Slide 1

‫אנחנו העדים של העדים‬
‫אמא‪ :‬שרה לאה (לילקה) גרינברג‬


Slide 2

‫‪Lilka (Sara leah) Grinberg‬‬‫‪Kornfeld‬‬
‫‪1919-2002‬‬

‫• סיפור חייה של אמי‪:‬‬
‫• היא נולדה ב‪1919-‬‬
‫בלודז'‪ ,‬פולניה‪ ,‬לאבא‪,‬‬
‫ברוך גרינברג‪ ,‬ואמא חוה‬
‫לבית רוזמרין‪.‬‬


Slide 3

‫המשפחה‬
‫• היו לה שתי אחיות‪:‬‬
‫רושקה (רחל מרים)‬
‫ואסתר מלכה‪ ,‬ואח אחד –‬
‫יעקב‪.‬‬

‫משפחת גרינברג‬
‫לפני המלחמה‬


Slide 4

‫ילדותה של אמא‬
‫• אמא סיפרה על‬
‫המלחמה‪ ,‬אבל לא על‬
‫ביתה‪ .‬מעולם לא‬
‫סיפרה על ריחות הבית‪,‬‬
‫לא תיארה את אמה ‪,‬לא‬
‫את אחיותיה ולא סיפורי‬
‫ילדות‪ .‬רק סיפרה‬
‫שבחופשים היו נוסעים‬
‫לזקופנה‪ ,‬מקום נופש‬
‫לפולנים בהרים‬
‫הטטארים‪ ,‬בו היו‬
‫יוצאים לטיולים רגליים‬
‫בין האגמים וביערות‪.‬‬


Slide 5

‫• האם לא סיפרה כי כאבה מדי? איך איבדה את כל‬
‫עולמה? אומללות שמעולם לא שמחה בחלקה‪ ,‬כל אֶ בֶ ל‬
‫העולם נפל עליה‪ .‬עצב תמידי‪ ,‬שוכבת על הספה‪ ,‬מליטה‬
‫את פניה היפות לכיוון הספה‪ ,‬שלא יראו אותה בחרפתה‪.‬‬
‫דמעות של געגוע‪ ,‬כאב‪ ,‬ואולי חרטה? אמי מעולם לא‬
‫צחקה‪ .‬וגם אם השתוללתי כילדה או צחקתי בקול‪" ,‬מה‬
‫כל כך מצחיק?" היא היתה מעירה לי‪.‬‬


Slide 6

‫אבא ברוך גרינברג‬
‫•‬

‫את הידע ואת חוכמת החיים הוריש לאמי‬
‫אביה‪ .‬ברוך גרינברג‪ .‬את דמותו של סבי‬
‫יכולתי לדמיין‪ ,‬וזכיתי להכירו דרך‬
‫סיפוריה‪ .‬ותמונות שאספה מתחת‬
‫להריסות ביתה‪.‬אמא תארה לי את סבי‬
‫כאיש גבוה בעל זקן‪ ,‬הדרת פנים‪ ,‬עיניים‬
‫אורות‪ ,‬כך אני דמיינתי לי את סבי‪ ,‬לא‬
‫פגשתי אותו‪ ,‬אבל דרך סיפוריה‪ ,‬אהבתי‬
‫אותו מאוד‪ .‬אדם חרדי שהבין שתפקיד‬
‫האישה שווה לבעלה‪ ,‬והשכלתה חשובה‪,‬‬
‫ולא רק כבוד האישה פנימה‪ ,‬בתקופה‬
‫שלפני מלחמת העולם‪ .‬תופעה נדירה‪.‬‬
‫תמיד הדגישה כמה חכם ומתקדם היה‬
‫אביה‪ ,‬ברוך גרינברג‪ .‬את כל בנותיו הוא‬
‫שלח ללמוד מקצוע‪ .‬אפילו את אחותה‬
‫הקטנה שלמדה שרטוט ולו רק "שיהיה‬
‫לכן מקצוע" הוא אמר‪ .‬רק את הבן יעקב‬
‫שלח ל"חדר"‪.‬‬


Slide 7

‫לימודים באוניברסיטת לודז' ‪1938-39‬‬
‫• בחוכמתו כי רבה‪ ,‬כשראה‬
‫שאמי כשרונית וחרוצה‪,‬‬
‫החליט לשלוח אותה ללמוד‬
‫באוניברסיטה בלודג' והיא‬
‫נתקבלה ללימודי ביולוגיה‪,‬‬
‫למרות הנומרוס קלאוסוס‪,‬‬
‫אותו צו שאסר לקבל יהודים‬
‫לאוניברסיטה‪ ,‬והמשיכה‬
‫למיקרוביולוגיה‪ .‬לימים‪ ,‬בלה‪,‬‬
‫חברתה‪ ,‬העידה כי אמי‪,‬‬
‫נחשבה למוח האנליטי של‬
‫האוניברסיטה‪ .‬ואז‪ ,‬יום אחד‪,‬‬
‫עם פרוץ המלחמה‪ ,‬הופסקו‬
‫הלימודים‪.‬‬


Slide 8

‫חופשה אצל סבא‬
‫• בתחילת המלחמה‪ ,‬בחופשה‪,‬‬
‫אמא נפשה אצל סבא שמואל‬
‫גרינברג‪ ,‬בסטופניץ‪ ,‬ריינק ‪.38‬‬
‫• בזמן שהותה התנדבה‬
‫בקהילה היהודית בעזרה‬
‫סוציאלית‪.‬‬


Slide 9

‫חזרה לגטו לודז'‬
‫•‬
‫•‬

‫•‬

‫ואז הגיעה לעיירה השמועה שערערה את‬
‫נשמתה הצעירה‪ ,‬שכל משפחתה נכלאה בגטו‬
‫בביתם בלודז'‪.‬‬
‫אז בלי מחשבה עמוקה‪ ,‬ובחיפזון‪ ,‬לא שעתה‬
‫לבקשת סבה שמואל להישאר עימו‪ ,‬וללא‬
‫מחשבה נוספת אספה במהירות את חפציה‬
‫ולקחה את הרכב הראשון שהגיע לעיר לודז'‪.‬‬
‫עד היום היא כואבת את הפרידה האחרונה‬
‫"לא אמרתי תודה על החופשה הנפלאה‪ ,‬לא‬
‫נפרדתי בנשיקות‪ ,‬רק רציתי ללודז' ונסעתי‬
‫להתאחד עם הורי ואחיותיי ואחי יעקב‪.‬‬
‫הגרמנים סרבו לאפשר לי להיכנס‪ ",‬היא‬
‫מספרת‪ .‬כי נראיתי פולניה גויה‪ ,‬בלונדינית‪.‬‬
‫'מה לך וליהודונים?' שאלו בלעג‪ .‬אך אני לא‬
‫ויתרתי 'אני יהודיה ומשפחתי‪ ,‬משפחת‬
‫גרינברג‪ ,‬גרה ברח' מרדינסקי ‪ 32/9‬ואני רוצה‬
‫להתאחד איתם'‪ .‬לאחר דין ודברים בסוף‬
‫הסכימו להכניס אותה‪ ".‬היתה חוזרת‬
‫ומספרת‪ .‬מספרת מספרת ומספרת‪.‬‬

‫האחיות לבית גרינברג – תמונה אחרונה‬


Slide 10

‫גטו לודז'‬
‫• היא עבדה במחלקה הטכנית‬
‫בגטו עם בת דודתה גיזה‪.‬אבל‬
‫על החיים בגטו‪,‬על הרעב‪,‬על‬
‫המחלות‪,‬היא לא סיפרה‪,‬רק‬
‫פעם כשראיתי גומה ענקית‬
‫בישבנה היא סיפרה לי איך‬
‫רופא ללא הרדמה פתח לה‬
‫את הפרונקל שהיה מלא‬
‫במוגלה‪ ,‬חדר עם סכין מצד‬
‫לצד‪ ,‬כשהיא ערה‪ ,‬וניקה את‬
‫הפצע לכל אורכו‪ ,‬והיא לא‬
‫הוציאה אפילו אנחה או יללה‪.‬‬
‫הכל בתנאים לא סטרילים‪.‬‬
‫ימים היא קדחה מחום‪ ,‬רועדת‬
‫כולה התגברה וניצלה‪.‬‬


Slide 11

‫המחלקה הטכנית בגטו לודז'‬

‫אמא וחבר?‬

‫גיזה גרינברג‬

‫במחלקה‬
‫הטכנית‬

‫במחלקה‬
‫הטכנית‬


Slide 12

‫במחלקה החקלאית גטו לודז'‬

‫גם בגטו‪,‬‬
‫ידעה אמי‬
‫להיראות כמו‬
‫ליידי‬


Slide 13

‫‪SKARZYSKO KAMIENNA‬‬
‫• יום אחד הוחלט להעביר את היהודים למחנה‬
‫עבודה ‪ .SKARZYSKO KAMIENNA‬על מחנה‬
‫העבודה אמא ספרה לי רבות‪.‬‬
‫• ‪ .‬איך זה קרה שהיא הועברה למחנה העבודה‬
‫בעוד שיתר המשפחה נשארה בגטו? אמא סיפרה‬
‫על המלחמה‪ ,‬אבל לא על ביתה‪.‬‬


Slide 14

‫גבורתה של אמא במחנה‬
‫•‬

‫•‬

‫מפקד המחנה התאהב בפולניה‪ ,‬ואימי‪,‬‬
‫שידעה גרמנית על בוריה‪ ,‬תרגמה את‬
‫מכתבי אהובתו הפולניה מפולנית‬
‫לגרמנית‪ .‬תמורת התרגום לא עמדה‬
‫אימי בתור לאוכל‪ ,‬ופעם כאשר סלה‬
‫גרינברג (בת דודתה) חלתה בטיפוס‬
‫עמדה אימי במקומה במסדר הבוקר‬
‫ויצאה במקומה לעבודה והמפקד העלים‬
‫עין‪ .‬כאילו דבר לא קרה‪ .‬הרי מספיק‬
‫שאחד הנאצים הזוטרים היה מגלה ומיד‬
‫היתה נורית למוות‪ .‬היא מעולם לא‬
‫סיפרה לי על זה בעצמה‪.‬‬
‫צניעותה של אמא וגבורתה מתגלים לי‬
‫‪.‬גם את אחיה יעקב הצילה‪ .‬הוא סיפר לי‬
‫שעבד בייצור פצצות במחנה‪ ,‬ולכן‬
‫התכסה כולו בפצעי מוגלה‪ .‬לבקשת אמא‬
‫מהמפקד החליף את מקום עבודתו‪ .‬אמא‬
‫אמרה שלמרות שהוא היה גרמני הוא‬
‫היה אנושי‪ .‬את גבורתה האמיתית אני‬
‫מגלה רק עכשיו‪.‬‬


Slide 15

‫השחרור ע"י הרוסים ‪1945 -‬‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬

‫•‬

‫במחנה הכירו אבי ואמי‪.‬‬
‫יחד הם השתחררו‬
‫במאי ‪.1945‬‬
‫מאז ועד עלייתה ארצה‬
‫נתנה אמי עדויות לגבי‬
‫משפחתה במלחמה‪.‬‬
‫בת דודתה‪ ,‬בלה איגלברג‪,‬‬
‫היתה גם היא עדה‪.‬‬


Slide 16

‫אחרי השחרור‬


Slide 17

‫גבורתה של אמא אחרי המלחמה‪1947-8 :‬‬
‫•‬

‫גבורתה האמיתית שלי אמי התגלתה לי בימים אלה מיד עם‬
‫השחרור אמי שלמדה באוניברסיטה החליטה למרות שאיבדה‬
‫את הוריה אחיותיה וכל יתר המשפחה היא ממשיכה ללמוד‪ .‬אני‬
‫הייתי בטוחה שיש בידי מחברות אמי מימי האוניברסיטה לפני‬
‫המלחמה ‪.‬קראתי לאנשי יד ושם ובדפדוף קל מסתבר שאמא‬
‫מיד עם השחרור המשיכה ללמוד מיקרו ביולוגיה עד שנת ‪48‬‬
‫וקבלת רישיון העלייה לארץ ‪ .‬זו גבורתה האמיתית וזה תסכולה‬
‫היות ולא גמרה את התואר ‪ .‬עכשיו אני מבינה מדוע כל חייה‬
‫אמי דאגה שאלמד ואהיה עצמאית כלכלית ברוח ובנפש ולא‬
‫תלויה לא בבעל לא בהורים ‪.‬היא היתה פמיניסטית בלי לשרוף‬
‫חזיות במהות בתוכן בידע וברוח ‪ .‬זו גבורתה של אמי ‪ .‬אמי היא‬
‫התאומה הרוחנית שלי‪.‬‬


Slide 18

‫העליה לארץ ‪1949 -‬‬
‫• ב‪ 1949‬עלו אבא קולה קורנפלד‬
‫ואמא לילקה לבית גרינברג‪.‬‬
‫• "'הביתה‪ ,‬הביתה'‪ ,‬זה השיר‬
‫ששמענו על הספינה פן‪-‬יורק‪,‬‬
‫שהביאה אותי ואת אבא מן התופת‬
‫לארץ‪ .‬לעולם לא אשכח את השיר‪.‬‬
‫אנשי הסוכנות התעקשו ושלחו אותנו‬
‫למעברה בפרדס‪-‬חנה‪ ,‬למרות שהיה‬
‫לי בית ברחוב יונה הנביא ‪ 17‬בתל‪-‬‬
‫אביב‪ ,‬שהיה שייך לסבא‪-‬רבא פנחס‬
‫רוזמרין ‪ ,‬והיה מושכר בדמי‪-‬מפתח‬
‫לדיירים שונים‪ .‬הם נתנו לנו שתי‬
‫מיטות סוכנות מתקפלות‪' .‬תודה'‪,‬‬
‫אמרתי‪' ,‬יש לנו מיטות‪, ,‬לא צריך‪,‬‬
‫תודה'‪' .‬אין ברירה‪ ,‬תחתמו ותלכו‬
‫הלאה'‪ .‬זה היה המפגש ראשון שלי‬
‫בארץ עם אטימות וחוסר תרבות‪".‬‬

‫סבא פנחס‬
‫הכהן‬
‫רוזמרין‬

‫הבית‬
‫ברחוב יונה‬
‫הנביא ‪17‬‬


Slide 19


Slide 20

‫מעברת פרדס חנה‬
‫• כך הגיעו למעברה עם שתי המיטות‬
‫המתקפלות‪ ,‬צחקו‪ ,‬התחבקו ונרגעו‪.‬‬
‫פה‪ ,‬ידעו‪ ,‬לא יעשו להם רע‪ .‬בבוקר‬
‫תרועת החצוצרה‪ ,‬בארוחת הבוקר‪,‬‬
‫שולחן עם מפה לבנה תפוס עם אטבי‬
‫מתכת‪ ,‬כדי שמפת הניילון לא תעוף‪.‬‬
‫פרוסות לחם‪ ,‬צלחת עם ריבה וצלחת‬
‫עם דובדבנים שחורים‪ .‬אמי טעמה‬
‫ומיד ירקה‪ .‬כמה הם מרים! מה זה‬
‫הדבר המר הזה? 'זיתים' אמרו לה‪..‬‬
‫מה זיתים? והיא חשבה שהם‬
‫מתוקים‪ ,‬היא רק אוהבת דברים‬
‫רקה‪ .‬מוכנה לטעום רק‬
‫נאש ֶ‬
‫ֵ‬
‫מתוקים‪,‬‬
‫אוכמניות‪ ,‬פטל‪ ,‬או פירות יער‬
‫אחרים‪ .‬אבל בארץ ישראל אין יערות‬
‫ואין דובדבנים‪ ...‬אחר כך כל חייה לא‬
‫טעמה זיתים‬


Slide 21

‫צוואתה של סבתא פרומה רוזמרין‬
‫• סבתא רבא פרומה רוזמרין‬
‫שבצוואתה כתבה‪:‬‬
‫• "הנני פונה אל ילדי ונכדי היקרים‪,‬‬
‫ולכל בני משפחתי‪ ,‬ומבקשת מהם‬
‫לשמור על רגשי האחווה ‪,‬שיישארו‬
‫תמיד משפחה אחת ויעריצו איש את‬
‫אחיו ובזכות זו יהיו ברוכים‪ .‬ייתן להם‬
‫ה' אורך ימים ושנה טובה‪ ,‬אושר‬
‫וברכה‪ .‬ואנוכי מבקשת סליחה מאת‬
‫כל אלה שפגעתי בכבודם וה' הטוב‬
‫והרחמן יכפר על עוונותיי וימצא‬
‫מנוחה לנשמתי‪ .‬א מ ן "‬
‫‪8/12/1941.‬‬


Slide 22

‫דוד יעקב‬
‫•‬

‫יום לפני השחרור של אמא ואבא‪ ,‬על ידי‬
‫הרוסים‪ ,‬השיכורים‪ ,‬שאמא תמיד אמרה‬
‫שאם היו ממשיכים היו מצילים את יתר‬
‫המשפחה‪ ,‬אמרה מרחשי ליבה‪ .‬דודי‬
‫יעקב נשלח לבוכנוואלד וכבר כאשר הגיע‬
‫לארץ עם ספינת המעפילים יגור שלחו‬
‫אותם האנגלים למחנה מעצר בקפריסין‪.‬‬
‫אנשים שידעו שלאמא נשאר רכוש ירושה‬
‫מסבא וסבתא רבא רוזמרין‪ ,‬ניסו‬
‫להחתים את אמא כאילו הכל שלה אמא‬
‫ענתה ביושרה‪" :‬נשאר לי אח אחד‪ ,‬אני‬
‫אחכה לבואו ונחלק את רכושנו המשותף‬
‫שווה בשווה איתו‪ ".‬והיא חיכתה וחיכתה‪,‬‬
‫עד ליום בו התפרסמו בעיתון שמות‬
‫הניצולים שהועברו לקפריסין באוניה‬
‫יגור‪ .‬והנה שמו מופיע‪ :‬גרינבארג יעקב‪,‬‬
‫ומאז חיכו יום יום עד שדודי יעקב יחזור‬
‫ויצטרף אליהם‪ .‬אמא שמרה את העיתון‬
‫כל חייה ואני מסגרתי אותו‪.‬‬


Slide 23

‫לידתי – חוה‪ ,‬הבת הבכורה‬
‫• אמי רצתה ללתת לי השם‬
‫אווה אבל אמרו לה פה‬
‫בארץ ישראל שם עברי‬
‫נקראתי חוה –אם כל חיי‪-‬‬
‫תינוק צורח למלא ריאותיו‬
‫חיים‪ ,‬ואני שמעתי צרחות‬
‫צעקות וויכוחים ביום‬
‫וסיוטים בלילה של הורי‬
‫המבוגרים‪.‬‬


Slide 24

‫לידת יונית ‪ -‬אחותי‬
‫• הורי החליטו להעניק לאחותי‬
‫את השם יונית על שם אמו של‬
‫אבי שנקראה טאובה שזו יונה‪.‬‬
‫הם כבר הבינו שיונה שם כבד‬
‫קראו לה יונית שם קליל‪ .‬כמה‬
‫שונה היא אחותי‪ ,‬פיצפונת‪,‬‬
‫שחרחורת‪ ,‬ואמא לא נותנת לי‬
‫לא לרחוץ אותה ‪,‬וכשהיא בוכה‬
‫קופץ לה בולה בבטן שצריך‬
‫ללחוץ ולהחזיר אותה‪.‬הרופא‬
‫נתן לה חגורה‪.‬מהר מאוד‬
‫למדתי כשהייתה בוכה להכניס‬
‫את הבולה(שבר) בחזרה‪.‬‬


Slide 25

‫בת מצוה שלי‬

‫שולחן המשפחה‬

‫• איך התרגשתי‪ .‬הורי החליטו לערוך‬
‫לי בת‪-‬מצווה ב"אולמי גיל"‬
‫המפוארים‪ .‬הם הזמינו את השכנים‪,‬‬
‫המשפחה‪ ,‬ואת כל החברים הכי‬
‫טובים שלהם‪ ,‬וגם שתי חברות הכי‬
‫טובות שלי מהכיתה שלי‪ ,‬זיוה‬
‫ועדנה‪ .‬נשאתי דרשה‪ ,‬ובה הזכרתי‬
‫את כל משפחתי‪ ,‬שנספתה בשואה‪,‬‬
‫את סבי‪ ,‬סבתי‪ ,‬שתי דודותיי מצד‬
‫אימי‪ ,‬סבי מצד אבי ודודתי ושני דודי‬
‫מצד אבי‪ ,‬וכל יתר המשפחה שלא‬
‫זכיתי להכיר‪ ,‬כל אלה שלא זכו‬
‫לשמוח בשמחתי‪ .‬ואמא ואבא‬
‫עומדים ובוכים ודודה רניה יללה וכל‬
‫הפולניות נאנחו‪.‬‬
‫שארית משפחת גרינברג וחברים‬


Slide 26

‫אמא‬
‫•‬

‫•‬

‫אמא פתחה בפניי את עולם הספרים‪:‬‬
‫קרונין‪ ,‬טירת הכובען‪ ,‬פושקין‪ ,‬ייסורי‬
‫וורתר הצעיר של גתה‪ ,‬וגם את עולם‬
‫המוסיקה הקלאסית‪ .‬להתאהב בשופן‬
‫צ'ייקובסקי ובכל התקופה הרומנטית‪.‬‬
‫היא פתחה בפני עולמות מופלאים‬
‫נוספים‪ ,‬של מוזיאונים‪ ,‬ציורים‪ ,‬פסלים‪,‬‬
‫קולנוע‪ ,‬עולם של פנטסיות ותיאטרון‪ .‬היא‬
‫לקחה אותי לקונצרטים לנוער‪ .‬אני זוכרת‬
‫את וולדימיר אשכנזי פורט על הפסנתר‬
‫וכל הקהל צורח מאושר‪ .‬בלילות‪ ,‬היינו‬
‫יושבות ומשוחחות על קורות היום של‬
‫משפחתנו‪.‬‬
‫אמי יקירתי‪ ,‬היתה חברתי הטובה בחיי‪,‬‬
‫הנפש התאומה שלי‪ .‬היא מעולם לא‬
‫הלכה רכיל על חברותיה‪ ,‬ולא נתנה‬
‫ללכת רכיל בסביבתה‪ .‬חברותיה ידעו‬
‫שאצלה סוד הוא סוד‪ .‬הן נשארו נאמנות‬
‫לה עד יומה האחרון‪..‬‬


Slide 27

‫טיול ראשון בעולם‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬

‫•‬

‫החלטתי שהגיעה העת שהורי אחרי ‪ 33‬שנים שהם לא הוציאו את אפם ולא טיילו בעולם‪ ,‬יצאו יחד‬
‫לטיול מאורגן לארצות הברית וקנדה‪ ,‬ושם יפגשו כל בנות הדודות מפולניה‪.‬‬
‫‪ - '82‬טיול הורים‪ ,‬רכבות רכבות‬
‫לאבי היה תנאי‪ :‬הוא יצא לטיול רק אם אני אשב בחנות במשך הטיול‪ .‬אמי פחדה לצאת לטיול בגלל‬
‫התקפי שינויי קצב הלב של אבי‪ .‬אבל הפגישה עם בנות הדודות שלא התראו שנים הכריעה את הכף‪.‬‬
‫הם טיילו בארצות הברית בקניון הגדול‪ ,‬התעייפו ונהנו‪ ,‬ואחרי שסיימו את הטיול בארצות הברית‬
‫הצפינו לקנדה‪ ,‬לטורונטו‪ ,‬למפגש בנות הדודות אצל סלה ולרי הוכמן‪ ,‬סלה שאמא הצילה במלחמה‪.‬‬
‫מפגש מרגש‪ ,‬נשיקות וחיבוקים‪ ,‬ולמחרת יצאו לבלות בפארק השעשועים‪ .‬אבי‪ ,‬שהיה שובב אך לא‬
‫בריא‪ ,‬עלה בניגוד לבקשת אמי ודאגתה התמידית על רכבת הרים‪ .‬תוך כדי הסיבובים קיבל התקף‬
‫כאבים בגלל אבנים בכליות שזזו ממקומן‪ ,‬ואושפז בבית חולים המקומי‪ .‬אימי שובתירה זאת ממני‪ .‬רק‬
‫אחרי צעקות שלי בטלפון‪" :‬מה אתם יושבים בבית‪( ,‬אצל הבת‪-‬דודה) ולא נוסעים לראות את מפלי‬
‫הניאגרה?" בת הדודה סיפרה לי שאבא מאושפז בבית חולים ועוד מעט הם חוזרים‪ .‬נמל התעופה בן‬
‫גוריון‪ ,‬אני ואחותי מחכים לבואם‪ .‬אבא נראה בריא לחלוטין‪ ,‬אמא לבנה כסיד‪ .‬אני רצה אליהם‪ ,‬היא‬
‫כל כך חלשה‪" .‬למה לא סיפרת לי? הייתי באה"‪" .‬אבא אסר עלי‪ ,‬לא רצה שתעזבי את החנות‪ ,‬והוא‬
‫כל הזמן בכה שהוא הולך למות וכואב לו‪ ,‬והבנות לא לידו" היא אומרת‪ ,‬ואני עונה ‪":‬נו ‪,‬זו עוד סיבה‬
‫שהיית צריכה לבקש ממני לבוא‪ ,‬אני דוברת אנגלית ולא היית אבודה שם‪".‬‬
‫כך נגמר הטיול היחיד שהם טיילו בעולם‪ .‬כך נגמרות כל הכוונות הטובות‪ .‬העיקר שבנות הדודות‬
‫גרינברג נפגשו‪.‬‬


Slide 28

‫תמונות מהטיול‬
‫משפחות הוכמן‪ ,‬קורנפלד ופודם‬

‫שלוש בנות הדודות גרינברג (לשעבר)‬


Slide 29

‫שעון החול מתקתק – אמא חולה‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬

‫אמא שואלת אותי‪" :‬איך קוראים למכשיר ששמו לאבא בבית החולים?"אבי אושפז להסתכלות‬
‫באיכילוב‪.‬‬
‫"מוניטור" אני עונה‪.‬‬
‫ומיד שואלת‪" :‬ומה שמו של הצ'לן הטוב ביותר בעולם?"‬
‫"פאבלו קאזלס" מזכירה לה‪.‬‬
‫והיא אומרת "את רואה שאני לא זוכרת‪".‬‬
‫"אמא‪ ,‬את עם הזיכרון הפנומנלי שלך‪ ,‬חצי מהמדינה לא יודעת מי זה פאבלו קזלאס‪".‬‬
‫אבל אמא לא נרגעה ולקחתי אותה לנוירולוג‪.‬‬
‫הוא שאל אותה "האם היתה לך טראומה? בזמן האחרון" לי היה ברור‪ :‬השואה זו הטראומה של חייה‪.‬‬
‫ברגע שיצאנו אמא אומרת לי (ולא לרופא) "כן‪ .‬בקנדה‪ ,‬כאשר אבא אושפז בבית החולים‪ ,‬זו היתה‬
‫טראומה עבורי‪ .‬מאז אמא באמת התחילה לאט לאט לשכוח‪...‬‬
‫ואני הרגשתי איך שעון החול מתקתק‪...‬‬
‫חשבתי לעצמי‪ :‬מעכשיו רק חוויות טובות‪ .‬לא עוד שואה רק קונצרטים‪ ,‬בלט‪ ,‬תערוכות ושמחות‪ .‬ואת‬
‫אהובה שלי התעקשת לכתוב לעצמך מה התכנית ועל מה הנושא‪ .‬רק דברים פשוטים‪ ,‬שלא צריכים‬
‫זיכרון ארוך‪ .‬וכמה צעדנו בכיכר‪ ,‬ולאורך הירקון ואני רציתי לשמור לך את הכשר הגופני נפש בריאה‬
‫בגוף בריא‪ ,‬את זוכרת אמא יקרה שלי‪ ,‬שנבלה יחד עוד זמן איכותי ותרבותי‪.‬‬


Slide 30

‫חופשה בים המלח‬
‫• הזמנתי מיד מקום לכם‬
‫ולנו לים המלח‪ ,‬לנוח‬
‫ולהימרח בבוץ המרפא‬
‫ולצחוק‪ .‬כולנו‪ :‬אמא‪ ,‬אבא‪,‬‬
‫בן‪-‬זוגי ואני‪ ,‬ושתינו עם‬
‫אותו בגד‪-‬ים‪ .‬יום אחד‬
‫מורחים אחד את השני‬
‫בבוץ ים המלח‪ ,‬סמל‬
‫לבריאות‪ ,‬יום מנוחה‬


Slide 31

‫מצדה‬
‫• ולמחרת נסענו‬
‫לערד ומשם‬
‫מטפסים על‬
‫המצדה‪ :‬אמא שלי‬
‫הגיבורה מטפסת‬
‫את כל הדרך‬
‫למעלה ההר‬
‫למצדה‪ .‬למחרת‬
‫חוזרים הביתה‬
‫רצוצים ומרוצים‪.‬‬


Slide 32

‫נופש ברמות‬
‫•‬

‫אני נזכרת איך ברגע האחרון הזמנתי לכולנו‬
‫מקום לנפוש יחד ב"רמות" שברמת הגולן‪.‬‬
‫מקום ב"רמות"‪ ,‬המקום חדש‪ ,‬מתוכנן יפה‪,‬‬
‫לכל חדר מטבחון קטן‪ ,‬רק לבלות קצת‪...‬‬
‫אחרי כמה ימים בבריכה‪ ,‬לנוח‪ ,‬לאכול‪,‬‬
‫ולהשתזף ירדנו לגינוסר‪ .‬ראינו את אנדרטת‬
‫השואה וביקרנו בבית יגאל אלון (את אלון‬
‫פגשתי במלחמת ‪ '73‬כאשר אף אחד כבר לא‬
‫התייחס אליו‪ ,‬חבל‪ .‬האיש הזה היה היחיד עם‬
‫תכנית מדינית‪ .‬לבן‪-‬זוגי הוצע בזמנו להיות‬
‫ראש הלשכה שלו על תקן "המזרחי"‪ ,‬אך הוא‬
‫סרב וחבל)‪.‬‬


Slide 33

‫פארק הירדן וחמת גדר‬
‫•משם ירדנו לפארק הירדן‪,‬‬
‫ראינו יענים‪ ,‬ואת הצלחת‬
‫לומר ‪ , scruch‬וכך לימדת‬
‫אותי מילה חדשה‬
‫בפולנית‪ ...‬עלינו לחמת‬
‫גדר לראות את‬
‫הקרוקודילים וטבלנו כולנו‬
‫במי הגופרית המסריחים‪,‬‬
‫אתם נהניתם אז גם אני‬
‫הייתי מאושרת‪ .‬והביתה‪:‬‬
‫אני מכינה ארוחה ומשכיבה‬
‫אתכם לישון‪ .‬אבא ואמא‬
‫יקרים שלי חזרתם לקן‪.‬‬
‫לילה טוב חלומות פז‪.‬‬


Slide 34

‫טיול באוסטריה ויגוסלביה‬
‫•‬

‫אני משבצת זיכרונות מהטיול באוסטריה‪ .‬הנה‬
‫אנחנו מטיילים תחילה בוינה‪ ,‬מול ה‪st. -‬‬
‫‪stephan‬הכנסיה שהופגזה במלחמת העולם‬
‫השניה‪ .‬מול הכנסיה אני רואה עמוד מודעות‬
‫עגול‪ ,‬שאני מסתירה מכם‪ ,‬שהם ניצולי‬
‫השואה‪ ,‬על העמוד מופיעות תמונות של‬
‫מחנות ריכוז עם אנשים לבושי פיז'מות‬
‫מפוספסות‪ ,‬ומתחתם תמונה של אוסטרים‬
‫מריעים במוהל יד להיטלר‪ .‬אבל מתחת‬
‫לתמונות כתוב "אבל לא צילמו את האנשים‬
‫שבכו בבית" חשבתי לעצמי‪ :‬איזו צביעות‪.‬‬
‫בהמשך לתמונות צילום של גלגל הענק‬
‫השרוף של הלונה פארק בוינה ומתחתיו‬
‫הכיתוב "שלא יחזרו מראות כאלו"‪ .‬זה מה‬
‫שמטריד את האוסטרים‪ .‬הגלגל השרוף‪ .‬יום‬
‫אחד לקחתי את ההורים לפאב של יין הילולים‬
‫‪ ,‬שם שתו ושרו ורקדו‪ .‬תוך כמה דקות אבי‬
‫אמר‪" :‬אני לא יכול יותר‪ .‬זה מזכיר לי את‬
‫הנאצים‪ ".‬אני מבקש לצאת‪ .‬יצאנו מיד‪.‬‬
‫כואבת את כאבו‪ .‬למה הכאבתי לו? הרי כל‬
‫כוונתי היתה רק לטובה‪.‬‬


Slide 35

‫אוסטריה אצל סבינה‬


Slide 36

‫אגם גמונדן‬


Slide 37

‫לידת אור‪ ,‬בתי‬
‫• ‪19‬מרץ‪ 95.‬ילדתי ‪.‬כשאני משתחררת מבית החולים אני‬
‫מחליטה לעבור דרך בית הורי‪ ,‬להראות להם את בתי‪,‬‬
‫אחרי שמונה שנים של טיפולים‪ .‬אבא איננו‪ ,‬כרגיל הוא‬
‫בחנות‪ .‬אפילו לא טורח לבוא לראות את נכדתו החדשה‪.‬‬
‫אני מערסלת את ידיה של אמא‪ ,‬אני שמה את היצור הקטן‬
‫הזה בחיקה‪ ,‬ואמא שלי בוהה לתקרה ואפילו מבט אחד‬
‫לילדה שלי‪ .‬היא כבר לא מבינה‪ ,‬היא כבר לא מכירה אותי‪.‬‬
‫כבר לא מצליחים להוליך אותה‪ .‬סכין חותך את ליבי‪,‬‬
‫לראות את אמי מנותקת ממני ומבתי‪ .‬כמה אני לבד‪ .‬זה‬
‫הרגע שקורע את ליבי ושילווה את חיי עד מותי‪..‬חשבתי‬
‫לעצמי ולא ידעתי מה עוד צופה לי העתיד ‪...‬‬


Slide 38

‫אמא מונשמת‬
‫•‬

‫כאשר אמא קיבלה דלקת ריאות והחלה להיחנק העברנו אותה מיד לבית החולים‪ .‬כל חיי‬
‫התנגדתי להנשמה ואז רופא צעיר אומר לנו‪" :‬אם לא תנשימו את אימכם תדונו אותה‬
‫למיתה"‪ .‬אני לא אלוהים ואני בטח לא אדון את אימי למיתה‪ .‬למרות שיש לי תינוקת קטנה‬
‫בבית‪ ,‬ישבתי ימים ולילות ליד אימי‪ .‬אמא מונשמת ואני כל כך מפחדת שזה הסוף‪ .‬דאגתי‬
‫שלא תקבל פצעי לחץ או דלקת בשתן‪ .‬עזבתי אותה רק בתורנות עם אחותי‪ ,‬שלא הבינה‬
‫שאני לא עוזבת את הנפש התאומה שלי למרות שמחכה לי תינוקת קטנה בבית‪ .‬למזלי‬
‫הגיע דוקטור דני טורנר‪ .‬עולם קטן‪ :‬אותו לא הכרתי‪ ,‬אבל הכרתי את אביו‪ ,‬מנכ"ל פלתורס‬
‫נסיעות‪ ,‬עבורם תכננתי סניפים ברחבי הארץ‪ ,‬והוא מיד אמר‪" :‬אם אני הייתי בתורנות לא‬
‫הייתי מנשים אותה‪ ".‬דוקטור טורנר גמל אותה מההנשמה‪ ,‬אך מצבה לא יציב‪ :‬כבר לא‬
‫בלעה‪ ,‬ואני המצאתי פטנטים איך לגרום לאוכל להחליק בגרון‪ .‬רצתי בין אמי לבתי‬
‫ולמשרדי‪ ,‬שהיה עמוס בעבודות‪ ,‬למזלי הטוב‪ .‬אך מצבה של אמא התדרדר והיא הגיעה‬
‫לכך שכבר לא יכלה לאכול‪ .‬שוב בית חולים‪ ,‬הפעם הרדמה וניתוח‪ ,‬השתלת פג‪ ,‬ואני‬
‫חושבת לעצמי‪ :‬האם אמא תתעורר? הפג מושתל והיא מתעוררת‪ .‬הכל מוכנס במזרק‬
‫לשקית הפג‪ .‬תוך כמה ימים אמא מוחזרת הביתה‪ .‬אני יושבת לצידה של אמא‪ ,‬מלטפת‬
‫את ראשה‪ .‬היא לא מגיבה‪ ,‬לא נאנחת‪ ,‬אני מנשקת אותה‪ .‬אהבת חיי‪ .‬בתי הקטנה בת ה‪-‬‬
‫‪ 6‬מסתכלת בה ומלטפת את ראשה כמוני‪ .‬אני חושבת לעצמי‪ :‬לי לא היתה סבתא ולך זו‬
‫לא סבתא אמיתית‪ ,‬סבתא שלא מכירה אותך‪ ,‬לא מדברת אליך ולא משחקת איתך‪ ,‬רק‬
‫שוכבת במיטה‪ .‬בתי אמורה בספטמבר ללכת לכיתה א' ואני כמעט כל החופש לא הייתי‬
‫איתה‪ ,‬כי ישבתי על יד אמא‪.‬‬


Slide 39

‫טיול פיצוי – החטא ועונשו‬
‫•‬

‫•‬
‫•‬

‫יום אחד באה אחותי עם רעיון‪" :‬צריך לפצות‬
‫את הילדים"‪" .‬לפצות על מה?" אני שואלת‪,‬‬
‫"על זה שסבתא שלהם חולה? על כך שישבנו‬
‫על יד אמנו החולה?" בניגוד לרצוני הפנימי‬
‫ובהתלבטות קשה עם עצמי ועם עובדי אני‬
‫מסכימה לבסוף‪ .‬אני עוד מספיקה לומר‬
‫למזכירת המעונות‪ ,‬שמהם אני שוכרת את‬
‫משרדי שרק שיפצתי‪ ,‬נעמי‪" ,‬אני צריכה את‬
‫הטיול הזה כמו חור בראש"‪ .‬הולכת למספרה‬
‫נפרדת ואומרת שרק ייגמר בטוב ‪.‬פחדתיי‬
‫שיקראו לנו שאמא נפטרה‪.‬‬
‫במוצאי יום כיפור שני שלי‪ 2001‬יוצאים‬
‫ל"טיול פיצוי"‪ .‬בתי‪ ,‬בן זוגי ואני‪ ,‬אחותי‬
‫וילדיה‪.‬‬
‫אני עוזבת את אמי‪ ,‬מפחדת שיקראו לנו בדרך‬
‫כי משהו רע יקרה לה‪ .‬למה נסעתי לטיול‬
‫הארור הזה? איך נקרעתי בין שתי אהבותיי‪:‬‬
‫בתי ואמי? מי "תקע" לי את הרעיון שצריך‬
‫לפצות את הילדים?‬


Slide 40

‫טיול בפריז – פארק אסטריקס‬


Slide 41

‫האירוע ששינה את חיי‬
‫• בטיול הזה‪ ,‬בתוך הקרון‬
‫ברכבת ההרים‪ ,‬עם‬
‫עצירתה‪ ,‬התמוטטתי‬
‫ואיבדתי את ההכרה‪.‬‬
‫קיבלתי אירוע מוחי‪.‬‬
‫הוטסתי לאיכילוב‪.‬‬
‫• שאלתי הראשונה היתה‪:‬‬
‫איפה אמא? ראיתי את‬
‫אמא רזה‪ ,‬שדופה‪,‬‬
‫מנותקת‪.‬‬


Slide 42

‫אמא החליטה לבדה על מותה‬
‫• זה קרה ביום שבת‪ .‬אני הייתי בבית‪ ,‬בחופשה מבית לווינשטיין‪ .‬לא‬
‫הבנתי איפה אני‪ ,‬מי האנשים הסובבים אותי‪ ,‬ראשי נופל‪ ,‬הטלפון‬
‫מצלצל‪ .‬צלצול הטלפון הוא ממנו מלאך המוות מבקר את אמא‬
‫הפעם‪ .‬אמא מחליטה; היא לבדה‪ ,‬אף אחד לא איתה‪ ,‬אין שום סיבה‬
‫להמשיך במסע‪ .‬שום יד לא אוחזת בה‪ ,‬שום יד לא מלטפת אותה‪,‬‬
‫ואז מלאך המוות לוקח את ידה ויחד הם מושכים את צינור‬
‫ההנשמה‪ .‬אני מרגישה‪ ,‬מסתירים ממני ולא מבינים שאני מרגישה‪.‬‬
‫"מה?" אני שואלת‪" .‬למה פנינה צלצלה?" פנינה‪ ,‬המטפלת של‬
‫אימי‪ ,‬מספרת שלמרות שהיא שאף פעם לא נוסעת בשבת‪ ,‬החליטה‬
‫לנסוע לאמא לבית חולים רעות‪ ,‬לראות מה קרה‪ .‬כשהגיעה‪ ,‬צינור‬
‫החמצן היה בחוץ‪ .‬אמא נפטרה‪ .‬אילו רק היו שואלים אותי‪" ,‬את‬
‫רוצה לבקר את אמא?" הייתי מיד נוסעת‪ .‬בוכה ונוסעת‪ ,‬ולו רק‬
‫להחזיק עוד פעם ביד המלטפת שלה‪ ,‬שכל כך אהבתי‪ .‬סלחי לי אמי‬
‫אהובתי‪ ,‬החברה הכי טובה שלי‪ ,‬הנפש התאומה שלי הלכה‬
‫לעולמה‪ .‬למה לחיות כשאף אחד לא נמצא לידך? אני חושבת‬
‫לעצמי‪ .‬כמה קל למשוך את הצינור ודי‪.‬‬


Slide 43

‫הלוויה‬
‫• אני מבקשת ואליום‪ ,‬מפחדת‬
‫להתקרב לבור‪ ,‬בונה סביבי‬
‫חומה‪ ,‬הרופאים אסרו עלי‪.‬‬
‫מולעטת בשפע תרופות‬
‫הרגעה‪ ,‬נרתעת מחד ורוצה‬
‫להיספג ברגביך אמא‪ ...‬רגליי‬
‫רועדות‪ ,‬ידיי ושיניי משקשקות‪,‬‬
‫פוחדת שלא אצליח לעמוד‬
‫במעמד‪ .‬בן זוגי קורא את‬
‫ההספד שכתבתי‪ ,‬בכתב ידי‪.‬‬


Slide 44

‫הספד‬
‫•‬
‫•‬

‫" הכניסיני תחת כנפיך והיי לי אם ואחות ויהי חיקך מקלט ראשי קן תפילותיי הנידחות‪".‬‬
‫אמא‪ ,‬כמה את חסרה לי! אני כל כך מתגעגעת ללטף אותך ושאת תלטפי את ראשי‪ .‬איזה גורל אכזר לא נתן לי להיות לצידך‬
‫ברגעי חייך האחרונים ולהחזיק את ידך בשעה שמסרת את נשמתך לבורא‪ .‬יש אנשים האומרים שההורים שלנו לא עוזבים‬
‫אותנו אף פעם‪ ,‬ואני מתפללת אליך כל יום‪ .‬אמא‪ ,‬האם אני מפריעה למנוחתך?‬
‫אין בעולם אנשים יפים כמוך‪ ,‬תמיד היית לצידי‪ ,‬חינכת אותי לצדק ולאמת‪ .‬הדאגה לנו אכלה אותך‪ .‬כל ערב אני חושבת עליך‬
‫מתפללת שתבואי לבקרני במיטת חוליי‪ ,‬תני לי קצת כוח להיות חזקה כמוך‪,‬‬
‫רק היום אני מבינה מה אומרים געגועים לאמא לאחיות שנלקחו ממך במלחמה‪ .‬אמרת לי פעם שיש אלוהים‪ .‬ושאלתי אותך‪:‬‬
‫איך אחרי כל מה שקרה לך במלחמה את עדיין מאמינה באלוהים? ואמרת לי‪ :‬כן‪ ,‬נשארתי בחיים‪ ,‬וגם אחי יעקב‪ .‬אני‬
‫מבטיחה לך לשמור את זכרם ואת‪ ,‬אמא‪ ,‬תשמרי על אבא על ילדינו ועל שלמות המשפחה‪.‬‬
‫מעט אנשים יודעים את גדלות נפשך אזכור את ידיך ועם נועם הליכותיך‪ .‬יום יום אני מסתכלת לשמיים מאין יבוא עזרי‪ .‬אמא‪,‬‬
‫אם יש בעולם ההוא גן עדן‪ ,‬ואם יש גם צדק‪ ,‬אולי זכית לקצת שקט ושלווה מהמחלה הארורה הזאת שנלכדה בגופך‪.‬‬
‫אמא יקרה שלי‪ ,‬חברתי הטובה ביותר‪ ,‬שש עשרה שנה אני מלווה אותך בכל עת‪ ,‬ודווקא עכשיו אסרו עלי הרופאים ללוות‬
‫אותך‪ .‬אם יש אלוהים אולי הוא חסך ממך את כאבך האחרון‪ ,‬לראות אותי בהשפלתי‪ .‬אמא‪ ,‬תשמרי עלינו מלמעלה‪ .‬את‪,‬‬
‫שהיית האדם הישר ביותר‪ ,‬מעולם לא הלכת רכיל ולא נתת ללכת רכיל בסביבתך‪ .‬היום את לוקחת עמך לקבר הרבה סודות‬
‫שסיפרו לך חברותיך‪ ,‬כי ידעו שאצלך סוד נשאר סוד‪ .‬אני כל כך מתגעגעת לליטוף כף ידך הענוגה ולשיחות הליליות שלנו‪ .‬לך‬
‫יכוללספר כתי ל דבר בעולם ולא שפטת אותי‪ .‬אמא‪ ,‬הצלחת הצלחה אדירה בגיבוש המשפחה‪ .‬אני מבטיחה לך שנמשיך‬
‫לשמור על אבא ועל אחדות המשפחה ‪.‬‬
‫אמא‪ ,‬לו ראית איך אבא שמר עליך‪ ,‬ליטף אותך‪ ,‬נישק אותך כל השנים הללו‪ ,‬רק אדם כמוך זוכה לכזאת אהבה‪ .‬מי שנותן‬
‫אהבה ללא גבול זוכה לקבל אותה בחזרה‪.‬‬
‫אוהבת אותך לנצח‪ .‬חווי‪.‬‬

‫•‬

‫** שנה אח"כ אבא נפטר ונשארתי לגמרי לבד‬

‫•‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬

‫•‬
‫•‬


Slide 45

‫הטרגדיה של חיי‬
‫• הייתי אמא לאמי מאז מחלתה ב טיול פיצוי‪.‬אך עם‬
‫אסוני כאשר בתי ראתה אותי מתמוטטת והיא רק‬
‫בת שש וחצי שנים וצורחת אמא מתה‪.‬לא יכולתי‬
‫אני להיות אמא לבתי‪.‬במשך שנים ארוכות ‪.‬‬