משנה מסכת אבות פרק ג משנה טו הכל צפוי והרשות נתונה ובטוב העולם נדון והכל לפי רוב המעשה
Download ReportTranscript משנה מסכת אבות פרק ג משנה טו הכל צפוי והרשות נתונה ובטוב העולם נדון והכל לפי רוב המעשה
משנה מסכת אבות פרק ג משנה טו הכל צפוי והרשות נתונה ובטוב העולם נדון והכל לפי רוב המעשה ויקרא רבה כו א"ר יהושע דסכנין בשם ר' לוי מלמד שהראהו הקב"ה למשה דור דור ושופטיו ,דור דור ומלכיו ,דור דור וחכמיו ,דור דור ומנהיגיו ,דור דור ומשניו ,דור דור ושוטריו ,דור דור ופרנסיו ,דור דור וחומסיו ,דור דור וגזלניו ,דור דור ונביאיו ,והראהו שאול ובניו נופלים בחרב אמר לפניו מלך ראשון שיעמוד על בניך ידקר בחרב אמר לו הקב"ה ולי אתה אומר אמור אל הכהנים שהרג שהם מקטרגים אותו שנאמר ויאמר ה' אל משה אמור אל הכהנים בני אהרן רמב"ם הלכות תשובה ה ה • (ה) שמא תאמר והלא הקב"ה יודע כל מה שיהיה וקודם שיהיה ידע שזה יהיה צדיק או רשע או לא ידע אם ידע שהוא יהיה צדיק אי אפשר שלא יהיה צדיק ואם תאמר שידע שיהיה צדיק ואפשר שיהיה רשע הרי לא ידע הדבר על בוריו דע שתשובת שאלה זו ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים וכמה עיקרים גדולים והררים רמים תלויים בה אבל צריך אתה לידע ולהבין בדבר זה שאני אומר כבר בארנו בפ' שני מהלכות יסודי התורה שהקב"ה אינו יודע מדיעה שהיא חוץ ממנו כבני אדם שהם ודעתם שנים אלא הוא יתעלה שמו ודעתו אחד ואין דעתו של אדם יכולה להשיג דבר זה על בוריו וכשם שאין כח באדם להשיג ולמצוא אמתת הבורא שנאמר כי לא יראני האדם וחי אין כח באדם להשיג ולמצוא דעתו של בורא הוא שהנביא אמר כי לא מחשבותי מחשבותיכם ולא דרכיכם דרכי וכיון שכן הוא אין בנו כח לידע היאך ידע הקב"ה כל הברואים והמעשים אבל נדע בלא ספק שמעשה האדם ביד האדם ואין הקב"ה מושכו ולא גוזר עליו לעשות כך ולא מפני קבלת הדת בלבד נודע דבר זה אלא בראיות ברורות מדברי החכמה ומפני זה נאמר בנבואה שדנין את האדם על מעשיו כפי מעשיו אם טוב ואם רע וזה הוא העיקר שכל דברי הנבואה תלויין בו השגת הראב"ד שם וכיון שכן הוא אין בנו כח לידע היאך ידע הקב"ה כל הברואים ומעשה ידיהם א"א לא נהג זה המחבר מנהג החכמים שאין אדם מתחיל בדבר ולא ידע להשלימו והוא החל בשאלות קושיות והניח הדבר בקושיא והחזירו לאמונה וטוב היה לו להניח הדבר בתמימות התמימים ולא יעורר לבם ויניח דעתם בספק ואולי שעה אחת יבא הרהור בלבם על זה ואע"פ שאין תשובה נצחת על זה טוב הוא לסמוך לו קצת תשובה ואומר אם היו צדקת האדם ורשעתו תלוים בגזירת הבורא ית' היינו אומרים שידיעתו היא גזירתו והיתה לנו השאלה קשה מאד ועכשיו שהבורא הסיר זו הממשלה מידו ומסרה ביד האדם עצמו אין ידיעתו גזירה אבל היא כידיעת האצטגנינים שיודעים מכח אחר מה יהיו דרכיו של זה והדבר ידוע שכל מקרה האדם קטן וגדול מסרו הבורא בכח המזלות אלא שנתן בו השכל להיותו מחזיקו לצאת מתחת המזל והוא הכח הנתון באדם להיותו טוב או רע והבורא יודע כח המזל ורגעיו אם יש כח בשכל להוציאו לזה מידו אם לא וזו הידיעה אינה גזירה וכל זה איננו שוה רס"ג אמונות ודעות שער ד ד ואחרי ענין זה אומר עוד ,כי הבורא יתרומם ברוממותו אינו משפיע על מעשה בני אדם כלל ,ואינו מכריחם לא על משמעת ולא על מרי ויש לי על כך ראיות מדרך המוחש ,ומדרך המושכל ,וממה שבכתובים ובמסורת .מן המוחש ,מצאתי שהאדם מרגיש בעצמו שהוא יכול לדבר ויכול לשתוק ,ויכול לתפוש ויכול לעזוב ,ואינו מרגיש שום כח אחר המעכבו מלעשות רצונו כלל ,והדבר מסור בידו שינהיג את טבעו כפי הכרעת דעתו ,אם עשה כן הרי הוא פקח ואם לאו הרי הוא סכל .אבל מן המושכל ,כבר הוכח במה שקדם כי בטל הוא שתהא פעולה אחת משני פועלים ,ומי שחשב שהבורא יתרומם ויתהדר מכריח את האדם על איזה דבר הרי עשה הפעולה האחת לשניהם יחד .ועוד אלו היה מכריחו לא היה מקום שיצוהו ויזהירו .ועוד אלו הכריחו על פעולה מסויימת לא יתכן שיעניש אותו עליה .ועוד אלו היו בני אדם מוכרחין כי אז היו זכאים לשכר המאמין והכופר ,כי כל אחד מהם עשה מה שהופעל עליונה כמו שהחכם אלו העביד שני פועלים האחד בבנין והשני בסתירה שהוא חייב ליתן שכר על כך לשניהם. ועוד לא יתכן שיהא האדם מוכרח ,שאם כן יש לו התנצלות, כי ידוע שאין האדם יכול לנצח כח אלוה ,ואם יטען לפניו הכופר שלא היה יכול להאמין בו ,היה צודק והתנצלותו מקובלת .אבל מן הכתובים הרי כמו שהקדמנו מן ובחרת בחיים ,ומה שאמר לחוטאים מידכם היתה זאת לכם הישא מכם פנים ,ומה שאמר הבורא בפירוש שאין לו יד בחטאיהם, באמרו הוי בנים סוררים נאם ה' לעשות עצה ולא מני ולנסך מסכה ולא רוחי למען ספות חטאת על חטאתי .ומה שפרש בהתנקותו ממעשה המשקרים באמרו לא שלחתי את הנביאים והם רצו לא דברתי אליהם והם נבאו ,וכל הדומה לכך .וממה שיש במסורת ,מה שקבלו הקדמונים הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים שנ' ועתה ישראל מה ה' אלהיך שאל מעמך כי אם ליראה את ה' אלהיך ללכת בכל דרכיו ולאהבה אתו ואף על פי שלא נשאר אחרי דברים מפורשים אלו מקום להתלות בו ,בא הכתוב לשלול את ההכרח בשלשה יסודות אחרים ,הראשון תימה שתמה בבני אדם על ענין זה ואמר, החפץ אחפץ מות רשע ,והשני קביעה שקבע שדבר זה לא יהיה ואמר ,כי לא אחפוץ במות המת ,והשלישי נשבע עליו בשבועה ואמר אמר אליהם חי אני נאם ה' אלהים אם אחפוץ במות הרשע ,והנה הקיף את הענין מכל צד ושלל אותו: ואחר הבירור הזה אסמיך לו שאלות אלו ואומר ,ושמא יאמר אדם אם הדבר כמו שבאר שאינו רוצה ברשעת הרשע ,היאך יתכן שיהא בעולמו דבר שאינו טוב בעיניו או שאינו לרצונו?, והתשובה על זה קרובה ,והיא ,מה שאינו מתקבל על הדעת אצלינו שיניח החכם ברשותו דבר שאינו חפץ בו או שאינו רוצה בו אינו אלא באדם ,לפי שאין האדם מתעב דבר אלא אם היה מזיקו ,ואין ה' מתעב עברות הללו בשביל עצמו ,כי לא יתכן שיבואהו מקרה מן המקרים ,אלא תיעבם לנו מפני שהם מזיקים לנו ,לפי שאם נחטא לו ולא נכיר בחובתינו לפניו הסכלנו ,ואם נחטא זה לזה אבדנו את עצמנו ורכושינו ,וכיון שהדבר ברור לפי זה ,אינו מוזר שיהא בעולמו דבר שאנו מתעבים אותו ,ומה שבאר לנו שהוא מתועב לפניו בשבילנו על דרך החמלה ,וכבר אמר זאת הכתוב בפירוש ,האותי אתם מכעיסים נאם ה' הלא למען בשת פניהם: ושמא יאמר עוד כיון שהוא יודע במה שיהיה לפני שיהיה וכבר ידע שהאדם ימרה דברו ,הרי מוכרח הוא האדם להמרות כדי שתתקיים ידיעתו? ,ובירור טעות זו יותר פשוטה מן הראשונה ,והוא שהאומר כן אין לו ראיה שידיעת הבורא את הדברים היא סבת הוייתן ,ואינו אלא דבר שנדמה לו או שאמרו בזדון ,ובאור בטול דבר זה ,כי אלו ידיעת ה' את הדבר היא סבת היות הדבר כי אז היו הדברים קדומים שאין להם ראשית כיון שאין ראשית לידיעתו אותם .אלא אנו בדעה שהוא יודע כל הדברים כפי אמתת היותם ,וכל דבר מהן שהוא ממציאו כבר ידע שימציאהו ,וכל דבר מהן שיבחרהו האדם כבר ידע שהאדם יבחרהו .ואם יאמר וכאשר ידע ה' שהאדם ידבר האם יתכן שישתוק ,אמרנו בלשון ברורה ,כי האדם אם היה שותק במקום שידבר אנו מניחים מיסוד הדבר כי ה' ידע שהאדם ישתוק ,ואי אפשר שנניח שהוא ידע שהאדם ידבר ,לפי שהוא יודע הפעולה הסופית מפעולות האדם הנעשת לאחר כל מחשבה מצדו והקדמה ואיחור ,אותו עצמו הוא שידע כמו שאמר ה' יודע מחשבות אדם ,ואמר כי ידעתי את יצרו אשר הוא עושה היום: שו"ת הריב"ש סימן קיח שעל כרחנו יש לנו להאמין שהאדם יש לו בחירה על מעשיו ,כדי לקיים מצות התור' ותגמוליה .וכמו שהוא מבואר בתורה :ראה נתתי לפניך וכו' ,ובחרת בחיים .וכן יש לנו להאמין ,שידיעת הש"י מקפת בכל מה שיעשה האדם בבחירתו טרם יצא הדבר ההוא לפועל ,כי אין לתת שום חסרון בידיעתו חלילה .ואין ידיעה זו מכרחת כלל; כי אחרי הונח שהאדם יש לו בחירה ,והיה אפשר לו לעשות ההפך ,הנה ,כשידע השם שהוא יעשה פועל פלוני ,ידע שיעשה זה בבחירתו ,ושהיה אפשר לו לעשות הפכו; וא"כ אין ידיעה זו מכרחת .שהרי הידיעה היא שיעשה הפעל ההוא בבחירה ,ואם היתה מכרחת ,הנה יהיה בידיעה ההיא קבוץ האמת והשקר יחד ,מה שהוא נמנע .ולזה נאמר ,שאין מעשה האד' נמשך לידיעת השם אותו מעשה טרם יצא לפעל ,אבל ידיעתו נמשכת למעש' ההוא הנעש' בבחירה ,ובאפשרות לעשות הפכו ,ואם ידענו השם טרם יצא לפעל .ובזה נשאר האדם בחיריי, וידיעת הש"י שלמה בלי שום חסרון ,ובלתי מוציאה האדם מבחירתו. שמו"ר ג ב ידע הקב"ה העם העתידים לעשות שוא ונהרגים כמה דתימא (ישעיה ג) מתיך בחרב יפולו אלא (איוב יא) וירא און ולא יתבונן כיצד אתה מוצא בשעה שיצאה הגר מביתו של אברהם היא ובנה מה כתיב (בראשית כא) ויכלו המים מן החמת ותלך ותשב לה מנגד א"ר ברכיה התחילה מטחת דברים כלפי מעלה אמרה רבון העולמים אתמול אמרת לי (שם טז) הרבה ארבה את זרעך והיום הוא מת מיד ויקרא מלאך אלהים אל הגר א"ר סימון בקשו מלאכי השרת לקטרגו אמרו לפניו רבון העולמים אדם שעתיד להמית בניך בצמא אתה מעלה לו את הבאר נאה להעלות לששים רבוא שהן עתידין לומר לפניך (שמות טו) זה אלי ואנוהו אמר להם עכשיו צדיק הוא או רשע אמרו לפניו צדיק הוא אמר להם איני דן את האדם אלא בשעתו לכך כתיב (איוב יא) וירא און ולא יתבונן וכן כשהיו ישראל במצרים ראה הקב"ה מה שעתידין לעשות הה"ד ויאמר ה' ראה ראיתי ראיתי לא נאמר אלא ראה ראיתי אמר לו הקב"ה משה אתה רואה ראייה אחת ואני רואה שתי ראיות אתה רואה אותן באין לסיני ומקבלין תורתי ואני רואה אותן מקבלין תורתי זהו ראה ראיתי זו ראיית מעשה העגל שנאמר (שמות לב) ראיתי את העם הזה כשאבא לסיני ליתן להם את התורה אני יורד בטטראמולי שלי שהן מתבוננים בי ושומטים אחד מהן ומכעיסים אותי בו אעפ"כ איני דנם לפי המעשים העתידין לעשות אלא לפי הענין דהשתא כי שמעתי את צעקתם אע"פ שידעתי מכאוביו שעתידים לעשות הוי ראה ראיתי ירושלמי ראש השנה ז שלש פינקסיות הם אחת של צדיקים גמורין ואחת של רשעים גמורין ואחת של בינוניים זה של צדיקים גמורין כבר נטלו איפופסי של חיים מראש השנה זה של רשעים גמורין כבר נטלו איפופיס שלהן מראש השנה של בינוניים כבר ניתן להן עשרת ימי תשובה שבין ראש השנה ליום הכיפורים אם עשו תשובה נכתבין עם הצדיקים ואם לאו נכתבין עם הרשעים .מ"ט ימחו מספר אלו הרשעים חיים אלו הצדיקים ועם צדיקים אל יכתבו אלו הבינוניים .רבי חנניה חבריהון דרבנן בעי ואין הקב"ה רואה את הנולד .ולא שמיע דא"ר סימון בשם רבי יהושע בן לוי אין הקב"ה דן את האדם אלא בשעה שהוא עומד בה מ"ט אל תיראי כי שמע אלהים אל קול הנער באשר הוא שם פסחים סו: • ויחר אף אליאב בדוד ויאמר למה [זה] ירדת ועל מי נטשת מעט הצאן ההנה במדבר אני ידעתי את זדנך ואת רע לבבך כי למען ראות המלחמה ירדת וכי אזל שמואל לממשחינהו בכלהו כתיב לא בזה בחר ה' ובאליאב כתיב ויאמר ה' אל שמואל אל תבט אל מראהו ואל גבה קומתו כי מאסתיהו מכלל דהוה רחים ליה עד האידנא • רשי :ואף על גב דהאי מעשה דמשיחה קדים לרגזנות מיהו לא מצינו בו דופי אלא זה בלבד ,ומפני שגלוי לפניו שהוא רגזן מאסו: סנהדרין עב. • תניא רבי יוסי הגלילי אומר וכי מפני שאכל זה תרטימר בשר ושתה חצי לוג יין האיטלקי אמרה תורה יצא לבית דין ליסקל אלא הגיעה תורה לסוף דעתו של בן סורר ומורה שסוף מגמר נכסי אביו ומבקש למודו ואינו מוצא ויוצא לפרשת דרכים ומלסטם את הבריות אמרה תורה ימות זכאי ואל ימות חייב רמב"ן בראשית טו יד והנכון בעיני ,כי טעם וגם ,אף על פי שאני גזרתי על זרעך להיות גרים בארץ לא להם ועבדום וענו אותם ,אף על פי כן אשפוט את הגוי אשר יעבודו על אשר יעשו להם ,ולא יפטרו בעבור שעשו גזרתי: והטעם כמו שאמר הכתוב (זכריה א יד) וקנאתי לירושלם ולציון קנאה גדולה וקצף גדול אני קוצף על הגוים השאננים אשר אני קצפתי מעט והמה עזרו לרעה ,ואומר (ישעיה מז ו) קצפתי על עמי חללתי נחלתי וגו' וכן היה במצרים שהוסיפו להרע כי השליכו בניהם ליאור ,וימררו את חייהם וחשבו למחות את שמם ,וזה טעם דן אנכי ,שאביא אותם במשפט ,אם עשו כנגזר עליהם או הוסיפו להרע להם וזהו מה שאמר יתרו כי בדבר אשר זדו עליהם (שמות יח יא) ,כי הזדון הוא שהביא עליהם העונש הגדול שאבדם מן העולם וכן כי ידעת כי הזידו עליהם (נחמיה ט י): והרב נתן טעם בספר המדע (הלכות תשובה ו ה) לפי שלא גזר על איש ידוע ,וכל אותם המריעים לישראל אלו לא רצה כל אחד מהם הרשות בידו, לפי שלא נגזר על איש ידוע ולא נתכנו דבריו אצלי ,שאפילו גזר שאחד מכל האומות יריע להם בכך וכך ,וקדם זה ועשה גזרתו של הקב"ה זכה בדבר מצוה ,ומה טעם בדבריו ,כאשר יצוה המלך שיעשו בני מדינה פלונית מעשה מן המעשים ,המתרשל ומטיל הדבר על האחרים חומס וחוטא נפשו, והעושה יפיק רצון ממנו ,וכל שכן שהכתוב אמר וגם את הגוי אשר יעבודו, שיעבדו הגוי כולו ,והם הלכו מעצמם למצרים אבל הטעם כאשר כתבתי: • וכבר הזכירו רבותינו הענין הזה ,אמרו בואלה שמות רבה (ל טו) משל לאדון שאמר לבנו "יעשה עם פלוני ולא יצערנו" ,הלך ועשה ,אף על פי שעשה עמו חנם לא הניח שלא היה מצערו כשנתרצה האדון לבנו גזר על מצעריו הריגה כך גזר הקב"ה שיהיו ישראל משועבדין במצרים ,עמדו עליהם ושעבדום בחוזק אמר הקב"ה היה לכם לנהוג בם כעבדים ויעשו צרכיכם ,אני קצפתי מעט והמה עזרו לרעה (זכריה א טו) עד כאן לשונם: • ודבר ברור הוא כי השלכת בניהם ליאור אינה בכלל "ועבדום וענו אותם" ,אבל היא עקירתם לגמרי ,וכן מה שאמרו תחלה הבה נתחכמה לו פן ירבה (שמות א י) ,אינו בכלל עבדות וענוי, מלבד מה שהוסיפו בענוי עצמו ,וימררו את חייהם בעבודה קשה וגו' והוא מה שאמר הכתוב (דברים כו ז) וירא את עניינו ואת עמלינו ואת לחצנו: • ודע והבן כי האיש שנכתב ונחתם בראש השנה להריגה לא ינקה הליסטים ההורג אותו בעבור שעשה מה שנגזר עליו ,הוא רשע בעונו ימות ודמו מיד הרוצח יבוקש: • אבל כאשר תצא הגזירה על פי נביא ,יש בעושה אותה דינים ,כי אם שמע אותה ורצה לעשות רצון בוראו כנגזר אין עליו חטא אבל יש לו זכות בו ,כאשר אמר ביהוא (מ"ב י ל) יען אשר הטיבות לעשות הישר בעיני ככל אשר בלבבי עשית לבית אחאב בנים רבעים ישבו לך על כסא ישראל אבל אם שמע המצוה והרג • אותו לשנאה או לשלול אותו ,יש עליו העונש כי הוא לחטא נתכוון ,ועבירה הוא לו: • וכן הכתוב אומר בסנחריב (ישעיה י ה) הוי אשור שבט אפי וגו' בגוי חנף אשלחנו ועל עם עברתי אצונו ואמר הכתוב והוא לא כן ידמה ולבבו לא כן יחשוב כי להשמיד בלבבו ,ועל כן הענישו בסוף ,כמו שנאמר (שם י יב) והיה כי יבצע ה' את כל מעשהו אפקוד על פרי גודל לבב מלך אשור ועל תפארת רום עיניו וגו' ואמר בו שה פזורה ישראל אריות הדיחו הראשון אכלו מלך אשור וזה האחרון עצמו נבוכדראצר מלך בבל ,לכן כה אמר ה' [וגו'] הנני פוקד אל מלך בבל ואל ארצו כאשר פקדתי על מלך אשור (ירמיה נ יז) והנה זו ראיה שנענש מלך אשור על הרעה שעשה לישראל: • והנה נבוכדראצר שמע כי הנביאים פה אחד קוראים אותו להחריב ירושלים ,והוא וכל עמו נצטוו על כך מפי הנביא ,כמו שכתוב (ירמיה כה ט) הנני שולח לך ולקחתי את כל משפחות צפון נאם ה' ואל נבוכדראצר מלך בבל עבדי והביאותים על הארץ הזאת ועל יושביה והחרמתים ,וכתיב (שם לב כח) הנני נותן את העיר הזאת ביד הכשדים וביד נבוכדראצר מלך בבל והציתו את העיר באש ,ואף על בית המקדש עצמו אמר (שם כו ו) ונתתי את הבית הזה כשילה והם יודעים כי מצות השם היא ,כמו שאמר נבוזראדן לירמיהו (שם מ ב) ה' אלהיך דבר את הרעה הזאת אל המקום הזה ויבא ויעש ה' כאשר דבר כי חטאתם לה' ,ואף על פי כן נענשו הכשדים כולם בסוף: • והיה זה מפני שני טעמים ,האחד שגם הוא נתכון להשמיד כל הארץ להגדיל ממשלתו ,כמו שכתוב בו (ישעיה יג יא) והשבתי גאון זדים וגאות עריצים אשפיל ,וכתיב (שם יד יג) ואתה אמרת בלבבך השמים אעלה וגו' ,וכתוב אעלה על במתי עב אדמה לעליון ,וכתיב באומתו (שם מז ח) האומרת בלבבה אני ואפסי עוד ואמר בו חבקוק (חבקוק ב ט) הוי בוצע בצע רע לביתו לשום במרום קנו וגו' ,והנה זה כענשו של סנחריב ,ולכך אמר הכתוב (ירמיה נ יח) לכן כה אמר ה' הנני פוקד אל מלך בבל ואל ארצו כאשר פקדתי על מלך אשור אבל היה במלך בבל עונש אחר שהוסיף על הגזרה והרע לישראל יותר מאד ,כמו שאמר בו (ישעיה מז ו) קצפתי על עמי חללתי נחלתי ואתנם בידך לא שמת להם רחמים על זקן הכבדת עולך מאד ,ועל כן בא עליהם עונש כפול ומכופל שנשמד זרעו לגמרי ,ולא יהיה לבבל שם ושאר נין ונכד (ישעיה יד כב) ,ונשמדה עירו לעולמים ,שנאמר (שם יג יט) והיתה בבל צבי ממלכות תפארת גאון כשדים כמהפכת אלהים את סדום ואת עמורה לא תשב לנצח ולא תשכון עד דור ודור ורבצו שם ציים ושעירים ירקדו שם ,ואמר בו הכתוב (ירמיה נא יא) כי נקמת ה' היא נקמת היכלו, וכתיב (שם נא לה לו) חמסי ושארי על בבל תאמר יושבת ציון ודמי אל יושבי כשדים תאמר ירושלים ,לכן כה אמר ה' הנני רב את ריבך ונקמתי את נקמתך ופסוקים רבים כאלה: תענית יח: כשבקש טוריינוס להרוג את לולינוס ופפוס אחיו בלודקיא אמר להם אם מעמו של חנניה מישאל ועזריה אתם יבא אלהיכם ויציל אתכם מידי כדרך שהציל את חנניה מישאל ועזריה מיד נבוכדנצר אמרו לו חנניה מישאל ועזריה צדיקים גמורין היו וראויין היו ליעשות להם נס ונבוכדנצר מלך הגון היה וראוי ליעשות נס על ידו ואותו רשע הדיוט הוא ואינו ראוי ליעשות נס על ידו ואנו נתחייבנו כליה למקום ואם אין אתה הורגנו הרבה הורגים יש לו למקום והרבה דובין ואריות יש לו למקום בעולמו שפוגעין בנו והורגין אותנו אלא לא מסרנו הקדוש ברוך הוא בידך אלא שעתיד ליפרע דמינו מידך ספר החינוך מצוה רמא משרשי המצוה ,שידע האדם ויתן אל לבו כי כל אשר יקרהו מטוב עד רע ,הוא סיבה שתבוא עליו מאת השם ברוך הוא ,ומיד האדם מיד איש אחיו לא יהיה דבר בלתי רצון השם ברוך הוא ,על כן כשיצערהו או יכאיבהו אדם ידע בנפשו כי עוונותיו גרמו והשם יתברך גזר עליו בכך ,ולא ישית מחשבותיו לנקום ממנו כי הוא אינו סיבת רעתו, כי העוון הוא המסבב ,וכמו שאמר דוד עליו השלום [שמואל ב' ט"ז ,י"א] הניחו לו ויקלל כי אמר לו השם יתברך ,תלה הענין בחטאו ולא בשמעי בן גרא .ועוד נמצא במצוה תועלת רב להשבית ריב ולהעביר המשטמות מלב בני אדם, ובהיות שלום בין אנשים יעשה השם שלום להם. מכתב מאליהו ד :95 פרי צדיק וישב יא תנחומא וישב ד ד) ויוסף הורד מצרימה זש"ה לכו חזו מפעלות אלהים נורא עלילה על בני אדם (תהלים כה) א"ר יהושע בן קרחה אף הנוראות שאתה מביא עלינו בעלילה את מביאן בא וראה כשברא הקב"ה את העולם מיום הראשון ברא מלאך המות מנין א"ר ברכיה משום שנאמר וחושך על פני תהום (בראשית א) זה מלאך המות המחשיך פניהם של בריות ואדם נברא בששי ועלילה נתלה בו שהוא הביא את המיתה לעולם שנאמר כי ביום אכלך ממנו מות תמות מלה"ד למי שמבקש לגרש את אשתו כשבקש לילך לביתו כתב גט נכנס לביתו והגט בידו מבקש עלילה ליתנו לה אמר לה מזגי לי את הכוס שאשתה מזגה לו כיון שנטל הכוס מידה אמר לה הרי זה גיטך אמרה לו מה פשעי אמר לה צאי מביתי שמזגת לי כוס פשור אמרה לו כבר היית יודע שאני עתידה למזוג לך כוס פשור שכתבת הגט והביאתו בידך אף כך אמר אדם לפני הקב"ה: רבש"ע עד שלא בראת עולמך קודם שני אלפים שנה היתה תורה אצלך אמון שכך כתיב (משלי ח) ואהיה אצלו אמון ואהיה שעשועים יום יום ב' אלפים שנה וכתיב בה (במדבר יט) זאת התורה אדם כי ימות באהל אלולי שהתקנת מות לבריות היית כותב בה כך אלא באת לתלות בי את העלילה הוי נורא עלילה על בני אדם וכן אתה מוצא שא"ל הקב"ה למשה (דברים א) אם יראה איש באנשים האלה הדור הרע הזה את הארץ הטובה וגו' איש זה משה דכתיב (במדבר יב) והאיש משה ענו .האיש המסויים באנשים וכן אתה אומר (שמואל א יז) והאיש בימי שאול זקן בא באנשים וכן הוא אומר (שמות ו) עתה תראה אשר אעשה לפרעה במלחמת פרעה אתה רואה ואין אתה רואה במלחמת שלשים ואחד מלכים וכיון שאמר להם שמעו נא המורים (במדבר כ) א"ל הקב"ה לכן לא תביאו את הקהל הזה הוי נורא עלילה וכן הוא אומר ביוסף ויראו אחיו כי אותו אהב אביהם ע"י לשון של ארגמן שעשה לו כתונת פסים נכתב עליו ד' אונאות פסים פ' פוטיפר ס' סוחרים י' ישמעאלים מ' מדינים בשביל כתונת פסים גרם לכל השבטים לירד למצרים וא"ר יודן היה הקב"ה מבקש לקיים גזירת ידוע תדע והביא עלילה לכל דברים אלו כדי שיאהב יעקב את יוסף וישנאוהו אחיו וימכרו אותו לישמעאלים ויורידוהו למצרים וישמע יעקב שיוסף חי במצרים וירד עם השבטים וישתעבדו שם הוי ויוסף הורד מצרימה אל תקרי הורד אלא הוריד את אביו והשבטים למצרים א"ר תנחומא למה"ד לפרה שמבקשין ליתן עול בצוארה והיא מונעת העול מן צוארה מה עשו נטלו את בנה מאחריה ומשכו אותה לאותו מקום שמבקשין בו לחרוש והיה העגל גועה שמעה הפרה בנה גועה הלכה שלא בטובתה בשביל בנה כך הקב"ה היה מבקש לקיים גזירת ידוע תדע והביא עלילה לכל אלו הדברים וירדו למצרים ופרעו את השטר לכך נאמר ויוסף הורד מצרימה הוי נורא עלילה וגו': אורח החיים בראשית לז כא ויצילהו מידם פירוש לפי שהאדם בעל בחירה ורצון ויכול להרוג מי שלא נתחייב מיתה ,מה שאין כן חיות רעות לא יפגעו באדם אם לא יתחייב מיתה לשמים ,והוא אומרו ויצילהו מידם פירוש מיד הבחירי ,ובזה סתר אומרו ונראה מה יהיו חלומותיו וגו' ,כי הבחירה תבטל הדבר ,ואין ראיה אם יהרגוהו כי שקר דיבר: • לא נכנו נפש -פירוש להדיא ,אלא נהיה גורמים לו מיתה, והוא אומרו אחר כך אל תשפכו דם השליכו וגו' ,זו היתה טענתו להם והוא טעמו כמוס עמו שהוא להצילו להשיבו אל אביו ,כי ידע נאמנה כי חית השדה השלמה לו ולא יריעו ולא ישחיתו ט הנחשים והעקרבים בזרע יעקב ,גם לא יעכבנו שם למות ברעב וכמו שכן תמצא שתיכף וישב ראובן אל הבור ,שחזר אליו להוציאו מהבור זהר בראשית קפה ובגין כך אמר למען הציל אותו מידם) ,בגין דהכא אתר דנחשים ועקרבים ,אי איהו צדיקא קב"ה ירחיש ליה ניסא ,ולזמנין דזכו דאבהן מסייעין ליה לבר נש וישתזיב מנייהו ,אבל כיון דיתמסר בידא דשנאוי ,זעירין אינון דיכלין לאשתזבא ,ובגין כך אמר למען הציל אותו מידם ,מידם דייקא ,ולא כתיב למען הציל אותו ותו לא ,אלא אמר ראובן, ישתזיב מן ידייהו ,ואי ימות בגובא ימות ,ובגין כך כתיב וישמע ראובן ויצילהו מידם רמבם תשובה ו ה והלא כתוב בתורה ועבדום וענו אותם הרי גזר על המצריים לעשות רע וכתיב וקם העם הזה וזנה אחרי אלהי נכר הארץ הרי גזר על ישראל לעבוד כו"ם ולמה נפרע מהן לפי שלא גזר על איש פלוני הידוע שיהיה הוא הזונה אלא כל אחד ואחד מאותן הזונים לעבוד כו"ם אילו לא רצה לעבוד לא היה עובד ולא הודיעו הבורא אלא מנהגו של עולם הא למה זה דומה לאומר העם הזה יהיה בהן צדיקים ורשעים לא מפני זה יאמר הרשע כבר נגזר עליו שיהיה רשע מפני שהודיע למשה שיהיו רשעים בישראל כענין שנאמר כי לא יחדל אביון מקרב הארץ וכן המצריים כל אחד ואחד מאותן המצירים והמריעים לישראל אילו לא רצה להרע להם הרשות בידו שלא גזר על איש ידוע אלא הודיעו שסוף זרעו עתיד להשתעבד בארץ לא להם וכבר אמרנו שאין כח באדם לידע היאך ידע הקב"ה דברים העתידין להיות ראב"ד שם והלא כתוב בתורה ועבדום וענו אותם וכו' א"א אלה הם אריכות דברים שאינן מתובלים וחיי ראשי כמעט אני אומר שהם דברי נערות יאמר הבורא לזונים למה זנית ואני לא הזכרתיך בשם כדי שתאמר שעליך גזרתי יאמרו לו הזונים ועל מי תלה גזרתך על אותן שלא זנו הנה לא נתקיימה גזרתך אבל וקם העם הזה וזנה כבר אמרנו שאין בענין הזה ידיעת הבורא גזירה וכ"ש בכאן שאף משה אמר כי השחת תשחיתון הן בעודני חי עמכם ואף כי אחרי מותי וכ"ש הבורא שהיה יכול לומר כן בלא גזירה וענין המצרים אינה שאלה משני פנים האחד כי הדבר ידוע שאין הבורא נפרע מאדם רע אלא ברע ממנו ואחר שיפרע מזה יחזור ויפרע מן הרע ממנו ברשעו וכן הוא אומר הוי אשור שבט אפי כהתימך שודד תושד פי' מפני רשעך וגודל לבך והתפארך עלי והמצרים ג"כ רשעים היו וראויים למכות ההם ואילו שמעו למשה בתחלה ושלחו את ישראל לא היו לוקים ולא טבעו בים אבל זדונו של פרעה ובזותו את הבורא יתברך לפני שלוחו הוא גרם לו והשני כי הבורא אמר וענו אותם והם עבדו בהם בפרך והמיתו מהם וטבעו מהם כענין שנאמר אני קצפתי מעט והם עזרו לרעה לפיכך נתחייבו