחלה זיהומית.
הטיפול המקובל היום ב HPהוא בתרופות :מוקסיפן
וקלריטרומיצין,וחמרים המורידים רמת חומציות כמו לוסק
.Losecה Losec -מעכב את פעילות משאבות המימן בממברנת
התאים הפריאתליים המפרישים HClבקיבה .באופן זה
מופחת הכאב והנזק לדופן הקיבה באזורים המודלקים עקב
הזיהום בהליקובקטר.
מן הקיבה עובר המזון אל המעי הדק שהוא צינור מפותל שאורכו שבעה מטרים.
במעי הדק עובר המזון פירוק נוסף ,ותוצרי הפירוק נספגים בזרם הדם.
למעי הדק שני תפקידים עיקריים:
.1
פירוק חומרי המזון השונים :פחמימות לחד-סוכרים ,שומנים לחומצות שומן ,חלבונים לחומצות אמיניות.
.2
תוצרי הפירוק ,מולקולות קטנות ,חודרות דרך תאי המעי אל כלי הדם הרבים העוטפים את צינור העיכול מבחוץ,
ועברים אל מחזור הדם.
חלקו הראשון של המעי הדק קרוי תריסריון ,ואורכו כ 30 -סנטימטר .התריסריון קולט את הפרשות הכבד והלבלב.
ה PHהשורר במעי הוא בסיסי ולכן הפפסין המגיע עם בליל המזון מהקיבה ,מפסיק את פעילותו במעי.
קטע מעי דק עטוף בקרום הצפק -הוא עשיר בכלי
דם ולימפה ומספק לשרירים ולרקמות המעי את
התרכובות הדרושות וקולט ממנו את המזון
המעוכל .יש בו רשת עצבים המעצבבים את שרירי
דופן המעי.
מבנה דופן המעי הדק
דופן המעי בנוי מסיסים = בליטות מיקרוסקופיות באורך של כ 1-מיקרון ,אליהן חודרים נימי דם ולימפה ומאפשרים ספיגה
יעילה (הגדלת שטח פנים) של תוצרי פירוק המזון.
על הסיסים יש שיכבה של תאי אפיתל להגנה עדינה מפני חומצות שמגיעות מהקיבה .ברך כלל תאי אפיתל מפרישים ריר
ששומר על התאים מפני החומצות ,אבל לפעמים יש תקלה והחומצות פוגעות בתאים ועושות פצע שיכול לדמם = אולקוס.
בגלל הסיסים ,שטח הפנים במעי בוגר מגיע ל 500מטר מרובע .במעי יש עיכול מכני ע"י ערבול וערבוב של המזון ועל ידי כך,
יותר מזון נפגש עם יותר אנזימים ויותר מזון נעכל.
קיפולי רירית המעי הדק
פירוק המזון המעוכל למחצה שמגיע מן הקיבה נעשה במעי הדק בעזרת חומרים המופרשים מן
הלבלב ,מן הכבד (באמצעות כיס המרה) ומתאי דופן המעי.
האנזימים שמזרזים את פירוק המזון במעי פועלים בסביבה בסיסית בלבד ( PHגבוה).
פירוק הפחמימות:
פירוק החלבונים:
מערכת העיכול של האדם אינה מסוגלת לעכל את כל סוגי
הפחמימות .פחמימות מורכבות אחדות כמו תאית ,אינן מתעכלות
בכלל .שכן האדם אינו מיצר אנזימים היכולים לפרקם לסוכרים
פשוטים .לעומת זאת ,הסוכר המורכב מעמילן מפורק בקלות בעזרת
אנזימים שמיוצרים בלבלב – התהליך מצוין בתרשים:
פירוק החלבון מתחיל בקיבה וממשיך במעי הדק .החלבון
מפורק קודם לשרשראות של חומצות אמינו הנקראות
פפטידים ,ואחר כך לחומצות אמינו יחידות .הלבלב מפריש
את האנזימים מפרקי החלבון.
ספיגת תוצרי
הפחמימות:
סוכרים פשוטים עוברים
דרך דפנות המעי הריק
ונספגים בזרם הדם .הדם
מסיע את הסוכרים אל
הכבד והכבד הופך אותם
לרב סוכר שנקרא גליקוגן.
מאגר הפחמימות מאוכסן
בגוף בצורת החומר גליקוגן.
ספיגת תוצרי החלבון:
רוב החלבונים מפורקים ונספגים
בחלקו הראשון של המעי הריק.
חומצות האמינו שנספגו עוברות
ישירות לזרם הדם הנושא אותם
דרך הכבד אל הרקמות שזקוקות
להם .חומצות אמינו אחדות
משמשות כאבני הבניין של
חומרים חדשים החיוניים לצמיחה
ולתיקון רקמות ,ואחרות מספקות
אנרגיה.
פירוק השומן:
ספיגת מינרלים ומלחים:
המרה המיוצרת בכבד והמאוחסנת בכיס
המרה ,מסייעת בפירוק השומן במעי הדק.
מלחים מן המרה מפרקים את טיפות השומן
העבות לטיפות שומן דקיקות יותר .פעולה זו
מגדילה את שטח פני הטיפות ומזרזת את
עיכול השומן ע"י אנזים הלבלב מפרק השומן
שנקרא ליפאז .הליפאז מפרק את השומן
לגליצרול ולחומצות שומן.
מינרלים כמו נתרן ,אשלגן וברזל ומלחים כמו
מגנזים ,כלוריד וחומרים אחרים חייבים לעבור מן
המעי הדק ישירות לזרם הדם ,נשמרות רמות
תקינות ומאוזנות שלהם בגוף.
ספיגת ויטמינים:
ויטמינים מסיסי שומן ( )K,E,D,Aוויטמינים
מסיסי מים ( )C,Bנספגים במעי הדק.
ויטמין 12Bנספג במעי העקום (חלק מהמעי
הדק) ,שלא כמו ויטמינים אחרים ,ויטמין זה
חייב להתקשר לחומר מיוחד המופרש מן
הקיבה לפני שהוא נספג – חומר זה נקרא
"גורם אינטרינזי".
ספיגת השומן:
ספיגת השומן מהירה ושלמה בד"כ ולכן
הצואה כמעט ואינה מכילה שומן .ספיגת
השומן מתרחשת בעיקר במעי הריק.
כדוריות השומן הזעירות אינן עוברות
ישירות אל זרם הדם או הכבד ,אלא
עוברות קודם לכן בצינוריות הלימפה.
צינוריות אלו מתאחדות לתעלות לימפה
רחבות יותר ואלו מתרוקנות בזרם הדם
ומאפשרות לשומן לזרום בגוף .רוב
השומן מועבר לכבד להמשך עיבודו,
השאר מאוחסן בגוף – בתאי השומן.
http://www.wiley.com/legacy/college/boyer/0470003790/
animations/fatty_acid_metabolism/fatty_acid_metabolism.htm
אנימציה :פירוק שומן בעזרת מלחי מרה.
הכבד ,הלבלב וכיס המרה קשורים בקשר הדוק עם צינור העיכול מבחינה תפקודית ,אף כי אינם מהווים חלק
ממנו .לכל אחד מהם תפקיד חיוני בעיכול המזון ובניצול מרכיבי המזון.
הכבד הוא האיבר הפנימי הכבד ביותר בגוף ומשקלו 1.5ק"ג .הכבד הוא איבר חיוני לחיים.
הכבד עשוי מיליוני תאים הקרויים הפטוציטים ,תאי כבד .לתאים אל יותר מ 500-תפקידים שונים ,בהם אחסון מרכיבי המזון; פירוק תרופות
וסמים ,רעלים ותוצרי פסולת; ותהליכי המרה כימיים שונים .לתאי הכבד יכולת מסוימת של התחדשות – רגנרציה ,תכונה הנחשבת לקדומה וכזו
שנעלמה באורגניזמים המפותחים.
הכבד הוא מעין מפעל שמעבד ומסנן את הכימיקלים בגוף.
תהליכי השינוי העיקריים שעוברים חומרי המזון בכבד [חילוף חמרים]:
מחומצות אמיניות נבנים חלבונים ,כמו חלבוני פלסמה [אלבומין] וגם פקטורי קרישה וחלבוני מערכת הקרישה – פיברינוגן ,פרותרומבין.
מהגלוקוז נבנה גליקוגן (רב סוכר המשמש כחומר תשמורת) נאגר בכבד ובשרירים .הגלוקוז בשיתוף עם פחמימות
אחרות משמש לבניית שומנים .תהליך זה מסייע בשמירה על רמה יציבה של גלוקוז בדם .
http://www.hopkins-gi.org/multimedia/database/intro_340_CHC-05.swf
תצוגה של הכבד ,הלבלב וכיס המרה.
קיבה
צינור הכבד השמאלי
צינור הכבד הימני
כיס המרה
עורק הכבד
קרוב ל 80%-מאספקת הדם אל
הכבד מגיעה מוריד השער .וריד זה
נושא אל הכבד כמעט את כל הדם
היוצא ממערכת העיכול והמכיל את
המזון המפורק שנספג מן המעי.
בתוך הכבד מתפצל וריד השער
לסעיפים רבים ,כך שתאי הכבד
יוכלו למצות מן הדם את המזון
המפורק ולעבד אותו
כיס המרה הוא שקיק דמוי אגס הממוקם בחלקו התחתון של הכבד .כיס המרה מאחסן
ומרכז את המרה עד שהורמון ,המיוצר במעי הדק ,מעורר את הכיס להתכווץ ,ולשחר את
המרה אל התריסריון.
הרכב המרה:
הכבד מייצר כליטר מרה בכל יום 97% .מן המרה הם מים ,האחוזים הנותרים הם מלחי
מרה וחומרי צבע מן הכבד .למלחי המרה תפקיד מרכזי בעיכול שומנים .צבעי המרה הם
מוצרי פסולת .העיקרי שבהם הוא בילירובין ,שצבעו צהוב ,והוא נוצר מההמוגלובין שבתאי
הדם האדומים ,לאחר פירוקם בטחול.
כיס מרה
צינור
המרה
צינור הלבלב
[פנקריאס]
http://www.uclan.ac.uk/facs/health/nursing/sonic/scenarios/livjmanim/biliary_tract.html
פעילות כיס המרה
הלבלב מייצר ומפריש חומרים הנחוצים לעיכול .חומרים אלה הם אנזימי עיכול שמפרקים חלבונים ,פחמימות
ושומנים ,וכן נתרן ביקרבונט ( ,)NaHCO3שתפקידו לסתור את חומצת הקיבה.
כל החומרים הללו עוברים לאורך צינור הלבלב אל התריסריון .הלבלב מפריש גם את ההורמונים אינסולין ,גלוקוגן
וסומטוסטטין ,ישירות אל זרם הדם .שלושה הורמונים אלה יחד מווסתים את רמת הסוכר בדם .הורמונים אלה
מופרשים מהלבלב ישירות לדם .ויסות רמת הסוכר הוא תפקידו העיקרי של הלבלב.
ויסות הורמונלי של הפרשת חומרי (מיץ) הלבלב:
הפרשת מיץ הלבלב (נתרן ביקרבונט+אנזימים) אל התריסריון מווסתת ע"י שני
הורמונים:
.1
.2
.3
.4
.5
.6
.7
סקרטין וכולציסטוקינין (.)CCK
הסקרטין מופרש מתאים בדופן התריסריון בתגובה למגע עם בליל המזון
שמגיע מהקיבה.
החומצי
הסקרטין גורם להפרשת הביקרבונט מהלבלב.
הביקרבונט בעל PHבסיסי מנטרל את החומציות בתריסריון.
הפסקת ההפרשה של סקרטין (כי הסביבה כבר לא חומצית) = .משוב שלילי.
גם ה CCK -מופרש מהתריסריון בתגובה להגעת המזון.
הוא מזרז את ההפרשה של-
אנזימי עיכול מהלבלבמיץ המרה מכיס המרה (מזרז את תחילתו של תהליך פירוק השומנים.גם בלבלב ,כמו בקיבה ,גירויי החושים מביאים להפרשה מוגברת של אנזימי
עיכול והנתרן ביקרבונט.
תאים המפרישים מיץ קיבה
מיץ קיבה חומצי
PH=2
פפטידים
גסטרין חוזר אל הקיבה
הפרשה מוגברת של
הורמון הגסטרין אל הדם
תאים מפרישים
זרם
הדם
מערכת העצבים המרכזית
מחשבה על מזון,
גירוי החושים-
ראייה ,טעם ,ריח
כבר בתחילת הגעת המזון לפה מתחילה הפרשה
של מיץ קיבה ,כך שברגע שהמזון מגיע לקיבה
מתחיל מיד פירוק של חלבונים לפפטידים .נוכחות
של פפטידים גורמת להפרשה מוגברת של
ההורמון גסטרין אל זרם הדם ובחזרה לקיבה והוא
מזרז את ההפרשה של מיץ הקיבה.
מחשבה על מזון או גירוי חושים (טעם ,ריח ,ראייה)
מעוררים דחפים עצביים העוברים מהמוח לקיבה.
אלה גורמים להפרשת ההורמון גסטרין ומיץ קיבה.
נוכחות מיץ הקיבה יוצרת סביבה חומצית מאוד
(מתחת ל )PH=2 -וזה גורם להפסקת ההפרשה
של הגסטרין ובעקבותיה להפסקת ההפרשה של
מיץ הקיבה.
לכן אפשר לומר שהפרשת הגסטרין ומיץ הקיבה
מפוקחת ע"י משוב חיובי ושלילי:
משוב חיובי :נוכחות פפטידים
גירויים
הפרשת גסטרין
+מיץ קיבה
משוב שלילי PH :חומצי
הפסקת ההפרשה
של גסטרין ומיץ
הקיבה.
כאשר נכנסים שיירי המזון אל החלק האחרון של צינור העיכול ,נפסקת ספיגת מרכיבי המזון ,כגון
גלוקוז וחומצות אמינו ,במחזור הדם .בהדרגה מקבלים שיירי העיכול את צורתם הסופית ,והם
נשארים במעי הגס עד להפרשתם מן החלחולת דרך פי הטבעת.
תפקידו העיקרי של המעי הגס הוא הפרשת השאריות שמייצרת מערכת העיכול (צואה) .כליטר וחצי מתוכנו הנוזלי של המעי ,נכנס מדי
יום אל המעי הגס ,אך רק חלק קטן הן שאריות מזון .העיסה העוברת אל המעי הגס מורכבת ממים ,שאריות מינרלים ,מיליונים של
חיידקים ,מתאים מתים שמתקלפים מצפוי צינור העיכול ,מהפרשת ריר מן הקצה התחתון של המעי העקום (חלק מהמעי הדק) וכן
מתאית (רב סוכר) שאינה ניתנת לעיכול.
המעי הגס אינו מפריש אנזימים ,אך הוא מייצר ריר המשמש כחומר סיכה ומקל על תנועת הצואה .המעי הגס סופג מים מהחומר
הצואתי והופך אותו מנוזל למוצק .הוא סופג כליטר וחצי מים ביום.
חומרים שלא עוכלו עד הסוף מגיעים אל המעי הגס עם מעט מן האנזימים מהמעי הדק ושם נשלם עיכולם.
כיצד מניע המעי הגס את הצואה?
תנועה זו סוחטת את הצואה מטה ,לתוך
החלק התחתון של המעי והחלחולת ,אל
עבר תעלת פי הטבעת.
תנועת דחיפה ,פועלת במקביל
לתנועה המקטעית ,על מנת לקדם
את הצואה לכיוון החלחולת.
התכווצויות בקטעים של המעי הגס,
פעם בחצי שעה ,מערבבות וטוחנות
את הצואה.
השדרה במוח
חתך במוח חתך
השדרה
עצב תחושתי
התנועה המסיבית של הצואה מן המעי אל
החלחולת ,מותחת את קירות החלחולת.
מתיחה זו היא הגירוי הנורמלי שאנו חווים
כצורך להטיל צואה .אנו יכולים להחליט
אם להתעלם מהרפלקס ולסגור באופן
רצוני את פי הטבעת ,או להטיל צואה.
עצב תחושתי
עצב תנועתי
רצוני
עצב תנועתי רצוני
לחץ הצואה על דופנות החלחולת יוצר גירוי של עצב תחושתי
המגיע אל מוח השדרה – משם בקשת רפלקס חוזרת תגובה
עצבית בעצב תנועתי לא רצוני ,הגורמת לתנועת החלחולת
ולהרפיית שרירי הסוגר הפנימי .הסוגר החיצוני מקבל עצבוב
ממערכת העצבים הרצונית – כל אלה מאפשרים את
הפרשת הצואה מחוץ לגוף.
החלק במערכת העיכול
האנזים
הסובסטרט (עליו
התוצר
פועל האנזים)
פה
עמילאז
עמילן וגליקוגן
חד סוכר ודו סוכר
הקיבה
חומצה המופרשת להרוג חיידקים
באוכל
פפסין
ליפאז
(במידה
חלבונים
שומנים
חלבונים קצרים יותר
שומנים קצרים יותר
קטנה)
עמילן ,גליקוגן
חלבונים
שומנים
גלוקוזים בודדים
חומצות אמיניות
חומצות שומן +גליצרול
המעי הדק
הלבלב מפריש אנזים לתריסריון
מכיס המרה מגיע נוזל המרה
עמילאז
טריפסין
ופפסין
*ליפאז
כבד
נטרול רעלים ,בנייה חוזרת של חלבונים ,שומנים
ופחמימות המתאימות לאדם
* הליפז אינו מופרש מכיס המרה ,אלא רק לאחר שהשומן עובר את הפירוק הראשוני ע"י מיץ
המרה ,מופרש הליפז מהלבלב.
מקורות:
.1ביולוגיה של האדם -עדי מרקוזה-הס ,2002 ,מערכת העיכול.
.2האנציקלופדיה הרפואית החדשה ,כרך מערכת העיכול ,הוצאת ידיעות אחרונות
וספרי חמד.
Slide 2
גוף אחד – מערכות רבות
קיום יום יומי של הגוף
עיכול
נשימה
הובלה
מערכות הגנה
הפרשה
מערכת חיסון
המשכיות
מערכת רביה
תאום ויסות ובקרה
בתוך ובין המערכות
מערכת עצבים מערכה הורמונלית
הגוף פועל כיחידת מבנה אחת ומקיים סביבה
פנימית יציבה -הומיאוסטזיס
עיכול הוא התהליך שבו ממיר הגוף את המזון לאנרגיה ולחומרים הנחוצים לצמיחתו ואחזקתו.
תהליך העיכול הוא מהתהליכים הביולוגיים המרכזיים בגופנו ,ולכן ,למעלה ממחצית איברי הגוף הפנימיים בגופנו שייכים
למערכת העיכול.
הגוף סופג את המרכיבים הכימיים שמהם בנויים החומרים שהוא אוכל ,מאחסן אותם ,ועושה בהם שימוש כחומרי גלם
לשימור ולבנייה של רקמות.
תרומת מערכת העיכול להומיאוסטזיס [הכושר לקיים סביבה פנימית יציבה ושונה מהסביבה החיצונית] היא באספקת חומרי
מזון הנצרכים כל הזמן ע"י תאי הגוף ,בהם מלחים שונים [מינרלים החיוניים בין היתר לפעילות תקינה של אנזימים ,מבנה
של מולקולות אחרות] ומים -מים מהווים 70אחוז ממשקל הגוף והם חשובים שקיומים של תהליכים בתאים וליכולת לווסת
את הלחץ האוסמוטי ,לחץ הדם ואת טמפרטורת הגוף.
מערכת העיכול מבצעת עיבוד כימי :פירוק על ידי אנזימים ,מלחי מרה וחומצות קיבה של המזון למרכיביו הכימיים ,ועיבוד
מכני :ערבוב המזון ,גריסתו ודחיפתו לאורך צינור העיכול ,נעשה על ידי שרירים מהם בנוי צינור העיכול.
לכל בעלי החיים ,גם הלא מפותחים ,יש מערכת עיכול כלשהי.
כל בעלי החיים מפרקים את המזון שהם אוכלים ליחידות קטנות יותר ,מהן יוכלו להפיק אנרגיה
וליצר את החומרים החיוניים לקיומם.
מבנה מערכת העיכול שונה אצל בעלי חיים שונים ,והוא משתנה בהתאם למורכבות התפריט
שלו ומורכבותו כיצור חי.
קיבה
מערכת קיבות
מעי דק
מעי
קיבה
שנייה
ושט
זפק
מעי
לוע
פי הטבעת
ושט
תהליך העיכול אצל הפרה שניזונה
מצמחים ,נעשה בסדרה של קיבות
מחוברות .המזון נכנס לקיבה הראשונה
והגדולה ביותר ,ושם הוא תוסס .החומר
הגס חוזר אל הפה ללעיסה נוספת.
החומר הנלעס נבלע שוב ,מתערבב
בחומר המותסס ואז עובר דרך הקיבות
האחרות.
זפק
פה
לתולעת השלשול מערכת דומה לזו
של בני האדם ולזו של בעלי חיים
גבוהים אחרים .אך בניגוד לאדם,
לתולעת אין שיניים ,לכן בצינור
העיכול שלה יש תא הקרוי "קיבה
שנייה" ,המרסק וטוחן את המזון.
הציפורים מפרקות את המזון רק לאחר
שאחסנו אותו באופן זמני בזפק שלהן
ובקיבתן.
המים!
מים הם מרכיב המזון החשוב ביותר
לגוף ,בלי מים ,אי אפשר לשרוד יותר
מחמישה ימים .מים הם גם החומר
העיקרי בגוף ,וכשני שלישים ממשקל
הגוף הם מים.
פחמימות!
הפחמימות מרכיבות חומרים רבים בגוף אך
תפקידם העיקרי הוא שימושן כמקור אנרגיה
לביצוע תהליכים בגוף .עם הפחמימות נמנים:
סוכר ,עמילן ותאית (סיבים בלתי ניתנים
לעיכול).
מינרלים!
חלבונים!
החלבונים ,שבנויים מחומצות אמיניות ,הם חומרי הבניין
המינרלים נמצאים בכמויות קטנות
העיקריים של הגוף ומהווים 18%ממשקל החומרים
בתאים ובנוזלי הגוף .בטבע ,נמצאים הבונים את התאים והרקמות .קבוצה גדולה של חלבונים
המינרלים בצורת מלחים .המינרלים אחראית להתרחשותם של כל התהליכים הכימיים
החשובים שנמצאים בכמות גדולה
בתאים ,קבוצה זאת נקראת" :אנזימים" .קבוצה נוספת
בגופינו הם :סידן ,זרחן ,מגנזיום,
של חלבונים היא הנוגדנים שמשתתפת בהגנה על הגוף
אשלגן ,נתרן ,כלור וגופרית.
מפגיעתם של גורמים מזיקים החודרים לגוף.
ויטמינים!
הגוף צריך כמויות זעירות של
הויטמינים .הויטמינים הם חומרים
חיוניים לקיומם של תהליכים שונים
בתאים .רובם של הויטמינים לא
מיוצרים בגוף האדם ,ולכן הוא חייב
לקבלם במזונו.
שומנים!
השומנים מהווים מרכיב חשוב במבנה קרום
התא ,והם חיוניים לכל התאים .השומנים הם
גם מקור לאנרגיה והם מהווים חומר בידוד
חשוב השומר על חום הגוף ומגן על רקמות
פנימיות שונות .השומנים הם מולקולות
גדולות המורכבות מ :3-חומצות ,שומן
וגליצרול .השומנים הם חומרי תשמורת ,ועודף
שומנים יוצר מחלות לב וסוכרת.
פה ובלוטות רוק
בכלליות:
האיברים העיקריים במערכת העיכול של האדם – ושט ,קיבה,
לבלב ,מעי ,כבד ,כיס מרה ופי הטבעת.
ושט
המזון נכנס אל הפה ומתקדם במורד דרכי העיכול על ידי גלי
התכווצויות של שרירים (פריסטלטיקה) .עיקרו של תהליך העיכול
שחומרים שונים כמו האנזימים (שמיוצרים על ידי בלוטות הרוק,
הקיבה ,המעי והלבלב) חומצה מלחית (מיוצרת ע"י הקיבה) ומלחי
מרה (המיוצרים ע"י הכבד) מפרקים את המזון ליחידות כימיות
שהגוף יכול לנצל .הפסולת מסולקת ע"י פי הטבעת.
כבד
קיבה
כיס המרה
לבלב
תריסריון
מעי דק
מעי גס
מעי ישר
פי הטבעת
המזון נכנס לפה וכבר מתחיל את תהליך העיכול שבו משולבות פעולות רצוניות :לעיסה ובליעה,
ולא רצוניות :הפרשת רוק המכיל אנזימים .הרוק משמש כממס ,כמרכך וכמחליק המזון ובכך
מסייע ללשון ולשיניים בפעולת הלעיסה והעברת המזון אל הושט .הרטבת המזון חשובה לקליטת
הטעם ע"י תאי חוש הטעם על הלשון .הרוק מכיל בעקר מים ויוני HCO3-השומרים על 7 PHוגם
שני אנזימים – עמילאז (שמפרק עמילן עד לדו סוכר) ,וליזוזים (משמש כקוטל חיידקים המגיעים
עם המזון).
המזון שוהה בפה בין 5-30שניות ,ועובר עיבוד ראשוני ע"י :שיניים ,חניכיים ,לשון ,החך ,בלוטות
הרוק והלסתות ,ולאחר עיבוד זה המזון ממשיך הלאה אל הושט.
הלעיסה והטחינה נעשים לשם הגדלת שטח הפנים.
עיצוב המזון לגוש בגודל המתאים לבליעה נקרא עיכול מכני.
מספרן המלא של השיניים שבאדם מבוגר הוא .32השיניים נחלקות לארבעה
סוגים:
4ניבים :המשמשים לקריעת המזון.
8שיניים חותכות :המשמשות לחיתוך המזון.
8שיניים קדם-טוחנות :המשמשות לגריסת המזון.
12שיניים טוחנות :כוללות ארבע שיני בינה המרסקות את המזון.
את השן מצפה האמייל הקשה [בעקר סידן וזרחן] והוא עלול
להיפגע מעששת – תוצאת פעולתם של חיידקים המייצרים חומצת
חלב בתהליך פירוק הסוכרים בפה המשמשים אותם כמקור
אנרגיה .הרוק מוריד במידה מסוימת את רמת החומציות בעזרת יוני
HCO3הפועלים כמו בסיס והליזוזים שבו מצליח לנטרל חלקמהחיידקים ההרסניים.
בפני האדם נמצאים שלושה זוגות של בלוטות רוק :בלוטות מצד האוזן (פרוטיד) ,הבלוטות התת לסתיות
והבלוטות התת לשוניות .בלוטות הרוק מפרישות אנזימים (=חלבוני פעולה).
כשאנו לועסים ,המזון נרטב על ידי הרוק והופך לעיסה .פעולה זו עוזרת לתהליך לעיסת המזון ובכך גם יותר קל
למזון להגיע לוושט .הרוק מנקה שאריות אוכל שנשארו בפה ועל השיניים ובכך עוזר במניעת הצטברות חיידקים
אשר מזהים רק שני סוגים של אנזימים:
.1עמילז -אשר מפרק עמילן וגליקוגן (פחמימות) שמגיעים מהמזון ומתפרקים לסוכרים פשוטים :דו-סוכרים
וחד-סוכרים (סוכרוזים וגלוקוזים).
.2ליזוזים -מפרק את מעטפת החיידקים המגיעים אל הפה מהאוויר ,ובכך מסנן את הגוף מאנטיגנים מזיקים.
בלוטות מיצד האוזן:
נמצאות בלחיים ,קדמית
לאוזניים .הצינור שלהן
נפתח אל הפה בחלק
הפנימי של הלחיים.
הבלוטות התת
לסתיות:
נמצאות בחלקו האחורי
של הפה ,מתחת ללשון.
הצינורות שלהן נפתחים
מתחת ללשון ,משני צידי
הקפל המרכזי של רירית
הפה.
הבלוטות התת
לשוניות:
נמצאות בקדמת הפה
מתחת ללשון .יש להן
צינורות קטנים ורבים,
שמנקזים את הרוק אל
הפה ,מתחת ללשון.
מכסה הגרון הוא פיסת סחוס דקה שמכוסה הקרום ריר ונמצאת מאחורי שורש הלשון.
בעת בליעת המזון הוא סוגר את הפתח לקנה הנשימה ומשאיר רק את צינור הושט פתוח,
וכל מונע חדירה של מזון אל קנה הנשימה ,דבר אשר גורם להיחנקות.
מכסה הגרון סוגר את פתח הושט ומשאיר פתוח רק את קנה הנשימה בכדי שהאוויר לא
יגיע אל הושט .אם בכל זאת נכנס מזון אל קנה השימה ,קיים רפלקס אשר משחרר את
המזון מקנה הנשימה אל חלל הפה דרך שיעול.
הגרון והלוע משמשים מעבר גם
לאוויר וגם למזון .כאשר המזון
יוצא מהלוע הוא עלול להיכנס
לקנה הנשימה במקום לושט.
כדי למנוע כניסה של מזון אל
קנה הנשימה בעת הבליעה,
מעכב גזע המוח ,באופן זמני,
את הנשימה ,ומעורר סדרה של
תגובות המביאות לסגירת
הקנה .אם ,למרות הכל חודר
אוכל לקנה ,מופעל רפלקס
השיעול .רפלקס זה מחזיר מיד
את האוכל אל הפה ומונע חנק.
תפקיד צינור הושט הוא להעביר את המזון לקיבה .לאחר הלעיסה והגריסה,
הלשון דוחפת את המזון במורד הלוע ,אל אחורי הפה ,ודרך הלוע המזון
מגיע אל פתח הושט ,שם כיסוי הגרון מכסה את קנה הנשימה על מנת
למנוע חדירה של מזון לקנה הנשימה (דבר אשר גורם להיחנקות) והמזון
מחליק אל פתח הושט .כאן מתחילה הפריסטלטיקה (= ניע שרירים.
התכווצות ודחיפה של המזון על ידי שרירי צינור הושט .השרירים מתכווצים
ומתרפים בגל מתואם ובצורה מעגלית .הפריסטלטיקה אינה חד כיוונית).
אורכו של הושט הוא 23-25ס"מ .צינור הושט בנוי משתי מערכות של
שרירים :רצוניות ובלתי ורצוניות .כשהמזון בפה ,שרירי הושט רפויים ,אך
כשהמזון נכנס לוושט -השרירים מתחילים לנוע בתנועה גלית ,פריסטלטית,
לכיוון פי הקיבה .על פעולה זו שולטים עצבים ממערכת העצבים המרכזית
וממערכת העצבים של המעי .גלי הפריסטלטיקה נעים לאורך הושט
במהירות של 2.5-5ס"מ בשנייה .הושט מגיע אל הקיבה.
http://hopkins-gi.org/multimedia/database/intro_250_Swallow.swf
תהליך בליעת המזון.
הקיבה היא שק שרירי .כאשר היא ריקה ,הנפח שלה הוא 50סמ"ק .כאשר היא מלאה נפחה יכול להגיע עד כ 1500 -סמ"ק .המזון שוהה
בקיבה שעתיים עד 6שעות (תלוי במזון ובאיכותו).
בקיבה מתבצעות שתי צורות עיכול במקביל -פעולה מכאנית :בתוך דפנות הקיבה ,קיימות שלוש שכבות שרירים .שרירים אלו מתכווצים
בתנועות איטיות אך נימצרות וכל המזון מתערבל עם מיצי הקיבה(-פריסטלטיקה) ,ופעולה כימית :בדופן הפנימית של הקיבה ,ברירית,
ישנם תאים אשר מפרישים לחלל הקיבה את "מיץ הקיבה" -חומצה מלחית ,ותאים אחרים שמפרישים פפסין (אנזימי עיכול).
בקיבה מתערבב המזון ע"י פעולת שרירי דופן הקיבה .מתוך תאים מסוימים מופרש חומצת HCLואנזימים .בקיבה נספג חלק גדול
מויטמין 12Bוחומרים מסוימים כגון סוכרים ואלכוהול ,הישר אל זרם הדם.
האנזימים הפעולים בקיבה הם:
•פפסינוגן – אינו אנזים פעיל ,אך כאשר הוא נפגש עם החומצה הכלורית ( (HCLהוא הופך להיות אנזים פעיל הנקרא פפסין .הפפסין
מפרק חלבונים לחומצת אמיניות בודדות.
•ליפז – מפרק שומנים לחומצות שומן וגליצרול.
החומצות בקיבה הופכות את הקיבה לסביבה חומצית מאוד ( .)2-1 PHחיידקים מתים בסביבה כזו ,וזו היא שיטת הניקוי של מערכת
העיכול על מנת למנוע זיהום.
לקיבה מופרש הורמון גסטרין הגורם להגברת הפרשת HCLופפסינוגן.
דופן הקיבה מוגנת מפני החומצה המלחית והאנזים המפרק פפסין ,ע"י הפרשת נוזל רירי
שה PHשלו מעט בסיסי [יוני .] HCO3-פגיעה בהגנה זו עלולה לגרום לכיב קיבה [אולקוס].
היום סוברים שזוהי מחלה זיהומית שהגורם לה הוא החיידק pylori Helicobacter.
כיב קיבה (אולקוס) הוא פצע המתפתח בדרך כלל בקיבה או בתריסריון .הכיב נגרם עקב תהליך של איכול רפידת הקיבה או
התריסריון על ידי חומצות הקיבה (ובראשן חומצת מימן כלורי) ומיצי העיכול.
האוסטרלים בארי ג'יי' מרשל ורובין ווארן זכו בפרס נובל לפיזיולוגיה ורפואה לשנת 2005על כך שהראו כי חיידק הוא למעשה
האחראי לאולקוס הגורם לכאבי הבטן העזים אצל רוב האנשים הסובלים מהמחלה ולא מתח וסגנון חיים כפי שחשבו עד כה.
ווארן ,בן ,68פתולוג מאוסטרליה ,גילה מושבות של חיידקים בחלק התחתון של הקיבה בכ 50%-מהחולים מהם נלקחו ביופסיות.
הוא למעשה הביא לתגלית הקריטית כי סימנים לדלקת נמצאו תמיד בקרום הקיבה בקרבת האזור המאוכלס בחיידקים.
מרשל ,בן ,54התעניין בממצאיו של ווארן ויחד ביצעו מחקר בביופסיות שנלקחו מחולים .לאחר מספר ניסיונות ,הצליח מרשל
לטפח סוגים של חיידקים שעד כה לא היו ידועים ומאוחר יותר זכו לשם הליקובקטור פילורי ,יחד הם גילו ,כי האורגניזם היה נוכח
כמעט בכל החולים שסבלו מדלקת הקיבה ,כיב בתריסריון או אולקוס בקיבה.
הודות לגילוי החדשני שנעשה על-ידי מרשל ווארן ,מחלת האולקוס אינה כרונית יותר ,אלא מחלה שניתן לרפא על-ידי טיפול קצר
באנטיביוטיקה ותרופות המדכאות הפרשות חומצה!
בכתב הזכיה לפרס נובל נאמר ,שהרופאים מקבלים את ההוקרה על גילוי חידק ההליקובקטר פילורי - Helicobacter pylori -
בשנת ,1982והוכחת חשיבותו כגורם לדלקת הקיבה -גסטריטיס ולכיב קיבה – אולקוס.
ההידבקות מתרחשת ככל הנראה בגיל צעיר מאוד והחיידק נשאר במערכת העיכול
לכל החיים ,ובמרבית בני האדם הוא אינו גורם לכל סימפטום .ואולם הוא עלול
לעודד יצירת כיב קיבה אצל 15%-10%מהנגועים.
החיידק שגילו המדענים גורם ליותר מ 90%-מהכיבים בתריסריון ול 80%-מהכיבים
בקיבה .כשני שלישים מאוכלוסיית העולם נגועים בחיידק ,אך רובם לא סובלים
מתסמינים כלשהם .עם זאת ,החיידק עלול להביא להתפתחות סרטן הקיבה ,שהוא
הסרטן השני בקטלניותו .לכן ,חיידק זה מוגדר כחיידק מסרטן!
HPנצמדים אל תא אפיתל מהקיבה בתרבית רקמה
HPשורדים בתנאי ה PHהשוררים בקיבה
הודות לפעילות האנזים אוריאז
היום ההתייחסות את אולקוס היא כאל מחלה זיהומית.
הטיפול המקובל היום ב HPהוא בתרופות :מוקסיפן
וקלריטרומיצין,וחמרים המורידים רמת חומציות כמו לוסק
.Losecה Losec -מעכב את פעילות משאבות המימן בממברנת
התאים הפריאתליים המפרישים HClבקיבה .באופן זה
מופחת הכאב והנזק לדופן הקיבה באזורים המודלקים עקב
הזיהום בהליקובקטר.
מן הקיבה עובר המזון אל המעי הדק שהוא צינור מפותל שאורכו שבעה מטרים.
במעי הדק עובר המזון פירוק נוסף ,ותוצרי הפירוק נספגים בזרם הדם.
למעי הדק שני תפקידים עיקריים:
.1
פירוק חומרי המזון השונים :פחמימות לחד-סוכרים ,שומנים לחומצות שומן ,חלבונים לחומצות אמיניות.
.2
תוצרי הפירוק ,מולקולות קטנות ,חודרות דרך תאי המעי אל כלי הדם הרבים העוטפים את צינור העיכול מבחוץ,
ועברים אל מחזור הדם.
חלקו הראשון של המעי הדק קרוי תריסריון ,ואורכו כ 30 -סנטימטר .התריסריון קולט את הפרשות הכבד והלבלב.
ה PHהשורר במעי הוא בסיסי ולכן הפפסין המגיע עם בליל המזון מהקיבה ,מפסיק את פעילותו במעי.
קטע מעי דק עטוף בקרום הצפק -הוא עשיר בכלי
דם ולימפה ומספק לשרירים ולרקמות המעי את
התרכובות הדרושות וקולט ממנו את המזון
המעוכל .יש בו רשת עצבים המעצבבים את שרירי
דופן המעי.
מבנה דופן המעי הדק
דופן המעי בנוי מסיסים = בליטות מיקרוסקופיות באורך של כ 1-מיקרון ,אליהן חודרים נימי דם ולימפה ומאפשרים ספיגה
יעילה (הגדלת שטח פנים) של תוצרי פירוק המזון.
על הסיסים יש שיכבה של תאי אפיתל להגנה עדינה מפני חומצות שמגיעות מהקיבה .ברך כלל תאי אפיתל מפרישים ריר
ששומר על התאים מפני החומצות ,אבל לפעמים יש תקלה והחומצות פוגעות בתאים ועושות פצע שיכול לדמם = אולקוס.
בגלל הסיסים ,שטח הפנים במעי בוגר מגיע ל 500מטר מרובע .במעי יש עיכול מכני ע"י ערבול וערבוב של המזון ועל ידי כך,
יותר מזון נפגש עם יותר אנזימים ויותר מזון נעכל.
קיפולי רירית המעי הדק
פירוק המזון המעוכל למחצה שמגיע מן הקיבה נעשה במעי הדק בעזרת חומרים המופרשים מן
הלבלב ,מן הכבד (באמצעות כיס המרה) ומתאי דופן המעי.
האנזימים שמזרזים את פירוק המזון במעי פועלים בסביבה בסיסית בלבד ( PHגבוה).
פירוק הפחמימות:
פירוק החלבונים:
מערכת העיכול של האדם אינה מסוגלת לעכל את כל סוגי
הפחמימות .פחמימות מורכבות אחדות כמו תאית ,אינן מתעכלות
בכלל .שכן האדם אינו מיצר אנזימים היכולים לפרקם לסוכרים
פשוטים .לעומת זאת ,הסוכר המורכב מעמילן מפורק בקלות בעזרת
אנזימים שמיוצרים בלבלב – התהליך מצוין בתרשים:
פירוק החלבון מתחיל בקיבה וממשיך במעי הדק .החלבון
מפורק קודם לשרשראות של חומצות אמינו הנקראות
פפטידים ,ואחר כך לחומצות אמינו יחידות .הלבלב מפריש
את האנזימים מפרקי החלבון.
ספיגת תוצרי
הפחמימות:
סוכרים פשוטים עוברים
דרך דפנות המעי הריק
ונספגים בזרם הדם .הדם
מסיע את הסוכרים אל
הכבד והכבד הופך אותם
לרב סוכר שנקרא גליקוגן.
מאגר הפחמימות מאוכסן
בגוף בצורת החומר גליקוגן.
ספיגת תוצרי החלבון:
רוב החלבונים מפורקים ונספגים
בחלקו הראשון של המעי הריק.
חומצות האמינו שנספגו עוברות
ישירות לזרם הדם הנושא אותם
דרך הכבד אל הרקמות שזקוקות
להם .חומצות אמינו אחדות
משמשות כאבני הבניין של
חומרים חדשים החיוניים לצמיחה
ולתיקון רקמות ,ואחרות מספקות
אנרגיה.
פירוק השומן:
ספיגת מינרלים ומלחים:
המרה המיוצרת בכבד והמאוחסנת בכיס
המרה ,מסייעת בפירוק השומן במעי הדק.
מלחים מן המרה מפרקים את טיפות השומן
העבות לטיפות שומן דקיקות יותר .פעולה זו
מגדילה את שטח פני הטיפות ומזרזת את
עיכול השומן ע"י אנזים הלבלב מפרק השומן
שנקרא ליפאז .הליפאז מפרק את השומן
לגליצרול ולחומצות שומן.
מינרלים כמו נתרן ,אשלגן וברזל ומלחים כמו
מגנזים ,כלוריד וחומרים אחרים חייבים לעבור מן
המעי הדק ישירות לזרם הדם ,נשמרות רמות
תקינות ומאוזנות שלהם בגוף.
ספיגת ויטמינים:
ויטמינים מסיסי שומן ( )K,E,D,Aוויטמינים
מסיסי מים ( )C,Bנספגים במעי הדק.
ויטמין 12Bנספג במעי העקום (חלק מהמעי
הדק) ,שלא כמו ויטמינים אחרים ,ויטמין זה
חייב להתקשר לחומר מיוחד המופרש מן
הקיבה לפני שהוא נספג – חומר זה נקרא
"גורם אינטרינזי".
ספיגת השומן:
ספיגת השומן מהירה ושלמה בד"כ ולכן
הצואה כמעט ואינה מכילה שומן .ספיגת
השומן מתרחשת בעיקר במעי הריק.
כדוריות השומן הזעירות אינן עוברות
ישירות אל זרם הדם או הכבד ,אלא
עוברות קודם לכן בצינוריות הלימפה.
צינוריות אלו מתאחדות לתעלות לימפה
רחבות יותר ואלו מתרוקנות בזרם הדם
ומאפשרות לשומן לזרום בגוף .רוב
השומן מועבר לכבד להמשך עיבודו,
השאר מאוחסן בגוף – בתאי השומן.
http://www.wiley.com/legacy/college/boyer/0470003790/
animations/fatty_acid_metabolism/fatty_acid_metabolism.htm
אנימציה :פירוק שומן בעזרת מלחי מרה.
הכבד ,הלבלב וכיס המרה קשורים בקשר הדוק עם צינור העיכול מבחינה תפקודית ,אף כי אינם מהווים חלק
ממנו .לכל אחד מהם תפקיד חיוני בעיכול המזון ובניצול מרכיבי המזון.
הכבד הוא האיבר הפנימי הכבד ביותר בגוף ומשקלו 1.5ק"ג .הכבד הוא איבר חיוני לחיים.
הכבד עשוי מיליוני תאים הקרויים הפטוציטים ,תאי כבד .לתאים אל יותר מ 500-תפקידים שונים ,בהם אחסון מרכיבי המזון; פירוק תרופות
וסמים ,רעלים ותוצרי פסולת; ותהליכי המרה כימיים שונים .לתאי הכבד יכולת מסוימת של התחדשות – רגנרציה ,תכונה הנחשבת לקדומה וכזו
שנעלמה באורגניזמים המפותחים.
הכבד הוא מעין מפעל שמעבד ומסנן את הכימיקלים בגוף.
תהליכי השינוי העיקריים שעוברים חומרי המזון בכבד [חילוף חמרים]:
מחומצות אמיניות נבנים חלבונים ,כמו חלבוני פלסמה [אלבומין] וגם פקטורי קרישה וחלבוני מערכת הקרישה – פיברינוגן ,פרותרומבין.
מהגלוקוז נבנה גליקוגן (רב סוכר המשמש כחומר תשמורת) נאגר בכבד ובשרירים .הגלוקוז בשיתוף עם פחמימות
אחרות משמש לבניית שומנים .תהליך זה מסייע בשמירה על רמה יציבה של גלוקוז בדם .
http://www.hopkins-gi.org/multimedia/database/intro_340_CHC-05.swf
תצוגה של הכבד ,הלבלב וכיס המרה.
קיבה
צינור הכבד השמאלי
צינור הכבד הימני
כיס המרה
עורק הכבד
קרוב ל 80%-מאספקת הדם אל
הכבד מגיעה מוריד השער .וריד זה
נושא אל הכבד כמעט את כל הדם
היוצא ממערכת העיכול והמכיל את
המזון המפורק שנספג מן המעי.
בתוך הכבד מתפצל וריד השער
לסעיפים רבים ,כך שתאי הכבד
יוכלו למצות מן הדם את המזון
המפורק ולעבד אותו
כיס המרה הוא שקיק דמוי אגס הממוקם בחלקו התחתון של הכבד .כיס המרה מאחסן
ומרכז את המרה עד שהורמון ,המיוצר במעי הדק ,מעורר את הכיס להתכווץ ,ולשחר את
המרה אל התריסריון.
הרכב המרה:
הכבד מייצר כליטר מרה בכל יום 97% .מן המרה הם מים ,האחוזים הנותרים הם מלחי
מרה וחומרי צבע מן הכבד .למלחי המרה תפקיד מרכזי בעיכול שומנים .צבעי המרה הם
מוצרי פסולת .העיקרי שבהם הוא בילירובין ,שצבעו צהוב ,והוא נוצר מההמוגלובין שבתאי
הדם האדומים ,לאחר פירוקם בטחול.
כיס מרה
צינור
המרה
צינור הלבלב
[פנקריאס]
http://www.uclan.ac.uk/facs/health/nursing/sonic/scenarios/livjmanim/biliary_tract.html
פעילות כיס המרה
הלבלב מייצר ומפריש חומרים הנחוצים לעיכול .חומרים אלה הם אנזימי עיכול שמפרקים חלבונים ,פחמימות
ושומנים ,וכן נתרן ביקרבונט ( ,)NaHCO3שתפקידו לסתור את חומצת הקיבה.
כל החומרים הללו עוברים לאורך צינור הלבלב אל התריסריון .הלבלב מפריש גם את ההורמונים אינסולין ,גלוקוגן
וסומטוסטטין ,ישירות אל זרם הדם .שלושה הורמונים אלה יחד מווסתים את רמת הסוכר בדם .הורמונים אלה
מופרשים מהלבלב ישירות לדם .ויסות רמת הסוכר הוא תפקידו העיקרי של הלבלב.
ויסות הורמונלי של הפרשת חומרי (מיץ) הלבלב:
הפרשת מיץ הלבלב (נתרן ביקרבונט+אנזימים) אל התריסריון מווסתת ע"י שני
הורמונים:
.1
.2
.3
.4
.5
.6
.7
סקרטין וכולציסטוקינין (.)CCK
הסקרטין מופרש מתאים בדופן התריסריון בתגובה למגע עם בליל המזון
שמגיע מהקיבה.
החומצי
הסקרטין גורם להפרשת הביקרבונט מהלבלב.
הביקרבונט בעל PHבסיסי מנטרל את החומציות בתריסריון.
הפסקת ההפרשה של סקרטין (כי הסביבה כבר לא חומצית) = .משוב שלילי.
גם ה CCK -מופרש מהתריסריון בתגובה להגעת המזון.
הוא מזרז את ההפרשה של-
אנזימי עיכול מהלבלבמיץ המרה מכיס המרה (מזרז את תחילתו של תהליך פירוק השומנים.גם בלבלב ,כמו בקיבה ,גירויי החושים מביאים להפרשה מוגברת של אנזימי
עיכול והנתרן ביקרבונט.
תאים המפרישים מיץ קיבה
מיץ קיבה חומצי
PH=2
פפטידים
גסטרין חוזר אל הקיבה
הפרשה מוגברת של
הורמון הגסטרין אל הדם
תאים מפרישים
זרם
הדם
מערכת העצבים המרכזית
מחשבה על מזון,
גירוי החושים-
ראייה ,טעם ,ריח
כבר בתחילת הגעת המזון לפה מתחילה הפרשה
של מיץ קיבה ,כך שברגע שהמזון מגיע לקיבה
מתחיל מיד פירוק של חלבונים לפפטידים .נוכחות
של פפטידים גורמת להפרשה מוגברת של
ההורמון גסטרין אל זרם הדם ובחזרה לקיבה והוא
מזרז את ההפרשה של מיץ הקיבה.
מחשבה על מזון או גירוי חושים (טעם ,ריח ,ראייה)
מעוררים דחפים עצביים העוברים מהמוח לקיבה.
אלה גורמים להפרשת ההורמון גסטרין ומיץ קיבה.
נוכחות מיץ הקיבה יוצרת סביבה חומצית מאוד
(מתחת ל )PH=2 -וזה גורם להפסקת ההפרשה
של הגסטרין ובעקבותיה להפסקת ההפרשה של
מיץ הקיבה.
לכן אפשר לומר שהפרשת הגסטרין ומיץ הקיבה
מפוקחת ע"י משוב חיובי ושלילי:
משוב חיובי :נוכחות פפטידים
גירויים
הפרשת גסטרין
+מיץ קיבה
משוב שלילי PH :חומצי
הפסקת ההפרשה
של גסטרין ומיץ
הקיבה.
כאשר נכנסים שיירי המזון אל החלק האחרון של צינור העיכול ,נפסקת ספיגת מרכיבי המזון ,כגון
גלוקוז וחומצות אמינו ,במחזור הדם .בהדרגה מקבלים שיירי העיכול את צורתם הסופית ,והם
נשארים במעי הגס עד להפרשתם מן החלחולת דרך פי הטבעת.
תפקידו העיקרי של המעי הגס הוא הפרשת השאריות שמייצרת מערכת העיכול (צואה) .כליטר וחצי מתוכנו הנוזלי של המעי ,נכנס מדי
יום אל המעי הגס ,אך רק חלק קטן הן שאריות מזון .העיסה העוברת אל המעי הגס מורכבת ממים ,שאריות מינרלים ,מיליונים של
חיידקים ,מתאים מתים שמתקלפים מצפוי צינור העיכול ,מהפרשת ריר מן הקצה התחתון של המעי העקום (חלק מהמעי הדק) וכן
מתאית (רב סוכר) שאינה ניתנת לעיכול.
המעי הגס אינו מפריש אנזימים ,אך הוא מייצר ריר המשמש כחומר סיכה ומקל על תנועת הצואה .המעי הגס סופג מים מהחומר
הצואתי והופך אותו מנוזל למוצק .הוא סופג כליטר וחצי מים ביום.
חומרים שלא עוכלו עד הסוף מגיעים אל המעי הגס עם מעט מן האנזימים מהמעי הדק ושם נשלם עיכולם.
כיצד מניע המעי הגס את הצואה?
תנועה זו סוחטת את הצואה מטה ,לתוך
החלק התחתון של המעי והחלחולת ,אל
עבר תעלת פי הטבעת.
תנועת דחיפה ,פועלת במקביל
לתנועה המקטעית ,על מנת לקדם
את הצואה לכיוון החלחולת.
התכווצויות בקטעים של המעי הגס,
פעם בחצי שעה ,מערבבות וטוחנות
את הצואה.
השדרה במוח
חתך במוח חתך
השדרה
עצב תחושתי
התנועה המסיבית של הצואה מן המעי אל
החלחולת ,מותחת את קירות החלחולת.
מתיחה זו היא הגירוי הנורמלי שאנו חווים
כצורך להטיל צואה .אנו יכולים להחליט
אם להתעלם מהרפלקס ולסגור באופן
רצוני את פי הטבעת ,או להטיל צואה.
עצב תחושתי
עצב תנועתי
רצוני
עצב תנועתי רצוני
לחץ הצואה על דופנות החלחולת יוצר גירוי של עצב תחושתי
המגיע אל מוח השדרה – משם בקשת רפלקס חוזרת תגובה
עצבית בעצב תנועתי לא רצוני ,הגורמת לתנועת החלחולת
ולהרפיית שרירי הסוגר הפנימי .הסוגר החיצוני מקבל עצבוב
ממערכת העצבים הרצונית – כל אלה מאפשרים את
הפרשת הצואה מחוץ לגוף.
החלק במערכת העיכול
האנזים
הסובסטרט (עליו
התוצר
פועל האנזים)
פה
עמילאז
עמילן וגליקוגן
חד סוכר ודו סוכר
הקיבה
חומצה המופרשת להרוג חיידקים
באוכל
פפסין
ליפאז
(במידה
חלבונים
שומנים
חלבונים קצרים יותר
שומנים קצרים יותר
קטנה)
עמילן ,גליקוגן
חלבונים
שומנים
גלוקוזים בודדים
חומצות אמיניות
חומצות שומן +גליצרול
המעי הדק
הלבלב מפריש אנזים לתריסריון
מכיס המרה מגיע נוזל המרה
עמילאז
טריפסין
ופפסין
*ליפאז
כבד
נטרול רעלים ,בנייה חוזרת של חלבונים ,שומנים
ופחמימות המתאימות לאדם
* הליפז אינו מופרש מכיס המרה ,אלא רק לאחר שהשומן עובר את הפירוק הראשוני ע"י מיץ
המרה ,מופרש הליפז מהלבלב.
מקורות:
.1ביולוגיה של האדם -עדי מרקוזה-הס ,2002 ,מערכת העיכול.
.2האנציקלופדיה הרפואית החדשה ,כרך מערכת העיכול ,הוצאת ידיעות אחרונות
וספרי חמד.
Slide 3
גוף אחד – מערכות רבות
קיום יום יומי של הגוף
עיכול
נשימה
הובלה
מערכות הגנה
הפרשה
מערכת חיסון
המשכיות
מערכת רביה
תאום ויסות ובקרה
בתוך ובין המערכות
מערכת עצבים מערכה הורמונלית
הגוף פועל כיחידת מבנה אחת ומקיים סביבה
פנימית יציבה -הומיאוסטזיס
עיכול הוא התהליך שבו ממיר הגוף את המזון לאנרגיה ולחומרים הנחוצים לצמיחתו ואחזקתו.
תהליך העיכול הוא מהתהליכים הביולוגיים המרכזיים בגופנו ,ולכן ,למעלה ממחצית איברי הגוף הפנימיים בגופנו שייכים
למערכת העיכול.
הגוף סופג את המרכיבים הכימיים שמהם בנויים החומרים שהוא אוכל ,מאחסן אותם ,ועושה בהם שימוש כחומרי גלם
לשימור ולבנייה של רקמות.
תרומת מערכת העיכול להומיאוסטזיס [הכושר לקיים סביבה פנימית יציבה ושונה מהסביבה החיצונית] היא באספקת חומרי
מזון הנצרכים כל הזמן ע"י תאי הגוף ,בהם מלחים שונים [מינרלים החיוניים בין היתר לפעילות תקינה של אנזימים ,מבנה
של מולקולות אחרות] ומים -מים מהווים 70אחוז ממשקל הגוף והם חשובים שקיומים של תהליכים בתאים וליכולת לווסת
את הלחץ האוסמוטי ,לחץ הדם ואת טמפרטורת הגוף.
מערכת העיכול מבצעת עיבוד כימי :פירוק על ידי אנזימים ,מלחי מרה וחומצות קיבה של המזון למרכיביו הכימיים ,ועיבוד
מכני :ערבוב המזון ,גריסתו ודחיפתו לאורך צינור העיכול ,נעשה על ידי שרירים מהם בנוי צינור העיכול.
לכל בעלי החיים ,גם הלא מפותחים ,יש מערכת עיכול כלשהי.
כל בעלי החיים מפרקים את המזון שהם אוכלים ליחידות קטנות יותר ,מהן יוכלו להפיק אנרגיה
וליצר את החומרים החיוניים לקיומם.
מבנה מערכת העיכול שונה אצל בעלי חיים שונים ,והוא משתנה בהתאם למורכבות התפריט
שלו ומורכבותו כיצור חי.
קיבה
מערכת קיבות
מעי דק
מעי
קיבה
שנייה
ושט
זפק
מעי
לוע
פי הטבעת
ושט
תהליך העיכול אצל הפרה שניזונה
מצמחים ,נעשה בסדרה של קיבות
מחוברות .המזון נכנס לקיבה הראשונה
והגדולה ביותר ,ושם הוא תוסס .החומר
הגס חוזר אל הפה ללעיסה נוספת.
החומר הנלעס נבלע שוב ,מתערבב
בחומר המותסס ואז עובר דרך הקיבות
האחרות.
זפק
פה
לתולעת השלשול מערכת דומה לזו
של בני האדם ולזו של בעלי חיים
גבוהים אחרים .אך בניגוד לאדם,
לתולעת אין שיניים ,לכן בצינור
העיכול שלה יש תא הקרוי "קיבה
שנייה" ,המרסק וטוחן את המזון.
הציפורים מפרקות את המזון רק לאחר
שאחסנו אותו באופן זמני בזפק שלהן
ובקיבתן.
המים!
מים הם מרכיב המזון החשוב ביותר
לגוף ,בלי מים ,אי אפשר לשרוד יותר
מחמישה ימים .מים הם גם החומר
העיקרי בגוף ,וכשני שלישים ממשקל
הגוף הם מים.
פחמימות!
הפחמימות מרכיבות חומרים רבים בגוף אך
תפקידם העיקרי הוא שימושן כמקור אנרגיה
לביצוע תהליכים בגוף .עם הפחמימות נמנים:
סוכר ,עמילן ותאית (סיבים בלתי ניתנים
לעיכול).
מינרלים!
חלבונים!
החלבונים ,שבנויים מחומצות אמיניות ,הם חומרי הבניין
המינרלים נמצאים בכמויות קטנות
העיקריים של הגוף ומהווים 18%ממשקל החומרים
בתאים ובנוזלי הגוף .בטבע ,נמצאים הבונים את התאים והרקמות .קבוצה גדולה של חלבונים
המינרלים בצורת מלחים .המינרלים אחראית להתרחשותם של כל התהליכים הכימיים
החשובים שנמצאים בכמות גדולה
בתאים ,קבוצה זאת נקראת" :אנזימים" .קבוצה נוספת
בגופינו הם :סידן ,זרחן ,מגנזיום,
של חלבונים היא הנוגדנים שמשתתפת בהגנה על הגוף
אשלגן ,נתרן ,כלור וגופרית.
מפגיעתם של גורמים מזיקים החודרים לגוף.
ויטמינים!
הגוף צריך כמויות זעירות של
הויטמינים .הויטמינים הם חומרים
חיוניים לקיומם של תהליכים שונים
בתאים .רובם של הויטמינים לא
מיוצרים בגוף האדם ,ולכן הוא חייב
לקבלם במזונו.
שומנים!
השומנים מהווים מרכיב חשוב במבנה קרום
התא ,והם חיוניים לכל התאים .השומנים הם
גם מקור לאנרגיה והם מהווים חומר בידוד
חשוב השומר על חום הגוף ומגן על רקמות
פנימיות שונות .השומנים הם מולקולות
גדולות המורכבות מ :3-חומצות ,שומן
וגליצרול .השומנים הם חומרי תשמורת ,ועודף
שומנים יוצר מחלות לב וסוכרת.
פה ובלוטות רוק
בכלליות:
האיברים העיקריים במערכת העיכול של האדם – ושט ,קיבה,
לבלב ,מעי ,כבד ,כיס מרה ופי הטבעת.
ושט
המזון נכנס אל הפה ומתקדם במורד דרכי העיכול על ידי גלי
התכווצויות של שרירים (פריסטלטיקה) .עיקרו של תהליך העיכול
שחומרים שונים כמו האנזימים (שמיוצרים על ידי בלוטות הרוק,
הקיבה ,המעי והלבלב) חומצה מלחית (מיוצרת ע"י הקיבה) ומלחי
מרה (המיוצרים ע"י הכבד) מפרקים את המזון ליחידות כימיות
שהגוף יכול לנצל .הפסולת מסולקת ע"י פי הטבעת.
כבד
קיבה
כיס המרה
לבלב
תריסריון
מעי דק
מעי גס
מעי ישר
פי הטבעת
המזון נכנס לפה וכבר מתחיל את תהליך העיכול שבו משולבות פעולות רצוניות :לעיסה ובליעה,
ולא רצוניות :הפרשת רוק המכיל אנזימים .הרוק משמש כממס ,כמרכך וכמחליק המזון ובכך
מסייע ללשון ולשיניים בפעולת הלעיסה והעברת המזון אל הושט .הרטבת המזון חשובה לקליטת
הטעם ע"י תאי חוש הטעם על הלשון .הרוק מכיל בעקר מים ויוני HCO3-השומרים על 7 PHוגם
שני אנזימים – עמילאז (שמפרק עמילן עד לדו סוכר) ,וליזוזים (משמש כקוטל חיידקים המגיעים
עם המזון).
המזון שוהה בפה בין 5-30שניות ,ועובר עיבוד ראשוני ע"י :שיניים ,חניכיים ,לשון ,החך ,בלוטות
הרוק והלסתות ,ולאחר עיבוד זה המזון ממשיך הלאה אל הושט.
הלעיסה והטחינה נעשים לשם הגדלת שטח הפנים.
עיצוב המזון לגוש בגודל המתאים לבליעה נקרא עיכול מכני.
מספרן המלא של השיניים שבאדם מבוגר הוא .32השיניים נחלקות לארבעה
סוגים:
4ניבים :המשמשים לקריעת המזון.
8שיניים חותכות :המשמשות לחיתוך המזון.
8שיניים קדם-טוחנות :המשמשות לגריסת המזון.
12שיניים טוחנות :כוללות ארבע שיני בינה המרסקות את המזון.
את השן מצפה האמייל הקשה [בעקר סידן וזרחן] והוא עלול
להיפגע מעששת – תוצאת פעולתם של חיידקים המייצרים חומצת
חלב בתהליך פירוק הסוכרים בפה המשמשים אותם כמקור
אנרגיה .הרוק מוריד במידה מסוימת את רמת החומציות בעזרת יוני
HCO3הפועלים כמו בסיס והליזוזים שבו מצליח לנטרל חלקמהחיידקים ההרסניים.
בפני האדם נמצאים שלושה זוגות של בלוטות רוק :בלוטות מצד האוזן (פרוטיד) ,הבלוטות התת לסתיות
והבלוטות התת לשוניות .בלוטות הרוק מפרישות אנזימים (=חלבוני פעולה).
כשאנו לועסים ,המזון נרטב על ידי הרוק והופך לעיסה .פעולה זו עוזרת לתהליך לעיסת המזון ובכך גם יותר קל
למזון להגיע לוושט .הרוק מנקה שאריות אוכל שנשארו בפה ועל השיניים ובכך עוזר במניעת הצטברות חיידקים
אשר מזהים רק שני סוגים של אנזימים:
.1עמילז -אשר מפרק עמילן וגליקוגן (פחמימות) שמגיעים מהמזון ומתפרקים לסוכרים פשוטים :דו-סוכרים
וחד-סוכרים (סוכרוזים וגלוקוזים).
.2ליזוזים -מפרק את מעטפת החיידקים המגיעים אל הפה מהאוויר ,ובכך מסנן את הגוף מאנטיגנים מזיקים.
בלוטות מיצד האוזן:
נמצאות בלחיים ,קדמית
לאוזניים .הצינור שלהן
נפתח אל הפה בחלק
הפנימי של הלחיים.
הבלוטות התת
לסתיות:
נמצאות בחלקו האחורי
של הפה ,מתחת ללשון.
הצינורות שלהן נפתחים
מתחת ללשון ,משני צידי
הקפל המרכזי של רירית
הפה.
הבלוטות התת
לשוניות:
נמצאות בקדמת הפה
מתחת ללשון .יש להן
צינורות קטנים ורבים,
שמנקזים את הרוק אל
הפה ,מתחת ללשון.
מכסה הגרון הוא פיסת סחוס דקה שמכוסה הקרום ריר ונמצאת מאחורי שורש הלשון.
בעת בליעת המזון הוא סוגר את הפתח לקנה הנשימה ומשאיר רק את צינור הושט פתוח,
וכל מונע חדירה של מזון אל קנה הנשימה ,דבר אשר גורם להיחנקות.
מכסה הגרון סוגר את פתח הושט ומשאיר פתוח רק את קנה הנשימה בכדי שהאוויר לא
יגיע אל הושט .אם בכל זאת נכנס מזון אל קנה השימה ,קיים רפלקס אשר משחרר את
המזון מקנה הנשימה אל חלל הפה דרך שיעול.
הגרון והלוע משמשים מעבר גם
לאוויר וגם למזון .כאשר המזון
יוצא מהלוע הוא עלול להיכנס
לקנה הנשימה במקום לושט.
כדי למנוע כניסה של מזון אל
קנה הנשימה בעת הבליעה,
מעכב גזע המוח ,באופן זמני,
את הנשימה ,ומעורר סדרה של
תגובות המביאות לסגירת
הקנה .אם ,למרות הכל חודר
אוכל לקנה ,מופעל רפלקס
השיעול .רפלקס זה מחזיר מיד
את האוכל אל הפה ומונע חנק.
תפקיד צינור הושט הוא להעביר את המזון לקיבה .לאחר הלעיסה והגריסה,
הלשון דוחפת את המזון במורד הלוע ,אל אחורי הפה ,ודרך הלוע המזון
מגיע אל פתח הושט ,שם כיסוי הגרון מכסה את קנה הנשימה על מנת
למנוע חדירה של מזון לקנה הנשימה (דבר אשר גורם להיחנקות) והמזון
מחליק אל פתח הושט .כאן מתחילה הפריסטלטיקה (= ניע שרירים.
התכווצות ודחיפה של המזון על ידי שרירי צינור הושט .השרירים מתכווצים
ומתרפים בגל מתואם ובצורה מעגלית .הפריסטלטיקה אינה חד כיוונית).
אורכו של הושט הוא 23-25ס"מ .צינור הושט בנוי משתי מערכות של
שרירים :רצוניות ובלתי ורצוניות .כשהמזון בפה ,שרירי הושט רפויים ,אך
כשהמזון נכנס לוושט -השרירים מתחילים לנוע בתנועה גלית ,פריסטלטית,
לכיוון פי הקיבה .על פעולה זו שולטים עצבים ממערכת העצבים המרכזית
וממערכת העצבים של המעי .גלי הפריסטלטיקה נעים לאורך הושט
במהירות של 2.5-5ס"מ בשנייה .הושט מגיע אל הקיבה.
http://hopkins-gi.org/multimedia/database/intro_250_Swallow.swf
תהליך בליעת המזון.
הקיבה היא שק שרירי .כאשר היא ריקה ,הנפח שלה הוא 50סמ"ק .כאשר היא מלאה נפחה יכול להגיע עד כ 1500 -סמ"ק .המזון שוהה
בקיבה שעתיים עד 6שעות (תלוי במזון ובאיכותו).
בקיבה מתבצעות שתי צורות עיכול במקביל -פעולה מכאנית :בתוך דפנות הקיבה ,קיימות שלוש שכבות שרירים .שרירים אלו מתכווצים
בתנועות איטיות אך נימצרות וכל המזון מתערבל עם מיצי הקיבה(-פריסטלטיקה) ,ופעולה כימית :בדופן הפנימית של הקיבה ,ברירית,
ישנם תאים אשר מפרישים לחלל הקיבה את "מיץ הקיבה" -חומצה מלחית ,ותאים אחרים שמפרישים פפסין (אנזימי עיכול).
בקיבה מתערבב המזון ע"י פעולת שרירי דופן הקיבה .מתוך תאים מסוימים מופרש חומצת HCLואנזימים .בקיבה נספג חלק גדול
מויטמין 12Bוחומרים מסוימים כגון סוכרים ואלכוהול ,הישר אל זרם הדם.
האנזימים הפעולים בקיבה הם:
•פפסינוגן – אינו אנזים פעיל ,אך כאשר הוא נפגש עם החומצה הכלורית ( (HCLהוא הופך להיות אנזים פעיל הנקרא פפסין .הפפסין
מפרק חלבונים לחומצת אמיניות בודדות.
•ליפז – מפרק שומנים לחומצות שומן וגליצרול.
החומצות בקיבה הופכות את הקיבה לסביבה חומצית מאוד ( .)2-1 PHחיידקים מתים בסביבה כזו ,וזו היא שיטת הניקוי של מערכת
העיכול על מנת למנוע זיהום.
לקיבה מופרש הורמון גסטרין הגורם להגברת הפרשת HCLופפסינוגן.
דופן הקיבה מוגנת מפני החומצה המלחית והאנזים המפרק פפסין ,ע"י הפרשת נוזל רירי
שה PHשלו מעט בסיסי [יוני .] HCO3-פגיעה בהגנה זו עלולה לגרום לכיב קיבה [אולקוס].
היום סוברים שזוהי מחלה זיהומית שהגורם לה הוא החיידק pylori Helicobacter.
כיב קיבה (אולקוס) הוא פצע המתפתח בדרך כלל בקיבה או בתריסריון .הכיב נגרם עקב תהליך של איכול רפידת הקיבה או
התריסריון על ידי חומצות הקיבה (ובראשן חומצת מימן כלורי) ומיצי העיכול.
האוסטרלים בארי ג'יי' מרשל ורובין ווארן זכו בפרס נובל לפיזיולוגיה ורפואה לשנת 2005על כך שהראו כי חיידק הוא למעשה
האחראי לאולקוס הגורם לכאבי הבטן העזים אצל רוב האנשים הסובלים מהמחלה ולא מתח וסגנון חיים כפי שחשבו עד כה.
ווארן ,בן ,68פתולוג מאוסטרליה ,גילה מושבות של חיידקים בחלק התחתון של הקיבה בכ 50%-מהחולים מהם נלקחו ביופסיות.
הוא למעשה הביא לתגלית הקריטית כי סימנים לדלקת נמצאו תמיד בקרום הקיבה בקרבת האזור המאוכלס בחיידקים.
מרשל ,בן ,54התעניין בממצאיו של ווארן ויחד ביצעו מחקר בביופסיות שנלקחו מחולים .לאחר מספר ניסיונות ,הצליח מרשל
לטפח סוגים של חיידקים שעד כה לא היו ידועים ומאוחר יותר זכו לשם הליקובקטור פילורי ,יחד הם גילו ,כי האורגניזם היה נוכח
כמעט בכל החולים שסבלו מדלקת הקיבה ,כיב בתריסריון או אולקוס בקיבה.
הודות לגילוי החדשני שנעשה על-ידי מרשל ווארן ,מחלת האולקוס אינה כרונית יותר ,אלא מחלה שניתן לרפא על-ידי טיפול קצר
באנטיביוטיקה ותרופות המדכאות הפרשות חומצה!
בכתב הזכיה לפרס נובל נאמר ,שהרופאים מקבלים את ההוקרה על גילוי חידק ההליקובקטר פילורי - Helicobacter pylori -
בשנת ,1982והוכחת חשיבותו כגורם לדלקת הקיבה -גסטריטיס ולכיב קיבה – אולקוס.
ההידבקות מתרחשת ככל הנראה בגיל צעיר מאוד והחיידק נשאר במערכת העיכול
לכל החיים ,ובמרבית בני האדם הוא אינו גורם לכל סימפטום .ואולם הוא עלול
לעודד יצירת כיב קיבה אצל 15%-10%מהנגועים.
החיידק שגילו המדענים גורם ליותר מ 90%-מהכיבים בתריסריון ול 80%-מהכיבים
בקיבה .כשני שלישים מאוכלוסיית העולם נגועים בחיידק ,אך רובם לא סובלים
מתסמינים כלשהם .עם זאת ,החיידק עלול להביא להתפתחות סרטן הקיבה ,שהוא
הסרטן השני בקטלניותו .לכן ,חיידק זה מוגדר כחיידק מסרטן!
HPנצמדים אל תא אפיתל מהקיבה בתרבית רקמה
HPשורדים בתנאי ה PHהשוררים בקיבה
הודות לפעילות האנזים אוריאז
היום ההתייחסות את אולקוס היא כאל מחלה זיהומית.
הטיפול המקובל היום ב HPהוא בתרופות :מוקסיפן
וקלריטרומיצין,וחמרים המורידים רמת חומציות כמו לוסק
.Losecה Losec -מעכב את פעילות משאבות המימן בממברנת
התאים הפריאתליים המפרישים HClבקיבה .באופן זה
מופחת הכאב והנזק לדופן הקיבה באזורים המודלקים עקב
הזיהום בהליקובקטר.
מן הקיבה עובר המזון אל המעי הדק שהוא צינור מפותל שאורכו שבעה מטרים.
במעי הדק עובר המזון פירוק נוסף ,ותוצרי הפירוק נספגים בזרם הדם.
למעי הדק שני תפקידים עיקריים:
.1
פירוק חומרי המזון השונים :פחמימות לחד-סוכרים ,שומנים לחומצות שומן ,חלבונים לחומצות אמיניות.
.2
תוצרי הפירוק ,מולקולות קטנות ,חודרות דרך תאי המעי אל כלי הדם הרבים העוטפים את צינור העיכול מבחוץ,
ועברים אל מחזור הדם.
חלקו הראשון של המעי הדק קרוי תריסריון ,ואורכו כ 30 -סנטימטר .התריסריון קולט את הפרשות הכבד והלבלב.
ה PHהשורר במעי הוא בסיסי ולכן הפפסין המגיע עם בליל המזון מהקיבה ,מפסיק את פעילותו במעי.
קטע מעי דק עטוף בקרום הצפק -הוא עשיר בכלי
דם ולימפה ומספק לשרירים ולרקמות המעי את
התרכובות הדרושות וקולט ממנו את המזון
המעוכל .יש בו רשת עצבים המעצבבים את שרירי
דופן המעי.
מבנה דופן המעי הדק
דופן המעי בנוי מסיסים = בליטות מיקרוסקופיות באורך של כ 1-מיקרון ,אליהן חודרים נימי דם ולימפה ומאפשרים ספיגה
יעילה (הגדלת שטח פנים) של תוצרי פירוק המזון.
על הסיסים יש שיכבה של תאי אפיתל להגנה עדינה מפני חומצות שמגיעות מהקיבה .ברך כלל תאי אפיתל מפרישים ריר
ששומר על התאים מפני החומצות ,אבל לפעמים יש תקלה והחומצות פוגעות בתאים ועושות פצע שיכול לדמם = אולקוס.
בגלל הסיסים ,שטח הפנים במעי בוגר מגיע ל 500מטר מרובע .במעי יש עיכול מכני ע"י ערבול וערבוב של המזון ועל ידי כך,
יותר מזון נפגש עם יותר אנזימים ויותר מזון נעכל.
קיפולי רירית המעי הדק
פירוק המזון המעוכל למחצה שמגיע מן הקיבה נעשה במעי הדק בעזרת חומרים המופרשים מן
הלבלב ,מן הכבד (באמצעות כיס המרה) ומתאי דופן המעי.
האנזימים שמזרזים את פירוק המזון במעי פועלים בסביבה בסיסית בלבד ( PHגבוה).
פירוק הפחמימות:
פירוק החלבונים:
מערכת העיכול של האדם אינה מסוגלת לעכל את כל סוגי
הפחמימות .פחמימות מורכבות אחדות כמו תאית ,אינן מתעכלות
בכלל .שכן האדם אינו מיצר אנזימים היכולים לפרקם לסוכרים
פשוטים .לעומת זאת ,הסוכר המורכב מעמילן מפורק בקלות בעזרת
אנזימים שמיוצרים בלבלב – התהליך מצוין בתרשים:
פירוק החלבון מתחיל בקיבה וממשיך במעי הדק .החלבון
מפורק קודם לשרשראות של חומצות אמינו הנקראות
פפטידים ,ואחר כך לחומצות אמינו יחידות .הלבלב מפריש
את האנזימים מפרקי החלבון.
ספיגת תוצרי
הפחמימות:
סוכרים פשוטים עוברים
דרך דפנות המעי הריק
ונספגים בזרם הדם .הדם
מסיע את הסוכרים אל
הכבד והכבד הופך אותם
לרב סוכר שנקרא גליקוגן.
מאגר הפחמימות מאוכסן
בגוף בצורת החומר גליקוגן.
ספיגת תוצרי החלבון:
רוב החלבונים מפורקים ונספגים
בחלקו הראשון של המעי הריק.
חומצות האמינו שנספגו עוברות
ישירות לזרם הדם הנושא אותם
דרך הכבד אל הרקמות שזקוקות
להם .חומצות אמינו אחדות
משמשות כאבני הבניין של
חומרים חדשים החיוניים לצמיחה
ולתיקון רקמות ,ואחרות מספקות
אנרגיה.
פירוק השומן:
ספיגת מינרלים ומלחים:
המרה המיוצרת בכבד והמאוחסנת בכיס
המרה ,מסייעת בפירוק השומן במעי הדק.
מלחים מן המרה מפרקים את טיפות השומן
העבות לטיפות שומן דקיקות יותר .פעולה זו
מגדילה את שטח פני הטיפות ומזרזת את
עיכול השומן ע"י אנזים הלבלב מפרק השומן
שנקרא ליפאז .הליפאז מפרק את השומן
לגליצרול ולחומצות שומן.
מינרלים כמו נתרן ,אשלגן וברזל ומלחים כמו
מגנזים ,כלוריד וחומרים אחרים חייבים לעבור מן
המעי הדק ישירות לזרם הדם ,נשמרות רמות
תקינות ומאוזנות שלהם בגוף.
ספיגת ויטמינים:
ויטמינים מסיסי שומן ( )K,E,D,Aוויטמינים
מסיסי מים ( )C,Bנספגים במעי הדק.
ויטמין 12Bנספג במעי העקום (חלק מהמעי
הדק) ,שלא כמו ויטמינים אחרים ,ויטמין זה
חייב להתקשר לחומר מיוחד המופרש מן
הקיבה לפני שהוא נספג – חומר זה נקרא
"גורם אינטרינזי".
ספיגת השומן:
ספיגת השומן מהירה ושלמה בד"כ ולכן
הצואה כמעט ואינה מכילה שומן .ספיגת
השומן מתרחשת בעיקר במעי הריק.
כדוריות השומן הזעירות אינן עוברות
ישירות אל זרם הדם או הכבד ,אלא
עוברות קודם לכן בצינוריות הלימפה.
צינוריות אלו מתאחדות לתעלות לימפה
רחבות יותר ואלו מתרוקנות בזרם הדם
ומאפשרות לשומן לזרום בגוף .רוב
השומן מועבר לכבד להמשך עיבודו,
השאר מאוחסן בגוף – בתאי השומן.
http://www.wiley.com/legacy/college/boyer/0470003790/
animations/fatty_acid_metabolism/fatty_acid_metabolism.htm
אנימציה :פירוק שומן בעזרת מלחי מרה.
הכבד ,הלבלב וכיס המרה קשורים בקשר הדוק עם צינור העיכול מבחינה תפקודית ,אף כי אינם מהווים חלק
ממנו .לכל אחד מהם תפקיד חיוני בעיכול המזון ובניצול מרכיבי המזון.
הכבד הוא האיבר הפנימי הכבד ביותר בגוף ומשקלו 1.5ק"ג .הכבד הוא איבר חיוני לחיים.
הכבד עשוי מיליוני תאים הקרויים הפטוציטים ,תאי כבד .לתאים אל יותר מ 500-תפקידים שונים ,בהם אחסון מרכיבי המזון; פירוק תרופות
וסמים ,רעלים ותוצרי פסולת; ותהליכי המרה כימיים שונים .לתאי הכבד יכולת מסוימת של התחדשות – רגנרציה ,תכונה הנחשבת לקדומה וכזו
שנעלמה באורגניזמים המפותחים.
הכבד הוא מעין מפעל שמעבד ומסנן את הכימיקלים בגוף.
תהליכי השינוי העיקריים שעוברים חומרי המזון בכבד [חילוף חמרים]:
מחומצות אמיניות נבנים חלבונים ,כמו חלבוני פלסמה [אלבומין] וגם פקטורי קרישה וחלבוני מערכת הקרישה – פיברינוגן ,פרותרומבין.
מהגלוקוז נבנה גליקוגן (רב סוכר המשמש כחומר תשמורת) נאגר בכבד ובשרירים .הגלוקוז בשיתוף עם פחמימות
אחרות משמש לבניית שומנים .תהליך זה מסייע בשמירה על רמה יציבה של גלוקוז בדם .
http://www.hopkins-gi.org/multimedia/database/intro_340_CHC-05.swf
תצוגה של הכבד ,הלבלב וכיס המרה.
קיבה
צינור הכבד השמאלי
צינור הכבד הימני
כיס המרה
עורק הכבד
קרוב ל 80%-מאספקת הדם אל
הכבד מגיעה מוריד השער .וריד זה
נושא אל הכבד כמעט את כל הדם
היוצא ממערכת העיכול והמכיל את
המזון המפורק שנספג מן המעי.
בתוך הכבד מתפצל וריד השער
לסעיפים רבים ,כך שתאי הכבד
יוכלו למצות מן הדם את המזון
המפורק ולעבד אותו
כיס המרה הוא שקיק דמוי אגס הממוקם בחלקו התחתון של הכבד .כיס המרה מאחסן
ומרכז את המרה עד שהורמון ,המיוצר במעי הדק ,מעורר את הכיס להתכווץ ,ולשחר את
המרה אל התריסריון.
הרכב המרה:
הכבד מייצר כליטר מרה בכל יום 97% .מן המרה הם מים ,האחוזים הנותרים הם מלחי
מרה וחומרי צבע מן הכבד .למלחי המרה תפקיד מרכזי בעיכול שומנים .צבעי המרה הם
מוצרי פסולת .העיקרי שבהם הוא בילירובין ,שצבעו צהוב ,והוא נוצר מההמוגלובין שבתאי
הדם האדומים ,לאחר פירוקם בטחול.
כיס מרה
צינור
המרה
צינור הלבלב
[פנקריאס]
http://www.uclan.ac.uk/facs/health/nursing/sonic/scenarios/livjmanim/biliary_tract.html
פעילות כיס המרה
הלבלב מייצר ומפריש חומרים הנחוצים לעיכול .חומרים אלה הם אנזימי עיכול שמפרקים חלבונים ,פחמימות
ושומנים ,וכן נתרן ביקרבונט ( ,)NaHCO3שתפקידו לסתור את חומצת הקיבה.
כל החומרים הללו עוברים לאורך צינור הלבלב אל התריסריון .הלבלב מפריש גם את ההורמונים אינסולין ,גלוקוגן
וסומטוסטטין ,ישירות אל זרם הדם .שלושה הורמונים אלה יחד מווסתים את רמת הסוכר בדם .הורמונים אלה
מופרשים מהלבלב ישירות לדם .ויסות רמת הסוכר הוא תפקידו העיקרי של הלבלב.
ויסות הורמונלי של הפרשת חומרי (מיץ) הלבלב:
הפרשת מיץ הלבלב (נתרן ביקרבונט+אנזימים) אל התריסריון מווסתת ע"י שני
הורמונים:
.1
.2
.3
.4
.5
.6
.7
סקרטין וכולציסטוקינין (.)CCK
הסקרטין מופרש מתאים בדופן התריסריון בתגובה למגע עם בליל המזון
שמגיע מהקיבה.
החומצי
הסקרטין גורם להפרשת הביקרבונט מהלבלב.
הביקרבונט בעל PHבסיסי מנטרל את החומציות בתריסריון.
הפסקת ההפרשה של סקרטין (כי הסביבה כבר לא חומצית) = .משוב שלילי.
גם ה CCK -מופרש מהתריסריון בתגובה להגעת המזון.
הוא מזרז את ההפרשה של-
אנזימי עיכול מהלבלבמיץ המרה מכיס המרה (מזרז את תחילתו של תהליך פירוק השומנים.גם בלבלב ,כמו בקיבה ,גירויי החושים מביאים להפרשה מוגברת של אנזימי
עיכול והנתרן ביקרבונט.
תאים המפרישים מיץ קיבה
מיץ קיבה חומצי
PH=2
פפטידים
גסטרין חוזר אל הקיבה
הפרשה מוגברת של
הורמון הגסטרין אל הדם
תאים מפרישים
זרם
הדם
מערכת העצבים המרכזית
מחשבה על מזון,
גירוי החושים-
ראייה ,טעם ,ריח
כבר בתחילת הגעת המזון לפה מתחילה הפרשה
של מיץ קיבה ,כך שברגע שהמזון מגיע לקיבה
מתחיל מיד פירוק של חלבונים לפפטידים .נוכחות
של פפטידים גורמת להפרשה מוגברת של
ההורמון גסטרין אל זרם הדם ובחזרה לקיבה והוא
מזרז את ההפרשה של מיץ הקיבה.
מחשבה על מזון או גירוי חושים (טעם ,ריח ,ראייה)
מעוררים דחפים עצביים העוברים מהמוח לקיבה.
אלה גורמים להפרשת ההורמון גסטרין ומיץ קיבה.
נוכחות מיץ הקיבה יוצרת סביבה חומצית מאוד
(מתחת ל )PH=2 -וזה גורם להפסקת ההפרשה
של הגסטרין ובעקבותיה להפסקת ההפרשה של
מיץ הקיבה.
לכן אפשר לומר שהפרשת הגסטרין ומיץ הקיבה
מפוקחת ע"י משוב חיובי ושלילי:
משוב חיובי :נוכחות פפטידים
גירויים
הפרשת גסטרין
+מיץ קיבה
משוב שלילי PH :חומצי
הפסקת ההפרשה
של גסטרין ומיץ
הקיבה.
כאשר נכנסים שיירי המזון אל החלק האחרון של צינור העיכול ,נפסקת ספיגת מרכיבי המזון ,כגון
גלוקוז וחומצות אמינו ,במחזור הדם .בהדרגה מקבלים שיירי העיכול את צורתם הסופית ,והם
נשארים במעי הגס עד להפרשתם מן החלחולת דרך פי הטבעת.
תפקידו העיקרי של המעי הגס הוא הפרשת השאריות שמייצרת מערכת העיכול (צואה) .כליטר וחצי מתוכנו הנוזלי של המעי ,נכנס מדי
יום אל המעי הגס ,אך רק חלק קטן הן שאריות מזון .העיסה העוברת אל המעי הגס מורכבת ממים ,שאריות מינרלים ,מיליונים של
חיידקים ,מתאים מתים שמתקלפים מצפוי צינור העיכול ,מהפרשת ריר מן הקצה התחתון של המעי העקום (חלק מהמעי הדק) וכן
מתאית (רב סוכר) שאינה ניתנת לעיכול.
המעי הגס אינו מפריש אנזימים ,אך הוא מייצר ריר המשמש כחומר סיכה ומקל על תנועת הצואה .המעי הגס סופג מים מהחומר
הצואתי והופך אותו מנוזל למוצק .הוא סופג כליטר וחצי מים ביום.
חומרים שלא עוכלו עד הסוף מגיעים אל המעי הגס עם מעט מן האנזימים מהמעי הדק ושם נשלם עיכולם.
כיצד מניע המעי הגס את הצואה?
תנועה זו סוחטת את הצואה מטה ,לתוך
החלק התחתון של המעי והחלחולת ,אל
עבר תעלת פי הטבעת.
תנועת דחיפה ,פועלת במקביל
לתנועה המקטעית ,על מנת לקדם
את הצואה לכיוון החלחולת.
התכווצויות בקטעים של המעי הגס,
פעם בחצי שעה ,מערבבות וטוחנות
את הצואה.
השדרה במוח
חתך במוח חתך
השדרה
עצב תחושתי
התנועה המסיבית של הצואה מן המעי אל
החלחולת ,מותחת את קירות החלחולת.
מתיחה זו היא הגירוי הנורמלי שאנו חווים
כצורך להטיל צואה .אנו יכולים להחליט
אם להתעלם מהרפלקס ולסגור באופן
רצוני את פי הטבעת ,או להטיל צואה.
עצב תחושתי
עצב תנועתי
רצוני
עצב תנועתי רצוני
לחץ הצואה על דופנות החלחולת יוצר גירוי של עצב תחושתי
המגיע אל מוח השדרה – משם בקשת רפלקס חוזרת תגובה
עצבית בעצב תנועתי לא רצוני ,הגורמת לתנועת החלחולת
ולהרפיית שרירי הסוגר הפנימי .הסוגר החיצוני מקבל עצבוב
ממערכת העצבים הרצונית – כל אלה מאפשרים את
הפרשת הצואה מחוץ לגוף.
החלק במערכת העיכול
האנזים
הסובסטרט (עליו
התוצר
פועל האנזים)
פה
עמילאז
עמילן וגליקוגן
חד סוכר ודו סוכר
הקיבה
חומצה המופרשת להרוג חיידקים
באוכל
פפסין
ליפאז
(במידה
חלבונים
שומנים
חלבונים קצרים יותר
שומנים קצרים יותר
קטנה)
עמילן ,גליקוגן
חלבונים
שומנים
גלוקוזים בודדים
חומצות אמיניות
חומצות שומן +גליצרול
המעי הדק
הלבלב מפריש אנזים לתריסריון
מכיס המרה מגיע נוזל המרה
עמילאז
טריפסין
ופפסין
*ליפאז
כבד
נטרול רעלים ,בנייה חוזרת של חלבונים ,שומנים
ופחמימות המתאימות לאדם
* הליפז אינו מופרש מכיס המרה ,אלא רק לאחר שהשומן עובר את הפירוק הראשוני ע"י מיץ
המרה ,מופרש הליפז מהלבלב.
מקורות:
.1ביולוגיה של האדם -עדי מרקוזה-הס ,2002 ,מערכת העיכול.
.2האנציקלופדיה הרפואית החדשה ,כרך מערכת העיכול ,הוצאת ידיעות אחרונות
וספרי חמד.
Slide 4
גוף אחד – מערכות רבות
קיום יום יומי של הגוף
עיכול
נשימה
הובלה
מערכות הגנה
הפרשה
מערכת חיסון
המשכיות
מערכת רביה
תאום ויסות ובקרה
בתוך ובין המערכות
מערכת עצבים מערכה הורמונלית
הגוף פועל כיחידת מבנה אחת ומקיים סביבה
פנימית יציבה -הומיאוסטזיס
עיכול הוא התהליך שבו ממיר הגוף את המזון לאנרגיה ולחומרים הנחוצים לצמיחתו ואחזקתו.
תהליך העיכול הוא מהתהליכים הביולוגיים המרכזיים בגופנו ,ולכן ,למעלה ממחצית איברי הגוף הפנימיים בגופנו שייכים
למערכת העיכול.
הגוף סופג את המרכיבים הכימיים שמהם בנויים החומרים שהוא אוכל ,מאחסן אותם ,ועושה בהם שימוש כחומרי גלם
לשימור ולבנייה של רקמות.
תרומת מערכת העיכול להומיאוסטזיס [הכושר לקיים סביבה פנימית יציבה ושונה מהסביבה החיצונית] היא באספקת חומרי
מזון הנצרכים כל הזמן ע"י תאי הגוף ,בהם מלחים שונים [מינרלים החיוניים בין היתר לפעילות תקינה של אנזימים ,מבנה
של מולקולות אחרות] ומים -מים מהווים 70אחוז ממשקל הגוף והם חשובים שקיומים של תהליכים בתאים וליכולת לווסת
את הלחץ האוסמוטי ,לחץ הדם ואת טמפרטורת הגוף.
מערכת העיכול מבצעת עיבוד כימי :פירוק על ידי אנזימים ,מלחי מרה וחומצות קיבה של המזון למרכיביו הכימיים ,ועיבוד
מכני :ערבוב המזון ,גריסתו ודחיפתו לאורך צינור העיכול ,נעשה על ידי שרירים מהם בנוי צינור העיכול.
לכל בעלי החיים ,גם הלא מפותחים ,יש מערכת עיכול כלשהי.
כל בעלי החיים מפרקים את המזון שהם אוכלים ליחידות קטנות יותר ,מהן יוכלו להפיק אנרגיה
וליצר את החומרים החיוניים לקיומם.
מבנה מערכת העיכול שונה אצל בעלי חיים שונים ,והוא משתנה בהתאם למורכבות התפריט
שלו ומורכבותו כיצור חי.
קיבה
מערכת קיבות
מעי דק
מעי
קיבה
שנייה
ושט
זפק
מעי
לוע
פי הטבעת
ושט
תהליך העיכול אצל הפרה שניזונה
מצמחים ,נעשה בסדרה של קיבות
מחוברות .המזון נכנס לקיבה הראשונה
והגדולה ביותר ,ושם הוא תוסס .החומר
הגס חוזר אל הפה ללעיסה נוספת.
החומר הנלעס נבלע שוב ,מתערבב
בחומר המותסס ואז עובר דרך הקיבות
האחרות.
זפק
פה
לתולעת השלשול מערכת דומה לזו
של בני האדם ולזו של בעלי חיים
גבוהים אחרים .אך בניגוד לאדם,
לתולעת אין שיניים ,לכן בצינור
העיכול שלה יש תא הקרוי "קיבה
שנייה" ,המרסק וטוחן את המזון.
הציפורים מפרקות את המזון רק לאחר
שאחסנו אותו באופן זמני בזפק שלהן
ובקיבתן.
המים!
מים הם מרכיב המזון החשוב ביותר
לגוף ,בלי מים ,אי אפשר לשרוד יותר
מחמישה ימים .מים הם גם החומר
העיקרי בגוף ,וכשני שלישים ממשקל
הגוף הם מים.
פחמימות!
הפחמימות מרכיבות חומרים רבים בגוף אך
תפקידם העיקרי הוא שימושן כמקור אנרגיה
לביצוע תהליכים בגוף .עם הפחמימות נמנים:
סוכר ,עמילן ותאית (סיבים בלתי ניתנים
לעיכול).
מינרלים!
חלבונים!
החלבונים ,שבנויים מחומצות אמיניות ,הם חומרי הבניין
המינרלים נמצאים בכמויות קטנות
העיקריים של הגוף ומהווים 18%ממשקל החומרים
בתאים ובנוזלי הגוף .בטבע ,נמצאים הבונים את התאים והרקמות .קבוצה גדולה של חלבונים
המינרלים בצורת מלחים .המינרלים אחראית להתרחשותם של כל התהליכים הכימיים
החשובים שנמצאים בכמות גדולה
בתאים ,קבוצה זאת נקראת" :אנזימים" .קבוצה נוספת
בגופינו הם :סידן ,זרחן ,מגנזיום,
של חלבונים היא הנוגדנים שמשתתפת בהגנה על הגוף
אשלגן ,נתרן ,כלור וגופרית.
מפגיעתם של גורמים מזיקים החודרים לגוף.
ויטמינים!
הגוף צריך כמויות זעירות של
הויטמינים .הויטמינים הם חומרים
חיוניים לקיומם של תהליכים שונים
בתאים .רובם של הויטמינים לא
מיוצרים בגוף האדם ,ולכן הוא חייב
לקבלם במזונו.
שומנים!
השומנים מהווים מרכיב חשוב במבנה קרום
התא ,והם חיוניים לכל התאים .השומנים הם
גם מקור לאנרגיה והם מהווים חומר בידוד
חשוב השומר על חום הגוף ומגן על רקמות
פנימיות שונות .השומנים הם מולקולות
גדולות המורכבות מ :3-חומצות ,שומן
וגליצרול .השומנים הם חומרי תשמורת ,ועודף
שומנים יוצר מחלות לב וסוכרת.
פה ובלוטות רוק
בכלליות:
האיברים העיקריים במערכת העיכול של האדם – ושט ,קיבה,
לבלב ,מעי ,כבד ,כיס מרה ופי הטבעת.
ושט
המזון נכנס אל הפה ומתקדם במורד דרכי העיכול על ידי גלי
התכווצויות של שרירים (פריסטלטיקה) .עיקרו של תהליך העיכול
שחומרים שונים כמו האנזימים (שמיוצרים על ידי בלוטות הרוק,
הקיבה ,המעי והלבלב) חומצה מלחית (מיוצרת ע"י הקיבה) ומלחי
מרה (המיוצרים ע"י הכבד) מפרקים את המזון ליחידות כימיות
שהגוף יכול לנצל .הפסולת מסולקת ע"י פי הטבעת.
כבד
קיבה
כיס המרה
לבלב
תריסריון
מעי דק
מעי גס
מעי ישר
פי הטבעת
המזון נכנס לפה וכבר מתחיל את תהליך העיכול שבו משולבות פעולות רצוניות :לעיסה ובליעה,
ולא רצוניות :הפרשת רוק המכיל אנזימים .הרוק משמש כממס ,כמרכך וכמחליק המזון ובכך
מסייע ללשון ולשיניים בפעולת הלעיסה והעברת המזון אל הושט .הרטבת המזון חשובה לקליטת
הטעם ע"י תאי חוש הטעם על הלשון .הרוק מכיל בעקר מים ויוני HCO3-השומרים על 7 PHוגם
שני אנזימים – עמילאז (שמפרק עמילן עד לדו סוכר) ,וליזוזים (משמש כקוטל חיידקים המגיעים
עם המזון).
המזון שוהה בפה בין 5-30שניות ,ועובר עיבוד ראשוני ע"י :שיניים ,חניכיים ,לשון ,החך ,בלוטות
הרוק והלסתות ,ולאחר עיבוד זה המזון ממשיך הלאה אל הושט.
הלעיסה והטחינה נעשים לשם הגדלת שטח הפנים.
עיצוב המזון לגוש בגודל המתאים לבליעה נקרא עיכול מכני.
מספרן המלא של השיניים שבאדם מבוגר הוא .32השיניים נחלקות לארבעה
סוגים:
4ניבים :המשמשים לקריעת המזון.
8שיניים חותכות :המשמשות לחיתוך המזון.
8שיניים קדם-טוחנות :המשמשות לגריסת המזון.
12שיניים טוחנות :כוללות ארבע שיני בינה המרסקות את המזון.
את השן מצפה האמייל הקשה [בעקר סידן וזרחן] והוא עלול
להיפגע מעששת – תוצאת פעולתם של חיידקים המייצרים חומצת
חלב בתהליך פירוק הסוכרים בפה המשמשים אותם כמקור
אנרגיה .הרוק מוריד במידה מסוימת את רמת החומציות בעזרת יוני
HCO3הפועלים כמו בסיס והליזוזים שבו מצליח לנטרל חלקמהחיידקים ההרסניים.
בפני האדם נמצאים שלושה זוגות של בלוטות רוק :בלוטות מצד האוזן (פרוטיד) ,הבלוטות התת לסתיות
והבלוטות התת לשוניות .בלוטות הרוק מפרישות אנזימים (=חלבוני פעולה).
כשאנו לועסים ,המזון נרטב על ידי הרוק והופך לעיסה .פעולה זו עוזרת לתהליך לעיסת המזון ובכך גם יותר קל
למזון להגיע לוושט .הרוק מנקה שאריות אוכל שנשארו בפה ועל השיניים ובכך עוזר במניעת הצטברות חיידקים
אשר מזהים רק שני סוגים של אנזימים:
.1עמילז -אשר מפרק עמילן וגליקוגן (פחמימות) שמגיעים מהמזון ומתפרקים לסוכרים פשוטים :דו-סוכרים
וחד-סוכרים (סוכרוזים וגלוקוזים).
.2ליזוזים -מפרק את מעטפת החיידקים המגיעים אל הפה מהאוויר ,ובכך מסנן את הגוף מאנטיגנים מזיקים.
בלוטות מיצד האוזן:
נמצאות בלחיים ,קדמית
לאוזניים .הצינור שלהן
נפתח אל הפה בחלק
הפנימי של הלחיים.
הבלוטות התת
לסתיות:
נמצאות בחלקו האחורי
של הפה ,מתחת ללשון.
הצינורות שלהן נפתחים
מתחת ללשון ,משני צידי
הקפל המרכזי של רירית
הפה.
הבלוטות התת
לשוניות:
נמצאות בקדמת הפה
מתחת ללשון .יש להן
צינורות קטנים ורבים,
שמנקזים את הרוק אל
הפה ,מתחת ללשון.
מכסה הגרון הוא פיסת סחוס דקה שמכוסה הקרום ריר ונמצאת מאחורי שורש הלשון.
בעת בליעת המזון הוא סוגר את הפתח לקנה הנשימה ומשאיר רק את צינור הושט פתוח,
וכל מונע חדירה של מזון אל קנה הנשימה ,דבר אשר גורם להיחנקות.
מכסה הגרון סוגר את פתח הושט ומשאיר פתוח רק את קנה הנשימה בכדי שהאוויר לא
יגיע אל הושט .אם בכל זאת נכנס מזון אל קנה השימה ,קיים רפלקס אשר משחרר את
המזון מקנה הנשימה אל חלל הפה דרך שיעול.
הגרון והלוע משמשים מעבר גם
לאוויר וגם למזון .כאשר המזון
יוצא מהלוע הוא עלול להיכנס
לקנה הנשימה במקום לושט.
כדי למנוע כניסה של מזון אל
קנה הנשימה בעת הבליעה,
מעכב גזע המוח ,באופן זמני,
את הנשימה ,ומעורר סדרה של
תגובות המביאות לסגירת
הקנה .אם ,למרות הכל חודר
אוכל לקנה ,מופעל רפלקס
השיעול .רפלקס זה מחזיר מיד
את האוכל אל הפה ומונע חנק.
תפקיד צינור הושט הוא להעביר את המזון לקיבה .לאחר הלעיסה והגריסה,
הלשון דוחפת את המזון במורד הלוע ,אל אחורי הפה ,ודרך הלוע המזון
מגיע אל פתח הושט ,שם כיסוי הגרון מכסה את קנה הנשימה על מנת
למנוע חדירה של מזון לקנה הנשימה (דבר אשר גורם להיחנקות) והמזון
מחליק אל פתח הושט .כאן מתחילה הפריסטלטיקה (= ניע שרירים.
התכווצות ודחיפה של המזון על ידי שרירי צינור הושט .השרירים מתכווצים
ומתרפים בגל מתואם ובצורה מעגלית .הפריסטלטיקה אינה חד כיוונית).
אורכו של הושט הוא 23-25ס"מ .צינור הושט בנוי משתי מערכות של
שרירים :רצוניות ובלתי ורצוניות .כשהמזון בפה ,שרירי הושט רפויים ,אך
כשהמזון נכנס לוושט -השרירים מתחילים לנוע בתנועה גלית ,פריסטלטית,
לכיוון פי הקיבה .על פעולה זו שולטים עצבים ממערכת העצבים המרכזית
וממערכת העצבים של המעי .גלי הפריסטלטיקה נעים לאורך הושט
במהירות של 2.5-5ס"מ בשנייה .הושט מגיע אל הקיבה.
http://hopkins-gi.org/multimedia/database/intro_250_Swallow.swf
תהליך בליעת המזון.
הקיבה היא שק שרירי .כאשר היא ריקה ,הנפח שלה הוא 50סמ"ק .כאשר היא מלאה נפחה יכול להגיע עד כ 1500 -סמ"ק .המזון שוהה
בקיבה שעתיים עד 6שעות (תלוי במזון ובאיכותו).
בקיבה מתבצעות שתי צורות עיכול במקביל -פעולה מכאנית :בתוך דפנות הקיבה ,קיימות שלוש שכבות שרירים .שרירים אלו מתכווצים
בתנועות איטיות אך נימצרות וכל המזון מתערבל עם מיצי הקיבה(-פריסטלטיקה) ,ופעולה כימית :בדופן הפנימית של הקיבה ,ברירית,
ישנם תאים אשר מפרישים לחלל הקיבה את "מיץ הקיבה" -חומצה מלחית ,ותאים אחרים שמפרישים פפסין (אנזימי עיכול).
בקיבה מתערבב המזון ע"י פעולת שרירי דופן הקיבה .מתוך תאים מסוימים מופרש חומצת HCLואנזימים .בקיבה נספג חלק גדול
מויטמין 12Bוחומרים מסוימים כגון סוכרים ואלכוהול ,הישר אל זרם הדם.
האנזימים הפעולים בקיבה הם:
•פפסינוגן – אינו אנזים פעיל ,אך כאשר הוא נפגש עם החומצה הכלורית ( (HCLהוא הופך להיות אנזים פעיל הנקרא פפסין .הפפסין
מפרק חלבונים לחומצת אמיניות בודדות.
•ליפז – מפרק שומנים לחומצות שומן וגליצרול.
החומצות בקיבה הופכות את הקיבה לסביבה חומצית מאוד ( .)2-1 PHחיידקים מתים בסביבה כזו ,וזו היא שיטת הניקוי של מערכת
העיכול על מנת למנוע זיהום.
לקיבה מופרש הורמון גסטרין הגורם להגברת הפרשת HCLופפסינוגן.
דופן הקיבה מוגנת מפני החומצה המלחית והאנזים המפרק פפסין ,ע"י הפרשת נוזל רירי
שה PHשלו מעט בסיסי [יוני .] HCO3-פגיעה בהגנה זו עלולה לגרום לכיב קיבה [אולקוס].
היום סוברים שזוהי מחלה זיהומית שהגורם לה הוא החיידק pylori Helicobacter.
כיב קיבה (אולקוס) הוא פצע המתפתח בדרך כלל בקיבה או בתריסריון .הכיב נגרם עקב תהליך של איכול רפידת הקיבה או
התריסריון על ידי חומצות הקיבה (ובראשן חומצת מימן כלורי) ומיצי העיכול.
האוסטרלים בארי ג'יי' מרשל ורובין ווארן זכו בפרס נובל לפיזיולוגיה ורפואה לשנת 2005על כך שהראו כי חיידק הוא למעשה
האחראי לאולקוס הגורם לכאבי הבטן העזים אצל רוב האנשים הסובלים מהמחלה ולא מתח וסגנון חיים כפי שחשבו עד כה.
ווארן ,בן ,68פתולוג מאוסטרליה ,גילה מושבות של חיידקים בחלק התחתון של הקיבה בכ 50%-מהחולים מהם נלקחו ביופסיות.
הוא למעשה הביא לתגלית הקריטית כי סימנים לדלקת נמצאו תמיד בקרום הקיבה בקרבת האזור המאוכלס בחיידקים.
מרשל ,בן ,54התעניין בממצאיו של ווארן ויחד ביצעו מחקר בביופסיות שנלקחו מחולים .לאחר מספר ניסיונות ,הצליח מרשל
לטפח סוגים של חיידקים שעד כה לא היו ידועים ומאוחר יותר זכו לשם הליקובקטור פילורי ,יחד הם גילו ,כי האורגניזם היה נוכח
כמעט בכל החולים שסבלו מדלקת הקיבה ,כיב בתריסריון או אולקוס בקיבה.
הודות לגילוי החדשני שנעשה על-ידי מרשל ווארן ,מחלת האולקוס אינה כרונית יותר ,אלא מחלה שניתן לרפא על-ידי טיפול קצר
באנטיביוטיקה ותרופות המדכאות הפרשות חומצה!
בכתב הזכיה לפרס נובל נאמר ,שהרופאים מקבלים את ההוקרה על גילוי חידק ההליקובקטר פילורי - Helicobacter pylori -
בשנת ,1982והוכחת חשיבותו כגורם לדלקת הקיבה -גסטריטיס ולכיב קיבה – אולקוס.
ההידבקות מתרחשת ככל הנראה בגיל צעיר מאוד והחיידק נשאר במערכת העיכול
לכל החיים ,ובמרבית בני האדם הוא אינו גורם לכל סימפטום .ואולם הוא עלול
לעודד יצירת כיב קיבה אצל 15%-10%מהנגועים.
החיידק שגילו המדענים גורם ליותר מ 90%-מהכיבים בתריסריון ול 80%-מהכיבים
בקיבה .כשני שלישים מאוכלוסיית העולם נגועים בחיידק ,אך רובם לא סובלים
מתסמינים כלשהם .עם זאת ,החיידק עלול להביא להתפתחות סרטן הקיבה ,שהוא
הסרטן השני בקטלניותו .לכן ,חיידק זה מוגדר כחיידק מסרטן!
HPנצמדים אל תא אפיתל מהקיבה בתרבית רקמה
HPשורדים בתנאי ה PHהשוררים בקיבה
הודות לפעילות האנזים אוריאז
היום ההתייחסות את אולקוס היא כאל מחלה זיהומית.
הטיפול המקובל היום ב HPהוא בתרופות :מוקסיפן
וקלריטרומיצין,וחמרים המורידים רמת חומציות כמו לוסק
.Losecה Losec -מעכב את פעילות משאבות המימן בממברנת
התאים הפריאתליים המפרישים HClבקיבה .באופן זה
מופחת הכאב והנזק לדופן הקיבה באזורים המודלקים עקב
הזיהום בהליקובקטר.
מן הקיבה עובר המזון אל המעי הדק שהוא צינור מפותל שאורכו שבעה מטרים.
במעי הדק עובר המזון פירוק נוסף ,ותוצרי הפירוק נספגים בזרם הדם.
למעי הדק שני תפקידים עיקריים:
.1
פירוק חומרי המזון השונים :פחמימות לחד-סוכרים ,שומנים לחומצות שומן ,חלבונים לחומצות אמיניות.
.2
תוצרי הפירוק ,מולקולות קטנות ,חודרות דרך תאי המעי אל כלי הדם הרבים העוטפים את צינור העיכול מבחוץ,
ועברים אל מחזור הדם.
חלקו הראשון של המעי הדק קרוי תריסריון ,ואורכו כ 30 -סנטימטר .התריסריון קולט את הפרשות הכבד והלבלב.
ה PHהשורר במעי הוא בסיסי ולכן הפפסין המגיע עם בליל המזון מהקיבה ,מפסיק את פעילותו במעי.
קטע מעי דק עטוף בקרום הצפק -הוא עשיר בכלי
דם ולימפה ומספק לשרירים ולרקמות המעי את
התרכובות הדרושות וקולט ממנו את המזון
המעוכל .יש בו רשת עצבים המעצבבים את שרירי
דופן המעי.
מבנה דופן המעי הדק
דופן המעי בנוי מסיסים = בליטות מיקרוסקופיות באורך של כ 1-מיקרון ,אליהן חודרים נימי דם ולימפה ומאפשרים ספיגה
יעילה (הגדלת שטח פנים) של תוצרי פירוק המזון.
על הסיסים יש שיכבה של תאי אפיתל להגנה עדינה מפני חומצות שמגיעות מהקיבה .ברך כלל תאי אפיתל מפרישים ריר
ששומר על התאים מפני החומצות ,אבל לפעמים יש תקלה והחומצות פוגעות בתאים ועושות פצע שיכול לדמם = אולקוס.
בגלל הסיסים ,שטח הפנים במעי בוגר מגיע ל 500מטר מרובע .במעי יש עיכול מכני ע"י ערבול וערבוב של המזון ועל ידי כך,
יותר מזון נפגש עם יותר אנזימים ויותר מזון נעכל.
קיפולי רירית המעי הדק
פירוק המזון המעוכל למחצה שמגיע מן הקיבה נעשה במעי הדק בעזרת חומרים המופרשים מן
הלבלב ,מן הכבד (באמצעות כיס המרה) ומתאי דופן המעי.
האנזימים שמזרזים את פירוק המזון במעי פועלים בסביבה בסיסית בלבד ( PHגבוה).
פירוק הפחמימות:
פירוק החלבונים:
מערכת העיכול של האדם אינה מסוגלת לעכל את כל סוגי
הפחמימות .פחמימות מורכבות אחדות כמו תאית ,אינן מתעכלות
בכלל .שכן האדם אינו מיצר אנזימים היכולים לפרקם לסוכרים
פשוטים .לעומת זאת ,הסוכר המורכב מעמילן מפורק בקלות בעזרת
אנזימים שמיוצרים בלבלב – התהליך מצוין בתרשים:
פירוק החלבון מתחיל בקיבה וממשיך במעי הדק .החלבון
מפורק קודם לשרשראות של חומצות אמינו הנקראות
פפטידים ,ואחר כך לחומצות אמינו יחידות .הלבלב מפריש
את האנזימים מפרקי החלבון.
ספיגת תוצרי
הפחמימות:
סוכרים פשוטים עוברים
דרך דפנות המעי הריק
ונספגים בזרם הדם .הדם
מסיע את הסוכרים אל
הכבד והכבד הופך אותם
לרב סוכר שנקרא גליקוגן.
מאגר הפחמימות מאוכסן
בגוף בצורת החומר גליקוגן.
ספיגת תוצרי החלבון:
רוב החלבונים מפורקים ונספגים
בחלקו הראשון של המעי הריק.
חומצות האמינו שנספגו עוברות
ישירות לזרם הדם הנושא אותם
דרך הכבד אל הרקמות שזקוקות
להם .חומצות אמינו אחדות
משמשות כאבני הבניין של
חומרים חדשים החיוניים לצמיחה
ולתיקון רקמות ,ואחרות מספקות
אנרגיה.
פירוק השומן:
ספיגת מינרלים ומלחים:
המרה המיוצרת בכבד והמאוחסנת בכיס
המרה ,מסייעת בפירוק השומן במעי הדק.
מלחים מן המרה מפרקים את טיפות השומן
העבות לטיפות שומן דקיקות יותר .פעולה זו
מגדילה את שטח פני הטיפות ומזרזת את
עיכול השומן ע"י אנזים הלבלב מפרק השומן
שנקרא ליפאז .הליפאז מפרק את השומן
לגליצרול ולחומצות שומן.
מינרלים כמו נתרן ,אשלגן וברזל ומלחים כמו
מגנזים ,כלוריד וחומרים אחרים חייבים לעבור מן
המעי הדק ישירות לזרם הדם ,נשמרות רמות
תקינות ומאוזנות שלהם בגוף.
ספיגת ויטמינים:
ויטמינים מסיסי שומן ( )K,E,D,Aוויטמינים
מסיסי מים ( )C,Bנספגים במעי הדק.
ויטמין 12Bנספג במעי העקום (חלק מהמעי
הדק) ,שלא כמו ויטמינים אחרים ,ויטמין זה
חייב להתקשר לחומר מיוחד המופרש מן
הקיבה לפני שהוא נספג – חומר זה נקרא
"גורם אינטרינזי".
ספיגת השומן:
ספיגת השומן מהירה ושלמה בד"כ ולכן
הצואה כמעט ואינה מכילה שומן .ספיגת
השומן מתרחשת בעיקר במעי הריק.
כדוריות השומן הזעירות אינן עוברות
ישירות אל זרם הדם או הכבד ,אלא
עוברות קודם לכן בצינוריות הלימפה.
צינוריות אלו מתאחדות לתעלות לימפה
רחבות יותר ואלו מתרוקנות בזרם הדם
ומאפשרות לשומן לזרום בגוף .רוב
השומן מועבר לכבד להמשך עיבודו,
השאר מאוחסן בגוף – בתאי השומן.
http://www.wiley.com/legacy/college/boyer/0470003790/
animations/fatty_acid_metabolism/fatty_acid_metabolism.htm
אנימציה :פירוק שומן בעזרת מלחי מרה.
הכבד ,הלבלב וכיס המרה קשורים בקשר הדוק עם צינור העיכול מבחינה תפקודית ,אף כי אינם מהווים חלק
ממנו .לכל אחד מהם תפקיד חיוני בעיכול המזון ובניצול מרכיבי המזון.
הכבד הוא האיבר הפנימי הכבד ביותר בגוף ומשקלו 1.5ק"ג .הכבד הוא איבר חיוני לחיים.
הכבד עשוי מיליוני תאים הקרויים הפטוציטים ,תאי כבד .לתאים אל יותר מ 500-תפקידים שונים ,בהם אחסון מרכיבי המזון; פירוק תרופות
וסמים ,רעלים ותוצרי פסולת; ותהליכי המרה כימיים שונים .לתאי הכבד יכולת מסוימת של התחדשות – רגנרציה ,תכונה הנחשבת לקדומה וכזו
שנעלמה באורגניזמים המפותחים.
הכבד הוא מעין מפעל שמעבד ומסנן את הכימיקלים בגוף.
תהליכי השינוי העיקריים שעוברים חומרי המזון בכבד [חילוף חמרים]:
מחומצות אמיניות נבנים חלבונים ,כמו חלבוני פלסמה [אלבומין] וגם פקטורי קרישה וחלבוני מערכת הקרישה – פיברינוגן ,פרותרומבין.
מהגלוקוז נבנה גליקוגן (רב סוכר המשמש כחומר תשמורת) נאגר בכבד ובשרירים .הגלוקוז בשיתוף עם פחמימות
אחרות משמש לבניית שומנים .תהליך זה מסייע בשמירה על רמה יציבה של גלוקוז בדם .
http://www.hopkins-gi.org/multimedia/database/intro_340_CHC-05.swf
תצוגה של הכבד ,הלבלב וכיס המרה.
קיבה
צינור הכבד השמאלי
צינור הכבד הימני
כיס המרה
עורק הכבד
קרוב ל 80%-מאספקת הדם אל
הכבד מגיעה מוריד השער .וריד זה
נושא אל הכבד כמעט את כל הדם
היוצא ממערכת העיכול והמכיל את
המזון המפורק שנספג מן המעי.
בתוך הכבד מתפצל וריד השער
לסעיפים רבים ,כך שתאי הכבד
יוכלו למצות מן הדם את המזון
המפורק ולעבד אותו
כיס המרה הוא שקיק דמוי אגס הממוקם בחלקו התחתון של הכבד .כיס המרה מאחסן
ומרכז את המרה עד שהורמון ,המיוצר במעי הדק ,מעורר את הכיס להתכווץ ,ולשחר את
המרה אל התריסריון.
הרכב המרה:
הכבד מייצר כליטר מרה בכל יום 97% .מן המרה הם מים ,האחוזים הנותרים הם מלחי
מרה וחומרי צבע מן הכבד .למלחי המרה תפקיד מרכזי בעיכול שומנים .צבעי המרה הם
מוצרי פסולת .העיקרי שבהם הוא בילירובין ,שצבעו צהוב ,והוא נוצר מההמוגלובין שבתאי
הדם האדומים ,לאחר פירוקם בטחול.
כיס מרה
צינור
המרה
צינור הלבלב
[פנקריאס]
http://www.uclan.ac.uk/facs/health/nursing/sonic/scenarios/livjmanim/biliary_tract.html
פעילות כיס המרה
הלבלב מייצר ומפריש חומרים הנחוצים לעיכול .חומרים אלה הם אנזימי עיכול שמפרקים חלבונים ,פחמימות
ושומנים ,וכן נתרן ביקרבונט ( ,)NaHCO3שתפקידו לסתור את חומצת הקיבה.
כל החומרים הללו עוברים לאורך צינור הלבלב אל התריסריון .הלבלב מפריש גם את ההורמונים אינסולין ,גלוקוגן
וסומטוסטטין ,ישירות אל זרם הדם .שלושה הורמונים אלה יחד מווסתים את רמת הסוכר בדם .הורמונים אלה
מופרשים מהלבלב ישירות לדם .ויסות רמת הסוכר הוא תפקידו העיקרי של הלבלב.
ויסות הורמונלי של הפרשת חומרי (מיץ) הלבלב:
הפרשת מיץ הלבלב (נתרן ביקרבונט+אנזימים) אל התריסריון מווסתת ע"י שני
הורמונים:
.1
.2
.3
.4
.5
.6
.7
סקרטין וכולציסטוקינין (.)CCK
הסקרטין מופרש מתאים בדופן התריסריון בתגובה למגע עם בליל המזון
שמגיע מהקיבה.
החומצי
הסקרטין גורם להפרשת הביקרבונט מהלבלב.
הביקרבונט בעל PHבסיסי מנטרל את החומציות בתריסריון.
הפסקת ההפרשה של סקרטין (כי הסביבה כבר לא חומצית) = .משוב שלילי.
גם ה CCK -מופרש מהתריסריון בתגובה להגעת המזון.
הוא מזרז את ההפרשה של-
אנזימי עיכול מהלבלבמיץ המרה מכיס המרה (מזרז את תחילתו של תהליך פירוק השומנים.גם בלבלב ,כמו בקיבה ,גירויי החושים מביאים להפרשה מוגברת של אנזימי
עיכול והנתרן ביקרבונט.
תאים המפרישים מיץ קיבה
מיץ קיבה חומצי
PH=2
פפטידים
גסטרין חוזר אל הקיבה
הפרשה מוגברת של
הורמון הגסטרין אל הדם
תאים מפרישים
זרם
הדם
מערכת העצבים המרכזית
מחשבה על מזון,
גירוי החושים-
ראייה ,טעם ,ריח
כבר בתחילת הגעת המזון לפה מתחילה הפרשה
של מיץ קיבה ,כך שברגע שהמזון מגיע לקיבה
מתחיל מיד פירוק של חלבונים לפפטידים .נוכחות
של פפטידים גורמת להפרשה מוגברת של
ההורמון גסטרין אל זרם הדם ובחזרה לקיבה והוא
מזרז את ההפרשה של מיץ הקיבה.
מחשבה על מזון או גירוי חושים (טעם ,ריח ,ראייה)
מעוררים דחפים עצביים העוברים מהמוח לקיבה.
אלה גורמים להפרשת ההורמון גסטרין ומיץ קיבה.
נוכחות מיץ הקיבה יוצרת סביבה חומצית מאוד
(מתחת ל )PH=2 -וזה גורם להפסקת ההפרשה
של הגסטרין ובעקבותיה להפסקת ההפרשה של
מיץ הקיבה.
לכן אפשר לומר שהפרשת הגסטרין ומיץ הקיבה
מפוקחת ע"י משוב חיובי ושלילי:
משוב חיובי :נוכחות פפטידים
גירויים
הפרשת גסטרין
+מיץ קיבה
משוב שלילי PH :חומצי
הפסקת ההפרשה
של גסטרין ומיץ
הקיבה.
כאשר נכנסים שיירי המזון אל החלק האחרון של צינור העיכול ,נפסקת ספיגת מרכיבי המזון ,כגון
גלוקוז וחומצות אמינו ,במחזור הדם .בהדרגה מקבלים שיירי העיכול את צורתם הסופית ,והם
נשארים במעי הגס עד להפרשתם מן החלחולת דרך פי הטבעת.
תפקידו העיקרי של המעי הגס הוא הפרשת השאריות שמייצרת מערכת העיכול (צואה) .כליטר וחצי מתוכנו הנוזלי של המעי ,נכנס מדי
יום אל המעי הגס ,אך רק חלק קטן הן שאריות מזון .העיסה העוברת אל המעי הגס מורכבת ממים ,שאריות מינרלים ,מיליונים של
חיידקים ,מתאים מתים שמתקלפים מצפוי צינור העיכול ,מהפרשת ריר מן הקצה התחתון של המעי העקום (חלק מהמעי הדק) וכן
מתאית (רב סוכר) שאינה ניתנת לעיכול.
המעי הגס אינו מפריש אנזימים ,אך הוא מייצר ריר המשמש כחומר סיכה ומקל על תנועת הצואה .המעי הגס סופג מים מהחומר
הצואתי והופך אותו מנוזל למוצק .הוא סופג כליטר וחצי מים ביום.
חומרים שלא עוכלו עד הסוף מגיעים אל המעי הגס עם מעט מן האנזימים מהמעי הדק ושם נשלם עיכולם.
כיצד מניע המעי הגס את הצואה?
תנועה זו סוחטת את הצואה מטה ,לתוך
החלק התחתון של המעי והחלחולת ,אל
עבר תעלת פי הטבעת.
תנועת דחיפה ,פועלת במקביל
לתנועה המקטעית ,על מנת לקדם
את הצואה לכיוון החלחולת.
התכווצויות בקטעים של המעי הגס,
פעם בחצי שעה ,מערבבות וטוחנות
את הצואה.
השדרה במוח
חתך במוח חתך
השדרה
עצב תחושתי
התנועה המסיבית של הצואה מן המעי אל
החלחולת ,מותחת את קירות החלחולת.
מתיחה זו היא הגירוי הנורמלי שאנו חווים
כצורך להטיל צואה .אנו יכולים להחליט
אם להתעלם מהרפלקס ולסגור באופן
רצוני את פי הטבעת ,או להטיל צואה.
עצב תחושתי
עצב תנועתי
רצוני
עצב תנועתי רצוני
לחץ הצואה על דופנות החלחולת יוצר גירוי של עצב תחושתי
המגיע אל מוח השדרה – משם בקשת רפלקס חוזרת תגובה
עצבית בעצב תנועתי לא רצוני ,הגורמת לתנועת החלחולת
ולהרפיית שרירי הסוגר הפנימי .הסוגר החיצוני מקבל עצבוב
ממערכת העצבים הרצונית – כל אלה מאפשרים את
הפרשת הצואה מחוץ לגוף.
החלק במערכת העיכול
האנזים
הסובסטרט (עליו
התוצר
פועל האנזים)
פה
עמילאז
עמילן וגליקוגן
חד סוכר ודו סוכר
הקיבה
חומצה המופרשת להרוג חיידקים
באוכל
פפסין
ליפאז
(במידה
חלבונים
שומנים
חלבונים קצרים יותר
שומנים קצרים יותר
קטנה)
עמילן ,גליקוגן
חלבונים
שומנים
גלוקוזים בודדים
חומצות אמיניות
חומצות שומן +גליצרול
המעי הדק
הלבלב מפריש אנזים לתריסריון
מכיס המרה מגיע נוזל המרה
עמילאז
טריפסין
ופפסין
*ליפאז
כבד
נטרול רעלים ,בנייה חוזרת של חלבונים ,שומנים
ופחמימות המתאימות לאדם
* הליפז אינו מופרש מכיס המרה ,אלא רק לאחר שהשומן עובר את הפירוק הראשוני ע"י מיץ
המרה ,מופרש הליפז מהלבלב.
מקורות:
.1ביולוגיה של האדם -עדי מרקוזה-הס ,2002 ,מערכת העיכול.
.2האנציקלופדיה הרפואית החדשה ,כרך מערכת העיכול ,הוצאת ידיעות אחרונות
וספרי חמד.
Slide 5
גוף אחד – מערכות רבות
קיום יום יומי של הגוף
עיכול
נשימה
הובלה
מערכות הגנה
הפרשה
מערכת חיסון
המשכיות
מערכת רביה
תאום ויסות ובקרה
בתוך ובין המערכות
מערכת עצבים מערכה הורמונלית
הגוף פועל כיחידת מבנה אחת ומקיים סביבה
פנימית יציבה -הומיאוסטזיס
עיכול הוא התהליך שבו ממיר הגוף את המזון לאנרגיה ולחומרים הנחוצים לצמיחתו ואחזקתו.
תהליך העיכול הוא מהתהליכים הביולוגיים המרכזיים בגופנו ,ולכן ,למעלה ממחצית איברי הגוף הפנימיים בגופנו שייכים
למערכת העיכול.
הגוף סופג את המרכיבים הכימיים שמהם בנויים החומרים שהוא אוכל ,מאחסן אותם ,ועושה בהם שימוש כחומרי גלם
לשימור ולבנייה של רקמות.
תרומת מערכת העיכול להומיאוסטזיס [הכושר לקיים סביבה פנימית יציבה ושונה מהסביבה החיצונית] היא באספקת חומרי
מזון הנצרכים כל הזמן ע"י תאי הגוף ,בהם מלחים שונים [מינרלים החיוניים בין היתר לפעילות תקינה של אנזימים ,מבנה
של מולקולות אחרות] ומים -מים מהווים 70אחוז ממשקל הגוף והם חשובים שקיומים של תהליכים בתאים וליכולת לווסת
את הלחץ האוסמוטי ,לחץ הדם ואת טמפרטורת הגוף.
מערכת העיכול מבצעת עיבוד כימי :פירוק על ידי אנזימים ,מלחי מרה וחומצות קיבה של המזון למרכיביו הכימיים ,ועיבוד
מכני :ערבוב המזון ,גריסתו ודחיפתו לאורך צינור העיכול ,נעשה על ידי שרירים מהם בנוי צינור העיכול.
לכל בעלי החיים ,גם הלא מפותחים ,יש מערכת עיכול כלשהי.
כל בעלי החיים מפרקים את המזון שהם אוכלים ליחידות קטנות יותר ,מהן יוכלו להפיק אנרגיה
וליצר את החומרים החיוניים לקיומם.
מבנה מערכת העיכול שונה אצל בעלי חיים שונים ,והוא משתנה בהתאם למורכבות התפריט
שלו ומורכבותו כיצור חי.
קיבה
מערכת קיבות
מעי דק
מעי
קיבה
שנייה
ושט
זפק
מעי
לוע
פי הטבעת
ושט
תהליך העיכול אצל הפרה שניזונה
מצמחים ,נעשה בסדרה של קיבות
מחוברות .המזון נכנס לקיבה הראשונה
והגדולה ביותר ,ושם הוא תוסס .החומר
הגס חוזר אל הפה ללעיסה נוספת.
החומר הנלעס נבלע שוב ,מתערבב
בחומר המותסס ואז עובר דרך הקיבות
האחרות.
זפק
פה
לתולעת השלשול מערכת דומה לזו
של בני האדם ולזו של בעלי חיים
גבוהים אחרים .אך בניגוד לאדם,
לתולעת אין שיניים ,לכן בצינור
העיכול שלה יש תא הקרוי "קיבה
שנייה" ,המרסק וטוחן את המזון.
הציפורים מפרקות את המזון רק לאחר
שאחסנו אותו באופן זמני בזפק שלהן
ובקיבתן.
המים!
מים הם מרכיב המזון החשוב ביותר
לגוף ,בלי מים ,אי אפשר לשרוד יותר
מחמישה ימים .מים הם גם החומר
העיקרי בגוף ,וכשני שלישים ממשקל
הגוף הם מים.
פחמימות!
הפחמימות מרכיבות חומרים רבים בגוף אך
תפקידם העיקרי הוא שימושן כמקור אנרגיה
לביצוע תהליכים בגוף .עם הפחמימות נמנים:
סוכר ,עמילן ותאית (סיבים בלתי ניתנים
לעיכול).
מינרלים!
חלבונים!
החלבונים ,שבנויים מחומצות אמיניות ,הם חומרי הבניין
המינרלים נמצאים בכמויות קטנות
העיקריים של הגוף ומהווים 18%ממשקל החומרים
בתאים ובנוזלי הגוף .בטבע ,נמצאים הבונים את התאים והרקמות .קבוצה גדולה של חלבונים
המינרלים בצורת מלחים .המינרלים אחראית להתרחשותם של כל התהליכים הכימיים
החשובים שנמצאים בכמות גדולה
בתאים ,קבוצה זאת נקראת" :אנזימים" .קבוצה נוספת
בגופינו הם :סידן ,זרחן ,מגנזיום,
של חלבונים היא הנוגדנים שמשתתפת בהגנה על הגוף
אשלגן ,נתרן ,כלור וגופרית.
מפגיעתם של גורמים מזיקים החודרים לגוף.
ויטמינים!
הגוף צריך כמויות זעירות של
הויטמינים .הויטמינים הם חומרים
חיוניים לקיומם של תהליכים שונים
בתאים .רובם של הויטמינים לא
מיוצרים בגוף האדם ,ולכן הוא חייב
לקבלם במזונו.
שומנים!
השומנים מהווים מרכיב חשוב במבנה קרום
התא ,והם חיוניים לכל התאים .השומנים הם
גם מקור לאנרגיה והם מהווים חומר בידוד
חשוב השומר על חום הגוף ומגן על רקמות
פנימיות שונות .השומנים הם מולקולות
גדולות המורכבות מ :3-חומצות ,שומן
וגליצרול .השומנים הם חומרי תשמורת ,ועודף
שומנים יוצר מחלות לב וסוכרת.
פה ובלוטות רוק
בכלליות:
האיברים העיקריים במערכת העיכול של האדם – ושט ,קיבה,
לבלב ,מעי ,כבד ,כיס מרה ופי הטבעת.
ושט
המזון נכנס אל הפה ומתקדם במורד דרכי העיכול על ידי גלי
התכווצויות של שרירים (פריסטלטיקה) .עיקרו של תהליך העיכול
שחומרים שונים כמו האנזימים (שמיוצרים על ידי בלוטות הרוק,
הקיבה ,המעי והלבלב) חומצה מלחית (מיוצרת ע"י הקיבה) ומלחי
מרה (המיוצרים ע"י הכבד) מפרקים את המזון ליחידות כימיות
שהגוף יכול לנצל .הפסולת מסולקת ע"י פי הטבעת.
כבד
קיבה
כיס המרה
לבלב
תריסריון
מעי דק
מעי גס
מעי ישר
פי הטבעת
המזון נכנס לפה וכבר מתחיל את תהליך העיכול שבו משולבות פעולות רצוניות :לעיסה ובליעה,
ולא רצוניות :הפרשת רוק המכיל אנזימים .הרוק משמש כממס ,כמרכך וכמחליק המזון ובכך
מסייע ללשון ולשיניים בפעולת הלעיסה והעברת המזון אל הושט .הרטבת המזון חשובה לקליטת
הטעם ע"י תאי חוש הטעם על הלשון .הרוק מכיל בעקר מים ויוני HCO3-השומרים על 7 PHוגם
שני אנזימים – עמילאז (שמפרק עמילן עד לדו סוכר) ,וליזוזים (משמש כקוטל חיידקים המגיעים
עם המזון).
המזון שוהה בפה בין 5-30שניות ,ועובר עיבוד ראשוני ע"י :שיניים ,חניכיים ,לשון ,החך ,בלוטות
הרוק והלסתות ,ולאחר עיבוד זה המזון ממשיך הלאה אל הושט.
הלעיסה והטחינה נעשים לשם הגדלת שטח הפנים.
עיצוב המזון לגוש בגודל המתאים לבליעה נקרא עיכול מכני.
מספרן המלא של השיניים שבאדם מבוגר הוא .32השיניים נחלקות לארבעה
סוגים:
4ניבים :המשמשים לקריעת המזון.
8שיניים חותכות :המשמשות לחיתוך המזון.
8שיניים קדם-טוחנות :המשמשות לגריסת המזון.
12שיניים טוחנות :כוללות ארבע שיני בינה המרסקות את המזון.
את השן מצפה האמייל הקשה [בעקר סידן וזרחן] והוא עלול
להיפגע מעששת – תוצאת פעולתם של חיידקים המייצרים חומצת
חלב בתהליך פירוק הסוכרים בפה המשמשים אותם כמקור
אנרגיה .הרוק מוריד במידה מסוימת את רמת החומציות בעזרת יוני
HCO3הפועלים כמו בסיס והליזוזים שבו מצליח לנטרל חלקמהחיידקים ההרסניים.
בפני האדם נמצאים שלושה זוגות של בלוטות רוק :בלוטות מצד האוזן (פרוטיד) ,הבלוטות התת לסתיות
והבלוטות התת לשוניות .בלוטות הרוק מפרישות אנזימים (=חלבוני פעולה).
כשאנו לועסים ,המזון נרטב על ידי הרוק והופך לעיסה .פעולה זו עוזרת לתהליך לעיסת המזון ובכך גם יותר קל
למזון להגיע לוושט .הרוק מנקה שאריות אוכל שנשארו בפה ועל השיניים ובכך עוזר במניעת הצטברות חיידקים
אשר מזהים רק שני סוגים של אנזימים:
.1עמילז -אשר מפרק עמילן וגליקוגן (פחמימות) שמגיעים מהמזון ומתפרקים לסוכרים פשוטים :דו-סוכרים
וחד-סוכרים (סוכרוזים וגלוקוזים).
.2ליזוזים -מפרק את מעטפת החיידקים המגיעים אל הפה מהאוויר ,ובכך מסנן את הגוף מאנטיגנים מזיקים.
בלוטות מיצד האוזן:
נמצאות בלחיים ,קדמית
לאוזניים .הצינור שלהן
נפתח אל הפה בחלק
הפנימי של הלחיים.
הבלוטות התת
לסתיות:
נמצאות בחלקו האחורי
של הפה ,מתחת ללשון.
הצינורות שלהן נפתחים
מתחת ללשון ,משני צידי
הקפל המרכזי של רירית
הפה.
הבלוטות התת
לשוניות:
נמצאות בקדמת הפה
מתחת ללשון .יש להן
צינורות קטנים ורבים,
שמנקזים את הרוק אל
הפה ,מתחת ללשון.
מכסה הגרון הוא פיסת סחוס דקה שמכוסה הקרום ריר ונמצאת מאחורי שורש הלשון.
בעת בליעת המזון הוא סוגר את הפתח לקנה הנשימה ומשאיר רק את צינור הושט פתוח,
וכל מונע חדירה של מזון אל קנה הנשימה ,דבר אשר גורם להיחנקות.
מכסה הגרון סוגר את פתח הושט ומשאיר פתוח רק את קנה הנשימה בכדי שהאוויר לא
יגיע אל הושט .אם בכל זאת נכנס מזון אל קנה השימה ,קיים רפלקס אשר משחרר את
המזון מקנה הנשימה אל חלל הפה דרך שיעול.
הגרון והלוע משמשים מעבר גם
לאוויר וגם למזון .כאשר המזון
יוצא מהלוע הוא עלול להיכנס
לקנה הנשימה במקום לושט.
כדי למנוע כניסה של מזון אל
קנה הנשימה בעת הבליעה,
מעכב גזע המוח ,באופן זמני,
את הנשימה ,ומעורר סדרה של
תגובות המביאות לסגירת
הקנה .אם ,למרות הכל חודר
אוכל לקנה ,מופעל רפלקס
השיעול .רפלקס זה מחזיר מיד
את האוכל אל הפה ומונע חנק.
תפקיד צינור הושט הוא להעביר את המזון לקיבה .לאחר הלעיסה והגריסה,
הלשון דוחפת את המזון במורד הלוע ,אל אחורי הפה ,ודרך הלוע המזון
מגיע אל פתח הושט ,שם כיסוי הגרון מכסה את קנה הנשימה על מנת
למנוע חדירה של מזון לקנה הנשימה (דבר אשר גורם להיחנקות) והמזון
מחליק אל פתח הושט .כאן מתחילה הפריסטלטיקה (= ניע שרירים.
התכווצות ודחיפה של המזון על ידי שרירי צינור הושט .השרירים מתכווצים
ומתרפים בגל מתואם ובצורה מעגלית .הפריסטלטיקה אינה חד כיוונית).
אורכו של הושט הוא 23-25ס"מ .צינור הושט בנוי משתי מערכות של
שרירים :רצוניות ובלתי ורצוניות .כשהמזון בפה ,שרירי הושט רפויים ,אך
כשהמזון נכנס לוושט -השרירים מתחילים לנוע בתנועה גלית ,פריסטלטית,
לכיוון פי הקיבה .על פעולה זו שולטים עצבים ממערכת העצבים המרכזית
וממערכת העצבים של המעי .גלי הפריסטלטיקה נעים לאורך הושט
במהירות של 2.5-5ס"מ בשנייה .הושט מגיע אל הקיבה.
http://hopkins-gi.org/multimedia/database/intro_250_Swallow.swf
תהליך בליעת המזון.
הקיבה היא שק שרירי .כאשר היא ריקה ,הנפח שלה הוא 50סמ"ק .כאשר היא מלאה נפחה יכול להגיע עד כ 1500 -סמ"ק .המזון שוהה
בקיבה שעתיים עד 6שעות (תלוי במזון ובאיכותו).
בקיבה מתבצעות שתי צורות עיכול במקביל -פעולה מכאנית :בתוך דפנות הקיבה ,קיימות שלוש שכבות שרירים .שרירים אלו מתכווצים
בתנועות איטיות אך נימצרות וכל המזון מתערבל עם מיצי הקיבה(-פריסטלטיקה) ,ופעולה כימית :בדופן הפנימית של הקיבה ,ברירית,
ישנם תאים אשר מפרישים לחלל הקיבה את "מיץ הקיבה" -חומצה מלחית ,ותאים אחרים שמפרישים פפסין (אנזימי עיכול).
בקיבה מתערבב המזון ע"י פעולת שרירי דופן הקיבה .מתוך תאים מסוימים מופרש חומצת HCLואנזימים .בקיבה נספג חלק גדול
מויטמין 12Bוחומרים מסוימים כגון סוכרים ואלכוהול ,הישר אל זרם הדם.
האנזימים הפעולים בקיבה הם:
•פפסינוגן – אינו אנזים פעיל ,אך כאשר הוא נפגש עם החומצה הכלורית ( (HCLהוא הופך להיות אנזים פעיל הנקרא פפסין .הפפסין
מפרק חלבונים לחומצת אמיניות בודדות.
•ליפז – מפרק שומנים לחומצות שומן וגליצרול.
החומצות בקיבה הופכות את הקיבה לסביבה חומצית מאוד ( .)2-1 PHחיידקים מתים בסביבה כזו ,וזו היא שיטת הניקוי של מערכת
העיכול על מנת למנוע זיהום.
לקיבה מופרש הורמון גסטרין הגורם להגברת הפרשת HCLופפסינוגן.
דופן הקיבה מוגנת מפני החומצה המלחית והאנזים המפרק פפסין ,ע"י הפרשת נוזל רירי
שה PHשלו מעט בסיסי [יוני .] HCO3-פגיעה בהגנה זו עלולה לגרום לכיב קיבה [אולקוס].
היום סוברים שזוהי מחלה זיהומית שהגורם לה הוא החיידק pylori Helicobacter.
כיב קיבה (אולקוס) הוא פצע המתפתח בדרך כלל בקיבה או בתריסריון .הכיב נגרם עקב תהליך של איכול רפידת הקיבה או
התריסריון על ידי חומצות הקיבה (ובראשן חומצת מימן כלורי) ומיצי העיכול.
האוסטרלים בארי ג'יי' מרשל ורובין ווארן זכו בפרס נובל לפיזיולוגיה ורפואה לשנת 2005על כך שהראו כי חיידק הוא למעשה
האחראי לאולקוס הגורם לכאבי הבטן העזים אצל רוב האנשים הסובלים מהמחלה ולא מתח וסגנון חיים כפי שחשבו עד כה.
ווארן ,בן ,68פתולוג מאוסטרליה ,גילה מושבות של חיידקים בחלק התחתון של הקיבה בכ 50%-מהחולים מהם נלקחו ביופסיות.
הוא למעשה הביא לתגלית הקריטית כי סימנים לדלקת נמצאו תמיד בקרום הקיבה בקרבת האזור המאוכלס בחיידקים.
מרשל ,בן ,54התעניין בממצאיו של ווארן ויחד ביצעו מחקר בביופסיות שנלקחו מחולים .לאחר מספר ניסיונות ,הצליח מרשל
לטפח סוגים של חיידקים שעד כה לא היו ידועים ומאוחר יותר זכו לשם הליקובקטור פילורי ,יחד הם גילו ,כי האורגניזם היה נוכח
כמעט בכל החולים שסבלו מדלקת הקיבה ,כיב בתריסריון או אולקוס בקיבה.
הודות לגילוי החדשני שנעשה על-ידי מרשל ווארן ,מחלת האולקוס אינה כרונית יותר ,אלא מחלה שניתן לרפא על-ידי טיפול קצר
באנטיביוטיקה ותרופות המדכאות הפרשות חומצה!
בכתב הזכיה לפרס נובל נאמר ,שהרופאים מקבלים את ההוקרה על גילוי חידק ההליקובקטר פילורי - Helicobacter pylori -
בשנת ,1982והוכחת חשיבותו כגורם לדלקת הקיבה -גסטריטיס ולכיב קיבה – אולקוס.
ההידבקות מתרחשת ככל הנראה בגיל צעיר מאוד והחיידק נשאר במערכת העיכול
לכל החיים ,ובמרבית בני האדם הוא אינו גורם לכל סימפטום .ואולם הוא עלול
לעודד יצירת כיב קיבה אצל 15%-10%מהנגועים.
החיידק שגילו המדענים גורם ליותר מ 90%-מהכיבים בתריסריון ול 80%-מהכיבים
בקיבה .כשני שלישים מאוכלוסיית העולם נגועים בחיידק ,אך רובם לא סובלים
מתסמינים כלשהם .עם זאת ,החיידק עלול להביא להתפתחות סרטן הקיבה ,שהוא
הסרטן השני בקטלניותו .לכן ,חיידק זה מוגדר כחיידק מסרטן!
HPנצמדים אל תא אפיתל מהקיבה בתרבית רקמה
HPשורדים בתנאי ה PHהשוררים בקיבה
הודות לפעילות האנזים אוריאז
היום ההתייחסות את אולקוס היא כאל מחלה זיהומית.
הטיפול המקובל היום ב HPהוא בתרופות :מוקסיפן
וקלריטרומיצין,וחמרים המורידים רמת חומציות כמו לוסק
.Losecה Losec -מעכב את פעילות משאבות המימן בממברנת
התאים הפריאתליים המפרישים HClבקיבה .באופן זה
מופחת הכאב והנזק לדופן הקיבה באזורים המודלקים עקב
הזיהום בהליקובקטר.
מן הקיבה עובר המזון אל המעי הדק שהוא צינור מפותל שאורכו שבעה מטרים.
במעי הדק עובר המזון פירוק נוסף ,ותוצרי הפירוק נספגים בזרם הדם.
למעי הדק שני תפקידים עיקריים:
.1
פירוק חומרי המזון השונים :פחמימות לחד-סוכרים ,שומנים לחומצות שומן ,חלבונים לחומצות אמיניות.
.2
תוצרי הפירוק ,מולקולות קטנות ,חודרות דרך תאי המעי אל כלי הדם הרבים העוטפים את צינור העיכול מבחוץ,
ועברים אל מחזור הדם.
חלקו הראשון של המעי הדק קרוי תריסריון ,ואורכו כ 30 -סנטימטר .התריסריון קולט את הפרשות הכבד והלבלב.
ה PHהשורר במעי הוא בסיסי ולכן הפפסין המגיע עם בליל המזון מהקיבה ,מפסיק את פעילותו במעי.
קטע מעי דק עטוף בקרום הצפק -הוא עשיר בכלי
דם ולימפה ומספק לשרירים ולרקמות המעי את
התרכובות הדרושות וקולט ממנו את המזון
המעוכל .יש בו רשת עצבים המעצבבים את שרירי
דופן המעי.
מבנה דופן המעי הדק
דופן המעי בנוי מסיסים = בליטות מיקרוסקופיות באורך של כ 1-מיקרון ,אליהן חודרים נימי דם ולימפה ומאפשרים ספיגה
יעילה (הגדלת שטח פנים) של תוצרי פירוק המזון.
על הסיסים יש שיכבה של תאי אפיתל להגנה עדינה מפני חומצות שמגיעות מהקיבה .ברך כלל תאי אפיתל מפרישים ריר
ששומר על התאים מפני החומצות ,אבל לפעמים יש תקלה והחומצות פוגעות בתאים ועושות פצע שיכול לדמם = אולקוס.
בגלל הסיסים ,שטח הפנים במעי בוגר מגיע ל 500מטר מרובע .במעי יש עיכול מכני ע"י ערבול וערבוב של המזון ועל ידי כך,
יותר מזון נפגש עם יותר אנזימים ויותר מזון נעכל.
קיפולי רירית המעי הדק
פירוק המזון המעוכל למחצה שמגיע מן הקיבה נעשה במעי הדק בעזרת חומרים המופרשים מן
הלבלב ,מן הכבד (באמצעות כיס המרה) ומתאי דופן המעי.
האנזימים שמזרזים את פירוק המזון במעי פועלים בסביבה בסיסית בלבד ( PHגבוה).
פירוק הפחמימות:
פירוק החלבונים:
מערכת העיכול של האדם אינה מסוגלת לעכל את כל סוגי
הפחמימות .פחמימות מורכבות אחדות כמו תאית ,אינן מתעכלות
בכלל .שכן האדם אינו מיצר אנזימים היכולים לפרקם לסוכרים
פשוטים .לעומת זאת ,הסוכר המורכב מעמילן מפורק בקלות בעזרת
אנזימים שמיוצרים בלבלב – התהליך מצוין בתרשים:
פירוק החלבון מתחיל בקיבה וממשיך במעי הדק .החלבון
מפורק קודם לשרשראות של חומצות אמינו הנקראות
פפטידים ,ואחר כך לחומצות אמינו יחידות .הלבלב מפריש
את האנזימים מפרקי החלבון.
ספיגת תוצרי
הפחמימות:
סוכרים פשוטים עוברים
דרך דפנות המעי הריק
ונספגים בזרם הדם .הדם
מסיע את הסוכרים אל
הכבד והכבד הופך אותם
לרב סוכר שנקרא גליקוגן.
מאגר הפחמימות מאוכסן
בגוף בצורת החומר גליקוגן.
ספיגת תוצרי החלבון:
רוב החלבונים מפורקים ונספגים
בחלקו הראשון של המעי הריק.
חומצות האמינו שנספגו עוברות
ישירות לזרם הדם הנושא אותם
דרך הכבד אל הרקמות שזקוקות
להם .חומצות אמינו אחדות
משמשות כאבני הבניין של
חומרים חדשים החיוניים לצמיחה
ולתיקון רקמות ,ואחרות מספקות
אנרגיה.
פירוק השומן:
ספיגת מינרלים ומלחים:
המרה המיוצרת בכבד והמאוחסנת בכיס
המרה ,מסייעת בפירוק השומן במעי הדק.
מלחים מן המרה מפרקים את טיפות השומן
העבות לטיפות שומן דקיקות יותר .פעולה זו
מגדילה את שטח פני הטיפות ומזרזת את
עיכול השומן ע"י אנזים הלבלב מפרק השומן
שנקרא ליפאז .הליפאז מפרק את השומן
לגליצרול ולחומצות שומן.
מינרלים כמו נתרן ,אשלגן וברזל ומלחים כמו
מגנזים ,כלוריד וחומרים אחרים חייבים לעבור מן
המעי הדק ישירות לזרם הדם ,נשמרות רמות
תקינות ומאוזנות שלהם בגוף.
ספיגת ויטמינים:
ויטמינים מסיסי שומן ( )K,E,D,Aוויטמינים
מסיסי מים ( )C,Bנספגים במעי הדק.
ויטמין 12Bנספג במעי העקום (חלק מהמעי
הדק) ,שלא כמו ויטמינים אחרים ,ויטמין זה
חייב להתקשר לחומר מיוחד המופרש מן
הקיבה לפני שהוא נספג – חומר זה נקרא
"גורם אינטרינזי".
ספיגת השומן:
ספיגת השומן מהירה ושלמה בד"כ ולכן
הצואה כמעט ואינה מכילה שומן .ספיגת
השומן מתרחשת בעיקר במעי הריק.
כדוריות השומן הזעירות אינן עוברות
ישירות אל זרם הדם או הכבד ,אלא
עוברות קודם לכן בצינוריות הלימפה.
צינוריות אלו מתאחדות לתעלות לימפה
רחבות יותר ואלו מתרוקנות בזרם הדם
ומאפשרות לשומן לזרום בגוף .רוב
השומן מועבר לכבד להמשך עיבודו,
השאר מאוחסן בגוף – בתאי השומן.
http://www.wiley.com/legacy/college/boyer/0470003790/
animations/fatty_acid_metabolism/fatty_acid_metabolism.htm
אנימציה :פירוק שומן בעזרת מלחי מרה.
הכבד ,הלבלב וכיס המרה קשורים בקשר הדוק עם צינור העיכול מבחינה תפקודית ,אף כי אינם מהווים חלק
ממנו .לכל אחד מהם תפקיד חיוני בעיכול המזון ובניצול מרכיבי המזון.
הכבד הוא האיבר הפנימי הכבד ביותר בגוף ומשקלו 1.5ק"ג .הכבד הוא איבר חיוני לחיים.
הכבד עשוי מיליוני תאים הקרויים הפטוציטים ,תאי כבד .לתאים אל יותר מ 500-תפקידים שונים ,בהם אחסון מרכיבי המזון; פירוק תרופות
וסמים ,רעלים ותוצרי פסולת; ותהליכי המרה כימיים שונים .לתאי הכבד יכולת מסוימת של התחדשות – רגנרציה ,תכונה הנחשבת לקדומה וכזו
שנעלמה באורגניזמים המפותחים.
הכבד הוא מעין מפעל שמעבד ומסנן את הכימיקלים בגוף.
תהליכי השינוי העיקריים שעוברים חומרי המזון בכבד [חילוף חמרים]:
מחומצות אמיניות נבנים חלבונים ,כמו חלבוני פלסמה [אלבומין] וגם פקטורי קרישה וחלבוני מערכת הקרישה – פיברינוגן ,פרותרומבין.
מהגלוקוז נבנה גליקוגן (רב סוכר המשמש כחומר תשמורת) נאגר בכבד ובשרירים .הגלוקוז בשיתוף עם פחמימות
אחרות משמש לבניית שומנים .תהליך זה מסייע בשמירה על רמה יציבה של גלוקוז בדם .
http://www.hopkins-gi.org/multimedia/database/intro_340_CHC-05.swf
תצוגה של הכבד ,הלבלב וכיס המרה.
קיבה
צינור הכבד השמאלי
צינור הכבד הימני
כיס המרה
עורק הכבד
קרוב ל 80%-מאספקת הדם אל
הכבד מגיעה מוריד השער .וריד זה
נושא אל הכבד כמעט את כל הדם
היוצא ממערכת העיכול והמכיל את
המזון המפורק שנספג מן המעי.
בתוך הכבד מתפצל וריד השער
לסעיפים רבים ,כך שתאי הכבד
יוכלו למצות מן הדם את המזון
המפורק ולעבד אותו
כיס המרה הוא שקיק דמוי אגס הממוקם בחלקו התחתון של הכבד .כיס המרה מאחסן
ומרכז את המרה עד שהורמון ,המיוצר במעי הדק ,מעורר את הכיס להתכווץ ,ולשחר את
המרה אל התריסריון.
הרכב המרה:
הכבד מייצר כליטר מרה בכל יום 97% .מן המרה הם מים ,האחוזים הנותרים הם מלחי
מרה וחומרי צבע מן הכבד .למלחי המרה תפקיד מרכזי בעיכול שומנים .צבעי המרה הם
מוצרי פסולת .העיקרי שבהם הוא בילירובין ,שצבעו צהוב ,והוא נוצר מההמוגלובין שבתאי
הדם האדומים ,לאחר פירוקם בטחול.
כיס מרה
צינור
המרה
צינור הלבלב
[פנקריאס]
http://www.uclan.ac.uk/facs/health/nursing/sonic/scenarios/livjmanim/biliary_tract.html
פעילות כיס המרה
הלבלב מייצר ומפריש חומרים הנחוצים לעיכול .חומרים אלה הם אנזימי עיכול שמפרקים חלבונים ,פחמימות
ושומנים ,וכן נתרן ביקרבונט ( ,)NaHCO3שתפקידו לסתור את חומצת הקיבה.
כל החומרים הללו עוברים לאורך צינור הלבלב אל התריסריון .הלבלב מפריש גם את ההורמונים אינסולין ,גלוקוגן
וסומטוסטטין ,ישירות אל זרם הדם .שלושה הורמונים אלה יחד מווסתים את רמת הסוכר בדם .הורמונים אלה
מופרשים מהלבלב ישירות לדם .ויסות רמת הסוכר הוא תפקידו העיקרי של הלבלב.
ויסות הורמונלי של הפרשת חומרי (מיץ) הלבלב:
הפרשת מיץ הלבלב (נתרן ביקרבונט+אנזימים) אל התריסריון מווסתת ע"י שני
הורמונים:
.1
.2
.3
.4
.5
.6
.7
סקרטין וכולציסטוקינין (.)CCK
הסקרטין מופרש מתאים בדופן התריסריון בתגובה למגע עם בליל המזון
שמגיע מהקיבה.
החומצי
הסקרטין גורם להפרשת הביקרבונט מהלבלב.
הביקרבונט בעל PHבסיסי מנטרל את החומציות בתריסריון.
הפסקת ההפרשה של סקרטין (כי הסביבה כבר לא חומצית) = .משוב שלילי.
גם ה CCK -מופרש מהתריסריון בתגובה להגעת המזון.
הוא מזרז את ההפרשה של-
אנזימי עיכול מהלבלבמיץ המרה מכיס המרה (מזרז את תחילתו של תהליך פירוק השומנים.גם בלבלב ,כמו בקיבה ,גירויי החושים מביאים להפרשה מוגברת של אנזימי
עיכול והנתרן ביקרבונט.
תאים המפרישים מיץ קיבה
מיץ קיבה חומצי
PH=2
פפטידים
גסטרין חוזר אל הקיבה
הפרשה מוגברת של
הורמון הגסטרין אל הדם
תאים מפרישים
זרם
הדם
מערכת העצבים המרכזית
מחשבה על מזון,
גירוי החושים-
ראייה ,טעם ,ריח
כבר בתחילת הגעת המזון לפה מתחילה הפרשה
של מיץ קיבה ,כך שברגע שהמזון מגיע לקיבה
מתחיל מיד פירוק של חלבונים לפפטידים .נוכחות
של פפטידים גורמת להפרשה מוגברת של
ההורמון גסטרין אל זרם הדם ובחזרה לקיבה והוא
מזרז את ההפרשה של מיץ הקיבה.
מחשבה על מזון או גירוי חושים (טעם ,ריח ,ראייה)
מעוררים דחפים עצביים העוברים מהמוח לקיבה.
אלה גורמים להפרשת ההורמון גסטרין ומיץ קיבה.
נוכחות מיץ הקיבה יוצרת סביבה חומצית מאוד
(מתחת ל )PH=2 -וזה גורם להפסקת ההפרשה
של הגסטרין ובעקבותיה להפסקת ההפרשה של
מיץ הקיבה.
לכן אפשר לומר שהפרשת הגסטרין ומיץ הקיבה
מפוקחת ע"י משוב חיובי ושלילי:
משוב חיובי :נוכחות פפטידים
גירויים
הפרשת גסטרין
+מיץ קיבה
משוב שלילי PH :חומצי
הפסקת ההפרשה
של גסטרין ומיץ
הקיבה.
כאשר נכנסים שיירי המזון אל החלק האחרון של צינור העיכול ,נפסקת ספיגת מרכיבי המזון ,כגון
גלוקוז וחומצות אמינו ,במחזור הדם .בהדרגה מקבלים שיירי העיכול את צורתם הסופית ,והם
נשארים במעי הגס עד להפרשתם מן החלחולת דרך פי הטבעת.
תפקידו העיקרי של המעי הגס הוא הפרשת השאריות שמייצרת מערכת העיכול (צואה) .כליטר וחצי מתוכנו הנוזלי של המעי ,נכנס מדי
יום אל המעי הגס ,אך רק חלק קטן הן שאריות מזון .העיסה העוברת אל המעי הגס מורכבת ממים ,שאריות מינרלים ,מיליונים של
חיידקים ,מתאים מתים שמתקלפים מצפוי צינור העיכול ,מהפרשת ריר מן הקצה התחתון של המעי העקום (חלק מהמעי הדק) וכן
מתאית (רב סוכר) שאינה ניתנת לעיכול.
המעי הגס אינו מפריש אנזימים ,אך הוא מייצר ריר המשמש כחומר סיכה ומקל על תנועת הצואה .המעי הגס סופג מים מהחומר
הצואתי והופך אותו מנוזל למוצק .הוא סופג כליטר וחצי מים ביום.
חומרים שלא עוכלו עד הסוף מגיעים אל המעי הגס עם מעט מן האנזימים מהמעי הדק ושם נשלם עיכולם.
כיצד מניע המעי הגס את הצואה?
תנועה זו סוחטת את הצואה מטה ,לתוך
החלק התחתון של המעי והחלחולת ,אל
עבר תעלת פי הטבעת.
תנועת דחיפה ,פועלת במקביל
לתנועה המקטעית ,על מנת לקדם
את הצואה לכיוון החלחולת.
התכווצויות בקטעים של המעי הגס,
פעם בחצי שעה ,מערבבות וטוחנות
את הצואה.
השדרה במוח
חתך במוח חתך
השדרה
עצב תחושתי
התנועה המסיבית של הצואה מן המעי אל
החלחולת ,מותחת את קירות החלחולת.
מתיחה זו היא הגירוי הנורמלי שאנו חווים
כצורך להטיל צואה .אנו יכולים להחליט
אם להתעלם מהרפלקס ולסגור באופן
רצוני את פי הטבעת ,או להטיל צואה.
עצב תחושתי
עצב תנועתי
רצוני
עצב תנועתי רצוני
לחץ הצואה על דופנות החלחולת יוצר גירוי של עצב תחושתי
המגיע אל מוח השדרה – משם בקשת רפלקס חוזרת תגובה
עצבית בעצב תנועתי לא רצוני ,הגורמת לתנועת החלחולת
ולהרפיית שרירי הסוגר הפנימי .הסוגר החיצוני מקבל עצבוב
ממערכת העצבים הרצונית – כל אלה מאפשרים את
הפרשת הצואה מחוץ לגוף.
החלק במערכת העיכול
האנזים
הסובסטרט (עליו
התוצר
פועל האנזים)
פה
עמילאז
עמילן וגליקוגן
חד סוכר ודו סוכר
הקיבה
חומצה המופרשת להרוג חיידקים
באוכל
פפסין
ליפאז
(במידה
חלבונים
שומנים
חלבונים קצרים יותר
שומנים קצרים יותר
קטנה)
עמילן ,גליקוגן
חלבונים
שומנים
גלוקוזים בודדים
חומצות אמיניות
חומצות שומן +גליצרול
המעי הדק
הלבלב מפריש אנזים לתריסריון
מכיס המרה מגיע נוזל המרה
עמילאז
טריפסין
ופפסין
*ליפאז
כבד
נטרול רעלים ,בנייה חוזרת של חלבונים ,שומנים
ופחמימות המתאימות לאדם
* הליפז אינו מופרש מכיס המרה ,אלא רק לאחר שהשומן עובר את הפירוק הראשוני ע"י מיץ
המרה ,מופרש הליפז מהלבלב.
מקורות:
.1ביולוגיה של האדם -עדי מרקוזה-הס ,2002 ,מערכת העיכול.
.2האנציקלופדיה הרפואית החדשה ,כרך מערכת העיכול ,הוצאת ידיעות אחרונות
וספרי חמד.
Slide 6
גוף אחד – מערכות רבות
קיום יום יומי של הגוף
עיכול
נשימה
הובלה
מערכות הגנה
הפרשה
מערכת חיסון
המשכיות
מערכת רביה
תאום ויסות ובקרה
בתוך ובין המערכות
מערכת עצבים מערכה הורמונלית
הגוף פועל כיחידת מבנה אחת ומקיים סביבה
פנימית יציבה -הומיאוסטזיס
עיכול הוא התהליך שבו ממיר הגוף את המזון לאנרגיה ולחומרים הנחוצים לצמיחתו ואחזקתו.
תהליך העיכול הוא מהתהליכים הביולוגיים המרכזיים בגופנו ,ולכן ,למעלה ממחצית איברי הגוף הפנימיים בגופנו שייכים
למערכת העיכול.
הגוף סופג את המרכיבים הכימיים שמהם בנויים החומרים שהוא אוכל ,מאחסן אותם ,ועושה בהם שימוש כחומרי גלם
לשימור ולבנייה של רקמות.
תרומת מערכת העיכול להומיאוסטזיס [הכושר לקיים סביבה פנימית יציבה ושונה מהסביבה החיצונית] היא באספקת חומרי
מזון הנצרכים כל הזמן ע"י תאי הגוף ,בהם מלחים שונים [מינרלים החיוניים בין היתר לפעילות תקינה של אנזימים ,מבנה
של מולקולות אחרות] ומים -מים מהווים 70אחוז ממשקל הגוף והם חשובים שקיומים של תהליכים בתאים וליכולת לווסת
את הלחץ האוסמוטי ,לחץ הדם ואת טמפרטורת הגוף.
מערכת העיכול מבצעת עיבוד כימי :פירוק על ידי אנזימים ,מלחי מרה וחומצות קיבה של המזון למרכיביו הכימיים ,ועיבוד
מכני :ערבוב המזון ,גריסתו ודחיפתו לאורך צינור העיכול ,נעשה על ידי שרירים מהם בנוי צינור העיכול.
לכל בעלי החיים ,גם הלא מפותחים ,יש מערכת עיכול כלשהי.
כל בעלי החיים מפרקים את המזון שהם אוכלים ליחידות קטנות יותר ,מהן יוכלו להפיק אנרגיה
וליצר את החומרים החיוניים לקיומם.
מבנה מערכת העיכול שונה אצל בעלי חיים שונים ,והוא משתנה בהתאם למורכבות התפריט
שלו ומורכבותו כיצור חי.
קיבה
מערכת קיבות
מעי דק
מעי
קיבה
שנייה
ושט
זפק
מעי
לוע
פי הטבעת
ושט
תהליך העיכול אצל הפרה שניזונה
מצמחים ,נעשה בסדרה של קיבות
מחוברות .המזון נכנס לקיבה הראשונה
והגדולה ביותר ,ושם הוא תוסס .החומר
הגס חוזר אל הפה ללעיסה נוספת.
החומר הנלעס נבלע שוב ,מתערבב
בחומר המותסס ואז עובר דרך הקיבות
האחרות.
זפק
פה
לתולעת השלשול מערכת דומה לזו
של בני האדם ולזו של בעלי חיים
גבוהים אחרים .אך בניגוד לאדם,
לתולעת אין שיניים ,לכן בצינור
העיכול שלה יש תא הקרוי "קיבה
שנייה" ,המרסק וטוחן את המזון.
הציפורים מפרקות את המזון רק לאחר
שאחסנו אותו באופן זמני בזפק שלהן
ובקיבתן.
המים!
מים הם מרכיב המזון החשוב ביותר
לגוף ,בלי מים ,אי אפשר לשרוד יותר
מחמישה ימים .מים הם גם החומר
העיקרי בגוף ,וכשני שלישים ממשקל
הגוף הם מים.
פחמימות!
הפחמימות מרכיבות חומרים רבים בגוף אך
תפקידם העיקרי הוא שימושן כמקור אנרגיה
לביצוע תהליכים בגוף .עם הפחמימות נמנים:
סוכר ,עמילן ותאית (סיבים בלתי ניתנים
לעיכול).
מינרלים!
חלבונים!
החלבונים ,שבנויים מחומצות אמיניות ,הם חומרי הבניין
המינרלים נמצאים בכמויות קטנות
העיקריים של הגוף ומהווים 18%ממשקל החומרים
בתאים ובנוזלי הגוף .בטבע ,נמצאים הבונים את התאים והרקמות .קבוצה גדולה של חלבונים
המינרלים בצורת מלחים .המינרלים אחראית להתרחשותם של כל התהליכים הכימיים
החשובים שנמצאים בכמות גדולה
בתאים ,קבוצה זאת נקראת" :אנזימים" .קבוצה נוספת
בגופינו הם :סידן ,זרחן ,מגנזיום,
של חלבונים היא הנוגדנים שמשתתפת בהגנה על הגוף
אשלגן ,נתרן ,כלור וגופרית.
מפגיעתם של גורמים מזיקים החודרים לגוף.
ויטמינים!
הגוף צריך כמויות זעירות של
הויטמינים .הויטמינים הם חומרים
חיוניים לקיומם של תהליכים שונים
בתאים .רובם של הויטמינים לא
מיוצרים בגוף האדם ,ולכן הוא חייב
לקבלם במזונו.
שומנים!
השומנים מהווים מרכיב חשוב במבנה קרום
התא ,והם חיוניים לכל התאים .השומנים הם
גם מקור לאנרגיה והם מהווים חומר בידוד
חשוב השומר על חום הגוף ומגן על רקמות
פנימיות שונות .השומנים הם מולקולות
גדולות המורכבות מ :3-חומצות ,שומן
וגליצרול .השומנים הם חומרי תשמורת ,ועודף
שומנים יוצר מחלות לב וסוכרת.
פה ובלוטות רוק
בכלליות:
האיברים העיקריים במערכת העיכול של האדם – ושט ,קיבה,
לבלב ,מעי ,כבד ,כיס מרה ופי הטבעת.
ושט
המזון נכנס אל הפה ומתקדם במורד דרכי העיכול על ידי גלי
התכווצויות של שרירים (פריסטלטיקה) .עיקרו של תהליך העיכול
שחומרים שונים כמו האנזימים (שמיוצרים על ידי בלוטות הרוק,
הקיבה ,המעי והלבלב) חומצה מלחית (מיוצרת ע"י הקיבה) ומלחי
מרה (המיוצרים ע"י הכבד) מפרקים את המזון ליחידות כימיות
שהגוף יכול לנצל .הפסולת מסולקת ע"י פי הטבעת.
כבד
קיבה
כיס המרה
לבלב
תריסריון
מעי דק
מעי גס
מעי ישר
פי הטבעת
המזון נכנס לפה וכבר מתחיל את תהליך העיכול שבו משולבות פעולות רצוניות :לעיסה ובליעה,
ולא רצוניות :הפרשת רוק המכיל אנזימים .הרוק משמש כממס ,כמרכך וכמחליק המזון ובכך
מסייע ללשון ולשיניים בפעולת הלעיסה והעברת המזון אל הושט .הרטבת המזון חשובה לקליטת
הטעם ע"י תאי חוש הטעם על הלשון .הרוק מכיל בעקר מים ויוני HCO3-השומרים על 7 PHוגם
שני אנזימים – עמילאז (שמפרק עמילן עד לדו סוכר) ,וליזוזים (משמש כקוטל חיידקים המגיעים
עם המזון).
המזון שוהה בפה בין 5-30שניות ,ועובר עיבוד ראשוני ע"י :שיניים ,חניכיים ,לשון ,החך ,בלוטות
הרוק והלסתות ,ולאחר עיבוד זה המזון ממשיך הלאה אל הושט.
הלעיסה והטחינה נעשים לשם הגדלת שטח הפנים.
עיצוב המזון לגוש בגודל המתאים לבליעה נקרא עיכול מכני.
מספרן המלא של השיניים שבאדם מבוגר הוא .32השיניים נחלקות לארבעה
סוגים:
4ניבים :המשמשים לקריעת המזון.
8שיניים חותכות :המשמשות לחיתוך המזון.
8שיניים קדם-טוחנות :המשמשות לגריסת המזון.
12שיניים טוחנות :כוללות ארבע שיני בינה המרסקות את המזון.
את השן מצפה האמייל הקשה [בעקר סידן וזרחן] והוא עלול
להיפגע מעששת – תוצאת פעולתם של חיידקים המייצרים חומצת
חלב בתהליך פירוק הסוכרים בפה המשמשים אותם כמקור
אנרגיה .הרוק מוריד במידה מסוימת את רמת החומציות בעזרת יוני
HCO3הפועלים כמו בסיס והליזוזים שבו מצליח לנטרל חלקמהחיידקים ההרסניים.
בפני האדם נמצאים שלושה זוגות של בלוטות רוק :בלוטות מצד האוזן (פרוטיד) ,הבלוטות התת לסתיות
והבלוטות התת לשוניות .בלוטות הרוק מפרישות אנזימים (=חלבוני פעולה).
כשאנו לועסים ,המזון נרטב על ידי הרוק והופך לעיסה .פעולה זו עוזרת לתהליך לעיסת המזון ובכך גם יותר קל
למזון להגיע לוושט .הרוק מנקה שאריות אוכל שנשארו בפה ועל השיניים ובכך עוזר במניעת הצטברות חיידקים
אשר מזהים רק שני סוגים של אנזימים:
.1עמילז -אשר מפרק עמילן וגליקוגן (פחמימות) שמגיעים מהמזון ומתפרקים לסוכרים פשוטים :דו-סוכרים
וחד-סוכרים (סוכרוזים וגלוקוזים).
.2ליזוזים -מפרק את מעטפת החיידקים המגיעים אל הפה מהאוויר ,ובכך מסנן את הגוף מאנטיגנים מזיקים.
בלוטות מיצד האוזן:
נמצאות בלחיים ,קדמית
לאוזניים .הצינור שלהן
נפתח אל הפה בחלק
הפנימי של הלחיים.
הבלוטות התת
לסתיות:
נמצאות בחלקו האחורי
של הפה ,מתחת ללשון.
הצינורות שלהן נפתחים
מתחת ללשון ,משני צידי
הקפל המרכזי של רירית
הפה.
הבלוטות התת
לשוניות:
נמצאות בקדמת הפה
מתחת ללשון .יש להן
צינורות קטנים ורבים,
שמנקזים את הרוק אל
הפה ,מתחת ללשון.
מכסה הגרון הוא פיסת סחוס דקה שמכוסה הקרום ריר ונמצאת מאחורי שורש הלשון.
בעת בליעת המזון הוא סוגר את הפתח לקנה הנשימה ומשאיר רק את צינור הושט פתוח,
וכל מונע חדירה של מזון אל קנה הנשימה ,דבר אשר גורם להיחנקות.
מכסה הגרון סוגר את פתח הושט ומשאיר פתוח רק את קנה הנשימה בכדי שהאוויר לא
יגיע אל הושט .אם בכל זאת נכנס מזון אל קנה השימה ,קיים רפלקס אשר משחרר את
המזון מקנה הנשימה אל חלל הפה דרך שיעול.
הגרון והלוע משמשים מעבר גם
לאוויר וגם למזון .כאשר המזון
יוצא מהלוע הוא עלול להיכנס
לקנה הנשימה במקום לושט.
כדי למנוע כניסה של מזון אל
קנה הנשימה בעת הבליעה,
מעכב גזע המוח ,באופן זמני,
את הנשימה ,ומעורר סדרה של
תגובות המביאות לסגירת
הקנה .אם ,למרות הכל חודר
אוכל לקנה ,מופעל רפלקס
השיעול .רפלקס זה מחזיר מיד
את האוכל אל הפה ומונע חנק.
תפקיד צינור הושט הוא להעביר את המזון לקיבה .לאחר הלעיסה והגריסה,
הלשון דוחפת את המזון במורד הלוע ,אל אחורי הפה ,ודרך הלוע המזון
מגיע אל פתח הושט ,שם כיסוי הגרון מכסה את קנה הנשימה על מנת
למנוע חדירה של מזון לקנה הנשימה (דבר אשר גורם להיחנקות) והמזון
מחליק אל פתח הושט .כאן מתחילה הפריסטלטיקה (= ניע שרירים.
התכווצות ודחיפה של המזון על ידי שרירי צינור הושט .השרירים מתכווצים
ומתרפים בגל מתואם ובצורה מעגלית .הפריסטלטיקה אינה חד כיוונית).
אורכו של הושט הוא 23-25ס"מ .צינור הושט בנוי משתי מערכות של
שרירים :רצוניות ובלתי ורצוניות .כשהמזון בפה ,שרירי הושט רפויים ,אך
כשהמזון נכנס לוושט -השרירים מתחילים לנוע בתנועה גלית ,פריסטלטית,
לכיוון פי הקיבה .על פעולה זו שולטים עצבים ממערכת העצבים המרכזית
וממערכת העצבים של המעי .גלי הפריסטלטיקה נעים לאורך הושט
במהירות של 2.5-5ס"מ בשנייה .הושט מגיע אל הקיבה.
http://hopkins-gi.org/multimedia/database/intro_250_Swallow.swf
תהליך בליעת המזון.
הקיבה היא שק שרירי .כאשר היא ריקה ,הנפח שלה הוא 50סמ"ק .כאשר היא מלאה נפחה יכול להגיע עד כ 1500 -סמ"ק .המזון שוהה
בקיבה שעתיים עד 6שעות (תלוי במזון ובאיכותו).
בקיבה מתבצעות שתי צורות עיכול במקביל -פעולה מכאנית :בתוך דפנות הקיבה ,קיימות שלוש שכבות שרירים .שרירים אלו מתכווצים
בתנועות איטיות אך נימצרות וכל המזון מתערבל עם מיצי הקיבה(-פריסטלטיקה) ,ופעולה כימית :בדופן הפנימית של הקיבה ,ברירית,
ישנם תאים אשר מפרישים לחלל הקיבה את "מיץ הקיבה" -חומצה מלחית ,ותאים אחרים שמפרישים פפסין (אנזימי עיכול).
בקיבה מתערבב המזון ע"י פעולת שרירי דופן הקיבה .מתוך תאים מסוימים מופרש חומצת HCLואנזימים .בקיבה נספג חלק גדול
מויטמין 12Bוחומרים מסוימים כגון סוכרים ואלכוהול ,הישר אל זרם הדם.
האנזימים הפעולים בקיבה הם:
•פפסינוגן – אינו אנזים פעיל ,אך כאשר הוא נפגש עם החומצה הכלורית ( (HCLהוא הופך להיות אנזים פעיל הנקרא פפסין .הפפסין
מפרק חלבונים לחומצת אמיניות בודדות.
•ליפז – מפרק שומנים לחומצות שומן וגליצרול.
החומצות בקיבה הופכות את הקיבה לסביבה חומצית מאוד ( .)2-1 PHחיידקים מתים בסביבה כזו ,וזו היא שיטת הניקוי של מערכת
העיכול על מנת למנוע זיהום.
לקיבה מופרש הורמון גסטרין הגורם להגברת הפרשת HCLופפסינוגן.
דופן הקיבה מוגנת מפני החומצה המלחית והאנזים המפרק פפסין ,ע"י הפרשת נוזל רירי
שה PHשלו מעט בסיסי [יוני .] HCO3-פגיעה בהגנה זו עלולה לגרום לכיב קיבה [אולקוס].
היום סוברים שזוהי מחלה זיהומית שהגורם לה הוא החיידק pylori Helicobacter.
כיב קיבה (אולקוס) הוא פצע המתפתח בדרך כלל בקיבה או בתריסריון .הכיב נגרם עקב תהליך של איכול רפידת הקיבה או
התריסריון על ידי חומצות הקיבה (ובראשן חומצת מימן כלורי) ומיצי העיכול.
האוסטרלים בארי ג'יי' מרשל ורובין ווארן זכו בפרס נובל לפיזיולוגיה ורפואה לשנת 2005על כך שהראו כי חיידק הוא למעשה
האחראי לאולקוס הגורם לכאבי הבטן העזים אצל רוב האנשים הסובלים מהמחלה ולא מתח וסגנון חיים כפי שחשבו עד כה.
ווארן ,בן ,68פתולוג מאוסטרליה ,גילה מושבות של חיידקים בחלק התחתון של הקיבה בכ 50%-מהחולים מהם נלקחו ביופסיות.
הוא למעשה הביא לתגלית הקריטית כי סימנים לדלקת נמצאו תמיד בקרום הקיבה בקרבת האזור המאוכלס בחיידקים.
מרשל ,בן ,54התעניין בממצאיו של ווארן ויחד ביצעו מחקר בביופסיות שנלקחו מחולים .לאחר מספר ניסיונות ,הצליח מרשל
לטפח סוגים של חיידקים שעד כה לא היו ידועים ומאוחר יותר זכו לשם הליקובקטור פילורי ,יחד הם גילו ,כי האורגניזם היה נוכח
כמעט בכל החולים שסבלו מדלקת הקיבה ,כיב בתריסריון או אולקוס בקיבה.
הודות לגילוי החדשני שנעשה על-ידי מרשל ווארן ,מחלת האולקוס אינה כרונית יותר ,אלא מחלה שניתן לרפא על-ידי טיפול קצר
באנטיביוטיקה ותרופות המדכאות הפרשות חומצה!
בכתב הזכיה לפרס נובל נאמר ,שהרופאים מקבלים את ההוקרה על גילוי חידק ההליקובקטר פילורי - Helicobacter pylori -
בשנת ,1982והוכחת חשיבותו כגורם לדלקת הקיבה -גסטריטיס ולכיב קיבה – אולקוס.
ההידבקות מתרחשת ככל הנראה בגיל צעיר מאוד והחיידק נשאר במערכת העיכול
לכל החיים ,ובמרבית בני האדם הוא אינו גורם לכל סימפטום .ואולם הוא עלול
לעודד יצירת כיב קיבה אצל 15%-10%מהנגועים.
החיידק שגילו המדענים גורם ליותר מ 90%-מהכיבים בתריסריון ול 80%-מהכיבים
בקיבה .כשני שלישים מאוכלוסיית העולם נגועים בחיידק ,אך רובם לא סובלים
מתסמינים כלשהם .עם זאת ,החיידק עלול להביא להתפתחות סרטן הקיבה ,שהוא
הסרטן השני בקטלניותו .לכן ,חיידק זה מוגדר כחיידק מסרטן!
HPנצמדים אל תא אפיתל מהקיבה בתרבית רקמה
HPשורדים בתנאי ה PHהשוררים בקיבה
הודות לפעילות האנזים אוריאז
היום ההתייחסות את אולקוס היא כאל מחלה זיהומית.
הטיפול המקובל היום ב HPהוא בתרופות :מוקסיפן
וקלריטרומיצין,וחמרים המורידים רמת חומציות כמו לוסק
.Losecה Losec -מעכב את פעילות משאבות המימן בממברנת
התאים הפריאתליים המפרישים HClבקיבה .באופן זה
מופחת הכאב והנזק לדופן הקיבה באזורים המודלקים עקב
הזיהום בהליקובקטר.
מן הקיבה עובר המזון אל המעי הדק שהוא צינור מפותל שאורכו שבעה מטרים.
במעי הדק עובר המזון פירוק נוסף ,ותוצרי הפירוק נספגים בזרם הדם.
למעי הדק שני תפקידים עיקריים:
.1
פירוק חומרי המזון השונים :פחמימות לחד-סוכרים ,שומנים לחומצות שומן ,חלבונים לחומצות אמיניות.
.2
תוצרי הפירוק ,מולקולות קטנות ,חודרות דרך תאי המעי אל כלי הדם הרבים העוטפים את צינור העיכול מבחוץ,
ועברים אל מחזור הדם.
חלקו הראשון של המעי הדק קרוי תריסריון ,ואורכו כ 30 -סנטימטר .התריסריון קולט את הפרשות הכבד והלבלב.
ה PHהשורר במעי הוא בסיסי ולכן הפפסין המגיע עם בליל המזון מהקיבה ,מפסיק את פעילותו במעי.
קטע מעי דק עטוף בקרום הצפק -הוא עשיר בכלי
דם ולימפה ומספק לשרירים ולרקמות המעי את
התרכובות הדרושות וקולט ממנו את המזון
המעוכל .יש בו רשת עצבים המעצבבים את שרירי
דופן המעי.
מבנה דופן המעי הדק
דופן המעי בנוי מסיסים = בליטות מיקרוסקופיות באורך של כ 1-מיקרון ,אליהן חודרים נימי דם ולימפה ומאפשרים ספיגה
יעילה (הגדלת שטח פנים) של תוצרי פירוק המזון.
על הסיסים יש שיכבה של תאי אפיתל להגנה עדינה מפני חומצות שמגיעות מהקיבה .ברך כלל תאי אפיתל מפרישים ריר
ששומר על התאים מפני החומצות ,אבל לפעמים יש תקלה והחומצות פוגעות בתאים ועושות פצע שיכול לדמם = אולקוס.
בגלל הסיסים ,שטח הפנים במעי בוגר מגיע ל 500מטר מרובע .במעי יש עיכול מכני ע"י ערבול וערבוב של המזון ועל ידי כך,
יותר מזון נפגש עם יותר אנזימים ויותר מזון נעכל.
קיפולי רירית המעי הדק
פירוק המזון המעוכל למחצה שמגיע מן הקיבה נעשה במעי הדק בעזרת חומרים המופרשים מן
הלבלב ,מן הכבד (באמצעות כיס המרה) ומתאי דופן המעי.
האנזימים שמזרזים את פירוק המזון במעי פועלים בסביבה בסיסית בלבד ( PHגבוה).
פירוק הפחמימות:
פירוק החלבונים:
מערכת העיכול של האדם אינה מסוגלת לעכל את כל סוגי
הפחמימות .פחמימות מורכבות אחדות כמו תאית ,אינן מתעכלות
בכלל .שכן האדם אינו מיצר אנזימים היכולים לפרקם לסוכרים
פשוטים .לעומת זאת ,הסוכר המורכב מעמילן מפורק בקלות בעזרת
אנזימים שמיוצרים בלבלב – התהליך מצוין בתרשים:
פירוק החלבון מתחיל בקיבה וממשיך במעי הדק .החלבון
מפורק קודם לשרשראות של חומצות אמינו הנקראות
פפטידים ,ואחר כך לחומצות אמינו יחידות .הלבלב מפריש
את האנזימים מפרקי החלבון.
ספיגת תוצרי
הפחמימות:
סוכרים פשוטים עוברים
דרך דפנות המעי הריק
ונספגים בזרם הדם .הדם
מסיע את הסוכרים אל
הכבד והכבד הופך אותם
לרב סוכר שנקרא גליקוגן.
מאגר הפחמימות מאוכסן
בגוף בצורת החומר גליקוגן.
ספיגת תוצרי החלבון:
רוב החלבונים מפורקים ונספגים
בחלקו הראשון של המעי הריק.
חומצות האמינו שנספגו עוברות
ישירות לזרם הדם הנושא אותם
דרך הכבד אל הרקמות שזקוקות
להם .חומצות אמינו אחדות
משמשות כאבני הבניין של
חומרים חדשים החיוניים לצמיחה
ולתיקון רקמות ,ואחרות מספקות
אנרגיה.
פירוק השומן:
ספיגת מינרלים ומלחים:
המרה המיוצרת בכבד והמאוחסנת בכיס
המרה ,מסייעת בפירוק השומן במעי הדק.
מלחים מן המרה מפרקים את טיפות השומן
העבות לטיפות שומן דקיקות יותר .פעולה זו
מגדילה את שטח פני הטיפות ומזרזת את
עיכול השומן ע"י אנזים הלבלב מפרק השומן
שנקרא ליפאז .הליפאז מפרק את השומן
לגליצרול ולחומצות שומן.
מינרלים כמו נתרן ,אשלגן וברזל ומלחים כמו
מגנזים ,כלוריד וחומרים אחרים חייבים לעבור מן
המעי הדק ישירות לזרם הדם ,נשמרות רמות
תקינות ומאוזנות שלהם בגוף.
ספיגת ויטמינים:
ויטמינים מסיסי שומן ( )K,E,D,Aוויטמינים
מסיסי מים ( )C,Bנספגים במעי הדק.
ויטמין 12Bנספג במעי העקום (חלק מהמעי
הדק) ,שלא כמו ויטמינים אחרים ,ויטמין זה
חייב להתקשר לחומר מיוחד המופרש מן
הקיבה לפני שהוא נספג – חומר זה נקרא
"גורם אינטרינזי".
ספיגת השומן:
ספיגת השומן מהירה ושלמה בד"כ ולכן
הצואה כמעט ואינה מכילה שומן .ספיגת
השומן מתרחשת בעיקר במעי הריק.
כדוריות השומן הזעירות אינן עוברות
ישירות אל זרם הדם או הכבד ,אלא
עוברות קודם לכן בצינוריות הלימפה.
צינוריות אלו מתאחדות לתעלות לימפה
רחבות יותר ואלו מתרוקנות בזרם הדם
ומאפשרות לשומן לזרום בגוף .רוב
השומן מועבר לכבד להמשך עיבודו,
השאר מאוחסן בגוף – בתאי השומן.
http://www.wiley.com/legacy/college/boyer/0470003790/
animations/fatty_acid_metabolism/fatty_acid_metabolism.htm
אנימציה :פירוק שומן בעזרת מלחי מרה.
הכבד ,הלבלב וכיס המרה קשורים בקשר הדוק עם צינור העיכול מבחינה תפקודית ,אף כי אינם מהווים חלק
ממנו .לכל אחד מהם תפקיד חיוני בעיכול המזון ובניצול מרכיבי המזון.
הכבד הוא האיבר הפנימי הכבד ביותר בגוף ומשקלו 1.5ק"ג .הכבד הוא איבר חיוני לחיים.
הכבד עשוי מיליוני תאים הקרויים הפטוציטים ,תאי כבד .לתאים אל יותר מ 500-תפקידים שונים ,בהם אחסון מרכיבי המזון; פירוק תרופות
וסמים ,רעלים ותוצרי פסולת; ותהליכי המרה כימיים שונים .לתאי הכבד יכולת מסוימת של התחדשות – רגנרציה ,תכונה הנחשבת לקדומה וכזו
שנעלמה באורגניזמים המפותחים.
הכבד הוא מעין מפעל שמעבד ומסנן את הכימיקלים בגוף.
תהליכי השינוי העיקריים שעוברים חומרי המזון בכבד [חילוף חמרים]:
מחומצות אמיניות נבנים חלבונים ,כמו חלבוני פלסמה [אלבומין] וגם פקטורי קרישה וחלבוני מערכת הקרישה – פיברינוגן ,פרותרומבין.
מהגלוקוז נבנה גליקוגן (רב סוכר המשמש כחומר תשמורת) נאגר בכבד ובשרירים .הגלוקוז בשיתוף עם פחמימות
אחרות משמש לבניית שומנים .תהליך זה מסייע בשמירה על רמה יציבה של גלוקוז בדם .
http://www.hopkins-gi.org/multimedia/database/intro_340_CHC-05.swf
תצוגה של הכבד ,הלבלב וכיס המרה.
קיבה
צינור הכבד השמאלי
צינור הכבד הימני
כיס המרה
עורק הכבד
קרוב ל 80%-מאספקת הדם אל
הכבד מגיעה מוריד השער .וריד זה
נושא אל הכבד כמעט את כל הדם
היוצא ממערכת העיכול והמכיל את
המזון המפורק שנספג מן המעי.
בתוך הכבד מתפצל וריד השער
לסעיפים רבים ,כך שתאי הכבד
יוכלו למצות מן הדם את המזון
המפורק ולעבד אותו
כיס המרה הוא שקיק דמוי אגס הממוקם בחלקו התחתון של הכבד .כיס המרה מאחסן
ומרכז את המרה עד שהורמון ,המיוצר במעי הדק ,מעורר את הכיס להתכווץ ,ולשחר את
המרה אל התריסריון.
הרכב המרה:
הכבד מייצר כליטר מרה בכל יום 97% .מן המרה הם מים ,האחוזים הנותרים הם מלחי
מרה וחומרי צבע מן הכבד .למלחי המרה תפקיד מרכזי בעיכול שומנים .צבעי המרה הם
מוצרי פסולת .העיקרי שבהם הוא בילירובין ,שצבעו צהוב ,והוא נוצר מההמוגלובין שבתאי
הדם האדומים ,לאחר פירוקם בטחול.
כיס מרה
צינור
המרה
צינור הלבלב
[פנקריאס]
http://www.uclan.ac.uk/facs/health/nursing/sonic/scenarios/livjmanim/biliary_tract.html
פעילות כיס המרה
הלבלב מייצר ומפריש חומרים הנחוצים לעיכול .חומרים אלה הם אנזימי עיכול שמפרקים חלבונים ,פחמימות
ושומנים ,וכן נתרן ביקרבונט ( ,)NaHCO3שתפקידו לסתור את חומצת הקיבה.
כל החומרים הללו עוברים לאורך צינור הלבלב אל התריסריון .הלבלב מפריש גם את ההורמונים אינסולין ,גלוקוגן
וסומטוסטטין ,ישירות אל זרם הדם .שלושה הורמונים אלה יחד מווסתים את רמת הסוכר בדם .הורמונים אלה
מופרשים מהלבלב ישירות לדם .ויסות רמת הסוכר הוא תפקידו העיקרי של הלבלב.
ויסות הורמונלי של הפרשת חומרי (מיץ) הלבלב:
הפרשת מיץ הלבלב (נתרן ביקרבונט+אנזימים) אל התריסריון מווסתת ע"י שני
הורמונים:
.1
.2
.3
.4
.5
.6
.7
סקרטין וכולציסטוקינין (.)CCK
הסקרטין מופרש מתאים בדופן התריסריון בתגובה למגע עם בליל המזון
שמגיע מהקיבה.
החומצי
הסקרטין גורם להפרשת הביקרבונט מהלבלב.
הביקרבונט בעל PHבסיסי מנטרל את החומציות בתריסריון.
הפסקת ההפרשה של סקרטין (כי הסביבה כבר לא חומצית) = .משוב שלילי.
גם ה CCK -מופרש מהתריסריון בתגובה להגעת המזון.
הוא מזרז את ההפרשה של-
אנזימי עיכול מהלבלבמיץ המרה מכיס המרה (מזרז את תחילתו של תהליך פירוק השומנים.גם בלבלב ,כמו בקיבה ,גירויי החושים מביאים להפרשה מוגברת של אנזימי
עיכול והנתרן ביקרבונט.
תאים המפרישים מיץ קיבה
מיץ קיבה חומצי
PH=2
פפטידים
גסטרין חוזר אל הקיבה
הפרשה מוגברת של
הורמון הגסטרין אל הדם
תאים מפרישים
זרם
הדם
מערכת העצבים המרכזית
מחשבה על מזון,
גירוי החושים-
ראייה ,טעם ,ריח
כבר בתחילת הגעת המזון לפה מתחילה הפרשה
של מיץ קיבה ,כך שברגע שהמזון מגיע לקיבה
מתחיל מיד פירוק של חלבונים לפפטידים .נוכחות
של פפטידים גורמת להפרשה מוגברת של
ההורמון גסטרין אל זרם הדם ובחזרה לקיבה והוא
מזרז את ההפרשה של מיץ הקיבה.
מחשבה על מזון או גירוי חושים (טעם ,ריח ,ראייה)
מעוררים דחפים עצביים העוברים מהמוח לקיבה.
אלה גורמים להפרשת ההורמון גסטרין ומיץ קיבה.
נוכחות מיץ הקיבה יוצרת סביבה חומצית מאוד
(מתחת ל )PH=2 -וזה גורם להפסקת ההפרשה
של הגסטרין ובעקבותיה להפסקת ההפרשה של
מיץ הקיבה.
לכן אפשר לומר שהפרשת הגסטרין ומיץ הקיבה
מפוקחת ע"י משוב חיובי ושלילי:
משוב חיובי :נוכחות פפטידים
גירויים
הפרשת גסטרין
+מיץ קיבה
משוב שלילי PH :חומצי
הפסקת ההפרשה
של גסטרין ומיץ
הקיבה.
כאשר נכנסים שיירי המזון אל החלק האחרון של צינור העיכול ,נפסקת ספיגת מרכיבי המזון ,כגון
גלוקוז וחומצות אמינו ,במחזור הדם .בהדרגה מקבלים שיירי העיכול את צורתם הסופית ,והם
נשארים במעי הגס עד להפרשתם מן החלחולת דרך פי הטבעת.
תפקידו העיקרי של המעי הגס הוא הפרשת השאריות שמייצרת מערכת העיכול (צואה) .כליטר וחצי מתוכנו הנוזלי של המעי ,נכנס מדי
יום אל המעי הגס ,אך רק חלק קטן הן שאריות מזון .העיסה העוברת אל המעי הגס מורכבת ממים ,שאריות מינרלים ,מיליונים של
חיידקים ,מתאים מתים שמתקלפים מצפוי צינור העיכול ,מהפרשת ריר מן הקצה התחתון של המעי העקום (חלק מהמעי הדק) וכן
מתאית (רב סוכר) שאינה ניתנת לעיכול.
המעי הגס אינו מפריש אנזימים ,אך הוא מייצר ריר המשמש כחומר סיכה ומקל על תנועת הצואה .המעי הגס סופג מים מהחומר
הצואתי והופך אותו מנוזל למוצק .הוא סופג כליטר וחצי מים ביום.
חומרים שלא עוכלו עד הסוף מגיעים אל המעי הגס עם מעט מן האנזימים מהמעי הדק ושם נשלם עיכולם.
כיצד מניע המעי הגס את הצואה?
תנועה זו סוחטת את הצואה מטה ,לתוך
החלק התחתון של המעי והחלחולת ,אל
עבר תעלת פי הטבעת.
תנועת דחיפה ,פועלת במקביל
לתנועה המקטעית ,על מנת לקדם
את הצואה לכיוון החלחולת.
התכווצויות בקטעים של המעי הגס,
פעם בחצי שעה ,מערבבות וטוחנות
את הצואה.
השדרה במוח
חתך במוח חתך
השדרה
עצב תחושתי
התנועה המסיבית של הצואה מן המעי אל
החלחולת ,מותחת את קירות החלחולת.
מתיחה זו היא הגירוי הנורמלי שאנו חווים
כצורך להטיל צואה .אנו יכולים להחליט
אם להתעלם מהרפלקס ולסגור באופן
רצוני את פי הטבעת ,או להטיל צואה.
עצב תחושתי
עצב תנועתי
רצוני
עצב תנועתי רצוני
לחץ הצואה על דופנות החלחולת יוצר גירוי של עצב תחושתי
המגיע אל מוח השדרה – משם בקשת רפלקס חוזרת תגובה
עצבית בעצב תנועתי לא רצוני ,הגורמת לתנועת החלחולת
ולהרפיית שרירי הסוגר הפנימי .הסוגר החיצוני מקבל עצבוב
ממערכת העצבים הרצונית – כל אלה מאפשרים את
הפרשת הצואה מחוץ לגוף.
החלק במערכת העיכול
האנזים
הסובסטרט (עליו
התוצר
פועל האנזים)
פה
עמילאז
עמילן וגליקוגן
חד סוכר ודו סוכר
הקיבה
חומצה המופרשת להרוג חיידקים
באוכל
פפסין
ליפאז
(במידה
חלבונים
שומנים
חלבונים קצרים יותר
שומנים קצרים יותר
קטנה)
עמילן ,גליקוגן
חלבונים
שומנים
גלוקוזים בודדים
חומצות אמיניות
חומצות שומן +גליצרול
המעי הדק
הלבלב מפריש אנזים לתריסריון
מכיס המרה מגיע נוזל המרה
עמילאז
טריפסין
ופפסין
*ליפאז
כבד
נטרול רעלים ,בנייה חוזרת של חלבונים ,שומנים
ופחמימות המתאימות לאדם
* הליפז אינו מופרש מכיס המרה ,אלא רק לאחר שהשומן עובר את הפירוק הראשוני ע"י מיץ
המרה ,מופרש הליפז מהלבלב.
מקורות:
.1ביולוגיה של האדם -עדי מרקוזה-הס ,2002 ,מערכת העיכול.
.2האנציקלופדיה הרפואית החדשה ,כרך מערכת העיכול ,הוצאת ידיעות אחרונות
וספרי חמד.
Slide 7
גוף אחד – מערכות רבות
קיום יום יומי של הגוף
עיכול
נשימה
הובלה
מערכות הגנה
הפרשה
מערכת חיסון
המשכיות
מערכת רביה
תאום ויסות ובקרה
בתוך ובין המערכות
מערכת עצבים מערכה הורמונלית
הגוף פועל כיחידת מבנה אחת ומקיים סביבה
פנימית יציבה -הומיאוסטזיס
עיכול הוא התהליך שבו ממיר הגוף את המזון לאנרגיה ולחומרים הנחוצים לצמיחתו ואחזקתו.
תהליך העיכול הוא מהתהליכים הביולוגיים המרכזיים בגופנו ,ולכן ,למעלה ממחצית איברי הגוף הפנימיים בגופנו שייכים
למערכת העיכול.
הגוף סופג את המרכיבים הכימיים שמהם בנויים החומרים שהוא אוכל ,מאחסן אותם ,ועושה בהם שימוש כחומרי גלם
לשימור ולבנייה של רקמות.
תרומת מערכת העיכול להומיאוסטזיס [הכושר לקיים סביבה פנימית יציבה ושונה מהסביבה החיצונית] היא באספקת חומרי
מזון הנצרכים כל הזמן ע"י תאי הגוף ,בהם מלחים שונים [מינרלים החיוניים בין היתר לפעילות תקינה של אנזימים ,מבנה
של מולקולות אחרות] ומים -מים מהווים 70אחוז ממשקל הגוף והם חשובים שקיומים של תהליכים בתאים וליכולת לווסת
את הלחץ האוסמוטי ,לחץ הדם ואת טמפרטורת הגוף.
מערכת העיכול מבצעת עיבוד כימי :פירוק על ידי אנזימים ,מלחי מרה וחומצות קיבה של המזון למרכיביו הכימיים ,ועיבוד
מכני :ערבוב המזון ,גריסתו ודחיפתו לאורך צינור העיכול ,נעשה על ידי שרירים מהם בנוי צינור העיכול.
לכל בעלי החיים ,גם הלא מפותחים ,יש מערכת עיכול כלשהי.
כל בעלי החיים מפרקים את המזון שהם אוכלים ליחידות קטנות יותר ,מהן יוכלו להפיק אנרגיה
וליצר את החומרים החיוניים לקיומם.
מבנה מערכת העיכול שונה אצל בעלי חיים שונים ,והוא משתנה בהתאם למורכבות התפריט
שלו ומורכבותו כיצור חי.
קיבה
מערכת קיבות
מעי דק
מעי
קיבה
שנייה
ושט
זפק
מעי
לוע
פי הטבעת
ושט
תהליך העיכול אצל הפרה שניזונה
מצמחים ,נעשה בסדרה של קיבות
מחוברות .המזון נכנס לקיבה הראשונה
והגדולה ביותר ,ושם הוא תוסס .החומר
הגס חוזר אל הפה ללעיסה נוספת.
החומר הנלעס נבלע שוב ,מתערבב
בחומר המותסס ואז עובר דרך הקיבות
האחרות.
זפק
פה
לתולעת השלשול מערכת דומה לזו
של בני האדם ולזו של בעלי חיים
גבוהים אחרים .אך בניגוד לאדם,
לתולעת אין שיניים ,לכן בצינור
העיכול שלה יש תא הקרוי "קיבה
שנייה" ,המרסק וטוחן את המזון.
הציפורים מפרקות את המזון רק לאחר
שאחסנו אותו באופן זמני בזפק שלהן
ובקיבתן.
המים!
מים הם מרכיב המזון החשוב ביותר
לגוף ,בלי מים ,אי אפשר לשרוד יותר
מחמישה ימים .מים הם גם החומר
העיקרי בגוף ,וכשני שלישים ממשקל
הגוף הם מים.
פחמימות!
הפחמימות מרכיבות חומרים רבים בגוף אך
תפקידם העיקרי הוא שימושן כמקור אנרגיה
לביצוע תהליכים בגוף .עם הפחמימות נמנים:
סוכר ,עמילן ותאית (סיבים בלתי ניתנים
לעיכול).
מינרלים!
חלבונים!
החלבונים ,שבנויים מחומצות אמיניות ,הם חומרי הבניין
המינרלים נמצאים בכמויות קטנות
העיקריים של הגוף ומהווים 18%ממשקל החומרים
בתאים ובנוזלי הגוף .בטבע ,נמצאים הבונים את התאים והרקמות .קבוצה גדולה של חלבונים
המינרלים בצורת מלחים .המינרלים אחראית להתרחשותם של כל התהליכים הכימיים
החשובים שנמצאים בכמות גדולה
בתאים ,קבוצה זאת נקראת" :אנזימים" .קבוצה נוספת
בגופינו הם :סידן ,זרחן ,מגנזיום,
של חלבונים היא הנוגדנים שמשתתפת בהגנה על הגוף
אשלגן ,נתרן ,כלור וגופרית.
מפגיעתם של גורמים מזיקים החודרים לגוף.
ויטמינים!
הגוף צריך כמויות זעירות של
הויטמינים .הויטמינים הם חומרים
חיוניים לקיומם של תהליכים שונים
בתאים .רובם של הויטמינים לא
מיוצרים בגוף האדם ,ולכן הוא חייב
לקבלם במזונו.
שומנים!
השומנים מהווים מרכיב חשוב במבנה קרום
התא ,והם חיוניים לכל התאים .השומנים הם
גם מקור לאנרגיה והם מהווים חומר בידוד
חשוב השומר על חום הגוף ומגן על רקמות
פנימיות שונות .השומנים הם מולקולות
גדולות המורכבות מ :3-חומצות ,שומן
וגליצרול .השומנים הם חומרי תשמורת ,ועודף
שומנים יוצר מחלות לב וסוכרת.
פה ובלוטות רוק
בכלליות:
האיברים העיקריים במערכת העיכול של האדם – ושט ,קיבה,
לבלב ,מעי ,כבד ,כיס מרה ופי הטבעת.
ושט
המזון נכנס אל הפה ומתקדם במורד דרכי העיכול על ידי גלי
התכווצויות של שרירים (פריסטלטיקה) .עיקרו של תהליך העיכול
שחומרים שונים כמו האנזימים (שמיוצרים על ידי בלוטות הרוק,
הקיבה ,המעי והלבלב) חומצה מלחית (מיוצרת ע"י הקיבה) ומלחי
מרה (המיוצרים ע"י הכבד) מפרקים את המזון ליחידות כימיות
שהגוף יכול לנצל .הפסולת מסולקת ע"י פי הטבעת.
כבד
קיבה
כיס המרה
לבלב
תריסריון
מעי דק
מעי גס
מעי ישר
פי הטבעת
המזון נכנס לפה וכבר מתחיל את תהליך העיכול שבו משולבות פעולות רצוניות :לעיסה ובליעה,
ולא רצוניות :הפרשת רוק המכיל אנזימים .הרוק משמש כממס ,כמרכך וכמחליק המזון ובכך
מסייע ללשון ולשיניים בפעולת הלעיסה והעברת המזון אל הושט .הרטבת המזון חשובה לקליטת
הטעם ע"י תאי חוש הטעם על הלשון .הרוק מכיל בעקר מים ויוני HCO3-השומרים על 7 PHוגם
שני אנזימים – עמילאז (שמפרק עמילן עד לדו סוכר) ,וליזוזים (משמש כקוטל חיידקים המגיעים
עם המזון).
המזון שוהה בפה בין 5-30שניות ,ועובר עיבוד ראשוני ע"י :שיניים ,חניכיים ,לשון ,החך ,בלוטות
הרוק והלסתות ,ולאחר עיבוד זה המזון ממשיך הלאה אל הושט.
הלעיסה והטחינה נעשים לשם הגדלת שטח הפנים.
עיצוב המזון לגוש בגודל המתאים לבליעה נקרא עיכול מכני.
מספרן המלא של השיניים שבאדם מבוגר הוא .32השיניים נחלקות לארבעה
סוגים:
4ניבים :המשמשים לקריעת המזון.
8שיניים חותכות :המשמשות לחיתוך המזון.
8שיניים קדם-טוחנות :המשמשות לגריסת המזון.
12שיניים טוחנות :כוללות ארבע שיני בינה המרסקות את המזון.
את השן מצפה האמייל הקשה [בעקר סידן וזרחן] והוא עלול
להיפגע מעששת – תוצאת פעולתם של חיידקים המייצרים חומצת
חלב בתהליך פירוק הסוכרים בפה המשמשים אותם כמקור
אנרגיה .הרוק מוריד במידה מסוימת את רמת החומציות בעזרת יוני
HCO3הפועלים כמו בסיס והליזוזים שבו מצליח לנטרל חלקמהחיידקים ההרסניים.
בפני האדם נמצאים שלושה זוגות של בלוטות רוק :בלוטות מצד האוזן (פרוטיד) ,הבלוטות התת לסתיות
והבלוטות התת לשוניות .בלוטות הרוק מפרישות אנזימים (=חלבוני פעולה).
כשאנו לועסים ,המזון נרטב על ידי הרוק והופך לעיסה .פעולה זו עוזרת לתהליך לעיסת המזון ובכך גם יותר קל
למזון להגיע לוושט .הרוק מנקה שאריות אוכל שנשארו בפה ועל השיניים ובכך עוזר במניעת הצטברות חיידקים
אשר מזהים רק שני סוגים של אנזימים:
.1עמילז -אשר מפרק עמילן וגליקוגן (פחמימות) שמגיעים מהמזון ומתפרקים לסוכרים פשוטים :דו-סוכרים
וחד-סוכרים (סוכרוזים וגלוקוזים).
.2ליזוזים -מפרק את מעטפת החיידקים המגיעים אל הפה מהאוויר ,ובכך מסנן את הגוף מאנטיגנים מזיקים.
בלוטות מיצד האוזן:
נמצאות בלחיים ,קדמית
לאוזניים .הצינור שלהן
נפתח אל הפה בחלק
הפנימי של הלחיים.
הבלוטות התת
לסתיות:
נמצאות בחלקו האחורי
של הפה ,מתחת ללשון.
הצינורות שלהן נפתחים
מתחת ללשון ,משני צידי
הקפל המרכזי של רירית
הפה.
הבלוטות התת
לשוניות:
נמצאות בקדמת הפה
מתחת ללשון .יש להן
צינורות קטנים ורבים,
שמנקזים את הרוק אל
הפה ,מתחת ללשון.
מכסה הגרון הוא פיסת סחוס דקה שמכוסה הקרום ריר ונמצאת מאחורי שורש הלשון.
בעת בליעת המזון הוא סוגר את הפתח לקנה הנשימה ומשאיר רק את צינור הושט פתוח,
וכל מונע חדירה של מזון אל קנה הנשימה ,דבר אשר גורם להיחנקות.
מכסה הגרון סוגר את פתח הושט ומשאיר פתוח רק את קנה הנשימה בכדי שהאוויר לא
יגיע אל הושט .אם בכל זאת נכנס מזון אל קנה השימה ,קיים רפלקס אשר משחרר את
המזון מקנה הנשימה אל חלל הפה דרך שיעול.
הגרון והלוע משמשים מעבר גם
לאוויר וגם למזון .כאשר המזון
יוצא מהלוע הוא עלול להיכנס
לקנה הנשימה במקום לושט.
כדי למנוע כניסה של מזון אל
קנה הנשימה בעת הבליעה,
מעכב גזע המוח ,באופן זמני,
את הנשימה ,ומעורר סדרה של
תגובות המביאות לסגירת
הקנה .אם ,למרות הכל חודר
אוכל לקנה ,מופעל רפלקס
השיעול .רפלקס זה מחזיר מיד
את האוכל אל הפה ומונע חנק.
תפקיד צינור הושט הוא להעביר את המזון לקיבה .לאחר הלעיסה והגריסה,
הלשון דוחפת את המזון במורד הלוע ,אל אחורי הפה ,ודרך הלוע המזון
מגיע אל פתח הושט ,שם כיסוי הגרון מכסה את קנה הנשימה על מנת
למנוע חדירה של מזון לקנה הנשימה (דבר אשר גורם להיחנקות) והמזון
מחליק אל פתח הושט .כאן מתחילה הפריסטלטיקה (= ניע שרירים.
התכווצות ודחיפה של המזון על ידי שרירי צינור הושט .השרירים מתכווצים
ומתרפים בגל מתואם ובצורה מעגלית .הפריסטלטיקה אינה חד כיוונית).
אורכו של הושט הוא 23-25ס"מ .צינור הושט בנוי משתי מערכות של
שרירים :רצוניות ובלתי ורצוניות .כשהמזון בפה ,שרירי הושט רפויים ,אך
כשהמזון נכנס לוושט -השרירים מתחילים לנוע בתנועה גלית ,פריסטלטית,
לכיוון פי הקיבה .על פעולה זו שולטים עצבים ממערכת העצבים המרכזית
וממערכת העצבים של המעי .גלי הפריסטלטיקה נעים לאורך הושט
במהירות של 2.5-5ס"מ בשנייה .הושט מגיע אל הקיבה.
http://hopkins-gi.org/multimedia/database/intro_250_Swallow.swf
תהליך בליעת המזון.
הקיבה היא שק שרירי .כאשר היא ריקה ,הנפח שלה הוא 50סמ"ק .כאשר היא מלאה נפחה יכול להגיע עד כ 1500 -סמ"ק .המזון שוהה
בקיבה שעתיים עד 6שעות (תלוי במזון ובאיכותו).
בקיבה מתבצעות שתי צורות עיכול במקביל -פעולה מכאנית :בתוך דפנות הקיבה ,קיימות שלוש שכבות שרירים .שרירים אלו מתכווצים
בתנועות איטיות אך נימצרות וכל המזון מתערבל עם מיצי הקיבה(-פריסטלטיקה) ,ופעולה כימית :בדופן הפנימית של הקיבה ,ברירית,
ישנם תאים אשר מפרישים לחלל הקיבה את "מיץ הקיבה" -חומצה מלחית ,ותאים אחרים שמפרישים פפסין (אנזימי עיכול).
בקיבה מתערבב המזון ע"י פעולת שרירי דופן הקיבה .מתוך תאים מסוימים מופרש חומצת HCLואנזימים .בקיבה נספג חלק גדול
מויטמין 12Bוחומרים מסוימים כגון סוכרים ואלכוהול ,הישר אל זרם הדם.
האנזימים הפעולים בקיבה הם:
•פפסינוגן – אינו אנזים פעיל ,אך כאשר הוא נפגש עם החומצה הכלורית ( (HCLהוא הופך להיות אנזים פעיל הנקרא פפסין .הפפסין
מפרק חלבונים לחומצת אמיניות בודדות.
•ליפז – מפרק שומנים לחומצות שומן וגליצרול.
החומצות בקיבה הופכות את הקיבה לסביבה חומצית מאוד ( .)2-1 PHחיידקים מתים בסביבה כזו ,וזו היא שיטת הניקוי של מערכת
העיכול על מנת למנוע זיהום.
לקיבה מופרש הורמון גסטרין הגורם להגברת הפרשת HCLופפסינוגן.
דופן הקיבה מוגנת מפני החומצה המלחית והאנזים המפרק פפסין ,ע"י הפרשת נוזל רירי
שה PHשלו מעט בסיסי [יוני .] HCO3-פגיעה בהגנה זו עלולה לגרום לכיב קיבה [אולקוס].
היום סוברים שזוהי מחלה זיהומית שהגורם לה הוא החיידק pylori Helicobacter.
כיב קיבה (אולקוס) הוא פצע המתפתח בדרך כלל בקיבה או בתריסריון .הכיב נגרם עקב תהליך של איכול רפידת הקיבה או
התריסריון על ידי חומצות הקיבה (ובראשן חומצת מימן כלורי) ומיצי העיכול.
האוסטרלים בארי ג'יי' מרשל ורובין ווארן זכו בפרס נובל לפיזיולוגיה ורפואה לשנת 2005על כך שהראו כי חיידק הוא למעשה
האחראי לאולקוס הגורם לכאבי הבטן העזים אצל רוב האנשים הסובלים מהמחלה ולא מתח וסגנון חיים כפי שחשבו עד כה.
ווארן ,בן ,68פתולוג מאוסטרליה ,גילה מושבות של חיידקים בחלק התחתון של הקיבה בכ 50%-מהחולים מהם נלקחו ביופסיות.
הוא למעשה הביא לתגלית הקריטית כי סימנים לדלקת נמצאו תמיד בקרום הקיבה בקרבת האזור המאוכלס בחיידקים.
מרשל ,בן ,54התעניין בממצאיו של ווארן ויחד ביצעו מחקר בביופסיות שנלקחו מחולים .לאחר מספר ניסיונות ,הצליח מרשל
לטפח סוגים של חיידקים שעד כה לא היו ידועים ומאוחר יותר זכו לשם הליקובקטור פילורי ,יחד הם גילו ,כי האורגניזם היה נוכח
כמעט בכל החולים שסבלו מדלקת הקיבה ,כיב בתריסריון או אולקוס בקיבה.
הודות לגילוי החדשני שנעשה על-ידי מרשל ווארן ,מחלת האולקוס אינה כרונית יותר ,אלא מחלה שניתן לרפא על-ידי טיפול קצר
באנטיביוטיקה ותרופות המדכאות הפרשות חומצה!
בכתב הזכיה לפרס נובל נאמר ,שהרופאים מקבלים את ההוקרה על גילוי חידק ההליקובקטר פילורי - Helicobacter pylori -
בשנת ,1982והוכחת חשיבותו כגורם לדלקת הקיבה -גסטריטיס ולכיב קיבה – אולקוס.
ההידבקות מתרחשת ככל הנראה בגיל צעיר מאוד והחיידק נשאר במערכת העיכול
לכל החיים ,ובמרבית בני האדם הוא אינו גורם לכל סימפטום .ואולם הוא עלול
לעודד יצירת כיב קיבה אצל 15%-10%מהנגועים.
החיידק שגילו המדענים גורם ליותר מ 90%-מהכיבים בתריסריון ול 80%-מהכיבים
בקיבה .כשני שלישים מאוכלוסיית העולם נגועים בחיידק ,אך רובם לא סובלים
מתסמינים כלשהם .עם זאת ,החיידק עלול להביא להתפתחות סרטן הקיבה ,שהוא
הסרטן השני בקטלניותו .לכן ,חיידק זה מוגדר כחיידק מסרטן!
HPנצמדים אל תא אפיתל מהקיבה בתרבית רקמה
HPשורדים בתנאי ה PHהשוררים בקיבה
הודות לפעילות האנזים אוריאז
היום ההתייחסות את אולקוס היא כאל מחלה זיהומית.
הטיפול המקובל היום ב HPהוא בתרופות :מוקסיפן
וקלריטרומיצין,וחמרים המורידים רמת חומציות כמו לוסק
.Losecה Losec -מעכב את פעילות משאבות המימן בממברנת
התאים הפריאתליים המפרישים HClבקיבה .באופן זה
מופחת הכאב והנזק לדופן הקיבה באזורים המודלקים עקב
הזיהום בהליקובקטר.
מן הקיבה עובר המזון אל המעי הדק שהוא צינור מפותל שאורכו שבעה מטרים.
במעי הדק עובר המזון פירוק נוסף ,ותוצרי הפירוק נספגים בזרם הדם.
למעי הדק שני תפקידים עיקריים:
.1
פירוק חומרי המזון השונים :פחמימות לחד-סוכרים ,שומנים לחומצות שומן ,חלבונים לחומצות אמיניות.
.2
תוצרי הפירוק ,מולקולות קטנות ,חודרות דרך תאי המעי אל כלי הדם הרבים העוטפים את צינור העיכול מבחוץ,
ועברים אל מחזור הדם.
חלקו הראשון של המעי הדק קרוי תריסריון ,ואורכו כ 30 -סנטימטר .התריסריון קולט את הפרשות הכבד והלבלב.
ה PHהשורר במעי הוא בסיסי ולכן הפפסין המגיע עם בליל המזון מהקיבה ,מפסיק את פעילותו במעי.
קטע מעי דק עטוף בקרום הצפק -הוא עשיר בכלי
דם ולימפה ומספק לשרירים ולרקמות המעי את
התרכובות הדרושות וקולט ממנו את המזון
המעוכל .יש בו רשת עצבים המעצבבים את שרירי
דופן המעי.
מבנה דופן המעי הדק
דופן המעי בנוי מסיסים = בליטות מיקרוסקופיות באורך של כ 1-מיקרון ,אליהן חודרים נימי דם ולימפה ומאפשרים ספיגה
יעילה (הגדלת שטח פנים) של תוצרי פירוק המזון.
על הסיסים יש שיכבה של תאי אפיתל להגנה עדינה מפני חומצות שמגיעות מהקיבה .ברך כלל תאי אפיתל מפרישים ריר
ששומר על התאים מפני החומצות ,אבל לפעמים יש תקלה והחומצות פוגעות בתאים ועושות פצע שיכול לדמם = אולקוס.
בגלל הסיסים ,שטח הפנים במעי בוגר מגיע ל 500מטר מרובע .במעי יש עיכול מכני ע"י ערבול וערבוב של המזון ועל ידי כך,
יותר מזון נפגש עם יותר אנזימים ויותר מזון נעכל.
קיפולי רירית המעי הדק
פירוק המזון המעוכל למחצה שמגיע מן הקיבה נעשה במעי הדק בעזרת חומרים המופרשים מן
הלבלב ,מן הכבד (באמצעות כיס המרה) ומתאי דופן המעי.
האנזימים שמזרזים את פירוק המזון במעי פועלים בסביבה בסיסית בלבד ( PHגבוה).
פירוק הפחמימות:
פירוק החלבונים:
מערכת העיכול של האדם אינה מסוגלת לעכל את כל סוגי
הפחמימות .פחמימות מורכבות אחדות כמו תאית ,אינן מתעכלות
בכלל .שכן האדם אינו מיצר אנזימים היכולים לפרקם לסוכרים
פשוטים .לעומת זאת ,הסוכר המורכב מעמילן מפורק בקלות בעזרת
אנזימים שמיוצרים בלבלב – התהליך מצוין בתרשים:
פירוק החלבון מתחיל בקיבה וממשיך במעי הדק .החלבון
מפורק קודם לשרשראות של חומצות אמינו הנקראות
פפטידים ,ואחר כך לחומצות אמינו יחידות .הלבלב מפריש
את האנזימים מפרקי החלבון.
ספיגת תוצרי
הפחמימות:
סוכרים פשוטים עוברים
דרך דפנות המעי הריק
ונספגים בזרם הדם .הדם
מסיע את הסוכרים אל
הכבד והכבד הופך אותם
לרב סוכר שנקרא גליקוגן.
מאגר הפחמימות מאוכסן
בגוף בצורת החומר גליקוגן.
ספיגת תוצרי החלבון:
רוב החלבונים מפורקים ונספגים
בחלקו הראשון של המעי הריק.
חומצות האמינו שנספגו עוברות
ישירות לזרם הדם הנושא אותם
דרך הכבד אל הרקמות שזקוקות
להם .חומצות אמינו אחדות
משמשות כאבני הבניין של
חומרים חדשים החיוניים לצמיחה
ולתיקון רקמות ,ואחרות מספקות
אנרגיה.
פירוק השומן:
ספיגת מינרלים ומלחים:
המרה המיוצרת בכבד והמאוחסנת בכיס
המרה ,מסייעת בפירוק השומן במעי הדק.
מלחים מן המרה מפרקים את טיפות השומן
העבות לטיפות שומן דקיקות יותר .פעולה זו
מגדילה את שטח פני הטיפות ומזרזת את
עיכול השומן ע"י אנזים הלבלב מפרק השומן
שנקרא ליפאז .הליפאז מפרק את השומן
לגליצרול ולחומצות שומן.
מינרלים כמו נתרן ,אשלגן וברזל ומלחים כמו
מגנזים ,כלוריד וחומרים אחרים חייבים לעבור מן
המעי הדק ישירות לזרם הדם ,נשמרות רמות
תקינות ומאוזנות שלהם בגוף.
ספיגת ויטמינים:
ויטמינים מסיסי שומן ( )K,E,D,Aוויטמינים
מסיסי מים ( )C,Bנספגים במעי הדק.
ויטמין 12Bנספג במעי העקום (חלק מהמעי
הדק) ,שלא כמו ויטמינים אחרים ,ויטמין זה
חייב להתקשר לחומר מיוחד המופרש מן
הקיבה לפני שהוא נספג – חומר זה נקרא
"גורם אינטרינזי".
ספיגת השומן:
ספיגת השומן מהירה ושלמה בד"כ ולכן
הצואה כמעט ואינה מכילה שומן .ספיגת
השומן מתרחשת בעיקר במעי הריק.
כדוריות השומן הזעירות אינן עוברות
ישירות אל זרם הדם או הכבד ,אלא
עוברות קודם לכן בצינוריות הלימפה.
צינוריות אלו מתאחדות לתעלות לימפה
רחבות יותר ואלו מתרוקנות בזרם הדם
ומאפשרות לשומן לזרום בגוף .רוב
השומן מועבר לכבד להמשך עיבודו,
השאר מאוחסן בגוף – בתאי השומן.
http://www.wiley.com/legacy/college/boyer/0470003790/
animations/fatty_acid_metabolism/fatty_acid_metabolism.htm
אנימציה :פירוק שומן בעזרת מלחי מרה.
הכבד ,הלבלב וכיס המרה קשורים בקשר הדוק עם צינור העיכול מבחינה תפקודית ,אף כי אינם מהווים חלק
ממנו .לכל אחד מהם תפקיד חיוני בעיכול המזון ובניצול מרכיבי המזון.
הכבד הוא האיבר הפנימי הכבד ביותר בגוף ומשקלו 1.5ק"ג .הכבד הוא איבר חיוני לחיים.
הכבד עשוי מיליוני תאים הקרויים הפטוציטים ,תאי כבד .לתאים אל יותר מ 500-תפקידים שונים ,בהם אחסון מרכיבי המזון; פירוק תרופות
וסמים ,רעלים ותוצרי פסולת; ותהליכי המרה כימיים שונים .לתאי הכבד יכולת מסוימת של התחדשות – רגנרציה ,תכונה הנחשבת לקדומה וכזו
שנעלמה באורגניזמים המפותחים.
הכבד הוא מעין מפעל שמעבד ומסנן את הכימיקלים בגוף.
תהליכי השינוי העיקריים שעוברים חומרי המזון בכבד [חילוף חמרים]:
מחומצות אמיניות נבנים חלבונים ,כמו חלבוני פלסמה [אלבומין] וגם פקטורי קרישה וחלבוני מערכת הקרישה – פיברינוגן ,פרותרומבין.
מהגלוקוז נבנה גליקוגן (רב סוכר המשמש כחומר תשמורת) נאגר בכבד ובשרירים .הגלוקוז בשיתוף עם פחמימות
אחרות משמש לבניית שומנים .תהליך זה מסייע בשמירה על רמה יציבה של גלוקוז בדם .
http://www.hopkins-gi.org/multimedia/database/intro_340_CHC-05.swf
תצוגה של הכבד ,הלבלב וכיס המרה.
קיבה
צינור הכבד השמאלי
צינור הכבד הימני
כיס המרה
עורק הכבד
קרוב ל 80%-מאספקת הדם אל
הכבד מגיעה מוריד השער .וריד זה
נושא אל הכבד כמעט את כל הדם
היוצא ממערכת העיכול והמכיל את
המזון המפורק שנספג מן המעי.
בתוך הכבד מתפצל וריד השער
לסעיפים רבים ,כך שתאי הכבד
יוכלו למצות מן הדם את המזון
המפורק ולעבד אותו
כיס המרה הוא שקיק דמוי אגס הממוקם בחלקו התחתון של הכבד .כיס המרה מאחסן
ומרכז את המרה עד שהורמון ,המיוצר במעי הדק ,מעורר את הכיס להתכווץ ,ולשחר את
המרה אל התריסריון.
הרכב המרה:
הכבד מייצר כליטר מרה בכל יום 97% .מן המרה הם מים ,האחוזים הנותרים הם מלחי
מרה וחומרי צבע מן הכבד .למלחי המרה תפקיד מרכזי בעיכול שומנים .צבעי המרה הם
מוצרי פסולת .העיקרי שבהם הוא בילירובין ,שצבעו צהוב ,והוא נוצר מההמוגלובין שבתאי
הדם האדומים ,לאחר פירוקם בטחול.
כיס מרה
צינור
המרה
צינור הלבלב
[פנקריאס]
http://www.uclan.ac.uk/facs/health/nursing/sonic/scenarios/livjmanim/biliary_tract.html
פעילות כיס המרה
הלבלב מייצר ומפריש חומרים הנחוצים לעיכול .חומרים אלה הם אנזימי עיכול שמפרקים חלבונים ,פחמימות
ושומנים ,וכן נתרן ביקרבונט ( ,)NaHCO3שתפקידו לסתור את חומצת הקיבה.
כל החומרים הללו עוברים לאורך צינור הלבלב אל התריסריון .הלבלב מפריש גם את ההורמונים אינסולין ,גלוקוגן
וסומטוסטטין ,ישירות אל זרם הדם .שלושה הורמונים אלה יחד מווסתים את רמת הסוכר בדם .הורמונים אלה
מופרשים מהלבלב ישירות לדם .ויסות רמת הסוכר הוא תפקידו העיקרי של הלבלב.
ויסות הורמונלי של הפרשת חומרי (מיץ) הלבלב:
הפרשת מיץ הלבלב (נתרן ביקרבונט+אנזימים) אל התריסריון מווסתת ע"י שני
הורמונים:
.1
.2
.3
.4
.5
.6
.7
סקרטין וכולציסטוקינין (.)CCK
הסקרטין מופרש מתאים בדופן התריסריון בתגובה למגע עם בליל המזון
שמגיע מהקיבה.
החומצי
הסקרטין גורם להפרשת הביקרבונט מהלבלב.
הביקרבונט בעל PHבסיסי מנטרל את החומציות בתריסריון.
הפסקת ההפרשה של סקרטין (כי הסביבה כבר לא חומצית) = .משוב שלילי.
גם ה CCK -מופרש מהתריסריון בתגובה להגעת המזון.
הוא מזרז את ההפרשה של-
אנזימי עיכול מהלבלבמיץ המרה מכיס המרה (מזרז את תחילתו של תהליך פירוק השומנים.גם בלבלב ,כמו בקיבה ,גירויי החושים מביאים להפרשה מוגברת של אנזימי
עיכול והנתרן ביקרבונט.
תאים המפרישים מיץ קיבה
מיץ קיבה חומצי
PH=2
פפטידים
גסטרין חוזר אל הקיבה
הפרשה מוגברת של
הורמון הגסטרין אל הדם
תאים מפרישים
זרם
הדם
מערכת העצבים המרכזית
מחשבה על מזון,
גירוי החושים-
ראייה ,טעם ,ריח
כבר בתחילת הגעת המזון לפה מתחילה הפרשה
של מיץ קיבה ,כך שברגע שהמזון מגיע לקיבה
מתחיל מיד פירוק של חלבונים לפפטידים .נוכחות
של פפטידים גורמת להפרשה מוגברת של
ההורמון גסטרין אל זרם הדם ובחזרה לקיבה והוא
מזרז את ההפרשה של מיץ הקיבה.
מחשבה על מזון או גירוי חושים (טעם ,ריח ,ראייה)
מעוררים דחפים עצביים העוברים מהמוח לקיבה.
אלה גורמים להפרשת ההורמון גסטרין ומיץ קיבה.
נוכחות מיץ הקיבה יוצרת סביבה חומצית מאוד
(מתחת ל )PH=2 -וזה גורם להפסקת ההפרשה
של הגסטרין ובעקבותיה להפסקת ההפרשה של
מיץ הקיבה.
לכן אפשר לומר שהפרשת הגסטרין ומיץ הקיבה
מפוקחת ע"י משוב חיובי ושלילי:
משוב חיובי :נוכחות פפטידים
גירויים
הפרשת גסטרין
+מיץ קיבה
משוב שלילי PH :חומצי
הפסקת ההפרשה
של גסטרין ומיץ
הקיבה.
כאשר נכנסים שיירי המזון אל החלק האחרון של צינור העיכול ,נפסקת ספיגת מרכיבי המזון ,כגון
גלוקוז וחומצות אמינו ,במחזור הדם .בהדרגה מקבלים שיירי העיכול את צורתם הסופית ,והם
נשארים במעי הגס עד להפרשתם מן החלחולת דרך פי הטבעת.
תפקידו העיקרי של המעי הגס הוא הפרשת השאריות שמייצרת מערכת העיכול (צואה) .כליטר וחצי מתוכנו הנוזלי של המעי ,נכנס מדי
יום אל המעי הגס ,אך רק חלק קטן הן שאריות מזון .העיסה העוברת אל המעי הגס מורכבת ממים ,שאריות מינרלים ,מיליונים של
חיידקים ,מתאים מתים שמתקלפים מצפוי צינור העיכול ,מהפרשת ריר מן הקצה התחתון של המעי העקום (חלק מהמעי הדק) וכן
מתאית (רב סוכר) שאינה ניתנת לעיכול.
המעי הגס אינו מפריש אנזימים ,אך הוא מייצר ריר המשמש כחומר סיכה ומקל על תנועת הצואה .המעי הגס סופג מים מהחומר
הצואתי והופך אותו מנוזל למוצק .הוא סופג כליטר וחצי מים ביום.
חומרים שלא עוכלו עד הסוף מגיעים אל המעי הגס עם מעט מן האנזימים מהמעי הדק ושם נשלם עיכולם.
כיצד מניע המעי הגס את הצואה?
תנועה זו סוחטת את הצואה מטה ,לתוך
החלק התחתון של המעי והחלחולת ,אל
עבר תעלת פי הטבעת.
תנועת דחיפה ,פועלת במקביל
לתנועה המקטעית ,על מנת לקדם
את הצואה לכיוון החלחולת.
התכווצויות בקטעים של המעי הגס,
פעם בחצי שעה ,מערבבות וטוחנות
את הצואה.
השדרה במוח
חתך במוח חתך
השדרה
עצב תחושתי
התנועה המסיבית של הצואה מן המעי אל
החלחולת ,מותחת את קירות החלחולת.
מתיחה זו היא הגירוי הנורמלי שאנו חווים
כצורך להטיל צואה .אנו יכולים להחליט
אם להתעלם מהרפלקס ולסגור באופן
רצוני את פי הטבעת ,או להטיל צואה.
עצב תחושתי
עצב תנועתי
רצוני
עצב תנועתי רצוני
לחץ הצואה על דופנות החלחולת יוצר גירוי של עצב תחושתי
המגיע אל מוח השדרה – משם בקשת רפלקס חוזרת תגובה
עצבית בעצב תנועתי לא רצוני ,הגורמת לתנועת החלחולת
ולהרפיית שרירי הסוגר הפנימי .הסוגר החיצוני מקבל עצבוב
ממערכת העצבים הרצונית – כל אלה מאפשרים את
הפרשת הצואה מחוץ לגוף.
החלק במערכת העיכול
האנזים
הסובסטרט (עליו
התוצר
פועל האנזים)
פה
עמילאז
עמילן וגליקוגן
חד סוכר ודו סוכר
הקיבה
חומצה המופרשת להרוג חיידקים
באוכל
פפסין
ליפאז
(במידה
חלבונים
שומנים
חלבונים קצרים יותר
שומנים קצרים יותר
קטנה)
עמילן ,גליקוגן
חלבונים
שומנים
גלוקוזים בודדים
חומצות אמיניות
חומצות שומן +גליצרול
המעי הדק
הלבלב מפריש אנזים לתריסריון
מכיס המרה מגיע נוזל המרה
עמילאז
טריפסין
ופפסין
*ליפאז
כבד
נטרול רעלים ,בנייה חוזרת של חלבונים ,שומנים
ופחמימות המתאימות לאדם
* הליפז אינו מופרש מכיס המרה ,אלא רק לאחר שהשומן עובר את הפירוק הראשוני ע"י מיץ
המרה ,מופרש הליפז מהלבלב.
מקורות:
.1ביולוגיה של האדם -עדי מרקוזה-הס ,2002 ,מערכת העיכול.
.2האנציקלופדיה הרפואית החדשה ,כרך מערכת העיכול ,הוצאת ידיעות אחרונות
וספרי חמד.
Slide 8
גוף אחד – מערכות רבות
קיום יום יומי של הגוף
עיכול
נשימה
הובלה
מערכות הגנה
הפרשה
מערכת חיסון
המשכיות
מערכת רביה
תאום ויסות ובקרה
בתוך ובין המערכות
מערכת עצבים מערכה הורמונלית
הגוף פועל כיחידת מבנה אחת ומקיים סביבה
פנימית יציבה -הומיאוסטזיס
עיכול הוא התהליך שבו ממיר הגוף את המזון לאנרגיה ולחומרים הנחוצים לצמיחתו ואחזקתו.
תהליך העיכול הוא מהתהליכים הביולוגיים המרכזיים בגופנו ,ולכן ,למעלה ממחצית איברי הגוף הפנימיים בגופנו שייכים
למערכת העיכול.
הגוף סופג את המרכיבים הכימיים שמהם בנויים החומרים שהוא אוכל ,מאחסן אותם ,ועושה בהם שימוש כחומרי גלם
לשימור ולבנייה של רקמות.
תרומת מערכת העיכול להומיאוסטזיס [הכושר לקיים סביבה פנימית יציבה ושונה מהסביבה החיצונית] היא באספקת חומרי
מזון הנצרכים כל הזמן ע"י תאי הגוף ,בהם מלחים שונים [מינרלים החיוניים בין היתר לפעילות תקינה של אנזימים ,מבנה
של מולקולות אחרות] ומים -מים מהווים 70אחוז ממשקל הגוף והם חשובים שקיומים של תהליכים בתאים וליכולת לווסת
את הלחץ האוסמוטי ,לחץ הדם ואת טמפרטורת הגוף.
מערכת העיכול מבצעת עיבוד כימי :פירוק על ידי אנזימים ,מלחי מרה וחומצות קיבה של המזון למרכיביו הכימיים ,ועיבוד
מכני :ערבוב המזון ,גריסתו ודחיפתו לאורך צינור העיכול ,נעשה על ידי שרירים מהם בנוי צינור העיכול.
לכל בעלי החיים ,גם הלא מפותחים ,יש מערכת עיכול כלשהי.
כל בעלי החיים מפרקים את המזון שהם אוכלים ליחידות קטנות יותר ,מהן יוכלו להפיק אנרגיה
וליצר את החומרים החיוניים לקיומם.
מבנה מערכת העיכול שונה אצל בעלי חיים שונים ,והוא משתנה בהתאם למורכבות התפריט
שלו ומורכבותו כיצור חי.
קיבה
מערכת קיבות
מעי דק
מעי
קיבה
שנייה
ושט
זפק
מעי
לוע
פי הטבעת
ושט
תהליך העיכול אצל הפרה שניזונה
מצמחים ,נעשה בסדרה של קיבות
מחוברות .המזון נכנס לקיבה הראשונה
והגדולה ביותר ,ושם הוא תוסס .החומר
הגס חוזר אל הפה ללעיסה נוספת.
החומר הנלעס נבלע שוב ,מתערבב
בחומר המותסס ואז עובר דרך הקיבות
האחרות.
זפק
פה
לתולעת השלשול מערכת דומה לזו
של בני האדם ולזו של בעלי חיים
גבוהים אחרים .אך בניגוד לאדם,
לתולעת אין שיניים ,לכן בצינור
העיכול שלה יש תא הקרוי "קיבה
שנייה" ,המרסק וטוחן את המזון.
הציפורים מפרקות את המזון רק לאחר
שאחסנו אותו באופן זמני בזפק שלהן
ובקיבתן.
המים!
מים הם מרכיב המזון החשוב ביותר
לגוף ,בלי מים ,אי אפשר לשרוד יותר
מחמישה ימים .מים הם גם החומר
העיקרי בגוף ,וכשני שלישים ממשקל
הגוף הם מים.
פחמימות!
הפחמימות מרכיבות חומרים רבים בגוף אך
תפקידם העיקרי הוא שימושן כמקור אנרגיה
לביצוע תהליכים בגוף .עם הפחמימות נמנים:
סוכר ,עמילן ותאית (סיבים בלתי ניתנים
לעיכול).
מינרלים!
חלבונים!
החלבונים ,שבנויים מחומצות אמיניות ,הם חומרי הבניין
המינרלים נמצאים בכמויות קטנות
העיקריים של הגוף ומהווים 18%ממשקל החומרים
בתאים ובנוזלי הגוף .בטבע ,נמצאים הבונים את התאים והרקמות .קבוצה גדולה של חלבונים
המינרלים בצורת מלחים .המינרלים אחראית להתרחשותם של כל התהליכים הכימיים
החשובים שנמצאים בכמות גדולה
בתאים ,קבוצה זאת נקראת" :אנזימים" .קבוצה נוספת
בגופינו הם :סידן ,זרחן ,מגנזיום,
של חלבונים היא הנוגדנים שמשתתפת בהגנה על הגוף
אשלגן ,נתרן ,כלור וגופרית.
מפגיעתם של גורמים מזיקים החודרים לגוף.
ויטמינים!
הגוף צריך כמויות זעירות של
הויטמינים .הויטמינים הם חומרים
חיוניים לקיומם של תהליכים שונים
בתאים .רובם של הויטמינים לא
מיוצרים בגוף האדם ,ולכן הוא חייב
לקבלם במזונו.
שומנים!
השומנים מהווים מרכיב חשוב במבנה קרום
התא ,והם חיוניים לכל התאים .השומנים הם
גם מקור לאנרגיה והם מהווים חומר בידוד
חשוב השומר על חום הגוף ומגן על רקמות
פנימיות שונות .השומנים הם מולקולות
גדולות המורכבות מ :3-חומצות ,שומן
וגליצרול .השומנים הם חומרי תשמורת ,ועודף
שומנים יוצר מחלות לב וסוכרת.
פה ובלוטות רוק
בכלליות:
האיברים העיקריים במערכת העיכול של האדם – ושט ,קיבה,
לבלב ,מעי ,כבד ,כיס מרה ופי הטבעת.
ושט
המזון נכנס אל הפה ומתקדם במורד דרכי העיכול על ידי גלי
התכווצויות של שרירים (פריסטלטיקה) .עיקרו של תהליך העיכול
שחומרים שונים כמו האנזימים (שמיוצרים על ידי בלוטות הרוק,
הקיבה ,המעי והלבלב) חומצה מלחית (מיוצרת ע"י הקיבה) ומלחי
מרה (המיוצרים ע"י הכבד) מפרקים את המזון ליחידות כימיות
שהגוף יכול לנצל .הפסולת מסולקת ע"י פי הטבעת.
כבד
קיבה
כיס המרה
לבלב
תריסריון
מעי דק
מעי גס
מעי ישר
פי הטבעת
המזון נכנס לפה וכבר מתחיל את תהליך העיכול שבו משולבות פעולות רצוניות :לעיסה ובליעה,
ולא רצוניות :הפרשת רוק המכיל אנזימים .הרוק משמש כממס ,כמרכך וכמחליק המזון ובכך
מסייע ללשון ולשיניים בפעולת הלעיסה והעברת המזון אל הושט .הרטבת המזון חשובה לקליטת
הטעם ע"י תאי חוש הטעם על הלשון .הרוק מכיל בעקר מים ויוני HCO3-השומרים על 7 PHוגם
שני אנזימים – עמילאז (שמפרק עמילן עד לדו סוכר) ,וליזוזים (משמש כקוטל חיידקים המגיעים
עם המזון).
המזון שוהה בפה בין 5-30שניות ,ועובר עיבוד ראשוני ע"י :שיניים ,חניכיים ,לשון ,החך ,בלוטות
הרוק והלסתות ,ולאחר עיבוד זה המזון ממשיך הלאה אל הושט.
הלעיסה והטחינה נעשים לשם הגדלת שטח הפנים.
עיצוב המזון לגוש בגודל המתאים לבליעה נקרא עיכול מכני.
מספרן המלא של השיניים שבאדם מבוגר הוא .32השיניים נחלקות לארבעה
סוגים:
4ניבים :המשמשים לקריעת המזון.
8שיניים חותכות :המשמשות לחיתוך המזון.
8שיניים קדם-טוחנות :המשמשות לגריסת המזון.
12שיניים טוחנות :כוללות ארבע שיני בינה המרסקות את המזון.
את השן מצפה האמייל הקשה [בעקר סידן וזרחן] והוא עלול
להיפגע מעששת – תוצאת פעולתם של חיידקים המייצרים חומצת
חלב בתהליך פירוק הסוכרים בפה המשמשים אותם כמקור
אנרגיה .הרוק מוריד במידה מסוימת את רמת החומציות בעזרת יוני
HCO3הפועלים כמו בסיס והליזוזים שבו מצליח לנטרל חלקמהחיידקים ההרסניים.
בפני האדם נמצאים שלושה זוגות של בלוטות רוק :בלוטות מצד האוזן (פרוטיד) ,הבלוטות התת לסתיות
והבלוטות התת לשוניות .בלוטות הרוק מפרישות אנזימים (=חלבוני פעולה).
כשאנו לועסים ,המזון נרטב על ידי הרוק והופך לעיסה .פעולה זו עוזרת לתהליך לעיסת המזון ובכך גם יותר קל
למזון להגיע לוושט .הרוק מנקה שאריות אוכל שנשארו בפה ועל השיניים ובכך עוזר במניעת הצטברות חיידקים
אשר מזהים רק שני סוגים של אנזימים:
.1עמילז -אשר מפרק עמילן וגליקוגן (פחמימות) שמגיעים מהמזון ומתפרקים לסוכרים פשוטים :דו-סוכרים
וחד-סוכרים (סוכרוזים וגלוקוזים).
.2ליזוזים -מפרק את מעטפת החיידקים המגיעים אל הפה מהאוויר ,ובכך מסנן את הגוף מאנטיגנים מזיקים.
בלוטות מיצד האוזן:
נמצאות בלחיים ,קדמית
לאוזניים .הצינור שלהן
נפתח אל הפה בחלק
הפנימי של הלחיים.
הבלוטות התת
לסתיות:
נמצאות בחלקו האחורי
של הפה ,מתחת ללשון.
הצינורות שלהן נפתחים
מתחת ללשון ,משני צידי
הקפל המרכזי של רירית
הפה.
הבלוטות התת
לשוניות:
נמצאות בקדמת הפה
מתחת ללשון .יש להן
צינורות קטנים ורבים,
שמנקזים את הרוק אל
הפה ,מתחת ללשון.
מכסה הגרון הוא פיסת סחוס דקה שמכוסה הקרום ריר ונמצאת מאחורי שורש הלשון.
בעת בליעת המזון הוא סוגר את הפתח לקנה הנשימה ומשאיר רק את צינור הושט פתוח,
וכל מונע חדירה של מזון אל קנה הנשימה ,דבר אשר גורם להיחנקות.
מכסה הגרון סוגר את פתח הושט ומשאיר פתוח רק את קנה הנשימה בכדי שהאוויר לא
יגיע אל הושט .אם בכל זאת נכנס מזון אל קנה השימה ,קיים רפלקס אשר משחרר את
המזון מקנה הנשימה אל חלל הפה דרך שיעול.
הגרון והלוע משמשים מעבר גם
לאוויר וגם למזון .כאשר המזון
יוצא מהלוע הוא עלול להיכנס
לקנה הנשימה במקום לושט.
כדי למנוע כניסה של מזון אל
קנה הנשימה בעת הבליעה,
מעכב גזע המוח ,באופן זמני,
את הנשימה ,ומעורר סדרה של
תגובות המביאות לסגירת
הקנה .אם ,למרות הכל חודר
אוכל לקנה ,מופעל רפלקס
השיעול .רפלקס זה מחזיר מיד
את האוכל אל הפה ומונע חנק.
תפקיד צינור הושט הוא להעביר את המזון לקיבה .לאחר הלעיסה והגריסה,
הלשון דוחפת את המזון במורד הלוע ,אל אחורי הפה ,ודרך הלוע המזון
מגיע אל פתח הושט ,שם כיסוי הגרון מכסה את קנה הנשימה על מנת
למנוע חדירה של מזון לקנה הנשימה (דבר אשר גורם להיחנקות) והמזון
מחליק אל פתח הושט .כאן מתחילה הפריסטלטיקה (= ניע שרירים.
התכווצות ודחיפה של המזון על ידי שרירי צינור הושט .השרירים מתכווצים
ומתרפים בגל מתואם ובצורה מעגלית .הפריסטלטיקה אינה חד כיוונית).
אורכו של הושט הוא 23-25ס"מ .צינור הושט בנוי משתי מערכות של
שרירים :רצוניות ובלתי ורצוניות .כשהמזון בפה ,שרירי הושט רפויים ,אך
כשהמזון נכנס לוושט -השרירים מתחילים לנוע בתנועה גלית ,פריסטלטית,
לכיוון פי הקיבה .על פעולה זו שולטים עצבים ממערכת העצבים המרכזית
וממערכת העצבים של המעי .גלי הפריסטלטיקה נעים לאורך הושט
במהירות של 2.5-5ס"מ בשנייה .הושט מגיע אל הקיבה.
http://hopkins-gi.org/multimedia/database/intro_250_Swallow.swf
תהליך בליעת המזון.
הקיבה היא שק שרירי .כאשר היא ריקה ,הנפח שלה הוא 50סמ"ק .כאשר היא מלאה נפחה יכול להגיע עד כ 1500 -סמ"ק .המזון שוהה
בקיבה שעתיים עד 6שעות (תלוי במזון ובאיכותו).
בקיבה מתבצעות שתי צורות עיכול במקביל -פעולה מכאנית :בתוך דפנות הקיבה ,קיימות שלוש שכבות שרירים .שרירים אלו מתכווצים
בתנועות איטיות אך נימצרות וכל המזון מתערבל עם מיצי הקיבה(-פריסטלטיקה) ,ופעולה כימית :בדופן הפנימית של הקיבה ,ברירית,
ישנם תאים אשר מפרישים לחלל הקיבה את "מיץ הקיבה" -חומצה מלחית ,ותאים אחרים שמפרישים פפסין (אנזימי עיכול).
בקיבה מתערבב המזון ע"י פעולת שרירי דופן הקיבה .מתוך תאים מסוימים מופרש חומצת HCLואנזימים .בקיבה נספג חלק גדול
מויטמין 12Bוחומרים מסוימים כגון סוכרים ואלכוהול ,הישר אל זרם הדם.
האנזימים הפעולים בקיבה הם:
•פפסינוגן – אינו אנזים פעיל ,אך כאשר הוא נפגש עם החומצה הכלורית ( (HCLהוא הופך להיות אנזים פעיל הנקרא פפסין .הפפסין
מפרק חלבונים לחומצת אמיניות בודדות.
•ליפז – מפרק שומנים לחומצות שומן וגליצרול.
החומצות בקיבה הופכות את הקיבה לסביבה חומצית מאוד ( .)2-1 PHחיידקים מתים בסביבה כזו ,וזו היא שיטת הניקוי של מערכת
העיכול על מנת למנוע זיהום.
לקיבה מופרש הורמון גסטרין הגורם להגברת הפרשת HCLופפסינוגן.
דופן הקיבה מוגנת מפני החומצה המלחית והאנזים המפרק פפסין ,ע"י הפרשת נוזל רירי
שה PHשלו מעט בסיסי [יוני .] HCO3-פגיעה בהגנה זו עלולה לגרום לכיב קיבה [אולקוס].
היום סוברים שזוהי מחלה זיהומית שהגורם לה הוא החיידק pylori Helicobacter.
כיב קיבה (אולקוס) הוא פצע המתפתח בדרך כלל בקיבה או בתריסריון .הכיב נגרם עקב תהליך של איכול רפידת הקיבה או
התריסריון על ידי חומצות הקיבה (ובראשן חומצת מימן כלורי) ומיצי העיכול.
האוסטרלים בארי ג'יי' מרשל ורובין ווארן זכו בפרס נובל לפיזיולוגיה ורפואה לשנת 2005על כך שהראו כי חיידק הוא למעשה
האחראי לאולקוס הגורם לכאבי הבטן העזים אצל רוב האנשים הסובלים מהמחלה ולא מתח וסגנון חיים כפי שחשבו עד כה.
ווארן ,בן ,68פתולוג מאוסטרליה ,גילה מושבות של חיידקים בחלק התחתון של הקיבה בכ 50%-מהחולים מהם נלקחו ביופסיות.
הוא למעשה הביא לתגלית הקריטית כי סימנים לדלקת נמצאו תמיד בקרום הקיבה בקרבת האזור המאוכלס בחיידקים.
מרשל ,בן ,54התעניין בממצאיו של ווארן ויחד ביצעו מחקר בביופסיות שנלקחו מחולים .לאחר מספר ניסיונות ,הצליח מרשל
לטפח סוגים של חיידקים שעד כה לא היו ידועים ומאוחר יותר זכו לשם הליקובקטור פילורי ,יחד הם גילו ,כי האורגניזם היה נוכח
כמעט בכל החולים שסבלו מדלקת הקיבה ,כיב בתריסריון או אולקוס בקיבה.
הודות לגילוי החדשני שנעשה על-ידי מרשל ווארן ,מחלת האולקוס אינה כרונית יותר ,אלא מחלה שניתן לרפא על-ידי טיפול קצר
באנטיביוטיקה ותרופות המדכאות הפרשות חומצה!
בכתב הזכיה לפרס נובל נאמר ,שהרופאים מקבלים את ההוקרה על גילוי חידק ההליקובקטר פילורי - Helicobacter pylori -
בשנת ,1982והוכחת חשיבותו כגורם לדלקת הקיבה -גסטריטיס ולכיב קיבה – אולקוס.
ההידבקות מתרחשת ככל הנראה בגיל צעיר מאוד והחיידק נשאר במערכת העיכול
לכל החיים ,ובמרבית בני האדם הוא אינו גורם לכל סימפטום .ואולם הוא עלול
לעודד יצירת כיב קיבה אצל 15%-10%מהנגועים.
החיידק שגילו המדענים גורם ליותר מ 90%-מהכיבים בתריסריון ול 80%-מהכיבים
בקיבה .כשני שלישים מאוכלוסיית העולם נגועים בחיידק ,אך רובם לא סובלים
מתסמינים כלשהם .עם זאת ,החיידק עלול להביא להתפתחות סרטן הקיבה ,שהוא
הסרטן השני בקטלניותו .לכן ,חיידק זה מוגדר כחיידק מסרטן!
HPנצמדים אל תא אפיתל מהקיבה בתרבית רקמה
HPשורדים בתנאי ה PHהשוררים בקיבה
הודות לפעילות האנזים אוריאז
היום ההתייחסות את אולקוס היא כאל מחלה זיהומית.
הטיפול המקובל היום ב HPהוא בתרופות :מוקסיפן
וקלריטרומיצין,וחמרים המורידים רמת חומציות כמו לוסק
.Losecה Losec -מעכב את פעילות משאבות המימן בממברנת
התאים הפריאתליים המפרישים HClבקיבה .באופן זה
מופחת הכאב והנזק לדופן הקיבה באזורים המודלקים עקב
הזיהום בהליקובקטר.
מן הקיבה עובר המזון אל המעי הדק שהוא צינור מפותל שאורכו שבעה מטרים.
במעי הדק עובר המזון פירוק נוסף ,ותוצרי הפירוק נספגים בזרם הדם.
למעי הדק שני תפקידים עיקריים:
.1
פירוק חומרי המזון השונים :פחמימות לחד-סוכרים ,שומנים לחומצות שומן ,חלבונים לחומצות אמיניות.
.2
תוצרי הפירוק ,מולקולות קטנות ,חודרות דרך תאי המעי אל כלי הדם הרבים העוטפים את צינור העיכול מבחוץ,
ועברים אל מחזור הדם.
חלקו הראשון של המעי הדק קרוי תריסריון ,ואורכו כ 30 -סנטימטר .התריסריון קולט את הפרשות הכבד והלבלב.
ה PHהשורר במעי הוא בסיסי ולכן הפפסין המגיע עם בליל המזון מהקיבה ,מפסיק את פעילותו במעי.
קטע מעי דק עטוף בקרום הצפק -הוא עשיר בכלי
דם ולימפה ומספק לשרירים ולרקמות המעי את
התרכובות הדרושות וקולט ממנו את המזון
המעוכל .יש בו רשת עצבים המעצבבים את שרירי
דופן המעי.
מבנה דופן המעי הדק
דופן המעי בנוי מסיסים = בליטות מיקרוסקופיות באורך של כ 1-מיקרון ,אליהן חודרים נימי דם ולימפה ומאפשרים ספיגה
יעילה (הגדלת שטח פנים) של תוצרי פירוק המזון.
על הסיסים יש שיכבה של תאי אפיתל להגנה עדינה מפני חומצות שמגיעות מהקיבה .ברך כלל תאי אפיתל מפרישים ריר
ששומר על התאים מפני החומצות ,אבל לפעמים יש תקלה והחומצות פוגעות בתאים ועושות פצע שיכול לדמם = אולקוס.
בגלל הסיסים ,שטח הפנים במעי בוגר מגיע ל 500מטר מרובע .במעי יש עיכול מכני ע"י ערבול וערבוב של המזון ועל ידי כך,
יותר מזון נפגש עם יותר אנזימים ויותר מזון נעכל.
קיפולי רירית המעי הדק
פירוק המזון המעוכל למחצה שמגיע מן הקיבה נעשה במעי הדק בעזרת חומרים המופרשים מן
הלבלב ,מן הכבד (באמצעות כיס המרה) ומתאי דופן המעי.
האנזימים שמזרזים את פירוק המזון במעי פועלים בסביבה בסיסית בלבד ( PHגבוה).
פירוק הפחמימות:
פירוק החלבונים:
מערכת העיכול של האדם אינה מסוגלת לעכל את כל סוגי
הפחמימות .פחמימות מורכבות אחדות כמו תאית ,אינן מתעכלות
בכלל .שכן האדם אינו מיצר אנזימים היכולים לפרקם לסוכרים
פשוטים .לעומת זאת ,הסוכר המורכב מעמילן מפורק בקלות בעזרת
אנזימים שמיוצרים בלבלב – התהליך מצוין בתרשים:
פירוק החלבון מתחיל בקיבה וממשיך במעי הדק .החלבון
מפורק קודם לשרשראות של חומצות אמינו הנקראות
פפטידים ,ואחר כך לחומצות אמינו יחידות .הלבלב מפריש
את האנזימים מפרקי החלבון.
ספיגת תוצרי
הפחמימות:
סוכרים פשוטים עוברים
דרך דפנות המעי הריק
ונספגים בזרם הדם .הדם
מסיע את הסוכרים אל
הכבד והכבד הופך אותם
לרב סוכר שנקרא גליקוגן.
מאגר הפחמימות מאוכסן
בגוף בצורת החומר גליקוגן.
ספיגת תוצרי החלבון:
רוב החלבונים מפורקים ונספגים
בחלקו הראשון של המעי הריק.
חומצות האמינו שנספגו עוברות
ישירות לזרם הדם הנושא אותם
דרך הכבד אל הרקמות שזקוקות
להם .חומצות אמינו אחדות
משמשות כאבני הבניין של
חומרים חדשים החיוניים לצמיחה
ולתיקון רקמות ,ואחרות מספקות
אנרגיה.
פירוק השומן:
ספיגת מינרלים ומלחים:
המרה המיוצרת בכבד והמאוחסנת בכיס
המרה ,מסייעת בפירוק השומן במעי הדק.
מלחים מן המרה מפרקים את טיפות השומן
העבות לטיפות שומן דקיקות יותר .פעולה זו
מגדילה את שטח פני הטיפות ומזרזת את
עיכול השומן ע"י אנזים הלבלב מפרק השומן
שנקרא ליפאז .הליפאז מפרק את השומן
לגליצרול ולחומצות שומן.
מינרלים כמו נתרן ,אשלגן וברזל ומלחים כמו
מגנזים ,כלוריד וחומרים אחרים חייבים לעבור מן
המעי הדק ישירות לזרם הדם ,נשמרות רמות
תקינות ומאוזנות שלהם בגוף.
ספיגת ויטמינים:
ויטמינים מסיסי שומן ( )K,E,D,Aוויטמינים
מסיסי מים ( )C,Bנספגים במעי הדק.
ויטמין 12Bנספג במעי העקום (חלק מהמעי
הדק) ,שלא כמו ויטמינים אחרים ,ויטמין זה
חייב להתקשר לחומר מיוחד המופרש מן
הקיבה לפני שהוא נספג – חומר זה נקרא
"גורם אינטרינזי".
ספיגת השומן:
ספיגת השומן מהירה ושלמה בד"כ ולכן
הצואה כמעט ואינה מכילה שומן .ספיגת
השומן מתרחשת בעיקר במעי הריק.
כדוריות השומן הזעירות אינן עוברות
ישירות אל זרם הדם או הכבד ,אלא
עוברות קודם לכן בצינוריות הלימפה.
צינוריות אלו מתאחדות לתעלות לימפה
רחבות יותר ואלו מתרוקנות בזרם הדם
ומאפשרות לשומן לזרום בגוף .רוב
השומן מועבר לכבד להמשך עיבודו,
השאר מאוחסן בגוף – בתאי השומן.
http://www.wiley.com/legacy/college/boyer/0470003790/
animations/fatty_acid_metabolism/fatty_acid_metabolism.htm
אנימציה :פירוק שומן בעזרת מלחי מרה.
הכבד ,הלבלב וכיס המרה קשורים בקשר הדוק עם צינור העיכול מבחינה תפקודית ,אף כי אינם מהווים חלק
ממנו .לכל אחד מהם תפקיד חיוני בעיכול המזון ובניצול מרכיבי המזון.
הכבד הוא האיבר הפנימי הכבד ביותר בגוף ומשקלו 1.5ק"ג .הכבד הוא איבר חיוני לחיים.
הכבד עשוי מיליוני תאים הקרויים הפטוציטים ,תאי כבד .לתאים אל יותר מ 500-תפקידים שונים ,בהם אחסון מרכיבי המזון; פירוק תרופות
וסמים ,רעלים ותוצרי פסולת; ותהליכי המרה כימיים שונים .לתאי הכבד יכולת מסוימת של התחדשות – רגנרציה ,תכונה הנחשבת לקדומה וכזו
שנעלמה באורגניזמים המפותחים.
הכבד הוא מעין מפעל שמעבד ומסנן את הכימיקלים בגוף.
תהליכי השינוי העיקריים שעוברים חומרי המזון בכבד [חילוף חמרים]:
מחומצות אמיניות נבנים חלבונים ,כמו חלבוני פלסמה [אלבומין] וגם פקטורי קרישה וחלבוני מערכת הקרישה – פיברינוגן ,פרותרומבין.
מהגלוקוז נבנה גליקוגן (רב סוכר המשמש כחומר תשמורת) נאגר בכבד ובשרירים .הגלוקוז בשיתוף עם פחמימות
אחרות משמש לבניית שומנים .תהליך זה מסייע בשמירה על רמה יציבה של גלוקוז בדם .
http://www.hopkins-gi.org/multimedia/database/intro_340_CHC-05.swf
תצוגה של הכבד ,הלבלב וכיס המרה.
קיבה
צינור הכבד השמאלי
צינור הכבד הימני
כיס המרה
עורק הכבד
קרוב ל 80%-מאספקת הדם אל
הכבד מגיעה מוריד השער .וריד זה
נושא אל הכבד כמעט את כל הדם
היוצא ממערכת העיכול והמכיל את
המזון המפורק שנספג מן המעי.
בתוך הכבד מתפצל וריד השער
לסעיפים רבים ,כך שתאי הכבד
יוכלו למצות מן הדם את המזון
המפורק ולעבד אותו
כיס המרה הוא שקיק דמוי אגס הממוקם בחלקו התחתון של הכבד .כיס המרה מאחסן
ומרכז את המרה עד שהורמון ,המיוצר במעי הדק ,מעורר את הכיס להתכווץ ,ולשחר את
המרה אל התריסריון.
הרכב המרה:
הכבד מייצר כליטר מרה בכל יום 97% .מן המרה הם מים ,האחוזים הנותרים הם מלחי
מרה וחומרי צבע מן הכבד .למלחי המרה תפקיד מרכזי בעיכול שומנים .צבעי המרה הם
מוצרי פסולת .העיקרי שבהם הוא בילירובין ,שצבעו צהוב ,והוא נוצר מההמוגלובין שבתאי
הדם האדומים ,לאחר פירוקם בטחול.
כיס מרה
צינור
המרה
צינור הלבלב
[פנקריאס]
http://www.uclan.ac.uk/facs/health/nursing/sonic/scenarios/livjmanim/biliary_tract.html
פעילות כיס המרה
הלבלב מייצר ומפריש חומרים הנחוצים לעיכול .חומרים אלה הם אנזימי עיכול שמפרקים חלבונים ,פחמימות
ושומנים ,וכן נתרן ביקרבונט ( ,)NaHCO3שתפקידו לסתור את חומצת הקיבה.
כל החומרים הללו עוברים לאורך צינור הלבלב אל התריסריון .הלבלב מפריש גם את ההורמונים אינסולין ,גלוקוגן
וסומטוסטטין ,ישירות אל זרם הדם .שלושה הורמונים אלה יחד מווסתים את רמת הסוכר בדם .הורמונים אלה
מופרשים מהלבלב ישירות לדם .ויסות רמת הסוכר הוא תפקידו העיקרי של הלבלב.
ויסות הורמונלי של הפרשת חומרי (מיץ) הלבלב:
הפרשת מיץ הלבלב (נתרן ביקרבונט+אנזימים) אל התריסריון מווסתת ע"י שני
הורמונים:
.1
.2
.3
.4
.5
.6
.7
סקרטין וכולציסטוקינין (.)CCK
הסקרטין מופרש מתאים בדופן התריסריון בתגובה למגע עם בליל המזון
שמגיע מהקיבה.
החומצי
הסקרטין גורם להפרשת הביקרבונט מהלבלב.
הביקרבונט בעל PHבסיסי מנטרל את החומציות בתריסריון.
הפסקת ההפרשה של סקרטין (כי הסביבה כבר לא חומצית) = .משוב שלילי.
גם ה CCK -מופרש מהתריסריון בתגובה להגעת המזון.
הוא מזרז את ההפרשה של-
אנזימי עיכול מהלבלבמיץ המרה מכיס המרה (מזרז את תחילתו של תהליך פירוק השומנים.גם בלבלב ,כמו בקיבה ,גירויי החושים מביאים להפרשה מוגברת של אנזימי
עיכול והנתרן ביקרבונט.
תאים המפרישים מיץ קיבה
מיץ קיבה חומצי
PH=2
פפטידים
גסטרין חוזר אל הקיבה
הפרשה מוגברת של
הורמון הגסטרין אל הדם
תאים מפרישים
זרם
הדם
מערכת העצבים המרכזית
מחשבה על מזון,
גירוי החושים-
ראייה ,טעם ,ריח
כבר בתחילת הגעת המזון לפה מתחילה הפרשה
של מיץ קיבה ,כך שברגע שהמזון מגיע לקיבה
מתחיל מיד פירוק של חלבונים לפפטידים .נוכחות
של פפטידים גורמת להפרשה מוגברת של
ההורמון גסטרין אל זרם הדם ובחזרה לקיבה והוא
מזרז את ההפרשה של מיץ הקיבה.
מחשבה על מזון או גירוי חושים (טעם ,ריח ,ראייה)
מעוררים דחפים עצביים העוברים מהמוח לקיבה.
אלה גורמים להפרשת ההורמון גסטרין ומיץ קיבה.
נוכחות מיץ הקיבה יוצרת סביבה חומצית מאוד
(מתחת ל )PH=2 -וזה גורם להפסקת ההפרשה
של הגסטרין ובעקבותיה להפסקת ההפרשה של
מיץ הקיבה.
לכן אפשר לומר שהפרשת הגסטרין ומיץ הקיבה
מפוקחת ע"י משוב חיובי ושלילי:
משוב חיובי :נוכחות פפטידים
גירויים
הפרשת גסטרין
+מיץ קיבה
משוב שלילי PH :חומצי
הפסקת ההפרשה
של גסטרין ומיץ
הקיבה.
כאשר נכנסים שיירי המזון אל החלק האחרון של צינור העיכול ,נפסקת ספיגת מרכיבי המזון ,כגון
גלוקוז וחומצות אמינו ,במחזור הדם .בהדרגה מקבלים שיירי העיכול את צורתם הסופית ,והם
נשארים במעי הגס עד להפרשתם מן החלחולת דרך פי הטבעת.
תפקידו העיקרי של המעי הגס הוא הפרשת השאריות שמייצרת מערכת העיכול (צואה) .כליטר וחצי מתוכנו הנוזלי של המעי ,נכנס מדי
יום אל המעי הגס ,אך רק חלק קטן הן שאריות מזון .העיסה העוברת אל המעי הגס מורכבת ממים ,שאריות מינרלים ,מיליונים של
חיידקים ,מתאים מתים שמתקלפים מצפוי צינור העיכול ,מהפרשת ריר מן הקצה התחתון של המעי העקום (חלק מהמעי הדק) וכן
מתאית (רב סוכר) שאינה ניתנת לעיכול.
המעי הגס אינו מפריש אנזימים ,אך הוא מייצר ריר המשמש כחומר סיכה ומקל על תנועת הצואה .המעי הגס סופג מים מהחומר
הצואתי והופך אותו מנוזל למוצק .הוא סופג כליטר וחצי מים ביום.
חומרים שלא עוכלו עד הסוף מגיעים אל המעי הגס עם מעט מן האנזימים מהמעי הדק ושם נשלם עיכולם.
כיצד מניע המעי הגס את הצואה?
תנועה זו סוחטת את הצואה מטה ,לתוך
החלק התחתון של המעי והחלחולת ,אל
עבר תעלת פי הטבעת.
תנועת דחיפה ,פועלת במקביל
לתנועה המקטעית ,על מנת לקדם
את הצואה לכיוון החלחולת.
התכווצויות בקטעים של המעי הגס,
פעם בחצי שעה ,מערבבות וטוחנות
את הצואה.
השדרה במוח
חתך במוח חתך
השדרה
עצב תחושתי
התנועה המסיבית של הצואה מן המעי אל
החלחולת ,מותחת את קירות החלחולת.
מתיחה זו היא הגירוי הנורמלי שאנו חווים
כצורך להטיל צואה .אנו יכולים להחליט
אם להתעלם מהרפלקס ולסגור באופן
רצוני את פי הטבעת ,או להטיל צואה.
עצב תחושתי
עצב תנועתי
רצוני
עצב תנועתי רצוני
לחץ הצואה על דופנות החלחולת יוצר גירוי של עצב תחושתי
המגיע אל מוח השדרה – משם בקשת רפלקס חוזרת תגובה
עצבית בעצב תנועתי לא רצוני ,הגורמת לתנועת החלחולת
ולהרפיית שרירי הסוגר הפנימי .הסוגר החיצוני מקבל עצבוב
ממערכת העצבים הרצונית – כל אלה מאפשרים את
הפרשת הצואה מחוץ לגוף.
החלק במערכת העיכול
האנזים
הסובסטרט (עליו
התוצר
פועל האנזים)
פה
עמילאז
עמילן וגליקוגן
חד סוכר ודו סוכר
הקיבה
חומצה המופרשת להרוג חיידקים
באוכל
פפסין
ליפאז
(במידה
חלבונים
שומנים
חלבונים קצרים יותר
שומנים קצרים יותר
קטנה)
עמילן ,גליקוגן
חלבונים
שומנים
גלוקוזים בודדים
חומצות אמיניות
חומצות שומן +גליצרול
המעי הדק
הלבלב מפריש אנזים לתריסריון
מכיס המרה מגיע נוזל המרה
עמילאז
טריפסין
ופפסין
*ליפאז
כבד
נטרול רעלים ,בנייה חוזרת של חלבונים ,שומנים
ופחמימות המתאימות לאדם
* הליפז אינו מופרש מכיס המרה ,אלא רק לאחר שהשומן עובר את הפירוק הראשוני ע"י מיץ
המרה ,מופרש הליפז מהלבלב.
מקורות:
.1ביולוגיה של האדם -עדי מרקוזה-הס ,2002 ,מערכת העיכול.
.2האנציקלופדיה הרפואית החדשה ,כרך מערכת העיכול ,הוצאת ידיעות אחרונות
וספרי חמד.
Slide 9
גוף אחד – מערכות רבות
קיום יום יומי של הגוף
עיכול
נשימה
הובלה
מערכות הגנה
הפרשה
מערכת חיסון
המשכיות
מערכת רביה
תאום ויסות ובקרה
בתוך ובין המערכות
מערכת עצבים מערכה הורמונלית
הגוף פועל כיחידת מבנה אחת ומקיים סביבה
פנימית יציבה -הומיאוסטזיס
עיכול הוא התהליך שבו ממיר הגוף את המזון לאנרגיה ולחומרים הנחוצים לצמיחתו ואחזקתו.
תהליך העיכול הוא מהתהליכים הביולוגיים המרכזיים בגופנו ,ולכן ,למעלה ממחצית איברי הגוף הפנימיים בגופנו שייכים
למערכת העיכול.
הגוף סופג את המרכיבים הכימיים שמהם בנויים החומרים שהוא אוכל ,מאחסן אותם ,ועושה בהם שימוש כחומרי גלם
לשימור ולבנייה של רקמות.
תרומת מערכת העיכול להומיאוסטזיס [הכושר לקיים סביבה פנימית יציבה ושונה מהסביבה החיצונית] היא באספקת חומרי
מזון הנצרכים כל הזמן ע"י תאי הגוף ,בהם מלחים שונים [מינרלים החיוניים בין היתר לפעילות תקינה של אנזימים ,מבנה
של מולקולות אחרות] ומים -מים מהווים 70אחוז ממשקל הגוף והם חשובים שקיומים של תהליכים בתאים וליכולת לווסת
את הלחץ האוסמוטי ,לחץ הדם ואת טמפרטורת הגוף.
מערכת העיכול מבצעת עיבוד כימי :פירוק על ידי אנזימים ,מלחי מרה וחומצות קיבה של המזון למרכיביו הכימיים ,ועיבוד
מכני :ערבוב המזון ,גריסתו ודחיפתו לאורך צינור העיכול ,נעשה על ידי שרירים מהם בנוי צינור העיכול.
לכל בעלי החיים ,גם הלא מפותחים ,יש מערכת עיכול כלשהי.
כל בעלי החיים מפרקים את המזון שהם אוכלים ליחידות קטנות יותר ,מהן יוכלו להפיק אנרגיה
וליצר את החומרים החיוניים לקיומם.
מבנה מערכת העיכול שונה אצל בעלי חיים שונים ,והוא משתנה בהתאם למורכבות התפריט
שלו ומורכבותו כיצור חי.
קיבה
מערכת קיבות
מעי דק
מעי
קיבה
שנייה
ושט
זפק
מעי
לוע
פי הטבעת
ושט
תהליך העיכול אצל הפרה שניזונה
מצמחים ,נעשה בסדרה של קיבות
מחוברות .המזון נכנס לקיבה הראשונה
והגדולה ביותר ,ושם הוא תוסס .החומר
הגס חוזר אל הפה ללעיסה נוספת.
החומר הנלעס נבלע שוב ,מתערבב
בחומר המותסס ואז עובר דרך הקיבות
האחרות.
זפק
פה
לתולעת השלשול מערכת דומה לזו
של בני האדם ולזו של בעלי חיים
גבוהים אחרים .אך בניגוד לאדם,
לתולעת אין שיניים ,לכן בצינור
העיכול שלה יש תא הקרוי "קיבה
שנייה" ,המרסק וטוחן את המזון.
הציפורים מפרקות את המזון רק לאחר
שאחסנו אותו באופן זמני בזפק שלהן
ובקיבתן.
המים!
מים הם מרכיב המזון החשוב ביותר
לגוף ,בלי מים ,אי אפשר לשרוד יותר
מחמישה ימים .מים הם גם החומר
העיקרי בגוף ,וכשני שלישים ממשקל
הגוף הם מים.
פחמימות!
הפחמימות מרכיבות חומרים רבים בגוף אך
תפקידם העיקרי הוא שימושן כמקור אנרגיה
לביצוע תהליכים בגוף .עם הפחמימות נמנים:
סוכר ,עמילן ותאית (סיבים בלתי ניתנים
לעיכול).
מינרלים!
חלבונים!
החלבונים ,שבנויים מחומצות אמיניות ,הם חומרי הבניין
המינרלים נמצאים בכמויות קטנות
העיקריים של הגוף ומהווים 18%ממשקל החומרים
בתאים ובנוזלי הגוף .בטבע ,נמצאים הבונים את התאים והרקמות .קבוצה גדולה של חלבונים
המינרלים בצורת מלחים .המינרלים אחראית להתרחשותם של כל התהליכים הכימיים
החשובים שנמצאים בכמות גדולה
בתאים ,קבוצה זאת נקראת" :אנזימים" .קבוצה נוספת
בגופינו הם :סידן ,זרחן ,מגנזיום,
של חלבונים היא הנוגדנים שמשתתפת בהגנה על הגוף
אשלגן ,נתרן ,כלור וגופרית.
מפגיעתם של גורמים מזיקים החודרים לגוף.
ויטמינים!
הגוף צריך כמויות זעירות של
הויטמינים .הויטמינים הם חומרים
חיוניים לקיומם של תהליכים שונים
בתאים .רובם של הויטמינים לא
מיוצרים בגוף האדם ,ולכן הוא חייב
לקבלם במזונו.
שומנים!
השומנים מהווים מרכיב חשוב במבנה קרום
התא ,והם חיוניים לכל התאים .השומנים הם
גם מקור לאנרגיה והם מהווים חומר בידוד
חשוב השומר על חום הגוף ומגן על רקמות
פנימיות שונות .השומנים הם מולקולות
גדולות המורכבות מ :3-חומצות ,שומן
וגליצרול .השומנים הם חומרי תשמורת ,ועודף
שומנים יוצר מחלות לב וסוכרת.
פה ובלוטות רוק
בכלליות:
האיברים העיקריים במערכת העיכול של האדם – ושט ,קיבה,
לבלב ,מעי ,כבד ,כיס מרה ופי הטבעת.
ושט
המזון נכנס אל הפה ומתקדם במורד דרכי העיכול על ידי גלי
התכווצויות של שרירים (פריסטלטיקה) .עיקרו של תהליך העיכול
שחומרים שונים כמו האנזימים (שמיוצרים על ידי בלוטות הרוק,
הקיבה ,המעי והלבלב) חומצה מלחית (מיוצרת ע"י הקיבה) ומלחי
מרה (המיוצרים ע"י הכבד) מפרקים את המזון ליחידות כימיות
שהגוף יכול לנצל .הפסולת מסולקת ע"י פי הטבעת.
כבד
קיבה
כיס המרה
לבלב
תריסריון
מעי דק
מעי גס
מעי ישר
פי הטבעת
המזון נכנס לפה וכבר מתחיל את תהליך העיכול שבו משולבות פעולות רצוניות :לעיסה ובליעה,
ולא רצוניות :הפרשת רוק המכיל אנזימים .הרוק משמש כממס ,כמרכך וכמחליק המזון ובכך
מסייע ללשון ולשיניים בפעולת הלעיסה והעברת המזון אל הושט .הרטבת המזון חשובה לקליטת
הטעם ע"י תאי חוש הטעם על הלשון .הרוק מכיל בעקר מים ויוני HCO3-השומרים על 7 PHוגם
שני אנזימים – עמילאז (שמפרק עמילן עד לדו סוכר) ,וליזוזים (משמש כקוטל חיידקים המגיעים
עם המזון).
המזון שוהה בפה בין 5-30שניות ,ועובר עיבוד ראשוני ע"י :שיניים ,חניכיים ,לשון ,החך ,בלוטות
הרוק והלסתות ,ולאחר עיבוד זה המזון ממשיך הלאה אל הושט.
הלעיסה והטחינה נעשים לשם הגדלת שטח הפנים.
עיצוב המזון לגוש בגודל המתאים לבליעה נקרא עיכול מכני.
מספרן המלא של השיניים שבאדם מבוגר הוא .32השיניים נחלקות לארבעה
סוגים:
4ניבים :המשמשים לקריעת המזון.
8שיניים חותכות :המשמשות לחיתוך המזון.
8שיניים קדם-טוחנות :המשמשות לגריסת המזון.
12שיניים טוחנות :כוללות ארבע שיני בינה המרסקות את המזון.
את השן מצפה האמייל הקשה [בעקר סידן וזרחן] והוא עלול
להיפגע מעששת – תוצאת פעולתם של חיידקים המייצרים חומצת
חלב בתהליך פירוק הסוכרים בפה המשמשים אותם כמקור
אנרגיה .הרוק מוריד במידה מסוימת את רמת החומציות בעזרת יוני
HCO3הפועלים כמו בסיס והליזוזים שבו מצליח לנטרל חלקמהחיידקים ההרסניים.
בפני האדם נמצאים שלושה זוגות של בלוטות רוק :בלוטות מצד האוזן (פרוטיד) ,הבלוטות התת לסתיות
והבלוטות התת לשוניות .בלוטות הרוק מפרישות אנזימים (=חלבוני פעולה).
כשאנו לועסים ,המזון נרטב על ידי הרוק והופך לעיסה .פעולה זו עוזרת לתהליך לעיסת המזון ובכך גם יותר קל
למזון להגיע לוושט .הרוק מנקה שאריות אוכל שנשארו בפה ועל השיניים ובכך עוזר במניעת הצטברות חיידקים
אשר מזהים רק שני סוגים של אנזימים:
.1עמילז -אשר מפרק עמילן וגליקוגן (פחמימות) שמגיעים מהמזון ומתפרקים לסוכרים פשוטים :דו-סוכרים
וחד-סוכרים (סוכרוזים וגלוקוזים).
.2ליזוזים -מפרק את מעטפת החיידקים המגיעים אל הפה מהאוויר ,ובכך מסנן את הגוף מאנטיגנים מזיקים.
בלוטות מיצד האוזן:
נמצאות בלחיים ,קדמית
לאוזניים .הצינור שלהן
נפתח אל הפה בחלק
הפנימי של הלחיים.
הבלוטות התת
לסתיות:
נמצאות בחלקו האחורי
של הפה ,מתחת ללשון.
הצינורות שלהן נפתחים
מתחת ללשון ,משני צידי
הקפל המרכזי של רירית
הפה.
הבלוטות התת
לשוניות:
נמצאות בקדמת הפה
מתחת ללשון .יש להן
צינורות קטנים ורבים,
שמנקזים את הרוק אל
הפה ,מתחת ללשון.
מכסה הגרון הוא פיסת סחוס דקה שמכוסה הקרום ריר ונמצאת מאחורי שורש הלשון.
בעת בליעת המזון הוא סוגר את הפתח לקנה הנשימה ומשאיר רק את צינור הושט פתוח,
וכל מונע חדירה של מזון אל קנה הנשימה ,דבר אשר גורם להיחנקות.
מכסה הגרון סוגר את פתח הושט ומשאיר פתוח רק את קנה הנשימה בכדי שהאוויר לא
יגיע אל הושט .אם בכל זאת נכנס מזון אל קנה השימה ,קיים רפלקס אשר משחרר את
המזון מקנה הנשימה אל חלל הפה דרך שיעול.
הגרון והלוע משמשים מעבר גם
לאוויר וגם למזון .כאשר המזון
יוצא מהלוע הוא עלול להיכנס
לקנה הנשימה במקום לושט.
כדי למנוע כניסה של מזון אל
קנה הנשימה בעת הבליעה,
מעכב גזע המוח ,באופן זמני,
את הנשימה ,ומעורר סדרה של
תגובות המביאות לסגירת
הקנה .אם ,למרות הכל חודר
אוכל לקנה ,מופעל רפלקס
השיעול .רפלקס זה מחזיר מיד
את האוכל אל הפה ומונע חנק.
תפקיד צינור הושט הוא להעביר את המזון לקיבה .לאחר הלעיסה והגריסה,
הלשון דוחפת את המזון במורד הלוע ,אל אחורי הפה ,ודרך הלוע המזון
מגיע אל פתח הושט ,שם כיסוי הגרון מכסה את קנה הנשימה על מנת
למנוע חדירה של מזון לקנה הנשימה (דבר אשר גורם להיחנקות) והמזון
מחליק אל פתח הושט .כאן מתחילה הפריסטלטיקה (= ניע שרירים.
התכווצות ודחיפה של המזון על ידי שרירי צינור הושט .השרירים מתכווצים
ומתרפים בגל מתואם ובצורה מעגלית .הפריסטלטיקה אינה חד כיוונית).
אורכו של הושט הוא 23-25ס"מ .צינור הושט בנוי משתי מערכות של
שרירים :רצוניות ובלתי ורצוניות .כשהמזון בפה ,שרירי הושט רפויים ,אך
כשהמזון נכנס לוושט -השרירים מתחילים לנוע בתנועה גלית ,פריסטלטית,
לכיוון פי הקיבה .על פעולה זו שולטים עצבים ממערכת העצבים המרכזית
וממערכת העצבים של המעי .גלי הפריסטלטיקה נעים לאורך הושט
במהירות של 2.5-5ס"מ בשנייה .הושט מגיע אל הקיבה.
http://hopkins-gi.org/multimedia/database/intro_250_Swallow.swf
תהליך בליעת המזון.
הקיבה היא שק שרירי .כאשר היא ריקה ,הנפח שלה הוא 50סמ"ק .כאשר היא מלאה נפחה יכול להגיע עד כ 1500 -סמ"ק .המזון שוהה
בקיבה שעתיים עד 6שעות (תלוי במזון ובאיכותו).
בקיבה מתבצעות שתי צורות עיכול במקביל -פעולה מכאנית :בתוך דפנות הקיבה ,קיימות שלוש שכבות שרירים .שרירים אלו מתכווצים
בתנועות איטיות אך נימצרות וכל המזון מתערבל עם מיצי הקיבה(-פריסטלטיקה) ,ופעולה כימית :בדופן הפנימית של הקיבה ,ברירית,
ישנם תאים אשר מפרישים לחלל הקיבה את "מיץ הקיבה" -חומצה מלחית ,ותאים אחרים שמפרישים פפסין (אנזימי עיכול).
בקיבה מתערבב המזון ע"י פעולת שרירי דופן הקיבה .מתוך תאים מסוימים מופרש חומצת HCLואנזימים .בקיבה נספג חלק גדול
מויטמין 12Bוחומרים מסוימים כגון סוכרים ואלכוהול ,הישר אל זרם הדם.
האנזימים הפעולים בקיבה הם:
•פפסינוגן – אינו אנזים פעיל ,אך כאשר הוא נפגש עם החומצה הכלורית ( (HCLהוא הופך להיות אנזים פעיל הנקרא פפסין .הפפסין
מפרק חלבונים לחומצת אמיניות בודדות.
•ליפז – מפרק שומנים לחומצות שומן וגליצרול.
החומצות בקיבה הופכות את הקיבה לסביבה חומצית מאוד ( .)2-1 PHחיידקים מתים בסביבה כזו ,וזו היא שיטת הניקוי של מערכת
העיכול על מנת למנוע זיהום.
לקיבה מופרש הורמון גסטרין הגורם להגברת הפרשת HCLופפסינוגן.
דופן הקיבה מוגנת מפני החומצה המלחית והאנזים המפרק פפסין ,ע"י הפרשת נוזל רירי
שה PHשלו מעט בסיסי [יוני .] HCO3-פגיעה בהגנה זו עלולה לגרום לכיב קיבה [אולקוס].
היום סוברים שזוהי מחלה זיהומית שהגורם לה הוא החיידק pylori Helicobacter.
כיב קיבה (אולקוס) הוא פצע המתפתח בדרך כלל בקיבה או בתריסריון .הכיב נגרם עקב תהליך של איכול רפידת הקיבה או
התריסריון על ידי חומצות הקיבה (ובראשן חומצת מימן כלורי) ומיצי העיכול.
האוסטרלים בארי ג'יי' מרשל ורובין ווארן זכו בפרס נובל לפיזיולוגיה ורפואה לשנת 2005על כך שהראו כי חיידק הוא למעשה
האחראי לאולקוס הגורם לכאבי הבטן העזים אצל רוב האנשים הסובלים מהמחלה ולא מתח וסגנון חיים כפי שחשבו עד כה.
ווארן ,בן ,68פתולוג מאוסטרליה ,גילה מושבות של חיידקים בחלק התחתון של הקיבה בכ 50%-מהחולים מהם נלקחו ביופסיות.
הוא למעשה הביא לתגלית הקריטית כי סימנים לדלקת נמצאו תמיד בקרום הקיבה בקרבת האזור המאוכלס בחיידקים.
מרשל ,בן ,54התעניין בממצאיו של ווארן ויחד ביצעו מחקר בביופסיות שנלקחו מחולים .לאחר מספר ניסיונות ,הצליח מרשל
לטפח סוגים של חיידקים שעד כה לא היו ידועים ומאוחר יותר זכו לשם הליקובקטור פילורי ,יחד הם גילו ,כי האורגניזם היה נוכח
כמעט בכל החולים שסבלו מדלקת הקיבה ,כיב בתריסריון או אולקוס בקיבה.
הודות לגילוי החדשני שנעשה על-ידי מרשל ווארן ,מחלת האולקוס אינה כרונית יותר ,אלא מחלה שניתן לרפא על-ידי טיפול קצר
באנטיביוטיקה ותרופות המדכאות הפרשות חומצה!
בכתב הזכיה לפרס נובל נאמר ,שהרופאים מקבלים את ההוקרה על גילוי חידק ההליקובקטר פילורי - Helicobacter pylori -
בשנת ,1982והוכחת חשיבותו כגורם לדלקת הקיבה -גסטריטיס ולכיב קיבה – אולקוס.
ההידבקות מתרחשת ככל הנראה בגיל צעיר מאוד והחיידק נשאר במערכת העיכול
לכל החיים ,ובמרבית בני האדם הוא אינו גורם לכל סימפטום .ואולם הוא עלול
לעודד יצירת כיב קיבה אצל 15%-10%מהנגועים.
החיידק שגילו המדענים גורם ליותר מ 90%-מהכיבים בתריסריון ול 80%-מהכיבים
בקיבה .כשני שלישים מאוכלוסיית העולם נגועים בחיידק ,אך רובם לא סובלים
מתסמינים כלשהם .עם זאת ,החיידק עלול להביא להתפתחות סרטן הקיבה ,שהוא
הסרטן השני בקטלניותו .לכן ,חיידק זה מוגדר כחיידק מסרטן!
HPנצמדים אל תא אפיתל מהקיבה בתרבית רקמה
HPשורדים בתנאי ה PHהשוררים בקיבה
הודות לפעילות האנזים אוריאז
היום ההתייחסות את אולקוס היא כאל מחלה זיהומית.
הטיפול המקובל היום ב HPהוא בתרופות :מוקסיפן
וקלריטרומיצין,וחמרים המורידים רמת חומציות כמו לוסק
.Losecה Losec -מעכב את פעילות משאבות המימן בממברנת
התאים הפריאתליים המפרישים HClבקיבה .באופן זה
מופחת הכאב והנזק לדופן הקיבה באזורים המודלקים עקב
הזיהום בהליקובקטר.
מן הקיבה עובר המזון אל המעי הדק שהוא צינור מפותל שאורכו שבעה מטרים.
במעי הדק עובר המזון פירוק נוסף ,ותוצרי הפירוק נספגים בזרם הדם.
למעי הדק שני תפקידים עיקריים:
.1
פירוק חומרי המזון השונים :פחמימות לחד-סוכרים ,שומנים לחומצות שומן ,חלבונים לחומצות אמיניות.
.2
תוצרי הפירוק ,מולקולות קטנות ,חודרות דרך תאי המעי אל כלי הדם הרבים העוטפים את צינור העיכול מבחוץ,
ועברים אל מחזור הדם.
חלקו הראשון של המעי הדק קרוי תריסריון ,ואורכו כ 30 -סנטימטר .התריסריון קולט את הפרשות הכבד והלבלב.
ה PHהשורר במעי הוא בסיסי ולכן הפפסין המגיע עם בליל המזון מהקיבה ,מפסיק את פעילותו במעי.
קטע מעי דק עטוף בקרום הצפק -הוא עשיר בכלי
דם ולימפה ומספק לשרירים ולרקמות המעי את
התרכובות הדרושות וקולט ממנו את המזון
המעוכל .יש בו רשת עצבים המעצבבים את שרירי
דופן המעי.
מבנה דופן המעי הדק
דופן המעי בנוי מסיסים = בליטות מיקרוסקופיות באורך של כ 1-מיקרון ,אליהן חודרים נימי דם ולימפה ומאפשרים ספיגה
יעילה (הגדלת שטח פנים) של תוצרי פירוק המזון.
על הסיסים יש שיכבה של תאי אפיתל להגנה עדינה מפני חומצות שמגיעות מהקיבה .ברך כלל תאי אפיתל מפרישים ריר
ששומר על התאים מפני החומצות ,אבל לפעמים יש תקלה והחומצות פוגעות בתאים ועושות פצע שיכול לדמם = אולקוס.
בגלל הסיסים ,שטח הפנים במעי בוגר מגיע ל 500מטר מרובע .במעי יש עיכול מכני ע"י ערבול וערבוב של המזון ועל ידי כך,
יותר מזון נפגש עם יותר אנזימים ויותר מזון נעכל.
קיפולי רירית המעי הדק
פירוק המזון המעוכל למחצה שמגיע מן הקיבה נעשה במעי הדק בעזרת חומרים המופרשים מן
הלבלב ,מן הכבד (באמצעות כיס המרה) ומתאי דופן המעי.
האנזימים שמזרזים את פירוק המזון במעי פועלים בסביבה בסיסית בלבד ( PHגבוה).
פירוק הפחמימות:
פירוק החלבונים:
מערכת העיכול של האדם אינה מסוגלת לעכל את כל סוגי
הפחמימות .פחמימות מורכבות אחדות כמו תאית ,אינן מתעכלות
בכלל .שכן האדם אינו מיצר אנזימים היכולים לפרקם לסוכרים
פשוטים .לעומת זאת ,הסוכר המורכב מעמילן מפורק בקלות בעזרת
אנזימים שמיוצרים בלבלב – התהליך מצוין בתרשים:
פירוק החלבון מתחיל בקיבה וממשיך במעי הדק .החלבון
מפורק קודם לשרשראות של חומצות אמינו הנקראות
פפטידים ,ואחר כך לחומצות אמינו יחידות .הלבלב מפריש
את האנזימים מפרקי החלבון.
ספיגת תוצרי
הפחמימות:
סוכרים פשוטים עוברים
דרך דפנות המעי הריק
ונספגים בזרם הדם .הדם
מסיע את הסוכרים אל
הכבד והכבד הופך אותם
לרב סוכר שנקרא גליקוגן.
מאגר הפחמימות מאוכסן
בגוף בצורת החומר גליקוגן.
ספיגת תוצרי החלבון:
רוב החלבונים מפורקים ונספגים
בחלקו הראשון של המעי הריק.
חומצות האמינו שנספגו עוברות
ישירות לזרם הדם הנושא אותם
דרך הכבד אל הרקמות שזקוקות
להם .חומצות אמינו אחדות
משמשות כאבני הבניין של
חומרים חדשים החיוניים לצמיחה
ולתיקון רקמות ,ואחרות מספקות
אנרגיה.
פירוק השומן:
ספיגת מינרלים ומלחים:
המרה המיוצרת בכבד והמאוחסנת בכיס
המרה ,מסייעת בפירוק השומן במעי הדק.
מלחים מן המרה מפרקים את טיפות השומן
העבות לטיפות שומן דקיקות יותר .פעולה זו
מגדילה את שטח פני הטיפות ומזרזת את
עיכול השומן ע"י אנזים הלבלב מפרק השומן
שנקרא ליפאז .הליפאז מפרק את השומן
לגליצרול ולחומצות שומן.
מינרלים כמו נתרן ,אשלגן וברזל ומלחים כמו
מגנזים ,כלוריד וחומרים אחרים חייבים לעבור מן
המעי הדק ישירות לזרם הדם ,נשמרות רמות
תקינות ומאוזנות שלהם בגוף.
ספיגת ויטמינים:
ויטמינים מסיסי שומן ( )K,E,D,Aוויטמינים
מסיסי מים ( )C,Bנספגים במעי הדק.
ויטמין 12Bנספג במעי העקום (חלק מהמעי
הדק) ,שלא כמו ויטמינים אחרים ,ויטמין זה
חייב להתקשר לחומר מיוחד המופרש מן
הקיבה לפני שהוא נספג – חומר זה נקרא
"גורם אינטרינזי".
ספיגת השומן:
ספיגת השומן מהירה ושלמה בד"כ ולכן
הצואה כמעט ואינה מכילה שומן .ספיגת
השומן מתרחשת בעיקר במעי הריק.
כדוריות השומן הזעירות אינן עוברות
ישירות אל זרם הדם או הכבד ,אלא
עוברות קודם לכן בצינוריות הלימפה.
צינוריות אלו מתאחדות לתעלות לימפה
רחבות יותר ואלו מתרוקנות בזרם הדם
ומאפשרות לשומן לזרום בגוף .רוב
השומן מועבר לכבד להמשך עיבודו,
השאר מאוחסן בגוף – בתאי השומן.
http://www.wiley.com/legacy/college/boyer/0470003790/
animations/fatty_acid_metabolism/fatty_acid_metabolism.htm
אנימציה :פירוק שומן בעזרת מלחי מרה.
הכבד ,הלבלב וכיס המרה קשורים בקשר הדוק עם צינור העיכול מבחינה תפקודית ,אף כי אינם מהווים חלק
ממנו .לכל אחד מהם תפקיד חיוני בעיכול המזון ובניצול מרכיבי המזון.
הכבד הוא האיבר הפנימי הכבד ביותר בגוף ומשקלו 1.5ק"ג .הכבד הוא איבר חיוני לחיים.
הכבד עשוי מיליוני תאים הקרויים הפטוציטים ,תאי כבד .לתאים אל יותר מ 500-תפקידים שונים ,בהם אחסון מרכיבי המזון; פירוק תרופות
וסמים ,רעלים ותוצרי פסולת; ותהליכי המרה כימיים שונים .לתאי הכבד יכולת מסוימת של התחדשות – רגנרציה ,תכונה הנחשבת לקדומה וכזו
שנעלמה באורגניזמים המפותחים.
הכבד הוא מעין מפעל שמעבד ומסנן את הכימיקלים בגוף.
תהליכי השינוי העיקריים שעוברים חומרי המזון בכבד [חילוף חמרים]:
מחומצות אמיניות נבנים חלבונים ,כמו חלבוני פלסמה [אלבומין] וגם פקטורי קרישה וחלבוני מערכת הקרישה – פיברינוגן ,פרותרומבין.
מהגלוקוז נבנה גליקוגן (רב סוכר המשמש כחומר תשמורת) נאגר בכבד ובשרירים .הגלוקוז בשיתוף עם פחמימות
אחרות משמש לבניית שומנים .תהליך זה מסייע בשמירה על רמה יציבה של גלוקוז בדם .
http://www.hopkins-gi.org/multimedia/database/intro_340_CHC-05.swf
תצוגה של הכבד ,הלבלב וכיס המרה.
קיבה
צינור הכבד השמאלי
צינור הכבד הימני
כיס המרה
עורק הכבד
קרוב ל 80%-מאספקת הדם אל
הכבד מגיעה מוריד השער .וריד זה
נושא אל הכבד כמעט את כל הדם
היוצא ממערכת העיכול והמכיל את
המזון המפורק שנספג מן המעי.
בתוך הכבד מתפצל וריד השער
לסעיפים רבים ,כך שתאי הכבד
יוכלו למצות מן הדם את המזון
המפורק ולעבד אותו
כיס המרה הוא שקיק דמוי אגס הממוקם בחלקו התחתון של הכבד .כיס המרה מאחסן
ומרכז את המרה עד שהורמון ,המיוצר במעי הדק ,מעורר את הכיס להתכווץ ,ולשחר את
המרה אל התריסריון.
הרכב המרה:
הכבד מייצר כליטר מרה בכל יום 97% .מן המרה הם מים ,האחוזים הנותרים הם מלחי
מרה וחומרי צבע מן הכבד .למלחי המרה תפקיד מרכזי בעיכול שומנים .צבעי המרה הם
מוצרי פסולת .העיקרי שבהם הוא בילירובין ,שצבעו צהוב ,והוא נוצר מההמוגלובין שבתאי
הדם האדומים ,לאחר פירוקם בטחול.
כיס מרה
צינור
המרה
צינור הלבלב
[פנקריאס]
http://www.uclan.ac.uk/facs/health/nursing/sonic/scenarios/livjmanim/biliary_tract.html
פעילות כיס המרה
הלבלב מייצר ומפריש חומרים הנחוצים לעיכול .חומרים אלה הם אנזימי עיכול שמפרקים חלבונים ,פחמימות
ושומנים ,וכן נתרן ביקרבונט ( ,)NaHCO3שתפקידו לסתור את חומצת הקיבה.
כל החומרים הללו עוברים לאורך צינור הלבלב אל התריסריון .הלבלב מפריש גם את ההורמונים אינסולין ,גלוקוגן
וסומטוסטטין ,ישירות אל זרם הדם .שלושה הורמונים אלה יחד מווסתים את רמת הסוכר בדם .הורמונים אלה
מופרשים מהלבלב ישירות לדם .ויסות רמת הסוכר הוא תפקידו העיקרי של הלבלב.
ויסות הורמונלי של הפרשת חומרי (מיץ) הלבלב:
הפרשת מיץ הלבלב (נתרן ביקרבונט+אנזימים) אל התריסריון מווסתת ע"י שני
הורמונים:
.1
.2
.3
.4
.5
.6
.7
סקרטין וכולציסטוקינין (.)CCK
הסקרטין מופרש מתאים בדופן התריסריון בתגובה למגע עם בליל המזון
שמגיע מהקיבה.
החומצי
הסקרטין גורם להפרשת הביקרבונט מהלבלב.
הביקרבונט בעל PHבסיסי מנטרל את החומציות בתריסריון.
הפסקת ההפרשה של סקרטין (כי הסביבה כבר לא חומצית) = .משוב שלילי.
גם ה CCK -מופרש מהתריסריון בתגובה להגעת המזון.
הוא מזרז את ההפרשה של-
אנזימי עיכול מהלבלבמיץ המרה מכיס המרה (מזרז את תחילתו של תהליך פירוק השומנים.גם בלבלב ,כמו בקיבה ,גירויי החושים מביאים להפרשה מוגברת של אנזימי
עיכול והנתרן ביקרבונט.
תאים המפרישים מיץ קיבה
מיץ קיבה חומצי
PH=2
פפטידים
גסטרין חוזר אל הקיבה
הפרשה מוגברת של
הורמון הגסטרין אל הדם
תאים מפרישים
זרם
הדם
מערכת העצבים המרכזית
מחשבה על מזון,
גירוי החושים-
ראייה ,טעם ,ריח
כבר בתחילת הגעת המזון לפה מתחילה הפרשה
של מיץ קיבה ,כך שברגע שהמזון מגיע לקיבה
מתחיל מיד פירוק של חלבונים לפפטידים .נוכחות
של פפטידים גורמת להפרשה מוגברת של
ההורמון גסטרין אל זרם הדם ובחזרה לקיבה והוא
מזרז את ההפרשה של מיץ הקיבה.
מחשבה על מזון או גירוי חושים (טעם ,ריח ,ראייה)
מעוררים דחפים עצביים העוברים מהמוח לקיבה.
אלה גורמים להפרשת ההורמון גסטרין ומיץ קיבה.
נוכחות מיץ הקיבה יוצרת סביבה חומצית מאוד
(מתחת ל )PH=2 -וזה גורם להפסקת ההפרשה
של הגסטרין ובעקבותיה להפסקת ההפרשה של
מיץ הקיבה.
לכן אפשר לומר שהפרשת הגסטרין ומיץ הקיבה
מפוקחת ע"י משוב חיובי ושלילי:
משוב חיובי :נוכחות פפטידים
גירויים
הפרשת גסטרין
+מיץ קיבה
משוב שלילי PH :חומצי
הפסקת ההפרשה
של גסטרין ומיץ
הקיבה.
כאשר נכנסים שיירי המזון אל החלק האחרון של צינור העיכול ,נפסקת ספיגת מרכיבי המזון ,כגון
גלוקוז וחומצות אמינו ,במחזור הדם .בהדרגה מקבלים שיירי העיכול את צורתם הסופית ,והם
נשארים במעי הגס עד להפרשתם מן החלחולת דרך פי הטבעת.
תפקידו העיקרי של המעי הגס הוא הפרשת השאריות שמייצרת מערכת העיכול (צואה) .כליטר וחצי מתוכנו הנוזלי של המעי ,נכנס מדי
יום אל המעי הגס ,אך רק חלק קטן הן שאריות מזון .העיסה העוברת אל המעי הגס מורכבת ממים ,שאריות מינרלים ,מיליונים של
חיידקים ,מתאים מתים שמתקלפים מצפוי צינור העיכול ,מהפרשת ריר מן הקצה התחתון של המעי העקום (חלק מהמעי הדק) וכן
מתאית (רב סוכר) שאינה ניתנת לעיכול.
המעי הגס אינו מפריש אנזימים ,אך הוא מייצר ריר המשמש כחומר סיכה ומקל על תנועת הצואה .המעי הגס סופג מים מהחומר
הצואתי והופך אותו מנוזל למוצק .הוא סופג כליטר וחצי מים ביום.
חומרים שלא עוכלו עד הסוף מגיעים אל המעי הגס עם מעט מן האנזימים מהמעי הדק ושם נשלם עיכולם.
כיצד מניע המעי הגס את הצואה?
תנועה זו סוחטת את הצואה מטה ,לתוך
החלק התחתון של המעי והחלחולת ,אל
עבר תעלת פי הטבעת.
תנועת דחיפה ,פועלת במקביל
לתנועה המקטעית ,על מנת לקדם
את הצואה לכיוון החלחולת.
התכווצויות בקטעים של המעי הגס,
פעם בחצי שעה ,מערבבות וטוחנות
את הצואה.
השדרה במוח
חתך במוח חתך
השדרה
עצב תחושתי
התנועה המסיבית של הצואה מן המעי אל
החלחולת ,מותחת את קירות החלחולת.
מתיחה זו היא הגירוי הנורמלי שאנו חווים
כצורך להטיל צואה .אנו יכולים להחליט
אם להתעלם מהרפלקס ולסגור באופן
רצוני את פי הטבעת ,או להטיל צואה.
עצב תחושתי
עצב תנועתי
רצוני
עצב תנועתי רצוני
לחץ הצואה על דופנות החלחולת יוצר גירוי של עצב תחושתי
המגיע אל מוח השדרה – משם בקשת רפלקס חוזרת תגובה
עצבית בעצב תנועתי לא רצוני ,הגורמת לתנועת החלחולת
ולהרפיית שרירי הסוגר הפנימי .הסוגר החיצוני מקבל עצבוב
ממערכת העצבים הרצונית – כל אלה מאפשרים את
הפרשת הצואה מחוץ לגוף.
החלק במערכת העיכול
האנזים
הסובסטרט (עליו
התוצר
פועל האנזים)
פה
עמילאז
עמילן וגליקוגן
חד סוכר ודו סוכר
הקיבה
חומצה המופרשת להרוג חיידקים
באוכל
פפסין
ליפאז
(במידה
חלבונים
שומנים
חלבונים קצרים יותר
שומנים קצרים יותר
קטנה)
עמילן ,גליקוגן
חלבונים
שומנים
גלוקוזים בודדים
חומצות אמיניות
חומצות שומן +גליצרול
המעי הדק
הלבלב מפריש אנזים לתריסריון
מכיס המרה מגיע נוזל המרה
עמילאז
טריפסין
ופפסין
*ליפאז
כבד
נטרול רעלים ,בנייה חוזרת של חלבונים ,שומנים
ופחמימות המתאימות לאדם
* הליפז אינו מופרש מכיס המרה ,אלא רק לאחר שהשומן עובר את הפירוק הראשוני ע"י מיץ
המרה ,מופרש הליפז מהלבלב.
מקורות:
.1ביולוגיה של האדם -עדי מרקוזה-הס ,2002 ,מערכת העיכול.
.2האנציקלופדיה הרפואית החדשה ,כרך מערכת העיכול ,הוצאת ידיעות אחרונות
וספרי חמד.
Slide 10
גוף אחד – מערכות רבות
קיום יום יומי של הגוף
עיכול
נשימה
הובלה
מערכות הגנה
הפרשה
מערכת חיסון
המשכיות
מערכת רביה
תאום ויסות ובקרה
בתוך ובין המערכות
מערכת עצבים מערכה הורמונלית
הגוף פועל כיחידת מבנה אחת ומקיים סביבה
פנימית יציבה -הומיאוסטזיס
עיכול הוא התהליך שבו ממיר הגוף את המזון לאנרגיה ולחומרים הנחוצים לצמיחתו ואחזקתו.
תהליך העיכול הוא מהתהליכים הביולוגיים המרכזיים בגופנו ,ולכן ,למעלה ממחצית איברי הגוף הפנימיים בגופנו שייכים
למערכת העיכול.
הגוף סופג את המרכיבים הכימיים שמהם בנויים החומרים שהוא אוכל ,מאחסן אותם ,ועושה בהם שימוש כחומרי גלם
לשימור ולבנייה של רקמות.
תרומת מערכת העיכול להומיאוסטזיס [הכושר לקיים סביבה פנימית יציבה ושונה מהסביבה החיצונית] היא באספקת חומרי
מזון הנצרכים כל הזמן ע"י תאי הגוף ,בהם מלחים שונים [מינרלים החיוניים בין היתר לפעילות תקינה של אנזימים ,מבנה
של מולקולות אחרות] ומים -מים מהווים 70אחוז ממשקל הגוף והם חשובים שקיומים של תהליכים בתאים וליכולת לווסת
את הלחץ האוסמוטי ,לחץ הדם ואת טמפרטורת הגוף.
מערכת העיכול מבצעת עיבוד כימי :פירוק על ידי אנזימים ,מלחי מרה וחומצות קיבה של המזון למרכיביו הכימיים ,ועיבוד
מכני :ערבוב המזון ,גריסתו ודחיפתו לאורך צינור העיכול ,נעשה על ידי שרירים מהם בנוי צינור העיכול.
לכל בעלי החיים ,גם הלא מפותחים ,יש מערכת עיכול כלשהי.
כל בעלי החיים מפרקים את המזון שהם אוכלים ליחידות קטנות יותר ,מהן יוכלו להפיק אנרגיה
וליצר את החומרים החיוניים לקיומם.
מבנה מערכת העיכול שונה אצל בעלי חיים שונים ,והוא משתנה בהתאם למורכבות התפריט
שלו ומורכבותו כיצור חי.
קיבה
מערכת קיבות
מעי דק
מעי
קיבה
שנייה
ושט
זפק
מעי
לוע
פי הטבעת
ושט
תהליך העיכול אצל הפרה שניזונה
מצמחים ,נעשה בסדרה של קיבות
מחוברות .המזון נכנס לקיבה הראשונה
והגדולה ביותר ,ושם הוא תוסס .החומר
הגס חוזר אל הפה ללעיסה נוספת.
החומר הנלעס נבלע שוב ,מתערבב
בחומר המותסס ואז עובר דרך הקיבות
האחרות.
זפק
פה
לתולעת השלשול מערכת דומה לזו
של בני האדם ולזו של בעלי חיים
גבוהים אחרים .אך בניגוד לאדם,
לתולעת אין שיניים ,לכן בצינור
העיכול שלה יש תא הקרוי "קיבה
שנייה" ,המרסק וטוחן את המזון.
הציפורים מפרקות את המזון רק לאחר
שאחסנו אותו באופן זמני בזפק שלהן
ובקיבתן.
המים!
מים הם מרכיב המזון החשוב ביותר
לגוף ,בלי מים ,אי אפשר לשרוד יותר
מחמישה ימים .מים הם גם החומר
העיקרי בגוף ,וכשני שלישים ממשקל
הגוף הם מים.
פחמימות!
הפחמימות מרכיבות חומרים רבים בגוף אך
תפקידם העיקרי הוא שימושן כמקור אנרגיה
לביצוע תהליכים בגוף .עם הפחמימות נמנים:
סוכר ,עמילן ותאית (סיבים בלתי ניתנים
לעיכול).
מינרלים!
חלבונים!
החלבונים ,שבנויים מחומצות אמיניות ,הם חומרי הבניין
המינרלים נמצאים בכמויות קטנות
העיקריים של הגוף ומהווים 18%ממשקל החומרים
בתאים ובנוזלי הגוף .בטבע ,נמצאים הבונים את התאים והרקמות .קבוצה גדולה של חלבונים
המינרלים בצורת מלחים .המינרלים אחראית להתרחשותם של כל התהליכים הכימיים
החשובים שנמצאים בכמות גדולה
בתאים ,קבוצה זאת נקראת" :אנזימים" .קבוצה נוספת
בגופינו הם :סידן ,זרחן ,מגנזיום,
של חלבונים היא הנוגדנים שמשתתפת בהגנה על הגוף
אשלגן ,נתרן ,כלור וגופרית.
מפגיעתם של גורמים מזיקים החודרים לגוף.
ויטמינים!
הגוף צריך כמויות זעירות של
הויטמינים .הויטמינים הם חומרים
חיוניים לקיומם של תהליכים שונים
בתאים .רובם של הויטמינים לא
מיוצרים בגוף האדם ,ולכן הוא חייב
לקבלם במזונו.
שומנים!
השומנים מהווים מרכיב חשוב במבנה קרום
התא ,והם חיוניים לכל התאים .השומנים הם
גם מקור לאנרגיה והם מהווים חומר בידוד
חשוב השומר על חום הגוף ומגן על רקמות
פנימיות שונות .השומנים הם מולקולות
גדולות המורכבות מ :3-חומצות ,שומן
וגליצרול .השומנים הם חומרי תשמורת ,ועודף
שומנים יוצר מחלות לב וסוכרת.
פה ובלוטות רוק
בכלליות:
האיברים העיקריים במערכת העיכול של האדם – ושט ,קיבה,
לבלב ,מעי ,כבד ,כיס מרה ופי הטבעת.
ושט
המזון נכנס אל הפה ומתקדם במורד דרכי העיכול על ידי גלי
התכווצויות של שרירים (פריסטלטיקה) .עיקרו של תהליך העיכול
שחומרים שונים כמו האנזימים (שמיוצרים על ידי בלוטות הרוק,
הקיבה ,המעי והלבלב) חומצה מלחית (מיוצרת ע"י הקיבה) ומלחי
מרה (המיוצרים ע"י הכבד) מפרקים את המזון ליחידות כימיות
שהגוף יכול לנצל .הפסולת מסולקת ע"י פי הטבעת.
כבד
קיבה
כיס המרה
לבלב
תריסריון
מעי דק
מעי גס
מעי ישר
פי הטבעת
המזון נכנס לפה וכבר מתחיל את תהליך העיכול שבו משולבות פעולות רצוניות :לעיסה ובליעה,
ולא רצוניות :הפרשת רוק המכיל אנזימים .הרוק משמש כממס ,כמרכך וכמחליק המזון ובכך
מסייע ללשון ולשיניים בפעולת הלעיסה והעברת המזון אל הושט .הרטבת המזון חשובה לקליטת
הטעם ע"י תאי חוש הטעם על הלשון .הרוק מכיל בעקר מים ויוני HCO3-השומרים על 7 PHוגם
שני אנזימים – עמילאז (שמפרק עמילן עד לדו סוכר) ,וליזוזים (משמש כקוטל חיידקים המגיעים
עם המזון).
המזון שוהה בפה בין 5-30שניות ,ועובר עיבוד ראשוני ע"י :שיניים ,חניכיים ,לשון ,החך ,בלוטות
הרוק והלסתות ,ולאחר עיבוד זה המזון ממשיך הלאה אל הושט.
הלעיסה והטחינה נעשים לשם הגדלת שטח הפנים.
עיצוב המזון לגוש בגודל המתאים לבליעה נקרא עיכול מכני.
מספרן המלא של השיניים שבאדם מבוגר הוא .32השיניים נחלקות לארבעה
סוגים:
4ניבים :המשמשים לקריעת המזון.
8שיניים חותכות :המשמשות לחיתוך המזון.
8שיניים קדם-טוחנות :המשמשות לגריסת המזון.
12שיניים טוחנות :כוללות ארבע שיני בינה המרסקות את המזון.
את השן מצפה האמייל הקשה [בעקר סידן וזרחן] והוא עלול
להיפגע מעששת – תוצאת פעולתם של חיידקים המייצרים חומצת
חלב בתהליך פירוק הסוכרים בפה המשמשים אותם כמקור
אנרגיה .הרוק מוריד במידה מסוימת את רמת החומציות בעזרת יוני
HCO3הפועלים כמו בסיס והליזוזים שבו מצליח לנטרל חלקמהחיידקים ההרסניים.
בפני האדם נמצאים שלושה זוגות של בלוטות רוק :בלוטות מצד האוזן (פרוטיד) ,הבלוטות התת לסתיות
והבלוטות התת לשוניות .בלוטות הרוק מפרישות אנזימים (=חלבוני פעולה).
כשאנו לועסים ,המזון נרטב על ידי הרוק והופך לעיסה .פעולה זו עוזרת לתהליך לעיסת המזון ובכך גם יותר קל
למזון להגיע לוושט .הרוק מנקה שאריות אוכל שנשארו בפה ועל השיניים ובכך עוזר במניעת הצטברות חיידקים
אשר מזהים רק שני סוגים של אנזימים:
.1עמילז -אשר מפרק עמילן וגליקוגן (פחמימות) שמגיעים מהמזון ומתפרקים לסוכרים פשוטים :דו-סוכרים
וחד-סוכרים (סוכרוזים וגלוקוזים).
.2ליזוזים -מפרק את מעטפת החיידקים המגיעים אל הפה מהאוויר ,ובכך מסנן את הגוף מאנטיגנים מזיקים.
בלוטות מיצד האוזן:
נמצאות בלחיים ,קדמית
לאוזניים .הצינור שלהן
נפתח אל הפה בחלק
הפנימי של הלחיים.
הבלוטות התת
לסתיות:
נמצאות בחלקו האחורי
של הפה ,מתחת ללשון.
הצינורות שלהן נפתחים
מתחת ללשון ,משני צידי
הקפל המרכזי של רירית
הפה.
הבלוטות התת
לשוניות:
נמצאות בקדמת הפה
מתחת ללשון .יש להן
צינורות קטנים ורבים,
שמנקזים את הרוק אל
הפה ,מתחת ללשון.
מכסה הגרון הוא פיסת סחוס דקה שמכוסה הקרום ריר ונמצאת מאחורי שורש הלשון.
בעת בליעת המזון הוא סוגר את הפתח לקנה הנשימה ומשאיר רק את צינור הושט פתוח,
וכל מונע חדירה של מזון אל קנה הנשימה ,דבר אשר גורם להיחנקות.
מכסה הגרון סוגר את פתח הושט ומשאיר פתוח רק את קנה הנשימה בכדי שהאוויר לא
יגיע אל הושט .אם בכל זאת נכנס מזון אל קנה השימה ,קיים רפלקס אשר משחרר את
המזון מקנה הנשימה אל חלל הפה דרך שיעול.
הגרון והלוע משמשים מעבר גם
לאוויר וגם למזון .כאשר המזון
יוצא מהלוע הוא עלול להיכנס
לקנה הנשימה במקום לושט.
כדי למנוע כניסה של מזון אל
קנה הנשימה בעת הבליעה,
מעכב גזע המוח ,באופן זמני,
את הנשימה ,ומעורר סדרה של
תגובות המביאות לסגירת
הקנה .אם ,למרות הכל חודר
אוכל לקנה ,מופעל רפלקס
השיעול .רפלקס זה מחזיר מיד
את האוכל אל הפה ומונע חנק.
תפקיד צינור הושט הוא להעביר את המזון לקיבה .לאחר הלעיסה והגריסה,
הלשון דוחפת את המזון במורד הלוע ,אל אחורי הפה ,ודרך הלוע המזון
מגיע אל פתח הושט ,שם כיסוי הגרון מכסה את קנה הנשימה על מנת
למנוע חדירה של מזון לקנה הנשימה (דבר אשר גורם להיחנקות) והמזון
מחליק אל פתח הושט .כאן מתחילה הפריסטלטיקה (= ניע שרירים.
התכווצות ודחיפה של המזון על ידי שרירי צינור הושט .השרירים מתכווצים
ומתרפים בגל מתואם ובצורה מעגלית .הפריסטלטיקה אינה חד כיוונית).
אורכו של הושט הוא 23-25ס"מ .צינור הושט בנוי משתי מערכות של
שרירים :רצוניות ובלתי ורצוניות .כשהמזון בפה ,שרירי הושט רפויים ,אך
כשהמזון נכנס לוושט -השרירים מתחילים לנוע בתנועה גלית ,פריסטלטית,
לכיוון פי הקיבה .על פעולה זו שולטים עצבים ממערכת העצבים המרכזית
וממערכת העצבים של המעי .גלי הפריסטלטיקה נעים לאורך הושט
במהירות של 2.5-5ס"מ בשנייה .הושט מגיע אל הקיבה.
http://hopkins-gi.org/multimedia/database/intro_250_Swallow.swf
תהליך בליעת המזון.
הקיבה היא שק שרירי .כאשר היא ריקה ,הנפח שלה הוא 50סמ"ק .כאשר היא מלאה נפחה יכול להגיע עד כ 1500 -סמ"ק .המזון שוהה
בקיבה שעתיים עד 6שעות (תלוי במזון ובאיכותו).
בקיבה מתבצעות שתי צורות עיכול במקביל -פעולה מכאנית :בתוך דפנות הקיבה ,קיימות שלוש שכבות שרירים .שרירים אלו מתכווצים
בתנועות איטיות אך נימצרות וכל המזון מתערבל עם מיצי הקיבה(-פריסטלטיקה) ,ופעולה כימית :בדופן הפנימית של הקיבה ,ברירית,
ישנם תאים אשר מפרישים לחלל הקיבה את "מיץ הקיבה" -חומצה מלחית ,ותאים אחרים שמפרישים פפסין (אנזימי עיכול).
בקיבה מתערבב המזון ע"י פעולת שרירי דופן הקיבה .מתוך תאים מסוימים מופרש חומצת HCLואנזימים .בקיבה נספג חלק גדול
מויטמין 12Bוחומרים מסוימים כגון סוכרים ואלכוהול ,הישר אל זרם הדם.
האנזימים הפעולים בקיבה הם:
•פפסינוגן – אינו אנזים פעיל ,אך כאשר הוא נפגש עם החומצה הכלורית ( (HCLהוא הופך להיות אנזים פעיל הנקרא פפסין .הפפסין
מפרק חלבונים לחומצת אמיניות בודדות.
•ליפז – מפרק שומנים לחומצות שומן וגליצרול.
החומצות בקיבה הופכות את הקיבה לסביבה חומצית מאוד ( .)2-1 PHחיידקים מתים בסביבה כזו ,וזו היא שיטת הניקוי של מערכת
העיכול על מנת למנוע זיהום.
לקיבה מופרש הורמון גסטרין הגורם להגברת הפרשת HCLופפסינוגן.
דופן הקיבה מוגנת מפני החומצה המלחית והאנזים המפרק פפסין ,ע"י הפרשת נוזל רירי
שה PHשלו מעט בסיסי [יוני .] HCO3-פגיעה בהגנה זו עלולה לגרום לכיב קיבה [אולקוס].
היום סוברים שזוהי מחלה זיהומית שהגורם לה הוא החיידק pylori Helicobacter.
כיב קיבה (אולקוס) הוא פצע המתפתח בדרך כלל בקיבה או בתריסריון .הכיב נגרם עקב תהליך של איכול רפידת הקיבה או
התריסריון על ידי חומצות הקיבה (ובראשן חומצת מימן כלורי) ומיצי העיכול.
האוסטרלים בארי ג'יי' מרשל ורובין ווארן זכו בפרס נובל לפיזיולוגיה ורפואה לשנת 2005על כך שהראו כי חיידק הוא למעשה
האחראי לאולקוס הגורם לכאבי הבטן העזים אצל רוב האנשים הסובלים מהמחלה ולא מתח וסגנון חיים כפי שחשבו עד כה.
ווארן ,בן ,68פתולוג מאוסטרליה ,גילה מושבות של חיידקים בחלק התחתון של הקיבה בכ 50%-מהחולים מהם נלקחו ביופסיות.
הוא למעשה הביא לתגלית הקריטית כי סימנים לדלקת נמצאו תמיד בקרום הקיבה בקרבת האזור המאוכלס בחיידקים.
מרשל ,בן ,54התעניין בממצאיו של ווארן ויחד ביצעו מחקר בביופסיות שנלקחו מחולים .לאחר מספר ניסיונות ,הצליח מרשל
לטפח סוגים של חיידקים שעד כה לא היו ידועים ומאוחר יותר זכו לשם הליקובקטור פילורי ,יחד הם גילו ,כי האורגניזם היה נוכח
כמעט בכל החולים שסבלו מדלקת הקיבה ,כיב בתריסריון או אולקוס בקיבה.
הודות לגילוי החדשני שנעשה על-ידי מרשל ווארן ,מחלת האולקוס אינה כרונית יותר ,אלא מחלה שניתן לרפא על-ידי טיפול קצר
באנטיביוטיקה ותרופות המדכאות הפרשות חומצה!
בכתב הזכיה לפרס נובל נאמר ,שהרופאים מקבלים את ההוקרה על גילוי חידק ההליקובקטר פילורי - Helicobacter pylori -
בשנת ,1982והוכחת חשיבותו כגורם לדלקת הקיבה -גסטריטיס ולכיב קיבה – אולקוס.
ההידבקות מתרחשת ככל הנראה בגיל צעיר מאוד והחיידק נשאר במערכת העיכול
לכל החיים ,ובמרבית בני האדם הוא אינו גורם לכל סימפטום .ואולם הוא עלול
לעודד יצירת כיב קיבה אצל 15%-10%מהנגועים.
החיידק שגילו המדענים גורם ליותר מ 90%-מהכיבים בתריסריון ול 80%-מהכיבים
בקיבה .כשני שלישים מאוכלוסיית העולם נגועים בחיידק ,אך רובם לא סובלים
מתסמינים כלשהם .עם זאת ,החיידק עלול להביא להתפתחות סרטן הקיבה ,שהוא
הסרטן השני בקטלניותו .לכן ,חיידק זה מוגדר כחיידק מסרטן!
HPנצמדים אל תא אפיתל מהקיבה בתרבית רקמה
HPשורדים בתנאי ה PHהשוררים בקיבה
הודות לפעילות האנזים אוריאז
היום ההתייחסות את אולקוס היא כאל מחלה זיהומית.
הטיפול המקובל היום ב HPהוא בתרופות :מוקסיפן
וקלריטרומיצין,וחמרים המורידים רמת חומציות כמו לוסק
.Losecה Losec -מעכב את פעילות משאבות המימן בממברנת
התאים הפריאתליים המפרישים HClבקיבה .באופן זה
מופחת הכאב והנזק לדופן הקיבה באזורים המודלקים עקב
הזיהום בהליקובקטר.
מן הקיבה עובר המזון אל המעי הדק שהוא צינור מפותל שאורכו שבעה מטרים.
במעי הדק עובר המזון פירוק נוסף ,ותוצרי הפירוק נספגים בזרם הדם.
למעי הדק שני תפקידים עיקריים:
.1
פירוק חומרי המזון השונים :פחמימות לחד-סוכרים ,שומנים לחומצות שומן ,חלבונים לחומצות אמיניות.
.2
תוצרי הפירוק ,מולקולות קטנות ,חודרות דרך תאי המעי אל כלי הדם הרבים העוטפים את צינור העיכול מבחוץ,
ועברים אל מחזור הדם.
חלקו הראשון של המעי הדק קרוי תריסריון ,ואורכו כ 30 -סנטימטר .התריסריון קולט את הפרשות הכבד והלבלב.
ה PHהשורר במעי הוא בסיסי ולכן הפפסין המגיע עם בליל המזון מהקיבה ,מפסיק את פעילותו במעי.
קטע מעי דק עטוף בקרום הצפק -הוא עשיר בכלי
דם ולימפה ומספק לשרירים ולרקמות המעי את
התרכובות הדרושות וקולט ממנו את המזון
המעוכל .יש בו רשת עצבים המעצבבים את שרירי
דופן המעי.
מבנה דופן המעי הדק
דופן המעי בנוי מסיסים = בליטות מיקרוסקופיות באורך של כ 1-מיקרון ,אליהן חודרים נימי דם ולימפה ומאפשרים ספיגה
יעילה (הגדלת שטח פנים) של תוצרי פירוק המזון.
על הסיסים יש שיכבה של תאי אפיתל להגנה עדינה מפני חומצות שמגיעות מהקיבה .ברך כלל תאי אפיתל מפרישים ריר
ששומר על התאים מפני החומצות ,אבל לפעמים יש תקלה והחומצות פוגעות בתאים ועושות פצע שיכול לדמם = אולקוס.
בגלל הסיסים ,שטח הפנים במעי בוגר מגיע ל 500מטר מרובע .במעי יש עיכול מכני ע"י ערבול וערבוב של המזון ועל ידי כך,
יותר מזון נפגש עם יותר אנזימים ויותר מזון נעכל.
קיפולי רירית המעי הדק
פירוק המזון המעוכל למחצה שמגיע מן הקיבה נעשה במעי הדק בעזרת חומרים המופרשים מן
הלבלב ,מן הכבד (באמצעות כיס המרה) ומתאי דופן המעי.
האנזימים שמזרזים את פירוק המזון במעי פועלים בסביבה בסיסית בלבד ( PHגבוה).
פירוק הפחמימות:
פירוק החלבונים:
מערכת העיכול של האדם אינה מסוגלת לעכל את כל סוגי
הפחמימות .פחמימות מורכבות אחדות כמו תאית ,אינן מתעכלות
בכלל .שכן האדם אינו מיצר אנזימים היכולים לפרקם לסוכרים
פשוטים .לעומת זאת ,הסוכר המורכב מעמילן מפורק בקלות בעזרת
אנזימים שמיוצרים בלבלב – התהליך מצוין בתרשים:
פירוק החלבון מתחיל בקיבה וממשיך במעי הדק .החלבון
מפורק קודם לשרשראות של חומצות אמינו הנקראות
פפטידים ,ואחר כך לחומצות אמינו יחידות .הלבלב מפריש
את האנזימים מפרקי החלבון.
ספיגת תוצרי
הפחמימות:
סוכרים פשוטים עוברים
דרך דפנות המעי הריק
ונספגים בזרם הדם .הדם
מסיע את הסוכרים אל
הכבד והכבד הופך אותם
לרב סוכר שנקרא גליקוגן.
מאגר הפחמימות מאוכסן
בגוף בצורת החומר גליקוגן.
ספיגת תוצרי החלבון:
רוב החלבונים מפורקים ונספגים
בחלקו הראשון של המעי הריק.
חומצות האמינו שנספגו עוברות
ישירות לזרם הדם הנושא אותם
דרך הכבד אל הרקמות שזקוקות
להם .חומצות אמינו אחדות
משמשות כאבני הבניין של
חומרים חדשים החיוניים לצמיחה
ולתיקון רקמות ,ואחרות מספקות
אנרגיה.
פירוק השומן:
ספיגת מינרלים ומלחים:
המרה המיוצרת בכבד והמאוחסנת בכיס
המרה ,מסייעת בפירוק השומן במעי הדק.
מלחים מן המרה מפרקים את טיפות השומן
העבות לטיפות שומן דקיקות יותר .פעולה זו
מגדילה את שטח פני הטיפות ומזרזת את
עיכול השומן ע"י אנזים הלבלב מפרק השומן
שנקרא ליפאז .הליפאז מפרק את השומן
לגליצרול ולחומצות שומן.
מינרלים כמו נתרן ,אשלגן וברזל ומלחים כמו
מגנזים ,כלוריד וחומרים אחרים חייבים לעבור מן
המעי הדק ישירות לזרם הדם ,נשמרות רמות
תקינות ומאוזנות שלהם בגוף.
ספיגת ויטמינים:
ויטמינים מסיסי שומן ( )K,E,D,Aוויטמינים
מסיסי מים ( )C,Bנספגים במעי הדק.
ויטמין 12Bנספג במעי העקום (חלק מהמעי
הדק) ,שלא כמו ויטמינים אחרים ,ויטמין זה
חייב להתקשר לחומר מיוחד המופרש מן
הקיבה לפני שהוא נספג – חומר זה נקרא
"גורם אינטרינזי".
ספיגת השומן:
ספיגת השומן מהירה ושלמה בד"כ ולכן
הצואה כמעט ואינה מכילה שומן .ספיגת
השומן מתרחשת בעיקר במעי הריק.
כדוריות השומן הזעירות אינן עוברות
ישירות אל זרם הדם או הכבד ,אלא
עוברות קודם לכן בצינוריות הלימפה.
צינוריות אלו מתאחדות לתעלות לימפה
רחבות יותר ואלו מתרוקנות בזרם הדם
ומאפשרות לשומן לזרום בגוף .רוב
השומן מועבר לכבד להמשך עיבודו,
השאר מאוחסן בגוף – בתאי השומן.
http://www.wiley.com/legacy/college/boyer/0470003790/
animations/fatty_acid_metabolism/fatty_acid_metabolism.htm
אנימציה :פירוק שומן בעזרת מלחי מרה.
הכבד ,הלבלב וכיס המרה קשורים בקשר הדוק עם צינור העיכול מבחינה תפקודית ,אף כי אינם מהווים חלק
ממנו .לכל אחד מהם תפקיד חיוני בעיכול המזון ובניצול מרכיבי המזון.
הכבד הוא האיבר הפנימי הכבד ביותר בגוף ומשקלו 1.5ק"ג .הכבד הוא איבר חיוני לחיים.
הכבד עשוי מיליוני תאים הקרויים הפטוציטים ,תאי כבד .לתאים אל יותר מ 500-תפקידים שונים ,בהם אחסון מרכיבי המזון; פירוק תרופות
וסמים ,רעלים ותוצרי פסולת; ותהליכי המרה כימיים שונים .לתאי הכבד יכולת מסוימת של התחדשות – רגנרציה ,תכונה הנחשבת לקדומה וכזו
שנעלמה באורגניזמים המפותחים.
הכבד הוא מעין מפעל שמעבד ומסנן את הכימיקלים בגוף.
תהליכי השינוי העיקריים שעוברים חומרי המזון בכבד [חילוף חמרים]:
מחומצות אמיניות נבנים חלבונים ,כמו חלבוני פלסמה [אלבומין] וגם פקטורי קרישה וחלבוני מערכת הקרישה – פיברינוגן ,פרותרומבין.
מהגלוקוז נבנה גליקוגן (רב סוכר המשמש כחומר תשמורת) נאגר בכבד ובשרירים .הגלוקוז בשיתוף עם פחמימות
אחרות משמש לבניית שומנים .תהליך זה מסייע בשמירה על רמה יציבה של גלוקוז בדם .
http://www.hopkins-gi.org/multimedia/database/intro_340_CHC-05.swf
תצוגה של הכבד ,הלבלב וכיס המרה.
קיבה
צינור הכבד השמאלי
צינור הכבד הימני
כיס המרה
עורק הכבד
קרוב ל 80%-מאספקת הדם אל
הכבד מגיעה מוריד השער .וריד זה
נושא אל הכבד כמעט את כל הדם
היוצא ממערכת העיכול והמכיל את
המזון המפורק שנספג מן המעי.
בתוך הכבד מתפצל וריד השער
לסעיפים רבים ,כך שתאי הכבד
יוכלו למצות מן הדם את המזון
המפורק ולעבד אותו
כיס המרה הוא שקיק דמוי אגס הממוקם בחלקו התחתון של הכבד .כיס המרה מאחסן
ומרכז את המרה עד שהורמון ,המיוצר במעי הדק ,מעורר את הכיס להתכווץ ,ולשחר את
המרה אל התריסריון.
הרכב המרה:
הכבד מייצר כליטר מרה בכל יום 97% .מן המרה הם מים ,האחוזים הנותרים הם מלחי
מרה וחומרי צבע מן הכבד .למלחי המרה תפקיד מרכזי בעיכול שומנים .צבעי המרה הם
מוצרי פסולת .העיקרי שבהם הוא בילירובין ,שצבעו צהוב ,והוא נוצר מההמוגלובין שבתאי
הדם האדומים ,לאחר פירוקם בטחול.
כיס מרה
צינור
המרה
צינור הלבלב
[פנקריאס]
http://www.uclan.ac.uk/facs/health/nursing/sonic/scenarios/livjmanim/biliary_tract.html
פעילות כיס המרה
הלבלב מייצר ומפריש חומרים הנחוצים לעיכול .חומרים אלה הם אנזימי עיכול שמפרקים חלבונים ,פחמימות
ושומנים ,וכן נתרן ביקרבונט ( ,)NaHCO3שתפקידו לסתור את חומצת הקיבה.
כל החומרים הללו עוברים לאורך צינור הלבלב אל התריסריון .הלבלב מפריש גם את ההורמונים אינסולין ,גלוקוגן
וסומטוסטטין ,ישירות אל זרם הדם .שלושה הורמונים אלה יחד מווסתים את רמת הסוכר בדם .הורמונים אלה
מופרשים מהלבלב ישירות לדם .ויסות רמת הסוכר הוא תפקידו העיקרי של הלבלב.
ויסות הורמונלי של הפרשת חומרי (מיץ) הלבלב:
הפרשת מיץ הלבלב (נתרן ביקרבונט+אנזימים) אל התריסריון מווסתת ע"י שני
הורמונים:
.1
.2
.3
.4
.5
.6
.7
סקרטין וכולציסטוקינין (.)CCK
הסקרטין מופרש מתאים בדופן התריסריון בתגובה למגע עם בליל המזון
שמגיע מהקיבה.
החומצי
הסקרטין גורם להפרשת הביקרבונט מהלבלב.
הביקרבונט בעל PHבסיסי מנטרל את החומציות בתריסריון.
הפסקת ההפרשה של סקרטין (כי הסביבה כבר לא חומצית) = .משוב שלילי.
גם ה CCK -מופרש מהתריסריון בתגובה להגעת המזון.
הוא מזרז את ההפרשה של-
אנזימי עיכול מהלבלבמיץ המרה מכיס המרה (מזרז את תחילתו של תהליך פירוק השומנים.גם בלבלב ,כמו בקיבה ,גירויי החושים מביאים להפרשה מוגברת של אנזימי
עיכול והנתרן ביקרבונט.
תאים המפרישים מיץ קיבה
מיץ קיבה חומצי
PH=2
פפטידים
גסטרין חוזר אל הקיבה
הפרשה מוגברת של
הורמון הגסטרין אל הדם
תאים מפרישים
זרם
הדם
מערכת העצבים המרכזית
מחשבה על מזון,
גירוי החושים-
ראייה ,טעם ,ריח
כבר בתחילת הגעת המזון לפה מתחילה הפרשה
של מיץ קיבה ,כך שברגע שהמזון מגיע לקיבה
מתחיל מיד פירוק של חלבונים לפפטידים .נוכחות
של פפטידים גורמת להפרשה מוגברת של
ההורמון גסטרין אל זרם הדם ובחזרה לקיבה והוא
מזרז את ההפרשה של מיץ הקיבה.
מחשבה על מזון או גירוי חושים (טעם ,ריח ,ראייה)
מעוררים דחפים עצביים העוברים מהמוח לקיבה.
אלה גורמים להפרשת ההורמון גסטרין ומיץ קיבה.
נוכחות מיץ הקיבה יוצרת סביבה חומצית מאוד
(מתחת ל )PH=2 -וזה גורם להפסקת ההפרשה
של הגסטרין ובעקבותיה להפסקת ההפרשה של
מיץ הקיבה.
לכן אפשר לומר שהפרשת הגסטרין ומיץ הקיבה
מפוקחת ע"י משוב חיובי ושלילי:
משוב חיובי :נוכחות פפטידים
גירויים
הפרשת גסטרין
+מיץ קיבה
משוב שלילי PH :חומצי
הפסקת ההפרשה
של גסטרין ומיץ
הקיבה.
כאשר נכנסים שיירי המזון אל החלק האחרון של צינור העיכול ,נפסקת ספיגת מרכיבי המזון ,כגון
גלוקוז וחומצות אמינו ,במחזור הדם .בהדרגה מקבלים שיירי העיכול את צורתם הסופית ,והם
נשארים במעי הגס עד להפרשתם מן החלחולת דרך פי הטבעת.
תפקידו העיקרי של המעי הגס הוא הפרשת השאריות שמייצרת מערכת העיכול (צואה) .כליטר וחצי מתוכנו הנוזלי של המעי ,נכנס מדי
יום אל המעי הגס ,אך רק חלק קטן הן שאריות מזון .העיסה העוברת אל המעי הגס מורכבת ממים ,שאריות מינרלים ,מיליונים של
חיידקים ,מתאים מתים שמתקלפים מצפוי צינור העיכול ,מהפרשת ריר מן הקצה התחתון של המעי העקום (חלק מהמעי הדק) וכן
מתאית (רב סוכר) שאינה ניתנת לעיכול.
המעי הגס אינו מפריש אנזימים ,אך הוא מייצר ריר המשמש כחומר סיכה ומקל על תנועת הצואה .המעי הגס סופג מים מהחומר
הצואתי והופך אותו מנוזל למוצק .הוא סופג כליטר וחצי מים ביום.
חומרים שלא עוכלו עד הסוף מגיעים אל המעי הגס עם מעט מן האנזימים מהמעי הדק ושם נשלם עיכולם.
כיצד מניע המעי הגס את הצואה?
תנועה זו סוחטת את הצואה מטה ,לתוך
החלק התחתון של המעי והחלחולת ,אל
עבר תעלת פי הטבעת.
תנועת דחיפה ,פועלת במקביל
לתנועה המקטעית ,על מנת לקדם
את הצואה לכיוון החלחולת.
התכווצויות בקטעים של המעי הגס,
פעם בחצי שעה ,מערבבות וטוחנות
את הצואה.
השדרה במוח
חתך במוח חתך
השדרה
עצב תחושתי
התנועה המסיבית של הצואה מן המעי אל
החלחולת ,מותחת את קירות החלחולת.
מתיחה זו היא הגירוי הנורמלי שאנו חווים
כצורך להטיל צואה .אנו יכולים להחליט
אם להתעלם מהרפלקס ולסגור באופן
רצוני את פי הטבעת ,או להטיל צואה.
עצב תחושתי
עצב תנועתי
רצוני
עצב תנועתי רצוני
לחץ הצואה על דופנות החלחולת יוצר גירוי של עצב תחושתי
המגיע אל מוח השדרה – משם בקשת רפלקס חוזרת תגובה
עצבית בעצב תנועתי לא רצוני ,הגורמת לתנועת החלחולת
ולהרפיית שרירי הסוגר הפנימי .הסוגר החיצוני מקבל עצבוב
ממערכת העצבים הרצונית – כל אלה מאפשרים את
הפרשת הצואה מחוץ לגוף.
החלק במערכת העיכול
האנזים
הסובסטרט (עליו
התוצר
פועל האנזים)
פה
עמילאז
עמילן וגליקוגן
חד סוכר ודו סוכר
הקיבה
חומצה המופרשת להרוג חיידקים
באוכל
פפסין
ליפאז
(במידה
חלבונים
שומנים
חלבונים קצרים יותר
שומנים קצרים יותר
קטנה)
עמילן ,גליקוגן
חלבונים
שומנים
גלוקוזים בודדים
חומצות אמיניות
חומצות שומן +גליצרול
המעי הדק
הלבלב מפריש אנזים לתריסריון
מכיס המרה מגיע נוזל המרה
עמילאז
טריפסין
ופפסין
*ליפאז
כבד
נטרול רעלים ,בנייה חוזרת של חלבונים ,שומנים
ופחמימות המתאימות לאדם
* הליפז אינו מופרש מכיס המרה ,אלא רק לאחר שהשומן עובר את הפירוק הראשוני ע"י מיץ
המרה ,מופרש הליפז מהלבלב.
מקורות:
.1ביולוגיה של האדם -עדי מרקוזה-הס ,2002 ,מערכת העיכול.
.2האנציקלופדיה הרפואית החדשה ,כרך מערכת העיכול ,הוצאת ידיעות אחרונות
וספרי חמד.
Slide 11
גוף אחד – מערכות רבות
קיום יום יומי של הגוף
עיכול
נשימה
הובלה
מערכות הגנה
הפרשה
מערכת חיסון
המשכיות
מערכת רביה
תאום ויסות ובקרה
בתוך ובין המערכות
מערכת עצבים מערכה הורמונלית
הגוף פועל כיחידת מבנה אחת ומקיים סביבה
פנימית יציבה -הומיאוסטזיס
עיכול הוא התהליך שבו ממיר הגוף את המזון לאנרגיה ולחומרים הנחוצים לצמיחתו ואחזקתו.
תהליך העיכול הוא מהתהליכים הביולוגיים המרכזיים בגופנו ,ולכן ,למעלה ממחצית איברי הגוף הפנימיים בגופנו שייכים
למערכת העיכול.
הגוף סופג את המרכיבים הכימיים שמהם בנויים החומרים שהוא אוכל ,מאחסן אותם ,ועושה בהם שימוש כחומרי גלם
לשימור ולבנייה של רקמות.
תרומת מערכת העיכול להומיאוסטזיס [הכושר לקיים סביבה פנימית יציבה ושונה מהסביבה החיצונית] היא באספקת חומרי
מזון הנצרכים כל הזמן ע"י תאי הגוף ,בהם מלחים שונים [מינרלים החיוניים בין היתר לפעילות תקינה של אנזימים ,מבנה
של מולקולות אחרות] ומים -מים מהווים 70אחוז ממשקל הגוף והם חשובים שקיומים של תהליכים בתאים וליכולת לווסת
את הלחץ האוסמוטי ,לחץ הדם ואת טמפרטורת הגוף.
מערכת העיכול מבצעת עיבוד כימי :פירוק על ידי אנזימים ,מלחי מרה וחומצות קיבה של המזון למרכיביו הכימיים ,ועיבוד
מכני :ערבוב המזון ,גריסתו ודחיפתו לאורך צינור העיכול ,נעשה על ידי שרירים מהם בנוי צינור העיכול.
לכל בעלי החיים ,גם הלא מפותחים ,יש מערכת עיכול כלשהי.
כל בעלי החיים מפרקים את המזון שהם אוכלים ליחידות קטנות יותר ,מהן יוכלו להפיק אנרגיה
וליצר את החומרים החיוניים לקיומם.
מבנה מערכת העיכול שונה אצל בעלי חיים שונים ,והוא משתנה בהתאם למורכבות התפריט
שלו ומורכבותו כיצור חי.
קיבה
מערכת קיבות
מעי דק
מעי
קיבה
שנייה
ושט
זפק
מעי
לוע
פי הטבעת
ושט
תהליך העיכול אצל הפרה שניזונה
מצמחים ,נעשה בסדרה של קיבות
מחוברות .המזון נכנס לקיבה הראשונה
והגדולה ביותר ,ושם הוא תוסס .החומר
הגס חוזר אל הפה ללעיסה נוספת.
החומר הנלעס נבלע שוב ,מתערבב
בחומר המותסס ואז עובר דרך הקיבות
האחרות.
זפק
פה
לתולעת השלשול מערכת דומה לזו
של בני האדם ולזו של בעלי חיים
גבוהים אחרים .אך בניגוד לאדם,
לתולעת אין שיניים ,לכן בצינור
העיכול שלה יש תא הקרוי "קיבה
שנייה" ,המרסק וטוחן את המזון.
הציפורים מפרקות את המזון רק לאחר
שאחסנו אותו באופן זמני בזפק שלהן
ובקיבתן.
המים!
מים הם מרכיב המזון החשוב ביותר
לגוף ,בלי מים ,אי אפשר לשרוד יותר
מחמישה ימים .מים הם גם החומר
העיקרי בגוף ,וכשני שלישים ממשקל
הגוף הם מים.
פחמימות!
הפחמימות מרכיבות חומרים רבים בגוף אך
תפקידם העיקרי הוא שימושן כמקור אנרגיה
לביצוע תהליכים בגוף .עם הפחמימות נמנים:
סוכר ,עמילן ותאית (סיבים בלתי ניתנים
לעיכול).
מינרלים!
חלבונים!
החלבונים ,שבנויים מחומצות אמיניות ,הם חומרי הבניין
המינרלים נמצאים בכמויות קטנות
העיקריים של הגוף ומהווים 18%ממשקל החומרים
בתאים ובנוזלי הגוף .בטבע ,נמצאים הבונים את התאים והרקמות .קבוצה גדולה של חלבונים
המינרלים בצורת מלחים .המינרלים אחראית להתרחשותם של כל התהליכים הכימיים
החשובים שנמצאים בכמות גדולה
בתאים ,קבוצה זאת נקראת" :אנזימים" .קבוצה נוספת
בגופינו הם :סידן ,זרחן ,מגנזיום,
של חלבונים היא הנוגדנים שמשתתפת בהגנה על הגוף
אשלגן ,נתרן ,כלור וגופרית.
מפגיעתם של גורמים מזיקים החודרים לגוף.
ויטמינים!
הגוף צריך כמויות זעירות של
הויטמינים .הויטמינים הם חומרים
חיוניים לקיומם של תהליכים שונים
בתאים .רובם של הויטמינים לא
מיוצרים בגוף האדם ,ולכן הוא חייב
לקבלם במזונו.
שומנים!
השומנים מהווים מרכיב חשוב במבנה קרום
התא ,והם חיוניים לכל התאים .השומנים הם
גם מקור לאנרגיה והם מהווים חומר בידוד
חשוב השומר על חום הגוף ומגן על רקמות
פנימיות שונות .השומנים הם מולקולות
גדולות המורכבות מ :3-חומצות ,שומן
וגליצרול .השומנים הם חומרי תשמורת ,ועודף
שומנים יוצר מחלות לב וסוכרת.
פה ובלוטות רוק
בכלליות:
האיברים העיקריים במערכת העיכול של האדם – ושט ,קיבה,
לבלב ,מעי ,כבד ,כיס מרה ופי הטבעת.
ושט
המזון נכנס אל הפה ומתקדם במורד דרכי העיכול על ידי גלי
התכווצויות של שרירים (פריסטלטיקה) .עיקרו של תהליך העיכול
שחומרים שונים כמו האנזימים (שמיוצרים על ידי בלוטות הרוק,
הקיבה ,המעי והלבלב) חומצה מלחית (מיוצרת ע"י הקיבה) ומלחי
מרה (המיוצרים ע"י הכבד) מפרקים את המזון ליחידות כימיות
שהגוף יכול לנצל .הפסולת מסולקת ע"י פי הטבעת.
כבד
קיבה
כיס המרה
לבלב
תריסריון
מעי דק
מעי גס
מעי ישר
פי הטבעת
המזון נכנס לפה וכבר מתחיל את תהליך העיכול שבו משולבות פעולות רצוניות :לעיסה ובליעה,
ולא רצוניות :הפרשת רוק המכיל אנזימים .הרוק משמש כממס ,כמרכך וכמחליק המזון ובכך
מסייע ללשון ולשיניים בפעולת הלעיסה והעברת המזון אל הושט .הרטבת המזון חשובה לקליטת
הטעם ע"י תאי חוש הטעם על הלשון .הרוק מכיל בעקר מים ויוני HCO3-השומרים על 7 PHוגם
שני אנזימים – עמילאז (שמפרק עמילן עד לדו סוכר) ,וליזוזים (משמש כקוטל חיידקים המגיעים
עם המזון).
המזון שוהה בפה בין 5-30שניות ,ועובר עיבוד ראשוני ע"י :שיניים ,חניכיים ,לשון ,החך ,בלוטות
הרוק והלסתות ,ולאחר עיבוד זה המזון ממשיך הלאה אל הושט.
הלעיסה והטחינה נעשים לשם הגדלת שטח הפנים.
עיצוב המזון לגוש בגודל המתאים לבליעה נקרא עיכול מכני.
מספרן המלא של השיניים שבאדם מבוגר הוא .32השיניים נחלקות לארבעה
סוגים:
4ניבים :המשמשים לקריעת המזון.
8שיניים חותכות :המשמשות לחיתוך המזון.
8שיניים קדם-טוחנות :המשמשות לגריסת המזון.
12שיניים טוחנות :כוללות ארבע שיני בינה המרסקות את המזון.
את השן מצפה האמייל הקשה [בעקר סידן וזרחן] והוא עלול
להיפגע מעששת – תוצאת פעולתם של חיידקים המייצרים חומצת
חלב בתהליך פירוק הסוכרים בפה המשמשים אותם כמקור
אנרגיה .הרוק מוריד במידה מסוימת את רמת החומציות בעזרת יוני
HCO3הפועלים כמו בסיס והליזוזים שבו מצליח לנטרל חלקמהחיידקים ההרסניים.
בפני האדם נמצאים שלושה זוגות של בלוטות רוק :בלוטות מצד האוזן (פרוטיד) ,הבלוטות התת לסתיות
והבלוטות התת לשוניות .בלוטות הרוק מפרישות אנזימים (=חלבוני פעולה).
כשאנו לועסים ,המזון נרטב על ידי הרוק והופך לעיסה .פעולה זו עוזרת לתהליך לעיסת המזון ובכך גם יותר קל
למזון להגיע לוושט .הרוק מנקה שאריות אוכל שנשארו בפה ועל השיניים ובכך עוזר במניעת הצטברות חיידקים
אשר מזהים רק שני סוגים של אנזימים:
.1עמילז -אשר מפרק עמילן וגליקוגן (פחמימות) שמגיעים מהמזון ומתפרקים לסוכרים פשוטים :דו-סוכרים
וחד-סוכרים (סוכרוזים וגלוקוזים).
.2ליזוזים -מפרק את מעטפת החיידקים המגיעים אל הפה מהאוויר ,ובכך מסנן את הגוף מאנטיגנים מזיקים.
בלוטות מיצד האוזן:
נמצאות בלחיים ,קדמית
לאוזניים .הצינור שלהן
נפתח אל הפה בחלק
הפנימי של הלחיים.
הבלוטות התת
לסתיות:
נמצאות בחלקו האחורי
של הפה ,מתחת ללשון.
הצינורות שלהן נפתחים
מתחת ללשון ,משני צידי
הקפל המרכזי של רירית
הפה.
הבלוטות התת
לשוניות:
נמצאות בקדמת הפה
מתחת ללשון .יש להן
צינורות קטנים ורבים,
שמנקזים את הרוק אל
הפה ,מתחת ללשון.
מכסה הגרון הוא פיסת סחוס דקה שמכוסה הקרום ריר ונמצאת מאחורי שורש הלשון.
בעת בליעת המזון הוא סוגר את הפתח לקנה הנשימה ומשאיר רק את צינור הושט פתוח,
וכל מונע חדירה של מזון אל קנה הנשימה ,דבר אשר גורם להיחנקות.
מכסה הגרון סוגר את פתח הושט ומשאיר פתוח רק את קנה הנשימה בכדי שהאוויר לא
יגיע אל הושט .אם בכל זאת נכנס מזון אל קנה השימה ,קיים רפלקס אשר משחרר את
המזון מקנה הנשימה אל חלל הפה דרך שיעול.
הגרון והלוע משמשים מעבר גם
לאוויר וגם למזון .כאשר המזון
יוצא מהלוע הוא עלול להיכנס
לקנה הנשימה במקום לושט.
כדי למנוע כניסה של מזון אל
קנה הנשימה בעת הבליעה,
מעכב גזע המוח ,באופן זמני,
את הנשימה ,ומעורר סדרה של
תגובות המביאות לסגירת
הקנה .אם ,למרות הכל חודר
אוכל לקנה ,מופעל רפלקס
השיעול .רפלקס זה מחזיר מיד
את האוכל אל הפה ומונע חנק.
תפקיד צינור הושט הוא להעביר את המזון לקיבה .לאחר הלעיסה והגריסה,
הלשון דוחפת את המזון במורד הלוע ,אל אחורי הפה ,ודרך הלוע המזון
מגיע אל פתח הושט ,שם כיסוי הגרון מכסה את קנה הנשימה על מנת
למנוע חדירה של מזון לקנה הנשימה (דבר אשר גורם להיחנקות) והמזון
מחליק אל פתח הושט .כאן מתחילה הפריסטלטיקה (= ניע שרירים.
התכווצות ודחיפה של המזון על ידי שרירי צינור הושט .השרירים מתכווצים
ומתרפים בגל מתואם ובצורה מעגלית .הפריסטלטיקה אינה חד כיוונית).
אורכו של הושט הוא 23-25ס"מ .צינור הושט בנוי משתי מערכות של
שרירים :רצוניות ובלתי ורצוניות .כשהמזון בפה ,שרירי הושט רפויים ,אך
כשהמזון נכנס לוושט -השרירים מתחילים לנוע בתנועה גלית ,פריסטלטית,
לכיוון פי הקיבה .על פעולה זו שולטים עצבים ממערכת העצבים המרכזית
וממערכת העצבים של המעי .גלי הפריסטלטיקה נעים לאורך הושט
במהירות של 2.5-5ס"מ בשנייה .הושט מגיע אל הקיבה.
http://hopkins-gi.org/multimedia/database/intro_250_Swallow.swf
תהליך בליעת המזון.
הקיבה היא שק שרירי .כאשר היא ריקה ,הנפח שלה הוא 50סמ"ק .כאשר היא מלאה נפחה יכול להגיע עד כ 1500 -סמ"ק .המזון שוהה
בקיבה שעתיים עד 6שעות (תלוי במזון ובאיכותו).
בקיבה מתבצעות שתי צורות עיכול במקביל -פעולה מכאנית :בתוך דפנות הקיבה ,קיימות שלוש שכבות שרירים .שרירים אלו מתכווצים
בתנועות איטיות אך נימצרות וכל המזון מתערבל עם מיצי הקיבה(-פריסטלטיקה) ,ופעולה כימית :בדופן הפנימית של הקיבה ,ברירית,
ישנם תאים אשר מפרישים לחלל הקיבה את "מיץ הקיבה" -חומצה מלחית ,ותאים אחרים שמפרישים פפסין (אנזימי עיכול).
בקיבה מתערבב המזון ע"י פעולת שרירי דופן הקיבה .מתוך תאים מסוימים מופרש חומצת HCLואנזימים .בקיבה נספג חלק גדול
מויטמין 12Bוחומרים מסוימים כגון סוכרים ואלכוהול ,הישר אל זרם הדם.
האנזימים הפעולים בקיבה הם:
•פפסינוגן – אינו אנזים פעיל ,אך כאשר הוא נפגש עם החומצה הכלורית ( (HCLהוא הופך להיות אנזים פעיל הנקרא פפסין .הפפסין
מפרק חלבונים לחומצת אמיניות בודדות.
•ליפז – מפרק שומנים לחומצות שומן וגליצרול.
החומצות בקיבה הופכות את הקיבה לסביבה חומצית מאוד ( .)2-1 PHחיידקים מתים בסביבה כזו ,וזו היא שיטת הניקוי של מערכת
העיכול על מנת למנוע זיהום.
לקיבה מופרש הורמון גסטרין הגורם להגברת הפרשת HCLופפסינוגן.
דופן הקיבה מוגנת מפני החומצה המלחית והאנזים המפרק פפסין ,ע"י הפרשת נוזל רירי
שה PHשלו מעט בסיסי [יוני .] HCO3-פגיעה בהגנה זו עלולה לגרום לכיב קיבה [אולקוס].
היום סוברים שזוהי מחלה זיהומית שהגורם לה הוא החיידק pylori Helicobacter.
כיב קיבה (אולקוס) הוא פצע המתפתח בדרך כלל בקיבה או בתריסריון .הכיב נגרם עקב תהליך של איכול רפידת הקיבה או
התריסריון על ידי חומצות הקיבה (ובראשן חומצת מימן כלורי) ומיצי העיכול.
האוסטרלים בארי ג'יי' מרשל ורובין ווארן זכו בפרס נובל לפיזיולוגיה ורפואה לשנת 2005על כך שהראו כי חיידק הוא למעשה
האחראי לאולקוס הגורם לכאבי הבטן העזים אצל רוב האנשים הסובלים מהמחלה ולא מתח וסגנון חיים כפי שחשבו עד כה.
ווארן ,בן ,68פתולוג מאוסטרליה ,גילה מושבות של חיידקים בחלק התחתון של הקיבה בכ 50%-מהחולים מהם נלקחו ביופסיות.
הוא למעשה הביא לתגלית הקריטית כי סימנים לדלקת נמצאו תמיד בקרום הקיבה בקרבת האזור המאוכלס בחיידקים.
מרשל ,בן ,54התעניין בממצאיו של ווארן ויחד ביצעו מחקר בביופסיות שנלקחו מחולים .לאחר מספר ניסיונות ,הצליח מרשל
לטפח סוגים של חיידקים שעד כה לא היו ידועים ומאוחר יותר זכו לשם הליקובקטור פילורי ,יחד הם גילו ,כי האורגניזם היה נוכח
כמעט בכל החולים שסבלו מדלקת הקיבה ,כיב בתריסריון או אולקוס בקיבה.
הודות לגילוי החדשני שנעשה על-ידי מרשל ווארן ,מחלת האולקוס אינה כרונית יותר ,אלא מחלה שניתן לרפא על-ידי טיפול קצר
באנטיביוטיקה ותרופות המדכאות הפרשות חומצה!
בכתב הזכיה לפרס נובל נאמר ,שהרופאים מקבלים את ההוקרה על גילוי חידק ההליקובקטר פילורי - Helicobacter pylori -
בשנת ,1982והוכחת חשיבותו כגורם לדלקת הקיבה -גסטריטיס ולכיב קיבה – אולקוס.
ההידבקות מתרחשת ככל הנראה בגיל צעיר מאוד והחיידק נשאר במערכת העיכול
לכל החיים ,ובמרבית בני האדם הוא אינו גורם לכל סימפטום .ואולם הוא עלול
לעודד יצירת כיב קיבה אצל 15%-10%מהנגועים.
החיידק שגילו המדענים גורם ליותר מ 90%-מהכיבים בתריסריון ול 80%-מהכיבים
בקיבה .כשני שלישים מאוכלוסיית העולם נגועים בחיידק ,אך רובם לא סובלים
מתסמינים כלשהם .עם זאת ,החיידק עלול להביא להתפתחות סרטן הקיבה ,שהוא
הסרטן השני בקטלניותו .לכן ,חיידק זה מוגדר כחיידק מסרטן!
HPנצמדים אל תא אפיתל מהקיבה בתרבית רקמה
HPשורדים בתנאי ה PHהשוררים בקיבה
הודות לפעילות האנזים אוריאז
היום ההתייחסות את אולקוס היא כאל מחלה זיהומית.
הטיפול המקובל היום ב HPהוא בתרופות :מוקסיפן
וקלריטרומיצין,וחמרים המורידים רמת חומציות כמו לוסק
.Losecה Losec -מעכב את פעילות משאבות המימן בממברנת
התאים הפריאתליים המפרישים HClבקיבה .באופן זה
מופחת הכאב והנזק לדופן הקיבה באזורים המודלקים עקב
הזיהום בהליקובקטר.
מן הקיבה עובר המזון אל המעי הדק שהוא צינור מפותל שאורכו שבעה מטרים.
במעי הדק עובר המזון פירוק נוסף ,ותוצרי הפירוק נספגים בזרם הדם.
למעי הדק שני תפקידים עיקריים:
.1
פירוק חומרי המזון השונים :פחמימות לחד-סוכרים ,שומנים לחומצות שומן ,חלבונים לחומצות אמיניות.
.2
תוצרי הפירוק ,מולקולות קטנות ,חודרות דרך תאי המעי אל כלי הדם הרבים העוטפים את צינור העיכול מבחוץ,
ועברים אל מחזור הדם.
חלקו הראשון של המעי הדק קרוי תריסריון ,ואורכו כ 30 -סנטימטר .התריסריון קולט את הפרשות הכבד והלבלב.
ה PHהשורר במעי הוא בסיסי ולכן הפפסין המגיע עם בליל המזון מהקיבה ,מפסיק את פעילותו במעי.
קטע מעי דק עטוף בקרום הצפק -הוא עשיר בכלי
דם ולימפה ומספק לשרירים ולרקמות המעי את
התרכובות הדרושות וקולט ממנו את המזון
המעוכל .יש בו רשת עצבים המעצבבים את שרירי
דופן המעי.
מבנה דופן המעי הדק
דופן המעי בנוי מסיסים = בליטות מיקרוסקופיות באורך של כ 1-מיקרון ,אליהן חודרים נימי דם ולימפה ומאפשרים ספיגה
יעילה (הגדלת שטח פנים) של תוצרי פירוק המזון.
על הסיסים יש שיכבה של תאי אפיתל להגנה עדינה מפני חומצות שמגיעות מהקיבה .ברך כלל תאי אפיתל מפרישים ריר
ששומר על התאים מפני החומצות ,אבל לפעמים יש תקלה והחומצות פוגעות בתאים ועושות פצע שיכול לדמם = אולקוס.
בגלל הסיסים ,שטח הפנים במעי בוגר מגיע ל 500מטר מרובע .במעי יש עיכול מכני ע"י ערבול וערבוב של המזון ועל ידי כך,
יותר מזון נפגש עם יותר אנזימים ויותר מזון נעכל.
קיפולי רירית המעי הדק
פירוק המזון המעוכל למחצה שמגיע מן הקיבה נעשה במעי הדק בעזרת חומרים המופרשים מן
הלבלב ,מן הכבד (באמצעות כיס המרה) ומתאי דופן המעי.
האנזימים שמזרזים את פירוק המזון במעי פועלים בסביבה בסיסית בלבד ( PHגבוה).
פירוק הפחמימות:
פירוק החלבונים:
מערכת העיכול של האדם אינה מסוגלת לעכל את כל סוגי
הפחמימות .פחמימות מורכבות אחדות כמו תאית ,אינן מתעכלות
בכלל .שכן האדם אינו מיצר אנזימים היכולים לפרקם לסוכרים
פשוטים .לעומת זאת ,הסוכר המורכב מעמילן מפורק בקלות בעזרת
אנזימים שמיוצרים בלבלב – התהליך מצוין בתרשים:
פירוק החלבון מתחיל בקיבה וממשיך במעי הדק .החלבון
מפורק קודם לשרשראות של חומצות אמינו הנקראות
פפטידים ,ואחר כך לחומצות אמינו יחידות .הלבלב מפריש
את האנזימים מפרקי החלבון.
ספיגת תוצרי
הפחמימות:
סוכרים פשוטים עוברים
דרך דפנות המעי הריק
ונספגים בזרם הדם .הדם
מסיע את הסוכרים אל
הכבד והכבד הופך אותם
לרב סוכר שנקרא גליקוגן.
מאגר הפחמימות מאוכסן
בגוף בצורת החומר גליקוגן.
ספיגת תוצרי החלבון:
רוב החלבונים מפורקים ונספגים
בחלקו הראשון של המעי הריק.
חומצות האמינו שנספגו עוברות
ישירות לזרם הדם הנושא אותם
דרך הכבד אל הרקמות שזקוקות
להם .חומצות אמינו אחדות
משמשות כאבני הבניין של
חומרים חדשים החיוניים לצמיחה
ולתיקון רקמות ,ואחרות מספקות
אנרגיה.
פירוק השומן:
ספיגת מינרלים ומלחים:
המרה המיוצרת בכבד והמאוחסנת בכיס
המרה ,מסייעת בפירוק השומן במעי הדק.
מלחים מן המרה מפרקים את טיפות השומן
העבות לטיפות שומן דקיקות יותר .פעולה זו
מגדילה את שטח פני הטיפות ומזרזת את
עיכול השומן ע"י אנזים הלבלב מפרק השומן
שנקרא ליפאז .הליפאז מפרק את השומן
לגליצרול ולחומצות שומן.
מינרלים כמו נתרן ,אשלגן וברזל ומלחים כמו
מגנזים ,כלוריד וחומרים אחרים חייבים לעבור מן
המעי הדק ישירות לזרם הדם ,נשמרות רמות
תקינות ומאוזנות שלהם בגוף.
ספיגת ויטמינים:
ויטמינים מסיסי שומן ( )K,E,D,Aוויטמינים
מסיסי מים ( )C,Bנספגים במעי הדק.
ויטמין 12Bנספג במעי העקום (חלק מהמעי
הדק) ,שלא כמו ויטמינים אחרים ,ויטמין זה
חייב להתקשר לחומר מיוחד המופרש מן
הקיבה לפני שהוא נספג – חומר זה נקרא
"גורם אינטרינזי".
ספיגת השומן:
ספיגת השומן מהירה ושלמה בד"כ ולכן
הצואה כמעט ואינה מכילה שומן .ספיגת
השומן מתרחשת בעיקר במעי הריק.
כדוריות השומן הזעירות אינן עוברות
ישירות אל זרם הדם או הכבד ,אלא
עוברות קודם לכן בצינוריות הלימפה.
צינוריות אלו מתאחדות לתעלות לימפה
רחבות יותר ואלו מתרוקנות בזרם הדם
ומאפשרות לשומן לזרום בגוף .רוב
השומן מועבר לכבד להמשך עיבודו,
השאר מאוחסן בגוף – בתאי השומן.
http://www.wiley.com/legacy/college/boyer/0470003790/
animations/fatty_acid_metabolism/fatty_acid_metabolism.htm
אנימציה :פירוק שומן בעזרת מלחי מרה.
הכבד ,הלבלב וכיס המרה קשורים בקשר הדוק עם צינור העיכול מבחינה תפקודית ,אף כי אינם מהווים חלק
ממנו .לכל אחד מהם תפקיד חיוני בעיכול המזון ובניצול מרכיבי המזון.
הכבד הוא האיבר הפנימי הכבד ביותר בגוף ומשקלו 1.5ק"ג .הכבד הוא איבר חיוני לחיים.
הכבד עשוי מיליוני תאים הקרויים הפטוציטים ,תאי כבד .לתאים אל יותר מ 500-תפקידים שונים ,בהם אחסון מרכיבי המזון; פירוק תרופות
וסמים ,רעלים ותוצרי פסולת; ותהליכי המרה כימיים שונים .לתאי הכבד יכולת מסוימת של התחדשות – רגנרציה ,תכונה הנחשבת לקדומה וכזו
שנעלמה באורגניזמים המפותחים.
הכבד הוא מעין מפעל שמעבד ומסנן את הכימיקלים בגוף.
תהליכי השינוי העיקריים שעוברים חומרי המזון בכבד [חילוף חמרים]:
מחומצות אמיניות נבנים חלבונים ,כמו חלבוני פלסמה [אלבומין] וגם פקטורי קרישה וחלבוני מערכת הקרישה – פיברינוגן ,פרותרומבין.
מהגלוקוז נבנה גליקוגן (רב סוכר המשמש כחומר תשמורת) נאגר בכבד ובשרירים .הגלוקוז בשיתוף עם פחמימות
אחרות משמש לבניית שומנים .תהליך זה מסייע בשמירה על רמה יציבה של גלוקוז בדם .
http://www.hopkins-gi.org/multimedia/database/intro_340_CHC-05.swf
תצוגה של הכבד ,הלבלב וכיס המרה.
קיבה
צינור הכבד השמאלי
צינור הכבד הימני
כיס המרה
עורק הכבד
קרוב ל 80%-מאספקת הדם אל
הכבד מגיעה מוריד השער .וריד זה
נושא אל הכבד כמעט את כל הדם
היוצא ממערכת העיכול והמכיל את
המזון המפורק שנספג מן המעי.
בתוך הכבד מתפצל וריד השער
לסעיפים רבים ,כך שתאי הכבד
יוכלו למצות מן הדם את המזון
המפורק ולעבד אותו
כיס המרה הוא שקיק דמוי אגס הממוקם בחלקו התחתון של הכבד .כיס המרה מאחסן
ומרכז את המרה עד שהורמון ,המיוצר במעי הדק ,מעורר את הכיס להתכווץ ,ולשחר את
המרה אל התריסריון.
הרכב המרה:
הכבד מייצר כליטר מרה בכל יום 97% .מן המרה הם מים ,האחוזים הנותרים הם מלחי
מרה וחומרי צבע מן הכבד .למלחי המרה תפקיד מרכזי בעיכול שומנים .צבעי המרה הם
מוצרי פסולת .העיקרי שבהם הוא בילירובין ,שצבעו צהוב ,והוא נוצר מההמוגלובין שבתאי
הדם האדומים ,לאחר פירוקם בטחול.
כיס מרה
צינור
המרה
צינור הלבלב
[פנקריאס]
http://www.uclan.ac.uk/facs/health/nursing/sonic/scenarios/livjmanim/biliary_tract.html
פעילות כיס המרה
הלבלב מייצר ומפריש חומרים הנחוצים לעיכול .חומרים אלה הם אנזימי עיכול שמפרקים חלבונים ,פחמימות
ושומנים ,וכן נתרן ביקרבונט ( ,)NaHCO3שתפקידו לסתור את חומצת הקיבה.
כל החומרים הללו עוברים לאורך צינור הלבלב אל התריסריון .הלבלב מפריש גם את ההורמונים אינסולין ,גלוקוגן
וסומטוסטטין ,ישירות אל זרם הדם .שלושה הורמונים אלה יחד מווסתים את רמת הסוכר בדם .הורמונים אלה
מופרשים מהלבלב ישירות לדם .ויסות רמת הסוכר הוא תפקידו העיקרי של הלבלב.
ויסות הורמונלי של הפרשת חומרי (מיץ) הלבלב:
הפרשת מיץ הלבלב (נתרן ביקרבונט+אנזימים) אל התריסריון מווסתת ע"י שני
הורמונים:
.1
.2
.3
.4
.5
.6
.7
סקרטין וכולציסטוקינין (.)CCK
הסקרטין מופרש מתאים בדופן התריסריון בתגובה למגע עם בליל המזון
שמגיע מהקיבה.
החומצי
הסקרטין גורם להפרשת הביקרבונט מהלבלב.
הביקרבונט בעל PHבסיסי מנטרל את החומציות בתריסריון.
הפסקת ההפרשה של סקרטין (כי הסביבה כבר לא חומצית) = .משוב שלילי.
גם ה CCK -מופרש מהתריסריון בתגובה להגעת המזון.
הוא מזרז את ההפרשה של-
אנזימי עיכול מהלבלבמיץ המרה מכיס המרה (מזרז את תחילתו של תהליך פירוק השומנים.גם בלבלב ,כמו בקיבה ,גירויי החושים מביאים להפרשה מוגברת של אנזימי
עיכול והנתרן ביקרבונט.
תאים המפרישים מיץ קיבה
מיץ קיבה חומצי
PH=2
פפטידים
גסטרין חוזר אל הקיבה
הפרשה מוגברת של
הורמון הגסטרין אל הדם
תאים מפרישים
זרם
הדם
מערכת העצבים המרכזית
מחשבה על מזון,
גירוי החושים-
ראייה ,טעם ,ריח
כבר בתחילת הגעת המזון לפה מתחילה הפרשה
של מיץ קיבה ,כך שברגע שהמזון מגיע לקיבה
מתחיל מיד פירוק של חלבונים לפפטידים .נוכחות
של פפטידים גורמת להפרשה מוגברת של
ההורמון גסטרין אל זרם הדם ובחזרה לקיבה והוא
מזרז את ההפרשה של מיץ הקיבה.
מחשבה על מזון או גירוי חושים (טעם ,ריח ,ראייה)
מעוררים דחפים עצביים העוברים מהמוח לקיבה.
אלה גורמים להפרשת ההורמון גסטרין ומיץ קיבה.
נוכחות מיץ הקיבה יוצרת סביבה חומצית מאוד
(מתחת ל )PH=2 -וזה גורם להפסקת ההפרשה
של הגסטרין ובעקבותיה להפסקת ההפרשה של
מיץ הקיבה.
לכן אפשר לומר שהפרשת הגסטרין ומיץ הקיבה
מפוקחת ע"י משוב חיובי ושלילי:
משוב חיובי :נוכחות פפטידים
גירויים
הפרשת גסטרין
+מיץ קיבה
משוב שלילי PH :חומצי
הפסקת ההפרשה
של גסטרין ומיץ
הקיבה.
כאשר נכנסים שיירי המזון אל החלק האחרון של צינור העיכול ,נפסקת ספיגת מרכיבי המזון ,כגון
גלוקוז וחומצות אמינו ,במחזור הדם .בהדרגה מקבלים שיירי העיכול את צורתם הסופית ,והם
נשארים במעי הגס עד להפרשתם מן החלחולת דרך פי הטבעת.
תפקידו העיקרי של המעי הגס הוא הפרשת השאריות שמייצרת מערכת העיכול (צואה) .כליטר וחצי מתוכנו הנוזלי של המעי ,נכנס מדי
יום אל המעי הגס ,אך רק חלק קטן הן שאריות מזון .העיסה העוברת אל המעי הגס מורכבת ממים ,שאריות מינרלים ,מיליונים של
חיידקים ,מתאים מתים שמתקלפים מצפוי צינור העיכול ,מהפרשת ריר מן הקצה התחתון של המעי העקום (חלק מהמעי הדק) וכן
מתאית (רב סוכר) שאינה ניתנת לעיכול.
המעי הגס אינו מפריש אנזימים ,אך הוא מייצר ריר המשמש כחומר סיכה ומקל על תנועת הצואה .המעי הגס סופג מים מהחומר
הצואתי והופך אותו מנוזל למוצק .הוא סופג כליטר וחצי מים ביום.
חומרים שלא עוכלו עד הסוף מגיעים אל המעי הגס עם מעט מן האנזימים מהמעי הדק ושם נשלם עיכולם.
כיצד מניע המעי הגס את הצואה?
תנועה זו סוחטת את הצואה מטה ,לתוך
החלק התחתון של המעי והחלחולת ,אל
עבר תעלת פי הטבעת.
תנועת דחיפה ,פועלת במקביל
לתנועה המקטעית ,על מנת לקדם
את הצואה לכיוון החלחולת.
התכווצויות בקטעים של המעי הגס,
פעם בחצי שעה ,מערבבות וטוחנות
את הצואה.
השדרה במוח
חתך במוח חתך
השדרה
עצב תחושתי
התנועה המסיבית של הצואה מן המעי אל
החלחולת ,מותחת את קירות החלחולת.
מתיחה זו היא הגירוי הנורמלי שאנו חווים
כצורך להטיל צואה .אנו יכולים להחליט
אם להתעלם מהרפלקס ולסגור באופן
רצוני את פי הטבעת ,או להטיל צואה.
עצב תחושתי
עצב תנועתי
רצוני
עצב תנועתי רצוני
לחץ הצואה על דופנות החלחולת יוצר גירוי של עצב תחושתי
המגיע אל מוח השדרה – משם בקשת רפלקס חוזרת תגובה
עצבית בעצב תנועתי לא רצוני ,הגורמת לתנועת החלחולת
ולהרפיית שרירי הסוגר הפנימי .הסוגר החיצוני מקבל עצבוב
ממערכת העצבים הרצונית – כל אלה מאפשרים את
הפרשת הצואה מחוץ לגוף.
החלק במערכת העיכול
האנזים
הסובסטרט (עליו
התוצר
פועל האנזים)
פה
עמילאז
עמילן וגליקוגן
חד סוכר ודו סוכר
הקיבה
חומצה המופרשת להרוג חיידקים
באוכל
פפסין
ליפאז
(במידה
חלבונים
שומנים
חלבונים קצרים יותר
שומנים קצרים יותר
קטנה)
עמילן ,גליקוגן
חלבונים
שומנים
גלוקוזים בודדים
חומצות אמיניות
חומצות שומן +גליצרול
המעי הדק
הלבלב מפריש אנזים לתריסריון
מכיס המרה מגיע נוזל המרה
עמילאז
טריפסין
ופפסין
*ליפאז
כבד
נטרול רעלים ,בנייה חוזרת של חלבונים ,שומנים
ופחמימות המתאימות לאדם
* הליפז אינו מופרש מכיס המרה ,אלא רק לאחר שהשומן עובר את הפירוק הראשוני ע"י מיץ
המרה ,מופרש הליפז מהלבלב.
מקורות:
.1ביולוגיה של האדם -עדי מרקוזה-הס ,2002 ,מערכת העיכול.
.2האנציקלופדיה הרפואית החדשה ,כרך מערכת העיכול ,הוצאת ידיעות אחרונות
וספרי חמד.
Slide 12
גוף אחד – מערכות רבות
קיום יום יומי של הגוף
עיכול
נשימה
הובלה
מערכות הגנה
הפרשה
מערכת חיסון
המשכיות
מערכת רביה
תאום ויסות ובקרה
בתוך ובין המערכות
מערכת עצבים מערכה הורמונלית
הגוף פועל כיחידת מבנה אחת ומקיים סביבה
פנימית יציבה -הומיאוסטזיס
עיכול הוא התהליך שבו ממיר הגוף את המזון לאנרגיה ולחומרים הנחוצים לצמיחתו ואחזקתו.
תהליך העיכול הוא מהתהליכים הביולוגיים המרכזיים בגופנו ,ולכן ,למעלה ממחצית איברי הגוף הפנימיים בגופנו שייכים
למערכת העיכול.
הגוף סופג את המרכיבים הכימיים שמהם בנויים החומרים שהוא אוכל ,מאחסן אותם ,ועושה בהם שימוש כחומרי גלם
לשימור ולבנייה של רקמות.
תרומת מערכת העיכול להומיאוסטזיס [הכושר לקיים סביבה פנימית יציבה ושונה מהסביבה החיצונית] היא באספקת חומרי
מזון הנצרכים כל הזמן ע"י תאי הגוף ,בהם מלחים שונים [מינרלים החיוניים בין היתר לפעילות תקינה של אנזימים ,מבנה
של מולקולות אחרות] ומים -מים מהווים 70אחוז ממשקל הגוף והם חשובים שקיומים של תהליכים בתאים וליכולת לווסת
את הלחץ האוסמוטי ,לחץ הדם ואת טמפרטורת הגוף.
מערכת העיכול מבצעת עיבוד כימי :פירוק על ידי אנזימים ,מלחי מרה וחומצות קיבה של המזון למרכיביו הכימיים ,ועיבוד
מכני :ערבוב המזון ,גריסתו ודחיפתו לאורך צינור העיכול ,נעשה על ידי שרירים מהם בנוי צינור העיכול.
לכל בעלי החיים ,גם הלא מפותחים ,יש מערכת עיכול כלשהי.
כל בעלי החיים מפרקים את המזון שהם אוכלים ליחידות קטנות יותר ,מהן יוכלו להפיק אנרגיה
וליצר את החומרים החיוניים לקיומם.
מבנה מערכת העיכול שונה אצל בעלי חיים שונים ,והוא משתנה בהתאם למורכבות התפריט
שלו ומורכבותו כיצור חי.
קיבה
מערכת קיבות
מעי דק
מעי
קיבה
שנייה
ושט
זפק
מעי
לוע
פי הטבעת
ושט
תהליך העיכול אצל הפרה שניזונה
מצמחים ,נעשה בסדרה של קיבות
מחוברות .המזון נכנס לקיבה הראשונה
והגדולה ביותר ,ושם הוא תוסס .החומר
הגס חוזר אל הפה ללעיסה נוספת.
החומר הנלעס נבלע שוב ,מתערבב
בחומר המותסס ואז עובר דרך הקיבות
האחרות.
זפק
פה
לתולעת השלשול מערכת דומה לזו
של בני האדם ולזו של בעלי חיים
גבוהים אחרים .אך בניגוד לאדם,
לתולעת אין שיניים ,לכן בצינור
העיכול שלה יש תא הקרוי "קיבה
שנייה" ,המרסק וטוחן את המזון.
הציפורים מפרקות את המזון רק לאחר
שאחסנו אותו באופן זמני בזפק שלהן
ובקיבתן.
המים!
מים הם מרכיב המזון החשוב ביותר
לגוף ,בלי מים ,אי אפשר לשרוד יותר
מחמישה ימים .מים הם גם החומר
העיקרי בגוף ,וכשני שלישים ממשקל
הגוף הם מים.
פחמימות!
הפחמימות מרכיבות חומרים רבים בגוף אך
תפקידם העיקרי הוא שימושן כמקור אנרגיה
לביצוע תהליכים בגוף .עם הפחמימות נמנים:
סוכר ,עמילן ותאית (סיבים בלתי ניתנים
לעיכול).
מינרלים!
חלבונים!
החלבונים ,שבנויים מחומצות אמיניות ,הם חומרי הבניין
המינרלים נמצאים בכמויות קטנות
העיקריים של הגוף ומהווים 18%ממשקל החומרים
בתאים ובנוזלי הגוף .בטבע ,נמצאים הבונים את התאים והרקמות .קבוצה גדולה של חלבונים
המינרלים בצורת מלחים .המינרלים אחראית להתרחשותם של כל התהליכים הכימיים
החשובים שנמצאים בכמות גדולה
בתאים ,קבוצה זאת נקראת" :אנזימים" .קבוצה נוספת
בגופינו הם :סידן ,זרחן ,מגנזיום,
של חלבונים היא הנוגדנים שמשתתפת בהגנה על הגוף
אשלגן ,נתרן ,כלור וגופרית.
מפגיעתם של גורמים מזיקים החודרים לגוף.
ויטמינים!
הגוף צריך כמויות זעירות של
הויטמינים .הויטמינים הם חומרים
חיוניים לקיומם של תהליכים שונים
בתאים .רובם של הויטמינים לא
מיוצרים בגוף האדם ,ולכן הוא חייב
לקבלם במזונו.
שומנים!
השומנים מהווים מרכיב חשוב במבנה קרום
התא ,והם חיוניים לכל התאים .השומנים הם
גם מקור לאנרגיה והם מהווים חומר בידוד
חשוב השומר על חום הגוף ומגן על רקמות
פנימיות שונות .השומנים הם מולקולות
גדולות המורכבות מ :3-חומצות ,שומן
וגליצרול .השומנים הם חומרי תשמורת ,ועודף
שומנים יוצר מחלות לב וסוכרת.
פה ובלוטות רוק
בכלליות:
האיברים העיקריים במערכת העיכול של האדם – ושט ,קיבה,
לבלב ,מעי ,כבד ,כיס מרה ופי הטבעת.
ושט
המזון נכנס אל הפה ומתקדם במורד דרכי העיכול על ידי גלי
התכווצויות של שרירים (פריסטלטיקה) .עיקרו של תהליך העיכול
שחומרים שונים כמו האנזימים (שמיוצרים על ידי בלוטות הרוק,
הקיבה ,המעי והלבלב) חומצה מלחית (מיוצרת ע"י הקיבה) ומלחי
מרה (המיוצרים ע"י הכבד) מפרקים את המזון ליחידות כימיות
שהגוף יכול לנצל .הפסולת מסולקת ע"י פי הטבעת.
כבד
קיבה
כיס המרה
לבלב
תריסריון
מעי דק
מעי גס
מעי ישר
פי הטבעת
המזון נכנס לפה וכבר מתחיל את תהליך העיכול שבו משולבות פעולות רצוניות :לעיסה ובליעה,
ולא רצוניות :הפרשת רוק המכיל אנזימים .הרוק משמש כממס ,כמרכך וכמחליק המזון ובכך
מסייע ללשון ולשיניים בפעולת הלעיסה והעברת המזון אל הושט .הרטבת המזון חשובה לקליטת
הטעם ע"י תאי חוש הטעם על הלשון .הרוק מכיל בעקר מים ויוני HCO3-השומרים על 7 PHוגם
שני אנזימים – עמילאז (שמפרק עמילן עד לדו סוכר) ,וליזוזים (משמש כקוטל חיידקים המגיעים
עם המזון).
המזון שוהה בפה בין 5-30שניות ,ועובר עיבוד ראשוני ע"י :שיניים ,חניכיים ,לשון ,החך ,בלוטות
הרוק והלסתות ,ולאחר עיבוד זה המזון ממשיך הלאה אל הושט.
הלעיסה והטחינה נעשים לשם הגדלת שטח הפנים.
עיצוב המזון לגוש בגודל המתאים לבליעה נקרא עיכול מכני.
מספרן המלא של השיניים שבאדם מבוגר הוא .32השיניים נחלקות לארבעה
סוגים:
4ניבים :המשמשים לקריעת המזון.
8שיניים חותכות :המשמשות לחיתוך המזון.
8שיניים קדם-טוחנות :המשמשות לגריסת המזון.
12שיניים טוחנות :כוללות ארבע שיני בינה המרסקות את המזון.
את השן מצפה האמייל הקשה [בעקר סידן וזרחן] והוא עלול
להיפגע מעששת – תוצאת פעולתם של חיידקים המייצרים חומצת
חלב בתהליך פירוק הסוכרים בפה המשמשים אותם כמקור
אנרגיה .הרוק מוריד במידה מסוימת את רמת החומציות בעזרת יוני
HCO3הפועלים כמו בסיס והליזוזים שבו מצליח לנטרל חלקמהחיידקים ההרסניים.
בפני האדם נמצאים שלושה זוגות של בלוטות רוק :בלוטות מצד האוזן (פרוטיד) ,הבלוטות התת לסתיות
והבלוטות התת לשוניות .בלוטות הרוק מפרישות אנזימים (=חלבוני פעולה).
כשאנו לועסים ,המזון נרטב על ידי הרוק והופך לעיסה .פעולה זו עוזרת לתהליך לעיסת המזון ובכך גם יותר קל
למזון להגיע לוושט .הרוק מנקה שאריות אוכל שנשארו בפה ועל השיניים ובכך עוזר במניעת הצטברות חיידקים
אשר מזהים רק שני סוגים של אנזימים:
.1עמילז -אשר מפרק עמילן וגליקוגן (פחמימות) שמגיעים מהמזון ומתפרקים לסוכרים פשוטים :דו-סוכרים
וחד-סוכרים (סוכרוזים וגלוקוזים).
.2ליזוזים -מפרק את מעטפת החיידקים המגיעים אל הפה מהאוויר ,ובכך מסנן את הגוף מאנטיגנים מזיקים.
בלוטות מיצד האוזן:
נמצאות בלחיים ,קדמית
לאוזניים .הצינור שלהן
נפתח אל הפה בחלק
הפנימי של הלחיים.
הבלוטות התת
לסתיות:
נמצאות בחלקו האחורי
של הפה ,מתחת ללשון.
הצינורות שלהן נפתחים
מתחת ללשון ,משני צידי
הקפל המרכזי של רירית
הפה.
הבלוטות התת
לשוניות:
נמצאות בקדמת הפה
מתחת ללשון .יש להן
צינורות קטנים ורבים,
שמנקזים את הרוק אל
הפה ,מתחת ללשון.
מכסה הגרון הוא פיסת סחוס דקה שמכוסה הקרום ריר ונמצאת מאחורי שורש הלשון.
בעת בליעת המזון הוא סוגר את הפתח לקנה הנשימה ומשאיר רק את צינור הושט פתוח,
וכל מונע חדירה של מזון אל קנה הנשימה ,דבר אשר גורם להיחנקות.
מכסה הגרון סוגר את פתח הושט ומשאיר פתוח רק את קנה הנשימה בכדי שהאוויר לא
יגיע אל הושט .אם בכל זאת נכנס מזון אל קנה השימה ,קיים רפלקס אשר משחרר את
המזון מקנה הנשימה אל חלל הפה דרך שיעול.
הגרון והלוע משמשים מעבר גם
לאוויר וגם למזון .כאשר המזון
יוצא מהלוע הוא עלול להיכנס
לקנה הנשימה במקום לושט.
כדי למנוע כניסה של מזון אל
קנה הנשימה בעת הבליעה,
מעכב גזע המוח ,באופן זמני,
את הנשימה ,ומעורר סדרה של
תגובות המביאות לסגירת
הקנה .אם ,למרות הכל חודר
אוכל לקנה ,מופעל רפלקס
השיעול .רפלקס זה מחזיר מיד
את האוכל אל הפה ומונע חנק.
תפקיד צינור הושט הוא להעביר את המזון לקיבה .לאחר הלעיסה והגריסה,
הלשון דוחפת את המזון במורד הלוע ,אל אחורי הפה ,ודרך הלוע המזון
מגיע אל פתח הושט ,שם כיסוי הגרון מכסה את קנה הנשימה על מנת
למנוע חדירה של מזון לקנה הנשימה (דבר אשר גורם להיחנקות) והמזון
מחליק אל פתח הושט .כאן מתחילה הפריסטלטיקה (= ניע שרירים.
התכווצות ודחיפה של המזון על ידי שרירי צינור הושט .השרירים מתכווצים
ומתרפים בגל מתואם ובצורה מעגלית .הפריסטלטיקה אינה חד כיוונית).
אורכו של הושט הוא 23-25ס"מ .צינור הושט בנוי משתי מערכות של
שרירים :רצוניות ובלתי ורצוניות .כשהמזון בפה ,שרירי הושט רפויים ,אך
כשהמזון נכנס לוושט -השרירים מתחילים לנוע בתנועה גלית ,פריסטלטית,
לכיוון פי הקיבה .על פעולה זו שולטים עצבים ממערכת העצבים המרכזית
וממערכת העצבים של המעי .גלי הפריסטלטיקה נעים לאורך הושט
במהירות של 2.5-5ס"מ בשנייה .הושט מגיע אל הקיבה.
http://hopkins-gi.org/multimedia/database/intro_250_Swallow.swf
תהליך בליעת המזון.
הקיבה היא שק שרירי .כאשר היא ריקה ,הנפח שלה הוא 50סמ"ק .כאשר היא מלאה נפחה יכול להגיע עד כ 1500 -סמ"ק .המזון שוהה
בקיבה שעתיים עד 6שעות (תלוי במזון ובאיכותו).
בקיבה מתבצעות שתי צורות עיכול במקביל -פעולה מכאנית :בתוך דפנות הקיבה ,קיימות שלוש שכבות שרירים .שרירים אלו מתכווצים
בתנועות איטיות אך נימצרות וכל המזון מתערבל עם מיצי הקיבה(-פריסטלטיקה) ,ופעולה כימית :בדופן הפנימית של הקיבה ,ברירית,
ישנם תאים אשר מפרישים לחלל הקיבה את "מיץ הקיבה" -חומצה מלחית ,ותאים אחרים שמפרישים פפסין (אנזימי עיכול).
בקיבה מתערבב המזון ע"י פעולת שרירי דופן הקיבה .מתוך תאים מסוימים מופרש חומצת HCLואנזימים .בקיבה נספג חלק גדול
מויטמין 12Bוחומרים מסוימים כגון סוכרים ואלכוהול ,הישר אל זרם הדם.
האנזימים הפעולים בקיבה הם:
•פפסינוגן – אינו אנזים פעיל ,אך כאשר הוא נפגש עם החומצה הכלורית ( (HCLהוא הופך להיות אנזים פעיל הנקרא פפסין .הפפסין
מפרק חלבונים לחומצת אמיניות בודדות.
•ליפז – מפרק שומנים לחומצות שומן וגליצרול.
החומצות בקיבה הופכות את הקיבה לסביבה חומצית מאוד ( .)2-1 PHחיידקים מתים בסביבה כזו ,וזו היא שיטת הניקוי של מערכת
העיכול על מנת למנוע זיהום.
לקיבה מופרש הורמון גסטרין הגורם להגברת הפרשת HCLופפסינוגן.
דופן הקיבה מוגנת מפני החומצה המלחית והאנזים המפרק פפסין ,ע"י הפרשת נוזל רירי
שה PHשלו מעט בסיסי [יוני .] HCO3-פגיעה בהגנה זו עלולה לגרום לכיב קיבה [אולקוס].
היום סוברים שזוהי מחלה זיהומית שהגורם לה הוא החיידק pylori Helicobacter.
כיב קיבה (אולקוס) הוא פצע המתפתח בדרך כלל בקיבה או בתריסריון .הכיב נגרם עקב תהליך של איכול רפידת הקיבה או
התריסריון על ידי חומצות הקיבה (ובראשן חומצת מימן כלורי) ומיצי העיכול.
האוסטרלים בארי ג'יי' מרשל ורובין ווארן זכו בפרס נובל לפיזיולוגיה ורפואה לשנת 2005על כך שהראו כי חיידק הוא למעשה
האחראי לאולקוס הגורם לכאבי הבטן העזים אצל רוב האנשים הסובלים מהמחלה ולא מתח וסגנון חיים כפי שחשבו עד כה.
ווארן ,בן ,68פתולוג מאוסטרליה ,גילה מושבות של חיידקים בחלק התחתון של הקיבה בכ 50%-מהחולים מהם נלקחו ביופסיות.
הוא למעשה הביא לתגלית הקריטית כי סימנים לדלקת נמצאו תמיד בקרום הקיבה בקרבת האזור המאוכלס בחיידקים.
מרשל ,בן ,54התעניין בממצאיו של ווארן ויחד ביצעו מחקר בביופסיות שנלקחו מחולים .לאחר מספר ניסיונות ,הצליח מרשל
לטפח סוגים של חיידקים שעד כה לא היו ידועים ומאוחר יותר זכו לשם הליקובקטור פילורי ,יחד הם גילו ,כי האורגניזם היה נוכח
כמעט בכל החולים שסבלו מדלקת הקיבה ,כיב בתריסריון או אולקוס בקיבה.
הודות לגילוי החדשני שנעשה על-ידי מרשל ווארן ,מחלת האולקוס אינה כרונית יותר ,אלא מחלה שניתן לרפא על-ידי טיפול קצר
באנטיביוטיקה ותרופות המדכאות הפרשות חומצה!
בכתב הזכיה לפרס נובל נאמר ,שהרופאים מקבלים את ההוקרה על גילוי חידק ההליקובקטר פילורי - Helicobacter pylori -
בשנת ,1982והוכחת חשיבותו כגורם לדלקת הקיבה -גסטריטיס ולכיב קיבה – אולקוס.
ההידבקות מתרחשת ככל הנראה בגיל צעיר מאוד והחיידק נשאר במערכת העיכול
לכל החיים ,ובמרבית בני האדם הוא אינו גורם לכל סימפטום .ואולם הוא עלול
לעודד יצירת כיב קיבה אצל 15%-10%מהנגועים.
החיידק שגילו המדענים גורם ליותר מ 90%-מהכיבים בתריסריון ול 80%-מהכיבים
בקיבה .כשני שלישים מאוכלוסיית העולם נגועים בחיידק ,אך רובם לא סובלים
מתסמינים כלשהם .עם זאת ,החיידק עלול להביא להתפתחות סרטן הקיבה ,שהוא
הסרטן השני בקטלניותו .לכן ,חיידק זה מוגדר כחיידק מסרטן!
HPנצמדים אל תא אפיתל מהקיבה בתרבית רקמה
HPשורדים בתנאי ה PHהשוררים בקיבה
הודות לפעילות האנזים אוריאז
היום ההתייחסות את אולקוס היא כאל מחלה זיהומית.
הטיפול המקובל היום ב HPהוא בתרופות :מוקסיפן
וקלריטרומיצין,וחמרים המורידים רמת חומציות כמו לוסק
.Losecה Losec -מעכב את פעילות משאבות המימן בממברנת
התאים הפריאתליים המפרישים HClבקיבה .באופן זה
מופחת הכאב והנזק לדופן הקיבה באזורים המודלקים עקב
הזיהום בהליקובקטר.
מן הקיבה עובר המזון אל המעי הדק שהוא צינור מפותל שאורכו שבעה מטרים.
במעי הדק עובר המזון פירוק נוסף ,ותוצרי הפירוק נספגים בזרם הדם.
למעי הדק שני תפקידים עיקריים:
.1
פירוק חומרי המזון השונים :פחמימות לחד-סוכרים ,שומנים לחומצות שומן ,חלבונים לחומצות אמיניות.
.2
תוצרי הפירוק ,מולקולות קטנות ,חודרות דרך תאי המעי אל כלי הדם הרבים העוטפים את צינור העיכול מבחוץ,
ועברים אל מחזור הדם.
חלקו הראשון של המעי הדק קרוי תריסריון ,ואורכו כ 30 -סנטימטר .התריסריון קולט את הפרשות הכבד והלבלב.
ה PHהשורר במעי הוא בסיסי ולכן הפפסין המגיע עם בליל המזון מהקיבה ,מפסיק את פעילותו במעי.
קטע מעי דק עטוף בקרום הצפק -הוא עשיר בכלי
דם ולימפה ומספק לשרירים ולרקמות המעי את
התרכובות הדרושות וקולט ממנו את המזון
המעוכל .יש בו רשת עצבים המעצבבים את שרירי
דופן המעי.
מבנה דופן המעי הדק
דופן המעי בנוי מסיסים = בליטות מיקרוסקופיות באורך של כ 1-מיקרון ,אליהן חודרים נימי דם ולימפה ומאפשרים ספיגה
יעילה (הגדלת שטח פנים) של תוצרי פירוק המזון.
על הסיסים יש שיכבה של תאי אפיתל להגנה עדינה מפני חומצות שמגיעות מהקיבה .ברך כלל תאי אפיתל מפרישים ריר
ששומר על התאים מפני החומצות ,אבל לפעמים יש תקלה והחומצות פוגעות בתאים ועושות פצע שיכול לדמם = אולקוס.
בגלל הסיסים ,שטח הפנים במעי בוגר מגיע ל 500מטר מרובע .במעי יש עיכול מכני ע"י ערבול וערבוב של המזון ועל ידי כך,
יותר מזון נפגש עם יותר אנזימים ויותר מזון נעכל.
קיפולי רירית המעי הדק
פירוק המזון המעוכל למחצה שמגיע מן הקיבה נעשה במעי הדק בעזרת חומרים המופרשים מן
הלבלב ,מן הכבד (באמצעות כיס המרה) ומתאי דופן המעי.
האנזימים שמזרזים את פירוק המזון במעי פועלים בסביבה בסיסית בלבד ( PHגבוה).
פירוק הפחמימות:
פירוק החלבונים:
מערכת העיכול של האדם אינה מסוגלת לעכל את כל סוגי
הפחמימות .פחמימות מורכבות אחדות כמו תאית ,אינן מתעכלות
בכלל .שכן האדם אינו מיצר אנזימים היכולים לפרקם לסוכרים
פשוטים .לעומת זאת ,הסוכר המורכב מעמילן מפורק בקלות בעזרת
אנזימים שמיוצרים בלבלב – התהליך מצוין בתרשים:
פירוק החלבון מתחיל בקיבה וממשיך במעי הדק .החלבון
מפורק קודם לשרשראות של חומצות אמינו הנקראות
פפטידים ,ואחר כך לחומצות אמינו יחידות .הלבלב מפריש
את האנזימים מפרקי החלבון.
ספיגת תוצרי
הפחמימות:
סוכרים פשוטים עוברים
דרך דפנות המעי הריק
ונספגים בזרם הדם .הדם
מסיע את הסוכרים אל
הכבד והכבד הופך אותם
לרב סוכר שנקרא גליקוגן.
מאגר הפחמימות מאוכסן
בגוף בצורת החומר גליקוגן.
ספיגת תוצרי החלבון:
רוב החלבונים מפורקים ונספגים
בחלקו הראשון של המעי הריק.
חומצות האמינו שנספגו עוברות
ישירות לזרם הדם הנושא אותם
דרך הכבד אל הרקמות שזקוקות
להם .חומצות אמינו אחדות
משמשות כאבני הבניין של
חומרים חדשים החיוניים לצמיחה
ולתיקון רקמות ,ואחרות מספקות
אנרגיה.
פירוק השומן:
ספיגת מינרלים ומלחים:
המרה המיוצרת בכבד והמאוחסנת בכיס
המרה ,מסייעת בפירוק השומן במעי הדק.
מלחים מן המרה מפרקים את טיפות השומן
העבות לטיפות שומן דקיקות יותר .פעולה זו
מגדילה את שטח פני הטיפות ומזרזת את
עיכול השומן ע"י אנזים הלבלב מפרק השומן
שנקרא ליפאז .הליפאז מפרק את השומן
לגליצרול ולחומצות שומן.
מינרלים כמו נתרן ,אשלגן וברזל ומלחים כמו
מגנזים ,כלוריד וחומרים אחרים חייבים לעבור מן
המעי הדק ישירות לזרם הדם ,נשמרות רמות
תקינות ומאוזנות שלהם בגוף.
ספיגת ויטמינים:
ויטמינים מסיסי שומן ( )K,E,D,Aוויטמינים
מסיסי מים ( )C,Bנספגים במעי הדק.
ויטמין 12Bנספג במעי העקום (חלק מהמעי
הדק) ,שלא כמו ויטמינים אחרים ,ויטמין זה
חייב להתקשר לחומר מיוחד המופרש מן
הקיבה לפני שהוא נספג – חומר זה נקרא
"גורם אינטרינזי".
ספיגת השומן:
ספיגת השומן מהירה ושלמה בד"כ ולכן
הצואה כמעט ואינה מכילה שומן .ספיגת
השומן מתרחשת בעיקר במעי הריק.
כדוריות השומן הזעירות אינן עוברות
ישירות אל זרם הדם או הכבד ,אלא
עוברות קודם לכן בצינוריות הלימפה.
צינוריות אלו מתאחדות לתעלות לימפה
רחבות יותר ואלו מתרוקנות בזרם הדם
ומאפשרות לשומן לזרום בגוף .רוב
השומן מועבר לכבד להמשך עיבודו,
השאר מאוחסן בגוף – בתאי השומן.
http://www.wiley.com/legacy/college/boyer/0470003790/
animations/fatty_acid_metabolism/fatty_acid_metabolism.htm
אנימציה :פירוק שומן בעזרת מלחי מרה.
הכבד ,הלבלב וכיס המרה קשורים בקשר הדוק עם צינור העיכול מבחינה תפקודית ,אף כי אינם מהווים חלק
ממנו .לכל אחד מהם תפקיד חיוני בעיכול המזון ובניצול מרכיבי המזון.
הכבד הוא האיבר הפנימי הכבד ביותר בגוף ומשקלו 1.5ק"ג .הכבד הוא איבר חיוני לחיים.
הכבד עשוי מיליוני תאים הקרויים הפטוציטים ,תאי כבד .לתאים אל יותר מ 500-תפקידים שונים ,בהם אחסון מרכיבי המזון; פירוק תרופות
וסמים ,רעלים ותוצרי פסולת; ותהליכי המרה כימיים שונים .לתאי הכבד יכולת מסוימת של התחדשות – רגנרציה ,תכונה הנחשבת לקדומה וכזו
שנעלמה באורגניזמים המפותחים.
הכבד הוא מעין מפעל שמעבד ומסנן את הכימיקלים בגוף.
תהליכי השינוי העיקריים שעוברים חומרי המזון בכבד [חילוף חמרים]:
מחומצות אמיניות נבנים חלבונים ,כמו חלבוני פלסמה [אלבומין] וגם פקטורי קרישה וחלבוני מערכת הקרישה – פיברינוגן ,פרותרומבין.
מהגלוקוז נבנה גליקוגן (רב סוכר המשמש כחומר תשמורת) נאגר בכבד ובשרירים .הגלוקוז בשיתוף עם פחמימות
אחרות משמש לבניית שומנים .תהליך זה מסייע בשמירה על רמה יציבה של גלוקוז בדם .
http://www.hopkins-gi.org/multimedia/database/intro_340_CHC-05.swf
תצוגה של הכבד ,הלבלב וכיס המרה.
קיבה
צינור הכבד השמאלי
צינור הכבד הימני
כיס המרה
עורק הכבד
קרוב ל 80%-מאספקת הדם אל
הכבד מגיעה מוריד השער .וריד זה
נושא אל הכבד כמעט את כל הדם
היוצא ממערכת העיכול והמכיל את
המזון המפורק שנספג מן המעי.
בתוך הכבד מתפצל וריד השער
לסעיפים רבים ,כך שתאי הכבד
יוכלו למצות מן הדם את המזון
המפורק ולעבד אותו
כיס המרה הוא שקיק דמוי אגס הממוקם בחלקו התחתון של הכבד .כיס המרה מאחסן
ומרכז את המרה עד שהורמון ,המיוצר במעי הדק ,מעורר את הכיס להתכווץ ,ולשחר את
המרה אל התריסריון.
הרכב המרה:
הכבד מייצר כליטר מרה בכל יום 97% .מן המרה הם מים ,האחוזים הנותרים הם מלחי
מרה וחומרי צבע מן הכבד .למלחי המרה תפקיד מרכזי בעיכול שומנים .צבעי המרה הם
מוצרי פסולת .העיקרי שבהם הוא בילירובין ,שצבעו צהוב ,והוא נוצר מההמוגלובין שבתאי
הדם האדומים ,לאחר פירוקם בטחול.
כיס מרה
צינור
המרה
צינור הלבלב
[פנקריאס]
http://www.uclan.ac.uk/facs/health/nursing/sonic/scenarios/livjmanim/biliary_tract.html
פעילות כיס המרה
הלבלב מייצר ומפריש חומרים הנחוצים לעיכול .חומרים אלה הם אנזימי עיכול שמפרקים חלבונים ,פחמימות
ושומנים ,וכן נתרן ביקרבונט ( ,)NaHCO3שתפקידו לסתור את חומצת הקיבה.
כל החומרים הללו עוברים לאורך צינור הלבלב אל התריסריון .הלבלב מפריש גם את ההורמונים אינסולין ,גלוקוגן
וסומטוסטטין ,ישירות אל זרם הדם .שלושה הורמונים אלה יחד מווסתים את רמת הסוכר בדם .הורמונים אלה
מופרשים מהלבלב ישירות לדם .ויסות רמת הסוכר הוא תפקידו העיקרי של הלבלב.
ויסות הורמונלי של הפרשת חומרי (מיץ) הלבלב:
הפרשת מיץ הלבלב (נתרן ביקרבונט+אנזימים) אל התריסריון מווסתת ע"י שני
הורמונים:
.1
.2
.3
.4
.5
.6
.7
סקרטין וכולציסטוקינין (.)CCK
הסקרטין מופרש מתאים בדופן התריסריון בתגובה למגע עם בליל המזון
שמגיע מהקיבה.
החומצי
הסקרטין גורם להפרשת הביקרבונט מהלבלב.
הביקרבונט בעל PHבסיסי מנטרל את החומציות בתריסריון.
הפסקת ההפרשה של סקרטין (כי הסביבה כבר לא חומצית) = .משוב שלילי.
גם ה CCK -מופרש מהתריסריון בתגובה להגעת המזון.
הוא מזרז את ההפרשה של-
אנזימי עיכול מהלבלבמיץ המרה מכיס המרה (מזרז את תחילתו של תהליך פירוק השומנים.גם בלבלב ,כמו בקיבה ,גירויי החושים מביאים להפרשה מוגברת של אנזימי
עיכול והנתרן ביקרבונט.
תאים המפרישים מיץ קיבה
מיץ קיבה חומצי
PH=2
פפטידים
גסטרין חוזר אל הקיבה
הפרשה מוגברת של
הורמון הגסטרין אל הדם
תאים מפרישים
זרם
הדם
מערכת העצבים המרכזית
מחשבה על מזון,
גירוי החושים-
ראייה ,טעם ,ריח
כבר בתחילת הגעת המזון לפה מתחילה הפרשה
של מיץ קיבה ,כך שברגע שהמזון מגיע לקיבה
מתחיל מיד פירוק של חלבונים לפפטידים .נוכחות
של פפטידים גורמת להפרשה מוגברת של
ההורמון גסטרין אל זרם הדם ובחזרה לקיבה והוא
מזרז את ההפרשה של מיץ הקיבה.
מחשבה על מזון או גירוי חושים (טעם ,ריח ,ראייה)
מעוררים דחפים עצביים העוברים מהמוח לקיבה.
אלה גורמים להפרשת ההורמון גסטרין ומיץ קיבה.
נוכחות מיץ הקיבה יוצרת סביבה חומצית מאוד
(מתחת ל )PH=2 -וזה גורם להפסקת ההפרשה
של הגסטרין ובעקבותיה להפסקת ההפרשה של
מיץ הקיבה.
לכן אפשר לומר שהפרשת הגסטרין ומיץ הקיבה
מפוקחת ע"י משוב חיובי ושלילי:
משוב חיובי :נוכחות פפטידים
גירויים
הפרשת גסטרין
+מיץ קיבה
משוב שלילי PH :חומצי
הפסקת ההפרשה
של גסטרין ומיץ
הקיבה.
כאשר נכנסים שיירי המזון אל החלק האחרון של צינור העיכול ,נפסקת ספיגת מרכיבי המזון ,כגון
גלוקוז וחומצות אמינו ,במחזור הדם .בהדרגה מקבלים שיירי העיכול את צורתם הסופית ,והם
נשארים במעי הגס עד להפרשתם מן החלחולת דרך פי הטבעת.
תפקידו העיקרי של המעי הגס הוא הפרשת השאריות שמייצרת מערכת העיכול (צואה) .כליטר וחצי מתוכנו הנוזלי של המעי ,נכנס מדי
יום אל המעי הגס ,אך רק חלק קטן הן שאריות מזון .העיסה העוברת אל המעי הגס מורכבת ממים ,שאריות מינרלים ,מיליונים של
חיידקים ,מתאים מתים שמתקלפים מצפוי צינור העיכול ,מהפרשת ריר מן הקצה התחתון של המעי העקום (חלק מהמעי הדק) וכן
מתאית (רב סוכר) שאינה ניתנת לעיכול.
המעי הגס אינו מפריש אנזימים ,אך הוא מייצר ריר המשמש כחומר סיכה ומקל על תנועת הצואה .המעי הגס סופג מים מהחומר
הצואתי והופך אותו מנוזל למוצק .הוא סופג כליטר וחצי מים ביום.
חומרים שלא עוכלו עד הסוף מגיעים אל המעי הגס עם מעט מן האנזימים מהמעי הדק ושם נשלם עיכולם.
כיצד מניע המעי הגס את הצואה?
תנועה זו סוחטת את הצואה מטה ,לתוך
החלק התחתון של המעי והחלחולת ,אל
עבר תעלת פי הטבעת.
תנועת דחיפה ,פועלת במקביל
לתנועה המקטעית ,על מנת לקדם
את הצואה לכיוון החלחולת.
התכווצויות בקטעים של המעי הגס,
פעם בחצי שעה ,מערבבות וטוחנות
את הצואה.
השדרה במוח
חתך במוח חתך
השדרה
עצב תחושתי
התנועה המסיבית של הצואה מן המעי אל
החלחולת ,מותחת את קירות החלחולת.
מתיחה זו היא הגירוי הנורמלי שאנו חווים
כצורך להטיל צואה .אנו יכולים להחליט
אם להתעלם מהרפלקס ולסגור באופן
רצוני את פי הטבעת ,או להטיל צואה.
עצב תחושתי
עצב תנועתי
רצוני
עצב תנועתי רצוני
לחץ הצואה על דופנות החלחולת יוצר גירוי של עצב תחושתי
המגיע אל מוח השדרה – משם בקשת רפלקס חוזרת תגובה
עצבית בעצב תנועתי לא רצוני ,הגורמת לתנועת החלחולת
ולהרפיית שרירי הסוגר הפנימי .הסוגר החיצוני מקבל עצבוב
ממערכת העצבים הרצונית – כל אלה מאפשרים את
הפרשת הצואה מחוץ לגוף.
החלק במערכת העיכול
האנזים
הסובסטרט (עליו
התוצר
פועל האנזים)
פה
עמילאז
עמילן וגליקוגן
חד סוכר ודו סוכר
הקיבה
חומצה המופרשת להרוג חיידקים
באוכל
פפסין
ליפאז
(במידה
חלבונים
שומנים
חלבונים קצרים יותר
שומנים קצרים יותר
קטנה)
עמילן ,גליקוגן
חלבונים
שומנים
גלוקוזים בודדים
חומצות אמיניות
חומצות שומן +גליצרול
המעי הדק
הלבלב מפריש אנזים לתריסריון
מכיס המרה מגיע נוזל המרה
עמילאז
טריפסין
ופפסין
*ליפאז
כבד
נטרול רעלים ,בנייה חוזרת של חלבונים ,שומנים
ופחמימות המתאימות לאדם
* הליפז אינו מופרש מכיס המרה ,אלא רק לאחר שהשומן עובר את הפירוק הראשוני ע"י מיץ
המרה ,מופרש הליפז מהלבלב.
מקורות:
.1ביולוגיה של האדם -עדי מרקוזה-הס ,2002 ,מערכת העיכול.
.2האנציקלופדיה הרפואית החדשה ,כרך מערכת העיכול ,הוצאת ידיעות אחרונות
וספרי חמד.
Slide 13
גוף אחד – מערכות רבות
קיום יום יומי של הגוף
עיכול
נשימה
הובלה
מערכות הגנה
הפרשה
מערכת חיסון
המשכיות
מערכת רביה
תאום ויסות ובקרה
בתוך ובין המערכות
מערכת עצבים מערכה הורמונלית
הגוף פועל כיחידת מבנה אחת ומקיים סביבה
פנימית יציבה -הומיאוסטזיס
עיכול הוא התהליך שבו ממיר הגוף את המזון לאנרגיה ולחומרים הנחוצים לצמיחתו ואחזקתו.
תהליך העיכול הוא מהתהליכים הביולוגיים המרכזיים בגופנו ,ולכן ,למעלה ממחצית איברי הגוף הפנימיים בגופנו שייכים
למערכת העיכול.
הגוף סופג את המרכיבים הכימיים שמהם בנויים החומרים שהוא אוכל ,מאחסן אותם ,ועושה בהם שימוש כחומרי גלם
לשימור ולבנייה של רקמות.
תרומת מערכת העיכול להומיאוסטזיס [הכושר לקיים סביבה פנימית יציבה ושונה מהסביבה החיצונית] היא באספקת חומרי
מזון הנצרכים כל הזמן ע"י תאי הגוף ,בהם מלחים שונים [מינרלים החיוניים בין היתר לפעילות תקינה של אנזימים ,מבנה
של מולקולות אחרות] ומים -מים מהווים 70אחוז ממשקל הגוף והם חשובים שקיומים של תהליכים בתאים וליכולת לווסת
את הלחץ האוסמוטי ,לחץ הדם ואת טמפרטורת הגוף.
מערכת העיכול מבצעת עיבוד כימי :פירוק על ידי אנזימים ,מלחי מרה וחומצות קיבה של המזון למרכיביו הכימיים ,ועיבוד
מכני :ערבוב המזון ,גריסתו ודחיפתו לאורך צינור העיכול ,נעשה על ידי שרירים מהם בנוי צינור העיכול.
לכל בעלי החיים ,גם הלא מפותחים ,יש מערכת עיכול כלשהי.
כל בעלי החיים מפרקים את המזון שהם אוכלים ליחידות קטנות יותר ,מהן יוכלו להפיק אנרגיה
וליצר את החומרים החיוניים לקיומם.
מבנה מערכת העיכול שונה אצל בעלי חיים שונים ,והוא משתנה בהתאם למורכבות התפריט
שלו ומורכבותו כיצור חי.
קיבה
מערכת קיבות
מעי דק
מעי
קיבה
שנייה
ושט
זפק
מעי
לוע
פי הטבעת
ושט
תהליך העיכול אצל הפרה שניזונה
מצמחים ,נעשה בסדרה של קיבות
מחוברות .המזון נכנס לקיבה הראשונה
והגדולה ביותר ,ושם הוא תוסס .החומר
הגס חוזר אל הפה ללעיסה נוספת.
החומר הנלעס נבלע שוב ,מתערבב
בחומר המותסס ואז עובר דרך הקיבות
האחרות.
זפק
פה
לתולעת השלשול מערכת דומה לזו
של בני האדם ולזו של בעלי חיים
גבוהים אחרים .אך בניגוד לאדם,
לתולעת אין שיניים ,לכן בצינור
העיכול שלה יש תא הקרוי "קיבה
שנייה" ,המרסק וטוחן את המזון.
הציפורים מפרקות את המזון רק לאחר
שאחסנו אותו באופן זמני בזפק שלהן
ובקיבתן.
המים!
מים הם מרכיב המזון החשוב ביותר
לגוף ,בלי מים ,אי אפשר לשרוד יותר
מחמישה ימים .מים הם גם החומר
העיקרי בגוף ,וכשני שלישים ממשקל
הגוף הם מים.
פחמימות!
הפחמימות מרכיבות חומרים רבים בגוף אך
תפקידם העיקרי הוא שימושן כמקור אנרגיה
לביצוע תהליכים בגוף .עם הפחמימות נמנים:
סוכר ,עמילן ותאית (סיבים בלתי ניתנים
לעיכול).
מינרלים!
חלבונים!
החלבונים ,שבנויים מחומצות אמיניות ,הם חומרי הבניין
המינרלים נמצאים בכמויות קטנות
העיקריים של הגוף ומהווים 18%ממשקל החומרים
בתאים ובנוזלי הגוף .בטבע ,נמצאים הבונים את התאים והרקמות .קבוצה גדולה של חלבונים
המינרלים בצורת מלחים .המינרלים אחראית להתרחשותם של כל התהליכים הכימיים
החשובים שנמצאים בכמות גדולה
בתאים ,קבוצה זאת נקראת" :אנזימים" .קבוצה נוספת
בגופינו הם :סידן ,זרחן ,מגנזיום,
של חלבונים היא הנוגדנים שמשתתפת בהגנה על הגוף
אשלגן ,נתרן ,כלור וגופרית.
מפגיעתם של גורמים מזיקים החודרים לגוף.
ויטמינים!
הגוף צריך כמויות זעירות של
הויטמינים .הויטמינים הם חומרים
חיוניים לקיומם של תהליכים שונים
בתאים .רובם של הויטמינים לא
מיוצרים בגוף האדם ,ולכן הוא חייב
לקבלם במזונו.
שומנים!
השומנים מהווים מרכיב חשוב במבנה קרום
התא ,והם חיוניים לכל התאים .השומנים הם
גם מקור לאנרגיה והם מהווים חומר בידוד
חשוב השומר על חום הגוף ומגן על רקמות
פנימיות שונות .השומנים הם מולקולות
גדולות המורכבות מ :3-חומצות ,שומן
וגליצרול .השומנים הם חומרי תשמורת ,ועודף
שומנים יוצר מחלות לב וסוכרת.
פה ובלוטות רוק
בכלליות:
האיברים העיקריים במערכת העיכול של האדם – ושט ,קיבה,
לבלב ,מעי ,כבד ,כיס מרה ופי הטבעת.
ושט
המזון נכנס אל הפה ומתקדם במורד דרכי העיכול על ידי גלי
התכווצויות של שרירים (פריסטלטיקה) .עיקרו של תהליך העיכול
שחומרים שונים כמו האנזימים (שמיוצרים על ידי בלוטות הרוק,
הקיבה ,המעי והלבלב) חומצה מלחית (מיוצרת ע"י הקיבה) ומלחי
מרה (המיוצרים ע"י הכבד) מפרקים את המזון ליחידות כימיות
שהגוף יכול לנצל .הפסולת מסולקת ע"י פי הטבעת.
כבד
קיבה
כיס המרה
לבלב
תריסריון
מעי דק
מעי גס
מעי ישר
פי הטבעת
המזון נכנס לפה וכבר מתחיל את תהליך העיכול שבו משולבות פעולות רצוניות :לעיסה ובליעה,
ולא רצוניות :הפרשת רוק המכיל אנזימים .הרוק משמש כממס ,כמרכך וכמחליק המזון ובכך
מסייע ללשון ולשיניים בפעולת הלעיסה והעברת המזון אל הושט .הרטבת המזון חשובה לקליטת
הטעם ע"י תאי חוש הטעם על הלשון .הרוק מכיל בעקר מים ויוני HCO3-השומרים על 7 PHוגם
שני אנזימים – עמילאז (שמפרק עמילן עד לדו סוכר) ,וליזוזים (משמש כקוטל חיידקים המגיעים
עם המזון).
המזון שוהה בפה בין 5-30שניות ,ועובר עיבוד ראשוני ע"י :שיניים ,חניכיים ,לשון ,החך ,בלוטות
הרוק והלסתות ,ולאחר עיבוד זה המזון ממשיך הלאה אל הושט.
הלעיסה והטחינה נעשים לשם הגדלת שטח הפנים.
עיצוב המזון לגוש בגודל המתאים לבליעה נקרא עיכול מכני.
מספרן המלא של השיניים שבאדם מבוגר הוא .32השיניים נחלקות לארבעה
סוגים:
4ניבים :המשמשים לקריעת המזון.
8שיניים חותכות :המשמשות לחיתוך המזון.
8שיניים קדם-טוחנות :המשמשות לגריסת המזון.
12שיניים טוחנות :כוללות ארבע שיני בינה המרסקות את המזון.
את השן מצפה האמייל הקשה [בעקר סידן וזרחן] והוא עלול
להיפגע מעששת – תוצאת פעולתם של חיידקים המייצרים חומצת
חלב בתהליך פירוק הסוכרים בפה המשמשים אותם כמקור
אנרגיה .הרוק מוריד במידה מסוימת את רמת החומציות בעזרת יוני
HCO3הפועלים כמו בסיס והליזוזים שבו מצליח לנטרל חלקמהחיידקים ההרסניים.
בפני האדם נמצאים שלושה זוגות של בלוטות רוק :בלוטות מצד האוזן (פרוטיד) ,הבלוטות התת לסתיות
והבלוטות התת לשוניות .בלוטות הרוק מפרישות אנזימים (=חלבוני פעולה).
כשאנו לועסים ,המזון נרטב על ידי הרוק והופך לעיסה .פעולה זו עוזרת לתהליך לעיסת המזון ובכך גם יותר קל
למזון להגיע לוושט .הרוק מנקה שאריות אוכל שנשארו בפה ועל השיניים ובכך עוזר במניעת הצטברות חיידקים
אשר מזהים רק שני סוגים של אנזימים:
.1עמילז -אשר מפרק עמילן וגליקוגן (פחמימות) שמגיעים מהמזון ומתפרקים לסוכרים פשוטים :דו-סוכרים
וחד-סוכרים (סוכרוזים וגלוקוזים).
.2ליזוזים -מפרק את מעטפת החיידקים המגיעים אל הפה מהאוויר ,ובכך מסנן את הגוף מאנטיגנים מזיקים.
בלוטות מיצד האוזן:
נמצאות בלחיים ,קדמית
לאוזניים .הצינור שלהן
נפתח אל הפה בחלק
הפנימי של הלחיים.
הבלוטות התת
לסתיות:
נמצאות בחלקו האחורי
של הפה ,מתחת ללשון.
הצינורות שלהן נפתחים
מתחת ללשון ,משני צידי
הקפל המרכזי של רירית
הפה.
הבלוטות התת
לשוניות:
נמצאות בקדמת הפה
מתחת ללשון .יש להן
צינורות קטנים ורבים,
שמנקזים את הרוק אל
הפה ,מתחת ללשון.
מכסה הגרון הוא פיסת סחוס דקה שמכוסה הקרום ריר ונמצאת מאחורי שורש הלשון.
בעת בליעת המזון הוא סוגר את הפתח לקנה הנשימה ומשאיר רק את צינור הושט פתוח,
וכל מונע חדירה של מזון אל קנה הנשימה ,דבר אשר גורם להיחנקות.
מכסה הגרון סוגר את פתח הושט ומשאיר פתוח רק את קנה הנשימה בכדי שהאוויר לא
יגיע אל הושט .אם בכל זאת נכנס מזון אל קנה השימה ,קיים רפלקס אשר משחרר את
המזון מקנה הנשימה אל חלל הפה דרך שיעול.
הגרון והלוע משמשים מעבר גם
לאוויר וגם למזון .כאשר המזון
יוצא מהלוע הוא עלול להיכנס
לקנה הנשימה במקום לושט.
כדי למנוע כניסה של מזון אל
קנה הנשימה בעת הבליעה,
מעכב גזע המוח ,באופן זמני,
את הנשימה ,ומעורר סדרה של
תגובות המביאות לסגירת
הקנה .אם ,למרות הכל חודר
אוכל לקנה ,מופעל רפלקס
השיעול .רפלקס זה מחזיר מיד
את האוכל אל הפה ומונע חנק.
תפקיד צינור הושט הוא להעביר את המזון לקיבה .לאחר הלעיסה והגריסה,
הלשון דוחפת את המזון במורד הלוע ,אל אחורי הפה ,ודרך הלוע המזון
מגיע אל פתח הושט ,שם כיסוי הגרון מכסה את קנה הנשימה על מנת
למנוע חדירה של מזון לקנה הנשימה (דבר אשר גורם להיחנקות) והמזון
מחליק אל פתח הושט .כאן מתחילה הפריסטלטיקה (= ניע שרירים.
התכווצות ודחיפה של המזון על ידי שרירי צינור הושט .השרירים מתכווצים
ומתרפים בגל מתואם ובצורה מעגלית .הפריסטלטיקה אינה חד כיוונית).
אורכו של הושט הוא 23-25ס"מ .צינור הושט בנוי משתי מערכות של
שרירים :רצוניות ובלתי ורצוניות .כשהמזון בפה ,שרירי הושט רפויים ,אך
כשהמזון נכנס לוושט -השרירים מתחילים לנוע בתנועה גלית ,פריסטלטית,
לכיוון פי הקיבה .על פעולה זו שולטים עצבים ממערכת העצבים המרכזית
וממערכת העצבים של המעי .גלי הפריסטלטיקה נעים לאורך הושט
במהירות של 2.5-5ס"מ בשנייה .הושט מגיע אל הקיבה.
http://hopkins-gi.org/multimedia/database/intro_250_Swallow.swf
תהליך בליעת המזון.
הקיבה היא שק שרירי .כאשר היא ריקה ,הנפח שלה הוא 50סמ"ק .כאשר היא מלאה נפחה יכול להגיע עד כ 1500 -סמ"ק .המזון שוהה
בקיבה שעתיים עד 6שעות (תלוי במזון ובאיכותו).
בקיבה מתבצעות שתי צורות עיכול במקביל -פעולה מכאנית :בתוך דפנות הקיבה ,קיימות שלוש שכבות שרירים .שרירים אלו מתכווצים
בתנועות איטיות אך נימצרות וכל המזון מתערבל עם מיצי הקיבה(-פריסטלטיקה) ,ופעולה כימית :בדופן הפנימית של הקיבה ,ברירית,
ישנם תאים אשר מפרישים לחלל הקיבה את "מיץ הקיבה" -חומצה מלחית ,ותאים אחרים שמפרישים פפסין (אנזימי עיכול).
בקיבה מתערבב המזון ע"י פעולת שרירי דופן הקיבה .מתוך תאים מסוימים מופרש חומצת HCLואנזימים .בקיבה נספג חלק גדול
מויטמין 12Bוחומרים מסוימים כגון סוכרים ואלכוהול ,הישר אל זרם הדם.
האנזימים הפעולים בקיבה הם:
•פפסינוגן – אינו אנזים פעיל ,אך כאשר הוא נפגש עם החומצה הכלורית ( (HCLהוא הופך להיות אנזים פעיל הנקרא פפסין .הפפסין
מפרק חלבונים לחומצת אמיניות בודדות.
•ליפז – מפרק שומנים לחומצות שומן וגליצרול.
החומצות בקיבה הופכות את הקיבה לסביבה חומצית מאוד ( .)2-1 PHחיידקים מתים בסביבה כזו ,וזו היא שיטת הניקוי של מערכת
העיכול על מנת למנוע זיהום.
לקיבה מופרש הורמון גסטרין הגורם להגברת הפרשת HCLופפסינוגן.
דופן הקיבה מוגנת מפני החומצה המלחית והאנזים המפרק פפסין ,ע"י הפרשת נוזל רירי
שה PHשלו מעט בסיסי [יוני .] HCO3-פגיעה בהגנה זו עלולה לגרום לכיב קיבה [אולקוס].
היום סוברים שזוהי מחלה זיהומית שהגורם לה הוא החיידק pylori Helicobacter.
כיב קיבה (אולקוס) הוא פצע המתפתח בדרך כלל בקיבה או בתריסריון .הכיב נגרם עקב תהליך של איכול רפידת הקיבה או
התריסריון על ידי חומצות הקיבה (ובראשן חומצת מימן כלורי) ומיצי העיכול.
האוסטרלים בארי ג'יי' מרשל ורובין ווארן זכו בפרס נובל לפיזיולוגיה ורפואה לשנת 2005על כך שהראו כי חיידק הוא למעשה
האחראי לאולקוס הגורם לכאבי הבטן העזים אצל רוב האנשים הסובלים מהמחלה ולא מתח וסגנון חיים כפי שחשבו עד כה.
ווארן ,בן ,68פתולוג מאוסטרליה ,גילה מושבות של חיידקים בחלק התחתון של הקיבה בכ 50%-מהחולים מהם נלקחו ביופסיות.
הוא למעשה הביא לתגלית הקריטית כי סימנים לדלקת נמצאו תמיד בקרום הקיבה בקרבת האזור המאוכלס בחיידקים.
מרשל ,בן ,54התעניין בממצאיו של ווארן ויחד ביצעו מחקר בביופסיות שנלקחו מחולים .לאחר מספר ניסיונות ,הצליח מרשל
לטפח סוגים של חיידקים שעד כה לא היו ידועים ומאוחר יותר זכו לשם הליקובקטור פילורי ,יחד הם גילו ,כי האורגניזם היה נוכח
כמעט בכל החולים שסבלו מדלקת הקיבה ,כיב בתריסריון או אולקוס בקיבה.
הודות לגילוי החדשני שנעשה על-ידי מרשל ווארן ,מחלת האולקוס אינה כרונית יותר ,אלא מחלה שניתן לרפא על-ידי טיפול קצר
באנטיביוטיקה ותרופות המדכאות הפרשות חומצה!
בכתב הזכיה לפרס נובל נאמר ,שהרופאים מקבלים את ההוקרה על גילוי חידק ההליקובקטר פילורי - Helicobacter pylori -
בשנת ,1982והוכחת חשיבותו כגורם לדלקת הקיבה -גסטריטיס ולכיב קיבה – אולקוס.
ההידבקות מתרחשת ככל הנראה בגיל צעיר מאוד והחיידק נשאר במערכת העיכול
לכל החיים ,ובמרבית בני האדם הוא אינו גורם לכל סימפטום .ואולם הוא עלול
לעודד יצירת כיב קיבה אצל 15%-10%מהנגועים.
החיידק שגילו המדענים גורם ליותר מ 90%-מהכיבים בתריסריון ול 80%-מהכיבים
בקיבה .כשני שלישים מאוכלוסיית העולם נגועים בחיידק ,אך רובם לא סובלים
מתסמינים כלשהם .עם זאת ,החיידק עלול להביא להתפתחות סרטן הקיבה ,שהוא
הסרטן השני בקטלניותו .לכן ,חיידק זה מוגדר כחיידק מסרטן!
HPנצמדים אל תא אפיתל מהקיבה בתרבית רקמה
HPשורדים בתנאי ה PHהשוררים בקיבה
הודות לפעילות האנזים אוריאז
היום ההתייחסות את אולקוס היא כאל מחלה זיהומית.
הטיפול המקובל היום ב HPהוא בתרופות :מוקסיפן
וקלריטרומיצין,וחמרים המורידים רמת חומציות כמו לוסק
.Losecה Losec -מעכב את פעילות משאבות המימן בממברנת
התאים הפריאתליים המפרישים HClבקיבה .באופן זה
מופחת הכאב והנזק לדופן הקיבה באזורים המודלקים עקב
הזיהום בהליקובקטר.
מן הקיבה עובר המזון אל המעי הדק שהוא צינור מפותל שאורכו שבעה מטרים.
במעי הדק עובר המזון פירוק נוסף ,ותוצרי הפירוק נספגים בזרם הדם.
למעי הדק שני תפקידים עיקריים:
.1
פירוק חומרי המזון השונים :פחמימות לחד-סוכרים ,שומנים לחומצות שומן ,חלבונים לחומצות אמיניות.
.2
תוצרי הפירוק ,מולקולות קטנות ,חודרות דרך תאי המעי אל כלי הדם הרבים העוטפים את צינור העיכול מבחוץ,
ועברים אל מחזור הדם.
חלקו הראשון של המעי הדק קרוי תריסריון ,ואורכו כ 30 -סנטימטר .התריסריון קולט את הפרשות הכבד והלבלב.
ה PHהשורר במעי הוא בסיסי ולכן הפפסין המגיע עם בליל המזון מהקיבה ,מפסיק את פעילותו במעי.
קטע מעי דק עטוף בקרום הצפק -הוא עשיר בכלי
דם ולימפה ומספק לשרירים ולרקמות המעי את
התרכובות הדרושות וקולט ממנו את המזון
המעוכל .יש בו רשת עצבים המעצבבים את שרירי
דופן המעי.
מבנה דופן המעי הדק
דופן המעי בנוי מסיסים = בליטות מיקרוסקופיות באורך של כ 1-מיקרון ,אליהן חודרים נימי דם ולימפה ומאפשרים ספיגה
יעילה (הגדלת שטח פנים) של תוצרי פירוק המזון.
על הסיסים יש שיכבה של תאי אפיתל להגנה עדינה מפני חומצות שמגיעות מהקיבה .ברך כלל תאי אפיתל מפרישים ריר
ששומר על התאים מפני החומצות ,אבל לפעמים יש תקלה והחומצות פוגעות בתאים ועושות פצע שיכול לדמם = אולקוס.
בגלל הסיסים ,שטח הפנים במעי בוגר מגיע ל 500מטר מרובע .במעי יש עיכול מכני ע"י ערבול וערבוב של המזון ועל ידי כך,
יותר מזון נפגש עם יותר אנזימים ויותר מזון נעכל.
קיפולי רירית המעי הדק
פירוק המזון המעוכל למחצה שמגיע מן הקיבה נעשה במעי הדק בעזרת חומרים המופרשים מן
הלבלב ,מן הכבד (באמצעות כיס המרה) ומתאי דופן המעי.
האנזימים שמזרזים את פירוק המזון במעי פועלים בסביבה בסיסית בלבד ( PHגבוה).
פירוק הפחמימות:
פירוק החלבונים:
מערכת העיכול של האדם אינה מסוגלת לעכל את כל סוגי
הפחמימות .פחמימות מורכבות אחדות כמו תאית ,אינן מתעכלות
בכלל .שכן האדם אינו מיצר אנזימים היכולים לפרקם לסוכרים
פשוטים .לעומת זאת ,הסוכר המורכב מעמילן מפורק בקלות בעזרת
אנזימים שמיוצרים בלבלב – התהליך מצוין בתרשים:
פירוק החלבון מתחיל בקיבה וממשיך במעי הדק .החלבון
מפורק קודם לשרשראות של חומצות אמינו הנקראות
פפטידים ,ואחר כך לחומצות אמינו יחידות .הלבלב מפריש
את האנזימים מפרקי החלבון.
ספיגת תוצרי
הפחמימות:
סוכרים פשוטים עוברים
דרך דפנות המעי הריק
ונספגים בזרם הדם .הדם
מסיע את הסוכרים אל
הכבד והכבד הופך אותם
לרב סוכר שנקרא גליקוגן.
מאגר הפחמימות מאוכסן
בגוף בצורת החומר גליקוגן.
ספיגת תוצרי החלבון:
רוב החלבונים מפורקים ונספגים
בחלקו הראשון של המעי הריק.
חומצות האמינו שנספגו עוברות
ישירות לזרם הדם הנושא אותם
דרך הכבד אל הרקמות שזקוקות
להם .חומצות אמינו אחדות
משמשות כאבני הבניין של
חומרים חדשים החיוניים לצמיחה
ולתיקון רקמות ,ואחרות מספקות
אנרגיה.
פירוק השומן:
ספיגת מינרלים ומלחים:
המרה המיוצרת בכבד והמאוחסנת בכיס
המרה ,מסייעת בפירוק השומן במעי הדק.
מלחים מן המרה מפרקים את טיפות השומן
העבות לטיפות שומן דקיקות יותר .פעולה זו
מגדילה את שטח פני הטיפות ומזרזת את
עיכול השומן ע"י אנזים הלבלב מפרק השומן
שנקרא ליפאז .הליפאז מפרק את השומן
לגליצרול ולחומצות שומן.
מינרלים כמו נתרן ,אשלגן וברזל ומלחים כמו
מגנזים ,כלוריד וחומרים אחרים חייבים לעבור מן
המעי הדק ישירות לזרם הדם ,נשמרות רמות
תקינות ומאוזנות שלהם בגוף.
ספיגת ויטמינים:
ויטמינים מסיסי שומן ( )K,E,D,Aוויטמינים
מסיסי מים ( )C,Bנספגים במעי הדק.
ויטמין 12Bנספג במעי העקום (חלק מהמעי
הדק) ,שלא כמו ויטמינים אחרים ,ויטמין זה
חייב להתקשר לחומר מיוחד המופרש מן
הקיבה לפני שהוא נספג – חומר זה נקרא
"גורם אינטרינזי".
ספיגת השומן:
ספיגת השומן מהירה ושלמה בד"כ ולכן
הצואה כמעט ואינה מכילה שומן .ספיגת
השומן מתרחשת בעיקר במעי הריק.
כדוריות השומן הזעירות אינן עוברות
ישירות אל זרם הדם או הכבד ,אלא
עוברות קודם לכן בצינוריות הלימפה.
צינוריות אלו מתאחדות לתעלות לימפה
רחבות יותר ואלו מתרוקנות בזרם הדם
ומאפשרות לשומן לזרום בגוף .רוב
השומן מועבר לכבד להמשך עיבודו,
השאר מאוחסן בגוף – בתאי השומן.
http://www.wiley.com/legacy/college/boyer/0470003790/
animations/fatty_acid_metabolism/fatty_acid_metabolism.htm
אנימציה :פירוק שומן בעזרת מלחי מרה.
הכבד ,הלבלב וכיס המרה קשורים בקשר הדוק עם צינור העיכול מבחינה תפקודית ,אף כי אינם מהווים חלק
ממנו .לכל אחד מהם תפקיד חיוני בעיכול המזון ובניצול מרכיבי המזון.
הכבד הוא האיבר הפנימי הכבד ביותר בגוף ומשקלו 1.5ק"ג .הכבד הוא איבר חיוני לחיים.
הכבד עשוי מיליוני תאים הקרויים הפטוציטים ,תאי כבד .לתאים אל יותר מ 500-תפקידים שונים ,בהם אחסון מרכיבי המזון; פירוק תרופות
וסמים ,רעלים ותוצרי פסולת; ותהליכי המרה כימיים שונים .לתאי הכבד יכולת מסוימת של התחדשות – רגנרציה ,תכונה הנחשבת לקדומה וכזו
שנעלמה באורגניזמים המפותחים.
הכבד הוא מעין מפעל שמעבד ומסנן את הכימיקלים בגוף.
תהליכי השינוי העיקריים שעוברים חומרי המזון בכבד [חילוף חמרים]:
מחומצות אמיניות נבנים חלבונים ,כמו חלבוני פלסמה [אלבומין] וגם פקטורי קרישה וחלבוני מערכת הקרישה – פיברינוגן ,פרותרומבין.
מהגלוקוז נבנה גליקוגן (רב סוכר המשמש כחומר תשמורת) נאגר בכבד ובשרירים .הגלוקוז בשיתוף עם פחמימות
אחרות משמש לבניית שומנים .תהליך זה מסייע בשמירה על רמה יציבה של גלוקוז בדם .
http://www.hopkins-gi.org/multimedia/database/intro_340_CHC-05.swf
תצוגה של הכבד ,הלבלב וכיס המרה.
קיבה
צינור הכבד השמאלי
צינור הכבד הימני
כיס המרה
עורק הכבד
קרוב ל 80%-מאספקת הדם אל
הכבד מגיעה מוריד השער .וריד זה
נושא אל הכבד כמעט את כל הדם
היוצא ממערכת העיכול והמכיל את
המזון המפורק שנספג מן המעי.
בתוך הכבד מתפצל וריד השער
לסעיפים רבים ,כך שתאי הכבד
יוכלו למצות מן הדם את המזון
המפורק ולעבד אותו
כיס המרה הוא שקיק דמוי אגס הממוקם בחלקו התחתון של הכבד .כיס המרה מאחסן
ומרכז את המרה עד שהורמון ,המיוצר במעי הדק ,מעורר את הכיס להתכווץ ,ולשחר את
המרה אל התריסריון.
הרכב המרה:
הכבד מייצר כליטר מרה בכל יום 97% .מן המרה הם מים ,האחוזים הנותרים הם מלחי
מרה וחומרי צבע מן הכבד .למלחי המרה תפקיד מרכזי בעיכול שומנים .צבעי המרה הם
מוצרי פסולת .העיקרי שבהם הוא בילירובין ,שצבעו צהוב ,והוא נוצר מההמוגלובין שבתאי
הדם האדומים ,לאחר פירוקם בטחול.
כיס מרה
צינור
המרה
צינור הלבלב
[פנקריאס]
http://www.uclan.ac.uk/facs/health/nursing/sonic/scenarios/livjmanim/biliary_tract.html
פעילות כיס המרה
הלבלב מייצר ומפריש חומרים הנחוצים לעיכול .חומרים אלה הם אנזימי עיכול שמפרקים חלבונים ,פחמימות
ושומנים ,וכן נתרן ביקרבונט ( ,)NaHCO3שתפקידו לסתור את חומצת הקיבה.
כל החומרים הללו עוברים לאורך צינור הלבלב אל התריסריון .הלבלב מפריש גם את ההורמונים אינסולין ,גלוקוגן
וסומטוסטטין ,ישירות אל זרם הדם .שלושה הורמונים אלה יחד מווסתים את רמת הסוכר בדם .הורמונים אלה
מופרשים מהלבלב ישירות לדם .ויסות רמת הסוכר הוא תפקידו העיקרי של הלבלב.
ויסות הורמונלי של הפרשת חומרי (מיץ) הלבלב:
הפרשת מיץ הלבלב (נתרן ביקרבונט+אנזימים) אל התריסריון מווסתת ע"י שני
הורמונים:
.1
.2
.3
.4
.5
.6
.7
סקרטין וכולציסטוקינין (.)CCK
הסקרטין מופרש מתאים בדופן התריסריון בתגובה למגע עם בליל המזון
שמגיע מהקיבה.
החומצי
הסקרטין גורם להפרשת הביקרבונט מהלבלב.
הביקרבונט בעל PHבסיסי מנטרל את החומציות בתריסריון.
הפסקת ההפרשה של סקרטין (כי הסביבה כבר לא חומצית) = .משוב שלילי.
גם ה CCK -מופרש מהתריסריון בתגובה להגעת המזון.
הוא מזרז את ההפרשה של-
אנזימי עיכול מהלבלבמיץ המרה מכיס המרה (מזרז את תחילתו של תהליך פירוק השומנים.גם בלבלב ,כמו בקיבה ,גירויי החושים מביאים להפרשה מוגברת של אנזימי
עיכול והנתרן ביקרבונט.
תאים המפרישים מיץ קיבה
מיץ קיבה חומצי
PH=2
פפטידים
גסטרין חוזר אל הקיבה
הפרשה מוגברת של
הורמון הגסטרין אל הדם
תאים מפרישים
זרם
הדם
מערכת העצבים המרכזית
מחשבה על מזון,
גירוי החושים-
ראייה ,טעם ,ריח
כבר בתחילת הגעת המזון לפה מתחילה הפרשה
של מיץ קיבה ,כך שברגע שהמזון מגיע לקיבה
מתחיל מיד פירוק של חלבונים לפפטידים .נוכחות
של פפטידים גורמת להפרשה מוגברת של
ההורמון גסטרין אל זרם הדם ובחזרה לקיבה והוא
מזרז את ההפרשה של מיץ הקיבה.
מחשבה על מזון או גירוי חושים (טעם ,ריח ,ראייה)
מעוררים דחפים עצביים העוברים מהמוח לקיבה.
אלה גורמים להפרשת ההורמון גסטרין ומיץ קיבה.
נוכחות מיץ הקיבה יוצרת סביבה חומצית מאוד
(מתחת ל )PH=2 -וזה גורם להפסקת ההפרשה
של הגסטרין ובעקבותיה להפסקת ההפרשה של
מיץ הקיבה.
לכן אפשר לומר שהפרשת הגסטרין ומיץ הקיבה
מפוקחת ע"י משוב חיובי ושלילי:
משוב חיובי :נוכחות פפטידים
גירויים
הפרשת גסטרין
+מיץ קיבה
משוב שלילי PH :חומצי
הפסקת ההפרשה
של גסטרין ומיץ
הקיבה.
כאשר נכנסים שיירי המזון אל החלק האחרון של צינור העיכול ,נפסקת ספיגת מרכיבי המזון ,כגון
גלוקוז וחומצות אמינו ,במחזור הדם .בהדרגה מקבלים שיירי העיכול את צורתם הסופית ,והם
נשארים במעי הגס עד להפרשתם מן החלחולת דרך פי הטבעת.
תפקידו העיקרי של המעי הגס הוא הפרשת השאריות שמייצרת מערכת העיכול (צואה) .כליטר וחצי מתוכנו הנוזלי של המעי ,נכנס מדי
יום אל המעי הגס ,אך רק חלק קטן הן שאריות מזון .העיסה העוברת אל המעי הגס מורכבת ממים ,שאריות מינרלים ,מיליונים של
חיידקים ,מתאים מתים שמתקלפים מצפוי צינור העיכול ,מהפרשת ריר מן הקצה התחתון של המעי העקום (חלק מהמעי הדק) וכן
מתאית (רב סוכר) שאינה ניתנת לעיכול.
המעי הגס אינו מפריש אנזימים ,אך הוא מייצר ריר המשמש כחומר סיכה ומקל על תנועת הצואה .המעי הגס סופג מים מהחומר
הצואתי והופך אותו מנוזל למוצק .הוא סופג כליטר וחצי מים ביום.
חומרים שלא עוכלו עד הסוף מגיעים אל המעי הגס עם מעט מן האנזימים מהמעי הדק ושם נשלם עיכולם.
כיצד מניע המעי הגס את הצואה?
תנועה זו סוחטת את הצואה מטה ,לתוך
החלק התחתון של המעי והחלחולת ,אל
עבר תעלת פי הטבעת.
תנועת דחיפה ,פועלת במקביל
לתנועה המקטעית ,על מנת לקדם
את הצואה לכיוון החלחולת.
התכווצויות בקטעים של המעי הגס,
פעם בחצי שעה ,מערבבות וטוחנות
את הצואה.
השדרה במוח
חתך במוח חתך
השדרה
עצב תחושתי
התנועה המסיבית של הצואה מן המעי אל
החלחולת ,מותחת את קירות החלחולת.
מתיחה זו היא הגירוי הנורמלי שאנו חווים
כצורך להטיל צואה .אנו יכולים להחליט
אם להתעלם מהרפלקס ולסגור באופן
רצוני את פי הטבעת ,או להטיל צואה.
עצב תחושתי
עצב תנועתי
רצוני
עצב תנועתי רצוני
לחץ הצואה על דופנות החלחולת יוצר גירוי של עצב תחושתי
המגיע אל מוח השדרה – משם בקשת רפלקס חוזרת תגובה
עצבית בעצב תנועתי לא רצוני ,הגורמת לתנועת החלחולת
ולהרפיית שרירי הסוגר הפנימי .הסוגר החיצוני מקבל עצבוב
ממערכת העצבים הרצונית – כל אלה מאפשרים את
הפרשת הצואה מחוץ לגוף.
החלק במערכת העיכול
האנזים
הסובסטרט (עליו
התוצר
פועל האנזים)
פה
עמילאז
עמילן וגליקוגן
חד סוכר ודו סוכר
הקיבה
חומצה המופרשת להרוג חיידקים
באוכל
פפסין
ליפאז
(במידה
חלבונים
שומנים
חלבונים קצרים יותר
שומנים קצרים יותר
קטנה)
עמילן ,גליקוגן
חלבונים
שומנים
גלוקוזים בודדים
חומצות אמיניות
חומצות שומן +גליצרול
המעי הדק
הלבלב מפריש אנזים לתריסריון
מכיס המרה מגיע נוזל המרה
עמילאז
טריפסין
ופפסין
*ליפאז
כבד
נטרול רעלים ,בנייה חוזרת של חלבונים ,שומנים
ופחמימות המתאימות לאדם
* הליפז אינו מופרש מכיס המרה ,אלא רק לאחר שהשומן עובר את הפירוק הראשוני ע"י מיץ
המרה ,מופרש הליפז מהלבלב.
מקורות:
.1ביולוגיה של האדם -עדי מרקוזה-הס ,2002 ,מערכת העיכול.
.2האנציקלופדיה הרפואית החדשה ,כרך מערכת העיכול ,הוצאת ידיעות אחרונות
וספרי חמד.
Slide 14
גוף אחד – מערכות רבות
קיום יום יומי של הגוף
עיכול
נשימה
הובלה
מערכות הגנה
הפרשה
מערכת חיסון
המשכיות
מערכת רביה
תאום ויסות ובקרה
בתוך ובין המערכות
מערכת עצבים מערכה הורמונלית
הגוף פועל כיחידת מבנה אחת ומקיים סביבה
פנימית יציבה -הומיאוסטזיס
עיכול הוא התהליך שבו ממיר הגוף את המזון לאנרגיה ולחומרים הנחוצים לצמיחתו ואחזקתו.
תהליך העיכול הוא מהתהליכים הביולוגיים המרכזיים בגופנו ,ולכן ,למעלה ממחצית איברי הגוף הפנימיים בגופנו שייכים
למערכת העיכול.
הגוף סופג את המרכיבים הכימיים שמהם בנויים החומרים שהוא אוכל ,מאחסן אותם ,ועושה בהם שימוש כחומרי גלם
לשימור ולבנייה של רקמות.
תרומת מערכת העיכול להומיאוסטזיס [הכושר לקיים סביבה פנימית יציבה ושונה מהסביבה החיצונית] היא באספקת חומרי
מזון הנצרכים כל הזמן ע"י תאי הגוף ,בהם מלחים שונים [מינרלים החיוניים בין היתר לפעילות תקינה של אנזימים ,מבנה
של מולקולות אחרות] ומים -מים מהווים 70אחוז ממשקל הגוף והם חשובים שקיומים של תהליכים בתאים וליכולת לווסת
את הלחץ האוסמוטי ,לחץ הדם ואת טמפרטורת הגוף.
מערכת העיכול מבצעת עיבוד כימי :פירוק על ידי אנזימים ,מלחי מרה וחומצות קיבה של המזון למרכיביו הכימיים ,ועיבוד
מכני :ערבוב המזון ,גריסתו ודחיפתו לאורך צינור העיכול ,נעשה על ידי שרירים מהם בנוי צינור העיכול.
לכל בעלי החיים ,גם הלא מפותחים ,יש מערכת עיכול כלשהי.
כל בעלי החיים מפרקים את המזון שהם אוכלים ליחידות קטנות יותר ,מהן יוכלו להפיק אנרגיה
וליצר את החומרים החיוניים לקיומם.
מבנה מערכת העיכול שונה אצל בעלי חיים שונים ,והוא משתנה בהתאם למורכבות התפריט
שלו ומורכבותו כיצור חי.
קיבה
מערכת קיבות
מעי דק
מעי
קיבה
שנייה
ושט
זפק
מעי
לוע
פי הטבעת
ושט
תהליך העיכול אצל הפרה שניזונה
מצמחים ,נעשה בסדרה של קיבות
מחוברות .המזון נכנס לקיבה הראשונה
והגדולה ביותר ,ושם הוא תוסס .החומר
הגס חוזר אל הפה ללעיסה נוספת.
החומר הנלעס נבלע שוב ,מתערבב
בחומר המותסס ואז עובר דרך הקיבות
האחרות.
זפק
פה
לתולעת השלשול מערכת דומה לזו
של בני האדם ולזו של בעלי חיים
גבוהים אחרים .אך בניגוד לאדם,
לתולעת אין שיניים ,לכן בצינור
העיכול שלה יש תא הקרוי "קיבה
שנייה" ,המרסק וטוחן את המזון.
הציפורים מפרקות את המזון רק לאחר
שאחסנו אותו באופן זמני בזפק שלהן
ובקיבתן.
המים!
מים הם מרכיב המזון החשוב ביותר
לגוף ,בלי מים ,אי אפשר לשרוד יותר
מחמישה ימים .מים הם גם החומר
העיקרי בגוף ,וכשני שלישים ממשקל
הגוף הם מים.
פחמימות!
הפחמימות מרכיבות חומרים רבים בגוף אך
תפקידם העיקרי הוא שימושן כמקור אנרגיה
לביצוע תהליכים בגוף .עם הפחמימות נמנים:
סוכר ,עמילן ותאית (סיבים בלתי ניתנים
לעיכול).
מינרלים!
חלבונים!
החלבונים ,שבנויים מחומצות אמיניות ,הם חומרי הבניין
המינרלים נמצאים בכמויות קטנות
העיקריים של הגוף ומהווים 18%ממשקל החומרים
בתאים ובנוזלי הגוף .בטבע ,נמצאים הבונים את התאים והרקמות .קבוצה גדולה של חלבונים
המינרלים בצורת מלחים .המינרלים אחראית להתרחשותם של כל התהליכים הכימיים
החשובים שנמצאים בכמות גדולה
בתאים ,קבוצה זאת נקראת" :אנזימים" .קבוצה נוספת
בגופינו הם :סידן ,זרחן ,מגנזיום,
של חלבונים היא הנוגדנים שמשתתפת בהגנה על הגוף
אשלגן ,נתרן ,כלור וגופרית.
מפגיעתם של גורמים מזיקים החודרים לגוף.
ויטמינים!
הגוף צריך כמויות זעירות של
הויטמינים .הויטמינים הם חומרים
חיוניים לקיומם של תהליכים שונים
בתאים .רובם של הויטמינים לא
מיוצרים בגוף האדם ,ולכן הוא חייב
לקבלם במזונו.
שומנים!
השומנים מהווים מרכיב חשוב במבנה קרום
התא ,והם חיוניים לכל התאים .השומנים הם
גם מקור לאנרגיה והם מהווים חומר בידוד
חשוב השומר על חום הגוף ומגן על רקמות
פנימיות שונות .השומנים הם מולקולות
גדולות המורכבות מ :3-חומצות ,שומן
וגליצרול .השומנים הם חומרי תשמורת ,ועודף
שומנים יוצר מחלות לב וסוכרת.
פה ובלוטות רוק
בכלליות:
האיברים העיקריים במערכת העיכול של האדם – ושט ,קיבה,
לבלב ,מעי ,כבד ,כיס מרה ופי הטבעת.
ושט
המזון נכנס אל הפה ומתקדם במורד דרכי העיכול על ידי גלי
התכווצויות של שרירים (פריסטלטיקה) .עיקרו של תהליך העיכול
שחומרים שונים כמו האנזימים (שמיוצרים על ידי בלוטות הרוק,
הקיבה ,המעי והלבלב) חומצה מלחית (מיוצרת ע"י הקיבה) ומלחי
מרה (המיוצרים ע"י הכבד) מפרקים את המזון ליחידות כימיות
שהגוף יכול לנצל .הפסולת מסולקת ע"י פי הטבעת.
כבד
קיבה
כיס המרה
לבלב
תריסריון
מעי דק
מעי גס
מעי ישר
פי הטבעת
המזון נכנס לפה וכבר מתחיל את תהליך העיכול שבו משולבות פעולות רצוניות :לעיסה ובליעה,
ולא רצוניות :הפרשת רוק המכיל אנזימים .הרוק משמש כממס ,כמרכך וכמחליק המזון ובכך
מסייע ללשון ולשיניים בפעולת הלעיסה והעברת המזון אל הושט .הרטבת המזון חשובה לקליטת
הטעם ע"י תאי חוש הטעם על הלשון .הרוק מכיל בעקר מים ויוני HCO3-השומרים על 7 PHוגם
שני אנזימים – עמילאז (שמפרק עמילן עד לדו סוכר) ,וליזוזים (משמש כקוטל חיידקים המגיעים
עם המזון).
המזון שוהה בפה בין 5-30שניות ,ועובר עיבוד ראשוני ע"י :שיניים ,חניכיים ,לשון ,החך ,בלוטות
הרוק והלסתות ,ולאחר עיבוד זה המזון ממשיך הלאה אל הושט.
הלעיסה והטחינה נעשים לשם הגדלת שטח הפנים.
עיצוב המזון לגוש בגודל המתאים לבליעה נקרא עיכול מכני.
מספרן המלא של השיניים שבאדם מבוגר הוא .32השיניים נחלקות לארבעה
סוגים:
4ניבים :המשמשים לקריעת המזון.
8שיניים חותכות :המשמשות לחיתוך המזון.
8שיניים קדם-טוחנות :המשמשות לגריסת המזון.
12שיניים טוחנות :כוללות ארבע שיני בינה המרסקות את המזון.
את השן מצפה האמייל הקשה [בעקר סידן וזרחן] והוא עלול
להיפגע מעששת – תוצאת פעולתם של חיידקים המייצרים חומצת
חלב בתהליך פירוק הסוכרים בפה המשמשים אותם כמקור
אנרגיה .הרוק מוריד במידה מסוימת את רמת החומציות בעזרת יוני
HCO3הפועלים כמו בסיס והליזוזים שבו מצליח לנטרל חלקמהחיידקים ההרסניים.
בפני האדם נמצאים שלושה זוגות של בלוטות רוק :בלוטות מצד האוזן (פרוטיד) ,הבלוטות התת לסתיות
והבלוטות התת לשוניות .בלוטות הרוק מפרישות אנזימים (=חלבוני פעולה).
כשאנו לועסים ,המזון נרטב על ידי הרוק והופך לעיסה .פעולה זו עוזרת לתהליך לעיסת המזון ובכך גם יותר קל
למזון להגיע לוושט .הרוק מנקה שאריות אוכל שנשארו בפה ועל השיניים ובכך עוזר במניעת הצטברות חיידקים
אשר מזהים רק שני סוגים של אנזימים:
.1עמילז -אשר מפרק עמילן וגליקוגן (פחמימות) שמגיעים מהמזון ומתפרקים לסוכרים פשוטים :דו-סוכרים
וחד-סוכרים (סוכרוזים וגלוקוזים).
.2ליזוזים -מפרק את מעטפת החיידקים המגיעים אל הפה מהאוויר ,ובכך מסנן את הגוף מאנטיגנים מזיקים.
בלוטות מיצד האוזן:
נמצאות בלחיים ,קדמית
לאוזניים .הצינור שלהן
נפתח אל הפה בחלק
הפנימי של הלחיים.
הבלוטות התת
לסתיות:
נמצאות בחלקו האחורי
של הפה ,מתחת ללשון.
הצינורות שלהן נפתחים
מתחת ללשון ,משני צידי
הקפל המרכזי של רירית
הפה.
הבלוטות התת
לשוניות:
נמצאות בקדמת הפה
מתחת ללשון .יש להן
צינורות קטנים ורבים,
שמנקזים את הרוק אל
הפה ,מתחת ללשון.
מכסה הגרון הוא פיסת סחוס דקה שמכוסה הקרום ריר ונמצאת מאחורי שורש הלשון.
בעת בליעת המזון הוא סוגר את הפתח לקנה הנשימה ומשאיר רק את צינור הושט פתוח,
וכל מונע חדירה של מזון אל קנה הנשימה ,דבר אשר גורם להיחנקות.
מכסה הגרון סוגר את פתח הושט ומשאיר פתוח רק את קנה הנשימה בכדי שהאוויר לא
יגיע אל הושט .אם בכל זאת נכנס מזון אל קנה השימה ,קיים רפלקס אשר משחרר את
המזון מקנה הנשימה אל חלל הפה דרך שיעול.
הגרון והלוע משמשים מעבר גם
לאוויר וגם למזון .כאשר המזון
יוצא מהלוע הוא עלול להיכנס
לקנה הנשימה במקום לושט.
כדי למנוע כניסה של מזון אל
קנה הנשימה בעת הבליעה,
מעכב גזע המוח ,באופן זמני,
את הנשימה ,ומעורר סדרה של
תגובות המביאות לסגירת
הקנה .אם ,למרות הכל חודר
אוכל לקנה ,מופעל רפלקס
השיעול .רפלקס זה מחזיר מיד
את האוכל אל הפה ומונע חנק.
תפקיד צינור הושט הוא להעביר את המזון לקיבה .לאחר הלעיסה והגריסה,
הלשון דוחפת את המזון במורד הלוע ,אל אחורי הפה ,ודרך הלוע המזון
מגיע אל פתח הושט ,שם כיסוי הגרון מכסה את קנה הנשימה על מנת
למנוע חדירה של מזון לקנה הנשימה (דבר אשר גורם להיחנקות) והמזון
מחליק אל פתח הושט .כאן מתחילה הפריסטלטיקה (= ניע שרירים.
התכווצות ודחיפה של המזון על ידי שרירי צינור הושט .השרירים מתכווצים
ומתרפים בגל מתואם ובצורה מעגלית .הפריסטלטיקה אינה חד כיוונית).
אורכו של הושט הוא 23-25ס"מ .צינור הושט בנוי משתי מערכות של
שרירים :רצוניות ובלתי ורצוניות .כשהמזון בפה ,שרירי הושט רפויים ,אך
כשהמזון נכנס לוושט -השרירים מתחילים לנוע בתנועה גלית ,פריסטלטית,
לכיוון פי הקיבה .על פעולה זו שולטים עצבים ממערכת העצבים המרכזית
וממערכת העצבים של המעי .גלי הפריסטלטיקה נעים לאורך הושט
במהירות של 2.5-5ס"מ בשנייה .הושט מגיע אל הקיבה.
http://hopkins-gi.org/multimedia/database/intro_250_Swallow.swf
תהליך בליעת המזון.
הקיבה היא שק שרירי .כאשר היא ריקה ,הנפח שלה הוא 50סמ"ק .כאשר היא מלאה נפחה יכול להגיע עד כ 1500 -סמ"ק .המזון שוהה
בקיבה שעתיים עד 6שעות (תלוי במזון ובאיכותו).
בקיבה מתבצעות שתי צורות עיכול במקביל -פעולה מכאנית :בתוך דפנות הקיבה ,קיימות שלוש שכבות שרירים .שרירים אלו מתכווצים
בתנועות איטיות אך נימצרות וכל המזון מתערבל עם מיצי הקיבה(-פריסטלטיקה) ,ופעולה כימית :בדופן הפנימית של הקיבה ,ברירית,
ישנם תאים אשר מפרישים לחלל הקיבה את "מיץ הקיבה" -חומצה מלחית ,ותאים אחרים שמפרישים פפסין (אנזימי עיכול).
בקיבה מתערבב המזון ע"י פעולת שרירי דופן הקיבה .מתוך תאים מסוימים מופרש חומצת HCLואנזימים .בקיבה נספג חלק גדול
מויטמין 12Bוחומרים מסוימים כגון סוכרים ואלכוהול ,הישר אל זרם הדם.
האנזימים הפעולים בקיבה הם:
•פפסינוגן – אינו אנזים פעיל ,אך כאשר הוא נפגש עם החומצה הכלורית ( (HCLהוא הופך להיות אנזים פעיל הנקרא פפסין .הפפסין
מפרק חלבונים לחומצת אמיניות בודדות.
•ליפז – מפרק שומנים לחומצות שומן וגליצרול.
החומצות בקיבה הופכות את הקיבה לסביבה חומצית מאוד ( .)2-1 PHחיידקים מתים בסביבה כזו ,וזו היא שיטת הניקוי של מערכת
העיכול על מנת למנוע זיהום.
לקיבה מופרש הורמון גסטרין הגורם להגברת הפרשת HCLופפסינוגן.
דופן הקיבה מוגנת מפני החומצה המלחית והאנזים המפרק פפסין ,ע"י הפרשת נוזל רירי
שה PHשלו מעט בסיסי [יוני .] HCO3-פגיעה בהגנה זו עלולה לגרום לכיב קיבה [אולקוס].
היום סוברים שזוהי מחלה זיהומית שהגורם לה הוא החיידק pylori Helicobacter.
כיב קיבה (אולקוס) הוא פצע המתפתח בדרך כלל בקיבה או בתריסריון .הכיב נגרם עקב תהליך של איכול רפידת הקיבה או
התריסריון על ידי חומצות הקיבה (ובראשן חומצת מימן כלורי) ומיצי העיכול.
האוסטרלים בארי ג'יי' מרשל ורובין ווארן זכו בפרס נובל לפיזיולוגיה ורפואה לשנת 2005על כך שהראו כי חיידק הוא למעשה
האחראי לאולקוס הגורם לכאבי הבטן העזים אצל רוב האנשים הסובלים מהמחלה ולא מתח וסגנון חיים כפי שחשבו עד כה.
ווארן ,בן ,68פתולוג מאוסטרליה ,גילה מושבות של חיידקים בחלק התחתון של הקיבה בכ 50%-מהחולים מהם נלקחו ביופסיות.
הוא למעשה הביא לתגלית הקריטית כי סימנים לדלקת נמצאו תמיד בקרום הקיבה בקרבת האזור המאוכלס בחיידקים.
מרשל ,בן ,54התעניין בממצאיו של ווארן ויחד ביצעו מחקר בביופסיות שנלקחו מחולים .לאחר מספר ניסיונות ,הצליח מרשל
לטפח סוגים של חיידקים שעד כה לא היו ידועים ומאוחר יותר זכו לשם הליקובקטור פילורי ,יחד הם גילו ,כי האורגניזם היה נוכח
כמעט בכל החולים שסבלו מדלקת הקיבה ,כיב בתריסריון או אולקוס בקיבה.
הודות לגילוי החדשני שנעשה על-ידי מרשל ווארן ,מחלת האולקוס אינה כרונית יותר ,אלא מחלה שניתן לרפא על-ידי טיפול קצר
באנטיביוטיקה ותרופות המדכאות הפרשות חומצה!
בכתב הזכיה לפרס נובל נאמר ,שהרופאים מקבלים את ההוקרה על גילוי חידק ההליקובקטר פילורי - Helicobacter pylori -
בשנת ,1982והוכחת חשיבותו כגורם לדלקת הקיבה -גסטריטיס ולכיב קיבה – אולקוס.
ההידבקות מתרחשת ככל הנראה בגיל צעיר מאוד והחיידק נשאר במערכת העיכול
לכל החיים ,ובמרבית בני האדם הוא אינו גורם לכל סימפטום .ואולם הוא עלול
לעודד יצירת כיב קיבה אצל 15%-10%מהנגועים.
החיידק שגילו המדענים גורם ליותר מ 90%-מהכיבים בתריסריון ול 80%-מהכיבים
בקיבה .כשני שלישים מאוכלוסיית העולם נגועים בחיידק ,אך רובם לא סובלים
מתסמינים כלשהם .עם זאת ,החיידק עלול להביא להתפתחות סרטן הקיבה ,שהוא
הסרטן השני בקטלניותו .לכן ,חיידק זה מוגדר כחיידק מסרטן!
HPנצמדים אל תא אפיתל מהקיבה בתרבית רקמה
HPשורדים בתנאי ה PHהשוררים בקיבה
הודות לפעילות האנזים אוריאז
היום ההתייחסות את אולקוס היא כאל מחלה זיהומית.
הטיפול המקובל היום ב HPהוא בתרופות :מוקסיפן
וקלריטרומיצין,וחמרים המורידים רמת חומציות כמו לוסק
.Losecה Losec -מעכב את פעילות משאבות המימן בממברנת
התאים הפריאתליים המפרישים HClבקיבה .באופן זה
מופחת הכאב והנזק לדופן הקיבה באזורים המודלקים עקב
הזיהום בהליקובקטר.
מן הקיבה עובר המזון אל המעי הדק שהוא צינור מפותל שאורכו שבעה מטרים.
במעי הדק עובר המזון פירוק נוסף ,ותוצרי הפירוק נספגים בזרם הדם.
למעי הדק שני תפקידים עיקריים:
.1
פירוק חומרי המזון השונים :פחמימות לחד-סוכרים ,שומנים לחומצות שומן ,חלבונים לחומצות אמיניות.
.2
תוצרי הפירוק ,מולקולות קטנות ,חודרות דרך תאי המעי אל כלי הדם הרבים העוטפים את צינור העיכול מבחוץ,
ועברים אל מחזור הדם.
חלקו הראשון של המעי הדק קרוי תריסריון ,ואורכו כ 30 -סנטימטר .התריסריון קולט את הפרשות הכבד והלבלב.
ה PHהשורר במעי הוא בסיסי ולכן הפפסין המגיע עם בליל המזון מהקיבה ,מפסיק את פעילותו במעי.
קטע מעי דק עטוף בקרום הצפק -הוא עשיר בכלי
דם ולימפה ומספק לשרירים ולרקמות המעי את
התרכובות הדרושות וקולט ממנו את המזון
המעוכל .יש בו רשת עצבים המעצבבים את שרירי
דופן המעי.
מבנה דופן המעי הדק
דופן המעי בנוי מסיסים = בליטות מיקרוסקופיות באורך של כ 1-מיקרון ,אליהן חודרים נימי דם ולימפה ומאפשרים ספיגה
יעילה (הגדלת שטח פנים) של תוצרי פירוק המזון.
על הסיסים יש שיכבה של תאי אפיתל להגנה עדינה מפני חומצות שמגיעות מהקיבה .ברך כלל תאי אפיתל מפרישים ריר
ששומר על התאים מפני החומצות ,אבל לפעמים יש תקלה והחומצות פוגעות בתאים ועושות פצע שיכול לדמם = אולקוס.
בגלל הסיסים ,שטח הפנים במעי בוגר מגיע ל 500מטר מרובע .במעי יש עיכול מכני ע"י ערבול וערבוב של המזון ועל ידי כך,
יותר מזון נפגש עם יותר אנזימים ויותר מזון נעכל.
קיפולי רירית המעי הדק
פירוק המזון המעוכל למחצה שמגיע מן הקיבה נעשה במעי הדק בעזרת חומרים המופרשים מן
הלבלב ,מן הכבד (באמצעות כיס המרה) ומתאי דופן המעי.
האנזימים שמזרזים את פירוק המזון במעי פועלים בסביבה בסיסית בלבד ( PHגבוה).
פירוק הפחמימות:
פירוק החלבונים:
מערכת העיכול של האדם אינה מסוגלת לעכל את כל סוגי
הפחמימות .פחמימות מורכבות אחדות כמו תאית ,אינן מתעכלות
בכלל .שכן האדם אינו מיצר אנזימים היכולים לפרקם לסוכרים
פשוטים .לעומת זאת ,הסוכר המורכב מעמילן מפורק בקלות בעזרת
אנזימים שמיוצרים בלבלב – התהליך מצוין בתרשים:
פירוק החלבון מתחיל בקיבה וממשיך במעי הדק .החלבון
מפורק קודם לשרשראות של חומצות אמינו הנקראות
פפטידים ,ואחר כך לחומצות אמינו יחידות .הלבלב מפריש
את האנזימים מפרקי החלבון.
ספיגת תוצרי
הפחמימות:
סוכרים פשוטים עוברים
דרך דפנות המעי הריק
ונספגים בזרם הדם .הדם
מסיע את הסוכרים אל
הכבד והכבד הופך אותם
לרב סוכר שנקרא גליקוגן.
מאגר הפחמימות מאוכסן
בגוף בצורת החומר גליקוגן.
ספיגת תוצרי החלבון:
רוב החלבונים מפורקים ונספגים
בחלקו הראשון של המעי הריק.
חומצות האמינו שנספגו עוברות
ישירות לזרם הדם הנושא אותם
דרך הכבד אל הרקמות שזקוקות
להם .חומצות אמינו אחדות
משמשות כאבני הבניין של
חומרים חדשים החיוניים לצמיחה
ולתיקון רקמות ,ואחרות מספקות
אנרגיה.
פירוק השומן:
ספיגת מינרלים ומלחים:
המרה המיוצרת בכבד והמאוחסנת בכיס
המרה ,מסייעת בפירוק השומן במעי הדק.
מלחים מן המרה מפרקים את טיפות השומן
העבות לטיפות שומן דקיקות יותר .פעולה זו
מגדילה את שטח פני הטיפות ומזרזת את
עיכול השומן ע"י אנזים הלבלב מפרק השומן
שנקרא ליפאז .הליפאז מפרק את השומן
לגליצרול ולחומצות שומן.
מינרלים כמו נתרן ,אשלגן וברזל ומלחים כמו
מגנזים ,כלוריד וחומרים אחרים חייבים לעבור מן
המעי הדק ישירות לזרם הדם ,נשמרות רמות
תקינות ומאוזנות שלהם בגוף.
ספיגת ויטמינים:
ויטמינים מסיסי שומן ( )K,E,D,Aוויטמינים
מסיסי מים ( )C,Bנספגים במעי הדק.
ויטמין 12Bנספג במעי העקום (חלק מהמעי
הדק) ,שלא כמו ויטמינים אחרים ,ויטמין זה
חייב להתקשר לחומר מיוחד המופרש מן
הקיבה לפני שהוא נספג – חומר זה נקרא
"גורם אינטרינזי".
ספיגת השומן:
ספיגת השומן מהירה ושלמה בד"כ ולכן
הצואה כמעט ואינה מכילה שומן .ספיגת
השומן מתרחשת בעיקר במעי הריק.
כדוריות השומן הזעירות אינן עוברות
ישירות אל זרם הדם או הכבד ,אלא
עוברות קודם לכן בצינוריות הלימפה.
צינוריות אלו מתאחדות לתעלות לימפה
רחבות יותר ואלו מתרוקנות בזרם הדם
ומאפשרות לשומן לזרום בגוף .רוב
השומן מועבר לכבד להמשך עיבודו,
השאר מאוחסן בגוף – בתאי השומן.
http://www.wiley.com/legacy/college/boyer/0470003790/
animations/fatty_acid_metabolism/fatty_acid_metabolism.htm
אנימציה :פירוק שומן בעזרת מלחי מרה.
הכבד ,הלבלב וכיס המרה קשורים בקשר הדוק עם צינור העיכול מבחינה תפקודית ,אף כי אינם מהווים חלק
ממנו .לכל אחד מהם תפקיד חיוני בעיכול המזון ובניצול מרכיבי המזון.
הכבד הוא האיבר הפנימי הכבד ביותר בגוף ומשקלו 1.5ק"ג .הכבד הוא איבר חיוני לחיים.
הכבד עשוי מיליוני תאים הקרויים הפטוציטים ,תאי כבד .לתאים אל יותר מ 500-תפקידים שונים ,בהם אחסון מרכיבי המזון; פירוק תרופות
וסמים ,רעלים ותוצרי פסולת; ותהליכי המרה כימיים שונים .לתאי הכבד יכולת מסוימת של התחדשות – רגנרציה ,תכונה הנחשבת לקדומה וכזו
שנעלמה באורגניזמים המפותחים.
הכבד הוא מעין מפעל שמעבד ומסנן את הכימיקלים בגוף.
תהליכי השינוי העיקריים שעוברים חומרי המזון בכבד [חילוף חמרים]:
מחומצות אמיניות נבנים חלבונים ,כמו חלבוני פלסמה [אלבומין] וגם פקטורי קרישה וחלבוני מערכת הקרישה – פיברינוגן ,פרותרומבין.
מהגלוקוז נבנה גליקוגן (רב סוכר המשמש כחומר תשמורת) נאגר בכבד ובשרירים .הגלוקוז בשיתוף עם פחמימות
אחרות משמש לבניית שומנים .תהליך זה מסייע בשמירה על רמה יציבה של גלוקוז בדם .
http://www.hopkins-gi.org/multimedia/database/intro_340_CHC-05.swf
תצוגה של הכבד ,הלבלב וכיס המרה.
קיבה
צינור הכבד השמאלי
צינור הכבד הימני
כיס המרה
עורק הכבד
קרוב ל 80%-מאספקת הדם אל
הכבד מגיעה מוריד השער .וריד זה
נושא אל הכבד כמעט את כל הדם
היוצא ממערכת העיכול והמכיל את
המזון המפורק שנספג מן המעי.
בתוך הכבד מתפצל וריד השער
לסעיפים רבים ,כך שתאי הכבד
יוכלו למצות מן הדם את המזון
המפורק ולעבד אותו
כיס המרה הוא שקיק דמוי אגס הממוקם בחלקו התחתון של הכבד .כיס המרה מאחסן
ומרכז את המרה עד שהורמון ,המיוצר במעי הדק ,מעורר את הכיס להתכווץ ,ולשחר את
המרה אל התריסריון.
הרכב המרה:
הכבד מייצר כליטר מרה בכל יום 97% .מן המרה הם מים ,האחוזים הנותרים הם מלחי
מרה וחומרי צבע מן הכבד .למלחי המרה תפקיד מרכזי בעיכול שומנים .צבעי המרה הם
מוצרי פסולת .העיקרי שבהם הוא בילירובין ,שצבעו צהוב ,והוא נוצר מההמוגלובין שבתאי
הדם האדומים ,לאחר פירוקם בטחול.
כיס מרה
צינור
המרה
צינור הלבלב
[פנקריאס]
http://www.uclan.ac.uk/facs/health/nursing/sonic/scenarios/livjmanim/biliary_tract.html
פעילות כיס המרה
הלבלב מייצר ומפריש חומרים הנחוצים לעיכול .חומרים אלה הם אנזימי עיכול שמפרקים חלבונים ,פחמימות
ושומנים ,וכן נתרן ביקרבונט ( ,)NaHCO3שתפקידו לסתור את חומצת הקיבה.
כל החומרים הללו עוברים לאורך צינור הלבלב אל התריסריון .הלבלב מפריש גם את ההורמונים אינסולין ,גלוקוגן
וסומטוסטטין ,ישירות אל זרם הדם .שלושה הורמונים אלה יחד מווסתים את רמת הסוכר בדם .הורמונים אלה
מופרשים מהלבלב ישירות לדם .ויסות רמת הסוכר הוא תפקידו העיקרי של הלבלב.
ויסות הורמונלי של הפרשת חומרי (מיץ) הלבלב:
הפרשת מיץ הלבלב (נתרן ביקרבונט+אנזימים) אל התריסריון מווסתת ע"י שני
הורמונים:
.1
.2
.3
.4
.5
.6
.7
סקרטין וכולציסטוקינין (.)CCK
הסקרטין מופרש מתאים בדופן התריסריון בתגובה למגע עם בליל המזון
שמגיע מהקיבה.
החומצי
הסקרטין גורם להפרשת הביקרבונט מהלבלב.
הביקרבונט בעל PHבסיסי מנטרל את החומציות בתריסריון.
הפסקת ההפרשה של סקרטין (כי הסביבה כבר לא חומצית) = .משוב שלילי.
גם ה CCK -מופרש מהתריסריון בתגובה להגעת המזון.
הוא מזרז את ההפרשה של-
אנזימי עיכול מהלבלבמיץ המרה מכיס המרה (מזרז את תחילתו של תהליך פירוק השומנים.גם בלבלב ,כמו בקיבה ,גירויי החושים מביאים להפרשה מוגברת של אנזימי
עיכול והנתרן ביקרבונט.
תאים המפרישים מיץ קיבה
מיץ קיבה חומצי
PH=2
פפטידים
גסטרין חוזר אל הקיבה
הפרשה מוגברת של
הורמון הגסטרין אל הדם
תאים מפרישים
זרם
הדם
מערכת העצבים המרכזית
מחשבה על מזון,
גירוי החושים-
ראייה ,טעם ,ריח
כבר בתחילת הגעת המזון לפה מתחילה הפרשה
של מיץ קיבה ,כך שברגע שהמזון מגיע לקיבה
מתחיל מיד פירוק של חלבונים לפפטידים .נוכחות
של פפטידים גורמת להפרשה מוגברת של
ההורמון גסטרין אל זרם הדם ובחזרה לקיבה והוא
מזרז את ההפרשה של מיץ הקיבה.
מחשבה על מזון או גירוי חושים (טעם ,ריח ,ראייה)
מעוררים דחפים עצביים העוברים מהמוח לקיבה.
אלה גורמים להפרשת ההורמון גסטרין ומיץ קיבה.
נוכחות מיץ הקיבה יוצרת סביבה חומצית מאוד
(מתחת ל )PH=2 -וזה גורם להפסקת ההפרשה
של הגסטרין ובעקבותיה להפסקת ההפרשה של
מיץ הקיבה.
לכן אפשר לומר שהפרשת הגסטרין ומיץ הקיבה
מפוקחת ע"י משוב חיובי ושלילי:
משוב חיובי :נוכחות פפטידים
גירויים
הפרשת גסטרין
+מיץ קיבה
משוב שלילי PH :חומצי
הפסקת ההפרשה
של גסטרין ומיץ
הקיבה.
כאשר נכנסים שיירי המזון אל החלק האחרון של צינור העיכול ,נפסקת ספיגת מרכיבי המזון ,כגון
גלוקוז וחומצות אמינו ,במחזור הדם .בהדרגה מקבלים שיירי העיכול את צורתם הסופית ,והם
נשארים במעי הגס עד להפרשתם מן החלחולת דרך פי הטבעת.
תפקידו העיקרי של המעי הגס הוא הפרשת השאריות שמייצרת מערכת העיכול (צואה) .כליטר וחצי מתוכנו הנוזלי של המעי ,נכנס מדי
יום אל המעי הגס ,אך רק חלק קטן הן שאריות מזון .העיסה העוברת אל המעי הגס מורכבת ממים ,שאריות מינרלים ,מיליונים של
חיידקים ,מתאים מתים שמתקלפים מצפוי צינור העיכול ,מהפרשת ריר מן הקצה התחתון של המעי העקום (חלק מהמעי הדק) וכן
מתאית (רב סוכר) שאינה ניתנת לעיכול.
המעי הגס אינו מפריש אנזימים ,אך הוא מייצר ריר המשמש כחומר סיכה ומקל על תנועת הצואה .המעי הגס סופג מים מהחומר
הצואתי והופך אותו מנוזל למוצק .הוא סופג כליטר וחצי מים ביום.
חומרים שלא עוכלו עד הסוף מגיעים אל המעי הגס עם מעט מן האנזימים מהמעי הדק ושם נשלם עיכולם.
כיצד מניע המעי הגס את הצואה?
תנועה זו סוחטת את הצואה מטה ,לתוך
החלק התחתון של המעי והחלחולת ,אל
עבר תעלת פי הטבעת.
תנועת דחיפה ,פועלת במקביל
לתנועה המקטעית ,על מנת לקדם
את הצואה לכיוון החלחולת.
התכווצויות בקטעים של המעי הגס,
פעם בחצי שעה ,מערבבות וטוחנות
את הצואה.
השדרה במוח
חתך במוח חתך
השדרה
עצב תחושתי
התנועה המסיבית של הצואה מן המעי אל
החלחולת ,מותחת את קירות החלחולת.
מתיחה זו היא הגירוי הנורמלי שאנו חווים
כצורך להטיל צואה .אנו יכולים להחליט
אם להתעלם מהרפלקס ולסגור באופן
רצוני את פי הטבעת ,או להטיל צואה.
עצב תחושתי
עצב תנועתי
רצוני
עצב תנועתי רצוני
לחץ הצואה על דופנות החלחולת יוצר גירוי של עצב תחושתי
המגיע אל מוח השדרה – משם בקשת רפלקס חוזרת תגובה
עצבית בעצב תנועתי לא רצוני ,הגורמת לתנועת החלחולת
ולהרפיית שרירי הסוגר הפנימי .הסוגר החיצוני מקבל עצבוב
ממערכת העצבים הרצונית – כל אלה מאפשרים את
הפרשת הצואה מחוץ לגוף.
החלק במערכת העיכול
האנזים
הסובסטרט (עליו
התוצר
פועל האנזים)
פה
עמילאז
עמילן וגליקוגן
חד סוכר ודו סוכר
הקיבה
חומצה המופרשת להרוג חיידקים
באוכל
פפסין
ליפאז
(במידה
חלבונים
שומנים
חלבונים קצרים יותר
שומנים קצרים יותר
קטנה)
עמילן ,גליקוגן
חלבונים
שומנים
גלוקוזים בודדים
חומצות אמיניות
חומצות שומן +גליצרול
המעי הדק
הלבלב מפריש אנזים לתריסריון
מכיס המרה מגיע נוזל המרה
עמילאז
טריפסין
ופפסין
*ליפאז
כבד
נטרול רעלים ,בנייה חוזרת של חלבונים ,שומנים
ופחמימות המתאימות לאדם
* הליפז אינו מופרש מכיס המרה ,אלא רק לאחר שהשומן עובר את הפירוק הראשוני ע"י מיץ
המרה ,מופרש הליפז מהלבלב.
מקורות:
.1ביולוגיה של האדם -עדי מרקוזה-הס ,2002 ,מערכת העיכול.
.2האנציקלופדיה הרפואית החדשה ,כרך מערכת העיכול ,הוצאת ידיעות אחרונות
וספרי חמד.
Slide 15
גוף אחד – מערכות רבות
קיום יום יומי של הגוף
עיכול
נשימה
הובלה
מערכות הגנה
הפרשה
מערכת חיסון
המשכיות
מערכת רביה
תאום ויסות ובקרה
בתוך ובין המערכות
מערכת עצבים מערכה הורמונלית
הגוף פועל כיחידת מבנה אחת ומקיים סביבה
פנימית יציבה -הומיאוסטזיס
עיכול הוא התהליך שבו ממיר הגוף את המזון לאנרגיה ולחומרים הנחוצים לצמיחתו ואחזקתו.
תהליך העיכול הוא מהתהליכים הביולוגיים המרכזיים בגופנו ,ולכן ,למעלה ממחצית איברי הגוף הפנימיים בגופנו שייכים
למערכת העיכול.
הגוף סופג את המרכיבים הכימיים שמהם בנויים החומרים שהוא אוכל ,מאחסן אותם ,ועושה בהם שימוש כחומרי גלם
לשימור ולבנייה של רקמות.
תרומת מערכת העיכול להומיאוסטזיס [הכושר לקיים סביבה פנימית יציבה ושונה מהסביבה החיצונית] היא באספקת חומרי
מזון הנצרכים כל הזמן ע"י תאי הגוף ,בהם מלחים שונים [מינרלים החיוניים בין היתר לפעילות תקינה של אנזימים ,מבנה
של מולקולות אחרות] ומים -מים מהווים 70אחוז ממשקל הגוף והם חשובים שקיומים של תהליכים בתאים וליכולת לווסת
את הלחץ האוסמוטי ,לחץ הדם ואת טמפרטורת הגוף.
מערכת העיכול מבצעת עיבוד כימי :פירוק על ידי אנזימים ,מלחי מרה וחומצות קיבה של המזון למרכיביו הכימיים ,ועיבוד
מכני :ערבוב המזון ,גריסתו ודחיפתו לאורך צינור העיכול ,נעשה על ידי שרירים מהם בנוי צינור העיכול.
לכל בעלי החיים ,גם הלא מפותחים ,יש מערכת עיכול כלשהי.
כל בעלי החיים מפרקים את המזון שהם אוכלים ליחידות קטנות יותר ,מהן יוכלו להפיק אנרגיה
וליצר את החומרים החיוניים לקיומם.
מבנה מערכת העיכול שונה אצל בעלי חיים שונים ,והוא משתנה בהתאם למורכבות התפריט
שלו ומורכבותו כיצור חי.
קיבה
מערכת קיבות
מעי דק
מעי
קיבה
שנייה
ושט
זפק
מעי
לוע
פי הטבעת
ושט
תהליך העיכול אצל הפרה שניזונה
מצמחים ,נעשה בסדרה של קיבות
מחוברות .המזון נכנס לקיבה הראשונה
והגדולה ביותר ,ושם הוא תוסס .החומר
הגס חוזר אל הפה ללעיסה נוספת.
החומר הנלעס נבלע שוב ,מתערבב
בחומר המותסס ואז עובר דרך הקיבות
האחרות.
זפק
פה
לתולעת השלשול מערכת דומה לזו
של בני האדם ולזו של בעלי חיים
גבוהים אחרים .אך בניגוד לאדם,
לתולעת אין שיניים ,לכן בצינור
העיכול שלה יש תא הקרוי "קיבה
שנייה" ,המרסק וטוחן את המזון.
הציפורים מפרקות את המזון רק לאחר
שאחסנו אותו באופן זמני בזפק שלהן
ובקיבתן.
המים!
מים הם מרכיב המזון החשוב ביותר
לגוף ,בלי מים ,אי אפשר לשרוד יותר
מחמישה ימים .מים הם גם החומר
העיקרי בגוף ,וכשני שלישים ממשקל
הגוף הם מים.
פחמימות!
הפחמימות מרכיבות חומרים רבים בגוף אך
תפקידם העיקרי הוא שימושן כמקור אנרגיה
לביצוע תהליכים בגוף .עם הפחמימות נמנים:
סוכר ,עמילן ותאית (סיבים בלתי ניתנים
לעיכול).
מינרלים!
חלבונים!
החלבונים ,שבנויים מחומצות אמיניות ,הם חומרי הבניין
המינרלים נמצאים בכמויות קטנות
העיקריים של הגוף ומהווים 18%ממשקל החומרים
בתאים ובנוזלי הגוף .בטבע ,נמצאים הבונים את התאים והרקמות .קבוצה גדולה של חלבונים
המינרלים בצורת מלחים .המינרלים אחראית להתרחשותם של כל התהליכים הכימיים
החשובים שנמצאים בכמות גדולה
בתאים ,קבוצה זאת נקראת" :אנזימים" .קבוצה נוספת
בגופינו הם :סידן ,זרחן ,מגנזיום,
של חלבונים היא הנוגדנים שמשתתפת בהגנה על הגוף
אשלגן ,נתרן ,כלור וגופרית.
מפגיעתם של גורמים מזיקים החודרים לגוף.
ויטמינים!
הגוף צריך כמויות זעירות של
הויטמינים .הויטמינים הם חומרים
חיוניים לקיומם של תהליכים שונים
בתאים .רובם של הויטמינים לא
מיוצרים בגוף האדם ,ולכן הוא חייב
לקבלם במזונו.
שומנים!
השומנים מהווים מרכיב חשוב במבנה קרום
התא ,והם חיוניים לכל התאים .השומנים הם
גם מקור לאנרגיה והם מהווים חומר בידוד
חשוב השומר על חום הגוף ומגן על רקמות
פנימיות שונות .השומנים הם מולקולות
גדולות המורכבות מ :3-חומצות ,שומן
וגליצרול .השומנים הם חומרי תשמורת ,ועודף
שומנים יוצר מחלות לב וסוכרת.
פה ובלוטות רוק
בכלליות:
האיברים העיקריים במערכת העיכול של האדם – ושט ,קיבה,
לבלב ,מעי ,כבד ,כיס מרה ופי הטבעת.
ושט
המזון נכנס אל הפה ומתקדם במורד דרכי העיכול על ידי גלי
התכווצויות של שרירים (פריסטלטיקה) .עיקרו של תהליך העיכול
שחומרים שונים כמו האנזימים (שמיוצרים על ידי בלוטות הרוק,
הקיבה ,המעי והלבלב) חומצה מלחית (מיוצרת ע"י הקיבה) ומלחי
מרה (המיוצרים ע"י הכבד) מפרקים את המזון ליחידות כימיות
שהגוף יכול לנצל .הפסולת מסולקת ע"י פי הטבעת.
כבד
קיבה
כיס המרה
לבלב
תריסריון
מעי דק
מעי גס
מעי ישר
פי הטבעת
המזון נכנס לפה וכבר מתחיל את תהליך העיכול שבו משולבות פעולות רצוניות :לעיסה ובליעה,
ולא רצוניות :הפרשת רוק המכיל אנזימים .הרוק משמש כממס ,כמרכך וכמחליק המזון ובכך
מסייע ללשון ולשיניים בפעולת הלעיסה והעברת המזון אל הושט .הרטבת המזון חשובה לקליטת
הטעם ע"י תאי חוש הטעם על הלשון .הרוק מכיל בעקר מים ויוני HCO3-השומרים על 7 PHוגם
שני אנזימים – עמילאז (שמפרק עמילן עד לדו סוכר) ,וליזוזים (משמש כקוטל חיידקים המגיעים
עם המזון).
המזון שוהה בפה בין 5-30שניות ,ועובר עיבוד ראשוני ע"י :שיניים ,חניכיים ,לשון ,החך ,בלוטות
הרוק והלסתות ,ולאחר עיבוד זה המזון ממשיך הלאה אל הושט.
הלעיסה והטחינה נעשים לשם הגדלת שטח הפנים.
עיצוב המזון לגוש בגודל המתאים לבליעה נקרא עיכול מכני.
מספרן המלא של השיניים שבאדם מבוגר הוא .32השיניים נחלקות לארבעה
סוגים:
4ניבים :המשמשים לקריעת המזון.
8שיניים חותכות :המשמשות לחיתוך המזון.
8שיניים קדם-טוחנות :המשמשות לגריסת המזון.
12שיניים טוחנות :כוללות ארבע שיני בינה המרסקות את המזון.
את השן מצפה האמייל הקשה [בעקר סידן וזרחן] והוא עלול
להיפגע מעששת – תוצאת פעולתם של חיידקים המייצרים חומצת
חלב בתהליך פירוק הסוכרים בפה המשמשים אותם כמקור
אנרגיה .הרוק מוריד במידה מסוימת את רמת החומציות בעזרת יוני
HCO3הפועלים כמו בסיס והליזוזים שבו מצליח לנטרל חלקמהחיידקים ההרסניים.
בפני האדם נמצאים שלושה זוגות של בלוטות רוק :בלוטות מצד האוזן (פרוטיד) ,הבלוטות התת לסתיות
והבלוטות התת לשוניות .בלוטות הרוק מפרישות אנזימים (=חלבוני פעולה).
כשאנו לועסים ,המזון נרטב על ידי הרוק והופך לעיסה .פעולה זו עוזרת לתהליך לעיסת המזון ובכך גם יותר קל
למזון להגיע לוושט .הרוק מנקה שאריות אוכל שנשארו בפה ועל השיניים ובכך עוזר במניעת הצטברות חיידקים
אשר מזהים רק שני סוגים של אנזימים:
.1עמילז -אשר מפרק עמילן וגליקוגן (פחמימות) שמגיעים מהמזון ומתפרקים לסוכרים פשוטים :דו-סוכרים
וחד-סוכרים (סוכרוזים וגלוקוזים).
.2ליזוזים -מפרק את מעטפת החיידקים המגיעים אל הפה מהאוויר ,ובכך מסנן את הגוף מאנטיגנים מזיקים.
בלוטות מיצד האוזן:
נמצאות בלחיים ,קדמית
לאוזניים .הצינור שלהן
נפתח אל הפה בחלק
הפנימי של הלחיים.
הבלוטות התת
לסתיות:
נמצאות בחלקו האחורי
של הפה ,מתחת ללשון.
הצינורות שלהן נפתחים
מתחת ללשון ,משני צידי
הקפל המרכזי של רירית
הפה.
הבלוטות התת
לשוניות:
נמצאות בקדמת הפה
מתחת ללשון .יש להן
צינורות קטנים ורבים,
שמנקזים את הרוק אל
הפה ,מתחת ללשון.
מכסה הגרון הוא פיסת סחוס דקה שמכוסה הקרום ריר ונמצאת מאחורי שורש הלשון.
בעת בליעת המזון הוא סוגר את הפתח לקנה הנשימה ומשאיר רק את צינור הושט פתוח,
וכל מונע חדירה של מזון אל קנה הנשימה ,דבר אשר גורם להיחנקות.
מכסה הגרון סוגר את פתח הושט ומשאיר פתוח רק את קנה הנשימה בכדי שהאוויר לא
יגיע אל הושט .אם בכל זאת נכנס מזון אל קנה השימה ,קיים רפלקס אשר משחרר את
המזון מקנה הנשימה אל חלל הפה דרך שיעול.
הגרון והלוע משמשים מעבר גם
לאוויר וגם למזון .כאשר המזון
יוצא מהלוע הוא עלול להיכנס
לקנה הנשימה במקום לושט.
כדי למנוע כניסה של מזון אל
קנה הנשימה בעת הבליעה,
מעכב גזע המוח ,באופן זמני,
את הנשימה ,ומעורר סדרה של
תגובות המביאות לסגירת
הקנה .אם ,למרות הכל חודר
אוכל לקנה ,מופעל רפלקס
השיעול .רפלקס זה מחזיר מיד
את האוכל אל הפה ומונע חנק.
תפקיד צינור הושט הוא להעביר את המזון לקיבה .לאחר הלעיסה והגריסה,
הלשון דוחפת את המזון במורד הלוע ,אל אחורי הפה ,ודרך הלוע המזון
מגיע אל פתח הושט ,שם כיסוי הגרון מכסה את קנה הנשימה על מנת
למנוע חדירה של מזון לקנה הנשימה (דבר אשר גורם להיחנקות) והמזון
מחליק אל פתח הושט .כאן מתחילה הפריסטלטיקה (= ניע שרירים.
התכווצות ודחיפה של המזון על ידי שרירי צינור הושט .השרירים מתכווצים
ומתרפים בגל מתואם ובצורה מעגלית .הפריסטלטיקה אינה חד כיוונית).
אורכו של הושט הוא 23-25ס"מ .צינור הושט בנוי משתי מערכות של
שרירים :רצוניות ובלתי ורצוניות .כשהמזון בפה ,שרירי הושט רפויים ,אך
כשהמזון נכנס לוושט -השרירים מתחילים לנוע בתנועה גלית ,פריסטלטית,
לכיוון פי הקיבה .על פעולה זו שולטים עצבים ממערכת העצבים המרכזית
וממערכת העצבים של המעי .גלי הפריסטלטיקה נעים לאורך הושט
במהירות של 2.5-5ס"מ בשנייה .הושט מגיע אל הקיבה.
http://hopkins-gi.org/multimedia/database/intro_250_Swallow.swf
תהליך בליעת המזון.
הקיבה היא שק שרירי .כאשר היא ריקה ,הנפח שלה הוא 50סמ"ק .כאשר היא מלאה נפחה יכול להגיע עד כ 1500 -סמ"ק .המזון שוהה
בקיבה שעתיים עד 6שעות (תלוי במזון ובאיכותו).
בקיבה מתבצעות שתי צורות עיכול במקביל -פעולה מכאנית :בתוך דפנות הקיבה ,קיימות שלוש שכבות שרירים .שרירים אלו מתכווצים
בתנועות איטיות אך נימצרות וכל המזון מתערבל עם מיצי הקיבה(-פריסטלטיקה) ,ופעולה כימית :בדופן הפנימית של הקיבה ,ברירית,
ישנם תאים אשר מפרישים לחלל הקיבה את "מיץ הקיבה" -חומצה מלחית ,ותאים אחרים שמפרישים פפסין (אנזימי עיכול).
בקיבה מתערבב המזון ע"י פעולת שרירי דופן הקיבה .מתוך תאים מסוימים מופרש חומצת HCLואנזימים .בקיבה נספג חלק גדול
מויטמין 12Bוחומרים מסוימים כגון סוכרים ואלכוהול ,הישר אל זרם הדם.
האנזימים הפעולים בקיבה הם:
•פפסינוגן – אינו אנזים פעיל ,אך כאשר הוא נפגש עם החומצה הכלורית ( (HCLהוא הופך להיות אנזים פעיל הנקרא פפסין .הפפסין
מפרק חלבונים לחומצת אמיניות בודדות.
•ליפז – מפרק שומנים לחומצות שומן וגליצרול.
החומצות בקיבה הופכות את הקיבה לסביבה חומצית מאוד ( .)2-1 PHחיידקים מתים בסביבה כזו ,וזו היא שיטת הניקוי של מערכת
העיכול על מנת למנוע זיהום.
לקיבה מופרש הורמון גסטרין הגורם להגברת הפרשת HCLופפסינוגן.
דופן הקיבה מוגנת מפני החומצה המלחית והאנזים המפרק פפסין ,ע"י הפרשת נוזל רירי
שה PHשלו מעט בסיסי [יוני .] HCO3-פגיעה בהגנה זו עלולה לגרום לכיב קיבה [אולקוס].
היום סוברים שזוהי מחלה זיהומית שהגורם לה הוא החיידק pylori Helicobacter.
כיב קיבה (אולקוס) הוא פצע המתפתח בדרך כלל בקיבה או בתריסריון .הכיב נגרם עקב תהליך של איכול רפידת הקיבה או
התריסריון על ידי חומצות הקיבה (ובראשן חומצת מימן כלורי) ומיצי העיכול.
האוסטרלים בארי ג'יי' מרשל ורובין ווארן זכו בפרס נובל לפיזיולוגיה ורפואה לשנת 2005על כך שהראו כי חיידק הוא למעשה
האחראי לאולקוס הגורם לכאבי הבטן העזים אצל רוב האנשים הסובלים מהמחלה ולא מתח וסגנון חיים כפי שחשבו עד כה.
ווארן ,בן ,68פתולוג מאוסטרליה ,גילה מושבות של חיידקים בחלק התחתון של הקיבה בכ 50%-מהחולים מהם נלקחו ביופסיות.
הוא למעשה הביא לתגלית הקריטית כי סימנים לדלקת נמצאו תמיד בקרום הקיבה בקרבת האזור המאוכלס בחיידקים.
מרשל ,בן ,54התעניין בממצאיו של ווארן ויחד ביצעו מחקר בביופסיות שנלקחו מחולים .לאחר מספר ניסיונות ,הצליח מרשל
לטפח סוגים של חיידקים שעד כה לא היו ידועים ומאוחר יותר זכו לשם הליקובקטור פילורי ,יחד הם גילו ,כי האורגניזם היה נוכח
כמעט בכל החולים שסבלו מדלקת הקיבה ,כיב בתריסריון או אולקוס בקיבה.
הודות לגילוי החדשני שנעשה על-ידי מרשל ווארן ,מחלת האולקוס אינה כרונית יותר ,אלא מחלה שניתן לרפא על-ידי טיפול קצר
באנטיביוטיקה ותרופות המדכאות הפרשות חומצה!
בכתב הזכיה לפרס נובל נאמר ,שהרופאים מקבלים את ההוקרה על גילוי חידק ההליקובקטר פילורי - Helicobacter pylori -
בשנת ,1982והוכחת חשיבותו כגורם לדלקת הקיבה -גסטריטיס ולכיב קיבה – אולקוס.
ההידבקות מתרחשת ככל הנראה בגיל צעיר מאוד והחיידק נשאר במערכת העיכול
לכל החיים ,ובמרבית בני האדם הוא אינו גורם לכל סימפטום .ואולם הוא עלול
לעודד יצירת כיב קיבה אצל 15%-10%מהנגועים.
החיידק שגילו המדענים גורם ליותר מ 90%-מהכיבים בתריסריון ול 80%-מהכיבים
בקיבה .כשני שלישים מאוכלוסיית העולם נגועים בחיידק ,אך רובם לא סובלים
מתסמינים כלשהם .עם זאת ,החיידק עלול להביא להתפתחות סרטן הקיבה ,שהוא
הסרטן השני בקטלניותו .לכן ,חיידק זה מוגדר כחיידק מסרטן!
HPנצמדים אל תא אפיתל מהקיבה בתרבית רקמה
HPשורדים בתנאי ה PHהשוררים בקיבה
הודות לפעילות האנזים אוריאז
היום ההתייחסות את אולקוס היא כאל מחלה זיהומית.
הטיפול המקובל היום ב HPהוא בתרופות :מוקסיפן
וקלריטרומיצין,וחמרים המורידים רמת חומציות כמו לוסק
.Losecה Losec -מעכב את פעילות משאבות המימן בממברנת
התאים הפריאתליים המפרישים HClבקיבה .באופן זה
מופחת הכאב והנזק לדופן הקיבה באזורים המודלקים עקב
הזיהום בהליקובקטר.
מן הקיבה עובר המזון אל המעי הדק שהוא צינור מפותל שאורכו שבעה מטרים.
במעי הדק עובר המזון פירוק נוסף ,ותוצרי הפירוק נספגים בזרם הדם.
למעי הדק שני תפקידים עיקריים:
.1
פירוק חומרי המזון השונים :פחמימות לחד-סוכרים ,שומנים לחומצות שומן ,חלבונים לחומצות אמיניות.
.2
תוצרי הפירוק ,מולקולות קטנות ,חודרות דרך תאי המעי אל כלי הדם הרבים העוטפים את צינור העיכול מבחוץ,
ועברים אל מחזור הדם.
חלקו הראשון של המעי הדק קרוי תריסריון ,ואורכו כ 30 -סנטימטר .התריסריון קולט את הפרשות הכבד והלבלב.
ה PHהשורר במעי הוא בסיסי ולכן הפפסין המגיע עם בליל המזון מהקיבה ,מפסיק את פעילותו במעי.
קטע מעי דק עטוף בקרום הצפק -הוא עשיר בכלי
דם ולימפה ומספק לשרירים ולרקמות המעי את
התרכובות הדרושות וקולט ממנו את המזון
המעוכל .יש בו רשת עצבים המעצבבים את שרירי
דופן המעי.
מבנה דופן המעי הדק
דופן המעי בנוי מסיסים = בליטות מיקרוסקופיות באורך של כ 1-מיקרון ,אליהן חודרים נימי דם ולימפה ומאפשרים ספיגה
יעילה (הגדלת שטח פנים) של תוצרי פירוק המזון.
על הסיסים יש שיכבה של תאי אפיתל להגנה עדינה מפני חומצות שמגיעות מהקיבה .ברך כלל תאי אפיתל מפרישים ריר
ששומר על התאים מפני החומצות ,אבל לפעמים יש תקלה והחומצות פוגעות בתאים ועושות פצע שיכול לדמם = אולקוס.
בגלל הסיסים ,שטח הפנים במעי בוגר מגיע ל 500מטר מרובע .במעי יש עיכול מכני ע"י ערבול וערבוב של המזון ועל ידי כך,
יותר מזון נפגש עם יותר אנזימים ויותר מזון נעכל.
קיפולי רירית המעי הדק
פירוק המזון המעוכל למחצה שמגיע מן הקיבה נעשה במעי הדק בעזרת חומרים המופרשים מן
הלבלב ,מן הכבד (באמצעות כיס המרה) ומתאי דופן המעי.
האנזימים שמזרזים את פירוק המזון במעי פועלים בסביבה בסיסית בלבד ( PHגבוה).
פירוק הפחמימות:
פירוק החלבונים:
מערכת העיכול של האדם אינה מסוגלת לעכל את כל סוגי
הפחמימות .פחמימות מורכבות אחדות כמו תאית ,אינן מתעכלות
בכלל .שכן האדם אינו מיצר אנזימים היכולים לפרקם לסוכרים
פשוטים .לעומת זאת ,הסוכר המורכב מעמילן מפורק בקלות בעזרת
אנזימים שמיוצרים בלבלב – התהליך מצוין בתרשים:
פירוק החלבון מתחיל בקיבה וממשיך במעי הדק .החלבון
מפורק קודם לשרשראות של חומצות אמינו הנקראות
פפטידים ,ואחר כך לחומצות אמינו יחידות .הלבלב מפריש
את האנזימים מפרקי החלבון.
ספיגת תוצרי
הפחמימות:
סוכרים פשוטים עוברים
דרך דפנות המעי הריק
ונספגים בזרם הדם .הדם
מסיע את הסוכרים אל
הכבד והכבד הופך אותם
לרב סוכר שנקרא גליקוגן.
מאגר הפחמימות מאוכסן
בגוף בצורת החומר גליקוגן.
ספיגת תוצרי החלבון:
רוב החלבונים מפורקים ונספגים
בחלקו הראשון של המעי הריק.
חומצות האמינו שנספגו עוברות
ישירות לזרם הדם הנושא אותם
דרך הכבד אל הרקמות שזקוקות
להם .חומצות אמינו אחדות
משמשות כאבני הבניין של
חומרים חדשים החיוניים לצמיחה
ולתיקון רקמות ,ואחרות מספקות
אנרגיה.
פירוק השומן:
ספיגת מינרלים ומלחים:
המרה המיוצרת בכבד והמאוחסנת בכיס
המרה ,מסייעת בפירוק השומן במעי הדק.
מלחים מן המרה מפרקים את טיפות השומן
העבות לטיפות שומן דקיקות יותר .פעולה זו
מגדילה את שטח פני הטיפות ומזרזת את
עיכול השומן ע"י אנזים הלבלב מפרק השומן
שנקרא ליפאז .הליפאז מפרק את השומן
לגליצרול ולחומצות שומן.
מינרלים כמו נתרן ,אשלגן וברזל ומלחים כמו
מגנזים ,כלוריד וחומרים אחרים חייבים לעבור מן
המעי הדק ישירות לזרם הדם ,נשמרות רמות
תקינות ומאוזנות שלהם בגוף.
ספיגת ויטמינים:
ויטמינים מסיסי שומן ( )K,E,D,Aוויטמינים
מסיסי מים ( )C,Bנספגים במעי הדק.
ויטמין 12Bנספג במעי העקום (חלק מהמעי
הדק) ,שלא כמו ויטמינים אחרים ,ויטמין זה
חייב להתקשר לחומר מיוחד המופרש מן
הקיבה לפני שהוא נספג – חומר זה נקרא
"גורם אינטרינזי".
ספיגת השומן:
ספיגת השומן מהירה ושלמה בד"כ ולכן
הצואה כמעט ואינה מכילה שומן .ספיגת
השומן מתרחשת בעיקר במעי הריק.
כדוריות השומן הזעירות אינן עוברות
ישירות אל זרם הדם או הכבד ,אלא
עוברות קודם לכן בצינוריות הלימפה.
צינוריות אלו מתאחדות לתעלות לימפה
רחבות יותר ואלו מתרוקנות בזרם הדם
ומאפשרות לשומן לזרום בגוף .רוב
השומן מועבר לכבד להמשך עיבודו,
השאר מאוחסן בגוף – בתאי השומן.
http://www.wiley.com/legacy/college/boyer/0470003790/
animations/fatty_acid_metabolism/fatty_acid_metabolism.htm
אנימציה :פירוק שומן בעזרת מלחי מרה.
הכבד ,הלבלב וכיס המרה קשורים בקשר הדוק עם צינור העיכול מבחינה תפקודית ,אף כי אינם מהווים חלק
ממנו .לכל אחד מהם תפקיד חיוני בעיכול המזון ובניצול מרכיבי המזון.
הכבד הוא האיבר הפנימי הכבד ביותר בגוף ומשקלו 1.5ק"ג .הכבד הוא איבר חיוני לחיים.
הכבד עשוי מיליוני תאים הקרויים הפטוציטים ,תאי כבד .לתאים אל יותר מ 500-תפקידים שונים ,בהם אחסון מרכיבי המזון; פירוק תרופות
וסמים ,רעלים ותוצרי פסולת; ותהליכי המרה כימיים שונים .לתאי הכבד יכולת מסוימת של התחדשות – רגנרציה ,תכונה הנחשבת לקדומה וכזו
שנעלמה באורגניזמים המפותחים.
הכבד הוא מעין מפעל שמעבד ומסנן את הכימיקלים בגוף.
תהליכי השינוי העיקריים שעוברים חומרי המזון בכבד [חילוף חמרים]:
מחומצות אמיניות נבנים חלבונים ,כמו חלבוני פלסמה [אלבומין] וגם פקטורי קרישה וחלבוני מערכת הקרישה – פיברינוגן ,פרותרומבין.
מהגלוקוז נבנה גליקוגן (רב סוכר המשמש כחומר תשמורת) נאגר בכבד ובשרירים .הגלוקוז בשיתוף עם פחמימות
אחרות משמש לבניית שומנים .תהליך זה מסייע בשמירה על רמה יציבה של גלוקוז בדם .
http://www.hopkins-gi.org/multimedia/database/intro_340_CHC-05.swf
תצוגה של הכבד ,הלבלב וכיס המרה.
קיבה
צינור הכבד השמאלי
צינור הכבד הימני
כיס המרה
עורק הכבד
קרוב ל 80%-מאספקת הדם אל
הכבד מגיעה מוריד השער .וריד זה
נושא אל הכבד כמעט את כל הדם
היוצא ממערכת העיכול והמכיל את
המזון המפורק שנספג מן המעי.
בתוך הכבד מתפצל וריד השער
לסעיפים רבים ,כך שתאי הכבד
יוכלו למצות מן הדם את המזון
המפורק ולעבד אותו
כיס המרה הוא שקיק דמוי אגס הממוקם בחלקו התחתון של הכבד .כיס המרה מאחסן
ומרכז את המרה עד שהורמון ,המיוצר במעי הדק ,מעורר את הכיס להתכווץ ,ולשחר את
המרה אל התריסריון.
הרכב המרה:
הכבד מייצר כליטר מרה בכל יום 97% .מן המרה הם מים ,האחוזים הנותרים הם מלחי
מרה וחומרי צבע מן הכבד .למלחי המרה תפקיד מרכזי בעיכול שומנים .צבעי המרה הם
מוצרי פסולת .העיקרי שבהם הוא בילירובין ,שצבעו צהוב ,והוא נוצר מההמוגלובין שבתאי
הדם האדומים ,לאחר פירוקם בטחול.
כיס מרה
צינור
המרה
צינור הלבלב
[פנקריאס]
http://www.uclan.ac.uk/facs/health/nursing/sonic/scenarios/livjmanim/biliary_tract.html
פעילות כיס המרה
הלבלב מייצר ומפריש חומרים הנחוצים לעיכול .חומרים אלה הם אנזימי עיכול שמפרקים חלבונים ,פחמימות
ושומנים ,וכן נתרן ביקרבונט ( ,)NaHCO3שתפקידו לסתור את חומצת הקיבה.
כל החומרים הללו עוברים לאורך צינור הלבלב אל התריסריון .הלבלב מפריש גם את ההורמונים אינסולין ,גלוקוגן
וסומטוסטטין ,ישירות אל זרם הדם .שלושה הורמונים אלה יחד מווסתים את רמת הסוכר בדם .הורמונים אלה
מופרשים מהלבלב ישירות לדם .ויסות רמת הסוכר הוא תפקידו העיקרי של הלבלב.
ויסות הורמונלי של הפרשת חומרי (מיץ) הלבלב:
הפרשת מיץ הלבלב (נתרן ביקרבונט+אנזימים) אל התריסריון מווסתת ע"י שני
הורמונים:
.1
.2
.3
.4
.5
.6
.7
סקרטין וכולציסטוקינין (.)CCK
הסקרטין מופרש מתאים בדופן התריסריון בתגובה למגע עם בליל המזון
שמגיע מהקיבה.
החומצי
הסקרטין גורם להפרשת הביקרבונט מהלבלב.
הביקרבונט בעל PHבסיסי מנטרל את החומציות בתריסריון.
הפסקת ההפרשה של סקרטין (כי הסביבה כבר לא חומצית) = .משוב שלילי.
גם ה CCK -מופרש מהתריסריון בתגובה להגעת המזון.
הוא מזרז את ההפרשה של-
אנזימי עיכול מהלבלבמיץ המרה מכיס המרה (מזרז את תחילתו של תהליך פירוק השומנים.גם בלבלב ,כמו בקיבה ,גירויי החושים מביאים להפרשה מוגברת של אנזימי
עיכול והנתרן ביקרבונט.
תאים המפרישים מיץ קיבה
מיץ קיבה חומצי
PH=2
פפטידים
גסטרין חוזר אל הקיבה
הפרשה מוגברת של
הורמון הגסטרין אל הדם
תאים מפרישים
זרם
הדם
מערכת העצבים המרכזית
מחשבה על מזון,
גירוי החושים-
ראייה ,טעם ,ריח
כבר בתחילת הגעת המזון לפה מתחילה הפרשה
של מיץ קיבה ,כך שברגע שהמזון מגיע לקיבה
מתחיל מיד פירוק של חלבונים לפפטידים .נוכחות
של פפטידים גורמת להפרשה מוגברת של
ההורמון גסטרין אל זרם הדם ובחזרה לקיבה והוא
מזרז את ההפרשה של מיץ הקיבה.
מחשבה על מזון או גירוי חושים (טעם ,ריח ,ראייה)
מעוררים דחפים עצביים העוברים מהמוח לקיבה.
אלה גורמים להפרשת ההורמון גסטרין ומיץ קיבה.
נוכחות מיץ הקיבה יוצרת סביבה חומצית מאוד
(מתחת ל )PH=2 -וזה גורם להפסקת ההפרשה
של הגסטרין ובעקבותיה להפסקת ההפרשה של
מיץ הקיבה.
לכן אפשר לומר שהפרשת הגסטרין ומיץ הקיבה
מפוקחת ע"י משוב חיובי ושלילי:
משוב חיובי :נוכחות פפטידים
גירויים
הפרשת גסטרין
+מיץ קיבה
משוב שלילי PH :חומצי
הפסקת ההפרשה
של גסטרין ומיץ
הקיבה.
כאשר נכנסים שיירי המזון אל החלק האחרון של צינור העיכול ,נפסקת ספיגת מרכיבי המזון ,כגון
גלוקוז וחומצות אמינו ,במחזור הדם .בהדרגה מקבלים שיירי העיכול את צורתם הסופית ,והם
נשארים במעי הגס עד להפרשתם מן החלחולת דרך פי הטבעת.
תפקידו העיקרי של המעי הגס הוא הפרשת השאריות שמייצרת מערכת העיכול (צואה) .כליטר וחצי מתוכנו הנוזלי של המעי ,נכנס מדי
יום אל המעי הגס ,אך רק חלק קטן הן שאריות מזון .העיסה העוברת אל המעי הגס מורכבת ממים ,שאריות מינרלים ,מיליונים של
חיידקים ,מתאים מתים שמתקלפים מצפוי צינור העיכול ,מהפרשת ריר מן הקצה התחתון של המעי העקום (חלק מהמעי הדק) וכן
מתאית (רב סוכר) שאינה ניתנת לעיכול.
המעי הגס אינו מפריש אנזימים ,אך הוא מייצר ריר המשמש כחומר סיכה ומקל על תנועת הצואה .המעי הגס סופג מים מהחומר
הצואתי והופך אותו מנוזל למוצק .הוא סופג כליטר וחצי מים ביום.
חומרים שלא עוכלו עד הסוף מגיעים אל המעי הגס עם מעט מן האנזימים מהמעי הדק ושם נשלם עיכולם.
כיצד מניע המעי הגס את הצואה?
תנועה זו סוחטת את הצואה מטה ,לתוך
החלק התחתון של המעי והחלחולת ,אל
עבר תעלת פי הטבעת.
תנועת דחיפה ,פועלת במקביל
לתנועה המקטעית ,על מנת לקדם
את הצואה לכיוון החלחולת.
התכווצויות בקטעים של המעי הגס,
פעם בחצי שעה ,מערבבות וטוחנות
את הצואה.
השדרה במוח
חתך במוח חתך
השדרה
עצב תחושתי
התנועה המסיבית של הצואה מן המעי אל
החלחולת ,מותחת את קירות החלחולת.
מתיחה זו היא הגירוי הנורמלי שאנו חווים
כצורך להטיל צואה .אנו יכולים להחליט
אם להתעלם מהרפלקס ולסגור באופן
רצוני את פי הטבעת ,או להטיל צואה.
עצב תחושתי
עצב תנועתי
רצוני
עצב תנועתי רצוני
לחץ הצואה על דופנות החלחולת יוצר גירוי של עצב תחושתי
המגיע אל מוח השדרה – משם בקשת רפלקס חוזרת תגובה
עצבית בעצב תנועתי לא רצוני ,הגורמת לתנועת החלחולת
ולהרפיית שרירי הסוגר הפנימי .הסוגר החיצוני מקבל עצבוב
ממערכת העצבים הרצונית – כל אלה מאפשרים את
הפרשת הצואה מחוץ לגוף.
החלק במערכת העיכול
האנזים
הסובסטרט (עליו
התוצר
פועל האנזים)
פה
עמילאז
עמילן וגליקוגן
חד סוכר ודו סוכר
הקיבה
חומצה המופרשת להרוג חיידקים
באוכל
פפסין
ליפאז
(במידה
חלבונים
שומנים
חלבונים קצרים יותר
שומנים קצרים יותר
קטנה)
עמילן ,גליקוגן
חלבונים
שומנים
גלוקוזים בודדים
חומצות אמיניות
חומצות שומן +גליצרול
המעי הדק
הלבלב מפריש אנזים לתריסריון
מכיס המרה מגיע נוזל המרה
עמילאז
טריפסין
ופפסין
*ליפאז
כבד
נטרול רעלים ,בנייה חוזרת של חלבונים ,שומנים
ופחמימות המתאימות לאדם
* הליפז אינו מופרש מכיס המרה ,אלא רק לאחר שהשומן עובר את הפירוק הראשוני ע"י מיץ
המרה ,מופרש הליפז מהלבלב.
מקורות:
.1ביולוגיה של האדם -עדי מרקוזה-הס ,2002 ,מערכת העיכול.
.2האנציקלופדיה הרפואית החדשה ,כרך מערכת העיכול ,הוצאת ידיעות אחרונות
וספרי חמד.
Slide 16
גוף אחד – מערכות רבות
קיום יום יומי של הגוף
עיכול
נשימה
הובלה
מערכות הגנה
הפרשה
מערכת חיסון
המשכיות
מערכת רביה
תאום ויסות ובקרה
בתוך ובין המערכות
מערכת עצבים מערכה הורמונלית
הגוף פועל כיחידת מבנה אחת ומקיים סביבה
פנימית יציבה -הומיאוסטזיס
עיכול הוא התהליך שבו ממיר הגוף את המזון לאנרגיה ולחומרים הנחוצים לצמיחתו ואחזקתו.
תהליך העיכול הוא מהתהליכים הביולוגיים המרכזיים בגופנו ,ולכן ,למעלה ממחצית איברי הגוף הפנימיים בגופנו שייכים
למערכת העיכול.
הגוף סופג את המרכיבים הכימיים שמהם בנויים החומרים שהוא אוכל ,מאחסן אותם ,ועושה בהם שימוש כחומרי גלם
לשימור ולבנייה של רקמות.
תרומת מערכת העיכול להומיאוסטזיס [הכושר לקיים סביבה פנימית יציבה ושונה מהסביבה החיצונית] היא באספקת חומרי
מזון הנצרכים כל הזמן ע"י תאי הגוף ,בהם מלחים שונים [מינרלים החיוניים בין היתר לפעילות תקינה של אנזימים ,מבנה
של מולקולות אחרות] ומים -מים מהווים 70אחוז ממשקל הגוף והם חשובים שקיומים של תהליכים בתאים וליכולת לווסת
את הלחץ האוסמוטי ,לחץ הדם ואת טמפרטורת הגוף.
מערכת העיכול מבצעת עיבוד כימי :פירוק על ידי אנזימים ,מלחי מרה וחומצות קיבה של המזון למרכיביו הכימיים ,ועיבוד
מכני :ערבוב המזון ,גריסתו ודחיפתו לאורך צינור העיכול ,נעשה על ידי שרירים מהם בנוי צינור העיכול.
לכל בעלי החיים ,גם הלא מפותחים ,יש מערכת עיכול כלשהי.
כל בעלי החיים מפרקים את המזון שהם אוכלים ליחידות קטנות יותר ,מהן יוכלו להפיק אנרגיה
וליצר את החומרים החיוניים לקיומם.
מבנה מערכת העיכול שונה אצל בעלי חיים שונים ,והוא משתנה בהתאם למורכבות התפריט
שלו ומורכבותו כיצור חי.
קיבה
מערכת קיבות
מעי דק
מעי
קיבה
שנייה
ושט
זפק
מעי
לוע
פי הטבעת
ושט
תהליך העיכול אצל הפרה שניזונה
מצמחים ,נעשה בסדרה של קיבות
מחוברות .המזון נכנס לקיבה הראשונה
והגדולה ביותר ,ושם הוא תוסס .החומר
הגס חוזר אל הפה ללעיסה נוספת.
החומר הנלעס נבלע שוב ,מתערבב
בחומר המותסס ואז עובר דרך הקיבות
האחרות.
זפק
פה
לתולעת השלשול מערכת דומה לזו
של בני האדם ולזו של בעלי חיים
גבוהים אחרים .אך בניגוד לאדם,
לתולעת אין שיניים ,לכן בצינור
העיכול שלה יש תא הקרוי "קיבה
שנייה" ,המרסק וטוחן את המזון.
הציפורים מפרקות את המזון רק לאחר
שאחסנו אותו באופן זמני בזפק שלהן
ובקיבתן.
המים!
מים הם מרכיב המזון החשוב ביותר
לגוף ,בלי מים ,אי אפשר לשרוד יותר
מחמישה ימים .מים הם גם החומר
העיקרי בגוף ,וכשני שלישים ממשקל
הגוף הם מים.
פחמימות!
הפחמימות מרכיבות חומרים רבים בגוף אך
תפקידם העיקרי הוא שימושן כמקור אנרגיה
לביצוע תהליכים בגוף .עם הפחמימות נמנים:
סוכר ,עמילן ותאית (סיבים בלתי ניתנים
לעיכול).
מינרלים!
חלבונים!
החלבונים ,שבנויים מחומצות אמיניות ,הם חומרי הבניין
המינרלים נמצאים בכמויות קטנות
העיקריים של הגוף ומהווים 18%ממשקל החומרים
בתאים ובנוזלי הגוף .בטבע ,נמצאים הבונים את התאים והרקמות .קבוצה גדולה של חלבונים
המינרלים בצורת מלחים .המינרלים אחראית להתרחשותם של כל התהליכים הכימיים
החשובים שנמצאים בכמות גדולה
בתאים ,קבוצה זאת נקראת" :אנזימים" .קבוצה נוספת
בגופינו הם :סידן ,זרחן ,מגנזיום,
של חלבונים היא הנוגדנים שמשתתפת בהגנה על הגוף
אשלגן ,נתרן ,כלור וגופרית.
מפגיעתם של גורמים מזיקים החודרים לגוף.
ויטמינים!
הגוף צריך כמויות זעירות של
הויטמינים .הויטמינים הם חומרים
חיוניים לקיומם של תהליכים שונים
בתאים .רובם של הויטמינים לא
מיוצרים בגוף האדם ,ולכן הוא חייב
לקבלם במזונו.
שומנים!
השומנים מהווים מרכיב חשוב במבנה קרום
התא ,והם חיוניים לכל התאים .השומנים הם
גם מקור לאנרגיה והם מהווים חומר בידוד
חשוב השומר על חום הגוף ומגן על רקמות
פנימיות שונות .השומנים הם מולקולות
גדולות המורכבות מ :3-חומצות ,שומן
וגליצרול .השומנים הם חומרי תשמורת ,ועודף
שומנים יוצר מחלות לב וסוכרת.
פה ובלוטות רוק
בכלליות:
האיברים העיקריים במערכת העיכול של האדם – ושט ,קיבה,
לבלב ,מעי ,כבד ,כיס מרה ופי הטבעת.
ושט
המזון נכנס אל הפה ומתקדם במורד דרכי העיכול על ידי גלי
התכווצויות של שרירים (פריסטלטיקה) .עיקרו של תהליך העיכול
שחומרים שונים כמו האנזימים (שמיוצרים על ידי בלוטות הרוק,
הקיבה ,המעי והלבלב) חומצה מלחית (מיוצרת ע"י הקיבה) ומלחי
מרה (המיוצרים ע"י הכבד) מפרקים את המזון ליחידות כימיות
שהגוף יכול לנצל .הפסולת מסולקת ע"י פי הטבעת.
כבד
קיבה
כיס המרה
לבלב
תריסריון
מעי דק
מעי גס
מעי ישר
פי הטבעת
המזון נכנס לפה וכבר מתחיל את תהליך העיכול שבו משולבות פעולות רצוניות :לעיסה ובליעה,
ולא רצוניות :הפרשת רוק המכיל אנזימים .הרוק משמש כממס ,כמרכך וכמחליק המזון ובכך
מסייע ללשון ולשיניים בפעולת הלעיסה והעברת המזון אל הושט .הרטבת המזון חשובה לקליטת
הטעם ע"י תאי חוש הטעם על הלשון .הרוק מכיל בעקר מים ויוני HCO3-השומרים על 7 PHוגם
שני אנזימים – עמילאז (שמפרק עמילן עד לדו סוכר) ,וליזוזים (משמש כקוטל חיידקים המגיעים
עם המזון).
המזון שוהה בפה בין 5-30שניות ,ועובר עיבוד ראשוני ע"י :שיניים ,חניכיים ,לשון ,החך ,בלוטות
הרוק והלסתות ,ולאחר עיבוד זה המזון ממשיך הלאה אל הושט.
הלעיסה והטחינה נעשים לשם הגדלת שטח הפנים.
עיצוב המזון לגוש בגודל המתאים לבליעה נקרא עיכול מכני.
מספרן המלא של השיניים שבאדם מבוגר הוא .32השיניים נחלקות לארבעה
סוגים:
4ניבים :המשמשים לקריעת המזון.
8שיניים חותכות :המשמשות לחיתוך המזון.
8שיניים קדם-טוחנות :המשמשות לגריסת המזון.
12שיניים טוחנות :כוללות ארבע שיני בינה המרסקות את המזון.
את השן מצפה האמייל הקשה [בעקר סידן וזרחן] והוא עלול
להיפגע מעששת – תוצאת פעולתם של חיידקים המייצרים חומצת
חלב בתהליך פירוק הסוכרים בפה המשמשים אותם כמקור
אנרגיה .הרוק מוריד במידה מסוימת את רמת החומציות בעזרת יוני
HCO3הפועלים כמו בסיס והליזוזים שבו מצליח לנטרל חלקמהחיידקים ההרסניים.
בפני האדם נמצאים שלושה זוגות של בלוטות רוק :בלוטות מצד האוזן (פרוטיד) ,הבלוטות התת לסתיות
והבלוטות התת לשוניות .בלוטות הרוק מפרישות אנזימים (=חלבוני פעולה).
כשאנו לועסים ,המזון נרטב על ידי הרוק והופך לעיסה .פעולה זו עוזרת לתהליך לעיסת המזון ובכך גם יותר קל
למזון להגיע לוושט .הרוק מנקה שאריות אוכל שנשארו בפה ועל השיניים ובכך עוזר במניעת הצטברות חיידקים
אשר מזהים רק שני סוגים של אנזימים:
.1עמילז -אשר מפרק עמילן וגליקוגן (פחמימות) שמגיעים מהמזון ומתפרקים לסוכרים פשוטים :דו-סוכרים
וחד-סוכרים (סוכרוזים וגלוקוזים).
.2ליזוזים -מפרק את מעטפת החיידקים המגיעים אל הפה מהאוויר ,ובכך מסנן את הגוף מאנטיגנים מזיקים.
בלוטות מיצד האוזן:
נמצאות בלחיים ,קדמית
לאוזניים .הצינור שלהן
נפתח אל הפה בחלק
הפנימי של הלחיים.
הבלוטות התת
לסתיות:
נמצאות בחלקו האחורי
של הפה ,מתחת ללשון.
הצינורות שלהן נפתחים
מתחת ללשון ,משני צידי
הקפל המרכזי של רירית
הפה.
הבלוטות התת
לשוניות:
נמצאות בקדמת הפה
מתחת ללשון .יש להן
צינורות קטנים ורבים,
שמנקזים את הרוק אל
הפה ,מתחת ללשון.
מכסה הגרון הוא פיסת סחוס דקה שמכוסה הקרום ריר ונמצאת מאחורי שורש הלשון.
בעת בליעת המזון הוא סוגר את הפתח לקנה הנשימה ומשאיר רק את צינור הושט פתוח,
וכל מונע חדירה של מזון אל קנה הנשימה ,דבר אשר גורם להיחנקות.
מכסה הגרון סוגר את פתח הושט ומשאיר פתוח רק את קנה הנשימה בכדי שהאוויר לא
יגיע אל הושט .אם בכל זאת נכנס מזון אל קנה השימה ,קיים רפלקס אשר משחרר את
המזון מקנה הנשימה אל חלל הפה דרך שיעול.
הגרון והלוע משמשים מעבר גם
לאוויר וגם למזון .כאשר המזון
יוצא מהלוע הוא עלול להיכנס
לקנה הנשימה במקום לושט.
כדי למנוע כניסה של מזון אל
קנה הנשימה בעת הבליעה,
מעכב גזע המוח ,באופן זמני,
את הנשימה ,ומעורר סדרה של
תגובות המביאות לסגירת
הקנה .אם ,למרות הכל חודר
אוכל לקנה ,מופעל רפלקס
השיעול .רפלקס זה מחזיר מיד
את האוכל אל הפה ומונע חנק.
תפקיד צינור הושט הוא להעביר את המזון לקיבה .לאחר הלעיסה והגריסה,
הלשון דוחפת את המזון במורד הלוע ,אל אחורי הפה ,ודרך הלוע המזון
מגיע אל פתח הושט ,שם כיסוי הגרון מכסה את קנה הנשימה על מנת
למנוע חדירה של מזון לקנה הנשימה (דבר אשר גורם להיחנקות) והמזון
מחליק אל פתח הושט .כאן מתחילה הפריסטלטיקה (= ניע שרירים.
התכווצות ודחיפה של המזון על ידי שרירי צינור הושט .השרירים מתכווצים
ומתרפים בגל מתואם ובצורה מעגלית .הפריסטלטיקה אינה חד כיוונית).
אורכו של הושט הוא 23-25ס"מ .צינור הושט בנוי משתי מערכות של
שרירים :רצוניות ובלתי ורצוניות .כשהמזון בפה ,שרירי הושט רפויים ,אך
כשהמזון נכנס לוושט -השרירים מתחילים לנוע בתנועה גלית ,פריסטלטית,
לכיוון פי הקיבה .על פעולה זו שולטים עצבים ממערכת העצבים המרכזית
וממערכת העצבים של המעי .גלי הפריסטלטיקה נעים לאורך הושט
במהירות של 2.5-5ס"מ בשנייה .הושט מגיע אל הקיבה.
http://hopkins-gi.org/multimedia/database/intro_250_Swallow.swf
תהליך בליעת המזון.
הקיבה היא שק שרירי .כאשר היא ריקה ,הנפח שלה הוא 50סמ"ק .כאשר היא מלאה נפחה יכול להגיע עד כ 1500 -סמ"ק .המזון שוהה
בקיבה שעתיים עד 6שעות (תלוי במזון ובאיכותו).
בקיבה מתבצעות שתי צורות עיכול במקביל -פעולה מכאנית :בתוך דפנות הקיבה ,קיימות שלוש שכבות שרירים .שרירים אלו מתכווצים
בתנועות איטיות אך נימצרות וכל המזון מתערבל עם מיצי הקיבה(-פריסטלטיקה) ,ופעולה כימית :בדופן הפנימית של הקיבה ,ברירית,
ישנם תאים אשר מפרישים לחלל הקיבה את "מיץ הקיבה" -חומצה מלחית ,ותאים אחרים שמפרישים פפסין (אנזימי עיכול).
בקיבה מתערבב המזון ע"י פעולת שרירי דופן הקיבה .מתוך תאים מסוימים מופרש חומצת HCLואנזימים .בקיבה נספג חלק גדול
מויטמין 12Bוחומרים מסוימים כגון סוכרים ואלכוהול ,הישר אל זרם הדם.
האנזימים הפעולים בקיבה הם:
•פפסינוגן – אינו אנזים פעיל ,אך כאשר הוא נפגש עם החומצה הכלורית ( (HCLהוא הופך להיות אנזים פעיל הנקרא פפסין .הפפסין
מפרק חלבונים לחומצת אמיניות בודדות.
•ליפז – מפרק שומנים לחומצות שומן וגליצרול.
החומצות בקיבה הופכות את הקיבה לסביבה חומצית מאוד ( .)2-1 PHחיידקים מתים בסביבה כזו ,וזו היא שיטת הניקוי של מערכת
העיכול על מנת למנוע זיהום.
לקיבה מופרש הורמון גסטרין הגורם להגברת הפרשת HCLופפסינוגן.
דופן הקיבה מוגנת מפני החומצה המלחית והאנזים המפרק פפסין ,ע"י הפרשת נוזל רירי
שה PHשלו מעט בסיסי [יוני .] HCO3-פגיעה בהגנה זו עלולה לגרום לכיב קיבה [אולקוס].
היום סוברים שזוהי מחלה זיהומית שהגורם לה הוא החיידק pylori Helicobacter.
כיב קיבה (אולקוס) הוא פצע המתפתח בדרך כלל בקיבה או בתריסריון .הכיב נגרם עקב תהליך של איכול רפידת הקיבה או
התריסריון על ידי חומצות הקיבה (ובראשן חומצת מימן כלורי) ומיצי העיכול.
האוסטרלים בארי ג'יי' מרשל ורובין ווארן זכו בפרס נובל לפיזיולוגיה ורפואה לשנת 2005על כך שהראו כי חיידק הוא למעשה
האחראי לאולקוס הגורם לכאבי הבטן העזים אצל רוב האנשים הסובלים מהמחלה ולא מתח וסגנון חיים כפי שחשבו עד כה.
ווארן ,בן ,68פתולוג מאוסטרליה ,גילה מושבות של חיידקים בחלק התחתון של הקיבה בכ 50%-מהחולים מהם נלקחו ביופסיות.
הוא למעשה הביא לתגלית הקריטית כי סימנים לדלקת נמצאו תמיד בקרום הקיבה בקרבת האזור המאוכלס בחיידקים.
מרשל ,בן ,54התעניין בממצאיו של ווארן ויחד ביצעו מחקר בביופסיות שנלקחו מחולים .לאחר מספר ניסיונות ,הצליח מרשל
לטפח סוגים של חיידקים שעד כה לא היו ידועים ומאוחר יותר זכו לשם הליקובקטור פילורי ,יחד הם גילו ,כי האורגניזם היה נוכח
כמעט בכל החולים שסבלו מדלקת הקיבה ,כיב בתריסריון או אולקוס בקיבה.
הודות לגילוי החדשני שנעשה על-ידי מרשל ווארן ,מחלת האולקוס אינה כרונית יותר ,אלא מחלה שניתן לרפא על-ידי טיפול קצר
באנטיביוטיקה ותרופות המדכאות הפרשות חומצה!
בכתב הזכיה לפרס נובל נאמר ,שהרופאים מקבלים את ההוקרה על גילוי חידק ההליקובקטר פילורי - Helicobacter pylori -
בשנת ,1982והוכחת חשיבותו כגורם לדלקת הקיבה -גסטריטיס ולכיב קיבה – אולקוס.
ההידבקות מתרחשת ככל הנראה בגיל צעיר מאוד והחיידק נשאר במערכת העיכול
לכל החיים ,ובמרבית בני האדם הוא אינו גורם לכל סימפטום .ואולם הוא עלול
לעודד יצירת כיב קיבה אצל 15%-10%מהנגועים.
החיידק שגילו המדענים גורם ליותר מ 90%-מהכיבים בתריסריון ול 80%-מהכיבים
בקיבה .כשני שלישים מאוכלוסיית העולם נגועים בחיידק ,אך רובם לא סובלים
מתסמינים כלשהם .עם זאת ,החיידק עלול להביא להתפתחות סרטן הקיבה ,שהוא
הסרטן השני בקטלניותו .לכן ,חיידק זה מוגדר כחיידק מסרטן!
HPנצמדים אל תא אפיתל מהקיבה בתרבית רקמה
HPשורדים בתנאי ה PHהשוררים בקיבה
הודות לפעילות האנזים אוריאז
היום ההתייחסות את אולקוס היא כאל מחלה זיהומית.
הטיפול המקובל היום ב HPהוא בתרופות :מוקסיפן
וקלריטרומיצין,וחמרים המורידים רמת חומציות כמו לוסק
.Losecה Losec -מעכב את פעילות משאבות המימן בממברנת
התאים הפריאתליים המפרישים HClבקיבה .באופן זה
מופחת הכאב והנזק לדופן הקיבה באזורים המודלקים עקב
הזיהום בהליקובקטר.
מן הקיבה עובר המזון אל המעי הדק שהוא צינור מפותל שאורכו שבעה מטרים.
במעי הדק עובר המזון פירוק נוסף ,ותוצרי הפירוק נספגים בזרם הדם.
למעי הדק שני תפקידים עיקריים:
.1
פירוק חומרי המזון השונים :פחמימות לחד-סוכרים ,שומנים לחומצות שומן ,חלבונים לחומצות אמיניות.
.2
תוצרי הפירוק ,מולקולות קטנות ,חודרות דרך תאי המעי אל כלי הדם הרבים העוטפים את צינור העיכול מבחוץ,
ועברים אל מחזור הדם.
חלקו הראשון של המעי הדק קרוי תריסריון ,ואורכו כ 30 -סנטימטר .התריסריון קולט את הפרשות הכבד והלבלב.
ה PHהשורר במעי הוא בסיסי ולכן הפפסין המגיע עם בליל המזון מהקיבה ,מפסיק את פעילותו במעי.
קטע מעי דק עטוף בקרום הצפק -הוא עשיר בכלי
דם ולימפה ומספק לשרירים ולרקמות המעי את
התרכובות הדרושות וקולט ממנו את המזון
המעוכל .יש בו רשת עצבים המעצבבים את שרירי
דופן המעי.
מבנה דופן המעי הדק
דופן המעי בנוי מסיסים = בליטות מיקרוסקופיות באורך של כ 1-מיקרון ,אליהן חודרים נימי דם ולימפה ומאפשרים ספיגה
יעילה (הגדלת שטח פנים) של תוצרי פירוק המזון.
על הסיסים יש שיכבה של תאי אפיתל להגנה עדינה מפני חומצות שמגיעות מהקיבה .ברך כלל תאי אפיתל מפרישים ריר
ששומר על התאים מפני החומצות ,אבל לפעמים יש תקלה והחומצות פוגעות בתאים ועושות פצע שיכול לדמם = אולקוס.
בגלל הסיסים ,שטח הפנים במעי בוגר מגיע ל 500מטר מרובע .במעי יש עיכול מכני ע"י ערבול וערבוב של המזון ועל ידי כך,
יותר מזון נפגש עם יותר אנזימים ויותר מזון נעכל.
קיפולי רירית המעי הדק
פירוק המזון המעוכל למחצה שמגיע מן הקיבה נעשה במעי הדק בעזרת חומרים המופרשים מן
הלבלב ,מן הכבד (באמצעות כיס המרה) ומתאי דופן המעי.
האנזימים שמזרזים את פירוק המזון במעי פועלים בסביבה בסיסית בלבד ( PHגבוה).
פירוק הפחמימות:
פירוק החלבונים:
מערכת העיכול של האדם אינה מסוגלת לעכל את כל סוגי
הפחמימות .פחמימות מורכבות אחדות כמו תאית ,אינן מתעכלות
בכלל .שכן האדם אינו מיצר אנזימים היכולים לפרקם לסוכרים
פשוטים .לעומת זאת ,הסוכר המורכב מעמילן מפורק בקלות בעזרת
אנזימים שמיוצרים בלבלב – התהליך מצוין בתרשים:
פירוק החלבון מתחיל בקיבה וממשיך במעי הדק .החלבון
מפורק קודם לשרשראות של חומצות אמינו הנקראות
פפטידים ,ואחר כך לחומצות אמינו יחידות .הלבלב מפריש
את האנזימים מפרקי החלבון.
ספיגת תוצרי
הפחמימות:
סוכרים פשוטים עוברים
דרך דפנות המעי הריק
ונספגים בזרם הדם .הדם
מסיע את הסוכרים אל
הכבד והכבד הופך אותם
לרב סוכר שנקרא גליקוגן.
מאגר הפחמימות מאוכסן
בגוף בצורת החומר גליקוגן.
ספיגת תוצרי החלבון:
רוב החלבונים מפורקים ונספגים
בחלקו הראשון של המעי הריק.
חומצות האמינו שנספגו עוברות
ישירות לזרם הדם הנושא אותם
דרך הכבד אל הרקמות שזקוקות
להם .חומצות אמינו אחדות
משמשות כאבני הבניין של
חומרים חדשים החיוניים לצמיחה
ולתיקון רקמות ,ואחרות מספקות
אנרגיה.
פירוק השומן:
ספיגת מינרלים ומלחים:
המרה המיוצרת בכבד והמאוחסנת בכיס
המרה ,מסייעת בפירוק השומן במעי הדק.
מלחים מן המרה מפרקים את טיפות השומן
העבות לטיפות שומן דקיקות יותר .פעולה זו
מגדילה את שטח פני הטיפות ומזרזת את
עיכול השומן ע"י אנזים הלבלב מפרק השומן
שנקרא ליפאז .הליפאז מפרק את השומן
לגליצרול ולחומצות שומן.
מינרלים כמו נתרן ,אשלגן וברזל ומלחים כמו
מגנזים ,כלוריד וחומרים אחרים חייבים לעבור מן
המעי הדק ישירות לזרם הדם ,נשמרות רמות
תקינות ומאוזנות שלהם בגוף.
ספיגת ויטמינים:
ויטמינים מסיסי שומן ( )K,E,D,Aוויטמינים
מסיסי מים ( )C,Bנספגים במעי הדק.
ויטמין 12Bנספג במעי העקום (חלק מהמעי
הדק) ,שלא כמו ויטמינים אחרים ,ויטמין זה
חייב להתקשר לחומר מיוחד המופרש מן
הקיבה לפני שהוא נספג – חומר זה נקרא
"גורם אינטרינזי".
ספיגת השומן:
ספיגת השומן מהירה ושלמה בד"כ ולכן
הצואה כמעט ואינה מכילה שומן .ספיגת
השומן מתרחשת בעיקר במעי הריק.
כדוריות השומן הזעירות אינן עוברות
ישירות אל זרם הדם או הכבד ,אלא
עוברות קודם לכן בצינוריות הלימפה.
צינוריות אלו מתאחדות לתעלות לימפה
רחבות יותר ואלו מתרוקנות בזרם הדם
ומאפשרות לשומן לזרום בגוף .רוב
השומן מועבר לכבד להמשך עיבודו,
השאר מאוחסן בגוף – בתאי השומן.
http://www.wiley.com/legacy/college/boyer/0470003790/
animations/fatty_acid_metabolism/fatty_acid_metabolism.htm
אנימציה :פירוק שומן בעזרת מלחי מרה.
הכבד ,הלבלב וכיס המרה קשורים בקשר הדוק עם צינור העיכול מבחינה תפקודית ,אף כי אינם מהווים חלק
ממנו .לכל אחד מהם תפקיד חיוני בעיכול המזון ובניצול מרכיבי המזון.
הכבד הוא האיבר הפנימי הכבד ביותר בגוף ומשקלו 1.5ק"ג .הכבד הוא איבר חיוני לחיים.
הכבד עשוי מיליוני תאים הקרויים הפטוציטים ,תאי כבד .לתאים אל יותר מ 500-תפקידים שונים ,בהם אחסון מרכיבי המזון; פירוק תרופות
וסמים ,רעלים ותוצרי פסולת; ותהליכי המרה כימיים שונים .לתאי הכבד יכולת מסוימת של התחדשות – רגנרציה ,תכונה הנחשבת לקדומה וכזו
שנעלמה באורגניזמים המפותחים.
הכבד הוא מעין מפעל שמעבד ומסנן את הכימיקלים בגוף.
תהליכי השינוי העיקריים שעוברים חומרי המזון בכבד [חילוף חמרים]:
מחומצות אמיניות נבנים חלבונים ,כמו חלבוני פלסמה [אלבומין] וגם פקטורי קרישה וחלבוני מערכת הקרישה – פיברינוגן ,פרותרומבין.
מהגלוקוז נבנה גליקוגן (רב סוכר המשמש כחומר תשמורת) נאגר בכבד ובשרירים .הגלוקוז בשיתוף עם פחמימות
אחרות משמש לבניית שומנים .תהליך זה מסייע בשמירה על רמה יציבה של גלוקוז בדם .
http://www.hopkins-gi.org/multimedia/database/intro_340_CHC-05.swf
תצוגה של הכבד ,הלבלב וכיס המרה.
קיבה
צינור הכבד השמאלי
צינור הכבד הימני
כיס המרה
עורק הכבד
קרוב ל 80%-מאספקת הדם אל
הכבד מגיעה מוריד השער .וריד זה
נושא אל הכבד כמעט את כל הדם
היוצא ממערכת העיכול והמכיל את
המזון המפורק שנספג מן המעי.
בתוך הכבד מתפצל וריד השער
לסעיפים רבים ,כך שתאי הכבד
יוכלו למצות מן הדם את המזון
המפורק ולעבד אותו
כיס המרה הוא שקיק דמוי אגס הממוקם בחלקו התחתון של הכבד .כיס המרה מאחסן
ומרכז את המרה עד שהורמון ,המיוצר במעי הדק ,מעורר את הכיס להתכווץ ,ולשחר את
המרה אל התריסריון.
הרכב המרה:
הכבד מייצר כליטר מרה בכל יום 97% .מן המרה הם מים ,האחוזים הנותרים הם מלחי
מרה וחומרי צבע מן הכבד .למלחי המרה תפקיד מרכזי בעיכול שומנים .צבעי המרה הם
מוצרי פסולת .העיקרי שבהם הוא בילירובין ,שצבעו צהוב ,והוא נוצר מההמוגלובין שבתאי
הדם האדומים ,לאחר פירוקם בטחול.
כיס מרה
צינור
המרה
צינור הלבלב
[פנקריאס]
http://www.uclan.ac.uk/facs/health/nursing/sonic/scenarios/livjmanim/biliary_tract.html
פעילות כיס המרה
הלבלב מייצר ומפריש חומרים הנחוצים לעיכול .חומרים אלה הם אנזימי עיכול שמפרקים חלבונים ,פחמימות
ושומנים ,וכן נתרן ביקרבונט ( ,)NaHCO3שתפקידו לסתור את חומצת הקיבה.
כל החומרים הללו עוברים לאורך צינור הלבלב אל התריסריון .הלבלב מפריש גם את ההורמונים אינסולין ,גלוקוגן
וסומטוסטטין ,ישירות אל זרם הדם .שלושה הורמונים אלה יחד מווסתים את רמת הסוכר בדם .הורמונים אלה
מופרשים מהלבלב ישירות לדם .ויסות רמת הסוכר הוא תפקידו העיקרי של הלבלב.
ויסות הורמונלי של הפרשת חומרי (מיץ) הלבלב:
הפרשת מיץ הלבלב (נתרן ביקרבונט+אנזימים) אל התריסריון מווסתת ע"י שני
הורמונים:
.1
.2
.3
.4
.5
.6
.7
סקרטין וכולציסטוקינין (.)CCK
הסקרטין מופרש מתאים בדופן התריסריון בתגובה למגע עם בליל המזון
שמגיע מהקיבה.
החומצי
הסקרטין גורם להפרשת הביקרבונט מהלבלב.
הביקרבונט בעל PHבסיסי מנטרל את החומציות בתריסריון.
הפסקת ההפרשה של סקרטין (כי הסביבה כבר לא חומצית) = .משוב שלילי.
גם ה CCK -מופרש מהתריסריון בתגובה להגעת המזון.
הוא מזרז את ההפרשה של-
אנזימי עיכול מהלבלבמיץ המרה מכיס המרה (מזרז את תחילתו של תהליך פירוק השומנים.גם בלבלב ,כמו בקיבה ,גירויי החושים מביאים להפרשה מוגברת של אנזימי
עיכול והנתרן ביקרבונט.
תאים המפרישים מיץ קיבה
מיץ קיבה חומצי
PH=2
פפטידים
גסטרין חוזר אל הקיבה
הפרשה מוגברת של
הורמון הגסטרין אל הדם
תאים מפרישים
זרם
הדם
מערכת העצבים המרכזית
מחשבה על מזון,
גירוי החושים-
ראייה ,טעם ,ריח
כבר בתחילת הגעת המזון לפה מתחילה הפרשה
של מיץ קיבה ,כך שברגע שהמזון מגיע לקיבה
מתחיל מיד פירוק של חלבונים לפפטידים .נוכחות
של פפטידים גורמת להפרשה מוגברת של
ההורמון גסטרין אל זרם הדם ובחזרה לקיבה והוא
מזרז את ההפרשה של מיץ הקיבה.
מחשבה על מזון או גירוי חושים (טעם ,ריח ,ראייה)
מעוררים דחפים עצביים העוברים מהמוח לקיבה.
אלה גורמים להפרשת ההורמון גסטרין ומיץ קיבה.
נוכחות מיץ הקיבה יוצרת סביבה חומצית מאוד
(מתחת ל )PH=2 -וזה גורם להפסקת ההפרשה
של הגסטרין ובעקבותיה להפסקת ההפרשה של
מיץ הקיבה.
לכן אפשר לומר שהפרשת הגסטרין ומיץ הקיבה
מפוקחת ע"י משוב חיובי ושלילי:
משוב חיובי :נוכחות פפטידים
גירויים
הפרשת גסטרין
+מיץ קיבה
משוב שלילי PH :חומצי
הפסקת ההפרשה
של גסטרין ומיץ
הקיבה.
כאשר נכנסים שיירי המזון אל החלק האחרון של צינור העיכול ,נפסקת ספיגת מרכיבי המזון ,כגון
גלוקוז וחומצות אמינו ,במחזור הדם .בהדרגה מקבלים שיירי העיכול את צורתם הסופית ,והם
נשארים במעי הגס עד להפרשתם מן החלחולת דרך פי הטבעת.
תפקידו העיקרי של המעי הגס הוא הפרשת השאריות שמייצרת מערכת העיכול (צואה) .כליטר וחצי מתוכנו הנוזלי של המעי ,נכנס מדי
יום אל המעי הגס ,אך רק חלק קטן הן שאריות מזון .העיסה העוברת אל המעי הגס מורכבת ממים ,שאריות מינרלים ,מיליונים של
חיידקים ,מתאים מתים שמתקלפים מצפוי צינור העיכול ,מהפרשת ריר מן הקצה התחתון של המעי העקום (חלק מהמעי הדק) וכן
מתאית (רב סוכר) שאינה ניתנת לעיכול.
המעי הגס אינו מפריש אנזימים ,אך הוא מייצר ריר המשמש כחומר סיכה ומקל על תנועת הצואה .המעי הגס סופג מים מהחומר
הצואתי והופך אותו מנוזל למוצק .הוא סופג כליטר וחצי מים ביום.
חומרים שלא עוכלו עד הסוף מגיעים אל המעי הגס עם מעט מן האנזימים מהמעי הדק ושם נשלם עיכולם.
כיצד מניע המעי הגס את הצואה?
תנועה זו סוחטת את הצואה מטה ,לתוך
החלק התחתון של המעי והחלחולת ,אל
עבר תעלת פי הטבעת.
תנועת דחיפה ,פועלת במקביל
לתנועה המקטעית ,על מנת לקדם
את הצואה לכיוון החלחולת.
התכווצויות בקטעים של המעי הגס,
פעם בחצי שעה ,מערבבות וטוחנות
את הצואה.
השדרה במוח
חתך במוח חתך
השדרה
עצב תחושתי
התנועה המסיבית של הצואה מן המעי אל
החלחולת ,מותחת את קירות החלחולת.
מתיחה זו היא הגירוי הנורמלי שאנו חווים
כצורך להטיל צואה .אנו יכולים להחליט
אם להתעלם מהרפלקס ולסגור באופן
רצוני את פי הטבעת ,או להטיל צואה.
עצב תחושתי
עצב תנועתי
רצוני
עצב תנועתי רצוני
לחץ הצואה על דופנות החלחולת יוצר גירוי של עצב תחושתי
המגיע אל מוח השדרה – משם בקשת רפלקס חוזרת תגובה
עצבית בעצב תנועתי לא רצוני ,הגורמת לתנועת החלחולת
ולהרפיית שרירי הסוגר הפנימי .הסוגר החיצוני מקבל עצבוב
ממערכת העצבים הרצונית – כל אלה מאפשרים את
הפרשת הצואה מחוץ לגוף.
החלק במערכת העיכול
האנזים
הסובסטרט (עליו
התוצר
פועל האנזים)
פה
עמילאז
עמילן וגליקוגן
חד סוכר ודו סוכר
הקיבה
חומצה המופרשת להרוג חיידקים
באוכל
פפסין
ליפאז
(במידה
חלבונים
שומנים
חלבונים קצרים יותר
שומנים קצרים יותר
קטנה)
עמילן ,גליקוגן
חלבונים
שומנים
גלוקוזים בודדים
חומצות אמיניות
חומצות שומן +גליצרול
המעי הדק
הלבלב מפריש אנזים לתריסריון
מכיס המרה מגיע נוזל המרה
עמילאז
טריפסין
ופפסין
*ליפאז
כבד
נטרול רעלים ,בנייה חוזרת של חלבונים ,שומנים
ופחמימות המתאימות לאדם
* הליפז אינו מופרש מכיס המרה ,אלא רק לאחר שהשומן עובר את הפירוק הראשוני ע"י מיץ
המרה ,מופרש הליפז מהלבלב.
מקורות:
.1ביולוגיה של האדם -עדי מרקוזה-הס ,2002 ,מערכת העיכול.
.2האנציקלופדיה הרפואית החדשה ,כרך מערכת העיכול ,הוצאת ידיעות אחרונות
וספרי חמד.
Slide 17
גוף אחד – מערכות רבות
קיום יום יומי של הגוף
עיכול
נשימה
הובלה
מערכות הגנה
הפרשה
מערכת חיסון
המשכיות
מערכת רביה
תאום ויסות ובקרה
בתוך ובין המערכות
מערכת עצבים מערכה הורמונלית
הגוף פועל כיחידת מבנה אחת ומקיים סביבה
פנימית יציבה -הומיאוסטזיס
עיכול הוא התהליך שבו ממיר הגוף את המזון לאנרגיה ולחומרים הנחוצים לצמיחתו ואחזקתו.
תהליך העיכול הוא מהתהליכים הביולוגיים המרכזיים בגופנו ,ולכן ,למעלה ממחצית איברי הגוף הפנימיים בגופנו שייכים
למערכת העיכול.
הגוף סופג את המרכיבים הכימיים שמהם בנויים החומרים שהוא אוכל ,מאחסן אותם ,ועושה בהם שימוש כחומרי גלם
לשימור ולבנייה של רקמות.
תרומת מערכת העיכול להומיאוסטזיס [הכושר לקיים סביבה פנימית יציבה ושונה מהסביבה החיצונית] היא באספקת חומרי
מזון הנצרכים כל הזמן ע"י תאי הגוף ,בהם מלחים שונים [מינרלים החיוניים בין היתר לפעילות תקינה של אנזימים ,מבנה
של מולקולות אחרות] ומים -מים מהווים 70אחוז ממשקל הגוף והם חשובים שקיומים של תהליכים בתאים וליכולת לווסת
את הלחץ האוסמוטי ,לחץ הדם ואת טמפרטורת הגוף.
מערכת העיכול מבצעת עיבוד כימי :פירוק על ידי אנזימים ,מלחי מרה וחומצות קיבה של המזון למרכיביו הכימיים ,ועיבוד
מכני :ערבוב המזון ,גריסתו ודחיפתו לאורך צינור העיכול ,נעשה על ידי שרירים מהם בנוי צינור העיכול.
לכל בעלי החיים ,גם הלא מפותחים ,יש מערכת עיכול כלשהי.
כל בעלי החיים מפרקים את המזון שהם אוכלים ליחידות קטנות יותר ,מהן יוכלו להפיק אנרגיה
וליצר את החומרים החיוניים לקיומם.
מבנה מערכת העיכול שונה אצל בעלי חיים שונים ,והוא משתנה בהתאם למורכבות התפריט
שלו ומורכבותו כיצור חי.
קיבה
מערכת קיבות
מעי דק
מעי
קיבה
שנייה
ושט
זפק
מעי
לוע
פי הטבעת
ושט
תהליך העיכול אצל הפרה שניזונה
מצמחים ,נעשה בסדרה של קיבות
מחוברות .המזון נכנס לקיבה הראשונה
והגדולה ביותר ,ושם הוא תוסס .החומר
הגס חוזר אל הפה ללעיסה נוספת.
החומר הנלעס נבלע שוב ,מתערבב
בחומר המותסס ואז עובר דרך הקיבות
האחרות.
זפק
פה
לתולעת השלשול מערכת דומה לזו
של בני האדם ולזו של בעלי חיים
גבוהים אחרים .אך בניגוד לאדם,
לתולעת אין שיניים ,לכן בצינור
העיכול שלה יש תא הקרוי "קיבה
שנייה" ,המרסק וטוחן את המזון.
הציפורים מפרקות את המזון רק לאחר
שאחסנו אותו באופן זמני בזפק שלהן
ובקיבתן.
המים!
מים הם מרכיב המזון החשוב ביותר
לגוף ,בלי מים ,אי אפשר לשרוד יותר
מחמישה ימים .מים הם גם החומר
העיקרי בגוף ,וכשני שלישים ממשקל
הגוף הם מים.
פחמימות!
הפחמימות מרכיבות חומרים רבים בגוף אך
תפקידם העיקרי הוא שימושן כמקור אנרגיה
לביצוע תהליכים בגוף .עם הפחמימות נמנים:
סוכר ,עמילן ותאית (סיבים בלתי ניתנים
לעיכול).
מינרלים!
חלבונים!
החלבונים ,שבנויים מחומצות אמיניות ,הם חומרי הבניין
המינרלים נמצאים בכמויות קטנות
העיקריים של הגוף ומהווים 18%ממשקל החומרים
בתאים ובנוזלי הגוף .בטבע ,נמצאים הבונים את התאים והרקמות .קבוצה גדולה של חלבונים
המינרלים בצורת מלחים .המינרלים אחראית להתרחשותם של כל התהליכים הכימיים
החשובים שנמצאים בכמות גדולה
בתאים ,קבוצה זאת נקראת" :אנזימים" .קבוצה נוספת
בגופינו הם :סידן ,זרחן ,מגנזיום,
של חלבונים היא הנוגדנים שמשתתפת בהגנה על הגוף
אשלגן ,נתרן ,כלור וגופרית.
מפגיעתם של גורמים מזיקים החודרים לגוף.
ויטמינים!
הגוף צריך כמויות זעירות של
הויטמינים .הויטמינים הם חומרים
חיוניים לקיומם של תהליכים שונים
בתאים .רובם של הויטמינים לא
מיוצרים בגוף האדם ,ולכן הוא חייב
לקבלם במזונו.
שומנים!
השומנים מהווים מרכיב חשוב במבנה קרום
התא ,והם חיוניים לכל התאים .השומנים הם
גם מקור לאנרגיה והם מהווים חומר בידוד
חשוב השומר על חום הגוף ומגן על רקמות
פנימיות שונות .השומנים הם מולקולות
גדולות המורכבות מ :3-חומצות ,שומן
וגליצרול .השומנים הם חומרי תשמורת ,ועודף
שומנים יוצר מחלות לב וסוכרת.
פה ובלוטות רוק
בכלליות:
האיברים העיקריים במערכת העיכול של האדם – ושט ,קיבה,
לבלב ,מעי ,כבד ,כיס מרה ופי הטבעת.
ושט
המזון נכנס אל הפה ומתקדם במורד דרכי העיכול על ידי גלי
התכווצויות של שרירים (פריסטלטיקה) .עיקרו של תהליך העיכול
שחומרים שונים כמו האנזימים (שמיוצרים על ידי בלוטות הרוק,
הקיבה ,המעי והלבלב) חומצה מלחית (מיוצרת ע"י הקיבה) ומלחי
מרה (המיוצרים ע"י הכבד) מפרקים את המזון ליחידות כימיות
שהגוף יכול לנצל .הפסולת מסולקת ע"י פי הטבעת.
כבד
קיבה
כיס המרה
לבלב
תריסריון
מעי דק
מעי גס
מעי ישר
פי הטבעת
המזון נכנס לפה וכבר מתחיל את תהליך העיכול שבו משולבות פעולות רצוניות :לעיסה ובליעה,
ולא רצוניות :הפרשת רוק המכיל אנזימים .הרוק משמש כממס ,כמרכך וכמחליק המזון ובכך
מסייע ללשון ולשיניים בפעולת הלעיסה והעברת המזון אל הושט .הרטבת המזון חשובה לקליטת
הטעם ע"י תאי חוש הטעם על הלשון .הרוק מכיל בעקר מים ויוני HCO3-השומרים על 7 PHוגם
שני אנזימים – עמילאז (שמפרק עמילן עד לדו סוכר) ,וליזוזים (משמש כקוטל חיידקים המגיעים
עם המזון).
המזון שוהה בפה בין 5-30שניות ,ועובר עיבוד ראשוני ע"י :שיניים ,חניכיים ,לשון ,החך ,בלוטות
הרוק והלסתות ,ולאחר עיבוד זה המזון ממשיך הלאה אל הושט.
הלעיסה והטחינה נעשים לשם הגדלת שטח הפנים.
עיצוב המזון לגוש בגודל המתאים לבליעה נקרא עיכול מכני.
מספרן המלא של השיניים שבאדם מבוגר הוא .32השיניים נחלקות לארבעה
סוגים:
4ניבים :המשמשים לקריעת המזון.
8שיניים חותכות :המשמשות לחיתוך המזון.
8שיניים קדם-טוחנות :המשמשות לגריסת המזון.
12שיניים טוחנות :כוללות ארבע שיני בינה המרסקות את המזון.
את השן מצפה האמייל הקשה [בעקר סידן וזרחן] והוא עלול
להיפגע מעששת – תוצאת פעולתם של חיידקים המייצרים חומצת
חלב בתהליך פירוק הסוכרים בפה המשמשים אותם כמקור
אנרגיה .הרוק מוריד במידה מסוימת את רמת החומציות בעזרת יוני
HCO3הפועלים כמו בסיס והליזוזים שבו מצליח לנטרל חלקמהחיידקים ההרסניים.
בפני האדם נמצאים שלושה זוגות של בלוטות רוק :בלוטות מצד האוזן (פרוטיד) ,הבלוטות התת לסתיות
והבלוטות התת לשוניות .בלוטות הרוק מפרישות אנזימים (=חלבוני פעולה).
כשאנו לועסים ,המזון נרטב על ידי הרוק והופך לעיסה .פעולה זו עוזרת לתהליך לעיסת המזון ובכך גם יותר קל
למזון להגיע לוושט .הרוק מנקה שאריות אוכל שנשארו בפה ועל השיניים ובכך עוזר במניעת הצטברות חיידקים
אשר מזהים רק שני סוגים של אנזימים:
.1עמילז -אשר מפרק עמילן וגליקוגן (פחמימות) שמגיעים מהמזון ומתפרקים לסוכרים פשוטים :דו-סוכרים
וחד-סוכרים (סוכרוזים וגלוקוזים).
.2ליזוזים -מפרק את מעטפת החיידקים המגיעים אל הפה מהאוויר ,ובכך מסנן את הגוף מאנטיגנים מזיקים.
בלוטות מיצד האוזן:
נמצאות בלחיים ,קדמית
לאוזניים .הצינור שלהן
נפתח אל הפה בחלק
הפנימי של הלחיים.
הבלוטות התת
לסתיות:
נמצאות בחלקו האחורי
של הפה ,מתחת ללשון.
הצינורות שלהן נפתחים
מתחת ללשון ,משני צידי
הקפל המרכזי של רירית
הפה.
הבלוטות התת
לשוניות:
נמצאות בקדמת הפה
מתחת ללשון .יש להן
צינורות קטנים ורבים,
שמנקזים את הרוק אל
הפה ,מתחת ללשון.
מכסה הגרון הוא פיסת סחוס דקה שמכוסה הקרום ריר ונמצאת מאחורי שורש הלשון.
בעת בליעת המזון הוא סוגר את הפתח לקנה הנשימה ומשאיר רק את צינור הושט פתוח,
וכל מונע חדירה של מזון אל קנה הנשימה ,דבר אשר גורם להיחנקות.
מכסה הגרון סוגר את פתח הושט ומשאיר פתוח רק את קנה הנשימה בכדי שהאוויר לא
יגיע אל הושט .אם בכל זאת נכנס מזון אל קנה השימה ,קיים רפלקס אשר משחרר את
המזון מקנה הנשימה אל חלל הפה דרך שיעול.
הגרון והלוע משמשים מעבר גם
לאוויר וגם למזון .כאשר המזון
יוצא מהלוע הוא עלול להיכנס
לקנה הנשימה במקום לושט.
כדי למנוע כניסה של מזון אל
קנה הנשימה בעת הבליעה,
מעכב גזע המוח ,באופן זמני,
את הנשימה ,ומעורר סדרה של
תגובות המביאות לסגירת
הקנה .אם ,למרות הכל חודר
אוכל לקנה ,מופעל רפלקס
השיעול .רפלקס זה מחזיר מיד
את האוכל אל הפה ומונע חנק.
תפקיד צינור הושט הוא להעביר את המזון לקיבה .לאחר הלעיסה והגריסה,
הלשון דוחפת את המזון במורד הלוע ,אל אחורי הפה ,ודרך הלוע המזון
מגיע אל פתח הושט ,שם כיסוי הגרון מכסה את קנה הנשימה על מנת
למנוע חדירה של מזון לקנה הנשימה (דבר אשר גורם להיחנקות) והמזון
מחליק אל פתח הושט .כאן מתחילה הפריסטלטיקה (= ניע שרירים.
התכווצות ודחיפה של המזון על ידי שרירי צינור הושט .השרירים מתכווצים
ומתרפים בגל מתואם ובצורה מעגלית .הפריסטלטיקה אינה חד כיוונית).
אורכו של הושט הוא 23-25ס"מ .צינור הושט בנוי משתי מערכות של
שרירים :רצוניות ובלתי ורצוניות .כשהמזון בפה ,שרירי הושט רפויים ,אך
כשהמזון נכנס לוושט -השרירים מתחילים לנוע בתנועה גלית ,פריסטלטית,
לכיוון פי הקיבה .על פעולה זו שולטים עצבים ממערכת העצבים המרכזית
וממערכת העצבים של המעי .גלי הפריסטלטיקה נעים לאורך הושט
במהירות של 2.5-5ס"מ בשנייה .הושט מגיע אל הקיבה.
http://hopkins-gi.org/multimedia/database/intro_250_Swallow.swf
תהליך בליעת המזון.
הקיבה היא שק שרירי .כאשר היא ריקה ,הנפח שלה הוא 50סמ"ק .כאשר היא מלאה נפחה יכול להגיע עד כ 1500 -סמ"ק .המזון שוהה
בקיבה שעתיים עד 6שעות (תלוי במזון ובאיכותו).
בקיבה מתבצעות שתי צורות עיכול במקביל -פעולה מכאנית :בתוך דפנות הקיבה ,קיימות שלוש שכבות שרירים .שרירים אלו מתכווצים
בתנועות איטיות אך נימצרות וכל המזון מתערבל עם מיצי הקיבה(-פריסטלטיקה) ,ופעולה כימית :בדופן הפנימית של הקיבה ,ברירית,
ישנם תאים אשר מפרישים לחלל הקיבה את "מיץ הקיבה" -חומצה מלחית ,ותאים אחרים שמפרישים פפסין (אנזימי עיכול).
בקיבה מתערבב המזון ע"י פעולת שרירי דופן הקיבה .מתוך תאים מסוימים מופרש חומצת HCLואנזימים .בקיבה נספג חלק גדול
מויטמין 12Bוחומרים מסוימים כגון סוכרים ואלכוהול ,הישר אל זרם הדם.
האנזימים הפעולים בקיבה הם:
•פפסינוגן – אינו אנזים פעיל ,אך כאשר הוא נפגש עם החומצה הכלורית ( (HCLהוא הופך להיות אנזים פעיל הנקרא פפסין .הפפסין
מפרק חלבונים לחומצת אמיניות בודדות.
•ליפז – מפרק שומנים לחומצות שומן וגליצרול.
החומצות בקיבה הופכות את הקיבה לסביבה חומצית מאוד ( .)2-1 PHחיידקים מתים בסביבה כזו ,וזו היא שיטת הניקוי של מערכת
העיכול על מנת למנוע זיהום.
לקיבה מופרש הורמון גסטרין הגורם להגברת הפרשת HCLופפסינוגן.
דופן הקיבה מוגנת מפני החומצה המלחית והאנזים המפרק פפסין ,ע"י הפרשת נוזל רירי
שה PHשלו מעט בסיסי [יוני .] HCO3-פגיעה בהגנה זו עלולה לגרום לכיב קיבה [אולקוס].
היום סוברים שזוהי מחלה זיהומית שהגורם לה הוא החיידק pylori Helicobacter.
כיב קיבה (אולקוס) הוא פצע המתפתח בדרך כלל בקיבה או בתריסריון .הכיב נגרם עקב תהליך של איכול רפידת הקיבה או
התריסריון על ידי חומצות הקיבה (ובראשן חומצת מימן כלורי) ומיצי העיכול.
האוסטרלים בארי ג'יי' מרשל ורובין ווארן זכו בפרס נובל לפיזיולוגיה ורפואה לשנת 2005על כך שהראו כי חיידק הוא למעשה
האחראי לאולקוס הגורם לכאבי הבטן העזים אצל רוב האנשים הסובלים מהמחלה ולא מתח וסגנון חיים כפי שחשבו עד כה.
ווארן ,בן ,68פתולוג מאוסטרליה ,גילה מושבות של חיידקים בחלק התחתון של הקיבה בכ 50%-מהחולים מהם נלקחו ביופסיות.
הוא למעשה הביא לתגלית הקריטית כי סימנים לדלקת נמצאו תמיד בקרום הקיבה בקרבת האזור המאוכלס בחיידקים.
מרשל ,בן ,54התעניין בממצאיו של ווארן ויחד ביצעו מחקר בביופסיות שנלקחו מחולים .לאחר מספר ניסיונות ,הצליח מרשל
לטפח סוגים של חיידקים שעד כה לא היו ידועים ומאוחר יותר זכו לשם הליקובקטור פילורי ,יחד הם גילו ,כי האורגניזם היה נוכח
כמעט בכל החולים שסבלו מדלקת הקיבה ,כיב בתריסריון או אולקוס בקיבה.
הודות לגילוי החדשני שנעשה על-ידי מרשל ווארן ,מחלת האולקוס אינה כרונית יותר ,אלא מחלה שניתן לרפא על-ידי טיפול קצר
באנטיביוטיקה ותרופות המדכאות הפרשות חומצה!
בכתב הזכיה לפרס נובל נאמר ,שהרופאים מקבלים את ההוקרה על גילוי חידק ההליקובקטר פילורי - Helicobacter pylori -
בשנת ,1982והוכחת חשיבותו כגורם לדלקת הקיבה -גסטריטיס ולכיב קיבה – אולקוס.
ההידבקות מתרחשת ככל הנראה בגיל צעיר מאוד והחיידק נשאר במערכת העיכול
לכל החיים ,ובמרבית בני האדם הוא אינו גורם לכל סימפטום .ואולם הוא עלול
לעודד יצירת כיב קיבה אצל 15%-10%מהנגועים.
החיידק שגילו המדענים גורם ליותר מ 90%-מהכיבים בתריסריון ול 80%-מהכיבים
בקיבה .כשני שלישים מאוכלוסיית העולם נגועים בחיידק ,אך רובם לא סובלים
מתסמינים כלשהם .עם זאת ,החיידק עלול להביא להתפתחות סרטן הקיבה ,שהוא
הסרטן השני בקטלניותו .לכן ,חיידק זה מוגדר כחיידק מסרטן!
HPנצמדים אל תא אפיתל מהקיבה בתרבית רקמה
HPשורדים בתנאי ה PHהשוררים בקיבה
הודות לפעילות האנזים אוריאז
היום ההתייחסות את אולקוס היא כאל מחלה זיהומית.
הטיפול המקובל היום ב HPהוא בתרופות :מוקסיפן
וקלריטרומיצין,וחמרים המורידים רמת חומציות כמו לוסק
.Losecה Losec -מעכב את פעילות משאבות המימן בממברנת
התאים הפריאתליים המפרישים HClבקיבה .באופן זה
מופחת הכאב והנזק לדופן הקיבה באזורים המודלקים עקב
הזיהום בהליקובקטר.
מן הקיבה עובר המזון אל המעי הדק שהוא צינור מפותל שאורכו שבעה מטרים.
במעי הדק עובר המזון פירוק נוסף ,ותוצרי הפירוק נספגים בזרם הדם.
למעי הדק שני תפקידים עיקריים:
.1
פירוק חומרי המזון השונים :פחמימות לחד-סוכרים ,שומנים לחומצות שומן ,חלבונים לחומצות אמיניות.
.2
תוצרי הפירוק ,מולקולות קטנות ,חודרות דרך תאי המעי אל כלי הדם הרבים העוטפים את צינור העיכול מבחוץ,
ועברים אל מחזור הדם.
חלקו הראשון של המעי הדק קרוי תריסריון ,ואורכו כ 30 -סנטימטר .התריסריון קולט את הפרשות הכבד והלבלב.
ה PHהשורר במעי הוא בסיסי ולכן הפפסין המגיע עם בליל המזון מהקיבה ,מפסיק את פעילותו במעי.
קטע מעי דק עטוף בקרום הצפק -הוא עשיר בכלי
דם ולימפה ומספק לשרירים ולרקמות המעי את
התרכובות הדרושות וקולט ממנו את המזון
המעוכל .יש בו רשת עצבים המעצבבים את שרירי
דופן המעי.
מבנה דופן המעי הדק
דופן המעי בנוי מסיסים = בליטות מיקרוסקופיות באורך של כ 1-מיקרון ,אליהן חודרים נימי דם ולימפה ומאפשרים ספיגה
יעילה (הגדלת שטח פנים) של תוצרי פירוק המזון.
על הסיסים יש שיכבה של תאי אפיתל להגנה עדינה מפני חומצות שמגיעות מהקיבה .ברך כלל תאי אפיתל מפרישים ריר
ששומר על התאים מפני החומצות ,אבל לפעמים יש תקלה והחומצות פוגעות בתאים ועושות פצע שיכול לדמם = אולקוס.
בגלל הסיסים ,שטח הפנים במעי בוגר מגיע ל 500מטר מרובע .במעי יש עיכול מכני ע"י ערבול וערבוב של המזון ועל ידי כך,
יותר מזון נפגש עם יותר אנזימים ויותר מזון נעכל.
קיפולי רירית המעי הדק
פירוק המזון המעוכל למחצה שמגיע מן הקיבה נעשה במעי הדק בעזרת חומרים המופרשים מן
הלבלב ,מן הכבד (באמצעות כיס המרה) ומתאי דופן המעי.
האנזימים שמזרזים את פירוק המזון במעי פועלים בסביבה בסיסית בלבד ( PHגבוה).
פירוק הפחמימות:
פירוק החלבונים:
מערכת העיכול של האדם אינה מסוגלת לעכל את כל סוגי
הפחמימות .פחמימות מורכבות אחדות כמו תאית ,אינן מתעכלות
בכלל .שכן האדם אינו מיצר אנזימים היכולים לפרקם לסוכרים
פשוטים .לעומת זאת ,הסוכר המורכב מעמילן מפורק בקלות בעזרת
אנזימים שמיוצרים בלבלב – התהליך מצוין בתרשים:
פירוק החלבון מתחיל בקיבה וממשיך במעי הדק .החלבון
מפורק קודם לשרשראות של חומצות אמינו הנקראות
פפטידים ,ואחר כך לחומצות אמינו יחידות .הלבלב מפריש
את האנזימים מפרקי החלבון.
ספיגת תוצרי
הפחמימות:
סוכרים פשוטים עוברים
דרך דפנות המעי הריק
ונספגים בזרם הדם .הדם
מסיע את הסוכרים אל
הכבד והכבד הופך אותם
לרב סוכר שנקרא גליקוגן.
מאגר הפחמימות מאוכסן
בגוף בצורת החומר גליקוגן.
ספיגת תוצרי החלבון:
רוב החלבונים מפורקים ונספגים
בחלקו הראשון של המעי הריק.
חומצות האמינו שנספגו עוברות
ישירות לזרם הדם הנושא אותם
דרך הכבד אל הרקמות שזקוקות
להם .חומצות אמינו אחדות
משמשות כאבני הבניין של
חומרים חדשים החיוניים לצמיחה
ולתיקון רקמות ,ואחרות מספקות
אנרגיה.
פירוק השומן:
ספיגת מינרלים ומלחים:
המרה המיוצרת בכבד והמאוחסנת בכיס
המרה ,מסייעת בפירוק השומן במעי הדק.
מלחים מן המרה מפרקים את טיפות השומן
העבות לטיפות שומן דקיקות יותר .פעולה זו
מגדילה את שטח פני הטיפות ומזרזת את
עיכול השומן ע"י אנזים הלבלב מפרק השומן
שנקרא ליפאז .הליפאז מפרק את השומן
לגליצרול ולחומצות שומן.
מינרלים כמו נתרן ,אשלגן וברזל ומלחים כמו
מגנזים ,כלוריד וחומרים אחרים חייבים לעבור מן
המעי הדק ישירות לזרם הדם ,נשמרות רמות
תקינות ומאוזנות שלהם בגוף.
ספיגת ויטמינים:
ויטמינים מסיסי שומן ( )K,E,D,Aוויטמינים
מסיסי מים ( )C,Bנספגים במעי הדק.
ויטמין 12Bנספג במעי העקום (חלק מהמעי
הדק) ,שלא כמו ויטמינים אחרים ,ויטמין זה
חייב להתקשר לחומר מיוחד המופרש מן
הקיבה לפני שהוא נספג – חומר זה נקרא
"גורם אינטרינזי".
ספיגת השומן:
ספיגת השומן מהירה ושלמה בד"כ ולכן
הצואה כמעט ואינה מכילה שומן .ספיגת
השומן מתרחשת בעיקר במעי הריק.
כדוריות השומן הזעירות אינן עוברות
ישירות אל זרם הדם או הכבד ,אלא
עוברות קודם לכן בצינוריות הלימפה.
צינוריות אלו מתאחדות לתעלות לימפה
רחבות יותר ואלו מתרוקנות בזרם הדם
ומאפשרות לשומן לזרום בגוף .רוב
השומן מועבר לכבד להמשך עיבודו,
השאר מאוחסן בגוף – בתאי השומן.
http://www.wiley.com/legacy/college/boyer/0470003790/
animations/fatty_acid_metabolism/fatty_acid_metabolism.htm
אנימציה :פירוק שומן בעזרת מלחי מרה.
הכבד ,הלבלב וכיס המרה קשורים בקשר הדוק עם צינור העיכול מבחינה תפקודית ,אף כי אינם מהווים חלק
ממנו .לכל אחד מהם תפקיד חיוני בעיכול המזון ובניצול מרכיבי המזון.
הכבד הוא האיבר הפנימי הכבד ביותר בגוף ומשקלו 1.5ק"ג .הכבד הוא איבר חיוני לחיים.
הכבד עשוי מיליוני תאים הקרויים הפטוציטים ,תאי כבד .לתאים אל יותר מ 500-תפקידים שונים ,בהם אחסון מרכיבי המזון; פירוק תרופות
וסמים ,רעלים ותוצרי פסולת; ותהליכי המרה כימיים שונים .לתאי הכבד יכולת מסוימת של התחדשות – רגנרציה ,תכונה הנחשבת לקדומה וכזו
שנעלמה באורגניזמים המפותחים.
הכבד הוא מעין מפעל שמעבד ומסנן את הכימיקלים בגוף.
תהליכי השינוי העיקריים שעוברים חומרי המזון בכבד [חילוף חמרים]:
מחומצות אמיניות נבנים חלבונים ,כמו חלבוני פלסמה [אלבומין] וגם פקטורי קרישה וחלבוני מערכת הקרישה – פיברינוגן ,פרותרומבין.
מהגלוקוז נבנה גליקוגן (רב סוכר המשמש כחומר תשמורת) נאגר בכבד ובשרירים .הגלוקוז בשיתוף עם פחמימות
אחרות משמש לבניית שומנים .תהליך זה מסייע בשמירה על רמה יציבה של גלוקוז בדם .
http://www.hopkins-gi.org/multimedia/database/intro_340_CHC-05.swf
תצוגה של הכבד ,הלבלב וכיס המרה.
קיבה
צינור הכבד השמאלי
צינור הכבד הימני
כיס המרה
עורק הכבד
קרוב ל 80%-מאספקת הדם אל
הכבד מגיעה מוריד השער .וריד זה
נושא אל הכבד כמעט את כל הדם
היוצא ממערכת העיכול והמכיל את
המזון המפורק שנספג מן המעי.
בתוך הכבד מתפצל וריד השער
לסעיפים רבים ,כך שתאי הכבד
יוכלו למצות מן הדם את המזון
המפורק ולעבד אותו
כיס המרה הוא שקיק דמוי אגס הממוקם בחלקו התחתון של הכבד .כיס המרה מאחסן
ומרכז את המרה עד שהורמון ,המיוצר במעי הדק ,מעורר את הכיס להתכווץ ,ולשחר את
המרה אל התריסריון.
הרכב המרה:
הכבד מייצר כליטר מרה בכל יום 97% .מן המרה הם מים ,האחוזים הנותרים הם מלחי
מרה וחומרי צבע מן הכבד .למלחי המרה תפקיד מרכזי בעיכול שומנים .צבעי המרה הם
מוצרי פסולת .העיקרי שבהם הוא בילירובין ,שצבעו צהוב ,והוא נוצר מההמוגלובין שבתאי
הדם האדומים ,לאחר פירוקם בטחול.
כיס מרה
צינור
המרה
צינור הלבלב
[פנקריאס]
http://www.uclan.ac.uk/facs/health/nursing/sonic/scenarios/livjmanim/biliary_tract.html
פעילות כיס המרה
הלבלב מייצר ומפריש חומרים הנחוצים לעיכול .חומרים אלה הם אנזימי עיכול שמפרקים חלבונים ,פחמימות
ושומנים ,וכן נתרן ביקרבונט ( ,)NaHCO3שתפקידו לסתור את חומצת הקיבה.
כל החומרים הללו עוברים לאורך צינור הלבלב אל התריסריון .הלבלב מפריש גם את ההורמונים אינסולין ,גלוקוגן
וסומטוסטטין ,ישירות אל זרם הדם .שלושה הורמונים אלה יחד מווסתים את רמת הסוכר בדם .הורמונים אלה
מופרשים מהלבלב ישירות לדם .ויסות רמת הסוכר הוא תפקידו העיקרי של הלבלב.
ויסות הורמונלי של הפרשת חומרי (מיץ) הלבלב:
הפרשת מיץ הלבלב (נתרן ביקרבונט+אנזימים) אל התריסריון מווסתת ע"י שני
הורמונים:
.1
.2
.3
.4
.5
.6
.7
סקרטין וכולציסטוקינין (.)CCK
הסקרטין מופרש מתאים בדופן התריסריון בתגובה למגע עם בליל המזון
שמגיע מהקיבה.
החומצי
הסקרטין גורם להפרשת הביקרבונט מהלבלב.
הביקרבונט בעל PHבסיסי מנטרל את החומציות בתריסריון.
הפסקת ההפרשה של סקרטין (כי הסביבה כבר לא חומצית) = .משוב שלילי.
גם ה CCK -מופרש מהתריסריון בתגובה להגעת המזון.
הוא מזרז את ההפרשה של-
אנזימי עיכול מהלבלבמיץ המרה מכיס המרה (מזרז את תחילתו של תהליך פירוק השומנים.גם בלבלב ,כמו בקיבה ,גירויי החושים מביאים להפרשה מוגברת של אנזימי
עיכול והנתרן ביקרבונט.
תאים המפרישים מיץ קיבה
מיץ קיבה חומצי
PH=2
פפטידים
גסטרין חוזר אל הקיבה
הפרשה מוגברת של
הורמון הגסטרין אל הדם
תאים מפרישים
זרם
הדם
מערכת העצבים המרכזית
מחשבה על מזון,
גירוי החושים-
ראייה ,טעם ,ריח
כבר בתחילת הגעת המזון לפה מתחילה הפרשה
של מיץ קיבה ,כך שברגע שהמזון מגיע לקיבה
מתחיל מיד פירוק של חלבונים לפפטידים .נוכחות
של פפטידים גורמת להפרשה מוגברת של
ההורמון גסטרין אל זרם הדם ובחזרה לקיבה והוא
מזרז את ההפרשה של מיץ הקיבה.
מחשבה על מזון או גירוי חושים (טעם ,ריח ,ראייה)
מעוררים דחפים עצביים העוברים מהמוח לקיבה.
אלה גורמים להפרשת ההורמון גסטרין ומיץ קיבה.
נוכחות מיץ הקיבה יוצרת סביבה חומצית מאוד
(מתחת ל )PH=2 -וזה גורם להפסקת ההפרשה
של הגסטרין ובעקבותיה להפסקת ההפרשה של
מיץ הקיבה.
לכן אפשר לומר שהפרשת הגסטרין ומיץ הקיבה
מפוקחת ע"י משוב חיובי ושלילי:
משוב חיובי :נוכחות פפטידים
גירויים
הפרשת גסטרין
+מיץ קיבה
משוב שלילי PH :חומצי
הפסקת ההפרשה
של גסטרין ומיץ
הקיבה.
כאשר נכנסים שיירי המזון אל החלק האחרון של צינור העיכול ,נפסקת ספיגת מרכיבי המזון ,כגון
גלוקוז וחומצות אמינו ,במחזור הדם .בהדרגה מקבלים שיירי העיכול את צורתם הסופית ,והם
נשארים במעי הגס עד להפרשתם מן החלחולת דרך פי הטבעת.
תפקידו העיקרי של המעי הגס הוא הפרשת השאריות שמייצרת מערכת העיכול (צואה) .כליטר וחצי מתוכנו הנוזלי של המעי ,נכנס מדי
יום אל המעי הגס ,אך רק חלק קטן הן שאריות מזון .העיסה העוברת אל המעי הגס מורכבת ממים ,שאריות מינרלים ,מיליונים של
חיידקים ,מתאים מתים שמתקלפים מצפוי צינור העיכול ,מהפרשת ריר מן הקצה התחתון של המעי העקום (חלק מהמעי הדק) וכן
מתאית (רב סוכר) שאינה ניתנת לעיכול.
המעי הגס אינו מפריש אנזימים ,אך הוא מייצר ריר המשמש כחומר סיכה ומקל על תנועת הצואה .המעי הגס סופג מים מהחומר
הצואתי והופך אותו מנוזל למוצק .הוא סופג כליטר וחצי מים ביום.
חומרים שלא עוכלו עד הסוף מגיעים אל המעי הגס עם מעט מן האנזימים מהמעי הדק ושם נשלם עיכולם.
כיצד מניע המעי הגס את הצואה?
תנועה זו סוחטת את הצואה מטה ,לתוך
החלק התחתון של המעי והחלחולת ,אל
עבר תעלת פי הטבעת.
תנועת דחיפה ,פועלת במקביל
לתנועה המקטעית ,על מנת לקדם
את הצואה לכיוון החלחולת.
התכווצויות בקטעים של המעי הגס,
פעם בחצי שעה ,מערבבות וטוחנות
את הצואה.
השדרה במוח
חתך במוח חתך
השדרה
עצב תחושתי
התנועה המסיבית של הצואה מן המעי אל
החלחולת ,מותחת את קירות החלחולת.
מתיחה זו היא הגירוי הנורמלי שאנו חווים
כצורך להטיל צואה .אנו יכולים להחליט
אם להתעלם מהרפלקס ולסגור באופן
רצוני את פי הטבעת ,או להטיל צואה.
עצב תחושתי
עצב תנועתי
רצוני
עצב תנועתי רצוני
לחץ הצואה על דופנות החלחולת יוצר גירוי של עצב תחושתי
המגיע אל מוח השדרה – משם בקשת רפלקס חוזרת תגובה
עצבית בעצב תנועתי לא רצוני ,הגורמת לתנועת החלחולת
ולהרפיית שרירי הסוגר הפנימי .הסוגר החיצוני מקבל עצבוב
ממערכת העצבים הרצונית – כל אלה מאפשרים את
הפרשת הצואה מחוץ לגוף.
החלק במערכת העיכול
האנזים
הסובסטרט (עליו
התוצר
פועל האנזים)
פה
עמילאז
עמילן וגליקוגן
חד סוכר ודו סוכר
הקיבה
חומצה המופרשת להרוג חיידקים
באוכל
פפסין
ליפאז
(במידה
חלבונים
שומנים
חלבונים קצרים יותר
שומנים קצרים יותר
קטנה)
עמילן ,גליקוגן
חלבונים
שומנים
גלוקוזים בודדים
חומצות אמיניות
חומצות שומן +גליצרול
המעי הדק
הלבלב מפריש אנזים לתריסריון
מכיס המרה מגיע נוזל המרה
עמילאז
טריפסין
ופפסין
*ליפאז
כבד
נטרול רעלים ,בנייה חוזרת של חלבונים ,שומנים
ופחמימות המתאימות לאדם
* הליפז אינו מופרש מכיס המרה ,אלא רק לאחר שהשומן עובר את הפירוק הראשוני ע"י מיץ
המרה ,מופרש הליפז מהלבלב.
מקורות:
.1ביולוגיה של האדם -עדי מרקוזה-הס ,2002 ,מערכת העיכול.
.2האנציקלופדיה הרפואית החדשה ,כרך מערכת העיכול ,הוצאת ידיעות אחרונות
וספרי חמד.
Slide 18
גוף אחד – מערכות רבות
קיום יום יומי של הגוף
עיכול
נשימה
הובלה
מערכות הגנה
הפרשה
מערכת חיסון
המשכיות
מערכת רביה
תאום ויסות ובקרה
בתוך ובין המערכות
מערכת עצבים מערכה הורמונלית
הגוף פועל כיחידת מבנה אחת ומקיים סביבה
פנימית יציבה -הומיאוסטזיס
עיכול הוא התהליך שבו ממיר הגוף את המזון לאנרגיה ולחומרים הנחוצים לצמיחתו ואחזקתו.
תהליך העיכול הוא מהתהליכים הביולוגיים המרכזיים בגופנו ,ולכן ,למעלה ממחצית איברי הגוף הפנימיים בגופנו שייכים
למערכת העיכול.
הגוף סופג את המרכיבים הכימיים שמהם בנויים החומרים שהוא אוכל ,מאחסן אותם ,ועושה בהם שימוש כחומרי גלם
לשימור ולבנייה של רקמות.
תרומת מערכת העיכול להומיאוסטזיס [הכושר לקיים סביבה פנימית יציבה ושונה מהסביבה החיצונית] היא באספקת חומרי
מזון הנצרכים כל הזמן ע"י תאי הגוף ,בהם מלחים שונים [מינרלים החיוניים בין היתר לפעילות תקינה של אנזימים ,מבנה
של מולקולות אחרות] ומים -מים מהווים 70אחוז ממשקל הגוף והם חשובים שקיומים של תהליכים בתאים וליכולת לווסת
את הלחץ האוסמוטי ,לחץ הדם ואת טמפרטורת הגוף.
מערכת העיכול מבצעת עיבוד כימי :פירוק על ידי אנזימים ,מלחי מרה וחומצות קיבה של המזון למרכיביו הכימיים ,ועיבוד
מכני :ערבוב המזון ,גריסתו ודחיפתו לאורך צינור העיכול ,נעשה על ידי שרירים מהם בנוי צינור העיכול.
לכל בעלי החיים ,גם הלא מפותחים ,יש מערכת עיכול כלשהי.
כל בעלי החיים מפרקים את המזון שהם אוכלים ליחידות קטנות יותר ,מהן יוכלו להפיק אנרגיה
וליצר את החומרים החיוניים לקיומם.
מבנה מערכת העיכול שונה אצל בעלי חיים שונים ,והוא משתנה בהתאם למורכבות התפריט
שלו ומורכבותו כיצור חי.
קיבה
מערכת קיבות
מעי דק
מעי
קיבה
שנייה
ושט
זפק
מעי
לוע
פי הטבעת
ושט
תהליך העיכול אצל הפרה שניזונה
מצמחים ,נעשה בסדרה של קיבות
מחוברות .המזון נכנס לקיבה הראשונה
והגדולה ביותר ,ושם הוא תוסס .החומר
הגס חוזר אל הפה ללעיסה נוספת.
החומר הנלעס נבלע שוב ,מתערבב
בחומר המותסס ואז עובר דרך הקיבות
האחרות.
זפק
פה
לתולעת השלשול מערכת דומה לזו
של בני האדם ולזו של בעלי חיים
גבוהים אחרים .אך בניגוד לאדם,
לתולעת אין שיניים ,לכן בצינור
העיכול שלה יש תא הקרוי "קיבה
שנייה" ,המרסק וטוחן את המזון.
הציפורים מפרקות את המזון רק לאחר
שאחסנו אותו באופן זמני בזפק שלהן
ובקיבתן.
המים!
מים הם מרכיב המזון החשוב ביותר
לגוף ,בלי מים ,אי אפשר לשרוד יותר
מחמישה ימים .מים הם גם החומר
העיקרי בגוף ,וכשני שלישים ממשקל
הגוף הם מים.
פחמימות!
הפחמימות מרכיבות חומרים רבים בגוף אך
תפקידם העיקרי הוא שימושן כמקור אנרגיה
לביצוע תהליכים בגוף .עם הפחמימות נמנים:
סוכר ,עמילן ותאית (סיבים בלתי ניתנים
לעיכול).
מינרלים!
חלבונים!
החלבונים ,שבנויים מחומצות אמיניות ,הם חומרי הבניין
המינרלים נמצאים בכמויות קטנות
העיקריים של הגוף ומהווים 18%ממשקל החומרים
בתאים ובנוזלי הגוף .בטבע ,נמצאים הבונים את התאים והרקמות .קבוצה גדולה של חלבונים
המינרלים בצורת מלחים .המינרלים אחראית להתרחשותם של כל התהליכים הכימיים
החשובים שנמצאים בכמות גדולה
בתאים ,קבוצה זאת נקראת" :אנזימים" .קבוצה נוספת
בגופינו הם :סידן ,זרחן ,מגנזיום,
של חלבונים היא הנוגדנים שמשתתפת בהגנה על הגוף
אשלגן ,נתרן ,כלור וגופרית.
מפגיעתם של גורמים מזיקים החודרים לגוף.
ויטמינים!
הגוף צריך כמויות זעירות של
הויטמינים .הויטמינים הם חומרים
חיוניים לקיומם של תהליכים שונים
בתאים .רובם של הויטמינים לא
מיוצרים בגוף האדם ,ולכן הוא חייב
לקבלם במזונו.
שומנים!
השומנים מהווים מרכיב חשוב במבנה קרום
התא ,והם חיוניים לכל התאים .השומנים הם
גם מקור לאנרגיה והם מהווים חומר בידוד
חשוב השומר על חום הגוף ומגן על רקמות
פנימיות שונות .השומנים הם מולקולות
גדולות המורכבות מ :3-חומצות ,שומן
וגליצרול .השומנים הם חומרי תשמורת ,ועודף
שומנים יוצר מחלות לב וסוכרת.
פה ובלוטות רוק
בכלליות:
האיברים העיקריים במערכת העיכול של האדם – ושט ,קיבה,
לבלב ,מעי ,כבד ,כיס מרה ופי הטבעת.
ושט
המזון נכנס אל הפה ומתקדם במורד דרכי העיכול על ידי גלי
התכווצויות של שרירים (פריסטלטיקה) .עיקרו של תהליך העיכול
שחומרים שונים כמו האנזימים (שמיוצרים על ידי בלוטות הרוק,
הקיבה ,המעי והלבלב) חומצה מלחית (מיוצרת ע"י הקיבה) ומלחי
מרה (המיוצרים ע"י הכבד) מפרקים את המזון ליחידות כימיות
שהגוף יכול לנצל .הפסולת מסולקת ע"י פי הטבעת.
כבד
קיבה
כיס המרה
לבלב
תריסריון
מעי דק
מעי גס
מעי ישר
פי הטבעת
המזון נכנס לפה וכבר מתחיל את תהליך העיכול שבו משולבות פעולות רצוניות :לעיסה ובליעה,
ולא רצוניות :הפרשת רוק המכיל אנזימים .הרוק משמש כממס ,כמרכך וכמחליק המזון ובכך
מסייע ללשון ולשיניים בפעולת הלעיסה והעברת המזון אל הושט .הרטבת המזון חשובה לקליטת
הטעם ע"י תאי חוש הטעם על הלשון .הרוק מכיל בעקר מים ויוני HCO3-השומרים על 7 PHוגם
שני אנזימים – עמילאז (שמפרק עמילן עד לדו סוכר) ,וליזוזים (משמש כקוטל חיידקים המגיעים
עם המזון).
המזון שוהה בפה בין 5-30שניות ,ועובר עיבוד ראשוני ע"י :שיניים ,חניכיים ,לשון ,החך ,בלוטות
הרוק והלסתות ,ולאחר עיבוד זה המזון ממשיך הלאה אל הושט.
הלעיסה והטחינה נעשים לשם הגדלת שטח הפנים.
עיצוב המזון לגוש בגודל המתאים לבליעה נקרא עיכול מכני.
מספרן המלא של השיניים שבאדם מבוגר הוא .32השיניים נחלקות לארבעה
סוגים:
4ניבים :המשמשים לקריעת המזון.
8שיניים חותכות :המשמשות לחיתוך המזון.
8שיניים קדם-טוחנות :המשמשות לגריסת המזון.
12שיניים טוחנות :כוללות ארבע שיני בינה המרסקות את המזון.
את השן מצפה האמייל הקשה [בעקר סידן וזרחן] והוא עלול
להיפגע מעששת – תוצאת פעולתם של חיידקים המייצרים חומצת
חלב בתהליך פירוק הסוכרים בפה המשמשים אותם כמקור
אנרגיה .הרוק מוריד במידה מסוימת את רמת החומציות בעזרת יוני
HCO3הפועלים כמו בסיס והליזוזים שבו מצליח לנטרל חלקמהחיידקים ההרסניים.
בפני האדם נמצאים שלושה זוגות של בלוטות רוק :בלוטות מצד האוזן (פרוטיד) ,הבלוטות התת לסתיות
והבלוטות התת לשוניות .בלוטות הרוק מפרישות אנזימים (=חלבוני פעולה).
כשאנו לועסים ,המזון נרטב על ידי הרוק והופך לעיסה .פעולה זו עוזרת לתהליך לעיסת המזון ובכך גם יותר קל
למזון להגיע לוושט .הרוק מנקה שאריות אוכל שנשארו בפה ועל השיניים ובכך עוזר במניעת הצטברות חיידקים
אשר מזהים רק שני סוגים של אנזימים:
.1עמילז -אשר מפרק עמילן וגליקוגן (פחמימות) שמגיעים מהמזון ומתפרקים לסוכרים פשוטים :דו-סוכרים
וחד-סוכרים (סוכרוזים וגלוקוזים).
.2ליזוזים -מפרק את מעטפת החיידקים המגיעים אל הפה מהאוויר ,ובכך מסנן את הגוף מאנטיגנים מזיקים.
בלוטות מיצד האוזן:
נמצאות בלחיים ,קדמית
לאוזניים .הצינור שלהן
נפתח אל הפה בחלק
הפנימי של הלחיים.
הבלוטות התת
לסתיות:
נמצאות בחלקו האחורי
של הפה ,מתחת ללשון.
הצינורות שלהן נפתחים
מתחת ללשון ,משני צידי
הקפל המרכזי של רירית
הפה.
הבלוטות התת
לשוניות:
נמצאות בקדמת הפה
מתחת ללשון .יש להן
צינורות קטנים ורבים,
שמנקזים את הרוק אל
הפה ,מתחת ללשון.
מכסה הגרון הוא פיסת סחוס דקה שמכוסה הקרום ריר ונמצאת מאחורי שורש הלשון.
בעת בליעת המזון הוא סוגר את הפתח לקנה הנשימה ומשאיר רק את צינור הושט פתוח,
וכל מונע חדירה של מזון אל קנה הנשימה ,דבר אשר גורם להיחנקות.
מכסה הגרון סוגר את פתח הושט ומשאיר פתוח רק את קנה הנשימה בכדי שהאוויר לא
יגיע אל הושט .אם בכל זאת נכנס מזון אל קנה השימה ,קיים רפלקס אשר משחרר את
המזון מקנה הנשימה אל חלל הפה דרך שיעול.
הגרון והלוע משמשים מעבר גם
לאוויר וגם למזון .כאשר המזון
יוצא מהלוע הוא עלול להיכנס
לקנה הנשימה במקום לושט.
כדי למנוע כניסה של מזון אל
קנה הנשימה בעת הבליעה,
מעכב גזע המוח ,באופן זמני,
את הנשימה ,ומעורר סדרה של
תגובות המביאות לסגירת
הקנה .אם ,למרות הכל חודר
אוכל לקנה ,מופעל רפלקס
השיעול .רפלקס זה מחזיר מיד
את האוכל אל הפה ומונע חנק.
תפקיד צינור הושט הוא להעביר את המזון לקיבה .לאחר הלעיסה והגריסה,
הלשון דוחפת את המזון במורד הלוע ,אל אחורי הפה ,ודרך הלוע המזון
מגיע אל פתח הושט ,שם כיסוי הגרון מכסה את קנה הנשימה על מנת
למנוע חדירה של מזון לקנה הנשימה (דבר אשר גורם להיחנקות) והמזון
מחליק אל פתח הושט .כאן מתחילה הפריסטלטיקה (= ניע שרירים.
התכווצות ודחיפה של המזון על ידי שרירי צינור הושט .השרירים מתכווצים
ומתרפים בגל מתואם ובצורה מעגלית .הפריסטלטיקה אינה חד כיוונית).
אורכו של הושט הוא 23-25ס"מ .צינור הושט בנוי משתי מערכות של
שרירים :רצוניות ובלתי ורצוניות .כשהמזון בפה ,שרירי הושט רפויים ,אך
כשהמזון נכנס לוושט -השרירים מתחילים לנוע בתנועה גלית ,פריסטלטית,
לכיוון פי הקיבה .על פעולה זו שולטים עצבים ממערכת העצבים המרכזית
וממערכת העצבים של המעי .גלי הפריסטלטיקה נעים לאורך הושט
במהירות של 2.5-5ס"מ בשנייה .הושט מגיע אל הקיבה.
http://hopkins-gi.org/multimedia/database/intro_250_Swallow.swf
תהליך בליעת המזון.
הקיבה היא שק שרירי .כאשר היא ריקה ,הנפח שלה הוא 50סמ"ק .כאשר היא מלאה נפחה יכול להגיע עד כ 1500 -סמ"ק .המזון שוהה
בקיבה שעתיים עד 6שעות (תלוי במזון ובאיכותו).
בקיבה מתבצעות שתי צורות עיכול במקביל -פעולה מכאנית :בתוך דפנות הקיבה ,קיימות שלוש שכבות שרירים .שרירים אלו מתכווצים
בתנועות איטיות אך נימצרות וכל המזון מתערבל עם מיצי הקיבה(-פריסטלטיקה) ,ופעולה כימית :בדופן הפנימית של הקיבה ,ברירית,
ישנם תאים אשר מפרישים לחלל הקיבה את "מיץ הקיבה" -חומצה מלחית ,ותאים אחרים שמפרישים פפסין (אנזימי עיכול).
בקיבה מתערבב המזון ע"י פעולת שרירי דופן הקיבה .מתוך תאים מסוימים מופרש חומצת HCLואנזימים .בקיבה נספג חלק גדול
מויטמין 12Bוחומרים מסוימים כגון סוכרים ואלכוהול ,הישר אל זרם הדם.
האנזימים הפעולים בקיבה הם:
•פפסינוגן – אינו אנזים פעיל ,אך כאשר הוא נפגש עם החומצה הכלורית ( (HCLהוא הופך להיות אנזים פעיל הנקרא פפסין .הפפסין
מפרק חלבונים לחומצת אמיניות בודדות.
•ליפז – מפרק שומנים לחומצות שומן וגליצרול.
החומצות בקיבה הופכות את הקיבה לסביבה חומצית מאוד ( .)2-1 PHחיידקים מתים בסביבה כזו ,וזו היא שיטת הניקוי של מערכת
העיכול על מנת למנוע זיהום.
לקיבה מופרש הורמון גסטרין הגורם להגברת הפרשת HCLופפסינוגן.
דופן הקיבה מוגנת מפני החומצה המלחית והאנזים המפרק פפסין ,ע"י הפרשת נוזל רירי
שה PHשלו מעט בסיסי [יוני .] HCO3-פגיעה בהגנה זו עלולה לגרום לכיב קיבה [אולקוס].
היום סוברים שזוהי מחלה זיהומית שהגורם לה הוא החיידק pylori Helicobacter.
כיב קיבה (אולקוס) הוא פצע המתפתח בדרך כלל בקיבה או בתריסריון .הכיב נגרם עקב תהליך של איכול רפידת הקיבה או
התריסריון על ידי חומצות הקיבה (ובראשן חומצת מימן כלורי) ומיצי העיכול.
האוסטרלים בארי ג'יי' מרשל ורובין ווארן זכו בפרס נובל לפיזיולוגיה ורפואה לשנת 2005על כך שהראו כי חיידק הוא למעשה
האחראי לאולקוס הגורם לכאבי הבטן העזים אצל רוב האנשים הסובלים מהמחלה ולא מתח וסגנון חיים כפי שחשבו עד כה.
ווארן ,בן ,68פתולוג מאוסטרליה ,גילה מושבות של חיידקים בחלק התחתון של הקיבה בכ 50%-מהחולים מהם נלקחו ביופסיות.
הוא למעשה הביא לתגלית הקריטית כי סימנים לדלקת נמצאו תמיד בקרום הקיבה בקרבת האזור המאוכלס בחיידקים.
מרשל ,בן ,54התעניין בממצאיו של ווארן ויחד ביצעו מחקר בביופסיות שנלקחו מחולים .לאחר מספר ניסיונות ,הצליח מרשל
לטפח סוגים של חיידקים שעד כה לא היו ידועים ומאוחר יותר זכו לשם הליקובקטור פילורי ,יחד הם גילו ,כי האורגניזם היה נוכח
כמעט בכל החולים שסבלו מדלקת הקיבה ,כיב בתריסריון או אולקוס בקיבה.
הודות לגילוי החדשני שנעשה על-ידי מרשל ווארן ,מחלת האולקוס אינה כרונית יותר ,אלא מחלה שניתן לרפא על-ידי טיפול קצר
באנטיביוטיקה ותרופות המדכאות הפרשות חומצה!
בכתב הזכיה לפרס נובל נאמר ,שהרופאים מקבלים את ההוקרה על גילוי חידק ההליקובקטר פילורי - Helicobacter pylori -
בשנת ,1982והוכחת חשיבותו כגורם לדלקת הקיבה -גסטריטיס ולכיב קיבה – אולקוס.
ההידבקות מתרחשת ככל הנראה בגיל צעיר מאוד והחיידק נשאר במערכת העיכול
לכל החיים ,ובמרבית בני האדם הוא אינו גורם לכל סימפטום .ואולם הוא עלול
לעודד יצירת כיב קיבה אצל 15%-10%מהנגועים.
החיידק שגילו המדענים גורם ליותר מ 90%-מהכיבים בתריסריון ול 80%-מהכיבים
בקיבה .כשני שלישים מאוכלוסיית העולם נגועים בחיידק ,אך רובם לא סובלים
מתסמינים כלשהם .עם זאת ,החיידק עלול להביא להתפתחות סרטן הקיבה ,שהוא
הסרטן השני בקטלניותו .לכן ,חיידק זה מוגדר כחיידק מסרטן!
HPנצמדים אל תא אפיתל מהקיבה בתרבית רקמה
HPשורדים בתנאי ה PHהשוררים בקיבה
הודות לפעילות האנזים אוריאז
היום ההתייחסות את אולקוס היא כאל מחלה זיהומית.
הטיפול המקובל היום ב HPהוא בתרופות :מוקסיפן
וקלריטרומיצין,וחמרים המורידים רמת חומציות כמו לוסק
.Losecה Losec -מעכב את פעילות משאבות המימן בממברנת
התאים הפריאתליים המפרישים HClבקיבה .באופן זה
מופחת הכאב והנזק לדופן הקיבה באזורים המודלקים עקב
הזיהום בהליקובקטר.
מן הקיבה עובר המזון אל המעי הדק שהוא צינור מפותל שאורכו שבעה מטרים.
במעי הדק עובר המזון פירוק נוסף ,ותוצרי הפירוק נספגים בזרם הדם.
למעי הדק שני תפקידים עיקריים:
.1
פירוק חומרי המזון השונים :פחמימות לחד-סוכרים ,שומנים לחומצות שומן ,חלבונים לחומצות אמיניות.
.2
תוצרי הפירוק ,מולקולות קטנות ,חודרות דרך תאי המעי אל כלי הדם הרבים העוטפים את צינור העיכול מבחוץ,
ועברים אל מחזור הדם.
חלקו הראשון של המעי הדק קרוי תריסריון ,ואורכו כ 30 -סנטימטר .התריסריון קולט את הפרשות הכבד והלבלב.
ה PHהשורר במעי הוא בסיסי ולכן הפפסין המגיע עם בליל המזון מהקיבה ,מפסיק את פעילותו במעי.
קטע מעי דק עטוף בקרום הצפק -הוא עשיר בכלי
דם ולימפה ומספק לשרירים ולרקמות המעי את
התרכובות הדרושות וקולט ממנו את המזון
המעוכל .יש בו רשת עצבים המעצבבים את שרירי
דופן המעי.
מבנה דופן המעי הדק
דופן המעי בנוי מסיסים = בליטות מיקרוסקופיות באורך של כ 1-מיקרון ,אליהן חודרים נימי דם ולימפה ומאפשרים ספיגה
יעילה (הגדלת שטח פנים) של תוצרי פירוק המזון.
על הסיסים יש שיכבה של תאי אפיתל להגנה עדינה מפני חומצות שמגיעות מהקיבה .ברך כלל תאי אפיתל מפרישים ריר
ששומר על התאים מפני החומצות ,אבל לפעמים יש תקלה והחומצות פוגעות בתאים ועושות פצע שיכול לדמם = אולקוס.
בגלל הסיסים ,שטח הפנים במעי בוגר מגיע ל 500מטר מרובע .במעי יש עיכול מכני ע"י ערבול וערבוב של המזון ועל ידי כך,
יותר מזון נפגש עם יותר אנזימים ויותר מזון נעכל.
קיפולי רירית המעי הדק
פירוק המזון המעוכל למחצה שמגיע מן הקיבה נעשה במעי הדק בעזרת חומרים המופרשים מן
הלבלב ,מן הכבד (באמצעות כיס המרה) ומתאי דופן המעי.
האנזימים שמזרזים את פירוק המזון במעי פועלים בסביבה בסיסית בלבד ( PHגבוה).
פירוק הפחמימות:
פירוק החלבונים:
מערכת העיכול של האדם אינה מסוגלת לעכל את כל סוגי
הפחמימות .פחמימות מורכבות אחדות כמו תאית ,אינן מתעכלות
בכלל .שכן האדם אינו מיצר אנזימים היכולים לפרקם לסוכרים
פשוטים .לעומת זאת ,הסוכר המורכב מעמילן מפורק בקלות בעזרת
אנזימים שמיוצרים בלבלב – התהליך מצוין בתרשים:
פירוק החלבון מתחיל בקיבה וממשיך במעי הדק .החלבון
מפורק קודם לשרשראות של חומצות אמינו הנקראות
פפטידים ,ואחר כך לחומצות אמינו יחידות .הלבלב מפריש
את האנזימים מפרקי החלבון.
ספיגת תוצרי
הפחמימות:
סוכרים פשוטים עוברים
דרך דפנות המעי הריק
ונספגים בזרם הדם .הדם
מסיע את הסוכרים אל
הכבד והכבד הופך אותם
לרב סוכר שנקרא גליקוגן.
מאגר הפחמימות מאוכסן
בגוף בצורת החומר גליקוגן.
ספיגת תוצרי החלבון:
רוב החלבונים מפורקים ונספגים
בחלקו הראשון של המעי הריק.
חומצות האמינו שנספגו עוברות
ישירות לזרם הדם הנושא אותם
דרך הכבד אל הרקמות שזקוקות
להם .חומצות אמינו אחדות
משמשות כאבני הבניין של
חומרים חדשים החיוניים לצמיחה
ולתיקון רקמות ,ואחרות מספקות
אנרגיה.
פירוק השומן:
ספיגת מינרלים ומלחים:
המרה המיוצרת בכבד והמאוחסנת בכיס
המרה ,מסייעת בפירוק השומן במעי הדק.
מלחים מן המרה מפרקים את טיפות השומן
העבות לטיפות שומן דקיקות יותר .פעולה זו
מגדילה את שטח פני הטיפות ומזרזת את
עיכול השומן ע"י אנזים הלבלב מפרק השומן
שנקרא ליפאז .הליפאז מפרק את השומן
לגליצרול ולחומצות שומן.
מינרלים כמו נתרן ,אשלגן וברזל ומלחים כמו
מגנזים ,כלוריד וחומרים אחרים חייבים לעבור מן
המעי הדק ישירות לזרם הדם ,נשמרות רמות
תקינות ומאוזנות שלהם בגוף.
ספיגת ויטמינים:
ויטמינים מסיסי שומן ( )K,E,D,Aוויטמינים
מסיסי מים ( )C,Bנספגים במעי הדק.
ויטמין 12Bנספג במעי העקום (חלק מהמעי
הדק) ,שלא כמו ויטמינים אחרים ,ויטמין זה
חייב להתקשר לחומר מיוחד המופרש מן
הקיבה לפני שהוא נספג – חומר זה נקרא
"גורם אינטרינזי".
ספיגת השומן:
ספיגת השומן מהירה ושלמה בד"כ ולכן
הצואה כמעט ואינה מכילה שומן .ספיגת
השומן מתרחשת בעיקר במעי הריק.
כדוריות השומן הזעירות אינן עוברות
ישירות אל זרם הדם או הכבד ,אלא
עוברות קודם לכן בצינוריות הלימפה.
צינוריות אלו מתאחדות לתעלות לימפה
רחבות יותר ואלו מתרוקנות בזרם הדם
ומאפשרות לשומן לזרום בגוף .רוב
השומן מועבר לכבד להמשך עיבודו,
השאר מאוחסן בגוף – בתאי השומן.
http://www.wiley.com/legacy/college/boyer/0470003790/
animations/fatty_acid_metabolism/fatty_acid_metabolism.htm
אנימציה :פירוק שומן בעזרת מלחי מרה.
הכבד ,הלבלב וכיס המרה קשורים בקשר הדוק עם צינור העיכול מבחינה תפקודית ,אף כי אינם מהווים חלק
ממנו .לכל אחד מהם תפקיד חיוני בעיכול המזון ובניצול מרכיבי המזון.
הכבד הוא האיבר הפנימי הכבד ביותר בגוף ומשקלו 1.5ק"ג .הכבד הוא איבר חיוני לחיים.
הכבד עשוי מיליוני תאים הקרויים הפטוציטים ,תאי כבד .לתאים אל יותר מ 500-תפקידים שונים ,בהם אחסון מרכיבי המזון; פירוק תרופות
וסמים ,רעלים ותוצרי פסולת; ותהליכי המרה כימיים שונים .לתאי הכבד יכולת מסוימת של התחדשות – רגנרציה ,תכונה הנחשבת לקדומה וכזו
שנעלמה באורגניזמים המפותחים.
הכבד הוא מעין מפעל שמעבד ומסנן את הכימיקלים בגוף.
תהליכי השינוי העיקריים שעוברים חומרי המזון בכבד [חילוף חמרים]:
מחומצות אמיניות נבנים חלבונים ,כמו חלבוני פלסמה [אלבומין] וגם פקטורי קרישה וחלבוני מערכת הקרישה – פיברינוגן ,פרותרומבין.
מהגלוקוז נבנה גליקוגן (רב סוכר המשמש כחומר תשמורת) נאגר בכבד ובשרירים .הגלוקוז בשיתוף עם פחמימות
אחרות משמש לבניית שומנים .תהליך זה מסייע בשמירה על רמה יציבה של גלוקוז בדם .
http://www.hopkins-gi.org/multimedia/database/intro_340_CHC-05.swf
תצוגה של הכבד ,הלבלב וכיס המרה.
קיבה
צינור הכבד השמאלי
צינור הכבד הימני
כיס המרה
עורק הכבד
קרוב ל 80%-מאספקת הדם אל
הכבד מגיעה מוריד השער .וריד זה
נושא אל הכבד כמעט את כל הדם
היוצא ממערכת העיכול והמכיל את
המזון המפורק שנספג מן המעי.
בתוך הכבד מתפצל וריד השער
לסעיפים רבים ,כך שתאי הכבד
יוכלו למצות מן הדם את המזון
המפורק ולעבד אותו
כיס המרה הוא שקיק דמוי אגס הממוקם בחלקו התחתון של הכבד .כיס המרה מאחסן
ומרכז את המרה עד שהורמון ,המיוצר במעי הדק ,מעורר את הכיס להתכווץ ,ולשחר את
המרה אל התריסריון.
הרכב המרה:
הכבד מייצר כליטר מרה בכל יום 97% .מן המרה הם מים ,האחוזים הנותרים הם מלחי
מרה וחומרי צבע מן הכבד .למלחי המרה תפקיד מרכזי בעיכול שומנים .צבעי המרה הם
מוצרי פסולת .העיקרי שבהם הוא בילירובין ,שצבעו צהוב ,והוא נוצר מההמוגלובין שבתאי
הדם האדומים ,לאחר פירוקם בטחול.
כיס מרה
צינור
המרה
צינור הלבלב
[פנקריאס]
http://www.uclan.ac.uk/facs/health/nursing/sonic/scenarios/livjmanim/biliary_tract.html
פעילות כיס המרה
הלבלב מייצר ומפריש חומרים הנחוצים לעיכול .חומרים אלה הם אנזימי עיכול שמפרקים חלבונים ,פחמימות
ושומנים ,וכן נתרן ביקרבונט ( ,)NaHCO3שתפקידו לסתור את חומצת הקיבה.
כל החומרים הללו עוברים לאורך צינור הלבלב אל התריסריון .הלבלב מפריש גם את ההורמונים אינסולין ,גלוקוגן
וסומטוסטטין ,ישירות אל זרם הדם .שלושה הורמונים אלה יחד מווסתים את רמת הסוכר בדם .הורמונים אלה
מופרשים מהלבלב ישירות לדם .ויסות רמת הסוכר הוא תפקידו העיקרי של הלבלב.
ויסות הורמונלי של הפרשת חומרי (מיץ) הלבלב:
הפרשת מיץ הלבלב (נתרן ביקרבונט+אנזימים) אל התריסריון מווסתת ע"י שני
הורמונים:
.1
.2
.3
.4
.5
.6
.7
סקרטין וכולציסטוקינין (.)CCK
הסקרטין מופרש מתאים בדופן התריסריון בתגובה למגע עם בליל המזון
שמגיע מהקיבה.
החומצי
הסקרטין גורם להפרשת הביקרבונט מהלבלב.
הביקרבונט בעל PHבסיסי מנטרל את החומציות בתריסריון.
הפסקת ההפרשה של סקרטין (כי הסביבה כבר לא חומצית) = .משוב שלילי.
גם ה CCK -מופרש מהתריסריון בתגובה להגעת המזון.
הוא מזרז את ההפרשה של-
אנזימי עיכול מהלבלבמיץ המרה מכיס המרה (מזרז את תחילתו של תהליך פירוק השומנים.גם בלבלב ,כמו בקיבה ,גירויי החושים מביאים להפרשה מוגברת של אנזימי
עיכול והנתרן ביקרבונט.
תאים המפרישים מיץ קיבה
מיץ קיבה חומצי
PH=2
פפטידים
גסטרין חוזר אל הקיבה
הפרשה מוגברת של
הורמון הגסטרין אל הדם
תאים מפרישים
זרם
הדם
מערכת העצבים המרכזית
מחשבה על מזון,
גירוי החושים-
ראייה ,טעם ,ריח
כבר בתחילת הגעת המזון לפה מתחילה הפרשה
של מיץ קיבה ,כך שברגע שהמזון מגיע לקיבה
מתחיל מיד פירוק של חלבונים לפפטידים .נוכחות
של פפטידים גורמת להפרשה מוגברת של
ההורמון גסטרין אל זרם הדם ובחזרה לקיבה והוא
מזרז את ההפרשה של מיץ הקיבה.
מחשבה על מזון או גירוי חושים (טעם ,ריח ,ראייה)
מעוררים דחפים עצביים העוברים מהמוח לקיבה.
אלה גורמים להפרשת ההורמון גסטרין ומיץ קיבה.
נוכחות מיץ הקיבה יוצרת סביבה חומצית מאוד
(מתחת ל )PH=2 -וזה גורם להפסקת ההפרשה
של הגסטרין ובעקבותיה להפסקת ההפרשה של
מיץ הקיבה.
לכן אפשר לומר שהפרשת הגסטרין ומיץ הקיבה
מפוקחת ע"י משוב חיובי ושלילי:
משוב חיובי :נוכחות פפטידים
גירויים
הפרשת גסטרין
+מיץ קיבה
משוב שלילי PH :חומצי
הפסקת ההפרשה
של גסטרין ומיץ
הקיבה.
כאשר נכנסים שיירי המזון אל החלק האחרון של צינור העיכול ,נפסקת ספיגת מרכיבי המזון ,כגון
גלוקוז וחומצות אמינו ,במחזור הדם .בהדרגה מקבלים שיירי העיכול את צורתם הסופית ,והם
נשארים במעי הגס עד להפרשתם מן החלחולת דרך פי הטבעת.
תפקידו העיקרי של המעי הגס הוא הפרשת השאריות שמייצרת מערכת העיכול (צואה) .כליטר וחצי מתוכנו הנוזלי של המעי ,נכנס מדי
יום אל המעי הגס ,אך רק חלק קטן הן שאריות מזון .העיסה העוברת אל המעי הגס מורכבת ממים ,שאריות מינרלים ,מיליונים של
חיידקים ,מתאים מתים שמתקלפים מצפוי צינור העיכול ,מהפרשת ריר מן הקצה התחתון של המעי העקום (חלק מהמעי הדק) וכן
מתאית (רב סוכר) שאינה ניתנת לעיכול.
המעי הגס אינו מפריש אנזימים ,אך הוא מייצר ריר המשמש כחומר סיכה ומקל על תנועת הצואה .המעי הגס סופג מים מהחומר
הצואתי והופך אותו מנוזל למוצק .הוא סופג כליטר וחצי מים ביום.
חומרים שלא עוכלו עד הסוף מגיעים אל המעי הגס עם מעט מן האנזימים מהמעי הדק ושם נשלם עיכולם.
כיצד מניע המעי הגס את הצואה?
תנועה זו סוחטת את הצואה מטה ,לתוך
החלק התחתון של המעי והחלחולת ,אל
עבר תעלת פי הטבעת.
תנועת דחיפה ,פועלת במקביל
לתנועה המקטעית ,על מנת לקדם
את הצואה לכיוון החלחולת.
התכווצויות בקטעים של המעי הגס,
פעם בחצי שעה ,מערבבות וטוחנות
את הצואה.
השדרה במוח
חתך במוח חתך
השדרה
עצב תחושתי
התנועה המסיבית של הצואה מן המעי אל
החלחולת ,מותחת את קירות החלחולת.
מתיחה זו היא הגירוי הנורמלי שאנו חווים
כצורך להטיל צואה .אנו יכולים להחליט
אם להתעלם מהרפלקס ולסגור באופן
רצוני את פי הטבעת ,או להטיל צואה.
עצב תחושתי
עצב תנועתי
רצוני
עצב תנועתי רצוני
לחץ הצואה על דופנות החלחולת יוצר גירוי של עצב תחושתי
המגיע אל מוח השדרה – משם בקשת רפלקס חוזרת תגובה
עצבית בעצב תנועתי לא רצוני ,הגורמת לתנועת החלחולת
ולהרפיית שרירי הסוגר הפנימי .הסוגר החיצוני מקבל עצבוב
ממערכת העצבים הרצונית – כל אלה מאפשרים את
הפרשת הצואה מחוץ לגוף.
החלק במערכת העיכול
האנזים
הסובסטרט (עליו
התוצר
פועל האנזים)
פה
עמילאז
עמילן וגליקוגן
חד סוכר ודו סוכר
הקיבה
חומצה המופרשת להרוג חיידקים
באוכל
פפסין
ליפאז
(במידה
חלבונים
שומנים
חלבונים קצרים יותר
שומנים קצרים יותר
קטנה)
עמילן ,גליקוגן
חלבונים
שומנים
גלוקוזים בודדים
חומצות אמיניות
חומצות שומן +גליצרול
המעי הדק
הלבלב מפריש אנזים לתריסריון
מכיס המרה מגיע נוזל המרה
עמילאז
טריפסין
ופפסין
*ליפאז
כבד
נטרול רעלים ,בנייה חוזרת של חלבונים ,שומנים
ופחמימות המתאימות לאדם
* הליפז אינו מופרש מכיס המרה ,אלא רק לאחר שהשומן עובר את הפירוק הראשוני ע"י מיץ
המרה ,מופרש הליפז מהלבלב.
מקורות:
.1ביולוגיה של האדם -עדי מרקוזה-הס ,2002 ,מערכת העיכול.
.2האנציקלופדיה הרפואית החדשה ,כרך מערכת העיכול ,הוצאת ידיעות אחרונות
וספרי חמד.
Slide 19
גוף אחד – מערכות רבות
קיום יום יומי של הגוף
עיכול
נשימה
הובלה
מערכות הגנה
הפרשה
מערכת חיסון
המשכיות
מערכת רביה
תאום ויסות ובקרה
בתוך ובין המערכות
מערכת עצבים מערכה הורמונלית
הגוף פועל כיחידת מבנה אחת ומקיים סביבה
פנימית יציבה -הומיאוסטזיס
עיכול הוא התהליך שבו ממיר הגוף את המזון לאנרגיה ולחומרים הנחוצים לצמיחתו ואחזקתו.
תהליך העיכול הוא מהתהליכים הביולוגיים המרכזיים בגופנו ,ולכן ,למעלה ממחצית איברי הגוף הפנימיים בגופנו שייכים
למערכת העיכול.
הגוף סופג את המרכיבים הכימיים שמהם בנויים החומרים שהוא אוכל ,מאחסן אותם ,ועושה בהם שימוש כחומרי גלם
לשימור ולבנייה של רקמות.
תרומת מערכת העיכול להומיאוסטזיס [הכושר לקיים סביבה פנימית יציבה ושונה מהסביבה החיצונית] היא באספקת חומרי
מזון הנצרכים כל הזמן ע"י תאי הגוף ,בהם מלחים שונים [מינרלים החיוניים בין היתר לפעילות תקינה של אנזימים ,מבנה
של מולקולות אחרות] ומים -מים מהווים 70אחוז ממשקל הגוף והם חשובים שקיומים של תהליכים בתאים וליכולת לווסת
את הלחץ האוסמוטי ,לחץ הדם ואת טמפרטורת הגוף.
מערכת העיכול מבצעת עיבוד כימי :פירוק על ידי אנזימים ,מלחי מרה וחומצות קיבה של המזון למרכיביו הכימיים ,ועיבוד
מכני :ערבוב המזון ,גריסתו ודחיפתו לאורך צינור העיכול ,נעשה על ידי שרירים מהם בנוי צינור העיכול.
לכל בעלי החיים ,גם הלא מפותחים ,יש מערכת עיכול כלשהי.
כל בעלי החיים מפרקים את המזון שהם אוכלים ליחידות קטנות יותר ,מהן יוכלו להפיק אנרגיה
וליצר את החומרים החיוניים לקיומם.
מבנה מערכת העיכול שונה אצל בעלי חיים שונים ,והוא משתנה בהתאם למורכבות התפריט
שלו ומורכבותו כיצור חי.
קיבה
מערכת קיבות
מעי דק
מעי
קיבה
שנייה
ושט
זפק
מעי
לוע
פי הטבעת
ושט
תהליך העיכול אצל הפרה שניזונה
מצמחים ,נעשה בסדרה של קיבות
מחוברות .המזון נכנס לקיבה הראשונה
והגדולה ביותר ,ושם הוא תוסס .החומר
הגס חוזר אל הפה ללעיסה נוספת.
החומר הנלעס נבלע שוב ,מתערבב
בחומר המותסס ואז עובר דרך הקיבות
האחרות.
זפק
פה
לתולעת השלשול מערכת דומה לזו
של בני האדם ולזו של בעלי חיים
גבוהים אחרים .אך בניגוד לאדם,
לתולעת אין שיניים ,לכן בצינור
העיכול שלה יש תא הקרוי "קיבה
שנייה" ,המרסק וטוחן את המזון.
הציפורים מפרקות את המזון רק לאחר
שאחסנו אותו באופן זמני בזפק שלהן
ובקיבתן.
המים!
מים הם מרכיב המזון החשוב ביותר
לגוף ,בלי מים ,אי אפשר לשרוד יותר
מחמישה ימים .מים הם גם החומר
העיקרי בגוף ,וכשני שלישים ממשקל
הגוף הם מים.
פחמימות!
הפחמימות מרכיבות חומרים רבים בגוף אך
תפקידם העיקרי הוא שימושן כמקור אנרגיה
לביצוע תהליכים בגוף .עם הפחמימות נמנים:
סוכר ,עמילן ותאית (סיבים בלתי ניתנים
לעיכול).
מינרלים!
חלבונים!
החלבונים ,שבנויים מחומצות אמיניות ,הם חומרי הבניין
המינרלים נמצאים בכמויות קטנות
העיקריים של הגוף ומהווים 18%ממשקל החומרים
בתאים ובנוזלי הגוף .בטבע ,נמצאים הבונים את התאים והרקמות .קבוצה גדולה של חלבונים
המינרלים בצורת מלחים .המינרלים אחראית להתרחשותם של כל התהליכים הכימיים
החשובים שנמצאים בכמות גדולה
בתאים ,קבוצה זאת נקראת" :אנזימים" .קבוצה נוספת
בגופינו הם :סידן ,זרחן ,מגנזיום,
של חלבונים היא הנוגדנים שמשתתפת בהגנה על הגוף
אשלגן ,נתרן ,כלור וגופרית.
מפגיעתם של גורמים מזיקים החודרים לגוף.
ויטמינים!
הגוף צריך כמויות זעירות של
הויטמינים .הויטמינים הם חומרים
חיוניים לקיומם של תהליכים שונים
בתאים .רובם של הויטמינים לא
מיוצרים בגוף האדם ,ולכן הוא חייב
לקבלם במזונו.
שומנים!
השומנים מהווים מרכיב חשוב במבנה קרום
התא ,והם חיוניים לכל התאים .השומנים הם
גם מקור לאנרגיה והם מהווים חומר בידוד
חשוב השומר על חום הגוף ומגן על רקמות
פנימיות שונות .השומנים הם מולקולות
גדולות המורכבות מ :3-חומצות ,שומן
וגליצרול .השומנים הם חומרי תשמורת ,ועודף
שומנים יוצר מחלות לב וסוכרת.
פה ובלוטות רוק
בכלליות:
האיברים העיקריים במערכת העיכול של האדם – ושט ,קיבה,
לבלב ,מעי ,כבד ,כיס מרה ופי הטבעת.
ושט
המזון נכנס אל הפה ומתקדם במורד דרכי העיכול על ידי גלי
התכווצויות של שרירים (פריסטלטיקה) .עיקרו של תהליך העיכול
שחומרים שונים כמו האנזימים (שמיוצרים על ידי בלוטות הרוק,
הקיבה ,המעי והלבלב) חומצה מלחית (מיוצרת ע"י הקיבה) ומלחי
מרה (המיוצרים ע"י הכבד) מפרקים את המזון ליחידות כימיות
שהגוף יכול לנצל .הפסולת מסולקת ע"י פי הטבעת.
כבד
קיבה
כיס המרה
לבלב
תריסריון
מעי דק
מעי גס
מעי ישר
פי הטבעת
המזון נכנס לפה וכבר מתחיל את תהליך העיכול שבו משולבות פעולות רצוניות :לעיסה ובליעה,
ולא רצוניות :הפרשת רוק המכיל אנזימים .הרוק משמש כממס ,כמרכך וכמחליק המזון ובכך
מסייע ללשון ולשיניים בפעולת הלעיסה והעברת המזון אל הושט .הרטבת המזון חשובה לקליטת
הטעם ע"י תאי חוש הטעם על הלשון .הרוק מכיל בעקר מים ויוני HCO3-השומרים על 7 PHוגם
שני אנזימים – עמילאז (שמפרק עמילן עד לדו סוכר) ,וליזוזים (משמש כקוטל חיידקים המגיעים
עם המזון).
המזון שוהה בפה בין 5-30שניות ,ועובר עיבוד ראשוני ע"י :שיניים ,חניכיים ,לשון ,החך ,בלוטות
הרוק והלסתות ,ולאחר עיבוד זה המזון ממשיך הלאה אל הושט.
הלעיסה והטחינה נעשים לשם הגדלת שטח הפנים.
עיצוב המזון לגוש בגודל המתאים לבליעה נקרא עיכול מכני.
מספרן המלא של השיניים שבאדם מבוגר הוא .32השיניים נחלקות לארבעה
סוגים:
4ניבים :המשמשים לקריעת המזון.
8שיניים חותכות :המשמשות לחיתוך המזון.
8שיניים קדם-טוחנות :המשמשות לגריסת המזון.
12שיניים טוחנות :כוללות ארבע שיני בינה המרסקות את המזון.
את השן מצפה האמייל הקשה [בעקר סידן וזרחן] והוא עלול
להיפגע מעששת – תוצאת פעולתם של חיידקים המייצרים חומצת
חלב בתהליך פירוק הסוכרים בפה המשמשים אותם כמקור
אנרגיה .הרוק מוריד במידה מסוימת את רמת החומציות בעזרת יוני
HCO3הפועלים כמו בסיס והליזוזים שבו מצליח לנטרל חלקמהחיידקים ההרסניים.
בפני האדם נמצאים שלושה זוגות של בלוטות רוק :בלוטות מצד האוזן (פרוטיד) ,הבלוטות התת לסתיות
והבלוטות התת לשוניות .בלוטות הרוק מפרישות אנזימים (=חלבוני פעולה).
כשאנו לועסים ,המזון נרטב על ידי הרוק והופך לעיסה .פעולה זו עוזרת לתהליך לעיסת המזון ובכך גם יותר קל
למזון להגיע לוושט .הרוק מנקה שאריות אוכל שנשארו בפה ועל השיניים ובכך עוזר במניעת הצטברות חיידקים
אשר מזהים רק שני סוגים של אנזימים:
.1עמילז -אשר מפרק עמילן וגליקוגן (פחמימות) שמגיעים מהמזון ומתפרקים לסוכרים פשוטים :דו-סוכרים
וחד-סוכרים (סוכרוזים וגלוקוזים).
.2ליזוזים -מפרק את מעטפת החיידקים המגיעים אל הפה מהאוויר ,ובכך מסנן את הגוף מאנטיגנים מזיקים.
בלוטות מיצד האוזן:
נמצאות בלחיים ,קדמית
לאוזניים .הצינור שלהן
נפתח אל הפה בחלק
הפנימי של הלחיים.
הבלוטות התת
לסתיות:
נמצאות בחלקו האחורי
של הפה ,מתחת ללשון.
הצינורות שלהן נפתחים
מתחת ללשון ,משני צידי
הקפל המרכזי של רירית
הפה.
הבלוטות התת
לשוניות:
נמצאות בקדמת הפה
מתחת ללשון .יש להן
צינורות קטנים ורבים,
שמנקזים את הרוק אל
הפה ,מתחת ללשון.
מכסה הגרון הוא פיסת סחוס דקה שמכוסה הקרום ריר ונמצאת מאחורי שורש הלשון.
בעת בליעת המזון הוא סוגר את הפתח לקנה הנשימה ומשאיר רק את צינור הושט פתוח,
וכל מונע חדירה של מזון אל קנה הנשימה ,דבר אשר גורם להיחנקות.
מכסה הגרון סוגר את פתח הושט ומשאיר פתוח רק את קנה הנשימה בכדי שהאוויר לא
יגיע אל הושט .אם בכל זאת נכנס מזון אל קנה השימה ,קיים רפלקס אשר משחרר את
המזון מקנה הנשימה אל חלל הפה דרך שיעול.
הגרון והלוע משמשים מעבר גם
לאוויר וגם למזון .כאשר המזון
יוצא מהלוע הוא עלול להיכנס
לקנה הנשימה במקום לושט.
כדי למנוע כניסה של מזון אל
קנה הנשימה בעת הבליעה,
מעכב גזע המוח ,באופן זמני,
את הנשימה ,ומעורר סדרה של
תגובות המביאות לסגירת
הקנה .אם ,למרות הכל חודר
אוכל לקנה ,מופעל רפלקס
השיעול .רפלקס זה מחזיר מיד
את האוכל אל הפה ומונע חנק.
תפקיד צינור הושט הוא להעביר את המזון לקיבה .לאחר הלעיסה והגריסה,
הלשון דוחפת את המזון במורד הלוע ,אל אחורי הפה ,ודרך הלוע המזון
מגיע אל פתח הושט ,שם כיסוי הגרון מכסה את קנה הנשימה על מנת
למנוע חדירה של מזון לקנה הנשימה (דבר אשר גורם להיחנקות) והמזון
מחליק אל פתח הושט .כאן מתחילה הפריסטלטיקה (= ניע שרירים.
התכווצות ודחיפה של המזון על ידי שרירי צינור הושט .השרירים מתכווצים
ומתרפים בגל מתואם ובצורה מעגלית .הפריסטלטיקה אינה חד כיוונית).
אורכו של הושט הוא 23-25ס"מ .צינור הושט בנוי משתי מערכות של
שרירים :רצוניות ובלתי ורצוניות .כשהמזון בפה ,שרירי הושט רפויים ,אך
כשהמזון נכנס לוושט -השרירים מתחילים לנוע בתנועה גלית ,פריסטלטית,
לכיוון פי הקיבה .על פעולה זו שולטים עצבים ממערכת העצבים המרכזית
וממערכת העצבים של המעי .גלי הפריסטלטיקה נעים לאורך הושט
במהירות של 2.5-5ס"מ בשנייה .הושט מגיע אל הקיבה.
http://hopkins-gi.org/multimedia/database/intro_250_Swallow.swf
תהליך בליעת המזון.
הקיבה היא שק שרירי .כאשר היא ריקה ,הנפח שלה הוא 50סמ"ק .כאשר היא מלאה נפחה יכול להגיע עד כ 1500 -סמ"ק .המזון שוהה
בקיבה שעתיים עד 6שעות (תלוי במזון ובאיכותו).
בקיבה מתבצעות שתי צורות עיכול במקביל -פעולה מכאנית :בתוך דפנות הקיבה ,קיימות שלוש שכבות שרירים .שרירים אלו מתכווצים
בתנועות איטיות אך נימצרות וכל המזון מתערבל עם מיצי הקיבה(-פריסטלטיקה) ,ופעולה כימית :בדופן הפנימית של הקיבה ,ברירית,
ישנם תאים אשר מפרישים לחלל הקיבה את "מיץ הקיבה" -חומצה מלחית ,ותאים אחרים שמפרישים פפסין (אנזימי עיכול).
בקיבה מתערבב המזון ע"י פעולת שרירי דופן הקיבה .מתוך תאים מסוימים מופרש חומצת HCLואנזימים .בקיבה נספג חלק גדול
מויטמין 12Bוחומרים מסוימים כגון סוכרים ואלכוהול ,הישר אל זרם הדם.
האנזימים הפעולים בקיבה הם:
•פפסינוגן – אינו אנזים פעיל ,אך כאשר הוא נפגש עם החומצה הכלורית ( (HCLהוא הופך להיות אנזים פעיל הנקרא פפסין .הפפסין
מפרק חלבונים לחומצת אמיניות בודדות.
•ליפז – מפרק שומנים לחומצות שומן וגליצרול.
החומצות בקיבה הופכות את הקיבה לסביבה חומצית מאוד ( .)2-1 PHחיידקים מתים בסביבה כזו ,וזו היא שיטת הניקוי של מערכת
העיכול על מנת למנוע זיהום.
לקיבה מופרש הורמון גסטרין הגורם להגברת הפרשת HCLופפסינוגן.
דופן הקיבה מוגנת מפני החומצה המלחית והאנזים המפרק פפסין ,ע"י הפרשת נוזל רירי
שה PHשלו מעט בסיסי [יוני .] HCO3-פגיעה בהגנה זו עלולה לגרום לכיב קיבה [אולקוס].
היום סוברים שזוהי מחלה זיהומית שהגורם לה הוא החיידק pylori Helicobacter.
כיב קיבה (אולקוס) הוא פצע המתפתח בדרך כלל בקיבה או בתריסריון .הכיב נגרם עקב תהליך של איכול רפידת הקיבה או
התריסריון על ידי חומצות הקיבה (ובראשן חומצת מימן כלורי) ומיצי העיכול.
האוסטרלים בארי ג'יי' מרשל ורובין ווארן זכו בפרס נובל לפיזיולוגיה ורפואה לשנת 2005על כך שהראו כי חיידק הוא למעשה
האחראי לאולקוס הגורם לכאבי הבטן העזים אצל רוב האנשים הסובלים מהמחלה ולא מתח וסגנון חיים כפי שחשבו עד כה.
ווארן ,בן ,68פתולוג מאוסטרליה ,גילה מושבות של חיידקים בחלק התחתון של הקיבה בכ 50%-מהחולים מהם נלקחו ביופסיות.
הוא למעשה הביא לתגלית הקריטית כי סימנים לדלקת נמצאו תמיד בקרום הקיבה בקרבת האזור המאוכלס בחיידקים.
מרשל ,בן ,54התעניין בממצאיו של ווארן ויחד ביצעו מחקר בביופסיות שנלקחו מחולים .לאחר מספר ניסיונות ,הצליח מרשל
לטפח סוגים של חיידקים שעד כה לא היו ידועים ומאוחר יותר זכו לשם הליקובקטור פילורי ,יחד הם גילו ,כי האורגניזם היה נוכח
כמעט בכל החולים שסבלו מדלקת הקיבה ,כיב בתריסריון או אולקוס בקיבה.
הודות לגילוי החדשני שנעשה על-ידי מרשל ווארן ,מחלת האולקוס אינה כרונית יותר ,אלא מחלה שניתן לרפא על-ידי טיפול קצר
באנטיביוטיקה ותרופות המדכאות הפרשות חומצה!
בכתב הזכיה לפרס נובל נאמר ,שהרופאים מקבלים את ההוקרה על גילוי חידק ההליקובקטר פילורי - Helicobacter pylori -
בשנת ,1982והוכחת חשיבותו כגורם לדלקת הקיבה -גסטריטיס ולכיב קיבה – אולקוס.
ההידבקות מתרחשת ככל הנראה בגיל צעיר מאוד והחיידק נשאר במערכת העיכול
לכל החיים ,ובמרבית בני האדם הוא אינו גורם לכל סימפטום .ואולם הוא עלול
לעודד יצירת כיב קיבה אצל 15%-10%מהנגועים.
החיידק שגילו המדענים גורם ליותר מ 90%-מהכיבים בתריסריון ול 80%-מהכיבים
בקיבה .כשני שלישים מאוכלוסיית העולם נגועים בחיידק ,אך רובם לא סובלים
מתסמינים כלשהם .עם זאת ,החיידק עלול להביא להתפתחות סרטן הקיבה ,שהוא
הסרטן השני בקטלניותו .לכן ,חיידק זה מוגדר כחיידק מסרטן!
HPנצמדים אל תא אפיתל מהקיבה בתרבית רקמה
HPשורדים בתנאי ה PHהשוררים בקיבה
הודות לפעילות האנזים אוריאז
היום ההתייחסות את אולקוס היא כאל מחלה זיהומית.
הטיפול המקובל היום ב HPהוא בתרופות :מוקסיפן
וקלריטרומיצין,וחמרים המורידים רמת חומציות כמו לוסק
.Losecה Losec -מעכב את פעילות משאבות המימן בממברנת
התאים הפריאתליים המפרישים HClבקיבה .באופן זה
מופחת הכאב והנזק לדופן הקיבה באזורים המודלקים עקב
הזיהום בהליקובקטר.
מן הקיבה עובר המזון אל המעי הדק שהוא צינור מפותל שאורכו שבעה מטרים.
במעי הדק עובר המזון פירוק נוסף ,ותוצרי הפירוק נספגים בזרם הדם.
למעי הדק שני תפקידים עיקריים:
.1
פירוק חומרי המזון השונים :פחמימות לחד-סוכרים ,שומנים לחומצות שומן ,חלבונים לחומצות אמיניות.
.2
תוצרי הפירוק ,מולקולות קטנות ,חודרות דרך תאי המעי אל כלי הדם הרבים העוטפים את צינור העיכול מבחוץ,
ועברים אל מחזור הדם.
חלקו הראשון של המעי הדק קרוי תריסריון ,ואורכו כ 30 -סנטימטר .התריסריון קולט את הפרשות הכבד והלבלב.
ה PHהשורר במעי הוא בסיסי ולכן הפפסין המגיע עם בליל המזון מהקיבה ,מפסיק את פעילותו במעי.
קטע מעי דק עטוף בקרום הצפק -הוא עשיר בכלי
דם ולימפה ומספק לשרירים ולרקמות המעי את
התרכובות הדרושות וקולט ממנו את המזון
המעוכל .יש בו רשת עצבים המעצבבים את שרירי
דופן המעי.
מבנה דופן המעי הדק
דופן המעי בנוי מסיסים = בליטות מיקרוסקופיות באורך של כ 1-מיקרון ,אליהן חודרים נימי דם ולימפה ומאפשרים ספיגה
יעילה (הגדלת שטח פנים) של תוצרי פירוק המזון.
על הסיסים יש שיכבה של תאי אפיתל להגנה עדינה מפני חומצות שמגיעות מהקיבה .ברך כלל תאי אפיתל מפרישים ריר
ששומר על התאים מפני החומצות ,אבל לפעמים יש תקלה והחומצות פוגעות בתאים ועושות פצע שיכול לדמם = אולקוס.
בגלל הסיסים ,שטח הפנים במעי בוגר מגיע ל 500מטר מרובע .במעי יש עיכול מכני ע"י ערבול וערבוב של המזון ועל ידי כך,
יותר מזון נפגש עם יותר אנזימים ויותר מזון נעכל.
קיפולי רירית המעי הדק
פירוק המזון המעוכל למחצה שמגיע מן הקיבה נעשה במעי הדק בעזרת חומרים המופרשים מן
הלבלב ,מן הכבד (באמצעות כיס המרה) ומתאי דופן המעי.
האנזימים שמזרזים את פירוק המזון במעי פועלים בסביבה בסיסית בלבד ( PHגבוה).
פירוק הפחמימות:
פירוק החלבונים:
מערכת העיכול של האדם אינה מסוגלת לעכל את כל סוגי
הפחמימות .פחמימות מורכבות אחדות כמו תאית ,אינן מתעכלות
בכלל .שכן האדם אינו מיצר אנזימים היכולים לפרקם לסוכרים
פשוטים .לעומת זאת ,הסוכר המורכב מעמילן מפורק בקלות בעזרת
אנזימים שמיוצרים בלבלב – התהליך מצוין בתרשים:
פירוק החלבון מתחיל בקיבה וממשיך במעי הדק .החלבון
מפורק קודם לשרשראות של חומצות אמינו הנקראות
פפטידים ,ואחר כך לחומצות אמינו יחידות .הלבלב מפריש
את האנזימים מפרקי החלבון.
ספיגת תוצרי
הפחמימות:
סוכרים פשוטים עוברים
דרך דפנות המעי הריק
ונספגים בזרם הדם .הדם
מסיע את הסוכרים אל
הכבד והכבד הופך אותם
לרב סוכר שנקרא גליקוגן.
מאגר הפחמימות מאוכסן
בגוף בצורת החומר גליקוגן.
ספיגת תוצרי החלבון:
רוב החלבונים מפורקים ונספגים
בחלקו הראשון של המעי הריק.
חומצות האמינו שנספגו עוברות
ישירות לזרם הדם הנושא אותם
דרך הכבד אל הרקמות שזקוקות
להם .חומצות אמינו אחדות
משמשות כאבני הבניין של
חומרים חדשים החיוניים לצמיחה
ולתיקון רקמות ,ואחרות מספקות
אנרגיה.
פירוק השומן:
ספיגת מינרלים ומלחים:
המרה המיוצרת בכבד והמאוחסנת בכיס
המרה ,מסייעת בפירוק השומן במעי הדק.
מלחים מן המרה מפרקים את טיפות השומן
העבות לטיפות שומן דקיקות יותר .פעולה זו
מגדילה את שטח פני הטיפות ומזרזת את
עיכול השומן ע"י אנזים הלבלב מפרק השומן
שנקרא ליפאז .הליפאז מפרק את השומן
לגליצרול ולחומצות שומן.
מינרלים כמו נתרן ,אשלגן וברזל ומלחים כמו
מגנזים ,כלוריד וחומרים אחרים חייבים לעבור מן
המעי הדק ישירות לזרם הדם ,נשמרות רמות
תקינות ומאוזנות שלהם בגוף.
ספיגת ויטמינים:
ויטמינים מסיסי שומן ( )K,E,D,Aוויטמינים
מסיסי מים ( )C,Bנספגים במעי הדק.
ויטמין 12Bנספג במעי העקום (חלק מהמעי
הדק) ,שלא כמו ויטמינים אחרים ,ויטמין זה
חייב להתקשר לחומר מיוחד המופרש מן
הקיבה לפני שהוא נספג – חומר זה נקרא
"גורם אינטרינזי".
ספיגת השומן:
ספיגת השומן מהירה ושלמה בד"כ ולכן
הצואה כמעט ואינה מכילה שומן .ספיגת
השומן מתרחשת בעיקר במעי הריק.
כדוריות השומן הזעירות אינן עוברות
ישירות אל זרם הדם או הכבד ,אלא
עוברות קודם לכן בצינוריות הלימפה.
צינוריות אלו מתאחדות לתעלות לימפה
רחבות יותר ואלו מתרוקנות בזרם הדם
ומאפשרות לשומן לזרום בגוף .רוב
השומן מועבר לכבד להמשך עיבודו,
השאר מאוחסן בגוף – בתאי השומן.
http://www.wiley.com/legacy/college/boyer/0470003790/
animations/fatty_acid_metabolism/fatty_acid_metabolism.htm
אנימציה :פירוק שומן בעזרת מלחי מרה.
הכבד ,הלבלב וכיס המרה קשורים בקשר הדוק עם צינור העיכול מבחינה תפקודית ,אף כי אינם מהווים חלק
ממנו .לכל אחד מהם תפקיד חיוני בעיכול המזון ובניצול מרכיבי המזון.
הכבד הוא האיבר הפנימי הכבד ביותר בגוף ומשקלו 1.5ק"ג .הכבד הוא איבר חיוני לחיים.
הכבד עשוי מיליוני תאים הקרויים הפטוציטים ,תאי כבד .לתאים אל יותר מ 500-תפקידים שונים ,בהם אחסון מרכיבי המזון; פירוק תרופות
וסמים ,רעלים ותוצרי פסולת; ותהליכי המרה כימיים שונים .לתאי הכבד יכולת מסוימת של התחדשות – רגנרציה ,תכונה הנחשבת לקדומה וכזו
שנעלמה באורגניזמים המפותחים.
הכבד הוא מעין מפעל שמעבד ומסנן את הכימיקלים בגוף.
תהליכי השינוי העיקריים שעוברים חומרי המזון בכבד [חילוף חמרים]:
מחומצות אמיניות נבנים חלבונים ,כמו חלבוני פלסמה [אלבומין] וגם פקטורי קרישה וחלבוני מערכת הקרישה – פיברינוגן ,פרותרומבין.
מהגלוקוז נבנה גליקוגן (רב סוכר המשמש כחומר תשמורת) נאגר בכבד ובשרירים .הגלוקוז בשיתוף עם פחמימות
אחרות משמש לבניית שומנים .תהליך זה מסייע בשמירה על רמה יציבה של גלוקוז בדם .
http://www.hopkins-gi.org/multimedia/database/intro_340_CHC-05.swf
תצוגה של הכבד ,הלבלב וכיס המרה.
קיבה
צינור הכבד השמאלי
צינור הכבד הימני
כיס המרה
עורק הכבד
קרוב ל 80%-מאספקת הדם אל
הכבד מגיעה מוריד השער .וריד זה
נושא אל הכבד כמעט את כל הדם
היוצא ממערכת העיכול והמכיל את
המזון המפורק שנספג מן המעי.
בתוך הכבד מתפצל וריד השער
לסעיפים רבים ,כך שתאי הכבד
יוכלו למצות מן הדם את המזון
המפורק ולעבד אותו
כיס המרה הוא שקיק דמוי אגס הממוקם בחלקו התחתון של הכבד .כיס המרה מאחסן
ומרכז את המרה עד שהורמון ,המיוצר במעי הדק ,מעורר את הכיס להתכווץ ,ולשחר את
המרה אל התריסריון.
הרכב המרה:
הכבד מייצר כליטר מרה בכל יום 97% .מן המרה הם מים ,האחוזים הנותרים הם מלחי
מרה וחומרי צבע מן הכבד .למלחי המרה תפקיד מרכזי בעיכול שומנים .צבעי המרה הם
מוצרי פסולת .העיקרי שבהם הוא בילירובין ,שצבעו צהוב ,והוא נוצר מההמוגלובין שבתאי
הדם האדומים ,לאחר פירוקם בטחול.
כיס מרה
צינור
המרה
צינור הלבלב
[פנקריאס]
http://www.uclan.ac.uk/facs/health/nursing/sonic/scenarios/livjmanim/biliary_tract.html
פעילות כיס המרה
הלבלב מייצר ומפריש חומרים הנחוצים לעיכול .חומרים אלה הם אנזימי עיכול שמפרקים חלבונים ,פחמימות
ושומנים ,וכן נתרן ביקרבונט ( ,)NaHCO3שתפקידו לסתור את חומצת הקיבה.
כל החומרים הללו עוברים לאורך צינור הלבלב אל התריסריון .הלבלב מפריש גם את ההורמונים אינסולין ,גלוקוגן
וסומטוסטטין ,ישירות אל זרם הדם .שלושה הורמונים אלה יחד מווסתים את רמת הסוכר בדם .הורמונים אלה
מופרשים מהלבלב ישירות לדם .ויסות רמת הסוכר הוא תפקידו העיקרי של הלבלב.
ויסות הורמונלי של הפרשת חומרי (מיץ) הלבלב:
הפרשת מיץ הלבלב (נתרן ביקרבונט+אנזימים) אל התריסריון מווסתת ע"י שני
הורמונים:
.1
.2
.3
.4
.5
.6
.7
סקרטין וכולציסטוקינין (.)CCK
הסקרטין מופרש מתאים בדופן התריסריון בתגובה למגע עם בליל המזון
שמגיע מהקיבה.
החומצי
הסקרטין גורם להפרשת הביקרבונט מהלבלב.
הביקרבונט בעל PHבסיסי מנטרל את החומציות בתריסריון.
הפסקת ההפרשה של סקרטין (כי הסביבה כבר לא חומצית) = .משוב שלילי.
גם ה CCK -מופרש מהתריסריון בתגובה להגעת המזון.
הוא מזרז את ההפרשה של-
אנזימי עיכול מהלבלבמיץ המרה מכיס המרה (מזרז את תחילתו של תהליך פירוק השומנים.גם בלבלב ,כמו בקיבה ,גירויי החושים מביאים להפרשה מוגברת של אנזימי
עיכול והנתרן ביקרבונט.
תאים המפרישים מיץ קיבה
מיץ קיבה חומצי
PH=2
פפטידים
גסטרין חוזר אל הקיבה
הפרשה מוגברת של
הורמון הגסטרין אל הדם
תאים מפרישים
זרם
הדם
מערכת העצבים המרכזית
מחשבה על מזון,
גירוי החושים-
ראייה ,טעם ,ריח
כבר בתחילת הגעת המזון לפה מתחילה הפרשה
של מיץ קיבה ,כך שברגע שהמזון מגיע לקיבה
מתחיל מיד פירוק של חלבונים לפפטידים .נוכחות
של פפטידים גורמת להפרשה מוגברת של
ההורמון גסטרין אל זרם הדם ובחזרה לקיבה והוא
מזרז את ההפרשה של מיץ הקיבה.
מחשבה על מזון או גירוי חושים (טעם ,ריח ,ראייה)
מעוררים דחפים עצביים העוברים מהמוח לקיבה.
אלה גורמים להפרשת ההורמון גסטרין ומיץ קיבה.
נוכחות מיץ הקיבה יוצרת סביבה חומצית מאוד
(מתחת ל )PH=2 -וזה גורם להפסקת ההפרשה
של הגסטרין ובעקבותיה להפסקת ההפרשה של
מיץ הקיבה.
לכן אפשר לומר שהפרשת הגסטרין ומיץ הקיבה
מפוקחת ע"י משוב חיובי ושלילי:
משוב חיובי :נוכחות פפטידים
גירויים
הפרשת גסטרין
+מיץ קיבה
משוב שלילי PH :חומצי
הפסקת ההפרשה
של גסטרין ומיץ
הקיבה.
כאשר נכנסים שיירי המזון אל החלק האחרון של צינור העיכול ,נפסקת ספיגת מרכיבי המזון ,כגון
גלוקוז וחומצות אמינו ,במחזור הדם .בהדרגה מקבלים שיירי העיכול את צורתם הסופית ,והם
נשארים במעי הגס עד להפרשתם מן החלחולת דרך פי הטבעת.
תפקידו העיקרי של המעי הגס הוא הפרשת השאריות שמייצרת מערכת העיכול (צואה) .כליטר וחצי מתוכנו הנוזלי של המעי ,נכנס מדי
יום אל המעי הגס ,אך רק חלק קטן הן שאריות מזון .העיסה העוברת אל המעי הגס מורכבת ממים ,שאריות מינרלים ,מיליונים של
חיידקים ,מתאים מתים שמתקלפים מצפוי צינור העיכול ,מהפרשת ריר מן הקצה התחתון של המעי העקום (חלק מהמעי הדק) וכן
מתאית (רב סוכר) שאינה ניתנת לעיכול.
המעי הגס אינו מפריש אנזימים ,אך הוא מייצר ריר המשמש כחומר סיכה ומקל על תנועת הצואה .המעי הגס סופג מים מהחומר
הצואתי והופך אותו מנוזל למוצק .הוא סופג כליטר וחצי מים ביום.
חומרים שלא עוכלו עד הסוף מגיעים אל המעי הגס עם מעט מן האנזימים מהמעי הדק ושם נשלם עיכולם.
כיצד מניע המעי הגס את הצואה?
תנועה זו סוחטת את הצואה מטה ,לתוך
החלק התחתון של המעי והחלחולת ,אל
עבר תעלת פי הטבעת.
תנועת דחיפה ,פועלת במקביל
לתנועה המקטעית ,על מנת לקדם
את הצואה לכיוון החלחולת.
התכווצויות בקטעים של המעי הגס,
פעם בחצי שעה ,מערבבות וטוחנות
את הצואה.
השדרה במוח
חתך במוח חתך
השדרה
עצב תחושתי
התנועה המסיבית של הצואה מן המעי אל
החלחולת ,מותחת את קירות החלחולת.
מתיחה זו היא הגירוי הנורמלי שאנו חווים
כצורך להטיל צואה .אנו יכולים להחליט
אם להתעלם מהרפלקס ולסגור באופן
רצוני את פי הטבעת ,או להטיל צואה.
עצב תחושתי
עצב תנועתי
רצוני
עצב תנועתי רצוני
לחץ הצואה על דופנות החלחולת יוצר גירוי של עצב תחושתי
המגיע אל מוח השדרה – משם בקשת רפלקס חוזרת תגובה
עצבית בעצב תנועתי לא רצוני ,הגורמת לתנועת החלחולת
ולהרפיית שרירי הסוגר הפנימי .הסוגר החיצוני מקבל עצבוב
ממערכת העצבים הרצונית – כל אלה מאפשרים את
הפרשת הצואה מחוץ לגוף.
החלק במערכת העיכול
האנזים
הסובסטרט (עליו
התוצר
פועל האנזים)
פה
עמילאז
עמילן וגליקוגן
חד סוכר ודו סוכר
הקיבה
חומצה המופרשת להרוג חיידקים
באוכל
פפסין
ליפאז
(במידה
חלבונים
שומנים
חלבונים קצרים יותר
שומנים קצרים יותר
קטנה)
עמילן ,גליקוגן
חלבונים
שומנים
גלוקוזים בודדים
חומצות אמיניות
חומצות שומן +גליצרול
המעי הדק
הלבלב מפריש אנזים לתריסריון
מכיס המרה מגיע נוזל המרה
עמילאז
טריפסין
ופפסין
*ליפאז
כבד
נטרול רעלים ,בנייה חוזרת של חלבונים ,שומנים
ופחמימות המתאימות לאדם
* הליפז אינו מופרש מכיס המרה ,אלא רק לאחר שהשומן עובר את הפירוק הראשוני ע"י מיץ
המרה ,מופרש הליפז מהלבלב.
מקורות:
.1ביולוגיה של האדם -עדי מרקוזה-הס ,2002 ,מערכת העיכול.
.2האנציקלופדיה הרפואית החדשה ,כרך מערכת העיכול ,הוצאת ידיעות אחרונות
וספרי חמד.
Slide 20
גוף אחד – מערכות רבות
קיום יום יומי של הגוף
עיכול
נשימה
הובלה
מערכות הגנה
הפרשה
מערכת חיסון
המשכיות
מערכת רביה
תאום ויסות ובקרה
בתוך ובין המערכות
מערכת עצבים מערכה הורמונלית
הגוף פועל כיחידת מבנה אחת ומקיים סביבה
פנימית יציבה -הומיאוסטזיס
עיכול הוא התהליך שבו ממיר הגוף את המזון לאנרגיה ולחומרים הנחוצים לצמיחתו ואחזקתו.
תהליך העיכול הוא מהתהליכים הביולוגיים המרכזיים בגופנו ,ולכן ,למעלה ממחצית איברי הגוף הפנימיים בגופנו שייכים
למערכת העיכול.
הגוף סופג את המרכיבים הכימיים שמהם בנויים החומרים שהוא אוכל ,מאחסן אותם ,ועושה בהם שימוש כחומרי גלם
לשימור ולבנייה של רקמות.
תרומת מערכת העיכול להומיאוסטזיס [הכושר לקיים סביבה פנימית יציבה ושונה מהסביבה החיצונית] היא באספקת חומרי
מזון הנצרכים כל הזמן ע"י תאי הגוף ,בהם מלחים שונים [מינרלים החיוניים בין היתר לפעילות תקינה של אנזימים ,מבנה
של מולקולות אחרות] ומים -מים מהווים 70אחוז ממשקל הגוף והם חשובים שקיומים של תהליכים בתאים וליכולת לווסת
את הלחץ האוסמוטי ,לחץ הדם ואת טמפרטורת הגוף.
מערכת העיכול מבצעת עיבוד כימי :פירוק על ידי אנזימים ,מלחי מרה וחומצות קיבה של המזון למרכיביו הכימיים ,ועיבוד
מכני :ערבוב המזון ,גריסתו ודחיפתו לאורך צינור העיכול ,נעשה על ידי שרירים מהם בנוי צינור העיכול.
לכל בעלי החיים ,גם הלא מפותחים ,יש מערכת עיכול כלשהי.
כל בעלי החיים מפרקים את המזון שהם אוכלים ליחידות קטנות יותר ,מהן יוכלו להפיק אנרגיה
וליצר את החומרים החיוניים לקיומם.
מבנה מערכת העיכול שונה אצל בעלי חיים שונים ,והוא משתנה בהתאם למורכבות התפריט
שלו ומורכבותו כיצור חי.
קיבה
מערכת קיבות
מעי דק
מעי
קיבה
שנייה
ושט
זפק
מעי
לוע
פי הטבעת
ושט
תהליך העיכול אצל הפרה שניזונה
מצמחים ,נעשה בסדרה של קיבות
מחוברות .המזון נכנס לקיבה הראשונה
והגדולה ביותר ,ושם הוא תוסס .החומר
הגס חוזר אל הפה ללעיסה נוספת.
החומר הנלעס נבלע שוב ,מתערבב
בחומר המותסס ואז עובר דרך הקיבות
האחרות.
זפק
פה
לתולעת השלשול מערכת דומה לזו
של בני האדם ולזו של בעלי חיים
גבוהים אחרים .אך בניגוד לאדם,
לתולעת אין שיניים ,לכן בצינור
העיכול שלה יש תא הקרוי "קיבה
שנייה" ,המרסק וטוחן את המזון.
הציפורים מפרקות את המזון רק לאחר
שאחסנו אותו באופן זמני בזפק שלהן
ובקיבתן.
המים!
מים הם מרכיב המזון החשוב ביותר
לגוף ,בלי מים ,אי אפשר לשרוד יותר
מחמישה ימים .מים הם גם החומר
העיקרי בגוף ,וכשני שלישים ממשקל
הגוף הם מים.
פחמימות!
הפחמימות מרכיבות חומרים רבים בגוף אך
תפקידם העיקרי הוא שימושן כמקור אנרגיה
לביצוע תהליכים בגוף .עם הפחמימות נמנים:
סוכר ,עמילן ותאית (סיבים בלתי ניתנים
לעיכול).
מינרלים!
חלבונים!
החלבונים ,שבנויים מחומצות אמיניות ,הם חומרי הבניין
המינרלים נמצאים בכמויות קטנות
העיקריים של הגוף ומהווים 18%ממשקל החומרים
בתאים ובנוזלי הגוף .בטבע ,נמצאים הבונים את התאים והרקמות .קבוצה גדולה של חלבונים
המינרלים בצורת מלחים .המינרלים אחראית להתרחשותם של כל התהליכים הכימיים
החשובים שנמצאים בכמות גדולה
בתאים ,קבוצה זאת נקראת" :אנזימים" .קבוצה נוספת
בגופינו הם :סידן ,זרחן ,מגנזיום,
של חלבונים היא הנוגדנים שמשתתפת בהגנה על הגוף
אשלגן ,נתרן ,כלור וגופרית.
מפגיעתם של גורמים מזיקים החודרים לגוף.
ויטמינים!
הגוף צריך כמויות זעירות של
הויטמינים .הויטמינים הם חומרים
חיוניים לקיומם של תהליכים שונים
בתאים .רובם של הויטמינים לא
מיוצרים בגוף האדם ,ולכן הוא חייב
לקבלם במזונו.
שומנים!
השומנים מהווים מרכיב חשוב במבנה קרום
התא ,והם חיוניים לכל התאים .השומנים הם
גם מקור לאנרגיה והם מהווים חומר בידוד
חשוב השומר על חום הגוף ומגן על רקמות
פנימיות שונות .השומנים הם מולקולות
גדולות המורכבות מ :3-חומצות ,שומן
וגליצרול .השומנים הם חומרי תשמורת ,ועודף
שומנים יוצר מחלות לב וסוכרת.
פה ובלוטות רוק
בכלליות:
האיברים העיקריים במערכת העיכול של האדם – ושט ,קיבה,
לבלב ,מעי ,כבד ,כיס מרה ופי הטבעת.
ושט
המזון נכנס אל הפה ומתקדם במורד דרכי העיכול על ידי גלי
התכווצויות של שרירים (פריסטלטיקה) .עיקרו של תהליך העיכול
שחומרים שונים כמו האנזימים (שמיוצרים על ידי בלוטות הרוק,
הקיבה ,המעי והלבלב) חומצה מלחית (מיוצרת ע"י הקיבה) ומלחי
מרה (המיוצרים ע"י הכבד) מפרקים את המזון ליחידות כימיות
שהגוף יכול לנצל .הפסולת מסולקת ע"י פי הטבעת.
כבד
קיבה
כיס המרה
לבלב
תריסריון
מעי דק
מעי גס
מעי ישר
פי הטבעת
המזון נכנס לפה וכבר מתחיל את תהליך העיכול שבו משולבות פעולות רצוניות :לעיסה ובליעה,
ולא רצוניות :הפרשת רוק המכיל אנזימים .הרוק משמש כממס ,כמרכך וכמחליק המזון ובכך
מסייע ללשון ולשיניים בפעולת הלעיסה והעברת המזון אל הושט .הרטבת המזון חשובה לקליטת
הטעם ע"י תאי חוש הטעם על הלשון .הרוק מכיל בעקר מים ויוני HCO3-השומרים על 7 PHוגם
שני אנזימים – עמילאז (שמפרק עמילן עד לדו סוכר) ,וליזוזים (משמש כקוטל חיידקים המגיעים
עם המזון).
המזון שוהה בפה בין 5-30שניות ,ועובר עיבוד ראשוני ע"י :שיניים ,חניכיים ,לשון ,החך ,בלוטות
הרוק והלסתות ,ולאחר עיבוד זה המזון ממשיך הלאה אל הושט.
הלעיסה והטחינה נעשים לשם הגדלת שטח הפנים.
עיצוב המזון לגוש בגודל המתאים לבליעה נקרא עיכול מכני.
מספרן המלא של השיניים שבאדם מבוגר הוא .32השיניים נחלקות לארבעה
סוגים:
4ניבים :המשמשים לקריעת המזון.
8שיניים חותכות :המשמשות לחיתוך המזון.
8שיניים קדם-טוחנות :המשמשות לגריסת המזון.
12שיניים טוחנות :כוללות ארבע שיני בינה המרסקות את המזון.
את השן מצפה האמייל הקשה [בעקר סידן וזרחן] והוא עלול
להיפגע מעששת – תוצאת פעולתם של חיידקים המייצרים חומצת
חלב בתהליך פירוק הסוכרים בפה המשמשים אותם כמקור
אנרגיה .הרוק מוריד במידה מסוימת את רמת החומציות בעזרת יוני
HCO3הפועלים כמו בסיס והליזוזים שבו מצליח לנטרל חלקמהחיידקים ההרסניים.
בפני האדם נמצאים שלושה זוגות של בלוטות רוק :בלוטות מצד האוזן (פרוטיד) ,הבלוטות התת לסתיות
והבלוטות התת לשוניות .בלוטות הרוק מפרישות אנזימים (=חלבוני פעולה).
כשאנו לועסים ,המזון נרטב על ידי הרוק והופך לעיסה .פעולה זו עוזרת לתהליך לעיסת המזון ובכך גם יותר קל
למזון להגיע לוושט .הרוק מנקה שאריות אוכל שנשארו בפה ועל השיניים ובכך עוזר במניעת הצטברות חיידקים
אשר מזהים רק שני סוגים של אנזימים:
.1עמילז -אשר מפרק עמילן וגליקוגן (פחמימות) שמגיעים מהמזון ומתפרקים לסוכרים פשוטים :דו-סוכרים
וחד-סוכרים (סוכרוזים וגלוקוזים).
.2ליזוזים -מפרק את מעטפת החיידקים המגיעים אל הפה מהאוויר ,ובכך מסנן את הגוף מאנטיגנים מזיקים.
בלוטות מיצד האוזן:
נמצאות בלחיים ,קדמית
לאוזניים .הצינור שלהן
נפתח אל הפה בחלק
הפנימי של הלחיים.
הבלוטות התת
לסתיות:
נמצאות בחלקו האחורי
של הפה ,מתחת ללשון.
הצינורות שלהן נפתחים
מתחת ללשון ,משני צידי
הקפל המרכזי של רירית
הפה.
הבלוטות התת
לשוניות:
נמצאות בקדמת הפה
מתחת ללשון .יש להן
צינורות קטנים ורבים,
שמנקזים את הרוק אל
הפה ,מתחת ללשון.
מכסה הגרון הוא פיסת סחוס דקה שמכוסה הקרום ריר ונמצאת מאחורי שורש הלשון.
בעת בליעת המזון הוא סוגר את הפתח לקנה הנשימה ומשאיר רק את צינור הושט פתוח,
וכל מונע חדירה של מזון אל קנה הנשימה ,דבר אשר גורם להיחנקות.
מכסה הגרון סוגר את פתח הושט ומשאיר פתוח רק את קנה הנשימה בכדי שהאוויר לא
יגיע אל הושט .אם בכל זאת נכנס מזון אל קנה השימה ,קיים רפלקס אשר משחרר את
המזון מקנה הנשימה אל חלל הפה דרך שיעול.
הגרון והלוע משמשים מעבר גם
לאוויר וגם למזון .כאשר המזון
יוצא מהלוע הוא עלול להיכנס
לקנה הנשימה במקום לושט.
כדי למנוע כניסה של מזון אל
קנה הנשימה בעת הבליעה,
מעכב גזע המוח ,באופן זמני,
את הנשימה ,ומעורר סדרה של
תגובות המביאות לסגירת
הקנה .אם ,למרות הכל חודר
אוכל לקנה ,מופעל רפלקס
השיעול .רפלקס זה מחזיר מיד
את האוכל אל הפה ומונע חנק.
תפקיד צינור הושט הוא להעביר את המזון לקיבה .לאחר הלעיסה והגריסה,
הלשון דוחפת את המזון במורד הלוע ,אל אחורי הפה ,ודרך הלוע המזון
מגיע אל פתח הושט ,שם כיסוי הגרון מכסה את קנה הנשימה על מנת
למנוע חדירה של מזון לקנה הנשימה (דבר אשר גורם להיחנקות) והמזון
מחליק אל פתח הושט .כאן מתחילה הפריסטלטיקה (= ניע שרירים.
התכווצות ודחיפה של המזון על ידי שרירי צינור הושט .השרירים מתכווצים
ומתרפים בגל מתואם ובצורה מעגלית .הפריסטלטיקה אינה חד כיוונית).
אורכו של הושט הוא 23-25ס"מ .צינור הושט בנוי משתי מערכות של
שרירים :רצוניות ובלתי ורצוניות .כשהמזון בפה ,שרירי הושט רפויים ,אך
כשהמזון נכנס לוושט -השרירים מתחילים לנוע בתנועה גלית ,פריסטלטית,
לכיוון פי הקיבה .על פעולה זו שולטים עצבים ממערכת העצבים המרכזית
וממערכת העצבים של המעי .גלי הפריסטלטיקה נעים לאורך הושט
במהירות של 2.5-5ס"מ בשנייה .הושט מגיע אל הקיבה.
http://hopkins-gi.org/multimedia/database/intro_250_Swallow.swf
תהליך בליעת המזון.
הקיבה היא שק שרירי .כאשר היא ריקה ,הנפח שלה הוא 50סמ"ק .כאשר היא מלאה נפחה יכול להגיע עד כ 1500 -סמ"ק .המזון שוהה
בקיבה שעתיים עד 6שעות (תלוי במזון ובאיכותו).
בקיבה מתבצעות שתי צורות עיכול במקביל -פעולה מכאנית :בתוך דפנות הקיבה ,קיימות שלוש שכבות שרירים .שרירים אלו מתכווצים
בתנועות איטיות אך נימצרות וכל המזון מתערבל עם מיצי הקיבה(-פריסטלטיקה) ,ופעולה כימית :בדופן הפנימית של הקיבה ,ברירית,
ישנם תאים אשר מפרישים לחלל הקיבה את "מיץ הקיבה" -חומצה מלחית ,ותאים אחרים שמפרישים פפסין (אנזימי עיכול).
בקיבה מתערבב המזון ע"י פעולת שרירי דופן הקיבה .מתוך תאים מסוימים מופרש חומצת HCLואנזימים .בקיבה נספג חלק גדול
מויטמין 12Bוחומרים מסוימים כגון סוכרים ואלכוהול ,הישר אל זרם הדם.
האנזימים הפעולים בקיבה הם:
•פפסינוגן – אינו אנזים פעיל ,אך כאשר הוא נפגש עם החומצה הכלורית ( (HCLהוא הופך להיות אנזים פעיל הנקרא פפסין .הפפסין
מפרק חלבונים לחומצת אמיניות בודדות.
•ליפז – מפרק שומנים לחומצות שומן וגליצרול.
החומצות בקיבה הופכות את הקיבה לסביבה חומצית מאוד ( .)2-1 PHחיידקים מתים בסביבה כזו ,וזו היא שיטת הניקוי של מערכת
העיכול על מנת למנוע זיהום.
לקיבה מופרש הורמון גסטרין הגורם להגברת הפרשת HCLופפסינוגן.
דופן הקיבה מוגנת מפני החומצה המלחית והאנזים המפרק פפסין ,ע"י הפרשת נוזל רירי
שה PHשלו מעט בסיסי [יוני .] HCO3-פגיעה בהגנה זו עלולה לגרום לכיב קיבה [אולקוס].
היום סוברים שזוהי מחלה זיהומית שהגורם לה הוא החיידק pylori Helicobacter.
כיב קיבה (אולקוס) הוא פצע המתפתח בדרך כלל בקיבה או בתריסריון .הכיב נגרם עקב תהליך של איכול רפידת הקיבה או
התריסריון על ידי חומצות הקיבה (ובראשן חומצת מימן כלורי) ומיצי העיכול.
האוסטרלים בארי ג'יי' מרשל ורובין ווארן זכו בפרס נובל לפיזיולוגיה ורפואה לשנת 2005על כך שהראו כי חיידק הוא למעשה
האחראי לאולקוס הגורם לכאבי הבטן העזים אצל רוב האנשים הסובלים מהמחלה ולא מתח וסגנון חיים כפי שחשבו עד כה.
ווארן ,בן ,68פתולוג מאוסטרליה ,גילה מושבות של חיידקים בחלק התחתון של הקיבה בכ 50%-מהחולים מהם נלקחו ביופסיות.
הוא למעשה הביא לתגלית הקריטית כי סימנים לדלקת נמצאו תמיד בקרום הקיבה בקרבת האזור המאוכלס בחיידקים.
מרשל ,בן ,54התעניין בממצאיו של ווארן ויחד ביצעו מחקר בביופסיות שנלקחו מחולים .לאחר מספר ניסיונות ,הצליח מרשל
לטפח סוגים של חיידקים שעד כה לא היו ידועים ומאוחר יותר זכו לשם הליקובקטור פילורי ,יחד הם גילו ,כי האורגניזם היה נוכח
כמעט בכל החולים שסבלו מדלקת הקיבה ,כיב בתריסריון או אולקוס בקיבה.
הודות לגילוי החדשני שנעשה על-ידי מרשל ווארן ,מחלת האולקוס אינה כרונית יותר ,אלא מחלה שניתן לרפא על-ידי טיפול קצר
באנטיביוטיקה ותרופות המדכאות הפרשות חומצה!
בכתב הזכיה לפרס נובל נאמר ,שהרופאים מקבלים את ההוקרה על גילוי חידק ההליקובקטר פילורי - Helicobacter pylori -
בשנת ,1982והוכחת חשיבותו כגורם לדלקת הקיבה -גסטריטיס ולכיב קיבה – אולקוס.
ההידבקות מתרחשת ככל הנראה בגיל צעיר מאוד והחיידק נשאר במערכת העיכול
לכל החיים ,ובמרבית בני האדם הוא אינו גורם לכל סימפטום .ואולם הוא עלול
לעודד יצירת כיב קיבה אצל 15%-10%מהנגועים.
החיידק שגילו המדענים גורם ליותר מ 90%-מהכיבים בתריסריון ול 80%-מהכיבים
בקיבה .כשני שלישים מאוכלוסיית העולם נגועים בחיידק ,אך רובם לא סובלים
מתסמינים כלשהם .עם זאת ,החיידק עלול להביא להתפתחות סרטן הקיבה ,שהוא
הסרטן השני בקטלניותו .לכן ,חיידק זה מוגדר כחיידק מסרטן!
HPנצמדים אל תא אפיתל מהקיבה בתרבית רקמה
HPשורדים בתנאי ה PHהשוררים בקיבה
הודות לפעילות האנזים אוריאז
היום ההתייחסות את אולקוס היא כאל מחלה זיהומית.
הטיפול המקובל היום ב HPהוא בתרופות :מוקסיפן
וקלריטרומיצין,וחמרים המורידים רמת חומציות כמו לוסק
.Losecה Losec -מעכב את פעילות משאבות המימן בממברנת
התאים הפריאתליים המפרישים HClבקיבה .באופן זה
מופחת הכאב והנזק לדופן הקיבה באזורים המודלקים עקב
הזיהום בהליקובקטר.
מן הקיבה עובר המזון אל המעי הדק שהוא צינור מפותל שאורכו שבעה מטרים.
במעי הדק עובר המזון פירוק נוסף ,ותוצרי הפירוק נספגים בזרם הדם.
למעי הדק שני תפקידים עיקריים:
.1
פירוק חומרי המזון השונים :פחמימות לחד-סוכרים ,שומנים לחומצות שומן ,חלבונים לחומצות אמיניות.
.2
תוצרי הפירוק ,מולקולות קטנות ,חודרות דרך תאי המעי אל כלי הדם הרבים העוטפים את צינור העיכול מבחוץ,
ועברים אל מחזור הדם.
חלקו הראשון של המעי הדק קרוי תריסריון ,ואורכו כ 30 -סנטימטר .התריסריון קולט את הפרשות הכבד והלבלב.
ה PHהשורר במעי הוא בסיסי ולכן הפפסין המגיע עם בליל המזון מהקיבה ,מפסיק את פעילותו במעי.
קטע מעי דק עטוף בקרום הצפק -הוא עשיר בכלי
דם ולימפה ומספק לשרירים ולרקמות המעי את
התרכובות הדרושות וקולט ממנו את המזון
המעוכל .יש בו רשת עצבים המעצבבים את שרירי
דופן המעי.
מבנה דופן המעי הדק
דופן המעי בנוי מסיסים = בליטות מיקרוסקופיות באורך של כ 1-מיקרון ,אליהן חודרים נימי דם ולימפה ומאפשרים ספיגה
יעילה (הגדלת שטח פנים) של תוצרי פירוק המזון.
על הסיסים יש שיכבה של תאי אפיתל להגנה עדינה מפני חומצות שמגיעות מהקיבה .ברך כלל תאי אפיתל מפרישים ריר
ששומר על התאים מפני החומצות ,אבל לפעמים יש תקלה והחומצות פוגעות בתאים ועושות פצע שיכול לדמם = אולקוס.
בגלל הסיסים ,שטח הפנים במעי בוגר מגיע ל 500מטר מרובע .במעי יש עיכול מכני ע"י ערבול וערבוב של המזון ועל ידי כך,
יותר מזון נפגש עם יותר אנזימים ויותר מזון נעכל.
קיפולי רירית המעי הדק
פירוק המזון המעוכל למחצה שמגיע מן הקיבה נעשה במעי הדק בעזרת חומרים המופרשים מן
הלבלב ,מן הכבד (באמצעות כיס המרה) ומתאי דופן המעי.
האנזימים שמזרזים את פירוק המזון במעי פועלים בסביבה בסיסית בלבד ( PHגבוה).
פירוק הפחמימות:
פירוק החלבונים:
מערכת העיכול של האדם אינה מסוגלת לעכל את כל סוגי
הפחמימות .פחמימות מורכבות אחדות כמו תאית ,אינן מתעכלות
בכלל .שכן האדם אינו מיצר אנזימים היכולים לפרקם לסוכרים
פשוטים .לעומת זאת ,הסוכר המורכב מעמילן מפורק בקלות בעזרת
אנזימים שמיוצרים בלבלב – התהליך מצוין בתרשים:
פירוק החלבון מתחיל בקיבה וממשיך במעי הדק .החלבון
מפורק קודם לשרשראות של חומצות אמינו הנקראות
פפטידים ,ואחר כך לחומצות אמינו יחידות .הלבלב מפריש
את האנזימים מפרקי החלבון.
ספיגת תוצרי
הפחמימות:
סוכרים פשוטים עוברים
דרך דפנות המעי הריק
ונספגים בזרם הדם .הדם
מסיע את הסוכרים אל
הכבד והכבד הופך אותם
לרב סוכר שנקרא גליקוגן.
מאגר הפחמימות מאוכסן
בגוף בצורת החומר גליקוגן.
ספיגת תוצרי החלבון:
רוב החלבונים מפורקים ונספגים
בחלקו הראשון של המעי הריק.
חומצות האמינו שנספגו עוברות
ישירות לזרם הדם הנושא אותם
דרך הכבד אל הרקמות שזקוקות
להם .חומצות אמינו אחדות
משמשות כאבני הבניין של
חומרים חדשים החיוניים לצמיחה
ולתיקון רקמות ,ואחרות מספקות
אנרגיה.
פירוק השומן:
ספיגת מינרלים ומלחים:
המרה המיוצרת בכבד והמאוחסנת בכיס
המרה ,מסייעת בפירוק השומן במעי הדק.
מלחים מן המרה מפרקים את טיפות השומן
העבות לטיפות שומן דקיקות יותר .פעולה זו
מגדילה את שטח פני הטיפות ומזרזת את
עיכול השומן ע"י אנזים הלבלב מפרק השומן
שנקרא ליפאז .הליפאז מפרק את השומן
לגליצרול ולחומצות שומן.
מינרלים כמו נתרן ,אשלגן וברזל ומלחים כמו
מגנזים ,כלוריד וחומרים אחרים חייבים לעבור מן
המעי הדק ישירות לזרם הדם ,נשמרות רמות
תקינות ומאוזנות שלהם בגוף.
ספיגת ויטמינים:
ויטמינים מסיסי שומן ( )K,E,D,Aוויטמינים
מסיסי מים ( )C,Bנספגים במעי הדק.
ויטמין 12Bנספג במעי העקום (חלק מהמעי
הדק) ,שלא כמו ויטמינים אחרים ,ויטמין זה
חייב להתקשר לחומר מיוחד המופרש מן
הקיבה לפני שהוא נספג – חומר זה נקרא
"גורם אינטרינזי".
ספיגת השומן:
ספיגת השומן מהירה ושלמה בד"כ ולכן
הצואה כמעט ואינה מכילה שומן .ספיגת
השומן מתרחשת בעיקר במעי הריק.
כדוריות השומן הזעירות אינן עוברות
ישירות אל זרם הדם או הכבד ,אלא
עוברות קודם לכן בצינוריות הלימפה.
צינוריות אלו מתאחדות לתעלות לימפה
רחבות יותר ואלו מתרוקנות בזרם הדם
ומאפשרות לשומן לזרום בגוף .רוב
השומן מועבר לכבד להמשך עיבודו,
השאר מאוחסן בגוף – בתאי השומן.
http://www.wiley.com/legacy/college/boyer/0470003790/
animations/fatty_acid_metabolism/fatty_acid_metabolism.htm
אנימציה :פירוק שומן בעזרת מלחי מרה.
הכבד ,הלבלב וכיס המרה קשורים בקשר הדוק עם צינור העיכול מבחינה תפקודית ,אף כי אינם מהווים חלק
ממנו .לכל אחד מהם תפקיד חיוני בעיכול המזון ובניצול מרכיבי המזון.
הכבד הוא האיבר הפנימי הכבד ביותר בגוף ומשקלו 1.5ק"ג .הכבד הוא איבר חיוני לחיים.
הכבד עשוי מיליוני תאים הקרויים הפטוציטים ,תאי כבד .לתאים אל יותר מ 500-תפקידים שונים ,בהם אחסון מרכיבי המזון; פירוק תרופות
וסמים ,רעלים ותוצרי פסולת; ותהליכי המרה כימיים שונים .לתאי הכבד יכולת מסוימת של התחדשות – רגנרציה ,תכונה הנחשבת לקדומה וכזו
שנעלמה באורגניזמים המפותחים.
הכבד הוא מעין מפעל שמעבד ומסנן את הכימיקלים בגוף.
תהליכי השינוי העיקריים שעוברים חומרי המזון בכבד [חילוף חמרים]:
מחומצות אמיניות נבנים חלבונים ,כמו חלבוני פלסמה [אלבומין] וגם פקטורי קרישה וחלבוני מערכת הקרישה – פיברינוגן ,פרותרומבין.
מהגלוקוז נבנה גליקוגן (רב סוכר המשמש כחומר תשמורת) נאגר בכבד ובשרירים .הגלוקוז בשיתוף עם פחמימות
אחרות משמש לבניית שומנים .תהליך זה מסייע בשמירה על רמה יציבה של גלוקוז בדם .
http://www.hopkins-gi.org/multimedia/database/intro_340_CHC-05.swf
תצוגה של הכבד ,הלבלב וכיס המרה.
קיבה
צינור הכבד השמאלי
צינור הכבד הימני
כיס המרה
עורק הכבד
קרוב ל 80%-מאספקת הדם אל
הכבד מגיעה מוריד השער .וריד זה
נושא אל הכבד כמעט את כל הדם
היוצא ממערכת העיכול והמכיל את
המזון המפורק שנספג מן המעי.
בתוך הכבד מתפצל וריד השער
לסעיפים רבים ,כך שתאי הכבד
יוכלו למצות מן הדם את המזון
המפורק ולעבד אותו
כיס המרה הוא שקיק דמוי אגס הממוקם בחלקו התחתון של הכבד .כיס המרה מאחסן
ומרכז את המרה עד שהורמון ,המיוצר במעי הדק ,מעורר את הכיס להתכווץ ,ולשחר את
המרה אל התריסריון.
הרכב המרה:
הכבד מייצר כליטר מרה בכל יום 97% .מן המרה הם מים ,האחוזים הנותרים הם מלחי
מרה וחומרי צבע מן הכבד .למלחי המרה תפקיד מרכזי בעיכול שומנים .צבעי המרה הם
מוצרי פסולת .העיקרי שבהם הוא בילירובין ,שצבעו צהוב ,והוא נוצר מההמוגלובין שבתאי
הדם האדומים ,לאחר פירוקם בטחול.
כיס מרה
צינור
המרה
צינור הלבלב
[פנקריאס]
http://www.uclan.ac.uk/facs/health/nursing/sonic/scenarios/livjmanim/biliary_tract.html
פעילות כיס המרה
הלבלב מייצר ומפריש חומרים הנחוצים לעיכול .חומרים אלה הם אנזימי עיכול שמפרקים חלבונים ,פחמימות
ושומנים ,וכן נתרן ביקרבונט ( ,)NaHCO3שתפקידו לסתור את חומצת הקיבה.
כל החומרים הללו עוברים לאורך צינור הלבלב אל התריסריון .הלבלב מפריש גם את ההורמונים אינסולין ,גלוקוגן
וסומטוסטטין ,ישירות אל זרם הדם .שלושה הורמונים אלה יחד מווסתים את רמת הסוכר בדם .הורמונים אלה
מופרשים מהלבלב ישירות לדם .ויסות רמת הסוכר הוא תפקידו העיקרי של הלבלב.
ויסות הורמונלי של הפרשת חומרי (מיץ) הלבלב:
הפרשת מיץ הלבלב (נתרן ביקרבונט+אנזימים) אל התריסריון מווסתת ע"י שני
הורמונים:
.1
.2
.3
.4
.5
.6
.7
סקרטין וכולציסטוקינין (.)CCK
הסקרטין מופרש מתאים בדופן התריסריון בתגובה למגע עם בליל המזון
שמגיע מהקיבה.
החומצי
הסקרטין גורם להפרשת הביקרבונט מהלבלב.
הביקרבונט בעל PHבסיסי מנטרל את החומציות בתריסריון.
הפסקת ההפרשה של סקרטין (כי הסביבה כבר לא חומצית) = .משוב שלילי.
גם ה CCK -מופרש מהתריסריון בתגובה להגעת המזון.
הוא מזרז את ההפרשה של-
אנזימי עיכול מהלבלבמיץ המרה מכיס המרה (מזרז את תחילתו של תהליך פירוק השומנים.גם בלבלב ,כמו בקיבה ,גירויי החושים מביאים להפרשה מוגברת של אנזימי
עיכול והנתרן ביקרבונט.
תאים המפרישים מיץ קיבה
מיץ קיבה חומצי
PH=2
פפטידים
גסטרין חוזר אל הקיבה
הפרשה מוגברת של
הורמון הגסטרין אל הדם
תאים מפרישים
זרם
הדם
מערכת העצבים המרכזית
מחשבה על מזון,
גירוי החושים-
ראייה ,טעם ,ריח
כבר בתחילת הגעת המזון לפה מתחילה הפרשה
של מיץ קיבה ,כך שברגע שהמזון מגיע לקיבה
מתחיל מיד פירוק של חלבונים לפפטידים .נוכחות
של פפטידים גורמת להפרשה מוגברת של
ההורמון גסטרין אל זרם הדם ובחזרה לקיבה והוא
מזרז את ההפרשה של מיץ הקיבה.
מחשבה על מזון או גירוי חושים (טעם ,ריח ,ראייה)
מעוררים דחפים עצביים העוברים מהמוח לקיבה.
אלה גורמים להפרשת ההורמון גסטרין ומיץ קיבה.
נוכחות מיץ הקיבה יוצרת סביבה חומצית מאוד
(מתחת ל )PH=2 -וזה גורם להפסקת ההפרשה
של הגסטרין ובעקבותיה להפסקת ההפרשה של
מיץ הקיבה.
לכן אפשר לומר שהפרשת הגסטרין ומיץ הקיבה
מפוקחת ע"י משוב חיובי ושלילי:
משוב חיובי :נוכחות פפטידים
גירויים
הפרשת גסטרין
+מיץ קיבה
משוב שלילי PH :חומצי
הפסקת ההפרשה
של גסטרין ומיץ
הקיבה.
כאשר נכנסים שיירי המזון אל החלק האחרון של צינור העיכול ,נפסקת ספיגת מרכיבי המזון ,כגון
גלוקוז וחומצות אמינו ,במחזור הדם .בהדרגה מקבלים שיירי העיכול את צורתם הסופית ,והם
נשארים במעי הגס עד להפרשתם מן החלחולת דרך פי הטבעת.
תפקידו העיקרי של המעי הגס הוא הפרשת השאריות שמייצרת מערכת העיכול (צואה) .כליטר וחצי מתוכנו הנוזלי של המעי ,נכנס מדי
יום אל המעי הגס ,אך רק חלק קטן הן שאריות מזון .העיסה העוברת אל המעי הגס מורכבת ממים ,שאריות מינרלים ,מיליונים של
חיידקים ,מתאים מתים שמתקלפים מצפוי צינור העיכול ,מהפרשת ריר מן הקצה התחתון של המעי העקום (חלק מהמעי הדק) וכן
מתאית (רב סוכר) שאינה ניתנת לעיכול.
המעי הגס אינו מפריש אנזימים ,אך הוא מייצר ריר המשמש כחומר סיכה ומקל על תנועת הצואה .המעי הגס סופג מים מהחומר
הצואתי והופך אותו מנוזל למוצק .הוא סופג כליטר וחצי מים ביום.
חומרים שלא עוכלו עד הסוף מגיעים אל המעי הגס עם מעט מן האנזימים מהמעי הדק ושם נשלם עיכולם.
כיצד מניע המעי הגס את הצואה?
תנועה זו סוחטת את הצואה מטה ,לתוך
החלק התחתון של המעי והחלחולת ,אל
עבר תעלת פי הטבעת.
תנועת דחיפה ,פועלת במקביל
לתנועה המקטעית ,על מנת לקדם
את הצואה לכיוון החלחולת.
התכווצויות בקטעים של המעי הגס,
פעם בחצי שעה ,מערבבות וטוחנות
את הצואה.
השדרה במוח
חתך במוח חתך
השדרה
עצב תחושתי
התנועה המסיבית של הצואה מן המעי אל
החלחולת ,מותחת את קירות החלחולת.
מתיחה זו היא הגירוי הנורמלי שאנו חווים
כצורך להטיל צואה .אנו יכולים להחליט
אם להתעלם מהרפלקס ולסגור באופן
רצוני את פי הטבעת ,או להטיל צואה.
עצב תחושתי
עצב תנועתי
רצוני
עצב תנועתי רצוני
לחץ הצואה על דופנות החלחולת יוצר גירוי של עצב תחושתי
המגיע אל מוח השדרה – משם בקשת רפלקס חוזרת תגובה
עצבית בעצב תנועתי לא רצוני ,הגורמת לתנועת החלחולת
ולהרפיית שרירי הסוגר הפנימי .הסוגר החיצוני מקבל עצבוב
ממערכת העצבים הרצונית – כל אלה מאפשרים את
הפרשת הצואה מחוץ לגוף.
החלק במערכת העיכול
האנזים
הסובסטרט (עליו
התוצר
פועל האנזים)
פה
עמילאז
עמילן וגליקוגן
חד סוכר ודו סוכר
הקיבה
חומצה המופרשת להרוג חיידקים
באוכל
פפסין
ליפאז
(במידה
חלבונים
שומנים
חלבונים קצרים יותר
שומנים קצרים יותר
קטנה)
עמילן ,גליקוגן
חלבונים
שומנים
גלוקוזים בודדים
חומצות אמיניות
חומצות שומן +גליצרול
המעי הדק
הלבלב מפריש אנזים לתריסריון
מכיס המרה מגיע נוזל המרה
עמילאז
טריפסין
ופפסין
*ליפאז
כבד
נטרול רעלים ,בנייה חוזרת של חלבונים ,שומנים
ופחמימות המתאימות לאדם
* הליפז אינו מופרש מכיס המרה ,אלא רק לאחר שהשומן עובר את הפירוק הראשוני ע"י מיץ
המרה ,מופרש הליפז מהלבלב.
מקורות:
.1ביולוגיה של האדם -עדי מרקוזה-הס ,2002 ,מערכת העיכול.
.2האנציקלופדיה הרפואית החדשה ,כרך מערכת העיכול ,הוצאת ידיעות אחרונות
וספרי חמד.
Slide 21
גוף אחד – מערכות רבות
קיום יום יומי של הגוף
עיכול
נשימה
הובלה
מערכות הגנה
הפרשה
מערכת חיסון
המשכיות
מערכת רביה
תאום ויסות ובקרה
בתוך ובין המערכות
מערכת עצבים מערכה הורמונלית
הגוף פועל כיחידת מבנה אחת ומקיים סביבה
פנימית יציבה -הומיאוסטזיס
עיכול הוא התהליך שבו ממיר הגוף את המזון לאנרגיה ולחומרים הנחוצים לצמיחתו ואחזקתו.
תהליך העיכול הוא מהתהליכים הביולוגיים המרכזיים בגופנו ,ולכן ,למעלה ממחצית איברי הגוף הפנימיים בגופנו שייכים
למערכת העיכול.
הגוף סופג את המרכיבים הכימיים שמהם בנויים החומרים שהוא אוכל ,מאחסן אותם ,ועושה בהם שימוש כחומרי גלם
לשימור ולבנייה של רקמות.
תרומת מערכת העיכול להומיאוסטזיס [הכושר לקיים סביבה פנימית יציבה ושונה מהסביבה החיצונית] היא באספקת חומרי
מזון הנצרכים כל הזמן ע"י תאי הגוף ,בהם מלחים שונים [מינרלים החיוניים בין היתר לפעילות תקינה של אנזימים ,מבנה
של מולקולות אחרות] ומים -מים מהווים 70אחוז ממשקל הגוף והם חשובים שקיומים של תהליכים בתאים וליכולת לווסת
את הלחץ האוסמוטי ,לחץ הדם ואת טמפרטורת הגוף.
מערכת העיכול מבצעת עיבוד כימי :פירוק על ידי אנזימים ,מלחי מרה וחומצות קיבה של המזון למרכיביו הכימיים ,ועיבוד
מכני :ערבוב המזון ,גריסתו ודחיפתו לאורך צינור העיכול ,נעשה על ידי שרירים מהם בנוי צינור העיכול.
לכל בעלי החיים ,גם הלא מפותחים ,יש מערכת עיכול כלשהי.
כל בעלי החיים מפרקים את המזון שהם אוכלים ליחידות קטנות יותר ,מהן יוכלו להפיק אנרגיה
וליצר את החומרים החיוניים לקיומם.
מבנה מערכת העיכול שונה אצל בעלי חיים שונים ,והוא משתנה בהתאם למורכבות התפריט
שלו ומורכבותו כיצור חי.
קיבה
מערכת קיבות
מעי דק
מעי
קיבה
שנייה
ושט
זפק
מעי
לוע
פי הטבעת
ושט
תהליך העיכול אצל הפרה שניזונה
מצמחים ,נעשה בסדרה של קיבות
מחוברות .המזון נכנס לקיבה הראשונה
והגדולה ביותר ,ושם הוא תוסס .החומר
הגס חוזר אל הפה ללעיסה נוספת.
החומר הנלעס נבלע שוב ,מתערבב
בחומר המותסס ואז עובר דרך הקיבות
האחרות.
זפק
פה
לתולעת השלשול מערכת דומה לזו
של בני האדם ולזו של בעלי חיים
גבוהים אחרים .אך בניגוד לאדם,
לתולעת אין שיניים ,לכן בצינור
העיכול שלה יש תא הקרוי "קיבה
שנייה" ,המרסק וטוחן את המזון.
הציפורים מפרקות את המזון רק לאחר
שאחסנו אותו באופן זמני בזפק שלהן
ובקיבתן.
המים!
מים הם מרכיב המזון החשוב ביותר
לגוף ,בלי מים ,אי אפשר לשרוד יותר
מחמישה ימים .מים הם גם החומר
העיקרי בגוף ,וכשני שלישים ממשקל
הגוף הם מים.
פחמימות!
הפחמימות מרכיבות חומרים רבים בגוף אך
תפקידם העיקרי הוא שימושן כמקור אנרגיה
לביצוע תהליכים בגוף .עם הפחמימות נמנים:
סוכר ,עמילן ותאית (סיבים בלתי ניתנים
לעיכול).
מינרלים!
חלבונים!
החלבונים ,שבנויים מחומצות אמיניות ,הם חומרי הבניין
המינרלים נמצאים בכמויות קטנות
העיקריים של הגוף ומהווים 18%ממשקל החומרים
בתאים ובנוזלי הגוף .בטבע ,נמצאים הבונים את התאים והרקמות .קבוצה גדולה של חלבונים
המינרלים בצורת מלחים .המינרלים אחראית להתרחשותם של כל התהליכים הכימיים
החשובים שנמצאים בכמות גדולה
בתאים ,קבוצה זאת נקראת" :אנזימים" .קבוצה נוספת
בגופינו הם :סידן ,זרחן ,מגנזיום,
של חלבונים היא הנוגדנים שמשתתפת בהגנה על הגוף
אשלגן ,נתרן ,כלור וגופרית.
מפגיעתם של גורמים מזיקים החודרים לגוף.
ויטמינים!
הגוף צריך כמויות זעירות של
הויטמינים .הויטמינים הם חומרים
חיוניים לקיומם של תהליכים שונים
בתאים .רובם של הויטמינים לא
מיוצרים בגוף האדם ,ולכן הוא חייב
לקבלם במזונו.
שומנים!
השומנים מהווים מרכיב חשוב במבנה קרום
התא ,והם חיוניים לכל התאים .השומנים הם
גם מקור לאנרגיה והם מהווים חומר בידוד
חשוב השומר על חום הגוף ומגן על רקמות
פנימיות שונות .השומנים הם מולקולות
גדולות המורכבות מ :3-חומצות ,שומן
וגליצרול .השומנים הם חומרי תשמורת ,ועודף
שומנים יוצר מחלות לב וסוכרת.
פה ובלוטות רוק
בכלליות:
האיברים העיקריים במערכת העיכול של האדם – ושט ,קיבה,
לבלב ,מעי ,כבד ,כיס מרה ופי הטבעת.
ושט
המזון נכנס אל הפה ומתקדם במורד דרכי העיכול על ידי גלי
התכווצויות של שרירים (פריסטלטיקה) .עיקרו של תהליך העיכול
שחומרים שונים כמו האנזימים (שמיוצרים על ידי בלוטות הרוק,
הקיבה ,המעי והלבלב) חומצה מלחית (מיוצרת ע"י הקיבה) ומלחי
מרה (המיוצרים ע"י הכבד) מפרקים את המזון ליחידות כימיות
שהגוף יכול לנצל .הפסולת מסולקת ע"י פי הטבעת.
כבד
קיבה
כיס המרה
לבלב
תריסריון
מעי דק
מעי גס
מעי ישר
פי הטבעת
המזון נכנס לפה וכבר מתחיל את תהליך העיכול שבו משולבות פעולות רצוניות :לעיסה ובליעה,
ולא רצוניות :הפרשת רוק המכיל אנזימים .הרוק משמש כממס ,כמרכך וכמחליק המזון ובכך
מסייע ללשון ולשיניים בפעולת הלעיסה והעברת המזון אל הושט .הרטבת המזון חשובה לקליטת
הטעם ע"י תאי חוש הטעם על הלשון .הרוק מכיל בעקר מים ויוני HCO3-השומרים על 7 PHוגם
שני אנזימים – עמילאז (שמפרק עמילן עד לדו סוכר) ,וליזוזים (משמש כקוטל חיידקים המגיעים
עם המזון).
המזון שוהה בפה בין 5-30שניות ,ועובר עיבוד ראשוני ע"י :שיניים ,חניכיים ,לשון ,החך ,בלוטות
הרוק והלסתות ,ולאחר עיבוד זה המזון ממשיך הלאה אל הושט.
הלעיסה והטחינה נעשים לשם הגדלת שטח הפנים.
עיצוב המזון לגוש בגודל המתאים לבליעה נקרא עיכול מכני.
מספרן המלא של השיניים שבאדם מבוגר הוא .32השיניים נחלקות לארבעה
סוגים:
4ניבים :המשמשים לקריעת המזון.
8שיניים חותכות :המשמשות לחיתוך המזון.
8שיניים קדם-טוחנות :המשמשות לגריסת המזון.
12שיניים טוחנות :כוללות ארבע שיני בינה המרסקות את המזון.
את השן מצפה האמייל הקשה [בעקר סידן וזרחן] והוא עלול
להיפגע מעששת – תוצאת פעולתם של חיידקים המייצרים חומצת
חלב בתהליך פירוק הסוכרים בפה המשמשים אותם כמקור
אנרגיה .הרוק מוריד במידה מסוימת את רמת החומציות בעזרת יוני
HCO3הפועלים כמו בסיס והליזוזים שבו מצליח לנטרל חלקמהחיידקים ההרסניים.
בפני האדם נמצאים שלושה זוגות של בלוטות רוק :בלוטות מצד האוזן (פרוטיד) ,הבלוטות התת לסתיות
והבלוטות התת לשוניות .בלוטות הרוק מפרישות אנזימים (=חלבוני פעולה).
כשאנו לועסים ,המזון נרטב על ידי הרוק והופך לעיסה .פעולה זו עוזרת לתהליך לעיסת המזון ובכך גם יותר קל
למזון להגיע לוושט .הרוק מנקה שאריות אוכל שנשארו בפה ועל השיניים ובכך עוזר במניעת הצטברות חיידקים
אשר מזהים רק שני סוגים של אנזימים:
.1עמילז -אשר מפרק עמילן וגליקוגן (פחמימות) שמגיעים מהמזון ומתפרקים לסוכרים פשוטים :דו-סוכרים
וחד-סוכרים (סוכרוזים וגלוקוזים).
.2ליזוזים -מפרק את מעטפת החיידקים המגיעים אל הפה מהאוויר ,ובכך מסנן את הגוף מאנטיגנים מזיקים.
בלוטות מיצד האוזן:
נמצאות בלחיים ,קדמית
לאוזניים .הצינור שלהן
נפתח אל הפה בחלק
הפנימי של הלחיים.
הבלוטות התת
לסתיות:
נמצאות בחלקו האחורי
של הפה ,מתחת ללשון.
הצינורות שלהן נפתחים
מתחת ללשון ,משני צידי
הקפל המרכזי של רירית
הפה.
הבלוטות התת
לשוניות:
נמצאות בקדמת הפה
מתחת ללשון .יש להן
צינורות קטנים ורבים,
שמנקזים את הרוק אל
הפה ,מתחת ללשון.
מכסה הגרון הוא פיסת סחוס דקה שמכוסה הקרום ריר ונמצאת מאחורי שורש הלשון.
בעת בליעת המזון הוא סוגר את הפתח לקנה הנשימה ומשאיר רק את צינור הושט פתוח,
וכל מונע חדירה של מזון אל קנה הנשימה ,דבר אשר גורם להיחנקות.
מכסה הגרון סוגר את פתח הושט ומשאיר פתוח רק את קנה הנשימה בכדי שהאוויר לא
יגיע אל הושט .אם בכל זאת נכנס מזון אל קנה השימה ,קיים רפלקס אשר משחרר את
המזון מקנה הנשימה אל חלל הפה דרך שיעול.
הגרון והלוע משמשים מעבר גם
לאוויר וגם למזון .כאשר המזון
יוצא מהלוע הוא עלול להיכנס
לקנה הנשימה במקום לושט.
כדי למנוע כניסה של מזון אל
קנה הנשימה בעת הבליעה,
מעכב גזע המוח ,באופן זמני,
את הנשימה ,ומעורר סדרה של
תגובות המביאות לסגירת
הקנה .אם ,למרות הכל חודר
אוכל לקנה ,מופעל רפלקס
השיעול .רפלקס זה מחזיר מיד
את האוכל אל הפה ומונע חנק.
תפקיד צינור הושט הוא להעביר את המזון לקיבה .לאחר הלעיסה והגריסה,
הלשון דוחפת את המזון במורד הלוע ,אל אחורי הפה ,ודרך הלוע המזון
מגיע אל פתח הושט ,שם כיסוי הגרון מכסה את קנה הנשימה על מנת
למנוע חדירה של מזון לקנה הנשימה (דבר אשר גורם להיחנקות) והמזון
מחליק אל פתח הושט .כאן מתחילה הפריסטלטיקה (= ניע שרירים.
התכווצות ודחיפה של המזון על ידי שרירי צינור הושט .השרירים מתכווצים
ומתרפים בגל מתואם ובצורה מעגלית .הפריסטלטיקה אינה חד כיוונית).
אורכו של הושט הוא 23-25ס"מ .צינור הושט בנוי משתי מערכות של
שרירים :רצוניות ובלתי ורצוניות .כשהמזון בפה ,שרירי הושט רפויים ,אך
כשהמזון נכנס לוושט -השרירים מתחילים לנוע בתנועה גלית ,פריסטלטית,
לכיוון פי הקיבה .על פעולה זו שולטים עצבים ממערכת העצבים המרכזית
וממערכת העצבים של המעי .גלי הפריסטלטיקה נעים לאורך הושט
במהירות של 2.5-5ס"מ בשנייה .הושט מגיע אל הקיבה.
http://hopkins-gi.org/multimedia/database/intro_250_Swallow.swf
תהליך בליעת המזון.
הקיבה היא שק שרירי .כאשר היא ריקה ,הנפח שלה הוא 50סמ"ק .כאשר היא מלאה נפחה יכול להגיע עד כ 1500 -סמ"ק .המזון שוהה
בקיבה שעתיים עד 6שעות (תלוי במזון ובאיכותו).
בקיבה מתבצעות שתי צורות עיכול במקביל -פעולה מכאנית :בתוך דפנות הקיבה ,קיימות שלוש שכבות שרירים .שרירים אלו מתכווצים
בתנועות איטיות אך נימצרות וכל המזון מתערבל עם מיצי הקיבה(-פריסטלטיקה) ,ופעולה כימית :בדופן הפנימית של הקיבה ,ברירית,
ישנם תאים אשר מפרישים לחלל הקיבה את "מיץ הקיבה" -חומצה מלחית ,ותאים אחרים שמפרישים פפסין (אנזימי עיכול).
בקיבה מתערבב המזון ע"י פעולת שרירי דופן הקיבה .מתוך תאים מסוימים מופרש חומצת HCLואנזימים .בקיבה נספג חלק גדול
מויטמין 12Bוחומרים מסוימים כגון סוכרים ואלכוהול ,הישר אל זרם הדם.
האנזימים הפעולים בקיבה הם:
•פפסינוגן – אינו אנזים פעיל ,אך כאשר הוא נפגש עם החומצה הכלורית ( (HCLהוא הופך להיות אנזים פעיל הנקרא פפסין .הפפסין
מפרק חלבונים לחומצת אמיניות בודדות.
•ליפז – מפרק שומנים לחומצות שומן וגליצרול.
החומצות בקיבה הופכות את הקיבה לסביבה חומצית מאוד ( .)2-1 PHחיידקים מתים בסביבה כזו ,וזו היא שיטת הניקוי של מערכת
העיכול על מנת למנוע זיהום.
לקיבה מופרש הורמון גסטרין הגורם להגברת הפרשת HCLופפסינוגן.
דופן הקיבה מוגנת מפני החומצה המלחית והאנזים המפרק פפסין ,ע"י הפרשת נוזל רירי
שה PHשלו מעט בסיסי [יוני .] HCO3-פגיעה בהגנה זו עלולה לגרום לכיב קיבה [אולקוס].
היום סוברים שזוהי מחלה זיהומית שהגורם לה הוא החיידק pylori Helicobacter.
כיב קיבה (אולקוס) הוא פצע המתפתח בדרך כלל בקיבה או בתריסריון .הכיב נגרם עקב תהליך של איכול רפידת הקיבה או
התריסריון על ידי חומצות הקיבה (ובראשן חומצת מימן כלורי) ומיצי העיכול.
האוסטרלים בארי ג'יי' מרשל ורובין ווארן זכו בפרס נובל לפיזיולוגיה ורפואה לשנת 2005על כך שהראו כי חיידק הוא למעשה
האחראי לאולקוס הגורם לכאבי הבטן העזים אצל רוב האנשים הסובלים מהמחלה ולא מתח וסגנון חיים כפי שחשבו עד כה.
ווארן ,בן ,68פתולוג מאוסטרליה ,גילה מושבות של חיידקים בחלק התחתון של הקיבה בכ 50%-מהחולים מהם נלקחו ביופסיות.
הוא למעשה הביא לתגלית הקריטית כי סימנים לדלקת נמצאו תמיד בקרום הקיבה בקרבת האזור המאוכלס בחיידקים.
מרשל ,בן ,54התעניין בממצאיו של ווארן ויחד ביצעו מחקר בביופסיות שנלקחו מחולים .לאחר מספר ניסיונות ,הצליח מרשל
לטפח סוגים של חיידקים שעד כה לא היו ידועים ומאוחר יותר זכו לשם הליקובקטור פילורי ,יחד הם גילו ,כי האורגניזם היה נוכח
כמעט בכל החולים שסבלו מדלקת הקיבה ,כיב בתריסריון או אולקוס בקיבה.
הודות לגילוי החדשני שנעשה על-ידי מרשל ווארן ,מחלת האולקוס אינה כרונית יותר ,אלא מחלה שניתן לרפא על-ידי טיפול קצר
באנטיביוטיקה ותרופות המדכאות הפרשות חומצה!
בכתב הזכיה לפרס נובל נאמר ,שהרופאים מקבלים את ההוקרה על גילוי חידק ההליקובקטר פילורי - Helicobacter pylori -
בשנת ,1982והוכחת חשיבותו כגורם לדלקת הקיבה -גסטריטיס ולכיב קיבה – אולקוס.
ההידבקות מתרחשת ככל הנראה בגיל צעיר מאוד והחיידק נשאר במערכת העיכול
לכל החיים ,ובמרבית בני האדם הוא אינו גורם לכל סימפטום .ואולם הוא עלול
לעודד יצירת כיב קיבה אצל 15%-10%מהנגועים.
החיידק שגילו המדענים גורם ליותר מ 90%-מהכיבים בתריסריון ול 80%-מהכיבים
בקיבה .כשני שלישים מאוכלוסיית העולם נגועים בחיידק ,אך רובם לא סובלים
מתסמינים כלשהם .עם זאת ,החיידק עלול להביא להתפתחות סרטן הקיבה ,שהוא
הסרטן השני בקטלניותו .לכן ,חיידק זה מוגדר כחיידק מסרטן!
HPנצמדים אל תא אפיתל מהקיבה בתרבית רקמה
HPשורדים בתנאי ה PHהשוררים בקיבה
הודות לפעילות האנזים אוריאז
היום ההתייחסות את אולקוס היא כאל מחלה זיהומית.
הטיפול המקובל היום ב HPהוא בתרופות :מוקסיפן
וקלריטרומיצין,וחמרים המורידים רמת חומציות כמו לוסק
.Losecה Losec -מעכב את פעילות משאבות המימן בממברנת
התאים הפריאתליים המפרישים HClבקיבה .באופן זה
מופחת הכאב והנזק לדופן הקיבה באזורים המודלקים עקב
הזיהום בהליקובקטר.
מן הקיבה עובר המזון אל המעי הדק שהוא צינור מפותל שאורכו שבעה מטרים.
במעי הדק עובר המזון פירוק נוסף ,ותוצרי הפירוק נספגים בזרם הדם.
למעי הדק שני תפקידים עיקריים:
.1
פירוק חומרי המזון השונים :פחמימות לחד-סוכרים ,שומנים לחומצות שומן ,חלבונים לחומצות אמיניות.
.2
תוצרי הפירוק ,מולקולות קטנות ,חודרות דרך תאי המעי אל כלי הדם הרבים העוטפים את צינור העיכול מבחוץ,
ועברים אל מחזור הדם.
חלקו הראשון של המעי הדק קרוי תריסריון ,ואורכו כ 30 -סנטימטר .התריסריון קולט את הפרשות הכבד והלבלב.
ה PHהשורר במעי הוא בסיסי ולכן הפפסין המגיע עם בליל המזון מהקיבה ,מפסיק את פעילותו במעי.
קטע מעי דק עטוף בקרום הצפק -הוא עשיר בכלי
דם ולימפה ומספק לשרירים ולרקמות המעי את
התרכובות הדרושות וקולט ממנו את המזון
המעוכל .יש בו רשת עצבים המעצבבים את שרירי
דופן המעי.
מבנה דופן המעי הדק
דופן המעי בנוי מסיסים = בליטות מיקרוסקופיות באורך של כ 1-מיקרון ,אליהן חודרים נימי דם ולימפה ומאפשרים ספיגה
יעילה (הגדלת שטח פנים) של תוצרי פירוק המזון.
על הסיסים יש שיכבה של תאי אפיתל להגנה עדינה מפני חומצות שמגיעות מהקיבה .ברך כלל תאי אפיתל מפרישים ריר
ששומר על התאים מפני החומצות ,אבל לפעמים יש תקלה והחומצות פוגעות בתאים ועושות פצע שיכול לדמם = אולקוס.
בגלל הסיסים ,שטח הפנים במעי בוגר מגיע ל 500מטר מרובע .במעי יש עיכול מכני ע"י ערבול וערבוב של המזון ועל ידי כך,
יותר מזון נפגש עם יותר אנזימים ויותר מזון נעכל.
קיפולי רירית המעי הדק
פירוק המזון המעוכל למחצה שמגיע מן הקיבה נעשה במעי הדק בעזרת חומרים המופרשים מן
הלבלב ,מן הכבד (באמצעות כיס המרה) ומתאי דופן המעי.
האנזימים שמזרזים את פירוק המזון במעי פועלים בסביבה בסיסית בלבד ( PHגבוה).
פירוק הפחמימות:
פירוק החלבונים:
מערכת העיכול של האדם אינה מסוגלת לעכל את כל סוגי
הפחמימות .פחמימות מורכבות אחדות כמו תאית ,אינן מתעכלות
בכלל .שכן האדם אינו מיצר אנזימים היכולים לפרקם לסוכרים
פשוטים .לעומת זאת ,הסוכר המורכב מעמילן מפורק בקלות בעזרת
אנזימים שמיוצרים בלבלב – התהליך מצוין בתרשים:
פירוק החלבון מתחיל בקיבה וממשיך במעי הדק .החלבון
מפורק קודם לשרשראות של חומצות אמינו הנקראות
פפטידים ,ואחר כך לחומצות אמינו יחידות .הלבלב מפריש
את האנזימים מפרקי החלבון.
ספיגת תוצרי
הפחמימות:
סוכרים פשוטים עוברים
דרך דפנות המעי הריק
ונספגים בזרם הדם .הדם
מסיע את הסוכרים אל
הכבד והכבד הופך אותם
לרב סוכר שנקרא גליקוגן.
מאגר הפחמימות מאוכסן
בגוף בצורת החומר גליקוגן.
ספיגת תוצרי החלבון:
רוב החלבונים מפורקים ונספגים
בחלקו הראשון של המעי הריק.
חומצות האמינו שנספגו עוברות
ישירות לזרם הדם הנושא אותם
דרך הכבד אל הרקמות שזקוקות
להם .חומצות אמינו אחדות
משמשות כאבני הבניין של
חומרים חדשים החיוניים לצמיחה
ולתיקון רקמות ,ואחרות מספקות
אנרגיה.
פירוק השומן:
ספיגת מינרלים ומלחים:
המרה המיוצרת בכבד והמאוחסנת בכיס
המרה ,מסייעת בפירוק השומן במעי הדק.
מלחים מן המרה מפרקים את טיפות השומן
העבות לטיפות שומן דקיקות יותר .פעולה זו
מגדילה את שטח פני הטיפות ומזרזת את
עיכול השומן ע"י אנזים הלבלב מפרק השומן
שנקרא ליפאז .הליפאז מפרק את השומן
לגליצרול ולחומצות שומן.
מינרלים כמו נתרן ,אשלגן וברזל ומלחים כמו
מגנזים ,כלוריד וחומרים אחרים חייבים לעבור מן
המעי הדק ישירות לזרם הדם ,נשמרות רמות
תקינות ומאוזנות שלהם בגוף.
ספיגת ויטמינים:
ויטמינים מסיסי שומן ( )K,E,D,Aוויטמינים
מסיסי מים ( )C,Bנספגים במעי הדק.
ויטמין 12Bנספג במעי העקום (חלק מהמעי
הדק) ,שלא כמו ויטמינים אחרים ,ויטמין זה
חייב להתקשר לחומר מיוחד המופרש מן
הקיבה לפני שהוא נספג – חומר זה נקרא
"גורם אינטרינזי".
ספיגת השומן:
ספיגת השומן מהירה ושלמה בד"כ ולכן
הצואה כמעט ואינה מכילה שומן .ספיגת
השומן מתרחשת בעיקר במעי הריק.
כדוריות השומן הזעירות אינן עוברות
ישירות אל זרם הדם או הכבד ,אלא
עוברות קודם לכן בצינוריות הלימפה.
צינוריות אלו מתאחדות לתעלות לימפה
רחבות יותר ואלו מתרוקנות בזרם הדם
ומאפשרות לשומן לזרום בגוף .רוב
השומן מועבר לכבד להמשך עיבודו,
השאר מאוחסן בגוף – בתאי השומן.
http://www.wiley.com/legacy/college/boyer/0470003790/
animations/fatty_acid_metabolism/fatty_acid_metabolism.htm
אנימציה :פירוק שומן בעזרת מלחי מרה.
הכבד ,הלבלב וכיס המרה קשורים בקשר הדוק עם צינור העיכול מבחינה תפקודית ,אף כי אינם מהווים חלק
ממנו .לכל אחד מהם תפקיד חיוני בעיכול המזון ובניצול מרכיבי המזון.
הכבד הוא האיבר הפנימי הכבד ביותר בגוף ומשקלו 1.5ק"ג .הכבד הוא איבר חיוני לחיים.
הכבד עשוי מיליוני תאים הקרויים הפטוציטים ,תאי כבד .לתאים אל יותר מ 500-תפקידים שונים ,בהם אחסון מרכיבי המזון; פירוק תרופות
וסמים ,רעלים ותוצרי פסולת; ותהליכי המרה כימיים שונים .לתאי הכבד יכולת מסוימת של התחדשות – רגנרציה ,תכונה הנחשבת לקדומה וכזו
שנעלמה באורגניזמים המפותחים.
הכבד הוא מעין מפעל שמעבד ומסנן את הכימיקלים בגוף.
תהליכי השינוי העיקריים שעוברים חומרי המזון בכבד [חילוף חמרים]:
מחומצות אמיניות נבנים חלבונים ,כמו חלבוני פלסמה [אלבומין] וגם פקטורי קרישה וחלבוני מערכת הקרישה – פיברינוגן ,פרותרומבין.
מהגלוקוז נבנה גליקוגן (רב סוכר המשמש כחומר תשמורת) נאגר בכבד ובשרירים .הגלוקוז בשיתוף עם פחמימות
אחרות משמש לבניית שומנים .תהליך זה מסייע בשמירה על רמה יציבה של גלוקוז בדם .
http://www.hopkins-gi.org/multimedia/database/intro_340_CHC-05.swf
תצוגה של הכבד ,הלבלב וכיס המרה.
קיבה
צינור הכבד השמאלי
צינור הכבד הימני
כיס המרה
עורק הכבד
קרוב ל 80%-מאספקת הדם אל
הכבד מגיעה מוריד השער .וריד זה
נושא אל הכבד כמעט את כל הדם
היוצא ממערכת העיכול והמכיל את
המזון המפורק שנספג מן המעי.
בתוך הכבד מתפצל וריד השער
לסעיפים רבים ,כך שתאי הכבד
יוכלו למצות מן הדם את המזון
המפורק ולעבד אותו
כיס המרה הוא שקיק דמוי אגס הממוקם בחלקו התחתון של הכבד .כיס המרה מאחסן
ומרכז את המרה עד שהורמון ,המיוצר במעי הדק ,מעורר את הכיס להתכווץ ,ולשחר את
המרה אל התריסריון.
הרכב המרה:
הכבד מייצר כליטר מרה בכל יום 97% .מן המרה הם מים ,האחוזים הנותרים הם מלחי
מרה וחומרי צבע מן הכבד .למלחי המרה תפקיד מרכזי בעיכול שומנים .צבעי המרה הם
מוצרי פסולת .העיקרי שבהם הוא בילירובין ,שצבעו צהוב ,והוא נוצר מההמוגלובין שבתאי
הדם האדומים ,לאחר פירוקם בטחול.
כיס מרה
צינור
המרה
צינור הלבלב
[פנקריאס]
http://www.uclan.ac.uk/facs/health/nursing/sonic/scenarios/livjmanim/biliary_tract.html
פעילות כיס המרה
הלבלב מייצר ומפריש חומרים הנחוצים לעיכול .חומרים אלה הם אנזימי עיכול שמפרקים חלבונים ,פחמימות
ושומנים ,וכן נתרן ביקרבונט ( ,)NaHCO3שתפקידו לסתור את חומצת הקיבה.
כל החומרים הללו עוברים לאורך צינור הלבלב אל התריסריון .הלבלב מפריש גם את ההורמונים אינסולין ,גלוקוגן
וסומטוסטטין ,ישירות אל זרם הדם .שלושה הורמונים אלה יחד מווסתים את רמת הסוכר בדם .הורמונים אלה
מופרשים מהלבלב ישירות לדם .ויסות רמת הסוכר הוא תפקידו העיקרי של הלבלב.
ויסות הורמונלי של הפרשת חומרי (מיץ) הלבלב:
הפרשת מיץ הלבלב (נתרן ביקרבונט+אנזימים) אל התריסריון מווסתת ע"י שני
הורמונים:
.1
.2
.3
.4
.5
.6
.7
סקרטין וכולציסטוקינין (.)CCK
הסקרטין מופרש מתאים בדופן התריסריון בתגובה למגע עם בליל המזון
שמגיע מהקיבה.
החומצי
הסקרטין גורם להפרשת הביקרבונט מהלבלב.
הביקרבונט בעל PHבסיסי מנטרל את החומציות בתריסריון.
הפסקת ההפרשה של סקרטין (כי הסביבה כבר לא חומצית) = .משוב שלילי.
גם ה CCK -מופרש מהתריסריון בתגובה להגעת המזון.
הוא מזרז את ההפרשה של-
אנזימי עיכול מהלבלבמיץ המרה מכיס המרה (מזרז את תחילתו של תהליך פירוק השומנים.גם בלבלב ,כמו בקיבה ,גירויי החושים מביאים להפרשה מוגברת של אנזימי
עיכול והנתרן ביקרבונט.
תאים המפרישים מיץ קיבה
מיץ קיבה חומצי
PH=2
פפטידים
גסטרין חוזר אל הקיבה
הפרשה מוגברת של
הורמון הגסטרין אל הדם
תאים מפרישים
זרם
הדם
מערכת העצבים המרכזית
מחשבה על מזון,
גירוי החושים-
ראייה ,טעם ,ריח
כבר בתחילת הגעת המזון לפה מתחילה הפרשה
של מיץ קיבה ,כך שברגע שהמזון מגיע לקיבה
מתחיל מיד פירוק של חלבונים לפפטידים .נוכחות
של פפטידים גורמת להפרשה מוגברת של
ההורמון גסטרין אל זרם הדם ובחזרה לקיבה והוא
מזרז את ההפרשה של מיץ הקיבה.
מחשבה על מזון או גירוי חושים (טעם ,ריח ,ראייה)
מעוררים דחפים עצביים העוברים מהמוח לקיבה.
אלה גורמים להפרשת ההורמון גסטרין ומיץ קיבה.
נוכחות מיץ הקיבה יוצרת סביבה חומצית מאוד
(מתחת ל )PH=2 -וזה גורם להפסקת ההפרשה
של הגסטרין ובעקבותיה להפסקת ההפרשה של
מיץ הקיבה.
לכן אפשר לומר שהפרשת הגסטרין ומיץ הקיבה
מפוקחת ע"י משוב חיובי ושלילי:
משוב חיובי :נוכחות פפטידים
גירויים
הפרשת גסטרין
+מיץ קיבה
משוב שלילי PH :חומצי
הפסקת ההפרשה
של גסטרין ומיץ
הקיבה.
כאשר נכנסים שיירי המזון אל החלק האחרון של צינור העיכול ,נפסקת ספיגת מרכיבי המזון ,כגון
גלוקוז וחומצות אמינו ,במחזור הדם .בהדרגה מקבלים שיירי העיכול את צורתם הסופית ,והם
נשארים במעי הגס עד להפרשתם מן החלחולת דרך פי הטבעת.
תפקידו העיקרי של המעי הגס הוא הפרשת השאריות שמייצרת מערכת העיכול (צואה) .כליטר וחצי מתוכנו הנוזלי של המעי ,נכנס מדי
יום אל המעי הגס ,אך רק חלק קטן הן שאריות מזון .העיסה העוברת אל המעי הגס מורכבת ממים ,שאריות מינרלים ,מיליונים של
חיידקים ,מתאים מתים שמתקלפים מצפוי צינור העיכול ,מהפרשת ריר מן הקצה התחתון של המעי העקום (חלק מהמעי הדק) וכן
מתאית (רב סוכר) שאינה ניתנת לעיכול.
המעי הגס אינו מפריש אנזימים ,אך הוא מייצר ריר המשמש כחומר סיכה ומקל על תנועת הצואה .המעי הגס סופג מים מהחומר
הצואתי והופך אותו מנוזל למוצק .הוא סופג כליטר וחצי מים ביום.
חומרים שלא עוכלו עד הסוף מגיעים אל המעי הגס עם מעט מן האנזימים מהמעי הדק ושם נשלם עיכולם.
כיצד מניע המעי הגס את הצואה?
תנועה זו סוחטת את הצואה מטה ,לתוך
החלק התחתון של המעי והחלחולת ,אל
עבר תעלת פי הטבעת.
תנועת דחיפה ,פועלת במקביל
לתנועה המקטעית ,על מנת לקדם
את הצואה לכיוון החלחולת.
התכווצויות בקטעים של המעי הגס,
פעם בחצי שעה ,מערבבות וטוחנות
את הצואה.
השדרה במוח
חתך במוח חתך
השדרה
עצב תחושתי
התנועה המסיבית של הצואה מן המעי אל
החלחולת ,מותחת את קירות החלחולת.
מתיחה זו היא הגירוי הנורמלי שאנו חווים
כצורך להטיל צואה .אנו יכולים להחליט
אם להתעלם מהרפלקס ולסגור באופן
רצוני את פי הטבעת ,או להטיל צואה.
עצב תחושתי
עצב תנועתי
רצוני
עצב תנועתי רצוני
לחץ הצואה על דופנות החלחולת יוצר גירוי של עצב תחושתי
המגיע אל מוח השדרה – משם בקשת רפלקס חוזרת תגובה
עצבית בעצב תנועתי לא רצוני ,הגורמת לתנועת החלחולת
ולהרפיית שרירי הסוגר הפנימי .הסוגר החיצוני מקבל עצבוב
ממערכת העצבים הרצונית – כל אלה מאפשרים את
הפרשת הצואה מחוץ לגוף.
החלק במערכת העיכול
האנזים
הסובסטרט (עליו
התוצר
פועל האנזים)
פה
עמילאז
עמילן וגליקוגן
חד סוכר ודו סוכר
הקיבה
חומצה המופרשת להרוג חיידקים
באוכל
פפסין
ליפאז
(במידה
חלבונים
שומנים
חלבונים קצרים יותר
שומנים קצרים יותר
קטנה)
עמילן ,גליקוגן
חלבונים
שומנים
גלוקוזים בודדים
חומצות אמיניות
חומצות שומן +גליצרול
המעי הדק
הלבלב מפריש אנזים לתריסריון
מכיס המרה מגיע נוזל המרה
עמילאז
טריפסין
ופפסין
*ליפאז
כבד
נטרול רעלים ,בנייה חוזרת של חלבונים ,שומנים
ופחמימות המתאימות לאדם
* הליפז אינו מופרש מכיס המרה ,אלא רק לאחר שהשומן עובר את הפירוק הראשוני ע"י מיץ
המרה ,מופרש הליפז מהלבלב.
מקורות:
.1ביולוגיה של האדם -עדי מרקוזה-הס ,2002 ,מערכת העיכול.
.2האנציקלופדיה הרפואית החדשה ,כרך מערכת העיכול ,הוצאת ידיעות אחרונות
וספרי חמד.
Slide 22
גוף אחד – מערכות רבות
קיום יום יומי של הגוף
עיכול
נשימה
הובלה
מערכות הגנה
הפרשה
מערכת חיסון
המשכיות
מערכת רביה
תאום ויסות ובקרה
בתוך ובין המערכות
מערכת עצבים מערכה הורמונלית
הגוף פועל כיחידת מבנה אחת ומקיים סביבה
פנימית יציבה -הומיאוסטזיס
עיכול הוא התהליך שבו ממיר הגוף את המזון לאנרגיה ולחומרים הנחוצים לצמיחתו ואחזקתו.
תהליך העיכול הוא מהתהליכים הביולוגיים המרכזיים בגופנו ,ולכן ,למעלה ממחצית איברי הגוף הפנימיים בגופנו שייכים
למערכת העיכול.
הגוף סופג את המרכיבים הכימיים שמהם בנויים החומרים שהוא אוכל ,מאחסן אותם ,ועושה בהם שימוש כחומרי גלם
לשימור ולבנייה של רקמות.
תרומת מערכת העיכול להומיאוסטזיס [הכושר לקיים סביבה פנימית יציבה ושונה מהסביבה החיצונית] היא באספקת חומרי
מזון הנצרכים כל הזמן ע"י תאי הגוף ,בהם מלחים שונים [מינרלים החיוניים בין היתר לפעילות תקינה של אנזימים ,מבנה
של מולקולות אחרות] ומים -מים מהווים 70אחוז ממשקל הגוף והם חשובים שקיומים של תהליכים בתאים וליכולת לווסת
את הלחץ האוסמוטי ,לחץ הדם ואת טמפרטורת הגוף.
מערכת העיכול מבצעת עיבוד כימי :פירוק על ידי אנזימים ,מלחי מרה וחומצות קיבה של המזון למרכיביו הכימיים ,ועיבוד
מכני :ערבוב המזון ,גריסתו ודחיפתו לאורך צינור העיכול ,נעשה על ידי שרירים מהם בנוי צינור העיכול.
לכל בעלי החיים ,גם הלא מפותחים ,יש מערכת עיכול כלשהי.
כל בעלי החיים מפרקים את המזון שהם אוכלים ליחידות קטנות יותר ,מהן יוכלו להפיק אנרגיה
וליצר את החומרים החיוניים לקיומם.
מבנה מערכת העיכול שונה אצל בעלי חיים שונים ,והוא משתנה בהתאם למורכבות התפריט
שלו ומורכבותו כיצור חי.
קיבה
מערכת קיבות
מעי דק
מעי
קיבה
שנייה
ושט
זפק
מעי
לוע
פי הטבעת
ושט
תהליך העיכול אצל הפרה שניזונה
מצמחים ,נעשה בסדרה של קיבות
מחוברות .המזון נכנס לקיבה הראשונה
והגדולה ביותר ,ושם הוא תוסס .החומר
הגס חוזר אל הפה ללעיסה נוספת.
החומר הנלעס נבלע שוב ,מתערבב
בחומר המותסס ואז עובר דרך הקיבות
האחרות.
זפק
פה
לתולעת השלשול מערכת דומה לזו
של בני האדם ולזו של בעלי חיים
גבוהים אחרים .אך בניגוד לאדם,
לתולעת אין שיניים ,לכן בצינור
העיכול שלה יש תא הקרוי "קיבה
שנייה" ,המרסק וטוחן את המזון.
הציפורים מפרקות את המזון רק לאחר
שאחסנו אותו באופן זמני בזפק שלהן
ובקיבתן.
המים!
מים הם מרכיב המזון החשוב ביותר
לגוף ,בלי מים ,אי אפשר לשרוד יותר
מחמישה ימים .מים הם גם החומר
העיקרי בגוף ,וכשני שלישים ממשקל
הגוף הם מים.
פחמימות!
הפחמימות מרכיבות חומרים רבים בגוף אך
תפקידם העיקרי הוא שימושן כמקור אנרגיה
לביצוע תהליכים בגוף .עם הפחמימות נמנים:
סוכר ,עמילן ותאית (סיבים בלתי ניתנים
לעיכול).
מינרלים!
חלבונים!
החלבונים ,שבנויים מחומצות אמיניות ,הם חומרי הבניין
המינרלים נמצאים בכמויות קטנות
העיקריים של הגוף ומהווים 18%ממשקל החומרים
בתאים ובנוזלי הגוף .בטבע ,נמצאים הבונים את התאים והרקמות .קבוצה גדולה של חלבונים
המינרלים בצורת מלחים .המינרלים אחראית להתרחשותם של כל התהליכים הכימיים
החשובים שנמצאים בכמות גדולה
בתאים ,קבוצה זאת נקראת" :אנזימים" .קבוצה נוספת
בגופינו הם :סידן ,זרחן ,מגנזיום,
של חלבונים היא הנוגדנים שמשתתפת בהגנה על הגוף
אשלגן ,נתרן ,כלור וגופרית.
מפגיעתם של גורמים מזיקים החודרים לגוף.
ויטמינים!
הגוף צריך כמויות זעירות של
הויטמינים .הויטמינים הם חומרים
חיוניים לקיומם של תהליכים שונים
בתאים .רובם של הויטמינים לא
מיוצרים בגוף האדם ,ולכן הוא חייב
לקבלם במזונו.
שומנים!
השומנים מהווים מרכיב חשוב במבנה קרום
התא ,והם חיוניים לכל התאים .השומנים הם
גם מקור לאנרגיה והם מהווים חומר בידוד
חשוב השומר על חום הגוף ומגן על רקמות
פנימיות שונות .השומנים הם מולקולות
גדולות המורכבות מ :3-חומצות ,שומן
וגליצרול .השומנים הם חומרי תשמורת ,ועודף
שומנים יוצר מחלות לב וסוכרת.
פה ובלוטות רוק
בכלליות:
האיברים העיקריים במערכת העיכול של האדם – ושט ,קיבה,
לבלב ,מעי ,כבד ,כיס מרה ופי הטבעת.
ושט
המזון נכנס אל הפה ומתקדם במורד דרכי העיכול על ידי גלי
התכווצויות של שרירים (פריסטלטיקה) .עיקרו של תהליך העיכול
שחומרים שונים כמו האנזימים (שמיוצרים על ידי בלוטות הרוק,
הקיבה ,המעי והלבלב) חומצה מלחית (מיוצרת ע"י הקיבה) ומלחי
מרה (המיוצרים ע"י הכבד) מפרקים את המזון ליחידות כימיות
שהגוף יכול לנצל .הפסולת מסולקת ע"י פי הטבעת.
כבד
קיבה
כיס המרה
לבלב
תריסריון
מעי דק
מעי גס
מעי ישר
פי הטבעת
המזון נכנס לפה וכבר מתחיל את תהליך העיכול שבו משולבות פעולות רצוניות :לעיסה ובליעה,
ולא רצוניות :הפרשת רוק המכיל אנזימים .הרוק משמש כממס ,כמרכך וכמחליק המזון ובכך
מסייע ללשון ולשיניים בפעולת הלעיסה והעברת המזון אל הושט .הרטבת המזון חשובה לקליטת
הטעם ע"י תאי חוש הטעם על הלשון .הרוק מכיל בעקר מים ויוני HCO3-השומרים על 7 PHוגם
שני אנזימים – עמילאז (שמפרק עמילן עד לדו סוכר) ,וליזוזים (משמש כקוטל חיידקים המגיעים
עם המזון).
המזון שוהה בפה בין 5-30שניות ,ועובר עיבוד ראשוני ע"י :שיניים ,חניכיים ,לשון ,החך ,בלוטות
הרוק והלסתות ,ולאחר עיבוד זה המזון ממשיך הלאה אל הושט.
הלעיסה והטחינה נעשים לשם הגדלת שטח הפנים.
עיצוב המזון לגוש בגודל המתאים לבליעה נקרא עיכול מכני.
מספרן המלא של השיניים שבאדם מבוגר הוא .32השיניים נחלקות לארבעה
סוגים:
4ניבים :המשמשים לקריעת המזון.
8שיניים חותכות :המשמשות לחיתוך המזון.
8שיניים קדם-טוחנות :המשמשות לגריסת המזון.
12שיניים טוחנות :כוללות ארבע שיני בינה המרסקות את המזון.
את השן מצפה האמייל הקשה [בעקר סידן וזרחן] והוא עלול
להיפגע מעששת – תוצאת פעולתם של חיידקים המייצרים חומצת
חלב בתהליך פירוק הסוכרים בפה המשמשים אותם כמקור
אנרגיה .הרוק מוריד במידה מסוימת את רמת החומציות בעזרת יוני
HCO3הפועלים כמו בסיס והליזוזים שבו מצליח לנטרל חלקמהחיידקים ההרסניים.
בפני האדם נמצאים שלושה זוגות של בלוטות רוק :בלוטות מצד האוזן (פרוטיד) ,הבלוטות התת לסתיות
והבלוטות התת לשוניות .בלוטות הרוק מפרישות אנזימים (=חלבוני פעולה).
כשאנו לועסים ,המזון נרטב על ידי הרוק והופך לעיסה .פעולה זו עוזרת לתהליך לעיסת המזון ובכך גם יותר קל
למזון להגיע לוושט .הרוק מנקה שאריות אוכל שנשארו בפה ועל השיניים ובכך עוזר במניעת הצטברות חיידקים
אשר מזהים רק שני סוגים של אנזימים:
.1עמילז -אשר מפרק עמילן וגליקוגן (פחמימות) שמגיעים מהמזון ומתפרקים לסוכרים פשוטים :דו-סוכרים
וחד-סוכרים (סוכרוזים וגלוקוזים).
.2ליזוזים -מפרק את מעטפת החיידקים המגיעים אל הפה מהאוויר ,ובכך מסנן את הגוף מאנטיגנים מזיקים.
בלוטות מיצד האוזן:
נמצאות בלחיים ,קדמית
לאוזניים .הצינור שלהן
נפתח אל הפה בחלק
הפנימי של הלחיים.
הבלוטות התת
לסתיות:
נמצאות בחלקו האחורי
של הפה ,מתחת ללשון.
הצינורות שלהן נפתחים
מתחת ללשון ,משני צידי
הקפל המרכזי של רירית
הפה.
הבלוטות התת
לשוניות:
נמצאות בקדמת הפה
מתחת ללשון .יש להן
צינורות קטנים ורבים,
שמנקזים את הרוק אל
הפה ,מתחת ללשון.
מכסה הגרון הוא פיסת סחוס דקה שמכוסה הקרום ריר ונמצאת מאחורי שורש הלשון.
בעת בליעת המזון הוא סוגר את הפתח לקנה הנשימה ומשאיר רק את צינור הושט פתוח,
וכל מונע חדירה של מזון אל קנה הנשימה ,דבר אשר גורם להיחנקות.
מכסה הגרון סוגר את פתח הושט ומשאיר פתוח רק את קנה הנשימה בכדי שהאוויר לא
יגיע אל הושט .אם בכל זאת נכנס מזון אל קנה השימה ,קיים רפלקס אשר משחרר את
המזון מקנה הנשימה אל חלל הפה דרך שיעול.
הגרון והלוע משמשים מעבר גם
לאוויר וגם למזון .כאשר המזון
יוצא מהלוע הוא עלול להיכנס
לקנה הנשימה במקום לושט.
כדי למנוע כניסה של מזון אל
קנה הנשימה בעת הבליעה,
מעכב גזע המוח ,באופן זמני,
את הנשימה ,ומעורר סדרה של
תגובות המביאות לסגירת
הקנה .אם ,למרות הכל חודר
אוכל לקנה ,מופעל רפלקס
השיעול .רפלקס זה מחזיר מיד
את האוכל אל הפה ומונע חנק.
תפקיד צינור הושט הוא להעביר את המזון לקיבה .לאחר הלעיסה והגריסה,
הלשון דוחפת את המזון במורד הלוע ,אל אחורי הפה ,ודרך הלוע המזון
מגיע אל פתח הושט ,שם כיסוי הגרון מכסה את קנה הנשימה על מנת
למנוע חדירה של מזון לקנה הנשימה (דבר אשר גורם להיחנקות) והמזון
מחליק אל פתח הושט .כאן מתחילה הפריסטלטיקה (= ניע שרירים.
התכווצות ודחיפה של המזון על ידי שרירי צינור הושט .השרירים מתכווצים
ומתרפים בגל מתואם ובצורה מעגלית .הפריסטלטיקה אינה חד כיוונית).
אורכו של הושט הוא 23-25ס"מ .צינור הושט בנוי משתי מערכות של
שרירים :רצוניות ובלתי ורצוניות .כשהמזון בפה ,שרירי הושט רפויים ,אך
כשהמזון נכנס לוושט -השרירים מתחילים לנוע בתנועה גלית ,פריסטלטית,
לכיוון פי הקיבה .על פעולה זו שולטים עצבים ממערכת העצבים המרכזית
וממערכת העצבים של המעי .גלי הפריסטלטיקה נעים לאורך הושט
במהירות של 2.5-5ס"מ בשנייה .הושט מגיע אל הקיבה.
http://hopkins-gi.org/multimedia/database/intro_250_Swallow.swf
תהליך בליעת המזון.
הקיבה היא שק שרירי .כאשר היא ריקה ,הנפח שלה הוא 50סמ"ק .כאשר היא מלאה נפחה יכול להגיע עד כ 1500 -סמ"ק .המזון שוהה
בקיבה שעתיים עד 6שעות (תלוי במזון ובאיכותו).
בקיבה מתבצעות שתי צורות עיכול במקביל -פעולה מכאנית :בתוך דפנות הקיבה ,קיימות שלוש שכבות שרירים .שרירים אלו מתכווצים
בתנועות איטיות אך נימצרות וכל המזון מתערבל עם מיצי הקיבה(-פריסטלטיקה) ,ופעולה כימית :בדופן הפנימית של הקיבה ,ברירית,
ישנם תאים אשר מפרישים לחלל הקיבה את "מיץ הקיבה" -חומצה מלחית ,ותאים אחרים שמפרישים פפסין (אנזימי עיכול).
בקיבה מתערבב המזון ע"י פעולת שרירי דופן הקיבה .מתוך תאים מסוימים מופרש חומצת HCLואנזימים .בקיבה נספג חלק גדול
מויטמין 12Bוחומרים מסוימים כגון סוכרים ואלכוהול ,הישר אל זרם הדם.
האנזימים הפעולים בקיבה הם:
•פפסינוגן – אינו אנזים פעיל ,אך כאשר הוא נפגש עם החומצה הכלורית ( (HCLהוא הופך להיות אנזים פעיל הנקרא פפסין .הפפסין
מפרק חלבונים לחומצת אמיניות בודדות.
•ליפז – מפרק שומנים לחומצות שומן וגליצרול.
החומצות בקיבה הופכות את הקיבה לסביבה חומצית מאוד ( .)2-1 PHחיידקים מתים בסביבה כזו ,וזו היא שיטת הניקוי של מערכת
העיכול על מנת למנוע זיהום.
לקיבה מופרש הורמון גסטרין הגורם להגברת הפרשת HCLופפסינוגן.
דופן הקיבה מוגנת מפני החומצה המלחית והאנזים המפרק פפסין ,ע"י הפרשת נוזל רירי
שה PHשלו מעט בסיסי [יוני .] HCO3-פגיעה בהגנה זו עלולה לגרום לכיב קיבה [אולקוס].
היום סוברים שזוהי מחלה זיהומית שהגורם לה הוא החיידק pylori Helicobacter.
כיב קיבה (אולקוס) הוא פצע המתפתח בדרך כלל בקיבה או בתריסריון .הכיב נגרם עקב תהליך של איכול רפידת הקיבה או
התריסריון על ידי חומצות הקיבה (ובראשן חומצת מימן כלורי) ומיצי העיכול.
האוסטרלים בארי ג'יי' מרשל ורובין ווארן זכו בפרס נובל לפיזיולוגיה ורפואה לשנת 2005על כך שהראו כי חיידק הוא למעשה
האחראי לאולקוס הגורם לכאבי הבטן העזים אצל רוב האנשים הסובלים מהמחלה ולא מתח וסגנון חיים כפי שחשבו עד כה.
ווארן ,בן ,68פתולוג מאוסטרליה ,גילה מושבות של חיידקים בחלק התחתון של הקיבה בכ 50%-מהחולים מהם נלקחו ביופסיות.
הוא למעשה הביא לתגלית הקריטית כי סימנים לדלקת נמצאו תמיד בקרום הקיבה בקרבת האזור המאוכלס בחיידקים.
מרשל ,בן ,54התעניין בממצאיו של ווארן ויחד ביצעו מחקר בביופסיות שנלקחו מחולים .לאחר מספר ניסיונות ,הצליח מרשל
לטפח סוגים של חיידקים שעד כה לא היו ידועים ומאוחר יותר זכו לשם הליקובקטור פילורי ,יחד הם גילו ,כי האורגניזם היה נוכח
כמעט בכל החולים שסבלו מדלקת הקיבה ,כיב בתריסריון או אולקוס בקיבה.
הודות לגילוי החדשני שנעשה על-ידי מרשל ווארן ,מחלת האולקוס אינה כרונית יותר ,אלא מחלה שניתן לרפא על-ידי טיפול קצר
באנטיביוטיקה ותרופות המדכאות הפרשות חומצה!
בכתב הזכיה לפרס נובל נאמר ,שהרופאים מקבלים את ההוקרה על גילוי חידק ההליקובקטר פילורי - Helicobacter pylori -
בשנת ,1982והוכחת חשיבותו כגורם לדלקת הקיבה -גסטריטיס ולכיב קיבה – אולקוס.
ההידבקות מתרחשת ככל הנראה בגיל צעיר מאוד והחיידק נשאר במערכת העיכול
לכל החיים ,ובמרבית בני האדם הוא אינו גורם לכל סימפטום .ואולם הוא עלול
לעודד יצירת כיב קיבה אצל 15%-10%מהנגועים.
החיידק שגילו המדענים גורם ליותר מ 90%-מהכיבים בתריסריון ול 80%-מהכיבים
בקיבה .כשני שלישים מאוכלוסיית העולם נגועים בחיידק ,אך רובם לא סובלים
מתסמינים כלשהם .עם זאת ,החיידק עלול להביא להתפתחות סרטן הקיבה ,שהוא
הסרטן השני בקטלניותו .לכן ,חיידק זה מוגדר כחיידק מסרטן!
HPנצמדים אל תא אפיתל מהקיבה בתרבית רקמה
HPשורדים בתנאי ה PHהשוררים בקיבה
הודות לפעילות האנזים אוריאז
היום ההתייחסות את אולקוס היא כאל מחלה זיהומית.
הטיפול המקובל היום ב HPהוא בתרופות :מוקסיפן
וקלריטרומיצין,וחמרים המורידים רמת חומציות כמו לוסק
.Losecה Losec -מעכב את פעילות משאבות המימן בממברנת
התאים הפריאתליים המפרישים HClבקיבה .באופן זה
מופחת הכאב והנזק לדופן הקיבה באזורים המודלקים עקב
הזיהום בהליקובקטר.
מן הקיבה עובר המזון אל המעי הדק שהוא צינור מפותל שאורכו שבעה מטרים.
במעי הדק עובר המזון פירוק נוסף ,ותוצרי הפירוק נספגים בזרם הדם.
למעי הדק שני תפקידים עיקריים:
.1
פירוק חומרי המזון השונים :פחמימות לחד-סוכרים ,שומנים לחומצות שומן ,חלבונים לחומצות אמיניות.
.2
תוצרי הפירוק ,מולקולות קטנות ,חודרות דרך תאי המעי אל כלי הדם הרבים העוטפים את צינור העיכול מבחוץ,
ועברים אל מחזור הדם.
חלקו הראשון של המעי הדק קרוי תריסריון ,ואורכו כ 30 -סנטימטר .התריסריון קולט את הפרשות הכבד והלבלב.
ה PHהשורר במעי הוא בסיסי ולכן הפפסין המגיע עם בליל המזון מהקיבה ,מפסיק את פעילותו במעי.
קטע מעי דק עטוף בקרום הצפק -הוא עשיר בכלי
דם ולימפה ומספק לשרירים ולרקמות המעי את
התרכובות הדרושות וקולט ממנו את המזון
המעוכל .יש בו רשת עצבים המעצבבים את שרירי
דופן המעי.
מבנה דופן המעי הדק
דופן המעי בנוי מסיסים = בליטות מיקרוסקופיות באורך של כ 1-מיקרון ,אליהן חודרים נימי דם ולימפה ומאפשרים ספיגה
יעילה (הגדלת שטח פנים) של תוצרי פירוק המזון.
על הסיסים יש שיכבה של תאי אפיתל להגנה עדינה מפני חומצות שמגיעות מהקיבה .ברך כלל תאי אפיתל מפרישים ריר
ששומר על התאים מפני החומצות ,אבל לפעמים יש תקלה והחומצות פוגעות בתאים ועושות פצע שיכול לדמם = אולקוס.
בגלל הסיסים ,שטח הפנים במעי בוגר מגיע ל 500מטר מרובע .במעי יש עיכול מכני ע"י ערבול וערבוב של המזון ועל ידי כך,
יותר מזון נפגש עם יותר אנזימים ויותר מזון נעכל.
קיפולי רירית המעי הדק
פירוק המזון המעוכל למחצה שמגיע מן הקיבה נעשה במעי הדק בעזרת חומרים המופרשים מן
הלבלב ,מן הכבד (באמצעות כיס המרה) ומתאי דופן המעי.
האנזימים שמזרזים את פירוק המזון במעי פועלים בסביבה בסיסית בלבד ( PHגבוה).
פירוק הפחמימות:
פירוק החלבונים:
מערכת העיכול של האדם אינה מסוגלת לעכל את כל סוגי
הפחמימות .פחמימות מורכבות אחדות כמו תאית ,אינן מתעכלות
בכלל .שכן האדם אינו מיצר אנזימים היכולים לפרקם לסוכרים
פשוטים .לעומת זאת ,הסוכר המורכב מעמילן מפורק בקלות בעזרת
אנזימים שמיוצרים בלבלב – התהליך מצוין בתרשים:
פירוק החלבון מתחיל בקיבה וממשיך במעי הדק .החלבון
מפורק קודם לשרשראות של חומצות אמינו הנקראות
פפטידים ,ואחר כך לחומצות אמינו יחידות .הלבלב מפריש
את האנזימים מפרקי החלבון.
ספיגת תוצרי
הפחמימות:
סוכרים פשוטים עוברים
דרך דפנות המעי הריק
ונספגים בזרם הדם .הדם
מסיע את הסוכרים אל
הכבד והכבד הופך אותם
לרב סוכר שנקרא גליקוגן.
מאגר הפחמימות מאוכסן
בגוף בצורת החומר גליקוגן.
ספיגת תוצרי החלבון:
רוב החלבונים מפורקים ונספגים
בחלקו הראשון של המעי הריק.
חומצות האמינו שנספגו עוברות
ישירות לזרם הדם הנושא אותם
דרך הכבד אל הרקמות שזקוקות
להם .חומצות אמינו אחדות
משמשות כאבני הבניין של
חומרים חדשים החיוניים לצמיחה
ולתיקון רקמות ,ואחרות מספקות
אנרגיה.
פירוק השומן:
ספיגת מינרלים ומלחים:
המרה המיוצרת בכבד והמאוחסנת בכיס
המרה ,מסייעת בפירוק השומן במעי הדק.
מלחים מן המרה מפרקים את טיפות השומן
העבות לטיפות שומן דקיקות יותר .פעולה זו
מגדילה את שטח פני הטיפות ומזרזת את
עיכול השומן ע"י אנזים הלבלב מפרק השומן
שנקרא ליפאז .הליפאז מפרק את השומן
לגליצרול ולחומצות שומן.
מינרלים כמו נתרן ,אשלגן וברזל ומלחים כמו
מגנזים ,כלוריד וחומרים אחרים חייבים לעבור מן
המעי הדק ישירות לזרם הדם ,נשמרות רמות
תקינות ומאוזנות שלהם בגוף.
ספיגת ויטמינים:
ויטמינים מסיסי שומן ( )K,E,D,Aוויטמינים
מסיסי מים ( )C,Bנספגים במעי הדק.
ויטמין 12Bנספג במעי העקום (חלק מהמעי
הדק) ,שלא כמו ויטמינים אחרים ,ויטמין זה
חייב להתקשר לחומר מיוחד המופרש מן
הקיבה לפני שהוא נספג – חומר זה נקרא
"גורם אינטרינזי".
ספיגת השומן:
ספיגת השומן מהירה ושלמה בד"כ ולכן
הצואה כמעט ואינה מכילה שומן .ספיגת
השומן מתרחשת בעיקר במעי הריק.
כדוריות השומן הזעירות אינן עוברות
ישירות אל זרם הדם או הכבד ,אלא
עוברות קודם לכן בצינוריות הלימפה.
צינוריות אלו מתאחדות לתעלות לימפה
רחבות יותר ואלו מתרוקנות בזרם הדם
ומאפשרות לשומן לזרום בגוף .רוב
השומן מועבר לכבד להמשך עיבודו,
השאר מאוחסן בגוף – בתאי השומן.
http://www.wiley.com/legacy/college/boyer/0470003790/
animations/fatty_acid_metabolism/fatty_acid_metabolism.htm
אנימציה :פירוק שומן בעזרת מלחי מרה.
הכבד ,הלבלב וכיס המרה קשורים בקשר הדוק עם צינור העיכול מבחינה תפקודית ,אף כי אינם מהווים חלק
ממנו .לכל אחד מהם תפקיד חיוני בעיכול המזון ובניצול מרכיבי המזון.
הכבד הוא האיבר הפנימי הכבד ביותר בגוף ומשקלו 1.5ק"ג .הכבד הוא איבר חיוני לחיים.
הכבד עשוי מיליוני תאים הקרויים הפטוציטים ,תאי כבד .לתאים אל יותר מ 500-תפקידים שונים ,בהם אחסון מרכיבי המזון; פירוק תרופות
וסמים ,רעלים ותוצרי פסולת; ותהליכי המרה כימיים שונים .לתאי הכבד יכולת מסוימת של התחדשות – רגנרציה ,תכונה הנחשבת לקדומה וכזו
שנעלמה באורגניזמים המפותחים.
הכבד הוא מעין מפעל שמעבד ומסנן את הכימיקלים בגוף.
תהליכי השינוי העיקריים שעוברים חומרי המזון בכבד [חילוף חמרים]:
מחומצות אמיניות נבנים חלבונים ,כמו חלבוני פלסמה [אלבומין] וגם פקטורי קרישה וחלבוני מערכת הקרישה – פיברינוגן ,פרותרומבין.
מהגלוקוז נבנה גליקוגן (רב סוכר המשמש כחומר תשמורת) נאגר בכבד ובשרירים .הגלוקוז בשיתוף עם פחמימות
אחרות משמש לבניית שומנים .תהליך זה מסייע בשמירה על רמה יציבה של גלוקוז בדם .
http://www.hopkins-gi.org/multimedia/database/intro_340_CHC-05.swf
תצוגה של הכבד ,הלבלב וכיס המרה.
קיבה
צינור הכבד השמאלי
צינור הכבד הימני
כיס המרה
עורק הכבד
קרוב ל 80%-מאספקת הדם אל
הכבד מגיעה מוריד השער .וריד זה
נושא אל הכבד כמעט את כל הדם
היוצא ממערכת העיכול והמכיל את
המזון המפורק שנספג מן המעי.
בתוך הכבד מתפצל וריד השער
לסעיפים רבים ,כך שתאי הכבד
יוכלו למצות מן הדם את המזון
המפורק ולעבד אותו
כיס המרה הוא שקיק דמוי אגס הממוקם בחלקו התחתון של הכבד .כיס המרה מאחסן
ומרכז את המרה עד שהורמון ,המיוצר במעי הדק ,מעורר את הכיס להתכווץ ,ולשחר את
המרה אל התריסריון.
הרכב המרה:
הכבד מייצר כליטר מרה בכל יום 97% .מן המרה הם מים ,האחוזים הנותרים הם מלחי
מרה וחומרי צבע מן הכבד .למלחי המרה תפקיד מרכזי בעיכול שומנים .צבעי המרה הם
מוצרי פסולת .העיקרי שבהם הוא בילירובין ,שצבעו צהוב ,והוא נוצר מההמוגלובין שבתאי
הדם האדומים ,לאחר פירוקם בטחול.
כיס מרה
צינור
המרה
צינור הלבלב
[פנקריאס]
http://www.uclan.ac.uk/facs/health/nursing/sonic/scenarios/livjmanim/biliary_tract.html
פעילות כיס המרה
הלבלב מייצר ומפריש חומרים הנחוצים לעיכול .חומרים אלה הם אנזימי עיכול שמפרקים חלבונים ,פחמימות
ושומנים ,וכן נתרן ביקרבונט ( ,)NaHCO3שתפקידו לסתור את חומצת הקיבה.
כל החומרים הללו עוברים לאורך צינור הלבלב אל התריסריון .הלבלב מפריש גם את ההורמונים אינסולין ,גלוקוגן
וסומטוסטטין ,ישירות אל זרם הדם .שלושה הורמונים אלה יחד מווסתים את רמת הסוכר בדם .הורמונים אלה
מופרשים מהלבלב ישירות לדם .ויסות רמת הסוכר הוא תפקידו העיקרי של הלבלב.
ויסות הורמונלי של הפרשת חומרי (מיץ) הלבלב:
הפרשת מיץ הלבלב (נתרן ביקרבונט+אנזימים) אל התריסריון מווסתת ע"י שני
הורמונים:
.1
.2
.3
.4
.5
.6
.7
סקרטין וכולציסטוקינין (.)CCK
הסקרטין מופרש מתאים בדופן התריסריון בתגובה למגע עם בליל המזון
שמגיע מהקיבה.
החומצי
הסקרטין גורם להפרשת הביקרבונט מהלבלב.
הביקרבונט בעל PHבסיסי מנטרל את החומציות בתריסריון.
הפסקת ההפרשה של סקרטין (כי הסביבה כבר לא חומצית) = .משוב שלילי.
גם ה CCK -מופרש מהתריסריון בתגובה להגעת המזון.
הוא מזרז את ההפרשה של-
אנזימי עיכול מהלבלבמיץ המרה מכיס המרה (מזרז את תחילתו של תהליך פירוק השומנים.גם בלבלב ,כמו בקיבה ,גירויי החושים מביאים להפרשה מוגברת של אנזימי
עיכול והנתרן ביקרבונט.
תאים המפרישים מיץ קיבה
מיץ קיבה חומצי
PH=2
פפטידים
גסטרין חוזר אל הקיבה
הפרשה מוגברת של
הורמון הגסטרין אל הדם
תאים מפרישים
זרם
הדם
מערכת העצבים המרכזית
מחשבה על מזון,
גירוי החושים-
ראייה ,טעם ,ריח
כבר בתחילת הגעת המזון לפה מתחילה הפרשה
של מיץ קיבה ,כך שברגע שהמזון מגיע לקיבה
מתחיל מיד פירוק של חלבונים לפפטידים .נוכחות
של פפטידים גורמת להפרשה מוגברת של
ההורמון גסטרין אל זרם הדם ובחזרה לקיבה והוא
מזרז את ההפרשה של מיץ הקיבה.
מחשבה על מזון או גירוי חושים (טעם ,ריח ,ראייה)
מעוררים דחפים עצביים העוברים מהמוח לקיבה.
אלה גורמים להפרשת ההורמון גסטרין ומיץ קיבה.
נוכחות מיץ הקיבה יוצרת סביבה חומצית מאוד
(מתחת ל )PH=2 -וזה גורם להפסקת ההפרשה
של הגסטרין ובעקבותיה להפסקת ההפרשה של
מיץ הקיבה.
לכן אפשר לומר שהפרשת הגסטרין ומיץ הקיבה
מפוקחת ע"י משוב חיובי ושלילי:
משוב חיובי :נוכחות פפטידים
גירויים
הפרשת גסטרין
+מיץ קיבה
משוב שלילי PH :חומצי
הפסקת ההפרשה
של גסטרין ומיץ
הקיבה.
כאשר נכנסים שיירי המזון אל החלק האחרון של צינור העיכול ,נפסקת ספיגת מרכיבי המזון ,כגון
גלוקוז וחומצות אמינו ,במחזור הדם .בהדרגה מקבלים שיירי העיכול את צורתם הסופית ,והם
נשארים במעי הגס עד להפרשתם מן החלחולת דרך פי הטבעת.
תפקידו העיקרי של המעי הגס הוא הפרשת השאריות שמייצרת מערכת העיכול (צואה) .כליטר וחצי מתוכנו הנוזלי של המעי ,נכנס מדי
יום אל המעי הגס ,אך רק חלק קטן הן שאריות מזון .העיסה העוברת אל המעי הגס מורכבת ממים ,שאריות מינרלים ,מיליונים של
חיידקים ,מתאים מתים שמתקלפים מצפוי צינור העיכול ,מהפרשת ריר מן הקצה התחתון של המעי העקום (חלק מהמעי הדק) וכן
מתאית (רב סוכר) שאינה ניתנת לעיכול.
המעי הגס אינו מפריש אנזימים ,אך הוא מייצר ריר המשמש כחומר סיכה ומקל על תנועת הצואה .המעי הגס סופג מים מהחומר
הצואתי והופך אותו מנוזל למוצק .הוא סופג כליטר וחצי מים ביום.
חומרים שלא עוכלו עד הסוף מגיעים אל המעי הגס עם מעט מן האנזימים מהמעי הדק ושם נשלם עיכולם.
כיצד מניע המעי הגס את הצואה?
תנועה זו סוחטת את הצואה מטה ,לתוך
החלק התחתון של המעי והחלחולת ,אל
עבר תעלת פי הטבעת.
תנועת דחיפה ,פועלת במקביל
לתנועה המקטעית ,על מנת לקדם
את הצואה לכיוון החלחולת.
התכווצויות בקטעים של המעי הגס,
פעם בחצי שעה ,מערבבות וטוחנות
את הצואה.
השדרה במוח
חתך במוח חתך
השדרה
עצב תחושתי
התנועה המסיבית של הצואה מן המעי אל
החלחולת ,מותחת את קירות החלחולת.
מתיחה זו היא הגירוי הנורמלי שאנו חווים
כצורך להטיל צואה .אנו יכולים להחליט
אם להתעלם מהרפלקס ולסגור באופן
רצוני את פי הטבעת ,או להטיל צואה.
עצב תחושתי
עצב תנועתי
רצוני
עצב תנועתי רצוני
לחץ הצואה על דופנות החלחולת יוצר גירוי של עצב תחושתי
המגיע אל מוח השדרה – משם בקשת רפלקס חוזרת תגובה
עצבית בעצב תנועתי לא רצוני ,הגורמת לתנועת החלחולת
ולהרפיית שרירי הסוגר הפנימי .הסוגר החיצוני מקבל עצבוב
ממערכת העצבים הרצונית – כל אלה מאפשרים את
הפרשת הצואה מחוץ לגוף.
החלק במערכת העיכול
האנזים
הסובסטרט (עליו
התוצר
פועל האנזים)
פה
עמילאז
עמילן וגליקוגן
חד סוכר ודו סוכר
הקיבה
חומצה המופרשת להרוג חיידקים
באוכל
פפסין
ליפאז
(במידה
חלבונים
שומנים
חלבונים קצרים יותר
שומנים קצרים יותר
קטנה)
עמילן ,גליקוגן
חלבונים
שומנים
גלוקוזים בודדים
חומצות אמיניות
חומצות שומן +גליצרול
המעי הדק
הלבלב מפריש אנזים לתריסריון
מכיס המרה מגיע נוזל המרה
עמילאז
טריפסין
ופפסין
*ליפאז
כבד
נטרול רעלים ,בנייה חוזרת של חלבונים ,שומנים
ופחמימות המתאימות לאדם
* הליפז אינו מופרש מכיס המרה ,אלא רק לאחר שהשומן עובר את הפירוק הראשוני ע"י מיץ
המרה ,מופרש הליפז מהלבלב.
מקורות:
.1ביולוגיה של האדם -עדי מרקוזה-הס ,2002 ,מערכת העיכול.
.2האנציקלופדיה הרפואית החדשה ,כרך מערכת העיכול ,הוצאת ידיעות אחרונות
וספרי חמד.
Slide 23
גוף אחד – מערכות רבות
קיום יום יומי של הגוף
עיכול
נשימה
הובלה
מערכות הגנה
הפרשה
מערכת חיסון
המשכיות
מערכת רביה
תאום ויסות ובקרה
בתוך ובין המערכות
מערכת עצבים מערכה הורמונלית
הגוף פועל כיחידת מבנה אחת ומקיים סביבה
פנימית יציבה -הומיאוסטזיס
עיכול הוא התהליך שבו ממיר הגוף את המזון לאנרגיה ולחומרים הנחוצים לצמיחתו ואחזקתו.
תהליך העיכול הוא מהתהליכים הביולוגיים המרכזיים בגופנו ,ולכן ,למעלה ממחצית איברי הגוף הפנימיים בגופנו שייכים
למערכת העיכול.
הגוף סופג את המרכיבים הכימיים שמהם בנויים החומרים שהוא אוכל ,מאחסן אותם ,ועושה בהם שימוש כחומרי גלם
לשימור ולבנייה של רקמות.
תרומת מערכת העיכול להומיאוסטזיס [הכושר לקיים סביבה פנימית יציבה ושונה מהסביבה החיצונית] היא באספקת חומרי
מזון הנצרכים כל הזמן ע"י תאי הגוף ,בהם מלחים שונים [מינרלים החיוניים בין היתר לפעילות תקינה של אנזימים ,מבנה
של מולקולות אחרות] ומים -מים מהווים 70אחוז ממשקל הגוף והם חשובים שקיומים של תהליכים בתאים וליכולת לווסת
את הלחץ האוסמוטי ,לחץ הדם ואת טמפרטורת הגוף.
מערכת העיכול מבצעת עיבוד כימי :פירוק על ידי אנזימים ,מלחי מרה וחומצות קיבה של המזון למרכיביו הכימיים ,ועיבוד
מכני :ערבוב המזון ,גריסתו ודחיפתו לאורך צינור העיכול ,נעשה על ידי שרירים מהם בנוי צינור העיכול.
לכל בעלי החיים ,גם הלא מפותחים ,יש מערכת עיכול כלשהי.
כל בעלי החיים מפרקים את המזון שהם אוכלים ליחידות קטנות יותר ,מהן יוכלו להפיק אנרגיה
וליצר את החומרים החיוניים לקיומם.
מבנה מערכת העיכול שונה אצל בעלי חיים שונים ,והוא משתנה בהתאם למורכבות התפריט
שלו ומורכבותו כיצור חי.
קיבה
מערכת קיבות
מעי דק
מעי
קיבה
שנייה
ושט
זפק
מעי
לוע
פי הטבעת
ושט
תהליך העיכול אצל הפרה שניזונה
מצמחים ,נעשה בסדרה של קיבות
מחוברות .המזון נכנס לקיבה הראשונה
והגדולה ביותר ,ושם הוא תוסס .החומר
הגס חוזר אל הפה ללעיסה נוספת.
החומר הנלעס נבלע שוב ,מתערבב
בחומר המותסס ואז עובר דרך הקיבות
האחרות.
זפק
פה
לתולעת השלשול מערכת דומה לזו
של בני האדם ולזו של בעלי חיים
גבוהים אחרים .אך בניגוד לאדם,
לתולעת אין שיניים ,לכן בצינור
העיכול שלה יש תא הקרוי "קיבה
שנייה" ,המרסק וטוחן את המזון.
הציפורים מפרקות את המזון רק לאחר
שאחסנו אותו באופן זמני בזפק שלהן
ובקיבתן.
המים!
מים הם מרכיב המזון החשוב ביותר
לגוף ,בלי מים ,אי אפשר לשרוד יותר
מחמישה ימים .מים הם גם החומר
העיקרי בגוף ,וכשני שלישים ממשקל
הגוף הם מים.
פחמימות!
הפחמימות מרכיבות חומרים רבים בגוף אך
תפקידם העיקרי הוא שימושן כמקור אנרגיה
לביצוע תהליכים בגוף .עם הפחמימות נמנים:
סוכר ,עמילן ותאית (סיבים בלתי ניתנים
לעיכול).
מינרלים!
חלבונים!
החלבונים ,שבנויים מחומצות אמיניות ,הם חומרי הבניין
המינרלים נמצאים בכמויות קטנות
העיקריים של הגוף ומהווים 18%ממשקל החומרים
בתאים ובנוזלי הגוף .בטבע ,נמצאים הבונים את התאים והרקמות .קבוצה גדולה של חלבונים
המינרלים בצורת מלחים .המינרלים אחראית להתרחשותם של כל התהליכים הכימיים
החשובים שנמצאים בכמות גדולה
בתאים ,קבוצה זאת נקראת" :אנזימים" .קבוצה נוספת
בגופינו הם :סידן ,זרחן ,מגנזיום,
של חלבונים היא הנוגדנים שמשתתפת בהגנה על הגוף
אשלגן ,נתרן ,כלור וגופרית.
מפגיעתם של גורמים מזיקים החודרים לגוף.
ויטמינים!
הגוף צריך כמויות זעירות של
הויטמינים .הויטמינים הם חומרים
חיוניים לקיומם של תהליכים שונים
בתאים .רובם של הויטמינים לא
מיוצרים בגוף האדם ,ולכן הוא חייב
לקבלם במזונו.
שומנים!
השומנים מהווים מרכיב חשוב במבנה קרום
התא ,והם חיוניים לכל התאים .השומנים הם
גם מקור לאנרגיה והם מהווים חומר בידוד
חשוב השומר על חום הגוף ומגן על רקמות
פנימיות שונות .השומנים הם מולקולות
גדולות המורכבות מ :3-חומצות ,שומן
וגליצרול .השומנים הם חומרי תשמורת ,ועודף
שומנים יוצר מחלות לב וסוכרת.
פה ובלוטות רוק
בכלליות:
האיברים העיקריים במערכת העיכול של האדם – ושט ,קיבה,
לבלב ,מעי ,כבד ,כיס מרה ופי הטבעת.
ושט
המזון נכנס אל הפה ומתקדם במורד דרכי העיכול על ידי גלי
התכווצויות של שרירים (פריסטלטיקה) .עיקרו של תהליך העיכול
שחומרים שונים כמו האנזימים (שמיוצרים על ידי בלוטות הרוק,
הקיבה ,המעי והלבלב) חומצה מלחית (מיוצרת ע"י הקיבה) ומלחי
מרה (המיוצרים ע"י הכבד) מפרקים את המזון ליחידות כימיות
שהגוף יכול לנצל .הפסולת מסולקת ע"י פי הטבעת.
כבד
קיבה
כיס המרה
לבלב
תריסריון
מעי דק
מעי גס
מעי ישר
פי הטבעת
המזון נכנס לפה וכבר מתחיל את תהליך העיכול שבו משולבות פעולות רצוניות :לעיסה ובליעה,
ולא רצוניות :הפרשת רוק המכיל אנזימים .הרוק משמש כממס ,כמרכך וכמחליק המזון ובכך
מסייע ללשון ולשיניים בפעולת הלעיסה והעברת המזון אל הושט .הרטבת המזון חשובה לקליטת
הטעם ע"י תאי חוש הטעם על הלשון .הרוק מכיל בעקר מים ויוני HCO3-השומרים על 7 PHוגם
שני אנזימים – עמילאז (שמפרק עמילן עד לדו סוכר) ,וליזוזים (משמש כקוטל חיידקים המגיעים
עם המזון).
המזון שוהה בפה בין 5-30שניות ,ועובר עיבוד ראשוני ע"י :שיניים ,חניכיים ,לשון ,החך ,בלוטות
הרוק והלסתות ,ולאחר עיבוד זה המזון ממשיך הלאה אל הושט.
הלעיסה והטחינה נעשים לשם הגדלת שטח הפנים.
עיצוב המזון לגוש בגודל המתאים לבליעה נקרא עיכול מכני.
מספרן המלא של השיניים שבאדם מבוגר הוא .32השיניים נחלקות לארבעה
סוגים:
4ניבים :המשמשים לקריעת המזון.
8שיניים חותכות :המשמשות לחיתוך המזון.
8שיניים קדם-טוחנות :המשמשות לגריסת המזון.
12שיניים טוחנות :כוללות ארבע שיני בינה המרסקות את המזון.
את השן מצפה האמייל הקשה [בעקר סידן וזרחן] והוא עלול
להיפגע מעששת – תוצאת פעולתם של חיידקים המייצרים חומצת
חלב בתהליך פירוק הסוכרים בפה המשמשים אותם כמקור
אנרגיה .הרוק מוריד במידה מסוימת את רמת החומציות בעזרת יוני
HCO3הפועלים כמו בסיס והליזוזים שבו מצליח לנטרל חלקמהחיידקים ההרסניים.
בפני האדם נמצאים שלושה זוגות של בלוטות רוק :בלוטות מצד האוזן (פרוטיד) ,הבלוטות התת לסתיות
והבלוטות התת לשוניות .בלוטות הרוק מפרישות אנזימים (=חלבוני פעולה).
כשאנו לועסים ,המזון נרטב על ידי הרוק והופך לעיסה .פעולה זו עוזרת לתהליך לעיסת המזון ובכך גם יותר קל
למזון להגיע לוושט .הרוק מנקה שאריות אוכל שנשארו בפה ועל השיניים ובכך עוזר במניעת הצטברות חיידקים
אשר מזהים רק שני סוגים של אנזימים:
.1עמילז -אשר מפרק עמילן וגליקוגן (פחמימות) שמגיעים מהמזון ומתפרקים לסוכרים פשוטים :דו-סוכרים
וחד-סוכרים (סוכרוזים וגלוקוזים).
.2ליזוזים -מפרק את מעטפת החיידקים המגיעים אל הפה מהאוויר ,ובכך מסנן את הגוף מאנטיגנים מזיקים.
בלוטות מיצד האוזן:
נמצאות בלחיים ,קדמית
לאוזניים .הצינור שלהן
נפתח אל הפה בחלק
הפנימי של הלחיים.
הבלוטות התת
לסתיות:
נמצאות בחלקו האחורי
של הפה ,מתחת ללשון.
הצינורות שלהן נפתחים
מתחת ללשון ,משני צידי
הקפל המרכזי של רירית
הפה.
הבלוטות התת
לשוניות:
נמצאות בקדמת הפה
מתחת ללשון .יש להן
צינורות קטנים ורבים,
שמנקזים את הרוק אל
הפה ,מתחת ללשון.
מכסה הגרון הוא פיסת סחוס דקה שמכוסה הקרום ריר ונמצאת מאחורי שורש הלשון.
בעת בליעת המזון הוא סוגר את הפתח לקנה הנשימה ומשאיר רק את צינור הושט פתוח,
וכל מונע חדירה של מזון אל קנה הנשימה ,דבר אשר גורם להיחנקות.
מכסה הגרון סוגר את פתח הושט ומשאיר פתוח רק את קנה הנשימה בכדי שהאוויר לא
יגיע אל הושט .אם בכל זאת נכנס מזון אל קנה השימה ,קיים רפלקס אשר משחרר את
המזון מקנה הנשימה אל חלל הפה דרך שיעול.
הגרון והלוע משמשים מעבר גם
לאוויר וגם למזון .כאשר המזון
יוצא מהלוע הוא עלול להיכנס
לקנה הנשימה במקום לושט.
כדי למנוע כניסה של מזון אל
קנה הנשימה בעת הבליעה,
מעכב גזע המוח ,באופן זמני,
את הנשימה ,ומעורר סדרה של
תגובות המביאות לסגירת
הקנה .אם ,למרות הכל חודר
אוכל לקנה ,מופעל רפלקס
השיעול .רפלקס זה מחזיר מיד
את האוכל אל הפה ומונע חנק.
תפקיד צינור הושט הוא להעביר את המזון לקיבה .לאחר הלעיסה והגריסה,
הלשון דוחפת את המזון במורד הלוע ,אל אחורי הפה ,ודרך הלוע המזון
מגיע אל פתח הושט ,שם כיסוי הגרון מכסה את קנה הנשימה על מנת
למנוע חדירה של מזון לקנה הנשימה (דבר אשר גורם להיחנקות) והמזון
מחליק אל פתח הושט .כאן מתחילה הפריסטלטיקה (= ניע שרירים.
התכווצות ודחיפה של המזון על ידי שרירי צינור הושט .השרירים מתכווצים
ומתרפים בגל מתואם ובצורה מעגלית .הפריסטלטיקה אינה חד כיוונית).
אורכו של הושט הוא 23-25ס"מ .צינור הושט בנוי משתי מערכות של
שרירים :רצוניות ובלתי ורצוניות .כשהמזון בפה ,שרירי הושט רפויים ,אך
כשהמזון נכנס לוושט -השרירים מתחילים לנוע בתנועה גלית ,פריסטלטית,
לכיוון פי הקיבה .על פעולה זו שולטים עצבים ממערכת העצבים המרכזית
וממערכת העצבים של המעי .גלי הפריסטלטיקה נעים לאורך הושט
במהירות של 2.5-5ס"מ בשנייה .הושט מגיע אל הקיבה.
http://hopkins-gi.org/multimedia/database/intro_250_Swallow.swf
תהליך בליעת המזון.
הקיבה היא שק שרירי .כאשר היא ריקה ,הנפח שלה הוא 50סמ"ק .כאשר היא מלאה נפחה יכול להגיע עד כ 1500 -סמ"ק .המזון שוהה
בקיבה שעתיים עד 6שעות (תלוי במזון ובאיכותו).
בקיבה מתבצעות שתי צורות עיכול במקביל -פעולה מכאנית :בתוך דפנות הקיבה ,קיימות שלוש שכבות שרירים .שרירים אלו מתכווצים
בתנועות איטיות אך נימצרות וכל המזון מתערבל עם מיצי הקיבה(-פריסטלטיקה) ,ופעולה כימית :בדופן הפנימית של הקיבה ,ברירית,
ישנם תאים אשר מפרישים לחלל הקיבה את "מיץ הקיבה" -חומצה מלחית ,ותאים אחרים שמפרישים פפסין (אנזימי עיכול).
בקיבה מתערבב המזון ע"י פעולת שרירי דופן הקיבה .מתוך תאים מסוימים מופרש חומצת HCLואנזימים .בקיבה נספג חלק גדול
מויטמין 12Bוחומרים מסוימים כגון סוכרים ואלכוהול ,הישר אל זרם הדם.
האנזימים הפעולים בקיבה הם:
•פפסינוגן – אינו אנזים פעיל ,אך כאשר הוא נפגש עם החומצה הכלורית ( (HCLהוא הופך להיות אנזים פעיל הנקרא פפסין .הפפסין
מפרק חלבונים לחומצת אמיניות בודדות.
•ליפז – מפרק שומנים לחומצות שומן וגליצרול.
החומצות בקיבה הופכות את הקיבה לסביבה חומצית מאוד ( .)2-1 PHחיידקים מתים בסביבה כזו ,וזו היא שיטת הניקוי של מערכת
העיכול על מנת למנוע זיהום.
לקיבה מופרש הורמון גסטרין הגורם להגברת הפרשת HCLופפסינוגן.
דופן הקיבה מוגנת מפני החומצה המלחית והאנזים המפרק פפסין ,ע"י הפרשת נוזל רירי
שה PHשלו מעט בסיסי [יוני .] HCO3-פגיעה בהגנה זו עלולה לגרום לכיב קיבה [אולקוס].
היום סוברים שזוהי מחלה זיהומית שהגורם לה הוא החיידק pylori Helicobacter.
כיב קיבה (אולקוס) הוא פצע המתפתח בדרך כלל בקיבה או בתריסריון .הכיב נגרם עקב תהליך של איכול רפידת הקיבה או
התריסריון על ידי חומצות הקיבה (ובראשן חומצת מימן כלורי) ומיצי העיכול.
האוסטרלים בארי ג'יי' מרשל ורובין ווארן זכו בפרס נובל לפיזיולוגיה ורפואה לשנת 2005על כך שהראו כי חיידק הוא למעשה
האחראי לאולקוס הגורם לכאבי הבטן העזים אצל רוב האנשים הסובלים מהמחלה ולא מתח וסגנון חיים כפי שחשבו עד כה.
ווארן ,בן ,68פתולוג מאוסטרליה ,גילה מושבות של חיידקים בחלק התחתון של הקיבה בכ 50%-מהחולים מהם נלקחו ביופסיות.
הוא למעשה הביא לתגלית הקריטית כי סימנים לדלקת נמצאו תמיד בקרום הקיבה בקרבת האזור המאוכלס בחיידקים.
מרשל ,בן ,54התעניין בממצאיו של ווארן ויחד ביצעו מחקר בביופסיות שנלקחו מחולים .לאחר מספר ניסיונות ,הצליח מרשל
לטפח סוגים של חיידקים שעד כה לא היו ידועים ומאוחר יותר זכו לשם הליקובקטור פילורי ,יחד הם גילו ,כי האורגניזם היה נוכח
כמעט בכל החולים שסבלו מדלקת הקיבה ,כיב בתריסריון או אולקוס בקיבה.
הודות לגילוי החדשני שנעשה על-ידי מרשל ווארן ,מחלת האולקוס אינה כרונית יותר ,אלא מחלה שניתן לרפא על-ידי טיפול קצר
באנטיביוטיקה ותרופות המדכאות הפרשות חומצה!
בכתב הזכיה לפרס נובל נאמר ,שהרופאים מקבלים את ההוקרה על גילוי חידק ההליקובקטר פילורי - Helicobacter pylori -
בשנת ,1982והוכחת חשיבותו כגורם לדלקת הקיבה -גסטריטיס ולכיב קיבה – אולקוס.
ההידבקות מתרחשת ככל הנראה בגיל צעיר מאוד והחיידק נשאר במערכת העיכול
לכל החיים ,ובמרבית בני האדם הוא אינו גורם לכל סימפטום .ואולם הוא עלול
לעודד יצירת כיב קיבה אצל 15%-10%מהנגועים.
החיידק שגילו המדענים גורם ליותר מ 90%-מהכיבים בתריסריון ול 80%-מהכיבים
בקיבה .כשני שלישים מאוכלוסיית העולם נגועים בחיידק ,אך רובם לא סובלים
מתסמינים כלשהם .עם זאת ,החיידק עלול להביא להתפתחות סרטן הקיבה ,שהוא
הסרטן השני בקטלניותו .לכן ,חיידק זה מוגדר כחיידק מסרטן!
HPנצמדים אל תא אפיתל מהקיבה בתרבית רקמה
HPשורדים בתנאי ה PHהשוררים בקיבה
הודות לפעילות האנזים אוריאז
היום ההתייחסות את אולקוס היא כאל מחלה זיהומית.
הטיפול המקובל היום ב HPהוא בתרופות :מוקסיפן
וקלריטרומיצין,וחמרים המורידים רמת חומציות כמו לוסק
.Losecה Losec -מעכב את פעילות משאבות המימן בממברנת
התאים הפריאתליים המפרישים HClבקיבה .באופן זה
מופחת הכאב והנזק לדופן הקיבה באזורים המודלקים עקב
הזיהום בהליקובקטר.
מן הקיבה עובר המזון אל המעי הדק שהוא צינור מפותל שאורכו שבעה מטרים.
במעי הדק עובר המזון פירוק נוסף ,ותוצרי הפירוק נספגים בזרם הדם.
למעי הדק שני תפקידים עיקריים:
.1
פירוק חומרי המזון השונים :פחמימות לחד-סוכרים ,שומנים לחומצות שומן ,חלבונים לחומצות אמיניות.
.2
תוצרי הפירוק ,מולקולות קטנות ,חודרות דרך תאי המעי אל כלי הדם הרבים העוטפים את צינור העיכול מבחוץ,
ועברים אל מחזור הדם.
חלקו הראשון של המעי הדק קרוי תריסריון ,ואורכו כ 30 -סנטימטר .התריסריון קולט את הפרשות הכבד והלבלב.
ה PHהשורר במעי הוא בסיסי ולכן הפפסין המגיע עם בליל המזון מהקיבה ,מפסיק את פעילותו במעי.
קטע מעי דק עטוף בקרום הצפק -הוא עשיר בכלי
דם ולימפה ומספק לשרירים ולרקמות המעי את
התרכובות הדרושות וקולט ממנו את המזון
המעוכל .יש בו רשת עצבים המעצבבים את שרירי
דופן המעי.
מבנה דופן המעי הדק
דופן המעי בנוי מסיסים = בליטות מיקרוסקופיות באורך של כ 1-מיקרון ,אליהן חודרים נימי דם ולימפה ומאפשרים ספיגה
יעילה (הגדלת שטח פנים) של תוצרי פירוק המזון.
על הסיסים יש שיכבה של תאי אפיתל להגנה עדינה מפני חומצות שמגיעות מהקיבה .ברך כלל תאי אפיתל מפרישים ריר
ששומר על התאים מפני החומצות ,אבל לפעמים יש תקלה והחומצות פוגעות בתאים ועושות פצע שיכול לדמם = אולקוס.
בגלל הסיסים ,שטח הפנים במעי בוגר מגיע ל 500מטר מרובע .במעי יש עיכול מכני ע"י ערבול וערבוב של המזון ועל ידי כך,
יותר מזון נפגש עם יותר אנזימים ויותר מזון נעכל.
קיפולי רירית המעי הדק
פירוק המזון המעוכל למחצה שמגיע מן הקיבה נעשה במעי הדק בעזרת חומרים המופרשים מן
הלבלב ,מן הכבד (באמצעות כיס המרה) ומתאי דופן המעי.
האנזימים שמזרזים את פירוק המזון במעי פועלים בסביבה בסיסית בלבד ( PHגבוה).
פירוק הפחמימות:
פירוק החלבונים:
מערכת העיכול של האדם אינה מסוגלת לעכל את כל סוגי
הפחמימות .פחמימות מורכבות אחדות כמו תאית ,אינן מתעכלות
בכלל .שכן האדם אינו מיצר אנזימים היכולים לפרקם לסוכרים
פשוטים .לעומת זאת ,הסוכר המורכב מעמילן מפורק בקלות בעזרת
אנזימים שמיוצרים בלבלב – התהליך מצוין בתרשים:
פירוק החלבון מתחיל בקיבה וממשיך במעי הדק .החלבון
מפורק קודם לשרשראות של חומצות אמינו הנקראות
פפטידים ,ואחר כך לחומצות אמינו יחידות .הלבלב מפריש
את האנזימים מפרקי החלבון.
ספיגת תוצרי
הפחמימות:
סוכרים פשוטים עוברים
דרך דפנות המעי הריק
ונספגים בזרם הדם .הדם
מסיע את הסוכרים אל
הכבד והכבד הופך אותם
לרב סוכר שנקרא גליקוגן.
מאגר הפחמימות מאוכסן
בגוף בצורת החומר גליקוגן.
ספיגת תוצרי החלבון:
רוב החלבונים מפורקים ונספגים
בחלקו הראשון של המעי הריק.
חומצות האמינו שנספגו עוברות
ישירות לזרם הדם הנושא אותם
דרך הכבד אל הרקמות שזקוקות
להם .חומצות אמינו אחדות
משמשות כאבני הבניין של
חומרים חדשים החיוניים לצמיחה
ולתיקון רקמות ,ואחרות מספקות
אנרגיה.
פירוק השומן:
ספיגת מינרלים ומלחים:
המרה המיוצרת בכבד והמאוחסנת בכיס
המרה ,מסייעת בפירוק השומן במעי הדק.
מלחים מן המרה מפרקים את טיפות השומן
העבות לטיפות שומן דקיקות יותר .פעולה זו
מגדילה את שטח פני הטיפות ומזרזת את
עיכול השומן ע"י אנזים הלבלב מפרק השומן
שנקרא ליפאז .הליפאז מפרק את השומן
לגליצרול ולחומצות שומן.
מינרלים כמו נתרן ,אשלגן וברזל ומלחים כמו
מגנזים ,כלוריד וחומרים אחרים חייבים לעבור מן
המעי הדק ישירות לזרם הדם ,נשמרות רמות
תקינות ומאוזנות שלהם בגוף.
ספיגת ויטמינים:
ויטמינים מסיסי שומן ( )K,E,D,Aוויטמינים
מסיסי מים ( )C,Bנספגים במעי הדק.
ויטמין 12Bנספג במעי העקום (חלק מהמעי
הדק) ,שלא כמו ויטמינים אחרים ,ויטמין זה
חייב להתקשר לחומר מיוחד המופרש מן
הקיבה לפני שהוא נספג – חומר זה נקרא
"גורם אינטרינזי".
ספיגת השומן:
ספיגת השומן מהירה ושלמה בד"כ ולכן
הצואה כמעט ואינה מכילה שומן .ספיגת
השומן מתרחשת בעיקר במעי הריק.
כדוריות השומן הזעירות אינן עוברות
ישירות אל זרם הדם או הכבד ,אלא
עוברות קודם לכן בצינוריות הלימפה.
צינוריות אלו מתאחדות לתעלות לימפה
רחבות יותר ואלו מתרוקנות בזרם הדם
ומאפשרות לשומן לזרום בגוף .רוב
השומן מועבר לכבד להמשך עיבודו,
השאר מאוחסן בגוף – בתאי השומן.
http://www.wiley.com/legacy/college/boyer/0470003790/
animations/fatty_acid_metabolism/fatty_acid_metabolism.htm
אנימציה :פירוק שומן בעזרת מלחי מרה.
הכבד ,הלבלב וכיס המרה קשורים בקשר הדוק עם צינור העיכול מבחינה תפקודית ,אף כי אינם מהווים חלק
ממנו .לכל אחד מהם תפקיד חיוני בעיכול המזון ובניצול מרכיבי המזון.
הכבד הוא האיבר הפנימי הכבד ביותר בגוף ומשקלו 1.5ק"ג .הכבד הוא איבר חיוני לחיים.
הכבד עשוי מיליוני תאים הקרויים הפטוציטים ,תאי כבד .לתאים אל יותר מ 500-תפקידים שונים ,בהם אחסון מרכיבי המזון; פירוק תרופות
וסמים ,רעלים ותוצרי פסולת; ותהליכי המרה כימיים שונים .לתאי הכבד יכולת מסוימת של התחדשות – רגנרציה ,תכונה הנחשבת לקדומה וכזו
שנעלמה באורגניזמים המפותחים.
הכבד הוא מעין מפעל שמעבד ומסנן את הכימיקלים בגוף.
תהליכי השינוי העיקריים שעוברים חומרי המזון בכבד [חילוף חמרים]:
מחומצות אמיניות נבנים חלבונים ,כמו חלבוני פלסמה [אלבומין] וגם פקטורי קרישה וחלבוני מערכת הקרישה – פיברינוגן ,פרותרומבין.
מהגלוקוז נבנה גליקוגן (רב סוכר המשמש כחומר תשמורת) נאגר בכבד ובשרירים .הגלוקוז בשיתוף עם פחמימות
אחרות משמש לבניית שומנים .תהליך זה מסייע בשמירה על רמה יציבה של גלוקוז בדם .
http://www.hopkins-gi.org/multimedia/database/intro_340_CHC-05.swf
תצוגה של הכבד ,הלבלב וכיס המרה.
קיבה
צינור הכבד השמאלי
צינור הכבד הימני
כיס המרה
עורק הכבד
קרוב ל 80%-מאספקת הדם אל
הכבד מגיעה מוריד השער .וריד זה
נושא אל הכבד כמעט את כל הדם
היוצא ממערכת העיכול והמכיל את
המזון המפורק שנספג מן המעי.
בתוך הכבד מתפצל וריד השער
לסעיפים רבים ,כך שתאי הכבד
יוכלו למצות מן הדם את המזון
המפורק ולעבד אותו
כיס המרה הוא שקיק דמוי אגס הממוקם בחלקו התחתון של הכבד .כיס המרה מאחסן
ומרכז את המרה עד שהורמון ,המיוצר במעי הדק ,מעורר את הכיס להתכווץ ,ולשחר את
המרה אל התריסריון.
הרכב המרה:
הכבד מייצר כליטר מרה בכל יום 97% .מן המרה הם מים ,האחוזים הנותרים הם מלחי
מרה וחומרי צבע מן הכבד .למלחי המרה תפקיד מרכזי בעיכול שומנים .צבעי המרה הם
מוצרי פסולת .העיקרי שבהם הוא בילירובין ,שצבעו צהוב ,והוא נוצר מההמוגלובין שבתאי
הדם האדומים ,לאחר פירוקם בטחול.
כיס מרה
צינור
המרה
צינור הלבלב
[פנקריאס]
http://www.uclan.ac.uk/facs/health/nursing/sonic/scenarios/livjmanim/biliary_tract.html
פעילות כיס המרה
הלבלב מייצר ומפריש חומרים הנחוצים לעיכול .חומרים אלה הם אנזימי עיכול שמפרקים חלבונים ,פחמימות
ושומנים ,וכן נתרן ביקרבונט ( ,)NaHCO3שתפקידו לסתור את חומצת הקיבה.
כל החומרים הללו עוברים לאורך צינור הלבלב אל התריסריון .הלבלב מפריש גם את ההורמונים אינסולין ,גלוקוגן
וסומטוסטטין ,ישירות אל זרם הדם .שלושה הורמונים אלה יחד מווסתים את רמת הסוכר בדם .הורמונים אלה
מופרשים מהלבלב ישירות לדם .ויסות רמת הסוכר הוא תפקידו העיקרי של הלבלב.
ויסות הורמונלי של הפרשת חומרי (מיץ) הלבלב:
הפרשת מיץ הלבלב (נתרן ביקרבונט+אנזימים) אל התריסריון מווסתת ע"י שני
הורמונים:
.1
.2
.3
.4
.5
.6
.7
סקרטין וכולציסטוקינין (.)CCK
הסקרטין מופרש מתאים בדופן התריסריון בתגובה למגע עם בליל המזון
שמגיע מהקיבה.
החומצי
הסקרטין גורם להפרשת הביקרבונט מהלבלב.
הביקרבונט בעל PHבסיסי מנטרל את החומציות בתריסריון.
הפסקת ההפרשה של סקרטין (כי הסביבה כבר לא חומצית) = .משוב שלילי.
גם ה CCK -מופרש מהתריסריון בתגובה להגעת המזון.
הוא מזרז את ההפרשה של-
אנזימי עיכול מהלבלבמיץ המרה מכיס המרה (מזרז את תחילתו של תהליך פירוק השומנים.גם בלבלב ,כמו בקיבה ,גירויי החושים מביאים להפרשה מוגברת של אנזימי
עיכול והנתרן ביקרבונט.
תאים המפרישים מיץ קיבה
מיץ קיבה חומצי
PH=2
פפטידים
גסטרין חוזר אל הקיבה
הפרשה מוגברת של
הורמון הגסטרין אל הדם
תאים מפרישים
זרם
הדם
מערכת העצבים המרכזית
מחשבה על מזון,
גירוי החושים-
ראייה ,טעם ,ריח
כבר בתחילת הגעת המזון לפה מתחילה הפרשה
של מיץ קיבה ,כך שברגע שהמזון מגיע לקיבה
מתחיל מיד פירוק של חלבונים לפפטידים .נוכחות
של פפטידים גורמת להפרשה מוגברת של
ההורמון גסטרין אל זרם הדם ובחזרה לקיבה והוא
מזרז את ההפרשה של מיץ הקיבה.
מחשבה על מזון או גירוי חושים (טעם ,ריח ,ראייה)
מעוררים דחפים עצביים העוברים מהמוח לקיבה.
אלה גורמים להפרשת ההורמון גסטרין ומיץ קיבה.
נוכחות מיץ הקיבה יוצרת סביבה חומצית מאוד
(מתחת ל )PH=2 -וזה גורם להפסקת ההפרשה
של הגסטרין ובעקבותיה להפסקת ההפרשה של
מיץ הקיבה.
לכן אפשר לומר שהפרשת הגסטרין ומיץ הקיבה
מפוקחת ע"י משוב חיובי ושלילי:
משוב חיובי :נוכחות פפטידים
גירויים
הפרשת גסטרין
+מיץ קיבה
משוב שלילי PH :חומצי
הפסקת ההפרשה
של גסטרין ומיץ
הקיבה.
כאשר נכנסים שיירי המזון אל החלק האחרון של צינור העיכול ,נפסקת ספיגת מרכיבי המזון ,כגון
גלוקוז וחומצות אמינו ,במחזור הדם .בהדרגה מקבלים שיירי העיכול את צורתם הסופית ,והם
נשארים במעי הגס עד להפרשתם מן החלחולת דרך פי הטבעת.
תפקידו העיקרי של המעי הגס הוא הפרשת השאריות שמייצרת מערכת העיכול (צואה) .כליטר וחצי מתוכנו הנוזלי של המעי ,נכנס מדי
יום אל המעי הגס ,אך רק חלק קטן הן שאריות מזון .העיסה העוברת אל המעי הגס מורכבת ממים ,שאריות מינרלים ,מיליונים של
חיידקים ,מתאים מתים שמתקלפים מצפוי צינור העיכול ,מהפרשת ריר מן הקצה התחתון של המעי העקום (חלק מהמעי הדק) וכן
מתאית (רב סוכר) שאינה ניתנת לעיכול.
המעי הגס אינו מפריש אנזימים ,אך הוא מייצר ריר המשמש כחומר סיכה ומקל על תנועת הצואה .המעי הגס סופג מים מהחומר
הצואתי והופך אותו מנוזל למוצק .הוא סופג כליטר וחצי מים ביום.
חומרים שלא עוכלו עד הסוף מגיעים אל המעי הגס עם מעט מן האנזימים מהמעי הדק ושם נשלם עיכולם.
כיצד מניע המעי הגס את הצואה?
תנועה זו סוחטת את הצואה מטה ,לתוך
החלק התחתון של המעי והחלחולת ,אל
עבר תעלת פי הטבעת.
תנועת דחיפה ,פועלת במקביל
לתנועה המקטעית ,על מנת לקדם
את הצואה לכיוון החלחולת.
התכווצויות בקטעים של המעי הגס,
פעם בחצי שעה ,מערבבות וטוחנות
את הצואה.
השדרה במוח
חתך במוח חתך
השדרה
עצב תחושתי
התנועה המסיבית של הצואה מן המעי אל
החלחולת ,מותחת את קירות החלחולת.
מתיחה זו היא הגירוי הנורמלי שאנו חווים
כצורך להטיל צואה .אנו יכולים להחליט
אם להתעלם מהרפלקס ולסגור באופן
רצוני את פי הטבעת ,או להטיל צואה.
עצב תחושתי
עצב תנועתי
רצוני
עצב תנועתי רצוני
לחץ הצואה על דופנות החלחולת יוצר גירוי של עצב תחושתי
המגיע אל מוח השדרה – משם בקשת רפלקס חוזרת תגובה
עצבית בעצב תנועתי לא רצוני ,הגורמת לתנועת החלחולת
ולהרפיית שרירי הסוגר הפנימי .הסוגר החיצוני מקבל עצבוב
ממערכת העצבים הרצונית – כל אלה מאפשרים את
הפרשת הצואה מחוץ לגוף.
החלק במערכת העיכול
האנזים
הסובסטרט (עליו
התוצר
פועל האנזים)
פה
עמילאז
עמילן וגליקוגן
חד סוכר ודו סוכר
הקיבה
חומצה המופרשת להרוג חיידקים
באוכל
פפסין
ליפאז
(במידה
חלבונים
שומנים
חלבונים קצרים יותר
שומנים קצרים יותר
קטנה)
עמילן ,גליקוגן
חלבונים
שומנים
גלוקוזים בודדים
חומצות אמיניות
חומצות שומן +גליצרול
המעי הדק
הלבלב מפריש אנזים לתריסריון
מכיס המרה מגיע נוזל המרה
עמילאז
טריפסין
ופפסין
*ליפאז
כבד
נטרול רעלים ,בנייה חוזרת של חלבונים ,שומנים
ופחמימות המתאימות לאדם
* הליפז אינו מופרש מכיס המרה ,אלא רק לאחר שהשומן עובר את הפירוק הראשוני ע"י מיץ
המרה ,מופרש הליפז מהלבלב.
מקורות:
.1ביולוגיה של האדם -עדי מרקוזה-הס ,2002 ,מערכת העיכול.
.2האנציקלופדיה הרפואית החדשה ,כרך מערכת העיכול ,הוצאת ידיעות אחרונות
וספרי חמד.
Slide 24
גוף אחד – מערכות רבות
קיום יום יומי של הגוף
עיכול
נשימה
הובלה
מערכות הגנה
הפרשה
מערכת חיסון
המשכיות
מערכת רביה
תאום ויסות ובקרה
בתוך ובין המערכות
מערכת עצבים מערכה הורמונלית
הגוף פועל כיחידת מבנה אחת ומקיים סביבה
פנימית יציבה -הומיאוסטזיס
עיכול הוא התהליך שבו ממיר הגוף את המזון לאנרגיה ולחומרים הנחוצים לצמיחתו ואחזקתו.
תהליך העיכול הוא מהתהליכים הביולוגיים המרכזיים בגופנו ,ולכן ,למעלה ממחצית איברי הגוף הפנימיים בגופנו שייכים
למערכת העיכול.
הגוף סופג את המרכיבים הכימיים שמהם בנויים החומרים שהוא אוכל ,מאחסן אותם ,ועושה בהם שימוש כחומרי גלם
לשימור ולבנייה של רקמות.
תרומת מערכת העיכול להומיאוסטזיס [הכושר לקיים סביבה פנימית יציבה ושונה מהסביבה החיצונית] היא באספקת חומרי
מזון הנצרכים כל הזמן ע"י תאי הגוף ,בהם מלחים שונים [מינרלים החיוניים בין היתר לפעילות תקינה של אנזימים ,מבנה
של מולקולות אחרות] ומים -מים מהווים 70אחוז ממשקל הגוף והם חשובים שקיומים של תהליכים בתאים וליכולת לווסת
את הלחץ האוסמוטי ,לחץ הדם ואת טמפרטורת הגוף.
מערכת העיכול מבצעת עיבוד כימי :פירוק על ידי אנזימים ,מלחי מרה וחומצות קיבה של המזון למרכיביו הכימיים ,ועיבוד
מכני :ערבוב המזון ,גריסתו ודחיפתו לאורך צינור העיכול ,נעשה על ידי שרירים מהם בנוי צינור העיכול.
לכל בעלי החיים ,גם הלא מפותחים ,יש מערכת עיכול כלשהי.
כל בעלי החיים מפרקים את המזון שהם אוכלים ליחידות קטנות יותר ,מהן יוכלו להפיק אנרגיה
וליצר את החומרים החיוניים לקיומם.
מבנה מערכת העיכול שונה אצל בעלי חיים שונים ,והוא משתנה בהתאם למורכבות התפריט
שלו ומורכבותו כיצור חי.
קיבה
מערכת קיבות
מעי דק
מעי
קיבה
שנייה
ושט
זפק
מעי
לוע
פי הטבעת
ושט
תהליך העיכול אצל הפרה שניזונה
מצמחים ,נעשה בסדרה של קיבות
מחוברות .המזון נכנס לקיבה הראשונה
והגדולה ביותר ,ושם הוא תוסס .החומר
הגס חוזר אל הפה ללעיסה נוספת.
החומר הנלעס נבלע שוב ,מתערבב
בחומר המותסס ואז עובר דרך הקיבות
האחרות.
זפק
פה
לתולעת השלשול מערכת דומה לזו
של בני האדם ולזו של בעלי חיים
גבוהים אחרים .אך בניגוד לאדם,
לתולעת אין שיניים ,לכן בצינור
העיכול שלה יש תא הקרוי "קיבה
שנייה" ,המרסק וטוחן את המזון.
הציפורים מפרקות את המזון רק לאחר
שאחסנו אותו באופן זמני בזפק שלהן
ובקיבתן.
המים!
מים הם מרכיב המזון החשוב ביותר
לגוף ,בלי מים ,אי אפשר לשרוד יותר
מחמישה ימים .מים הם גם החומר
העיקרי בגוף ,וכשני שלישים ממשקל
הגוף הם מים.
פחמימות!
הפחמימות מרכיבות חומרים רבים בגוף אך
תפקידם העיקרי הוא שימושן כמקור אנרגיה
לביצוע תהליכים בגוף .עם הפחמימות נמנים:
סוכר ,עמילן ותאית (סיבים בלתי ניתנים
לעיכול).
מינרלים!
חלבונים!
החלבונים ,שבנויים מחומצות אמיניות ,הם חומרי הבניין
המינרלים נמצאים בכמויות קטנות
העיקריים של הגוף ומהווים 18%ממשקל החומרים
בתאים ובנוזלי הגוף .בטבע ,נמצאים הבונים את התאים והרקמות .קבוצה גדולה של חלבונים
המינרלים בצורת מלחים .המינרלים אחראית להתרחשותם של כל התהליכים הכימיים
החשובים שנמצאים בכמות גדולה
בתאים ,קבוצה זאת נקראת" :אנזימים" .קבוצה נוספת
בגופינו הם :סידן ,זרחן ,מגנזיום,
של חלבונים היא הנוגדנים שמשתתפת בהגנה על הגוף
אשלגן ,נתרן ,כלור וגופרית.
מפגיעתם של גורמים מזיקים החודרים לגוף.
ויטמינים!
הגוף צריך כמויות זעירות של
הויטמינים .הויטמינים הם חומרים
חיוניים לקיומם של תהליכים שונים
בתאים .רובם של הויטמינים לא
מיוצרים בגוף האדם ,ולכן הוא חייב
לקבלם במזונו.
שומנים!
השומנים מהווים מרכיב חשוב במבנה קרום
התא ,והם חיוניים לכל התאים .השומנים הם
גם מקור לאנרגיה והם מהווים חומר בידוד
חשוב השומר על חום הגוף ומגן על רקמות
פנימיות שונות .השומנים הם מולקולות
גדולות המורכבות מ :3-חומצות ,שומן
וגליצרול .השומנים הם חומרי תשמורת ,ועודף
שומנים יוצר מחלות לב וסוכרת.
פה ובלוטות רוק
בכלליות:
האיברים העיקריים במערכת העיכול של האדם – ושט ,קיבה,
לבלב ,מעי ,כבד ,כיס מרה ופי הטבעת.
ושט
המזון נכנס אל הפה ומתקדם במורד דרכי העיכול על ידי גלי
התכווצויות של שרירים (פריסטלטיקה) .עיקרו של תהליך העיכול
שחומרים שונים כמו האנזימים (שמיוצרים על ידי בלוטות הרוק,
הקיבה ,המעי והלבלב) חומצה מלחית (מיוצרת ע"י הקיבה) ומלחי
מרה (המיוצרים ע"י הכבד) מפרקים את המזון ליחידות כימיות
שהגוף יכול לנצל .הפסולת מסולקת ע"י פי הטבעת.
כבד
קיבה
כיס המרה
לבלב
תריסריון
מעי דק
מעי גס
מעי ישר
פי הטבעת
המזון נכנס לפה וכבר מתחיל את תהליך העיכול שבו משולבות פעולות רצוניות :לעיסה ובליעה,
ולא רצוניות :הפרשת רוק המכיל אנזימים .הרוק משמש כממס ,כמרכך וכמחליק המזון ובכך
מסייע ללשון ולשיניים בפעולת הלעיסה והעברת המזון אל הושט .הרטבת המזון חשובה לקליטת
הטעם ע"י תאי חוש הטעם על הלשון .הרוק מכיל בעקר מים ויוני HCO3-השומרים על 7 PHוגם
שני אנזימים – עמילאז (שמפרק עמילן עד לדו סוכר) ,וליזוזים (משמש כקוטל חיידקים המגיעים
עם המזון).
המזון שוהה בפה בין 5-30שניות ,ועובר עיבוד ראשוני ע"י :שיניים ,חניכיים ,לשון ,החך ,בלוטות
הרוק והלסתות ,ולאחר עיבוד זה המזון ממשיך הלאה אל הושט.
הלעיסה והטחינה נעשים לשם הגדלת שטח הפנים.
עיצוב המזון לגוש בגודל המתאים לבליעה נקרא עיכול מכני.
מספרן המלא של השיניים שבאדם מבוגר הוא .32השיניים נחלקות לארבעה
סוגים:
4ניבים :המשמשים לקריעת המזון.
8שיניים חותכות :המשמשות לחיתוך המזון.
8שיניים קדם-טוחנות :המשמשות לגריסת המזון.
12שיניים טוחנות :כוללות ארבע שיני בינה המרסקות את המזון.
את השן מצפה האמייל הקשה [בעקר סידן וזרחן] והוא עלול
להיפגע מעששת – תוצאת פעולתם של חיידקים המייצרים חומצת
חלב בתהליך פירוק הסוכרים בפה המשמשים אותם כמקור
אנרגיה .הרוק מוריד במידה מסוימת את רמת החומציות בעזרת יוני
HCO3הפועלים כמו בסיס והליזוזים שבו מצליח לנטרל חלקמהחיידקים ההרסניים.
בפני האדם נמצאים שלושה זוגות של בלוטות רוק :בלוטות מצד האוזן (פרוטיד) ,הבלוטות התת לסתיות
והבלוטות התת לשוניות .בלוטות הרוק מפרישות אנזימים (=חלבוני פעולה).
כשאנו לועסים ,המזון נרטב על ידי הרוק והופך לעיסה .פעולה זו עוזרת לתהליך לעיסת המזון ובכך גם יותר קל
למזון להגיע לוושט .הרוק מנקה שאריות אוכל שנשארו בפה ועל השיניים ובכך עוזר במניעת הצטברות חיידקים
אשר מזהים רק שני סוגים של אנזימים:
.1עמילז -אשר מפרק עמילן וגליקוגן (פחמימות) שמגיעים מהמזון ומתפרקים לסוכרים פשוטים :דו-סוכרים
וחד-סוכרים (סוכרוזים וגלוקוזים).
.2ליזוזים -מפרק את מעטפת החיידקים המגיעים אל הפה מהאוויר ,ובכך מסנן את הגוף מאנטיגנים מזיקים.
בלוטות מיצד האוזן:
נמצאות בלחיים ,קדמית
לאוזניים .הצינור שלהן
נפתח אל הפה בחלק
הפנימי של הלחיים.
הבלוטות התת
לסתיות:
נמצאות בחלקו האחורי
של הפה ,מתחת ללשון.
הצינורות שלהן נפתחים
מתחת ללשון ,משני צידי
הקפל המרכזי של רירית
הפה.
הבלוטות התת
לשוניות:
נמצאות בקדמת הפה
מתחת ללשון .יש להן
צינורות קטנים ורבים,
שמנקזים את הרוק אל
הפה ,מתחת ללשון.
מכסה הגרון הוא פיסת סחוס דקה שמכוסה הקרום ריר ונמצאת מאחורי שורש הלשון.
בעת בליעת המזון הוא סוגר את הפתח לקנה הנשימה ומשאיר רק את צינור הושט פתוח,
וכל מונע חדירה של מזון אל קנה הנשימה ,דבר אשר גורם להיחנקות.
מכסה הגרון סוגר את פתח הושט ומשאיר פתוח רק את קנה הנשימה בכדי שהאוויר לא
יגיע אל הושט .אם בכל זאת נכנס מזון אל קנה השימה ,קיים רפלקס אשר משחרר את
המזון מקנה הנשימה אל חלל הפה דרך שיעול.
הגרון והלוע משמשים מעבר גם
לאוויר וגם למזון .כאשר המזון
יוצא מהלוע הוא עלול להיכנס
לקנה הנשימה במקום לושט.
כדי למנוע כניסה של מזון אל
קנה הנשימה בעת הבליעה,
מעכב גזע המוח ,באופן זמני,
את הנשימה ,ומעורר סדרה של
תגובות המביאות לסגירת
הקנה .אם ,למרות הכל חודר
אוכל לקנה ,מופעל רפלקס
השיעול .רפלקס זה מחזיר מיד
את האוכל אל הפה ומונע חנק.
תפקיד צינור הושט הוא להעביר את המזון לקיבה .לאחר הלעיסה והגריסה,
הלשון דוחפת את המזון במורד הלוע ,אל אחורי הפה ,ודרך הלוע המזון
מגיע אל פתח הושט ,שם כיסוי הגרון מכסה את קנה הנשימה על מנת
למנוע חדירה של מזון לקנה הנשימה (דבר אשר גורם להיחנקות) והמזון
מחליק אל פתח הושט .כאן מתחילה הפריסטלטיקה (= ניע שרירים.
התכווצות ודחיפה של המזון על ידי שרירי צינור הושט .השרירים מתכווצים
ומתרפים בגל מתואם ובצורה מעגלית .הפריסטלטיקה אינה חד כיוונית).
אורכו של הושט הוא 23-25ס"מ .צינור הושט בנוי משתי מערכות של
שרירים :רצוניות ובלתי ורצוניות .כשהמזון בפה ,שרירי הושט רפויים ,אך
כשהמזון נכנס לוושט -השרירים מתחילים לנוע בתנועה גלית ,פריסטלטית,
לכיוון פי הקיבה .על פעולה זו שולטים עצבים ממערכת העצבים המרכזית
וממערכת העצבים של המעי .גלי הפריסטלטיקה נעים לאורך הושט
במהירות של 2.5-5ס"מ בשנייה .הושט מגיע אל הקיבה.
http://hopkins-gi.org/multimedia/database/intro_250_Swallow.swf
תהליך בליעת המזון.
הקיבה היא שק שרירי .כאשר היא ריקה ,הנפח שלה הוא 50סמ"ק .כאשר היא מלאה נפחה יכול להגיע עד כ 1500 -סמ"ק .המזון שוהה
בקיבה שעתיים עד 6שעות (תלוי במזון ובאיכותו).
בקיבה מתבצעות שתי צורות עיכול במקביל -פעולה מכאנית :בתוך דפנות הקיבה ,קיימות שלוש שכבות שרירים .שרירים אלו מתכווצים
בתנועות איטיות אך נימצרות וכל המזון מתערבל עם מיצי הקיבה(-פריסטלטיקה) ,ופעולה כימית :בדופן הפנימית של הקיבה ,ברירית,
ישנם תאים אשר מפרישים לחלל הקיבה את "מיץ הקיבה" -חומצה מלחית ,ותאים אחרים שמפרישים פפסין (אנזימי עיכול).
בקיבה מתערבב המזון ע"י פעולת שרירי דופן הקיבה .מתוך תאים מסוימים מופרש חומצת HCLואנזימים .בקיבה נספג חלק גדול
מויטמין 12Bוחומרים מסוימים כגון סוכרים ואלכוהול ,הישר אל זרם הדם.
האנזימים הפעולים בקיבה הם:
•פפסינוגן – אינו אנזים פעיל ,אך כאשר הוא נפגש עם החומצה הכלורית ( (HCLהוא הופך להיות אנזים פעיל הנקרא פפסין .הפפסין
מפרק חלבונים לחומצת אמיניות בודדות.
•ליפז – מפרק שומנים לחומצות שומן וגליצרול.
החומצות בקיבה הופכות את הקיבה לסביבה חומצית מאוד ( .)2-1 PHחיידקים מתים בסביבה כזו ,וזו היא שיטת הניקוי של מערכת
העיכול על מנת למנוע זיהום.
לקיבה מופרש הורמון גסטרין הגורם להגברת הפרשת HCLופפסינוגן.
דופן הקיבה מוגנת מפני החומצה המלחית והאנזים המפרק פפסין ,ע"י הפרשת נוזל רירי
שה PHשלו מעט בסיסי [יוני .] HCO3-פגיעה בהגנה זו עלולה לגרום לכיב קיבה [אולקוס].
היום סוברים שזוהי מחלה זיהומית שהגורם לה הוא החיידק pylori Helicobacter.
כיב קיבה (אולקוס) הוא פצע המתפתח בדרך כלל בקיבה או בתריסריון .הכיב נגרם עקב תהליך של איכול רפידת הקיבה או
התריסריון על ידי חומצות הקיבה (ובראשן חומצת מימן כלורי) ומיצי העיכול.
האוסטרלים בארי ג'יי' מרשל ורובין ווארן זכו בפרס נובל לפיזיולוגיה ורפואה לשנת 2005על כך שהראו כי חיידק הוא למעשה
האחראי לאולקוס הגורם לכאבי הבטן העזים אצל רוב האנשים הסובלים מהמחלה ולא מתח וסגנון חיים כפי שחשבו עד כה.
ווארן ,בן ,68פתולוג מאוסטרליה ,גילה מושבות של חיידקים בחלק התחתון של הקיבה בכ 50%-מהחולים מהם נלקחו ביופסיות.
הוא למעשה הביא לתגלית הקריטית כי סימנים לדלקת נמצאו תמיד בקרום הקיבה בקרבת האזור המאוכלס בחיידקים.
מרשל ,בן ,54התעניין בממצאיו של ווארן ויחד ביצעו מחקר בביופסיות שנלקחו מחולים .לאחר מספר ניסיונות ,הצליח מרשל
לטפח סוגים של חיידקים שעד כה לא היו ידועים ומאוחר יותר זכו לשם הליקובקטור פילורי ,יחד הם גילו ,כי האורגניזם היה נוכח
כמעט בכל החולים שסבלו מדלקת הקיבה ,כיב בתריסריון או אולקוס בקיבה.
הודות לגילוי החדשני שנעשה על-ידי מרשל ווארן ,מחלת האולקוס אינה כרונית יותר ,אלא מחלה שניתן לרפא על-ידי טיפול קצר
באנטיביוטיקה ותרופות המדכאות הפרשות חומצה!
בכתב הזכיה לפרס נובל נאמר ,שהרופאים מקבלים את ההוקרה על גילוי חידק ההליקובקטר פילורי - Helicobacter pylori -
בשנת ,1982והוכחת חשיבותו כגורם לדלקת הקיבה -גסטריטיס ולכיב קיבה – אולקוס.
ההידבקות מתרחשת ככל הנראה בגיל צעיר מאוד והחיידק נשאר במערכת העיכול
לכל החיים ,ובמרבית בני האדם הוא אינו גורם לכל סימפטום .ואולם הוא עלול
לעודד יצירת כיב קיבה אצל 15%-10%מהנגועים.
החיידק שגילו המדענים גורם ליותר מ 90%-מהכיבים בתריסריון ול 80%-מהכיבים
בקיבה .כשני שלישים מאוכלוסיית העולם נגועים בחיידק ,אך רובם לא סובלים
מתסמינים כלשהם .עם זאת ,החיידק עלול להביא להתפתחות סרטן הקיבה ,שהוא
הסרטן השני בקטלניותו .לכן ,חיידק זה מוגדר כחיידק מסרטן!
HPנצמדים אל תא אפיתל מהקיבה בתרבית רקמה
HPשורדים בתנאי ה PHהשוררים בקיבה
הודות לפעילות האנזים אוריאז
היום ההתייחסות את אולקוס היא כאל מחלה זיהומית.
הטיפול המקובל היום ב HPהוא בתרופות :מוקסיפן
וקלריטרומיצין,וחמרים המורידים רמת חומציות כמו לוסק
.Losecה Losec -מעכב את פעילות משאבות המימן בממברנת
התאים הפריאתליים המפרישים HClבקיבה .באופן זה
מופחת הכאב והנזק לדופן הקיבה באזורים המודלקים עקב
הזיהום בהליקובקטר.
מן הקיבה עובר המזון אל המעי הדק שהוא צינור מפותל שאורכו שבעה מטרים.
במעי הדק עובר המזון פירוק נוסף ,ותוצרי הפירוק נספגים בזרם הדם.
למעי הדק שני תפקידים עיקריים:
.1
פירוק חומרי המזון השונים :פחמימות לחד-סוכרים ,שומנים לחומצות שומן ,חלבונים לחומצות אמיניות.
.2
תוצרי הפירוק ,מולקולות קטנות ,חודרות דרך תאי המעי אל כלי הדם הרבים העוטפים את צינור העיכול מבחוץ,
ועברים אל מחזור הדם.
חלקו הראשון של המעי הדק קרוי תריסריון ,ואורכו כ 30 -סנטימטר .התריסריון קולט את הפרשות הכבד והלבלב.
ה PHהשורר במעי הוא בסיסי ולכן הפפסין המגיע עם בליל המזון מהקיבה ,מפסיק את פעילותו במעי.
קטע מעי דק עטוף בקרום הצפק -הוא עשיר בכלי
דם ולימפה ומספק לשרירים ולרקמות המעי את
התרכובות הדרושות וקולט ממנו את המזון
המעוכל .יש בו רשת עצבים המעצבבים את שרירי
דופן המעי.
מבנה דופן המעי הדק
דופן המעי בנוי מסיסים = בליטות מיקרוסקופיות באורך של כ 1-מיקרון ,אליהן חודרים נימי דם ולימפה ומאפשרים ספיגה
יעילה (הגדלת שטח פנים) של תוצרי פירוק המזון.
על הסיסים יש שיכבה של תאי אפיתל להגנה עדינה מפני חומצות שמגיעות מהקיבה .ברך כלל תאי אפיתל מפרישים ריר
ששומר על התאים מפני החומצות ,אבל לפעמים יש תקלה והחומצות פוגעות בתאים ועושות פצע שיכול לדמם = אולקוס.
בגלל הסיסים ,שטח הפנים במעי בוגר מגיע ל 500מטר מרובע .במעי יש עיכול מכני ע"י ערבול וערבוב של המזון ועל ידי כך,
יותר מזון נפגש עם יותר אנזימים ויותר מזון נעכל.
קיפולי רירית המעי הדק
פירוק המזון המעוכל למחצה שמגיע מן הקיבה נעשה במעי הדק בעזרת חומרים המופרשים מן
הלבלב ,מן הכבד (באמצעות כיס המרה) ומתאי דופן המעי.
האנזימים שמזרזים את פירוק המזון במעי פועלים בסביבה בסיסית בלבד ( PHגבוה).
פירוק הפחמימות:
פירוק החלבונים:
מערכת העיכול של האדם אינה מסוגלת לעכל את כל סוגי
הפחמימות .פחמימות מורכבות אחדות כמו תאית ,אינן מתעכלות
בכלל .שכן האדם אינו מיצר אנזימים היכולים לפרקם לסוכרים
פשוטים .לעומת זאת ,הסוכר המורכב מעמילן מפורק בקלות בעזרת
אנזימים שמיוצרים בלבלב – התהליך מצוין בתרשים:
פירוק החלבון מתחיל בקיבה וממשיך במעי הדק .החלבון
מפורק קודם לשרשראות של חומצות אמינו הנקראות
פפטידים ,ואחר כך לחומצות אמינו יחידות .הלבלב מפריש
את האנזימים מפרקי החלבון.
ספיגת תוצרי
הפחמימות:
סוכרים פשוטים עוברים
דרך דפנות המעי הריק
ונספגים בזרם הדם .הדם
מסיע את הסוכרים אל
הכבד והכבד הופך אותם
לרב סוכר שנקרא גליקוגן.
מאגר הפחמימות מאוכסן
בגוף בצורת החומר גליקוגן.
ספיגת תוצרי החלבון:
רוב החלבונים מפורקים ונספגים
בחלקו הראשון של המעי הריק.
חומצות האמינו שנספגו עוברות
ישירות לזרם הדם הנושא אותם
דרך הכבד אל הרקמות שזקוקות
להם .חומצות אמינו אחדות
משמשות כאבני הבניין של
חומרים חדשים החיוניים לצמיחה
ולתיקון רקמות ,ואחרות מספקות
אנרגיה.
פירוק השומן:
ספיגת מינרלים ומלחים:
המרה המיוצרת בכבד והמאוחסנת בכיס
המרה ,מסייעת בפירוק השומן במעי הדק.
מלחים מן המרה מפרקים את טיפות השומן
העבות לטיפות שומן דקיקות יותר .פעולה זו
מגדילה את שטח פני הטיפות ומזרזת את
עיכול השומן ע"י אנזים הלבלב מפרק השומן
שנקרא ליפאז .הליפאז מפרק את השומן
לגליצרול ולחומצות שומן.
מינרלים כמו נתרן ,אשלגן וברזל ומלחים כמו
מגנזים ,כלוריד וחומרים אחרים חייבים לעבור מן
המעי הדק ישירות לזרם הדם ,נשמרות רמות
תקינות ומאוזנות שלהם בגוף.
ספיגת ויטמינים:
ויטמינים מסיסי שומן ( )K,E,D,Aוויטמינים
מסיסי מים ( )C,Bנספגים במעי הדק.
ויטמין 12Bנספג במעי העקום (חלק מהמעי
הדק) ,שלא כמו ויטמינים אחרים ,ויטמין זה
חייב להתקשר לחומר מיוחד המופרש מן
הקיבה לפני שהוא נספג – חומר זה נקרא
"גורם אינטרינזי".
ספיגת השומן:
ספיגת השומן מהירה ושלמה בד"כ ולכן
הצואה כמעט ואינה מכילה שומן .ספיגת
השומן מתרחשת בעיקר במעי הריק.
כדוריות השומן הזעירות אינן עוברות
ישירות אל זרם הדם או הכבד ,אלא
עוברות קודם לכן בצינוריות הלימפה.
צינוריות אלו מתאחדות לתעלות לימפה
רחבות יותר ואלו מתרוקנות בזרם הדם
ומאפשרות לשומן לזרום בגוף .רוב
השומן מועבר לכבד להמשך עיבודו,
השאר מאוחסן בגוף – בתאי השומן.
http://www.wiley.com/legacy/college/boyer/0470003790/
animations/fatty_acid_metabolism/fatty_acid_metabolism.htm
אנימציה :פירוק שומן בעזרת מלחי מרה.
הכבד ,הלבלב וכיס המרה קשורים בקשר הדוק עם צינור העיכול מבחינה תפקודית ,אף כי אינם מהווים חלק
ממנו .לכל אחד מהם תפקיד חיוני בעיכול המזון ובניצול מרכיבי המזון.
הכבד הוא האיבר הפנימי הכבד ביותר בגוף ומשקלו 1.5ק"ג .הכבד הוא איבר חיוני לחיים.
הכבד עשוי מיליוני תאים הקרויים הפטוציטים ,תאי כבד .לתאים אל יותר מ 500-תפקידים שונים ,בהם אחסון מרכיבי המזון; פירוק תרופות
וסמים ,רעלים ותוצרי פסולת; ותהליכי המרה כימיים שונים .לתאי הכבד יכולת מסוימת של התחדשות – רגנרציה ,תכונה הנחשבת לקדומה וכזו
שנעלמה באורגניזמים המפותחים.
הכבד הוא מעין מפעל שמעבד ומסנן את הכימיקלים בגוף.
תהליכי השינוי העיקריים שעוברים חומרי המזון בכבד [חילוף חמרים]:
מחומצות אמיניות נבנים חלבונים ,כמו חלבוני פלסמה [אלבומין] וגם פקטורי קרישה וחלבוני מערכת הקרישה – פיברינוגן ,פרותרומבין.
מהגלוקוז נבנה גליקוגן (רב סוכר המשמש כחומר תשמורת) נאגר בכבד ובשרירים .הגלוקוז בשיתוף עם פחמימות
אחרות משמש לבניית שומנים .תהליך זה מסייע בשמירה על רמה יציבה של גלוקוז בדם .
http://www.hopkins-gi.org/multimedia/database/intro_340_CHC-05.swf
תצוגה של הכבד ,הלבלב וכיס המרה.
קיבה
צינור הכבד השמאלי
צינור הכבד הימני
כיס המרה
עורק הכבד
קרוב ל 80%-מאספקת הדם אל
הכבד מגיעה מוריד השער .וריד זה
נושא אל הכבד כמעט את כל הדם
היוצא ממערכת העיכול והמכיל את
המזון המפורק שנספג מן המעי.
בתוך הכבד מתפצל וריד השער
לסעיפים רבים ,כך שתאי הכבד
יוכלו למצות מן הדם את המזון
המפורק ולעבד אותו
כיס המרה הוא שקיק דמוי אגס הממוקם בחלקו התחתון של הכבד .כיס המרה מאחסן
ומרכז את המרה עד שהורמון ,המיוצר במעי הדק ,מעורר את הכיס להתכווץ ,ולשחר את
המרה אל התריסריון.
הרכב המרה:
הכבד מייצר כליטר מרה בכל יום 97% .מן המרה הם מים ,האחוזים הנותרים הם מלחי
מרה וחומרי צבע מן הכבד .למלחי המרה תפקיד מרכזי בעיכול שומנים .צבעי המרה הם
מוצרי פסולת .העיקרי שבהם הוא בילירובין ,שצבעו צהוב ,והוא נוצר מההמוגלובין שבתאי
הדם האדומים ,לאחר פירוקם בטחול.
כיס מרה
צינור
המרה
צינור הלבלב
[פנקריאס]
http://www.uclan.ac.uk/facs/health/nursing/sonic/scenarios/livjmanim/biliary_tract.html
פעילות כיס המרה
הלבלב מייצר ומפריש חומרים הנחוצים לעיכול .חומרים אלה הם אנזימי עיכול שמפרקים חלבונים ,פחמימות
ושומנים ,וכן נתרן ביקרבונט ( ,)NaHCO3שתפקידו לסתור את חומצת הקיבה.
כל החומרים הללו עוברים לאורך צינור הלבלב אל התריסריון .הלבלב מפריש גם את ההורמונים אינסולין ,גלוקוגן
וסומטוסטטין ,ישירות אל זרם הדם .שלושה הורמונים אלה יחד מווסתים את רמת הסוכר בדם .הורמונים אלה
מופרשים מהלבלב ישירות לדם .ויסות רמת הסוכר הוא תפקידו העיקרי של הלבלב.
ויסות הורמונלי של הפרשת חומרי (מיץ) הלבלב:
הפרשת מיץ הלבלב (נתרן ביקרבונט+אנזימים) אל התריסריון מווסתת ע"י שני
הורמונים:
.1
.2
.3
.4
.5
.6
.7
סקרטין וכולציסטוקינין (.)CCK
הסקרטין מופרש מתאים בדופן התריסריון בתגובה למגע עם בליל המזון
שמגיע מהקיבה.
החומצי
הסקרטין גורם להפרשת הביקרבונט מהלבלב.
הביקרבונט בעל PHבסיסי מנטרל את החומציות בתריסריון.
הפסקת ההפרשה של סקרטין (כי הסביבה כבר לא חומצית) = .משוב שלילי.
גם ה CCK -מופרש מהתריסריון בתגובה להגעת המזון.
הוא מזרז את ההפרשה של-
אנזימי עיכול מהלבלבמיץ המרה מכיס המרה (מזרז את תחילתו של תהליך פירוק השומנים.גם בלבלב ,כמו בקיבה ,גירויי החושים מביאים להפרשה מוגברת של אנזימי
עיכול והנתרן ביקרבונט.
תאים המפרישים מיץ קיבה
מיץ קיבה חומצי
PH=2
פפטידים
גסטרין חוזר אל הקיבה
הפרשה מוגברת של
הורמון הגסטרין אל הדם
תאים מפרישים
זרם
הדם
מערכת העצבים המרכזית
מחשבה על מזון,
גירוי החושים-
ראייה ,טעם ,ריח
כבר בתחילת הגעת המזון לפה מתחילה הפרשה
של מיץ קיבה ,כך שברגע שהמזון מגיע לקיבה
מתחיל מיד פירוק של חלבונים לפפטידים .נוכחות
של פפטידים גורמת להפרשה מוגברת של
ההורמון גסטרין אל זרם הדם ובחזרה לקיבה והוא
מזרז את ההפרשה של מיץ הקיבה.
מחשבה על מזון או גירוי חושים (טעם ,ריח ,ראייה)
מעוררים דחפים עצביים העוברים מהמוח לקיבה.
אלה גורמים להפרשת ההורמון גסטרין ומיץ קיבה.
נוכחות מיץ הקיבה יוצרת סביבה חומצית מאוד
(מתחת ל )PH=2 -וזה גורם להפסקת ההפרשה
של הגסטרין ובעקבותיה להפסקת ההפרשה של
מיץ הקיבה.
לכן אפשר לומר שהפרשת הגסטרין ומיץ הקיבה
מפוקחת ע"י משוב חיובי ושלילי:
משוב חיובי :נוכחות פפטידים
גירויים
הפרשת גסטרין
+מיץ קיבה
משוב שלילי PH :חומצי
הפסקת ההפרשה
של גסטרין ומיץ
הקיבה.
כאשר נכנסים שיירי המזון אל החלק האחרון של צינור העיכול ,נפסקת ספיגת מרכיבי המזון ,כגון
גלוקוז וחומצות אמינו ,במחזור הדם .בהדרגה מקבלים שיירי העיכול את צורתם הסופית ,והם
נשארים במעי הגס עד להפרשתם מן החלחולת דרך פי הטבעת.
תפקידו העיקרי של המעי הגס הוא הפרשת השאריות שמייצרת מערכת העיכול (צואה) .כליטר וחצי מתוכנו הנוזלי של המעי ,נכנס מדי
יום אל המעי הגס ,אך רק חלק קטן הן שאריות מזון .העיסה העוברת אל המעי הגס מורכבת ממים ,שאריות מינרלים ,מיליונים של
חיידקים ,מתאים מתים שמתקלפים מצפוי צינור העיכול ,מהפרשת ריר מן הקצה התחתון של המעי העקום (חלק מהמעי הדק) וכן
מתאית (רב סוכר) שאינה ניתנת לעיכול.
המעי הגס אינו מפריש אנזימים ,אך הוא מייצר ריר המשמש כחומר סיכה ומקל על תנועת הצואה .המעי הגס סופג מים מהחומר
הצואתי והופך אותו מנוזל למוצק .הוא סופג כליטר וחצי מים ביום.
חומרים שלא עוכלו עד הסוף מגיעים אל המעי הגס עם מעט מן האנזימים מהמעי הדק ושם נשלם עיכולם.
כיצד מניע המעי הגס את הצואה?
תנועה זו סוחטת את הצואה מטה ,לתוך
החלק התחתון של המעי והחלחולת ,אל
עבר תעלת פי הטבעת.
תנועת דחיפה ,פועלת במקביל
לתנועה המקטעית ,על מנת לקדם
את הצואה לכיוון החלחולת.
התכווצויות בקטעים של המעי הגס,
פעם בחצי שעה ,מערבבות וטוחנות
את הצואה.
השדרה במוח
חתך במוח חתך
השדרה
עצב תחושתי
התנועה המסיבית של הצואה מן המעי אל
החלחולת ,מותחת את קירות החלחולת.
מתיחה זו היא הגירוי הנורמלי שאנו חווים
כצורך להטיל צואה .אנו יכולים להחליט
אם להתעלם מהרפלקס ולסגור באופן
רצוני את פי הטבעת ,או להטיל צואה.
עצב תחושתי
עצב תנועתי
רצוני
עצב תנועתי רצוני
לחץ הצואה על דופנות החלחולת יוצר גירוי של עצב תחושתי
המגיע אל מוח השדרה – משם בקשת רפלקס חוזרת תגובה
עצבית בעצב תנועתי לא רצוני ,הגורמת לתנועת החלחולת
ולהרפיית שרירי הסוגר הפנימי .הסוגר החיצוני מקבל עצבוב
ממערכת העצבים הרצונית – כל אלה מאפשרים את
הפרשת הצואה מחוץ לגוף.
החלק במערכת העיכול
האנזים
הסובסטרט (עליו
התוצר
פועל האנזים)
פה
עמילאז
עמילן וגליקוגן
חד סוכר ודו סוכר
הקיבה
חומצה המופרשת להרוג חיידקים
באוכל
פפסין
ליפאז
(במידה
חלבונים
שומנים
חלבונים קצרים יותר
שומנים קצרים יותר
קטנה)
עמילן ,גליקוגן
חלבונים
שומנים
גלוקוזים בודדים
חומצות אמיניות
חומצות שומן +גליצרול
המעי הדק
הלבלב מפריש אנזים לתריסריון
מכיס המרה מגיע נוזל המרה
עמילאז
טריפסין
ופפסין
*ליפאז
כבד
נטרול רעלים ,בנייה חוזרת של חלבונים ,שומנים
ופחמימות המתאימות לאדם
* הליפז אינו מופרש מכיס המרה ,אלא רק לאחר שהשומן עובר את הפירוק הראשוני ע"י מיץ
המרה ,מופרש הליפז מהלבלב.
מקורות:
.1ביולוגיה של האדם -עדי מרקוזה-הס ,2002 ,מערכת העיכול.
.2האנציקלופדיה הרפואית החדשה ,כרך מערכת העיכול ,הוצאת ידיעות אחרונות
וספרי חמד.
Slide 25
גוף אחד – מערכות רבות
קיום יום יומי של הגוף
עיכול
נשימה
הובלה
מערכות הגנה
הפרשה
מערכת חיסון
המשכיות
מערכת רביה
תאום ויסות ובקרה
בתוך ובין המערכות
מערכת עצבים מערכה הורמונלית
הגוף פועל כיחידת מבנה אחת ומקיים סביבה
פנימית יציבה -הומיאוסטזיס
עיכול הוא התהליך שבו ממיר הגוף את המזון לאנרגיה ולחומרים הנחוצים לצמיחתו ואחזקתו.
תהליך העיכול הוא מהתהליכים הביולוגיים המרכזיים בגופנו ,ולכן ,למעלה ממחצית איברי הגוף הפנימיים בגופנו שייכים
למערכת העיכול.
הגוף סופג את המרכיבים הכימיים שמהם בנויים החומרים שהוא אוכל ,מאחסן אותם ,ועושה בהם שימוש כחומרי גלם
לשימור ולבנייה של רקמות.
תרומת מערכת העיכול להומיאוסטזיס [הכושר לקיים סביבה פנימית יציבה ושונה מהסביבה החיצונית] היא באספקת חומרי
מזון הנצרכים כל הזמן ע"י תאי הגוף ,בהם מלחים שונים [מינרלים החיוניים בין היתר לפעילות תקינה של אנזימים ,מבנה
של מולקולות אחרות] ומים -מים מהווים 70אחוז ממשקל הגוף והם חשובים שקיומים של תהליכים בתאים וליכולת לווסת
את הלחץ האוסמוטי ,לחץ הדם ואת טמפרטורת הגוף.
מערכת העיכול מבצעת עיבוד כימי :פירוק על ידי אנזימים ,מלחי מרה וחומצות קיבה של המזון למרכיביו הכימיים ,ועיבוד
מכני :ערבוב המזון ,גריסתו ודחיפתו לאורך צינור העיכול ,נעשה על ידי שרירים מהם בנוי צינור העיכול.
לכל בעלי החיים ,גם הלא מפותחים ,יש מערכת עיכול כלשהי.
כל בעלי החיים מפרקים את המזון שהם אוכלים ליחידות קטנות יותר ,מהן יוכלו להפיק אנרגיה
וליצר את החומרים החיוניים לקיומם.
מבנה מערכת העיכול שונה אצל בעלי חיים שונים ,והוא משתנה בהתאם למורכבות התפריט
שלו ומורכבותו כיצור חי.
קיבה
מערכת קיבות
מעי דק
מעי
קיבה
שנייה
ושט
זפק
מעי
לוע
פי הטבעת
ושט
תהליך העיכול אצל הפרה שניזונה
מצמחים ,נעשה בסדרה של קיבות
מחוברות .המזון נכנס לקיבה הראשונה
והגדולה ביותר ,ושם הוא תוסס .החומר
הגס חוזר אל הפה ללעיסה נוספת.
החומר הנלעס נבלע שוב ,מתערבב
בחומר המותסס ואז עובר דרך הקיבות
האחרות.
זפק
פה
לתולעת השלשול מערכת דומה לזו
של בני האדם ולזו של בעלי חיים
גבוהים אחרים .אך בניגוד לאדם,
לתולעת אין שיניים ,לכן בצינור
העיכול שלה יש תא הקרוי "קיבה
שנייה" ,המרסק וטוחן את המזון.
הציפורים מפרקות את המזון רק לאחר
שאחסנו אותו באופן זמני בזפק שלהן
ובקיבתן.
המים!
מים הם מרכיב המזון החשוב ביותר
לגוף ,בלי מים ,אי אפשר לשרוד יותר
מחמישה ימים .מים הם גם החומר
העיקרי בגוף ,וכשני שלישים ממשקל
הגוף הם מים.
פחמימות!
הפחמימות מרכיבות חומרים רבים בגוף אך
תפקידם העיקרי הוא שימושן כמקור אנרגיה
לביצוע תהליכים בגוף .עם הפחמימות נמנים:
סוכר ,עמילן ותאית (סיבים בלתי ניתנים
לעיכול).
מינרלים!
חלבונים!
החלבונים ,שבנויים מחומצות אמיניות ,הם חומרי הבניין
המינרלים נמצאים בכמויות קטנות
העיקריים של הגוף ומהווים 18%ממשקל החומרים
בתאים ובנוזלי הגוף .בטבע ,נמצאים הבונים את התאים והרקמות .קבוצה גדולה של חלבונים
המינרלים בצורת מלחים .המינרלים אחראית להתרחשותם של כל התהליכים הכימיים
החשובים שנמצאים בכמות גדולה
בתאים ,קבוצה זאת נקראת" :אנזימים" .קבוצה נוספת
בגופינו הם :סידן ,זרחן ,מגנזיום,
של חלבונים היא הנוגדנים שמשתתפת בהגנה על הגוף
אשלגן ,נתרן ,כלור וגופרית.
מפגיעתם של גורמים מזיקים החודרים לגוף.
ויטמינים!
הגוף צריך כמויות זעירות של
הויטמינים .הויטמינים הם חומרים
חיוניים לקיומם של תהליכים שונים
בתאים .רובם של הויטמינים לא
מיוצרים בגוף האדם ,ולכן הוא חייב
לקבלם במזונו.
שומנים!
השומנים מהווים מרכיב חשוב במבנה קרום
התא ,והם חיוניים לכל התאים .השומנים הם
גם מקור לאנרגיה והם מהווים חומר בידוד
חשוב השומר על חום הגוף ומגן על רקמות
פנימיות שונות .השומנים הם מולקולות
גדולות המורכבות מ :3-חומצות ,שומן
וגליצרול .השומנים הם חומרי תשמורת ,ועודף
שומנים יוצר מחלות לב וסוכרת.
פה ובלוטות רוק
בכלליות:
האיברים העיקריים במערכת העיכול של האדם – ושט ,קיבה,
לבלב ,מעי ,כבד ,כיס מרה ופי הטבעת.
ושט
המזון נכנס אל הפה ומתקדם במורד דרכי העיכול על ידי גלי
התכווצויות של שרירים (פריסטלטיקה) .עיקרו של תהליך העיכול
שחומרים שונים כמו האנזימים (שמיוצרים על ידי בלוטות הרוק,
הקיבה ,המעי והלבלב) חומצה מלחית (מיוצרת ע"י הקיבה) ומלחי
מרה (המיוצרים ע"י הכבד) מפרקים את המזון ליחידות כימיות
שהגוף יכול לנצל .הפסולת מסולקת ע"י פי הטבעת.
כבד
קיבה
כיס המרה
לבלב
תריסריון
מעי דק
מעי גס
מעי ישר
פי הטבעת
המזון נכנס לפה וכבר מתחיל את תהליך העיכול שבו משולבות פעולות רצוניות :לעיסה ובליעה,
ולא רצוניות :הפרשת רוק המכיל אנזימים .הרוק משמש כממס ,כמרכך וכמחליק המזון ובכך
מסייע ללשון ולשיניים בפעולת הלעיסה והעברת המזון אל הושט .הרטבת המזון חשובה לקליטת
הטעם ע"י תאי חוש הטעם על הלשון .הרוק מכיל בעקר מים ויוני HCO3-השומרים על 7 PHוגם
שני אנזימים – עמילאז (שמפרק עמילן עד לדו סוכר) ,וליזוזים (משמש כקוטל חיידקים המגיעים
עם המזון).
המזון שוהה בפה בין 5-30שניות ,ועובר עיבוד ראשוני ע"י :שיניים ,חניכיים ,לשון ,החך ,בלוטות
הרוק והלסתות ,ולאחר עיבוד זה המזון ממשיך הלאה אל הושט.
הלעיסה והטחינה נעשים לשם הגדלת שטח הפנים.
עיצוב המזון לגוש בגודל המתאים לבליעה נקרא עיכול מכני.
מספרן המלא של השיניים שבאדם מבוגר הוא .32השיניים נחלקות לארבעה
סוגים:
4ניבים :המשמשים לקריעת המזון.
8שיניים חותכות :המשמשות לחיתוך המזון.
8שיניים קדם-טוחנות :המשמשות לגריסת המזון.
12שיניים טוחנות :כוללות ארבע שיני בינה המרסקות את המזון.
את השן מצפה האמייל הקשה [בעקר סידן וזרחן] והוא עלול
להיפגע מעששת – תוצאת פעולתם של חיידקים המייצרים חומצת
חלב בתהליך פירוק הסוכרים בפה המשמשים אותם כמקור
אנרגיה .הרוק מוריד במידה מסוימת את רמת החומציות בעזרת יוני
HCO3הפועלים כמו בסיס והליזוזים שבו מצליח לנטרל חלקמהחיידקים ההרסניים.
בפני האדם נמצאים שלושה זוגות של בלוטות רוק :בלוטות מצד האוזן (פרוטיד) ,הבלוטות התת לסתיות
והבלוטות התת לשוניות .בלוטות הרוק מפרישות אנזימים (=חלבוני פעולה).
כשאנו לועסים ,המזון נרטב על ידי הרוק והופך לעיסה .פעולה זו עוזרת לתהליך לעיסת המזון ובכך גם יותר קל
למזון להגיע לוושט .הרוק מנקה שאריות אוכל שנשארו בפה ועל השיניים ובכך עוזר במניעת הצטברות חיידקים
אשר מזהים רק שני סוגים של אנזימים:
.1עמילז -אשר מפרק עמילן וגליקוגן (פחמימות) שמגיעים מהמזון ומתפרקים לסוכרים פשוטים :דו-סוכרים
וחד-סוכרים (סוכרוזים וגלוקוזים).
.2ליזוזים -מפרק את מעטפת החיידקים המגיעים אל הפה מהאוויר ,ובכך מסנן את הגוף מאנטיגנים מזיקים.
בלוטות מיצד האוזן:
נמצאות בלחיים ,קדמית
לאוזניים .הצינור שלהן
נפתח אל הפה בחלק
הפנימי של הלחיים.
הבלוטות התת
לסתיות:
נמצאות בחלקו האחורי
של הפה ,מתחת ללשון.
הצינורות שלהן נפתחים
מתחת ללשון ,משני צידי
הקפל המרכזי של רירית
הפה.
הבלוטות התת
לשוניות:
נמצאות בקדמת הפה
מתחת ללשון .יש להן
צינורות קטנים ורבים,
שמנקזים את הרוק אל
הפה ,מתחת ללשון.
מכסה הגרון הוא פיסת סחוס דקה שמכוסה הקרום ריר ונמצאת מאחורי שורש הלשון.
בעת בליעת המזון הוא סוגר את הפתח לקנה הנשימה ומשאיר רק את צינור הושט פתוח,
וכל מונע חדירה של מזון אל קנה הנשימה ,דבר אשר גורם להיחנקות.
מכסה הגרון סוגר את פתח הושט ומשאיר פתוח רק את קנה הנשימה בכדי שהאוויר לא
יגיע אל הושט .אם בכל זאת נכנס מזון אל קנה השימה ,קיים רפלקס אשר משחרר את
המזון מקנה הנשימה אל חלל הפה דרך שיעול.
הגרון והלוע משמשים מעבר גם
לאוויר וגם למזון .כאשר המזון
יוצא מהלוע הוא עלול להיכנס
לקנה הנשימה במקום לושט.
כדי למנוע כניסה של מזון אל
קנה הנשימה בעת הבליעה,
מעכב גזע המוח ,באופן זמני,
את הנשימה ,ומעורר סדרה של
תגובות המביאות לסגירת
הקנה .אם ,למרות הכל חודר
אוכל לקנה ,מופעל רפלקס
השיעול .רפלקס זה מחזיר מיד
את האוכל אל הפה ומונע חנק.
תפקיד צינור הושט הוא להעביר את המזון לקיבה .לאחר הלעיסה והגריסה,
הלשון דוחפת את המזון במורד הלוע ,אל אחורי הפה ,ודרך הלוע המזון
מגיע אל פתח הושט ,שם כיסוי הגרון מכסה את קנה הנשימה על מנת
למנוע חדירה של מזון לקנה הנשימה (דבר אשר גורם להיחנקות) והמזון
מחליק אל פתח הושט .כאן מתחילה הפריסטלטיקה (= ניע שרירים.
התכווצות ודחיפה של המזון על ידי שרירי צינור הושט .השרירים מתכווצים
ומתרפים בגל מתואם ובצורה מעגלית .הפריסטלטיקה אינה חד כיוונית).
אורכו של הושט הוא 23-25ס"מ .צינור הושט בנוי משתי מערכות של
שרירים :רצוניות ובלתי ורצוניות .כשהמזון בפה ,שרירי הושט רפויים ,אך
כשהמזון נכנס לוושט -השרירים מתחילים לנוע בתנועה גלית ,פריסטלטית,
לכיוון פי הקיבה .על פעולה זו שולטים עצבים ממערכת העצבים המרכזית
וממערכת העצבים של המעי .גלי הפריסטלטיקה נעים לאורך הושט
במהירות של 2.5-5ס"מ בשנייה .הושט מגיע אל הקיבה.
http://hopkins-gi.org/multimedia/database/intro_250_Swallow.swf
תהליך בליעת המזון.
הקיבה היא שק שרירי .כאשר היא ריקה ,הנפח שלה הוא 50סמ"ק .כאשר היא מלאה נפחה יכול להגיע עד כ 1500 -סמ"ק .המזון שוהה
בקיבה שעתיים עד 6שעות (תלוי במזון ובאיכותו).
בקיבה מתבצעות שתי צורות עיכול במקביל -פעולה מכאנית :בתוך דפנות הקיבה ,קיימות שלוש שכבות שרירים .שרירים אלו מתכווצים
בתנועות איטיות אך נימצרות וכל המזון מתערבל עם מיצי הקיבה(-פריסטלטיקה) ,ופעולה כימית :בדופן הפנימית של הקיבה ,ברירית,
ישנם תאים אשר מפרישים לחלל הקיבה את "מיץ הקיבה" -חומצה מלחית ,ותאים אחרים שמפרישים פפסין (אנזימי עיכול).
בקיבה מתערבב המזון ע"י פעולת שרירי דופן הקיבה .מתוך תאים מסוימים מופרש חומצת HCLואנזימים .בקיבה נספג חלק גדול
מויטמין 12Bוחומרים מסוימים כגון סוכרים ואלכוהול ,הישר אל זרם הדם.
האנזימים הפעולים בקיבה הם:
•פפסינוגן – אינו אנזים פעיל ,אך כאשר הוא נפגש עם החומצה הכלורית ( (HCLהוא הופך להיות אנזים פעיל הנקרא פפסין .הפפסין
מפרק חלבונים לחומצת אמיניות בודדות.
•ליפז – מפרק שומנים לחומצות שומן וגליצרול.
החומצות בקיבה הופכות את הקיבה לסביבה חומצית מאוד ( .)2-1 PHחיידקים מתים בסביבה כזו ,וזו היא שיטת הניקוי של מערכת
העיכול על מנת למנוע זיהום.
לקיבה מופרש הורמון גסטרין הגורם להגברת הפרשת HCLופפסינוגן.
דופן הקיבה מוגנת מפני החומצה המלחית והאנזים המפרק פפסין ,ע"י הפרשת נוזל רירי
שה PHשלו מעט בסיסי [יוני .] HCO3-פגיעה בהגנה זו עלולה לגרום לכיב קיבה [אולקוס].
היום סוברים שזוהי מחלה זיהומית שהגורם לה הוא החיידק pylori Helicobacter.
כיב קיבה (אולקוס) הוא פצע המתפתח בדרך כלל בקיבה או בתריסריון .הכיב נגרם עקב תהליך של איכול רפידת הקיבה או
התריסריון על ידי חומצות הקיבה (ובראשן חומצת מימן כלורי) ומיצי העיכול.
האוסטרלים בארי ג'יי' מרשל ורובין ווארן זכו בפרס נובל לפיזיולוגיה ורפואה לשנת 2005על כך שהראו כי חיידק הוא למעשה
האחראי לאולקוס הגורם לכאבי הבטן העזים אצל רוב האנשים הסובלים מהמחלה ולא מתח וסגנון חיים כפי שחשבו עד כה.
ווארן ,בן ,68פתולוג מאוסטרליה ,גילה מושבות של חיידקים בחלק התחתון של הקיבה בכ 50%-מהחולים מהם נלקחו ביופסיות.
הוא למעשה הביא לתגלית הקריטית כי סימנים לדלקת נמצאו תמיד בקרום הקיבה בקרבת האזור המאוכלס בחיידקים.
מרשל ,בן ,54התעניין בממצאיו של ווארן ויחד ביצעו מחקר בביופסיות שנלקחו מחולים .לאחר מספר ניסיונות ,הצליח מרשל
לטפח סוגים של חיידקים שעד כה לא היו ידועים ומאוחר יותר זכו לשם הליקובקטור פילורי ,יחד הם גילו ,כי האורגניזם היה נוכח
כמעט בכל החולים שסבלו מדלקת הקיבה ,כיב בתריסריון או אולקוס בקיבה.
הודות לגילוי החדשני שנעשה על-ידי מרשל ווארן ,מחלת האולקוס אינה כרונית יותר ,אלא מחלה שניתן לרפא על-ידי טיפול קצר
באנטיביוטיקה ותרופות המדכאות הפרשות חומצה!
בכתב הזכיה לפרס נובל נאמר ,שהרופאים מקבלים את ההוקרה על גילוי חידק ההליקובקטר פילורי - Helicobacter pylori -
בשנת ,1982והוכחת חשיבותו כגורם לדלקת הקיבה -גסטריטיס ולכיב קיבה – אולקוס.
ההידבקות מתרחשת ככל הנראה בגיל צעיר מאוד והחיידק נשאר במערכת העיכול
לכל החיים ,ובמרבית בני האדם הוא אינו גורם לכל סימפטום .ואולם הוא עלול
לעודד יצירת כיב קיבה אצל 15%-10%מהנגועים.
החיידק שגילו המדענים גורם ליותר מ 90%-מהכיבים בתריסריון ול 80%-מהכיבים
בקיבה .כשני שלישים מאוכלוסיית העולם נגועים בחיידק ,אך רובם לא סובלים
מתסמינים כלשהם .עם זאת ,החיידק עלול להביא להתפתחות סרטן הקיבה ,שהוא
הסרטן השני בקטלניותו .לכן ,חיידק זה מוגדר כחיידק מסרטן!
HPנצמדים אל תא אפיתל מהקיבה בתרבית רקמה
HPשורדים בתנאי ה PHהשוררים בקיבה
הודות לפעילות האנזים אוריאז
היום ההתייחסות את אולקוס היא כאל מחלה זיהומית.
הטיפול המקובל היום ב HPהוא בתרופות :מוקסיפן
וקלריטרומיצין,וחמרים המורידים רמת חומציות כמו לוסק
.Losecה Losec -מעכב את פעילות משאבות המימן בממברנת
התאים הפריאתליים המפרישים HClבקיבה .באופן זה
מופחת הכאב והנזק לדופן הקיבה באזורים המודלקים עקב
הזיהום בהליקובקטר.
מן הקיבה עובר המזון אל המעי הדק שהוא צינור מפותל שאורכו שבעה מטרים.
במעי הדק עובר המזון פירוק נוסף ,ותוצרי הפירוק נספגים בזרם הדם.
למעי הדק שני תפקידים עיקריים:
.1
פירוק חומרי המזון השונים :פחמימות לחד-סוכרים ,שומנים לחומצות שומן ,חלבונים לחומצות אמיניות.
.2
תוצרי הפירוק ,מולקולות קטנות ,חודרות דרך תאי המעי אל כלי הדם הרבים העוטפים את צינור העיכול מבחוץ,
ועברים אל מחזור הדם.
חלקו הראשון של המעי הדק קרוי תריסריון ,ואורכו כ 30 -סנטימטר .התריסריון קולט את הפרשות הכבד והלבלב.
ה PHהשורר במעי הוא בסיסי ולכן הפפסין המגיע עם בליל המזון מהקיבה ,מפסיק את פעילותו במעי.
קטע מעי דק עטוף בקרום הצפק -הוא עשיר בכלי
דם ולימפה ומספק לשרירים ולרקמות המעי את
התרכובות הדרושות וקולט ממנו את המזון
המעוכל .יש בו רשת עצבים המעצבבים את שרירי
דופן המעי.
מבנה דופן המעי הדק
דופן המעי בנוי מסיסים = בליטות מיקרוסקופיות באורך של כ 1-מיקרון ,אליהן חודרים נימי דם ולימפה ומאפשרים ספיגה
יעילה (הגדלת שטח פנים) של תוצרי פירוק המזון.
על הסיסים יש שיכבה של תאי אפיתל להגנה עדינה מפני חומצות שמגיעות מהקיבה .ברך כלל תאי אפיתל מפרישים ריר
ששומר על התאים מפני החומצות ,אבל לפעמים יש תקלה והחומצות פוגעות בתאים ועושות פצע שיכול לדמם = אולקוס.
בגלל הסיסים ,שטח הפנים במעי בוגר מגיע ל 500מטר מרובע .במעי יש עיכול מכני ע"י ערבול וערבוב של המזון ועל ידי כך,
יותר מזון נפגש עם יותר אנזימים ויותר מזון נעכל.
קיפולי רירית המעי הדק
פירוק המזון המעוכל למחצה שמגיע מן הקיבה נעשה במעי הדק בעזרת חומרים המופרשים מן
הלבלב ,מן הכבד (באמצעות כיס המרה) ומתאי דופן המעי.
האנזימים שמזרזים את פירוק המזון במעי פועלים בסביבה בסיסית בלבד ( PHגבוה).
פירוק הפחמימות:
פירוק החלבונים:
מערכת העיכול של האדם אינה מסוגלת לעכל את כל סוגי
הפחמימות .פחמימות מורכבות אחדות כמו תאית ,אינן מתעכלות
בכלל .שכן האדם אינו מיצר אנזימים היכולים לפרקם לסוכרים
פשוטים .לעומת זאת ,הסוכר המורכב מעמילן מפורק בקלות בעזרת
אנזימים שמיוצרים בלבלב – התהליך מצוין בתרשים:
פירוק החלבון מתחיל בקיבה וממשיך במעי הדק .החלבון
מפורק קודם לשרשראות של חומצות אמינו הנקראות
פפטידים ,ואחר כך לחומצות אמינו יחידות .הלבלב מפריש
את האנזימים מפרקי החלבון.
ספיגת תוצרי
הפחמימות:
סוכרים פשוטים עוברים
דרך דפנות המעי הריק
ונספגים בזרם הדם .הדם
מסיע את הסוכרים אל
הכבד והכבד הופך אותם
לרב סוכר שנקרא גליקוגן.
מאגר הפחמימות מאוכסן
בגוף בצורת החומר גליקוגן.
ספיגת תוצרי החלבון:
רוב החלבונים מפורקים ונספגים
בחלקו הראשון של המעי הריק.
חומצות האמינו שנספגו עוברות
ישירות לזרם הדם הנושא אותם
דרך הכבד אל הרקמות שזקוקות
להם .חומצות אמינו אחדות
משמשות כאבני הבניין של
חומרים חדשים החיוניים לצמיחה
ולתיקון רקמות ,ואחרות מספקות
אנרגיה.
פירוק השומן:
ספיגת מינרלים ומלחים:
המרה המיוצרת בכבד והמאוחסנת בכיס
המרה ,מסייעת בפירוק השומן במעי הדק.
מלחים מן המרה מפרקים את טיפות השומן
העבות לטיפות שומן דקיקות יותר .פעולה זו
מגדילה את שטח פני הטיפות ומזרזת את
עיכול השומן ע"י אנזים הלבלב מפרק השומן
שנקרא ליפאז .הליפאז מפרק את השומן
לגליצרול ולחומצות שומן.
מינרלים כמו נתרן ,אשלגן וברזל ומלחים כמו
מגנזים ,כלוריד וחומרים אחרים חייבים לעבור מן
המעי הדק ישירות לזרם הדם ,נשמרות רמות
תקינות ומאוזנות שלהם בגוף.
ספיגת ויטמינים:
ויטמינים מסיסי שומן ( )K,E,D,Aוויטמינים
מסיסי מים ( )C,Bנספגים במעי הדק.
ויטמין 12Bנספג במעי העקום (חלק מהמעי
הדק) ,שלא כמו ויטמינים אחרים ,ויטמין זה
חייב להתקשר לחומר מיוחד המופרש מן
הקיבה לפני שהוא נספג – חומר זה נקרא
"גורם אינטרינזי".
ספיגת השומן:
ספיגת השומן מהירה ושלמה בד"כ ולכן
הצואה כמעט ואינה מכילה שומן .ספיגת
השומן מתרחשת בעיקר במעי הריק.
כדוריות השומן הזעירות אינן עוברות
ישירות אל זרם הדם או הכבד ,אלא
עוברות קודם לכן בצינוריות הלימפה.
צינוריות אלו מתאחדות לתעלות לימפה
רחבות יותר ואלו מתרוקנות בזרם הדם
ומאפשרות לשומן לזרום בגוף .רוב
השומן מועבר לכבד להמשך עיבודו,
השאר מאוחסן בגוף – בתאי השומן.
http://www.wiley.com/legacy/college/boyer/0470003790/
animations/fatty_acid_metabolism/fatty_acid_metabolism.htm
אנימציה :פירוק שומן בעזרת מלחי מרה.
הכבד ,הלבלב וכיס המרה קשורים בקשר הדוק עם צינור העיכול מבחינה תפקודית ,אף כי אינם מהווים חלק
ממנו .לכל אחד מהם תפקיד חיוני בעיכול המזון ובניצול מרכיבי המזון.
הכבד הוא האיבר הפנימי הכבד ביותר בגוף ומשקלו 1.5ק"ג .הכבד הוא איבר חיוני לחיים.
הכבד עשוי מיליוני תאים הקרויים הפטוציטים ,תאי כבד .לתאים אל יותר מ 500-תפקידים שונים ,בהם אחסון מרכיבי המזון; פירוק תרופות
וסמים ,רעלים ותוצרי פסולת; ותהליכי המרה כימיים שונים .לתאי הכבד יכולת מסוימת של התחדשות – רגנרציה ,תכונה הנחשבת לקדומה וכזו
שנעלמה באורגניזמים המפותחים.
הכבד הוא מעין מפעל שמעבד ומסנן את הכימיקלים בגוף.
תהליכי השינוי העיקריים שעוברים חומרי המזון בכבד [חילוף חמרים]:
מחומצות אמיניות נבנים חלבונים ,כמו חלבוני פלסמה [אלבומין] וגם פקטורי קרישה וחלבוני מערכת הקרישה – פיברינוגן ,פרותרומבין.
מהגלוקוז נבנה גליקוגן (רב סוכר המשמש כחומר תשמורת) נאגר בכבד ובשרירים .הגלוקוז בשיתוף עם פחמימות
אחרות משמש לבניית שומנים .תהליך זה מסייע בשמירה על רמה יציבה של גלוקוז בדם .
http://www.hopkins-gi.org/multimedia/database/intro_340_CHC-05.swf
תצוגה של הכבד ,הלבלב וכיס המרה.
קיבה
צינור הכבד השמאלי
צינור הכבד הימני
כיס המרה
עורק הכבד
קרוב ל 80%-מאספקת הדם אל
הכבד מגיעה מוריד השער .וריד זה
נושא אל הכבד כמעט את כל הדם
היוצא ממערכת העיכול והמכיל את
המזון המפורק שנספג מן המעי.
בתוך הכבד מתפצל וריד השער
לסעיפים רבים ,כך שתאי הכבד
יוכלו למצות מן הדם את המזון
המפורק ולעבד אותו
כיס המרה הוא שקיק דמוי אגס הממוקם בחלקו התחתון של הכבד .כיס המרה מאחסן
ומרכז את המרה עד שהורמון ,המיוצר במעי הדק ,מעורר את הכיס להתכווץ ,ולשחר את
המרה אל התריסריון.
הרכב המרה:
הכבד מייצר כליטר מרה בכל יום 97% .מן המרה הם מים ,האחוזים הנותרים הם מלחי
מרה וחומרי צבע מן הכבד .למלחי המרה תפקיד מרכזי בעיכול שומנים .צבעי המרה הם
מוצרי פסולת .העיקרי שבהם הוא בילירובין ,שצבעו צהוב ,והוא נוצר מההמוגלובין שבתאי
הדם האדומים ,לאחר פירוקם בטחול.
כיס מרה
צינור
המרה
צינור הלבלב
[פנקריאס]
http://www.uclan.ac.uk/facs/health/nursing/sonic/scenarios/livjmanim/biliary_tract.html
פעילות כיס המרה
הלבלב מייצר ומפריש חומרים הנחוצים לעיכול .חומרים אלה הם אנזימי עיכול שמפרקים חלבונים ,פחמימות
ושומנים ,וכן נתרן ביקרבונט ( ,)NaHCO3שתפקידו לסתור את חומצת הקיבה.
כל החומרים הללו עוברים לאורך צינור הלבלב אל התריסריון .הלבלב מפריש גם את ההורמונים אינסולין ,גלוקוגן
וסומטוסטטין ,ישירות אל זרם הדם .שלושה הורמונים אלה יחד מווסתים את רמת הסוכר בדם .הורמונים אלה
מופרשים מהלבלב ישירות לדם .ויסות רמת הסוכר הוא תפקידו העיקרי של הלבלב.
ויסות הורמונלי של הפרשת חומרי (מיץ) הלבלב:
הפרשת מיץ הלבלב (נתרן ביקרבונט+אנזימים) אל התריסריון מווסתת ע"י שני
הורמונים:
.1
.2
.3
.4
.5
.6
.7
סקרטין וכולציסטוקינין (.)CCK
הסקרטין מופרש מתאים בדופן התריסריון בתגובה למגע עם בליל המזון
שמגיע מהקיבה.
החומצי
הסקרטין גורם להפרשת הביקרבונט מהלבלב.
הביקרבונט בעל PHבסיסי מנטרל את החומציות בתריסריון.
הפסקת ההפרשה של סקרטין (כי הסביבה כבר לא חומצית) = .משוב שלילי.
גם ה CCK -מופרש מהתריסריון בתגובה להגעת המזון.
הוא מזרז את ההפרשה של-
אנזימי עיכול מהלבלבמיץ המרה מכיס המרה (מזרז את תחילתו של תהליך פירוק השומנים.גם בלבלב ,כמו בקיבה ,גירויי החושים מביאים להפרשה מוגברת של אנזימי
עיכול והנתרן ביקרבונט.
תאים המפרישים מיץ קיבה
מיץ קיבה חומצי
PH=2
פפטידים
גסטרין חוזר אל הקיבה
הפרשה מוגברת של
הורמון הגסטרין אל הדם
תאים מפרישים
זרם
הדם
מערכת העצבים המרכזית
מחשבה על מזון,
גירוי החושים-
ראייה ,טעם ,ריח
כבר בתחילת הגעת המזון לפה מתחילה הפרשה
של מיץ קיבה ,כך שברגע שהמזון מגיע לקיבה
מתחיל מיד פירוק של חלבונים לפפטידים .נוכחות
של פפטידים גורמת להפרשה מוגברת של
ההורמון גסטרין אל זרם הדם ובחזרה לקיבה והוא
מזרז את ההפרשה של מיץ הקיבה.
מחשבה על מזון או גירוי חושים (טעם ,ריח ,ראייה)
מעוררים דחפים עצביים העוברים מהמוח לקיבה.
אלה גורמים להפרשת ההורמון גסטרין ומיץ קיבה.
נוכחות מיץ הקיבה יוצרת סביבה חומצית מאוד
(מתחת ל )PH=2 -וזה גורם להפסקת ההפרשה
של הגסטרין ובעקבותיה להפסקת ההפרשה של
מיץ הקיבה.
לכן אפשר לומר שהפרשת הגסטרין ומיץ הקיבה
מפוקחת ע"י משוב חיובי ושלילי:
משוב חיובי :נוכחות פפטידים
גירויים
הפרשת גסטרין
+מיץ קיבה
משוב שלילי PH :חומצי
הפסקת ההפרשה
של גסטרין ומיץ
הקיבה.
כאשר נכנסים שיירי המזון אל החלק האחרון של צינור העיכול ,נפסקת ספיגת מרכיבי המזון ,כגון
גלוקוז וחומצות אמינו ,במחזור הדם .בהדרגה מקבלים שיירי העיכול את צורתם הסופית ,והם
נשארים במעי הגס עד להפרשתם מן החלחולת דרך פי הטבעת.
תפקידו העיקרי של המעי הגס הוא הפרשת השאריות שמייצרת מערכת העיכול (צואה) .כליטר וחצי מתוכנו הנוזלי של המעי ,נכנס מדי
יום אל המעי הגס ,אך רק חלק קטן הן שאריות מזון .העיסה העוברת אל המעי הגס מורכבת ממים ,שאריות מינרלים ,מיליונים של
חיידקים ,מתאים מתים שמתקלפים מצפוי צינור העיכול ,מהפרשת ריר מן הקצה התחתון של המעי העקום (חלק מהמעי הדק) וכן
מתאית (רב סוכר) שאינה ניתנת לעיכול.
המעי הגס אינו מפריש אנזימים ,אך הוא מייצר ריר המשמש כחומר סיכה ומקל על תנועת הצואה .המעי הגס סופג מים מהחומר
הצואתי והופך אותו מנוזל למוצק .הוא סופג כליטר וחצי מים ביום.
חומרים שלא עוכלו עד הסוף מגיעים אל המעי הגס עם מעט מן האנזימים מהמעי הדק ושם נשלם עיכולם.
כיצד מניע המעי הגס את הצואה?
תנועה זו סוחטת את הצואה מטה ,לתוך
החלק התחתון של המעי והחלחולת ,אל
עבר תעלת פי הטבעת.
תנועת דחיפה ,פועלת במקביל
לתנועה המקטעית ,על מנת לקדם
את הצואה לכיוון החלחולת.
התכווצויות בקטעים של המעי הגס,
פעם בחצי שעה ,מערבבות וטוחנות
את הצואה.
השדרה במוח
חתך במוח חתך
השדרה
עצב תחושתי
התנועה המסיבית של הצואה מן המעי אל
החלחולת ,מותחת את קירות החלחולת.
מתיחה זו היא הגירוי הנורמלי שאנו חווים
כצורך להטיל צואה .אנו יכולים להחליט
אם להתעלם מהרפלקס ולסגור באופן
רצוני את פי הטבעת ,או להטיל צואה.
עצב תחושתי
עצב תנועתי
רצוני
עצב תנועתי רצוני
לחץ הצואה על דופנות החלחולת יוצר גירוי של עצב תחושתי
המגיע אל מוח השדרה – משם בקשת רפלקס חוזרת תגובה
עצבית בעצב תנועתי לא רצוני ,הגורמת לתנועת החלחולת
ולהרפיית שרירי הסוגר הפנימי .הסוגר החיצוני מקבל עצבוב
ממערכת העצבים הרצונית – כל אלה מאפשרים את
הפרשת הצואה מחוץ לגוף.
החלק במערכת העיכול
האנזים
הסובסטרט (עליו
התוצר
פועל האנזים)
פה
עמילאז
עמילן וגליקוגן
חד סוכר ודו סוכר
הקיבה
חומצה המופרשת להרוג חיידקים
באוכל
פפסין
ליפאז
(במידה
חלבונים
שומנים
חלבונים קצרים יותר
שומנים קצרים יותר
קטנה)
עמילן ,גליקוגן
חלבונים
שומנים
גלוקוזים בודדים
חומצות אמיניות
חומצות שומן +גליצרול
המעי הדק
הלבלב מפריש אנזים לתריסריון
מכיס המרה מגיע נוזל המרה
עמילאז
טריפסין
ופפסין
*ליפאז
כבד
נטרול רעלים ,בנייה חוזרת של חלבונים ,שומנים
ופחמימות המתאימות לאדם
* הליפז אינו מופרש מכיס המרה ,אלא רק לאחר שהשומן עובר את הפירוק הראשוני ע"י מיץ
המרה ,מופרש הליפז מהלבלב.
מקורות:
.1ביולוגיה של האדם -עדי מרקוזה-הס ,2002 ,מערכת העיכול.
.2האנציקלופדיה הרפואית החדשה ,כרך מערכת העיכול ,הוצאת ידיעות אחרונות
וספרי חמד.
Slide 26
גוף אחד – מערכות רבות
קיום יום יומי של הגוף
עיכול
נשימה
הובלה
מערכות הגנה
הפרשה
מערכת חיסון
המשכיות
מערכת רביה
תאום ויסות ובקרה
בתוך ובין המערכות
מערכת עצבים מערכה הורמונלית
הגוף פועל כיחידת מבנה אחת ומקיים סביבה
פנימית יציבה -הומיאוסטזיס
עיכול הוא התהליך שבו ממיר הגוף את המזון לאנרגיה ולחומרים הנחוצים לצמיחתו ואחזקתו.
תהליך העיכול הוא מהתהליכים הביולוגיים המרכזיים בגופנו ,ולכן ,למעלה ממחצית איברי הגוף הפנימיים בגופנו שייכים
למערכת העיכול.
הגוף סופג את המרכיבים הכימיים שמהם בנויים החומרים שהוא אוכל ,מאחסן אותם ,ועושה בהם שימוש כחומרי גלם
לשימור ולבנייה של רקמות.
תרומת מערכת העיכול להומיאוסטזיס [הכושר לקיים סביבה פנימית יציבה ושונה מהסביבה החיצונית] היא באספקת חומרי
מזון הנצרכים כל הזמן ע"י תאי הגוף ,בהם מלחים שונים [מינרלים החיוניים בין היתר לפעילות תקינה של אנזימים ,מבנה
של מולקולות אחרות] ומים -מים מהווים 70אחוז ממשקל הגוף והם חשובים שקיומים של תהליכים בתאים וליכולת לווסת
את הלחץ האוסמוטי ,לחץ הדם ואת טמפרטורת הגוף.
מערכת העיכול מבצעת עיבוד כימי :פירוק על ידי אנזימים ,מלחי מרה וחומצות קיבה של המזון למרכיביו הכימיים ,ועיבוד
מכני :ערבוב המזון ,גריסתו ודחיפתו לאורך צינור העיכול ,נעשה על ידי שרירים מהם בנוי צינור העיכול.
לכל בעלי החיים ,גם הלא מפותחים ,יש מערכת עיכול כלשהי.
כל בעלי החיים מפרקים את המזון שהם אוכלים ליחידות קטנות יותר ,מהן יוכלו להפיק אנרגיה
וליצר את החומרים החיוניים לקיומם.
מבנה מערכת העיכול שונה אצל בעלי חיים שונים ,והוא משתנה בהתאם למורכבות התפריט
שלו ומורכבותו כיצור חי.
קיבה
מערכת קיבות
מעי דק
מעי
קיבה
שנייה
ושט
זפק
מעי
לוע
פי הטבעת
ושט
תהליך העיכול אצל הפרה שניזונה
מצמחים ,נעשה בסדרה של קיבות
מחוברות .המזון נכנס לקיבה הראשונה
והגדולה ביותר ,ושם הוא תוסס .החומר
הגס חוזר אל הפה ללעיסה נוספת.
החומר הנלעס נבלע שוב ,מתערבב
בחומר המותסס ואז עובר דרך הקיבות
האחרות.
זפק
פה
לתולעת השלשול מערכת דומה לזו
של בני האדם ולזו של בעלי חיים
גבוהים אחרים .אך בניגוד לאדם,
לתולעת אין שיניים ,לכן בצינור
העיכול שלה יש תא הקרוי "קיבה
שנייה" ,המרסק וטוחן את המזון.
הציפורים מפרקות את המזון רק לאחר
שאחסנו אותו באופן זמני בזפק שלהן
ובקיבתן.
המים!
מים הם מרכיב המזון החשוב ביותר
לגוף ,בלי מים ,אי אפשר לשרוד יותר
מחמישה ימים .מים הם גם החומר
העיקרי בגוף ,וכשני שלישים ממשקל
הגוף הם מים.
פחמימות!
הפחמימות מרכיבות חומרים רבים בגוף אך
תפקידם העיקרי הוא שימושן כמקור אנרגיה
לביצוע תהליכים בגוף .עם הפחמימות נמנים:
סוכר ,עמילן ותאית (סיבים בלתי ניתנים
לעיכול).
מינרלים!
חלבונים!
החלבונים ,שבנויים מחומצות אמיניות ,הם חומרי הבניין
המינרלים נמצאים בכמויות קטנות
העיקריים של הגוף ומהווים 18%ממשקל החומרים
בתאים ובנוזלי הגוף .בטבע ,נמצאים הבונים את התאים והרקמות .קבוצה גדולה של חלבונים
המינרלים בצורת מלחים .המינרלים אחראית להתרחשותם של כל התהליכים הכימיים
החשובים שנמצאים בכמות גדולה
בתאים ,קבוצה זאת נקראת" :אנזימים" .קבוצה נוספת
בגופינו הם :סידן ,זרחן ,מגנזיום,
של חלבונים היא הנוגדנים שמשתתפת בהגנה על הגוף
אשלגן ,נתרן ,כלור וגופרית.
מפגיעתם של גורמים מזיקים החודרים לגוף.
ויטמינים!
הגוף צריך כמויות זעירות של
הויטמינים .הויטמינים הם חומרים
חיוניים לקיומם של תהליכים שונים
בתאים .רובם של הויטמינים לא
מיוצרים בגוף האדם ,ולכן הוא חייב
לקבלם במזונו.
שומנים!
השומנים מהווים מרכיב חשוב במבנה קרום
התא ,והם חיוניים לכל התאים .השומנים הם
גם מקור לאנרגיה והם מהווים חומר בידוד
חשוב השומר על חום הגוף ומגן על רקמות
פנימיות שונות .השומנים הם מולקולות
גדולות המורכבות מ :3-חומצות ,שומן
וגליצרול .השומנים הם חומרי תשמורת ,ועודף
שומנים יוצר מחלות לב וסוכרת.
פה ובלוטות רוק
בכלליות:
האיברים העיקריים במערכת העיכול של האדם – ושט ,קיבה,
לבלב ,מעי ,כבד ,כיס מרה ופי הטבעת.
ושט
המזון נכנס אל הפה ומתקדם במורד דרכי העיכול על ידי גלי
התכווצויות של שרירים (פריסטלטיקה) .עיקרו של תהליך העיכול
שחומרים שונים כמו האנזימים (שמיוצרים על ידי בלוטות הרוק,
הקיבה ,המעי והלבלב) חומצה מלחית (מיוצרת ע"י הקיבה) ומלחי
מרה (המיוצרים ע"י הכבד) מפרקים את המזון ליחידות כימיות
שהגוף יכול לנצל .הפסולת מסולקת ע"י פי הטבעת.
כבד
קיבה
כיס המרה
לבלב
תריסריון
מעי דק
מעי גס
מעי ישר
פי הטבעת
המזון נכנס לפה וכבר מתחיל את תהליך העיכול שבו משולבות פעולות רצוניות :לעיסה ובליעה,
ולא רצוניות :הפרשת רוק המכיל אנזימים .הרוק משמש כממס ,כמרכך וכמחליק המזון ובכך
מסייע ללשון ולשיניים בפעולת הלעיסה והעברת המזון אל הושט .הרטבת המזון חשובה לקליטת
הטעם ע"י תאי חוש הטעם על הלשון .הרוק מכיל בעקר מים ויוני HCO3-השומרים על 7 PHוגם
שני אנזימים – עמילאז (שמפרק עמילן עד לדו סוכר) ,וליזוזים (משמש כקוטל חיידקים המגיעים
עם המזון).
המזון שוהה בפה בין 5-30שניות ,ועובר עיבוד ראשוני ע"י :שיניים ,חניכיים ,לשון ,החך ,בלוטות
הרוק והלסתות ,ולאחר עיבוד זה המזון ממשיך הלאה אל הושט.
הלעיסה והטחינה נעשים לשם הגדלת שטח הפנים.
עיצוב המזון לגוש בגודל המתאים לבליעה נקרא עיכול מכני.
מספרן המלא של השיניים שבאדם מבוגר הוא .32השיניים נחלקות לארבעה
סוגים:
4ניבים :המשמשים לקריעת המזון.
8שיניים חותכות :המשמשות לחיתוך המזון.
8שיניים קדם-טוחנות :המשמשות לגריסת המזון.
12שיניים טוחנות :כוללות ארבע שיני בינה המרסקות את המזון.
את השן מצפה האמייל הקשה [בעקר סידן וזרחן] והוא עלול
להיפגע מעששת – תוצאת פעולתם של חיידקים המייצרים חומצת
חלב בתהליך פירוק הסוכרים בפה המשמשים אותם כמקור
אנרגיה .הרוק מוריד במידה מסוימת את רמת החומציות בעזרת יוני
HCO3הפועלים כמו בסיס והליזוזים שבו מצליח לנטרל חלקמהחיידקים ההרסניים.
בפני האדם נמצאים שלושה זוגות של בלוטות רוק :בלוטות מצד האוזן (פרוטיד) ,הבלוטות התת לסתיות
והבלוטות התת לשוניות .בלוטות הרוק מפרישות אנזימים (=חלבוני פעולה).
כשאנו לועסים ,המזון נרטב על ידי הרוק והופך לעיסה .פעולה זו עוזרת לתהליך לעיסת המזון ובכך גם יותר קל
למזון להגיע לוושט .הרוק מנקה שאריות אוכל שנשארו בפה ועל השיניים ובכך עוזר במניעת הצטברות חיידקים
אשר מזהים רק שני סוגים של אנזימים:
.1עמילז -אשר מפרק עמילן וגליקוגן (פחמימות) שמגיעים מהמזון ומתפרקים לסוכרים פשוטים :דו-סוכרים
וחד-סוכרים (סוכרוזים וגלוקוזים).
.2ליזוזים -מפרק את מעטפת החיידקים המגיעים אל הפה מהאוויר ,ובכך מסנן את הגוף מאנטיגנים מזיקים.
בלוטות מיצד האוזן:
נמצאות בלחיים ,קדמית
לאוזניים .הצינור שלהן
נפתח אל הפה בחלק
הפנימי של הלחיים.
הבלוטות התת
לסתיות:
נמצאות בחלקו האחורי
של הפה ,מתחת ללשון.
הצינורות שלהן נפתחים
מתחת ללשון ,משני צידי
הקפל המרכזי של רירית
הפה.
הבלוטות התת
לשוניות:
נמצאות בקדמת הפה
מתחת ללשון .יש להן
צינורות קטנים ורבים,
שמנקזים את הרוק אל
הפה ,מתחת ללשון.
מכסה הגרון הוא פיסת סחוס דקה שמכוסה הקרום ריר ונמצאת מאחורי שורש הלשון.
בעת בליעת המזון הוא סוגר את הפתח לקנה הנשימה ומשאיר רק את צינור הושט פתוח,
וכל מונע חדירה של מזון אל קנה הנשימה ,דבר אשר גורם להיחנקות.
מכסה הגרון סוגר את פתח הושט ומשאיר פתוח רק את קנה הנשימה בכדי שהאוויר לא
יגיע אל הושט .אם בכל זאת נכנס מזון אל קנה השימה ,קיים רפלקס אשר משחרר את
המזון מקנה הנשימה אל חלל הפה דרך שיעול.
הגרון והלוע משמשים מעבר גם
לאוויר וגם למזון .כאשר המזון
יוצא מהלוע הוא עלול להיכנס
לקנה הנשימה במקום לושט.
כדי למנוע כניסה של מזון אל
קנה הנשימה בעת הבליעה,
מעכב גזע המוח ,באופן זמני,
את הנשימה ,ומעורר סדרה של
תגובות המביאות לסגירת
הקנה .אם ,למרות הכל חודר
אוכל לקנה ,מופעל רפלקס
השיעול .רפלקס זה מחזיר מיד
את האוכל אל הפה ומונע חנק.
תפקיד צינור הושט הוא להעביר את המזון לקיבה .לאחר הלעיסה והגריסה,
הלשון דוחפת את המזון במורד הלוע ,אל אחורי הפה ,ודרך הלוע המזון
מגיע אל פתח הושט ,שם כיסוי הגרון מכסה את קנה הנשימה על מנת
למנוע חדירה של מזון לקנה הנשימה (דבר אשר גורם להיחנקות) והמזון
מחליק אל פתח הושט .כאן מתחילה הפריסטלטיקה (= ניע שרירים.
התכווצות ודחיפה של המזון על ידי שרירי צינור הושט .השרירים מתכווצים
ומתרפים בגל מתואם ובצורה מעגלית .הפריסטלטיקה אינה חד כיוונית).
אורכו של הושט הוא 23-25ס"מ .צינור הושט בנוי משתי מערכות של
שרירים :רצוניות ובלתי ורצוניות .כשהמזון בפה ,שרירי הושט רפויים ,אך
כשהמזון נכנס לוושט -השרירים מתחילים לנוע בתנועה גלית ,פריסטלטית,
לכיוון פי הקיבה .על פעולה זו שולטים עצבים ממערכת העצבים המרכזית
וממערכת העצבים של המעי .גלי הפריסטלטיקה נעים לאורך הושט
במהירות של 2.5-5ס"מ בשנייה .הושט מגיע אל הקיבה.
http://hopkins-gi.org/multimedia/database/intro_250_Swallow.swf
תהליך בליעת המזון.
הקיבה היא שק שרירי .כאשר היא ריקה ,הנפח שלה הוא 50סמ"ק .כאשר היא מלאה נפחה יכול להגיע עד כ 1500 -סמ"ק .המזון שוהה
בקיבה שעתיים עד 6שעות (תלוי במזון ובאיכותו).
בקיבה מתבצעות שתי צורות עיכול במקביל -פעולה מכאנית :בתוך דפנות הקיבה ,קיימות שלוש שכבות שרירים .שרירים אלו מתכווצים
בתנועות איטיות אך נימצרות וכל המזון מתערבל עם מיצי הקיבה(-פריסטלטיקה) ,ופעולה כימית :בדופן הפנימית של הקיבה ,ברירית,
ישנם תאים אשר מפרישים לחלל הקיבה את "מיץ הקיבה" -חומצה מלחית ,ותאים אחרים שמפרישים פפסין (אנזימי עיכול).
בקיבה מתערבב המזון ע"י פעולת שרירי דופן הקיבה .מתוך תאים מסוימים מופרש חומצת HCLואנזימים .בקיבה נספג חלק גדול
מויטמין 12Bוחומרים מסוימים כגון סוכרים ואלכוהול ,הישר אל זרם הדם.
האנזימים הפעולים בקיבה הם:
•פפסינוגן – אינו אנזים פעיל ,אך כאשר הוא נפגש עם החומצה הכלורית ( (HCLהוא הופך להיות אנזים פעיל הנקרא פפסין .הפפסין
מפרק חלבונים לחומצת אמיניות בודדות.
•ליפז – מפרק שומנים לחומצות שומן וגליצרול.
החומצות בקיבה הופכות את הקיבה לסביבה חומצית מאוד ( .)2-1 PHחיידקים מתים בסביבה כזו ,וזו היא שיטת הניקוי של מערכת
העיכול על מנת למנוע זיהום.
לקיבה מופרש הורמון גסטרין הגורם להגברת הפרשת HCLופפסינוגן.
דופן הקיבה מוגנת מפני החומצה המלחית והאנזים המפרק פפסין ,ע"י הפרשת נוזל רירי
שה PHשלו מעט בסיסי [יוני .] HCO3-פגיעה בהגנה זו עלולה לגרום לכיב קיבה [אולקוס].
היום סוברים שזוהי מחלה זיהומית שהגורם לה הוא החיידק pylori Helicobacter.
כיב קיבה (אולקוס) הוא פצע המתפתח בדרך כלל בקיבה או בתריסריון .הכיב נגרם עקב תהליך של איכול רפידת הקיבה או
התריסריון על ידי חומצות הקיבה (ובראשן חומצת מימן כלורי) ומיצי העיכול.
האוסטרלים בארי ג'יי' מרשל ורובין ווארן זכו בפרס נובל לפיזיולוגיה ורפואה לשנת 2005על כך שהראו כי חיידק הוא למעשה
האחראי לאולקוס הגורם לכאבי הבטן העזים אצל רוב האנשים הסובלים מהמחלה ולא מתח וסגנון חיים כפי שחשבו עד כה.
ווארן ,בן ,68פתולוג מאוסטרליה ,גילה מושבות של חיידקים בחלק התחתון של הקיבה בכ 50%-מהחולים מהם נלקחו ביופסיות.
הוא למעשה הביא לתגלית הקריטית כי סימנים לדלקת נמצאו תמיד בקרום הקיבה בקרבת האזור המאוכלס בחיידקים.
מרשל ,בן ,54התעניין בממצאיו של ווארן ויחד ביצעו מחקר בביופסיות שנלקחו מחולים .לאחר מספר ניסיונות ,הצליח מרשל
לטפח סוגים של חיידקים שעד כה לא היו ידועים ומאוחר יותר זכו לשם הליקובקטור פילורי ,יחד הם גילו ,כי האורגניזם היה נוכח
כמעט בכל החולים שסבלו מדלקת הקיבה ,כיב בתריסריון או אולקוס בקיבה.
הודות לגילוי החדשני שנעשה על-ידי מרשל ווארן ,מחלת האולקוס אינה כרונית יותר ,אלא מחלה שניתן לרפא על-ידי טיפול קצר
באנטיביוטיקה ותרופות המדכאות הפרשות חומצה!
בכתב הזכיה לפרס נובל נאמר ,שהרופאים מקבלים את ההוקרה על גילוי חידק ההליקובקטר פילורי - Helicobacter pylori -
בשנת ,1982והוכחת חשיבותו כגורם לדלקת הקיבה -גסטריטיס ולכיב קיבה – אולקוס.
ההידבקות מתרחשת ככל הנראה בגיל צעיר מאוד והחיידק נשאר במערכת העיכול
לכל החיים ,ובמרבית בני האדם הוא אינו גורם לכל סימפטום .ואולם הוא עלול
לעודד יצירת כיב קיבה אצל 15%-10%מהנגועים.
החיידק שגילו המדענים גורם ליותר מ 90%-מהכיבים בתריסריון ול 80%-מהכיבים
בקיבה .כשני שלישים מאוכלוסיית העולם נגועים בחיידק ,אך רובם לא סובלים
מתסמינים כלשהם .עם זאת ,החיידק עלול להביא להתפתחות סרטן הקיבה ,שהוא
הסרטן השני בקטלניותו .לכן ,חיידק זה מוגדר כחיידק מסרטן!
HPנצמדים אל תא אפיתל מהקיבה בתרבית רקמה
HPשורדים בתנאי ה PHהשוררים בקיבה
הודות לפעילות האנזים אוריאז
היום ההתייחסות את אולקוס היא כאל מחלה זיהומית.
הטיפול המקובל היום ב HPהוא בתרופות :מוקסיפן
וקלריטרומיצין,וחמרים המורידים רמת חומציות כמו לוסק
.Losecה Losec -מעכב את פעילות משאבות המימן בממברנת
התאים הפריאתליים המפרישים HClבקיבה .באופן זה
מופחת הכאב והנזק לדופן הקיבה באזורים המודלקים עקב
הזיהום בהליקובקטר.
מן הקיבה עובר המזון אל המעי הדק שהוא צינור מפותל שאורכו שבעה מטרים.
במעי הדק עובר המזון פירוק נוסף ,ותוצרי הפירוק נספגים בזרם הדם.
למעי הדק שני תפקידים עיקריים:
.1
פירוק חומרי המזון השונים :פחמימות לחד-סוכרים ,שומנים לחומצות שומן ,חלבונים לחומצות אמיניות.
.2
תוצרי הפירוק ,מולקולות קטנות ,חודרות דרך תאי המעי אל כלי הדם הרבים העוטפים את צינור העיכול מבחוץ,
ועברים אל מחזור הדם.
חלקו הראשון של המעי הדק קרוי תריסריון ,ואורכו כ 30 -סנטימטר .התריסריון קולט את הפרשות הכבד והלבלב.
ה PHהשורר במעי הוא בסיסי ולכן הפפסין המגיע עם בליל המזון מהקיבה ,מפסיק את פעילותו במעי.
קטע מעי דק עטוף בקרום הצפק -הוא עשיר בכלי
דם ולימפה ומספק לשרירים ולרקמות המעי את
התרכובות הדרושות וקולט ממנו את המזון
המעוכל .יש בו רשת עצבים המעצבבים את שרירי
דופן המעי.
מבנה דופן המעי הדק
דופן המעי בנוי מסיסים = בליטות מיקרוסקופיות באורך של כ 1-מיקרון ,אליהן חודרים נימי דם ולימפה ומאפשרים ספיגה
יעילה (הגדלת שטח פנים) של תוצרי פירוק המזון.
על הסיסים יש שיכבה של תאי אפיתל להגנה עדינה מפני חומצות שמגיעות מהקיבה .ברך כלל תאי אפיתל מפרישים ריר
ששומר על התאים מפני החומצות ,אבל לפעמים יש תקלה והחומצות פוגעות בתאים ועושות פצע שיכול לדמם = אולקוס.
בגלל הסיסים ,שטח הפנים במעי בוגר מגיע ל 500מטר מרובע .במעי יש עיכול מכני ע"י ערבול וערבוב של המזון ועל ידי כך,
יותר מזון נפגש עם יותר אנזימים ויותר מזון נעכל.
קיפולי רירית המעי הדק
פירוק המזון המעוכל למחצה שמגיע מן הקיבה נעשה במעי הדק בעזרת חומרים המופרשים מן
הלבלב ,מן הכבד (באמצעות כיס המרה) ומתאי דופן המעי.
האנזימים שמזרזים את פירוק המזון במעי פועלים בסביבה בסיסית בלבד ( PHגבוה).
פירוק הפחמימות:
פירוק החלבונים:
מערכת העיכול של האדם אינה מסוגלת לעכל את כל סוגי
הפחמימות .פחמימות מורכבות אחדות כמו תאית ,אינן מתעכלות
בכלל .שכן האדם אינו מיצר אנזימים היכולים לפרקם לסוכרים
פשוטים .לעומת זאת ,הסוכר המורכב מעמילן מפורק בקלות בעזרת
אנזימים שמיוצרים בלבלב – התהליך מצוין בתרשים:
פירוק החלבון מתחיל בקיבה וממשיך במעי הדק .החלבון
מפורק קודם לשרשראות של חומצות אמינו הנקראות
פפטידים ,ואחר כך לחומצות אמינו יחידות .הלבלב מפריש
את האנזימים מפרקי החלבון.
ספיגת תוצרי
הפחמימות:
סוכרים פשוטים עוברים
דרך דפנות המעי הריק
ונספגים בזרם הדם .הדם
מסיע את הסוכרים אל
הכבד והכבד הופך אותם
לרב סוכר שנקרא גליקוגן.
מאגר הפחמימות מאוכסן
בגוף בצורת החומר גליקוגן.
ספיגת תוצרי החלבון:
רוב החלבונים מפורקים ונספגים
בחלקו הראשון של המעי הריק.
חומצות האמינו שנספגו עוברות
ישירות לזרם הדם הנושא אותם
דרך הכבד אל הרקמות שזקוקות
להם .חומצות אמינו אחדות
משמשות כאבני הבניין של
חומרים חדשים החיוניים לצמיחה
ולתיקון רקמות ,ואחרות מספקות
אנרגיה.
פירוק השומן:
ספיגת מינרלים ומלחים:
המרה המיוצרת בכבד והמאוחסנת בכיס
המרה ,מסייעת בפירוק השומן במעי הדק.
מלחים מן המרה מפרקים את טיפות השומן
העבות לטיפות שומן דקיקות יותר .פעולה זו
מגדילה את שטח פני הטיפות ומזרזת את
עיכול השומן ע"י אנזים הלבלב מפרק השומן
שנקרא ליפאז .הליפאז מפרק את השומן
לגליצרול ולחומצות שומן.
מינרלים כמו נתרן ,אשלגן וברזל ומלחים כמו
מגנזים ,כלוריד וחומרים אחרים חייבים לעבור מן
המעי הדק ישירות לזרם הדם ,נשמרות רמות
תקינות ומאוזנות שלהם בגוף.
ספיגת ויטמינים:
ויטמינים מסיסי שומן ( )K,E,D,Aוויטמינים
מסיסי מים ( )C,Bנספגים במעי הדק.
ויטמין 12Bנספג במעי העקום (חלק מהמעי
הדק) ,שלא כמו ויטמינים אחרים ,ויטמין זה
חייב להתקשר לחומר מיוחד המופרש מן
הקיבה לפני שהוא נספג – חומר זה נקרא
"גורם אינטרינזי".
ספיגת השומן:
ספיגת השומן מהירה ושלמה בד"כ ולכן
הצואה כמעט ואינה מכילה שומן .ספיגת
השומן מתרחשת בעיקר במעי הריק.
כדוריות השומן הזעירות אינן עוברות
ישירות אל זרם הדם או הכבד ,אלא
עוברות קודם לכן בצינוריות הלימפה.
צינוריות אלו מתאחדות לתעלות לימפה
רחבות יותר ואלו מתרוקנות בזרם הדם
ומאפשרות לשומן לזרום בגוף .רוב
השומן מועבר לכבד להמשך עיבודו,
השאר מאוחסן בגוף – בתאי השומן.
http://www.wiley.com/legacy/college/boyer/0470003790/
animations/fatty_acid_metabolism/fatty_acid_metabolism.htm
אנימציה :פירוק שומן בעזרת מלחי מרה.
הכבד ,הלבלב וכיס המרה קשורים בקשר הדוק עם צינור העיכול מבחינה תפקודית ,אף כי אינם מהווים חלק
ממנו .לכל אחד מהם תפקיד חיוני בעיכול המזון ובניצול מרכיבי המזון.
הכבד הוא האיבר הפנימי הכבד ביותר בגוף ומשקלו 1.5ק"ג .הכבד הוא איבר חיוני לחיים.
הכבד עשוי מיליוני תאים הקרויים הפטוציטים ,תאי כבד .לתאים אל יותר מ 500-תפקידים שונים ,בהם אחסון מרכיבי המזון; פירוק תרופות
וסמים ,רעלים ותוצרי פסולת; ותהליכי המרה כימיים שונים .לתאי הכבד יכולת מסוימת של התחדשות – רגנרציה ,תכונה הנחשבת לקדומה וכזו
שנעלמה באורגניזמים המפותחים.
הכבד הוא מעין מפעל שמעבד ומסנן את הכימיקלים בגוף.
תהליכי השינוי העיקריים שעוברים חומרי המזון בכבד [חילוף חמרים]:
מחומצות אמיניות נבנים חלבונים ,כמו חלבוני פלסמה [אלבומין] וגם פקטורי קרישה וחלבוני מערכת הקרישה – פיברינוגן ,פרותרומבין.
מהגלוקוז נבנה גליקוגן (רב סוכר המשמש כחומר תשמורת) נאגר בכבד ובשרירים .הגלוקוז בשיתוף עם פחמימות
אחרות משמש לבניית שומנים .תהליך זה מסייע בשמירה על רמה יציבה של גלוקוז בדם .
http://www.hopkins-gi.org/multimedia/database/intro_340_CHC-05.swf
תצוגה של הכבד ,הלבלב וכיס המרה.
קיבה
צינור הכבד השמאלי
צינור הכבד הימני
כיס המרה
עורק הכבד
קרוב ל 80%-מאספקת הדם אל
הכבד מגיעה מוריד השער .וריד זה
נושא אל הכבד כמעט את כל הדם
היוצא ממערכת העיכול והמכיל את
המזון המפורק שנספג מן המעי.
בתוך הכבד מתפצל וריד השער
לסעיפים רבים ,כך שתאי הכבד
יוכלו למצות מן הדם את המזון
המפורק ולעבד אותו
כיס המרה הוא שקיק דמוי אגס הממוקם בחלקו התחתון של הכבד .כיס המרה מאחסן
ומרכז את המרה עד שהורמון ,המיוצר במעי הדק ,מעורר את הכיס להתכווץ ,ולשחר את
המרה אל התריסריון.
הרכב המרה:
הכבד מייצר כליטר מרה בכל יום 97% .מן המרה הם מים ,האחוזים הנותרים הם מלחי
מרה וחומרי צבע מן הכבד .למלחי המרה תפקיד מרכזי בעיכול שומנים .צבעי המרה הם
מוצרי פסולת .העיקרי שבהם הוא בילירובין ,שצבעו צהוב ,והוא נוצר מההמוגלובין שבתאי
הדם האדומים ,לאחר פירוקם בטחול.
כיס מרה
צינור
המרה
צינור הלבלב
[פנקריאס]
http://www.uclan.ac.uk/facs/health/nursing/sonic/scenarios/livjmanim/biliary_tract.html
פעילות כיס המרה
הלבלב מייצר ומפריש חומרים הנחוצים לעיכול .חומרים אלה הם אנזימי עיכול שמפרקים חלבונים ,פחמימות
ושומנים ,וכן נתרן ביקרבונט ( ,)NaHCO3שתפקידו לסתור את חומצת הקיבה.
כל החומרים הללו עוברים לאורך צינור הלבלב אל התריסריון .הלבלב מפריש גם את ההורמונים אינסולין ,גלוקוגן
וסומטוסטטין ,ישירות אל זרם הדם .שלושה הורמונים אלה יחד מווסתים את רמת הסוכר בדם .הורמונים אלה
מופרשים מהלבלב ישירות לדם .ויסות רמת הסוכר הוא תפקידו העיקרי של הלבלב.
ויסות הורמונלי של הפרשת חומרי (מיץ) הלבלב:
הפרשת מיץ הלבלב (נתרן ביקרבונט+אנזימים) אל התריסריון מווסתת ע"י שני
הורמונים:
.1
.2
.3
.4
.5
.6
.7
סקרטין וכולציסטוקינין (.)CCK
הסקרטין מופרש מתאים בדופן התריסריון בתגובה למגע עם בליל המזון
שמגיע מהקיבה.
החומצי
הסקרטין גורם להפרשת הביקרבונט מהלבלב.
הביקרבונט בעל PHבסיסי מנטרל את החומציות בתריסריון.
הפסקת ההפרשה של סקרטין (כי הסביבה כבר לא חומצית) = .משוב שלילי.
גם ה CCK -מופרש מהתריסריון בתגובה להגעת המזון.
הוא מזרז את ההפרשה של-
אנזימי עיכול מהלבלבמיץ המרה מכיס המרה (מזרז את תחילתו של תהליך פירוק השומנים.גם בלבלב ,כמו בקיבה ,גירויי החושים מביאים להפרשה מוגברת של אנזימי
עיכול והנתרן ביקרבונט.
תאים המפרישים מיץ קיבה
מיץ קיבה חומצי
PH=2
פפטידים
גסטרין חוזר אל הקיבה
הפרשה מוגברת של
הורמון הגסטרין אל הדם
תאים מפרישים
זרם
הדם
מערכת העצבים המרכזית
מחשבה על מזון,
גירוי החושים-
ראייה ,טעם ,ריח
כבר בתחילת הגעת המזון לפה מתחילה הפרשה
של מיץ קיבה ,כך שברגע שהמזון מגיע לקיבה
מתחיל מיד פירוק של חלבונים לפפטידים .נוכחות
של פפטידים גורמת להפרשה מוגברת של
ההורמון גסטרין אל זרם הדם ובחזרה לקיבה והוא
מזרז את ההפרשה של מיץ הקיבה.
מחשבה על מזון או גירוי חושים (טעם ,ריח ,ראייה)
מעוררים דחפים עצביים העוברים מהמוח לקיבה.
אלה גורמים להפרשת ההורמון גסטרין ומיץ קיבה.
נוכחות מיץ הקיבה יוצרת סביבה חומצית מאוד
(מתחת ל )PH=2 -וזה גורם להפסקת ההפרשה
של הגסטרין ובעקבותיה להפסקת ההפרשה של
מיץ הקיבה.
לכן אפשר לומר שהפרשת הגסטרין ומיץ הקיבה
מפוקחת ע"י משוב חיובי ושלילי:
משוב חיובי :נוכחות פפטידים
גירויים
הפרשת גסטרין
+מיץ קיבה
משוב שלילי PH :חומצי
הפסקת ההפרשה
של גסטרין ומיץ
הקיבה.
כאשר נכנסים שיירי המזון אל החלק האחרון של צינור העיכול ,נפסקת ספיגת מרכיבי המזון ,כגון
גלוקוז וחומצות אמינו ,במחזור הדם .בהדרגה מקבלים שיירי העיכול את צורתם הסופית ,והם
נשארים במעי הגס עד להפרשתם מן החלחולת דרך פי הטבעת.
תפקידו העיקרי של המעי הגס הוא הפרשת השאריות שמייצרת מערכת העיכול (צואה) .כליטר וחצי מתוכנו הנוזלי של המעי ,נכנס מדי
יום אל המעי הגס ,אך רק חלק קטן הן שאריות מזון .העיסה העוברת אל המעי הגס מורכבת ממים ,שאריות מינרלים ,מיליונים של
חיידקים ,מתאים מתים שמתקלפים מצפוי צינור העיכול ,מהפרשת ריר מן הקצה התחתון של המעי העקום (חלק מהמעי הדק) וכן
מתאית (רב סוכר) שאינה ניתנת לעיכול.
המעי הגס אינו מפריש אנזימים ,אך הוא מייצר ריר המשמש כחומר סיכה ומקל על תנועת הצואה .המעי הגס סופג מים מהחומר
הצואתי והופך אותו מנוזל למוצק .הוא סופג כליטר וחצי מים ביום.
חומרים שלא עוכלו עד הסוף מגיעים אל המעי הגס עם מעט מן האנזימים מהמעי הדק ושם נשלם עיכולם.
כיצד מניע המעי הגס את הצואה?
תנועה זו סוחטת את הצואה מטה ,לתוך
החלק התחתון של המעי והחלחולת ,אל
עבר תעלת פי הטבעת.
תנועת דחיפה ,פועלת במקביל
לתנועה המקטעית ,על מנת לקדם
את הצואה לכיוון החלחולת.
התכווצויות בקטעים של המעי הגס,
פעם בחצי שעה ,מערבבות וטוחנות
את הצואה.
השדרה במוח
חתך במוח חתך
השדרה
עצב תחושתי
התנועה המסיבית של הצואה מן המעי אל
החלחולת ,מותחת את קירות החלחולת.
מתיחה זו היא הגירוי הנורמלי שאנו חווים
כצורך להטיל צואה .אנו יכולים להחליט
אם להתעלם מהרפלקס ולסגור באופן
רצוני את פי הטבעת ,או להטיל צואה.
עצב תחושתי
עצב תנועתי
רצוני
עצב תנועתי רצוני
לחץ הצואה על דופנות החלחולת יוצר גירוי של עצב תחושתי
המגיע אל מוח השדרה – משם בקשת רפלקס חוזרת תגובה
עצבית בעצב תנועתי לא רצוני ,הגורמת לתנועת החלחולת
ולהרפיית שרירי הסוגר הפנימי .הסוגר החיצוני מקבל עצבוב
ממערכת העצבים הרצונית – כל אלה מאפשרים את
הפרשת הצואה מחוץ לגוף.
החלק במערכת העיכול
האנזים
הסובסטרט (עליו
התוצר
פועל האנזים)
פה
עמילאז
עמילן וגליקוגן
חד סוכר ודו סוכר
הקיבה
חומצה המופרשת להרוג חיידקים
באוכל
פפסין
ליפאז
(במידה
חלבונים
שומנים
חלבונים קצרים יותר
שומנים קצרים יותר
קטנה)
עמילן ,גליקוגן
חלבונים
שומנים
גלוקוזים בודדים
חומצות אמיניות
חומצות שומן +גליצרול
המעי הדק
הלבלב מפריש אנזים לתריסריון
מכיס המרה מגיע נוזל המרה
עמילאז
טריפסין
ופפסין
*ליפאז
כבד
נטרול רעלים ,בנייה חוזרת של חלבונים ,שומנים
ופחמימות המתאימות לאדם
* הליפז אינו מופרש מכיס המרה ,אלא רק לאחר שהשומן עובר את הפירוק הראשוני ע"י מיץ
המרה ,מופרש הליפז מהלבלב.
מקורות:
.1ביולוגיה של האדם -עדי מרקוזה-הס ,2002 ,מערכת העיכול.
.2האנציקלופדיה הרפואית החדשה ,כרך מערכת העיכול ,הוצאת ידיעות אחרונות
וספרי חמד.
Slide 27
גוף אחד – מערכות רבות
קיום יום יומי של הגוף
עיכול
נשימה
הובלה
מערכות הגנה
הפרשה
מערכת חיסון
המשכיות
מערכת רביה
תאום ויסות ובקרה
בתוך ובין המערכות
מערכת עצבים מערכה הורמונלית
הגוף פועל כיחידת מבנה אחת ומקיים סביבה
פנימית יציבה -הומיאוסטזיס
עיכול הוא התהליך שבו ממיר הגוף את המזון לאנרגיה ולחומרים הנחוצים לצמיחתו ואחזקתו.
תהליך העיכול הוא מהתהליכים הביולוגיים המרכזיים בגופנו ,ולכן ,למעלה ממחצית איברי הגוף הפנימיים בגופנו שייכים
למערכת העיכול.
הגוף סופג את המרכיבים הכימיים שמהם בנויים החומרים שהוא אוכל ,מאחסן אותם ,ועושה בהם שימוש כחומרי גלם
לשימור ולבנייה של רקמות.
תרומת מערכת העיכול להומיאוסטזיס [הכושר לקיים סביבה פנימית יציבה ושונה מהסביבה החיצונית] היא באספקת חומרי
מזון הנצרכים כל הזמן ע"י תאי הגוף ,בהם מלחים שונים [מינרלים החיוניים בין היתר לפעילות תקינה של אנזימים ,מבנה
של מולקולות אחרות] ומים -מים מהווים 70אחוז ממשקל הגוף והם חשובים שקיומים של תהליכים בתאים וליכולת לווסת
את הלחץ האוסמוטי ,לחץ הדם ואת טמפרטורת הגוף.
מערכת העיכול מבצעת עיבוד כימי :פירוק על ידי אנזימים ,מלחי מרה וחומצות קיבה של המזון למרכיביו הכימיים ,ועיבוד
מכני :ערבוב המזון ,גריסתו ודחיפתו לאורך צינור העיכול ,נעשה על ידי שרירים מהם בנוי צינור העיכול.
לכל בעלי החיים ,גם הלא מפותחים ,יש מערכת עיכול כלשהי.
כל בעלי החיים מפרקים את המזון שהם אוכלים ליחידות קטנות יותר ,מהן יוכלו להפיק אנרגיה
וליצר את החומרים החיוניים לקיומם.
מבנה מערכת העיכול שונה אצל בעלי חיים שונים ,והוא משתנה בהתאם למורכבות התפריט
שלו ומורכבותו כיצור חי.
קיבה
מערכת קיבות
מעי דק
מעי
קיבה
שנייה
ושט
זפק
מעי
לוע
פי הטבעת
ושט
תהליך העיכול אצל הפרה שניזונה
מצמחים ,נעשה בסדרה של קיבות
מחוברות .המזון נכנס לקיבה הראשונה
והגדולה ביותר ,ושם הוא תוסס .החומר
הגס חוזר אל הפה ללעיסה נוספת.
החומר הנלעס נבלע שוב ,מתערבב
בחומר המותסס ואז עובר דרך הקיבות
האחרות.
זפק
פה
לתולעת השלשול מערכת דומה לזו
של בני האדם ולזו של בעלי חיים
גבוהים אחרים .אך בניגוד לאדם,
לתולעת אין שיניים ,לכן בצינור
העיכול שלה יש תא הקרוי "קיבה
שנייה" ,המרסק וטוחן את המזון.
הציפורים מפרקות את המזון רק לאחר
שאחסנו אותו באופן זמני בזפק שלהן
ובקיבתן.
המים!
מים הם מרכיב המזון החשוב ביותר
לגוף ,בלי מים ,אי אפשר לשרוד יותר
מחמישה ימים .מים הם גם החומר
העיקרי בגוף ,וכשני שלישים ממשקל
הגוף הם מים.
פחמימות!
הפחמימות מרכיבות חומרים רבים בגוף אך
תפקידם העיקרי הוא שימושן כמקור אנרגיה
לביצוע תהליכים בגוף .עם הפחמימות נמנים:
סוכר ,עמילן ותאית (סיבים בלתי ניתנים
לעיכול).
מינרלים!
חלבונים!
החלבונים ,שבנויים מחומצות אמיניות ,הם חומרי הבניין
המינרלים נמצאים בכמויות קטנות
העיקריים של הגוף ומהווים 18%ממשקל החומרים
בתאים ובנוזלי הגוף .בטבע ,נמצאים הבונים את התאים והרקמות .קבוצה גדולה של חלבונים
המינרלים בצורת מלחים .המינרלים אחראית להתרחשותם של כל התהליכים הכימיים
החשובים שנמצאים בכמות גדולה
בתאים ,קבוצה זאת נקראת" :אנזימים" .קבוצה נוספת
בגופינו הם :סידן ,זרחן ,מגנזיום,
של חלבונים היא הנוגדנים שמשתתפת בהגנה על הגוף
אשלגן ,נתרן ,כלור וגופרית.
מפגיעתם של גורמים מזיקים החודרים לגוף.
ויטמינים!
הגוף צריך כמויות זעירות של
הויטמינים .הויטמינים הם חומרים
חיוניים לקיומם של תהליכים שונים
בתאים .רובם של הויטמינים לא
מיוצרים בגוף האדם ,ולכן הוא חייב
לקבלם במזונו.
שומנים!
השומנים מהווים מרכיב חשוב במבנה קרום
התא ,והם חיוניים לכל התאים .השומנים הם
גם מקור לאנרגיה והם מהווים חומר בידוד
חשוב השומר על חום הגוף ומגן על רקמות
פנימיות שונות .השומנים הם מולקולות
גדולות המורכבות מ :3-חומצות ,שומן
וגליצרול .השומנים הם חומרי תשמורת ,ועודף
שומנים יוצר מחלות לב וסוכרת.
פה ובלוטות רוק
בכלליות:
האיברים העיקריים במערכת העיכול של האדם – ושט ,קיבה,
לבלב ,מעי ,כבד ,כיס מרה ופי הטבעת.
ושט
המזון נכנס אל הפה ומתקדם במורד דרכי העיכול על ידי גלי
התכווצויות של שרירים (פריסטלטיקה) .עיקרו של תהליך העיכול
שחומרים שונים כמו האנזימים (שמיוצרים על ידי בלוטות הרוק,
הקיבה ,המעי והלבלב) חומצה מלחית (מיוצרת ע"י הקיבה) ומלחי
מרה (המיוצרים ע"י הכבד) מפרקים את המזון ליחידות כימיות
שהגוף יכול לנצל .הפסולת מסולקת ע"י פי הטבעת.
כבד
קיבה
כיס המרה
לבלב
תריסריון
מעי דק
מעי גס
מעי ישר
פי הטבעת
המזון נכנס לפה וכבר מתחיל את תהליך העיכול שבו משולבות פעולות רצוניות :לעיסה ובליעה,
ולא רצוניות :הפרשת רוק המכיל אנזימים .הרוק משמש כממס ,כמרכך וכמחליק המזון ובכך
מסייע ללשון ולשיניים בפעולת הלעיסה והעברת המזון אל הושט .הרטבת המזון חשובה לקליטת
הטעם ע"י תאי חוש הטעם על הלשון .הרוק מכיל בעקר מים ויוני HCO3-השומרים על 7 PHוגם
שני אנזימים – עמילאז (שמפרק עמילן עד לדו סוכר) ,וליזוזים (משמש כקוטל חיידקים המגיעים
עם המזון).
המזון שוהה בפה בין 5-30שניות ,ועובר עיבוד ראשוני ע"י :שיניים ,חניכיים ,לשון ,החך ,בלוטות
הרוק והלסתות ,ולאחר עיבוד זה המזון ממשיך הלאה אל הושט.
הלעיסה והטחינה נעשים לשם הגדלת שטח הפנים.
עיצוב המזון לגוש בגודל המתאים לבליעה נקרא עיכול מכני.
מספרן המלא של השיניים שבאדם מבוגר הוא .32השיניים נחלקות לארבעה
סוגים:
4ניבים :המשמשים לקריעת המזון.
8שיניים חותכות :המשמשות לחיתוך המזון.
8שיניים קדם-טוחנות :המשמשות לגריסת המזון.
12שיניים טוחנות :כוללות ארבע שיני בינה המרסקות את המזון.
את השן מצפה האמייל הקשה [בעקר סידן וזרחן] והוא עלול
להיפגע מעששת – תוצאת פעולתם של חיידקים המייצרים חומצת
חלב בתהליך פירוק הסוכרים בפה המשמשים אותם כמקור
אנרגיה .הרוק מוריד במידה מסוימת את רמת החומציות בעזרת יוני
HCO3הפועלים כמו בסיס והליזוזים שבו מצליח לנטרל חלקמהחיידקים ההרסניים.
בפני האדם נמצאים שלושה זוגות של בלוטות רוק :בלוטות מצד האוזן (פרוטיד) ,הבלוטות התת לסתיות
והבלוטות התת לשוניות .בלוטות הרוק מפרישות אנזימים (=חלבוני פעולה).
כשאנו לועסים ,המזון נרטב על ידי הרוק והופך לעיסה .פעולה זו עוזרת לתהליך לעיסת המזון ובכך גם יותר קל
למזון להגיע לוושט .הרוק מנקה שאריות אוכל שנשארו בפה ועל השיניים ובכך עוזר במניעת הצטברות חיידקים
אשר מזהים רק שני סוגים של אנזימים:
.1עמילז -אשר מפרק עמילן וגליקוגן (פחמימות) שמגיעים מהמזון ומתפרקים לסוכרים פשוטים :דו-סוכרים
וחד-סוכרים (סוכרוזים וגלוקוזים).
.2ליזוזים -מפרק את מעטפת החיידקים המגיעים אל הפה מהאוויר ,ובכך מסנן את הגוף מאנטיגנים מזיקים.
בלוטות מיצד האוזן:
נמצאות בלחיים ,קדמית
לאוזניים .הצינור שלהן
נפתח אל הפה בחלק
הפנימי של הלחיים.
הבלוטות התת
לסתיות:
נמצאות בחלקו האחורי
של הפה ,מתחת ללשון.
הצינורות שלהן נפתחים
מתחת ללשון ,משני צידי
הקפל המרכזי של רירית
הפה.
הבלוטות התת
לשוניות:
נמצאות בקדמת הפה
מתחת ללשון .יש להן
צינורות קטנים ורבים,
שמנקזים את הרוק אל
הפה ,מתחת ללשון.
מכסה הגרון הוא פיסת סחוס דקה שמכוסה הקרום ריר ונמצאת מאחורי שורש הלשון.
בעת בליעת המזון הוא סוגר את הפתח לקנה הנשימה ומשאיר רק את צינור הושט פתוח,
וכל מונע חדירה של מזון אל קנה הנשימה ,דבר אשר גורם להיחנקות.
מכסה הגרון סוגר את פתח הושט ומשאיר פתוח רק את קנה הנשימה בכדי שהאוויר לא
יגיע אל הושט .אם בכל זאת נכנס מזון אל קנה השימה ,קיים רפלקס אשר משחרר את
המזון מקנה הנשימה אל חלל הפה דרך שיעול.
הגרון והלוע משמשים מעבר גם
לאוויר וגם למזון .כאשר המזון
יוצא מהלוע הוא עלול להיכנס
לקנה הנשימה במקום לושט.
כדי למנוע כניסה של מזון אל
קנה הנשימה בעת הבליעה,
מעכב גזע המוח ,באופן זמני,
את הנשימה ,ומעורר סדרה של
תגובות המביאות לסגירת
הקנה .אם ,למרות הכל חודר
אוכל לקנה ,מופעל רפלקס
השיעול .רפלקס זה מחזיר מיד
את האוכל אל הפה ומונע חנק.
תפקיד צינור הושט הוא להעביר את המזון לקיבה .לאחר הלעיסה והגריסה,
הלשון דוחפת את המזון במורד הלוע ,אל אחורי הפה ,ודרך הלוע המזון
מגיע אל פתח הושט ,שם כיסוי הגרון מכסה את קנה הנשימה על מנת
למנוע חדירה של מזון לקנה הנשימה (דבר אשר גורם להיחנקות) והמזון
מחליק אל פתח הושט .כאן מתחילה הפריסטלטיקה (= ניע שרירים.
התכווצות ודחיפה של המזון על ידי שרירי צינור הושט .השרירים מתכווצים
ומתרפים בגל מתואם ובצורה מעגלית .הפריסטלטיקה אינה חד כיוונית).
אורכו של הושט הוא 23-25ס"מ .צינור הושט בנוי משתי מערכות של
שרירים :רצוניות ובלתי ורצוניות .כשהמזון בפה ,שרירי הושט רפויים ,אך
כשהמזון נכנס לוושט -השרירים מתחילים לנוע בתנועה גלית ,פריסטלטית,
לכיוון פי הקיבה .על פעולה זו שולטים עצבים ממערכת העצבים המרכזית
וממערכת העצבים של המעי .גלי הפריסטלטיקה נעים לאורך הושט
במהירות של 2.5-5ס"מ בשנייה .הושט מגיע אל הקיבה.
http://hopkins-gi.org/multimedia/database/intro_250_Swallow.swf
תהליך בליעת המזון.
הקיבה היא שק שרירי .כאשר היא ריקה ,הנפח שלה הוא 50סמ"ק .כאשר היא מלאה נפחה יכול להגיע עד כ 1500 -סמ"ק .המזון שוהה
בקיבה שעתיים עד 6שעות (תלוי במזון ובאיכותו).
בקיבה מתבצעות שתי צורות עיכול במקביל -פעולה מכאנית :בתוך דפנות הקיבה ,קיימות שלוש שכבות שרירים .שרירים אלו מתכווצים
בתנועות איטיות אך נימצרות וכל המזון מתערבל עם מיצי הקיבה(-פריסטלטיקה) ,ופעולה כימית :בדופן הפנימית של הקיבה ,ברירית,
ישנם תאים אשר מפרישים לחלל הקיבה את "מיץ הקיבה" -חומצה מלחית ,ותאים אחרים שמפרישים פפסין (אנזימי עיכול).
בקיבה מתערבב המזון ע"י פעולת שרירי דופן הקיבה .מתוך תאים מסוימים מופרש חומצת HCLואנזימים .בקיבה נספג חלק גדול
מויטמין 12Bוחומרים מסוימים כגון סוכרים ואלכוהול ,הישר אל זרם הדם.
האנזימים הפעולים בקיבה הם:
•פפסינוגן – אינו אנזים פעיל ,אך כאשר הוא נפגש עם החומצה הכלורית ( (HCLהוא הופך להיות אנזים פעיל הנקרא פפסין .הפפסין
מפרק חלבונים לחומצת אמיניות בודדות.
•ליפז – מפרק שומנים לחומצות שומן וגליצרול.
החומצות בקיבה הופכות את הקיבה לסביבה חומצית מאוד ( .)2-1 PHחיידקים מתים בסביבה כזו ,וזו היא שיטת הניקוי של מערכת
העיכול על מנת למנוע זיהום.
לקיבה מופרש הורמון גסטרין הגורם להגברת הפרשת HCLופפסינוגן.
דופן הקיבה מוגנת מפני החומצה המלחית והאנזים המפרק פפסין ,ע"י הפרשת נוזל רירי
שה PHשלו מעט בסיסי [יוני .] HCO3-פגיעה בהגנה זו עלולה לגרום לכיב קיבה [אולקוס].
היום סוברים שזוהי מחלה זיהומית שהגורם לה הוא החיידק pylori Helicobacter.
כיב קיבה (אולקוס) הוא פצע המתפתח בדרך כלל בקיבה או בתריסריון .הכיב נגרם עקב תהליך של איכול רפידת הקיבה או
התריסריון על ידי חומצות הקיבה (ובראשן חומצת מימן כלורי) ומיצי העיכול.
האוסטרלים בארי ג'יי' מרשל ורובין ווארן זכו בפרס נובל לפיזיולוגיה ורפואה לשנת 2005על כך שהראו כי חיידק הוא למעשה
האחראי לאולקוס הגורם לכאבי הבטן העזים אצל רוב האנשים הסובלים מהמחלה ולא מתח וסגנון חיים כפי שחשבו עד כה.
ווארן ,בן ,68פתולוג מאוסטרליה ,גילה מושבות של חיידקים בחלק התחתון של הקיבה בכ 50%-מהחולים מהם נלקחו ביופסיות.
הוא למעשה הביא לתגלית הקריטית כי סימנים לדלקת נמצאו תמיד בקרום הקיבה בקרבת האזור המאוכלס בחיידקים.
מרשל ,בן ,54התעניין בממצאיו של ווארן ויחד ביצעו מחקר בביופסיות שנלקחו מחולים .לאחר מספר ניסיונות ,הצליח מרשל
לטפח סוגים של חיידקים שעד כה לא היו ידועים ומאוחר יותר זכו לשם הליקובקטור פילורי ,יחד הם גילו ,כי האורגניזם היה נוכח
כמעט בכל החולים שסבלו מדלקת הקיבה ,כיב בתריסריון או אולקוס בקיבה.
הודות לגילוי החדשני שנעשה על-ידי מרשל ווארן ,מחלת האולקוס אינה כרונית יותר ,אלא מחלה שניתן לרפא על-ידי טיפול קצר
באנטיביוטיקה ותרופות המדכאות הפרשות חומצה!
בכתב הזכיה לפרס נובל נאמר ,שהרופאים מקבלים את ההוקרה על גילוי חידק ההליקובקטר פילורי - Helicobacter pylori -
בשנת ,1982והוכחת חשיבותו כגורם לדלקת הקיבה -גסטריטיס ולכיב קיבה – אולקוס.
ההידבקות מתרחשת ככל הנראה בגיל צעיר מאוד והחיידק נשאר במערכת העיכול
לכל החיים ,ובמרבית בני האדם הוא אינו גורם לכל סימפטום .ואולם הוא עלול
לעודד יצירת כיב קיבה אצל 15%-10%מהנגועים.
החיידק שגילו המדענים גורם ליותר מ 90%-מהכיבים בתריסריון ול 80%-מהכיבים
בקיבה .כשני שלישים מאוכלוסיית העולם נגועים בחיידק ,אך רובם לא סובלים
מתסמינים כלשהם .עם זאת ,החיידק עלול להביא להתפתחות סרטן הקיבה ,שהוא
הסרטן השני בקטלניותו .לכן ,חיידק זה מוגדר כחיידק מסרטן!
HPנצמדים אל תא אפיתל מהקיבה בתרבית רקמה
HPשורדים בתנאי ה PHהשוררים בקיבה
הודות לפעילות האנזים אוריאז
היום ההתייחסות את אולקוס היא כאל מחלה זיהומית.
הטיפול המקובל היום ב HPהוא בתרופות :מוקסיפן
וקלריטרומיצין,וחמרים המורידים רמת חומציות כמו לוסק
.Losecה Losec -מעכב את פעילות משאבות המימן בממברנת
התאים הפריאתליים המפרישים HClבקיבה .באופן זה
מופחת הכאב והנזק לדופן הקיבה באזורים המודלקים עקב
הזיהום בהליקובקטר.
מן הקיבה עובר המזון אל המעי הדק שהוא צינור מפותל שאורכו שבעה מטרים.
במעי הדק עובר המזון פירוק נוסף ,ותוצרי הפירוק נספגים בזרם הדם.
למעי הדק שני תפקידים עיקריים:
.1
פירוק חומרי המזון השונים :פחמימות לחד-סוכרים ,שומנים לחומצות שומן ,חלבונים לחומצות אמיניות.
.2
תוצרי הפירוק ,מולקולות קטנות ,חודרות דרך תאי המעי אל כלי הדם הרבים העוטפים את צינור העיכול מבחוץ,
ועברים אל מחזור הדם.
חלקו הראשון של המעי הדק קרוי תריסריון ,ואורכו כ 30 -סנטימטר .התריסריון קולט את הפרשות הכבד והלבלב.
ה PHהשורר במעי הוא בסיסי ולכן הפפסין המגיע עם בליל המזון מהקיבה ,מפסיק את פעילותו במעי.
קטע מעי דק עטוף בקרום הצפק -הוא עשיר בכלי
דם ולימפה ומספק לשרירים ולרקמות המעי את
התרכובות הדרושות וקולט ממנו את המזון
המעוכל .יש בו רשת עצבים המעצבבים את שרירי
דופן המעי.
מבנה דופן המעי הדק
דופן המעי בנוי מסיסים = בליטות מיקרוסקופיות באורך של כ 1-מיקרון ,אליהן חודרים נימי דם ולימפה ומאפשרים ספיגה
יעילה (הגדלת שטח פנים) של תוצרי פירוק המזון.
על הסיסים יש שיכבה של תאי אפיתל להגנה עדינה מפני חומצות שמגיעות מהקיבה .ברך כלל תאי אפיתל מפרישים ריר
ששומר על התאים מפני החומצות ,אבל לפעמים יש תקלה והחומצות פוגעות בתאים ועושות פצע שיכול לדמם = אולקוס.
בגלל הסיסים ,שטח הפנים במעי בוגר מגיע ל 500מטר מרובע .במעי יש עיכול מכני ע"י ערבול וערבוב של המזון ועל ידי כך,
יותר מזון נפגש עם יותר אנזימים ויותר מזון נעכל.
קיפולי רירית המעי הדק
פירוק המזון המעוכל למחצה שמגיע מן הקיבה נעשה במעי הדק בעזרת חומרים המופרשים מן
הלבלב ,מן הכבד (באמצעות כיס המרה) ומתאי דופן המעי.
האנזימים שמזרזים את פירוק המזון במעי פועלים בסביבה בסיסית בלבד ( PHגבוה).
פירוק הפחמימות:
פירוק החלבונים:
מערכת העיכול של האדם אינה מסוגלת לעכל את כל סוגי
הפחמימות .פחמימות מורכבות אחדות כמו תאית ,אינן מתעכלות
בכלל .שכן האדם אינו מיצר אנזימים היכולים לפרקם לסוכרים
פשוטים .לעומת זאת ,הסוכר המורכב מעמילן מפורק בקלות בעזרת
אנזימים שמיוצרים בלבלב – התהליך מצוין בתרשים:
פירוק החלבון מתחיל בקיבה וממשיך במעי הדק .החלבון
מפורק קודם לשרשראות של חומצות אמינו הנקראות
פפטידים ,ואחר כך לחומצות אמינו יחידות .הלבלב מפריש
את האנזימים מפרקי החלבון.
ספיגת תוצרי
הפחמימות:
סוכרים פשוטים עוברים
דרך דפנות המעי הריק
ונספגים בזרם הדם .הדם
מסיע את הסוכרים אל
הכבד והכבד הופך אותם
לרב סוכר שנקרא גליקוגן.
מאגר הפחמימות מאוכסן
בגוף בצורת החומר גליקוגן.
ספיגת תוצרי החלבון:
רוב החלבונים מפורקים ונספגים
בחלקו הראשון של המעי הריק.
חומצות האמינו שנספגו עוברות
ישירות לזרם הדם הנושא אותם
דרך הכבד אל הרקמות שזקוקות
להם .חומצות אמינו אחדות
משמשות כאבני הבניין של
חומרים חדשים החיוניים לצמיחה
ולתיקון רקמות ,ואחרות מספקות
אנרגיה.
פירוק השומן:
ספיגת מינרלים ומלחים:
המרה המיוצרת בכבד והמאוחסנת בכיס
המרה ,מסייעת בפירוק השומן במעי הדק.
מלחים מן המרה מפרקים את טיפות השומן
העבות לטיפות שומן דקיקות יותר .פעולה זו
מגדילה את שטח פני הטיפות ומזרזת את
עיכול השומן ע"י אנזים הלבלב מפרק השומן
שנקרא ליפאז .הליפאז מפרק את השומן
לגליצרול ולחומצות שומן.
מינרלים כמו נתרן ,אשלגן וברזל ומלחים כמו
מגנזים ,כלוריד וחומרים אחרים חייבים לעבור מן
המעי הדק ישירות לזרם הדם ,נשמרות רמות
תקינות ומאוזנות שלהם בגוף.
ספיגת ויטמינים:
ויטמינים מסיסי שומן ( )K,E,D,Aוויטמינים
מסיסי מים ( )C,Bנספגים במעי הדק.
ויטמין 12Bנספג במעי העקום (חלק מהמעי
הדק) ,שלא כמו ויטמינים אחרים ,ויטמין זה
חייב להתקשר לחומר מיוחד המופרש מן
הקיבה לפני שהוא נספג – חומר זה נקרא
"גורם אינטרינזי".
ספיגת השומן:
ספיגת השומן מהירה ושלמה בד"כ ולכן
הצואה כמעט ואינה מכילה שומן .ספיגת
השומן מתרחשת בעיקר במעי הריק.
כדוריות השומן הזעירות אינן עוברות
ישירות אל זרם הדם או הכבד ,אלא
עוברות קודם לכן בצינוריות הלימפה.
צינוריות אלו מתאחדות לתעלות לימפה
רחבות יותר ואלו מתרוקנות בזרם הדם
ומאפשרות לשומן לזרום בגוף .רוב
השומן מועבר לכבד להמשך עיבודו,
השאר מאוחסן בגוף – בתאי השומן.
http://www.wiley.com/legacy/college/boyer/0470003790/
animations/fatty_acid_metabolism/fatty_acid_metabolism.htm
אנימציה :פירוק שומן בעזרת מלחי מרה.
הכבד ,הלבלב וכיס המרה קשורים בקשר הדוק עם צינור העיכול מבחינה תפקודית ,אף כי אינם מהווים חלק
ממנו .לכל אחד מהם תפקיד חיוני בעיכול המזון ובניצול מרכיבי המזון.
הכבד הוא האיבר הפנימי הכבד ביותר בגוף ומשקלו 1.5ק"ג .הכבד הוא איבר חיוני לחיים.
הכבד עשוי מיליוני תאים הקרויים הפטוציטים ,תאי כבד .לתאים אל יותר מ 500-תפקידים שונים ,בהם אחסון מרכיבי המזון; פירוק תרופות
וסמים ,רעלים ותוצרי פסולת; ותהליכי המרה כימיים שונים .לתאי הכבד יכולת מסוימת של התחדשות – רגנרציה ,תכונה הנחשבת לקדומה וכזו
שנעלמה באורגניזמים המפותחים.
הכבד הוא מעין מפעל שמעבד ומסנן את הכימיקלים בגוף.
תהליכי השינוי העיקריים שעוברים חומרי המזון בכבד [חילוף חמרים]:
מחומצות אמיניות נבנים חלבונים ,כמו חלבוני פלסמה [אלבומין] וגם פקטורי קרישה וחלבוני מערכת הקרישה – פיברינוגן ,פרותרומבין.
מהגלוקוז נבנה גליקוגן (רב סוכר המשמש כחומר תשמורת) נאגר בכבד ובשרירים .הגלוקוז בשיתוף עם פחמימות
אחרות משמש לבניית שומנים .תהליך זה מסייע בשמירה על רמה יציבה של גלוקוז בדם .
http://www.hopkins-gi.org/multimedia/database/intro_340_CHC-05.swf
תצוגה של הכבד ,הלבלב וכיס המרה.
קיבה
צינור הכבד השמאלי
צינור הכבד הימני
כיס המרה
עורק הכבד
קרוב ל 80%-מאספקת הדם אל
הכבד מגיעה מוריד השער .וריד זה
נושא אל הכבד כמעט את כל הדם
היוצא ממערכת העיכול והמכיל את
המזון המפורק שנספג מן המעי.
בתוך הכבד מתפצל וריד השער
לסעיפים רבים ,כך שתאי הכבד
יוכלו למצות מן הדם את המזון
המפורק ולעבד אותו
כיס המרה הוא שקיק דמוי אגס הממוקם בחלקו התחתון של הכבד .כיס המרה מאחסן
ומרכז את המרה עד שהורמון ,המיוצר במעי הדק ,מעורר את הכיס להתכווץ ,ולשחר את
המרה אל התריסריון.
הרכב המרה:
הכבד מייצר כליטר מרה בכל יום 97% .מן המרה הם מים ,האחוזים הנותרים הם מלחי
מרה וחומרי צבע מן הכבד .למלחי המרה תפקיד מרכזי בעיכול שומנים .צבעי המרה הם
מוצרי פסולת .העיקרי שבהם הוא בילירובין ,שצבעו צהוב ,והוא נוצר מההמוגלובין שבתאי
הדם האדומים ,לאחר פירוקם בטחול.
כיס מרה
צינור
המרה
צינור הלבלב
[פנקריאס]
http://www.uclan.ac.uk/facs/health/nursing/sonic/scenarios/livjmanim/biliary_tract.html
פעילות כיס המרה
הלבלב מייצר ומפריש חומרים הנחוצים לעיכול .חומרים אלה הם אנזימי עיכול שמפרקים חלבונים ,פחמימות
ושומנים ,וכן נתרן ביקרבונט ( ,)NaHCO3שתפקידו לסתור את חומצת הקיבה.
כל החומרים הללו עוברים לאורך צינור הלבלב אל התריסריון .הלבלב מפריש גם את ההורמונים אינסולין ,גלוקוגן
וסומטוסטטין ,ישירות אל זרם הדם .שלושה הורמונים אלה יחד מווסתים את רמת הסוכר בדם .הורמונים אלה
מופרשים מהלבלב ישירות לדם .ויסות רמת הסוכר הוא תפקידו העיקרי של הלבלב.
ויסות הורמונלי של הפרשת חומרי (מיץ) הלבלב:
הפרשת מיץ הלבלב (נתרן ביקרבונט+אנזימים) אל התריסריון מווסתת ע"י שני
הורמונים:
.1
.2
.3
.4
.5
.6
.7
סקרטין וכולציסטוקינין (.)CCK
הסקרטין מופרש מתאים בדופן התריסריון בתגובה למגע עם בליל המזון
שמגיע מהקיבה.
החומצי
הסקרטין גורם להפרשת הביקרבונט מהלבלב.
הביקרבונט בעל PHבסיסי מנטרל את החומציות בתריסריון.
הפסקת ההפרשה של סקרטין (כי הסביבה כבר לא חומצית) = .משוב שלילי.
גם ה CCK -מופרש מהתריסריון בתגובה להגעת המזון.
הוא מזרז את ההפרשה של-
אנזימי עיכול מהלבלבמיץ המרה מכיס המרה (מזרז את תחילתו של תהליך פירוק השומנים.גם בלבלב ,כמו בקיבה ,גירויי החושים מביאים להפרשה מוגברת של אנזימי
עיכול והנתרן ביקרבונט.
תאים המפרישים מיץ קיבה
מיץ קיבה חומצי
PH=2
פפטידים
גסטרין חוזר אל הקיבה
הפרשה מוגברת של
הורמון הגסטרין אל הדם
תאים מפרישים
זרם
הדם
מערכת העצבים המרכזית
מחשבה על מזון,
גירוי החושים-
ראייה ,טעם ,ריח
כבר בתחילת הגעת המזון לפה מתחילה הפרשה
של מיץ קיבה ,כך שברגע שהמזון מגיע לקיבה
מתחיל מיד פירוק של חלבונים לפפטידים .נוכחות
של פפטידים גורמת להפרשה מוגברת של
ההורמון גסטרין אל זרם הדם ובחזרה לקיבה והוא
מזרז את ההפרשה של מיץ הקיבה.
מחשבה על מזון או גירוי חושים (טעם ,ריח ,ראייה)
מעוררים דחפים עצביים העוברים מהמוח לקיבה.
אלה גורמים להפרשת ההורמון גסטרין ומיץ קיבה.
נוכחות מיץ הקיבה יוצרת סביבה חומצית מאוד
(מתחת ל )PH=2 -וזה גורם להפסקת ההפרשה
של הגסטרין ובעקבותיה להפסקת ההפרשה של
מיץ הקיבה.
לכן אפשר לומר שהפרשת הגסטרין ומיץ הקיבה
מפוקחת ע"י משוב חיובי ושלילי:
משוב חיובי :נוכחות פפטידים
גירויים
הפרשת גסטרין
+מיץ קיבה
משוב שלילי PH :חומצי
הפסקת ההפרשה
של גסטרין ומיץ
הקיבה.
כאשר נכנסים שיירי המזון אל החלק האחרון של צינור העיכול ,נפסקת ספיגת מרכיבי המזון ,כגון
גלוקוז וחומצות אמינו ,במחזור הדם .בהדרגה מקבלים שיירי העיכול את צורתם הסופית ,והם
נשארים במעי הגס עד להפרשתם מן החלחולת דרך פי הטבעת.
תפקידו העיקרי של המעי הגס הוא הפרשת השאריות שמייצרת מערכת העיכול (צואה) .כליטר וחצי מתוכנו הנוזלי של המעי ,נכנס מדי
יום אל המעי הגס ,אך רק חלק קטן הן שאריות מזון .העיסה העוברת אל המעי הגס מורכבת ממים ,שאריות מינרלים ,מיליונים של
חיידקים ,מתאים מתים שמתקלפים מצפוי צינור העיכול ,מהפרשת ריר מן הקצה התחתון של המעי העקום (חלק מהמעי הדק) וכן
מתאית (רב סוכר) שאינה ניתנת לעיכול.
המעי הגס אינו מפריש אנזימים ,אך הוא מייצר ריר המשמש כחומר סיכה ומקל על תנועת הצואה .המעי הגס סופג מים מהחומר
הצואתי והופך אותו מנוזל למוצק .הוא סופג כליטר וחצי מים ביום.
חומרים שלא עוכלו עד הסוף מגיעים אל המעי הגס עם מעט מן האנזימים מהמעי הדק ושם נשלם עיכולם.
כיצד מניע המעי הגס את הצואה?
תנועה זו סוחטת את הצואה מטה ,לתוך
החלק התחתון של המעי והחלחולת ,אל
עבר תעלת פי הטבעת.
תנועת דחיפה ,פועלת במקביל
לתנועה המקטעית ,על מנת לקדם
את הצואה לכיוון החלחולת.
התכווצויות בקטעים של המעי הגס,
פעם בחצי שעה ,מערבבות וטוחנות
את הצואה.
השדרה במוח
חתך במוח חתך
השדרה
עצב תחושתי
התנועה המסיבית של הצואה מן המעי אל
החלחולת ,מותחת את קירות החלחולת.
מתיחה זו היא הגירוי הנורמלי שאנו חווים
כצורך להטיל צואה .אנו יכולים להחליט
אם להתעלם מהרפלקס ולסגור באופן
רצוני את פי הטבעת ,או להטיל צואה.
עצב תחושתי
עצב תנועתי
רצוני
עצב תנועתי רצוני
לחץ הצואה על דופנות החלחולת יוצר גירוי של עצב תחושתי
המגיע אל מוח השדרה – משם בקשת רפלקס חוזרת תגובה
עצבית בעצב תנועתי לא רצוני ,הגורמת לתנועת החלחולת
ולהרפיית שרירי הסוגר הפנימי .הסוגר החיצוני מקבל עצבוב
ממערכת העצבים הרצונית – כל אלה מאפשרים את
הפרשת הצואה מחוץ לגוף.
החלק במערכת העיכול
האנזים
הסובסטרט (עליו
התוצר
פועל האנזים)
פה
עמילאז
עמילן וגליקוגן
חד סוכר ודו סוכר
הקיבה
חומצה המופרשת להרוג חיידקים
באוכל
פפסין
ליפאז
(במידה
חלבונים
שומנים
חלבונים קצרים יותר
שומנים קצרים יותר
קטנה)
עמילן ,גליקוגן
חלבונים
שומנים
גלוקוזים בודדים
חומצות אמיניות
חומצות שומן +גליצרול
המעי הדק
הלבלב מפריש אנזים לתריסריון
מכיס המרה מגיע נוזל המרה
עמילאז
טריפסין
ופפסין
*ליפאז
כבד
נטרול רעלים ,בנייה חוזרת של חלבונים ,שומנים
ופחמימות המתאימות לאדם
* הליפז אינו מופרש מכיס המרה ,אלא רק לאחר שהשומן עובר את הפירוק הראשוני ע"י מיץ
המרה ,מופרש הליפז מהלבלב.
מקורות:
.1ביולוגיה של האדם -עדי מרקוזה-הס ,2002 ,מערכת העיכול.
.2האנציקלופדיה הרפואית החדשה ,כרך מערכת העיכול ,הוצאת ידיעות אחרונות
וספרי חמד.
Slide 28
גוף אחד – מערכות רבות
קיום יום יומי של הגוף
עיכול
נשימה
הובלה
מערכות הגנה
הפרשה
מערכת חיסון
המשכיות
מערכת רביה
תאום ויסות ובקרה
בתוך ובין המערכות
מערכת עצבים מערכה הורמונלית
הגוף פועל כיחידת מבנה אחת ומקיים סביבה
פנימית יציבה -הומיאוסטזיס
עיכול הוא התהליך שבו ממיר הגוף את המזון לאנרגיה ולחומרים הנחוצים לצמיחתו ואחזקתו.
תהליך העיכול הוא מהתהליכים הביולוגיים המרכזיים בגופנו ,ולכן ,למעלה ממחצית איברי הגוף הפנימיים בגופנו שייכים
למערכת העיכול.
הגוף סופג את המרכיבים הכימיים שמהם בנויים החומרים שהוא אוכל ,מאחסן אותם ,ועושה בהם שימוש כחומרי גלם
לשימור ולבנייה של רקמות.
תרומת מערכת העיכול להומיאוסטזיס [הכושר לקיים סביבה פנימית יציבה ושונה מהסביבה החיצונית] היא באספקת חומרי
מזון הנצרכים כל הזמן ע"י תאי הגוף ,בהם מלחים שונים [מינרלים החיוניים בין היתר לפעילות תקינה של אנזימים ,מבנה
של מולקולות אחרות] ומים -מים מהווים 70אחוז ממשקל הגוף והם חשובים שקיומים של תהליכים בתאים וליכולת לווסת
את הלחץ האוסמוטי ,לחץ הדם ואת טמפרטורת הגוף.
מערכת העיכול מבצעת עיבוד כימי :פירוק על ידי אנזימים ,מלחי מרה וחומצות קיבה של המזון למרכיביו הכימיים ,ועיבוד
מכני :ערבוב המזון ,גריסתו ודחיפתו לאורך צינור העיכול ,נעשה על ידי שרירים מהם בנוי צינור העיכול.
לכל בעלי החיים ,גם הלא מפותחים ,יש מערכת עיכול כלשהי.
כל בעלי החיים מפרקים את המזון שהם אוכלים ליחידות קטנות יותר ,מהן יוכלו להפיק אנרגיה
וליצר את החומרים החיוניים לקיומם.
מבנה מערכת העיכול שונה אצל בעלי חיים שונים ,והוא משתנה בהתאם למורכבות התפריט
שלו ומורכבותו כיצור חי.
קיבה
מערכת קיבות
מעי דק
מעי
קיבה
שנייה
ושט
זפק
מעי
לוע
פי הטבעת
ושט
תהליך העיכול אצל הפרה שניזונה
מצמחים ,נעשה בסדרה של קיבות
מחוברות .המזון נכנס לקיבה הראשונה
והגדולה ביותר ,ושם הוא תוסס .החומר
הגס חוזר אל הפה ללעיסה נוספת.
החומר הנלעס נבלע שוב ,מתערבב
בחומר המותסס ואז עובר דרך הקיבות
האחרות.
זפק
פה
לתולעת השלשול מערכת דומה לזו
של בני האדם ולזו של בעלי חיים
גבוהים אחרים .אך בניגוד לאדם,
לתולעת אין שיניים ,לכן בצינור
העיכול שלה יש תא הקרוי "קיבה
שנייה" ,המרסק וטוחן את המזון.
הציפורים מפרקות את המזון רק לאחר
שאחסנו אותו באופן זמני בזפק שלהן
ובקיבתן.
המים!
מים הם מרכיב המזון החשוב ביותר
לגוף ,בלי מים ,אי אפשר לשרוד יותר
מחמישה ימים .מים הם גם החומר
העיקרי בגוף ,וכשני שלישים ממשקל
הגוף הם מים.
פחמימות!
הפחמימות מרכיבות חומרים רבים בגוף אך
תפקידם העיקרי הוא שימושן כמקור אנרגיה
לביצוע תהליכים בגוף .עם הפחמימות נמנים:
סוכר ,עמילן ותאית (סיבים בלתי ניתנים
לעיכול).
מינרלים!
חלבונים!
החלבונים ,שבנויים מחומצות אמיניות ,הם חומרי הבניין
המינרלים נמצאים בכמויות קטנות
העיקריים של הגוף ומהווים 18%ממשקל החומרים
בתאים ובנוזלי הגוף .בטבע ,נמצאים הבונים את התאים והרקמות .קבוצה גדולה של חלבונים
המינרלים בצורת מלחים .המינרלים אחראית להתרחשותם של כל התהליכים הכימיים
החשובים שנמצאים בכמות גדולה
בתאים ,קבוצה זאת נקראת" :אנזימים" .קבוצה נוספת
בגופינו הם :סידן ,זרחן ,מגנזיום,
של חלבונים היא הנוגדנים שמשתתפת בהגנה על הגוף
אשלגן ,נתרן ,כלור וגופרית.
מפגיעתם של גורמים מזיקים החודרים לגוף.
ויטמינים!
הגוף צריך כמויות זעירות של
הויטמינים .הויטמינים הם חומרים
חיוניים לקיומם של תהליכים שונים
בתאים .רובם של הויטמינים לא
מיוצרים בגוף האדם ,ולכן הוא חייב
לקבלם במזונו.
שומנים!
השומנים מהווים מרכיב חשוב במבנה קרום
התא ,והם חיוניים לכל התאים .השומנים הם
גם מקור לאנרגיה והם מהווים חומר בידוד
חשוב השומר על חום הגוף ומגן על רקמות
פנימיות שונות .השומנים הם מולקולות
גדולות המורכבות מ :3-חומצות ,שומן
וגליצרול .השומנים הם חומרי תשמורת ,ועודף
שומנים יוצר מחלות לב וסוכרת.
פה ובלוטות רוק
בכלליות:
האיברים העיקריים במערכת העיכול של האדם – ושט ,קיבה,
לבלב ,מעי ,כבד ,כיס מרה ופי הטבעת.
ושט
המזון נכנס אל הפה ומתקדם במורד דרכי העיכול על ידי גלי
התכווצויות של שרירים (פריסטלטיקה) .עיקרו של תהליך העיכול
שחומרים שונים כמו האנזימים (שמיוצרים על ידי בלוטות הרוק,
הקיבה ,המעי והלבלב) חומצה מלחית (מיוצרת ע"י הקיבה) ומלחי
מרה (המיוצרים ע"י הכבד) מפרקים את המזון ליחידות כימיות
שהגוף יכול לנצל .הפסולת מסולקת ע"י פי הטבעת.
כבד
קיבה
כיס המרה
לבלב
תריסריון
מעי דק
מעי גס
מעי ישר
פי הטבעת
המזון נכנס לפה וכבר מתחיל את תהליך העיכול שבו משולבות פעולות רצוניות :לעיסה ובליעה,
ולא רצוניות :הפרשת רוק המכיל אנזימים .הרוק משמש כממס ,כמרכך וכמחליק המזון ובכך
מסייע ללשון ולשיניים בפעולת הלעיסה והעברת המזון אל הושט .הרטבת המזון חשובה לקליטת
הטעם ע"י תאי חוש הטעם על הלשון .הרוק מכיל בעקר מים ויוני HCO3-השומרים על 7 PHוגם
שני אנזימים – עמילאז (שמפרק עמילן עד לדו סוכר) ,וליזוזים (משמש כקוטל חיידקים המגיעים
עם המזון).
המזון שוהה בפה בין 5-30שניות ,ועובר עיבוד ראשוני ע"י :שיניים ,חניכיים ,לשון ,החך ,בלוטות
הרוק והלסתות ,ולאחר עיבוד זה המזון ממשיך הלאה אל הושט.
הלעיסה והטחינה נעשים לשם הגדלת שטח הפנים.
עיצוב המזון לגוש בגודל המתאים לבליעה נקרא עיכול מכני.
מספרן המלא של השיניים שבאדם מבוגר הוא .32השיניים נחלקות לארבעה
סוגים:
4ניבים :המשמשים לקריעת המזון.
8שיניים חותכות :המשמשות לחיתוך המזון.
8שיניים קדם-טוחנות :המשמשות לגריסת המזון.
12שיניים טוחנות :כוללות ארבע שיני בינה המרסקות את המזון.
את השן מצפה האמייל הקשה [בעקר סידן וזרחן] והוא עלול
להיפגע מעששת – תוצאת פעולתם של חיידקים המייצרים חומצת
חלב בתהליך פירוק הסוכרים בפה המשמשים אותם כמקור
אנרגיה .הרוק מוריד במידה מסוימת את רמת החומציות בעזרת יוני
HCO3הפועלים כמו בסיס והליזוזים שבו מצליח לנטרל חלקמהחיידקים ההרסניים.
בפני האדם נמצאים שלושה זוגות של בלוטות רוק :בלוטות מצד האוזן (פרוטיד) ,הבלוטות התת לסתיות
והבלוטות התת לשוניות .בלוטות הרוק מפרישות אנזימים (=חלבוני פעולה).
כשאנו לועסים ,המזון נרטב על ידי הרוק והופך לעיסה .פעולה זו עוזרת לתהליך לעיסת המזון ובכך גם יותר קל
למזון להגיע לוושט .הרוק מנקה שאריות אוכל שנשארו בפה ועל השיניים ובכך עוזר במניעת הצטברות חיידקים
אשר מזהים רק שני סוגים של אנזימים:
.1עמילז -אשר מפרק עמילן וגליקוגן (פחמימות) שמגיעים מהמזון ומתפרקים לסוכרים פשוטים :דו-סוכרים
וחד-סוכרים (סוכרוזים וגלוקוזים).
.2ליזוזים -מפרק את מעטפת החיידקים המגיעים אל הפה מהאוויר ,ובכך מסנן את הגוף מאנטיגנים מזיקים.
בלוטות מיצד האוזן:
נמצאות בלחיים ,קדמית
לאוזניים .הצינור שלהן
נפתח אל הפה בחלק
הפנימי של הלחיים.
הבלוטות התת
לסתיות:
נמצאות בחלקו האחורי
של הפה ,מתחת ללשון.
הצינורות שלהן נפתחים
מתחת ללשון ,משני צידי
הקפל המרכזי של רירית
הפה.
הבלוטות התת
לשוניות:
נמצאות בקדמת הפה
מתחת ללשון .יש להן
צינורות קטנים ורבים,
שמנקזים את הרוק אל
הפה ,מתחת ללשון.
מכסה הגרון הוא פיסת סחוס דקה שמכוסה הקרום ריר ונמצאת מאחורי שורש הלשון.
בעת בליעת המזון הוא סוגר את הפתח לקנה הנשימה ומשאיר רק את צינור הושט פתוח,
וכל מונע חדירה של מזון אל קנה הנשימה ,דבר אשר גורם להיחנקות.
מכסה הגרון סוגר את פתח הושט ומשאיר פתוח רק את קנה הנשימה בכדי שהאוויר לא
יגיע אל הושט .אם בכל זאת נכנס מזון אל קנה השימה ,קיים רפלקס אשר משחרר את
המזון מקנה הנשימה אל חלל הפה דרך שיעול.
הגרון והלוע משמשים מעבר גם
לאוויר וגם למזון .כאשר המזון
יוצא מהלוע הוא עלול להיכנס
לקנה הנשימה במקום לושט.
כדי למנוע כניסה של מזון אל
קנה הנשימה בעת הבליעה,
מעכב גזע המוח ,באופן זמני,
את הנשימה ,ומעורר סדרה של
תגובות המביאות לסגירת
הקנה .אם ,למרות הכל חודר
אוכל לקנה ,מופעל רפלקס
השיעול .רפלקס זה מחזיר מיד
את האוכל אל הפה ומונע חנק.
תפקיד צינור הושט הוא להעביר את המזון לקיבה .לאחר הלעיסה והגריסה,
הלשון דוחפת את המזון במורד הלוע ,אל אחורי הפה ,ודרך הלוע המזון
מגיע אל פתח הושט ,שם כיסוי הגרון מכסה את קנה הנשימה על מנת
למנוע חדירה של מזון לקנה הנשימה (דבר אשר גורם להיחנקות) והמזון
מחליק אל פתח הושט .כאן מתחילה הפריסטלטיקה (= ניע שרירים.
התכווצות ודחיפה של המזון על ידי שרירי צינור הושט .השרירים מתכווצים
ומתרפים בגל מתואם ובצורה מעגלית .הפריסטלטיקה אינה חד כיוונית).
אורכו של הושט הוא 23-25ס"מ .צינור הושט בנוי משתי מערכות של
שרירים :רצוניות ובלתי ורצוניות .כשהמזון בפה ,שרירי הושט רפויים ,אך
כשהמזון נכנס לוושט -השרירים מתחילים לנוע בתנועה גלית ,פריסטלטית,
לכיוון פי הקיבה .על פעולה זו שולטים עצבים ממערכת העצבים המרכזית
וממערכת העצבים של המעי .גלי הפריסטלטיקה נעים לאורך הושט
במהירות של 2.5-5ס"מ בשנייה .הושט מגיע אל הקיבה.
http://hopkins-gi.org/multimedia/database/intro_250_Swallow.swf
תהליך בליעת המזון.
הקיבה היא שק שרירי .כאשר היא ריקה ,הנפח שלה הוא 50סמ"ק .כאשר היא מלאה נפחה יכול להגיע עד כ 1500 -סמ"ק .המזון שוהה
בקיבה שעתיים עד 6שעות (תלוי במזון ובאיכותו).
בקיבה מתבצעות שתי צורות עיכול במקביל -פעולה מכאנית :בתוך דפנות הקיבה ,קיימות שלוש שכבות שרירים .שרירים אלו מתכווצים
בתנועות איטיות אך נימצרות וכל המזון מתערבל עם מיצי הקיבה(-פריסטלטיקה) ,ופעולה כימית :בדופן הפנימית של הקיבה ,ברירית,
ישנם תאים אשר מפרישים לחלל הקיבה את "מיץ הקיבה" -חומצה מלחית ,ותאים אחרים שמפרישים פפסין (אנזימי עיכול).
בקיבה מתערבב המזון ע"י פעולת שרירי דופן הקיבה .מתוך תאים מסוימים מופרש חומצת HCLואנזימים .בקיבה נספג חלק גדול
מויטמין 12Bוחומרים מסוימים כגון סוכרים ואלכוהול ,הישר אל זרם הדם.
האנזימים הפעולים בקיבה הם:
•פפסינוגן – אינו אנזים פעיל ,אך כאשר הוא נפגש עם החומצה הכלורית ( (HCLהוא הופך להיות אנזים פעיל הנקרא פפסין .הפפסין
מפרק חלבונים לחומצת אמיניות בודדות.
•ליפז – מפרק שומנים לחומצות שומן וגליצרול.
החומצות בקיבה הופכות את הקיבה לסביבה חומצית מאוד ( .)2-1 PHחיידקים מתים בסביבה כזו ,וזו היא שיטת הניקוי של מערכת
העיכול על מנת למנוע זיהום.
לקיבה מופרש הורמון גסטרין הגורם להגברת הפרשת HCLופפסינוגן.
דופן הקיבה מוגנת מפני החומצה המלחית והאנזים המפרק פפסין ,ע"י הפרשת נוזל רירי
שה PHשלו מעט בסיסי [יוני .] HCO3-פגיעה בהגנה זו עלולה לגרום לכיב קיבה [אולקוס].
היום סוברים שזוהי מחלה זיהומית שהגורם לה הוא החיידק pylori Helicobacter.
כיב קיבה (אולקוס) הוא פצע המתפתח בדרך כלל בקיבה או בתריסריון .הכיב נגרם עקב תהליך של איכול רפידת הקיבה או
התריסריון על ידי חומצות הקיבה (ובראשן חומצת מימן כלורי) ומיצי העיכול.
האוסטרלים בארי ג'יי' מרשל ורובין ווארן זכו בפרס נובל לפיזיולוגיה ורפואה לשנת 2005על כך שהראו כי חיידק הוא למעשה
האחראי לאולקוס הגורם לכאבי הבטן העזים אצל רוב האנשים הסובלים מהמחלה ולא מתח וסגנון חיים כפי שחשבו עד כה.
ווארן ,בן ,68פתולוג מאוסטרליה ,גילה מושבות של חיידקים בחלק התחתון של הקיבה בכ 50%-מהחולים מהם נלקחו ביופסיות.
הוא למעשה הביא לתגלית הקריטית כי סימנים לדלקת נמצאו תמיד בקרום הקיבה בקרבת האזור המאוכלס בחיידקים.
מרשל ,בן ,54התעניין בממצאיו של ווארן ויחד ביצעו מחקר בביופסיות שנלקחו מחולים .לאחר מספר ניסיונות ,הצליח מרשל
לטפח סוגים של חיידקים שעד כה לא היו ידועים ומאוחר יותר זכו לשם הליקובקטור פילורי ,יחד הם גילו ,כי האורגניזם היה נוכח
כמעט בכל החולים שסבלו מדלקת הקיבה ,כיב בתריסריון או אולקוס בקיבה.
הודות לגילוי החדשני שנעשה על-ידי מרשל ווארן ,מחלת האולקוס אינה כרונית יותר ,אלא מחלה שניתן לרפא על-ידי טיפול קצר
באנטיביוטיקה ותרופות המדכאות הפרשות חומצה!
בכתב הזכיה לפרס נובל נאמר ,שהרופאים מקבלים את ההוקרה על גילוי חידק ההליקובקטר פילורי - Helicobacter pylori -
בשנת ,1982והוכחת חשיבותו כגורם לדלקת הקיבה -גסטריטיס ולכיב קיבה – אולקוס.
ההידבקות מתרחשת ככל הנראה בגיל צעיר מאוד והחיידק נשאר במערכת העיכול
לכל החיים ,ובמרבית בני האדם הוא אינו גורם לכל סימפטום .ואולם הוא עלול
לעודד יצירת כיב קיבה אצל 15%-10%מהנגועים.
החיידק שגילו המדענים גורם ליותר מ 90%-מהכיבים בתריסריון ול 80%-מהכיבים
בקיבה .כשני שלישים מאוכלוסיית העולם נגועים בחיידק ,אך רובם לא סובלים
מתסמינים כלשהם .עם זאת ,החיידק עלול להביא להתפתחות סרטן הקיבה ,שהוא
הסרטן השני בקטלניותו .לכן ,חיידק זה מוגדר כחיידק מסרטן!
HPנצמדים אל תא אפיתל מהקיבה בתרבית רקמה
HPשורדים בתנאי ה PHהשוררים בקיבה
הודות לפעילות האנזים אוריאז
היום ההתייחסות את אולקוס היא כאל מחלה זיהומית.
הטיפול המקובל היום ב HPהוא בתרופות :מוקסיפן
וקלריטרומיצין,וחמרים המורידים רמת חומציות כמו לוסק
.Losecה Losec -מעכב את פעילות משאבות המימן בממברנת
התאים הפריאתליים המפרישים HClבקיבה .באופן זה
מופחת הכאב והנזק לדופן הקיבה באזורים המודלקים עקב
הזיהום בהליקובקטר.
מן הקיבה עובר המזון אל המעי הדק שהוא צינור מפותל שאורכו שבעה מטרים.
במעי הדק עובר המזון פירוק נוסף ,ותוצרי הפירוק נספגים בזרם הדם.
למעי הדק שני תפקידים עיקריים:
.1
פירוק חומרי המזון השונים :פחמימות לחד-סוכרים ,שומנים לחומצות שומן ,חלבונים לחומצות אמיניות.
.2
תוצרי הפירוק ,מולקולות קטנות ,חודרות דרך תאי המעי אל כלי הדם הרבים העוטפים את צינור העיכול מבחוץ,
ועברים אל מחזור הדם.
חלקו הראשון של המעי הדק קרוי תריסריון ,ואורכו כ 30 -סנטימטר .התריסריון קולט את הפרשות הכבד והלבלב.
ה PHהשורר במעי הוא בסיסי ולכן הפפסין המגיע עם בליל המזון מהקיבה ,מפסיק את פעילותו במעי.
קטע מעי דק עטוף בקרום הצפק -הוא עשיר בכלי
דם ולימפה ומספק לשרירים ולרקמות המעי את
התרכובות הדרושות וקולט ממנו את המזון
המעוכל .יש בו רשת עצבים המעצבבים את שרירי
דופן המעי.
מבנה דופן המעי הדק
דופן המעי בנוי מסיסים = בליטות מיקרוסקופיות באורך של כ 1-מיקרון ,אליהן חודרים נימי דם ולימפה ומאפשרים ספיגה
יעילה (הגדלת שטח פנים) של תוצרי פירוק המזון.
על הסיסים יש שיכבה של תאי אפיתל להגנה עדינה מפני חומצות שמגיעות מהקיבה .ברך כלל תאי אפיתל מפרישים ריר
ששומר על התאים מפני החומצות ,אבל לפעמים יש תקלה והחומצות פוגעות בתאים ועושות פצע שיכול לדמם = אולקוס.
בגלל הסיסים ,שטח הפנים במעי בוגר מגיע ל 500מטר מרובע .במעי יש עיכול מכני ע"י ערבול וערבוב של המזון ועל ידי כך,
יותר מזון נפגש עם יותר אנזימים ויותר מזון נעכל.
קיפולי רירית המעי הדק
פירוק המזון המעוכל למחצה שמגיע מן הקיבה נעשה במעי הדק בעזרת חומרים המופרשים מן
הלבלב ,מן הכבד (באמצעות כיס המרה) ומתאי דופן המעי.
האנזימים שמזרזים את פירוק המזון במעי פועלים בסביבה בסיסית בלבד ( PHגבוה).
פירוק הפחמימות:
פירוק החלבונים:
מערכת העיכול של האדם אינה מסוגלת לעכל את כל סוגי
הפחמימות .פחמימות מורכבות אחדות כמו תאית ,אינן מתעכלות
בכלל .שכן האדם אינו מיצר אנזימים היכולים לפרקם לסוכרים
פשוטים .לעומת זאת ,הסוכר המורכב מעמילן מפורק בקלות בעזרת
אנזימים שמיוצרים בלבלב – התהליך מצוין בתרשים:
פירוק החלבון מתחיל בקיבה וממשיך במעי הדק .החלבון
מפורק קודם לשרשראות של חומצות אמינו הנקראות
פפטידים ,ואחר כך לחומצות אמינו יחידות .הלבלב מפריש
את האנזימים מפרקי החלבון.
ספיגת תוצרי
הפחמימות:
סוכרים פשוטים עוברים
דרך דפנות המעי הריק
ונספגים בזרם הדם .הדם
מסיע את הסוכרים אל
הכבד והכבד הופך אותם
לרב סוכר שנקרא גליקוגן.
מאגר הפחמימות מאוכסן
בגוף בצורת החומר גליקוגן.
ספיגת תוצרי החלבון:
רוב החלבונים מפורקים ונספגים
בחלקו הראשון של המעי הריק.
חומצות האמינו שנספגו עוברות
ישירות לזרם הדם הנושא אותם
דרך הכבד אל הרקמות שזקוקות
להם .חומצות אמינו אחדות
משמשות כאבני הבניין של
חומרים חדשים החיוניים לצמיחה
ולתיקון רקמות ,ואחרות מספקות
אנרגיה.
פירוק השומן:
ספיגת מינרלים ומלחים:
המרה המיוצרת בכבד והמאוחסנת בכיס
המרה ,מסייעת בפירוק השומן במעי הדק.
מלחים מן המרה מפרקים את טיפות השומן
העבות לטיפות שומן דקיקות יותר .פעולה זו
מגדילה את שטח פני הטיפות ומזרזת את
עיכול השומן ע"י אנזים הלבלב מפרק השומן
שנקרא ליפאז .הליפאז מפרק את השומן
לגליצרול ולחומצות שומן.
מינרלים כמו נתרן ,אשלגן וברזל ומלחים כמו
מגנזים ,כלוריד וחומרים אחרים חייבים לעבור מן
המעי הדק ישירות לזרם הדם ,נשמרות רמות
תקינות ומאוזנות שלהם בגוף.
ספיגת ויטמינים:
ויטמינים מסיסי שומן ( )K,E,D,Aוויטמינים
מסיסי מים ( )C,Bנספגים במעי הדק.
ויטמין 12Bנספג במעי העקום (חלק מהמעי
הדק) ,שלא כמו ויטמינים אחרים ,ויטמין זה
חייב להתקשר לחומר מיוחד המופרש מן
הקיבה לפני שהוא נספג – חומר זה נקרא
"גורם אינטרינזי".
ספיגת השומן:
ספיגת השומן מהירה ושלמה בד"כ ולכן
הצואה כמעט ואינה מכילה שומן .ספיגת
השומן מתרחשת בעיקר במעי הריק.
כדוריות השומן הזעירות אינן עוברות
ישירות אל זרם הדם או הכבד ,אלא
עוברות קודם לכן בצינוריות הלימפה.
צינוריות אלו מתאחדות לתעלות לימפה
רחבות יותר ואלו מתרוקנות בזרם הדם
ומאפשרות לשומן לזרום בגוף .רוב
השומן מועבר לכבד להמשך עיבודו,
השאר מאוחסן בגוף – בתאי השומן.
http://www.wiley.com/legacy/college/boyer/0470003790/
animations/fatty_acid_metabolism/fatty_acid_metabolism.htm
אנימציה :פירוק שומן בעזרת מלחי מרה.
הכבד ,הלבלב וכיס המרה קשורים בקשר הדוק עם צינור העיכול מבחינה תפקודית ,אף כי אינם מהווים חלק
ממנו .לכל אחד מהם תפקיד חיוני בעיכול המזון ובניצול מרכיבי המזון.
הכבד הוא האיבר הפנימי הכבד ביותר בגוף ומשקלו 1.5ק"ג .הכבד הוא איבר חיוני לחיים.
הכבד עשוי מיליוני תאים הקרויים הפטוציטים ,תאי כבד .לתאים אל יותר מ 500-תפקידים שונים ,בהם אחסון מרכיבי המזון; פירוק תרופות
וסמים ,רעלים ותוצרי פסולת; ותהליכי המרה כימיים שונים .לתאי הכבד יכולת מסוימת של התחדשות – רגנרציה ,תכונה הנחשבת לקדומה וכזו
שנעלמה באורגניזמים המפותחים.
הכבד הוא מעין מפעל שמעבד ומסנן את הכימיקלים בגוף.
תהליכי השינוי העיקריים שעוברים חומרי המזון בכבד [חילוף חמרים]:
מחומצות אמיניות נבנים חלבונים ,כמו חלבוני פלסמה [אלבומין] וגם פקטורי קרישה וחלבוני מערכת הקרישה – פיברינוגן ,פרותרומבין.
מהגלוקוז נבנה גליקוגן (רב סוכר המשמש כחומר תשמורת) נאגר בכבד ובשרירים .הגלוקוז בשיתוף עם פחמימות
אחרות משמש לבניית שומנים .תהליך זה מסייע בשמירה על רמה יציבה של גלוקוז בדם .
http://www.hopkins-gi.org/multimedia/database/intro_340_CHC-05.swf
תצוגה של הכבד ,הלבלב וכיס המרה.
קיבה
צינור הכבד השמאלי
צינור הכבד הימני
כיס המרה
עורק הכבד
קרוב ל 80%-מאספקת הדם אל
הכבד מגיעה מוריד השער .וריד זה
נושא אל הכבד כמעט את כל הדם
היוצא ממערכת העיכול והמכיל את
המזון המפורק שנספג מן המעי.
בתוך הכבד מתפצל וריד השער
לסעיפים רבים ,כך שתאי הכבד
יוכלו למצות מן הדם את המזון
המפורק ולעבד אותו
כיס המרה הוא שקיק דמוי אגס הממוקם בחלקו התחתון של הכבד .כיס המרה מאחסן
ומרכז את המרה עד שהורמון ,המיוצר במעי הדק ,מעורר את הכיס להתכווץ ,ולשחר את
המרה אל התריסריון.
הרכב המרה:
הכבד מייצר כליטר מרה בכל יום 97% .מן המרה הם מים ,האחוזים הנותרים הם מלחי
מרה וחומרי צבע מן הכבד .למלחי המרה תפקיד מרכזי בעיכול שומנים .צבעי המרה הם
מוצרי פסולת .העיקרי שבהם הוא בילירובין ,שצבעו צהוב ,והוא נוצר מההמוגלובין שבתאי
הדם האדומים ,לאחר פירוקם בטחול.
כיס מרה
צינור
המרה
צינור הלבלב
[פנקריאס]
http://www.uclan.ac.uk/facs/health/nursing/sonic/scenarios/livjmanim/biliary_tract.html
פעילות כיס המרה
הלבלב מייצר ומפריש חומרים הנחוצים לעיכול .חומרים אלה הם אנזימי עיכול שמפרקים חלבונים ,פחמימות
ושומנים ,וכן נתרן ביקרבונט ( ,)NaHCO3שתפקידו לסתור את חומצת הקיבה.
כל החומרים הללו עוברים לאורך צינור הלבלב אל התריסריון .הלבלב מפריש גם את ההורמונים אינסולין ,גלוקוגן
וסומטוסטטין ,ישירות אל זרם הדם .שלושה הורמונים אלה יחד מווסתים את רמת הסוכר בדם .הורמונים אלה
מופרשים מהלבלב ישירות לדם .ויסות רמת הסוכר הוא תפקידו העיקרי של הלבלב.
ויסות הורמונלי של הפרשת חומרי (מיץ) הלבלב:
הפרשת מיץ הלבלב (נתרן ביקרבונט+אנזימים) אל התריסריון מווסתת ע"י שני
הורמונים:
.1
.2
.3
.4
.5
.6
.7
סקרטין וכולציסטוקינין (.)CCK
הסקרטין מופרש מתאים בדופן התריסריון בתגובה למגע עם בליל המזון
שמגיע מהקיבה.
החומצי
הסקרטין גורם להפרשת הביקרבונט מהלבלב.
הביקרבונט בעל PHבסיסי מנטרל את החומציות בתריסריון.
הפסקת ההפרשה של סקרטין (כי הסביבה כבר לא חומצית) = .משוב שלילי.
גם ה CCK -מופרש מהתריסריון בתגובה להגעת המזון.
הוא מזרז את ההפרשה של-
אנזימי עיכול מהלבלבמיץ המרה מכיס המרה (מזרז את תחילתו של תהליך פירוק השומנים.גם בלבלב ,כמו בקיבה ,גירויי החושים מביאים להפרשה מוגברת של אנזימי
עיכול והנתרן ביקרבונט.
תאים המפרישים מיץ קיבה
מיץ קיבה חומצי
PH=2
פפטידים
גסטרין חוזר אל הקיבה
הפרשה מוגברת של
הורמון הגסטרין אל הדם
תאים מפרישים
זרם
הדם
מערכת העצבים המרכזית
מחשבה על מזון,
גירוי החושים-
ראייה ,טעם ,ריח
כבר בתחילת הגעת המזון לפה מתחילה הפרשה
של מיץ קיבה ,כך שברגע שהמזון מגיע לקיבה
מתחיל מיד פירוק של חלבונים לפפטידים .נוכחות
של פפטידים גורמת להפרשה מוגברת של
ההורמון גסטרין אל זרם הדם ובחזרה לקיבה והוא
מזרז את ההפרשה של מיץ הקיבה.
מחשבה על מזון או גירוי חושים (טעם ,ריח ,ראייה)
מעוררים דחפים עצביים העוברים מהמוח לקיבה.
אלה גורמים להפרשת ההורמון גסטרין ומיץ קיבה.
נוכחות מיץ הקיבה יוצרת סביבה חומצית מאוד
(מתחת ל )PH=2 -וזה גורם להפסקת ההפרשה
של הגסטרין ובעקבותיה להפסקת ההפרשה של
מיץ הקיבה.
לכן אפשר לומר שהפרשת הגסטרין ומיץ הקיבה
מפוקחת ע"י משוב חיובי ושלילי:
משוב חיובי :נוכחות פפטידים
גירויים
הפרשת גסטרין
+מיץ קיבה
משוב שלילי PH :חומצי
הפסקת ההפרשה
של גסטרין ומיץ
הקיבה.
כאשר נכנסים שיירי המזון אל החלק האחרון של צינור העיכול ,נפסקת ספיגת מרכיבי המזון ,כגון
גלוקוז וחומצות אמינו ,במחזור הדם .בהדרגה מקבלים שיירי העיכול את צורתם הסופית ,והם
נשארים במעי הגס עד להפרשתם מן החלחולת דרך פי הטבעת.
תפקידו העיקרי של המעי הגס הוא הפרשת השאריות שמייצרת מערכת העיכול (צואה) .כליטר וחצי מתוכנו הנוזלי של המעי ,נכנס מדי
יום אל המעי הגס ,אך רק חלק קטן הן שאריות מזון .העיסה העוברת אל המעי הגס מורכבת ממים ,שאריות מינרלים ,מיליונים של
חיידקים ,מתאים מתים שמתקלפים מצפוי צינור העיכול ,מהפרשת ריר מן הקצה התחתון של המעי העקום (חלק מהמעי הדק) וכן
מתאית (רב סוכר) שאינה ניתנת לעיכול.
המעי הגס אינו מפריש אנזימים ,אך הוא מייצר ריר המשמש כחומר סיכה ומקל על תנועת הצואה .המעי הגס סופג מים מהחומר
הצואתי והופך אותו מנוזל למוצק .הוא סופג כליטר וחצי מים ביום.
חומרים שלא עוכלו עד הסוף מגיעים אל המעי הגס עם מעט מן האנזימים מהמעי הדק ושם נשלם עיכולם.
כיצד מניע המעי הגס את הצואה?
תנועה זו סוחטת את הצואה מטה ,לתוך
החלק התחתון של המעי והחלחולת ,אל
עבר תעלת פי הטבעת.
תנועת דחיפה ,פועלת במקביל
לתנועה המקטעית ,על מנת לקדם
את הצואה לכיוון החלחולת.
התכווצויות בקטעים של המעי הגס,
פעם בחצי שעה ,מערבבות וטוחנות
את הצואה.
השדרה במוח
חתך במוח חתך
השדרה
עצב תחושתי
התנועה המסיבית של הצואה מן המעי אל
החלחולת ,מותחת את קירות החלחולת.
מתיחה זו היא הגירוי הנורמלי שאנו חווים
כצורך להטיל צואה .אנו יכולים להחליט
אם להתעלם מהרפלקס ולסגור באופן
רצוני את פי הטבעת ,או להטיל צואה.
עצב תחושתי
עצב תנועתי
רצוני
עצב תנועתי רצוני
לחץ הצואה על דופנות החלחולת יוצר גירוי של עצב תחושתי
המגיע אל מוח השדרה – משם בקשת רפלקס חוזרת תגובה
עצבית בעצב תנועתי לא רצוני ,הגורמת לתנועת החלחולת
ולהרפיית שרירי הסוגר הפנימי .הסוגר החיצוני מקבל עצבוב
ממערכת העצבים הרצונית – כל אלה מאפשרים את
הפרשת הצואה מחוץ לגוף.
החלק במערכת העיכול
האנזים
הסובסטרט (עליו
התוצר
פועל האנזים)
פה
עמילאז
עמילן וגליקוגן
חד סוכר ודו סוכר
הקיבה
חומצה המופרשת להרוג חיידקים
באוכל
פפסין
ליפאז
(במידה
חלבונים
שומנים
חלבונים קצרים יותר
שומנים קצרים יותר
קטנה)
עמילן ,גליקוגן
חלבונים
שומנים
גלוקוזים בודדים
חומצות אמיניות
חומצות שומן +גליצרול
המעי הדק
הלבלב מפריש אנזים לתריסריון
מכיס המרה מגיע נוזל המרה
עמילאז
טריפסין
ופפסין
*ליפאז
כבד
נטרול רעלים ,בנייה חוזרת של חלבונים ,שומנים
ופחמימות המתאימות לאדם
* הליפז אינו מופרש מכיס המרה ,אלא רק לאחר שהשומן עובר את הפירוק הראשוני ע"י מיץ
המרה ,מופרש הליפז מהלבלב.
מקורות:
.1ביולוגיה של האדם -עדי מרקוזה-הס ,2002 ,מערכת העיכול.
.2האנציקלופדיה הרפואית החדשה ,כרך מערכת העיכול ,הוצאת ידיעות אחרונות
וספרי חמד.
Slide 29
גוף אחד – מערכות רבות
קיום יום יומי של הגוף
עיכול
נשימה
הובלה
מערכות הגנה
הפרשה
מערכת חיסון
המשכיות
מערכת רביה
תאום ויסות ובקרה
בתוך ובין המערכות
מערכת עצבים מערכה הורמונלית
הגוף פועל כיחידת מבנה אחת ומקיים סביבה
פנימית יציבה -הומיאוסטזיס
עיכול הוא התהליך שבו ממיר הגוף את המזון לאנרגיה ולחומרים הנחוצים לצמיחתו ואחזקתו.
תהליך העיכול הוא מהתהליכים הביולוגיים המרכזיים בגופנו ,ולכן ,למעלה ממחצית איברי הגוף הפנימיים בגופנו שייכים
למערכת העיכול.
הגוף סופג את המרכיבים הכימיים שמהם בנויים החומרים שהוא אוכל ,מאחסן אותם ,ועושה בהם שימוש כחומרי גלם
לשימור ולבנייה של רקמות.
תרומת מערכת העיכול להומיאוסטזיס [הכושר לקיים סביבה פנימית יציבה ושונה מהסביבה החיצונית] היא באספקת חומרי
מזון הנצרכים כל הזמן ע"י תאי הגוף ,בהם מלחים שונים [מינרלים החיוניים בין היתר לפעילות תקינה של אנזימים ,מבנה
של מולקולות אחרות] ומים -מים מהווים 70אחוז ממשקל הגוף והם חשובים שקיומים של תהליכים בתאים וליכולת לווסת
את הלחץ האוסמוטי ,לחץ הדם ואת טמפרטורת הגוף.
מערכת העיכול מבצעת עיבוד כימי :פירוק על ידי אנזימים ,מלחי מרה וחומצות קיבה של המזון למרכיביו הכימיים ,ועיבוד
מכני :ערבוב המזון ,גריסתו ודחיפתו לאורך צינור העיכול ,נעשה על ידי שרירים מהם בנוי צינור העיכול.
לכל בעלי החיים ,גם הלא מפותחים ,יש מערכת עיכול כלשהי.
כל בעלי החיים מפרקים את המזון שהם אוכלים ליחידות קטנות יותר ,מהן יוכלו להפיק אנרגיה
וליצר את החומרים החיוניים לקיומם.
מבנה מערכת העיכול שונה אצל בעלי חיים שונים ,והוא משתנה בהתאם למורכבות התפריט
שלו ומורכבותו כיצור חי.
קיבה
מערכת קיבות
מעי דק
מעי
קיבה
שנייה
ושט
זפק
מעי
לוע
פי הטבעת
ושט
תהליך העיכול אצל הפרה שניזונה
מצמחים ,נעשה בסדרה של קיבות
מחוברות .המזון נכנס לקיבה הראשונה
והגדולה ביותר ,ושם הוא תוסס .החומר
הגס חוזר אל הפה ללעיסה נוספת.
החומר הנלעס נבלע שוב ,מתערבב
בחומר המותסס ואז עובר דרך הקיבות
האחרות.
זפק
פה
לתולעת השלשול מערכת דומה לזו
של בני האדם ולזו של בעלי חיים
גבוהים אחרים .אך בניגוד לאדם,
לתולעת אין שיניים ,לכן בצינור
העיכול שלה יש תא הקרוי "קיבה
שנייה" ,המרסק וטוחן את המזון.
הציפורים מפרקות את המזון רק לאחר
שאחסנו אותו באופן זמני בזפק שלהן
ובקיבתן.
המים!
מים הם מרכיב המזון החשוב ביותר
לגוף ,בלי מים ,אי אפשר לשרוד יותר
מחמישה ימים .מים הם גם החומר
העיקרי בגוף ,וכשני שלישים ממשקל
הגוף הם מים.
פחמימות!
הפחמימות מרכיבות חומרים רבים בגוף אך
תפקידם העיקרי הוא שימושן כמקור אנרגיה
לביצוע תהליכים בגוף .עם הפחמימות נמנים:
סוכר ,עמילן ותאית (סיבים בלתי ניתנים
לעיכול).
מינרלים!
חלבונים!
החלבונים ,שבנויים מחומצות אמיניות ,הם חומרי הבניין
המינרלים נמצאים בכמויות קטנות
העיקריים של הגוף ומהווים 18%ממשקל החומרים
בתאים ובנוזלי הגוף .בטבע ,נמצאים הבונים את התאים והרקמות .קבוצה גדולה של חלבונים
המינרלים בצורת מלחים .המינרלים אחראית להתרחשותם של כל התהליכים הכימיים
החשובים שנמצאים בכמות גדולה
בתאים ,קבוצה זאת נקראת" :אנזימים" .קבוצה נוספת
בגופינו הם :סידן ,זרחן ,מגנזיום,
של חלבונים היא הנוגדנים שמשתתפת בהגנה על הגוף
אשלגן ,נתרן ,כלור וגופרית.
מפגיעתם של גורמים מזיקים החודרים לגוף.
ויטמינים!
הגוף צריך כמויות זעירות של
הויטמינים .הויטמינים הם חומרים
חיוניים לקיומם של תהליכים שונים
בתאים .רובם של הויטמינים לא
מיוצרים בגוף האדם ,ולכן הוא חייב
לקבלם במזונו.
שומנים!
השומנים מהווים מרכיב חשוב במבנה קרום
התא ,והם חיוניים לכל התאים .השומנים הם
גם מקור לאנרגיה והם מהווים חומר בידוד
חשוב השומר על חום הגוף ומגן על רקמות
פנימיות שונות .השומנים הם מולקולות
גדולות המורכבות מ :3-חומצות ,שומן
וגליצרול .השומנים הם חומרי תשמורת ,ועודף
שומנים יוצר מחלות לב וסוכרת.
פה ובלוטות רוק
בכלליות:
האיברים העיקריים במערכת העיכול של האדם – ושט ,קיבה,
לבלב ,מעי ,כבד ,כיס מרה ופי הטבעת.
ושט
המזון נכנס אל הפה ומתקדם במורד דרכי העיכול על ידי גלי
התכווצויות של שרירים (פריסטלטיקה) .עיקרו של תהליך העיכול
שחומרים שונים כמו האנזימים (שמיוצרים על ידי בלוטות הרוק,
הקיבה ,המעי והלבלב) חומצה מלחית (מיוצרת ע"י הקיבה) ומלחי
מרה (המיוצרים ע"י הכבד) מפרקים את המזון ליחידות כימיות
שהגוף יכול לנצל .הפסולת מסולקת ע"י פי הטבעת.
כבד
קיבה
כיס המרה
לבלב
תריסריון
מעי דק
מעי גס
מעי ישר
פי הטבעת
המזון נכנס לפה וכבר מתחיל את תהליך העיכול שבו משולבות פעולות רצוניות :לעיסה ובליעה,
ולא רצוניות :הפרשת רוק המכיל אנזימים .הרוק משמש כממס ,כמרכך וכמחליק המזון ובכך
מסייע ללשון ולשיניים בפעולת הלעיסה והעברת המזון אל הושט .הרטבת המזון חשובה לקליטת
הטעם ע"י תאי חוש הטעם על הלשון .הרוק מכיל בעקר מים ויוני HCO3-השומרים על 7 PHוגם
שני אנזימים – עמילאז (שמפרק עמילן עד לדו סוכר) ,וליזוזים (משמש כקוטל חיידקים המגיעים
עם המזון).
המזון שוהה בפה בין 5-30שניות ,ועובר עיבוד ראשוני ע"י :שיניים ,חניכיים ,לשון ,החך ,בלוטות
הרוק והלסתות ,ולאחר עיבוד זה המזון ממשיך הלאה אל הושט.
הלעיסה והטחינה נעשים לשם הגדלת שטח הפנים.
עיצוב המזון לגוש בגודל המתאים לבליעה נקרא עיכול מכני.
מספרן המלא של השיניים שבאדם מבוגר הוא .32השיניים נחלקות לארבעה
סוגים:
4ניבים :המשמשים לקריעת המזון.
8שיניים חותכות :המשמשות לחיתוך המזון.
8שיניים קדם-טוחנות :המשמשות לגריסת המזון.
12שיניים טוחנות :כוללות ארבע שיני בינה המרסקות את המזון.
את השן מצפה האמייל הקשה [בעקר סידן וזרחן] והוא עלול
להיפגע מעששת – תוצאת פעולתם של חיידקים המייצרים חומצת
חלב בתהליך פירוק הסוכרים בפה המשמשים אותם כמקור
אנרגיה .הרוק מוריד במידה מסוימת את רמת החומציות בעזרת יוני
HCO3הפועלים כמו בסיס והליזוזים שבו מצליח לנטרל חלקמהחיידקים ההרסניים.
בפני האדם נמצאים שלושה זוגות של בלוטות רוק :בלוטות מצד האוזן (פרוטיד) ,הבלוטות התת לסתיות
והבלוטות התת לשוניות .בלוטות הרוק מפרישות אנזימים (=חלבוני פעולה).
כשאנו לועסים ,המזון נרטב על ידי הרוק והופך לעיסה .פעולה זו עוזרת לתהליך לעיסת המזון ובכך גם יותר קל
למזון להגיע לוושט .הרוק מנקה שאריות אוכל שנשארו בפה ועל השיניים ובכך עוזר במניעת הצטברות חיידקים
אשר מזהים רק שני סוגים של אנזימים:
.1עמילז -אשר מפרק עמילן וגליקוגן (פחמימות) שמגיעים מהמזון ומתפרקים לסוכרים פשוטים :דו-סוכרים
וחד-סוכרים (סוכרוזים וגלוקוזים).
.2ליזוזים -מפרק את מעטפת החיידקים המגיעים אל הפה מהאוויר ,ובכך מסנן את הגוף מאנטיגנים מזיקים.
בלוטות מיצד האוזן:
נמצאות בלחיים ,קדמית
לאוזניים .הצינור שלהן
נפתח אל הפה בחלק
הפנימי של הלחיים.
הבלוטות התת
לסתיות:
נמצאות בחלקו האחורי
של הפה ,מתחת ללשון.
הצינורות שלהן נפתחים
מתחת ללשון ,משני צידי
הקפל המרכזי של רירית
הפה.
הבלוטות התת
לשוניות:
נמצאות בקדמת הפה
מתחת ללשון .יש להן
צינורות קטנים ורבים,
שמנקזים את הרוק אל
הפה ,מתחת ללשון.
מכסה הגרון הוא פיסת סחוס דקה שמכוסה הקרום ריר ונמצאת מאחורי שורש הלשון.
בעת בליעת המזון הוא סוגר את הפתח לקנה הנשימה ומשאיר רק את צינור הושט פתוח,
וכל מונע חדירה של מזון אל קנה הנשימה ,דבר אשר גורם להיחנקות.
מכסה הגרון סוגר את פתח הושט ומשאיר פתוח רק את קנה הנשימה בכדי שהאוויר לא
יגיע אל הושט .אם בכל זאת נכנס מזון אל קנה השימה ,קיים רפלקס אשר משחרר את
המזון מקנה הנשימה אל חלל הפה דרך שיעול.
הגרון והלוע משמשים מעבר גם
לאוויר וגם למזון .כאשר המזון
יוצא מהלוע הוא עלול להיכנס
לקנה הנשימה במקום לושט.
כדי למנוע כניסה של מזון אל
קנה הנשימה בעת הבליעה,
מעכב גזע המוח ,באופן זמני,
את הנשימה ,ומעורר סדרה של
תגובות המביאות לסגירת
הקנה .אם ,למרות הכל חודר
אוכל לקנה ,מופעל רפלקס
השיעול .רפלקס זה מחזיר מיד
את האוכל אל הפה ומונע חנק.
תפקיד צינור הושט הוא להעביר את המזון לקיבה .לאחר הלעיסה והגריסה,
הלשון דוחפת את המזון במורד הלוע ,אל אחורי הפה ,ודרך הלוע המזון
מגיע אל פתח הושט ,שם כיסוי הגרון מכסה את קנה הנשימה על מנת
למנוע חדירה של מזון לקנה הנשימה (דבר אשר גורם להיחנקות) והמזון
מחליק אל פתח הושט .כאן מתחילה הפריסטלטיקה (= ניע שרירים.
התכווצות ודחיפה של המזון על ידי שרירי צינור הושט .השרירים מתכווצים
ומתרפים בגל מתואם ובצורה מעגלית .הפריסטלטיקה אינה חד כיוונית).
אורכו של הושט הוא 23-25ס"מ .צינור הושט בנוי משתי מערכות של
שרירים :רצוניות ובלתי ורצוניות .כשהמזון בפה ,שרירי הושט רפויים ,אך
כשהמזון נכנס לוושט -השרירים מתחילים לנוע בתנועה גלית ,פריסטלטית,
לכיוון פי הקיבה .על פעולה זו שולטים עצבים ממערכת העצבים המרכזית
וממערכת העצבים של המעי .גלי הפריסטלטיקה נעים לאורך הושט
במהירות של 2.5-5ס"מ בשנייה .הושט מגיע אל הקיבה.
http://hopkins-gi.org/multimedia/database/intro_250_Swallow.swf
תהליך בליעת המזון.
הקיבה היא שק שרירי .כאשר היא ריקה ,הנפח שלה הוא 50סמ"ק .כאשר היא מלאה נפחה יכול להגיע עד כ 1500 -סמ"ק .המזון שוהה
בקיבה שעתיים עד 6שעות (תלוי במזון ובאיכותו).
בקיבה מתבצעות שתי צורות עיכול במקביל -פעולה מכאנית :בתוך דפנות הקיבה ,קיימות שלוש שכבות שרירים .שרירים אלו מתכווצים
בתנועות איטיות אך נימצרות וכל המזון מתערבל עם מיצי הקיבה(-פריסטלטיקה) ,ופעולה כימית :בדופן הפנימית של הקיבה ,ברירית,
ישנם תאים אשר מפרישים לחלל הקיבה את "מיץ הקיבה" -חומצה מלחית ,ותאים אחרים שמפרישים פפסין (אנזימי עיכול).
בקיבה מתערבב המזון ע"י פעולת שרירי דופן הקיבה .מתוך תאים מסוימים מופרש חומצת HCLואנזימים .בקיבה נספג חלק גדול
מויטמין 12Bוחומרים מסוימים כגון סוכרים ואלכוהול ,הישר אל זרם הדם.
האנזימים הפעולים בקיבה הם:
•פפסינוגן – אינו אנזים פעיל ,אך כאשר הוא נפגש עם החומצה הכלורית ( (HCLהוא הופך להיות אנזים פעיל הנקרא פפסין .הפפסין
מפרק חלבונים לחומצת אמיניות בודדות.
•ליפז – מפרק שומנים לחומצות שומן וגליצרול.
החומצות בקיבה הופכות את הקיבה לסביבה חומצית מאוד ( .)2-1 PHחיידקים מתים בסביבה כזו ,וזו היא שיטת הניקוי של מערכת
העיכול על מנת למנוע זיהום.
לקיבה מופרש הורמון גסטרין הגורם להגברת הפרשת HCLופפסינוגן.
דופן הקיבה מוגנת מפני החומצה המלחית והאנזים המפרק פפסין ,ע"י הפרשת נוזל רירי
שה PHשלו מעט בסיסי [יוני .] HCO3-פגיעה בהגנה זו עלולה לגרום לכיב קיבה [אולקוס].
היום סוברים שזוהי מחלה זיהומית שהגורם לה הוא החיידק pylori Helicobacter.
כיב קיבה (אולקוס) הוא פצע המתפתח בדרך כלל בקיבה או בתריסריון .הכיב נגרם עקב תהליך של איכול רפידת הקיבה או
התריסריון על ידי חומצות הקיבה (ובראשן חומצת מימן כלורי) ומיצי העיכול.
האוסטרלים בארי ג'יי' מרשל ורובין ווארן זכו בפרס נובל לפיזיולוגיה ורפואה לשנת 2005על כך שהראו כי חיידק הוא למעשה
האחראי לאולקוס הגורם לכאבי הבטן העזים אצל רוב האנשים הסובלים מהמחלה ולא מתח וסגנון חיים כפי שחשבו עד כה.
ווארן ,בן ,68פתולוג מאוסטרליה ,גילה מושבות של חיידקים בחלק התחתון של הקיבה בכ 50%-מהחולים מהם נלקחו ביופסיות.
הוא למעשה הביא לתגלית הקריטית כי סימנים לדלקת נמצאו תמיד בקרום הקיבה בקרבת האזור המאוכלס בחיידקים.
מרשל ,בן ,54התעניין בממצאיו של ווארן ויחד ביצעו מחקר בביופסיות שנלקחו מחולים .לאחר מספר ניסיונות ,הצליח מרשל
לטפח סוגים של חיידקים שעד כה לא היו ידועים ומאוחר יותר זכו לשם הליקובקטור פילורי ,יחד הם גילו ,כי האורגניזם היה נוכח
כמעט בכל החולים שסבלו מדלקת הקיבה ,כיב בתריסריון או אולקוס בקיבה.
הודות לגילוי החדשני שנעשה על-ידי מרשל ווארן ,מחלת האולקוס אינה כרונית יותר ,אלא מחלה שניתן לרפא על-ידי טיפול קצר
באנטיביוטיקה ותרופות המדכאות הפרשות חומצה!
בכתב הזכיה לפרס נובל נאמר ,שהרופאים מקבלים את ההוקרה על גילוי חידק ההליקובקטר פילורי - Helicobacter pylori -
בשנת ,1982והוכחת חשיבותו כגורם לדלקת הקיבה -גסטריטיס ולכיב קיבה – אולקוס.
ההידבקות מתרחשת ככל הנראה בגיל צעיר מאוד והחיידק נשאר במערכת העיכול
לכל החיים ,ובמרבית בני האדם הוא אינו גורם לכל סימפטום .ואולם הוא עלול
לעודד יצירת כיב קיבה אצל 15%-10%מהנגועים.
החיידק שגילו המדענים גורם ליותר מ 90%-מהכיבים בתריסריון ול 80%-מהכיבים
בקיבה .כשני שלישים מאוכלוסיית העולם נגועים בחיידק ,אך רובם לא סובלים
מתסמינים כלשהם .עם זאת ,החיידק עלול להביא להתפתחות סרטן הקיבה ,שהוא
הסרטן השני בקטלניותו .לכן ,חיידק זה מוגדר כחיידק מסרטן!
HPנצמדים אל תא אפיתל מהקיבה בתרבית רקמה
HPשורדים בתנאי ה PHהשוררים בקיבה
הודות לפעילות האנזים אוריאז
היום ההתייחסות את אולקוס היא כאל מחלה זיהומית.
הטיפול המקובל היום ב HPהוא בתרופות :מוקסיפן
וקלריטרומיצין,וחמרים המורידים רמת חומציות כמו לוסק
.Losecה Losec -מעכב את פעילות משאבות המימן בממברנת
התאים הפריאתליים המפרישים HClבקיבה .באופן זה
מופחת הכאב והנזק לדופן הקיבה באזורים המודלקים עקב
הזיהום בהליקובקטר.
מן הקיבה עובר המזון אל המעי הדק שהוא צינור מפותל שאורכו שבעה מטרים.
במעי הדק עובר המזון פירוק נוסף ,ותוצרי הפירוק נספגים בזרם הדם.
למעי הדק שני תפקידים עיקריים:
.1
פירוק חומרי המזון השונים :פחמימות לחד-סוכרים ,שומנים לחומצות שומן ,חלבונים לחומצות אמיניות.
.2
תוצרי הפירוק ,מולקולות קטנות ,חודרות דרך תאי המעי אל כלי הדם הרבים העוטפים את צינור העיכול מבחוץ,
ועברים אל מחזור הדם.
חלקו הראשון של המעי הדק קרוי תריסריון ,ואורכו כ 30 -סנטימטר .התריסריון קולט את הפרשות הכבד והלבלב.
ה PHהשורר במעי הוא בסיסי ולכן הפפסין המגיע עם בליל המזון מהקיבה ,מפסיק את פעילותו במעי.
קטע מעי דק עטוף בקרום הצפק -הוא עשיר בכלי
דם ולימפה ומספק לשרירים ולרקמות המעי את
התרכובות הדרושות וקולט ממנו את המזון
המעוכל .יש בו רשת עצבים המעצבבים את שרירי
דופן המעי.
מבנה דופן המעי הדק
דופן המעי בנוי מסיסים = בליטות מיקרוסקופיות באורך של כ 1-מיקרון ,אליהן חודרים נימי דם ולימפה ומאפשרים ספיגה
יעילה (הגדלת שטח פנים) של תוצרי פירוק המזון.
על הסיסים יש שיכבה של תאי אפיתל להגנה עדינה מפני חומצות שמגיעות מהקיבה .ברך כלל תאי אפיתל מפרישים ריר
ששומר על התאים מפני החומצות ,אבל לפעמים יש תקלה והחומצות פוגעות בתאים ועושות פצע שיכול לדמם = אולקוס.
בגלל הסיסים ,שטח הפנים במעי בוגר מגיע ל 500מטר מרובע .במעי יש עיכול מכני ע"י ערבול וערבוב של המזון ועל ידי כך,
יותר מזון נפגש עם יותר אנזימים ויותר מזון נעכל.
קיפולי רירית המעי הדק
פירוק המזון המעוכל למחצה שמגיע מן הקיבה נעשה במעי הדק בעזרת חומרים המופרשים מן
הלבלב ,מן הכבד (באמצעות כיס המרה) ומתאי דופן המעי.
האנזימים שמזרזים את פירוק המזון במעי פועלים בסביבה בסיסית בלבד ( PHגבוה).
פירוק הפחמימות:
פירוק החלבונים:
מערכת העיכול של האדם אינה מסוגלת לעכל את כל סוגי
הפחמימות .פחמימות מורכבות אחדות כמו תאית ,אינן מתעכלות
בכלל .שכן האדם אינו מיצר אנזימים היכולים לפרקם לסוכרים
פשוטים .לעומת זאת ,הסוכר המורכב מעמילן מפורק בקלות בעזרת
אנזימים שמיוצרים בלבלב – התהליך מצוין בתרשים:
פירוק החלבון מתחיל בקיבה וממשיך במעי הדק .החלבון
מפורק קודם לשרשראות של חומצות אמינו הנקראות
פפטידים ,ואחר כך לחומצות אמינו יחידות .הלבלב מפריש
את האנזימים מפרקי החלבון.
ספיגת תוצרי
הפחמימות:
סוכרים פשוטים עוברים
דרך דפנות המעי הריק
ונספגים בזרם הדם .הדם
מסיע את הסוכרים אל
הכבד והכבד הופך אותם
לרב סוכר שנקרא גליקוגן.
מאגר הפחמימות מאוכסן
בגוף בצורת החומר גליקוגן.
ספיגת תוצרי החלבון:
רוב החלבונים מפורקים ונספגים
בחלקו הראשון של המעי הריק.
חומצות האמינו שנספגו עוברות
ישירות לזרם הדם הנושא אותם
דרך הכבד אל הרקמות שזקוקות
להם .חומצות אמינו אחדות
משמשות כאבני הבניין של
חומרים חדשים החיוניים לצמיחה
ולתיקון רקמות ,ואחרות מספקות
אנרגיה.
פירוק השומן:
ספיגת מינרלים ומלחים:
המרה המיוצרת בכבד והמאוחסנת בכיס
המרה ,מסייעת בפירוק השומן במעי הדק.
מלחים מן המרה מפרקים את טיפות השומן
העבות לטיפות שומן דקיקות יותר .פעולה זו
מגדילה את שטח פני הטיפות ומזרזת את
עיכול השומן ע"י אנזים הלבלב מפרק השומן
שנקרא ליפאז .הליפאז מפרק את השומן
לגליצרול ולחומצות שומן.
מינרלים כמו נתרן ,אשלגן וברזל ומלחים כמו
מגנזים ,כלוריד וחומרים אחרים חייבים לעבור מן
המעי הדק ישירות לזרם הדם ,נשמרות רמות
תקינות ומאוזנות שלהם בגוף.
ספיגת ויטמינים:
ויטמינים מסיסי שומן ( )K,E,D,Aוויטמינים
מסיסי מים ( )C,Bנספגים במעי הדק.
ויטמין 12Bנספג במעי העקום (חלק מהמעי
הדק) ,שלא כמו ויטמינים אחרים ,ויטמין זה
חייב להתקשר לחומר מיוחד המופרש מן
הקיבה לפני שהוא נספג – חומר זה נקרא
"גורם אינטרינזי".
ספיגת השומן:
ספיגת השומן מהירה ושלמה בד"כ ולכן
הצואה כמעט ואינה מכילה שומן .ספיגת
השומן מתרחשת בעיקר במעי הריק.
כדוריות השומן הזעירות אינן עוברות
ישירות אל זרם הדם או הכבד ,אלא
עוברות קודם לכן בצינוריות הלימפה.
צינוריות אלו מתאחדות לתעלות לימפה
רחבות יותר ואלו מתרוקנות בזרם הדם
ומאפשרות לשומן לזרום בגוף .רוב
השומן מועבר לכבד להמשך עיבודו,
השאר מאוחסן בגוף – בתאי השומן.
http://www.wiley.com/legacy/college/boyer/0470003790/
animations/fatty_acid_metabolism/fatty_acid_metabolism.htm
אנימציה :פירוק שומן בעזרת מלחי מרה.
הכבד ,הלבלב וכיס המרה קשורים בקשר הדוק עם צינור העיכול מבחינה תפקודית ,אף כי אינם מהווים חלק
ממנו .לכל אחד מהם תפקיד חיוני בעיכול המזון ובניצול מרכיבי המזון.
הכבד הוא האיבר הפנימי הכבד ביותר בגוף ומשקלו 1.5ק"ג .הכבד הוא איבר חיוני לחיים.
הכבד עשוי מיליוני תאים הקרויים הפטוציטים ,תאי כבד .לתאים אל יותר מ 500-תפקידים שונים ,בהם אחסון מרכיבי המזון; פירוק תרופות
וסמים ,רעלים ותוצרי פסולת; ותהליכי המרה כימיים שונים .לתאי הכבד יכולת מסוימת של התחדשות – רגנרציה ,תכונה הנחשבת לקדומה וכזו
שנעלמה באורגניזמים המפותחים.
הכבד הוא מעין מפעל שמעבד ומסנן את הכימיקלים בגוף.
תהליכי השינוי העיקריים שעוברים חומרי המזון בכבד [חילוף חמרים]:
מחומצות אמיניות נבנים חלבונים ,כמו חלבוני פלסמה [אלבומין] וגם פקטורי קרישה וחלבוני מערכת הקרישה – פיברינוגן ,פרותרומבין.
מהגלוקוז נבנה גליקוגן (רב סוכר המשמש כחומר תשמורת) נאגר בכבד ובשרירים .הגלוקוז בשיתוף עם פחמימות
אחרות משמש לבניית שומנים .תהליך זה מסייע בשמירה על רמה יציבה של גלוקוז בדם .
http://www.hopkins-gi.org/multimedia/database/intro_340_CHC-05.swf
תצוגה של הכבד ,הלבלב וכיס המרה.
קיבה
צינור הכבד השמאלי
צינור הכבד הימני
כיס המרה
עורק הכבד
קרוב ל 80%-מאספקת הדם אל
הכבד מגיעה מוריד השער .וריד זה
נושא אל הכבד כמעט את כל הדם
היוצא ממערכת העיכול והמכיל את
המזון המפורק שנספג מן המעי.
בתוך הכבד מתפצל וריד השער
לסעיפים רבים ,כך שתאי הכבד
יוכלו למצות מן הדם את המזון
המפורק ולעבד אותו
כיס המרה הוא שקיק דמוי אגס הממוקם בחלקו התחתון של הכבד .כיס המרה מאחסן
ומרכז את המרה עד שהורמון ,המיוצר במעי הדק ,מעורר את הכיס להתכווץ ,ולשחר את
המרה אל התריסריון.
הרכב המרה:
הכבד מייצר כליטר מרה בכל יום 97% .מן המרה הם מים ,האחוזים הנותרים הם מלחי
מרה וחומרי צבע מן הכבד .למלחי המרה תפקיד מרכזי בעיכול שומנים .צבעי המרה הם
מוצרי פסולת .העיקרי שבהם הוא בילירובין ,שצבעו צהוב ,והוא נוצר מההמוגלובין שבתאי
הדם האדומים ,לאחר פירוקם בטחול.
כיס מרה
צינור
המרה
צינור הלבלב
[פנקריאס]
http://www.uclan.ac.uk/facs/health/nursing/sonic/scenarios/livjmanim/biliary_tract.html
פעילות כיס המרה
הלבלב מייצר ומפריש חומרים הנחוצים לעיכול .חומרים אלה הם אנזימי עיכול שמפרקים חלבונים ,פחמימות
ושומנים ,וכן נתרן ביקרבונט ( ,)NaHCO3שתפקידו לסתור את חומצת הקיבה.
כל החומרים הללו עוברים לאורך צינור הלבלב אל התריסריון .הלבלב מפריש גם את ההורמונים אינסולין ,גלוקוגן
וסומטוסטטין ,ישירות אל זרם הדם .שלושה הורמונים אלה יחד מווסתים את רמת הסוכר בדם .הורמונים אלה
מופרשים מהלבלב ישירות לדם .ויסות רמת הסוכר הוא תפקידו העיקרי של הלבלב.
ויסות הורמונלי של הפרשת חומרי (מיץ) הלבלב:
הפרשת מיץ הלבלב (נתרן ביקרבונט+אנזימים) אל התריסריון מווסתת ע"י שני
הורמונים:
.1
.2
.3
.4
.5
.6
.7
סקרטין וכולציסטוקינין (.)CCK
הסקרטין מופרש מתאים בדופן התריסריון בתגובה למגע עם בליל המזון
שמגיע מהקיבה.
החומצי
הסקרטין גורם להפרשת הביקרבונט מהלבלב.
הביקרבונט בעל PHבסיסי מנטרל את החומציות בתריסריון.
הפסקת ההפרשה של סקרטין (כי הסביבה כבר לא חומצית) = .משוב שלילי.
גם ה CCK -מופרש מהתריסריון בתגובה להגעת המזון.
הוא מזרז את ההפרשה של-
אנזימי עיכול מהלבלבמיץ המרה מכיס המרה (מזרז את תחילתו של תהליך פירוק השומנים.גם בלבלב ,כמו בקיבה ,גירויי החושים מביאים להפרשה מוגברת של אנזימי
עיכול והנתרן ביקרבונט.
תאים המפרישים מיץ קיבה
מיץ קיבה חומצי
PH=2
פפטידים
גסטרין חוזר אל הקיבה
הפרשה מוגברת של
הורמון הגסטרין אל הדם
תאים מפרישים
זרם
הדם
מערכת העצבים המרכזית
מחשבה על מזון,
גירוי החושים-
ראייה ,טעם ,ריח
כבר בתחילת הגעת המזון לפה מתחילה הפרשה
של מיץ קיבה ,כך שברגע שהמזון מגיע לקיבה
מתחיל מיד פירוק של חלבונים לפפטידים .נוכחות
של פפטידים גורמת להפרשה מוגברת של
ההורמון גסטרין אל זרם הדם ובחזרה לקיבה והוא
מזרז את ההפרשה של מיץ הקיבה.
מחשבה על מזון או גירוי חושים (טעם ,ריח ,ראייה)
מעוררים דחפים עצביים העוברים מהמוח לקיבה.
אלה גורמים להפרשת ההורמון גסטרין ומיץ קיבה.
נוכחות מיץ הקיבה יוצרת סביבה חומצית מאוד
(מתחת ל )PH=2 -וזה גורם להפסקת ההפרשה
של הגסטרין ובעקבותיה להפסקת ההפרשה של
מיץ הקיבה.
לכן אפשר לומר שהפרשת הגסטרין ומיץ הקיבה
מפוקחת ע"י משוב חיובי ושלילי:
משוב חיובי :נוכחות פפטידים
גירויים
הפרשת גסטרין
+מיץ קיבה
משוב שלילי PH :חומצי
הפסקת ההפרשה
של גסטרין ומיץ
הקיבה.
כאשר נכנסים שיירי המזון אל החלק האחרון של צינור העיכול ,נפסקת ספיגת מרכיבי המזון ,כגון
גלוקוז וחומצות אמינו ,במחזור הדם .בהדרגה מקבלים שיירי העיכול את צורתם הסופית ,והם
נשארים במעי הגס עד להפרשתם מן החלחולת דרך פי הטבעת.
תפקידו העיקרי של המעי הגס הוא הפרשת השאריות שמייצרת מערכת העיכול (צואה) .כליטר וחצי מתוכנו הנוזלי של המעי ,נכנס מדי
יום אל המעי הגס ,אך רק חלק קטן הן שאריות מזון .העיסה העוברת אל המעי הגס מורכבת ממים ,שאריות מינרלים ,מיליונים של
חיידקים ,מתאים מתים שמתקלפים מצפוי צינור העיכול ,מהפרשת ריר מן הקצה התחתון של המעי העקום (חלק מהמעי הדק) וכן
מתאית (רב סוכר) שאינה ניתנת לעיכול.
המעי הגס אינו מפריש אנזימים ,אך הוא מייצר ריר המשמש כחומר סיכה ומקל על תנועת הצואה .המעי הגס סופג מים מהחומר
הצואתי והופך אותו מנוזל למוצק .הוא סופג כליטר וחצי מים ביום.
חומרים שלא עוכלו עד הסוף מגיעים אל המעי הגס עם מעט מן האנזימים מהמעי הדק ושם נשלם עיכולם.
כיצד מניע המעי הגס את הצואה?
תנועה זו סוחטת את הצואה מטה ,לתוך
החלק התחתון של המעי והחלחולת ,אל
עבר תעלת פי הטבעת.
תנועת דחיפה ,פועלת במקביל
לתנועה המקטעית ,על מנת לקדם
את הצואה לכיוון החלחולת.
התכווצויות בקטעים של המעי הגס,
פעם בחצי שעה ,מערבבות וטוחנות
את הצואה.
השדרה במוח
חתך במוח חתך
השדרה
עצב תחושתי
התנועה המסיבית של הצואה מן המעי אל
החלחולת ,מותחת את קירות החלחולת.
מתיחה זו היא הגירוי הנורמלי שאנו חווים
כצורך להטיל צואה .אנו יכולים להחליט
אם להתעלם מהרפלקס ולסגור באופן
רצוני את פי הטבעת ,או להטיל צואה.
עצב תחושתי
עצב תנועתי
רצוני
עצב תנועתי רצוני
לחץ הצואה על דופנות החלחולת יוצר גירוי של עצב תחושתי
המגיע אל מוח השדרה – משם בקשת רפלקס חוזרת תגובה
עצבית בעצב תנועתי לא רצוני ,הגורמת לתנועת החלחולת
ולהרפיית שרירי הסוגר הפנימי .הסוגר החיצוני מקבל עצבוב
ממערכת העצבים הרצונית – כל אלה מאפשרים את
הפרשת הצואה מחוץ לגוף.
החלק במערכת העיכול
האנזים
הסובסטרט (עליו
התוצר
פועל האנזים)
פה
עמילאז
עמילן וגליקוגן
חד סוכר ודו סוכר
הקיבה
חומצה המופרשת להרוג חיידקים
באוכל
פפסין
ליפאז
(במידה
חלבונים
שומנים
חלבונים קצרים יותר
שומנים קצרים יותר
קטנה)
עמילן ,גליקוגן
חלבונים
שומנים
גלוקוזים בודדים
חומצות אמיניות
חומצות שומן +גליצרול
המעי הדק
הלבלב מפריש אנזים לתריסריון
מכיס המרה מגיע נוזל המרה
עמילאז
טריפסין
ופפסין
*ליפאז
כבד
נטרול רעלים ,בנייה חוזרת של חלבונים ,שומנים
ופחמימות המתאימות לאדם
* הליפז אינו מופרש מכיס המרה ,אלא רק לאחר שהשומן עובר את הפירוק הראשוני ע"י מיץ
המרה ,מופרש הליפז מהלבלב.
מקורות:
.1ביולוגיה של האדם -עדי מרקוזה-הס ,2002 ,מערכת העיכול.
.2האנציקלופדיה הרפואית החדשה ,כרך מערכת העיכול ,הוצאת ידיעות אחרונות
וספרי חמד.
גוף אחד – מערכות רבות
קיום יום יומי של הגוף
עיכול
נשימה
הובלה
מערכות הגנה
הפרשה
מערכת חיסון
המשכיות
מערכת רביה
תאום ויסות ובקרה
בתוך ובין המערכות
מערכת עצבים מערכה הורמונלית
הגוף פועל כיחידת מבנה אחת ומקיים סביבה
פנימית יציבה -הומיאוסטזיס
עיכול הוא התהליך שבו ממיר הגוף את המזון לאנרגיה ולחומרים הנחוצים לצמיחתו ואחזקתו.
תהליך העיכול הוא מהתהליכים הביולוגיים המרכזיים בגופנו ,ולכן ,למעלה ממחצית איברי הגוף הפנימיים בגופנו שייכים
למערכת העיכול.
הגוף סופג את המרכיבים הכימיים שמהם בנויים החומרים שהוא אוכל ,מאחסן אותם ,ועושה בהם שימוש כחומרי גלם
לשימור ולבנייה של רקמות.
תרומת מערכת העיכול להומיאוסטזיס [הכושר לקיים סביבה פנימית יציבה ושונה מהסביבה החיצונית] היא באספקת חומרי
מזון הנצרכים כל הזמן ע"י תאי הגוף ,בהם מלחים שונים [מינרלים החיוניים בין היתר לפעילות תקינה של אנזימים ,מבנה
של מולקולות אחרות] ומים -מים מהווים 70אחוז ממשקל הגוף והם חשובים שקיומים של תהליכים בתאים וליכולת לווסת
את הלחץ האוסמוטי ,לחץ הדם ואת טמפרטורת הגוף.
מערכת העיכול מבצעת עיבוד כימי :פירוק על ידי אנזימים ,מלחי מרה וחומצות קיבה של המזון למרכיביו הכימיים ,ועיבוד
מכני :ערבוב המזון ,גריסתו ודחיפתו לאורך צינור העיכול ,נעשה על ידי שרירים מהם בנוי צינור העיכול.
לכל בעלי החיים ,גם הלא מפותחים ,יש מערכת עיכול כלשהי.
כל בעלי החיים מפרקים את המזון שהם אוכלים ליחידות קטנות יותר ,מהן יוכלו להפיק אנרגיה
וליצר את החומרים החיוניים לקיומם.
מבנה מערכת העיכול שונה אצל בעלי חיים שונים ,והוא משתנה בהתאם למורכבות התפריט
שלו ומורכבותו כיצור חי.
קיבה
מערכת קיבות
מעי דק
מעי
קיבה
שנייה
ושט
זפק
מעי
לוע
פי הטבעת
ושט
תהליך העיכול אצל הפרה שניזונה
מצמחים ,נעשה בסדרה של קיבות
מחוברות .המזון נכנס לקיבה הראשונה
והגדולה ביותר ,ושם הוא תוסס .החומר
הגס חוזר אל הפה ללעיסה נוספת.
החומר הנלעס נבלע שוב ,מתערבב
בחומר המותסס ואז עובר דרך הקיבות
האחרות.
זפק
פה
לתולעת השלשול מערכת דומה לזו
של בני האדם ולזו של בעלי חיים
גבוהים אחרים .אך בניגוד לאדם,
לתולעת אין שיניים ,לכן בצינור
העיכול שלה יש תא הקרוי "קיבה
שנייה" ,המרסק וטוחן את המזון.
הציפורים מפרקות את המזון רק לאחר
שאחסנו אותו באופן זמני בזפק שלהן
ובקיבתן.
המים!
מים הם מרכיב המזון החשוב ביותר
לגוף ,בלי מים ,אי אפשר לשרוד יותר
מחמישה ימים .מים הם גם החומר
העיקרי בגוף ,וכשני שלישים ממשקל
הגוף הם מים.
פחמימות!
הפחמימות מרכיבות חומרים רבים בגוף אך
תפקידם העיקרי הוא שימושן כמקור אנרגיה
לביצוע תהליכים בגוף .עם הפחמימות נמנים:
סוכר ,עמילן ותאית (סיבים בלתי ניתנים
לעיכול).
מינרלים!
חלבונים!
החלבונים ,שבנויים מחומצות אמיניות ,הם חומרי הבניין
המינרלים נמצאים בכמויות קטנות
העיקריים של הגוף ומהווים 18%ממשקל החומרים
בתאים ובנוזלי הגוף .בטבע ,נמצאים הבונים את התאים והרקמות .קבוצה גדולה של חלבונים
המינרלים בצורת מלחים .המינרלים אחראית להתרחשותם של כל התהליכים הכימיים
החשובים שנמצאים בכמות גדולה
בתאים ,קבוצה זאת נקראת" :אנזימים" .קבוצה נוספת
בגופינו הם :סידן ,זרחן ,מגנזיום,
של חלבונים היא הנוגדנים שמשתתפת בהגנה על הגוף
אשלגן ,נתרן ,כלור וגופרית.
מפגיעתם של גורמים מזיקים החודרים לגוף.
ויטמינים!
הגוף צריך כמויות זעירות של
הויטמינים .הויטמינים הם חומרים
חיוניים לקיומם של תהליכים שונים
בתאים .רובם של הויטמינים לא
מיוצרים בגוף האדם ,ולכן הוא חייב
לקבלם במזונו.
שומנים!
השומנים מהווים מרכיב חשוב במבנה קרום
התא ,והם חיוניים לכל התאים .השומנים הם
גם מקור לאנרגיה והם מהווים חומר בידוד
חשוב השומר על חום הגוף ומגן על רקמות
פנימיות שונות .השומנים הם מולקולות
גדולות המורכבות מ :3-חומצות ,שומן
וגליצרול .השומנים הם חומרי תשמורת ,ועודף
שומנים יוצר מחלות לב וסוכרת.
פה ובלוטות רוק
בכלליות:
האיברים העיקריים במערכת העיכול של האדם – ושט ,קיבה,
לבלב ,מעי ,כבד ,כיס מרה ופי הטבעת.
ושט
המזון נכנס אל הפה ומתקדם במורד דרכי העיכול על ידי גלי
התכווצויות של שרירים (פריסטלטיקה) .עיקרו של תהליך העיכול
שחומרים שונים כמו האנזימים (שמיוצרים על ידי בלוטות הרוק,
הקיבה ,המעי והלבלב) חומצה מלחית (מיוצרת ע"י הקיבה) ומלחי
מרה (המיוצרים ע"י הכבד) מפרקים את המזון ליחידות כימיות
שהגוף יכול לנצל .הפסולת מסולקת ע"י פי הטבעת.
כבד
קיבה
כיס המרה
לבלב
תריסריון
מעי דק
מעי גס
מעי ישר
פי הטבעת
המזון נכנס לפה וכבר מתחיל את תהליך העיכול שבו משולבות פעולות רצוניות :לעיסה ובליעה,
ולא רצוניות :הפרשת רוק המכיל אנזימים .הרוק משמש כממס ,כמרכך וכמחליק המזון ובכך
מסייע ללשון ולשיניים בפעולת הלעיסה והעברת המזון אל הושט .הרטבת המזון חשובה לקליטת
הטעם ע"י תאי חוש הטעם על הלשון .הרוק מכיל בעקר מים ויוני HCO3-השומרים על 7 PHוגם
שני אנזימים – עמילאז (שמפרק עמילן עד לדו סוכר) ,וליזוזים (משמש כקוטל חיידקים המגיעים
עם המזון).
המזון שוהה בפה בין 5-30שניות ,ועובר עיבוד ראשוני ע"י :שיניים ,חניכיים ,לשון ,החך ,בלוטות
הרוק והלסתות ,ולאחר עיבוד זה המזון ממשיך הלאה אל הושט.
הלעיסה והטחינה נעשים לשם הגדלת שטח הפנים.
עיצוב המזון לגוש בגודל המתאים לבליעה נקרא עיכול מכני.
מספרן המלא של השיניים שבאדם מבוגר הוא .32השיניים נחלקות לארבעה
סוגים:
4ניבים :המשמשים לקריעת המזון.
8שיניים חותכות :המשמשות לחיתוך המזון.
8שיניים קדם-טוחנות :המשמשות לגריסת המזון.
12שיניים טוחנות :כוללות ארבע שיני בינה המרסקות את המזון.
את השן מצפה האמייל הקשה [בעקר סידן וזרחן] והוא עלול
להיפגע מעששת – תוצאת פעולתם של חיידקים המייצרים חומצת
חלב בתהליך פירוק הסוכרים בפה המשמשים אותם כמקור
אנרגיה .הרוק מוריד במידה מסוימת את רמת החומציות בעזרת יוני
HCO3הפועלים כמו בסיס והליזוזים שבו מצליח לנטרל חלקמהחיידקים ההרסניים.
בפני האדם נמצאים שלושה זוגות של בלוטות רוק :בלוטות מצד האוזן (פרוטיד) ,הבלוטות התת לסתיות
והבלוטות התת לשוניות .בלוטות הרוק מפרישות אנזימים (=חלבוני פעולה).
כשאנו לועסים ,המזון נרטב על ידי הרוק והופך לעיסה .פעולה זו עוזרת לתהליך לעיסת המזון ובכך גם יותר קל
למזון להגיע לוושט .הרוק מנקה שאריות אוכל שנשארו בפה ועל השיניים ובכך עוזר במניעת הצטברות חיידקים
אשר מזהים רק שני סוגים של אנזימים:
.1עמילז -אשר מפרק עמילן וגליקוגן (פחמימות) שמגיעים מהמזון ומתפרקים לסוכרים פשוטים :דו-סוכרים
וחד-סוכרים (סוכרוזים וגלוקוזים).
.2ליזוזים -מפרק את מעטפת החיידקים המגיעים אל הפה מהאוויר ,ובכך מסנן את הגוף מאנטיגנים מזיקים.
בלוטות מיצד האוזן:
נמצאות בלחיים ,קדמית
לאוזניים .הצינור שלהן
נפתח אל הפה בחלק
הפנימי של הלחיים.
הבלוטות התת
לסתיות:
נמצאות בחלקו האחורי
של הפה ,מתחת ללשון.
הצינורות שלהן נפתחים
מתחת ללשון ,משני צידי
הקפל המרכזי של רירית
הפה.
הבלוטות התת
לשוניות:
נמצאות בקדמת הפה
מתחת ללשון .יש להן
צינורות קטנים ורבים,
שמנקזים את הרוק אל
הפה ,מתחת ללשון.
מכסה הגרון הוא פיסת סחוס דקה שמכוסה הקרום ריר ונמצאת מאחורי שורש הלשון.
בעת בליעת המזון הוא סוגר את הפתח לקנה הנשימה ומשאיר רק את צינור הושט פתוח,
וכל מונע חדירה של מזון אל קנה הנשימה ,דבר אשר גורם להיחנקות.
מכסה הגרון סוגר את פתח הושט ומשאיר פתוח רק את קנה הנשימה בכדי שהאוויר לא
יגיע אל הושט .אם בכל זאת נכנס מזון אל קנה השימה ,קיים רפלקס אשר משחרר את
המזון מקנה הנשימה אל חלל הפה דרך שיעול.
הגרון והלוע משמשים מעבר גם
לאוויר וגם למזון .כאשר המזון
יוצא מהלוע הוא עלול להיכנס
לקנה הנשימה במקום לושט.
כדי למנוע כניסה של מזון אל
קנה הנשימה בעת הבליעה,
מעכב גזע המוח ,באופן זמני,
את הנשימה ,ומעורר סדרה של
תגובות המביאות לסגירת
הקנה .אם ,למרות הכל חודר
אוכל לקנה ,מופעל רפלקס
השיעול .רפלקס זה מחזיר מיד
את האוכל אל הפה ומונע חנק.
תפקיד צינור הושט הוא להעביר את המזון לקיבה .לאחר הלעיסה והגריסה,
הלשון דוחפת את המזון במורד הלוע ,אל אחורי הפה ,ודרך הלוע המזון
מגיע אל פתח הושט ,שם כיסוי הגרון מכסה את קנה הנשימה על מנת
למנוע חדירה של מזון לקנה הנשימה (דבר אשר גורם להיחנקות) והמזון
מחליק אל פתח הושט .כאן מתחילה הפריסטלטיקה (= ניע שרירים.
התכווצות ודחיפה של המזון על ידי שרירי צינור הושט .השרירים מתכווצים
ומתרפים בגל מתואם ובצורה מעגלית .הפריסטלטיקה אינה חד כיוונית).
אורכו של הושט הוא 23-25ס"מ .צינור הושט בנוי משתי מערכות של
שרירים :רצוניות ובלתי ורצוניות .כשהמזון בפה ,שרירי הושט רפויים ,אך
כשהמזון נכנס לוושט -השרירים מתחילים לנוע בתנועה גלית ,פריסטלטית,
לכיוון פי הקיבה .על פעולה זו שולטים עצבים ממערכת העצבים המרכזית
וממערכת העצבים של המעי .גלי הפריסטלטיקה נעים לאורך הושט
במהירות של 2.5-5ס"מ בשנייה .הושט מגיע אל הקיבה.
http://hopkins-gi.org/multimedia/database/intro_250_Swallow.swf
תהליך בליעת המזון.
הקיבה היא שק שרירי .כאשר היא ריקה ,הנפח שלה הוא 50סמ"ק .כאשר היא מלאה נפחה יכול להגיע עד כ 1500 -סמ"ק .המזון שוהה
בקיבה שעתיים עד 6שעות (תלוי במזון ובאיכותו).
בקיבה מתבצעות שתי צורות עיכול במקביל -פעולה מכאנית :בתוך דפנות הקיבה ,קיימות שלוש שכבות שרירים .שרירים אלו מתכווצים
בתנועות איטיות אך נימצרות וכל המזון מתערבל עם מיצי הקיבה(-פריסטלטיקה) ,ופעולה כימית :בדופן הפנימית של הקיבה ,ברירית,
ישנם תאים אשר מפרישים לחלל הקיבה את "מיץ הקיבה" -חומצה מלחית ,ותאים אחרים שמפרישים פפסין (אנזימי עיכול).
בקיבה מתערבב המזון ע"י פעולת שרירי דופן הקיבה .מתוך תאים מסוימים מופרש חומצת HCLואנזימים .בקיבה נספג חלק גדול
מויטמין 12Bוחומרים מסוימים כגון סוכרים ואלכוהול ,הישר אל זרם הדם.
האנזימים הפעולים בקיבה הם:
•פפסינוגן – אינו אנזים פעיל ,אך כאשר הוא נפגש עם החומצה הכלורית ( (HCLהוא הופך להיות אנזים פעיל הנקרא פפסין .הפפסין
מפרק חלבונים לחומצת אמיניות בודדות.
•ליפז – מפרק שומנים לחומצות שומן וגליצרול.
החומצות בקיבה הופכות את הקיבה לסביבה חומצית מאוד ( .)2-1 PHחיידקים מתים בסביבה כזו ,וזו היא שיטת הניקוי של מערכת
העיכול על מנת למנוע זיהום.
לקיבה מופרש הורמון גסטרין הגורם להגברת הפרשת HCLופפסינוגן.
דופן הקיבה מוגנת מפני החומצה המלחית והאנזים המפרק פפסין ,ע"י הפרשת נוזל רירי
שה PHשלו מעט בסיסי [יוני .] HCO3-פגיעה בהגנה זו עלולה לגרום לכיב קיבה [אולקוס].
היום סוברים שזוהי מחלה זיהומית שהגורם לה הוא החיידק pylori Helicobacter.
כיב קיבה (אולקוס) הוא פצע המתפתח בדרך כלל בקיבה או בתריסריון .הכיב נגרם עקב תהליך של איכול רפידת הקיבה או
התריסריון על ידי חומצות הקיבה (ובראשן חומצת מימן כלורי) ומיצי העיכול.
האוסטרלים בארי ג'יי' מרשל ורובין ווארן זכו בפרס נובל לפיזיולוגיה ורפואה לשנת 2005על כך שהראו כי חיידק הוא למעשה
האחראי לאולקוס הגורם לכאבי הבטן העזים אצל רוב האנשים הסובלים מהמחלה ולא מתח וסגנון חיים כפי שחשבו עד כה.
ווארן ,בן ,68פתולוג מאוסטרליה ,גילה מושבות של חיידקים בחלק התחתון של הקיבה בכ 50%-מהחולים מהם נלקחו ביופסיות.
הוא למעשה הביא לתגלית הקריטית כי סימנים לדלקת נמצאו תמיד בקרום הקיבה בקרבת האזור המאוכלס בחיידקים.
מרשל ,בן ,54התעניין בממצאיו של ווארן ויחד ביצעו מחקר בביופסיות שנלקחו מחולים .לאחר מספר ניסיונות ,הצליח מרשל
לטפח סוגים של חיידקים שעד כה לא היו ידועים ומאוחר יותר זכו לשם הליקובקטור פילורי ,יחד הם גילו ,כי האורגניזם היה נוכח
כמעט בכל החולים שסבלו מדלקת הקיבה ,כיב בתריסריון או אולקוס בקיבה.
הודות לגילוי החדשני שנעשה על-ידי מרשל ווארן ,מחלת האולקוס אינה כרונית יותר ,אלא מחלה שניתן לרפא על-ידי טיפול קצר
באנטיביוטיקה ותרופות המדכאות הפרשות חומצה!
בכתב הזכיה לפרס נובל נאמר ,שהרופאים מקבלים את ההוקרה על גילוי חידק ההליקובקטר פילורי - Helicobacter pylori -
בשנת ,1982והוכחת חשיבותו כגורם לדלקת הקיבה -גסטריטיס ולכיב קיבה – אולקוס.
ההידבקות מתרחשת ככל הנראה בגיל צעיר מאוד והחיידק נשאר במערכת העיכול
לכל החיים ,ובמרבית בני האדם הוא אינו גורם לכל סימפטום .ואולם הוא עלול
לעודד יצירת כיב קיבה אצל 15%-10%מהנגועים.
החיידק שגילו המדענים גורם ליותר מ 90%-מהכיבים בתריסריון ול 80%-מהכיבים
בקיבה .כשני שלישים מאוכלוסיית העולם נגועים בחיידק ,אך רובם לא סובלים
מתסמינים כלשהם .עם זאת ,החיידק עלול להביא להתפתחות סרטן הקיבה ,שהוא
הסרטן השני בקטלניותו .לכן ,חיידק זה מוגדר כחיידק מסרטן!
HPנצמדים אל תא אפיתל מהקיבה בתרבית רקמה
HPשורדים בתנאי ה PHהשוררים בקיבה
הודות לפעילות האנזים אוריאז
היום ההתייחסות את אולקוס היא כאל מחלה זיהומית.
הטיפול המקובל היום ב HPהוא בתרופות :מוקסיפן
וקלריטרומיצין,וחמרים המורידים רמת חומציות כמו לוסק
.Losecה Losec -מעכב את פעילות משאבות המימן בממברנת
התאים הפריאתליים המפרישים HClבקיבה .באופן זה
מופחת הכאב והנזק לדופן הקיבה באזורים המודלקים עקב
הזיהום בהליקובקטר.
מן הקיבה עובר המזון אל המעי הדק שהוא צינור מפותל שאורכו שבעה מטרים.
במעי הדק עובר המזון פירוק נוסף ,ותוצרי הפירוק נספגים בזרם הדם.
למעי הדק שני תפקידים עיקריים:
.1
פירוק חומרי המזון השונים :פחמימות לחד-סוכרים ,שומנים לחומצות שומן ,חלבונים לחומצות אמיניות.
.2
תוצרי הפירוק ,מולקולות קטנות ,חודרות דרך תאי המעי אל כלי הדם הרבים העוטפים את צינור העיכול מבחוץ,
ועברים אל מחזור הדם.
חלקו הראשון של המעי הדק קרוי תריסריון ,ואורכו כ 30 -סנטימטר .התריסריון קולט את הפרשות הכבד והלבלב.
ה PHהשורר במעי הוא בסיסי ולכן הפפסין המגיע עם בליל המזון מהקיבה ,מפסיק את פעילותו במעי.
קטע מעי דק עטוף בקרום הצפק -הוא עשיר בכלי
דם ולימפה ומספק לשרירים ולרקמות המעי את
התרכובות הדרושות וקולט ממנו את המזון
המעוכל .יש בו רשת עצבים המעצבבים את שרירי
דופן המעי.
מבנה דופן המעי הדק
דופן המעי בנוי מסיסים = בליטות מיקרוסקופיות באורך של כ 1-מיקרון ,אליהן חודרים נימי דם ולימפה ומאפשרים ספיגה
יעילה (הגדלת שטח פנים) של תוצרי פירוק המזון.
על הסיסים יש שיכבה של תאי אפיתל להגנה עדינה מפני חומצות שמגיעות מהקיבה .ברך כלל תאי אפיתל מפרישים ריר
ששומר על התאים מפני החומצות ,אבל לפעמים יש תקלה והחומצות פוגעות בתאים ועושות פצע שיכול לדמם = אולקוס.
בגלל הסיסים ,שטח הפנים במעי בוגר מגיע ל 500מטר מרובע .במעי יש עיכול מכני ע"י ערבול וערבוב של המזון ועל ידי כך,
יותר מזון נפגש עם יותר אנזימים ויותר מזון נעכל.
קיפולי רירית המעי הדק
פירוק המזון המעוכל למחצה שמגיע מן הקיבה נעשה במעי הדק בעזרת חומרים המופרשים מן
הלבלב ,מן הכבד (באמצעות כיס המרה) ומתאי דופן המעי.
האנזימים שמזרזים את פירוק המזון במעי פועלים בסביבה בסיסית בלבד ( PHגבוה).
פירוק הפחמימות:
פירוק החלבונים:
מערכת העיכול של האדם אינה מסוגלת לעכל את כל סוגי
הפחמימות .פחמימות מורכבות אחדות כמו תאית ,אינן מתעכלות
בכלל .שכן האדם אינו מיצר אנזימים היכולים לפרקם לסוכרים
פשוטים .לעומת זאת ,הסוכר המורכב מעמילן מפורק בקלות בעזרת
אנזימים שמיוצרים בלבלב – התהליך מצוין בתרשים:
פירוק החלבון מתחיל בקיבה וממשיך במעי הדק .החלבון
מפורק קודם לשרשראות של חומצות אמינו הנקראות
פפטידים ,ואחר כך לחומצות אמינו יחידות .הלבלב מפריש
את האנזימים מפרקי החלבון.
ספיגת תוצרי
הפחמימות:
סוכרים פשוטים עוברים
דרך דפנות המעי הריק
ונספגים בזרם הדם .הדם
מסיע את הסוכרים אל
הכבד והכבד הופך אותם
לרב סוכר שנקרא גליקוגן.
מאגר הפחמימות מאוכסן
בגוף בצורת החומר גליקוגן.
ספיגת תוצרי החלבון:
רוב החלבונים מפורקים ונספגים
בחלקו הראשון של המעי הריק.
חומצות האמינו שנספגו עוברות
ישירות לזרם הדם הנושא אותם
דרך הכבד אל הרקמות שזקוקות
להם .חומצות אמינו אחדות
משמשות כאבני הבניין של
חומרים חדשים החיוניים לצמיחה
ולתיקון רקמות ,ואחרות מספקות
אנרגיה.
פירוק השומן:
ספיגת מינרלים ומלחים:
המרה המיוצרת בכבד והמאוחסנת בכיס
המרה ,מסייעת בפירוק השומן במעי הדק.
מלחים מן המרה מפרקים את טיפות השומן
העבות לטיפות שומן דקיקות יותר .פעולה זו
מגדילה את שטח פני הטיפות ומזרזת את
עיכול השומן ע"י אנזים הלבלב מפרק השומן
שנקרא ליפאז .הליפאז מפרק את השומן
לגליצרול ולחומצות שומן.
מינרלים כמו נתרן ,אשלגן וברזל ומלחים כמו
מגנזים ,כלוריד וחומרים אחרים חייבים לעבור מן
המעי הדק ישירות לזרם הדם ,נשמרות רמות
תקינות ומאוזנות שלהם בגוף.
ספיגת ויטמינים:
ויטמינים מסיסי שומן ( )K,E,D,Aוויטמינים
מסיסי מים ( )C,Bנספגים במעי הדק.
ויטמין 12Bנספג במעי העקום (חלק מהמעי
הדק) ,שלא כמו ויטמינים אחרים ,ויטמין זה
חייב להתקשר לחומר מיוחד המופרש מן
הקיבה לפני שהוא נספג – חומר זה נקרא
"גורם אינטרינזי".
ספיגת השומן:
ספיגת השומן מהירה ושלמה בד"כ ולכן
הצואה כמעט ואינה מכילה שומן .ספיגת
השומן מתרחשת בעיקר במעי הריק.
כדוריות השומן הזעירות אינן עוברות
ישירות אל זרם הדם או הכבד ,אלא
עוברות קודם לכן בצינוריות הלימפה.
צינוריות אלו מתאחדות לתעלות לימפה
רחבות יותר ואלו מתרוקנות בזרם הדם
ומאפשרות לשומן לזרום בגוף .רוב
השומן מועבר לכבד להמשך עיבודו,
השאר מאוחסן בגוף – בתאי השומן.
http://www.wiley.com/legacy/college/boyer/0470003790/
animations/fatty_acid_metabolism/fatty_acid_metabolism.htm
אנימציה :פירוק שומן בעזרת מלחי מרה.
הכבד ,הלבלב וכיס המרה קשורים בקשר הדוק עם צינור העיכול מבחינה תפקודית ,אף כי אינם מהווים חלק
ממנו .לכל אחד מהם תפקיד חיוני בעיכול המזון ובניצול מרכיבי המזון.
הכבד הוא האיבר הפנימי הכבד ביותר בגוף ומשקלו 1.5ק"ג .הכבד הוא איבר חיוני לחיים.
הכבד עשוי מיליוני תאים הקרויים הפטוציטים ,תאי כבד .לתאים אל יותר מ 500-תפקידים שונים ,בהם אחסון מרכיבי המזון; פירוק תרופות
וסמים ,רעלים ותוצרי פסולת; ותהליכי המרה כימיים שונים .לתאי הכבד יכולת מסוימת של התחדשות – רגנרציה ,תכונה הנחשבת לקדומה וכזו
שנעלמה באורגניזמים המפותחים.
הכבד הוא מעין מפעל שמעבד ומסנן את הכימיקלים בגוף.
תהליכי השינוי העיקריים שעוברים חומרי המזון בכבד [חילוף חמרים]:
מחומצות אמיניות נבנים חלבונים ,כמו חלבוני פלסמה [אלבומין] וגם פקטורי קרישה וחלבוני מערכת הקרישה – פיברינוגן ,פרותרומבין.
מהגלוקוז נבנה גליקוגן (רב סוכר המשמש כחומר תשמורת) נאגר בכבד ובשרירים .הגלוקוז בשיתוף עם פחמימות
אחרות משמש לבניית שומנים .תהליך זה מסייע בשמירה על רמה יציבה של גלוקוז בדם .
http://www.hopkins-gi.org/multimedia/database/intro_340_CHC-05.swf
תצוגה של הכבד ,הלבלב וכיס המרה.
קיבה
צינור הכבד השמאלי
צינור הכבד הימני
כיס המרה
עורק הכבד
קרוב ל 80%-מאספקת הדם אל
הכבד מגיעה מוריד השער .וריד זה
נושא אל הכבד כמעט את כל הדם
היוצא ממערכת העיכול והמכיל את
המזון המפורק שנספג מן המעי.
בתוך הכבד מתפצל וריד השער
לסעיפים רבים ,כך שתאי הכבד
יוכלו למצות מן הדם את המזון
המפורק ולעבד אותו
כיס המרה הוא שקיק דמוי אגס הממוקם בחלקו התחתון של הכבד .כיס המרה מאחסן
ומרכז את המרה עד שהורמון ,המיוצר במעי הדק ,מעורר את הכיס להתכווץ ,ולשחר את
המרה אל התריסריון.
הרכב המרה:
הכבד מייצר כליטר מרה בכל יום 97% .מן המרה הם מים ,האחוזים הנותרים הם מלחי
מרה וחומרי צבע מן הכבד .למלחי המרה תפקיד מרכזי בעיכול שומנים .צבעי המרה הם
מוצרי פסולת .העיקרי שבהם הוא בילירובין ,שצבעו צהוב ,והוא נוצר מההמוגלובין שבתאי
הדם האדומים ,לאחר פירוקם בטחול.
כיס מרה
צינור
המרה
צינור הלבלב
[פנקריאס]
http://www.uclan.ac.uk/facs/health/nursing/sonic/scenarios/livjmanim/biliary_tract.html
פעילות כיס המרה
הלבלב מייצר ומפריש חומרים הנחוצים לעיכול .חומרים אלה הם אנזימי עיכול שמפרקים חלבונים ,פחמימות
ושומנים ,וכן נתרן ביקרבונט ( ,)NaHCO3שתפקידו לסתור את חומצת הקיבה.
כל החומרים הללו עוברים לאורך צינור הלבלב אל התריסריון .הלבלב מפריש גם את ההורמונים אינסולין ,גלוקוגן
וסומטוסטטין ,ישירות אל זרם הדם .שלושה הורמונים אלה יחד מווסתים את רמת הסוכר בדם .הורמונים אלה
מופרשים מהלבלב ישירות לדם .ויסות רמת הסוכר הוא תפקידו העיקרי של הלבלב.
ויסות הורמונלי של הפרשת חומרי (מיץ) הלבלב:
הפרשת מיץ הלבלב (נתרן ביקרבונט+אנזימים) אל התריסריון מווסתת ע"י שני
הורמונים:
.1
.2
.3
.4
.5
.6
.7
סקרטין וכולציסטוקינין (.)CCK
הסקרטין מופרש מתאים בדופן התריסריון בתגובה למגע עם בליל המזון
שמגיע מהקיבה.
החומצי
הסקרטין גורם להפרשת הביקרבונט מהלבלב.
הביקרבונט בעל PHבסיסי מנטרל את החומציות בתריסריון.
הפסקת ההפרשה של סקרטין (כי הסביבה כבר לא חומצית) = .משוב שלילי.
גם ה CCK -מופרש מהתריסריון בתגובה להגעת המזון.
הוא מזרז את ההפרשה של-
אנזימי עיכול מהלבלבמיץ המרה מכיס המרה (מזרז את תחילתו של תהליך פירוק השומנים.גם בלבלב ,כמו בקיבה ,גירויי החושים מביאים להפרשה מוגברת של אנזימי
עיכול והנתרן ביקרבונט.
תאים המפרישים מיץ קיבה
מיץ קיבה חומצי
PH=2
פפטידים
גסטרין חוזר אל הקיבה
הפרשה מוגברת של
הורמון הגסטרין אל הדם
תאים מפרישים
זרם
הדם
מערכת העצבים המרכזית
מחשבה על מזון,
גירוי החושים-
ראייה ,טעם ,ריח
כבר בתחילת הגעת המזון לפה מתחילה הפרשה
של מיץ קיבה ,כך שברגע שהמזון מגיע לקיבה
מתחיל מיד פירוק של חלבונים לפפטידים .נוכחות
של פפטידים גורמת להפרשה מוגברת של
ההורמון גסטרין אל זרם הדם ובחזרה לקיבה והוא
מזרז את ההפרשה של מיץ הקיבה.
מחשבה על מזון או גירוי חושים (טעם ,ריח ,ראייה)
מעוררים דחפים עצביים העוברים מהמוח לקיבה.
אלה גורמים להפרשת ההורמון גסטרין ומיץ קיבה.
נוכחות מיץ הקיבה יוצרת סביבה חומצית מאוד
(מתחת ל )PH=2 -וזה גורם להפסקת ההפרשה
של הגסטרין ובעקבותיה להפסקת ההפרשה של
מיץ הקיבה.
לכן אפשר לומר שהפרשת הגסטרין ומיץ הקיבה
מפוקחת ע"י משוב חיובי ושלילי:
משוב חיובי :נוכחות פפטידים
גירויים
הפרשת גסטרין
+מיץ קיבה
משוב שלילי PH :חומצי
הפסקת ההפרשה
של גסטרין ומיץ
הקיבה.
כאשר נכנסים שיירי המזון אל החלק האחרון של צינור העיכול ,נפסקת ספיגת מרכיבי המזון ,כגון
גלוקוז וחומצות אמינו ,במחזור הדם .בהדרגה מקבלים שיירי העיכול את צורתם הסופית ,והם
נשארים במעי הגס עד להפרשתם מן החלחולת דרך פי הטבעת.
תפקידו העיקרי של המעי הגס הוא הפרשת השאריות שמייצרת מערכת העיכול (צואה) .כליטר וחצי מתוכנו הנוזלי של המעי ,נכנס מדי
יום אל המעי הגס ,אך רק חלק קטן הן שאריות מזון .העיסה העוברת אל המעי הגס מורכבת ממים ,שאריות מינרלים ,מיליונים של
חיידקים ,מתאים מתים שמתקלפים מצפוי צינור העיכול ,מהפרשת ריר מן הקצה התחתון של המעי העקום (חלק מהמעי הדק) וכן
מתאית (רב סוכר) שאינה ניתנת לעיכול.
המעי הגס אינו מפריש אנזימים ,אך הוא מייצר ריר המשמש כחומר סיכה ומקל על תנועת הצואה .המעי הגס סופג מים מהחומר
הצואתי והופך אותו מנוזל למוצק .הוא סופג כליטר וחצי מים ביום.
חומרים שלא עוכלו עד הסוף מגיעים אל המעי הגס עם מעט מן האנזימים מהמעי הדק ושם נשלם עיכולם.
כיצד מניע המעי הגס את הצואה?
תנועה זו סוחטת את הצואה מטה ,לתוך
החלק התחתון של המעי והחלחולת ,אל
עבר תעלת פי הטבעת.
תנועת דחיפה ,פועלת במקביל
לתנועה המקטעית ,על מנת לקדם
את הצואה לכיוון החלחולת.
התכווצויות בקטעים של המעי הגס,
פעם בחצי שעה ,מערבבות וטוחנות
את הצואה.
השדרה במוח
חתך במוח חתך
השדרה
עצב תחושתי
התנועה המסיבית של הצואה מן המעי אל
החלחולת ,מותחת את קירות החלחולת.
מתיחה זו היא הגירוי הנורמלי שאנו חווים
כצורך להטיל צואה .אנו יכולים להחליט
אם להתעלם מהרפלקס ולסגור באופן
רצוני את פי הטבעת ,או להטיל צואה.
עצב תחושתי
עצב תנועתי
רצוני
עצב תנועתי רצוני
לחץ הצואה על דופנות החלחולת יוצר גירוי של עצב תחושתי
המגיע אל מוח השדרה – משם בקשת רפלקס חוזרת תגובה
עצבית בעצב תנועתי לא רצוני ,הגורמת לתנועת החלחולת
ולהרפיית שרירי הסוגר הפנימי .הסוגר החיצוני מקבל עצבוב
ממערכת העצבים הרצונית – כל אלה מאפשרים את
הפרשת הצואה מחוץ לגוף.
החלק במערכת העיכול
האנזים
הסובסטרט (עליו
התוצר
פועל האנזים)
פה
עמילאז
עמילן וגליקוגן
חד סוכר ודו סוכר
הקיבה
חומצה המופרשת להרוג חיידקים
באוכל
פפסין
ליפאז
(במידה
חלבונים
שומנים
חלבונים קצרים יותר
שומנים קצרים יותר
קטנה)
עמילן ,גליקוגן
חלבונים
שומנים
גלוקוזים בודדים
חומצות אמיניות
חומצות שומן +גליצרול
המעי הדק
הלבלב מפריש אנזים לתריסריון
מכיס המרה מגיע נוזל המרה
עמילאז
טריפסין
ופפסין
*ליפאז
כבד
נטרול רעלים ,בנייה חוזרת של חלבונים ,שומנים
ופחמימות המתאימות לאדם
* הליפז אינו מופרש מכיס המרה ,אלא רק לאחר שהשומן עובר את הפירוק הראשוני ע"י מיץ
המרה ,מופרש הליפז מהלבלב.
מקורות:
.1ביולוגיה של האדם -עדי מרקוזה-הס ,2002 ,מערכת העיכול.
.2האנציקלופדיה הרפואית החדשה ,כרך מערכת העיכול ,הוצאת ידיעות אחרונות
וספרי חמד.
Slide 2
גוף אחד – מערכות רבות
קיום יום יומי של הגוף
עיכול
נשימה
הובלה
מערכות הגנה
הפרשה
מערכת חיסון
המשכיות
מערכת רביה
תאום ויסות ובקרה
בתוך ובין המערכות
מערכת עצבים מערכה הורמונלית
הגוף פועל כיחידת מבנה אחת ומקיים סביבה
פנימית יציבה -הומיאוסטזיס
עיכול הוא התהליך שבו ממיר הגוף את המזון לאנרגיה ולחומרים הנחוצים לצמיחתו ואחזקתו.
תהליך העיכול הוא מהתהליכים הביולוגיים המרכזיים בגופנו ,ולכן ,למעלה ממחצית איברי הגוף הפנימיים בגופנו שייכים
למערכת העיכול.
הגוף סופג את המרכיבים הכימיים שמהם בנויים החומרים שהוא אוכל ,מאחסן אותם ,ועושה בהם שימוש כחומרי גלם
לשימור ולבנייה של רקמות.
תרומת מערכת העיכול להומיאוסטזיס [הכושר לקיים סביבה פנימית יציבה ושונה מהסביבה החיצונית] היא באספקת חומרי
מזון הנצרכים כל הזמן ע"י תאי הגוף ,בהם מלחים שונים [מינרלים החיוניים בין היתר לפעילות תקינה של אנזימים ,מבנה
של מולקולות אחרות] ומים -מים מהווים 70אחוז ממשקל הגוף והם חשובים שקיומים של תהליכים בתאים וליכולת לווסת
את הלחץ האוסמוטי ,לחץ הדם ואת טמפרטורת הגוף.
מערכת העיכול מבצעת עיבוד כימי :פירוק על ידי אנזימים ,מלחי מרה וחומצות קיבה של המזון למרכיביו הכימיים ,ועיבוד
מכני :ערבוב המזון ,גריסתו ודחיפתו לאורך צינור העיכול ,נעשה על ידי שרירים מהם בנוי צינור העיכול.
לכל בעלי החיים ,גם הלא מפותחים ,יש מערכת עיכול כלשהי.
כל בעלי החיים מפרקים את המזון שהם אוכלים ליחידות קטנות יותר ,מהן יוכלו להפיק אנרגיה
וליצר את החומרים החיוניים לקיומם.
מבנה מערכת העיכול שונה אצל בעלי חיים שונים ,והוא משתנה בהתאם למורכבות התפריט
שלו ומורכבותו כיצור חי.
קיבה
מערכת קיבות
מעי דק
מעי
קיבה
שנייה
ושט
זפק
מעי
לוע
פי הטבעת
ושט
תהליך העיכול אצל הפרה שניזונה
מצמחים ,נעשה בסדרה של קיבות
מחוברות .המזון נכנס לקיבה הראשונה
והגדולה ביותר ,ושם הוא תוסס .החומר
הגס חוזר אל הפה ללעיסה נוספת.
החומר הנלעס נבלע שוב ,מתערבב
בחומר המותסס ואז עובר דרך הקיבות
האחרות.
זפק
פה
לתולעת השלשול מערכת דומה לזו
של בני האדם ולזו של בעלי חיים
גבוהים אחרים .אך בניגוד לאדם,
לתולעת אין שיניים ,לכן בצינור
העיכול שלה יש תא הקרוי "קיבה
שנייה" ,המרסק וטוחן את המזון.
הציפורים מפרקות את המזון רק לאחר
שאחסנו אותו באופן זמני בזפק שלהן
ובקיבתן.
המים!
מים הם מרכיב המזון החשוב ביותר
לגוף ,בלי מים ,אי אפשר לשרוד יותר
מחמישה ימים .מים הם גם החומר
העיקרי בגוף ,וכשני שלישים ממשקל
הגוף הם מים.
פחמימות!
הפחמימות מרכיבות חומרים רבים בגוף אך
תפקידם העיקרי הוא שימושן כמקור אנרגיה
לביצוע תהליכים בגוף .עם הפחמימות נמנים:
סוכר ,עמילן ותאית (סיבים בלתי ניתנים
לעיכול).
מינרלים!
חלבונים!
החלבונים ,שבנויים מחומצות אמיניות ,הם חומרי הבניין
המינרלים נמצאים בכמויות קטנות
העיקריים של הגוף ומהווים 18%ממשקל החומרים
בתאים ובנוזלי הגוף .בטבע ,נמצאים הבונים את התאים והרקמות .קבוצה גדולה של חלבונים
המינרלים בצורת מלחים .המינרלים אחראית להתרחשותם של כל התהליכים הכימיים
החשובים שנמצאים בכמות גדולה
בתאים ,קבוצה זאת נקראת" :אנזימים" .קבוצה נוספת
בגופינו הם :סידן ,זרחן ,מגנזיום,
של חלבונים היא הנוגדנים שמשתתפת בהגנה על הגוף
אשלגן ,נתרן ,כלור וגופרית.
מפגיעתם של גורמים מזיקים החודרים לגוף.
ויטמינים!
הגוף צריך כמויות זעירות של
הויטמינים .הויטמינים הם חומרים
חיוניים לקיומם של תהליכים שונים
בתאים .רובם של הויטמינים לא
מיוצרים בגוף האדם ,ולכן הוא חייב
לקבלם במזונו.
שומנים!
השומנים מהווים מרכיב חשוב במבנה קרום
התא ,והם חיוניים לכל התאים .השומנים הם
גם מקור לאנרגיה והם מהווים חומר בידוד
חשוב השומר על חום הגוף ומגן על רקמות
פנימיות שונות .השומנים הם מולקולות
גדולות המורכבות מ :3-חומצות ,שומן
וגליצרול .השומנים הם חומרי תשמורת ,ועודף
שומנים יוצר מחלות לב וסוכרת.
פה ובלוטות רוק
בכלליות:
האיברים העיקריים במערכת העיכול של האדם – ושט ,קיבה,
לבלב ,מעי ,כבד ,כיס מרה ופי הטבעת.
ושט
המזון נכנס אל הפה ומתקדם במורד דרכי העיכול על ידי גלי
התכווצויות של שרירים (פריסטלטיקה) .עיקרו של תהליך העיכול
שחומרים שונים כמו האנזימים (שמיוצרים על ידי בלוטות הרוק,
הקיבה ,המעי והלבלב) חומצה מלחית (מיוצרת ע"י הקיבה) ומלחי
מרה (המיוצרים ע"י הכבד) מפרקים את המזון ליחידות כימיות
שהגוף יכול לנצל .הפסולת מסולקת ע"י פי הטבעת.
כבד
קיבה
כיס המרה
לבלב
תריסריון
מעי דק
מעי גס
מעי ישר
פי הטבעת
המזון נכנס לפה וכבר מתחיל את תהליך העיכול שבו משולבות פעולות רצוניות :לעיסה ובליעה,
ולא רצוניות :הפרשת רוק המכיל אנזימים .הרוק משמש כממס ,כמרכך וכמחליק המזון ובכך
מסייע ללשון ולשיניים בפעולת הלעיסה והעברת המזון אל הושט .הרטבת המזון חשובה לקליטת
הטעם ע"י תאי חוש הטעם על הלשון .הרוק מכיל בעקר מים ויוני HCO3-השומרים על 7 PHוגם
שני אנזימים – עמילאז (שמפרק עמילן עד לדו סוכר) ,וליזוזים (משמש כקוטל חיידקים המגיעים
עם המזון).
המזון שוהה בפה בין 5-30שניות ,ועובר עיבוד ראשוני ע"י :שיניים ,חניכיים ,לשון ,החך ,בלוטות
הרוק והלסתות ,ולאחר עיבוד זה המזון ממשיך הלאה אל הושט.
הלעיסה והטחינה נעשים לשם הגדלת שטח הפנים.
עיצוב המזון לגוש בגודל המתאים לבליעה נקרא עיכול מכני.
מספרן המלא של השיניים שבאדם מבוגר הוא .32השיניים נחלקות לארבעה
סוגים:
4ניבים :המשמשים לקריעת המזון.
8שיניים חותכות :המשמשות לחיתוך המזון.
8שיניים קדם-טוחנות :המשמשות לגריסת המזון.
12שיניים טוחנות :כוללות ארבע שיני בינה המרסקות את המזון.
את השן מצפה האמייל הקשה [בעקר סידן וזרחן] והוא עלול
להיפגע מעששת – תוצאת פעולתם של חיידקים המייצרים חומצת
חלב בתהליך פירוק הסוכרים בפה המשמשים אותם כמקור
אנרגיה .הרוק מוריד במידה מסוימת את רמת החומציות בעזרת יוני
HCO3הפועלים כמו בסיס והליזוזים שבו מצליח לנטרל חלקמהחיידקים ההרסניים.
בפני האדם נמצאים שלושה זוגות של בלוטות רוק :בלוטות מצד האוזן (פרוטיד) ,הבלוטות התת לסתיות
והבלוטות התת לשוניות .בלוטות הרוק מפרישות אנזימים (=חלבוני פעולה).
כשאנו לועסים ,המזון נרטב על ידי הרוק והופך לעיסה .פעולה זו עוזרת לתהליך לעיסת המזון ובכך גם יותר קל
למזון להגיע לוושט .הרוק מנקה שאריות אוכל שנשארו בפה ועל השיניים ובכך עוזר במניעת הצטברות חיידקים
אשר מזהים רק שני סוגים של אנזימים:
.1עמילז -אשר מפרק עמילן וגליקוגן (פחמימות) שמגיעים מהמזון ומתפרקים לסוכרים פשוטים :דו-סוכרים
וחד-סוכרים (סוכרוזים וגלוקוזים).
.2ליזוזים -מפרק את מעטפת החיידקים המגיעים אל הפה מהאוויר ,ובכך מסנן את הגוף מאנטיגנים מזיקים.
בלוטות מיצד האוזן:
נמצאות בלחיים ,קדמית
לאוזניים .הצינור שלהן
נפתח אל הפה בחלק
הפנימי של הלחיים.
הבלוטות התת
לסתיות:
נמצאות בחלקו האחורי
של הפה ,מתחת ללשון.
הצינורות שלהן נפתחים
מתחת ללשון ,משני צידי
הקפל המרכזי של רירית
הפה.
הבלוטות התת
לשוניות:
נמצאות בקדמת הפה
מתחת ללשון .יש להן
צינורות קטנים ורבים,
שמנקזים את הרוק אל
הפה ,מתחת ללשון.
מכסה הגרון הוא פיסת סחוס דקה שמכוסה הקרום ריר ונמצאת מאחורי שורש הלשון.
בעת בליעת המזון הוא סוגר את הפתח לקנה הנשימה ומשאיר רק את צינור הושט פתוח,
וכל מונע חדירה של מזון אל קנה הנשימה ,דבר אשר גורם להיחנקות.
מכסה הגרון סוגר את פתח הושט ומשאיר פתוח רק את קנה הנשימה בכדי שהאוויר לא
יגיע אל הושט .אם בכל זאת נכנס מזון אל קנה השימה ,קיים רפלקס אשר משחרר את
המזון מקנה הנשימה אל חלל הפה דרך שיעול.
הגרון והלוע משמשים מעבר גם
לאוויר וגם למזון .כאשר המזון
יוצא מהלוע הוא עלול להיכנס
לקנה הנשימה במקום לושט.
כדי למנוע כניסה של מזון אל
קנה הנשימה בעת הבליעה,
מעכב גזע המוח ,באופן זמני,
את הנשימה ,ומעורר סדרה של
תגובות המביאות לסגירת
הקנה .אם ,למרות הכל חודר
אוכל לקנה ,מופעל רפלקס
השיעול .רפלקס זה מחזיר מיד
את האוכל אל הפה ומונע חנק.
תפקיד צינור הושט הוא להעביר את המזון לקיבה .לאחר הלעיסה והגריסה,
הלשון דוחפת את המזון במורד הלוע ,אל אחורי הפה ,ודרך הלוע המזון
מגיע אל פתח הושט ,שם כיסוי הגרון מכסה את קנה הנשימה על מנת
למנוע חדירה של מזון לקנה הנשימה (דבר אשר גורם להיחנקות) והמזון
מחליק אל פתח הושט .כאן מתחילה הפריסטלטיקה (= ניע שרירים.
התכווצות ודחיפה של המזון על ידי שרירי צינור הושט .השרירים מתכווצים
ומתרפים בגל מתואם ובצורה מעגלית .הפריסטלטיקה אינה חד כיוונית).
אורכו של הושט הוא 23-25ס"מ .צינור הושט בנוי משתי מערכות של
שרירים :רצוניות ובלתי ורצוניות .כשהמזון בפה ,שרירי הושט רפויים ,אך
כשהמזון נכנס לוושט -השרירים מתחילים לנוע בתנועה גלית ,פריסטלטית,
לכיוון פי הקיבה .על פעולה זו שולטים עצבים ממערכת העצבים המרכזית
וממערכת העצבים של המעי .גלי הפריסטלטיקה נעים לאורך הושט
במהירות של 2.5-5ס"מ בשנייה .הושט מגיע אל הקיבה.
http://hopkins-gi.org/multimedia/database/intro_250_Swallow.swf
תהליך בליעת המזון.
הקיבה היא שק שרירי .כאשר היא ריקה ,הנפח שלה הוא 50סמ"ק .כאשר היא מלאה נפחה יכול להגיע עד כ 1500 -סמ"ק .המזון שוהה
בקיבה שעתיים עד 6שעות (תלוי במזון ובאיכותו).
בקיבה מתבצעות שתי צורות עיכול במקביל -פעולה מכאנית :בתוך דפנות הקיבה ,קיימות שלוש שכבות שרירים .שרירים אלו מתכווצים
בתנועות איטיות אך נימצרות וכל המזון מתערבל עם מיצי הקיבה(-פריסטלטיקה) ,ופעולה כימית :בדופן הפנימית של הקיבה ,ברירית,
ישנם תאים אשר מפרישים לחלל הקיבה את "מיץ הקיבה" -חומצה מלחית ,ותאים אחרים שמפרישים פפסין (אנזימי עיכול).
בקיבה מתערבב המזון ע"י פעולת שרירי דופן הקיבה .מתוך תאים מסוימים מופרש חומצת HCLואנזימים .בקיבה נספג חלק גדול
מויטמין 12Bוחומרים מסוימים כגון סוכרים ואלכוהול ,הישר אל זרם הדם.
האנזימים הפעולים בקיבה הם:
•פפסינוגן – אינו אנזים פעיל ,אך כאשר הוא נפגש עם החומצה הכלורית ( (HCLהוא הופך להיות אנזים פעיל הנקרא פפסין .הפפסין
מפרק חלבונים לחומצת אמיניות בודדות.
•ליפז – מפרק שומנים לחומצות שומן וגליצרול.
החומצות בקיבה הופכות את הקיבה לסביבה חומצית מאוד ( .)2-1 PHחיידקים מתים בסביבה כזו ,וזו היא שיטת הניקוי של מערכת
העיכול על מנת למנוע זיהום.
לקיבה מופרש הורמון גסטרין הגורם להגברת הפרשת HCLופפסינוגן.
דופן הקיבה מוגנת מפני החומצה המלחית והאנזים המפרק פפסין ,ע"י הפרשת נוזל רירי
שה PHשלו מעט בסיסי [יוני .] HCO3-פגיעה בהגנה זו עלולה לגרום לכיב קיבה [אולקוס].
היום סוברים שזוהי מחלה זיהומית שהגורם לה הוא החיידק pylori Helicobacter.
כיב קיבה (אולקוס) הוא פצע המתפתח בדרך כלל בקיבה או בתריסריון .הכיב נגרם עקב תהליך של איכול רפידת הקיבה או
התריסריון על ידי חומצות הקיבה (ובראשן חומצת מימן כלורי) ומיצי העיכול.
האוסטרלים בארי ג'יי' מרשל ורובין ווארן זכו בפרס נובל לפיזיולוגיה ורפואה לשנת 2005על כך שהראו כי חיידק הוא למעשה
האחראי לאולקוס הגורם לכאבי הבטן העזים אצל רוב האנשים הסובלים מהמחלה ולא מתח וסגנון חיים כפי שחשבו עד כה.
ווארן ,בן ,68פתולוג מאוסטרליה ,גילה מושבות של חיידקים בחלק התחתון של הקיבה בכ 50%-מהחולים מהם נלקחו ביופסיות.
הוא למעשה הביא לתגלית הקריטית כי סימנים לדלקת נמצאו תמיד בקרום הקיבה בקרבת האזור המאוכלס בחיידקים.
מרשל ,בן ,54התעניין בממצאיו של ווארן ויחד ביצעו מחקר בביופסיות שנלקחו מחולים .לאחר מספר ניסיונות ,הצליח מרשל
לטפח סוגים של חיידקים שעד כה לא היו ידועים ומאוחר יותר זכו לשם הליקובקטור פילורי ,יחד הם גילו ,כי האורגניזם היה נוכח
כמעט בכל החולים שסבלו מדלקת הקיבה ,כיב בתריסריון או אולקוס בקיבה.
הודות לגילוי החדשני שנעשה על-ידי מרשל ווארן ,מחלת האולקוס אינה כרונית יותר ,אלא מחלה שניתן לרפא על-ידי טיפול קצר
באנטיביוטיקה ותרופות המדכאות הפרשות חומצה!
בכתב הזכיה לפרס נובל נאמר ,שהרופאים מקבלים את ההוקרה על גילוי חידק ההליקובקטר פילורי - Helicobacter pylori -
בשנת ,1982והוכחת חשיבותו כגורם לדלקת הקיבה -גסטריטיס ולכיב קיבה – אולקוס.
ההידבקות מתרחשת ככל הנראה בגיל צעיר מאוד והחיידק נשאר במערכת העיכול
לכל החיים ,ובמרבית בני האדם הוא אינו גורם לכל סימפטום .ואולם הוא עלול
לעודד יצירת כיב קיבה אצל 15%-10%מהנגועים.
החיידק שגילו המדענים גורם ליותר מ 90%-מהכיבים בתריסריון ול 80%-מהכיבים
בקיבה .כשני שלישים מאוכלוסיית העולם נגועים בחיידק ,אך רובם לא סובלים
מתסמינים כלשהם .עם זאת ,החיידק עלול להביא להתפתחות סרטן הקיבה ,שהוא
הסרטן השני בקטלניותו .לכן ,חיידק זה מוגדר כחיידק מסרטן!
HPנצמדים אל תא אפיתל מהקיבה בתרבית רקמה
HPשורדים בתנאי ה PHהשוררים בקיבה
הודות לפעילות האנזים אוריאז
היום ההתייחסות את אולקוס היא כאל מחלה זיהומית.
הטיפול המקובל היום ב HPהוא בתרופות :מוקסיפן
וקלריטרומיצין,וחמרים המורידים רמת חומציות כמו לוסק
.Losecה Losec -מעכב את פעילות משאבות המימן בממברנת
התאים הפריאתליים המפרישים HClבקיבה .באופן זה
מופחת הכאב והנזק לדופן הקיבה באזורים המודלקים עקב
הזיהום בהליקובקטר.
מן הקיבה עובר המזון אל המעי הדק שהוא צינור מפותל שאורכו שבעה מטרים.
במעי הדק עובר המזון פירוק נוסף ,ותוצרי הפירוק נספגים בזרם הדם.
למעי הדק שני תפקידים עיקריים:
.1
פירוק חומרי המזון השונים :פחמימות לחד-סוכרים ,שומנים לחומצות שומן ,חלבונים לחומצות אמיניות.
.2
תוצרי הפירוק ,מולקולות קטנות ,חודרות דרך תאי המעי אל כלי הדם הרבים העוטפים את צינור העיכול מבחוץ,
ועברים אל מחזור הדם.
חלקו הראשון של המעי הדק קרוי תריסריון ,ואורכו כ 30 -סנטימטר .התריסריון קולט את הפרשות הכבד והלבלב.
ה PHהשורר במעי הוא בסיסי ולכן הפפסין המגיע עם בליל המזון מהקיבה ,מפסיק את פעילותו במעי.
קטע מעי דק עטוף בקרום הצפק -הוא עשיר בכלי
דם ולימפה ומספק לשרירים ולרקמות המעי את
התרכובות הדרושות וקולט ממנו את המזון
המעוכל .יש בו רשת עצבים המעצבבים את שרירי
דופן המעי.
מבנה דופן המעי הדק
דופן המעי בנוי מסיסים = בליטות מיקרוסקופיות באורך של כ 1-מיקרון ,אליהן חודרים נימי דם ולימפה ומאפשרים ספיגה
יעילה (הגדלת שטח פנים) של תוצרי פירוק המזון.
על הסיסים יש שיכבה של תאי אפיתל להגנה עדינה מפני חומצות שמגיעות מהקיבה .ברך כלל תאי אפיתל מפרישים ריר
ששומר על התאים מפני החומצות ,אבל לפעמים יש תקלה והחומצות פוגעות בתאים ועושות פצע שיכול לדמם = אולקוס.
בגלל הסיסים ,שטח הפנים במעי בוגר מגיע ל 500מטר מרובע .במעי יש עיכול מכני ע"י ערבול וערבוב של המזון ועל ידי כך,
יותר מזון נפגש עם יותר אנזימים ויותר מזון נעכל.
קיפולי רירית המעי הדק
פירוק המזון המעוכל למחצה שמגיע מן הקיבה נעשה במעי הדק בעזרת חומרים המופרשים מן
הלבלב ,מן הכבד (באמצעות כיס המרה) ומתאי דופן המעי.
האנזימים שמזרזים את פירוק המזון במעי פועלים בסביבה בסיסית בלבד ( PHגבוה).
פירוק הפחמימות:
פירוק החלבונים:
מערכת העיכול של האדם אינה מסוגלת לעכל את כל סוגי
הפחמימות .פחמימות מורכבות אחדות כמו תאית ,אינן מתעכלות
בכלל .שכן האדם אינו מיצר אנזימים היכולים לפרקם לסוכרים
פשוטים .לעומת זאת ,הסוכר המורכב מעמילן מפורק בקלות בעזרת
אנזימים שמיוצרים בלבלב – התהליך מצוין בתרשים:
פירוק החלבון מתחיל בקיבה וממשיך במעי הדק .החלבון
מפורק קודם לשרשראות של חומצות אמינו הנקראות
פפטידים ,ואחר כך לחומצות אמינו יחידות .הלבלב מפריש
את האנזימים מפרקי החלבון.
ספיגת תוצרי
הפחמימות:
סוכרים פשוטים עוברים
דרך דפנות המעי הריק
ונספגים בזרם הדם .הדם
מסיע את הסוכרים אל
הכבד והכבד הופך אותם
לרב סוכר שנקרא גליקוגן.
מאגר הפחמימות מאוכסן
בגוף בצורת החומר גליקוגן.
ספיגת תוצרי החלבון:
רוב החלבונים מפורקים ונספגים
בחלקו הראשון של המעי הריק.
חומצות האמינו שנספגו עוברות
ישירות לזרם הדם הנושא אותם
דרך הכבד אל הרקמות שזקוקות
להם .חומצות אמינו אחדות
משמשות כאבני הבניין של
חומרים חדשים החיוניים לצמיחה
ולתיקון רקמות ,ואחרות מספקות
אנרגיה.
פירוק השומן:
ספיגת מינרלים ומלחים:
המרה המיוצרת בכבד והמאוחסנת בכיס
המרה ,מסייעת בפירוק השומן במעי הדק.
מלחים מן המרה מפרקים את טיפות השומן
העבות לטיפות שומן דקיקות יותר .פעולה זו
מגדילה את שטח פני הטיפות ומזרזת את
עיכול השומן ע"י אנזים הלבלב מפרק השומן
שנקרא ליפאז .הליפאז מפרק את השומן
לגליצרול ולחומצות שומן.
מינרלים כמו נתרן ,אשלגן וברזל ומלחים כמו
מגנזים ,כלוריד וחומרים אחרים חייבים לעבור מן
המעי הדק ישירות לזרם הדם ,נשמרות רמות
תקינות ומאוזנות שלהם בגוף.
ספיגת ויטמינים:
ויטמינים מסיסי שומן ( )K,E,D,Aוויטמינים
מסיסי מים ( )C,Bנספגים במעי הדק.
ויטמין 12Bנספג במעי העקום (חלק מהמעי
הדק) ,שלא כמו ויטמינים אחרים ,ויטמין זה
חייב להתקשר לחומר מיוחד המופרש מן
הקיבה לפני שהוא נספג – חומר זה נקרא
"גורם אינטרינזי".
ספיגת השומן:
ספיגת השומן מהירה ושלמה בד"כ ולכן
הצואה כמעט ואינה מכילה שומן .ספיגת
השומן מתרחשת בעיקר במעי הריק.
כדוריות השומן הזעירות אינן עוברות
ישירות אל זרם הדם או הכבד ,אלא
עוברות קודם לכן בצינוריות הלימפה.
צינוריות אלו מתאחדות לתעלות לימפה
רחבות יותר ואלו מתרוקנות בזרם הדם
ומאפשרות לשומן לזרום בגוף .רוב
השומן מועבר לכבד להמשך עיבודו,
השאר מאוחסן בגוף – בתאי השומן.
http://www.wiley.com/legacy/college/boyer/0470003790/
animations/fatty_acid_metabolism/fatty_acid_metabolism.htm
אנימציה :פירוק שומן בעזרת מלחי מרה.
הכבד ,הלבלב וכיס המרה קשורים בקשר הדוק עם צינור העיכול מבחינה תפקודית ,אף כי אינם מהווים חלק
ממנו .לכל אחד מהם תפקיד חיוני בעיכול המזון ובניצול מרכיבי המזון.
הכבד הוא האיבר הפנימי הכבד ביותר בגוף ומשקלו 1.5ק"ג .הכבד הוא איבר חיוני לחיים.
הכבד עשוי מיליוני תאים הקרויים הפטוציטים ,תאי כבד .לתאים אל יותר מ 500-תפקידים שונים ,בהם אחסון מרכיבי המזון; פירוק תרופות
וסמים ,רעלים ותוצרי פסולת; ותהליכי המרה כימיים שונים .לתאי הכבד יכולת מסוימת של התחדשות – רגנרציה ,תכונה הנחשבת לקדומה וכזו
שנעלמה באורגניזמים המפותחים.
הכבד הוא מעין מפעל שמעבד ומסנן את הכימיקלים בגוף.
תהליכי השינוי העיקריים שעוברים חומרי המזון בכבד [חילוף חמרים]:
מחומצות אמיניות נבנים חלבונים ,כמו חלבוני פלסמה [אלבומין] וגם פקטורי קרישה וחלבוני מערכת הקרישה – פיברינוגן ,פרותרומבין.
מהגלוקוז נבנה גליקוגן (רב סוכר המשמש כחומר תשמורת) נאגר בכבד ובשרירים .הגלוקוז בשיתוף עם פחמימות
אחרות משמש לבניית שומנים .תהליך זה מסייע בשמירה על רמה יציבה של גלוקוז בדם .
http://www.hopkins-gi.org/multimedia/database/intro_340_CHC-05.swf
תצוגה של הכבד ,הלבלב וכיס המרה.
קיבה
צינור הכבד השמאלי
צינור הכבד הימני
כיס המרה
עורק הכבד
קרוב ל 80%-מאספקת הדם אל
הכבד מגיעה מוריד השער .וריד זה
נושא אל הכבד כמעט את כל הדם
היוצא ממערכת העיכול והמכיל את
המזון המפורק שנספג מן המעי.
בתוך הכבד מתפצל וריד השער
לסעיפים רבים ,כך שתאי הכבד
יוכלו למצות מן הדם את המזון
המפורק ולעבד אותו
כיס המרה הוא שקיק דמוי אגס הממוקם בחלקו התחתון של הכבד .כיס המרה מאחסן
ומרכז את המרה עד שהורמון ,המיוצר במעי הדק ,מעורר את הכיס להתכווץ ,ולשחר את
המרה אל התריסריון.
הרכב המרה:
הכבד מייצר כליטר מרה בכל יום 97% .מן המרה הם מים ,האחוזים הנותרים הם מלחי
מרה וחומרי צבע מן הכבד .למלחי המרה תפקיד מרכזי בעיכול שומנים .צבעי המרה הם
מוצרי פסולת .העיקרי שבהם הוא בילירובין ,שצבעו צהוב ,והוא נוצר מההמוגלובין שבתאי
הדם האדומים ,לאחר פירוקם בטחול.
כיס מרה
צינור
המרה
צינור הלבלב
[פנקריאס]
http://www.uclan.ac.uk/facs/health/nursing/sonic/scenarios/livjmanim/biliary_tract.html
פעילות כיס המרה
הלבלב מייצר ומפריש חומרים הנחוצים לעיכול .חומרים אלה הם אנזימי עיכול שמפרקים חלבונים ,פחמימות
ושומנים ,וכן נתרן ביקרבונט ( ,)NaHCO3שתפקידו לסתור את חומצת הקיבה.
כל החומרים הללו עוברים לאורך צינור הלבלב אל התריסריון .הלבלב מפריש גם את ההורמונים אינסולין ,גלוקוגן
וסומטוסטטין ,ישירות אל זרם הדם .שלושה הורמונים אלה יחד מווסתים את רמת הסוכר בדם .הורמונים אלה
מופרשים מהלבלב ישירות לדם .ויסות רמת הסוכר הוא תפקידו העיקרי של הלבלב.
ויסות הורמונלי של הפרשת חומרי (מיץ) הלבלב:
הפרשת מיץ הלבלב (נתרן ביקרבונט+אנזימים) אל התריסריון מווסתת ע"י שני
הורמונים:
.1
.2
.3
.4
.5
.6
.7
סקרטין וכולציסטוקינין (.)CCK
הסקרטין מופרש מתאים בדופן התריסריון בתגובה למגע עם בליל המזון
שמגיע מהקיבה.
החומצי
הסקרטין גורם להפרשת הביקרבונט מהלבלב.
הביקרבונט בעל PHבסיסי מנטרל את החומציות בתריסריון.
הפסקת ההפרשה של סקרטין (כי הסביבה כבר לא חומצית) = .משוב שלילי.
גם ה CCK -מופרש מהתריסריון בתגובה להגעת המזון.
הוא מזרז את ההפרשה של-
אנזימי עיכול מהלבלבמיץ המרה מכיס המרה (מזרז את תחילתו של תהליך פירוק השומנים.גם בלבלב ,כמו בקיבה ,גירויי החושים מביאים להפרשה מוגברת של אנזימי
עיכול והנתרן ביקרבונט.
תאים המפרישים מיץ קיבה
מיץ קיבה חומצי
PH=2
פפטידים
גסטרין חוזר אל הקיבה
הפרשה מוגברת של
הורמון הגסטרין אל הדם
תאים מפרישים
זרם
הדם
מערכת העצבים המרכזית
מחשבה על מזון,
גירוי החושים-
ראייה ,טעם ,ריח
כבר בתחילת הגעת המזון לפה מתחילה הפרשה
של מיץ קיבה ,כך שברגע שהמזון מגיע לקיבה
מתחיל מיד פירוק של חלבונים לפפטידים .נוכחות
של פפטידים גורמת להפרשה מוגברת של
ההורמון גסטרין אל זרם הדם ובחזרה לקיבה והוא
מזרז את ההפרשה של מיץ הקיבה.
מחשבה על מזון או גירוי חושים (טעם ,ריח ,ראייה)
מעוררים דחפים עצביים העוברים מהמוח לקיבה.
אלה גורמים להפרשת ההורמון גסטרין ומיץ קיבה.
נוכחות מיץ הקיבה יוצרת סביבה חומצית מאוד
(מתחת ל )PH=2 -וזה גורם להפסקת ההפרשה
של הגסטרין ובעקבותיה להפסקת ההפרשה של
מיץ הקיבה.
לכן אפשר לומר שהפרשת הגסטרין ומיץ הקיבה
מפוקחת ע"י משוב חיובי ושלילי:
משוב חיובי :נוכחות פפטידים
גירויים
הפרשת גסטרין
+מיץ קיבה
משוב שלילי PH :חומצי
הפסקת ההפרשה
של גסטרין ומיץ
הקיבה.
כאשר נכנסים שיירי המזון אל החלק האחרון של צינור העיכול ,נפסקת ספיגת מרכיבי המזון ,כגון
גלוקוז וחומצות אמינו ,במחזור הדם .בהדרגה מקבלים שיירי העיכול את צורתם הסופית ,והם
נשארים במעי הגס עד להפרשתם מן החלחולת דרך פי הטבעת.
תפקידו העיקרי של המעי הגס הוא הפרשת השאריות שמייצרת מערכת העיכול (צואה) .כליטר וחצי מתוכנו הנוזלי של המעי ,נכנס מדי
יום אל המעי הגס ,אך רק חלק קטן הן שאריות מזון .העיסה העוברת אל המעי הגס מורכבת ממים ,שאריות מינרלים ,מיליונים של
חיידקים ,מתאים מתים שמתקלפים מצפוי צינור העיכול ,מהפרשת ריר מן הקצה התחתון של המעי העקום (חלק מהמעי הדק) וכן
מתאית (רב סוכר) שאינה ניתנת לעיכול.
המעי הגס אינו מפריש אנזימים ,אך הוא מייצר ריר המשמש כחומר סיכה ומקל על תנועת הצואה .המעי הגס סופג מים מהחומר
הצואתי והופך אותו מנוזל למוצק .הוא סופג כליטר וחצי מים ביום.
חומרים שלא עוכלו עד הסוף מגיעים אל המעי הגס עם מעט מן האנזימים מהמעי הדק ושם נשלם עיכולם.
כיצד מניע המעי הגס את הצואה?
תנועה זו סוחטת את הצואה מטה ,לתוך
החלק התחתון של המעי והחלחולת ,אל
עבר תעלת פי הטבעת.
תנועת דחיפה ,פועלת במקביל
לתנועה המקטעית ,על מנת לקדם
את הצואה לכיוון החלחולת.
התכווצויות בקטעים של המעי הגס,
פעם בחצי שעה ,מערבבות וטוחנות
את הצואה.
השדרה במוח
חתך במוח חתך
השדרה
עצב תחושתי
התנועה המסיבית של הצואה מן המעי אל
החלחולת ,מותחת את קירות החלחולת.
מתיחה זו היא הגירוי הנורמלי שאנו חווים
כצורך להטיל צואה .אנו יכולים להחליט
אם להתעלם מהרפלקס ולסגור באופן
רצוני את פי הטבעת ,או להטיל צואה.
עצב תחושתי
עצב תנועתי
רצוני
עצב תנועתי רצוני
לחץ הצואה על דופנות החלחולת יוצר גירוי של עצב תחושתי
המגיע אל מוח השדרה – משם בקשת רפלקס חוזרת תגובה
עצבית בעצב תנועתי לא רצוני ,הגורמת לתנועת החלחולת
ולהרפיית שרירי הסוגר הפנימי .הסוגר החיצוני מקבל עצבוב
ממערכת העצבים הרצונית – כל אלה מאפשרים את
הפרשת הצואה מחוץ לגוף.
החלק במערכת העיכול
האנזים
הסובסטרט (עליו
התוצר
פועל האנזים)
פה
עמילאז
עמילן וגליקוגן
חד סוכר ודו סוכר
הקיבה
חומצה המופרשת להרוג חיידקים
באוכל
פפסין
ליפאז
(במידה
חלבונים
שומנים
חלבונים קצרים יותר
שומנים קצרים יותר
קטנה)
עמילן ,גליקוגן
חלבונים
שומנים
גלוקוזים בודדים
חומצות אמיניות
חומצות שומן +גליצרול
המעי הדק
הלבלב מפריש אנזים לתריסריון
מכיס המרה מגיע נוזל המרה
עמילאז
טריפסין
ופפסין
*ליפאז
כבד
נטרול רעלים ,בנייה חוזרת של חלבונים ,שומנים
ופחמימות המתאימות לאדם
* הליפז אינו מופרש מכיס המרה ,אלא רק לאחר שהשומן עובר את הפירוק הראשוני ע"י מיץ
המרה ,מופרש הליפז מהלבלב.
מקורות:
.1ביולוגיה של האדם -עדי מרקוזה-הס ,2002 ,מערכת העיכול.
.2האנציקלופדיה הרפואית החדשה ,כרך מערכת העיכול ,הוצאת ידיעות אחרונות
וספרי חמד.
Slide 3
גוף אחד – מערכות רבות
קיום יום יומי של הגוף
עיכול
נשימה
הובלה
מערכות הגנה
הפרשה
מערכת חיסון
המשכיות
מערכת רביה
תאום ויסות ובקרה
בתוך ובין המערכות
מערכת עצבים מערכה הורמונלית
הגוף פועל כיחידת מבנה אחת ומקיים סביבה
פנימית יציבה -הומיאוסטזיס
עיכול הוא התהליך שבו ממיר הגוף את המזון לאנרגיה ולחומרים הנחוצים לצמיחתו ואחזקתו.
תהליך העיכול הוא מהתהליכים הביולוגיים המרכזיים בגופנו ,ולכן ,למעלה ממחצית איברי הגוף הפנימיים בגופנו שייכים
למערכת העיכול.
הגוף סופג את המרכיבים הכימיים שמהם בנויים החומרים שהוא אוכל ,מאחסן אותם ,ועושה בהם שימוש כחומרי גלם
לשימור ולבנייה של רקמות.
תרומת מערכת העיכול להומיאוסטזיס [הכושר לקיים סביבה פנימית יציבה ושונה מהסביבה החיצונית] היא באספקת חומרי
מזון הנצרכים כל הזמן ע"י תאי הגוף ,בהם מלחים שונים [מינרלים החיוניים בין היתר לפעילות תקינה של אנזימים ,מבנה
של מולקולות אחרות] ומים -מים מהווים 70אחוז ממשקל הגוף והם חשובים שקיומים של תהליכים בתאים וליכולת לווסת
את הלחץ האוסמוטי ,לחץ הדם ואת טמפרטורת הגוף.
מערכת העיכול מבצעת עיבוד כימי :פירוק על ידי אנזימים ,מלחי מרה וחומצות קיבה של המזון למרכיביו הכימיים ,ועיבוד
מכני :ערבוב המזון ,גריסתו ודחיפתו לאורך צינור העיכול ,נעשה על ידי שרירים מהם בנוי צינור העיכול.
לכל בעלי החיים ,גם הלא מפותחים ,יש מערכת עיכול כלשהי.
כל בעלי החיים מפרקים את המזון שהם אוכלים ליחידות קטנות יותר ,מהן יוכלו להפיק אנרגיה
וליצר את החומרים החיוניים לקיומם.
מבנה מערכת העיכול שונה אצל בעלי חיים שונים ,והוא משתנה בהתאם למורכבות התפריט
שלו ומורכבותו כיצור חי.
קיבה
מערכת קיבות
מעי דק
מעי
קיבה
שנייה
ושט
זפק
מעי
לוע
פי הטבעת
ושט
תהליך העיכול אצל הפרה שניזונה
מצמחים ,נעשה בסדרה של קיבות
מחוברות .המזון נכנס לקיבה הראשונה
והגדולה ביותר ,ושם הוא תוסס .החומר
הגס חוזר אל הפה ללעיסה נוספת.
החומר הנלעס נבלע שוב ,מתערבב
בחומר המותסס ואז עובר דרך הקיבות
האחרות.
זפק
פה
לתולעת השלשול מערכת דומה לזו
של בני האדם ולזו של בעלי חיים
גבוהים אחרים .אך בניגוד לאדם,
לתולעת אין שיניים ,לכן בצינור
העיכול שלה יש תא הקרוי "קיבה
שנייה" ,המרסק וטוחן את המזון.
הציפורים מפרקות את המזון רק לאחר
שאחסנו אותו באופן זמני בזפק שלהן
ובקיבתן.
המים!
מים הם מרכיב המזון החשוב ביותר
לגוף ,בלי מים ,אי אפשר לשרוד יותר
מחמישה ימים .מים הם גם החומר
העיקרי בגוף ,וכשני שלישים ממשקל
הגוף הם מים.
פחמימות!
הפחמימות מרכיבות חומרים רבים בגוף אך
תפקידם העיקרי הוא שימושן כמקור אנרגיה
לביצוע תהליכים בגוף .עם הפחמימות נמנים:
סוכר ,עמילן ותאית (סיבים בלתי ניתנים
לעיכול).
מינרלים!
חלבונים!
החלבונים ,שבנויים מחומצות אמיניות ,הם חומרי הבניין
המינרלים נמצאים בכמויות קטנות
העיקריים של הגוף ומהווים 18%ממשקל החומרים
בתאים ובנוזלי הגוף .בטבע ,נמצאים הבונים את התאים והרקמות .קבוצה גדולה של חלבונים
המינרלים בצורת מלחים .המינרלים אחראית להתרחשותם של כל התהליכים הכימיים
החשובים שנמצאים בכמות גדולה
בתאים ,קבוצה זאת נקראת" :אנזימים" .קבוצה נוספת
בגופינו הם :סידן ,זרחן ,מגנזיום,
של חלבונים היא הנוגדנים שמשתתפת בהגנה על הגוף
אשלגן ,נתרן ,כלור וגופרית.
מפגיעתם של גורמים מזיקים החודרים לגוף.
ויטמינים!
הגוף צריך כמויות זעירות של
הויטמינים .הויטמינים הם חומרים
חיוניים לקיומם של תהליכים שונים
בתאים .רובם של הויטמינים לא
מיוצרים בגוף האדם ,ולכן הוא חייב
לקבלם במזונו.
שומנים!
השומנים מהווים מרכיב חשוב במבנה קרום
התא ,והם חיוניים לכל התאים .השומנים הם
גם מקור לאנרגיה והם מהווים חומר בידוד
חשוב השומר על חום הגוף ומגן על רקמות
פנימיות שונות .השומנים הם מולקולות
גדולות המורכבות מ :3-חומצות ,שומן
וגליצרול .השומנים הם חומרי תשמורת ,ועודף
שומנים יוצר מחלות לב וסוכרת.
פה ובלוטות רוק
בכלליות:
האיברים העיקריים במערכת העיכול של האדם – ושט ,קיבה,
לבלב ,מעי ,כבד ,כיס מרה ופי הטבעת.
ושט
המזון נכנס אל הפה ומתקדם במורד דרכי העיכול על ידי גלי
התכווצויות של שרירים (פריסטלטיקה) .עיקרו של תהליך העיכול
שחומרים שונים כמו האנזימים (שמיוצרים על ידי בלוטות הרוק,
הקיבה ,המעי והלבלב) חומצה מלחית (מיוצרת ע"י הקיבה) ומלחי
מרה (המיוצרים ע"י הכבד) מפרקים את המזון ליחידות כימיות
שהגוף יכול לנצל .הפסולת מסולקת ע"י פי הטבעת.
כבד
קיבה
כיס המרה
לבלב
תריסריון
מעי דק
מעי גס
מעי ישר
פי הטבעת
המזון נכנס לפה וכבר מתחיל את תהליך העיכול שבו משולבות פעולות רצוניות :לעיסה ובליעה,
ולא רצוניות :הפרשת רוק המכיל אנזימים .הרוק משמש כממס ,כמרכך וכמחליק המזון ובכך
מסייע ללשון ולשיניים בפעולת הלעיסה והעברת המזון אל הושט .הרטבת המזון חשובה לקליטת
הטעם ע"י תאי חוש הטעם על הלשון .הרוק מכיל בעקר מים ויוני HCO3-השומרים על 7 PHוגם
שני אנזימים – עמילאז (שמפרק עמילן עד לדו סוכר) ,וליזוזים (משמש כקוטל חיידקים המגיעים
עם המזון).
המזון שוהה בפה בין 5-30שניות ,ועובר עיבוד ראשוני ע"י :שיניים ,חניכיים ,לשון ,החך ,בלוטות
הרוק והלסתות ,ולאחר עיבוד זה המזון ממשיך הלאה אל הושט.
הלעיסה והטחינה נעשים לשם הגדלת שטח הפנים.
עיצוב המזון לגוש בגודל המתאים לבליעה נקרא עיכול מכני.
מספרן המלא של השיניים שבאדם מבוגר הוא .32השיניים נחלקות לארבעה
סוגים:
4ניבים :המשמשים לקריעת המזון.
8שיניים חותכות :המשמשות לחיתוך המזון.
8שיניים קדם-טוחנות :המשמשות לגריסת המזון.
12שיניים טוחנות :כוללות ארבע שיני בינה המרסקות את המזון.
את השן מצפה האמייל הקשה [בעקר סידן וזרחן] והוא עלול
להיפגע מעששת – תוצאת פעולתם של חיידקים המייצרים חומצת
חלב בתהליך פירוק הסוכרים בפה המשמשים אותם כמקור
אנרגיה .הרוק מוריד במידה מסוימת את רמת החומציות בעזרת יוני
HCO3הפועלים כמו בסיס והליזוזים שבו מצליח לנטרל חלקמהחיידקים ההרסניים.
בפני האדם נמצאים שלושה זוגות של בלוטות רוק :בלוטות מצד האוזן (פרוטיד) ,הבלוטות התת לסתיות
והבלוטות התת לשוניות .בלוטות הרוק מפרישות אנזימים (=חלבוני פעולה).
כשאנו לועסים ,המזון נרטב על ידי הרוק והופך לעיסה .פעולה זו עוזרת לתהליך לעיסת המזון ובכך גם יותר קל
למזון להגיע לוושט .הרוק מנקה שאריות אוכל שנשארו בפה ועל השיניים ובכך עוזר במניעת הצטברות חיידקים
אשר מזהים רק שני סוגים של אנזימים:
.1עמילז -אשר מפרק עמילן וגליקוגן (פחמימות) שמגיעים מהמזון ומתפרקים לסוכרים פשוטים :דו-סוכרים
וחד-סוכרים (סוכרוזים וגלוקוזים).
.2ליזוזים -מפרק את מעטפת החיידקים המגיעים אל הפה מהאוויר ,ובכך מסנן את הגוף מאנטיגנים מזיקים.
בלוטות מיצד האוזן:
נמצאות בלחיים ,קדמית
לאוזניים .הצינור שלהן
נפתח אל הפה בחלק
הפנימי של הלחיים.
הבלוטות התת
לסתיות:
נמצאות בחלקו האחורי
של הפה ,מתחת ללשון.
הצינורות שלהן נפתחים
מתחת ללשון ,משני צידי
הקפל המרכזי של רירית
הפה.
הבלוטות התת
לשוניות:
נמצאות בקדמת הפה
מתחת ללשון .יש להן
צינורות קטנים ורבים,
שמנקזים את הרוק אל
הפה ,מתחת ללשון.
מכסה הגרון הוא פיסת סחוס דקה שמכוסה הקרום ריר ונמצאת מאחורי שורש הלשון.
בעת בליעת המזון הוא סוגר את הפתח לקנה הנשימה ומשאיר רק את צינור הושט פתוח,
וכל מונע חדירה של מזון אל קנה הנשימה ,דבר אשר גורם להיחנקות.
מכסה הגרון סוגר את פתח הושט ומשאיר פתוח רק את קנה הנשימה בכדי שהאוויר לא
יגיע אל הושט .אם בכל זאת נכנס מזון אל קנה השימה ,קיים רפלקס אשר משחרר את
המזון מקנה הנשימה אל חלל הפה דרך שיעול.
הגרון והלוע משמשים מעבר גם
לאוויר וגם למזון .כאשר המזון
יוצא מהלוע הוא עלול להיכנס
לקנה הנשימה במקום לושט.
כדי למנוע כניסה של מזון אל
קנה הנשימה בעת הבליעה,
מעכב גזע המוח ,באופן זמני,
את הנשימה ,ומעורר סדרה של
תגובות המביאות לסגירת
הקנה .אם ,למרות הכל חודר
אוכל לקנה ,מופעל רפלקס
השיעול .רפלקס זה מחזיר מיד
את האוכל אל הפה ומונע חנק.
תפקיד צינור הושט הוא להעביר את המזון לקיבה .לאחר הלעיסה והגריסה,
הלשון דוחפת את המזון במורד הלוע ,אל אחורי הפה ,ודרך הלוע המזון
מגיע אל פתח הושט ,שם כיסוי הגרון מכסה את קנה הנשימה על מנת
למנוע חדירה של מזון לקנה הנשימה (דבר אשר גורם להיחנקות) והמזון
מחליק אל פתח הושט .כאן מתחילה הפריסטלטיקה (= ניע שרירים.
התכווצות ודחיפה של המזון על ידי שרירי צינור הושט .השרירים מתכווצים
ומתרפים בגל מתואם ובצורה מעגלית .הפריסטלטיקה אינה חד כיוונית).
אורכו של הושט הוא 23-25ס"מ .צינור הושט בנוי משתי מערכות של
שרירים :רצוניות ובלתי ורצוניות .כשהמזון בפה ,שרירי הושט רפויים ,אך
כשהמזון נכנס לוושט -השרירים מתחילים לנוע בתנועה גלית ,פריסטלטית,
לכיוון פי הקיבה .על פעולה זו שולטים עצבים ממערכת העצבים המרכזית
וממערכת העצבים של המעי .גלי הפריסטלטיקה נעים לאורך הושט
במהירות של 2.5-5ס"מ בשנייה .הושט מגיע אל הקיבה.
http://hopkins-gi.org/multimedia/database/intro_250_Swallow.swf
תהליך בליעת המזון.
הקיבה היא שק שרירי .כאשר היא ריקה ,הנפח שלה הוא 50סמ"ק .כאשר היא מלאה נפחה יכול להגיע עד כ 1500 -סמ"ק .המזון שוהה
בקיבה שעתיים עד 6שעות (תלוי במזון ובאיכותו).
בקיבה מתבצעות שתי צורות עיכול במקביל -פעולה מכאנית :בתוך דפנות הקיבה ,קיימות שלוש שכבות שרירים .שרירים אלו מתכווצים
בתנועות איטיות אך נימצרות וכל המזון מתערבל עם מיצי הקיבה(-פריסטלטיקה) ,ופעולה כימית :בדופן הפנימית של הקיבה ,ברירית,
ישנם תאים אשר מפרישים לחלל הקיבה את "מיץ הקיבה" -חומצה מלחית ,ותאים אחרים שמפרישים פפסין (אנזימי עיכול).
בקיבה מתערבב המזון ע"י פעולת שרירי דופן הקיבה .מתוך תאים מסוימים מופרש חומצת HCLואנזימים .בקיבה נספג חלק גדול
מויטמין 12Bוחומרים מסוימים כגון סוכרים ואלכוהול ,הישר אל זרם הדם.
האנזימים הפעולים בקיבה הם:
•פפסינוגן – אינו אנזים פעיל ,אך כאשר הוא נפגש עם החומצה הכלורית ( (HCLהוא הופך להיות אנזים פעיל הנקרא פפסין .הפפסין
מפרק חלבונים לחומצת אמיניות בודדות.
•ליפז – מפרק שומנים לחומצות שומן וגליצרול.
החומצות בקיבה הופכות את הקיבה לסביבה חומצית מאוד ( .)2-1 PHחיידקים מתים בסביבה כזו ,וזו היא שיטת הניקוי של מערכת
העיכול על מנת למנוע זיהום.
לקיבה מופרש הורמון גסטרין הגורם להגברת הפרשת HCLופפסינוגן.
דופן הקיבה מוגנת מפני החומצה המלחית והאנזים המפרק פפסין ,ע"י הפרשת נוזל רירי
שה PHשלו מעט בסיסי [יוני .] HCO3-פגיעה בהגנה זו עלולה לגרום לכיב קיבה [אולקוס].
היום סוברים שזוהי מחלה זיהומית שהגורם לה הוא החיידק pylori Helicobacter.
כיב קיבה (אולקוס) הוא פצע המתפתח בדרך כלל בקיבה או בתריסריון .הכיב נגרם עקב תהליך של איכול רפידת הקיבה או
התריסריון על ידי חומצות הקיבה (ובראשן חומצת מימן כלורי) ומיצי העיכול.
האוסטרלים בארי ג'יי' מרשל ורובין ווארן זכו בפרס נובל לפיזיולוגיה ורפואה לשנת 2005על כך שהראו כי חיידק הוא למעשה
האחראי לאולקוס הגורם לכאבי הבטן העזים אצל רוב האנשים הסובלים מהמחלה ולא מתח וסגנון חיים כפי שחשבו עד כה.
ווארן ,בן ,68פתולוג מאוסטרליה ,גילה מושבות של חיידקים בחלק התחתון של הקיבה בכ 50%-מהחולים מהם נלקחו ביופסיות.
הוא למעשה הביא לתגלית הקריטית כי סימנים לדלקת נמצאו תמיד בקרום הקיבה בקרבת האזור המאוכלס בחיידקים.
מרשל ,בן ,54התעניין בממצאיו של ווארן ויחד ביצעו מחקר בביופסיות שנלקחו מחולים .לאחר מספר ניסיונות ,הצליח מרשל
לטפח סוגים של חיידקים שעד כה לא היו ידועים ומאוחר יותר זכו לשם הליקובקטור פילורי ,יחד הם גילו ,כי האורגניזם היה נוכח
כמעט בכל החולים שסבלו מדלקת הקיבה ,כיב בתריסריון או אולקוס בקיבה.
הודות לגילוי החדשני שנעשה על-ידי מרשל ווארן ,מחלת האולקוס אינה כרונית יותר ,אלא מחלה שניתן לרפא על-ידי טיפול קצר
באנטיביוטיקה ותרופות המדכאות הפרשות חומצה!
בכתב הזכיה לפרס נובל נאמר ,שהרופאים מקבלים את ההוקרה על גילוי חידק ההליקובקטר פילורי - Helicobacter pylori -
בשנת ,1982והוכחת חשיבותו כגורם לדלקת הקיבה -גסטריטיס ולכיב קיבה – אולקוס.
ההידבקות מתרחשת ככל הנראה בגיל צעיר מאוד והחיידק נשאר במערכת העיכול
לכל החיים ,ובמרבית בני האדם הוא אינו גורם לכל סימפטום .ואולם הוא עלול
לעודד יצירת כיב קיבה אצל 15%-10%מהנגועים.
החיידק שגילו המדענים גורם ליותר מ 90%-מהכיבים בתריסריון ול 80%-מהכיבים
בקיבה .כשני שלישים מאוכלוסיית העולם נגועים בחיידק ,אך רובם לא סובלים
מתסמינים כלשהם .עם זאת ,החיידק עלול להביא להתפתחות סרטן הקיבה ,שהוא
הסרטן השני בקטלניותו .לכן ,חיידק זה מוגדר כחיידק מסרטן!
HPנצמדים אל תא אפיתל מהקיבה בתרבית רקמה
HPשורדים בתנאי ה PHהשוררים בקיבה
הודות לפעילות האנזים אוריאז
היום ההתייחסות את אולקוס היא כאל מחלה זיהומית.
הטיפול המקובל היום ב HPהוא בתרופות :מוקסיפן
וקלריטרומיצין,וחמרים המורידים רמת חומציות כמו לוסק
.Losecה Losec -מעכב את פעילות משאבות המימן בממברנת
התאים הפריאתליים המפרישים HClבקיבה .באופן זה
מופחת הכאב והנזק לדופן הקיבה באזורים המודלקים עקב
הזיהום בהליקובקטר.
מן הקיבה עובר המזון אל המעי הדק שהוא צינור מפותל שאורכו שבעה מטרים.
במעי הדק עובר המזון פירוק נוסף ,ותוצרי הפירוק נספגים בזרם הדם.
למעי הדק שני תפקידים עיקריים:
.1
פירוק חומרי המזון השונים :פחמימות לחד-סוכרים ,שומנים לחומצות שומן ,חלבונים לחומצות אמיניות.
.2
תוצרי הפירוק ,מולקולות קטנות ,חודרות דרך תאי המעי אל כלי הדם הרבים העוטפים את צינור העיכול מבחוץ,
ועברים אל מחזור הדם.
חלקו הראשון של המעי הדק קרוי תריסריון ,ואורכו כ 30 -סנטימטר .התריסריון קולט את הפרשות הכבד והלבלב.
ה PHהשורר במעי הוא בסיסי ולכן הפפסין המגיע עם בליל המזון מהקיבה ,מפסיק את פעילותו במעי.
קטע מעי דק עטוף בקרום הצפק -הוא עשיר בכלי
דם ולימפה ומספק לשרירים ולרקמות המעי את
התרכובות הדרושות וקולט ממנו את המזון
המעוכל .יש בו רשת עצבים המעצבבים את שרירי
דופן המעי.
מבנה דופן המעי הדק
דופן המעי בנוי מסיסים = בליטות מיקרוסקופיות באורך של כ 1-מיקרון ,אליהן חודרים נימי דם ולימפה ומאפשרים ספיגה
יעילה (הגדלת שטח פנים) של תוצרי פירוק המזון.
על הסיסים יש שיכבה של תאי אפיתל להגנה עדינה מפני חומצות שמגיעות מהקיבה .ברך כלל תאי אפיתל מפרישים ריר
ששומר על התאים מפני החומצות ,אבל לפעמים יש תקלה והחומצות פוגעות בתאים ועושות פצע שיכול לדמם = אולקוס.
בגלל הסיסים ,שטח הפנים במעי בוגר מגיע ל 500מטר מרובע .במעי יש עיכול מכני ע"י ערבול וערבוב של המזון ועל ידי כך,
יותר מזון נפגש עם יותר אנזימים ויותר מזון נעכל.
קיפולי רירית המעי הדק
פירוק המזון המעוכל למחצה שמגיע מן הקיבה נעשה במעי הדק בעזרת חומרים המופרשים מן
הלבלב ,מן הכבד (באמצעות כיס המרה) ומתאי דופן המעי.
האנזימים שמזרזים את פירוק המזון במעי פועלים בסביבה בסיסית בלבד ( PHגבוה).
פירוק הפחמימות:
פירוק החלבונים:
מערכת העיכול של האדם אינה מסוגלת לעכל את כל סוגי
הפחמימות .פחמימות מורכבות אחדות כמו תאית ,אינן מתעכלות
בכלל .שכן האדם אינו מיצר אנזימים היכולים לפרקם לסוכרים
פשוטים .לעומת זאת ,הסוכר המורכב מעמילן מפורק בקלות בעזרת
אנזימים שמיוצרים בלבלב – התהליך מצוין בתרשים:
פירוק החלבון מתחיל בקיבה וממשיך במעי הדק .החלבון
מפורק קודם לשרשראות של חומצות אמינו הנקראות
פפטידים ,ואחר כך לחומצות אמינו יחידות .הלבלב מפריש
את האנזימים מפרקי החלבון.
ספיגת תוצרי
הפחמימות:
סוכרים פשוטים עוברים
דרך דפנות המעי הריק
ונספגים בזרם הדם .הדם
מסיע את הסוכרים אל
הכבד והכבד הופך אותם
לרב סוכר שנקרא גליקוגן.
מאגר הפחמימות מאוכסן
בגוף בצורת החומר גליקוגן.
ספיגת תוצרי החלבון:
רוב החלבונים מפורקים ונספגים
בחלקו הראשון של המעי הריק.
חומצות האמינו שנספגו עוברות
ישירות לזרם הדם הנושא אותם
דרך הכבד אל הרקמות שזקוקות
להם .חומצות אמינו אחדות
משמשות כאבני הבניין של
חומרים חדשים החיוניים לצמיחה
ולתיקון רקמות ,ואחרות מספקות
אנרגיה.
פירוק השומן:
ספיגת מינרלים ומלחים:
המרה המיוצרת בכבד והמאוחסנת בכיס
המרה ,מסייעת בפירוק השומן במעי הדק.
מלחים מן המרה מפרקים את טיפות השומן
העבות לטיפות שומן דקיקות יותר .פעולה זו
מגדילה את שטח פני הטיפות ומזרזת את
עיכול השומן ע"י אנזים הלבלב מפרק השומן
שנקרא ליפאז .הליפאז מפרק את השומן
לגליצרול ולחומצות שומן.
מינרלים כמו נתרן ,אשלגן וברזל ומלחים כמו
מגנזים ,כלוריד וחומרים אחרים חייבים לעבור מן
המעי הדק ישירות לזרם הדם ,נשמרות רמות
תקינות ומאוזנות שלהם בגוף.
ספיגת ויטמינים:
ויטמינים מסיסי שומן ( )K,E,D,Aוויטמינים
מסיסי מים ( )C,Bנספגים במעי הדק.
ויטמין 12Bנספג במעי העקום (חלק מהמעי
הדק) ,שלא כמו ויטמינים אחרים ,ויטמין זה
חייב להתקשר לחומר מיוחד המופרש מן
הקיבה לפני שהוא נספג – חומר זה נקרא
"גורם אינטרינזי".
ספיגת השומן:
ספיגת השומן מהירה ושלמה בד"כ ולכן
הצואה כמעט ואינה מכילה שומן .ספיגת
השומן מתרחשת בעיקר במעי הריק.
כדוריות השומן הזעירות אינן עוברות
ישירות אל זרם הדם או הכבד ,אלא
עוברות קודם לכן בצינוריות הלימפה.
צינוריות אלו מתאחדות לתעלות לימפה
רחבות יותר ואלו מתרוקנות בזרם הדם
ומאפשרות לשומן לזרום בגוף .רוב
השומן מועבר לכבד להמשך עיבודו,
השאר מאוחסן בגוף – בתאי השומן.
http://www.wiley.com/legacy/college/boyer/0470003790/
animations/fatty_acid_metabolism/fatty_acid_metabolism.htm
אנימציה :פירוק שומן בעזרת מלחי מרה.
הכבד ,הלבלב וכיס המרה קשורים בקשר הדוק עם צינור העיכול מבחינה תפקודית ,אף כי אינם מהווים חלק
ממנו .לכל אחד מהם תפקיד חיוני בעיכול המזון ובניצול מרכיבי המזון.
הכבד הוא האיבר הפנימי הכבד ביותר בגוף ומשקלו 1.5ק"ג .הכבד הוא איבר חיוני לחיים.
הכבד עשוי מיליוני תאים הקרויים הפטוציטים ,תאי כבד .לתאים אל יותר מ 500-תפקידים שונים ,בהם אחסון מרכיבי המזון; פירוק תרופות
וסמים ,רעלים ותוצרי פסולת; ותהליכי המרה כימיים שונים .לתאי הכבד יכולת מסוימת של התחדשות – רגנרציה ,תכונה הנחשבת לקדומה וכזו
שנעלמה באורגניזמים המפותחים.
הכבד הוא מעין מפעל שמעבד ומסנן את הכימיקלים בגוף.
תהליכי השינוי העיקריים שעוברים חומרי המזון בכבד [חילוף חמרים]:
מחומצות אמיניות נבנים חלבונים ,כמו חלבוני פלסמה [אלבומין] וגם פקטורי קרישה וחלבוני מערכת הקרישה – פיברינוגן ,פרותרומבין.
מהגלוקוז נבנה גליקוגן (רב סוכר המשמש כחומר תשמורת) נאגר בכבד ובשרירים .הגלוקוז בשיתוף עם פחמימות
אחרות משמש לבניית שומנים .תהליך זה מסייע בשמירה על רמה יציבה של גלוקוז בדם .
http://www.hopkins-gi.org/multimedia/database/intro_340_CHC-05.swf
תצוגה של הכבד ,הלבלב וכיס המרה.
קיבה
צינור הכבד השמאלי
צינור הכבד הימני
כיס המרה
עורק הכבד
קרוב ל 80%-מאספקת הדם אל
הכבד מגיעה מוריד השער .וריד זה
נושא אל הכבד כמעט את כל הדם
היוצא ממערכת העיכול והמכיל את
המזון המפורק שנספג מן המעי.
בתוך הכבד מתפצל וריד השער
לסעיפים רבים ,כך שתאי הכבד
יוכלו למצות מן הדם את המזון
המפורק ולעבד אותו
כיס המרה הוא שקיק דמוי אגס הממוקם בחלקו התחתון של הכבד .כיס המרה מאחסן
ומרכז את המרה עד שהורמון ,המיוצר במעי הדק ,מעורר את הכיס להתכווץ ,ולשחר את
המרה אל התריסריון.
הרכב המרה:
הכבד מייצר כליטר מרה בכל יום 97% .מן המרה הם מים ,האחוזים הנותרים הם מלחי
מרה וחומרי צבע מן הכבד .למלחי המרה תפקיד מרכזי בעיכול שומנים .צבעי המרה הם
מוצרי פסולת .העיקרי שבהם הוא בילירובין ,שצבעו צהוב ,והוא נוצר מההמוגלובין שבתאי
הדם האדומים ,לאחר פירוקם בטחול.
כיס מרה
צינור
המרה
צינור הלבלב
[פנקריאס]
http://www.uclan.ac.uk/facs/health/nursing/sonic/scenarios/livjmanim/biliary_tract.html
פעילות כיס המרה
הלבלב מייצר ומפריש חומרים הנחוצים לעיכול .חומרים אלה הם אנזימי עיכול שמפרקים חלבונים ,פחמימות
ושומנים ,וכן נתרן ביקרבונט ( ,)NaHCO3שתפקידו לסתור את חומצת הקיבה.
כל החומרים הללו עוברים לאורך צינור הלבלב אל התריסריון .הלבלב מפריש גם את ההורמונים אינסולין ,גלוקוגן
וסומטוסטטין ,ישירות אל זרם הדם .שלושה הורמונים אלה יחד מווסתים את רמת הסוכר בדם .הורמונים אלה
מופרשים מהלבלב ישירות לדם .ויסות רמת הסוכר הוא תפקידו העיקרי של הלבלב.
ויסות הורמונלי של הפרשת חומרי (מיץ) הלבלב:
הפרשת מיץ הלבלב (נתרן ביקרבונט+אנזימים) אל התריסריון מווסתת ע"י שני
הורמונים:
.1
.2
.3
.4
.5
.6
.7
סקרטין וכולציסטוקינין (.)CCK
הסקרטין מופרש מתאים בדופן התריסריון בתגובה למגע עם בליל המזון
שמגיע מהקיבה.
החומצי
הסקרטין גורם להפרשת הביקרבונט מהלבלב.
הביקרבונט בעל PHבסיסי מנטרל את החומציות בתריסריון.
הפסקת ההפרשה של סקרטין (כי הסביבה כבר לא חומצית) = .משוב שלילי.
גם ה CCK -מופרש מהתריסריון בתגובה להגעת המזון.
הוא מזרז את ההפרשה של-
אנזימי עיכול מהלבלבמיץ המרה מכיס המרה (מזרז את תחילתו של תהליך פירוק השומנים.גם בלבלב ,כמו בקיבה ,גירויי החושים מביאים להפרשה מוגברת של אנזימי
עיכול והנתרן ביקרבונט.
תאים המפרישים מיץ קיבה
מיץ קיבה חומצי
PH=2
פפטידים
גסטרין חוזר אל הקיבה
הפרשה מוגברת של
הורמון הגסטרין אל הדם
תאים מפרישים
זרם
הדם
מערכת העצבים המרכזית
מחשבה על מזון,
גירוי החושים-
ראייה ,טעם ,ריח
כבר בתחילת הגעת המזון לפה מתחילה הפרשה
של מיץ קיבה ,כך שברגע שהמזון מגיע לקיבה
מתחיל מיד פירוק של חלבונים לפפטידים .נוכחות
של פפטידים גורמת להפרשה מוגברת של
ההורמון גסטרין אל זרם הדם ובחזרה לקיבה והוא
מזרז את ההפרשה של מיץ הקיבה.
מחשבה על מזון או גירוי חושים (טעם ,ריח ,ראייה)
מעוררים דחפים עצביים העוברים מהמוח לקיבה.
אלה גורמים להפרשת ההורמון גסטרין ומיץ קיבה.
נוכחות מיץ הקיבה יוצרת סביבה חומצית מאוד
(מתחת ל )PH=2 -וזה גורם להפסקת ההפרשה
של הגסטרין ובעקבותיה להפסקת ההפרשה של
מיץ הקיבה.
לכן אפשר לומר שהפרשת הגסטרין ומיץ הקיבה
מפוקחת ע"י משוב חיובי ושלילי:
משוב חיובי :נוכחות פפטידים
גירויים
הפרשת גסטרין
+מיץ קיבה
משוב שלילי PH :חומצי
הפסקת ההפרשה
של גסטרין ומיץ
הקיבה.
כאשר נכנסים שיירי המזון אל החלק האחרון של צינור העיכול ,נפסקת ספיגת מרכיבי המזון ,כגון
גלוקוז וחומצות אמינו ,במחזור הדם .בהדרגה מקבלים שיירי העיכול את צורתם הסופית ,והם
נשארים במעי הגס עד להפרשתם מן החלחולת דרך פי הטבעת.
תפקידו העיקרי של המעי הגס הוא הפרשת השאריות שמייצרת מערכת העיכול (צואה) .כליטר וחצי מתוכנו הנוזלי של המעי ,נכנס מדי
יום אל המעי הגס ,אך רק חלק קטן הן שאריות מזון .העיסה העוברת אל המעי הגס מורכבת ממים ,שאריות מינרלים ,מיליונים של
חיידקים ,מתאים מתים שמתקלפים מצפוי צינור העיכול ,מהפרשת ריר מן הקצה התחתון של המעי העקום (חלק מהמעי הדק) וכן
מתאית (רב סוכר) שאינה ניתנת לעיכול.
המעי הגס אינו מפריש אנזימים ,אך הוא מייצר ריר המשמש כחומר סיכה ומקל על תנועת הצואה .המעי הגס סופג מים מהחומר
הצואתי והופך אותו מנוזל למוצק .הוא סופג כליטר וחצי מים ביום.
חומרים שלא עוכלו עד הסוף מגיעים אל המעי הגס עם מעט מן האנזימים מהמעי הדק ושם נשלם עיכולם.
כיצד מניע המעי הגס את הצואה?
תנועה זו סוחטת את הצואה מטה ,לתוך
החלק התחתון של המעי והחלחולת ,אל
עבר תעלת פי הטבעת.
תנועת דחיפה ,פועלת במקביל
לתנועה המקטעית ,על מנת לקדם
את הצואה לכיוון החלחולת.
התכווצויות בקטעים של המעי הגס,
פעם בחצי שעה ,מערבבות וטוחנות
את הצואה.
השדרה במוח
חתך במוח חתך
השדרה
עצב תחושתי
התנועה המסיבית של הצואה מן המעי אל
החלחולת ,מותחת את קירות החלחולת.
מתיחה זו היא הגירוי הנורמלי שאנו חווים
כצורך להטיל צואה .אנו יכולים להחליט
אם להתעלם מהרפלקס ולסגור באופן
רצוני את פי הטבעת ,או להטיל צואה.
עצב תחושתי
עצב תנועתי
רצוני
עצב תנועתי רצוני
לחץ הצואה על דופנות החלחולת יוצר גירוי של עצב תחושתי
המגיע אל מוח השדרה – משם בקשת רפלקס חוזרת תגובה
עצבית בעצב תנועתי לא רצוני ,הגורמת לתנועת החלחולת
ולהרפיית שרירי הסוגר הפנימי .הסוגר החיצוני מקבל עצבוב
ממערכת העצבים הרצונית – כל אלה מאפשרים את
הפרשת הצואה מחוץ לגוף.
החלק במערכת העיכול
האנזים
הסובסטרט (עליו
התוצר
פועל האנזים)
פה
עמילאז
עמילן וגליקוגן
חד סוכר ודו סוכר
הקיבה
חומצה המופרשת להרוג חיידקים
באוכל
פפסין
ליפאז
(במידה
חלבונים
שומנים
חלבונים קצרים יותר
שומנים קצרים יותר
קטנה)
עמילן ,גליקוגן
חלבונים
שומנים
גלוקוזים בודדים
חומצות אמיניות
חומצות שומן +גליצרול
המעי הדק
הלבלב מפריש אנזים לתריסריון
מכיס המרה מגיע נוזל המרה
עמילאז
טריפסין
ופפסין
*ליפאז
כבד
נטרול רעלים ,בנייה חוזרת של חלבונים ,שומנים
ופחמימות המתאימות לאדם
* הליפז אינו מופרש מכיס המרה ,אלא רק לאחר שהשומן עובר את הפירוק הראשוני ע"י מיץ
המרה ,מופרש הליפז מהלבלב.
מקורות:
.1ביולוגיה של האדם -עדי מרקוזה-הס ,2002 ,מערכת העיכול.
.2האנציקלופדיה הרפואית החדשה ,כרך מערכת העיכול ,הוצאת ידיעות אחרונות
וספרי חמד.
Slide 4
גוף אחד – מערכות רבות
קיום יום יומי של הגוף
עיכול
נשימה
הובלה
מערכות הגנה
הפרשה
מערכת חיסון
המשכיות
מערכת רביה
תאום ויסות ובקרה
בתוך ובין המערכות
מערכת עצבים מערכה הורמונלית
הגוף פועל כיחידת מבנה אחת ומקיים סביבה
פנימית יציבה -הומיאוסטזיס
עיכול הוא התהליך שבו ממיר הגוף את המזון לאנרגיה ולחומרים הנחוצים לצמיחתו ואחזקתו.
תהליך העיכול הוא מהתהליכים הביולוגיים המרכזיים בגופנו ,ולכן ,למעלה ממחצית איברי הגוף הפנימיים בגופנו שייכים
למערכת העיכול.
הגוף סופג את המרכיבים הכימיים שמהם בנויים החומרים שהוא אוכל ,מאחסן אותם ,ועושה בהם שימוש כחומרי גלם
לשימור ולבנייה של רקמות.
תרומת מערכת העיכול להומיאוסטזיס [הכושר לקיים סביבה פנימית יציבה ושונה מהסביבה החיצונית] היא באספקת חומרי
מזון הנצרכים כל הזמן ע"י תאי הגוף ,בהם מלחים שונים [מינרלים החיוניים בין היתר לפעילות תקינה של אנזימים ,מבנה
של מולקולות אחרות] ומים -מים מהווים 70אחוז ממשקל הגוף והם חשובים שקיומים של תהליכים בתאים וליכולת לווסת
את הלחץ האוסמוטי ,לחץ הדם ואת טמפרטורת הגוף.
מערכת העיכול מבצעת עיבוד כימי :פירוק על ידי אנזימים ,מלחי מרה וחומצות קיבה של המזון למרכיביו הכימיים ,ועיבוד
מכני :ערבוב המזון ,גריסתו ודחיפתו לאורך צינור העיכול ,נעשה על ידי שרירים מהם בנוי צינור העיכול.
לכל בעלי החיים ,גם הלא מפותחים ,יש מערכת עיכול כלשהי.
כל בעלי החיים מפרקים את המזון שהם אוכלים ליחידות קטנות יותר ,מהן יוכלו להפיק אנרגיה
וליצר את החומרים החיוניים לקיומם.
מבנה מערכת העיכול שונה אצל בעלי חיים שונים ,והוא משתנה בהתאם למורכבות התפריט
שלו ומורכבותו כיצור חי.
קיבה
מערכת קיבות
מעי דק
מעי
קיבה
שנייה
ושט
זפק
מעי
לוע
פי הטבעת
ושט
תהליך העיכול אצל הפרה שניזונה
מצמחים ,נעשה בסדרה של קיבות
מחוברות .המזון נכנס לקיבה הראשונה
והגדולה ביותר ,ושם הוא תוסס .החומר
הגס חוזר אל הפה ללעיסה נוספת.
החומר הנלעס נבלע שוב ,מתערבב
בחומר המותסס ואז עובר דרך הקיבות
האחרות.
זפק
פה
לתולעת השלשול מערכת דומה לזו
של בני האדם ולזו של בעלי חיים
גבוהים אחרים .אך בניגוד לאדם,
לתולעת אין שיניים ,לכן בצינור
העיכול שלה יש תא הקרוי "קיבה
שנייה" ,המרסק וטוחן את המזון.
הציפורים מפרקות את המזון רק לאחר
שאחסנו אותו באופן זמני בזפק שלהן
ובקיבתן.
המים!
מים הם מרכיב המזון החשוב ביותר
לגוף ,בלי מים ,אי אפשר לשרוד יותר
מחמישה ימים .מים הם גם החומר
העיקרי בגוף ,וכשני שלישים ממשקל
הגוף הם מים.
פחמימות!
הפחמימות מרכיבות חומרים רבים בגוף אך
תפקידם העיקרי הוא שימושן כמקור אנרגיה
לביצוע תהליכים בגוף .עם הפחמימות נמנים:
סוכר ,עמילן ותאית (סיבים בלתי ניתנים
לעיכול).
מינרלים!
חלבונים!
החלבונים ,שבנויים מחומצות אמיניות ,הם חומרי הבניין
המינרלים נמצאים בכמויות קטנות
העיקריים של הגוף ומהווים 18%ממשקל החומרים
בתאים ובנוזלי הגוף .בטבע ,נמצאים הבונים את התאים והרקמות .קבוצה גדולה של חלבונים
המינרלים בצורת מלחים .המינרלים אחראית להתרחשותם של כל התהליכים הכימיים
החשובים שנמצאים בכמות גדולה
בתאים ,קבוצה זאת נקראת" :אנזימים" .קבוצה נוספת
בגופינו הם :סידן ,זרחן ,מגנזיום,
של חלבונים היא הנוגדנים שמשתתפת בהגנה על הגוף
אשלגן ,נתרן ,כלור וגופרית.
מפגיעתם של גורמים מזיקים החודרים לגוף.
ויטמינים!
הגוף צריך כמויות זעירות של
הויטמינים .הויטמינים הם חומרים
חיוניים לקיומם של תהליכים שונים
בתאים .רובם של הויטמינים לא
מיוצרים בגוף האדם ,ולכן הוא חייב
לקבלם במזונו.
שומנים!
השומנים מהווים מרכיב חשוב במבנה קרום
התא ,והם חיוניים לכל התאים .השומנים הם
גם מקור לאנרגיה והם מהווים חומר בידוד
חשוב השומר על חום הגוף ומגן על רקמות
פנימיות שונות .השומנים הם מולקולות
גדולות המורכבות מ :3-חומצות ,שומן
וגליצרול .השומנים הם חומרי תשמורת ,ועודף
שומנים יוצר מחלות לב וסוכרת.
פה ובלוטות רוק
בכלליות:
האיברים העיקריים במערכת העיכול של האדם – ושט ,קיבה,
לבלב ,מעי ,כבד ,כיס מרה ופי הטבעת.
ושט
המזון נכנס אל הפה ומתקדם במורד דרכי העיכול על ידי גלי
התכווצויות של שרירים (פריסטלטיקה) .עיקרו של תהליך העיכול
שחומרים שונים כמו האנזימים (שמיוצרים על ידי בלוטות הרוק,
הקיבה ,המעי והלבלב) חומצה מלחית (מיוצרת ע"י הקיבה) ומלחי
מרה (המיוצרים ע"י הכבד) מפרקים את המזון ליחידות כימיות
שהגוף יכול לנצל .הפסולת מסולקת ע"י פי הטבעת.
כבד
קיבה
כיס המרה
לבלב
תריסריון
מעי דק
מעי גס
מעי ישר
פי הטבעת
המזון נכנס לפה וכבר מתחיל את תהליך העיכול שבו משולבות פעולות רצוניות :לעיסה ובליעה,
ולא רצוניות :הפרשת רוק המכיל אנזימים .הרוק משמש כממס ,כמרכך וכמחליק המזון ובכך
מסייע ללשון ולשיניים בפעולת הלעיסה והעברת המזון אל הושט .הרטבת המזון חשובה לקליטת
הטעם ע"י תאי חוש הטעם על הלשון .הרוק מכיל בעקר מים ויוני HCO3-השומרים על 7 PHוגם
שני אנזימים – עמילאז (שמפרק עמילן עד לדו סוכר) ,וליזוזים (משמש כקוטל חיידקים המגיעים
עם המזון).
המזון שוהה בפה בין 5-30שניות ,ועובר עיבוד ראשוני ע"י :שיניים ,חניכיים ,לשון ,החך ,בלוטות
הרוק והלסתות ,ולאחר עיבוד זה המזון ממשיך הלאה אל הושט.
הלעיסה והטחינה נעשים לשם הגדלת שטח הפנים.
עיצוב המזון לגוש בגודל המתאים לבליעה נקרא עיכול מכני.
מספרן המלא של השיניים שבאדם מבוגר הוא .32השיניים נחלקות לארבעה
סוגים:
4ניבים :המשמשים לקריעת המזון.
8שיניים חותכות :המשמשות לחיתוך המזון.
8שיניים קדם-טוחנות :המשמשות לגריסת המזון.
12שיניים טוחנות :כוללות ארבע שיני בינה המרסקות את המזון.
את השן מצפה האמייל הקשה [בעקר סידן וזרחן] והוא עלול
להיפגע מעששת – תוצאת פעולתם של חיידקים המייצרים חומצת
חלב בתהליך פירוק הסוכרים בפה המשמשים אותם כמקור
אנרגיה .הרוק מוריד במידה מסוימת את רמת החומציות בעזרת יוני
HCO3הפועלים כמו בסיס והליזוזים שבו מצליח לנטרל חלקמהחיידקים ההרסניים.
בפני האדם נמצאים שלושה זוגות של בלוטות רוק :בלוטות מצד האוזן (פרוטיד) ,הבלוטות התת לסתיות
והבלוטות התת לשוניות .בלוטות הרוק מפרישות אנזימים (=חלבוני פעולה).
כשאנו לועסים ,המזון נרטב על ידי הרוק והופך לעיסה .פעולה זו עוזרת לתהליך לעיסת המזון ובכך גם יותר קל
למזון להגיע לוושט .הרוק מנקה שאריות אוכל שנשארו בפה ועל השיניים ובכך עוזר במניעת הצטברות חיידקים
אשר מזהים רק שני סוגים של אנזימים:
.1עמילז -אשר מפרק עמילן וגליקוגן (פחמימות) שמגיעים מהמזון ומתפרקים לסוכרים פשוטים :דו-סוכרים
וחד-סוכרים (סוכרוזים וגלוקוזים).
.2ליזוזים -מפרק את מעטפת החיידקים המגיעים אל הפה מהאוויר ,ובכך מסנן את הגוף מאנטיגנים מזיקים.
בלוטות מיצד האוזן:
נמצאות בלחיים ,קדמית
לאוזניים .הצינור שלהן
נפתח אל הפה בחלק
הפנימי של הלחיים.
הבלוטות התת
לסתיות:
נמצאות בחלקו האחורי
של הפה ,מתחת ללשון.
הצינורות שלהן נפתחים
מתחת ללשון ,משני צידי
הקפל המרכזי של רירית
הפה.
הבלוטות התת
לשוניות:
נמצאות בקדמת הפה
מתחת ללשון .יש להן
צינורות קטנים ורבים,
שמנקזים את הרוק אל
הפה ,מתחת ללשון.
מכסה הגרון הוא פיסת סחוס דקה שמכוסה הקרום ריר ונמצאת מאחורי שורש הלשון.
בעת בליעת המזון הוא סוגר את הפתח לקנה הנשימה ומשאיר רק את צינור הושט פתוח,
וכל מונע חדירה של מזון אל קנה הנשימה ,דבר אשר גורם להיחנקות.
מכסה הגרון סוגר את פתח הושט ומשאיר פתוח רק את קנה הנשימה בכדי שהאוויר לא
יגיע אל הושט .אם בכל זאת נכנס מזון אל קנה השימה ,קיים רפלקס אשר משחרר את
המזון מקנה הנשימה אל חלל הפה דרך שיעול.
הגרון והלוע משמשים מעבר גם
לאוויר וגם למזון .כאשר המזון
יוצא מהלוע הוא עלול להיכנס
לקנה הנשימה במקום לושט.
כדי למנוע כניסה של מזון אל
קנה הנשימה בעת הבליעה,
מעכב גזע המוח ,באופן זמני,
את הנשימה ,ומעורר סדרה של
תגובות המביאות לסגירת
הקנה .אם ,למרות הכל חודר
אוכל לקנה ,מופעל רפלקס
השיעול .רפלקס זה מחזיר מיד
את האוכל אל הפה ומונע חנק.
תפקיד צינור הושט הוא להעביר את המזון לקיבה .לאחר הלעיסה והגריסה,
הלשון דוחפת את המזון במורד הלוע ,אל אחורי הפה ,ודרך הלוע המזון
מגיע אל פתח הושט ,שם כיסוי הגרון מכסה את קנה הנשימה על מנת
למנוע חדירה של מזון לקנה הנשימה (דבר אשר גורם להיחנקות) והמזון
מחליק אל פתח הושט .כאן מתחילה הפריסטלטיקה (= ניע שרירים.
התכווצות ודחיפה של המזון על ידי שרירי צינור הושט .השרירים מתכווצים
ומתרפים בגל מתואם ובצורה מעגלית .הפריסטלטיקה אינה חד כיוונית).
אורכו של הושט הוא 23-25ס"מ .צינור הושט בנוי משתי מערכות של
שרירים :רצוניות ובלתי ורצוניות .כשהמזון בפה ,שרירי הושט רפויים ,אך
כשהמזון נכנס לוושט -השרירים מתחילים לנוע בתנועה גלית ,פריסטלטית,
לכיוון פי הקיבה .על פעולה זו שולטים עצבים ממערכת העצבים המרכזית
וממערכת העצבים של המעי .גלי הפריסטלטיקה נעים לאורך הושט
במהירות של 2.5-5ס"מ בשנייה .הושט מגיע אל הקיבה.
http://hopkins-gi.org/multimedia/database/intro_250_Swallow.swf
תהליך בליעת המזון.
הקיבה היא שק שרירי .כאשר היא ריקה ,הנפח שלה הוא 50סמ"ק .כאשר היא מלאה נפחה יכול להגיע עד כ 1500 -סמ"ק .המזון שוהה
בקיבה שעתיים עד 6שעות (תלוי במזון ובאיכותו).
בקיבה מתבצעות שתי צורות עיכול במקביל -פעולה מכאנית :בתוך דפנות הקיבה ,קיימות שלוש שכבות שרירים .שרירים אלו מתכווצים
בתנועות איטיות אך נימצרות וכל המזון מתערבל עם מיצי הקיבה(-פריסטלטיקה) ,ופעולה כימית :בדופן הפנימית של הקיבה ,ברירית,
ישנם תאים אשר מפרישים לחלל הקיבה את "מיץ הקיבה" -חומצה מלחית ,ותאים אחרים שמפרישים פפסין (אנזימי עיכול).
בקיבה מתערבב המזון ע"י פעולת שרירי דופן הקיבה .מתוך תאים מסוימים מופרש חומצת HCLואנזימים .בקיבה נספג חלק גדול
מויטמין 12Bוחומרים מסוימים כגון סוכרים ואלכוהול ,הישר אל זרם הדם.
האנזימים הפעולים בקיבה הם:
•פפסינוגן – אינו אנזים פעיל ,אך כאשר הוא נפגש עם החומצה הכלורית ( (HCLהוא הופך להיות אנזים פעיל הנקרא פפסין .הפפסין
מפרק חלבונים לחומצת אמיניות בודדות.
•ליפז – מפרק שומנים לחומצות שומן וגליצרול.
החומצות בקיבה הופכות את הקיבה לסביבה חומצית מאוד ( .)2-1 PHחיידקים מתים בסביבה כזו ,וזו היא שיטת הניקוי של מערכת
העיכול על מנת למנוע זיהום.
לקיבה מופרש הורמון גסטרין הגורם להגברת הפרשת HCLופפסינוגן.
דופן הקיבה מוגנת מפני החומצה המלחית והאנזים המפרק פפסין ,ע"י הפרשת נוזל רירי
שה PHשלו מעט בסיסי [יוני .] HCO3-פגיעה בהגנה זו עלולה לגרום לכיב קיבה [אולקוס].
היום סוברים שזוהי מחלה זיהומית שהגורם לה הוא החיידק pylori Helicobacter.
כיב קיבה (אולקוס) הוא פצע המתפתח בדרך כלל בקיבה או בתריסריון .הכיב נגרם עקב תהליך של איכול רפידת הקיבה או
התריסריון על ידי חומצות הקיבה (ובראשן חומצת מימן כלורי) ומיצי העיכול.
האוסטרלים בארי ג'יי' מרשל ורובין ווארן זכו בפרס נובל לפיזיולוגיה ורפואה לשנת 2005על כך שהראו כי חיידק הוא למעשה
האחראי לאולקוס הגורם לכאבי הבטן העזים אצל רוב האנשים הסובלים מהמחלה ולא מתח וסגנון חיים כפי שחשבו עד כה.
ווארן ,בן ,68פתולוג מאוסטרליה ,גילה מושבות של חיידקים בחלק התחתון של הקיבה בכ 50%-מהחולים מהם נלקחו ביופסיות.
הוא למעשה הביא לתגלית הקריטית כי סימנים לדלקת נמצאו תמיד בקרום הקיבה בקרבת האזור המאוכלס בחיידקים.
מרשל ,בן ,54התעניין בממצאיו של ווארן ויחד ביצעו מחקר בביופסיות שנלקחו מחולים .לאחר מספר ניסיונות ,הצליח מרשל
לטפח סוגים של חיידקים שעד כה לא היו ידועים ומאוחר יותר זכו לשם הליקובקטור פילורי ,יחד הם גילו ,כי האורגניזם היה נוכח
כמעט בכל החולים שסבלו מדלקת הקיבה ,כיב בתריסריון או אולקוס בקיבה.
הודות לגילוי החדשני שנעשה על-ידי מרשל ווארן ,מחלת האולקוס אינה כרונית יותר ,אלא מחלה שניתן לרפא על-ידי טיפול קצר
באנטיביוטיקה ותרופות המדכאות הפרשות חומצה!
בכתב הזכיה לפרס נובל נאמר ,שהרופאים מקבלים את ההוקרה על גילוי חידק ההליקובקטר פילורי - Helicobacter pylori -
בשנת ,1982והוכחת חשיבותו כגורם לדלקת הקיבה -גסטריטיס ולכיב קיבה – אולקוס.
ההידבקות מתרחשת ככל הנראה בגיל צעיר מאוד והחיידק נשאר במערכת העיכול
לכל החיים ,ובמרבית בני האדם הוא אינו גורם לכל סימפטום .ואולם הוא עלול
לעודד יצירת כיב קיבה אצל 15%-10%מהנגועים.
החיידק שגילו המדענים גורם ליותר מ 90%-מהכיבים בתריסריון ול 80%-מהכיבים
בקיבה .כשני שלישים מאוכלוסיית העולם נגועים בחיידק ,אך רובם לא סובלים
מתסמינים כלשהם .עם זאת ,החיידק עלול להביא להתפתחות סרטן הקיבה ,שהוא
הסרטן השני בקטלניותו .לכן ,חיידק זה מוגדר כחיידק מסרטן!
HPנצמדים אל תא אפיתל מהקיבה בתרבית רקמה
HPשורדים בתנאי ה PHהשוררים בקיבה
הודות לפעילות האנזים אוריאז
היום ההתייחסות את אולקוס היא כאל מחלה זיהומית.
הטיפול המקובל היום ב HPהוא בתרופות :מוקסיפן
וקלריטרומיצין,וחמרים המורידים רמת חומציות כמו לוסק
.Losecה Losec -מעכב את פעילות משאבות המימן בממברנת
התאים הפריאתליים המפרישים HClבקיבה .באופן זה
מופחת הכאב והנזק לדופן הקיבה באזורים המודלקים עקב
הזיהום בהליקובקטר.
מן הקיבה עובר המזון אל המעי הדק שהוא צינור מפותל שאורכו שבעה מטרים.
במעי הדק עובר המזון פירוק נוסף ,ותוצרי הפירוק נספגים בזרם הדם.
למעי הדק שני תפקידים עיקריים:
.1
פירוק חומרי המזון השונים :פחמימות לחד-סוכרים ,שומנים לחומצות שומן ,חלבונים לחומצות אמיניות.
.2
תוצרי הפירוק ,מולקולות קטנות ,חודרות דרך תאי המעי אל כלי הדם הרבים העוטפים את צינור העיכול מבחוץ,
ועברים אל מחזור הדם.
חלקו הראשון של המעי הדק קרוי תריסריון ,ואורכו כ 30 -סנטימטר .התריסריון קולט את הפרשות הכבד והלבלב.
ה PHהשורר במעי הוא בסיסי ולכן הפפסין המגיע עם בליל המזון מהקיבה ,מפסיק את פעילותו במעי.
קטע מעי דק עטוף בקרום הצפק -הוא עשיר בכלי
דם ולימפה ומספק לשרירים ולרקמות המעי את
התרכובות הדרושות וקולט ממנו את המזון
המעוכל .יש בו רשת עצבים המעצבבים את שרירי
דופן המעי.
מבנה דופן המעי הדק
דופן המעי בנוי מסיסים = בליטות מיקרוסקופיות באורך של כ 1-מיקרון ,אליהן חודרים נימי דם ולימפה ומאפשרים ספיגה
יעילה (הגדלת שטח פנים) של תוצרי פירוק המזון.
על הסיסים יש שיכבה של תאי אפיתל להגנה עדינה מפני חומצות שמגיעות מהקיבה .ברך כלל תאי אפיתל מפרישים ריר
ששומר על התאים מפני החומצות ,אבל לפעמים יש תקלה והחומצות פוגעות בתאים ועושות פצע שיכול לדמם = אולקוס.
בגלל הסיסים ,שטח הפנים במעי בוגר מגיע ל 500מטר מרובע .במעי יש עיכול מכני ע"י ערבול וערבוב של המזון ועל ידי כך,
יותר מזון נפגש עם יותר אנזימים ויותר מזון נעכל.
קיפולי רירית המעי הדק
פירוק המזון המעוכל למחצה שמגיע מן הקיבה נעשה במעי הדק בעזרת חומרים המופרשים מן
הלבלב ,מן הכבד (באמצעות כיס המרה) ומתאי דופן המעי.
האנזימים שמזרזים את פירוק המזון במעי פועלים בסביבה בסיסית בלבד ( PHגבוה).
פירוק הפחמימות:
פירוק החלבונים:
מערכת העיכול של האדם אינה מסוגלת לעכל את כל סוגי
הפחמימות .פחמימות מורכבות אחדות כמו תאית ,אינן מתעכלות
בכלל .שכן האדם אינו מיצר אנזימים היכולים לפרקם לסוכרים
פשוטים .לעומת זאת ,הסוכר המורכב מעמילן מפורק בקלות בעזרת
אנזימים שמיוצרים בלבלב – התהליך מצוין בתרשים:
פירוק החלבון מתחיל בקיבה וממשיך במעי הדק .החלבון
מפורק קודם לשרשראות של חומצות אמינו הנקראות
פפטידים ,ואחר כך לחומצות אמינו יחידות .הלבלב מפריש
את האנזימים מפרקי החלבון.
ספיגת תוצרי
הפחמימות:
סוכרים פשוטים עוברים
דרך דפנות המעי הריק
ונספגים בזרם הדם .הדם
מסיע את הסוכרים אל
הכבד והכבד הופך אותם
לרב סוכר שנקרא גליקוגן.
מאגר הפחמימות מאוכסן
בגוף בצורת החומר גליקוגן.
ספיגת תוצרי החלבון:
רוב החלבונים מפורקים ונספגים
בחלקו הראשון של המעי הריק.
חומצות האמינו שנספגו עוברות
ישירות לזרם הדם הנושא אותם
דרך הכבד אל הרקמות שזקוקות
להם .חומצות אמינו אחדות
משמשות כאבני הבניין של
חומרים חדשים החיוניים לצמיחה
ולתיקון רקמות ,ואחרות מספקות
אנרגיה.
פירוק השומן:
ספיגת מינרלים ומלחים:
המרה המיוצרת בכבד והמאוחסנת בכיס
המרה ,מסייעת בפירוק השומן במעי הדק.
מלחים מן המרה מפרקים את טיפות השומן
העבות לטיפות שומן דקיקות יותר .פעולה זו
מגדילה את שטח פני הטיפות ומזרזת את
עיכול השומן ע"י אנזים הלבלב מפרק השומן
שנקרא ליפאז .הליפאז מפרק את השומן
לגליצרול ולחומצות שומן.
מינרלים כמו נתרן ,אשלגן וברזל ומלחים כמו
מגנזים ,כלוריד וחומרים אחרים חייבים לעבור מן
המעי הדק ישירות לזרם הדם ,נשמרות רמות
תקינות ומאוזנות שלהם בגוף.
ספיגת ויטמינים:
ויטמינים מסיסי שומן ( )K,E,D,Aוויטמינים
מסיסי מים ( )C,Bנספגים במעי הדק.
ויטמין 12Bנספג במעי העקום (חלק מהמעי
הדק) ,שלא כמו ויטמינים אחרים ,ויטמין זה
חייב להתקשר לחומר מיוחד המופרש מן
הקיבה לפני שהוא נספג – חומר זה נקרא
"גורם אינטרינזי".
ספיגת השומן:
ספיגת השומן מהירה ושלמה בד"כ ולכן
הצואה כמעט ואינה מכילה שומן .ספיגת
השומן מתרחשת בעיקר במעי הריק.
כדוריות השומן הזעירות אינן עוברות
ישירות אל זרם הדם או הכבד ,אלא
עוברות קודם לכן בצינוריות הלימפה.
צינוריות אלו מתאחדות לתעלות לימפה
רחבות יותר ואלו מתרוקנות בזרם הדם
ומאפשרות לשומן לזרום בגוף .רוב
השומן מועבר לכבד להמשך עיבודו,
השאר מאוחסן בגוף – בתאי השומן.
http://www.wiley.com/legacy/college/boyer/0470003790/
animations/fatty_acid_metabolism/fatty_acid_metabolism.htm
אנימציה :פירוק שומן בעזרת מלחי מרה.
הכבד ,הלבלב וכיס המרה קשורים בקשר הדוק עם צינור העיכול מבחינה תפקודית ,אף כי אינם מהווים חלק
ממנו .לכל אחד מהם תפקיד חיוני בעיכול המזון ובניצול מרכיבי המזון.
הכבד הוא האיבר הפנימי הכבד ביותר בגוף ומשקלו 1.5ק"ג .הכבד הוא איבר חיוני לחיים.
הכבד עשוי מיליוני תאים הקרויים הפטוציטים ,תאי כבד .לתאים אל יותר מ 500-תפקידים שונים ,בהם אחסון מרכיבי המזון; פירוק תרופות
וסמים ,רעלים ותוצרי פסולת; ותהליכי המרה כימיים שונים .לתאי הכבד יכולת מסוימת של התחדשות – רגנרציה ,תכונה הנחשבת לקדומה וכזו
שנעלמה באורגניזמים המפותחים.
הכבד הוא מעין מפעל שמעבד ומסנן את הכימיקלים בגוף.
תהליכי השינוי העיקריים שעוברים חומרי המזון בכבד [חילוף חמרים]:
מחומצות אמיניות נבנים חלבונים ,כמו חלבוני פלסמה [אלבומין] וגם פקטורי קרישה וחלבוני מערכת הקרישה – פיברינוגן ,פרותרומבין.
מהגלוקוז נבנה גליקוגן (רב סוכר המשמש כחומר תשמורת) נאגר בכבד ובשרירים .הגלוקוז בשיתוף עם פחמימות
אחרות משמש לבניית שומנים .תהליך זה מסייע בשמירה על רמה יציבה של גלוקוז בדם .
http://www.hopkins-gi.org/multimedia/database/intro_340_CHC-05.swf
תצוגה של הכבד ,הלבלב וכיס המרה.
קיבה
צינור הכבד השמאלי
צינור הכבד הימני
כיס המרה
עורק הכבד
קרוב ל 80%-מאספקת הדם אל
הכבד מגיעה מוריד השער .וריד זה
נושא אל הכבד כמעט את כל הדם
היוצא ממערכת העיכול והמכיל את
המזון המפורק שנספג מן המעי.
בתוך הכבד מתפצל וריד השער
לסעיפים רבים ,כך שתאי הכבד
יוכלו למצות מן הדם את המזון
המפורק ולעבד אותו
כיס המרה הוא שקיק דמוי אגס הממוקם בחלקו התחתון של הכבד .כיס המרה מאחסן
ומרכז את המרה עד שהורמון ,המיוצר במעי הדק ,מעורר את הכיס להתכווץ ,ולשחר את
המרה אל התריסריון.
הרכב המרה:
הכבד מייצר כליטר מרה בכל יום 97% .מן המרה הם מים ,האחוזים הנותרים הם מלחי
מרה וחומרי צבע מן הכבד .למלחי המרה תפקיד מרכזי בעיכול שומנים .צבעי המרה הם
מוצרי פסולת .העיקרי שבהם הוא בילירובין ,שצבעו צהוב ,והוא נוצר מההמוגלובין שבתאי
הדם האדומים ,לאחר פירוקם בטחול.
כיס מרה
צינור
המרה
צינור הלבלב
[פנקריאס]
http://www.uclan.ac.uk/facs/health/nursing/sonic/scenarios/livjmanim/biliary_tract.html
פעילות כיס המרה
הלבלב מייצר ומפריש חומרים הנחוצים לעיכול .חומרים אלה הם אנזימי עיכול שמפרקים חלבונים ,פחמימות
ושומנים ,וכן נתרן ביקרבונט ( ,)NaHCO3שתפקידו לסתור את חומצת הקיבה.
כל החומרים הללו עוברים לאורך צינור הלבלב אל התריסריון .הלבלב מפריש גם את ההורמונים אינסולין ,גלוקוגן
וסומטוסטטין ,ישירות אל זרם הדם .שלושה הורמונים אלה יחד מווסתים את רמת הסוכר בדם .הורמונים אלה
מופרשים מהלבלב ישירות לדם .ויסות רמת הסוכר הוא תפקידו העיקרי של הלבלב.
ויסות הורמונלי של הפרשת חומרי (מיץ) הלבלב:
הפרשת מיץ הלבלב (נתרן ביקרבונט+אנזימים) אל התריסריון מווסתת ע"י שני
הורמונים:
.1
.2
.3
.4
.5
.6
.7
סקרטין וכולציסטוקינין (.)CCK
הסקרטין מופרש מתאים בדופן התריסריון בתגובה למגע עם בליל המזון
שמגיע מהקיבה.
החומצי
הסקרטין גורם להפרשת הביקרבונט מהלבלב.
הביקרבונט בעל PHבסיסי מנטרל את החומציות בתריסריון.
הפסקת ההפרשה של סקרטין (כי הסביבה כבר לא חומצית) = .משוב שלילי.
גם ה CCK -מופרש מהתריסריון בתגובה להגעת המזון.
הוא מזרז את ההפרשה של-
אנזימי עיכול מהלבלבמיץ המרה מכיס המרה (מזרז את תחילתו של תהליך פירוק השומנים.גם בלבלב ,כמו בקיבה ,גירויי החושים מביאים להפרשה מוגברת של אנזימי
עיכול והנתרן ביקרבונט.
תאים המפרישים מיץ קיבה
מיץ קיבה חומצי
PH=2
פפטידים
גסטרין חוזר אל הקיבה
הפרשה מוגברת של
הורמון הגסטרין אל הדם
תאים מפרישים
זרם
הדם
מערכת העצבים המרכזית
מחשבה על מזון,
גירוי החושים-
ראייה ,טעם ,ריח
כבר בתחילת הגעת המזון לפה מתחילה הפרשה
של מיץ קיבה ,כך שברגע שהמזון מגיע לקיבה
מתחיל מיד פירוק של חלבונים לפפטידים .נוכחות
של פפטידים גורמת להפרשה מוגברת של
ההורמון גסטרין אל זרם הדם ובחזרה לקיבה והוא
מזרז את ההפרשה של מיץ הקיבה.
מחשבה על מזון או גירוי חושים (טעם ,ריח ,ראייה)
מעוררים דחפים עצביים העוברים מהמוח לקיבה.
אלה גורמים להפרשת ההורמון גסטרין ומיץ קיבה.
נוכחות מיץ הקיבה יוצרת סביבה חומצית מאוד
(מתחת ל )PH=2 -וזה גורם להפסקת ההפרשה
של הגסטרין ובעקבותיה להפסקת ההפרשה של
מיץ הקיבה.
לכן אפשר לומר שהפרשת הגסטרין ומיץ הקיבה
מפוקחת ע"י משוב חיובי ושלילי:
משוב חיובי :נוכחות פפטידים
גירויים
הפרשת גסטרין
+מיץ קיבה
משוב שלילי PH :חומצי
הפסקת ההפרשה
של גסטרין ומיץ
הקיבה.
כאשר נכנסים שיירי המזון אל החלק האחרון של צינור העיכול ,נפסקת ספיגת מרכיבי המזון ,כגון
גלוקוז וחומצות אמינו ,במחזור הדם .בהדרגה מקבלים שיירי העיכול את צורתם הסופית ,והם
נשארים במעי הגס עד להפרשתם מן החלחולת דרך פי הטבעת.
תפקידו העיקרי של המעי הגס הוא הפרשת השאריות שמייצרת מערכת העיכול (צואה) .כליטר וחצי מתוכנו הנוזלי של המעי ,נכנס מדי
יום אל המעי הגס ,אך רק חלק קטן הן שאריות מזון .העיסה העוברת אל המעי הגס מורכבת ממים ,שאריות מינרלים ,מיליונים של
חיידקים ,מתאים מתים שמתקלפים מצפוי צינור העיכול ,מהפרשת ריר מן הקצה התחתון של המעי העקום (חלק מהמעי הדק) וכן
מתאית (רב סוכר) שאינה ניתנת לעיכול.
המעי הגס אינו מפריש אנזימים ,אך הוא מייצר ריר המשמש כחומר סיכה ומקל על תנועת הצואה .המעי הגס סופג מים מהחומר
הצואתי והופך אותו מנוזל למוצק .הוא סופג כליטר וחצי מים ביום.
חומרים שלא עוכלו עד הסוף מגיעים אל המעי הגס עם מעט מן האנזימים מהמעי הדק ושם נשלם עיכולם.
כיצד מניע המעי הגס את הצואה?
תנועה זו סוחטת את הצואה מטה ,לתוך
החלק התחתון של המעי והחלחולת ,אל
עבר תעלת פי הטבעת.
תנועת דחיפה ,פועלת במקביל
לתנועה המקטעית ,על מנת לקדם
את הצואה לכיוון החלחולת.
התכווצויות בקטעים של המעי הגס,
פעם בחצי שעה ,מערבבות וטוחנות
את הצואה.
השדרה במוח
חתך במוח חתך
השדרה
עצב תחושתי
התנועה המסיבית של הצואה מן המעי אל
החלחולת ,מותחת את קירות החלחולת.
מתיחה זו היא הגירוי הנורמלי שאנו חווים
כצורך להטיל צואה .אנו יכולים להחליט
אם להתעלם מהרפלקס ולסגור באופן
רצוני את פי הטבעת ,או להטיל צואה.
עצב תחושתי
עצב תנועתי
רצוני
עצב תנועתי רצוני
לחץ הצואה על דופנות החלחולת יוצר גירוי של עצב תחושתי
המגיע אל מוח השדרה – משם בקשת רפלקס חוזרת תגובה
עצבית בעצב תנועתי לא רצוני ,הגורמת לתנועת החלחולת
ולהרפיית שרירי הסוגר הפנימי .הסוגר החיצוני מקבל עצבוב
ממערכת העצבים הרצונית – כל אלה מאפשרים את
הפרשת הצואה מחוץ לגוף.
החלק במערכת העיכול
האנזים
הסובסטרט (עליו
התוצר
פועל האנזים)
פה
עמילאז
עמילן וגליקוגן
חד סוכר ודו סוכר
הקיבה
חומצה המופרשת להרוג חיידקים
באוכל
פפסין
ליפאז
(במידה
חלבונים
שומנים
חלבונים קצרים יותר
שומנים קצרים יותר
קטנה)
עמילן ,גליקוגן
חלבונים
שומנים
גלוקוזים בודדים
חומצות אמיניות
חומצות שומן +גליצרול
המעי הדק
הלבלב מפריש אנזים לתריסריון
מכיס המרה מגיע נוזל המרה
עמילאז
טריפסין
ופפסין
*ליפאז
כבד
נטרול רעלים ,בנייה חוזרת של חלבונים ,שומנים
ופחמימות המתאימות לאדם
* הליפז אינו מופרש מכיס המרה ,אלא רק לאחר שהשומן עובר את הפירוק הראשוני ע"י מיץ
המרה ,מופרש הליפז מהלבלב.
מקורות:
.1ביולוגיה של האדם -עדי מרקוזה-הס ,2002 ,מערכת העיכול.
.2האנציקלופדיה הרפואית החדשה ,כרך מערכת העיכול ,הוצאת ידיעות אחרונות
וספרי חמד.
Slide 5
גוף אחד – מערכות רבות
קיום יום יומי של הגוף
עיכול
נשימה
הובלה
מערכות הגנה
הפרשה
מערכת חיסון
המשכיות
מערכת רביה
תאום ויסות ובקרה
בתוך ובין המערכות
מערכת עצבים מערכה הורמונלית
הגוף פועל כיחידת מבנה אחת ומקיים סביבה
פנימית יציבה -הומיאוסטזיס
עיכול הוא התהליך שבו ממיר הגוף את המזון לאנרגיה ולחומרים הנחוצים לצמיחתו ואחזקתו.
תהליך העיכול הוא מהתהליכים הביולוגיים המרכזיים בגופנו ,ולכן ,למעלה ממחצית איברי הגוף הפנימיים בגופנו שייכים
למערכת העיכול.
הגוף סופג את המרכיבים הכימיים שמהם בנויים החומרים שהוא אוכל ,מאחסן אותם ,ועושה בהם שימוש כחומרי גלם
לשימור ולבנייה של רקמות.
תרומת מערכת העיכול להומיאוסטזיס [הכושר לקיים סביבה פנימית יציבה ושונה מהסביבה החיצונית] היא באספקת חומרי
מזון הנצרכים כל הזמן ע"י תאי הגוף ,בהם מלחים שונים [מינרלים החיוניים בין היתר לפעילות תקינה של אנזימים ,מבנה
של מולקולות אחרות] ומים -מים מהווים 70אחוז ממשקל הגוף והם חשובים שקיומים של תהליכים בתאים וליכולת לווסת
את הלחץ האוסמוטי ,לחץ הדם ואת טמפרטורת הגוף.
מערכת העיכול מבצעת עיבוד כימי :פירוק על ידי אנזימים ,מלחי מרה וחומצות קיבה של המזון למרכיביו הכימיים ,ועיבוד
מכני :ערבוב המזון ,גריסתו ודחיפתו לאורך צינור העיכול ,נעשה על ידי שרירים מהם בנוי צינור העיכול.
לכל בעלי החיים ,גם הלא מפותחים ,יש מערכת עיכול כלשהי.
כל בעלי החיים מפרקים את המזון שהם אוכלים ליחידות קטנות יותר ,מהן יוכלו להפיק אנרגיה
וליצר את החומרים החיוניים לקיומם.
מבנה מערכת העיכול שונה אצל בעלי חיים שונים ,והוא משתנה בהתאם למורכבות התפריט
שלו ומורכבותו כיצור חי.
קיבה
מערכת קיבות
מעי דק
מעי
קיבה
שנייה
ושט
זפק
מעי
לוע
פי הטבעת
ושט
תהליך העיכול אצל הפרה שניזונה
מצמחים ,נעשה בסדרה של קיבות
מחוברות .המזון נכנס לקיבה הראשונה
והגדולה ביותר ,ושם הוא תוסס .החומר
הגס חוזר אל הפה ללעיסה נוספת.
החומר הנלעס נבלע שוב ,מתערבב
בחומר המותסס ואז עובר דרך הקיבות
האחרות.
זפק
פה
לתולעת השלשול מערכת דומה לזו
של בני האדם ולזו של בעלי חיים
גבוהים אחרים .אך בניגוד לאדם,
לתולעת אין שיניים ,לכן בצינור
העיכול שלה יש תא הקרוי "קיבה
שנייה" ,המרסק וטוחן את המזון.
הציפורים מפרקות את המזון רק לאחר
שאחסנו אותו באופן זמני בזפק שלהן
ובקיבתן.
המים!
מים הם מרכיב המזון החשוב ביותר
לגוף ,בלי מים ,אי אפשר לשרוד יותר
מחמישה ימים .מים הם גם החומר
העיקרי בגוף ,וכשני שלישים ממשקל
הגוף הם מים.
פחמימות!
הפחמימות מרכיבות חומרים רבים בגוף אך
תפקידם העיקרי הוא שימושן כמקור אנרגיה
לביצוע תהליכים בגוף .עם הפחמימות נמנים:
סוכר ,עמילן ותאית (סיבים בלתי ניתנים
לעיכול).
מינרלים!
חלבונים!
החלבונים ,שבנויים מחומצות אמיניות ,הם חומרי הבניין
המינרלים נמצאים בכמויות קטנות
העיקריים של הגוף ומהווים 18%ממשקל החומרים
בתאים ובנוזלי הגוף .בטבע ,נמצאים הבונים את התאים והרקמות .קבוצה גדולה של חלבונים
המינרלים בצורת מלחים .המינרלים אחראית להתרחשותם של כל התהליכים הכימיים
החשובים שנמצאים בכמות גדולה
בתאים ,קבוצה זאת נקראת" :אנזימים" .קבוצה נוספת
בגופינו הם :סידן ,זרחן ,מגנזיום,
של חלבונים היא הנוגדנים שמשתתפת בהגנה על הגוף
אשלגן ,נתרן ,כלור וגופרית.
מפגיעתם של גורמים מזיקים החודרים לגוף.
ויטמינים!
הגוף צריך כמויות זעירות של
הויטמינים .הויטמינים הם חומרים
חיוניים לקיומם של תהליכים שונים
בתאים .רובם של הויטמינים לא
מיוצרים בגוף האדם ,ולכן הוא חייב
לקבלם במזונו.
שומנים!
השומנים מהווים מרכיב חשוב במבנה קרום
התא ,והם חיוניים לכל התאים .השומנים הם
גם מקור לאנרגיה והם מהווים חומר בידוד
חשוב השומר על חום הגוף ומגן על רקמות
פנימיות שונות .השומנים הם מולקולות
גדולות המורכבות מ :3-חומצות ,שומן
וגליצרול .השומנים הם חומרי תשמורת ,ועודף
שומנים יוצר מחלות לב וסוכרת.
פה ובלוטות רוק
בכלליות:
האיברים העיקריים במערכת העיכול של האדם – ושט ,קיבה,
לבלב ,מעי ,כבד ,כיס מרה ופי הטבעת.
ושט
המזון נכנס אל הפה ומתקדם במורד דרכי העיכול על ידי גלי
התכווצויות של שרירים (פריסטלטיקה) .עיקרו של תהליך העיכול
שחומרים שונים כמו האנזימים (שמיוצרים על ידי בלוטות הרוק,
הקיבה ,המעי והלבלב) חומצה מלחית (מיוצרת ע"י הקיבה) ומלחי
מרה (המיוצרים ע"י הכבד) מפרקים את המזון ליחידות כימיות
שהגוף יכול לנצל .הפסולת מסולקת ע"י פי הטבעת.
כבד
קיבה
כיס המרה
לבלב
תריסריון
מעי דק
מעי גס
מעי ישר
פי הטבעת
המזון נכנס לפה וכבר מתחיל את תהליך העיכול שבו משולבות פעולות רצוניות :לעיסה ובליעה,
ולא רצוניות :הפרשת רוק המכיל אנזימים .הרוק משמש כממס ,כמרכך וכמחליק המזון ובכך
מסייע ללשון ולשיניים בפעולת הלעיסה והעברת המזון אל הושט .הרטבת המזון חשובה לקליטת
הטעם ע"י תאי חוש הטעם על הלשון .הרוק מכיל בעקר מים ויוני HCO3-השומרים על 7 PHוגם
שני אנזימים – עמילאז (שמפרק עמילן עד לדו סוכר) ,וליזוזים (משמש כקוטל חיידקים המגיעים
עם המזון).
המזון שוהה בפה בין 5-30שניות ,ועובר עיבוד ראשוני ע"י :שיניים ,חניכיים ,לשון ,החך ,בלוטות
הרוק והלסתות ,ולאחר עיבוד זה המזון ממשיך הלאה אל הושט.
הלעיסה והטחינה נעשים לשם הגדלת שטח הפנים.
עיצוב המזון לגוש בגודל המתאים לבליעה נקרא עיכול מכני.
מספרן המלא של השיניים שבאדם מבוגר הוא .32השיניים נחלקות לארבעה
סוגים:
4ניבים :המשמשים לקריעת המזון.
8שיניים חותכות :המשמשות לחיתוך המזון.
8שיניים קדם-טוחנות :המשמשות לגריסת המזון.
12שיניים טוחנות :כוללות ארבע שיני בינה המרסקות את המזון.
את השן מצפה האמייל הקשה [בעקר סידן וזרחן] והוא עלול
להיפגע מעששת – תוצאת פעולתם של חיידקים המייצרים חומצת
חלב בתהליך פירוק הסוכרים בפה המשמשים אותם כמקור
אנרגיה .הרוק מוריד במידה מסוימת את רמת החומציות בעזרת יוני
HCO3הפועלים כמו בסיס והליזוזים שבו מצליח לנטרל חלקמהחיידקים ההרסניים.
בפני האדם נמצאים שלושה זוגות של בלוטות רוק :בלוטות מצד האוזן (פרוטיד) ,הבלוטות התת לסתיות
והבלוטות התת לשוניות .בלוטות הרוק מפרישות אנזימים (=חלבוני פעולה).
כשאנו לועסים ,המזון נרטב על ידי הרוק והופך לעיסה .פעולה זו עוזרת לתהליך לעיסת המזון ובכך גם יותר קל
למזון להגיע לוושט .הרוק מנקה שאריות אוכל שנשארו בפה ועל השיניים ובכך עוזר במניעת הצטברות חיידקים
אשר מזהים רק שני סוגים של אנזימים:
.1עמילז -אשר מפרק עמילן וגליקוגן (פחמימות) שמגיעים מהמזון ומתפרקים לסוכרים פשוטים :דו-סוכרים
וחד-סוכרים (סוכרוזים וגלוקוזים).
.2ליזוזים -מפרק את מעטפת החיידקים המגיעים אל הפה מהאוויר ,ובכך מסנן את הגוף מאנטיגנים מזיקים.
בלוטות מיצד האוזן:
נמצאות בלחיים ,קדמית
לאוזניים .הצינור שלהן
נפתח אל הפה בחלק
הפנימי של הלחיים.
הבלוטות התת
לסתיות:
נמצאות בחלקו האחורי
של הפה ,מתחת ללשון.
הצינורות שלהן נפתחים
מתחת ללשון ,משני צידי
הקפל המרכזי של רירית
הפה.
הבלוטות התת
לשוניות:
נמצאות בקדמת הפה
מתחת ללשון .יש להן
צינורות קטנים ורבים,
שמנקזים את הרוק אל
הפה ,מתחת ללשון.
מכסה הגרון הוא פיסת סחוס דקה שמכוסה הקרום ריר ונמצאת מאחורי שורש הלשון.
בעת בליעת המזון הוא סוגר את הפתח לקנה הנשימה ומשאיר רק את צינור הושט פתוח,
וכל מונע חדירה של מזון אל קנה הנשימה ,דבר אשר גורם להיחנקות.
מכסה הגרון סוגר את פתח הושט ומשאיר פתוח רק את קנה הנשימה בכדי שהאוויר לא
יגיע אל הושט .אם בכל זאת נכנס מזון אל קנה השימה ,קיים רפלקס אשר משחרר את
המזון מקנה הנשימה אל חלל הפה דרך שיעול.
הגרון והלוע משמשים מעבר גם
לאוויר וגם למזון .כאשר המזון
יוצא מהלוע הוא עלול להיכנס
לקנה הנשימה במקום לושט.
כדי למנוע כניסה של מזון אל
קנה הנשימה בעת הבליעה,
מעכב גזע המוח ,באופן זמני,
את הנשימה ,ומעורר סדרה של
תגובות המביאות לסגירת
הקנה .אם ,למרות הכל חודר
אוכל לקנה ,מופעל רפלקס
השיעול .רפלקס זה מחזיר מיד
את האוכל אל הפה ומונע חנק.
תפקיד צינור הושט הוא להעביר את המזון לקיבה .לאחר הלעיסה והגריסה,
הלשון דוחפת את המזון במורד הלוע ,אל אחורי הפה ,ודרך הלוע המזון
מגיע אל פתח הושט ,שם כיסוי הגרון מכסה את קנה הנשימה על מנת
למנוע חדירה של מזון לקנה הנשימה (דבר אשר גורם להיחנקות) והמזון
מחליק אל פתח הושט .כאן מתחילה הפריסטלטיקה (= ניע שרירים.
התכווצות ודחיפה של המזון על ידי שרירי צינור הושט .השרירים מתכווצים
ומתרפים בגל מתואם ובצורה מעגלית .הפריסטלטיקה אינה חד כיוונית).
אורכו של הושט הוא 23-25ס"מ .צינור הושט בנוי משתי מערכות של
שרירים :רצוניות ובלתי ורצוניות .כשהמזון בפה ,שרירי הושט רפויים ,אך
כשהמזון נכנס לוושט -השרירים מתחילים לנוע בתנועה גלית ,פריסטלטית,
לכיוון פי הקיבה .על פעולה זו שולטים עצבים ממערכת העצבים המרכזית
וממערכת העצבים של המעי .גלי הפריסטלטיקה נעים לאורך הושט
במהירות של 2.5-5ס"מ בשנייה .הושט מגיע אל הקיבה.
http://hopkins-gi.org/multimedia/database/intro_250_Swallow.swf
תהליך בליעת המזון.
הקיבה היא שק שרירי .כאשר היא ריקה ,הנפח שלה הוא 50סמ"ק .כאשר היא מלאה נפחה יכול להגיע עד כ 1500 -סמ"ק .המזון שוהה
בקיבה שעתיים עד 6שעות (תלוי במזון ובאיכותו).
בקיבה מתבצעות שתי צורות עיכול במקביל -פעולה מכאנית :בתוך דפנות הקיבה ,קיימות שלוש שכבות שרירים .שרירים אלו מתכווצים
בתנועות איטיות אך נימצרות וכל המזון מתערבל עם מיצי הקיבה(-פריסטלטיקה) ,ופעולה כימית :בדופן הפנימית של הקיבה ,ברירית,
ישנם תאים אשר מפרישים לחלל הקיבה את "מיץ הקיבה" -חומצה מלחית ,ותאים אחרים שמפרישים פפסין (אנזימי עיכול).
בקיבה מתערבב המזון ע"י פעולת שרירי דופן הקיבה .מתוך תאים מסוימים מופרש חומצת HCLואנזימים .בקיבה נספג חלק גדול
מויטמין 12Bוחומרים מסוימים כגון סוכרים ואלכוהול ,הישר אל זרם הדם.
האנזימים הפעולים בקיבה הם:
•פפסינוגן – אינו אנזים פעיל ,אך כאשר הוא נפגש עם החומצה הכלורית ( (HCLהוא הופך להיות אנזים פעיל הנקרא פפסין .הפפסין
מפרק חלבונים לחומצת אמיניות בודדות.
•ליפז – מפרק שומנים לחומצות שומן וגליצרול.
החומצות בקיבה הופכות את הקיבה לסביבה חומצית מאוד ( .)2-1 PHחיידקים מתים בסביבה כזו ,וזו היא שיטת הניקוי של מערכת
העיכול על מנת למנוע זיהום.
לקיבה מופרש הורמון גסטרין הגורם להגברת הפרשת HCLופפסינוגן.
דופן הקיבה מוגנת מפני החומצה המלחית והאנזים המפרק פפסין ,ע"י הפרשת נוזל רירי
שה PHשלו מעט בסיסי [יוני .] HCO3-פגיעה בהגנה זו עלולה לגרום לכיב קיבה [אולקוס].
היום סוברים שזוהי מחלה זיהומית שהגורם לה הוא החיידק pylori Helicobacter.
כיב קיבה (אולקוס) הוא פצע המתפתח בדרך כלל בקיבה או בתריסריון .הכיב נגרם עקב תהליך של איכול רפידת הקיבה או
התריסריון על ידי חומצות הקיבה (ובראשן חומצת מימן כלורי) ומיצי העיכול.
האוסטרלים בארי ג'יי' מרשל ורובין ווארן זכו בפרס נובל לפיזיולוגיה ורפואה לשנת 2005על כך שהראו כי חיידק הוא למעשה
האחראי לאולקוס הגורם לכאבי הבטן העזים אצל רוב האנשים הסובלים מהמחלה ולא מתח וסגנון חיים כפי שחשבו עד כה.
ווארן ,בן ,68פתולוג מאוסטרליה ,גילה מושבות של חיידקים בחלק התחתון של הקיבה בכ 50%-מהחולים מהם נלקחו ביופסיות.
הוא למעשה הביא לתגלית הקריטית כי סימנים לדלקת נמצאו תמיד בקרום הקיבה בקרבת האזור המאוכלס בחיידקים.
מרשל ,בן ,54התעניין בממצאיו של ווארן ויחד ביצעו מחקר בביופסיות שנלקחו מחולים .לאחר מספר ניסיונות ,הצליח מרשל
לטפח סוגים של חיידקים שעד כה לא היו ידועים ומאוחר יותר זכו לשם הליקובקטור פילורי ,יחד הם גילו ,כי האורגניזם היה נוכח
כמעט בכל החולים שסבלו מדלקת הקיבה ,כיב בתריסריון או אולקוס בקיבה.
הודות לגילוי החדשני שנעשה על-ידי מרשל ווארן ,מחלת האולקוס אינה כרונית יותר ,אלא מחלה שניתן לרפא על-ידי טיפול קצר
באנטיביוטיקה ותרופות המדכאות הפרשות חומצה!
בכתב הזכיה לפרס נובל נאמר ,שהרופאים מקבלים את ההוקרה על גילוי חידק ההליקובקטר פילורי - Helicobacter pylori -
בשנת ,1982והוכחת חשיבותו כגורם לדלקת הקיבה -גסטריטיס ולכיב קיבה – אולקוס.
ההידבקות מתרחשת ככל הנראה בגיל צעיר מאוד והחיידק נשאר במערכת העיכול
לכל החיים ,ובמרבית בני האדם הוא אינו גורם לכל סימפטום .ואולם הוא עלול
לעודד יצירת כיב קיבה אצל 15%-10%מהנגועים.
החיידק שגילו המדענים גורם ליותר מ 90%-מהכיבים בתריסריון ול 80%-מהכיבים
בקיבה .כשני שלישים מאוכלוסיית העולם נגועים בחיידק ,אך רובם לא סובלים
מתסמינים כלשהם .עם זאת ,החיידק עלול להביא להתפתחות סרטן הקיבה ,שהוא
הסרטן השני בקטלניותו .לכן ,חיידק זה מוגדר כחיידק מסרטן!
HPנצמדים אל תא אפיתל מהקיבה בתרבית רקמה
HPשורדים בתנאי ה PHהשוררים בקיבה
הודות לפעילות האנזים אוריאז
היום ההתייחסות את אולקוס היא כאל מחלה זיהומית.
הטיפול המקובל היום ב HPהוא בתרופות :מוקסיפן
וקלריטרומיצין,וחמרים המורידים רמת חומציות כמו לוסק
.Losecה Losec -מעכב את פעילות משאבות המימן בממברנת
התאים הפריאתליים המפרישים HClבקיבה .באופן זה
מופחת הכאב והנזק לדופן הקיבה באזורים המודלקים עקב
הזיהום בהליקובקטר.
מן הקיבה עובר המזון אל המעי הדק שהוא צינור מפותל שאורכו שבעה מטרים.
במעי הדק עובר המזון פירוק נוסף ,ותוצרי הפירוק נספגים בזרם הדם.
למעי הדק שני תפקידים עיקריים:
.1
פירוק חומרי המזון השונים :פחמימות לחד-סוכרים ,שומנים לחומצות שומן ,חלבונים לחומצות אמיניות.
.2
תוצרי הפירוק ,מולקולות קטנות ,חודרות דרך תאי המעי אל כלי הדם הרבים העוטפים את צינור העיכול מבחוץ,
ועברים אל מחזור הדם.
חלקו הראשון של המעי הדק קרוי תריסריון ,ואורכו כ 30 -סנטימטר .התריסריון קולט את הפרשות הכבד והלבלב.
ה PHהשורר במעי הוא בסיסי ולכן הפפסין המגיע עם בליל המזון מהקיבה ,מפסיק את פעילותו במעי.
קטע מעי דק עטוף בקרום הצפק -הוא עשיר בכלי
דם ולימפה ומספק לשרירים ולרקמות המעי את
התרכובות הדרושות וקולט ממנו את המזון
המעוכל .יש בו רשת עצבים המעצבבים את שרירי
דופן המעי.
מבנה דופן המעי הדק
דופן המעי בנוי מסיסים = בליטות מיקרוסקופיות באורך של כ 1-מיקרון ,אליהן חודרים נימי דם ולימפה ומאפשרים ספיגה
יעילה (הגדלת שטח פנים) של תוצרי פירוק המזון.
על הסיסים יש שיכבה של תאי אפיתל להגנה עדינה מפני חומצות שמגיעות מהקיבה .ברך כלל תאי אפיתל מפרישים ריר
ששומר על התאים מפני החומצות ,אבל לפעמים יש תקלה והחומצות פוגעות בתאים ועושות פצע שיכול לדמם = אולקוס.
בגלל הסיסים ,שטח הפנים במעי בוגר מגיע ל 500מטר מרובע .במעי יש עיכול מכני ע"י ערבול וערבוב של המזון ועל ידי כך,
יותר מזון נפגש עם יותר אנזימים ויותר מזון נעכל.
קיפולי רירית המעי הדק
פירוק המזון המעוכל למחצה שמגיע מן הקיבה נעשה במעי הדק בעזרת חומרים המופרשים מן
הלבלב ,מן הכבד (באמצעות כיס המרה) ומתאי דופן המעי.
האנזימים שמזרזים את פירוק המזון במעי פועלים בסביבה בסיסית בלבד ( PHגבוה).
פירוק הפחמימות:
פירוק החלבונים:
מערכת העיכול של האדם אינה מסוגלת לעכל את כל סוגי
הפחמימות .פחמימות מורכבות אחדות כמו תאית ,אינן מתעכלות
בכלל .שכן האדם אינו מיצר אנזימים היכולים לפרקם לסוכרים
פשוטים .לעומת זאת ,הסוכר המורכב מעמילן מפורק בקלות בעזרת
אנזימים שמיוצרים בלבלב – התהליך מצוין בתרשים:
פירוק החלבון מתחיל בקיבה וממשיך במעי הדק .החלבון
מפורק קודם לשרשראות של חומצות אמינו הנקראות
פפטידים ,ואחר כך לחומצות אמינו יחידות .הלבלב מפריש
את האנזימים מפרקי החלבון.
ספיגת תוצרי
הפחמימות:
סוכרים פשוטים עוברים
דרך דפנות המעי הריק
ונספגים בזרם הדם .הדם
מסיע את הסוכרים אל
הכבד והכבד הופך אותם
לרב סוכר שנקרא גליקוגן.
מאגר הפחמימות מאוכסן
בגוף בצורת החומר גליקוגן.
ספיגת תוצרי החלבון:
רוב החלבונים מפורקים ונספגים
בחלקו הראשון של המעי הריק.
חומצות האמינו שנספגו עוברות
ישירות לזרם הדם הנושא אותם
דרך הכבד אל הרקמות שזקוקות
להם .חומצות אמינו אחדות
משמשות כאבני הבניין של
חומרים חדשים החיוניים לצמיחה
ולתיקון רקמות ,ואחרות מספקות
אנרגיה.
פירוק השומן:
ספיגת מינרלים ומלחים:
המרה המיוצרת בכבד והמאוחסנת בכיס
המרה ,מסייעת בפירוק השומן במעי הדק.
מלחים מן המרה מפרקים את טיפות השומן
העבות לטיפות שומן דקיקות יותר .פעולה זו
מגדילה את שטח פני הטיפות ומזרזת את
עיכול השומן ע"י אנזים הלבלב מפרק השומן
שנקרא ליפאז .הליפאז מפרק את השומן
לגליצרול ולחומצות שומן.
מינרלים כמו נתרן ,אשלגן וברזל ומלחים כמו
מגנזים ,כלוריד וחומרים אחרים חייבים לעבור מן
המעי הדק ישירות לזרם הדם ,נשמרות רמות
תקינות ומאוזנות שלהם בגוף.
ספיגת ויטמינים:
ויטמינים מסיסי שומן ( )K,E,D,Aוויטמינים
מסיסי מים ( )C,Bנספגים במעי הדק.
ויטמין 12Bנספג במעי העקום (חלק מהמעי
הדק) ,שלא כמו ויטמינים אחרים ,ויטמין זה
חייב להתקשר לחומר מיוחד המופרש מן
הקיבה לפני שהוא נספג – חומר זה נקרא
"גורם אינטרינזי".
ספיגת השומן:
ספיגת השומן מהירה ושלמה בד"כ ולכן
הצואה כמעט ואינה מכילה שומן .ספיגת
השומן מתרחשת בעיקר במעי הריק.
כדוריות השומן הזעירות אינן עוברות
ישירות אל זרם הדם או הכבד ,אלא
עוברות קודם לכן בצינוריות הלימפה.
צינוריות אלו מתאחדות לתעלות לימפה
רחבות יותר ואלו מתרוקנות בזרם הדם
ומאפשרות לשומן לזרום בגוף .רוב
השומן מועבר לכבד להמשך עיבודו,
השאר מאוחסן בגוף – בתאי השומן.
http://www.wiley.com/legacy/college/boyer/0470003790/
animations/fatty_acid_metabolism/fatty_acid_metabolism.htm
אנימציה :פירוק שומן בעזרת מלחי מרה.
הכבד ,הלבלב וכיס המרה קשורים בקשר הדוק עם צינור העיכול מבחינה תפקודית ,אף כי אינם מהווים חלק
ממנו .לכל אחד מהם תפקיד חיוני בעיכול המזון ובניצול מרכיבי המזון.
הכבד הוא האיבר הפנימי הכבד ביותר בגוף ומשקלו 1.5ק"ג .הכבד הוא איבר חיוני לחיים.
הכבד עשוי מיליוני תאים הקרויים הפטוציטים ,תאי כבד .לתאים אל יותר מ 500-תפקידים שונים ,בהם אחסון מרכיבי המזון; פירוק תרופות
וסמים ,רעלים ותוצרי פסולת; ותהליכי המרה כימיים שונים .לתאי הכבד יכולת מסוימת של התחדשות – רגנרציה ,תכונה הנחשבת לקדומה וכזו
שנעלמה באורגניזמים המפותחים.
הכבד הוא מעין מפעל שמעבד ומסנן את הכימיקלים בגוף.
תהליכי השינוי העיקריים שעוברים חומרי המזון בכבד [חילוף חמרים]:
מחומצות אמיניות נבנים חלבונים ,כמו חלבוני פלסמה [אלבומין] וגם פקטורי קרישה וחלבוני מערכת הקרישה – פיברינוגן ,פרותרומבין.
מהגלוקוז נבנה גליקוגן (רב סוכר המשמש כחומר תשמורת) נאגר בכבד ובשרירים .הגלוקוז בשיתוף עם פחמימות
אחרות משמש לבניית שומנים .תהליך זה מסייע בשמירה על רמה יציבה של גלוקוז בדם .
http://www.hopkins-gi.org/multimedia/database/intro_340_CHC-05.swf
תצוגה של הכבד ,הלבלב וכיס המרה.
קיבה
צינור הכבד השמאלי
צינור הכבד הימני
כיס המרה
עורק הכבד
קרוב ל 80%-מאספקת הדם אל
הכבד מגיעה מוריד השער .וריד זה
נושא אל הכבד כמעט את כל הדם
היוצא ממערכת העיכול והמכיל את
המזון המפורק שנספג מן המעי.
בתוך הכבד מתפצל וריד השער
לסעיפים רבים ,כך שתאי הכבד
יוכלו למצות מן הדם את המזון
המפורק ולעבד אותו
כיס המרה הוא שקיק דמוי אגס הממוקם בחלקו התחתון של הכבד .כיס המרה מאחסן
ומרכז את המרה עד שהורמון ,המיוצר במעי הדק ,מעורר את הכיס להתכווץ ,ולשחר את
המרה אל התריסריון.
הרכב המרה:
הכבד מייצר כליטר מרה בכל יום 97% .מן המרה הם מים ,האחוזים הנותרים הם מלחי
מרה וחומרי צבע מן הכבד .למלחי המרה תפקיד מרכזי בעיכול שומנים .צבעי המרה הם
מוצרי פסולת .העיקרי שבהם הוא בילירובין ,שצבעו צהוב ,והוא נוצר מההמוגלובין שבתאי
הדם האדומים ,לאחר פירוקם בטחול.
כיס מרה
צינור
המרה
צינור הלבלב
[פנקריאס]
http://www.uclan.ac.uk/facs/health/nursing/sonic/scenarios/livjmanim/biliary_tract.html
פעילות כיס המרה
הלבלב מייצר ומפריש חומרים הנחוצים לעיכול .חומרים אלה הם אנזימי עיכול שמפרקים חלבונים ,פחמימות
ושומנים ,וכן נתרן ביקרבונט ( ,)NaHCO3שתפקידו לסתור את חומצת הקיבה.
כל החומרים הללו עוברים לאורך צינור הלבלב אל התריסריון .הלבלב מפריש גם את ההורמונים אינסולין ,גלוקוגן
וסומטוסטטין ,ישירות אל זרם הדם .שלושה הורמונים אלה יחד מווסתים את רמת הסוכר בדם .הורמונים אלה
מופרשים מהלבלב ישירות לדם .ויסות רמת הסוכר הוא תפקידו העיקרי של הלבלב.
ויסות הורמונלי של הפרשת חומרי (מיץ) הלבלב:
הפרשת מיץ הלבלב (נתרן ביקרבונט+אנזימים) אל התריסריון מווסתת ע"י שני
הורמונים:
.1
.2
.3
.4
.5
.6
.7
סקרטין וכולציסטוקינין (.)CCK
הסקרטין מופרש מתאים בדופן התריסריון בתגובה למגע עם בליל המזון
שמגיע מהקיבה.
החומצי
הסקרטין גורם להפרשת הביקרבונט מהלבלב.
הביקרבונט בעל PHבסיסי מנטרל את החומציות בתריסריון.
הפסקת ההפרשה של סקרטין (כי הסביבה כבר לא חומצית) = .משוב שלילי.
גם ה CCK -מופרש מהתריסריון בתגובה להגעת המזון.
הוא מזרז את ההפרשה של-
אנזימי עיכול מהלבלבמיץ המרה מכיס המרה (מזרז את תחילתו של תהליך פירוק השומנים.גם בלבלב ,כמו בקיבה ,גירויי החושים מביאים להפרשה מוגברת של אנזימי
עיכול והנתרן ביקרבונט.
תאים המפרישים מיץ קיבה
מיץ קיבה חומצי
PH=2
פפטידים
גסטרין חוזר אל הקיבה
הפרשה מוגברת של
הורמון הגסטרין אל הדם
תאים מפרישים
זרם
הדם
מערכת העצבים המרכזית
מחשבה על מזון,
גירוי החושים-
ראייה ,טעם ,ריח
כבר בתחילת הגעת המזון לפה מתחילה הפרשה
של מיץ קיבה ,כך שברגע שהמזון מגיע לקיבה
מתחיל מיד פירוק של חלבונים לפפטידים .נוכחות
של פפטידים גורמת להפרשה מוגברת של
ההורמון גסטרין אל זרם הדם ובחזרה לקיבה והוא
מזרז את ההפרשה של מיץ הקיבה.
מחשבה על מזון או גירוי חושים (טעם ,ריח ,ראייה)
מעוררים דחפים עצביים העוברים מהמוח לקיבה.
אלה גורמים להפרשת ההורמון גסטרין ומיץ קיבה.
נוכחות מיץ הקיבה יוצרת סביבה חומצית מאוד
(מתחת ל )PH=2 -וזה גורם להפסקת ההפרשה
של הגסטרין ובעקבותיה להפסקת ההפרשה של
מיץ הקיבה.
לכן אפשר לומר שהפרשת הגסטרין ומיץ הקיבה
מפוקחת ע"י משוב חיובי ושלילי:
משוב חיובי :נוכחות פפטידים
גירויים
הפרשת גסטרין
+מיץ קיבה
משוב שלילי PH :חומצי
הפסקת ההפרשה
של גסטרין ומיץ
הקיבה.
כאשר נכנסים שיירי המזון אל החלק האחרון של צינור העיכול ,נפסקת ספיגת מרכיבי המזון ,כגון
גלוקוז וחומצות אמינו ,במחזור הדם .בהדרגה מקבלים שיירי העיכול את צורתם הסופית ,והם
נשארים במעי הגס עד להפרשתם מן החלחולת דרך פי הטבעת.
תפקידו העיקרי של המעי הגס הוא הפרשת השאריות שמייצרת מערכת העיכול (צואה) .כליטר וחצי מתוכנו הנוזלי של המעי ,נכנס מדי
יום אל המעי הגס ,אך רק חלק קטן הן שאריות מזון .העיסה העוברת אל המעי הגס מורכבת ממים ,שאריות מינרלים ,מיליונים של
חיידקים ,מתאים מתים שמתקלפים מצפוי צינור העיכול ,מהפרשת ריר מן הקצה התחתון של המעי העקום (חלק מהמעי הדק) וכן
מתאית (רב סוכר) שאינה ניתנת לעיכול.
המעי הגס אינו מפריש אנזימים ,אך הוא מייצר ריר המשמש כחומר סיכה ומקל על תנועת הצואה .המעי הגס סופג מים מהחומר
הצואתי והופך אותו מנוזל למוצק .הוא סופג כליטר וחצי מים ביום.
חומרים שלא עוכלו עד הסוף מגיעים אל המעי הגס עם מעט מן האנזימים מהמעי הדק ושם נשלם עיכולם.
כיצד מניע המעי הגס את הצואה?
תנועה זו סוחטת את הצואה מטה ,לתוך
החלק התחתון של המעי והחלחולת ,אל
עבר תעלת פי הטבעת.
תנועת דחיפה ,פועלת במקביל
לתנועה המקטעית ,על מנת לקדם
את הצואה לכיוון החלחולת.
התכווצויות בקטעים של המעי הגס,
פעם בחצי שעה ,מערבבות וטוחנות
את הצואה.
השדרה במוח
חתך במוח חתך
השדרה
עצב תחושתי
התנועה המסיבית של הצואה מן המעי אל
החלחולת ,מותחת את קירות החלחולת.
מתיחה זו היא הגירוי הנורמלי שאנו חווים
כצורך להטיל צואה .אנו יכולים להחליט
אם להתעלם מהרפלקס ולסגור באופן
רצוני את פי הטבעת ,או להטיל צואה.
עצב תחושתי
עצב תנועתי
רצוני
עצב תנועתי רצוני
לחץ הצואה על דופנות החלחולת יוצר גירוי של עצב תחושתי
המגיע אל מוח השדרה – משם בקשת רפלקס חוזרת תגובה
עצבית בעצב תנועתי לא רצוני ,הגורמת לתנועת החלחולת
ולהרפיית שרירי הסוגר הפנימי .הסוגר החיצוני מקבל עצבוב
ממערכת העצבים הרצונית – כל אלה מאפשרים את
הפרשת הצואה מחוץ לגוף.
החלק במערכת העיכול
האנזים
הסובסטרט (עליו
התוצר
פועל האנזים)
פה
עמילאז
עמילן וגליקוגן
חד סוכר ודו סוכר
הקיבה
חומצה המופרשת להרוג חיידקים
באוכל
פפסין
ליפאז
(במידה
חלבונים
שומנים
חלבונים קצרים יותר
שומנים קצרים יותר
קטנה)
עמילן ,גליקוגן
חלבונים
שומנים
גלוקוזים בודדים
חומצות אמיניות
חומצות שומן +גליצרול
המעי הדק
הלבלב מפריש אנזים לתריסריון
מכיס המרה מגיע נוזל המרה
עמילאז
טריפסין
ופפסין
*ליפאז
כבד
נטרול רעלים ,בנייה חוזרת של חלבונים ,שומנים
ופחמימות המתאימות לאדם
* הליפז אינו מופרש מכיס המרה ,אלא רק לאחר שהשומן עובר את הפירוק הראשוני ע"י מיץ
המרה ,מופרש הליפז מהלבלב.
מקורות:
.1ביולוגיה של האדם -עדי מרקוזה-הס ,2002 ,מערכת העיכול.
.2האנציקלופדיה הרפואית החדשה ,כרך מערכת העיכול ,הוצאת ידיעות אחרונות
וספרי חמד.
Slide 6
גוף אחד – מערכות רבות
קיום יום יומי של הגוף
עיכול
נשימה
הובלה
מערכות הגנה
הפרשה
מערכת חיסון
המשכיות
מערכת רביה
תאום ויסות ובקרה
בתוך ובין המערכות
מערכת עצבים מערכה הורמונלית
הגוף פועל כיחידת מבנה אחת ומקיים סביבה
פנימית יציבה -הומיאוסטזיס
עיכול הוא התהליך שבו ממיר הגוף את המזון לאנרגיה ולחומרים הנחוצים לצמיחתו ואחזקתו.
תהליך העיכול הוא מהתהליכים הביולוגיים המרכזיים בגופנו ,ולכן ,למעלה ממחצית איברי הגוף הפנימיים בגופנו שייכים
למערכת העיכול.
הגוף סופג את המרכיבים הכימיים שמהם בנויים החומרים שהוא אוכל ,מאחסן אותם ,ועושה בהם שימוש כחומרי גלם
לשימור ולבנייה של רקמות.
תרומת מערכת העיכול להומיאוסטזיס [הכושר לקיים סביבה פנימית יציבה ושונה מהסביבה החיצונית] היא באספקת חומרי
מזון הנצרכים כל הזמן ע"י תאי הגוף ,בהם מלחים שונים [מינרלים החיוניים בין היתר לפעילות תקינה של אנזימים ,מבנה
של מולקולות אחרות] ומים -מים מהווים 70אחוז ממשקל הגוף והם חשובים שקיומים של תהליכים בתאים וליכולת לווסת
את הלחץ האוסמוטי ,לחץ הדם ואת טמפרטורת הגוף.
מערכת העיכול מבצעת עיבוד כימי :פירוק על ידי אנזימים ,מלחי מרה וחומצות קיבה של המזון למרכיביו הכימיים ,ועיבוד
מכני :ערבוב המזון ,גריסתו ודחיפתו לאורך צינור העיכול ,נעשה על ידי שרירים מהם בנוי צינור העיכול.
לכל בעלי החיים ,גם הלא מפותחים ,יש מערכת עיכול כלשהי.
כל בעלי החיים מפרקים את המזון שהם אוכלים ליחידות קטנות יותר ,מהן יוכלו להפיק אנרגיה
וליצר את החומרים החיוניים לקיומם.
מבנה מערכת העיכול שונה אצל בעלי חיים שונים ,והוא משתנה בהתאם למורכבות התפריט
שלו ומורכבותו כיצור חי.
קיבה
מערכת קיבות
מעי דק
מעי
קיבה
שנייה
ושט
זפק
מעי
לוע
פי הטבעת
ושט
תהליך העיכול אצל הפרה שניזונה
מצמחים ,נעשה בסדרה של קיבות
מחוברות .המזון נכנס לקיבה הראשונה
והגדולה ביותר ,ושם הוא תוסס .החומר
הגס חוזר אל הפה ללעיסה נוספת.
החומר הנלעס נבלע שוב ,מתערבב
בחומר המותסס ואז עובר דרך הקיבות
האחרות.
זפק
פה
לתולעת השלשול מערכת דומה לזו
של בני האדם ולזו של בעלי חיים
גבוהים אחרים .אך בניגוד לאדם,
לתולעת אין שיניים ,לכן בצינור
העיכול שלה יש תא הקרוי "קיבה
שנייה" ,המרסק וטוחן את המזון.
הציפורים מפרקות את המזון רק לאחר
שאחסנו אותו באופן זמני בזפק שלהן
ובקיבתן.
המים!
מים הם מרכיב המזון החשוב ביותר
לגוף ,בלי מים ,אי אפשר לשרוד יותר
מחמישה ימים .מים הם גם החומר
העיקרי בגוף ,וכשני שלישים ממשקל
הגוף הם מים.
פחמימות!
הפחמימות מרכיבות חומרים רבים בגוף אך
תפקידם העיקרי הוא שימושן כמקור אנרגיה
לביצוע תהליכים בגוף .עם הפחמימות נמנים:
סוכר ,עמילן ותאית (סיבים בלתי ניתנים
לעיכול).
מינרלים!
חלבונים!
החלבונים ,שבנויים מחומצות אמיניות ,הם חומרי הבניין
המינרלים נמצאים בכמויות קטנות
העיקריים של הגוף ומהווים 18%ממשקל החומרים
בתאים ובנוזלי הגוף .בטבע ,נמצאים הבונים את התאים והרקמות .קבוצה גדולה של חלבונים
המינרלים בצורת מלחים .המינרלים אחראית להתרחשותם של כל התהליכים הכימיים
החשובים שנמצאים בכמות גדולה
בתאים ,קבוצה זאת נקראת" :אנזימים" .קבוצה נוספת
בגופינו הם :סידן ,זרחן ,מגנזיום,
של חלבונים היא הנוגדנים שמשתתפת בהגנה על הגוף
אשלגן ,נתרן ,כלור וגופרית.
מפגיעתם של גורמים מזיקים החודרים לגוף.
ויטמינים!
הגוף צריך כמויות זעירות של
הויטמינים .הויטמינים הם חומרים
חיוניים לקיומם של תהליכים שונים
בתאים .רובם של הויטמינים לא
מיוצרים בגוף האדם ,ולכן הוא חייב
לקבלם במזונו.
שומנים!
השומנים מהווים מרכיב חשוב במבנה קרום
התא ,והם חיוניים לכל התאים .השומנים הם
גם מקור לאנרגיה והם מהווים חומר בידוד
חשוב השומר על חום הגוף ומגן על רקמות
פנימיות שונות .השומנים הם מולקולות
גדולות המורכבות מ :3-חומצות ,שומן
וגליצרול .השומנים הם חומרי תשמורת ,ועודף
שומנים יוצר מחלות לב וסוכרת.
פה ובלוטות רוק
בכלליות:
האיברים העיקריים במערכת העיכול של האדם – ושט ,קיבה,
לבלב ,מעי ,כבד ,כיס מרה ופי הטבעת.
ושט
המזון נכנס אל הפה ומתקדם במורד דרכי העיכול על ידי גלי
התכווצויות של שרירים (פריסטלטיקה) .עיקרו של תהליך העיכול
שחומרים שונים כמו האנזימים (שמיוצרים על ידי בלוטות הרוק,
הקיבה ,המעי והלבלב) חומצה מלחית (מיוצרת ע"י הקיבה) ומלחי
מרה (המיוצרים ע"י הכבד) מפרקים את המזון ליחידות כימיות
שהגוף יכול לנצל .הפסולת מסולקת ע"י פי הטבעת.
כבד
קיבה
כיס המרה
לבלב
תריסריון
מעי דק
מעי גס
מעי ישר
פי הטבעת
המזון נכנס לפה וכבר מתחיל את תהליך העיכול שבו משולבות פעולות רצוניות :לעיסה ובליעה,
ולא רצוניות :הפרשת רוק המכיל אנזימים .הרוק משמש כממס ,כמרכך וכמחליק המזון ובכך
מסייע ללשון ולשיניים בפעולת הלעיסה והעברת המזון אל הושט .הרטבת המזון חשובה לקליטת
הטעם ע"י תאי חוש הטעם על הלשון .הרוק מכיל בעקר מים ויוני HCO3-השומרים על 7 PHוגם
שני אנזימים – עמילאז (שמפרק עמילן עד לדו סוכר) ,וליזוזים (משמש כקוטל חיידקים המגיעים
עם המזון).
המזון שוהה בפה בין 5-30שניות ,ועובר עיבוד ראשוני ע"י :שיניים ,חניכיים ,לשון ,החך ,בלוטות
הרוק והלסתות ,ולאחר עיבוד זה המזון ממשיך הלאה אל הושט.
הלעיסה והטחינה נעשים לשם הגדלת שטח הפנים.
עיצוב המזון לגוש בגודל המתאים לבליעה נקרא עיכול מכני.
מספרן המלא של השיניים שבאדם מבוגר הוא .32השיניים נחלקות לארבעה
סוגים:
4ניבים :המשמשים לקריעת המזון.
8שיניים חותכות :המשמשות לחיתוך המזון.
8שיניים קדם-טוחנות :המשמשות לגריסת המזון.
12שיניים טוחנות :כוללות ארבע שיני בינה המרסקות את המזון.
את השן מצפה האמייל הקשה [בעקר סידן וזרחן] והוא עלול
להיפגע מעששת – תוצאת פעולתם של חיידקים המייצרים חומצת
חלב בתהליך פירוק הסוכרים בפה המשמשים אותם כמקור
אנרגיה .הרוק מוריד במידה מסוימת את רמת החומציות בעזרת יוני
HCO3הפועלים כמו בסיס והליזוזים שבו מצליח לנטרל חלקמהחיידקים ההרסניים.
בפני האדם נמצאים שלושה זוגות של בלוטות רוק :בלוטות מצד האוזן (פרוטיד) ,הבלוטות התת לסתיות
והבלוטות התת לשוניות .בלוטות הרוק מפרישות אנזימים (=חלבוני פעולה).
כשאנו לועסים ,המזון נרטב על ידי הרוק והופך לעיסה .פעולה זו עוזרת לתהליך לעיסת המזון ובכך גם יותר קל
למזון להגיע לוושט .הרוק מנקה שאריות אוכל שנשארו בפה ועל השיניים ובכך עוזר במניעת הצטברות חיידקים
אשר מזהים רק שני סוגים של אנזימים:
.1עמילז -אשר מפרק עמילן וגליקוגן (פחמימות) שמגיעים מהמזון ומתפרקים לסוכרים פשוטים :דו-סוכרים
וחד-סוכרים (סוכרוזים וגלוקוזים).
.2ליזוזים -מפרק את מעטפת החיידקים המגיעים אל הפה מהאוויר ,ובכך מסנן את הגוף מאנטיגנים מזיקים.
בלוטות מיצד האוזן:
נמצאות בלחיים ,קדמית
לאוזניים .הצינור שלהן
נפתח אל הפה בחלק
הפנימי של הלחיים.
הבלוטות התת
לסתיות:
נמצאות בחלקו האחורי
של הפה ,מתחת ללשון.
הצינורות שלהן נפתחים
מתחת ללשון ,משני צידי
הקפל המרכזי של רירית
הפה.
הבלוטות התת
לשוניות:
נמצאות בקדמת הפה
מתחת ללשון .יש להן
צינורות קטנים ורבים,
שמנקזים את הרוק אל
הפה ,מתחת ללשון.
מכסה הגרון הוא פיסת סחוס דקה שמכוסה הקרום ריר ונמצאת מאחורי שורש הלשון.
בעת בליעת המזון הוא סוגר את הפתח לקנה הנשימה ומשאיר רק את צינור הושט פתוח,
וכל מונע חדירה של מזון אל קנה הנשימה ,דבר אשר גורם להיחנקות.
מכסה הגרון סוגר את פתח הושט ומשאיר פתוח רק את קנה הנשימה בכדי שהאוויר לא
יגיע אל הושט .אם בכל זאת נכנס מזון אל קנה השימה ,קיים רפלקס אשר משחרר את
המזון מקנה הנשימה אל חלל הפה דרך שיעול.
הגרון והלוע משמשים מעבר גם
לאוויר וגם למזון .כאשר המזון
יוצא מהלוע הוא עלול להיכנס
לקנה הנשימה במקום לושט.
כדי למנוע כניסה של מזון אל
קנה הנשימה בעת הבליעה,
מעכב גזע המוח ,באופן זמני,
את הנשימה ,ומעורר סדרה של
תגובות המביאות לסגירת
הקנה .אם ,למרות הכל חודר
אוכל לקנה ,מופעל רפלקס
השיעול .רפלקס זה מחזיר מיד
את האוכל אל הפה ומונע חנק.
תפקיד צינור הושט הוא להעביר את המזון לקיבה .לאחר הלעיסה והגריסה,
הלשון דוחפת את המזון במורד הלוע ,אל אחורי הפה ,ודרך הלוע המזון
מגיע אל פתח הושט ,שם כיסוי הגרון מכסה את קנה הנשימה על מנת
למנוע חדירה של מזון לקנה הנשימה (דבר אשר גורם להיחנקות) והמזון
מחליק אל פתח הושט .כאן מתחילה הפריסטלטיקה (= ניע שרירים.
התכווצות ודחיפה של המזון על ידי שרירי צינור הושט .השרירים מתכווצים
ומתרפים בגל מתואם ובצורה מעגלית .הפריסטלטיקה אינה חד כיוונית).
אורכו של הושט הוא 23-25ס"מ .צינור הושט בנוי משתי מערכות של
שרירים :רצוניות ובלתי ורצוניות .כשהמזון בפה ,שרירי הושט רפויים ,אך
כשהמזון נכנס לוושט -השרירים מתחילים לנוע בתנועה גלית ,פריסטלטית,
לכיוון פי הקיבה .על פעולה זו שולטים עצבים ממערכת העצבים המרכזית
וממערכת העצבים של המעי .גלי הפריסטלטיקה נעים לאורך הושט
במהירות של 2.5-5ס"מ בשנייה .הושט מגיע אל הקיבה.
http://hopkins-gi.org/multimedia/database/intro_250_Swallow.swf
תהליך בליעת המזון.
הקיבה היא שק שרירי .כאשר היא ריקה ,הנפח שלה הוא 50סמ"ק .כאשר היא מלאה נפחה יכול להגיע עד כ 1500 -סמ"ק .המזון שוהה
בקיבה שעתיים עד 6שעות (תלוי במזון ובאיכותו).
בקיבה מתבצעות שתי צורות עיכול במקביל -פעולה מכאנית :בתוך דפנות הקיבה ,קיימות שלוש שכבות שרירים .שרירים אלו מתכווצים
בתנועות איטיות אך נימצרות וכל המזון מתערבל עם מיצי הקיבה(-פריסטלטיקה) ,ופעולה כימית :בדופן הפנימית של הקיבה ,ברירית,
ישנם תאים אשר מפרישים לחלל הקיבה את "מיץ הקיבה" -חומצה מלחית ,ותאים אחרים שמפרישים פפסין (אנזימי עיכול).
בקיבה מתערבב המזון ע"י פעולת שרירי דופן הקיבה .מתוך תאים מסוימים מופרש חומצת HCLואנזימים .בקיבה נספג חלק גדול
מויטמין 12Bוחומרים מסוימים כגון סוכרים ואלכוהול ,הישר אל זרם הדם.
האנזימים הפעולים בקיבה הם:
•פפסינוגן – אינו אנזים פעיל ,אך כאשר הוא נפגש עם החומצה הכלורית ( (HCLהוא הופך להיות אנזים פעיל הנקרא פפסין .הפפסין
מפרק חלבונים לחומצת אמיניות בודדות.
•ליפז – מפרק שומנים לחומצות שומן וגליצרול.
החומצות בקיבה הופכות את הקיבה לסביבה חומצית מאוד ( .)2-1 PHחיידקים מתים בסביבה כזו ,וזו היא שיטת הניקוי של מערכת
העיכול על מנת למנוע זיהום.
לקיבה מופרש הורמון גסטרין הגורם להגברת הפרשת HCLופפסינוגן.
דופן הקיבה מוגנת מפני החומצה המלחית והאנזים המפרק פפסין ,ע"י הפרשת נוזל רירי
שה PHשלו מעט בסיסי [יוני .] HCO3-פגיעה בהגנה זו עלולה לגרום לכיב קיבה [אולקוס].
היום סוברים שזוהי מחלה זיהומית שהגורם לה הוא החיידק pylori Helicobacter.
כיב קיבה (אולקוס) הוא פצע המתפתח בדרך כלל בקיבה או בתריסריון .הכיב נגרם עקב תהליך של איכול רפידת הקיבה או
התריסריון על ידי חומצות הקיבה (ובראשן חומצת מימן כלורי) ומיצי העיכול.
האוסטרלים בארי ג'יי' מרשל ורובין ווארן זכו בפרס נובל לפיזיולוגיה ורפואה לשנת 2005על כך שהראו כי חיידק הוא למעשה
האחראי לאולקוס הגורם לכאבי הבטן העזים אצל רוב האנשים הסובלים מהמחלה ולא מתח וסגנון חיים כפי שחשבו עד כה.
ווארן ,בן ,68פתולוג מאוסטרליה ,גילה מושבות של חיידקים בחלק התחתון של הקיבה בכ 50%-מהחולים מהם נלקחו ביופסיות.
הוא למעשה הביא לתגלית הקריטית כי סימנים לדלקת נמצאו תמיד בקרום הקיבה בקרבת האזור המאוכלס בחיידקים.
מרשל ,בן ,54התעניין בממצאיו של ווארן ויחד ביצעו מחקר בביופסיות שנלקחו מחולים .לאחר מספר ניסיונות ,הצליח מרשל
לטפח סוגים של חיידקים שעד כה לא היו ידועים ומאוחר יותר זכו לשם הליקובקטור פילורי ,יחד הם גילו ,כי האורגניזם היה נוכח
כמעט בכל החולים שסבלו מדלקת הקיבה ,כיב בתריסריון או אולקוס בקיבה.
הודות לגילוי החדשני שנעשה על-ידי מרשל ווארן ,מחלת האולקוס אינה כרונית יותר ,אלא מחלה שניתן לרפא על-ידי טיפול קצר
באנטיביוטיקה ותרופות המדכאות הפרשות חומצה!
בכתב הזכיה לפרס נובל נאמר ,שהרופאים מקבלים את ההוקרה על גילוי חידק ההליקובקטר פילורי - Helicobacter pylori -
בשנת ,1982והוכחת חשיבותו כגורם לדלקת הקיבה -גסטריטיס ולכיב קיבה – אולקוס.
ההידבקות מתרחשת ככל הנראה בגיל צעיר מאוד והחיידק נשאר במערכת העיכול
לכל החיים ,ובמרבית בני האדם הוא אינו גורם לכל סימפטום .ואולם הוא עלול
לעודד יצירת כיב קיבה אצל 15%-10%מהנגועים.
החיידק שגילו המדענים גורם ליותר מ 90%-מהכיבים בתריסריון ול 80%-מהכיבים
בקיבה .כשני שלישים מאוכלוסיית העולם נגועים בחיידק ,אך רובם לא סובלים
מתסמינים כלשהם .עם זאת ,החיידק עלול להביא להתפתחות סרטן הקיבה ,שהוא
הסרטן השני בקטלניותו .לכן ,חיידק זה מוגדר כחיידק מסרטן!
HPנצמדים אל תא אפיתל מהקיבה בתרבית רקמה
HPשורדים בתנאי ה PHהשוררים בקיבה
הודות לפעילות האנזים אוריאז
היום ההתייחסות את אולקוס היא כאל מחלה זיהומית.
הטיפול המקובל היום ב HPהוא בתרופות :מוקסיפן
וקלריטרומיצין,וחמרים המורידים רמת חומציות כמו לוסק
.Losecה Losec -מעכב את פעילות משאבות המימן בממברנת
התאים הפריאתליים המפרישים HClבקיבה .באופן זה
מופחת הכאב והנזק לדופן הקיבה באזורים המודלקים עקב
הזיהום בהליקובקטר.
מן הקיבה עובר המזון אל המעי הדק שהוא צינור מפותל שאורכו שבעה מטרים.
במעי הדק עובר המזון פירוק נוסף ,ותוצרי הפירוק נספגים בזרם הדם.
למעי הדק שני תפקידים עיקריים:
.1
פירוק חומרי המזון השונים :פחמימות לחד-סוכרים ,שומנים לחומצות שומן ,חלבונים לחומצות אמיניות.
.2
תוצרי הפירוק ,מולקולות קטנות ,חודרות דרך תאי המעי אל כלי הדם הרבים העוטפים את צינור העיכול מבחוץ,
ועברים אל מחזור הדם.
חלקו הראשון של המעי הדק קרוי תריסריון ,ואורכו כ 30 -סנטימטר .התריסריון קולט את הפרשות הכבד והלבלב.
ה PHהשורר במעי הוא בסיסי ולכן הפפסין המגיע עם בליל המזון מהקיבה ,מפסיק את פעילותו במעי.
קטע מעי דק עטוף בקרום הצפק -הוא עשיר בכלי
דם ולימפה ומספק לשרירים ולרקמות המעי את
התרכובות הדרושות וקולט ממנו את המזון
המעוכל .יש בו רשת עצבים המעצבבים את שרירי
דופן המעי.
מבנה דופן המעי הדק
דופן המעי בנוי מסיסים = בליטות מיקרוסקופיות באורך של כ 1-מיקרון ,אליהן חודרים נימי דם ולימפה ומאפשרים ספיגה
יעילה (הגדלת שטח פנים) של תוצרי פירוק המזון.
על הסיסים יש שיכבה של תאי אפיתל להגנה עדינה מפני חומצות שמגיעות מהקיבה .ברך כלל תאי אפיתל מפרישים ריר
ששומר על התאים מפני החומצות ,אבל לפעמים יש תקלה והחומצות פוגעות בתאים ועושות פצע שיכול לדמם = אולקוס.
בגלל הסיסים ,שטח הפנים במעי בוגר מגיע ל 500מטר מרובע .במעי יש עיכול מכני ע"י ערבול וערבוב של המזון ועל ידי כך,
יותר מזון נפגש עם יותר אנזימים ויותר מזון נעכל.
קיפולי רירית המעי הדק
פירוק המזון המעוכל למחצה שמגיע מן הקיבה נעשה במעי הדק בעזרת חומרים המופרשים מן
הלבלב ,מן הכבד (באמצעות כיס המרה) ומתאי דופן המעי.
האנזימים שמזרזים את פירוק המזון במעי פועלים בסביבה בסיסית בלבד ( PHגבוה).
פירוק הפחמימות:
פירוק החלבונים:
מערכת העיכול של האדם אינה מסוגלת לעכל את כל סוגי
הפחמימות .פחמימות מורכבות אחדות כמו תאית ,אינן מתעכלות
בכלל .שכן האדם אינו מיצר אנזימים היכולים לפרקם לסוכרים
פשוטים .לעומת זאת ,הסוכר המורכב מעמילן מפורק בקלות בעזרת
אנזימים שמיוצרים בלבלב – התהליך מצוין בתרשים:
פירוק החלבון מתחיל בקיבה וממשיך במעי הדק .החלבון
מפורק קודם לשרשראות של חומצות אמינו הנקראות
פפטידים ,ואחר כך לחומצות אמינו יחידות .הלבלב מפריש
את האנזימים מפרקי החלבון.
ספיגת תוצרי
הפחמימות:
סוכרים פשוטים עוברים
דרך דפנות המעי הריק
ונספגים בזרם הדם .הדם
מסיע את הסוכרים אל
הכבד והכבד הופך אותם
לרב סוכר שנקרא גליקוגן.
מאגר הפחמימות מאוכסן
בגוף בצורת החומר גליקוגן.
ספיגת תוצרי החלבון:
רוב החלבונים מפורקים ונספגים
בחלקו הראשון של המעי הריק.
חומצות האמינו שנספגו עוברות
ישירות לזרם הדם הנושא אותם
דרך הכבד אל הרקמות שזקוקות
להם .חומצות אמינו אחדות
משמשות כאבני הבניין של
חומרים חדשים החיוניים לצמיחה
ולתיקון רקמות ,ואחרות מספקות
אנרגיה.
פירוק השומן:
ספיגת מינרלים ומלחים:
המרה המיוצרת בכבד והמאוחסנת בכיס
המרה ,מסייעת בפירוק השומן במעי הדק.
מלחים מן המרה מפרקים את טיפות השומן
העבות לטיפות שומן דקיקות יותר .פעולה זו
מגדילה את שטח פני הטיפות ומזרזת את
עיכול השומן ע"י אנזים הלבלב מפרק השומן
שנקרא ליפאז .הליפאז מפרק את השומן
לגליצרול ולחומצות שומן.
מינרלים כמו נתרן ,אשלגן וברזל ומלחים כמו
מגנזים ,כלוריד וחומרים אחרים חייבים לעבור מן
המעי הדק ישירות לזרם הדם ,נשמרות רמות
תקינות ומאוזנות שלהם בגוף.
ספיגת ויטמינים:
ויטמינים מסיסי שומן ( )K,E,D,Aוויטמינים
מסיסי מים ( )C,Bנספגים במעי הדק.
ויטמין 12Bנספג במעי העקום (חלק מהמעי
הדק) ,שלא כמו ויטמינים אחרים ,ויטמין זה
חייב להתקשר לחומר מיוחד המופרש מן
הקיבה לפני שהוא נספג – חומר זה נקרא
"גורם אינטרינזי".
ספיגת השומן:
ספיגת השומן מהירה ושלמה בד"כ ולכן
הצואה כמעט ואינה מכילה שומן .ספיגת
השומן מתרחשת בעיקר במעי הריק.
כדוריות השומן הזעירות אינן עוברות
ישירות אל זרם הדם או הכבד ,אלא
עוברות קודם לכן בצינוריות הלימפה.
צינוריות אלו מתאחדות לתעלות לימפה
רחבות יותר ואלו מתרוקנות בזרם הדם
ומאפשרות לשומן לזרום בגוף .רוב
השומן מועבר לכבד להמשך עיבודו,
השאר מאוחסן בגוף – בתאי השומן.
http://www.wiley.com/legacy/college/boyer/0470003790/
animations/fatty_acid_metabolism/fatty_acid_metabolism.htm
אנימציה :פירוק שומן בעזרת מלחי מרה.
הכבד ,הלבלב וכיס המרה קשורים בקשר הדוק עם צינור העיכול מבחינה תפקודית ,אף כי אינם מהווים חלק
ממנו .לכל אחד מהם תפקיד חיוני בעיכול המזון ובניצול מרכיבי המזון.
הכבד הוא האיבר הפנימי הכבד ביותר בגוף ומשקלו 1.5ק"ג .הכבד הוא איבר חיוני לחיים.
הכבד עשוי מיליוני תאים הקרויים הפטוציטים ,תאי כבד .לתאים אל יותר מ 500-תפקידים שונים ,בהם אחסון מרכיבי המזון; פירוק תרופות
וסמים ,רעלים ותוצרי פסולת; ותהליכי המרה כימיים שונים .לתאי הכבד יכולת מסוימת של התחדשות – רגנרציה ,תכונה הנחשבת לקדומה וכזו
שנעלמה באורגניזמים המפותחים.
הכבד הוא מעין מפעל שמעבד ומסנן את הכימיקלים בגוף.
תהליכי השינוי העיקריים שעוברים חומרי המזון בכבד [חילוף חמרים]:
מחומצות אמיניות נבנים חלבונים ,כמו חלבוני פלסמה [אלבומין] וגם פקטורי קרישה וחלבוני מערכת הקרישה – פיברינוגן ,פרותרומבין.
מהגלוקוז נבנה גליקוגן (רב סוכר המשמש כחומר תשמורת) נאגר בכבד ובשרירים .הגלוקוז בשיתוף עם פחמימות
אחרות משמש לבניית שומנים .תהליך זה מסייע בשמירה על רמה יציבה של גלוקוז בדם .
http://www.hopkins-gi.org/multimedia/database/intro_340_CHC-05.swf
תצוגה של הכבד ,הלבלב וכיס המרה.
קיבה
צינור הכבד השמאלי
צינור הכבד הימני
כיס המרה
עורק הכבד
קרוב ל 80%-מאספקת הדם אל
הכבד מגיעה מוריד השער .וריד זה
נושא אל הכבד כמעט את כל הדם
היוצא ממערכת העיכול והמכיל את
המזון המפורק שנספג מן המעי.
בתוך הכבד מתפצל וריד השער
לסעיפים רבים ,כך שתאי הכבד
יוכלו למצות מן הדם את המזון
המפורק ולעבד אותו
כיס המרה הוא שקיק דמוי אגס הממוקם בחלקו התחתון של הכבד .כיס המרה מאחסן
ומרכז את המרה עד שהורמון ,המיוצר במעי הדק ,מעורר את הכיס להתכווץ ,ולשחר את
המרה אל התריסריון.
הרכב המרה:
הכבד מייצר כליטר מרה בכל יום 97% .מן המרה הם מים ,האחוזים הנותרים הם מלחי
מרה וחומרי צבע מן הכבד .למלחי המרה תפקיד מרכזי בעיכול שומנים .צבעי המרה הם
מוצרי פסולת .העיקרי שבהם הוא בילירובין ,שצבעו צהוב ,והוא נוצר מההמוגלובין שבתאי
הדם האדומים ,לאחר פירוקם בטחול.
כיס מרה
צינור
המרה
צינור הלבלב
[פנקריאס]
http://www.uclan.ac.uk/facs/health/nursing/sonic/scenarios/livjmanim/biliary_tract.html
פעילות כיס המרה
הלבלב מייצר ומפריש חומרים הנחוצים לעיכול .חומרים אלה הם אנזימי עיכול שמפרקים חלבונים ,פחמימות
ושומנים ,וכן נתרן ביקרבונט ( ,)NaHCO3שתפקידו לסתור את חומצת הקיבה.
כל החומרים הללו עוברים לאורך צינור הלבלב אל התריסריון .הלבלב מפריש גם את ההורמונים אינסולין ,גלוקוגן
וסומטוסטטין ,ישירות אל זרם הדם .שלושה הורמונים אלה יחד מווסתים את רמת הסוכר בדם .הורמונים אלה
מופרשים מהלבלב ישירות לדם .ויסות רמת הסוכר הוא תפקידו העיקרי של הלבלב.
ויסות הורמונלי של הפרשת חומרי (מיץ) הלבלב:
הפרשת מיץ הלבלב (נתרן ביקרבונט+אנזימים) אל התריסריון מווסתת ע"י שני
הורמונים:
.1
.2
.3
.4
.5
.6
.7
סקרטין וכולציסטוקינין (.)CCK
הסקרטין מופרש מתאים בדופן התריסריון בתגובה למגע עם בליל המזון
שמגיע מהקיבה.
החומצי
הסקרטין גורם להפרשת הביקרבונט מהלבלב.
הביקרבונט בעל PHבסיסי מנטרל את החומציות בתריסריון.
הפסקת ההפרשה של סקרטין (כי הסביבה כבר לא חומצית) = .משוב שלילי.
גם ה CCK -מופרש מהתריסריון בתגובה להגעת המזון.
הוא מזרז את ההפרשה של-
אנזימי עיכול מהלבלבמיץ המרה מכיס המרה (מזרז את תחילתו של תהליך פירוק השומנים.גם בלבלב ,כמו בקיבה ,גירויי החושים מביאים להפרשה מוגברת של אנזימי
עיכול והנתרן ביקרבונט.
תאים המפרישים מיץ קיבה
מיץ קיבה חומצי
PH=2
פפטידים
גסטרין חוזר אל הקיבה
הפרשה מוגברת של
הורמון הגסטרין אל הדם
תאים מפרישים
זרם
הדם
מערכת העצבים המרכזית
מחשבה על מזון,
גירוי החושים-
ראייה ,טעם ,ריח
כבר בתחילת הגעת המזון לפה מתחילה הפרשה
של מיץ קיבה ,כך שברגע שהמזון מגיע לקיבה
מתחיל מיד פירוק של חלבונים לפפטידים .נוכחות
של פפטידים גורמת להפרשה מוגברת של
ההורמון גסטרין אל זרם הדם ובחזרה לקיבה והוא
מזרז את ההפרשה של מיץ הקיבה.
מחשבה על מזון או גירוי חושים (טעם ,ריח ,ראייה)
מעוררים דחפים עצביים העוברים מהמוח לקיבה.
אלה גורמים להפרשת ההורמון גסטרין ומיץ קיבה.
נוכחות מיץ הקיבה יוצרת סביבה חומצית מאוד
(מתחת ל )PH=2 -וזה גורם להפסקת ההפרשה
של הגסטרין ובעקבותיה להפסקת ההפרשה של
מיץ הקיבה.
לכן אפשר לומר שהפרשת הגסטרין ומיץ הקיבה
מפוקחת ע"י משוב חיובי ושלילי:
משוב חיובי :נוכחות פפטידים
גירויים
הפרשת גסטרין
+מיץ קיבה
משוב שלילי PH :חומצי
הפסקת ההפרשה
של גסטרין ומיץ
הקיבה.
כאשר נכנסים שיירי המזון אל החלק האחרון של צינור העיכול ,נפסקת ספיגת מרכיבי המזון ,כגון
גלוקוז וחומצות אמינו ,במחזור הדם .בהדרגה מקבלים שיירי העיכול את צורתם הסופית ,והם
נשארים במעי הגס עד להפרשתם מן החלחולת דרך פי הטבעת.
תפקידו העיקרי של המעי הגס הוא הפרשת השאריות שמייצרת מערכת העיכול (צואה) .כליטר וחצי מתוכנו הנוזלי של המעי ,נכנס מדי
יום אל המעי הגס ,אך רק חלק קטן הן שאריות מזון .העיסה העוברת אל המעי הגס מורכבת ממים ,שאריות מינרלים ,מיליונים של
חיידקים ,מתאים מתים שמתקלפים מצפוי צינור העיכול ,מהפרשת ריר מן הקצה התחתון של המעי העקום (חלק מהמעי הדק) וכן
מתאית (רב סוכר) שאינה ניתנת לעיכול.
המעי הגס אינו מפריש אנזימים ,אך הוא מייצר ריר המשמש כחומר סיכה ומקל על תנועת הצואה .המעי הגס סופג מים מהחומר
הצואתי והופך אותו מנוזל למוצק .הוא סופג כליטר וחצי מים ביום.
חומרים שלא עוכלו עד הסוף מגיעים אל המעי הגס עם מעט מן האנזימים מהמעי הדק ושם נשלם עיכולם.
כיצד מניע המעי הגס את הצואה?
תנועה זו סוחטת את הצואה מטה ,לתוך
החלק התחתון של המעי והחלחולת ,אל
עבר תעלת פי הטבעת.
תנועת דחיפה ,פועלת במקביל
לתנועה המקטעית ,על מנת לקדם
את הצואה לכיוון החלחולת.
התכווצויות בקטעים של המעי הגס,
פעם בחצי שעה ,מערבבות וטוחנות
את הצואה.
השדרה במוח
חתך במוח חתך
השדרה
עצב תחושתי
התנועה המסיבית של הצואה מן המעי אל
החלחולת ,מותחת את קירות החלחולת.
מתיחה זו היא הגירוי הנורמלי שאנו חווים
כצורך להטיל צואה .אנו יכולים להחליט
אם להתעלם מהרפלקס ולסגור באופן
רצוני את פי הטבעת ,או להטיל צואה.
עצב תחושתי
עצב תנועתי
רצוני
עצב תנועתי רצוני
לחץ הצואה על דופנות החלחולת יוצר גירוי של עצב תחושתי
המגיע אל מוח השדרה – משם בקשת רפלקס חוזרת תגובה
עצבית בעצב תנועתי לא רצוני ,הגורמת לתנועת החלחולת
ולהרפיית שרירי הסוגר הפנימי .הסוגר החיצוני מקבל עצבוב
ממערכת העצבים הרצונית – כל אלה מאפשרים את
הפרשת הצואה מחוץ לגוף.
החלק במערכת העיכול
האנזים
הסובסטרט (עליו
התוצר
פועל האנזים)
פה
עמילאז
עמילן וגליקוגן
חד סוכר ודו סוכר
הקיבה
חומצה המופרשת להרוג חיידקים
באוכל
פפסין
ליפאז
(במידה
חלבונים
שומנים
חלבונים קצרים יותר
שומנים קצרים יותר
קטנה)
עמילן ,גליקוגן
חלבונים
שומנים
גלוקוזים בודדים
חומצות אמיניות
חומצות שומן +גליצרול
המעי הדק
הלבלב מפריש אנזים לתריסריון
מכיס המרה מגיע נוזל המרה
עמילאז
טריפסין
ופפסין
*ליפאז
כבד
נטרול רעלים ,בנייה חוזרת של חלבונים ,שומנים
ופחמימות המתאימות לאדם
* הליפז אינו מופרש מכיס המרה ,אלא רק לאחר שהשומן עובר את הפירוק הראשוני ע"י מיץ
המרה ,מופרש הליפז מהלבלב.
מקורות:
.1ביולוגיה של האדם -עדי מרקוזה-הס ,2002 ,מערכת העיכול.
.2האנציקלופדיה הרפואית החדשה ,כרך מערכת העיכול ,הוצאת ידיעות אחרונות
וספרי חמד.
Slide 7
גוף אחד – מערכות רבות
קיום יום יומי של הגוף
עיכול
נשימה
הובלה
מערכות הגנה
הפרשה
מערכת חיסון
המשכיות
מערכת רביה
תאום ויסות ובקרה
בתוך ובין המערכות
מערכת עצבים מערכה הורמונלית
הגוף פועל כיחידת מבנה אחת ומקיים סביבה
פנימית יציבה -הומיאוסטזיס
עיכול הוא התהליך שבו ממיר הגוף את המזון לאנרגיה ולחומרים הנחוצים לצמיחתו ואחזקתו.
תהליך העיכול הוא מהתהליכים הביולוגיים המרכזיים בגופנו ,ולכן ,למעלה ממחצית איברי הגוף הפנימיים בגופנו שייכים
למערכת העיכול.
הגוף סופג את המרכיבים הכימיים שמהם בנויים החומרים שהוא אוכל ,מאחסן אותם ,ועושה בהם שימוש כחומרי גלם
לשימור ולבנייה של רקמות.
תרומת מערכת העיכול להומיאוסטזיס [הכושר לקיים סביבה פנימית יציבה ושונה מהסביבה החיצונית] היא באספקת חומרי
מזון הנצרכים כל הזמן ע"י תאי הגוף ,בהם מלחים שונים [מינרלים החיוניים בין היתר לפעילות תקינה של אנזימים ,מבנה
של מולקולות אחרות] ומים -מים מהווים 70אחוז ממשקל הגוף והם חשובים שקיומים של תהליכים בתאים וליכולת לווסת
את הלחץ האוסמוטי ,לחץ הדם ואת טמפרטורת הגוף.
מערכת העיכול מבצעת עיבוד כימי :פירוק על ידי אנזימים ,מלחי מרה וחומצות קיבה של המזון למרכיביו הכימיים ,ועיבוד
מכני :ערבוב המזון ,גריסתו ודחיפתו לאורך צינור העיכול ,נעשה על ידי שרירים מהם בנוי צינור העיכול.
לכל בעלי החיים ,גם הלא מפותחים ,יש מערכת עיכול כלשהי.
כל בעלי החיים מפרקים את המזון שהם אוכלים ליחידות קטנות יותר ,מהן יוכלו להפיק אנרגיה
וליצר את החומרים החיוניים לקיומם.
מבנה מערכת העיכול שונה אצל בעלי חיים שונים ,והוא משתנה בהתאם למורכבות התפריט
שלו ומורכבותו כיצור חי.
קיבה
מערכת קיבות
מעי דק
מעי
קיבה
שנייה
ושט
זפק
מעי
לוע
פי הטבעת
ושט
תהליך העיכול אצל הפרה שניזונה
מצמחים ,נעשה בסדרה של קיבות
מחוברות .המזון נכנס לקיבה הראשונה
והגדולה ביותר ,ושם הוא תוסס .החומר
הגס חוזר אל הפה ללעיסה נוספת.
החומר הנלעס נבלע שוב ,מתערבב
בחומר המותסס ואז עובר דרך הקיבות
האחרות.
זפק
פה
לתולעת השלשול מערכת דומה לזו
של בני האדם ולזו של בעלי חיים
גבוהים אחרים .אך בניגוד לאדם,
לתולעת אין שיניים ,לכן בצינור
העיכול שלה יש תא הקרוי "קיבה
שנייה" ,המרסק וטוחן את המזון.
הציפורים מפרקות את המזון רק לאחר
שאחסנו אותו באופן זמני בזפק שלהן
ובקיבתן.
המים!
מים הם מרכיב המזון החשוב ביותר
לגוף ,בלי מים ,אי אפשר לשרוד יותר
מחמישה ימים .מים הם גם החומר
העיקרי בגוף ,וכשני שלישים ממשקל
הגוף הם מים.
פחמימות!
הפחמימות מרכיבות חומרים רבים בגוף אך
תפקידם העיקרי הוא שימושן כמקור אנרגיה
לביצוע תהליכים בגוף .עם הפחמימות נמנים:
סוכר ,עמילן ותאית (סיבים בלתי ניתנים
לעיכול).
מינרלים!
חלבונים!
החלבונים ,שבנויים מחומצות אמיניות ,הם חומרי הבניין
המינרלים נמצאים בכמויות קטנות
העיקריים של הגוף ומהווים 18%ממשקל החומרים
בתאים ובנוזלי הגוף .בטבע ,נמצאים הבונים את התאים והרקמות .קבוצה גדולה של חלבונים
המינרלים בצורת מלחים .המינרלים אחראית להתרחשותם של כל התהליכים הכימיים
החשובים שנמצאים בכמות גדולה
בתאים ,קבוצה זאת נקראת" :אנזימים" .קבוצה נוספת
בגופינו הם :סידן ,זרחן ,מגנזיום,
של חלבונים היא הנוגדנים שמשתתפת בהגנה על הגוף
אשלגן ,נתרן ,כלור וגופרית.
מפגיעתם של גורמים מזיקים החודרים לגוף.
ויטמינים!
הגוף צריך כמויות זעירות של
הויטמינים .הויטמינים הם חומרים
חיוניים לקיומם של תהליכים שונים
בתאים .רובם של הויטמינים לא
מיוצרים בגוף האדם ,ולכן הוא חייב
לקבלם במזונו.
שומנים!
השומנים מהווים מרכיב חשוב במבנה קרום
התא ,והם חיוניים לכל התאים .השומנים הם
גם מקור לאנרגיה והם מהווים חומר בידוד
חשוב השומר על חום הגוף ומגן על רקמות
פנימיות שונות .השומנים הם מולקולות
גדולות המורכבות מ :3-חומצות ,שומן
וגליצרול .השומנים הם חומרי תשמורת ,ועודף
שומנים יוצר מחלות לב וסוכרת.
פה ובלוטות רוק
בכלליות:
האיברים העיקריים במערכת העיכול של האדם – ושט ,קיבה,
לבלב ,מעי ,כבד ,כיס מרה ופי הטבעת.
ושט
המזון נכנס אל הפה ומתקדם במורד דרכי העיכול על ידי גלי
התכווצויות של שרירים (פריסטלטיקה) .עיקרו של תהליך העיכול
שחומרים שונים כמו האנזימים (שמיוצרים על ידי בלוטות הרוק,
הקיבה ,המעי והלבלב) חומצה מלחית (מיוצרת ע"י הקיבה) ומלחי
מרה (המיוצרים ע"י הכבד) מפרקים את המזון ליחידות כימיות
שהגוף יכול לנצל .הפסולת מסולקת ע"י פי הטבעת.
כבד
קיבה
כיס המרה
לבלב
תריסריון
מעי דק
מעי גס
מעי ישר
פי הטבעת
המזון נכנס לפה וכבר מתחיל את תהליך העיכול שבו משולבות פעולות רצוניות :לעיסה ובליעה,
ולא רצוניות :הפרשת רוק המכיל אנזימים .הרוק משמש כממס ,כמרכך וכמחליק המזון ובכך
מסייע ללשון ולשיניים בפעולת הלעיסה והעברת המזון אל הושט .הרטבת המזון חשובה לקליטת
הטעם ע"י תאי חוש הטעם על הלשון .הרוק מכיל בעקר מים ויוני HCO3-השומרים על 7 PHוגם
שני אנזימים – עמילאז (שמפרק עמילן עד לדו סוכר) ,וליזוזים (משמש כקוטל חיידקים המגיעים
עם המזון).
המזון שוהה בפה בין 5-30שניות ,ועובר עיבוד ראשוני ע"י :שיניים ,חניכיים ,לשון ,החך ,בלוטות
הרוק והלסתות ,ולאחר עיבוד זה המזון ממשיך הלאה אל הושט.
הלעיסה והטחינה נעשים לשם הגדלת שטח הפנים.
עיצוב המזון לגוש בגודל המתאים לבליעה נקרא עיכול מכני.
מספרן המלא של השיניים שבאדם מבוגר הוא .32השיניים נחלקות לארבעה
סוגים:
4ניבים :המשמשים לקריעת המזון.
8שיניים חותכות :המשמשות לחיתוך המזון.
8שיניים קדם-טוחנות :המשמשות לגריסת המזון.
12שיניים טוחנות :כוללות ארבע שיני בינה המרסקות את המזון.
את השן מצפה האמייל הקשה [בעקר סידן וזרחן] והוא עלול
להיפגע מעששת – תוצאת פעולתם של חיידקים המייצרים חומצת
חלב בתהליך פירוק הסוכרים בפה המשמשים אותם כמקור
אנרגיה .הרוק מוריד במידה מסוימת את רמת החומציות בעזרת יוני
HCO3הפועלים כמו בסיס והליזוזים שבו מצליח לנטרל חלקמהחיידקים ההרסניים.
בפני האדם נמצאים שלושה זוגות של בלוטות רוק :בלוטות מצד האוזן (פרוטיד) ,הבלוטות התת לסתיות
והבלוטות התת לשוניות .בלוטות הרוק מפרישות אנזימים (=חלבוני פעולה).
כשאנו לועסים ,המזון נרטב על ידי הרוק והופך לעיסה .פעולה זו עוזרת לתהליך לעיסת המזון ובכך גם יותר קל
למזון להגיע לוושט .הרוק מנקה שאריות אוכל שנשארו בפה ועל השיניים ובכך עוזר במניעת הצטברות חיידקים
אשר מזהים רק שני סוגים של אנזימים:
.1עמילז -אשר מפרק עמילן וגליקוגן (פחמימות) שמגיעים מהמזון ומתפרקים לסוכרים פשוטים :דו-סוכרים
וחד-סוכרים (סוכרוזים וגלוקוזים).
.2ליזוזים -מפרק את מעטפת החיידקים המגיעים אל הפה מהאוויר ,ובכך מסנן את הגוף מאנטיגנים מזיקים.
בלוטות מיצד האוזן:
נמצאות בלחיים ,קדמית
לאוזניים .הצינור שלהן
נפתח אל הפה בחלק
הפנימי של הלחיים.
הבלוטות התת
לסתיות:
נמצאות בחלקו האחורי
של הפה ,מתחת ללשון.
הצינורות שלהן נפתחים
מתחת ללשון ,משני צידי
הקפל המרכזי של רירית
הפה.
הבלוטות התת
לשוניות:
נמצאות בקדמת הפה
מתחת ללשון .יש להן
צינורות קטנים ורבים,
שמנקזים את הרוק אל
הפה ,מתחת ללשון.
מכסה הגרון הוא פיסת סחוס דקה שמכוסה הקרום ריר ונמצאת מאחורי שורש הלשון.
בעת בליעת המזון הוא סוגר את הפתח לקנה הנשימה ומשאיר רק את צינור הושט פתוח,
וכל מונע חדירה של מזון אל קנה הנשימה ,דבר אשר גורם להיחנקות.
מכסה הגרון סוגר את פתח הושט ומשאיר פתוח רק את קנה הנשימה בכדי שהאוויר לא
יגיע אל הושט .אם בכל זאת נכנס מזון אל קנה השימה ,קיים רפלקס אשר משחרר את
המזון מקנה הנשימה אל חלל הפה דרך שיעול.
הגרון והלוע משמשים מעבר גם
לאוויר וגם למזון .כאשר המזון
יוצא מהלוע הוא עלול להיכנס
לקנה הנשימה במקום לושט.
כדי למנוע כניסה של מזון אל
קנה הנשימה בעת הבליעה,
מעכב גזע המוח ,באופן זמני,
את הנשימה ,ומעורר סדרה של
תגובות המביאות לסגירת
הקנה .אם ,למרות הכל חודר
אוכל לקנה ,מופעל רפלקס
השיעול .רפלקס זה מחזיר מיד
את האוכל אל הפה ומונע חנק.
תפקיד צינור הושט הוא להעביר את המזון לקיבה .לאחר הלעיסה והגריסה,
הלשון דוחפת את המזון במורד הלוע ,אל אחורי הפה ,ודרך הלוע המזון
מגיע אל פתח הושט ,שם כיסוי הגרון מכסה את קנה הנשימה על מנת
למנוע חדירה של מזון לקנה הנשימה (דבר אשר גורם להיחנקות) והמזון
מחליק אל פתח הושט .כאן מתחילה הפריסטלטיקה (= ניע שרירים.
התכווצות ודחיפה של המזון על ידי שרירי צינור הושט .השרירים מתכווצים
ומתרפים בגל מתואם ובצורה מעגלית .הפריסטלטיקה אינה חד כיוונית).
אורכו של הושט הוא 23-25ס"מ .צינור הושט בנוי משתי מערכות של
שרירים :רצוניות ובלתי ורצוניות .כשהמזון בפה ,שרירי הושט רפויים ,אך
כשהמזון נכנס לוושט -השרירים מתחילים לנוע בתנועה גלית ,פריסטלטית,
לכיוון פי הקיבה .על פעולה זו שולטים עצבים ממערכת העצבים המרכזית
וממערכת העצבים של המעי .גלי הפריסטלטיקה נעים לאורך הושט
במהירות של 2.5-5ס"מ בשנייה .הושט מגיע אל הקיבה.
http://hopkins-gi.org/multimedia/database/intro_250_Swallow.swf
תהליך בליעת המזון.
הקיבה היא שק שרירי .כאשר היא ריקה ,הנפח שלה הוא 50סמ"ק .כאשר היא מלאה נפחה יכול להגיע עד כ 1500 -סמ"ק .המזון שוהה
בקיבה שעתיים עד 6שעות (תלוי במזון ובאיכותו).
בקיבה מתבצעות שתי צורות עיכול במקביל -פעולה מכאנית :בתוך דפנות הקיבה ,קיימות שלוש שכבות שרירים .שרירים אלו מתכווצים
בתנועות איטיות אך נימצרות וכל המזון מתערבל עם מיצי הקיבה(-פריסטלטיקה) ,ופעולה כימית :בדופן הפנימית של הקיבה ,ברירית,
ישנם תאים אשר מפרישים לחלל הקיבה את "מיץ הקיבה" -חומצה מלחית ,ותאים אחרים שמפרישים פפסין (אנזימי עיכול).
בקיבה מתערבב המזון ע"י פעולת שרירי דופן הקיבה .מתוך תאים מסוימים מופרש חומצת HCLואנזימים .בקיבה נספג חלק גדול
מויטמין 12Bוחומרים מסוימים כגון סוכרים ואלכוהול ,הישר אל זרם הדם.
האנזימים הפעולים בקיבה הם:
•פפסינוגן – אינו אנזים פעיל ,אך כאשר הוא נפגש עם החומצה הכלורית ( (HCLהוא הופך להיות אנזים פעיל הנקרא פפסין .הפפסין
מפרק חלבונים לחומצת אמיניות בודדות.
•ליפז – מפרק שומנים לחומצות שומן וגליצרול.
החומצות בקיבה הופכות את הקיבה לסביבה חומצית מאוד ( .)2-1 PHחיידקים מתים בסביבה כזו ,וזו היא שיטת הניקוי של מערכת
העיכול על מנת למנוע זיהום.
לקיבה מופרש הורמון גסטרין הגורם להגברת הפרשת HCLופפסינוגן.
דופן הקיבה מוגנת מפני החומצה המלחית והאנזים המפרק פפסין ,ע"י הפרשת נוזל רירי
שה PHשלו מעט בסיסי [יוני .] HCO3-פגיעה בהגנה זו עלולה לגרום לכיב קיבה [אולקוס].
היום סוברים שזוהי מחלה זיהומית שהגורם לה הוא החיידק pylori Helicobacter.
כיב קיבה (אולקוס) הוא פצע המתפתח בדרך כלל בקיבה או בתריסריון .הכיב נגרם עקב תהליך של איכול רפידת הקיבה או
התריסריון על ידי חומצות הקיבה (ובראשן חומצת מימן כלורי) ומיצי העיכול.
האוסטרלים בארי ג'יי' מרשל ורובין ווארן זכו בפרס נובל לפיזיולוגיה ורפואה לשנת 2005על כך שהראו כי חיידק הוא למעשה
האחראי לאולקוס הגורם לכאבי הבטן העזים אצל רוב האנשים הסובלים מהמחלה ולא מתח וסגנון חיים כפי שחשבו עד כה.
ווארן ,בן ,68פתולוג מאוסטרליה ,גילה מושבות של חיידקים בחלק התחתון של הקיבה בכ 50%-מהחולים מהם נלקחו ביופסיות.
הוא למעשה הביא לתגלית הקריטית כי סימנים לדלקת נמצאו תמיד בקרום הקיבה בקרבת האזור המאוכלס בחיידקים.
מרשל ,בן ,54התעניין בממצאיו של ווארן ויחד ביצעו מחקר בביופסיות שנלקחו מחולים .לאחר מספר ניסיונות ,הצליח מרשל
לטפח סוגים של חיידקים שעד כה לא היו ידועים ומאוחר יותר זכו לשם הליקובקטור פילורי ,יחד הם גילו ,כי האורגניזם היה נוכח
כמעט בכל החולים שסבלו מדלקת הקיבה ,כיב בתריסריון או אולקוס בקיבה.
הודות לגילוי החדשני שנעשה על-ידי מרשל ווארן ,מחלת האולקוס אינה כרונית יותר ,אלא מחלה שניתן לרפא על-ידי טיפול קצר
באנטיביוטיקה ותרופות המדכאות הפרשות חומצה!
בכתב הזכיה לפרס נובל נאמר ,שהרופאים מקבלים את ההוקרה על גילוי חידק ההליקובקטר פילורי - Helicobacter pylori -
בשנת ,1982והוכחת חשיבותו כגורם לדלקת הקיבה -גסטריטיס ולכיב קיבה – אולקוס.
ההידבקות מתרחשת ככל הנראה בגיל צעיר מאוד והחיידק נשאר במערכת העיכול
לכל החיים ,ובמרבית בני האדם הוא אינו גורם לכל סימפטום .ואולם הוא עלול
לעודד יצירת כיב קיבה אצל 15%-10%מהנגועים.
החיידק שגילו המדענים גורם ליותר מ 90%-מהכיבים בתריסריון ול 80%-מהכיבים
בקיבה .כשני שלישים מאוכלוסיית העולם נגועים בחיידק ,אך רובם לא סובלים
מתסמינים כלשהם .עם זאת ,החיידק עלול להביא להתפתחות סרטן הקיבה ,שהוא
הסרטן השני בקטלניותו .לכן ,חיידק זה מוגדר כחיידק מסרטן!
HPנצמדים אל תא אפיתל מהקיבה בתרבית רקמה
HPשורדים בתנאי ה PHהשוררים בקיבה
הודות לפעילות האנזים אוריאז
היום ההתייחסות את אולקוס היא כאל מחלה זיהומית.
הטיפול המקובל היום ב HPהוא בתרופות :מוקסיפן
וקלריטרומיצין,וחמרים המורידים רמת חומציות כמו לוסק
.Losecה Losec -מעכב את פעילות משאבות המימן בממברנת
התאים הפריאתליים המפרישים HClבקיבה .באופן זה
מופחת הכאב והנזק לדופן הקיבה באזורים המודלקים עקב
הזיהום בהליקובקטר.
מן הקיבה עובר המזון אל המעי הדק שהוא צינור מפותל שאורכו שבעה מטרים.
במעי הדק עובר המזון פירוק נוסף ,ותוצרי הפירוק נספגים בזרם הדם.
למעי הדק שני תפקידים עיקריים:
.1
פירוק חומרי המזון השונים :פחמימות לחד-סוכרים ,שומנים לחומצות שומן ,חלבונים לחומצות אמיניות.
.2
תוצרי הפירוק ,מולקולות קטנות ,חודרות דרך תאי המעי אל כלי הדם הרבים העוטפים את צינור העיכול מבחוץ,
ועברים אל מחזור הדם.
חלקו הראשון של המעי הדק קרוי תריסריון ,ואורכו כ 30 -סנטימטר .התריסריון קולט את הפרשות הכבד והלבלב.
ה PHהשורר במעי הוא בסיסי ולכן הפפסין המגיע עם בליל המזון מהקיבה ,מפסיק את פעילותו במעי.
קטע מעי דק עטוף בקרום הצפק -הוא עשיר בכלי
דם ולימפה ומספק לשרירים ולרקמות המעי את
התרכובות הדרושות וקולט ממנו את המזון
המעוכל .יש בו רשת עצבים המעצבבים את שרירי
דופן המעי.
מבנה דופן המעי הדק
דופן המעי בנוי מסיסים = בליטות מיקרוסקופיות באורך של כ 1-מיקרון ,אליהן חודרים נימי דם ולימפה ומאפשרים ספיגה
יעילה (הגדלת שטח פנים) של תוצרי פירוק המזון.
על הסיסים יש שיכבה של תאי אפיתל להגנה עדינה מפני חומצות שמגיעות מהקיבה .ברך כלל תאי אפיתל מפרישים ריר
ששומר על התאים מפני החומצות ,אבל לפעמים יש תקלה והחומצות פוגעות בתאים ועושות פצע שיכול לדמם = אולקוס.
בגלל הסיסים ,שטח הפנים במעי בוגר מגיע ל 500מטר מרובע .במעי יש עיכול מכני ע"י ערבול וערבוב של המזון ועל ידי כך,
יותר מזון נפגש עם יותר אנזימים ויותר מזון נעכל.
קיפולי רירית המעי הדק
פירוק המזון המעוכל למחצה שמגיע מן הקיבה נעשה במעי הדק בעזרת חומרים המופרשים מן
הלבלב ,מן הכבד (באמצעות כיס המרה) ומתאי דופן המעי.
האנזימים שמזרזים את פירוק המזון במעי פועלים בסביבה בסיסית בלבד ( PHגבוה).
פירוק הפחמימות:
פירוק החלבונים:
מערכת העיכול של האדם אינה מסוגלת לעכל את כל סוגי
הפחמימות .פחמימות מורכבות אחדות כמו תאית ,אינן מתעכלות
בכלל .שכן האדם אינו מיצר אנזימים היכולים לפרקם לסוכרים
פשוטים .לעומת זאת ,הסוכר המורכב מעמילן מפורק בקלות בעזרת
אנזימים שמיוצרים בלבלב – התהליך מצוין בתרשים:
פירוק החלבון מתחיל בקיבה וממשיך במעי הדק .החלבון
מפורק קודם לשרשראות של חומצות אמינו הנקראות
פפטידים ,ואחר כך לחומצות אמינו יחידות .הלבלב מפריש
את האנזימים מפרקי החלבון.
ספיגת תוצרי
הפחמימות:
סוכרים פשוטים עוברים
דרך דפנות המעי הריק
ונספגים בזרם הדם .הדם
מסיע את הסוכרים אל
הכבד והכבד הופך אותם
לרב סוכר שנקרא גליקוגן.
מאגר הפחמימות מאוכסן
בגוף בצורת החומר גליקוגן.
ספיגת תוצרי החלבון:
רוב החלבונים מפורקים ונספגים
בחלקו הראשון של המעי הריק.
חומצות האמינו שנספגו עוברות
ישירות לזרם הדם הנושא אותם
דרך הכבד אל הרקמות שזקוקות
להם .חומצות אמינו אחדות
משמשות כאבני הבניין של
חומרים חדשים החיוניים לצמיחה
ולתיקון רקמות ,ואחרות מספקות
אנרגיה.
פירוק השומן:
ספיגת מינרלים ומלחים:
המרה המיוצרת בכבד והמאוחסנת בכיס
המרה ,מסייעת בפירוק השומן במעי הדק.
מלחים מן המרה מפרקים את טיפות השומן
העבות לטיפות שומן דקיקות יותר .פעולה זו
מגדילה את שטח פני הטיפות ומזרזת את
עיכול השומן ע"י אנזים הלבלב מפרק השומן
שנקרא ליפאז .הליפאז מפרק את השומן
לגליצרול ולחומצות שומן.
מינרלים כמו נתרן ,אשלגן וברזל ומלחים כמו
מגנזים ,כלוריד וחומרים אחרים חייבים לעבור מן
המעי הדק ישירות לזרם הדם ,נשמרות רמות
תקינות ומאוזנות שלהם בגוף.
ספיגת ויטמינים:
ויטמינים מסיסי שומן ( )K,E,D,Aוויטמינים
מסיסי מים ( )C,Bנספגים במעי הדק.
ויטמין 12Bנספג במעי העקום (חלק מהמעי
הדק) ,שלא כמו ויטמינים אחרים ,ויטמין זה
חייב להתקשר לחומר מיוחד המופרש מן
הקיבה לפני שהוא נספג – חומר זה נקרא
"גורם אינטרינזי".
ספיגת השומן:
ספיגת השומן מהירה ושלמה בד"כ ולכן
הצואה כמעט ואינה מכילה שומן .ספיגת
השומן מתרחשת בעיקר במעי הריק.
כדוריות השומן הזעירות אינן עוברות
ישירות אל זרם הדם או הכבד ,אלא
עוברות קודם לכן בצינוריות הלימפה.
צינוריות אלו מתאחדות לתעלות לימפה
רחבות יותר ואלו מתרוקנות בזרם הדם
ומאפשרות לשומן לזרום בגוף .רוב
השומן מועבר לכבד להמשך עיבודו,
השאר מאוחסן בגוף – בתאי השומן.
http://www.wiley.com/legacy/college/boyer/0470003790/
animations/fatty_acid_metabolism/fatty_acid_metabolism.htm
אנימציה :פירוק שומן בעזרת מלחי מרה.
הכבד ,הלבלב וכיס המרה קשורים בקשר הדוק עם צינור העיכול מבחינה תפקודית ,אף כי אינם מהווים חלק
ממנו .לכל אחד מהם תפקיד חיוני בעיכול המזון ובניצול מרכיבי המזון.
הכבד הוא האיבר הפנימי הכבד ביותר בגוף ומשקלו 1.5ק"ג .הכבד הוא איבר חיוני לחיים.
הכבד עשוי מיליוני תאים הקרויים הפטוציטים ,תאי כבד .לתאים אל יותר מ 500-תפקידים שונים ,בהם אחסון מרכיבי המזון; פירוק תרופות
וסמים ,רעלים ותוצרי פסולת; ותהליכי המרה כימיים שונים .לתאי הכבד יכולת מסוימת של התחדשות – רגנרציה ,תכונה הנחשבת לקדומה וכזו
שנעלמה באורגניזמים המפותחים.
הכבד הוא מעין מפעל שמעבד ומסנן את הכימיקלים בגוף.
תהליכי השינוי העיקריים שעוברים חומרי המזון בכבד [חילוף חמרים]:
מחומצות אמיניות נבנים חלבונים ,כמו חלבוני פלסמה [אלבומין] וגם פקטורי קרישה וחלבוני מערכת הקרישה – פיברינוגן ,פרותרומבין.
מהגלוקוז נבנה גליקוגן (רב סוכר המשמש כחומר תשמורת) נאגר בכבד ובשרירים .הגלוקוז בשיתוף עם פחמימות
אחרות משמש לבניית שומנים .תהליך זה מסייע בשמירה על רמה יציבה של גלוקוז בדם .
http://www.hopkins-gi.org/multimedia/database/intro_340_CHC-05.swf
תצוגה של הכבד ,הלבלב וכיס המרה.
קיבה
צינור הכבד השמאלי
צינור הכבד הימני
כיס המרה
עורק הכבד
קרוב ל 80%-מאספקת הדם אל
הכבד מגיעה מוריד השער .וריד זה
נושא אל הכבד כמעט את כל הדם
היוצא ממערכת העיכול והמכיל את
המזון המפורק שנספג מן המעי.
בתוך הכבד מתפצל וריד השער
לסעיפים רבים ,כך שתאי הכבד
יוכלו למצות מן הדם את המזון
המפורק ולעבד אותו
כיס המרה הוא שקיק דמוי אגס הממוקם בחלקו התחתון של הכבד .כיס המרה מאחסן
ומרכז את המרה עד שהורמון ,המיוצר במעי הדק ,מעורר את הכיס להתכווץ ,ולשחר את
המרה אל התריסריון.
הרכב המרה:
הכבד מייצר כליטר מרה בכל יום 97% .מן המרה הם מים ,האחוזים הנותרים הם מלחי
מרה וחומרי צבע מן הכבד .למלחי המרה תפקיד מרכזי בעיכול שומנים .צבעי המרה הם
מוצרי פסולת .העיקרי שבהם הוא בילירובין ,שצבעו צהוב ,והוא נוצר מההמוגלובין שבתאי
הדם האדומים ,לאחר פירוקם בטחול.
כיס מרה
צינור
המרה
צינור הלבלב
[פנקריאס]
http://www.uclan.ac.uk/facs/health/nursing/sonic/scenarios/livjmanim/biliary_tract.html
פעילות כיס המרה
הלבלב מייצר ומפריש חומרים הנחוצים לעיכול .חומרים אלה הם אנזימי עיכול שמפרקים חלבונים ,פחמימות
ושומנים ,וכן נתרן ביקרבונט ( ,)NaHCO3שתפקידו לסתור את חומצת הקיבה.
כל החומרים הללו עוברים לאורך צינור הלבלב אל התריסריון .הלבלב מפריש גם את ההורמונים אינסולין ,גלוקוגן
וסומטוסטטין ,ישירות אל זרם הדם .שלושה הורמונים אלה יחד מווסתים את רמת הסוכר בדם .הורמונים אלה
מופרשים מהלבלב ישירות לדם .ויסות רמת הסוכר הוא תפקידו העיקרי של הלבלב.
ויסות הורמונלי של הפרשת חומרי (מיץ) הלבלב:
הפרשת מיץ הלבלב (נתרן ביקרבונט+אנזימים) אל התריסריון מווסתת ע"י שני
הורמונים:
.1
.2
.3
.4
.5
.6
.7
סקרטין וכולציסטוקינין (.)CCK
הסקרטין מופרש מתאים בדופן התריסריון בתגובה למגע עם בליל המזון
שמגיע מהקיבה.
החומצי
הסקרטין גורם להפרשת הביקרבונט מהלבלב.
הביקרבונט בעל PHבסיסי מנטרל את החומציות בתריסריון.
הפסקת ההפרשה של סקרטין (כי הסביבה כבר לא חומצית) = .משוב שלילי.
גם ה CCK -מופרש מהתריסריון בתגובה להגעת המזון.
הוא מזרז את ההפרשה של-
אנזימי עיכול מהלבלבמיץ המרה מכיס המרה (מזרז את תחילתו של תהליך פירוק השומנים.גם בלבלב ,כמו בקיבה ,גירויי החושים מביאים להפרשה מוגברת של אנזימי
עיכול והנתרן ביקרבונט.
תאים המפרישים מיץ קיבה
מיץ קיבה חומצי
PH=2
פפטידים
גסטרין חוזר אל הקיבה
הפרשה מוגברת של
הורמון הגסטרין אל הדם
תאים מפרישים
זרם
הדם
מערכת העצבים המרכזית
מחשבה על מזון,
גירוי החושים-
ראייה ,טעם ,ריח
כבר בתחילת הגעת המזון לפה מתחילה הפרשה
של מיץ קיבה ,כך שברגע שהמזון מגיע לקיבה
מתחיל מיד פירוק של חלבונים לפפטידים .נוכחות
של פפטידים גורמת להפרשה מוגברת של
ההורמון גסטרין אל זרם הדם ובחזרה לקיבה והוא
מזרז את ההפרשה של מיץ הקיבה.
מחשבה על מזון או גירוי חושים (טעם ,ריח ,ראייה)
מעוררים דחפים עצביים העוברים מהמוח לקיבה.
אלה גורמים להפרשת ההורמון גסטרין ומיץ קיבה.
נוכחות מיץ הקיבה יוצרת סביבה חומצית מאוד
(מתחת ל )PH=2 -וזה גורם להפסקת ההפרשה
של הגסטרין ובעקבותיה להפסקת ההפרשה של
מיץ הקיבה.
לכן אפשר לומר שהפרשת הגסטרין ומיץ הקיבה
מפוקחת ע"י משוב חיובי ושלילי:
משוב חיובי :נוכחות פפטידים
גירויים
הפרשת גסטרין
+מיץ קיבה
משוב שלילי PH :חומצי
הפסקת ההפרשה
של גסטרין ומיץ
הקיבה.
כאשר נכנסים שיירי המזון אל החלק האחרון של צינור העיכול ,נפסקת ספיגת מרכיבי המזון ,כגון
גלוקוז וחומצות אמינו ,במחזור הדם .בהדרגה מקבלים שיירי העיכול את צורתם הסופית ,והם
נשארים במעי הגס עד להפרשתם מן החלחולת דרך פי הטבעת.
תפקידו העיקרי של המעי הגס הוא הפרשת השאריות שמייצרת מערכת העיכול (צואה) .כליטר וחצי מתוכנו הנוזלי של המעי ,נכנס מדי
יום אל המעי הגס ,אך רק חלק קטן הן שאריות מזון .העיסה העוברת אל המעי הגס מורכבת ממים ,שאריות מינרלים ,מיליונים של
חיידקים ,מתאים מתים שמתקלפים מצפוי צינור העיכול ,מהפרשת ריר מן הקצה התחתון של המעי העקום (חלק מהמעי הדק) וכן
מתאית (רב סוכר) שאינה ניתנת לעיכול.
המעי הגס אינו מפריש אנזימים ,אך הוא מייצר ריר המשמש כחומר סיכה ומקל על תנועת הצואה .המעי הגס סופג מים מהחומר
הצואתי והופך אותו מנוזל למוצק .הוא סופג כליטר וחצי מים ביום.
חומרים שלא עוכלו עד הסוף מגיעים אל המעי הגס עם מעט מן האנזימים מהמעי הדק ושם נשלם עיכולם.
כיצד מניע המעי הגס את הצואה?
תנועה זו סוחטת את הצואה מטה ,לתוך
החלק התחתון של המעי והחלחולת ,אל
עבר תעלת פי הטבעת.
תנועת דחיפה ,פועלת במקביל
לתנועה המקטעית ,על מנת לקדם
את הצואה לכיוון החלחולת.
התכווצויות בקטעים של המעי הגס,
פעם בחצי שעה ,מערבבות וטוחנות
את הצואה.
השדרה במוח
חתך במוח חתך
השדרה
עצב תחושתי
התנועה המסיבית של הצואה מן המעי אל
החלחולת ,מותחת את קירות החלחולת.
מתיחה זו היא הגירוי הנורמלי שאנו חווים
כצורך להטיל צואה .אנו יכולים להחליט
אם להתעלם מהרפלקס ולסגור באופן
רצוני את פי הטבעת ,או להטיל צואה.
עצב תחושתי
עצב תנועתי
רצוני
עצב תנועתי רצוני
לחץ הצואה על דופנות החלחולת יוצר גירוי של עצב תחושתי
המגיע אל מוח השדרה – משם בקשת רפלקס חוזרת תגובה
עצבית בעצב תנועתי לא רצוני ,הגורמת לתנועת החלחולת
ולהרפיית שרירי הסוגר הפנימי .הסוגר החיצוני מקבל עצבוב
ממערכת העצבים הרצונית – כל אלה מאפשרים את
הפרשת הצואה מחוץ לגוף.
החלק במערכת העיכול
האנזים
הסובסטרט (עליו
התוצר
פועל האנזים)
פה
עמילאז
עמילן וגליקוגן
חד סוכר ודו סוכר
הקיבה
חומצה המופרשת להרוג חיידקים
באוכל
פפסין
ליפאז
(במידה
חלבונים
שומנים
חלבונים קצרים יותר
שומנים קצרים יותר
קטנה)
עמילן ,גליקוגן
חלבונים
שומנים
גלוקוזים בודדים
חומצות אמיניות
חומצות שומן +גליצרול
המעי הדק
הלבלב מפריש אנזים לתריסריון
מכיס המרה מגיע נוזל המרה
עמילאז
טריפסין
ופפסין
*ליפאז
כבד
נטרול רעלים ,בנייה חוזרת של חלבונים ,שומנים
ופחמימות המתאימות לאדם
* הליפז אינו מופרש מכיס המרה ,אלא רק לאחר שהשומן עובר את הפירוק הראשוני ע"י מיץ
המרה ,מופרש הליפז מהלבלב.
מקורות:
.1ביולוגיה של האדם -עדי מרקוזה-הס ,2002 ,מערכת העיכול.
.2האנציקלופדיה הרפואית החדשה ,כרך מערכת העיכול ,הוצאת ידיעות אחרונות
וספרי חמד.
Slide 8
גוף אחד – מערכות רבות
קיום יום יומי של הגוף
עיכול
נשימה
הובלה
מערכות הגנה
הפרשה
מערכת חיסון
המשכיות
מערכת רביה
תאום ויסות ובקרה
בתוך ובין המערכות
מערכת עצבים מערכה הורמונלית
הגוף פועל כיחידת מבנה אחת ומקיים סביבה
פנימית יציבה -הומיאוסטזיס
עיכול הוא התהליך שבו ממיר הגוף את המזון לאנרגיה ולחומרים הנחוצים לצמיחתו ואחזקתו.
תהליך העיכול הוא מהתהליכים הביולוגיים המרכזיים בגופנו ,ולכן ,למעלה ממחצית איברי הגוף הפנימיים בגופנו שייכים
למערכת העיכול.
הגוף סופג את המרכיבים הכימיים שמהם בנויים החומרים שהוא אוכל ,מאחסן אותם ,ועושה בהם שימוש כחומרי גלם
לשימור ולבנייה של רקמות.
תרומת מערכת העיכול להומיאוסטזיס [הכושר לקיים סביבה פנימית יציבה ושונה מהסביבה החיצונית] היא באספקת חומרי
מזון הנצרכים כל הזמן ע"י תאי הגוף ,בהם מלחים שונים [מינרלים החיוניים בין היתר לפעילות תקינה של אנזימים ,מבנה
של מולקולות אחרות] ומים -מים מהווים 70אחוז ממשקל הגוף והם חשובים שקיומים של תהליכים בתאים וליכולת לווסת
את הלחץ האוסמוטי ,לחץ הדם ואת טמפרטורת הגוף.
מערכת העיכול מבצעת עיבוד כימי :פירוק על ידי אנזימים ,מלחי מרה וחומצות קיבה של המזון למרכיביו הכימיים ,ועיבוד
מכני :ערבוב המזון ,גריסתו ודחיפתו לאורך צינור העיכול ,נעשה על ידי שרירים מהם בנוי צינור העיכול.
לכל בעלי החיים ,גם הלא מפותחים ,יש מערכת עיכול כלשהי.
כל בעלי החיים מפרקים את המזון שהם אוכלים ליחידות קטנות יותר ,מהן יוכלו להפיק אנרגיה
וליצר את החומרים החיוניים לקיומם.
מבנה מערכת העיכול שונה אצל בעלי חיים שונים ,והוא משתנה בהתאם למורכבות התפריט
שלו ומורכבותו כיצור חי.
קיבה
מערכת קיבות
מעי דק
מעי
קיבה
שנייה
ושט
זפק
מעי
לוע
פי הטבעת
ושט
תהליך העיכול אצל הפרה שניזונה
מצמחים ,נעשה בסדרה של קיבות
מחוברות .המזון נכנס לקיבה הראשונה
והגדולה ביותר ,ושם הוא תוסס .החומר
הגס חוזר אל הפה ללעיסה נוספת.
החומר הנלעס נבלע שוב ,מתערבב
בחומר המותסס ואז עובר דרך הקיבות
האחרות.
זפק
פה
לתולעת השלשול מערכת דומה לזו
של בני האדם ולזו של בעלי חיים
גבוהים אחרים .אך בניגוד לאדם,
לתולעת אין שיניים ,לכן בצינור
העיכול שלה יש תא הקרוי "קיבה
שנייה" ,המרסק וטוחן את המזון.
הציפורים מפרקות את המזון רק לאחר
שאחסנו אותו באופן זמני בזפק שלהן
ובקיבתן.
המים!
מים הם מרכיב המזון החשוב ביותר
לגוף ,בלי מים ,אי אפשר לשרוד יותר
מחמישה ימים .מים הם גם החומר
העיקרי בגוף ,וכשני שלישים ממשקל
הגוף הם מים.
פחמימות!
הפחמימות מרכיבות חומרים רבים בגוף אך
תפקידם העיקרי הוא שימושן כמקור אנרגיה
לביצוע תהליכים בגוף .עם הפחמימות נמנים:
סוכר ,עמילן ותאית (סיבים בלתי ניתנים
לעיכול).
מינרלים!
חלבונים!
החלבונים ,שבנויים מחומצות אמיניות ,הם חומרי הבניין
המינרלים נמצאים בכמויות קטנות
העיקריים של הגוף ומהווים 18%ממשקל החומרים
בתאים ובנוזלי הגוף .בטבע ,נמצאים הבונים את התאים והרקמות .קבוצה גדולה של חלבונים
המינרלים בצורת מלחים .המינרלים אחראית להתרחשותם של כל התהליכים הכימיים
החשובים שנמצאים בכמות גדולה
בתאים ,קבוצה זאת נקראת" :אנזימים" .קבוצה נוספת
בגופינו הם :סידן ,זרחן ,מגנזיום,
של חלבונים היא הנוגדנים שמשתתפת בהגנה על הגוף
אשלגן ,נתרן ,כלור וגופרית.
מפגיעתם של גורמים מזיקים החודרים לגוף.
ויטמינים!
הגוף צריך כמויות זעירות של
הויטמינים .הויטמינים הם חומרים
חיוניים לקיומם של תהליכים שונים
בתאים .רובם של הויטמינים לא
מיוצרים בגוף האדם ,ולכן הוא חייב
לקבלם במזונו.
שומנים!
השומנים מהווים מרכיב חשוב במבנה קרום
התא ,והם חיוניים לכל התאים .השומנים הם
גם מקור לאנרגיה והם מהווים חומר בידוד
חשוב השומר על חום הגוף ומגן על רקמות
פנימיות שונות .השומנים הם מולקולות
גדולות המורכבות מ :3-חומצות ,שומן
וגליצרול .השומנים הם חומרי תשמורת ,ועודף
שומנים יוצר מחלות לב וסוכרת.
פה ובלוטות רוק
בכלליות:
האיברים העיקריים במערכת העיכול של האדם – ושט ,קיבה,
לבלב ,מעי ,כבד ,כיס מרה ופי הטבעת.
ושט
המזון נכנס אל הפה ומתקדם במורד דרכי העיכול על ידי גלי
התכווצויות של שרירים (פריסטלטיקה) .עיקרו של תהליך העיכול
שחומרים שונים כמו האנזימים (שמיוצרים על ידי בלוטות הרוק,
הקיבה ,המעי והלבלב) חומצה מלחית (מיוצרת ע"י הקיבה) ומלחי
מרה (המיוצרים ע"י הכבד) מפרקים את המזון ליחידות כימיות
שהגוף יכול לנצל .הפסולת מסולקת ע"י פי הטבעת.
כבד
קיבה
כיס המרה
לבלב
תריסריון
מעי דק
מעי גס
מעי ישר
פי הטבעת
המזון נכנס לפה וכבר מתחיל את תהליך העיכול שבו משולבות פעולות רצוניות :לעיסה ובליעה,
ולא רצוניות :הפרשת רוק המכיל אנזימים .הרוק משמש כממס ,כמרכך וכמחליק המזון ובכך
מסייע ללשון ולשיניים בפעולת הלעיסה והעברת המזון אל הושט .הרטבת המזון חשובה לקליטת
הטעם ע"י תאי חוש הטעם על הלשון .הרוק מכיל בעקר מים ויוני HCO3-השומרים על 7 PHוגם
שני אנזימים – עמילאז (שמפרק עמילן עד לדו סוכר) ,וליזוזים (משמש כקוטל חיידקים המגיעים
עם המזון).
המזון שוהה בפה בין 5-30שניות ,ועובר עיבוד ראשוני ע"י :שיניים ,חניכיים ,לשון ,החך ,בלוטות
הרוק והלסתות ,ולאחר עיבוד זה המזון ממשיך הלאה אל הושט.
הלעיסה והטחינה נעשים לשם הגדלת שטח הפנים.
עיצוב המזון לגוש בגודל המתאים לבליעה נקרא עיכול מכני.
מספרן המלא של השיניים שבאדם מבוגר הוא .32השיניים נחלקות לארבעה
סוגים:
4ניבים :המשמשים לקריעת המזון.
8שיניים חותכות :המשמשות לחיתוך המזון.
8שיניים קדם-טוחנות :המשמשות לגריסת המזון.
12שיניים טוחנות :כוללות ארבע שיני בינה המרסקות את המזון.
את השן מצפה האמייל הקשה [בעקר סידן וזרחן] והוא עלול
להיפגע מעששת – תוצאת פעולתם של חיידקים המייצרים חומצת
חלב בתהליך פירוק הסוכרים בפה המשמשים אותם כמקור
אנרגיה .הרוק מוריד במידה מסוימת את רמת החומציות בעזרת יוני
HCO3הפועלים כמו בסיס והליזוזים שבו מצליח לנטרל חלקמהחיידקים ההרסניים.
בפני האדם נמצאים שלושה זוגות של בלוטות רוק :בלוטות מצד האוזן (פרוטיד) ,הבלוטות התת לסתיות
והבלוטות התת לשוניות .בלוטות הרוק מפרישות אנזימים (=חלבוני פעולה).
כשאנו לועסים ,המזון נרטב על ידי הרוק והופך לעיסה .פעולה זו עוזרת לתהליך לעיסת המזון ובכך גם יותר קל
למזון להגיע לוושט .הרוק מנקה שאריות אוכל שנשארו בפה ועל השיניים ובכך עוזר במניעת הצטברות חיידקים
אשר מזהים רק שני סוגים של אנזימים:
.1עמילז -אשר מפרק עמילן וגליקוגן (פחמימות) שמגיעים מהמזון ומתפרקים לסוכרים פשוטים :דו-סוכרים
וחד-סוכרים (סוכרוזים וגלוקוזים).
.2ליזוזים -מפרק את מעטפת החיידקים המגיעים אל הפה מהאוויר ,ובכך מסנן את הגוף מאנטיגנים מזיקים.
בלוטות מיצד האוזן:
נמצאות בלחיים ,קדמית
לאוזניים .הצינור שלהן
נפתח אל הפה בחלק
הפנימי של הלחיים.
הבלוטות התת
לסתיות:
נמצאות בחלקו האחורי
של הפה ,מתחת ללשון.
הצינורות שלהן נפתחים
מתחת ללשון ,משני צידי
הקפל המרכזי של רירית
הפה.
הבלוטות התת
לשוניות:
נמצאות בקדמת הפה
מתחת ללשון .יש להן
צינורות קטנים ורבים,
שמנקזים את הרוק אל
הפה ,מתחת ללשון.
מכסה הגרון הוא פיסת סחוס דקה שמכוסה הקרום ריר ונמצאת מאחורי שורש הלשון.
בעת בליעת המזון הוא סוגר את הפתח לקנה הנשימה ומשאיר רק את צינור הושט פתוח,
וכל מונע חדירה של מזון אל קנה הנשימה ,דבר אשר גורם להיחנקות.
מכסה הגרון סוגר את פתח הושט ומשאיר פתוח רק את קנה הנשימה בכדי שהאוויר לא
יגיע אל הושט .אם בכל זאת נכנס מזון אל קנה השימה ,קיים רפלקס אשר משחרר את
המזון מקנה הנשימה אל חלל הפה דרך שיעול.
הגרון והלוע משמשים מעבר גם
לאוויר וגם למזון .כאשר המזון
יוצא מהלוע הוא עלול להיכנס
לקנה הנשימה במקום לושט.
כדי למנוע כניסה של מזון אל
קנה הנשימה בעת הבליעה,
מעכב גזע המוח ,באופן זמני,
את הנשימה ,ומעורר סדרה של
תגובות המביאות לסגירת
הקנה .אם ,למרות הכל חודר
אוכל לקנה ,מופעל רפלקס
השיעול .רפלקס זה מחזיר מיד
את האוכל אל הפה ומונע חנק.
תפקיד צינור הושט הוא להעביר את המזון לקיבה .לאחר הלעיסה והגריסה,
הלשון דוחפת את המזון במורד הלוע ,אל אחורי הפה ,ודרך הלוע המזון
מגיע אל פתח הושט ,שם כיסוי הגרון מכסה את קנה הנשימה על מנת
למנוע חדירה של מזון לקנה הנשימה (דבר אשר גורם להיחנקות) והמזון
מחליק אל פתח הושט .כאן מתחילה הפריסטלטיקה (= ניע שרירים.
התכווצות ודחיפה של המזון על ידי שרירי צינור הושט .השרירים מתכווצים
ומתרפים בגל מתואם ובצורה מעגלית .הפריסטלטיקה אינה חד כיוונית).
אורכו של הושט הוא 23-25ס"מ .צינור הושט בנוי משתי מערכות של
שרירים :רצוניות ובלתי ורצוניות .כשהמזון בפה ,שרירי הושט רפויים ,אך
כשהמזון נכנס לוושט -השרירים מתחילים לנוע בתנועה גלית ,פריסטלטית,
לכיוון פי הקיבה .על פעולה זו שולטים עצבים ממערכת העצבים המרכזית
וממערכת העצבים של המעי .גלי הפריסטלטיקה נעים לאורך הושט
במהירות של 2.5-5ס"מ בשנייה .הושט מגיע אל הקיבה.
http://hopkins-gi.org/multimedia/database/intro_250_Swallow.swf
תהליך בליעת המזון.
הקיבה היא שק שרירי .כאשר היא ריקה ,הנפח שלה הוא 50סמ"ק .כאשר היא מלאה נפחה יכול להגיע עד כ 1500 -סמ"ק .המזון שוהה
בקיבה שעתיים עד 6שעות (תלוי במזון ובאיכותו).
בקיבה מתבצעות שתי צורות עיכול במקביל -פעולה מכאנית :בתוך דפנות הקיבה ,קיימות שלוש שכבות שרירים .שרירים אלו מתכווצים
בתנועות איטיות אך נימצרות וכל המזון מתערבל עם מיצי הקיבה(-פריסטלטיקה) ,ופעולה כימית :בדופן הפנימית של הקיבה ,ברירית,
ישנם תאים אשר מפרישים לחלל הקיבה את "מיץ הקיבה" -חומצה מלחית ,ותאים אחרים שמפרישים פפסין (אנזימי עיכול).
בקיבה מתערבב המזון ע"י פעולת שרירי דופן הקיבה .מתוך תאים מסוימים מופרש חומצת HCLואנזימים .בקיבה נספג חלק גדול
מויטמין 12Bוחומרים מסוימים כגון סוכרים ואלכוהול ,הישר אל זרם הדם.
האנזימים הפעולים בקיבה הם:
•פפסינוגן – אינו אנזים פעיל ,אך כאשר הוא נפגש עם החומצה הכלורית ( (HCLהוא הופך להיות אנזים פעיל הנקרא פפסין .הפפסין
מפרק חלבונים לחומצת אמיניות בודדות.
•ליפז – מפרק שומנים לחומצות שומן וגליצרול.
החומצות בקיבה הופכות את הקיבה לסביבה חומצית מאוד ( .)2-1 PHחיידקים מתים בסביבה כזו ,וזו היא שיטת הניקוי של מערכת
העיכול על מנת למנוע זיהום.
לקיבה מופרש הורמון גסטרין הגורם להגברת הפרשת HCLופפסינוגן.
דופן הקיבה מוגנת מפני החומצה המלחית והאנזים המפרק פפסין ,ע"י הפרשת נוזל רירי
שה PHשלו מעט בסיסי [יוני .] HCO3-פגיעה בהגנה זו עלולה לגרום לכיב קיבה [אולקוס].
היום סוברים שזוהי מחלה זיהומית שהגורם לה הוא החיידק pylori Helicobacter.
כיב קיבה (אולקוס) הוא פצע המתפתח בדרך כלל בקיבה או בתריסריון .הכיב נגרם עקב תהליך של איכול רפידת הקיבה או
התריסריון על ידי חומצות הקיבה (ובראשן חומצת מימן כלורי) ומיצי העיכול.
האוסטרלים בארי ג'יי' מרשל ורובין ווארן זכו בפרס נובל לפיזיולוגיה ורפואה לשנת 2005על כך שהראו כי חיידק הוא למעשה
האחראי לאולקוס הגורם לכאבי הבטן העזים אצל רוב האנשים הסובלים מהמחלה ולא מתח וסגנון חיים כפי שחשבו עד כה.
ווארן ,בן ,68פתולוג מאוסטרליה ,גילה מושבות של חיידקים בחלק התחתון של הקיבה בכ 50%-מהחולים מהם נלקחו ביופסיות.
הוא למעשה הביא לתגלית הקריטית כי סימנים לדלקת נמצאו תמיד בקרום הקיבה בקרבת האזור המאוכלס בחיידקים.
מרשל ,בן ,54התעניין בממצאיו של ווארן ויחד ביצעו מחקר בביופסיות שנלקחו מחולים .לאחר מספר ניסיונות ,הצליח מרשל
לטפח סוגים של חיידקים שעד כה לא היו ידועים ומאוחר יותר זכו לשם הליקובקטור פילורי ,יחד הם גילו ,כי האורגניזם היה נוכח
כמעט בכל החולים שסבלו מדלקת הקיבה ,כיב בתריסריון או אולקוס בקיבה.
הודות לגילוי החדשני שנעשה על-ידי מרשל ווארן ,מחלת האולקוס אינה כרונית יותר ,אלא מחלה שניתן לרפא על-ידי טיפול קצר
באנטיביוטיקה ותרופות המדכאות הפרשות חומצה!
בכתב הזכיה לפרס נובל נאמר ,שהרופאים מקבלים את ההוקרה על גילוי חידק ההליקובקטר פילורי - Helicobacter pylori -
בשנת ,1982והוכחת חשיבותו כגורם לדלקת הקיבה -גסטריטיס ולכיב קיבה – אולקוס.
ההידבקות מתרחשת ככל הנראה בגיל צעיר מאוד והחיידק נשאר במערכת העיכול
לכל החיים ,ובמרבית בני האדם הוא אינו גורם לכל סימפטום .ואולם הוא עלול
לעודד יצירת כיב קיבה אצל 15%-10%מהנגועים.
החיידק שגילו המדענים גורם ליותר מ 90%-מהכיבים בתריסריון ול 80%-מהכיבים
בקיבה .כשני שלישים מאוכלוסיית העולם נגועים בחיידק ,אך רובם לא סובלים
מתסמינים כלשהם .עם זאת ,החיידק עלול להביא להתפתחות סרטן הקיבה ,שהוא
הסרטן השני בקטלניותו .לכן ,חיידק זה מוגדר כחיידק מסרטן!
HPנצמדים אל תא אפיתל מהקיבה בתרבית רקמה
HPשורדים בתנאי ה PHהשוררים בקיבה
הודות לפעילות האנזים אוריאז
היום ההתייחסות את אולקוס היא כאל מחלה זיהומית.
הטיפול המקובל היום ב HPהוא בתרופות :מוקסיפן
וקלריטרומיצין,וחמרים המורידים רמת חומציות כמו לוסק
.Losecה Losec -מעכב את פעילות משאבות המימן בממברנת
התאים הפריאתליים המפרישים HClבקיבה .באופן זה
מופחת הכאב והנזק לדופן הקיבה באזורים המודלקים עקב
הזיהום בהליקובקטר.
מן הקיבה עובר המזון אל המעי הדק שהוא צינור מפותל שאורכו שבעה מטרים.
במעי הדק עובר המזון פירוק נוסף ,ותוצרי הפירוק נספגים בזרם הדם.
למעי הדק שני תפקידים עיקריים:
.1
פירוק חומרי המזון השונים :פחמימות לחד-סוכרים ,שומנים לחומצות שומן ,חלבונים לחומצות אמיניות.
.2
תוצרי הפירוק ,מולקולות קטנות ,חודרות דרך תאי המעי אל כלי הדם הרבים העוטפים את צינור העיכול מבחוץ,
ועברים אל מחזור הדם.
חלקו הראשון של המעי הדק קרוי תריסריון ,ואורכו כ 30 -סנטימטר .התריסריון קולט את הפרשות הכבד והלבלב.
ה PHהשורר במעי הוא בסיסי ולכן הפפסין המגיע עם בליל המזון מהקיבה ,מפסיק את פעילותו במעי.
קטע מעי דק עטוף בקרום הצפק -הוא עשיר בכלי
דם ולימפה ומספק לשרירים ולרקמות המעי את
התרכובות הדרושות וקולט ממנו את המזון
המעוכל .יש בו רשת עצבים המעצבבים את שרירי
דופן המעי.
מבנה דופן המעי הדק
דופן המעי בנוי מסיסים = בליטות מיקרוסקופיות באורך של כ 1-מיקרון ,אליהן חודרים נימי דם ולימפה ומאפשרים ספיגה
יעילה (הגדלת שטח פנים) של תוצרי פירוק המזון.
על הסיסים יש שיכבה של תאי אפיתל להגנה עדינה מפני חומצות שמגיעות מהקיבה .ברך כלל תאי אפיתל מפרישים ריר
ששומר על התאים מפני החומצות ,אבל לפעמים יש תקלה והחומצות פוגעות בתאים ועושות פצע שיכול לדמם = אולקוס.
בגלל הסיסים ,שטח הפנים במעי בוגר מגיע ל 500מטר מרובע .במעי יש עיכול מכני ע"י ערבול וערבוב של המזון ועל ידי כך,
יותר מזון נפגש עם יותר אנזימים ויותר מזון נעכל.
קיפולי רירית המעי הדק
פירוק המזון המעוכל למחצה שמגיע מן הקיבה נעשה במעי הדק בעזרת חומרים המופרשים מן
הלבלב ,מן הכבד (באמצעות כיס המרה) ומתאי דופן המעי.
האנזימים שמזרזים את פירוק המזון במעי פועלים בסביבה בסיסית בלבד ( PHגבוה).
פירוק הפחמימות:
פירוק החלבונים:
מערכת העיכול של האדם אינה מסוגלת לעכל את כל סוגי
הפחמימות .פחמימות מורכבות אחדות כמו תאית ,אינן מתעכלות
בכלל .שכן האדם אינו מיצר אנזימים היכולים לפרקם לסוכרים
פשוטים .לעומת זאת ,הסוכר המורכב מעמילן מפורק בקלות בעזרת
אנזימים שמיוצרים בלבלב – התהליך מצוין בתרשים:
פירוק החלבון מתחיל בקיבה וממשיך במעי הדק .החלבון
מפורק קודם לשרשראות של חומצות אמינו הנקראות
פפטידים ,ואחר כך לחומצות אמינו יחידות .הלבלב מפריש
את האנזימים מפרקי החלבון.
ספיגת תוצרי
הפחמימות:
סוכרים פשוטים עוברים
דרך דפנות המעי הריק
ונספגים בזרם הדם .הדם
מסיע את הסוכרים אל
הכבד והכבד הופך אותם
לרב סוכר שנקרא גליקוגן.
מאגר הפחמימות מאוכסן
בגוף בצורת החומר גליקוגן.
ספיגת תוצרי החלבון:
רוב החלבונים מפורקים ונספגים
בחלקו הראשון של המעי הריק.
חומצות האמינו שנספגו עוברות
ישירות לזרם הדם הנושא אותם
דרך הכבד אל הרקמות שזקוקות
להם .חומצות אמינו אחדות
משמשות כאבני הבניין של
חומרים חדשים החיוניים לצמיחה
ולתיקון רקמות ,ואחרות מספקות
אנרגיה.
פירוק השומן:
ספיגת מינרלים ומלחים:
המרה המיוצרת בכבד והמאוחסנת בכיס
המרה ,מסייעת בפירוק השומן במעי הדק.
מלחים מן המרה מפרקים את טיפות השומן
העבות לטיפות שומן דקיקות יותר .פעולה זו
מגדילה את שטח פני הטיפות ומזרזת את
עיכול השומן ע"י אנזים הלבלב מפרק השומן
שנקרא ליפאז .הליפאז מפרק את השומן
לגליצרול ולחומצות שומן.
מינרלים כמו נתרן ,אשלגן וברזל ומלחים כמו
מגנזים ,כלוריד וחומרים אחרים חייבים לעבור מן
המעי הדק ישירות לזרם הדם ,נשמרות רמות
תקינות ומאוזנות שלהם בגוף.
ספיגת ויטמינים:
ויטמינים מסיסי שומן ( )K,E,D,Aוויטמינים
מסיסי מים ( )C,Bנספגים במעי הדק.
ויטמין 12Bנספג במעי העקום (חלק מהמעי
הדק) ,שלא כמו ויטמינים אחרים ,ויטמין זה
חייב להתקשר לחומר מיוחד המופרש מן
הקיבה לפני שהוא נספג – חומר זה נקרא
"גורם אינטרינזי".
ספיגת השומן:
ספיגת השומן מהירה ושלמה בד"כ ולכן
הצואה כמעט ואינה מכילה שומן .ספיגת
השומן מתרחשת בעיקר במעי הריק.
כדוריות השומן הזעירות אינן עוברות
ישירות אל זרם הדם או הכבד ,אלא
עוברות קודם לכן בצינוריות הלימפה.
צינוריות אלו מתאחדות לתעלות לימפה
רחבות יותר ואלו מתרוקנות בזרם הדם
ומאפשרות לשומן לזרום בגוף .רוב
השומן מועבר לכבד להמשך עיבודו,
השאר מאוחסן בגוף – בתאי השומן.
http://www.wiley.com/legacy/college/boyer/0470003790/
animations/fatty_acid_metabolism/fatty_acid_metabolism.htm
אנימציה :פירוק שומן בעזרת מלחי מרה.
הכבד ,הלבלב וכיס המרה קשורים בקשר הדוק עם צינור העיכול מבחינה תפקודית ,אף כי אינם מהווים חלק
ממנו .לכל אחד מהם תפקיד חיוני בעיכול המזון ובניצול מרכיבי המזון.
הכבד הוא האיבר הפנימי הכבד ביותר בגוף ומשקלו 1.5ק"ג .הכבד הוא איבר חיוני לחיים.
הכבד עשוי מיליוני תאים הקרויים הפטוציטים ,תאי כבד .לתאים אל יותר מ 500-תפקידים שונים ,בהם אחסון מרכיבי המזון; פירוק תרופות
וסמים ,רעלים ותוצרי פסולת; ותהליכי המרה כימיים שונים .לתאי הכבד יכולת מסוימת של התחדשות – רגנרציה ,תכונה הנחשבת לקדומה וכזו
שנעלמה באורגניזמים המפותחים.
הכבד הוא מעין מפעל שמעבד ומסנן את הכימיקלים בגוף.
תהליכי השינוי העיקריים שעוברים חומרי המזון בכבד [חילוף חמרים]:
מחומצות אמיניות נבנים חלבונים ,כמו חלבוני פלסמה [אלבומין] וגם פקטורי קרישה וחלבוני מערכת הקרישה – פיברינוגן ,פרותרומבין.
מהגלוקוז נבנה גליקוגן (רב סוכר המשמש כחומר תשמורת) נאגר בכבד ובשרירים .הגלוקוז בשיתוף עם פחמימות
אחרות משמש לבניית שומנים .תהליך זה מסייע בשמירה על רמה יציבה של גלוקוז בדם .
http://www.hopkins-gi.org/multimedia/database/intro_340_CHC-05.swf
תצוגה של הכבד ,הלבלב וכיס המרה.
קיבה
צינור הכבד השמאלי
צינור הכבד הימני
כיס המרה
עורק הכבד
קרוב ל 80%-מאספקת הדם אל
הכבד מגיעה מוריד השער .וריד זה
נושא אל הכבד כמעט את כל הדם
היוצא ממערכת העיכול והמכיל את
המזון המפורק שנספג מן המעי.
בתוך הכבד מתפצל וריד השער
לסעיפים רבים ,כך שתאי הכבד
יוכלו למצות מן הדם את המזון
המפורק ולעבד אותו
כיס המרה הוא שקיק דמוי אגס הממוקם בחלקו התחתון של הכבד .כיס המרה מאחסן
ומרכז את המרה עד שהורמון ,המיוצר במעי הדק ,מעורר את הכיס להתכווץ ,ולשחר את
המרה אל התריסריון.
הרכב המרה:
הכבד מייצר כליטר מרה בכל יום 97% .מן המרה הם מים ,האחוזים הנותרים הם מלחי
מרה וחומרי צבע מן הכבד .למלחי המרה תפקיד מרכזי בעיכול שומנים .צבעי המרה הם
מוצרי פסולת .העיקרי שבהם הוא בילירובין ,שצבעו צהוב ,והוא נוצר מההמוגלובין שבתאי
הדם האדומים ,לאחר פירוקם בטחול.
כיס מרה
צינור
המרה
צינור הלבלב
[פנקריאס]
http://www.uclan.ac.uk/facs/health/nursing/sonic/scenarios/livjmanim/biliary_tract.html
פעילות כיס המרה
הלבלב מייצר ומפריש חומרים הנחוצים לעיכול .חומרים אלה הם אנזימי עיכול שמפרקים חלבונים ,פחמימות
ושומנים ,וכן נתרן ביקרבונט ( ,)NaHCO3שתפקידו לסתור את חומצת הקיבה.
כל החומרים הללו עוברים לאורך צינור הלבלב אל התריסריון .הלבלב מפריש גם את ההורמונים אינסולין ,גלוקוגן
וסומטוסטטין ,ישירות אל זרם הדם .שלושה הורמונים אלה יחד מווסתים את רמת הסוכר בדם .הורמונים אלה
מופרשים מהלבלב ישירות לדם .ויסות רמת הסוכר הוא תפקידו העיקרי של הלבלב.
ויסות הורמונלי של הפרשת חומרי (מיץ) הלבלב:
הפרשת מיץ הלבלב (נתרן ביקרבונט+אנזימים) אל התריסריון מווסתת ע"י שני
הורמונים:
.1
.2
.3
.4
.5
.6
.7
סקרטין וכולציסטוקינין (.)CCK
הסקרטין מופרש מתאים בדופן התריסריון בתגובה למגע עם בליל המזון
שמגיע מהקיבה.
החומצי
הסקרטין גורם להפרשת הביקרבונט מהלבלב.
הביקרבונט בעל PHבסיסי מנטרל את החומציות בתריסריון.
הפסקת ההפרשה של סקרטין (כי הסביבה כבר לא חומצית) = .משוב שלילי.
גם ה CCK -מופרש מהתריסריון בתגובה להגעת המזון.
הוא מזרז את ההפרשה של-
אנזימי עיכול מהלבלבמיץ המרה מכיס המרה (מזרז את תחילתו של תהליך פירוק השומנים.גם בלבלב ,כמו בקיבה ,גירויי החושים מביאים להפרשה מוגברת של אנזימי
עיכול והנתרן ביקרבונט.
תאים המפרישים מיץ קיבה
מיץ קיבה חומצי
PH=2
פפטידים
גסטרין חוזר אל הקיבה
הפרשה מוגברת של
הורמון הגסטרין אל הדם
תאים מפרישים
זרם
הדם
מערכת העצבים המרכזית
מחשבה על מזון,
גירוי החושים-
ראייה ,טעם ,ריח
כבר בתחילת הגעת המזון לפה מתחילה הפרשה
של מיץ קיבה ,כך שברגע שהמזון מגיע לקיבה
מתחיל מיד פירוק של חלבונים לפפטידים .נוכחות
של פפטידים גורמת להפרשה מוגברת של
ההורמון גסטרין אל זרם הדם ובחזרה לקיבה והוא
מזרז את ההפרשה של מיץ הקיבה.
מחשבה על מזון או גירוי חושים (טעם ,ריח ,ראייה)
מעוררים דחפים עצביים העוברים מהמוח לקיבה.
אלה גורמים להפרשת ההורמון גסטרין ומיץ קיבה.
נוכחות מיץ הקיבה יוצרת סביבה חומצית מאוד
(מתחת ל )PH=2 -וזה גורם להפסקת ההפרשה
של הגסטרין ובעקבותיה להפסקת ההפרשה של
מיץ הקיבה.
לכן אפשר לומר שהפרשת הגסטרין ומיץ הקיבה
מפוקחת ע"י משוב חיובי ושלילי:
משוב חיובי :נוכחות פפטידים
גירויים
הפרשת גסטרין
+מיץ קיבה
משוב שלילי PH :חומצי
הפסקת ההפרשה
של גסטרין ומיץ
הקיבה.
כאשר נכנסים שיירי המזון אל החלק האחרון של צינור העיכול ,נפסקת ספיגת מרכיבי המזון ,כגון
גלוקוז וחומצות אמינו ,במחזור הדם .בהדרגה מקבלים שיירי העיכול את צורתם הסופית ,והם
נשארים במעי הגס עד להפרשתם מן החלחולת דרך פי הטבעת.
תפקידו העיקרי של המעי הגס הוא הפרשת השאריות שמייצרת מערכת העיכול (צואה) .כליטר וחצי מתוכנו הנוזלי של המעי ,נכנס מדי
יום אל המעי הגס ,אך רק חלק קטן הן שאריות מזון .העיסה העוברת אל המעי הגס מורכבת ממים ,שאריות מינרלים ,מיליונים של
חיידקים ,מתאים מתים שמתקלפים מצפוי צינור העיכול ,מהפרשת ריר מן הקצה התחתון של המעי העקום (חלק מהמעי הדק) וכן
מתאית (רב סוכר) שאינה ניתנת לעיכול.
המעי הגס אינו מפריש אנזימים ,אך הוא מייצר ריר המשמש כחומר סיכה ומקל על תנועת הצואה .המעי הגס סופג מים מהחומר
הצואתי והופך אותו מנוזל למוצק .הוא סופג כליטר וחצי מים ביום.
חומרים שלא עוכלו עד הסוף מגיעים אל המעי הגס עם מעט מן האנזימים מהמעי הדק ושם נשלם עיכולם.
כיצד מניע המעי הגס את הצואה?
תנועה זו סוחטת את הצואה מטה ,לתוך
החלק התחתון של המעי והחלחולת ,אל
עבר תעלת פי הטבעת.
תנועת דחיפה ,פועלת במקביל
לתנועה המקטעית ,על מנת לקדם
את הצואה לכיוון החלחולת.
התכווצויות בקטעים של המעי הגס,
פעם בחצי שעה ,מערבבות וטוחנות
את הצואה.
השדרה במוח
חתך במוח חתך
השדרה
עצב תחושתי
התנועה המסיבית של הצואה מן המעי אל
החלחולת ,מותחת את קירות החלחולת.
מתיחה זו היא הגירוי הנורמלי שאנו חווים
כצורך להטיל צואה .אנו יכולים להחליט
אם להתעלם מהרפלקס ולסגור באופן
רצוני את פי הטבעת ,או להטיל צואה.
עצב תחושתי
עצב תנועתי
רצוני
עצב תנועתי רצוני
לחץ הצואה על דופנות החלחולת יוצר גירוי של עצב תחושתי
המגיע אל מוח השדרה – משם בקשת רפלקס חוזרת תגובה
עצבית בעצב תנועתי לא רצוני ,הגורמת לתנועת החלחולת
ולהרפיית שרירי הסוגר הפנימי .הסוגר החיצוני מקבל עצבוב
ממערכת העצבים הרצונית – כל אלה מאפשרים את
הפרשת הצואה מחוץ לגוף.
החלק במערכת העיכול
האנזים
הסובסטרט (עליו
התוצר
פועל האנזים)
פה
עמילאז
עמילן וגליקוגן
חד סוכר ודו סוכר
הקיבה
חומצה המופרשת להרוג חיידקים
באוכל
פפסין
ליפאז
(במידה
חלבונים
שומנים
חלבונים קצרים יותר
שומנים קצרים יותר
קטנה)
עמילן ,גליקוגן
חלבונים
שומנים
גלוקוזים בודדים
חומצות אמיניות
חומצות שומן +גליצרול
המעי הדק
הלבלב מפריש אנזים לתריסריון
מכיס המרה מגיע נוזל המרה
עמילאז
טריפסין
ופפסין
*ליפאז
כבד
נטרול רעלים ,בנייה חוזרת של חלבונים ,שומנים
ופחמימות המתאימות לאדם
* הליפז אינו מופרש מכיס המרה ,אלא רק לאחר שהשומן עובר את הפירוק הראשוני ע"י מיץ
המרה ,מופרש הליפז מהלבלב.
מקורות:
.1ביולוגיה של האדם -עדי מרקוזה-הס ,2002 ,מערכת העיכול.
.2האנציקלופדיה הרפואית החדשה ,כרך מערכת העיכול ,הוצאת ידיעות אחרונות
וספרי חמד.
Slide 9
גוף אחד – מערכות רבות
קיום יום יומי של הגוף
עיכול
נשימה
הובלה
מערכות הגנה
הפרשה
מערכת חיסון
המשכיות
מערכת רביה
תאום ויסות ובקרה
בתוך ובין המערכות
מערכת עצבים מערכה הורמונלית
הגוף פועל כיחידת מבנה אחת ומקיים סביבה
פנימית יציבה -הומיאוסטזיס
עיכול הוא התהליך שבו ממיר הגוף את המזון לאנרגיה ולחומרים הנחוצים לצמיחתו ואחזקתו.
תהליך העיכול הוא מהתהליכים הביולוגיים המרכזיים בגופנו ,ולכן ,למעלה ממחצית איברי הגוף הפנימיים בגופנו שייכים
למערכת העיכול.
הגוף סופג את המרכיבים הכימיים שמהם בנויים החומרים שהוא אוכל ,מאחסן אותם ,ועושה בהם שימוש כחומרי גלם
לשימור ולבנייה של רקמות.
תרומת מערכת העיכול להומיאוסטזיס [הכושר לקיים סביבה פנימית יציבה ושונה מהסביבה החיצונית] היא באספקת חומרי
מזון הנצרכים כל הזמן ע"י תאי הגוף ,בהם מלחים שונים [מינרלים החיוניים בין היתר לפעילות תקינה של אנזימים ,מבנה
של מולקולות אחרות] ומים -מים מהווים 70אחוז ממשקל הגוף והם חשובים שקיומים של תהליכים בתאים וליכולת לווסת
את הלחץ האוסמוטי ,לחץ הדם ואת טמפרטורת הגוף.
מערכת העיכול מבצעת עיבוד כימי :פירוק על ידי אנזימים ,מלחי מרה וחומצות קיבה של המזון למרכיביו הכימיים ,ועיבוד
מכני :ערבוב המזון ,גריסתו ודחיפתו לאורך צינור העיכול ,נעשה על ידי שרירים מהם בנוי צינור העיכול.
לכל בעלי החיים ,גם הלא מפותחים ,יש מערכת עיכול כלשהי.
כל בעלי החיים מפרקים את המזון שהם אוכלים ליחידות קטנות יותר ,מהן יוכלו להפיק אנרגיה
וליצר את החומרים החיוניים לקיומם.
מבנה מערכת העיכול שונה אצל בעלי חיים שונים ,והוא משתנה בהתאם למורכבות התפריט
שלו ומורכבותו כיצור חי.
קיבה
מערכת קיבות
מעי דק
מעי
קיבה
שנייה
ושט
זפק
מעי
לוע
פי הטבעת
ושט
תהליך העיכול אצל הפרה שניזונה
מצמחים ,נעשה בסדרה של קיבות
מחוברות .המזון נכנס לקיבה הראשונה
והגדולה ביותר ,ושם הוא תוסס .החומר
הגס חוזר אל הפה ללעיסה נוספת.
החומר הנלעס נבלע שוב ,מתערבב
בחומר המותסס ואז עובר דרך הקיבות
האחרות.
זפק
פה
לתולעת השלשול מערכת דומה לזו
של בני האדם ולזו של בעלי חיים
גבוהים אחרים .אך בניגוד לאדם,
לתולעת אין שיניים ,לכן בצינור
העיכול שלה יש תא הקרוי "קיבה
שנייה" ,המרסק וטוחן את המזון.
הציפורים מפרקות את המזון רק לאחר
שאחסנו אותו באופן זמני בזפק שלהן
ובקיבתן.
המים!
מים הם מרכיב המזון החשוב ביותר
לגוף ,בלי מים ,אי אפשר לשרוד יותר
מחמישה ימים .מים הם גם החומר
העיקרי בגוף ,וכשני שלישים ממשקל
הגוף הם מים.
פחמימות!
הפחמימות מרכיבות חומרים רבים בגוף אך
תפקידם העיקרי הוא שימושן כמקור אנרגיה
לביצוע תהליכים בגוף .עם הפחמימות נמנים:
סוכר ,עמילן ותאית (סיבים בלתי ניתנים
לעיכול).
מינרלים!
חלבונים!
החלבונים ,שבנויים מחומצות אמיניות ,הם חומרי הבניין
המינרלים נמצאים בכמויות קטנות
העיקריים של הגוף ומהווים 18%ממשקל החומרים
בתאים ובנוזלי הגוף .בטבע ,נמצאים הבונים את התאים והרקמות .קבוצה גדולה של חלבונים
המינרלים בצורת מלחים .המינרלים אחראית להתרחשותם של כל התהליכים הכימיים
החשובים שנמצאים בכמות גדולה
בתאים ,קבוצה זאת נקראת" :אנזימים" .קבוצה נוספת
בגופינו הם :סידן ,זרחן ,מגנזיום,
של חלבונים היא הנוגדנים שמשתתפת בהגנה על הגוף
אשלגן ,נתרן ,כלור וגופרית.
מפגיעתם של גורמים מזיקים החודרים לגוף.
ויטמינים!
הגוף צריך כמויות זעירות של
הויטמינים .הויטמינים הם חומרים
חיוניים לקיומם של תהליכים שונים
בתאים .רובם של הויטמינים לא
מיוצרים בגוף האדם ,ולכן הוא חייב
לקבלם במזונו.
שומנים!
השומנים מהווים מרכיב חשוב במבנה קרום
התא ,והם חיוניים לכל התאים .השומנים הם
גם מקור לאנרגיה והם מהווים חומר בידוד
חשוב השומר על חום הגוף ומגן על רקמות
פנימיות שונות .השומנים הם מולקולות
גדולות המורכבות מ :3-חומצות ,שומן
וגליצרול .השומנים הם חומרי תשמורת ,ועודף
שומנים יוצר מחלות לב וסוכרת.
פה ובלוטות רוק
בכלליות:
האיברים העיקריים במערכת העיכול של האדם – ושט ,קיבה,
לבלב ,מעי ,כבד ,כיס מרה ופי הטבעת.
ושט
המזון נכנס אל הפה ומתקדם במורד דרכי העיכול על ידי גלי
התכווצויות של שרירים (פריסטלטיקה) .עיקרו של תהליך העיכול
שחומרים שונים כמו האנזימים (שמיוצרים על ידי בלוטות הרוק,
הקיבה ,המעי והלבלב) חומצה מלחית (מיוצרת ע"י הקיבה) ומלחי
מרה (המיוצרים ע"י הכבד) מפרקים את המזון ליחידות כימיות
שהגוף יכול לנצל .הפסולת מסולקת ע"י פי הטבעת.
כבד
קיבה
כיס המרה
לבלב
תריסריון
מעי דק
מעי גס
מעי ישר
פי הטבעת
המזון נכנס לפה וכבר מתחיל את תהליך העיכול שבו משולבות פעולות רצוניות :לעיסה ובליעה,
ולא רצוניות :הפרשת רוק המכיל אנזימים .הרוק משמש כממס ,כמרכך וכמחליק המזון ובכך
מסייע ללשון ולשיניים בפעולת הלעיסה והעברת המזון אל הושט .הרטבת המזון חשובה לקליטת
הטעם ע"י תאי חוש הטעם על הלשון .הרוק מכיל בעקר מים ויוני HCO3-השומרים על 7 PHוגם
שני אנזימים – עמילאז (שמפרק עמילן עד לדו סוכר) ,וליזוזים (משמש כקוטל חיידקים המגיעים
עם המזון).
המזון שוהה בפה בין 5-30שניות ,ועובר עיבוד ראשוני ע"י :שיניים ,חניכיים ,לשון ,החך ,בלוטות
הרוק והלסתות ,ולאחר עיבוד זה המזון ממשיך הלאה אל הושט.
הלעיסה והטחינה נעשים לשם הגדלת שטח הפנים.
עיצוב המזון לגוש בגודל המתאים לבליעה נקרא עיכול מכני.
מספרן המלא של השיניים שבאדם מבוגר הוא .32השיניים נחלקות לארבעה
סוגים:
4ניבים :המשמשים לקריעת המזון.
8שיניים חותכות :המשמשות לחיתוך המזון.
8שיניים קדם-טוחנות :המשמשות לגריסת המזון.
12שיניים טוחנות :כוללות ארבע שיני בינה המרסקות את המזון.
את השן מצפה האמייל הקשה [בעקר סידן וזרחן] והוא עלול
להיפגע מעששת – תוצאת פעולתם של חיידקים המייצרים חומצת
חלב בתהליך פירוק הסוכרים בפה המשמשים אותם כמקור
אנרגיה .הרוק מוריד במידה מסוימת את רמת החומציות בעזרת יוני
HCO3הפועלים כמו בסיס והליזוזים שבו מצליח לנטרל חלקמהחיידקים ההרסניים.
בפני האדם נמצאים שלושה זוגות של בלוטות רוק :בלוטות מצד האוזן (פרוטיד) ,הבלוטות התת לסתיות
והבלוטות התת לשוניות .בלוטות הרוק מפרישות אנזימים (=חלבוני פעולה).
כשאנו לועסים ,המזון נרטב על ידי הרוק והופך לעיסה .פעולה זו עוזרת לתהליך לעיסת המזון ובכך גם יותר קל
למזון להגיע לוושט .הרוק מנקה שאריות אוכל שנשארו בפה ועל השיניים ובכך עוזר במניעת הצטברות חיידקים
אשר מזהים רק שני סוגים של אנזימים:
.1עמילז -אשר מפרק עמילן וגליקוגן (פחמימות) שמגיעים מהמזון ומתפרקים לסוכרים פשוטים :דו-סוכרים
וחד-סוכרים (סוכרוזים וגלוקוזים).
.2ליזוזים -מפרק את מעטפת החיידקים המגיעים אל הפה מהאוויר ,ובכך מסנן את הגוף מאנטיגנים מזיקים.
בלוטות מיצד האוזן:
נמצאות בלחיים ,קדמית
לאוזניים .הצינור שלהן
נפתח אל הפה בחלק
הפנימי של הלחיים.
הבלוטות התת
לסתיות:
נמצאות בחלקו האחורי
של הפה ,מתחת ללשון.
הצינורות שלהן נפתחים
מתחת ללשון ,משני צידי
הקפל המרכזי של רירית
הפה.
הבלוטות התת
לשוניות:
נמצאות בקדמת הפה
מתחת ללשון .יש להן
צינורות קטנים ורבים,
שמנקזים את הרוק אל
הפה ,מתחת ללשון.
מכסה הגרון הוא פיסת סחוס דקה שמכוסה הקרום ריר ונמצאת מאחורי שורש הלשון.
בעת בליעת המזון הוא סוגר את הפתח לקנה הנשימה ומשאיר רק את צינור הושט פתוח,
וכל מונע חדירה של מזון אל קנה הנשימה ,דבר אשר גורם להיחנקות.
מכסה הגרון סוגר את פתח הושט ומשאיר פתוח רק את קנה הנשימה בכדי שהאוויר לא
יגיע אל הושט .אם בכל זאת נכנס מזון אל קנה השימה ,קיים רפלקס אשר משחרר את
המזון מקנה הנשימה אל חלל הפה דרך שיעול.
הגרון והלוע משמשים מעבר גם
לאוויר וגם למזון .כאשר המזון
יוצא מהלוע הוא עלול להיכנס
לקנה הנשימה במקום לושט.
כדי למנוע כניסה של מזון אל
קנה הנשימה בעת הבליעה,
מעכב גזע המוח ,באופן זמני,
את הנשימה ,ומעורר סדרה של
תגובות המביאות לסגירת
הקנה .אם ,למרות הכל חודר
אוכל לקנה ,מופעל רפלקס
השיעול .רפלקס זה מחזיר מיד
את האוכל אל הפה ומונע חנק.
תפקיד צינור הושט הוא להעביר את המזון לקיבה .לאחר הלעיסה והגריסה,
הלשון דוחפת את המזון במורד הלוע ,אל אחורי הפה ,ודרך הלוע המזון
מגיע אל פתח הושט ,שם כיסוי הגרון מכסה את קנה הנשימה על מנת
למנוע חדירה של מזון לקנה הנשימה (דבר אשר גורם להיחנקות) והמזון
מחליק אל פתח הושט .כאן מתחילה הפריסטלטיקה (= ניע שרירים.
התכווצות ודחיפה של המזון על ידי שרירי צינור הושט .השרירים מתכווצים
ומתרפים בגל מתואם ובצורה מעגלית .הפריסטלטיקה אינה חד כיוונית).
אורכו של הושט הוא 23-25ס"מ .צינור הושט בנוי משתי מערכות של
שרירים :רצוניות ובלתי ורצוניות .כשהמזון בפה ,שרירי הושט רפויים ,אך
כשהמזון נכנס לוושט -השרירים מתחילים לנוע בתנועה גלית ,פריסטלטית,
לכיוון פי הקיבה .על פעולה זו שולטים עצבים ממערכת העצבים המרכזית
וממערכת העצבים של המעי .גלי הפריסטלטיקה נעים לאורך הושט
במהירות של 2.5-5ס"מ בשנייה .הושט מגיע אל הקיבה.
http://hopkins-gi.org/multimedia/database/intro_250_Swallow.swf
תהליך בליעת המזון.
הקיבה היא שק שרירי .כאשר היא ריקה ,הנפח שלה הוא 50סמ"ק .כאשר היא מלאה נפחה יכול להגיע עד כ 1500 -סמ"ק .המזון שוהה
בקיבה שעתיים עד 6שעות (תלוי במזון ובאיכותו).
בקיבה מתבצעות שתי צורות עיכול במקביל -פעולה מכאנית :בתוך דפנות הקיבה ,קיימות שלוש שכבות שרירים .שרירים אלו מתכווצים
בתנועות איטיות אך נימצרות וכל המזון מתערבל עם מיצי הקיבה(-פריסטלטיקה) ,ופעולה כימית :בדופן הפנימית של הקיבה ,ברירית,
ישנם תאים אשר מפרישים לחלל הקיבה את "מיץ הקיבה" -חומצה מלחית ,ותאים אחרים שמפרישים פפסין (אנזימי עיכול).
בקיבה מתערבב המזון ע"י פעולת שרירי דופן הקיבה .מתוך תאים מסוימים מופרש חומצת HCLואנזימים .בקיבה נספג חלק גדול
מויטמין 12Bוחומרים מסוימים כגון סוכרים ואלכוהול ,הישר אל זרם הדם.
האנזימים הפעולים בקיבה הם:
•פפסינוגן – אינו אנזים פעיל ,אך כאשר הוא נפגש עם החומצה הכלורית ( (HCLהוא הופך להיות אנזים פעיל הנקרא פפסין .הפפסין
מפרק חלבונים לחומצת אמיניות בודדות.
•ליפז – מפרק שומנים לחומצות שומן וגליצרול.
החומצות בקיבה הופכות את הקיבה לסביבה חומצית מאוד ( .)2-1 PHחיידקים מתים בסביבה כזו ,וזו היא שיטת הניקוי של מערכת
העיכול על מנת למנוע זיהום.
לקיבה מופרש הורמון גסטרין הגורם להגברת הפרשת HCLופפסינוגן.
דופן הקיבה מוגנת מפני החומצה המלחית והאנזים המפרק פפסין ,ע"י הפרשת נוזל רירי
שה PHשלו מעט בסיסי [יוני .] HCO3-פגיעה בהגנה זו עלולה לגרום לכיב קיבה [אולקוס].
היום סוברים שזוהי מחלה זיהומית שהגורם לה הוא החיידק pylori Helicobacter.
כיב קיבה (אולקוס) הוא פצע המתפתח בדרך כלל בקיבה או בתריסריון .הכיב נגרם עקב תהליך של איכול רפידת הקיבה או
התריסריון על ידי חומצות הקיבה (ובראשן חומצת מימן כלורי) ומיצי העיכול.
האוסטרלים בארי ג'יי' מרשל ורובין ווארן זכו בפרס נובל לפיזיולוגיה ורפואה לשנת 2005על כך שהראו כי חיידק הוא למעשה
האחראי לאולקוס הגורם לכאבי הבטן העזים אצל רוב האנשים הסובלים מהמחלה ולא מתח וסגנון חיים כפי שחשבו עד כה.
ווארן ,בן ,68פתולוג מאוסטרליה ,גילה מושבות של חיידקים בחלק התחתון של הקיבה בכ 50%-מהחולים מהם נלקחו ביופסיות.
הוא למעשה הביא לתגלית הקריטית כי סימנים לדלקת נמצאו תמיד בקרום הקיבה בקרבת האזור המאוכלס בחיידקים.
מרשל ,בן ,54התעניין בממצאיו של ווארן ויחד ביצעו מחקר בביופסיות שנלקחו מחולים .לאחר מספר ניסיונות ,הצליח מרשל
לטפח סוגים של חיידקים שעד כה לא היו ידועים ומאוחר יותר זכו לשם הליקובקטור פילורי ,יחד הם גילו ,כי האורגניזם היה נוכח
כמעט בכל החולים שסבלו מדלקת הקיבה ,כיב בתריסריון או אולקוס בקיבה.
הודות לגילוי החדשני שנעשה על-ידי מרשל ווארן ,מחלת האולקוס אינה כרונית יותר ,אלא מחלה שניתן לרפא על-ידי טיפול קצר
באנטיביוטיקה ותרופות המדכאות הפרשות חומצה!
בכתב הזכיה לפרס נובל נאמר ,שהרופאים מקבלים את ההוקרה על גילוי חידק ההליקובקטר פילורי - Helicobacter pylori -
בשנת ,1982והוכחת חשיבותו כגורם לדלקת הקיבה -גסטריטיס ולכיב קיבה – אולקוס.
ההידבקות מתרחשת ככל הנראה בגיל צעיר מאוד והחיידק נשאר במערכת העיכול
לכל החיים ,ובמרבית בני האדם הוא אינו גורם לכל סימפטום .ואולם הוא עלול
לעודד יצירת כיב קיבה אצל 15%-10%מהנגועים.
החיידק שגילו המדענים גורם ליותר מ 90%-מהכיבים בתריסריון ול 80%-מהכיבים
בקיבה .כשני שלישים מאוכלוסיית העולם נגועים בחיידק ,אך רובם לא סובלים
מתסמינים כלשהם .עם זאת ,החיידק עלול להביא להתפתחות סרטן הקיבה ,שהוא
הסרטן השני בקטלניותו .לכן ,חיידק זה מוגדר כחיידק מסרטן!
HPנצמדים אל תא אפיתל מהקיבה בתרבית רקמה
HPשורדים בתנאי ה PHהשוררים בקיבה
הודות לפעילות האנזים אוריאז
היום ההתייחסות את אולקוס היא כאל מחלה זיהומית.
הטיפול המקובל היום ב HPהוא בתרופות :מוקסיפן
וקלריטרומיצין,וחמרים המורידים רמת חומציות כמו לוסק
.Losecה Losec -מעכב את פעילות משאבות המימן בממברנת
התאים הפריאתליים המפרישים HClבקיבה .באופן זה
מופחת הכאב והנזק לדופן הקיבה באזורים המודלקים עקב
הזיהום בהליקובקטר.
מן הקיבה עובר המזון אל המעי הדק שהוא צינור מפותל שאורכו שבעה מטרים.
במעי הדק עובר המזון פירוק נוסף ,ותוצרי הפירוק נספגים בזרם הדם.
למעי הדק שני תפקידים עיקריים:
.1
פירוק חומרי המזון השונים :פחמימות לחד-סוכרים ,שומנים לחומצות שומן ,חלבונים לחומצות אמיניות.
.2
תוצרי הפירוק ,מולקולות קטנות ,חודרות דרך תאי המעי אל כלי הדם הרבים העוטפים את צינור העיכול מבחוץ,
ועברים אל מחזור הדם.
חלקו הראשון של המעי הדק קרוי תריסריון ,ואורכו כ 30 -סנטימטר .התריסריון קולט את הפרשות הכבד והלבלב.
ה PHהשורר במעי הוא בסיסי ולכן הפפסין המגיע עם בליל המזון מהקיבה ,מפסיק את פעילותו במעי.
קטע מעי דק עטוף בקרום הצפק -הוא עשיר בכלי
דם ולימפה ומספק לשרירים ולרקמות המעי את
התרכובות הדרושות וקולט ממנו את המזון
המעוכל .יש בו רשת עצבים המעצבבים את שרירי
דופן המעי.
מבנה דופן המעי הדק
דופן המעי בנוי מסיסים = בליטות מיקרוסקופיות באורך של כ 1-מיקרון ,אליהן חודרים נימי דם ולימפה ומאפשרים ספיגה
יעילה (הגדלת שטח פנים) של תוצרי פירוק המזון.
על הסיסים יש שיכבה של תאי אפיתל להגנה עדינה מפני חומצות שמגיעות מהקיבה .ברך כלל תאי אפיתל מפרישים ריר
ששומר על התאים מפני החומצות ,אבל לפעמים יש תקלה והחומצות פוגעות בתאים ועושות פצע שיכול לדמם = אולקוס.
בגלל הסיסים ,שטח הפנים במעי בוגר מגיע ל 500מטר מרובע .במעי יש עיכול מכני ע"י ערבול וערבוב של המזון ועל ידי כך,
יותר מזון נפגש עם יותר אנזימים ויותר מזון נעכל.
קיפולי רירית המעי הדק
פירוק המזון המעוכל למחצה שמגיע מן הקיבה נעשה במעי הדק בעזרת חומרים המופרשים מן
הלבלב ,מן הכבד (באמצעות כיס המרה) ומתאי דופן המעי.
האנזימים שמזרזים את פירוק המזון במעי פועלים בסביבה בסיסית בלבד ( PHגבוה).
פירוק הפחמימות:
פירוק החלבונים:
מערכת העיכול של האדם אינה מסוגלת לעכל את כל סוגי
הפחמימות .פחמימות מורכבות אחדות כמו תאית ,אינן מתעכלות
בכלל .שכן האדם אינו מיצר אנזימים היכולים לפרקם לסוכרים
פשוטים .לעומת זאת ,הסוכר המורכב מעמילן מפורק בקלות בעזרת
אנזימים שמיוצרים בלבלב – התהליך מצוין בתרשים:
פירוק החלבון מתחיל בקיבה וממשיך במעי הדק .החלבון
מפורק קודם לשרשראות של חומצות אמינו הנקראות
פפטידים ,ואחר כך לחומצות אמינו יחידות .הלבלב מפריש
את האנזימים מפרקי החלבון.
ספיגת תוצרי
הפחמימות:
סוכרים פשוטים עוברים
דרך דפנות המעי הריק
ונספגים בזרם הדם .הדם
מסיע את הסוכרים אל
הכבד והכבד הופך אותם
לרב סוכר שנקרא גליקוגן.
מאגר הפחמימות מאוכסן
בגוף בצורת החומר גליקוגן.
ספיגת תוצרי החלבון:
רוב החלבונים מפורקים ונספגים
בחלקו הראשון של המעי הריק.
חומצות האמינו שנספגו עוברות
ישירות לזרם הדם הנושא אותם
דרך הכבד אל הרקמות שזקוקות
להם .חומצות אמינו אחדות
משמשות כאבני הבניין של
חומרים חדשים החיוניים לצמיחה
ולתיקון רקמות ,ואחרות מספקות
אנרגיה.
פירוק השומן:
ספיגת מינרלים ומלחים:
המרה המיוצרת בכבד והמאוחסנת בכיס
המרה ,מסייעת בפירוק השומן במעי הדק.
מלחים מן המרה מפרקים את טיפות השומן
העבות לטיפות שומן דקיקות יותר .פעולה זו
מגדילה את שטח פני הטיפות ומזרזת את
עיכול השומן ע"י אנזים הלבלב מפרק השומן
שנקרא ליפאז .הליפאז מפרק את השומן
לגליצרול ולחומצות שומן.
מינרלים כמו נתרן ,אשלגן וברזל ומלחים כמו
מגנזים ,כלוריד וחומרים אחרים חייבים לעבור מן
המעי הדק ישירות לזרם הדם ,נשמרות רמות
תקינות ומאוזנות שלהם בגוף.
ספיגת ויטמינים:
ויטמינים מסיסי שומן ( )K,E,D,Aוויטמינים
מסיסי מים ( )C,Bנספגים במעי הדק.
ויטמין 12Bנספג במעי העקום (חלק מהמעי
הדק) ,שלא כמו ויטמינים אחרים ,ויטמין זה
חייב להתקשר לחומר מיוחד המופרש מן
הקיבה לפני שהוא נספג – חומר זה נקרא
"גורם אינטרינזי".
ספיגת השומן:
ספיגת השומן מהירה ושלמה בד"כ ולכן
הצואה כמעט ואינה מכילה שומן .ספיגת
השומן מתרחשת בעיקר במעי הריק.
כדוריות השומן הזעירות אינן עוברות
ישירות אל זרם הדם או הכבד ,אלא
עוברות קודם לכן בצינוריות הלימפה.
צינוריות אלו מתאחדות לתעלות לימפה
רחבות יותר ואלו מתרוקנות בזרם הדם
ומאפשרות לשומן לזרום בגוף .רוב
השומן מועבר לכבד להמשך עיבודו,
השאר מאוחסן בגוף – בתאי השומן.
http://www.wiley.com/legacy/college/boyer/0470003790/
animations/fatty_acid_metabolism/fatty_acid_metabolism.htm
אנימציה :פירוק שומן בעזרת מלחי מרה.
הכבד ,הלבלב וכיס המרה קשורים בקשר הדוק עם צינור העיכול מבחינה תפקודית ,אף כי אינם מהווים חלק
ממנו .לכל אחד מהם תפקיד חיוני בעיכול המזון ובניצול מרכיבי המזון.
הכבד הוא האיבר הפנימי הכבד ביותר בגוף ומשקלו 1.5ק"ג .הכבד הוא איבר חיוני לחיים.
הכבד עשוי מיליוני תאים הקרויים הפטוציטים ,תאי כבד .לתאים אל יותר מ 500-תפקידים שונים ,בהם אחסון מרכיבי המזון; פירוק תרופות
וסמים ,רעלים ותוצרי פסולת; ותהליכי המרה כימיים שונים .לתאי הכבד יכולת מסוימת של התחדשות – רגנרציה ,תכונה הנחשבת לקדומה וכזו
שנעלמה באורגניזמים המפותחים.
הכבד הוא מעין מפעל שמעבד ומסנן את הכימיקלים בגוף.
תהליכי השינוי העיקריים שעוברים חומרי המזון בכבד [חילוף חמרים]:
מחומצות אמיניות נבנים חלבונים ,כמו חלבוני פלסמה [אלבומין] וגם פקטורי קרישה וחלבוני מערכת הקרישה – פיברינוגן ,פרותרומבין.
מהגלוקוז נבנה גליקוגן (רב סוכר המשמש כחומר תשמורת) נאגר בכבד ובשרירים .הגלוקוז בשיתוף עם פחמימות
אחרות משמש לבניית שומנים .תהליך זה מסייע בשמירה על רמה יציבה של גלוקוז בדם .
http://www.hopkins-gi.org/multimedia/database/intro_340_CHC-05.swf
תצוגה של הכבד ,הלבלב וכיס המרה.
קיבה
צינור הכבד השמאלי
צינור הכבד הימני
כיס המרה
עורק הכבד
קרוב ל 80%-מאספקת הדם אל
הכבד מגיעה מוריד השער .וריד זה
נושא אל הכבד כמעט את כל הדם
היוצא ממערכת העיכול והמכיל את
המזון המפורק שנספג מן המעי.
בתוך הכבד מתפצל וריד השער
לסעיפים רבים ,כך שתאי הכבד
יוכלו למצות מן הדם את המזון
המפורק ולעבד אותו
כיס המרה הוא שקיק דמוי אגס הממוקם בחלקו התחתון של הכבד .כיס המרה מאחסן
ומרכז את המרה עד שהורמון ,המיוצר במעי הדק ,מעורר את הכיס להתכווץ ,ולשחר את
המרה אל התריסריון.
הרכב המרה:
הכבד מייצר כליטר מרה בכל יום 97% .מן המרה הם מים ,האחוזים הנותרים הם מלחי
מרה וחומרי צבע מן הכבד .למלחי המרה תפקיד מרכזי בעיכול שומנים .צבעי המרה הם
מוצרי פסולת .העיקרי שבהם הוא בילירובין ,שצבעו צהוב ,והוא נוצר מההמוגלובין שבתאי
הדם האדומים ,לאחר פירוקם בטחול.
כיס מרה
צינור
המרה
צינור הלבלב
[פנקריאס]
http://www.uclan.ac.uk/facs/health/nursing/sonic/scenarios/livjmanim/biliary_tract.html
פעילות כיס המרה
הלבלב מייצר ומפריש חומרים הנחוצים לעיכול .חומרים אלה הם אנזימי עיכול שמפרקים חלבונים ,פחמימות
ושומנים ,וכן נתרן ביקרבונט ( ,)NaHCO3שתפקידו לסתור את חומצת הקיבה.
כל החומרים הללו עוברים לאורך צינור הלבלב אל התריסריון .הלבלב מפריש גם את ההורמונים אינסולין ,גלוקוגן
וסומטוסטטין ,ישירות אל זרם הדם .שלושה הורמונים אלה יחד מווסתים את רמת הסוכר בדם .הורמונים אלה
מופרשים מהלבלב ישירות לדם .ויסות רמת הסוכר הוא תפקידו העיקרי של הלבלב.
ויסות הורמונלי של הפרשת חומרי (מיץ) הלבלב:
הפרשת מיץ הלבלב (נתרן ביקרבונט+אנזימים) אל התריסריון מווסתת ע"י שני
הורמונים:
.1
.2
.3
.4
.5
.6
.7
סקרטין וכולציסטוקינין (.)CCK
הסקרטין מופרש מתאים בדופן התריסריון בתגובה למגע עם בליל המזון
שמגיע מהקיבה.
החומצי
הסקרטין גורם להפרשת הביקרבונט מהלבלב.
הביקרבונט בעל PHבסיסי מנטרל את החומציות בתריסריון.
הפסקת ההפרשה של סקרטין (כי הסביבה כבר לא חומצית) = .משוב שלילי.
גם ה CCK -מופרש מהתריסריון בתגובה להגעת המזון.
הוא מזרז את ההפרשה של-
אנזימי עיכול מהלבלבמיץ המרה מכיס המרה (מזרז את תחילתו של תהליך פירוק השומנים.גם בלבלב ,כמו בקיבה ,גירויי החושים מביאים להפרשה מוגברת של אנזימי
עיכול והנתרן ביקרבונט.
תאים המפרישים מיץ קיבה
מיץ קיבה חומצי
PH=2
פפטידים
גסטרין חוזר אל הקיבה
הפרשה מוגברת של
הורמון הגסטרין אל הדם
תאים מפרישים
זרם
הדם
מערכת העצבים המרכזית
מחשבה על מזון,
גירוי החושים-
ראייה ,טעם ,ריח
כבר בתחילת הגעת המזון לפה מתחילה הפרשה
של מיץ קיבה ,כך שברגע שהמזון מגיע לקיבה
מתחיל מיד פירוק של חלבונים לפפטידים .נוכחות
של פפטידים גורמת להפרשה מוגברת של
ההורמון גסטרין אל זרם הדם ובחזרה לקיבה והוא
מזרז את ההפרשה של מיץ הקיבה.
מחשבה על מזון או גירוי חושים (טעם ,ריח ,ראייה)
מעוררים דחפים עצביים העוברים מהמוח לקיבה.
אלה גורמים להפרשת ההורמון גסטרין ומיץ קיבה.
נוכחות מיץ הקיבה יוצרת סביבה חומצית מאוד
(מתחת ל )PH=2 -וזה גורם להפסקת ההפרשה
של הגסטרין ובעקבותיה להפסקת ההפרשה של
מיץ הקיבה.
לכן אפשר לומר שהפרשת הגסטרין ומיץ הקיבה
מפוקחת ע"י משוב חיובי ושלילי:
משוב חיובי :נוכחות פפטידים
גירויים
הפרשת גסטרין
+מיץ קיבה
משוב שלילי PH :חומצי
הפסקת ההפרשה
של גסטרין ומיץ
הקיבה.
כאשר נכנסים שיירי המזון אל החלק האחרון של צינור העיכול ,נפסקת ספיגת מרכיבי המזון ,כגון
גלוקוז וחומצות אמינו ,במחזור הדם .בהדרגה מקבלים שיירי העיכול את צורתם הסופית ,והם
נשארים במעי הגס עד להפרשתם מן החלחולת דרך פי הטבעת.
תפקידו העיקרי של המעי הגס הוא הפרשת השאריות שמייצרת מערכת העיכול (צואה) .כליטר וחצי מתוכנו הנוזלי של המעי ,נכנס מדי
יום אל המעי הגס ,אך רק חלק קטן הן שאריות מזון .העיסה העוברת אל המעי הגס מורכבת ממים ,שאריות מינרלים ,מיליונים של
חיידקים ,מתאים מתים שמתקלפים מצפוי צינור העיכול ,מהפרשת ריר מן הקצה התחתון של המעי העקום (חלק מהמעי הדק) וכן
מתאית (רב סוכר) שאינה ניתנת לעיכול.
המעי הגס אינו מפריש אנזימים ,אך הוא מייצר ריר המשמש כחומר סיכה ומקל על תנועת הצואה .המעי הגס סופג מים מהחומר
הצואתי והופך אותו מנוזל למוצק .הוא סופג כליטר וחצי מים ביום.
חומרים שלא עוכלו עד הסוף מגיעים אל המעי הגס עם מעט מן האנזימים מהמעי הדק ושם נשלם עיכולם.
כיצד מניע המעי הגס את הצואה?
תנועה זו סוחטת את הצואה מטה ,לתוך
החלק התחתון של המעי והחלחולת ,אל
עבר תעלת פי הטבעת.
תנועת דחיפה ,פועלת במקביל
לתנועה המקטעית ,על מנת לקדם
את הצואה לכיוון החלחולת.
התכווצויות בקטעים של המעי הגס,
פעם בחצי שעה ,מערבבות וטוחנות
את הצואה.
השדרה במוח
חתך במוח חתך
השדרה
עצב תחושתי
התנועה המסיבית של הצואה מן המעי אל
החלחולת ,מותחת את קירות החלחולת.
מתיחה זו היא הגירוי הנורמלי שאנו חווים
כצורך להטיל צואה .אנו יכולים להחליט
אם להתעלם מהרפלקס ולסגור באופן
רצוני את פי הטבעת ,או להטיל צואה.
עצב תחושתי
עצב תנועתי
רצוני
עצב תנועתי רצוני
לחץ הצואה על דופנות החלחולת יוצר גירוי של עצב תחושתי
המגיע אל מוח השדרה – משם בקשת רפלקס חוזרת תגובה
עצבית בעצב תנועתי לא רצוני ,הגורמת לתנועת החלחולת
ולהרפיית שרירי הסוגר הפנימי .הסוגר החיצוני מקבל עצבוב
ממערכת העצבים הרצונית – כל אלה מאפשרים את
הפרשת הצואה מחוץ לגוף.
החלק במערכת העיכול
האנזים
הסובסטרט (עליו
התוצר
פועל האנזים)
פה
עמילאז
עמילן וגליקוגן
חד סוכר ודו סוכר
הקיבה
חומצה המופרשת להרוג חיידקים
באוכל
פפסין
ליפאז
(במידה
חלבונים
שומנים
חלבונים קצרים יותר
שומנים קצרים יותר
קטנה)
עמילן ,גליקוגן
חלבונים
שומנים
גלוקוזים בודדים
חומצות אמיניות
חומצות שומן +גליצרול
המעי הדק
הלבלב מפריש אנזים לתריסריון
מכיס המרה מגיע נוזל המרה
עמילאז
טריפסין
ופפסין
*ליפאז
כבד
נטרול רעלים ,בנייה חוזרת של חלבונים ,שומנים
ופחמימות המתאימות לאדם
* הליפז אינו מופרש מכיס המרה ,אלא רק לאחר שהשומן עובר את הפירוק הראשוני ע"י מיץ
המרה ,מופרש הליפז מהלבלב.
מקורות:
.1ביולוגיה של האדם -עדי מרקוזה-הס ,2002 ,מערכת העיכול.
.2האנציקלופדיה הרפואית החדשה ,כרך מערכת העיכול ,הוצאת ידיעות אחרונות
וספרי חמד.
Slide 10
גוף אחד – מערכות רבות
קיום יום יומי של הגוף
עיכול
נשימה
הובלה
מערכות הגנה
הפרשה
מערכת חיסון
המשכיות
מערכת רביה
תאום ויסות ובקרה
בתוך ובין המערכות
מערכת עצבים מערכה הורמונלית
הגוף פועל כיחידת מבנה אחת ומקיים סביבה
פנימית יציבה -הומיאוסטזיס
עיכול הוא התהליך שבו ממיר הגוף את המזון לאנרגיה ולחומרים הנחוצים לצמיחתו ואחזקתו.
תהליך העיכול הוא מהתהליכים הביולוגיים המרכזיים בגופנו ,ולכן ,למעלה ממחצית איברי הגוף הפנימיים בגופנו שייכים
למערכת העיכול.
הגוף סופג את המרכיבים הכימיים שמהם בנויים החומרים שהוא אוכל ,מאחסן אותם ,ועושה בהם שימוש כחומרי גלם
לשימור ולבנייה של רקמות.
תרומת מערכת העיכול להומיאוסטזיס [הכושר לקיים סביבה פנימית יציבה ושונה מהסביבה החיצונית] היא באספקת חומרי
מזון הנצרכים כל הזמן ע"י תאי הגוף ,בהם מלחים שונים [מינרלים החיוניים בין היתר לפעילות תקינה של אנזימים ,מבנה
של מולקולות אחרות] ומים -מים מהווים 70אחוז ממשקל הגוף והם חשובים שקיומים של תהליכים בתאים וליכולת לווסת
את הלחץ האוסמוטי ,לחץ הדם ואת טמפרטורת הגוף.
מערכת העיכול מבצעת עיבוד כימי :פירוק על ידי אנזימים ,מלחי מרה וחומצות קיבה של המזון למרכיביו הכימיים ,ועיבוד
מכני :ערבוב המזון ,גריסתו ודחיפתו לאורך צינור העיכול ,נעשה על ידי שרירים מהם בנוי צינור העיכול.
לכל בעלי החיים ,גם הלא מפותחים ,יש מערכת עיכול כלשהי.
כל בעלי החיים מפרקים את המזון שהם אוכלים ליחידות קטנות יותר ,מהן יוכלו להפיק אנרגיה
וליצר את החומרים החיוניים לקיומם.
מבנה מערכת העיכול שונה אצל בעלי חיים שונים ,והוא משתנה בהתאם למורכבות התפריט
שלו ומורכבותו כיצור חי.
קיבה
מערכת קיבות
מעי דק
מעי
קיבה
שנייה
ושט
זפק
מעי
לוע
פי הטבעת
ושט
תהליך העיכול אצל הפרה שניזונה
מצמחים ,נעשה בסדרה של קיבות
מחוברות .המזון נכנס לקיבה הראשונה
והגדולה ביותר ,ושם הוא תוסס .החומר
הגס חוזר אל הפה ללעיסה נוספת.
החומר הנלעס נבלע שוב ,מתערבב
בחומר המותסס ואז עובר דרך הקיבות
האחרות.
זפק
פה
לתולעת השלשול מערכת דומה לזו
של בני האדם ולזו של בעלי חיים
גבוהים אחרים .אך בניגוד לאדם,
לתולעת אין שיניים ,לכן בצינור
העיכול שלה יש תא הקרוי "קיבה
שנייה" ,המרסק וטוחן את המזון.
הציפורים מפרקות את המזון רק לאחר
שאחסנו אותו באופן זמני בזפק שלהן
ובקיבתן.
המים!
מים הם מרכיב המזון החשוב ביותר
לגוף ,בלי מים ,אי אפשר לשרוד יותר
מחמישה ימים .מים הם גם החומר
העיקרי בגוף ,וכשני שלישים ממשקל
הגוף הם מים.
פחמימות!
הפחמימות מרכיבות חומרים רבים בגוף אך
תפקידם העיקרי הוא שימושן כמקור אנרגיה
לביצוע תהליכים בגוף .עם הפחמימות נמנים:
סוכר ,עמילן ותאית (סיבים בלתי ניתנים
לעיכול).
מינרלים!
חלבונים!
החלבונים ,שבנויים מחומצות אמיניות ,הם חומרי הבניין
המינרלים נמצאים בכמויות קטנות
העיקריים של הגוף ומהווים 18%ממשקל החומרים
בתאים ובנוזלי הגוף .בטבע ,נמצאים הבונים את התאים והרקמות .קבוצה גדולה של חלבונים
המינרלים בצורת מלחים .המינרלים אחראית להתרחשותם של כל התהליכים הכימיים
החשובים שנמצאים בכמות גדולה
בתאים ,קבוצה זאת נקראת" :אנזימים" .קבוצה נוספת
בגופינו הם :סידן ,זרחן ,מגנזיום,
של חלבונים היא הנוגדנים שמשתתפת בהגנה על הגוף
אשלגן ,נתרן ,כלור וגופרית.
מפגיעתם של גורמים מזיקים החודרים לגוף.
ויטמינים!
הגוף צריך כמויות זעירות של
הויטמינים .הויטמינים הם חומרים
חיוניים לקיומם של תהליכים שונים
בתאים .רובם של הויטמינים לא
מיוצרים בגוף האדם ,ולכן הוא חייב
לקבלם במזונו.
שומנים!
השומנים מהווים מרכיב חשוב במבנה קרום
התא ,והם חיוניים לכל התאים .השומנים הם
גם מקור לאנרגיה והם מהווים חומר בידוד
חשוב השומר על חום הגוף ומגן על רקמות
פנימיות שונות .השומנים הם מולקולות
גדולות המורכבות מ :3-חומצות ,שומן
וגליצרול .השומנים הם חומרי תשמורת ,ועודף
שומנים יוצר מחלות לב וסוכרת.
פה ובלוטות רוק
בכלליות:
האיברים העיקריים במערכת העיכול של האדם – ושט ,קיבה,
לבלב ,מעי ,כבד ,כיס מרה ופי הטבעת.
ושט
המזון נכנס אל הפה ומתקדם במורד דרכי העיכול על ידי גלי
התכווצויות של שרירים (פריסטלטיקה) .עיקרו של תהליך העיכול
שחומרים שונים כמו האנזימים (שמיוצרים על ידי בלוטות הרוק,
הקיבה ,המעי והלבלב) חומצה מלחית (מיוצרת ע"י הקיבה) ומלחי
מרה (המיוצרים ע"י הכבד) מפרקים את המזון ליחידות כימיות
שהגוף יכול לנצל .הפסולת מסולקת ע"י פי הטבעת.
כבד
קיבה
כיס המרה
לבלב
תריסריון
מעי דק
מעי גס
מעי ישר
פי הטבעת
המזון נכנס לפה וכבר מתחיל את תהליך העיכול שבו משולבות פעולות רצוניות :לעיסה ובליעה,
ולא רצוניות :הפרשת רוק המכיל אנזימים .הרוק משמש כממס ,כמרכך וכמחליק המזון ובכך
מסייע ללשון ולשיניים בפעולת הלעיסה והעברת המזון אל הושט .הרטבת המזון חשובה לקליטת
הטעם ע"י תאי חוש הטעם על הלשון .הרוק מכיל בעקר מים ויוני HCO3-השומרים על 7 PHוגם
שני אנזימים – עמילאז (שמפרק עמילן עד לדו סוכר) ,וליזוזים (משמש כקוטל חיידקים המגיעים
עם המזון).
המזון שוהה בפה בין 5-30שניות ,ועובר עיבוד ראשוני ע"י :שיניים ,חניכיים ,לשון ,החך ,בלוטות
הרוק והלסתות ,ולאחר עיבוד זה המזון ממשיך הלאה אל הושט.
הלעיסה והטחינה נעשים לשם הגדלת שטח הפנים.
עיצוב המזון לגוש בגודל המתאים לבליעה נקרא עיכול מכני.
מספרן המלא של השיניים שבאדם מבוגר הוא .32השיניים נחלקות לארבעה
סוגים:
4ניבים :המשמשים לקריעת המזון.
8שיניים חותכות :המשמשות לחיתוך המזון.
8שיניים קדם-טוחנות :המשמשות לגריסת המזון.
12שיניים טוחנות :כוללות ארבע שיני בינה המרסקות את המזון.
את השן מצפה האמייל הקשה [בעקר סידן וזרחן] והוא עלול
להיפגע מעששת – תוצאת פעולתם של חיידקים המייצרים חומצת
חלב בתהליך פירוק הסוכרים בפה המשמשים אותם כמקור
אנרגיה .הרוק מוריד במידה מסוימת את רמת החומציות בעזרת יוני
HCO3הפועלים כמו בסיס והליזוזים שבו מצליח לנטרל חלקמהחיידקים ההרסניים.
בפני האדם נמצאים שלושה זוגות של בלוטות רוק :בלוטות מצד האוזן (פרוטיד) ,הבלוטות התת לסתיות
והבלוטות התת לשוניות .בלוטות הרוק מפרישות אנזימים (=חלבוני פעולה).
כשאנו לועסים ,המזון נרטב על ידי הרוק והופך לעיסה .פעולה זו עוזרת לתהליך לעיסת המזון ובכך גם יותר קל
למזון להגיע לוושט .הרוק מנקה שאריות אוכל שנשארו בפה ועל השיניים ובכך עוזר במניעת הצטברות חיידקים
אשר מזהים רק שני סוגים של אנזימים:
.1עמילז -אשר מפרק עמילן וגליקוגן (פחמימות) שמגיעים מהמזון ומתפרקים לסוכרים פשוטים :דו-סוכרים
וחד-סוכרים (סוכרוזים וגלוקוזים).
.2ליזוזים -מפרק את מעטפת החיידקים המגיעים אל הפה מהאוויר ,ובכך מסנן את הגוף מאנטיגנים מזיקים.
בלוטות מיצד האוזן:
נמצאות בלחיים ,קדמית
לאוזניים .הצינור שלהן
נפתח אל הפה בחלק
הפנימי של הלחיים.
הבלוטות התת
לסתיות:
נמצאות בחלקו האחורי
של הפה ,מתחת ללשון.
הצינורות שלהן נפתחים
מתחת ללשון ,משני צידי
הקפל המרכזי של רירית
הפה.
הבלוטות התת
לשוניות:
נמצאות בקדמת הפה
מתחת ללשון .יש להן
צינורות קטנים ורבים,
שמנקזים את הרוק אל
הפה ,מתחת ללשון.
מכסה הגרון הוא פיסת סחוס דקה שמכוסה הקרום ריר ונמצאת מאחורי שורש הלשון.
בעת בליעת המזון הוא סוגר את הפתח לקנה הנשימה ומשאיר רק את צינור הושט פתוח,
וכל מונע חדירה של מזון אל קנה הנשימה ,דבר אשר גורם להיחנקות.
מכסה הגרון סוגר את פתח הושט ומשאיר פתוח רק את קנה הנשימה בכדי שהאוויר לא
יגיע אל הושט .אם בכל זאת נכנס מזון אל קנה השימה ,קיים רפלקס אשר משחרר את
המזון מקנה הנשימה אל חלל הפה דרך שיעול.
הגרון והלוע משמשים מעבר גם
לאוויר וגם למזון .כאשר המזון
יוצא מהלוע הוא עלול להיכנס
לקנה הנשימה במקום לושט.
כדי למנוע כניסה של מזון אל
קנה הנשימה בעת הבליעה,
מעכב גזע המוח ,באופן זמני,
את הנשימה ,ומעורר סדרה של
תגובות המביאות לסגירת
הקנה .אם ,למרות הכל חודר
אוכל לקנה ,מופעל רפלקס
השיעול .רפלקס זה מחזיר מיד
את האוכל אל הפה ומונע חנק.
תפקיד צינור הושט הוא להעביר את המזון לקיבה .לאחר הלעיסה והגריסה,
הלשון דוחפת את המזון במורד הלוע ,אל אחורי הפה ,ודרך הלוע המזון
מגיע אל פתח הושט ,שם כיסוי הגרון מכסה את קנה הנשימה על מנת
למנוע חדירה של מזון לקנה הנשימה (דבר אשר גורם להיחנקות) והמזון
מחליק אל פתח הושט .כאן מתחילה הפריסטלטיקה (= ניע שרירים.
התכווצות ודחיפה של המזון על ידי שרירי צינור הושט .השרירים מתכווצים
ומתרפים בגל מתואם ובצורה מעגלית .הפריסטלטיקה אינה חד כיוונית).
אורכו של הושט הוא 23-25ס"מ .צינור הושט בנוי משתי מערכות של
שרירים :רצוניות ובלתי ורצוניות .כשהמזון בפה ,שרירי הושט רפויים ,אך
כשהמזון נכנס לוושט -השרירים מתחילים לנוע בתנועה גלית ,פריסטלטית,
לכיוון פי הקיבה .על פעולה זו שולטים עצבים ממערכת העצבים המרכזית
וממערכת העצבים של המעי .גלי הפריסטלטיקה נעים לאורך הושט
במהירות של 2.5-5ס"מ בשנייה .הושט מגיע אל הקיבה.
http://hopkins-gi.org/multimedia/database/intro_250_Swallow.swf
תהליך בליעת המזון.
הקיבה היא שק שרירי .כאשר היא ריקה ,הנפח שלה הוא 50סמ"ק .כאשר היא מלאה נפחה יכול להגיע עד כ 1500 -סמ"ק .המזון שוהה
בקיבה שעתיים עד 6שעות (תלוי במזון ובאיכותו).
בקיבה מתבצעות שתי צורות עיכול במקביל -פעולה מכאנית :בתוך דפנות הקיבה ,קיימות שלוש שכבות שרירים .שרירים אלו מתכווצים
בתנועות איטיות אך נימצרות וכל המזון מתערבל עם מיצי הקיבה(-פריסטלטיקה) ,ופעולה כימית :בדופן הפנימית של הקיבה ,ברירית,
ישנם תאים אשר מפרישים לחלל הקיבה את "מיץ הקיבה" -חומצה מלחית ,ותאים אחרים שמפרישים פפסין (אנזימי עיכול).
בקיבה מתערבב המזון ע"י פעולת שרירי דופן הקיבה .מתוך תאים מסוימים מופרש חומצת HCLואנזימים .בקיבה נספג חלק גדול
מויטמין 12Bוחומרים מסוימים כגון סוכרים ואלכוהול ,הישר אל זרם הדם.
האנזימים הפעולים בקיבה הם:
•פפסינוגן – אינו אנזים פעיל ,אך כאשר הוא נפגש עם החומצה הכלורית ( (HCLהוא הופך להיות אנזים פעיל הנקרא פפסין .הפפסין
מפרק חלבונים לחומצת אמיניות בודדות.
•ליפז – מפרק שומנים לחומצות שומן וגליצרול.
החומצות בקיבה הופכות את הקיבה לסביבה חומצית מאוד ( .)2-1 PHחיידקים מתים בסביבה כזו ,וזו היא שיטת הניקוי של מערכת
העיכול על מנת למנוע זיהום.
לקיבה מופרש הורמון גסטרין הגורם להגברת הפרשת HCLופפסינוגן.
דופן הקיבה מוגנת מפני החומצה המלחית והאנזים המפרק פפסין ,ע"י הפרשת נוזל רירי
שה PHשלו מעט בסיסי [יוני .] HCO3-פגיעה בהגנה זו עלולה לגרום לכיב קיבה [אולקוס].
היום סוברים שזוהי מחלה זיהומית שהגורם לה הוא החיידק pylori Helicobacter.
כיב קיבה (אולקוס) הוא פצע המתפתח בדרך כלל בקיבה או בתריסריון .הכיב נגרם עקב תהליך של איכול רפידת הקיבה או
התריסריון על ידי חומצות הקיבה (ובראשן חומצת מימן כלורי) ומיצי העיכול.
האוסטרלים בארי ג'יי' מרשל ורובין ווארן זכו בפרס נובל לפיזיולוגיה ורפואה לשנת 2005על כך שהראו כי חיידק הוא למעשה
האחראי לאולקוס הגורם לכאבי הבטן העזים אצל רוב האנשים הסובלים מהמחלה ולא מתח וסגנון חיים כפי שחשבו עד כה.
ווארן ,בן ,68פתולוג מאוסטרליה ,גילה מושבות של חיידקים בחלק התחתון של הקיבה בכ 50%-מהחולים מהם נלקחו ביופסיות.
הוא למעשה הביא לתגלית הקריטית כי סימנים לדלקת נמצאו תמיד בקרום הקיבה בקרבת האזור המאוכלס בחיידקים.
מרשל ,בן ,54התעניין בממצאיו של ווארן ויחד ביצעו מחקר בביופסיות שנלקחו מחולים .לאחר מספר ניסיונות ,הצליח מרשל
לטפח סוגים של חיידקים שעד כה לא היו ידועים ומאוחר יותר זכו לשם הליקובקטור פילורי ,יחד הם גילו ,כי האורגניזם היה נוכח
כמעט בכל החולים שסבלו מדלקת הקיבה ,כיב בתריסריון או אולקוס בקיבה.
הודות לגילוי החדשני שנעשה על-ידי מרשל ווארן ,מחלת האולקוס אינה כרונית יותר ,אלא מחלה שניתן לרפא על-ידי טיפול קצר
באנטיביוטיקה ותרופות המדכאות הפרשות חומצה!
בכתב הזכיה לפרס נובל נאמר ,שהרופאים מקבלים את ההוקרה על גילוי חידק ההליקובקטר פילורי - Helicobacter pylori -
בשנת ,1982והוכחת חשיבותו כגורם לדלקת הקיבה -גסטריטיס ולכיב קיבה – אולקוס.
ההידבקות מתרחשת ככל הנראה בגיל צעיר מאוד והחיידק נשאר במערכת העיכול
לכל החיים ,ובמרבית בני האדם הוא אינו גורם לכל סימפטום .ואולם הוא עלול
לעודד יצירת כיב קיבה אצל 15%-10%מהנגועים.
החיידק שגילו המדענים גורם ליותר מ 90%-מהכיבים בתריסריון ול 80%-מהכיבים
בקיבה .כשני שלישים מאוכלוסיית העולם נגועים בחיידק ,אך רובם לא סובלים
מתסמינים כלשהם .עם זאת ,החיידק עלול להביא להתפתחות סרטן הקיבה ,שהוא
הסרטן השני בקטלניותו .לכן ,חיידק זה מוגדר כחיידק מסרטן!
HPנצמדים אל תא אפיתל מהקיבה בתרבית רקמה
HPשורדים בתנאי ה PHהשוררים בקיבה
הודות לפעילות האנזים אוריאז
היום ההתייחסות את אולקוס היא כאל מחלה זיהומית.
הטיפול המקובל היום ב HPהוא בתרופות :מוקסיפן
וקלריטרומיצין,וחמרים המורידים רמת חומציות כמו לוסק
.Losecה Losec -מעכב את פעילות משאבות המימן בממברנת
התאים הפריאתליים המפרישים HClבקיבה .באופן זה
מופחת הכאב והנזק לדופן הקיבה באזורים המודלקים עקב
הזיהום בהליקובקטר.
מן הקיבה עובר המזון אל המעי הדק שהוא צינור מפותל שאורכו שבעה מטרים.
במעי הדק עובר המזון פירוק נוסף ,ותוצרי הפירוק נספגים בזרם הדם.
למעי הדק שני תפקידים עיקריים:
.1
פירוק חומרי המזון השונים :פחמימות לחד-סוכרים ,שומנים לחומצות שומן ,חלבונים לחומצות אמיניות.
.2
תוצרי הפירוק ,מולקולות קטנות ,חודרות דרך תאי המעי אל כלי הדם הרבים העוטפים את צינור העיכול מבחוץ,
ועברים אל מחזור הדם.
חלקו הראשון של המעי הדק קרוי תריסריון ,ואורכו כ 30 -סנטימטר .התריסריון קולט את הפרשות הכבד והלבלב.
ה PHהשורר במעי הוא בסיסי ולכן הפפסין המגיע עם בליל המזון מהקיבה ,מפסיק את פעילותו במעי.
קטע מעי דק עטוף בקרום הצפק -הוא עשיר בכלי
דם ולימפה ומספק לשרירים ולרקמות המעי את
התרכובות הדרושות וקולט ממנו את המזון
המעוכל .יש בו רשת עצבים המעצבבים את שרירי
דופן המעי.
מבנה דופן המעי הדק
דופן המעי בנוי מסיסים = בליטות מיקרוסקופיות באורך של כ 1-מיקרון ,אליהן חודרים נימי דם ולימפה ומאפשרים ספיגה
יעילה (הגדלת שטח פנים) של תוצרי פירוק המזון.
על הסיסים יש שיכבה של תאי אפיתל להגנה עדינה מפני חומצות שמגיעות מהקיבה .ברך כלל תאי אפיתל מפרישים ריר
ששומר על התאים מפני החומצות ,אבל לפעמים יש תקלה והחומצות פוגעות בתאים ועושות פצע שיכול לדמם = אולקוס.
בגלל הסיסים ,שטח הפנים במעי בוגר מגיע ל 500מטר מרובע .במעי יש עיכול מכני ע"י ערבול וערבוב של המזון ועל ידי כך,
יותר מזון נפגש עם יותר אנזימים ויותר מזון נעכל.
קיפולי רירית המעי הדק
פירוק המזון המעוכל למחצה שמגיע מן הקיבה נעשה במעי הדק בעזרת חומרים המופרשים מן
הלבלב ,מן הכבד (באמצעות כיס המרה) ומתאי דופן המעי.
האנזימים שמזרזים את פירוק המזון במעי פועלים בסביבה בסיסית בלבד ( PHגבוה).
פירוק הפחמימות:
פירוק החלבונים:
מערכת העיכול של האדם אינה מסוגלת לעכל את כל סוגי
הפחמימות .פחמימות מורכבות אחדות כמו תאית ,אינן מתעכלות
בכלל .שכן האדם אינו מיצר אנזימים היכולים לפרקם לסוכרים
פשוטים .לעומת זאת ,הסוכר המורכב מעמילן מפורק בקלות בעזרת
אנזימים שמיוצרים בלבלב – התהליך מצוין בתרשים:
פירוק החלבון מתחיל בקיבה וממשיך במעי הדק .החלבון
מפורק קודם לשרשראות של חומצות אמינו הנקראות
פפטידים ,ואחר כך לחומצות אמינו יחידות .הלבלב מפריש
את האנזימים מפרקי החלבון.
ספיגת תוצרי
הפחמימות:
סוכרים פשוטים עוברים
דרך דפנות המעי הריק
ונספגים בזרם הדם .הדם
מסיע את הסוכרים אל
הכבד והכבד הופך אותם
לרב סוכר שנקרא גליקוגן.
מאגר הפחמימות מאוכסן
בגוף בצורת החומר גליקוגן.
ספיגת תוצרי החלבון:
רוב החלבונים מפורקים ונספגים
בחלקו הראשון של המעי הריק.
חומצות האמינו שנספגו עוברות
ישירות לזרם הדם הנושא אותם
דרך הכבד אל הרקמות שזקוקות
להם .חומצות אמינו אחדות
משמשות כאבני הבניין של
חומרים חדשים החיוניים לצמיחה
ולתיקון רקמות ,ואחרות מספקות
אנרגיה.
פירוק השומן:
ספיגת מינרלים ומלחים:
המרה המיוצרת בכבד והמאוחסנת בכיס
המרה ,מסייעת בפירוק השומן במעי הדק.
מלחים מן המרה מפרקים את טיפות השומן
העבות לטיפות שומן דקיקות יותר .פעולה זו
מגדילה את שטח פני הטיפות ומזרזת את
עיכול השומן ע"י אנזים הלבלב מפרק השומן
שנקרא ליפאז .הליפאז מפרק את השומן
לגליצרול ולחומצות שומן.
מינרלים כמו נתרן ,אשלגן וברזל ומלחים כמו
מגנזים ,כלוריד וחומרים אחרים חייבים לעבור מן
המעי הדק ישירות לזרם הדם ,נשמרות רמות
תקינות ומאוזנות שלהם בגוף.
ספיגת ויטמינים:
ויטמינים מסיסי שומן ( )K,E,D,Aוויטמינים
מסיסי מים ( )C,Bנספגים במעי הדק.
ויטמין 12Bנספג במעי העקום (חלק מהמעי
הדק) ,שלא כמו ויטמינים אחרים ,ויטמין זה
חייב להתקשר לחומר מיוחד המופרש מן
הקיבה לפני שהוא נספג – חומר זה נקרא
"גורם אינטרינזי".
ספיגת השומן:
ספיגת השומן מהירה ושלמה בד"כ ולכן
הצואה כמעט ואינה מכילה שומן .ספיגת
השומן מתרחשת בעיקר במעי הריק.
כדוריות השומן הזעירות אינן עוברות
ישירות אל זרם הדם או הכבד ,אלא
עוברות קודם לכן בצינוריות הלימפה.
צינוריות אלו מתאחדות לתעלות לימפה
רחבות יותר ואלו מתרוקנות בזרם הדם
ומאפשרות לשומן לזרום בגוף .רוב
השומן מועבר לכבד להמשך עיבודו,
השאר מאוחסן בגוף – בתאי השומן.
http://www.wiley.com/legacy/college/boyer/0470003790/
animations/fatty_acid_metabolism/fatty_acid_metabolism.htm
אנימציה :פירוק שומן בעזרת מלחי מרה.
הכבד ,הלבלב וכיס המרה קשורים בקשר הדוק עם צינור העיכול מבחינה תפקודית ,אף כי אינם מהווים חלק
ממנו .לכל אחד מהם תפקיד חיוני בעיכול המזון ובניצול מרכיבי המזון.
הכבד הוא האיבר הפנימי הכבד ביותר בגוף ומשקלו 1.5ק"ג .הכבד הוא איבר חיוני לחיים.
הכבד עשוי מיליוני תאים הקרויים הפטוציטים ,תאי כבד .לתאים אל יותר מ 500-תפקידים שונים ,בהם אחסון מרכיבי המזון; פירוק תרופות
וסמים ,רעלים ותוצרי פסולת; ותהליכי המרה כימיים שונים .לתאי הכבד יכולת מסוימת של התחדשות – רגנרציה ,תכונה הנחשבת לקדומה וכזו
שנעלמה באורגניזמים המפותחים.
הכבד הוא מעין מפעל שמעבד ומסנן את הכימיקלים בגוף.
תהליכי השינוי העיקריים שעוברים חומרי המזון בכבד [חילוף חמרים]:
מחומצות אמיניות נבנים חלבונים ,כמו חלבוני פלסמה [אלבומין] וגם פקטורי קרישה וחלבוני מערכת הקרישה – פיברינוגן ,פרותרומבין.
מהגלוקוז נבנה גליקוגן (רב סוכר המשמש כחומר תשמורת) נאגר בכבד ובשרירים .הגלוקוז בשיתוף עם פחמימות
אחרות משמש לבניית שומנים .תהליך זה מסייע בשמירה על רמה יציבה של גלוקוז בדם .
http://www.hopkins-gi.org/multimedia/database/intro_340_CHC-05.swf
תצוגה של הכבד ,הלבלב וכיס המרה.
קיבה
צינור הכבד השמאלי
צינור הכבד הימני
כיס המרה
עורק הכבד
קרוב ל 80%-מאספקת הדם אל
הכבד מגיעה מוריד השער .וריד זה
נושא אל הכבד כמעט את כל הדם
היוצא ממערכת העיכול והמכיל את
המזון המפורק שנספג מן המעי.
בתוך הכבד מתפצל וריד השער
לסעיפים רבים ,כך שתאי הכבד
יוכלו למצות מן הדם את המזון
המפורק ולעבד אותו
כיס המרה הוא שקיק דמוי אגס הממוקם בחלקו התחתון של הכבד .כיס המרה מאחסן
ומרכז את המרה עד שהורמון ,המיוצר במעי הדק ,מעורר את הכיס להתכווץ ,ולשחר את
המרה אל התריסריון.
הרכב המרה:
הכבד מייצר כליטר מרה בכל יום 97% .מן המרה הם מים ,האחוזים הנותרים הם מלחי
מרה וחומרי צבע מן הכבד .למלחי המרה תפקיד מרכזי בעיכול שומנים .צבעי המרה הם
מוצרי פסולת .העיקרי שבהם הוא בילירובין ,שצבעו צהוב ,והוא נוצר מההמוגלובין שבתאי
הדם האדומים ,לאחר פירוקם בטחול.
כיס מרה
צינור
המרה
צינור הלבלב
[פנקריאס]
http://www.uclan.ac.uk/facs/health/nursing/sonic/scenarios/livjmanim/biliary_tract.html
פעילות כיס המרה
הלבלב מייצר ומפריש חומרים הנחוצים לעיכול .חומרים אלה הם אנזימי עיכול שמפרקים חלבונים ,פחמימות
ושומנים ,וכן נתרן ביקרבונט ( ,)NaHCO3שתפקידו לסתור את חומצת הקיבה.
כל החומרים הללו עוברים לאורך צינור הלבלב אל התריסריון .הלבלב מפריש גם את ההורמונים אינסולין ,גלוקוגן
וסומטוסטטין ,ישירות אל זרם הדם .שלושה הורמונים אלה יחד מווסתים את רמת הסוכר בדם .הורמונים אלה
מופרשים מהלבלב ישירות לדם .ויסות רמת הסוכר הוא תפקידו העיקרי של הלבלב.
ויסות הורמונלי של הפרשת חומרי (מיץ) הלבלב:
הפרשת מיץ הלבלב (נתרן ביקרבונט+אנזימים) אל התריסריון מווסתת ע"י שני
הורמונים:
.1
.2
.3
.4
.5
.6
.7
סקרטין וכולציסטוקינין (.)CCK
הסקרטין מופרש מתאים בדופן התריסריון בתגובה למגע עם בליל המזון
שמגיע מהקיבה.
החומצי
הסקרטין גורם להפרשת הביקרבונט מהלבלב.
הביקרבונט בעל PHבסיסי מנטרל את החומציות בתריסריון.
הפסקת ההפרשה של סקרטין (כי הסביבה כבר לא חומצית) = .משוב שלילי.
גם ה CCK -מופרש מהתריסריון בתגובה להגעת המזון.
הוא מזרז את ההפרשה של-
אנזימי עיכול מהלבלבמיץ המרה מכיס המרה (מזרז את תחילתו של תהליך פירוק השומנים.גם בלבלב ,כמו בקיבה ,גירויי החושים מביאים להפרשה מוגברת של אנזימי
עיכול והנתרן ביקרבונט.
תאים המפרישים מיץ קיבה
מיץ קיבה חומצי
PH=2
פפטידים
גסטרין חוזר אל הקיבה
הפרשה מוגברת של
הורמון הגסטרין אל הדם
תאים מפרישים
זרם
הדם
מערכת העצבים המרכזית
מחשבה על מזון,
גירוי החושים-
ראייה ,טעם ,ריח
כבר בתחילת הגעת המזון לפה מתחילה הפרשה
של מיץ קיבה ,כך שברגע שהמזון מגיע לקיבה
מתחיל מיד פירוק של חלבונים לפפטידים .נוכחות
של פפטידים גורמת להפרשה מוגברת של
ההורמון גסטרין אל זרם הדם ובחזרה לקיבה והוא
מזרז את ההפרשה של מיץ הקיבה.
מחשבה על מזון או גירוי חושים (טעם ,ריח ,ראייה)
מעוררים דחפים עצביים העוברים מהמוח לקיבה.
אלה גורמים להפרשת ההורמון גסטרין ומיץ קיבה.
נוכחות מיץ הקיבה יוצרת סביבה חומצית מאוד
(מתחת ל )PH=2 -וזה גורם להפסקת ההפרשה
של הגסטרין ובעקבותיה להפסקת ההפרשה של
מיץ הקיבה.
לכן אפשר לומר שהפרשת הגסטרין ומיץ הקיבה
מפוקחת ע"י משוב חיובי ושלילי:
משוב חיובי :נוכחות פפטידים
גירויים
הפרשת גסטרין
+מיץ קיבה
משוב שלילי PH :חומצי
הפסקת ההפרשה
של גסטרין ומיץ
הקיבה.
כאשר נכנסים שיירי המזון אל החלק האחרון של צינור העיכול ,נפסקת ספיגת מרכיבי המזון ,כגון
גלוקוז וחומצות אמינו ,במחזור הדם .בהדרגה מקבלים שיירי העיכול את צורתם הסופית ,והם
נשארים במעי הגס עד להפרשתם מן החלחולת דרך פי הטבעת.
תפקידו העיקרי של המעי הגס הוא הפרשת השאריות שמייצרת מערכת העיכול (צואה) .כליטר וחצי מתוכנו הנוזלי של המעי ,נכנס מדי
יום אל המעי הגס ,אך רק חלק קטן הן שאריות מזון .העיסה העוברת אל המעי הגס מורכבת ממים ,שאריות מינרלים ,מיליונים של
חיידקים ,מתאים מתים שמתקלפים מצפוי צינור העיכול ,מהפרשת ריר מן הקצה התחתון של המעי העקום (חלק מהמעי הדק) וכן
מתאית (רב סוכר) שאינה ניתנת לעיכול.
המעי הגס אינו מפריש אנזימים ,אך הוא מייצר ריר המשמש כחומר סיכה ומקל על תנועת הצואה .המעי הגס סופג מים מהחומר
הצואתי והופך אותו מנוזל למוצק .הוא סופג כליטר וחצי מים ביום.
חומרים שלא עוכלו עד הסוף מגיעים אל המעי הגס עם מעט מן האנזימים מהמעי הדק ושם נשלם עיכולם.
כיצד מניע המעי הגס את הצואה?
תנועה זו סוחטת את הצואה מטה ,לתוך
החלק התחתון של המעי והחלחולת ,אל
עבר תעלת פי הטבעת.
תנועת דחיפה ,פועלת במקביל
לתנועה המקטעית ,על מנת לקדם
את הצואה לכיוון החלחולת.
התכווצויות בקטעים של המעי הגס,
פעם בחצי שעה ,מערבבות וטוחנות
את הצואה.
השדרה במוח
חתך במוח חתך
השדרה
עצב תחושתי
התנועה המסיבית של הצואה מן המעי אל
החלחולת ,מותחת את קירות החלחולת.
מתיחה זו היא הגירוי הנורמלי שאנו חווים
כצורך להטיל צואה .אנו יכולים להחליט
אם להתעלם מהרפלקס ולסגור באופן
רצוני את פי הטבעת ,או להטיל צואה.
עצב תחושתי
עצב תנועתי
רצוני
עצב תנועתי רצוני
לחץ הצואה על דופנות החלחולת יוצר גירוי של עצב תחושתי
המגיע אל מוח השדרה – משם בקשת רפלקס חוזרת תגובה
עצבית בעצב תנועתי לא רצוני ,הגורמת לתנועת החלחולת
ולהרפיית שרירי הסוגר הפנימי .הסוגר החיצוני מקבל עצבוב
ממערכת העצבים הרצונית – כל אלה מאפשרים את
הפרשת הצואה מחוץ לגוף.
החלק במערכת העיכול
האנזים
הסובסטרט (עליו
התוצר
פועל האנזים)
פה
עמילאז
עמילן וגליקוגן
חד סוכר ודו סוכר
הקיבה
חומצה המופרשת להרוג חיידקים
באוכל
פפסין
ליפאז
(במידה
חלבונים
שומנים
חלבונים קצרים יותר
שומנים קצרים יותר
קטנה)
עמילן ,גליקוגן
חלבונים
שומנים
גלוקוזים בודדים
חומצות אמיניות
חומצות שומן +גליצרול
המעי הדק
הלבלב מפריש אנזים לתריסריון
מכיס המרה מגיע נוזל המרה
עמילאז
טריפסין
ופפסין
*ליפאז
כבד
נטרול רעלים ,בנייה חוזרת של חלבונים ,שומנים
ופחמימות המתאימות לאדם
* הליפז אינו מופרש מכיס המרה ,אלא רק לאחר שהשומן עובר את הפירוק הראשוני ע"י מיץ
המרה ,מופרש הליפז מהלבלב.
מקורות:
.1ביולוגיה של האדם -עדי מרקוזה-הס ,2002 ,מערכת העיכול.
.2האנציקלופדיה הרפואית החדשה ,כרך מערכת העיכול ,הוצאת ידיעות אחרונות
וספרי חמד.
Slide 11
גוף אחד – מערכות רבות
קיום יום יומי של הגוף
עיכול
נשימה
הובלה
מערכות הגנה
הפרשה
מערכת חיסון
המשכיות
מערכת רביה
תאום ויסות ובקרה
בתוך ובין המערכות
מערכת עצבים מערכה הורמונלית
הגוף פועל כיחידת מבנה אחת ומקיים סביבה
פנימית יציבה -הומיאוסטזיס
עיכול הוא התהליך שבו ממיר הגוף את המזון לאנרגיה ולחומרים הנחוצים לצמיחתו ואחזקתו.
תהליך העיכול הוא מהתהליכים הביולוגיים המרכזיים בגופנו ,ולכן ,למעלה ממחצית איברי הגוף הפנימיים בגופנו שייכים
למערכת העיכול.
הגוף סופג את המרכיבים הכימיים שמהם בנויים החומרים שהוא אוכל ,מאחסן אותם ,ועושה בהם שימוש כחומרי גלם
לשימור ולבנייה של רקמות.
תרומת מערכת העיכול להומיאוסטזיס [הכושר לקיים סביבה פנימית יציבה ושונה מהסביבה החיצונית] היא באספקת חומרי
מזון הנצרכים כל הזמן ע"י תאי הגוף ,בהם מלחים שונים [מינרלים החיוניים בין היתר לפעילות תקינה של אנזימים ,מבנה
של מולקולות אחרות] ומים -מים מהווים 70אחוז ממשקל הגוף והם חשובים שקיומים של תהליכים בתאים וליכולת לווסת
את הלחץ האוסמוטי ,לחץ הדם ואת טמפרטורת הגוף.
מערכת העיכול מבצעת עיבוד כימי :פירוק על ידי אנזימים ,מלחי מרה וחומצות קיבה של המזון למרכיביו הכימיים ,ועיבוד
מכני :ערבוב המזון ,גריסתו ודחיפתו לאורך צינור העיכול ,נעשה על ידי שרירים מהם בנוי צינור העיכול.
לכל בעלי החיים ,גם הלא מפותחים ,יש מערכת עיכול כלשהי.
כל בעלי החיים מפרקים את המזון שהם אוכלים ליחידות קטנות יותר ,מהן יוכלו להפיק אנרגיה
וליצר את החומרים החיוניים לקיומם.
מבנה מערכת העיכול שונה אצל בעלי חיים שונים ,והוא משתנה בהתאם למורכבות התפריט
שלו ומורכבותו כיצור חי.
קיבה
מערכת קיבות
מעי דק
מעי
קיבה
שנייה
ושט
זפק
מעי
לוע
פי הטבעת
ושט
תהליך העיכול אצל הפרה שניזונה
מצמחים ,נעשה בסדרה של קיבות
מחוברות .המזון נכנס לקיבה הראשונה
והגדולה ביותר ,ושם הוא תוסס .החומר
הגס חוזר אל הפה ללעיסה נוספת.
החומר הנלעס נבלע שוב ,מתערבב
בחומר המותסס ואז עובר דרך הקיבות
האחרות.
זפק
פה
לתולעת השלשול מערכת דומה לזו
של בני האדם ולזו של בעלי חיים
גבוהים אחרים .אך בניגוד לאדם,
לתולעת אין שיניים ,לכן בצינור
העיכול שלה יש תא הקרוי "קיבה
שנייה" ,המרסק וטוחן את המזון.
הציפורים מפרקות את המזון רק לאחר
שאחסנו אותו באופן זמני בזפק שלהן
ובקיבתן.
המים!
מים הם מרכיב המזון החשוב ביותר
לגוף ,בלי מים ,אי אפשר לשרוד יותר
מחמישה ימים .מים הם גם החומר
העיקרי בגוף ,וכשני שלישים ממשקל
הגוף הם מים.
פחמימות!
הפחמימות מרכיבות חומרים רבים בגוף אך
תפקידם העיקרי הוא שימושן כמקור אנרגיה
לביצוע תהליכים בגוף .עם הפחמימות נמנים:
סוכר ,עמילן ותאית (סיבים בלתי ניתנים
לעיכול).
מינרלים!
חלבונים!
החלבונים ,שבנויים מחומצות אמיניות ,הם חומרי הבניין
המינרלים נמצאים בכמויות קטנות
העיקריים של הגוף ומהווים 18%ממשקל החומרים
בתאים ובנוזלי הגוף .בטבע ,נמצאים הבונים את התאים והרקמות .קבוצה גדולה של חלבונים
המינרלים בצורת מלחים .המינרלים אחראית להתרחשותם של כל התהליכים הכימיים
החשובים שנמצאים בכמות גדולה
בתאים ,קבוצה זאת נקראת" :אנזימים" .קבוצה נוספת
בגופינו הם :סידן ,זרחן ,מגנזיום,
של חלבונים היא הנוגדנים שמשתתפת בהגנה על הגוף
אשלגן ,נתרן ,כלור וגופרית.
מפגיעתם של גורמים מזיקים החודרים לגוף.
ויטמינים!
הגוף צריך כמויות זעירות של
הויטמינים .הויטמינים הם חומרים
חיוניים לקיומם של תהליכים שונים
בתאים .רובם של הויטמינים לא
מיוצרים בגוף האדם ,ולכן הוא חייב
לקבלם במזונו.
שומנים!
השומנים מהווים מרכיב חשוב במבנה קרום
התא ,והם חיוניים לכל התאים .השומנים הם
גם מקור לאנרגיה והם מהווים חומר בידוד
חשוב השומר על חום הגוף ומגן על רקמות
פנימיות שונות .השומנים הם מולקולות
גדולות המורכבות מ :3-חומצות ,שומן
וגליצרול .השומנים הם חומרי תשמורת ,ועודף
שומנים יוצר מחלות לב וסוכרת.
פה ובלוטות רוק
בכלליות:
האיברים העיקריים במערכת העיכול של האדם – ושט ,קיבה,
לבלב ,מעי ,כבד ,כיס מרה ופי הטבעת.
ושט
המזון נכנס אל הפה ומתקדם במורד דרכי העיכול על ידי גלי
התכווצויות של שרירים (פריסטלטיקה) .עיקרו של תהליך העיכול
שחומרים שונים כמו האנזימים (שמיוצרים על ידי בלוטות הרוק,
הקיבה ,המעי והלבלב) חומצה מלחית (מיוצרת ע"י הקיבה) ומלחי
מרה (המיוצרים ע"י הכבד) מפרקים את המזון ליחידות כימיות
שהגוף יכול לנצל .הפסולת מסולקת ע"י פי הטבעת.
כבד
קיבה
כיס המרה
לבלב
תריסריון
מעי דק
מעי גס
מעי ישר
פי הטבעת
המזון נכנס לפה וכבר מתחיל את תהליך העיכול שבו משולבות פעולות רצוניות :לעיסה ובליעה,
ולא רצוניות :הפרשת רוק המכיל אנזימים .הרוק משמש כממס ,כמרכך וכמחליק המזון ובכך
מסייע ללשון ולשיניים בפעולת הלעיסה והעברת המזון אל הושט .הרטבת המזון חשובה לקליטת
הטעם ע"י תאי חוש הטעם על הלשון .הרוק מכיל בעקר מים ויוני HCO3-השומרים על 7 PHוגם
שני אנזימים – עמילאז (שמפרק עמילן עד לדו סוכר) ,וליזוזים (משמש כקוטל חיידקים המגיעים
עם המזון).
המזון שוהה בפה בין 5-30שניות ,ועובר עיבוד ראשוני ע"י :שיניים ,חניכיים ,לשון ,החך ,בלוטות
הרוק והלסתות ,ולאחר עיבוד זה המזון ממשיך הלאה אל הושט.
הלעיסה והטחינה נעשים לשם הגדלת שטח הפנים.
עיצוב המזון לגוש בגודל המתאים לבליעה נקרא עיכול מכני.
מספרן המלא של השיניים שבאדם מבוגר הוא .32השיניים נחלקות לארבעה
סוגים:
4ניבים :המשמשים לקריעת המזון.
8שיניים חותכות :המשמשות לחיתוך המזון.
8שיניים קדם-טוחנות :המשמשות לגריסת המזון.
12שיניים טוחנות :כוללות ארבע שיני בינה המרסקות את המזון.
את השן מצפה האמייל הקשה [בעקר סידן וזרחן] והוא עלול
להיפגע מעששת – תוצאת פעולתם של חיידקים המייצרים חומצת
חלב בתהליך פירוק הסוכרים בפה המשמשים אותם כמקור
אנרגיה .הרוק מוריד במידה מסוימת את רמת החומציות בעזרת יוני
HCO3הפועלים כמו בסיס והליזוזים שבו מצליח לנטרל חלקמהחיידקים ההרסניים.
בפני האדם נמצאים שלושה זוגות של בלוטות רוק :בלוטות מצד האוזן (פרוטיד) ,הבלוטות התת לסתיות
והבלוטות התת לשוניות .בלוטות הרוק מפרישות אנזימים (=חלבוני פעולה).
כשאנו לועסים ,המזון נרטב על ידי הרוק והופך לעיסה .פעולה זו עוזרת לתהליך לעיסת המזון ובכך גם יותר קל
למזון להגיע לוושט .הרוק מנקה שאריות אוכל שנשארו בפה ועל השיניים ובכך עוזר במניעת הצטברות חיידקים
אשר מזהים רק שני סוגים של אנזימים:
.1עמילז -אשר מפרק עמילן וגליקוגן (פחמימות) שמגיעים מהמזון ומתפרקים לסוכרים פשוטים :דו-סוכרים
וחד-סוכרים (סוכרוזים וגלוקוזים).
.2ליזוזים -מפרק את מעטפת החיידקים המגיעים אל הפה מהאוויר ,ובכך מסנן את הגוף מאנטיגנים מזיקים.
בלוטות מיצד האוזן:
נמצאות בלחיים ,קדמית
לאוזניים .הצינור שלהן
נפתח אל הפה בחלק
הפנימי של הלחיים.
הבלוטות התת
לסתיות:
נמצאות בחלקו האחורי
של הפה ,מתחת ללשון.
הצינורות שלהן נפתחים
מתחת ללשון ,משני צידי
הקפל המרכזי של רירית
הפה.
הבלוטות התת
לשוניות:
נמצאות בקדמת הפה
מתחת ללשון .יש להן
צינורות קטנים ורבים,
שמנקזים את הרוק אל
הפה ,מתחת ללשון.
מכסה הגרון הוא פיסת סחוס דקה שמכוסה הקרום ריר ונמצאת מאחורי שורש הלשון.
בעת בליעת המזון הוא סוגר את הפתח לקנה הנשימה ומשאיר רק את צינור הושט פתוח,
וכל מונע חדירה של מזון אל קנה הנשימה ,דבר אשר גורם להיחנקות.
מכסה הגרון סוגר את פתח הושט ומשאיר פתוח רק את קנה הנשימה בכדי שהאוויר לא
יגיע אל הושט .אם בכל זאת נכנס מזון אל קנה השימה ,קיים רפלקס אשר משחרר את
המזון מקנה הנשימה אל חלל הפה דרך שיעול.
הגרון והלוע משמשים מעבר גם
לאוויר וגם למזון .כאשר המזון
יוצא מהלוע הוא עלול להיכנס
לקנה הנשימה במקום לושט.
כדי למנוע כניסה של מזון אל
קנה הנשימה בעת הבליעה,
מעכב גזע המוח ,באופן זמני,
את הנשימה ,ומעורר סדרה של
תגובות המביאות לסגירת
הקנה .אם ,למרות הכל חודר
אוכל לקנה ,מופעל רפלקס
השיעול .רפלקס זה מחזיר מיד
את האוכל אל הפה ומונע חנק.
תפקיד צינור הושט הוא להעביר את המזון לקיבה .לאחר הלעיסה והגריסה,
הלשון דוחפת את המזון במורד הלוע ,אל אחורי הפה ,ודרך הלוע המזון
מגיע אל פתח הושט ,שם כיסוי הגרון מכסה את קנה הנשימה על מנת
למנוע חדירה של מזון לקנה הנשימה (דבר אשר גורם להיחנקות) והמזון
מחליק אל פתח הושט .כאן מתחילה הפריסטלטיקה (= ניע שרירים.
התכווצות ודחיפה של המזון על ידי שרירי צינור הושט .השרירים מתכווצים
ומתרפים בגל מתואם ובצורה מעגלית .הפריסטלטיקה אינה חד כיוונית).
אורכו של הושט הוא 23-25ס"מ .צינור הושט בנוי משתי מערכות של
שרירים :רצוניות ובלתי ורצוניות .כשהמזון בפה ,שרירי הושט רפויים ,אך
כשהמזון נכנס לוושט -השרירים מתחילים לנוע בתנועה גלית ,פריסטלטית,
לכיוון פי הקיבה .על פעולה זו שולטים עצבים ממערכת העצבים המרכזית
וממערכת העצבים של המעי .גלי הפריסטלטיקה נעים לאורך הושט
במהירות של 2.5-5ס"מ בשנייה .הושט מגיע אל הקיבה.
http://hopkins-gi.org/multimedia/database/intro_250_Swallow.swf
תהליך בליעת המזון.
הקיבה היא שק שרירי .כאשר היא ריקה ,הנפח שלה הוא 50סמ"ק .כאשר היא מלאה נפחה יכול להגיע עד כ 1500 -סמ"ק .המזון שוהה
בקיבה שעתיים עד 6שעות (תלוי במזון ובאיכותו).
בקיבה מתבצעות שתי צורות עיכול במקביל -פעולה מכאנית :בתוך דפנות הקיבה ,קיימות שלוש שכבות שרירים .שרירים אלו מתכווצים
בתנועות איטיות אך נימצרות וכל המזון מתערבל עם מיצי הקיבה(-פריסטלטיקה) ,ופעולה כימית :בדופן הפנימית של הקיבה ,ברירית,
ישנם תאים אשר מפרישים לחלל הקיבה את "מיץ הקיבה" -חומצה מלחית ,ותאים אחרים שמפרישים פפסין (אנזימי עיכול).
בקיבה מתערבב המזון ע"י פעולת שרירי דופן הקיבה .מתוך תאים מסוימים מופרש חומצת HCLואנזימים .בקיבה נספג חלק גדול
מויטמין 12Bוחומרים מסוימים כגון סוכרים ואלכוהול ,הישר אל זרם הדם.
האנזימים הפעולים בקיבה הם:
•פפסינוגן – אינו אנזים פעיל ,אך כאשר הוא נפגש עם החומצה הכלורית ( (HCLהוא הופך להיות אנזים פעיל הנקרא פפסין .הפפסין
מפרק חלבונים לחומצת אמיניות בודדות.
•ליפז – מפרק שומנים לחומצות שומן וגליצרול.
החומצות בקיבה הופכות את הקיבה לסביבה חומצית מאוד ( .)2-1 PHחיידקים מתים בסביבה כזו ,וזו היא שיטת הניקוי של מערכת
העיכול על מנת למנוע זיהום.
לקיבה מופרש הורמון גסטרין הגורם להגברת הפרשת HCLופפסינוגן.
דופן הקיבה מוגנת מפני החומצה המלחית והאנזים המפרק פפסין ,ע"י הפרשת נוזל רירי
שה PHשלו מעט בסיסי [יוני .] HCO3-פגיעה בהגנה זו עלולה לגרום לכיב קיבה [אולקוס].
היום סוברים שזוהי מחלה זיהומית שהגורם לה הוא החיידק pylori Helicobacter.
כיב קיבה (אולקוס) הוא פצע המתפתח בדרך כלל בקיבה או בתריסריון .הכיב נגרם עקב תהליך של איכול רפידת הקיבה או
התריסריון על ידי חומצות הקיבה (ובראשן חומצת מימן כלורי) ומיצי העיכול.
האוסטרלים בארי ג'יי' מרשל ורובין ווארן זכו בפרס נובל לפיזיולוגיה ורפואה לשנת 2005על כך שהראו כי חיידק הוא למעשה
האחראי לאולקוס הגורם לכאבי הבטן העזים אצל רוב האנשים הסובלים מהמחלה ולא מתח וסגנון חיים כפי שחשבו עד כה.
ווארן ,בן ,68פתולוג מאוסטרליה ,גילה מושבות של חיידקים בחלק התחתון של הקיבה בכ 50%-מהחולים מהם נלקחו ביופסיות.
הוא למעשה הביא לתגלית הקריטית כי סימנים לדלקת נמצאו תמיד בקרום הקיבה בקרבת האזור המאוכלס בחיידקים.
מרשל ,בן ,54התעניין בממצאיו של ווארן ויחד ביצעו מחקר בביופסיות שנלקחו מחולים .לאחר מספר ניסיונות ,הצליח מרשל
לטפח סוגים של חיידקים שעד כה לא היו ידועים ומאוחר יותר זכו לשם הליקובקטור פילורי ,יחד הם גילו ,כי האורגניזם היה נוכח
כמעט בכל החולים שסבלו מדלקת הקיבה ,כיב בתריסריון או אולקוס בקיבה.
הודות לגילוי החדשני שנעשה על-ידי מרשל ווארן ,מחלת האולקוס אינה כרונית יותר ,אלא מחלה שניתן לרפא על-ידי טיפול קצר
באנטיביוטיקה ותרופות המדכאות הפרשות חומצה!
בכתב הזכיה לפרס נובל נאמר ,שהרופאים מקבלים את ההוקרה על גילוי חידק ההליקובקטר פילורי - Helicobacter pylori -
בשנת ,1982והוכחת חשיבותו כגורם לדלקת הקיבה -גסטריטיס ולכיב קיבה – אולקוס.
ההידבקות מתרחשת ככל הנראה בגיל צעיר מאוד והחיידק נשאר במערכת העיכול
לכל החיים ,ובמרבית בני האדם הוא אינו גורם לכל סימפטום .ואולם הוא עלול
לעודד יצירת כיב קיבה אצל 15%-10%מהנגועים.
החיידק שגילו המדענים גורם ליותר מ 90%-מהכיבים בתריסריון ול 80%-מהכיבים
בקיבה .כשני שלישים מאוכלוסיית העולם נגועים בחיידק ,אך רובם לא סובלים
מתסמינים כלשהם .עם זאת ,החיידק עלול להביא להתפתחות סרטן הקיבה ,שהוא
הסרטן השני בקטלניותו .לכן ,חיידק זה מוגדר כחיידק מסרטן!
HPנצמדים אל תא אפיתל מהקיבה בתרבית רקמה
HPשורדים בתנאי ה PHהשוררים בקיבה
הודות לפעילות האנזים אוריאז
היום ההתייחסות את אולקוס היא כאל מחלה זיהומית.
הטיפול המקובל היום ב HPהוא בתרופות :מוקסיפן
וקלריטרומיצין,וחמרים המורידים רמת חומציות כמו לוסק
.Losecה Losec -מעכב את פעילות משאבות המימן בממברנת
התאים הפריאתליים המפרישים HClבקיבה .באופן זה
מופחת הכאב והנזק לדופן הקיבה באזורים המודלקים עקב
הזיהום בהליקובקטר.
מן הקיבה עובר המזון אל המעי הדק שהוא צינור מפותל שאורכו שבעה מטרים.
במעי הדק עובר המזון פירוק נוסף ,ותוצרי הפירוק נספגים בזרם הדם.
למעי הדק שני תפקידים עיקריים:
.1
פירוק חומרי המזון השונים :פחמימות לחד-סוכרים ,שומנים לחומצות שומן ,חלבונים לחומצות אמיניות.
.2
תוצרי הפירוק ,מולקולות קטנות ,חודרות דרך תאי המעי אל כלי הדם הרבים העוטפים את צינור העיכול מבחוץ,
ועברים אל מחזור הדם.
חלקו הראשון של המעי הדק קרוי תריסריון ,ואורכו כ 30 -סנטימטר .התריסריון קולט את הפרשות הכבד והלבלב.
ה PHהשורר במעי הוא בסיסי ולכן הפפסין המגיע עם בליל המזון מהקיבה ,מפסיק את פעילותו במעי.
קטע מעי דק עטוף בקרום הצפק -הוא עשיר בכלי
דם ולימפה ומספק לשרירים ולרקמות המעי את
התרכובות הדרושות וקולט ממנו את המזון
המעוכל .יש בו רשת עצבים המעצבבים את שרירי
דופן המעי.
מבנה דופן המעי הדק
דופן המעי בנוי מסיסים = בליטות מיקרוסקופיות באורך של כ 1-מיקרון ,אליהן חודרים נימי דם ולימפה ומאפשרים ספיגה
יעילה (הגדלת שטח פנים) של תוצרי פירוק המזון.
על הסיסים יש שיכבה של תאי אפיתל להגנה עדינה מפני חומצות שמגיעות מהקיבה .ברך כלל תאי אפיתל מפרישים ריר
ששומר על התאים מפני החומצות ,אבל לפעמים יש תקלה והחומצות פוגעות בתאים ועושות פצע שיכול לדמם = אולקוס.
בגלל הסיסים ,שטח הפנים במעי בוגר מגיע ל 500מטר מרובע .במעי יש עיכול מכני ע"י ערבול וערבוב של המזון ועל ידי כך,
יותר מזון נפגש עם יותר אנזימים ויותר מזון נעכל.
קיפולי רירית המעי הדק
פירוק המזון המעוכל למחצה שמגיע מן הקיבה נעשה במעי הדק בעזרת חומרים המופרשים מן
הלבלב ,מן הכבד (באמצעות כיס המרה) ומתאי דופן המעי.
האנזימים שמזרזים את פירוק המזון במעי פועלים בסביבה בסיסית בלבד ( PHגבוה).
פירוק הפחמימות:
פירוק החלבונים:
מערכת העיכול של האדם אינה מסוגלת לעכל את כל סוגי
הפחמימות .פחמימות מורכבות אחדות כמו תאית ,אינן מתעכלות
בכלל .שכן האדם אינו מיצר אנזימים היכולים לפרקם לסוכרים
פשוטים .לעומת זאת ,הסוכר המורכב מעמילן מפורק בקלות בעזרת
אנזימים שמיוצרים בלבלב – התהליך מצוין בתרשים:
פירוק החלבון מתחיל בקיבה וממשיך במעי הדק .החלבון
מפורק קודם לשרשראות של חומצות אמינו הנקראות
פפטידים ,ואחר כך לחומצות אמינו יחידות .הלבלב מפריש
את האנזימים מפרקי החלבון.
ספיגת תוצרי
הפחמימות:
סוכרים פשוטים עוברים
דרך דפנות המעי הריק
ונספגים בזרם הדם .הדם
מסיע את הסוכרים אל
הכבד והכבד הופך אותם
לרב סוכר שנקרא גליקוגן.
מאגר הפחמימות מאוכסן
בגוף בצורת החומר גליקוגן.
ספיגת תוצרי החלבון:
רוב החלבונים מפורקים ונספגים
בחלקו הראשון של המעי הריק.
חומצות האמינו שנספגו עוברות
ישירות לזרם הדם הנושא אותם
דרך הכבד אל הרקמות שזקוקות
להם .חומצות אמינו אחדות
משמשות כאבני הבניין של
חומרים חדשים החיוניים לצמיחה
ולתיקון רקמות ,ואחרות מספקות
אנרגיה.
פירוק השומן:
ספיגת מינרלים ומלחים:
המרה המיוצרת בכבד והמאוחסנת בכיס
המרה ,מסייעת בפירוק השומן במעי הדק.
מלחים מן המרה מפרקים את טיפות השומן
העבות לטיפות שומן דקיקות יותר .פעולה זו
מגדילה את שטח פני הטיפות ומזרזת את
עיכול השומן ע"י אנזים הלבלב מפרק השומן
שנקרא ליפאז .הליפאז מפרק את השומן
לגליצרול ולחומצות שומן.
מינרלים כמו נתרן ,אשלגן וברזל ומלחים כמו
מגנזים ,כלוריד וחומרים אחרים חייבים לעבור מן
המעי הדק ישירות לזרם הדם ,נשמרות רמות
תקינות ומאוזנות שלהם בגוף.
ספיגת ויטמינים:
ויטמינים מסיסי שומן ( )K,E,D,Aוויטמינים
מסיסי מים ( )C,Bנספגים במעי הדק.
ויטמין 12Bנספג במעי העקום (חלק מהמעי
הדק) ,שלא כמו ויטמינים אחרים ,ויטמין זה
חייב להתקשר לחומר מיוחד המופרש מן
הקיבה לפני שהוא נספג – חומר זה נקרא
"גורם אינטרינזי".
ספיגת השומן:
ספיגת השומן מהירה ושלמה בד"כ ולכן
הצואה כמעט ואינה מכילה שומן .ספיגת
השומן מתרחשת בעיקר במעי הריק.
כדוריות השומן הזעירות אינן עוברות
ישירות אל זרם הדם או הכבד ,אלא
עוברות קודם לכן בצינוריות הלימפה.
צינוריות אלו מתאחדות לתעלות לימפה
רחבות יותר ואלו מתרוקנות בזרם הדם
ומאפשרות לשומן לזרום בגוף .רוב
השומן מועבר לכבד להמשך עיבודו,
השאר מאוחסן בגוף – בתאי השומן.
http://www.wiley.com/legacy/college/boyer/0470003790/
animations/fatty_acid_metabolism/fatty_acid_metabolism.htm
אנימציה :פירוק שומן בעזרת מלחי מרה.
הכבד ,הלבלב וכיס המרה קשורים בקשר הדוק עם צינור העיכול מבחינה תפקודית ,אף כי אינם מהווים חלק
ממנו .לכל אחד מהם תפקיד חיוני בעיכול המזון ובניצול מרכיבי המזון.
הכבד הוא האיבר הפנימי הכבד ביותר בגוף ומשקלו 1.5ק"ג .הכבד הוא איבר חיוני לחיים.
הכבד עשוי מיליוני תאים הקרויים הפטוציטים ,תאי כבד .לתאים אל יותר מ 500-תפקידים שונים ,בהם אחסון מרכיבי המזון; פירוק תרופות
וסמים ,רעלים ותוצרי פסולת; ותהליכי המרה כימיים שונים .לתאי הכבד יכולת מסוימת של התחדשות – רגנרציה ,תכונה הנחשבת לקדומה וכזו
שנעלמה באורגניזמים המפותחים.
הכבד הוא מעין מפעל שמעבד ומסנן את הכימיקלים בגוף.
תהליכי השינוי העיקריים שעוברים חומרי המזון בכבד [חילוף חמרים]:
מחומצות אמיניות נבנים חלבונים ,כמו חלבוני פלסמה [אלבומין] וגם פקטורי קרישה וחלבוני מערכת הקרישה – פיברינוגן ,פרותרומבין.
מהגלוקוז נבנה גליקוגן (רב סוכר המשמש כחומר תשמורת) נאגר בכבד ובשרירים .הגלוקוז בשיתוף עם פחמימות
אחרות משמש לבניית שומנים .תהליך זה מסייע בשמירה על רמה יציבה של גלוקוז בדם .
http://www.hopkins-gi.org/multimedia/database/intro_340_CHC-05.swf
תצוגה של הכבד ,הלבלב וכיס המרה.
קיבה
צינור הכבד השמאלי
צינור הכבד הימני
כיס המרה
עורק הכבד
קרוב ל 80%-מאספקת הדם אל
הכבד מגיעה מוריד השער .וריד זה
נושא אל הכבד כמעט את כל הדם
היוצא ממערכת העיכול והמכיל את
המזון המפורק שנספג מן המעי.
בתוך הכבד מתפצל וריד השער
לסעיפים רבים ,כך שתאי הכבד
יוכלו למצות מן הדם את המזון
המפורק ולעבד אותו
כיס המרה הוא שקיק דמוי אגס הממוקם בחלקו התחתון של הכבד .כיס המרה מאחסן
ומרכז את המרה עד שהורמון ,המיוצר במעי הדק ,מעורר את הכיס להתכווץ ,ולשחר את
המרה אל התריסריון.
הרכב המרה:
הכבד מייצר כליטר מרה בכל יום 97% .מן המרה הם מים ,האחוזים הנותרים הם מלחי
מרה וחומרי צבע מן הכבד .למלחי המרה תפקיד מרכזי בעיכול שומנים .צבעי המרה הם
מוצרי פסולת .העיקרי שבהם הוא בילירובין ,שצבעו צהוב ,והוא נוצר מההמוגלובין שבתאי
הדם האדומים ,לאחר פירוקם בטחול.
כיס מרה
צינור
המרה
צינור הלבלב
[פנקריאס]
http://www.uclan.ac.uk/facs/health/nursing/sonic/scenarios/livjmanim/biliary_tract.html
פעילות כיס המרה
הלבלב מייצר ומפריש חומרים הנחוצים לעיכול .חומרים אלה הם אנזימי עיכול שמפרקים חלבונים ,פחמימות
ושומנים ,וכן נתרן ביקרבונט ( ,)NaHCO3שתפקידו לסתור את חומצת הקיבה.
כל החומרים הללו עוברים לאורך צינור הלבלב אל התריסריון .הלבלב מפריש גם את ההורמונים אינסולין ,גלוקוגן
וסומטוסטטין ,ישירות אל זרם הדם .שלושה הורמונים אלה יחד מווסתים את רמת הסוכר בדם .הורמונים אלה
מופרשים מהלבלב ישירות לדם .ויסות רמת הסוכר הוא תפקידו העיקרי של הלבלב.
ויסות הורמונלי של הפרשת חומרי (מיץ) הלבלב:
הפרשת מיץ הלבלב (נתרן ביקרבונט+אנזימים) אל התריסריון מווסתת ע"י שני
הורמונים:
.1
.2
.3
.4
.5
.6
.7
סקרטין וכולציסטוקינין (.)CCK
הסקרטין מופרש מתאים בדופן התריסריון בתגובה למגע עם בליל המזון
שמגיע מהקיבה.
החומצי
הסקרטין גורם להפרשת הביקרבונט מהלבלב.
הביקרבונט בעל PHבסיסי מנטרל את החומציות בתריסריון.
הפסקת ההפרשה של סקרטין (כי הסביבה כבר לא חומצית) = .משוב שלילי.
גם ה CCK -מופרש מהתריסריון בתגובה להגעת המזון.
הוא מזרז את ההפרשה של-
אנזימי עיכול מהלבלבמיץ המרה מכיס המרה (מזרז את תחילתו של תהליך פירוק השומנים.גם בלבלב ,כמו בקיבה ,גירויי החושים מביאים להפרשה מוגברת של אנזימי
עיכול והנתרן ביקרבונט.
תאים המפרישים מיץ קיבה
מיץ קיבה חומצי
PH=2
פפטידים
גסטרין חוזר אל הקיבה
הפרשה מוגברת של
הורמון הגסטרין אל הדם
תאים מפרישים
זרם
הדם
מערכת העצבים המרכזית
מחשבה על מזון,
גירוי החושים-
ראייה ,טעם ,ריח
כבר בתחילת הגעת המזון לפה מתחילה הפרשה
של מיץ קיבה ,כך שברגע שהמזון מגיע לקיבה
מתחיל מיד פירוק של חלבונים לפפטידים .נוכחות
של פפטידים גורמת להפרשה מוגברת של
ההורמון גסטרין אל זרם הדם ובחזרה לקיבה והוא
מזרז את ההפרשה של מיץ הקיבה.
מחשבה על מזון או גירוי חושים (טעם ,ריח ,ראייה)
מעוררים דחפים עצביים העוברים מהמוח לקיבה.
אלה גורמים להפרשת ההורמון גסטרין ומיץ קיבה.
נוכחות מיץ הקיבה יוצרת סביבה חומצית מאוד
(מתחת ל )PH=2 -וזה גורם להפסקת ההפרשה
של הגסטרין ובעקבותיה להפסקת ההפרשה של
מיץ הקיבה.
לכן אפשר לומר שהפרשת הגסטרין ומיץ הקיבה
מפוקחת ע"י משוב חיובי ושלילי:
משוב חיובי :נוכחות פפטידים
גירויים
הפרשת גסטרין
+מיץ קיבה
משוב שלילי PH :חומצי
הפסקת ההפרשה
של גסטרין ומיץ
הקיבה.
כאשר נכנסים שיירי המזון אל החלק האחרון של צינור העיכול ,נפסקת ספיגת מרכיבי המזון ,כגון
גלוקוז וחומצות אמינו ,במחזור הדם .בהדרגה מקבלים שיירי העיכול את צורתם הסופית ,והם
נשארים במעי הגס עד להפרשתם מן החלחולת דרך פי הטבעת.
תפקידו העיקרי של המעי הגס הוא הפרשת השאריות שמייצרת מערכת העיכול (צואה) .כליטר וחצי מתוכנו הנוזלי של המעי ,נכנס מדי
יום אל המעי הגס ,אך רק חלק קטן הן שאריות מזון .העיסה העוברת אל המעי הגס מורכבת ממים ,שאריות מינרלים ,מיליונים של
חיידקים ,מתאים מתים שמתקלפים מצפוי צינור העיכול ,מהפרשת ריר מן הקצה התחתון של המעי העקום (חלק מהמעי הדק) וכן
מתאית (רב סוכר) שאינה ניתנת לעיכול.
המעי הגס אינו מפריש אנזימים ,אך הוא מייצר ריר המשמש כחומר סיכה ומקל על תנועת הצואה .המעי הגס סופג מים מהחומר
הצואתי והופך אותו מנוזל למוצק .הוא סופג כליטר וחצי מים ביום.
חומרים שלא עוכלו עד הסוף מגיעים אל המעי הגס עם מעט מן האנזימים מהמעי הדק ושם נשלם עיכולם.
כיצד מניע המעי הגס את הצואה?
תנועה זו סוחטת את הצואה מטה ,לתוך
החלק התחתון של המעי והחלחולת ,אל
עבר תעלת פי הטבעת.
תנועת דחיפה ,פועלת במקביל
לתנועה המקטעית ,על מנת לקדם
את הצואה לכיוון החלחולת.
התכווצויות בקטעים של המעי הגס,
פעם בחצי שעה ,מערבבות וטוחנות
את הצואה.
השדרה במוח
חתך במוח חתך
השדרה
עצב תחושתי
התנועה המסיבית של הצואה מן המעי אל
החלחולת ,מותחת את קירות החלחולת.
מתיחה זו היא הגירוי הנורמלי שאנו חווים
כצורך להטיל צואה .אנו יכולים להחליט
אם להתעלם מהרפלקס ולסגור באופן
רצוני את פי הטבעת ,או להטיל צואה.
עצב תחושתי
עצב תנועתי
רצוני
עצב תנועתי רצוני
לחץ הצואה על דופנות החלחולת יוצר גירוי של עצב תחושתי
המגיע אל מוח השדרה – משם בקשת רפלקס חוזרת תגובה
עצבית בעצב תנועתי לא רצוני ,הגורמת לתנועת החלחולת
ולהרפיית שרירי הסוגר הפנימי .הסוגר החיצוני מקבל עצבוב
ממערכת העצבים הרצונית – כל אלה מאפשרים את
הפרשת הצואה מחוץ לגוף.
החלק במערכת העיכול
האנזים
הסובסטרט (עליו
התוצר
פועל האנזים)
פה
עמילאז
עמילן וגליקוגן
חד סוכר ודו סוכר
הקיבה
חומצה המופרשת להרוג חיידקים
באוכל
פפסין
ליפאז
(במידה
חלבונים
שומנים
חלבונים קצרים יותר
שומנים קצרים יותר
קטנה)
עמילן ,גליקוגן
חלבונים
שומנים
גלוקוזים בודדים
חומצות אמיניות
חומצות שומן +גליצרול
המעי הדק
הלבלב מפריש אנזים לתריסריון
מכיס המרה מגיע נוזל המרה
עמילאז
טריפסין
ופפסין
*ליפאז
כבד
נטרול רעלים ,בנייה חוזרת של חלבונים ,שומנים
ופחמימות המתאימות לאדם
* הליפז אינו מופרש מכיס המרה ,אלא רק לאחר שהשומן עובר את הפירוק הראשוני ע"י מיץ
המרה ,מופרש הליפז מהלבלב.
מקורות:
.1ביולוגיה של האדם -עדי מרקוזה-הס ,2002 ,מערכת העיכול.
.2האנציקלופדיה הרפואית החדשה ,כרך מערכת העיכול ,הוצאת ידיעות אחרונות
וספרי חמד.
Slide 12
גוף אחד – מערכות רבות
קיום יום יומי של הגוף
עיכול
נשימה
הובלה
מערכות הגנה
הפרשה
מערכת חיסון
המשכיות
מערכת רביה
תאום ויסות ובקרה
בתוך ובין המערכות
מערכת עצבים מערכה הורמונלית
הגוף פועל כיחידת מבנה אחת ומקיים סביבה
פנימית יציבה -הומיאוסטזיס
עיכול הוא התהליך שבו ממיר הגוף את המזון לאנרגיה ולחומרים הנחוצים לצמיחתו ואחזקתו.
תהליך העיכול הוא מהתהליכים הביולוגיים המרכזיים בגופנו ,ולכן ,למעלה ממחצית איברי הגוף הפנימיים בגופנו שייכים
למערכת העיכול.
הגוף סופג את המרכיבים הכימיים שמהם בנויים החומרים שהוא אוכל ,מאחסן אותם ,ועושה בהם שימוש כחומרי גלם
לשימור ולבנייה של רקמות.
תרומת מערכת העיכול להומיאוסטזיס [הכושר לקיים סביבה פנימית יציבה ושונה מהסביבה החיצונית] היא באספקת חומרי
מזון הנצרכים כל הזמן ע"י תאי הגוף ,בהם מלחים שונים [מינרלים החיוניים בין היתר לפעילות תקינה של אנזימים ,מבנה
של מולקולות אחרות] ומים -מים מהווים 70אחוז ממשקל הגוף והם חשובים שקיומים של תהליכים בתאים וליכולת לווסת
את הלחץ האוסמוטי ,לחץ הדם ואת טמפרטורת הגוף.
מערכת העיכול מבצעת עיבוד כימי :פירוק על ידי אנזימים ,מלחי מרה וחומצות קיבה של המזון למרכיביו הכימיים ,ועיבוד
מכני :ערבוב המזון ,גריסתו ודחיפתו לאורך צינור העיכול ,נעשה על ידי שרירים מהם בנוי צינור העיכול.
לכל בעלי החיים ,גם הלא מפותחים ,יש מערכת עיכול כלשהי.
כל בעלי החיים מפרקים את המזון שהם אוכלים ליחידות קטנות יותר ,מהן יוכלו להפיק אנרגיה
וליצר את החומרים החיוניים לקיומם.
מבנה מערכת העיכול שונה אצל בעלי חיים שונים ,והוא משתנה בהתאם למורכבות התפריט
שלו ומורכבותו כיצור חי.
קיבה
מערכת קיבות
מעי דק
מעי
קיבה
שנייה
ושט
זפק
מעי
לוע
פי הטבעת
ושט
תהליך העיכול אצל הפרה שניזונה
מצמחים ,נעשה בסדרה של קיבות
מחוברות .המזון נכנס לקיבה הראשונה
והגדולה ביותר ,ושם הוא תוסס .החומר
הגס חוזר אל הפה ללעיסה נוספת.
החומר הנלעס נבלע שוב ,מתערבב
בחומר המותסס ואז עובר דרך הקיבות
האחרות.
זפק
פה
לתולעת השלשול מערכת דומה לזו
של בני האדם ולזו של בעלי חיים
גבוהים אחרים .אך בניגוד לאדם,
לתולעת אין שיניים ,לכן בצינור
העיכול שלה יש תא הקרוי "קיבה
שנייה" ,המרסק וטוחן את המזון.
הציפורים מפרקות את המזון רק לאחר
שאחסנו אותו באופן זמני בזפק שלהן
ובקיבתן.
המים!
מים הם מרכיב המזון החשוב ביותר
לגוף ,בלי מים ,אי אפשר לשרוד יותר
מחמישה ימים .מים הם גם החומר
העיקרי בגוף ,וכשני שלישים ממשקל
הגוף הם מים.
פחמימות!
הפחמימות מרכיבות חומרים רבים בגוף אך
תפקידם העיקרי הוא שימושן כמקור אנרגיה
לביצוע תהליכים בגוף .עם הפחמימות נמנים:
סוכר ,עמילן ותאית (סיבים בלתי ניתנים
לעיכול).
מינרלים!
חלבונים!
החלבונים ,שבנויים מחומצות אמיניות ,הם חומרי הבניין
המינרלים נמצאים בכמויות קטנות
העיקריים של הגוף ומהווים 18%ממשקל החומרים
בתאים ובנוזלי הגוף .בטבע ,נמצאים הבונים את התאים והרקמות .קבוצה גדולה של חלבונים
המינרלים בצורת מלחים .המינרלים אחראית להתרחשותם של כל התהליכים הכימיים
החשובים שנמצאים בכמות גדולה
בתאים ,קבוצה זאת נקראת" :אנזימים" .קבוצה נוספת
בגופינו הם :סידן ,זרחן ,מגנזיום,
של חלבונים היא הנוגדנים שמשתתפת בהגנה על הגוף
אשלגן ,נתרן ,כלור וגופרית.
מפגיעתם של גורמים מזיקים החודרים לגוף.
ויטמינים!
הגוף צריך כמויות זעירות של
הויטמינים .הויטמינים הם חומרים
חיוניים לקיומם של תהליכים שונים
בתאים .רובם של הויטמינים לא
מיוצרים בגוף האדם ,ולכן הוא חייב
לקבלם במזונו.
שומנים!
השומנים מהווים מרכיב חשוב במבנה קרום
התא ,והם חיוניים לכל התאים .השומנים הם
גם מקור לאנרגיה והם מהווים חומר בידוד
חשוב השומר על חום הגוף ומגן על רקמות
פנימיות שונות .השומנים הם מולקולות
גדולות המורכבות מ :3-חומצות ,שומן
וגליצרול .השומנים הם חומרי תשמורת ,ועודף
שומנים יוצר מחלות לב וסוכרת.
פה ובלוטות רוק
בכלליות:
האיברים העיקריים במערכת העיכול של האדם – ושט ,קיבה,
לבלב ,מעי ,כבד ,כיס מרה ופי הטבעת.
ושט
המזון נכנס אל הפה ומתקדם במורד דרכי העיכול על ידי גלי
התכווצויות של שרירים (פריסטלטיקה) .עיקרו של תהליך העיכול
שחומרים שונים כמו האנזימים (שמיוצרים על ידי בלוטות הרוק,
הקיבה ,המעי והלבלב) חומצה מלחית (מיוצרת ע"י הקיבה) ומלחי
מרה (המיוצרים ע"י הכבד) מפרקים את המזון ליחידות כימיות
שהגוף יכול לנצל .הפסולת מסולקת ע"י פי הטבעת.
כבד
קיבה
כיס המרה
לבלב
תריסריון
מעי דק
מעי גס
מעי ישר
פי הטבעת
המזון נכנס לפה וכבר מתחיל את תהליך העיכול שבו משולבות פעולות רצוניות :לעיסה ובליעה,
ולא רצוניות :הפרשת רוק המכיל אנזימים .הרוק משמש כממס ,כמרכך וכמחליק המזון ובכך
מסייע ללשון ולשיניים בפעולת הלעיסה והעברת המזון אל הושט .הרטבת המזון חשובה לקליטת
הטעם ע"י תאי חוש הטעם על הלשון .הרוק מכיל בעקר מים ויוני HCO3-השומרים על 7 PHוגם
שני אנזימים – עמילאז (שמפרק עמילן עד לדו סוכר) ,וליזוזים (משמש כקוטל חיידקים המגיעים
עם המזון).
המזון שוהה בפה בין 5-30שניות ,ועובר עיבוד ראשוני ע"י :שיניים ,חניכיים ,לשון ,החך ,בלוטות
הרוק והלסתות ,ולאחר עיבוד זה המזון ממשיך הלאה אל הושט.
הלעיסה והטחינה נעשים לשם הגדלת שטח הפנים.
עיצוב המזון לגוש בגודל המתאים לבליעה נקרא עיכול מכני.
מספרן המלא של השיניים שבאדם מבוגר הוא .32השיניים נחלקות לארבעה
סוגים:
4ניבים :המשמשים לקריעת המזון.
8שיניים חותכות :המשמשות לחיתוך המזון.
8שיניים קדם-טוחנות :המשמשות לגריסת המזון.
12שיניים טוחנות :כוללות ארבע שיני בינה המרסקות את המזון.
את השן מצפה האמייל הקשה [בעקר סידן וזרחן] והוא עלול
להיפגע מעששת – תוצאת פעולתם של חיידקים המייצרים חומצת
חלב בתהליך פירוק הסוכרים בפה המשמשים אותם כמקור
אנרגיה .הרוק מוריד במידה מסוימת את רמת החומציות בעזרת יוני
HCO3הפועלים כמו בסיס והליזוזים שבו מצליח לנטרל חלקמהחיידקים ההרסניים.
בפני האדם נמצאים שלושה זוגות של בלוטות רוק :בלוטות מצד האוזן (פרוטיד) ,הבלוטות התת לסתיות
והבלוטות התת לשוניות .בלוטות הרוק מפרישות אנזימים (=חלבוני פעולה).
כשאנו לועסים ,המזון נרטב על ידי הרוק והופך לעיסה .פעולה זו עוזרת לתהליך לעיסת המזון ובכך גם יותר קל
למזון להגיע לוושט .הרוק מנקה שאריות אוכל שנשארו בפה ועל השיניים ובכך עוזר במניעת הצטברות חיידקים
אשר מזהים רק שני סוגים של אנזימים:
.1עמילז -אשר מפרק עמילן וגליקוגן (פחמימות) שמגיעים מהמזון ומתפרקים לסוכרים פשוטים :דו-סוכרים
וחד-סוכרים (סוכרוזים וגלוקוזים).
.2ליזוזים -מפרק את מעטפת החיידקים המגיעים אל הפה מהאוויר ,ובכך מסנן את הגוף מאנטיגנים מזיקים.
בלוטות מיצד האוזן:
נמצאות בלחיים ,קדמית
לאוזניים .הצינור שלהן
נפתח אל הפה בחלק
הפנימי של הלחיים.
הבלוטות התת
לסתיות:
נמצאות בחלקו האחורי
של הפה ,מתחת ללשון.
הצינורות שלהן נפתחים
מתחת ללשון ,משני צידי
הקפל המרכזי של רירית
הפה.
הבלוטות התת
לשוניות:
נמצאות בקדמת הפה
מתחת ללשון .יש להן
צינורות קטנים ורבים,
שמנקזים את הרוק אל
הפה ,מתחת ללשון.
מכסה הגרון הוא פיסת סחוס דקה שמכוסה הקרום ריר ונמצאת מאחורי שורש הלשון.
בעת בליעת המזון הוא סוגר את הפתח לקנה הנשימה ומשאיר רק את צינור הושט פתוח,
וכל מונע חדירה של מזון אל קנה הנשימה ,דבר אשר גורם להיחנקות.
מכסה הגרון סוגר את פתח הושט ומשאיר פתוח רק את קנה הנשימה בכדי שהאוויר לא
יגיע אל הושט .אם בכל זאת נכנס מזון אל קנה השימה ,קיים רפלקס אשר משחרר את
המזון מקנה הנשימה אל חלל הפה דרך שיעול.
הגרון והלוע משמשים מעבר גם
לאוויר וגם למזון .כאשר המזון
יוצא מהלוע הוא עלול להיכנס
לקנה הנשימה במקום לושט.
כדי למנוע כניסה של מזון אל
קנה הנשימה בעת הבליעה,
מעכב גזע המוח ,באופן זמני,
את הנשימה ,ומעורר סדרה של
תגובות המביאות לסגירת
הקנה .אם ,למרות הכל חודר
אוכל לקנה ,מופעל רפלקס
השיעול .רפלקס זה מחזיר מיד
את האוכל אל הפה ומונע חנק.
תפקיד צינור הושט הוא להעביר את המזון לקיבה .לאחר הלעיסה והגריסה,
הלשון דוחפת את המזון במורד הלוע ,אל אחורי הפה ,ודרך הלוע המזון
מגיע אל פתח הושט ,שם כיסוי הגרון מכסה את קנה הנשימה על מנת
למנוע חדירה של מזון לקנה הנשימה (דבר אשר גורם להיחנקות) והמזון
מחליק אל פתח הושט .כאן מתחילה הפריסטלטיקה (= ניע שרירים.
התכווצות ודחיפה של המזון על ידי שרירי צינור הושט .השרירים מתכווצים
ומתרפים בגל מתואם ובצורה מעגלית .הפריסטלטיקה אינה חד כיוונית).
אורכו של הושט הוא 23-25ס"מ .צינור הושט בנוי משתי מערכות של
שרירים :רצוניות ובלתי ורצוניות .כשהמזון בפה ,שרירי הושט רפויים ,אך
כשהמזון נכנס לוושט -השרירים מתחילים לנוע בתנועה גלית ,פריסטלטית,
לכיוון פי הקיבה .על פעולה זו שולטים עצבים ממערכת העצבים המרכזית
וממערכת העצבים של המעי .גלי הפריסטלטיקה נעים לאורך הושט
במהירות של 2.5-5ס"מ בשנייה .הושט מגיע אל הקיבה.
http://hopkins-gi.org/multimedia/database/intro_250_Swallow.swf
תהליך בליעת המזון.
הקיבה היא שק שרירי .כאשר היא ריקה ,הנפח שלה הוא 50סמ"ק .כאשר היא מלאה נפחה יכול להגיע עד כ 1500 -סמ"ק .המזון שוהה
בקיבה שעתיים עד 6שעות (תלוי במזון ובאיכותו).
בקיבה מתבצעות שתי צורות עיכול במקביל -פעולה מכאנית :בתוך דפנות הקיבה ,קיימות שלוש שכבות שרירים .שרירים אלו מתכווצים
בתנועות איטיות אך נימצרות וכל המזון מתערבל עם מיצי הקיבה(-פריסטלטיקה) ,ופעולה כימית :בדופן הפנימית של הקיבה ,ברירית,
ישנם תאים אשר מפרישים לחלל הקיבה את "מיץ הקיבה" -חומצה מלחית ,ותאים אחרים שמפרישים פפסין (אנזימי עיכול).
בקיבה מתערבב המזון ע"י פעולת שרירי דופן הקיבה .מתוך תאים מסוימים מופרש חומצת HCLואנזימים .בקיבה נספג חלק גדול
מויטמין 12Bוחומרים מסוימים כגון סוכרים ואלכוהול ,הישר אל זרם הדם.
האנזימים הפעולים בקיבה הם:
•פפסינוגן – אינו אנזים פעיל ,אך כאשר הוא נפגש עם החומצה הכלורית ( (HCLהוא הופך להיות אנזים פעיל הנקרא פפסין .הפפסין
מפרק חלבונים לחומצת אמיניות בודדות.
•ליפז – מפרק שומנים לחומצות שומן וגליצרול.
החומצות בקיבה הופכות את הקיבה לסביבה חומצית מאוד ( .)2-1 PHחיידקים מתים בסביבה כזו ,וזו היא שיטת הניקוי של מערכת
העיכול על מנת למנוע זיהום.
לקיבה מופרש הורמון גסטרין הגורם להגברת הפרשת HCLופפסינוגן.
דופן הקיבה מוגנת מפני החומצה המלחית והאנזים המפרק פפסין ,ע"י הפרשת נוזל רירי
שה PHשלו מעט בסיסי [יוני .] HCO3-פגיעה בהגנה זו עלולה לגרום לכיב קיבה [אולקוס].
היום סוברים שזוהי מחלה זיהומית שהגורם לה הוא החיידק pylori Helicobacter.
כיב קיבה (אולקוס) הוא פצע המתפתח בדרך כלל בקיבה או בתריסריון .הכיב נגרם עקב תהליך של איכול רפידת הקיבה או
התריסריון על ידי חומצות הקיבה (ובראשן חומצת מימן כלורי) ומיצי העיכול.
האוסטרלים בארי ג'יי' מרשל ורובין ווארן זכו בפרס נובל לפיזיולוגיה ורפואה לשנת 2005על כך שהראו כי חיידק הוא למעשה
האחראי לאולקוס הגורם לכאבי הבטן העזים אצל רוב האנשים הסובלים מהמחלה ולא מתח וסגנון חיים כפי שחשבו עד כה.
ווארן ,בן ,68פתולוג מאוסטרליה ,גילה מושבות של חיידקים בחלק התחתון של הקיבה בכ 50%-מהחולים מהם נלקחו ביופסיות.
הוא למעשה הביא לתגלית הקריטית כי סימנים לדלקת נמצאו תמיד בקרום הקיבה בקרבת האזור המאוכלס בחיידקים.
מרשל ,בן ,54התעניין בממצאיו של ווארן ויחד ביצעו מחקר בביופסיות שנלקחו מחולים .לאחר מספר ניסיונות ,הצליח מרשל
לטפח סוגים של חיידקים שעד כה לא היו ידועים ומאוחר יותר זכו לשם הליקובקטור פילורי ,יחד הם גילו ,כי האורגניזם היה נוכח
כמעט בכל החולים שסבלו מדלקת הקיבה ,כיב בתריסריון או אולקוס בקיבה.
הודות לגילוי החדשני שנעשה על-ידי מרשל ווארן ,מחלת האולקוס אינה כרונית יותר ,אלא מחלה שניתן לרפא על-ידי טיפול קצר
באנטיביוטיקה ותרופות המדכאות הפרשות חומצה!
בכתב הזכיה לפרס נובל נאמר ,שהרופאים מקבלים את ההוקרה על גילוי חידק ההליקובקטר פילורי - Helicobacter pylori -
בשנת ,1982והוכחת חשיבותו כגורם לדלקת הקיבה -גסטריטיס ולכיב קיבה – אולקוס.
ההידבקות מתרחשת ככל הנראה בגיל צעיר מאוד והחיידק נשאר במערכת העיכול
לכל החיים ,ובמרבית בני האדם הוא אינו גורם לכל סימפטום .ואולם הוא עלול
לעודד יצירת כיב קיבה אצל 15%-10%מהנגועים.
החיידק שגילו המדענים גורם ליותר מ 90%-מהכיבים בתריסריון ול 80%-מהכיבים
בקיבה .כשני שלישים מאוכלוסיית העולם נגועים בחיידק ,אך רובם לא סובלים
מתסמינים כלשהם .עם זאת ,החיידק עלול להביא להתפתחות סרטן הקיבה ,שהוא
הסרטן השני בקטלניותו .לכן ,חיידק זה מוגדר כחיידק מסרטן!
HPנצמדים אל תא אפיתל מהקיבה בתרבית רקמה
HPשורדים בתנאי ה PHהשוררים בקיבה
הודות לפעילות האנזים אוריאז
היום ההתייחסות את אולקוס היא כאל מחלה זיהומית.
הטיפול המקובל היום ב HPהוא בתרופות :מוקסיפן
וקלריטרומיצין,וחמרים המורידים רמת חומציות כמו לוסק
.Losecה Losec -מעכב את פעילות משאבות המימן בממברנת
התאים הפריאתליים המפרישים HClבקיבה .באופן זה
מופחת הכאב והנזק לדופן הקיבה באזורים המודלקים עקב
הזיהום בהליקובקטר.
מן הקיבה עובר המזון אל המעי הדק שהוא צינור מפותל שאורכו שבעה מטרים.
במעי הדק עובר המזון פירוק נוסף ,ותוצרי הפירוק נספגים בזרם הדם.
למעי הדק שני תפקידים עיקריים:
.1
פירוק חומרי המזון השונים :פחמימות לחד-סוכרים ,שומנים לחומצות שומן ,חלבונים לחומצות אמיניות.
.2
תוצרי הפירוק ,מולקולות קטנות ,חודרות דרך תאי המעי אל כלי הדם הרבים העוטפים את צינור העיכול מבחוץ,
ועברים אל מחזור הדם.
חלקו הראשון של המעי הדק קרוי תריסריון ,ואורכו כ 30 -סנטימטר .התריסריון קולט את הפרשות הכבד והלבלב.
ה PHהשורר במעי הוא בסיסי ולכן הפפסין המגיע עם בליל המזון מהקיבה ,מפסיק את פעילותו במעי.
קטע מעי דק עטוף בקרום הצפק -הוא עשיר בכלי
דם ולימפה ומספק לשרירים ולרקמות המעי את
התרכובות הדרושות וקולט ממנו את המזון
המעוכל .יש בו רשת עצבים המעצבבים את שרירי
דופן המעי.
מבנה דופן המעי הדק
דופן המעי בנוי מסיסים = בליטות מיקרוסקופיות באורך של כ 1-מיקרון ,אליהן חודרים נימי דם ולימפה ומאפשרים ספיגה
יעילה (הגדלת שטח פנים) של תוצרי פירוק המזון.
על הסיסים יש שיכבה של תאי אפיתל להגנה עדינה מפני חומצות שמגיעות מהקיבה .ברך כלל תאי אפיתל מפרישים ריר
ששומר על התאים מפני החומצות ,אבל לפעמים יש תקלה והחומצות פוגעות בתאים ועושות פצע שיכול לדמם = אולקוס.
בגלל הסיסים ,שטח הפנים במעי בוגר מגיע ל 500מטר מרובע .במעי יש עיכול מכני ע"י ערבול וערבוב של המזון ועל ידי כך,
יותר מזון נפגש עם יותר אנזימים ויותר מזון נעכל.
קיפולי רירית המעי הדק
פירוק המזון המעוכל למחצה שמגיע מן הקיבה נעשה במעי הדק בעזרת חומרים המופרשים מן
הלבלב ,מן הכבד (באמצעות כיס המרה) ומתאי דופן המעי.
האנזימים שמזרזים את פירוק המזון במעי פועלים בסביבה בסיסית בלבד ( PHגבוה).
פירוק הפחמימות:
פירוק החלבונים:
מערכת העיכול של האדם אינה מסוגלת לעכל את כל סוגי
הפחמימות .פחמימות מורכבות אחדות כמו תאית ,אינן מתעכלות
בכלל .שכן האדם אינו מיצר אנזימים היכולים לפרקם לסוכרים
פשוטים .לעומת זאת ,הסוכר המורכב מעמילן מפורק בקלות בעזרת
אנזימים שמיוצרים בלבלב – התהליך מצוין בתרשים:
פירוק החלבון מתחיל בקיבה וממשיך במעי הדק .החלבון
מפורק קודם לשרשראות של חומצות אמינו הנקראות
פפטידים ,ואחר כך לחומצות אמינו יחידות .הלבלב מפריש
את האנזימים מפרקי החלבון.
ספיגת תוצרי
הפחמימות:
סוכרים פשוטים עוברים
דרך דפנות המעי הריק
ונספגים בזרם הדם .הדם
מסיע את הסוכרים אל
הכבד והכבד הופך אותם
לרב סוכר שנקרא גליקוגן.
מאגר הפחמימות מאוכסן
בגוף בצורת החומר גליקוגן.
ספיגת תוצרי החלבון:
רוב החלבונים מפורקים ונספגים
בחלקו הראשון של המעי הריק.
חומצות האמינו שנספגו עוברות
ישירות לזרם הדם הנושא אותם
דרך הכבד אל הרקמות שזקוקות
להם .חומצות אמינו אחדות
משמשות כאבני הבניין של
חומרים חדשים החיוניים לצמיחה
ולתיקון רקמות ,ואחרות מספקות
אנרגיה.
פירוק השומן:
ספיגת מינרלים ומלחים:
המרה המיוצרת בכבד והמאוחסנת בכיס
המרה ,מסייעת בפירוק השומן במעי הדק.
מלחים מן המרה מפרקים את טיפות השומן
העבות לטיפות שומן דקיקות יותר .פעולה זו
מגדילה את שטח פני הטיפות ומזרזת את
עיכול השומן ע"י אנזים הלבלב מפרק השומן
שנקרא ליפאז .הליפאז מפרק את השומן
לגליצרול ולחומצות שומן.
מינרלים כמו נתרן ,אשלגן וברזל ומלחים כמו
מגנזים ,כלוריד וחומרים אחרים חייבים לעבור מן
המעי הדק ישירות לזרם הדם ,נשמרות רמות
תקינות ומאוזנות שלהם בגוף.
ספיגת ויטמינים:
ויטמינים מסיסי שומן ( )K,E,D,Aוויטמינים
מסיסי מים ( )C,Bנספגים במעי הדק.
ויטמין 12Bנספג במעי העקום (חלק מהמעי
הדק) ,שלא כמו ויטמינים אחרים ,ויטמין זה
חייב להתקשר לחומר מיוחד המופרש מן
הקיבה לפני שהוא נספג – חומר זה נקרא
"גורם אינטרינזי".
ספיגת השומן:
ספיגת השומן מהירה ושלמה בד"כ ולכן
הצואה כמעט ואינה מכילה שומן .ספיגת
השומן מתרחשת בעיקר במעי הריק.
כדוריות השומן הזעירות אינן עוברות
ישירות אל זרם הדם או הכבד ,אלא
עוברות קודם לכן בצינוריות הלימפה.
צינוריות אלו מתאחדות לתעלות לימפה
רחבות יותר ואלו מתרוקנות בזרם הדם
ומאפשרות לשומן לזרום בגוף .רוב
השומן מועבר לכבד להמשך עיבודו,
השאר מאוחסן בגוף – בתאי השומן.
http://www.wiley.com/legacy/college/boyer/0470003790/
animations/fatty_acid_metabolism/fatty_acid_metabolism.htm
אנימציה :פירוק שומן בעזרת מלחי מרה.
הכבד ,הלבלב וכיס המרה קשורים בקשר הדוק עם צינור העיכול מבחינה תפקודית ,אף כי אינם מהווים חלק
ממנו .לכל אחד מהם תפקיד חיוני בעיכול המזון ובניצול מרכיבי המזון.
הכבד הוא האיבר הפנימי הכבד ביותר בגוף ומשקלו 1.5ק"ג .הכבד הוא איבר חיוני לחיים.
הכבד עשוי מיליוני תאים הקרויים הפטוציטים ,תאי כבד .לתאים אל יותר מ 500-תפקידים שונים ,בהם אחסון מרכיבי המזון; פירוק תרופות
וסמים ,רעלים ותוצרי פסולת; ותהליכי המרה כימיים שונים .לתאי הכבד יכולת מסוימת של התחדשות – רגנרציה ,תכונה הנחשבת לקדומה וכזו
שנעלמה באורגניזמים המפותחים.
הכבד הוא מעין מפעל שמעבד ומסנן את הכימיקלים בגוף.
תהליכי השינוי העיקריים שעוברים חומרי המזון בכבד [חילוף חמרים]:
מחומצות אמיניות נבנים חלבונים ,כמו חלבוני פלסמה [אלבומין] וגם פקטורי קרישה וחלבוני מערכת הקרישה – פיברינוגן ,פרותרומבין.
מהגלוקוז נבנה גליקוגן (רב סוכר המשמש כחומר תשמורת) נאגר בכבד ובשרירים .הגלוקוז בשיתוף עם פחמימות
אחרות משמש לבניית שומנים .תהליך זה מסייע בשמירה על רמה יציבה של גלוקוז בדם .
http://www.hopkins-gi.org/multimedia/database/intro_340_CHC-05.swf
תצוגה של הכבד ,הלבלב וכיס המרה.
קיבה
צינור הכבד השמאלי
צינור הכבד הימני
כיס המרה
עורק הכבד
קרוב ל 80%-מאספקת הדם אל
הכבד מגיעה מוריד השער .וריד זה
נושא אל הכבד כמעט את כל הדם
היוצא ממערכת העיכול והמכיל את
המזון המפורק שנספג מן המעי.
בתוך הכבד מתפצל וריד השער
לסעיפים רבים ,כך שתאי הכבד
יוכלו למצות מן הדם את המזון
המפורק ולעבד אותו
כיס המרה הוא שקיק דמוי אגס הממוקם בחלקו התחתון של הכבד .כיס המרה מאחסן
ומרכז את המרה עד שהורמון ,המיוצר במעי הדק ,מעורר את הכיס להתכווץ ,ולשחר את
המרה אל התריסריון.
הרכב המרה:
הכבד מייצר כליטר מרה בכל יום 97% .מן המרה הם מים ,האחוזים הנותרים הם מלחי
מרה וחומרי צבע מן הכבד .למלחי המרה תפקיד מרכזי בעיכול שומנים .צבעי המרה הם
מוצרי פסולת .העיקרי שבהם הוא בילירובין ,שצבעו צהוב ,והוא נוצר מההמוגלובין שבתאי
הדם האדומים ,לאחר פירוקם בטחול.
כיס מרה
צינור
המרה
צינור הלבלב
[פנקריאס]
http://www.uclan.ac.uk/facs/health/nursing/sonic/scenarios/livjmanim/biliary_tract.html
פעילות כיס המרה
הלבלב מייצר ומפריש חומרים הנחוצים לעיכול .חומרים אלה הם אנזימי עיכול שמפרקים חלבונים ,פחמימות
ושומנים ,וכן נתרן ביקרבונט ( ,)NaHCO3שתפקידו לסתור את חומצת הקיבה.
כל החומרים הללו עוברים לאורך צינור הלבלב אל התריסריון .הלבלב מפריש גם את ההורמונים אינסולין ,גלוקוגן
וסומטוסטטין ,ישירות אל זרם הדם .שלושה הורמונים אלה יחד מווסתים את רמת הסוכר בדם .הורמונים אלה
מופרשים מהלבלב ישירות לדם .ויסות רמת הסוכר הוא תפקידו העיקרי של הלבלב.
ויסות הורמונלי של הפרשת חומרי (מיץ) הלבלב:
הפרשת מיץ הלבלב (נתרן ביקרבונט+אנזימים) אל התריסריון מווסתת ע"י שני
הורמונים:
.1
.2
.3
.4
.5
.6
.7
סקרטין וכולציסטוקינין (.)CCK
הסקרטין מופרש מתאים בדופן התריסריון בתגובה למגע עם בליל המזון
שמגיע מהקיבה.
החומצי
הסקרטין גורם להפרשת הביקרבונט מהלבלב.
הביקרבונט בעל PHבסיסי מנטרל את החומציות בתריסריון.
הפסקת ההפרשה של סקרטין (כי הסביבה כבר לא חומצית) = .משוב שלילי.
גם ה CCK -מופרש מהתריסריון בתגובה להגעת המזון.
הוא מזרז את ההפרשה של-
אנזימי עיכול מהלבלבמיץ המרה מכיס המרה (מזרז את תחילתו של תהליך פירוק השומנים.גם בלבלב ,כמו בקיבה ,גירויי החושים מביאים להפרשה מוגברת של אנזימי
עיכול והנתרן ביקרבונט.
תאים המפרישים מיץ קיבה
מיץ קיבה חומצי
PH=2
פפטידים
גסטרין חוזר אל הקיבה
הפרשה מוגברת של
הורמון הגסטרין אל הדם
תאים מפרישים
זרם
הדם
מערכת העצבים המרכזית
מחשבה על מזון,
גירוי החושים-
ראייה ,טעם ,ריח
כבר בתחילת הגעת המזון לפה מתחילה הפרשה
של מיץ קיבה ,כך שברגע שהמזון מגיע לקיבה
מתחיל מיד פירוק של חלבונים לפפטידים .נוכחות
של פפטידים גורמת להפרשה מוגברת של
ההורמון גסטרין אל זרם הדם ובחזרה לקיבה והוא
מזרז את ההפרשה של מיץ הקיבה.
מחשבה על מזון או גירוי חושים (טעם ,ריח ,ראייה)
מעוררים דחפים עצביים העוברים מהמוח לקיבה.
אלה גורמים להפרשת ההורמון גסטרין ומיץ קיבה.
נוכחות מיץ הקיבה יוצרת סביבה חומצית מאוד
(מתחת ל )PH=2 -וזה גורם להפסקת ההפרשה
של הגסטרין ובעקבותיה להפסקת ההפרשה של
מיץ הקיבה.
לכן אפשר לומר שהפרשת הגסטרין ומיץ הקיבה
מפוקחת ע"י משוב חיובי ושלילי:
משוב חיובי :נוכחות פפטידים
גירויים
הפרשת גסטרין
+מיץ קיבה
משוב שלילי PH :חומצי
הפסקת ההפרשה
של גסטרין ומיץ
הקיבה.
כאשר נכנסים שיירי המזון אל החלק האחרון של צינור העיכול ,נפסקת ספיגת מרכיבי המזון ,כגון
גלוקוז וחומצות אמינו ,במחזור הדם .בהדרגה מקבלים שיירי העיכול את צורתם הסופית ,והם
נשארים במעי הגס עד להפרשתם מן החלחולת דרך פי הטבעת.
תפקידו העיקרי של המעי הגס הוא הפרשת השאריות שמייצרת מערכת העיכול (צואה) .כליטר וחצי מתוכנו הנוזלי של המעי ,נכנס מדי
יום אל המעי הגס ,אך רק חלק קטן הן שאריות מזון .העיסה העוברת אל המעי הגס מורכבת ממים ,שאריות מינרלים ,מיליונים של
חיידקים ,מתאים מתים שמתקלפים מצפוי צינור העיכול ,מהפרשת ריר מן הקצה התחתון של המעי העקום (חלק מהמעי הדק) וכן
מתאית (רב סוכר) שאינה ניתנת לעיכול.
המעי הגס אינו מפריש אנזימים ,אך הוא מייצר ריר המשמש כחומר סיכה ומקל על תנועת הצואה .המעי הגס סופג מים מהחומר
הצואתי והופך אותו מנוזל למוצק .הוא סופג כליטר וחצי מים ביום.
חומרים שלא עוכלו עד הסוף מגיעים אל המעי הגס עם מעט מן האנזימים מהמעי הדק ושם נשלם עיכולם.
כיצד מניע המעי הגס את הצואה?
תנועה זו סוחטת את הצואה מטה ,לתוך
החלק התחתון של המעי והחלחולת ,אל
עבר תעלת פי הטבעת.
תנועת דחיפה ,פועלת במקביל
לתנועה המקטעית ,על מנת לקדם
את הצואה לכיוון החלחולת.
התכווצויות בקטעים של המעי הגס,
פעם בחצי שעה ,מערבבות וטוחנות
את הצואה.
השדרה במוח
חתך במוח חתך
השדרה
עצב תחושתי
התנועה המסיבית של הצואה מן המעי אל
החלחולת ,מותחת את קירות החלחולת.
מתיחה זו היא הגירוי הנורמלי שאנו חווים
כצורך להטיל צואה .אנו יכולים להחליט
אם להתעלם מהרפלקס ולסגור באופן
רצוני את פי הטבעת ,או להטיל צואה.
עצב תחושתי
עצב תנועתי
רצוני
עצב תנועתי רצוני
לחץ הצואה על דופנות החלחולת יוצר גירוי של עצב תחושתי
המגיע אל מוח השדרה – משם בקשת רפלקס חוזרת תגובה
עצבית בעצב תנועתי לא רצוני ,הגורמת לתנועת החלחולת
ולהרפיית שרירי הסוגר הפנימי .הסוגר החיצוני מקבל עצבוב
ממערכת העצבים הרצונית – כל אלה מאפשרים את
הפרשת הצואה מחוץ לגוף.
החלק במערכת העיכול
האנזים
הסובסטרט (עליו
התוצר
פועל האנזים)
פה
עמילאז
עמילן וגליקוגן
חד סוכר ודו סוכר
הקיבה
חומצה המופרשת להרוג חיידקים
באוכל
פפסין
ליפאז
(במידה
חלבונים
שומנים
חלבונים קצרים יותר
שומנים קצרים יותר
קטנה)
עמילן ,גליקוגן
חלבונים
שומנים
גלוקוזים בודדים
חומצות אמיניות
חומצות שומן +גליצרול
המעי הדק
הלבלב מפריש אנזים לתריסריון
מכיס המרה מגיע נוזל המרה
עמילאז
טריפסין
ופפסין
*ליפאז
כבד
נטרול רעלים ,בנייה חוזרת של חלבונים ,שומנים
ופחמימות המתאימות לאדם
* הליפז אינו מופרש מכיס המרה ,אלא רק לאחר שהשומן עובר את הפירוק הראשוני ע"י מיץ
המרה ,מופרש הליפז מהלבלב.
מקורות:
.1ביולוגיה של האדם -עדי מרקוזה-הס ,2002 ,מערכת העיכול.
.2האנציקלופדיה הרפואית החדשה ,כרך מערכת העיכול ,הוצאת ידיעות אחרונות
וספרי חמד.
Slide 13
גוף אחד – מערכות רבות
קיום יום יומי של הגוף
עיכול
נשימה
הובלה
מערכות הגנה
הפרשה
מערכת חיסון
המשכיות
מערכת רביה
תאום ויסות ובקרה
בתוך ובין המערכות
מערכת עצבים מערכה הורמונלית
הגוף פועל כיחידת מבנה אחת ומקיים סביבה
פנימית יציבה -הומיאוסטזיס
עיכול הוא התהליך שבו ממיר הגוף את המזון לאנרגיה ולחומרים הנחוצים לצמיחתו ואחזקתו.
תהליך העיכול הוא מהתהליכים הביולוגיים המרכזיים בגופנו ,ולכן ,למעלה ממחצית איברי הגוף הפנימיים בגופנו שייכים
למערכת העיכול.
הגוף סופג את המרכיבים הכימיים שמהם בנויים החומרים שהוא אוכל ,מאחסן אותם ,ועושה בהם שימוש כחומרי גלם
לשימור ולבנייה של רקמות.
תרומת מערכת העיכול להומיאוסטזיס [הכושר לקיים סביבה פנימית יציבה ושונה מהסביבה החיצונית] היא באספקת חומרי
מזון הנצרכים כל הזמן ע"י תאי הגוף ,בהם מלחים שונים [מינרלים החיוניים בין היתר לפעילות תקינה של אנזימים ,מבנה
של מולקולות אחרות] ומים -מים מהווים 70אחוז ממשקל הגוף והם חשובים שקיומים של תהליכים בתאים וליכולת לווסת
את הלחץ האוסמוטי ,לחץ הדם ואת טמפרטורת הגוף.
מערכת העיכול מבצעת עיבוד כימי :פירוק על ידי אנזימים ,מלחי מרה וחומצות קיבה של המזון למרכיביו הכימיים ,ועיבוד
מכני :ערבוב המזון ,גריסתו ודחיפתו לאורך צינור העיכול ,נעשה על ידי שרירים מהם בנוי צינור העיכול.
לכל בעלי החיים ,גם הלא מפותחים ,יש מערכת עיכול כלשהי.
כל בעלי החיים מפרקים את המזון שהם אוכלים ליחידות קטנות יותר ,מהן יוכלו להפיק אנרגיה
וליצר את החומרים החיוניים לקיומם.
מבנה מערכת העיכול שונה אצל בעלי חיים שונים ,והוא משתנה בהתאם למורכבות התפריט
שלו ומורכבותו כיצור חי.
קיבה
מערכת קיבות
מעי דק
מעי
קיבה
שנייה
ושט
זפק
מעי
לוע
פי הטבעת
ושט
תהליך העיכול אצל הפרה שניזונה
מצמחים ,נעשה בסדרה של קיבות
מחוברות .המזון נכנס לקיבה הראשונה
והגדולה ביותר ,ושם הוא תוסס .החומר
הגס חוזר אל הפה ללעיסה נוספת.
החומר הנלעס נבלע שוב ,מתערבב
בחומר המותסס ואז עובר דרך הקיבות
האחרות.
זפק
פה
לתולעת השלשול מערכת דומה לזו
של בני האדם ולזו של בעלי חיים
גבוהים אחרים .אך בניגוד לאדם,
לתולעת אין שיניים ,לכן בצינור
העיכול שלה יש תא הקרוי "קיבה
שנייה" ,המרסק וטוחן את המזון.
הציפורים מפרקות את המזון רק לאחר
שאחסנו אותו באופן זמני בזפק שלהן
ובקיבתן.
המים!
מים הם מרכיב המזון החשוב ביותר
לגוף ,בלי מים ,אי אפשר לשרוד יותר
מחמישה ימים .מים הם גם החומר
העיקרי בגוף ,וכשני שלישים ממשקל
הגוף הם מים.
פחמימות!
הפחמימות מרכיבות חומרים רבים בגוף אך
תפקידם העיקרי הוא שימושן כמקור אנרגיה
לביצוע תהליכים בגוף .עם הפחמימות נמנים:
סוכר ,עמילן ותאית (סיבים בלתי ניתנים
לעיכול).
מינרלים!
חלבונים!
החלבונים ,שבנויים מחומצות אמיניות ,הם חומרי הבניין
המינרלים נמצאים בכמויות קטנות
העיקריים של הגוף ומהווים 18%ממשקל החומרים
בתאים ובנוזלי הגוף .בטבע ,נמצאים הבונים את התאים והרקמות .קבוצה גדולה של חלבונים
המינרלים בצורת מלחים .המינרלים אחראית להתרחשותם של כל התהליכים הכימיים
החשובים שנמצאים בכמות גדולה
בתאים ,קבוצה זאת נקראת" :אנזימים" .קבוצה נוספת
בגופינו הם :סידן ,זרחן ,מגנזיום,
של חלבונים היא הנוגדנים שמשתתפת בהגנה על הגוף
אשלגן ,נתרן ,כלור וגופרית.
מפגיעתם של גורמים מזיקים החודרים לגוף.
ויטמינים!
הגוף צריך כמויות זעירות של
הויטמינים .הויטמינים הם חומרים
חיוניים לקיומם של תהליכים שונים
בתאים .רובם של הויטמינים לא
מיוצרים בגוף האדם ,ולכן הוא חייב
לקבלם במזונו.
שומנים!
השומנים מהווים מרכיב חשוב במבנה קרום
התא ,והם חיוניים לכל התאים .השומנים הם
גם מקור לאנרגיה והם מהווים חומר בידוד
חשוב השומר על חום הגוף ומגן על רקמות
פנימיות שונות .השומנים הם מולקולות
גדולות המורכבות מ :3-חומצות ,שומן
וגליצרול .השומנים הם חומרי תשמורת ,ועודף
שומנים יוצר מחלות לב וסוכרת.
פה ובלוטות רוק
בכלליות:
האיברים העיקריים במערכת העיכול של האדם – ושט ,קיבה,
לבלב ,מעי ,כבד ,כיס מרה ופי הטבעת.
ושט
המזון נכנס אל הפה ומתקדם במורד דרכי העיכול על ידי גלי
התכווצויות של שרירים (פריסטלטיקה) .עיקרו של תהליך העיכול
שחומרים שונים כמו האנזימים (שמיוצרים על ידי בלוטות הרוק,
הקיבה ,המעי והלבלב) חומצה מלחית (מיוצרת ע"י הקיבה) ומלחי
מרה (המיוצרים ע"י הכבד) מפרקים את המזון ליחידות כימיות
שהגוף יכול לנצל .הפסולת מסולקת ע"י פי הטבעת.
כבד
קיבה
כיס המרה
לבלב
תריסריון
מעי דק
מעי גס
מעי ישר
פי הטבעת
המזון נכנס לפה וכבר מתחיל את תהליך העיכול שבו משולבות פעולות רצוניות :לעיסה ובליעה,
ולא רצוניות :הפרשת רוק המכיל אנזימים .הרוק משמש כממס ,כמרכך וכמחליק המזון ובכך
מסייע ללשון ולשיניים בפעולת הלעיסה והעברת המזון אל הושט .הרטבת המזון חשובה לקליטת
הטעם ע"י תאי חוש הטעם על הלשון .הרוק מכיל בעקר מים ויוני HCO3-השומרים על 7 PHוגם
שני אנזימים – עמילאז (שמפרק עמילן עד לדו סוכר) ,וליזוזים (משמש כקוטל חיידקים המגיעים
עם המזון).
המזון שוהה בפה בין 5-30שניות ,ועובר עיבוד ראשוני ע"י :שיניים ,חניכיים ,לשון ,החך ,בלוטות
הרוק והלסתות ,ולאחר עיבוד זה המזון ממשיך הלאה אל הושט.
הלעיסה והטחינה נעשים לשם הגדלת שטח הפנים.
עיצוב המזון לגוש בגודל המתאים לבליעה נקרא עיכול מכני.
מספרן המלא של השיניים שבאדם מבוגר הוא .32השיניים נחלקות לארבעה
סוגים:
4ניבים :המשמשים לקריעת המזון.
8שיניים חותכות :המשמשות לחיתוך המזון.
8שיניים קדם-טוחנות :המשמשות לגריסת המזון.
12שיניים טוחנות :כוללות ארבע שיני בינה המרסקות את המזון.
את השן מצפה האמייל הקשה [בעקר סידן וזרחן] והוא עלול
להיפגע מעששת – תוצאת פעולתם של חיידקים המייצרים חומצת
חלב בתהליך פירוק הסוכרים בפה המשמשים אותם כמקור
אנרגיה .הרוק מוריד במידה מסוימת את רמת החומציות בעזרת יוני
HCO3הפועלים כמו בסיס והליזוזים שבו מצליח לנטרל חלקמהחיידקים ההרסניים.
בפני האדם נמצאים שלושה זוגות של בלוטות רוק :בלוטות מצד האוזן (פרוטיד) ,הבלוטות התת לסתיות
והבלוטות התת לשוניות .בלוטות הרוק מפרישות אנזימים (=חלבוני פעולה).
כשאנו לועסים ,המזון נרטב על ידי הרוק והופך לעיסה .פעולה זו עוזרת לתהליך לעיסת המזון ובכך גם יותר קל
למזון להגיע לוושט .הרוק מנקה שאריות אוכל שנשארו בפה ועל השיניים ובכך עוזר במניעת הצטברות חיידקים
אשר מזהים רק שני סוגים של אנזימים:
.1עמילז -אשר מפרק עמילן וגליקוגן (פחמימות) שמגיעים מהמזון ומתפרקים לסוכרים פשוטים :דו-סוכרים
וחד-סוכרים (סוכרוזים וגלוקוזים).
.2ליזוזים -מפרק את מעטפת החיידקים המגיעים אל הפה מהאוויר ,ובכך מסנן את הגוף מאנטיגנים מזיקים.
בלוטות מיצד האוזן:
נמצאות בלחיים ,קדמית
לאוזניים .הצינור שלהן
נפתח אל הפה בחלק
הפנימי של הלחיים.
הבלוטות התת
לסתיות:
נמצאות בחלקו האחורי
של הפה ,מתחת ללשון.
הצינורות שלהן נפתחים
מתחת ללשון ,משני צידי
הקפל המרכזי של רירית
הפה.
הבלוטות התת
לשוניות:
נמצאות בקדמת הפה
מתחת ללשון .יש להן
צינורות קטנים ורבים,
שמנקזים את הרוק אל
הפה ,מתחת ללשון.
מכסה הגרון הוא פיסת סחוס דקה שמכוסה הקרום ריר ונמצאת מאחורי שורש הלשון.
בעת בליעת המזון הוא סוגר את הפתח לקנה הנשימה ומשאיר רק את צינור הושט פתוח,
וכל מונע חדירה של מזון אל קנה הנשימה ,דבר אשר גורם להיחנקות.
מכסה הגרון סוגר את פתח הושט ומשאיר פתוח רק את קנה הנשימה בכדי שהאוויר לא
יגיע אל הושט .אם בכל זאת נכנס מזון אל קנה השימה ,קיים רפלקס אשר משחרר את
המזון מקנה הנשימה אל חלל הפה דרך שיעול.
הגרון והלוע משמשים מעבר גם
לאוויר וגם למזון .כאשר המזון
יוצא מהלוע הוא עלול להיכנס
לקנה הנשימה במקום לושט.
כדי למנוע כניסה של מזון אל
קנה הנשימה בעת הבליעה,
מעכב גזע המוח ,באופן זמני,
את הנשימה ,ומעורר סדרה של
תגובות המביאות לסגירת
הקנה .אם ,למרות הכל חודר
אוכל לקנה ,מופעל רפלקס
השיעול .רפלקס זה מחזיר מיד
את האוכל אל הפה ומונע חנק.
תפקיד צינור הושט הוא להעביר את המזון לקיבה .לאחר הלעיסה והגריסה,
הלשון דוחפת את המזון במורד הלוע ,אל אחורי הפה ,ודרך הלוע המזון
מגיע אל פתח הושט ,שם כיסוי הגרון מכסה את קנה הנשימה על מנת
למנוע חדירה של מזון לקנה הנשימה (דבר אשר גורם להיחנקות) והמזון
מחליק אל פתח הושט .כאן מתחילה הפריסטלטיקה (= ניע שרירים.
התכווצות ודחיפה של המזון על ידי שרירי צינור הושט .השרירים מתכווצים
ומתרפים בגל מתואם ובצורה מעגלית .הפריסטלטיקה אינה חד כיוונית).
אורכו של הושט הוא 23-25ס"מ .צינור הושט בנוי משתי מערכות של
שרירים :רצוניות ובלתי ורצוניות .כשהמזון בפה ,שרירי הושט רפויים ,אך
כשהמזון נכנס לוושט -השרירים מתחילים לנוע בתנועה גלית ,פריסטלטית,
לכיוון פי הקיבה .על פעולה זו שולטים עצבים ממערכת העצבים המרכזית
וממערכת העצבים של המעי .גלי הפריסטלטיקה נעים לאורך הושט
במהירות של 2.5-5ס"מ בשנייה .הושט מגיע אל הקיבה.
http://hopkins-gi.org/multimedia/database/intro_250_Swallow.swf
תהליך בליעת המזון.
הקיבה היא שק שרירי .כאשר היא ריקה ,הנפח שלה הוא 50סמ"ק .כאשר היא מלאה נפחה יכול להגיע עד כ 1500 -סמ"ק .המזון שוהה
בקיבה שעתיים עד 6שעות (תלוי במזון ובאיכותו).
בקיבה מתבצעות שתי צורות עיכול במקביל -פעולה מכאנית :בתוך דפנות הקיבה ,קיימות שלוש שכבות שרירים .שרירים אלו מתכווצים
בתנועות איטיות אך נימצרות וכל המזון מתערבל עם מיצי הקיבה(-פריסטלטיקה) ,ופעולה כימית :בדופן הפנימית של הקיבה ,ברירית,
ישנם תאים אשר מפרישים לחלל הקיבה את "מיץ הקיבה" -חומצה מלחית ,ותאים אחרים שמפרישים פפסין (אנזימי עיכול).
בקיבה מתערבב המזון ע"י פעולת שרירי דופן הקיבה .מתוך תאים מסוימים מופרש חומצת HCLואנזימים .בקיבה נספג חלק גדול
מויטמין 12Bוחומרים מסוימים כגון סוכרים ואלכוהול ,הישר אל זרם הדם.
האנזימים הפעולים בקיבה הם:
•פפסינוגן – אינו אנזים פעיל ,אך כאשר הוא נפגש עם החומצה הכלורית ( (HCLהוא הופך להיות אנזים פעיל הנקרא פפסין .הפפסין
מפרק חלבונים לחומצת אמיניות בודדות.
•ליפז – מפרק שומנים לחומצות שומן וגליצרול.
החומצות בקיבה הופכות את הקיבה לסביבה חומצית מאוד ( .)2-1 PHחיידקים מתים בסביבה כזו ,וזו היא שיטת הניקוי של מערכת
העיכול על מנת למנוע זיהום.
לקיבה מופרש הורמון גסטרין הגורם להגברת הפרשת HCLופפסינוגן.
דופן הקיבה מוגנת מפני החומצה המלחית והאנזים המפרק פפסין ,ע"י הפרשת נוזל רירי
שה PHשלו מעט בסיסי [יוני .] HCO3-פגיעה בהגנה זו עלולה לגרום לכיב קיבה [אולקוס].
היום סוברים שזוהי מחלה זיהומית שהגורם לה הוא החיידק pylori Helicobacter.
כיב קיבה (אולקוס) הוא פצע המתפתח בדרך כלל בקיבה או בתריסריון .הכיב נגרם עקב תהליך של איכול רפידת הקיבה או
התריסריון על ידי חומצות הקיבה (ובראשן חומצת מימן כלורי) ומיצי העיכול.
האוסטרלים בארי ג'יי' מרשל ורובין ווארן זכו בפרס נובל לפיזיולוגיה ורפואה לשנת 2005על כך שהראו כי חיידק הוא למעשה
האחראי לאולקוס הגורם לכאבי הבטן העזים אצל רוב האנשים הסובלים מהמחלה ולא מתח וסגנון חיים כפי שחשבו עד כה.
ווארן ,בן ,68פתולוג מאוסטרליה ,גילה מושבות של חיידקים בחלק התחתון של הקיבה בכ 50%-מהחולים מהם נלקחו ביופסיות.
הוא למעשה הביא לתגלית הקריטית כי סימנים לדלקת נמצאו תמיד בקרום הקיבה בקרבת האזור המאוכלס בחיידקים.
מרשל ,בן ,54התעניין בממצאיו של ווארן ויחד ביצעו מחקר בביופסיות שנלקחו מחולים .לאחר מספר ניסיונות ,הצליח מרשל
לטפח סוגים של חיידקים שעד כה לא היו ידועים ומאוחר יותר זכו לשם הליקובקטור פילורי ,יחד הם גילו ,כי האורגניזם היה נוכח
כמעט בכל החולים שסבלו מדלקת הקיבה ,כיב בתריסריון או אולקוס בקיבה.
הודות לגילוי החדשני שנעשה על-ידי מרשל ווארן ,מחלת האולקוס אינה כרונית יותר ,אלא מחלה שניתן לרפא על-ידי טיפול קצר
באנטיביוטיקה ותרופות המדכאות הפרשות חומצה!
בכתב הזכיה לפרס נובל נאמר ,שהרופאים מקבלים את ההוקרה על גילוי חידק ההליקובקטר פילורי - Helicobacter pylori -
בשנת ,1982והוכחת חשיבותו כגורם לדלקת הקיבה -גסטריטיס ולכיב קיבה – אולקוס.
ההידבקות מתרחשת ככל הנראה בגיל צעיר מאוד והחיידק נשאר במערכת העיכול
לכל החיים ,ובמרבית בני האדם הוא אינו גורם לכל סימפטום .ואולם הוא עלול
לעודד יצירת כיב קיבה אצל 15%-10%מהנגועים.
החיידק שגילו המדענים גורם ליותר מ 90%-מהכיבים בתריסריון ול 80%-מהכיבים
בקיבה .כשני שלישים מאוכלוסיית העולם נגועים בחיידק ,אך רובם לא סובלים
מתסמינים כלשהם .עם זאת ,החיידק עלול להביא להתפתחות סרטן הקיבה ,שהוא
הסרטן השני בקטלניותו .לכן ,חיידק זה מוגדר כחיידק מסרטן!
HPנצמדים אל תא אפיתל מהקיבה בתרבית רקמה
HPשורדים בתנאי ה PHהשוררים בקיבה
הודות לפעילות האנזים אוריאז
היום ההתייחסות את אולקוס היא כאל מחלה זיהומית.
הטיפול המקובל היום ב HPהוא בתרופות :מוקסיפן
וקלריטרומיצין,וחמרים המורידים רמת חומציות כמו לוסק
.Losecה Losec -מעכב את פעילות משאבות המימן בממברנת
התאים הפריאתליים המפרישים HClבקיבה .באופן זה
מופחת הכאב והנזק לדופן הקיבה באזורים המודלקים עקב
הזיהום בהליקובקטר.
מן הקיבה עובר המזון אל המעי הדק שהוא צינור מפותל שאורכו שבעה מטרים.
במעי הדק עובר המזון פירוק נוסף ,ותוצרי הפירוק נספגים בזרם הדם.
למעי הדק שני תפקידים עיקריים:
.1
פירוק חומרי המזון השונים :פחמימות לחד-סוכרים ,שומנים לחומצות שומן ,חלבונים לחומצות אמיניות.
.2
תוצרי הפירוק ,מולקולות קטנות ,חודרות דרך תאי המעי אל כלי הדם הרבים העוטפים את צינור העיכול מבחוץ,
ועברים אל מחזור הדם.
חלקו הראשון של המעי הדק קרוי תריסריון ,ואורכו כ 30 -סנטימטר .התריסריון קולט את הפרשות הכבד והלבלב.
ה PHהשורר במעי הוא בסיסי ולכן הפפסין המגיע עם בליל המזון מהקיבה ,מפסיק את פעילותו במעי.
קטע מעי דק עטוף בקרום הצפק -הוא עשיר בכלי
דם ולימפה ומספק לשרירים ולרקמות המעי את
התרכובות הדרושות וקולט ממנו את המזון
המעוכל .יש בו רשת עצבים המעצבבים את שרירי
דופן המעי.
מבנה דופן המעי הדק
דופן המעי בנוי מסיסים = בליטות מיקרוסקופיות באורך של כ 1-מיקרון ,אליהן חודרים נימי דם ולימפה ומאפשרים ספיגה
יעילה (הגדלת שטח פנים) של תוצרי פירוק המזון.
על הסיסים יש שיכבה של תאי אפיתל להגנה עדינה מפני חומצות שמגיעות מהקיבה .ברך כלל תאי אפיתל מפרישים ריר
ששומר על התאים מפני החומצות ,אבל לפעמים יש תקלה והחומצות פוגעות בתאים ועושות פצע שיכול לדמם = אולקוס.
בגלל הסיסים ,שטח הפנים במעי בוגר מגיע ל 500מטר מרובע .במעי יש עיכול מכני ע"י ערבול וערבוב של המזון ועל ידי כך,
יותר מזון נפגש עם יותר אנזימים ויותר מזון נעכל.
קיפולי רירית המעי הדק
פירוק המזון המעוכל למחצה שמגיע מן הקיבה נעשה במעי הדק בעזרת חומרים המופרשים מן
הלבלב ,מן הכבד (באמצעות כיס המרה) ומתאי דופן המעי.
האנזימים שמזרזים את פירוק המזון במעי פועלים בסביבה בסיסית בלבד ( PHגבוה).
פירוק הפחמימות:
פירוק החלבונים:
מערכת העיכול של האדם אינה מסוגלת לעכל את כל סוגי
הפחמימות .פחמימות מורכבות אחדות כמו תאית ,אינן מתעכלות
בכלל .שכן האדם אינו מיצר אנזימים היכולים לפרקם לסוכרים
פשוטים .לעומת זאת ,הסוכר המורכב מעמילן מפורק בקלות בעזרת
אנזימים שמיוצרים בלבלב – התהליך מצוין בתרשים:
פירוק החלבון מתחיל בקיבה וממשיך במעי הדק .החלבון
מפורק קודם לשרשראות של חומצות אמינו הנקראות
פפטידים ,ואחר כך לחומצות אמינו יחידות .הלבלב מפריש
את האנזימים מפרקי החלבון.
ספיגת תוצרי
הפחמימות:
סוכרים פשוטים עוברים
דרך דפנות המעי הריק
ונספגים בזרם הדם .הדם
מסיע את הסוכרים אל
הכבד והכבד הופך אותם
לרב סוכר שנקרא גליקוגן.
מאגר הפחמימות מאוכסן
בגוף בצורת החומר גליקוגן.
ספיגת תוצרי החלבון:
רוב החלבונים מפורקים ונספגים
בחלקו הראשון של המעי הריק.
חומצות האמינו שנספגו עוברות
ישירות לזרם הדם הנושא אותם
דרך הכבד אל הרקמות שזקוקות
להם .חומצות אמינו אחדות
משמשות כאבני הבניין של
חומרים חדשים החיוניים לצמיחה
ולתיקון רקמות ,ואחרות מספקות
אנרגיה.
פירוק השומן:
ספיגת מינרלים ומלחים:
המרה המיוצרת בכבד והמאוחסנת בכיס
המרה ,מסייעת בפירוק השומן במעי הדק.
מלחים מן המרה מפרקים את טיפות השומן
העבות לטיפות שומן דקיקות יותר .פעולה זו
מגדילה את שטח פני הטיפות ומזרזת את
עיכול השומן ע"י אנזים הלבלב מפרק השומן
שנקרא ליפאז .הליפאז מפרק את השומן
לגליצרול ולחומצות שומן.
מינרלים כמו נתרן ,אשלגן וברזל ומלחים כמו
מגנזים ,כלוריד וחומרים אחרים חייבים לעבור מן
המעי הדק ישירות לזרם הדם ,נשמרות רמות
תקינות ומאוזנות שלהם בגוף.
ספיגת ויטמינים:
ויטמינים מסיסי שומן ( )K,E,D,Aוויטמינים
מסיסי מים ( )C,Bנספגים במעי הדק.
ויטמין 12Bנספג במעי העקום (חלק מהמעי
הדק) ,שלא כמו ויטמינים אחרים ,ויטמין זה
חייב להתקשר לחומר מיוחד המופרש מן
הקיבה לפני שהוא נספג – חומר זה נקרא
"גורם אינטרינזי".
ספיגת השומן:
ספיגת השומן מהירה ושלמה בד"כ ולכן
הצואה כמעט ואינה מכילה שומן .ספיגת
השומן מתרחשת בעיקר במעי הריק.
כדוריות השומן הזעירות אינן עוברות
ישירות אל זרם הדם או הכבד ,אלא
עוברות קודם לכן בצינוריות הלימפה.
צינוריות אלו מתאחדות לתעלות לימפה
רחבות יותר ואלו מתרוקנות בזרם הדם
ומאפשרות לשומן לזרום בגוף .רוב
השומן מועבר לכבד להמשך עיבודו,
השאר מאוחסן בגוף – בתאי השומן.
http://www.wiley.com/legacy/college/boyer/0470003790/
animations/fatty_acid_metabolism/fatty_acid_metabolism.htm
אנימציה :פירוק שומן בעזרת מלחי מרה.
הכבד ,הלבלב וכיס המרה קשורים בקשר הדוק עם צינור העיכול מבחינה תפקודית ,אף כי אינם מהווים חלק
ממנו .לכל אחד מהם תפקיד חיוני בעיכול המזון ובניצול מרכיבי המזון.
הכבד הוא האיבר הפנימי הכבד ביותר בגוף ומשקלו 1.5ק"ג .הכבד הוא איבר חיוני לחיים.
הכבד עשוי מיליוני תאים הקרויים הפטוציטים ,תאי כבד .לתאים אל יותר מ 500-תפקידים שונים ,בהם אחסון מרכיבי המזון; פירוק תרופות
וסמים ,רעלים ותוצרי פסולת; ותהליכי המרה כימיים שונים .לתאי הכבד יכולת מסוימת של התחדשות – רגנרציה ,תכונה הנחשבת לקדומה וכזו
שנעלמה באורגניזמים המפותחים.
הכבד הוא מעין מפעל שמעבד ומסנן את הכימיקלים בגוף.
תהליכי השינוי העיקריים שעוברים חומרי המזון בכבד [חילוף חמרים]:
מחומצות אמיניות נבנים חלבונים ,כמו חלבוני פלסמה [אלבומין] וגם פקטורי קרישה וחלבוני מערכת הקרישה – פיברינוגן ,פרותרומבין.
מהגלוקוז נבנה גליקוגן (רב סוכר המשמש כחומר תשמורת) נאגר בכבד ובשרירים .הגלוקוז בשיתוף עם פחמימות
אחרות משמש לבניית שומנים .תהליך זה מסייע בשמירה על רמה יציבה של גלוקוז בדם .
http://www.hopkins-gi.org/multimedia/database/intro_340_CHC-05.swf
תצוגה של הכבד ,הלבלב וכיס המרה.
קיבה
צינור הכבד השמאלי
צינור הכבד הימני
כיס המרה
עורק הכבד
קרוב ל 80%-מאספקת הדם אל
הכבד מגיעה מוריד השער .וריד זה
נושא אל הכבד כמעט את כל הדם
היוצא ממערכת העיכול והמכיל את
המזון המפורק שנספג מן המעי.
בתוך הכבד מתפצל וריד השער
לסעיפים רבים ,כך שתאי הכבד
יוכלו למצות מן הדם את המזון
המפורק ולעבד אותו
כיס המרה הוא שקיק דמוי אגס הממוקם בחלקו התחתון של הכבד .כיס המרה מאחסן
ומרכז את המרה עד שהורמון ,המיוצר במעי הדק ,מעורר את הכיס להתכווץ ,ולשחר את
המרה אל התריסריון.
הרכב המרה:
הכבד מייצר כליטר מרה בכל יום 97% .מן המרה הם מים ,האחוזים הנותרים הם מלחי
מרה וחומרי צבע מן הכבד .למלחי המרה תפקיד מרכזי בעיכול שומנים .צבעי המרה הם
מוצרי פסולת .העיקרי שבהם הוא בילירובין ,שצבעו צהוב ,והוא נוצר מההמוגלובין שבתאי
הדם האדומים ,לאחר פירוקם בטחול.
כיס מרה
צינור
המרה
צינור הלבלב
[פנקריאס]
http://www.uclan.ac.uk/facs/health/nursing/sonic/scenarios/livjmanim/biliary_tract.html
פעילות כיס המרה
הלבלב מייצר ומפריש חומרים הנחוצים לעיכול .חומרים אלה הם אנזימי עיכול שמפרקים חלבונים ,פחמימות
ושומנים ,וכן נתרן ביקרבונט ( ,)NaHCO3שתפקידו לסתור את חומצת הקיבה.
כל החומרים הללו עוברים לאורך צינור הלבלב אל התריסריון .הלבלב מפריש גם את ההורמונים אינסולין ,גלוקוגן
וסומטוסטטין ,ישירות אל זרם הדם .שלושה הורמונים אלה יחד מווסתים את רמת הסוכר בדם .הורמונים אלה
מופרשים מהלבלב ישירות לדם .ויסות רמת הסוכר הוא תפקידו העיקרי של הלבלב.
ויסות הורמונלי של הפרשת חומרי (מיץ) הלבלב:
הפרשת מיץ הלבלב (נתרן ביקרבונט+אנזימים) אל התריסריון מווסתת ע"י שני
הורמונים:
.1
.2
.3
.4
.5
.6
.7
סקרטין וכולציסטוקינין (.)CCK
הסקרטין מופרש מתאים בדופן התריסריון בתגובה למגע עם בליל המזון
שמגיע מהקיבה.
החומצי
הסקרטין גורם להפרשת הביקרבונט מהלבלב.
הביקרבונט בעל PHבסיסי מנטרל את החומציות בתריסריון.
הפסקת ההפרשה של סקרטין (כי הסביבה כבר לא חומצית) = .משוב שלילי.
גם ה CCK -מופרש מהתריסריון בתגובה להגעת המזון.
הוא מזרז את ההפרשה של-
אנזימי עיכול מהלבלבמיץ המרה מכיס המרה (מזרז את תחילתו של תהליך פירוק השומנים.גם בלבלב ,כמו בקיבה ,גירויי החושים מביאים להפרשה מוגברת של אנזימי
עיכול והנתרן ביקרבונט.
תאים המפרישים מיץ קיבה
מיץ קיבה חומצי
PH=2
פפטידים
גסטרין חוזר אל הקיבה
הפרשה מוגברת של
הורמון הגסטרין אל הדם
תאים מפרישים
זרם
הדם
מערכת העצבים המרכזית
מחשבה על מזון,
גירוי החושים-
ראייה ,טעם ,ריח
כבר בתחילת הגעת המזון לפה מתחילה הפרשה
של מיץ קיבה ,כך שברגע שהמזון מגיע לקיבה
מתחיל מיד פירוק של חלבונים לפפטידים .נוכחות
של פפטידים גורמת להפרשה מוגברת של
ההורמון גסטרין אל זרם הדם ובחזרה לקיבה והוא
מזרז את ההפרשה של מיץ הקיבה.
מחשבה על מזון או גירוי חושים (טעם ,ריח ,ראייה)
מעוררים דחפים עצביים העוברים מהמוח לקיבה.
אלה גורמים להפרשת ההורמון גסטרין ומיץ קיבה.
נוכחות מיץ הקיבה יוצרת סביבה חומצית מאוד
(מתחת ל )PH=2 -וזה גורם להפסקת ההפרשה
של הגסטרין ובעקבותיה להפסקת ההפרשה של
מיץ הקיבה.
לכן אפשר לומר שהפרשת הגסטרין ומיץ הקיבה
מפוקחת ע"י משוב חיובי ושלילי:
משוב חיובי :נוכחות פפטידים
גירויים
הפרשת גסטרין
+מיץ קיבה
משוב שלילי PH :חומצי
הפסקת ההפרשה
של גסטרין ומיץ
הקיבה.
כאשר נכנסים שיירי המזון אל החלק האחרון של צינור העיכול ,נפסקת ספיגת מרכיבי המזון ,כגון
גלוקוז וחומצות אמינו ,במחזור הדם .בהדרגה מקבלים שיירי העיכול את צורתם הסופית ,והם
נשארים במעי הגס עד להפרשתם מן החלחולת דרך פי הטבעת.
תפקידו העיקרי של המעי הגס הוא הפרשת השאריות שמייצרת מערכת העיכול (צואה) .כליטר וחצי מתוכנו הנוזלי של המעי ,נכנס מדי
יום אל המעי הגס ,אך רק חלק קטן הן שאריות מזון .העיסה העוברת אל המעי הגס מורכבת ממים ,שאריות מינרלים ,מיליונים של
חיידקים ,מתאים מתים שמתקלפים מצפוי צינור העיכול ,מהפרשת ריר מן הקצה התחתון של המעי העקום (חלק מהמעי הדק) וכן
מתאית (רב סוכר) שאינה ניתנת לעיכול.
המעי הגס אינו מפריש אנזימים ,אך הוא מייצר ריר המשמש כחומר סיכה ומקל על תנועת הצואה .המעי הגס סופג מים מהחומר
הצואתי והופך אותו מנוזל למוצק .הוא סופג כליטר וחצי מים ביום.
חומרים שלא עוכלו עד הסוף מגיעים אל המעי הגס עם מעט מן האנזימים מהמעי הדק ושם נשלם עיכולם.
כיצד מניע המעי הגס את הצואה?
תנועה זו סוחטת את הצואה מטה ,לתוך
החלק התחתון של המעי והחלחולת ,אל
עבר תעלת פי הטבעת.
תנועת דחיפה ,פועלת במקביל
לתנועה המקטעית ,על מנת לקדם
את הצואה לכיוון החלחולת.
התכווצויות בקטעים של המעי הגס,
פעם בחצי שעה ,מערבבות וטוחנות
את הצואה.
השדרה במוח
חתך במוח חתך
השדרה
עצב תחושתי
התנועה המסיבית של הצואה מן המעי אל
החלחולת ,מותחת את קירות החלחולת.
מתיחה זו היא הגירוי הנורמלי שאנו חווים
כצורך להטיל צואה .אנו יכולים להחליט
אם להתעלם מהרפלקס ולסגור באופן
רצוני את פי הטבעת ,או להטיל צואה.
עצב תחושתי
עצב תנועתי
רצוני
עצב תנועתי רצוני
לחץ הצואה על דופנות החלחולת יוצר גירוי של עצב תחושתי
המגיע אל מוח השדרה – משם בקשת רפלקס חוזרת תגובה
עצבית בעצב תנועתי לא רצוני ,הגורמת לתנועת החלחולת
ולהרפיית שרירי הסוגר הפנימי .הסוגר החיצוני מקבל עצבוב
ממערכת העצבים הרצונית – כל אלה מאפשרים את
הפרשת הצואה מחוץ לגוף.
החלק במערכת העיכול
האנזים
הסובסטרט (עליו
התוצר
פועל האנזים)
פה
עמילאז
עמילן וגליקוגן
חד סוכר ודו סוכר
הקיבה
חומצה המופרשת להרוג חיידקים
באוכל
פפסין
ליפאז
(במידה
חלבונים
שומנים
חלבונים קצרים יותר
שומנים קצרים יותר
קטנה)
עמילן ,גליקוגן
חלבונים
שומנים
גלוקוזים בודדים
חומצות אמיניות
חומצות שומן +גליצרול
המעי הדק
הלבלב מפריש אנזים לתריסריון
מכיס המרה מגיע נוזל המרה
עמילאז
טריפסין
ופפסין
*ליפאז
כבד
נטרול רעלים ,בנייה חוזרת של חלבונים ,שומנים
ופחמימות המתאימות לאדם
* הליפז אינו מופרש מכיס המרה ,אלא רק לאחר שהשומן עובר את הפירוק הראשוני ע"י מיץ
המרה ,מופרש הליפז מהלבלב.
מקורות:
.1ביולוגיה של האדם -עדי מרקוזה-הס ,2002 ,מערכת העיכול.
.2האנציקלופדיה הרפואית החדשה ,כרך מערכת העיכול ,הוצאת ידיעות אחרונות
וספרי חמד.
Slide 14
גוף אחד – מערכות רבות
קיום יום יומי של הגוף
עיכול
נשימה
הובלה
מערכות הגנה
הפרשה
מערכת חיסון
המשכיות
מערכת רביה
תאום ויסות ובקרה
בתוך ובין המערכות
מערכת עצבים מערכה הורמונלית
הגוף פועל כיחידת מבנה אחת ומקיים סביבה
פנימית יציבה -הומיאוסטזיס
עיכול הוא התהליך שבו ממיר הגוף את המזון לאנרגיה ולחומרים הנחוצים לצמיחתו ואחזקתו.
תהליך העיכול הוא מהתהליכים הביולוגיים המרכזיים בגופנו ,ולכן ,למעלה ממחצית איברי הגוף הפנימיים בגופנו שייכים
למערכת העיכול.
הגוף סופג את המרכיבים הכימיים שמהם בנויים החומרים שהוא אוכל ,מאחסן אותם ,ועושה בהם שימוש כחומרי גלם
לשימור ולבנייה של רקמות.
תרומת מערכת העיכול להומיאוסטזיס [הכושר לקיים סביבה פנימית יציבה ושונה מהסביבה החיצונית] היא באספקת חומרי
מזון הנצרכים כל הזמן ע"י תאי הגוף ,בהם מלחים שונים [מינרלים החיוניים בין היתר לפעילות תקינה של אנזימים ,מבנה
של מולקולות אחרות] ומים -מים מהווים 70אחוז ממשקל הגוף והם חשובים שקיומים של תהליכים בתאים וליכולת לווסת
את הלחץ האוסמוטי ,לחץ הדם ואת טמפרטורת הגוף.
מערכת העיכול מבצעת עיבוד כימי :פירוק על ידי אנזימים ,מלחי מרה וחומצות קיבה של המזון למרכיביו הכימיים ,ועיבוד
מכני :ערבוב המזון ,גריסתו ודחיפתו לאורך צינור העיכול ,נעשה על ידי שרירים מהם בנוי צינור העיכול.
לכל בעלי החיים ,גם הלא מפותחים ,יש מערכת עיכול כלשהי.
כל בעלי החיים מפרקים את המזון שהם אוכלים ליחידות קטנות יותר ,מהן יוכלו להפיק אנרגיה
וליצר את החומרים החיוניים לקיומם.
מבנה מערכת העיכול שונה אצל בעלי חיים שונים ,והוא משתנה בהתאם למורכבות התפריט
שלו ומורכבותו כיצור חי.
קיבה
מערכת קיבות
מעי דק
מעי
קיבה
שנייה
ושט
זפק
מעי
לוע
פי הטבעת
ושט
תהליך העיכול אצל הפרה שניזונה
מצמחים ,נעשה בסדרה של קיבות
מחוברות .המזון נכנס לקיבה הראשונה
והגדולה ביותר ,ושם הוא תוסס .החומר
הגס חוזר אל הפה ללעיסה נוספת.
החומר הנלעס נבלע שוב ,מתערבב
בחומר המותסס ואז עובר דרך הקיבות
האחרות.
זפק
פה
לתולעת השלשול מערכת דומה לזו
של בני האדם ולזו של בעלי חיים
גבוהים אחרים .אך בניגוד לאדם,
לתולעת אין שיניים ,לכן בצינור
העיכול שלה יש תא הקרוי "קיבה
שנייה" ,המרסק וטוחן את המזון.
הציפורים מפרקות את המזון רק לאחר
שאחסנו אותו באופן זמני בזפק שלהן
ובקיבתן.
המים!
מים הם מרכיב המזון החשוב ביותר
לגוף ,בלי מים ,אי אפשר לשרוד יותר
מחמישה ימים .מים הם גם החומר
העיקרי בגוף ,וכשני שלישים ממשקל
הגוף הם מים.
פחמימות!
הפחמימות מרכיבות חומרים רבים בגוף אך
תפקידם העיקרי הוא שימושן כמקור אנרגיה
לביצוע תהליכים בגוף .עם הפחמימות נמנים:
סוכר ,עמילן ותאית (סיבים בלתי ניתנים
לעיכול).
מינרלים!
חלבונים!
החלבונים ,שבנויים מחומצות אמיניות ,הם חומרי הבניין
המינרלים נמצאים בכמויות קטנות
העיקריים של הגוף ומהווים 18%ממשקל החומרים
בתאים ובנוזלי הגוף .בטבע ,נמצאים הבונים את התאים והרקמות .קבוצה גדולה של חלבונים
המינרלים בצורת מלחים .המינרלים אחראית להתרחשותם של כל התהליכים הכימיים
החשובים שנמצאים בכמות גדולה
בתאים ,קבוצה זאת נקראת" :אנזימים" .קבוצה נוספת
בגופינו הם :סידן ,זרחן ,מגנזיום,
של חלבונים היא הנוגדנים שמשתתפת בהגנה על הגוף
אשלגן ,נתרן ,כלור וגופרית.
מפגיעתם של גורמים מזיקים החודרים לגוף.
ויטמינים!
הגוף צריך כמויות זעירות של
הויטמינים .הויטמינים הם חומרים
חיוניים לקיומם של תהליכים שונים
בתאים .רובם של הויטמינים לא
מיוצרים בגוף האדם ,ולכן הוא חייב
לקבלם במזונו.
שומנים!
השומנים מהווים מרכיב חשוב במבנה קרום
התא ,והם חיוניים לכל התאים .השומנים הם
גם מקור לאנרגיה והם מהווים חומר בידוד
חשוב השומר על חום הגוף ומגן על רקמות
פנימיות שונות .השומנים הם מולקולות
גדולות המורכבות מ :3-חומצות ,שומן
וגליצרול .השומנים הם חומרי תשמורת ,ועודף
שומנים יוצר מחלות לב וסוכרת.
פה ובלוטות רוק
בכלליות:
האיברים העיקריים במערכת העיכול של האדם – ושט ,קיבה,
לבלב ,מעי ,כבד ,כיס מרה ופי הטבעת.
ושט
המזון נכנס אל הפה ומתקדם במורד דרכי העיכול על ידי גלי
התכווצויות של שרירים (פריסטלטיקה) .עיקרו של תהליך העיכול
שחומרים שונים כמו האנזימים (שמיוצרים על ידי בלוטות הרוק,
הקיבה ,המעי והלבלב) חומצה מלחית (מיוצרת ע"י הקיבה) ומלחי
מרה (המיוצרים ע"י הכבד) מפרקים את המזון ליחידות כימיות
שהגוף יכול לנצל .הפסולת מסולקת ע"י פי הטבעת.
כבד
קיבה
כיס המרה
לבלב
תריסריון
מעי דק
מעי גס
מעי ישר
פי הטבעת
המזון נכנס לפה וכבר מתחיל את תהליך העיכול שבו משולבות פעולות רצוניות :לעיסה ובליעה,
ולא רצוניות :הפרשת רוק המכיל אנזימים .הרוק משמש כממס ,כמרכך וכמחליק המזון ובכך
מסייע ללשון ולשיניים בפעולת הלעיסה והעברת המזון אל הושט .הרטבת המזון חשובה לקליטת
הטעם ע"י תאי חוש הטעם על הלשון .הרוק מכיל בעקר מים ויוני HCO3-השומרים על 7 PHוגם
שני אנזימים – עמילאז (שמפרק עמילן עד לדו סוכר) ,וליזוזים (משמש כקוטל חיידקים המגיעים
עם המזון).
המזון שוהה בפה בין 5-30שניות ,ועובר עיבוד ראשוני ע"י :שיניים ,חניכיים ,לשון ,החך ,בלוטות
הרוק והלסתות ,ולאחר עיבוד זה המזון ממשיך הלאה אל הושט.
הלעיסה והטחינה נעשים לשם הגדלת שטח הפנים.
עיצוב המזון לגוש בגודל המתאים לבליעה נקרא עיכול מכני.
מספרן המלא של השיניים שבאדם מבוגר הוא .32השיניים נחלקות לארבעה
סוגים:
4ניבים :המשמשים לקריעת המזון.
8שיניים חותכות :המשמשות לחיתוך המזון.
8שיניים קדם-טוחנות :המשמשות לגריסת המזון.
12שיניים טוחנות :כוללות ארבע שיני בינה המרסקות את המזון.
את השן מצפה האמייל הקשה [בעקר סידן וזרחן] והוא עלול
להיפגע מעששת – תוצאת פעולתם של חיידקים המייצרים חומצת
חלב בתהליך פירוק הסוכרים בפה המשמשים אותם כמקור
אנרגיה .הרוק מוריד במידה מסוימת את רמת החומציות בעזרת יוני
HCO3הפועלים כמו בסיס והליזוזים שבו מצליח לנטרל חלקמהחיידקים ההרסניים.
בפני האדם נמצאים שלושה זוגות של בלוטות רוק :בלוטות מצד האוזן (פרוטיד) ,הבלוטות התת לסתיות
והבלוטות התת לשוניות .בלוטות הרוק מפרישות אנזימים (=חלבוני פעולה).
כשאנו לועסים ,המזון נרטב על ידי הרוק והופך לעיסה .פעולה זו עוזרת לתהליך לעיסת המזון ובכך גם יותר קל
למזון להגיע לוושט .הרוק מנקה שאריות אוכל שנשארו בפה ועל השיניים ובכך עוזר במניעת הצטברות חיידקים
אשר מזהים רק שני סוגים של אנזימים:
.1עמילז -אשר מפרק עמילן וגליקוגן (פחמימות) שמגיעים מהמזון ומתפרקים לסוכרים פשוטים :דו-סוכרים
וחד-סוכרים (סוכרוזים וגלוקוזים).
.2ליזוזים -מפרק את מעטפת החיידקים המגיעים אל הפה מהאוויר ,ובכך מסנן את הגוף מאנטיגנים מזיקים.
בלוטות מיצד האוזן:
נמצאות בלחיים ,קדמית
לאוזניים .הצינור שלהן
נפתח אל הפה בחלק
הפנימי של הלחיים.
הבלוטות התת
לסתיות:
נמצאות בחלקו האחורי
של הפה ,מתחת ללשון.
הצינורות שלהן נפתחים
מתחת ללשון ,משני צידי
הקפל המרכזי של רירית
הפה.
הבלוטות התת
לשוניות:
נמצאות בקדמת הפה
מתחת ללשון .יש להן
צינורות קטנים ורבים,
שמנקזים את הרוק אל
הפה ,מתחת ללשון.
מכסה הגרון הוא פיסת סחוס דקה שמכוסה הקרום ריר ונמצאת מאחורי שורש הלשון.
בעת בליעת המזון הוא סוגר את הפתח לקנה הנשימה ומשאיר רק את צינור הושט פתוח,
וכל מונע חדירה של מזון אל קנה הנשימה ,דבר אשר גורם להיחנקות.
מכסה הגרון סוגר את פתח הושט ומשאיר פתוח רק את קנה הנשימה בכדי שהאוויר לא
יגיע אל הושט .אם בכל זאת נכנס מזון אל קנה השימה ,קיים רפלקס אשר משחרר את
המזון מקנה הנשימה אל חלל הפה דרך שיעול.
הגרון והלוע משמשים מעבר גם
לאוויר וגם למזון .כאשר המזון
יוצא מהלוע הוא עלול להיכנס
לקנה הנשימה במקום לושט.
כדי למנוע כניסה של מזון אל
קנה הנשימה בעת הבליעה,
מעכב גזע המוח ,באופן זמני,
את הנשימה ,ומעורר סדרה של
תגובות המביאות לסגירת
הקנה .אם ,למרות הכל חודר
אוכל לקנה ,מופעל רפלקס
השיעול .רפלקס זה מחזיר מיד
את האוכל אל הפה ומונע חנק.
תפקיד צינור הושט הוא להעביר את המזון לקיבה .לאחר הלעיסה והגריסה,
הלשון דוחפת את המזון במורד הלוע ,אל אחורי הפה ,ודרך הלוע המזון
מגיע אל פתח הושט ,שם כיסוי הגרון מכסה את קנה הנשימה על מנת
למנוע חדירה של מזון לקנה הנשימה (דבר אשר גורם להיחנקות) והמזון
מחליק אל פתח הושט .כאן מתחילה הפריסטלטיקה (= ניע שרירים.
התכווצות ודחיפה של המזון על ידי שרירי צינור הושט .השרירים מתכווצים
ומתרפים בגל מתואם ובצורה מעגלית .הפריסטלטיקה אינה חד כיוונית).
אורכו של הושט הוא 23-25ס"מ .צינור הושט בנוי משתי מערכות של
שרירים :רצוניות ובלתי ורצוניות .כשהמזון בפה ,שרירי הושט רפויים ,אך
כשהמזון נכנס לוושט -השרירים מתחילים לנוע בתנועה גלית ,פריסטלטית,
לכיוון פי הקיבה .על פעולה זו שולטים עצבים ממערכת העצבים המרכזית
וממערכת העצבים של המעי .גלי הפריסטלטיקה נעים לאורך הושט
במהירות של 2.5-5ס"מ בשנייה .הושט מגיע אל הקיבה.
http://hopkins-gi.org/multimedia/database/intro_250_Swallow.swf
תהליך בליעת המזון.
הקיבה היא שק שרירי .כאשר היא ריקה ,הנפח שלה הוא 50סמ"ק .כאשר היא מלאה נפחה יכול להגיע עד כ 1500 -סמ"ק .המזון שוהה
בקיבה שעתיים עד 6שעות (תלוי במזון ובאיכותו).
בקיבה מתבצעות שתי צורות עיכול במקביל -פעולה מכאנית :בתוך דפנות הקיבה ,קיימות שלוש שכבות שרירים .שרירים אלו מתכווצים
בתנועות איטיות אך נימצרות וכל המזון מתערבל עם מיצי הקיבה(-פריסטלטיקה) ,ופעולה כימית :בדופן הפנימית של הקיבה ,ברירית,
ישנם תאים אשר מפרישים לחלל הקיבה את "מיץ הקיבה" -חומצה מלחית ,ותאים אחרים שמפרישים פפסין (אנזימי עיכול).
בקיבה מתערבב המזון ע"י פעולת שרירי דופן הקיבה .מתוך תאים מסוימים מופרש חומצת HCLואנזימים .בקיבה נספג חלק גדול
מויטמין 12Bוחומרים מסוימים כגון סוכרים ואלכוהול ,הישר אל זרם הדם.
האנזימים הפעולים בקיבה הם:
•פפסינוגן – אינו אנזים פעיל ,אך כאשר הוא נפגש עם החומצה הכלורית ( (HCLהוא הופך להיות אנזים פעיל הנקרא פפסין .הפפסין
מפרק חלבונים לחומצת אמיניות בודדות.
•ליפז – מפרק שומנים לחומצות שומן וגליצרול.
החומצות בקיבה הופכות את הקיבה לסביבה חומצית מאוד ( .)2-1 PHחיידקים מתים בסביבה כזו ,וזו היא שיטת הניקוי של מערכת
העיכול על מנת למנוע זיהום.
לקיבה מופרש הורמון גסטרין הגורם להגברת הפרשת HCLופפסינוגן.
דופן הקיבה מוגנת מפני החומצה המלחית והאנזים המפרק פפסין ,ע"י הפרשת נוזל רירי
שה PHשלו מעט בסיסי [יוני .] HCO3-פגיעה בהגנה זו עלולה לגרום לכיב קיבה [אולקוס].
היום סוברים שזוהי מחלה זיהומית שהגורם לה הוא החיידק pylori Helicobacter.
כיב קיבה (אולקוס) הוא פצע המתפתח בדרך כלל בקיבה או בתריסריון .הכיב נגרם עקב תהליך של איכול רפידת הקיבה או
התריסריון על ידי חומצות הקיבה (ובראשן חומצת מימן כלורי) ומיצי העיכול.
האוסטרלים בארי ג'יי' מרשל ורובין ווארן זכו בפרס נובל לפיזיולוגיה ורפואה לשנת 2005על כך שהראו כי חיידק הוא למעשה
האחראי לאולקוס הגורם לכאבי הבטן העזים אצל רוב האנשים הסובלים מהמחלה ולא מתח וסגנון חיים כפי שחשבו עד כה.
ווארן ,בן ,68פתולוג מאוסטרליה ,גילה מושבות של חיידקים בחלק התחתון של הקיבה בכ 50%-מהחולים מהם נלקחו ביופסיות.
הוא למעשה הביא לתגלית הקריטית כי סימנים לדלקת נמצאו תמיד בקרום הקיבה בקרבת האזור המאוכלס בחיידקים.
מרשל ,בן ,54התעניין בממצאיו של ווארן ויחד ביצעו מחקר בביופסיות שנלקחו מחולים .לאחר מספר ניסיונות ,הצליח מרשל
לטפח סוגים של חיידקים שעד כה לא היו ידועים ומאוחר יותר זכו לשם הליקובקטור פילורי ,יחד הם גילו ,כי האורגניזם היה נוכח
כמעט בכל החולים שסבלו מדלקת הקיבה ,כיב בתריסריון או אולקוס בקיבה.
הודות לגילוי החדשני שנעשה על-ידי מרשל ווארן ,מחלת האולקוס אינה כרונית יותר ,אלא מחלה שניתן לרפא על-ידי טיפול קצר
באנטיביוטיקה ותרופות המדכאות הפרשות חומצה!
בכתב הזכיה לפרס נובל נאמר ,שהרופאים מקבלים את ההוקרה על גילוי חידק ההליקובקטר פילורי - Helicobacter pylori -
בשנת ,1982והוכחת חשיבותו כגורם לדלקת הקיבה -גסטריטיס ולכיב קיבה – אולקוס.
ההידבקות מתרחשת ככל הנראה בגיל צעיר מאוד והחיידק נשאר במערכת העיכול
לכל החיים ,ובמרבית בני האדם הוא אינו גורם לכל סימפטום .ואולם הוא עלול
לעודד יצירת כיב קיבה אצל 15%-10%מהנגועים.
החיידק שגילו המדענים גורם ליותר מ 90%-מהכיבים בתריסריון ול 80%-מהכיבים
בקיבה .כשני שלישים מאוכלוסיית העולם נגועים בחיידק ,אך רובם לא סובלים
מתסמינים כלשהם .עם זאת ,החיידק עלול להביא להתפתחות סרטן הקיבה ,שהוא
הסרטן השני בקטלניותו .לכן ,חיידק זה מוגדר כחיידק מסרטן!
HPנצמדים אל תא אפיתל מהקיבה בתרבית רקמה
HPשורדים בתנאי ה PHהשוררים בקיבה
הודות לפעילות האנזים אוריאז
היום ההתייחסות את אולקוס היא כאל מחלה זיהומית.
הטיפול המקובל היום ב HPהוא בתרופות :מוקסיפן
וקלריטרומיצין,וחמרים המורידים רמת חומציות כמו לוסק
.Losecה Losec -מעכב את פעילות משאבות המימן בממברנת
התאים הפריאתליים המפרישים HClבקיבה .באופן זה
מופחת הכאב והנזק לדופן הקיבה באזורים המודלקים עקב
הזיהום בהליקובקטר.
מן הקיבה עובר המזון אל המעי הדק שהוא צינור מפותל שאורכו שבעה מטרים.
במעי הדק עובר המזון פירוק נוסף ,ותוצרי הפירוק נספגים בזרם הדם.
למעי הדק שני תפקידים עיקריים:
.1
פירוק חומרי המזון השונים :פחמימות לחד-סוכרים ,שומנים לחומצות שומן ,חלבונים לחומצות אמיניות.
.2
תוצרי הפירוק ,מולקולות קטנות ,חודרות דרך תאי המעי אל כלי הדם הרבים העוטפים את צינור העיכול מבחוץ,
ועברים אל מחזור הדם.
חלקו הראשון של המעי הדק קרוי תריסריון ,ואורכו כ 30 -סנטימטר .התריסריון קולט את הפרשות הכבד והלבלב.
ה PHהשורר במעי הוא בסיסי ולכן הפפסין המגיע עם בליל המזון מהקיבה ,מפסיק את פעילותו במעי.
קטע מעי דק עטוף בקרום הצפק -הוא עשיר בכלי
דם ולימפה ומספק לשרירים ולרקמות המעי את
התרכובות הדרושות וקולט ממנו את המזון
המעוכל .יש בו רשת עצבים המעצבבים את שרירי
דופן המעי.
מבנה דופן המעי הדק
דופן המעי בנוי מסיסים = בליטות מיקרוסקופיות באורך של כ 1-מיקרון ,אליהן חודרים נימי דם ולימפה ומאפשרים ספיגה
יעילה (הגדלת שטח פנים) של תוצרי פירוק המזון.
על הסיסים יש שיכבה של תאי אפיתל להגנה עדינה מפני חומצות שמגיעות מהקיבה .ברך כלל תאי אפיתל מפרישים ריר
ששומר על התאים מפני החומצות ,אבל לפעמים יש תקלה והחומצות פוגעות בתאים ועושות פצע שיכול לדמם = אולקוס.
בגלל הסיסים ,שטח הפנים במעי בוגר מגיע ל 500מטר מרובע .במעי יש עיכול מכני ע"י ערבול וערבוב של המזון ועל ידי כך,
יותר מזון נפגש עם יותר אנזימים ויותר מזון נעכל.
קיפולי רירית המעי הדק
פירוק המזון המעוכל למחצה שמגיע מן הקיבה נעשה במעי הדק בעזרת חומרים המופרשים מן
הלבלב ,מן הכבד (באמצעות כיס המרה) ומתאי דופן המעי.
האנזימים שמזרזים את פירוק המזון במעי פועלים בסביבה בסיסית בלבד ( PHגבוה).
פירוק הפחמימות:
פירוק החלבונים:
מערכת העיכול של האדם אינה מסוגלת לעכל את כל סוגי
הפחמימות .פחמימות מורכבות אחדות כמו תאית ,אינן מתעכלות
בכלל .שכן האדם אינו מיצר אנזימים היכולים לפרקם לסוכרים
פשוטים .לעומת זאת ,הסוכר המורכב מעמילן מפורק בקלות בעזרת
אנזימים שמיוצרים בלבלב – התהליך מצוין בתרשים:
פירוק החלבון מתחיל בקיבה וממשיך במעי הדק .החלבון
מפורק קודם לשרשראות של חומצות אמינו הנקראות
פפטידים ,ואחר כך לחומצות אמינו יחידות .הלבלב מפריש
את האנזימים מפרקי החלבון.
ספיגת תוצרי
הפחמימות:
סוכרים פשוטים עוברים
דרך דפנות המעי הריק
ונספגים בזרם הדם .הדם
מסיע את הסוכרים אל
הכבד והכבד הופך אותם
לרב סוכר שנקרא גליקוגן.
מאגר הפחמימות מאוכסן
בגוף בצורת החומר גליקוגן.
ספיגת תוצרי החלבון:
רוב החלבונים מפורקים ונספגים
בחלקו הראשון של המעי הריק.
חומצות האמינו שנספגו עוברות
ישירות לזרם הדם הנושא אותם
דרך הכבד אל הרקמות שזקוקות
להם .חומצות אמינו אחדות
משמשות כאבני הבניין של
חומרים חדשים החיוניים לצמיחה
ולתיקון רקמות ,ואחרות מספקות
אנרגיה.
פירוק השומן:
ספיגת מינרלים ומלחים:
המרה המיוצרת בכבד והמאוחסנת בכיס
המרה ,מסייעת בפירוק השומן במעי הדק.
מלחים מן המרה מפרקים את טיפות השומן
העבות לטיפות שומן דקיקות יותר .פעולה זו
מגדילה את שטח פני הטיפות ומזרזת את
עיכול השומן ע"י אנזים הלבלב מפרק השומן
שנקרא ליפאז .הליפאז מפרק את השומן
לגליצרול ולחומצות שומן.
מינרלים כמו נתרן ,אשלגן וברזל ומלחים כמו
מגנזים ,כלוריד וחומרים אחרים חייבים לעבור מן
המעי הדק ישירות לזרם הדם ,נשמרות רמות
תקינות ומאוזנות שלהם בגוף.
ספיגת ויטמינים:
ויטמינים מסיסי שומן ( )K,E,D,Aוויטמינים
מסיסי מים ( )C,Bנספגים במעי הדק.
ויטמין 12Bנספג במעי העקום (חלק מהמעי
הדק) ,שלא כמו ויטמינים אחרים ,ויטמין זה
חייב להתקשר לחומר מיוחד המופרש מן
הקיבה לפני שהוא נספג – חומר זה נקרא
"גורם אינטרינזי".
ספיגת השומן:
ספיגת השומן מהירה ושלמה בד"כ ולכן
הצואה כמעט ואינה מכילה שומן .ספיגת
השומן מתרחשת בעיקר במעי הריק.
כדוריות השומן הזעירות אינן עוברות
ישירות אל זרם הדם או הכבד ,אלא
עוברות קודם לכן בצינוריות הלימפה.
צינוריות אלו מתאחדות לתעלות לימפה
רחבות יותר ואלו מתרוקנות בזרם הדם
ומאפשרות לשומן לזרום בגוף .רוב
השומן מועבר לכבד להמשך עיבודו,
השאר מאוחסן בגוף – בתאי השומן.
http://www.wiley.com/legacy/college/boyer/0470003790/
animations/fatty_acid_metabolism/fatty_acid_metabolism.htm
אנימציה :פירוק שומן בעזרת מלחי מרה.
הכבד ,הלבלב וכיס המרה קשורים בקשר הדוק עם צינור העיכול מבחינה תפקודית ,אף כי אינם מהווים חלק
ממנו .לכל אחד מהם תפקיד חיוני בעיכול המזון ובניצול מרכיבי המזון.
הכבד הוא האיבר הפנימי הכבד ביותר בגוף ומשקלו 1.5ק"ג .הכבד הוא איבר חיוני לחיים.
הכבד עשוי מיליוני תאים הקרויים הפטוציטים ,תאי כבד .לתאים אל יותר מ 500-תפקידים שונים ,בהם אחסון מרכיבי המזון; פירוק תרופות
וסמים ,רעלים ותוצרי פסולת; ותהליכי המרה כימיים שונים .לתאי הכבד יכולת מסוימת של התחדשות – רגנרציה ,תכונה הנחשבת לקדומה וכזו
שנעלמה באורגניזמים המפותחים.
הכבד הוא מעין מפעל שמעבד ומסנן את הכימיקלים בגוף.
תהליכי השינוי העיקריים שעוברים חומרי המזון בכבד [חילוף חמרים]:
מחומצות אמיניות נבנים חלבונים ,כמו חלבוני פלסמה [אלבומין] וגם פקטורי קרישה וחלבוני מערכת הקרישה – פיברינוגן ,פרותרומבין.
מהגלוקוז נבנה גליקוגן (רב סוכר המשמש כחומר תשמורת) נאגר בכבד ובשרירים .הגלוקוז בשיתוף עם פחמימות
אחרות משמש לבניית שומנים .תהליך זה מסייע בשמירה על רמה יציבה של גלוקוז בדם .
http://www.hopkins-gi.org/multimedia/database/intro_340_CHC-05.swf
תצוגה של הכבד ,הלבלב וכיס המרה.
קיבה
צינור הכבד השמאלי
צינור הכבד הימני
כיס המרה
עורק הכבד
קרוב ל 80%-מאספקת הדם אל
הכבד מגיעה מוריד השער .וריד זה
נושא אל הכבד כמעט את כל הדם
היוצא ממערכת העיכול והמכיל את
המזון המפורק שנספג מן המעי.
בתוך הכבד מתפצל וריד השער
לסעיפים רבים ,כך שתאי הכבד
יוכלו למצות מן הדם את המזון
המפורק ולעבד אותו
כיס המרה הוא שקיק דמוי אגס הממוקם בחלקו התחתון של הכבד .כיס המרה מאחסן
ומרכז את המרה עד שהורמון ,המיוצר במעי הדק ,מעורר את הכיס להתכווץ ,ולשחר את
המרה אל התריסריון.
הרכב המרה:
הכבד מייצר כליטר מרה בכל יום 97% .מן המרה הם מים ,האחוזים הנותרים הם מלחי
מרה וחומרי צבע מן הכבד .למלחי המרה תפקיד מרכזי בעיכול שומנים .צבעי המרה הם
מוצרי פסולת .העיקרי שבהם הוא בילירובין ,שצבעו צהוב ,והוא נוצר מההמוגלובין שבתאי
הדם האדומים ,לאחר פירוקם בטחול.
כיס מרה
צינור
המרה
צינור הלבלב
[פנקריאס]
http://www.uclan.ac.uk/facs/health/nursing/sonic/scenarios/livjmanim/biliary_tract.html
פעילות כיס המרה
הלבלב מייצר ומפריש חומרים הנחוצים לעיכול .חומרים אלה הם אנזימי עיכול שמפרקים חלבונים ,פחמימות
ושומנים ,וכן נתרן ביקרבונט ( ,)NaHCO3שתפקידו לסתור את חומצת הקיבה.
כל החומרים הללו עוברים לאורך צינור הלבלב אל התריסריון .הלבלב מפריש גם את ההורמונים אינסולין ,גלוקוגן
וסומטוסטטין ,ישירות אל זרם הדם .שלושה הורמונים אלה יחד מווסתים את רמת הסוכר בדם .הורמונים אלה
מופרשים מהלבלב ישירות לדם .ויסות רמת הסוכר הוא תפקידו העיקרי של הלבלב.
ויסות הורמונלי של הפרשת חומרי (מיץ) הלבלב:
הפרשת מיץ הלבלב (נתרן ביקרבונט+אנזימים) אל התריסריון מווסתת ע"י שני
הורמונים:
.1
.2
.3
.4
.5
.6
.7
סקרטין וכולציסטוקינין (.)CCK
הסקרטין מופרש מתאים בדופן התריסריון בתגובה למגע עם בליל המזון
שמגיע מהקיבה.
החומצי
הסקרטין גורם להפרשת הביקרבונט מהלבלב.
הביקרבונט בעל PHבסיסי מנטרל את החומציות בתריסריון.
הפסקת ההפרשה של סקרטין (כי הסביבה כבר לא חומצית) = .משוב שלילי.
גם ה CCK -מופרש מהתריסריון בתגובה להגעת המזון.
הוא מזרז את ההפרשה של-
אנזימי עיכול מהלבלבמיץ המרה מכיס המרה (מזרז את תחילתו של תהליך פירוק השומנים.גם בלבלב ,כמו בקיבה ,גירויי החושים מביאים להפרשה מוגברת של אנזימי
עיכול והנתרן ביקרבונט.
תאים המפרישים מיץ קיבה
מיץ קיבה חומצי
PH=2
פפטידים
גסטרין חוזר אל הקיבה
הפרשה מוגברת של
הורמון הגסטרין אל הדם
תאים מפרישים
זרם
הדם
מערכת העצבים המרכזית
מחשבה על מזון,
גירוי החושים-
ראייה ,טעם ,ריח
כבר בתחילת הגעת המזון לפה מתחילה הפרשה
של מיץ קיבה ,כך שברגע שהמזון מגיע לקיבה
מתחיל מיד פירוק של חלבונים לפפטידים .נוכחות
של פפטידים גורמת להפרשה מוגברת של
ההורמון גסטרין אל זרם הדם ובחזרה לקיבה והוא
מזרז את ההפרשה של מיץ הקיבה.
מחשבה על מזון או גירוי חושים (טעם ,ריח ,ראייה)
מעוררים דחפים עצביים העוברים מהמוח לקיבה.
אלה גורמים להפרשת ההורמון גסטרין ומיץ קיבה.
נוכחות מיץ הקיבה יוצרת סביבה חומצית מאוד
(מתחת ל )PH=2 -וזה גורם להפסקת ההפרשה
של הגסטרין ובעקבותיה להפסקת ההפרשה של
מיץ הקיבה.
לכן אפשר לומר שהפרשת הגסטרין ומיץ הקיבה
מפוקחת ע"י משוב חיובי ושלילי:
משוב חיובי :נוכחות פפטידים
גירויים
הפרשת גסטרין
+מיץ קיבה
משוב שלילי PH :חומצי
הפסקת ההפרשה
של גסטרין ומיץ
הקיבה.
כאשר נכנסים שיירי המזון אל החלק האחרון של צינור העיכול ,נפסקת ספיגת מרכיבי המזון ,כגון
גלוקוז וחומצות אמינו ,במחזור הדם .בהדרגה מקבלים שיירי העיכול את צורתם הסופית ,והם
נשארים במעי הגס עד להפרשתם מן החלחולת דרך פי הטבעת.
תפקידו העיקרי של המעי הגס הוא הפרשת השאריות שמייצרת מערכת העיכול (צואה) .כליטר וחצי מתוכנו הנוזלי של המעי ,נכנס מדי
יום אל המעי הגס ,אך רק חלק קטן הן שאריות מזון .העיסה העוברת אל המעי הגס מורכבת ממים ,שאריות מינרלים ,מיליונים של
חיידקים ,מתאים מתים שמתקלפים מצפוי צינור העיכול ,מהפרשת ריר מן הקצה התחתון של המעי העקום (חלק מהמעי הדק) וכן
מתאית (רב סוכר) שאינה ניתנת לעיכול.
המעי הגס אינו מפריש אנזימים ,אך הוא מייצר ריר המשמש כחומר סיכה ומקל על תנועת הצואה .המעי הגס סופג מים מהחומר
הצואתי והופך אותו מנוזל למוצק .הוא סופג כליטר וחצי מים ביום.
חומרים שלא עוכלו עד הסוף מגיעים אל המעי הגס עם מעט מן האנזימים מהמעי הדק ושם נשלם עיכולם.
כיצד מניע המעי הגס את הצואה?
תנועה זו סוחטת את הצואה מטה ,לתוך
החלק התחתון של המעי והחלחולת ,אל
עבר תעלת פי הטבעת.
תנועת דחיפה ,פועלת במקביל
לתנועה המקטעית ,על מנת לקדם
את הצואה לכיוון החלחולת.
התכווצויות בקטעים של המעי הגס,
פעם בחצי שעה ,מערבבות וטוחנות
את הצואה.
השדרה במוח
חתך במוח חתך
השדרה
עצב תחושתי
התנועה המסיבית של הצואה מן המעי אל
החלחולת ,מותחת את קירות החלחולת.
מתיחה זו היא הגירוי הנורמלי שאנו חווים
כצורך להטיל צואה .אנו יכולים להחליט
אם להתעלם מהרפלקס ולסגור באופן
רצוני את פי הטבעת ,או להטיל צואה.
עצב תחושתי
עצב תנועתי
רצוני
עצב תנועתי רצוני
לחץ הצואה על דופנות החלחולת יוצר גירוי של עצב תחושתי
המגיע אל מוח השדרה – משם בקשת רפלקס חוזרת תגובה
עצבית בעצב תנועתי לא רצוני ,הגורמת לתנועת החלחולת
ולהרפיית שרירי הסוגר הפנימי .הסוגר החיצוני מקבל עצבוב
ממערכת העצבים הרצונית – כל אלה מאפשרים את
הפרשת הצואה מחוץ לגוף.
החלק במערכת העיכול
האנזים
הסובסטרט (עליו
התוצר
פועל האנזים)
פה
עמילאז
עמילן וגליקוגן
חד סוכר ודו סוכר
הקיבה
חומצה המופרשת להרוג חיידקים
באוכל
פפסין
ליפאז
(במידה
חלבונים
שומנים
חלבונים קצרים יותר
שומנים קצרים יותר
קטנה)
עמילן ,גליקוגן
חלבונים
שומנים
גלוקוזים בודדים
חומצות אמיניות
חומצות שומן +גליצרול
המעי הדק
הלבלב מפריש אנזים לתריסריון
מכיס המרה מגיע נוזל המרה
עמילאז
טריפסין
ופפסין
*ליפאז
כבד
נטרול רעלים ,בנייה חוזרת של חלבונים ,שומנים
ופחמימות המתאימות לאדם
* הליפז אינו מופרש מכיס המרה ,אלא רק לאחר שהשומן עובר את הפירוק הראשוני ע"י מיץ
המרה ,מופרש הליפז מהלבלב.
מקורות:
.1ביולוגיה של האדם -עדי מרקוזה-הס ,2002 ,מערכת העיכול.
.2האנציקלופדיה הרפואית החדשה ,כרך מערכת העיכול ,הוצאת ידיעות אחרונות
וספרי חמד.
Slide 15
גוף אחד – מערכות רבות
קיום יום יומי של הגוף
עיכול
נשימה
הובלה
מערכות הגנה
הפרשה
מערכת חיסון
המשכיות
מערכת רביה
תאום ויסות ובקרה
בתוך ובין המערכות
מערכת עצבים מערכה הורמונלית
הגוף פועל כיחידת מבנה אחת ומקיים סביבה
פנימית יציבה -הומיאוסטזיס
עיכול הוא התהליך שבו ממיר הגוף את המזון לאנרגיה ולחומרים הנחוצים לצמיחתו ואחזקתו.
תהליך העיכול הוא מהתהליכים הביולוגיים המרכזיים בגופנו ,ולכן ,למעלה ממחצית איברי הגוף הפנימיים בגופנו שייכים
למערכת העיכול.
הגוף סופג את המרכיבים הכימיים שמהם בנויים החומרים שהוא אוכל ,מאחסן אותם ,ועושה בהם שימוש כחומרי גלם
לשימור ולבנייה של רקמות.
תרומת מערכת העיכול להומיאוסטזיס [הכושר לקיים סביבה פנימית יציבה ושונה מהסביבה החיצונית] היא באספקת חומרי
מזון הנצרכים כל הזמן ע"י תאי הגוף ,בהם מלחים שונים [מינרלים החיוניים בין היתר לפעילות תקינה של אנזימים ,מבנה
של מולקולות אחרות] ומים -מים מהווים 70אחוז ממשקל הגוף והם חשובים שקיומים של תהליכים בתאים וליכולת לווסת
את הלחץ האוסמוטי ,לחץ הדם ואת טמפרטורת הגוף.
מערכת העיכול מבצעת עיבוד כימי :פירוק על ידי אנזימים ,מלחי מרה וחומצות קיבה של המזון למרכיביו הכימיים ,ועיבוד
מכני :ערבוב המזון ,גריסתו ודחיפתו לאורך צינור העיכול ,נעשה על ידי שרירים מהם בנוי צינור העיכול.
לכל בעלי החיים ,גם הלא מפותחים ,יש מערכת עיכול כלשהי.
כל בעלי החיים מפרקים את המזון שהם אוכלים ליחידות קטנות יותר ,מהן יוכלו להפיק אנרגיה
וליצר את החומרים החיוניים לקיומם.
מבנה מערכת העיכול שונה אצל בעלי חיים שונים ,והוא משתנה בהתאם למורכבות התפריט
שלו ומורכבותו כיצור חי.
קיבה
מערכת קיבות
מעי דק
מעי
קיבה
שנייה
ושט
זפק
מעי
לוע
פי הטבעת
ושט
תהליך העיכול אצל הפרה שניזונה
מצמחים ,נעשה בסדרה של קיבות
מחוברות .המזון נכנס לקיבה הראשונה
והגדולה ביותר ,ושם הוא תוסס .החומר
הגס חוזר אל הפה ללעיסה נוספת.
החומר הנלעס נבלע שוב ,מתערבב
בחומר המותסס ואז עובר דרך הקיבות
האחרות.
זפק
פה
לתולעת השלשול מערכת דומה לזו
של בני האדם ולזו של בעלי חיים
גבוהים אחרים .אך בניגוד לאדם,
לתולעת אין שיניים ,לכן בצינור
העיכול שלה יש תא הקרוי "קיבה
שנייה" ,המרסק וטוחן את המזון.
הציפורים מפרקות את המזון רק לאחר
שאחסנו אותו באופן זמני בזפק שלהן
ובקיבתן.
המים!
מים הם מרכיב המזון החשוב ביותר
לגוף ,בלי מים ,אי אפשר לשרוד יותר
מחמישה ימים .מים הם גם החומר
העיקרי בגוף ,וכשני שלישים ממשקל
הגוף הם מים.
פחמימות!
הפחמימות מרכיבות חומרים רבים בגוף אך
תפקידם העיקרי הוא שימושן כמקור אנרגיה
לביצוע תהליכים בגוף .עם הפחמימות נמנים:
סוכר ,עמילן ותאית (סיבים בלתי ניתנים
לעיכול).
מינרלים!
חלבונים!
החלבונים ,שבנויים מחומצות אמיניות ,הם חומרי הבניין
המינרלים נמצאים בכמויות קטנות
העיקריים של הגוף ומהווים 18%ממשקל החומרים
בתאים ובנוזלי הגוף .בטבע ,נמצאים הבונים את התאים והרקמות .קבוצה גדולה של חלבונים
המינרלים בצורת מלחים .המינרלים אחראית להתרחשותם של כל התהליכים הכימיים
החשובים שנמצאים בכמות גדולה
בתאים ,קבוצה זאת נקראת" :אנזימים" .קבוצה נוספת
בגופינו הם :סידן ,זרחן ,מגנזיום,
של חלבונים היא הנוגדנים שמשתתפת בהגנה על הגוף
אשלגן ,נתרן ,כלור וגופרית.
מפגיעתם של גורמים מזיקים החודרים לגוף.
ויטמינים!
הגוף צריך כמויות זעירות של
הויטמינים .הויטמינים הם חומרים
חיוניים לקיומם של תהליכים שונים
בתאים .רובם של הויטמינים לא
מיוצרים בגוף האדם ,ולכן הוא חייב
לקבלם במזונו.
שומנים!
השומנים מהווים מרכיב חשוב במבנה קרום
התא ,והם חיוניים לכל התאים .השומנים הם
גם מקור לאנרגיה והם מהווים חומר בידוד
חשוב השומר על חום הגוף ומגן על רקמות
פנימיות שונות .השומנים הם מולקולות
גדולות המורכבות מ :3-חומצות ,שומן
וגליצרול .השומנים הם חומרי תשמורת ,ועודף
שומנים יוצר מחלות לב וסוכרת.
פה ובלוטות רוק
בכלליות:
האיברים העיקריים במערכת העיכול של האדם – ושט ,קיבה,
לבלב ,מעי ,כבד ,כיס מרה ופי הטבעת.
ושט
המזון נכנס אל הפה ומתקדם במורד דרכי העיכול על ידי גלי
התכווצויות של שרירים (פריסטלטיקה) .עיקרו של תהליך העיכול
שחומרים שונים כמו האנזימים (שמיוצרים על ידי בלוטות הרוק,
הקיבה ,המעי והלבלב) חומצה מלחית (מיוצרת ע"י הקיבה) ומלחי
מרה (המיוצרים ע"י הכבד) מפרקים את המזון ליחידות כימיות
שהגוף יכול לנצל .הפסולת מסולקת ע"י פי הטבעת.
כבד
קיבה
כיס המרה
לבלב
תריסריון
מעי דק
מעי גס
מעי ישר
פי הטבעת
המזון נכנס לפה וכבר מתחיל את תהליך העיכול שבו משולבות פעולות רצוניות :לעיסה ובליעה,
ולא רצוניות :הפרשת רוק המכיל אנזימים .הרוק משמש כממס ,כמרכך וכמחליק המזון ובכך
מסייע ללשון ולשיניים בפעולת הלעיסה והעברת המזון אל הושט .הרטבת המזון חשובה לקליטת
הטעם ע"י תאי חוש הטעם על הלשון .הרוק מכיל בעקר מים ויוני HCO3-השומרים על 7 PHוגם
שני אנזימים – עמילאז (שמפרק עמילן עד לדו סוכר) ,וליזוזים (משמש כקוטל חיידקים המגיעים
עם המזון).
המזון שוהה בפה בין 5-30שניות ,ועובר עיבוד ראשוני ע"י :שיניים ,חניכיים ,לשון ,החך ,בלוטות
הרוק והלסתות ,ולאחר עיבוד זה המזון ממשיך הלאה אל הושט.
הלעיסה והטחינה נעשים לשם הגדלת שטח הפנים.
עיצוב המזון לגוש בגודל המתאים לבליעה נקרא עיכול מכני.
מספרן המלא של השיניים שבאדם מבוגר הוא .32השיניים נחלקות לארבעה
סוגים:
4ניבים :המשמשים לקריעת המזון.
8שיניים חותכות :המשמשות לחיתוך המזון.
8שיניים קדם-טוחנות :המשמשות לגריסת המזון.
12שיניים טוחנות :כוללות ארבע שיני בינה המרסקות את המזון.
את השן מצפה האמייל הקשה [בעקר סידן וזרחן] והוא עלול
להיפגע מעששת – תוצאת פעולתם של חיידקים המייצרים חומצת
חלב בתהליך פירוק הסוכרים בפה המשמשים אותם כמקור
אנרגיה .הרוק מוריד במידה מסוימת את רמת החומציות בעזרת יוני
HCO3הפועלים כמו בסיס והליזוזים שבו מצליח לנטרל חלקמהחיידקים ההרסניים.
בפני האדם נמצאים שלושה זוגות של בלוטות רוק :בלוטות מצד האוזן (פרוטיד) ,הבלוטות התת לסתיות
והבלוטות התת לשוניות .בלוטות הרוק מפרישות אנזימים (=חלבוני פעולה).
כשאנו לועסים ,המזון נרטב על ידי הרוק והופך לעיסה .פעולה זו עוזרת לתהליך לעיסת המזון ובכך גם יותר קל
למזון להגיע לוושט .הרוק מנקה שאריות אוכל שנשארו בפה ועל השיניים ובכך עוזר במניעת הצטברות חיידקים
אשר מזהים רק שני סוגים של אנזימים:
.1עמילז -אשר מפרק עמילן וגליקוגן (פחמימות) שמגיעים מהמזון ומתפרקים לסוכרים פשוטים :דו-סוכרים
וחד-סוכרים (סוכרוזים וגלוקוזים).
.2ליזוזים -מפרק את מעטפת החיידקים המגיעים אל הפה מהאוויר ,ובכך מסנן את הגוף מאנטיגנים מזיקים.
בלוטות מיצד האוזן:
נמצאות בלחיים ,קדמית
לאוזניים .הצינור שלהן
נפתח אל הפה בחלק
הפנימי של הלחיים.
הבלוטות התת
לסתיות:
נמצאות בחלקו האחורי
של הפה ,מתחת ללשון.
הצינורות שלהן נפתחים
מתחת ללשון ,משני צידי
הקפל המרכזי של רירית
הפה.
הבלוטות התת
לשוניות:
נמצאות בקדמת הפה
מתחת ללשון .יש להן
צינורות קטנים ורבים,
שמנקזים את הרוק אל
הפה ,מתחת ללשון.
מכסה הגרון הוא פיסת סחוס דקה שמכוסה הקרום ריר ונמצאת מאחורי שורש הלשון.
בעת בליעת המזון הוא סוגר את הפתח לקנה הנשימה ומשאיר רק את צינור הושט פתוח,
וכל מונע חדירה של מזון אל קנה הנשימה ,דבר אשר גורם להיחנקות.
מכסה הגרון סוגר את פתח הושט ומשאיר פתוח רק את קנה הנשימה בכדי שהאוויר לא
יגיע אל הושט .אם בכל זאת נכנס מזון אל קנה השימה ,קיים רפלקס אשר משחרר את
המזון מקנה הנשימה אל חלל הפה דרך שיעול.
הגרון והלוע משמשים מעבר גם
לאוויר וגם למזון .כאשר המזון
יוצא מהלוע הוא עלול להיכנס
לקנה הנשימה במקום לושט.
כדי למנוע כניסה של מזון אל
קנה הנשימה בעת הבליעה,
מעכב גזע המוח ,באופן זמני,
את הנשימה ,ומעורר סדרה של
תגובות המביאות לסגירת
הקנה .אם ,למרות הכל חודר
אוכל לקנה ,מופעל רפלקס
השיעול .רפלקס זה מחזיר מיד
את האוכל אל הפה ומונע חנק.
תפקיד צינור הושט הוא להעביר את המזון לקיבה .לאחר הלעיסה והגריסה,
הלשון דוחפת את המזון במורד הלוע ,אל אחורי הפה ,ודרך הלוע המזון
מגיע אל פתח הושט ,שם כיסוי הגרון מכסה את קנה הנשימה על מנת
למנוע חדירה של מזון לקנה הנשימה (דבר אשר גורם להיחנקות) והמזון
מחליק אל פתח הושט .כאן מתחילה הפריסטלטיקה (= ניע שרירים.
התכווצות ודחיפה של המזון על ידי שרירי צינור הושט .השרירים מתכווצים
ומתרפים בגל מתואם ובצורה מעגלית .הפריסטלטיקה אינה חד כיוונית).
אורכו של הושט הוא 23-25ס"מ .צינור הושט בנוי משתי מערכות של
שרירים :רצוניות ובלתי ורצוניות .כשהמזון בפה ,שרירי הושט רפויים ,אך
כשהמזון נכנס לוושט -השרירים מתחילים לנוע בתנועה גלית ,פריסטלטית,
לכיוון פי הקיבה .על פעולה זו שולטים עצבים ממערכת העצבים המרכזית
וממערכת העצבים של המעי .גלי הפריסטלטיקה נעים לאורך הושט
במהירות של 2.5-5ס"מ בשנייה .הושט מגיע אל הקיבה.
http://hopkins-gi.org/multimedia/database/intro_250_Swallow.swf
תהליך בליעת המזון.
הקיבה היא שק שרירי .כאשר היא ריקה ,הנפח שלה הוא 50סמ"ק .כאשר היא מלאה נפחה יכול להגיע עד כ 1500 -סמ"ק .המזון שוהה
בקיבה שעתיים עד 6שעות (תלוי במזון ובאיכותו).
בקיבה מתבצעות שתי צורות עיכול במקביל -פעולה מכאנית :בתוך דפנות הקיבה ,קיימות שלוש שכבות שרירים .שרירים אלו מתכווצים
בתנועות איטיות אך נימצרות וכל המזון מתערבל עם מיצי הקיבה(-פריסטלטיקה) ,ופעולה כימית :בדופן הפנימית של הקיבה ,ברירית,
ישנם תאים אשר מפרישים לחלל הקיבה את "מיץ הקיבה" -חומצה מלחית ,ותאים אחרים שמפרישים פפסין (אנזימי עיכול).
בקיבה מתערבב המזון ע"י פעולת שרירי דופן הקיבה .מתוך תאים מסוימים מופרש חומצת HCLואנזימים .בקיבה נספג חלק גדול
מויטמין 12Bוחומרים מסוימים כגון סוכרים ואלכוהול ,הישר אל זרם הדם.
האנזימים הפעולים בקיבה הם:
•פפסינוגן – אינו אנזים פעיל ,אך כאשר הוא נפגש עם החומצה הכלורית ( (HCLהוא הופך להיות אנזים פעיל הנקרא פפסין .הפפסין
מפרק חלבונים לחומצת אמיניות בודדות.
•ליפז – מפרק שומנים לחומצות שומן וגליצרול.
החומצות בקיבה הופכות את הקיבה לסביבה חומצית מאוד ( .)2-1 PHחיידקים מתים בסביבה כזו ,וזו היא שיטת הניקוי של מערכת
העיכול על מנת למנוע זיהום.
לקיבה מופרש הורמון גסטרין הגורם להגברת הפרשת HCLופפסינוגן.
דופן הקיבה מוגנת מפני החומצה המלחית והאנזים המפרק פפסין ,ע"י הפרשת נוזל רירי
שה PHשלו מעט בסיסי [יוני .] HCO3-פגיעה בהגנה זו עלולה לגרום לכיב קיבה [אולקוס].
היום סוברים שזוהי מחלה זיהומית שהגורם לה הוא החיידק pylori Helicobacter.
כיב קיבה (אולקוס) הוא פצע המתפתח בדרך כלל בקיבה או בתריסריון .הכיב נגרם עקב תהליך של איכול רפידת הקיבה או
התריסריון על ידי חומצות הקיבה (ובראשן חומצת מימן כלורי) ומיצי העיכול.
האוסטרלים בארי ג'יי' מרשל ורובין ווארן זכו בפרס נובל לפיזיולוגיה ורפואה לשנת 2005על כך שהראו כי חיידק הוא למעשה
האחראי לאולקוס הגורם לכאבי הבטן העזים אצל רוב האנשים הסובלים מהמחלה ולא מתח וסגנון חיים כפי שחשבו עד כה.
ווארן ,בן ,68פתולוג מאוסטרליה ,גילה מושבות של חיידקים בחלק התחתון של הקיבה בכ 50%-מהחולים מהם נלקחו ביופסיות.
הוא למעשה הביא לתגלית הקריטית כי סימנים לדלקת נמצאו תמיד בקרום הקיבה בקרבת האזור המאוכלס בחיידקים.
מרשל ,בן ,54התעניין בממצאיו של ווארן ויחד ביצעו מחקר בביופסיות שנלקחו מחולים .לאחר מספר ניסיונות ,הצליח מרשל
לטפח סוגים של חיידקים שעד כה לא היו ידועים ומאוחר יותר זכו לשם הליקובקטור פילורי ,יחד הם גילו ,כי האורגניזם היה נוכח
כמעט בכל החולים שסבלו מדלקת הקיבה ,כיב בתריסריון או אולקוס בקיבה.
הודות לגילוי החדשני שנעשה על-ידי מרשל ווארן ,מחלת האולקוס אינה כרונית יותר ,אלא מחלה שניתן לרפא על-ידי טיפול קצר
באנטיביוטיקה ותרופות המדכאות הפרשות חומצה!
בכתב הזכיה לפרס נובל נאמר ,שהרופאים מקבלים את ההוקרה על גילוי חידק ההליקובקטר פילורי - Helicobacter pylori -
בשנת ,1982והוכחת חשיבותו כגורם לדלקת הקיבה -גסטריטיס ולכיב קיבה – אולקוס.
ההידבקות מתרחשת ככל הנראה בגיל צעיר מאוד והחיידק נשאר במערכת העיכול
לכל החיים ,ובמרבית בני האדם הוא אינו גורם לכל סימפטום .ואולם הוא עלול
לעודד יצירת כיב קיבה אצל 15%-10%מהנגועים.
החיידק שגילו המדענים גורם ליותר מ 90%-מהכיבים בתריסריון ול 80%-מהכיבים
בקיבה .כשני שלישים מאוכלוסיית העולם נגועים בחיידק ,אך רובם לא סובלים
מתסמינים כלשהם .עם זאת ,החיידק עלול להביא להתפתחות סרטן הקיבה ,שהוא
הסרטן השני בקטלניותו .לכן ,חיידק זה מוגדר כחיידק מסרטן!
HPנצמדים אל תא אפיתל מהקיבה בתרבית רקמה
HPשורדים בתנאי ה PHהשוררים בקיבה
הודות לפעילות האנזים אוריאז
היום ההתייחסות את אולקוס היא כאל מחלה זיהומית.
הטיפול המקובל היום ב HPהוא בתרופות :מוקסיפן
וקלריטרומיצין,וחמרים המורידים רמת חומציות כמו לוסק
.Losecה Losec -מעכב את פעילות משאבות המימן בממברנת
התאים הפריאתליים המפרישים HClבקיבה .באופן זה
מופחת הכאב והנזק לדופן הקיבה באזורים המודלקים עקב
הזיהום בהליקובקטר.
מן הקיבה עובר המזון אל המעי הדק שהוא צינור מפותל שאורכו שבעה מטרים.
במעי הדק עובר המזון פירוק נוסף ,ותוצרי הפירוק נספגים בזרם הדם.
למעי הדק שני תפקידים עיקריים:
.1
פירוק חומרי המזון השונים :פחמימות לחד-סוכרים ,שומנים לחומצות שומן ,חלבונים לחומצות אמיניות.
.2
תוצרי הפירוק ,מולקולות קטנות ,חודרות דרך תאי המעי אל כלי הדם הרבים העוטפים את צינור העיכול מבחוץ,
ועברים אל מחזור הדם.
חלקו הראשון של המעי הדק קרוי תריסריון ,ואורכו כ 30 -סנטימטר .התריסריון קולט את הפרשות הכבד והלבלב.
ה PHהשורר במעי הוא בסיסי ולכן הפפסין המגיע עם בליל המזון מהקיבה ,מפסיק את פעילותו במעי.
קטע מעי דק עטוף בקרום הצפק -הוא עשיר בכלי
דם ולימפה ומספק לשרירים ולרקמות המעי את
התרכובות הדרושות וקולט ממנו את המזון
המעוכל .יש בו רשת עצבים המעצבבים את שרירי
דופן המעי.
מבנה דופן המעי הדק
דופן המעי בנוי מסיסים = בליטות מיקרוסקופיות באורך של כ 1-מיקרון ,אליהן חודרים נימי דם ולימפה ומאפשרים ספיגה
יעילה (הגדלת שטח פנים) של תוצרי פירוק המזון.
על הסיסים יש שיכבה של תאי אפיתל להגנה עדינה מפני חומצות שמגיעות מהקיבה .ברך כלל תאי אפיתל מפרישים ריר
ששומר על התאים מפני החומצות ,אבל לפעמים יש תקלה והחומצות פוגעות בתאים ועושות פצע שיכול לדמם = אולקוס.
בגלל הסיסים ,שטח הפנים במעי בוגר מגיע ל 500מטר מרובע .במעי יש עיכול מכני ע"י ערבול וערבוב של המזון ועל ידי כך,
יותר מזון נפגש עם יותר אנזימים ויותר מזון נעכל.
קיפולי רירית המעי הדק
פירוק המזון המעוכל למחצה שמגיע מן הקיבה נעשה במעי הדק בעזרת חומרים המופרשים מן
הלבלב ,מן הכבד (באמצעות כיס המרה) ומתאי דופן המעי.
האנזימים שמזרזים את פירוק המזון במעי פועלים בסביבה בסיסית בלבד ( PHגבוה).
פירוק הפחמימות:
פירוק החלבונים:
מערכת העיכול של האדם אינה מסוגלת לעכל את כל סוגי
הפחמימות .פחמימות מורכבות אחדות כמו תאית ,אינן מתעכלות
בכלל .שכן האדם אינו מיצר אנזימים היכולים לפרקם לסוכרים
פשוטים .לעומת זאת ,הסוכר המורכב מעמילן מפורק בקלות בעזרת
אנזימים שמיוצרים בלבלב – התהליך מצוין בתרשים:
פירוק החלבון מתחיל בקיבה וממשיך במעי הדק .החלבון
מפורק קודם לשרשראות של חומצות אמינו הנקראות
פפטידים ,ואחר כך לחומצות אמינו יחידות .הלבלב מפריש
את האנזימים מפרקי החלבון.
ספיגת תוצרי
הפחמימות:
סוכרים פשוטים עוברים
דרך דפנות המעי הריק
ונספגים בזרם הדם .הדם
מסיע את הסוכרים אל
הכבד והכבד הופך אותם
לרב סוכר שנקרא גליקוגן.
מאגר הפחמימות מאוכסן
בגוף בצורת החומר גליקוגן.
ספיגת תוצרי החלבון:
רוב החלבונים מפורקים ונספגים
בחלקו הראשון של המעי הריק.
חומצות האמינו שנספגו עוברות
ישירות לזרם הדם הנושא אותם
דרך הכבד אל הרקמות שזקוקות
להם .חומצות אמינו אחדות
משמשות כאבני הבניין של
חומרים חדשים החיוניים לצמיחה
ולתיקון רקמות ,ואחרות מספקות
אנרגיה.
פירוק השומן:
ספיגת מינרלים ומלחים:
המרה המיוצרת בכבד והמאוחסנת בכיס
המרה ,מסייעת בפירוק השומן במעי הדק.
מלחים מן המרה מפרקים את טיפות השומן
העבות לטיפות שומן דקיקות יותר .פעולה זו
מגדילה את שטח פני הטיפות ומזרזת את
עיכול השומן ע"י אנזים הלבלב מפרק השומן
שנקרא ליפאז .הליפאז מפרק את השומן
לגליצרול ולחומצות שומן.
מינרלים כמו נתרן ,אשלגן וברזל ומלחים כמו
מגנזים ,כלוריד וחומרים אחרים חייבים לעבור מן
המעי הדק ישירות לזרם הדם ,נשמרות רמות
תקינות ומאוזנות שלהם בגוף.
ספיגת ויטמינים:
ויטמינים מסיסי שומן ( )K,E,D,Aוויטמינים
מסיסי מים ( )C,Bנספגים במעי הדק.
ויטמין 12Bנספג במעי העקום (חלק מהמעי
הדק) ,שלא כמו ויטמינים אחרים ,ויטמין זה
חייב להתקשר לחומר מיוחד המופרש מן
הקיבה לפני שהוא נספג – חומר זה נקרא
"גורם אינטרינזי".
ספיגת השומן:
ספיגת השומן מהירה ושלמה בד"כ ולכן
הצואה כמעט ואינה מכילה שומן .ספיגת
השומן מתרחשת בעיקר במעי הריק.
כדוריות השומן הזעירות אינן עוברות
ישירות אל זרם הדם או הכבד ,אלא
עוברות קודם לכן בצינוריות הלימפה.
צינוריות אלו מתאחדות לתעלות לימפה
רחבות יותר ואלו מתרוקנות בזרם הדם
ומאפשרות לשומן לזרום בגוף .רוב
השומן מועבר לכבד להמשך עיבודו,
השאר מאוחסן בגוף – בתאי השומן.
http://www.wiley.com/legacy/college/boyer/0470003790/
animations/fatty_acid_metabolism/fatty_acid_metabolism.htm
אנימציה :פירוק שומן בעזרת מלחי מרה.
הכבד ,הלבלב וכיס המרה קשורים בקשר הדוק עם צינור העיכול מבחינה תפקודית ,אף כי אינם מהווים חלק
ממנו .לכל אחד מהם תפקיד חיוני בעיכול המזון ובניצול מרכיבי המזון.
הכבד הוא האיבר הפנימי הכבד ביותר בגוף ומשקלו 1.5ק"ג .הכבד הוא איבר חיוני לחיים.
הכבד עשוי מיליוני תאים הקרויים הפטוציטים ,תאי כבד .לתאים אל יותר מ 500-תפקידים שונים ,בהם אחסון מרכיבי המזון; פירוק תרופות
וסמים ,רעלים ותוצרי פסולת; ותהליכי המרה כימיים שונים .לתאי הכבד יכולת מסוימת של התחדשות – רגנרציה ,תכונה הנחשבת לקדומה וכזו
שנעלמה באורגניזמים המפותחים.
הכבד הוא מעין מפעל שמעבד ומסנן את הכימיקלים בגוף.
תהליכי השינוי העיקריים שעוברים חומרי המזון בכבד [חילוף חמרים]:
מחומצות אמיניות נבנים חלבונים ,כמו חלבוני פלסמה [אלבומין] וגם פקטורי קרישה וחלבוני מערכת הקרישה – פיברינוגן ,פרותרומבין.
מהגלוקוז נבנה גליקוגן (רב סוכר המשמש כחומר תשמורת) נאגר בכבד ובשרירים .הגלוקוז בשיתוף עם פחמימות
אחרות משמש לבניית שומנים .תהליך זה מסייע בשמירה על רמה יציבה של גלוקוז בדם .
http://www.hopkins-gi.org/multimedia/database/intro_340_CHC-05.swf
תצוגה של הכבד ,הלבלב וכיס המרה.
קיבה
צינור הכבד השמאלי
צינור הכבד הימני
כיס המרה
עורק הכבד
קרוב ל 80%-מאספקת הדם אל
הכבד מגיעה מוריד השער .וריד זה
נושא אל הכבד כמעט את כל הדם
היוצא ממערכת העיכול והמכיל את
המזון המפורק שנספג מן המעי.
בתוך הכבד מתפצל וריד השער
לסעיפים רבים ,כך שתאי הכבד
יוכלו למצות מן הדם את המזון
המפורק ולעבד אותו
כיס המרה הוא שקיק דמוי אגס הממוקם בחלקו התחתון של הכבד .כיס המרה מאחסן
ומרכז את המרה עד שהורמון ,המיוצר במעי הדק ,מעורר את הכיס להתכווץ ,ולשחר את
המרה אל התריסריון.
הרכב המרה:
הכבד מייצר כליטר מרה בכל יום 97% .מן המרה הם מים ,האחוזים הנותרים הם מלחי
מרה וחומרי צבע מן הכבד .למלחי המרה תפקיד מרכזי בעיכול שומנים .צבעי המרה הם
מוצרי פסולת .העיקרי שבהם הוא בילירובין ,שצבעו צהוב ,והוא נוצר מההמוגלובין שבתאי
הדם האדומים ,לאחר פירוקם בטחול.
כיס מרה
צינור
המרה
צינור הלבלב
[פנקריאס]
http://www.uclan.ac.uk/facs/health/nursing/sonic/scenarios/livjmanim/biliary_tract.html
פעילות כיס המרה
הלבלב מייצר ומפריש חומרים הנחוצים לעיכול .חומרים אלה הם אנזימי עיכול שמפרקים חלבונים ,פחמימות
ושומנים ,וכן נתרן ביקרבונט ( ,)NaHCO3שתפקידו לסתור את חומצת הקיבה.
כל החומרים הללו עוברים לאורך צינור הלבלב אל התריסריון .הלבלב מפריש גם את ההורמונים אינסולין ,גלוקוגן
וסומטוסטטין ,ישירות אל זרם הדם .שלושה הורמונים אלה יחד מווסתים את רמת הסוכר בדם .הורמונים אלה
מופרשים מהלבלב ישירות לדם .ויסות רמת הסוכר הוא תפקידו העיקרי של הלבלב.
ויסות הורמונלי של הפרשת חומרי (מיץ) הלבלב:
הפרשת מיץ הלבלב (נתרן ביקרבונט+אנזימים) אל התריסריון מווסתת ע"י שני
הורמונים:
.1
.2
.3
.4
.5
.6
.7
סקרטין וכולציסטוקינין (.)CCK
הסקרטין מופרש מתאים בדופן התריסריון בתגובה למגע עם בליל המזון
שמגיע מהקיבה.
החומצי
הסקרטין גורם להפרשת הביקרבונט מהלבלב.
הביקרבונט בעל PHבסיסי מנטרל את החומציות בתריסריון.
הפסקת ההפרשה של סקרטין (כי הסביבה כבר לא חומצית) = .משוב שלילי.
גם ה CCK -מופרש מהתריסריון בתגובה להגעת המזון.
הוא מזרז את ההפרשה של-
אנזימי עיכול מהלבלבמיץ המרה מכיס המרה (מזרז את תחילתו של תהליך פירוק השומנים.גם בלבלב ,כמו בקיבה ,גירויי החושים מביאים להפרשה מוגברת של אנזימי
עיכול והנתרן ביקרבונט.
תאים המפרישים מיץ קיבה
מיץ קיבה חומצי
PH=2
פפטידים
גסטרין חוזר אל הקיבה
הפרשה מוגברת של
הורמון הגסטרין אל הדם
תאים מפרישים
זרם
הדם
מערכת העצבים המרכזית
מחשבה על מזון,
גירוי החושים-
ראייה ,טעם ,ריח
כבר בתחילת הגעת המזון לפה מתחילה הפרשה
של מיץ קיבה ,כך שברגע שהמזון מגיע לקיבה
מתחיל מיד פירוק של חלבונים לפפטידים .נוכחות
של פפטידים גורמת להפרשה מוגברת של
ההורמון גסטרין אל זרם הדם ובחזרה לקיבה והוא
מזרז את ההפרשה של מיץ הקיבה.
מחשבה על מזון או גירוי חושים (טעם ,ריח ,ראייה)
מעוררים דחפים עצביים העוברים מהמוח לקיבה.
אלה גורמים להפרשת ההורמון גסטרין ומיץ קיבה.
נוכחות מיץ הקיבה יוצרת סביבה חומצית מאוד
(מתחת ל )PH=2 -וזה גורם להפסקת ההפרשה
של הגסטרין ובעקבותיה להפסקת ההפרשה של
מיץ הקיבה.
לכן אפשר לומר שהפרשת הגסטרין ומיץ הקיבה
מפוקחת ע"י משוב חיובי ושלילי:
משוב חיובי :נוכחות פפטידים
גירויים
הפרשת גסטרין
+מיץ קיבה
משוב שלילי PH :חומצי
הפסקת ההפרשה
של גסטרין ומיץ
הקיבה.
כאשר נכנסים שיירי המזון אל החלק האחרון של צינור העיכול ,נפסקת ספיגת מרכיבי המזון ,כגון
גלוקוז וחומצות אמינו ,במחזור הדם .בהדרגה מקבלים שיירי העיכול את צורתם הסופית ,והם
נשארים במעי הגס עד להפרשתם מן החלחולת דרך פי הטבעת.
תפקידו העיקרי של המעי הגס הוא הפרשת השאריות שמייצרת מערכת העיכול (צואה) .כליטר וחצי מתוכנו הנוזלי של המעי ,נכנס מדי
יום אל המעי הגס ,אך רק חלק קטן הן שאריות מזון .העיסה העוברת אל המעי הגס מורכבת ממים ,שאריות מינרלים ,מיליונים של
חיידקים ,מתאים מתים שמתקלפים מצפוי צינור העיכול ,מהפרשת ריר מן הקצה התחתון של המעי העקום (חלק מהמעי הדק) וכן
מתאית (רב סוכר) שאינה ניתנת לעיכול.
המעי הגס אינו מפריש אנזימים ,אך הוא מייצר ריר המשמש כחומר סיכה ומקל על תנועת הצואה .המעי הגס סופג מים מהחומר
הצואתי והופך אותו מנוזל למוצק .הוא סופג כליטר וחצי מים ביום.
חומרים שלא עוכלו עד הסוף מגיעים אל המעי הגס עם מעט מן האנזימים מהמעי הדק ושם נשלם עיכולם.
כיצד מניע המעי הגס את הצואה?
תנועה זו סוחטת את הצואה מטה ,לתוך
החלק התחתון של המעי והחלחולת ,אל
עבר תעלת פי הטבעת.
תנועת דחיפה ,פועלת במקביל
לתנועה המקטעית ,על מנת לקדם
את הצואה לכיוון החלחולת.
התכווצויות בקטעים של המעי הגס,
פעם בחצי שעה ,מערבבות וטוחנות
את הצואה.
השדרה במוח
חתך במוח חתך
השדרה
עצב תחושתי
התנועה המסיבית של הצואה מן המעי אל
החלחולת ,מותחת את קירות החלחולת.
מתיחה זו היא הגירוי הנורמלי שאנו חווים
כצורך להטיל צואה .אנו יכולים להחליט
אם להתעלם מהרפלקס ולסגור באופן
רצוני את פי הטבעת ,או להטיל צואה.
עצב תחושתי
עצב תנועתי
רצוני
עצב תנועתי רצוני
לחץ הצואה על דופנות החלחולת יוצר גירוי של עצב תחושתי
המגיע אל מוח השדרה – משם בקשת רפלקס חוזרת תגובה
עצבית בעצב תנועתי לא רצוני ,הגורמת לתנועת החלחולת
ולהרפיית שרירי הסוגר הפנימי .הסוגר החיצוני מקבל עצבוב
ממערכת העצבים הרצונית – כל אלה מאפשרים את
הפרשת הצואה מחוץ לגוף.
החלק במערכת העיכול
האנזים
הסובסטרט (עליו
התוצר
פועל האנזים)
פה
עמילאז
עמילן וגליקוגן
חד סוכר ודו סוכר
הקיבה
חומצה המופרשת להרוג חיידקים
באוכל
פפסין
ליפאז
(במידה
חלבונים
שומנים
חלבונים קצרים יותר
שומנים קצרים יותר
קטנה)
עמילן ,גליקוגן
חלבונים
שומנים
גלוקוזים בודדים
חומצות אמיניות
חומצות שומן +גליצרול
המעי הדק
הלבלב מפריש אנזים לתריסריון
מכיס המרה מגיע נוזל המרה
עמילאז
טריפסין
ופפסין
*ליפאז
כבד
נטרול רעלים ,בנייה חוזרת של חלבונים ,שומנים
ופחמימות המתאימות לאדם
* הליפז אינו מופרש מכיס המרה ,אלא רק לאחר שהשומן עובר את הפירוק הראשוני ע"י מיץ
המרה ,מופרש הליפז מהלבלב.
מקורות:
.1ביולוגיה של האדם -עדי מרקוזה-הס ,2002 ,מערכת העיכול.
.2האנציקלופדיה הרפואית החדשה ,כרך מערכת העיכול ,הוצאת ידיעות אחרונות
וספרי חמד.
Slide 16
גוף אחד – מערכות רבות
קיום יום יומי של הגוף
עיכול
נשימה
הובלה
מערכות הגנה
הפרשה
מערכת חיסון
המשכיות
מערכת רביה
תאום ויסות ובקרה
בתוך ובין המערכות
מערכת עצבים מערכה הורמונלית
הגוף פועל כיחידת מבנה אחת ומקיים סביבה
פנימית יציבה -הומיאוסטזיס
עיכול הוא התהליך שבו ממיר הגוף את המזון לאנרגיה ולחומרים הנחוצים לצמיחתו ואחזקתו.
תהליך העיכול הוא מהתהליכים הביולוגיים המרכזיים בגופנו ,ולכן ,למעלה ממחצית איברי הגוף הפנימיים בגופנו שייכים
למערכת העיכול.
הגוף סופג את המרכיבים הכימיים שמהם בנויים החומרים שהוא אוכל ,מאחסן אותם ,ועושה בהם שימוש כחומרי גלם
לשימור ולבנייה של רקמות.
תרומת מערכת העיכול להומיאוסטזיס [הכושר לקיים סביבה פנימית יציבה ושונה מהסביבה החיצונית] היא באספקת חומרי
מזון הנצרכים כל הזמן ע"י תאי הגוף ,בהם מלחים שונים [מינרלים החיוניים בין היתר לפעילות תקינה של אנזימים ,מבנה
של מולקולות אחרות] ומים -מים מהווים 70אחוז ממשקל הגוף והם חשובים שקיומים של תהליכים בתאים וליכולת לווסת
את הלחץ האוסמוטי ,לחץ הדם ואת טמפרטורת הגוף.
מערכת העיכול מבצעת עיבוד כימי :פירוק על ידי אנזימים ,מלחי מרה וחומצות קיבה של המזון למרכיביו הכימיים ,ועיבוד
מכני :ערבוב המזון ,גריסתו ודחיפתו לאורך צינור העיכול ,נעשה על ידי שרירים מהם בנוי צינור העיכול.
לכל בעלי החיים ,גם הלא מפותחים ,יש מערכת עיכול כלשהי.
כל בעלי החיים מפרקים את המזון שהם אוכלים ליחידות קטנות יותר ,מהן יוכלו להפיק אנרגיה
וליצר את החומרים החיוניים לקיומם.
מבנה מערכת העיכול שונה אצל בעלי חיים שונים ,והוא משתנה בהתאם למורכבות התפריט
שלו ומורכבותו כיצור חי.
קיבה
מערכת קיבות
מעי דק
מעי
קיבה
שנייה
ושט
זפק
מעי
לוע
פי הטבעת
ושט
תהליך העיכול אצל הפרה שניזונה
מצמחים ,נעשה בסדרה של קיבות
מחוברות .המזון נכנס לקיבה הראשונה
והגדולה ביותר ,ושם הוא תוסס .החומר
הגס חוזר אל הפה ללעיסה נוספת.
החומר הנלעס נבלע שוב ,מתערבב
בחומר המותסס ואז עובר דרך הקיבות
האחרות.
זפק
פה
לתולעת השלשול מערכת דומה לזו
של בני האדם ולזו של בעלי חיים
גבוהים אחרים .אך בניגוד לאדם,
לתולעת אין שיניים ,לכן בצינור
העיכול שלה יש תא הקרוי "קיבה
שנייה" ,המרסק וטוחן את המזון.
הציפורים מפרקות את המזון רק לאחר
שאחסנו אותו באופן זמני בזפק שלהן
ובקיבתן.
המים!
מים הם מרכיב המזון החשוב ביותר
לגוף ,בלי מים ,אי אפשר לשרוד יותר
מחמישה ימים .מים הם גם החומר
העיקרי בגוף ,וכשני שלישים ממשקל
הגוף הם מים.
פחמימות!
הפחמימות מרכיבות חומרים רבים בגוף אך
תפקידם העיקרי הוא שימושן כמקור אנרגיה
לביצוע תהליכים בגוף .עם הפחמימות נמנים:
סוכר ,עמילן ותאית (סיבים בלתי ניתנים
לעיכול).
מינרלים!
חלבונים!
החלבונים ,שבנויים מחומצות אמיניות ,הם חומרי הבניין
המינרלים נמצאים בכמויות קטנות
העיקריים של הגוף ומהווים 18%ממשקל החומרים
בתאים ובנוזלי הגוף .בטבע ,נמצאים הבונים את התאים והרקמות .קבוצה גדולה של חלבונים
המינרלים בצורת מלחים .המינרלים אחראית להתרחשותם של כל התהליכים הכימיים
החשובים שנמצאים בכמות גדולה
בתאים ,קבוצה זאת נקראת" :אנזימים" .קבוצה נוספת
בגופינו הם :סידן ,זרחן ,מגנזיום,
של חלבונים היא הנוגדנים שמשתתפת בהגנה על הגוף
אשלגן ,נתרן ,כלור וגופרית.
מפגיעתם של גורמים מזיקים החודרים לגוף.
ויטמינים!
הגוף צריך כמויות זעירות של
הויטמינים .הויטמינים הם חומרים
חיוניים לקיומם של תהליכים שונים
בתאים .רובם של הויטמינים לא
מיוצרים בגוף האדם ,ולכן הוא חייב
לקבלם במזונו.
שומנים!
השומנים מהווים מרכיב חשוב במבנה קרום
התא ,והם חיוניים לכל התאים .השומנים הם
גם מקור לאנרגיה והם מהווים חומר בידוד
חשוב השומר על חום הגוף ומגן על רקמות
פנימיות שונות .השומנים הם מולקולות
גדולות המורכבות מ :3-חומצות ,שומן
וגליצרול .השומנים הם חומרי תשמורת ,ועודף
שומנים יוצר מחלות לב וסוכרת.
פה ובלוטות רוק
בכלליות:
האיברים העיקריים במערכת העיכול של האדם – ושט ,קיבה,
לבלב ,מעי ,כבד ,כיס מרה ופי הטבעת.
ושט
המזון נכנס אל הפה ומתקדם במורד דרכי העיכול על ידי גלי
התכווצויות של שרירים (פריסטלטיקה) .עיקרו של תהליך העיכול
שחומרים שונים כמו האנזימים (שמיוצרים על ידי בלוטות הרוק,
הקיבה ,המעי והלבלב) חומצה מלחית (מיוצרת ע"י הקיבה) ומלחי
מרה (המיוצרים ע"י הכבד) מפרקים את המזון ליחידות כימיות
שהגוף יכול לנצל .הפסולת מסולקת ע"י פי הטבעת.
כבד
קיבה
כיס המרה
לבלב
תריסריון
מעי דק
מעי גס
מעי ישר
פי הטבעת
המזון נכנס לפה וכבר מתחיל את תהליך העיכול שבו משולבות פעולות רצוניות :לעיסה ובליעה,
ולא רצוניות :הפרשת רוק המכיל אנזימים .הרוק משמש כממס ,כמרכך וכמחליק המזון ובכך
מסייע ללשון ולשיניים בפעולת הלעיסה והעברת המזון אל הושט .הרטבת המזון חשובה לקליטת
הטעם ע"י תאי חוש הטעם על הלשון .הרוק מכיל בעקר מים ויוני HCO3-השומרים על 7 PHוגם
שני אנזימים – עמילאז (שמפרק עמילן עד לדו סוכר) ,וליזוזים (משמש כקוטל חיידקים המגיעים
עם המזון).
המזון שוהה בפה בין 5-30שניות ,ועובר עיבוד ראשוני ע"י :שיניים ,חניכיים ,לשון ,החך ,בלוטות
הרוק והלסתות ,ולאחר עיבוד זה המזון ממשיך הלאה אל הושט.
הלעיסה והטחינה נעשים לשם הגדלת שטח הפנים.
עיצוב המזון לגוש בגודל המתאים לבליעה נקרא עיכול מכני.
מספרן המלא של השיניים שבאדם מבוגר הוא .32השיניים נחלקות לארבעה
סוגים:
4ניבים :המשמשים לקריעת המזון.
8שיניים חותכות :המשמשות לחיתוך המזון.
8שיניים קדם-טוחנות :המשמשות לגריסת המזון.
12שיניים טוחנות :כוללות ארבע שיני בינה המרסקות את המזון.
את השן מצפה האמייל הקשה [בעקר סידן וזרחן] והוא עלול
להיפגע מעששת – תוצאת פעולתם של חיידקים המייצרים חומצת
חלב בתהליך פירוק הסוכרים בפה המשמשים אותם כמקור
אנרגיה .הרוק מוריד במידה מסוימת את רמת החומציות בעזרת יוני
HCO3הפועלים כמו בסיס והליזוזים שבו מצליח לנטרל חלקמהחיידקים ההרסניים.
בפני האדם נמצאים שלושה זוגות של בלוטות רוק :בלוטות מצד האוזן (פרוטיד) ,הבלוטות התת לסתיות
והבלוטות התת לשוניות .בלוטות הרוק מפרישות אנזימים (=חלבוני פעולה).
כשאנו לועסים ,המזון נרטב על ידי הרוק והופך לעיסה .פעולה זו עוזרת לתהליך לעיסת המזון ובכך גם יותר קל
למזון להגיע לוושט .הרוק מנקה שאריות אוכל שנשארו בפה ועל השיניים ובכך עוזר במניעת הצטברות חיידקים
אשר מזהים רק שני סוגים של אנזימים:
.1עמילז -אשר מפרק עמילן וגליקוגן (פחמימות) שמגיעים מהמזון ומתפרקים לסוכרים פשוטים :דו-סוכרים
וחד-סוכרים (סוכרוזים וגלוקוזים).
.2ליזוזים -מפרק את מעטפת החיידקים המגיעים אל הפה מהאוויר ,ובכך מסנן את הגוף מאנטיגנים מזיקים.
בלוטות מיצד האוזן:
נמצאות בלחיים ,קדמית
לאוזניים .הצינור שלהן
נפתח אל הפה בחלק
הפנימי של הלחיים.
הבלוטות התת
לסתיות:
נמצאות בחלקו האחורי
של הפה ,מתחת ללשון.
הצינורות שלהן נפתחים
מתחת ללשון ,משני צידי
הקפל המרכזי של רירית
הפה.
הבלוטות התת
לשוניות:
נמצאות בקדמת הפה
מתחת ללשון .יש להן
צינורות קטנים ורבים,
שמנקזים את הרוק אל
הפה ,מתחת ללשון.
מכסה הגרון הוא פיסת סחוס דקה שמכוסה הקרום ריר ונמצאת מאחורי שורש הלשון.
בעת בליעת המזון הוא סוגר את הפתח לקנה הנשימה ומשאיר רק את צינור הושט פתוח,
וכל מונע חדירה של מזון אל קנה הנשימה ,דבר אשר גורם להיחנקות.
מכסה הגרון סוגר את פתח הושט ומשאיר פתוח רק את קנה הנשימה בכדי שהאוויר לא
יגיע אל הושט .אם בכל זאת נכנס מזון אל קנה השימה ,קיים רפלקס אשר משחרר את
המזון מקנה הנשימה אל חלל הפה דרך שיעול.
הגרון והלוע משמשים מעבר גם
לאוויר וגם למזון .כאשר המזון
יוצא מהלוע הוא עלול להיכנס
לקנה הנשימה במקום לושט.
כדי למנוע כניסה של מזון אל
קנה הנשימה בעת הבליעה,
מעכב גזע המוח ,באופן זמני,
את הנשימה ,ומעורר סדרה של
תגובות המביאות לסגירת
הקנה .אם ,למרות הכל חודר
אוכל לקנה ,מופעל רפלקס
השיעול .רפלקס זה מחזיר מיד
את האוכל אל הפה ומונע חנק.
תפקיד צינור הושט הוא להעביר את המזון לקיבה .לאחר הלעיסה והגריסה,
הלשון דוחפת את המזון במורד הלוע ,אל אחורי הפה ,ודרך הלוע המזון
מגיע אל פתח הושט ,שם כיסוי הגרון מכסה את קנה הנשימה על מנת
למנוע חדירה של מזון לקנה הנשימה (דבר אשר גורם להיחנקות) והמזון
מחליק אל פתח הושט .כאן מתחילה הפריסטלטיקה (= ניע שרירים.
התכווצות ודחיפה של המזון על ידי שרירי צינור הושט .השרירים מתכווצים
ומתרפים בגל מתואם ובצורה מעגלית .הפריסטלטיקה אינה חד כיוונית).
אורכו של הושט הוא 23-25ס"מ .צינור הושט בנוי משתי מערכות של
שרירים :רצוניות ובלתי ורצוניות .כשהמזון בפה ,שרירי הושט רפויים ,אך
כשהמזון נכנס לוושט -השרירים מתחילים לנוע בתנועה גלית ,פריסטלטית,
לכיוון פי הקיבה .על פעולה זו שולטים עצבים ממערכת העצבים המרכזית
וממערכת העצבים של המעי .גלי הפריסטלטיקה נעים לאורך הושט
במהירות של 2.5-5ס"מ בשנייה .הושט מגיע אל הקיבה.
http://hopkins-gi.org/multimedia/database/intro_250_Swallow.swf
תהליך בליעת המזון.
הקיבה היא שק שרירי .כאשר היא ריקה ,הנפח שלה הוא 50סמ"ק .כאשר היא מלאה נפחה יכול להגיע עד כ 1500 -סמ"ק .המזון שוהה
בקיבה שעתיים עד 6שעות (תלוי במזון ובאיכותו).
בקיבה מתבצעות שתי צורות עיכול במקביל -פעולה מכאנית :בתוך דפנות הקיבה ,קיימות שלוש שכבות שרירים .שרירים אלו מתכווצים
בתנועות איטיות אך נימצרות וכל המזון מתערבל עם מיצי הקיבה(-פריסטלטיקה) ,ופעולה כימית :בדופן הפנימית של הקיבה ,ברירית,
ישנם תאים אשר מפרישים לחלל הקיבה את "מיץ הקיבה" -חומצה מלחית ,ותאים אחרים שמפרישים פפסין (אנזימי עיכול).
בקיבה מתערבב המזון ע"י פעולת שרירי דופן הקיבה .מתוך תאים מסוימים מופרש חומצת HCLואנזימים .בקיבה נספג חלק גדול
מויטמין 12Bוחומרים מסוימים כגון סוכרים ואלכוהול ,הישר אל זרם הדם.
האנזימים הפעולים בקיבה הם:
•פפסינוגן – אינו אנזים פעיל ,אך כאשר הוא נפגש עם החומצה הכלורית ( (HCLהוא הופך להיות אנזים פעיל הנקרא פפסין .הפפסין
מפרק חלבונים לחומצת אמיניות בודדות.
•ליפז – מפרק שומנים לחומצות שומן וגליצרול.
החומצות בקיבה הופכות את הקיבה לסביבה חומצית מאוד ( .)2-1 PHחיידקים מתים בסביבה כזו ,וזו היא שיטת הניקוי של מערכת
העיכול על מנת למנוע זיהום.
לקיבה מופרש הורמון גסטרין הגורם להגברת הפרשת HCLופפסינוגן.
דופן הקיבה מוגנת מפני החומצה המלחית והאנזים המפרק פפסין ,ע"י הפרשת נוזל רירי
שה PHשלו מעט בסיסי [יוני .] HCO3-פגיעה בהגנה זו עלולה לגרום לכיב קיבה [אולקוס].
היום סוברים שזוהי מחלה זיהומית שהגורם לה הוא החיידק pylori Helicobacter.
כיב קיבה (אולקוס) הוא פצע המתפתח בדרך כלל בקיבה או בתריסריון .הכיב נגרם עקב תהליך של איכול רפידת הקיבה או
התריסריון על ידי חומצות הקיבה (ובראשן חומצת מימן כלורי) ומיצי העיכול.
האוסטרלים בארי ג'יי' מרשל ורובין ווארן זכו בפרס נובל לפיזיולוגיה ורפואה לשנת 2005על כך שהראו כי חיידק הוא למעשה
האחראי לאולקוס הגורם לכאבי הבטן העזים אצל רוב האנשים הסובלים מהמחלה ולא מתח וסגנון חיים כפי שחשבו עד כה.
ווארן ,בן ,68פתולוג מאוסטרליה ,גילה מושבות של חיידקים בחלק התחתון של הקיבה בכ 50%-מהחולים מהם נלקחו ביופסיות.
הוא למעשה הביא לתגלית הקריטית כי סימנים לדלקת נמצאו תמיד בקרום הקיבה בקרבת האזור המאוכלס בחיידקים.
מרשל ,בן ,54התעניין בממצאיו של ווארן ויחד ביצעו מחקר בביופסיות שנלקחו מחולים .לאחר מספר ניסיונות ,הצליח מרשל
לטפח סוגים של חיידקים שעד כה לא היו ידועים ומאוחר יותר זכו לשם הליקובקטור פילורי ,יחד הם גילו ,כי האורגניזם היה נוכח
כמעט בכל החולים שסבלו מדלקת הקיבה ,כיב בתריסריון או אולקוס בקיבה.
הודות לגילוי החדשני שנעשה על-ידי מרשל ווארן ,מחלת האולקוס אינה כרונית יותר ,אלא מחלה שניתן לרפא על-ידי טיפול קצר
באנטיביוטיקה ותרופות המדכאות הפרשות חומצה!
בכתב הזכיה לפרס נובל נאמר ,שהרופאים מקבלים את ההוקרה על גילוי חידק ההליקובקטר פילורי - Helicobacter pylori -
בשנת ,1982והוכחת חשיבותו כגורם לדלקת הקיבה -גסטריטיס ולכיב קיבה – אולקוס.
ההידבקות מתרחשת ככל הנראה בגיל צעיר מאוד והחיידק נשאר במערכת העיכול
לכל החיים ,ובמרבית בני האדם הוא אינו גורם לכל סימפטום .ואולם הוא עלול
לעודד יצירת כיב קיבה אצל 15%-10%מהנגועים.
החיידק שגילו המדענים גורם ליותר מ 90%-מהכיבים בתריסריון ול 80%-מהכיבים
בקיבה .כשני שלישים מאוכלוסיית העולם נגועים בחיידק ,אך רובם לא סובלים
מתסמינים כלשהם .עם זאת ,החיידק עלול להביא להתפתחות סרטן הקיבה ,שהוא
הסרטן השני בקטלניותו .לכן ,חיידק זה מוגדר כחיידק מסרטן!
HPנצמדים אל תא אפיתל מהקיבה בתרבית רקמה
HPשורדים בתנאי ה PHהשוררים בקיבה
הודות לפעילות האנזים אוריאז
היום ההתייחסות את אולקוס היא כאל מחלה זיהומית.
הטיפול המקובל היום ב HPהוא בתרופות :מוקסיפן
וקלריטרומיצין,וחמרים המורידים רמת חומציות כמו לוסק
.Losecה Losec -מעכב את פעילות משאבות המימן בממברנת
התאים הפריאתליים המפרישים HClבקיבה .באופן זה
מופחת הכאב והנזק לדופן הקיבה באזורים המודלקים עקב
הזיהום בהליקובקטר.
מן הקיבה עובר המזון אל המעי הדק שהוא צינור מפותל שאורכו שבעה מטרים.
במעי הדק עובר המזון פירוק נוסף ,ותוצרי הפירוק נספגים בזרם הדם.
למעי הדק שני תפקידים עיקריים:
.1
פירוק חומרי המזון השונים :פחמימות לחד-סוכרים ,שומנים לחומצות שומן ,חלבונים לחומצות אמיניות.
.2
תוצרי הפירוק ,מולקולות קטנות ,חודרות דרך תאי המעי אל כלי הדם הרבים העוטפים את צינור העיכול מבחוץ,
ועברים אל מחזור הדם.
חלקו הראשון של המעי הדק קרוי תריסריון ,ואורכו כ 30 -סנטימטר .התריסריון קולט את הפרשות הכבד והלבלב.
ה PHהשורר במעי הוא בסיסי ולכן הפפסין המגיע עם בליל המזון מהקיבה ,מפסיק את פעילותו במעי.
קטע מעי דק עטוף בקרום הצפק -הוא עשיר בכלי
דם ולימפה ומספק לשרירים ולרקמות המעי את
התרכובות הדרושות וקולט ממנו את המזון
המעוכל .יש בו רשת עצבים המעצבבים את שרירי
דופן המעי.
מבנה דופן המעי הדק
דופן המעי בנוי מסיסים = בליטות מיקרוסקופיות באורך של כ 1-מיקרון ,אליהן חודרים נימי דם ולימפה ומאפשרים ספיגה
יעילה (הגדלת שטח פנים) של תוצרי פירוק המזון.
על הסיסים יש שיכבה של תאי אפיתל להגנה עדינה מפני חומצות שמגיעות מהקיבה .ברך כלל תאי אפיתל מפרישים ריר
ששומר על התאים מפני החומצות ,אבל לפעמים יש תקלה והחומצות פוגעות בתאים ועושות פצע שיכול לדמם = אולקוס.
בגלל הסיסים ,שטח הפנים במעי בוגר מגיע ל 500מטר מרובע .במעי יש עיכול מכני ע"י ערבול וערבוב של המזון ועל ידי כך,
יותר מזון נפגש עם יותר אנזימים ויותר מזון נעכל.
קיפולי רירית המעי הדק
פירוק המזון המעוכל למחצה שמגיע מן הקיבה נעשה במעי הדק בעזרת חומרים המופרשים מן
הלבלב ,מן הכבד (באמצעות כיס המרה) ומתאי דופן המעי.
האנזימים שמזרזים את פירוק המזון במעי פועלים בסביבה בסיסית בלבד ( PHגבוה).
פירוק הפחמימות:
פירוק החלבונים:
מערכת העיכול של האדם אינה מסוגלת לעכל את כל סוגי
הפחמימות .פחמימות מורכבות אחדות כמו תאית ,אינן מתעכלות
בכלל .שכן האדם אינו מיצר אנזימים היכולים לפרקם לסוכרים
פשוטים .לעומת זאת ,הסוכר המורכב מעמילן מפורק בקלות בעזרת
אנזימים שמיוצרים בלבלב – התהליך מצוין בתרשים:
פירוק החלבון מתחיל בקיבה וממשיך במעי הדק .החלבון
מפורק קודם לשרשראות של חומצות אמינו הנקראות
פפטידים ,ואחר כך לחומצות אמינו יחידות .הלבלב מפריש
את האנזימים מפרקי החלבון.
ספיגת תוצרי
הפחמימות:
סוכרים פשוטים עוברים
דרך דפנות המעי הריק
ונספגים בזרם הדם .הדם
מסיע את הסוכרים אל
הכבד והכבד הופך אותם
לרב סוכר שנקרא גליקוגן.
מאגר הפחמימות מאוכסן
בגוף בצורת החומר גליקוגן.
ספיגת תוצרי החלבון:
רוב החלבונים מפורקים ונספגים
בחלקו הראשון של המעי הריק.
חומצות האמינו שנספגו עוברות
ישירות לזרם הדם הנושא אותם
דרך הכבד אל הרקמות שזקוקות
להם .חומצות אמינו אחדות
משמשות כאבני הבניין של
חומרים חדשים החיוניים לצמיחה
ולתיקון רקמות ,ואחרות מספקות
אנרגיה.
פירוק השומן:
ספיגת מינרלים ומלחים:
המרה המיוצרת בכבד והמאוחסנת בכיס
המרה ,מסייעת בפירוק השומן במעי הדק.
מלחים מן המרה מפרקים את טיפות השומן
העבות לטיפות שומן דקיקות יותר .פעולה זו
מגדילה את שטח פני הטיפות ומזרזת את
עיכול השומן ע"י אנזים הלבלב מפרק השומן
שנקרא ליפאז .הליפאז מפרק את השומן
לגליצרול ולחומצות שומן.
מינרלים כמו נתרן ,אשלגן וברזל ומלחים כמו
מגנזים ,כלוריד וחומרים אחרים חייבים לעבור מן
המעי הדק ישירות לזרם הדם ,נשמרות רמות
תקינות ומאוזנות שלהם בגוף.
ספיגת ויטמינים:
ויטמינים מסיסי שומן ( )K,E,D,Aוויטמינים
מסיסי מים ( )C,Bנספגים במעי הדק.
ויטמין 12Bנספג במעי העקום (חלק מהמעי
הדק) ,שלא כמו ויטמינים אחרים ,ויטמין זה
חייב להתקשר לחומר מיוחד המופרש מן
הקיבה לפני שהוא נספג – חומר זה נקרא
"גורם אינטרינזי".
ספיגת השומן:
ספיגת השומן מהירה ושלמה בד"כ ולכן
הצואה כמעט ואינה מכילה שומן .ספיגת
השומן מתרחשת בעיקר במעי הריק.
כדוריות השומן הזעירות אינן עוברות
ישירות אל זרם הדם או הכבד ,אלא
עוברות קודם לכן בצינוריות הלימפה.
צינוריות אלו מתאחדות לתעלות לימפה
רחבות יותר ואלו מתרוקנות בזרם הדם
ומאפשרות לשומן לזרום בגוף .רוב
השומן מועבר לכבד להמשך עיבודו,
השאר מאוחסן בגוף – בתאי השומן.
http://www.wiley.com/legacy/college/boyer/0470003790/
animations/fatty_acid_metabolism/fatty_acid_metabolism.htm
אנימציה :פירוק שומן בעזרת מלחי מרה.
הכבד ,הלבלב וכיס המרה קשורים בקשר הדוק עם צינור העיכול מבחינה תפקודית ,אף כי אינם מהווים חלק
ממנו .לכל אחד מהם תפקיד חיוני בעיכול המזון ובניצול מרכיבי המזון.
הכבד הוא האיבר הפנימי הכבד ביותר בגוף ומשקלו 1.5ק"ג .הכבד הוא איבר חיוני לחיים.
הכבד עשוי מיליוני תאים הקרויים הפטוציטים ,תאי כבד .לתאים אל יותר מ 500-תפקידים שונים ,בהם אחסון מרכיבי המזון; פירוק תרופות
וסמים ,רעלים ותוצרי פסולת; ותהליכי המרה כימיים שונים .לתאי הכבד יכולת מסוימת של התחדשות – רגנרציה ,תכונה הנחשבת לקדומה וכזו
שנעלמה באורגניזמים המפותחים.
הכבד הוא מעין מפעל שמעבד ומסנן את הכימיקלים בגוף.
תהליכי השינוי העיקריים שעוברים חומרי המזון בכבד [חילוף חמרים]:
מחומצות אמיניות נבנים חלבונים ,כמו חלבוני פלסמה [אלבומין] וגם פקטורי קרישה וחלבוני מערכת הקרישה – פיברינוגן ,פרותרומבין.
מהגלוקוז נבנה גליקוגן (רב סוכר המשמש כחומר תשמורת) נאגר בכבד ובשרירים .הגלוקוז בשיתוף עם פחמימות
אחרות משמש לבניית שומנים .תהליך זה מסייע בשמירה על רמה יציבה של גלוקוז בדם .
http://www.hopkins-gi.org/multimedia/database/intro_340_CHC-05.swf
תצוגה של הכבד ,הלבלב וכיס המרה.
קיבה
צינור הכבד השמאלי
צינור הכבד הימני
כיס המרה
עורק הכבד
קרוב ל 80%-מאספקת הדם אל
הכבד מגיעה מוריד השער .וריד זה
נושא אל הכבד כמעט את כל הדם
היוצא ממערכת העיכול והמכיל את
המזון המפורק שנספג מן המעי.
בתוך הכבד מתפצל וריד השער
לסעיפים רבים ,כך שתאי הכבד
יוכלו למצות מן הדם את המזון
המפורק ולעבד אותו
כיס המרה הוא שקיק דמוי אגס הממוקם בחלקו התחתון של הכבד .כיס המרה מאחסן
ומרכז את המרה עד שהורמון ,המיוצר במעי הדק ,מעורר את הכיס להתכווץ ,ולשחר את
המרה אל התריסריון.
הרכב המרה:
הכבד מייצר כליטר מרה בכל יום 97% .מן המרה הם מים ,האחוזים הנותרים הם מלחי
מרה וחומרי צבע מן הכבד .למלחי המרה תפקיד מרכזי בעיכול שומנים .צבעי המרה הם
מוצרי פסולת .העיקרי שבהם הוא בילירובין ,שצבעו צהוב ,והוא נוצר מההמוגלובין שבתאי
הדם האדומים ,לאחר פירוקם בטחול.
כיס מרה
צינור
המרה
צינור הלבלב
[פנקריאס]
http://www.uclan.ac.uk/facs/health/nursing/sonic/scenarios/livjmanim/biliary_tract.html
פעילות כיס המרה
הלבלב מייצר ומפריש חומרים הנחוצים לעיכול .חומרים אלה הם אנזימי עיכול שמפרקים חלבונים ,פחמימות
ושומנים ,וכן נתרן ביקרבונט ( ,)NaHCO3שתפקידו לסתור את חומצת הקיבה.
כל החומרים הללו עוברים לאורך צינור הלבלב אל התריסריון .הלבלב מפריש גם את ההורמונים אינסולין ,גלוקוגן
וסומטוסטטין ,ישירות אל זרם הדם .שלושה הורמונים אלה יחד מווסתים את רמת הסוכר בדם .הורמונים אלה
מופרשים מהלבלב ישירות לדם .ויסות רמת הסוכר הוא תפקידו העיקרי של הלבלב.
ויסות הורמונלי של הפרשת חומרי (מיץ) הלבלב:
הפרשת מיץ הלבלב (נתרן ביקרבונט+אנזימים) אל התריסריון מווסתת ע"י שני
הורמונים:
.1
.2
.3
.4
.5
.6
.7
סקרטין וכולציסטוקינין (.)CCK
הסקרטין מופרש מתאים בדופן התריסריון בתגובה למגע עם בליל המזון
שמגיע מהקיבה.
החומצי
הסקרטין גורם להפרשת הביקרבונט מהלבלב.
הביקרבונט בעל PHבסיסי מנטרל את החומציות בתריסריון.
הפסקת ההפרשה של סקרטין (כי הסביבה כבר לא חומצית) = .משוב שלילי.
גם ה CCK -מופרש מהתריסריון בתגובה להגעת המזון.
הוא מזרז את ההפרשה של-
אנזימי עיכול מהלבלבמיץ המרה מכיס המרה (מזרז את תחילתו של תהליך פירוק השומנים.גם בלבלב ,כמו בקיבה ,גירויי החושים מביאים להפרשה מוגברת של אנזימי
עיכול והנתרן ביקרבונט.
תאים המפרישים מיץ קיבה
מיץ קיבה חומצי
PH=2
פפטידים
גסטרין חוזר אל הקיבה
הפרשה מוגברת של
הורמון הגסטרין אל הדם
תאים מפרישים
זרם
הדם
מערכת העצבים המרכזית
מחשבה על מזון,
גירוי החושים-
ראייה ,טעם ,ריח
כבר בתחילת הגעת המזון לפה מתחילה הפרשה
של מיץ קיבה ,כך שברגע שהמזון מגיע לקיבה
מתחיל מיד פירוק של חלבונים לפפטידים .נוכחות
של פפטידים גורמת להפרשה מוגברת של
ההורמון גסטרין אל זרם הדם ובחזרה לקיבה והוא
מזרז את ההפרשה של מיץ הקיבה.
מחשבה על מזון או גירוי חושים (טעם ,ריח ,ראייה)
מעוררים דחפים עצביים העוברים מהמוח לקיבה.
אלה גורמים להפרשת ההורמון גסטרין ומיץ קיבה.
נוכחות מיץ הקיבה יוצרת סביבה חומצית מאוד
(מתחת ל )PH=2 -וזה גורם להפסקת ההפרשה
של הגסטרין ובעקבותיה להפסקת ההפרשה של
מיץ הקיבה.
לכן אפשר לומר שהפרשת הגסטרין ומיץ הקיבה
מפוקחת ע"י משוב חיובי ושלילי:
משוב חיובי :נוכחות פפטידים
גירויים
הפרשת גסטרין
+מיץ קיבה
משוב שלילי PH :חומצי
הפסקת ההפרשה
של גסטרין ומיץ
הקיבה.
כאשר נכנסים שיירי המזון אל החלק האחרון של צינור העיכול ,נפסקת ספיגת מרכיבי המזון ,כגון
גלוקוז וחומצות אמינו ,במחזור הדם .בהדרגה מקבלים שיירי העיכול את צורתם הסופית ,והם
נשארים במעי הגס עד להפרשתם מן החלחולת דרך פי הטבעת.
תפקידו העיקרי של המעי הגס הוא הפרשת השאריות שמייצרת מערכת העיכול (צואה) .כליטר וחצי מתוכנו הנוזלי של המעי ,נכנס מדי
יום אל המעי הגס ,אך רק חלק קטן הן שאריות מזון .העיסה העוברת אל המעי הגס מורכבת ממים ,שאריות מינרלים ,מיליונים של
חיידקים ,מתאים מתים שמתקלפים מצפוי צינור העיכול ,מהפרשת ריר מן הקצה התחתון של המעי העקום (חלק מהמעי הדק) וכן
מתאית (רב סוכר) שאינה ניתנת לעיכול.
המעי הגס אינו מפריש אנזימים ,אך הוא מייצר ריר המשמש כחומר סיכה ומקל על תנועת הצואה .המעי הגס סופג מים מהחומר
הצואתי והופך אותו מנוזל למוצק .הוא סופג כליטר וחצי מים ביום.
חומרים שלא עוכלו עד הסוף מגיעים אל המעי הגס עם מעט מן האנזימים מהמעי הדק ושם נשלם עיכולם.
כיצד מניע המעי הגס את הצואה?
תנועה זו סוחטת את הצואה מטה ,לתוך
החלק התחתון של המעי והחלחולת ,אל
עבר תעלת פי הטבעת.
תנועת דחיפה ,פועלת במקביל
לתנועה המקטעית ,על מנת לקדם
את הצואה לכיוון החלחולת.
התכווצויות בקטעים של המעי הגס,
פעם בחצי שעה ,מערבבות וטוחנות
את הצואה.
השדרה במוח
חתך במוח חתך
השדרה
עצב תחושתי
התנועה המסיבית של הצואה מן המעי אל
החלחולת ,מותחת את קירות החלחולת.
מתיחה זו היא הגירוי הנורמלי שאנו חווים
כצורך להטיל צואה .אנו יכולים להחליט
אם להתעלם מהרפלקס ולסגור באופן
רצוני את פי הטבעת ,או להטיל צואה.
עצב תחושתי
עצב תנועתי
רצוני
עצב תנועתי רצוני
לחץ הצואה על דופנות החלחולת יוצר גירוי של עצב תחושתי
המגיע אל מוח השדרה – משם בקשת רפלקס חוזרת תגובה
עצבית בעצב תנועתי לא רצוני ,הגורמת לתנועת החלחולת
ולהרפיית שרירי הסוגר הפנימי .הסוגר החיצוני מקבל עצבוב
ממערכת העצבים הרצונית – כל אלה מאפשרים את
הפרשת הצואה מחוץ לגוף.
החלק במערכת העיכול
האנזים
הסובסטרט (עליו
התוצר
פועל האנזים)
פה
עמילאז
עמילן וגליקוגן
חד סוכר ודו סוכר
הקיבה
חומצה המופרשת להרוג חיידקים
באוכל
פפסין
ליפאז
(במידה
חלבונים
שומנים
חלבונים קצרים יותר
שומנים קצרים יותר
קטנה)
עמילן ,גליקוגן
חלבונים
שומנים
גלוקוזים בודדים
חומצות אמיניות
חומצות שומן +גליצרול
המעי הדק
הלבלב מפריש אנזים לתריסריון
מכיס המרה מגיע נוזל המרה
עמילאז
טריפסין
ופפסין
*ליפאז
כבד
נטרול רעלים ,בנייה חוזרת של חלבונים ,שומנים
ופחמימות המתאימות לאדם
* הליפז אינו מופרש מכיס המרה ,אלא רק לאחר שהשומן עובר את הפירוק הראשוני ע"י מיץ
המרה ,מופרש הליפז מהלבלב.
מקורות:
.1ביולוגיה של האדם -עדי מרקוזה-הס ,2002 ,מערכת העיכול.
.2האנציקלופדיה הרפואית החדשה ,כרך מערכת העיכול ,הוצאת ידיעות אחרונות
וספרי חמד.
Slide 17
גוף אחד – מערכות רבות
קיום יום יומי של הגוף
עיכול
נשימה
הובלה
מערכות הגנה
הפרשה
מערכת חיסון
המשכיות
מערכת רביה
תאום ויסות ובקרה
בתוך ובין המערכות
מערכת עצבים מערכה הורמונלית
הגוף פועל כיחידת מבנה אחת ומקיים סביבה
פנימית יציבה -הומיאוסטזיס
עיכול הוא התהליך שבו ממיר הגוף את המזון לאנרגיה ולחומרים הנחוצים לצמיחתו ואחזקתו.
תהליך העיכול הוא מהתהליכים הביולוגיים המרכזיים בגופנו ,ולכן ,למעלה ממחצית איברי הגוף הפנימיים בגופנו שייכים
למערכת העיכול.
הגוף סופג את המרכיבים הכימיים שמהם בנויים החומרים שהוא אוכל ,מאחסן אותם ,ועושה בהם שימוש כחומרי גלם
לשימור ולבנייה של רקמות.
תרומת מערכת העיכול להומיאוסטזיס [הכושר לקיים סביבה פנימית יציבה ושונה מהסביבה החיצונית] היא באספקת חומרי
מזון הנצרכים כל הזמן ע"י תאי הגוף ,בהם מלחים שונים [מינרלים החיוניים בין היתר לפעילות תקינה של אנזימים ,מבנה
של מולקולות אחרות] ומים -מים מהווים 70אחוז ממשקל הגוף והם חשובים שקיומים של תהליכים בתאים וליכולת לווסת
את הלחץ האוסמוטי ,לחץ הדם ואת טמפרטורת הגוף.
מערכת העיכול מבצעת עיבוד כימי :פירוק על ידי אנזימים ,מלחי מרה וחומצות קיבה של המזון למרכיביו הכימיים ,ועיבוד
מכני :ערבוב המזון ,גריסתו ודחיפתו לאורך צינור העיכול ,נעשה על ידי שרירים מהם בנוי צינור העיכול.
לכל בעלי החיים ,גם הלא מפותחים ,יש מערכת עיכול כלשהי.
כל בעלי החיים מפרקים את המזון שהם אוכלים ליחידות קטנות יותר ,מהן יוכלו להפיק אנרגיה
וליצר את החומרים החיוניים לקיומם.
מבנה מערכת העיכול שונה אצל בעלי חיים שונים ,והוא משתנה בהתאם למורכבות התפריט
שלו ומורכבותו כיצור חי.
קיבה
מערכת קיבות
מעי דק
מעי
קיבה
שנייה
ושט
זפק
מעי
לוע
פי הטבעת
ושט
תהליך העיכול אצל הפרה שניזונה
מצמחים ,נעשה בסדרה של קיבות
מחוברות .המזון נכנס לקיבה הראשונה
והגדולה ביותר ,ושם הוא תוסס .החומר
הגס חוזר אל הפה ללעיסה נוספת.
החומר הנלעס נבלע שוב ,מתערבב
בחומר המותסס ואז עובר דרך הקיבות
האחרות.
זפק
פה
לתולעת השלשול מערכת דומה לזו
של בני האדם ולזו של בעלי חיים
גבוהים אחרים .אך בניגוד לאדם,
לתולעת אין שיניים ,לכן בצינור
העיכול שלה יש תא הקרוי "קיבה
שנייה" ,המרסק וטוחן את המזון.
הציפורים מפרקות את המזון רק לאחר
שאחסנו אותו באופן זמני בזפק שלהן
ובקיבתן.
המים!
מים הם מרכיב המזון החשוב ביותר
לגוף ,בלי מים ,אי אפשר לשרוד יותר
מחמישה ימים .מים הם גם החומר
העיקרי בגוף ,וכשני שלישים ממשקל
הגוף הם מים.
פחמימות!
הפחמימות מרכיבות חומרים רבים בגוף אך
תפקידם העיקרי הוא שימושן כמקור אנרגיה
לביצוע תהליכים בגוף .עם הפחמימות נמנים:
סוכר ,עמילן ותאית (סיבים בלתי ניתנים
לעיכול).
מינרלים!
חלבונים!
החלבונים ,שבנויים מחומצות אמיניות ,הם חומרי הבניין
המינרלים נמצאים בכמויות קטנות
העיקריים של הגוף ומהווים 18%ממשקל החומרים
בתאים ובנוזלי הגוף .בטבע ,נמצאים הבונים את התאים והרקמות .קבוצה גדולה של חלבונים
המינרלים בצורת מלחים .המינרלים אחראית להתרחשותם של כל התהליכים הכימיים
החשובים שנמצאים בכמות גדולה
בתאים ,קבוצה זאת נקראת" :אנזימים" .קבוצה נוספת
בגופינו הם :סידן ,זרחן ,מגנזיום,
של חלבונים היא הנוגדנים שמשתתפת בהגנה על הגוף
אשלגן ,נתרן ,כלור וגופרית.
מפגיעתם של גורמים מזיקים החודרים לגוף.
ויטמינים!
הגוף צריך כמויות זעירות של
הויטמינים .הויטמינים הם חומרים
חיוניים לקיומם של תהליכים שונים
בתאים .רובם של הויטמינים לא
מיוצרים בגוף האדם ,ולכן הוא חייב
לקבלם במזונו.
שומנים!
השומנים מהווים מרכיב חשוב במבנה קרום
התא ,והם חיוניים לכל התאים .השומנים הם
גם מקור לאנרגיה והם מהווים חומר בידוד
חשוב השומר על חום הגוף ומגן על רקמות
פנימיות שונות .השומנים הם מולקולות
גדולות המורכבות מ :3-חומצות ,שומן
וגליצרול .השומנים הם חומרי תשמורת ,ועודף
שומנים יוצר מחלות לב וסוכרת.
פה ובלוטות רוק
בכלליות:
האיברים העיקריים במערכת העיכול של האדם – ושט ,קיבה,
לבלב ,מעי ,כבד ,כיס מרה ופי הטבעת.
ושט
המזון נכנס אל הפה ומתקדם במורד דרכי העיכול על ידי גלי
התכווצויות של שרירים (פריסטלטיקה) .עיקרו של תהליך העיכול
שחומרים שונים כמו האנזימים (שמיוצרים על ידי בלוטות הרוק,
הקיבה ,המעי והלבלב) חומצה מלחית (מיוצרת ע"י הקיבה) ומלחי
מרה (המיוצרים ע"י הכבד) מפרקים את המזון ליחידות כימיות
שהגוף יכול לנצל .הפסולת מסולקת ע"י פי הטבעת.
כבד
קיבה
כיס המרה
לבלב
תריסריון
מעי דק
מעי גס
מעי ישר
פי הטבעת
המזון נכנס לפה וכבר מתחיל את תהליך העיכול שבו משולבות פעולות רצוניות :לעיסה ובליעה,
ולא רצוניות :הפרשת רוק המכיל אנזימים .הרוק משמש כממס ,כמרכך וכמחליק המזון ובכך
מסייע ללשון ולשיניים בפעולת הלעיסה והעברת המזון אל הושט .הרטבת המזון חשובה לקליטת
הטעם ע"י תאי חוש הטעם על הלשון .הרוק מכיל בעקר מים ויוני HCO3-השומרים על 7 PHוגם
שני אנזימים – עמילאז (שמפרק עמילן עד לדו סוכר) ,וליזוזים (משמש כקוטל חיידקים המגיעים
עם המזון).
המזון שוהה בפה בין 5-30שניות ,ועובר עיבוד ראשוני ע"י :שיניים ,חניכיים ,לשון ,החך ,בלוטות
הרוק והלסתות ,ולאחר עיבוד זה המזון ממשיך הלאה אל הושט.
הלעיסה והטחינה נעשים לשם הגדלת שטח הפנים.
עיצוב המזון לגוש בגודל המתאים לבליעה נקרא עיכול מכני.
מספרן המלא של השיניים שבאדם מבוגר הוא .32השיניים נחלקות לארבעה
סוגים:
4ניבים :המשמשים לקריעת המזון.
8שיניים חותכות :המשמשות לחיתוך המזון.
8שיניים קדם-טוחנות :המשמשות לגריסת המזון.
12שיניים טוחנות :כוללות ארבע שיני בינה המרסקות את המזון.
את השן מצפה האמייל הקשה [בעקר סידן וזרחן] והוא עלול
להיפגע מעששת – תוצאת פעולתם של חיידקים המייצרים חומצת
חלב בתהליך פירוק הסוכרים בפה המשמשים אותם כמקור
אנרגיה .הרוק מוריד במידה מסוימת את רמת החומציות בעזרת יוני
HCO3הפועלים כמו בסיס והליזוזים שבו מצליח לנטרל חלקמהחיידקים ההרסניים.
בפני האדם נמצאים שלושה זוגות של בלוטות רוק :בלוטות מצד האוזן (פרוטיד) ,הבלוטות התת לסתיות
והבלוטות התת לשוניות .בלוטות הרוק מפרישות אנזימים (=חלבוני פעולה).
כשאנו לועסים ,המזון נרטב על ידי הרוק והופך לעיסה .פעולה זו עוזרת לתהליך לעיסת המזון ובכך גם יותר קל
למזון להגיע לוושט .הרוק מנקה שאריות אוכל שנשארו בפה ועל השיניים ובכך עוזר במניעת הצטברות חיידקים
אשר מזהים רק שני סוגים של אנזימים:
.1עמילז -אשר מפרק עמילן וגליקוגן (פחמימות) שמגיעים מהמזון ומתפרקים לסוכרים פשוטים :דו-סוכרים
וחד-סוכרים (סוכרוזים וגלוקוזים).
.2ליזוזים -מפרק את מעטפת החיידקים המגיעים אל הפה מהאוויר ,ובכך מסנן את הגוף מאנטיגנים מזיקים.
בלוטות מיצד האוזן:
נמצאות בלחיים ,קדמית
לאוזניים .הצינור שלהן
נפתח אל הפה בחלק
הפנימי של הלחיים.
הבלוטות התת
לסתיות:
נמצאות בחלקו האחורי
של הפה ,מתחת ללשון.
הצינורות שלהן נפתחים
מתחת ללשון ,משני צידי
הקפל המרכזי של רירית
הפה.
הבלוטות התת
לשוניות:
נמצאות בקדמת הפה
מתחת ללשון .יש להן
צינורות קטנים ורבים,
שמנקזים את הרוק אל
הפה ,מתחת ללשון.
מכסה הגרון הוא פיסת סחוס דקה שמכוסה הקרום ריר ונמצאת מאחורי שורש הלשון.
בעת בליעת המזון הוא סוגר את הפתח לקנה הנשימה ומשאיר רק את צינור הושט פתוח,
וכל מונע חדירה של מזון אל קנה הנשימה ,דבר אשר גורם להיחנקות.
מכסה הגרון סוגר את פתח הושט ומשאיר פתוח רק את קנה הנשימה בכדי שהאוויר לא
יגיע אל הושט .אם בכל זאת נכנס מזון אל קנה השימה ,קיים רפלקס אשר משחרר את
המזון מקנה הנשימה אל חלל הפה דרך שיעול.
הגרון והלוע משמשים מעבר גם
לאוויר וגם למזון .כאשר המזון
יוצא מהלוע הוא עלול להיכנס
לקנה הנשימה במקום לושט.
כדי למנוע כניסה של מזון אל
קנה הנשימה בעת הבליעה,
מעכב גזע המוח ,באופן זמני,
את הנשימה ,ומעורר סדרה של
תגובות המביאות לסגירת
הקנה .אם ,למרות הכל חודר
אוכל לקנה ,מופעל רפלקס
השיעול .רפלקס זה מחזיר מיד
את האוכל אל הפה ומונע חנק.
תפקיד צינור הושט הוא להעביר את המזון לקיבה .לאחר הלעיסה והגריסה,
הלשון דוחפת את המזון במורד הלוע ,אל אחורי הפה ,ודרך הלוע המזון
מגיע אל פתח הושט ,שם כיסוי הגרון מכסה את קנה הנשימה על מנת
למנוע חדירה של מזון לקנה הנשימה (דבר אשר גורם להיחנקות) והמזון
מחליק אל פתח הושט .כאן מתחילה הפריסטלטיקה (= ניע שרירים.
התכווצות ודחיפה של המזון על ידי שרירי צינור הושט .השרירים מתכווצים
ומתרפים בגל מתואם ובצורה מעגלית .הפריסטלטיקה אינה חד כיוונית).
אורכו של הושט הוא 23-25ס"מ .צינור הושט בנוי משתי מערכות של
שרירים :רצוניות ובלתי ורצוניות .כשהמזון בפה ,שרירי הושט רפויים ,אך
כשהמזון נכנס לוושט -השרירים מתחילים לנוע בתנועה גלית ,פריסטלטית,
לכיוון פי הקיבה .על פעולה זו שולטים עצבים ממערכת העצבים המרכזית
וממערכת העצבים של המעי .גלי הפריסטלטיקה נעים לאורך הושט
במהירות של 2.5-5ס"מ בשנייה .הושט מגיע אל הקיבה.
http://hopkins-gi.org/multimedia/database/intro_250_Swallow.swf
תהליך בליעת המזון.
הקיבה היא שק שרירי .כאשר היא ריקה ,הנפח שלה הוא 50סמ"ק .כאשר היא מלאה נפחה יכול להגיע עד כ 1500 -סמ"ק .המזון שוהה
בקיבה שעתיים עד 6שעות (תלוי במזון ובאיכותו).
בקיבה מתבצעות שתי צורות עיכול במקביל -פעולה מכאנית :בתוך דפנות הקיבה ,קיימות שלוש שכבות שרירים .שרירים אלו מתכווצים
בתנועות איטיות אך נימצרות וכל המזון מתערבל עם מיצי הקיבה(-פריסטלטיקה) ,ופעולה כימית :בדופן הפנימית של הקיבה ,ברירית,
ישנם תאים אשר מפרישים לחלל הקיבה את "מיץ הקיבה" -חומצה מלחית ,ותאים אחרים שמפרישים פפסין (אנזימי עיכול).
בקיבה מתערבב המזון ע"י פעולת שרירי דופן הקיבה .מתוך תאים מסוימים מופרש חומצת HCLואנזימים .בקיבה נספג חלק גדול
מויטמין 12Bוחומרים מסוימים כגון סוכרים ואלכוהול ,הישר אל זרם הדם.
האנזימים הפעולים בקיבה הם:
•פפסינוגן – אינו אנזים פעיל ,אך כאשר הוא נפגש עם החומצה הכלורית ( (HCLהוא הופך להיות אנזים פעיל הנקרא פפסין .הפפסין
מפרק חלבונים לחומצת אמיניות בודדות.
•ליפז – מפרק שומנים לחומצות שומן וגליצרול.
החומצות בקיבה הופכות את הקיבה לסביבה חומצית מאוד ( .)2-1 PHחיידקים מתים בסביבה כזו ,וזו היא שיטת הניקוי של מערכת
העיכול על מנת למנוע זיהום.
לקיבה מופרש הורמון גסטרין הגורם להגברת הפרשת HCLופפסינוגן.
דופן הקיבה מוגנת מפני החומצה המלחית והאנזים המפרק פפסין ,ע"י הפרשת נוזל רירי
שה PHשלו מעט בסיסי [יוני .] HCO3-פגיעה בהגנה זו עלולה לגרום לכיב קיבה [אולקוס].
היום סוברים שזוהי מחלה זיהומית שהגורם לה הוא החיידק pylori Helicobacter.
כיב קיבה (אולקוס) הוא פצע המתפתח בדרך כלל בקיבה או בתריסריון .הכיב נגרם עקב תהליך של איכול רפידת הקיבה או
התריסריון על ידי חומצות הקיבה (ובראשן חומצת מימן כלורי) ומיצי העיכול.
האוסטרלים בארי ג'יי' מרשל ורובין ווארן זכו בפרס נובל לפיזיולוגיה ורפואה לשנת 2005על כך שהראו כי חיידק הוא למעשה
האחראי לאולקוס הגורם לכאבי הבטן העזים אצל רוב האנשים הסובלים מהמחלה ולא מתח וסגנון חיים כפי שחשבו עד כה.
ווארן ,בן ,68פתולוג מאוסטרליה ,גילה מושבות של חיידקים בחלק התחתון של הקיבה בכ 50%-מהחולים מהם נלקחו ביופסיות.
הוא למעשה הביא לתגלית הקריטית כי סימנים לדלקת נמצאו תמיד בקרום הקיבה בקרבת האזור המאוכלס בחיידקים.
מרשל ,בן ,54התעניין בממצאיו של ווארן ויחד ביצעו מחקר בביופסיות שנלקחו מחולים .לאחר מספר ניסיונות ,הצליח מרשל
לטפח סוגים של חיידקים שעד כה לא היו ידועים ומאוחר יותר זכו לשם הליקובקטור פילורי ,יחד הם גילו ,כי האורגניזם היה נוכח
כמעט בכל החולים שסבלו מדלקת הקיבה ,כיב בתריסריון או אולקוס בקיבה.
הודות לגילוי החדשני שנעשה על-ידי מרשל ווארן ,מחלת האולקוס אינה כרונית יותר ,אלא מחלה שניתן לרפא על-ידי טיפול קצר
באנטיביוטיקה ותרופות המדכאות הפרשות חומצה!
בכתב הזכיה לפרס נובל נאמר ,שהרופאים מקבלים את ההוקרה על גילוי חידק ההליקובקטר פילורי - Helicobacter pylori -
בשנת ,1982והוכחת חשיבותו כגורם לדלקת הקיבה -גסטריטיס ולכיב קיבה – אולקוס.
ההידבקות מתרחשת ככל הנראה בגיל צעיר מאוד והחיידק נשאר במערכת העיכול
לכל החיים ,ובמרבית בני האדם הוא אינו גורם לכל סימפטום .ואולם הוא עלול
לעודד יצירת כיב קיבה אצל 15%-10%מהנגועים.
החיידק שגילו המדענים גורם ליותר מ 90%-מהכיבים בתריסריון ול 80%-מהכיבים
בקיבה .כשני שלישים מאוכלוסיית העולם נגועים בחיידק ,אך רובם לא סובלים
מתסמינים כלשהם .עם זאת ,החיידק עלול להביא להתפתחות סרטן הקיבה ,שהוא
הסרטן השני בקטלניותו .לכן ,חיידק זה מוגדר כחיידק מסרטן!
HPנצמדים אל תא אפיתל מהקיבה בתרבית רקמה
HPשורדים בתנאי ה PHהשוררים בקיבה
הודות לפעילות האנזים אוריאז
היום ההתייחסות את אולקוס היא כאל מחלה זיהומית.
הטיפול המקובל היום ב HPהוא בתרופות :מוקסיפן
וקלריטרומיצין,וחמרים המורידים רמת חומציות כמו לוסק
.Losecה Losec -מעכב את פעילות משאבות המימן בממברנת
התאים הפריאתליים המפרישים HClבקיבה .באופן זה
מופחת הכאב והנזק לדופן הקיבה באזורים המודלקים עקב
הזיהום בהליקובקטר.
מן הקיבה עובר המזון אל המעי הדק שהוא צינור מפותל שאורכו שבעה מטרים.
במעי הדק עובר המזון פירוק נוסף ,ותוצרי הפירוק נספגים בזרם הדם.
למעי הדק שני תפקידים עיקריים:
.1
פירוק חומרי המזון השונים :פחמימות לחד-סוכרים ,שומנים לחומצות שומן ,חלבונים לחומצות אמיניות.
.2
תוצרי הפירוק ,מולקולות קטנות ,חודרות דרך תאי המעי אל כלי הדם הרבים העוטפים את צינור העיכול מבחוץ,
ועברים אל מחזור הדם.
חלקו הראשון של המעי הדק קרוי תריסריון ,ואורכו כ 30 -סנטימטר .התריסריון קולט את הפרשות הכבד והלבלב.
ה PHהשורר במעי הוא בסיסי ולכן הפפסין המגיע עם בליל המזון מהקיבה ,מפסיק את פעילותו במעי.
קטע מעי דק עטוף בקרום הצפק -הוא עשיר בכלי
דם ולימפה ומספק לשרירים ולרקמות המעי את
התרכובות הדרושות וקולט ממנו את המזון
המעוכל .יש בו רשת עצבים המעצבבים את שרירי
דופן המעי.
מבנה דופן המעי הדק
דופן המעי בנוי מסיסים = בליטות מיקרוסקופיות באורך של כ 1-מיקרון ,אליהן חודרים נימי דם ולימפה ומאפשרים ספיגה
יעילה (הגדלת שטח פנים) של תוצרי פירוק המזון.
על הסיסים יש שיכבה של תאי אפיתל להגנה עדינה מפני חומצות שמגיעות מהקיבה .ברך כלל תאי אפיתל מפרישים ריר
ששומר על התאים מפני החומצות ,אבל לפעמים יש תקלה והחומצות פוגעות בתאים ועושות פצע שיכול לדמם = אולקוס.
בגלל הסיסים ,שטח הפנים במעי בוגר מגיע ל 500מטר מרובע .במעי יש עיכול מכני ע"י ערבול וערבוב של המזון ועל ידי כך,
יותר מזון נפגש עם יותר אנזימים ויותר מזון נעכל.
קיפולי רירית המעי הדק
פירוק המזון המעוכל למחצה שמגיע מן הקיבה נעשה במעי הדק בעזרת חומרים המופרשים מן
הלבלב ,מן הכבד (באמצעות כיס המרה) ומתאי דופן המעי.
האנזימים שמזרזים את פירוק המזון במעי פועלים בסביבה בסיסית בלבד ( PHגבוה).
פירוק הפחמימות:
פירוק החלבונים:
מערכת העיכול של האדם אינה מסוגלת לעכל את כל סוגי
הפחמימות .פחמימות מורכבות אחדות כמו תאית ,אינן מתעכלות
בכלל .שכן האדם אינו מיצר אנזימים היכולים לפרקם לסוכרים
פשוטים .לעומת זאת ,הסוכר המורכב מעמילן מפורק בקלות בעזרת
אנזימים שמיוצרים בלבלב – התהליך מצוין בתרשים:
פירוק החלבון מתחיל בקיבה וממשיך במעי הדק .החלבון
מפורק קודם לשרשראות של חומצות אמינו הנקראות
פפטידים ,ואחר כך לחומצות אמינו יחידות .הלבלב מפריש
את האנזימים מפרקי החלבון.
ספיגת תוצרי
הפחמימות:
סוכרים פשוטים עוברים
דרך דפנות המעי הריק
ונספגים בזרם הדם .הדם
מסיע את הסוכרים אל
הכבד והכבד הופך אותם
לרב סוכר שנקרא גליקוגן.
מאגר הפחמימות מאוכסן
בגוף בצורת החומר גליקוגן.
ספיגת תוצרי החלבון:
רוב החלבונים מפורקים ונספגים
בחלקו הראשון של המעי הריק.
חומצות האמינו שנספגו עוברות
ישירות לזרם הדם הנושא אותם
דרך הכבד אל הרקמות שזקוקות
להם .חומצות אמינו אחדות
משמשות כאבני הבניין של
חומרים חדשים החיוניים לצמיחה
ולתיקון רקמות ,ואחרות מספקות
אנרגיה.
פירוק השומן:
ספיגת מינרלים ומלחים:
המרה המיוצרת בכבד והמאוחסנת בכיס
המרה ,מסייעת בפירוק השומן במעי הדק.
מלחים מן המרה מפרקים את טיפות השומן
העבות לטיפות שומן דקיקות יותר .פעולה זו
מגדילה את שטח פני הטיפות ומזרזת את
עיכול השומן ע"י אנזים הלבלב מפרק השומן
שנקרא ליפאז .הליפאז מפרק את השומן
לגליצרול ולחומצות שומן.
מינרלים כמו נתרן ,אשלגן וברזל ומלחים כמו
מגנזים ,כלוריד וחומרים אחרים חייבים לעבור מן
המעי הדק ישירות לזרם הדם ,נשמרות רמות
תקינות ומאוזנות שלהם בגוף.
ספיגת ויטמינים:
ויטמינים מסיסי שומן ( )K,E,D,Aוויטמינים
מסיסי מים ( )C,Bנספגים במעי הדק.
ויטמין 12Bנספג במעי העקום (חלק מהמעי
הדק) ,שלא כמו ויטמינים אחרים ,ויטמין זה
חייב להתקשר לחומר מיוחד המופרש מן
הקיבה לפני שהוא נספג – חומר זה נקרא
"גורם אינטרינזי".
ספיגת השומן:
ספיגת השומן מהירה ושלמה בד"כ ולכן
הצואה כמעט ואינה מכילה שומן .ספיגת
השומן מתרחשת בעיקר במעי הריק.
כדוריות השומן הזעירות אינן עוברות
ישירות אל זרם הדם או הכבד ,אלא
עוברות קודם לכן בצינוריות הלימפה.
צינוריות אלו מתאחדות לתעלות לימפה
רחבות יותר ואלו מתרוקנות בזרם הדם
ומאפשרות לשומן לזרום בגוף .רוב
השומן מועבר לכבד להמשך עיבודו,
השאר מאוחסן בגוף – בתאי השומן.
http://www.wiley.com/legacy/college/boyer/0470003790/
animations/fatty_acid_metabolism/fatty_acid_metabolism.htm
אנימציה :פירוק שומן בעזרת מלחי מרה.
הכבד ,הלבלב וכיס המרה קשורים בקשר הדוק עם צינור העיכול מבחינה תפקודית ,אף כי אינם מהווים חלק
ממנו .לכל אחד מהם תפקיד חיוני בעיכול המזון ובניצול מרכיבי המזון.
הכבד הוא האיבר הפנימי הכבד ביותר בגוף ומשקלו 1.5ק"ג .הכבד הוא איבר חיוני לחיים.
הכבד עשוי מיליוני תאים הקרויים הפטוציטים ,תאי כבד .לתאים אל יותר מ 500-תפקידים שונים ,בהם אחסון מרכיבי המזון; פירוק תרופות
וסמים ,רעלים ותוצרי פסולת; ותהליכי המרה כימיים שונים .לתאי הכבד יכולת מסוימת של התחדשות – רגנרציה ,תכונה הנחשבת לקדומה וכזו
שנעלמה באורגניזמים המפותחים.
הכבד הוא מעין מפעל שמעבד ומסנן את הכימיקלים בגוף.
תהליכי השינוי העיקריים שעוברים חומרי המזון בכבד [חילוף חמרים]:
מחומצות אמיניות נבנים חלבונים ,כמו חלבוני פלסמה [אלבומין] וגם פקטורי קרישה וחלבוני מערכת הקרישה – פיברינוגן ,פרותרומבין.
מהגלוקוז נבנה גליקוגן (רב סוכר המשמש כחומר תשמורת) נאגר בכבד ובשרירים .הגלוקוז בשיתוף עם פחמימות
אחרות משמש לבניית שומנים .תהליך זה מסייע בשמירה על רמה יציבה של גלוקוז בדם .
http://www.hopkins-gi.org/multimedia/database/intro_340_CHC-05.swf
תצוגה של הכבד ,הלבלב וכיס המרה.
קיבה
צינור הכבד השמאלי
צינור הכבד הימני
כיס המרה
עורק הכבד
קרוב ל 80%-מאספקת הדם אל
הכבד מגיעה מוריד השער .וריד זה
נושא אל הכבד כמעט את כל הדם
היוצא ממערכת העיכול והמכיל את
המזון המפורק שנספג מן המעי.
בתוך הכבד מתפצל וריד השער
לסעיפים רבים ,כך שתאי הכבד
יוכלו למצות מן הדם את המזון
המפורק ולעבד אותו
כיס המרה הוא שקיק דמוי אגס הממוקם בחלקו התחתון של הכבד .כיס המרה מאחסן
ומרכז את המרה עד שהורמון ,המיוצר במעי הדק ,מעורר את הכיס להתכווץ ,ולשחר את
המרה אל התריסריון.
הרכב המרה:
הכבד מייצר כליטר מרה בכל יום 97% .מן המרה הם מים ,האחוזים הנותרים הם מלחי
מרה וחומרי צבע מן הכבד .למלחי המרה תפקיד מרכזי בעיכול שומנים .צבעי המרה הם
מוצרי פסולת .העיקרי שבהם הוא בילירובין ,שצבעו צהוב ,והוא נוצר מההמוגלובין שבתאי
הדם האדומים ,לאחר פירוקם בטחול.
כיס מרה
צינור
המרה
צינור הלבלב
[פנקריאס]
http://www.uclan.ac.uk/facs/health/nursing/sonic/scenarios/livjmanim/biliary_tract.html
פעילות כיס המרה
הלבלב מייצר ומפריש חומרים הנחוצים לעיכול .חומרים אלה הם אנזימי עיכול שמפרקים חלבונים ,פחמימות
ושומנים ,וכן נתרן ביקרבונט ( ,)NaHCO3שתפקידו לסתור את חומצת הקיבה.
כל החומרים הללו עוברים לאורך צינור הלבלב אל התריסריון .הלבלב מפריש גם את ההורמונים אינסולין ,גלוקוגן
וסומטוסטטין ,ישירות אל זרם הדם .שלושה הורמונים אלה יחד מווסתים את רמת הסוכר בדם .הורמונים אלה
מופרשים מהלבלב ישירות לדם .ויסות רמת הסוכר הוא תפקידו העיקרי של הלבלב.
ויסות הורמונלי של הפרשת חומרי (מיץ) הלבלב:
הפרשת מיץ הלבלב (נתרן ביקרבונט+אנזימים) אל התריסריון מווסתת ע"י שני
הורמונים:
.1
.2
.3
.4
.5
.6
.7
סקרטין וכולציסטוקינין (.)CCK
הסקרטין מופרש מתאים בדופן התריסריון בתגובה למגע עם בליל המזון
שמגיע מהקיבה.
החומצי
הסקרטין גורם להפרשת הביקרבונט מהלבלב.
הביקרבונט בעל PHבסיסי מנטרל את החומציות בתריסריון.
הפסקת ההפרשה של סקרטין (כי הסביבה כבר לא חומצית) = .משוב שלילי.
גם ה CCK -מופרש מהתריסריון בתגובה להגעת המזון.
הוא מזרז את ההפרשה של-
אנזימי עיכול מהלבלבמיץ המרה מכיס המרה (מזרז את תחילתו של תהליך פירוק השומנים.גם בלבלב ,כמו בקיבה ,גירויי החושים מביאים להפרשה מוגברת של אנזימי
עיכול והנתרן ביקרבונט.
תאים המפרישים מיץ קיבה
מיץ קיבה חומצי
PH=2
פפטידים
גסטרין חוזר אל הקיבה
הפרשה מוגברת של
הורמון הגסטרין אל הדם
תאים מפרישים
זרם
הדם
מערכת העצבים המרכזית
מחשבה על מזון,
גירוי החושים-
ראייה ,טעם ,ריח
כבר בתחילת הגעת המזון לפה מתחילה הפרשה
של מיץ קיבה ,כך שברגע שהמזון מגיע לקיבה
מתחיל מיד פירוק של חלבונים לפפטידים .נוכחות
של פפטידים גורמת להפרשה מוגברת של
ההורמון גסטרין אל זרם הדם ובחזרה לקיבה והוא
מזרז את ההפרשה של מיץ הקיבה.
מחשבה על מזון או גירוי חושים (טעם ,ריח ,ראייה)
מעוררים דחפים עצביים העוברים מהמוח לקיבה.
אלה גורמים להפרשת ההורמון גסטרין ומיץ קיבה.
נוכחות מיץ הקיבה יוצרת סביבה חומצית מאוד
(מתחת ל )PH=2 -וזה גורם להפסקת ההפרשה
של הגסטרין ובעקבותיה להפסקת ההפרשה של
מיץ הקיבה.
לכן אפשר לומר שהפרשת הגסטרין ומיץ הקיבה
מפוקחת ע"י משוב חיובי ושלילי:
משוב חיובי :נוכחות פפטידים
גירויים
הפרשת גסטרין
+מיץ קיבה
משוב שלילי PH :חומצי
הפסקת ההפרשה
של גסטרין ומיץ
הקיבה.
כאשר נכנסים שיירי המזון אל החלק האחרון של צינור העיכול ,נפסקת ספיגת מרכיבי המזון ,כגון
גלוקוז וחומצות אמינו ,במחזור הדם .בהדרגה מקבלים שיירי העיכול את צורתם הסופית ,והם
נשארים במעי הגס עד להפרשתם מן החלחולת דרך פי הטבעת.
תפקידו העיקרי של המעי הגס הוא הפרשת השאריות שמייצרת מערכת העיכול (צואה) .כליטר וחצי מתוכנו הנוזלי של המעי ,נכנס מדי
יום אל המעי הגס ,אך רק חלק קטן הן שאריות מזון .העיסה העוברת אל המעי הגס מורכבת ממים ,שאריות מינרלים ,מיליונים של
חיידקים ,מתאים מתים שמתקלפים מצפוי צינור העיכול ,מהפרשת ריר מן הקצה התחתון של המעי העקום (חלק מהמעי הדק) וכן
מתאית (רב סוכר) שאינה ניתנת לעיכול.
המעי הגס אינו מפריש אנזימים ,אך הוא מייצר ריר המשמש כחומר סיכה ומקל על תנועת הצואה .המעי הגס סופג מים מהחומר
הצואתי והופך אותו מנוזל למוצק .הוא סופג כליטר וחצי מים ביום.
חומרים שלא עוכלו עד הסוף מגיעים אל המעי הגס עם מעט מן האנזימים מהמעי הדק ושם נשלם עיכולם.
כיצד מניע המעי הגס את הצואה?
תנועה זו סוחטת את הצואה מטה ,לתוך
החלק התחתון של המעי והחלחולת ,אל
עבר תעלת פי הטבעת.
תנועת דחיפה ,פועלת במקביל
לתנועה המקטעית ,על מנת לקדם
את הצואה לכיוון החלחולת.
התכווצויות בקטעים של המעי הגס,
פעם בחצי שעה ,מערבבות וטוחנות
את הצואה.
השדרה במוח
חתך במוח חתך
השדרה
עצב תחושתי
התנועה המסיבית של הצואה מן המעי אל
החלחולת ,מותחת את קירות החלחולת.
מתיחה זו היא הגירוי הנורמלי שאנו חווים
כצורך להטיל צואה .אנו יכולים להחליט
אם להתעלם מהרפלקס ולסגור באופן
רצוני את פי הטבעת ,או להטיל צואה.
עצב תחושתי
עצב תנועתי
רצוני
עצב תנועתי רצוני
לחץ הצואה על דופנות החלחולת יוצר גירוי של עצב תחושתי
המגיע אל מוח השדרה – משם בקשת רפלקס חוזרת תגובה
עצבית בעצב תנועתי לא רצוני ,הגורמת לתנועת החלחולת
ולהרפיית שרירי הסוגר הפנימי .הסוגר החיצוני מקבל עצבוב
ממערכת העצבים הרצונית – כל אלה מאפשרים את
הפרשת הצואה מחוץ לגוף.
החלק במערכת העיכול
האנזים
הסובסטרט (עליו
התוצר
פועל האנזים)
פה
עמילאז
עמילן וגליקוגן
חד סוכר ודו סוכר
הקיבה
חומצה המופרשת להרוג חיידקים
באוכל
פפסין
ליפאז
(במידה
חלבונים
שומנים
חלבונים קצרים יותר
שומנים קצרים יותר
קטנה)
עמילן ,גליקוגן
חלבונים
שומנים
גלוקוזים בודדים
חומצות אמיניות
חומצות שומן +גליצרול
המעי הדק
הלבלב מפריש אנזים לתריסריון
מכיס המרה מגיע נוזל המרה
עמילאז
טריפסין
ופפסין
*ליפאז
כבד
נטרול רעלים ,בנייה חוזרת של חלבונים ,שומנים
ופחמימות המתאימות לאדם
* הליפז אינו מופרש מכיס המרה ,אלא רק לאחר שהשומן עובר את הפירוק הראשוני ע"י מיץ
המרה ,מופרש הליפז מהלבלב.
מקורות:
.1ביולוגיה של האדם -עדי מרקוזה-הס ,2002 ,מערכת העיכול.
.2האנציקלופדיה הרפואית החדשה ,כרך מערכת העיכול ,הוצאת ידיעות אחרונות
וספרי חמד.
Slide 18
גוף אחד – מערכות רבות
קיום יום יומי של הגוף
עיכול
נשימה
הובלה
מערכות הגנה
הפרשה
מערכת חיסון
המשכיות
מערכת רביה
תאום ויסות ובקרה
בתוך ובין המערכות
מערכת עצבים מערכה הורמונלית
הגוף פועל כיחידת מבנה אחת ומקיים סביבה
פנימית יציבה -הומיאוסטזיס
עיכול הוא התהליך שבו ממיר הגוף את המזון לאנרגיה ולחומרים הנחוצים לצמיחתו ואחזקתו.
תהליך העיכול הוא מהתהליכים הביולוגיים המרכזיים בגופנו ,ולכן ,למעלה ממחצית איברי הגוף הפנימיים בגופנו שייכים
למערכת העיכול.
הגוף סופג את המרכיבים הכימיים שמהם בנויים החומרים שהוא אוכל ,מאחסן אותם ,ועושה בהם שימוש כחומרי גלם
לשימור ולבנייה של רקמות.
תרומת מערכת העיכול להומיאוסטזיס [הכושר לקיים סביבה פנימית יציבה ושונה מהסביבה החיצונית] היא באספקת חומרי
מזון הנצרכים כל הזמן ע"י תאי הגוף ,בהם מלחים שונים [מינרלים החיוניים בין היתר לפעילות תקינה של אנזימים ,מבנה
של מולקולות אחרות] ומים -מים מהווים 70אחוז ממשקל הגוף והם חשובים שקיומים של תהליכים בתאים וליכולת לווסת
את הלחץ האוסמוטי ,לחץ הדם ואת טמפרטורת הגוף.
מערכת העיכול מבצעת עיבוד כימי :פירוק על ידי אנזימים ,מלחי מרה וחומצות קיבה של המזון למרכיביו הכימיים ,ועיבוד
מכני :ערבוב המזון ,גריסתו ודחיפתו לאורך צינור העיכול ,נעשה על ידי שרירים מהם בנוי צינור העיכול.
לכל בעלי החיים ,גם הלא מפותחים ,יש מערכת עיכול כלשהי.
כל בעלי החיים מפרקים את המזון שהם אוכלים ליחידות קטנות יותר ,מהן יוכלו להפיק אנרגיה
וליצר את החומרים החיוניים לקיומם.
מבנה מערכת העיכול שונה אצל בעלי חיים שונים ,והוא משתנה בהתאם למורכבות התפריט
שלו ומורכבותו כיצור חי.
קיבה
מערכת קיבות
מעי דק
מעי
קיבה
שנייה
ושט
זפק
מעי
לוע
פי הטבעת
ושט
תהליך העיכול אצל הפרה שניזונה
מצמחים ,נעשה בסדרה של קיבות
מחוברות .המזון נכנס לקיבה הראשונה
והגדולה ביותר ,ושם הוא תוסס .החומר
הגס חוזר אל הפה ללעיסה נוספת.
החומר הנלעס נבלע שוב ,מתערבב
בחומר המותסס ואז עובר דרך הקיבות
האחרות.
זפק
פה
לתולעת השלשול מערכת דומה לזו
של בני האדם ולזו של בעלי חיים
גבוהים אחרים .אך בניגוד לאדם,
לתולעת אין שיניים ,לכן בצינור
העיכול שלה יש תא הקרוי "קיבה
שנייה" ,המרסק וטוחן את המזון.
הציפורים מפרקות את המזון רק לאחר
שאחסנו אותו באופן זמני בזפק שלהן
ובקיבתן.
המים!
מים הם מרכיב המזון החשוב ביותר
לגוף ,בלי מים ,אי אפשר לשרוד יותר
מחמישה ימים .מים הם גם החומר
העיקרי בגוף ,וכשני שלישים ממשקל
הגוף הם מים.
פחמימות!
הפחמימות מרכיבות חומרים רבים בגוף אך
תפקידם העיקרי הוא שימושן כמקור אנרגיה
לביצוע תהליכים בגוף .עם הפחמימות נמנים:
סוכר ,עמילן ותאית (סיבים בלתי ניתנים
לעיכול).
מינרלים!
חלבונים!
החלבונים ,שבנויים מחומצות אמיניות ,הם חומרי הבניין
המינרלים נמצאים בכמויות קטנות
העיקריים של הגוף ומהווים 18%ממשקל החומרים
בתאים ובנוזלי הגוף .בטבע ,נמצאים הבונים את התאים והרקמות .קבוצה גדולה של חלבונים
המינרלים בצורת מלחים .המינרלים אחראית להתרחשותם של כל התהליכים הכימיים
החשובים שנמצאים בכמות גדולה
בתאים ,קבוצה זאת נקראת" :אנזימים" .קבוצה נוספת
בגופינו הם :סידן ,זרחן ,מגנזיום,
של חלבונים היא הנוגדנים שמשתתפת בהגנה על הגוף
אשלגן ,נתרן ,כלור וגופרית.
מפגיעתם של גורמים מזיקים החודרים לגוף.
ויטמינים!
הגוף צריך כמויות זעירות של
הויטמינים .הויטמינים הם חומרים
חיוניים לקיומם של תהליכים שונים
בתאים .רובם של הויטמינים לא
מיוצרים בגוף האדם ,ולכן הוא חייב
לקבלם במזונו.
שומנים!
השומנים מהווים מרכיב חשוב במבנה קרום
התא ,והם חיוניים לכל התאים .השומנים הם
גם מקור לאנרגיה והם מהווים חומר בידוד
חשוב השומר על חום הגוף ומגן על רקמות
פנימיות שונות .השומנים הם מולקולות
גדולות המורכבות מ :3-חומצות ,שומן
וגליצרול .השומנים הם חומרי תשמורת ,ועודף
שומנים יוצר מחלות לב וסוכרת.
פה ובלוטות רוק
בכלליות:
האיברים העיקריים במערכת העיכול של האדם – ושט ,קיבה,
לבלב ,מעי ,כבד ,כיס מרה ופי הטבעת.
ושט
המזון נכנס אל הפה ומתקדם במורד דרכי העיכול על ידי גלי
התכווצויות של שרירים (פריסטלטיקה) .עיקרו של תהליך העיכול
שחומרים שונים כמו האנזימים (שמיוצרים על ידי בלוטות הרוק,
הקיבה ,המעי והלבלב) חומצה מלחית (מיוצרת ע"י הקיבה) ומלחי
מרה (המיוצרים ע"י הכבד) מפרקים את המזון ליחידות כימיות
שהגוף יכול לנצל .הפסולת מסולקת ע"י פי הטבעת.
כבד
קיבה
כיס המרה
לבלב
תריסריון
מעי דק
מעי גס
מעי ישר
פי הטבעת
המזון נכנס לפה וכבר מתחיל את תהליך העיכול שבו משולבות פעולות רצוניות :לעיסה ובליעה,
ולא רצוניות :הפרשת רוק המכיל אנזימים .הרוק משמש כממס ,כמרכך וכמחליק המזון ובכך
מסייע ללשון ולשיניים בפעולת הלעיסה והעברת המזון אל הושט .הרטבת המזון חשובה לקליטת
הטעם ע"י תאי חוש הטעם על הלשון .הרוק מכיל בעקר מים ויוני HCO3-השומרים על 7 PHוגם
שני אנזימים – עמילאז (שמפרק עמילן עד לדו סוכר) ,וליזוזים (משמש כקוטל חיידקים המגיעים
עם המזון).
המזון שוהה בפה בין 5-30שניות ,ועובר עיבוד ראשוני ע"י :שיניים ,חניכיים ,לשון ,החך ,בלוטות
הרוק והלסתות ,ולאחר עיבוד זה המזון ממשיך הלאה אל הושט.
הלעיסה והטחינה נעשים לשם הגדלת שטח הפנים.
עיצוב המזון לגוש בגודל המתאים לבליעה נקרא עיכול מכני.
מספרן המלא של השיניים שבאדם מבוגר הוא .32השיניים נחלקות לארבעה
סוגים:
4ניבים :המשמשים לקריעת המזון.
8שיניים חותכות :המשמשות לחיתוך המזון.
8שיניים קדם-טוחנות :המשמשות לגריסת המזון.
12שיניים טוחנות :כוללות ארבע שיני בינה המרסקות את המזון.
את השן מצפה האמייל הקשה [בעקר סידן וזרחן] והוא עלול
להיפגע מעששת – תוצאת פעולתם של חיידקים המייצרים חומצת
חלב בתהליך פירוק הסוכרים בפה המשמשים אותם כמקור
אנרגיה .הרוק מוריד במידה מסוימת את רמת החומציות בעזרת יוני
HCO3הפועלים כמו בסיס והליזוזים שבו מצליח לנטרל חלקמהחיידקים ההרסניים.
בפני האדם נמצאים שלושה זוגות של בלוטות רוק :בלוטות מצד האוזן (פרוטיד) ,הבלוטות התת לסתיות
והבלוטות התת לשוניות .בלוטות הרוק מפרישות אנזימים (=חלבוני פעולה).
כשאנו לועסים ,המזון נרטב על ידי הרוק והופך לעיסה .פעולה זו עוזרת לתהליך לעיסת המזון ובכך גם יותר קל
למזון להגיע לוושט .הרוק מנקה שאריות אוכל שנשארו בפה ועל השיניים ובכך עוזר במניעת הצטברות חיידקים
אשר מזהים רק שני סוגים של אנזימים:
.1עמילז -אשר מפרק עמילן וגליקוגן (פחמימות) שמגיעים מהמזון ומתפרקים לסוכרים פשוטים :דו-סוכרים
וחד-סוכרים (סוכרוזים וגלוקוזים).
.2ליזוזים -מפרק את מעטפת החיידקים המגיעים אל הפה מהאוויר ,ובכך מסנן את הגוף מאנטיגנים מזיקים.
בלוטות מיצד האוזן:
נמצאות בלחיים ,קדמית
לאוזניים .הצינור שלהן
נפתח אל הפה בחלק
הפנימי של הלחיים.
הבלוטות התת
לסתיות:
נמצאות בחלקו האחורי
של הפה ,מתחת ללשון.
הצינורות שלהן נפתחים
מתחת ללשון ,משני צידי
הקפל המרכזי של רירית
הפה.
הבלוטות התת
לשוניות:
נמצאות בקדמת הפה
מתחת ללשון .יש להן
צינורות קטנים ורבים,
שמנקזים את הרוק אל
הפה ,מתחת ללשון.
מכסה הגרון הוא פיסת סחוס דקה שמכוסה הקרום ריר ונמצאת מאחורי שורש הלשון.
בעת בליעת המזון הוא סוגר את הפתח לקנה הנשימה ומשאיר רק את צינור הושט פתוח,
וכל מונע חדירה של מזון אל קנה הנשימה ,דבר אשר גורם להיחנקות.
מכסה הגרון סוגר את פתח הושט ומשאיר פתוח רק את קנה הנשימה בכדי שהאוויר לא
יגיע אל הושט .אם בכל זאת נכנס מזון אל קנה השימה ,קיים רפלקס אשר משחרר את
המזון מקנה הנשימה אל חלל הפה דרך שיעול.
הגרון והלוע משמשים מעבר גם
לאוויר וגם למזון .כאשר המזון
יוצא מהלוע הוא עלול להיכנס
לקנה הנשימה במקום לושט.
כדי למנוע כניסה של מזון אל
קנה הנשימה בעת הבליעה,
מעכב גזע המוח ,באופן זמני,
את הנשימה ,ומעורר סדרה של
תגובות המביאות לסגירת
הקנה .אם ,למרות הכל חודר
אוכל לקנה ,מופעל רפלקס
השיעול .רפלקס זה מחזיר מיד
את האוכל אל הפה ומונע חנק.
תפקיד צינור הושט הוא להעביר את המזון לקיבה .לאחר הלעיסה והגריסה,
הלשון דוחפת את המזון במורד הלוע ,אל אחורי הפה ,ודרך הלוע המזון
מגיע אל פתח הושט ,שם כיסוי הגרון מכסה את קנה הנשימה על מנת
למנוע חדירה של מזון לקנה הנשימה (דבר אשר גורם להיחנקות) והמזון
מחליק אל פתח הושט .כאן מתחילה הפריסטלטיקה (= ניע שרירים.
התכווצות ודחיפה של המזון על ידי שרירי צינור הושט .השרירים מתכווצים
ומתרפים בגל מתואם ובצורה מעגלית .הפריסטלטיקה אינה חד כיוונית).
אורכו של הושט הוא 23-25ס"מ .צינור הושט בנוי משתי מערכות של
שרירים :רצוניות ובלתי ורצוניות .כשהמזון בפה ,שרירי הושט רפויים ,אך
כשהמזון נכנס לוושט -השרירים מתחילים לנוע בתנועה גלית ,פריסטלטית,
לכיוון פי הקיבה .על פעולה זו שולטים עצבים ממערכת העצבים המרכזית
וממערכת העצבים של המעי .גלי הפריסטלטיקה נעים לאורך הושט
במהירות של 2.5-5ס"מ בשנייה .הושט מגיע אל הקיבה.
http://hopkins-gi.org/multimedia/database/intro_250_Swallow.swf
תהליך בליעת המזון.
הקיבה היא שק שרירי .כאשר היא ריקה ,הנפח שלה הוא 50סמ"ק .כאשר היא מלאה נפחה יכול להגיע עד כ 1500 -סמ"ק .המזון שוהה
בקיבה שעתיים עד 6שעות (תלוי במזון ובאיכותו).
בקיבה מתבצעות שתי צורות עיכול במקביל -פעולה מכאנית :בתוך דפנות הקיבה ,קיימות שלוש שכבות שרירים .שרירים אלו מתכווצים
בתנועות איטיות אך נימצרות וכל המזון מתערבל עם מיצי הקיבה(-פריסטלטיקה) ,ופעולה כימית :בדופן הפנימית של הקיבה ,ברירית,
ישנם תאים אשר מפרישים לחלל הקיבה את "מיץ הקיבה" -חומצה מלחית ,ותאים אחרים שמפרישים פפסין (אנזימי עיכול).
בקיבה מתערבב המזון ע"י פעולת שרירי דופן הקיבה .מתוך תאים מסוימים מופרש חומצת HCLואנזימים .בקיבה נספג חלק גדול
מויטמין 12Bוחומרים מסוימים כגון סוכרים ואלכוהול ,הישר אל זרם הדם.
האנזימים הפעולים בקיבה הם:
•פפסינוגן – אינו אנזים פעיל ,אך כאשר הוא נפגש עם החומצה הכלורית ( (HCLהוא הופך להיות אנזים פעיל הנקרא פפסין .הפפסין
מפרק חלבונים לחומצת אמיניות בודדות.
•ליפז – מפרק שומנים לחומצות שומן וגליצרול.
החומצות בקיבה הופכות את הקיבה לסביבה חומצית מאוד ( .)2-1 PHחיידקים מתים בסביבה כזו ,וזו היא שיטת הניקוי של מערכת
העיכול על מנת למנוע זיהום.
לקיבה מופרש הורמון גסטרין הגורם להגברת הפרשת HCLופפסינוגן.
דופן הקיבה מוגנת מפני החומצה המלחית והאנזים המפרק פפסין ,ע"י הפרשת נוזל רירי
שה PHשלו מעט בסיסי [יוני .] HCO3-פגיעה בהגנה זו עלולה לגרום לכיב קיבה [אולקוס].
היום סוברים שזוהי מחלה זיהומית שהגורם לה הוא החיידק pylori Helicobacter.
כיב קיבה (אולקוס) הוא פצע המתפתח בדרך כלל בקיבה או בתריסריון .הכיב נגרם עקב תהליך של איכול רפידת הקיבה או
התריסריון על ידי חומצות הקיבה (ובראשן חומצת מימן כלורי) ומיצי העיכול.
האוסטרלים בארי ג'יי' מרשל ורובין ווארן זכו בפרס נובל לפיזיולוגיה ורפואה לשנת 2005על כך שהראו כי חיידק הוא למעשה
האחראי לאולקוס הגורם לכאבי הבטן העזים אצל רוב האנשים הסובלים מהמחלה ולא מתח וסגנון חיים כפי שחשבו עד כה.
ווארן ,בן ,68פתולוג מאוסטרליה ,גילה מושבות של חיידקים בחלק התחתון של הקיבה בכ 50%-מהחולים מהם נלקחו ביופסיות.
הוא למעשה הביא לתגלית הקריטית כי סימנים לדלקת נמצאו תמיד בקרום הקיבה בקרבת האזור המאוכלס בחיידקים.
מרשל ,בן ,54התעניין בממצאיו של ווארן ויחד ביצעו מחקר בביופסיות שנלקחו מחולים .לאחר מספר ניסיונות ,הצליח מרשל
לטפח סוגים של חיידקים שעד כה לא היו ידועים ומאוחר יותר זכו לשם הליקובקטור פילורי ,יחד הם גילו ,כי האורגניזם היה נוכח
כמעט בכל החולים שסבלו מדלקת הקיבה ,כיב בתריסריון או אולקוס בקיבה.
הודות לגילוי החדשני שנעשה על-ידי מרשל ווארן ,מחלת האולקוס אינה כרונית יותר ,אלא מחלה שניתן לרפא על-ידי טיפול קצר
באנטיביוטיקה ותרופות המדכאות הפרשות חומצה!
בכתב הזכיה לפרס נובל נאמר ,שהרופאים מקבלים את ההוקרה על גילוי חידק ההליקובקטר פילורי - Helicobacter pylori -
בשנת ,1982והוכחת חשיבותו כגורם לדלקת הקיבה -גסטריטיס ולכיב קיבה – אולקוס.
ההידבקות מתרחשת ככל הנראה בגיל צעיר מאוד והחיידק נשאר במערכת העיכול
לכל החיים ,ובמרבית בני האדם הוא אינו גורם לכל סימפטום .ואולם הוא עלול
לעודד יצירת כיב קיבה אצל 15%-10%מהנגועים.
החיידק שגילו המדענים גורם ליותר מ 90%-מהכיבים בתריסריון ול 80%-מהכיבים
בקיבה .כשני שלישים מאוכלוסיית העולם נגועים בחיידק ,אך רובם לא סובלים
מתסמינים כלשהם .עם זאת ,החיידק עלול להביא להתפתחות סרטן הקיבה ,שהוא
הסרטן השני בקטלניותו .לכן ,חיידק זה מוגדר כחיידק מסרטן!
HPנצמדים אל תא אפיתל מהקיבה בתרבית רקמה
HPשורדים בתנאי ה PHהשוררים בקיבה
הודות לפעילות האנזים אוריאז
היום ההתייחסות את אולקוס היא כאל מחלה זיהומית.
הטיפול המקובל היום ב HPהוא בתרופות :מוקסיפן
וקלריטרומיצין,וחמרים המורידים רמת חומציות כמו לוסק
.Losecה Losec -מעכב את פעילות משאבות המימן בממברנת
התאים הפריאתליים המפרישים HClבקיבה .באופן זה
מופחת הכאב והנזק לדופן הקיבה באזורים המודלקים עקב
הזיהום בהליקובקטר.
מן הקיבה עובר המזון אל המעי הדק שהוא צינור מפותל שאורכו שבעה מטרים.
במעי הדק עובר המזון פירוק נוסף ,ותוצרי הפירוק נספגים בזרם הדם.
למעי הדק שני תפקידים עיקריים:
.1
פירוק חומרי המזון השונים :פחמימות לחד-סוכרים ,שומנים לחומצות שומן ,חלבונים לחומצות אמיניות.
.2
תוצרי הפירוק ,מולקולות קטנות ,חודרות דרך תאי המעי אל כלי הדם הרבים העוטפים את צינור העיכול מבחוץ,
ועברים אל מחזור הדם.
חלקו הראשון של המעי הדק קרוי תריסריון ,ואורכו כ 30 -סנטימטר .התריסריון קולט את הפרשות הכבד והלבלב.
ה PHהשורר במעי הוא בסיסי ולכן הפפסין המגיע עם בליל המזון מהקיבה ,מפסיק את פעילותו במעי.
קטע מעי דק עטוף בקרום הצפק -הוא עשיר בכלי
דם ולימפה ומספק לשרירים ולרקמות המעי את
התרכובות הדרושות וקולט ממנו את המזון
המעוכל .יש בו רשת עצבים המעצבבים את שרירי
דופן המעי.
מבנה דופן המעי הדק
דופן המעי בנוי מסיסים = בליטות מיקרוסקופיות באורך של כ 1-מיקרון ,אליהן חודרים נימי דם ולימפה ומאפשרים ספיגה
יעילה (הגדלת שטח פנים) של תוצרי פירוק המזון.
על הסיסים יש שיכבה של תאי אפיתל להגנה עדינה מפני חומצות שמגיעות מהקיבה .ברך כלל תאי אפיתל מפרישים ריר
ששומר על התאים מפני החומצות ,אבל לפעמים יש תקלה והחומצות פוגעות בתאים ועושות פצע שיכול לדמם = אולקוס.
בגלל הסיסים ,שטח הפנים במעי בוגר מגיע ל 500מטר מרובע .במעי יש עיכול מכני ע"י ערבול וערבוב של המזון ועל ידי כך,
יותר מזון נפגש עם יותר אנזימים ויותר מזון נעכל.
קיפולי רירית המעי הדק
פירוק המזון המעוכל למחצה שמגיע מן הקיבה נעשה במעי הדק בעזרת חומרים המופרשים מן
הלבלב ,מן הכבד (באמצעות כיס המרה) ומתאי דופן המעי.
האנזימים שמזרזים את פירוק המזון במעי פועלים בסביבה בסיסית בלבד ( PHגבוה).
פירוק הפחמימות:
פירוק החלבונים:
מערכת העיכול של האדם אינה מסוגלת לעכל את כל סוגי
הפחמימות .פחמימות מורכבות אחדות כמו תאית ,אינן מתעכלות
בכלל .שכן האדם אינו מיצר אנזימים היכולים לפרקם לסוכרים
פשוטים .לעומת זאת ,הסוכר המורכב מעמילן מפורק בקלות בעזרת
אנזימים שמיוצרים בלבלב – התהליך מצוין בתרשים:
פירוק החלבון מתחיל בקיבה וממשיך במעי הדק .החלבון
מפורק קודם לשרשראות של חומצות אמינו הנקראות
פפטידים ,ואחר כך לחומצות אמינו יחידות .הלבלב מפריש
את האנזימים מפרקי החלבון.
ספיגת תוצרי
הפחמימות:
סוכרים פשוטים עוברים
דרך דפנות המעי הריק
ונספגים בזרם הדם .הדם
מסיע את הסוכרים אל
הכבד והכבד הופך אותם
לרב סוכר שנקרא גליקוגן.
מאגר הפחמימות מאוכסן
בגוף בצורת החומר גליקוגן.
ספיגת תוצרי החלבון:
רוב החלבונים מפורקים ונספגים
בחלקו הראשון של המעי הריק.
חומצות האמינו שנספגו עוברות
ישירות לזרם הדם הנושא אותם
דרך הכבד אל הרקמות שזקוקות
להם .חומצות אמינו אחדות
משמשות כאבני הבניין של
חומרים חדשים החיוניים לצמיחה
ולתיקון רקמות ,ואחרות מספקות
אנרגיה.
פירוק השומן:
ספיגת מינרלים ומלחים:
המרה המיוצרת בכבד והמאוחסנת בכיס
המרה ,מסייעת בפירוק השומן במעי הדק.
מלחים מן המרה מפרקים את טיפות השומן
העבות לטיפות שומן דקיקות יותר .פעולה זו
מגדילה את שטח פני הטיפות ומזרזת את
עיכול השומן ע"י אנזים הלבלב מפרק השומן
שנקרא ליפאז .הליפאז מפרק את השומן
לגליצרול ולחומצות שומן.
מינרלים כמו נתרן ,אשלגן וברזל ומלחים כמו
מגנזים ,כלוריד וחומרים אחרים חייבים לעבור מן
המעי הדק ישירות לזרם הדם ,נשמרות רמות
תקינות ומאוזנות שלהם בגוף.
ספיגת ויטמינים:
ויטמינים מסיסי שומן ( )K,E,D,Aוויטמינים
מסיסי מים ( )C,Bנספגים במעי הדק.
ויטמין 12Bנספג במעי העקום (חלק מהמעי
הדק) ,שלא כמו ויטמינים אחרים ,ויטמין זה
חייב להתקשר לחומר מיוחד המופרש מן
הקיבה לפני שהוא נספג – חומר זה נקרא
"גורם אינטרינזי".
ספיגת השומן:
ספיגת השומן מהירה ושלמה בד"כ ולכן
הצואה כמעט ואינה מכילה שומן .ספיגת
השומן מתרחשת בעיקר במעי הריק.
כדוריות השומן הזעירות אינן עוברות
ישירות אל זרם הדם או הכבד ,אלא
עוברות קודם לכן בצינוריות הלימפה.
צינוריות אלו מתאחדות לתעלות לימפה
רחבות יותר ואלו מתרוקנות בזרם הדם
ומאפשרות לשומן לזרום בגוף .רוב
השומן מועבר לכבד להמשך עיבודו,
השאר מאוחסן בגוף – בתאי השומן.
http://www.wiley.com/legacy/college/boyer/0470003790/
animations/fatty_acid_metabolism/fatty_acid_metabolism.htm
אנימציה :פירוק שומן בעזרת מלחי מרה.
הכבד ,הלבלב וכיס המרה קשורים בקשר הדוק עם צינור העיכול מבחינה תפקודית ,אף כי אינם מהווים חלק
ממנו .לכל אחד מהם תפקיד חיוני בעיכול המזון ובניצול מרכיבי המזון.
הכבד הוא האיבר הפנימי הכבד ביותר בגוף ומשקלו 1.5ק"ג .הכבד הוא איבר חיוני לחיים.
הכבד עשוי מיליוני תאים הקרויים הפטוציטים ,תאי כבד .לתאים אל יותר מ 500-תפקידים שונים ,בהם אחסון מרכיבי המזון; פירוק תרופות
וסמים ,רעלים ותוצרי פסולת; ותהליכי המרה כימיים שונים .לתאי הכבד יכולת מסוימת של התחדשות – רגנרציה ,תכונה הנחשבת לקדומה וכזו
שנעלמה באורגניזמים המפותחים.
הכבד הוא מעין מפעל שמעבד ומסנן את הכימיקלים בגוף.
תהליכי השינוי העיקריים שעוברים חומרי המזון בכבד [חילוף חמרים]:
מחומצות אמיניות נבנים חלבונים ,כמו חלבוני פלסמה [אלבומין] וגם פקטורי קרישה וחלבוני מערכת הקרישה – פיברינוגן ,פרותרומבין.
מהגלוקוז נבנה גליקוגן (רב סוכר המשמש כחומר תשמורת) נאגר בכבד ובשרירים .הגלוקוז בשיתוף עם פחמימות
אחרות משמש לבניית שומנים .תהליך זה מסייע בשמירה על רמה יציבה של גלוקוז בדם .
http://www.hopkins-gi.org/multimedia/database/intro_340_CHC-05.swf
תצוגה של הכבד ,הלבלב וכיס המרה.
קיבה
צינור הכבד השמאלי
צינור הכבד הימני
כיס המרה
עורק הכבד
קרוב ל 80%-מאספקת הדם אל
הכבד מגיעה מוריד השער .וריד זה
נושא אל הכבד כמעט את כל הדם
היוצא ממערכת העיכול והמכיל את
המזון המפורק שנספג מן המעי.
בתוך הכבד מתפצל וריד השער
לסעיפים רבים ,כך שתאי הכבד
יוכלו למצות מן הדם את המזון
המפורק ולעבד אותו
כיס המרה הוא שקיק דמוי אגס הממוקם בחלקו התחתון של הכבד .כיס המרה מאחסן
ומרכז את המרה עד שהורמון ,המיוצר במעי הדק ,מעורר את הכיס להתכווץ ,ולשחר את
המרה אל התריסריון.
הרכב המרה:
הכבד מייצר כליטר מרה בכל יום 97% .מן המרה הם מים ,האחוזים הנותרים הם מלחי
מרה וחומרי צבע מן הכבד .למלחי המרה תפקיד מרכזי בעיכול שומנים .צבעי המרה הם
מוצרי פסולת .העיקרי שבהם הוא בילירובין ,שצבעו צהוב ,והוא נוצר מההמוגלובין שבתאי
הדם האדומים ,לאחר פירוקם בטחול.
כיס מרה
צינור
המרה
צינור הלבלב
[פנקריאס]
http://www.uclan.ac.uk/facs/health/nursing/sonic/scenarios/livjmanim/biliary_tract.html
פעילות כיס המרה
הלבלב מייצר ומפריש חומרים הנחוצים לעיכול .חומרים אלה הם אנזימי עיכול שמפרקים חלבונים ,פחמימות
ושומנים ,וכן נתרן ביקרבונט ( ,)NaHCO3שתפקידו לסתור את חומצת הקיבה.
כל החומרים הללו עוברים לאורך צינור הלבלב אל התריסריון .הלבלב מפריש גם את ההורמונים אינסולין ,גלוקוגן
וסומטוסטטין ,ישירות אל זרם הדם .שלושה הורמונים אלה יחד מווסתים את רמת הסוכר בדם .הורמונים אלה
מופרשים מהלבלב ישירות לדם .ויסות רמת הסוכר הוא תפקידו העיקרי של הלבלב.
ויסות הורמונלי של הפרשת חומרי (מיץ) הלבלב:
הפרשת מיץ הלבלב (נתרן ביקרבונט+אנזימים) אל התריסריון מווסתת ע"י שני
הורמונים:
.1
.2
.3
.4
.5
.6
.7
סקרטין וכולציסטוקינין (.)CCK
הסקרטין מופרש מתאים בדופן התריסריון בתגובה למגע עם בליל המזון
שמגיע מהקיבה.
החומצי
הסקרטין גורם להפרשת הביקרבונט מהלבלב.
הביקרבונט בעל PHבסיסי מנטרל את החומציות בתריסריון.
הפסקת ההפרשה של סקרטין (כי הסביבה כבר לא חומצית) = .משוב שלילי.
גם ה CCK -מופרש מהתריסריון בתגובה להגעת המזון.
הוא מזרז את ההפרשה של-
אנזימי עיכול מהלבלבמיץ המרה מכיס המרה (מזרז את תחילתו של תהליך פירוק השומנים.גם בלבלב ,כמו בקיבה ,גירויי החושים מביאים להפרשה מוגברת של אנזימי
עיכול והנתרן ביקרבונט.
תאים המפרישים מיץ קיבה
מיץ קיבה חומצי
PH=2
פפטידים
גסטרין חוזר אל הקיבה
הפרשה מוגברת של
הורמון הגסטרין אל הדם
תאים מפרישים
זרם
הדם
מערכת העצבים המרכזית
מחשבה על מזון,
גירוי החושים-
ראייה ,טעם ,ריח
כבר בתחילת הגעת המזון לפה מתחילה הפרשה
של מיץ קיבה ,כך שברגע שהמזון מגיע לקיבה
מתחיל מיד פירוק של חלבונים לפפטידים .נוכחות
של פפטידים גורמת להפרשה מוגברת של
ההורמון גסטרין אל זרם הדם ובחזרה לקיבה והוא
מזרז את ההפרשה של מיץ הקיבה.
מחשבה על מזון או גירוי חושים (טעם ,ריח ,ראייה)
מעוררים דחפים עצביים העוברים מהמוח לקיבה.
אלה גורמים להפרשת ההורמון גסטרין ומיץ קיבה.
נוכחות מיץ הקיבה יוצרת סביבה חומצית מאוד
(מתחת ל )PH=2 -וזה גורם להפסקת ההפרשה
של הגסטרין ובעקבותיה להפסקת ההפרשה של
מיץ הקיבה.
לכן אפשר לומר שהפרשת הגסטרין ומיץ הקיבה
מפוקחת ע"י משוב חיובי ושלילי:
משוב חיובי :נוכחות פפטידים
גירויים
הפרשת גסטרין
+מיץ קיבה
משוב שלילי PH :חומצי
הפסקת ההפרשה
של גסטרין ומיץ
הקיבה.
כאשר נכנסים שיירי המזון אל החלק האחרון של צינור העיכול ,נפסקת ספיגת מרכיבי המזון ,כגון
גלוקוז וחומצות אמינו ,במחזור הדם .בהדרגה מקבלים שיירי העיכול את צורתם הסופית ,והם
נשארים במעי הגס עד להפרשתם מן החלחולת דרך פי הטבעת.
תפקידו העיקרי של המעי הגס הוא הפרשת השאריות שמייצרת מערכת העיכול (צואה) .כליטר וחצי מתוכנו הנוזלי של המעי ,נכנס מדי
יום אל המעי הגס ,אך רק חלק קטן הן שאריות מזון .העיסה העוברת אל המעי הגס מורכבת ממים ,שאריות מינרלים ,מיליונים של
חיידקים ,מתאים מתים שמתקלפים מצפוי צינור העיכול ,מהפרשת ריר מן הקצה התחתון של המעי העקום (חלק מהמעי הדק) וכן
מתאית (רב סוכר) שאינה ניתנת לעיכול.
המעי הגס אינו מפריש אנזימים ,אך הוא מייצר ריר המשמש כחומר סיכה ומקל על תנועת הצואה .המעי הגס סופג מים מהחומר
הצואתי והופך אותו מנוזל למוצק .הוא סופג כליטר וחצי מים ביום.
חומרים שלא עוכלו עד הסוף מגיעים אל המעי הגס עם מעט מן האנזימים מהמעי הדק ושם נשלם עיכולם.
כיצד מניע המעי הגס את הצואה?
תנועה זו סוחטת את הצואה מטה ,לתוך
החלק התחתון של המעי והחלחולת ,אל
עבר תעלת פי הטבעת.
תנועת דחיפה ,פועלת במקביל
לתנועה המקטעית ,על מנת לקדם
את הצואה לכיוון החלחולת.
התכווצויות בקטעים של המעי הגס,
פעם בחצי שעה ,מערבבות וטוחנות
את הצואה.
השדרה במוח
חתך במוח חתך
השדרה
עצב תחושתי
התנועה המסיבית של הצואה מן המעי אל
החלחולת ,מותחת את קירות החלחולת.
מתיחה זו היא הגירוי הנורמלי שאנו חווים
כצורך להטיל צואה .אנו יכולים להחליט
אם להתעלם מהרפלקס ולסגור באופן
רצוני את פי הטבעת ,או להטיל צואה.
עצב תחושתי
עצב תנועתי
רצוני
עצב תנועתי רצוני
לחץ הצואה על דופנות החלחולת יוצר גירוי של עצב תחושתי
המגיע אל מוח השדרה – משם בקשת רפלקס חוזרת תגובה
עצבית בעצב תנועתי לא רצוני ,הגורמת לתנועת החלחולת
ולהרפיית שרירי הסוגר הפנימי .הסוגר החיצוני מקבל עצבוב
ממערכת העצבים הרצונית – כל אלה מאפשרים את
הפרשת הצואה מחוץ לגוף.
החלק במערכת העיכול
האנזים
הסובסטרט (עליו
התוצר
פועל האנזים)
פה
עמילאז
עמילן וגליקוגן
חד סוכר ודו סוכר
הקיבה
חומצה המופרשת להרוג חיידקים
באוכל
פפסין
ליפאז
(במידה
חלבונים
שומנים
חלבונים קצרים יותר
שומנים קצרים יותר
קטנה)
עמילן ,גליקוגן
חלבונים
שומנים
גלוקוזים בודדים
חומצות אמיניות
חומצות שומן +גליצרול
המעי הדק
הלבלב מפריש אנזים לתריסריון
מכיס המרה מגיע נוזל המרה
עמילאז
טריפסין
ופפסין
*ליפאז
כבד
נטרול רעלים ,בנייה חוזרת של חלבונים ,שומנים
ופחמימות המתאימות לאדם
* הליפז אינו מופרש מכיס המרה ,אלא רק לאחר שהשומן עובר את הפירוק הראשוני ע"י מיץ
המרה ,מופרש הליפז מהלבלב.
מקורות:
.1ביולוגיה של האדם -עדי מרקוזה-הס ,2002 ,מערכת העיכול.
.2האנציקלופדיה הרפואית החדשה ,כרך מערכת העיכול ,הוצאת ידיעות אחרונות
וספרי חמד.
Slide 19
גוף אחד – מערכות רבות
קיום יום יומי של הגוף
עיכול
נשימה
הובלה
מערכות הגנה
הפרשה
מערכת חיסון
המשכיות
מערכת רביה
תאום ויסות ובקרה
בתוך ובין המערכות
מערכת עצבים מערכה הורמונלית
הגוף פועל כיחידת מבנה אחת ומקיים סביבה
פנימית יציבה -הומיאוסטזיס
עיכול הוא התהליך שבו ממיר הגוף את המזון לאנרגיה ולחומרים הנחוצים לצמיחתו ואחזקתו.
תהליך העיכול הוא מהתהליכים הביולוגיים המרכזיים בגופנו ,ולכן ,למעלה ממחצית איברי הגוף הפנימיים בגופנו שייכים
למערכת העיכול.
הגוף סופג את המרכיבים הכימיים שמהם בנויים החומרים שהוא אוכל ,מאחסן אותם ,ועושה בהם שימוש כחומרי גלם
לשימור ולבנייה של רקמות.
תרומת מערכת העיכול להומיאוסטזיס [הכושר לקיים סביבה פנימית יציבה ושונה מהסביבה החיצונית] היא באספקת חומרי
מזון הנצרכים כל הזמן ע"י תאי הגוף ,בהם מלחים שונים [מינרלים החיוניים בין היתר לפעילות תקינה של אנזימים ,מבנה
של מולקולות אחרות] ומים -מים מהווים 70אחוז ממשקל הגוף והם חשובים שקיומים של תהליכים בתאים וליכולת לווסת
את הלחץ האוסמוטי ,לחץ הדם ואת טמפרטורת הגוף.
מערכת העיכול מבצעת עיבוד כימי :פירוק על ידי אנזימים ,מלחי מרה וחומצות קיבה של המזון למרכיביו הכימיים ,ועיבוד
מכני :ערבוב המזון ,גריסתו ודחיפתו לאורך צינור העיכול ,נעשה על ידי שרירים מהם בנוי צינור העיכול.
לכל בעלי החיים ,גם הלא מפותחים ,יש מערכת עיכול כלשהי.
כל בעלי החיים מפרקים את המזון שהם אוכלים ליחידות קטנות יותר ,מהן יוכלו להפיק אנרגיה
וליצר את החומרים החיוניים לקיומם.
מבנה מערכת העיכול שונה אצל בעלי חיים שונים ,והוא משתנה בהתאם למורכבות התפריט
שלו ומורכבותו כיצור חי.
קיבה
מערכת קיבות
מעי דק
מעי
קיבה
שנייה
ושט
זפק
מעי
לוע
פי הטבעת
ושט
תהליך העיכול אצל הפרה שניזונה
מצמחים ,נעשה בסדרה של קיבות
מחוברות .המזון נכנס לקיבה הראשונה
והגדולה ביותר ,ושם הוא תוסס .החומר
הגס חוזר אל הפה ללעיסה נוספת.
החומר הנלעס נבלע שוב ,מתערבב
בחומר המותסס ואז עובר דרך הקיבות
האחרות.
זפק
פה
לתולעת השלשול מערכת דומה לזו
של בני האדם ולזו של בעלי חיים
גבוהים אחרים .אך בניגוד לאדם,
לתולעת אין שיניים ,לכן בצינור
העיכול שלה יש תא הקרוי "קיבה
שנייה" ,המרסק וטוחן את המזון.
הציפורים מפרקות את המזון רק לאחר
שאחסנו אותו באופן זמני בזפק שלהן
ובקיבתן.
המים!
מים הם מרכיב המזון החשוב ביותר
לגוף ,בלי מים ,אי אפשר לשרוד יותר
מחמישה ימים .מים הם גם החומר
העיקרי בגוף ,וכשני שלישים ממשקל
הגוף הם מים.
פחמימות!
הפחמימות מרכיבות חומרים רבים בגוף אך
תפקידם העיקרי הוא שימושן כמקור אנרגיה
לביצוע תהליכים בגוף .עם הפחמימות נמנים:
סוכר ,עמילן ותאית (סיבים בלתי ניתנים
לעיכול).
מינרלים!
חלבונים!
החלבונים ,שבנויים מחומצות אמיניות ,הם חומרי הבניין
המינרלים נמצאים בכמויות קטנות
העיקריים של הגוף ומהווים 18%ממשקל החומרים
בתאים ובנוזלי הגוף .בטבע ,נמצאים הבונים את התאים והרקמות .קבוצה גדולה של חלבונים
המינרלים בצורת מלחים .המינרלים אחראית להתרחשותם של כל התהליכים הכימיים
החשובים שנמצאים בכמות גדולה
בתאים ,קבוצה זאת נקראת" :אנזימים" .קבוצה נוספת
בגופינו הם :סידן ,זרחן ,מגנזיום,
של חלבונים היא הנוגדנים שמשתתפת בהגנה על הגוף
אשלגן ,נתרן ,כלור וגופרית.
מפגיעתם של גורמים מזיקים החודרים לגוף.
ויטמינים!
הגוף צריך כמויות זעירות של
הויטמינים .הויטמינים הם חומרים
חיוניים לקיומם של תהליכים שונים
בתאים .רובם של הויטמינים לא
מיוצרים בגוף האדם ,ולכן הוא חייב
לקבלם במזונו.
שומנים!
השומנים מהווים מרכיב חשוב במבנה קרום
התא ,והם חיוניים לכל התאים .השומנים הם
גם מקור לאנרגיה והם מהווים חומר בידוד
חשוב השומר על חום הגוף ומגן על רקמות
פנימיות שונות .השומנים הם מולקולות
גדולות המורכבות מ :3-חומצות ,שומן
וגליצרול .השומנים הם חומרי תשמורת ,ועודף
שומנים יוצר מחלות לב וסוכרת.
פה ובלוטות רוק
בכלליות:
האיברים העיקריים במערכת העיכול של האדם – ושט ,קיבה,
לבלב ,מעי ,כבד ,כיס מרה ופי הטבעת.
ושט
המזון נכנס אל הפה ומתקדם במורד דרכי העיכול על ידי גלי
התכווצויות של שרירים (פריסטלטיקה) .עיקרו של תהליך העיכול
שחומרים שונים כמו האנזימים (שמיוצרים על ידי בלוטות הרוק,
הקיבה ,המעי והלבלב) חומצה מלחית (מיוצרת ע"י הקיבה) ומלחי
מרה (המיוצרים ע"י הכבד) מפרקים את המזון ליחידות כימיות
שהגוף יכול לנצל .הפסולת מסולקת ע"י פי הטבעת.
כבד
קיבה
כיס המרה
לבלב
תריסריון
מעי דק
מעי גס
מעי ישר
פי הטבעת
המזון נכנס לפה וכבר מתחיל את תהליך העיכול שבו משולבות פעולות רצוניות :לעיסה ובליעה,
ולא רצוניות :הפרשת רוק המכיל אנזימים .הרוק משמש כממס ,כמרכך וכמחליק המזון ובכך
מסייע ללשון ולשיניים בפעולת הלעיסה והעברת המזון אל הושט .הרטבת המזון חשובה לקליטת
הטעם ע"י תאי חוש הטעם על הלשון .הרוק מכיל בעקר מים ויוני HCO3-השומרים על 7 PHוגם
שני אנזימים – עמילאז (שמפרק עמילן עד לדו סוכר) ,וליזוזים (משמש כקוטל חיידקים המגיעים
עם המזון).
המזון שוהה בפה בין 5-30שניות ,ועובר עיבוד ראשוני ע"י :שיניים ,חניכיים ,לשון ,החך ,בלוטות
הרוק והלסתות ,ולאחר עיבוד זה המזון ממשיך הלאה אל הושט.
הלעיסה והטחינה נעשים לשם הגדלת שטח הפנים.
עיצוב המזון לגוש בגודל המתאים לבליעה נקרא עיכול מכני.
מספרן המלא של השיניים שבאדם מבוגר הוא .32השיניים נחלקות לארבעה
סוגים:
4ניבים :המשמשים לקריעת המזון.
8שיניים חותכות :המשמשות לחיתוך המזון.
8שיניים קדם-טוחנות :המשמשות לגריסת המזון.
12שיניים טוחנות :כוללות ארבע שיני בינה המרסקות את המזון.
את השן מצפה האמייל הקשה [בעקר סידן וזרחן] והוא עלול
להיפגע מעששת – תוצאת פעולתם של חיידקים המייצרים חומצת
חלב בתהליך פירוק הסוכרים בפה המשמשים אותם כמקור
אנרגיה .הרוק מוריד במידה מסוימת את רמת החומציות בעזרת יוני
HCO3הפועלים כמו בסיס והליזוזים שבו מצליח לנטרל חלקמהחיידקים ההרסניים.
בפני האדם נמצאים שלושה זוגות של בלוטות רוק :בלוטות מצד האוזן (פרוטיד) ,הבלוטות התת לסתיות
והבלוטות התת לשוניות .בלוטות הרוק מפרישות אנזימים (=חלבוני פעולה).
כשאנו לועסים ,המזון נרטב על ידי הרוק והופך לעיסה .פעולה זו עוזרת לתהליך לעיסת המזון ובכך גם יותר קל
למזון להגיע לוושט .הרוק מנקה שאריות אוכל שנשארו בפה ועל השיניים ובכך עוזר במניעת הצטברות חיידקים
אשר מזהים רק שני סוגים של אנזימים:
.1עמילז -אשר מפרק עמילן וגליקוגן (פחמימות) שמגיעים מהמזון ומתפרקים לסוכרים פשוטים :דו-סוכרים
וחד-סוכרים (סוכרוזים וגלוקוזים).
.2ליזוזים -מפרק את מעטפת החיידקים המגיעים אל הפה מהאוויר ,ובכך מסנן את הגוף מאנטיגנים מזיקים.
בלוטות מיצד האוזן:
נמצאות בלחיים ,קדמית
לאוזניים .הצינור שלהן
נפתח אל הפה בחלק
הפנימי של הלחיים.
הבלוטות התת
לסתיות:
נמצאות בחלקו האחורי
של הפה ,מתחת ללשון.
הצינורות שלהן נפתחים
מתחת ללשון ,משני צידי
הקפל המרכזי של רירית
הפה.
הבלוטות התת
לשוניות:
נמצאות בקדמת הפה
מתחת ללשון .יש להן
צינורות קטנים ורבים,
שמנקזים את הרוק אל
הפה ,מתחת ללשון.
מכסה הגרון הוא פיסת סחוס דקה שמכוסה הקרום ריר ונמצאת מאחורי שורש הלשון.
בעת בליעת המזון הוא סוגר את הפתח לקנה הנשימה ומשאיר רק את צינור הושט פתוח,
וכל מונע חדירה של מזון אל קנה הנשימה ,דבר אשר גורם להיחנקות.
מכסה הגרון סוגר את פתח הושט ומשאיר פתוח רק את קנה הנשימה בכדי שהאוויר לא
יגיע אל הושט .אם בכל זאת נכנס מזון אל קנה השימה ,קיים רפלקס אשר משחרר את
המזון מקנה הנשימה אל חלל הפה דרך שיעול.
הגרון והלוע משמשים מעבר גם
לאוויר וגם למזון .כאשר המזון
יוצא מהלוע הוא עלול להיכנס
לקנה הנשימה במקום לושט.
כדי למנוע כניסה של מזון אל
קנה הנשימה בעת הבליעה,
מעכב גזע המוח ,באופן זמני,
את הנשימה ,ומעורר סדרה של
תגובות המביאות לסגירת
הקנה .אם ,למרות הכל חודר
אוכל לקנה ,מופעל רפלקס
השיעול .רפלקס זה מחזיר מיד
את האוכל אל הפה ומונע חנק.
תפקיד צינור הושט הוא להעביר את המזון לקיבה .לאחר הלעיסה והגריסה,
הלשון דוחפת את המזון במורד הלוע ,אל אחורי הפה ,ודרך הלוע המזון
מגיע אל פתח הושט ,שם כיסוי הגרון מכסה את קנה הנשימה על מנת
למנוע חדירה של מזון לקנה הנשימה (דבר אשר גורם להיחנקות) והמזון
מחליק אל פתח הושט .כאן מתחילה הפריסטלטיקה (= ניע שרירים.
התכווצות ודחיפה של המזון על ידי שרירי צינור הושט .השרירים מתכווצים
ומתרפים בגל מתואם ובצורה מעגלית .הפריסטלטיקה אינה חד כיוונית).
אורכו של הושט הוא 23-25ס"מ .צינור הושט בנוי משתי מערכות של
שרירים :רצוניות ובלתי ורצוניות .כשהמזון בפה ,שרירי הושט רפויים ,אך
כשהמזון נכנס לוושט -השרירים מתחילים לנוע בתנועה גלית ,פריסטלטית,
לכיוון פי הקיבה .על פעולה זו שולטים עצבים ממערכת העצבים המרכזית
וממערכת העצבים של המעי .גלי הפריסטלטיקה נעים לאורך הושט
במהירות של 2.5-5ס"מ בשנייה .הושט מגיע אל הקיבה.
http://hopkins-gi.org/multimedia/database/intro_250_Swallow.swf
תהליך בליעת המזון.
הקיבה היא שק שרירי .כאשר היא ריקה ,הנפח שלה הוא 50סמ"ק .כאשר היא מלאה נפחה יכול להגיע עד כ 1500 -סמ"ק .המזון שוהה
בקיבה שעתיים עד 6שעות (תלוי במזון ובאיכותו).
בקיבה מתבצעות שתי צורות עיכול במקביל -פעולה מכאנית :בתוך דפנות הקיבה ,קיימות שלוש שכבות שרירים .שרירים אלו מתכווצים
בתנועות איטיות אך נימצרות וכל המזון מתערבל עם מיצי הקיבה(-פריסטלטיקה) ,ופעולה כימית :בדופן הפנימית של הקיבה ,ברירית,
ישנם תאים אשר מפרישים לחלל הקיבה את "מיץ הקיבה" -חומצה מלחית ,ותאים אחרים שמפרישים פפסין (אנזימי עיכול).
בקיבה מתערבב המזון ע"י פעולת שרירי דופן הקיבה .מתוך תאים מסוימים מופרש חומצת HCLואנזימים .בקיבה נספג חלק גדול
מויטמין 12Bוחומרים מסוימים כגון סוכרים ואלכוהול ,הישר אל זרם הדם.
האנזימים הפעולים בקיבה הם:
•פפסינוגן – אינו אנזים פעיל ,אך כאשר הוא נפגש עם החומצה הכלורית ( (HCLהוא הופך להיות אנזים פעיל הנקרא פפסין .הפפסין
מפרק חלבונים לחומצת אמיניות בודדות.
•ליפז – מפרק שומנים לחומצות שומן וגליצרול.
החומצות בקיבה הופכות את הקיבה לסביבה חומצית מאוד ( .)2-1 PHחיידקים מתים בסביבה כזו ,וזו היא שיטת הניקוי של מערכת
העיכול על מנת למנוע זיהום.
לקיבה מופרש הורמון גסטרין הגורם להגברת הפרשת HCLופפסינוגן.
דופן הקיבה מוגנת מפני החומצה המלחית והאנזים המפרק פפסין ,ע"י הפרשת נוזל רירי
שה PHשלו מעט בסיסי [יוני .] HCO3-פגיעה בהגנה זו עלולה לגרום לכיב קיבה [אולקוס].
היום סוברים שזוהי מחלה זיהומית שהגורם לה הוא החיידק pylori Helicobacter.
כיב קיבה (אולקוס) הוא פצע המתפתח בדרך כלל בקיבה או בתריסריון .הכיב נגרם עקב תהליך של איכול רפידת הקיבה או
התריסריון על ידי חומצות הקיבה (ובראשן חומצת מימן כלורי) ומיצי העיכול.
האוסטרלים בארי ג'יי' מרשל ורובין ווארן זכו בפרס נובל לפיזיולוגיה ורפואה לשנת 2005על כך שהראו כי חיידק הוא למעשה
האחראי לאולקוס הגורם לכאבי הבטן העזים אצל רוב האנשים הסובלים מהמחלה ולא מתח וסגנון חיים כפי שחשבו עד כה.
ווארן ,בן ,68פתולוג מאוסטרליה ,גילה מושבות של חיידקים בחלק התחתון של הקיבה בכ 50%-מהחולים מהם נלקחו ביופסיות.
הוא למעשה הביא לתגלית הקריטית כי סימנים לדלקת נמצאו תמיד בקרום הקיבה בקרבת האזור המאוכלס בחיידקים.
מרשל ,בן ,54התעניין בממצאיו של ווארן ויחד ביצעו מחקר בביופסיות שנלקחו מחולים .לאחר מספר ניסיונות ,הצליח מרשל
לטפח סוגים של חיידקים שעד כה לא היו ידועים ומאוחר יותר זכו לשם הליקובקטור פילורי ,יחד הם גילו ,כי האורגניזם היה נוכח
כמעט בכל החולים שסבלו מדלקת הקיבה ,כיב בתריסריון או אולקוס בקיבה.
הודות לגילוי החדשני שנעשה על-ידי מרשל ווארן ,מחלת האולקוס אינה כרונית יותר ,אלא מחלה שניתן לרפא על-ידי טיפול קצר
באנטיביוטיקה ותרופות המדכאות הפרשות חומצה!
בכתב הזכיה לפרס נובל נאמר ,שהרופאים מקבלים את ההוקרה על גילוי חידק ההליקובקטר פילורי - Helicobacter pylori -
בשנת ,1982והוכחת חשיבותו כגורם לדלקת הקיבה -גסטריטיס ולכיב קיבה – אולקוס.
ההידבקות מתרחשת ככל הנראה בגיל צעיר מאוד והחיידק נשאר במערכת העיכול
לכל החיים ,ובמרבית בני האדם הוא אינו גורם לכל סימפטום .ואולם הוא עלול
לעודד יצירת כיב קיבה אצל 15%-10%מהנגועים.
החיידק שגילו המדענים גורם ליותר מ 90%-מהכיבים בתריסריון ול 80%-מהכיבים
בקיבה .כשני שלישים מאוכלוסיית העולם נגועים בחיידק ,אך רובם לא סובלים
מתסמינים כלשהם .עם זאת ,החיידק עלול להביא להתפתחות סרטן הקיבה ,שהוא
הסרטן השני בקטלניותו .לכן ,חיידק זה מוגדר כחיידק מסרטן!
HPנצמדים אל תא אפיתל מהקיבה בתרבית רקמה
HPשורדים בתנאי ה PHהשוררים בקיבה
הודות לפעילות האנזים אוריאז
היום ההתייחסות את אולקוס היא כאל מחלה זיהומית.
הטיפול המקובל היום ב HPהוא בתרופות :מוקסיפן
וקלריטרומיצין,וחמרים המורידים רמת חומציות כמו לוסק
.Losecה Losec -מעכב את פעילות משאבות המימן בממברנת
התאים הפריאתליים המפרישים HClבקיבה .באופן זה
מופחת הכאב והנזק לדופן הקיבה באזורים המודלקים עקב
הזיהום בהליקובקטר.
מן הקיבה עובר המזון אל המעי הדק שהוא צינור מפותל שאורכו שבעה מטרים.
במעי הדק עובר המזון פירוק נוסף ,ותוצרי הפירוק נספגים בזרם הדם.
למעי הדק שני תפקידים עיקריים:
.1
פירוק חומרי המזון השונים :פחמימות לחד-סוכרים ,שומנים לחומצות שומן ,חלבונים לחומצות אמיניות.
.2
תוצרי הפירוק ,מולקולות קטנות ,חודרות דרך תאי המעי אל כלי הדם הרבים העוטפים את צינור העיכול מבחוץ,
ועברים אל מחזור הדם.
חלקו הראשון של המעי הדק קרוי תריסריון ,ואורכו כ 30 -סנטימטר .התריסריון קולט את הפרשות הכבד והלבלב.
ה PHהשורר במעי הוא בסיסי ולכן הפפסין המגיע עם בליל המזון מהקיבה ,מפסיק את פעילותו במעי.
קטע מעי דק עטוף בקרום הצפק -הוא עשיר בכלי
דם ולימפה ומספק לשרירים ולרקמות המעי את
התרכובות הדרושות וקולט ממנו את המזון
המעוכל .יש בו רשת עצבים המעצבבים את שרירי
דופן המעי.
מבנה דופן המעי הדק
דופן המעי בנוי מסיסים = בליטות מיקרוסקופיות באורך של כ 1-מיקרון ,אליהן חודרים נימי דם ולימפה ומאפשרים ספיגה
יעילה (הגדלת שטח פנים) של תוצרי פירוק המזון.
על הסיסים יש שיכבה של תאי אפיתל להגנה עדינה מפני חומצות שמגיעות מהקיבה .ברך כלל תאי אפיתל מפרישים ריר
ששומר על התאים מפני החומצות ,אבל לפעמים יש תקלה והחומצות פוגעות בתאים ועושות פצע שיכול לדמם = אולקוס.
בגלל הסיסים ,שטח הפנים במעי בוגר מגיע ל 500מטר מרובע .במעי יש עיכול מכני ע"י ערבול וערבוב של המזון ועל ידי כך,
יותר מזון נפגש עם יותר אנזימים ויותר מזון נעכל.
קיפולי רירית המעי הדק
פירוק המזון המעוכל למחצה שמגיע מן הקיבה נעשה במעי הדק בעזרת חומרים המופרשים מן
הלבלב ,מן הכבד (באמצעות כיס המרה) ומתאי דופן המעי.
האנזימים שמזרזים את פירוק המזון במעי פועלים בסביבה בסיסית בלבד ( PHגבוה).
פירוק הפחמימות:
פירוק החלבונים:
מערכת העיכול של האדם אינה מסוגלת לעכל את כל סוגי
הפחמימות .פחמימות מורכבות אחדות כמו תאית ,אינן מתעכלות
בכלל .שכן האדם אינו מיצר אנזימים היכולים לפרקם לסוכרים
פשוטים .לעומת זאת ,הסוכר המורכב מעמילן מפורק בקלות בעזרת
אנזימים שמיוצרים בלבלב – התהליך מצוין בתרשים:
פירוק החלבון מתחיל בקיבה וממשיך במעי הדק .החלבון
מפורק קודם לשרשראות של חומצות אמינו הנקראות
פפטידים ,ואחר כך לחומצות אמינו יחידות .הלבלב מפריש
את האנזימים מפרקי החלבון.
ספיגת תוצרי
הפחמימות:
סוכרים פשוטים עוברים
דרך דפנות המעי הריק
ונספגים בזרם הדם .הדם
מסיע את הסוכרים אל
הכבד והכבד הופך אותם
לרב סוכר שנקרא גליקוגן.
מאגר הפחמימות מאוכסן
בגוף בצורת החומר גליקוגן.
ספיגת תוצרי החלבון:
רוב החלבונים מפורקים ונספגים
בחלקו הראשון של המעי הריק.
חומצות האמינו שנספגו עוברות
ישירות לזרם הדם הנושא אותם
דרך הכבד אל הרקמות שזקוקות
להם .חומצות אמינו אחדות
משמשות כאבני הבניין של
חומרים חדשים החיוניים לצמיחה
ולתיקון רקמות ,ואחרות מספקות
אנרגיה.
פירוק השומן:
ספיגת מינרלים ומלחים:
המרה המיוצרת בכבד והמאוחסנת בכיס
המרה ,מסייעת בפירוק השומן במעי הדק.
מלחים מן המרה מפרקים את טיפות השומן
העבות לטיפות שומן דקיקות יותר .פעולה זו
מגדילה את שטח פני הטיפות ומזרזת את
עיכול השומן ע"י אנזים הלבלב מפרק השומן
שנקרא ליפאז .הליפאז מפרק את השומן
לגליצרול ולחומצות שומן.
מינרלים כמו נתרן ,אשלגן וברזל ומלחים כמו
מגנזים ,כלוריד וחומרים אחרים חייבים לעבור מן
המעי הדק ישירות לזרם הדם ,נשמרות רמות
תקינות ומאוזנות שלהם בגוף.
ספיגת ויטמינים:
ויטמינים מסיסי שומן ( )K,E,D,Aוויטמינים
מסיסי מים ( )C,Bנספגים במעי הדק.
ויטמין 12Bנספג במעי העקום (חלק מהמעי
הדק) ,שלא כמו ויטמינים אחרים ,ויטמין זה
חייב להתקשר לחומר מיוחד המופרש מן
הקיבה לפני שהוא נספג – חומר זה נקרא
"גורם אינטרינזי".
ספיגת השומן:
ספיגת השומן מהירה ושלמה בד"כ ולכן
הצואה כמעט ואינה מכילה שומן .ספיגת
השומן מתרחשת בעיקר במעי הריק.
כדוריות השומן הזעירות אינן עוברות
ישירות אל זרם הדם או הכבד ,אלא
עוברות קודם לכן בצינוריות הלימפה.
צינוריות אלו מתאחדות לתעלות לימפה
רחבות יותר ואלו מתרוקנות בזרם הדם
ומאפשרות לשומן לזרום בגוף .רוב
השומן מועבר לכבד להמשך עיבודו,
השאר מאוחסן בגוף – בתאי השומן.
http://www.wiley.com/legacy/college/boyer/0470003790/
animations/fatty_acid_metabolism/fatty_acid_metabolism.htm
אנימציה :פירוק שומן בעזרת מלחי מרה.
הכבד ,הלבלב וכיס המרה קשורים בקשר הדוק עם צינור העיכול מבחינה תפקודית ,אף כי אינם מהווים חלק
ממנו .לכל אחד מהם תפקיד חיוני בעיכול המזון ובניצול מרכיבי המזון.
הכבד הוא האיבר הפנימי הכבד ביותר בגוף ומשקלו 1.5ק"ג .הכבד הוא איבר חיוני לחיים.
הכבד עשוי מיליוני תאים הקרויים הפטוציטים ,תאי כבד .לתאים אל יותר מ 500-תפקידים שונים ,בהם אחסון מרכיבי המזון; פירוק תרופות
וסמים ,רעלים ותוצרי פסולת; ותהליכי המרה כימיים שונים .לתאי הכבד יכולת מסוימת של התחדשות – רגנרציה ,תכונה הנחשבת לקדומה וכזו
שנעלמה באורגניזמים המפותחים.
הכבד הוא מעין מפעל שמעבד ומסנן את הכימיקלים בגוף.
תהליכי השינוי העיקריים שעוברים חומרי המזון בכבד [חילוף חמרים]:
מחומצות אמיניות נבנים חלבונים ,כמו חלבוני פלסמה [אלבומין] וגם פקטורי קרישה וחלבוני מערכת הקרישה – פיברינוגן ,פרותרומבין.
מהגלוקוז נבנה גליקוגן (רב סוכר המשמש כחומר תשמורת) נאגר בכבד ובשרירים .הגלוקוז בשיתוף עם פחמימות
אחרות משמש לבניית שומנים .תהליך זה מסייע בשמירה על רמה יציבה של גלוקוז בדם .
http://www.hopkins-gi.org/multimedia/database/intro_340_CHC-05.swf
תצוגה של הכבד ,הלבלב וכיס המרה.
קיבה
צינור הכבד השמאלי
צינור הכבד הימני
כיס המרה
עורק הכבד
קרוב ל 80%-מאספקת הדם אל
הכבד מגיעה מוריד השער .וריד זה
נושא אל הכבד כמעט את כל הדם
היוצא ממערכת העיכול והמכיל את
המזון המפורק שנספג מן המעי.
בתוך הכבד מתפצל וריד השער
לסעיפים רבים ,כך שתאי הכבד
יוכלו למצות מן הדם את המזון
המפורק ולעבד אותו
כיס המרה הוא שקיק דמוי אגס הממוקם בחלקו התחתון של הכבד .כיס המרה מאחסן
ומרכז את המרה עד שהורמון ,המיוצר במעי הדק ,מעורר את הכיס להתכווץ ,ולשחר את
המרה אל התריסריון.
הרכב המרה:
הכבד מייצר כליטר מרה בכל יום 97% .מן המרה הם מים ,האחוזים הנותרים הם מלחי
מרה וחומרי צבע מן הכבד .למלחי המרה תפקיד מרכזי בעיכול שומנים .צבעי המרה הם
מוצרי פסולת .העיקרי שבהם הוא בילירובין ,שצבעו צהוב ,והוא נוצר מההמוגלובין שבתאי
הדם האדומים ,לאחר פירוקם בטחול.
כיס מרה
צינור
המרה
צינור הלבלב
[פנקריאס]
http://www.uclan.ac.uk/facs/health/nursing/sonic/scenarios/livjmanim/biliary_tract.html
פעילות כיס המרה
הלבלב מייצר ומפריש חומרים הנחוצים לעיכול .חומרים אלה הם אנזימי עיכול שמפרקים חלבונים ,פחמימות
ושומנים ,וכן נתרן ביקרבונט ( ,)NaHCO3שתפקידו לסתור את חומצת הקיבה.
כל החומרים הללו עוברים לאורך צינור הלבלב אל התריסריון .הלבלב מפריש גם את ההורמונים אינסולין ,גלוקוגן
וסומטוסטטין ,ישירות אל זרם הדם .שלושה הורמונים אלה יחד מווסתים את רמת הסוכר בדם .הורמונים אלה
מופרשים מהלבלב ישירות לדם .ויסות רמת הסוכר הוא תפקידו העיקרי של הלבלב.
ויסות הורמונלי של הפרשת חומרי (מיץ) הלבלב:
הפרשת מיץ הלבלב (נתרן ביקרבונט+אנזימים) אל התריסריון מווסתת ע"י שני
הורמונים:
.1
.2
.3
.4
.5
.6
.7
סקרטין וכולציסטוקינין (.)CCK
הסקרטין מופרש מתאים בדופן התריסריון בתגובה למגע עם בליל המזון
שמגיע מהקיבה.
החומצי
הסקרטין גורם להפרשת הביקרבונט מהלבלב.
הביקרבונט בעל PHבסיסי מנטרל את החומציות בתריסריון.
הפסקת ההפרשה של סקרטין (כי הסביבה כבר לא חומצית) = .משוב שלילי.
גם ה CCK -מופרש מהתריסריון בתגובה להגעת המזון.
הוא מזרז את ההפרשה של-
אנזימי עיכול מהלבלבמיץ המרה מכיס המרה (מזרז את תחילתו של תהליך פירוק השומנים.גם בלבלב ,כמו בקיבה ,גירויי החושים מביאים להפרשה מוגברת של אנזימי
עיכול והנתרן ביקרבונט.
תאים המפרישים מיץ קיבה
מיץ קיבה חומצי
PH=2
פפטידים
גסטרין חוזר אל הקיבה
הפרשה מוגברת של
הורמון הגסטרין אל הדם
תאים מפרישים
זרם
הדם
מערכת העצבים המרכזית
מחשבה על מזון,
גירוי החושים-
ראייה ,טעם ,ריח
כבר בתחילת הגעת המזון לפה מתחילה הפרשה
של מיץ קיבה ,כך שברגע שהמזון מגיע לקיבה
מתחיל מיד פירוק של חלבונים לפפטידים .נוכחות
של פפטידים גורמת להפרשה מוגברת של
ההורמון גסטרין אל זרם הדם ובחזרה לקיבה והוא
מזרז את ההפרשה של מיץ הקיבה.
מחשבה על מזון או גירוי חושים (טעם ,ריח ,ראייה)
מעוררים דחפים עצביים העוברים מהמוח לקיבה.
אלה גורמים להפרשת ההורמון גסטרין ומיץ קיבה.
נוכחות מיץ הקיבה יוצרת סביבה חומצית מאוד
(מתחת ל )PH=2 -וזה גורם להפסקת ההפרשה
של הגסטרין ובעקבותיה להפסקת ההפרשה של
מיץ הקיבה.
לכן אפשר לומר שהפרשת הגסטרין ומיץ הקיבה
מפוקחת ע"י משוב חיובי ושלילי:
משוב חיובי :נוכחות פפטידים
גירויים
הפרשת גסטרין
+מיץ קיבה
משוב שלילי PH :חומצי
הפסקת ההפרשה
של גסטרין ומיץ
הקיבה.
כאשר נכנסים שיירי המזון אל החלק האחרון של צינור העיכול ,נפסקת ספיגת מרכיבי המזון ,כגון
גלוקוז וחומצות אמינו ,במחזור הדם .בהדרגה מקבלים שיירי העיכול את צורתם הסופית ,והם
נשארים במעי הגס עד להפרשתם מן החלחולת דרך פי הטבעת.
תפקידו העיקרי של המעי הגס הוא הפרשת השאריות שמייצרת מערכת העיכול (צואה) .כליטר וחצי מתוכנו הנוזלי של המעי ,נכנס מדי
יום אל המעי הגס ,אך רק חלק קטן הן שאריות מזון .העיסה העוברת אל המעי הגס מורכבת ממים ,שאריות מינרלים ,מיליונים של
חיידקים ,מתאים מתים שמתקלפים מצפוי צינור העיכול ,מהפרשת ריר מן הקצה התחתון של המעי העקום (חלק מהמעי הדק) וכן
מתאית (רב סוכר) שאינה ניתנת לעיכול.
המעי הגס אינו מפריש אנזימים ,אך הוא מייצר ריר המשמש כחומר סיכה ומקל על תנועת הצואה .המעי הגס סופג מים מהחומר
הצואתי והופך אותו מנוזל למוצק .הוא סופג כליטר וחצי מים ביום.
חומרים שלא עוכלו עד הסוף מגיעים אל המעי הגס עם מעט מן האנזימים מהמעי הדק ושם נשלם עיכולם.
כיצד מניע המעי הגס את הצואה?
תנועה זו סוחטת את הצואה מטה ,לתוך
החלק התחתון של המעי והחלחולת ,אל
עבר תעלת פי הטבעת.
תנועת דחיפה ,פועלת במקביל
לתנועה המקטעית ,על מנת לקדם
את הצואה לכיוון החלחולת.
התכווצויות בקטעים של המעי הגס,
פעם בחצי שעה ,מערבבות וטוחנות
את הצואה.
השדרה במוח
חתך במוח חתך
השדרה
עצב תחושתי
התנועה המסיבית של הצואה מן המעי אל
החלחולת ,מותחת את קירות החלחולת.
מתיחה זו היא הגירוי הנורמלי שאנו חווים
כצורך להטיל צואה .אנו יכולים להחליט
אם להתעלם מהרפלקס ולסגור באופן
רצוני את פי הטבעת ,או להטיל צואה.
עצב תחושתי
עצב תנועתי
רצוני
עצב תנועתי רצוני
לחץ הצואה על דופנות החלחולת יוצר גירוי של עצב תחושתי
המגיע אל מוח השדרה – משם בקשת רפלקס חוזרת תגובה
עצבית בעצב תנועתי לא רצוני ,הגורמת לתנועת החלחולת
ולהרפיית שרירי הסוגר הפנימי .הסוגר החיצוני מקבל עצבוב
ממערכת העצבים הרצונית – כל אלה מאפשרים את
הפרשת הצואה מחוץ לגוף.
החלק במערכת העיכול
האנזים
הסובסטרט (עליו
התוצר
פועל האנזים)
פה
עמילאז
עמילן וגליקוגן
חד סוכר ודו סוכר
הקיבה
חומצה המופרשת להרוג חיידקים
באוכל
פפסין
ליפאז
(במידה
חלבונים
שומנים
חלבונים קצרים יותר
שומנים קצרים יותר
קטנה)
עמילן ,גליקוגן
חלבונים
שומנים
גלוקוזים בודדים
חומצות אמיניות
חומצות שומן +גליצרול
המעי הדק
הלבלב מפריש אנזים לתריסריון
מכיס המרה מגיע נוזל המרה
עמילאז
טריפסין
ופפסין
*ליפאז
כבד
נטרול רעלים ,בנייה חוזרת של חלבונים ,שומנים
ופחמימות המתאימות לאדם
* הליפז אינו מופרש מכיס המרה ,אלא רק לאחר שהשומן עובר את הפירוק הראשוני ע"י מיץ
המרה ,מופרש הליפז מהלבלב.
מקורות:
.1ביולוגיה של האדם -עדי מרקוזה-הס ,2002 ,מערכת העיכול.
.2האנציקלופדיה הרפואית החדשה ,כרך מערכת העיכול ,הוצאת ידיעות אחרונות
וספרי חמד.
Slide 20
גוף אחד – מערכות רבות
קיום יום יומי של הגוף
עיכול
נשימה
הובלה
מערכות הגנה
הפרשה
מערכת חיסון
המשכיות
מערכת רביה
תאום ויסות ובקרה
בתוך ובין המערכות
מערכת עצבים מערכה הורמונלית
הגוף פועל כיחידת מבנה אחת ומקיים סביבה
פנימית יציבה -הומיאוסטזיס
עיכול הוא התהליך שבו ממיר הגוף את המזון לאנרגיה ולחומרים הנחוצים לצמיחתו ואחזקתו.
תהליך העיכול הוא מהתהליכים הביולוגיים המרכזיים בגופנו ,ולכן ,למעלה ממחצית איברי הגוף הפנימיים בגופנו שייכים
למערכת העיכול.
הגוף סופג את המרכיבים הכימיים שמהם בנויים החומרים שהוא אוכל ,מאחסן אותם ,ועושה בהם שימוש כחומרי גלם
לשימור ולבנייה של רקמות.
תרומת מערכת העיכול להומיאוסטזיס [הכושר לקיים סביבה פנימית יציבה ושונה מהסביבה החיצונית] היא באספקת חומרי
מזון הנצרכים כל הזמן ע"י תאי הגוף ,בהם מלחים שונים [מינרלים החיוניים בין היתר לפעילות תקינה של אנזימים ,מבנה
של מולקולות אחרות] ומים -מים מהווים 70אחוז ממשקל הגוף והם חשובים שקיומים של תהליכים בתאים וליכולת לווסת
את הלחץ האוסמוטי ,לחץ הדם ואת טמפרטורת הגוף.
מערכת העיכול מבצעת עיבוד כימי :פירוק על ידי אנזימים ,מלחי מרה וחומצות קיבה של המזון למרכיביו הכימיים ,ועיבוד
מכני :ערבוב המזון ,גריסתו ודחיפתו לאורך צינור העיכול ,נעשה על ידי שרירים מהם בנוי צינור העיכול.
לכל בעלי החיים ,גם הלא מפותחים ,יש מערכת עיכול כלשהי.
כל בעלי החיים מפרקים את המזון שהם אוכלים ליחידות קטנות יותר ,מהן יוכלו להפיק אנרגיה
וליצר את החומרים החיוניים לקיומם.
מבנה מערכת העיכול שונה אצל בעלי חיים שונים ,והוא משתנה בהתאם למורכבות התפריט
שלו ומורכבותו כיצור חי.
קיבה
מערכת קיבות
מעי דק
מעי
קיבה
שנייה
ושט
זפק
מעי
לוע
פי הטבעת
ושט
תהליך העיכול אצל הפרה שניזונה
מצמחים ,נעשה בסדרה של קיבות
מחוברות .המזון נכנס לקיבה הראשונה
והגדולה ביותר ,ושם הוא תוסס .החומר
הגס חוזר אל הפה ללעיסה נוספת.
החומר הנלעס נבלע שוב ,מתערבב
בחומר המותסס ואז עובר דרך הקיבות
האחרות.
זפק
פה
לתולעת השלשול מערכת דומה לזו
של בני האדם ולזו של בעלי חיים
גבוהים אחרים .אך בניגוד לאדם,
לתולעת אין שיניים ,לכן בצינור
העיכול שלה יש תא הקרוי "קיבה
שנייה" ,המרסק וטוחן את המזון.
הציפורים מפרקות את המזון רק לאחר
שאחסנו אותו באופן זמני בזפק שלהן
ובקיבתן.
המים!
מים הם מרכיב המזון החשוב ביותר
לגוף ,בלי מים ,אי אפשר לשרוד יותר
מחמישה ימים .מים הם גם החומר
העיקרי בגוף ,וכשני שלישים ממשקל
הגוף הם מים.
פחמימות!
הפחמימות מרכיבות חומרים רבים בגוף אך
תפקידם העיקרי הוא שימושן כמקור אנרגיה
לביצוע תהליכים בגוף .עם הפחמימות נמנים:
סוכר ,עמילן ותאית (סיבים בלתי ניתנים
לעיכול).
מינרלים!
חלבונים!
החלבונים ,שבנויים מחומצות אמיניות ,הם חומרי הבניין
המינרלים נמצאים בכמויות קטנות
העיקריים של הגוף ומהווים 18%ממשקל החומרים
בתאים ובנוזלי הגוף .בטבע ,נמצאים הבונים את התאים והרקמות .קבוצה גדולה של חלבונים
המינרלים בצורת מלחים .המינרלים אחראית להתרחשותם של כל התהליכים הכימיים
החשובים שנמצאים בכמות גדולה
בתאים ,קבוצה זאת נקראת" :אנזימים" .קבוצה נוספת
בגופינו הם :סידן ,זרחן ,מגנזיום,
של חלבונים היא הנוגדנים שמשתתפת בהגנה על הגוף
אשלגן ,נתרן ,כלור וגופרית.
מפגיעתם של גורמים מזיקים החודרים לגוף.
ויטמינים!
הגוף צריך כמויות זעירות של
הויטמינים .הויטמינים הם חומרים
חיוניים לקיומם של תהליכים שונים
בתאים .רובם של הויטמינים לא
מיוצרים בגוף האדם ,ולכן הוא חייב
לקבלם במזונו.
שומנים!
השומנים מהווים מרכיב חשוב במבנה קרום
התא ,והם חיוניים לכל התאים .השומנים הם
גם מקור לאנרגיה והם מהווים חומר בידוד
חשוב השומר על חום הגוף ומגן על רקמות
פנימיות שונות .השומנים הם מולקולות
גדולות המורכבות מ :3-חומצות ,שומן
וגליצרול .השומנים הם חומרי תשמורת ,ועודף
שומנים יוצר מחלות לב וסוכרת.
פה ובלוטות רוק
בכלליות:
האיברים העיקריים במערכת העיכול של האדם – ושט ,קיבה,
לבלב ,מעי ,כבד ,כיס מרה ופי הטבעת.
ושט
המזון נכנס אל הפה ומתקדם במורד דרכי העיכול על ידי גלי
התכווצויות של שרירים (פריסטלטיקה) .עיקרו של תהליך העיכול
שחומרים שונים כמו האנזימים (שמיוצרים על ידי בלוטות הרוק,
הקיבה ,המעי והלבלב) חומצה מלחית (מיוצרת ע"י הקיבה) ומלחי
מרה (המיוצרים ע"י הכבד) מפרקים את המזון ליחידות כימיות
שהגוף יכול לנצל .הפסולת מסולקת ע"י פי הטבעת.
כבד
קיבה
כיס המרה
לבלב
תריסריון
מעי דק
מעי גס
מעי ישר
פי הטבעת
המזון נכנס לפה וכבר מתחיל את תהליך העיכול שבו משולבות פעולות רצוניות :לעיסה ובליעה,
ולא רצוניות :הפרשת רוק המכיל אנזימים .הרוק משמש כממס ,כמרכך וכמחליק המזון ובכך
מסייע ללשון ולשיניים בפעולת הלעיסה והעברת המזון אל הושט .הרטבת המזון חשובה לקליטת
הטעם ע"י תאי חוש הטעם על הלשון .הרוק מכיל בעקר מים ויוני HCO3-השומרים על 7 PHוגם
שני אנזימים – עמילאז (שמפרק עמילן עד לדו סוכר) ,וליזוזים (משמש כקוטל חיידקים המגיעים
עם המזון).
המזון שוהה בפה בין 5-30שניות ,ועובר עיבוד ראשוני ע"י :שיניים ,חניכיים ,לשון ,החך ,בלוטות
הרוק והלסתות ,ולאחר עיבוד זה המזון ממשיך הלאה אל הושט.
הלעיסה והטחינה נעשים לשם הגדלת שטח הפנים.
עיצוב המזון לגוש בגודל המתאים לבליעה נקרא עיכול מכני.
מספרן המלא של השיניים שבאדם מבוגר הוא .32השיניים נחלקות לארבעה
סוגים:
4ניבים :המשמשים לקריעת המזון.
8שיניים חותכות :המשמשות לחיתוך המזון.
8שיניים קדם-טוחנות :המשמשות לגריסת המזון.
12שיניים טוחנות :כוללות ארבע שיני בינה המרסקות את המזון.
את השן מצפה האמייל הקשה [בעקר סידן וזרחן] והוא עלול
להיפגע מעששת – תוצאת פעולתם של חיידקים המייצרים חומצת
חלב בתהליך פירוק הסוכרים בפה המשמשים אותם כמקור
אנרגיה .הרוק מוריד במידה מסוימת את רמת החומציות בעזרת יוני
HCO3הפועלים כמו בסיס והליזוזים שבו מצליח לנטרל חלקמהחיידקים ההרסניים.
בפני האדם נמצאים שלושה זוגות של בלוטות רוק :בלוטות מצד האוזן (פרוטיד) ,הבלוטות התת לסתיות
והבלוטות התת לשוניות .בלוטות הרוק מפרישות אנזימים (=חלבוני פעולה).
כשאנו לועסים ,המזון נרטב על ידי הרוק והופך לעיסה .פעולה זו עוזרת לתהליך לעיסת המזון ובכך גם יותר קל
למזון להגיע לוושט .הרוק מנקה שאריות אוכל שנשארו בפה ועל השיניים ובכך עוזר במניעת הצטברות חיידקים
אשר מזהים רק שני סוגים של אנזימים:
.1עמילז -אשר מפרק עמילן וגליקוגן (פחמימות) שמגיעים מהמזון ומתפרקים לסוכרים פשוטים :דו-סוכרים
וחד-סוכרים (סוכרוזים וגלוקוזים).
.2ליזוזים -מפרק את מעטפת החיידקים המגיעים אל הפה מהאוויר ,ובכך מסנן את הגוף מאנטיגנים מזיקים.
בלוטות מיצד האוזן:
נמצאות בלחיים ,קדמית
לאוזניים .הצינור שלהן
נפתח אל הפה בחלק
הפנימי של הלחיים.
הבלוטות התת
לסתיות:
נמצאות בחלקו האחורי
של הפה ,מתחת ללשון.
הצינורות שלהן נפתחים
מתחת ללשון ,משני צידי
הקפל המרכזי של רירית
הפה.
הבלוטות התת
לשוניות:
נמצאות בקדמת הפה
מתחת ללשון .יש להן
צינורות קטנים ורבים,
שמנקזים את הרוק אל
הפה ,מתחת ללשון.
מכסה הגרון הוא פיסת סחוס דקה שמכוסה הקרום ריר ונמצאת מאחורי שורש הלשון.
בעת בליעת המזון הוא סוגר את הפתח לקנה הנשימה ומשאיר רק את צינור הושט פתוח,
וכל מונע חדירה של מזון אל קנה הנשימה ,דבר אשר גורם להיחנקות.
מכסה הגרון סוגר את פתח הושט ומשאיר פתוח רק את קנה הנשימה בכדי שהאוויר לא
יגיע אל הושט .אם בכל זאת נכנס מזון אל קנה השימה ,קיים רפלקס אשר משחרר את
המזון מקנה הנשימה אל חלל הפה דרך שיעול.
הגרון והלוע משמשים מעבר גם
לאוויר וגם למזון .כאשר המזון
יוצא מהלוע הוא עלול להיכנס
לקנה הנשימה במקום לושט.
כדי למנוע כניסה של מזון אל
קנה הנשימה בעת הבליעה,
מעכב גזע המוח ,באופן זמני,
את הנשימה ,ומעורר סדרה של
תגובות המביאות לסגירת
הקנה .אם ,למרות הכל חודר
אוכל לקנה ,מופעל רפלקס
השיעול .רפלקס זה מחזיר מיד
את האוכל אל הפה ומונע חנק.
תפקיד צינור הושט הוא להעביר את המזון לקיבה .לאחר הלעיסה והגריסה,
הלשון דוחפת את המזון במורד הלוע ,אל אחורי הפה ,ודרך הלוע המזון
מגיע אל פתח הושט ,שם כיסוי הגרון מכסה את קנה הנשימה על מנת
למנוע חדירה של מזון לקנה הנשימה (דבר אשר גורם להיחנקות) והמזון
מחליק אל פתח הושט .כאן מתחילה הפריסטלטיקה (= ניע שרירים.
התכווצות ודחיפה של המזון על ידי שרירי צינור הושט .השרירים מתכווצים
ומתרפים בגל מתואם ובצורה מעגלית .הפריסטלטיקה אינה חד כיוונית).
אורכו של הושט הוא 23-25ס"מ .צינור הושט בנוי משתי מערכות של
שרירים :רצוניות ובלתי ורצוניות .כשהמזון בפה ,שרירי הושט רפויים ,אך
כשהמזון נכנס לוושט -השרירים מתחילים לנוע בתנועה גלית ,פריסטלטית,
לכיוון פי הקיבה .על פעולה זו שולטים עצבים ממערכת העצבים המרכזית
וממערכת העצבים של המעי .גלי הפריסטלטיקה נעים לאורך הושט
במהירות של 2.5-5ס"מ בשנייה .הושט מגיע אל הקיבה.
http://hopkins-gi.org/multimedia/database/intro_250_Swallow.swf
תהליך בליעת המזון.
הקיבה היא שק שרירי .כאשר היא ריקה ,הנפח שלה הוא 50סמ"ק .כאשר היא מלאה נפחה יכול להגיע עד כ 1500 -סמ"ק .המזון שוהה
בקיבה שעתיים עד 6שעות (תלוי במזון ובאיכותו).
בקיבה מתבצעות שתי צורות עיכול במקביל -פעולה מכאנית :בתוך דפנות הקיבה ,קיימות שלוש שכבות שרירים .שרירים אלו מתכווצים
בתנועות איטיות אך נימצרות וכל המזון מתערבל עם מיצי הקיבה(-פריסטלטיקה) ,ופעולה כימית :בדופן הפנימית של הקיבה ,ברירית,
ישנם תאים אשר מפרישים לחלל הקיבה את "מיץ הקיבה" -חומצה מלחית ,ותאים אחרים שמפרישים פפסין (אנזימי עיכול).
בקיבה מתערבב המזון ע"י פעולת שרירי דופן הקיבה .מתוך תאים מסוימים מופרש חומצת HCLואנזימים .בקיבה נספג חלק גדול
מויטמין 12Bוחומרים מסוימים כגון סוכרים ואלכוהול ,הישר אל זרם הדם.
האנזימים הפעולים בקיבה הם:
•פפסינוגן – אינו אנזים פעיל ,אך כאשר הוא נפגש עם החומצה הכלורית ( (HCLהוא הופך להיות אנזים פעיל הנקרא פפסין .הפפסין
מפרק חלבונים לחומצת אמיניות בודדות.
•ליפז – מפרק שומנים לחומצות שומן וגליצרול.
החומצות בקיבה הופכות את הקיבה לסביבה חומצית מאוד ( .)2-1 PHחיידקים מתים בסביבה כזו ,וזו היא שיטת הניקוי של מערכת
העיכול על מנת למנוע זיהום.
לקיבה מופרש הורמון גסטרין הגורם להגברת הפרשת HCLופפסינוגן.
דופן הקיבה מוגנת מפני החומצה המלחית והאנזים המפרק פפסין ,ע"י הפרשת נוזל רירי
שה PHשלו מעט בסיסי [יוני .] HCO3-פגיעה בהגנה זו עלולה לגרום לכיב קיבה [אולקוס].
היום סוברים שזוהי מחלה זיהומית שהגורם לה הוא החיידק pylori Helicobacter.
כיב קיבה (אולקוס) הוא פצע המתפתח בדרך כלל בקיבה או בתריסריון .הכיב נגרם עקב תהליך של איכול רפידת הקיבה או
התריסריון על ידי חומצות הקיבה (ובראשן חומצת מימן כלורי) ומיצי העיכול.
האוסטרלים בארי ג'יי' מרשל ורובין ווארן זכו בפרס נובל לפיזיולוגיה ורפואה לשנת 2005על כך שהראו כי חיידק הוא למעשה
האחראי לאולקוס הגורם לכאבי הבטן העזים אצל רוב האנשים הסובלים מהמחלה ולא מתח וסגנון חיים כפי שחשבו עד כה.
ווארן ,בן ,68פתולוג מאוסטרליה ,גילה מושבות של חיידקים בחלק התחתון של הקיבה בכ 50%-מהחולים מהם נלקחו ביופסיות.
הוא למעשה הביא לתגלית הקריטית כי סימנים לדלקת נמצאו תמיד בקרום הקיבה בקרבת האזור המאוכלס בחיידקים.
מרשל ,בן ,54התעניין בממצאיו של ווארן ויחד ביצעו מחקר בביופסיות שנלקחו מחולים .לאחר מספר ניסיונות ,הצליח מרשל
לטפח סוגים של חיידקים שעד כה לא היו ידועים ומאוחר יותר זכו לשם הליקובקטור פילורי ,יחד הם גילו ,כי האורגניזם היה נוכח
כמעט בכל החולים שסבלו מדלקת הקיבה ,כיב בתריסריון או אולקוס בקיבה.
הודות לגילוי החדשני שנעשה על-ידי מרשל ווארן ,מחלת האולקוס אינה כרונית יותר ,אלא מחלה שניתן לרפא על-ידי טיפול קצר
באנטיביוטיקה ותרופות המדכאות הפרשות חומצה!
בכתב הזכיה לפרס נובל נאמר ,שהרופאים מקבלים את ההוקרה על גילוי חידק ההליקובקטר פילורי - Helicobacter pylori -
בשנת ,1982והוכחת חשיבותו כגורם לדלקת הקיבה -גסטריטיס ולכיב קיבה – אולקוס.
ההידבקות מתרחשת ככל הנראה בגיל צעיר מאוד והחיידק נשאר במערכת העיכול
לכל החיים ,ובמרבית בני האדם הוא אינו גורם לכל סימפטום .ואולם הוא עלול
לעודד יצירת כיב קיבה אצל 15%-10%מהנגועים.
החיידק שגילו המדענים גורם ליותר מ 90%-מהכיבים בתריסריון ול 80%-מהכיבים
בקיבה .כשני שלישים מאוכלוסיית העולם נגועים בחיידק ,אך רובם לא סובלים
מתסמינים כלשהם .עם זאת ,החיידק עלול להביא להתפתחות סרטן הקיבה ,שהוא
הסרטן השני בקטלניותו .לכן ,חיידק זה מוגדר כחיידק מסרטן!
HPנצמדים אל תא אפיתל מהקיבה בתרבית רקמה
HPשורדים בתנאי ה PHהשוררים בקיבה
הודות לפעילות האנזים אוריאז
היום ההתייחסות את אולקוס היא כאל מחלה זיהומית.
הטיפול המקובל היום ב HPהוא בתרופות :מוקסיפן
וקלריטרומיצין,וחמרים המורידים רמת חומציות כמו לוסק
.Losecה Losec -מעכב את פעילות משאבות המימן בממברנת
התאים הפריאתליים המפרישים HClבקיבה .באופן זה
מופחת הכאב והנזק לדופן הקיבה באזורים המודלקים עקב
הזיהום בהליקובקטר.
מן הקיבה עובר המזון אל המעי הדק שהוא צינור מפותל שאורכו שבעה מטרים.
במעי הדק עובר המזון פירוק נוסף ,ותוצרי הפירוק נספגים בזרם הדם.
למעי הדק שני תפקידים עיקריים:
.1
פירוק חומרי המזון השונים :פחמימות לחד-סוכרים ,שומנים לחומצות שומן ,חלבונים לחומצות אמיניות.
.2
תוצרי הפירוק ,מולקולות קטנות ,חודרות דרך תאי המעי אל כלי הדם הרבים העוטפים את צינור העיכול מבחוץ,
ועברים אל מחזור הדם.
חלקו הראשון של המעי הדק קרוי תריסריון ,ואורכו כ 30 -סנטימטר .התריסריון קולט את הפרשות הכבד והלבלב.
ה PHהשורר במעי הוא בסיסי ולכן הפפסין המגיע עם בליל המזון מהקיבה ,מפסיק את פעילותו במעי.
קטע מעי דק עטוף בקרום הצפק -הוא עשיר בכלי
דם ולימפה ומספק לשרירים ולרקמות המעי את
התרכובות הדרושות וקולט ממנו את המזון
המעוכל .יש בו רשת עצבים המעצבבים את שרירי
דופן המעי.
מבנה דופן המעי הדק
דופן המעי בנוי מסיסים = בליטות מיקרוסקופיות באורך של כ 1-מיקרון ,אליהן חודרים נימי דם ולימפה ומאפשרים ספיגה
יעילה (הגדלת שטח פנים) של תוצרי פירוק המזון.
על הסיסים יש שיכבה של תאי אפיתל להגנה עדינה מפני חומצות שמגיעות מהקיבה .ברך כלל תאי אפיתל מפרישים ריר
ששומר על התאים מפני החומצות ,אבל לפעמים יש תקלה והחומצות פוגעות בתאים ועושות פצע שיכול לדמם = אולקוס.
בגלל הסיסים ,שטח הפנים במעי בוגר מגיע ל 500מטר מרובע .במעי יש עיכול מכני ע"י ערבול וערבוב של המזון ועל ידי כך,
יותר מזון נפגש עם יותר אנזימים ויותר מזון נעכל.
קיפולי רירית המעי הדק
פירוק המזון המעוכל למחצה שמגיע מן הקיבה נעשה במעי הדק בעזרת חומרים המופרשים מן
הלבלב ,מן הכבד (באמצעות כיס המרה) ומתאי דופן המעי.
האנזימים שמזרזים את פירוק המזון במעי פועלים בסביבה בסיסית בלבד ( PHגבוה).
פירוק הפחמימות:
פירוק החלבונים:
מערכת העיכול של האדם אינה מסוגלת לעכל את כל סוגי
הפחמימות .פחמימות מורכבות אחדות כמו תאית ,אינן מתעכלות
בכלל .שכן האדם אינו מיצר אנזימים היכולים לפרקם לסוכרים
פשוטים .לעומת זאת ,הסוכר המורכב מעמילן מפורק בקלות בעזרת
אנזימים שמיוצרים בלבלב – התהליך מצוין בתרשים:
פירוק החלבון מתחיל בקיבה וממשיך במעי הדק .החלבון
מפורק קודם לשרשראות של חומצות אמינו הנקראות
פפטידים ,ואחר כך לחומצות אמינו יחידות .הלבלב מפריש
את האנזימים מפרקי החלבון.
ספיגת תוצרי
הפחמימות:
סוכרים פשוטים עוברים
דרך דפנות המעי הריק
ונספגים בזרם הדם .הדם
מסיע את הסוכרים אל
הכבד והכבד הופך אותם
לרב סוכר שנקרא גליקוגן.
מאגר הפחמימות מאוכסן
בגוף בצורת החומר גליקוגן.
ספיגת תוצרי החלבון:
רוב החלבונים מפורקים ונספגים
בחלקו הראשון של המעי הריק.
חומצות האמינו שנספגו עוברות
ישירות לזרם הדם הנושא אותם
דרך הכבד אל הרקמות שזקוקות
להם .חומצות אמינו אחדות
משמשות כאבני הבניין של
חומרים חדשים החיוניים לצמיחה
ולתיקון רקמות ,ואחרות מספקות
אנרגיה.
פירוק השומן:
ספיגת מינרלים ומלחים:
המרה המיוצרת בכבד והמאוחסנת בכיס
המרה ,מסייעת בפירוק השומן במעי הדק.
מלחים מן המרה מפרקים את טיפות השומן
העבות לטיפות שומן דקיקות יותר .פעולה זו
מגדילה את שטח פני הטיפות ומזרזת את
עיכול השומן ע"י אנזים הלבלב מפרק השומן
שנקרא ליפאז .הליפאז מפרק את השומן
לגליצרול ולחומצות שומן.
מינרלים כמו נתרן ,אשלגן וברזל ומלחים כמו
מגנזים ,כלוריד וחומרים אחרים חייבים לעבור מן
המעי הדק ישירות לזרם הדם ,נשמרות רמות
תקינות ומאוזנות שלהם בגוף.
ספיגת ויטמינים:
ויטמינים מסיסי שומן ( )K,E,D,Aוויטמינים
מסיסי מים ( )C,Bנספגים במעי הדק.
ויטמין 12Bנספג במעי העקום (חלק מהמעי
הדק) ,שלא כמו ויטמינים אחרים ,ויטמין זה
חייב להתקשר לחומר מיוחד המופרש מן
הקיבה לפני שהוא נספג – חומר זה נקרא
"גורם אינטרינזי".
ספיגת השומן:
ספיגת השומן מהירה ושלמה בד"כ ולכן
הצואה כמעט ואינה מכילה שומן .ספיגת
השומן מתרחשת בעיקר במעי הריק.
כדוריות השומן הזעירות אינן עוברות
ישירות אל זרם הדם או הכבד ,אלא
עוברות קודם לכן בצינוריות הלימפה.
צינוריות אלו מתאחדות לתעלות לימפה
רחבות יותר ואלו מתרוקנות בזרם הדם
ומאפשרות לשומן לזרום בגוף .רוב
השומן מועבר לכבד להמשך עיבודו,
השאר מאוחסן בגוף – בתאי השומן.
http://www.wiley.com/legacy/college/boyer/0470003790/
animations/fatty_acid_metabolism/fatty_acid_metabolism.htm
אנימציה :פירוק שומן בעזרת מלחי מרה.
הכבד ,הלבלב וכיס המרה קשורים בקשר הדוק עם צינור העיכול מבחינה תפקודית ,אף כי אינם מהווים חלק
ממנו .לכל אחד מהם תפקיד חיוני בעיכול המזון ובניצול מרכיבי המזון.
הכבד הוא האיבר הפנימי הכבד ביותר בגוף ומשקלו 1.5ק"ג .הכבד הוא איבר חיוני לחיים.
הכבד עשוי מיליוני תאים הקרויים הפטוציטים ,תאי כבד .לתאים אל יותר מ 500-תפקידים שונים ,בהם אחסון מרכיבי המזון; פירוק תרופות
וסמים ,רעלים ותוצרי פסולת; ותהליכי המרה כימיים שונים .לתאי הכבד יכולת מסוימת של התחדשות – רגנרציה ,תכונה הנחשבת לקדומה וכזו
שנעלמה באורגניזמים המפותחים.
הכבד הוא מעין מפעל שמעבד ומסנן את הכימיקלים בגוף.
תהליכי השינוי העיקריים שעוברים חומרי המזון בכבד [חילוף חמרים]:
מחומצות אמיניות נבנים חלבונים ,כמו חלבוני פלסמה [אלבומין] וגם פקטורי קרישה וחלבוני מערכת הקרישה – פיברינוגן ,פרותרומבין.
מהגלוקוז נבנה גליקוגן (רב סוכר המשמש כחומר תשמורת) נאגר בכבד ובשרירים .הגלוקוז בשיתוף עם פחמימות
אחרות משמש לבניית שומנים .תהליך זה מסייע בשמירה על רמה יציבה של גלוקוז בדם .
http://www.hopkins-gi.org/multimedia/database/intro_340_CHC-05.swf
תצוגה של הכבד ,הלבלב וכיס המרה.
קיבה
צינור הכבד השמאלי
צינור הכבד הימני
כיס המרה
עורק הכבד
קרוב ל 80%-מאספקת הדם אל
הכבד מגיעה מוריד השער .וריד זה
נושא אל הכבד כמעט את כל הדם
היוצא ממערכת העיכול והמכיל את
המזון המפורק שנספג מן המעי.
בתוך הכבד מתפצל וריד השער
לסעיפים רבים ,כך שתאי הכבד
יוכלו למצות מן הדם את המזון
המפורק ולעבד אותו
כיס המרה הוא שקיק דמוי אגס הממוקם בחלקו התחתון של הכבד .כיס המרה מאחסן
ומרכז את המרה עד שהורמון ,המיוצר במעי הדק ,מעורר את הכיס להתכווץ ,ולשחר את
המרה אל התריסריון.
הרכב המרה:
הכבד מייצר כליטר מרה בכל יום 97% .מן המרה הם מים ,האחוזים הנותרים הם מלחי
מרה וחומרי צבע מן הכבד .למלחי המרה תפקיד מרכזי בעיכול שומנים .צבעי המרה הם
מוצרי פסולת .העיקרי שבהם הוא בילירובין ,שצבעו צהוב ,והוא נוצר מההמוגלובין שבתאי
הדם האדומים ,לאחר פירוקם בטחול.
כיס מרה
צינור
המרה
צינור הלבלב
[פנקריאס]
http://www.uclan.ac.uk/facs/health/nursing/sonic/scenarios/livjmanim/biliary_tract.html
פעילות כיס המרה
הלבלב מייצר ומפריש חומרים הנחוצים לעיכול .חומרים אלה הם אנזימי עיכול שמפרקים חלבונים ,פחמימות
ושומנים ,וכן נתרן ביקרבונט ( ,)NaHCO3שתפקידו לסתור את חומצת הקיבה.
כל החומרים הללו עוברים לאורך צינור הלבלב אל התריסריון .הלבלב מפריש גם את ההורמונים אינסולין ,גלוקוגן
וסומטוסטטין ,ישירות אל זרם הדם .שלושה הורמונים אלה יחד מווסתים את רמת הסוכר בדם .הורמונים אלה
מופרשים מהלבלב ישירות לדם .ויסות רמת הסוכר הוא תפקידו העיקרי של הלבלב.
ויסות הורמונלי של הפרשת חומרי (מיץ) הלבלב:
הפרשת מיץ הלבלב (נתרן ביקרבונט+אנזימים) אל התריסריון מווסתת ע"י שני
הורמונים:
.1
.2
.3
.4
.5
.6
.7
סקרטין וכולציסטוקינין (.)CCK
הסקרטין מופרש מתאים בדופן התריסריון בתגובה למגע עם בליל המזון
שמגיע מהקיבה.
החומצי
הסקרטין גורם להפרשת הביקרבונט מהלבלב.
הביקרבונט בעל PHבסיסי מנטרל את החומציות בתריסריון.
הפסקת ההפרשה של סקרטין (כי הסביבה כבר לא חומצית) = .משוב שלילי.
גם ה CCK -מופרש מהתריסריון בתגובה להגעת המזון.
הוא מזרז את ההפרשה של-
אנזימי עיכול מהלבלבמיץ המרה מכיס המרה (מזרז את תחילתו של תהליך פירוק השומנים.גם בלבלב ,כמו בקיבה ,גירויי החושים מביאים להפרשה מוגברת של אנזימי
עיכול והנתרן ביקרבונט.
תאים המפרישים מיץ קיבה
מיץ קיבה חומצי
PH=2
פפטידים
גסטרין חוזר אל הקיבה
הפרשה מוגברת של
הורמון הגסטרין אל הדם
תאים מפרישים
זרם
הדם
מערכת העצבים המרכזית
מחשבה על מזון,
גירוי החושים-
ראייה ,טעם ,ריח
כבר בתחילת הגעת המזון לפה מתחילה הפרשה
של מיץ קיבה ,כך שברגע שהמזון מגיע לקיבה
מתחיל מיד פירוק של חלבונים לפפטידים .נוכחות
של פפטידים גורמת להפרשה מוגברת של
ההורמון גסטרין אל זרם הדם ובחזרה לקיבה והוא
מזרז את ההפרשה של מיץ הקיבה.
מחשבה על מזון או גירוי חושים (טעם ,ריח ,ראייה)
מעוררים דחפים עצביים העוברים מהמוח לקיבה.
אלה גורמים להפרשת ההורמון גסטרין ומיץ קיבה.
נוכחות מיץ הקיבה יוצרת סביבה חומצית מאוד
(מתחת ל )PH=2 -וזה גורם להפסקת ההפרשה
של הגסטרין ובעקבותיה להפסקת ההפרשה של
מיץ הקיבה.
לכן אפשר לומר שהפרשת הגסטרין ומיץ הקיבה
מפוקחת ע"י משוב חיובי ושלילי:
משוב חיובי :נוכחות פפטידים
גירויים
הפרשת גסטרין
+מיץ קיבה
משוב שלילי PH :חומצי
הפסקת ההפרשה
של גסטרין ומיץ
הקיבה.
כאשר נכנסים שיירי המזון אל החלק האחרון של צינור העיכול ,נפסקת ספיגת מרכיבי המזון ,כגון
גלוקוז וחומצות אמינו ,במחזור הדם .בהדרגה מקבלים שיירי העיכול את צורתם הסופית ,והם
נשארים במעי הגס עד להפרשתם מן החלחולת דרך פי הטבעת.
תפקידו העיקרי של המעי הגס הוא הפרשת השאריות שמייצרת מערכת העיכול (צואה) .כליטר וחצי מתוכנו הנוזלי של המעי ,נכנס מדי
יום אל המעי הגס ,אך רק חלק קטן הן שאריות מזון .העיסה העוברת אל המעי הגס מורכבת ממים ,שאריות מינרלים ,מיליונים של
חיידקים ,מתאים מתים שמתקלפים מצפוי צינור העיכול ,מהפרשת ריר מן הקצה התחתון של המעי העקום (חלק מהמעי הדק) וכן
מתאית (רב סוכר) שאינה ניתנת לעיכול.
המעי הגס אינו מפריש אנזימים ,אך הוא מייצר ריר המשמש כחומר סיכה ומקל על תנועת הצואה .המעי הגס סופג מים מהחומר
הצואתי והופך אותו מנוזל למוצק .הוא סופג כליטר וחצי מים ביום.
חומרים שלא עוכלו עד הסוף מגיעים אל המעי הגס עם מעט מן האנזימים מהמעי הדק ושם נשלם עיכולם.
כיצד מניע המעי הגס את הצואה?
תנועה זו סוחטת את הצואה מטה ,לתוך
החלק התחתון של המעי והחלחולת ,אל
עבר תעלת פי הטבעת.
תנועת דחיפה ,פועלת במקביל
לתנועה המקטעית ,על מנת לקדם
את הצואה לכיוון החלחולת.
התכווצויות בקטעים של המעי הגס,
פעם בחצי שעה ,מערבבות וטוחנות
את הצואה.
השדרה במוח
חתך במוח חתך
השדרה
עצב תחושתי
התנועה המסיבית של הצואה מן המעי אל
החלחולת ,מותחת את קירות החלחולת.
מתיחה זו היא הגירוי הנורמלי שאנו חווים
כצורך להטיל צואה .אנו יכולים להחליט
אם להתעלם מהרפלקס ולסגור באופן
רצוני את פי הטבעת ,או להטיל צואה.
עצב תחושתי
עצב תנועתי
רצוני
עצב תנועתי רצוני
לחץ הצואה על דופנות החלחולת יוצר גירוי של עצב תחושתי
המגיע אל מוח השדרה – משם בקשת רפלקס חוזרת תגובה
עצבית בעצב תנועתי לא רצוני ,הגורמת לתנועת החלחולת
ולהרפיית שרירי הסוגר הפנימי .הסוגר החיצוני מקבל עצבוב
ממערכת העצבים הרצונית – כל אלה מאפשרים את
הפרשת הצואה מחוץ לגוף.
החלק במערכת העיכול
האנזים
הסובסטרט (עליו
התוצר
פועל האנזים)
פה
עמילאז
עמילן וגליקוגן
חד סוכר ודו סוכר
הקיבה
חומצה המופרשת להרוג חיידקים
באוכל
פפסין
ליפאז
(במידה
חלבונים
שומנים
חלבונים קצרים יותר
שומנים קצרים יותר
קטנה)
עמילן ,גליקוגן
חלבונים
שומנים
גלוקוזים בודדים
חומצות אמיניות
חומצות שומן +גליצרול
המעי הדק
הלבלב מפריש אנזים לתריסריון
מכיס המרה מגיע נוזל המרה
עמילאז
טריפסין
ופפסין
*ליפאז
כבד
נטרול רעלים ,בנייה חוזרת של חלבונים ,שומנים
ופחמימות המתאימות לאדם
* הליפז אינו מופרש מכיס המרה ,אלא רק לאחר שהשומן עובר את הפירוק הראשוני ע"י מיץ
המרה ,מופרש הליפז מהלבלב.
מקורות:
.1ביולוגיה של האדם -עדי מרקוזה-הס ,2002 ,מערכת העיכול.
.2האנציקלופדיה הרפואית החדשה ,כרך מערכת העיכול ,הוצאת ידיעות אחרונות
וספרי חמד.
Slide 21
גוף אחד – מערכות רבות
קיום יום יומי של הגוף
עיכול
נשימה
הובלה
מערכות הגנה
הפרשה
מערכת חיסון
המשכיות
מערכת רביה
תאום ויסות ובקרה
בתוך ובין המערכות
מערכת עצבים מערכה הורמונלית
הגוף פועל כיחידת מבנה אחת ומקיים סביבה
פנימית יציבה -הומיאוסטזיס
עיכול הוא התהליך שבו ממיר הגוף את המזון לאנרגיה ולחומרים הנחוצים לצמיחתו ואחזקתו.
תהליך העיכול הוא מהתהליכים הביולוגיים המרכזיים בגופנו ,ולכן ,למעלה ממחצית איברי הגוף הפנימיים בגופנו שייכים
למערכת העיכול.
הגוף סופג את המרכיבים הכימיים שמהם בנויים החומרים שהוא אוכל ,מאחסן אותם ,ועושה בהם שימוש כחומרי גלם
לשימור ולבנייה של רקמות.
תרומת מערכת העיכול להומיאוסטזיס [הכושר לקיים סביבה פנימית יציבה ושונה מהסביבה החיצונית] היא באספקת חומרי
מזון הנצרכים כל הזמן ע"י תאי הגוף ,בהם מלחים שונים [מינרלים החיוניים בין היתר לפעילות תקינה של אנזימים ,מבנה
של מולקולות אחרות] ומים -מים מהווים 70אחוז ממשקל הגוף והם חשובים שקיומים של תהליכים בתאים וליכולת לווסת
את הלחץ האוסמוטי ,לחץ הדם ואת טמפרטורת הגוף.
מערכת העיכול מבצעת עיבוד כימי :פירוק על ידי אנזימים ,מלחי מרה וחומצות קיבה של המזון למרכיביו הכימיים ,ועיבוד
מכני :ערבוב המזון ,גריסתו ודחיפתו לאורך צינור העיכול ,נעשה על ידי שרירים מהם בנוי צינור העיכול.
לכל בעלי החיים ,גם הלא מפותחים ,יש מערכת עיכול כלשהי.
כל בעלי החיים מפרקים את המזון שהם אוכלים ליחידות קטנות יותר ,מהן יוכלו להפיק אנרגיה
וליצר את החומרים החיוניים לקיומם.
מבנה מערכת העיכול שונה אצל בעלי חיים שונים ,והוא משתנה בהתאם למורכבות התפריט
שלו ומורכבותו כיצור חי.
קיבה
מערכת קיבות
מעי דק
מעי
קיבה
שנייה
ושט
זפק
מעי
לוע
פי הטבעת
ושט
תהליך העיכול אצל הפרה שניזונה
מצמחים ,נעשה בסדרה של קיבות
מחוברות .המזון נכנס לקיבה הראשונה
והגדולה ביותר ,ושם הוא תוסס .החומר
הגס חוזר אל הפה ללעיסה נוספת.
החומר הנלעס נבלע שוב ,מתערבב
בחומר המותסס ואז עובר דרך הקיבות
האחרות.
זפק
פה
לתולעת השלשול מערכת דומה לזו
של בני האדם ולזו של בעלי חיים
גבוהים אחרים .אך בניגוד לאדם,
לתולעת אין שיניים ,לכן בצינור
העיכול שלה יש תא הקרוי "קיבה
שנייה" ,המרסק וטוחן את המזון.
הציפורים מפרקות את המזון רק לאחר
שאחסנו אותו באופן זמני בזפק שלהן
ובקיבתן.
המים!
מים הם מרכיב המזון החשוב ביותר
לגוף ,בלי מים ,אי אפשר לשרוד יותר
מחמישה ימים .מים הם גם החומר
העיקרי בגוף ,וכשני שלישים ממשקל
הגוף הם מים.
פחמימות!
הפחמימות מרכיבות חומרים רבים בגוף אך
תפקידם העיקרי הוא שימושן כמקור אנרגיה
לביצוע תהליכים בגוף .עם הפחמימות נמנים:
סוכר ,עמילן ותאית (סיבים בלתי ניתנים
לעיכול).
מינרלים!
חלבונים!
החלבונים ,שבנויים מחומצות אמיניות ,הם חומרי הבניין
המינרלים נמצאים בכמויות קטנות
העיקריים של הגוף ומהווים 18%ממשקל החומרים
בתאים ובנוזלי הגוף .בטבע ,נמצאים הבונים את התאים והרקמות .קבוצה גדולה של חלבונים
המינרלים בצורת מלחים .המינרלים אחראית להתרחשותם של כל התהליכים הכימיים
החשובים שנמצאים בכמות גדולה
בתאים ,קבוצה זאת נקראת" :אנזימים" .קבוצה נוספת
בגופינו הם :סידן ,זרחן ,מגנזיום,
של חלבונים היא הנוגדנים שמשתתפת בהגנה על הגוף
אשלגן ,נתרן ,כלור וגופרית.
מפגיעתם של גורמים מזיקים החודרים לגוף.
ויטמינים!
הגוף צריך כמויות זעירות של
הויטמינים .הויטמינים הם חומרים
חיוניים לקיומם של תהליכים שונים
בתאים .רובם של הויטמינים לא
מיוצרים בגוף האדם ,ולכן הוא חייב
לקבלם במזונו.
שומנים!
השומנים מהווים מרכיב חשוב במבנה קרום
התא ,והם חיוניים לכל התאים .השומנים הם
גם מקור לאנרגיה והם מהווים חומר בידוד
חשוב השומר על חום הגוף ומגן על רקמות
פנימיות שונות .השומנים הם מולקולות
גדולות המורכבות מ :3-חומצות ,שומן
וגליצרול .השומנים הם חומרי תשמורת ,ועודף
שומנים יוצר מחלות לב וסוכרת.
פה ובלוטות רוק
בכלליות:
האיברים העיקריים במערכת העיכול של האדם – ושט ,קיבה,
לבלב ,מעי ,כבד ,כיס מרה ופי הטבעת.
ושט
המזון נכנס אל הפה ומתקדם במורד דרכי העיכול על ידי גלי
התכווצויות של שרירים (פריסטלטיקה) .עיקרו של תהליך העיכול
שחומרים שונים כמו האנזימים (שמיוצרים על ידי בלוטות הרוק,
הקיבה ,המעי והלבלב) חומצה מלחית (מיוצרת ע"י הקיבה) ומלחי
מרה (המיוצרים ע"י הכבד) מפרקים את המזון ליחידות כימיות
שהגוף יכול לנצל .הפסולת מסולקת ע"י פי הטבעת.
כבד
קיבה
כיס המרה
לבלב
תריסריון
מעי דק
מעי גס
מעי ישר
פי הטבעת
המזון נכנס לפה וכבר מתחיל את תהליך העיכול שבו משולבות פעולות רצוניות :לעיסה ובליעה,
ולא רצוניות :הפרשת רוק המכיל אנזימים .הרוק משמש כממס ,כמרכך וכמחליק המזון ובכך
מסייע ללשון ולשיניים בפעולת הלעיסה והעברת המזון אל הושט .הרטבת המזון חשובה לקליטת
הטעם ע"י תאי חוש הטעם על הלשון .הרוק מכיל בעקר מים ויוני HCO3-השומרים על 7 PHוגם
שני אנזימים – עמילאז (שמפרק עמילן עד לדו סוכר) ,וליזוזים (משמש כקוטל חיידקים המגיעים
עם המזון).
המזון שוהה בפה בין 5-30שניות ,ועובר עיבוד ראשוני ע"י :שיניים ,חניכיים ,לשון ,החך ,בלוטות
הרוק והלסתות ,ולאחר עיבוד זה המזון ממשיך הלאה אל הושט.
הלעיסה והטחינה נעשים לשם הגדלת שטח הפנים.
עיצוב המזון לגוש בגודל המתאים לבליעה נקרא עיכול מכני.
מספרן המלא של השיניים שבאדם מבוגר הוא .32השיניים נחלקות לארבעה
סוגים:
4ניבים :המשמשים לקריעת המזון.
8שיניים חותכות :המשמשות לחיתוך המזון.
8שיניים קדם-טוחנות :המשמשות לגריסת המזון.
12שיניים טוחנות :כוללות ארבע שיני בינה המרסקות את המזון.
את השן מצפה האמייל הקשה [בעקר סידן וזרחן] והוא עלול
להיפגע מעששת – תוצאת פעולתם של חיידקים המייצרים חומצת
חלב בתהליך פירוק הסוכרים בפה המשמשים אותם כמקור
אנרגיה .הרוק מוריד במידה מסוימת את רמת החומציות בעזרת יוני
HCO3הפועלים כמו בסיס והליזוזים שבו מצליח לנטרל חלקמהחיידקים ההרסניים.
בפני האדם נמצאים שלושה זוגות של בלוטות רוק :בלוטות מצד האוזן (פרוטיד) ,הבלוטות התת לסתיות
והבלוטות התת לשוניות .בלוטות הרוק מפרישות אנזימים (=חלבוני פעולה).
כשאנו לועסים ,המזון נרטב על ידי הרוק והופך לעיסה .פעולה זו עוזרת לתהליך לעיסת המזון ובכך גם יותר קל
למזון להגיע לוושט .הרוק מנקה שאריות אוכל שנשארו בפה ועל השיניים ובכך עוזר במניעת הצטברות חיידקים
אשר מזהים רק שני סוגים של אנזימים:
.1עמילז -אשר מפרק עמילן וגליקוגן (פחמימות) שמגיעים מהמזון ומתפרקים לסוכרים פשוטים :דו-סוכרים
וחד-סוכרים (סוכרוזים וגלוקוזים).
.2ליזוזים -מפרק את מעטפת החיידקים המגיעים אל הפה מהאוויר ,ובכך מסנן את הגוף מאנטיגנים מזיקים.
בלוטות מיצד האוזן:
נמצאות בלחיים ,קדמית
לאוזניים .הצינור שלהן
נפתח אל הפה בחלק
הפנימי של הלחיים.
הבלוטות התת
לסתיות:
נמצאות בחלקו האחורי
של הפה ,מתחת ללשון.
הצינורות שלהן נפתחים
מתחת ללשון ,משני צידי
הקפל המרכזי של רירית
הפה.
הבלוטות התת
לשוניות:
נמצאות בקדמת הפה
מתחת ללשון .יש להן
צינורות קטנים ורבים,
שמנקזים את הרוק אל
הפה ,מתחת ללשון.
מכסה הגרון הוא פיסת סחוס דקה שמכוסה הקרום ריר ונמצאת מאחורי שורש הלשון.
בעת בליעת המזון הוא סוגר את הפתח לקנה הנשימה ומשאיר רק את צינור הושט פתוח,
וכל מונע חדירה של מזון אל קנה הנשימה ,דבר אשר גורם להיחנקות.
מכסה הגרון סוגר את פתח הושט ומשאיר פתוח רק את קנה הנשימה בכדי שהאוויר לא
יגיע אל הושט .אם בכל זאת נכנס מזון אל קנה השימה ,קיים רפלקס אשר משחרר את
המזון מקנה הנשימה אל חלל הפה דרך שיעול.
הגרון והלוע משמשים מעבר גם
לאוויר וגם למזון .כאשר המזון
יוצא מהלוע הוא עלול להיכנס
לקנה הנשימה במקום לושט.
כדי למנוע כניסה של מזון אל
קנה הנשימה בעת הבליעה,
מעכב גזע המוח ,באופן זמני,
את הנשימה ,ומעורר סדרה של
תגובות המביאות לסגירת
הקנה .אם ,למרות הכל חודר
אוכל לקנה ,מופעל רפלקס
השיעול .רפלקס זה מחזיר מיד
את האוכל אל הפה ומונע חנק.
תפקיד צינור הושט הוא להעביר את המזון לקיבה .לאחר הלעיסה והגריסה,
הלשון דוחפת את המזון במורד הלוע ,אל אחורי הפה ,ודרך הלוע המזון
מגיע אל פתח הושט ,שם כיסוי הגרון מכסה את קנה הנשימה על מנת
למנוע חדירה של מזון לקנה הנשימה (דבר אשר גורם להיחנקות) והמזון
מחליק אל פתח הושט .כאן מתחילה הפריסטלטיקה (= ניע שרירים.
התכווצות ודחיפה של המזון על ידי שרירי צינור הושט .השרירים מתכווצים
ומתרפים בגל מתואם ובצורה מעגלית .הפריסטלטיקה אינה חד כיוונית).
אורכו של הושט הוא 23-25ס"מ .צינור הושט בנוי משתי מערכות של
שרירים :רצוניות ובלתי ורצוניות .כשהמזון בפה ,שרירי הושט רפויים ,אך
כשהמזון נכנס לוושט -השרירים מתחילים לנוע בתנועה גלית ,פריסטלטית,
לכיוון פי הקיבה .על פעולה זו שולטים עצבים ממערכת העצבים המרכזית
וממערכת העצבים של המעי .גלי הפריסטלטיקה נעים לאורך הושט
במהירות של 2.5-5ס"מ בשנייה .הושט מגיע אל הקיבה.
http://hopkins-gi.org/multimedia/database/intro_250_Swallow.swf
תהליך בליעת המזון.
הקיבה היא שק שרירי .כאשר היא ריקה ,הנפח שלה הוא 50סמ"ק .כאשר היא מלאה נפחה יכול להגיע עד כ 1500 -סמ"ק .המזון שוהה
בקיבה שעתיים עד 6שעות (תלוי במזון ובאיכותו).
בקיבה מתבצעות שתי צורות עיכול במקביל -פעולה מכאנית :בתוך דפנות הקיבה ,קיימות שלוש שכבות שרירים .שרירים אלו מתכווצים
בתנועות איטיות אך נימצרות וכל המזון מתערבל עם מיצי הקיבה(-פריסטלטיקה) ,ופעולה כימית :בדופן הפנימית של הקיבה ,ברירית,
ישנם תאים אשר מפרישים לחלל הקיבה את "מיץ הקיבה" -חומצה מלחית ,ותאים אחרים שמפרישים פפסין (אנזימי עיכול).
בקיבה מתערבב המזון ע"י פעולת שרירי דופן הקיבה .מתוך תאים מסוימים מופרש חומצת HCLואנזימים .בקיבה נספג חלק גדול
מויטמין 12Bוחומרים מסוימים כגון סוכרים ואלכוהול ,הישר אל זרם הדם.
האנזימים הפעולים בקיבה הם:
•פפסינוגן – אינו אנזים פעיל ,אך כאשר הוא נפגש עם החומצה הכלורית ( (HCLהוא הופך להיות אנזים פעיל הנקרא פפסין .הפפסין
מפרק חלבונים לחומצת אמיניות בודדות.
•ליפז – מפרק שומנים לחומצות שומן וגליצרול.
החומצות בקיבה הופכות את הקיבה לסביבה חומצית מאוד ( .)2-1 PHחיידקים מתים בסביבה כזו ,וזו היא שיטת הניקוי של מערכת
העיכול על מנת למנוע זיהום.
לקיבה מופרש הורמון גסטרין הגורם להגברת הפרשת HCLופפסינוגן.
דופן הקיבה מוגנת מפני החומצה המלחית והאנזים המפרק פפסין ,ע"י הפרשת נוזל רירי
שה PHשלו מעט בסיסי [יוני .] HCO3-פגיעה בהגנה זו עלולה לגרום לכיב קיבה [אולקוס].
היום סוברים שזוהי מחלה זיהומית שהגורם לה הוא החיידק pylori Helicobacter.
כיב קיבה (אולקוס) הוא פצע המתפתח בדרך כלל בקיבה או בתריסריון .הכיב נגרם עקב תהליך של איכול רפידת הקיבה או
התריסריון על ידי חומצות הקיבה (ובראשן חומצת מימן כלורי) ומיצי העיכול.
האוסטרלים בארי ג'יי' מרשל ורובין ווארן זכו בפרס נובל לפיזיולוגיה ורפואה לשנת 2005על כך שהראו כי חיידק הוא למעשה
האחראי לאולקוס הגורם לכאבי הבטן העזים אצל רוב האנשים הסובלים מהמחלה ולא מתח וסגנון חיים כפי שחשבו עד כה.
ווארן ,בן ,68פתולוג מאוסטרליה ,גילה מושבות של חיידקים בחלק התחתון של הקיבה בכ 50%-מהחולים מהם נלקחו ביופסיות.
הוא למעשה הביא לתגלית הקריטית כי סימנים לדלקת נמצאו תמיד בקרום הקיבה בקרבת האזור המאוכלס בחיידקים.
מרשל ,בן ,54התעניין בממצאיו של ווארן ויחד ביצעו מחקר בביופסיות שנלקחו מחולים .לאחר מספר ניסיונות ,הצליח מרשל
לטפח סוגים של חיידקים שעד כה לא היו ידועים ומאוחר יותר זכו לשם הליקובקטור פילורי ,יחד הם גילו ,כי האורגניזם היה נוכח
כמעט בכל החולים שסבלו מדלקת הקיבה ,כיב בתריסריון או אולקוס בקיבה.
הודות לגילוי החדשני שנעשה על-ידי מרשל ווארן ,מחלת האולקוס אינה כרונית יותר ,אלא מחלה שניתן לרפא על-ידי טיפול קצר
באנטיביוטיקה ותרופות המדכאות הפרשות חומצה!
בכתב הזכיה לפרס נובל נאמר ,שהרופאים מקבלים את ההוקרה על גילוי חידק ההליקובקטר פילורי - Helicobacter pylori -
בשנת ,1982והוכחת חשיבותו כגורם לדלקת הקיבה -גסטריטיס ולכיב קיבה – אולקוס.
ההידבקות מתרחשת ככל הנראה בגיל צעיר מאוד והחיידק נשאר במערכת העיכול
לכל החיים ,ובמרבית בני האדם הוא אינו גורם לכל סימפטום .ואולם הוא עלול
לעודד יצירת כיב קיבה אצל 15%-10%מהנגועים.
החיידק שגילו המדענים גורם ליותר מ 90%-מהכיבים בתריסריון ול 80%-מהכיבים
בקיבה .כשני שלישים מאוכלוסיית העולם נגועים בחיידק ,אך רובם לא סובלים
מתסמינים כלשהם .עם זאת ,החיידק עלול להביא להתפתחות סרטן הקיבה ,שהוא
הסרטן השני בקטלניותו .לכן ,חיידק זה מוגדר כחיידק מסרטן!
HPנצמדים אל תא אפיתל מהקיבה בתרבית רקמה
HPשורדים בתנאי ה PHהשוררים בקיבה
הודות לפעילות האנזים אוריאז
היום ההתייחסות את אולקוס היא כאל מחלה זיהומית.
הטיפול המקובל היום ב HPהוא בתרופות :מוקסיפן
וקלריטרומיצין,וחמרים המורידים רמת חומציות כמו לוסק
.Losecה Losec -מעכב את פעילות משאבות המימן בממברנת
התאים הפריאתליים המפרישים HClבקיבה .באופן זה
מופחת הכאב והנזק לדופן הקיבה באזורים המודלקים עקב
הזיהום בהליקובקטר.
מן הקיבה עובר המזון אל המעי הדק שהוא צינור מפותל שאורכו שבעה מטרים.
במעי הדק עובר המזון פירוק נוסף ,ותוצרי הפירוק נספגים בזרם הדם.
למעי הדק שני תפקידים עיקריים:
.1
פירוק חומרי המזון השונים :פחמימות לחד-סוכרים ,שומנים לחומצות שומן ,חלבונים לחומצות אמיניות.
.2
תוצרי הפירוק ,מולקולות קטנות ,חודרות דרך תאי המעי אל כלי הדם הרבים העוטפים את צינור העיכול מבחוץ,
ועברים אל מחזור הדם.
חלקו הראשון של המעי הדק קרוי תריסריון ,ואורכו כ 30 -סנטימטר .התריסריון קולט את הפרשות הכבד והלבלב.
ה PHהשורר במעי הוא בסיסי ולכן הפפסין המגיע עם בליל המזון מהקיבה ,מפסיק את פעילותו במעי.
קטע מעי דק עטוף בקרום הצפק -הוא עשיר בכלי
דם ולימפה ומספק לשרירים ולרקמות המעי את
התרכובות הדרושות וקולט ממנו את המזון
המעוכל .יש בו רשת עצבים המעצבבים את שרירי
דופן המעי.
מבנה דופן המעי הדק
דופן המעי בנוי מסיסים = בליטות מיקרוסקופיות באורך של כ 1-מיקרון ,אליהן חודרים נימי דם ולימפה ומאפשרים ספיגה
יעילה (הגדלת שטח פנים) של תוצרי פירוק המזון.
על הסיסים יש שיכבה של תאי אפיתל להגנה עדינה מפני חומצות שמגיעות מהקיבה .ברך כלל תאי אפיתל מפרישים ריר
ששומר על התאים מפני החומצות ,אבל לפעמים יש תקלה והחומצות פוגעות בתאים ועושות פצע שיכול לדמם = אולקוס.
בגלל הסיסים ,שטח הפנים במעי בוגר מגיע ל 500מטר מרובע .במעי יש עיכול מכני ע"י ערבול וערבוב של המזון ועל ידי כך,
יותר מזון נפגש עם יותר אנזימים ויותר מזון נעכל.
קיפולי רירית המעי הדק
פירוק המזון המעוכל למחצה שמגיע מן הקיבה נעשה במעי הדק בעזרת חומרים המופרשים מן
הלבלב ,מן הכבד (באמצעות כיס המרה) ומתאי דופן המעי.
האנזימים שמזרזים את פירוק המזון במעי פועלים בסביבה בסיסית בלבד ( PHגבוה).
פירוק הפחמימות:
פירוק החלבונים:
מערכת העיכול של האדם אינה מסוגלת לעכל את כל סוגי
הפחמימות .פחמימות מורכבות אחדות כמו תאית ,אינן מתעכלות
בכלל .שכן האדם אינו מיצר אנזימים היכולים לפרקם לסוכרים
פשוטים .לעומת זאת ,הסוכר המורכב מעמילן מפורק בקלות בעזרת
אנזימים שמיוצרים בלבלב – התהליך מצוין בתרשים:
פירוק החלבון מתחיל בקיבה וממשיך במעי הדק .החלבון
מפורק קודם לשרשראות של חומצות אמינו הנקראות
פפטידים ,ואחר כך לחומצות אמינו יחידות .הלבלב מפריש
את האנזימים מפרקי החלבון.
ספיגת תוצרי
הפחמימות:
סוכרים פשוטים עוברים
דרך דפנות המעי הריק
ונספגים בזרם הדם .הדם
מסיע את הסוכרים אל
הכבד והכבד הופך אותם
לרב סוכר שנקרא גליקוגן.
מאגר הפחמימות מאוכסן
בגוף בצורת החומר גליקוגן.
ספיגת תוצרי החלבון:
רוב החלבונים מפורקים ונספגים
בחלקו הראשון של המעי הריק.
חומצות האמינו שנספגו עוברות
ישירות לזרם הדם הנושא אותם
דרך הכבד אל הרקמות שזקוקות
להם .חומצות אמינו אחדות
משמשות כאבני הבניין של
חומרים חדשים החיוניים לצמיחה
ולתיקון רקמות ,ואחרות מספקות
אנרגיה.
פירוק השומן:
ספיגת מינרלים ומלחים:
המרה המיוצרת בכבד והמאוחסנת בכיס
המרה ,מסייעת בפירוק השומן במעי הדק.
מלחים מן המרה מפרקים את טיפות השומן
העבות לטיפות שומן דקיקות יותר .פעולה זו
מגדילה את שטח פני הטיפות ומזרזת את
עיכול השומן ע"י אנזים הלבלב מפרק השומן
שנקרא ליפאז .הליפאז מפרק את השומן
לגליצרול ולחומצות שומן.
מינרלים כמו נתרן ,אשלגן וברזל ומלחים כמו
מגנזים ,כלוריד וחומרים אחרים חייבים לעבור מן
המעי הדק ישירות לזרם הדם ,נשמרות רמות
תקינות ומאוזנות שלהם בגוף.
ספיגת ויטמינים:
ויטמינים מסיסי שומן ( )K,E,D,Aוויטמינים
מסיסי מים ( )C,Bנספגים במעי הדק.
ויטמין 12Bנספג במעי העקום (חלק מהמעי
הדק) ,שלא כמו ויטמינים אחרים ,ויטמין זה
חייב להתקשר לחומר מיוחד המופרש מן
הקיבה לפני שהוא נספג – חומר זה נקרא
"גורם אינטרינזי".
ספיגת השומן:
ספיגת השומן מהירה ושלמה בד"כ ולכן
הצואה כמעט ואינה מכילה שומן .ספיגת
השומן מתרחשת בעיקר במעי הריק.
כדוריות השומן הזעירות אינן עוברות
ישירות אל זרם הדם או הכבד ,אלא
עוברות קודם לכן בצינוריות הלימפה.
צינוריות אלו מתאחדות לתעלות לימפה
רחבות יותר ואלו מתרוקנות בזרם הדם
ומאפשרות לשומן לזרום בגוף .רוב
השומן מועבר לכבד להמשך עיבודו,
השאר מאוחסן בגוף – בתאי השומן.
http://www.wiley.com/legacy/college/boyer/0470003790/
animations/fatty_acid_metabolism/fatty_acid_metabolism.htm
אנימציה :פירוק שומן בעזרת מלחי מרה.
הכבד ,הלבלב וכיס המרה קשורים בקשר הדוק עם צינור העיכול מבחינה תפקודית ,אף כי אינם מהווים חלק
ממנו .לכל אחד מהם תפקיד חיוני בעיכול המזון ובניצול מרכיבי המזון.
הכבד הוא האיבר הפנימי הכבד ביותר בגוף ומשקלו 1.5ק"ג .הכבד הוא איבר חיוני לחיים.
הכבד עשוי מיליוני תאים הקרויים הפטוציטים ,תאי כבד .לתאים אל יותר מ 500-תפקידים שונים ,בהם אחסון מרכיבי המזון; פירוק תרופות
וסמים ,רעלים ותוצרי פסולת; ותהליכי המרה כימיים שונים .לתאי הכבד יכולת מסוימת של התחדשות – רגנרציה ,תכונה הנחשבת לקדומה וכזו
שנעלמה באורגניזמים המפותחים.
הכבד הוא מעין מפעל שמעבד ומסנן את הכימיקלים בגוף.
תהליכי השינוי העיקריים שעוברים חומרי המזון בכבד [חילוף חמרים]:
מחומצות אמיניות נבנים חלבונים ,כמו חלבוני פלסמה [אלבומין] וגם פקטורי קרישה וחלבוני מערכת הקרישה – פיברינוגן ,פרותרומבין.
מהגלוקוז נבנה גליקוגן (רב סוכר המשמש כחומר תשמורת) נאגר בכבד ובשרירים .הגלוקוז בשיתוף עם פחמימות
אחרות משמש לבניית שומנים .תהליך זה מסייע בשמירה על רמה יציבה של גלוקוז בדם .
http://www.hopkins-gi.org/multimedia/database/intro_340_CHC-05.swf
תצוגה של הכבד ,הלבלב וכיס המרה.
קיבה
צינור הכבד השמאלי
צינור הכבד הימני
כיס המרה
עורק הכבד
קרוב ל 80%-מאספקת הדם אל
הכבד מגיעה מוריד השער .וריד זה
נושא אל הכבד כמעט את כל הדם
היוצא ממערכת העיכול והמכיל את
המזון המפורק שנספג מן המעי.
בתוך הכבד מתפצל וריד השער
לסעיפים רבים ,כך שתאי הכבד
יוכלו למצות מן הדם את המזון
המפורק ולעבד אותו
כיס המרה הוא שקיק דמוי אגס הממוקם בחלקו התחתון של הכבד .כיס המרה מאחסן
ומרכז את המרה עד שהורמון ,המיוצר במעי הדק ,מעורר את הכיס להתכווץ ,ולשחר את
המרה אל התריסריון.
הרכב המרה:
הכבד מייצר כליטר מרה בכל יום 97% .מן המרה הם מים ,האחוזים הנותרים הם מלחי
מרה וחומרי צבע מן הכבד .למלחי המרה תפקיד מרכזי בעיכול שומנים .צבעי המרה הם
מוצרי פסולת .העיקרי שבהם הוא בילירובין ,שצבעו צהוב ,והוא נוצר מההמוגלובין שבתאי
הדם האדומים ,לאחר פירוקם בטחול.
כיס מרה
צינור
המרה
צינור הלבלב
[פנקריאס]
http://www.uclan.ac.uk/facs/health/nursing/sonic/scenarios/livjmanim/biliary_tract.html
פעילות כיס המרה
הלבלב מייצר ומפריש חומרים הנחוצים לעיכול .חומרים אלה הם אנזימי עיכול שמפרקים חלבונים ,פחמימות
ושומנים ,וכן נתרן ביקרבונט ( ,)NaHCO3שתפקידו לסתור את חומצת הקיבה.
כל החומרים הללו עוברים לאורך צינור הלבלב אל התריסריון .הלבלב מפריש גם את ההורמונים אינסולין ,גלוקוגן
וסומטוסטטין ,ישירות אל זרם הדם .שלושה הורמונים אלה יחד מווסתים את רמת הסוכר בדם .הורמונים אלה
מופרשים מהלבלב ישירות לדם .ויסות רמת הסוכר הוא תפקידו העיקרי של הלבלב.
ויסות הורמונלי של הפרשת חומרי (מיץ) הלבלב:
הפרשת מיץ הלבלב (נתרן ביקרבונט+אנזימים) אל התריסריון מווסתת ע"י שני
הורמונים:
.1
.2
.3
.4
.5
.6
.7
סקרטין וכולציסטוקינין (.)CCK
הסקרטין מופרש מתאים בדופן התריסריון בתגובה למגע עם בליל המזון
שמגיע מהקיבה.
החומצי
הסקרטין גורם להפרשת הביקרבונט מהלבלב.
הביקרבונט בעל PHבסיסי מנטרל את החומציות בתריסריון.
הפסקת ההפרשה של סקרטין (כי הסביבה כבר לא חומצית) = .משוב שלילי.
גם ה CCK -מופרש מהתריסריון בתגובה להגעת המזון.
הוא מזרז את ההפרשה של-
אנזימי עיכול מהלבלבמיץ המרה מכיס המרה (מזרז את תחילתו של תהליך פירוק השומנים.גם בלבלב ,כמו בקיבה ,גירויי החושים מביאים להפרשה מוגברת של אנזימי
עיכול והנתרן ביקרבונט.
תאים המפרישים מיץ קיבה
מיץ קיבה חומצי
PH=2
פפטידים
גסטרין חוזר אל הקיבה
הפרשה מוגברת של
הורמון הגסטרין אל הדם
תאים מפרישים
זרם
הדם
מערכת העצבים המרכזית
מחשבה על מזון,
גירוי החושים-
ראייה ,טעם ,ריח
כבר בתחילת הגעת המזון לפה מתחילה הפרשה
של מיץ קיבה ,כך שברגע שהמזון מגיע לקיבה
מתחיל מיד פירוק של חלבונים לפפטידים .נוכחות
של פפטידים גורמת להפרשה מוגברת של
ההורמון גסטרין אל זרם הדם ובחזרה לקיבה והוא
מזרז את ההפרשה של מיץ הקיבה.
מחשבה על מזון או גירוי חושים (טעם ,ריח ,ראייה)
מעוררים דחפים עצביים העוברים מהמוח לקיבה.
אלה גורמים להפרשת ההורמון גסטרין ומיץ קיבה.
נוכחות מיץ הקיבה יוצרת סביבה חומצית מאוד
(מתחת ל )PH=2 -וזה גורם להפסקת ההפרשה
של הגסטרין ובעקבותיה להפסקת ההפרשה של
מיץ הקיבה.
לכן אפשר לומר שהפרשת הגסטרין ומיץ הקיבה
מפוקחת ע"י משוב חיובי ושלילי:
משוב חיובי :נוכחות פפטידים
גירויים
הפרשת גסטרין
+מיץ קיבה
משוב שלילי PH :חומצי
הפסקת ההפרשה
של גסטרין ומיץ
הקיבה.
כאשר נכנסים שיירי המזון אל החלק האחרון של צינור העיכול ,נפסקת ספיגת מרכיבי המזון ,כגון
גלוקוז וחומצות אמינו ,במחזור הדם .בהדרגה מקבלים שיירי העיכול את צורתם הסופית ,והם
נשארים במעי הגס עד להפרשתם מן החלחולת דרך פי הטבעת.
תפקידו העיקרי של המעי הגס הוא הפרשת השאריות שמייצרת מערכת העיכול (צואה) .כליטר וחצי מתוכנו הנוזלי של המעי ,נכנס מדי
יום אל המעי הגס ,אך רק חלק קטן הן שאריות מזון .העיסה העוברת אל המעי הגס מורכבת ממים ,שאריות מינרלים ,מיליונים של
חיידקים ,מתאים מתים שמתקלפים מצפוי צינור העיכול ,מהפרשת ריר מן הקצה התחתון של המעי העקום (חלק מהמעי הדק) וכן
מתאית (רב סוכר) שאינה ניתנת לעיכול.
המעי הגס אינו מפריש אנזימים ,אך הוא מייצר ריר המשמש כחומר סיכה ומקל על תנועת הצואה .המעי הגס סופג מים מהחומר
הצואתי והופך אותו מנוזל למוצק .הוא סופג כליטר וחצי מים ביום.
חומרים שלא עוכלו עד הסוף מגיעים אל המעי הגס עם מעט מן האנזימים מהמעי הדק ושם נשלם עיכולם.
כיצד מניע המעי הגס את הצואה?
תנועה זו סוחטת את הצואה מטה ,לתוך
החלק התחתון של המעי והחלחולת ,אל
עבר תעלת פי הטבעת.
תנועת דחיפה ,פועלת במקביל
לתנועה המקטעית ,על מנת לקדם
את הצואה לכיוון החלחולת.
התכווצויות בקטעים של המעי הגס,
פעם בחצי שעה ,מערבבות וטוחנות
את הצואה.
השדרה במוח
חתך במוח חתך
השדרה
עצב תחושתי
התנועה המסיבית של הצואה מן המעי אל
החלחולת ,מותחת את קירות החלחולת.
מתיחה זו היא הגירוי הנורמלי שאנו חווים
כצורך להטיל צואה .אנו יכולים להחליט
אם להתעלם מהרפלקס ולסגור באופן
רצוני את פי הטבעת ,או להטיל צואה.
עצב תחושתי
עצב תנועתי
רצוני
עצב תנועתי רצוני
לחץ הצואה על דופנות החלחולת יוצר גירוי של עצב תחושתי
המגיע אל מוח השדרה – משם בקשת רפלקס חוזרת תגובה
עצבית בעצב תנועתי לא רצוני ,הגורמת לתנועת החלחולת
ולהרפיית שרירי הסוגר הפנימי .הסוגר החיצוני מקבל עצבוב
ממערכת העצבים הרצונית – כל אלה מאפשרים את
הפרשת הצואה מחוץ לגוף.
החלק במערכת העיכול
האנזים
הסובסטרט (עליו
התוצר
פועל האנזים)
פה
עמילאז
עמילן וגליקוגן
חד סוכר ודו סוכר
הקיבה
חומצה המופרשת להרוג חיידקים
באוכל
פפסין
ליפאז
(במידה
חלבונים
שומנים
חלבונים קצרים יותר
שומנים קצרים יותר
קטנה)
עמילן ,גליקוגן
חלבונים
שומנים
גלוקוזים בודדים
חומצות אמיניות
חומצות שומן +גליצרול
המעי הדק
הלבלב מפריש אנזים לתריסריון
מכיס המרה מגיע נוזל המרה
עמילאז
טריפסין
ופפסין
*ליפאז
כבד
נטרול רעלים ,בנייה חוזרת של חלבונים ,שומנים
ופחמימות המתאימות לאדם
* הליפז אינו מופרש מכיס המרה ,אלא רק לאחר שהשומן עובר את הפירוק הראשוני ע"י מיץ
המרה ,מופרש הליפז מהלבלב.
מקורות:
.1ביולוגיה של האדם -עדי מרקוזה-הס ,2002 ,מערכת העיכול.
.2האנציקלופדיה הרפואית החדשה ,כרך מערכת העיכול ,הוצאת ידיעות אחרונות
וספרי חמד.
Slide 22
גוף אחד – מערכות רבות
קיום יום יומי של הגוף
עיכול
נשימה
הובלה
מערכות הגנה
הפרשה
מערכת חיסון
המשכיות
מערכת רביה
תאום ויסות ובקרה
בתוך ובין המערכות
מערכת עצבים מערכה הורמונלית
הגוף פועל כיחידת מבנה אחת ומקיים סביבה
פנימית יציבה -הומיאוסטזיס
עיכול הוא התהליך שבו ממיר הגוף את המזון לאנרגיה ולחומרים הנחוצים לצמיחתו ואחזקתו.
תהליך העיכול הוא מהתהליכים הביולוגיים המרכזיים בגופנו ,ולכן ,למעלה ממחצית איברי הגוף הפנימיים בגופנו שייכים
למערכת העיכול.
הגוף סופג את המרכיבים הכימיים שמהם בנויים החומרים שהוא אוכל ,מאחסן אותם ,ועושה בהם שימוש כחומרי גלם
לשימור ולבנייה של רקמות.
תרומת מערכת העיכול להומיאוסטזיס [הכושר לקיים סביבה פנימית יציבה ושונה מהסביבה החיצונית] היא באספקת חומרי
מזון הנצרכים כל הזמן ע"י תאי הגוף ,בהם מלחים שונים [מינרלים החיוניים בין היתר לפעילות תקינה של אנזימים ,מבנה
של מולקולות אחרות] ומים -מים מהווים 70אחוז ממשקל הגוף והם חשובים שקיומים של תהליכים בתאים וליכולת לווסת
את הלחץ האוסמוטי ,לחץ הדם ואת טמפרטורת הגוף.
מערכת העיכול מבצעת עיבוד כימי :פירוק על ידי אנזימים ,מלחי מרה וחומצות קיבה של המזון למרכיביו הכימיים ,ועיבוד
מכני :ערבוב המזון ,גריסתו ודחיפתו לאורך צינור העיכול ,נעשה על ידי שרירים מהם בנוי צינור העיכול.
לכל בעלי החיים ,גם הלא מפותחים ,יש מערכת עיכול כלשהי.
כל בעלי החיים מפרקים את המזון שהם אוכלים ליחידות קטנות יותר ,מהן יוכלו להפיק אנרגיה
וליצר את החומרים החיוניים לקיומם.
מבנה מערכת העיכול שונה אצל בעלי חיים שונים ,והוא משתנה בהתאם למורכבות התפריט
שלו ומורכבותו כיצור חי.
קיבה
מערכת קיבות
מעי דק
מעי
קיבה
שנייה
ושט
זפק
מעי
לוע
פי הטבעת
ושט
תהליך העיכול אצל הפרה שניזונה
מצמחים ,נעשה בסדרה של קיבות
מחוברות .המזון נכנס לקיבה הראשונה
והגדולה ביותר ,ושם הוא תוסס .החומר
הגס חוזר אל הפה ללעיסה נוספת.
החומר הנלעס נבלע שוב ,מתערבב
בחומר המותסס ואז עובר דרך הקיבות
האחרות.
זפק
פה
לתולעת השלשול מערכת דומה לזו
של בני האדם ולזו של בעלי חיים
גבוהים אחרים .אך בניגוד לאדם,
לתולעת אין שיניים ,לכן בצינור
העיכול שלה יש תא הקרוי "קיבה
שנייה" ,המרסק וטוחן את המזון.
הציפורים מפרקות את המזון רק לאחר
שאחסנו אותו באופן זמני בזפק שלהן
ובקיבתן.
המים!
מים הם מרכיב המזון החשוב ביותר
לגוף ,בלי מים ,אי אפשר לשרוד יותר
מחמישה ימים .מים הם גם החומר
העיקרי בגוף ,וכשני שלישים ממשקל
הגוף הם מים.
פחמימות!
הפחמימות מרכיבות חומרים רבים בגוף אך
תפקידם העיקרי הוא שימושן כמקור אנרגיה
לביצוע תהליכים בגוף .עם הפחמימות נמנים:
סוכר ,עמילן ותאית (סיבים בלתי ניתנים
לעיכול).
מינרלים!
חלבונים!
החלבונים ,שבנויים מחומצות אמיניות ,הם חומרי הבניין
המינרלים נמצאים בכמויות קטנות
העיקריים של הגוף ומהווים 18%ממשקל החומרים
בתאים ובנוזלי הגוף .בטבע ,נמצאים הבונים את התאים והרקמות .קבוצה גדולה של חלבונים
המינרלים בצורת מלחים .המינרלים אחראית להתרחשותם של כל התהליכים הכימיים
החשובים שנמצאים בכמות גדולה
בתאים ,קבוצה זאת נקראת" :אנזימים" .קבוצה נוספת
בגופינו הם :סידן ,זרחן ,מגנזיום,
של חלבונים היא הנוגדנים שמשתתפת בהגנה על הגוף
אשלגן ,נתרן ,כלור וגופרית.
מפגיעתם של גורמים מזיקים החודרים לגוף.
ויטמינים!
הגוף צריך כמויות זעירות של
הויטמינים .הויטמינים הם חומרים
חיוניים לקיומם של תהליכים שונים
בתאים .רובם של הויטמינים לא
מיוצרים בגוף האדם ,ולכן הוא חייב
לקבלם במזונו.
שומנים!
השומנים מהווים מרכיב חשוב במבנה קרום
התא ,והם חיוניים לכל התאים .השומנים הם
גם מקור לאנרגיה והם מהווים חומר בידוד
חשוב השומר על חום הגוף ומגן על רקמות
פנימיות שונות .השומנים הם מולקולות
גדולות המורכבות מ :3-חומצות ,שומן
וגליצרול .השומנים הם חומרי תשמורת ,ועודף
שומנים יוצר מחלות לב וסוכרת.
פה ובלוטות רוק
בכלליות:
האיברים העיקריים במערכת העיכול של האדם – ושט ,קיבה,
לבלב ,מעי ,כבד ,כיס מרה ופי הטבעת.
ושט
המזון נכנס אל הפה ומתקדם במורד דרכי העיכול על ידי גלי
התכווצויות של שרירים (פריסטלטיקה) .עיקרו של תהליך העיכול
שחומרים שונים כמו האנזימים (שמיוצרים על ידי בלוטות הרוק,
הקיבה ,המעי והלבלב) חומצה מלחית (מיוצרת ע"י הקיבה) ומלחי
מרה (המיוצרים ע"י הכבד) מפרקים את המזון ליחידות כימיות
שהגוף יכול לנצל .הפסולת מסולקת ע"י פי הטבעת.
כבד
קיבה
כיס המרה
לבלב
תריסריון
מעי דק
מעי גס
מעי ישר
פי הטבעת
המזון נכנס לפה וכבר מתחיל את תהליך העיכול שבו משולבות פעולות רצוניות :לעיסה ובליעה,
ולא רצוניות :הפרשת רוק המכיל אנזימים .הרוק משמש כממס ,כמרכך וכמחליק המזון ובכך
מסייע ללשון ולשיניים בפעולת הלעיסה והעברת המזון אל הושט .הרטבת המזון חשובה לקליטת
הטעם ע"י תאי חוש הטעם על הלשון .הרוק מכיל בעקר מים ויוני HCO3-השומרים על 7 PHוגם
שני אנזימים – עמילאז (שמפרק עמילן עד לדו סוכר) ,וליזוזים (משמש כקוטל חיידקים המגיעים
עם המזון).
המזון שוהה בפה בין 5-30שניות ,ועובר עיבוד ראשוני ע"י :שיניים ,חניכיים ,לשון ,החך ,בלוטות
הרוק והלסתות ,ולאחר עיבוד זה המזון ממשיך הלאה אל הושט.
הלעיסה והטחינה נעשים לשם הגדלת שטח הפנים.
עיצוב המזון לגוש בגודל המתאים לבליעה נקרא עיכול מכני.
מספרן המלא של השיניים שבאדם מבוגר הוא .32השיניים נחלקות לארבעה
סוגים:
4ניבים :המשמשים לקריעת המזון.
8שיניים חותכות :המשמשות לחיתוך המזון.
8שיניים קדם-טוחנות :המשמשות לגריסת המזון.
12שיניים טוחנות :כוללות ארבע שיני בינה המרסקות את המזון.
את השן מצפה האמייל הקשה [בעקר סידן וזרחן] והוא עלול
להיפגע מעששת – תוצאת פעולתם של חיידקים המייצרים חומצת
חלב בתהליך פירוק הסוכרים בפה המשמשים אותם כמקור
אנרגיה .הרוק מוריד במידה מסוימת את רמת החומציות בעזרת יוני
HCO3הפועלים כמו בסיס והליזוזים שבו מצליח לנטרל חלקמהחיידקים ההרסניים.
בפני האדם נמצאים שלושה זוגות של בלוטות רוק :בלוטות מצד האוזן (פרוטיד) ,הבלוטות התת לסתיות
והבלוטות התת לשוניות .בלוטות הרוק מפרישות אנזימים (=חלבוני פעולה).
כשאנו לועסים ,המזון נרטב על ידי הרוק והופך לעיסה .פעולה זו עוזרת לתהליך לעיסת המזון ובכך גם יותר קל
למזון להגיע לוושט .הרוק מנקה שאריות אוכל שנשארו בפה ועל השיניים ובכך עוזר במניעת הצטברות חיידקים
אשר מזהים רק שני סוגים של אנזימים:
.1עמילז -אשר מפרק עמילן וגליקוגן (פחמימות) שמגיעים מהמזון ומתפרקים לסוכרים פשוטים :דו-סוכרים
וחד-סוכרים (סוכרוזים וגלוקוזים).
.2ליזוזים -מפרק את מעטפת החיידקים המגיעים אל הפה מהאוויר ,ובכך מסנן את הגוף מאנטיגנים מזיקים.
בלוטות מיצד האוזן:
נמצאות בלחיים ,קדמית
לאוזניים .הצינור שלהן
נפתח אל הפה בחלק
הפנימי של הלחיים.
הבלוטות התת
לסתיות:
נמצאות בחלקו האחורי
של הפה ,מתחת ללשון.
הצינורות שלהן נפתחים
מתחת ללשון ,משני צידי
הקפל המרכזי של רירית
הפה.
הבלוטות התת
לשוניות:
נמצאות בקדמת הפה
מתחת ללשון .יש להן
צינורות קטנים ורבים,
שמנקזים את הרוק אל
הפה ,מתחת ללשון.
מכסה הגרון הוא פיסת סחוס דקה שמכוסה הקרום ריר ונמצאת מאחורי שורש הלשון.
בעת בליעת המזון הוא סוגר את הפתח לקנה הנשימה ומשאיר רק את צינור הושט פתוח,
וכל מונע חדירה של מזון אל קנה הנשימה ,דבר אשר גורם להיחנקות.
מכסה הגרון סוגר את פתח הושט ומשאיר פתוח רק את קנה הנשימה בכדי שהאוויר לא
יגיע אל הושט .אם בכל זאת נכנס מזון אל קנה השימה ,קיים רפלקס אשר משחרר את
המזון מקנה הנשימה אל חלל הפה דרך שיעול.
הגרון והלוע משמשים מעבר גם
לאוויר וגם למזון .כאשר המזון
יוצא מהלוע הוא עלול להיכנס
לקנה הנשימה במקום לושט.
כדי למנוע כניסה של מזון אל
קנה הנשימה בעת הבליעה,
מעכב גזע המוח ,באופן זמני,
את הנשימה ,ומעורר סדרה של
תגובות המביאות לסגירת
הקנה .אם ,למרות הכל חודר
אוכל לקנה ,מופעל רפלקס
השיעול .רפלקס זה מחזיר מיד
את האוכל אל הפה ומונע חנק.
תפקיד צינור הושט הוא להעביר את המזון לקיבה .לאחר הלעיסה והגריסה,
הלשון דוחפת את המזון במורד הלוע ,אל אחורי הפה ,ודרך הלוע המזון
מגיע אל פתח הושט ,שם כיסוי הגרון מכסה את קנה הנשימה על מנת
למנוע חדירה של מזון לקנה הנשימה (דבר אשר גורם להיחנקות) והמזון
מחליק אל פתח הושט .כאן מתחילה הפריסטלטיקה (= ניע שרירים.
התכווצות ודחיפה של המזון על ידי שרירי צינור הושט .השרירים מתכווצים
ומתרפים בגל מתואם ובצורה מעגלית .הפריסטלטיקה אינה חד כיוונית).
אורכו של הושט הוא 23-25ס"מ .צינור הושט בנוי משתי מערכות של
שרירים :רצוניות ובלתי ורצוניות .כשהמזון בפה ,שרירי הושט רפויים ,אך
כשהמזון נכנס לוושט -השרירים מתחילים לנוע בתנועה גלית ,פריסטלטית,
לכיוון פי הקיבה .על פעולה זו שולטים עצבים ממערכת העצבים המרכזית
וממערכת העצבים של המעי .גלי הפריסטלטיקה נעים לאורך הושט
במהירות של 2.5-5ס"מ בשנייה .הושט מגיע אל הקיבה.
http://hopkins-gi.org/multimedia/database/intro_250_Swallow.swf
תהליך בליעת המזון.
הקיבה היא שק שרירי .כאשר היא ריקה ,הנפח שלה הוא 50סמ"ק .כאשר היא מלאה נפחה יכול להגיע עד כ 1500 -סמ"ק .המזון שוהה
בקיבה שעתיים עד 6שעות (תלוי במזון ובאיכותו).
בקיבה מתבצעות שתי צורות עיכול במקביל -פעולה מכאנית :בתוך דפנות הקיבה ,קיימות שלוש שכבות שרירים .שרירים אלו מתכווצים
בתנועות איטיות אך נימצרות וכל המזון מתערבל עם מיצי הקיבה(-פריסטלטיקה) ,ופעולה כימית :בדופן הפנימית של הקיבה ,ברירית,
ישנם תאים אשר מפרישים לחלל הקיבה את "מיץ הקיבה" -חומצה מלחית ,ותאים אחרים שמפרישים פפסין (אנזימי עיכול).
בקיבה מתערבב המזון ע"י פעולת שרירי דופן הקיבה .מתוך תאים מסוימים מופרש חומצת HCLואנזימים .בקיבה נספג חלק גדול
מויטמין 12Bוחומרים מסוימים כגון סוכרים ואלכוהול ,הישר אל זרם הדם.
האנזימים הפעולים בקיבה הם:
•פפסינוגן – אינו אנזים פעיל ,אך כאשר הוא נפגש עם החומצה הכלורית ( (HCLהוא הופך להיות אנזים פעיל הנקרא פפסין .הפפסין
מפרק חלבונים לחומצת אמיניות בודדות.
•ליפז – מפרק שומנים לחומצות שומן וגליצרול.
החומצות בקיבה הופכות את הקיבה לסביבה חומצית מאוד ( .)2-1 PHחיידקים מתים בסביבה כזו ,וזו היא שיטת הניקוי של מערכת
העיכול על מנת למנוע זיהום.
לקיבה מופרש הורמון גסטרין הגורם להגברת הפרשת HCLופפסינוגן.
דופן הקיבה מוגנת מפני החומצה המלחית והאנזים המפרק פפסין ,ע"י הפרשת נוזל רירי
שה PHשלו מעט בסיסי [יוני .] HCO3-פגיעה בהגנה זו עלולה לגרום לכיב קיבה [אולקוס].
היום סוברים שזוהי מחלה זיהומית שהגורם לה הוא החיידק pylori Helicobacter.
כיב קיבה (אולקוס) הוא פצע המתפתח בדרך כלל בקיבה או בתריסריון .הכיב נגרם עקב תהליך של איכול רפידת הקיבה או
התריסריון על ידי חומצות הקיבה (ובראשן חומצת מימן כלורי) ומיצי העיכול.
האוסטרלים בארי ג'יי' מרשל ורובין ווארן זכו בפרס נובל לפיזיולוגיה ורפואה לשנת 2005על כך שהראו כי חיידק הוא למעשה
האחראי לאולקוס הגורם לכאבי הבטן העזים אצל רוב האנשים הסובלים מהמחלה ולא מתח וסגנון חיים כפי שחשבו עד כה.
ווארן ,בן ,68פתולוג מאוסטרליה ,גילה מושבות של חיידקים בחלק התחתון של הקיבה בכ 50%-מהחולים מהם נלקחו ביופסיות.
הוא למעשה הביא לתגלית הקריטית כי סימנים לדלקת נמצאו תמיד בקרום הקיבה בקרבת האזור המאוכלס בחיידקים.
מרשל ,בן ,54התעניין בממצאיו של ווארן ויחד ביצעו מחקר בביופסיות שנלקחו מחולים .לאחר מספר ניסיונות ,הצליח מרשל
לטפח סוגים של חיידקים שעד כה לא היו ידועים ומאוחר יותר זכו לשם הליקובקטור פילורי ,יחד הם גילו ,כי האורגניזם היה נוכח
כמעט בכל החולים שסבלו מדלקת הקיבה ,כיב בתריסריון או אולקוס בקיבה.
הודות לגילוי החדשני שנעשה על-ידי מרשל ווארן ,מחלת האולקוס אינה כרונית יותר ,אלא מחלה שניתן לרפא על-ידי טיפול קצר
באנטיביוטיקה ותרופות המדכאות הפרשות חומצה!
בכתב הזכיה לפרס נובל נאמר ,שהרופאים מקבלים את ההוקרה על גילוי חידק ההליקובקטר פילורי - Helicobacter pylori -
בשנת ,1982והוכחת חשיבותו כגורם לדלקת הקיבה -גסטריטיס ולכיב קיבה – אולקוס.
ההידבקות מתרחשת ככל הנראה בגיל צעיר מאוד והחיידק נשאר במערכת העיכול
לכל החיים ,ובמרבית בני האדם הוא אינו גורם לכל סימפטום .ואולם הוא עלול
לעודד יצירת כיב קיבה אצל 15%-10%מהנגועים.
החיידק שגילו המדענים גורם ליותר מ 90%-מהכיבים בתריסריון ול 80%-מהכיבים
בקיבה .כשני שלישים מאוכלוסיית העולם נגועים בחיידק ,אך רובם לא סובלים
מתסמינים כלשהם .עם זאת ,החיידק עלול להביא להתפתחות סרטן הקיבה ,שהוא
הסרטן השני בקטלניותו .לכן ,חיידק זה מוגדר כחיידק מסרטן!
HPנצמדים אל תא אפיתל מהקיבה בתרבית רקמה
HPשורדים בתנאי ה PHהשוררים בקיבה
הודות לפעילות האנזים אוריאז
היום ההתייחסות את אולקוס היא כאל מחלה זיהומית.
הטיפול המקובל היום ב HPהוא בתרופות :מוקסיפן
וקלריטרומיצין,וחמרים המורידים רמת חומציות כמו לוסק
.Losecה Losec -מעכב את פעילות משאבות המימן בממברנת
התאים הפריאתליים המפרישים HClבקיבה .באופן זה
מופחת הכאב והנזק לדופן הקיבה באזורים המודלקים עקב
הזיהום בהליקובקטר.
מן הקיבה עובר המזון אל המעי הדק שהוא צינור מפותל שאורכו שבעה מטרים.
במעי הדק עובר המזון פירוק נוסף ,ותוצרי הפירוק נספגים בזרם הדם.
למעי הדק שני תפקידים עיקריים:
.1
פירוק חומרי המזון השונים :פחמימות לחד-סוכרים ,שומנים לחומצות שומן ,חלבונים לחומצות אמיניות.
.2
תוצרי הפירוק ,מולקולות קטנות ,חודרות דרך תאי המעי אל כלי הדם הרבים העוטפים את צינור העיכול מבחוץ,
ועברים אל מחזור הדם.
חלקו הראשון של המעי הדק קרוי תריסריון ,ואורכו כ 30 -סנטימטר .התריסריון קולט את הפרשות הכבד והלבלב.
ה PHהשורר במעי הוא בסיסי ולכן הפפסין המגיע עם בליל המזון מהקיבה ,מפסיק את פעילותו במעי.
קטע מעי דק עטוף בקרום הצפק -הוא עשיר בכלי
דם ולימפה ומספק לשרירים ולרקמות המעי את
התרכובות הדרושות וקולט ממנו את המזון
המעוכל .יש בו רשת עצבים המעצבבים את שרירי
דופן המעי.
מבנה דופן המעי הדק
דופן המעי בנוי מסיסים = בליטות מיקרוסקופיות באורך של כ 1-מיקרון ,אליהן חודרים נימי דם ולימפה ומאפשרים ספיגה
יעילה (הגדלת שטח פנים) של תוצרי פירוק המזון.
על הסיסים יש שיכבה של תאי אפיתל להגנה עדינה מפני חומצות שמגיעות מהקיבה .ברך כלל תאי אפיתל מפרישים ריר
ששומר על התאים מפני החומצות ,אבל לפעמים יש תקלה והחומצות פוגעות בתאים ועושות פצע שיכול לדמם = אולקוס.
בגלל הסיסים ,שטח הפנים במעי בוגר מגיע ל 500מטר מרובע .במעי יש עיכול מכני ע"י ערבול וערבוב של המזון ועל ידי כך,
יותר מזון נפגש עם יותר אנזימים ויותר מזון נעכל.
קיפולי רירית המעי הדק
פירוק המזון המעוכל למחצה שמגיע מן הקיבה נעשה במעי הדק בעזרת חומרים המופרשים מן
הלבלב ,מן הכבד (באמצעות כיס המרה) ומתאי דופן המעי.
האנזימים שמזרזים את פירוק המזון במעי פועלים בסביבה בסיסית בלבד ( PHגבוה).
פירוק הפחמימות:
פירוק החלבונים:
מערכת העיכול של האדם אינה מסוגלת לעכל את כל סוגי
הפחמימות .פחמימות מורכבות אחדות כמו תאית ,אינן מתעכלות
בכלל .שכן האדם אינו מיצר אנזימים היכולים לפרקם לסוכרים
פשוטים .לעומת זאת ,הסוכר המורכב מעמילן מפורק בקלות בעזרת
אנזימים שמיוצרים בלבלב – התהליך מצוין בתרשים:
פירוק החלבון מתחיל בקיבה וממשיך במעי הדק .החלבון
מפורק קודם לשרשראות של חומצות אמינו הנקראות
פפטידים ,ואחר כך לחומצות אמינו יחידות .הלבלב מפריש
את האנזימים מפרקי החלבון.
ספיגת תוצרי
הפחמימות:
סוכרים פשוטים עוברים
דרך דפנות המעי הריק
ונספגים בזרם הדם .הדם
מסיע את הסוכרים אל
הכבד והכבד הופך אותם
לרב סוכר שנקרא גליקוגן.
מאגר הפחמימות מאוכסן
בגוף בצורת החומר גליקוגן.
ספיגת תוצרי החלבון:
רוב החלבונים מפורקים ונספגים
בחלקו הראשון של המעי הריק.
חומצות האמינו שנספגו עוברות
ישירות לזרם הדם הנושא אותם
דרך הכבד אל הרקמות שזקוקות
להם .חומצות אמינו אחדות
משמשות כאבני הבניין של
חומרים חדשים החיוניים לצמיחה
ולתיקון רקמות ,ואחרות מספקות
אנרגיה.
פירוק השומן:
ספיגת מינרלים ומלחים:
המרה המיוצרת בכבד והמאוחסנת בכיס
המרה ,מסייעת בפירוק השומן במעי הדק.
מלחים מן המרה מפרקים את טיפות השומן
העבות לטיפות שומן דקיקות יותר .פעולה זו
מגדילה את שטח פני הטיפות ומזרזת את
עיכול השומן ע"י אנזים הלבלב מפרק השומן
שנקרא ליפאז .הליפאז מפרק את השומן
לגליצרול ולחומצות שומן.
מינרלים כמו נתרן ,אשלגן וברזל ומלחים כמו
מגנזים ,כלוריד וחומרים אחרים חייבים לעבור מן
המעי הדק ישירות לזרם הדם ,נשמרות רמות
תקינות ומאוזנות שלהם בגוף.
ספיגת ויטמינים:
ויטמינים מסיסי שומן ( )K,E,D,Aוויטמינים
מסיסי מים ( )C,Bנספגים במעי הדק.
ויטמין 12Bנספג במעי העקום (חלק מהמעי
הדק) ,שלא כמו ויטמינים אחרים ,ויטמין זה
חייב להתקשר לחומר מיוחד המופרש מן
הקיבה לפני שהוא נספג – חומר זה נקרא
"גורם אינטרינזי".
ספיגת השומן:
ספיגת השומן מהירה ושלמה בד"כ ולכן
הצואה כמעט ואינה מכילה שומן .ספיגת
השומן מתרחשת בעיקר במעי הריק.
כדוריות השומן הזעירות אינן עוברות
ישירות אל זרם הדם או הכבד ,אלא
עוברות קודם לכן בצינוריות הלימפה.
צינוריות אלו מתאחדות לתעלות לימפה
רחבות יותר ואלו מתרוקנות בזרם הדם
ומאפשרות לשומן לזרום בגוף .רוב
השומן מועבר לכבד להמשך עיבודו,
השאר מאוחסן בגוף – בתאי השומן.
http://www.wiley.com/legacy/college/boyer/0470003790/
animations/fatty_acid_metabolism/fatty_acid_metabolism.htm
אנימציה :פירוק שומן בעזרת מלחי מרה.
הכבד ,הלבלב וכיס המרה קשורים בקשר הדוק עם צינור העיכול מבחינה תפקודית ,אף כי אינם מהווים חלק
ממנו .לכל אחד מהם תפקיד חיוני בעיכול המזון ובניצול מרכיבי המזון.
הכבד הוא האיבר הפנימי הכבד ביותר בגוף ומשקלו 1.5ק"ג .הכבד הוא איבר חיוני לחיים.
הכבד עשוי מיליוני תאים הקרויים הפטוציטים ,תאי כבד .לתאים אל יותר מ 500-תפקידים שונים ,בהם אחסון מרכיבי המזון; פירוק תרופות
וסמים ,רעלים ותוצרי פסולת; ותהליכי המרה כימיים שונים .לתאי הכבד יכולת מסוימת של התחדשות – רגנרציה ,תכונה הנחשבת לקדומה וכזו
שנעלמה באורגניזמים המפותחים.
הכבד הוא מעין מפעל שמעבד ומסנן את הכימיקלים בגוף.
תהליכי השינוי העיקריים שעוברים חומרי המזון בכבד [חילוף חמרים]:
מחומצות אמיניות נבנים חלבונים ,כמו חלבוני פלסמה [אלבומין] וגם פקטורי קרישה וחלבוני מערכת הקרישה – פיברינוגן ,פרותרומבין.
מהגלוקוז נבנה גליקוגן (רב סוכר המשמש כחומר תשמורת) נאגר בכבד ובשרירים .הגלוקוז בשיתוף עם פחמימות
אחרות משמש לבניית שומנים .תהליך זה מסייע בשמירה על רמה יציבה של גלוקוז בדם .
http://www.hopkins-gi.org/multimedia/database/intro_340_CHC-05.swf
תצוגה של הכבד ,הלבלב וכיס המרה.
קיבה
צינור הכבד השמאלי
צינור הכבד הימני
כיס המרה
עורק הכבד
קרוב ל 80%-מאספקת הדם אל
הכבד מגיעה מוריד השער .וריד זה
נושא אל הכבד כמעט את כל הדם
היוצא ממערכת העיכול והמכיל את
המזון המפורק שנספג מן המעי.
בתוך הכבד מתפצל וריד השער
לסעיפים רבים ,כך שתאי הכבד
יוכלו למצות מן הדם את המזון
המפורק ולעבד אותו
כיס המרה הוא שקיק דמוי אגס הממוקם בחלקו התחתון של הכבד .כיס המרה מאחסן
ומרכז את המרה עד שהורמון ,המיוצר במעי הדק ,מעורר את הכיס להתכווץ ,ולשחר את
המרה אל התריסריון.
הרכב המרה:
הכבד מייצר כליטר מרה בכל יום 97% .מן המרה הם מים ,האחוזים הנותרים הם מלחי
מרה וחומרי צבע מן הכבד .למלחי המרה תפקיד מרכזי בעיכול שומנים .צבעי המרה הם
מוצרי פסולת .העיקרי שבהם הוא בילירובין ,שצבעו צהוב ,והוא נוצר מההמוגלובין שבתאי
הדם האדומים ,לאחר פירוקם בטחול.
כיס מרה
צינור
המרה
צינור הלבלב
[פנקריאס]
http://www.uclan.ac.uk/facs/health/nursing/sonic/scenarios/livjmanim/biliary_tract.html
פעילות כיס המרה
הלבלב מייצר ומפריש חומרים הנחוצים לעיכול .חומרים אלה הם אנזימי עיכול שמפרקים חלבונים ,פחמימות
ושומנים ,וכן נתרן ביקרבונט ( ,)NaHCO3שתפקידו לסתור את חומצת הקיבה.
כל החומרים הללו עוברים לאורך צינור הלבלב אל התריסריון .הלבלב מפריש גם את ההורמונים אינסולין ,גלוקוגן
וסומטוסטטין ,ישירות אל זרם הדם .שלושה הורמונים אלה יחד מווסתים את רמת הסוכר בדם .הורמונים אלה
מופרשים מהלבלב ישירות לדם .ויסות רמת הסוכר הוא תפקידו העיקרי של הלבלב.
ויסות הורמונלי של הפרשת חומרי (מיץ) הלבלב:
הפרשת מיץ הלבלב (נתרן ביקרבונט+אנזימים) אל התריסריון מווסתת ע"י שני
הורמונים:
.1
.2
.3
.4
.5
.6
.7
סקרטין וכולציסטוקינין (.)CCK
הסקרטין מופרש מתאים בדופן התריסריון בתגובה למגע עם בליל המזון
שמגיע מהקיבה.
החומצי
הסקרטין גורם להפרשת הביקרבונט מהלבלב.
הביקרבונט בעל PHבסיסי מנטרל את החומציות בתריסריון.
הפסקת ההפרשה של סקרטין (כי הסביבה כבר לא חומצית) = .משוב שלילי.
גם ה CCK -מופרש מהתריסריון בתגובה להגעת המזון.
הוא מזרז את ההפרשה של-
אנזימי עיכול מהלבלבמיץ המרה מכיס המרה (מזרז את תחילתו של תהליך פירוק השומנים.גם בלבלב ,כמו בקיבה ,גירויי החושים מביאים להפרשה מוגברת של אנזימי
עיכול והנתרן ביקרבונט.
תאים המפרישים מיץ קיבה
מיץ קיבה חומצי
PH=2
פפטידים
גסטרין חוזר אל הקיבה
הפרשה מוגברת של
הורמון הגסטרין אל הדם
תאים מפרישים
זרם
הדם
מערכת העצבים המרכזית
מחשבה על מזון,
גירוי החושים-
ראייה ,טעם ,ריח
כבר בתחילת הגעת המזון לפה מתחילה הפרשה
של מיץ קיבה ,כך שברגע שהמזון מגיע לקיבה
מתחיל מיד פירוק של חלבונים לפפטידים .נוכחות
של פפטידים גורמת להפרשה מוגברת של
ההורמון גסטרין אל זרם הדם ובחזרה לקיבה והוא
מזרז את ההפרשה של מיץ הקיבה.
מחשבה על מזון או גירוי חושים (טעם ,ריח ,ראייה)
מעוררים דחפים עצביים העוברים מהמוח לקיבה.
אלה גורמים להפרשת ההורמון גסטרין ומיץ קיבה.
נוכחות מיץ הקיבה יוצרת סביבה חומצית מאוד
(מתחת ל )PH=2 -וזה גורם להפסקת ההפרשה
של הגסטרין ובעקבותיה להפסקת ההפרשה של
מיץ הקיבה.
לכן אפשר לומר שהפרשת הגסטרין ומיץ הקיבה
מפוקחת ע"י משוב חיובי ושלילי:
משוב חיובי :נוכחות פפטידים
גירויים
הפרשת גסטרין
+מיץ קיבה
משוב שלילי PH :חומצי
הפסקת ההפרשה
של גסטרין ומיץ
הקיבה.
כאשר נכנסים שיירי המזון אל החלק האחרון של צינור העיכול ,נפסקת ספיגת מרכיבי המזון ,כגון
גלוקוז וחומצות אמינו ,במחזור הדם .בהדרגה מקבלים שיירי העיכול את צורתם הסופית ,והם
נשארים במעי הגס עד להפרשתם מן החלחולת דרך פי הטבעת.
תפקידו העיקרי של המעי הגס הוא הפרשת השאריות שמייצרת מערכת העיכול (צואה) .כליטר וחצי מתוכנו הנוזלי של המעי ,נכנס מדי
יום אל המעי הגס ,אך רק חלק קטן הן שאריות מזון .העיסה העוברת אל המעי הגס מורכבת ממים ,שאריות מינרלים ,מיליונים של
חיידקים ,מתאים מתים שמתקלפים מצפוי צינור העיכול ,מהפרשת ריר מן הקצה התחתון של המעי העקום (חלק מהמעי הדק) וכן
מתאית (רב סוכר) שאינה ניתנת לעיכול.
המעי הגס אינו מפריש אנזימים ,אך הוא מייצר ריר המשמש כחומר סיכה ומקל על תנועת הצואה .המעי הגס סופג מים מהחומר
הצואתי והופך אותו מנוזל למוצק .הוא סופג כליטר וחצי מים ביום.
חומרים שלא עוכלו עד הסוף מגיעים אל המעי הגס עם מעט מן האנזימים מהמעי הדק ושם נשלם עיכולם.
כיצד מניע המעי הגס את הצואה?
תנועה זו סוחטת את הצואה מטה ,לתוך
החלק התחתון של המעי והחלחולת ,אל
עבר תעלת פי הטבעת.
תנועת דחיפה ,פועלת במקביל
לתנועה המקטעית ,על מנת לקדם
את הצואה לכיוון החלחולת.
התכווצויות בקטעים של המעי הגס,
פעם בחצי שעה ,מערבבות וטוחנות
את הצואה.
השדרה במוח
חתך במוח חתך
השדרה
עצב תחושתי
התנועה המסיבית של הצואה מן המעי אל
החלחולת ,מותחת את קירות החלחולת.
מתיחה זו היא הגירוי הנורמלי שאנו חווים
כצורך להטיל צואה .אנו יכולים להחליט
אם להתעלם מהרפלקס ולסגור באופן
רצוני את פי הטבעת ,או להטיל צואה.
עצב תחושתי
עצב תנועתי
רצוני
עצב תנועתי רצוני
לחץ הצואה על דופנות החלחולת יוצר גירוי של עצב תחושתי
המגיע אל מוח השדרה – משם בקשת רפלקס חוזרת תגובה
עצבית בעצב תנועתי לא רצוני ,הגורמת לתנועת החלחולת
ולהרפיית שרירי הסוגר הפנימי .הסוגר החיצוני מקבל עצבוב
ממערכת העצבים הרצונית – כל אלה מאפשרים את
הפרשת הצואה מחוץ לגוף.
החלק במערכת העיכול
האנזים
הסובסטרט (עליו
התוצר
פועל האנזים)
פה
עמילאז
עמילן וגליקוגן
חד סוכר ודו סוכר
הקיבה
חומצה המופרשת להרוג חיידקים
באוכל
פפסין
ליפאז
(במידה
חלבונים
שומנים
חלבונים קצרים יותר
שומנים קצרים יותר
קטנה)
עמילן ,גליקוגן
חלבונים
שומנים
גלוקוזים בודדים
חומצות אמיניות
חומצות שומן +גליצרול
המעי הדק
הלבלב מפריש אנזים לתריסריון
מכיס המרה מגיע נוזל המרה
עמילאז
טריפסין
ופפסין
*ליפאז
כבד
נטרול רעלים ,בנייה חוזרת של חלבונים ,שומנים
ופחמימות המתאימות לאדם
* הליפז אינו מופרש מכיס המרה ,אלא רק לאחר שהשומן עובר את הפירוק הראשוני ע"י מיץ
המרה ,מופרש הליפז מהלבלב.
מקורות:
.1ביולוגיה של האדם -עדי מרקוזה-הס ,2002 ,מערכת העיכול.
.2האנציקלופדיה הרפואית החדשה ,כרך מערכת העיכול ,הוצאת ידיעות אחרונות
וספרי חמד.
Slide 23
גוף אחד – מערכות רבות
קיום יום יומי של הגוף
עיכול
נשימה
הובלה
מערכות הגנה
הפרשה
מערכת חיסון
המשכיות
מערכת רביה
תאום ויסות ובקרה
בתוך ובין המערכות
מערכת עצבים מערכה הורמונלית
הגוף פועל כיחידת מבנה אחת ומקיים סביבה
פנימית יציבה -הומיאוסטזיס
עיכול הוא התהליך שבו ממיר הגוף את המזון לאנרגיה ולחומרים הנחוצים לצמיחתו ואחזקתו.
תהליך העיכול הוא מהתהליכים הביולוגיים המרכזיים בגופנו ,ולכן ,למעלה ממחצית איברי הגוף הפנימיים בגופנו שייכים
למערכת העיכול.
הגוף סופג את המרכיבים הכימיים שמהם בנויים החומרים שהוא אוכל ,מאחסן אותם ,ועושה בהם שימוש כחומרי גלם
לשימור ולבנייה של רקמות.
תרומת מערכת העיכול להומיאוסטזיס [הכושר לקיים סביבה פנימית יציבה ושונה מהסביבה החיצונית] היא באספקת חומרי
מזון הנצרכים כל הזמן ע"י תאי הגוף ,בהם מלחים שונים [מינרלים החיוניים בין היתר לפעילות תקינה של אנזימים ,מבנה
של מולקולות אחרות] ומים -מים מהווים 70אחוז ממשקל הגוף והם חשובים שקיומים של תהליכים בתאים וליכולת לווסת
את הלחץ האוסמוטי ,לחץ הדם ואת טמפרטורת הגוף.
מערכת העיכול מבצעת עיבוד כימי :פירוק על ידי אנזימים ,מלחי מרה וחומצות קיבה של המזון למרכיביו הכימיים ,ועיבוד
מכני :ערבוב המזון ,גריסתו ודחיפתו לאורך צינור העיכול ,נעשה על ידי שרירים מהם בנוי צינור העיכול.
לכל בעלי החיים ,גם הלא מפותחים ,יש מערכת עיכול כלשהי.
כל בעלי החיים מפרקים את המזון שהם אוכלים ליחידות קטנות יותר ,מהן יוכלו להפיק אנרגיה
וליצר את החומרים החיוניים לקיומם.
מבנה מערכת העיכול שונה אצל בעלי חיים שונים ,והוא משתנה בהתאם למורכבות התפריט
שלו ומורכבותו כיצור חי.
קיבה
מערכת קיבות
מעי דק
מעי
קיבה
שנייה
ושט
זפק
מעי
לוע
פי הטבעת
ושט
תהליך העיכול אצל הפרה שניזונה
מצמחים ,נעשה בסדרה של קיבות
מחוברות .המזון נכנס לקיבה הראשונה
והגדולה ביותר ,ושם הוא תוסס .החומר
הגס חוזר אל הפה ללעיסה נוספת.
החומר הנלעס נבלע שוב ,מתערבב
בחומר המותסס ואז עובר דרך הקיבות
האחרות.
זפק
פה
לתולעת השלשול מערכת דומה לזו
של בני האדם ולזו של בעלי חיים
גבוהים אחרים .אך בניגוד לאדם,
לתולעת אין שיניים ,לכן בצינור
העיכול שלה יש תא הקרוי "קיבה
שנייה" ,המרסק וטוחן את המזון.
הציפורים מפרקות את המזון רק לאחר
שאחסנו אותו באופן זמני בזפק שלהן
ובקיבתן.
המים!
מים הם מרכיב המזון החשוב ביותר
לגוף ,בלי מים ,אי אפשר לשרוד יותר
מחמישה ימים .מים הם גם החומר
העיקרי בגוף ,וכשני שלישים ממשקל
הגוף הם מים.
פחמימות!
הפחמימות מרכיבות חומרים רבים בגוף אך
תפקידם העיקרי הוא שימושן כמקור אנרגיה
לביצוע תהליכים בגוף .עם הפחמימות נמנים:
סוכר ,עמילן ותאית (סיבים בלתי ניתנים
לעיכול).
מינרלים!
חלבונים!
החלבונים ,שבנויים מחומצות אמיניות ,הם חומרי הבניין
המינרלים נמצאים בכמויות קטנות
העיקריים של הגוף ומהווים 18%ממשקל החומרים
בתאים ובנוזלי הגוף .בטבע ,נמצאים הבונים את התאים והרקמות .קבוצה גדולה של חלבונים
המינרלים בצורת מלחים .המינרלים אחראית להתרחשותם של כל התהליכים הכימיים
החשובים שנמצאים בכמות גדולה
בתאים ,קבוצה זאת נקראת" :אנזימים" .קבוצה נוספת
בגופינו הם :סידן ,זרחן ,מגנזיום,
של חלבונים היא הנוגדנים שמשתתפת בהגנה על הגוף
אשלגן ,נתרן ,כלור וגופרית.
מפגיעתם של גורמים מזיקים החודרים לגוף.
ויטמינים!
הגוף צריך כמויות זעירות של
הויטמינים .הויטמינים הם חומרים
חיוניים לקיומם של תהליכים שונים
בתאים .רובם של הויטמינים לא
מיוצרים בגוף האדם ,ולכן הוא חייב
לקבלם במזונו.
שומנים!
השומנים מהווים מרכיב חשוב במבנה קרום
התא ,והם חיוניים לכל התאים .השומנים הם
גם מקור לאנרגיה והם מהווים חומר בידוד
חשוב השומר על חום הגוף ומגן על רקמות
פנימיות שונות .השומנים הם מולקולות
גדולות המורכבות מ :3-חומצות ,שומן
וגליצרול .השומנים הם חומרי תשמורת ,ועודף
שומנים יוצר מחלות לב וסוכרת.
פה ובלוטות רוק
בכלליות:
האיברים העיקריים במערכת העיכול של האדם – ושט ,קיבה,
לבלב ,מעי ,כבד ,כיס מרה ופי הטבעת.
ושט
המזון נכנס אל הפה ומתקדם במורד דרכי העיכול על ידי גלי
התכווצויות של שרירים (פריסטלטיקה) .עיקרו של תהליך העיכול
שחומרים שונים כמו האנזימים (שמיוצרים על ידי בלוטות הרוק,
הקיבה ,המעי והלבלב) חומצה מלחית (מיוצרת ע"י הקיבה) ומלחי
מרה (המיוצרים ע"י הכבד) מפרקים את המזון ליחידות כימיות
שהגוף יכול לנצל .הפסולת מסולקת ע"י פי הטבעת.
כבד
קיבה
כיס המרה
לבלב
תריסריון
מעי דק
מעי גס
מעי ישר
פי הטבעת
המזון נכנס לפה וכבר מתחיל את תהליך העיכול שבו משולבות פעולות רצוניות :לעיסה ובליעה,
ולא רצוניות :הפרשת רוק המכיל אנזימים .הרוק משמש כממס ,כמרכך וכמחליק המזון ובכך
מסייע ללשון ולשיניים בפעולת הלעיסה והעברת המזון אל הושט .הרטבת המזון חשובה לקליטת
הטעם ע"י תאי חוש הטעם על הלשון .הרוק מכיל בעקר מים ויוני HCO3-השומרים על 7 PHוגם
שני אנזימים – עמילאז (שמפרק עמילן עד לדו סוכר) ,וליזוזים (משמש כקוטל חיידקים המגיעים
עם המזון).
המזון שוהה בפה בין 5-30שניות ,ועובר עיבוד ראשוני ע"י :שיניים ,חניכיים ,לשון ,החך ,בלוטות
הרוק והלסתות ,ולאחר עיבוד זה המזון ממשיך הלאה אל הושט.
הלעיסה והטחינה נעשים לשם הגדלת שטח הפנים.
עיצוב המזון לגוש בגודל המתאים לבליעה נקרא עיכול מכני.
מספרן המלא של השיניים שבאדם מבוגר הוא .32השיניים נחלקות לארבעה
סוגים:
4ניבים :המשמשים לקריעת המזון.
8שיניים חותכות :המשמשות לחיתוך המזון.
8שיניים קדם-טוחנות :המשמשות לגריסת המזון.
12שיניים טוחנות :כוללות ארבע שיני בינה המרסקות את המזון.
את השן מצפה האמייל הקשה [בעקר סידן וזרחן] והוא עלול
להיפגע מעששת – תוצאת פעולתם של חיידקים המייצרים חומצת
חלב בתהליך פירוק הסוכרים בפה המשמשים אותם כמקור
אנרגיה .הרוק מוריד במידה מסוימת את רמת החומציות בעזרת יוני
HCO3הפועלים כמו בסיס והליזוזים שבו מצליח לנטרל חלקמהחיידקים ההרסניים.
בפני האדם נמצאים שלושה זוגות של בלוטות רוק :בלוטות מצד האוזן (פרוטיד) ,הבלוטות התת לסתיות
והבלוטות התת לשוניות .בלוטות הרוק מפרישות אנזימים (=חלבוני פעולה).
כשאנו לועסים ,המזון נרטב על ידי הרוק והופך לעיסה .פעולה זו עוזרת לתהליך לעיסת המזון ובכך גם יותר קל
למזון להגיע לוושט .הרוק מנקה שאריות אוכל שנשארו בפה ועל השיניים ובכך עוזר במניעת הצטברות חיידקים
אשר מזהים רק שני סוגים של אנזימים:
.1עמילז -אשר מפרק עמילן וגליקוגן (פחמימות) שמגיעים מהמזון ומתפרקים לסוכרים פשוטים :דו-סוכרים
וחד-סוכרים (סוכרוזים וגלוקוזים).
.2ליזוזים -מפרק את מעטפת החיידקים המגיעים אל הפה מהאוויר ,ובכך מסנן את הגוף מאנטיגנים מזיקים.
בלוטות מיצד האוזן:
נמצאות בלחיים ,קדמית
לאוזניים .הצינור שלהן
נפתח אל הפה בחלק
הפנימי של הלחיים.
הבלוטות התת
לסתיות:
נמצאות בחלקו האחורי
של הפה ,מתחת ללשון.
הצינורות שלהן נפתחים
מתחת ללשון ,משני צידי
הקפל המרכזי של רירית
הפה.
הבלוטות התת
לשוניות:
נמצאות בקדמת הפה
מתחת ללשון .יש להן
צינורות קטנים ורבים,
שמנקזים את הרוק אל
הפה ,מתחת ללשון.
מכסה הגרון הוא פיסת סחוס דקה שמכוסה הקרום ריר ונמצאת מאחורי שורש הלשון.
בעת בליעת המזון הוא סוגר את הפתח לקנה הנשימה ומשאיר רק את צינור הושט פתוח,
וכל מונע חדירה של מזון אל קנה הנשימה ,דבר אשר גורם להיחנקות.
מכסה הגרון סוגר את פתח הושט ומשאיר פתוח רק את קנה הנשימה בכדי שהאוויר לא
יגיע אל הושט .אם בכל זאת נכנס מזון אל קנה השימה ,קיים רפלקס אשר משחרר את
המזון מקנה הנשימה אל חלל הפה דרך שיעול.
הגרון והלוע משמשים מעבר גם
לאוויר וגם למזון .כאשר המזון
יוצא מהלוע הוא עלול להיכנס
לקנה הנשימה במקום לושט.
כדי למנוע כניסה של מזון אל
קנה הנשימה בעת הבליעה,
מעכב גזע המוח ,באופן זמני,
את הנשימה ,ומעורר סדרה של
תגובות המביאות לסגירת
הקנה .אם ,למרות הכל חודר
אוכל לקנה ,מופעל רפלקס
השיעול .רפלקס זה מחזיר מיד
את האוכל אל הפה ומונע חנק.
תפקיד צינור הושט הוא להעביר את המזון לקיבה .לאחר הלעיסה והגריסה,
הלשון דוחפת את המזון במורד הלוע ,אל אחורי הפה ,ודרך הלוע המזון
מגיע אל פתח הושט ,שם כיסוי הגרון מכסה את קנה הנשימה על מנת
למנוע חדירה של מזון לקנה הנשימה (דבר אשר גורם להיחנקות) והמזון
מחליק אל פתח הושט .כאן מתחילה הפריסטלטיקה (= ניע שרירים.
התכווצות ודחיפה של המזון על ידי שרירי צינור הושט .השרירים מתכווצים
ומתרפים בגל מתואם ובצורה מעגלית .הפריסטלטיקה אינה חד כיוונית).
אורכו של הושט הוא 23-25ס"מ .צינור הושט בנוי משתי מערכות של
שרירים :רצוניות ובלתי ורצוניות .כשהמזון בפה ,שרירי הושט רפויים ,אך
כשהמזון נכנס לוושט -השרירים מתחילים לנוע בתנועה גלית ,פריסטלטית,
לכיוון פי הקיבה .על פעולה זו שולטים עצבים ממערכת העצבים המרכזית
וממערכת העצבים של המעי .גלי הפריסטלטיקה נעים לאורך הושט
במהירות של 2.5-5ס"מ בשנייה .הושט מגיע אל הקיבה.
http://hopkins-gi.org/multimedia/database/intro_250_Swallow.swf
תהליך בליעת המזון.
הקיבה היא שק שרירי .כאשר היא ריקה ,הנפח שלה הוא 50סמ"ק .כאשר היא מלאה נפחה יכול להגיע עד כ 1500 -סמ"ק .המזון שוהה
בקיבה שעתיים עד 6שעות (תלוי במזון ובאיכותו).
בקיבה מתבצעות שתי צורות עיכול במקביל -פעולה מכאנית :בתוך דפנות הקיבה ,קיימות שלוש שכבות שרירים .שרירים אלו מתכווצים
בתנועות איטיות אך נימצרות וכל המזון מתערבל עם מיצי הקיבה(-פריסטלטיקה) ,ופעולה כימית :בדופן הפנימית של הקיבה ,ברירית,
ישנם תאים אשר מפרישים לחלל הקיבה את "מיץ הקיבה" -חומצה מלחית ,ותאים אחרים שמפרישים פפסין (אנזימי עיכול).
בקיבה מתערבב המזון ע"י פעולת שרירי דופן הקיבה .מתוך תאים מסוימים מופרש חומצת HCLואנזימים .בקיבה נספג חלק גדול
מויטמין 12Bוחומרים מסוימים כגון סוכרים ואלכוהול ,הישר אל זרם הדם.
האנזימים הפעולים בקיבה הם:
•פפסינוגן – אינו אנזים פעיל ,אך כאשר הוא נפגש עם החומצה הכלורית ( (HCLהוא הופך להיות אנזים פעיל הנקרא פפסין .הפפסין
מפרק חלבונים לחומצת אמיניות בודדות.
•ליפז – מפרק שומנים לחומצות שומן וגליצרול.
החומצות בקיבה הופכות את הקיבה לסביבה חומצית מאוד ( .)2-1 PHחיידקים מתים בסביבה כזו ,וזו היא שיטת הניקוי של מערכת
העיכול על מנת למנוע זיהום.
לקיבה מופרש הורמון גסטרין הגורם להגברת הפרשת HCLופפסינוגן.
דופן הקיבה מוגנת מפני החומצה המלחית והאנזים המפרק פפסין ,ע"י הפרשת נוזל רירי
שה PHשלו מעט בסיסי [יוני .] HCO3-פגיעה בהגנה זו עלולה לגרום לכיב קיבה [אולקוס].
היום סוברים שזוהי מחלה זיהומית שהגורם לה הוא החיידק pylori Helicobacter.
כיב קיבה (אולקוס) הוא פצע המתפתח בדרך כלל בקיבה או בתריסריון .הכיב נגרם עקב תהליך של איכול רפידת הקיבה או
התריסריון על ידי חומצות הקיבה (ובראשן חומצת מימן כלורי) ומיצי העיכול.
האוסטרלים בארי ג'יי' מרשל ורובין ווארן זכו בפרס נובל לפיזיולוגיה ורפואה לשנת 2005על כך שהראו כי חיידק הוא למעשה
האחראי לאולקוס הגורם לכאבי הבטן העזים אצל רוב האנשים הסובלים מהמחלה ולא מתח וסגנון חיים כפי שחשבו עד כה.
ווארן ,בן ,68פתולוג מאוסטרליה ,גילה מושבות של חיידקים בחלק התחתון של הקיבה בכ 50%-מהחולים מהם נלקחו ביופסיות.
הוא למעשה הביא לתגלית הקריטית כי סימנים לדלקת נמצאו תמיד בקרום הקיבה בקרבת האזור המאוכלס בחיידקים.
מרשל ,בן ,54התעניין בממצאיו של ווארן ויחד ביצעו מחקר בביופסיות שנלקחו מחולים .לאחר מספר ניסיונות ,הצליח מרשל
לטפח סוגים של חיידקים שעד כה לא היו ידועים ומאוחר יותר זכו לשם הליקובקטור פילורי ,יחד הם גילו ,כי האורגניזם היה נוכח
כמעט בכל החולים שסבלו מדלקת הקיבה ,כיב בתריסריון או אולקוס בקיבה.
הודות לגילוי החדשני שנעשה על-ידי מרשל ווארן ,מחלת האולקוס אינה כרונית יותר ,אלא מחלה שניתן לרפא על-ידי טיפול קצר
באנטיביוטיקה ותרופות המדכאות הפרשות חומצה!
בכתב הזכיה לפרס נובל נאמר ,שהרופאים מקבלים את ההוקרה על גילוי חידק ההליקובקטר פילורי - Helicobacter pylori -
בשנת ,1982והוכחת חשיבותו כגורם לדלקת הקיבה -גסטריטיס ולכיב קיבה – אולקוס.
ההידבקות מתרחשת ככל הנראה בגיל צעיר מאוד והחיידק נשאר במערכת העיכול
לכל החיים ,ובמרבית בני האדם הוא אינו גורם לכל סימפטום .ואולם הוא עלול
לעודד יצירת כיב קיבה אצל 15%-10%מהנגועים.
החיידק שגילו המדענים גורם ליותר מ 90%-מהכיבים בתריסריון ול 80%-מהכיבים
בקיבה .כשני שלישים מאוכלוסיית העולם נגועים בחיידק ,אך רובם לא סובלים
מתסמינים כלשהם .עם זאת ,החיידק עלול להביא להתפתחות סרטן הקיבה ,שהוא
הסרטן השני בקטלניותו .לכן ,חיידק זה מוגדר כחיידק מסרטן!
HPנצמדים אל תא אפיתל מהקיבה בתרבית רקמה
HPשורדים בתנאי ה PHהשוררים בקיבה
הודות לפעילות האנזים אוריאז
היום ההתייחסות את אולקוס היא כאל מחלה זיהומית.
הטיפול המקובל היום ב HPהוא בתרופות :מוקסיפן
וקלריטרומיצין,וחמרים המורידים רמת חומציות כמו לוסק
.Losecה Losec -מעכב את פעילות משאבות המימן בממברנת
התאים הפריאתליים המפרישים HClבקיבה .באופן זה
מופחת הכאב והנזק לדופן הקיבה באזורים המודלקים עקב
הזיהום בהליקובקטר.
מן הקיבה עובר המזון אל המעי הדק שהוא צינור מפותל שאורכו שבעה מטרים.
במעי הדק עובר המזון פירוק נוסף ,ותוצרי הפירוק נספגים בזרם הדם.
למעי הדק שני תפקידים עיקריים:
.1
פירוק חומרי המזון השונים :פחמימות לחד-סוכרים ,שומנים לחומצות שומן ,חלבונים לחומצות אמיניות.
.2
תוצרי הפירוק ,מולקולות קטנות ,חודרות דרך תאי המעי אל כלי הדם הרבים העוטפים את צינור העיכול מבחוץ,
ועברים אל מחזור הדם.
חלקו הראשון של המעי הדק קרוי תריסריון ,ואורכו כ 30 -סנטימטר .התריסריון קולט את הפרשות הכבד והלבלב.
ה PHהשורר במעי הוא בסיסי ולכן הפפסין המגיע עם בליל המזון מהקיבה ,מפסיק את פעילותו במעי.
קטע מעי דק עטוף בקרום הצפק -הוא עשיר בכלי
דם ולימפה ומספק לשרירים ולרקמות המעי את
התרכובות הדרושות וקולט ממנו את המזון
המעוכל .יש בו רשת עצבים המעצבבים את שרירי
דופן המעי.
מבנה דופן המעי הדק
דופן המעי בנוי מסיסים = בליטות מיקרוסקופיות באורך של כ 1-מיקרון ,אליהן חודרים נימי דם ולימפה ומאפשרים ספיגה
יעילה (הגדלת שטח פנים) של תוצרי פירוק המזון.
על הסיסים יש שיכבה של תאי אפיתל להגנה עדינה מפני חומצות שמגיעות מהקיבה .ברך כלל תאי אפיתל מפרישים ריר
ששומר על התאים מפני החומצות ,אבל לפעמים יש תקלה והחומצות פוגעות בתאים ועושות פצע שיכול לדמם = אולקוס.
בגלל הסיסים ,שטח הפנים במעי בוגר מגיע ל 500מטר מרובע .במעי יש עיכול מכני ע"י ערבול וערבוב של המזון ועל ידי כך,
יותר מזון נפגש עם יותר אנזימים ויותר מזון נעכל.
קיפולי רירית המעי הדק
פירוק המזון המעוכל למחצה שמגיע מן הקיבה נעשה במעי הדק בעזרת חומרים המופרשים מן
הלבלב ,מן הכבד (באמצעות כיס המרה) ומתאי דופן המעי.
האנזימים שמזרזים את פירוק המזון במעי פועלים בסביבה בסיסית בלבד ( PHגבוה).
פירוק הפחמימות:
פירוק החלבונים:
מערכת העיכול של האדם אינה מסוגלת לעכל את כל סוגי
הפחמימות .פחמימות מורכבות אחדות כמו תאית ,אינן מתעכלות
בכלל .שכן האדם אינו מיצר אנזימים היכולים לפרקם לסוכרים
פשוטים .לעומת זאת ,הסוכר המורכב מעמילן מפורק בקלות בעזרת
אנזימים שמיוצרים בלבלב – התהליך מצוין בתרשים:
פירוק החלבון מתחיל בקיבה וממשיך במעי הדק .החלבון
מפורק קודם לשרשראות של חומצות אמינו הנקראות
פפטידים ,ואחר כך לחומצות אמינו יחידות .הלבלב מפריש
את האנזימים מפרקי החלבון.
ספיגת תוצרי
הפחמימות:
סוכרים פשוטים עוברים
דרך דפנות המעי הריק
ונספגים בזרם הדם .הדם
מסיע את הסוכרים אל
הכבד והכבד הופך אותם
לרב סוכר שנקרא גליקוגן.
מאגר הפחמימות מאוכסן
בגוף בצורת החומר גליקוגן.
ספיגת תוצרי החלבון:
רוב החלבונים מפורקים ונספגים
בחלקו הראשון של המעי הריק.
חומצות האמינו שנספגו עוברות
ישירות לזרם הדם הנושא אותם
דרך הכבד אל הרקמות שזקוקות
להם .חומצות אמינו אחדות
משמשות כאבני הבניין של
חומרים חדשים החיוניים לצמיחה
ולתיקון רקמות ,ואחרות מספקות
אנרגיה.
פירוק השומן:
ספיגת מינרלים ומלחים:
המרה המיוצרת בכבד והמאוחסנת בכיס
המרה ,מסייעת בפירוק השומן במעי הדק.
מלחים מן המרה מפרקים את טיפות השומן
העבות לטיפות שומן דקיקות יותר .פעולה זו
מגדילה את שטח פני הטיפות ומזרזת את
עיכול השומן ע"י אנזים הלבלב מפרק השומן
שנקרא ליפאז .הליפאז מפרק את השומן
לגליצרול ולחומצות שומן.
מינרלים כמו נתרן ,אשלגן וברזל ומלחים כמו
מגנזים ,כלוריד וחומרים אחרים חייבים לעבור מן
המעי הדק ישירות לזרם הדם ,נשמרות רמות
תקינות ומאוזנות שלהם בגוף.
ספיגת ויטמינים:
ויטמינים מסיסי שומן ( )K,E,D,Aוויטמינים
מסיסי מים ( )C,Bנספגים במעי הדק.
ויטמין 12Bנספג במעי העקום (חלק מהמעי
הדק) ,שלא כמו ויטמינים אחרים ,ויטמין זה
חייב להתקשר לחומר מיוחד המופרש מן
הקיבה לפני שהוא נספג – חומר זה נקרא
"גורם אינטרינזי".
ספיגת השומן:
ספיגת השומן מהירה ושלמה בד"כ ולכן
הצואה כמעט ואינה מכילה שומן .ספיגת
השומן מתרחשת בעיקר במעי הריק.
כדוריות השומן הזעירות אינן עוברות
ישירות אל זרם הדם או הכבד ,אלא
עוברות קודם לכן בצינוריות הלימפה.
צינוריות אלו מתאחדות לתעלות לימפה
רחבות יותר ואלו מתרוקנות בזרם הדם
ומאפשרות לשומן לזרום בגוף .רוב
השומן מועבר לכבד להמשך עיבודו,
השאר מאוחסן בגוף – בתאי השומן.
http://www.wiley.com/legacy/college/boyer/0470003790/
animations/fatty_acid_metabolism/fatty_acid_metabolism.htm
אנימציה :פירוק שומן בעזרת מלחי מרה.
הכבד ,הלבלב וכיס המרה קשורים בקשר הדוק עם צינור העיכול מבחינה תפקודית ,אף כי אינם מהווים חלק
ממנו .לכל אחד מהם תפקיד חיוני בעיכול המזון ובניצול מרכיבי המזון.
הכבד הוא האיבר הפנימי הכבד ביותר בגוף ומשקלו 1.5ק"ג .הכבד הוא איבר חיוני לחיים.
הכבד עשוי מיליוני תאים הקרויים הפטוציטים ,תאי כבד .לתאים אל יותר מ 500-תפקידים שונים ,בהם אחסון מרכיבי המזון; פירוק תרופות
וסמים ,רעלים ותוצרי פסולת; ותהליכי המרה כימיים שונים .לתאי הכבד יכולת מסוימת של התחדשות – רגנרציה ,תכונה הנחשבת לקדומה וכזו
שנעלמה באורגניזמים המפותחים.
הכבד הוא מעין מפעל שמעבד ומסנן את הכימיקלים בגוף.
תהליכי השינוי העיקריים שעוברים חומרי המזון בכבד [חילוף חמרים]:
מחומצות אמיניות נבנים חלבונים ,כמו חלבוני פלסמה [אלבומין] וגם פקטורי קרישה וחלבוני מערכת הקרישה – פיברינוגן ,פרותרומבין.
מהגלוקוז נבנה גליקוגן (רב סוכר המשמש כחומר תשמורת) נאגר בכבד ובשרירים .הגלוקוז בשיתוף עם פחמימות
אחרות משמש לבניית שומנים .תהליך זה מסייע בשמירה על רמה יציבה של גלוקוז בדם .
http://www.hopkins-gi.org/multimedia/database/intro_340_CHC-05.swf
תצוגה של הכבד ,הלבלב וכיס המרה.
קיבה
צינור הכבד השמאלי
צינור הכבד הימני
כיס המרה
עורק הכבד
קרוב ל 80%-מאספקת הדם אל
הכבד מגיעה מוריד השער .וריד זה
נושא אל הכבד כמעט את כל הדם
היוצא ממערכת העיכול והמכיל את
המזון המפורק שנספג מן המעי.
בתוך הכבד מתפצל וריד השער
לסעיפים רבים ,כך שתאי הכבד
יוכלו למצות מן הדם את המזון
המפורק ולעבד אותו
כיס המרה הוא שקיק דמוי אגס הממוקם בחלקו התחתון של הכבד .כיס המרה מאחסן
ומרכז את המרה עד שהורמון ,המיוצר במעי הדק ,מעורר את הכיס להתכווץ ,ולשחר את
המרה אל התריסריון.
הרכב המרה:
הכבד מייצר כליטר מרה בכל יום 97% .מן המרה הם מים ,האחוזים הנותרים הם מלחי
מרה וחומרי צבע מן הכבד .למלחי המרה תפקיד מרכזי בעיכול שומנים .צבעי המרה הם
מוצרי פסולת .העיקרי שבהם הוא בילירובין ,שצבעו צהוב ,והוא נוצר מההמוגלובין שבתאי
הדם האדומים ,לאחר פירוקם בטחול.
כיס מרה
צינור
המרה
צינור הלבלב
[פנקריאס]
http://www.uclan.ac.uk/facs/health/nursing/sonic/scenarios/livjmanim/biliary_tract.html
פעילות כיס המרה
הלבלב מייצר ומפריש חומרים הנחוצים לעיכול .חומרים אלה הם אנזימי עיכול שמפרקים חלבונים ,פחמימות
ושומנים ,וכן נתרן ביקרבונט ( ,)NaHCO3שתפקידו לסתור את חומצת הקיבה.
כל החומרים הללו עוברים לאורך צינור הלבלב אל התריסריון .הלבלב מפריש גם את ההורמונים אינסולין ,גלוקוגן
וסומטוסטטין ,ישירות אל זרם הדם .שלושה הורמונים אלה יחד מווסתים את רמת הסוכר בדם .הורמונים אלה
מופרשים מהלבלב ישירות לדם .ויסות רמת הסוכר הוא תפקידו העיקרי של הלבלב.
ויסות הורמונלי של הפרשת חומרי (מיץ) הלבלב:
הפרשת מיץ הלבלב (נתרן ביקרבונט+אנזימים) אל התריסריון מווסתת ע"י שני
הורמונים:
.1
.2
.3
.4
.5
.6
.7
סקרטין וכולציסטוקינין (.)CCK
הסקרטין מופרש מתאים בדופן התריסריון בתגובה למגע עם בליל המזון
שמגיע מהקיבה.
החומצי
הסקרטין גורם להפרשת הביקרבונט מהלבלב.
הביקרבונט בעל PHבסיסי מנטרל את החומציות בתריסריון.
הפסקת ההפרשה של סקרטין (כי הסביבה כבר לא חומצית) = .משוב שלילי.
גם ה CCK -מופרש מהתריסריון בתגובה להגעת המזון.
הוא מזרז את ההפרשה של-
אנזימי עיכול מהלבלבמיץ המרה מכיס המרה (מזרז את תחילתו של תהליך פירוק השומנים.גם בלבלב ,כמו בקיבה ,גירויי החושים מביאים להפרשה מוגברת של אנזימי
עיכול והנתרן ביקרבונט.
תאים המפרישים מיץ קיבה
מיץ קיבה חומצי
PH=2
פפטידים
גסטרין חוזר אל הקיבה
הפרשה מוגברת של
הורמון הגסטרין אל הדם
תאים מפרישים
זרם
הדם
מערכת העצבים המרכזית
מחשבה על מזון,
גירוי החושים-
ראייה ,טעם ,ריח
כבר בתחילת הגעת המזון לפה מתחילה הפרשה
של מיץ קיבה ,כך שברגע שהמזון מגיע לקיבה
מתחיל מיד פירוק של חלבונים לפפטידים .נוכחות
של פפטידים גורמת להפרשה מוגברת של
ההורמון גסטרין אל זרם הדם ובחזרה לקיבה והוא
מזרז את ההפרשה של מיץ הקיבה.
מחשבה על מזון או גירוי חושים (טעם ,ריח ,ראייה)
מעוררים דחפים עצביים העוברים מהמוח לקיבה.
אלה גורמים להפרשת ההורמון גסטרין ומיץ קיבה.
נוכחות מיץ הקיבה יוצרת סביבה חומצית מאוד
(מתחת ל )PH=2 -וזה גורם להפסקת ההפרשה
של הגסטרין ובעקבותיה להפסקת ההפרשה של
מיץ הקיבה.
לכן אפשר לומר שהפרשת הגסטרין ומיץ הקיבה
מפוקחת ע"י משוב חיובי ושלילי:
משוב חיובי :נוכחות פפטידים
גירויים
הפרשת גסטרין
+מיץ קיבה
משוב שלילי PH :חומצי
הפסקת ההפרשה
של גסטרין ומיץ
הקיבה.
כאשר נכנסים שיירי המזון אל החלק האחרון של צינור העיכול ,נפסקת ספיגת מרכיבי המזון ,כגון
גלוקוז וחומצות אמינו ,במחזור הדם .בהדרגה מקבלים שיירי העיכול את צורתם הסופית ,והם
נשארים במעי הגס עד להפרשתם מן החלחולת דרך פי הטבעת.
תפקידו העיקרי של המעי הגס הוא הפרשת השאריות שמייצרת מערכת העיכול (צואה) .כליטר וחצי מתוכנו הנוזלי של המעי ,נכנס מדי
יום אל המעי הגס ,אך רק חלק קטן הן שאריות מזון .העיסה העוברת אל המעי הגס מורכבת ממים ,שאריות מינרלים ,מיליונים של
חיידקים ,מתאים מתים שמתקלפים מצפוי צינור העיכול ,מהפרשת ריר מן הקצה התחתון של המעי העקום (חלק מהמעי הדק) וכן
מתאית (רב סוכר) שאינה ניתנת לעיכול.
המעי הגס אינו מפריש אנזימים ,אך הוא מייצר ריר המשמש כחומר סיכה ומקל על תנועת הצואה .המעי הגס סופג מים מהחומר
הצואתי והופך אותו מנוזל למוצק .הוא סופג כליטר וחצי מים ביום.
חומרים שלא עוכלו עד הסוף מגיעים אל המעי הגס עם מעט מן האנזימים מהמעי הדק ושם נשלם עיכולם.
כיצד מניע המעי הגס את הצואה?
תנועה זו סוחטת את הצואה מטה ,לתוך
החלק התחתון של המעי והחלחולת ,אל
עבר תעלת פי הטבעת.
תנועת דחיפה ,פועלת במקביל
לתנועה המקטעית ,על מנת לקדם
את הצואה לכיוון החלחולת.
התכווצויות בקטעים של המעי הגס,
פעם בחצי שעה ,מערבבות וטוחנות
את הצואה.
השדרה במוח
חתך במוח חתך
השדרה
עצב תחושתי
התנועה המסיבית של הצואה מן המעי אל
החלחולת ,מותחת את קירות החלחולת.
מתיחה זו היא הגירוי הנורמלי שאנו חווים
כצורך להטיל צואה .אנו יכולים להחליט
אם להתעלם מהרפלקס ולסגור באופן
רצוני את פי הטבעת ,או להטיל צואה.
עצב תחושתי
עצב תנועתי
רצוני
עצב תנועתי רצוני
לחץ הצואה על דופנות החלחולת יוצר גירוי של עצב תחושתי
המגיע אל מוח השדרה – משם בקשת רפלקס חוזרת תגובה
עצבית בעצב תנועתי לא רצוני ,הגורמת לתנועת החלחולת
ולהרפיית שרירי הסוגר הפנימי .הסוגר החיצוני מקבל עצבוב
ממערכת העצבים הרצונית – כל אלה מאפשרים את
הפרשת הצואה מחוץ לגוף.
החלק במערכת העיכול
האנזים
הסובסטרט (עליו
התוצר
פועל האנזים)
פה
עמילאז
עמילן וגליקוגן
חד סוכר ודו סוכר
הקיבה
חומצה המופרשת להרוג חיידקים
באוכל
פפסין
ליפאז
(במידה
חלבונים
שומנים
חלבונים קצרים יותר
שומנים קצרים יותר
קטנה)
עמילן ,גליקוגן
חלבונים
שומנים
גלוקוזים בודדים
חומצות אמיניות
חומצות שומן +גליצרול
המעי הדק
הלבלב מפריש אנזים לתריסריון
מכיס המרה מגיע נוזל המרה
עמילאז
טריפסין
ופפסין
*ליפאז
כבד
נטרול רעלים ,בנייה חוזרת של חלבונים ,שומנים
ופחמימות המתאימות לאדם
* הליפז אינו מופרש מכיס המרה ,אלא רק לאחר שהשומן עובר את הפירוק הראשוני ע"י מיץ
המרה ,מופרש הליפז מהלבלב.
מקורות:
.1ביולוגיה של האדם -עדי מרקוזה-הס ,2002 ,מערכת העיכול.
.2האנציקלופדיה הרפואית החדשה ,כרך מערכת העיכול ,הוצאת ידיעות אחרונות
וספרי חמד.
Slide 24
גוף אחד – מערכות רבות
קיום יום יומי של הגוף
עיכול
נשימה
הובלה
מערכות הגנה
הפרשה
מערכת חיסון
המשכיות
מערכת רביה
תאום ויסות ובקרה
בתוך ובין המערכות
מערכת עצבים מערכה הורמונלית
הגוף פועל כיחידת מבנה אחת ומקיים סביבה
פנימית יציבה -הומיאוסטזיס
עיכול הוא התהליך שבו ממיר הגוף את המזון לאנרגיה ולחומרים הנחוצים לצמיחתו ואחזקתו.
תהליך העיכול הוא מהתהליכים הביולוגיים המרכזיים בגופנו ,ולכן ,למעלה ממחצית איברי הגוף הפנימיים בגופנו שייכים
למערכת העיכול.
הגוף סופג את המרכיבים הכימיים שמהם בנויים החומרים שהוא אוכל ,מאחסן אותם ,ועושה בהם שימוש כחומרי גלם
לשימור ולבנייה של רקמות.
תרומת מערכת העיכול להומיאוסטזיס [הכושר לקיים סביבה פנימית יציבה ושונה מהסביבה החיצונית] היא באספקת חומרי
מזון הנצרכים כל הזמן ע"י תאי הגוף ,בהם מלחים שונים [מינרלים החיוניים בין היתר לפעילות תקינה של אנזימים ,מבנה
של מולקולות אחרות] ומים -מים מהווים 70אחוז ממשקל הגוף והם חשובים שקיומים של תהליכים בתאים וליכולת לווסת
את הלחץ האוסמוטי ,לחץ הדם ואת טמפרטורת הגוף.
מערכת העיכול מבצעת עיבוד כימי :פירוק על ידי אנזימים ,מלחי מרה וחומצות קיבה של המזון למרכיביו הכימיים ,ועיבוד
מכני :ערבוב המזון ,גריסתו ודחיפתו לאורך צינור העיכול ,נעשה על ידי שרירים מהם בנוי צינור העיכול.
לכל בעלי החיים ,גם הלא מפותחים ,יש מערכת עיכול כלשהי.
כל בעלי החיים מפרקים את המזון שהם אוכלים ליחידות קטנות יותר ,מהן יוכלו להפיק אנרגיה
וליצר את החומרים החיוניים לקיומם.
מבנה מערכת העיכול שונה אצל בעלי חיים שונים ,והוא משתנה בהתאם למורכבות התפריט
שלו ומורכבותו כיצור חי.
קיבה
מערכת קיבות
מעי דק
מעי
קיבה
שנייה
ושט
זפק
מעי
לוע
פי הטבעת
ושט
תהליך העיכול אצל הפרה שניזונה
מצמחים ,נעשה בסדרה של קיבות
מחוברות .המזון נכנס לקיבה הראשונה
והגדולה ביותר ,ושם הוא תוסס .החומר
הגס חוזר אל הפה ללעיסה נוספת.
החומר הנלעס נבלע שוב ,מתערבב
בחומר המותסס ואז עובר דרך הקיבות
האחרות.
זפק
פה
לתולעת השלשול מערכת דומה לזו
של בני האדם ולזו של בעלי חיים
גבוהים אחרים .אך בניגוד לאדם,
לתולעת אין שיניים ,לכן בצינור
העיכול שלה יש תא הקרוי "קיבה
שנייה" ,המרסק וטוחן את המזון.
הציפורים מפרקות את המזון רק לאחר
שאחסנו אותו באופן זמני בזפק שלהן
ובקיבתן.
המים!
מים הם מרכיב המזון החשוב ביותר
לגוף ,בלי מים ,אי אפשר לשרוד יותר
מחמישה ימים .מים הם גם החומר
העיקרי בגוף ,וכשני שלישים ממשקל
הגוף הם מים.
פחמימות!
הפחמימות מרכיבות חומרים רבים בגוף אך
תפקידם העיקרי הוא שימושן כמקור אנרגיה
לביצוע תהליכים בגוף .עם הפחמימות נמנים:
סוכר ,עמילן ותאית (סיבים בלתי ניתנים
לעיכול).
מינרלים!
חלבונים!
החלבונים ,שבנויים מחומצות אמיניות ,הם חומרי הבניין
המינרלים נמצאים בכמויות קטנות
העיקריים של הגוף ומהווים 18%ממשקל החומרים
בתאים ובנוזלי הגוף .בטבע ,נמצאים הבונים את התאים והרקמות .קבוצה גדולה של חלבונים
המינרלים בצורת מלחים .המינרלים אחראית להתרחשותם של כל התהליכים הכימיים
החשובים שנמצאים בכמות גדולה
בתאים ,קבוצה זאת נקראת" :אנזימים" .קבוצה נוספת
בגופינו הם :סידן ,זרחן ,מגנזיום,
של חלבונים היא הנוגדנים שמשתתפת בהגנה על הגוף
אשלגן ,נתרן ,כלור וגופרית.
מפגיעתם של גורמים מזיקים החודרים לגוף.
ויטמינים!
הגוף צריך כמויות זעירות של
הויטמינים .הויטמינים הם חומרים
חיוניים לקיומם של תהליכים שונים
בתאים .רובם של הויטמינים לא
מיוצרים בגוף האדם ,ולכן הוא חייב
לקבלם במזונו.
שומנים!
השומנים מהווים מרכיב חשוב במבנה קרום
התא ,והם חיוניים לכל התאים .השומנים הם
גם מקור לאנרגיה והם מהווים חומר בידוד
חשוב השומר על חום הגוף ומגן על רקמות
פנימיות שונות .השומנים הם מולקולות
גדולות המורכבות מ :3-חומצות ,שומן
וגליצרול .השומנים הם חומרי תשמורת ,ועודף
שומנים יוצר מחלות לב וסוכרת.
פה ובלוטות רוק
בכלליות:
האיברים העיקריים במערכת העיכול של האדם – ושט ,קיבה,
לבלב ,מעי ,כבד ,כיס מרה ופי הטבעת.
ושט
המזון נכנס אל הפה ומתקדם במורד דרכי העיכול על ידי גלי
התכווצויות של שרירים (פריסטלטיקה) .עיקרו של תהליך העיכול
שחומרים שונים כמו האנזימים (שמיוצרים על ידי בלוטות הרוק,
הקיבה ,המעי והלבלב) חומצה מלחית (מיוצרת ע"י הקיבה) ומלחי
מרה (המיוצרים ע"י הכבד) מפרקים את המזון ליחידות כימיות
שהגוף יכול לנצל .הפסולת מסולקת ע"י פי הטבעת.
כבד
קיבה
כיס המרה
לבלב
תריסריון
מעי דק
מעי גס
מעי ישר
פי הטבעת
המזון נכנס לפה וכבר מתחיל את תהליך העיכול שבו משולבות פעולות רצוניות :לעיסה ובליעה,
ולא רצוניות :הפרשת רוק המכיל אנזימים .הרוק משמש כממס ,כמרכך וכמחליק המזון ובכך
מסייע ללשון ולשיניים בפעולת הלעיסה והעברת המזון אל הושט .הרטבת המזון חשובה לקליטת
הטעם ע"י תאי חוש הטעם על הלשון .הרוק מכיל בעקר מים ויוני HCO3-השומרים על 7 PHוגם
שני אנזימים – עמילאז (שמפרק עמילן עד לדו סוכר) ,וליזוזים (משמש כקוטל חיידקים המגיעים
עם המזון).
המזון שוהה בפה בין 5-30שניות ,ועובר עיבוד ראשוני ע"י :שיניים ,חניכיים ,לשון ,החך ,בלוטות
הרוק והלסתות ,ולאחר עיבוד זה המזון ממשיך הלאה אל הושט.
הלעיסה והטחינה נעשים לשם הגדלת שטח הפנים.
עיצוב המזון לגוש בגודל המתאים לבליעה נקרא עיכול מכני.
מספרן המלא של השיניים שבאדם מבוגר הוא .32השיניים נחלקות לארבעה
סוגים:
4ניבים :המשמשים לקריעת המזון.
8שיניים חותכות :המשמשות לחיתוך המזון.
8שיניים קדם-טוחנות :המשמשות לגריסת המזון.
12שיניים טוחנות :כוללות ארבע שיני בינה המרסקות את המזון.
את השן מצפה האמייל הקשה [בעקר סידן וזרחן] והוא עלול
להיפגע מעששת – תוצאת פעולתם של חיידקים המייצרים חומצת
חלב בתהליך פירוק הסוכרים בפה המשמשים אותם כמקור
אנרגיה .הרוק מוריד במידה מסוימת את רמת החומציות בעזרת יוני
HCO3הפועלים כמו בסיס והליזוזים שבו מצליח לנטרל חלקמהחיידקים ההרסניים.
בפני האדם נמצאים שלושה זוגות של בלוטות רוק :בלוטות מצד האוזן (פרוטיד) ,הבלוטות התת לסתיות
והבלוטות התת לשוניות .בלוטות הרוק מפרישות אנזימים (=חלבוני פעולה).
כשאנו לועסים ,המזון נרטב על ידי הרוק והופך לעיסה .פעולה זו עוזרת לתהליך לעיסת המזון ובכך גם יותר קל
למזון להגיע לוושט .הרוק מנקה שאריות אוכל שנשארו בפה ועל השיניים ובכך עוזר במניעת הצטברות חיידקים
אשר מזהים רק שני סוגים של אנזימים:
.1עמילז -אשר מפרק עמילן וגליקוגן (פחמימות) שמגיעים מהמזון ומתפרקים לסוכרים פשוטים :דו-סוכרים
וחד-סוכרים (סוכרוזים וגלוקוזים).
.2ליזוזים -מפרק את מעטפת החיידקים המגיעים אל הפה מהאוויר ,ובכך מסנן את הגוף מאנטיגנים מזיקים.
בלוטות מיצד האוזן:
נמצאות בלחיים ,קדמית
לאוזניים .הצינור שלהן
נפתח אל הפה בחלק
הפנימי של הלחיים.
הבלוטות התת
לסתיות:
נמצאות בחלקו האחורי
של הפה ,מתחת ללשון.
הצינורות שלהן נפתחים
מתחת ללשון ,משני צידי
הקפל המרכזי של רירית
הפה.
הבלוטות התת
לשוניות:
נמצאות בקדמת הפה
מתחת ללשון .יש להן
צינורות קטנים ורבים,
שמנקזים את הרוק אל
הפה ,מתחת ללשון.
מכסה הגרון הוא פיסת סחוס דקה שמכוסה הקרום ריר ונמצאת מאחורי שורש הלשון.
בעת בליעת המזון הוא סוגר את הפתח לקנה הנשימה ומשאיר רק את צינור הושט פתוח,
וכל מונע חדירה של מזון אל קנה הנשימה ,דבר אשר גורם להיחנקות.
מכסה הגרון סוגר את פתח הושט ומשאיר פתוח רק את קנה הנשימה בכדי שהאוויר לא
יגיע אל הושט .אם בכל זאת נכנס מזון אל קנה השימה ,קיים רפלקס אשר משחרר את
המזון מקנה הנשימה אל חלל הפה דרך שיעול.
הגרון והלוע משמשים מעבר גם
לאוויר וגם למזון .כאשר המזון
יוצא מהלוע הוא עלול להיכנס
לקנה הנשימה במקום לושט.
כדי למנוע כניסה של מזון אל
קנה הנשימה בעת הבליעה,
מעכב גזע המוח ,באופן זמני,
את הנשימה ,ומעורר סדרה של
תגובות המביאות לסגירת
הקנה .אם ,למרות הכל חודר
אוכל לקנה ,מופעל רפלקס
השיעול .רפלקס זה מחזיר מיד
את האוכל אל הפה ומונע חנק.
תפקיד צינור הושט הוא להעביר את המזון לקיבה .לאחר הלעיסה והגריסה,
הלשון דוחפת את המזון במורד הלוע ,אל אחורי הפה ,ודרך הלוע המזון
מגיע אל פתח הושט ,שם כיסוי הגרון מכסה את קנה הנשימה על מנת
למנוע חדירה של מזון לקנה הנשימה (דבר אשר גורם להיחנקות) והמזון
מחליק אל פתח הושט .כאן מתחילה הפריסטלטיקה (= ניע שרירים.
התכווצות ודחיפה של המזון על ידי שרירי צינור הושט .השרירים מתכווצים
ומתרפים בגל מתואם ובצורה מעגלית .הפריסטלטיקה אינה חד כיוונית).
אורכו של הושט הוא 23-25ס"מ .צינור הושט בנוי משתי מערכות של
שרירים :רצוניות ובלתי ורצוניות .כשהמזון בפה ,שרירי הושט רפויים ,אך
כשהמזון נכנס לוושט -השרירים מתחילים לנוע בתנועה גלית ,פריסטלטית,
לכיוון פי הקיבה .על פעולה זו שולטים עצבים ממערכת העצבים המרכזית
וממערכת העצבים של המעי .גלי הפריסטלטיקה נעים לאורך הושט
במהירות של 2.5-5ס"מ בשנייה .הושט מגיע אל הקיבה.
http://hopkins-gi.org/multimedia/database/intro_250_Swallow.swf
תהליך בליעת המזון.
הקיבה היא שק שרירי .כאשר היא ריקה ,הנפח שלה הוא 50סמ"ק .כאשר היא מלאה נפחה יכול להגיע עד כ 1500 -סמ"ק .המזון שוהה
בקיבה שעתיים עד 6שעות (תלוי במזון ובאיכותו).
בקיבה מתבצעות שתי צורות עיכול במקביל -פעולה מכאנית :בתוך דפנות הקיבה ,קיימות שלוש שכבות שרירים .שרירים אלו מתכווצים
בתנועות איטיות אך נימצרות וכל המזון מתערבל עם מיצי הקיבה(-פריסטלטיקה) ,ופעולה כימית :בדופן הפנימית של הקיבה ,ברירית,
ישנם תאים אשר מפרישים לחלל הקיבה את "מיץ הקיבה" -חומצה מלחית ,ותאים אחרים שמפרישים פפסין (אנזימי עיכול).
בקיבה מתערבב המזון ע"י פעולת שרירי דופן הקיבה .מתוך תאים מסוימים מופרש חומצת HCLואנזימים .בקיבה נספג חלק גדול
מויטמין 12Bוחומרים מסוימים כגון סוכרים ואלכוהול ,הישר אל זרם הדם.
האנזימים הפעולים בקיבה הם:
•פפסינוגן – אינו אנזים פעיל ,אך כאשר הוא נפגש עם החומצה הכלורית ( (HCLהוא הופך להיות אנזים פעיל הנקרא פפסין .הפפסין
מפרק חלבונים לחומצת אמיניות בודדות.
•ליפז – מפרק שומנים לחומצות שומן וגליצרול.
החומצות בקיבה הופכות את הקיבה לסביבה חומצית מאוד ( .)2-1 PHחיידקים מתים בסביבה כזו ,וזו היא שיטת הניקוי של מערכת
העיכול על מנת למנוע זיהום.
לקיבה מופרש הורמון גסטרין הגורם להגברת הפרשת HCLופפסינוגן.
דופן הקיבה מוגנת מפני החומצה המלחית והאנזים המפרק פפסין ,ע"י הפרשת נוזל רירי
שה PHשלו מעט בסיסי [יוני .] HCO3-פגיעה בהגנה זו עלולה לגרום לכיב קיבה [אולקוס].
היום סוברים שזוהי מחלה זיהומית שהגורם לה הוא החיידק pylori Helicobacter.
כיב קיבה (אולקוס) הוא פצע המתפתח בדרך כלל בקיבה או בתריסריון .הכיב נגרם עקב תהליך של איכול רפידת הקיבה או
התריסריון על ידי חומצות הקיבה (ובראשן חומצת מימן כלורי) ומיצי העיכול.
האוסטרלים בארי ג'יי' מרשל ורובין ווארן זכו בפרס נובל לפיזיולוגיה ורפואה לשנת 2005על כך שהראו כי חיידק הוא למעשה
האחראי לאולקוס הגורם לכאבי הבטן העזים אצל רוב האנשים הסובלים מהמחלה ולא מתח וסגנון חיים כפי שחשבו עד כה.
ווארן ,בן ,68פתולוג מאוסטרליה ,גילה מושבות של חיידקים בחלק התחתון של הקיבה בכ 50%-מהחולים מהם נלקחו ביופסיות.
הוא למעשה הביא לתגלית הקריטית כי סימנים לדלקת נמצאו תמיד בקרום הקיבה בקרבת האזור המאוכלס בחיידקים.
מרשל ,בן ,54התעניין בממצאיו של ווארן ויחד ביצעו מחקר בביופסיות שנלקחו מחולים .לאחר מספר ניסיונות ,הצליח מרשל
לטפח סוגים של חיידקים שעד כה לא היו ידועים ומאוחר יותר זכו לשם הליקובקטור פילורי ,יחד הם גילו ,כי האורגניזם היה נוכח
כמעט בכל החולים שסבלו מדלקת הקיבה ,כיב בתריסריון או אולקוס בקיבה.
הודות לגילוי החדשני שנעשה על-ידי מרשל ווארן ,מחלת האולקוס אינה כרונית יותר ,אלא מחלה שניתן לרפא על-ידי טיפול קצר
באנטיביוטיקה ותרופות המדכאות הפרשות חומצה!
בכתב הזכיה לפרס נובל נאמר ,שהרופאים מקבלים את ההוקרה על גילוי חידק ההליקובקטר פילורי - Helicobacter pylori -
בשנת ,1982והוכחת חשיבותו כגורם לדלקת הקיבה -גסטריטיס ולכיב קיבה – אולקוס.
ההידבקות מתרחשת ככל הנראה בגיל צעיר מאוד והחיידק נשאר במערכת העיכול
לכל החיים ,ובמרבית בני האדם הוא אינו גורם לכל סימפטום .ואולם הוא עלול
לעודד יצירת כיב קיבה אצל 15%-10%מהנגועים.
החיידק שגילו המדענים גורם ליותר מ 90%-מהכיבים בתריסריון ול 80%-מהכיבים
בקיבה .כשני שלישים מאוכלוסיית העולם נגועים בחיידק ,אך רובם לא סובלים
מתסמינים כלשהם .עם זאת ,החיידק עלול להביא להתפתחות סרטן הקיבה ,שהוא
הסרטן השני בקטלניותו .לכן ,חיידק זה מוגדר כחיידק מסרטן!
HPנצמדים אל תא אפיתל מהקיבה בתרבית רקמה
HPשורדים בתנאי ה PHהשוררים בקיבה
הודות לפעילות האנזים אוריאז
היום ההתייחסות את אולקוס היא כאל מחלה זיהומית.
הטיפול המקובל היום ב HPהוא בתרופות :מוקסיפן
וקלריטרומיצין,וחמרים המורידים רמת חומציות כמו לוסק
.Losecה Losec -מעכב את פעילות משאבות המימן בממברנת
התאים הפריאתליים המפרישים HClבקיבה .באופן זה
מופחת הכאב והנזק לדופן הקיבה באזורים המודלקים עקב
הזיהום בהליקובקטר.
מן הקיבה עובר המזון אל המעי הדק שהוא צינור מפותל שאורכו שבעה מטרים.
במעי הדק עובר המזון פירוק נוסף ,ותוצרי הפירוק נספגים בזרם הדם.
למעי הדק שני תפקידים עיקריים:
.1
פירוק חומרי המזון השונים :פחמימות לחד-סוכרים ,שומנים לחומצות שומן ,חלבונים לחומצות אמיניות.
.2
תוצרי הפירוק ,מולקולות קטנות ,חודרות דרך תאי המעי אל כלי הדם הרבים העוטפים את צינור העיכול מבחוץ,
ועברים אל מחזור הדם.
חלקו הראשון של המעי הדק קרוי תריסריון ,ואורכו כ 30 -סנטימטר .התריסריון קולט את הפרשות הכבד והלבלב.
ה PHהשורר במעי הוא בסיסי ולכן הפפסין המגיע עם בליל המזון מהקיבה ,מפסיק את פעילותו במעי.
קטע מעי דק עטוף בקרום הצפק -הוא עשיר בכלי
דם ולימפה ומספק לשרירים ולרקמות המעי את
התרכובות הדרושות וקולט ממנו את המזון
המעוכל .יש בו רשת עצבים המעצבבים את שרירי
דופן המעי.
מבנה דופן המעי הדק
דופן המעי בנוי מסיסים = בליטות מיקרוסקופיות באורך של כ 1-מיקרון ,אליהן חודרים נימי דם ולימפה ומאפשרים ספיגה
יעילה (הגדלת שטח פנים) של תוצרי פירוק המזון.
על הסיסים יש שיכבה של תאי אפיתל להגנה עדינה מפני חומצות שמגיעות מהקיבה .ברך כלל תאי אפיתל מפרישים ריר
ששומר על התאים מפני החומצות ,אבל לפעמים יש תקלה והחומצות פוגעות בתאים ועושות פצע שיכול לדמם = אולקוס.
בגלל הסיסים ,שטח הפנים במעי בוגר מגיע ל 500מטר מרובע .במעי יש עיכול מכני ע"י ערבול וערבוב של המזון ועל ידי כך,
יותר מזון נפגש עם יותר אנזימים ויותר מזון נעכל.
קיפולי רירית המעי הדק
פירוק המזון המעוכל למחצה שמגיע מן הקיבה נעשה במעי הדק בעזרת חומרים המופרשים מן
הלבלב ,מן הכבד (באמצעות כיס המרה) ומתאי דופן המעי.
האנזימים שמזרזים את פירוק המזון במעי פועלים בסביבה בסיסית בלבד ( PHגבוה).
פירוק הפחמימות:
פירוק החלבונים:
מערכת העיכול של האדם אינה מסוגלת לעכל את כל סוגי
הפחמימות .פחמימות מורכבות אחדות כמו תאית ,אינן מתעכלות
בכלל .שכן האדם אינו מיצר אנזימים היכולים לפרקם לסוכרים
פשוטים .לעומת זאת ,הסוכר המורכב מעמילן מפורק בקלות בעזרת
אנזימים שמיוצרים בלבלב – התהליך מצוין בתרשים:
פירוק החלבון מתחיל בקיבה וממשיך במעי הדק .החלבון
מפורק קודם לשרשראות של חומצות אמינו הנקראות
פפטידים ,ואחר כך לחומצות אמינו יחידות .הלבלב מפריש
את האנזימים מפרקי החלבון.
ספיגת תוצרי
הפחמימות:
סוכרים פשוטים עוברים
דרך דפנות המעי הריק
ונספגים בזרם הדם .הדם
מסיע את הסוכרים אל
הכבד והכבד הופך אותם
לרב סוכר שנקרא גליקוגן.
מאגר הפחמימות מאוכסן
בגוף בצורת החומר גליקוגן.
ספיגת תוצרי החלבון:
רוב החלבונים מפורקים ונספגים
בחלקו הראשון של המעי הריק.
חומצות האמינו שנספגו עוברות
ישירות לזרם הדם הנושא אותם
דרך הכבד אל הרקמות שזקוקות
להם .חומצות אמינו אחדות
משמשות כאבני הבניין של
חומרים חדשים החיוניים לצמיחה
ולתיקון רקמות ,ואחרות מספקות
אנרגיה.
פירוק השומן:
ספיגת מינרלים ומלחים:
המרה המיוצרת בכבד והמאוחסנת בכיס
המרה ,מסייעת בפירוק השומן במעי הדק.
מלחים מן המרה מפרקים את טיפות השומן
העבות לטיפות שומן דקיקות יותר .פעולה זו
מגדילה את שטח פני הטיפות ומזרזת את
עיכול השומן ע"י אנזים הלבלב מפרק השומן
שנקרא ליפאז .הליפאז מפרק את השומן
לגליצרול ולחומצות שומן.
מינרלים כמו נתרן ,אשלגן וברזל ומלחים כמו
מגנזים ,כלוריד וחומרים אחרים חייבים לעבור מן
המעי הדק ישירות לזרם הדם ,נשמרות רמות
תקינות ומאוזנות שלהם בגוף.
ספיגת ויטמינים:
ויטמינים מסיסי שומן ( )K,E,D,Aוויטמינים
מסיסי מים ( )C,Bנספגים במעי הדק.
ויטמין 12Bנספג במעי העקום (חלק מהמעי
הדק) ,שלא כמו ויטמינים אחרים ,ויטמין זה
חייב להתקשר לחומר מיוחד המופרש מן
הקיבה לפני שהוא נספג – חומר זה נקרא
"גורם אינטרינזי".
ספיגת השומן:
ספיגת השומן מהירה ושלמה בד"כ ולכן
הצואה כמעט ואינה מכילה שומן .ספיגת
השומן מתרחשת בעיקר במעי הריק.
כדוריות השומן הזעירות אינן עוברות
ישירות אל זרם הדם או הכבד ,אלא
עוברות קודם לכן בצינוריות הלימפה.
צינוריות אלו מתאחדות לתעלות לימפה
רחבות יותר ואלו מתרוקנות בזרם הדם
ומאפשרות לשומן לזרום בגוף .רוב
השומן מועבר לכבד להמשך עיבודו,
השאר מאוחסן בגוף – בתאי השומן.
http://www.wiley.com/legacy/college/boyer/0470003790/
animations/fatty_acid_metabolism/fatty_acid_metabolism.htm
אנימציה :פירוק שומן בעזרת מלחי מרה.
הכבד ,הלבלב וכיס המרה קשורים בקשר הדוק עם צינור העיכול מבחינה תפקודית ,אף כי אינם מהווים חלק
ממנו .לכל אחד מהם תפקיד חיוני בעיכול המזון ובניצול מרכיבי המזון.
הכבד הוא האיבר הפנימי הכבד ביותר בגוף ומשקלו 1.5ק"ג .הכבד הוא איבר חיוני לחיים.
הכבד עשוי מיליוני תאים הקרויים הפטוציטים ,תאי כבד .לתאים אל יותר מ 500-תפקידים שונים ,בהם אחסון מרכיבי המזון; פירוק תרופות
וסמים ,רעלים ותוצרי פסולת; ותהליכי המרה כימיים שונים .לתאי הכבד יכולת מסוימת של התחדשות – רגנרציה ,תכונה הנחשבת לקדומה וכזו
שנעלמה באורגניזמים המפותחים.
הכבד הוא מעין מפעל שמעבד ומסנן את הכימיקלים בגוף.
תהליכי השינוי העיקריים שעוברים חומרי המזון בכבד [חילוף חמרים]:
מחומצות אמיניות נבנים חלבונים ,כמו חלבוני פלסמה [אלבומין] וגם פקטורי קרישה וחלבוני מערכת הקרישה – פיברינוגן ,פרותרומבין.
מהגלוקוז נבנה גליקוגן (רב סוכר המשמש כחומר תשמורת) נאגר בכבד ובשרירים .הגלוקוז בשיתוף עם פחמימות
אחרות משמש לבניית שומנים .תהליך זה מסייע בשמירה על רמה יציבה של גלוקוז בדם .
http://www.hopkins-gi.org/multimedia/database/intro_340_CHC-05.swf
תצוגה של הכבד ,הלבלב וכיס המרה.
קיבה
צינור הכבד השמאלי
צינור הכבד הימני
כיס המרה
עורק הכבד
קרוב ל 80%-מאספקת הדם אל
הכבד מגיעה מוריד השער .וריד זה
נושא אל הכבד כמעט את כל הדם
היוצא ממערכת העיכול והמכיל את
המזון המפורק שנספג מן המעי.
בתוך הכבד מתפצל וריד השער
לסעיפים רבים ,כך שתאי הכבד
יוכלו למצות מן הדם את המזון
המפורק ולעבד אותו
כיס המרה הוא שקיק דמוי אגס הממוקם בחלקו התחתון של הכבד .כיס המרה מאחסן
ומרכז את המרה עד שהורמון ,המיוצר במעי הדק ,מעורר את הכיס להתכווץ ,ולשחר את
המרה אל התריסריון.
הרכב המרה:
הכבד מייצר כליטר מרה בכל יום 97% .מן המרה הם מים ,האחוזים הנותרים הם מלחי
מרה וחומרי צבע מן הכבד .למלחי המרה תפקיד מרכזי בעיכול שומנים .צבעי המרה הם
מוצרי פסולת .העיקרי שבהם הוא בילירובין ,שצבעו צהוב ,והוא נוצר מההמוגלובין שבתאי
הדם האדומים ,לאחר פירוקם בטחול.
כיס מרה
צינור
המרה
צינור הלבלב
[פנקריאס]
http://www.uclan.ac.uk/facs/health/nursing/sonic/scenarios/livjmanim/biliary_tract.html
פעילות כיס המרה
הלבלב מייצר ומפריש חומרים הנחוצים לעיכול .חומרים אלה הם אנזימי עיכול שמפרקים חלבונים ,פחמימות
ושומנים ,וכן נתרן ביקרבונט ( ,)NaHCO3שתפקידו לסתור את חומצת הקיבה.
כל החומרים הללו עוברים לאורך צינור הלבלב אל התריסריון .הלבלב מפריש גם את ההורמונים אינסולין ,גלוקוגן
וסומטוסטטין ,ישירות אל זרם הדם .שלושה הורמונים אלה יחד מווסתים את רמת הסוכר בדם .הורמונים אלה
מופרשים מהלבלב ישירות לדם .ויסות רמת הסוכר הוא תפקידו העיקרי של הלבלב.
ויסות הורמונלי של הפרשת חומרי (מיץ) הלבלב:
הפרשת מיץ הלבלב (נתרן ביקרבונט+אנזימים) אל התריסריון מווסתת ע"י שני
הורמונים:
.1
.2
.3
.4
.5
.6
.7
סקרטין וכולציסטוקינין (.)CCK
הסקרטין מופרש מתאים בדופן התריסריון בתגובה למגע עם בליל המזון
שמגיע מהקיבה.
החומצי
הסקרטין גורם להפרשת הביקרבונט מהלבלב.
הביקרבונט בעל PHבסיסי מנטרל את החומציות בתריסריון.
הפסקת ההפרשה של סקרטין (כי הסביבה כבר לא חומצית) = .משוב שלילי.
גם ה CCK -מופרש מהתריסריון בתגובה להגעת המזון.
הוא מזרז את ההפרשה של-
אנזימי עיכול מהלבלבמיץ המרה מכיס המרה (מזרז את תחילתו של תהליך פירוק השומנים.גם בלבלב ,כמו בקיבה ,גירויי החושים מביאים להפרשה מוגברת של אנזימי
עיכול והנתרן ביקרבונט.
תאים המפרישים מיץ קיבה
מיץ קיבה חומצי
PH=2
פפטידים
גסטרין חוזר אל הקיבה
הפרשה מוגברת של
הורמון הגסטרין אל הדם
תאים מפרישים
זרם
הדם
מערכת העצבים המרכזית
מחשבה על מזון,
גירוי החושים-
ראייה ,טעם ,ריח
כבר בתחילת הגעת המזון לפה מתחילה הפרשה
של מיץ קיבה ,כך שברגע שהמזון מגיע לקיבה
מתחיל מיד פירוק של חלבונים לפפטידים .נוכחות
של פפטידים גורמת להפרשה מוגברת של
ההורמון גסטרין אל זרם הדם ובחזרה לקיבה והוא
מזרז את ההפרשה של מיץ הקיבה.
מחשבה על מזון או גירוי חושים (טעם ,ריח ,ראייה)
מעוררים דחפים עצביים העוברים מהמוח לקיבה.
אלה גורמים להפרשת ההורמון גסטרין ומיץ קיבה.
נוכחות מיץ הקיבה יוצרת סביבה חומצית מאוד
(מתחת ל )PH=2 -וזה גורם להפסקת ההפרשה
של הגסטרין ובעקבותיה להפסקת ההפרשה של
מיץ הקיבה.
לכן אפשר לומר שהפרשת הגסטרין ומיץ הקיבה
מפוקחת ע"י משוב חיובי ושלילי:
משוב חיובי :נוכחות פפטידים
גירויים
הפרשת גסטרין
+מיץ קיבה
משוב שלילי PH :חומצי
הפסקת ההפרשה
של גסטרין ומיץ
הקיבה.
כאשר נכנסים שיירי המזון אל החלק האחרון של צינור העיכול ,נפסקת ספיגת מרכיבי המזון ,כגון
גלוקוז וחומצות אמינו ,במחזור הדם .בהדרגה מקבלים שיירי העיכול את צורתם הסופית ,והם
נשארים במעי הגס עד להפרשתם מן החלחולת דרך פי הטבעת.
תפקידו העיקרי של המעי הגס הוא הפרשת השאריות שמייצרת מערכת העיכול (צואה) .כליטר וחצי מתוכנו הנוזלי של המעי ,נכנס מדי
יום אל המעי הגס ,אך רק חלק קטן הן שאריות מזון .העיסה העוברת אל המעי הגס מורכבת ממים ,שאריות מינרלים ,מיליונים של
חיידקים ,מתאים מתים שמתקלפים מצפוי צינור העיכול ,מהפרשת ריר מן הקצה התחתון של המעי העקום (חלק מהמעי הדק) וכן
מתאית (רב סוכר) שאינה ניתנת לעיכול.
המעי הגס אינו מפריש אנזימים ,אך הוא מייצר ריר המשמש כחומר סיכה ומקל על תנועת הצואה .המעי הגס סופג מים מהחומר
הצואתי והופך אותו מנוזל למוצק .הוא סופג כליטר וחצי מים ביום.
חומרים שלא עוכלו עד הסוף מגיעים אל המעי הגס עם מעט מן האנזימים מהמעי הדק ושם נשלם עיכולם.
כיצד מניע המעי הגס את הצואה?
תנועה זו סוחטת את הצואה מטה ,לתוך
החלק התחתון של המעי והחלחולת ,אל
עבר תעלת פי הטבעת.
תנועת דחיפה ,פועלת במקביל
לתנועה המקטעית ,על מנת לקדם
את הצואה לכיוון החלחולת.
התכווצויות בקטעים של המעי הגס,
פעם בחצי שעה ,מערבבות וטוחנות
את הצואה.
השדרה במוח
חתך במוח חתך
השדרה
עצב תחושתי
התנועה המסיבית של הצואה מן המעי אל
החלחולת ,מותחת את קירות החלחולת.
מתיחה זו היא הגירוי הנורמלי שאנו חווים
כצורך להטיל צואה .אנו יכולים להחליט
אם להתעלם מהרפלקס ולסגור באופן
רצוני את פי הטבעת ,או להטיל צואה.
עצב תחושתי
עצב תנועתי
רצוני
עצב תנועתי רצוני
לחץ הצואה על דופנות החלחולת יוצר גירוי של עצב תחושתי
המגיע אל מוח השדרה – משם בקשת רפלקס חוזרת תגובה
עצבית בעצב תנועתי לא רצוני ,הגורמת לתנועת החלחולת
ולהרפיית שרירי הסוגר הפנימי .הסוגר החיצוני מקבל עצבוב
ממערכת העצבים הרצונית – כל אלה מאפשרים את
הפרשת הצואה מחוץ לגוף.
החלק במערכת העיכול
האנזים
הסובסטרט (עליו
התוצר
פועל האנזים)
פה
עמילאז
עמילן וגליקוגן
חד סוכר ודו סוכר
הקיבה
חומצה המופרשת להרוג חיידקים
באוכל
פפסין
ליפאז
(במידה
חלבונים
שומנים
חלבונים קצרים יותר
שומנים קצרים יותר
קטנה)
עמילן ,גליקוגן
חלבונים
שומנים
גלוקוזים בודדים
חומצות אמיניות
חומצות שומן +גליצרול
המעי הדק
הלבלב מפריש אנזים לתריסריון
מכיס המרה מגיע נוזל המרה
עמילאז
טריפסין
ופפסין
*ליפאז
כבד
נטרול רעלים ,בנייה חוזרת של חלבונים ,שומנים
ופחמימות המתאימות לאדם
* הליפז אינו מופרש מכיס המרה ,אלא רק לאחר שהשומן עובר את הפירוק הראשוני ע"י מיץ
המרה ,מופרש הליפז מהלבלב.
מקורות:
.1ביולוגיה של האדם -עדי מרקוזה-הס ,2002 ,מערכת העיכול.
.2האנציקלופדיה הרפואית החדשה ,כרך מערכת העיכול ,הוצאת ידיעות אחרונות
וספרי חמד.
Slide 25
גוף אחד – מערכות רבות
קיום יום יומי של הגוף
עיכול
נשימה
הובלה
מערכות הגנה
הפרשה
מערכת חיסון
המשכיות
מערכת רביה
תאום ויסות ובקרה
בתוך ובין המערכות
מערכת עצבים מערכה הורמונלית
הגוף פועל כיחידת מבנה אחת ומקיים סביבה
פנימית יציבה -הומיאוסטזיס
עיכול הוא התהליך שבו ממיר הגוף את המזון לאנרגיה ולחומרים הנחוצים לצמיחתו ואחזקתו.
תהליך העיכול הוא מהתהליכים הביולוגיים המרכזיים בגופנו ,ולכן ,למעלה ממחצית איברי הגוף הפנימיים בגופנו שייכים
למערכת העיכול.
הגוף סופג את המרכיבים הכימיים שמהם בנויים החומרים שהוא אוכל ,מאחסן אותם ,ועושה בהם שימוש כחומרי גלם
לשימור ולבנייה של רקמות.
תרומת מערכת העיכול להומיאוסטזיס [הכושר לקיים סביבה פנימית יציבה ושונה מהסביבה החיצונית] היא באספקת חומרי
מזון הנצרכים כל הזמן ע"י תאי הגוף ,בהם מלחים שונים [מינרלים החיוניים בין היתר לפעילות תקינה של אנזימים ,מבנה
של מולקולות אחרות] ומים -מים מהווים 70אחוז ממשקל הגוף והם חשובים שקיומים של תהליכים בתאים וליכולת לווסת
את הלחץ האוסמוטי ,לחץ הדם ואת טמפרטורת הגוף.
מערכת העיכול מבצעת עיבוד כימי :פירוק על ידי אנזימים ,מלחי מרה וחומצות קיבה של המזון למרכיביו הכימיים ,ועיבוד
מכני :ערבוב המזון ,גריסתו ודחיפתו לאורך צינור העיכול ,נעשה על ידי שרירים מהם בנוי צינור העיכול.
לכל בעלי החיים ,גם הלא מפותחים ,יש מערכת עיכול כלשהי.
כל בעלי החיים מפרקים את המזון שהם אוכלים ליחידות קטנות יותר ,מהן יוכלו להפיק אנרגיה
וליצר את החומרים החיוניים לקיומם.
מבנה מערכת העיכול שונה אצל בעלי חיים שונים ,והוא משתנה בהתאם למורכבות התפריט
שלו ומורכבותו כיצור חי.
קיבה
מערכת קיבות
מעי דק
מעי
קיבה
שנייה
ושט
זפק
מעי
לוע
פי הטבעת
ושט
תהליך העיכול אצל הפרה שניזונה
מצמחים ,נעשה בסדרה של קיבות
מחוברות .המזון נכנס לקיבה הראשונה
והגדולה ביותר ,ושם הוא תוסס .החומר
הגס חוזר אל הפה ללעיסה נוספת.
החומר הנלעס נבלע שוב ,מתערבב
בחומר המותסס ואז עובר דרך הקיבות
האחרות.
זפק
פה
לתולעת השלשול מערכת דומה לזו
של בני האדם ולזו של בעלי חיים
גבוהים אחרים .אך בניגוד לאדם,
לתולעת אין שיניים ,לכן בצינור
העיכול שלה יש תא הקרוי "קיבה
שנייה" ,המרסק וטוחן את המזון.
הציפורים מפרקות את המזון רק לאחר
שאחסנו אותו באופן זמני בזפק שלהן
ובקיבתן.
המים!
מים הם מרכיב המזון החשוב ביותר
לגוף ,בלי מים ,אי אפשר לשרוד יותר
מחמישה ימים .מים הם גם החומר
העיקרי בגוף ,וכשני שלישים ממשקל
הגוף הם מים.
פחמימות!
הפחמימות מרכיבות חומרים רבים בגוף אך
תפקידם העיקרי הוא שימושן כמקור אנרגיה
לביצוע תהליכים בגוף .עם הפחמימות נמנים:
סוכר ,עמילן ותאית (סיבים בלתי ניתנים
לעיכול).
מינרלים!
חלבונים!
החלבונים ,שבנויים מחומצות אמיניות ,הם חומרי הבניין
המינרלים נמצאים בכמויות קטנות
העיקריים של הגוף ומהווים 18%ממשקל החומרים
בתאים ובנוזלי הגוף .בטבע ,נמצאים הבונים את התאים והרקמות .קבוצה גדולה של חלבונים
המינרלים בצורת מלחים .המינרלים אחראית להתרחשותם של כל התהליכים הכימיים
החשובים שנמצאים בכמות גדולה
בתאים ,קבוצה זאת נקראת" :אנזימים" .קבוצה נוספת
בגופינו הם :סידן ,זרחן ,מגנזיום,
של חלבונים היא הנוגדנים שמשתתפת בהגנה על הגוף
אשלגן ,נתרן ,כלור וגופרית.
מפגיעתם של גורמים מזיקים החודרים לגוף.
ויטמינים!
הגוף צריך כמויות זעירות של
הויטמינים .הויטמינים הם חומרים
חיוניים לקיומם של תהליכים שונים
בתאים .רובם של הויטמינים לא
מיוצרים בגוף האדם ,ולכן הוא חייב
לקבלם במזונו.
שומנים!
השומנים מהווים מרכיב חשוב במבנה קרום
התא ,והם חיוניים לכל התאים .השומנים הם
גם מקור לאנרגיה והם מהווים חומר בידוד
חשוב השומר על חום הגוף ומגן על רקמות
פנימיות שונות .השומנים הם מולקולות
גדולות המורכבות מ :3-חומצות ,שומן
וגליצרול .השומנים הם חומרי תשמורת ,ועודף
שומנים יוצר מחלות לב וסוכרת.
פה ובלוטות רוק
בכלליות:
האיברים העיקריים במערכת העיכול של האדם – ושט ,קיבה,
לבלב ,מעי ,כבד ,כיס מרה ופי הטבעת.
ושט
המזון נכנס אל הפה ומתקדם במורד דרכי העיכול על ידי גלי
התכווצויות של שרירים (פריסטלטיקה) .עיקרו של תהליך העיכול
שחומרים שונים כמו האנזימים (שמיוצרים על ידי בלוטות הרוק,
הקיבה ,המעי והלבלב) חומצה מלחית (מיוצרת ע"י הקיבה) ומלחי
מרה (המיוצרים ע"י הכבד) מפרקים את המזון ליחידות כימיות
שהגוף יכול לנצל .הפסולת מסולקת ע"י פי הטבעת.
כבד
קיבה
כיס המרה
לבלב
תריסריון
מעי דק
מעי גס
מעי ישר
פי הטבעת
המזון נכנס לפה וכבר מתחיל את תהליך העיכול שבו משולבות פעולות רצוניות :לעיסה ובליעה,
ולא רצוניות :הפרשת רוק המכיל אנזימים .הרוק משמש כממס ,כמרכך וכמחליק המזון ובכך
מסייע ללשון ולשיניים בפעולת הלעיסה והעברת המזון אל הושט .הרטבת המזון חשובה לקליטת
הטעם ע"י תאי חוש הטעם על הלשון .הרוק מכיל בעקר מים ויוני HCO3-השומרים על 7 PHוגם
שני אנזימים – עמילאז (שמפרק עמילן עד לדו סוכר) ,וליזוזים (משמש כקוטל חיידקים המגיעים
עם המזון).
המזון שוהה בפה בין 5-30שניות ,ועובר עיבוד ראשוני ע"י :שיניים ,חניכיים ,לשון ,החך ,בלוטות
הרוק והלסתות ,ולאחר עיבוד זה המזון ממשיך הלאה אל הושט.
הלעיסה והטחינה נעשים לשם הגדלת שטח הפנים.
עיצוב המזון לגוש בגודל המתאים לבליעה נקרא עיכול מכני.
מספרן המלא של השיניים שבאדם מבוגר הוא .32השיניים נחלקות לארבעה
סוגים:
4ניבים :המשמשים לקריעת המזון.
8שיניים חותכות :המשמשות לחיתוך המזון.
8שיניים קדם-טוחנות :המשמשות לגריסת המזון.
12שיניים טוחנות :כוללות ארבע שיני בינה המרסקות את המזון.
את השן מצפה האמייל הקשה [בעקר סידן וזרחן] והוא עלול
להיפגע מעששת – תוצאת פעולתם של חיידקים המייצרים חומצת
חלב בתהליך פירוק הסוכרים בפה המשמשים אותם כמקור
אנרגיה .הרוק מוריד במידה מסוימת את רמת החומציות בעזרת יוני
HCO3הפועלים כמו בסיס והליזוזים שבו מצליח לנטרל חלקמהחיידקים ההרסניים.
בפני האדם נמצאים שלושה זוגות של בלוטות רוק :בלוטות מצד האוזן (פרוטיד) ,הבלוטות התת לסתיות
והבלוטות התת לשוניות .בלוטות הרוק מפרישות אנזימים (=חלבוני פעולה).
כשאנו לועסים ,המזון נרטב על ידי הרוק והופך לעיסה .פעולה זו עוזרת לתהליך לעיסת המזון ובכך גם יותר קל
למזון להגיע לוושט .הרוק מנקה שאריות אוכל שנשארו בפה ועל השיניים ובכך עוזר במניעת הצטברות חיידקים
אשר מזהים רק שני סוגים של אנזימים:
.1עמילז -אשר מפרק עמילן וגליקוגן (פחמימות) שמגיעים מהמזון ומתפרקים לסוכרים פשוטים :דו-סוכרים
וחד-סוכרים (סוכרוזים וגלוקוזים).
.2ליזוזים -מפרק את מעטפת החיידקים המגיעים אל הפה מהאוויר ,ובכך מסנן את הגוף מאנטיגנים מזיקים.
בלוטות מיצד האוזן:
נמצאות בלחיים ,קדמית
לאוזניים .הצינור שלהן
נפתח אל הפה בחלק
הפנימי של הלחיים.
הבלוטות התת
לסתיות:
נמצאות בחלקו האחורי
של הפה ,מתחת ללשון.
הצינורות שלהן נפתחים
מתחת ללשון ,משני צידי
הקפל המרכזי של רירית
הפה.
הבלוטות התת
לשוניות:
נמצאות בקדמת הפה
מתחת ללשון .יש להן
צינורות קטנים ורבים,
שמנקזים את הרוק אל
הפה ,מתחת ללשון.
מכסה הגרון הוא פיסת סחוס דקה שמכוסה הקרום ריר ונמצאת מאחורי שורש הלשון.
בעת בליעת המזון הוא סוגר את הפתח לקנה הנשימה ומשאיר רק את צינור הושט פתוח,
וכל מונע חדירה של מזון אל קנה הנשימה ,דבר אשר גורם להיחנקות.
מכסה הגרון סוגר את פתח הושט ומשאיר פתוח רק את קנה הנשימה בכדי שהאוויר לא
יגיע אל הושט .אם בכל זאת נכנס מזון אל קנה השימה ,קיים רפלקס אשר משחרר את
המזון מקנה הנשימה אל חלל הפה דרך שיעול.
הגרון והלוע משמשים מעבר גם
לאוויר וגם למזון .כאשר המזון
יוצא מהלוע הוא עלול להיכנס
לקנה הנשימה במקום לושט.
כדי למנוע כניסה של מזון אל
קנה הנשימה בעת הבליעה,
מעכב גזע המוח ,באופן זמני,
את הנשימה ,ומעורר סדרה של
תגובות המביאות לסגירת
הקנה .אם ,למרות הכל חודר
אוכל לקנה ,מופעל רפלקס
השיעול .רפלקס זה מחזיר מיד
את האוכל אל הפה ומונע חנק.
תפקיד צינור הושט הוא להעביר את המזון לקיבה .לאחר הלעיסה והגריסה,
הלשון דוחפת את המזון במורד הלוע ,אל אחורי הפה ,ודרך הלוע המזון
מגיע אל פתח הושט ,שם כיסוי הגרון מכסה את קנה הנשימה על מנת
למנוע חדירה של מזון לקנה הנשימה (דבר אשר גורם להיחנקות) והמזון
מחליק אל פתח הושט .כאן מתחילה הפריסטלטיקה (= ניע שרירים.
התכווצות ודחיפה של המזון על ידי שרירי צינור הושט .השרירים מתכווצים
ומתרפים בגל מתואם ובצורה מעגלית .הפריסטלטיקה אינה חד כיוונית).
אורכו של הושט הוא 23-25ס"מ .צינור הושט בנוי משתי מערכות של
שרירים :רצוניות ובלתי ורצוניות .כשהמזון בפה ,שרירי הושט רפויים ,אך
כשהמזון נכנס לוושט -השרירים מתחילים לנוע בתנועה גלית ,פריסטלטית,
לכיוון פי הקיבה .על פעולה זו שולטים עצבים ממערכת העצבים המרכזית
וממערכת העצבים של המעי .גלי הפריסטלטיקה נעים לאורך הושט
במהירות של 2.5-5ס"מ בשנייה .הושט מגיע אל הקיבה.
http://hopkins-gi.org/multimedia/database/intro_250_Swallow.swf
תהליך בליעת המזון.
הקיבה היא שק שרירי .כאשר היא ריקה ,הנפח שלה הוא 50סמ"ק .כאשר היא מלאה נפחה יכול להגיע עד כ 1500 -סמ"ק .המזון שוהה
בקיבה שעתיים עד 6שעות (תלוי במזון ובאיכותו).
בקיבה מתבצעות שתי צורות עיכול במקביל -פעולה מכאנית :בתוך דפנות הקיבה ,קיימות שלוש שכבות שרירים .שרירים אלו מתכווצים
בתנועות איטיות אך נימצרות וכל המזון מתערבל עם מיצי הקיבה(-פריסטלטיקה) ,ופעולה כימית :בדופן הפנימית של הקיבה ,ברירית,
ישנם תאים אשר מפרישים לחלל הקיבה את "מיץ הקיבה" -חומצה מלחית ,ותאים אחרים שמפרישים פפסין (אנזימי עיכול).
בקיבה מתערבב המזון ע"י פעולת שרירי דופן הקיבה .מתוך תאים מסוימים מופרש חומצת HCLואנזימים .בקיבה נספג חלק גדול
מויטמין 12Bוחומרים מסוימים כגון סוכרים ואלכוהול ,הישר אל זרם הדם.
האנזימים הפעולים בקיבה הם:
•פפסינוגן – אינו אנזים פעיל ,אך כאשר הוא נפגש עם החומצה הכלורית ( (HCLהוא הופך להיות אנזים פעיל הנקרא פפסין .הפפסין
מפרק חלבונים לחומצת אמיניות בודדות.
•ליפז – מפרק שומנים לחומצות שומן וגליצרול.
החומצות בקיבה הופכות את הקיבה לסביבה חומצית מאוד ( .)2-1 PHחיידקים מתים בסביבה כזו ,וזו היא שיטת הניקוי של מערכת
העיכול על מנת למנוע זיהום.
לקיבה מופרש הורמון גסטרין הגורם להגברת הפרשת HCLופפסינוגן.
דופן הקיבה מוגנת מפני החומצה המלחית והאנזים המפרק פפסין ,ע"י הפרשת נוזל רירי
שה PHשלו מעט בסיסי [יוני .] HCO3-פגיעה בהגנה זו עלולה לגרום לכיב קיבה [אולקוס].
היום סוברים שזוהי מחלה זיהומית שהגורם לה הוא החיידק pylori Helicobacter.
כיב קיבה (אולקוס) הוא פצע המתפתח בדרך כלל בקיבה או בתריסריון .הכיב נגרם עקב תהליך של איכול רפידת הקיבה או
התריסריון על ידי חומצות הקיבה (ובראשן חומצת מימן כלורי) ומיצי העיכול.
האוסטרלים בארי ג'יי' מרשל ורובין ווארן זכו בפרס נובל לפיזיולוגיה ורפואה לשנת 2005על כך שהראו כי חיידק הוא למעשה
האחראי לאולקוס הגורם לכאבי הבטן העזים אצל רוב האנשים הסובלים מהמחלה ולא מתח וסגנון חיים כפי שחשבו עד כה.
ווארן ,בן ,68פתולוג מאוסטרליה ,גילה מושבות של חיידקים בחלק התחתון של הקיבה בכ 50%-מהחולים מהם נלקחו ביופסיות.
הוא למעשה הביא לתגלית הקריטית כי סימנים לדלקת נמצאו תמיד בקרום הקיבה בקרבת האזור המאוכלס בחיידקים.
מרשל ,בן ,54התעניין בממצאיו של ווארן ויחד ביצעו מחקר בביופסיות שנלקחו מחולים .לאחר מספר ניסיונות ,הצליח מרשל
לטפח סוגים של חיידקים שעד כה לא היו ידועים ומאוחר יותר זכו לשם הליקובקטור פילורי ,יחד הם גילו ,כי האורגניזם היה נוכח
כמעט בכל החולים שסבלו מדלקת הקיבה ,כיב בתריסריון או אולקוס בקיבה.
הודות לגילוי החדשני שנעשה על-ידי מרשל ווארן ,מחלת האולקוס אינה כרונית יותר ,אלא מחלה שניתן לרפא על-ידי טיפול קצר
באנטיביוטיקה ותרופות המדכאות הפרשות חומצה!
בכתב הזכיה לפרס נובל נאמר ,שהרופאים מקבלים את ההוקרה על גילוי חידק ההליקובקטר פילורי - Helicobacter pylori -
בשנת ,1982והוכחת חשיבותו כגורם לדלקת הקיבה -גסטריטיס ולכיב קיבה – אולקוס.
ההידבקות מתרחשת ככל הנראה בגיל צעיר מאוד והחיידק נשאר במערכת העיכול
לכל החיים ,ובמרבית בני האדם הוא אינו גורם לכל סימפטום .ואולם הוא עלול
לעודד יצירת כיב קיבה אצל 15%-10%מהנגועים.
החיידק שגילו המדענים גורם ליותר מ 90%-מהכיבים בתריסריון ול 80%-מהכיבים
בקיבה .כשני שלישים מאוכלוסיית העולם נגועים בחיידק ,אך רובם לא סובלים
מתסמינים כלשהם .עם זאת ,החיידק עלול להביא להתפתחות סרטן הקיבה ,שהוא
הסרטן השני בקטלניותו .לכן ,חיידק זה מוגדר כחיידק מסרטן!
HPנצמדים אל תא אפיתל מהקיבה בתרבית רקמה
HPשורדים בתנאי ה PHהשוררים בקיבה
הודות לפעילות האנזים אוריאז
היום ההתייחסות את אולקוס היא כאל מחלה זיהומית.
הטיפול המקובל היום ב HPהוא בתרופות :מוקסיפן
וקלריטרומיצין,וחמרים המורידים רמת חומציות כמו לוסק
.Losecה Losec -מעכב את פעילות משאבות המימן בממברנת
התאים הפריאתליים המפרישים HClבקיבה .באופן זה
מופחת הכאב והנזק לדופן הקיבה באזורים המודלקים עקב
הזיהום בהליקובקטר.
מן הקיבה עובר המזון אל המעי הדק שהוא צינור מפותל שאורכו שבעה מטרים.
במעי הדק עובר המזון פירוק נוסף ,ותוצרי הפירוק נספגים בזרם הדם.
למעי הדק שני תפקידים עיקריים:
.1
פירוק חומרי המזון השונים :פחמימות לחד-סוכרים ,שומנים לחומצות שומן ,חלבונים לחומצות אמיניות.
.2
תוצרי הפירוק ,מולקולות קטנות ,חודרות דרך תאי המעי אל כלי הדם הרבים העוטפים את צינור העיכול מבחוץ,
ועברים אל מחזור הדם.
חלקו הראשון של המעי הדק קרוי תריסריון ,ואורכו כ 30 -סנטימטר .התריסריון קולט את הפרשות הכבד והלבלב.
ה PHהשורר במעי הוא בסיסי ולכן הפפסין המגיע עם בליל המזון מהקיבה ,מפסיק את פעילותו במעי.
קטע מעי דק עטוף בקרום הצפק -הוא עשיר בכלי
דם ולימפה ומספק לשרירים ולרקמות המעי את
התרכובות הדרושות וקולט ממנו את המזון
המעוכל .יש בו רשת עצבים המעצבבים את שרירי
דופן המעי.
מבנה דופן המעי הדק
דופן המעי בנוי מסיסים = בליטות מיקרוסקופיות באורך של כ 1-מיקרון ,אליהן חודרים נימי דם ולימפה ומאפשרים ספיגה
יעילה (הגדלת שטח פנים) של תוצרי פירוק המזון.
על הסיסים יש שיכבה של תאי אפיתל להגנה עדינה מפני חומצות שמגיעות מהקיבה .ברך כלל תאי אפיתל מפרישים ריר
ששומר על התאים מפני החומצות ,אבל לפעמים יש תקלה והחומצות פוגעות בתאים ועושות פצע שיכול לדמם = אולקוס.
בגלל הסיסים ,שטח הפנים במעי בוגר מגיע ל 500מטר מרובע .במעי יש עיכול מכני ע"י ערבול וערבוב של המזון ועל ידי כך,
יותר מזון נפגש עם יותר אנזימים ויותר מזון נעכל.
קיפולי רירית המעי הדק
פירוק המזון המעוכל למחצה שמגיע מן הקיבה נעשה במעי הדק בעזרת חומרים המופרשים מן
הלבלב ,מן הכבד (באמצעות כיס המרה) ומתאי דופן המעי.
האנזימים שמזרזים את פירוק המזון במעי פועלים בסביבה בסיסית בלבד ( PHגבוה).
פירוק הפחמימות:
פירוק החלבונים:
מערכת העיכול של האדם אינה מסוגלת לעכל את כל סוגי
הפחמימות .פחמימות מורכבות אחדות כמו תאית ,אינן מתעכלות
בכלל .שכן האדם אינו מיצר אנזימים היכולים לפרקם לסוכרים
פשוטים .לעומת זאת ,הסוכר המורכב מעמילן מפורק בקלות בעזרת
אנזימים שמיוצרים בלבלב – התהליך מצוין בתרשים:
פירוק החלבון מתחיל בקיבה וממשיך במעי הדק .החלבון
מפורק קודם לשרשראות של חומצות אמינו הנקראות
פפטידים ,ואחר כך לחומצות אמינו יחידות .הלבלב מפריש
את האנזימים מפרקי החלבון.
ספיגת תוצרי
הפחמימות:
סוכרים פשוטים עוברים
דרך דפנות המעי הריק
ונספגים בזרם הדם .הדם
מסיע את הסוכרים אל
הכבד והכבד הופך אותם
לרב סוכר שנקרא גליקוגן.
מאגר הפחמימות מאוכסן
בגוף בצורת החומר גליקוגן.
ספיגת תוצרי החלבון:
רוב החלבונים מפורקים ונספגים
בחלקו הראשון של המעי הריק.
חומצות האמינו שנספגו עוברות
ישירות לזרם הדם הנושא אותם
דרך הכבד אל הרקמות שזקוקות
להם .חומצות אמינו אחדות
משמשות כאבני הבניין של
חומרים חדשים החיוניים לצמיחה
ולתיקון רקמות ,ואחרות מספקות
אנרגיה.
פירוק השומן:
ספיגת מינרלים ומלחים:
המרה המיוצרת בכבד והמאוחסנת בכיס
המרה ,מסייעת בפירוק השומן במעי הדק.
מלחים מן המרה מפרקים את טיפות השומן
העבות לטיפות שומן דקיקות יותר .פעולה זו
מגדילה את שטח פני הטיפות ומזרזת את
עיכול השומן ע"י אנזים הלבלב מפרק השומן
שנקרא ליפאז .הליפאז מפרק את השומן
לגליצרול ולחומצות שומן.
מינרלים כמו נתרן ,אשלגן וברזל ומלחים כמו
מגנזים ,כלוריד וחומרים אחרים חייבים לעבור מן
המעי הדק ישירות לזרם הדם ,נשמרות רמות
תקינות ומאוזנות שלהם בגוף.
ספיגת ויטמינים:
ויטמינים מסיסי שומן ( )K,E,D,Aוויטמינים
מסיסי מים ( )C,Bנספגים במעי הדק.
ויטמין 12Bנספג במעי העקום (חלק מהמעי
הדק) ,שלא כמו ויטמינים אחרים ,ויטמין זה
חייב להתקשר לחומר מיוחד המופרש מן
הקיבה לפני שהוא נספג – חומר זה נקרא
"גורם אינטרינזי".
ספיגת השומן:
ספיגת השומן מהירה ושלמה בד"כ ולכן
הצואה כמעט ואינה מכילה שומן .ספיגת
השומן מתרחשת בעיקר במעי הריק.
כדוריות השומן הזעירות אינן עוברות
ישירות אל זרם הדם או הכבד ,אלא
עוברות קודם לכן בצינוריות הלימפה.
צינוריות אלו מתאחדות לתעלות לימפה
רחבות יותר ואלו מתרוקנות בזרם הדם
ומאפשרות לשומן לזרום בגוף .רוב
השומן מועבר לכבד להמשך עיבודו,
השאר מאוחסן בגוף – בתאי השומן.
http://www.wiley.com/legacy/college/boyer/0470003790/
animations/fatty_acid_metabolism/fatty_acid_metabolism.htm
אנימציה :פירוק שומן בעזרת מלחי מרה.
הכבד ,הלבלב וכיס המרה קשורים בקשר הדוק עם צינור העיכול מבחינה תפקודית ,אף כי אינם מהווים חלק
ממנו .לכל אחד מהם תפקיד חיוני בעיכול המזון ובניצול מרכיבי המזון.
הכבד הוא האיבר הפנימי הכבד ביותר בגוף ומשקלו 1.5ק"ג .הכבד הוא איבר חיוני לחיים.
הכבד עשוי מיליוני תאים הקרויים הפטוציטים ,תאי כבד .לתאים אל יותר מ 500-תפקידים שונים ,בהם אחסון מרכיבי המזון; פירוק תרופות
וסמים ,רעלים ותוצרי פסולת; ותהליכי המרה כימיים שונים .לתאי הכבד יכולת מסוימת של התחדשות – רגנרציה ,תכונה הנחשבת לקדומה וכזו
שנעלמה באורגניזמים המפותחים.
הכבד הוא מעין מפעל שמעבד ומסנן את הכימיקלים בגוף.
תהליכי השינוי העיקריים שעוברים חומרי המזון בכבד [חילוף חמרים]:
מחומצות אמיניות נבנים חלבונים ,כמו חלבוני פלסמה [אלבומין] וגם פקטורי קרישה וחלבוני מערכת הקרישה – פיברינוגן ,פרותרומבין.
מהגלוקוז נבנה גליקוגן (רב סוכר המשמש כחומר תשמורת) נאגר בכבד ובשרירים .הגלוקוז בשיתוף עם פחמימות
אחרות משמש לבניית שומנים .תהליך זה מסייע בשמירה על רמה יציבה של גלוקוז בדם .
http://www.hopkins-gi.org/multimedia/database/intro_340_CHC-05.swf
תצוגה של הכבד ,הלבלב וכיס המרה.
קיבה
צינור הכבד השמאלי
צינור הכבד הימני
כיס המרה
עורק הכבד
קרוב ל 80%-מאספקת הדם אל
הכבד מגיעה מוריד השער .וריד זה
נושא אל הכבד כמעט את כל הדם
היוצא ממערכת העיכול והמכיל את
המזון המפורק שנספג מן המעי.
בתוך הכבד מתפצל וריד השער
לסעיפים רבים ,כך שתאי הכבד
יוכלו למצות מן הדם את המזון
המפורק ולעבד אותו
כיס המרה הוא שקיק דמוי אגס הממוקם בחלקו התחתון של הכבד .כיס המרה מאחסן
ומרכז את המרה עד שהורמון ,המיוצר במעי הדק ,מעורר את הכיס להתכווץ ,ולשחר את
המרה אל התריסריון.
הרכב המרה:
הכבד מייצר כליטר מרה בכל יום 97% .מן המרה הם מים ,האחוזים הנותרים הם מלחי
מרה וחומרי צבע מן הכבד .למלחי המרה תפקיד מרכזי בעיכול שומנים .צבעי המרה הם
מוצרי פסולת .העיקרי שבהם הוא בילירובין ,שצבעו צהוב ,והוא נוצר מההמוגלובין שבתאי
הדם האדומים ,לאחר פירוקם בטחול.
כיס מרה
צינור
המרה
צינור הלבלב
[פנקריאס]
http://www.uclan.ac.uk/facs/health/nursing/sonic/scenarios/livjmanim/biliary_tract.html
פעילות כיס המרה
הלבלב מייצר ומפריש חומרים הנחוצים לעיכול .חומרים אלה הם אנזימי עיכול שמפרקים חלבונים ,פחמימות
ושומנים ,וכן נתרן ביקרבונט ( ,)NaHCO3שתפקידו לסתור את חומצת הקיבה.
כל החומרים הללו עוברים לאורך צינור הלבלב אל התריסריון .הלבלב מפריש גם את ההורמונים אינסולין ,גלוקוגן
וסומטוסטטין ,ישירות אל זרם הדם .שלושה הורמונים אלה יחד מווסתים את רמת הסוכר בדם .הורמונים אלה
מופרשים מהלבלב ישירות לדם .ויסות רמת הסוכר הוא תפקידו העיקרי של הלבלב.
ויסות הורמונלי של הפרשת חומרי (מיץ) הלבלב:
הפרשת מיץ הלבלב (נתרן ביקרבונט+אנזימים) אל התריסריון מווסתת ע"י שני
הורמונים:
.1
.2
.3
.4
.5
.6
.7
סקרטין וכולציסטוקינין (.)CCK
הסקרטין מופרש מתאים בדופן התריסריון בתגובה למגע עם בליל המזון
שמגיע מהקיבה.
החומצי
הסקרטין גורם להפרשת הביקרבונט מהלבלב.
הביקרבונט בעל PHבסיסי מנטרל את החומציות בתריסריון.
הפסקת ההפרשה של סקרטין (כי הסביבה כבר לא חומצית) = .משוב שלילי.
גם ה CCK -מופרש מהתריסריון בתגובה להגעת המזון.
הוא מזרז את ההפרשה של-
אנזימי עיכול מהלבלבמיץ המרה מכיס המרה (מזרז את תחילתו של תהליך פירוק השומנים.גם בלבלב ,כמו בקיבה ,גירויי החושים מביאים להפרשה מוגברת של אנזימי
עיכול והנתרן ביקרבונט.
תאים המפרישים מיץ קיבה
מיץ קיבה חומצי
PH=2
פפטידים
גסטרין חוזר אל הקיבה
הפרשה מוגברת של
הורמון הגסטרין אל הדם
תאים מפרישים
זרם
הדם
מערכת העצבים המרכזית
מחשבה על מזון,
גירוי החושים-
ראייה ,טעם ,ריח
כבר בתחילת הגעת המזון לפה מתחילה הפרשה
של מיץ קיבה ,כך שברגע שהמזון מגיע לקיבה
מתחיל מיד פירוק של חלבונים לפפטידים .נוכחות
של פפטידים גורמת להפרשה מוגברת של
ההורמון גסטרין אל זרם הדם ובחזרה לקיבה והוא
מזרז את ההפרשה של מיץ הקיבה.
מחשבה על מזון או גירוי חושים (טעם ,ריח ,ראייה)
מעוררים דחפים עצביים העוברים מהמוח לקיבה.
אלה גורמים להפרשת ההורמון גסטרין ומיץ קיבה.
נוכחות מיץ הקיבה יוצרת סביבה חומצית מאוד
(מתחת ל )PH=2 -וזה גורם להפסקת ההפרשה
של הגסטרין ובעקבותיה להפסקת ההפרשה של
מיץ הקיבה.
לכן אפשר לומר שהפרשת הגסטרין ומיץ הקיבה
מפוקחת ע"י משוב חיובי ושלילי:
משוב חיובי :נוכחות פפטידים
גירויים
הפרשת גסטרין
+מיץ קיבה
משוב שלילי PH :חומצי
הפסקת ההפרשה
של גסטרין ומיץ
הקיבה.
כאשר נכנסים שיירי המזון אל החלק האחרון של צינור העיכול ,נפסקת ספיגת מרכיבי המזון ,כגון
גלוקוז וחומצות אמינו ,במחזור הדם .בהדרגה מקבלים שיירי העיכול את צורתם הסופית ,והם
נשארים במעי הגס עד להפרשתם מן החלחולת דרך פי הטבעת.
תפקידו העיקרי של המעי הגס הוא הפרשת השאריות שמייצרת מערכת העיכול (צואה) .כליטר וחצי מתוכנו הנוזלי של המעי ,נכנס מדי
יום אל המעי הגס ,אך רק חלק קטן הן שאריות מזון .העיסה העוברת אל המעי הגס מורכבת ממים ,שאריות מינרלים ,מיליונים של
חיידקים ,מתאים מתים שמתקלפים מצפוי צינור העיכול ,מהפרשת ריר מן הקצה התחתון של המעי העקום (חלק מהמעי הדק) וכן
מתאית (רב סוכר) שאינה ניתנת לעיכול.
המעי הגס אינו מפריש אנזימים ,אך הוא מייצר ריר המשמש כחומר סיכה ומקל על תנועת הצואה .המעי הגס סופג מים מהחומר
הצואתי והופך אותו מנוזל למוצק .הוא סופג כליטר וחצי מים ביום.
חומרים שלא עוכלו עד הסוף מגיעים אל המעי הגס עם מעט מן האנזימים מהמעי הדק ושם נשלם עיכולם.
כיצד מניע המעי הגס את הצואה?
תנועה זו סוחטת את הצואה מטה ,לתוך
החלק התחתון של המעי והחלחולת ,אל
עבר תעלת פי הטבעת.
תנועת דחיפה ,פועלת במקביל
לתנועה המקטעית ,על מנת לקדם
את הצואה לכיוון החלחולת.
התכווצויות בקטעים של המעי הגס,
פעם בחצי שעה ,מערבבות וטוחנות
את הצואה.
השדרה במוח
חתך במוח חתך
השדרה
עצב תחושתי
התנועה המסיבית של הצואה מן המעי אל
החלחולת ,מותחת את קירות החלחולת.
מתיחה זו היא הגירוי הנורמלי שאנו חווים
כצורך להטיל צואה .אנו יכולים להחליט
אם להתעלם מהרפלקס ולסגור באופן
רצוני את פי הטבעת ,או להטיל צואה.
עצב תחושתי
עצב תנועתי
רצוני
עצב תנועתי רצוני
לחץ הצואה על דופנות החלחולת יוצר גירוי של עצב תחושתי
המגיע אל מוח השדרה – משם בקשת רפלקס חוזרת תגובה
עצבית בעצב תנועתי לא רצוני ,הגורמת לתנועת החלחולת
ולהרפיית שרירי הסוגר הפנימי .הסוגר החיצוני מקבל עצבוב
ממערכת העצבים הרצונית – כל אלה מאפשרים את
הפרשת הצואה מחוץ לגוף.
החלק במערכת העיכול
האנזים
הסובסטרט (עליו
התוצר
פועל האנזים)
פה
עמילאז
עמילן וגליקוגן
חד סוכר ודו סוכר
הקיבה
חומצה המופרשת להרוג חיידקים
באוכל
פפסין
ליפאז
(במידה
חלבונים
שומנים
חלבונים קצרים יותר
שומנים קצרים יותר
קטנה)
עמילן ,גליקוגן
חלבונים
שומנים
גלוקוזים בודדים
חומצות אמיניות
חומצות שומן +גליצרול
המעי הדק
הלבלב מפריש אנזים לתריסריון
מכיס המרה מגיע נוזל המרה
עמילאז
טריפסין
ופפסין
*ליפאז
כבד
נטרול רעלים ,בנייה חוזרת של חלבונים ,שומנים
ופחמימות המתאימות לאדם
* הליפז אינו מופרש מכיס המרה ,אלא רק לאחר שהשומן עובר את הפירוק הראשוני ע"י מיץ
המרה ,מופרש הליפז מהלבלב.
מקורות:
.1ביולוגיה של האדם -עדי מרקוזה-הס ,2002 ,מערכת העיכול.
.2האנציקלופדיה הרפואית החדשה ,כרך מערכת העיכול ,הוצאת ידיעות אחרונות
וספרי חמד.
Slide 26
גוף אחד – מערכות רבות
קיום יום יומי של הגוף
עיכול
נשימה
הובלה
מערכות הגנה
הפרשה
מערכת חיסון
המשכיות
מערכת רביה
תאום ויסות ובקרה
בתוך ובין המערכות
מערכת עצבים מערכה הורמונלית
הגוף פועל כיחידת מבנה אחת ומקיים סביבה
פנימית יציבה -הומיאוסטזיס
עיכול הוא התהליך שבו ממיר הגוף את המזון לאנרגיה ולחומרים הנחוצים לצמיחתו ואחזקתו.
תהליך העיכול הוא מהתהליכים הביולוגיים המרכזיים בגופנו ,ולכן ,למעלה ממחצית איברי הגוף הפנימיים בגופנו שייכים
למערכת העיכול.
הגוף סופג את המרכיבים הכימיים שמהם בנויים החומרים שהוא אוכל ,מאחסן אותם ,ועושה בהם שימוש כחומרי גלם
לשימור ולבנייה של רקמות.
תרומת מערכת העיכול להומיאוסטזיס [הכושר לקיים סביבה פנימית יציבה ושונה מהסביבה החיצונית] היא באספקת חומרי
מזון הנצרכים כל הזמן ע"י תאי הגוף ,בהם מלחים שונים [מינרלים החיוניים בין היתר לפעילות תקינה של אנזימים ,מבנה
של מולקולות אחרות] ומים -מים מהווים 70אחוז ממשקל הגוף והם חשובים שקיומים של תהליכים בתאים וליכולת לווסת
את הלחץ האוסמוטי ,לחץ הדם ואת טמפרטורת הגוף.
מערכת העיכול מבצעת עיבוד כימי :פירוק על ידי אנזימים ,מלחי מרה וחומצות קיבה של המזון למרכיביו הכימיים ,ועיבוד
מכני :ערבוב המזון ,גריסתו ודחיפתו לאורך צינור העיכול ,נעשה על ידי שרירים מהם בנוי צינור העיכול.
לכל בעלי החיים ,גם הלא מפותחים ,יש מערכת עיכול כלשהי.
כל בעלי החיים מפרקים את המזון שהם אוכלים ליחידות קטנות יותר ,מהן יוכלו להפיק אנרגיה
וליצר את החומרים החיוניים לקיומם.
מבנה מערכת העיכול שונה אצל בעלי חיים שונים ,והוא משתנה בהתאם למורכבות התפריט
שלו ומורכבותו כיצור חי.
קיבה
מערכת קיבות
מעי דק
מעי
קיבה
שנייה
ושט
זפק
מעי
לוע
פי הטבעת
ושט
תהליך העיכול אצל הפרה שניזונה
מצמחים ,נעשה בסדרה של קיבות
מחוברות .המזון נכנס לקיבה הראשונה
והגדולה ביותר ,ושם הוא תוסס .החומר
הגס חוזר אל הפה ללעיסה נוספת.
החומר הנלעס נבלע שוב ,מתערבב
בחומר המותסס ואז עובר דרך הקיבות
האחרות.
זפק
פה
לתולעת השלשול מערכת דומה לזו
של בני האדם ולזו של בעלי חיים
גבוהים אחרים .אך בניגוד לאדם,
לתולעת אין שיניים ,לכן בצינור
העיכול שלה יש תא הקרוי "קיבה
שנייה" ,המרסק וטוחן את המזון.
הציפורים מפרקות את המזון רק לאחר
שאחסנו אותו באופן זמני בזפק שלהן
ובקיבתן.
המים!
מים הם מרכיב המזון החשוב ביותר
לגוף ,בלי מים ,אי אפשר לשרוד יותר
מחמישה ימים .מים הם גם החומר
העיקרי בגוף ,וכשני שלישים ממשקל
הגוף הם מים.
פחמימות!
הפחמימות מרכיבות חומרים רבים בגוף אך
תפקידם העיקרי הוא שימושן כמקור אנרגיה
לביצוע תהליכים בגוף .עם הפחמימות נמנים:
סוכר ,עמילן ותאית (סיבים בלתי ניתנים
לעיכול).
מינרלים!
חלבונים!
החלבונים ,שבנויים מחומצות אמיניות ,הם חומרי הבניין
המינרלים נמצאים בכמויות קטנות
העיקריים של הגוף ומהווים 18%ממשקל החומרים
בתאים ובנוזלי הגוף .בטבע ,נמצאים הבונים את התאים והרקמות .קבוצה גדולה של חלבונים
המינרלים בצורת מלחים .המינרלים אחראית להתרחשותם של כל התהליכים הכימיים
החשובים שנמצאים בכמות גדולה
בתאים ,קבוצה זאת נקראת" :אנזימים" .קבוצה נוספת
בגופינו הם :סידן ,זרחן ,מגנזיום,
של חלבונים היא הנוגדנים שמשתתפת בהגנה על הגוף
אשלגן ,נתרן ,כלור וגופרית.
מפגיעתם של גורמים מזיקים החודרים לגוף.
ויטמינים!
הגוף צריך כמויות זעירות של
הויטמינים .הויטמינים הם חומרים
חיוניים לקיומם של תהליכים שונים
בתאים .רובם של הויטמינים לא
מיוצרים בגוף האדם ,ולכן הוא חייב
לקבלם במזונו.
שומנים!
השומנים מהווים מרכיב חשוב במבנה קרום
התא ,והם חיוניים לכל התאים .השומנים הם
גם מקור לאנרגיה והם מהווים חומר בידוד
חשוב השומר על חום הגוף ומגן על רקמות
פנימיות שונות .השומנים הם מולקולות
גדולות המורכבות מ :3-חומצות ,שומן
וגליצרול .השומנים הם חומרי תשמורת ,ועודף
שומנים יוצר מחלות לב וסוכרת.
פה ובלוטות רוק
בכלליות:
האיברים העיקריים במערכת העיכול של האדם – ושט ,קיבה,
לבלב ,מעי ,כבד ,כיס מרה ופי הטבעת.
ושט
המזון נכנס אל הפה ומתקדם במורד דרכי העיכול על ידי גלי
התכווצויות של שרירים (פריסטלטיקה) .עיקרו של תהליך העיכול
שחומרים שונים כמו האנזימים (שמיוצרים על ידי בלוטות הרוק,
הקיבה ,המעי והלבלב) חומצה מלחית (מיוצרת ע"י הקיבה) ומלחי
מרה (המיוצרים ע"י הכבד) מפרקים את המזון ליחידות כימיות
שהגוף יכול לנצל .הפסולת מסולקת ע"י פי הטבעת.
כבד
קיבה
כיס המרה
לבלב
תריסריון
מעי דק
מעי גס
מעי ישר
פי הטבעת
המזון נכנס לפה וכבר מתחיל את תהליך העיכול שבו משולבות פעולות רצוניות :לעיסה ובליעה,
ולא רצוניות :הפרשת רוק המכיל אנזימים .הרוק משמש כממס ,כמרכך וכמחליק המזון ובכך
מסייע ללשון ולשיניים בפעולת הלעיסה והעברת המזון אל הושט .הרטבת המזון חשובה לקליטת
הטעם ע"י תאי חוש הטעם על הלשון .הרוק מכיל בעקר מים ויוני HCO3-השומרים על 7 PHוגם
שני אנזימים – עמילאז (שמפרק עמילן עד לדו סוכר) ,וליזוזים (משמש כקוטל חיידקים המגיעים
עם המזון).
המזון שוהה בפה בין 5-30שניות ,ועובר עיבוד ראשוני ע"י :שיניים ,חניכיים ,לשון ,החך ,בלוטות
הרוק והלסתות ,ולאחר עיבוד זה המזון ממשיך הלאה אל הושט.
הלעיסה והטחינה נעשים לשם הגדלת שטח הפנים.
עיצוב המזון לגוש בגודל המתאים לבליעה נקרא עיכול מכני.
מספרן המלא של השיניים שבאדם מבוגר הוא .32השיניים נחלקות לארבעה
סוגים:
4ניבים :המשמשים לקריעת המזון.
8שיניים חותכות :המשמשות לחיתוך המזון.
8שיניים קדם-טוחנות :המשמשות לגריסת המזון.
12שיניים טוחנות :כוללות ארבע שיני בינה המרסקות את המזון.
את השן מצפה האמייל הקשה [בעקר סידן וזרחן] והוא עלול
להיפגע מעששת – תוצאת פעולתם של חיידקים המייצרים חומצת
חלב בתהליך פירוק הסוכרים בפה המשמשים אותם כמקור
אנרגיה .הרוק מוריד במידה מסוימת את רמת החומציות בעזרת יוני
HCO3הפועלים כמו בסיס והליזוזים שבו מצליח לנטרל חלקמהחיידקים ההרסניים.
בפני האדם נמצאים שלושה זוגות של בלוטות רוק :בלוטות מצד האוזן (פרוטיד) ,הבלוטות התת לסתיות
והבלוטות התת לשוניות .בלוטות הרוק מפרישות אנזימים (=חלבוני פעולה).
כשאנו לועסים ,המזון נרטב על ידי הרוק והופך לעיסה .פעולה זו עוזרת לתהליך לעיסת המזון ובכך גם יותר קל
למזון להגיע לוושט .הרוק מנקה שאריות אוכל שנשארו בפה ועל השיניים ובכך עוזר במניעת הצטברות חיידקים
אשר מזהים רק שני סוגים של אנזימים:
.1עמילז -אשר מפרק עמילן וגליקוגן (פחמימות) שמגיעים מהמזון ומתפרקים לסוכרים פשוטים :דו-סוכרים
וחד-סוכרים (סוכרוזים וגלוקוזים).
.2ליזוזים -מפרק את מעטפת החיידקים המגיעים אל הפה מהאוויר ,ובכך מסנן את הגוף מאנטיגנים מזיקים.
בלוטות מיצד האוזן:
נמצאות בלחיים ,קדמית
לאוזניים .הצינור שלהן
נפתח אל הפה בחלק
הפנימי של הלחיים.
הבלוטות התת
לסתיות:
נמצאות בחלקו האחורי
של הפה ,מתחת ללשון.
הצינורות שלהן נפתחים
מתחת ללשון ,משני צידי
הקפל המרכזי של רירית
הפה.
הבלוטות התת
לשוניות:
נמצאות בקדמת הפה
מתחת ללשון .יש להן
צינורות קטנים ורבים,
שמנקזים את הרוק אל
הפה ,מתחת ללשון.
מכסה הגרון הוא פיסת סחוס דקה שמכוסה הקרום ריר ונמצאת מאחורי שורש הלשון.
בעת בליעת המזון הוא סוגר את הפתח לקנה הנשימה ומשאיר רק את צינור הושט פתוח,
וכל מונע חדירה של מזון אל קנה הנשימה ,דבר אשר גורם להיחנקות.
מכסה הגרון סוגר את פתח הושט ומשאיר פתוח רק את קנה הנשימה בכדי שהאוויר לא
יגיע אל הושט .אם בכל זאת נכנס מזון אל קנה השימה ,קיים רפלקס אשר משחרר את
המזון מקנה הנשימה אל חלל הפה דרך שיעול.
הגרון והלוע משמשים מעבר גם
לאוויר וגם למזון .כאשר המזון
יוצא מהלוע הוא עלול להיכנס
לקנה הנשימה במקום לושט.
כדי למנוע כניסה של מזון אל
קנה הנשימה בעת הבליעה,
מעכב גזע המוח ,באופן זמני,
את הנשימה ,ומעורר סדרה של
תגובות המביאות לסגירת
הקנה .אם ,למרות הכל חודר
אוכל לקנה ,מופעל רפלקס
השיעול .רפלקס זה מחזיר מיד
את האוכל אל הפה ומונע חנק.
תפקיד צינור הושט הוא להעביר את המזון לקיבה .לאחר הלעיסה והגריסה,
הלשון דוחפת את המזון במורד הלוע ,אל אחורי הפה ,ודרך הלוע המזון
מגיע אל פתח הושט ,שם כיסוי הגרון מכסה את קנה הנשימה על מנת
למנוע חדירה של מזון לקנה הנשימה (דבר אשר גורם להיחנקות) והמזון
מחליק אל פתח הושט .כאן מתחילה הפריסטלטיקה (= ניע שרירים.
התכווצות ודחיפה של המזון על ידי שרירי צינור הושט .השרירים מתכווצים
ומתרפים בגל מתואם ובצורה מעגלית .הפריסטלטיקה אינה חד כיוונית).
אורכו של הושט הוא 23-25ס"מ .צינור הושט בנוי משתי מערכות של
שרירים :רצוניות ובלתי ורצוניות .כשהמזון בפה ,שרירי הושט רפויים ,אך
כשהמזון נכנס לוושט -השרירים מתחילים לנוע בתנועה גלית ,פריסטלטית,
לכיוון פי הקיבה .על פעולה זו שולטים עצבים ממערכת העצבים המרכזית
וממערכת העצבים של המעי .גלי הפריסטלטיקה נעים לאורך הושט
במהירות של 2.5-5ס"מ בשנייה .הושט מגיע אל הקיבה.
http://hopkins-gi.org/multimedia/database/intro_250_Swallow.swf
תהליך בליעת המזון.
הקיבה היא שק שרירי .כאשר היא ריקה ,הנפח שלה הוא 50סמ"ק .כאשר היא מלאה נפחה יכול להגיע עד כ 1500 -סמ"ק .המזון שוהה
בקיבה שעתיים עד 6שעות (תלוי במזון ובאיכותו).
בקיבה מתבצעות שתי צורות עיכול במקביל -פעולה מכאנית :בתוך דפנות הקיבה ,קיימות שלוש שכבות שרירים .שרירים אלו מתכווצים
בתנועות איטיות אך נימצרות וכל המזון מתערבל עם מיצי הקיבה(-פריסטלטיקה) ,ופעולה כימית :בדופן הפנימית של הקיבה ,ברירית,
ישנם תאים אשר מפרישים לחלל הקיבה את "מיץ הקיבה" -חומצה מלחית ,ותאים אחרים שמפרישים פפסין (אנזימי עיכול).
בקיבה מתערבב המזון ע"י פעולת שרירי דופן הקיבה .מתוך תאים מסוימים מופרש חומצת HCLואנזימים .בקיבה נספג חלק גדול
מויטמין 12Bוחומרים מסוימים כגון סוכרים ואלכוהול ,הישר אל זרם הדם.
האנזימים הפעולים בקיבה הם:
•פפסינוגן – אינו אנזים פעיל ,אך כאשר הוא נפגש עם החומצה הכלורית ( (HCLהוא הופך להיות אנזים פעיל הנקרא פפסין .הפפסין
מפרק חלבונים לחומצת אמיניות בודדות.
•ליפז – מפרק שומנים לחומצות שומן וגליצרול.
החומצות בקיבה הופכות את הקיבה לסביבה חומצית מאוד ( .)2-1 PHחיידקים מתים בסביבה כזו ,וזו היא שיטת הניקוי של מערכת
העיכול על מנת למנוע זיהום.
לקיבה מופרש הורמון גסטרין הגורם להגברת הפרשת HCLופפסינוגן.
דופן הקיבה מוגנת מפני החומצה המלחית והאנזים המפרק פפסין ,ע"י הפרשת נוזל רירי
שה PHשלו מעט בסיסי [יוני .] HCO3-פגיעה בהגנה זו עלולה לגרום לכיב קיבה [אולקוס].
היום סוברים שזוהי מחלה זיהומית שהגורם לה הוא החיידק pylori Helicobacter.
כיב קיבה (אולקוס) הוא פצע המתפתח בדרך כלל בקיבה או בתריסריון .הכיב נגרם עקב תהליך של איכול רפידת הקיבה או
התריסריון על ידי חומצות הקיבה (ובראשן חומצת מימן כלורי) ומיצי העיכול.
האוסטרלים בארי ג'יי' מרשל ורובין ווארן זכו בפרס נובל לפיזיולוגיה ורפואה לשנת 2005על כך שהראו כי חיידק הוא למעשה
האחראי לאולקוס הגורם לכאבי הבטן העזים אצל רוב האנשים הסובלים מהמחלה ולא מתח וסגנון חיים כפי שחשבו עד כה.
ווארן ,בן ,68פתולוג מאוסטרליה ,גילה מושבות של חיידקים בחלק התחתון של הקיבה בכ 50%-מהחולים מהם נלקחו ביופסיות.
הוא למעשה הביא לתגלית הקריטית כי סימנים לדלקת נמצאו תמיד בקרום הקיבה בקרבת האזור המאוכלס בחיידקים.
מרשל ,בן ,54התעניין בממצאיו של ווארן ויחד ביצעו מחקר בביופסיות שנלקחו מחולים .לאחר מספר ניסיונות ,הצליח מרשל
לטפח סוגים של חיידקים שעד כה לא היו ידועים ומאוחר יותר זכו לשם הליקובקטור פילורי ,יחד הם גילו ,כי האורגניזם היה נוכח
כמעט בכל החולים שסבלו מדלקת הקיבה ,כיב בתריסריון או אולקוס בקיבה.
הודות לגילוי החדשני שנעשה על-ידי מרשל ווארן ,מחלת האולקוס אינה כרונית יותר ,אלא מחלה שניתן לרפא על-ידי טיפול קצר
באנטיביוטיקה ותרופות המדכאות הפרשות חומצה!
בכתב הזכיה לפרס נובל נאמר ,שהרופאים מקבלים את ההוקרה על גילוי חידק ההליקובקטר פילורי - Helicobacter pylori -
בשנת ,1982והוכחת חשיבותו כגורם לדלקת הקיבה -גסטריטיס ולכיב קיבה – אולקוס.
ההידבקות מתרחשת ככל הנראה בגיל צעיר מאוד והחיידק נשאר במערכת העיכול
לכל החיים ,ובמרבית בני האדם הוא אינו גורם לכל סימפטום .ואולם הוא עלול
לעודד יצירת כיב קיבה אצל 15%-10%מהנגועים.
החיידק שגילו המדענים גורם ליותר מ 90%-מהכיבים בתריסריון ול 80%-מהכיבים
בקיבה .כשני שלישים מאוכלוסיית העולם נגועים בחיידק ,אך רובם לא סובלים
מתסמינים כלשהם .עם זאת ,החיידק עלול להביא להתפתחות סרטן הקיבה ,שהוא
הסרטן השני בקטלניותו .לכן ,חיידק זה מוגדר כחיידק מסרטן!
HPנצמדים אל תא אפיתל מהקיבה בתרבית רקמה
HPשורדים בתנאי ה PHהשוררים בקיבה
הודות לפעילות האנזים אוריאז
היום ההתייחסות את אולקוס היא כאל מחלה זיהומית.
הטיפול המקובל היום ב HPהוא בתרופות :מוקסיפן
וקלריטרומיצין,וחמרים המורידים רמת חומציות כמו לוסק
.Losecה Losec -מעכב את פעילות משאבות המימן בממברנת
התאים הפריאתליים המפרישים HClבקיבה .באופן זה
מופחת הכאב והנזק לדופן הקיבה באזורים המודלקים עקב
הזיהום בהליקובקטר.
מן הקיבה עובר המזון אל המעי הדק שהוא צינור מפותל שאורכו שבעה מטרים.
במעי הדק עובר המזון פירוק נוסף ,ותוצרי הפירוק נספגים בזרם הדם.
למעי הדק שני תפקידים עיקריים:
.1
פירוק חומרי המזון השונים :פחמימות לחד-סוכרים ,שומנים לחומצות שומן ,חלבונים לחומצות אמיניות.
.2
תוצרי הפירוק ,מולקולות קטנות ,חודרות דרך תאי המעי אל כלי הדם הרבים העוטפים את צינור העיכול מבחוץ,
ועברים אל מחזור הדם.
חלקו הראשון של המעי הדק קרוי תריסריון ,ואורכו כ 30 -סנטימטר .התריסריון קולט את הפרשות הכבד והלבלב.
ה PHהשורר במעי הוא בסיסי ולכן הפפסין המגיע עם בליל המזון מהקיבה ,מפסיק את פעילותו במעי.
קטע מעי דק עטוף בקרום הצפק -הוא עשיר בכלי
דם ולימפה ומספק לשרירים ולרקמות המעי את
התרכובות הדרושות וקולט ממנו את המזון
המעוכל .יש בו רשת עצבים המעצבבים את שרירי
דופן המעי.
מבנה דופן המעי הדק
דופן המעי בנוי מסיסים = בליטות מיקרוסקופיות באורך של כ 1-מיקרון ,אליהן חודרים נימי דם ולימפה ומאפשרים ספיגה
יעילה (הגדלת שטח פנים) של תוצרי פירוק המזון.
על הסיסים יש שיכבה של תאי אפיתל להגנה עדינה מפני חומצות שמגיעות מהקיבה .ברך כלל תאי אפיתל מפרישים ריר
ששומר על התאים מפני החומצות ,אבל לפעמים יש תקלה והחומצות פוגעות בתאים ועושות פצע שיכול לדמם = אולקוס.
בגלל הסיסים ,שטח הפנים במעי בוגר מגיע ל 500מטר מרובע .במעי יש עיכול מכני ע"י ערבול וערבוב של המזון ועל ידי כך,
יותר מזון נפגש עם יותר אנזימים ויותר מזון נעכל.
קיפולי רירית המעי הדק
פירוק המזון המעוכל למחצה שמגיע מן הקיבה נעשה במעי הדק בעזרת חומרים המופרשים מן
הלבלב ,מן הכבד (באמצעות כיס המרה) ומתאי דופן המעי.
האנזימים שמזרזים את פירוק המזון במעי פועלים בסביבה בסיסית בלבד ( PHגבוה).
פירוק הפחמימות:
פירוק החלבונים:
מערכת העיכול של האדם אינה מסוגלת לעכל את כל סוגי
הפחמימות .פחמימות מורכבות אחדות כמו תאית ,אינן מתעכלות
בכלל .שכן האדם אינו מיצר אנזימים היכולים לפרקם לסוכרים
פשוטים .לעומת זאת ,הסוכר המורכב מעמילן מפורק בקלות בעזרת
אנזימים שמיוצרים בלבלב – התהליך מצוין בתרשים:
פירוק החלבון מתחיל בקיבה וממשיך במעי הדק .החלבון
מפורק קודם לשרשראות של חומצות אמינו הנקראות
פפטידים ,ואחר כך לחומצות אמינו יחידות .הלבלב מפריש
את האנזימים מפרקי החלבון.
ספיגת תוצרי
הפחמימות:
סוכרים פשוטים עוברים
דרך דפנות המעי הריק
ונספגים בזרם הדם .הדם
מסיע את הסוכרים אל
הכבד והכבד הופך אותם
לרב סוכר שנקרא גליקוגן.
מאגר הפחמימות מאוכסן
בגוף בצורת החומר גליקוגן.
ספיגת תוצרי החלבון:
רוב החלבונים מפורקים ונספגים
בחלקו הראשון של המעי הריק.
חומצות האמינו שנספגו עוברות
ישירות לזרם הדם הנושא אותם
דרך הכבד אל הרקמות שזקוקות
להם .חומצות אמינו אחדות
משמשות כאבני הבניין של
חומרים חדשים החיוניים לצמיחה
ולתיקון רקמות ,ואחרות מספקות
אנרגיה.
פירוק השומן:
ספיגת מינרלים ומלחים:
המרה המיוצרת בכבד והמאוחסנת בכיס
המרה ,מסייעת בפירוק השומן במעי הדק.
מלחים מן המרה מפרקים את טיפות השומן
העבות לטיפות שומן דקיקות יותר .פעולה זו
מגדילה את שטח פני הטיפות ומזרזת את
עיכול השומן ע"י אנזים הלבלב מפרק השומן
שנקרא ליפאז .הליפאז מפרק את השומן
לגליצרול ולחומצות שומן.
מינרלים כמו נתרן ,אשלגן וברזל ומלחים כמו
מגנזים ,כלוריד וחומרים אחרים חייבים לעבור מן
המעי הדק ישירות לזרם הדם ,נשמרות רמות
תקינות ומאוזנות שלהם בגוף.
ספיגת ויטמינים:
ויטמינים מסיסי שומן ( )K,E,D,Aוויטמינים
מסיסי מים ( )C,Bנספגים במעי הדק.
ויטמין 12Bנספג במעי העקום (חלק מהמעי
הדק) ,שלא כמו ויטמינים אחרים ,ויטמין זה
חייב להתקשר לחומר מיוחד המופרש מן
הקיבה לפני שהוא נספג – חומר זה נקרא
"גורם אינטרינזי".
ספיגת השומן:
ספיגת השומן מהירה ושלמה בד"כ ולכן
הצואה כמעט ואינה מכילה שומן .ספיגת
השומן מתרחשת בעיקר במעי הריק.
כדוריות השומן הזעירות אינן עוברות
ישירות אל זרם הדם או הכבד ,אלא
עוברות קודם לכן בצינוריות הלימפה.
צינוריות אלו מתאחדות לתעלות לימפה
רחבות יותר ואלו מתרוקנות בזרם הדם
ומאפשרות לשומן לזרום בגוף .רוב
השומן מועבר לכבד להמשך עיבודו,
השאר מאוחסן בגוף – בתאי השומן.
http://www.wiley.com/legacy/college/boyer/0470003790/
animations/fatty_acid_metabolism/fatty_acid_metabolism.htm
אנימציה :פירוק שומן בעזרת מלחי מרה.
הכבד ,הלבלב וכיס המרה קשורים בקשר הדוק עם צינור העיכול מבחינה תפקודית ,אף כי אינם מהווים חלק
ממנו .לכל אחד מהם תפקיד חיוני בעיכול המזון ובניצול מרכיבי המזון.
הכבד הוא האיבר הפנימי הכבד ביותר בגוף ומשקלו 1.5ק"ג .הכבד הוא איבר חיוני לחיים.
הכבד עשוי מיליוני תאים הקרויים הפטוציטים ,תאי כבד .לתאים אל יותר מ 500-תפקידים שונים ,בהם אחסון מרכיבי המזון; פירוק תרופות
וסמים ,רעלים ותוצרי פסולת; ותהליכי המרה כימיים שונים .לתאי הכבד יכולת מסוימת של התחדשות – רגנרציה ,תכונה הנחשבת לקדומה וכזו
שנעלמה באורגניזמים המפותחים.
הכבד הוא מעין מפעל שמעבד ומסנן את הכימיקלים בגוף.
תהליכי השינוי העיקריים שעוברים חומרי המזון בכבד [חילוף חמרים]:
מחומצות אמיניות נבנים חלבונים ,כמו חלבוני פלסמה [אלבומין] וגם פקטורי קרישה וחלבוני מערכת הקרישה – פיברינוגן ,פרותרומבין.
מהגלוקוז נבנה גליקוגן (רב סוכר המשמש כחומר תשמורת) נאגר בכבד ובשרירים .הגלוקוז בשיתוף עם פחמימות
אחרות משמש לבניית שומנים .תהליך זה מסייע בשמירה על רמה יציבה של גלוקוז בדם .
http://www.hopkins-gi.org/multimedia/database/intro_340_CHC-05.swf
תצוגה של הכבד ,הלבלב וכיס המרה.
קיבה
צינור הכבד השמאלי
צינור הכבד הימני
כיס המרה
עורק הכבד
קרוב ל 80%-מאספקת הדם אל
הכבד מגיעה מוריד השער .וריד זה
נושא אל הכבד כמעט את כל הדם
היוצא ממערכת העיכול והמכיל את
המזון המפורק שנספג מן המעי.
בתוך הכבד מתפצל וריד השער
לסעיפים רבים ,כך שתאי הכבד
יוכלו למצות מן הדם את המזון
המפורק ולעבד אותו
כיס המרה הוא שקיק דמוי אגס הממוקם בחלקו התחתון של הכבד .כיס המרה מאחסן
ומרכז את המרה עד שהורמון ,המיוצר במעי הדק ,מעורר את הכיס להתכווץ ,ולשחר את
המרה אל התריסריון.
הרכב המרה:
הכבד מייצר כליטר מרה בכל יום 97% .מן המרה הם מים ,האחוזים הנותרים הם מלחי
מרה וחומרי צבע מן הכבד .למלחי המרה תפקיד מרכזי בעיכול שומנים .צבעי המרה הם
מוצרי פסולת .העיקרי שבהם הוא בילירובין ,שצבעו צהוב ,והוא נוצר מההמוגלובין שבתאי
הדם האדומים ,לאחר פירוקם בטחול.
כיס מרה
צינור
המרה
צינור הלבלב
[פנקריאס]
http://www.uclan.ac.uk/facs/health/nursing/sonic/scenarios/livjmanim/biliary_tract.html
פעילות כיס המרה
הלבלב מייצר ומפריש חומרים הנחוצים לעיכול .חומרים אלה הם אנזימי עיכול שמפרקים חלבונים ,פחמימות
ושומנים ,וכן נתרן ביקרבונט ( ,)NaHCO3שתפקידו לסתור את חומצת הקיבה.
כל החומרים הללו עוברים לאורך צינור הלבלב אל התריסריון .הלבלב מפריש גם את ההורמונים אינסולין ,גלוקוגן
וסומטוסטטין ,ישירות אל זרם הדם .שלושה הורמונים אלה יחד מווסתים את רמת הסוכר בדם .הורמונים אלה
מופרשים מהלבלב ישירות לדם .ויסות רמת הסוכר הוא תפקידו העיקרי של הלבלב.
ויסות הורמונלי של הפרשת חומרי (מיץ) הלבלב:
הפרשת מיץ הלבלב (נתרן ביקרבונט+אנזימים) אל התריסריון מווסתת ע"י שני
הורמונים:
.1
.2
.3
.4
.5
.6
.7
סקרטין וכולציסטוקינין (.)CCK
הסקרטין מופרש מתאים בדופן התריסריון בתגובה למגע עם בליל המזון
שמגיע מהקיבה.
החומצי
הסקרטין גורם להפרשת הביקרבונט מהלבלב.
הביקרבונט בעל PHבסיסי מנטרל את החומציות בתריסריון.
הפסקת ההפרשה של סקרטין (כי הסביבה כבר לא חומצית) = .משוב שלילי.
גם ה CCK -מופרש מהתריסריון בתגובה להגעת המזון.
הוא מזרז את ההפרשה של-
אנזימי עיכול מהלבלבמיץ המרה מכיס המרה (מזרז את תחילתו של תהליך פירוק השומנים.גם בלבלב ,כמו בקיבה ,גירויי החושים מביאים להפרשה מוגברת של אנזימי
עיכול והנתרן ביקרבונט.
תאים המפרישים מיץ קיבה
מיץ קיבה חומצי
PH=2
פפטידים
גסטרין חוזר אל הקיבה
הפרשה מוגברת של
הורמון הגסטרין אל הדם
תאים מפרישים
זרם
הדם
מערכת העצבים המרכזית
מחשבה על מזון,
גירוי החושים-
ראייה ,טעם ,ריח
כבר בתחילת הגעת המזון לפה מתחילה הפרשה
של מיץ קיבה ,כך שברגע שהמזון מגיע לקיבה
מתחיל מיד פירוק של חלבונים לפפטידים .נוכחות
של פפטידים גורמת להפרשה מוגברת של
ההורמון גסטרין אל זרם הדם ובחזרה לקיבה והוא
מזרז את ההפרשה של מיץ הקיבה.
מחשבה על מזון או גירוי חושים (טעם ,ריח ,ראייה)
מעוררים דחפים עצביים העוברים מהמוח לקיבה.
אלה גורמים להפרשת ההורמון גסטרין ומיץ קיבה.
נוכחות מיץ הקיבה יוצרת סביבה חומצית מאוד
(מתחת ל )PH=2 -וזה גורם להפסקת ההפרשה
של הגסטרין ובעקבותיה להפסקת ההפרשה של
מיץ הקיבה.
לכן אפשר לומר שהפרשת הגסטרין ומיץ הקיבה
מפוקחת ע"י משוב חיובי ושלילי:
משוב חיובי :נוכחות פפטידים
גירויים
הפרשת גסטרין
+מיץ קיבה
משוב שלילי PH :חומצי
הפסקת ההפרשה
של גסטרין ומיץ
הקיבה.
כאשר נכנסים שיירי המזון אל החלק האחרון של צינור העיכול ,נפסקת ספיגת מרכיבי המזון ,כגון
גלוקוז וחומצות אמינו ,במחזור הדם .בהדרגה מקבלים שיירי העיכול את צורתם הסופית ,והם
נשארים במעי הגס עד להפרשתם מן החלחולת דרך פי הטבעת.
תפקידו העיקרי של המעי הגס הוא הפרשת השאריות שמייצרת מערכת העיכול (צואה) .כליטר וחצי מתוכנו הנוזלי של המעי ,נכנס מדי
יום אל המעי הגס ,אך רק חלק קטן הן שאריות מזון .העיסה העוברת אל המעי הגס מורכבת ממים ,שאריות מינרלים ,מיליונים של
חיידקים ,מתאים מתים שמתקלפים מצפוי צינור העיכול ,מהפרשת ריר מן הקצה התחתון של המעי העקום (חלק מהמעי הדק) וכן
מתאית (רב סוכר) שאינה ניתנת לעיכול.
המעי הגס אינו מפריש אנזימים ,אך הוא מייצר ריר המשמש כחומר סיכה ומקל על תנועת הצואה .המעי הגס סופג מים מהחומר
הצואתי והופך אותו מנוזל למוצק .הוא סופג כליטר וחצי מים ביום.
חומרים שלא עוכלו עד הסוף מגיעים אל המעי הגס עם מעט מן האנזימים מהמעי הדק ושם נשלם עיכולם.
כיצד מניע המעי הגס את הצואה?
תנועה זו סוחטת את הצואה מטה ,לתוך
החלק התחתון של המעי והחלחולת ,אל
עבר תעלת פי הטבעת.
תנועת דחיפה ,פועלת במקביל
לתנועה המקטעית ,על מנת לקדם
את הצואה לכיוון החלחולת.
התכווצויות בקטעים של המעי הגס,
פעם בחצי שעה ,מערבבות וטוחנות
את הצואה.
השדרה במוח
חתך במוח חתך
השדרה
עצב תחושתי
התנועה המסיבית של הצואה מן המעי אל
החלחולת ,מותחת את קירות החלחולת.
מתיחה זו היא הגירוי הנורמלי שאנו חווים
כצורך להטיל צואה .אנו יכולים להחליט
אם להתעלם מהרפלקס ולסגור באופן
רצוני את פי הטבעת ,או להטיל צואה.
עצב תחושתי
עצב תנועתי
רצוני
עצב תנועתי רצוני
לחץ הצואה על דופנות החלחולת יוצר גירוי של עצב תחושתי
המגיע אל מוח השדרה – משם בקשת רפלקס חוזרת תגובה
עצבית בעצב תנועתי לא רצוני ,הגורמת לתנועת החלחולת
ולהרפיית שרירי הסוגר הפנימי .הסוגר החיצוני מקבל עצבוב
ממערכת העצבים הרצונית – כל אלה מאפשרים את
הפרשת הצואה מחוץ לגוף.
החלק במערכת העיכול
האנזים
הסובסטרט (עליו
התוצר
פועל האנזים)
פה
עמילאז
עמילן וגליקוגן
חד סוכר ודו סוכר
הקיבה
חומצה המופרשת להרוג חיידקים
באוכל
פפסין
ליפאז
(במידה
חלבונים
שומנים
חלבונים קצרים יותר
שומנים קצרים יותר
קטנה)
עמילן ,גליקוגן
חלבונים
שומנים
גלוקוזים בודדים
חומצות אמיניות
חומצות שומן +גליצרול
המעי הדק
הלבלב מפריש אנזים לתריסריון
מכיס המרה מגיע נוזל המרה
עמילאז
טריפסין
ופפסין
*ליפאז
כבד
נטרול רעלים ,בנייה חוזרת של חלבונים ,שומנים
ופחמימות המתאימות לאדם
* הליפז אינו מופרש מכיס המרה ,אלא רק לאחר שהשומן עובר את הפירוק הראשוני ע"י מיץ
המרה ,מופרש הליפז מהלבלב.
מקורות:
.1ביולוגיה של האדם -עדי מרקוזה-הס ,2002 ,מערכת העיכול.
.2האנציקלופדיה הרפואית החדשה ,כרך מערכת העיכול ,הוצאת ידיעות אחרונות
וספרי חמד.
Slide 27
גוף אחד – מערכות רבות
קיום יום יומי של הגוף
עיכול
נשימה
הובלה
מערכות הגנה
הפרשה
מערכת חיסון
המשכיות
מערכת רביה
תאום ויסות ובקרה
בתוך ובין המערכות
מערכת עצבים מערכה הורמונלית
הגוף פועל כיחידת מבנה אחת ומקיים סביבה
פנימית יציבה -הומיאוסטזיס
עיכול הוא התהליך שבו ממיר הגוף את המזון לאנרגיה ולחומרים הנחוצים לצמיחתו ואחזקתו.
תהליך העיכול הוא מהתהליכים הביולוגיים המרכזיים בגופנו ,ולכן ,למעלה ממחצית איברי הגוף הפנימיים בגופנו שייכים
למערכת העיכול.
הגוף סופג את המרכיבים הכימיים שמהם בנויים החומרים שהוא אוכל ,מאחסן אותם ,ועושה בהם שימוש כחומרי גלם
לשימור ולבנייה של רקמות.
תרומת מערכת העיכול להומיאוסטזיס [הכושר לקיים סביבה פנימית יציבה ושונה מהסביבה החיצונית] היא באספקת חומרי
מזון הנצרכים כל הזמן ע"י תאי הגוף ,בהם מלחים שונים [מינרלים החיוניים בין היתר לפעילות תקינה של אנזימים ,מבנה
של מולקולות אחרות] ומים -מים מהווים 70אחוז ממשקל הגוף והם חשובים שקיומים של תהליכים בתאים וליכולת לווסת
את הלחץ האוסמוטי ,לחץ הדם ואת טמפרטורת הגוף.
מערכת העיכול מבצעת עיבוד כימי :פירוק על ידי אנזימים ,מלחי מרה וחומצות קיבה של המזון למרכיביו הכימיים ,ועיבוד
מכני :ערבוב המזון ,גריסתו ודחיפתו לאורך צינור העיכול ,נעשה על ידי שרירים מהם בנוי צינור העיכול.
לכל בעלי החיים ,גם הלא מפותחים ,יש מערכת עיכול כלשהי.
כל בעלי החיים מפרקים את המזון שהם אוכלים ליחידות קטנות יותר ,מהן יוכלו להפיק אנרגיה
וליצר את החומרים החיוניים לקיומם.
מבנה מערכת העיכול שונה אצל בעלי חיים שונים ,והוא משתנה בהתאם למורכבות התפריט
שלו ומורכבותו כיצור חי.
קיבה
מערכת קיבות
מעי דק
מעי
קיבה
שנייה
ושט
זפק
מעי
לוע
פי הטבעת
ושט
תהליך העיכול אצל הפרה שניזונה
מצמחים ,נעשה בסדרה של קיבות
מחוברות .המזון נכנס לקיבה הראשונה
והגדולה ביותר ,ושם הוא תוסס .החומר
הגס חוזר אל הפה ללעיסה נוספת.
החומר הנלעס נבלע שוב ,מתערבב
בחומר המותסס ואז עובר דרך הקיבות
האחרות.
זפק
פה
לתולעת השלשול מערכת דומה לזו
של בני האדם ולזו של בעלי חיים
גבוהים אחרים .אך בניגוד לאדם,
לתולעת אין שיניים ,לכן בצינור
העיכול שלה יש תא הקרוי "קיבה
שנייה" ,המרסק וטוחן את המזון.
הציפורים מפרקות את המזון רק לאחר
שאחסנו אותו באופן זמני בזפק שלהן
ובקיבתן.
המים!
מים הם מרכיב המזון החשוב ביותר
לגוף ,בלי מים ,אי אפשר לשרוד יותר
מחמישה ימים .מים הם גם החומר
העיקרי בגוף ,וכשני שלישים ממשקל
הגוף הם מים.
פחמימות!
הפחמימות מרכיבות חומרים רבים בגוף אך
תפקידם העיקרי הוא שימושן כמקור אנרגיה
לביצוע תהליכים בגוף .עם הפחמימות נמנים:
סוכר ,עמילן ותאית (סיבים בלתי ניתנים
לעיכול).
מינרלים!
חלבונים!
החלבונים ,שבנויים מחומצות אמיניות ,הם חומרי הבניין
המינרלים נמצאים בכמויות קטנות
העיקריים של הגוף ומהווים 18%ממשקל החומרים
בתאים ובנוזלי הגוף .בטבע ,נמצאים הבונים את התאים והרקמות .קבוצה גדולה של חלבונים
המינרלים בצורת מלחים .המינרלים אחראית להתרחשותם של כל התהליכים הכימיים
החשובים שנמצאים בכמות גדולה
בתאים ,קבוצה זאת נקראת" :אנזימים" .קבוצה נוספת
בגופינו הם :סידן ,זרחן ,מגנזיום,
של חלבונים היא הנוגדנים שמשתתפת בהגנה על הגוף
אשלגן ,נתרן ,כלור וגופרית.
מפגיעתם של גורמים מזיקים החודרים לגוף.
ויטמינים!
הגוף צריך כמויות זעירות של
הויטמינים .הויטמינים הם חומרים
חיוניים לקיומם של תהליכים שונים
בתאים .רובם של הויטמינים לא
מיוצרים בגוף האדם ,ולכן הוא חייב
לקבלם במזונו.
שומנים!
השומנים מהווים מרכיב חשוב במבנה קרום
התא ,והם חיוניים לכל התאים .השומנים הם
גם מקור לאנרגיה והם מהווים חומר בידוד
חשוב השומר על חום הגוף ומגן על רקמות
פנימיות שונות .השומנים הם מולקולות
גדולות המורכבות מ :3-חומצות ,שומן
וגליצרול .השומנים הם חומרי תשמורת ,ועודף
שומנים יוצר מחלות לב וסוכרת.
פה ובלוטות רוק
בכלליות:
האיברים העיקריים במערכת העיכול של האדם – ושט ,קיבה,
לבלב ,מעי ,כבד ,כיס מרה ופי הטבעת.
ושט
המזון נכנס אל הפה ומתקדם במורד דרכי העיכול על ידי גלי
התכווצויות של שרירים (פריסטלטיקה) .עיקרו של תהליך העיכול
שחומרים שונים כמו האנזימים (שמיוצרים על ידי בלוטות הרוק,
הקיבה ,המעי והלבלב) חומצה מלחית (מיוצרת ע"י הקיבה) ומלחי
מרה (המיוצרים ע"י הכבד) מפרקים את המזון ליחידות כימיות
שהגוף יכול לנצל .הפסולת מסולקת ע"י פי הטבעת.
כבד
קיבה
כיס המרה
לבלב
תריסריון
מעי דק
מעי גס
מעי ישר
פי הטבעת
המזון נכנס לפה וכבר מתחיל את תהליך העיכול שבו משולבות פעולות רצוניות :לעיסה ובליעה,
ולא רצוניות :הפרשת רוק המכיל אנזימים .הרוק משמש כממס ,כמרכך וכמחליק המזון ובכך
מסייע ללשון ולשיניים בפעולת הלעיסה והעברת המזון אל הושט .הרטבת המזון חשובה לקליטת
הטעם ע"י תאי חוש הטעם על הלשון .הרוק מכיל בעקר מים ויוני HCO3-השומרים על 7 PHוגם
שני אנזימים – עמילאז (שמפרק עמילן עד לדו סוכר) ,וליזוזים (משמש כקוטל חיידקים המגיעים
עם המזון).
המזון שוהה בפה בין 5-30שניות ,ועובר עיבוד ראשוני ע"י :שיניים ,חניכיים ,לשון ,החך ,בלוטות
הרוק והלסתות ,ולאחר עיבוד זה המזון ממשיך הלאה אל הושט.
הלעיסה והטחינה נעשים לשם הגדלת שטח הפנים.
עיצוב המזון לגוש בגודל המתאים לבליעה נקרא עיכול מכני.
מספרן המלא של השיניים שבאדם מבוגר הוא .32השיניים נחלקות לארבעה
סוגים:
4ניבים :המשמשים לקריעת המזון.
8שיניים חותכות :המשמשות לחיתוך המזון.
8שיניים קדם-טוחנות :המשמשות לגריסת המזון.
12שיניים טוחנות :כוללות ארבע שיני בינה המרסקות את המזון.
את השן מצפה האמייל הקשה [בעקר סידן וזרחן] והוא עלול
להיפגע מעששת – תוצאת פעולתם של חיידקים המייצרים חומצת
חלב בתהליך פירוק הסוכרים בפה המשמשים אותם כמקור
אנרגיה .הרוק מוריד במידה מסוימת את רמת החומציות בעזרת יוני
HCO3הפועלים כמו בסיס והליזוזים שבו מצליח לנטרל חלקמהחיידקים ההרסניים.
בפני האדם נמצאים שלושה זוגות של בלוטות רוק :בלוטות מצד האוזן (פרוטיד) ,הבלוטות התת לסתיות
והבלוטות התת לשוניות .בלוטות הרוק מפרישות אנזימים (=חלבוני פעולה).
כשאנו לועסים ,המזון נרטב על ידי הרוק והופך לעיסה .פעולה זו עוזרת לתהליך לעיסת המזון ובכך גם יותר קל
למזון להגיע לוושט .הרוק מנקה שאריות אוכל שנשארו בפה ועל השיניים ובכך עוזר במניעת הצטברות חיידקים
אשר מזהים רק שני סוגים של אנזימים:
.1עמילז -אשר מפרק עמילן וגליקוגן (פחמימות) שמגיעים מהמזון ומתפרקים לסוכרים פשוטים :דו-סוכרים
וחד-סוכרים (סוכרוזים וגלוקוזים).
.2ליזוזים -מפרק את מעטפת החיידקים המגיעים אל הפה מהאוויר ,ובכך מסנן את הגוף מאנטיגנים מזיקים.
בלוטות מיצד האוזן:
נמצאות בלחיים ,קדמית
לאוזניים .הצינור שלהן
נפתח אל הפה בחלק
הפנימי של הלחיים.
הבלוטות התת
לסתיות:
נמצאות בחלקו האחורי
של הפה ,מתחת ללשון.
הצינורות שלהן נפתחים
מתחת ללשון ,משני צידי
הקפל המרכזי של רירית
הפה.
הבלוטות התת
לשוניות:
נמצאות בקדמת הפה
מתחת ללשון .יש להן
צינורות קטנים ורבים,
שמנקזים את הרוק אל
הפה ,מתחת ללשון.
מכסה הגרון הוא פיסת סחוס דקה שמכוסה הקרום ריר ונמצאת מאחורי שורש הלשון.
בעת בליעת המזון הוא סוגר את הפתח לקנה הנשימה ומשאיר רק את צינור הושט פתוח,
וכל מונע חדירה של מזון אל קנה הנשימה ,דבר אשר גורם להיחנקות.
מכסה הגרון סוגר את פתח הושט ומשאיר פתוח רק את קנה הנשימה בכדי שהאוויר לא
יגיע אל הושט .אם בכל זאת נכנס מזון אל קנה השימה ,קיים רפלקס אשר משחרר את
המזון מקנה הנשימה אל חלל הפה דרך שיעול.
הגרון והלוע משמשים מעבר גם
לאוויר וגם למזון .כאשר המזון
יוצא מהלוע הוא עלול להיכנס
לקנה הנשימה במקום לושט.
כדי למנוע כניסה של מזון אל
קנה הנשימה בעת הבליעה,
מעכב גזע המוח ,באופן זמני,
את הנשימה ,ומעורר סדרה של
תגובות המביאות לסגירת
הקנה .אם ,למרות הכל חודר
אוכל לקנה ,מופעל רפלקס
השיעול .רפלקס זה מחזיר מיד
את האוכל אל הפה ומונע חנק.
תפקיד צינור הושט הוא להעביר את המזון לקיבה .לאחר הלעיסה והגריסה,
הלשון דוחפת את המזון במורד הלוע ,אל אחורי הפה ,ודרך הלוע המזון
מגיע אל פתח הושט ,שם כיסוי הגרון מכסה את קנה הנשימה על מנת
למנוע חדירה של מזון לקנה הנשימה (דבר אשר גורם להיחנקות) והמזון
מחליק אל פתח הושט .כאן מתחילה הפריסטלטיקה (= ניע שרירים.
התכווצות ודחיפה של המזון על ידי שרירי צינור הושט .השרירים מתכווצים
ומתרפים בגל מתואם ובצורה מעגלית .הפריסטלטיקה אינה חד כיוונית).
אורכו של הושט הוא 23-25ס"מ .צינור הושט בנוי משתי מערכות של
שרירים :רצוניות ובלתי ורצוניות .כשהמזון בפה ,שרירי הושט רפויים ,אך
כשהמזון נכנס לוושט -השרירים מתחילים לנוע בתנועה גלית ,פריסטלטית,
לכיוון פי הקיבה .על פעולה זו שולטים עצבים ממערכת העצבים המרכזית
וממערכת העצבים של המעי .גלי הפריסטלטיקה נעים לאורך הושט
במהירות של 2.5-5ס"מ בשנייה .הושט מגיע אל הקיבה.
http://hopkins-gi.org/multimedia/database/intro_250_Swallow.swf
תהליך בליעת המזון.
הקיבה היא שק שרירי .כאשר היא ריקה ,הנפח שלה הוא 50סמ"ק .כאשר היא מלאה נפחה יכול להגיע עד כ 1500 -סמ"ק .המזון שוהה
בקיבה שעתיים עד 6שעות (תלוי במזון ובאיכותו).
בקיבה מתבצעות שתי צורות עיכול במקביל -פעולה מכאנית :בתוך דפנות הקיבה ,קיימות שלוש שכבות שרירים .שרירים אלו מתכווצים
בתנועות איטיות אך נימצרות וכל המזון מתערבל עם מיצי הקיבה(-פריסטלטיקה) ,ופעולה כימית :בדופן הפנימית של הקיבה ,ברירית,
ישנם תאים אשר מפרישים לחלל הקיבה את "מיץ הקיבה" -חומצה מלחית ,ותאים אחרים שמפרישים פפסין (אנזימי עיכול).
בקיבה מתערבב המזון ע"י פעולת שרירי דופן הקיבה .מתוך תאים מסוימים מופרש חומצת HCLואנזימים .בקיבה נספג חלק גדול
מויטמין 12Bוחומרים מסוימים כגון סוכרים ואלכוהול ,הישר אל זרם הדם.
האנזימים הפעולים בקיבה הם:
•פפסינוגן – אינו אנזים פעיל ,אך כאשר הוא נפגש עם החומצה הכלורית ( (HCLהוא הופך להיות אנזים פעיל הנקרא פפסין .הפפסין
מפרק חלבונים לחומצת אמיניות בודדות.
•ליפז – מפרק שומנים לחומצות שומן וגליצרול.
החומצות בקיבה הופכות את הקיבה לסביבה חומצית מאוד ( .)2-1 PHחיידקים מתים בסביבה כזו ,וזו היא שיטת הניקוי של מערכת
העיכול על מנת למנוע זיהום.
לקיבה מופרש הורמון גסטרין הגורם להגברת הפרשת HCLופפסינוגן.
דופן הקיבה מוגנת מפני החומצה המלחית והאנזים המפרק פפסין ,ע"י הפרשת נוזל רירי
שה PHשלו מעט בסיסי [יוני .] HCO3-פגיעה בהגנה זו עלולה לגרום לכיב קיבה [אולקוס].
היום סוברים שזוהי מחלה זיהומית שהגורם לה הוא החיידק pylori Helicobacter.
כיב קיבה (אולקוס) הוא פצע המתפתח בדרך כלל בקיבה או בתריסריון .הכיב נגרם עקב תהליך של איכול רפידת הקיבה או
התריסריון על ידי חומצות הקיבה (ובראשן חומצת מימן כלורי) ומיצי העיכול.
האוסטרלים בארי ג'יי' מרשל ורובין ווארן זכו בפרס נובל לפיזיולוגיה ורפואה לשנת 2005על כך שהראו כי חיידק הוא למעשה
האחראי לאולקוס הגורם לכאבי הבטן העזים אצל רוב האנשים הסובלים מהמחלה ולא מתח וסגנון חיים כפי שחשבו עד כה.
ווארן ,בן ,68פתולוג מאוסטרליה ,גילה מושבות של חיידקים בחלק התחתון של הקיבה בכ 50%-מהחולים מהם נלקחו ביופסיות.
הוא למעשה הביא לתגלית הקריטית כי סימנים לדלקת נמצאו תמיד בקרום הקיבה בקרבת האזור המאוכלס בחיידקים.
מרשל ,בן ,54התעניין בממצאיו של ווארן ויחד ביצעו מחקר בביופסיות שנלקחו מחולים .לאחר מספר ניסיונות ,הצליח מרשל
לטפח סוגים של חיידקים שעד כה לא היו ידועים ומאוחר יותר זכו לשם הליקובקטור פילורי ,יחד הם גילו ,כי האורגניזם היה נוכח
כמעט בכל החולים שסבלו מדלקת הקיבה ,כיב בתריסריון או אולקוס בקיבה.
הודות לגילוי החדשני שנעשה על-ידי מרשל ווארן ,מחלת האולקוס אינה כרונית יותר ,אלא מחלה שניתן לרפא על-ידי טיפול קצר
באנטיביוטיקה ותרופות המדכאות הפרשות חומצה!
בכתב הזכיה לפרס נובל נאמר ,שהרופאים מקבלים את ההוקרה על גילוי חידק ההליקובקטר פילורי - Helicobacter pylori -
בשנת ,1982והוכחת חשיבותו כגורם לדלקת הקיבה -גסטריטיס ולכיב קיבה – אולקוס.
ההידבקות מתרחשת ככל הנראה בגיל צעיר מאוד והחיידק נשאר במערכת העיכול
לכל החיים ,ובמרבית בני האדם הוא אינו גורם לכל סימפטום .ואולם הוא עלול
לעודד יצירת כיב קיבה אצל 15%-10%מהנגועים.
החיידק שגילו המדענים גורם ליותר מ 90%-מהכיבים בתריסריון ול 80%-מהכיבים
בקיבה .כשני שלישים מאוכלוסיית העולם נגועים בחיידק ,אך רובם לא סובלים
מתסמינים כלשהם .עם זאת ,החיידק עלול להביא להתפתחות סרטן הקיבה ,שהוא
הסרטן השני בקטלניותו .לכן ,חיידק זה מוגדר כחיידק מסרטן!
HPנצמדים אל תא אפיתל מהקיבה בתרבית רקמה
HPשורדים בתנאי ה PHהשוררים בקיבה
הודות לפעילות האנזים אוריאז
היום ההתייחסות את אולקוס היא כאל מחלה זיהומית.
הטיפול המקובל היום ב HPהוא בתרופות :מוקסיפן
וקלריטרומיצין,וחמרים המורידים רמת חומציות כמו לוסק
.Losecה Losec -מעכב את פעילות משאבות המימן בממברנת
התאים הפריאתליים המפרישים HClבקיבה .באופן זה
מופחת הכאב והנזק לדופן הקיבה באזורים המודלקים עקב
הזיהום בהליקובקטר.
מן הקיבה עובר המזון אל המעי הדק שהוא צינור מפותל שאורכו שבעה מטרים.
במעי הדק עובר המזון פירוק נוסף ,ותוצרי הפירוק נספגים בזרם הדם.
למעי הדק שני תפקידים עיקריים:
.1
פירוק חומרי המזון השונים :פחמימות לחד-סוכרים ,שומנים לחומצות שומן ,חלבונים לחומצות אמיניות.
.2
תוצרי הפירוק ,מולקולות קטנות ,חודרות דרך תאי המעי אל כלי הדם הרבים העוטפים את צינור העיכול מבחוץ,
ועברים אל מחזור הדם.
חלקו הראשון של המעי הדק קרוי תריסריון ,ואורכו כ 30 -סנטימטר .התריסריון קולט את הפרשות הכבד והלבלב.
ה PHהשורר במעי הוא בסיסי ולכן הפפסין המגיע עם בליל המזון מהקיבה ,מפסיק את פעילותו במעי.
קטע מעי דק עטוף בקרום הצפק -הוא עשיר בכלי
דם ולימפה ומספק לשרירים ולרקמות המעי את
התרכובות הדרושות וקולט ממנו את המזון
המעוכל .יש בו רשת עצבים המעצבבים את שרירי
דופן המעי.
מבנה דופן המעי הדק
דופן המעי בנוי מסיסים = בליטות מיקרוסקופיות באורך של כ 1-מיקרון ,אליהן חודרים נימי דם ולימפה ומאפשרים ספיגה
יעילה (הגדלת שטח פנים) של תוצרי פירוק המזון.
על הסיסים יש שיכבה של תאי אפיתל להגנה עדינה מפני חומצות שמגיעות מהקיבה .ברך כלל תאי אפיתל מפרישים ריר
ששומר על התאים מפני החומצות ,אבל לפעמים יש תקלה והחומצות פוגעות בתאים ועושות פצע שיכול לדמם = אולקוס.
בגלל הסיסים ,שטח הפנים במעי בוגר מגיע ל 500מטר מרובע .במעי יש עיכול מכני ע"י ערבול וערבוב של המזון ועל ידי כך,
יותר מזון נפגש עם יותר אנזימים ויותר מזון נעכל.
קיפולי רירית המעי הדק
פירוק המזון המעוכל למחצה שמגיע מן הקיבה נעשה במעי הדק בעזרת חומרים המופרשים מן
הלבלב ,מן הכבד (באמצעות כיס המרה) ומתאי דופן המעי.
האנזימים שמזרזים את פירוק המזון במעי פועלים בסביבה בסיסית בלבד ( PHגבוה).
פירוק הפחמימות:
פירוק החלבונים:
מערכת העיכול של האדם אינה מסוגלת לעכל את כל סוגי
הפחמימות .פחמימות מורכבות אחדות כמו תאית ,אינן מתעכלות
בכלל .שכן האדם אינו מיצר אנזימים היכולים לפרקם לסוכרים
פשוטים .לעומת זאת ,הסוכר המורכב מעמילן מפורק בקלות בעזרת
אנזימים שמיוצרים בלבלב – התהליך מצוין בתרשים:
פירוק החלבון מתחיל בקיבה וממשיך במעי הדק .החלבון
מפורק קודם לשרשראות של חומצות אמינו הנקראות
פפטידים ,ואחר כך לחומצות אמינו יחידות .הלבלב מפריש
את האנזימים מפרקי החלבון.
ספיגת תוצרי
הפחמימות:
סוכרים פשוטים עוברים
דרך דפנות המעי הריק
ונספגים בזרם הדם .הדם
מסיע את הסוכרים אל
הכבד והכבד הופך אותם
לרב סוכר שנקרא גליקוגן.
מאגר הפחמימות מאוכסן
בגוף בצורת החומר גליקוגן.
ספיגת תוצרי החלבון:
רוב החלבונים מפורקים ונספגים
בחלקו הראשון של המעי הריק.
חומצות האמינו שנספגו עוברות
ישירות לזרם הדם הנושא אותם
דרך הכבד אל הרקמות שזקוקות
להם .חומצות אמינו אחדות
משמשות כאבני הבניין של
חומרים חדשים החיוניים לצמיחה
ולתיקון רקמות ,ואחרות מספקות
אנרגיה.
פירוק השומן:
ספיגת מינרלים ומלחים:
המרה המיוצרת בכבד והמאוחסנת בכיס
המרה ,מסייעת בפירוק השומן במעי הדק.
מלחים מן המרה מפרקים את טיפות השומן
העבות לטיפות שומן דקיקות יותר .פעולה זו
מגדילה את שטח פני הטיפות ומזרזת את
עיכול השומן ע"י אנזים הלבלב מפרק השומן
שנקרא ליפאז .הליפאז מפרק את השומן
לגליצרול ולחומצות שומן.
מינרלים כמו נתרן ,אשלגן וברזל ומלחים כמו
מגנזים ,כלוריד וחומרים אחרים חייבים לעבור מן
המעי הדק ישירות לזרם הדם ,נשמרות רמות
תקינות ומאוזנות שלהם בגוף.
ספיגת ויטמינים:
ויטמינים מסיסי שומן ( )K,E,D,Aוויטמינים
מסיסי מים ( )C,Bנספגים במעי הדק.
ויטמין 12Bנספג במעי העקום (חלק מהמעי
הדק) ,שלא כמו ויטמינים אחרים ,ויטמין זה
חייב להתקשר לחומר מיוחד המופרש מן
הקיבה לפני שהוא נספג – חומר זה נקרא
"גורם אינטרינזי".
ספיגת השומן:
ספיגת השומן מהירה ושלמה בד"כ ולכן
הצואה כמעט ואינה מכילה שומן .ספיגת
השומן מתרחשת בעיקר במעי הריק.
כדוריות השומן הזעירות אינן עוברות
ישירות אל זרם הדם או הכבד ,אלא
עוברות קודם לכן בצינוריות הלימפה.
צינוריות אלו מתאחדות לתעלות לימפה
רחבות יותר ואלו מתרוקנות בזרם הדם
ומאפשרות לשומן לזרום בגוף .רוב
השומן מועבר לכבד להמשך עיבודו,
השאר מאוחסן בגוף – בתאי השומן.
http://www.wiley.com/legacy/college/boyer/0470003790/
animations/fatty_acid_metabolism/fatty_acid_metabolism.htm
אנימציה :פירוק שומן בעזרת מלחי מרה.
הכבד ,הלבלב וכיס המרה קשורים בקשר הדוק עם צינור העיכול מבחינה תפקודית ,אף כי אינם מהווים חלק
ממנו .לכל אחד מהם תפקיד חיוני בעיכול המזון ובניצול מרכיבי המזון.
הכבד הוא האיבר הפנימי הכבד ביותר בגוף ומשקלו 1.5ק"ג .הכבד הוא איבר חיוני לחיים.
הכבד עשוי מיליוני תאים הקרויים הפטוציטים ,תאי כבד .לתאים אל יותר מ 500-תפקידים שונים ,בהם אחסון מרכיבי המזון; פירוק תרופות
וסמים ,רעלים ותוצרי פסולת; ותהליכי המרה כימיים שונים .לתאי הכבד יכולת מסוימת של התחדשות – רגנרציה ,תכונה הנחשבת לקדומה וכזו
שנעלמה באורגניזמים המפותחים.
הכבד הוא מעין מפעל שמעבד ומסנן את הכימיקלים בגוף.
תהליכי השינוי העיקריים שעוברים חומרי המזון בכבד [חילוף חמרים]:
מחומצות אמיניות נבנים חלבונים ,כמו חלבוני פלסמה [אלבומין] וגם פקטורי קרישה וחלבוני מערכת הקרישה – פיברינוגן ,פרותרומבין.
מהגלוקוז נבנה גליקוגן (רב סוכר המשמש כחומר תשמורת) נאגר בכבד ובשרירים .הגלוקוז בשיתוף עם פחמימות
אחרות משמש לבניית שומנים .תהליך זה מסייע בשמירה על רמה יציבה של גלוקוז בדם .
http://www.hopkins-gi.org/multimedia/database/intro_340_CHC-05.swf
תצוגה של הכבד ,הלבלב וכיס המרה.
קיבה
צינור הכבד השמאלי
צינור הכבד הימני
כיס המרה
עורק הכבד
קרוב ל 80%-מאספקת הדם אל
הכבד מגיעה מוריד השער .וריד זה
נושא אל הכבד כמעט את כל הדם
היוצא ממערכת העיכול והמכיל את
המזון המפורק שנספג מן המעי.
בתוך הכבד מתפצל וריד השער
לסעיפים רבים ,כך שתאי הכבד
יוכלו למצות מן הדם את המזון
המפורק ולעבד אותו
כיס המרה הוא שקיק דמוי אגס הממוקם בחלקו התחתון של הכבד .כיס המרה מאחסן
ומרכז את המרה עד שהורמון ,המיוצר במעי הדק ,מעורר את הכיס להתכווץ ,ולשחר את
המרה אל התריסריון.
הרכב המרה:
הכבד מייצר כליטר מרה בכל יום 97% .מן המרה הם מים ,האחוזים הנותרים הם מלחי
מרה וחומרי צבע מן הכבד .למלחי המרה תפקיד מרכזי בעיכול שומנים .צבעי המרה הם
מוצרי פסולת .העיקרי שבהם הוא בילירובין ,שצבעו צהוב ,והוא נוצר מההמוגלובין שבתאי
הדם האדומים ,לאחר פירוקם בטחול.
כיס מרה
צינור
המרה
צינור הלבלב
[פנקריאס]
http://www.uclan.ac.uk/facs/health/nursing/sonic/scenarios/livjmanim/biliary_tract.html
פעילות כיס המרה
הלבלב מייצר ומפריש חומרים הנחוצים לעיכול .חומרים אלה הם אנזימי עיכול שמפרקים חלבונים ,פחמימות
ושומנים ,וכן נתרן ביקרבונט ( ,)NaHCO3שתפקידו לסתור את חומצת הקיבה.
כל החומרים הללו עוברים לאורך צינור הלבלב אל התריסריון .הלבלב מפריש גם את ההורמונים אינסולין ,גלוקוגן
וסומטוסטטין ,ישירות אל זרם הדם .שלושה הורמונים אלה יחד מווסתים את רמת הסוכר בדם .הורמונים אלה
מופרשים מהלבלב ישירות לדם .ויסות רמת הסוכר הוא תפקידו העיקרי של הלבלב.
ויסות הורמונלי של הפרשת חומרי (מיץ) הלבלב:
הפרשת מיץ הלבלב (נתרן ביקרבונט+אנזימים) אל התריסריון מווסתת ע"י שני
הורמונים:
.1
.2
.3
.4
.5
.6
.7
סקרטין וכולציסטוקינין (.)CCK
הסקרטין מופרש מתאים בדופן התריסריון בתגובה למגע עם בליל המזון
שמגיע מהקיבה.
החומצי
הסקרטין גורם להפרשת הביקרבונט מהלבלב.
הביקרבונט בעל PHבסיסי מנטרל את החומציות בתריסריון.
הפסקת ההפרשה של סקרטין (כי הסביבה כבר לא חומצית) = .משוב שלילי.
גם ה CCK -מופרש מהתריסריון בתגובה להגעת המזון.
הוא מזרז את ההפרשה של-
אנזימי עיכול מהלבלבמיץ המרה מכיס המרה (מזרז את תחילתו של תהליך פירוק השומנים.גם בלבלב ,כמו בקיבה ,גירויי החושים מביאים להפרשה מוגברת של אנזימי
עיכול והנתרן ביקרבונט.
תאים המפרישים מיץ קיבה
מיץ קיבה חומצי
PH=2
פפטידים
גסטרין חוזר אל הקיבה
הפרשה מוגברת של
הורמון הגסטרין אל הדם
תאים מפרישים
זרם
הדם
מערכת העצבים המרכזית
מחשבה על מזון,
גירוי החושים-
ראייה ,טעם ,ריח
כבר בתחילת הגעת המזון לפה מתחילה הפרשה
של מיץ קיבה ,כך שברגע שהמזון מגיע לקיבה
מתחיל מיד פירוק של חלבונים לפפטידים .נוכחות
של פפטידים גורמת להפרשה מוגברת של
ההורמון גסטרין אל זרם הדם ובחזרה לקיבה והוא
מזרז את ההפרשה של מיץ הקיבה.
מחשבה על מזון או גירוי חושים (טעם ,ריח ,ראייה)
מעוררים דחפים עצביים העוברים מהמוח לקיבה.
אלה גורמים להפרשת ההורמון גסטרין ומיץ קיבה.
נוכחות מיץ הקיבה יוצרת סביבה חומצית מאוד
(מתחת ל )PH=2 -וזה גורם להפסקת ההפרשה
של הגסטרין ובעקבותיה להפסקת ההפרשה של
מיץ הקיבה.
לכן אפשר לומר שהפרשת הגסטרין ומיץ הקיבה
מפוקחת ע"י משוב חיובי ושלילי:
משוב חיובי :נוכחות פפטידים
גירויים
הפרשת גסטרין
+מיץ קיבה
משוב שלילי PH :חומצי
הפסקת ההפרשה
של גסטרין ומיץ
הקיבה.
כאשר נכנסים שיירי המזון אל החלק האחרון של צינור העיכול ,נפסקת ספיגת מרכיבי המזון ,כגון
גלוקוז וחומצות אמינו ,במחזור הדם .בהדרגה מקבלים שיירי העיכול את צורתם הסופית ,והם
נשארים במעי הגס עד להפרשתם מן החלחולת דרך פי הטבעת.
תפקידו העיקרי של המעי הגס הוא הפרשת השאריות שמייצרת מערכת העיכול (צואה) .כליטר וחצי מתוכנו הנוזלי של המעי ,נכנס מדי
יום אל המעי הגס ,אך רק חלק קטן הן שאריות מזון .העיסה העוברת אל המעי הגס מורכבת ממים ,שאריות מינרלים ,מיליונים של
חיידקים ,מתאים מתים שמתקלפים מצפוי צינור העיכול ,מהפרשת ריר מן הקצה התחתון של המעי העקום (חלק מהמעי הדק) וכן
מתאית (רב סוכר) שאינה ניתנת לעיכול.
המעי הגס אינו מפריש אנזימים ,אך הוא מייצר ריר המשמש כחומר סיכה ומקל על תנועת הצואה .המעי הגס סופג מים מהחומר
הצואתי והופך אותו מנוזל למוצק .הוא סופג כליטר וחצי מים ביום.
חומרים שלא עוכלו עד הסוף מגיעים אל המעי הגס עם מעט מן האנזימים מהמעי הדק ושם נשלם עיכולם.
כיצד מניע המעי הגס את הצואה?
תנועה זו סוחטת את הצואה מטה ,לתוך
החלק התחתון של המעי והחלחולת ,אל
עבר תעלת פי הטבעת.
תנועת דחיפה ,פועלת במקביל
לתנועה המקטעית ,על מנת לקדם
את הצואה לכיוון החלחולת.
התכווצויות בקטעים של המעי הגס,
פעם בחצי שעה ,מערבבות וטוחנות
את הצואה.
השדרה במוח
חתך במוח חתך
השדרה
עצב תחושתי
התנועה המסיבית של הצואה מן המעי אל
החלחולת ,מותחת את קירות החלחולת.
מתיחה זו היא הגירוי הנורמלי שאנו חווים
כצורך להטיל צואה .אנו יכולים להחליט
אם להתעלם מהרפלקס ולסגור באופן
רצוני את פי הטבעת ,או להטיל צואה.
עצב תחושתי
עצב תנועתי
רצוני
עצב תנועתי רצוני
לחץ הצואה על דופנות החלחולת יוצר גירוי של עצב תחושתי
המגיע אל מוח השדרה – משם בקשת רפלקס חוזרת תגובה
עצבית בעצב תנועתי לא רצוני ,הגורמת לתנועת החלחולת
ולהרפיית שרירי הסוגר הפנימי .הסוגר החיצוני מקבל עצבוב
ממערכת העצבים הרצונית – כל אלה מאפשרים את
הפרשת הצואה מחוץ לגוף.
החלק במערכת העיכול
האנזים
הסובסטרט (עליו
התוצר
פועל האנזים)
פה
עמילאז
עמילן וגליקוגן
חד סוכר ודו סוכר
הקיבה
חומצה המופרשת להרוג חיידקים
באוכל
פפסין
ליפאז
(במידה
חלבונים
שומנים
חלבונים קצרים יותר
שומנים קצרים יותר
קטנה)
עמילן ,גליקוגן
חלבונים
שומנים
גלוקוזים בודדים
חומצות אמיניות
חומצות שומן +גליצרול
המעי הדק
הלבלב מפריש אנזים לתריסריון
מכיס המרה מגיע נוזל המרה
עמילאז
טריפסין
ופפסין
*ליפאז
כבד
נטרול רעלים ,בנייה חוזרת של חלבונים ,שומנים
ופחמימות המתאימות לאדם
* הליפז אינו מופרש מכיס המרה ,אלא רק לאחר שהשומן עובר את הפירוק הראשוני ע"י מיץ
המרה ,מופרש הליפז מהלבלב.
מקורות:
.1ביולוגיה של האדם -עדי מרקוזה-הס ,2002 ,מערכת העיכול.
.2האנציקלופדיה הרפואית החדשה ,כרך מערכת העיכול ,הוצאת ידיעות אחרונות
וספרי חמד.
Slide 28
גוף אחד – מערכות רבות
קיום יום יומי של הגוף
עיכול
נשימה
הובלה
מערכות הגנה
הפרשה
מערכת חיסון
המשכיות
מערכת רביה
תאום ויסות ובקרה
בתוך ובין המערכות
מערכת עצבים מערכה הורמונלית
הגוף פועל כיחידת מבנה אחת ומקיים סביבה
פנימית יציבה -הומיאוסטזיס
עיכול הוא התהליך שבו ממיר הגוף את המזון לאנרגיה ולחומרים הנחוצים לצמיחתו ואחזקתו.
תהליך העיכול הוא מהתהליכים הביולוגיים המרכזיים בגופנו ,ולכן ,למעלה ממחצית איברי הגוף הפנימיים בגופנו שייכים
למערכת העיכול.
הגוף סופג את המרכיבים הכימיים שמהם בנויים החומרים שהוא אוכל ,מאחסן אותם ,ועושה בהם שימוש כחומרי גלם
לשימור ולבנייה של רקמות.
תרומת מערכת העיכול להומיאוסטזיס [הכושר לקיים סביבה פנימית יציבה ושונה מהסביבה החיצונית] היא באספקת חומרי
מזון הנצרכים כל הזמן ע"י תאי הגוף ,בהם מלחים שונים [מינרלים החיוניים בין היתר לפעילות תקינה של אנזימים ,מבנה
של מולקולות אחרות] ומים -מים מהווים 70אחוז ממשקל הגוף והם חשובים שקיומים של תהליכים בתאים וליכולת לווסת
את הלחץ האוסמוטי ,לחץ הדם ואת טמפרטורת הגוף.
מערכת העיכול מבצעת עיבוד כימי :פירוק על ידי אנזימים ,מלחי מרה וחומצות קיבה של המזון למרכיביו הכימיים ,ועיבוד
מכני :ערבוב המזון ,גריסתו ודחיפתו לאורך צינור העיכול ,נעשה על ידי שרירים מהם בנוי צינור העיכול.
לכל בעלי החיים ,גם הלא מפותחים ,יש מערכת עיכול כלשהי.
כל בעלי החיים מפרקים את המזון שהם אוכלים ליחידות קטנות יותר ,מהן יוכלו להפיק אנרגיה
וליצר את החומרים החיוניים לקיומם.
מבנה מערכת העיכול שונה אצל בעלי חיים שונים ,והוא משתנה בהתאם למורכבות התפריט
שלו ומורכבותו כיצור חי.
קיבה
מערכת קיבות
מעי דק
מעי
קיבה
שנייה
ושט
זפק
מעי
לוע
פי הטבעת
ושט
תהליך העיכול אצל הפרה שניזונה
מצמחים ,נעשה בסדרה של קיבות
מחוברות .המזון נכנס לקיבה הראשונה
והגדולה ביותר ,ושם הוא תוסס .החומר
הגס חוזר אל הפה ללעיסה נוספת.
החומר הנלעס נבלע שוב ,מתערבב
בחומר המותסס ואז עובר דרך הקיבות
האחרות.
זפק
פה
לתולעת השלשול מערכת דומה לזו
של בני האדם ולזו של בעלי חיים
גבוהים אחרים .אך בניגוד לאדם,
לתולעת אין שיניים ,לכן בצינור
העיכול שלה יש תא הקרוי "קיבה
שנייה" ,המרסק וטוחן את המזון.
הציפורים מפרקות את המזון רק לאחר
שאחסנו אותו באופן זמני בזפק שלהן
ובקיבתן.
המים!
מים הם מרכיב המזון החשוב ביותר
לגוף ,בלי מים ,אי אפשר לשרוד יותר
מחמישה ימים .מים הם גם החומר
העיקרי בגוף ,וכשני שלישים ממשקל
הגוף הם מים.
פחמימות!
הפחמימות מרכיבות חומרים רבים בגוף אך
תפקידם העיקרי הוא שימושן כמקור אנרגיה
לביצוע תהליכים בגוף .עם הפחמימות נמנים:
סוכר ,עמילן ותאית (סיבים בלתי ניתנים
לעיכול).
מינרלים!
חלבונים!
החלבונים ,שבנויים מחומצות אמיניות ,הם חומרי הבניין
המינרלים נמצאים בכמויות קטנות
העיקריים של הגוף ומהווים 18%ממשקל החומרים
בתאים ובנוזלי הגוף .בטבע ,נמצאים הבונים את התאים והרקמות .קבוצה גדולה של חלבונים
המינרלים בצורת מלחים .המינרלים אחראית להתרחשותם של כל התהליכים הכימיים
החשובים שנמצאים בכמות גדולה
בתאים ,קבוצה זאת נקראת" :אנזימים" .קבוצה נוספת
בגופינו הם :סידן ,זרחן ,מגנזיום,
של חלבונים היא הנוגדנים שמשתתפת בהגנה על הגוף
אשלגן ,נתרן ,כלור וגופרית.
מפגיעתם של גורמים מזיקים החודרים לגוף.
ויטמינים!
הגוף צריך כמויות זעירות של
הויטמינים .הויטמינים הם חומרים
חיוניים לקיומם של תהליכים שונים
בתאים .רובם של הויטמינים לא
מיוצרים בגוף האדם ,ולכן הוא חייב
לקבלם במזונו.
שומנים!
השומנים מהווים מרכיב חשוב במבנה קרום
התא ,והם חיוניים לכל התאים .השומנים הם
גם מקור לאנרגיה והם מהווים חומר בידוד
חשוב השומר על חום הגוף ומגן על רקמות
פנימיות שונות .השומנים הם מולקולות
גדולות המורכבות מ :3-חומצות ,שומן
וגליצרול .השומנים הם חומרי תשמורת ,ועודף
שומנים יוצר מחלות לב וסוכרת.
פה ובלוטות רוק
בכלליות:
האיברים העיקריים במערכת העיכול של האדם – ושט ,קיבה,
לבלב ,מעי ,כבד ,כיס מרה ופי הטבעת.
ושט
המזון נכנס אל הפה ומתקדם במורד דרכי העיכול על ידי גלי
התכווצויות של שרירים (פריסטלטיקה) .עיקרו של תהליך העיכול
שחומרים שונים כמו האנזימים (שמיוצרים על ידי בלוטות הרוק,
הקיבה ,המעי והלבלב) חומצה מלחית (מיוצרת ע"י הקיבה) ומלחי
מרה (המיוצרים ע"י הכבד) מפרקים את המזון ליחידות כימיות
שהגוף יכול לנצל .הפסולת מסולקת ע"י פי הטבעת.
כבד
קיבה
כיס המרה
לבלב
תריסריון
מעי דק
מעי גס
מעי ישר
פי הטבעת
המזון נכנס לפה וכבר מתחיל את תהליך העיכול שבו משולבות פעולות רצוניות :לעיסה ובליעה,
ולא רצוניות :הפרשת רוק המכיל אנזימים .הרוק משמש כממס ,כמרכך וכמחליק המזון ובכך
מסייע ללשון ולשיניים בפעולת הלעיסה והעברת המזון אל הושט .הרטבת המזון חשובה לקליטת
הטעם ע"י תאי חוש הטעם על הלשון .הרוק מכיל בעקר מים ויוני HCO3-השומרים על 7 PHוגם
שני אנזימים – עמילאז (שמפרק עמילן עד לדו סוכר) ,וליזוזים (משמש כקוטל חיידקים המגיעים
עם המזון).
המזון שוהה בפה בין 5-30שניות ,ועובר עיבוד ראשוני ע"י :שיניים ,חניכיים ,לשון ,החך ,בלוטות
הרוק והלסתות ,ולאחר עיבוד זה המזון ממשיך הלאה אל הושט.
הלעיסה והטחינה נעשים לשם הגדלת שטח הפנים.
עיצוב המזון לגוש בגודל המתאים לבליעה נקרא עיכול מכני.
מספרן המלא של השיניים שבאדם מבוגר הוא .32השיניים נחלקות לארבעה
סוגים:
4ניבים :המשמשים לקריעת המזון.
8שיניים חותכות :המשמשות לחיתוך המזון.
8שיניים קדם-טוחנות :המשמשות לגריסת המזון.
12שיניים טוחנות :כוללות ארבע שיני בינה המרסקות את המזון.
את השן מצפה האמייל הקשה [בעקר סידן וזרחן] והוא עלול
להיפגע מעששת – תוצאת פעולתם של חיידקים המייצרים חומצת
חלב בתהליך פירוק הסוכרים בפה המשמשים אותם כמקור
אנרגיה .הרוק מוריד במידה מסוימת את רמת החומציות בעזרת יוני
HCO3הפועלים כמו בסיס והליזוזים שבו מצליח לנטרל חלקמהחיידקים ההרסניים.
בפני האדם נמצאים שלושה זוגות של בלוטות רוק :בלוטות מצד האוזן (פרוטיד) ,הבלוטות התת לסתיות
והבלוטות התת לשוניות .בלוטות הרוק מפרישות אנזימים (=חלבוני פעולה).
כשאנו לועסים ,המזון נרטב על ידי הרוק והופך לעיסה .פעולה זו עוזרת לתהליך לעיסת המזון ובכך גם יותר קל
למזון להגיע לוושט .הרוק מנקה שאריות אוכל שנשארו בפה ועל השיניים ובכך עוזר במניעת הצטברות חיידקים
אשר מזהים רק שני סוגים של אנזימים:
.1עמילז -אשר מפרק עמילן וגליקוגן (פחמימות) שמגיעים מהמזון ומתפרקים לסוכרים פשוטים :דו-סוכרים
וחד-סוכרים (סוכרוזים וגלוקוזים).
.2ליזוזים -מפרק את מעטפת החיידקים המגיעים אל הפה מהאוויר ,ובכך מסנן את הגוף מאנטיגנים מזיקים.
בלוטות מיצד האוזן:
נמצאות בלחיים ,קדמית
לאוזניים .הצינור שלהן
נפתח אל הפה בחלק
הפנימי של הלחיים.
הבלוטות התת
לסתיות:
נמצאות בחלקו האחורי
של הפה ,מתחת ללשון.
הצינורות שלהן נפתחים
מתחת ללשון ,משני צידי
הקפל המרכזי של רירית
הפה.
הבלוטות התת
לשוניות:
נמצאות בקדמת הפה
מתחת ללשון .יש להן
צינורות קטנים ורבים,
שמנקזים את הרוק אל
הפה ,מתחת ללשון.
מכסה הגרון הוא פיסת סחוס דקה שמכוסה הקרום ריר ונמצאת מאחורי שורש הלשון.
בעת בליעת המזון הוא סוגר את הפתח לקנה הנשימה ומשאיר רק את צינור הושט פתוח,
וכל מונע חדירה של מזון אל קנה הנשימה ,דבר אשר גורם להיחנקות.
מכסה הגרון סוגר את פתח הושט ומשאיר פתוח רק את קנה הנשימה בכדי שהאוויר לא
יגיע אל הושט .אם בכל זאת נכנס מזון אל קנה השימה ,קיים רפלקס אשר משחרר את
המזון מקנה הנשימה אל חלל הפה דרך שיעול.
הגרון והלוע משמשים מעבר גם
לאוויר וגם למזון .כאשר המזון
יוצא מהלוע הוא עלול להיכנס
לקנה הנשימה במקום לושט.
כדי למנוע כניסה של מזון אל
קנה הנשימה בעת הבליעה,
מעכב גזע המוח ,באופן זמני,
את הנשימה ,ומעורר סדרה של
תגובות המביאות לסגירת
הקנה .אם ,למרות הכל חודר
אוכל לקנה ,מופעל רפלקס
השיעול .רפלקס זה מחזיר מיד
את האוכל אל הפה ומונע חנק.
תפקיד צינור הושט הוא להעביר את המזון לקיבה .לאחר הלעיסה והגריסה,
הלשון דוחפת את המזון במורד הלוע ,אל אחורי הפה ,ודרך הלוע המזון
מגיע אל פתח הושט ,שם כיסוי הגרון מכסה את קנה הנשימה על מנת
למנוע חדירה של מזון לקנה הנשימה (דבר אשר גורם להיחנקות) והמזון
מחליק אל פתח הושט .כאן מתחילה הפריסטלטיקה (= ניע שרירים.
התכווצות ודחיפה של המזון על ידי שרירי צינור הושט .השרירים מתכווצים
ומתרפים בגל מתואם ובצורה מעגלית .הפריסטלטיקה אינה חד כיוונית).
אורכו של הושט הוא 23-25ס"מ .צינור הושט בנוי משתי מערכות של
שרירים :רצוניות ובלתי ורצוניות .כשהמזון בפה ,שרירי הושט רפויים ,אך
כשהמזון נכנס לוושט -השרירים מתחילים לנוע בתנועה גלית ,פריסטלטית,
לכיוון פי הקיבה .על פעולה זו שולטים עצבים ממערכת העצבים המרכזית
וממערכת העצבים של המעי .גלי הפריסטלטיקה נעים לאורך הושט
במהירות של 2.5-5ס"מ בשנייה .הושט מגיע אל הקיבה.
http://hopkins-gi.org/multimedia/database/intro_250_Swallow.swf
תהליך בליעת המזון.
הקיבה היא שק שרירי .כאשר היא ריקה ,הנפח שלה הוא 50סמ"ק .כאשר היא מלאה נפחה יכול להגיע עד כ 1500 -סמ"ק .המזון שוהה
בקיבה שעתיים עד 6שעות (תלוי במזון ובאיכותו).
בקיבה מתבצעות שתי צורות עיכול במקביל -פעולה מכאנית :בתוך דפנות הקיבה ,קיימות שלוש שכבות שרירים .שרירים אלו מתכווצים
בתנועות איטיות אך נימצרות וכל המזון מתערבל עם מיצי הקיבה(-פריסטלטיקה) ,ופעולה כימית :בדופן הפנימית של הקיבה ,ברירית,
ישנם תאים אשר מפרישים לחלל הקיבה את "מיץ הקיבה" -חומצה מלחית ,ותאים אחרים שמפרישים פפסין (אנזימי עיכול).
בקיבה מתערבב המזון ע"י פעולת שרירי דופן הקיבה .מתוך תאים מסוימים מופרש חומצת HCLואנזימים .בקיבה נספג חלק גדול
מויטמין 12Bוחומרים מסוימים כגון סוכרים ואלכוהול ,הישר אל זרם הדם.
האנזימים הפעולים בקיבה הם:
•פפסינוגן – אינו אנזים פעיל ,אך כאשר הוא נפגש עם החומצה הכלורית ( (HCLהוא הופך להיות אנזים פעיל הנקרא פפסין .הפפסין
מפרק חלבונים לחומצת אמיניות בודדות.
•ליפז – מפרק שומנים לחומצות שומן וגליצרול.
החומצות בקיבה הופכות את הקיבה לסביבה חומצית מאוד ( .)2-1 PHחיידקים מתים בסביבה כזו ,וזו היא שיטת הניקוי של מערכת
העיכול על מנת למנוע זיהום.
לקיבה מופרש הורמון גסטרין הגורם להגברת הפרשת HCLופפסינוגן.
דופן הקיבה מוגנת מפני החומצה המלחית והאנזים המפרק פפסין ,ע"י הפרשת נוזל רירי
שה PHשלו מעט בסיסי [יוני .] HCO3-פגיעה בהגנה זו עלולה לגרום לכיב קיבה [אולקוס].
היום סוברים שזוהי מחלה זיהומית שהגורם לה הוא החיידק pylori Helicobacter.
כיב קיבה (אולקוס) הוא פצע המתפתח בדרך כלל בקיבה או בתריסריון .הכיב נגרם עקב תהליך של איכול רפידת הקיבה או
התריסריון על ידי חומצות הקיבה (ובראשן חומצת מימן כלורי) ומיצי העיכול.
האוסטרלים בארי ג'יי' מרשל ורובין ווארן זכו בפרס נובל לפיזיולוגיה ורפואה לשנת 2005על כך שהראו כי חיידק הוא למעשה
האחראי לאולקוס הגורם לכאבי הבטן העזים אצל רוב האנשים הסובלים מהמחלה ולא מתח וסגנון חיים כפי שחשבו עד כה.
ווארן ,בן ,68פתולוג מאוסטרליה ,גילה מושבות של חיידקים בחלק התחתון של הקיבה בכ 50%-מהחולים מהם נלקחו ביופסיות.
הוא למעשה הביא לתגלית הקריטית כי סימנים לדלקת נמצאו תמיד בקרום הקיבה בקרבת האזור המאוכלס בחיידקים.
מרשל ,בן ,54התעניין בממצאיו של ווארן ויחד ביצעו מחקר בביופסיות שנלקחו מחולים .לאחר מספר ניסיונות ,הצליח מרשל
לטפח סוגים של חיידקים שעד כה לא היו ידועים ומאוחר יותר זכו לשם הליקובקטור פילורי ,יחד הם גילו ,כי האורגניזם היה נוכח
כמעט בכל החולים שסבלו מדלקת הקיבה ,כיב בתריסריון או אולקוס בקיבה.
הודות לגילוי החדשני שנעשה על-ידי מרשל ווארן ,מחלת האולקוס אינה כרונית יותר ,אלא מחלה שניתן לרפא על-ידי טיפול קצר
באנטיביוטיקה ותרופות המדכאות הפרשות חומצה!
בכתב הזכיה לפרס נובל נאמר ,שהרופאים מקבלים את ההוקרה על גילוי חידק ההליקובקטר פילורי - Helicobacter pylori -
בשנת ,1982והוכחת חשיבותו כגורם לדלקת הקיבה -גסטריטיס ולכיב קיבה – אולקוס.
ההידבקות מתרחשת ככל הנראה בגיל צעיר מאוד והחיידק נשאר במערכת העיכול
לכל החיים ,ובמרבית בני האדם הוא אינו גורם לכל סימפטום .ואולם הוא עלול
לעודד יצירת כיב קיבה אצל 15%-10%מהנגועים.
החיידק שגילו המדענים גורם ליותר מ 90%-מהכיבים בתריסריון ול 80%-מהכיבים
בקיבה .כשני שלישים מאוכלוסיית העולם נגועים בחיידק ,אך רובם לא סובלים
מתסמינים כלשהם .עם זאת ,החיידק עלול להביא להתפתחות סרטן הקיבה ,שהוא
הסרטן השני בקטלניותו .לכן ,חיידק זה מוגדר כחיידק מסרטן!
HPנצמדים אל תא אפיתל מהקיבה בתרבית רקמה
HPשורדים בתנאי ה PHהשוררים בקיבה
הודות לפעילות האנזים אוריאז
היום ההתייחסות את אולקוס היא כאל מחלה זיהומית.
הטיפול המקובל היום ב HPהוא בתרופות :מוקסיפן
וקלריטרומיצין,וחמרים המורידים רמת חומציות כמו לוסק
.Losecה Losec -מעכב את פעילות משאבות המימן בממברנת
התאים הפריאתליים המפרישים HClבקיבה .באופן זה
מופחת הכאב והנזק לדופן הקיבה באזורים המודלקים עקב
הזיהום בהליקובקטר.
מן הקיבה עובר המזון אל המעי הדק שהוא צינור מפותל שאורכו שבעה מטרים.
במעי הדק עובר המזון פירוק נוסף ,ותוצרי הפירוק נספגים בזרם הדם.
למעי הדק שני תפקידים עיקריים:
.1
פירוק חומרי המזון השונים :פחמימות לחד-סוכרים ,שומנים לחומצות שומן ,חלבונים לחומצות אמיניות.
.2
תוצרי הפירוק ,מולקולות קטנות ,חודרות דרך תאי המעי אל כלי הדם הרבים העוטפים את צינור העיכול מבחוץ,
ועברים אל מחזור הדם.
חלקו הראשון של המעי הדק קרוי תריסריון ,ואורכו כ 30 -סנטימטר .התריסריון קולט את הפרשות הכבד והלבלב.
ה PHהשורר במעי הוא בסיסי ולכן הפפסין המגיע עם בליל המזון מהקיבה ,מפסיק את פעילותו במעי.
קטע מעי דק עטוף בקרום הצפק -הוא עשיר בכלי
דם ולימפה ומספק לשרירים ולרקמות המעי את
התרכובות הדרושות וקולט ממנו את המזון
המעוכל .יש בו רשת עצבים המעצבבים את שרירי
דופן המעי.
מבנה דופן המעי הדק
דופן המעי בנוי מסיסים = בליטות מיקרוסקופיות באורך של כ 1-מיקרון ,אליהן חודרים נימי דם ולימפה ומאפשרים ספיגה
יעילה (הגדלת שטח פנים) של תוצרי פירוק המזון.
על הסיסים יש שיכבה של תאי אפיתל להגנה עדינה מפני חומצות שמגיעות מהקיבה .ברך כלל תאי אפיתל מפרישים ריר
ששומר על התאים מפני החומצות ,אבל לפעמים יש תקלה והחומצות פוגעות בתאים ועושות פצע שיכול לדמם = אולקוס.
בגלל הסיסים ,שטח הפנים במעי בוגר מגיע ל 500מטר מרובע .במעי יש עיכול מכני ע"י ערבול וערבוב של המזון ועל ידי כך,
יותר מזון נפגש עם יותר אנזימים ויותר מזון נעכל.
קיפולי רירית המעי הדק
פירוק המזון המעוכל למחצה שמגיע מן הקיבה נעשה במעי הדק בעזרת חומרים המופרשים מן
הלבלב ,מן הכבד (באמצעות כיס המרה) ומתאי דופן המעי.
האנזימים שמזרזים את פירוק המזון במעי פועלים בסביבה בסיסית בלבד ( PHגבוה).
פירוק הפחמימות:
פירוק החלבונים:
מערכת העיכול של האדם אינה מסוגלת לעכל את כל סוגי
הפחמימות .פחמימות מורכבות אחדות כמו תאית ,אינן מתעכלות
בכלל .שכן האדם אינו מיצר אנזימים היכולים לפרקם לסוכרים
פשוטים .לעומת זאת ,הסוכר המורכב מעמילן מפורק בקלות בעזרת
אנזימים שמיוצרים בלבלב – התהליך מצוין בתרשים:
פירוק החלבון מתחיל בקיבה וממשיך במעי הדק .החלבון
מפורק קודם לשרשראות של חומצות אמינו הנקראות
פפטידים ,ואחר כך לחומצות אמינו יחידות .הלבלב מפריש
את האנזימים מפרקי החלבון.
ספיגת תוצרי
הפחמימות:
סוכרים פשוטים עוברים
דרך דפנות המעי הריק
ונספגים בזרם הדם .הדם
מסיע את הסוכרים אל
הכבד והכבד הופך אותם
לרב סוכר שנקרא גליקוגן.
מאגר הפחמימות מאוכסן
בגוף בצורת החומר גליקוגן.
ספיגת תוצרי החלבון:
רוב החלבונים מפורקים ונספגים
בחלקו הראשון של המעי הריק.
חומצות האמינו שנספגו עוברות
ישירות לזרם הדם הנושא אותם
דרך הכבד אל הרקמות שזקוקות
להם .חומצות אמינו אחדות
משמשות כאבני הבניין של
חומרים חדשים החיוניים לצמיחה
ולתיקון רקמות ,ואחרות מספקות
אנרגיה.
פירוק השומן:
ספיגת מינרלים ומלחים:
המרה המיוצרת בכבד והמאוחסנת בכיס
המרה ,מסייעת בפירוק השומן במעי הדק.
מלחים מן המרה מפרקים את טיפות השומן
העבות לטיפות שומן דקיקות יותר .פעולה זו
מגדילה את שטח פני הטיפות ומזרזת את
עיכול השומן ע"י אנזים הלבלב מפרק השומן
שנקרא ליפאז .הליפאז מפרק את השומן
לגליצרול ולחומצות שומן.
מינרלים כמו נתרן ,אשלגן וברזל ומלחים כמו
מגנזים ,כלוריד וחומרים אחרים חייבים לעבור מן
המעי הדק ישירות לזרם הדם ,נשמרות רמות
תקינות ומאוזנות שלהם בגוף.
ספיגת ויטמינים:
ויטמינים מסיסי שומן ( )K,E,D,Aוויטמינים
מסיסי מים ( )C,Bנספגים במעי הדק.
ויטמין 12Bנספג במעי העקום (חלק מהמעי
הדק) ,שלא כמו ויטמינים אחרים ,ויטמין זה
חייב להתקשר לחומר מיוחד המופרש מן
הקיבה לפני שהוא נספג – חומר זה נקרא
"גורם אינטרינזי".
ספיגת השומן:
ספיגת השומן מהירה ושלמה בד"כ ולכן
הצואה כמעט ואינה מכילה שומן .ספיגת
השומן מתרחשת בעיקר במעי הריק.
כדוריות השומן הזעירות אינן עוברות
ישירות אל זרם הדם או הכבד ,אלא
עוברות קודם לכן בצינוריות הלימפה.
צינוריות אלו מתאחדות לתעלות לימפה
רחבות יותר ואלו מתרוקנות בזרם הדם
ומאפשרות לשומן לזרום בגוף .רוב
השומן מועבר לכבד להמשך עיבודו,
השאר מאוחסן בגוף – בתאי השומן.
http://www.wiley.com/legacy/college/boyer/0470003790/
animations/fatty_acid_metabolism/fatty_acid_metabolism.htm
אנימציה :פירוק שומן בעזרת מלחי מרה.
הכבד ,הלבלב וכיס המרה קשורים בקשר הדוק עם צינור העיכול מבחינה תפקודית ,אף כי אינם מהווים חלק
ממנו .לכל אחד מהם תפקיד חיוני בעיכול המזון ובניצול מרכיבי המזון.
הכבד הוא האיבר הפנימי הכבד ביותר בגוף ומשקלו 1.5ק"ג .הכבד הוא איבר חיוני לחיים.
הכבד עשוי מיליוני תאים הקרויים הפטוציטים ,תאי כבד .לתאים אל יותר מ 500-תפקידים שונים ,בהם אחסון מרכיבי המזון; פירוק תרופות
וסמים ,רעלים ותוצרי פסולת; ותהליכי המרה כימיים שונים .לתאי הכבד יכולת מסוימת של התחדשות – רגנרציה ,תכונה הנחשבת לקדומה וכזו
שנעלמה באורגניזמים המפותחים.
הכבד הוא מעין מפעל שמעבד ומסנן את הכימיקלים בגוף.
תהליכי השינוי העיקריים שעוברים חומרי המזון בכבד [חילוף חמרים]:
מחומצות אמיניות נבנים חלבונים ,כמו חלבוני פלסמה [אלבומין] וגם פקטורי קרישה וחלבוני מערכת הקרישה – פיברינוגן ,פרותרומבין.
מהגלוקוז נבנה גליקוגן (רב סוכר המשמש כחומר תשמורת) נאגר בכבד ובשרירים .הגלוקוז בשיתוף עם פחמימות
אחרות משמש לבניית שומנים .תהליך זה מסייע בשמירה על רמה יציבה של גלוקוז בדם .
http://www.hopkins-gi.org/multimedia/database/intro_340_CHC-05.swf
תצוגה של הכבד ,הלבלב וכיס המרה.
קיבה
צינור הכבד השמאלי
צינור הכבד הימני
כיס המרה
עורק הכבד
קרוב ל 80%-מאספקת הדם אל
הכבד מגיעה מוריד השער .וריד זה
נושא אל הכבד כמעט את כל הדם
היוצא ממערכת העיכול והמכיל את
המזון המפורק שנספג מן המעי.
בתוך הכבד מתפצל וריד השער
לסעיפים רבים ,כך שתאי הכבד
יוכלו למצות מן הדם את המזון
המפורק ולעבד אותו
כיס המרה הוא שקיק דמוי אגס הממוקם בחלקו התחתון של הכבד .כיס המרה מאחסן
ומרכז את המרה עד שהורמון ,המיוצר במעי הדק ,מעורר את הכיס להתכווץ ,ולשחר את
המרה אל התריסריון.
הרכב המרה:
הכבד מייצר כליטר מרה בכל יום 97% .מן המרה הם מים ,האחוזים הנותרים הם מלחי
מרה וחומרי צבע מן הכבד .למלחי המרה תפקיד מרכזי בעיכול שומנים .צבעי המרה הם
מוצרי פסולת .העיקרי שבהם הוא בילירובין ,שצבעו צהוב ,והוא נוצר מההמוגלובין שבתאי
הדם האדומים ,לאחר פירוקם בטחול.
כיס מרה
צינור
המרה
צינור הלבלב
[פנקריאס]
http://www.uclan.ac.uk/facs/health/nursing/sonic/scenarios/livjmanim/biliary_tract.html
פעילות כיס המרה
הלבלב מייצר ומפריש חומרים הנחוצים לעיכול .חומרים אלה הם אנזימי עיכול שמפרקים חלבונים ,פחמימות
ושומנים ,וכן נתרן ביקרבונט ( ,)NaHCO3שתפקידו לסתור את חומצת הקיבה.
כל החומרים הללו עוברים לאורך צינור הלבלב אל התריסריון .הלבלב מפריש גם את ההורמונים אינסולין ,גלוקוגן
וסומטוסטטין ,ישירות אל זרם הדם .שלושה הורמונים אלה יחד מווסתים את רמת הסוכר בדם .הורמונים אלה
מופרשים מהלבלב ישירות לדם .ויסות רמת הסוכר הוא תפקידו העיקרי של הלבלב.
ויסות הורמונלי של הפרשת חומרי (מיץ) הלבלב:
הפרשת מיץ הלבלב (נתרן ביקרבונט+אנזימים) אל התריסריון מווסתת ע"י שני
הורמונים:
.1
.2
.3
.4
.5
.6
.7
סקרטין וכולציסטוקינין (.)CCK
הסקרטין מופרש מתאים בדופן התריסריון בתגובה למגע עם בליל המזון
שמגיע מהקיבה.
החומצי
הסקרטין גורם להפרשת הביקרבונט מהלבלב.
הביקרבונט בעל PHבסיסי מנטרל את החומציות בתריסריון.
הפסקת ההפרשה של סקרטין (כי הסביבה כבר לא חומצית) = .משוב שלילי.
גם ה CCK -מופרש מהתריסריון בתגובה להגעת המזון.
הוא מזרז את ההפרשה של-
אנזימי עיכול מהלבלבמיץ המרה מכיס המרה (מזרז את תחילתו של תהליך פירוק השומנים.גם בלבלב ,כמו בקיבה ,גירויי החושים מביאים להפרשה מוגברת של אנזימי
עיכול והנתרן ביקרבונט.
תאים המפרישים מיץ קיבה
מיץ קיבה חומצי
PH=2
פפטידים
גסטרין חוזר אל הקיבה
הפרשה מוגברת של
הורמון הגסטרין אל הדם
תאים מפרישים
זרם
הדם
מערכת העצבים המרכזית
מחשבה על מזון,
גירוי החושים-
ראייה ,טעם ,ריח
כבר בתחילת הגעת המזון לפה מתחילה הפרשה
של מיץ קיבה ,כך שברגע שהמזון מגיע לקיבה
מתחיל מיד פירוק של חלבונים לפפטידים .נוכחות
של פפטידים גורמת להפרשה מוגברת של
ההורמון גסטרין אל זרם הדם ובחזרה לקיבה והוא
מזרז את ההפרשה של מיץ הקיבה.
מחשבה על מזון או גירוי חושים (טעם ,ריח ,ראייה)
מעוררים דחפים עצביים העוברים מהמוח לקיבה.
אלה גורמים להפרשת ההורמון גסטרין ומיץ קיבה.
נוכחות מיץ הקיבה יוצרת סביבה חומצית מאוד
(מתחת ל )PH=2 -וזה גורם להפסקת ההפרשה
של הגסטרין ובעקבותיה להפסקת ההפרשה של
מיץ הקיבה.
לכן אפשר לומר שהפרשת הגסטרין ומיץ הקיבה
מפוקחת ע"י משוב חיובי ושלילי:
משוב חיובי :נוכחות פפטידים
גירויים
הפרשת גסטרין
+מיץ קיבה
משוב שלילי PH :חומצי
הפסקת ההפרשה
של גסטרין ומיץ
הקיבה.
כאשר נכנסים שיירי המזון אל החלק האחרון של צינור העיכול ,נפסקת ספיגת מרכיבי המזון ,כגון
גלוקוז וחומצות אמינו ,במחזור הדם .בהדרגה מקבלים שיירי העיכול את צורתם הסופית ,והם
נשארים במעי הגס עד להפרשתם מן החלחולת דרך פי הטבעת.
תפקידו העיקרי של המעי הגס הוא הפרשת השאריות שמייצרת מערכת העיכול (צואה) .כליטר וחצי מתוכנו הנוזלי של המעי ,נכנס מדי
יום אל המעי הגס ,אך רק חלק קטן הן שאריות מזון .העיסה העוברת אל המעי הגס מורכבת ממים ,שאריות מינרלים ,מיליונים של
חיידקים ,מתאים מתים שמתקלפים מצפוי צינור העיכול ,מהפרשת ריר מן הקצה התחתון של המעי העקום (חלק מהמעי הדק) וכן
מתאית (רב סוכר) שאינה ניתנת לעיכול.
המעי הגס אינו מפריש אנזימים ,אך הוא מייצר ריר המשמש כחומר סיכה ומקל על תנועת הצואה .המעי הגס סופג מים מהחומר
הצואתי והופך אותו מנוזל למוצק .הוא סופג כליטר וחצי מים ביום.
חומרים שלא עוכלו עד הסוף מגיעים אל המעי הגס עם מעט מן האנזימים מהמעי הדק ושם נשלם עיכולם.
כיצד מניע המעי הגס את הצואה?
תנועה זו סוחטת את הצואה מטה ,לתוך
החלק התחתון של המעי והחלחולת ,אל
עבר תעלת פי הטבעת.
תנועת דחיפה ,פועלת במקביל
לתנועה המקטעית ,על מנת לקדם
את הצואה לכיוון החלחולת.
התכווצויות בקטעים של המעי הגס,
פעם בחצי שעה ,מערבבות וטוחנות
את הצואה.
השדרה במוח
חתך במוח חתך
השדרה
עצב תחושתי
התנועה המסיבית של הצואה מן המעי אל
החלחולת ,מותחת את קירות החלחולת.
מתיחה זו היא הגירוי הנורמלי שאנו חווים
כצורך להטיל צואה .אנו יכולים להחליט
אם להתעלם מהרפלקס ולסגור באופן
רצוני את פי הטבעת ,או להטיל צואה.
עצב תחושתי
עצב תנועתי
רצוני
עצב תנועתי רצוני
לחץ הצואה על דופנות החלחולת יוצר גירוי של עצב תחושתי
המגיע אל מוח השדרה – משם בקשת רפלקס חוזרת תגובה
עצבית בעצב תנועתי לא רצוני ,הגורמת לתנועת החלחולת
ולהרפיית שרירי הסוגר הפנימי .הסוגר החיצוני מקבל עצבוב
ממערכת העצבים הרצונית – כל אלה מאפשרים את
הפרשת הצואה מחוץ לגוף.
החלק במערכת העיכול
האנזים
הסובסטרט (עליו
התוצר
פועל האנזים)
פה
עמילאז
עמילן וגליקוגן
חד סוכר ודו סוכר
הקיבה
חומצה המופרשת להרוג חיידקים
באוכל
פפסין
ליפאז
(במידה
חלבונים
שומנים
חלבונים קצרים יותר
שומנים קצרים יותר
קטנה)
עמילן ,גליקוגן
חלבונים
שומנים
גלוקוזים בודדים
חומצות אמיניות
חומצות שומן +גליצרול
המעי הדק
הלבלב מפריש אנזים לתריסריון
מכיס המרה מגיע נוזל המרה
עמילאז
טריפסין
ופפסין
*ליפאז
כבד
נטרול רעלים ,בנייה חוזרת של חלבונים ,שומנים
ופחמימות המתאימות לאדם
* הליפז אינו מופרש מכיס המרה ,אלא רק לאחר שהשומן עובר את הפירוק הראשוני ע"י מיץ
המרה ,מופרש הליפז מהלבלב.
מקורות:
.1ביולוגיה של האדם -עדי מרקוזה-הס ,2002 ,מערכת העיכול.
.2האנציקלופדיה הרפואית החדשה ,כרך מערכת העיכול ,הוצאת ידיעות אחרונות
וספרי חמד.
Slide 29
גוף אחד – מערכות רבות
קיום יום יומי של הגוף
עיכול
נשימה
הובלה
מערכות הגנה
הפרשה
מערכת חיסון
המשכיות
מערכת רביה
תאום ויסות ובקרה
בתוך ובין המערכות
מערכת עצבים מערכה הורמונלית
הגוף פועל כיחידת מבנה אחת ומקיים סביבה
פנימית יציבה -הומיאוסטזיס
עיכול הוא התהליך שבו ממיר הגוף את המזון לאנרגיה ולחומרים הנחוצים לצמיחתו ואחזקתו.
תהליך העיכול הוא מהתהליכים הביולוגיים המרכזיים בגופנו ,ולכן ,למעלה ממחצית איברי הגוף הפנימיים בגופנו שייכים
למערכת העיכול.
הגוף סופג את המרכיבים הכימיים שמהם בנויים החומרים שהוא אוכל ,מאחסן אותם ,ועושה בהם שימוש כחומרי גלם
לשימור ולבנייה של רקמות.
תרומת מערכת העיכול להומיאוסטזיס [הכושר לקיים סביבה פנימית יציבה ושונה מהסביבה החיצונית] היא באספקת חומרי
מזון הנצרכים כל הזמן ע"י תאי הגוף ,בהם מלחים שונים [מינרלים החיוניים בין היתר לפעילות תקינה של אנזימים ,מבנה
של מולקולות אחרות] ומים -מים מהווים 70אחוז ממשקל הגוף והם חשובים שקיומים של תהליכים בתאים וליכולת לווסת
את הלחץ האוסמוטי ,לחץ הדם ואת טמפרטורת הגוף.
מערכת העיכול מבצעת עיבוד כימי :פירוק על ידי אנזימים ,מלחי מרה וחומצות קיבה של המזון למרכיביו הכימיים ,ועיבוד
מכני :ערבוב המזון ,גריסתו ודחיפתו לאורך צינור העיכול ,נעשה על ידי שרירים מהם בנוי צינור העיכול.
לכל בעלי החיים ,גם הלא מפותחים ,יש מערכת עיכול כלשהי.
כל בעלי החיים מפרקים את המזון שהם אוכלים ליחידות קטנות יותר ,מהן יוכלו להפיק אנרגיה
וליצר את החומרים החיוניים לקיומם.
מבנה מערכת העיכול שונה אצל בעלי חיים שונים ,והוא משתנה בהתאם למורכבות התפריט
שלו ומורכבותו כיצור חי.
קיבה
מערכת קיבות
מעי דק
מעי
קיבה
שנייה
ושט
זפק
מעי
לוע
פי הטבעת
ושט
תהליך העיכול אצל הפרה שניזונה
מצמחים ,נעשה בסדרה של קיבות
מחוברות .המזון נכנס לקיבה הראשונה
והגדולה ביותר ,ושם הוא תוסס .החומר
הגס חוזר אל הפה ללעיסה נוספת.
החומר הנלעס נבלע שוב ,מתערבב
בחומר המותסס ואז עובר דרך הקיבות
האחרות.
זפק
פה
לתולעת השלשול מערכת דומה לזו
של בני האדם ולזו של בעלי חיים
גבוהים אחרים .אך בניגוד לאדם,
לתולעת אין שיניים ,לכן בצינור
העיכול שלה יש תא הקרוי "קיבה
שנייה" ,המרסק וטוחן את המזון.
הציפורים מפרקות את המזון רק לאחר
שאחסנו אותו באופן זמני בזפק שלהן
ובקיבתן.
המים!
מים הם מרכיב המזון החשוב ביותר
לגוף ,בלי מים ,אי אפשר לשרוד יותר
מחמישה ימים .מים הם גם החומר
העיקרי בגוף ,וכשני שלישים ממשקל
הגוף הם מים.
פחמימות!
הפחמימות מרכיבות חומרים רבים בגוף אך
תפקידם העיקרי הוא שימושן כמקור אנרגיה
לביצוע תהליכים בגוף .עם הפחמימות נמנים:
סוכר ,עמילן ותאית (סיבים בלתי ניתנים
לעיכול).
מינרלים!
חלבונים!
החלבונים ,שבנויים מחומצות אמיניות ,הם חומרי הבניין
המינרלים נמצאים בכמויות קטנות
העיקריים של הגוף ומהווים 18%ממשקל החומרים
בתאים ובנוזלי הגוף .בטבע ,נמצאים הבונים את התאים והרקמות .קבוצה גדולה של חלבונים
המינרלים בצורת מלחים .המינרלים אחראית להתרחשותם של כל התהליכים הכימיים
החשובים שנמצאים בכמות גדולה
בתאים ,קבוצה זאת נקראת" :אנזימים" .קבוצה נוספת
בגופינו הם :סידן ,זרחן ,מגנזיום,
של חלבונים היא הנוגדנים שמשתתפת בהגנה על הגוף
אשלגן ,נתרן ,כלור וגופרית.
מפגיעתם של גורמים מזיקים החודרים לגוף.
ויטמינים!
הגוף צריך כמויות זעירות של
הויטמינים .הויטמינים הם חומרים
חיוניים לקיומם של תהליכים שונים
בתאים .רובם של הויטמינים לא
מיוצרים בגוף האדם ,ולכן הוא חייב
לקבלם במזונו.
שומנים!
השומנים מהווים מרכיב חשוב במבנה קרום
התא ,והם חיוניים לכל התאים .השומנים הם
גם מקור לאנרגיה והם מהווים חומר בידוד
חשוב השומר על חום הגוף ומגן על רקמות
פנימיות שונות .השומנים הם מולקולות
גדולות המורכבות מ :3-חומצות ,שומן
וגליצרול .השומנים הם חומרי תשמורת ,ועודף
שומנים יוצר מחלות לב וסוכרת.
פה ובלוטות רוק
בכלליות:
האיברים העיקריים במערכת העיכול של האדם – ושט ,קיבה,
לבלב ,מעי ,כבד ,כיס מרה ופי הטבעת.
ושט
המזון נכנס אל הפה ומתקדם במורד דרכי העיכול על ידי גלי
התכווצויות של שרירים (פריסטלטיקה) .עיקרו של תהליך העיכול
שחומרים שונים כמו האנזימים (שמיוצרים על ידי בלוטות הרוק,
הקיבה ,המעי והלבלב) חומצה מלחית (מיוצרת ע"י הקיבה) ומלחי
מרה (המיוצרים ע"י הכבד) מפרקים את המזון ליחידות כימיות
שהגוף יכול לנצל .הפסולת מסולקת ע"י פי הטבעת.
כבד
קיבה
כיס המרה
לבלב
תריסריון
מעי דק
מעי גס
מעי ישר
פי הטבעת
המזון נכנס לפה וכבר מתחיל את תהליך העיכול שבו משולבות פעולות רצוניות :לעיסה ובליעה,
ולא רצוניות :הפרשת רוק המכיל אנזימים .הרוק משמש כממס ,כמרכך וכמחליק המזון ובכך
מסייע ללשון ולשיניים בפעולת הלעיסה והעברת המזון אל הושט .הרטבת המזון חשובה לקליטת
הטעם ע"י תאי חוש הטעם על הלשון .הרוק מכיל בעקר מים ויוני HCO3-השומרים על 7 PHוגם
שני אנזימים – עמילאז (שמפרק עמילן עד לדו סוכר) ,וליזוזים (משמש כקוטל חיידקים המגיעים
עם המזון).
המזון שוהה בפה בין 5-30שניות ,ועובר עיבוד ראשוני ע"י :שיניים ,חניכיים ,לשון ,החך ,בלוטות
הרוק והלסתות ,ולאחר עיבוד זה המזון ממשיך הלאה אל הושט.
הלעיסה והטחינה נעשים לשם הגדלת שטח הפנים.
עיצוב המזון לגוש בגודל המתאים לבליעה נקרא עיכול מכני.
מספרן המלא של השיניים שבאדם מבוגר הוא .32השיניים נחלקות לארבעה
סוגים:
4ניבים :המשמשים לקריעת המזון.
8שיניים חותכות :המשמשות לחיתוך המזון.
8שיניים קדם-טוחנות :המשמשות לגריסת המזון.
12שיניים טוחנות :כוללות ארבע שיני בינה המרסקות את המזון.
את השן מצפה האמייל הקשה [בעקר סידן וזרחן] והוא עלול
להיפגע מעששת – תוצאת פעולתם של חיידקים המייצרים חומצת
חלב בתהליך פירוק הסוכרים בפה המשמשים אותם כמקור
אנרגיה .הרוק מוריד במידה מסוימת את רמת החומציות בעזרת יוני
HCO3הפועלים כמו בסיס והליזוזים שבו מצליח לנטרל חלקמהחיידקים ההרסניים.
בפני האדם נמצאים שלושה זוגות של בלוטות רוק :בלוטות מצד האוזן (פרוטיד) ,הבלוטות התת לסתיות
והבלוטות התת לשוניות .בלוטות הרוק מפרישות אנזימים (=חלבוני פעולה).
כשאנו לועסים ,המזון נרטב על ידי הרוק והופך לעיסה .פעולה זו עוזרת לתהליך לעיסת המזון ובכך גם יותר קל
למזון להגיע לוושט .הרוק מנקה שאריות אוכל שנשארו בפה ועל השיניים ובכך עוזר במניעת הצטברות חיידקים
אשר מזהים רק שני סוגים של אנזימים:
.1עמילז -אשר מפרק עמילן וגליקוגן (פחמימות) שמגיעים מהמזון ומתפרקים לסוכרים פשוטים :דו-סוכרים
וחד-סוכרים (סוכרוזים וגלוקוזים).
.2ליזוזים -מפרק את מעטפת החיידקים המגיעים אל הפה מהאוויר ,ובכך מסנן את הגוף מאנטיגנים מזיקים.
בלוטות מיצד האוזן:
נמצאות בלחיים ,קדמית
לאוזניים .הצינור שלהן
נפתח אל הפה בחלק
הפנימי של הלחיים.
הבלוטות התת
לסתיות:
נמצאות בחלקו האחורי
של הפה ,מתחת ללשון.
הצינורות שלהן נפתחים
מתחת ללשון ,משני צידי
הקפל המרכזי של רירית
הפה.
הבלוטות התת
לשוניות:
נמצאות בקדמת הפה
מתחת ללשון .יש להן
צינורות קטנים ורבים,
שמנקזים את הרוק אל
הפה ,מתחת ללשון.
מכסה הגרון הוא פיסת סחוס דקה שמכוסה הקרום ריר ונמצאת מאחורי שורש הלשון.
בעת בליעת המזון הוא סוגר את הפתח לקנה הנשימה ומשאיר רק את צינור הושט פתוח,
וכל מונע חדירה של מזון אל קנה הנשימה ,דבר אשר גורם להיחנקות.
מכסה הגרון סוגר את פתח הושט ומשאיר פתוח רק את קנה הנשימה בכדי שהאוויר לא
יגיע אל הושט .אם בכל זאת נכנס מזון אל קנה השימה ,קיים רפלקס אשר משחרר את
המזון מקנה הנשימה אל חלל הפה דרך שיעול.
הגרון והלוע משמשים מעבר גם
לאוויר וגם למזון .כאשר המזון
יוצא מהלוע הוא עלול להיכנס
לקנה הנשימה במקום לושט.
כדי למנוע כניסה של מזון אל
קנה הנשימה בעת הבליעה,
מעכב גזע המוח ,באופן זמני,
את הנשימה ,ומעורר סדרה של
תגובות המביאות לסגירת
הקנה .אם ,למרות הכל חודר
אוכל לקנה ,מופעל רפלקס
השיעול .רפלקס זה מחזיר מיד
את האוכל אל הפה ומונע חנק.
תפקיד צינור הושט הוא להעביר את המזון לקיבה .לאחר הלעיסה והגריסה,
הלשון דוחפת את המזון במורד הלוע ,אל אחורי הפה ,ודרך הלוע המזון
מגיע אל פתח הושט ,שם כיסוי הגרון מכסה את קנה הנשימה על מנת
למנוע חדירה של מזון לקנה הנשימה (דבר אשר גורם להיחנקות) והמזון
מחליק אל פתח הושט .כאן מתחילה הפריסטלטיקה (= ניע שרירים.
התכווצות ודחיפה של המזון על ידי שרירי צינור הושט .השרירים מתכווצים
ומתרפים בגל מתואם ובצורה מעגלית .הפריסטלטיקה אינה חד כיוונית).
אורכו של הושט הוא 23-25ס"מ .צינור הושט בנוי משתי מערכות של
שרירים :רצוניות ובלתי ורצוניות .כשהמזון בפה ,שרירי הושט רפויים ,אך
כשהמזון נכנס לוושט -השרירים מתחילים לנוע בתנועה גלית ,פריסטלטית,
לכיוון פי הקיבה .על פעולה זו שולטים עצבים ממערכת העצבים המרכזית
וממערכת העצבים של המעי .גלי הפריסטלטיקה נעים לאורך הושט
במהירות של 2.5-5ס"מ בשנייה .הושט מגיע אל הקיבה.
http://hopkins-gi.org/multimedia/database/intro_250_Swallow.swf
תהליך בליעת המזון.
הקיבה היא שק שרירי .כאשר היא ריקה ,הנפח שלה הוא 50סמ"ק .כאשר היא מלאה נפחה יכול להגיע עד כ 1500 -סמ"ק .המזון שוהה
בקיבה שעתיים עד 6שעות (תלוי במזון ובאיכותו).
בקיבה מתבצעות שתי צורות עיכול במקביל -פעולה מכאנית :בתוך דפנות הקיבה ,קיימות שלוש שכבות שרירים .שרירים אלו מתכווצים
בתנועות איטיות אך נימצרות וכל המזון מתערבל עם מיצי הקיבה(-פריסטלטיקה) ,ופעולה כימית :בדופן הפנימית של הקיבה ,ברירית,
ישנם תאים אשר מפרישים לחלל הקיבה את "מיץ הקיבה" -חומצה מלחית ,ותאים אחרים שמפרישים פפסין (אנזימי עיכול).
בקיבה מתערבב המזון ע"י פעולת שרירי דופן הקיבה .מתוך תאים מסוימים מופרש חומצת HCLואנזימים .בקיבה נספג חלק גדול
מויטמין 12Bוחומרים מסוימים כגון סוכרים ואלכוהול ,הישר אל זרם הדם.
האנזימים הפעולים בקיבה הם:
•פפסינוגן – אינו אנזים פעיל ,אך כאשר הוא נפגש עם החומצה הכלורית ( (HCLהוא הופך להיות אנזים פעיל הנקרא פפסין .הפפסין
מפרק חלבונים לחומצת אמיניות בודדות.
•ליפז – מפרק שומנים לחומצות שומן וגליצרול.
החומצות בקיבה הופכות את הקיבה לסביבה חומצית מאוד ( .)2-1 PHחיידקים מתים בסביבה כזו ,וזו היא שיטת הניקוי של מערכת
העיכול על מנת למנוע זיהום.
לקיבה מופרש הורמון גסטרין הגורם להגברת הפרשת HCLופפסינוגן.
דופן הקיבה מוגנת מפני החומצה המלחית והאנזים המפרק פפסין ,ע"י הפרשת נוזל רירי
שה PHשלו מעט בסיסי [יוני .] HCO3-פגיעה בהגנה זו עלולה לגרום לכיב קיבה [אולקוס].
היום סוברים שזוהי מחלה זיהומית שהגורם לה הוא החיידק pylori Helicobacter.
כיב קיבה (אולקוס) הוא פצע המתפתח בדרך כלל בקיבה או בתריסריון .הכיב נגרם עקב תהליך של איכול רפידת הקיבה או
התריסריון על ידי חומצות הקיבה (ובראשן חומצת מימן כלורי) ומיצי העיכול.
האוסטרלים בארי ג'יי' מרשל ורובין ווארן זכו בפרס נובל לפיזיולוגיה ורפואה לשנת 2005על כך שהראו כי חיידק הוא למעשה
האחראי לאולקוס הגורם לכאבי הבטן העזים אצל רוב האנשים הסובלים מהמחלה ולא מתח וסגנון חיים כפי שחשבו עד כה.
ווארן ,בן ,68פתולוג מאוסטרליה ,גילה מושבות של חיידקים בחלק התחתון של הקיבה בכ 50%-מהחולים מהם נלקחו ביופסיות.
הוא למעשה הביא לתגלית הקריטית כי סימנים לדלקת נמצאו תמיד בקרום הקיבה בקרבת האזור המאוכלס בחיידקים.
מרשל ,בן ,54התעניין בממצאיו של ווארן ויחד ביצעו מחקר בביופסיות שנלקחו מחולים .לאחר מספר ניסיונות ,הצליח מרשל
לטפח סוגים של חיידקים שעד כה לא היו ידועים ומאוחר יותר זכו לשם הליקובקטור פילורי ,יחד הם גילו ,כי האורגניזם היה נוכח
כמעט בכל החולים שסבלו מדלקת הקיבה ,כיב בתריסריון או אולקוס בקיבה.
הודות לגילוי החדשני שנעשה על-ידי מרשל ווארן ,מחלת האולקוס אינה כרונית יותר ,אלא מחלה שניתן לרפא על-ידי טיפול קצר
באנטיביוטיקה ותרופות המדכאות הפרשות חומצה!
בכתב הזכיה לפרס נובל נאמר ,שהרופאים מקבלים את ההוקרה על גילוי חידק ההליקובקטר פילורי - Helicobacter pylori -
בשנת ,1982והוכחת חשיבותו כגורם לדלקת הקיבה -גסטריטיס ולכיב קיבה – אולקוס.
ההידבקות מתרחשת ככל הנראה בגיל צעיר מאוד והחיידק נשאר במערכת העיכול
לכל החיים ,ובמרבית בני האדם הוא אינו גורם לכל סימפטום .ואולם הוא עלול
לעודד יצירת כיב קיבה אצל 15%-10%מהנגועים.
החיידק שגילו המדענים גורם ליותר מ 90%-מהכיבים בתריסריון ול 80%-מהכיבים
בקיבה .כשני שלישים מאוכלוסיית העולם נגועים בחיידק ,אך רובם לא סובלים
מתסמינים כלשהם .עם זאת ,החיידק עלול להביא להתפתחות סרטן הקיבה ,שהוא
הסרטן השני בקטלניותו .לכן ,חיידק זה מוגדר כחיידק מסרטן!
HPנצמדים אל תא אפיתל מהקיבה בתרבית רקמה
HPשורדים בתנאי ה PHהשוררים בקיבה
הודות לפעילות האנזים אוריאז
היום ההתייחסות את אולקוס היא כאל מחלה זיהומית.
הטיפול המקובל היום ב HPהוא בתרופות :מוקסיפן
וקלריטרומיצין,וחמרים המורידים רמת חומציות כמו לוסק
.Losecה Losec -מעכב את פעילות משאבות המימן בממברנת
התאים הפריאתליים המפרישים HClבקיבה .באופן זה
מופחת הכאב והנזק לדופן הקיבה באזורים המודלקים עקב
הזיהום בהליקובקטר.
מן הקיבה עובר המזון אל המעי הדק שהוא צינור מפותל שאורכו שבעה מטרים.
במעי הדק עובר המזון פירוק נוסף ,ותוצרי הפירוק נספגים בזרם הדם.
למעי הדק שני תפקידים עיקריים:
.1
פירוק חומרי המזון השונים :פחמימות לחד-סוכרים ,שומנים לחומצות שומן ,חלבונים לחומצות אמיניות.
.2
תוצרי הפירוק ,מולקולות קטנות ,חודרות דרך תאי המעי אל כלי הדם הרבים העוטפים את צינור העיכול מבחוץ,
ועברים אל מחזור הדם.
חלקו הראשון של המעי הדק קרוי תריסריון ,ואורכו כ 30 -סנטימטר .התריסריון קולט את הפרשות הכבד והלבלב.
ה PHהשורר במעי הוא בסיסי ולכן הפפסין המגיע עם בליל המזון מהקיבה ,מפסיק את פעילותו במעי.
קטע מעי דק עטוף בקרום הצפק -הוא עשיר בכלי
דם ולימפה ומספק לשרירים ולרקמות המעי את
התרכובות הדרושות וקולט ממנו את המזון
המעוכל .יש בו רשת עצבים המעצבבים את שרירי
דופן המעי.
מבנה דופן המעי הדק
דופן המעי בנוי מסיסים = בליטות מיקרוסקופיות באורך של כ 1-מיקרון ,אליהן חודרים נימי דם ולימפה ומאפשרים ספיגה
יעילה (הגדלת שטח פנים) של תוצרי פירוק המזון.
על הסיסים יש שיכבה של תאי אפיתל להגנה עדינה מפני חומצות שמגיעות מהקיבה .ברך כלל תאי אפיתל מפרישים ריר
ששומר על התאים מפני החומצות ,אבל לפעמים יש תקלה והחומצות פוגעות בתאים ועושות פצע שיכול לדמם = אולקוס.
בגלל הסיסים ,שטח הפנים במעי בוגר מגיע ל 500מטר מרובע .במעי יש עיכול מכני ע"י ערבול וערבוב של המזון ועל ידי כך,
יותר מזון נפגש עם יותר אנזימים ויותר מזון נעכל.
קיפולי רירית המעי הדק
פירוק המזון המעוכל למחצה שמגיע מן הקיבה נעשה במעי הדק בעזרת חומרים המופרשים מן
הלבלב ,מן הכבד (באמצעות כיס המרה) ומתאי דופן המעי.
האנזימים שמזרזים את פירוק המזון במעי פועלים בסביבה בסיסית בלבד ( PHגבוה).
פירוק הפחמימות:
פירוק החלבונים:
מערכת העיכול של האדם אינה מסוגלת לעכל את כל סוגי
הפחמימות .פחמימות מורכבות אחדות כמו תאית ,אינן מתעכלות
בכלל .שכן האדם אינו מיצר אנזימים היכולים לפרקם לסוכרים
פשוטים .לעומת זאת ,הסוכר המורכב מעמילן מפורק בקלות בעזרת
אנזימים שמיוצרים בלבלב – התהליך מצוין בתרשים:
פירוק החלבון מתחיל בקיבה וממשיך במעי הדק .החלבון
מפורק קודם לשרשראות של חומצות אמינו הנקראות
פפטידים ,ואחר כך לחומצות אמינו יחידות .הלבלב מפריש
את האנזימים מפרקי החלבון.
ספיגת תוצרי
הפחמימות:
סוכרים פשוטים עוברים
דרך דפנות המעי הריק
ונספגים בזרם הדם .הדם
מסיע את הסוכרים אל
הכבד והכבד הופך אותם
לרב סוכר שנקרא גליקוגן.
מאגר הפחמימות מאוכסן
בגוף בצורת החומר גליקוגן.
ספיגת תוצרי החלבון:
רוב החלבונים מפורקים ונספגים
בחלקו הראשון של המעי הריק.
חומצות האמינו שנספגו עוברות
ישירות לזרם הדם הנושא אותם
דרך הכבד אל הרקמות שזקוקות
להם .חומצות אמינו אחדות
משמשות כאבני הבניין של
חומרים חדשים החיוניים לצמיחה
ולתיקון רקמות ,ואחרות מספקות
אנרגיה.
פירוק השומן:
ספיגת מינרלים ומלחים:
המרה המיוצרת בכבד והמאוחסנת בכיס
המרה ,מסייעת בפירוק השומן במעי הדק.
מלחים מן המרה מפרקים את טיפות השומן
העבות לטיפות שומן דקיקות יותר .פעולה זו
מגדילה את שטח פני הטיפות ומזרזת את
עיכול השומן ע"י אנזים הלבלב מפרק השומן
שנקרא ליפאז .הליפאז מפרק את השומן
לגליצרול ולחומצות שומן.
מינרלים כמו נתרן ,אשלגן וברזל ומלחים כמו
מגנזים ,כלוריד וחומרים אחרים חייבים לעבור מן
המעי הדק ישירות לזרם הדם ,נשמרות רמות
תקינות ומאוזנות שלהם בגוף.
ספיגת ויטמינים:
ויטמינים מסיסי שומן ( )K,E,D,Aוויטמינים
מסיסי מים ( )C,Bנספגים במעי הדק.
ויטמין 12Bנספג במעי העקום (חלק מהמעי
הדק) ,שלא כמו ויטמינים אחרים ,ויטמין זה
חייב להתקשר לחומר מיוחד המופרש מן
הקיבה לפני שהוא נספג – חומר זה נקרא
"גורם אינטרינזי".
ספיגת השומן:
ספיגת השומן מהירה ושלמה בד"כ ולכן
הצואה כמעט ואינה מכילה שומן .ספיגת
השומן מתרחשת בעיקר במעי הריק.
כדוריות השומן הזעירות אינן עוברות
ישירות אל זרם הדם או הכבד ,אלא
עוברות קודם לכן בצינוריות הלימפה.
צינוריות אלו מתאחדות לתעלות לימפה
רחבות יותר ואלו מתרוקנות בזרם הדם
ומאפשרות לשומן לזרום בגוף .רוב
השומן מועבר לכבד להמשך עיבודו,
השאר מאוחסן בגוף – בתאי השומן.
http://www.wiley.com/legacy/college/boyer/0470003790/
animations/fatty_acid_metabolism/fatty_acid_metabolism.htm
אנימציה :פירוק שומן בעזרת מלחי מרה.
הכבד ,הלבלב וכיס המרה קשורים בקשר הדוק עם צינור העיכול מבחינה תפקודית ,אף כי אינם מהווים חלק
ממנו .לכל אחד מהם תפקיד חיוני בעיכול המזון ובניצול מרכיבי המזון.
הכבד הוא האיבר הפנימי הכבד ביותר בגוף ומשקלו 1.5ק"ג .הכבד הוא איבר חיוני לחיים.
הכבד עשוי מיליוני תאים הקרויים הפטוציטים ,תאי כבד .לתאים אל יותר מ 500-תפקידים שונים ,בהם אחסון מרכיבי המזון; פירוק תרופות
וסמים ,רעלים ותוצרי פסולת; ותהליכי המרה כימיים שונים .לתאי הכבד יכולת מסוימת של התחדשות – רגנרציה ,תכונה הנחשבת לקדומה וכזו
שנעלמה באורגניזמים המפותחים.
הכבד הוא מעין מפעל שמעבד ומסנן את הכימיקלים בגוף.
תהליכי השינוי העיקריים שעוברים חומרי המזון בכבד [חילוף חמרים]:
מחומצות אמיניות נבנים חלבונים ,כמו חלבוני פלסמה [אלבומין] וגם פקטורי קרישה וחלבוני מערכת הקרישה – פיברינוגן ,פרותרומבין.
מהגלוקוז נבנה גליקוגן (רב סוכר המשמש כחומר תשמורת) נאגר בכבד ובשרירים .הגלוקוז בשיתוף עם פחמימות
אחרות משמש לבניית שומנים .תהליך זה מסייע בשמירה על רמה יציבה של גלוקוז בדם .
http://www.hopkins-gi.org/multimedia/database/intro_340_CHC-05.swf
תצוגה של הכבד ,הלבלב וכיס המרה.
קיבה
צינור הכבד השמאלי
צינור הכבד הימני
כיס המרה
עורק הכבד
קרוב ל 80%-מאספקת הדם אל
הכבד מגיעה מוריד השער .וריד זה
נושא אל הכבד כמעט את כל הדם
היוצא ממערכת העיכול והמכיל את
המזון המפורק שנספג מן המעי.
בתוך הכבד מתפצל וריד השער
לסעיפים רבים ,כך שתאי הכבד
יוכלו למצות מן הדם את המזון
המפורק ולעבד אותו
כיס המרה הוא שקיק דמוי אגס הממוקם בחלקו התחתון של הכבד .כיס המרה מאחסן
ומרכז את המרה עד שהורמון ,המיוצר במעי הדק ,מעורר את הכיס להתכווץ ,ולשחר את
המרה אל התריסריון.
הרכב המרה:
הכבד מייצר כליטר מרה בכל יום 97% .מן המרה הם מים ,האחוזים הנותרים הם מלחי
מרה וחומרי צבע מן הכבד .למלחי המרה תפקיד מרכזי בעיכול שומנים .צבעי המרה הם
מוצרי פסולת .העיקרי שבהם הוא בילירובין ,שצבעו צהוב ,והוא נוצר מההמוגלובין שבתאי
הדם האדומים ,לאחר פירוקם בטחול.
כיס מרה
צינור
המרה
צינור הלבלב
[פנקריאס]
http://www.uclan.ac.uk/facs/health/nursing/sonic/scenarios/livjmanim/biliary_tract.html
פעילות כיס המרה
הלבלב מייצר ומפריש חומרים הנחוצים לעיכול .חומרים אלה הם אנזימי עיכול שמפרקים חלבונים ,פחמימות
ושומנים ,וכן נתרן ביקרבונט ( ,)NaHCO3שתפקידו לסתור את חומצת הקיבה.
כל החומרים הללו עוברים לאורך צינור הלבלב אל התריסריון .הלבלב מפריש גם את ההורמונים אינסולין ,גלוקוגן
וסומטוסטטין ,ישירות אל זרם הדם .שלושה הורמונים אלה יחד מווסתים את רמת הסוכר בדם .הורמונים אלה
מופרשים מהלבלב ישירות לדם .ויסות רמת הסוכר הוא תפקידו העיקרי של הלבלב.
ויסות הורמונלי של הפרשת חומרי (מיץ) הלבלב:
הפרשת מיץ הלבלב (נתרן ביקרבונט+אנזימים) אל התריסריון מווסתת ע"י שני
הורמונים:
.1
.2
.3
.4
.5
.6
.7
סקרטין וכולציסטוקינין (.)CCK
הסקרטין מופרש מתאים בדופן התריסריון בתגובה למגע עם בליל המזון
שמגיע מהקיבה.
החומצי
הסקרטין גורם להפרשת הביקרבונט מהלבלב.
הביקרבונט בעל PHבסיסי מנטרל את החומציות בתריסריון.
הפסקת ההפרשה של סקרטין (כי הסביבה כבר לא חומצית) = .משוב שלילי.
גם ה CCK -מופרש מהתריסריון בתגובה להגעת המזון.
הוא מזרז את ההפרשה של-
אנזימי עיכול מהלבלבמיץ המרה מכיס המרה (מזרז את תחילתו של תהליך פירוק השומנים.גם בלבלב ,כמו בקיבה ,גירויי החושים מביאים להפרשה מוגברת של אנזימי
עיכול והנתרן ביקרבונט.
תאים המפרישים מיץ קיבה
מיץ קיבה חומצי
PH=2
פפטידים
גסטרין חוזר אל הקיבה
הפרשה מוגברת של
הורמון הגסטרין אל הדם
תאים מפרישים
זרם
הדם
מערכת העצבים המרכזית
מחשבה על מזון,
גירוי החושים-
ראייה ,טעם ,ריח
כבר בתחילת הגעת המזון לפה מתחילה הפרשה
של מיץ קיבה ,כך שברגע שהמזון מגיע לקיבה
מתחיל מיד פירוק של חלבונים לפפטידים .נוכחות
של פפטידים גורמת להפרשה מוגברת של
ההורמון גסטרין אל זרם הדם ובחזרה לקיבה והוא
מזרז את ההפרשה של מיץ הקיבה.
מחשבה על מזון או גירוי חושים (טעם ,ריח ,ראייה)
מעוררים דחפים עצביים העוברים מהמוח לקיבה.
אלה גורמים להפרשת ההורמון גסטרין ומיץ קיבה.
נוכחות מיץ הקיבה יוצרת סביבה חומצית מאוד
(מתחת ל )PH=2 -וזה גורם להפסקת ההפרשה
של הגסטרין ובעקבותיה להפסקת ההפרשה של
מיץ הקיבה.
לכן אפשר לומר שהפרשת הגסטרין ומיץ הקיבה
מפוקחת ע"י משוב חיובי ושלילי:
משוב חיובי :נוכחות פפטידים
גירויים
הפרשת גסטרין
+מיץ קיבה
משוב שלילי PH :חומצי
הפסקת ההפרשה
של גסטרין ומיץ
הקיבה.
כאשר נכנסים שיירי המזון אל החלק האחרון של צינור העיכול ,נפסקת ספיגת מרכיבי המזון ,כגון
גלוקוז וחומצות אמינו ,במחזור הדם .בהדרגה מקבלים שיירי העיכול את צורתם הסופית ,והם
נשארים במעי הגס עד להפרשתם מן החלחולת דרך פי הטבעת.
תפקידו העיקרי של המעי הגס הוא הפרשת השאריות שמייצרת מערכת העיכול (צואה) .כליטר וחצי מתוכנו הנוזלי של המעי ,נכנס מדי
יום אל המעי הגס ,אך רק חלק קטן הן שאריות מזון .העיסה העוברת אל המעי הגס מורכבת ממים ,שאריות מינרלים ,מיליונים של
חיידקים ,מתאים מתים שמתקלפים מצפוי צינור העיכול ,מהפרשת ריר מן הקצה התחתון של המעי העקום (חלק מהמעי הדק) וכן
מתאית (רב סוכר) שאינה ניתנת לעיכול.
המעי הגס אינו מפריש אנזימים ,אך הוא מייצר ריר המשמש כחומר סיכה ומקל על תנועת הצואה .המעי הגס סופג מים מהחומר
הצואתי והופך אותו מנוזל למוצק .הוא סופג כליטר וחצי מים ביום.
חומרים שלא עוכלו עד הסוף מגיעים אל המעי הגס עם מעט מן האנזימים מהמעי הדק ושם נשלם עיכולם.
כיצד מניע המעי הגס את הצואה?
תנועה זו סוחטת את הצואה מטה ,לתוך
החלק התחתון של המעי והחלחולת ,אל
עבר תעלת פי הטבעת.
תנועת דחיפה ,פועלת במקביל
לתנועה המקטעית ,על מנת לקדם
את הצואה לכיוון החלחולת.
התכווצויות בקטעים של המעי הגס,
פעם בחצי שעה ,מערבבות וטוחנות
את הצואה.
השדרה במוח
חתך במוח חתך
השדרה
עצב תחושתי
התנועה המסיבית של הצואה מן המעי אל
החלחולת ,מותחת את קירות החלחולת.
מתיחה זו היא הגירוי הנורמלי שאנו חווים
כצורך להטיל צואה .אנו יכולים להחליט
אם להתעלם מהרפלקס ולסגור באופן
רצוני את פי הטבעת ,או להטיל צואה.
עצב תחושתי
עצב תנועתי
רצוני
עצב תנועתי רצוני
לחץ הצואה על דופנות החלחולת יוצר גירוי של עצב תחושתי
המגיע אל מוח השדרה – משם בקשת רפלקס חוזרת תגובה
עצבית בעצב תנועתי לא רצוני ,הגורמת לתנועת החלחולת
ולהרפיית שרירי הסוגר הפנימי .הסוגר החיצוני מקבל עצבוב
ממערכת העצבים הרצונית – כל אלה מאפשרים את
הפרשת הצואה מחוץ לגוף.
החלק במערכת העיכול
האנזים
הסובסטרט (עליו
התוצר
פועל האנזים)
פה
עמילאז
עמילן וגליקוגן
חד סוכר ודו סוכר
הקיבה
חומצה המופרשת להרוג חיידקים
באוכל
פפסין
ליפאז
(במידה
חלבונים
שומנים
חלבונים קצרים יותר
שומנים קצרים יותר
קטנה)
עמילן ,גליקוגן
חלבונים
שומנים
גלוקוזים בודדים
חומצות אמיניות
חומצות שומן +גליצרול
המעי הדק
הלבלב מפריש אנזים לתריסריון
מכיס המרה מגיע נוזל המרה
עמילאז
טריפסין
ופפסין
*ליפאז
כבד
נטרול רעלים ,בנייה חוזרת של חלבונים ,שומנים
ופחמימות המתאימות לאדם
* הליפז אינו מופרש מכיס המרה ,אלא רק לאחר שהשומן עובר את הפירוק הראשוני ע"י מיץ
המרה ,מופרש הליפז מהלבלב.
מקורות:
.1ביולוגיה של האדם -עדי מרקוזה-הס ,2002 ,מערכת העיכול.
.2האנציקלופדיה הרפואית החדשה ,כרך מערכת העיכול ,הוצאת ידיעות אחרונות
וספרי חמד.