עדכונים בפסיקת בתי - המשפט בתביעות רשלנות רפואית עו"ד טליה חלמיש - שני החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ מקבוצת מדנס מאי 2009 החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ תמונת המצב בשנים האחרונות אנו.

Download Report

Transcript עדכונים בפסיקת בתי - המשפט בתביעות רשלנות רפואית עו"ד טליה חלמיש - שני החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ מקבוצת מדנס מאי 2009 החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ תמונת המצב בשנים האחרונות אנו.

Slide 1

‫עדכונים בפסיקת בתי‪-‬המשפט‬
‫בתביעות רשלנות רפואית‬
‫עו"ד טליה חלמיש‪-‬שני‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬
‫מקבוצת מדנס‬
‫מאי ‪2009‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תמונת המצב‬
‫בשנים האחרונות אנו עדים לעליה ניכרת של ההוצאה‬
‫בגין תביעות אחריות מקצועית בתחום הרפואה‪.‬‬
‫העליה נובעת בעיקר מ"אינפלציה שיפוטית" שהביאה‬
‫לגידול ניכר בפיצויים המשולמים לתובעים‪.‬‬
‫התשלומים השנתיים בתביעות הרשלנות הרפואית‪ ,‬גדלו‬
‫בעשור האחרון ב‪.700% -‬‬
‫במקביל גדלו הפרמיות בצורה דרמטית והכיסויים‬
‫הוגבלו‪.‬‬
‫מוסדות רפואיים ורופאים פרטיים העוסקים בתחומים‬
‫בסיכון גבוה (לידות‪ US ,‬מיילדותי‪ ,‬כירורגיה פלסטית‬
‫וכ"ו) נתקלים בקושי להשיג כיסוי ביטוחי‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫התפתחות התביעות בבימ"ש‬

‫‪1994 - 2008‬‬

‫‪1,200‬‬
‫‪1,100‬‬
‫‪1,000‬‬
‫‪900‬‬
‫‪800‬‬
‫‪700‬‬
‫‪600‬‬
‫‪500‬‬
‫‪400‬‬
‫‪300‬‬
‫‪200‬‬
‫‪100‬‬
‫‪0‬‬

‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫‪2002‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫‪1994‬‬

‫מדד גידול התשלומים‬

‫‪1995 - 2008‬‬

‫‪3100%‬‬
‫‪2800%‬‬
‫‪2500%‬‬
‫‪2200%‬‬
‫‪1900%‬‬

‫‪1600%‬‬
‫‪1300%‬‬
‫‪1000%‬‬
‫‪700%‬‬
‫‪400%‬‬
‫‪100%‬‬
‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫‪2002‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫התפתחות התביעות בבימ"ש‬
‫מיילדות וגינקולוגיה‬

‫‪240‬‬

‫‪210‬‬

‫‪180‬‬

‫‪150‬‬

‫‪120‬‬

‫‪90‬‬

‫‪60‬‬

‫‪30‬‬

‫‪0‬‬
‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2002‬‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫מדד גידול התשלומים‬
‫מיילדות וגינקולוגיה‬

‫‪11100%‬‬
‫‪10100%‬‬
‫‪9100%‬‬
‫‪8100%‬‬
‫‪7100%‬‬
‫‪6100%‬‬
‫‪5100%‬‬
‫‪4100%‬‬
‫‪3100%‬‬
‫‪2100%‬‬
‫‪1100%‬‬
‫‪100%‬‬

‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫‪2002‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫מקצועות קליניים מובילים בשיעור הסיכון‬
‫‪1991 - 2008‬‬
‫מיילדות‬
‫כירורגיה כללית‬

‫‪40%‬‬

‫קרדיולוגיה‬

‫שיעור הסיכון הכספי‬

‫‪35%‬‬
‫‪30%‬‬

‫רפואת שיניים‬

‫‪25%‬‬

‫אורטופדיה‬

‫‪20%‬‬

‫נוירוכירורגיה‬

‫‪15%‬‬
‫‪10%‬‬

‫גינקולוגיה‬

‫‪5%‬‬

‫אופטלמולוגיה‬

‫‪0%‬‬

‫‪18%‬‬

‫שיעור התיקים עם סיכון כספי‬

‫‪16%‬‬
‫‪14%‬‬
‫‪12%‬‬
‫‪10%‬‬
‫‪8%‬‬
‫‪6%‬‬
‫‪4%‬‬
‫‪2%‬‬
‫‪0%‬‬

‫* ‪ 3%‬ומעלה‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫דו"ח ועדת "שפניץ"‪-‬‬

‫הועדה הבין משרדית לבחינת הדרכים להקטנת ההוצאה‬
‫הציבורית בגין תביעות הרשלנות הרפואית‬

‫מסתמנת בפסיקה מגמה של הרחבת אחריותם של בעלי‬
‫מקצועות הרפואה והמוסדות הרפואיים – החל בסוגית‬
‫ההתרשלות (ירידת קרנה של הלכת הפרקטיקה‬
‫המקובלת)‪ ,‬המשך בסיבתיות (אובדן סיכויי החלמה)‬
‫וכלה בהרחבת העילות (רשלנות בגין הסכמה מדעת)‬
‫וראשי נזק (פגיעה באוטונומיה)‪.‬‬
‫מהנתונים עולה כי במשך השנים עלו סכומי הפיצויים‬
‫הממוצעים שנפסקו בתביעות רשלנות רפואית‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫הגידול בפיצוי הממוצע לתובעים‬
‫שנת תשלום‬
‫‪2004‬‬
‫‪2005‬‬
‫‪2006‬‬
‫‪2007‬‬
‫‪2008‬‬

‫תשלום ממוצע לתובע (בדולר)‬
‫‪21,872‬‬
‫‪33,700‬‬
‫‪34,935‬‬
‫‪44,839‬‬
‫‪62,374‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פיצוי עבור כאב וסבל ב– ‪ 100%‬נכות‬

‫‪1997-2008‬‬

‫‪1600000‬‬

‫‪1400000‬‬

‫‪1200000‬‬

‫‪1000000‬‬

‫‪800000‬‬

‫‪600000‬‬

‫‪400000‬‬

‫‪200000‬‬

‫‪0‬‬
‫‪2009‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2005‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2003‬‬

‫‪2001‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1997‬‬

‫פיצוי עבור מות קטינים (קיצור תוחלת חיים‪+‬כאב וסבל)‬
‫‪1998-2006‬‬
‫‪1800000‬‬

‫‪1600000‬‬

‫‪1400000‬‬

‫‪1200000‬‬

‫‪1000000‬‬

‫‪800000‬‬

‫‪600000‬‬

‫‪400000‬‬

‫‪200000‬‬

‫‪0‬‬
‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2002‬‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ההתפתחויות המשפטיות‬

‫עמדה סלחנית‬

‫עמדה ביקורתית‬

‫עמדה מחמירה‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫סלחנות שיפוטית‬

‫(‪)1961‬‬

‫"אשה‪ ...‬באה למחלקה הגינקולוגית לשם ניתוח קל‬
‫ברחמה ויצאה מהמחלקה שבעת יסורים ובעלת מום‬
‫לכל ימי חייה‪...‬‬
‫הטיפול אשר החולה קיבלה בבית החולים לא היה כפי‬
‫שצריך היה לצפותו מבעלי מקצוע מעולים וכן קרו תוך‬
‫כדי טיפול הזנחות וטעויות שונות‪ ,‬אשר הביאו לידי‬
‫תוצאות מעציבות במצב בריאותה‪...‬‬
‫רופא בשר ודם עשוי לטעות‪ ,‬ולא כל טעות מהווה‬
‫רשלנות‪"...‬‬

‫התביעה נדחתה‬
‫(ע"א ‪ 280/60‬פרדו נ' פלדמן‪ ,‬פד' (טו') ‪)1961‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫בקרה שיפוטית‬
‫עולם הרפואה אינו חסין מביקורת שיפוטית ומחשיפה של מעשי רשלנות‬
‫מקצועיים‪ .‬ביקורת זו היא אחת הערובות החשובות להקפדה על מתן טיפול‬
‫רפואי נאות‪.‬‬
‫לא כל טעות באבחנה או בטיפול‬
‫מצביעה בהכרח על רשלנות‪.‬‬
‫אחריות הרופאים‪ ,‬ברשלנות‬
‫אזרחית או פלילית‪ ,‬צריכה‬
‫להיקבע‪ ,‬רק אם הוכח שבנתוני‬
‫זמן אמת פעלו הרופאים‬
‫באי מיומנות מקצועית‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫בקרה שיפוטית – האם היא מקדמת את‬
? ‫בטיחות הטיפול‬
Most patient-safety experts continue to believe that the
threat of liability is the primary barrier to the
development of effective and comprehensive patient
safety programs in hospitals. I suggest, on the
contrary…that judicial recognition of an explicit “right
to safety” for hospital patients, with correlative duty of
hospitals to implement patient-safety measures can
become the primary motivator for the development of
systems to improve patient safety.
George J. Annas. J.D., NEJM 354;19 May11,2006
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫בקרה שיפוטית‬

‫‪‬‬
‫שיפור איכות הרפואה‬
‫הרשומה הרפואית‬
‫• רישום מפורט יותר‬
‫• שמירה על רשומות‬

‫תהליך הבקרה הרפואית‬
‫• ניהול סיכונים‬
‫• אבטחת איכות‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תקשורת עם מטופלים‬
‫• הסכמה מדעת‬
‫• גילוי נאות על תקלות‬

‫ניהול הטיפול הרפואי‬
‫• פרוטוקולים ונהלים‬
‫• הנחיות קליניות‬

‫החמרה שיפוטית‬

‫‪‬‬
‫רפואה מתגוננת‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬

‫ריבוי בדיקות וטיפולים מיותרים‬
‫יצירת מתח ביחסי מטפל‪-‬מטופל‬
‫הוצאות מוגברות לתשלום ביטוח‬
‫סגירת פעילויות בסיכון ביטוחי גבוה‬
‫קושי להשיג כיסוי ביטוחי‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית‬

‫(‪)1998‬‬

‫"חיובם של הרופא וקופת‬
‫חולים בדין הוא פרי של חוכמה‬
‫לאחר מעשה‪ .‬הרף שהוצב‬
‫לקביעת אחריותם‪ ,‬הוצב בגובה‬
‫כה רב‪ ,‬עד שלא רק הרופא‬
‫הסביר אינו יכול לעוברו‪ ,‬אלא‬
‫גם הרופא המומחה המובהק‬
‫ייכשל בכך"‪.‬‬
‫(השופטת שטרסברג‪-‬כהן בדעת מיעוט‬
‫ע"א ‪ 3709,3264/96‬קופ"ח נ' פלד ואח')‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית – ההנמקה‬
‫"אין להטיל את העומס הכלכלי של הטעות הרפואית‬
‫על החולה‪ ,‬אלא מן הראוי כי יוטל‪ ,‬עקרונית‪ ,‬על‬
‫הרופא בעל הטעות שממנו יפוזר ממילא על ציבור‬
‫רחב יותר באמצעות ביטוח האחריות המקצועית‪.‬‬
‫יתרה מזו‪ ,‬הטלת האחריות האישית על הרופא‪...‬‬
‫עשויה לעודד את מילוי החובה המקצועית‬
‫להתעדכנות בספרות המקצועית‪"...‬‬
‫(השופט אנגלרד ע"א ‪ 3709,3264/96‬קופ"ח נ' פלד ואח')‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ההחמרה השיפוטית –‬
‫שאלת האחריות‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"החמרת" האחריות של המטפלים‬
‫"פרקטיקה רצויה" במקום "פרקטיקה מצויה"‬
‫החלת נורמות התנהגות רטרוספקטיבית‪" -‬דרך עוקפת פרקטיקה‬
‫מקובלת"‬
‫מבחן "המומחה הטוב" במקום "הרופא הסביר"‬
‫החלת כלל "הדבר מדבר בעדו" במקרי סיבוכים נדירים‬
‫החלה מסיבית של "כלל הנזק הראייתי"‬
‫החלת אחריות במקרים של "קשר סיבתי נסיבתי"‬
‫קביעת חובות מוגברות בכל הנוגע להסברים למטופלים עובר‬
‫למתן לטיפולים רפואיים‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"פרקטיקה מצויה" לעומת "פרקטיקה רצויה"‬
‫העובדות ‪ -‬רביד נ' קליפורד‬

‫ביום ‪ 5.4.84‬הגיעה רביד בת החמש למרפאת שיניים לצורך‬
‫טיפול שיניים‪ .‬כהכנה לטיפול הזריק לה הרופא זריקת הרדמה‬
‫מקומית בלסתה התחתונה מצד ימין‪ .‬הרופא השתמש לצורך‬
‫ההזרקה במזרק לא שואב‪ ,‬שהיה מקובל לשימוש באותה תקופה‬
‫(פרקטיקה מקובלת)‪.‬‬
‫זמן קצר לאחר ההזרקה נטתה רביד על צידה ולא הצליחה‬
‫להתייצב‪ .‬היא היתה מנומנמת והוחלט להעבירה לטיפול בבית‪-‬‬
‫חולים‪ .‬כתוצאה מן האירוע סובלת רביד עד היום מהמיפרזיס‬
‫במחצית הגוף השמאלי ומהפרעות נוירולוגיות וקוגנטיביות‪.‬‬
‫הסתבר כי חומר ההזרקה חדר לכלי דם משם נדד למוח וגרם‬
‫לקריש דם ולאוטם מוחי‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"פרקטיקה מצויה" לעומת "פרקטיקה רצויה"‬
‫ההכרעה המשפטית‬

‫העובדה שרופא נהג בהתאם לפרקטיקה המקובלת‬
‫בתחומו‪ ,‬היא כשלעצמה‪ ,‬אינה מעניקה לו הגנה‬
‫מוחלטת ולעולם מצוי בידי בית המשפט לקבוע‪ ,‬כי‬
‫פרקטיקה נהוגה זו אינה עולה בקנה אחד עם חובת‬
‫הזהירות של רופא כלפי מטופל‪.‬‬
‫פרקטיקה מקובלת מהווה פרמטר‪ ,‬ואפילו פרמטר‬
‫חשוב‪ ,‬במכלול השיקולים שעל בית המשפט לשקול‬
‫בבואו לקבוע את סטנדרט ההתנהגות הראוי‪ ,‬אולם‬
‫אין היא הפרמטר היחיד אשר בית המשפט יתחשב בו‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫די היה באמצעי פשוט וזמין למנוע סיכון ידוע של‬
‫חדירת מזרק עם חומר הרדמה לתוך עורק‪ ,‬דבר אשר‬
‫עלול לגרום לתופעות לוואי משמעותיות‪ .‬כל זאת‬
‫ללא תוספת עלות משמעותית‪.‬‬
‫בנסיבות אלה אין מנוס מן המסקנה כי רופא התרשל‬
‫שכן רופא זהיר היה בוחר למנוע סיכון זה באמצעות‬
‫שימוש במזרקים שואבים‪.‬‬
‫רביד נ' קליפורד‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬
‫הנורמות אינן נקבעות על‪-‬ידי מומחים אלה או אחרים‪ ,‬אלא‬
‫על‪-‬ידי בית‪-‬המשפט‪.‬‬
‫שאלת תפקידו של מנתח בחדר ניתוח היא עניין ערכי‬
‫ונורמטיבי שמתפקידו של בית‪-‬המשפט להכריע בו‪.‬‬
‫עדות יו"ר המועצה הלאומית לכירורגיה‪ ,‬הרדמה וטיפול נמרץ‬
‫כי אין אחריות הדדית בין מנתח לרופא מרדים‪ ,‬כפי שבא לידי‬
‫ביטוי בסיכום ישיבת המועצה הלאומית הנ"ל‪ ,‬אין לראות בה‬
‫משום נורמה נכונה‪ ,‬ולפיכך אין לפעול על‪-‬פיה‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬

‫(‪)2‬‬

‫אם נרשם בסיכום ישיבת מועצת איגוד רופאי העיניים‪ ,‬כי‬
‫המנתח אחראי כלפי המנותח על הניתוח ותוצאותיו בלבד‪,‬‬
‫והמרדים אחראי כלפי המטופל על תהליך ההרדמה ותוצאותיו‪,‬‬
‫אין לראות בכך כאילו כל אחד מהם אחראי רק על תחומו‪,‬‬
‫וחייבת להיות הדדיות ביניהם‪ ,‬ולמרות שאין למנתח "אחריות‬
‫על" הרי שיש לו אחריות על סימני החיים של המנותח‪ ,‬לא‬
‫פחות מאשר למרדים‪ ,‬ועל‪-‬כן עמדת איגוד רופאי העיניים כפי‬
‫שבאה לידי ביטוי במסמך הנ"ל‪ ,‬אינה משקפת את הנורמה‬
‫המחייבת‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬

‫(‪)3‬‬

‫המסמך בדבר חלוקת אחריות בחדר הניתוח של ההסתדרות‬
‫הרפואית בישראל‪ ,‬קובע כי שיתוף פעולה בין הרופא המנתח‬
‫והרופא המרדים בניתוח חיוני להצלחת הטיפול וכך יש אכן‬
‫לנהוג‪ ,‬אולם ההסתייגות שעל‪-‬פיה אין הרופא המנתח אחראי‬
‫לפעולות המבוצעות על‪-‬ידי הרופא המרדים‪ ,‬כפי שהרופא‬
‫המרדים אינו אחראי על פעולות המבוצעות על‪-‬ידי הרופא‬
‫המנתח‪ ,‬איננה נורמה שיש לפעול על‪-‬פיה‪ ,‬שכן ברור שהמנתח‬
‫אינו אחראי על פעולות המרדים‪ ,‬אולם אין בכך כדי לסייג‬
‫אחריותו לעקוב אחר סימני החיים של המנותח‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬

‫(‪)4‬‬

‫כאשר מנותח פונה למנתח בבקשה לנתחו אין הוא יוצר קשר אחד עם‬
‫המרדים וקשר אחר עם המנתח‪ ...‬יש לייחס לו אחריות מעבר לעצם‬
‫הפעולה הכירורגית‪ ,‬המנותח מצפה ממנו להיות אחראי על חייו בעת‬
‫ביצוע הניתוח – ולאו דווקא בעת ביצוע הפעולה הכירורגית גרידא‪.‬‬
‫כל מנתח חייב להיות שותף מלא למעקב אחר סימני חיים של המנותח‪ ,‬גם‬
‫תוך כדי ובמהלך הניתוח‪ ,‬ואין הוא רשאי להטיל את האחריות הבלעדית‬
‫על כך על כתפי המרדים‪.‬‬
‫חובתו של המנתח היתה להאזין לקולות המוניטור ע"מ לוודא שהוא‬
‫ממשיך לנתח אדם חי ולא מחוסר חיים‪ .‬אם הוא לא עושה כן הוא‬
‫מתרשל‪.‬‬
‫המנתח שלא עשה כן הורשע בעבירה של מעשה פזיזות ורשלנות‪.‬‬
‫פ (תא) ‪ 40016/07‬מ"י נ' אסותא ואח'‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החלת נורמות רטרוספקטיבית‬
‫בשנת ‪ 1986‬נולד ערן סידי עם חסר של כף יד ימין‪.‬‬
‫בשנת ‪ 1997‬הגישה משפחת סידי תביעה נגד הגיניקולוג שביצע‬
‫לאם בדיקת אולטרה סאונד שגרתית במהלך ההריון‪ ,‬בטענה של‬
‫רשלנות באי אבחון חסר כף היד‪.‬‬
‫ביהמ"ש המחוזי פסק כי לא היתה רשלנות בביצוע הבדיקה‪ ,‬שכן‬
‫בשנה הנדונה בדיקת האולטרה סאונד הבסיסית לא כללה סקירת‬
‫גפיים ודחה את התביעה‪.‬‬
‫לעומת זאת ביהמ"ש העליון שדן בערעור על התביעה קבע‬
‫בשנת ‪ 2005‬כי חלה חובה על הרופא הבודק בשנת ‪!!! 1986‬‬
‫ליידע את האישה על מגבלות הבדיקה ועל האפשרות לבצע‬
‫בדיקת אולטרה סאונד מורחבת במסגרת הפרקטיקה הפרטית‪...‬‬
‫ע"א ‪ 4960/04‬סידי‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החלת נורמות רטרוספקטיבית ‪2 -‬‬
‫ילדה נולדה בשנת ‪ 1995‬כשהיא סובלת מתסמונת ‪ X‬שביר‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע כי בתקופה הרלבנטית הבדיקה טרם הומלצה ע"י הגורמים‬
‫המקצועיים ושליחת הנשים לביצועה בוודאי שלא היתה פרקטיקה מחייבת‬
‫את הרופא הסביר‪.‬‬
‫ואולם ביהמ"ש קבע כי מאחר שבמאמרים שפורסמו עובר לשנת ‪1994‬‬
‫מוזכרות בדיקות המבוצעות לאוכלוסייה בעלת סיכון נמוך לצרכי מחקר או‬
‫לצרכים אחרים‪ ,‬היה על רופא סביר הקורא את המאמרים הללו להסיק כי‬
‫"בדיקות סקר" לגילוי הנשאות קיימות גם אם ביצוען עדיין אינו מומלץ‪.‬‬
‫הבדיקה היתה קיימת במועד הרלבנטי ויש לייחס להורים בהתאם להלכת‬
‫סידי ציפייה סבירה כי קיומה יגולה להם ולכן הרופא התרשל בכך שלא ידע‬
‫על קומה ולא גילה להורים על קיומה‪.‬‬
‫הקופה אחראית לכך שלא הפיצה בקרב רופאיה את האפשרות לביצוע‬
‫בדיקה לגילוי הנשאות לתסמונת ‪ X‬שביר גם לנשים ללא כל אינדיקציה‪.‬‬
‫א (ים)‪ 5416/03‬שיר סגל‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"כלל ‪ 30‬הדקות" – ‪OUT‬‬
‫השאלה היא מהו פרק הזמן הסביר לביצוע ניתוח קיסרי ?‬
‫פרק הזמן של ‪ 15‬דקות לבצוע ניתוח קיסרי הוא פרק זמן‬
‫אפשרי וראוי כאשר חדר הניתוח פנוי וכל הצוות זמין‪ ...‬יש‬
‫להשלים‪ ,‬חרף העובדה שהדבר אינו רצוי‪ ,‬גם עם חלוף פרק‬
‫זמן ארוך יותר של כ‪ 25-30 -‬דק' עד לניתוח‪ .‬אולם שיהוי כזה‬
‫בביצוע הניתוח‪ ,‬כדי שיתקבל כשיהוי סביר‪ ,‬מחייב מתן הסבר‪,‬‬
‫המבוסס על נסיבותיו המיוחדות של המקרה הנדון‪ ,‬ועל כך‬
‫שבפועל נעשו מאמצים סבירים לקצר פרק זמן זה דבר שלא‬
‫הסתייע באותן נסיבות‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"כלל ‪ 15‬הדקות" – ‪IN‬‬
‫במקרה שלפנינו‪ ,‬לא ניתן הסבר המצדיק התמשכותו של פרק‬
‫הזמן שחלף בין קבלת ההחלטה על ביצוע הניתוח לבין הביצוע‬
‫בפועל‪.‬‬
‫במקרה שלפנינו נפל שיהוי בלתי מוצדק של כ‪ 6 -‬דקות גם‬
‫בהתמשכות פרק הזמן ממועד קבלת ההחלטה על הניתוח ועד‬
‫לביצועו‪ .‬מכאן‪ ,‬שבסה"כ נפל במקרה זה שיהוי בלתי מוצדק‬
‫בביצוע הניתוח הקיסרי‪ ,‬העולה כדי רשלנות‪ ,‬של ‪31-33‬‬
‫דקות‪ ,‬ולמצער שיהוי של ‪ 21‬דקות‪.‬‬
‫א (ים) ‪ 8005/06‬ב‪.‬ר‪ .‬נ' בי"ח מאיר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית –‬
‫סטנדרט המומחה הטוב‬

‫על הרופא להשתמש ברמת ידע‪ ,‬כשרון ואיכפתיות‪,‬‬
‫הקיימת ומופעלת ע"י רופאים ברמה מקצועית טובה‬
‫ולא ממוצעת‪.‬‬
‫כאשר מדובר ברופא הטוען לכישורים מיוחדים ולהיותו‬
‫מומחה‪ ,‬הרמה הנדרשת ממנו היא בהתאם לכך‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית –‬
‫"המתמחה חשוד"‬
‫אישה שעברה ניתוח קיסרי אלקטיבי בהרדמה ספינלית‪,‬‬
‫נותרה עם נזק לשורשי העצב הפירוניאלי‪ ,‬נזק זה יוחס‬
‫לפגיעה במהלך ההרדמה‪.‬‬
‫וכך אמר ביהמ"ש על המרדים שהיה מתמחה ותיק בעת‬
‫הניתוח‪":‬רף המומחיות הרשמית של הנתבע שהוא נמוך‬
‫לטעמי‪ ,‬גם אם הוא בעל ניסיון מעשי רב‪ ,‬יש בו כדי ליצור‬
‫חיזוק לטענות התובעת וספק באשר לביצועה הנאות של‬
‫ההרדמה "‬
‫‪...‬‬
‫ת"א ‪ 072682/99‬פני אלמליח‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החלת כלל הדבר מדבר בעדו‬
‫בתי‪-‬המשפט מחילים את כלל "הדבר מדבר בעדו" באופן‬
‫"ליברלי" ומעבירים את נטל השכנוע מכתפי התובעים אל‬
‫כתפי הנתבעים להוכיח שלא היתה רשלנות מצידם‪.‬‬
‫התנאים להחלת הכלל (ס' ‪ 41‬לפקודת הנזיקין)‪:‬‬
‫ התובע לא ידע ולא יכול היה לדעת על הנסיבות שהביאו‬‫לידי הנזק‬
‫ הנזק נגרם על‪-‬ידי נכס בשליטת המזיק‬‫ המקרה מתיישב יותר עם המסקנה שהיתה רשלנות‬‫מאשר עם העדרה‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בסיבוכים נדירים‬
‫אישה הרה עברה דיקור מי שפיר בשבוע ‪ 18‬להריונה‪ ,‬אשר‬
‫הסתבך בזיהום תוך רחמי‪ ,‬שהוביל לספסיס סוער ולמותה‬
‫של האישה‪.‬‬
‫ועדת בדיקה של משרד הבריאות לא מצאה התרשלות‬
‫בטיפול במנוחה מצד גורם רפואי כלשהו‪.‬‬
‫בעלה וילדיה של המנוחה הגישו תביעה נגד הרופא המטפל‬
‫שביצע את הדיקור בטענה שהדיקור נעשה באופן רשלני‪,‬‬
‫ללא ניקוי מתאים של איזור הבטן בו בוצעה הדקירה‬
‫וכתוצאה מכך נגרם הזיהום שהוביל למותה‪.‬‬
‫לא הוגשה חוו"ד מטעם התובעים לתמיכה בטענותיהם‪ ,‬והם‬
‫בקשו להחיל את הכלל של "הדבר מדבר בעדו"‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בסיבוכים נדירים‬
‫ביהמש פסק כי "מהעדויות שנשמעו בבית המשפט ומחומר‬
‫הראיות שהובא‪ ,‬ניתן לקבוע כי השימוש בחומר החיטוי‬
‫פולידין ואלכוהול היה נפוץ ומקובל לצורך עריכת הדיקור‬
‫וכי הנתבעים פעלו על‪-‬פי הנהוג והמקובל בכגון דא‪ ...‬ואין‬
‫לבוא לנתבעים בטרוניה באשר לפרקטיקה בה נהגו"‬
‫ואולם העובדה ‪ -‬שמדובר בתוצאה נדירה ובלתי צפוייה‬
‫למדי של דיקור מי שפיר שגרם לזיהום חריף ברחם‬
‫האשה ומותה עקב כך ‪ -‬תומכת בתחולת הכלל של הדבר‬
‫מדבר בעדו‪ .‬זה מצביע יותר על קיומה של התרשלות מאשר‬
‫על העדרה‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בסיבוכים נדירים‬
‫אף כי התובעים לא הוכיחו את הסיבה הממשית והישירה לזיהום‬
‫בגופה של המנוחה ולמותה כתוצאה מכך‪ ,‬שוכנעתי – על‪-‬פי מאזן‬
‫ההסתברויות במשפט האזרחי – כי ההסתברות שהיא נפטרה עקב‬
‫רשלנותם הרפואית של הנתבעים עולה על ההסתברות כי הפגיעה‬
‫לא היתה תוצאה של התרשלות כזו‪.‬‬
‫נטל השכנוע בדבר העדר התרשלות עבר לכתפי הנתבעים‬
‫ומשהם לא עמדו בו – דין התביעה להתקבל‪.‬‬
‫נקבע שהרופא שביצע את הדיקור אחראי ברשלנות משום שלא‬
‫הרים את הנטל להסביר באיזה מנגנון אירע הזיהום שלא‬
‫באחריותו‪.‬‬
‫א (ת"א) ‪ 89/96‬עזבון המנוחה ג'ומאנה מראר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשומות רפואיות – כלל "הנזק הראייתי"‬

‫"מקום שצריך להיעשות רישום רפואי וזה לא נעשה‪ ,‬ולא‬
‫ניתן הסבר מניח את הדעת למחדל זה‪ ,‬יועבר נטל ההוכחה‬
‫בדבר העובדות השנויות במחלוקת‪ ,‬שיכלו להתבהר מתוך‬
‫הרישום‪ ,‬אל כתפי הרופא או המוסד‪ ,‬שבמסגרתו ניתנו‬
‫השירותים הרפואיים‪".‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫נתונים על העברת נטל הראיה –‬

‫דו"ח ועדת שפניץ‬

‫נראה שנושא הרשומה הרפואית‪ ,‬ליקוי בה או היעדרה הוא‬
‫בעל השלכות מרכזיות בתחום תביעות הרשלנות הרפואית‪,‬‬
‫היכול לעיתים להשפיע באופן מהותי על תוצאת הדיון‬
‫בתביעה‪.‬‬
‫בשני שליש מן המקרים בהם העביר בית‪-‬המשפט את הנטל‬
‫מכתפי התובעים אל כתפי הנתבעים‪ ,‬בשל ליקוי ברשומה‬
‫הרפואית‪ ,‬הם לא הצליחו להתמודד עמו ולהרים אותו‪,‬‬
‫ונקבעה אחריות של המטפלים לנזקם של התובעים‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫התובע יליד ‪ 1939‬אושפז עקב אוטם שריר הלב‪.‬‬
‫בוצע צינתור שבמהלכו הוזרק חומר ניגוד מסוג‬
‫אורוגרפין‪.‬‬
‫סמוך לאחר ההזרקה התלונן התובע על הרגשה‬
‫לא טובה‪ .‬תוך שתי דקות היתה ירידה בלחץ‬
‫הדם‪ ,‬פרפור חדרים ואיבוד הכרה‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)2‬‬

‫האבחנה – שוק אנפילקטי עקב רגישות ליוד‪.‬‬
‫החלה פעולת החייאה אליה הצטרפו רופאים‬
‫בכירים וביניהם מנהל המחלקה הקרדיולוגית‬
‫ומנהל יחידת הצינתורים‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)3‬‬

‫פעולות ההחייאה כללו‪ :‬עיסוי חזה‪ ,‬מכות‬
‫חשמל‪ ,‬החדרת קוצב לב זמני והזלפת‬
‫תרופות שונות‪.‬‬
‫רק בחלוף כ‪ 40 -‬דקות חזר הלב לתפקד‪,‬‬
‫אלא שבזמן זה נגרם נזק מוחי קשה והתובע‬
‫נותר במצב וגטטיבי‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)4‬‬

‫נקבע כי לא היתה רשלנות בטיפול שקיבל התובע‬
‫עד שלב ההחייאה‪.‬‬
‫השאלה במחלוקת היתה האם ההחייאה בוצעה‬
‫בסבירות ובמיומנות‪.‬‬
‫עיון בכל הרישומים וסיכום הראיות בעניין זה‬
‫מעלה מספר בעיות; פרט לרישום הטכנאית על‬
‫מתן לידוקאין‪ ,‬אין רישום ישיר כלשהו על מצב‬
‫התובע במהלך המשבר‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)5‬‬

‫אין חולק כי מדובר באירוע קשה גם‬
‫לצוות הרפואי וניתן להבין כי הצוות דאג‬
‫קודם כל לטיפול בתובע ופחות לביצוע‬
‫רישומים‪ ,‬אולם מהנתונים עולה כי‬
‫חסרים רישומים וחלקם לא מדויקים או‬
‫לא ברורים דיים‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)6‬‬

‫התוצאה המעשית היא כי הרישום הלקוי‬
‫נזקף לחובת הנתבע ברשלנות רישומית‬
‫ונטל ההוכחה כי אין התרשלות של‬
‫הנתבע בעצם הטיפול הינו על הנתבע‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)7‬‬

‫הסברי הנתבע‪ ,‬לפיהם הצוות הרפואי היה שקוע כולו‬
‫בהחייאה ולכן אין לצפות ואין לדרוש תשומת לב‬
‫לרישום‪ ,‬הינם הסברים שובי לב אך אינם הסברים‬
‫מלאים‪.‬‬
‫הרשלנות הרישומית שפורטה לעיל שללה מהתובע את‬
‫היכולת לבודד חלק מהתהליך ולברר כראוי האם‬
‫במהלך ההחייאה היו נתונים שאיפשרו טיפול אחר או‬
‫אבחנה אחרת‪ .‬איננו יודעים מה סדר מתן כמות כה‬
‫גדולה של אדרנלין‪ ,‬ומה היו התגובות לכך‪...‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)8‬‬

‫אם היו רישומים ראויים בזמן ההחייאה‪ ,‬הן‬
‫על סדר התרופות וכמותן והן על לחצי דם‪,‬‬
‫יתכן והיו בידי התובע כלים טובים יותר‬
‫להראות כי במהלך החייאה כה ארוכה היה‬
‫אפשר לנקוט דרכים נוספות‪.‬‬
‫נקבע כי הנתבעים אחראים ל‪ 30% -‬מן הנזק‬
‫של התובע‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל הראייתי בשל אי ביצוע בדיקה‬

‫אישה הרה בהריון ראשון (לאחר ‪ 3‬שנים של טיפולי‬
‫עקרות) הגיעה לבי"ח בשבוע ה‪ 31 -‬להריון לאחר שחשה‬
‫ברע‪ .‬בביה"ח אובחנה הפרדות שיליה ומוות תוך רחמי‪,‬‬
‫על רקע רעלת הריון‪.‬‬
‫השאלה במחלוקת היתה האם הפרדות השיליה היתה‬
‫פתאומית או שהגיניקולוג אצלו ביקרה בבוקר אותו יום‪,‬‬
‫היה יכול כבר אז‪ ,‬לאבחן הפרדות שיליה‪ ,‬לשלוח אותה‬
‫בדחיפות לחדר לידה ולמנוע מוות תוך רחמי‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל הראייתי בשל אי ביצוע בדיקה‬

‫כיוון שהרופא לא ערך בדיקה של רגישות הבטן בעת הביקור של‬
‫האישה אצלו‪ ,‬קבע ביהמ"ש כי הוא גרם בכך נזק ראייתי לתובעת‬
‫כי נמנע ממנה להוכיח כי כבר באותה עת סבלה מהפרדות‬
‫שיליה‪...‬‬
‫לאור זאת הועבר הנטל אל הרופא לשכנע‪ ,‬כי באותו שלב בו נמנע‬
‫מלבצע את הבדיקה‪ ,‬לא סבלה האישה מבטן רגישה ולא היתה‬
‫שרויה בתהליך של הפרדות שיליה‪.‬‬
‫הרופא לא הצליח לעמוד בנטל זה ולכן נקבע כי הוא אחראי למות‬
‫העובר‪...‬‬
‫ע"א ‪ 9328/02‬לאה מאיר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"קשר סיבתי נסיבתי"‬
‫הוריה של פגה שנולדה בשבוע ‪ 29‬להריון בעקבות‬
‫הפרדות שליה‪ ,‬הגישו תביעה נגד ביה"ח‪ ,‬בטענה שהיה‬
‫איחור בביצוע ניתוח קיסרי לאם וכתוצאה מכך סובלת‬
‫הילדה משיתוק מוחין ופיגור שכלי‪.‬‬
‫התביעה הסתמכה על חוו"ד גניקולוגית בלבד ואילו‬
‫ההגנה הסתמכה על חוו"ד של נוירופדיאטר ונאונטולוג‬
‫ששללו קשר סיבתי בין הנזקים לבין העיכוב בביצוע‬
‫הניתוח הקיסרי וקבעו כי יש לשייכם לנזקי הפגות‬
‫בלבד‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"קשר סיבתי נסיבתי"‬
‫ביהמ"ש קבע כי קיים קשר "סיבתי נסיבתי" בין‬
‫התרשלות הרופאים שהתעכבו בביצוע הניתוח הקיסרי‪,‬‬
‫לבין הנזק שנגרם לפגה ולפיכך הטיל אחריות על‬
‫ביה"ח לפצות אותה על ‪ 40%‬מן הנזק שלה‪.‬‬
‫ביהמ"ש העליון אישר את פסה"ד המחוזי וקבע כי‬
‫לבימ"ש יש שיקול דעת לקבוע כי קיים קשר "סיבתי‬
‫נסיבתי" ואת שיעור האחריות ההסתברותי לנזק‬
‫(הפיצוי הופחת ל‪ 20% -‬מן הנזק)‪.‬‬
‫פס"ד מלול עדן‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫דרישות ההסבר בנסיבות מיוחדות‬

‫“ייתכנו מקרים בהם לסיכונים בעלי הסתברות נמוכה‬
‫תהיה משמעות מיוחדת לחולה הספציפי‪ .‬במקרה‬
‫כזה‪ ,‬למרות האחוז הנמוך יכללו אותם סיכונים‬
‫בתחום המידע המהותי הנדרש לחולה לשם החלטה‬
‫מושכלת אם לעבור את הטיפול הרפואי”‪.‬‬

‫ת”א (י‪-‬ם) ‪1109/97‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רף ההסבר בניתוחים אלקטיביים‬

‫"ההסבר הנדרש לקבלת הסכמה מדעת לניתוח‬
‫אלקטיבי – שאף בלעדיו ניתן לקיים אורח חיים‬
‫רגיל – נכלל ברף העליון של חובת הגילוי‪ ,‬והוא‬
‫כולל‪ ,‬בנוסף להתייחסות לסיכויי ההצלחה גם מתן‬
‫הזהרה מפני הסיבוכים האפשריים‪ ...‬גם אם‬
‫סיבוכים אלו נדירים‪".‬‬
‫ע"א ‪6153/97‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רף ההסבר בניתוחים אלקטיביים ‪-‬‬

‫‪RSD‬‬

‫"בענייננו מדובר בסיבוך המתרחש בקרב ‪0.5% - 0.3%‬‬
‫מהניתוחים – גם אם שיעור זה אינו גבוה‪ ,‬הרי מדובר בסיבוך‬
‫חמור‪ ,‬העלול לגרום להפיכתה של הגפה לחסרת כל תפקוד‪ ...‬כיוון‬
‫שמדובר בניתוח אלקטיבי חובת ההסבר נמצאת ברף העליון‪ .‬סיכון‬
‫‪ RSD‬הינו בגדר המידע שהתובע היה רשאי לצפות‪ ,‬באורח סביר‪,‬‬
‫כי יגולה לו‪ ,‬כדי שיוכל לשקלו במסגרת גיבוש דעתו לעניין‬
‫הסכמתו לטיפול הרפואי‪"...‬‬

‫ת"א ‪ 920/99‬יצחק נ' שע"צ‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רף ההסבר ברפואה פרטית‬

‫"רפואה פרטית בה קיים ניגוד עניינים מובנה בין‬
‫השאיפה המסחרית להרבות בניתוחים לבין‬
‫האינטרס של המטופל‪ ,‬כדי להקהות את עוקצו של‬
‫ניגוד העניינים יש להעמיד את המטופל על הסיכונים‬
‫והסיכויים שבניתוח המוצע לרבות החלופה שלא‬
‫לבצע כלל ניתוח סיכוייה וסיכוניה‪".‬‬
‫ע"א ‪6153/97‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫חובת ההסבר על טיפולים מחוץ לסל‬
‫בנסיבות מתאימות עשוי להיווצר צורך ליידע את המטופל לגבי‬
‫אפשרות טיפול המוצעת רק במסגרת הרפואה הפרטית ואולי אף‬
‫במסגרת שירותי רפואה מעבר לים‪ .‬כך יש לעשות‪ ,‬אכן‪,‬‬
‫כשמדובר בטיפול או בתרופה שעשויים לסייע לחולה ואינם‬
‫זמינים ברפואה הציבורית בארץ‪.‬‬
‫כשחולה אובחן כסובל ממחלה מסויימת‪ ,‬וישנה תרופה שאינה‬
‫מצויה ב"סל" – מקובל עלי שעל הרופא ליידע את החולה בדבר‬
‫קיומה של התרופה‪.‬‬
‫עליו להשאיר להחלטתו של החולה את השאלה אם לרכוש את‬
‫התרופה מכספו אם לאו‪ .‬שאלה זו כרוכה לא אחת באפשרויות‬
‫הכספיות של החולה וגם בפער בין ההשפעה של התרופה‬
‫שב"סל" לזו שאינה נמצאת בו‪ ,‬על הרופא לספק את המידע‬
‫הנדרש‪ ,‬והחולה‪ -‬יחליט‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ע"א ‪ 4960/04‬סידי‬

‫פגיעה באוטונומיה – פיצוי ללא נזק‬

‫אישה אושפזה בבית חולים לניתוח אורטופדי בשל‬
‫דפורמציה ברגל‪ .‬בסופו של דבר‪ ,‬במקום ניתוח לתיקון‬
‫הדפורמציה עברה ביופסיה בכתף בשל ממצא ידוע בכתף‬
‫שנחשד להיות גידול ממאיר‪ .‬בעקבות הביופסיה נותרה עם‬
‫מגבלה קשה בתפקוד הכתף‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פגיעה באוטונומיה‬
‫המטופלת טענה כי לא הוסברו לה הסיכונים הכרוכים‬
‫בביופסיה ולפיכך לא נתנה הסכמה מדעת לביצוע הפעולה‪.‬‬
‫נקבע כי גם לו היו נפרשים בפניה הסיכונים היתה נותנת‬
‫הסכמתה לביופסיה בשל הסיכון הממשי שמדובר בגידול‬
‫ממאיר‪.‬‬
‫למרות זאת נפסק כי היתה פגיעה באוטונומיה שלה והיא‬
‫זכאית לפיצוי כספי‪...‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פגיעה באוטונומיה‬

‫“ההכרה בזכותו של החולה לפיצוי על‬
‫הפגיעה באוטונומיה שלו‪ ,‬מקום בו הופרה‬
‫חובה זו‪ ,‬עשויה לתרום לכך שחובה זו‬
‫תקוים הלכה למעשה”‪.‬‬
‫ע”א ‪ 2781/03‬מיאסה עלי דעקה‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות בפגיעה באוטונומיה‬

‫הפרת חובת הזהירות ‪ -‬אי מתן הסברים‬
‫למטופלים לפני ביצוע טיפולים‬
‫נזק ‪ -‬פגיעה באוטונומיה של המטופל‬
‫קשר סיבתי ‪ -‬בין אי מתן ההסברים לבין‬
‫עוצם ההפתעה מן הסיבוך שהתרחש‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫משמעות העדרו של טופס הסכמה ייעודי‬
‫ניתוח סימפטקטומי (נגד הזעת יתר)‪ ,‬שבוצע בשנת ‪ 1999‬והסתבך‬
‫בהזעת יתר פיצויית‪.‬‬
‫המטופל הגיש תביעה בטענה שלא הוזהר מפני הסיבוך האמור‪.‬‬
‫התובע הוחתם על טופס הסכמה סטנדרטי (לא ייעודי)‪ ,‬משום שעד‬
‫השנה האמורה לא פותח טופס ייעודי מתאים‪.‬‬
‫הרופא המנתח רשם בגיליון כי הוסברו הסיכונים הכרוכים בפעולה‬
‫והעיד בבימ"ש כי הוא מסביר לכל המטופלים‪ ,‬ללא יוצא מן הכלל‪,‬‬
‫כי הבעיה עם הניתוח היא שבמקרים רבים מאוד‪ ,‬למעלה מ‪50% -‬‬
‫מופיעה הזעה פיצויית‪ ,‬וב‪ 2-3% -‬מן המקרים ההזעה הפיצויית‬
‫יכולה להיות משמעותית ביותר‪.‬‬
‫סטודנטית שהועסקה במרפאתו של הרופא ונכחה בזמן שקיבל‬
‫חולים אישרה את עדותו בעניין ההסברים‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫חוק זכויות‬

‫החולה‪ ,‬התשנ”ו‪1996-‬‬

‫סעיף ‪ :14‬אופן מתן הסכמה מדעת‬

‫(א)‬

‫‪.....‬‬

‫(ב)‬

‫הסכמה מדעת לטיפול רפואי המנוי בתוספת תינתן‬
‫במסמך בכתב‪ ,‬שיכלול את תמצית ההסבר שניתן‬
‫למטופל‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫חוק זכויות‬

‫החולה‪ ,‬התשנ”ו‪1996-‬‬

‫תוספת‬
‫(סעיפים ‪)15 ,14‬‬
‫(‪ )1‬ניתוחים‪ ,‬למעט כירורגיה זעירה‪.‬‬
‫(‪ )2‬צינתורים של כלי דם‪.‬‬
‫(‪ )3‬דיאליזה‪.‬‬
‫(‪ )4‬טיפול בקרינה מייננת (רדיותרפיה)‪.‬‬
‫(‪ )5‬טיפולי הפריה חוץ‪-‬גופית‪.‬‬
‫(‪ )6‬כימותרפיה לטיפול בתהליכים ממאירים‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בהעדר טופס הסכמה ייעודי‬
‫נקבע (בערעור) כי נוכח הוראות חוק זכויות החולה אין די בטפסים הערוכים‬
‫על פי תקנות בריאות העם (טופסי הסכמה)‪ ,‬התשמ"ד‪. 1984-‬‬
‫ככל הנראה המערכת הרפואית התאימה עצמה להוראות אלה באיחור מסויים‪,‬‬
‫ובמועד הרלוונטי (‪ )1999‬עדיין נעשה שימוש בטפסים הישנים‪ ,‬תוך הפרת‬
‫הוראת החוק‪.‬‬
‫אין לשלול את האפשרות‪ ,‬לפיה הפרת החובה לעגן את הסכמת המטופל‬
‫במסמך בכתב שיכלול את "תמצית ההסבר שניתן למטופל"‪ ,‬שוללת‪ ,‬מניה‬
‫וביה‪ ,‬את האפשרות שאכן מדובר ב"הסכמה מדעת"‪.‬‬
‫דרישת הכתב בחוק היא "דרישה מהותית" ובהעדרו של טופס הסכמה מדעת‬
‫ערוך כדין‪ ,‬יש לקבוע‪ ,‬למצער‪ ,‬כי במקרה של מחלוקת‪ ,‬המטפל הוא זה‬
‫שצריך להוכיח קיומה של הסכמה זו‪.‬‬
‫ע"א ‪ 6299/05‬צורף‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ומה הדין כשיש טופס חתום ?!‬

‫נולדה‬

‫בשנת ‪1998‬‬
‫(מיקרופטלמיה)‪.‬‬
‫בשבוע ‪ 21‬להריון בוצעה לאם בדיקת אולטרה‪-‬סאונד בסיסית‬
‫במסגרת הקופה שנמצאה תקינה‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע כי לא ניתן לגלות את המום במסגרת בדיקה בסיסית‬
‫אך יש אפשרות לגלות זאת בבדיקה מורחבת‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע כי היה מדובר בהריון שלא בסיכון גבוה ולא היה‬
‫מקום לביצוע סקירה מורחבת‪/‬מכוונת‪.‬‬
‫האם חתמה על טופס בקשה לביצוע בדיקת על‪-‬קול לפיה היא‬
‫מודעת לכך שמדובר בבדיקה בסיסית וכי באפשרותה לבצע‬
‫בדיקה מורחבת באופן פרטי‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תינוקת‬

‫כשהיא‬

‫סובלת‬

‫מעיוורון‬

‫חתימה ללא הסבר – לאו הסכמה היא‬
‫ביהמ"ש קבע כי הרופאים הסבירו לאם כי הבדיקה אותה היא עומדת לבצע‬
‫היא בדיקה בסיסית וכי קיימת בדיקה משוכללת יותר אותה ניתן לבצע באופן‬
‫פרטי ואולם בכך לא די‪.‬‬
‫האם לא הבינה לאשורה את האבחנה בין הבדיקה הבסיסית והמורחבת ואם‬
‫היתה מבינה היתה בוחרת לבצע את הבדיקה על חשבונה‪ .‬יש כשל בשרשרת‬
‫המידע אשר נמסר לאם‪.‬‬

‫לא די בקיומה של פרקטיקה לפיה מיידעים את האישה כי קיימת‬
‫בדיקה מורחבת‪ ,‬העדר הנחיות ברורות ונהלים מוגדרים באשר‬
‫להיקף המידע שיש למסור למטופלת לעניין אפשרותה לבצע‬
‫בדיקה מורחבת ‪...‬ואי מתן הסבר הולם בטרם ביצוע הבדיקה‬
‫הבסיסית הינם בגדר נוהל בלתי סביר‪...‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תוצאות הערעור‬
‫המלצת ביהמ"ש‪:‬‬

‫לאור קשיים שהתגלעו בהכרעת בימ"ש קמא בשאלת‬
‫החבות ולאור זאת שבימ"ש קמא הכריע בפסק דינו‬
‫בסוגיות שלא היו בחזית הדיון יבוטל פסק דינו של‬
‫בימ"ש קמא והסכום אשר שולם לתובעים יישאר בידם‪.‬‬

‫התובעים הסכימו להצעת ביהמ"ש שמשמעותה‬
‫שפסה"ד מבוטל‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ההחמרה השיפוטית –‬
‫הנזק הממוני‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫הלכת "השנים האבודות" –‬
‫עזבון אטינגר ז"ל‬

‫פס"ד תקדימי ניתן‪ ,‬במרץ ‪ ,2004‬על‪-‬ידי בית‪-‬המשפט העליון‬
‫בהרכב של חמישה שופטים בתביעת עזבון של קטין‪ ,‬אשר הלך‬
‫לעולמו בגיל ‪ ,12‬כתוצאה מנפילה לבור בעת משחק עם חבר‪,‬‬
‫בעיר העתיקה בירושלים‬
‫עזבון של קטין אשר הלך לעולמו כתוצאה מרשלנות‪ ,‬זכאי לפיצוי‬
‫בגין הפסד כושר השתכרות ב"שנים האבודות"‪ ,‬בהן לא זכה‬
‫לחיות ולהתפרנס‬
‫זכות דומה קיימת גם לעזבון של בגיר שהלך לעולמו בגיל‬
‫העבודה‬
‫נפגע אשר קוצרה תוחלת חייו כתוצאה מרשלנות זכאי מעתה‬
‫לפיצוי בגין הפסד ההשתכרות שלו ב"שנים האבודות"‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"השנים האבודות" – ההשלכות הכספיות‬
‫נקבע כי חישוב הפסד ההשתכרות ב"שנים האבודות" יהיה מבוסס‬
‫על ‪ 30%‬מן השכר הממוצע במשק (בתקופה מגיל ‪18-21‬‬
‫החישוב הוא ‪ 70%‬מן הסכום האמור)‪.‬‬
‫ההנחה המובלעת היא כי ניתן לחסוך ‪ ₪ 2400‬מתוך ‪₪ 8000‬‬
‫בחודש !!!!!‬
‫בתביעת יורשים שהם גם תלויים ‪ ,‬נקבע כי יש ליורשים זכאות‬
‫לקבל פיצוי בגין ראשי נזק שנמצאים מחוץ לתחום החפיפה (כאב‬
‫וסבל וקיצור תוחלת חיים וכ"ו)‬
‫חישוב הפסד ההשתכרות בשנים האבודות‪ ,‬כולל גם חישוב הפסדי‬
‫פנסיה‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫הגידול בפיצוי הכספי‬
‫יולדת לאחר ‪ 3‬שנות טיפולי הפריה בהריון ראשון‪,‬‬
‫נשלחה "להסתובב" כדי לזרז לידה ושבה עם עובר מת‪.‬‬
‫בימ"ש המחוזי קבע אחריות ופסק לאם פיצוי של‬
‫‪ ₪ 300,000‬בגין כאב וסבל‪.‬‬
‫ביהמ"ש העליון קבע כי מגיע פיצוי גם לאב בגין כאב‬
‫וסבל שלו בסכום נוסף של ‪.₪ 250,000‬‬
‫סטיה מהלכה קודמת שחייבה נזק נפשי חמור "בניזוק‬
‫משני" שעולה כדי מחלת נפש או הפרעת נפש הגורמת‬
‫נכות ממשית‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פס"ד לבנה לוי‬

‫הגידול בסכומי הפיצוי‬
‫צעירה שנולדה בשנת ‪ 1985‬כשהיא סובלת משיתוק ביד שמאל‬
‫כתוצאה מפגיעה במקלעת העצבים הברכיאלית‪ ,‬הגישה בשנת‬
‫‪ 2006‬תביעה נגד ביה"ח בו נולדה בטענה של רשלנות בלידה‪.‬‬
‫בינתיים סיימה התובעת לימודי משפטים ומנהל עסקים ובמהלך‬
‫המשפט עשתה התמחות במשפטים‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע שיש אחריות לביה"ח ופסק לה פיצוי גלובלי בגין‬
‫הפסד השתכרות בסך של ‪ ₪ 800,000‬ובנוסף ‪ ₪ 600,000‬כאב‬
‫וסבל‪ ₪ 1,000,000 ,‬עזרת צד ג' ו‪ ₪ 85,000 -‬הוצאות ‪....‬‬

‫א (ים) ‪8363/06‬פדילה נ' בי"ח מאיר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"ועדת שפניץ" – אין מקום להגביל בחוק את‬
‫הפיצוי לתובעים בגין רשלנות רפואית‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫לאן מועדות פנינו?‬

‫‪ ‬המשך החמרה שיפוטית ?‬
‫‪ ‬התמתנות והתייצבות ?‬
‫‪ ‬התערבות חקיקתית ?‬
‫ימים יגידו‪....‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תודה !‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬


Slide 2

‫עדכונים בפסיקת בתי‪-‬המשפט‬
‫בתביעות רשלנות רפואית‬
‫עו"ד טליה חלמיש‪-‬שני‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬
‫מקבוצת מדנס‬
‫מאי ‪2009‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תמונת המצב‬
‫בשנים האחרונות אנו עדים לעליה ניכרת של ההוצאה‬
‫בגין תביעות אחריות מקצועית בתחום הרפואה‪.‬‬
‫העליה נובעת בעיקר מ"אינפלציה שיפוטית" שהביאה‬
‫לגידול ניכר בפיצויים המשולמים לתובעים‪.‬‬
‫התשלומים השנתיים בתביעות הרשלנות הרפואית‪ ,‬גדלו‬
‫בעשור האחרון ב‪.700% -‬‬
‫במקביל גדלו הפרמיות בצורה דרמטית והכיסויים‬
‫הוגבלו‪.‬‬
‫מוסדות רפואיים ורופאים פרטיים העוסקים בתחומים‬
‫בסיכון גבוה (לידות‪ US ,‬מיילדותי‪ ,‬כירורגיה פלסטית‬
‫וכ"ו) נתקלים בקושי להשיג כיסוי ביטוחי‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫התפתחות התביעות בבימ"ש‬

‫‪1994 - 2008‬‬

‫‪1,200‬‬
‫‪1,100‬‬
‫‪1,000‬‬
‫‪900‬‬
‫‪800‬‬
‫‪700‬‬
‫‪600‬‬
‫‪500‬‬
‫‪400‬‬
‫‪300‬‬
‫‪200‬‬
‫‪100‬‬
‫‪0‬‬

‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫‪2002‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫‪1994‬‬

‫מדד גידול התשלומים‬

‫‪1995 - 2008‬‬

‫‪3100%‬‬
‫‪2800%‬‬
‫‪2500%‬‬
‫‪2200%‬‬
‫‪1900%‬‬

‫‪1600%‬‬
‫‪1300%‬‬
‫‪1000%‬‬
‫‪700%‬‬
‫‪400%‬‬
‫‪100%‬‬
‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫‪2002‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫התפתחות התביעות בבימ"ש‬
‫מיילדות וגינקולוגיה‬

‫‪240‬‬

‫‪210‬‬

‫‪180‬‬

‫‪150‬‬

‫‪120‬‬

‫‪90‬‬

‫‪60‬‬

‫‪30‬‬

‫‪0‬‬
‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2002‬‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫מדד גידול התשלומים‬
‫מיילדות וגינקולוגיה‬

‫‪11100%‬‬
‫‪10100%‬‬
‫‪9100%‬‬
‫‪8100%‬‬
‫‪7100%‬‬
‫‪6100%‬‬
‫‪5100%‬‬
‫‪4100%‬‬
‫‪3100%‬‬
‫‪2100%‬‬
‫‪1100%‬‬
‫‪100%‬‬

‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫‪2002‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫מקצועות קליניים מובילים בשיעור הסיכון‬
‫‪1991 - 2008‬‬
‫מיילדות‬
‫כירורגיה כללית‬

‫‪40%‬‬

‫קרדיולוגיה‬

‫שיעור הסיכון הכספי‬

‫‪35%‬‬
‫‪30%‬‬

‫רפואת שיניים‬

‫‪25%‬‬

‫אורטופדיה‬

‫‪20%‬‬

‫נוירוכירורגיה‬

‫‪15%‬‬
‫‪10%‬‬

‫גינקולוגיה‬

‫‪5%‬‬

‫אופטלמולוגיה‬

‫‪0%‬‬

‫‪18%‬‬

‫שיעור התיקים עם סיכון כספי‬

‫‪16%‬‬
‫‪14%‬‬
‫‪12%‬‬
‫‪10%‬‬
‫‪8%‬‬
‫‪6%‬‬
‫‪4%‬‬
‫‪2%‬‬
‫‪0%‬‬

‫* ‪ 3%‬ומעלה‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫דו"ח ועדת "שפניץ"‪-‬‬

‫הועדה הבין משרדית לבחינת הדרכים להקטנת ההוצאה‬
‫הציבורית בגין תביעות הרשלנות הרפואית‬

‫מסתמנת בפסיקה מגמה של הרחבת אחריותם של בעלי‬
‫מקצועות הרפואה והמוסדות הרפואיים – החל בסוגית‬
‫ההתרשלות (ירידת קרנה של הלכת הפרקטיקה‬
‫המקובלת)‪ ,‬המשך בסיבתיות (אובדן סיכויי החלמה)‬
‫וכלה בהרחבת העילות (רשלנות בגין הסכמה מדעת)‬
‫וראשי נזק (פגיעה באוטונומיה)‪.‬‬
‫מהנתונים עולה כי במשך השנים עלו סכומי הפיצויים‬
‫הממוצעים שנפסקו בתביעות רשלנות רפואית‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫הגידול בפיצוי הממוצע לתובעים‬
‫שנת תשלום‬
‫‪2004‬‬
‫‪2005‬‬
‫‪2006‬‬
‫‪2007‬‬
‫‪2008‬‬

‫תשלום ממוצע לתובע (בדולר)‬
‫‪21,872‬‬
‫‪33,700‬‬
‫‪34,935‬‬
‫‪44,839‬‬
‫‪62,374‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פיצוי עבור כאב וסבל ב– ‪ 100%‬נכות‬

‫‪1997-2008‬‬

‫‪1600000‬‬

‫‪1400000‬‬

‫‪1200000‬‬

‫‪1000000‬‬

‫‪800000‬‬

‫‪600000‬‬

‫‪400000‬‬

‫‪200000‬‬

‫‪0‬‬
‫‪2009‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2005‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2003‬‬

‫‪2001‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1997‬‬

‫פיצוי עבור מות קטינים (קיצור תוחלת חיים‪+‬כאב וסבל)‬
‫‪1998-2006‬‬
‫‪1800000‬‬

‫‪1600000‬‬

‫‪1400000‬‬

‫‪1200000‬‬

‫‪1000000‬‬

‫‪800000‬‬

‫‪600000‬‬

‫‪400000‬‬

‫‪200000‬‬

‫‪0‬‬
‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2002‬‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ההתפתחויות המשפטיות‬

‫עמדה סלחנית‬

‫עמדה ביקורתית‬

‫עמדה מחמירה‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫סלחנות שיפוטית‬

‫(‪)1961‬‬

‫"אשה‪ ...‬באה למחלקה הגינקולוגית לשם ניתוח קל‬
‫ברחמה ויצאה מהמחלקה שבעת יסורים ובעלת מום‬
‫לכל ימי חייה‪...‬‬
‫הטיפול אשר החולה קיבלה בבית החולים לא היה כפי‬
‫שצריך היה לצפותו מבעלי מקצוע מעולים וכן קרו תוך‬
‫כדי טיפול הזנחות וטעויות שונות‪ ,‬אשר הביאו לידי‬
‫תוצאות מעציבות במצב בריאותה‪...‬‬
‫רופא בשר ודם עשוי לטעות‪ ,‬ולא כל טעות מהווה‬
‫רשלנות‪"...‬‬

‫התביעה נדחתה‬
‫(ע"א ‪ 280/60‬פרדו נ' פלדמן‪ ,‬פד' (טו') ‪)1961‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫בקרה שיפוטית‬
‫עולם הרפואה אינו חסין מביקורת שיפוטית ומחשיפה של מעשי רשלנות‬
‫מקצועיים‪ .‬ביקורת זו היא אחת הערובות החשובות להקפדה על מתן טיפול‬
‫רפואי נאות‪.‬‬
‫לא כל טעות באבחנה או בטיפול‬
‫מצביעה בהכרח על רשלנות‪.‬‬
‫אחריות הרופאים‪ ,‬ברשלנות‬
‫אזרחית או פלילית‪ ,‬צריכה‬
‫להיקבע‪ ,‬רק אם הוכח שבנתוני‬
‫זמן אמת פעלו הרופאים‬
‫באי מיומנות מקצועית‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫בקרה שיפוטית – האם היא מקדמת את‬
? ‫בטיחות הטיפול‬
Most patient-safety experts continue to believe that the
threat of liability is the primary barrier to the
development of effective and comprehensive patient
safety programs in hospitals. I suggest, on the
contrary…that judicial recognition of an explicit “right
to safety” for hospital patients, with correlative duty of
hospitals to implement patient-safety measures can
become the primary motivator for the development of
systems to improve patient safety.
George J. Annas. J.D., NEJM 354;19 May11,2006
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫בקרה שיפוטית‬

‫‪‬‬
‫שיפור איכות הרפואה‬
‫הרשומה הרפואית‬
‫• רישום מפורט יותר‬
‫• שמירה על רשומות‬

‫תהליך הבקרה הרפואית‬
‫• ניהול סיכונים‬
‫• אבטחת איכות‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תקשורת עם מטופלים‬
‫• הסכמה מדעת‬
‫• גילוי נאות על תקלות‬

‫ניהול הטיפול הרפואי‬
‫• פרוטוקולים ונהלים‬
‫• הנחיות קליניות‬

‫החמרה שיפוטית‬

‫‪‬‬
‫רפואה מתגוננת‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬

‫ריבוי בדיקות וטיפולים מיותרים‬
‫יצירת מתח ביחסי מטפל‪-‬מטופל‬
‫הוצאות מוגברות לתשלום ביטוח‬
‫סגירת פעילויות בסיכון ביטוחי גבוה‬
‫קושי להשיג כיסוי ביטוחי‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית‬

‫(‪)1998‬‬

‫"חיובם של הרופא וקופת‬
‫חולים בדין הוא פרי של חוכמה‬
‫לאחר מעשה‪ .‬הרף שהוצב‬
‫לקביעת אחריותם‪ ,‬הוצב בגובה‬
‫כה רב‪ ,‬עד שלא רק הרופא‬
‫הסביר אינו יכול לעוברו‪ ,‬אלא‬
‫גם הרופא המומחה המובהק‬
‫ייכשל בכך"‪.‬‬
‫(השופטת שטרסברג‪-‬כהן בדעת מיעוט‬
‫ע"א ‪ 3709,3264/96‬קופ"ח נ' פלד ואח')‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית – ההנמקה‬
‫"אין להטיל את העומס הכלכלי של הטעות הרפואית‬
‫על החולה‪ ,‬אלא מן הראוי כי יוטל‪ ,‬עקרונית‪ ,‬על‬
‫הרופא בעל הטעות שממנו יפוזר ממילא על ציבור‬
‫רחב יותר באמצעות ביטוח האחריות המקצועית‪.‬‬
‫יתרה מזו‪ ,‬הטלת האחריות האישית על הרופא‪...‬‬
‫עשויה לעודד את מילוי החובה המקצועית‬
‫להתעדכנות בספרות המקצועית‪"...‬‬
‫(השופט אנגלרד ע"א ‪ 3709,3264/96‬קופ"ח נ' פלד ואח')‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ההחמרה השיפוטית –‬
‫שאלת האחריות‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"החמרת" האחריות של המטפלים‬
‫"פרקטיקה רצויה" במקום "פרקטיקה מצויה"‬
‫החלת נורמות התנהגות רטרוספקטיבית‪" -‬דרך עוקפת פרקטיקה‬
‫מקובלת"‬
‫מבחן "המומחה הטוב" במקום "הרופא הסביר"‬
‫החלת כלל "הדבר מדבר בעדו" במקרי סיבוכים נדירים‬
‫החלה מסיבית של "כלל הנזק הראייתי"‬
‫החלת אחריות במקרים של "קשר סיבתי נסיבתי"‬
‫קביעת חובות מוגברות בכל הנוגע להסברים למטופלים עובר‬
‫למתן לטיפולים רפואיים‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"פרקטיקה מצויה" לעומת "פרקטיקה רצויה"‬
‫העובדות ‪ -‬רביד נ' קליפורד‬

‫ביום ‪ 5.4.84‬הגיעה רביד בת החמש למרפאת שיניים לצורך‬
‫טיפול שיניים‪ .‬כהכנה לטיפול הזריק לה הרופא זריקת הרדמה‬
‫מקומית בלסתה התחתונה מצד ימין‪ .‬הרופא השתמש לצורך‬
‫ההזרקה במזרק לא שואב‪ ,‬שהיה מקובל לשימוש באותה תקופה‬
‫(פרקטיקה מקובלת)‪.‬‬
‫זמן קצר לאחר ההזרקה נטתה רביד על צידה ולא הצליחה‬
‫להתייצב‪ .‬היא היתה מנומנמת והוחלט להעבירה לטיפול בבית‪-‬‬
‫חולים‪ .‬כתוצאה מן האירוע סובלת רביד עד היום מהמיפרזיס‬
‫במחצית הגוף השמאלי ומהפרעות נוירולוגיות וקוגנטיביות‪.‬‬
‫הסתבר כי חומר ההזרקה חדר לכלי דם משם נדד למוח וגרם‬
‫לקריש דם ולאוטם מוחי‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"פרקטיקה מצויה" לעומת "פרקטיקה רצויה"‬
‫ההכרעה המשפטית‬

‫העובדה שרופא נהג בהתאם לפרקטיקה המקובלת‬
‫בתחומו‪ ,‬היא כשלעצמה‪ ,‬אינה מעניקה לו הגנה‬
‫מוחלטת ולעולם מצוי בידי בית המשפט לקבוע‪ ,‬כי‬
‫פרקטיקה נהוגה זו אינה עולה בקנה אחד עם חובת‬
‫הזהירות של רופא כלפי מטופל‪.‬‬
‫פרקטיקה מקובלת מהווה פרמטר‪ ,‬ואפילו פרמטר‬
‫חשוב‪ ,‬במכלול השיקולים שעל בית המשפט לשקול‬
‫בבואו לקבוע את סטנדרט ההתנהגות הראוי‪ ,‬אולם‬
‫אין היא הפרמטר היחיד אשר בית המשפט יתחשב בו‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫די היה באמצעי פשוט וזמין למנוע סיכון ידוע של‬
‫חדירת מזרק עם חומר הרדמה לתוך עורק‪ ,‬דבר אשר‬
‫עלול לגרום לתופעות לוואי משמעותיות‪ .‬כל זאת‬
‫ללא תוספת עלות משמעותית‪.‬‬
‫בנסיבות אלה אין מנוס מן המסקנה כי רופא התרשל‬
‫שכן רופא זהיר היה בוחר למנוע סיכון זה באמצעות‬
‫שימוש במזרקים שואבים‪.‬‬
‫רביד נ' קליפורד‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬
‫הנורמות אינן נקבעות על‪-‬ידי מומחים אלה או אחרים‪ ,‬אלא‬
‫על‪-‬ידי בית‪-‬המשפט‪.‬‬
‫שאלת תפקידו של מנתח בחדר ניתוח היא עניין ערכי‬
‫ונורמטיבי שמתפקידו של בית‪-‬המשפט להכריע בו‪.‬‬
‫עדות יו"ר המועצה הלאומית לכירורגיה‪ ,‬הרדמה וטיפול נמרץ‬
‫כי אין אחריות הדדית בין מנתח לרופא מרדים‪ ,‬כפי שבא לידי‬
‫ביטוי בסיכום ישיבת המועצה הלאומית הנ"ל‪ ,‬אין לראות בה‬
‫משום נורמה נכונה‪ ,‬ולפיכך אין לפעול על‪-‬פיה‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬

‫(‪)2‬‬

‫אם נרשם בסיכום ישיבת מועצת איגוד רופאי העיניים‪ ,‬כי‬
‫המנתח אחראי כלפי המנותח על הניתוח ותוצאותיו בלבד‪,‬‬
‫והמרדים אחראי כלפי המטופל על תהליך ההרדמה ותוצאותיו‪,‬‬
‫אין לראות בכך כאילו כל אחד מהם אחראי רק על תחומו‪,‬‬
‫וחייבת להיות הדדיות ביניהם‪ ,‬ולמרות שאין למנתח "אחריות‬
‫על" הרי שיש לו אחריות על סימני החיים של המנותח‪ ,‬לא‬
‫פחות מאשר למרדים‪ ,‬ועל‪-‬כן עמדת איגוד רופאי העיניים כפי‬
‫שבאה לידי ביטוי במסמך הנ"ל‪ ,‬אינה משקפת את הנורמה‬
‫המחייבת‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬

‫(‪)3‬‬

‫המסמך בדבר חלוקת אחריות בחדר הניתוח של ההסתדרות‬
‫הרפואית בישראל‪ ,‬קובע כי שיתוף פעולה בין הרופא המנתח‬
‫והרופא המרדים בניתוח חיוני להצלחת הטיפול וכך יש אכן‬
‫לנהוג‪ ,‬אולם ההסתייגות שעל‪-‬פיה אין הרופא המנתח אחראי‬
‫לפעולות המבוצעות על‪-‬ידי הרופא המרדים‪ ,‬כפי שהרופא‬
‫המרדים אינו אחראי על פעולות המבוצעות על‪-‬ידי הרופא‬
‫המנתח‪ ,‬איננה נורמה שיש לפעול על‪-‬פיה‪ ,‬שכן ברור שהמנתח‬
‫אינו אחראי על פעולות המרדים‪ ,‬אולם אין בכך כדי לסייג‬
‫אחריותו לעקוב אחר סימני החיים של המנותח‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬

‫(‪)4‬‬

‫כאשר מנותח פונה למנתח בבקשה לנתחו אין הוא יוצר קשר אחד עם‬
‫המרדים וקשר אחר עם המנתח‪ ...‬יש לייחס לו אחריות מעבר לעצם‬
‫הפעולה הכירורגית‪ ,‬המנותח מצפה ממנו להיות אחראי על חייו בעת‬
‫ביצוע הניתוח – ולאו דווקא בעת ביצוע הפעולה הכירורגית גרידא‪.‬‬
‫כל מנתח חייב להיות שותף מלא למעקב אחר סימני חיים של המנותח‪ ,‬גם‬
‫תוך כדי ובמהלך הניתוח‪ ,‬ואין הוא רשאי להטיל את האחריות הבלעדית‬
‫על כך על כתפי המרדים‪.‬‬
‫חובתו של המנתח היתה להאזין לקולות המוניטור ע"מ לוודא שהוא‬
‫ממשיך לנתח אדם חי ולא מחוסר חיים‪ .‬אם הוא לא עושה כן הוא‬
‫מתרשל‪.‬‬
‫המנתח שלא עשה כן הורשע בעבירה של מעשה פזיזות ורשלנות‪.‬‬
‫פ (תא) ‪ 40016/07‬מ"י נ' אסותא ואח'‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החלת נורמות רטרוספקטיבית‬
‫בשנת ‪ 1986‬נולד ערן סידי עם חסר של כף יד ימין‪.‬‬
‫בשנת ‪ 1997‬הגישה משפחת סידי תביעה נגד הגיניקולוג שביצע‬
‫לאם בדיקת אולטרה סאונד שגרתית במהלך ההריון‪ ,‬בטענה של‬
‫רשלנות באי אבחון חסר כף היד‪.‬‬
‫ביהמ"ש המחוזי פסק כי לא היתה רשלנות בביצוע הבדיקה‪ ,‬שכן‬
‫בשנה הנדונה בדיקת האולטרה סאונד הבסיסית לא כללה סקירת‬
‫גפיים ודחה את התביעה‪.‬‬
‫לעומת זאת ביהמ"ש העליון שדן בערעור על התביעה קבע‬
‫בשנת ‪ 2005‬כי חלה חובה על הרופא הבודק בשנת ‪!!! 1986‬‬
‫ליידע את האישה על מגבלות הבדיקה ועל האפשרות לבצע‬
‫בדיקת אולטרה סאונד מורחבת במסגרת הפרקטיקה הפרטית‪...‬‬
‫ע"א ‪ 4960/04‬סידי‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החלת נורמות רטרוספקטיבית ‪2 -‬‬
‫ילדה נולדה בשנת ‪ 1995‬כשהיא סובלת מתסמונת ‪ X‬שביר‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע כי בתקופה הרלבנטית הבדיקה טרם הומלצה ע"י הגורמים‬
‫המקצועיים ושליחת הנשים לביצועה בוודאי שלא היתה פרקטיקה מחייבת‬
‫את הרופא הסביר‪.‬‬
‫ואולם ביהמ"ש קבע כי מאחר שבמאמרים שפורסמו עובר לשנת ‪1994‬‬
‫מוזכרות בדיקות המבוצעות לאוכלוסייה בעלת סיכון נמוך לצרכי מחקר או‬
‫לצרכים אחרים‪ ,‬היה על רופא סביר הקורא את המאמרים הללו להסיק כי‬
‫"בדיקות סקר" לגילוי הנשאות קיימות גם אם ביצוען עדיין אינו מומלץ‪.‬‬
‫הבדיקה היתה קיימת במועד הרלבנטי ויש לייחס להורים בהתאם להלכת‬
‫סידי ציפייה סבירה כי קיומה יגולה להם ולכן הרופא התרשל בכך שלא ידע‬
‫על קומה ולא גילה להורים על קיומה‪.‬‬
‫הקופה אחראית לכך שלא הפיצה בקרב רופאיה את האפשרות לביצוע‬
‫בדיקה לגילוי הנשאות לתסמונת ‪ X‬שביר גם לנשים ללא כל אינדיקציה‪.‬‬
‫א (ים)‪ 5416/03‬שיר סגל‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"כלל ‪ 30‬הדקות" – ‪OUT‬‬
‫השאלה היא מהו פרק הזמן הסביר לביצוע ניתוח קיסרי ?‬
‫פרק הזמן של ‪ 15‬דקות לבצוע ניתוח קיסרי הוא פרק זמן‬
‫אפשרי וראוי כאשר חדר הניתוח פנוי וכל הצוות זמין‪ ...‬יש‬
‫להשלים‪ ,‬חרף העובדה שהדבר אינו רצוי‪ ,‬גם עם חלוף פרק‬
‫זמן ארוך יותר של כ‪ 25-30 -‬דק' עד לניתוח‪ .‬אולם שיהוי כזה‬
‫בביצוע הניתוח‪ ,‬כדי שיתקבל כשיהוי סביר‪ ,‬מחייב מתן הסבר‪,‬‬
‫המבוסס על נסיבותיו המיוחדות של המקרה הנדון‪ ,‬ועל כך‬
‫שבפועל נעשו מאמצים סבירים לקצר פרק זמן זה דבר שלא‬
‫הסתייע באותן נסיבות‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"כלל ‪ 15‬הדקות" – ‪IN‬‬
‫במקרה שלפנינו‪ ,‬לא ניתן הסבר המצדיק התמשכותו של פרק‬
‫הזמן שחלף בין קבלת ההחלטה על ביצוע הניתוח לבין הביצוע‬
‫בפועל‪.‬‬
‫במקרה שלפנינו נפל שיהוי בלתי מוצדק של כ‪ 6 -‬דקות גם‬
‫בהתמשכות פרק הזמן ממועד קבלת ההחלטה על הניתוח ועד‬
‫לביצועו‪ .‬מכאן‪ ,‬שבסה"כ נפל במקרה זה שיהוי בלתי מוצדק‬
‫בביצוע הניתוח הקיסרי‪ ,‬העולה כדי רשלנות‪ ,‬של ‪31-33‬‬
‫דקות‪ ,‬ולמצער שיהוי של ‪ 21‬דקות‪.‬‬
‫א (ים) ‪ 8005/06‬ב‪.‬ר‪ .‬נ' בי"ח מאיר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית –‬
‫סטנדרט המומחה הטוב‬

‫על הרופא להשתמש ברמת ידע‪ ,‬כשרון ואיכפתיות‪,‬‬
‫הקיימת ומופעלת ע"י רופאים ברמה מקצועית טובה‬
‫ולא ממוצעת‪.‬‬
‫כאשר מדובר ברופא הטוען לכישורים מיוחדים ולהיותו‬
‫מומחה‪ ,‬הרמה הנדרשת ממנו היא בהתאם לכך‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית –‬
‫"המתמחה חשוד"‬
‫אישה שעברה ניתוח קיסרי אלקטיבי בהרדמה ספינלית‪,‬‬
‫נותרה עם נזק לשורשי העצב הפירוניאלי‪ ,‬נזק זה יוחס‬
‫לפגיעה במהלך ההרדמה‪.‬‬
‫וכך אמר ביהמ"ש על המרדים שהיה מתמחה ותיק בעת‬
‫הניתוח‪":‬רף המומחיות הרשמית של הנתבע שהוא נמוך‬
‫לטעמי‪ ,‬גם אם הוא בעל ניסיון מעשי רב‪ ,‬יש בו כדי ליצור‬
‫חיזוק לטענות התובעת וספק באשר לביצועה הנאות של‬
‫ההרדמה "‬
‫‪...‬‬
‫ת"א ‪ 072682/99‬פני אלמליח‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החלת כלל הדבר מדבר בעדו‬
‫בתי‪-‬המשפט מחילים את כלל "הדבר מדבר בעדו" באופן‬
‫"ליברלי" ומעבירים את נטל השכנוע מכתפי התובעים אל‬
‫כתפי הנתבעים להוכיח שלא היתה רשלנות מצידם‪.‬‬
‫התנאים להחלת הכלל (ס' ‪ 41‬לפקודת הנזיקין)‪:‬‬
‫ התובע לא ידע ולא יכול היה לדעת על הנסיבות שהביאו‬‫לידי הנזק‬
‫ הנזק נגרם על‪-‬ידי נכס בשליטת המזיק‬‫ המקרה מתיישב יותר עם המסקנה שהיתה רשלנות‬‫מאשר עם העדרה‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בסיבוכים נדירים‬
‫אישה הרה עברה דיקור מי שפיר בשבוע ‪ 18‬להריונה‪ ,‬אשר‬
‫הסתבך בזיהום תוך רחמי‪ ,‬שהוביל לספסיס סוער ולמותה‬
‫של האישה‪.‬‬
‫ועדת בדיקה של משרד הבריאות לא מצאה התרשלות‬
‫בטיפול במנוחה מצד גורם רפואי כלשהו‪.‬‬
‫בעלה וילדיה של המנוחה הגישו תביעה נגד הרופא המטפל‬
‫שביצע את הדיקור בטענה שהדיקור נעשה באופן רשלני‪,‬‬
‫ללא ניקוי מתאים של איזור הבטן בו בוצעה הדקירה‬
‫וכתוצאה מכך נגרם הזיהום שהוביל למותה‪.‬‬
‫לא הוגשה חוו"ד מטעם התובעים לתמיכה בטענותיהם‪ ,‬והם‬
‫בקשו להחיל את הכלל של "הדבר מדבר בעדו"‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בסיבוכים נדירים‬
‫ביהמש פסק כי "מהעדויות שנשמעו בבית המשפט ומחומר‬
‫הראיות שהובא‪ ,‬ניתן לקבוע כי השימוש בחומר החיטוי‬
‫פולידין ואלכוהול היה נפוץ ומקובל לצורך עריכת הדיקור‬
‫וכי הנתבעים פעלו על‪-‬פי הנהוג והמקובל בכגון דא‪ ...‬ואין‬
‫לבוא לנתבעים בטרוניה באשר לפרקטיקה בה נהגו"‬
‫ואולם העובדה ‪ -‬שמדובר בתוצאה נדירה ובלתי צפוייה‬
‫למדי של דיקור מי שפיר שגרם לזיהום חריף ברחם‬
‫האשה ומותה עקב כך ‪ -‬תומכת בתחולת הכלל של הדבר‬
‫מדבר בעדו‪ .‬זה מצביע יותר על קיומה של התרשלות מאשר‬
‫על העדרה‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בסיבוכים נדירים‬
‫אף כי התובעים לא הוכיחו את הסיבה הממשית והישירה לזיהום‬
‫בגופה של המנוחה ולמותה כתוצאה מכך‪ ,‬שוכנעתי – על‪-‬פי מאזן‬
‫ההסתברויות במשפט האזרחי – כי ההסתברות שהיא נפטרה עקב‬
‫רשלנותם הרפואית של הנתבעים עולה על ההסתברות כי הפגיעה‬
‫לא היתה תוצאה של התרשלות כזו‪.‬‬
‫נטל השכנוע בדבר העדר התרשלות עבר לכתפי הנתבעים‬
‫ומשהם לא עמדו בו – דין התביעה להתקבל‪.‬‬
‫נקבע שהרופא שביצע את הדיקור אחראי ברשלנות משום שלא‬
‫הרים את הנטל להסביר באיזה מנגנון אירע הזיהום שלא‬
‫באחריותו‪.‬‬
‫א (ת"א) ‪ 89/96‬עזבון המנוחה ג'ומאנה מראר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשומות רפואיות – כלל "הנזק הראייתי"‬

‫"מקום שצריך להיעשות רישום רפואי וזה לא נעשה‪ ,‬ולא‬
‫ניתן הסבר מניח את הדעת למחדל זה‪ ,‬יועבר נטל ההוכחה‬
‫בדבר העובדות השנויות במחלוקת‪ ,‬שיכלו להתבהר מתוך‬
‫הרישום‪ ,‬אל כתפי הרופא או המוסד‪ ,‬שבמסגרתו ניתנו‬
‫השירותים הרפואיים‪".‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫נתונים על העברת נטל הראיה –‬

‫דו"ח ועדת שפניץ‬

‫נראה שנושא הרשומה הרפואית‪ ,‬ליקוי בה או היעדרה הוא‬
‫בעל השלכות מרכזיות בתחום תביעות הרשלנות הרפואית‪,‬‬
‫היכול לעיתים להשפיע באופן מהותי על תוצאת הדיון‬
‫בתביעה‪.‬‬
‫בשני שליש מן המקרים בהם העביר בית‪-‬המשפט את הנטל‬
‫מכתפי התובעים אל כתפי הנתבעים‪ ,‬בשל ליקוי ברשומה‬
‫הרפואית‪ ,‬הם לא הצליחו להתמודד עמו ולהרים אותו‪,‬‬
‫ונקבעה אחריות של המטפלים לנזקם של התובעים‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫התובע יליד ‪ 1939‬אושפז עקב אוטם שריר הלב‪.‬‬
‫בוצע צינתור שבמהלכו הוזרק חומר ניגוד מסוג‬
‫אורוגרפין‪.‬‬
‫סמוך לאחר ההזרקה התלונן התובע על הרגשה‬
‫לא טובה‪ .‬תוך שתי דקות היתה ירידה בלחץ‬
‫הדם‪ ,‬פרפור חדרים ואיבוד הכרה‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)2‬‬

‫האבחנה – שוק אנפילקטי עקב רגישות ליוד‪.‬‬
‫החלה פעולת החייאה אליה הצטרפו רופאים‬
‫בכירים וביניהם מנהל המחלקה הקרדיולוגית‬
‫ומנהל יחידת הצינתורים‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)3‬‬

‫פעולות ההחייאה כללו‪ :‬עיסוי חזה‪ ,‬מכות‬
‫חשמל‪ ,‬החדרת קוצב לב זמני והזלפת‬
‫תרופות שונות‪.‬‬
‫רק בחלוף כ‪ 40 -‬דקות חזר הלב לתפקד‪,‬‬
‫אלא שבזמן זה נגרם נזק מוחי קשה והתובע‬
‫נותר במצב וגטטיבי‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)4‬‬

‫נקבע כי לא היתה רשלנות בטיפול שקיבל התובע‬
‫עד שלב ההחייאה‪.‬‬
‫השאלה במחלוקת היתה האם ההחייאה בוצעה‬
‫בסבירות ובמיומנות‪.‬‬
‫עיון בכל הרישומים וסיכום הראיות בעניין זה‬
‫מעלה מספר בעיות; פרט לרישום הטכנאית על‬
‫מתן לידוקאין‪ ,‬אין רישום ישיר כלשהו על מצב‬
‫התובע במהלך המשבר‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)5‬‬

‫אין חולק כי מדובר באירוע קשה גם‬
‫לצוות הרפואי וניתן להבין כי הצוות דאג‬
‫קודם כל לטיפול בתובע ופחות לביצוע‬
‫רישומים‪ ,‬אולם מהנתונים עולה כי‬
‫חסרים רישומים וחלקם לא מדויקים או‬
‫לא ברורים דיים‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)6‬‬

‫התוצאה המעשית היא כי הרישום הלקוי‬
‫נזקף לחובת הנתבע ברשלנות רישומית‬
‫ונטל ההוכחה כי אין התרשלות של‬
‫הנתבע בעצם הטיפול הינו על הנתבע‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)7‬‬

‫הסברי הנתבע‪ ,‬לפיהם הצוות הרפואי היה שקוע כולו‬
‫בהחייאה ולכן אין לצפות ואין לדרוש תשומת לב‬
‫לרישום‪ ,‬הינם הסברים שובי לב אך אינם הסברים‬
‫מלאים‪.‬‬
‫הרשלנות הרישומית שפורטה לעיל שללה מהתובע את‬
‫היכולת לבודד חלק מהתהליך ולברר כראוי האם‬
‫במהלך ההחייאה היו נתונים שאיפשרו טיפול אחר או‬
‫אבחנה אחרת‪ .‬איננו יודעים מה סדר מתן כמות כה‬
‫גדולה של אדרנלין‪ ,‬ומה היו התגובות לכך‪...‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)8‬‬

‫אם היו רישומים ראויים בזמן ההחייאה‪ ,‬הן‬
‫על סדר התרופות וכמותן והן על לחצי דם‪,‬‬
‫יתכן והיו בידי התובע כלים טובים יותר‬
‫להראות כי במהלך החייאה כה ארוכה היה‬
‫אפשר לנקוט דרכים נוספות‪.‬‬
‫נקבע כי הנתבעים אחראים ל‪ 30% -‬מן הנזק‬
‫של התובע‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל הראייתי בשל אי ביצוע בדיקה‬

‫אישה הרה בהריון ראשון (לאחר ‪ 3‬שנים של טיפולי‬
‫עקרות) הגיעה לבי"ח בשבוע ה‪ 31 -‬להריון לאחר שחשה‬
‫ברע‪ .‬בביה"ח אובחנה הפרדות שיליה ומוות תוך רחמי‪,‬‬
‫על רקע רעלת הריון‪.‬‬
‫השאלה במחלוקת היתה האם הפרדות השיליה היתה‬
‫פתאומית או שהגיניקולוג אצלו ביקרה בבוקר אותו יום‪,‬‬
‫היה יכול כבר אז‪ ,‬לאבחן הפרדות שיליה‪ ,‬לשלוח אותה‬
‫בדחיפות לחדר לידה ולמנוע מוות תוך רחמי‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל הראייתי בשל אי ביצוע בדיקה‬

‫כיוון שהרופא לא ערך בדיקה של רגישות הבטן בעת הביקור של‬
‫האישה אצלו‪ ,‬קבע ביהמ"ש כי הוא גרם בכך נזק ראייתי לתובעת‬
‫כי נמנע ממנה להוכיח כי כבר באותה עת סבלה מהפרדות‬
‫שיליה‪...‬‬
‫לאור זאת הועבר הנטל אל הרופא לשכנע‪ ,‬כי באותו שלב בו נמנע‬
‫מלבצע את הבדיקה‪ ,‬לא סבלה האישה מבטן רגישה ולא היתה‬
‫שרויה בתהליך של הפרדות שיליה‪.‬‬
‫הרופא לא הצליח לעמוד בנטל זה ולכן נקבע כי הוא אחראי למות‬
‫העובר‪...‬‬
‫ע"א ‪ 9328/02‬לאה מאיר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"קשר סיבתי נסיבתי"‬
‫הוריה של פגה שנולדה בשבוע ‪ 29‬להריון בעקבות‬
‫הפרדות שליה‪ ,‬הגישו תביעה נגד ביה"ח‪ ,‬בטענה שהיה‬
‫איחור בביצוע ניתוח קיסרי לאם וכתוצאה מכך סובלת‬
‫הילדה משיתוק מוחין ופיגור שכלי‪.‬‬
‫התביעה הסתמכה על חוו"ד גניקולוגית בלבד ואילו‬
‫ההגנה הסתמכה על חוו"ד של נוירופדיאטר ונאונטולוג‬
‫ששללו קשר סיבתי בין הנזקים לבין העיכוב בביצוע‬
‫הניתוח הקיסרי וקבעו כי יש לשייכם לנזקי הפגות‬
‫בלבד‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"קשר סיבתי נסיבתי"‬
‫ביהמ"ש קבע כי קיים קשר "סיבתי נסיבתי" בין‬
‫התרשלות הרופאים שהתעכבו בביצוע הניתוח הקיסרי‪,‬‬
‫לבין הנזק שנגרם לפגה ולפיכך הטיל אחריות על‬
‫ביה"ח לפצות אותה על ‪ 40%‬מן הנזק שלה‪.‬‬
‫ביהמ"ש העליון אישר את פסה"ד המחוזי וקבע כי‬
‫לבימ"ש יש שיקול דעת לקבוע כי קיים קשר "סיבתי‬
‫נסיבתי" ואת שיעור האחריות ההסתברותי לנזק‬
‫(הפיצוי הופחת ל‪ 20% -‬מן הנזק)‪.‬‬
‫פס"ד מלול עדן‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫דרישות ההסבר בנסיבות מיוחדות‬

‫“ייתכנו מקרים בהם לסיכונים בעלי הסתברות נמוכה‬
‫תהיה משמעות מיוחדת לחולה הספציפי‪ .‬במקרה‬
‫כזה‪ ,‬למרות האחוז הנמוך יכללו אותם סיכונים‬
‫בתחום המידע המהותי הנדרש לחולה לשם החלטה‬
‫מושכלת אם לעבור את הטיפול הרפואי”‪.‬‬

‫ת”א (י‪-‬ם) ‪1109/97‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רף ההסבר בניתוחים אלקטיביים‬

‫"ההסבר הנדרש לקבלת הסכמה מדעת לניתוח‬
‫אלקטיבי – שאף בלעדיו ניתן לקיים אורח חיים‬
‫רגיל – נכלל ברף העליון של חובת הגילוי‪ ,‬והוא‬
‫כולל‪ ,‬בנוסף להתייחסות לסיכויי ההצלחה גם מתן‬
‫הזהרה מפני הסיבוכים האפשריים‪ ...‬גם אם‬
‫סיבוכים אלו נדירים‪".‬‬
‫ע"א ‪6153/97‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רף ההסבר בניתוחים אלקטיביים ‪-‬‬

‫‪RSD‬‬

‫"בענייננו מדובר בסיבוך המתרחש בקרב ‪0.5% - 0.3%‬‬
‫מהניתוחים – גם אם שיעור זה אינו גבוה‪ ,‬הרי מדובר בסיבוך‬
‫חמור‪ ,‬העלול לגרום להפיכתה של הגפה לחסרת כל תפקוד‪ ...‬כיוון‬
‫שמדובר בניתוח אלקטיבי חובת ההסבר נמצאת ברף העליון‪ .‬סיכון‬
‫‪ RSD‬הינו בגדר המידע שהתובע היה רשאי לצפות‪ ,‬באורח סביר‪,‬‬
‫כי יגולה לו‪ ,‬כדי שיוכל לשקלו במסגרת גיבוש דעתו לעניין‬
‫הסכמתו לטיפול הרפואי‪"...‬‬

‫ת"א ‪ 920/99‬יצחק נ' שע"צ‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רף ההסבר ברפואה פרטית‬

‫"רפואה פרטית בה קיים ניגוד עניינים מובנה בין‬
‫השאיפה המסחרית להרבות בניתוחים לבין‬
‫האינטרס של המטופל‪ ,‬כדי להקהות את עוקצו של‬
‫ניגוד העניינים יש להעמיד את המטופל על הסיכונים‬
‫והסיכויים שבניתוח המוצע לרבות החלופה שלא‬
‫לבצע כלל ניתוח סיכוייה וסיכוניה‪".‬‬
‫ע"א ‪6153/97‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫חובת ההסבר על טיפולים מחוץ לסל‬
‫בנסיבות מתאימות עשוי להיווצר צורך ליידע את המטופל לגבי‬
‫אפשרות טיפול המוצעת רק במסגרת הרפואה הפרטית ואולי אף‬
‫במסגרת שירותי רפואה מעבר לים‪ .‬כך יש לעשות‪ ,‬אכן‪,‬‬
‫כשמדובר בטיפול או בתרופה שעשויים לסייע לחולה ואינם‬
‫זמינים ברפואה הציבורית בארץ‪.‬‬
‫כשחולה אובחן כסובל ממחלה מסויימת‪ ,‬וישנה תרופה שאינה‬
‫מצויה ב"סל" – מקובל עלי שעל הרופא ליידע את החולה בדבר‬
‫קיומה של התרופה‪.‬‬
‫עליו להשאיר להחלטתו של החולה את השאלה אם לרכוש את‬
‫התרופה מכספו אם לאו‪ .‬שאלה זו כרוכה לא אחת באפשרויות‬
‫הכספיות של החולה וגם בפער בין ההשפעה של התרופה‬
‫שב"סל" לזו שאינה נמצאת בו‪ ,‬על הרופא לספק את המידע‬
‫הנדרש‪ ,‬והחולה‪ -‬יחליט‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ע"א ‪ 4960/04‬סידי‬

‫פגיעה באוטונומיה – פיצוי ללא נזק‬

‫אישה אושפזה בבית חולים לניתוח אורטופדי בשל‬
‫דפורמציה ברגל‪ .‬בסופו של דבר‪ ,‬במקום ניתוח לתיקון‬
‫הדפורמציה עברה ביופסיה בכתף בשל ממצא ידוע בכתף‬
‫שנחשד להיות גידול ממאיר‪ .‬בעקבות הביופסיה נותרה עם‬
‫מגבלה קשה בתפקוד הכתף‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פגיעה באוטונומיה‬
‫המטופלת טענה כי לא הוסברו לה הסיכונים הכרוכים‬
‫בביופסיה ולפיכך לא נתנה הסכמה מדעת לביצוע הפעולה‪.‬‬
‫נקבע כי גם לו היו נפרשים בפניה הסיכונים היתה נותנת‬
‫הסכמתה לביופסיה בשל הסיכון הממשי שמדובר בגידול‬
‫ממאיר‪.‬‬
‫למרות זאת נפסק כי היתה פגיעה באוטונומיה שלה והיא‬
‫זכאית לפיצוי כספי‪...‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פגיעה באוטונומיה‬

‫“ההכרה בזכותו של החולה לפיצוי על‬
‫הפגיעה באוטונומיה שלו‪ ,‬מקום בו הופרה‬
‫חובה זו‪ ,‬עשויה לתרום לכך שחובה זו‬
‫תקוים הלכה למעשה”‪.‬‬
‫ע”א ‪ 2781/03‬מיאסה עלי דעקה‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות בפגיעה באוטונומיה‬

‫הפרת חובת הזהירות ‪ -‬אי מתן הסברים‬
‫למטופלים לפני ביצוע טיפולים‬
‫נזק ‪ -‬פגיעה באוטונומיה של המטופל‬
‫קשר סיבתי ‪ -‬בין אי מתן ההסברים לבין‬
‫עוצם ההפתעה מן הסיבוך שהתרחש‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫משמעות העדרו של טופס הסכמה ייעודי‬
‫ניתוח סימפטקטומי (נגד הזעת יתר)‪ ,‬שבוצע בשנת ‪ 1999‬והסתבך‬
‫בהזעת יתר פיצויית‪.‬‬
‫המטופל הגיש תביעה בטענה שלא הוזהר מפני הסיבוך האמור‪.‬‬
‫התובע הוחתם על טופס הסכמה סטנדרטי (לא ייעודי)‪ ,‬משום שעד‬
‫השנה האמורה לא פותח טופס ייעודי מתאים‪.‬‬
‫הרופא המנתח רשם בגיליון כי הוסברו הסיכונים הכרוכים בפעולה‬
‫והעיד בבימ"ש כי הוא מסביר לכל המטופלים‪ ,‬ללא יוצא מן הכלל‪,‬‬
‫כי הבעיה עם הניתוח היא שבמקרים רבים מאוד‪ ,‬למעלה מ‪50% -‬‬
‫מופיעה הזעה פיצויית‪ ,‬וב‪ 2-3% -‬מן המקרים ההזעה הפיצויית‬
‫יכולה להיות משמעותית ביותר‪.‬‬
‫סטודנטית שהועסקה במרפאתו של הרופא ונכחה בזמן שקיבל‬
‫חולים אישרה את עדותו בעניין ההסברים‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫חוק זכויות‬

‫החולה‪ ,‬התשנ”ו‪1996-‬‬

‫סעיף ‪ :14‬אופן מתן הסכמה מדעת‬

‫(א)‬

‫‪.....‬‬

‫(ב)‬

‫הסכמה מדעת לטיפול רפואי המנוי בתוספת תינתן‬
‫במסמך בכתב‪ ,‬שיכלול את תמצית ההסבר שניתן‬
‫למטופל‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫חוק זכויות‬

‫החולה‪ ,‬התשנ”ו‪1996-‬‬

‫תוספת‬
‫(סעיפים ‪)15 ,14‬‬
‫(‪ )1‬ניתוחים‪ ,‬למעט כירורגיה זעירה‪.‬‬
‫(‪ )2‬צינתורים של כלי דם‪.‬‬
‫(‪ )3‬דיאליזה‪.‬‬
‫(‪ )4‬טיפול בקרינה מייננת (רדיותרפיה)‪.‬‬
‫(‪ )5‬טיפולי הפריה חוץ‪-‬גופית‪.‬‬
‫(‪ )6‬כימותרפיה לטיפול בתהליכים ממאירים‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בהעדר טופס הסכמה ייעודי‬
‫נקבע (בערעור) כי נוכח הוראות חוק זכויות החולה אין די בטפסים הערוכים‬
‫על פי תקנות בריאות העם (טופסי הסכמה)‪ ,‬התשמ"ד‪. 1984-‬‬
‫ככל הנראה המערכת הרפואית התאימה עצמה להוראות אלה באיחור מסויים‪,‬‬
‫ובמועד הרלוונטי (‪ )1999‬עדיין נעשה שימוש בטפסים הישנים‪ ,‬תוך הפרת‬
‫הוראת החוק‪.‬‬
‫אין לשלול את האפשרות‪ ,‬לפיה הפרת החובה לעגן את הסכמת המטופל‬
‫במסמך בכתב שיכלול את "תמצית ההסבר שניתן למטופל"‪ ,‬שוללת‪ ,‬מניה‬
‫וביה‪ ,‬את האפשרות שאכן מדובר ב"הסכמה מדעת"‪.‬‬
‫דרישת הכתב בחוק היא "דרישה מהותית" ובהעדרו של טופס הסכמה מדעת‬
‫ערוך כדין‪ ,‬יש לקבוע‪ ,‬למצער‪ ,‬כי במקרה של מחלוקת‪ ,‬המטפל הוא זה‬
‫שצריך להוכיח קיומה של הסכמה זו‪.‬‬
‫ע"א ‪ 6299/05‬צורף‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ומה הדין כשיש טופס חתום ?!‬

‫נולדה‬

‫בשנת ‪1998‬‬
‫(מיקרופטלמיה)‪.‬‬
‫בשבוע ‪ 21‬להריון בוצעה לאם בדיקת אולטרה‪-‬סאונד בסיסית‬
‫במסגרת הקופה שנמצאה תקינה‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע כי לא ניתן לגלות את המום במסגרת בדיקה בסיסית‬
‫אך יש אפשרות לגלות זאת בבדיקה מורחבת‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע כי היה מדובר בהריון שלא בסיכון גבוה ולא היה‬
‫מקום לביצוע סקירה מורחבת‪/‬מכוונת‪.‬‬
‫האם חתמה על טופס בקשה לביצוע בדיקת על‪-‬קול לפיה היא‬
‫מודעת לכך שמדובר בבדיקה בסיסית וכי באפשרותה לבצע‬
‫בדיקה מורחבת באופן פרטי‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תינוקת‬

‫כשהיא‬

‫סובלת‬

‫מעיוורון‬

‫חתימה ללא הסבר – לאו הסכמה היא‬
‫ביהמ"ש קבע כי הרופאים הסבירו לאם כי הבדיקה אותה היא עומדת לבצע‬
‫היא בדיקה בסיסית וכי קיימת בדיקה משוכללת יותר אותה ניתן לבצע באופן‬
‫פרטי ואולם בכך לא די‪.‬‬
‫האם לא הבינה לאשורה את האבחנה בין הבדיקה הבסיסית והמורחבת ואם‬
‫היתה מבינה היתה בוחרת לבצע את הבדיקה על חשבונה‪ .‬יש כשל בשרשרת‬
‫המידע אשר נמסר לאם‪.‬‬

‫לא די בקיומה של פרקטיקה לפיה מיידעים את האישה כי קיימת‬
‫בדיקה מורחבת‪ ,‬העדר הנחיות ברורות ונהלים מוגדרים באשר‬
‫להיקף המידע שיש למסור למטופלת לעניין אפשרותה לבצע‬
‫בדיקה מורחבת ‪...‬ואי מתן הסבר הולם בטרם ביצוע הבדיקה‬
‫הבסיסית הינם בגדר נוהל בלתי סביר‪...‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תוצאות הערעור‬
‫המלצת ביהמ"ש‪:‬‬

‫לאור קשיים שהתגלעו בהכרעת בימ"ש קמא בשאלת‬
‫החבות ולאור זאת שבימ"ש קמא הכריע בפסק דינו‬
‫בסוגיות שלא היו בחזית הדיון יבוטל פסק דינו של‬
‫בימ"ש קמא והסכום אשר שולם לתובעים יישאר בידם‪.‬‬

‫התובעים הסכימו להצעת ביהמ"ש שמשמעותה‬
‫שפסה"ד מבוטל‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ההחמרה השיפוטית –‬
‫הנזק הממוני‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫הלכת "השנים האבודות" –‬
‫עזבון אטינגר ז"ל‬

‫פס"ד תקדימי ניתן‪ ,‬במרץ ‪ ,2004‬על‪-‬ידי בית‪-‬המשפט העליון‬
‫בהרכב של חמישה שופטים בתביעת עזבון של קטין‪ ,‬אשר הלך‬
‫לעולמו בגיל ‪ ,12‬כתוצאה מנפילה לבור בעת משחק עם חבר‪,‬‬
‫בעיר העתיקה בירושלים‬
‫עזבון של קטין אשר הלך לעולמו כתוצאה מרשלנות‪ ,‬זכאי לפיצוי‬
‫בגין הפסד כושר השתכרות ב"שנים האבודות"‪ ,‬בהן לא זכה‬
‫לחיות ולהתפרנס‬
‫זכות דומה קיימת גם לעזבון של בגיר שהלך לעולמו בגיל‬
‫העבודה‬
‫נפגע אשר קוצרה תוחלת חייו כתוצאה מרשלנות זכאי מעתה‬
‫לפיצוי בגין הפסד ההשתכרות שלו ב"שנים האבודות"‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"השנים האבודות" – ההשלכות הכספיות‬
‫נקבע כי חישוב הפסד ההשתכרות ב"שנים האבודות" יהיה מבוסס‬
‫על ‪ 30%‬מן השכר הממוצע במשק (בתקופה מגיל ‪18-21‬‬
‫החישוב הוא ‪ 70%‬מן הסכום האמור)‪.‬‬
‫ההנחה המובלעת היא כי ניתן לחסוך ‪ ₪ 2400‬מתוך ‪₪ 8000‬‬
‫בחודש !!!!!‬
‫בתביעת יורשים שהם גם תלויים ‪ ,‬נקבע כי יש ליורשים זכאות‬
‫לקבל פיצוי בגין ראשי נזק שנמצאים מחוץ לתחום החפיפה (כאב‬
‫וסבל וקיצור תוחלת חיים וכ"ו)‬
‫חישוב הפסד ההשתכרות בשנים האבודות‪ ,‬כולל גם חישוב הפסדי‬
‫פנסיה‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫הגידול בפיצוי הכספי‬
‫יולדת לאחר ‪ 3‬שנות טיפולי הפריה בהריון ראשון‪,‬‬
‫נשלחה "להסתובב" כדי לזרז לידה ושבה עם עובר מת‪.‬‬
‫בימ"ש המחוזי קבע אחריות ופסק לאם פיצוי של‬
‫‪ ₪ 300,000‬בגין כאב וסבל‪.‬‬
‫ביהמ"ש העליון קבע כי מגיע פיצוי גם לאב בגין כאב‬
‫וסבל שלו בסכום נוסף של ‪.₪ 250,000‬‬
‫סטיה מהלכה קודמת שחייבה נזק נפשי חמור "בניזוק‬
‫משני" שעולה כדי מחלת נפש או הפרעת נפש הגורמת‬
‫נכות ממשית‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פס"ד לבנה לוי‬

‫הגידול בסכומי הפיצוי‬
‫צעירה שנולדה בשנת ‪ 1985‬כשהיא סובלת משיתוק ביד שמאל‬
‫כתוצאה מפגיעה במקלעת העצבים הברכיאלית‪ ,‬הגישה בשנת‬
‫‪ 2006‬תביעה נגד ביה"ח בו נולדה בטענה של רשלנות בלידה‪.‬‬
‫בינתיים סיימה התובעת לימודי משפטים ומנהל עסקים ובמהלך‬
‫המשפט עשתה התמחות במשפטים‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע שיש אחריות לביה"ח ופסק לה פיצוי גלובלי בגין‬
‫הפסד השתכרות בסך של ‪ ₪ 800,000‬ובנוסף ‪ ₪ 600,000‬כאב‬
‫וסבל‪ ₪ 1,000,000 ,‬עזרת צד ג' ו‪ ₪ 85,000 -‬הוצאות ‪....‬‬

‫א (ים) ‪8363/06‬פדילה נ' בי"ח מאיר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"ועדת שפניץ" – אין מקום להגביל בחוק את‬
‫הפיצוי לתובעים בגין רשלנות רפואית‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫לאן מועדות פנינו?‬

‫‪ ‬המשך החמרה שיפוטית ?‬
‫‪ ‬התמתנות והתייצבות ?‬
‫‪ ‬התערבות חקיקתית ?‬
‫ימים יגידו‪....‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תודה !‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬


Slide 3

‫עדכונים בפסיקת בתי‪-‬המשפט‬
‫בתביעות רשלנות רפואית‬
‫עו"ד טליה חלמיש‪-‬שני‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬
‫מקבוצת מדנס‬
‫מאי ‪2009‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תמונת המצב‬
‫בשנים האחרונות אנו עדים לעליה ניכרת של ההוצאה‬
‫בגין תביעות אחריות מקצועית בתחום הרפואה‪.‬‬
‫העליה נובעת בעיקר מ"אינפלציה שיפוטית" שהביאה‬
‫לגידול ניכר בפיצויים המשולמים לתובעים‪.‬‬
‫התשלומים השנתיים בתביעות הרשלנות הרפואית‪ ,‬גדלו‬
‫בעשור האחרון ב‪.700% -‬‬
‫במקביל גדלו הפרמיות בצורה דרמטית והכיסויים‬
‫הוגבלו‪.‬‬
‫מוסדות רפואיים ורופאים פרטיים העוסקים בתחומים‬
‫בסיכון גבוה (לידות‪ US ,‬מיילדותי‪ ,‬כירורגיה פלסטית‬
‫וכ"ו) נתקלים בקושי להשיג כיסוי ביטוחי‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫התפתחות התביעות בבימ"ש‬

‫‪1994 - 2008‬‬

‫‪1,200‬‬
‫‪1,100‬‬
‫‪1,000‬‬
‫‪900‬‬
‫‪800‬‬
‫‪700‬‬
‫‪600‬‬
‫‪500‬‬
‫‪400‬‬
‫‪300‬‬
‫‪200‬‬
‫‪100‬‬
‫‪0‬‬

‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫‪2002‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫‪1994‬‬

‫מדד גידול התשלומים‬

‫‪1995 - 2008‬‬

‫‪3100%‬‬
‫‪2800%‬‬
‫‪2500%‬‬
‫‪2200%‬‬
‫‪1900%‬‬

‫‪1600%‬‬
‫‪1300%‬‬
‫‪1000%‬‬
‫‪700%‬‬
‫‪400%‬‬
‫‪100%‬‬
‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫‪2002‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫התפתחות התביעות בבימ"ש‬
‫מיילדות וגינקולוגיה‬

‫‪240‬‬

‫‪210‬‬

‫‪180‬‬

‫‪150‬‬

‫‪120‬‬

‫‪90‬‬

‫‪60‬‬

‫‪30‬‬

‫‪0‬‬
‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2002‬‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫מדד גידול התשלומים‬
‫מיילדות וגינקולוגיה‬

‫‪11100%‬‬
‫‪10100%‬‬
‫‪9100%‬‬
‫‪8100%‬‬
‫‪7100%‬‬
‫‪6100%‬‬
‫‪5100%‬‬
‫‪4100%‬‬
‫‪3100%‬‬
‫‪2100%‬‬
‫‪1100%‬‬
‫‪100%‬‬

‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫‪2002‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫מקצועות קליניים מובילים בשיעור הסיכון‬
‫‪1991 - 2008‬‬
‫מיילדות‬
‫כירורגיה כללית‬

‫‪40%‬‬

‫קרדיולוגיה‬

‫שיעור הסיכון הכספי‬

‫‪35%‬‬
‫‪30%‬‬

‫רפואת שיניים‬

‫‪25%‬‬

‫אורטופדיה‬

‫‪20%‬‬

‫נוירוכירורגיה‬

‫‪15%‬‬
‫‪10%‬‬

‫גינקולוגיה‬

‫‪5%‬‬

‫אופטלמולוגיה‬

‫‪0%‬‬

‫‪18%‬‬

‫שיעור התיקים עם סיכון כספי‬

‫‪16%‬‬
‫‪14%‬‬
‫‪12%‬‬
‫‪10%‬‬
‫‪8%‬‬
‫‪6%‬‬
‫‪4%‬‬
‫‪2%‬‬
‫‪0%‬‬

‫* ‪ 3%‬ומעלה‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫דו"ח ועדת "שפניץ"‪-‬‬

‫הועדה הבין משרדית לבחינת הדרכים להקטנת ההוצאה‬
‫הציבורית בגין תביעות הרשלנות הרפואית‬

‫מסתמנת בפסיקה מגמה של הרחבת אחריותם של בעלי‬
‫מקצועות הרפואה והמוסדות הרפואיים – החל בסוגית‬
‫ההתרשלות (ירידת קרנה של הלכת הפרקטיקה‬
‫המקובלת)‪ ,‬המשך בסיבתיות (אובדן סיכויי החלמה)‬
‫וכלה בהרחבת העילות (רשלנות בגין הסכמה מדעת)‬
‫וראשי נזק (פגיעה באוטונומיה)‪.‬‬
‫מהנתונים עולה כי במשך השנים עלו סכומי הפיצויים‬
‫הממוצעים שנפסקו בתביעות רשלנות רפואית‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫הגידול בפיצוי הממוצע לתובעים‬
‫שנת תשלום‬
‫‪2004‬‬
‫‪2005‬‬
‫‪2006‬‬
‫‪2007‬‬
‫‪2008‬‬

‫תשלום ממוצע לתובע (בדולר)‬
‫‪21,872‬‬
‫‪33,700‬‬
‫‪34,935‬‬
‫‪44,839‬‬
‫‪62,374‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פיצוי עבור כאב וסבל ב– ‪ 100%‬נכות‬

‫‪1997-2008‬‬

‫‪1600000‬‬

‫‪1400000‬‬

‫‪1200000‬‬

‫‪1000000‬‬

‫‪800000‬‬

‫‪600000‬‬

‫‪400000‬‬

‫‪200000‬‬

‫‪0‬‬
‫‪2009‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2005‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2003‬‬

‫‪2001‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1997‬‬

‫פיצוי עבור מות קטינים (קיצור תוחלת חיים‪+‬כאב וסבל)‬
‫‪1998-2006‬‬
‫‪1800000‬‬

‫‪1600000‬‬

‫‪1400000‬‬

‫‪1200000‬‬

‫‪1000000‬‬

‫‪800000‬‬

‫‪600000‬‬

‫‪400000‬‬

‫‪200000‬‬

‫‪0‬‬
‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2002‬‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ההתפתחויות המשפטיות‬

‫עמדה סלחנית‬

‫עמדה ביקורתית‬

‫עמדה מחמירה‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫סלחנות שיפוטית‬

‫(‪)1961‬‬

‫"אשה‪ ...‬באה למחלקה הגינקולוגית לשם ניתוח קל‬
‫ברחמה ויצאה מהמחלקה שבעת יסורים ובעלת מום‬
‫לכל ימי חייה‪...‬‬
‫הטיפול אשר החולה קיבלה בבית החולים לא היה כפי‬
‫שצריך היה לצפותו מבעלי מקצוע מעולים וכן קרו תוך‬
‫כדי טיפול הזנחות וטעויות שונות‪ ,‬אשר הביאו לידי‬
‫תוצאות מעציבות במצב בריאותה‪...‬‬
‫רופא בשר ודם עשוי לטעות‪ ,‬ולא כל טעות מהווה‬
‫רשלנות‪"...‬‬

‫התביעה נדחתה‬
‫(ע"א ‪ 280/60‬פרדו נ' פלדמן‪ ,‬פד' (טו') ‪)1961‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫בקרה שיפוטית‬
‫עולם הרפואה אינו חסין מביקורת שיפוטית ומחשיפה של מעשי רשלנות‬
‫מקצועיים‪ .‬ביקורת זו היא אחת הערובות החשובות להקפדה על מתן טיפול‬
‫רפואי נאות‪.‬‬
‫לא כל טעות באבחנה או בטיפול‬
‫מצביעה בהכרח על רשלנות‪.‬‬
‫אחריות הרופאים‪ ,‬ברשלנות‬
‫אזרחית או פלילית‪ ,‬צריכה‬
‫להיקבע‪ ,‬רק אם הוכח שבנתוני‬
‫זמן אמת פעלו הרופאים‬
‫באי מיומנות מקצועית‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫בקרה שיפוטית – האם היא מקדמת את‬
? ‫בטיחות הטיפול‬
Most patient-safety experts continue to believe that the
threat of liability is the primary barrier to the
development of effective and comprehensive patient
safety programs in hospitals. I suggest, on the
contrary…that judicial recognition of an explicit “right
to safety” for hospital patients, with correlative duty of
hospitals to implement patient-safety measures can
become the primary motivator for the development of
systems to improve patient safety.
George J. Annas. J.D., NEJM 354;19 May11,2006
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫בקרה שיפוטית‬

‫‪‬‬
‫שיפור איכות הרפואה‬
‫הרשומה הרפואית‬
‫• רישום מפורט יותר‬
‫• שמירה על רשומות‬

‫תהליך הבקרה הרפואית‬
‫• ניהול סיכונים‬
‫• אבטחת איכות‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תקשורת עם מטופלים‬
‫• הסכמה מדעת‬
‫• גילוי נאות על תקלות‬

‫ניהול הטיפול הרפואי‬
‫• פרוטוקולים ונהלים‬
‫• הנחיות קליניות‬

‫החמרה שיפוטית‬

‫‪‬‬
‫רפואה מתגוננת‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬

‫ריבוי בדיקות וטיפולים מיותרים‬
‫יצירת מתח ביחסי מטפל‪-‬מטופל‬
‫הוצאות מוגברות לתשלום ביטוח‬
‫סגירת פעילויות בסיכון ביטוחי גבוה‬
‫קושי להשיג כיסוי ביטוחי‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית‬

‫(‪)1998‬‬

‫"חיובם של הרופא וקופת‬
‫חולים בדין הוא פרי של חוכמה‬
‫לאחר מעשה‪ .‬הרף שהוצב‬
‫לקביעת אחריותם‪ ,‬הוצב בגובה‬
‫כה רב‪ ,‬עד שלא רק הרופא‬
‫הסביר אינו יכול לעוברו‪ ,‬אלא‬
‫גם הרופא המומחה המובהק‬
‫ייכשל בכך"‪.‬‬
‫(השופטת שטרסברג‪-‬כהן בדעת מיעוט‬
‫ע"א ‪ 3709,3264/96‬קופ"ח נ' פלד ואח')‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית – ההנמקה‬
‫"אין להטיל את העומס הכלכלי של הטעות הרפואית‬
‫על החולה‪ ,‬אלא מן הראוי כי יוטל‪ ,‬עקרונית‪ ,‬על‬
‫הרופא בעל הטעות שממנו יפוזר ממילא על ציבור‬
‫רחב יותר באמצעות ביטוח האחריות המקצועית‪.‬‬
‫יתרה מזו‪ ,‬הטלת האחריות האישית על הרופא‪...‬‬
‫עשויה לעודד את מילוי החובה המקצועית‬
‫להתעדכנות בספרות המקצועית‪"...‬‬
‫(השופט אנגלרד ע"א ‪ 3709,3264/96‬קופ"ח נ' פלד ואח')‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ההחמרה השיפוטית –‬
‫שאלת האחריות‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"החמרת" האחריות של המטפלים‬
‫"פרקטיקה רצויה" במקום "פרקטיקה מצויה"‬
‫החלת נורמות התנהגות רטרוספקטיבית‪" -‬דרך עוקפת פרקטיקה‬
‫מקובלת"‬
‫מבחן "המומחה הטוב" במקום "הרופא הסביר"‬
‫החלת כלל "הדבר מדבר בעדו" במקרי סיבוכים נדירים‬
‫החלה מסיבית של "כלל הנזק הראייתי"‬
‫החלת אחריות במקרים של "קשר סיבתי נסיבתי"‬
‫קביעת חובות מוגברות בכל הנוגע להסברים למטופלים עובר‬
‫למתן לטיפולים רפואיים‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"פרקטיקה מצויה" לעומת "פרקטיקה רצויה"‬
‫העובדות ‪ -‬רביד נ' קליפורד‬

‫ביום ‪ 5.4.84‬הגיעה רביד בת החמש למרפאת שיניים לצורך‬
‫טיפול שיניים‪ .‬כהכנה לטיפול הזריק לה הרופא זריקת הרדמה‬
‫מקומית בלסתה התחתונה מצד ימין‪ .‬הרופא השתמש לצורך‬
‫ההזרקה במזרק לא שואב‪ ,‬שהיה מקובל לשימוש באותה תקופה‬
‫(פרקטיקה מקובלת)‪.‬‬
‫זמן קצר לאחר ההזרקה נטתה רביד על צידה ולא הצליחה‬
‫להתייצב‪ .‬היא היתה מנומנמת והוחלט להעבירה לטיפול בבית‪-‬‬
‫חולים‪ .‬כתוצאה מן האירוע סובלת רביד עד היום מהמיפרזיס‬
‫במחצית הגוף השמאלי ומהפרעות נוירולוגיות וקוגנטיביות‪.‬‬
‫הסתבר כי חומר ההזרקה חדר לכלי דם משם נדד למוח וגרם‬
‫לקריש דם ולאוטם מוחי‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"פרקטיקה מצויה" לעומת "פרקטיקה רצויה"‬
‫ההכרעה המשפטית‬

‫העובדה שרופא נהג בהתאם לפרקטיקה המקובלת‬
‫בתחומו‪ ,‬היא כשלעצמה‪ ,‬אינה מעניקה לו הגנה‬
‫מוחלטת ולעולם מצוי בידי בית המשפט לקבוע‪ ,‬כי‬
‫פרקטיקה נהוגה זו אינה עולה בקנה אחד עם חובת‬
‫הזהירות של רופא כלפי מטופל‪.‬‬
‫פרקטיקה מקובלת מהווה פרמטר‪ ,‬ואפילו פרמטר‬
‫חשוב‪ ,‬במכלול השיקולים שעל בית המשפט לשקול‬
‫בבואו לקבוע את סטנדרט ההתנהגות הראוי‪ ,‬אולם‬
‫אין היא הפרמטר היחיד אשר בית המשפט יתחשב בו‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫די היה באמצעי פשוט וזמין למנוע סיכון ידוע של‬
‫חדירת מזרק עם חומר הרדמה לתוך עורק‪ ,‬דבר אשר‬
‫עלול לגרום לתופעות לוואי משמעותיות‪ .‬כל זאת‬
‫ללא תוספת עלות משמעותית‪.‬‬
‫בנסיבות אלה אין מנוס מן המסקנה כי רופא התרשל‬
‫שכן רופא זהיר היה בוחר למנוע סיכון זה באמצעות‬
‫שימוש במזרקים שואבים‪.‬‬
‫רביד נ' קליפורד‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬
‫הנורמות אינן נקבעות על‪-‬ידי מומחים אלה או אחרים‪ ,‬אלא‬
‫על‪-‬ידי בית‪-‬המשפט‪.‬‬
‫שאלת תפקידו של מנתח בחדר ניתוח היא עניין ערכי‬
‫ונורמטיבי שמתפקידו של בית‪-‬המשפט להכריע בו‪.‬‬
‫עדות יו"ר המועצה הלאומית לכירורגיה‪ ,‬הרדמה וטיפול נמרץ‬
‫כי אין אחריות הדדית בין מנתח לרופא מרדים‪ ,‬כפי שבא לידי‬
‫ביטוי בסיכום ישיבת המועצה הלאומית הנ"ל‪ ,‬אין לראות בה‬
‫משום נורמה נכונה‪ ,‬ולפיכך אין לפעול על‪-‬פיה‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬

‫(‪)2‬‬

‫אם נרשם בסיכום ישיבת מועצת איגוד רופאי העיניים‪ ,‬כי‬
‫המנתח אחראי כלפי המנותח על הניתוח ותוצאותיו בלבד‪,‬‬
‫והמרדים אחראי כלפי המטופל על תהליך ההרדמה ותוצאותיו‪,‬‬
‫אין לראות בכך כאילו כל אחד מהם אחראי רק על תחומו‪,‬‬
‫וחייבת להיות הדדיות ביניהם‪ ,‬ולמרות שאין למנתח "אחריות‬
‫על" הרי שיש לו אחריות על סימני החיים של המנותח‪ ,‬לא‬
‫פחות מאשר למרדים‪ ,‬ועל‪-‬כן עמדת איגוד רופאי העיניים כפי‬
‫שבאה לידי ביטוי במסמך הנ"ל‪ ,‬אינה משקפת את הנורמה‬
‫המחייבת‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬

‫(‪)3‬‬

‫המסמך בדבר חלוקת אחריות בחדר הניתוח של ההסתדרות‬
‫הרפואית בישראל‪ ,‬קובע כי שיתוף פעולה בין הרופא המנתח‬
‫והרופא המרדים בניתוח חיוני להצלחת הטיפול וכך יש אכן‬
‫לנהוג‪ ,‬אולם ההסתייגות שעל‪-‬פיה אין הרופא המנתח אחראי‬
‫לפעולות המבוצעות על‪-‬ידי הרופא המרדים‪ ,‬כפי שהרופא‬
‫המרדים אינו אחראי על פעולות המבוצעות על‪-‬ידי הרופא‬
‫המנתח‪ ,‬איננה נורמה שיש לפעול על‪-‬פיה‪ ,‬שכן ברור שהמנתח‬
‫אינו אחראי על פעולות המרדים‪ ,‬אולם אין בכך כדי לסייג‬
‫אחריותו לעקוב אחר סימני החיים של המנותח‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬

‫(‪)4‬‬

‫כאשר מנותח פונה למנתח בבקשה לנתחו אין הוא יוצר קשר אחד עם‬
‫המרדים וקשר אחר עם המנתח‪ ...‬יש לייחס לו אחריות מעבר לעצם‬
‫הפעולה הכירורגית‪ ,‬המנותח מצפה ממנו להיות אחראי על חייו בעת‬
‫ביצוע הניתוח – ולאו דווקא בעת ביצוע הפעולה הכירורגית גרידא‪.‬‬
‫כל מנתח חייב להיות שותף מלא למעקב אחר סימני חיים של המנותח‪ ,‬גם‬
‫תוך כדי ובמהלך הניתוח‪ ,‬ואין הוא רשאי להטיל את האחריות הבלעדית‬
‫על כך על כתפי המרדים‪.‬‬
‫חובתו של המנתח היתה להאזין לקולות המוניטור ע"מ לוודא שהוא‬
‫ממשיך לנתח אדם חי ולא מחוסר חיים‪ .‬אם הוא לא עושה כן הוא‬
‫מתרשל‪.‬‬
‫המנתח שלא עשה כן הורשע בעבירה של מעשה פזיזות ורשלנות‪.‬‬
‫פ (תא) ‪ 40016/07‬מ"י נ' אסותא ואח'‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החלת נורמות רטרוספקטיבית‬
‫בשנת ‪ 1986‬נולד ערן סידי עם חסר של כף יד ימין‪.‬‬
‫בשנת ‪ 1997‬הגישה משפחת סידי תביעה נגד הגיניקולוג שביצע‬
‫לאם בדיקת אולטרה סאונד שגרתית במהלך ההריון‪ ,‬בטענה של‬
‫רשלנות באי אבחון חסר כף היד‪.‬‬
‫ביהמ"ש המחוזי פסק כי לא היתה רשלנות בביצוע הבדיקה‪ ,‬שכן‬
‫בשנה הנדונה בדיקת האולטרה סאונד הבסיסית לא כללה סקירת‬
‫גפיים ודחה את התביעה‪.‬‬
‫לעומת זאת ביהמ"ש העליון שדן בערעור על התביעה קבע‬
‫בשנת ‪ 2005‬כי חלה חובה על הרופא הבודק בשנת ‪!!! 1986‬‬
‫ליידע את האישה על מגבלות הבדיקה ועל האפשרות לבצע‬
‫בדיקת אולטרה סאונד מורחבת במסגרת הפרקטיקה הפרטית‪...‬‬
‫ע"א ‪ 4960/04‬סידי‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החלת נורמות רטרוספקטיבית ‪2 -‬‬
‫ילדה נולדה בשנת ‪ 1995‬כשהיא סובלת מתסמונת ‪ X‬שביר‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע כי בתקופה הרלבנטית הבדיקה טרם הומלצה ע"י הגורמים‬
‫המקצועיים ושליחת הנשים לביצועה בוודאי שלא היתה פרקטיקה מחייבת‬
‫את הרופא הסביר‪.‬‬
‫ואולם ביהמ"ש קבע כי מאחר שבמאמרים שפורסמו עובר לשנת ‪1994‬‬
‫מוזכרות בדיקות המבוצעות לאוכלוסייה בעלת סיכון נמוך לצרכי מחקר או‬
‫לצרכים אחרים‪ ,‬היה על רופא סביר הקורא את המאמרים הללו להסיק כי‬
‫"בדיקות סקר" לגילוי הנשאות קיימות גם אם ביצוען עדיין אינו מומלץ‪.‬‬
‫הבדיקה היתה קיימת במועד הרלבנטי ויש לייחס להורים בהתאם להלכת‬
‫סידי ציפייה סבירה כי קיומה יגולה להם ולכן הרופא התרשל בכך שלא ידע‬
‫על קומה ולא גילה להורים על קיומה‪.‬‬
‫הקופה אחראית לכך שלא הפיצה בקרב רופאיה את האפשרות לביצוע‬
‫בדיקה לגילוי הנשאות לתסמונת ‪ X‬שביר גם לנשים ללא כל אינדיקציה‪.‬‬
‫א (ים)‪ 5416/03‬שיר סגל‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"כלל ‪ 30‬הדקות" – ‪OUT‬‬
‫השאלה היא מהו פרק הזמן הסביר לביצוע ניתוח קיסרי ?‬
‫פרק הזמן של ‪ 15‬דקות לבצוע ניתוח קיסרי הוא פרק זמן‬
‫אפשרי וראוי כאשר חדר הניתוח פנוי וכל הצוות זמין‪ ...‬יש‬
‫להשלים‪ ,‬חרף העובדה שהדבר אינו רצוי‪ ,‬גם עם חלוף פרק‬
‫זמן ארוך יותר של כ‪ 25-30 -‬דק' עד לניתוח‪ .‬אולם שיהוי כזה‬
‫בביצוע הניתוח‪ ,‬כדי שיתקבל כשיהוי סביר‪ ,‬מחייב מתן הסבר‪,‬‬
‫המבוסס על נסיבותיו המיוחדות של המקרה הנדון‪ ,‬ועל כך‬
‫שבפועל נעשו מאמצים סבירים לקצר פרק זמן זה דבר שלא‬
‫הסתייע באותן נסיבות‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"כלל ‪ 15‬הדקות" – ‪IN‬‬
‫במקרה שלפנינו‪ ,‬לא ניתן הסבר המצדיק התמשכותו של פרק‬
‫הזמן שחלף בין קבלת ההחלטה על ביצוע הניתוח לבין הביצוע‬
‫בפועל‪.‬‬
‫במקרה שלפנינו נפל שיהוי בלתי מוצדק של כ‪ 6 -‬דקות גם‬
‫בהתמשכות פרק הזמן ממועד קבלת ההחלטה על הניתוח ועד‬
‫לביצועו‪ .‬מכאן‪ ,‬שבסה"כ נפל במקרה זה שיהוי בלתי מוצדק‬
‫בביצוע הניתוח הקיסרי‪ ,‬העולה כדי רשלנות‪ ,‬של ‪31-33‬‬
‫דקות‪ ,‬ולמצער שיהוי של ‪ 21‬דקות‪.‬‬
‫א (ים) ‪ 8005/06‬ב‪.‬ר‪ .‬נ' בי"ח מאיר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית –‬
‫סטנדרט המומחה הטוב‬

‫על הרופא להשתמש ברמת ידע‪ ,‬כשרון ואיכפתיות‪,‬‬
‫הקיימת ומופעלת ע"י רופאים ברמה מקצועית טובה‬
‫ולא ממוצעת‪.‬‬
‫כאשר מדובר ברופא הטוען לכישורים מיוחדים ולהיותו‬
‫מומחה‪ ,‬הרמה הנדרשת ממנו היא בהתאם לכך‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית –‬
‫"המתמחה חשוד"‬
‫אישה שעברה ניתוח קיסרי אלקטיבי בהרדמה ספינלית‪,‬‬
‫נותרה עם נזק לשורשי העצב הפירוניאלי‪ ,‬נזק זה יוחס‬
‫לפגיעה במהלך ההרדמה‪.‬‬
‫וכך אמר ביהמ"ש על המרדים שהיה מתמחה ותיק בעת‬
‫הניתוח‪":‬רף המומחיות הרשמית של הנתבע שהוא נמוך‬
‫לטעמי‪ ,‬גם אם הוא בעל ניסיון מעשי רב‪ ,‬יש בו כדי ליצור‬
‫חיזוק לטענות התובעת וספק באשר לביצועה הנאות של‬
‫ההרדמה "‬
‫‪...‬‬
‫ת"א ‪ 072682/99‬פני אלמליח‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החלת כלל הדבר מדבר בעדו‬
‫בתי‪-‬המשפט מחילים את כלל "הדבר מדבר בעדו" באופן‬
‫"ליברלי" ומעבירים את נטל השכנוע מכתפי התובעים אל‬
‫כתפי הנתבעים להוכיח שלא היתה רשלנות מצידם‪.‬‬
‫התנאים להחלת הכלל (ס' ‪ 41‬לפקודת הנזיקין)‪:‬‬
‫ התובע לא ידע ולא יכול היה לדעת על הנסיבות שהביאו‬‫לידי הנזק‬
‫ הנזק נגרם על‪-‬ידי נכס בשליטת המזיק‬‫ המקרה מתיישב יותר עם המסקנה שהיתה רשלנות‬‫מאשר עם העדרה‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בסיבוכים נדירים‬
‫אישה הרה עברה דיקור מי שפיר בשבוע ‪ 18‬להריונה‪ ,‬אשר‬
‫הסתבך בזיהום תוך רחמי‪ ,‬שהוביל לספסיס סוער ולמותה‬
‫של האישה‪.‬‬
‫ועדת בדיקה של משרד הבריאות לא מצאה התרשלות‬
‫בטיפול במנוחה מצד גורם רפואי כלשהו‪.‬‬
‫בעלה וילדיה של המנוחה הגישו תביעה נגד הרופא המטפל‬
‫שביצע את הדיקור בטענה שהדיקור נעשה באופן רשלני‪,‬‬
‫ללא ניקוי מתאים של איזור הבטן בו בוצעה הדקירה‬
‫וכתוצאה מכך נגרם הזיהום שהוביל למותה‪.‬‬
‫לא הוגשה חוו"ד מטעם התובעים לתמיכה בטענותיהם‪ ,‬והם‬
‫בקשו להחיל את הכלל של "הדבר מדבר בעדו"‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בסיבוכים נדירים‬
‫ביהמש פסק כי "מהעדויות שנשמעו בבית המשפט ומחומר‬
‫הראיות שהובא‪ ,‬ניתן לקבוע כי השימוש בחומר החיטוי‬
‫פולידין ואלכוהול היה נפוץ ומקובל לצורך עריכת הדיקור‬
‫וכי הנתבעים פעלו על‪-‬פי הנהוג והמקובל בכגון דא‪ ...‬ואין‬
‫לבוא לנתבעים בטרוניה באשר לפרקטיקה בה נהגו"‬
‫ואולם העובדה ‪ -‬שמדובר בתוצאה נדירה ובלתי צפוייה‬
‫למדי של דיקור מי שפיר שגרם לזיהום חריף ברחם‬
‫האשה ומותה עקב כך ‪ -‬תומכת בתחולת הכלל של הדבר‬
‫מדבר בעדו‪ .‬זה מצביע יותר על קיומה של התרשלות מאשר‬
‫על העדרה‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בסיבוכים נדירים‬
‫אף כי התובעים לא הוכיחו את הסיבה הממשית והישירה לזיהום‬
‫בגופה של המנוחה ולמותה כתוצאה מכך‪ ,‬שוכנעתי – על‪-‬פי מאזן‬
‫ההסתברויות במשפט האזרחי – כי ההסתברות שהיא נפטרה עקב‬
‫רשלנותם הרפואית של הנתבעים עולה על ההסתברות כי הפגיעה‬
‫לא היתה תוצאה של התרשלות כזו‪.‬‬
‫נטל השכנוע בדבר העדר התרשלות עבר לכתפי הנתבעים‬
‫ומשהם לא עמדו בו – דין התביעה להתקבל‪.‬‬
‫נקבע שהרופא שביצע את הדיקור אחראי ברשלנות משום שלא‬
‫הרים את הנטל להסביר באיזה מנגנון אירע הזיהום שלא‬
‫באחריותו‪.‬‬
‫א (ת"א) ‪ 89/96‬עזבון המנוחה ג'ומאנה מראר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשומות רפואיות – כלל "הנזק הראייתי"‬

‫"מקום שצריך להיעשות רישום רפואי וזה לא נעשה‪ ,‬ולא‬
‫ניתן הסבר מניח את הדעת למחדל זה‪ ,‬יועבר נטל ההוכחה‬
‫בדבר העובדות השנויות במחלוקת‪ ,‬שיכלו להתבהר מתוך‬
‫הרישום‪ ,‬אל כתפי הרופא או המוסד‪ ,‬שבמסגרתו ניתנו‬
‫השירותים הרפואיים‪".‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫נתונים על העברת נטל הראיה –‬

‫דו"ח ועדת שפניץ‬

‫נראה שנושא הרשומה הרפואית‪ ,‬ליקוי בה או היעדרה הוא‬
‫בעל השלכות מרכזיות בתחום תביעות הרשלנות הרפואית‪,‬‬
‫היכול לעיתים להשפיע באופן מהותי על תוצאת הדיון‬
‫בתביעה‪.‬‬
‫בשני שליש מן המקרים בהם העביר בית‪-‬המשפט את הנטל‬
‫מכתפי התובעים אל כתפי הנתבעים‪ ,‬בשל ליקוי ברשומה‬
‫הרפואית‪ ,‬הם לא הצליחו להתמודד עמו ולהרים אותו‪,‬‬
‫ונקבעה אחריות של המטפלים לנזקם של התובעים‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫התובע יליד ‪ 1939‬אושפז עקב אוטם שריר הלב‪.‬‬
‫בוצע צינתור שבמהלכו הוזרק חומר ניגוד מסוג‬
‫אורוגרפין‪.‬‬
‫סמוך לאחר ההזרקה התלונן התובע על הרגשה‬
‫לא טובה‪ .‬תוך שתי דקות היתה ירידה בלחץ‬
‫הדם‪ ,‬פרפור חדרים ואיבוד הכרה‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)2‬‬

‫האבחנה – שוק אנפילקטי עקב רגישות ליוד‪.‬‬
‫החלה פעולת החייאה אליה הצטרפו רופאים‬
‫בכירים וביניהם מנהל המחלקה הקרדיולוגית‬
‫ומנהל יחידת הצינתורים‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)3‬‬

‫פעולות ההחייאה כללו‪ :‬עיסוי חזה‪ ,‬מכות‬
‫חשמל‪ ,‬החדרת קוצב לב זמני והזלפת‬
‫תרופות שונות‪.‬‬
‫רק בחלוף כ‪ 40 -‬דקות חזר הלב לתפקד‪,‬‬
‫אלא שבזמן זה נגרם נזק מוחי קשה והתובע‬
‫נותר במצב וגטטיבי‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)4‬‬

‫נקבע כי לא היתה רשלנות בטיפול שקיבל התובע‬
‫עד שלב ההחייאה‪.‬‬
‫השאלה במחלוקת היתה האם ההחייאה בוצעה‬
‫בסבירות ובמיומנות‪.‬‬
‫עיון בכל הרישומים וסיכום הראיות בעניין זה‬
‫מעלה מספר בעיות; פרט לרישום הטכנאית על‬
‫מתן לידוקאין‪ ,‬אין רישום ישיר כלשהו על מצב‬
‫התובע במהלך המשבר‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)5‬‬

‫אין חולק כי מדובר באירוע קשה גם‬
‫לצוות הרפואי וניתן להבין כי הצוות דאג‬
‫קודם כל לטיפול בתובע ופחות לביצוע‬
‫רישומים‪ ,‬אולם מהנתונים עולה כי‬
‫חסרים רישומים וחלקם לא מדויקים או‬
‫לא ברורים דיים‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)6‬‬

‫התוצאה המעשית היא כי הרישום הלקוי‬
‫נזקף לחובת הנתבע ברשלנות רישומית‬
‫ונטל ההוכחה כי אין התרשלות של‬
‫הנתבע בעצם הטיפול הינו על הנתבע‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)7‬‬

‫הסברי הנתבע‪ ,‬לפיהם הצוות הרפואי היה שקוע כולו‬
‫בהחייאה ולכן אין לצפות ואין לדרוש תשומת לב‬
‫לרישום‪ ,‬הינם הסברים שובי לב אך אינם הסברים‬
‫מלאים‪.‬‬
‫הרשלנות הרישומית שפורטה לעיל שללה מהתובע את‬
‫היכולת לבודד חלק מהתהליך ולברר כראוי האם‬
‫במהלך ההחייאה היו נתונים שאיפשרו טיפול אחר או‬
‫אבחנה אחרת‪ .‬איננו יודעים מה סדר מתן כמות כה‬
‫גדולה של אדרנלין‪ ,‬ומה היו התגובות לכך‪...‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)8‬‬

‫אם היו רישומים ראויים בזמן ההחייאה‪ ,‬הן‬
‫על סדר התרופות וכמותן והן על לחצי דם‪,‬‬
‫יתכן והיו בידי התובע כלים טובים יותר‬
‫להראות כי במהלך החייאה כה ארוכה היה‬
‫אפשר לנקוט דרכים נוספות‪.‬‬
‫נקבע כי הנתבעים אחראים ל‪ 30% -‬מן הנזק‬
‫של התובע‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל הראייתי בשל אי ביצוע בדיקה‬

‫אישה הרה בהריון ראשון (לאחר ‪ 3‬שנים של טיפולי‬
‫עקרות) הגיעה לבי"ח בשבוע ה‪ 31 -‬להריון לאחר שחשה‬
‫ברע‪ .‬בביה"ח אובחנה הפרדות שיליה ומוות תוך רחמי‪,‬‬
‫על רקע רעלת הריון‪.‬‬
‫השאלה במחלוקת היתה האם הפרדות השיליה היתה‬
‫פתאומית או שהגיניקולוג אצלו ביקרה בבוקר אותו יום‪,‬‬
‫היה יכול כבר אז‪ ,‬לאבחן הפרדות שיליה‪ ,‬לשלוח אותה‬
‫בדחיפות לחדר לידה ולמנוע מוות תוך רחמי‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל הראייתי בשל אי ביצוע בדיקה‬

‫כיוון שהרופא לא ערך בדיקה של רגישות הבטן בעת הביקור של‬
‫האישה אצלו‪ ,‬קבע ביהמ"ש כי הוא גרם בכך נזק ראייתי לתובעת‬
‫כי נמנע ממנה להוכיח כי כבר באותה עת סבלה מהפרדות‬
‫שיליה‪...‬‬
‫לאור זאת הועבר הנטל אל הרופא לשכנע‪ ,‬כי באותו שלב בו נמנע‬
‫מלבצע את הבדיקה‪ ,‬לא סבלה האישה מבטן רגישה ולא היתה‬
‫שרויה בתהליך של הפרדות שיליה‪.‬‬
‫הרופא לא הצליח לעמוד בנטל זה ולכן נקבע כי הוא אחראי למות‬
‫העובר‪...‬‬
‫ע"א ‪ 9328/02‬לאה מאיר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"קשר סיבתי נסיבתי"‬
‫הוריה של פגה שנולדה בשבוע ‪ 29‬להריון בעקבות‬
‫הפרדות שליה‪ ,‬הגישו תביעה נגד ביה"ח‪ ,‬בטענה שהיה‬
‫איחור בביצוע ניתוח קיסרי לאם וכתוצאה מכך סובלת‬
‫הילדה משיתוק מוחין ופיגור שכלי‪.‬‬
‫התביעה הסתמכה על חוו"ד גניקולוגית בלבד ואילו‬
‫ההגנה הסתמכה על חוו"ד של נוירופדיאטר ונאונטולוג‬
‫ששללו קשר סיבתי בין הנזקים לבין העיכוב בביצוע‬
‫הניתוח הקיסרי וקבעו כי יש לשייכם לנזקי הפגות‬
‫בלבד‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"קשר סיבתי נסיבתי"‬
‫ביהמ"ש קבע כי קיים קשר "סיבתי נסיבתי" בין‬
‫התרשלות הרופאים שהתעכבו בביצוע הניתוח הקיסרי‪,‬‬
‫לבין הנזק שנגרם לפגה ולפיכך הטיל אחריות על‬
‫ביה"ח לפצות אותה על ‪ 40%‬מן הנזק שלה‪.‬‬
‫ביהמ"ש העליון אישר את פסה"ד המחוזי וקבע כי‬
‫לבימ"ש יש שיקול דעת לקבוע כי קיים קשר "סיבתי‬
‫נסיבתי" ואת שיעור האחריות ההסתברותי לנזק‬
‫(הפיצוי הופחת ל‪ 20% -‬מן הנזק)‪.‬‬
‫פס"ד מלול עדן‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫דרישות ההסבר בנסיבות מיוחדות‬

‫“ייתכנו מקרים בהם לסיכונים בעלי הסתברות נמוכה‬
‫תהיה משמעות מיוחדת לחולה הספציפי‪ .‬במקרה‬
‫כזה‪ ,‬למרות האחוז הנמוך יכללו אותם סיכונים‬
‫בתחום המידע המהותי הנדרש לחולה לשם החלטה‬
‫מושכלת אם לעבור את הטיפול הרפואי”‪.‬‬

‫ת”א (י‪-‬ם) ‪1109/97‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רף ההסבר בניתוחים אלקטיביים‬

‫"ההסבר הנדרש לקבלת הסכמה מדעת לניתוח‬
‫אלקטיבי – שאף בלעדיו ניתן לקיים אורח חיים‬
‫רגיל – נכלל ברף העליון של חובת הגילוי‪ ,‬והוא‬
‫כולל‪ ,‬בנוסף להתייחסות לסיכויי ההצלחה גם מתן‬
‫הזהרה מפני הסיבוכים האפשריים‪ ...‬גם אם‬
‫סיבוכים אלו נדירים‪".‬‬
‫ע"א ‪6153/97‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רף ההסבר בניתוחים אלקטיביים ‪-‬‬

‫‪RSD‬‬

‫"בענייננו מדובר בסיבוך המתרחש בקרב ‪0.5% - 0.3%‬‬
‫מהניתוחים – גם אם שיעור זה אינו גבוה‪ ,‬הרי מדובר בסיבוך‬
‫חמור‪ ,‬העלול לגרום להפיכתה של הגפה לחסרת כל תפקוד‪ ...‬כיוון‬
‫שמדובר בניתוח אלקטיבי חובת ההסבר נמצאת ברף העליון‪ .‬סיכון‬
‫‪ RSD‬הינו בגדר המידע שהתובע היה רשאי לצפות‪ ,‬באורח סביר‪,‬‬
‫כי יגולה לו‪ ,‬כדי שיוכל לשקלו במסגרת גיבוש דעתו לעניין‬
‫הסכמתו לטיפול הרפואי‪"...‬‬

‫ת"א ‪ 920/99‬יצחק נ' שע"צ‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רף ההסבר ברפואה פרטית‬

‫"רפואה פרטית בה קיים ניגוד עניינים מובנה בין‬
‫השאיפה המסחרית להרבות בניתוחים לבין‬
‫האינטרס של המטופל‪ ,‬כדי להקהות את עוקצו של‬
‫ניגוד העניינים יש להעמיד את המטופל על הסיכונים‬
‫והסיכויים שבניתוח המוצע לרבות החלופה שלא‬
‫לבצע כלל ניתוח סיכוייה וסיכוניה‪".‬‬
‫ע"א ‪6153/97‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫חובת ההסבר על טיפולים מחוץ לסל‬
‫בנסיבות מתאימות עשוי להיווצר צורך ליידע את המטופל לגבי‬
‫אפשרות טיפול המוצעת רק במסגרת הרפואה הפרטית ואולי אף‬
‫במסגרת שירותי רפואה מעבר לים‪ .‬כך יש לעשות‪ ,‬אכן‪,‬‬
‫כשמדובר בטיפול או בתרופה שעשויים לסייע לחולה ואינם‬
‫זמינים ברפואה הציבורית בארץ‪.‬‬
‫כשחולה אובחן כסובל ממחלה מסויימת‪ ,‬וישנה תרופה שאינה‬
‫מצויה ב"סל" – מקובל עלי שעל הרופא ליידע את החולה בדבר‬
‫קיומה של התרופה‪.‬‬
‫עליו להשאיר להחלטתו של החולה את השאלה אם לרכוש את‬
‫התרופה מכספו אם לאו‪ .‬שאלה זו כרוכה לא אחת באפשרויות‬
‫הכספיות של החולה וגם בפער בין ההשפעה של התרופה‬
‫שב"סל" לזו שאינה נמצאת בו‪ ,‬על הרופא לספק את המידע‬
‫הנדרש‪ ,‬והחולה‪ -‬יחליט‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ע"א ‪ 4960/04‬סידי‬

‫פגיעה באוטונומיה – פיצוי ללא נזק‬

‫אישה אושפזה בבית חולים לניתוח אורטופדי בשל‬
‫דפורמציה ברגל‪ .‬בסופו של דבר‪ ,‬במקום ניתוח לתיקון‬
‫הדפורמציה עברה ביופסיה בכתף בשל ממצא ידוע בכתף‬
‫שנחשד להיות גידול ממאיר‪ .‬בעקבות הביופסיה נותרה עם‬
‫מגבלה קשה בתפקוד הכתף‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פגיעה באוטונומיה‬
‫המטופלת טענה כי לא הוסברו לה הסיכונים הכרוכים‬
‫בביופסיה ולפיכך לא נתנה הסכמה מדעת לביצוע הפעולה‪.‬‬
‫נקבע כי גם לו היו נפרשים בפניה הסיכונים היתה נותנת‬
‫הסכמתה לביופסיה בשל הסיכון הממשי שמדובר בגידול‬
‫ממאיר‪.‬‬
‫למרות זאת נפסק כי היתה פגיעה באוטונומיה שלה והיא‬
‫זכאית לפיצוי כספי‪...‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פגיעה באוטונומיה‬

‫“ההכרה בזכותו של החולה לפיצוי על‬
‫הפגיעה באוטונומיה שלו‪ ,‬מקום בו הופרה‬
‫חובה זו‪ ,‬עשויה לתרום לכך שחובה זו‬
‫תקוים הלכה למעשה”‪.‬‬
‫ע”א ‪ 2781/03‬מיאסה עלי דעקה‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות בפגיעה באוטונומיה‬

‫הפרת חובת הזהירות ‪ -‬אי מתן הסברים‬
‫למטופלים לפני ביצוע טיפולים‬
‫נזק ‪ -‬פגיעה באוטונומיה של המטופל‬
‫קשר סיבתי ‪ -‬בין אי מתן ההסברים לבין‬
‫עוצם ההפתעה מן הסיבוך שהתרחש‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫משמעות העדרו של טופס הסכמה ייעודי‬
‫ניתוח סימפטקטומי (נגד הזעת יתר)‪ ,‬שבוצע בשנת ‪ 1999‬והסתבך‬
‫בהזעת יתר פיצויית‪.‬‬
‫המטופל הגיש תביעה בטענה שלא הוזהר מפני הסיבוך האמור‪.‬‬
‫התובע הוחתם על טופס הסכמה סטנדרטי (לא ייעודי)‪ ,‬משום שעד‬
‫השנה האמורה לא פותח טופס ייעודי מתאים‪.‬‬
‫הרופא המנתח רשם בגיליון כי הוסברו הסיכונים הכרוכים בפעולה‬
‫והעיד בבימ"ש כי הוא מסביר לכל המטופלים‪ ,‬ללא יוצא מן הכלל‪,‬‬
‫כי הבעיה עם הניתוח היא שבמקרים רבים מאוד‪ ,‬למעלה מ‪50% -‬‬
‫מופיעה הזעה פיצויית‪ ,‬וב‪ 2-3% -‬מן המקרים ההזעה הפיצויית‬
‫יכולה להיות משמעותית ביותר‪.‬‬
‫סטודנטית שהועסקה במרפאתו של הרופא ונכחה בזמן שקיבל‬
‫חולים אישרה את עדותו בעניין ההסברים‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫חוק זכויות‬

‫החולה‪ ,‬התשנ”ו‪1996-‬‬

‫סעיף ‪ :14‬אופן מתן הסכמה מדעת‬

‫(א)‬

‫‪.....‬‬

‫(ב)‬

‫הסכמה מדעת לטיפול רפואי המנוי בתוספת תינתן‬
‫במסמך בכתב‪ ,‬שיכלול את תמצית ההסבר שניתן‬
‫למטופל‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫חוק זכויות‬

‫החולה‪ ,‬התשנ”ו‪1996-‬‬

‫תוספת‬
‫(סעיפים ‪)15 ,14‬‬
‫(‪ )1‬ניתוחים‪ ,‬למעט כירורגיה זעירה‪.‬‬
‫(‪ )2‬צינתורים של כלי דם‪.‬‬
‫(‪ )3‬דיאליזה‪.‬‬
‫(‪ )4‬טיפול בקרינה מייננת (רדיותרפיה)‪.‬‬
‫(‪ )5‬טיפולי הפריה חוץ‪-‬גופית‪.‬‬
‫(‪ )6‬כימותרפיה לטיפול בתהליכים ממאירים‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בהעדר טופס הסכמה ייעודי‬
‫נקבע (בערעור) כי נוכח הוראות חוק זכויות החולה אין די בטפסים הערוכים‬
‫על פי תקנות בריאות העם (טופסי הסכמה)‪ ,‬התשמ"ד‪. 1984-‬‬
‫ככל הנראה המערכת הרפואית התאימה עצמה להוראות אלה באיחור מסויים‪,‬‬
‫ובמועד הרלוונטי (‪ )1999‬עדיין נעשה שימוש בטפסים הישנים‪ ,‬תוך הפרת‬
‫הוראת החוק‪.‬‬
‫אין לשלול את האפשרות‪ ,‬לפיה הפרת החובה לעגן את הסכמת המטופל‬
‫במסמך בכתב שיכלול את "תמצית ההסבר שניתן למטופל"‪ ,‬שוללת‪ ,‬מניה‬
‫וביה‪ ,‬את האפשרות שאכן מדובר ב"הסכמה מדעת"‪.‬‬
‫דרישת הכתב בחוק היא "דרישה מהותית" ובהעדרו של טופס הסכמה מדעת‬
‫ערוך כדין‪ ,‬יש לקבוע‪ ,‬למצער‪ ,‬כי במקרה של מחלוקת‪ ,‬המטפל הוא זה‬
‫שצריך להוכיח קיומה של הסכמה זו‪.‬‬
‫ע"א ‪ 6299/05‬צורף‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ומה הדין כשיש טופס חתום ?!‬

‫נולדה‬

‫בשנת ‪1998‬‬
‫(מיקרופטלמיה)‪.‬‬
‫בשבוע ‪ 21‬להריון בוצעה לאם בדיקת אולטרה‪-‬סאונד בסיסית‬
‫במסגרת הקופה שנמצאה תקינה‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע כי לא ניתן לגלות את המום במסגרת בדיקה בסיסית‬
‫אך יש אפשרות לגלות זאת בבדיקה מורחבת‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע כי היה מדובר בהריון שלא בסיכון גבוה ולא היה‬
‫מקום לביצוע סקירה מורחבת‪/‬מכוונת‪.‬‬
‫האם חתמה על טופס בקשה לביצוע בדיקת על‪-‬קול לפיה היא‬
‫מודעת לכך שמדובר בבדיקה בסיסית וכי באפשרותה לבצע‬
‫בדיקה מורחבת באופן פרטי‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תינוקת‬

‫כשהיא‬

‫סובלת‬

‫מעיוורון‬

‫חתימה ללא הסבר – לאו הסכמה היא‬
‫ביהמ"ש קבע כי הרופאים הסבירו לאם כי הבדיקה אותה היא עומדת לבצע‬
‫היא בדיקה בסיסית וכי קיימת בדיקה משוכללת יותר אותה ניתן לבצע באופן‬
‫פרטי ואולם בכך לא די‪.‬‬
‫האם לא הבינה לאשורה את האבחנה בין הבדיקה הבסיסית והמורחבת ואם‬
‫היתה מבינה היתה בוחרת לבצע את הבדיקה על חשבונה‪ .‬יש כשל בשרשרת‬
‫המידע אשר נמסר לאם‪.‬‬

‫לא די בקיומה של פרקטיקה לפיה מיידעים את האישה כי קיימת‬
‫בדיקה מורחבת‪ ,‬העדר הנחיות ברורות ונהלים מוגדרים באשר‬
‫להיקף המידע שיש למסור למטופלת לעניין אפשרותה לבצע‬
‫בדיקה מורחבת ‪...‬ואי מתן הסבר הולם בטרם ביצוע הבדיקה‬
‫הבסיסית הינם בגדר נוהל בלתי סביר‪...‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תוצאות הערעור‬
‫המלצת ביהמ"ש‪:‬‬

‫לאור קשיים שהתגלעו בהכרעת בימ"ש קמא בשאלת‬
‫החבות ולאור זאת שבימ"ש קמא הכריע בפסק דינו‬
‫בסוגיות שלא היו בחזית הדיון יבוטל פסק דינו של‬
‫בימ"ש קמא והסכום אשר שולם לתובעים יישאר בידם‪.‬‬

‫התובעים הסכימו להצעת ביהמ"ש שמשמעותה‬
‫שפסה"ד מבוטל‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ההחמרה השיפוטית –‬
‫הנזק הממוני‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫הלכת "השנים האבודות" –‬
‫עזבון אטינגר ז"ל‬

‫פס"ד תקדימי ניתן‪ ,‬במרץ ‪ ,2004‬על‪-‬ידי בית‪-‬המשפט העליון‬
‫בהרכב של חמישה שופטים בתביעת עזבון של קטין‪ ,‬אשר הלך‬
‫לעולמו בגיל ‪ ,12‬כתוצאה מנפילה לבור בעת משחק עם חבר‪,‬‬
‫בעיר העתיקה בירושלים‬
‫עזבון של קטין אשר הלך לעולמו כתוצאה מרשלנות‪ ,‬זכאי לפיצוי‬
‫בגין הפסד כושר השתכרות ב"שנים האבודות"‪ ,‬בהן לא זכה‬
‫לחיות ולהתפרנס‬
‫זכות דומה קיימת גם לעזבון של בגיר שהלך לעולמו בגיל‬
‫העבודה‬
‫נפגע אשר קוצרה תוחלת חייו כתוצאה מרשלנות זכאי מעתה‬
‫לפיצוי בגין הפסד ההשתכרות שלו ב"שנים האבודות"‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"השנים האבודות" – ההשלכות הכספיות‬
‫נקבע כי חישוב הפסד ההשתכרות ב"שנים האבודות" יהיה מבוסס‬
‫על ‪ 30%‬מן השכר הממוצע במשק (בתקופה מגיל ‪18-21‬‬
‫החישוב הוא ‪ 70%‬מן הסכום האמור)‪.‬‬
‫ההנחה המובלעת היא כי ניתן לחסוך ‪ ₪ 2400‬מתוך ‪₪ 8000‬‬
‫בחודש !!!!!‬
‫בתביעת יורשים שהם גם תלויים ‪ ,‬נקבע כי יש ליורשים זכאות‬
‫לקבל פיצוי בגין ראשי נזק שנמצאים מחוץ לתחום החפיפה (כאב‬
‫וסבל וקיצור תוחלת חיים וכ"ו)‬
‫חישוב הפסד ההשתכרות בשנים האבודות‪ ,‬כולל גם חישוב הפסדי‬
‫פנסיה‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫הגידול בפיצוי הכספי‬
‫יולדת לאחר ‪ 3‬שנות טיפולי הפריה בהריון ראשון‪,‬‬
‫נשלחה "להסתובב" כדי לזרז לידה ושבה עם עובר מת‪.‬‬
‫בימ"ש המחוזי קבע אחריות ופסק לאם פיצוי של‬
‫‪ ₪ 300,000‬בגין כאב וסבל‪.‬‬
‫ביהמ"ש העליון קבע כי מגיע פיצוי גם לאב בגין כאב‬
‫וסבל שלו בסכום נוסף של ‪.₪ 250,000‬‬
‫סטיה מהלכה קודמת שחייבה נזק נפשי חמור "בניזוק‬
‫משני" שעולה כדי מחלת נפש או הפרעת נפש הגורמת‬
‫נכות ממשית‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פס"ד לבנה לוי‬

‫הגידול בסכומי הפיצוי‬
‫צעירה שנולדה בשנת ‪ 1985‬כשהיא סובלת משיתוק ביד שמאל‬
‫כתוצאה מפגיעה במקלעת העצבים הברכיאלית‪ ,‬הגישה בשנת‬
‫‪ 2006‬תביעה נגד ביה"ח בו נולדה בטענה של רשלנות בלידה‪.‬‬
‫בינתיים סיימה התובעת לימודי משפטים ומנהל עסקים ובמהלך‬
‫המשפט עשתה התמחות במשפטים‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע שיש אחריות לביה"ח ופסק לה פיצוי גלובלי בגין‬
‫הפסד השתכרות בסך של ‪ ₪ 800,000‬ובנוסף ‪ ₪ 600,000‬כאב‬
‫וסבל‪ ₪ 1,000,000 ,‬עזרת צד ג' ו‪ ₪ 85,000 -‬הוצאות ‪....‬‬

‫א (ים) ‪8363/06‬פדילה נ' בי"ח מאיר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"ועדת שפניץ" – אין מקום להגביל בחוק את‬
‫הפיצוי לתובעים בגין רשלנות רפואית‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫לאן מועדות פנינו?‬

‫‪ ‬המשך החמרה שיפוטית ?‬
‫‪ ‬התמתנות והתייצבות ?‬
‫‪ ‬התערבות חקיקתית ?‬
‫ימים יגידו‪....‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תודה !‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬


Slide 4

‫עדכונים בפסיקת בתי‪-‬המשפט‬
‫בתביעות רשלנות רפואית‬
‫עו"ד טליה חלמיש‪-‬שני‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬
‫מקבוצת מדנס‬
‫מאי ‪2009‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תמונת המצב‬
‫בשנים האחרונות אנו עדים לעליה ניכרת של ההוצאה‬
‫בגין תביעות אחריות מקצועית בתחום הרפואה‪.‬‬
‫העליה נובעת בעיקר מ"אינפלציה שיפוטית" שהביאה‬
‫לגידול ניכר בפיצויים המשולמים לתובעים‪.‬‬
‫התשלומים השנתיים בתביעות הרשלנות הרפואית‪ ,‬גדלו‬
‫בעשור האחרון ב‪.700% -‬‬
‫במקביל גדלו הפרמיות בצורה דרמטית והכיסויים‬
‫הוגבלו‪.‬‬
‫מוסדות רפואיים ורופאים פרטיים העוסקים בתחומים‬
‫בסיכון גבוה (לידות‪ US ,‬מיילדותי‪ ,‬כירורגיה פלסטית‬
‫וכ"ו) נתקלים בקושי להשיג כיסוי ביטוחי‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫התפתחות התביעות בבימ"ש‬

‫‪1994 - 2008‬‬

‫‪1,200‬‬
‫‪1,100‬‬
‫‪1,000‬‬
‫‪900‬‬
‫‪800‬‬
‫‪700‬‬
‫‪600‬‬
‫‪500‬‬
‫‪400‬‬
‫‪300‬‬
‫‪200‬‬
‫‪100‬‬
‫‪0‬‬

‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫‪2002‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫‪1994‬‬

‫מדד גידול התשלומים‬

‫‪1995 - 2008‬‬

‫‪3100%‬‬
‫‪2800%‬‬
‫‪2500%‬‬
‫‪2200%‬‬
‫‪1900%‬‬

‫‪1600%‬‬
‫‪1300%‬‬
‫‪1000%‬‬
‫‪700%‬‬
‫‪400%‬‬
‫‪100%‬‬
‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫‪2002‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫התפתחות התביעות בבימ"ש‬
‫מיילדות וגינקולוגיה‬

‫‪240‬‬

‫‪210‬‬

‫‪180‬‬

‫‪150‬‬

‫‪120‬‬

‫‪90‬‬

‫‪60‬‬

‫‪30‬‬

‫‪0‬‬
‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2002‬‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫מדד גידול התשלומים‬
‫מיילדות וגינקולוגיה‬

‫‪11100%‬‬
‫‪10100%‬‬
‫‪9100%‬‬
‫‪8100%‬‬
‫‪7100%‬‬
‫‪6100%‬‬
‫‪5100%‬‬
‫‪4100%‬‬
‫‪3100%‬‬
‫‪2100%‬‬
‫‪1100%‬‬
‫‪100%‬‬

‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫‪2002‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫מקצועות קליניים מובילים בשיעור הסיכון‬
‫‪1991 - 2008‬‬
‫מיילדות‬
‫כירורגיה כללית‬

‫‪40%‬‬

‫קרדיולוגיה‬

‫שיעור הסיכון הכספי‬

‫‪35%‬‬
‫‪30%‬‬

‫רפואת שיניים‬

‫‪25%‬‬

‫אורטופדיה‬

‫‪20%‬‬

‫נוירוכירורגיה‬

‫‪15%‬‬
‫‪10%‬‬

‫גינקולוגיה‬

‫‪5%‬‬

‫אופטלמולוגיה‬

‫‪0%‬‬

‫‪18%‬‬

‫שיעור התיקים עם סיכון כספי‬

‫‪16%‬‬
‫‪14%‬‬
‫‪12%‬‬
‫‪10%‬‬
‫‪8%‬‬
‫‪6%‬‬
‫‪4%‬‬
‫‪2%‬‬
‫‪0%‬‬

‫* ‪ 3%‬ומעלה‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫דו"ח ועדת "שפניץ"‪-‬‬

‫הועדה הבין משרדית לבחינת הדרכים להקטנת ההוצאה‬
‫הציבורית בגין תביעות הרשלנות הרפואית‬

‫מסתמנת בפסיקה מגמה של הרחבת אחריותם של בעלי‬
‫מקצועות הרפואה והמוסדות הרפואיים – החל בסוגית‬
‫ההתרשלות (ירידת קרנה של הלכת הפרקטיקה‬
‫המקובלת)‪ ,‬המשך בסיבתיות (אובדן סיכויי החלמה)‬
‫וכלה בהרחבת העילות (רשלנות בגין הסכמה מדעת)‬
‫וראשי נזק (פגיעה באוטונומיה)‪.‬‬
‫מהנתונים עולה כי במשך השנים עלו סכומי הפיצויים‬
‫הממוצעים שנפסקו בתביעות רשלנות רפואית‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫הגידול בפיצוי הממוצע לתובעים‬
‫שנת תשלום‬
‫‪2004‬‬
‫‪2005‬‬
‫‪2006‬‬
‫‪2007‬‬
‫‪2008‬‬

‫תשלום ממוצע לתובע (בדולר)‬
‫‪21,872‬‬
‫‪33,700‬‬
‫‪34,935‬‬
‫‪44,839‬‬
‫‪62,374‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פיצוי עבור כאב וסבל ב– ‪ 100%‬נכות‬

‫‪1997-2008‬‬

‫‪1600000‬‬

‫‪1400000‬‬

‫‪1200000‬‬

‫‪1000000‬‬

‫‪800000‬‬

‫‪600000‬‬

‫‪400000‬‬

‫‪200000‬‬

‫‪0‬‬
‫‪2009‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2005‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2003‬‬

‫‪2001‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1997‬‬

‫פיצוי עבור מות קטינים (קיצור תוחלת חיים‪+‬כאב וסבל)‬
‫‪1998-2006‬‬
‫‪1800000‬‬

‫‪1600000‬‬

‫‪1400000‬‬

‫‪1200000‬‬

‫‪1000000‬‬

‫‪800000‬‬

‫‪600000‬‬

‫‪400000‬‬

‫‪200000‬‬

‫‪0‬‬
‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2002‬‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ההתפתחויות המשפטיות‬

‫עמדה סלחנית‬

‫עמדה ביקורתית‬

‫עמדה מחמירה‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫סלחנות שיפוטית‬

‫(‪)1961‬‬

‫"אשה‪ ...‬באה למחלקה הגינקולוגית לשם ניתוח קל‬
‫ברחמה ויצאה מהמחלקה שבעת יסורים ובעלת מום‬
‫לכל ימי חייה‪...‬‬
‫הטיפול אשר החולה קיבלה בבית החולים לא היה כפי‬
‫שצריך היה לצפותו מבעלי מקצוע מעולים וכן קרו תוך‬
‫כדי טיפול הזנחות וטעויות שונות‪ ,‬אשר הביאו לידי‬
‫תוצאות מעציבות במצב בריאותה‪...‬‬
‫רופא בשר ודם עשוי לטעות‪ ,‬ולא כל טעות מהווה‬
‫רשלנות‪"...‬‬

‫התביעה נדחתה‬
‫(ע"א ‪ 280/60‬פרדו נ' פלדמן‪ ,‬פד' (טו') ‪)1961‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫בקרה שיפוטית‬
‫עולם הרפואה אינו חסין מביקורת שיפוטית ומחשיפה של מעשי רשלנות‬
‫מקצועיים‪ .‬ביקורת זו היא אחת הערובות החשובות להקפדה על מתן טיפול‬
‫רפואי נאות‪.‬‬
‫לא כל טעות באבחנה או בטיפול‬
‫מצביעה בהכרח על רשלנות‪.‬‬
‫אחריות הרופאים‪ ,‬ברשלנות‬
‫אזרחית או פלילית‪ ,‬צריכה‬
‫להיקבע‪ ,‬רק אם הוכח שבנתוני‬
‫זמן אמת פעלו הרופאים‬
‫באי מיומנות מקצועית‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫בקרה שיפוטית – האם היא מקדמת את‬
? ‫בטיחות הטיפול‬
Most patient-safety experts continue to believe that the
threat of liability is the primary barrier to the
development of effective and comprehensive patient
safety programs in hospitals. I suggest, on the
contrary…that judicial recognition of an explicit “right
to safety” for hospital patients, with correlative duty of
hospitals to implement patient-safety measures can
become the primary motivator for the development of
systems to improve patient safety.
George J. Annas. J.D., NEJM 354;19 May11,2006
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫בקרה שיפוטית‬

‫‪‬‬
‫שיפור איכות הרפואה‬
‫הרשומה הרפואית‬
‫• רישום מפורט יותר‬
‫• שמירה על רשומות‬

‫תהליך הבקרה הרפואית‬
‫• ניהול סיכונים‬
‫• אבטחת איכות‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תקשורת עם מטופלים‬
‫• הסכמה מדעת‬
‫• גילוי נאות על תקלות‬

‫ניהול הטיפול הרפואי‬
‫• פרוטוקולים ונהלים‬
‫• הנחיות קליניות‬

‫החמרה שיפוטית‬

‫‪‬‬
‫רפואה מתגוננת‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬

‫ריבוי בדיקות וטיפולים מיותרים‬
‫יצירת מתח ביחסי מטפל‪-‬מטופל‬
‫הוצאות מוגברות לתשלום ביטוח‬
‫סגירת פעילויות בסיכון ביטוחי גבוה‬
‫קושי להשיג כיסוי ביטוחי‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית‬

‫(‪)1998‬‬

‫"חיובם של הרופא וקופת‬
‫חולים בדין הוא פרי של חוכמה‬
‫לאחר מעשה‪ .‬הרף שהוצב‬
‫לקביעת אחריותם‪ ,‬הוצב בגובה‬
‫כה רב‪ ,‬עד שלא רק הרופא‬
‫הסביר אינו יכול לעוברו‪ ,‬אלא‬
‫גם הרופא המומחה המובהק‬
‫ייכשל בכך"‪.‬‬
‫(השופטת שטרסברג‪-‬כהן בדעת מיעוט‬
‫ע"א ‪ 3709,3264/96‬קופ"ח נ' פלד ואח')‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית – ההנמקה‬
‫"אין להטיל את העומס הכלכלי של הטעות הרפואית‬
‫על החולה‪ ,‬אלא מן הראוי כי יוטל‪ ,‬עקרונית‪ ,‬על‬
‫הרופא בעל הטעות שממנו יפוזר ממילא על ציבור‬
‫רחב יותר באמצעות ביטוח האחריות המקצועית‪.‬‬
‫יתרה מזו‪ ,‬הטלת האחריות האישית על הרופא‪...‬‬
‫עשויה לעודד את מילוי החובה המקצועית‬
‫להתעדכנות בספרות המקצועית‪"...‬‬
‫(השופט אנגלרד ע"א ‪ 3709,3264/96‬קופ"ח נ' פלד ואח')‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ההחמרה השיפוטית –‬
‫שאלת האחריות‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"החמרת" האחריות של המטפלים‬
‫"פרקטיקה רצויה" במקום "פרקטיקה מצויה"‬
‫החלת נורמות התנהגות רטרוספקטיבית‪" -‬דרך עוקפת פרקטיקה‬
‫מקובלת"‬
‫מבחן "המומחה הטוב" במקום "הרופא הסביר"‬
‫החלת כלל "הדבר מדבר בעדו" במקרי סיבוכים נדירים‬
‫החלה מסיבית של "כלל הנזק הראייתי"‬
‫החלת אחריות במקרים של "קשר סיבתי נסיבתי"‬
‫קביעת חובות מוגברות בכל הנוגע להסברים למטופלים עובר‬
‫למתן לטיפולים רפואיים‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"פרקטיקה מצויה" לעומת "פרקטיקה רצויה"‬
‫העובדות ‪ -‬רביד נ' קליפורד‬

‫ביום ‪ 5.4.84‬הגיעה רביד בת החמש למרפאת שיניים לצורך‬
‫טיפול שיניים‪ .‬כהכנה לטיפול הזריק לה הרופא זריקת הרדמה‬
‫מקומית בלסתה התחתונה מצד ימין‪ .‬הרופא השתמש לצורך‬
‫ההזרקה במזרק לא שואב‪ ,‬שהיה מקובל לשימוש באותה תקופה‬
‫(פרקטיקה מקובלת)‪.‬‬
‫זמן קצר לאחר ההזרקה נטתה רביד על צידה ולא הצליחה‬
‫להתייצב‪ .‬היא היתה מנומנמת והוחלט להעבירה לטיפול בבית‪-‬‬
‫חולים‪ .‬כתוצאה מן האירוע סובלת רביד עד היום מהמיפרזיס‬
‫במחצית הגוף השמאלי ומהפרעות נוירולוגיות וקוגנטיביות‪.‬‬
‫הסתבר כי חומר ההזרקה חדר לכלי דם משם נדד למוח וגרם‬
‫לקריש דם ולאוטם מוחי‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"פרקטיקה מצויה" לעומת "פרקטיקה רצויה"‬
‫ההכרעה המשפטית‬

‫העובדה שרופא נהג בהתאם לפרקטיקה המקובלת‬
‫בתחומו‪ ,‬היא כשלעצמה‪ ,‬אינה מעניקה לו הגנה‬
‫מוחלטת ולעולם מצוי בידי בית המשפט לקבוע‪ ,‬כי‬
‫פרקטיקה נהוגה זו אינה עולה בקנה אחד עם חובת‬
‫הזהירות של רופא כלפי מטופל‪.‬‬
‫פרקטיקה מקובלת מהווה פרמטר‪ ,‬ואפילו פרמטר‬
‫חשוב‪ ,‬במכלול השיקולים שעל בית המשפט לשקול‬
‫בבואו לקבוע את סטנדרט ההתנהגות הראוי‪ ,‬אולם‬
‫אין היא הפרמטר היחיד אשר בית המשפט יתחשב בו‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫די היה באמצעי פשוט וזמין למנוע סיכון ידוע של‬
‫חדירת מזרק עם חומר הרדמה לתוך עורק‪ ,‬דבר אשר‬
‫עלול לגרום לתופעות לוואי משמעותיות‪ .‬כל זאת‬
‫ללא תוספת עלות משמעותית‪.‬‬
‫בנסיבות אלה אין מנוס מן המסקנה כי רופא התרשל‬
‫שכן רופא זהיר היה בוחר למנוע סיכון זה באמצעות‬
‫שימוש במזרקים שואבים‪.‬‬
‫רביד נ' קליפורד‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬
‫הנורמות אינן נקבעות על‪-‬ידי מומחים אלה או אחרים‪ ,‬אלא‬
‫על‪-‬ידי בית‪-‬המשפט‪.‬‬
‫שאלת תפקידו של מנתח בחדר ניתוח היא עניין ערכי‬
‫ונורמטיבי שמתפקידו של בית‪-‬המשפט להכריע בו‪.‬‬
‫עדות יו"ר המועצה הלאומית לכירורגיה‪ ,‬הרדמה וטיפול נמרץ‬
‫כי אין אחריות הדדית בין מנתח לרופא מרדים‪ ,‬כפי שבא לידי‬
‫ביטוי בסיכום ישיבת המועצה הלאומית הנ"ל‪ ,‬אין לראות בה‬
‫משום נורמה נכונה‪ ,‬ולפיכך אין לפעול על‪-‬פיה‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬

‫(‪)2‬‬

‫אם נרשם בסיכום ישיבת מועצת איגוד רופאי העיניים‪ ,‬כי‬
‫המנתח אחראי כלפי המנותח על הניתוח ותוצאותיו בלבד‪,‬‬
‫והמרדים אחראי כלפי המטופל על תהליך ההרדמה ותוצאותיו‪,‬‬
‫אין לראות בכך כאילו כל אחד מהם אחראי רק על תחומו‪,‬‬
‫וחייבת להיות הדדיות ביניהם‪ ,‬ולמרות שאין למנתח "אחריות‬
‫על" הרי שיש לו אחריות על סימני החיים של המנותח‪ ,‬לא‬
‫פחות מאשר למרדים‪ ,‬ועל‪-‬כן עמדת איגוד רופאי העיניים כפי‬
‫שבאה לידי ביטוי במסמך הנ"ל‪ ,‬אינה משקפת את הנורמה‬
‫המחייבת‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬

‫(‪)3‬‬

‫המסמך בדבר חלוקת אחריות בחדר הניתוח של ההסתדרות‬
‫הרפואית בישראל‪ ,‬קובע כי שיתוף פעולה בין הרופא המנתח‬
‫והרופא המרדים בניתוח חיוני להצלחת הטיפול וכך יש אכן‬
‫לנהוג‪ ,‬אולם ההסתייגות שעל‪-‬פיה אין הרופא המנתח אחראי‬
‫לפעולות המבוצעות על‪-‬ידי הרופא המרדים‪ ,‬כפי שהרופא‬
‫המרדים אינו אחראי על פעולות המבוצעות על‪-‬ידי הרופא‬
‫המנתח‪ ,‬איננה נורמה שיש לפעול על‪-‬פיה‪ ,‬שכן ברור שהמנתח‬
‫אינו אחראי על פעולות המרדים‪ ,‬אולם אין בכך כדי לסייג‬
‫אחריותו לעקוב אחר סימני החיים של המנותח‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬

‫(‪)4‬‬

‫כאשר מנותח פונה למנתח בבקשה לנתחו אין הוא יוצר קשר אחד עם‬
‫המרדים וקשר אחר עם המנתח‪ ...‬יש לייחס לו אחריות מעבר לעצם‬
‫הפעולה הכירורגית‪ ,‬המנותח מצפה ממנו להיות אחראי על חייו בעת‬
‫ביצוע הניתוח – ולאו דווקא בעת ביצוע הפעולה הכירורגית גרידא‪.‬‬
‫כל מנתח חייב להיות שותף מלא למעקב אחר סימני חיים של המנותח‪ ,‬גם‬
‫תוך כדי ובמהלך הניתוח‪ ,‬ואין הוא רשאי להטיל את האחריות הבלעדית‬
‫על כך על כתפי המרדים‪.‬‬
‫חובתו של המנתח היתה להאזין לקולות המוניטור ע"מ לוודא שהוא‬
‫ממשיך לנתח אדם חי ולא מחוסר חיים‪ .‬אם הוא לא עושה כן הוא‬
‫מתרשל‪.‬‬
‫המנתח שלא עשה כן הורשע בעבירה של מעשה פזיזות ורשלנות‪.‬‬
‫פ (תא) ‪ 40016/07‬מ"י נ' אסותא ואח'‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החלת נורמות רטרוספקטיבית‬
‫בשנת ‪ 1986‬נולד ערן סידי עם חסר של כף יד ימין‪.‬‬
‫בשנת ‪ 1997‬הגישה משפחת סידי תביעה נגד הגיניקולוג שביצע‬
‫לאם בדיקת אולטרה סאונד שגרתית במהלך ההריון‪ ,‬בטענה של‬
‫רשלנות באי אבחון חסר כף היד‪.‬‬
‫ביהמ"ש המחוזי פסק כי לא היתה רשלנות בביצוע הבדיקה‪ ,‬שכן‬
‫בשנה הנדונה בדיקת האולטרה סאונד הבסיסית לא כללה סקירת‬
‫גפיים ודחה את התביעה‪.‬‬
‫לעומת זאת ביהמ"ש העליון שדן בערעור על התביעה קבע‬
‫בשנת ‪ 2005‬כי חלה חובה על הרופא הבודק בשנת ‪!!! 1986‬‬
‫ליידע את האישה על מגבלות הבדיקה ועל האפשרות לבצע‬
‫בדיקת אולטרה סאונד מורחבת במסגרת הפרקטיקה הפרטית‪...‬‬
‫ע"א ‪ 4960/04‬סידי‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החלת נורמות רטרוספקטיבית ‪2 -‬‬
‫ילדה נולדה בשנת ‪ 1995‬כשהיא סובלת מתסמונת ‪ X‬שביר‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע כי בתקופה הרלבנטית הבדיקה טרם הומלצה ע"י הגורמים‬
‫המקצועיים ושליחת הנשים לביצועה בוודאי שלא היתה פרקטיקה מחייבת‬
‫את הרופא הסביר‪.‬‬
‫ואולם ביהמ"ש קבע כי מאחר שבמאמרים שפורסמו עובר לשנת ‪1994‬‬
‫מוזכרות בדיקות המבוצעות לאוכלוסייה בעלת סיכון נמוך לצרכי מחקר או‬
‫לצרכים אחרים‪ ,‬היה על רופא סביר הקורא את המאמרים הללו להסיק כי‬
‫"בדיקות סקר" לגילוי הנשאות קיימות גם אם ביצוען עדיין אינו מומלץ‪.‬‬
‫הבדיקה היתה קיימת במועד הרלבנטי ויש לייחס להורים בהתאם להלכת‬
‫סידי ציפייה סבירה כי קיומה יגולה להם ולכן הרופא התרשל בכך שלא ידע‬
‫על קומה ולא גילה להורים על קיומה‪.‬‬
‫הקופה אחראית לכך שלא הפיצה בקרב רופאיה את האפשרות לביצוע‬
‫בדיקה לגילוי הנשאות לתסמונת ‪ X‬שביר גם לנשים ללא כל אינדיקציה‪.‬‬
‫א (ים)‪ 5416/03‬שיר סגל‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"כלל ‪ 30‬הדקות" – ‪OUT‬‬
‫השאלה היא מהו פרק הזמן הסביר לביצוע ניתוח קיסרי ?‬
‫פרק הזמן של ‪ 15‬דקות לבצוע ניתוח קיסרי הוא פרק זמן‬
‫אפשרי וראוי כאשר חדר הניתוח פנוי וכל הצוות זמין‪ ...‬יש‬
‫להשלים‪ ,‬חרף העובדה שהדבר אינו רצוי‪ ,‬גם עם חלוף פרק‬
‫זמן ארוך יותר של כ‪ 25-30 -‬דק' עד לניתוח‪ .‬אולם שיהוי כזה‬
‫בביצוע הניתוח‪ ,‬כדי שיתקבל כשיהוי סביר‪ ,‬מחייב מתן הסבר‪,‬‬
‫המבוסס על נסיבותיו המיוחדות של המקרה הנדון‪ ,‬ועל כך‬
‫שבפועל נעשו מאמצים סבירים לקצר פרק זמן זה דבר שלא‬
‫הסתייע באותן נסיבות‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"כלל ‪ 15‬הדקות" – ‪IN‬‬
‫במקרה שלפנינו‪ ,‬לא ניתן הסבר המצדיק התמשכותו של פרק‬
‫הזמן שחלף בין קבלת ההחלטה על ביצוע הניתוח לבין הביצוע‬
‫בפועל‪.‬‬
‫במקרה שלפנינו נפל שיהוי בלתי מוצדק של כ‪ 6 -‬דקות גם‬
‫בהתמשכות פרק הזמן ממועד קבלת ההחלטה על הניתוח ועד‬
‫לביצועו‪ .‬מכאן‪ ,‬שבסה"כ נפל במקרה זה שיהוי בלתי מוצדק‬
‫בביצוע הניתוח הקיסרי‪ ,‬העולה כדי רשלנות‪ ,‬של ‪31-33‬‬
‫דקות‪ ,‬ולמצער שיהוי של ‪ 21‬דקות‪.‬‬
‫א (ים) ‪ 8005/06‬ב‪.‬ר‪ .‬נ' בי"ח מאיר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית –‬
‫סטנדרט המומחה הטוב‬

‫על הרופא להשתמש ברמת ידע‪ ,‬כשרון ואיכפתיות‪,‬‬
‫הקיימת ומופעלת ע"י רופאים ברמה מקצועית טובה‬
‫ולא ממוצעת‪.‬‬
‫כאשר מדובר ברופא הטוען לכישורים מיוחדים ולהיותו‬
‫מומחה‪ ,‬הרמה הנדרשת ממנו היא בהתאם לכך‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית –‬
‫"המתמחה חשוד"‬
‫אישה שעברה ניתוח קיסרי אלקטיבי בהרדמה ספינלית‪,‬‬
‫נותרה עם נזק לשורשי העצב הפירוניאלי‪ ,‬נזק זה יוחס‬
‫לפגיעה במהלך ההרדמה‪.‬‬
‫וכך אמר ביהמ"ש על המרדים שהיה מתמחה ותיק בעת‬
‫הניתוח‪":‬רף המומחיות הרשמית של הנתבע שהוא נמוך‬
‫לטעמי‪ ,‬גם אם הוא בעל ניסיון מעשי רב‪ ,‬יש בו כדי ליצור‬
‫חיזוק לטענות התובעת וספק באשר לביצועה הנאות של‬
‫ההרדמה "‬
‫‪...‬‬
‫ת"א ‪ 072682/99‬פני אלמליח‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החלת כלל הדבר מדבר בעדו‬
‫בתי‪-‬המשפט מחילים את כלל "הדבר מדבר בעדו" באופן‬
‫"ליברלי" ומעבירים את נטל השכנוע מכתפי התובעים אל‬
‫כתפי הנתבעים להוכיח שלא היתה רשלנות מצידם‪.‬‬
‫התנאים להחלת הכלל (ס' ‪ 41‬לפקודת הנזיקין)‪:‬‬
‫ התובע לא ידע ולא יכול היה לדעת על הנסיבות שהביאו‬‫לידי הנזק‬
‫ הנזק נגרם על‪-‬ידי נכס בשליטת המזיק‬‫ המקרה מתיישב יותר עם המסקנה שהיתה רשלנות‬‫מאשר עם העדרה‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בסיבוכים נדירים‬
‫אישה הרה עברה דיקור מי שפיר בשבוע ‪ 18‬להריונה‪ ,‬אשר‬
‫הסתבך בזיהום תוך רחמי‪ ,‬שהוביל לספסיס סוער ולמותה‬
‫של האישה‪.‬‬
‫ועדת בדיקה של משרד הבריאות לא מצאה התרשלות‬
‫בטיפול במנוחה מצד גורם רפואי כלשהו‪.‬‬
‫בעלה וילדיה של המנוחה הגישו תביעה נגד הרופא המטפל‬
‫שביצע את הדיקור בטענה שהדיקור נעשה באופן רשלני‪,‬‬
‫ללא ניקוי מתאים של איזור הבטן בו בוצעה הדקירה‬
‫וכתוצאה מכך נגרם הזיהום שהוביל למותה‪.‬‬
‫לא הוגשה חוו"ד מטעם התובעים לתמיכה בטענותיהם‪ ,‬והם‬
‫בקשו להחיל את הכלל של "הדבר מדבר בעדו"‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בסיבוכים נדירים‬
‫ביהמש פסק כי "מהעדויות שנשמעו בבית המשפט ומחומר‬
‫הראיות שהובא‪ ,‬ניתן לקבוע כי השימוש בחומר החיטוי‬
‫פולידין ואלכוהול היה נפוץ ומקובל לצורך עריכת הדיקור‬
‫וכי הנתבעים פעלו על‪-‬פי הנהוג והמקובל בכגון דא‪ ...‬ואין‬
‫לבוא לנתבעים בטרוניה באשר לפרקטיקה בה נהגו"‬
‫ואולם העובדה ‪ -‬שמדובר בתוצאה נדירה ובלתי צפוייה‬
‫למדי של דיקור מי שפיר שגרם לזיהום חריף ברחם‬
‫האשה ומותה עקב כך ‪ -‬תומכת בתחולת הכלל של הדבר‬
‫מדבר בעדו‪ .‬זה מצביע יותר על קיומה של התרשלות מאשר‬
‫על העדרה‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בסיבוכים נדירים‬
‫אף כי התובעים לא הוכיחו את הסיבה הממשית והישירה לזיהום‬
‫בגופה של המנוחה ולמותה כתוצאה מכך‪ ,‬שוכנעתי – על‪-‬פי מאזן‬
‫ההסתברויות במשפט האזרחי – כי ההסתברות שהיא נפטרה עקב‬
‫רשלנותם הרפואית של הנתבעים עולה על ההסתברות כי הפגיעה‬
‫לא היתה תוצאה של התרשלות כזו‪.‬‬
‫נטל השכנוע בדבר העדר התרשלות עבר לכתפי הנתבעים‬
‫ומשהם לא עמדו בו – דין התביעה להתקבל‪.‬‬
‫נקבע שהרופא שביצע את הדיקור אחראי ברשלנות משום שלא‬
‫הרים את הנטל להסביר באיזה מנגנון אירע הזיהום שלא‬
‫באחריותו‪.‬‬
‫א (ת"א) ‪ 89/96‬עזבון המנוחה ג'ומאנה מראר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשומות רפואיות – כלל "הנזק הראייתי"‬

‫"מקום שצריך להיעשות רישום רפואי וזה לא נעשה‪ ,‬ולא‬
‫ניתן הסבר מניח את הדעת למחדל זה‪ ,‬יועבר נטל ההוכחה‬
‫בדבר העובדות השנויות במחלוקת‪ ,‬שיכלו להתבהר מתוך‬
‫הרישום‪ ,‬אל כתפי הרופא או המוסד‪ ,‬שבמסגרתו ניתנו‬
‫השירותים הרפואיים‪".‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫נתונים על העברת נטל הראיה –‬

‫דו"ח ועדת שפניץ‬

‫נראה שנושא הרשומה הרפואית‪ ,‬ליקוי בה או היעדרה הוא‬
‫בעל השלכות מרכזיות בתחום תביעות הרשלנות הרפואית‪,‬‬
‫היכול לעיתים להשפיע באופן מהותי על תוצאת הדיון‬
‫בתביעה‪.‬‬
‫בשני שליש מן המקרים בהם העביר בית‪-‬המשפט את הנטל‬
‫מכתפי התובעים אל כתפי הנתבעים‪ ,‬בשל ליקוי ברשומה‬
‫הרפואית‪ ,‬הם לא הצליחו להתמודד עמו ולהרים אותו‪,‬‬
‫ונקבעה אחריות של המטפלים לנזקם של התובעים‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫התובע יליד ‪ 1939‬אושפז עקב אוטם שריר הלב‪.‬‬
‫בוצע צינתור שבמהלכו הוזרק חומר ניגוד מסוג‬
‫אורוגרפין‪.‬‬
‫סמוך לאחר ההזרקה התלונן התובע על הרגשה‬
‫לא טובה‪ .‬תוך שתי דקות היתה ירידה בלחץ‬
‫הדם‪ ,‬פרפור חדרים ואיבוד הכרה‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)2‬‬

‫האבחנה – שוק אנפילקטי עקב רגישות ליוד‪.‬‬
‫החלה פעולת החייאה אליה הצטרפו רופאים‬
‫בכירים וביניהם מנהל המחלקה הקרדיולוגית‬
‫ומנהל יחידת הצינתורים‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)3‬‬

‫פעולות ההחייאה כללו‪ :‬עיסוי חזה‪ ,‬מכות‬
‫חשמל‪ ,‬החדרת קוצב לב זמני והזלפת‬
‫תרופות שונות‪.‬‬
‫רק בחלוף כ‪ 40 -‬דקות חזר הלב לתפקד‪,‬‬
‫אלא שבזמן זה נגרם נזק מוחי קשה והתובע‬
‫נותר במצב וגטטיבי‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)4‬‬

‫נקבע כי לא היתה רשלנות בטיפול שקיבל התובע‬
‫עד שלב ההחייאה‪.‬‬
‫השאלה במחלוקת היתה האם ההחייאה בוצעה‬
‫בסבירות ובמיומנות‪.‬‬
‫עיון בכל הרישומים וסיכום הראיות בעניין זה‬
‫מעלה מספר בעיות; פרט לרישום הטכנאית על‬
‫מתן לידוקאין‪ ,‬אין רישום ישיר כלשהו על מצב‬
‫התובע במהלך המשבר‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)5‬‬

‫אין חולק כי מדובר באירוע קשה גם‬
‫לצוות הרפואי וניתן להבין כי הצוות דאג‬
‫קודם כל לטיפול בתובע ופחות לביצוע‬
‫רישומים‪ ,‬אולם מהנתונים עולה כי‬
‫חסרים רישומים וחלקם לא מדויקים או‬
‫לא ברורים דיים‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)6‬‬

‫התוצאה המעשית היא כי הרישום הלקוי‬
‫נזקף לחובת הנתבע ברשלנות רישומית‬
‫ונטל ההוכחה כי אין התרשלות של‬
‫הנתבע בעצם הטיפול הינו על הנתבע‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)7‬‬

‫הסברי הנתבע‪ ,‬לפיהם הצוות הרפואי היה שקוע כולו‬
‫בהחייאה ולכן אין לצפות ואין לדרוש תשומת לב‬
‫לרישום‪ ,‬הינם הסברים שובי לב אך אינם הסברים‬
‫מלאים‪.‬‬
‫הרשלנות הרישומית שפורטה לעיל שללה מהתובע את‬
‫היכולת לבודד חלק מהתהליך ולברר כראוי האם‬
‫במהלך ההחייאה היו נתונים שאיפשרו טיפול אחר או‬
‫אבחנה אחרת‪ .‬איננו יודעים מה סדר מתן כמות כה‬
‫גדולה של אדרנלין‪ ,‬ומה היו התגובות לכך‪...‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)8‬‬

‫אם היו רישומים ראויים בזמן ההחייאה‪ ,‬הן‬
‫על סדר התרופות וכמותן והן על לחצי דם‪,‬‬
‫יתכן והיו בידי התובע כלים טובים יותר‬
‫להראות כי במהלך החייאה כה ארוכה היה‬
‫אפשר לנקוט דרכים נוספות‪.‬‬
‫נקבע כי הנתבעים אחראים ל‪ 30% -‬מן הנזק‬
‫של התובע‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל הראייתי בשל אי ביצוע בדיקה‬

‫אישה הרה בהריון ראשון (לאחר ‪ 3‬שנים של טיפולי‬
‫עקרות) הגיעה לבי"ח בשבוע ה‪ 31 -‬להריון לאחר שחשה‬
‫ברע‪ .‬בביה"ח אובחנה הפרדות שיליה ומוות תוך רחמי‪,‬‬
‫על רקע רעלת הריון‪.‬‬
‫השאלה במחלוקת היתה האם הפרדות השיליה היתה‬
‫פתאומית או שהגיניקולוג אצלו ביקרה בבוקר אותו יום‪,‬‬
‫היה יכול כבר אז‪ ,‬לאבחן הפרדות שיליה‪ ,‬לשלוח אותה‬
‫בדחיפות לחדר לידה ולמנוע מוות תוך רחמי‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל הראייתי בשל אי ביצוע בדיקה‬

‫כיוון שהרופא לא ערך בדיקה של רגישות הבטן בעת הביקור של‬
‫האישה אצלו‪ ,‬קבע ביהמ"ש כי הוא גרם בכך נזק ראייתי לתובעת‬
‫כי נמנע ממנה להוכיח כי כבר באותה עת סבלה מהפרדות‬
‫שיליה‪...‬‬
‫לאור זאת הועבר הנטל אל הרופא לשכנע‪ ,‬כי באותו שלב בו נמנע‬
‫מלבצע את הבדיקה‪ ,‬לא סבלה האישה מבטן רגישה ולא היתה‬
‫שרויה בתהליך של הפרדות שיליה‪.‬‬
‫הרופא לא הצליח לעמוד בנטל זה ולכן נקבע כי הוא אחראי למות‬
‫העובר‪...‬‬
‫ע"א ‪ 9328/02‬לאה מאיר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"קשר סיבתי נסיבתי"‬
‫הוריה של פגה שנולדה בשבוע ‪ 29‬להריון בעקבות‬
‫הפרדות שליה‪ ,‬הגישו תביעה נגד ביה"ח‪ ,‬בטענה שהיה‬
‫איחור בביצוע ניתוח קיסרי לאם וכתוצאה מכך סובלת‬
‫הילדה משיתוק מוחין ופיגור שכלי‪.‬‬
‫התביעה הסתמכה על חוו"ד גניקולוגית בלבד ואילו‬
‫ההגנה הסתמכה על חוו"ד של נוירופדיאטר ונאונטולוג‬
‫ששללו קשר סיבתי בין הנזקים לבין העיכוב בביצוע‬
‫הניתוח הקיסרי וקבעו כי יש לשייכם לנזקי הפגות‬
‫בלבד‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"קשר סיבתי נסיבתי"‬
‫ביהמ"ש קבע כי קיים קשר "סיבתי נסיבתי" בין‬
‫התרשלות הרופאים שהתעכבו בביצוע הניתוח הקיסרי‪,‬‬
‫לבין הנזק שנגרם לפגה ולפיכך הטיל אחריות על‬
‫ביה"ח לפצות אותה על ‪ 40%‬מן הנזק שלה‪.‬‬
‫ביהמ"ש העליון אישר את פסה"ד המחוזי וקבע כי‬
‫לבימ"ש יש שיקול דעת לקבוע כי קיים קשר "סיבתי‬
‫נסיבתי" ואת שיעור האחריות ההסתברותי לנזק‬
‫(הפיצוי הופחת ל‪ 20% -‬מן הנזק)‪.‬‬
‫פס"ד מלול עדן‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫דרישות ההסבר בנסיבות מיוחדות‬

‫“ייתכנו מקרים בהם לסיכונים בעלי הסתברות נמוכה‬
‫תהיה משמעות מיוחדת לחולה הספציפי‪ .‬במקרה‬
‫כזה‪ ,‬למרות האחוז הנמוך יכללו אותם סיכונים‬
‫בתחום המידע המהותי הנדרש לחולה לשם החלטה‬
‫מושכלת אם לעבור את הטיפול הרפואי”‪.‬‬

‫ת”א (י‪-‬ם) ‪1109/97‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רף ההסבר בניתוחים אלקטיביים‬

‫"ההסבר הנדרש לקבלת הסכמה מדעת לניתוח‬
‫אלקטיבי – שאף בלעדיו ניתן לקיים אורח חיים‬
‫רגיל – נכלל ברף העליון של חובת הגילוי‪ ,‬והוא‬
‫כולל‪ ,‬בנוסף להתייחסות לסיכויי ההצלחה גם מתן‬
‫הזהרה מפני הסיבוכים האפשריים‪ ...‬גם אם‬
‫סיבוכים אלו נדירים‪".‬‬
‫ע"א ‪6153/97‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רף ההסבר בניתוחים אלקטיביים ‪-‬‬

‫‪RSD‬‬

‫"בענייננו מדובר בסיבוך המתרחש בקרב ‪0.5% - 0.3%‬‬
‫מהניתוחים – גם אם שיעור זה אינו גבוה‪ ,‬הרי מדובר בסיבוך‬
‫חמור‪ ,‬העלול לגרום להפיכתה של הגפה לחסרת כל תפקוד‪ ...‬כיוון‬
‫שמדובר בניתוח אלקטיבי חובת ההסבר נמצאת ברף העליון‪ .‬סיכון‬
‫‪ RSD‬הינו בגדר המידע שהתובע היה רשאי לצפות‪ ,‬באורח סביר‪,‬‬
‫כי יגולה לו‪ ,‬כדי שיוכל לשקלו במסגרת גיבוש דעתו לעניין‬
‫הסכמתו לטיפול הרפואי‪"...‬‬

‫ת"א ‪ 920/99‬יצחק נ' שע"צ‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רף ההסבר ברפואה פרטית‬

‫"רפואה פרטית בה קיים ניגוד עניינים מובנה בין‬
‫השאיפה המסחרית להרבות בניתוחים לבין‬
‫האינטרס של המטופל‪ ,‬כדי להקהות את עוקצו של‬
‫ניגוד העניינים יש להעמיד את המטופל על הסיכונים‬
‫והסיכויים שבניתוח המוצע לרבות החלופה שלא‬
‫לבצע כלל ניתוח סיכוייה וסיכוניה‪".‬‬
‫ע"א ‪6153/97‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫חובת ההסבר על טיפולים מחוץ לסל‬
‫בנסיבות מתאימות עשוי להיווצר צורך ליידע את המטופל לגבי‬
‫אפשרות טיפול המוצעת רק במסגרת הרפואה הפרטית ואולי אף‬
‫במסגרת שירותי רפואה מעבר לים‪ .‬כך יש לעשות‪ ,‬אכן‪,‬‬
‫כשמדובר בטיפול או בתרופה שעשויים לסייע לחולה ואינם‬
‫זמינים ברפואה הציבורית בארץ‪.‬‬
‫כשחולה אובחן כסובל ממחלה מסויימת‪ ,‬וישנה תרופה שאינה‬
‫מצויה ב"סל" – מקובל עלי שעל הרופא ליידע את החולה בדבר‬
‫קיומה של התרופה‪.‬‬
‫עליו להשאיר להחלטתו של החולה את השאלה אם לרכוש את‬
‫התרופה מכספו אם לאו‪ .‬שאלה זו כרוכה לא אחת באפשרויות‬
‫הכספיות של החולה וגם בפער בין ההשפעה של התרופה‬
‫שב"סל" לזו שאינה נמצאת בו‪ ,‬על הרופא לספק את המידע‬
‫הנדרש‪ ,‬והחולה‪ -‬יחליט‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ע"א ‪ 4960/04‬סידי‬

‫פגיעה באוטונומיה – פיצוי ללא נזק‬

‫אישה אושפזה בבית חולים לניתוח אורטופדי בשל‬
‫דפורמציה ברגל‪ .‬בסופו של דבר‪ ,‬במקום ניתוח לתיקון‬
‫הדפורמציה עברה ביופסיה בכתף בשל ממצא ידוע בכתף‬
‫שנחשד להיות גידול ממאיר‪ .‬בעקבות הביופסיה נותרה עם‬
‫מגבלה קשה בתפקוד הכתף‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פגיעה באוטונומיה‬
‫המטופלת טענה כי לא הוסברו לה הסיכונים הכרוכים‬
‫בביופסיה ולפיכך לא נתנה הסכמה מדעת לביצוע הפעולה‪.‬‬
‫נקבע כי גם לו היו נפרשים בפניה הסיכונים היתה נותנת‬
‫הסכמתה לביופסיה בשל הסיכון הממשי שמדובר בגידול‬
‫ממאיר‪.‬‬
‫למרות זאת נפסק כי היתה פגיעה באוטונומיה שלה והיא‬
‫זכאית לפיצוי כספי‪...‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פגיעה באוטונומיה‬

‫“ההכרה בזכותו של החולה לפיצוי על‬
‫הפגיעה באוטונומיה שלו‪ ,‬מקום בו הופרה‬
‫חובה זו‪ ,‬עשויה לתרום לכך שחובה זו‬
‫תקוים הלכה למעשה”‪.‬‬
‫ע”א ‪ 2781/03‬מיאסה עלי דעקה‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות בפגיעה באוטונומיה‬

‫הפרת חובת הזהירות ‪ -‬אי מתן הסברים‬
‫למטופלים לפני ביצוע טיפולים‬
‫נזק ‪ -‬פגיעה באוטונומיה של המטופל‬
‫קשר סיבתי ‪ -‬בין אי מתן ההסברים לבין‬
‫עוצם ההפתעה מן הסיבוך שהתרחש‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫משמעות העדרו של טופס הסכמה ייעודי‬
‫ניתוח סימפטקטומי (נגד הזעת יתר)‪ ,‬שבוצע בשנת ‪ 1999‬והסתבך‬
‫בהזעת יתר פיצויית‪.‬‬
‫המטופל הגיש תביעה בטענה שלא הוזהר מפני הסיבוך האמור‪.‬‬
‫התובע הוחתם על טופס הסכמה סטנדרטי (לא ייעודי)‪ ,‬משום שעד‬
‫השנה האמורה לא פותח טופס ייעודי מתאים‪.‬‬
‫הרופא המנתח רשם בגיליון כי הוסברו הסיכונים הכרוכים בפעולה‬
‫והעיד בבימ"ש כי הוא מסביר לכל המטופלים‪ ,‬ללא יוצא מן הכלל‪,‬‬
‫כי הבעיה עם הניתוח היא שבמקרים רבים מאוד‪ ,‬למעלה מ‪50% -‬‬
‫מופיעה הזעה פיצויית‪ ,‬וב‪ 2-3% -‬מן המקרים ההזעה הפיצויית‬
‫יכולה להיות משמעותית ביותר‪.‬‬
‫סטודנטית שהועסקה במרפאתו של הרופא ונכחה בזמן שקיבל‬
‫חולים אישרה את עדותו בעניין ההסברים‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫חוק זכויות‬

‫החולה‪ ,‬התשנ”ו‪1996-‬‬

‫סעיף ‪ :14‬אופן מתן הסכמה מדעת‬

‫(א)‬

‫‪.....‬‬

‫(ב)‬

‫הסכמה מדעת לטיפול רפואי המנוי בתוספת תינתן‬
‫במסמך בכתב‪ ,‬שיכלול את תמצית ההסבר שניתן‬
‫למטופל‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫חוק זכויות‬

‫החולה‪ ,‬התשנ”ו‪1996-‬‬

‫תוספת‬
‫(סעיפים ‪)15 ,14‬‬
‫(‪ )1‬ניתוחים‪ ,‬למעט כירורגיה זעירה‪.‬‬
‫(‪ )2‬צינתורים של כלי דם‪.‬‬
‫(‪ )3‬דיאליזה‪.‬‬
‫(‪ )4‬טיפול בקרינה מייננת (רדיותרפיה)‪.‬‬
‫(‪ )5‬טיפולי הפריה חוץ‪-‬גופית‪.‬‬
‫(‪ )6‬כימותרפיה לטיפול בתהליכים ממאירים‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בהעדר טופס הסכמה ייעודי‬
‫נקבע (בערעור) כי נוכח הוראות חוק זכויות החולה אין די בטפסים הערוכים‬
‫על פי תקנות בריאות העם (טופסי הסכמה)‪ ,‬התשמ"ד‪. 1984-‬‬
‫ככל הנראה המערכת הרפואית התאימה עצמה להוראות אלה באיחור מסויים‪,‬‬
‫ובמועד הרלוונטי (‪ )1999‬עדיין נעשה שימוש בטפסים הישנים‪ ,‬תוך הפרת‬
‫הוראת החוק‪.‬‬
‫אין לשלול את האפשרות‪ ,‬לפיה הפרת החובה לעגן את הסכמת המטופל‬
‫במסמך בכתב שיכלול את "תמצית ההסבר שניתן למטופל"‪ ,‬שוללת‪ ,‬מניה‬
‫וביה‪ ,‬את האפשרות שאכן מדובר ב"הסכמה מדעת"‪.‬‬
‫דרישת הכתב בחוק היא "דרישה מהותית" ובהעדרו של טופס הסכמה מדעת‬
‫ערוך כדין‪ ,‬יש לקבוע‪ ,‬למצער‪ ,‬כי במקרה של מחלוקת‪ ,‬המטפל הוא זה‬
‫שצריך להוכיח קיומה של הסכמה זו‪.‬‬
‫ע"א ‪ 6299/05‬צורף‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ומה הדין כשיש טופס חתום ?!‬

‫נולדה‬

‫בשנת ‪1998‬‬
‫(מיקרופטלמיה)‪.‬‬
‫בשבוע ‪ 21‬להריון בוצעה לאם בדיקת אולטרה‪-‬סאונד בסיסית‬
‫במסגרת הקופה שנמצאה תקינה‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע כי לא ניתן לגלות את המום במסגרת בדיקה בסיסית‬
‫אך יש אפשרות לגלות זאת בבדיקה מורחבת‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע כי היה מדובר בהריון שלא בסיכון גבוה ולא היה‬
‫מקום לביצוע סקירה מורחבת‪/‬מכוונת‪.‬‬
‫האם חתמה על טופס בקשה לביצוע בדיקת על‪-‬קול לפיה היא‬
‫מודעת לכך שמדובר בבדיקה בסיסית וכי באפשרותה לבצע‬
‫בדיקה מורחבת באופן פרטי‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תינוקת‬

‫כשהיא‬

‫סובלת‬

‫מעיוורון‬

‫חתימה ללא הסבר – לאו הסכמה היא‬
‫ביהמ"ש קבע כי הרופאים הסבירו לאם כי הבדיקה אותה היא עומדת לבצע‬
‫היא בדיקה בסיסית וכי קיימת בדיקה משוכללת יותר אותה ניתן לבצע באופן‬
‫פרטי ואולם בכך לא די‪.‬‬
‫האם לא הבינה לאשורה את האבחנה בין הבדיקה הבסיסית והמורחבת ואם‬
‫היתה מבינה היתה בוחרת לבצע את הבדיקה על חשבונה‪ .‬יש כשל בשרשרת‬
‫המידע אשר נמסר לאם‪.‬‬

‫לא די בקיומה של פרקטיקה לפיה מיידעים את האישה כי קיימת‬
‫בדיקה מורחבת‪ ,‬העדר הנחיות ברורות ונהלים מוגדרים באשר‬
‫להיקף המידע שיש למסור למטופלת לעניין אפשרותה לבצע‬
‫בדיקה מורחבת ‪...‬ואי מתן הסבר הולם בטרם ביצוע הבדיקה‬
‫הבסיסית הינם בגדר נוהל בלתי סביר‪...‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תוצאות הערעור‬
‫המלצת ביהמ"ש‪:‬‬

‫לאור קשיים שהתגלעו בהכרעת בימ"ש קמא בשאלת‬
‫החבות ולאור זאת שבימ"ש קמא הכריע בפסק דינו‬
‫בסוגיות שלא היו בחזית הדיון יבוטל פסק דינו של‬
‫בימ"ש קמא והסכום אשר שולם לתובעים יישאר בידם‪.‬‬

‫התובעים הסכימו להצעת ביהמ"ש שמשמעותה‬
‫שפסה"ד מבוטל‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ההחמרה השיפוטית –‬
‫הנזק הממוני‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫הלכת "השנים האבודות" –‬
‫עזבון אטינגר ז"ל‬

‫פס"ד תקדימי ניתן‪ ,‬במרץ ‪ ,2004‬על‪-‬ידי בית‪-‬המשפט העליון‬
‫בהרכב של חמישה שופטים בתביעת עזבון של קטין‪ ,‬אשר הלך‬
‫לעולמו בגיל ‪ ,12‬כתוצאה מנפילה לבור בעת משחק עם חבר‪,‬‬
‫בעיר העתיקה בירושלים‬
‫עזבון של קטין אשר הלך לעולמו כתוצאה מרשלנות‪ ,‬זכאי לפיצוי‬
‫בגין הפסד כושר השתכרות ב"שנים האבודות"‪ ,‬בהן לא זכה‬
‫לחיות ולהתפרנס‬
‫זכות דומה קיימת גם לעזבון של בגיר שהלך לעולמו בגיל‬
‫העבודה‬
‫נפגע אשר קוצרה תוחלת חייו כתוצאה מרשלנות זכאי מעתה‬
‫לפיצוי בגין הפסד ההשתכרות שלו ב"שנים האבודות"‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"השנים האבודות" – ההשלכות הכספיות‬
‫נקבע כי חישוב הפסד ההשתכרות ב"שנים האבודות" יהיה מבוסס‬
‫על ‪ 30%‬מן השכר הממוצע במשק (בתקופה מגיל ‪18-21‬‬
‫החישוב הוא ‪ 70%‬מן הסכום האמור)‪.‬‬
‫ההנחה המובלעת היא כי ניתן לחסוך ‪ ₪ 2400‬מתוך ‪₪ 8000‬‬
‫בחודש !!!!!‬
‫בתביעת יורשים שהם גם תלויים ‪ ,‬נקבע כי יש ליורשים זכאות‬
‫לקבל פיצוי בגין ראשי נזק שנמצאים מחוץ לתחום החפיפה (כאב‬
‫וסבל וקיצור תוחלת חיים וכ"ו)‬
‫חישוב הפסד ההשתכרות בשנים האבודות‪ ,‬כולל גם חישוב הפסדי‬
‫פנסיה‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫הגידול בפיצוי הכספי‬
‫יולדת לאחר ‪ 3‬שנות טיפולי הפריה בהריון ראשון‪,‬‬
‫נשלחה "להסתובב" כדי לזרז לידה ושבה עם עובר מת‪.‬‬
‫בימ"ש המחוזי קבע אחריות ופסק לאם פיצוי של‬
‫‪ ₪ 300,000‬בגין כאב וסבל‪.‬‬
‫ביהמ"ש העליון קבע כי מגיע פיצוי גם לאב בגין כאב‬
‫וסבל שלו בסכום נוסף של ‪.₪ 250,000‬‬
‫סטיה מהלכה קודמת שחייבה נזק נפשי חמור "בניזוק‬
‫משני" שעולה כדי מחלת נפש או הפרעת נפש הגורמת‬
‫נכות ממשית‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פס"ד לבנה לוי‬

‫הגידול בסכומי הפיצוי‬
‫צעירה שנולדה בשנת ‪ 1985‬כשהיא סובלת משיתוק ביד שמאל‬
‫כתוצאה מפגיעה במקלעת העצבים הברכיאלית‪ ,‬הגישה בשנת‬
‫‪ 2006‬תביעה נגד ביה"ח בו נולדה בטענה של רשלנות בלידה‪.‬‬
‫בינתיים סיימה התובעת לימודי משפטים ומנהל עסקים ובמהלך‬
‫המשפט עשתה התמחות במשפטים‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע שיש אחריות לביה"ח ופסק לה פיצוי גלובלי בגין‬
‫הפסד השתכרות בסך של ‪ ₪ 800,000‬ובנוסף ‪ ₪ 600,000‬כאב‬
‫וסבל‪ ₪ 1,000,000 ,‬עזרת צד ג' ו‪ ₪ 85,000 -‬הוצאות ‪....‬‬

‫א (ים) ‪8363/06‬פדילה נ' בי"ח מאיר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"ועדת שפניץ" – אין מקום להגביל בחוק את‬
‫הפיצוי לתובעים בגין רשלנות רפואית‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫לאן מועדות פנינו?‬

‫‪ ‬המשך החמרה שיפוטית ?‬
‫‪ ‬התמתנות והתייצבות ?‬
‫‪ ‬התערבות חקיקתית ?‬
‫ימים יגידו‪....‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תודה !‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬


Slide 5

‫עדכונים בפסיקת בתי‪-‬המשפט‬
‫בתביעות רשלנות רפואית‬
‫עו"ד טליה חלמיש‪-‬שני‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬
‫מקבוצת מדנס‬
‫מאי ‪2009‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תמונת המצב‬
‫בשנים האחרונות אנו עדים לעליה ניכרת של ההוצאה‬
‫בגין תביעות אחריות מקצועית בתחום הרפואה‪.‬‬
‫העליה נובעת בעיקר מ"אינפלציה שיפוטית" שהביאה‬
‫לגידול ניכר בפיצויים המשולמים לתובעים‪.‬‬
‫התשלומים השנתיים בתביעות הרשלנות הרפואית‪ ,‬גדלו‬
‫בעשור האחרון ב‪.700% -‬‬
‫במקביל גדלו הפרמיות בצורה דרמטית והכיסויים‬
‫הוגבלו‪.‬‬
‫מוסדות רפואיים ורופאים פרטיים העוסקים בתחומים‬
‫בסיכון גבוה (לידות‪ US ,‬מיילדותי‪ ,‬כירורגיה פלסטית‬
‫וכ"ו) נתקלים בקושי להשיג כיסוי ביטוחי‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫התפתחות התביעות בבימ"ש‬

‫‪1994 - 2008‬‬

‫‪1,200‬‬
‫‪1,100‬‬
‫‪1,000‬‬
‫‪900‬‬
‫‪800‬‬
‫‪700‬‬
‫‪600‬‬
‫‪500‬‬
‫‪400‬‬
‫‪300‬‬
‫‪200‬‬
‫‪100‬‬
‫‪0‬‬

‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫‪2002‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫‪1994‬‬

‫מדד גידול התשלומים‬

‫‪1995 - 2008‬‬

‫‪3100%‬‬
‫‪2800%‬‬
‫‪2500%‬‬
‫‪2200%‬‬
‫‪1900%‬‬

‫‪1600%‬‬
‫‪1300%‬‬
‫‪1000%‬‬
‫‪700%‬‬
‫‪400%‬‬
‫‪100%‬‬
‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫‪2002‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫התפתחות התביעות בבימ"ש‬
‫מיילדות וגינקולוגיה‬

‫‪240‬‬

‫‪210‬‬

‫‪180‬‬

‫‪150‬‬

‫‪120‬‬

‫‪90‬‬

‫‪60‬‬

‫‪30‬‬

‫‪0‬‬
‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2002‬‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫מדד גידול התשלומים‬
‫מיילדות וגינקולוגיה‬

‫‪11100%‬‬
‫‪10100%‬‬
‫‪9100%‬‬
‫‪8100%‬‬
‫‪7100%‬‬
‫‪6100%‬‬
‫‪5100%‬‬
‫‪4100%‬‬
‫‪3100%‬‬
‫‪2100%‬‬
‫‪1100%‬‬
‫‪100%‬‬

‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫‪2002‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫מקצועות קליניים מובילים בשיעור הסיכון‬
‫‪1991 - 2008‬‬
‫מיילדות‬
‫כירורגיה כללית‬

‫‪40%‬‬

‫קרדיולוגיה‬

‫שיעור הסיכון הכספי‬

‫‪35%‬‬
‫‪30%‬‬

‫רפואת שיניים‬

‫‪25%‬‬

‫אורטופדיה‬

‫‪20%‬‬

‫נוירוכירורגיה‬

‫‪15%‬‬
‫‪10%‬‬

‫גינקולוגיה‬

‫‪5%‬‬

‫אופטלמולוגיה‬

‫‪0%‬‬

‫‪18%‬‬

‫שיעור התיקים עם סיכון כספי‬

‫‪16%‬‬
‫‪14%‬‬
‫‪12%‬‬
‫‪10%‬‬
‫‪8%‬‬
‫‪6%‬‬
‫‪4%‬‬
‫‪2%‬‬
‫‪0%‬‬

‫* ‪ 3%‬ומעלה‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫דו"ח ועדת "שפניץ"‪-‬‬

‫הועדה הבין משרדית לבחינת הדרכים להקטנת ההוצאה‬
‫הציבורית בגין תביעות הרשלנות הרפואית‬

‫מסתמנת בפסיקה מגמה של הרחבת אחריותם של בעלי‬
‫מקצועות הרפואה והמוסדות הרפואיים – החל בסוגית‬
‫ההתרשלות (ירידת קרנה של הלכת הפרקטיקה‬
‫המקובלת)‪ ,‬המשך בסיבתיות (אובדן סיכויי החלמה)‬
‫וכלה בהרחבת העילות (רשלנות בגין הסכמה מדעת)‬
‫וראשי נזק (פגיעה באוטונומיה)‪.‬‬
‫מהנתונים עולה כי במשך השנים עלו סכומי הפיצויים‬
‫הממוצעים שנפסקו בתביעות רשלנות רפואית‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫הגידול בפיצוי הממוצע לתובעים‬
‫שנת תשלום‬
‫‪2004‬‬
‫‪2005‬‬
‫‪2006‬‬
‫‪2007‬‬
‫‪2008‬‬

‫תשלום ממוצע לתובע (בדולר)‬
‫‪21,872‬‬
‫‪33,700‬‬
‫‪34,935‬‬
‫‪44,839‬‬
‫‪62,374‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פיצוי עבור כאב וסבל ב– ‪ 100%‬נכות‬

‫‪1997-2008‬‬

‫‪1600000‬‬

‫‪1400000‬‬

‫‪1200000‬‬

‫‪1000000‬‬

‫‪800000‬‬

‫‪600000‬‬

‫‪400000‬‬

‫‪200000‬‬

‫‪0‬‬
‫‪2009‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2005‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2003‬‬

‫‪2001‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1997‬‬

‫פיצוי עבור מות קטינים (קיצור תוחלת חיים‪+‬כאב וסבל)‬
‫‪1998-2006‬‬
‫‪1800000‬‬

‫‪1600000‬‬

‫‪1400000‬‬

‫‪1200000‬‬

‫‪1000000‬‬

‫‪800000‬‬

‫‪600000‬‬

‫‪400000‬‬

‫‪200000‬‬

‫‪0‬‬
‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2002‬‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ההתפתחויות המשפטיות‬

‫עמדה סלחנית‬

‫עמדה ביקורתית‬

‫עמדה מחמירה‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫סלחנות שיפוטית‬

‫(‪)1961‬‬

‫"אשה‪ ...‬באה למחלקה הגינקולוגית לשם ניתוח קל‬
‫ברחמה ויצאה מהמחלקה שבעת יסורים ובעלת מום‬
‫לכל ימי חייה‪...‬‬
‫הטיפול אשר החולה קיבלה בבית החולים לא היה כפי‬
‫שצריך היה לצפותו מבעלי מקצוע מעולים וכן קרו תוך‬
‫כדי טיפול הזנחות וטעויות שונות‪ ,‬אשר הביאו לידי‬
‫תוצאות מעציבות במצב בריאותה‪...‬‬
‫רופא בשר ודם עשוי לטעות‪ ,‬ולא כל טעות מהווה‬
‫רשלנות‪"...‬‬

‫התביעה נדחתה‬
‫(ע"א ‪ 280/60‬פרדו נ' פלדמן‪ ,‬פד' (טו') ‪)1961‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫בקרה שיפוטית‬
‫עולם הרפואה אינו חסין מביקורת שיפוטית ומחשיפה של מעשי רשלנות‬
‫מקצועיים‪ .‬ביקורת זו היא אחת הערובות החשובות להקפדה על מתן טיפול‬
‫רפואי נאות‪.‬‬
‫לא כל טעות באבחנה או בטיפול‬
‫מצביעה בהכרח על רשלנות‪.‬‬
‫אחריות הרופאים‪ ,‬ברשלנות‬
‫אזרחית או פלילית‪ ,‬צריכה‬
‫להיקבע‪ ,‬רק אם הוכח שבנתוני‬
‫זמן אמת פעלו הרופאים‬
‫באי מיומנות מקצועית‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫בקרה שיפוטית – האם היא מקדמת את‬
? ‫בטיחות הטיפול‬
Most patient-safety experts continue to believe that the
threat of liability is the primary barrier to the
development of effective and comprehensive patient
safety programs in hospitals. I suggest, on the
contrary…that judicial recognition of an explicit “right
to safety” for hospital patients, with correlative duty of
hospitals to implement patient-safety measures can
become the primary motivator for the development of
systems to improve patient safety.
George J. Annas. J.D., NEJM 354;19 May11,2006
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫בקרה שיפוטית‬

‫‪‬‬
‫שיפור איכות הרפואה‬
‫הרשומה הרפואית‬
‫• רישום מפורט יותר‬
‫• שמירה על רשומות‬

‫תהליך הבקרה הרפואית‬
‫• ניהול סיכונים‬
‫• אבטחת איכות‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תקשורת עם מטופלים‬
‫• הסכמה מדעת‬
‫• גילוי נאות על תקלות‬

‫ניהול הטיפול הרפואי‬
‫• פרוטוקולים ונהלים‬
‫• הנחיות קליניות‬

‫החמרה שיפוטית‬

‫‪‬‬
‫רפואה מתגוננת‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬

‫ריבוי בדיקות וטיפולים מיותרים‬
‫יצירת מתח ביחסי מטפל‪-‬מטופל‬
‫הוצאות מוגברות לתשלום ביטוח‬
‫סגירת פעילויות בסיכון ביטוחי גבוה‬
‫קושי להשיג כיסוי ביטוחי‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית‬

‫(‪)1998‬‬

‫"חיובם של הרופא וקופת‬
‫חולים בדין הוא פרי של חוכמה‬
‫לאחר מעשה‪ .‬הרף שהוצב‬
‫לקביעת אחריותם‪ ,‬הוצב בגובה‬
‫כה רב‪ ,‬עד שלא רק הרופא‬
‫הסביר אינו יכול לעוברו‪ ,‬אלא‬
‫גם הרופא המומחה המובהק‬
‫ייכשל בכך"‪.‬‬
‫(השופטת שטרסברג‪-‬כהן בדעת מיעוט‬
‫ע"א ‪ 3709,3264/96‬קופ"ח נ' פלד ואח')‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית – ההנמקה‬
‫"אין להטיל את העומס הכלכלי של הטעות הרפואית‬
‫על החולה‪ ,‬אלא מן הראוי כי יוטל‪ ,‬עקרונית‪ ,‬על‬
‫הרופא בעל הטעות שממנו יפוזר ממילא על ציבור‬
‫רחב יותר באמצעות ביטוח האחריות המקצועית‪.‬‬
‫יתרה מזו‪ ,‬הטלת האחריות האישית על הרופא‪...‬‬
‫עשויה לעודד את מילוי החובה המקצועית‬
‫להתעדכנות בספרות המקצועית‪"...‬‬
‫(השופט אנגלרד ע"א ‪ 3709,3264/96‬קופ"ח נ' פלד ואח')‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ההחמרה השיפוטית –‬
‫שאלת האחריות‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"החמרת" האחריות של המטפלים‬
‫"פרקטיקה רצויה" במקום "פרקטיקה מצויה"‬
‫החלת נורמות התנהגות רטרוספקטיבית‪" -‬דרך עוקפת פרקטיקה‬
‫מקובלת"‬
‫מבחן "המומחה הטוב" במקום "הרופא הסביר"‬
‫החלת כלל "הדבר מדבר בעדו" במקרי סיבוכים נדירים‬
‫החלה מסיבית של "כלל הנזק הראייתי"‬
‫החלת אחריות במקרים של "קשר סיבתי נסיבתי"‬
‫קביעת חובות מוגברות בכל הנוגע להסברים למטופלים עובר‬
‫למתן לטיפולים רפואיים‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"פרקטיקה מצויה" לעומת "פרקטיקה רצויה"‬
‫העובדות ‪ -‬רביד נ' קליפורד‬

‫ביום ‪ 5.4.84‬הגיעה רביד בת החמש למרפאת שיניים לצורך‬
‫טיפול שיניים‪ .‬כהכנה לטיפול הזריק לה הרופא זריקת הרדמה‬
‫מקומית בלסתה התחתונה מצד ימין‪ .‬הרופא השתמש לצורך‬
‫ההזרקה במזרק לא שואב‪ ,‬שהיה מקובל לשימוש באותה תקופה‬
‫(פרקטיקה מקובלת)‪.‬‬
‫זמן קצר לאחר ההזרקה נטתה רביד על צידה ולא הצליחה‬
‫להתייצב‪ .‬היא היתה מנומנמת והוחלט להעבירה לטיפול בבית‪-‬‬
‫חולים‪ .‬כתוצאה מן האירוע סובלת רביד עד היום מהמיפרזיס‬
‫במחצית הגוף השמאלי ומהפרעות נוירולוגיות וקוגנטיביות‪.‬‬
‫הסתבר כי חומר ההזרקה חדר לכלי דם משם נדד למוח וגרם‬
‫לקריש דם ולאוטם מוחי‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"פרקטיקה מצויה" לעומת "פרקטיקה רצויה"‬
‫ההכרעה המשפטית‬

‫העובדה שרופא נהג בהתאם לפרקטיקה המקובלת‬
‫בתחומו‪ ,‬היא כשלעצמה‪ ,‬אינה מעניקה לו הגנה‬
‫מוחלטת ולעולם מצוי בידי בית המשפט לקבוע‪ ,‬כי‬
‫פרקטיקה נהוגה זו אינה עולה בקנה אחד עם חובת‬
‫הזהירות של רופא כלפי מטופל‪.‬‬
‫פרקטיקה מקובלת מהווה פרמטר‪ ,‬ואפילו פרמטר‬
‫חשוב‪ ,‬במכלול השיקולים שעל בית המשפט לשקול‬
‫בבואו לקבוע את סטנדרט ההתנהגות הראוי‪ ,‬אולם‬
‫אין היא הפרמטר היחיד אשר בית המשפט יתחשב בו‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫די היה באמצעי פשוט וזמין למנוע סיכון ידוע של‬
‫חדירת מזרק עם חומר הרדמה לתוך עורק‪ ,‬דבר אשר‬
‫עלול לגרום לתופעות לוואי משמעותיות‪ .‬כל זאת‬
‫ללא תוספת עלות משמעותית‪.‬‬
‫בנסיבות אלה אין מנוס מן המסקנה כי רופא התרשל‬
‫שכן רופא זהיר היה בוחר למנוע סיכון זה באמצעות‬
‫שימוש במזרקים שואבים‪.‬‬
‫רביד נ' קליפורד‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬
‫הנורמות אינן נקבעות על‪-‬ידי מומחים אלה או אחרים‪ ,‬אלא‬
‫על‪-‬ידי בית‪-‬המשפט‪.‬‬
‫שאלת תפקידו של מנתח בחדר ניתוח היא עניין ערכי‬
‫ונורמטיבי שמתפקידו של בית‪-‬המשפט להכריע בו‪.‬‬
‫עדות יו"ר המועצה הלאומית לכירורגיה‪ ,‬הרדמה וטיפול נמרץ‬
‫כי אין אחריות הדדית בין מנתח לרופא מרדים‪ ,‬כפי שבא לידי‬
‫ביטוי בסיכום ישיבת המועצה הלאומית הנ"ל‪ ,‬אין לראות בה‬
‫משום נורמה נכונה‪ ,‬ולפיכך אין לפעול על‪-‬פיה‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬

‫(‪)2‬‬

‫אם נרשם בסיכום ישיבת מועצת איגוד רופאי העיניים‪ ,‬כי‬
‫המנתח אחראי כלפי המנותח על הניתוח ותוצאותיו בלבד‪,‬‬
‫והמרדים אחראי כלפי המטופל על תהליך ההרדמה ותוצאותיו‪,‬‬
‫אין לראות בכך כאילו כל אחד מהם אחראי רק על תחומו‪,‬‬
‫וחייבת להיות הדדיות ביניהם‪ ,‬ולמרות שאין למנתח "אחריות‬
‫על" הרי שיש לו אחריות על סימני החיים של המנותח‪ ,‬לא‬
‫פחות מאשר למרדים‪ ,‬ועל‪-‬כן עמדת איגוד רופאי העיניים כפי‬
‫שבאה לידי ביטוי במסמך הנ"ל‪ ,‬אינה משקפת את הנורמה‬
‫המחייבת‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬

‫(‪)3‬‬

‫המסמך בדבר חלוקת אחריות בחדר הניתוח של ההסתדרות‬
‫הרפואית בישראל‪ ,‬קובע כי שיתוף פעולה בין הרופא המנתח‬
‫והרופא המרדים בניתוח חיוני להצלחת הטיפול וכך יש אכן‬
‫לנהוג‪ ,‬אולם ההסתייגות שעל‪-‬פיה אין הרופא המנתח אחראי‬
‫לפעולות המבוצעות על‪-‬ידי הרופא המרדים‪ ,‬כפי שהרופא‬
‫המרדים אינו אחראי על פעולות המבוצעות על‪-‬ידי הרופא‬
‫המנתח‪ ,‬איננה נורמה שיש לפעול על‪-‬פיה‪ ,‬שכן ברור שהמנתח‬
‫אינו אחראי על פעולות המרדים‪ ,‬אולם אין בכך כדי לסייג‬
‫אחריותו לעקוב אחר סימני החיים של המנותח‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬

‫(‪)4‬‬

‫כאשר מנותח פונה למנתח בבקשה לנתחו אין הוא יוצר קשר אחד עם‬
‫המרדים וקשר אחר עם המנתח‪ ...‬יש לייחס לו אחריות מעבר לעצם‬
‫הפעולה הכירורגית‪ ,‬המנותח מצפה ממנו להיות אחראי על חייו בעת‬
‫ביצוע הניתוח – ולאו דווקא בעת ביצוע הפעולה הכירורגית גרידא‪.‬‬
‫כל מנתח חייב להיות שותף מלא למעקב אחר סימני חיים של המנותח‪ ,‬גם‬
‫תוך כדי ובמהלך הניתוח‪ ,‬ואין הוא רשאי להטיל את האחריות הבלעדית‬
‫על כך על כתפי המרדים‪.‬‬
‫חובתו של המנתח היתה להאזין לקולות המוניטור ע"מ לוודא שהוא‬
‫ממשיך לנתח אדם חי ולא מחוסר חיים‪ .‬אם הוא לא עושה כן הוא‬
‫מתרשל‪.‬‬
‫המנתח שלא עשה כן הורשע בעבירה של מעשה פזיזות ורשלנות‪.‬‬
‫פ (תא) ‪ 40016/07‬מ"י נ' אסותא ואח'‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החלת נורמות רטרוספקטיבית‬
‫בשנת ‪ 1986‬נולד ערן סידי עם חסר של כף יד ימין‪.‬‬
‫בשנת ‪ 1997‬הגישה משפחת סידי תביעה נגד הגיניקולוג שביצע‬
‫לאם בדיקת אולטרה סאונד שגרתית במהלך ההריון‪ ,‬בטענה של‬
‫רשלנות באי אבחון חסר כף היד‪.‬‬
‫ביהמ"ש המחוזי פסק כי לא היתה רשלנות בביצוע הבדיקה‪ ,‬שכן‬
‫בשנה הנדונה בדיקת האולטרה סאונד הבסיסית לא כללה סקירת‬
‫גפיים ודחה את התביעה‪.‬‬
‫לעומת זאת ביהמ"ש העליון שדן בערעור על התביעה קבע‬
‫בשנת ‪ 2005‬כי חלה חובה על הרופא הבודק בשנת ‪!!! 1986‬‬
‫ליידע את האישה על מגבלות הבדיקה ועל האפשרות לבצע‬
‫בדיקת אולטרה סאונד מורחבת במסגרת הפרקטיקה הפרטית‪...‬‬
‫ע"א ‪ 4960/04‬סידי‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החלת נורמות רטרוספקטיבית ‪2 -‬‬
‫ילדה נולדה בשנת ‪ 1995‬כשהיא סובלת מתסמונת ‪ X‬שביר‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע כי בתקופה הרלבנטית הבדיקה טרם הומלצה ע"י הגורמים‬
‫המקצועיים ושליחת הנשים לביצועה בוודאי שלא היתה פרקטיקה מחייבת‬
‫את הרופא הסביר‪.‬‬
‫ואולם ביהמ"ש קבע כי מאחר שבמאמרים שפורסמו עובר לשנת ‪1994‬‬
‫מוזכרות בדיקות המבוצעות לאוכלוסייה בעלת סיכון נמוך לצרכי מחקר או‬
‫לצרכים אחרים‪ ,‬היה על רופא סביר הקורא את המאמרים הללו להסיק כי‬
‫"בדיקות סקר" לגילוי הנשאות קיימות גם אם ביצוען עדיין אינו מומלץ‪.‬‬
‫הבדיקה היתה קיימת במועד הרלבנטי ויש לייחס להורים בהתאם להלכת‬
‫סידי ציפייה סבירה כי קיומה יגולה להם ולכן הרופא התרשל בכך שלא ידע‬
‫על קומה ולא גילה להורים על קיומה‪.‬‬
‫הקופה אחראית לכך שלא הפיצה בקרב רופאיה את האפשרות לביצוע‬
‫בדיקה לגילוי הנשאות לתסמונת ‪ X‬שביר גם לנשים ללא כל אינדיקציה‪.‬‬
‫א (ים)‪ 5416/03‬שיר סגל‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"כלל ‪ 30‬הדקות" – ‪OUT‬‬
‫השאלה היא מהו פרק הזמן הסביר לביצוע ניתוח קיסרי ?‬
‫פרק הזמן של ‪ 15‬דקות לבצוע ניתוח קיסרי הוא פרק זמן‬
‫אפשרי וראוי כאשר חדר הניתוח פנוי וכל הצוות זמין‪ ...‬יש‬
‫להשלים‪ ,‬חרף העובדה שהדבר אינו רצוי‪ ,‬גם עם חלוף פרק‬
‫זמן ארוך יותר של כ‪ 25-30 -‬דק' עד לניתוח‪ .‬אולם שיהוי כזה‬
‫בביצוע הניתוח‪ ,‬כדי שיתקבל כשיהוי סביר‪ ,‬מחייב מתן הסבר‪,‬‬
‫המבוסס על נסיבותיו המיוחדות של המקרה הנדון‪ ,‬ועל כך‬
‫שבפועל נעשו מאמצים סבירים לקצר פרק זמן זה דבר שלא‬
‫הסתייע באותן נסיבות‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"כלל ‪ 15‬הדקות" – ‪IN‬‬
‫במקרה שלפנינו‪ ,‬לא ניתן הסבר המצדיק התמשכותו של פרק‬
‫הזמן שחלף בין קבלת ההחלטה על ביצוע הניתוח לבין הביצוע‬
‫בפועל‪.‬‬
‫במקרה שלפנינו נפל שיהוי בלתי מוצדק של כ‪ 6 -‬דקות גם‬
‫בהתמשכות פרק הזמן ממועד קבלת ההחלטה על הניתוח ועד‬
‫לביצועו‪ .‬מכאן‪ ,‬שבסה"כ נפל במקרה זה שיהוי בלתי מוצדק‬
‫בביצוע הניתוח הקיסרי‪ ,‬העולה כדי רשלנות‪ ,‬של ‪31-33‬‬
‫דקות‪ ,‬ולמצער שיהוי של ‪ 21‬דקות‪.‬‬
‫א (ים) ‪ 8005/06‬ב‪.‬ר‪ .‬נ' בי"ח מאיר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית –‬
‫סטנדרט המומחה הטוב‬

‫על הרופא להשתמש ברמת ידע‪ ,‬כשרון ואיכפתיות‪,‬‬
‫הקיימת ומופעלת ע"י רופאים ברמה מקצועית טובה‬
‫ולא ממוצעת‪.‬‬
‫כאשר מדובר ברופא הטוען לכישורים מיוחדים ולהיותו‬
‫מומחה‪ ,‬הרמה הנדרשת ממנו היא בהתאם לכך‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית –‬
‫"המתמחה חשוד"‬
‫אישה שעברה ניתוח קיסרי אלקטיבי בהרדמה ספינלית‪,‬‬
‫נותרה עם נזק לשורשי העצב הפירוניאלי‪ ,‬נזק זה יוחס‬
‫לפגיעה במהלך ההרדמה‪.‬‬
‫וכך אמר ביהמ"ש על המרדים שהיה מתמחה ותיק בעת‬
‫הניתוח‪":‬רף המומחיות הרשמית של הנתבע שהוא נמוך‬
‫לטעמי‪ ,‬גם אם הוא בעל ניסיון מעשי רב‪ ,‬יש בו כדי ליצור‬
‫חיזוק לטענות התובעת וספק באשר לביצועה הנאות של‬
‫ההרדמה "‬
‫‪...‬‬
‫ת"א ‪ 072682/99‬פני אלמליח‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החלת כלל הדבר מדבר בעדו‬
‫בתי‪-‬המשפט מחילים את כלל "הדבר מדבר בעדו" באופן‬
‫"ליברלי" ומעבירים את נטל השכנוע מכתפי התובעים אל‬
‫כתפי הנתבעים להוכיח שלא היתה רשלנות מצידם‪.‬‬
‫התנאים להחלת הכלל (ס' ‪ 41‬לפקודת הנזיקין)‪:‬‬
‫ התובע לא ידע ולא יכול היה לדעת על הנסיבות שהביאו‬‫לידי הנזק‬
‫ הנזק נגרם על‪-‬ידי נכס בשליטת המזיק‬‫ המקרה מתיישב יותר עם המסקנה שהיתה רשלנות‬‫מאשר עם העדרה‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בסיבוכים נדירים‬
‫אישה הרה עברה דיקור מי שפיר בשבוע ‪ 18‬להריונה‪ ,‬אשר‬
‫הסתבך בזיהום תוך רחמי‪ ,‬שהוביל לספסיס סוער ולמותה‬
‫של האישה‪.‬‬
‫ועדת בדיקה של משרד הבריאות לא מצאה התרשלות‬
‫בטיפול במנוחה מצד גורם רפואי כלשהו‪.‬‬
‫בעלה וילדיה של המנוחה הגישו תביעה נגד הרופא המטפל‬
‫שביצע את הדיקור בטענה שהדיקור נעשה באופן רשלני‪,‬‬
‫ללא ניקוי מתאים של איזור הבטן בו בוצעה הדקירה‬
‫וכתוצאה מכך נגרם הזיהום שהוביל למותה‪.‬‬
‫לא הוגשה חוו"ד מטעם התובעים לתמיכה בטענותיהם‪ ,‬והם‬
‫בקשו להחיל את הכלל של "הדבר מדבר בעדו"‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בסיבוכים נדירים‬
‫ביהמש פסק כי "מהעדויות שנשמעו בבית המשפט ומחומר‬
‫הראיות שהובא‪ ,‬ניתן לקבוע כי השימוש בחומר החיטוי‬
‫פולידין ואלכוהול היה נפוץ ומקובל לצורך עריכת הדיקור‬
‫וכי הנתבעים פעלו על‪-‬פי הנהוג והמקובל בכגון דא‪ ...‬ואין‬
‫לבוא לנתבעים בטרוניה באשר לפרקטיקה בה נהגו"‬
‫ואולם העובדה ‪ -‬שמדובר בתוצאה נדירה ובלתי צפוייה‬
‫למדי של דיקור מי שפיר שגרם לזיהום חריף ברחם‬
‫האשה ומותה עקב כך ‪ -‬תומכת בתחולת הכלל של הדבר‬
‫מדבר בעדו‪ .‬זה מצביע יותר על קיומה של התרשלות מאשר‬
‫על העדרה‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בסיבוכים נדירים‬
‫אף כי התובעים לא הוכיחו את הסיבה הממשית והישירה לזיהום‬
‫בגופה של המנוחה ולמותה כתוצאה מכך‪ ,‬שוכנעתי – על‪-‬פי מאזן‬
‫ההסתברויות במשפט האזרחי – כי ההסתברות שהיא נפטרה עקב‬
‫רשלנותם הרפואית של הנתבעים עולה על ההסתברות כי הפגיעה‬
‫לא היתה תוצאה של התרשלות כזו‪.‬‬
‫נטל השכנוע בדבר העדר התרשלות עבר לכתפי הנתבעים‬
‫ומשהם לא עמדו בו – דין התביעה להתקבל‪.‬‬
‫נקבע שהרופא שביצע את הדיקור אחראי ברשלנות משום שלא‬
‫הרים את הנטל להסביר באיזה מנגנון אירע הזיהום שלא‬
‫באחריותו‪.‬‬
‫א (ת"א) ‪ 89/96‬עזבון המנוחה ג'ומאנה מראר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשומות רפואיות – כלל "הנזק הראייתי"‬

‫"מקום שצריך להיעשות רישום רפואי וזה לא נעשה‪ ,‬ולא‬
‫ניתן הסבר מניח את הדעת למחדל זה‪ ,‬יועבר נטל ההוכחה‬
‫בדבר העובדות השנויות במחלוקת‪ ,‬שיכלו להתבהר מתוך‬
‫הרישום‪ ,‬אל כתפי הרופא או המוסד‪ ,‬שבמסגרתו ניתנו‬
‫השירותים הרפואיים‪".‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫נתונים על העברת נטל הראיה –‬

‫דו"ח ועדת שפניץ‬

‫נראה שנושא הרשומה הרפואית‪ ,‬ליקוי בה או היעדרה הוא‬
‫בעל השלכות מרכזיות בתחום תביעות הרשלנות הרפואית‪,‬‬
‫היכול לעיתים להשפיע באופן מהותי על תוצאת הדיון‬
‫בתביעה‪.‬‬
‫בשני שליש מן המקרים בהם העביר בית‪-‬המשפט את הנטל‬
‫מכתפי התובעים אל כתפי הנתבעים‪ ,‬בשל ליקוי ברשומה‬
‫הרפואית‪ ,‬הם לא הצליחו להתמודד עמו ולהרים אותו‪,‬‬
‫ונקבעה אחריות של המטפלים לנזקם של התובעים‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫התובע יליד ‪ 1939‬אושפז עקב אוטם שריר הלב‪.‬‬
‫בוצע צינתור שבמהלכו הוזרק חומר ניגוד מסוג‬
‫אורוגרפין‪.‬‬
‫סמוך לאחר ההזרקה התלונן התובע על הרגשה‬
‫לא טובה‪ .‬תוך שתי דקות היתה ירידה בלחץ‬
‫הדם‪ ,‬פרפור חדרים ואיבוד הכרה‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)2‬‬

‫האבחנה – שוק אנפילקטי עקב רגישות ליוד‪.‬‬
‫החלה פעולת החייאה אליה הצטרפו רופאים‬
‫בכירים וביניהם מנהל המחלקה הקרדיולוגית‬
‫ומנהל יחידת הצינתורים‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)3‬‬

‫פעולות ההחייאה כללו‪ :‬עיסוי חזה‪ ,‬מכות‬
‫חשמל‪ ,‬החדרת קוצב לב זמני והזלפת‬
‫תרופות שונות‪.‬‬
‫רק בחלוף כ‪ 40 -‬דקות חזר הלב לתפקד‪,‬‬
‫אלא שבזמן זה נגרם נזק מוחי קשה והתובע‬
‫נותר במצב וגטטיבי‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)4‬‬

‫נקבע כי לא היתה רשלנות בטיפול שקיבל התובע‬
‫עד שלב ההחייאה‪.‬‬
‫השאלה במחלוקת היתה האם ההחייאה בוצעה‬
‫בסבירות ובמיומנות‪.‬‬
‫עיון בכל הרישומים וסיכום הראיות בעניין זה‬
‫מעלה מספר בעיות; פרט לרישום הטכנאית על‬
‫מתן לידוקאין‪ ,‬אין רישום ישיר כלשהו על מצב‬
‫התובע במהלך המשבר‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)5‬‬

‫אין חולק כי מדובר באירוע קשה גם‬
‫לצוות הרפואי וניתן להבין כי הצוות דאג‬
‫קודם כל לטיפול בתובע ופחות לביצוע‬
‫רישומים‪ ,‬אולם מהנתונים עולה כי‬
‫חסרים רישומים וחלקם לא מדויקים או‬
‫לא ברורים דיים‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)6‬‬

‫התוצאה המעשית היא כי הרישום הלקוי‬
‫נזקף לחובת הנתבע ברשלנות רישומית‬
‫ונטל ההוכחה כי אין התרשלות של‬
‫הנתבע בעצם הטיפול הינו על הנתבע‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)7‬‬

‫הסברי הנתבע‪ ,‬לפיהם הצוות הרפואי היה שקוע כולו‬
‫בהחייאה ולכן אין לצפות ואין לדרוש תשומת לב‬
‫לרישום‪ ,‬הינם הסברים שובי לב אך אינם הסברים‬
‫מלאים‪.‬‬
‫הרשלנות הרישומית שפורטה לעיל שללה מהתובע את‬
‫היכולת לבודד חלק מהתהליך ולברר כראוי האם‬
‫במהלך ההחייאה היו נתונים שאיפשרו טיפול אחר או‬
‫אבחנה אחרת‪ .‬איננו יודעים מה סדר מתן כמות כה‬
‫גדולה של אדרנלין‪ ,‬ומה היו התגובות לכך‪...‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)8‬‬

‫אם היו רישומים ראויים בזמן ההחייאה‪ ,‬הן‬
‫על סדר התרופות וכמותן והן על לחצי דם‪,‬‬
‫יתכן והיו בידי התובע כלים טובים יותר‬
‫להראות כי במהלך החייאה כה ארוכה היה‬
‫אפשר לנקוט דרכים נוספות‪.‬‬
‫נקבע כי הנתבעים אחראים ל‪ 30% -‬מן הנזק‬
‫של התובע‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל הראייתי בשל אי ביצוע בדיקה‬

‫אישה הרה בהריון ראשון (לאחר ‪ 3‬שנים של טיפולי‬
‫עקרות) הגיעה לבי"ח בשבוע ה‪ 31 -‬להריון לאחר שחשה‬
‫ברע‪ .‬בביה"ח אובחנה הפרדות שיליה ומוות תוך רחמי‪,‬‬
‫על רקע רעלת הריון‪.‬‬
‫השאלה במחלוקת היתה האם הפרדות השיליה היתה‬
‫פתאומית או שהגיניקולוג אצלו ביקרה בבוקר אותו יום‪,‬‬
‫היה יכול כבר אז‪ ,‬לאבחן הפרדות שיליה‪ ,‬לשלוח אותה‬
‫בדחיפות לחדר לידה ולמנוע מוות תוך רחמי‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל הראייתי בשל אי ביצוע בדיקה‬

‫כיוון שהרופא לא ערך בדיקה של רגישות הבטן בעת הביקור של‬
‫האישה אצלו‪ ,‬קבע ביהמ"ש כי הוא גרם בכך נזק ראייתי לתובעת‬
‫כי נמנע ממנה להוכיח כי כבר באותה עת סבלה מהפרדות‬
‫שיליה‪...‬‬
‫לאור זאת הועבר הנטל אל הרופא לשכנע‪ ,‬כי באותו שלב בו נמנע‬
‫מלבצע את הבדיקה‪ ,‬לא סבלה האישה מבטן רגישה ולא היתה‬
‫שרויה בתהליך של הפרדות שיליה‪.‬‬
‫הרופא לא הצליח לעמוד בנטל זה ולכן נקבע כי הוא אחראי למות‬
‫העובר‪...‬‬
‫ע"א ‪ 9328/02‬לאה מאיר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"קשר סיבתי נסיבתי"‬
‫הוריה של פגה שנולדה בשבוע ‪ 29‬להריון בעקבות‬
‫הפרדות שליה‪ ,‬הגישו תביעה נגד ביה"ח‪ ,‬בטענה שהיה‬
‫איחור בביצוע ניתוח קיסרי לאם וכתוצאה מכך סובלת‬
‫הילדה משיתוק מוחין ופיגור שכלי‪.‬‬
‫התביעה הסתמכה על חוו"ד גניקולוגית בלבד ואילו‬
‫ההגנה הסתמכה על חוו"ד של נוירופדיאטר ונאונטולוג‬
‫ששללו קשר סיבתי בין הנזקים לבין העיכוב בביצוע‬
‫הניתוח הקיסרי וקבעו כי יש לשייכם לנזקי הפגות‬
‫בלבד‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"קשר סיבתי נסיבתי"‬
‫ביהמ"ש קבע כי קיים קשר "סיבתי נסיבתי" בין‬
‫התרשלות הרופאים שהתעכבו בביצוע הניתוח הקיסרי‪,‬‬
‫לבין הנזק שנגרם לפגה ולפיכך הטיל אחריות על‬
‫ביה"ח לפצות אותה על ‪ 40%‬מן הנזק שלה‪.‬‬
‫ביהמ"ש העליון אישר את פסה"ד המחוזי וקבע כי‬
‫לבימ"ש יש שיקול דעת לקבוע כי קיים קשר "סיבתי‬
‫נסיבתי" ואת שיעור האחריות ההסתברותי לנזק‬
‫(הפיצוי הופחת ל‪ 20% -‬מן הנזק)‪.‬‬
‫פס"ד מלול עדן‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫דרישות ההסבר בנסיבות מיוחדות‬

‫“ייתכנו מקרים בהם לסיכונים בעלי הסתברות נמוכה‬
‫תהיה משמעות מיוחדת לחולה הספציפי‪ .‬במקרה‬
‫כזה‪ ,‬למרות האחוז הנמוך יכללו אותם סיכונים‬
‫בתחום המידע המהותי הנדרש לחולה לשם החלטה‬
‫מושכלת אם לעבור את הטיפול הרפואי”‪.‬‬

‫ת”א (י‪-‬ם) ‪1109/97‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רף ההסבר בניתוחים אלקטיביים‬

‫"ההסבר הנדרש לקבלת הסכמה מדעת לניתוח‬
‫אלקטיבי – שאף בלעדיו ניתן לקיים אורח חיים‬
‫רגיל – נכלל ברף העליון של חובת הגילוי‪ ,‬והוא‬
‫כולל‪ ,‬בנוסף להתייחסות לסיכויי ההצלחה גם מתן‬
‫הזהרה מפני הסיבוכים האפשריים‪ ...‬גם אם‬
‫סיבוכים אלו נדירים‪".‬‬
‫ע"א ‪6153/97‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רף ההסבר בניתוחים אלקטיביים ‪-‬‬

‫‪RSD‬‬

‫"בענייננו מדובר בסיבוך המתרחש בקרב ‪0.5% - 0.3%‬‬
‫מהניתוחים – גם אם שיעור זה אינו גבוה‪ ,‬הרי מדובר בסיבוך‬
‫חמור‪ ,‬העלול לגרום להפיכתה של הגפה לחסרת כל תפקוד‪ ...‬כיוון‬
‫שמדובר בניתוח אלקטיבי חובת ההסבר נמצאת ברף העליון‪ .‬סיכון‬
‫‪ RSD‬הינו בגדר המידע שהתובע היה רשאי לצפות‪ ,‬באורח סביר‪,‬‬
‫כי יגולה לו‪ ,‬כדי שיוכל לשקלו במסגרת גיבוש דעתו לעניין‬
‫הסכמתו לטיפול הרפואי‪"...‬‬

‫ת"א ‪ 920/99‬יצחק נ' שע"צ‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רף ההסבר ברפואה פרטית‬

‫"רפואה פרטית בה קיים ניגוד עניינים מובנה בין‬
‫השאיפה המסחרית להרבות בניתוחים לבין‬
‫האינטרס של המטופל‪ ,‬כדי להקהות את עוקצו של‬
‫ניגוד העניינים יש להעמיד את המטופל על הסיכונים‬
‫והסיכויים שבניתוח המוצע לרבות החלופה שלא‬
‫לבצע כלל ניתוח סיכוייה וסיכוניה‪".‬‬
‫ע"א ‪6153/97‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫חובת ההסבר על טיפולים מחוץ לסל‬
‫בנסיבות מתאימות עשוי להיווצר צורך ליידע את המטופל לגבי‬
‫אפשרות טיפול המוצעת רק במסגרת הרפואה הפרטית ואולי אף‬
‫במסגרת שירותי רפואה מעבר לים‪ .‬כך יש לעשות‪ ,‬אכן‪,‬‬
‫כשמדובר בטיפול או בתרופה שעשויים לסייע לחולה ואינם‬
‫זמינים ברפואה הציבורית בארץ‪.‬‬
‫כשחולה אובחן כסובל ממחלה מסויימת‪ ,‬וישנה תרופה שאינה‬
‫מצויה ב"סל" – מקובל עלי שעל הרופא ליידע את החולה בדבר‬
‫קיומה של התרופה‪.‬‬
‫עליו להשאיר להחלטתו של החולה את השאלה אם לרכוש את‬
‫התרופה מכספו אם לאו‪ .‬שאלה זו כרוכה לא אחת באפשרויות‬
‫הכספיות של החולה וגם בפער בין ההשפעה של התרופה‬
‫שב"סל" לזו שאינה נמצאת בו‪ ,‬על הרופא לספק את המידע‬
‫הנדרש‪ ,‬והחולה‪ -‬יחליט‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ע"א ‪ 4960/04‬סידי‬

‫פגיעה באוטונומיה – פיצוי ללא נזק‬

‫אישה אושפזה בבית חולים לניתוח אורטופדי בשל‬
‫דפורמציה ברגל‪ .‬בסופו של דבר‪ ,‬במקום ניתוח לתיקון‬
‫הדפורמציה עברה ביופסיה בכתף בשל ממצא ידוע בכתף‬
‫שנחשד להיות גידול ממאיר‪ .‬בעקבות הביופסיה נותרה עם‬
‫מגבלה קשה בתפקוד הכתף‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פגיעה באוטונומיה‬
‫המטופלת טענה כי לא הוסברו לה הסיכונים הכרוכים‬
‫בביופסיה ולפיכך לא נתנה הסכמה מדעת לביצוע הפעולה‪.‬‬
‫נקבע כי גם לו היו נפרשים בפניה הסיכונים היתה נותנת‬
‫הסכמתה לביופסיה בשל הסיכון הממשי שמדובר בגידול‬
‫ממאיר‪.‬‬
‫למרות זאת נפסק כי היתה פגיעה באוטונומיה שלה והיא‬
‫זכאית לפיצוי כספי‪...‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פגיעה באוטונומיה‬

‫“ההכרה בזכותו של החולה לפיצוי על‬
‫הפגיעה באוטונומיה שלו‪ ,‬מקום בו הופרה‬
‫חובה זו‪ ,‬עשויה לתרום לכך שחובה זו‬
‫תקוים הלכה למעשה”‪.‬‬
‫ע”א ‪ 2781/03‬מיאסה עלי דעקה‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות בפגיעה באוטונומיה‬

‫הפרת חובת הזהירות ‪ -‬אי מתן הסברים‬
‫למטופלים לפני ביצוע טיפולים‬
‫נזק ‪ -‬פגיעה באוטונומיה של המטופל‬
‫קשר סיבתי ‪ -‬בין אי מתן ההסברים לבין‬
‫עוצם ההפתעה מן הסיבוך שהתרחש‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫משמעות העדרו של טופס הסכמה ייעודי‬
‫ניתוח סימפטקטומי (נגד הזעת יתר)‪ ,‬שבוצע בשנת ‪ 1999‬והסתבך‬
‫בהזעת יתר פיצויית‪.‬‬
‫המטופל הגיש תביעה בטענה שלא הוזהר מפני הסיבוך האמור‪.‬‬
‫התובע הוחתם על טופס הסכמה סטנדרטי (לא ייעודי)‪ ,‬משום שעד‬
‫השנה האמורה לא פותח טופס ייעודי מתאים‪.‬‬
‫הרופא המנתח רשם בגיליון כי הוסברו הסיכונים הכרוכים בפעולה‬
‫והעיד בבימ"ש כי הוא מסביר לכל המטופלים‪ ,‬ללא יוצא מן הכלל‪,‬‬
‫כי הבעיה עם הניתוח היא שבמקרים רבים מאוד‪ ,‬למעלה מ‪50% -‬‬
‫מופיעה הזעה פיצויית‪ ,‬וב‪ 2-3% -‬מן המקרים ההזעה הפיצויית‬
‫יכולה להיות משמעותית ביותר‪.‬‬
‫סטודנטית שהועסקה במרפאתו של הרופא ונכחה בזמן שקיבל‬
‫חולים אישרה את עדותו בעניין ההסברים‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫חוק זכויות‬

‫החולה‪ ,‬התשנ”ו‪1996-‬‬

‫סעיף ‪ :14‬אופן מתן הסכמה מדעת‬

‫(א)‬

‫‪.....‬‬

‫(ב)‬

‫הסכמה מדעת לטיפול רפואי המנוי בתוספת תינתן‬
‫במסמך בכתב‪ ,‬שיכלול את תמצית ההסבר שניתן‬
‫למטופל‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫חוק זכויות‬

‫החולה‪ ,‬התשנ”ו‪1996-‬‬

‫תוספת‬
‫(סעיפים ‪)15 ,14‬‬
‫(‪ )1‬ניתוחים‪ ,‬למעט כירורגיה זעירה‪.‬‬
‫(‪ )2‬צינתורים של כלי דם‪.‬‬
‫(‪ )3‬דיאליזה‪.‬‬
‫(‪ )4‬טיפול בקרינה מייננת (רדיותרפיה)‪.‬‬
‫(‪ )5‬טיפולי הפריה חוץ‪-‬גופית‪.‬‬
‫(‪ )6‬כימותרפיה לטיפול בתהליכים ממאירים‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בהעדר טופס הסכמה ייעודי‬
‫נקבע (בערעור) כי נוכח הוראות חוק זכויות החולה אין די בטפסים הערוכים‬
‫על פי תקנות בריאות העם (טופסי הסכמה)‪ ,‬התשמ"ד‪. 1984-‬‬
‫ככל הנראה המערכת הרפואית התאימה עצמה להוראות אלה באיחור מסויים‪,‬‬
‫ובמועד הרלוונטי (‪ )1999‬עדיין נעשה שימוש בטפסים הישנים‪ ,‬תוך הפרת‬
‫הוראת החוק‪.‬‬
‫אין לשלול את האפשרות‪ ,‬לפיה הפרת החובה לעגן את הסכמת המטופל‬
‫במסמך בכתב שיכלול את "תמצית ההסבר שניתן למטופל"‪ ,‬שוללת‪ ,‬מניה‬
‫וביה‪ ,‬את האפשרות שאכן מדובר ב"הסכמה מדעת"‪.‬‬
‫דרישת הכתב בחוק היא "דרישה מהותית" ובהעדרו של טופס הסכמה מדעת‬
‫ערוך כדין‪ ,‬יש לקבוע‪ ,‬למצער‪ ,‬כי במקרה של מחלוקת‪ ,‬המטפל הוא זה‬
‫שצריך להוכיח קיומה של הסכמה זו‪.‬‬
‫ע"א ‪ 6299/05‬צורף‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ומה הדין כשיש טופס חתום ?!‬

‫נולדה‬

‫בשנת ‪1998‬‬
‫(מיקרופטלמיה)‪.‬‬
‫בשבוע ‪ 21‬להריון בוצעה לאם בדיקת אולטרה‪-‬סאונד בסיסית‬
‫במסגרת הקופה שנמצאה תקינה‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע כי לא ניתן לגלות את המום במסגרת בדיקה בסיסית‬
‫אך יש אפשרות לגלות זאת בבדיקה מורחבת‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע כי היה מדובר בהריון שלא בסיכון גבוה ולא היה‬
‫מקום לביצוע סקירה מורחבת‪/‬מכוונת‪.‬‬
‫האם חתמה על טופס בקשה לביצוע בדיקת על‪-‬קול לפיה היא‬
‫מודעת לכך שמדובר בבדיקה בסיסית וכי באפשרותה לבצע‬
‫בדיקה מורחבת באופן פרטי‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תינוקת‬

‫כשהיא‬

‫סובלת‬

‫מעיוורון‬

‫חתימה ללא הסבר – לאו הסכמה היא‬
‫ביהמ"ש קבע כי הרופאים הסבירו לאם כי הבדיקה אותה היא עומדת לבצע‬
‫היא בדיקה בסיסית וכי קיימת בדיקה משוכללת יותר אותה ניתן לבצע באופן‬
‫פרטי ואולם בכך לא די‪.‬‬
‫האם לא הבינה לאשורה את האבחנה בין הבדיקה הבסיסית והמורחבת ואם‬
‫היתה מבינה היתה בוחרת לבצע את הבדיקה על חשבונה‪ .‬יש כשל בשרשרת‬
‫המידע אשר נמסר לאם‪.‬‬

‫לא די בקיומה של פרקטיקה לפיה מיידעים את האישה כי קיימת‬
‫בדיקה מורחבת‪ ,‬העדר הנחיות ברורות ונהלים מוגדרים באשר‬
‫להיקף המידע שיש למסור למטופלת לעניין אפשרותה לבצע‬
‫בדיקה מורחבת ‪...‬ואי מתן הסבר הולם בטרם ביצוע הבדיקה‬
‫הבסיסית הינם בגדר נוהל בלתי סביר‪...‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תוצאות הערעור‬
‫המלצת ביהמ"ש‪:‬‬

‫לאור קשיים שהתגלעו בהכרעת בימ"ש קמא בשאלת‬
‫החבות ולאור זאת שבימ"ש קמא הכריע בפסק דינו‬
‫בסוגיות שלא היו בחזית הדיון יבוטל פסק דינו של‬
‫בימ"ש קמא והסכום אשר שולם לתובעים יישאר בידם‪.‬‬

‫התובעים הסכימו להצעת ביהמ"ש שמשמעותה‬
‫שפסה"ד מבוטל‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ההחמרה השיפוטית –‬
‫הנזק הממוני‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫הלכת "השנים האבודות" –‬
‫עזבון אטינגר ז"ל‬

‫פס"ד תקדימי ניתן‪ ,‬במרץ ‪ ,2004‬על‪-‬ידי בית‪-‬המשפט העליון‬
‫בהרכב של חמישה שופטים בתביעת עזבון של קטין‪ ,‬אשר הלך‬
‫לעולמו בגיל ‪ ,12‬כתוצאה מנפילה לבור בעת משחק עם חבר‪,‬‬
‫בעיר העתיקה בירושלים‬
‫עזבון של קטין אשר הלך לעולמו כתוצאה מרשלנות‪ ,‬זכאי לפיצוי‬
‫בגין הפסד כושר השתכרות ב"שנים האבודות"‪ ,‬בהן לא זכה‬
‫לחיות ולהתפרנס‬
‫זכות דומה קיימת גם לעזבון של בגיר שהלך לעולמו בגיל‬
‫העבודה‬
‫נפגע אשר קוצרה תוחלת חייו כתוצאה מרשלנות זכאי מעתה‬
‫לפיצוי בגין הפסד ההשתכרות שלו ב"שנים האבודות"‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"השנים האבודות" – ההשלכות הכספיות‬
‫נקבע כי חישוב הפסד ההשתכרות ב"שנים האבודות" יהיה מבוסס‬
‫על ‪ 30%‬מן השכר הממוצע במשק (בתקופה מגיל ‪18-21‬‬
‫החישוב הוא ‪ 70%‬מן הסכום האמור)‪.‬‬
‫ההנחה המובלעת היא כי ניתן לחסוך ‪ ₪ 2400‬מתוך ‪₪ 8000‬‬
‫בחודש !!!!!‬
‫בתביעת יורשים שהם גם תלויים ‪ ,‬נקבע כי יש ליורשים זכאות‬
‫לקבל פיצוי בגין ראשי נזק שנמצאים מחוץ לתחום החפיפה (כאב‬
‫וסבל וקיצור תוחלת חיים וכ"ו)‬
‫חישוב הפסד ההשתכרות בשנים האבודות‪ ,‬כולל גם חישוב הפסדי‬
‫פנסיה‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫הגידול בפיצוי הכספי‬
‫יולדת לאחר ‪ 3‬שנות טיפולי הפריה בהריון ראשון‪,‬‬
‫נשלחה "להסתובב" כדי לזרז לידה ושבה עם עובר מת‪.‬‬
‫בימ"ש המחוזי קבע אחריות ופסק לאם פיצוי של‬
‫‪ ₪ 300,000‬בגין כאב וסבל‪.‬‬
‫ביהמ"ש העליון קבע כי מגיע פיצוי גם לאב בגין כאב‬
‫וסבל שלו בסכום נוסף של ‪.₪ 250,000‬‬
‫סטיה מהלכה קודמת שחייבה נזק נפשי חמור "בניזוק‬
‫משני" שעולה כדי מחלת נפש או הפרעת נפש הגורמת‬
‫נכות ממשית‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פס"ד לבנה לוי‬

‫הגידול בסכומי הפיצוי‬
‫צעירה שנולדה בשנת ‪ 1985‬כשהיא סובלת משיתוק ביד שמאל‬
‫כתוצאה מפגיעה במקלעת העצבים הברכיאלית‪ ,‬הגישה בשנת‬
‫‪ 2006‬תביעה נגד ביה"ח בו נולדה בטענה של רשלנות בלידה‪.‬‬
‫בינתיים סיימה התובעת לימודי משפטים ומנהל עסקים ובמהלך‬
‫המשפט עשתה התמחות במשפטים‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע שיש אחריות לביה"ח ופסק לה פיצוי גלובלי בגין‬
‫הפסד השתכרות בסך של ‪ ₪ 800,000‬ובנוסף ‪ ₪ 600,000‬כאב‬
‫וסבל‪ ₪ 1,000,000 ,‬עזרת צד ג' ו‪ ₪ 85,000 -‬הוצאות ‪....‬‬

‫א (ים) ‪8363/06‬פדילה נ' בי"ח מאיר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"ועדת שפניץ" – אין מקום להגביל בחוק את‬
‫הפיצוי לתובעים בגין רשלנות רפואית‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫לאן מועדות פנינו?‬

‫‪ ‬המשך החמרה שיפוטית ?‬
‫‪ ‬התמתנות והתייצבות ?‬
‫‪ ‬התערבות חקיקתית ?‬
‫ימים יגידו‪....‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תודה !‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬


Slide 6

‫עדכונים בפסיקת בתי‪-‬המשפט‬
‫בתביעות רשלנות רפואית‬
‫עו"ד טליה חלמיש‪-‬שני‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬
‫מקבוצת מדנס‬
‫מאי ‪2009‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תמונת המצב‬
‫בשנים האחרונות אנו עדים לעליה ניכרת של ההוצאה‬
‫בגין תביעות אחריות מקצועית בתחום הרפואה‪.‬‬
‫העליה נובעת בעיקר מ"אינפלציה שיפוטית" שהביאה‬
‫לגידול ניכר בפיצויים המשולמים לתובעים‪.‬‬
‫התשלומים השנתיים בתביעות הרשלנות הרפואית‪ ,‬גדלו‬
‫בעשור האחרון ב‪.700% -‬‬
‫במקביל גדלו הפרמיות בצורה דרמטית והכיסויים‬
‫הוגבלו‪.‬‬
‫מוסדות רפואיים ורופאים פרטיים העוסקים בתחומים‬
‫בסיכון גבוה (לידות‪ US ,‬מיילדותי‪ ,‬כירורגיה פלסטית‬
‫וכ"ו) נתקלים בקושי להשיג כיסוי ביטוחי‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫התפתחות התביעות בבימ"ש‬

‫‪1994 - 2008‬‬

‫‪1,200‬‬
‫‪1,100‬‬
‫‪1,000‬‬
‫‪900‬‬
‫‪800‬‬
‫‪700‬‬
‫‪600‬‬
‫‪500‬‬
‫‪400‬‬
‫‪300‬‬
‫‪200‬‬
‫‪100‬‬
‫‪0‬‬

‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫‪2002‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫‪1994‬‬

‫מדד גידול התשלומים‬

‫‪1995 - 2008‬‬

‫‪3100%‬‬
‫‪2800%‬‬
‫‪2500%‬‬
‫‪2200%‬‬
‫‪1900%‬‬

‫‪1600%‬‬
‫‪1300%‬‬
‫‪1000%‬‬
‫‪700%‬‬
‫‪400%‬‬
‫‪100%‬‬
‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫‪2002‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫התפתחות התביעות בבימ"ש‬
‫מיילדות וגינקולוגיה‬

‫‪240‬‬

‫‪210‬‬

‫‪180‬‬

‫‪150‬‬

‫‪120‬‬

‫‪90‬‬

‫‪60‬‬

‫‪30‬‬

‫‪0‬‬
‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2002‬‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫מדד גידול התשלומים‬
‫מיילדות וגינקולוגיה‬

‫‪11100%‬‬
‫‪10100%‬‬
‫‪9100%‬‬
‫‪8100%‬‬
‫‪7100%‬‬
‫‪6100%‬‬
‫‪5100%‬‬
‫‪4100%‬‬
‫‪3100%‬‬
‫‪2100%‬‬
‫‪1100%‬‬
‫‪100%‬‬

‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫‪2002‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫מקצועות קליניים מובילים בשיעור הסיכון‬
‫‪1991 - 2008‬‬
‫מיילדות‬
‫כירורגיה כללית‬

‫‪40%‬‬

‫קרדיולוגיה‬

‫שיעור הסיכון הכספי‬

‫‪35%‬‬
‫‪30%‬‬

‫רפואת שיניים‬

‫‪25%‬‬

‫אורטופדיה‬

‫‪20%‬‬

‫נוירוכירורגיה‬

‫‪15%‬‬
‫‪10%‬‬

‫גינקולוגיה‬

‫‪5%‬‬

‫אופטלמולוגיה‬

‫‪0%‬‬

‫‪18%‬‬

‫שיעור התיקים עם סיכון כספי‬

‫‪16%‬‬
‫‪14%‬‬
‫‪12%‬‬
‫‪10%‬‬
‫‪8%‬‬
‫‪6%‬‬
‫‪4%‬‬
‫‪2%‬‬
‫‪0%‬‬

‫* ‪ 3%‬ומעלה‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫דו"ח ועדת "שפניץ"‪-‬‬

‫הועדה הבין משרדית לבחינת הדרכים להקטנת ההוצאה‬
‫הציבורית בגין תביעות הרשלנות הרפואית‬

‫מסתמנת בפסיקה מגמה של הרחבת אחריותם של בעלי‬
‫מקצועות הרפואה והמוסדות הרפואיים – החל בסוגית‬
‫ההתרשלות (ירידת קרנה של הלכת הפרקטיקה‬
‫המקובלת)‪ ,‬המשך בסיבתיות (אובדן סיכויי החלמה)‬
‫וכלה בהרחבת העילות (רשלנות בגין הסכמה מדעת)‬
‫וראשי נזק (פגיעה באוטונומיה)‪.‬‬
‫מהנתונים עולה כי במשך השנים עלו סכומי הפיצויים‬
‫הממוצעים שנפסקו בתביעות רשלנות רפואית‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫הגידול בפיצוי הממוצע לתובעים‬
‫שנת תשלום‬
‫‪2004‬‬
‫‪2005‬‬
‫‪2006‬‬
‫‪2007‬‬
‫‪2008‬‬

‫תשלום ממוצע לתובע (בדולר)‬
‫‪21,872‬‬
‫‪33,700‬‬
‫‪34,935‬‬
‫‪44,839‬‬
‫‪62,374‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פיצוי עבור כאב וסבל ב– ‪ 100%‬נכות‬

‫‪1997-2008‬‬

‫‪1600000‬‬

‫‪1400000‬‬

‫‪1200000‬‬

‫‪1000000‬‬

‫‪800000‬‬

‫‪600000‬‬

‫‪400000‬‬

‫‪200000‬‬

‫‪0‬‬
‫‪2009‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2005‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2003‬‬

‫‪2001‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1997‬‬

‫פיצוי עבור מות קטינים (קיצור תוחלת חיים‪+‬כאב וסבל)‬
‫‪1998-2006‬‬
‫‪1800000‬‬

‫‪1600000‬‬

‫‪1400000‬‬

‫‪1200000‬‬

‫‪1000000‬‬

‫‪800000‬‬

‫‪600000‬‬

‫‪400000‬‬

‫‪200000‬‬

‫‪0‬‬
‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2002‬‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ההתפתחויות המשפטיות‬

‫עמדה סלחנית‬

‫עמדה ביקורתית‬

‫עמדה מחמירה‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫סלחנות שיפוטית‬

‫(‪)1961‬‬

‫"אשה‪ ...‬באה למחלקה הגינקולוגית לשם ניתוח קל‬
‫ברחמה ויצאה מהמחלקה שבעת יסורים ובעלת מום‬
‫לכל ימי חייה‪...‬‬
‫הטיפול אשר החולה קיבלה בבית החולים לא היה כפי‬
‫שצריך היה לצפותו מבעלי מקצוע מעולים וכן קרו תוך‬
‫כדי טיפול הזנחות וטעויות שונות‪ ,‬אשר הביאו לידי‬
‫תוצאות מעציבות במצב בריאותה‪...‬‬
‫רופא בשר ודם עשוי לטעות‪ ,‬ולא כל טעות מהווה‬
‫רשלנות‪"...‬‬

‫התביעה נדחתה‬
‫(ע"א ‪ 280/60‬פרדו נ' פלדמן‪ ,‬פד' (טו') ‪)1961‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫בקרה שיפוטית‬
‫עולם הרפואה אינו חסין מביקורת שיפוטית ומחשיפה של מעשי רשלנות‬
‫מקצועיים‪ .‬ביקורת זו היא אחת הערובות החשובות להקפדה על מתן טיפול‬
‫רפואי נאות‪.‬‬
‫לא כל טעות באבחנה או בטיפול‬
‫מצביעה בהכרח על רשלנות‪.‬‬
‫אחריות הרופאים‪ ,‬ברשלנות‬
‫אזרחית או פלילית‪ ,‬צריכה‬
‫להיקבע‪ ,‬רק אם הוכח שבנתוני‬
‫זמן אמת פעלו הרופאים‬
‫באי מיומנות מקצועית‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫בקרה שיפוטית – האם היא מקדמת את‬
? ‫בטיחות הטיפול‬
Most patient-safety experts continue to believe that the
threat of liability is the primary barrier to the
development of effective and comprehensive patient
safety programs in hospitals. I suggest, on the
contrary…that judicial recognition of an explicit “right
to safety” for hospital patients, with correlative duty of
hospitals to implement patient-safety measures can
become the primary motivator for the development of
systems to improve patient safety.
George J. Annas. J.D., NEJM 354;19 May11,2006
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫בקרה שיפוטית‬

‫‪‬‬
‫שיפור איכות הרפואה‬
‫הרשומה הרפואית‬
‫• רישום מפורט יותר‬
‫• שמירה על רשומות‬

‫תהליך הבקרה הרפואית‬
‫• ניהול סיכונים‬
‫• אבטחת איכות‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תקשורת עם מטופלים‬
‫• הסכמה מדעת‬
‫• גילוי נאות על תקלות‬

‫ניהול הטיפול הרפואי‬
‫• פרוטוקולים ונהלים‬
‫• הנחיות קליניות‬

‫החמרה שיפוטית‬

‫‪‬‬
‫רפואה מתגוננת‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬

‫ריבוי בדיקות וטיפולים מיותרים‬
‫יצירת מתח ביחסי מטפל‪-‬מטופל‬
‫הוצאות מוגברות לתשלום ביטוח‬
‫סגירת פעילויות בסיכון ביטוחי גבוה‬
‫קושי להשיג כיסוי ביטוחי‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית‬

‫(‪)1998‬‬

‫"חיובם של הרופא וקופת‬
‫חולים בדין הוא פרי של חוכמה‬
‫לאחר מעשה‪ .‬הרף שהוצב‬
‫לקביעת אחריותם‪ ,‬הוצב בגובה‬
‫כה רב‪ ,‬עד שלא רק הרופא‬
‫הסביר אינו יכול לעוברו‪ ,‬אלא‬
‫גם הרופא המומחה המובהק‬
‫ייכשל בכך"‪.‬‬
‫(השופטת שטרסברג‪-‬כהן בדעת מיעוט‬
‫ע"א ‪ 3709,3264/96‬קופ"ח נ' פלד ואח')‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית – ההנמקה‬
‫"אין להטיל את העומס הכלכלי של הטעות הרפואית‬
‫על החולה‪ ,‬אלא מן הראוי כי יוטל‪ ,‬עקרונית‪ ,‬על‬
‫הרופא בעל הטעות שממנו יפוזר ממילא על ציבור‬
‫רחב יותר באמצעות ביטוח האחריות המקצועית‪.‬‬
‫יתרה מזו‪ ,‬הטלת האחריות האישית על הרופא‪...‬‬
‫עשויה לעודד את מילוי החובה המקצועית‬
‫להתעדכנות בספרות המקצועית‪"...‬‬
‫(השופט אנגלרד ע"א ‪ 3709,3264/96‬קופ"ח נ' פלד ואח')‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ההחמרה השיפוטית –‬
‫שאלת האחריות‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"החמרת" האחריות של המטפלים‬
‫"פרקטיקה רצויה" במקום "פרקטיקה מצויה"‬
‫החלת נורמות התנהגות רטרוספקטיבית‪" -‬דרך עוקפת פרקטיקה‬
‫מקובלת"‬
‫מבחן "המומחה הטוב" במקום "הרופא הסביר"‬
‫החלת כלל "הדבר מדבר בעדו" במקרי סיבוכים נדירים‬
‫החלה מסיבית של "כלל הנזק הראייתי"‬
‫החלת אחריות במקרים של "קשר סיבתי נסיבתי"‬
‫קביעת חובות מוגברות בכל הנוגע להסברים למטופלים עובר‬
‫למתן לטיפולים רפואיים‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"פרקטיקה מצויה" לעומת "פרקטיקה רצויה"‬
‫העובדות ‪ -‬רביד נ' קליפורד‬

‫ביום ‪ 5.4.84‬הגיעה רביד בת החמש למרפאת שיניים לצורך‬
‫טיפול שיניים‪ .‬כהכנה לטיפול הזריק לה הרופא זריקת הרדמה‬
‫מקומית בלסתה התחתונה מצד ימין‪ .‬הרופא השתמש לצורך‬
‫ההזרקה במזרק לא שואב‪ ,‬שהיה מקובל לשימוש באותה תקופה‬
‫(פרקטיקה מקובלת)‪.‬‬
‫זמן קצר לאחר ההזרקה נטתה רביד על צידה ולא הצליחה‬
‫להתייצב‪ .‬היא היתה מנומנמת והוחלט להעבירה לטיפול בבית‪-‬‬
‫חולים‪ .‬כתוצאה מן האירוע סובלת רביד עד היום מהמיפרזיס‬
‫במחצית הגוף השמאלי ומהפרעות נוירולוגיות וקוגנטיביות‪.‬‬
‫הסתבר כי חומר ההזרקה חדר לכלי דם משם נדד למוח וגרם‬
‫לקריש דם ולאוטם מוחי‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"פרקטיקה מצויה" לעומת "פרקטיקה רצויה"‬
‫ההכרעה המשפטית‬

‫העובדה שרופא נהג בהתאם לפרקטיקה המקובלת‬
‫בתחומו‪ ,‬היא כשלעצמה‪ ,‬אינה מעניקה לו הגנה‬
‫מוחלטת ולעולם מצוי בידי בית המשפט לקבוע‪ ,‬כי‬
‫פרקטיקה נהוגה זו אינה עולה בקנה אחד עם חובת‬
‫הזהירות של רופא כלפי מטופל‪.‬‬
‫פרקטיקה מקובלת מהווה פרמטר‪ ,‬ואפילו פרמטר‬
‫חשוב‪ ,‬במכלול השיקולים שעל בית המשפט לשקול‬
‫בבואו לקבוע את סטנדרט ההתנהגות הראוי‪ ,‬אולם‬
‫אין היא הפרמטר היחיד אשר בית המשפט יתחשב בו‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫די היה באמצעי פשוט וזמין למנוע סיכון ידוע של‬
‫חדירת מזרק עם חומר הרדמה לתוך עורק‪ ,‬דבר אשר‬
‫עלול לגרום לתופעות לוואי משמעותיות‪ .‬כל זאת‬
‫ללא תוספת עלות משמעותית‪.‬‬
‫בנסיבות אלה אין מנוס מן המסקנה כי רופא התרשל‬
‫שכן רופא זהיר היה בוחר למנוע סיכון זה באמצעות‬
‫שימוש במזרקים שואבים‪.‬‬
‫רביד נ' קליפורד‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬
‫הנורמות אינן נקבעות על‪-‬ידי מומחים אלה או אחרים‪ ,‬אלא‬
‫על‪-‬ידי בית‪-‬המשפט‪.‬‬
‫שאלת תפקידו של מנתח בחדר ניתוח היא עניין ערכי‬
‫ונורמטיבי שמתפקידו של בית‪-‬המשפט להכריע בו‪.‬‬
‫עדות יו"ר המועצה הלאומית לכירורגיה‪ ,‬הרדמה וטיפול נמרץ‬
‫כי אין אחריות הדדית בין מנתח לרופא מרדים‪ ,‬כפי שבא לידי‬
‫ביטוי בסיכום ישיבת המועצה הלאומית הנ"ל‪ ,‬אין לראות בה‬
‫משום נורמה נכונה‪ ,‬ולפיכך אין לפעול על‪-‬פיה‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬

‫(‪)2‬‬

‫אם נרשם בסיכום ישיבת מועצת איגוד רופאי העיניים‪ ,‬כי‬
‫המנתח אחראי כלפי המנותח על הניתוח ותוצאותיו בלבד‪,‬‬
‫והמרדים אחראי כלפי המטופל על תהליך ההרדמה ותוצאותיו‪,‬‬
‫אין לראות בכך כאילו כל אחד מהם אחראי רק על תחומו‪,‬‬
‫וחייבת להיות הדדיות ביניהם‪ ,‬ולמרות שאין למנתח "אחריות‬
‫על" הרי שיש לו אחריות על סימני החיים של המנותח‪ ,‬לא‬
‫פחות מאשר למרדים‪ ,‬ועל‪-‬כן עמדת איגוד רופאי העיניים כפי‬
‫שבאה לידי ביטוי במסמך הנ"ל‪ ,‬אינה משקפת את הנורמה‬
‫המחייבת‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬

‫(‪)3‬‬

‫המסמך בדבר חלוקת אחריות בחדר הניתוח של ההסתדרות‬
‫הרפואית בישראל‪ ,‬קובע כי שיתוף פעולה בין הרופא המנתח‬
‫והרופא המרדים בניתוח חיוני להצלחת הטיפול וכך יש אכן‬
‫לנהוג‪ ,‬אולם ההסתייגות שעל‪-‬פיה אין הרופא המנתח אחראי‬
‫לפעולות המבוצעות על‪-‬ידי הרופא המרדים‪ ,‬כפי שהרופא‬
‫המרדים אינו אחראי על פעולות המבוצעות על‪-‬ידי הרופא‬
‫המנתח‪ ,‬איננה נורמה שיש לפעול על‪-‬פיה‪ ,‬שכן ברור שהמנתח‬
‫אינו אחראי על פעולות המרדים‪ ,‬אולם אין בכך כדי לסייג‬
‫אחריותו לעקוב אחר סימני החיים של המנותח‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬

‫(‪)4‬‬

‫כאשר מנותח פונה למנתח בבקשה לנתחו אין הוא יוצר קשר אחד עם‬
‫המרדים וקשר אחר עם המנתח‪ ...‬יש לייחס לו אחריות מעבר לעצם‬
‫הפעולה הכירורגית‪ ,‬המנותח מצפה ממנו להיות אחראי על חייו בעת‬
‫ביצוע הניתוח – ולאו דווקא בעת ביצוע הפעולה הכירורגית גרידא‪.‬‬
‫כל מנתח חייב להיות שותף מלא למעקב אחר סימני חיים של המנותח‪ ,‬גם‬
‫תוך כדי ובמהלך הניתוח‪ ,‬ואין הוא רשאי להטיל את האחריות הבלעדית‬
‫על כך על כתפי המרדים‪.‬‬
‫חובתו של המנתח היתה להאזין לקולות המוניטור ע"מ לוודא שהוא‬
‫ממשיך לנתח אדם חי ולא מחוסר חיים‪ .‬אם הוא לא עושה כן הוא‬
‫מתרשל‪.‬‬
‫המנתח שלא עשה כן הורשע בעבירה של מעשה פזיזות ורשלנות‪.‬‬
‫פ (תא) ‪ 40016/07‬מ"י נ' אסותא ואח'‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החלת נורמות רטרוספקטיבית‬
‫בשנת ‪ 1986‬נולד ערן סידי עם חסר של כף יד ימין‪.‬‬
‫בשנת ‪ 1997‬הגישה משפחת סידי תביעה נגד הגיניקולוג שביצע‬
‫לאם בדיקת אולטרה סאונד שגרתית במהלך ההריון‪ ,‬בטענה של‬
‫רשלנות באי אבחון חסר כף היד‪.‬‬
‫ביהמ"ש המחוזי פסק כי לא היתה רשלנות בביצוע הבדיקה‪ ,‬שכן‬
‫בשנה הנדונה בדיקת האולטרה סאונד הבסיסית לא כללה סקירת‬
‫גפיים ודחה את התביעה‪.‬‬
‫לעומת זאת ביהמ"ש העליון שדן בערעור על התביעה קבע‬
‫בשנת ‪ 2005‬כי חלה חובה על הרופא הבודק בשנת ‪!!! 1986‬‬
‫ליידע את האישה על מגבלות הבדיקה ועל האפשרות לבצע‬
‫בדיקת אולטרה סאונד מורחבת במסגרת הפרקטיקה הפרטית‪...‬‬
‫ע"א ‪ 4960/04‬סידי‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החלת נורמות רטרוספקטיבית ‪2 -‬‬
‫ילדה נולדה בשנת ‪ 1995‬כשהיא סובלת מתסמונת ‪ X‬שביר‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע כי בתקופה הרלבנטית הבדיקה טרם הומלצה ע"י הגורמים‬
‫המקצועיים ושליחת הנשים לביצועה בוודאי שלא היתה פרקטיקה מחייבת‬
‫את הרופא הסביר‪.‬‬
‫ואולם ביהמ"ש קבע כי מאחר שבמאמרים שפורסמו עובר לשנת ‪1994‬‬
‫מוזכרות בדיקות המבוצעות לאוכלוסייה בעלת סיכון נמוך לצרכי מחקר או‬
‫לצרכים אחרים‪ ,‬היה על רופא סביר הקורא את המאמרים הללו להסיק כי‬
‫"בדיקות סקר" לגילוי הנשאות קיימות גם אם ביצוען עדיין אינו מומלץ‪.‬‬
‫הבדיקה היתה קיימת במועד הרלבנטי ויש לייחס להורים בהתאם להלכת‬
‫סידי ציפייה סבירה כי קיומה יגולה להם ולכן הרופא התרשל בכך שלא ידע‬
‫על קומה ולא גילה להורים על קיומה‪.‬‬
‫הקופה אחראית לכך שלא הפיצה בקרב רופאיה את האפשרות לביצוע‬
‫בדיקה לגילוי הנשאות לתסמונת ‪ X‬שביר גם לנשים ללא כל אינדיקציה‪.‬‬
‫א (ים)‪ 5416/03‬שיר סגל‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"כלל ‪ 30‬הדקות" – ‪OUT‬‬
‫השאלה היא מהו פרק הזמן הסביר לביצוע ניתוח קיסרי ?‬
‫פרק הזמן של ‪ 15‬דקות לבצוע ניתוח קיסרי הוא פרק זמן‬
‫אפשרי וראוי כאשר חדר הניתוח פנוי וכל הצוות זמין‪ ...‬יש‬
‫להשלים‪ ,‬חרף העובדה שהדבר אינו רצוי‪ ,‬גם עם חלוף פרק‬
‫זמן ארוך יותר של כ‪ 25-30 -‬דק' עד לניתוח‪ .‬אולם שיהוי כזה‬
‫בביצוע הניתוח‪ ,‬כדי שיתקבל כשיהוי סביר‪ ,‬מחייב מתן הסבר‪,‬‬
‫המבוסס על נסיבותיו המיוחדות של המקרה הנדון‪ ,‬ועל כך‬
‫שבפועל נעשו מאמצים סבירים לקצר פרק זמן זה דבר שלא‬
‫הסתייע באותן נסיבות‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"כלל ‪ 15‬הדקות" – ‪IN‬‬
‫במקרה שלפנינו‪ ,‬לא ניתן הסבר המצדיק התמשכותו של פרק‬
‫הזמן שחלף בין קבלת ההחלטה על ביצוע הניתוח לבין הביצוע‬
‫בפועל‪.‬‬
‫במקרה שלפנינו נפל שיהוי בלתי מוצדק של כ‪ 6 -‬דקות גם‬
‫בהתמשכות פרק הזמן ממועד קבלת ההחלטה על הניתוח ועד‬
‫לביצועו‪ .‬מכאן‪ ,‬שבסה"כ נפל במקרה זה שיהוי בלתי מוצדק‬
‫בביצוע הניתוח הקיסרי‪ ,‬העולה כדי רשלנות‪ ,‬של ‪31-33‬‬
‫דקות‪ ,‬ולמצער שיהוי של ‪ 21‬דקות‪.‬‬
‫א (ים) ‪ 8005/06‬ב‪.‬ר‪ .‬נ' בי"ח מאיר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית –‬
‫סטנדרט המומחה הטוב‬

‫על הרופא להשתמש ברמת ידע‪ ,‬כשרון ואיכפתיות‪,‬‬
‫הקיימת ומופעלת ע"י רופאים ברמה מקצועית טובה‬
‫ולא ממוצעת‪.‬‬
‫כאשר מדובר ברופא הטוען לכישורים מיוחדים ולהיותו‬
‫מומחה‪ ,‬הרמה הנדרשת ממנו היא בהתאם לכך‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית –‬
‫"המתמחה חשוד"‬
‫אישה שעברה ניתוח קיסרי אלקטיבי בהרדמה ספינלית‪,‬‬
‫נותרה עם נזק לשורשי העצב הפירוניאלי‪ ,‬נזק זה יוחס‬
‫לפגיעה במהלך ההרדמה‪.‬‬
‫וכך אמר ביהמ"ש על המרדים שהיה מתמחה ותיק בעת‬
‫הניתוח‪":‬רף המומחיות הרשמית של הנתבע שהוא נמוך‬
‫לטעמי‪ ,‬גם אם הוא בעל ניסיון מעשי רב‪ ,‬יש בו כדי ליצור‬
‫חיזוק לטענות התובעת וספק באשר לביצועה הנאות של‬
‫ההרדמה "‬
‫‪...‬‬
‫ת"א ‪ 072682/99‬פני אלמליח‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החלת כלל הדבר מדבר בעדו‬
‫בתי‪-‬המשפט מחילים את כלל "הדבר מדבר בעדו" באופן‬
‫"ליברלי" ומעבירים את נטל השכנוע מכתפי התובעים אל‬
‫כתפי הנתבעים להוכיח שלא היתה רשלנות מצידם‪.‬‬
‫התנאים להחלת הכלל (ס' ‪ 41‬לפקודת הנזיקין)‪:‬‬
‫ התובע לא ידע ולא יכול היה לדעת על הנסיבות שהביאו‬‫לידי הנזק‬
‫ הנזק נגרם על‪-‬ידי נכס בשליטת המזיק‬‫ המקרה מתיישב יותר עם המסקנה שהיתה רשלנות‬‫מאשר עם העדרה‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בסיבוכים נדירים‬
‫אישה הרה עברה דיקור מי שפיר בשבוע ‪ 18‬להריונה‪ ,‬אשר‬
‫הסתבך בזיהום תוך רחמי‪ ,‬שהוביל לספסיס סוער ולמותה‬
‫של האישה‪.‬‬
‫ועדת בדיקה של משרד הבריאות לא מצאה התרשלות‬
‫בטיפול במנוחה מצד גורם רפואי כלשהו‪.‬‬
‫בעלה וילדיה של המנוחה הגישו תביעה נגד הרופא המטפל‬
‫שביצע את הדיקור בטענה שהדיקור נעשה באופן רשלני‪,‬‬
‫ללא ניקוי מתאים של איזור הבטן בו בוצעה הדקירה‬
‫וכתוצאה מכך נגרם הזיהום שהוביל למותה‪.‬‬
‫לא הוגשה חוו"ד מטעם התובעים לתמיכה בטענותיהם‪ ,‬והם‬
‫בקשו להחיל את הכלל של "הדבר מדבר בעדו"‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בסיבוכים נדירים‬
‫ביהמש פסק כי "מהעדויות שנשמעו בבית המשפט ומחומר‬
‫הראיות שהובא‪ ,‬ניתן לקבוע כי השימוש בחומר החיטוי‬
‫פולידין ואלכוהול היה נפוץ ומקובל לצורך עריכת הדיקור‬
‫וכי הנתבעים פעלו על‪-‬פי הנהוג והמקובל בכגון דא‪ ...‬ואין‬
‫לבוא לנתבעים בטרוניה באשר לפרקטיקה בה נהגו"‬
‫ואולם העובדה ‪ -‬שמדובר בתוצאה נדירה ובלתי צפוייה‬
‫למדי של דיקור מי שפיר שגרם לזיהום חריף ברחם‬
‫האשה ומותה עקב כך ‪ -‬תומכת בתחולת הכלל של הדבר‬
‫מדבר בעדו‪ .‬זה מצביע יותר על קיומה של התרשלות מאשר‬
‫על העדרה‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בסיבוכים נדירים‬
‫אף כי התובעים לא הוכיחו את הסיבה הממשית והישירה לזיהום‬
‫בגופה של המנוחה ולמותה כתוצאה מכך‪ ,‬שוכנעתי – על‪-‬פי מאזן‬
‫ההסתברויות במשפט האזרחי – כי ההסתברות שהיא נפטרה עקב‬
‫רשלנותם הרפואית של הנתבעים עולה על ההסתברות כי הפגיעה‬
‫לא היתה תוצאה של התרשלות כזו‪.‬‬
‫נטל השכנוע בדבר העדר התרשלות עבר לכתפי הנתבעים‬
‫ומשהם לא עמדו בו – דין התביעה להתקבל‪.‬‬
‫נקבע שהרופא שביצע את הדיקור אחראי ברשלנות משום שלא‬
‫הרים את הנטל להסביר באיזה מנגנון אירע הזיהום שלא‬
‫באחריותו‪.‬‬
‫א (ת"א) ‪ 89/96‬עזבון המנוחה ג'ומאנה מראר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשומות רפואיות – כלל "הנזק הראייתי"‬

‫"מקום שצריך להיעשות רישום רפואי וזה לא נעשה‪ ,‬ולא‬
‫ניתן הסבר מניח את הדעת למחדל זה‪ ,‬יועבר נטל ההוכחה‬
‫בדבר העובדות השנויות במחלוקת‪ ,‬שיכלו להתבהר מתוך‬
‫הרישום‪ ,‬אל כתפי הרופא או המוסד‪ ,‬שבמסגרתו ניתנו‬
‫השירותים הרפואיים‪".‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫נתונים על העברת נטל הראיה –‬

‫דו"ח ועדת שפניץ‬

‫נראה שנושא הרשומה הרפואית‪ ,‬ליקוי בה או היעדרה הוא‬
‫בעל השלכות מרכזיות בתחום תביעות הרשלנות הרפואית‪,‬‬
‫היכול לעיתים להשפיע באופן מהותי על תוצאת הדיון‬
‫בתביעה‪.‬‬
‫בשני שליש מן המקרים בהם העביר בית‪-‬המשפט את הנטל‬
‫מכתפי התובעים אל כתפי הנתבעים‪ ,‬בשל ליקוי ברשומה‬
‫הרפואית‪ ,‬הם לא הצליחו להתמודד עמו ולהרים אותו‪,‬‬
‫ונקבעה אחריות של המטפלים לנזקם של התובעים‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫התובע יליד ‪ 1939‬אושפז עקב אוטם שריר הלב‪.‬‬
‫בוצע צינתור שבמהלכו הוזרק חומר ניגוד מסוג‬
‫אורוגרפין‪.‬‬
‫סמוך לאחר ההזרקה התלונן התובע על הרגשה‬
‫לא טובה‪ .‬תוך שתי דקות היתה ירידה בלחץ‬
‫הדם‪ ,‬פרפור חדרים ואיבוד הכרה‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)2‬‬

‫האבחנה – שוק אנפילקטי עקב רגישות ליוד‪.‬‬
‫החלה פעולת החייאה אליה הצטרפו רופאים‬
‫בכירים וביניהם מנהל המחלקה הקרדיולוגית‬
‫ומנהל יחידת הצינתורים‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)3‬‬

‫פעולות ההחייאה כללו‪ :‬עיסוי חזה‪ ,‬מכות‬
‫חשמל‪ ,‬החדרת קוצב לב זמני והזלפת‬
‫תרופות שונות‪.‬‬
‫רק בחלוף כ‪ 40 -‬דקות חזר הלב לתפקד‪,‬‬
‫אלא שבזמן זה נגרם נזק מוחי קשה והתובע‬
‫נותר במצב וגטטיבי‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)4‬‬

‫נקבע כי לא היתה רשלנות בטיפול שקיבל התובע‬
‫עד שלב ההחייאה‪.‬‬
‫השאלה במחלוקת היתה האם ההחייאה בוצעה‬
‫בסבירות ובמיומנות‪.‬‬
‫עיון בכל הרישומים וסיכום הראיות בעניין זה‬
‫מעלה מספר בעיות; פרט לרישום הטכנאית על‬
‫מתן לידוקאין‪ ,‬אין רישום ישיר כלשהו על מצב‬
‫התובע במהלך המשבר‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)5‬‬

‫אין חולק כי מדובר באירוע קשה גם‬
‫לצוות הרפואי וניתן להבין כי הצוות דאג‬
‫קודם כל לטיפול בתובע ופחות לביצוע‬
‫רישומים‪ ,‬אולם מהנתונים עולה כי‬
‫חסרים רישומים וחלקם לא מדויקים או‬
‫לא ברורים דיים‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)6‬‬

‫התוצאה המעשית היא כי הרישום הלקוי‬
‫נזקף לחובת הנתבע ברשלנות רישומית‬
‫ונטל ההוכחה כי אין התרשלות של‬
‫הנתבע בעצם הטיפול הינו על הנתבע‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)7‬‬

‫הסברי הנתבע‪ ,‬לפיהם הצוות הרפואי היה שקוע כולו‬
‫בהחייאה ולכן אין לצפות ואין לדרוש תשומת לב‬
‫לרישום‪ ,‬הינם הסברים שובי לב אך אינם הסברים‬
‫מלאים‪.‬‬
‫הרשלנות הרישומית שפורטה לעיל שללה מהתובע את‬
‫היכולת לבודד חלק מהתהליך ולברר כראוי האם‬
‫במהלך ההחייאה היו נתונים שאיפשרו טיפול אחר או‬
‫אבחנה אחרת‪ .‬איננו יודעים מה סדר מתן כמות כה‬
‫גדולה של אדרנלין‪ ,‬ומה היו התגובות לכך‪...‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)8‬‬

‫אם היו רישומים ראויים בזמן ההחייאה‪ ,‬הן‬
‫על סדר התרופות וכמותן והן על לחצי דם‪,‬‬
‫יתכן והיו בידי התובע כלים טובים יותר‬
‫להראות כי במהלך החייאה כה ארוכה היה‬
‫אפשר לנקוט דרכים נוספות‪.‬‬
‫נקבע כי הנתבעים אחראים ל‪ 30% -‬מן הנזק‬
‫של התובע‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל הראייתי בשל אי ביצוע בדיקה‬

‫אישה הרה בהריון ראשון (לאחר ‪ 3‬שנים של טיפולי‬
‫עקרות) הגיעה לבי"ח בשבוע ה‪ 31 -‬להריון לאחר שחשה‬
‫ברע‪ .‬בביה"ח אובחנה הפרדות שיליה ומוות תוך רחמי‪,‬‬
‫על רקע רעלת הריון‪.‬‬
‫השאלה במחלוקת היתה האם הפרדות השיליה היתה‬
‫פתאומית או שהגיניקולוג אצלו ביקרה בבוקר אותו יום‪,‬‬
‫היה יכול כבר אז‪ ,‬לאבחן הפרדות שיליה‪ ,‬לשלוח אותה‬
‫בדחיפות לחדר לידה ולמנוע מוות תוך רחמי‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל הראייתי בשל אי ביצוע בדיקה‬

‫כיוון שהרופא לא ערך בדיקה של רגישות הבטן בעת הביקור של‬
‫האישה אצלו‪ ,‬קבע ביהמ"ש כי הוא גרם בכך נזק ראייתי לתובעת‬
‫כי נמנע ממנה להוכיח כי כבר באותה עת סבלה מהפרדות‬
‫שיליה‪...‬‬
‫לאור זאת הועבר הנטל אל הרופא לשכנע‪ ,‬כי באותו שלב בו נמנע‬
‫מלבצע את הבדיקה‪ ,‬לא סבלה האישה מבטן רגישה ולא היתה‬
‫שרויה בתהליך של הפרדות שיליה‪.‬‬
‫הרופא לא הצליח לעמוד בנטל זה ולכן נקבע כי הוא אחראי למות‬
‫העובר‪...‬‬
‫ע"א ‪ 9328/02‬לאה מאיר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"קשר סיבתי נסיבתי"‬
‫הוריה של פגה שנולדה בשבוע ‪ 29‬להריון בעקבות‬
‫הפרדות שליה‪ ,‬הגישו תביעה נגד ביה"ח‪ ,‬בטענה שהיה‬
‫איחור בביצוע ניתוח קיסרי לאם וכתוצאה מכך סובלת‬
‫הילדה משיתוק מוחין ופיגור שכלי‪.‬‬
‫התביעה הסתמכה על חוו"ד גניקולוגית בלבד ואילו‬
‫ההגנה הסתמכה על חוו"ד של נוירופדיאטר ונאונטולוג‬
‫ששללו קשר סיבתי בין הנזקים לבין העיכוב בביצוע‬
‫הניתוח הקיסרי וקבעו כי יש לשייכם לנזקי הפגות‬
‫בלבד‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"קשר סיבתי נסיבתי"‬
‫ביהמ"ש קבע כי קיים קשר "סיבתי נסיבתי" בין‬
‫התרשלות הרופאים שהתעכבו בביצוע הניתוח הקיסרי‪,‬‬
‫לבין הנזק שנגרם לפגה ולפיכך הטיל אחריות על‬
‫ביה"ח לפצות אותה על ‪ 40%‬מן הנזק שלה‪.‬‬
‫ביהמ"ש העליון אישר את פסה"ד המחוזי וקבע כי‬
‫לבימ"ש יש שיקול דעת לקבוע כי קיים קשר "סיבתי‬
‫נסיבתי" ואת שיעור האחריות ההסתברותי לנזק‬
‫(הפיצוי הופחת ל‪ 20% -‬מן הנזק)‪.‬‬
‫פס"ד מלול עדן‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫דרישות ההסבר בנסיבות מיוחדות‬

‫“ייתכנו מקרים בהם לסיכונים בעלי הסתברות נמוכה‬
‫תהיה משמעות מיוחדת לחולה הספציפי‪ .‬במקרה‬
‫כזה‪ ,‬למרות האחוז הנמוך יכללו אותם סיכונים‬
‫בתחום המידע המהותי הנדרש לחולה לשם החלטה‬
‫מושכלת אם לעבור את הטיפול הרפואי”‪.‬‬

‫ת”א (י‪-‬ם) ‪1109/97‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רף ההסבר בניתוחים אלקטיביים‬

‫"ההסבר הנדרש לקבלת הסכמה מדעת לניתוח‬
‫אלקטיבי – שאף בלעדיו ניתן לקיים אורח חיים‬
‫רגיל – נכלל ברף העליון של חובת הגילוי‪ ,‬והוא‬
‫כולל‪ ,‬בנוסף להתייחסות לסיכויי ההצלחה גם מתן‬
‫הזהרה מפני הסיבוכים האפשריים‪ ...‬גם אם‬
‫סיבוכים אלו נדירים‪".‬‬
‫ע"א ‪6153/97‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רף ההסבר בניתוחים אלקטיביים ‪-‬‬

‫‪RSD‬‬

‫"בענייננו מדובר בסיבוך המתרחש בקרב ‪0.5% - 0.3%‬‬
‫מהניתוחים – גם אם שיעור זה אינו גבוה‪ ,‬הרי מדובר בסיבוך‬
‫חמור‪ ,‬העלול לגרום להפיכתה של הגפה לחסרת כל תפקוד‪ ...‬כיוון‬
‫שמדובר בניתוח אלקטיבי חובת ההסבר נמצאת ברף העליון‪ .‬סיכון‬
‫‪ RSD‬הינו בגדר המידע שהתובע היה רשאי לצפות‪ ,‬באורח סביר‪,‬‬
‫כי יגולה לו‪ ,‬כדי שיוכל לשקלו במסגרת גיבוש דעתו לעניין‬
‫הסכמתו לטיפול הרפואי‪"...‬‬

‫ת"א ‪ 920/99‬יצחק נ' שע"צ‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רף ההסבר ברפואה פרטית‬

‫"רפואה פרטית בה קיים ניגוד עניינים מובנה בין‬
‫השאיפה המסחרית להרבות בניתוחים לבין‬
‫האינטרס של המטופל‪ ,‬כדי להקהות את עוקצו של‬
‫ניגוד העניינים יש להעמיד את המטופל על הסיכונים‬
‫והסיכויים שבניתוח המוצע לרבות החלופה שלא‬
‫לבצע כלל ניתוח סיכוייה וסיכוניה‪".‬‬
‫ע"א ‪6153/97‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫חובת ההסבר על טיפולים מחוץ לסל‬
‫בנסיבות מתאימות עשוי להיווצר צורך ליידע את המטופל לגבי‬
‫אפשרות טיפול המוצעת רק במסגרת הרפואה הפרטית ואולי אף‬
‫במסגרת שירותי רפואה מעבר לים‪ .‬כך יש לעשות‪ ,‬אכן‪,‬‬
‫כשמדובר בטיפול או בתרופה שעשויים לסייע לחולה ואינם‬
‫זמינים ברפואה הציבורית בארץ‪.‬‬
‫כשחולה אובחן כסובל ממחלה מסויימת‪ ,‬וישנה תרופה שאינה‬
‫מצויה ב"סל" – מקובל עלי שעל הרופא ליידע את החולה בדבר‬
‫קיומה של התרופה‪.‬‬
‫עליו להשאיר להחלטתו של החולה את השאלה אם לרכוש את‬
‫התרופה מכספו אם לאו‪ .‬שאלה זו כרוכה לא אחת באפשרויות‬
‫הכספיות של החולה וגם בפער בין ההשפעה של התרופה‬
‫שב"סל" לזו שאינה נמצאת בו‪ ,‬על הרופא לספק את המידע‬
‫הנדרש‪ ,‬והחולה‪ -‬יחליט‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ע"א ‪ 4960/04‬סידי‬

‫פגיעה באוטונומיה – פיצוי ללא נזק‬

‫אישה אושפזה בבית חולים לניתוח אורטופדי בשל‬
‫דפורמציה ברגל‪ .‬בסופו של דבר‪ ,‬במקום ניתוח לתיקון‬
‫הדפורמציה עברה ביופסיה בכתף בשל ממצא ידוע בכתף‬
‫שנחשד להיות גידול ממאיר‪ .‬בעקבות הביופסיה נותרה עם‬
‫מגבלה קשה בתפקוד הכתף‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פגיעה באוטונומיה‬
‫המטופלת טענה כי לא הוסברו לה הסיכונים הכרוכים‬
‫בביופסיה ולפיכך לא נתנה הסכמה מדעת לביצוע הפעולה‪.‬‬
‫נקבע כי גם לו היו נפרשים בפניה הסיכונים היתה נותנת‬
‫הסכמתה לביופסיה בשל הסיכון הממשי שמדובר בגידול‬
‫ממאיר‪.‬‬
‫למרות זאת נפסק כי היתה פגיעה באוטונומיה שלה והיא‬
‫זכאית לפיצוי כספי‪...‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פגיעה באוטונומיה‬

‫“ההכרה בזכותו של החולה לפיצוי על‬
‫הפגיעה באוטונומיה שלו‪ ,‬מקום בו הופרה‬
‫חובה זו‪ ,‬עשויה לתרום לכך שחובה זו‬
‫תקוים הלכה למעשה”‪.‬‬
‫ע”א ‪ 2781/03‬מיאסה עלי דעקה‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות בפגיעה באוטונומיה‬

‫הפרת חובת הזהירות ‪ -‬אי מתן הסברים‬
‫למטופלים לפני ביצוע טיפולים‬
‫נזק ‪ -‬פגיעה באוטונומיה של המטופל‬
‫קשר סיבתי ‪ -‬בין אי מתן ההסברים לבין‬
‫עוצם ההפתעה מן הסיבוך שהתרחש‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫משמעות העדרו של טופס הסכמה ייעודי‬
‫ניתוח סימפטקטומי (נגד הזעת יתר)‪ ,‬שבוצע בשנת ‪ 1999‬והסתבך‬
‫בהזעת יתר פיצויית‪.‬‬
‫המטופל הגיש תביעה בטענה שלא הוזהר מפני הסיבוך האמור‪.‬‬
‫התובע הוחתם על טופס הסכמה סטנדרטי (לא ייעודי)‪ ,‬משום שעד‬
‫השנה האמורה לא פותח טופס ייעודי מתאים‪.‬‬
‫הרופא המנתח רשם בגיליון כי הוסברו הסיכונים הכרוכים בפעולה‬
‫והעיד בבימ"ש כי הוא מסביר לכל המטופלים‪ ,‬ללא יוצא מן הכלל‪,‬‬
‫כי הבעיה עם הניתוח היא שבמקרים רבים מאוד‪ ,‬למעלה מ‪50% -‬‬
‫מופיעה הזעה פיצויית‪ ,‬וב‪ 2-3% -‬מן המקרים ההזעה הפיצויית‬
‫יכולה להיות משמעותית ביותר‪.‬‬
‫סטודנטית שהועסקה במרפאתו של הרופא ונכחה בזמן שקיבל‬
‫חולים אישרה את עדותו בעניין ההסברים‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫חוק זכויות‬

‫החולה‪ ,‬התשנ”ו‪1996-‬‬

‫סעיף ‪ :14‬אופן מתן הסכמה מדעת‬

‫(א)‬

‫‪.....‬‬

‫(ב)‬

‫הסכמה מדעת לטיפול רפואי המנוי בתוספת תינתן‬
‫במסמך בכתב‪ ,‬שיכלול את תמצית ההסבר שניתן‬
‫למטופל‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫חוק זכויות‬

‫החולה‪ ,‬התשנ”ו‪1996-‬‬

‫תוספת‬
‫(סעיפים ‪)15 ,14‬‬
‫(‪ )1‬ניתוחים‪ ,‬למעט כירורגיה זעירה‪.‬‬
‫(‪ )2‬צינתורים של כלי דם‪.‬‬
‫(‪ )3‬דיאליזה‪.‬‬
‫(‪ )4‬טיפול בקרינה מייננת (רדיותרפיה)‪.‬‬
‫(‪ )5‬טיפולי הפריה חוץ‪-‬גופית‪.‬‬
‫(‪ )6‬כימותרפיה לטיפול בתהליכים ממאירים‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בהעדר טופס הסכמה ייעודי‬
‫נקבע (בערעור) כי נוכח הוראות חוק זכויות החולה אין די בטפסים הערוכים‬
‫על פי תקנות בריאות העם (טופסי הסכמה)‪ ,‬התשמ"ד‪. 1984-‬‬
‫ככל הנראה המערכת הרפואית התאימה עצמה להוראות אלה באיחור מסויים‪,‬‬
‫ובמועד הרלוונטי (‪ )1999‬עדיין נעשה שימוש בטפסים הישנים‪ ,‬תוך הפרת‬
‫הוראת החוק‪.‬‬
‫אין לשלול את האפשרות‪ ,‬לפיה הפרת החובה לעגן את הסכמת המטופל‬
‫במסמך בכתב שיכלול את "תמצית ההסבר שניתן למטופל"‪ ,‬שוללת‪ ,‬מניה‬
‫וביה‪ ,‬את האפשרות שאכן מדובר ב"הסכמה מדעת"‪.‬‬
‫דרישת הכתב בחוק היא "דרישה מהותית" ובהעדרו של טופס הסכמה מדעת‬
‫ערוך כדין‪ ,‬יש לקבוע‪ ,‬למצער‪ ,‬כי במקרה של מחלוקת‪ ,‬המטפל הוא זה‬
‫שצריך להוכיח קיומה של הסכמה זו‪.‬‬
‫ע"א ‪ 6299/05‬צורף‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ומה הדין כשיש טופס חתום ?!‬

‫נולדה‬

‫בשנת ‪1998‬‬
‫(מיקרופטלמיה)‪.‬‬
‫בשבוע ‪ 21‬להריון בוצעה לאם בדיקת אולטרה‪-‬סאונד בסיסית‬
‫במסגרת הקופה שנמצאה תקינה‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע כי לא ניתן לגלות את המום במסגרת בדיקה בסיסית‬
‫אך יש אפשרות לגלות זאת בבדיקה מורחבת‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע כי היה מדובר בהריון שלא בסיכון גבוה ולא היה‬
‫מקום לביצוע סקירה מורחבת‪/‬מכוונת‪.‬‬
‫האם חתמה על טופס בקשה לביצוע בדיקת על‪-‬קול לפיה היא‬
‫מודעת לכך שמדובר בבדיקה בסיסית וכי באפשרותה לבצע‬
‫בדיקה מורחבת באופן פרטי‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תינוקת‬

‫כשהיא‬

‫סובלת‬

‫מעיוורון‬

‫חתימה ללא הסבר – לאו הסכמה היא‬
‫ביהמ"ש קבע כי הרופאים הסבירו לאם כי הבדיקה אותה היא עומדת לבצע‬
‫היא בדיקה בסיסית וכי קיימת בדיקה משוכללת יותר אותה ניתן לבצע באופן‬
‫פרטי ואולם בכך לא די‪.‬‬
‫האם לא הבינה לאשורה את האבחנה בין הבדיקה הבסיסית והמורחבת ואם‬
‫היתה מבינה היתה בוחרת לבצע את הבדיקה על חשבונה‪ .‬יש כשל בשרשרת‬
‫המידע אשר נמסר לאם‪.‬‬

‫לא די בקיומה של פרקטיקה לפיה מיידעים את האישה כי קיימת‬
‫בדיקה מורחבת‪ ,‬העדר הנחיות ברורות ונהלים מוגדרים באשר‬
‫להיקף המידע שיש למסור למטופלת לעניין אפשרותה לבצע‬
‫בדיקה מורחבת ‪...‬ואי מתן הסבר הולם בטרם ביצוע הבדיקה‬
‫הבסיסית הינם בגדר נוהל בלתי סביר‪...‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תוצאות הערעור‬
‫המלצת ביהמ"ש‪:‬‬

‫לאור קשיים שהתגלעו בהכרעת בימ"ש קמא בשאלת‬
‫החבות ולאור זאת שבימ"ש קמא הכריע בפסק דינו‬
‫בסוגיות שלא היו בחזית הדיון יבוטל פסק דינו של‬
‫בימ"ש קמא והסכום אשר שולם לתובעים יישאר בידם‪.‬‬

‫התובעים הסכימו להצעת ביהמ"ש שמשמעותה‬
‫שפסה"ד מבוטל‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ההחמרה השיפוטית –‬
‫הנזק הממוני‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫הלכת "השנים האבודות" –‬
‫עזבון אטינגר ז"ל‬

‫פס"ד תקדימי ניתן‪ ,‬במרץ ‪ ,2004‬על‪-‬ידי בית‪-‬המשפט העליון‬
‫בהרכב של חמישה שופטים בתביעת עזבון של קטין‪ ,‬אשר הלך‬
‫לעולמו בגיל ‪ ,12‬כתוצאה מנפילה לבור בעת משחק עם חבר‪,‬‬
‫בעיר העתיקה בירושלים‬
‫עזבון של קטין אשר הלך לעולמו כתוצאה מרשלנות‪ ,‬זכאי לפיצוי‬
‫בגין הפסד כושר השתכרות ב"שנים האבודות"‪ ,‬בהן לא זכה‬
‫לחיות ולהתפרנס‬
‫זכות דומה קיימת גם לעזבון של בגיר שהלך לעולמו בגיל‬
‫העבודה‬
‫נפגע אשר קוצרה תוחלת חייו כתוצאה מרשלנות זכאי מעתה‬
‫לפיצוי בגין הפסד ההשתכרות שלו ב"שנים האבודות"‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"השנים האבודות" – ההשלכות הכספיות‬
‫נקבע כי חישוב הפסד ההשתכרות ב"שנים האבודות" יהיה מבוסס‬
‫על ‪ 30%‬מן השכר הממוצע במשק (בתקופה מגיל ‪18-21‬‬
‫החישוב הוא ‪ 70%‬מן הסכום האמור)‪.‬‬
‫ההנחה המובלעת היא כי ניתן לחסוך ‪ ₪ 2400‬מתוך ‪₪ 8000‬‬
‫בחודש !!!!!‬
‫בתביעת יורשים שהם גם תלויים ‪ ,‬נקבע כי יש ליורשים זכאות‬
‫לקבל פיצוי בגין ראשי נזק שנמצאים מחוץ לתחום החפיפה (כאב‬
‫וסבל וקיצור תוחלת חיים וכ"ו)‬
‫חישוב הפסד ההשתכרות בשנים האבודות‪ ,‬כולל גם חישוב הפסדי‬
‫פנסיה‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫הגידול בפיצוי הכספי‬
‫יולדת לאחר ‪ 3‬שנות טיפולי הפריה בהריון ראשון‪,‬‬
‫נשלחה "להסתובב" כדי לזרז לידה ושבה עם עובר מת‪.‬‬
‫בימ"ש המחוזי קבע אחריות ופסק לאם פיצוי של‬
‫‪ ₪ 300,000‬בגין כאב וסבל‪.‬‬
‫ביהמ"ש העליון קבע כי מגיע פיצוי גם לאב בגין כאב‬
‫וסבל שלו בסכום נוסף של ‪.₪ 250,000‬‬
‫סטיה מהלכה קודמת שחייבה נזק נפשי חמור "בניזוק‬
‫משני" שעולה כדי מחלת נפש או הפרעת נפש הגורמת‬
‫נכות ממשית‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פס"ד לבנה לוי‬

‫הגידול בסכומי הפיצוי‬
‫צעירה שנולדה בשנת ‪ 1985‬כשהיא סובלת משיתוק ביד שמאל‬
‫כתוצאה מפגיעה במקלעת העצבים הברכיאלית‪ ,‬הגישה בשנת‬
‫‪ 2006‬תביעה נגד ביה"ח בו נולדה בטענה של רשלנות בלידה‪.‬‬
‫בינתיים סיימה התובעת לימודי משפטים ומנהל עסקים ובמהלך‬
‫המשפט עשתה התמחות במשפטים‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע שיש אחריות לביה"ח ופסק לה פיצוי גלובלי בגין‬
‫הפסד השתכרות בסך של ‪ ₪ 800,000‬ובנוסף ‪ ₪ 600,000‬כאב‬
‫וסבל‪ ₪ 1,000,000 ,‬עזרת צד ג' ו‪ ₪ 85,000 -‬הוצאות ‪....‬‬

‫א (ים) ‪8363/06‬פדילה נ' בי"ח מאיר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"ועדת שפניץ" – אין מקום להגביל בחוק את‬
‫הפיצוי לתובעים בגין רשלנות רפואית‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫לאן מועדות פנינו?‬

‫‪ ‬המשך החמרה שיפוטית ?‬
‫‪ ‬התמתנות והתייצבות ?‬
‫‪ ‬התערבות חקיקתית ?‬
‫ימים יגידו‪....‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תודה !‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬


Slide 7

‫עדכונים בפסיקת בתי‪-‬המשפט‬
‫בתביעות רשלנות רפואית‬
‫עו"ד טליה חלמיש‪-‬שני‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬
‫מקבוצת מדנס‬
‫מאי ‪2009‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תמונת המצב‬
‫בשנים האחרונות אנו עדים לעליה ניכרת של ההוצאה‬
‫בגין תביעות אחריות מקצועית בתחום הרפואה‪.‬‬
‫העליה נובעת בעיקר מ"אינפלציה שיפוטית" שהביאה‬
‫לגידול ניכר בפיצויים המשולמים לתובעים‪.‬‬
‫התשלומים השנתיים בתביעות הרשלנות הרפואית‪ ,‬גדלו‬
‫בעשור האחרון ב‪.700% -‬‬
‫במקביל גדלו הפרמיות בצורה דרמטית והכיסויים‬
‫הוגבלו‪.‬‬
‫מוסדות רפואיים ורופאים פרטיים העוסקים בתחומים‬
‫בסיכון גבוה (לידות‪ US ,‬מיילדותי‪ ,‬כירורגיה פלסטית‬
‫וכ"ו) נתקלים בקושי להשיג כיסוי ביטוחי‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫התפתחות התביעות בבימ"ש‬

‫‪1994 - 2008‬‬

‫‪1,200‬‬
‫‪1,100‬‬
‫‪1,000‬‬
‫‪900‬‬
‫‪800‬‬
‫‪700‬‬
‫‪600‬‬
‫‪500‬‬
‫‪400‬‬
‫‪300‬‬
‫‪200‬‬
‫‪100‬‬
‫‪0‬‬

‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫‪2002‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫‪1994‬‬

‫מדד גידול התשלומים‬

‫‪1995 - 2008‬‬

‫‪3100%‬‬
‫‪2800%‬‬
‫‪2500%‬‬
‫‪2200%‬‬
‫‪1900%‬‬

‫‪1600%‬‬
‫‪1300%‬‬
‫‪1000%‬‬
‫‪700%‬‬
‫‪400%‬‬
‫‪100%‬‬
‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫‪2002‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫התפתחות התביעות בבימ"ש‬
‫מיילדות וגינקולוגיה‬

‫‪240‬‬

‫‪210‬‬

‫‪180‬‬

‫‪150‬‬

‫‪120‬‬

‫‪90‬‬

‫‪60‬‬

‫‪30‬‬

‫‪0‬‬
‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2002‬‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫מדד גידול התשלומים‬
‫מיילדות וגינקולוגיה‬

‫‪11100%‬‬
‫‪10100%‬‬
‫‪9100%‬‬
‫‪8100%‬‬
‫‪7100%‬‬
‫‪6100%‬‬
‫‪5100%‬‬
‫‪4100%‬‬
‫‪3100%‬‬
‫‪2100%‬‬
‫‪1100%‬‬
‫‪100%‬‬

‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫‪2002‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫מקצועות קליניים מובילים בשיעור הסיכון‬
‫‪1991 - 2008‬‬
‫מיילדות‬
‫כירורגיה כללית‬

‫‪40%‬‬

‫קרדיולוגיה‬

‫שיעור הסיכון הכספי‬

‫‪35%‬‬
‫‪30%‬‬

‫רפואת שיניים‬

‫‪25%‬‬

‫אורטופדיה‬

‫‪20%‬‬

‫נוירוכירורגיה‬

‫‪15%‬‬
‫‪10%‬‬

‫גינקולוגיה‬

‫‪5%‬‬

‫אופטלמולוגיה‬

‫‪0%‬‬

‫‪18%‬‬

‫שיעור התיקים עם סיכון כספי‬

‫‪16%‬‬
‫‪14%‬‬
‫‪12%‬‬
‫‪10%‬‬
‫‪8%‬‬
‫‪6%‬‬
‫‪4%‬‬
‫‪2%‬‬
‫‪0%‬‬

‫* ‪ 3%‬ומעלה‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫דו"ח ועדת "שפניץ"‪-‬‬

‫הועדה הבין משרדית לבחינת הדרכים להקטנת ההוצאה‬
‫הציבורית בגין תביעות הרשלנות הרפואית‬

‫מסתמנת בפסיקה מגמה של הרחבת אחריותם של בעלי‬
‫מקצועות הרפואה והמוסדות הרפואיים – החל בסוגית‬
‫ההתרשלות (ירידת קרנה של הלכת הפרקטיקה‬
‫המקובלת)‪ ,‬המשך בסיבתיות (אובדן סיכויי החלמה)‬
‫וכלה בהרחבת העילות (רשלנות בגין הסכמה מדעת)‬
‫וראשי נזק (פגיעה באוטונומיה)‪.‬‬
‫מהנתונים עולה כי במשך השנים עלו סכומי הפיצויים‬
‫הממוצעים שנפסקו בתביעות רשלנות רפואית‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫הגידול בפיצוי הממוצע לתובעים‬
‫שנת תשלום‬
‫‪2004‬‬
‫‪2005‬‬
‫‪2006‬‬
‫‪2007‬‬
‫‪2008‬‬

‫תשלום ממוצע לתובע (בדולר)‬
‫‪21,872‬‬
‫‪33,700‬‬
‫‪34,935‬‬
‫‪44,839‬‬
‫‪62,374‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פיצוי עבור כאב וסבל ב– ‪ 100%‬נכות‬

‫‪1997-2008‬‬

‫‪1600000‬‬

‫‪1400000‬‬

‫‪1200000‬‬

‫‪1000000‬‬

‫‪800000‬‬

‫‪600000‬‬

‫‪400000‬‬

‫‪200000‬‬

‫‪0‬‬
‫‪2009‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2005‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2003‬‬

‫‪2001‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1997‬‬

‫פיצוי עבור מות קטינים (קיצור תוחלת חיים‪+‬כאב וסבל)‬
‫‪1998-2006‬‬
‫‪1800000‬‬

‫‪1600000‬‬

‫‪1400000‬‬

‫‪1200000‬‬

‫‪1000000‬‬

‫‪800000‬‬

‫‪600000‬‬

‫‪400000‬‬

‫‪200000‬‬

‫‪0‬‬
‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2002‬‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ההתפתחויות המשפטיות‬

‫עמדה סלחנית‬

‫עמדה ביקורתית‬

‫עמדה מחמירה‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫סלחנות שיפוטית‬

‫(‪)1961‬‬

‫"אשה‪ ...‬באה למחלקה הגינקולוגית לשם ניתוח קל‬
‫ברחמה ויצאה מהמחלקה שבעת יסורים ובעלת מום‬
‫לכל ימי חייה‪...‬‬
‫הטיפול אשר החולה קיבלה בבית החולים לא היה כפי‬
‫שצריך היה לצפותו מבעלי מקצוע מעולים וכן קרו תוך‬
‫כדי טיפול הזנחות וטעויות שונות‪ ,‬אשר הביאו לידי‬
‫תוצאות מעציבות במצב בריאותה‪...‬‬
‫רופא בשר ודם עשוי לטעות‪ ,‬ולא כל טעות מהווה‬
‫רשלנות‪"...‬‬

‫התביעה נדחתה‬
‫(ע"א ‪ 280/60‬פרדו נ' פלדמן‪ ,‬פד' (טו') ‪)1961‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫בקרה שיפוטית‬
‫עולם הרפואה אינו חסין מביקורת שיפוטית ומחשיפה של מעשי רשלנות‬
‫מקצועיים‪ .‬ביקורת זו היא אחת הערובות החשובות להקפדה על מתן טיפול‬
‫רפואי נאות‪.‬‬
‫לא כל טעות באבחנה או בטיפול‬
‫מצביעה בהכרח על רשלנות‪.‬‬
‫אחריות הרופאים‪ ,‬ברשלנות‬
‫אזרחית או פלילית‪ ,‬צריכה‬
‫להיקבע‪ ,‬רק אם הוכח שבנתוני‬
‫זמן אמת פעלו הרופאים‬
‫באי מיומנות מקצועית‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫בקרה שיפוטית – האם היא מקדמת את‬
? ‫בטיחות הטיפול‬
Most patient-safety experts continue to believe that the
threat of liability is the primary barrier to the
development of effective and comprehensive patient
safety programs in hospitals. I suggest, on the
contrary…that judicial recognition of an explicit “right
to safety” for hospital patients, with correlative duty of
hospitals to implement patient-safety measures can
become the primary motivator for the development of
systems to improve patient safety.
George J. Annas. J.D., NEJM 354;19 May11,2006
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫בקרה שיפוטית‬

‫‪‬‬
‫שיפור איכות הרפואה‬
‫הרשומה הרפואית‬
‫• רישום מפורט יותר‬
‫• שמירה על רשומות‬

‫תהליך הבקרה הרפואית‬
‫• ניהול סיכונים‬
‫• אבטחת איכות‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תקשורת עם מטופלים‬
‫• הסכמה מדעת‬
‫• גילוי נאות על תקלות‬

‫ניהול הטיפול הרפואי‬
‫• פרוטוקולים ונהלים‬
‫• הנחיות קליניות‬

‫החמרה שיפוטית‬

‫‪‬‬
‫רפואה מתגוננת‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬

‫ריבוי בדיקות וטיפולים מיותרים‬
‫יצירת מתח ביחסי מטפל‪-‬מטופל‬
‫הוצאות מוגברות לתשלום ביטוח‬
‫סגירת פעילויות בסיכון ביטוחי גבוה‬
‫קושי להשיג כיסוי ביטוחי‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית‬

‫(‪)1998‬‬

‫"חיובם של הרופא וקופת‬
‫חולים בדין הוא פרי של חוכמה‬
‫לאחר מעשה‪ .‬הרף שהוצב‬
‫לקביעת אחריותם‪ ,‬הוצב בגובה‬
‫כה רב‪ ,‬עד שלא רק הרופא‬
‫הסביר אינו יכול לעוברו‪ ,‬אלא‬
‫גם הרופא המומחה המובהק‬
‫ייכשל בכך"‪.‬‬
‫(השופטת שטרסברג‪-‬כהן בדעת מיעוט‬
‫ע"א ‪ 3709,3264/96‬קופ"ח נ' פלד ואח')‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית – ההנמקה‬
‫"אין להטיל את העומס הכלכלי של הטעות הרפואית‬
‫על החולה‪ ,‬אלא מן הראוי כי יוטל‪ ,‬עקרונית‪ ,‬על‬
‫הרופא בעל הטעות שממנו יפוזר ממילא על ציבור‬
‫רחב יותר באמצעות ביטוח האחריות המקצועית‪.‬‬
‫יתרה מזו‪ ,‬הטלת האחריות האישית על הרופא‪...‬‬
‫עשויה לעודד את מילוי החובה המקצועית‬
‫להתעדכנות בספרות המקצועית‪"...‬‬
‫(השופט אנגלרד ע"א ‪ 3709,3264/96‬קופ"ח נ' פלד ואח')‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ההחמרה השיפוטית –‬
‫שאלת האחריות‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"החמרת" האחריות של המטפלים‬
‫"פרקטיקה רצויה" במקום "פרקטיקה מצויה"‬
‫החלת נורמות התנהגות רטרוספקטיבית‪" -‬דרך עוקפת פרקטיקה‬
‫מקובלת"‬
‫מבחן "המומחה הטוב" במקום "הרופא הסביר"‬
‫החלת כלל "הדבר מדבר בעדו" במקרי סיבוכים נדירים‬
‫החלה מסיבית של "כלל הנזק הראייתי"‬
‫החלת אחריות במקרים של "קשר סיבתי נסיבתי"‬
‫קביעת חובות מוגברות בכל הנוגע להסברים למטופלים עובר‬
‫למתן לטיפולים רפואיים‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"פרקטיקה מצויה" לעומת "פרקטיקה רצויה"‬
‫העובדות ‪ -‬רביד נ' קליפורד‬

‫ביום ‪ 5.4.84‬הגיעה רביד בת החמש למרפאת שיניים לצורך‬
‫טיפול שיניים‪ .‬כהכנה לטיפול הזריק לה הרופא זריקת הרדמה‬
‫מקומית בלסתה התחתונה מצד ימין‪ .‬הרופא השתמש לצורך‬
‫ההזרקה במזרק לא שואב‪ ,‬שהיה מקובל לשימוש באותה תקופה‬
‫(פרקטיקה מקובלת)‪.‬‬
‫זמן קצר לאחר ההזרקה נטתה רביד על צידה ולא הצליחה‬
‫להתייצב‪ .‬היא היתה מנומנמת והוחלט להעבירה לטיפול בבית‪-‬‬
‫חולים‪ .‬כתוצאה מן האירוע סובלת רביד עד היום מהמיפרזיס‬
‫במחצית הגוף השמאלי ומהפרעות נוירולוגיות וקוגנטיביות‪.‬‬
‫הסתבר כי חומר ההזרקה חדר לכלי דם משם נדד למוח וגרם‬
‫לקריש דם ולאוטם מוחי‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"פרקטיקה מצויה" לעומת "פרקטיקה רצויה"‬
‫ההכרעה המשפטית‬

‫העובדה שרופא נהג בהתאם לפרקטיקה המקובלת‬
‫בתחומו‪ ,‬היא כשלעצמה‪ ,‬אינה מעניקה לו הגנה‬
‫מוחלטת ולעולם מצוי בידי בית המשפט לקבוע‪ ,‬כי‬
‫פרקטיקה נהוגה זו אינה עולה בקנה אחד עם חובת‬
‫הזהירות של רופא כלפי מטופל‪.‬‬
‫פרקטיקה מקובלת מהווה פרמטר‪ ,‬ואפילו פרמטר‬
‫חשוב‪ ,‬במכלול השיקולים שעל בית המשפט לשקול‬
‫בבואו לקבוע את סטנדרט ההתנהגות הראוי‪ ,‬אולם‬
‫אין היא הפרמטר היחיד אשר בית המשפט יתחשב בו‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫די היה באמצעי פשוט וזמין למנוע סיכון ידוע של‬
‫חדירת מזרק עם חומר הרדמה לתוך עורק‪ ,‬דבר אשר‬
‫עלול לגרום לתופעות לוואי משמעותיות‪ .‬כל זאת‬
‫ללא תוספת עלות משמעותית‪.‬‬
‫בנסיבות אלה אין מנוס מן המסקנה כי רופא התרשל‬
‫שכן רופא זהיר היה בוחר למנוע סיכון זה באמצעות‬
‫שימוש במזרקים שואבים‪.‬‬
‫רביד נ' קליפורד‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬
‫הנורמות אינן נקבעות על‪-‬ידי מומחים אלה או אחרים‪ ,‬אלא‬
‫על‪-‬ידי בית‪-‬המשפט‪.‬‬
‫שאלת תפקידו של מנתח בחדר ניתוח היא עניין ערכי‬
‫ונורמטיבי שמתפקידו של בית‪-‬המשפט להכריע בו‪.‬‬
‫עדות יו"ר המועצה הלאומית לכירורגיה‪ ,‬הרדמה וטיפול נמרץ‬
‫כי אין אחריות הדדית בין מנתח לרופא מרדים‪ ,‬כפי שבא לידי‬
‫ביטוי בסיכום ישיבת המועצה הלאומית הנ"ל‪ ,‬אין לראות בה‬
‫משום נורמה נכונה‪ ,‬ולפיכך אין לפעול על‪-‬פיה‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬

‫(‪)2‬‬

‫אם נרשם בסיכום ישיבת מועצת איגוד רופאי העיניים‪ ,‬כי‬
‫המנתח אחראי כלפי המנותח על הניתוח ותוצאותיו בלבד‪,‬‬
‫והמרדים אחראי כלפי המטופל על תהליך ההרדמה ותוצאותיו‪,‬‬
‫אין לראות בכך כאילו כל אחד מהם אחראי רק על תחומו‪,‬‬
‫וחייבת להיות הדדיות ביניהם‪ ,‬ולמרות שאין למנתח "אחריות‬
‫על" הרי שיש לו אחריות על סימני החיים של המנותח‪ ,‬לא‬
‫פחות מאשר למרדים‪ ,‬ועל‪-‬כן עמדת איגוד רופאי העיניים כפי‬
‫שבאה לידי ביטוי במסמך הנ"ל‪ ,‬אינה משקפת את הנורמה‬
‫המחייבת‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬

‫(‪)3‬‬

‫המסמך בדבר חלוקת אחריות בחדר הניתוח של ההסתדרות‬
‫הרפואית בישראל‪ ,‬קובע כי שיתוף פעולה בין הרופא המנתח‬
‫והרופא המרדים בניתוח חיוני להצלחת הטיפול וכך יש אכן‬
‫לנהוג‪ ,‬אולם ההסתייגות שעל‪-‬פיה אין הרופא המנתח אחראי‬
‫לפעולות המבוצעות על‪-‬ידי הרופא המרדים‪ ,‬כפי שהרופא‬
‫המרדים אינו אחראי על פעולות המבוצעות על‪-‬ידי הרופא‬
‫המנתח‪ ,‬איננה נורמה שיש לפעול על‪-‬פיה‪ ,‬שכן ברור שהמנתח‬
‫אינו אחראי על פעולות המרדים‪ ,‬אולם אין בכך כדי לסייג‬
‫אחריותו לעקוב אחר סימני החיים של המנותח‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬

‫(‪)4‬‬

‫כאשר מנותח פונה למנתח בבקשה לנתחו אין הוא יוצר קשר אחד עם‬
‫המרדים וקשר אחר עם המנתח‪ ...‬יש לייחס לו אחריות מעבר לעצם‬
‫הפעולה הכירורגית‪ ,‬המנותח מצפה ממנו להיות אחראי על חייו בעת‬
‫ביצוע הניתוח – ולאו דווקא בעת ביצוע הפעולה הכירורגית גרידא‪.‬‬
‫כל מנתח חייב להיות שותף מלא למעקב אחר סימני חיים של המנותח‪ ,‬גם‬
‫תוך כדי ובמהלך הניתוח‪ ,‬ואין הוא רשאי להטיל את האחריות הבלעדית‬
‫על כך על כתפי המרדים‪.‬‬
‫חובתו של המנתח היתה להאזין לקולות המוניטור ע"מ לוודא שהוא‬
‫ממשיך לנתח אדם חי ולא מחוסר חיים‪ .‬אם הוא לא עושה כן הוא‬
‫מתרשל‪.‬‬
‫המנתח שלא עשה כן הורשע בעבירה של מעשה פזיזות ורשלנות‪.‬‬
‫פ (תא) ‪ 40016/07‬מ"י נ' אסותא ואח'‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החלת נורמות רטרוספקטיבית‬
‫בשנת ‪ 1986‬נולד ערן סידי עם חסר של כף יד ימין‪.‬‬
‫בשנת ‪ 1997‬הגישה משפחת סידי תביעה נגד הגיניקולוג שביצע‬
‫לאם בדיקת אולטרה סאונד שגרתית במהלך ההריון‪ ,‬בטענה של‬
‫רשלנות באי אבחון חסר כף היד‪.‬‬
‫ביהמ"ש המחוזי פסק כי לא היתה רשלנות בביצוע הבדיקה‪ ,‬שכן‬
‫בשנה הנדונה בדיקת האולטרה סאונד הבסיסית לא כללה סקירת‬
‫גפיים ודחה את התביעה‪.‬‬
‫לעומת זאת ביהמ"ש העליון שדן בערעור על התביעה קבע‬
‫בשנת ‪ 2005‬כי חלה חובה על הרופא הבודק בשנת ‪!!! 1986‬‬
‫ליידע את האישה על מגבלות הבדיקה ועל האפשרות לבצע‬
‫בדיקת אולטרה סאונד מורחבת במסגרת הפרקטיקה הפרטית‪...‬‬
‫ע"א ‪ 4960/04‬סידי‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החלת נורמות רטרוספקטיבית ‪2 -‬‬
‫ילדה נולדה בשנת ‪ 1995‬כשהיא סובלת מתסמונת ‪ X‬שביר‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע כי בתקופה הרלבנטית הבדיקה טרם הומלצה ע"י הגורמים‬
‫המקצועיים ושליחת הנשים לביצועה בוודאי שלא היתה פרקטיקה מחייבת‬
‫את הרופא הסביר‪.‬‬
‫ואולם ביהמ"ש קבע כי מאחר שבמאמרים שפורסמו עובר לשנת ‪1994‬‬
‫מוזכרות בדיקות המבוצעות לאוכלוסייה בעלת סיכון נמוך לצרכי מחקר או‬
‫לצרכים אחרים‪ ,‬היה על רופא סביר הקורא את המאמרים הללו להסיק כי‬
‫"בדיקות סקר" לגילוי הנשאות קיימות גם אם ביצוען עדיין אינו מומלץ‪.‬‬
‫הבדיקה היתה קיימת במועד הרלבנטי ויש לייחס להורים בהתאם להלכת‬
‫סידי ציפייה סבירה כי קיומה יגולה להם ולכן הרופא התרשל בכך שלא ידע‬
‫על קומה ולא גילה להורים על קיומה‪.‬‬
‫הקופה אחראית לכך שלא הפיצה בקרב רופאיה את האפשרות לביצוע‬
‫בדיקה לגילוי הנשאות לתסמונת ‪ X‬שביר גם לנשים ללא כל אינדיקציה‪.‬‬
‫א (ים)‪ 5416/03‬שיר סגל‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"כלל ‪ 30‬הדקות" – ‪OUT‬‬
‫השאלה היא מהו פרק הזמן הסביר לביצוע ניתוח קיסרי ?‬
‫פרק הזמן של ‪ 15‬דקות לבצוע ניתוח קיסרי הוא פרק זמן‬
‫אפשרי וראוי כאשר חדר הניתוח פנוי וכל הצוות זמין‪ ...‬יש‬
‫להשלים‪ ,‬חרף העובדה שהדבר אינו רצוי‪ ,‬גם עם חלוף פרק‬
‫זמן ארוך יותר של כ‪ 25-30 -‬דק' עד לניתוח‪ .‬אולם שיהוי כזה‬
‫בביצוע הניתוח‪ ,‬כדי שיתקבל כשיהוי סביר‪ ,‬מחייב מתן הסבר‪,‬‬
‫המבוסס על נסיבותיו המיוחדות של המקרה הנדון‪ ,‬ועל כך‬
‫שבפועל נעשו מאמצים סבירים לקצר פרק זמן זה דבר שלא‬
‫הסתייע באותן נסיבות‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"כלל ‪ 15‬הדקות" – ‪IN‬‬
‫במקרה שלפנינו‪ ,‬לא ניתן הסבר המצדיק התמשכותו של פרק‬
‫הזמן שחלף בין קבלת ההחלטה על ביצוע הניתוח לבין הביצוע‬
‫בפועל‪.‬‬
‫במקרה שלפנינו נפל שיהוי בלתי מוצדק של כ‪ 6 -‬דקות גם‬
‫בהתמשכות פרק הזמן ממועד קבלת ההחלטה על הניתוח ועד‬
‫לביצועו‪ .‬מכאן‪ ,‬שבסה"כ נפל במקרה זה שיהוי בלתי מוצדק‬
‫בביצוע הניתוח הקיסרי‪ ,‬העולה כדי רשלנות‪ ,‬של ‪31-33‬‬
‫דקות‪ ,‬ולמצער שיהוי של ‪ 21‬דקות‪.‬‬
‫א (ים) ‪ 8005/06‬ב‪.‬ר‪ .‬נ' בי"ח מאיר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית –‬
‫סטנדרט המומחה הטוב‬

‫על הרופא להשתמש ברמת ידע‪ ,‬כשרון ואיכפתיות‪,‬‬
‫הקיימת ומופעלת ע"י רופאים ברמה מקצועית טובה‬
‫ולא ממוצעת‪.‬‬
‫כאשר מדובר ברופא הטוען לכישורים מיוחדים ולהיותו‬
‫מומחה‪ ,‬הרמה הנדרשת ממנו היא בהתאם לכך‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית –‬
‫"המתמחה חשוד"‬
‫אישה שעברה ניתוח קיסרי אלקטיבי בהרדמה ספינלית‪,‬‬
‫נותרה עם נזק לשורשי העצב הפירוניאלי‪ ,‬נזק זה יוחס‬
‫לפגיעה במהלך ההרדמה‪.‬‬
‫וכך אמר ביהמ"ש על המרדים שהיה מתמחה ותיק בעת‬
‫הניתוח‪":‬רף המומחיות הרשמית של הנתבע שהוא נמוך‬
‫לטעמי‪ ,‬גם אם הוא בעל ניסיון מעשי רב‪ ,‬יש בו כדי ליצור‬
‫חיזוק לטענות התובעת וספק באשר לביצועה הנאות של‬
‫ההרדמה "‬
‫‪...‬‬
‫ת"א ‪ 072682/99‬פני אלמליח‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החלת כלל הדבר מדבר בעדו‬
‫בתי‪-‬המשפט מחילים את כלל "הדבר מדבר בעדו" באופן‬
‫"ליברלי" ומעבירים את נטל השכנוע מכתפי התובעים אל‬
‫כתפי הנתבעים להוכיח שלא היתה רשלנות מצידם‪.‬‬
‫התנאים להחלת הכלל (ס' ‪ 41‬לפקודת הנזיקין)‪:‬‬
‫ התובע לא ידע ולא יכול היה לדעת על הנסיבות שהביאו‬‫לידי הנזק‬
‫ הנזק נגרם על‪-‬ידי נכס בשליטת המזיק‬‫ המקרה מתיישב יותר עם המסקנה שהיתה רשלנות‬‫מאשר עם העדרה‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בסיבוכים נדירים‬
‫אישה הרה עברה דיקור מי שפיר בשבוע ‪ 18‬להריונה‪ ,‬אשר‬
‫הסתבך בזיהום תוך רחמי‪ ,‬שהוביל לספסיס סוער ולמותה‬
‫של האישה‪.‬‬
‫ועדת בדיקה של משרד הבריאות לא מצאה התרשלות‬
‫בטיפול במנוחה מצד גורם רפואי כלשהו‪.‬‬
‫בעלה וילדיה של המנוחה הגישו תביעה נגד הרופא המטפל‬
‫שביצע את הדיקור בטענה שהדיקור נעשה באופן רשלני‪,‬‬
‫ללא ניקוי מתאים של איזור הבטן בו בוצעה הדקירה‬
‫וכתוצאה מכך נגרם הזיהום שהוביל למותה‪.‬‬
‫לא הוגשה חוו"ד מטעם התובעים לתמיכה בטענותיהם‪ ,‬והם‬
‫בקשו להחיל את הכלל של "הדבר מדבר בעדו"‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בסיבוכים נדירים‬
‫ביהמש פסק כי "מהעדויות שנשמעו בבית המשפט ומחומר‬
‫הראיות שהובא‪ ,‬ניתן לקבוע כי השימוש בחומר החיטוי‬
‫פולידין ואלכוהול היה נפוץ ומקובל לצורך עריכת הדיקור‬
‫וכי הנתבעים פעלו על‪-‬פי הנהוג והמקובל בכגון דא‪ ...‬ואין‬
‫לבוא לנתבעים בטרוניה באשר לפרקטיקה בה נהגו"‬
‫ואולם העובדה ‪ -‬שמדובר בתוצאה נדירה ובלתי צפוייה‬
‫למדי של דיקור מי שפיר שגרם לזיהום חריף ברחם‬
‫האשה ומותה עקב כך ‪ -‬תומכת בתחולת הכלל של הדבר‬
‫מדבר בעדו‪ .‬זה מצביע יותר על קיומה של התרשלות מאשר‬
‫על העדרה‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בסיבוכים נדירים‬
‫אף כי התובעים לא הוכיחו את הסיבה הממשית והישירה לזיהום‬
‫בגופה של המנוחה ולמותה כתוצאה מכך‪ ,‬שוכנעתי – על‪-‬פי מאזן‬
‫ההסתברויות במשפט האזרחי – כי ההסתברות שהיא נפטרה עקב‬
‫רשלנותם הרפואית של הנתבעים עולה על ההסתברות כי הפגיעה‬
‫לא היתה תוצאה של התרשלות כזו‪.‬‬
‫נטל השכנוע בדבר העדר התרשלות עבר לכתפי הנתבעים‬
‫ומשהם לא עמדו בו – דין התביעה להתקבל‪.‬‬
‫נקבע שהרופא שביצע את הדיקור אחראי ברשלנות משום שלא‬
‫הרים את הנטל להסביר באיזה מנגנון אירע הזיהום שלא‬
‫באחריותו‪.‬‬
‫א (ת"א) ‪ 89/96‬עזבון המנוחה ג'ומאנה מראר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשומות רפואיות – כלל "הנזק הראייתי"‬

‫"מקום שצריך להיעשות רישום רפואי וזה לא נעשה‪ ,‬ולא‬
‫ניתן הסבר מניח את הדעת למחדל זה‪ ,‬יועבר נטל ההוכחה‬
‫בדבר העובדות השנויות במחלוקת‪ ,‬שיכלו להתבהר מתוך‬
‫הרישום‪ ,‬אל כתפי הרופא או המוסד‪ ,‬שבמסגרתו ניתנו‬
‫השירותים הרפואיים‪".‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫נתונים על העברת נטל הראיה –‬

‫דו"ח ועדת שפניץ‬

‫נראה שנושא הרשומה הרפואית‪ ,‬ליקוי בה או היעדרה הוא‬
‫בעל השלכות מרכזיות בתחום תביעות הרשלנות הרפואית‪,‬‬
‫היכול לעיתים להשפיע באופן מהותי על תוצאת הדיון‬
‫בתביעה‪.‬‬
‫בשני שליש מן המקרים בהם העביר בית‪-‬המשפט את הנטל‬
‫מכתפי התובעים אל כתפי הנתבעים‪ ,‬בשל ליקוי ברשומה‬
‫הרפואית‪ ,‬הם לא הצליחו להתמודד עמו ולהרים אותו‪,‬‬
‫ונקבעה אחריות של המטפלים לנזקם של התובעים‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫התובע יליד ‪ 1939‬אושפז עקב אוטם שריר הלב‪.‬‬
‫בוצע צינתור שבמהלכו הוזרק חומר ניגוד מסוג‬
‫אורוגרפין‪.‬‬
‫סמוך לאחר ההזרקה התלונן התובע על הרגשה‬
‫לא טובה‪ .‬תוך שתי דקות היתה ירידה בלחץ‬
‫הדם‪ ,‬פרפור חדרים ואיבוד הכרה‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)2‬‬

‫האבחנה – שוק אנפילקטי עקב רגישות ליוד‪.‬‬
‫החלה פעולת החייאה אליה הצטרפו רופאים‬
‫בכירים וביניהם מנהל המחלקה הקרדיולוגית‬
‫ומנהל יחידת הצינתורים‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)3‬‬

‫פעולות ההחייאה כללו‪ :‬עיסוי חזה‪ ,‬מכות‬
‫חשמל‪ ,‬החדרת קוצב לב זמני והזלפת‬
‫תרופות שונות‪.‬‬
‫רק בחלוף כ‪ 40 -‬דקות חזר הלב לתפקד‪,‬‬
‫אלא שבזמן זה נגרם נזק מוחי קשה והתובע‬
‫נותר במצב וגטטיבי‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)4‬‬

‫נקבע כי לא היתה רשלנות בטיפול שקיבל התובע‬
‫עד שלב ההחייאה‪.‬‬
‫השאלה במחלוקת היתה האם ההחייאה בוצעה‬
‫בסבירות ובמיומנות‪.‬‬
‫עיון בכל הרישומים וסיכום הראיות בעניין זה‬
‫מעלה מספר בעיות; פרט לרישום הטכנאית על‬
‫מתן לידוקאין‪ ,‬אין רישום ישיר כלשהו על מצב‬
‫התובע במהלך המשבר‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)5‬‬

‫אין חולק כי מדובר באירוע קשה גם‬
‫לצוות הרפואי וניתן להבין כי הצוות דאג‬
‫קודם כל לטיפול בתובע ופחות לביצוע‬
‫רישומים‪ ,‬אולם מהנתונים עולה כי‬
‫חסרים רישומים וחלקם לא מדויקים או‬
‫לא ברורים דיים‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)6‬‬

‫התוצאה המעשית היא כי הרישום הלקוי‬
‫נזקף לחובת הנתבע ברשלנות רישומית‬
‫ונטל ההוכחה כי אין התרשלות של‬
‫הנתבע בעצם הטיפול הינו על הנתבע‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)7‬‬

‫הסברי הנתבע‪ ,‬לפיהם הצוות הרפואי היה שקוע כולו‬
‫בהחייאה ולכן אין לצפות ואין לדרוש תשומת לב‬
‫לרישום‪ ,‬הינם הסברים שובי לב אך אינם הסברים‬
‫מלאים‪.‬‬
‫הרשלנות הרישומית שפורטה לעיל שללה מהתובע את‬
‫היכולת לבודד חלק מהתהליך ולברר כראוי האם‬
‫במהלך ההחייאה היו נתונים שאיפשרו טיפול אחר או‬
‫אבחנה אחרת‪ .‬איננו יודעים מה סדר מתן כמות כה‬
‫גדולה של אדרנלין‪ ,‬ומה היו התגובות לכך‪...‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)8‬‬

‫אם היו רישומים ראויים בזמן ההחייאה‪ ,‬הן‬
‫על סדר התרופות וכמותן והן על לחצי דם‪,‬‬
‫יתכן והיו בידי התובע כלים טובים יותר‬
‫להראות כי במהלך החייאה כה ארוכה היה‬
‫אפשר לנקוט דרכים נוספות‪.‬‬
‫נקבע כי הנתבעים אחראים ל‪ 30% -‬מן הנזק‬
‫של התובע‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל הראייתי בשל אי ביצוע בדיקה‬

‫אישה הרה בהריון ראשון (לאחר ‪ 3‬שנים של טיפולי‬
‫עקרות) הגיעה לבי"ח בשבוע ה‪ 31 -‬להריון לאחר שחשה‬
‫ברע‪ .‬בביה"ח אובחנה הפרדות שיליה ומוות תוך רחמי‪,‬‬
‫על רקע רעלת הריון‪.‬‬
‫השאלה במחלוקת היתה האם הפרדות השיליה היתה‬
‫פתאומית או שהגיניקולוג אצלו ביקרה בבוקר אותו יום‪,‬‬
‫היה יכול כבר אז‪ ,‬לאבחן הפרדות שיליה‪ ,‬לשלוח אותה‬
‫בדחיפות לחדר לידה ולמנוע מוות תוך רחמי‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל הראייתי בשל אי ביצוע בדיקה‬

‫כיוון שהרופא לא ערך בדיקה של רגישות הבטן בעת הביקור של‬
‫האישה אצלו‪ ,‬קבע ביהמ"ש כי הוא גרם בכך נזק ראייתי לתובעת‬
‫כי נמנע ממנה להוכיח כי כבר באותה עת סבלה מהפרדות‬
‫שיליה‪...‬‬
‫לאור זאת הועבר הנטל אל הרופא לשכנע‪ ,‬כי באותו שלב בו נמנע‬
‫מלבצע את הבדיקה‪ ,‬לא סבלה האישה מבטן רגישה ולא היתה‬
‫שרויה בתהליך של הפרדות שיליה‪.‬‬
‫הרופא לא הצליח לעמוד בנטל זה ולכן נקבע כי הוא אחראי למות‬
‫העובר‪...‬‬
‫ע"א ‪ 9328/02‬לאה מאיר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"קשר סיבתי נסיבתי"‬
‫הוריה של פגה שנולדה בשבוע ‪ 29‬להריון בעקבות‬
‫הפרדות שליה‪ ,‬הגישו תביעה נגד ביה"ח‪ ,‬בטענה שהיה‬
‫איחור בביצוע ניתוח קיסרי לאם וכתוצאה מכך סובלת‬
‫הילדה משיתוק מוחין ופיגור שכלי‪.‬‬
‫התביעה הסתמכה על חוו"ד גניקולוגית בלבד ואילו‬
‫ההגנה הסתמכה על חוו"ד של נוירופדיאטר ונאונטולוג‬
‫ששללו קשר סיבתי בין הנזקים לבין העיכוב בביצוע‬
‫הניתוח הקיסרי וקבעו כי יש לשייכם לנזקי הפגות‬
‫בלבד‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"קשר סיבתי נסיבתי"‬
‫ביהמ"ש קבע כי קיים קשר "סיבתי נסיבתי" בין‬
‫התרשלות הרופאים שהתעכבו בביצוע הניתוח הקיסרי‪,‬‬
‫לבין הנזק שנגרם לפגה ולפיכך הטיל אחריות על‬
‫ביה"ח לפצות אותה על ‪ 40%‬מן הנזק שלה‪.‬‬
‫ביהמ"ש העליון אישר את פסה"ד המחוזי וקבע כי‬
‫לבימ"ש יש שיקול דעת לקבוע כי קיים קשר "סיבתי‬
‫נסיבתי" ואת שיעור האחריות ההסתברותי לנזק‬
‫(הפיצוי הופחת ל‪ 20% -‬מן הנזק)‪.‬‬
‫פס"ד מלול עדן‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫דרישות ההסבר בנסיבות מיוחדות‬

‫“ייתכנו מקרים בהם לסיכונים בעלי הסתברות נמוכה‬
‫תהיה משמעות מיוחדת לחולה הספציפי‪ .‬במקרה‬
‫כזה‪ ,‬למרות האחוז הנמוך יכללו אותם סיכונים‬
‫בתחום המידע המהותי הנדרש לחולה לשם החלטה‬
‫מושכלת אם לעבור את הטיפול הרפואי”‪.‬‬

‫ת”א (י‪-‬ם) ‪1109/97‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רף ההסבר בניתוחים אלקטיביים‬

‫"ההסבר הנדרש לקבלת הסכמה מדעת לניתוח‬
‫אלקטיבי – שאף בלעדיו ניתן לקיים אורח חיים‬
‫רגיל – נכלל ברף העליון של חובת הגילוי‪ ,‬והוא‬
‫כולל‪ ,‬בנוסף להתייחסות לסיכויי ההצלחה גם מתן‬
‫הזהרה מפני הסיבוכים האפשריים‪ ...‬גם אם‬
‫סיבוכים אלו נדירים‪".‬‬
‫ע"א ‪6153/97‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רף ההסבר בניתוחים אלקטיביים ‪-‬‬

‫‪RSD‬‬

‫"בענייננו מדובר בסיבוך המתרחש בקרב ‪0.5% - 0.3%‬‬
‫מהניתוחים – גם אם שיעור זה אינו גבוה‪ ,‬הרי מדובר בסיבוך‬
‫חמור‪ ,‬העלול לגרום להפיכתה של הגפה לחסרת כל תפקוד‪ ...‬כיוון‬
‫שמדובר בניתוח אלקטיבי חובת ההסבר נמצאת ברף העליון‪ .‬סיכון‬
‫‪ RSD‬הינו בגדר המידע שהתובע היה רשאי לצפות‪ ,‬באורח סביר‪,‬‬
‫כי יגולה לו‪ ,‬כדי שיוכל לשקלו במסגרת גיבוש דעתו לעניין‬
‫הסכמתו לטיפול הרפואי‪"...‬‬

‫ת"א ‪ 920/99‬יצחק נ' שע"צ‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רף ההסבר ברפואה פרטית‬

‫"רפואה פרטית בה קיים ניגוד עניינים מובנה בין‬
‫השאיפה המסחרית להרבות בניתוחים לבין‬
‫האינטרס של המטופל‪ ,‬כדי להקהות את עוקצו של‬
‫ניגוד העניינים יש להעמיד את המטופל על הסיכונים‬
‫והסיכויים שבניתוח המוצע לרבות החלופה שלא‬
‫לבצע כלל ניתוח סיכוייה וסיכוניה‪".‬‬
‫ע"א ‪6153/97‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫חובת ההסבר על טיפולים מחוץ לסל‬
‫בנסיבות מתאימות עשוי להיווצר צורך ליידע את המטופל לגבי‬
‫אפשרות טיפול המוצעת רק במסגרת הרפואה הפרטית ואולי אף‬
‫במסגרת שירותי רפואה מעבר לים‪ .‬כך יש לעשות‪ ,‬אכן‪,‬‬
‫כשמדובר בטיפול או בתרופה שעשויים לסייע לחולה ואינם‬
‫זמינים ברפואה הציבורית בארץ‪.‬‬
‫כשחולה אובחן כסובל ממחלה מסויימת‪ ,‬וישנה תרופה שאינה‬
‫מצויה ב"סל" – מקובל עלי שעל הרופא ליידע את החולה בדבר‬
‫קיומה של התרופה‪.‬‬
‫עליו להשאיר להחלטתו של החולה את השאלה אם לרכוש את‬
‫התרופה מכספו אם לאו‪ .‬שאלה זו כרוכה לא אחת באפשרויות‬
‫הכספיות של החולה וגם בפער בין ההשפעה של התרופה‬
‫שב"סל" לזו שאינה נמצאת בו‪ ,‬על הרופא לספק את המידע‬
‫הנדרש‪ ,‬והחולה‪ -‬יחליט‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ע"א ‪ 4960/04‬סידי‬

‫פגיעה באוטונומיה – פיצוי ללא נזק‬

‫אישה אושפזה בבית חולים לניתוח אורטופדי בשל‬
‫דפורמציה ברגל‪ .‬בסופו של דבר‪ ,‬במקום ניתוח לתיקון‬
‫הדפורמציה עברה ביופסיה בכתף בשל ממצא ידוע בכתף‬
‫שנחשד להיות גידול ממאיר‪ .‬בעקבות הביופסיה נותרה עם‬
‫מגבלה קשה בתפקוד הכתף‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פגיעה באוטונומיה‬
‫המטופלת טענה כי לא הוסברו לה הסיכונים הכרוכים‬
‫בביופסיה ולפיכך לא נתנה הסכמה מדעת לביצוע הפעולה‪.‬‬
‫נקבע כי גם לו היו נפרשים בפניה הסיכונים היתה נותנת‬
‫הסכמתה לביופסיה בשל הסיכון הממשי שמדובר בגידול‬
‫ממאיר‪.‬‬
‫למרות זאת נפסק כי היתה פגיעה באוטונומיה שלה והיא‬
‫זכאית לפיצוי כספי‪...‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פגיעה באוטונומיה‬

‫“ההכרה בזכותו של החולה לפיצוי על‬
‫הפגיעה באוטונומיה שלו‪ ,‬מקום בו הופרה‬
‫חובה זו‪ ,‬עשויה לתרום לכך שחובה זו‬
‫תקוים הלכה למעשה”‪.‬‬
‫ע”א ‪ 2781/03‬מיאסה עלי דעקה‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות בפגיעה באוטונומיה‬

‫הפרת חובת הזהירות ‪ -‬אי מתן הסברים‬
‫למטופלים לפני ביצוע טיפולים‬
‫נזק ‪ -‬פגיעה באוטונומיה של המטופל‬
‫קשר סיבתי ‪ -‬בין אי מתן ההסברים לבין‬
‫עוצם ההפתעה מן הסיבוך שהתרחש‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫משמעות העדרו של טופס הסכמה ייעודי‬
‫ניתוח סימפטקטומי (נגד הזעת יתר)‪ ,‬שבוצע בשנת ‪ 1999‬והסתבך‬
‫בהזעת יתר פיצויית‪.‬‬
‫המטופל הגיש תביעה בטענה שלא הוזהר מפני הסיבוך האמור‪.‬‬
‫התובע הוחתם על טופס הסכמה סטנדרטי (לא ייעודי)‪ ,‬משום שעד‬
‫השנה האמורה לא פותח טופס ייעודי מתאים‪.‬‬
‫הרופא המנתח רשם בגיליון כי הוסברו הסיכונים הכרוכים בפעולה‬
‫והעיד בבימ"ש כי הוא מסביר לכל המטופלים‪ ,‬ללא יוצא מן הכלל‪,‬‬
‫כי הבעיה עם הניתוח היא שבמקרים רבים מאוד‪ ,‬למעלה מ‪50% -‬‬
‫מופיעה הזעה פיצויית‪ ,‬וב‪ 2-3% -‬מן המקרים ההזעה הפיצויית‬
‫יכולה להיות משמעותית ביותר‪.‬‬
‫סטודנטית שהועסקה במרפאתו של הרופא ונכחה בזמן שקיבל‬
‫חולים אישרה את עדותו בעניין ההסברים‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫חוק זכויות‬

‫החולה‪ ,‬התשנ”ו‪1996-‬‬

‫סעיף ‪ :14‬אופן מתן הסכמה מדעת‬

‫(א)‬

‫‪.....‬‬

‫(ב)‬

‫הסכמה מדעת לטיפול רפואי המנוי בתוספת תינתן‬
‫במסמך בכתב‪ ,‬שיכלול את תמצית ההסבר שניתן‬
‫למטופל‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫חוק זכויות‬

‫החולה‪ ,‬התשנ”ו‪1996-‬‬

‫תוספת‬
‫(סעיפים ‪)15 ,14‬‬
‫(‪ )1‬ניתוחים‪ ,‬למעט כירורגיה זעירה‪.‬‬
‫(‪ )2‬צינתורים של כלי דם‪.‬‬
‫(‪ )3‬דיאליזה‪.‬‬
‫(‪ )4‬טיפול בקרינה מייננת (רדיותרפיה)‪.‬‬
‫(‪ )5‬טיפולי הפריה חוץ‪-‬גופית‪.‬‬
‫(‪ )6‬כימותרפיה לטיפול בתהליכים ממאירים‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בהעדר טופס הסכמה ייעודי‬
‫נקבע (בערעור) כי נוכח הוראות חוק זכויות החולה אין די בטפסים הערוכים‬
‫על פי תקנות בריאות העם (טופסי הסכמה)‪ ,‬התשמ"ד‪. 1984-‬‬
‫ככל הנראה המערכת הרפואית התאימה עצמה להוראות אלה באיחור מסויים‪,‬‬
‫ובמועד הרלוונטי (‪ )1999‬עדיין נעשה שימוש בטפסים הישנים‪ ,‬תוך הפרת‬
‫הוראת החוק‪.‬‬
‫אין לשלול את האפשרות‪ ,‬לפיה הפרת החובה לעגן את הסכמת המטופל‬
‫במסמך בכתב שיכלול את "תמצית ההסבר שניתן למטופל"‪ ,‬שוללת‪ ,‬מניה‬
‫וביה‪ ,‬את האפשרות שאכן מדובר ב"הסכמה מדעת"‪.‬‬
‫דרישת הכתב בחוק היא "דרישה מהותית" ובהעדרו של טופס הסכמה מדעת‬
‫ערוך כדין‪ ,‬יש לקבוע‪ ,‬למצער‪ ,‬כי במקרה של מחלוקת‪ ,‬המטפל הוא זה‬
‫שצריך להוכיח קיומה של הסכמה זו‪.‬‬
‫ע"א ‪ 6299/05‬צורף‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ומה הדין כשיש טופס חתום ?!‬

‫נולדה‬

‫בשנת ‪1998‬‬
‫(מיקרופטלמיה)‪.‬‬
‫בשבוע ‪ 21‬להריון בוצעה לאם בדיקת אולטרה‪-‬סאונד בסיסית‬
‫במסגרת הקופה שנמצאה תקינה‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע כי לא ניתן לגלות את המום במסגרת בדיקה בסיסית‬
‫אך יש אפשרות לגלות זאת בבדיקה מורחבת‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע כי היה מדובר בהריון שלא בסיכון גבוה ולא היה‬
‫מקום לביצוע סקירה מורחבת‪/‬מכוונת‪.‬‬
‫האם חתמה על טופס בקשה לביצוע בדיקת על‪-‬קול לפיה היא‬
‫מודעת לכך שמדובר בבדיקה בסיסית וכי באפשרותה לבצע‬
‫בדיקה מורחבת באופן פרטי‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תינוקת‬

‫כשהיא‬

‫סובלת‬

‫מעיוורון‬

‫חתימה ללא הסבר – לאו הסכמה היא‬
‫ביהמ"ש קבע כי הרופאים הסבירו לאם כי הבדיקה אותה היא עומדת לבצע‬
‫היא בדיקה בסיסית וכי קיימת בדיקה משוכללת יותר אותה ניתן לבצע באופן‬
‫פרטי ואולם בכך לא די‪.‬‬
‫האם לא הבינה לאשורה את האבחנה בין הבדיקה הבסיסית והמורחבת ואם‬
‫היתה מבינה היתה בוחרת לבצע את הבדיקה על חשבונה‪ .‬יש כשל בשרשרת‬
‫המידע אשר נמסר לאם‪.‬‬

‫לא די בקיומה של פרקטיקה לפיה מיידעים את האישה כי קיימת‬
‫בדיקה מורחבת‪ ,‬העדר הנחיות ברורות ונהלים מוגדרים באשר‬
‫להיקף המידע שיש למסור למטופלת לעניין אפשרותה לבצע‬
‫בדיקה מורחבת ‪...‬ואי מתן הסבר הולם בטרם ביצוע הבדיקה‬
‫הבסיסית הינם בגדר נוהל בלתי סביר‪...‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תוצאות הערעור‬
‫המלצת ביהמ"ש‪:‬‬

‫לאור קשיים שהתגלעו בהכרעת בימ"ש קמא בשאלת‬
‫החבות ולאור זאת שבימ"ש קמא הכריע בפסק דינו‬
‫בסוגיות שלא היו בחזית הדיון יבוטל פסק דינו של‬
‫בימ"ש קמא והסכום אשר שולם לתובעים יישאר בידם‪.‬‬

‫התובעים הסכימו להצעת ביהמ"ש שמשמעותה‬
‫שפסה"ד מבוטל‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ההחמרה השיפוטית –‬
‫הנזק הממוני‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫הלכת "השנים האבודות" –‬
‫עזבון אטינגר ז"ל‬

‫פס"ד תקדימי ניתן‪ ,‬במרץ ‪ ,2004‬על‪-‬ידי בית‪-‬המשפט העליון‬
‫בהרכב של חמישה שופטים בתביעת עזבון של קטין‪ ,‬אשר הלך‬
‫לעולמו בגיל ‪ ,12‬כתוצאה מנפילה לבור בעת משחק עם חבר‪,‬‬
‫בעיר העתיקה בירושלים‬
‫עזבון של קטין אשר הלך לעולמו כתוצאה מרשלנות‪ ,‬זכאי לפיצוי‬
‫בגין הפסד כושר השתכרות ב"שנים האבודות"‪ ,‬בהן לא זכה‬
‫לחיות ולהתפרנס‬
‫זכות דומה קיימת גם לעזבון של בגיר שהלך לעולמו בגיל‬
‫העבודה‬
‫נפגע אשר קוצרה תוחלת חייו כתוצאה מרשלנות זכאי מעתה‬
‫לפיצוי בגין הפסד ההשתכרות שלו ב"שנים האבודות"‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"השנים האבודות" – ההשלכות הכספיות‬
‫נקבע כי חישוב הפסד ההשתכרות ב"שנים האבודות" יהיה מבוסס‬
‫על ‪ 30%‬מן השכר הממוצע במשק (בתקופה מגיל ‪18-21‬‬
‫החישוב הוא ‪ 70%‬מן הסכום האמור)‪.‬‬
‫ההנחה המובלעת היא כי ניתן לחסוך ‪ ₪ 2400‬מתוך ‪₪ 8000‬‬
‫בחודש !!!!!‬
‫בתביעת יורשים שהם גם תלויים ‪ ,‬נקבע כי יש ליורשים זכאות‬
‫לקבל פיצוי בגין ראשי נזק שנמצאים מחוץ לתחום החפיפה (כאב‬
‫וסבל וקיצור תוחלת חיים וכ"ו)‬
‫חישוב הפסד ההשתכרות בשנים האבודות‪ ,‬כולל גם חישוב הפסדי‬
‫פנסיה‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫הגידול בפיצוי הכספי‬
‫יולדת לאחר ‪ 3‬שנות טיפולי הפריה בהריון ראשון‪,‬‬
‫נשלחה "להסתובב" כדי לזרז לידה ושבה עם עובר מת‪.‬‬
‫בימ"ש המחוזי קבע אחריות ופסק לאם פיצוי של‬
‫‪ ₪ 300,000‬בגין כאב וסבל‪.‬‬
‫ביהמ"ש העליון קבע כי מגיע פיצוי גם לאב בגין כאב‬
‫וסבל שלו בסכום נוסף של ‪.₪ 250,000‬‬
‫סטיה מהלכה קודמת שחייבה נזק נפשי חמור "בניזוק‬
‫משני" שעולה כדי מחלת נפש או הפרעת נפש הגורמת‬
‫נכות ממשית‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פס"ד לבנה לוי‬

‫הגידול בסכומי הפיצוי‬
‫צעירה שנולדה בשנת ‪ 1985‬כשהיא סובלת משיתוק ביד שמאל‬
‫כתוצאה מפגיעה במקלעת העצבים הברכיאלית‪ ,‬הגישה בשנת‬
‫‪ 2006‬תביעה נגד ביה"ח בו נולדה בטענה של רשלנות בלידה‪.‬‬
‫בינתיים סיימה התובעת לימודי משפטים ומנהל עסקים ובמהלך‬
‫המשפט עשתה התמחות במשפטים‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע שיש אחריות לביה"ח ופסק לה פיצוי גלובלי בגין‬
‫הפסד השתכרות בסך של ‪ ₪ 800,000‬ובנוסף ‪ ₪ 600,000‬כאב‬
‫וסבל‪ ₪ 1,000,000 ,‬עזרת צד ג' ו‪ ₪ 85,000 -‬הוצאות ‪....‬‬

‫א (ים) ‪8363/06‬פדילה נ' בי"ח מאיר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"ועדת שפניץ" – אין מקום להגביל בחוק את‬
‫הפיצוי לתובעים בגין רשלנות רפואית‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫לאן מועדות פנינו?‬

‫‪ ‬המשך החמרה שיפוטית ?‬
‫‪ ‬התמתנות והתייצבות ?‬
‫‪ ‬התערבות חקיקתית ?‬
‫ימים יגידו‪....‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תודה !‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬


Slide 8

‫עדכונים בפסיקת בתי‪-‬המשפט‬
‫בתביעות רשלנות רפואית‬
‫עו"ד טליה חלמיש‪-‬שני‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬
‫מקבוצת מדנס‬
‫מאי ‪2009‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תמונת המצב‬
‫בשנים האחרונות אנו עדים לעליה ניכרת של ההוצאה‬
‫בגין תביעות אחריות מקצועית בתחום הרפואה‪.‬‬
‫העליה נובעת בעיקר מ"אינפלציה שיפוטית" שהביאה‬
‫לגידול ניכר בפיצויים המשולמים לתובעים‪.‬‬
‫התשלומים השנתיים בתביעות הרשלנות הרפואית‪ ,‬גדלו‬
‫בעשור האחרון ב‪.700% -‬‬
‫במקביל גדלו הפרמיות בצורה דרמטית והכיסויים‬
‫הוגבלו‪.‬‬
‫מוסדות רפואיים ורופאים פרטיים העוסקים בתחומים‬
‫בסיכון גבוה (לידות‪ US ,‬מיילדותי‪ ,‬כירורגיה פלסטית‬
‫וכ"ו) נתקלים בקושי להשיג כיסוי ביטוחי‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫התפתחות התביעות בבימ"ש‬

‫‪1994 - 2008‬‬

‫‪1,200‬‬
‫‪1,100‬‬
‫‪1,000‬‬
‫‪900‬‬
‫‪800‬‬
‫‪700‬‬
‫‪600‬‬
‫‪500‬‬
‫‪400‬‬
‫‪300‬‬
‫‪200‬‬
‫‪100‬‬
‫‪0‬‬

‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫‪2002‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫‪1994‬‬

‫מדד גידול התשלומים‬

‫‪1995 - 2008‬‬

‫‪3100%‬‬
‫‪2800%‬‬
‫‪2500%‬‬
‫‪2200%‬‬
‫‪1900%‬‬

‫‪1600%‬‬
‫‪1300%‬‬
‫‪1000%‬‬
‫‪700%‬‬
‫‪400%‬‬
‫‪100%‬‬
‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫‪2002‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫התפתחות התביעות בבימ"ש‬
‫מיילדות וגינקולוגיה‬

‫‪240‬‬

‫‪210‬‬

‫‪180‬‬

‫‪150‬‬

‫‪120‬‬

‫‪90‬‬

‫‪60‬‬

‫‪30‬‬

‫‪0‬‬
‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2002‬‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫מדד גידול התשלומים‬
‫מיילדות וגינקולוגיה‬

‫‪11100%‬‬
‫‪10100%‬‬
‫‪9100%‬‬
‫‪8100%‬‬
‫‪7100%‬‬
‫‪6100%‬‬
‫‪5100%‬‬
‫‪4100%‬‬
‫‪3100%‬‬
‫‪2100%‬‬
‫‪1100%‬‬
‫‪100%‬‬

‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫‪2002‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫מקצועות קליניים מובילים בשיעור הסיכון‬
‫‪1991 - 2008‬‬
‫מיילדות‬
‫כירורגיה כללית‬

‫‪40%‬‬

‫קרדיולוגיה‬

‫שיעור הסיכון הכספי‬

‫‪35%‬‬
‫‪30%‬‬

‫רפואת שיניים‬

‫‪25%‬‬

‫אורטופדיה‬

‫‪20%‬‬

‫נוירוכירורגיה‬

‫‪15%‬‬
‫‪10%‬‬

‫גינקולוגיה‬

‫‪5%‬‬

‫אופטלמולוגיה‬

‫‪0%‬‬

‫‪18%‬‬

‫שיעור התיקים עם סיכון כספי‬

‫‪16%‬‬
‫‪14%‬‬
‫‪12%‬‬
‫‪10%‬‬
‫‪8%‬‬
‫‪6%‬‬
‫‪4%‬‬
‫‪2%‬‬
‫‪0%‬‬

‫* ‪ 3%‬ומעלה‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫דו"ח ועדת "שפניץ"‪-‬‬

‫הועדה הבין משרדית לבחינת הדרכים להקטנת ההוצאה‬
‫הציבורית בגין תביעות הרשלנות הרפואית‬

‫מסתמנת בפסיקה מגמה של הרחבת אחריותם של בעלי‬
‫מקצועות הרפואה והמוסדות הרפואיים – החל בסוגית‬
‫ההתרשלות (ירידת קרנה של הלכת הפרקטיקה‬
‫המקובלת)‪ ,‬המשך בסיבתיות (אובדן סיכויי החלמה)‬
‫וכלה בהרחבת העילות (רשלנות בגין הסכמה מדעת)‬
‫וראשי נזק (פגיעה באוטונומיה)‪.‬‬
‫מהנתונים עולה כי במשך השנים עלו סכומי הפיצויים‬
‫הממוצעים שנפסקו בתביעות רשלנות רפואית‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫הגידול בפיצוי הממוצע לתובעים‬
‫שנת תשלום‬
‫‪2004‬‬
‫‪2005‬‬
‫‪2006‬‬
‫‪2007‬‬
‫‪2008‬‬

‫תשלום ממוצע לתובע (בדולר)‬
‫‪21,872‬‬
‫‪33,700‬‬
‫‪34,935‬‬
‫‪44,839‬‬
‫‪62,374‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פיצוי עבור כאב וסבל ב– ‪ 100%‬נכות‬

‫‪1997-2008‬‬

‫‪1600000‬‬

‫‪1400000‬‬

‫‪1200000‬‬

‫‪1000000‬‬

‫‪800000‬‬

‫‪600000‬‬

‫‪400000‬‬

‫‪200000‬‬

‫‪0‬‬
‫‪2009‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2005‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2003‬‬

‫‪2001‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1997‬‬

‫פיצוי עבור מות קטינים (קיצור תוחלת חיים‪+‬כאב וסבל)‬
‫‪1998-2006‬‬
‫‪1800000‬‬

‫‪1600000‬‬

‫‪1400000‬‬

‫‪1200000‬‬

‫‪1000000‬‬

‫‪800000‬‬

‫‪600000‬‬

‫‪400000‬‬

‫‪200000‬‬

‫‪0‬‬
‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2002‬‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ההתפתחויות המשפטיות‬

‫עמדה סלחנית‬

‫עמדה ביקורתית‬

‫עמדה מחמירה‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫סלחנות שיפוטית‬

‫(‪)1961‬‬

‫"אשה‪ ...‬באה למחלקה הגינקולוגית לשם ניתוח קל‬
‫ברחמה ויצאה מהמחלקה שבעת יסורים ובעלת מום‬
‫לכל ימי חייה‪...‬‬
‫הטיפול אשר החולה קיבלה בבית החולים לא היה כפי‬
‫שצריך היה לצפותו מבעלי מקצוע מעולים וכן קרו תוך‬
‫כדי טיפול הזנחות וטעויות שונות‪ ,‬אשר הביאו לידי‬
‫תוצאות מעציבות במצב בריאותה‪...‬‬
‫רופא בשר ודם עשוי לטעות‪ ,‬ולא כל טעות מהווה‬
‫רשלנות‪"...‬‬

‫התביעה נדחתה‬
‫(ע"א ‪ 280/60‬פרדו נ' פלדמן‪ ,‬פד' (טו') ‪)1961‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫בקרה שיפוטית‬
‫עולם הרפואה אינו חסין מביקורת שיפוטית ומחשיפה של מעשי רשלנות‬
‫מקצועיים‪ .‬ביקורת זו היא אחת הערובות החשובות להקפדה על מתן טיפול‬
‫רפואי נאות‪.‬‬
‫לא כל טעות באבחנה או בטיפול‬
‫מצביעה בהכרח על רשלנות‪.‬‬
‫אחריות הרופאים‪ ,‬ברשלנות‬
‫אזרחית או פלילית‪ ,‬צריכה‬
‫להיקבע‪ ,‬רק אם הוכח שבנתוני‬
‫זמן אמת פעלו הרופאים‬
‫באי מיומנות מקצועית‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫בקרה שיפוטית – האם היא מקדמת את‬
? ‫בטיחות הטיפול‬
Most patient-safety experts continue to believe that the
threat of liability is the primary barrier to the
development of effective and comprehensive patient
safety programs in hospitals. I suggest, on the
contrary…that judicial recognition of an explicit “right
to safety” for hospital patients, with correlative duty of
hospitals to implement patient-safety measures can
become the primary motivator for the development of
systems to improve patient safety.
George J. Annas. J.D., NEJM 354;19 May11,2006
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫בקרה שיפוטית‬

‫‪‬‬
‫שיפור איכות הרפואה‬
‫הרשומה הרפואית‬
‫• רישום מפורט יותר‬
‫• שמירה על רשומות‬

‫תהליך הבקרה הרפואית‬
‫• ניהול סיכונים‬
‫• אבטחת איכות‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תקשורת עם מטופלים‬
‫• הסכמה מדעת‬
‫• גילוי נאות על תקלות‬

‫ניהול הטיפול הרפואי‬
‫• פרוטוקולים ונהלים‬
‫• הנחיות קליניות‬

‫החמרה שיפוטית‬

‫‪‬‬
‫רפואה מתגוננת‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬

‫ריבוי בדיקות וטיפולים מיותרים‬
‫יצירת מתח ביחסי מטפל‪-‬מטופל‬
‫הוצאות מוגברות לתשלום ביטוח‬
‫סגירת פעילויות בסיכון ביטוחי גבוה‬
‫קושי להשיג כיסוי ביטוחי‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית‬

‫(‪)1998‬‬

‫"חיובם של הרופא וקופת‬
‫חולים בדין הוא פרי של חוכמה‬
‫לאחר מעשה‪ .‬הרף שהוצב‬
‫לקביעת אחריותם‪ ,‬הוצב בגובה‬
‫כה רב‪ ,‬עד שלא רק הרופא‬
‫הסביר אינו יכול לעוברו‪ ,‬אלא‬
‫גם הרופא המומחה המובהק‬
‫ייכשל בכך"‪.‬‬
‫(השופטת שטרסברג‪-‬כהן בדעת מיעוט‬
‫ע"א ‪ 3709,3264/96‬קופ"ח נ' פלד ואח')‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית – ההנמקה‬
‫"אין להטיל את העומס הכלכלי של הטעות הרפואית‬
‫על החולה‪ ,‬אלא מן הראוי כי יוטל‪ ,‬עקרונית‪ ,‬על‬
‫הרופא בעל הטעות שממנו יפוזר ממילא על ציבור‬
‫רחב יותר באמצעות ביטוח האחריות המקצועית‪.‬‬
‫יתרה מזו‪ ,‬הטלת האחריות האישית על הרופא‪...‬‬
‫עשויה לעודד את מילוי החובה המקצועית‬
‫להתעדכנות בספרות המקצועית‪"...‬‬
‫(השופט אנגלרד ע"א ‪ 3709,3264/96‬קופ"ח נ' פלד ואח')‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ההחמרה השיפוטית –‬
‫שאלת האחריות‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"החמרת" האחריות של המטפלים‬
‫"פרקטיקה רצויה" במקום "פרקטיקה מצויה"‬
‫החלת נורמות התנהגות רטרוספקטיבית‪" -‬דרך עוקפת פרקטיקה‬
‫מקובלת"‬
‫מבחן "המומחה הטוב" במקום "הרופא הסביר"‬
‫החלת כלל "הדבר מדבר בעדו" במקרי סיבוכים נדירים‬
‫החלה מסיבית של "כלל הנזק הראייתי"‬
‫החלת אחריות במקרים של "קשר סיבתי נסיבתי"‬
‫קביעת חובות מוגברות בכל הנוגע להסברים למטופלים עובר‬
‫למתן לטיפולים רפואיים‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"פרקטיקה מצויה" לעומת "פרקטיקה רצויה"‬
‫העובדות ‪ -‬רביד נ' קליפורד‬

‫ביום ‪ 5.4.84‬הגיעה רביד בת החמש למרפאת שיניים לצורך‬
‫טיפול שיניים‪ .‬כהכנה לטיפול הזריק לה הרופא זריקת הרדמה‬
‫מקומית בלסתה התחתונה מצד ימין‪ .‬הרופא השתמש לצורך‬
‫ההזרקה במזרק לא שואב‪ ,‬שהיה מקובל לשימוש באותה תקופה‬
‫(פרקטיקה מקובלת)‪.‬‬
‫זמן קצר לאחר ההזרקה נטתה רביד על צידה ולא הצליחה‬
‫להתייצב‪ .‬היא היתה מנומנמת והוחלט להעבירה לטיפול בבית‪-‬‬
‫חולים‪ .‬כתוצאה מן האירוע סובלת רביד עד היום מהמיפרזיס‬
‫במחצית הגוף השמאלי ומהפרעות נוירולוגיות וקוגנטיביות‪.‬‬
‫הסתבר כי חומר ההזרקה חדר לכלי דם משם נדד למוח וגרם‬
‫לקריש דם ולאוטם מוחי‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"פרקטיקה מצויה" לעומת "פרקטיקה רצויה"‬
‫ההכרעה המשפטית‬

‫העובדה שרופא נהג בהתאם לפרקטיקה המקובלת‬
‫בתחומו‪ ,‬היא כשלעצמה‪ ,‬אינה מעניקה לו הגנה‬
‫מוחלטת ולעולם מצוי בידי בית המשפט לקבוע‪ ,‬כי‬
‫פרקטיקה נהוגה זו אינה עולה בקנה אחד עם חובת‬
‫הזהירות של רופא כלפי מטופל‪.‬‬
‫פרקטיקה מקובלת מהווה פרמטר‪ ,‬ואפילו פרמטר‬
‫חשוב‪ ,‬במכלול השיקולים שעל בית המשפט לשקול‬
‫בבואו לקבוע את סטנדרט ההתנהגות הראוי‪ ,‬אולם‬
‫אין היא הפרמטר היחיד אשר בית המשפט יתחשב בו‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫די היה באמצעי פשוט וזמין למנוע סיכון ידוע של‬
‫חדירת מזרק עם חומר הרדמה לתוך עורק‪ ,‬דבר אשר‬
‫עלול לגרום לתופעות לוואי משמעותיות‪ .‬כל זאת‬
‫ללא תוספת עלות משמעותית‪.‬‬
‫בנסיבות אלה אין מנוס מן המסקנה כי רופא התרשל‬
‫שכן רופא זהיר היה בוחר למנוע סיכון זה באמצעות‬
‫שימוש במזרקים שואבים‪.‬‬
‫רביד נ' קליפורד‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬
‫הנורמות אינן נקבעות על‪-‬ידי מומחים אלה או אחרים‪ ,‬אלא‬
‫על‪-‬ידי בית‪-‬המשפט‪.‬‬
‫שאלת תפקידו של מנתח בחדר ניתוח היא עניין ערכי‬
‫ונורמטיבי שמתפקידו של בית‪-‬המשפט להכריע בו‪.‬‬
‫עדות יו"ר המועצה הלאומית לכירורגיה‪ ,‬הרדמה וטיפול נמרץ‬
‫כי אין אחריות הדדית בין מנתח לרופא מרדים‪ ,‬כפי שבא לידי‬
‫ביטוי בסיכום ישיבת המועצה הלאומית הנ"ל‪ ,‬אין לראות בה‬
‫משום נורמה נכונה‪ ,‬ולפיכך אין לפעול על‪-‬פיה‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬

‫(‪)2‬‬

‫אם נרשם בסיכום ישיבת מועצת איגוד רופאי העיניים‪ ,‬כי‬
‫המנתח אחראי כלפי המנותח על הניתוח ותוצאותיו בלבד‪,‬‬
‫והמרדים אחראי כלפי המטופל על תהליך ההרדמה ותוצאותיו‪,‬‬
‫אין לראות בכך כאילו כל אחד מהם אחראי רק על תחומו‪,‬‬
‫וחייבת להיות הדדיות ביניהם‪ ,‬ולמרות שאין למנתח "אחריות‬
‫על" הרי שיש לו אחריות על סימני החיים של המנותח‪ ,‬לא‬
‫פחות מאשר למרדים‪ ,‬ועל‪-‬כן עמדת איגוד רופאי העיניים כפי‬
‫שבאה לידי ביטוי במסמך הנ"ל‪ ,‬אינה משקפת את הנורמה‬
‫המחייבת‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬

‫(‪)3‬‬

‫המסמך בדבר חלוקת אחריות בחדר הניתוח של ההסתדרות‬
‫הרפואית בישראל‪ ,‬קובע כי שיתוף פעולה בין הרופא המנתח‬
‫והרופא המרדים בניתוח חיוני להצלחת הטיפול וכך יש אכן‬
‫לנהוג‪ ,‬אולם ההסתייגות שעל‪-‬פיה אין הרופא המנתח אחראי‬
‫לפעולות המבוצעות על‪-‬ידי הרופא המרדים‪ ,‬כפי שהרופא‬
‫המרדים אינו אחראי על פעולות המבוצעות על‪-‬ידי הרופא‬
‫המנתח‪ ,‬איננה נורמה שיש לפעול על‪-‬פיה‪ ,‬שכן ברור שהמנתח‬
‫אינו אחראי על פעולות המרדים‪ ,‬אולם אין בכך כדי לסייג‬
‫אחריותו לעקוב אחר סימני החיים של המנותח‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬

‫(‪)4‬‬

‫כאשר מנותח פונה למנתח בבקשה לנתחו אין הוא יוצר קשר אחד עם‬
‫המרדים וקשר אחר עם המנתח‪ ...‬יש לייחס לו אחריות מעבר לעצם‬
‫הפעולה הכירורגית‪ ,‬המנותח מצפה ממנו להיות אחראי על חייו בעת‬
‫ביצוע הניתוח – ולאו דווקא בעת ביצוע הפעולה הכירורגית גרידא‪.‬‬
‫כל מנתח חייב להיות שותף מלא למעקב אחר סימני חיים של המנותח‪ ,‬גם‬
‫תוך כדי ובמהלך הניתוח‪ ,‬ואין הוא רשאי להטיל את האחריות הבלעדית‬
‫על כך על כתפי המרדים‪.‬‬
‫חובתו של המנתח היתה להאזין לקולות המוניטור ע"מ לוודא שהוא‬
‫ממשיך לנתח אדם חי ולא מחוסר חיים‪ .‬אם הוא לא עושה כן הוא‬
‫מתרשל‪.‬‬
‫המנתח שלא עשה כן הורשע בעבירה של מעשה פזיזות ורשלנות‪.‬‬
‫פ (תא) ‪ 40016/07‬מ"י נ' אסותא ואח'‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החלת נורמות רטרוספקטיבית‬
‫בשנת ‪ 1986‬נולד ערן סידי עם חסר של כף יד ימין‪.‬‬
‫בשנת ‪ 1997‬הגישה משפחת סידי תביעה נגד הגיניקולוג שביצע‬
‫לאם בדיקת אולטרה סאונד שגרתית במהלך ההריון‪ ,‬בטענה של‬
‫רשלנות באי אבחון חסר כף היד‪.‬‬
‫ביהמ"ש המחוזי פסק כי לא היתה רשלנות בביצוע הבדיקה‪ ,‬שכן‬
‫בשנה הנדונה בדיקת האולטרה סאונד הבסיסית לא כללה סקירת‬
‫גפיים ודחה את התביעה‪.‬‬
‫לעומת זאת ביהמ"ש העליון שדן בערעור על התביעה קבע‬
‫בשנת ‪ 2005‬כי חלה חובה על הרופא הבודק בשנת ‪!!! 1986‬‬
‫ליידע את האישה על מגבלות הבדיקה ועל האפשרות לבצע‬
‫בדיקת אולטרה סאונד מורחבת במסגרת הפרקטיקה הפרטית‪...‬‬
‫ע"א ‪ 4960/04‬סידי‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החלת נורמות רטרוספקטיבית ‪2 -‬‬
‫ילדה נולדה בשנת ‪ 1995‬כשהיא סובלת מתסמונת ‪ X‬שביר‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע כי בתקופה הרלבנטית הבדיקה טרם הומלצה ע"י הגורמים‬
‫המקצועיים ושליחת הנשים לביצועה בוודאי שלא היתה פרקטיקה מחייבת‬
‫את הרופא הסביר‪.‬‬
‫ואולם ביהמ"ש קבע כי מאחר שבמאמרים שפורסמו עובר לשנת ‪1994‬‬
‫מוזכרות בדיקות המבוצעות לאוכלוסייה בעלת סיכון נמוך לצרכי מחקר או‬
‫לצרכים אחרים‪ ,‬היה על רופא סביר הקורא את המאמרים הללו להסיק כי‬
‫"בדיקות סקר" לגילוי הנשאות קיימות גם אם ביצוען עדיין אינו מומלץ‪.‬‬
‫הבדיקה היתה קיימת במועד הרלבנטי ויש לייחס להורים בהתאם להלכת‬
‫סידי ציפייה סבירה כי קיומה יגולה להם ולכן הרופא התרשל בכך שלא ידע‬
‫על קומה ולא גילה להורים על קיומה‪.‬‬
‫הקופה אחראית לכך שלא הפיצה בקרב רופאיה את האפשרות לביצוע‬
‫בדיקה לגילוי הנשאות לתסמונת ‪ X‬שביר גם לנשים ללא כל אינדיקציה‪.‬‬
‫א (ים)‪ 5416/03‬שיר סגל‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"כלל ‪ 30‬הדקות" – ‪OUT‬‬
‫השאלה היא מהו פרק הזמן הסביר לביצוע ניתוח קיסרי ?‬
‫פרק הזמן של ‪ 15‬דקות לבצוע ניתוח קיסרי הוא פרק זמן‬
‫אפשרי וראוי כאשר חדר הניתוח פנוי וכל הצוות זמין‪ ...‬יש‬
‫להשלים‪ ,‬חרף העובדה שהדבר אינו רצוי‪ ,‬גם עם חלוף פרק‬
‫זמן ארוך יותר של כ‪ 25-30 -‬דק' עד לניתוח‪ .‬אולם שיהוי כזה‬
‫בביצוע הניתוח‪ ,‬כדי שיתקבל כשיהוי סביר‪ ,‬מחייב מתן הסבר‪,‬‬
‫המבוסס על נסיבותיו המיוחדות של המקרה הנדון‪ ,‬ועל כך‬
‫שבפועל נעשו מאמצים סבירים לקצר פרק זמן זה דבר שלא‬
‫הסתייע באותן נסיבות‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"כלל ‪ 15‬הדקות" – ‪IN‬‬
‫במקרה שלפנינו‪ ,‬לא ניתן הסבר המצדיק התמשכותו של פרק‬
‫הזמן שחלף בין קבלת ההחלטה על ביצוע הניתוח לבין הביצוע‬
‫בפועל‪.‬‬
‫במקרה שלפנינו נפל שיהוי בלתי מוצדק של כ‪ 6 -‬דקות גם‬
‫בהתמשכות פרק הזמן ממועד קבלת ההחלטה על הניתוח ועד‬
‫לביצועו‪ .‬מכאן‪ ,‬שבסה"כ נפל במקרה זה שיהוי בלתי מוצדק‬
‫בביצוע הניתוח הקיסרי‪ ,‬העולה כדי רשלנות‪ ,‬של ‪31-33‬‬
‫דקות‪ ,‬ולמצער שיהוי של ‪ 21‬דקות‪.‬‬
‫א (ים) ‪ 8005/06‬ב‪.‬ר‪ .‬נ' בי"ח מאיר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית –‬
‫סטנדרט המומחה הטוב‬

‫על הרופא להשתמש ברמת ידע‪ ,‬כשרון ואיכפתיות‪,‬‬
‫הקיימת ומופעלת ע"י רופאים ברמה מקצועית טובה‬
‫ולא ממוצעת‪.‬‬
‫כאשר מדובר ברופא הטוען לכישורים מיוחדים ולהיותו‬
‫מומחה‪ ,‬הרמה הנדרשת ממנו היא בהתאם לכך‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית –‬
‫"המתמחה חשוד"‬
‫אישה שעברה ניתוח קיסרי אלקטיבי בהרדמה ספינלית‪,‬‬
‫נותרה עם נזק לשורשי העצב הפירוניאלי‪ ,‬נזק זה יוחס‬
‫לפגיעה במהלך ההרדמה‪.‬‬
‫וכך אמר ביהמ"ש על המרדים שהיה מתמחה ותיק בעת‬
‫הניתוח‪":‬רף המומחיות הרשמית של הנתבע שהוא נמוך‬
‫לטעמי‪ ,‬גם אם הוא בעל ניסיון מעשי רב‪ ,‬יש בו כדי ליצור‬
‫חיזוק לטענות התובעת וספק באשר לביצועה הנאות של‬
‫ההרדמה "‬
‫‪...‬‬
‫ת"א ‪ 072682/99‬פני אלמליח‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החלת כלל הדבר מדבר בעדו‬
‫בתי‪-‬המשפט מחילים את כלל "הדבר מדבר בעדו" באופן‬
‫"ליברלי" ומעבירים את נטל השכנוע מכתפי התובעים אל‬
‫כתפי הנתבעים להוכיח שלא היתה רשלנות מצידם‪.‬‬
‫התנאים להחלת הכלל (ס' ‪ 41‬לפקודת הנזיקין)‪:‬‬
‫ התובע לא ידע ולא יכול היה לדעת על הנסיבות שהביאו‬‫לידי הנזק‬
‫ הנזק נגרם על‪-‬ידי נכס בשליטת המזיק‬‫ המקרה מתיישב יותר עם המסקנה שהיתה רשלנות‬‫מאשר עם העדרה‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בסיבוכים נדירים‬
‫אישה הרה עברה דיקור מי שפיר בשבוע ‪ 18‬להריונה‪ ,‬אשר‬
‫הסתבך בזיהום תוך רחמי‪ ,‬שהוביל לספסיס סוער ולמותה‬
‫של האישה‪.‬‬
‫ועדת בדיקה של משרד הבריאות לא מצאה התרשלות‬
‫בטיפול במנוחה מצד גורם רפואי כלשהו‪.‬‬
‫בעלה וילדיה של המנוחה הגישו תביעה נגד הרופא המטפל‬
‫שביצע את הדיקור בטענה שהדיקור נעשה באופן רשלני‪,‬‬
‫ללא ניקוי מתאים של איזור הבטן בו בוצעה הדקירה‬
‫וכתוצאה מכך נגרם הזיהום שהוביל למותה‪.‬‬
‫לא הוגשה חוו"ד מטעם התובעים לתמיכה בטענותיהם‪ ,‬והם‬
‫בקשו להחיל את הכלל של "הדבר מדבר בעדו"‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בסיבוכים נדירים‬
‫ביהמש פסק כי "מהעדויות שנשמעו בבית המשפט ומחומר‬
‫הראיות שהובא‪ ,‬ניתן לקבוע כי השימוש בחומר החיטוי‬
‫פולידין ואלכוהול היה נפוץ ומקובל לצורך עריכת הדיקור‬
‫וכי הנתבעים פעלו על‪-‬פי הנהוג והמקובל בכגון דא‪ ...‬ואין‬
‫לבוא לנתבעים בטרוניה באשר לפרקטיקה בה נהגו"‬
‫ואולם העובדה ‪ -‬שמדובר בתוצאה נדירה ובלתי צפוייה‬
‫למדי של דיקור מי שפיר שגרם לזיהום חריף ברחם‬
‫האשה ומותה עקב כך ‪ -‬תומכת בתחולת הכלל של הדבר‬
‫מדבר בעדו‪ .‬זה מצביע יותר על קיומה של התרשלות מאשר‬
‫על העדרה‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בסיבוכים נדירים‬
‫אף כי התובעים לא הוכיחו את הסיבה הממשית והישירה לזיהום‬
‫בגופה של המנוחה ולמותה כתוצאה מכך‪ ,‬שוכנעתי – על‪-‬פי מאזן‬
‫ההסתברויות במשפט האזרחי – כי ההסתברות שהיא נפטרה עקב‬
‫רשלנותם הרפואית של הנתבעים עולה על ההסתברות כי הפגיעה‬
‫לא היתה תוצאה של התרשלות כזו‪.‬‬
‫נטל השכנוע בדבר העדר התרשלות עבר לכתפי הנתבעים‬
‫ומשהם לא עמדו בו – דין התביעה להתקבל‪.‬‬
‫נקבע שהרופא שביצע את הדיקור אחראי ברשלנות משום שלא‬
‫הרים את הנטל להסביר באיזה מנגנון אירע הזיהום שלא‬
‫באחריותו‪.‬‬
‫א (ת"א) ‪ 89/96‬עזבון המנוחה ג'ומאנה מראר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשומות רפואיות – כלל "הנזק הראייתי"‬

‫"מקום שצריך להיעשות רישום רפואי וזה לא נעשה‪ ,‬ולא‬
‫ניתן הסבר מניח את הדעת למחדל זה‪ ,‬יועבר נטל ההוכחה‬
‫בדבר העובדות השנויות במחלוקת‪ ,‬שיכלו להתבהר מתוך‬
‫הרישום‪ ,‬אל כתפי הרופא או המוסד‪ ,‬שבמסגרתו ניתנו‬
‫השירותים הרפואיים‪".‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫נתונים על העברת נטל הראיה –‬

‫דו"ח ועדת שפניץ‬

‫נראה שנושא הרשומה הרפואית‪ ,‬ליקוי בה או היעדרה הוא‬
‫בעל השלכות מרכזיות בתחום תביעות הרשלנות הרפואית‪,‬‬
‫היכול לעיתים להשפיע באופן מהותי על תוצאת הדיון‬
‫בתביעה‪.‬‬
‫בשני שליש מן המקרים בהם העביר בית‪-‬המשפט את הנטל‬
‫מכתפי התובעים אל כתפי הנתבעים‪ ,‬בשל ליקוי ברשומה‬
‫הרפואית‪ ,‬הם לא הצליחו להתמודד עמו ולהרים אותו‪,‬‬
‫ונקבעה אחריות של המטפלים לנזקם של התובעים‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫התובע יליד ‪ 1939‬אושפז עקב אוטם שריר הלב‪.‬‬
‫בוצע צינתור שבמהלכו הוזרק חומר ניגוד מסוג‬
‫אורוגרפין‪.‬‬
‫סמוך לאחר ההזרקה התלונן התובע על הרגשה‬
‫לא טובה‪ .‬תוך שתי דקות היתה ירידה בלחץ‬
‫הדם‪ ,‬פרפור חדרים ואיבוד הכרה‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)2‬‬

‫האבחנה – שוק אנפילקטי עקב רגישות ליוד‪.‬‬
‫החלה פעולת החייאה אליה הצטרפו רופאים‬
‫בכירים וביניהם מנהל המחלקה הקרדיולוגית‬
‫ומנהל יחידת הצינתורים‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)3‬‬

‫פעולות ההחייאה כללו‪ :‬עיסוי חזה‪ ,‬מכות‬
‫חשמל‪ ,‬החדרת קוצב לב זמני והזלפת‬
‫תרופות שונות‪.‬‬
‫רק בחלוף כ‪ 40 -‬דקות חזר הלב לתפקד‪,‬‬
‫אלא שבזמן זה נגרם נזק מוחי קשה והתובע‬
‫נותר במצב וגטטיבי‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)4‬‬

‫נקבע כי לא היתה רשלנות בטיפול שקיבל התובע‬
‫עד שלב ההחייאה‪.‬‬
‫השאלה במחלוקת היתה האם ההחייאה בוצעה‬
‫בסבירות ובמיומנות‪.‬‬
‫עיון בכל הרישומים וסיכום הראיות בעניין זה‬
‫מעלה מספר בעיות; פרט לרישום הטכנאית על‬
‫מתן לידוקאין‪ ,‬אין רישום ישיר כלשהו על מצב‬
‫התובע במהלך המשבר‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)5‬‬

‫אין חולק כי מדובר באירוע קשה גם‬
‫לצוות הרפואי וניתן להבין כי הצוות דאג‬
‫קודם כל לטיפול בתובע ופחות לביצוע‬
‫רישומים‪ ,‬אולם מהנתונים עולה כי‬
‫חסרים רישומים וחלקם לא מדויקים או‬
‫לא ברורים דיים‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)6‬‬

‫התוצאה המעשית היא כי הרישום הלקוי‬
‫נזקף לחובת הנתבע ברשלנות רישומית‬
‫ונטל ההוכחה כי אין התרשלות של‬
‫הנתבע בעצם הטיפול הינו על הנתבע‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)7‬‬

‫הסברי הנתבע‪ ,‬לפיהם הצוות הרפואי היה שקוע כולו‬
‫בהחייאה ולכן אין לצפות ואין לדרוש תשומת לב‬
‫לרישום‪ ,‬הינם הסברים שובי לב אך אינם הסברים‬
‫מלאים‪.‬‬
‫הרשלנות הרישומית שפורטה לעיל שללה מהתובע את‬
‫היכולת לבודד חלק מהתהליך ולברר כראוי האם‬
‫במהלך ההחייאה היו נתונים שאיפשרו טיפול אחר או‬
‫אבחנה אחרת‪ .‬איננו יודעים מה סדר מתן כמות כה‬
‫גדולה של אדרנלין‪ ,‬ומה היו התגובות לכך‪...‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)8‬‬

‫אם היו רישומים ראויים בזמן ההחייאה‪ ,‬הן‬
‫על סדר התרופות וכמותן והן על לחצי דם‪,‬‬
‫יתכן והיו בידי התובע כלים טובים יותר‬
‫להראות כי במהלך החייאה כה ארוכה היה‬
‫אפשר לנקוט דרכים נוספות‪.‬‬
‫נקבע כי הנתבעים אחראים ל‪ 30% -‬מן הנזק‬
‫של התובע‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל הראייתי בשל אי ביצוע בדיקה‬

‫אישה הרה בהריון ראשון (לאחר ‪ 3‬שנים של טיפולי‬
‫עקרות) הגיעה לבי"ח בשבוע ה‪ 31 -‬להריון לאחר שחשה‬
‫ברע‪ .‬בביה"ח אובחנה הפרדות שיליה ומוות תוך רחמי‪,‬‬
‫על רקע רעלת הריון‪.‬‬
‫השאלה במחלוקת היתה האם הפרדות השיליה היתה‬
‫פתאומית או שהגיניקולוג אצלו ביקרה בבוקר אותו יום‪,‬‬
‫היה יכול כבר אז‪ ,‬לאבחן הפרדות שיליה‪ ,‬לשלוח אותה‬
‫בדחיפות לחדר לידה ולמנוע מוות תוך רחמי‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל הראייתי בשל אי ביצוע בדיקה‬

‫כיוון שהרופא לא ערך בדיקה של רגישות הבטן בעת הביקור של‬
‫האישה אצלו‪ ,‬קבע ביהמ"ש כי הוא גרם בכך נזק ראייתי לתובעת‬
‫כי נמנע ממנה להוכיח כי כבר באותה עת סבלה מהפרדות‬
‫שיליה‪...‬‬
‫לאור זאת הועבר הנטל אל הרופא לשכנע‪ ,‬כי באותו שלב בו נמנע‬
‫מלבצע את הבדיקה‪ ,‬לא סבלה האישה מבטן רגישה ולא היתה‬
‫שרויה בתהליך של הפרדות שיליה‪.‬‬
‫הרופא לא הצליח לעמוד בנטל זה ולכן נקבע כי הוא אחראי למות‬
‫העובר‪...‬‬
‫ע"א ‪ 9328/02‬לאה מאיר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"קשר סיבתי נסיבתי"‬
‫הוריה של פגה שנולדה בשבוע ‪ 29‬להריון בעקבות‬
‫הפרדות שליה‪ ,‬הגישו תביעה נגד ביה"ח‪ ,‬בטענה שהיה‬
‫איחור בביצוע ניתוח קיסרי לאם וכתוצאה מכך סובלת‬
‫הילדה משיתוק מוחין ופיגור שכלי‪.‬‬
‫התביעה הסתמכה על חוו"ד גניקולוגית בלבד ואילו‬
‫ההגנה הסתמכה על חוו"ד של נוירופדיאטר ונאונטולוג‬
‫ששללו קשר סיבתי בין הנזקים לבין העיכוב בביצוע‬
‫הניתוח הקיסרי וקבעו כי יש לשייכם לנזקי הפגות‬
‫בלבד‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"קשר סיבתי נסיבתי"‬
‫ביהמ"ש קבע כי קיים קשר "סיבתי נסיבתי" בין‬
‫התרשלות הרופאים שהתעכבו בביצוע הניתוח הקיסרי‪,‬‬
‫לבין הנזק שנגרם לפגה ולפיכך הטיל אחריות על‬
‫ביה"ח לפצות אותה על ‪ 40%‬מן הנזק שלה‪.‬‬
‫ביהמ"ש העליון אישר את פסה"ד המחוזי וקבע כי‬
‫לבימ"ש יש שיקול דעת לקבוע כי קיים קשר "סיבתי‬
‫נסיבתי" ואת שיעור האחריות ההסתברותי לנזק‬
‫(הפיצוי הופחת ל‪ 20% -‬מן הנזק)‪.‬‬
‫פס"ד מלול עדן‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫דרישות ההסבר בנסיבות מיוחדות‬

‫“ייתכנו מקרים בהם לסיכונים בעלי הסתברות נמוכה‬
‫תהיה משמעות מיוחדת לחולה הספציפי‪ .‬במקרה‬
‫כזה‪ ,‬למרות האחוז הנמוך יכללו אותם סיכונים‬
‫בתחום המידע המהותי הנדרש לחולה לשם החלטה‬
‫מושכלת אם לעבור את הטיפול הרפואי”‪.‬‬

‫ת”א (י‪-‬ם) ‪1109/97‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רף ההסבר בניתוחים אלקטיביים‬

‫"ההסבר הנדרש לקבלת הסכמה מדעת לניתוח‬
‫אלקטיבי – שאף בלעדיו ניתן לקיים אורח חיים‬
‫רגיל – נכלל ברף העליון של חובת הגילוי‪ ,‬והוא‬
‫כולל‪ ,‬בנוסף להתייחסות לסיכויי ההצלחה גם מתן‬
‫הזהרה מפני הסיבוכים האפשריים‪ ...‬גם אם‬
‫סיבוכים אלו נדירים‪".‬‬
‫ע"א ‪6153/97‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רף ההסבר בניתוחים אלקטיביים ‪-‬‬

‫‪RSD‬‬

‫"בענייננו מדובר בסיבוך המתרחש בקרב ‪0.5% - 0.3%‬‬
‫מהניתוחים – גם אם שיעור זה אינו גבוה‪ ,‬הרי מדובר בסיבוך‬
‫חמור‪ ,‬העלול לגרום להפיכתה של הגפה לחסרת כל תפקוד‪ ...‬כיוון‬
‫שמדובר בניתוח אלקטיבי חובת ההסבר נמצאת ברף העליון‪ .‬סיכון‬
‫‪ RSD‬הינו בגדר המידע שהתובע היה רשאי לצפות‪ ,‬באורח סביר‪,‬‬
‫כי יגולה לו‪ ,‬כדי שיוכל לשקלו במסגרת גיבוש דעתו לעניין‬
‫הסכמתו לטיפול הרפואי‪"...‬‬

‫ת"א ‪ 920/99‬יצחק נ' שע"צ‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רף ההסבר ברפואה פרטית‬

‫"רפואה פרטית בה קיים ניגוד עניינים מובנה בין‬
‫השאיפה המסחרית להרבות בניתוחים לבין‬
‫האינטרס של המטופל‪ ,‬כדי להקהות את עוקצו של‬
‫ניגוד העניינים יש להעמיד את המטופל על הסיכונים‬
‫והסיכויים שבניתוח המוצע לרבות החלופה שלא‬
‫לבצע כלל ניתוח סיכוייה וסיכוניה‪".‬‬
‫ע"א ‪6153/97‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫חובת ההסבר על טיפולים מחוץ לסל‬
‫בנסיבות מתאימות עשוי להיווצר צורך ליידע את המטופל לגבי‬
‫אפשרות טיפול המוצעת רק במסגרת הרפואה הפרטית ואולי אף‬
‫במסגרת שירותי רפואה מעבר לים‪ .‬כך יש לעשות‪ ,‬אכן‪,‬‬
‫כשמדובר בטיפול או בתרופה שעשויים לסייע לחולה ואינם‬
‫זמינים ברפואה הציבורית בארץ‪.‬‬
‫כשחולה אובחן כסובל ממחלה מסויימת‪ ,‬וישנה תרופה שאינה‬
‫מצויה ב"סל" – מקובל עלי שעל הרופא ליידע את החולה בדבר‬
‫קיומה של התרופה‪.‬‬
‫עליו להשאיר להחלטתו של החולה את השאלה אם לרכוש את‬
‫התרופה מכספו אם לאו‪ .‬שאלה זו כרוכה לא אחת באפשרויות‬
‫הכספיות של החולה וגם בפער בין ההשפעה של התרופה‬
‫שב"סל" לזו שאינה נמצאת בו‪ ,‬על הרופא לספק את המידע‬
‫הנדרש‪ ,‬והחולה‪ -‬יחליט‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ע"א ‪ 4960/04‬סידי‬

‫פגיעה באוטונומיה – פיצוי ללא נזק‬

‫אישה אושפזה בבית חולים לניתוח אורטופדי בשל‬
‫דפורמציה ברגל‪ .‬בסופו של דבר‪ ,‬במקום ניתוח לתיקון‬
‫הדפורמציה עברה ביופסיה בכתף בשל ממצא ידוע בכתף‬
‫שנחשד להיות גידול ממאיר‪ .‬בעקבות הביופסיה נותרה עם‬
‫מגבלה קשה בתפקוד הכתף‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פגיעה באוטונומיה‬
‫המטופלת טענה כי לא הוסברו לה הסיכונים הכרוכים‬
‫בביופסיה ולפיכך לא נתנה הסכמה מדעת לביצוע הפעולה‪.‬‬
‫נקבע כי גם לו היו נפרשים בפניה הסיכונים היתה נותנת‬
‫הסכמתה לביופסיה בשל הסיכון הממשי שמדובר בגידול‬
‫ממאיר‪.‬‬
‫למרות זאת נפסק כי היתה פגיעה באוטונומיה שלה והיא‬
‫זכאית לפיצוי כספי‪...‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פגיעה באוטונומיה‬

‫“ההכרה בזכותו של החולה לפיצוי על‬
‫הפגיעה באוטונומיה שלו‪ ,‬מקום בו הופרה‬
‫חובה זו‪ ,‬עשויה לתרום לכך שחובה זו‬
‫תקוים הלכה למעשה”‪.‬‬
‫ע”א ‪ 2781/03‬מיאסה עלי דעקה‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות בפגיעה באוטונומיה‬

‫הפרת חובת הזהירות ‪ -‬אי מתן הסברים‬
‫למטופלים לפני ביצוע טיפולים‬
‫נזק ‪ -‬פגיעה באוטונומיה של המטופל‬
‫קשר סיבתי ‪ -‬בין אי מתן ההסברים לבין‬
‫עוצם ההפתעה מן הסיבוך שהתרחש‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫משמעות העדרו של טופס הסכמה ייעודי‬
‫ניתוח סימפטקטומי (נגד הזעת יתר)‪ ,‬שבוצע בשנת ‪ 1999‬והסתבך‬
‫בהזעת יתר פיצויית‪.‬‬
‫המטופל הגיש תביעה בטענה שלא הוזהר מפני הסיבוך האמור‪.‬‬
‫התובע הוחתם על טופס הסכמה סטנדרטי (לא ייעודי)‪ ,‬משום שעד‬
‫השנה האמורה לא פותח טופס ייעודי מתאים‪.‬‬
‫הרופא המנתח רשם בגיליון כי הוסברו הסיכונים הכרוכים בפעולה‬
‫והעיד בבימ"ש כי הוא מסביר לכל המטופלים‪ ,‬ללא יוצא מן הכלל‪,‬‬
‫כי הבעיה עם הניתוח היא שבמקרים רבים מאוד‪ ,‬למעלה מ‪50% -‬‬
‫מופיעה הזעה פיצויית‪ ,‬וב‪ 2-3% -‬מן המקרים ההזעה הפיצויית‬
‫יכולה להיות משמעותית ביותר‪.‬‬
‫סטודנטית שהועסקה במרפאתו של הרופא ונכחה בזמן שקיבל‬
‫חולים אישרה את עדותו בעניין ההסברים‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫חוק זכויות‬

‫החולה‪ ,‬התשנ”ו‪1996-‬‬

‫סעיף ‪ :14‬אופן מתן הסכמה מדעת‬

‫(א)‬

‫‪.....‬‬

‫(ב)‬

‫הסכמה מדעת לטיפול רפואי המנוי בתוספת תינתן‬
‫במסמך בכתב‪ ,‬שיכלול את תמצית ההסבר שניתן‬
‫למטופל‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫חוק זכויות‬

‫החולה‪ ,‬התשנ”ו‪1996-‬‬

‫תוספת‬
‫(סעיפים ‪)15 ,14‬‬
‫(‪ )1‬ניתוחים‪ ,‬למעט כירורגיה זעירה‪.‬‬
‫(‪ )2‬צינתורים של כלי דם‪.‬‬
‫(‪ )3‬דיאליזה‪.‬‬
‫(‪ )4‬טיפול בקרינה מייננת (רדיותרפיה)‪.‬‬
‫(‪ )5‬טיפולי הפריה חוץ‪-‬גופית‪.‬‬
‫(‪ )6‬כימותרפיה לטיפול בתהליכים ממאירים‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בהעדר טופס הסכמה ייעודי‬
‫נקבע (בערעור) כי נוכח הוראות חוק זכויות החולה אין די בטפסים הערוכים‬
‫על פי תקנות בריאות העם (טופסי הסכמה)‪ ,‬התשמ"ד‪. 1984-‬‬
‫ככל הנראה המערכת הרפואית התאימה עצמה להוראות אלה באיחור מסויים‪,‬‬
‫ובמועד הרלוונטי (‪ )1999‬עדיין נעשה שימוש בטפסים הישנים‪ ,‬תוך הפרת‬
‫הוראת החוק‪.‬‬
‫אין לשלול את האפשרות‪ ,‬לפיה הפרת החובה לעגן את הסכמת המטופל‬
‫במסמך בכתב שיכלול את "תמצית ההסבר שניתן למטופל"‪ ,‬שוללת‪ ,‬מניה‬
‫וביה‪ ,‬את האפשרות שאכן מדובר ב"הסכמה מדעת"‪.‬‬
‫דרישת הכתב בחוק היא "דרישה מהותית" ובהעדרו של טופס הסכמה מדעת‬
‫ערוך כדין‪ ,‬יש לקבוע‪ ,‬למצער‪ ,‬כי במקרה של מחלוקת‪ ,‬המטפל הוא זה‬
‫שצריך להוכיח קיומה של הסכמה זו‪.‬‬
‫ע"א ‪ 6299/05‬צורף‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ומה הדין כשיש טופס חתום ?!‬

‫נולדה‬

‫בשנת ‪1998‬‬
‫(מיקרופטלמיה)‪.‬‬
‫בשבוע ‪ 21‬להריון בוצעה לאם בדיקת אולטרה‪-‬סאונד בסיסית‬
‫במסגרת הקופה שנמצאה תקינה‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע כי לא ניתן לגלות את המום במסגרת בדיקה בסיסית‬
‫אך יש אפשרות לגלות זאת בבדיקה מורחבת‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע כי היה מדובר בהריון שלא בסיכון גבוה ולא היה‬
‫מקום לביצוע סקירה מורחבת‪/‬מכוונת‪.‬‬
‫האם חתמה על טופס בקשה לביצוע בדיקת על‪-‬קול לפיה היא‬
‫מודעת לכך שמדובר בבדיקה בסיסית וכי באפשרותה לבצע‬
‫בדיקה מורחבת באופן פרטי‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תינוקת‬

‫כשהיא‬

‫סובלת‬

‫מעיוורון‬

‫חתימה ללא הסבר – לאו הסכמה היא‬
‫ביהמ"ש קבע כי הרופאים הסבירו לאם כי הבדיקה אותה היא עומדת לבצע‬
‫היא בדיקה בסיסית וכי קיימת בדיקה משוכללת יותר אותה ניתן לבצע באופן‬
‫פרטי ואולם בכך לא די‪.‬‬
‫האם לא הבינה לאשורה את האבחנה בין הבדיקה הבסיסית והמורחבת ואם‬
‫היתה מבינה היתה בוחרת לבצע את הבדיקה על חשבונה‪ .‬יש כשל בשרשרת‬
‫המידע אשר נמסר לאם‪.‬‬

‫לא די בקיומה של פרקטיקה לפיה מיידעים את האישה כי קיימת‬
‫בדיקה מורחבת‪ ,‬העדר הנחיות ברורות ונהלים מוגדרים באשר‬
‫להיקף המידע שיש למסור למטופלת לעניין אפשרותה לבצע‬
‫בדיקה מורחבת ‪...‬ואי מתן הסבר הולם בטרם ביצוע הבדיקה‬
‫הבסיסית הינם בגדר נוהל בלתי סביר‪...‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תוצאות הערעור‬
‫המלצת ביהמ"ש‪:‬‬

‫לאור קשיים שהתגלעו בהכרעת בימ"ש קמא בשאלת‬
‫החבות ולאור זאת שבימ"ש קמא הכריע בפסק דינו‬
‫בסוגיות שלא היו בחזית הדיון יבוטל פסק דינו של‬
‫בימ"ש קמא והסכום אשר שולם לתובעים יישאר בידם‪.‬‬

‫התובעים הסכימו להצעת ביהמ"ש שמשמעותה‬
‫שפסה"ד מבוטל‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ההחמרה השיפוטית –‬
‫הנזק הממוני‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫הלכת "השנים האבודות" –‬
‫עזבון אטינגר ז"ל‬

‫פס"ד תקדימי ניתן‪ ,‬במרץ ‪ ,2004‬על‪-‬ידי בית‪-‬המשפט העליון‬
‫בהרכב של חמישה שופטים בתביעת עזבון של קטין‪ ,‬אשר הלך‬
‫לעולמו בגיל ‪ ,12‬כתוצאה מנפילה לבור בעת משחק עם חבר‪,‬‬
‫בעיר העתיקה בירושלים‬
‫עזבון של קטין אשר הלך לעולמו כתוצאה מרשלנות‪ ,‬זכאי לפיצוי‬
‫בגין הפסד כושר השתכרות ב"שנים האבודות"‪ ,‬בהן לא זכה‬
‫לחיות ולהתפרנס‬
‫זכות דומה קיימת גם לעזבון של בגיר שהלך לעולמו בגיל‬
‫העבודה‬
‫נפגע אשר קוצרה תוחלת חייו כתוצאה מרשלנות זכאי מעתה‬
‫לפיצוי בגין הפסד ההשתכרות שלו ב"שנים האבודות"‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"השנים האבודות" – ההשלכות הכספיות‬
‫נקבע כי חישוב הפסד ההשתכרות ב"שנים האבודות" יהיה מבוסס‬
‫על ‪ 30%‬מן השכר הממוצע במשק (בתקופה מגיל ‪18-21‬‬
‫החישוב הוא ‪ 70%‬מן הסכום האמור)‪.‬‬
‫ההנחה המובלעת היא כי ניתן לחסוך ‪ ₪ 2400‬מתוך ‪₪ 8000‬‬
‫בחודש !!!!!‬
‫בתביעת יורשים שהם גם תלויים ‪ ,‬נקבע כי יש ליורשים זכאות‬
‫לקבל פיצוי בגין ראשי נזק שנמצאים מחוץ לתחום החפיפה (כאב‬
‫וסבל וקיצור תוחלת חיים וכ"ו)‬
‫חישוב הפסד ההשתכרות בשנים האבודות‪ ,‬כולל גם חישוב הפסדי‬
‫פנסיה‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫הגידול בפיצוי הכספי‬
‫יולדת לאחר ‪ 3‬שנות טיפולי הפריה בהריון ראשון‪,‬‬
‫נשלחה "להסתובב" כדי לזרז לידה ושבה עם עובר מת‪.‬‬
‫בימ"ש המחוזי קבע אחריות ופסק לאם פיצוי של‬
‫‪ ₪ 300,000‬בגין כאב וסבל‪.‬‬
‫ביהמ"ש העליון קבע כי מגיע פיצוי גם לאב בגין כאב‬
‫וסבל שלו בסכום נוסף של ‪.₪ 250,000‬‬
‫סטיה מהלכה קודמת שחייבה נזק נפשי חמור "בניזוק‬
‫משני" שעולה כדי מחלת נפש או הפרעת נפש הגורמת‬
‫נכות ממשית‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פס"ד לבנה לוי‬

‫הגידול בסכומי הפיצוי‬
‫צעירה שנולדה בשנת ‪ 1985‬כשהיא סובלת משיתוק ביד שמאל‬
‫כתוצאה מפגיעה במקלעת העצבים הברכיאלית‪ ,‬הגישה בשנת‬
‫‪ 2006‬תביעה נגד ביה"ח בו נולדה בטענה של רשלנות בלידה‪.‬‬
‫בינתיים סיימה התובעת לימודי משפטים ומנהל עסקים ובמהלך‬
‫המשפט עשתה התמחות במשפטים‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע שיש אחריות לביה"ח ופסק לה פיצוי גלובלי בגין‬
‫הפסד השתכרות בסך של ‪ ₪ 800,000‬ובנוסף ‪ ₪ 600,000‬כאב‬
‫וסבל‪ ₪ 1,000,000 ,‬עזרת צד ג' ו‪ ₪ 85,000 -‬הוצאות ‪....‬‬

‫א (ים) ‪8363/06‬פדילה נ' בי"ח מאיר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"ועדת שפניץ" – אין מקום להגביל בחוק את‬
‫הפיצוי לתובעים בגין רשלנות רפואית‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫לאן מועדות פנינו?‬

‫‪ ‬המשך החמרה שיפוטית ?‬
‫‪ ‬התמתנות והתייצבות ?‬
‫‪ ‬התערבות חקיקתית ?‬
‫ימים יגידו‪....‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תודה !‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬


Slide 9

‫עדכונים בפסיקת בתי‪-‬המשפט‬
‫בתביעות רשלנות רפואית‬
‫עו"ד טליה חלמיש‪-‬שני‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬
‫מקבוצת מדנס‬
‫מאי ‪2009‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תמונת המצב‬
‫בשנים האחרונות אנו עדים לעליה ניכרת של ההוצאה‬
‫בגין תביעות אחריות מקצועית בתחום הרפואה‪.‬‬
‫העליה נובעת בעיקר מ"אינפלציה שיפוטית" שהביאה‬
‫לגידול ניכר בפיצויים המשולמים לתובעים‪.‬‬
‫התשלומים השנתיים בתביעות הרשלנות הרפואית‪ ,‬גדלו‬
‫בעשור האחרון ב‪.700% -‬‬
‫במקביל גדלו הפרמיות בצורה דרמטית והכיסויים‬
‫הוגבלו‪.‬‬
‫מוסדות רפואיים ורופאים פרטיים העוסקים בתחומים‬
‫בסיכון גבוה (לידות‪ US ,‬מיילדותי‪ ,‬כירורגיה פלסטית‬
‫וכ"ו) נתקלים בקושי להשיג כיסוי ביטוחי‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫התפתחות התביעות בבימ"ש‬

‫‪1994 - 2008‬‬

‫‪1,200‬‬
‫‪1,100‬‬
‫‪1,000‬‬
‫‪900‬‬
‫‪800‬‬
‫‪700‬‬
‫‪600‬‬
‫‪500‬‬
‫‪400‬‬
‫‪300‬‬
‫‪200‬‬
‫‪100‬‬
‫‪0‬‬

‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫‪2002‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫‪1994‬‬

‫מדד גידול התשלומים‬

‫‪1995 - 2008‬‬

‫‪3100%‬‬
‫‪2800%‬‬
‫‪2500%‬‬
‫‪2200%‬‬
‫‪1900%‬‬

‫‪1600%‬‬
‫‪1300%‬‬
‫‪1000%‬‬
‫‪700%‬‬
‫‪400%‬‬
‫‪100%‬‬
‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫‪2002‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫התפתחות התביעות בבימ"ש‬
‫מיילדות וגינקולוגיה‬

‫‪240‬‬

‫‪210‬‬

‫‪180‬‬

‫‪150‬‬

‫‪120‬‬

‫‪90‬‬

‫‪60‬‬

‫‪30‬‬

‫‪0‬‬
‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2002‬‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫מדד גידול התשלומים‬
‫מיילדות וגינקולוגיה‬

‫‪11100%‬‬
‫‪10100%‬‬
‫‪9100%‬‬
‫‪8100%‬‬
‫‪7100%‬‬
‫‪6100%‬‬
‫‪5100%‬‬
‫‪4100%‬‬
‫‪3100%‬‬
‫‪2100%‬‬
‫‪1100%‬‬
‫‪100%‬‬

‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫‪2002‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫מקצועות קליניים מובילים בשיעור הסיכון‬
‫‪1991 - 2008‬‬
‫מיילדות‬
‫כירורגיה כללית‬

‫‪40%‬‬

‫קרדיולוגיה‬

‫שיעור הסיכון הכספי‬

‫‪35%‬‬
‫‪30%‬‬

‫רפואת שיניים‬

‫‪25%‬‬

‫אורטופדיה‬

‫‪20%‬‬

‫נוירוכירורגיה‬

‫‪15%‬‬
‫‪10%‬‬

‫גינקולוגיה‬

‫‪5%‬‬

‫אופטלמולוגיה‬

‫‪0%‬‬

‫‪18%‬‬

‫שיעור התיקים עם סיכון כספי‬

‫‪16%‬‬
‫‪14%‬‬
‫‪12%‬‬
‫‪10%‬‬
‫‪8%‬‬
‫‪6%‬‬
‫‪4%‬‬
‫‪2%‬‬
‫‪0%‬‬

‫* ‪ 3%‬ומעלה‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫דו"ח ועדת "שפניץ"‪-‬‬

‫הועדה הבין משרדית לבחינת הדרכים להקטנת ההוצאה‬
‫הציבורית בגין תביעות הרשלנות הרפואית‬

‫מסתמנת בפסיקה מגמה של הרחבת אחריותם של בעלי‬
‫מקצועות הרפואה והמוסדות הרפואיים – החל בסוגית‬
‫ההתרשלות (ירידת קרנה של הלכת הפרקטיקה‬
‫המקובלת)‪ ,‬המשך בסיבתיות (אובדן סיכויי החלמה)‬
‫וכלה בהרחבת העילות (רשלנות בגין הסכמה מדעת)‬
‫וראשי נזק (פגיעה באוטונומיה)‪.‬‬
‫מהנתונים עולה כי במשך השנים עלו סכומי הפיצויים‬
‫הממוצעים שנפסקו בתביעות רשלנות רפואית‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫הגידול בפיצוי הממוצע לתובעים‬
‫שנת תשלום‬
‫‪2004‬‬
‫‪2005‬‬
‫‪2006‬‬
‫‪2007‬‬
‫‪2008‬‬

‫תשלום ממוצע לתובע (בדולר)‬
‫‪21,872‬‬
‫‪33,700‬‬
‫‪34,935‬‬
‫‪44,839‬‬
‫‪62,374‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פיצוי עבור כאב וסבל ב– ‪ 100%‬נכות‬

‫‪1997-2008‬‬

‫‪1600000‬‬

‫‪1400000‬‬

‫‪1200000‬‬

‫‪1000000‬‬

‫‪800000‬‬

‫‪600000‬‬

‫‪400000‬‬

‫‪200000‬‬

‫‪0‬‬
‫‪2009‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2005‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2003‬‬

‫‪2001‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1997‬‬

‫פיצוי עבור מות קטינים (קיצור תוחלת חיים‪+‬כאב וסבל)‬
‫‪1998-2006‬‬
‫‪1800000‬‬

‫‪1600000‬‬

‫‪1400000‬‬

‫‪1200000‬‬

‫‪1000000‬‬

‫‪800000‬‬

‫‪600000‬‬

‫‪400000‬‬

‫‪200000‬‬

‫‪0‬‬
‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2002‬‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ההתפתחויות המשפטיות‬

‫עמדה סלחנית‬

‫עמדה ביקורתית‬

‫עמדה מחמירה‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫סלחנות שיפוטית‬

‫(‪)1961‬‬

‫"אשה‪ ...‬באה למחלקה הגינקולוגית לשם ניתוח קל‬
‫ברחמה ויצאה מהמחלקה שבעת יסורים ובעלת מום‬
‫לכל ימי חייה‪...‬‬
‫הטיפול אשר החולה קיבלה בבית החולים לא היה כפי‬
‫שצריך היה לצפותו מבעלי מקצוע מעולים וכן קרו תוך‬
‫כדי טיפול הזנחות וטעויות שונות‪ ,‬אשר הביאו לידי‬
‫תוצאות מעציבות במצב בריאותה‪...‬‬
‫רופא בשר ודם עשוי לטעות‪ ,‬ולא כל טעות מהווה‬
‫רשלנות‪"...‬‬

‫התביעה נדחתה‬
‫(ע"א ‪ 280/60‬פרדו נ' פלדמן‪ ,‬פד' (טו') ‪)1961‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫בקרה שיפוטית‬
‫עולם הרפואה אינו חסין מביקורת שיפוטית ומחשיפה של מעשי רשלנות‬
‫מקצועיים‪ .‬ביקורת זו היא אחת הערובות החשובות להקפדה על מתן טיפול‬
‫רפואי נאות‪.‬‬
‫לא כל טעות באבחנה או בטיפול‬
‫מצביעה בהכרח על רשלנות‪.‬‬
‫אחריות הרופאים‪ ,‬ברשלנות‬
‫אזרחית או פלילית‪ ,‬צריכה‬
‫להיקבע‪ ,‬רק אם הוכח שבנתוני‬
‫זמן אמת פעלו הרופאים‬
‫באי מיומנות מקצועית‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫בקרה שיפוטית – האם היא מקדמת את‬
? ‫בטיחות הטיפול‬
Most patient-safety experts continue to believe that the
threat of liability is the primary barrier to the
development of effective and comprehensive patient
safety programs in hospitals. I suggest, on the
contrary…that judicial recognition of an explicit “right
to safety” for hospital patients, with correlative duty of
hospitals to implement patient-safety measures can
become the primary motivator for the development of
systems to improve patient safety.
George J. Annas. J.D., NEJM 354;19 May11,2006
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫בקרה שיפוטית‬

‫‪‬‬
‫שיפור איכות הרפואה‬
‫הרשומה הרפואית‬
‫• רישום מפורט יותר‬
‫• שמירה על רשומות‬

‫תהליך הבקרה הרפואית‬
‫• ניהול סיכונים‬
‫• אבטחת איכות‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תקשורת עם מטופלים‬
‫• הסכמה מדעת‬
‫• גילוי נאות על תקלות‬

‫ניהול הטיפול הרפואי‬
‫• פרוטוקולים ונהלים‬
‫• הנחיות קליניות‬

‫החמרה שיפוטית‬

‫‪‬‬
‫רפואה מתגוננת‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬

‫ריבוי בדיקות וטיפולים מיותרים‬
‫יצירת מתח ביחסי מטפל‪-‬מטופל‬
‫הוצאות מוגברות לתשלום ביטוח‬
‫סגירת פעילויות בסיכון ביטוחי גבוה‬
‫קושי להשיג כיסוי ביטוחי‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית‬

‫(‪)1998‬‬

‫"חיובם של הרופא וקופת‬
‫חולים בדין הוא פרי של חוכמה‬
‫לאחר מעשה‪ .‬הרף שהוצב‬
‫לקביעת אחריותם‪ ,‬הוצב בגובה‬
‫כה רב‪ ,‬עד שלא רק הרופא‬
‫הסביר אינו יכול לעוברו‪ ,‬אלא‬
‫גם הרופא המומחה המובהק‬
‫ייכשל בכך"‪.‬‬
‫(השופטת שטרסברג‪-‬כהן בדעת מיעוט‬
‫ע"א ‪ 3709,3264/96‬קופ"ח נ' פלד ואח')‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית – ההנמקה‬
‫"אין להטיל את העומס הכלכלי של הטעות הרפואית‬
‫על החולה‪ ,‬אלא מן הראוי כי יוטל‪ ,‬עקרונית‪ ,‬על‬
‫הרופא בעל הטעות שממנו יפוזר ממילא על ציבור‬
‫רחב יותר באמצעות ביטוח האחריות המקצועית‪.‬‬
‫יתרה מזו‪ ,‬הטלת האחריות האישית על הרופא‪...‬‬
‫עשויה לעודד את מילוי החובה המקצועית‬
‫להתעדכנות בספרות המקצועית‪"...‬‬
‫(השופט אנגלרד ע"א ‪ 3709,3264/96‬קופ"ח נ' פלד ואח')‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ההחמרה השיפוטית –‬
‫שאלת האחריות‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"החמרת" האחריות של המטפלים‬
‫"פרקטיקה רצויה" במקום "פרקטיקה מצויה"‬
‫החלת נורמות התנהגות רטרוספקטיבית‪" -‬דרך עוקפת פרקטיקה‬
‫מקובלת"‬
‫מבחן "המומחה הטוב" במקום "הרופא הסביר"‬
‫החלת כלל "הדבר מדבר בעדו" במקרי סיבוכים נדירים‬
‫החלה מסיבית של "כלל הנזק הראייתי"‬
‫החלת אחריות במקרים של "קשר סיבתי נסיבתי"‬
‫קביעת חובות מוגברות בכל הנוגע להסברים למטופלים עובר‬
‫למתן לטיפולים רפואיים‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"פרקטיקה מצויה" לעומת "פרקטיקה רצויה"‬
‫העובדות ‪ -‬רביד נ' קליפורד‬

‫ביום ‪ 5.4.84‬הגיעה רביד בת החמש למרפאת שיניים לצורך‬
‫טיפול שיניים‪ .‬כהכנה לטיפול הזריק לה הרופא זריקת הרדמה‬
‫מקומית בלסתה התחתונה מצד ימין‪ .‬הרופא השתמש לצורך‬
‫ההזרקה במזרק לא שואב‪ ,‬שהיה מקובל לשימוש באותה תקופה‬
‫(פרקטיקה מקובלת)‪.‬‬
‫זמן קצר לאחר ההזרקה נטתה רביד על צידה ולא הצליחה‬
‫להתייצב‪ .‬היא היתה מנומנמת והוחלט להעבירה לטיפול בבית‪-‬‬
‫חולים‪ .‬כתוצאה מן האירוע סובלת רביד עד היום מהמיפרזיס‬
‫במחצית הגוף השמאלי ומהפרעות נוירולוגיות וקוגנטיביות‪.‬‬
‫הסתבר כי חומר ההזרקה חדר לכלי דם משם נדד למוח וגרם‬
‫לקריש דם ולאוטם מוחי‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"פרקטיקה מצויה" לעומת "פרקטיקה רצויה"‬
‫ההכרעה המשפטית‬

‫העובדה שרופא נהג בהתאם לפרקטיקה המקובלת‬
‫בתחומו‪ ,‬היא כשלעצמה‪ ,‬אינה מעניקה לו הגנה‬
‫מוחלטת ולעולם מצוי בידי בית המשפט לקבוע‪ ,‬כי‬
‫פרקטיקה נהוגה זו אינה עולה בקנה אחד עם חובת‬
‫הזהירות של רופא כלפי מטופל‪.‬‬
‫פרקטיקה מקובלת מהווה פרמטר‪ ,‬ואפילו פרמטר‬
‫חשוב‪ ,‬במכלול השיקולים שעל בית המשפט לשקול‬
‫בבואו לקבוע את סטנדרט ההתנהגות הראוי‪ ,‬אולם‬
‫אין היא הפרמטר היחיד אשר בית המשפט יתחשב בו‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫די היה באמצעי פשוט וזמין למנוע סיכון ידוע של‬
‫חדירת מזרק עם חומר הרדמה לתוך עורק‪ ,‬דבר אשר‬
‫עלול לגרום לתופעות לוואי משמעותיות‪ .‬כל זאת‬
‫ללא תוספת עלות משמעותית‪.‬‬
‫בנסיבות אלה אין מנוס מן המסקנה כי רופא התרשל‬
‫שכן רופא זהיר היה בוחר למנוע סיכון זה באמצעות‬
‫שימוש במזרקים שואבים‪.‬‬
‫רביד נ' קליפורד‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬
‫הנורמות אינן נקבעות על‪-‬ידי מומחים אלה או אחרים‪ ,‬אלא‬
‫על‪-‬ידי בית‪-‬המשפט‪.‬‬
‫שאלת תפקידו של מנתח בחדר ניתוח היא עניין ערכי‬
‫ונורמטיבי שמתפקידו של בית‪-‬המשפט להכריע בו‪.‬‬
‫עדות יו"ר המועצה הלאומית לכירורגיה‪ ,‬הרדמה וטיפול נמרץ‬
‫כי אין אחריות הדדית בין מנתח לרופא מרדים‪ ,‬כפי שבא לידי‬
‫ביטוי בסיכום ישיבת המועצה הלאומית הנ"ל‪ ,‬אין לראות בה‬
‫משום נורמה נכונה‪ ,‬ולפיכך אין לפעול על‪-‬פיה‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬

‫(‪)2‬‬

‫אם נרשם בסיכום ישיבת מועצת איגוד רופאי העיניים‪ ,‬כי‬
‫המנתח אחראי כלפי המנותח על הניתוח ותוצאותיו בלבד‪,‬‬
‫והמרדים אחראי כלפי המטופל על תהליך ההרדמה ותוצאותיו‪,‬‬
‫אין לראות בכך כאילו כל אחד מהם אחראי רק על תחומו‪,‬‬
‫וחייבת להיות הדדיות ביניהם‪ ,‬ולמרות שאין למנתח "אחריות‬
‫על" הרי שיש לו אחריות על סימני החיים של המנותח‪ ,‬לא‬
‫פחות מאשר למרדים‪ ,‬ועל‪-‬כן עמדת איגוד רופאי העיניים כפי‬
‫שבאה לידי ביטוי במסמך הנ"ל‪ ,‬אינה משקפת את הנורמה‬
‫המחייבת‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬

‫(‪)3‬‬

‫המסמך בדבר חלוקת אחריות בחדר הניתוח של ההסתדרות‬
‫הרפואית בישראל‪ ,‬קובע כי שיתוף פעולה בין הרופא המנתח‬
‫והרופא המרדים בניתוח חיוני להצלחת הטיפול וכך יש אכן‬
‫לנהוג‪ ,‬אולם ההסתייגות שעל‪-‬פיה אין הרופא המנתח אחראי‬
‫לפעולות המבוצעות על‪-‬ידי הרופא המרדים‪ ,‬כפי שהרופא‬
‫המרדים אינו אחראי על פעולות המבוצעות על‪-‬ידי הרופא‬
‫המנתח‪ ,‬איננה נורמה שיש לפעול על‪-‬פיה‪ ,‬שכן ברור שהמנתח‬
‫אינו אחראי על פעולות המרדים‪ ,‬אולם אין בכך כדי לסייג‬
‫אחריותו לעקוב אחר סימני החיים של המנותח‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬

‫(‪)4‬‬

‫כאשר מנותח פונה למנתח בבקשה לנתחו אין הוא יוצר קשר אחד עם‬
‫המרדים וקשר אחר עם המנתח‪ ...‬יש לייחס לו אחריות מעבר לעצם‬
‫הפעולה הכירורגית‪ ,‬המנותח מצפה ממנו להיות אחראי על חייו בעת‬
‫ביצוע הניתוח – ולאו דווקא בעת ביצוע הפעולה הכירורגית גרידא‪.‬‬
‫כל מנתח חייב להיות שותף מלא למעקב אחר סימני חיים של המנותח‪ ,‬גם‬
‫תוך כדי ובמהלך הניתוח‪ ,‬ואין הוא רשאי להטיל את האחריות הבלעדית‬
‫על כך על כתפי המרדים‪.‬‬
‫חובתו של המנתח היתה להאזין לקולות המוניטור ע"מ לוודא שהוא‬
‫ממשיך לנתח אדם חי ולא מחוסר חיים‪ .‬אם הוא לא עושה כן הוא‬
‫מתרשל‪.‬‬
‫המנתח שלא עשה כן הורשע בעבירה של מעשה פזיזות ורשלנות‪.‬‬
‫פ (תא) ‪ 40016/07‬מ"י נ' אסותא ואח'‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החלת נורמות רטרוספקטיבית‬
‫בשנת ‪ 1986‬נולד ערן סידי עם חסר של כף יד ימין‪.‬‬
‫בשנת ‪ 1997‬הגישה משפחת סידי תביעה נגד הגיניקולוג שביצע‬
‫לאם בדיקת אולטרה סאונד שגרתית במהלך ההריון‪ ,‬בטענה של‬
‫רשלנות באי אבחון חסר כף היד‪.‬‬
‫ביהמ"ש המחוזי פסק כי לא היתה רשלנות בביצוע הבדיקה‪ ,‬שכן‬
‫בשנה הנדונה בדיקת האולטרה סאונד הבסיסית לא כללה סקירת‬
‫גפיים ודחה את התביעה‪.‬‬
‫לעומת זאת ביהמ"ש העליון שדן בערעור על התביעה קבע‬
‫בשנת ‪ 2005‬כי חלה חובה על הרופא הבודק בשנת ‪!!! 1986‬‬
‫ליידע את האישה על מגבלות הבדיקה ועל האפשרות לבצע‬
‫בדיקת אולטרה סאונד מורחבת במסגרת הפרקטיקה הפרטית‪...‬‬
‫ע"א ‪ 4960/04‬סידי‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החלת נורמות רטרוספקטיבית ‪2 -‬‬
‫ילדה נולדה בשנת ‪ 1995‬כשהיא סובלת מתסמונת ‪ X‬שביר‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע כי בתקופה הרלבנטית הבדיקה טרם הומלצה ע"י הגורמים‬
‫המקצועיים ושליחת הנשים לביצועה בוודאי שלא היתה פרקטיקה מחייבת‬
‫את הרופא הסביר‪.‬‬
‫ואולם ביהמ"ש קבע כי מאחר שבמאמרים שפורסמו עובר לשנת ‪1994‬‬
‫מוזכרות בדיקות המבוצעות לאוכלוסייה בעלת סיכון נמוך לצרכי מחקר או‬
‫לצרכים אחרים‪ ,‬היה על רופא סביר הקורא את המאמרים הללו להסיק כי‬
‫"בדיקות סקר" לגילוי הנשאות קיימות גם אם ביצוען עדיין אינו מומלץ‪.‬‬
‫הבדיקה היתה קיימת במועד הרלבנטי ויש לייחס להורים בהתאם להלכת‬
‫סידי ציפייה סבירה כי קיומה יגולה להם ולכן הרופא התרשל בכך שלא ידע‬
‫על קומה ולא גילה להורים על קיומה‪.‬‬
‫הקופה אחראית לכך שלא הפיצה בקרב רופאיה את האפשרות לביצוע‬
‫בדיקה לגילוי הנשאות לתסמונת ‪ X‬שביר גם לנשים ללא כל אינדיקציה‪.‬‬
‫א (ים)‪ 5416/03‬שיר סגל‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"כלל ‪ 30‬הדקות" – ‪OUT‬‬
‫השאלה היא מהו פרק הזמן הסביר לביצוע ניתוח קיסרי ?‬
‫פרק הזמן של ‪ 15‬דקות לבצוע ניתוח קיסרי הוא פרק זמן‬
‫אפשרי וראוי כאשר חדר הניתוח פנוי וכל הצוות זמין‪ ...‬יש‬
‫להשלים‪ ,‬חרף העובדה שהדבר אינו רצוי‪ ,‬גם עם חלוף פרק‬
‫זמן ארוך יותר של כ‪ 25-30 -‬דק' עד לניתוח‪ .‬אולם שיהוי כזה‬
‫בביצוע הניתוח‪ ,‬כדי שיתקבל כשיהוי סביר‪ ,‬מחייב מתן הסבר‪,‬‬
‫המבוסס על נסיבותיו המיוחדות של המקרה הנדון‪ ,‬ועל כך‬
‫שבפועל נעשו מאמצים סבירים לקצר פרק זמן זה דבר שלא‬
‫הסתייע באותן נסיבות‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"כלל ‪ 15‬הדקות" – ‪IN‬‬
‫במקרה שלפנינו‪ ,‬לא ניתן הסבר המצדיק התמשכותו של פרק‬
‫הזמן שחלף בין קבלת ההחלטה על ביצוע הניתוח לבין הביצוע‬
‫בפועל‪.‬‬
‫במקרה שלפנינו נפל שיהוי בלתי מוצדק של כ‪ 6 -‬דקות גם‬
‫בהתמשכות פרק הזמן ממועד קבלת ההחלטה על הניתוח ועד‬
‫לביצועו‪ .‬מכאן‪ ,‬שבסה"כ נפל במקרה זה שיהוי בלתי מוצדק‬
‫בביצוע הניתוח הקיסרי‪ ,‬העולה כדי רשלנות‪ ,‬של ‪31-33‬‬
‫דקות‪ ,‬ולמצער שיהוי של ‪ 21‬דקות‪.‬‬
‫א (ים) ‪ 8005/06‬ב‪.‬ר‪ .‬נ' בי"ח מאיר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית –‬
‫סטנדרט המומחה הטוב‬

‫על הרופא להשתמש ברמת ידע‪ ,‬כשרון ואיכפתיות‪,‬‬
‫הקיימת ומופעלת ע"י רופאים ברמה מקצועית טובה‬
‫ולא ממוצעת‪.‬‬
‫כאשר מדובר ברופא הטוען לכישורים מיוחדים ולהיותו‬
‫מומחה‪ ,‬הרמה הנדרשת ממנו היא בהתאם לכך‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית –‬
‫"המתמחה חשוד"‬
‫אישה שעברה ניתוח קיסרי אלקטיבי בהרדמה ספינלית‪,‬‬
‫נותרה עם נזק לשורשי העצב הפירוניאלי‪ ,‬נזק זה יוחס‬
‫לפגיעה במהלך ההרדמה‪.‬‬
‫וכך אמר ביהמ"ש על המרדים שהיה מתמחה ותיק בעת‬
‫הניתוח‪":‬רף המומחיות הרשמית של הנתבע שהוא נמוך‬
‫לטעמי‪ ,‬גם אם הוא בעל ניסיון מעשי רב‪ ,‬יש בו כדי ליצור‬
‫חיזוק לטענות התובעת וספק באשר לביצועה הנאות של‬
‫ההרדמה "‬
‫‪...‬‬
‫ת"א ‪ 072682/99‬פני אלמליח‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החלת כלל הדבר מדבר בעדו‬
‫בתי‪-‬המשפט מחילים את כלל "הדבר מדבר בעדו" באופן‬
‫"ליברלי" ומעבירים את נטל השכנוע מכתפי התובעים אל‬
‫כתפי הנתבעים להוכיח שלא היתה רשלנות מצידם‪.‬‬
‫התנאים להחלת הכלל (ס' ‪ 41‬לפקודת הנזיקין)‪:‬‬
‫ התובע לא ידע ולא יכול היה לדעת על הנסיבות שהביאו‬‫לידי הנזק‬
‫ הנזק נגרם על‪-‬ידי נכס בשליטת המזיק‬‫ המקרה מתיישב יותר עם המסקנה שהיתה רשלנות‬‫מאשר עם העדרה‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בסיבוכים נדירים‬
‫אישה הרה עברה דיקור מי שפיר בשבוע ‪ 18‬להריונה‪ ,‬אשר‬
‫הסתבך בזיהום תוך רחמי‪ ,‬שהוביל לספסיס סוער ולמותה‬
‫של האישה‪.‬‬
‫ועדת בדיקה של משרד הבריאות לא מצאה התרשלות‬
‫בטיפול במנוחה מצד גורם רפואי כלשהו‪.‬‬
‫בעלה וילדיה של המנוחה הגישו תביעה נגד הרופא המטפל‬
‫שביצע את הדיקור בטענה שהדיקור נעשה באופן רשלני‪,‬‬
‫ללא ניקוי מתאים של איזור הבטן בו בוצעה הדקירה‬
‫וכתוצאה מכך נגרם הזיהום שהוביל למותה‪.‬‬
‫לא הוגשה חוו"ד מטעם התובעים לתמיכה בטענותיהם‪ ,‬והם‬
‫בקשו להחיל את הכלל של "הדבר מדבר בעדו"‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בסיבוכים נדירים‬
‫ביהמש פסק כי "מהעדויות שנשמעו בבית המשפט ומחומר‬
‫הראיות שהובא‪ ,‬ניתן לקבוע כי השימוש בחומר החיטוי‬
‫פולידין ואלכוהול היה נפוץ ומקובל לצורך עריכת הדיקור‬
‫וכי הנתבעים פעלו על‪-‬פי הנהוג והמקובל בכגון דא‪ ...‬ואין‬
‫לבוא לנתבעים בטרוניה באשר לפרקטיקה בה נהגו"‬
‫ואולם העובדה ‪ -‬שמדובר בתוצאה נדירה ובלתי צפוייה‬
‫למדי של דיקור מי שפיר שגרם לזיהום חריף ברחם‬
‫האשה ומותה עקב כך ‪ -‬תומכת בתחולת הכלל של הדבר‬
‫מדבר בעדו‪ .‬זה מצביע יותר על קיומה של התרשלות מאשר‬
‫על העדרה‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בסיבוכים נדירים‬
‫אף כי התובעים לא הוכיחו את הסיבה הממשית והישירה לזיהום‬
‫בגופה של המנוחה ולמותה כתוצאה מכך‪ ,‬שוכנעתי – על‪-‬פי מאזן‬
‫ההסתברויות במשפט האזרחי – כי ההסתברות שהיא נפטרה עקב‬
‫רשלנותם הרפואית של הנתבעים עולה על ההסתברות כי הפגיעה‬
‫לא היתה תוצאה של התרשלות כזו‪.‬‬
‫נטל השכנוע בדבר העדר התרשלות עבר לכתפי הנתבעים‬
‫ומשהם לא עמדו בו – דין התביעה להתקבל‪.‬‬
‫נקבע שהרופא שביצע את הדיקור אחראי ברשלנות משום שלא‬
‫הרים את הנטל להסביר באיזה מנגנון אירע הזיהום שלא‬
‫באחריותו‪.‬‬
‫א (ת"א) ‪ 89/96‬עזבון המנוחה ג'ומאנה מראר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשומות רפואיות – כלל "הנזק הראייתי"‬

‫"מקום שצריך להיעשות רישום רפואי וזה לא נעשה‪ ,‬ולא‬
‫ניתן הסבר מניח את הדעת למחדל זה‪ ,‬יועבר נטל ההוכחה‬
‫בדבר העובדות השנויות במחלוקת‪ ,‬שיכלו להתבהר מתוך‬
‫הרישום‪ ,‬אל כתפי הרופא או המוסד‪ ,‬שבמסגרתו ניתנו‬
‫השירותים הרפואיים‪".‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫נתונים על העברת נטל הראיה –‬

‫דו"ח ועדת שפניץ‬

‫נראה שנושא הרשומה הרפואית‪ ,‬ליקוי בה או היעדרה הוא‬
‫בעל השלכות מרכזיות בתחום תביעות הרשלנות הרפואית‪,‬‬
‫היכול לעיתים להשפיע באופן מהותי על תוצאת הדיון‬
‫בתביעה‪.‬‬
‫בשני שליש מן המקרים בהם העביר בית‪-‬המשפט את הנטל‬
‫מכתפי התובעים אל כתפי הנתבעים‪ ,‬בשל ליקוי ברשומה‬
‫הרפואית‪ ,‬הם לא הצליחו להתמודד עמו ולהרים אותו‪,‬‬
‫ונקבעה אחריות של המטפלים לנזקם של התובעים‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫התובע יליד ‪ 1939‬אושפז עקב אוטם שריר הלב‪.‬‬
‫בוצע צינתור שבמהלכו הוזרק חומר ניגוד מסוג‬
‫אורוגרפין‪.‬‬
‫סמוך לאחר ההזרקה התלונן התובע על הרגשה‬
‫לא טובה‪ .‬תוך שתי דקות היתה ירידה בלחץ‬
‫הדם‪ ,‬פרפור חדרים ואיבוד הכרה‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)2‬‬

‫האבחנה – שוק אנפילקטי עקב רגישות ליוד‪.‬‬
‫החלה פעולת החייאה אליה הצטרפו רופאים‬
‫בכירים וביניהם מנהל המחלקה הקרדיולוגית‬
‫ומנהל יחידת הצינתורים‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)3‬‬

‫פעולות ההחייאה כללו‪ :‬עיסוי חזה‪ ,‬מכות‬
‫חשמל‪ ,‬החדרת קוצב לב זמני והזלפת‬
‫תרופות שונות‪.‬‬
‫רק בחלוף כ‪ 40 -‬דקות חזר הלב לתפקד‪,‬‬
‫אלא שבזמן זה נגרם נזק מוחי קשה והתובע‬
‫נותר במצב וגטטיבי‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)4‬‬

‫נקבע כי לא היתה רשלנות בטיפול שקיבל התובע‬
‫עד שלב ההחייאה‪.‬‬
‫השאלה במחלוקת היתה האם ההחייאה בוצעה‬
‫בסבירות ובמיומנות‪.‬‬
‫עיון בכל הרישומים וסיכום הראיות בעניין זה‬
‫מעלה מספר בעיות; פרט לרישום הטכנאית על‬
‫מתן לידוקאין‪ ,‬אין רישום ישיר כלשהו על מצב‬
‫התובע במהלך המשבר‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)5‬‬

‫אין חולק כי מדובר באירוע קשה גם‬
‫לצוות הרפואי וניתן להבין כי הצוות דאג‬
‫קודם כל לטיפול בתובע ופחות לביצוע‬
‫רישומים‪ ,‬אולם מהנתונים עולה כי‬
‫חסרים רישומים וחלקם לא מדויקים או‬
‫לא ברורים דיים‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)6‬‬

‫התוצאה המעשית היא כי הרישום הלקוי‬
‫נזקף לחובת הנתבע ברשלנות רישומית‬
‫ונטל ההוכחה כי אין התרשלות של‬
‫הנתבע בעצם הטיפול הינו על הנתבע‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)7‬‬

‫הסברי הנתבע‪ ,‬לפיהם הצוות הרפואי היה שקוע כולו‬
‫בהחייאה ולכן אין לצפות ואין לדרוש תשומת לב‬
‫לרישום‪ ,‬הינם הסברים שובי לב אך אינם הסברים‬
‫מלאים‪.‬‬
‫הרשלנות הרישומית שפורטה לעיל שללה מהתובע את‬
‫היכולת לבודד חלק מהתהליך ולברר כראוי האם‬
‫במהלך ההחייאה היו נתונים שאיפשרו טיפול אחר או‬
‫אבחנה אחרת‪ .‬איננו יודעים מה סדר מתן כמות כה‬
‫גדולה של אדרנלין‪ ,‬ומה היו התגובות לכך‪...‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)8‬‬

‫אם היו רישומים ראויים בזמן ההחייאה‪ ,‬הן‬
‫על סדר התרופות וכמותן והן על לחצי דם‪,‬‬
‫יתכן והיו בידי התובע כלים טובים יותר‬
‫להראות כי במהלך החייאה כה ארוכה היה‬
‫אפשר לנקוט דרכים נוספות‪.‬‬
‫נקבע כי הנתבעים אחראים ל‪ 30% -‬מן הנזק‬
‫של התובע‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל הראייתי בשל אי ביצוע בדיקה‬

‫אישה הרה בהריון ראשון (לאחר ‪ 3‬שנים של טיפולי‬
‫עקרות) הגיעה לבי"ח בשבוע ה‪ 31 -‬להריון לאחר שחשה‬
‫ברע‪ .‬בביה"ח אובחנה הפרדות שיליה ומוות תוך רחמי‪,‬‬
‫על רקע רעלת הריון‪.‬‬
‫השאלה במחלוקת היתה האם הפרדות השיליה היתה‬
‫פתאומית או שהגיניקולוג אצלו ביקרה בבוקר אותו יום‪,‬‬
‫היה יכול כבר אז‪ ,‬לאבחן הפרדות שיליה‪ ,‬לשלוח אותה‬
‫בדחיפות לחדר לידה ולמנוע מוות תוך רחמי‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל הראייתי בשל אי ביצוע בדיקה‬

‫כיוון שהרופא לא ערך בדיקה של רגישות הבטן בעת הביקור של‬
‫האישה אצלו‪ ,‬קבע ביהמ"ש כי הוא גרם בכך נזק ראייתי לתובעת‬
‫כי נמנע ממנה להוכיח כי כבר באותה עת סבלה מהפרדות‬
‫שיליה‪...‬‬
‫לאור זאת הועבר הנטל אל הרופא לשכנע‪ ,‬כי באותו שלב בו נמנע‬
‫מלבצע את הבדיקה‪ ,‬לא סבלה האישה מבטן רגישה ולא היתה‬
‫שרויה בתהליך של הפרדות שיליה‪.‬‬
‫הרופא לא הצליח לעמוד בנטל זה ולכן נקבע כי הוא אחראי למות‬
‫העובר‪...‬‬
‫ע"א ‪ 9328/02‬לאה מאיר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"קשר סיבתי נסיבתי"‬
‫הוריה של פגה שנולדה בשבוע ‪ 29‬להריון בעקבות‬
‫הפרדות שליה‪ ,‬הגישו תביעה נגד ביה"ח‪ ,‬בטענה שהיה‬
‫איחור בביצוע ניתוח קיסרי לאם וכתוצאה מכך סובלת‬
‫הילדה משיתוק מוחין ופיגור שכלי‪.‬‬
‫התביעה הסתמכה על חוו"ד גניקולוגית בלבד ואילו‬
‫ההגנה הסתמכה על חוו"ד של נוירופדיאטר ונאונטולוג‬
‫ששללו קשר סיבתי בין הנזקים לבין העיכוב בביצוע‬
‫הניתוח הקיסרי וקבעו כי יש לשייכם לנזקי הפגות‬
‫בלבד‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"קשר סיבתי נסיבתי"‬
‫ביהמ"ש קבע כי קיים קשר "סיבתי נסיבתי" בין‬
‫התרשלות הרופאים שהתעכבו בביצוע הניתוח הקיסרי‪,‬‬
‫לבין הנזק שנגרם לפגה ולפיכך הטיל אחריות על‬
‫ביה"ח לפצות אותה על ‪ 40%‬מן הנזק שלה‪.‬‬
‫ביהמ"ש העליון אישר את פסה"ד המחוזי וקבע כי‬
‫לבימ"ש יש שיקול דעת לקבוע כי קיים קשר "סיבתי‬
‫נסיבתי" ואת שיעור האחריות ההסתברותי לנזק‬
‫(הפיצוי הופחת ל‪ 20% -‬מן הנזק)‪.‬‬
‫פס"ד מלול עדן‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫דרישות ההסבר בנסיבות מיוחדות‬

‫“ייתכנו מקרים בהם לסיכונים בעלי הסתברות נמוכה‬
‫תהיה משמעות מיוחדת לחולה הספציפי‪ .‬במקרה‬
‫כזה‪ ,‬למרות האחוז הנמוך יכללו אותם סיכונים‬
‫בתחום המידע המהותי הנדרש לחולה לשם החלטה‬
‫מושכלת אם לעבור את הטיפול הרפואי”‪.‬‬

‫ת”א (י‪-‬ם) ‪1109/97‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רף ההסבר בניתוחים אלקטיביים‬

‫"ההסבר הנדרש לקבלת הסכמה מדעת לניתוח‬
‫אלקטיבי – שאף בלעדיו ניתן לקיים אורח חיים‬
‫רגיל – נכלל ברף העליון של חובת הגילוי‪ ,‬והוא‬
‫כולל‪ ,‬בנוסף להתייחסות לסיכויי ההצלחה גם מתן‬
‫הזהרה מפני הסיבוכים האפשריים‪ ...‬גם אם‬
‫סיבוכים אלו נדירים‪".‬‬
‫ע"א ‪6153/97‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רף ההסבר בניתוחים אלקטיביים ‪-‬‬

‫‪RSD‬‬

‫"בענייננו מדובר בסיבוך המתרחש בקרב ‪0.5% - 0.3%‬‬
‫מהניתוחים – גם אם שיעור זה אינו גבוה‪ ,‬הרי מדובר בסיבוך‬
‫חמור‪ ,‬העלול לגרום להפיכתה של הגפה לחסרת כל תפקוד‪ ...‬כיוון‬
‫שמדובר בניתוח אלקטיבי חובת ההסבר נמצאת ברף העליון‪ .‬סיכון‬
‫‪ RSD‬הינו בגדר המידע שהתובע היה רשאי לצפות‪ ,‬באורח סביר‪,‬‬
‫כי יגולה לו‪ ,‬כדי שיוכל לשקלו במסגרת גיבוש דעתו לעניין‬
‫הסכמתו לטיפול הרפואי‪"...‬‬

‫ת"א ‪ 920/99‬יצחק נ' שע"צ‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רף ההסבר ברפואה פרטית‬

‫"רפואה פרטית בה קיים ניגוד עניינים מובנה בין‬
‫השאיפה המסחרית להרבות בניתוחים לבין‬
‫האינטרס של המטופל‪ ,‬כדי להקהות את עוקצו של‬
‫ניגוד העניינים יש להעמיד את המטופל על הסיכונים‬
‫והסיכויים שבניתוח המוצע לרבות החלופה שלא‬
‫לבצע כלל ניתוח סיכוייה וסיכוניה‪".‬‬
‫ע"א ‪6153/97‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫חובת ההסבר על טיפולים מחוץ לסל‬
‫בנסיבות מתאימות עשוי להיווצר צורך ליידע את המטופל לגבי‬
‫אפשרות טיפול המוצעת רק במסגרת הרפואה הפרטית ואולי אף‬
‫במסגרת שירותי רפואה מעבר לים‪ .‬כך יש לעשות‪ ,‬אכן‪,‬‬
‫כשמדובר בטיפול או בתרופה שעשויים לסייע לחולה ואינם‬
‫זמינים ברפואה הציבורית בארץ‪.‬‬
‫כשחולה אובחן כסובל ממחלה מסויימת‪ ,‬וישנה תרופה שאינה‬
‫מצויה ב"סל" – מקובל עלי שעל הרופא ליידע את החולה בדבר‬
‫קיומה של התרופה‪.‬‬
‫עליו להשאיר להחלטתו של החולה את השאלה אם לרכוש את‬
‫התרופה מכספו אם לאו‪ .‬שאלה זו כרוכה לא אחת באפשרויות‬
‫הכספיות של החולה וגם בפער בין ההשפעה של התרופה‬
‫שב"סל" לזו שאינה נמצאת בו‪ ,‬על הרופא לספק את המידע‬
‫הנדרש‪ ,‬והחולה‪ -‬יחליט‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ע"א ‪ 4960/04‬סידי‬

‫פגיעה באוטונומיה – פיצוי ללא נזק‬

‫אישה אושפזה בבית חולים לניתוח אורטופדי בשל‬
‫דפורמציה ברגל‪ .‬בסופו של דבר‪ ,‬במקום ניתוח לתיקון‬
‫הדפורמציה עברה ביופסיה בכתף בשל ממצא ידוע בכתף‬
‫שנחשד להיות גידול ממאיר‪ .‬בעקבות הביופסיה נותרה עם‬
‫מגבלה קשה בתפקוד הכתף‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פגיעה באוטונומיה‬
‫המטופלת טענה כי לא הוסברו לה הסיכונים הכרוכים‬
‫בביופסיה ולפיכך לא נתנה הסכמה מדעת לביצוע הפעולה‪.‬‬
‫נקבע כי גם לו היו נפרשים בפניה הסיכונים היתה נותנת‬
‫הסכמתה לביופסיה בשל הסיכון הממשי שמדובר בגידול‬
‫ממאיר‪.‬‬
‫למרות זאת נפסק כי היתה פגיעה באוטונומיה שלה והיא‬
‫זכאית לפיצוי כספי‪...‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פגיעה באוטונומיה‬

‫“ההכרה בזכותו של החולה לפיצוי על‬
‫הפגיעה באוטונומיה שלו‪ ,‬מקום בו הופרה‬
‫חובה זו‪ ,‬עשויה לתרום לכך שחובה זו‬
‫תקוים הלכה למעשה”‪.‬‬
‫ע”א ‪ 2781/03‬מיאסה עלי דעקה‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות בפגיעה באוטונומיה‬

‫הפרת חובת הזהירות ‪ -‬אי מתן הסברים‬
‫למטופלים לפני ביצוע טיפולים‬
‫נזק ‪ -‬פגיעה באוטונומיה של המטופל‬
‫קשר סיבתי ‪ -‬בין אי מתן ההסברים לבין‬
‫עוצם ההפתעה מן הסיבוך שהתרחש‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫משמעות העדרו של טופס הסכמה ייעודי‬
‫ניתוח סימפטקטומי (נגד הזעת יתר)‪ ,‬שבוצע בשנת ‪ 1999‬והסתבך‬
‫בהזעת יתר פיצויית‪.‬‬
‫המטופל הגיש תביעה בטענה שלא הוזהר מפני הסיבוך האמור‪.‬‬
‫התובע הוחתם על טופס הסכמה סטנדרטי (לא ייעודי)‪ ,‬משום שעד‬
‫השנה האמורה לא פותח טופס ייעודי מתאים‪.‬‬
‫הרופא המנתח רשם בגיליון כי הוסברו הסיכונים הכרוכים בפעולה‬
‫והעיד בבימ"ש כי הוא מסביר לכל המטופלים‪ ,‬ללא יוצא מן הכלל‪,‬‬
‫כי הבעיה עם הניתוח היא שבמקרים רבים מאוד‪ ,‬למעלה מ‪50% -‬‬
‫מופיעה הזעה פיצויית‪ ,‬וב‪ 2-3% -‬מן המקרים ההזעה הפיצויית‬
‫יכולה להיות משמעותית ביותר‪.‬‬
‫סטודנטית שהועסקה במרפאתו של הרופא ונכחה בזמן שקיבל‬
‫חולים אישרה את עדותו בעניין ההסברים‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫חוק זכויות‬

‫החולה‪ ,‬התשנ”ו‪1996-‬‬

‫סעיף ‪ :14‬אופן מתן הסכמה מדעת‬

‫(א)‬

‫‪.....‬‬

‫(ב)‬

‫הסכמה מדעת לטיפול רפואי המנוי בתוספת תינתן‬
‫במסמך בכתב‪ ,‬שיכלול את תמצית ההסבר שניתן‬
‫למטופל‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫חוק זכויות‬

‫החולה‪ ,‬התשנ”ו‪1996-‬‬

‫תוספת‬
‫(סעיפים ‪)15 ,14‬‬
‫(‪ )1‬ניתוחים‪ ,‬למעט כירורגיה זעירה‪.‬‬
‫(‪ )2‬צינתורים של כלי דם‪.‬‬
‫(‪ )3‬דיאליזה‪.‬‬
‫(‪ )4‬טיפול בקרינה מייננת (רדיותרפיה)‪.‬‬
‫(‪ )5‬טיפולי הפריה חוץ‪-‬גופית‪.‬‬
‫(‪ )6‬כימותרפיה לטיפול בתהליכים ממאירים‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בהעדר טופס הסכמה ייעודי‬
‫נקבע (בערעור) כי נוכח הוראות חוק זכויות החולה אין די בטפסים הערוכים‬
‫על פי תקנות בריאות העם (טופסי הסכמה)‪ ,‬התשמ"ד‪. 1984-‬‬
‫ככל הנראה המערכת הרפואית התאימה עצמה להוראות אלה באיחור מסויים‪,‬‬
‫ובמועד הרלוונטי (‪ )1999‬עדיין נעשה שימוש בטפסים הישנים‪ ,‬תוך הפרת‬
‫הוראת החוק‪.‬‬
‫אין לשלול את האפשרות‪ ,‬לפיה הפרת החובה לעגן את הסכמת המטופל‬
‫במסמך בכתב שיכלול את "תמצית ההסבר שניתן למטופל"‪ ,‬שוללת‪ ,‬מניה‬
‫וביה‪ ,‬את האפשרות שאכן מדובר ב"הסכמה מדעת"‪.‬‬
‫דרישת הכתב בחוק היא "דרישה מהותית" ובהעדרו של טופס הסכמה מדעת‬
‫ערוך כדין‪ ,‬יש לקבוע‪ ,‬למצער‪ ,‬כי במקרה של מחלוקת‪ ,‬המטפל הוא זה‬
‫שצריך להוכיח קיומה של הסכמה זו‪.‬‬
‫ע"א ‪ 6299/05‬צורף‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ומה הדין כשיש טופס חתום ?!‬

‫נולדה‬

‫בשנת ‪1998‬‬
‫(מיקרופטלמיה)‪.‬‬
‫בשבוע ‪ 21‬להריון בוצעה לאם בדיקת אולטרה‪-‬סאונד בסיסית‬
‫במסגרת הקופה שנמצאה תקינה‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע כי לא ניתן לגלות את המום במסגרת בדיקה בסיסית‬
‫אך יש אפשרות לגלות זאת בבדיקה מורחבת‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע כי היה מדובר בהריון שלא בסיכון גבוה ולא היה‬
‫מקום לביצוע סקירה מורחבת‪/‬מכוונת‪.‬‬
‫האם חתמה על טופס בקשה לביצוע בדיקת על‪-‬קול לפיה היא‬
‫מודעת לכך שמדובר בבדיקה בסיסית וכי באפשרותה לבצע‬
‫בדיקה מורחבת באופן פרטי‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תינוקת‬

‫כשהיא‬

‫סובלת‬

‫מעיוורון‬

‫חתימה ללא הסבר – לאו הסכמה היא‬
‫ביהמ"ש קבע כי הרופאים הסבירו לאם כי הבדיקה אותה היא עומדת לבצע‬
‫היא בדיקה בסיסית וכי קיימת בדיקה משוכללת יותר אותה ניתן לבצע באופן‬
‫פרטי ואולם בכך לא די‪.‬‬
‫האם לא הבינה לאשורה את האבחנה בין הבדיקה הבסיסית והמורחבת ואם‬
‫היתה מבינה היתה בוחרת לבצע את הבדיקה על חשבונה‪ .‬יש כשל בשרשרת‬
‫המידע אשר נמסר לאם‪.‬‬

‫לא די בקיומה של פרקטיקה לפיה מיידעים את האישה כי קיימת‬
‫בדיקה מורחבת‪ ,‬העדר הנחיות ברורות ונהלים מוגדרים באשר‬
‫להיקף המידע שיש למסור למטופלת לעניין אפשרותה לבצע‬
‫בדיקה מורחבת ‪...‬ואי מתן הסבר הולם בטרם ביצוע הבדיקה‬
‫הבסיסית הינם בגדר נוהל בלתי סביר‪...‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תוצאות הערעור‬
‫המלצת ביהמ"ש‪:‬‬

‫לאור קשיים שהתגלעו בהכרעת בימ"ש קמא בשאלת‬
‫החבות ולאור זאת שבימ"ש קמא הכריע בפסק דינו‬
‫בסוגיות שלא היו בחזית הדיון יבוטל פסק דינו של‬
‫בימ"ש קמא והסכום אשר שולם לתובעים יישאר בידם‪.‬‬

‫התובעים הסכימו להצעת ביהמ"ש שמשמעותה‬
‫שפסה"ד מבוטל‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ההחמרה השיפוטית –‬
‫הנזק הממוני‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫הלכת "השנים האבודות" –‬
‫עזבון אטינגר ז"ל‬

‫פס"ד תקדימי ניתן‪ ,‬במרץ ‪ ,2004‬על‪-‬ידי בית‪-‬המשפט העליון‬
‫בהרכב של חמישה שופטים בתביעת עזבון של קטין‪ ,‬אשר הלך‬
‫לעולמו בגיל ‪ ,12‬כתוצאה מנפילה לבור בעת משחק עם חבר‪,‬‬
‫בעיר העתיקה בירושלים‬
‫עזבון של קטין אשר הלך לעולמו כתוצאה מרשלנות‪ ,‬זכאי לפיצוי‬
‫בגין הפסד כושר השתכרות ב"שנים האבודות"‪ ,‬בהן לא זכה‬
‫לחיות ולהתפרנס‬
‫זכות דומה קיימת גם לעזבון של בגיר שהלך לעולמו בגיל‬
‫העבודה‬
‫נפגע אשר קוצרה תוחלת חייו כתוצאה מרשלנות זכאי מעתה‬
‫לפיצוי בגין הפסד ההשתכרות שלו ב"שנים האבודות"‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"השנים האבודות" – ההשלכות הכספיות‬
‫נקבע כי חישוב הפסד ההשתכרות ב"שנים האבודות" יהיה מבוסס‬
‫על ‪ 30%‬מן השכר הממוצע במשק (בתקופה מגיל ‪18-21‬‬
‫החישוב הוא ‪ 70%‬מן הסכום האמור)‪.‬‬
‫ההנחה המובלעת היא כי ניתן לחסוך ‪ ₪ 2400‬מתוך ‪₪ 8000‬‬
‫בחודש !!!!!‬
‫בתביעת יורשים שהם גם תלויים ‪ ,‬נקבע כי יש ליורשים זכאות‬
‫לקבל פיצוי בגין ראשי נזק שנמצאים מחוץ לתחום החפיפה (כאב‬
‫וסבל וקיצור תוחלת חיים וכ"ו)‬
‫חישוב הפסד ההשתכרות בשנים האבודות‪ ,‬כולל גם חישוב הפסדי‬
‫פנסיה‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫הגידול בפיצוי הכספי‬
‫יולדת לאחר ‪ 3‬שנות טיפולי הפריה בהריון ראשון‪,‬‬
‫נשלחה "להסתובב" כדי לזרז לידה ושבה עם עובר מת‪.‬‬
‫בימ"ש המחוזי קבע אחריות ופסק לאם פיצוי של‬
‫‪ ₪ 300,000‬בגין כאב וסבל‪.‬‬
‫ביהמ"ש העליון קבע כי מגיע פיצוי גם לאב בגין כאב‬
‫וסבל שלו בסכום נוסף של ‪.₪ 250,000‬‬
‫סטיה מהלכה קודמת שחייבה נזק נפשי חמור "בניזוק‬
‫משני" שעולה כדי מחלת נפש או הפרעת נפש הגורמת‬
‫נכות ממשית‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פס"ד לבנה לוי‬

‫הגידול בסכומי הפיצוי‬
‫צעירה שנולדה בשנת ‪ 1985‬כשהיא סובלת משיתוק ביד שמאל‬
‫כתוצאה מפגיעה במקלעת העצבים הברכיאלית‪ ,‬הגישה בשנת‬
‫‪ 2006‬תביעה נגד ביה"ח בו נולדה בטענה של רשלנות בלידה‪.‬‬
‫בינתיים סיימה התובעת לימודי משפטים ומנהל עסקים ובמהלך‬
‫המשפט עשתה התמחות במשפטים‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע שיש אחריות לביה"ח ופסק לה פיצוי גלובלי בגין‬
‫הפסד השתכרות בסך של ‪ ₪ 800,000‬ובנוסף ‪ ₪ 600,000‬כאב‬
‫וסבל‪ ₪ 1,000,000 ,‬עזרת צד ג' ו‪ ₪ 85,000 -‬הוצאות ‪....‬‬

‫א (ים) ‪8363/06‬פדילה נ' בי"ח מאיר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"ועדת שפניץ" – אין מקום להגביל בחוק את‬
‫הפיצוי לתובעים בגין רשלנות רפואית‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫לאן מועדות פנינו?‬

‫‪ ‬המשך החמרה שיפוטית ?‬
‫‪ ‬התמתנות והתייצבות ?‬
‫‪ ‬התערבות חקיקתית ?‬
‫ימים יגידו‪....‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תודה !‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬


Slide 10

‫עדכונים בפסיקת בתי‪-‬המשפט‬
‫בתביעות רשלנות רפואית‬
‫עו"ד טליה חלמיש‪-‬שני‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬
‫מקבוצת מדנס‬
‫מאי ‪2009‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תמונת המצב‬
‫בשנים האחרונות אנו עדים לעליה ניכרת של ההוצאה‬
‫בגין תביעות אחריות מקצועית בתחום הרפואה‪.‬‬
‫העליה נובעת בעיקר מ"אינפלציה שיפוטית" שהביאה‬
‫לגידול ניכר בפיצויים המשולמים לתובעים‪.‬‬
‫התשלומים השנתיים בתביעות הרשלנות הרפואית‪ ,‬גדלו‬
‫בעשור האחרון ב‪.700% -‬‬
‫במקביל גדלו הפרמיות בצורה דרמטית והכיסויים‬
‫הוגבלו‪.‬‬
‫מוסדות רפואיים ורופאים פרטיים העוסקים בתחומים‬
‫בסיכון גבוה (לידות‪ US ,‬מיילדותי‪ ,‬כירורגיה פלסטית‬
‫וכ"ו) נתקלים בקושי להשיג כיסוי ביטוחי‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫התפתחות התביעות בבימ"ש‬

‫‪1994 - 2008‬‬

‫‪1,200‬‬
‫‪1,100‬‬
‫‪1,000‬‬
‫‪900‬‬
‫‪800‬‬
‫‪700‬‬
‫‪600‬‬
‫‪500‬‬
‫‪400‬‬
‫‪300‬‬
‫‪200‬‬
‫‪100‬‬
‫‪0‬‬

‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫‪2002‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫‪1994‬‬

‫מדד גידול התשלומים‬

‫‪1995 - 2008‬‬

‫‪3100%‬‬
‫‪2800%‬‬
‫‪2500%‬‬
‫‪2200%‬‬
‫‪1900%‬‬

‫‪1600%‬‬
‫‪1300%‬‬
‫‪1000%‬‬
‫‪700%‬‬
‫‪400%‬‬
‫‪100%‬‬
‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫‪2002‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫התפתחות התביעות בבימ"ש‬
‫מיילדות וגינקולוגיה‬

‫‪240‬‬

‫‪210‬‬

‫‪180‬‬

‫‪150‬‬

‫‪120‬‬

‫‪90‬‬

‫‪60‬‬

‫‪30‬‬

‫‪0‬‬
‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2002‬‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫מדד גידול התשלומים‬
‫מיילדות וגינקולוגיה‬

‫‪11100%‬‬
‫‪10100%‬‬
‫‪9100%‬‬
‫‪8100%‬‬
‫‪7100%‬‬
‫‪6100%‬‬
‫‪5100%‬‬
‫‪4100%‬‬
‫‪3100%‬‬
‫‪2100%‬‬
‫‪1100%‬‬
‫‪100%‬‬

‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫‪2002‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫מקצועות קליניים מובילים בשיעור הסיכון‬
‫‪1991 - 2008‬‬
‫מיילדות‬
‫כירורגיה כללית‬

‫‪40%‬‬

‫קרדיולוגיה‬

‫שיעור הסיכון הכספי‬

‫‪35%‬‬
‫‪30%‬‬

‫רפואת שיניים‬

‫‪25%‬‬

‫אורטופדיה‬

‫‪20%‬‬

‫נוירוכירורגיה‬

‫‪15%‬‬
‫‪10%‬‬

‫גינקולוגיה‬

‫‪5%‬‬

‫אופטלמולוגיה‬

‫‪0%‬‬

‫‪18%‬‬

‫שיעור התיקים עם סיכון כספי‬

‫‪16%‬‬
‫‪14%‬‬
‫‪12%‬‬
‫‪10%‬‬
‫‪8%‬‬
‫‪6%‬‬
‫‪4%‬‬
‫‪2%‬‬
‫‪0%‬‬

‫* ‪ 3%‬ומעלה‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫דו"ח ועדת "שפניץ"‪-‬‬

‫הועדה הבין משרדית לבחינת הדרכים להקטנת ההוצאה‬
‫הציבורית בגין תביעות הרשלנות הרפואית‬

‫מסתמנת בפסיקה מגמה של הרחבת אחריותם של בעלי‬
‫מקצועות הרפואה והמוסדות הרפואיים – החל בסוגית‬
‫ההתרשלות (ירידת קרנה של הלכת הפרקטיקה‬
‫המקובלת)‪ ,‬המשך בסיבתיות (אובדן סיכויי החלמה)‬
‫וכלה בהרחבת העילות (רשלנות בגין הסכמה מדעת)‬
‫וראשי נזק (פגיעה באוטונומיה)‪.‬‬
‫מהנתונים עולה כי במשך השנים עלו סכומי הפיצויים‬
‫הממוצעים שנפסקו בתביעות רשלנות רפואית‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫הגידול בפיצוי הממוצע לתובעים‬
‫שנת תשלום‬
‫‪2004‬‬
‫‪2005‬‬
‫‪2006‬‬
‫‪2007‬‬
‫‪2008‬‬

‫תשלום ממוצע לתובע (בדולר)‬
‫‪21,872‬‬
‫‪33,700‬‬
‫‪34,935‬‬
‫‪44,839‬‬
‫‪62,374‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פיצוי עבור כאב וסבל ב– ‪ 100%‬נכות‬

‫‪1997-2008‬‬

‫‪1600000‬‬

‫‪1400000‬‬

‫‪1200000‬‬

‫‪1000000‬‬

‫‪800000‬‬

‫‪600000‬‬

‫‪400000‬‬

‫‪200000‬‬

‫‪0‬‬
‫‪2009‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2005‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2003‬‬

‫‪2001‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1997‬‬

‫פיצוי עבור מות קטינים (קיצור תוחלת חיים‪+‬כאב וסבל)‬
‫‪1998-2006‬‬
‫‪1800000‬‬

‫‪1600000‬‬

‫‪1400000‬‬

‫‪1200000‬‬

‫‪1000000‬‬

‫‪800000‬‬

‫‪600000‬‬

‫‪400000‬‬

‫‪200000‬‬

‫‪0‬‬
‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2002‬‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ההתפתחויות המשפטיות‬

‫עמדה סלחנית‬

‫עמדה ביקורתית‬

‫עמדה מחמירה‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫סלחנות שיפוטית‬

‫(‪)1961‬‬

‫"אשה‪ ...‬באה למחלקה הגינקולוגית לשם ניתוח קל‬
‫ברחמה ויצאה מהמחלקה שבעת יסורים ובעלת מום‬
‫לכל ימי חייה‪...‬‬
‫הטיפול אשר החולה קיבלה בבית החולים לא היה כפי‬
‫שצריך היה לצפותו מבעלי מקצוע מעולים וכן קרו תוך‬
‫כדי טיפול הזנחות וטעויות שונות‪ ,‬אשר הביאו לידי‬
‫תוצאות מעציבות במצב בריאותה‪...‬‬
‫רופא בשר ודם עשוי לטעות‪ ,‬ולא כל טעות מהווה‬
‫רשלנות‪"...‬‬

‫התביעה נדחתה‬
‫(ע"א ‪ 280/60‬פרדו נ' פלדמן‪ ,‬פד' (טו') ‪)1961‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫בקרה שיפוטית‬
‫עולם הרפואה אינו חסין מביקורת שיפוטית ומחשיפה של מעשי רשלנות‬
‫מקצועיים‪ .‬ביקורת זו היא אחת הערובות החשובות להקפדה על מתן טיפול‬
‫רפואי נאות‪.‬‬
‫לא כל טעות באבחנה או בטיפול‬
‫מצביעה בהכרח על רשלנות‪.‬‬
‫אחריות הרופאים‪ ,‬ברשלנות‬
‫אזרחית או פלילית‪ ,‬צריכה‬
‫להיקבע‪ ,‬רק אם הוכח שבנתוני‬
‫זמן אמת פעלו הרופאים‬
‫באי מיומנות מקצועית‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫בקרה שיפוטית – האם היא מקדמת את‬
? ‫בטיחות הטיפול‬
Most patient-safety experts continue to believe that the
threat of liability is the primary barrier to the
development of effective and comprehensive patient
safety programs in hospitals. I suggest, on the
contrary…that judicial recognition of an explicit “right
to safety” for hospital patients, with correlative duty of
hospitals to implement patient-safety measures can
become the primary motivator for the development of
systems to improve patient safety.
George J. Annas. J.D., NEJM 354;19 May11,2006
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫בקרה שיפוטית‬

‫‪‬‬
‫שיפור איכות הרפואה‬
‫הרשומה הרפואית‬
‫• רישום מפורט יותר‬
‫• שמירה על רשומות‬

‫תהליך הבקרה הרפואית‬
‫• ניהול סיכונים‬
‫• אבטחת איכות‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תקשורת עם מטופלים‬
‫• הסכמה מדעת‬
‫• גילוי נאות על תקלות‬

‫ניהול הטיפול הרפואי‬
‫• פרוטוקולים ונהלים‬
‫• הנחיות קליניות‬

‫החמרה שיפוטית‬

‫‪‬‬
‫רפואה מתגוננת‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬

‫ריבוי בדיקות וטיפולים מיותרים‬
‫יצירת מתח ביחסי מטפל‪-‬מטופל‬
‫הוצאות מוגברות לתשלום ביטוח‬
‫סגירת פעילויות בסיכון ביטוחי גבוה‬
‫קושי להשיג כיסוי ביטוחי‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית‬

‫(‪)1998‬‬

‫"חיובם של הרופא וקופת‬
‫חולים בדין הוא פרי של חוכמה‬
‫לאחר מעשה‪ .‬הרף שהוצב‬
‫לקביעת אחריותם‪ ,‬הוצב בגובה‬
‫כה רב‪ ,‬עד שלא רק הרופא‬
‫הסביר אינו יכול לעוברו‪ ,‬אלא‬
‫גם הרופא המומחה המובהק‬
‫ייכשל בכך"‪.‬‬
‫(השופטת שטרסברג‪-‬כהן בדעת מיעוט‬
‫ע"א ‪ 3709,3264/96‬קופ"ח נ' פלד ואח')‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית – ההנמקה‬
‫"אין להטיל את העומס הכלכלי של הטעות הרפואית‬
‫על החולה‪ ,‬אלא מן הראוי כי יוטל‪ ,‬עקרונית‪ ,‬על‬
‫הרופא בעל הטעות שממנו יפוזר ממילא על ציבור‬
‫רחב יותר באמצעות ביטוח האחריות המקצועית‪.‬‬
‫יתרה מזו‪ ,‬הטלת האחריות האישית על הרופא‪...‬‬
‫עשויה לעודד את מילוי החובה המקצועית‬
‫להתעדכנות בספרות המקצועית‪"...‬‬
‫(השופט אנגלרד ע"א ‪ 3709,3264/96‬קופ"ח נ' פלד ואח')‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ההחמרה השיפוטית –‬
‫שאלת האחריות‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"החמרת" האחריות של המטפלים‬
‫"פרקטיקה רצויה" במקום "פרקטיקה מצויה"‬
‫החלת נורמות התנהגות רטרוספקטיבית‪" -‬דרך עוקפת פרקטיקה‬
‫מקובלת"‬
‫מבחן "המומחה הטוב" במקום "הרופא הסביר"‬
‫החלת כלל "הדבר מדבר בעדו" במקרי סיבוכים נדירים‬
‫החלה מסיבית של "כלל הנזק הראייתי"‬
‫החלת אחריות במקרים של "קשר סיבתי נסיבתי"‬
‫קביעת חובות מוגברות בכל הנוגע להסברים למטופלים עובר‬
‫למתן לטיפולים רפואיים‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"פרקטיקה מצויה" לעומת "פרקטיקה רצויה"‬
‫העובדות ‪ -‬רביד נ' קליפורד‬

‫ביום ‪ 5.4.84‬הגיעה רביד בת החמש למרפאת שיניים לצורך‬
‫טיפול שיניים‪ .‬כהכנה לטיפול הזריק לה הרופא זריקת הרדמה‬
‫מקומית בלסתה התחתונה מצד ימין‪ .‬הרופא השתמש לצורך‬
‫ההזרקה במזרק לא שואב‪ ,‬שהיה מקובל לשימוש באותה תקופה‬
‫(פרקטיקה מקובלת)‪.‬‬
‫זמן קצר לאחר ההזרקה נטתה רביד על צידה ולא הצליחה‬
‫להתייצב‪ .‬היא היתה מנומנמת והוחלט להעבירה לטיפול בבית‪-‬‬
‫חולים‪ .‬כתוצאה מן האירוע סובלת רביד עד היום מהמיפרזיס‬
‫במחצית הגוף השמאלי ומהפרעות נוירולוגיות וקוגנטיביות‪.‬‬
‫הסתבר כי חומר ההזרקה חדר לכלי דם משם נדד למוח וגרם‬
‫לקריש דם ולאוטם מוחי‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"פרקטיקה מצויה" לעומת "פרקטיקה רצויה"‬
‫ההכרעה המשפטית‬

‫העובדה שרופא נהג בהתאם לפרקטיקה המקובלת‬
‫בתחומו‪ ,‬היא כשלעצמה‪ ,‬אינה מעניקה לו הגנה‬
‫מוחלטת ולעולם מצוי בידי בית המשפט לקבוע‪ ,‬כי‬
‫פרקטיקה נהוגה זו אינה עולה בקנה אחד עם חובת‬
‫הזהירות של רופא כלפי מטופל‪.‬‬
‫פרקטיקה מקובלת מהווה פרמטר‪ ,‬ואפילו פרמטר‬
‫חשוב‪ ,‬במכלול השיקולים שעל בית המשפט לשקול‬
‫בבואו לקבוע את סטנדרט ההתנהגות הראוי‪ ,‬אולם‬
‫אין היא הפרמטר היחיד אשר בית המשפט יתחשב בו‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫די היה באמצעי פשוט וזמין למנוע סיכון ידוע של‬
‫חדירת מזרק עם חומר הרדמה לתוך עורק‪ ,‬דבר אשר‬
‫עלול לגרום לתופעות לוואי משמעותיות‪ .‬כל זאת‬
‫ללא תוספת עלות משמעותית‪.‬‬
‫בנסיבות אלה אין מנוס מן המסקנה כי רופא התרשל‬
‫שכן רופא זהיר היה בוחר למנוע סיכון זה באמצעות‬
‫שימוש במזרקים שואבים‪.‬‬
‫רביד נ' קליפורד‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬
‫הנורמות אינן נקבעות על‪-‬ידי מומחים אלה או אחרים‪ ,‬אלא‬
‫על‪-‬ידי בית‪-‬המשפט‪.‬‬
‫שאלת תפקידו של מנתח בחדר ניתוח היא עניין ערכי‬
‫ונורמטיבי שמתפקידו של בית‪-‬המשפט להכריע בו‪.‬‬
‫עדות יו"ר המועצה הלאומית לכירורגיה‪ ,‬הרדמה וטיפול נמרץ‬
‫כי אין אחריות הדדית בין מנתח לרופא מרדים‪ ,‬כפי שבא לידי‬
‫ביטוי בסיכום ישיבת המועצה הלאומית הנ"ל‪ ,‬אין לראות בה‬
‫משום נורמה נכונה‪ ,‬ולפיכך אין לפעול על‪-‬פיה‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬

‫(‪)2‬‬

‫אם נרשם בסיכום ישיבת מועצת איגוד רופאי העיניים‪ ,‬כי‬
‫המנתח אחראי כלפי המנותח על הניתוח ותוצאותיו בלבד‪,‬‬
‫והמרדים אחראי כלפי המטופל על תהליך ההרדמה ותוצאותיו‪,‬‬
‫אין לראות בכך כאילו כל אחד מהם אחראי רק על תחומו‪,‬‬
‫וחייבת להיות הדדיות ביניהם‪ ,‬ולמרות שאין למנתח "אחריות‬
‫על" הרי שיש לו אחריות על סימני החיים של המנותח‪ ,‬לא‬
‫פחות מאשר למרדים‪ ,‬ועל‪-‬כן עמדת איגוד רופאי העיניים כפי‬
‫שבאה לידי ביטוי במסמך הנ"ל‪ ,‬אינה משקפת את הנורמה‬
‫המחייבת‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬

‫(‪)3‬‬

‫המסמך בדבר חלוקת אחריות בחדר הניתוח של ההסתדרות‬
‫הרפואית בישראל‪ ,‬קובע כי שיתוף פעולה בין הרופא המנתח‬
‫והרופא המרדים בניתוח חיוני להצלחת הטיפול וכך יש אכן‬
‫לנהוג‪ ,‬אולם ההסתייגות שעל‪-‬פיה אין הרופא המנתח אחראי‬
‫לפעולות המבוצעות על‪-‬ידי הרופא המרדים‪ ,‬כפי שהרופא‬
‫המרדים אינו אחראי על פעולות המבוצעות על‪-‬ידי הרופא‬
‫המנתח‪ ,‬איננה נורמה שיש לפעול על‪-‬פיה‪ ,‬שכן ברור שהמנתח‬
‫אינו אחראי על פעולות המרדים‪ ,‬אולם אין בכך כדי לסייג‬
‫אחריותו לעקוב אחר סימני החיים של המנותח‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬

‫(‪)4‬‬

‫כאשר מנותח פונה למנתח בבקשה לנתחו אין הוא יוצר קשר אחד עם‬
‫המרדים וקשר אחר עם המנתח‪ ...‬יש לייחס לו אחריות מעבר לעצם‬
‫הפעולה הכירורגית‪ ,‬המנותח מצפה ממנו להיות אחראי על חייו בעת‬
‫ביצוע הניתוח – ולאו דווקא בעת ביצוע הפעולה הכירורגית גרידא‪.‬‬
‫כל מנתח חייב להיות שותף מלא למעקב אחר סימני חיים של המנותח‪ ,‬גם‬
‫תוך כדי ובמהלך הניתוח‪ ,‬ואין הוא רשאי להטיל את האחריות הבלעדית‬
‫על כך על כתפי המרדים‪.‬‬
‫חובתו של המנתח היתה להאזין לקולות המוניטור ע"מ לוודא שהוא‬
‫ממשיך לנתח אדם חי ולא מחוסר חיים‪ .‬אם הוא לא עושה כן הוא‬
‫מתרשל‪.‬‬
‫המנתח שלא עשה כן הורשע בעבירה של מעשה פזיזות ורשלנות‪.‬‬
‫פ (תא) ‪ 40016/07‬מ"י נ' אסותא ואח'‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החלת נורמות רטרוספקטיבית‬
‫בשנת ‪ 1986‬נולד ערן סידי עם חסר של כף יד ימין‪.‬‬
‫בשנת ‪ 1997‬הגישה משפחת סידי תביעה נגד הגיניקולוג שביצע‬
‫לאם בדיקת אולטרה סאונד שגרתית במהלך ההריון‪ ,‬בטענה של‬
‫רשלנות באי אבחון חסר כף היד‪.‬‬
‫ביהמ"ש המחוזי פסק כי לא היתה רשלנות בביצוע הבדיקה‪ ,‬שכן‬
‫בשנה הנדונה בדיקת האולטרה סאונד הבסיסית לא כללה סקירת‬
‫גפיים ודחה את התביעה‪.‬‬
‫לעומת זאת ביהמ"ש העליון שדן בערעור על התביעה קבע‬
‫בשנת ‪ 2005‬כי חלה חובה על הרופא הבודק בשנת ‪!!! 1986‬‬
‫ליידע את האישה על מגבלות הבדיקה ועל האפשרות לבצע‬
‫בדיקת אולטרה סאונד מורחבת במסגרת הפרקטיקה הפרטית‪...‬‬
‫ע"א ‪ 4960/04‬סידי‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החלת נורמות רטרוספקטיבית ‪2 -‬‬
‫ילדה נולדה בשנת ‪ 1995‬כשהיא סובלת מתסמונת ‪ X‬שביר‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע כי בתקופה הרלבנטית הבדיקה טרם הומלצה ע"י הגורמים‬
‫המקצועיים ושליחת הנשים לביצועה בוודאי שלא היתה פרקטיקה מחייבת‬
‫את הרופא הסביר‪.‬‬
‫ואולם ביהמ"ש קבע כי מאחר שבמאמרים שפורסמו עובר לשנת ‪1994‬‬
‫מוזכרות בדיקות המבוצעות לאוכלוסייה בעלת סיכון נמוך לצרכי מחקר או‬
‫לצרכים אחרים‪ ,‬היה על רופא סביר הקורא את המאמרים הללו להסיק כי‬
‫"בדיקות סקר" לגילוי הנשאות קיימות גם אם ביצוען עדיין אינו מומלץ‪.‬‬
‫הבדיקה היתה קיימת במועד הרלבנטי ויש לייחס להורים בהתאם להלכת‬
‫סידי ציפייה סבירה כי קיומה יגולה להם ולכן הרופא התרשל בכך שלא ידע‬
‫על קומה ולא גילה להורים על קיומה‪.‬‬
‫הקופה אחראית לכך שלא הפיצה בקרב רופאיה את האפשרות לביצוע‬
‫בדיקה לגילוי הנשאות לתסמונת ‪ X‬שביר גם לנשים ללא כל אינדיקציה‪.‬‬
‫א (ים)‪ 5416/03‬שיר סגל‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"כלל ‪ 30‬הדקות" – ‪OUT‬‬
‫השאלה היא מהו פרק הזמן הסביר לביצוע ניתוח קיסרי ?‬
‫פרק הזמן של ‪ 15‬דקות לבצוע ניתוח קיסרי הוא פרק זמן‬
‫אפשרי וראוי כאשר חדר הניתוח פנוי וכל הצוות זמין‪ ...‬יש‬
‫להשלים‪ ,‬חרף העובדה שהדבר אינו רצוי‪ ,‬גם עם חלוף פרק‬
‫זמן ארוך יותר של כ‪ 25-30 -‬דק' עד לניתוח‪ .‬אולם שיהוי כזה‬
‫בביצוע הניתוח‪ ,‬כדי שיתקבל כשיהוי סביר‪ ,‬מחייב מתן הסבר‪,‬‬
‫המבוסס על נסיבותיו המיוחדות של המקרה הנדון‪ ,‬ועל כך‬
‫שבפועל נעשו מאמצים סבירים לקצר פרק זמן זה דבר שלא‬
‫הסתייע באותן נסיבות‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"כלל ‪ 15‬הדקות" – ‪IN‬‬
‫במקרה שלפנינו‪ ,‬לא ניתן הסבר המצדיק התמשכותו של פרק‬
‫הזמן שחלף בין קבלת ההחלטה על ביצוע הניתוח לבין הביצוע‬
‫בפועל‪.‬‬
‫במקרה שלפנינו נפל שיהוי בלתי מוצדק של כ‪ 6 -‬דקות גם‬
‫בהתמשכות פרק הזמן ממועד קבלת ההחלטה על הניתוח ועד‬
‫לביצועו‪ .‬מכאן‪ ,‬שבסה"כ נפל במקרה זה שיהוי בלתי מוצדק‬
‫בביצוע הניתוח הקיסרי‪ ,‬העולה כדי רשלנות‪ ,‬של ‪31-33‬‬
‫דקות‪ ,‬ולמצער שיהוי של ‪ 21‬דקות‪.‬‬
‫א (ים) ‪ 8005/06‬ב‪.‬ר‪ .‬נ' בי"ח מאיר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית –‬
‫סטנדרט המומחה הטוב‬

‫על הרופא להשתמש ברמת ידע‪ ,‬כשרון ואיכפתיות‪,‬‬
‫הקיימת ומופעלת ע"י רופאים ברמה מקצועית טובה‬
‫ולא ממוצעת‪.‬‬
‫כאשר מדובר ברופא הטוען לכישורים מיוחדים ולהיותו‬
‫מומחה‪ ,‬הרמה הנדרשת ממנו היא בהתאם לכך‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית –‬
‫"המתמחה חשוד"‬
‫אישה שעברה ניתוח קיסרי אלקטיבי בהרדמה ספינלית‪,‬‬
‫נותרה עם נזק לשורשי העצב הפירוניאלי‪ ,‬נזק זה יוחס‬
‫לפגיעה במהלך ההרדמה‪.‬‬
‫וכך אמר ביהמ"ש על המרדים שהיה מתמחה ותיק בעת‬
‫הניתוח‪":‬רף המומחיות הרשמית של הנתבע שהוא נמוך‬
‫לטעמי‪ ,‬גם אם הוא בעל ניסיון מעשי רב‪ ,‬יש בו כדי ליצור‬
‫חיזוק לטענות התובעת וספק באשר לביצועה הנאות של‬
‫ההרדמה "‬
‫‪...‬‬
‫ת"א ‪ 072682/99‬פני אלמליח‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החלת כלל הדבר מדבר בעדו‬
‫בתי‪-‬המשפט מחילים את כלל "הדבר מדבר בעדו" באופן‬
‫"ליברלי" ומעבירים את נטל השכנוע מכתפי התובעים אל‬
‫כתפי הנתבעים להוכיח שלא היתה רשלנות מצידם‪.‬‬
‫התנאים להחלת הכלל (ס' ‪ 41‬לפקודת הנזיקין)‪:‬‬
‫ התובע לא ידע ולא יכול היה לדעת על הנסיבות שהביאו‬‫לידי הנזק‬
‫ הנזק נגרם על‪-‬ידי נכס בשליטת המזיק‬‫ המקרה מתיישב יותר עם המסקנה שהיתה רשלנות‬‫מאשר עם העדרה‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בסיבוכים נדירים‬
‫אישה הרה עברה דיקור מי שפיר בשבוע ‪ 18‬להריונה‪ ,‬אשר‬
‫הסתבך בזיהום תוך רחמי‪ ,‬שהוביל לספסיס סוער ולמותה‬
‫של האישה‪.‬‬
‫ועדת בדיקה של משרד הבריאות לא מצאה התרשלות‬
‫בטיפול במנוחה מצד גורם רפואי כלשהו‪.‬‬
‫בעלה וילדיה של המנוחה הגישו תביעה נגד הרופא המטפל‬
‫שביצע את הדיקור בטענה שהדיקור נעשה באופן רשלני‪,‬‬
‫ללא ניקוי מתאים של איזור הבטן בו בוצעה הדקירה‬
‫וכתוצאה מכך נגרם הזיהום שהוביל למותה‪.‬‬
‫לא הוגשה חוו"ד מטעם התובעים לתמיכה בטענותיהם‪ ,‬והם‬
‫בקשו להחיל את הכלל של "הדבר מדבר בעדו"‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בסיבוכים נדירים‬
‫ביהמש פסק כי "מהעדויות שנשמעו בבית המשפט ומחומר‬
‫הראיות שהובא‪ ,‬ניתן לקבוע כי השימוש בחומר החיטוי‬
‫פולידין ואלכוהול היה נפוץ ומקובל לצורך עריכת הדיקור‬
‫וכי הנתבעים פעלו על‪-‬פי הנהוג והמקובל בכגון דא‪ ...‬ואין‬
‫לבוא לנתבעים בטרוניה באשר לפרקטיקה בה נהגו"‬
‫ואולם העובדה ‪ -‬שמדובר בתוצאה נדירה ובלתי צפוייה‬
‫למדי של דיקור מי שפיר שגרם לזיהום חריף ברחם‬
‫האשה ומותה עקב כך ‪ -‬תומכת בתחולת הכלל של הדבר‬
‫מדבר בעדו‪ .‬זה מצביע יותר על קיומה של התרשלות מאשר‬
‫על העדרה‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בסיבוכים נדירים‬
‫אף כי התובעים לא הוכיחו את הסיבה הממשית והישירה לזיהום‬
‫בגופה של המנוחה ולמותה כתוצאה מכך‪ ,‬שוכנעתי – על‪-‬פי מאזן‬
‫ההסתברויות במשפט האזרחי – כי ההסתברות שהיא נפטרה עקב‬
‫רשלנותם הרפואית של הנתבעים עולה על ההסתברות כי הפגיעה‬
‫לא היתה תוצאה של התרשלות כזו‪.‬‬
‫נטל השכנוע בדבר העדר התרשלות עבר לכתפי הנתבעים‬
‫ומשהם לא עמדו בו – דין התביעה להתקבל‪.‬‬
‫נקבע שהרופא שביצע את הדיקור אחראי ברשלנות משום שלא‬
‫הרים את הנטל להסביר באיזה מנגנון אירע הזיהום שלא‬
‫באחריותו‪.‬‬
‫א (ת"א) ‪ 89/96‬עזבון המנוחה ג'ומאנה מראר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשומות רפואיות – כלל "הנזק הראייתי"‬

‫"מקום שצריך להיעשות רישום רפואי וזה לא נעשה‪ ,‬ולא‬
‫ניתן הסבר מניח את הדעת למחדל זה‪ ,‬יועבר נטל ההוכחה‬
‫בדבר העובדות השנויות במחלוקת‪ ,‬שיכלו להתבהר מתוך‬
‫הרישום‪ ,‬אל כתפי הרופא או המוסד‪ ,‬שבמסגרתו ניתנו‬
‫השירותים הרפואיים‪".‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫נתונים על העברת נטל הראיה –‬

‫דו"ח ועדת שפניץ‬

‫נראה שנושא הרשומה הרפואית‪ ,‬ליקוי בה או היעדרה הוא‬
‫בעל השלכות מרכזיות בתחום תביעות הרשלנות הרפואית‪,‬‬
‫היכול לעיתים להשפיע באופן מהותי על תוצאת הדיון‬
‫בתביעה‪.‬‬
‫בשני שליש מן המקרים בהם העביר בית‪-‬המשפט את הנטל‬
‫מכתפי התובעים אל כתפי הנתבעים‪ ,‬בשל ליקוי ברשומה‬
‫הרפואית‪ ,‬הם לא הצליחו להתמודד עמו ולהרים אותו‪,‬‬
‫ונקבעה אחריות של המטפלים לנזקם של התובעים‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫התובע יליד ‪ 1939‬אושפז עקב אוטם שריר הלב‪.‬‬
‫בוצע צינתור שבמהלכו הוזרק חומר ניגוד מסוג‬
‫אורוגרפין‪.‬‬
‫סמוך לאחר ההזרקה התלונן התובע על הרגשה‬
‫לא טובה‪ .‬תוך שתי דקות היתה ירידה בלחץ‬
‫הדם‪ ,‬פרפור חדרים ואיבוד הכרה‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)2‬‬

‫האבחנה – שוק אנפילקטי עקב רגישות ליוד‪.‬‬
‫החלה פעולת החייאה אליה הצטרפו רופאים‬
‫בכירים וביניהם מנהל המחלקה הקרדיולוגית‬
‫ומנהל יחידת הצינתורים‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)3‬‬

‫פעולות ההחייאה כללו‪ :‬עיסוי חזה‪ ,‬מכות‬
‫חשמל‪ ,‬החדרת קוצב לב זמני והזלפת‬
‫תרופות שונות‪.‬‬
‫רק בחלוף כ‪ 40 -‬דקות חזר הלב לתפקד‪,‬‬
‫אלא שבזמן זה נגרם נזק מוחי קשה והתובע‬
‫נותר במצב וגטטיבי‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)4‬‬

‫נקבע כי לא היתה רשלנות בטיפול שקיבל התובע‬
‫עד שלב ההחייאה‪.‬‬
‫השאלה במחלוקת היתה האם ההחייאה בוצעה‬
‫בסבירות ובמיומנות‪.‬‬
‫עיון בכל הרישומים וסיכום הראיות בעניין זה‬
‫מעלה מספר בעיות; פרט לרישום הטכנאית על‬
‫מתן לידוקאין‪ ,‬אין רישום ישיר כלשהו על מצב‬
‫התובע במהלך המשבר‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)5‬‬

‫אין חולק כי מדובר באירוע קשה גם‬
‫לצוות הרפואי וניתן להבין כי הצוות דאג‬
‫קודם כל לטיפול בתובע ופחות לביצוע‬
‫רישומים‪ ,‬אולם מהנתונים עולה כי‬
‫חסרים רישומים וחלקם לא מדויקים או‬
‫לא ברורים דיים‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)6‬‬

‫התוצאה המעשית היא כי הרישום הלקוי‬
‫נזקף לחובת הנתבע ברשלנות רישומית‬
‫ונטל ההוכחה כי אין התרשלות של‬
‫הנתבע בעצם הטיפול הינו על הנתבע‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)7‬‬

‫הסברי הנתבע‪ ,‬לפיהם הצוות הרפואי היה שקוע כולו‬
‫בהחייאה ולכן אין לצפות ואין לדרוש תשומת לב‬
‫לרישום‪ ,‬הינם הסברים שובי לב אך אינם הסברים‬
‫מלאים‪.‬‬
‫הרשלנות הרישומית שפורטה לעיל שללה מהתובע את‬
‫היכולת לבודד חלק מהתהליך ולברר כראוי האם‬
‫במהלך ההחייאה היו נתונים שאיפשרו טיפול אחר או‬
‫אבחנה אחרת‪ .‬איננו יודעים מה סדר מתן כמות כה‬
‫גדולה של אדרנלין‪ ,‬ומה היו התגובות לכך‪...‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)8‬‬

‫אם היו רישומים ראויים בזמן ההחייאה‪ ,‬הן‬
‫על סדר התרופות וכמותן והן על לחצי דם‪,‬‬
‫יתכן והיו בידי התובע כלים טובים יותר‬
‫להראות כי במהלך החייאה כה ארוכה היה‬
‫אפשר לנקוט דרכים נוספות‪.‬‬
‫נקבע כי הנתבעים אחראים ל‪ 30% -‬מן הנזק‬
‫של התובע‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל הראייתי בשל אי ביצוע בדיקה‬

‫אישה הרה בהריון ראשון (לאחר ‪ 3‬שנים של טיפולי‬
‫עקרות) הגיעה לבי"ח בשבוע ה‪ 31 -‬להריון לאחר שחשה‬
‫ברע‪ .‬בביה"ח אובחנה הפרדות שיליה ומוות תוך רחמי‪,‬‬
‫על רקע רעלת הריון‪.‬‬
‫השאלה במחלוקת היתה האם הפרדות השיליה היתה‬
‫פתאומית או שהגיניקולוג אצלו ביקרה בבוקר אותו יום‪,‬‬
‫היה יכול כבר אז‪ ,‬לאבחן הפרדות שיליה‪ ,‬לשלוח אותה‬
‫בדחיפות לחדר לידה ולמנוע מוות תוך רחמי‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל הראייתי בשל אי ביצוע בדיקה‬

‫כיוון שהרופא לא ערך בדיקה של רגישות הבטן בעת הביקור של‬
‫האישה אצלו‪ ,‬קבע ביהמ"ש כי הוא גרם בכך נזק ראייתי לתובעת‬
‫כי נמנע ממנה להוכיח כי כבר באותה עת סבלה מהפרדות‬
‫שיליה‪...‬‬
‫לאור זאת הועבר הנטל אל הרופא לשכנע‪ ,‬כי באותו שלב בו נמנע‬
‫מלבצע את הבדיקה‪ ,‬לא סבלה האישה מבטן רגישה ולא היתה‬
‫שרויה בתהליך של הפרדות שיליה‪.‬‬
‫הרופא לא הצליח לעמוד בנטל זה ולכן נקבע כי הוא אחראי למות‬
‫העובר‪...‬‬
‫ע"א ‪ 9328/02‬לאה מאיר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"קשר סיבתי נסיבתי"‬
‫הוריה של פגה שנולדה בשבוע ‪ 29‬להריון בעקבות‬
‫הפרדות שליה‪ ,‬הגישו תביעה נגד ביה"ח‪ ,‬בטענה שהיה‬
‫איחור בביצוע ניתוח קיסרי לאם וכתוצאה מכך סובלת‬
‫הילדה משיתוק מוחין ופיגור שכלי‪.‬‬
‫התביעה הסתמכה על חוו"ד גניקולוגית בלבד ואילו‬
‫ההגנה הסתמכה על חוו"ד של נוירופדיאטר ונאונטולוג‬
‫ששללו קשר סיבתי בין הנזקים לבין העיכוב בביצוע‬
‫הניתוח הקיסרי וקבעו כי יש לשייכם לנזקי הפגות‬
‫בלבד‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"קשר סיבתי נסיבתי"‬
‫ביהמ"ש קבע כי קיים קשר "סיבתי נסיבתי" בין‬
‫התרשלות הרופאים שהתעכבו בביצוע הניתוח הקיסרי‪,‬‬
‫לבין הנזק שנגרם לפגה ולפיכך הטיל אחריות על‬
‫ביה"ח לפצות אותה על ‪ 40%‬מן הנזק שלה‪.‬‬
‫ביהמ"ש העליון אישר את פסה"ד המחוזי וקבע כי‬
‫לבימ"ש יש שיקול דעת לקבוע כי קיים קשר "סיבתי‬
‫נסיבתי" ואת שיעור האחריות ההסתברותי לנזק‬
‫(הפיצוי הופחת ל‪ 20% -‬מן הנזק)‪.‬‬
‫פס"ד מלול עדן‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫דרישות ההסבר בנסיבות מיוחדות‬

‫“ייתכנו מקרים בהם לסיכונים בעלי הסתברות נמוכה‬
‫תהיה משמעות מיוחדת לחולה הספציפי‪ .‬במקרה‬
‫כזה‪ ,‬למרות האחוז הנמוך יכללו אותם סיכונים‬
‫בתחום המידע המהותי הנדרש לחולה לשם החלטה‬
‫מושכלת אם לעבור את הטיפול הרפואי”‪.‬‬

‫ת”א (י‪-‬ם) ‪1109/97‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רף ההסבר בניתוחים אלקטיביים‬

‫"ההסבר הנדרש לקבלת הסכמה מדעת לניתוח‬
‫אלקטיבי – שאף בלעדיו ניתן לקיים אורח חיים‬
‫רגיל – נכלל ברף העליון של חובת הגילוי‪ ,‬והוא‬
‫כולל‪ ,‬בנוסף להתייחסות לסיכויי ההצלחה גם מתן‬
‫הזהרה מפני הסיבוכים האפשריים‪ ...‬גם אם‬
‫סיבוכים אלו נדירים‪".‬‬
‫ע"א ‪6153/97‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רף ההסבר בניתוחים אלקטיביים ‪-‬‬

‫‪RSD‬‬

‫"בענייננו מדובר בסיבוך המתרחש בקרב ‪0.5% - 0.3%‬‬
‫מהניתוחים – גם אם שיעור זה אינו גבוה‪ ,‬הרי מדובר בסיבוך‬
‫חמור‪ ,‬העלול לגרום להפיכתה של הגפה לחסרת כל תפקוד‪ ...‬כיוון‬
‫שמדובר בניתוח אלקטיבי חובת ההסבר נמצאת ברף העליון‪ .‬סיכון‬
‫‪ RSD‬הינו בגדר המידע שהתובע היה רשאי לצפות‪ ,‬באורח סביר‪,‬‬
‫כי יגולה לו‪ ,‬כדי שיוכל לשקלו במסגרת גיבוש דעתו לעניין‬
‫הסכמתו לטיפול הרפואי‪"...‬‬

‫ת"א ‪ 920/99‬יצחק נ' שע"צ‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רף ההסבר ברפואה פרטית‬

‫"רפואה פרטית בה קיים ניגוד עניינים מובנה בין‬
‫השאיפה המסחרית להרבות בניתוחים לבין‬
‫האינטרס של המטופל‪ ,‬כדי להקהות את עוקצו של‬
‫ניגוד העניינים יש להעמיד את המטופל על הסיכונים‬
‫והסיכויים שבניתוח המוצע לרבות החלופה שלא‬
‫לבצע כלל ניתוח סיכוייה וסיכוניה‪".‬‬
‫ע"א ‪6153/97‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫חובת ההסבר על טיפולים מחוץ לסל‬
‫בנסיבות מתאימות עשוי להיווצר צורך ליידע את המטופל לגבי‬
‫אפשרות טיפול המוצעת רק במסגרת הרפואה הפרטית ואולי אף‬
‫במסגרת שירותי רפואה מעבר לים‪ .‬כך יש לעשות‪ ,‬אכן‪,‬‬
‫כשמדובר בטיפול או בתרופה שעשויים לסייע לחולה ואינם‬
‫זמינים ברפואה הציבורית בארץ‪.‬‬
‫כשחולה אובחן כסובל ממחלה מסויימת‪ ,‬וישנה תרופה שאינה‬
‫מצויה ב"סל" – מקובל עלי שעל הרופא ליידע את החולה בדבר‬
‫קיומה של התרופה‪.‬‬
‫עליו להשאיר להחלטתו של החולה את השאלה אם לרכוש את‬
‫התרופה מכספו אם לאו‪ .‬שאלה זו כרוכה לא אחת באפשרויות‬
‫הכספיות של החולה וגם בפער בין ההשפעה של התרופה‬
‫שב"סל" לזו שאינה נמצאת בו‪ ,‬על הרופא לספק את המידע‬
‫הנדרש‪ ,‬והחולה‪ -‬יחליט‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ע"א ‪ 4960/04‬סידי‬

‫פגיעה באוטונומיה – פיצוי ללא נזק‬

‫אישה אושפזה בבית חולים לניתוח אורטופדי בשל‬
‫דפורמציה ברגל‪ .‬בסופו של דבר‪ ,‬במקום ניתוח לתיקון‬
‫הדפורמציה עברה ביופסיה בכתף בשל ממצא ידוע בכתף‬
‫שנחשד להיות גידול ממאיר‪ .‬בעקבות הביופסיה נותרה עם‬
‫מגבלה קשה בתפקוד הכתף‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פגיעה באוטונומיה‬
‫המטופלת טענה כי לא הוסברו לה הסיכונים הכרוכים‬
‫בביופסיה ולפיכך לא נתנה הסכמה מדעת לביצוע הפעולה‪.‬‬
‫נקבע כי גם לו היו נפרשים בפניה הסיכונים היתה נותנת‬
‫הסכמתה לביופסיה בשל הסיכון הממשי שמדובר בגידול‬
‫ממאיר‪.‬‬
‫למרות זאת נפסק כי היתה פגיעה באוטונומיה שלה והיא‬
‫זכאית לפיצוי כספי‪...‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פגיעה באוטונומיה‬

‫“ההכרה בזכותו של החולה לפיצוי על‬
‫הפגיעה באוטונומיה שלו‪ ,‬מקום בו הופרה‬
‫חובה זו‪ ,‬עשויה לתרום לכך שחובה זו‬
‫תקוים הלכה למעשה”‪.‬‬
‫ע”א ‪ 2781/03‬מיאסה עלי דעקה‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות בפגיעה באוטונומיה‬

‫הפרת חובת הזהירות ‪ -‬אי מתן הסברים‬
‫למטופלים לפני ביצוע טיפולים‬
‫נזק ‪ -‬פגיעה באוטונומיה של המטופל‬
‫קשר סיבתי ‪ -‬בין אי מתן ההסברים לבין‬
‫עוצם ההפתעה מן הסיבוך שהתרחש‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫משמעות העדרו של טופס הסכמה ייעודי‬
‫ניתוח סימפטקטומי (נגד הזעת יתר)‪ ,‬שבוצע בשנת ‪ 1999‬והסתבך‬
‫בהזעת יתר פיצויית‪.‬‬
‫המטופל הגיש תביעה בטענה שלא הוזהר מפני הסיבוך האמור‪.‬‬
‫התובע הוחתם על טופס הסכמה סטנדרטי (לא ייעודי)‪ ,‬משום שעד‬
‫השנה האמורה לא פותח טופס ייעודי מתאים‪.‬‬
‫הרופא המנתח רשם בגיליון כי הוסברו הסיכונים הכרוכים בפעולה‬
‫והעיד בבימ"ש כי הוא מסביר לכל המטופלים‪ ,‬ללא יוצא מן הכלל‪,‬‬
‫כי הבעיה עם הניתוח היא שבמקרים רבים מאוד‪ ,‬למעלה מ‪50% -‬‬
‫מופיעה הזעה פיצויית‪ ,‬וב‪ 2-3% -‬מן המקרים ההזעה הפיצויית‬
‫יכולה להיות משמעותית ביותר‪.‬‬
‫סטודנטית שהועסקה במרפאתו של הרופא ונכחה בזמן שקיבל‬
‫חולים אישרה את עדותו בעניין ההסברים‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫חוק זכויות‬

‫החולה‪ ,‬התשנ”ו‪1996-‬‬

‫סעיף ‪ :14‬אופן מתן הסכמה מדעת‬

‫(א)‬

‫‪.....‬‬

‫(ב)‬

‫הסכמה מדעת לטיפול רפואי המנוי בתוספת תינתן‬
‫במסמך בכתב‪ ,‬שיכלול את תמצית ההסבר שניתן‬
‫למטופל‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫חוק זכויות‬

‫החולה‪ ,‬התשנ”ו‪1996-‬‬

‫תוספת‬
‫(סעיפים ‪)15 ,14‬‬
‫(‪ )1‬ניתוחים‪ ,‬למעט כירורגיה זעירה‪.‬‬
‫(‪ )2‬צינתורים של כלי דם‪.‬‬
‫(‪ )3‬דיאליזה‪.‬‬
‫(‪ )4‬טיפול בקרינה מייננת (רדיותרפיה)‪.‬‬
‫(‪ )5‬טיפולי הפריה חוץ‪-‬גופית‪.‬‬
‫(‪ )6‬כימותרפיה לטיפול בתהליכים ממאירים‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בהעדר טופס הסכמה ייעודי‬
‫נקבע (בערעור) כי נוכח הוראות חוק זכויות החולה אין די בטפסים הערוכים‬
‫על פי תקנות בריאות העם (טופסי הסכמה)‪ ,‬התשמ"ד‪. 1984-‬‬
‫ככל הנראה המערכת הרפואית התאימה עצמה להוראות אלה באיחור מסויים‪,‬‬
‫ובמועד הרלוונטי (‪ )1999‬עדיין נעשה שימוש בטפסים הישנים‪ ,‬תוך הפרת‬
‫הוראת החוק‪.‬‬
‫אין לשלול את האפשרות‪ ,‬לפיה הפרת החובה לעגן את הסכמת המטופל‬
‫במסמך בכתב שיכלול את "תמצית ההסבר שניתן למטופל"‪ ,‬שוללת‪ ,‬מניה‬
‫וביה‪ ,‬את האפשרות שאכן מדובר ב"הסכמה מדעת"‪.‬‬
‫דרישת הכתב בחוק היא "דרישה מהותית" ובהעדרו של טופס הסכמה מדעת‬
‫ערוך כדין‪ ,‬יש לקבוע‪ ,‬למצער‪ ,‬כי במקרה של מחלוקת‪ ,‬המטפל הוא זה‬
‫שצריך להוכיח קיומה של הסכמה זו‪.‬‬
‫ע"א ‪ 6299/05‬צורף‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ומה הדין כשיש טופס חתום ?!‬

‫נולדה‬

‫בשנת ‪1998‬‬
‫(מיקרופטלמיה)‪.‬‬
‫בשבוע ‪ 21‬להריון בוצעה לאם בדיקת אולטרה‪-‬סאונד בסיסית‬
‫במסגרת הקופה שנמצאה תקינה‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע כי לא ניתן לגלות את המום במסגרת בדיקה בסיסית‬
‫אך יש אפשרות לגלות זאת בבדיקה מורחבת‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע כי היה מדובר בהריון שלא בסיכון גבוה ולא היה‬
‫מקום לביצוע סקירה מורחבת‪/‬מכוונת‪.‬‬
‫האם חתמה על טופס בקשה לביצוע בדיקת על‪-‬קול לפיה היא‬
‫מודעת לכך שמדובר בבדיקה בסיסית וכי באפשרותה לבצע‬
‫בדיקה מורחבת באופן פרטי‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תינוקת‬

‫כשהיא‬

‫סובלת‬

‫מעיוורון‬

‫חתימה ללא הסבר – לאו הסכמה היא‬
‫ביהמ"ש קבע כי הרופאים הסבירו לאם כי הבדיקה אותה היא עומדת לבצע‬
‫היא בדיקה בסיסית וכי קיימת בדיקה משוכללת יותר אותה ניתן לבצע באופן‬
‫פרטי ואולם בכך לא די‪.‬‬
‫האם לא הבינה לאשורה את האבחנה בין הבדיקה הבסיסית והמורחבת ואם‬
‫היתה מבינה היתה בוחרת לבצע את הבדיקה על חשבונה‪ .‬יש כשל בשרשרת‬
‫המידע אשר נמסר לאם‪.‬‬

‫לא די בקיומה של פרקטיקה לפיה מיידעים את האישה כי קיימת‬
‫בדיקה מורחבת‪ ,‬העדר הנחיות ברורות ונהלים מוגדרים באשר‬
‫להיקף המידע שיש למסור למטופלת לעניין אפשרותה לבצע‬
‫בדיקה מורחבת ‪...‬ואי מתן הסבר הולם בטרם ביצוע הבדיקה‬
‫הבסיסית הינם בגדר נוהל בלתי סביר‪...‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תוצאות הערעור‬
‫המלצת ביהמ"ש‪:‬‬

‫לאור קשיים שהתגלעו בהכרעת בימ"ש קמא בשאלת‬
‫החבות ולאור זאת שבימ"ש קמא הכריע בפסק דינו‬
‫בסוגיות שלא היו בחזית הדיון יבוטל פסק דינו של‬
‫בימ"ש קמא והסכום אשר שולם לתובעים יישאר בידם‪.‬‬

‫התובעים הסכימו להצעת ביהמ"ש שמשמעותה‬
‫שפסה"ד מבוטל‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ההחמרה השיפוטית –‬
‫הנזק הממוני‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫הלכת "השנים האבודות" –‬
‫עזבון אטינגר ז"ל‬

‫פס"ד תקדימי ניתן‪ ,‬במרץ ‪ ,2004‬על‪-‬ידי בית‪-‬המשפט העליון‬
‫בהרכב של חמישה שופטים בתביעת עזבון של קטין‪ ,‬אשר הלך‬
‫לעולמו בגיל ‪ ,12‬כתוצאה מנפילה לבור בעת משחק עם חבר‪,‬‬
‫בעיר העתיקה בירושלים‬
‫עזבון של קטין אשר הלך לעולמו כתוצאה מרשלנות‪ ,‬זכאי לפיצוי‬
‫בגין הפסד כושר השתכרות ב"שנים האבודות"‪ ,‬בהן לא זכה‬
‫לחיות ולהתפרנס‬
‫זכות דומה קיימת גם לעזבון של בגיר שהלך לעולמו בגיל‬
‫העבודה‬
‫נפגע אשר קוצרה תוחלת חייו כתוצאה מרשלנות זכאי מעתה‬
‫לפיצוי בגין הפסד ההשתכרות שלו ב"שנים האבודות"‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"השנים האבודות" – ההשלכות הכספיות‬
‫נקבע כי חישוב הפסד ההשתכרות ב"שנים האבודות" יהיה מבוסס‬
‫על ‪ 30%‬מן השכר הממוצע במשק (בתקופה מגיל ‪18-21‬‬
‫החישוב הוא ‪ 70%‬מן הסכום האמור)‪.‬‬
‫ההנחה המובלעת היא כי ניתן לחסוך ‪ ₪ 2400‬מתוך ‪₪ 8000‬‬
‫בחודש !!!!!‬
‫בתביעת יורשים שהם גם תלויים ‪ ,‬נקבע כי יש ליורשים זכאות‬
‫לקבל פיצוי בגין ראשי נזק שנמצאים מחוץ לתחום החפיפה (כאב‬
‫וסבל וקיצור תוחלת חיים וכ"ו)‬
‫חישוב הפסד ההשתכרות בשנים האבודות‪ ,‬כולל גם חישוב הפסדי‬
‫פנסיה‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫הגידול בפיצוי הכספי‬
‫יולדת לאחר ‪ 3‬שנות טיפולי הפריה בהריון ראשון‪,‬‬
‫נשלחה "להסתובב" כדי לזרז לידה ושבה עם עובר מת‪.‬‬
‫בימ"ש המחוזי קבע אחריות ופסק לאם פיצוי של‬
‫‪ ₪ 300,000‬בגין כאב וסבל‪.‬‬
‫ביהמ"ש העליון קבע כי מגיע פיצוי גם לאב בגין כאב‬
‫וסבל שלו בסכום נוסף של ‪.₪ 250,000‬‬
‫סטיה מהלכה קודמת שחייבה נזק נפשי חמור "בניזוק‬
‫משני" שעולה כדי מחלת נפש או הפרעת נפש הגורמת‬
‫נכות ממשית‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פס"ד לבנה לוי‬

‫הגידול בסכומי הפיצוי‬
‫צעירה שנולדה בשנת ‪ 1985‬כשהיא סובלת משיתוק ביד שמאל‬
‫כתוצאה מפגיעה במקלעת העצבים הברכיאלית‪ ,‬הגישה בשנת‬
‫‪ 2006‬תביעה נגד ביה"ח בו נולדה בטענה של רשלנות בלידה‪.‬‬
‫בינתיים סיימה התובעת לימודי משפטים ומנהל עסקים ובמהלך‬
‫המשפט עשתה התמחות במשפטים‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע שיש אחריות לביה"ח ופסק לה פיצוי גלובלי בגין‬
‫הפסד השתכרות בסך של ‪ ₪ 800,000‬ובנוסף ‪ ₪ 600,000‬כאב‬
‫וסבל‪ ₪ 1,000,000 ,‬עזרת צד ג' ו‪ ₪ 85,000 -‬הוצאות ‪....‬‬

‫א (ים) ‪8363/06‬פדילה נ' בי"ח מאיר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"ועדת שפניץ" – אין מקום להגביל בחוק את‬
‫הפיצוי לתובעים בגין רשלנות רפואית‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫לאן מועדות פנינו?‬

‫‪ ‬המשך החמרה שיפוטית ?‬
‫‪ ‬התמתנות והתייצבות ?‬
‫‪ ‬התערבות חקיקתית ?‬
‫ימים יגידו‪....‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תודה !‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬


Slide 11

‫עדכונים בפסיקת בתי‪-‬המשפט‬
‫בתביעות רשלנות רפואית‬
‫עו"ד טליה חלמיש‪-‬שני‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬
‫מקבוצת מדנס‬
‫מאי ‪2009‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תמונת המצב‬
‫בשנים האחרונות אנו עדים לעליה ניכרת של ההוצאה‬
‫בגין תביעות אחריות מקצועית בתחום הרפואה‪.‬‬
‫העליה נובעת בעיקר מ"אינפלציה שיפוטית" שהביאה‬
‫לגידול ניכר בפיצויים המשולמים לתובעים‪.‬‬
‫התשלומים השנתיים בתביעות הרשלנות הרפואית‪ ,‬גדלו‬
‫בעשור האחרון ב‪.700% -‬‬
‫במקביל גדלו הפרמיות בצורה דרמטית והכיסויים‬
‫הוגבלו‪.‬‬
‫מוסדות רפואיים ורופאים פרטיים העוסקים בתחומים‬
‫בסיכון גבוה (לידות‪ US ,‬מיילדותי‪ ,‬כירורגיה פלסטית‬
‫וכ"ו) נתקלים בקושי להשיג כיסוי ביטוחי‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫התפתחות התביעות בבימ"ש‬

‫‪1994 - 2008‬‬

‫‪1,200‬‬
‫‪1,100‬‬
‫‪1,000‬‬
‫‪900‬‬
‫‪800‬‬
‫‪700‬‬
‫‪600‬‬
‫‪500‬‬
‫‪400‬‬
‫‪300‬‬
‫‪200‬‬
‫‪100‬‬
‫‪0‬‬

‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫‪2002‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫‪1994‬‬

‫מדד גידול התשלומים‬

‫‪1995 - 2008‬‬

‫‪3100%‬‬
‫‪2800%‬‬
‫‪2500%‬‬
‫‪2200%‬‬
‫‪1900%‬‬

‫‪1600%‬‬
‫‪1300%‬‬
‫‪1000%‬‬
‫‪700%‬‬
‫‪400%‬‬
‫‪100%‬‬
‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫‪2002‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫התפתחות התביעות בבימ"ש‬
‫מיילדות וגינקולוגיה‬

‫‪240‬‬

‫‪210‬‬

‫‪180‬‬

‫‪150‬‬

‫‪120‬‬

‫‪90‬‬

‫‪60‬‬

‫‪30‬‬

‫‪0‬‬
‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2002‬‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫מדד גידול התשלומים‬
‫מיילדות וגינקולוגיה‬

‫‪11100%‬‬
‫‪10100%‬‬
‫‪9100%‬‬
‫‪8100%‬‬
‫‪7100%‬‬
‫‪6100%‬‬
‫‪5100%‬‬
‫‪4100%‬‬
‫‪3100%‬‬
‫‪2100%‬‬
‫‪1100%‬‬
‫‪100%‬‬

‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫‪2002‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫מקצועות קליניים מובילים בשיעור הסיכון‬
‫‪1991 - 2008‬‬
‫מיילדות‬
‫כירורגיה כללית‬

‫‪40%‬‬

‫קרדיולוגיה‬

‫שיעור הסיכון הכספי‬

‫‪35%‬‬
‫‪30%‬‬

‫רפואת שיניים‬

‫‪25%‬‬

‫אורטופדיה‬

‫‪20%‬‬

‫נוירוכירורגיה‬

‫‪15%‬‬
‫‪10%‬‬

‫גינקולוגיה‬

‫‪5%‬‬

‫אופטלמולוגיה‬

‫‪0%‬‬

‫‪18%‬‬

‫שיעור התיקים עם סיכון כספי‬

‫‪16%‬‬
‫‪14%‬‬
‫‪12%‬‬
‫‪10%‬‬
‫‪8%‬‬
‫‪6%‬‬
‫‪4%‬‬
‫‪2%‬‬
‫‪0%‬‬

‫* ‪ 3%‬ומעלה‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫דו"ח ועדת "שפניץ"‪-‬‬

‫הועדה הבין משרדית לבחינת הדרכים להקטנת ההוצאה‬
‫הציבורית בגין תביעות הרשלנות הרפואית‬

‫מסתמנת בפסיקה מגמה של הרחבת אחריותם של בעלי‬
‫מקצועות הרפואה והמוסדות הרפואיים – החל בסוגית‬
‫ההתרשלות (ירידת קרנה של הלכת הפרקטיקה‬
‫המקובלת)‪ ,‬המשך בסיבתיות (אובדן סיכויי החלמה)‬
‫וכלה בהרחבת העילות (רשלנות בגין הסכמה מדעת)‬
‫וראשי נזק (פגיעה באוטונומיה)‪.‬‬
‫מהנתונים עולה כי במשך השנים עלו סכומי הפיצויים‬
‫הממוצעים שנפסקו בתביעות רשלנות רפואית‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫הגידול בפיצוי הממוצע לתובעים‬
‫שנת תשלום‬
‫‪2004‬‬
‫‪2005‬‬
‫‪2006‬‬
‫‪2007‬‬
‫‪2008‬‬

‫תשלום ממוצע לתובע (בדולר)‬
‫‪21,872‬‬
‫‪33,700‬‬
‫‪34,935‬‬
‫‪44,839‬‬
‫‪62,374‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פיצוי עבור כאב וסבל ב– ‪ 100%‬נכות‬

‫‪1997-2008‬‬

‫‪1600000‬‬

‫‪1400000‬‬

‫‪1200000‬‬

‫‪1000000‬‬

‫‪800000‬‬

‫‪600000‬‬

‫‪400000‬‬

‫‪200000‬‬

‫‪0‬‬
‫‪2009‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2005‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2003‬‬

‫‪2001‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1997‬‬

‫פיצוי עבור מות קטינים (קיצור תוחלת חיים‪+‬כאב וסבל)‬
‫‪1998-2006‬‬
‫‪1800000‬‬

‫‪1600000‬‬

‫‪1400000‬‬

‫‪1200000‬‬

‫‪1000000‬‬

‫‪800000‬‬

‫‪600000‬‬

‫‪400000‬‬

‫‪200000‬‬

‫‪0‬‬
‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2002‬‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ההתפתחויות המשפטיות‬

‫עמדה סלחנית‬

‫עמדה ביקורתית‬

‫עמדה מחמירה‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫סלחנות שיפוטית‬

‫(‪)1961‬‬

‫"אשה‪ ...‬באה למחלקה הגינקולוגית לשם ניתוח קל‬
‫ברחמה ויצאה מהמחלקה שבעת יסורים ובעלת מום‬
‫לכל ימי חייה‪...‬‬
‫הטיפול אשר החולה קיבלה בבית החולים לא היה כפי‬
‫שצריך היה לצפותו מבעלי מקצוע מעולים וכן קרו תוך‬
‫כדי טיפול הזנחות וטעויות שונות‪ ,‬אשר הביאו לידי‬
‫תוצאות מעציבות במצב בריאותה‪...‬‬
‫רופא בשר ודם עשוי לטעות‪ ,‬ולא כל טעות מהווה‬
‫רשלנות‪"...‬‬

‫התביעה נדחתה‬
‫(ע"א ‪ 280/60‬פרדו נ' פלדמן‪ ,‬פד' (טו') ‪)1961‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫בקרה שיפוטית‬
‫עולם הרפואה אינו חסין מביקורת שיפוטית ומחשיפה של מעשי רשלנות‬
‫מקצועיים‪ .‬ביקורת זו היא אחת הערובות החשובות להקפדה על מתן טיפול‬
‫רפואי נאות‪.‬‬
‫לא כל טעות באבחנה או בטיפול‬
‫מצביעה בהכרח על רשלנות‪.‬‬
‫אחריות הרופאים‪ ,‬ברשלנות‬
‫אזרחית או פלילית‪ ,‬צריכה‬
‫להיקבע‪ ,‬רק אם הוכח שבנתוני‬
‫זמן אמת פעלו הרופאים‬
‫באי מיומנות מקצועית‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫בקרה שיפוטית – האם היא מקדמת את‬
? ‫בטיחות הטיפול‬
Most patient-safety experts continue to believe that the
threat of liability is the primary barrier to the
development of effective and comprehensive patient
safety programs in hospitals. I suggest, on the
contrary…that judicial recognition of an explicit “right
to safety” for hospital patients, with correlative duty of
hospitals to implement patient-safety measures can
become the primary motivator for the development of
systems to improve patient safety.
George J. Annas. J.D., NEJM 354;19 May11,2006
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫בקרה שיפוטית‬

‫‪‬‬
‫שיפור איכות הרפואה‬
‫הרשומה הרפואית‬
‫• רישום מפורט יותר‬
‫• שמירה על רשומות‬

‫תהליך הבקרה הרפואית‬
‫• ניהול סיכונים‬
‫• אבטחת איכות‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תקשורת עם מטופלים‬
‫• הסכמה מדעת‬
‫• גילוי נאות על תקלות‬

‫ניהול הטיפול הרפואי‬
‫• פרוטוקולים ונהלים‬
‫• הנחיות קליניות‬

‫החמרה שיפוטית‬

‫‪‬‬
‫רפואה מתגוננת‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬

‫ריבוי בדיקות וטיפולים מיותרים‬
‫יצירת מתח ביחסי מטפל‪-‬מטופל‬
‫הוצאות מוגברות לתשלום ביטוח‬
‫סגירת פעילויות בסיכון ביטוחי גבוה‬
‫קושי להשיג כיסוי ביטוחי‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית‬

‫(‪)1998‬‬

‫"חיובם של הרופא וקופת‬
‫חולים בדין הוא פרי של חוכמה‬
‫לאחר מעשה‪ .‬הרף שהוצב‬
‫לקביעת אחריותם‪ ,‬הוצב בגובה‬
‫כה רב‪ ,‬עד שלא רק הרופא‬
‫הסביר אינו יכול לעוברו‪ ,‬אלא‬
‫גם הרופא המומחה המובהק‬
‫ייכשל בכך"‪.‬‬
‫(השופטת שטרסברג‪-‬כהן בדעת מיעוט‬
‫ע"א ‪ 3709,3264/96‬קופ"ח נ' פלד ואח')‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית – ההנמקה‬
‫"אין להטיל את העומס הכלכלי של הטעות הרפואית‬
‫על החולה‪ ,‬אלא מן הראוי כי יוטל‪ ,‬עקרונית‪ ,‬על‬
‫הרופא בעל הטעות שממנו יפוזר ממילא על ציבור‬
‫רחב יותר באמצעות ביטוח האחריות המקצועית‪.‬‬
‫יתרה מזו‪ ,‬הטלת האחריות האישית על הרופא‪...‬‬
‫עשויה לעודד את מילוי החובה המקצועית‬
‫להתעדכנות בספרות המקצועית‪"...‬‬
‫(השופט אנגלרד ע"א ‪ 3709,3264/96‬קופ"ח נ' פלד ואח')‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ההחמרה השיפוטית –‬
‫שאלת האחריות‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"החמרת" האחריות של המטפלים‬
‫"פרקטיקה רצויה" במקום "פרקטיקה מצויה"‬
‫החלת נורמות התנהגות רטרוספקטיבית‪" -‬דרך עוקפת פרקטיקה‬
‫מקובלת"‬
‫מבחן "המומחה הטוב" במקום "הרופא הסביר"‬
‫החלת כלל "הדבר מדבר בעדו" במקרי סיבוכים נדירים‬
‫החלה מסיבית של "כלל הנזק הראייתי"‬
‫החלת אחריות במקרים של "קשר סיבתי נסיבתי"‬
‫קביעת חובות מוגברות בכל הנוגע להסברים למטופלים עובר‬
‫למתן לטיפולים רפואיים‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"פרקטיקה מצויה" לעומת "פרקטיקה רצויה"‬
‫העובדות ‪ -‬רביד נ' קליפורד‬

‫ביום ‪ 5.4.84‬הגיעה רביד בת החמש למרפאת שיניים לצורך‬
‫טיפול שיניים‪ .‬כהכנה לטיפול הזריק לה הרופא זריקת הרדמה‬
‫מקומית בלסתה התחתונה מצד ימין‪ .‬הרופא השתמש לצורך‬
‫ההזרקה במזרק לא שואב‪ ,‬שהיה מקובל לשימוש באותה תקופה‬
‫(פרקטיקה מקובלת)‪.‬‬
‫זמן קצר לאחר ההזרקה נטתה רביד על צידה ולא הצליחה‬
‫להתייצב‪ .‬היא היתה מנומנמת והוחלט להעבירה לטיפול בבית‪-‬‬
‫חולים‪ .‬כתוצאה מן האירוע סובלת רביד עד היום מהמיפרזיס‬
‫במחצית הגוף השמאלי ומהפרעות נוירולוגיות וקוגנטיביות‪.‬‬
‫הסתבר כי חומר ההזרקה חדר לכלי דם משם נדד למוח וגרם‬
‫לקריש דם ולאוטם מוחי‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"פרקטיקה מצויה" לעומת "פרקטיקה רצויה"‬
‫ההכרעה המשפטית‬

‫העובדה שרופא נהג בהתאם לפרקטיקה המקובלת‬
‫בתחומו‪ ,‬היא כשלעצמה‪ ,‬אינה מעניקה לו הגנה‬
‫מוחלטת ולעולם מצוי בידי בית המשפט לקבוע‪ ,‬כי‬
‫פרקטיקה נהוגה זו אינה עולה בקנה אחד עם חובת‬
‫הזהירות של רופא כלפי מטופל‪.‬‬
‫פרקטיקה מקובלת מהווה פרמטר‪ ,‬ואפילו פרמטר‬
‫חשוב‪ ,‬במכלול השיקולים שעל בית המשפט לשקול‬
‫בבואו לקבוע את סטנדרט ההתנהגות הראוי‪ ,‬אולם‬
‫אין היא הפרמטר היחיד אשר בית המשפט יתחשב בו‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫די היה באמצעי פשוט וזמין למנוע סיכון ידוע של‬
‫חדירת מזרק עם חומר הרדמה לתוך עורק‪ ,‬דבר אשר‬
‫עלול לגרום לתופעות לוואי משמעותיות‪ .‬כל זאת‬
‫ללא תוספת עלות משמעותית‪.‬‬
‫בנסיבות אלה אין מנוס מן המסקנה כי רופא התרשל‬
‫שכן רופא זהיר היה בוחר למנוע סיכון זה באמצעות‬
‫שימוש במזרקים שואבים‪.‬‬
‫רביד נ' קליפורד‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬
‫הנורמות אינן נקבעות על‪-‬ידי מומחים אלה או אחרים‪ ,‬אלא‬
‫על‪-‬ידי בית‪-‬המשפט‪.‬‬
‫שאלת תפקידו של מנתח בחדר ניתוח היא עניין ערכי‬
‫ונורמטיבי שמתפקידו של בית‪-‬המשפט להכריע בו‪.‬‬
‫עדות יו"ר המועצה הלאומית לכירורגיה‪ ,‬הרדמה וטיפול נמרץ‬
‫כי אין אחריות הדדית בין מנתח לרופא מרדים‪ ,‬כפי שבא לידי‬
‫ביטוי בסיכום ישיבת המועצה הלאומית הנ"ל‪ ,‬אין לראות בה‬
‫משום נורמה נכונה‪ ,‬ולפיכך אין לפעול על‪-‬פיה‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬

‫(‪)2‬‬

‫אם נרשם בסיכום ישיבת מועצת איגוד רופאי העיניים‪ ,‬כי‬
‫המנתח אחראי כלפי המנותח על הניתוח ותוצאותיו בלבד‪,‬‬
‫והמרדים אחראי כלפי המטופל על תהליך ההרדמה ותוצאותיו‪,‬‬
‫אין לראות בכך כאילו כל אחד מהם אחראי רק על תחומו‪,‬‬
‫וחייבת להיות הדדיות ביניהם‪ ,‬ולמרות שאין למנתח "אחריות‬
‫על" הרי שיש לו אחריות על סימני החיים של המנותח‪ ,‬לא‬
‫פחות מאשר למרדים‪ ,‬ועל‪-‬כן עמדת איגוד רופאי העיניים כפי‬
‫שבאה לידי ביטוי במסמך הנ"ל‪ ,‬אינה משקפת את הנורמה‬
‫המחייבת‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬

‫(‪)3‬‬

‫המסמך בדבר חלוקת אחריות בחדר הניתוח של ההסתדרות‬
‫הרפואית בישראל‪ ,‬קובע כי שיתוף פעולה בין הרופא המנתח‬
‫והרופא המרדים בניתוח חיוני להצלחת הטיפול וכך יש אכן‬
‫לנהוג‪ ,‬אולם ההסתייגות שעל‪-‬פיה אין הרופא המנתח אחראי‬
‫לפעולות המבוצעות על‪-‬ידי הרופא המרדים‪ ,‬כפי שהרופא‬
‫המרדים אינו אחראי על פעולות המבוצעות על‪-‬ידי הרופא‬
‫המנתח‪ ,‬איננה נורמה שיש לפעול על‪-‬פיה‪ ,‬שכן ברור שהמנתח‬
‫אינו אחראי על פעולות המרדים‪ ,‬אולם אין בכך כדי לסייג‬
‫אחריותו לעקוב אחר סימני החיים של המנותח‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬

‫(‪)4‬‬

‫כאשר מנותח פונה למנתח בבקשה לנתחו אין הוא יוצר קשר אחד עם‬
‫המרדים וקשר אחר עם המנתח‪ ...‬יש לייחס לו אחריות מעבר לעצם‬
‫הפעולה הכירורגית‪ ,‬המנותח מצפה ממנו להיות אחראי על חייו בעת‬
‫ביצוע הניתוח – ולאו דווקא בעת ביצוע הפעולה הכירורגית גרידא‪.‬‬
‫כל מנתח חייב להיות שותף מלא למעקב אחר סימני חיים של המנותח‪ ,‬גם‬
‫תוך כדי ובמהלך הניתוח‪ ,‬ואין הוא רשאי להטיל את האחריות הבלעדית‬
‫על כך על כתפי המרדים‪.‬‬
‫חובתו של המנתח היתה להאזין לקולות המוניטור ע"מ לוודא שהוא‬
‫ממשיך לנתח אדם חי ולא מחוסר חיים‪ .‬אם הוא לא עושה כן הוא‬
‫מתרשל‪.‬‬
‫המנתח שלא עשה כן הורשע בעבירה של מעשה פזיזות ורשלנות‪.‬‬
‫פ (תא) ‪ 40016/07‬מ"י נ' אסותא ואח'‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החלת נורמות רטרוספקטיבית‬
‫בשנת ‪ 1986‬נולד ערן סידי עם חסר של כף יד ימין‪.‬‬
‫בשנת ‪ 1997‬הגישה משפחת סידי תביעה נגד הגיניקולוג שביצע‬
‫לאם בדיקת אולטרה סאונד שגרתית במהלך ההריון‪ ,‬בטענה של‬
‫רשלנות באי אבחון חסר כף היד‪.‬‬
‫ביהמ"ש המחוזי פסק כי לא היתה רשלנות בביצוע הבדיקה‪ ,‬שכן‬
‫בשנה הנדונה בדיקת האולטרה סאונד הבסיסית לא כללה סקירת‬
‫גפיים ודחה את התביעה‪.‬‬
‫לעומת זאת ביהמ"ש העליון שדן בערעור על התביעה קבע‬
‫בשנת ‪ 2005‬כי חלה חובה על הרופא הבודק בשנת ‪!!! 1986‬‬
‫ליידע את האישה על מגבלות הבדיקה ועל האפשרות לבצע‬
‫בדיקת אולטרה סאונד מורחבת במסגרת הפרקטיקה הפרטית‪...‬‬
‫ע"א ‪ 4960/04‬סידי‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החלת נורמות רטרוספקטיבית ‪2 -‬‬
‫ילדה נולדה בשנת ‪ 1995‬כשהיא סובלת מתסמונת ‪ X‬שביר‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע כי בתקופה הרלבנטית הבדיקה טרם הומלצה ע"י הגורמים‬
‫המקצועיים ושליחת הנשים לביצועה בוודאי שלא היתה פרקטיקה מחייבת‬
‫את הרופא הסביר‪.‬‬
‫ואולם ביהמ"ש קבע כי מאחר שבמאמרים שפורסמו עובר לשנת ‪1994‬‬
‫מוזכרות בדיקות המבוצעות לאוכלוסייה בעלת סיכון נמוך לצרכי מחקר או‬
‫לצרכים אחרים‪ ,‬היה על רופא סביר הקורא את המאמרים הללו להסיק כי‬
‫"בדיקות סקר" לגילוי הנשאות קיימות גם אם ביצוען עדיין אינו מומלץ‪.‬‬
‫הבדיקה היתה קיימת במועד הרלבנטי ויש לייחס להורים בהתאם להלכת‬
‫סידי ציפייה סבירה כי קיומה יגולה להם ולכן הרופא התרשל בכך שלא ידע‬
‫על קומה ולא גילה להורים על קיומה‪.‬‬
‫הקופה אחראית לכך שלא הפיצה בקרב רופאיה את האפשרות לביצוע‬
‫בדיקה לגילוי הנשאות לתסמונת ‪ X‬שביר גם לנשים ללא כל אינדיקציה‪.‬‬
‫א (ים)‪ 5416/03‬שיר סגל‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"כלל ‪ 30‬הדקות" – ‪OUT‬‬
‫השאלה היא מהו פרק הזמן הסביר לביצוע ניתוח קיסרי ?‬
‫פרק הזמן של ‪ 15‬דקות לבצוע ניתוח קיסרי הוא פרק זמן‬
‫אפשרי וראוי כאשר חדר הניתוח פנוי וכל הצוות זמין‪ ...‬יש‬
‫להשלים‪ ,‬חרף העובדה שהדבר אינו רצוי‪ ,‬גם עם חלוף פרק‬
‫זמן ארוך יותר של כ‪ 25-30 -‬דק' עד לניתוח‪ .‬אולם שיהוי כזה‬
‫בביצוע הניתוח‪ ,‬כדי שיתקבל כשיהוי סביר‪ ,‬מחייב מתן הסבר‪,‬‬
‫המבוסס על נסיבותיו המיוחדות של המקרה הנדון‪ ,‬ועל כך‬
‫שבפועל נעשו מאמצים סבירים לקצר פרק זמן זה דבר שלא‬
‫הסתייע באותן נסיבות‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"כלל ‪ 15‬הדקות" – ‪IN‬‬
‫במקרה שלפנינו‪ ,‬לא ניתן הסבר המצדיק התמשכותו של פרק‬
‫הזמן שחלף בין קבלת ההחלטה על ביצוע הניתוח לבין הביצוע‬
‫בפועל‪.‬‬
‫במקרה שלפנינו נפל שיהוי בלתי מוצדק של כ‪ 6 -‬דקות גם‬
‫בהתמשכות פרק הזמן ממועד קבלת ההחלטה על הניתוח ועד‬
‫לביצועו‪ .‬מכאן‪ ,‬שבסה"כ נפל במקרה זה שיהוי בלתי מוצדק‬
‫בביצוע הניתוח הקיסרי‪ ,‬העולה כדי רשלנות‪ ,‬של ‪31-33‬‬
‫דקות‪ ,‬ולמצער שיהוי של ‪ 21‬דקות‪.‬‬
‫א (ים) ‪ 8005/06‬ב‪.‬ר‪ .‬נ' בי"ח מאיר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית –‬
‫סטנדרט המומחה הטוב‬

‫על הרופא להשתמש ברמת ידע‪ ,‬כשרון ואיכפתיות‪,‬‬
‫הקיימת ומופעלת ע"י רופאים ברמה מקצועית טובה‬
‫ולא ממוצעת‪.‬‬
‫כאשר מדובר ברופא הטוען לכישורים מיוחדים ולהיותו‬
‫מומחה‪ ,‬הרמה הנדרשת ממנו היא בהתאם לכך‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית –‬
‫"המתמחה חשוד"‬
‫אישה שעברה ניתוח קיסרי אלקטיבי בהרדמה ספינלית‪,‬‬
‫נותרה עם נזק לשורשי העצב הפירוניאלי‪ ,‬נזק זה יוחס‬
‫לפגיעה במהלך ההרדמה‪.‬‬
‫וכך אמר ביהמ"ש על המרדים שהיה מתמחה ותיק בעת‬
‫הניתוח‪":‬רף המומחיות הרשמית של הנתבע שהוא נמוך‬
‫לטעמי‪ ,‬גם אם הוא בעל ניסיון מעשי רב‪ ,‬יש בו כדי ליצור‬
‫חיזוק לטענות התובעת וספק באשר לביצועה הנאות של‬
‫ההרדמה "‬
‫‪...‬‬
‫ת"א ‪ 072682/99‬פני אלמליח‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החלת כלל הדבר מדבר בעדו‬
‫בתי‪-‬המשפט מחילים את כלל "הדבר מדבר בעדו" באופן‬
‫"ליברלי" ומעבירים את נטל השכנוע מכתפי התובעים אל‬
‫כתפי הנתבעים להוכיח שלא היתה רשלנות מצידם‪.‬‬
‫התנאים להחלת הכלל (ס' ‪ 41‬לפקודת הנזיקין)‪:‬‬
‫ התובע לא ידע ולא יכול היה לדעת על הנסיבות שהביאו‬‫לידי הנזק‬
‫ הנזק נגרם על‪-‬ידי נכס בשליטת המזיק‬‫ המקרה מתיישב יותר עם המסקנה שהיתה רשלנות‬‫מאשר עם העדרה‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בסיבוכים נדירים‬
‫אישה הרה עברה דיקור מי שפיר בשבוע ‪ 18‬להריונה‪ ,‬אשר‬
‫הסתבך בזיהום תוך רחמי‪ ,‬שהוביל לספסיס סוער ולמותה‬
‫של האישה‪.‬‬
‫ועדת בדיקה של משרד הבריאות לא מצאה התרשלות‬
‫בטיפול במנוחה מצד גורם רפואי כלשהו‪.‬‬
‫בעלה וילדיה של המנוחה הגישו תביעה נגד הרופא המטפל‬
‫שביצע את הדיקור בטענה שהדיקור נעשה באופן רשלני‪,‬‬
‫ללא ניקוי מתאים של איזור הבטן בו בוצעה הדקירה‬
‫וכתוצאה מכך נגרם הזיהום שהוביל למותה‪.‬‬
‫לא הוגשה חוו"ד מטעם התובעים לתמיכה בטענותיהם‪ ,‬והם‬
‫בקשו להחיל את הכלל של "הדבר מדבר בעדו"‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בסיבוכים נדירים‬
‫ביהמש פסק כי "מהעדויות שנשמעו בבית המשפט ומחומר‬
‫הראיות שהובא‪ ,‬ניתן לקבוע כי השימוש בחומר החיטוי‬
‫פולידין ואלכוהול היה נפוץ ומקובל לצורך עריכת הדיקור‬
‫וכי הנתבעים פעלו על‪-‬פי הנהוג והמקובל בכגון דא‪ ...‬ואין‬
‫לבוא לנתבעים בטרוניה באשר לפרקטיקה בה נהגו"‬
‫ואולם העובדה ‪ -‬שמדובר בתוצאה נדירה ובלתי צפוייה‬
‫למדי של דיקור מי שפיר שגרם לזיהום חריף ברחם‬
‫האשה ומותה עקב כך ‪ -‬תומכת בתחולת הכלל של הדבר‬
‫מדבר בעדו‪ .‬זה מצביע יותר על קיומה של התרשלות מאשר‬
‫על העדרה‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בסיבוכים נדירים‬
‫אף כי התובעים לא הוכיחו את הסיבה הממשית והישירה לזיהום‬
‫בגופה של המנוחה ולמותה כתוצאה מכך‪ ,‬שוכנעתי – על‪-‬פי מאזן‬
‫ההסתברויות במשפט האזרחי – כי ההסתברות שהיא נפטרה עקב‬
‫רשלנותם הרפואית של הנתבעים עולה על ההסתברות כי הפגיעה‬
‫לא היתה תוצאה של התרשלות כזו‪.‬‬
‫נטל השכנוע בדבר העדר התרשלות עבר לכתפי הנתבעים‬
‫ומשהם לא עמדו בו – דין התביעה להתקבל‪.‬‬
‫נקבע שהרופא שביצע את הדיקור אחראי ברשלנות משום שלא‬
‫הרים את הנטל להסביר באיזה מנגנון אירע הזיהום שלא‬
‫באחריותו‪.‬‬
‫א (ת"א) ‪ 89/96‬עזבון המנוחה ג'ומאנה מראר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשומות רפואיות – כלל "הנזק הראייתי"‬

‫"מקום שצריך להיעשות רישום רפואי וזה לא נעשה‪ ,‬ולא‬
‫ניתן הסבר מניח את הדעת למחדל זה‪ ,‬יועבר נטל ההוכחה‬
‫בדבר העובדות השנויות במחלוקת‪ ,‬שיכלו להתבהר מתוך‬
‫הרישום‪ ,‬אל כתפי הרופא או המוסד‪ ,‬שבמסגרתו ניתנו‬
‫השירותים הרפואיים‪".‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫נתונים על העברת נטל הראיה –‬

‫דו"ח ועדת שפניץ‬

‫נראה שנושא הרשומה הרפואית‪ ,‬ליקוי בה או היעדרה הוא‬
‫בעל השלכות מרכזיות בתחום תביעות הרשלנות הרפואית‪,‬‬
‫היכול לעיתים להשפיע באופן מהותי על תוצאת הדיון‬
‫בתביעה‪.‬‬
‫בשני שליש מן המקרים בהם העביר בית‪-‬המשפט את הנטל‬
‫מכתפי התובעים אל כתפי הנתבעים‪ ,‬בשל ליקוי ברשומה‬
‫הרפואית‪ ,‬הם לא הצליחו להתמודד עמו ולהרים אותו‪,‬‬
‫ונקבעה אחריות של המטפלים לנזקם של התובעים‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫התובע יליד ‪ 1939‬אושפז עקב אוטם שריר הלב‪.‬‬
‫בוצע צינתור שבמהלכו הוזרק חומר ניגוד מסוג‬
‫אורוגרפין‪.‬‬
‫סמוך לאחר ההזרקה התלונן התובע על הרגשה‬
‫לא טובה‪ .‬תוך שתי דקות היתה ירידה בלחץ‬
‫הדם‪ ,‬פרפור חדרים ואיבוד הכרה‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)2‬‬

‫האבחנה – שוק אנפילקטי עקב רגישות ליוד‪.‬‬
‫החלה פעולת החייאה אליה הצטרפו רופאים‬
‫בכירים וביניהם מנהל המחלקה הקרדיולוגית‬
‫ומנהל יחידת הצינתורים‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)3‬‬

‫פעולות ההחייאה כללו‪ :‬עיסוי חזה‪ ,‬מכות‬
‫חשמל‪ ,‬החדרת קוצב לב זמני והזלפת‬
‫תרופות שונות‪.‬‬
‫רק בחלוף כ‪ 40 -‬דקות חזר הלב לתפקד‪,‬‬
‫אלא שבזמן זה נגרם נזק מוחי קשה והתובע‬
‫נותר במצב וגטטיבי‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)4‬‬

‫נקבע כי לא היתה רשלנות בטיפול שקיבל התובע‬
‫עד שלב ההחייאה‪.‬‬
‫השאלה במחלוקת היתה האם ההחייאה בוצעה‬
‫בסבירות ובמיומנות‪.‬‬
‫עיון בכל הרישומים וסיכום הראיות בעניין זה‬
‫מעלה מספר בעיות; פרט לרישום הטכנאית על‬
‫מתן לידוקאין‪ ,‬אין רישום ישיר כלשהו על מצב‬
‫התובע במהלך המשבר‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)5‬‬

‫אין חולק כי מדובר באירוע קשה גם‬
‫לצוות הרפואי וניתן להבין כי הצוות דאג‬
‫קודם כל לטיפול בתובע ופחות לביצוע‬
‫רישומים‪ ,‬אולם מהנתונים עולה כי‬
‫חסרים רישומים וחלקם לא מדויקים או‬
‫לא ברורים דיים‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)6‬‬

‫התוצאה המעשית היא כי הרישום הלקוי‬
‫נזקף לחובת הנתבע ברשלנות רישומית‬
‫ונטל ההוכחה כי אין התרשלות של‬
‫הנתבע בעצם הטיפול הינו על הנתבע‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)7‬‬

‫הסברי הנתבע‪ ,‬לפיהם הצוות הרפואי היה שקוע כולו‬
‫בהחייאה ולכן אין לצפות ואין לדרוש תשומת לב‬
‫לרישום‪ ,‬הינם הסברים שובי לב אך אינם הסברים‬
‫מלאים‪.‬‬
‫הרשלנות הרישומית שפורטה לעיל שללה מהתובע את‬
‫היכולת לבודד חלק מהתהליך ולברר כראוי האם‬
‫במהלך ההחייאה היו נתונים שאיפשרו טיפול אחר או‬
‫אבחנה אחרת‪ .‬איננו יודעים מה סדר מתן כמות כה‬
‫גדולה של אדרנלין‪ ,‬ומה היו התגובות לכך‪...‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)8‬‬

‫אם היו רישומים ראויים בזמן ההחייאה‪ ,‬הן‬
‫על סדר התרופות וכמותן והן על לחצי דם‪,‬‬
‫יתכן והיו בידי התובע כלים טובים יותר‬
‫להראות כי במהלך החייאה כה ארוכה היה‬
‫אפשר לנקוט דרכים נוספות‪.‬‬
‫נקבע כי הנתבעים אחראים ל‪ 30% -‬מן הנזק‬
‫של התובע‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל הראייתי בשל אי ביצוע בדיקה‬

‫אישה הרה בהריון ראשון (לאחר ‪ 3‬שנים של טיפולי‬
‫עקרות) הגיעה לבי"ח בשבוע ה‪ 31 -‬להריון לאחר שחשה‬
‫ברע‪ .‬בביה"ח אובחנה הפרדות שיליה ומוות תוך רחמי‪,‬‬
‫על רקע רעלת הריון‪.‬‬
‫השאלה במחלוקת היתה האם הפרדות השיליה היתה‬
‫פתאומית או שהגיניקולוג אצלו ביקרה בבוקר אותו יום‪,‬‬
‫היה יכול כבר אז‪ ,‬לאבחן הפרדות שיליה‪ ,‬לשלוח אותה‬
‫בדחיפות לחדר לידה ולמנוע מוות תוך רחמי‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל הראייתי בשל אי ביצוע בדיקה‬

‫כיוון שהרופא לא ערך בדיקה של רגישות הבטן בעת הביקור של‬
‫האישה אצלו‪ ,‬קבע ביהמ"ש כי הוא גרם בכך נזק ראייתי לתובעת‬
‫כי נמנע ממנה להוכיח כי כבר באותה עת סבלה מהפרדות‬
‫שיליה‪...‬‬
‫לאור זאת הועבר הנטל אל הרופא לשכנע‪ ,‬כי באותו שלב בו נמנע‬
‫מלבצע את הבדיקה‪ ,‬לא סבלה האישה מבטן רגישה ולא היתה‬
‫שרויה בתהליך של הפרדות שיליה‪.‬‬
‫הרופא לא הצליח לעמוד בנטל זה ולכן נקבע כי הוא אחראי למות‬
‫העובר‪...‬‬
‫ע"א ‪ 9328/02‬לאה מאיר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"קשר סיבתי נסיבתי"‬
‫הוריה של פגה שנולדה בשבוע ‪ 29‬להריון בעקבות‬
‫הפרדות שליה‪ ,‬הגישו תביעה נגד ביה"ח‪ ,‬בטענה שהיה‬
‫איחור בביצוע ניתוח קיסרי לאם וכתוצאה מכך סובלת‬
‫הילדה משיתוק מוחין ופיגור שכלי‪.‬‬
‫התביעה הסתמכה על חוו"ד גניקולוגית בלבד ואילו‬
‫ההגנה הסתמכה על חוו"ד של נוירופדיאטר ונאונטולוג‬
‫ששללו קשר סיבתי בין הנזקים לבין העיכוב בביצוע‬
‫הניתוח הקיסרי וקבעו כי יש לשייכם לנזקי הפגות‬
‫בלבד‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"קשר סיבתי נסיבתי"‬
‫ביהמ"ש קבע כי קיים קשר "סיבתי נסיבתי" בין‬
‫התרשלות הרופאים שהתעכבו בביצוע הניתוח הקיסרי‪,‬‬
‫לבין הנזק שנגרם לפגה ולפיכך הטיל אחריות על‬
‫ביה"ח לפצות אותה על ‪ 40%‬מן הנזק שלה‪.‬‬
‫ביהמ"ש העליון אישר את פסה"ד המחוזי וקבע כי‬
‫לבימ"ש יש שיקול דעת לקבוע כי קיים קשר "סיבתי‬
‫נסיבתי" ואת שיעור האחריות ההסתברותי לנזק‬
‫(הפיצוי הופחת ל‪ 20% -‬מן הנזק)‪.‬‬
‫פס"ד מלול עדן‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫דרישות ההסבר בנסיבות מיוחדות‬

‫“ייתכנו מקרים בהם לסיכונים בעלי הסתברות נמוכה‬
‫תהיה משמעות מיוחדת לחולה הספציפי‪ .‬במקרה‬
‫כזה‪ ,‬למרות האחוז הנמוך יכללו אותם סיכונים‬
‫בתחום המידע המהותי הנדרש לחולה לשם החלטה‬
‫מושכלת אם לעבור את הטיפול הרפואי”‪.‬‬

‫ת”א (י‪-‬ם) ‪1109/97‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רף ההסבר בניתוחים אלקטיביים‬

‫"ההסבר הנדרש לקבלת הסכמה מדעת לניתוח‬
‫אלקטיבי – שאף בלעדיו ניתן לקיים אורח חיים‬
‫רגיל – נכלל ברף העליון של חובת הגילוי‪ ,‬והוא‬
‫כולל‪ ,‬בנוסף להתייחסות לסיכויי ההצלחה גם מתן‬
‫הזהרה מפני הסיבוכים האפשריים‪ ...‬גם אם‬
‫סיבוכים אלו נדירים‪".‬‬
‫ע"א ‪6153/97‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רף ההסבר בניתוחים אלקטיביים ‪-‬‬

‫‪RSD‬‬

‫"בענייננו מדובר בסיבוך המתרחש בקרב ‪0.5% - 0.3%‬‬
‫מהניתוחים – גם אם שיעור זה אינו גבוה‪ ,‬הרי מדובר בסיבוך‬
‫חמור‪ ,‬העלול לגרום להפיכתה של הגפה לחסרת כל תפקוד‪ ...‬כיוון‬
‫שמדובר בניתוח אלקטיבי חובת ההסבר נמצאת ברף העליון‪ .‬סיכון‬
‫‪ RSD‬הינו בגדר המידע שהתובע היה רשאי לצפות‪ ,‬באורח סביר‪,‬‬
‫כי יגולה לו‪ ,‬כדי שיוכל לשקלו במסגרת גיבוש דעתו לעניין‬
‫הסכמתו לטיפול הרפואי‪"...‬‬

‫ת"א ‪ 920/99‬יצחק נ' שע"צ‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רף ההסבר ברפואה פרטית‬

‫"רפואה פרטית בה קיים ניגוד עניינים מובנה בין‬
‫השאיפה המסחרית להרבות בניתוחים לבין‬
‫האינטרס של המטופל‪ ,‬כדי להקהות את עוקצו של‬
‫ניגוד העניינים יש להעמיד את המטופל על הסיכונים‬
‫והסיכויים שבניתוח המוצע לרבות החלופה שלא‬
‫לבצע כלל ניתוח סיכוייה וסיכוניה‪".‬‬
‫ע"א ‪6153/97‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫חובת ההסבר על טיפולים מחוץ לסל‬
‫בנסיבות מתאימות עשוי להיווצר צורך ליידע את המטופל לגבי‬
‫אפשרות טיפול המוצעת רק במסגרת הרפואה הפרטית ואולי אף‬
‫במסגרת שירותי רפואה מעבר לים‪ .‬כך יש לעשות‪ ,‬אכן‪,‬‬
‫כשמדובר בטיפול או בתרופה שעשויים לסייע לחולה ואינם‬
‫זמינים ברפואה הציבורית בארץ‪.‬‬
‫כשחולה אובחן כסובל ממחלה מסויימת‪ ,‬וישנה תרופה שאינה‬
‫מצויה ב"סל" – מקובל עלי שעל הרופא ליידע את החולה בדבר‬
‫קיומה של התרופה‪.‬‬
‫עליו להשאיר להחלטתו של החולה את השאלה אם לרכוש את‬
‫התרופה מכספו אם לאו‪ .‬שאלה זו כרוכה לא אחת באפשרויות‬
‫הכספיות של החולה וגם בפער בין ההשפעה של התרופה‬
‫שב"סל" לזו שאינה נמצאת בו‪ ,‬על הרופא לספק את המידע‬
‫הנדרש‪ ,‬והחולה‪ -‬יחליט‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ע"א ‪ 4960/04‬סידי‬

‫פגיעה באוטונומיה – פיצוי ללא נזק‬

‫אישה אושפזה בבית חולים לניתוח אורטופדי בשל‬
‫דפורמציה ברגל‪ .‬בסופו של דבר‪ ,‬במקום ניתוח לתיקון‬
‫הדפורמציה עברה ביופסיה בכתף בשל ממצא ידוע בכתף‬
‫שנחשד להיות גידול ממאיר‪ .‬בעקבות הביופסיה נותרה עם‬
‫מגבלה קשה בתפקוד הכתף‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פגיעה באוטונומיה‬
‫המטופלת טענה כי לא הוסברו לה הסיכונים הכרוכים‬
‫בביופסיה ולפיכך לא נתנה הסכמה מדעת לביצוע הפעולה‪.‬‬
‫נקבע כי גם לו היו נפרשים בפניה הסיכונים היתה נותנת‬
‫הסכמתה לביופסיה בשל הסיכון הממשי שמדובר בגידול‬
‫ממאיר‪.‬‬
‫למרות זאת נפסק כי היתה פגיעה באוטונומיה שלה והיא‬
‫זכאית לפיצוי כספי‪...‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פגיעה באוטונומיה‬

‫“ההכרה בזכותו של החולה לפיצוי על‬
‫הפגיעה באוטונומיה שלו‪ ,‬מקום בו הופרה‬
‫חובה זו‪ ,‬עשויה לתרום לכך שחובה זו‬
‫תקוים הלכה למעשה”‪.‬‬
‫ע”א ‪ 2781/03‬מיאסה עלי דעקה‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות בפגיעה באוטונומיה‬

‫הפרת חובת הזהירות ‪ -‬אי מתן הסברים‬
‫למטופלים לפני ביצוע טיפולים‬
‫נזק ‪ -‬פגיעה באוטונומיה של המטופל‬
‫קשר סיבתי ‪ -‬בין אי מתן ההסברים לבין‬
‫עוצם ההפתעה מן הסיבוך שהתרחש‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫משמעות העדרו של טופס הסכמה ייעודי‬
‫ניתוח סימפטקטומי (נגד הזעת יתר)‪ ,‬שבוצע בשנת ‪ 1999‬והסתבך‬
‫בהזעת יתר פיצויית‪.‬‬
‫המטופל הגיש תביעה בטענה שלא הוזהר מפני הסיבוך האמור‪.‬‬
‫התובע הוחתם על טופס הסכמה סטנדרטי (לא ייעודי)‪ ,‬משום שעד‬
‫השנה האמורה לא פותח טופס ייעודי מתאים‪.‬‬
‫הרופא המנתח רשם בגיליון כי הוסברו הסיכונים הכרוכים בפעולה‬
‫והעיד בבימ"ש כי הוא מסביר לכל המטופלים‪ ,‬ללא יוצא מן הכלל‪,‬‬
‫כי הבעיה עם הניתוח היא שבמקרים רבים מאוד‪ ,‬למעלה מ‪50% -‬‬
‫מופיעה הזעה פיצויית‪ ,‬וב‪ 2-3% -‬מן המקרים ההזעה הפיצויית‬
‫יכולה להיות משמעותית ביותר‪.‬‬
‫סטודנטית שהועסקה במרפאתו של הרופא ונכחה בזמן שקיבל‬
‫חולים אישרה את עדותו בעניין ההסברים‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫חוק זכויות‬

‫החולה‪ ,‬התשנ”ו‪1996-‬‬

‫סעיף ‪ :14‬אופן מתן הסכמה מדעת‬

‫(א)‬

‫‪.....‬‬

‫(ב)‬

‫הסכמה מדעת לטיפול רפואי המנוי בתוספת תינתן‬
‫במסמך בכתב‪ ,‬שיכלול את תמצית ההסבר שניתן‬
‫למטופל‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫חוק זכויות‬

‫החולה‪ ,‬התשנ”ו‪1996-‬‬

‫תוספת‬
‫(סעיפים ‪)15 ,14‬‬
‫(‪ )1‬ניתוחים‪ ,‬למעט כירורגיה זעירה‪.‬‬
‫(‪ )2‬צינתורים של כלי דם‪.‬‬
‫(‪ )3‬דיאליזה‪.‬‬
‫(‪ )4‬טיפול בקרינה מייננת (רדיותרפיה)‪.‬‬
‫(‪ )5‬טיפולי הפריה חוץ‪-‬גופית‪.‬‬
‫(‪ )6‬כימותרפיה לטיפול בתהליכים ממאירים‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בהעדר טופס הסכמה ייעודי‬
‫נקבע (בערעור) כי נוכח הוראות חוק זכויות החולה אין די בטפסים הערוכים‬
‫על פי תקנות בריאות העם (טופסי הסכמה)‪ ,‬התשמ"ד‪. 1984-‬‬
‫ככל הנראה המערכת הרפואית התאימה עצמה להוראות אלה באיחור מסויים‪,‬‬
‫ובמועד הרלוונטי (‪ )1999‬עדיין נעשה שימוש בטפסים הישנים‪ ,‬תוך הפרת‬
‫הוראת החוק‪.‬‬
‫אין לשלול את האפשרות‪ ,‬לפיה הפרת החובה לעגן את הסכמת המטופל‬
‫במסמך בכתב שיכלול את "תמצית ההסבר שניתן למטופל"‪ ,‬שוללת‪ ,‬מניה‬
‫וביה‪ ,‬את האפשרות שאכן מדובר ב"הסכמה מדעת"‪.‬‬
‫דרישת הכתב בחוק היא "דרישה מהותית" ובהעדרו של טופס הסכמה מדעת‬
‫ערוך כדין‪ ,‬יש לקבוע‪ ,‬למצער‪ ,‬כי במקרה של מחלוקת‪ ,‬המטפל הוא זה‬
‫שצריך להוכיח קיומה של הסכמה זו‪.‬‬
‫ע"א ‪ 6299/05‬צורף‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ומה הדין כשיש טופס חתום ?!‬

‫נולדה‬

‫בשנת ‪1998‬‬
‫(מיקרופטלמיה)‪.‬‬
‫בשבוע ‪ 21‬להריון בוצעה לאם בדיקת אולטרה‪-‬סאונד בסיסית‬
‫במסגרת הקופה שנמצאה תקינה‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע כי לא ניתן לגלות את המום במסגרת בדיקה בסיסית‬
‫אך יש אפשרות לגלות זאת בבדיקה מורחבת‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע כי היה מדובר בהריון שלא בסיכון גבוה ולא היה‬
‫מקום לביצוע סקירה מורחבת‪/‬מכוונת‪.‬‬
‫האם חתמה על טופס בקשה לביצוע בדיקת על‪-‬קול לפיה היא‬
‫מודעת לכך שמדובר בבדיקה בסיסית וכי באפשרותה לבצע‬
‫בדיקה מורחבת באופן פרטי‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תינוקת‬

‫כשהיא‬

‫סובלת‬

‫מעיוורון‬

‫חתימה ללא הסבר – לאו הסכמה היא‬
‫ביהמ"ש קבע כי הרופאים הסבירו לאם כי הבדיקה אותה היא עומדת לבצע‬
‫היא בדיקה בסיסית וכי קיימת בדיקה משוכללת יותר אותה ניתן לבצע באופן‬
‫פרטי ואולם בכך לא די‪.‬‬
‫האם לא הבינה לאשורה את האבחנה בין הבדיקה הבסיסית והמורחבת ואם‬
‫היתה מבינה היתה בוחרת לבצע את הבדיקה על חשבונה‪ .‬יש כשל בשרשרת‬
‫המידע אשר נמסר לאם‪.‬‬

‫לא די בקיומה של פרקטיקה לפיה מיידעים את האישה כי קיימת‬
‫בדיקה מורחבת‪ ,‬העדר הנחיות ברורות ונהלים מוגדרים באשר‬
‫להיקף המידע שיש למסור למטופלת לעניין אפשרותה לבצע‬
‫בדיקה מורחבת ‪...‬ואי מתן הסבר הולם בטרם ביצוע הבדיקה‬
‫הבסיסית הינם בגדר נוהל בלתי סביר‪...‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תוצאות הערעור‬
‫המלצת ביהמ"ש‪:‬‬

‫לאור קשיים שהתגלעו בהכרעת בימ"ש קמא בשאלת‬
‫החבות ולאור זאת שבימ"ש קמא הכריע בפסק דינו‬
‫בסוגיות שלא היו בחזית הדיון יבוטל פסק דינו של‬
‫בימ"ש קמא והסכום אשר שולם לתובעים יישאר בידם‪.‬‬

‫התובעים הסכימו להצעת ביהמ"ש שמשמעותה‬
‫שפסה"ד מבוטל‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ההחמרה השיפוטית –‬
‫הנזק הממוני‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫הלכת "השנים האבודות" –‬
‫עזבון אטינגר ז"ל‬

‫פס"ד תקדימי ניתן‪ ,‬במרץ ‪ ,2004‬על‪-‬ידי בית‪-‬המשפט העליון‬
‫בהרכב של חמישה שופטים בתביעת עזבון של קטין‪ ,‬אשר הלך‬
‫לעולמו בגיל ‪ ,12‬כתוצאה מנפילה לבור בעת משחק עם חבר‪,‬‬
‫בעיר העתיקה בירושלים‬
‫עזבון של קטין אשר הלך לעולמו כתוצאה מרשלנות‪ ,‬זכאי לפיצוי‬
‫בגין הפסד כושר השתכרות ב"שנים האבודות"‪ ,‬בהן לא זכה‬
‫לחיות ולהתפרנס‬
‫זכות דומה קיימת גם לעזבון של בגיר שהלך לעולמו בגיל‬
‫העבודה‬
‫נפגע אשר קוצרה תוחלת חייו כתוצאה מרשלנות זכאי מעתה‬
‫לפיצוי בגין הפסד ההשתכרות שלו ב"שנים האבודות"‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"השנים האבודות" – ההשלכות הכספיות‬
‫נקבע כי חישוב הפסד ההשתכרות ב"שנים האבודות" יהיה מבוסס‬
‫על ‪ 30%‬מן השכר הממוצע במשק (בתקופה מגיל ‪18-21‬‬
‫החישוב הוא ‪ 70%‬מן הסכום האמור)‪.‬‬
‫ההנחה המובלעת היא כי ניתן לחסוך ‪ ₪ 2400‬מתוך ‪₪ 8000‬‬
‫בחודש !!!!!‬
‫בתביעת יורשים שהם גם תלויים ‪ ,‬נקבע כי יש ליורשים זכאות‬
‫לקבל פיצוי בגין ראשי נזק שנמצאים מחוץ לתחום החפיפה (כאב‬
‫וסבל וקיצור תוחלת חיים וכ"ו)‬
‫חישוב הפסד ההשתכרות בשנים האבודות‪ ,‬כולל גם חישוב הפסדי‬
‫פנסיה‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫הגידול בפיצוי הכספי‬
‫יולדת לאחר ‪ 3‬שנות טיפולי הפריה בהריון ראשון‪,‬‬
‫נשלחה "להסתובב" כדי לזרז לידה ושבה עם עובר מת‪.‬‬
‫בימ"ש המחוזי קבע אחריות ופסק לאם פיצוי של‬
‫‪ ₪ 300,000‬בגין כאב וסבל‪.‬‬
‫ביהמ"ש העליון קבע כי מגיע פיצוי גם לאב בגין כאב‬
‫וסבל שלו בסכום נוסף של ‪.₪ 250,000‬‬
‫סטיה מהלכה קודמת שחייבה נזק נפשי חמור "בניזוק‬
‫משני" שעולה כדי מחלת נפש או הפרעת נפש הגורמת‬
‫נכות ממשית‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פס"ד לבנה לוי‬

‫הגידול בסכומי הפיצוי‬
‫צעירה שנולדה בשנת ‪ 1985‬כשהיא סובלת משיתוק ביד שמאל‬
‫כתוצאה מפגיעה במקלעת העצבים הברכיאלית‪ ,‬הגישה בשנת‬
‫‪ 2006‬תביעה נגד ביה"ח בו נולדה בטענה של רשלנות בלידה‪.‬‬
‫בינתיים סיימה התובעת לימודי משפטים ומנהל עסקים ובמהלך‬
‫המשפט עשתה התמחות במשפטים‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע שיש אחריות לביה"ח ופסק לה פיצוי גלובלי בגין‬
‫הפסד השתכרות בסך של ‪ ₪ 800,000‬ובנוסף ‪ ₪ 600,000‬כאב‬
‫וסבל‪ ₪ 1,000,000 ,‬עזרת צד ג' ו‪ ₪ 85,000 -‬הוצאות ‪....‬‬

‫א (ים) ‪8363/06‬פדילה נ' בי"ח מאיר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"ועדת שפניץ" – אין מקום להגביל בחוק את‬
‫הפיצוי לתובעים בגין רשלנות רפואית‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫לאן מועדות פנינו?‬

‫‪ ‬המשך החמרה שיפוטית ?‬
‫‪ ‬התמתנות והתייצבות ?‬
‫‪ ‬התערבות חקיקתית ?‬
‫ימים יגידו‪....‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תודה !‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬


Slide 12

‫עדכונים בפסיקת בתי‪-‬המשפט‬
‫בתביעות רשלנות רפואית‬
‫עו"ד טליה חלמיש‪-‬שני‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬
‫מקבוצת מדנס‬
‫מאי ‪2009‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תמונת המצב‬
‫בשנים האחרונות אנו עדים לעליה ניכרת של ההוצאה‬
‫בגין תביעות אחריות מקצועית בתחום הרפואה‪.‬‬
‫העליה נובעת בעיקר מ"אינפלציה שיפוטית" שהביאה‬
‫לגידול ניכר בפיצויים המשולמים לתובעים‪.‬‬
‫התשלומים השנתיים בתביעות הרשלנות הרפואית‪ ,‬גדלו‬
‫בעשור האחרון ב‪.700% -‬‬
‫במקביל גדלו הפרמיות בצורה דרמטית והכיסויים‬
‫הוגבלו‪.‬‬
‫מוסדות רפואיים ורופאים פרטיים העוסקים בתחומים‬
‫בסיכון גבוה (לידות‪ US ,‬מיילדותי‪ ,‬כירורגיה פלסטית‬
‫וכ"ו) נתקלים בקושי להשיג כיסוי ביטוחי‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫התפתחות התביעות בבימ"ש‬

‫‪1994 - 2008‬‬

‫‪1,200‬‬
‫‪1,100‬‬
‫‪1,000‬‬
‫‪900‬‬
‫‪800‬‬
‫‪700‬‬
‫‪600‬‬
‫‪500‬‬
‫‪400‬‬
‫‪300‬‬
‫‪200‬‬
‫‪100‬‬
‫‪0‬‬

‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫‪2002‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫‪1994‬‬

‫מדד גידול התשלומים‬

‫‪1995 - 2008‬‬

‫‪3100%‬‬
‫‪2800%‬‬
‫‪2500%‬‬
‫‪2200%‬‬
‫‪1900%‬‬

‫‪1600%‬‬
‫‪1300%‬‬
‫‪1000%‬‬
‫‪700%‬‬
‫‪400%‬‬
‫‪100%‬‬
‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫‪2002‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫התפתחות התביעות בבימ"ש‬
‫מיילדות וגינקולוגיה‬

‫‪240‬‬

‫‪210‬‬

‫‪180‬‬

‫‪150‬‬

‫‪120‬‬

‫‪90‬‬

‫‪60‬‬

‫‪30‬‬

‫‪0‬‬
‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2002‬‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫מדד גידול התשלומים‬
‫מיילדות וגינקולוגיה‬

‫‪11100%‬‬
‫‪10100%‬‬
‫‪9100%‬‬
‫‪8100%‬‬
‫‪7100%‬‬
‫‪6100%‬‬
‫‪5100%‬‬
‫‪4100%‬‬
‫‪3100%‬‬
‫‪2100%‬‬
‫‪1100%‬‬
‫‪100%‬‬

‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫‪2002‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫מקצועות קליניים מובילים בשיעור הסיכון‬
‫‪1991 - 2008‬‬
‫מיילדות‬
‫כירורגיה כללית‬

‫‪40%‬‬

‫קרדיולוגיה‬

‫שיעור הסיכון הכספי‬

‫‪35%‬‬
‫‪30%‬‬

‫רפואת שיניים‬

‫‪25%‬‬

‫אורטופדיה‬

‫‪20%‬‬

‫נוירוכירורגיה‬

‫‪15%‬‬
‫‪10%‬‬

‫גינקולוגיה‬

‫‪5%‬‬

‫אופטלמולוגיה‬

‫‪0%‬‬

‫‪18%‬‬

‫שיעור התיקים עם סיכון כספי‬

‫‪16%‬‬
‫‪14%‬‬
‫‪12%‬‬
‫‪10%‬‬
‫‪8%‬‬
‫‪6%‬‬
‫‪4%‬‬
‫‪2%‬‬
‫‪0%‬‬

‫* ‪ 3%‬ומעלה‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫דו"ח ועדת "שפניץ"‪-‬‬

‫הועדה הבין משרדית לבחינת הדרכים להקטנת ההוצאה‬
‫הציבורית בגין תביעות הרשלנות הרפואית‬

‫מסתמנת בפסיקה מגמה של הרחבת אחריותם של בעלי‬
‫מקצועות הרפואה והמוסדות הרפואיים – החל בסוגית‬
‫ההתרשלות (ירידת קרנה של הלכת הפרקטיקה‬
‫המקובלת)‪ ,‬המשך בסיבתיות (אובדן סיכויי החלמה)‬
‫וכלה בהרחבת העילות (רשלנות בגין הסכמה מדעת)‬
‫וראשי נזק (פגיעה באוטונומיה)‪.‬‬
‫מהנתונים עולה כי במשך השנים עלו סכומי הפיצויים‬
‫הממוצעים שנפסקו בתביעות רשלנות רפואית‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫הגידול בפיצוי הממוצע לתובעים‬
‫שנת תשלום‬
‫‪2004‬‬
‫‪2005‬‬
‫‪2006‬‬
‫‪2007‬‬
‫‪2008‬‬

‫תשלום ממוצע לתובע (בדולר)‬
‫‪21,872‬‬
‫‪33,700‬‬
‫‪34,935‬‬
‫‪44,839‬‬
‫‪62,374‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פיצוי עבור כאב וסבל ב– ‪ 100%‬נכות‬

‫‪1997-2008‬‬

‫‪1600000‬‬

‫‪1400000‬‬

‫‪1200000‬‬

‫‪1000000‬‬

‫‪800000‬‬

‫‪600000‬‬

‫‪400000‬‬

‫‪200000‬‬

‫‪0‬‬
‫‪2009‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2005‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2003‬‬

‫‪2001‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1997‬‬

‫פיצוי עבור מות קטינים (קיצור תוחלת חיים‪+‬כאב וסבל)‬
‫‪1998-2006‬‬
‫‪1800000‬‬

‫‪1600000‬‬

‫‪1400000‬‬

‫‪1200000‬‬

‫‪1000000‬‬

‫‪800000‬‬

‫‪600000‬‬

‫‪400000‬‬

‫‪200000‬‬

‫‪0‬‬
‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2002‬‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ההתפתחויות המשפטיות‬

‫עמדה סלחנית‬

‫עמדה ביקורתית‬

‫עמדה מחמירה‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫סלחנות שיפוטית‬

‫(‪)1961‬‬

‫"אשה‪ ...‬באה למחלקה הגינקולוגית לשם ניתוח קל‬
‫ברחמה ויצאה מהמחלקה שבעת יסורים ובעלת מום‬
‫לכל ימי חייה‪...‬‬
‫הטיפול אשר החולה קיבלה בבית החולים לא היה כפי‬
‫שצריך היה לצפותו מבעלי מקצוע מעולים וכן קרו תוך‬
‫כדי טיפול הזנחות וטעויות שונות‪ ,‬אשר הביאו לידי‬
‫תוצאות מעציבות במצב בריאותה‪...‬‬
‫רופא בשר ודם עשוי לטעות‪ ,‬ולא כל טעות מהווה‬
‫רשלנות‪"...‬‬

‫התביעה נדחתה‬
‫(ע"א ‪ 280/60‬פרדו נ' פלדמן‪ ,‬פד' (טו') ‪)1961‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫בקרה שיפוטית‬
‫עולם הרפואה אינו חסין מביקורת שיפוטית ומחשיפה של מעשי רשלנות‬
‫מקצועיים‪ .‬ביקורת זו היא אחת הערובות החשובות להקפדה על מתן טיפול‬
‫רפואי נאות‪.‬‬
‫לא כל טעות באבחנה או בטיפול‬
‫מצביעה בהכרח על רשלנות‪.‬‬
‫אחריות הרופאים‪ ,‬ברשלנות‬
‫אזרחית או פלילית‪ ,‬צריכה‬
‫להיקבע‪ ,‬רק אם הוכח שבנתוני‬
‫זמן אמת פעלו הרופאים‬
‫באי מיומנות מקצועית‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫בקרה שיפוטית – האם היא מקדמת את‬
? ‫בטיחות הטיפול‬
Most patient-safety experts continue to believe that the
threat of liability is the primary barrier to the
development of effective and comprehensive patient
safety programs in hospitals. I suggest, on the
contrary…that judicial recognition of an explicit “right
to safety” for hospital patients, with correlative duty of
hospitals to implement patient-safety measures can
become the primary motivator for the development of
systems to improve patient safety.
George J. Annas. J.D., NEJM 354;19 May11,2006
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫בקרה שיפוטית‬

‫‪‬‬
‫שיפור איכות הרפואה‬
‫הרשומה הרפואית‬
‫• רישום מפורט יותר‬
‫• שמירה על רשומות‬

‫תהליך הבקרה הרפואית‬
‫• ניהול סיכונים‬
‫• אבטחת איכות‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תקשורת עם מטופלים‬
‫• הסכמה מדעת‬
‫• גילוי נאות על תקלות‬

‫ניהול הטיפול הרפואי‬
‫• פרוטוקולים ונהלים‬
‫• הנחיות קליניות‬

‫החמרה שיפוטית‬

‫‪‬‬
‫רפואה מתגוננת‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬

‫ריבוי בדיקות וטיפולים מיותרים‬
‫יצירת מתח ביחסי מטפל‪-‬מטופל‬
‫הוצאות מוגברות לתשלום ביטוח‬
‫סגירת פעילויות בסיכון ביטוחי גבוה‬
‫קושי להשיג כיסוי ביטוחי‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית‬

‫(‪)1998‬‬

‫"חיובם של הרופא וקופת‬
‫חולים בדין הוא פרי של חוכמה‬
‫לאחר מעשה‪ .‬הרף שהוצב‬
‫לקביעת אחריותם‪ ,‬הוצב בגובה‬
‫כה רב‪ ,‬עד שלא רק הרופא‬
‫הסביר אינו יכול לעוברו‪ ,‬אלא‬
‫גם הרופא המומחה המובהק‬
‫ייכשל בכך"‪.‬‬
‫(השופטת שטרסברג‪-‬כהן בדעת מיעוט‬
‫ע"א ‪ 3709,3264/96‬קופ"ח נ' פלד ואח')‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית – ההנמקה‬
‫"אין להטיל את העומס הכלכלי של הטעות הרפואית‬
‫על החולה‪ ,‬אלא מן הראוי כי יוטל‪ ,‬עקרונית‪ ,‬על‬
‫הרופא בעל הטעות שממנו יפוזר ממילא על ציבור‬
‫רחב יותר באמצעות ביטוח האחריות המקצועית‪.‬‬
‫יתרה מזו‪ ,‬הטלת האחריות האישית על הרופא‪...‬‬
‫עשויה לעודד את מילוי החובה המקצועית‬
‫להתעדכנות בספרות המקצועית‪"...‬‬
‫(השופט אנגלרד ע"א ‪ 3709,3264/96‬קופ"ח נ' פלד ואח')‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ההחמרה השיפוטית –‬
‫שאלת האחריות‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"החמרת" האחריות של המטפלים‬
‫"פרקטיקה רצויה" במקום "פרקטיקה מצויה"‬
‫החלת נורמות התנהגות רטרוספקטיבית‪" -‬דרך עוקפת פרקטיקה‬
‫מקובלת"‬
‫מבחן "המומחה הטוב" במקום "הרופא הסביר"‬
‫החלת כלל "הדבר מדבר בעדו" במקרי סיבוכים נדירים‬
‫החלה מסיבית של "כלל הנזק הראייתי"‬
‫החלת אחריות במקרים של "קשר סיבתי נסיבתי"‬
‫קביעת חובות מוגברות בכל הנוגע להסברים למטופלים עובר‬
‫למתן לטיפולים רפואיים‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"פרקטיקה מצויה" לעומת "פרקטיקה רצויה"‬
‫העובדות ‪ -‬רביד נ' קליפורד‬

‫ביום ‪ 5.4.84‬הגיעה רביד בת החמש למרפאת שיניים לצורך‬
‫טיפול שיניים‪ .‬כהכנה לטיפול הזריק לה הרופא זריקת הרדמה‬
‫מקומית בלסתה התחתונה מצד ימין‪ .‬הרופא השתמש לצורך‬
‫ההזרקה במזרק לא שואב‪ ,‬שהיה מקובל לשימוש באותה תקופה‬
‫(פרקטיקה מקובלת)‪.‬‬
‫זמן קצר לאחר ההזרקה נטתה רביד על צידה ולא הצליחה‬
‫להתייצב‪ .‬היא היתה מנומנמת והוחלט להעבירה לטיפול בבית‪-‬‬
‫חולים‪ .‬כתוצאה מן האירוע סובלת רביד עד היום מהמיפרזיס‬
‫במחצית הגוף השמאלי ומהפרעות נוירולוגיות וקוגנטיביות‪.‬‬
‫הסתבר כי חומר ההזרקה חדר לכלי דם משם נדד למוח וגרם‬
‫לקריש דם ולאוטם מוחי‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"פרקטיקה מצויה" לעומת "פרקטיקה רצויה"‬
‫ההכרעה המשפטית‬

‫העובדה שרופא נהג בהתאם לפרקטיקה המקובלת‬
‫בתחומו‪ ,‬היא כשלעצמה‪ ,‬אינה מעניקה לו הגנה‬
‫מוחלטת ולעולם מצוי בידי בית המשפט לקבוע‪ ,‬כי‬
‫פרקטיקה נהוגה זו אינה עולה בקנה אחד עם חובת‬
‫הזהירות של רופא כלפי מטופל‪.‬‬
‫פרקטיקה מקובלת מהווה פרמטר‪ ,‬ואפילו פרמטר‬
‫חשוב‪ ,‬במכלול השיקולים שעל בית המשפט לשקול‬
‫בבואו לקבוע את סטנדרט ההתנהגות הראוי‪ ,‬אולם‬
‫אין היא הפרמטר היחיד אשר בית המשפט יתחשב בו‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫די היה באמצעי פשוט וזמין למנוע סיכון ידוע של‬
‫חדירת מזרק עם חומר הרדמה לתוך עורק‪ ,‬דבר אשר‬
‫עלול לגרום לתופעות לוואי משמעותיות‪ .‬כל זאת‬
‫ללא תוספת עלות משמעותית‪.‬‬
‫בנסיבות אלה אין מנוס מן המסקנה כי רופא התרשל‬
‫שכן רופא זהיר היה בוחר למנוע סיכון זה באמצעות‬
‫שימוש במזרקים שואבים‪.‬‬
‫רביד נ' קליפורד‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬
‫הנורמות אינן נקבעות על‪-‬ידי מומחים אלה או אחרים‪ ,‬אלא‬
‫על‪-‬ידי בית‪-‬המשפט‪.‬‬
‫שאלת תפקידו של מנתח בחדר ניתוח היא עניין ערכי‬
‫ונורמטיבי שמתפקידו של בית‪-‬המשפט להכריע בו‪.‬‬
‫עדות יו"ר המועצה הלאומית לכירורגיה‪ ,‬הרדמה וטיפול נמרץ‬
‫כי אין אחריות הדדית בין מנתח לרופא מרדים‪ ,‬כפי שבא לידי‬
‫ביטוי בסיכום ישיבת המועצה הלאומית הנ"ל‪ ,‬אין לראות בה‬
‫משום נורמה נכונה‪ ,‬ולפיכך אין לפעול על‪-‬פיה‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬

‫(‪)2‬‬

‫אם נרשם בסיכום ישיבת מועצת איגוד רופאי העיניים‪ ,‬כי‬
‫המנתח אחראי כלפי המנותח על הניתוח ותוצאותיו בלבד‪,‬‬
‫והמרדים אחראי כלפי המטופל על תהליך ההרדמה ותוצאותיו‪,‬‬
‫אין לראות בכך כאילו כל אחד מהם אחראי רק על תחומו‪,‬‬
‫וחייבת להיות הדדיות ביניהם‪ ,‬ולמרות שאין למנתח "אחריות‬
‫על" הרי שיש לו אחריות על סימני החיים של המנותח‪ ,‬לא‬
‫פחות מאשר למרדים‪ ,‬ועל‪-‬כן עמדת איגוד רופאי העיניים כפי‬
‫שבאה לידי ביטוי במסמך הנ"ל‪ ,‬אינה משקפת את הנורמה‬
‫המחייבת‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬

‫(‪)3‬‬

‫המסמך בדבר חלוקת אחריות בחדר הניתוח של ההסתדרות‬
‫הרפואית בישראל‪ ,‬קובע כי שיתוף פעולה בין הרופא המנתח‬
‫והרופא המרדים בניתוח חיוני להצלחת הטיפול וכך יש אכן‬
‫לנהוג‪ ,‬אולם ההסתייגות שעל‪-‬פיה אין הרופא המנתח אחראי‬
‫לפעולות המבוצעות על‪-‬ידי הרופא המרדים‪ ,‬כפי שהרופא‬
‫המרדים אינו אחראי על פעולות המבוצעות על‪-‬ידי הרופא‬
‫המנתח‪ ,‬איננה נורמה שיש לפעול על‪-‬פיה‪ ,‬שכן ברור שהמנתח‬
‫אינו אחראי על פעולות המרדים‪ ,‬אולם אין בכך כדי לסייג‬
‫אחריותו לעקוב אחר סימני החיים של המנותח‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬

‫(‪)4‬‬

‫כאשר מנותח פונה למנתח בבקשה לנתחו אין הוא יוצר קשר אחד עם‬
‫המרדים וקשר אחר עם המנתח‪ ...‬יש לייחס לו אחריות מעבר לעצם‬
‫הפעולה הכירורגית‪ ,‬המנותח מצפה ממנו להיות אחראי על חייו בעת‬
‫ביצוע הניתוח – ולאו דווקא בעת ביצוע הפעולה הכירורגית גרידא‪.‬‬
‫כל מנתח חייב להיות שותף מלא למעקב אחר סימני חיים של המנותח‪ ,‬גם‬
‫תוך כדי ובמהלך הניתוח‪ ,‬ואין הוא רשאי להטיל את האחריות הבלעדית‬
‫על כך על כתפי המרדים‪.‬‬
‫חובתו של המנתח היתה להאזין לקולות המוניטור ע"מ לוודא שהוא‬
‫ממשיך לנתח אדם חי ולא מחוסר חיים‪ .‬אם הוא לא עושה כן הוא‬
‫מתרשל‪.‬‬
‫המנתח שלא עשה כן הורשע בעבירה של מעשה פזיזות ורשלנות‪.‬‬
‫פ (תא) ‪ 40016/07‬מ"י נ' אסותא ואח'‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החלת נורמות רטרוספקטיבית‬
‫בשנת ‪ 1986‬נולד ערן סידי עם חסר של כף יד ימין‪.‬‬
‫בשנת ‪ 1997‬הגישה משפחת סידי תביעה נגד הגיניקולוג שביצע‬
‫לאם בדיקת אולטרה סאונד שגרתית במהלך ההריון‪ ,‬בטענה של‬
‫רשלנות באי אבחון חסר כף היד‪.‬‬
‫ביהמ"ש המחוזי פסק כי לא היתה רשלנות בביצוע הבדיקה‪ ,‬שכן‬
‫בשנה הנדונה בדיקת האולטרה סאונד הבסיסית לא כללה סקירת‬
‫גפיים ודחה את התביעה‪.‬‬
‫לעומת זאת ביהמ"ש העליון שדן בערעור על התביעה קבע‬
‫בשנת ‪ 2005‬כי חלה חובה על הרופא הבודק בשנת ‪!!! 1986‬‬
‫ליידע את האישה על מגבלות הבדיקה ועל האפשרות לבצע‬
‫בדיקת אולטרה סאונד מורחבת במסגרת הפרקטיקה הפרטית‪...‬‬
‫ע"א ‪ 4960/04‬סידי‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החלת נורמות רטרוספקטיבית ‪2 -‬‬
‫ילדה נולדה בשנת ‪ 1995‬כשהיא סובלת מתסמונת ‪ X‬שביר‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע כי בתקופה הרלבנטית הבדיקה טרם הומלצה ע"י הגורמים‬
‫המקצועיים ושליחת הנשים לביצועה בוודאי שלא היתה פרקטיקה מחייבת‬
‫את הרופא הסביר‪.‬‬
‫ואולם ביהמ"ש קבע כי מאחר שבמאמרים שפורסמו עובר לשנת ‪1994‬‬
‫מוזכרות בדיקות המבוצעות לאוכלוסייה בעלת סיכון נמוך לצרכי מחקר או‬
‫לצרכים אחרים‪ ,‬היה על רופא סביר הקורא את המאמרים הללו להסיק כי‬
‫"בדיקות סקר" לגילוי הנשאות קיימות גם אם ביצוען עדיין אינו מומלץ‪.‬‬
‫הבדיקה היתה קיימת במועד הרלבנטי ויש לייחס להורים בהתאם להלכת‬
‫סידי ציפייה סבירה כי קיומה יגולה להם ולכן הרופא התרשל בכך שלא ידע‬
‫על קומה ולא גילה להורים על קיומה‪.‬‬
‫הקופה אחראית לכך שלא הפיצה בקרב רופאיה את האפשרות לביצוע‬
‫בדיקה לגילוי הנשאות לתסמונת ‪ X‬שביר גם לנשים ללא כל אינדיקציה‪.‬‬
‫א (ים)‪ 5416/03‬שיר סגל‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"כלל ‪ 30‬הדקות" – ‪OUT‬‬
‫השאלה היא מהו פרק הזמן הסביר לביצוע ניתוח קיסרי ?‬
‫פרק הזמן של ‪ 15‬דקות לבצוע ניתוח קיסרי הוא פרק זמן‬
‫אפשרי וראוי כאשר חדר הניתוח פנוי וכל הצוות זמין‪ ...‬יש‬
‫להשלים‪ ,‬חרף העובדה שהדבר אינו רצוי‪ ,‬גם עם חלוף פרק‬
‫זמן ארוך יותר של כ‪ 25-30 -‬דק' עד לניתוח‪ .‬אולם שיהוי כזה‬
‫בביצוע הניתוח‪ ,‬כדי שיתקבל כשיהוי סביר‪ ,‬מחייב מתן הסבר‪,‬‬
‫המבוסס על נסיבותיו המיוחדות של המקרה הנדון‪ ,‬ועל כך‬
‫שבפועל נעשו מאמצים סבירים לקצר פרק זמן זה דבר שלא‬
‫הסתייע באותן נסיבות‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"כלל ‪ 15‬הדקות" – ‪IN‬‬
‫במקרה שלפנינו‪ ,‬לא ניתן הסבר המצדיק התמשכותו של פרק‬
‫הזמן שחלף בין קבלת ההחלטה על ביצוע הניתוח לבין הביצוע‬
‫בפועל‪.‬‬
‫במקרה שלפנינו נפל שיהוי בלתי מוצדק של כ‪ 6 -‬דקות גם‬
‫בהתמשכות פרק הזמן ממועד קבלת ההחלטה על הניתוח ועד‬
‫לביצועו‪ .‬מכאן‪ ,‬שבסה"כ נפל במקרה זה שיהוי בלתי מוצדק‬
‫בביצוע הניתוח הקיסרי‪ ,‬העולה כדי רשלנות‪ ,‬של ‪31-33‬‬
‫דקות‪ ,‬ולמצער שיהוי של ‪ 21‬דקות‪.‬‬
‫א (ים) ‪ 8005/06‬ב‪.‬ר‪ .‬נ' בי"ח מאיר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית –‬
‫סטנדרט המומחה הטוב‬

‫על הרופא להשתמש ברמת ידע‪ ,‬כשרון ואיכפתיות‪,‬‬
‫הקיימת ומופעלת ע"י רופאים ברמה מקצועית טובה‬
‫ולא ממוצעת‪.‬‬
‫כאשר מדובר ברופא הטוען לכישורים מיוחדים ולהיותו‬
‫מומחה‪ ,‬הרמה הנדרשת ממנו היא בהתאם לכך‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית –‬
‫"המתמחה חשוד"‬
‫אישה שעברה ניתוח קיסרי אלקטיבי בהרדמה ספינלית‪,‬‬
‫נותרה עם נזק לשורשי העצב הפירוניאלי‪ ,‬נזק זה יוחס‬
‫לפגיעה במהלך ההרדמה‪.‬‬
‫וכך אמר ביהמ"ש על המרדים שהיה מתמחה ותיק בעת‬
‫הניתוח‪":‬רף המומחיות הרשמית של הנתבע שהוא נמוך‬
‫לטעמי‪ ,‬גם אם הוא בעל ניסיון מעשי רב‪ ,‬יש בו כדי ליצור‬
‫חיזוק לטענות התובעת וספק באשר לביצועה הנאות של‬
‫ההרדמה "‬
‫‪...‬‬
‫ת"א ‪ 072682/99‬פני אלמליח‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החלת כלל הדבר מדבר בעדו‬
‫בתי‪-‬המשפט מחילים את כלל "הדבר מדבר בעדו" באופן‬
‫"ליברלי" ומעבירים את נטל השכנוע מכתפי התובעים אל‬
‫כתפי הנתבעים להוכיח שלא היתה רשלנות מצידם‪.‬‬
‫התנאים להחלת הכלל (ס' ‪ 41‬לפקודת הנזיקין)‪:‬‬
‫ התובע לא ידע ולא יכול היה לדעת על הנסיבות שהביאו‬‫לידי הנזק‬
‫ הנזק נגרם על‪-‬ידי נכס בשליטת המזיק‬‫ המקרה מתיישב יותר עם המסקנה שהיתה רשלנות‬‫מאשר עם העדרה‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בסיבוכים נדירים‬
‫אישה הרה עברה דיקור מי שפיר בשבוע ‪ 18‬להריונה‪ ,‬אשר‬
‫הסתבך בזיהום תוך רחמי‪ ,‬שהוביל לספסיס סוער ולמותה‬
‫של האישה‪.‬‬
‫ועדת בדיקה של משרד הבריאות לא מצאה התרשלות‬
‫בטיפול במנוחה מצד גורם רפואי כלשהו‪.‬‬
‫בעלה וילדיה של המנוחה הגישו תביעה נגד הרופא המטפל‬
‫שביצע את הדיקור בטענה שהדיקור נעשה באופן רשלני‪,‬‬
‫ללא ניקוי מתאים של איזור הבטן בו בוצעה הדקירה‬
‫וכתוצאה מכך נגרם הזיהום שהוביל למותה‪.‬‬
‫לא הוגשה חוו"ד מטעם התובעים לתמיכה בטענותיהם‪ ,‬והם‬
‫בקשו להחיל את הכלל של "הדבר מדבר בעדו"‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בסיבוכים נדירים‬
‫ביהמש פסק כי "מהעדויות שנשמעו בבית המשפט ומחומר‬
‫הראיות שהובא‪ ,‬ניתן לקבוע כי השימוש בחומר החיטוי‬
‫פולידין ואלכוהול היה נפוץ ומקובל לצורך עריכת הדיקור‬
‫וכי הנתבעים פעלו על‪-‬פי הנהוג והמקובל בכגון דא‪ ...‬ואין‬
‫לבוא לנתבעים בטרוניה באשר לפרקטיקה בה נהגו"‬
‫ואולם העובדה ‪ -‬שמדובר בתוצאה נדירה ובלתי צפוייה‬
‫למדי של דיקור מי שפיר שגרם לזיהום חריף ברחם‬
‫האשה ומותה עקב כך ‪ -‬תומכת בתחולת הכלל של הדבר‬
‫מדבר בעדו‪ .‬זה מצביע יותר על קיומה של התרשלות מאשר‬
‫על העדרה‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בסיבוכים נדירים‬
‫אף כי התובעים לא הוכיחו את הסיבה הממשית והישירה לזיהום‬
‫בגופה של המנוחה ולמותה כתוצאה מכך‪ ,‬שוכנעתי – על‪-‬פי מאזן‬
‫ההסתברויות במשפט האזרחי – כי ההסתברות שהיא נפטרה עקב‬
‫רשלנותם הרפואית של הנתבעים עולה על ההסתברות כי הפגיעה‬
‫לא היתה תוצאה של התרשלות כזו‪.‬‬
‫נטל השכנוע בדבר העדר התרשלות עבר לכתפי הנתבעים‬
‫ומשהם לא עמדו בו – דין התביעה להתקבל‪.‬‬
‫נקבע שהרופא שביצע את הדיקור אחראי ברשלנות משום שלא‬
‫הרים את הנטל להסביר באיזה מנגנון אירע הזיהום שלא‬
‫באחריותו‪.‬‬
‫א (ת"א) ‪ 89/96‬עזבון המנוחה ג'ומאנה מראר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשומות רפואיות – כלל "הנזק הראייתי"‬

‫"מקום שצריך להיעשות רישום רפואי וזה לא נעשה‪ ,‬ולא‬
‫ניתן הסבר מניח את הדעת למחדל זה‪ ,‬יועבר נטל ההוכחה‬
‫בדבר העובדות השנויות במחלוקת‪ ,‬שיכלו להתבהר מתוך‬
‫הרישום‪ ,‬אל כתפי הרופא או המוסד‪ ,‬שבמסגרתו ניתנו‬
‫השירותים הרפואיים‪".‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫נתונים על העברת נטל הראיה –‬

‫דו"ח ועדת שפניץ‬

‫נראה שנושא הרשומה הרפואית‪ ,‬ליקוי בה או היעדרה הוא‬
‫בעל השלכות מרכזיות בתחום תביעות הרשלנות הרפואית‪,‬‬
‫היכול לעיתים להשפיע באופן מהותי על תוצאת הדיון‬
‫בתביעה‪.‬‬
‫בשני שליש מן המקרים בהם העביר בית‪-‬המשפט את הנטל‬
‫מכתפי התובעים אל כתפי הנתבעים‪ ,‬בשל ליקוי ברשומה‬
‫הרפואית‪ ,‬הם לא הצליחו להתמודד עמו ולהרים אותו‪,‬‬
‫ונקבעה אחריות של המטפלים לנזקם של התובעים‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫התובע יליד ‪ 1939‬אושפז עקב אוטם שריר הלב‪.‬‬
‫בוצע צינתור שבמהלכו הוזרק חומר ניגוד מסוג‬
‫אורוגרפין‪.‬‬
‫סמוך לאחר ההזרקה התלונן התובע על הרגשה‬
‫לא טובה‪ .‬תוך שתי דקות היתה ירידה בלחץ‬
‫הדם‪ ,‬פרפור חדרים ואיבוד הכרה‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)2‬‬

‫האבחנה – שוק אנפילקטי עקב רגישות ליוד‪.‬‬
‫החלה פעולת החייאה אליה הצטרפו רופאים‬
‫בכירים וביניהם מנהל המחלקה הקרדיולוגית‬
‫ומנהל יחידת הצינתורים‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)3‬‬

‫פעולות ההחייאה כללו‪ :‬עיסוי חזה‪ ,‬מכות‬
‫חשמל‪ ,‬החדרת קוצב לב זמני והזלפת‬
‫תרופות שונות‪.‬‬
‫רק בחלוף כ‪ 40 -‬דקות חזר הלב לתפקד‪,‬‬
‫אלא שבזמן זה נגרם נזק מוחי קשה והתובע‬
‫נותר במצב וגטטיבי‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)4‬‬

‫נקבע כי לא היתה רשלנות בטיפול שקיבל התובע‬
‫עד שלב ההחייאה‪.‬‬
‫השאלה במחלוקת היתה האם ההחייאה בוצעה‬
‫בסבירות ובמיומנות‪.‬‬
‫עיון בכל הרישומים וסיכום הראיות בעניין זה‬
‫מעלה מספר בעיות; פרט לרישום הטכנאית על‬
‫מתן לידוקאין‪ ,‬אין רישום ישיר כלשהו על מצב‬
‫התובע במהלך המשבר‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)5‬‬

‫אין חולק כי מדובר באירוע קשה גם‬
‫לצוות הרפואי וניתן להבין כי הצוות דאג‬
‫קודם כל לטיפול בתובע ופחות לביצוע‬
‫רישומים‪ ,‬אולם מהנתונים עולה כי‬
‫חסרים רישומים וחלקם לא מדויקים או‬
‫לא ברורים דיים‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)6‬‬

‫התוצאה המעשית היא כי הרישום הלקוי‬
‫נזקף לחובת הנתבע ברשלנות רישומית‬
‫ונטל ההוכחה כי אין התרשלות של‬
‫הנתבע בעצם הטיפול הינו על הנתבע‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)7‬‬

‫הסברי הנתבע‪ ,‬לפיהם הצוות הרפואי היה שקוע כולו‬
‫בהחייאה ולכן אין לצפות ואין לדרוש תשומת לב‬
‫לרישום‪ ,‬הינם הסברים שובי לב אך אינם הסברים‬
‫מלאים‪.‬‬
‫הרשלנות הרישומית שפורטה לעיל שללה מהתובע את‬
‫היכולת לבודד חלק מהתהליך ולברר כראוי האם‬
‫במהלך ההחייאה היו נתונים שאיפשרו טיפול אחר או‬
‫אבחנה אחרת‪ .‬איננו יודעים מה סדר מתן כמות כה‬
‫גדולה של אדרנלין‪ ,‬ומה היו התגובות לכך‪...‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)8‬‬

‫אם היו רישומים ראויים בזמן ההחייאה‪ ,‬הן‬
‫על סדר התרופות וכמותן והן על לחצי דם‪,‬‬
‫יתכן והיו בידי התובע כלים טובים יותר‬
‫להראות כי במהלך החייאה כה ארוכה היה‬
‫אפשר לנקוט דרכים נוספות‪.‬‬
‫נקבע כי הנתבעים אחראים ל‪ 30% -‬מן הנזק‬
‫של התובע‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל הראייתי בשל אי ביצוע בדיקה‬

‫אישה הרה בהריון ראשון (לאחר ‪ 3‬שנים של טיפולי‬
‫עקרות) הגיעה לבי"ח בשבוע ה‪ 31 -‬להריון לאחר שחשה‬
‫ברע‪ .‬בביה"ח אובחנה הפרדות שיליה ומוות תוך רחמי‪,‬‬
‫על רקע רעלת הריון‪.‬‬
‫השאלה במחלוקת היתה האם הפרדות השיליה היתה‬
‫פתאומית או שהגיניקולוג אצלו ביקרה בבוקר אותו יום‪,‬‬
‫היה יכול כבר אז‪ ,‬לאבחן הפרדות שיליה‪ ,‬לשלוח אותה‬
‫בדחיפות לחדר לידה ולמנוע מוות תוך רחמי‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל הראייתי בשל אי ביצוע בדיקה‬

‫כיוון שהרופא לא ערך בדיקה של רגישות הבטן בעת הביקור של‬
‫האישה אצלו‪ ,‬קבע ביהמ"ש כי הוא גרם בכך נזק ראייתי לתובעת‬
‫כי נמנע ממנה להוכיח כי כבר באותה עת סבלה מהפרדות‬
‫שיליה‪...‬‬
‫לאור זאת הועבר הנטל אל הרופא לשכנע‪ ,‬כי באותו שלב בו נמנע‬
‫מלבצע את הבדיקה‪ ,‬לא סבלה האישה מבטן רגישה ולא היתה‬
‫שרויה בתהליך של הפרדות שיליה‪.‬‬
‫הרופא לא הצליח לעמוד בנטל זה ולכן נקבע כי הוא אחראי למות‬
‫העובר‪...‬‬
‫ע"א ‪ 9328/02‬לאה מאיר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"קשר סיבתי נסיבתי"‬
‫הוריה של פגה שנולדה בשבוע ‪ 29‬להריון בעקבות‬
‫הפרדות שליה‪ ,‬הגישו תביעה נגד ביה"ח‪ ,‬בטענה שהיה‬
‫איחור בביצוע ניתוח קיסרי לאם וכתוצאה מכך סובלת‬
‫הילדה משיתוק מוחין ופיגור שכלי‪.‬‬
‫התביעה הסתמכה על חוו"ד גניקולוגית בלבד ואילו‬
‫ההגנה הסתמכה על חוו"ד של נוירופדיאטר ונאונטולוג‬
‫ששללו קשר סיבתי בין הנזקים לבין העיכוב בביצוע‬
‫הניתוח הקיסרי וקבעו כי יש לשייכם לנזקי הפגות‬
‫בלבד‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"קשר סיבתי נסיבתי"‬
‫ביהמ"ש קבע כי קיים קשר "סיבתי נסיבתי" בין‬
‫התרשלות הרופאים שהתעכבו בביצוע הניתוח הקיסרי‪,‬‬
‫לבין הנזק שנגרם לפגה ולפיכך הטיל אחריות על‬
‫ביה"ח לפצות אותה על ‪ 40%‬מן הנזק שלה‪.‬‬
‫ביהמ"ש העליון אישר את פסה"ד המחוזי וקבע כי‬
‫לבימ"ש יש שיקול דעת לקבוע כי קיים קשר "סיבתי‬
‫נסיבתי" ואת שיעור האחריות ההסתברותי לנזק‬
‫(הפיצוי הופחת ל‪ 20% -‬מן הנזק)‪.‬‬
‫פס"ד מלול עדן‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫דרישות ההסבר בנסיבות מיוחדות‬

‫“ייתכנו מקרים בהם לסיכונים בעלי הסתברות נמוכה‬
‫תהיה משמעות מיוחדת לחולה הספציפי‪ .‬במקרה‬
‫כזה‪ ,‬למרות האחוז הנמוך יכללו אותם סיכונים‬
‫בתחום המידע המהותי הנדרש לחולה לשם החלטה‬
‫מושכלת אם לעבור את הטיפול הרפואי”‪.‬‬

‫ת”א (י‪-‬ם) ‪1109/97‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רף ההסבר בניתוחים אלקטיביים‬

‫"ההסבר הנדרש לקבלת הסכמה מדעת לניתוח‬
‫אלקטיבי – שאף בלעדיו ניתן לקיים אורח חיים‬
‫רגיל – נכלל ברף העליון של חובת הגילוי‪ ,‬והוא‬
‫כולל‪ ,‬בנוסף להתייחסות לסיכויי ההצלחה גם מתן‬
‫הזהרה מפני הסיבוכים האפשריים‪ ...‬גם אם‬
‫סיבוכים אלו נדירים‪".‬‬
‫ע"א ‪6153/97‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רף ההסבר בניתוחים אלקטיביים ‪-‬‬

‫‪RSD‬‬

‫"בענייננו מדובר בסיבוך המתרחש בקרב ‪0.5% - 0.3%‬‬
‫מהניתוחים – גם אם שיעור זה אינו גבוה‪ ,‬הרי מדובר בסיבוך‬
‫חמור‪ ,‬העלול לגרום להפיכתה של הגפה לחסרת כל תפקוד‪ ...‬כיוון‬
‫שמדובר בניתוח אלקטיבי חובת ההסבר נמצאת ברף העליון‪ .‬סיכון‬
‫‪ RSD‬הינו בגדר המידע שהתובע היה רשאי לצפות‪ ,‬באורח סביר‪,‬‬
‫כי יגולה לו‪ ,‬כדי שיוכל לשקלו במסגרת גיבוש דעתו לעניין‬
‫הסכמתו לטיפול הרפואי‪"...‬‬

‫ת"א ‪ 920/99‬יצחק נ' שע"צ‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רף ההסבר ברפואה פרטית‬

‫"רפואה פרטית בה קיים ניגוד עניינים מובנה בין‬
‫השאיפה המסחרית להרבות בניתוחים לבין‬
‫האינטרס של המטופל‪ ,‬כדי להקהות את עוקצו של‬
‫ניגוד העניינים יש להעמיד את המטופל על הסיכונים‬
‫והסיכויים שבניתוח המוצע לרבות החלופה שלא‬
‫לבצע כלל ניתוח סיכוייה וסיכוניה‪".‬‬
‫ע"א ‪6153/97‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫חובת ההסבר על טיפולים מחוץ לסל‬
‫בנסיבות מתאימות עשוי להיווצר צורך ליידע את המטופל לגבי‬
‫אפשרות טיפול המוצעת רק במסגרת הרפואה הפרטית ואולי אף‬
‫במסגרת שירותי רפואה מעבר לים‪ .‬כך יש לעשות‪ ,‬אכן‪,‬‬
‫כשמדובר בטיפול או בתרופה שעשויים לסייע לחולה ואינם‬
‫זמינים ברפואה הציבורית בארץ‪.‬‬
‫כשחולה אובחן כסובל ממחלה מסויימת‪ ,‬וישנה תרופה שאינה‬
‫מצויה ב"סל" – מקובל עלי שעל הרופא ליידע את החולה בדבר‬
‫קיומה של התרופה‪.‬‬
‫עליו להשאיר להחלטתו של החולה את השאלה אם לרכוש את‬
‫התרופה מכספו אם לאו‪ .‬שאלה זו כרוכה לא אחת באפשרויות‬
‫הכספיות של החולה וגם בפער בין ההשפעה של התרופה‬
‫שב"סל" לזו שאינה נמצאת בו‪ ,‬על הרופא לספק את המידע‬
‫הנדרש‪ ,‬והחולה‪ -‬יחליט‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ע"א ‪ 4960/04‬סידי‬

‫פגיעה באוטונומיה – פיצוי ללא נזק‬

‫אישה אושפזה בבית חולים לניתוח אורטופדי בשל‬
‫דפורמציה ברגל‪ .‬בסופו של דבר‪ ,‬במקום ניתוח לתיקון‬
‫הדפורמציה עברה ביופסיה בכתף בשל ממצא ידוע בכתף‬
‫שנחשד להיות גידול ממאיר‪ .‬בעקבות הביופסיה נותרה עם‬
‫מגבלה קשה בתפקוד הכתף‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פגיעה באוטונומיה‬
‫המטופלת טענה כי לא הוסברו לה הסיכונים הכרוכים‬
‫בביופסיה ולפיכך לא נתנה הסכמה מדעת לביצוע הפעולה‪.‬‬
‫נקבע כי גם לו היו נפרשים בפניה הסיכונים היתה נותנת‬
‫הסכמתה לביופסיה בשל הסיכון הממשי שמדובר בגידול‬
‫ממאיר‪.‬‬
‫למרות זאת נפסק כי היתה פגיעה באוטונומיה שלה והיא‬
‫זכאית לפיצוי כספי‪...‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פגיעה באוטונומיה‬

‫“ההכרה בזכותו של החולה לפיצוי על‬
‫הפגיעה באוטונומיה שלו‪ ,‬מקום בו הופרה‬
‫חובה זו‪ ,‬עשויה לתרום לכך שחובה זו‬
‫תקוים הלכה למעשה”‪.‬‬
‫ע”א ‪ 2781/03‬מיאסה עלי דעקה‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות בפגיעה באוטונומיה‬

‫הפרת חובת הזהירות ‪ -‬אי מתן הסברים‬
‫למטופלים לפני ביצוע טיפולים‬
‫נזק ‪ -‬פגיעה באוטונומיה של המטופל‬
‫קשר סיבתי ‪ -‬בין אי מתן ההסברים לבין‬
‫עוצם ההפתעה מן הסיבוך שהתרחש‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫משמעות העדרו של טופס הסכמה ייעודי‬
‫ניתוח סימפטקטומי (נגד הזעת יתר)‪ ,‬שבוצע בשנת ‪ 1999‬והסתבך‬
‫בהזעת יתר פיצויית‪.‬‬
‫המטופל הגיש תביעה בטענה שלא הוזהר מפני הסיבוך האמור‪.‬‬
‫התובע הוחתם על טופס הסכמה סטנדרטי (לא ייעודי)‪ ,‬משום שעד‬
‫השנה האמורה לא פותח טופס ייעודי מתאים‪.‬‬
‫הרופא המנתח רשם בגיליון כי הוסברו הסיכונים הכרוכים בפעולה‬
‫והעיד בבימ"ש כי הוא מסביר לכל המטופלים‪ ,‬ללא יוצא מן הכלל‪,‬‬
‫כי הבעיה עם הניתוח היא שבמקרים רבים מאוד‪ ,‬למעלה מ‪50% -‬‬
‫מופיעה הזעה פיצויית‪ ,‬וב‪ 2-3% -‬מן המקרים ההזעה הפיצויית‬
‫יכולה להיות משמעותית ביותר‪.‬‬
‫סטודנטית שהועסקה במרפאתו של הרופא ונכחה בזמן שקיבל‬
‫חולים אישרה את עדותו בעניין ההסברים‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫חוק זכויות‬

‫החולה‪ ,‬התשנ”ו‪1996-‬‬

‫סעיף ‪ :14‬אופן מתן הסכמה מדעת‬

‫(א)‬

‫‪.....‬‬

‫(ב)‬

‫הסכמה מדעת לטיפול רפואי המנוי בתוספת תינתן‬
‫במסמך בכתב‪ ,‬שיכלול את תמצית ההסבר שניתן‬
‫למטופל‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫חוק זכויות‬

‫החולה‪ ,‬התשנ”ו‪1996-‬‬

‫תוספת‬
‫(סעיפים ‪)15 ,14‬‬
‫(‪ )1‬ניתוחים‪ ,‬למעט כירורגיה זעירה‪.‬‬
‫(‪ )2‬צינתורים של כלי דם‪.‬‬
‫(‪ )3‬דיאליזה‪.‬‬
‫(‪ )4‬טיפול בקרינה מייננת (רדיותרפיה)‪.‬‬
‫(‪ )5‬טיפולי הפריה חוץ‪-‬גופית‪.‬‬
‫(‪ )6‬כימותרפיה לטיפול בתהליכים ממאירים‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בהעדר טופס הסכמה ייעודי‬
‫נקבע (בערעור) כי נוכח הוראות חוק זכויות החולה אין די בטפסים הערוכים‬
‫על פי תקנות בריאות העם (טופסי הסכמה)‪ ,‬התשמ"ד‪. 1984-‬‬
‫ככל הנראה המערכת הרפואית התאימה עצמה להוראות אלה באיחור מסויים‪,‬‬
‫ובמועד הרלוונטי (‪ )1999‬עדיין נעשה שימוש בטפסים הישנים‪ ,‬תוך הפרת‬
‫הוראת החוק‪.‬‬
‫אין לשלול את האפשרות‪ ,‬לפיה הפרת החובה לעגן את הסכמת המטופל‬
‫במסמך בכתב שיכלול את "תמצית ההסבר שניתן למטופל"‪ ,‬שוללת‪ ,‬מניה‬
‫וביה‪ ,‬את האפשרות שאכן מדובר ב"הסכמה מדעת"‪.‬‬
‫דרישת הכתב בחוק היא "דרישה מהותית" ובהעדרו של טופס הסכמה מדעת‬
‫ערוך כדין‪ ,‬יש לקבוע‪ ,‬למצער‪ ,‬כי במקרה של מחלוקת‪ ,‬המטפל הוא זה‬
‫שצריך להוכיח קיומה של הסכמה זו‪.‬‬
‫ע"א ‪ 6299/05‬צורף‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ומה הדין כשיש טופס חתום ?!‬

‫נולדה‬

‫בשנת ‪1998‬‬
‫(מיקרופטלמיה)‪.‬‬
‫בשבוע ‪ 21‬להריון בוצעה לאם בדיקת אולטרה‪-‬סאונד בסיסית‬
‫במסגרת הקופה שנמצאה תקינה‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע כי לא ניתן לגלות את המום במסגרת בדיקה בסיסית‬
‫אך יש אפשרות לגלות זאת בבדיקה מורחבת‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע כי היה מדובר בהריון שלא בסיכון גבוה ולא היה‬
‫מקום לביצוע סקירה מורחבת‪/‬מכוונת‪.‬‬
‫האם חתמה על טופס בקשה לביצוע בדיקת על‪-‬קול לפיה היא‬
‫מודעת לכך שמדובר בבדיקה בסיסית וכי באפשרותה לבצע‬
‫בדיקה מורחבת באופן פרטי‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תינוקת‬

‫כשהיא‬

‫סובלת‬

‫מעיוורון‬

‫חתימה ללא הסבר – לאו הסכמה היא‬
‫ביהמ"ש קבע כי הרופאים הסבירו לאם כי הבדיקה אותה היא עומדת לבצע‬
‫היא בדיקה בסיסית וכי קיימת בדיקה משוכללת יותר אותה ניתן לבצע באופן‬
‫פרטי ואולם בכך לא די‪.‬‬
‫האם לא הבינה לאשורה את האבחנה בין הבדיקה הבסיסית והמורחבת ואם‬
‫היתה מבינה היתה בוחרת לבצע את הבדיקה על חשבונה‪ .‬יש כשל בשרשרת‬
‫המידע אשר נמסר לאם‪.‬‬

‫לא די בקיומה של פרקטיקה לפיה מיידעים את האישה כי קיימת‬
‫בדיקה מורחבת‪ ,‬העדר הנחיות ברורות ונהלים מוגדרים באשר‬
‫להיקף המידע שיש למסור למטופלת לעניין אפשרותה לבצע‬
‫בדיקה מורחבת ‪...‬ואי מתן הסבר הולם בטרם ביצוע הבדיקה‬
‫הבסיסית הינם בגדר נוהל בלתי סביר‪...‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תוצאות הערעור‬
‫המלצת ביהמ"ש‪:‬‬

‫לאור קשיים שהתגלעו בהכרעת בימ"ש קמא בשאלת‬
‫החבות ולאור זאת שבימ"ש קמא הכריע בפסק דינו‬
‫בסוגיות שלא היו בחזית הדיון יבוטל פסק דינו של‬
‫בימ"ש קמא והסכום אשר שולם לתובעים יישאר בידם‪.‬‬

‫התובעים הסכימו להצעת ביהמ"ש שמשמעותה‬
‫שפסה"ד מבוטל‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ההחמרה השיפוטית –‬
‫הנזק הממוני‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫הלכת "השנים האבודות" –‬
‫עזבון אטינגר ז"ל‬

‫פס"ד תקדימי ניתן‪ ,‬במרץ ‪ ,2004‬על‪-‬ידי בית‪-‬המשפט העליון‬
‫בהרכב של חמישה שופטים בתביעת עזבון של קטין‪ ,‬אשר הלך‬
‫לעולמו בגיל ‪ ,12‬כתוצאה מנפילה לבור בעת משחק עם חבר‪,‬‬
‫בעיר העתיקה בירושלים‬
‫עזבון של קטין אשר הלך לעולמו כתוצאה מרשלנות‪ ,‬זכאי לפיצוי‬
‫בגין הפסד כושר השתכרות ב"שנים האבודות"‪ ,‬בהן לא זכה‬
‫לחיות ולהתפרנס‬
‫זכות דומה קיימת גם לעזבון של בגיר שהלך לעולמו בגיל‬
‫העבודה‬
‫נפגע אשר קוצרה תוחלת חייו כתוצאה מרשלנות זכאי מעתה‬
‫לפיצוי בגין הפסד ההשתכרות שלו ב"שנים האבודות"‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"השנים האבודות" – ההשלכות הכספיות‬
‫נקבע כי חישוב הפסד ההשתכרות ב"שנים האבודות" יהיה מבוסס‬
‫על ‪ 30%‬מן השכר הממוצע במשק (בתקופה מגיל ‪18-21‬‬
‫החישוב הוא ‪ 70%‬מן הסכום האמור)‪.‬‬
‫ההנחה המובלעת היא כי ניתן לחסוך ‪ ₪ 2400‬מתוך ‪₪ 8000‬‬
‫בחודש !!!!!‬
‫בתביעת יורשים שהם גם תלויים ‪ ,‬נקבע כי יש ליורשים זכאות‬
‫לקבל פיצוי בגין ראשי נזק שנמצאים מחוץ לתחום החפיפה (כאב‬
‫וסבל וקיצור תוחלת חיים וכ"ו)‬
‫חישוב הפסד ההשתכרות בשנים האבודות‪ ,‬כולל גם חישוב הפסדי‬
‫פנסיה‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫הגידול בפיצוי הכספי‬
‫יולדת לאחר ‪ 3‬שנות טיפולי הפריה בהריון ראשון‪,‬‬
‫נשלחה "להסתובב" כדי לזרז לידה ושבה עם עובר מת‪.‬‬
‫בימ"ש המחוזי קבע אחריות ופסק לאם פיצוי של‬
‫‪ ₪ 300,000‬בגין כאב וסבל‪.‬‬
‫ביהמ"ש העליון קבע כי מגיע פיצוי גם לאב בגין כאב‬
‫וסבל שלו בסכום נוסף של ‪.₪ 250,000‬‬
‫סטיה מהלכה קודמת שחייבה נזק נפשי חמור "בניזוק‬
‫משני" שעולה כדי מחלת נפש או הפרעת נפש הגורמת‬
‫נכות ממשית‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פס"ד לבנה לוי‬

‫הגידול בסכומי הפיצוי‬
‫צעירה שנולדה בשנת ‪ 1985‬כשהיא סובלת משיתוק ביד שמאל‬
‫כתוצאה מפגיעה במקלעת העצבים הברכיאלית‪ ,‬הגישה בשנת‬
‫‪ 2006‬תביעה נגד ביה"ח בו נולדה בטענה של רשלנות בלידה‪.‬‬
‫בינתיים סיימה התובעת לימודי משפטים ומנהל עסקים ובמהלך‬
‫המשפט עשתה התמחות במשפטים‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע שיש אחריות לביה"ח ופסק לה פיצוי גלובלי בגין‬
‫הפסד השתכרות בסך של ‪ ₪ 800,000‬ובנוסף ‪ ₪ 600,000‬כאב‬
‫וסבל‪ ₪ 1,000,000 ,‬עזרת צד ג' ו‪ ₪ 85,000 -‬הוצאות ‪....‬‬

‫א (ים) ‪8363/06‬פדילה נ' בי"ח מאיר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"ועדת שפניץ" – אין מקום להגביל בחוק את‬
‫הפיצוי לתובעים בגין רשלנות רפואית‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫לאן מועדות פנינו?‬

‫‪ ‬המשך החמרה שיפוטית ?‬
‫‪ ‬התמתנות והתייצבות ?‬
‫‪ ‬התערבות חקיקתית ?‬
‫ימים יגידו‪....‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תודה !‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬


Slide 13

‫עדכונים בפסיקת בתי‪-‬המשפט‬
‫בתביעות רשלנות רפואית‬
‫עו"ד טליה חלמיש‪-‬שני‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬
‫מקבוצת מדנס‬
‫מאי ‪2009‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תמונת המצב‬
‫בשנים האחרונות אנו עדים לעליה ניכרת של ההוצאה‬
‫בגין תביעות אחריות מקצועית בתחום הרפואה‪.‬‬
‫העליה נובעת בעיקר מ"אינפלציה שיפוטית" שהביאה‬
‫לגידול ניכר בפיצויים המשולמים לתובעים‪.‬‬
‫התשלומים השנתיים בתביעות הרשלנות הרפואית‪ ,‬גדלו‬
‫בעשור האחרון ב‪.700% -‬‬
‫במקביל גדלו הפרמיות בצורה דרמטית והכיסויים‬
‫הוגבלו‪.‬‬
‫מוסדות רפואיים ורופאים פרטיים העוסקים בתחומים‬
‫בסיכון גבוה (לידות‪ US ,‬מיילדותי‪ ,‬כירורגיה פלסטית‬
‫וכ"ו) נתקלים בקושי להשיג כיסוי ביטוחי‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫התפתחות התביעות בבימ"ש‬

‫‪1994 - 2008‬‬

‫‪1,200‬‬
‫‪1,100‬‬
‫‪1,000‬‬
‫‪900‬‬
‫‪800‬‬
‫‪700‬‬
‫‪600‬‬
‫‪500‬‬
‫‪400‬‬
‫‪300‬‬
‫‪200‬‬
‫‪100‬‬
‫‪0‬‬

‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫‪2002‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫‪1994‬‬

‫מדד גידול התשלומים‬

‫‪1995 - 2008‬‬

‫‪3100%‬‬
‫‪2800%‬‬
‫‪2500%‬‬
‫‪2200%‬‬
‫‪1900%‬‬

‫‪1600%‬‬
‫‪1300%‬‬
‫‪1000%‬‬
‫‪700%‬‬
‫‪400%‬‬
‫‪100%‬‬
‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫‪2002‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫התפתחות התביעות בבימ"ש‬
‫מיילדות וגינקולוגיה‬

‫‪240‬‬

‫‪210‬‬

‫‪180‬‬

‫‪150‬‬

‫‪120‬‬

‫‪90‬‬

‫‪60‬‬

‫‪30‬‬

‫‪0‬‬
‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2002‬‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫מדד גידול התשלומים‬
‫מיילדות וגינקולוגיה‬

‫‪11100%‬‬
‫‪10100%‬‬
‫‪9100%‬‬
‫‪8100%‬‬
‫‪7100%‬‬
‫‪6100%‬‬
‫‪5100%‬‬
‫‪4100%‬‬
‫‪3100%‬‬
‫‪2100%‬‬
‫‪1100%‬‬
‫‪100%‬‬

‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫‪2002‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫מקצועות קליניים מובילים בשיעור הסיכון‬
‫‪1991 - 2008‬‬
‫מיילדות‬
‫כירורגיה כללית‬

‫‪40%‬‬

‫קרדיולוגיה‬

‫שיעור הסיכון הכספי‬

‫‪35%‬‬
‫‪30%‬‬

‫רפואת שיניים‬

‫‪25%‬‬

‫אורטופדיה‬

‫‪20%‬‬

‫נוירוכירורגיה‬

‫‪15%‬‬
‫‪10%‬‬

‫גינקולוגיה‬

‫‪5%‬‬

‫אופטלמולוגיה‬

‫‪0%‬‬

‫‪18%‬‬

‫שיעור התיקים עם סיכון כספי‬

‫‪16%‬‬
‫‪14%‬‬
‫‪12%‬‬
‫‪10%‬‬
‫‪8%‬‬
‫‪6%‬‬
‫‪4%‬‬
‫‪2%‬‬
‫‪0%‬‬

‫* ‪ 3%‬ומעלה‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫דו"ח ועדת "שפניץ"‪-‬‬

‫הועדה הבין משרדית לבחינת הדרכים להקטנת ההוצאה‬
‫הציבורית בגין תביעות הרשלנות הרפואית‬

‫מסתמנת בפסיקה מגמה של הרחבת אחריותם של בעלי‬
‫מקצועות הרפואה והמוסדות הרפואיים – החל בסוגית‬
‫ההתרשלות (ירידת קרנה של הלכת הפרקטיקה‬
‫המקובלת)‪ ,‬המשך בסיבתיות (אובדן סיכויי החלמה)‬
‫וכלה בהרחבת העילות (רשלנות בגין הסכמה מדעת)‬
‫וראשי נזק (פגיעה באוטונומיה)‪.‬‬
‫מהנתונים עולה כי במשך השנים עלו סכומי הפיצויים‬
‫הממוצעים שנפסקו בתביעות רשלנות רפואית‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫הגידול בפיצוי הממוצע לתובעים‬
‫שנת תשלום‬
‫‪2004‬‬
‫‪2005‬‬
‫‪2006‬‬
‫‪2007‬‬
‫‪2008‬‬

‫תשלום ממוצע לתובע (בדולר)‬
‫‪21,872‬‬
‫‪33,700‬‬
‫‪34,935‬‬
‫‪44,839‬‬
‫‪62,374‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פיצוי עבור כאב וסבל ב– ‪ 100%‬נכות‬

‫‪1997-2008‬‬

‫‪1600000‬‬

‫‪1400000‬‬

‫‪1200000‬‬

‫‪1000000‬‬

‫‪800000‬‬

‫‪600000‬‬

‫‪400000‬‬

‫‪200000‬‬

‫‪0‬‬
‫‪2009‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2005‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2003‬‬

‫‪2001‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1997‬‬

‫פיצוי עבור מות קטינים (קיצור תוחלת חיים‪+‬כאב וסבל)‬
‫‪1998-2006‬‬
‫‪1800000‬‬

‫‪1600000‬‬

‫‪1400000‬‬

‫‪1200000‬‬

‫‪1000000‬‬

‫‪800000‬‬

‫‪600000‬‬

‫‪400000‬‬

‫‪200000‬‬

‫‪0‬‬
‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2002‬‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ההתפתחויות המשפטיות‬

‫עמדה סלחנית‬

‫עמדה ביקורתית‬

‫עמדה מחמירה‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫סלחנות שיפוטית‬

‫(‪)1961‬‬

‫"אשה‪ ...‬באה למחלקה הגינקולוגית לשם ניתוח קל‬
‫ברחמה ויצאה מהמחלקה שבעת יסורים ובעלת מום‬
‫לכל ימי חייה‪...‬‬
‫הטיפול אשר החולה קיבלה בבית החולים לא היה כפי‬
‫שצריך היה לצפותו מבעלי מקצוע מעולים וכן קרו תוך‬
‫כדי טיפול הזנחות וטעויות שונות‪ ,‬אשר הביאו לידי‬
‫תוצאות מעציבות במצב בריאותה‪...‬‬
‫רופא בשר ודם עשוי לטעות‪ ,‬ולא כל טעות מהווה‬
‫רשלנות‪"...‬‬

‫התביעה נדחתה‬
‫(ע"א ‪ 280/60‬פרדו נ' פלדמן‪ ,‬פד' (טו') ‪)1961‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫בקרה שיפוטית‬
‫עולם הרפואה אינו חסין מביקורת שיפוטית ומחשיפה של מעשי רשלנות‬
‫מקצועיים‪ .‬ביקורת זו היא אחת הערובות החשובות להקפדה על מתן טיפול‬
‫רפואי נאות‪.‬‬
‫לא כל טעות באבחנה או בטיפול‬
‫מצביעה בהכרח על רשלנות‪.‬‬
‫אחריות הרופאים‪ ,‬ברשלנות‬
‫אזרחית או פלילית‪ ,‬צריכה‬
‫להיקבע‪ ,‬רק אם הוכח שבנתוני‬
‫זמן אמת פעלו הרופאים‬
‫באי מיומנות מקצועית‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫בקרה שיפוטית – האם היא מקדמת את‬
? ‫בטיחות הטיפול‬
Most patient-safety experts continue to believe that the
threat of liability is the primary barrier to the
development of effective and comprehensive patient
safety programs in hospitals. I suggest, on the
contrary…that judicial recognition of an explicit “right
to safety” for hospital patients, with correlative duty of
hospitals to implement patient-safety measures can
become the primary motivator for the development of
systems to improve patient safety.
George J. Annas. J.D., NEJM 354;19 May11,2006
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫בקרה שיפוטית‬

‫‪‬‬
‫שיפור איכות הרפואה‬
‫הרשומה הרפואית‬
‫• רישום מפורט יותר‬
‫• שמירה על רשומות‬

‫תהליך הבקרה הרפואית‬
‫• ניהול סיכונים‬
‫• אבטחת איכות‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תקשורת עם מטופלים‬
‫• הסכמה מדעת‬
‫• גילוי נאות על תקלות‬

‫ניהול הטיפול הרפואי‬
‫• פרוטוקולים ונהלים‬
‫• הנחיות קליניות‬

‫החמרה שיפוטית‬

‫‪‬‬
‫רפואה מתגוננת‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬

‫ריבוי בדיקות וטיפולים מיותרים‬
‫יצירת מתח ביחסי מטפל‪-‬מטופל‬
‫הוצאות מוגברות לתשלום ביטוח‬
‫סגירת פעילויות בסיכון ביטוחי גבוה‬
‫קושי להשיג כיסוי ביטוחי‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית‬

‫(‪)1998‬‬

‫"חיובם של הרופא וקופת‬
‫חולים בדין הוא פרי של חוכמה‬
‫לאחר מעשה‪ .‬הרף שהוצב‬
‫לקביעת אחריותם‪ ,‬הוצב בגובה‬
‫כה רב‪ ,‬עד שלא רק הרופא‬
‫הסביר אינו יכול לעוברו‪ ,‬אלא‬
‫גם הרופא המומחה המובהק‬
‫ייכשל בכך"‪.‬‬
‫(השופטת שטרסברג‪-‬כהן בדעת מיעוט‬
‫ע"א ‪ 3709,3264/96‬קופ"ח נ' פלד ואח')‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית – ההנמקה‬
‫"אין להטיל את העומס הכלכלי של הטעות הרפואית‬
‫על החולה‪ ,‬אלא מן הראוי כי יוטל‪ ,‬עקרונית‪ ,‬על‬
‫הרופא בעל הטעות שממנו יפוזר ממילא על ציבור‬
‫רחב יותר באמצעות ביטוח האחריות המקצועית‪.‬‬
‫יתרה מזו‪ ,‬הטלת האחריות האישית על הרופא‪...‬‬
‫עשויה לעודד את מילוי החובה המקצועית‬
‫להתעדכנות בספרות המקצועית‪"...‬‬
‫(השופט אנגלרד ע"א ‪ 3709,3264/96‬קופ"ח נ' פלד ואח')‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ההחמרה השיפוטית –‬
‫שאלת האחריות‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"החמרת" האחריות של המטפלים‬
‫"פרקטיקה רצויה" במקום "פרקטיקה מצויה"‬
‫החלת נורמות התנהגות רטרוספקטיבית‪" -‬דרך עוקפת פרקטיקה‬
‫מקובלת"‬
‫מבחן "המומחה הטוב" במקום "הרופא הסביר"‬
‫החלת כלל "הדבר מדבר בעדו" במקרי סיבוכים נדירים‬
‫החלה מסיבית של "כלל הנזק הראייתי"‬
‫החלת אחריות במקרים של "קשר סיבתי נסיבתי"‬
‫קביעת חובות מוגברות בכל הנוגע להסברים למטופלים עובר‬
‫למתן לטיפולים רפואיים‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"פרקטיקה מצויה" לעומת "פרקטיקה רצויה"‬
‫העובדות ‪ -‬רביד נ' קליפורד‬

‫ביום ‪ 5.4.84‬הגיעה רביד בת החמש למרפאת שיניים לצורך‬
‫טיפול שיניים‪ .‬כהכנה לטיפול הזריק לה הרופא זריקת הרדמה‬
‫מקומית בלסתה התחתונה מצד ימין‪ .‬הרופא השתמש לצורך‬
‫ההזרקה במזרק לא שואב‪ ,‬שהיה מקובל לשימוש באותה תקופה‬
‫(פרקטיקה מקובלת)‪.‬‬
‫זמן קצר לאחר ההזרקה נטתה רביד על צידה ולא הצליחה‬
‫להתייצב‪ .‬היא היתה מנומנמת והוחלט להעבירה לטיפול בבית‪-‬‬
‫חולים‪ .‬כתוצאה מן האירוע סובלת רביד עד היום מהמיפרזיס‬
‫במחצית הגוף השמאלי ומהפרעות נוירולוגיות וקוגנטיביות‪.‬‬
‫הסתבר כי חומר ההזרקה חדר לכלי דם משם נדד למוח וגרם‬
‫לקריש דם ולאוטם מוחי‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"פרקטיקה מצויה" לעומת "פרקטיקה רצויה"‬
‫ההכרעה המשפטית‬

‫העובדה שרופא נהג בהתאם לפרקטיקה המקובלת‬
‫בתחומו‪ ,‬היא כשלעצמה‪ ,‬אינה מעניקה לו הגנה‬
‫מוחלטת ולעולם מצוי בידי בית המשפט לקבוע‪ ,‬כי‬
‫פרקטיקה נהוגה זו אינה עולה בקנה אחד עם חובת‬
‫הזהירות של רופא כלפי מטופל‪.‬‬
‫פרקטיקה מקובלת מהווה פרמטר‪ ,‬ואפילו פרמטר‬
‫חשוב‪ ,‬במכלול השיקולים שעל בית המשפט לשקול‬
‫בבואו לקבוע את סטנדרט ההתנהגות הראוי‪ ,‬אולם‬
‫אין היא הפרמטר היחיד אשר בית המשפט יתחשב בו‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫די היה באמצעי פשוט וזמין למנוע סיכון ידוע של‬
‫חדירת מזרק עם חומר הרדמה לתוך עורק‪ ,‬דבר אשר‬
‫עלול לגרום לתופעות לוואי משמעותיות‪ .‬כל זאת‬
‫ללא תוספת עלות משמעותית‪.‬‬
‫בנסיבות אלה אין מנוס מן המסקנה כי רופא התרשל‬
‫שכן רופא זהיר היה בוחר למנוע סיכון זה באמצעות‬
‫שימוש במזרקים שואבים‪.‬‬
‫רביד נ' קליפורד‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬
‫הנורמות אינן נקבעות על‪-‬ידי מומחים אלה או אחרים‪ ,‬אלא‬
‫על‪-‬ידי בית‪-‬המשפט‪.‬‬
‫שאלת תפקידו של מנתח בחדר ניתוח היא עניין ערכי‬
‫ונורמטיבי שמתפקידו של בית‪-‬המשפט להכריע בו‪.‬‬
‫עדות יו"ר המועצה הלאומית לכירורגיה‪ ,‬הרדמה וטיפול נמרץ‬
‫כי אין אחריות הדדית בין מנתח לרופא מרדים‪ ,‬כפי שבא לידי‬
‫ביטוי בסיכום ישיבת המועצה הלאומית הנ"ל‪ ,‬אין לראות בה‬
‫משום נורמה נכונה‪ ,‬ולפיכך אין לפעול על‪-‬פיה‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬

‫(‪)2‬‬

‫אם נרשם בסיכום ישיבת מועצת איגוד רופאי העיניים‪ ,‬כי‬
‫המנתח אחראי כלפי המנותח על הניתוח ותוצאותיו בלבד‪,‬‬
‫והמרדים אחראי כלפי המטופל על תהליך ההרדמה ותוצאותיו‪,‬‬
‫אין לראות בכך כאילו כל אחד מהם אחראי רק על תחומו‪,‬‬
‫וחייבת להיות הדדיות ביניהם‪ ,‬ולמרות שאין למנתח "אחריות‬
‫על" הרי שיש לו אחריות על סימני החיים של המנותח‪ ,‬לא‬
‫פחות מאשר למרדים‪ ,‬ועל‪-‬כן עמדת איגוד רופאי העיניים כפי‬
‫שבאה לידי ביטוי במסמך הנ"ל‪ ,‬אינה משקפת את הנורמה‬
‫המחייבת‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬

‫(‪)3‬‬

‫המסמך בדבר חלוקת אחריות בחדר הניתוח של ההסתדרות‬
‫הרפואית בישראל‪ ,‬קובע כי שיתוף פעולה בין הרופא המנתח‬
‫והרופא המרדים בניתוח חיוני להצלחת הטיפול וכך יש אכן‬
‫לנהוג‪ ,‬אולם ההסתייגות שעל‪-‬פיה אין הרופא המנתח אחראי‬
‫לפעולות המבוצעות על‪-‬ידי הרופא המרדים‪ ,‬כפי שהרופא‬
‫המרדים אינו אחראי על פעולות המבוצעות על‪-‬ידי הרופא‬
‫המנתח‪ ,‬איננה נורמה שיש לפעול על‪-‬פיה‪ ,‬שכן ברור שהמנתח‬
‫אינו אחראי על פעולות המרדים‪ ,‬אולם אין בכך כדי לסייג‬
‫אחריותו לעקוב אחר סימני החיים של המנותח‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬

‫(‪)4‬‬

‫כאשר מנותח פונה למנתח בבקשה לנתחו אין הוא יוצר קשר אחד עם‬
‫המרדים וקשר אחר עם המנתח‪ ...‬יש לייחס לו אחריות מעבר לעצם‬
‫הפעולה הכירורגית‪ ,‬המנותח מצפה ממנו להיות אחראי על חייו בעת‬
‫ביצוע הניתוח – ולאו דווקא בעת ביצוע הפעולה הכירורגית גרידא‪.‬‬
‫כל מנתח חייב להיות שותף מלא למעקב אחר סימני חיים של המנותח‪ ,‬גם‬
‫תוך כדי ובמהלך הניתוח‪ ,‬ואין הוא רשאי להטיל את האחריות הבלעדית‬
‫על כך על כתפי המרדים‪.‬‬
‫חובתו של המנתח היתה להאזין לקולות המוניטור ע"מ לוודא שהוא‬
‫ממשיך לנתח אדם חי ולא מחוסר חיים‪ .‬אם הוא לא עושה כן הוא‬
‫מתרשל‪.‬‬
‫המנתח שלא עשה כן הורשע בעבירה של מעשה פזיזות ורשלנות‪.‬‬
‫פ (תא) ‪ 40016/07‬מ"י נ' אסותא ואח'‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החלת נורמות רטרוספקטיבית‬
‫בשנת ‪ 1986‬נולד ערן סידי עם חסר של כף יד ימין‪.‬‬
‫בשנת ‪ 1997‬הגישה משפחת סידי תביעה נגד הגיניקולוג שביצע‬
‫לאם בדיקת אולטרה סאונד שגרתית במהלך ההריון‪ ,‬בטענה של‬
‫רשלנות באי אבחון חסר כף היד‪.‬‬
‫ביהמ"ש המחוזי פסק כי לא היתה רשלנות בביצוע הבדיקה‪ ,‬שכן‬
‫בשנה הנדונה בדיקת האולטרה סאונד הבסיסית לא כללה סקירת‬
‫גפיים ודחה את התביעה‪.‬‬
‫לעומת זאת ביהמ"ש העליון שדן בערעור על התביעה קבע‬
‫בשנת ‪ 2005‬כי חלה חובה על הרופא הבודק בשנת ‪!!! 1986‬‬
‫ליידע את האישה על מגבלות הבדיקה ועל האפשרות לבצע‬
‫בדיקת אולטרה סאונד מורחבת במסגרת הפרקטיקה הפרטית‪...‬‬
‫ע"א ‪ 4960/04‬סידי‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החלת נורמות רטרוספקטיבית ‪2 -‬‬
‫ילדה נולדה בשנת ‪ 1995‬כשהיא סובלת מתסמונת ‪ X‬שביר‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע כי בתקופה הרלבנטית הבדיקה טרם הומלצה ע"י הגורמים‬
‫המקצועיים ושליחת הנשים לביצועה בוודאי שלא היתה פרקטיקה מחייבת‬
‫את הרופא הסביר‪.‬‬
‫ואולם ביהמ"ש קבע כי מאחר שבמאמרים שפורסמו עובר לשנת ‪1994‬‬
‫מוזכרות בדיקות המבוצעות לאוכלוסייה בעלת סיכון נמוך לצרכי מחקר או‬
‫לצרכים אחרים‪ ,‬היה על רופא סביר הקורא את המאמרים הללו להסיק כי‬
‫"בדיקות סקר" לגילוי הנשאות קיימות גם אם ביצוען עדיין אינו מומלץ‪.‬‬
‫הבדיקה היתה קיימת במועד הרלבנטי ויש לייחס להורים בהתאם להלכת‬
‫סידי ציפייה סבירה כי קיומה יגולה להם ולכן הרופא התרשל בכך שלא ידע‬
‫על קומה ולא גילה להורים על קיומה‪.‬‬
‫הקופה אחראית לכך שלא הפיצה בקרב רופאיה את האפשרות לביצוע‬
‫בדיקה לגילוי הנשאות לתסמונת ‪ X‬שביר גם לנשים ללא כל אינדיקציה‪.‬‬
‫א (ים)‪ 5416/03‬שיר סגל‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"כלל ‪ 30‬הדקות" – ‪OUT‬‬
‫השאלה היא מהו פרק הזמן הסביר לביצוע ניתוח קיסרי ?‬
‫פרק הזמן של ‪ 15‬דקות לבצוע ניתוח קיסרי הוא פרק זמן‬
‫אפשרי וראוי כאשר חדר הניתוח פנוי וכל הצוות זמין‪ ...‬יש‬
‫להשלים‪ ,‬חרף העובדה שהדבר אינו רצוי‪ ,‬גם עם חלוף פרק‬
‫זמן ארוך יותר של כ‪ 25-30 -‬דק' עד לניתוח‪ .‬אולם שיהוי כזה‬
‫בביצוע הניתוח‪ ,‬כדי שיתקבל כשיהוי סביר‪ ,‬מחייב מתן הסבר‪,‬‬
‫המבוסס על נסיבותיו המיוחדות של המקרה הנדון‪ ,‬ועל כך‬
‫שבפועל נעשו מאמצים סבירים לקצר פרק זמן זה דבר שלא‬
‫הסתייע באותן נסיבות‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"כלל ‪ 15‬הדקות" – ‪IN‬‬
‫במקרה שלפנינו‪ ,‬לא ניתן הסבר המצדיק התמשכותו של פרק‬
‫הזמן שחלף בין קבלת ההחלטה על ביצוע הניתוח לבין הביצוע‬
‫בפועל‪.‬‬
‫במקרה שלפנינו נפל שיהוי בלתי מוצדק של כ‪ 6 -‬דקות גם‬
‫בהתמשכות פרק הזמן ממועד קבלת ההחלטה על הניתוח ועד‬
‫לביצועו‪ .‬מכאן‪ ,‬שבסה"כ נפל במקרה זה שיהוי בלתי מוצדק‬
‫בביצוע הניתוח הקיסרי‪ ,‬העולה כדי רשלנות‪ ,‬של ‪31-33‬‬
‫דקות‪ ,‬ולמצער שיהוי של ‪ 21‬דקות‪.‬‬
‫א (ים) ‪ 8005/06‬ב‪.‬ר‪ .‬נ' בי"ח מאיר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית –‬
‫סטנדרט המומחה הטוב‬

‫על הרופא להשתמש ברמת ידע‪ ,‬כשרון ואיכפתיות‪,‬‬
‫הקיימת ומופעלת ע"י רופאים ברמה מקצועית טובה‬
‫ולא ממוצעת‪.‬‬
‫כאשר מדובר ברופא הטוען לכישורים מיוחדים ולהיותו‬
‫מומחה‪ ,‬הרמה הנדרשת ממנו היא בהתאם לכך‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית –‬
‫"המתמחה חשוד"‬
‫אישה שעברה ניתוח קיסרי אלקטיבי בהרדמה ספינלית‪,‬‬
‫נותרה עם נזק לשורשי העצב הפירוניאלי‪ ,‬נזק זה יוחס‬
‫לפגיעה במהלך ההרדמה‪.‬‬
‫וכך אמר ביהמ"ש על המרדים שהיה מתמחה ותיק בעת‬
‫הניתוח‪":‬רף המומחיות הרשמית של הנתבע שהוא נמוך‬
‫לטעמי‪ ,‬גם אם הוא בעל ניסיון מעשי רב‪ ,‬יש בו כדי ליצור‬
‫חיזוק לטענות התובעת וספק באשר לביצועה הנאות של‬
‫ההרדמה "‬
‫‪...‬‬
‫ת"א ‪ 072682/99‬פני אלמליח‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החלת כלל הדבר מדבר בעדו‬
‫בתי‪-‬המשפט מחילים את כלל "הדבר מדבר בעדו" באופן‬
‫"ליברלי" ומעבירים את נטל השכנוע מכתפי התובעים אל‬
‫כתפי הנתבעים להוכיח שלא היתה רשלנות מצידם‪.‬‬
‫התנאים להחלת הכלל (ס' ‪ 41‬לפקודת הנזיקין)‪:‬‬
‫ התובע לא ידע ולא יכול היה לדעת על הנסיבות שהביאו‬‫לידי הנזק‬
‫ הנזק נגרם על‪-‬ידי נכס בשליטת המזיק‬‫ המקרה מתיישב יותר עם המסקנה שהיתה רשלנות‬‫מאשר עם העדרה‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בסיבוכים נדירים‬
‫אישה הרה עברה דיקור מי שפיר בשבוע ‪ 18‬להריונה‪ ,‬אשר‬
‫הסתבך בזיהום תוך רחמי‪ ,‬שהוביל לספסיס סוער ולמותה‬
‫של האישה‪.‬‬
‫ועדת בדיקה של משרד הבריאות לא מצאה התרשלות‬
‫בטיפול במנוחה מצד גורם רפואי כלשהו‪.‬‬
‫בעלה וילדיה של המנוחה הגישו תביעה נגד הרופא המטפל‬
‫שביצע את הדיקור בטענה שהדיקור נעשה באופן רשלני‪,‬‬
‫ללא ניקוי מתאים של איזור הבטן בו בוצעה הדקירה‬
‫וכתוצאה מכך נגרם הזיהום שהוביל למותה‪.‬‬
‫לא הוגשה חוו"ד מטעם התובעים לתמיכה בטענותיהם‪ ,‬והם‬
‫בקשו להחיל את הכלל של "הדבר מדבר בעדו"‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בסיבוכים נדירים‬
‫ביהמש פסק כי "מהעדויות שנשמעו בבית המשפט ומחומר‬
‫הראיות שהובא‪ ,‬ניתן לקבוע כי השימוש בחומר החיטוי‬
‫פולידין ואלכוהול היה נפוץ ומקובל לצורך עריכת הדיקור‬
‫וכי הנתבעים פעלו על‪-‬פי הנהוג והמקובל בכגון דא‪ ...‬ואין‬
‫לבוא לנתבעים בטרוניה באשר לפרקטיקה בה נהגו"‬
‫ואולם העובדה ‪ -‬שמדובר בתוצאה נדירה ובלתי צפוייה‬
‫למדי של דיקור מי שפיר שגרם לזיהום חריף ברחם‬
‫האשה ומותה עקב כך ‪ -‬תומכת בתחולת הכלל של הדבר‬
‫מדבר בעדו‪ .‬זה מצביע יותר על קיומה של התרשלות מאשר‬
‫על העדרה‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בסיבוכים נדירים‬
‫אף כי התובעים לא הוכיחו את הסיבה הממשית והישירה לזיהום‬
‫בגופה של המנוחה ולמותה כתוצאה מכך‪ ,‬שוכנעתי – על‪-‬פי מאזן‬
‫ההסתברויות במשפט האזרחי – כי ההסתברות שהיא נפטרה עקב‬
‫רשלנותם הרפואית של הנתבעים עולה על ההסתברות כי הפגיעה‬
‫לא היתה תוצאה של התרשלות כזו‪.‬‬
‫נטל השכנוע בדבר העדר התרשלות עבר לכתפי הנתבעים‬
‫ומשהם לא עמדו בו – דין התביעה להתקבל‪.‬‬
‫נקבע שהרופא שביצע את הדיקור אחראי ברשלנות משום שלא‬
‫הרים את הנטל להסביר באיזה מנגנון אירע הזיהום שלא‬
‫באחריותו‪.‬‬
‫א (ת"א) ‪ 89/96‬עזבון המנוחה ג'ומאנה מראר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשומות רפואיות – כלל "הנזק הראייתי"‬

‫"מקום שצריך להיעשות רישום רפואי וזה לא נעשה‪ ,‬ולא‬
‫ניתן הסבר מניח את הדעת למחדל זה‪ ,‬יועבר נטל ההוכחה‬
‫בדבר העובדות השנויות במחלוקת‪ ,‬שיכלו להתבהר מתוך‬
‫הרישום‪ ,‬אל כתפי הרופא או המוסד‪ ,‬שבמסגרתו ניתנו‬
‫השירותים הרפואיים‪".‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫נתונים על העברת נטל הראיה –‬

‫דו"ח ועדת שפניץ‬

‫נראה שנושא הרשומה הרפואית‪ ,‬ליקוי בה או היעדרה הוא‬
‫בעל השלכות מרכזיות בתחום תביעות הרשלנות הרפואית‪,‬‬
‫היכול לעיתים להשפיע באופן מהותי על תוצאת הדיון‬
‫בתביעה‪.‬‬
‫בשני שליש מן המקרים בהם העביר בית‪-‬המשפט את הנטל‬
‫מכתפי התובעים אל כתפי הנתבעים‪ ,‬בשל ליקוי ברשומה‬
‫הרפואית‪ ,‬הם לא הצליחו להתמודד עמו ולהרים אותו‪,‬‬
‫ונקבעה אחריות של המטפלים לנזקם של התובעים‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫התובע יליד ‪ 1939‬אושפז עקב אוטם שריר הלב‪.‬‬
‫בוצע צינתור שבמהלכו הוזרק חומר ניגוד מסוג‬
‫אורוגרפין‪.‬‬
‫סמוך לאחר ההזרקה התלונן התובע על הרגשה‬
‫לא טובה‪ .‬תוך שתי דקות היתה ירידה בלחץ‬
‫הדם‪ ,‬פרפור חדרים ואיבוד הכרה‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)2‬‬

‫האבחנה – שוק אנפילקטי עקב רגישות ליוד‪.‬‬
‫החלה פעולת החייאה אליה הצטרפו רופאים‬
‫בכירים וביניהם מנהל המחלקה הקרדיולוגית‬
‫ומנהל יחידת הצינתורים‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)3‬‬

‫פעולות ההחייאה כללו‪ :‬עיסוי חזה‪ ,‬מכות‬
‫חשמל‪ ,‬החדרת קוצב לב זמני והזלפת‬
‫תרופות שונות‪.‬‬
‫רק בחלוף כ‪ 40 -‬דקות חזר הלב לתפקד‪,‬‬
‫אלא שבזמן זה נגרם נזק מוחי קשה והתובע‬
‫נותר במצב וגטטיבי‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)4‬‬

‫נקבע כי לא היתה רשלנות בטיפול שקיבל התובע‬
‫עד שלב ההחייאה‪.‬‬
‫השאלה במחלוקת היתה האם ההחייאה בוצעה‬
‫בסבירות ובמיומנות‪.‬‬
‫עיון בכל הרישומים וסיכום הראיות בעניין זה‬
‫מעלה מספר בעיות; פרט לרישום הטכנאית על‬
‫מתן לידוקאין‪ ,‬אין רישום ישיר כלשהו על מצב‬
‫התובע במהלך המשבר‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)5‬‬

‫אין חולק כי מדובר באירוע קשה גם‬
‫לצוות הרפואי וניתן להבין כי הצוות דאג‬
‫קודם כל לטיפול בתובע ופחות לביצוע‬
‫רישומים‪ ,‬אולם מהנתונים עולה כי‬
‫חסרים רישומים וחלקם לא מדויקים או‬
‫לא ברורים דיים‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)6‬‬

‫התוצאה המעשית היא כי הרישום הלקוי‬
‫נזקף לחובת הנתבע ברשלנות רישומית‬
‫ונטל ההוכחה כי אין התרשלות של‬
‫הנתבע בעצם הטיפול הינו על הנתבע‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)7‬‬

‫הסברי הנתבע‪ ,‬לפיהם הצוות הרפואי היה שקוע כולו‬
‫בהחייאה ולכן אין לצפות ואין לדרוש תשומת לב‬
‫לרישום‪ ,‬הינם הסברים שובי לב אך אינם הסברים‬
‫מלאים‪.‬‬
‫הרשלנות הרישומית שפורטה לעיל שללה מהתובע את‬
‫היכולת לבודד חלק מהתהליך ולברר כראוי האם‬
‫במהלך ההחייאה היו נתונים שאיפשרו טיפול אחר או‬
‫אבחנה אחרת‪ .‬איננו יודעים מה סדר מתן כמות כה‬
‫גדולה של אדרנלין‪ ,‬ומה היו התגובות לכך‪...‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)8‬‬

‫אם היו רישומים ראויים בזמן ההחייאה‪ ,‬הן‬
‫על סדר התרופות וכמותן והן על לחצי דם‪,‬‬
‫יתכן והיו בידי התובע כלים טובים יותר‬
‫להראות כי במהלך החייאה כה ארוכה היה‬
‫אפשר לנקוט דרכים נוספות‪.‬‬
‫נקבע כי הנתבעים אחראים ל‪ 30% -‬מן הנזק‬
‫של התובע‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל הראייתי בשל אי ביצוע בדיקה‬

‫אישה הרה בהריון ראשון (לאחר ‪ 3‬שנים של טיפולי‬
‫עקרות) הגיעה לבי"ח בשבוע ה‪ 31 -‬להריון לאחר שחשה‬
‫ברע‪ .‬בביה"ח אובחנה הפרדות שיליה ומוות תוך רחמי‪,‬‬
‫על רקע רעלת הריון‪.‬‬
‫השאלה במחלוקת היתה האם הפרדות השיליה היתה‬
‫פתאומית או שהגיניקולוג אצלו ביקרה בבוקר אותו יום‪,‬‬
‫היה יכול כבר אז‪ ,‬לאבחן הפרדות שיליה‪ ,‬לשלוח אותה‬
‫בדחיפות לחדר לידה ולמנוע מוות תוך רחמי‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל הראייתי בשל אי ביצוע בדיקה‬

‫כיוון שהרופא לא ערך בדיקה של רגישות הבטן בעת הביקור של‬
‫האישה אצלו‪ ,‬קבע ביהמ"ש כי הוא גרם בכך נזק ראייתי לתובעת‬
‫כי נמנע ממנה להוכיח כי כבר באותה עת סבלה מהפרדות‬
‫שיליה‪...‬‬
‫לאור זאת הועבר הנטל אל הרופא לשכנע‪ ,‬כי באותו שלב בו נמנע‬
‫מלבצע את הבדיקה‪ ,‬לא סבלה האישה מבטן רגישה ולא היתה‬
‫שרויה בתהליך של הפרדות שיליה‪.‬‬
‫הרופא לא הצליח לעמוד בנטל זה ולכן נקבע כי הוא אחראי למות‬
‫העובר‪...‬‬
‫ע"א ‪ 9328/02‬לאה מאיר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"קשר סיבתי נסיבתי"‬
‫הוריה של פגה שנולדה בשבוע ‪ 29‬להריון בעקבות‬
‫הפרדות שליה‪ ,‬הגישו תביעה נגד ביה"ח‪ ,‬בטענה שהיה‬
‫איחור בביצוע ניתוח קיסרי לאם וכתוצאה מכך סובלת‬
‫הילדה משיתוק מוחין ופיגור שכלי‪.‬‬
‫התביעה הסתמכה על חוו"ד גניקולוגית בלבד ואילו‬
‫ההגנה הסתמכה על חוו"ד של נוירופדיאטר ונאונטולוג‬
‫ששללו קשר סיבתי בין הנזקים לבין העיכוב בביצוע‬
‫הניתוח הקיסרי וקבעו כי יש לשייכם לנזקי הפגות‬
‫בלבד‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"קשר סיבתי נסיבתי"‬
‫ביהמ"ש קבע כי קיים קשר "סיבתי נסיבתי" בין‬
‫התרשלות הרופאים שהתעכבו בביצוע הניתוח הקיסרי‪,‬‬
‫לבין הנזק שנגרם לפגה ולפיכך הטיל אחריות על‬
‫ביה"ח לפצות אותה על ‪ 40%‬מן הנזק שלה‪.‬‬
‫ביהמ"ש העליון אישר את פסה"ד המחוזי וקבע כי‬
‫לבימ"ש יש שיקול דעת לקבוע כי קיים קשר "סיבתי‬
‫נסיבתי" ואת שיעור האחריות ההסתברותי לנזק‬
‫(הפיצוי הופחת ל‪ 20% -‬מן הנזק)‪.‬‬
‫פס"ד מלול עדן‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫דרישות ההסבר בנסיבות מיוחדות‬

‫“ייתכנו מקרים בהם לסיכונים בעלי הסתברות נמוכה‬
‫תהיה משמעות מיוחדת לחולה הספציפי‪ .‬במקרה‬
‫כזה‪ ,‬למרות האחוז הנמוך יכללו אותם סיכונים‬
‫בתחום המידע המהותי הנדרש לחולה לשם החלטה‬
‫מושכלת אם לעבור את הטיפול הרפואי”‪.‬‬

‫ת”א (י‪-‬ם) ‪1109/97‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רף ההסבר בניתוחים אלקטיביים‬

‫"ההסבר הנדרש לקבלת הסכמה מדעת לניתוח‬
‫אלקטיבי – שאף בלעדיו ניתן לקיים אורח חיים‬
‫רגיל – נכלל ברף העליון של חובת הגילוי‪ ,‬והוא‬
‫כולל‪ ,‬בנוסף להתייחסות לסיכויי ההצלחה גם מתן‬
‫הזהרה מפני הסיבוכים האפשריים‪ ...‬גם אם‬
‫סיבוכים אלו נדירים‪".‬‬
‫ע"א ‪6153/97‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רף ההסבר בניתוחים אלקטיביים ‪-‬‬

‫‪RSD‬‬

‫"בענייננו מדובר בסיבוך המתרחש בקרב ‪0.5% - 0.3%‬‬
‫מהניתוחים – גם אם שיעור זה אינו גבוה‪ ,‬הרי מדובר בסיבוך‬
‫חמור‪ ,‬העלול לגרום להפיכתה של הגפה לחסרת כל תפקוד‪ ...‬כיוון‬
‫שמדובר בניתוח אלקטיבי חובת ההסבר נמצאת ברף העליון‪ .‬סיכון‬
‫‪ RSD‬הינו בגדר המידע שהתובע היה רשאי לצפות‪ ,‬באורח סביר‪,‬‬
‫כי יגולה לו‪ ,‬כדי שיוכל לשקלו במסגרת גיבוש דעתו לעניין‬
‫הסכמתו לטיפול הרפואי‪"...‬‬

‫ת"א ‪ 920/99‬יצחק נ' שע"צ‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רף ההסבר ברפואה פרטית‬

‫"רפואה פרטית בה קיים ניגוד עניינים מובנה בין‬
‫השאיפה המסחרית להרבות בניתוחים לבין‬
‫האינטרס של המטופל‪ ,‬כדי להקהות את עוקצו של‬
‫ניגוד העניינים יש להעמיד את המטופל על הסיכונים‬
‫והסיכויים שבניתוח המוצע לרבות החלופה שלא‬
‫לבצע כלל ניתוח סיכוייה וסיכוניה‪".‬‬
‫ע"א ‪6153/97‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫חובת ההסבר על טיפולים מחוץ לסל‬
‫בנסיבות מתאימות עשוי להיווצר צורך ליידע את המטופל לגבי‬
‫אפשרות טיפול המוצעת רק במסגרת הרפואה הפרטית ואולי אף‬
‫במסגרת שירותי רפואה מעבר לים‪ .‬כך יש לעשות‪ ,‬אכן‪,‬‬
‫כשמדובר בטיפול או בתרופה שעשויים לסייע לחולה ואינם‬
‫זמינים ברפואה הציבורית בארץ‪.‬‬
‫כשחולה אובחן כסובל ממחלה מסויימת‪ ,‬וישנה תרופה שאינה‬
‫מצויה ב"סל" – מקובל עלי שעל הרופא ליידע את החולה בדבר‬
‫קיומה של התרופה‪.‬‬
‫עליו להשאיר להחלטתו של החולה את השאלה אם לרכוש את‬
‫התרופה מכספו אם לאו‪ .‬שאלה זו כרוכה לא אחת באפשרויות‬
‫הכספיות של החולה וגם בפער בין ההשפעה של התרופה‬
‫שב"סל" לזו שאינה נמצאת בו‪ ,‬על הרופא לספק את המידע‬
‫הנדרש‪ ,‬והחולה‪ -‬יחליט‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ע"א ‪ 4960/04‬סידי‬

‫פגיעה באוטונומיה – פיצוי ללא נזק‬

‫אישה אושפזה בבית חולים לניתוח אורטופדי בשל‬
‫דפורמציה ברגל‪ .‬בסופו של דבר‪ ,‬במקום ניתוח לתיקון‬
‫הדפורמציה עברה ביופסיה בכתף בשל ממצא ידוע בכתף‬
‫שנחשד להיות גידול ממאיר‪ .‬בעקבות הביופסיה נותרה עם‬
‫מגבלה קשה בתפקוד הכתף‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פגיעה באוטונומיה‬
‫המטופלת טענה כי לא הוסברו לה הסיכונים הכרוכים‬
‫בביופסיה ולפיכך לא נתנה הסכמה מדעת לביצוע הפעולה‪.‬‬
‫נקבע כי גם לו היו נפרשים בפניה הסיכונים היתה נותנת‬
‫הסכמתה לביופסיה בשל הסיכון הממשי שמדובר בגידול‬
‫ממאיר‪.‬‬
‫למרות זאת נפסק כי היתה פגיעה באוטונומיה שלה והיא‬
‫זכאית לפיצוי כספי‪...‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פגיעה באוטונומיה‬

‫“ההכרה בזכותו של החולה לפיצוי על‬
‫הפגיעה באוטונומיה שלו‪ ,‬מקום בו הופרה‬
‫חובה זו‪ ,‬עשויה לתרום לכך שחובה זו‬
‫תקוים הלכה למעשה”‪.‬‬
‫ע”א ‪ 2781/03‬מיאסה עלי דעקה‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות בפגיעה באוטונומיה‬

‫הפרת חובת הזהירות ‪ -‬אי מתן הסברים‬
‫למטופלים לפני ביצוע טיפולים‬
‫נזק ‪ -‬פגיעה באוטונומיה של המטופל‬
‫קשר סיבתי ‪ -‬בין אי מתן ההסברים לבין‬
‫עוצם ההפתעה מן הסיבוך שהתרחש‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫משמעות העדרו של טופס הסכמה ייעודי‬
‫ניתוח סימפטקטומי (נגד הזעת יתר)‪ ,‬שבוצע בשנת ‪ 1999‬והסתבך‬
‫בהזעת יתר פיצויית‪.‬‬
‫המטופל הגיש תביעה בטענה שלא הוזהר מפני הסיבוך האמור‪.‬‬
‫התובע הוחתם על טופס הסכמה סטנדרטי (לא ייעודי)‪ ,‬משום שעד‬
‫השנה האמורה לא פותח טופס ייעודי מתאים‪.‬‬
‫הרופא המנתח רשם בגיליון כי הוסברו הסיכונים הכרוכים בפעולה‬
‫והעיד בבימ"ש כי הוא מסביר לכל המטופלים‪ ,‬ללא יוצא מן הכלל‪,‬‬
‫כי הבעיה עם הניתוח היא שבמקרים רבים מאוד‪ ,‬למעלה מ‪50% -‬‬
‫מופיעה הזעה פיצויית‪ ,‬וב‪ 2-3% -‬מן המקרים ההזעה הפיצויית‬
‫יכולה להיות משמעותית ביותר‪.‬‬
‫סטודנטית שהועסקה במרפאתו של הרופא ונכחה בזמן שקיבל‬
‫חולים אישרה את עדותו בעניין ההסברים‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫חוק זכויות‬

‫החולה‪ ,‬התשנ”ו‪1996-‬‬

‫סעיף ‪ :14‬אופן מתן הסכמה מדעת‬

‫(א)‬

‫‪.....‬‬

‫(ב)‬

‫הסכמה מדעת לטיפול רפואי המנוי בתוספת תינתן‬
‫במסמך בכתב‪ ,‬שיכלול את תמצית ההסבר שניתן‬
‫למטופל‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫חוק זכויות‬

‫החולה‪ ,‬התשנ”ו‪1996-‬‬

‫תוספת‬
‫(סעיפים ‪)15 ,14‬‬
‫(‪ )1‬ניתוחים‪ ,‬למעט כירורגיה זעירה‪.‬‬
‫(‪ )2‬צינתורים של כלי דם‪.‬‬
‫(‪ )3‬דיאליזה‪.‬‬
‫(‪ )4‬טיפול בקרינה מייננת (רדיותרפיה)‪.‬‬
‫(‪ )5‬טיפולי הפריה חוץ‪-‬גופית‪.‬‬
‫(‪ )6‬כימותרפיה לטיפול בתהליכים ממאירים‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בהעדר טופס הסכמה ייעודי‬
‫נקבע (בערעור) כי נוכח הוראות חוק זכויות החולה אין די בטפסים הערוכים‬
‫על פי תקנות בריאות העם (טופסי הסכמה)‪ ,‬התשמ"ד‪. 1984-‬‬
‫ככל הנראה המערכת הרפואית התאימה עצמה להוראות אלה באיחור מסויים‪,‬‬
‫ובמועד הרלוונטי (‪ )1999‬עדיין נעשה שימוש בטפסים הישנים‪ ,‬תוך הפרת‬
‫הוראת החוק‪.‬‬
‫אין לשלול את האפשרות‪ ,‬לפיה הפרת החובה לעגן את הסכמת המטופל‬
‫במסמך בכתב שיכלול את "תמצית ההסבר שניתן למטופל"‪ ,‬שוללת‪ ,‬מניה‬
‫וביה‪ ,‬את האפשרות שאכן מדובר ב"הסכמה מדעת"‪.‬‬
‫דרישת הכתב בחוק היא "דרישה מהותית" ובהעדרו של טופס הסכמה מדעת‬
‫ערוך כדין‪ ,‬יש לקבוע‪ ,‬למצער‪ ,‬כי במקרה של מחלוקת‪ ,‬המטפל הוא זה‬
‫שצריך להוכיח קיומה של הסכמה זו‪.‬‬
‫ע"א ‪ 6299/05‬צורף‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ומה הדין כשיש טופס חתום ?!‬

‫נולדה‬

‫בשנת ‪1998‬‬
‫(מיקרופטלמיה)‪.‬‬
‫בשבוע ‪ 21‬להריון בוצעה לאם בדיקת אולטרה‪-‬סאונד בסיסית‬
‫במסגרת הקופה שנמצאה תקינה‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע כי לא ניתן לגלות את המום במסגרת בדיקה בסיסית‬
‫אך יש אפשרות לגלות זאת בבדיקה מורחבת‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע כי היה מדובר בהריון שלא בסיכון גבוה ולא היה‬
‫מקום לביצוע סקירה מורחבת‪/‬מכוונת‪.‬‬
‫האם חתמה על טופס בקשה לביצוע בדיקת על‪-‬קול לפיה היא‬
‫מודעת לכך שמדובר בבדיקה בסיסית וכי באפשרותה לבצע‬
‫בדיקה מורחבת באופן פרטי‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תינוקת‬

‫כשהיא‬

‫סובלת‬

‫מעיוורון‬

‫חתימה ללא הסבר – לאו הסכמה היא‬
‫ביהמ"ש קבע כי הרופאים הסבירו לאם כי הבדיקה אותה היא עומדת לבצע‬
‫היא בדיקה בסיסית וכי קיימת בדיקה משוכללת יותר אותה ניתן לבצע באופן‬
‫פרטי ואולם בכך לא די‪.‬‬
‫האם לא הבינה לאשורה את האבחנה בין הבדיקה הבסיסית והמורחבת ואם‬
‫היתה מבינה היתה בוחרת לבצע את הבדיקה על חשבונה‪ .‬יש כשל בשרשרת‬
‫המידע אשר נמסר לאם‪.‬‬

‫לא די בקיומה של פרקטיקה לפיה מיידעים את האישה כי קיימת‬
‫בדיקה מורחבת‪ ,‬העדר הנחיות ברורות ונהלים מוגדרים באשר‬
‫להיקף המידע שיש למסור למטופלת לעניין אפשרותה לבצע‬
‫בדיקה מורחבת ‪...‬ואי מתן הסבר הולם בטרם ביצוע הבדיקה‬
‫הבסיסית הינם בגדר נוהל בלתי סביר‪...‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תוצאות הערעור‬
‫המלצת ביהמ"ש‪:‬‬

‫לאור קשיים שהתגלעו בהכרעת בימ"ש קמא בשאלת‬
‫החבות ולאור זאת שבימ"ש קמא הכריע בפסק דינו‬
‫בסוגיות שלא היו בחזית הדיון יבוטל פסק דינו של‬
‫בימ"ש קמא והסכום אשר שולם לתובעים יישאר בידם‪.‬‬

‫התובעים הסכימו להצעת ביהמ"ש שמשמעותה‬
‫שפסה"ד מבוטל‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ההחמרה השיפוטית –‬
‫הנזק הממוני‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫הלכת "השנים האבודות" –‬
‫עזבון אטינגר ז"ל‬

‫פס"ד תקדימי ניתן‪ ,‬במרץ ‪ ,2004‬על‪-‬ידי בית‪-‬המשפט העליון‬
‫בהרכב של חמישה שופטים בתביעת עזבון של קטין‪ ,‬אשר הלך‬
‫לעולמו בגיל ‪ ,12‬כתוצאה מנפילה לבור בעת משחק עם חבר‪,‬‬
‫בעיר העתיקה בירושלים‬
‫עזבון של קטין אשר הלך לעולמו כתוצאה מרשלנות‪ ,‬זכאי לפיצוי‬
‫בגין הפסד כושר השתכרות ב"שנים האבודות"‪ ,‬בהן לא זכה‬
‫לחיות ולהתפרנס‬
‫זכות דומה קיימת גם לעזבון של בגיר שהלך לעולמו בגיל‬
‫העבודה‬
‫נפגע אשר קוצרה תוחלת חייו כתוצאה מרשלנות זכאי מעתה‬
‫לפיצוי בגין הפסד ההשתכרות שלו ב"שנים האבודות"‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"השנים האבודות" – ההשלכות הכספיות‬
‫נקבע כי חישוב הפסד ההשתכרות ב"שנים האבודות" יהיה מבוסס‬
‫על ‪ 30%‬מן השכר הממוצע במשק (בתקופה מגיל ‪18-21‬‬
‫החישוב הוא ‪ 70%‬מן הסכום האמור)‪.‬‬
‫ההנחה המובלעת היא כי ניתן לחסוך ‪ ₪ 2400‬מתוך ‪₪ 8000‬‬
‫בחודש !!!!!‬
‫בתביעת יורשים שהם גם תלויים ‪ ,‬נקבע כי יש ליורשים זכאות‬
‫לקבל פיצוי בגין ראשי נזק שנמצאים מחוץ לתחום החפיפה (כאב‬
‫וסבל וקיצור תוחלת חיים וכ"ו)‬
‫חישוב הפסד ההשתכרות בשנים האבודות‪ ,‬כולל גם חישוב הפסדי‬
‫פנסיה‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫הגידול בפיצוי הכספי‬
‫יולדת לאחר ‪ 3‬שנות טיפולי הפריה בהריון ראשון‪,‬‬
‫נשלחה "להסתובב" כדי לזרז לידה ושבה עם עובר מת‪.‬‬
‫בימ"ש המחוזי קבע אחריות ופסק לאם פיצוי של‬
‫‪ ₪ 300,000‬בגין כאב וסבל‪.‬‬
‫ביהמ"ש העליון קבע כי מגיע פיצוי גם לאב בגין כאב‬
‫וסבל שלו בסכום נוסף של ‪.₪ 250,000‬‬
‫סטיה מהלכה קודמת שחייבה נזק נפשי חמור "בניזוק‬
‫משני" שעולה כדי מחלת נפש או הפרעת נפש הגורמת‬
‫נכות ממשית‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פס"ד לבנה לוי‬

‫הגידול בסכומי הפיצוי‬
‫צעירה שנולדה בשנת ‪ 1985‬כשהיא סובלת משיתוק ביד שמאל‬
‫כתוצאה מפגיעה במקלעת העצבים הברכיאלית‪ ,‬הגישה בשנת‬
‫‪ 2006‬תביעה נגד ביה"ח בו נולדה בטענה של רשלנות בלידה‪.‬‬
‫בינתיים סיימה התובעת לימודי משפטים ומנהל עסקים ובמהלך‬
‫המשפט עשתה התמחות במשפטים‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע שיש אחריות לביה"ח ופסק לה פיצוי גלובלי בגין‬
‫הפסד השתכרות בסך של ‪ ₪ 800,000‬ובנוסף ‪ ₪ 600,000‬כאב‬
‫וסבל‪ ₪ 1,000,000 ,‬עזרת צד ג' ו‪ ₪ 85,000 -‬הוצאות ‪....‬‬

‫א (ים) ‪8363/06‬פדילה נ' בי"ח מאיר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"ועדת שפניץ" – אין מקום להגביל בחוק את‬
‫הפיצוי לתובעים בגין רשלנות רפואית‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫לאן מועדות פנינו?‬

‫‪ ‬המשך החמרה שיפוטית ?‬
‫‪ ‬התמתנות והתייצבות ?‬
‫‪ ‬התערבות חקיקתית ?‬
‫ימים יגידו‪....‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תודה !‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬


Slide 14

‫עדכונים בפסיקת בתי‪-‬המשפט‬
‫בתביעות רשלנות רפואית‬
‫עו"ד טליה חלמיש‪-‬שני‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬
‫מקבוצת מדנס‬
‫מאי ‪2009‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תמונת המצב‬
‫בשנים האחרונות אנו עדים לעליה ניכרת של ההוצאה‬
‫בגין תביעות אחריות מקצועית בתחום הרפואה‪.‬‬
‫העליה נובעת בעיקר מ"אינפלציה שיפוטית" שהביאה‬
‫לגידול ניכר בפיצויים המשולמים לתובעים‪.‬‬
‫התשלומים השנתיים בתביעות הרשלנות הרפואית‪ ,‬גדלו‬
‫בעשור האחרון ב‪.700% -‬‬
‫במקביל גדלו הפרמיות בצורה דרמטית והכיסויים‬
‫הוגבלו‪.‬‬
‫מוסדות רפואיים ורופאים פרטיים העוסקים בתחומים‬
‫בסיכון גבוה (לידות‪ US ,‬מיילדותי‪ ,‬כירורגיה פלסטית‬
‫וכ"ו) נתקלים בקושי להשיג כיסוי ביטוחי‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫התפתחות התביעות בבימ"ש‬

‫‪1994 - 2008‬‬

‫‪1,200‬‬
‫‪1,100‬‬
‫‪1,000‬‬
‫‪900‬‬
‫‪800‬‬
‫‪700‬‬
‫‪600‬‬
‫‪500‬‬
‫‪400‬‬
‫‪300‬‬
‫‪200‬‬
‫‪100‬‬
‫‪0‬‬

‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫‪2002‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫‪1994‬‬

‫מדד גידול התשלומים‬

‫‪1995 - 2008‬‬

‫‪3100%‬‬
‫‪2800%‬‬
‫‪2500%‬‬
‫‪2200%‬‬
‫‪1900%‬‬

‫‪1600%‬‬
‫‪1300%‬‬
‫‪1000%‬‬
‫‪700%‬‬
‫‪400%‬‬
‫‪100%‬‬
‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫‪2002‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫התפתחות התביעות בבימ"ש‬
‫מיילדות וגינקולוגיה‬

‫‪240‬‬

‫‪210‬‬

‫‪180‬‬

‫‪150‬‬

‫‪120‬‬

‫‪90‬‬

‫‪60‬‬

‫‪30‬‬

‫‪0‬‬
‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2002‬‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫מדד גידול התשלומים‬
‫מיילדות וגינקולוגיה‬

‫‪11100%‬‬
‫‪10100%‬‬
‫‪9100%‬‬
‫‪8100%‬‬
‫‪7100%‬‬
‫‪6100%‬‬
‫‪5100%‬‬
‫‪4100%‬‬
‫‪3100%‬‬
‫‪2100%‬‬
‫‪1100%‬‬
‫‪100%‬‬

‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫‪2002‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫מקצועות קליניים מובילים בשיעור הסיכון‬
‫‪1991 - 2008‬‬
‫מיילדות‬
‫כירורגיה כללית‬

‫‪40%‬‬

‫קרדיולוגיה‬

‫שיעור הסיכון הכספי‬

‫‪35%‬‬
‫‪30%‬‬

‫רפואת שיניים‬

‫‪25%‬‬

‫אורטופדיה‬

‫‪20%‬‬

‫נוירוכירורגיה‬

‫‪15%‬‬
‫‪10%‬‬

‫גינקולוגיה‬

‫‪5%‬‬

‫אופטלמולוגיה‬

‫‪0%‬‬

‫‪18%‬‬

‫שיעור התיקים עם סיכון כספי‬

‫‪16%‬‬
‫‪14%‬‬
‫‪12%‬‬
‫‪10%‬‬
‫‪8%‬‬
‫‪6%‬‬
‫‪4%‬‬
‫‪2%‬‬
‫‪0%‬‬

‫* ‪ 3%‬ומעלה‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫דו"ח ועדת "שפניץ"‪-‬‬

‫הועדה הבין משרדית לבחינת הדרכים להקטנת ההוצאה‬
‫הציבורית בגין תביעות הרשלנות הרפואית‬

‫מסתמנת בפסיקה מגמה של הרחבת אחריותם של בעלי‬
‫מקצועות הרפואה והמוסדות הרפואיים – החל בסוגית‬
‫ההתרשלות (ירידת קרנה של הלכת הפרקטיקה‬
‫המקובלת)‪ ,‬המשך בסיבתיות (אובדן סיכויי החלמה)‬
‫וכלה בהרחבת העילות (רשלנות בגין הסכמה מדעת)‬
‫וראשי נזק (פגיעה באוטונומיה)‪.‬‬
‫מהנתונים עולה כי במשך השנים עלו סכומי הפיצויים‬
‫הממוצעים שנפסקו בתביעות רשלנות רפואית‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫הגידול בפיצוי הממוצע לתובעים‬
‫שנת תשלום‬
‫‪2004‬‬
‫‪2005‬‬
‫‪2006‬‬
‫‪2007‬‬
‫‪2008‬‬

‫תשלום ממוצע לתובע (בדולר)‬
‫‪21,872‬‬
‫‪33,700‬‬
‫‪34,935‬‬
‫‪44,839‬‬
‫‪62,374‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פיצוי עבור כאב וסבל ב– ‪ 100%‬נכות‬

‫‪1997-2008‬‬

‫‪1600000‬‬

‫‪1400000‬‬

‫‪1200000‬‬

‫‪1000000‬‬

‫‪800000‬‬

‫‪600000‬‬

‫‪400000‬‬

‫‪200000‬‬

‫‪0‬‬
‫‪2009‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2005‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2003‬‬

‫‪2001‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1997‬‬

‫פיצוי עבור מות קטינים (קיצור תוחלת חיים‪+‬כאב וסבל)‬
‫‪1998-2006‬‬
‫‪1800000‬‬

‫‪1600000‬‬

‫‪1400000‬‬

‫‪1200000‬‬

‫‪1000000‬‬

‫‪800000‬‬

‫‪600000‬‬

‫‪400000‬‬

‫‪200000‬‬

‫‪0‬‬
‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2002‬‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ההתפתחויות המשפטיות‬

‫עמדה סלחנית‬

‫עמדה ביקורתית‬

‫עמדה מחמירה‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫סלחנות שיפוטית‬

‫(‪)1961‬‬

‫"אשה‪ ...‬באה למחלקה הגינקולוגית לשם ניתוח קל‬
‫ברחמה ויצאה מהמחלקה שבעת יסורים ובעלת מום‬
‫לכל ימי חייה‪...‬‬
‫הטיפול אשר החולה קיבלה בבית החולים לא היה כפי‬
‫שצריך היה לצפותו מבעלי מקצוע מעולים וכן קרו תוך‬
‫כדי טיפול הזנחות וטעויות שונות‪ ,‬אשר הביאו לידי‬
‫תוצאות מעציבות במצב בריאותה‪...‬‬
‫רופא בשר ודם עשוי לטעות‪ ,‬ולא כל טעות מהווה‬
‫רשלנות‪"...‬‬

‫התביעה נדחתה‬
‫(ע"א ‪ 280/60‬פרדו נ' פלדמן‪ ,‬פד' (טו') ‪)1961‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫בקרה שיפוטית‬
‫עולם הרפואה אינו חסין מביקורת שיפוטית ומחשיפה של מעשי רשלנות‬
‫מקצועיים‪ .‬ביקורת זו היא אחת הערובות החשובות להקפדה על מתן טיפול‬
‫רפואי נאות‪.‬‬
‫לא כל טעות באבחנה או בטיפול‬
‫מצביעה בהכרח על רשלנות‪.‬‬
‫אחריות הרופאים‪ ,‬ברשלנות‬
‫אזרחית או פלילית‪ ,‬צריכה‬
‫להיקבע‪ ,‬רק אם הוכח שבנתוני‬
‫זמן אמת פעלו הרופאים‬
‫באי מיומנות מקצועית‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫בקרה שיפוטית – האם היא מקדמת את‬
? ‫בטיחות הטיפול‬
Most patient-safety experts continue to believe that the
threat of liability is the primary barrier to the
development of effective and comprehensive patient
safety programs in hospitals. I suggest, on the
contrary…that judicial recognition of an explicit “right
to safety” for hospital patients, with correlative duty of
hospitals to implement patient-safety measures can
become the primary motivator for the development of
systems to improve patient safety.
George J. Annas. J.D., NEJM 354;19 May11,2006
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫בקרה שיפוטית‬

‫‪‬‬
‫שיפור איכות הרפואה‬
‫הרשומה הרפואית‬
‫• רישום מפורט יותר‬
‫• שמירה על רשומות‬

‫תהליך הבקרה הרפואית‬
‫• ניהול סיכונים‬
‫• אבטחת איכות‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תקשורת עם מטופלים‬
‫• הסכמה מדעת‬
‫• גילוי נאות על תקלות‬

‫ניהול הטיפול הרפואי‬
‫• פרוטוקולים ונהלים‬
‫• הנחיות קליניות‬

‫החמרה שיפוטית‬

‫‪‬‬
‫רפואה מתגוננת‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬

‫ריבוי בדיקות וטיפולים מיותרים‬
‫יצירת מתח ביחסי מטפל‪-‬מטופל‬
‫הוצאות מוגברות לתשלום ביטוח‬
‫סגירת פעילויות בסיכון ביטוחי גבוה‬
‫קושי להשיג כיסוי ביטוחי‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית‬

‫(‪)1998‬‬

‫"חיובם של הרופא וקופת‬
‫חולים בדין הוא פרי של חוכמה‬
‫לאחר מעשה‪ .‬הרף שהוצב‬
‫לקביעת אחריותם‪ ,‬הוצב בגובה‬
‫כה רב‪ ,‬עד שלא רק הרופא‬
‫הסביר אינו יכול לעוברו‪ ,‬אלא‬
‫גם הרופא המומחה המובהק‬
‫ייכשל בכך"‪.‬‬
‫(השופטת שטרסברג‪-‬כהן בדעת מיעוט‬
‫ע"א ‪ 3709,3264/96‬קופ"ח נ' פלד ואח')‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית – ההנמקה‬
‫"אין להטיל את העומס הכלכלי של הטעות הרפואית‬
‫על החולה‪ ,‬אלא מן הראוי כי יוטל‪ ,‬עקרונית‪ ,‬על‬
‫הרופא בעל הטעות שממנו יפוזר ממילא על ציבור‬
‫רחב יותר באמצעות ביטוח האחריות המקצועית‪.‬‬
‫יתרה מזו‪ ,‬הטלת האחריות האישית על הרופא‪...‬‬
‫עשויה לעודד את מילוי החובה המקצועית‬
‫להתעדכנות בספרות המקצועית‪"...‬‬
‫(השופט אנגלרד ע"א ‪ 3709,3264/96‬קופ"ח נ' פלד ואח')‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ההחמרה השיפוטית –‬
‫שאלת האחריות‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"החמרת" האחריות של המטפלים‬
‫"פרקטיקה רצויה" במקום "פרקטיקה מצויה"‬
‫החלת נורמות התנהגות רטרוספקטיבית‪" -‬דרך עוקפת פרקטיקה‬
‫מקובלת"‬
‫מבחן "המומחה הטוב" במקום "הרופא הסביר"‬
‫החלת כלל "הדבר מדבר בעדו" במקרי סיבוכים נדירים‬
‫החלה מסיבית של "כלל הנזק הראייתי"‬
‫החלת אחריות במקרים של "קשר סיבתי נסיבתי"‬
‫קביעת חובות מוגברות בכל הנוגע להסברים למטופלים עובר‬
‫למתן לטיפולים רפואיים‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"פרקטיקה מצויה" לעומת "פרקטיקה רצויה"‬
‫העובדות ‪ -‬רביד נ' קליפורד‬

‫ביום ‪ 5.4.84‬הגיעה רביד בת החמש למרפאת שיניים לצורך‬
‫טיפול שיניים‪ .‬כהכנה לטיפול הזריק לה הרופא זריקת הרדמה‬
‫מקומית בלסתה התחתונה מצד ימין‪ .‬הרופא השתמש לצורך‬
‫ההזרקה במזרק לא שואב‪ ,‬שהיה מקובל לשימוש באותה תקופה‬
‫(פרקטיקה מקובלת)‪.‬‬
‫זמן קצר לאחר ההזרקה נטתה רביד על צידה ולא הצליחה‬
‫להתייצב‪ .‬היא היתה מנומנמת והוחלט להעבירה לטיפול בבית‪-‬‬
‫חולים‪ .‬כתוצאה מן האירוע סובלת רביד עד היום מהמיפרזיס‬
‫במחצית הגוף השמאלי ומהפרעות נוירולוגיות וקוגנטיביות‪.‬‬
‫הסתבר כי חומר ההזרקה חדר לכלי דם משם נדד למוח וגרם‬
‫לקריש דם ולאוטם מוחי‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"פרקטיקה מצויה" לעומת "פרקטיקה רצויה"‬
‫ההכרעה המשפטית‬

‫העובדה שרופא נהג בהתאם לפרקטיקה המקובלת‬
‫בתחומו‪ ,‬היא כשלעצמה‪ ,‬אינה מעניקה לו הגנה‬
‫מוחלטת ולעולם מצוי בידי בית המשפט לקבוע‪ ,‬כי‬
‫פרקטיקה נהוגה זו אינה עולה בקנה אחד עם חובת‬
‫הזהירות של רופא כלפי מטופל‪.‬‬
‫פרקטיקה מקובלת מהווה פרמטר‪ ,‬ואפילו פרמטר‬
‫חשוב‪ ,‬במכלול השיקולים שעל בית המשפט לשקול‬
‫בבואו לקבוע את סטנדרט ההתנהגות הראוי‪ ,‬אולם‬
‫אין היא הפרמטר היחיד אשר בית המשפט יתחשב בו‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫די היה באמצעי פשוט וזמין למנוע סיכון ידוע של‬
‫חדירת מזרק עם חומר הרדמה לתוך עורק‪ ,‬דבר אשר‬
‫עלול לגרום לתופעות לוואי משמעותיות‪ .‬כל זאת‬
‫ללא תוספת עלות משמעותית‪.‬‬
‫בנסיבות אלה אין מנוס מן המסקנה כי רופא התרשל‬
‫שכן רופא זהיר היה בוחר למנוע סיכון זה באמצעות‬
‫שימוש במזרקים שואבים‪.‬‬
‫רביד נ' קליפורד‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬
‫הנורמות אינן נקבעות על‪-‬ידי מומחים אלה או אחרים‪ ,‬אלא‬
‫על‪-‬ידי בית‪-‬המשפט‪.‬‬
‫שאלת תפקידו של מנתח בחדר ניתוח היא עניין ערכי‬
‫ונורמטיבי שמתפקידו של בית‪-‬המשפט להכריע בו‪.‬‬
‫עדות יו"ר המועצה הלאומית לכירורגיה‪ ,‬הרדמה וטיפול נמרץ‬
‫כי אין אחריות הדדית בין מנתח לרופא מרדים‪ ,‬כפי שבא לידי‬
‫ביטוי בסיכום ישיבת המועצה הלאומית הנ"ל‪ ,‬אין לראות בה‬
‫משום נורמה נכונה‪ ,‬ולפיכך אין לפעול על‪-‬פיה‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬

‫(‪)2‬‬

‫אם נרשם בסיכום ישיבת מועצת איגוד רופאי העיניים‪ ,‬כי‬
‫המנתח אחראי כלפי המנותח על הניתוח ותוצאותיו בלבד‪,‬‬
‫והמרדים אחראי כלפי המטופל על תהליך ההרדמה ותוצאותיו‪,‬‬
‫אין לראות בכך כאילו כל אחד מהם אחראי רק על תחומו‪,‬‬
‫וחייבת להיות הדדיות ביניהם‪ ,‬ולמרות שאין למנתח "אחריות‬
‫על" הרי שיש לו אחריות על סימני החיים של המנותח‪ ,‬לא‬
‫פחות מאשר למרדים‪ ,‬ועל‪-‬כן עמדת איגוד רופאי העיניים כפי‬
‫שבאה לידי ביטוי במסמך הנ"ל‪ ,‬אינה משקפת את הנורמה‬
‫המחייבת‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬

‫(‪)3‬‬

‫המסמך בדבר חלוקת אחריות בחדר הניתוח של ההסתדרות‬
‫הרפואית בישראל‪ ,‬קובע כי שיתוף פעולה בין הרופא המנתח‬
‫והרופא המרדים בניתוח חיוני להצלחת הטיפול וכך יש אכן‬
‫לנהוג‪ ,‬אולם ההסתייגות שעל‪-‬פיה אין הרופא המנתח אחראי‬
‫לפעולות המבוצעות על‪-‬ידי הרופא המרדים‪ ,‬כפי שהרופא‬
‫המרדים אינו אחראי על פעולות המבוצעות על‪-‬ידי הרופא‬
‫המנתח‪ ,‬איננה נורמה שיש לפעול על‪-‬פיה‪ ,‬שכן ברור שהמנתח‬
‫אינו אחראי על פעולות המרדים‪ ,‬אולם אין בכך כדי לסייג‬
‫אחריותו לעקוב אחר סימני החיים של המנותח‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬

‫(‪)4‬‬

‫כאשר מנותח פונה למנתח בבקשה לנתחו אין הוא יוצר קשר אחד עם‬
‫המרדים וקשר אחר עם המנתח‪ ...‬יש לייחס לו אחריות מעבר לעצם‬
‫הפעולה הכירורגית‪ ,‬המנותח מצפה ממנו להיות אחראי על חייו בעת‬
‫ביצוע הניתוח – ולאו דווקא בעת ביצוע הפעולה הכירורגית גרידא‪.‬‬
‫כל מנתח חייב להיות שותף מלא למעקב אחר סימני חיים של המנותח‪ ,‬גם‬
‫תוך כדי ובמהלך הניתוח‪ ,‬ואין הוא רשאי להטיל את האחריות הבלעדית‬
‫על כך על כתפי המרדים‪.‬‬
‫חובתו של המנתח היתה להאזין לקולות המוניטור ע"מ לוודא שהוא‬
‫ממשיך לנתח אדם חי ולא מחוסר חיים‪ .‬אם הוא לא עושה כן הוא‬
‫מתרשל‪.‬‬
‫המנתח שלא עשה כן הורשע בעבירה של מעשה פזיזות ורשלנות‪.‬‬
‫פ (תא) ‪ 40016/07‬מ"י נ' אסותא ואח'‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החלת נורמות רטרוספקטיבית‬
‫בשנת ‪ 1986‬נולד ערן סידי עם חסר של כף יד ימין‪.‬‬
‫בשנת ‪ 1997‬הגישה משפחת סידי תביעה נגד הגיניקולוג שביצע‬
‫לאם בדיקת אולטרה סאונד שגרתית במהלך ההריון‪ ,‬בטענה של‬
‫רשלנות באי אבחון חסר כף היד‪.‬‬
‫ביהמ"ש המחוזי פסק כי לא היתה רשלנות בביצוע הבדיקה‪ ,‬שכן‬
‫בשנה הנדונה בדיקת האולטרה סאונד הבסיסית לא כללה סקירת‬
‫גפיים ודחה את התביעה‪.‬‬
‫לעומת זאת ביהמ"ש העליון שדן בערעור על התביעה קבע‬
‫בשנת ‪ 2005‬כי חלה חובה על הרופא הבודק בשנת ‪!!! 1986‬‬
‫ליידע את האישה על מגבלות הבדיקה ועל האפשרות לבצע‬
‫בדיקת אולטרה סאונד מורחבת במסגרת הפרקטיקה הפרטית‪...‬‬
‫ע"א ‪ 4960/04‬סידי‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החלת נורמות רטרוספקטיבית ‪2 -‬‬
‫ילדה נולדה בשנת ‪ 1995‬כשהיא סובלת מתסמונת ‪ X‬שביר‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע כי בתקופה הרלבנטית הבדיקה טרם הומלצה ע"י הגורמים‬
‫המקצועיים ושליחת הנשים לביצועה בוודאי שלא היתה פרקטיקה מחייבת‬
‫את הרופא הסביר‪.‬‬
‫ואולם ביהמ"ש קבע כי מאחר שבמאמרים שפורסמו עובר לשנת ‪1994‬‬
‫מוזכרות בדיקות המבוצעות לאוכלוסייה בעלת סיכון נמוך לצרכי מחקר או‬
‫לצרכים אחרים‪ ,‬היה על רופא סביר הקורא את המאמרים הללו להסיק כי‬
‫"בדיקות סקר" לגילוי הנשאות קיימות גם אם ביצוען עדיין אינו מומלץ‪.‬‬
‫הבדיקה היתה קיימת במועד הרלבנטי ויש לייחס להורים בהתאם להלכת‬
‫סידי ציפייה סבירה כי קיומה יגולה להם ולכן הרופא התרשל בכך שלא ידע‬
‫על קומה ולא גילה להורים על קיומה‪.‬‬
‫הקופה אחראית לכך שלא הפיצה בקרב רופאיה את האפשרות לביצוע‬
‫בדיקה לגילוי הנשאות לתסמונת ‪ X‬שביר גם לנשים ללא כל אינדיקציה‪.‬‬
‫א (ים)‪ 5416/03‬שיר סגל‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"כלל ‪ 30‬הדקות" – ‪OUT‬‬
‫השאלה היא מהו פרק הזמן הסביר לביצוע ניתוח קיסרי ?‬
‫פרק הזמן של ‪ 15‬דקות לבצוע ניתוח קיסרי הוא פרק זמן‬
‫אפשרי וראוי כאשר חדר הניתוח פנוי וכל הצוות זמין‪ ...‬יש‬
‫להשלים‪ ,‬חרף העובדה שהדבר אינו רצוי‪ ,‬גם עם חלוף פרק‬
‫זמן ארוך יותר של כ‪ 25-30 -‬דק' עד לניתוח‪ .‬אולם שיהוי כזה‬
‫בביצוע הניתוח‪ ,‬כדי שיתקבל כשיהוי סביר‪ ,‬מחייב מתן הסבר‪,‬‬
‫המבוסס על נסיבותיו המיוחדות של המקרה הנדון‪ ,‬ועל כך‬
‫שבפועל נעשו מאמצים סבירים לקצר פרק זמן זה דבר שלא‬
‫הסתייע באותן נסיבות‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"כלל ‪ 15‬הדקות" – ‪IN‬‬
‫במקרה שלפנינו‪ ,‬לא ניתן הסבר המצדיק התמשכותו של פרק‬
‫הזמן שחלף בין קבלת ההחלטה על ביצוע הניתוח לבין הביצוע‬
‫בפועל‪.‬‬
‫במקרה שלפנינו נפל שיהוי בלתי מוצדק של כ‪ 6 -‬דקות גם‬
‫בהתמשכות פרק הזמן ממועד קבלת ההחלטה על הניתוח ועד‬
‫לביצועו‪ .‬מכאן‪ ,‬שבסה"כ נפל במקרה זה שיהוי בלתי מוצדק‬
‫בביצוע הניתוח הקיסרי‪ ,‬העולה כדי רשלנות‪ ,‬של ‪31-33‬‬
‫דקות‪ ,‬ולמצער שיהוי של ‪ 21‬דקות‪.‬‬
‫א (ים) ‪ 8005/06‬ב‪.‬ר‪ .‬נ' בי"ח מאיר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית –‬
‫סטנדרט המומחה הטוב‬

‫על הרופא להשתמש ברמת ידע‪ ,‬כשרון ואיכפתיות‪,‬‬
‫הקיימת ומופעלת ע"י רופאים ברמה מקצועית טובה‬
‫ולא ממוצעת‪.‬‬
‫כאשר מדובר ברופא הטוען לכישורים מיוחדים ולהיותו‬
‫מומחה‪ ,‬הרמה הנדרשת ממנו היא בהתאם לכך‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית –‬
‫"המתמחה חשוד"‬
‫אישה שעברה ניתוח קיסרי אלקטיבי בהרדמה ספינלית‪,‬‬
‫נותרה עם נזק לשורשי העצב הפירוניאלי‪ ,‬נזק זה יוחס‬
‫לפגיעה במהלך ההרדמה‪.‬‬
‫וכך אמר ביהמ"ש על המרדים שהיה מתמחה ותיק בעת‬
‫הניתוח‪":‬רף המומחיות הרשמית של הנתבע שהוא נמוך‬
‫לטעמי‪ ,‬גם אם הוא בעל ניסיון מעשי רב‪ ,‬יש בו כדי ליצור‬
‫חיזוק לטענות התובעת וספק באשר לביצועה הנאות של‬
‫ההרדמה "‬
‫‪...‬‬
‫ת"א ‪ 072682/99‬פני אלמליח‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החלת כלל הדבר מדבר בעדו‬
‫בתי‪-‬המשפט מחילים את כלל "הדבר מדבר בעדו" באופן‬
‫"ליברלי" ומעבירים את נטל השכנוע מכתפי התובעים אל‬
‫כתפי הנתבעים להוכיח שלא היתה רשלנות מצידם‪.‬‬
‫התנאים להחלת הכלל (ס' ‪ 41‬לפקודת הנזיקין)‪:‬‬
‫ התובע לא ידע ולא יכול היה לדעת על הנסיבות שהביאו‬‫לידי הנזק‬
‫ הנזק נגרם על‪-‬ידי נכס בשליטת המזיק‬‫ המקרה מתיישב יותר עם המסקנה שהיתה רשלנות‬‫מאשר עם העדרה‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בסיבוכים נדירים‬
‫אישה הרה עברה דיקור מי שפיר בשבוע ‪ 18‬להריונה‪ ,‬אשר‬
‫הסתבך בזיהום תוך רחמי‪ ,‬שהוביל לספסיס סוער ולמותה‬
‫של האישה‪.‬‬
‫ועדת בדיקה של משרד הבריאות לא מצאה התרשלות‬
‫בטיפול במנוחה מצד גורם רפואי כלשהו‪.‬‬
‫בעלה וילדיה של המנוחה הגישו תביעה נגד הרופא המטפל‬
‫שביצע את הדיקור בטענה שהדיקור נעשה באופן רשלני‪,‬‬
‫ללא ניקוי מתאים של איזור הבטן בו בוצעה הדקירה‬
‫וכתוצאה מכך נגרם הזיהום שהוביל למותה‪.‬‬
‫לא הוגשה חוו"ד מטעם התובעים לתמיכה בטענותיהם‪ ,‬והם‬
‫בקשו להחיל את הכלל של "הדבר מדבר בעדו"‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בסיבוכים נדירים‬
‫ביהמש פסק כי "מהעדויות שנשמעו בבית המשפט ומחומר‬
‫הראיות שהובא‪ ,‬ניתן לקבוע כי השימוש בחומר החיטוי‬
‫פולידין ואלכוהול היה נפוץ ומקובל לצורך עריכת הדיקור‬
‫וכי הנתבעים פעלו על‪-‬פי הנהוג והמקובל בכגון דא‪ ...‬ואין‬
‫לבוא לנתבעים בטרוניה באשר לפרקטיקה בה נהגו"‬
‫ואולם העובדה ‪ -‬שמדובר בתוצאה נדירה ובלתי צפוייה‬
‫למדי של דיקור מי שפיר שגרם לזיהום חריף ברחם‬
‫האשה ומותה עקב כך ‪ -‬תומכת בתחולת הכלל של הדבר‬
‫מדבר בעדו‪ .‬זה מצביע יותר על קיומה של התרשלות מאשר‬
‫על העדרה‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בסיבוכים נדירים‬
‫אף כי התובעים לא הוכיחו את הסיבה הממשית והישירה לזיהום‬
‫בגופה של המנוחה ולמותה כתוצאה מכך‪ ,‬שוכנעתי – על‪-‬פי מאזן‬
‫ההסתברויות במשפט האזרחי – כי ההסתברות שהיא נפטרה עקב‬
‫רשלנותם הרפואית של הנתבעים עולה על ההסתברות כי הפגיעה‬
‫לא היתה תוצאה של התרשלות כזו‪.‬‬
‫נטל השכנוע בדבר העדר התרשלות עבר לכתפי הנתבעים‬
‫ומשהם לא עמדו בו – דין התביעה להתקבל‪.‬‬
‫נקבע שהרופא שביצע את הדיקור אחראי ברשלנות משום שלא‬
‫הרים את הנטל להסביר באיזה מנגנון אירע הזיהום שלא‬
‫באחריותו‪.‬‬
‫א (ת"א) ‪ 89/96‬עזבון המנוחה ג'ומאנה מראר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשומות רפואיות – כלל "הנזק הראייתי"‬

‫"מקום שצריך להיעשות רישום רפואי וזה לא נעשה‪ ,‬ולא‬
‫ניתן הסבר מניח את הדעת למחדל זה‪ ,‬יועבר נטל ההוכחה‬
‫בדבר העובדות השנויות במחלוקת‪ ,‬שיכלו להתבהר מתוך‬
‫הרישום‪ ,‬אל כתפי הרופא או המוסד‪ ,‬שבמסגרתו ניתנו‬
‫השירותים הרפואיים‪".‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫נתונים על העברת נטל הראיה –‬

‫דו"ח ועדת שפניץ‬

‫נראה שנושא הרשומה הרפואית‪ ,‬ליקוי בה או היעדרה הוא‬
‫בעל השלכות מרכזיות בתחום תביעות הרשלנות הרפואית‪,‬‬
‫היכול לעיתים להשפיע באופן מהותי על תוצאת הדיון‬
‫בתביעה‪.‬‬
‫בשני שליש מן המקרים בהם העביר בית‪-‬המשפט את הנטל‬
‫מכתפי התובעים אל כתפי הנתבעים‪ ,‬בשל ליקוי ברשומה‬
‫הרפואית‪ ,‬הם לא הצליחו להתמודד עמו ולהרים אותו‪,‬‬
‫ונקבעה אחריות של המטפלים לנזקם של התובעים‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫התובע יליד ‪ 1939‬אושפז עקב אוטם שריר הלב‪.‬‬
‫בוצע צינתור שבמהלכו הוזרק חומר ניגוד מסוג‬
‫אורוגרפין‪.‬‬
‫סמוך לאחר ההזרקה התלונן התובע על הרגשה‬
‫לא טובה‪ .‬תוך שתי דקות היתה ירידה בלחץ‬
‫הדם‪ ,‬פרפור חדרים ואיבוד הכרה‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)2‬‬

‫האבחנה – שוק אנפילקטי עקב רגישות ליוד‪.‬‬
‫החלה פעולת החייאה אליה הצטרפו רופאים‬
‫בכירים וביניהם מנהל המחלקה הקרדיולוגית‬
‫ומנהל יחידת הצינתורים‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)3‬‬

‫פעולות ההחייאה כללו‪ :‬עיסוי חזה‪ ,‬מכות‬
‫חשמל‪ ,‬החדרת קוצב לב זמני והזלפת‬
‫תרופות שונות‪.‬‬
‫רק בחלוף כ‪ 40 -‬דקות חזר הלב לתפקד‪,‬‬
‫אלא שבזמן זה נגרם נזק מוחי קשה והתובע‬
‫נותר במצב וגטטיבי‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)4‬‬

‫נקבע כי לא היתה רשלנות בטיפול שקיבל התובע‬
‫עד שלב ההחייאה‪.‬‬
‫השאלה במחלוקת היתה האם ההחייאה בוצעה‬
‫בסבירות ובמיומנות‪.‬‬
‫עיון בכל הרישומים וסיכום הראיות בעניין זה‬
‫מעלה מספר בעיות; פרט לרישום הטכנאית על‬
‫מתן לידוקאין‪ ,‬אין רישום ישיר כלשהו על מצב‬
‫התובע במהלך המשבר‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)5‬‬

‫אין חולק כי מדובר באירוע קשה גם‬
‫לצוות הרפואי וניתן להבין כי הצוות דאג‬
‫קודם כל לטיפול בתובע ופחות לביצוע‬
‫רישומים‪ ,‬אולם מהנתונים עולה כי‬
‫חסרים רישומים וחלקם לא מדויקים או‬
‫לא ברורים דיים‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)6‬‬

‫התוצאה המעשית היא כי הרישום הלקוי‬
‫נזקף לחובת הנתבע ברשלנות רישומית‬
‫ונטל ההוכחה כי אין התרשלות של‬
‫הנתבע בעצם הטיפול הינו על הנתבע‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)7‬‬

‫הסברי הנתבע‪ ,‬לפיהם הצוות הרפואי היה שקוע כולו‬
‫בהחייאה ולכן אין לצפות ואין לדרוש תשומת לב‬
‫לרישום‪ ,‬הינם הסברים שובי לב אך אינם הסברים‬
‫מלאים‪.‬‬
‫הרשלנות הרישומית שפורטה לעיל שללה מהתובע את‬
‫היכולת לבודד חלק מהתהליך ולברר כראוי האם‬
‫במהלך ההחייאה היו נתונים שאיפשרו טיפול אחר או‬
‫אבחנה אחרת‪ .‬איננו יודעים מה סדר מתן כמות כה‬
‫גדולה של אדרנלין‪ ,‬ומה היו התגובות לכך‪...‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)8‬‬

‫אם היו רישומים ראויים בזמן ההחייאה‪ ,‬הן‬
‫על סדר התרופות וכמותן והן על לחצי דם‪,‬‬
‫יתכן והיו בידי התובע כלים טובים יותר‬
‫להראות כי במהלך החייאה כה ארוכה היה‬
‫אפשר לנקוט דרכים נוספות‪.‬‬
‫נקבע כי הנתבעים אחראים ל‪ 30% -‬מן הנזק‬
‫של התובע‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל הראייתי בשל אי ביצוע בדיקה‬

‫אישה הרה בהריון ראשון (לאחר ‪ 3‬שנים של טיפולי‬
‫עקרות) הגיעה לבי"ח בשבוע ה‪ 31 -‬להריון לאחר שחשה‬
‫ברע‪ .‬בביה"ח אובחנה הפרדות שיליה ומוות תוך רחמי‪,‬‬
‫על רקע רעלת הריון‪.‬‬
‫השאלה במחלוקת היתה האם הפרדות השיליה היתה‬
‫פתאומית או שהגיניקולוג אצלו ביקרה בבוקר אותו יום‪,‬‬
‫היה יכול כבר אז‪ ,‬לאבחן הפרדות שיליה‪ ,‬לשלוח אותה‬
‫בדחיפות לחדר לידה ולמנוע מוות תוך רחמי‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל הראייתי בשל אי ביצוע בדיקה‬

‫כיוון שהרופא לא ערך בדיקה של רגישות הבטן בעת הביקור של‬
‫האישה אצלו‪ ,‬קבע ביהמ"ש כי הוא גרם בכך נזק ראייתי לתובעת‬
‫כי נמנע ממנה להוכיח כי כבר באותה עת סבלה מהפרדות‬
‫שיליה‪...‬‬
‫לאור זאת הועבר הנטל אל הרופא לשכנע‪ ,‬כי באותו שלב בו נמנע‬
‫מלבצע את הבדיקה‪ ,‬לא סבלה האישה מבטן רגישה ולא היתה‬
‫שרויה בתהליך של הפרדות שיליה‪.‬‬
‫הרופא לא הצליח לעמוד בנטל זה ולכן נקבע כי הוא אחראי למות‬
‫העובר‪...‬‬
‫ע"א ‪ 9328/02‬לאה מאיר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"קשר סיבתי נסיבתי"‬
‫הוריה של פגה שנולדה בשבוע ‪ 29‬להריון בעקבות‬
‫הפרדות שליה‪ ,‬הגישו תביעה נגד ביה"ח‪ ,‬בטענה שהיה‬
‫איחור בביצוע ניתוח קיסרי לאם וכתוצאה מכך סובלת‬
‫הילדה משיתוק מוחין ופיגור שכלי‪.‬‬
‫התביעה הסתמכה על חוו"ד גניקולוגית בלבד ואילו‬
‫ההגנה הסתמכה על חוו"ד של נוירופדיאטר ונאונטולוג‬
‫ששללו קשר סיבתי בין הנזקים לבין העיכוב בביצוע‬
‫הניתוח הקיסרי וקבעו כי יש לשייכם לנזקי הפגות‬
‫בלבד‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"קשר סיבתי נסיבתי"‬
‫ביהמ"ש קבע כי קיים קשר "סיבתי נסיבתי" בין‬
‫התרשלות הרופאים שהתעכבו בביצוע הניתוח הקיסרי‪,‬‬
‫לבין הנזק שנגרם לפגה ולפיכך הטיל אחריות על‬
‫ביה"ח לפצות אותה על ‪ 40%‬מן הנזק שלה‪.‬‬
‫ביהמ"ש העליון אישר את פסה"ד המחוזי וקבע כי‬
‫לבימ"ש יש שיקול דעת לקבוע כי קיים קשר "סיבתי‬
‫נסיבתי" ואת שיעור האחריות ההסתברותי לנזק‬
‫(הפיצוי הופחת ל‪ 20% -‬מן הנזק)‪.‬‬
‫פס"ד מלול עדן‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫דרישות ההסבר בנסיבות מיוחדות‬

‫“ייתכנו מקרים בהם לסיכונים בעלי הסתברות נמוכה‬
‫תהיה משמעות מיוחדת לחולה הספציפי‪ .‬במקרה‬
‫כזה‪ ,‬למרות האחוז הנמוך יכללו אותם סיכונים‬
‫בתחום המידע המהותי הנדרש לחולה לשם החלטה‬
‫מושכלת אם לעבור את הטיפול הרפואי”‪.‬‬

‫ת”א (י‪-‬ם) ‪1109/97‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רף ההסבר בניתוחים אלקטיביים‬

‫"ההסבר הנדרש לקבלת הסכמה מדעת לניתוח‬
‫אלקטיבי – שאף בלעדיו ניתן לקיים אורח חיים‬
‫רגיל – נכלל ברף העליון של חובת הגילוי‪ ,‬והוא‬
‫כולל‪ ,‬בנוסף להתייחסות לסיכויי ההצלחה גם מתן‬
‫הזהרה מפני הסיבוכים האפשריים‪ ...‬גם אם‬
‫סיבוכים אלו נדירים‪".‬‬
‫ע"א ‪6153/97‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רף ההסבר בניתוחים אלקטיביים ‪-‬‬

‫‪RSD‬‬

‫"בענייננו מדובר בסיבוך המתרחש בקרב ‪0.5% - 0.3%‬‬
‫מהניתוחים – גם אם שיעור זה אינו גבוה‪ ,‬הרי מדובר בסיבוך‬
‫חמור‪ ,‬העלול לגרום להפיכתה של הגפה לחסרת כל תפקוד‪ ...‬כיוון‬
‫שמדובר בניתוח אלקטיבי חובת ההסבר נמצאת ברף העליון‪ .‬סיכון‬
‫‪ RSD‬הינו בגדר המידע שהתובע היה רשאי לצפות‪ ,‬באורח סביר‪,‬‬
‫כי יגולה לו‪ ,‬כדי שיוכל לשקלו במסגרת גיבוש דעתו לעניין‬
‫הסכמתו לטיפול הרפואי‪"...‬‬

‫ת"א ‪ 920/99‬יצחק נ' שע"צ‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רף ההסבר ברפואה פרטית‬

‫"רפואה פרטית בה קיים ניגוד עניינים מובנה בין‬
‫השאיפה המסחרית להרבות בניתוחים לבין‬
‫האינטרס של המטופל‪ ,‬כדי להקהות את עוקצו של‬
‫ניגוד העניינים יש להעמיד את המטופל על הסיכונים‬
‫והסיכויים שבניתוח המוצע לרבות החלופה שלא‬
‫לבצע כלל ניתוח סיכוייה וסיכוניה‪".‬‬
‫ע"א ‪6153/97‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫חובת ההסבר על טיפולים מחוץ לסל‬
‫בנסיבות מתאימות עשוי להיווצר צורך ליידע את המטופל לגבי‬
‫אפשרות טיפול המוצעת רק במסגרת הרפואה הפרטית ואולי אף‬
‫במסגרת שירותי רפואה מעבר לים‪ .‬כך יש לעשות‪ ,‬אכן‪,‬‬
‫כשמדובר בטיפול או בתרופה שעשויים לסייע לחולה ואינם‬
‫זמינים ברפואה הציבורית בארץ‪.‬‬
‫כשחולה אובחן כסובל ממחלה מסויימת‪ ,‬וישנה תרופה שאינה‬
‫מצויה ב"סל" – מקובל עלי שעל הרופא ליידע את החולה בדבר‬
‫קיומה של התרופה‪.‬‬
‫עליו להשאיר להחלטתו של החולה את השאלה אם לרכוש את‬
‫התרופה מכספו אם לאו‪ .‬שאלה זו כרוכה לא אחת באפשרויות‬
‫הכספיות של החולה וגם בפער בין ההשפעה של התרופה‬
‫שב"סל" לזו שאינה נמצאת בו‪ ,‬על הרופא לספק את המידע‬
‫הנדרש‪ ,‬והחולה‪ -‬יחליט‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ע"א ‪ 4960/04‬סידי‬

‫פגיעה באוטונומיה – פיצוי ללא נזק‬

‫אישה אושפזה בבית חולים לניתוח אורטופדי בשל‬
‫דפורמציה ברגל‪ .‬בסופו של דבר‪ ,‬במקום ניתוח לתיקון‬
‫הדפורמציה עברה ביופסיה בכתף בשל ממצא ידוע בכתף‬
‫שנחשד להיות גידול ממאיר‪ .‬בעקבות הביופסיה נותרה עם‬
‫מגבלה קשה בתפקוד הכתף‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פגיעה באוטונומיה‬
‫המטופלת טענה כי לא הוסברו לה הסיכונים הכרוכים‬
‫בביופסיה ולפיכך לא נתנה הסכמה מדעת לביצוע הפעולה‪.‬‬
‫נקבע כי גם לו היו נפרשים בפניה הסיכונים היתה נותנת‬
‫הסכמתה לביופסיה בשל הסיכון הממשי שמדובר בגידול‬
‫ממאיר‪.‬‬
‫למרות זאת נפסק כי היתה פגיעה באוטונומיה שלה והיא‬
‫זכאית לפיצוי כספי‪...‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פגיעה באוטונומיה‬

‫“ההכרה בזכותו של החולה לפיצוי על‬
‫הפגיעה באוטונומיה שלו‪ ,‬מקום בו הופרה‬
‫חובה זו‪ ,‬עשויה לתרום לכך שחובה זו‬
‫תקוים הלכה למעשה”‪.‬‬
‫ע”א ‪ 2781/03‬מיאסה עלי דעקה‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות בפגיעה באוטונומיה‬

‫הפרת חובת הזהירות ‪ -‬אי מתן הסברים‬
‫למטופלים לפני ביצוע טיפולים‬
‫נזק ‪ -‬פגיעה באוטונומיה של המטופל‬
‫קשר סיבתי ‪ -‬בין אי מתן ההסברים לבין‬
‫עוצם ההפתעה מן הסיבוך שהתרחש‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫משמעות העדרו של טופס הסכמה ייעודי‬
‫ניתוח סימפטקטומי (נגד הזעת יתר)‪ ,‬שבוצע בשנת ‪ 1999‬והסתבך‬
‫בהזעת יתר פיצויית‪.‬‬
‫המטופל הגיש תביעה בטענה שלא הוזהר מפני הסיבוך האמור‪.‬‬
‫התובע הוחתם על טופס הסכמה סטנדרטי (לא ייעודי)‪ ,‬משום שעד‬
‫השנה האמורה לא פותח טופס ייעודי מתאים‪.‬‬
‫הרופא המנתח רשם בגיליון כי הוסברו הסיכונים הכרוכים בפעולה‬
‫והעיד בבימ"ש כי הוא מסביר לכל המטופלים‪ ,‬ללא יוצא מן הכלל‪,‬‬
‫כי הבעיה עם הניתוח היא שבמקרים רבים מאוד‪ ,‬למעלה מ‪50% -‬‬
‫מופיעה הזעה פיצויית‪ ,‬וב‪ 2-3% -‬מן המקרים ההזעה הפיצויית‬
‫יכולה להיות משמעותית ביותר‪.‬‬
‫סטודנטית שהועסקה במרפאתו של הרופא ונכחה בזמן שקיבל‬
‫חולים אישרה את עדותו בעניין ההסברים‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫חוק זכויות‬

‫החולה‪ ,‬התשנ”ו‪1996-‬‬

‫סעיף ‪ :14‬אופן מתן הסכמה מדעת‬

‫(א)‬

‫‪.....‬‬

‫(ב)‬

‫הסכמה מדעת לטיפול רפואי המנוי בתוספת תינתן‬
‫במסמך בכתב‪ ,‬שיכלול את תמצית ההסבר שניתן‬
‫למטופל‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫חוק זכויות‬

‫החולה‪ ,‬התשנ”ו‪1996-‬‬

‫תוספת‬
‫(סעיפים ‪)15 ,14‬‬
‫(‪ )1‬ניתוחים‪ ,‬למעט כירורגיה זעירה‪.‬‬
‫(‪ )2‬צינתורים של כלי דם‪.‬‬
‫(‪ )3‬דיאליזה‪.‬‬
‫(‪ )4‬טיפול בקרינה מייננת (רדיותרפיה)‪.‬‬
‫(‪ )5‬טיפולי הפריה חוץ‪-‬גופית‪.‬‬
‫(‪ )6‬כימותרפיה לטיפול בתהליכים ממאירים‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בהעדר טופס הסכמה ייעודי‬
‫נקבע (בערעור) כי נוכח הוראות חוק זכויות החולה אין די בטפסים הערוכים‬
‫על פי תקנות בריאות העם (טופסי הסכמה)‪ ,‬התשמ"ד‪. 1984-‬‬
‫ככל הנראה המערכת הרפואית התאימה עצמה להוראות אלה באיחור מסויים‪,‬‬
‫ובמועד הרלוונטי (‪ )1999‬עדיין נעשה שימוש בטפסים הישנים‪ ,‬תוך הפרת‬
‫הוראת החוק‪.‬‬
‫אין לשלול את האפשרות‪ ,‬לפיה הפרת החובה לעגן את הסכמת המטופל‬
‫במסמך בכתב שיכלול את "תמצית ההסבר שניתן למטופל"‪ ,‬שוללת‪ ,‬מניה‬
‫וביה‪ ,‬את האפשרות שאכן מדובר ב"הסכמה מדעת"‪.‬‬
‫דרישת הכתב בחוק היא "דרישה מהותית" ובהעדרו של טופס הסכמה מדעת‬
‫ערוך כדין‪ ,‬יש לקבוע‪ ,‬למצער‪ ,‬כי במקרה של מחלוקת‪ ,‬המטפל הוא זה‬
‫שצריך להוכיח קיומה של הסכמה זו‪.‬‬
‫ע"א ‪ 6299/05‬צורף‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ומה הדין כשיש טופס חתום ?!‬

‫נולדה‬

‫בשנת ‪1998‬‬
‫(מיקרופטלמיה)‪.‬‬
‫בשבוע ‪ 21‬להריון בוצעה לאם בדיקת אולטרה‪-‬סאונד בסיסית‬
‫במסגרת הקופה שנמצאה תקינה‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע כי לא ניתן לגלות את המום במסגרת בדיקה בסיסית‬
‫אך יש אפשרות לגלות זאת בבדיקה מורחבת‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע כי היה מדובר בהריון שלא בסיכון גבוה ולא היה‬
‫מקום לביצוע סקירה מורחבת‪/‬מכוונת‪.‬‬
‫האם חתמה על טופס בקשה לביצוע בדיקת על‪-‬קול לפיה היא‬
‫מודעת לכך שמדובר בבדיקה בסיסית וכי באפשרותה לבצע‬
‫בדיקה מורחבת באופן פרטי‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תינוקת‬

‫כשהיא‬

‫סובלת‬

‫מעיוורון‬

‫חתימה ללא הסבר – לאו הסכמה היא‬
‫ביהמ"ש קבע כי הרופאים הסבירו לאם כי הבדיקה אותה היא עומדת לבצע‬
‫היא בדיקה בסיסית וכי קיימת בדיקה משוכללת יותר אותה ניתן לבצע באופן‬
‫פרטי ואולם בכך לא די‪.‬‬
‫האם לא הבינה לאשורה את האבחנה בין הבדיקה הבסיסית והמורחבת ואם‬
‫היתה מבינה היתה בוחרת לבצע את הבדיקה על חשבונה‪ .‬יש כשל בשרשרת‬
‫המידע אשר נמסר לאם‪.‬‬

‫לא די בקיומה של פרקטיקה לפיה מיידעים את האישה כי קיימת‬
‫בדיקה מורחבת‪ ,‬העדר הנחיות ברורות ונהלים מוגדרים באשר‬
‫להיקף המידע שיש למסור למטופלת לעניין אפשרותה לבצע‬
‫בדיקה מורחבת ‪...‬ואי מתן הסבר הולם בטרם ביצוע הבדיקה‬
‫הבסיסית הינם בגדר נוהל בלתי סביר‪...‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תוצאות הערעור‬
‫המלצת ביהמ"ש‪:‬‬

‫לאור קשיים שהתגלעו בהכרעת בימ"ש קמא בשאלת‬
‫החבות ולאור זאת שבימ"ש קמא הכריע בפסק דינו‬
‫בסוגיות שלא היו בחזית הדיון יבוטל פסק דינו של‬
‫בימ"ש קמא והסכום אשר שולם לתובעים יישאר בידם‪.‬‬

‫התובעים הסכימו להצעת ביהמ"ש שמשמעותה‬
‫שפסה"ד מבוטל‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ההחמרה השיפוטית –‬
‫הנזק הממוני‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫הלכת "השנים האבודות" –‬
‫עזבון אטינגר ז"ל‬

‫פס"ד תקדימי ניתן‪ ,‬במרץ ‪ ,2004‬על‪-‬ידי בית‪-‬המשפט העליון‬
‫בהרכב של חמישה שופטים בתביעת עזבון של קטין‪ ,‬אשר הלך‬
‫לעולמו בגיל ‪ ,12‬כתוצאה מנפילה לבור בעת משחק עם חבר‪,‬‬
‫בעיר העתיקה בירושלים‬
‫עזבון של קטין אשר הלך לעולמו כתוצאה מרשלנות‪ ,‬זכאי לפיצוי‬
‫בגין הפסד כושר השתכרות ב"שנים האבודות"‪ ,‬בהן לא זכה‬
‫לחיות ולהתפרנס‬
‫זכות דומה קיימת גם לעזבון של בגיר שהלך לעולמו בגיל‬
‫העבודה‬
‫נפגע אשר קוצרה תוחלת חייו כתוצאה מרשלנות זכאי מעתה‬
‫לפיצוי בגין הפסד ההשתכרות שלו ב"שנים האבודות"‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"השנים האבודות" – ההשלכות הכספיות‬
‫נקבע כי חישוב הפסד ההשתכרות ב"שנים האבודות" יהיה מבוסס‬
‫על ‪ 30%‬מן השכר הממוצע במשק (בתקופה מגיל ‪18-21‬‬
‫החישוב הוא ‪ 70%‬מן הסכום האמור)‪.‬‬
‫ההנחה המובלעת היא כי ניתן לחסוך ‪ ₪ 2400‬מתוך ‪₪ 8000‬‬
‫בחודש !!!!!‬
‫בתביעת יורשים שהם גם תלויים ‪ ,‬נקבע כי יש ליורשים זכאות‬
‫לקבל פיצוי בגין ראשי נזק שנמצאים מחוץ לתחום החפיפה (כאב‬
‫וסבל וקיצור תוחלת חיים וכ"ו)‬
‫חישוב הפסד ההשתכרות בשנים האבודות‪ ,‬כולל גם חישוב הפסדי‬
‫פנסיה‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫הגידול בפיצוי הכספי‬
‫יולדת לאחר ‪ 3‬שנות טיפולי הפריה בהריון ראשון‪,‬‬
‫נשלחה "להסתובב" כדי לזרז לידה ושבה עם עובר מת‪.‬‬
‫בימ"ש המחוזי קבע אחריות ופסק לאם פיצוי של‬
‫‪ ₪ 300,000‬בגין כאב וסבל‪.‬‬
‫ביהמ"ש העליון קבע כי מגיע פיצוי גם לאב בגין כאב‬
‫וסבל שלו בסכום נוסף של ‪.₪ 250,000‬‬
‫סטיה מהלכה קודמת שחייבה נזק נפשי חמור "בניזוק‬
‫משני" שעולה כדי מחלת נפש או הפרעת נפש הגורמת‬
‫נכות ממשית‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פס"ד לבנה לוי‬

‫הגידול בסכומי הפיצוי‬
‫צעירה שנולדה בשנת ‪ 1985‬כשהיא סובלת משיתוק ביד שמאל‬
‫כתוצאה מפגיעה במקלעת העצבים הברכיאלית‪ ,‬הגישה בשנת‬
‫‪ 2006‬תביעה נגד ביה"ח בו נולדה בטענה של רשלנות בלידה‪.‬‬
‫בינתיים סיימה התובעת לימודי משפטים ומנהל עסקים ובמהלך‬
‫המשפט עשתה התמחות במשפטים‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע שיש אחריות לביה"ח ופסק לה פיצוי גלובלי בגין‬
‫הפסד השתכרות בסך של ‪ ₪ 800,000‬ובנוסף ‪ ₪ 600,000‬כאב‬
‫וסבל‪ ₪ 1,000,000 ,‬עזרת צד ג' ו‪ ₪ 85,000 -‬הוצאות ‪....‬‬

‫א (ים) ‪8363/06‬פדילה נ' בי"ח מאיר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"ועדת שפניץ" – אין מקום להגביל בחוק את‬
‫הפיצוי לתובעים בגין רשלנות רפואית‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫לאן מועדות פנינו?‬

‫‪ ‬המשך החמרה שיפוטית ?‬
‫‪ ‬התמתנות והתייצבות ?‬
‫‪ ‬התערבות חקיקתית ?‬
‫ימים יגידו‪....‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תודה !‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬


Slide 15

‫עדכונים בפסיקת בתי‪-‬המשפט‬
‫בתביעות רשלנות רפואית‬
‫עו"ד טליה חלמיש‪-‬שני‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬
‫מקבוצת מדנס‬
‫מאי ‪2009‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תמונת המצב‬
‫בשנים האחרונות אנו עדים לעליה ניכרת של ההוצאה‬
‫בגין תביעות אחריות מקצועית בתחום הרפואה‪.‬‬
‫העליה נובעת בעיקר מ"אינפלציה שיפוטית" שהביאה‬
‫לגידול ניכר בפיצויים המשולמים לתובעים‪.‬‬
‫התשלומים השנתיים בתביעות הרשלנות הרפואית‪ ,‬גדלו‬
‫בעשור האחרון ב‪.700% -‬‬
‫במקביל גדלו הפרמיות בצורה דרמטית והכיסויים‬
‫הוגבלו‪.‬‬
‫מוסדות רפואיים ורופאים פרטיים העוסקים בתחומים‬
‫בסיכון גבוה (לידות‪ US ,‬מיילדותי‪ ,‬כירורגיה פלסטית‬
‫וכ"ו) נתקלים בקושי להשיג כיסוי ביטוחי‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫התפתחות התביעות בבימ"ש‬

‫‪1994 - 2008‬‬

‫‪1,200‬‬
‫‪1,100‬‬
‫‪1,000‬‬
‫‪900‬‬
‫‪800‬‬
‫‪700‬‬
‫‪600‬‬
‫‪500‬‬
‫‪400‬‬
‫‪300‬‬
‫‪200‬‬
‫‪100‬‬
‫‪0‬‬

‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫‪2002‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫‪1994‬‬

‫מדד גידול התשלומים‬

‫‪1995 - 2008‬‬

‫‪3100%‬‬
‫‪2800%‬‬
‫‪2500%‬‬
‫‪2200%‬‬
‫‪1900%‬‬

‫‪1600%‬‬
‫‪1300%‬‬
‫‪1000%‬‬
‫‪700%‬‬
‫‪400%‬‬
‫‪100%‬‬
‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫‪2002‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫התפתחות התביעות בבימ"ש‬
‫מיילדות וגינקולוגיה‬

‫‪240‬‬

‫‪210‬‬

‫‪180‬‬

‫‪150‬‬

‫‪120‬‬

‫‪90‬‬

‫‪60‬‬

‫‪30‬‬

‫‪0‬‬
‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2002‬‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫מדד גידול התשלומים‬
‫מיילדות וגינקולוגיה‬

‫‪11100%‬‬
‫‪10100%‬‬
‫‪9100%‬‬
‫‪8100%‬‬
‫‪7100%‬‬
‫‪6100%‬‬
‫‪5100%‬‬
‫‪4100%‬‬
‫‪3100%‬‬
‫‪2100%‬‬
‫‪1100%‬‬
‫‪100%‬‬

‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫‪2002‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫מקצועות קליניים מובילים בשיעור הסיכון‬
‫‪1991 - 2008‬‬
‫מיילדות‬
‫כירורגיה כללית‬

‫‪40%‬‬

‫קרדיולוגיה‬

‫שיעור הסיכון הכספי‬

‫‪35%‬‬
‫‪30%‬‬

‫רפואת שיניים‬

‫‪25%‬‬

‫אורטופדיה‬

‫‪20%‬‬

‫נוירוכירורגיה‬

‫‪15%‬‬
‫‪10%‬‬

‫גינקולוגיה‬

‫‪5%‬‬

‫אופטלמולוגיה‬

‫‪0%‬‬

‫‪18%‬‬

‫שיעור התיקים עם סיכון כספי‬

‫‪16%‬‬
‫‪14%‬‬
‫‪12%‬‬
‫‪10%‬‬
‫‪8%‬‬
‫‪6%‬‬
‫‪4%‬‬
‫‪2%‬‬
‫‪0%‬‬

‫* ‪ 3%‬ומעלה‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫דו"ח ועדת "שפניץ"‪-‬‬

‫הועדה הבין משרדית לבחינת הדרכים להקטנת ההוצאה‬
‫הציבורית בגין תביעות הרשלנות הרפואית‬

‫מסתמנת בפסיקה מגמה של הרחבת אחריותם של בעלי‬
‫מקצועות הרפואה והמוסדות הרפואיים – החל בסוגית‬
‫ההתרשלות (ירידת קרנה של הלכת הפרקטיקה‬
‫המקובלת)‪ ,‬המשך בסיבתיות (אובדן סיכויי החלמה)‬
‫וכלה בהרחבת העילות (רשלנות בגין הסכמה מדעת)‬
‫וראשי נזק (פגיעה באוטונומיה)‪.‬‬
‫מהנתונים עולה כי במשך השנים עלו סכומי הפיצויים‬
‫הממוצעים שנפסקו בתביעות רשלנות רפואית‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫הגידול בפיצוי הממוצע לתובעים‬
‫שנת תשלום‬
‫‪2004‬‬
‫‪2005‬‬
‫‪2006‬‬
‫‪2007‬‬
‫‪2008‬‬

‫תשלום ממוצע לתובע (בדולר)‬
‫‪21,872‬‬
‫‪33,700‬‬
‫‪34,935‬‬
‫‪44,839‬‬
‫‪62,374‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פיצוי עבור כאב וסבל ב– ‪ 100%‬נכות‬

‫‪1997-2008‬‬

‫‪1600000‬‬

‫‪1400000‬‬

‫‪1200000‬‬

‫‪1000000‬‬

‫‪800000‬‬

‫‪600000‬‬

‫‪400000‬‬

‫‪200000‬‬

‫‪0‬‬
‫‪2009‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2005‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2003‬‬

‫‪2001‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1997‬‬

‫פיצוי עבור מות קטינים (קיצור תוחלת חיים‪+‬כאב וסבל)‬
‫‪1998-2006‬‬
‫‪1800000‬‬

‫‪1600000‬‬

‫‪1400000‬‬

‫‪1200000‬‬

‫‪1000000‬‬

‫‪800000‬‬

‫‪600000‬‬

‫‪400000‬‬

‫‪200000‬‬

‫‪0‬‬
‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2002‬‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ההתפתחויות המשפטיות‬

‫עמדה סלחנית‬

‫עמדה ביקורתית‬

‫עמדה מחמירה‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫סלחנות שיפוטית‬

‫(‪)1961‬‬

‫"אשה‪ ...‬באה למחלקה הגינקולוגית לשם ניתוח קל‬
‫ברחמה ויצאה מהמחלקה שבעת יסורים ובעלת מום‬
‫לכל ימי חייה‪...‬‬
‫הטיפול אשר החולה קיבלה בבית החולים לא היה כפי‬
‫שצריך היה לצפותו מבעלי מקצוע מעולים וכן קרו תוך‬
‫כדי טיפול הזנחות וטעויות שונות‪ ,‬אשר הביאו לידי‬
‫תוצאות מעציבות במצב בריאותה‪...‬‬
‫רופא בשר ודם עשוי לטעות‪ ,‬ולא כל טעות מהווה‬
‫רשלנות‪"...‬‬

‫התביעה נדחתה‬
‫(ע"א ‪ 280/60‬פרדו נ' פלדמן‪ ,‬פד' (טו') ‪)1961‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫בקרה שיפוטית‬
‫עולם הרפואה אינו חסין מביקורת שיפוטית ומחשיפה של מעשי רשלנות‬
‫מקצועיים‪ .‬ביקורת זו היא אחת הערובות החשובות להקפדה על מתן טיפול‬
‫רפואי נאות‪.‬‬
‫לא כל טעות באבחנה או בטיפול‬
‫מצביעה בהכרח על רשלנות‪.‬‬
‫אחריות הרופאים‪ ,‬ברשלנות‬
‫אזרחית או פלילית‪ ,‬צריכה‬
‫להיקבע‪ ,‬רק אם הוכח שבנתוני‬
‫זמן אמת פעלו הרופאים‬
‫באי מיומנות מקצועית‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫בקרה שיפוטית – האם היא מקדמת את‬
? ‫בטיחות הטיפול‬
Most patient-safety experts continue to believe that the
threat of liability is the primary barrier to the
development of effective and comprehensive patient
safety programs in hospitals. I suggest, on the
contrary…that judicial recognition of an explicit “right
to safety” for hospital patients, with correlative duty of
hospitals to implement patient-safety measures can
become the primary motivator for the development of
systems to improve patient safety.
George J. Annas. J.D., NEJM 354;19 May11,2006
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫בקרה שיפוטית‬

‫‪‬‬
‫שיפור איכות הרפואה‬
‫הרשומה הרפואית‬
‫• רישום מפורט יותר‬
‫• שמירה על רשומות‬

‫תהליך הבקרה הרפואית‬
‫• ניהול סיכונים‬
‫• אבטחת איכות‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תקשורת עם מטופלים‬
‫• הסכמה מדעת‬
‫• גילוי נאות על תקלות‬

‫ניהול הטיפול הרפואי‬
‫• פרוטוקולים ונהלים‬
‫• הנחיות קליניות‬

‫החמרה שיפוטית‬

‫‪‬‬
‫רפואה מתגוננת‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬

‫ריבוי בדיקות וטיפולים מיותרים‬
‫יצירת מתח ביחסי מטפל‪-‬מטופל‬
‫הוצאות מוגברות לתשלום ביטוח‬
‫סגירת פעילויות בסיכון ביטוחי גבוה‬
‫קושי להשיג כיסוי ביטוחי‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית‬

‫(‪)1998‬‬

‫"חיובם של הרופא וקופת‬
‫חולים בדין הוא פרי של חוכמה‬
‫לאחר מעשה‪ .‬הרף שהוצב‬
‫לקביעת אחריותם‪ ,‬הוצב בגובה‬
‫כה רב‪ ,‬עד שלא רק הרופא‬
‫הסביר אינו יכול לעוברו‪ ,‬אלא‬
‫גם הרופא המומחה המובהק‬
‫ייכשל בכך"‪.‬‬
‫(השופטת שטרסברג‪-‬כהן בדעת מיעוט‬
‫ע"א ‪ 3709,3264/96‬קופ"ח נ' פלד ואח')‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית – ההנמקה‬
‫"אין להטיל את העומס הכלכלי של הטעות הרפואית‬
‫על החולה‪ ,‬אלא מן הראוי כי יוטל‪ ,‬עקרונית‪ ,‬על‬
‫הרופא בעל הטעות שממנו יפוזר ממילא על ציבור‬
‫רחב יותר באמצעות ביטוח האחריות המקצועית‪.‬‬
‫יתרה מזו‪ ,‬הטלת האחריות האישית על הרופא‪...‬‬
‫עשויה לעודד את מילוי החובה המקצועית‬
‫להתעדכנות בספרות המקצועית‪"...‬‬
‫(השופט אנגלרד ע"א ‪ 3709,3264/96‬קופ"ח נ' פלד ואח')‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ההחמרה השיפוטית –‬
‫שאלת האחריות‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"החמרת" האחריות של המטפלים‬
‫"פרקטיקה רצויה" במקום "פרקטיקה מצויה"‬
‫החלת נורמות התנהגות רטרוספקטיבית‪" -‬דרך עוקפת פרקטיקה‬
‫מקובלת"‬
‫מבחן "המומחה הטוב" במקום "הרופא הסביר"‬
‫החלת כלל "הדבר מדבר בעדו" במקרי סיבוכים נדירים‬
‫החלה מסיבית של "כלל הנזק הראייתי"‬
‫החלת אחריות במקרים של "קשר סיבתי נסיבתי"‬
‫קביעת חובות מוגברות בכל הנוגע להסברים למטופלים עובר‬
‫למתן לטיפולים רפואיים‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"פרקטיקה מצויה" לעומת "פרקטיקה רצויה"‬
‫העובדות ‪ -‬רביד נ' קליפורד‬

‫ביום ‪ 5.4.84‬הגיעה רביד בת החמש למרפאת שיניים לצורך‬
‫טיפול שיניים‪ .‬כהכנה לטיפול הזריק לה הרופא זריקת הרדמה‬
‫מקומית בלסתה התחתונה מצד ימין‪ .‬הרופא השתמש לצורך‬
‫ההזרקה במזרק לא שואב‪ ,‬שהיה מקובל לשימוש באותה תקופה‬
‫(פרקטיקה מקובלת)‪.‬‬
‫זמן קצר לאחר ההזרקה נטתה רביד על צידה ולא הצליחה‬
‫להתייצב‪ .‬היא היתה מנומנמת והוחלט להעבירה לטיפול בבית‪-‬‬
‫חולים‪ .‬כתוצאה מן האירוע סובלת רביד עד היום מהמיפרזיס‬
‫במחצית הגוף השמאלי ומהפרעות נוירולוגיות וקוגנטיביות‪.‬‬
‫הסתבר כי חומר ההזרקה חדר לכלי דם משם נדד למוח וגרם‬
‫לקריש דם ולאוטם מוחי‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"פרקטיקה מצויה" לעומת "פרקטיקה רצויה"‬
‫ההכרעה המשפטית‬

‫העובדה שרופא נהג בהתאם לפרקטיקה המקובלת‬
‫בתחומו‪ ,‬היא כשלעצמה‪ ,‬אינה מעניקה לו הגנה‬
‫מוחלטת ולעולם מצוי בידי בית המשפט לקבוע‪ ,‬כי‬
‫פרקטיקה נהוגה זו אינה עולה בקנה אחד עם חובת‬
‫הזהירות של רופא כלפי מטופל‪.‬‬
‫פרקטיקה מקובלת מהווה פרמטר‪ ,‬ואפילו פרמטר‬
‫חשוב‪ ,‬במכלול השיקולים שעל בית המשפט לשקול‬
‫בבואו לקבוע את סטנדרט ההתנהגות הראוי‪ ,‬אולם‬
‫אין היא הפרמטר היחיד אשר בית המשפט יתחשב בו‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫די היה באמצעי פשוט וזמין למנוע סיכון ידוע של‬
‫חדירת מזרק עם חומר הרדמה לתוך עורק‪ ,‬דבר אשר‬
‫עלול לגרום לתופעות לוואי משמעותיות‪ .‬כל זאת‬
‫ללא תוספת עלות משמעותית‪.‬‬
‫בנסיבות אלה אין מנוס מן המסקנה כי רופא התרשל‬
‫שכן רופא זהיר היה בוחר למנוע סיכון זה באמצעות‬
‫שימוש במזרקים שואבים‪.‬‬
‫רביד נ' קליפורד‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬
‫הנורמות אינן נקבעות על‪-‬ידי מומחים אלה או אחרים‪ ,‬אלא‬
‫על‪-‬ידי בית‪-‬המשפט‪.‬‬
‫שאלת תפקידו של מנתח בחדר ניתוח היא עניין ערכי‬
‫ונורמטיבי שמתפקידו של בית‪-‬המשפט להכריע בו‪.‬‬
‫עדות יו"ר המועצה הלאומית לכירורגיה‪ ,‬הרדמה וטיפול נמרץ‬
‫כי אין אחריות הדדית בין מנתח לרופא מרדים‪ ,‬כפי שבא לידי‬
‫ביטוי בסיכום ישיבת המועצה הלאומית הנ"ל‪ ,‬אין לראות בה‬
‫משום נורמה נכונה‪ ,‬ולפיכך אין לפעול על‪-‬פיה‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬

‫(‪)2‬‬

‫אם נרשם בסיכום ישיבת מועצת איגוד רופאי העיניים‪ ,‬כי‬
‫המנתח אחראי כלפי המנותח על הניתוח ותוצאותיו בלבד‪,‬‬
‫והמרדים אחראי כלפי המטופל על תהליך ההרדמה ותוצאותיו‪,‬‬
‫אין לראות בכך כאילו כל אחד מהם אחראי רק על תחומו‪,‬‬
‫וחייבת להיות הדדיות ביניהם‪ ,‬ולמרות שאין למנתח "אחריות‬
‫על" הרי שיש לו אחריות על סימני החיים של המנותח‪ ,‬לא‬
‫פחות מאשר למרדים‪ ,‬ועל‪-‬כן עמדת איגוד רופאי העיניים כפי‬
‫שבאה לידי ביטוי במסמך הנ"ל‪ ,‬אינה משקפת את הנורמה‬
‫המחייבת‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬

‫(‪)3‬‬

‫המסמך בדבר חלוקת אחריות בחדר הניתוח של ההסתדרות‬
‫הרפואית בישראל‪ ,‬קובע כי שיתוף פעולה בין הרופא המנתח‬
‫והרופא המרדים בניתוח חיוני להצלחת הטיפול וכך יש אכן‬
‫לנהוג‪ ,‬אולם ההסתייגות שעל‪-‬פיה אין הרופא המנתח אחראי‬
‫לפעולות המבוצעות על‪-‬ידי הרופא המרדים‪ ,‬כפי שהרופא‬
‫המרדים אינו אחראי על פעולות המבוצעות על‪-‬ידי הרופא‬
‫המנתח‪ ,‬איננה נורמה שיש לפעול על‪-‬פיה‪ ,‬שכן ברור שהמנתח‬
‫אינו אחראי על פעולות המרדים‪ ,‬אולם אין בכך כדי לסייג‬
‫אחריותו לעקוב אחר סימני החיים של המנותח‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬

‫(‪)4‬‬

‫כאשר מנותח פונה למנתח בבקשה לנתחו אין הוא יוצר קשר אחד עם‬
‫המרדים וקשר אחר עם המנתח‪ ...‬יש לייחס לו אחריות מעבר לעצם‬
‫הפעולה הכירורגית‪ ,‬המנותח מצפה ממנו להיות אחראי על חייו בעת‬
‫ביצוע הניתוח – ולאו דווקא בעת ביצוע הפעולה הכירורגית גרידא‪.‬‬
‫כל מנתח חייב להיות שותף מלא למעקב אחר סימני חיים של המנותח‪ ,‬גם‬
‫תוך כדי ובמהלך הניתוח‪ ,‬ואין הוא רשאי להטיל את האחריות הבלעדית‬
‫על כך על כתפי המרדים‪.‬‬
‫חובתו של המנתח היתה להאזין לקולות המוניטור ע"מ לוודא שהוא‬
‫ממשיך לנתח אדם חי ולא מחוסר חיים‪ .‬אם הוא לא עושה כן הוא‬
‫מתרשל‪.‬‬
‫המנתח שלא עשה כן הורשע בעבירה של מעשה פזיזות ורשלנות‪.‬‬
‫פ (תא) ‪ 40016/07‬מ"י נ' אסותא ואח'‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החלת נורמות רטרוספקטיבית‬
‫בשנת ‪ 1986‬נולד ערן סידי עם חסר של כף יד ימין‪.‬‬
‫בשנת ‪ 1997‬הגישה משפחת סידי תביעה נגד הגיניקולוג שביצע‬
‫לאם בדיקת אולטרה סאונד שגרתית במהלך ההריון‪ ,‬בטענה של‬
‫רשלנות באי אבחון חסר כף היד‪.‬‬
‫ביהמ"ש המחוזי פסק כי לא היתה רשלנות בביצוע הבדיקה‪ ,‬שכן‬
‫בשנה הנדונה בדיקת האולטרה סאונד הבסיסית לא כללה סקירת‬
‫גפיים ודחה את התביעה‪.‬‬
‫לעומת זאת ביהמ"ש העליון שדן בערעור על התביעה קבע‬
‫בשנת ‪ 2005‬כי חלה חובה על הרופא הבודק בשנת ‪!!! 1986‬‬
‫ליידע את האישה על מגבלות הבדיקה ועל האפשרות לבצע‬
‫בדיקת אולטרה סאונד מורחבת במסגרת הפרקטיקה הפרטית‪...‬‬
‫ע"א ‪ 4960/04‬סידי‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החלת נורמות רטרוספקטיבית ‪2 -‬‬
‫ילדה נולדה בשנת ‪ 1995‬כשהיא סובלת מתסמונת ‪ X‬שביר‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע כי בתקופה הרלבנטית הבדיקה טרם הומלצה ע"י הגורמים‬
‫המקצועיים ושליחת הנשים לביצועה בוודאי שלא היתה פרקטיקה מחייבת‬
‫את הרופא הסביר‪.‬‬
‫ואולם ביהמ"ש קבע כי מאחר שבמאמרים שפורסמו עובר לשנת ‪1994‬‬
‫מוזכרות בדיקות המבוצעות לאוכלוסייה בעלת סיכון נמוך לצרכי מחקר או‬
‫לצרכים אחרים‪ ,‬היה על רופא סביר הקורא את המאמרים הללו להסיק כי‬
‫"בדיקות סקר" לגילוי הנשאות קיימות גם אם ביצוען עדיין אינו מומלץ‪.‬‬
‫הבדיקה היתה קיימת במועד הרלבנטי ויש לייחס להורים בהתאם להלכת‬
‫סידי ציפייה סבירה כי קיומה יגולה להם ולכן הרופא התרשל בכך שלא ידע‬
‫על קומה ולא גילה להורים על קיומה‪.‬‬
‫הקופה אחראית לכך שלא הפיצה בקרב רופאיה את האפשרות לביצוע‬
‫בדיקה לגילוי הנשאות לתסמונת ‪ X‬שביר גם לנשים ללא כל אינדיקציה‪.‬‬
‫א (ים)‪ 5416/03‬שיר סגל‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"כלל ‪ 30‬הדקות" – ‪OUT‬‬
‫השאלה היא מהו פרק הזמן הסביר לביצוע ניתוח קיסרי ?‬
‫פרק הזמן של ‪ 15‬דקות לבצוע ניתוח קיסרי הוא פרק זמן‬
‫אפשרי וראוי כאשר חדר הניתוח פנוי וכל הצוות זמין‪ ...‬יש‬
‫להשלים‪ ,‬חרף העובדה שהדבר אינו רצוי‪ ,‬גם עם חלוף פרק‬
‫זמן ארוך יותר של כ‪ 25-30 -‬דק' עד לניתוח‪ .‬אולם שיהוי כזה‬
‫בביצוע הניתוח‪ ,‬כדי שיתקבל כשיהוי סביר‪ ,‬מחייב מתן הסבר‪,‬‬
‫המבוסס על נסיבותיו המיוחדות של המקרה הנדון‪ ,‬ועל כך‬
‫שבפועל נעשו מאמצים סבירים לקצר פרק זמן זה דבר שלא‬
‫הסתייע באותן נסיבות‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"כלל ‪ 15‬הדקות" – ‪IN‬‬
‫במקרה שלפנינו‪ ,‬לא ניתן הסבר המצדיק התמשכותו של פרק‬
‫הזמן שחלף בין קבלת ההחלטה על ביצוע הניתוח לבין הביצוע‬
‫בפועל‪.‬‬
‫במקרה שלפנינו נפל שיהוי בלתי מוצדק של כ‪ 6 -‬דקות גם‬
‫בהתמשכות פרק הזמן ממועד קבלת ההחלטה על הניתוח ועד‬
‫לביצועו‪ .‬מכאן‪ ,‬שבסה"כ נפל במקרה זה שיהוי בלתי מוצדק‬
‫בביצוע הניתוח הקיסרי‪ ,‬העולה כדי רשלנות‪ ,‬של ‪31-33‬‬
‫דקות‪ ,‬ולמצער שיהוי של ‪ 21‬דקות‪.‬‬
‫א (ים) ‪ 8005/06‬ב‪.‬ר‪ .‬נ' בי"ח מאיר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית –‬
‫סטנדרט המומחה הטוב‬

‫על הרופא להשתמש ברמת ידע‪ ,‬כשרון ואיכפתיות‪,‬‬
‫הקיימת ומופעלת ע"י רופאים ברמה מקצועית טובה‬
‫ולא ממוצעת‪.‬‬
‫כאשר מדובר ברופא הטוען לכישורים מיוחדים ולהיותו‬
‫מומחה‪ ,‬הרמה הנדרשת ממנו היא בהתאם לכך‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית –‬
‫"המתמחה חשוד"‬
‫אישה שעברה ניתוח קיסרי אלקטיבי בהרדמה ספינלית‪,‬‬
‫נותרה עם נזק לשורשי העצב הפירוניאלי‪ ,‬נזק זה יוחס‬
‫לפגיעה במהלך ההרדמה‪.‬‬
‫וכך אמר ביהמ"ש על המרדים שהיה מתמחה ותיק בעת‬
‫הניתוח‪":‬רף המומחיות הרשמית של הנתבע שהוא נמוך‬
‫לטעמי‪ ,‬גם אם הוא בעל ניסיון מעשי רב‪ ,‬יש בו כדי ליצור‬
‫חיזוק לטענות התובעת וספק באשר לביצועה הנאות של‬
‫ההרדמה "‬
‫‪...‬‬
‫ת"א ‪ 072682/99‬פני אלמליח‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החלת כלל הדבר מדבר בעדו‬
‫בתי‪-‬המשפט מחילים את כלל "הדבר מדבר בעדו" באופן‬
‫"ליברלי" ומעבירים את נטל השכנוע מכתפי התובעים אל‬
‫כתפי הנתבעים להוכיח שלא היתה רשלנות מצידם‪.‬‬
‫התנאים להחלת הכלל (ס' ‪ 41‬לפקודת הנזיקין)‪:‬‬
‫ התובע לא ידע ולא יכול היה לדעת על הנסיבות שהביאו‬‫לידי הנזק‬
‫ הנזק נגרם על‪-‬ידי נכס בשליטת המזיק‬‫ המקרה מתיישב יותר עם המסקנה שהיתה רשלנות‬‫מאשר עם העדרה‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בסיבוכים נדירים‬
‫אישה הרה עברה דיקור מי שפיר בשבוע ‪ 18‬להריונה‪ ,‬אשר‬
‫הסתבך בזיהום תוך רחמי‪ ,‬שהוביל לספסיס סוער ולמותה‬
‫של האישה‪.‬‬
‫ועדת בדיקה של משרד הבריאות לא מצאה התרשלות‬
‫בטיפול במנוחה מצד גורם רפואי כלשהו‪.‬‬
‫בעלה וילדיה של המנוחה הגישו תביעה נגד הרופא המטפל‬
‫שביצע את הדיקור בטענה שהדיקור נעשה באופן רשלני‪,‬‬
‫ללא ניקוי מתאים של איזור הבטן בו בוצעה הדקירה‬
‫וכתוצאה מכך נגרם הזיהום שהוביל למותה‪.‬‬
‫לא הוגשה חוו"ד מטעם התובעים לתמיכה בטענותיהם‪ ,‬והם‬
‫בקשו להחיל את הכלל של "הדבר מדבר בעדו"‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בסיבוכים נדירים‬
‫ביהמש פסק כי "מהעדויות שנשמעו בבית המשפט ומחומר‬
‫הראיות שהובא‪ ,‬ניתן לקבוע כי השימוש בחומר החיטוי‬
‫פולידין ואלכוהול היה נפוץ ומקובל לצורך עריכת הדיקור‬
‫וכי הנתבעים פעלו על‪-‬פי הנהוג והמקובל בכגון דא‪ ...‬ואין‬
‫לבוא לנתבעים בטרוניה באשר לפרקטיקה בה נהגו"‬
‫ואולם העובדה ‪ -‬שמדובר בתוצאה נדירה ובלתי צפוייה‬
‫למדי של דיקור מי שפיר שגרם לזיהום חריף ברחם‬
‫האשה ומותה עקב כך ‪ -‬תומכת בתחולת הכלל של הדבר‬
‫מדבר בעדו‪ .‬זה מצביע יותר על קיומה של התרשלות מאשר‬
‫על העדרה‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בסיבוכים נדירים‬
‫אף כי התובעים לא הוכיחו את הסיבה הממשית והישירה לזיהום‬
‫בגופה של המנוחה ולמותה כתוצאה מכך‪ ,‬שוכנעתי – על‪-‬פי מאזן‬
‫ההסתברויות במשפט האזרחי – כי ההסתברות שהיא נפטרה עקב‬
‫רשלנותם הרפואית של הנתבעים עולה על ההסתברות כי הפגיעה‬
‫לא היתה תוצאה של התרשלות כזו‪.‬‬
‫נטל השכנוע בדבר העדר התרשלות עבר לכתפי הנתבעים‬
‫ומשהם לא עמדו בו – דין התביעה להתקבל‪.‬‬
‫נקבע שהרופא שביצע את הדיקור אחראי ברשלנות משום שלא‬
‫הרים את הנטל להסביר באיזה מנגנון אירע הזיהום שלא‬
‫באחריותו‪.‬‬
‫א (ת"א) ‪ 89/96‬עזבון המנוחה ג'ומאנה מראר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשומות רפואיות – כלל "הנזק הראייתי"‬

‫"מקום שצריך להיעשות רישום רפואי וזה לא נעשה‪ ,‬ולא‬
‫ניתן הסבר מניח את הדעת למחדל זה‪ ,‬יועבר נטל ההוכחה‬
‫בדבר העובדות השנויות במחלוקת‪ ,‬שיכלו להתבהר מתוך‬
‫הרישום‪ ,‬אל כתפי הרופא או המוסד‪ ,‬שבמסגרתו ניתנו‬
‫השירותים הרפואיים‪".‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫נתונים על העברת נטל הראיה –‬

‫דו"ח ועדת שפניץ‬

‫נראה שנושא הרשומה הרפואית‪ ,‬ליקוי בה או היעדרה הוא‬
‫בעל השלכות מרכזיות בתחום תביעות הרשלנות הרפואית‪,‬‬
‫היכול לעיתים להשפיע באופן מהותי על תוצאת הדיון‬
‫בתביעה‪.‬‬
‫בשני שליש מן המקרים בהם העביר בית‪-‬המשפט את הנטל‬
‫מכתפי התובעים אל כתפי הנתבעים‪ ,‬בשל ליקוי ברשומה‬
‫הרפואית‪ ,‬הם לא הצליחו להתמודד עמו ולהרים אותו‪,‬‬
‫ונקבעה אחריות של המטפלים לנזקם של התובעים‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫התובע יליד ‪ 1939‬אושפז עקב אוטם שריר הלב‪.‬‬
‫בוצע צינתור שבמהלכו הוזרק חומר ניגוד מסוג‬
‫אורוגרפין‪.‬‬
‫סמוך לאחר ההזרקה התלונן התובע על הרגשה‬
‫לא טובה‪ .‬תוך שתי דקות היתה ירידה בלחץ‬
‫הדם‪ ,‬פרפור חדרים ואיבוד הכרה‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)2‬‬

‫האבחנה – שוק אנפילקטי עקב רגישות ליוד‪.‬‬
‫החלה פעולת החייאה אליה הצטרפו רופאים‬
‫בכירים וביניהם מנהל המחלקה הקרדיולוגית‬
‫ומנהל יחידת הצינתורים‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)3‬‬

‫פעולות ההחייאה כללו‪ :‬עיסוי חזה‪ ,‬מכות‬
‫חשמל‪ ,‬החדרת קוצב לב זמני והזלפת‬
‫תרופות שונות‪.‬‬
‫רק בחלוף כ‪ 40 -‬דקות חזר הלב לתפקד‪,‬‬
‫אלא שבזמן זה נגרם נזק מוחי קשה והתובע‬
‫נותר במצב וגטטיבי‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)4‬‬

‫נקבע כי לא היתה רשלנות בטיפול שקיבל התובע‬
‫עד שלב ההחייאה‪.‬‬
‫השאלה במחלוקת היתה האם ההחייאה בוצעה‬
‫בסבירות ובמיומנות‪.‬‬
‫עיון בכל הרישומים וסיכום הראיות בעניין זה‬
‫מעלה מספר בעיות; פרט לרישום הטכנאית על‬
‫מתן לידוקאין‪ ,‬אין רישום ישיר כלשהו על מצב‬
‫התובע במהלך המשבר‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)5‬‬

‫אין חולק כי מדובר באירוע קשה גם‬
‫לצוות הרפואי וניתן להבין כי הצוות דאג‬
‫קודם כל לטיפול בתובע ופחות לביצוע‬
‫רישומים‪ ,‬אולם מהנתונים עולה כי‬
‫חסרים רישומים וחלקם לא מדויקים או‬
‫לא ברורים דיים‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)6‬‬

‫התוצאה המעשית היא כי הרישום הלקוי‬
‫נזקף לחובת הנתבע ברשלנות רישומית‬
‫ונטל ההוכחה כי אין התרשלות של‬
‫הנתבע בעצם הטיפול הינו על הנתבע‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)7‬‬

‫הסברי הנתבע‪ ,‬לפיהם הצוות הרפואי היה שקוע כולו‬
‫בהחייאה ולכן אין לצפות ואין לדרוש תשומת לב‬
‫לרישום‪ ,‬הינם הסברים שובי לב אך אינם הסברים‬
‫מלאים‪.‬‬
‫הרשלנות הרישומית שפורטה לעיל שללה מהתובע את‬
‫היכולת לבודד חלק מהתהליך ולברר כראוי האם‬
‫במהלך ההחייאה היו נתונים שאיפשרו טיפול אחר או‬
‫אבחנה אחרת‪ .‬איננו יודעים מה סדר מתן כמות כה‬
‫גדולה של אדרנלין‪ ,‬ומה היו התגובות לכך‪...‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)8‬‬

‫אם היו רישומים ראויים בזמן ההחייאה‪ ,‬הן‬
‫על סדר התרופות וכמותן והן על לחצי דם‪,‬‬
‫יתכן והיו בידי התובע כלים טובים יותר‬
‫להראות כי במהלך החייאה כה ארוכה היה‬
‫אפשר לנקוט דרכים נוספות‪.‬‬
‫נקבע כי הנתבעים אחראים ל‪ 30% -‬מן הנזק‬
‫של התובע‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל הראייתי בשל אי ביצוע בדיקה‬

‫אישה הרה בהריון ראשון (לאחר ‪ 3‬שנים של טיפולי‬
‫עקרות) הגיעה לבי"ח בשבוע ה‪ 31 -‬להריון לאחר שחשה‬
‫ברע‪ .‬בביה"ח אובחנה הפרדות שיליה ומוות תוך רחמי‪,‬‬
‫על רקע רעלת הריון‪.‬‬
‫השאלה במחלוקת היתה האם הפרדות השיליה היתה‬
‫פתאומית או שהגיניקולוג אצלו ביקרה בבוקר אותו יום‪,‬‬
‫היה יכול כבר אז‪ ,‬לאבחן הפרדות שיליה‪ ,‬לשלוח אותה‬
‫בדחיפות לחדר לידה ולמנוע מוות תוך רחמי‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל הראייתי בשל אי ביצוע בדיקה‬

‫כיוון שהרופא לא ערך בדיקה של רגישות הבטן בעת הביקור של‬
‫האישה אצלו‪ ,‬קבע ביהמ"ש כי הוא גרם בכך נזק ראייתי לתובעת‬
‫כי נמנע ממנה להוכיח כי כבר באותה עת סבלה מהפרדות‬
‫שיליה‪...‬‬
‫לאור זאת הועבר הנטל אל הרופא לשכנע‪ ,‬כי באותו שלב בו נמנע‬
‫מלבצע את הבדיקה‪ ,‬לא סבלה האישה מבטן רגישה ולא היתה‬
‫שרויה בתהליך של הפרדות שיליה‪.‬‬
‫הרופא לא הצליח לעמוד בנטל זה ולכן נקבע כי הוא אחראי למות‬
‫העובר‪...‬‬
‫ע"א ‪ 9328/02‬לאה מאיר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"קשר סיבתי נסיבתי"‬
‫הוריה של פגה שנולדה בשבוע ‪ 29‬להריון בעקבות‬
‫הפרדות שליה‪ ,‬הגישו תביעה נגד ביה"ח‪ ,‬בטענה שהיה‬
‫איחור בביצוע ניתוח קיסרי לאם וכתוצאה מכך סובלת‬
‫הילדה משיתוק מוחין ופיגור שכלי‪.‬‬
‫התביעה הסתמכה על חוו"ד גניקולוגית בלבד ואילו‬
‫ההגנה הסתמכה על חוו"ד של נוירופדיאטר ונאונטולוג‬
‫ששללו קשר סיבתי בין הנזקים לבין העיכוב בביצוע‬
‫הניתוח הקיסרי וקבעו כי יש לשייכם לנזקי הפגות‬
‫בלבד‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"קשר סיבתי נסיבתי"‬
‫ביהמ"ש קבע כי קיים קשר "סיבתי נסיבתי" בין‬
‫התרשלות הרופאים שהתעכבו בביצוע הניתוח הקיסרי‪,‬‬
‫לבין הנזק שנגרם לפגה ולפיכך הטיל אחריות על‬
‫ביה"ח לפצות אותה על ‪ 40%‬מן הנזק שלה‪.‬‬
‫ביהמ"ש העליון אישר את פסה"ד המחוזי וקבע כי‬
‫לבימ"ש יש שיקול דעת לקבוע כי קיים קשר "סיבתי‬
‫נסיבתי" ואת שיעור האחריות ההסתברותי לנזק‬
‫(הפיצוי הופחת ל‪ 20% -‬מן הנזק)‪.‬‬
‫פס"ד מלול עדן‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫דרישות ההסבר בנסיבות מיוחדות‬

‫“ייתכנו מקרים בהם לסיכונים בעלי הסתברות נמוכה‬
‫תהיה משמעות מיוחדת לחולה הספציפי‪ .‬במקרה‬
‫כזה‪ ,‬למרות האחוז הנמוך יכללו אותם סיכונים‬
‫בתחום המידע המהותי הנדרש לחולה לשם החלטה‬
‫מושכלת אם לעבור את הטיפול הרפואי”‪.‬‬

‫ת”א (י‪-‬ם) ‪1109/97‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רף ההסבר בניתוחים אלקטיביים‬

‫"ההסבר הנדרש לקבלת הסכמה מדעת לניתוח‬
‫אלקטיבי – שאף בלעדיו ניתן לקיים אורח חיים‬
‫רגיל – נכלל ברף העליון של חובת הגילוי‪ ,‬והוא‬
‫כולל‪ ,‬בנוסף להתייחסות לסיכויי ההצלחה גם מתן‬
‫הזהרה מפני הסיבוכים האפשריים‪ ...‬גם אם‬
‫סיבוכים אלו נדירים‪".‬‬
‫ע"א ‪6153/97‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רף ההסבר בניתוחים אלקטיביים ‪-‬‬

‫‪RSD‬‬

‫"בענייננו מדובר בסיבוך המתרחש בקרב ‪0.5% - 0.3%‬‬
‫מהניתוחים – גם אם שיעור זה אינו גבוה‪ ,‬הרי מדובר בסיבוך‬
‫חמור‪ ,‬העלול לגרום להפיכתה של הגפה לחסרת כל תפקוד‪ ...‬כיוון‬
‫שמדובר בניתוח אלקטיבי חובת ההסבר נמצאת ברף העליון‪ .‬סיכון‬
‫‪ RSD‬הינו בגדר המידע שהתובע היה רשאי לצפות‪ ,‬באורח סביר‪,‬‬
‫כי יגולה לו‪ ,‬כדי שיוכל לשקלו במסגרת גיבוש דעתו לעניין‬
‫הסכמתו לטיפול הרפואי‪"...‬‬

‫ת"א ‪ 920/99‬יצחק נ' שע"צ‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רף ההסבר ברפואה פרטית‬

‫"רפואה פרטית בה קיים ניגוד עניינים מובנה בין‬
‫השאיפה המסחרית להרבות בניתוחים לבין‬
‫האינטרס של המטופל‪ ,‬כדי להקהות את עוקצו של‬
‫ניגוד העניינים יש להעמיד את המטופל על הסיכונים‬
‫והסיכויים שבניתוח המוצע לרבות החלופה שלא‬
‫לבצע כלל ניתוח סיכוייה וסיכוניה‪".‬‬
‫ע"א ‪6153/97‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫חובת ההסבר על טיפולים מחוץ לסל‬
‫בנסיבות מתאימות עשוי להיווצר צורך ליידע את המטופל לגבי‬
‫אפשרות טיפול המוצעת רק במסגרת הרפואה הפרטית ואולי אף‬
‫במסגרת שירותי רפואה מעבר לים‪ .‬כך יש לעשות‪ ,‬אכן‪,‬‬
‫כשמדובר בטיפול או בתרופה שעשויים לסייע לחולה ואינם‬
‫זמינים ברפואה הציבורית בארץ‪.‬‬
‫כשחולה אובחן כסובל ממחלה מסויימת‪ ,‬וישנה תרופה שאינה‬
‫מצויה ב"סל" – מקובל עלי שעל הרופא ליידע את החולה בדבר‬
‫קיומה של התרופה‪.‬‬
‫עליו להשאיר להחלטתו של החולה את השאלה אם לרכוש את‬
‫התרופה מכספו אם לאו‪ .‬שאלה זו כרוכה לא אחת באפשרויות‬
‫הכספיות של החולה וגם בפער בין ההשפעה של התרופה‬
‫שב"סל" לזו שאינה נמצאת בו‪ ,‬על הרופא לספק את המידע‬
‫הנדרש‪ ,‬והחולה‪ -‬יחליט‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ע"א ‪ 4960/04‬סידי‬

‫פגיעה באוטונומיה – פיצוי ללא נזק‬

‫אישה אושפזה בבית חולים לניתוח אורטופדי בשל‬
‫דפורמציה ברגל‪ .‬בסופו של דבר‪ ,‬במקום ניתוח לתיקון‬
‫הדפורמציה עברה ביופסיה בכתף בשל ממצא ידוע בכתף‬
‫שנחשד להיות גידול ממאיר‪ .‬בעקבות הביופסיה נותרה עם‬
‫מגבלה קשה בתפקוד הכתף‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פגיעה באוטונומיה‬
‫המטופלת טענה כי לא הוסברו לה הסיכונים הכרוכים‬
‫בביופסיה ולפיכך לא נתנה הסכמה מדעת לביצוע הפעולה‪.‬‬
‫נקבע כי גם לו היו נפרשים בפניה הסיכונים היתה נותנת‬
‫הסכמתה לביופסיה בשל הסיכון הממשי שמדובר בגידול‬
‫ממאיר‪.‬‬
‫למרות זאת נפסק כי היתה פגיעה באוטונומיה שלה והיא‬
‫זכאית לפיצוי כספי‪...‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פגיעה באוטונומיה‬

‫“ההכרה בזכותו של החולה לפיצוי על‬
‫הפגיעה באוטונומיה שלו‪ ,‬מקום בו הופרה‬
‫חובה זו‪ ,‬עשויה לתרום לכך שחובה זו‬
‫תקוים הלכה למעשה”‪.‬‬
‫ע”א ‪ 2781/03‬מיאסה עלי דעקה‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות בפגיעה באוטונומיה‬

‫הפרת חובת הזהירות ‪ -‬אי מתן הסברים‬
‫למטופלים לפני ביצוע טיפולים‬
‫נזק ‪ -‬פגיעה באוטונומיה של המטופל‬
‫קשר סיבתי ‪ -‬בין אי מתן ההסברים לבין‬
‫עוצם ההפתעה מן הסיבוך שהתרחש‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫משמעות העדרו של טופס הסכמה ייעודי‬
‫ניתוח סימפטקטומי (נגד הזעת יתר)‪ ,‬שבוצע בשנת ‪ 1999‬והסתבך‬
‫בהזעת יתר פיצויית‪.‬‬
‫המטופל הגיש תביעה בטענה שלא הוזהר מפני הסיבוך האמור‪.‬‬
‫התובע הוחתם על טופס הסכמה סטנדרטי (לא ייעודי)‪ ,‬משום שעד‬
‫השנה האמורה לא פותח טופס ייעודי מתאים‪.‬‬
‫הרופא המנתח רשם בגיליון כי הוסברו הסיכונים הכרוכים בפעולה‬
‫והעיד בבימ"ש כי הוא מסביר לכל המטופלים‪ ,‬ללא יוצא מן הכלל‪,‬‬
‫כי הבעיה עם הניתוח היא שבמקרים רבים מאוד‪ ,‬למעלה מ‪50% -‬‬
‫מופיעה הזעה פיצויית‪ ,‬וב‪ 2-3% -‬מן המקרים ההזעה הפיצויית‬
‫יכולה להיות משמעותית ביותר‪.‬‬
‫סטודנטית שהועסקה במרפאתו של הרופא ונכחה בזמן שקיבל‬
‫חולים אישרה את עדותו בעניין ההסברים‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫חוק זכויות‬

‫החולה‪ ,‬התשנ”ו‪1996-‬‬

‫סעיף ‪ :14‬אופן מתן הסכמה מדעת‬

‫(א)‬

‫‪.....‬‬

‫(ב)‬

‫הסכמה מדעת לטיפול רפואי המנוי בתוספת תינתן‬
‫במסמך בכתב‪ ,‬שיכלול את תמצית ההסבר שניתן‬
‫למטופל‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫חוק זכויות‬

‫החולה‪ ,‬התשנ”ו‪1996-‬‬

‫תוספת‬
‫(סעיפים ‪)15 ,14‬‬
‫(‪ )1‬ניתוחים‪ ,‬למעט כירורגיה זעירה‪.‬‬
‫(‪ )2‬צינתורים של כלי דם‪.‬‬
‫(‪ )3‬דיאליזה‪.‬‬
‫(‪ )4‬טיפול בקרינה מייננת (רדיותרפיה)‪.‬‬
‫(‪ )5‬טיפולי הפריה חוץ‪-‬גופית‪.‬‬
‫(‪ )6‬כימותרפיה לטיפול בתהליכים ממאירים‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בהעדר טופס הסכמה ייעודי‬
‫נקבע (בערעור) כי נוכח הוראות חוק זכויות החולה אין די בטפסים הערוכים‬
‫על פי תקנות בריאות העם (טופסי הסכמה)‪ ,‬התשמ"ד‪. 1984-‬‬
‫ככל הנראה המערכת הרפואית התאימה עצמה להוראות אלה באיחור מסויים‪,‬‬
‫ובמועד הרלוונטי (‪ )1999‬עדיין נעשה שימוש בטפסים הישנים‪ ,‬תוך הפרת‬
‫הוראת החוק‪.‬‬
‫אין לשלול את האפשרות‪ ,‬לפיה הפרת החובה לעגן את הסכמת המטופל‬
‫במסמך בכתב שיכלול את "תמצית ההסבר שניתן למטופל"‪ ,‬שוללת‪ ,‬מניה‬
‫וביה‪ ,‬את האפשרות שאכן מדובר ב"הסכמה מדעת"‪.‬‬
‫דרישת הכתב בחוק היא "דרישה מהותית" ובהעדרו של טופס הסכמה מדעת‬
‫ערוך כדין‪ ,‬יש לקבוע‪ ,‬למצער‪ ,‬כי במקרה של מחלוקת‪ ,‬המטפל הוא זה‬
‫שצריך להוכיח קיומה של הסכמה זו‪.‬‬
‫ע"א ‪ 6299/05‬צורף‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ומה הדין כשיש טופס חתום ?!‬

‫נולדה‬

‫בשנת ‪1998‬‬
‫(מיקרופטלמיה)‪.‬‬
‫בשבוע ‪ 21‬להריון בוצעה לאם בדיקת אולטרה‪-‬סאונד בסיסית‬
‫במסגרת הקופה שנמצאה תקינה‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע כי לא ניתן לגלות את המום במסגרת בדיקה בסיסית‬
‫אך יש אפשרות לגלות זאת בבדיקה מורחבת‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע כי היה מדובר בהריון שלא בסיכון גבוה ולא היה‬
‫מקום לביצוע סקירה מורחבת‪/‬מכוונת‪.‬‬
‫האם חתמה על טופס בקשה לביצוע בדיקת על‪-‬קול לפיה היא‬
‫מודעת לכך שמדובר בבדיקה בסיסית וכי באפשרותה לבצע‬
‫בדיקה מורחבת באופן פרטי‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תינוקת‬

‫כשהיא‬

‫סובלת‬

‫מעיוורון‬

‫חתימה ללא הסבר – לאו הסכמה היא‬
‫ביהמ"ש קבע כי הרופאים הסבירו לאם כי הבדיקה אותה היא עומדת לבצע‬
‫היא בדיקה בסיסית וכי קיימת בדיקה משוכללת יותר אותה ניתן לבצע באופן‬
‫פרטי ואולם בכך לא די‪.‬‬
‫האם לא הבינה לאשורה את האבחנה בין הבדיקה הבסיסית והמורחבת ואם‬
‫היתה מבינה היתה בוחרת לבצע את הבדיקה על חשבונה‪ .‬יש כשל בשרשרת‬
‫המידע אשר נמסר לאם‪.‬‬

‫לא די בקיומה של פרקטיקה לפיה מיידעים את האישה כי קיימת‬
‫בדיקה מורחבת‪ ,‬העדר הנחיות ברורות ונהלים מוגדרים באשר‬
‫להיקף המידע שיש למסור למטופלת לעניין אפשרותה לבצע‬
‫בדיקה מורחבת ‪...‬ואי מתן הסבר הולם בטרם ביצוע הבדיקה‬
‫הבסיסית הינם בגדר נוהל בלתי סביר‪...‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תוצאות הערעור‬
‫המלצת ביהמ"ש‪:‬‬

‫לאור קשיים שהתגלעו בהכרעת בימ"ש קמא בשאלת‬
‫החבות ולאור זאת שבימ"ש קמא הכריע בפסק דינו‬
‫בסוגיות שלא היו בחזית הדיון יבוטל פסק דינו של‬
‫בימ"ש קמא והסכום אשר שולם לתובעים יישאר בידם‪.‬‬

‫התובעים הסכימו להצעת ביהמ"ש שמשמעותה‬
‫שפסה"ד מבוטל‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ההחמרה השיפוטית –‬
‫הנזק הממוני‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫הלכת "השנים האבודות" –‬
‫עזבון אטינגר ז"ל‬

‫פס"ד תקדימי ניתן‪ ,‬במרץ ‪ ,2004‬על‪-‬ידי בית‪-‬המשפט העליון‬
‫בהרכב של חמישה שופטים בתביעת עזבון של קטין‪ ,‬אשר הלך‬
‫לעולמו בגיל ‪ ,12‬כתוצאה מנפילה לבור בעת משחק עם חבר‪,‬‬
‫בעיר העתיקה בירושלים‬
‫עזבון של קטין אשר הלך לעולמו כתוצאה מרשלנות‪ ,‬זכאי לפיצוי‬
‫בגין הפסד כושר השתכרות ב"שנים האבודות"‪ ,‬בהן לא זכה‬
‫לחיות ולהתפרנס‬
‫זכות דומה קיימת גם לעזבון של בגיר שהלך לעולמו בגיל‬
‫העבודה‬
‫נפגע אשר קוצרה תוחלת חייו כתוצאה מרשלנות זכאי מעתה‬
‫לפיצוי בגין הפסד ההשתכרות שלו ב"שנים האבודות"‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"השנים האבודות" – ההשלכות הכספיות‬
‫נקבע כי חישוב הפסד ההשתכרות ב"שנים האבודות" יהיה מבוסס‬
‫על ‪ 30%‬מן השכר הממוצע במשק (בתקופה מגיל ‪18-21‬‬
‫החישוב הוא ‪ 70%‬מן הסכום האמור)‪.‬‬
‫ההנחה המובלעת היא כי ניתן לחסוך ‪ ₪ 2400‬מתוך ‪₪ 8000‬‬
‫בחודש !!!!!‬
‫בתביעת יורשים שהם גם תלויים ‪ ,‬נקבע כי יש ליורשים זכאות‬
‫לקבל פיצוי בגין ראשי נזק שנמצאים מחוץ לתחום החפיפה (כאב‬
‫וסבל וקיצור תוחלת חיים וכ"ו)‬
‫חישוב הפסד ההשתכרות בשנים האבודות‪ ,‬כולל גם חישוב הפסדי‬
‫פנסיה‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫הגידול בפיצוי הכספי‬
‫יולדת לאחר ‪ 3‬שנות טיפולי הפריה בהריון ראשון‪,‬‬
‫נשלחה "להסתובב" כדי לזרז לידה ושבה עם עובר מת‪.‬‬
‫בימ"ש המחוזי קבע אחריות ופסק לאם פיצוי של‬
‫‪ ₪ 300,000‬בגין כאב וסבל‪.‬‬
‫ביהמ"ש העליון קבע כי מגיע פיצוי גם לאב בגין כאב‬
‫וסבל שלו בסכום נוסף של ‪.₪ 250,000‬‬
‫סטיה מהלכה קודמת שחייבה נזק נפשי חמור "בניזוק‬
‫משני" שעולה כדי מחלת נפש או הפרעת נפש הגורמת‬
‫נכות ממשית‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פס"ד לבנה לוי‬

‫הגידול בסכומי הפיצוי‬
‫צעירה שנולדה בשנת ‪ 1985‬כשהיא סובלת משיתוק ביד שמאל‬
‫כתוצאה מפגיעה במקלעת העצבים הברכיאלית‪ ,‬הגישה בשנת‬
‫‪ 2006‬תביעה נגד ביה"ח בו נולדה בטענה של רשלנות בלידה‪.‬‬
‫בינתיים סיימה התובעת לימודי משפטים ומנהל עסקים ובמהלך‬
‫המשפט עשתה התמחות במשפטים‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע שיש אחריות לביה"ח ופסק לה פיצוי גלובלי בגין‬
‫הפסד השתכרות בסך של ‪ ₪ 800,000‬ובנוסף ‪ ₪ 600,000‬כאב‬
‫וסבל‪ ₪ 1,000,000 ,‬עזרת צד ג' ו‪ ₪ 85,000 -‬הוצאות ‪....‬‬

‫א (ים) ‪8363/06‬פדילה נ' בי"ח מאיר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"ועדת שפניץ" – אין מקום להגביל בחוק את‬
‫הפיצוי לתובעים בגין רשלנות רפואית‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫לאן מועדות פנינו?‬

‫‪ ‬המשך החמרה שיפוטית ?‬
‫‪ ‬התמתנות והתייצבות ?‬
‫‪ ‬התערבות חקיקתית ?‬
‫ימים יגידו‪....‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תודה !‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬


Slide 16

‫עדכונים בפסיקת בתי‪-‬המשפט‬
‫בתביעות רשלנות רפואית‬
‫עו"ד טליה חלמיש‪-‬שני‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬
‫מקבוצת מדנס‬
‫מאי ‪2009‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תמונת המצב‬
‫בשנים האחרונות אנו עדים לעליה ניכרת של ההוצאה‬
‫בגין תביעות אחריות מקצועית בתחום הרפואה‪.‬‬
‫העליה נובעת בעיקר מ"אינפלציה שיפוטית" שהביאה‬
‫לגידול ניכר בפיצויים המשולמים לתובעים‪.‬‬
‫התשלומים השנתיים בתביעות הרשלנות הרפואית‪ ,‬גדלו‬
‫בעשור האחרון ב‪.700% -‬‬
‫במקביל גדלו הפרמיות בצורה דרמטית והכיסויים‬
‫הוגבלו‪.‬‬
‫מוסדות רפואיים ורופאים פרטיים העוסקים בתחומים‬
‫בסיכון גבוה (לידות‪ US ,‬מיילדותי‪ ,‬כירורגיה פלסטית‬
‫וכ"ו) נתקלים בקושי להשיג כיסוי ביטוחי‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫התפתחות התביעות בבימ"ש‬

‫‪1994 - 2008‬‬

‫‪1,200‬‬
‫‪1,100‬‬
‫‪1,000‬‬
‫‪900‬‬
‫‪800‬‬
‫‪700‬‬
‫‪600‬‬
‫‪500‬‬
‫‪400‬‬
‫‪300‬‬
‫‪200‬‬
‫‪100‬‬
‫‪0‬‬

‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫‪2002‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫‪1994‬‬

‫מדד גידול התשלומים‬

‫‪1995 - 2008‬‬

‫‪3100%‬‬
‫‪2800%‬‬
‫‪2500%‬‬
‫‪2200%‬‬
‫‪1900%‬‬

‫‪1600%‬‬
‫‪1300%‬‬
‫‪1000%‬‬
‫‪700%‬‬
‫‪400%‬‬
‫‪100%‬‬
‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫‪2002‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫התפתחות התביעות בבימ"ש‬
‫מיילדות וגינקולוגיה‬

‫‪240‬‬

‫‪210‬‬

‫‪180‬‬

‫‪150‬‬

‫‪120‬‬

‫‪90‬‬

‫‪60‬‬

‫‪30‬‬

‫‪0‬‬
‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2002‬‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫מדד גידול התשלומים‬
‫מיילדות וגינקולוגיה‬

‫‪11100%‬‬
‫‪10100%‬‬
‫‪9100%‬‬
‫‪8100%‬‬
‫‪7100%‬‬
‫‪6100%‬‬
‫‪5100%‬‬
‫‪4100%‬‬
‫‪3100%‬‬
‫‪2100%‬‬
‫‪1100%‬‬
‫‪100%‬‬

‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫‪2002‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫מקצועות קליניים מובילים בשיעור הסיכון‬
‫‪1991 - 2008‬‬
‫מיילדות‬
‫כירורגיה כללית‬

‫‪40%‬‬

‫קרדיולוגיה‬

‫שיעור הסיכון הכספי‬

‫‪35%‬‬
‫‪30%‬‬

‫רפואת שיניים‬

‫‪25%‬‬

‫אורטופדיה‬

‫‪20%‬‬

‫נוירוכירורגיה‬

‫‪15%‬‬
‫‪10%‬‬

‫גינקולוגיה‬

‫‪5%‬‬

‫אופטלמולוגיה‬

‫‪0%‬‬

‫‪18%‬‬

‫שיעור התיקים עם סיכון כספי‬

‫‪16%‬‬
‫‪14%‬‬
‫‪12%‬‬
‫‪10%‬‬
‫‪8%‬‬
‫‪6%‬‬
‫‪4%‬‬
‫‪2%‬‬
‫‪0%‬‬

‫* ‪ 3%‬ומעלה‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫דו"ח ועדת "שפניץ"‪-‬‬

‫הועדה הבין משרדית לבחינת הדרכים להקטנת ההוצאה‬
‫הציבורית בגין תביעות הרשלנות הרפואית‬

‫מסתמנת בפסיקה מגמה של הרחבת אחריותם של בעלי‬
‫מקצועות הרפואה והמוסדות הרפואיים – החל בסוגית‬
‫ההתרשלות (ירידת קרנה של הלכת הפרקטיקה‬
‫המקובלת)‪ ,‬המשך בסיבתיות (אובדן סיכויי החלמה)‬
‫וכלה בהרחבת העילות (רשלנות בגין הסכמה מדעת)‬
‫וראשי נזק (פגיעה באוטונומיה)‪.‬‬
‫מהנתונים עולה כי במשך השנים עלו סכומי הפיצויים‬
‫הממוצעים שנפסקו בתביעות רשלנות רפואית‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫הגידול בפיצוי הממוצע לתובעים‬
‫שנת תשלום‬
‫‪2004‬‬
‫‪2005‬‬
‫‪2006‬‬
‫‪2007‬‬
‫‪2008‬‬

‫תשלום ממוצע לתובע (בדולר)‬
‫‪21,872‬‬
‫‪33,700‬‬
‫‪34,935‬‬
‫‪44,839‬‬
‫‪62,374‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פיצוי עבור כאב וסבל ב– ‪ 100%‬נכות‬

‫‪1997-2008‬‬

‫‪1600000‬‬

‫‪1400000‬‬

‫‪1200000‬‬

‫‪1000000‬‬

‫‪800000‬‬

‫‪600000‬‬

‫‪400000‬‬

‫‪200000‬‬

‫‪0‬‬
‫‪2009‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2005‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2003‬‬

‫‪2001‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1997‬‬

‫פיצוי עבור מות קטינים (קיצור תוחלת חיים‪+‬כאב וסבל)‬
‫‪1998-2006‬‬
‫‪1800000‬‬

‫‪1600000‬‬

‫‪1400000‬‬

‫‪1200000‬‬

‫‪1000000‬‬

‫‪800000‬‬

‫‪600000‬‬

‫‪400000‬‬

‫‪200000‬‬

‫‪0‬‬
‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2002‬‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ההתפתחויות המשפטיות‬

‫עמדה סלחנית‬

‫עמדה ביקורתית‬

‫עמדה מחמירה‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫סלחנות שיפוטית‬

‫(‪)1961‬‬

‫"אשה‪ ...‬באה למחלקה הגינקולוגית לשם ניתוח קל‬
‫ברחמה ויצאה מהמחלקה שבעת יסורים ובעלת מום‬
‫לכל ימי חייה‪...‬‬
‫הטיפול אשר החולה קיבלה בבית החולים לא היה כפי‬
‫שצריך היה לצפותו מבעלי מקצוע מעולים וכן קרו תוך‬
‫כדי טיפול הזנחות וטעויות שונות‪ ,‬אשר הביאו לידי‬
‫תוצאות מעציבות במצב בריאותה‪...‬‬
‫רופא בשר ודם עשוי לטעות‪ ,‬ולא כל טעות מהווה‬
‫רשלנות‪"...‬‬

‫התביעה נדחתה‬
‫(ע"א ‪ 280/60‬פרדו נ' פלדמן‪ ,‬פד' (טו') ‪)1961‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫בקרה שיפוטית‬
‫עולם הרפואה אינו חסין מביקורת שיפוטית ומחשיפה של מעשי רשלנות‬
‫מקצועיים‪ .‬ביקורת זו היא אחת הערובות החשובות להקפדה על מתן טיפול‬
‫רפואי נאות‪.‬‬
‫לא כל טעות באבחנה או בטיפול‬
‫מצביעה בהכרח על רשלנות‪.‬‬
‫אחריות הרופאים‪ ,‬ברשלנות‬
‫אזרחית או פלילית‪ ,‬צריכה‬
‫להיקבע‪ ,‬רק אם הוכח שבנתוני‬
‫זמן אמת פעלו הרופאים‬
‫באי מיומנות מקצועית‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫בקרה שיפוטית – האם היא מקדמת את‬
? ‫בטיחות הטיפול‬
Most patient-safety experts continue to believe that the
threat of liability is the primary barrier to the
development of effective and comprehensive patient
safety programs in hospitals. I suggest, on the
contrary…that judicial recognition of an explicit “right
to safety” for hospital patients, with correlative duty of
hospitals to implement patient-safety measures can
become the primary motivator for the development of
systems to improve patient safety.
George J. Annas. J.D., NEJM 354;19 May11,2006
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫בקרה שיפוטית‬

‫‪‬‬
‫שיפור איכות הרפואה‬
‫הרשומה הרפואית‬
‫• רישום מפורט יותר‬
‫• שמירה על רשומות‬

‫תהליך הבקרה הרפואית‬
‫• ניהול סיכונים‬
‫• אבטחת איכות‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תקשורת עם מטופלים‬
‫• הסכמה מדעת‬
‫• גילוי נאות על תקלות‬

‫ניהול הטיפול הרפואי‬
‫• פרוטוקולים ונהלים‬
‫• הנחיות קליניות‬

‫החמרה שיפוטית‬

‫‪‬‬
‫רפואה מתגוננת‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬

‫ריבוי בדיקות וטיפולים מיותרים‬
‫יצירת מתח ביחסי מטפל‪-‬מטופל‬
‫הוצאות מוגברות לתשלום ביטוח‬
‫סגירת פעילויות בסיכון ביטוחי גבוה‬
‫קושי להשיג כיסוי ביטוחי‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית‬

‫(‪)1998‬‬

‫"חיובם של הרופא וקופת‬
‫חולים בדין הוא פרי של חוכמה‬
‫לאחר מעשה‪ .‬הרף שהוצב‬
‫לקביעת אחריותם‪ ,‬הוצב בגובה‬
‫כה רב‪ ,‬עד שלא רק הרופא‬
‫הסביר אינו יכול לעוברו‪ ,‬אלא‬
‫גם הרופא המומחה המובהק‬
‫ייכשל בכך"‪.‬‬
‫(השופטת שטרסברג‪-‬כהן בדעת מיעוט‬
‫ע"א ‪ 3709,3264/96‬קופ"ח נ' פלד ואח')‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית – ההנמקה‬
‫"אין להטיל את העומס הכלכלי של הטעות הרפואית‬
‫על החולה‪ ,‬אלא מן הראוי כי יוטל‪ ,‬עקרונית‪ ,‬על‬
‫הרופא בעל הטעות שממנו יפוזר ממילא על ציבור‬
‫רחב יותר באמצעות ביטוח האחריות המקצועית‪.‬‬
‫יתרה מזו‪ ,‬הטלת האחריות האישית על הרופא‪...‬‬
‫עשויה לעודד את מילוי החובה המקצועית‬
‫להתעדכנות בספרות המקצועית‪"...‬‬
‫(השופט אנגלרד ע"א ‪ 3709,3264/96‬קופ"ח נ' פלד ואח')‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ההחמרה השיפוטית –‬
‫שאלת האחריות‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"החמרת" האחריות של המטפלים‬
‫"פרקטיקה רצויה" במקום "פרקטיקה מצויה"‬
‫החלת נורמות התנהגות רטרוספקטיבית‪" -‬דרך עוקפת פרקטיקה‬
‫מקובלת"‬
‫מבחן "המומחה הטוב" במקום "הרופא הסביר"‬
‫החלת כלל "הדבר מדבר בעדו" במקרי סיבוכים נדירים‬
‫החלה מסיבית של "כלל הנזק הראייתי"‬
‫החלת אחריות במקרים של "קשר סיבתי נסיבתי"‬
‫קביעת חובות מוגברות בכל הנוגע להסברים למטופלים עובר‬
‫למתן לטיפולים רפואיים‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"פרקטיקה מצויה" לעומת "פרקטיקה רצויה"‬
‫העובדות ‪ -‬רביד נ' קליפורד‬

‫ביום ‪ 5.4.84‬הגיעה רביד בת החמש למרפאת שיניים לצורך‬
‫טיפול שיניים‪ .‬כהכנה לטיפול הזריק לה הרופא זריקת הרדמה‬
‫מקומית בלסתה התחתונה מצד ימין‪ .‬הרופא השתמש לצורך‬
‫ההזרקה במזרק לא שואב‪ ,‬שהיה מקובל לשימוש באותה תקופה‬
‫(פרקטיקה מקובלת)‪.‬‬
‫זמן קצר לאחר ההזרקה נטתה רביד על צידה ולא הצליחה‬
‫להתייצב‪ .‬היא היתה מנומנמת והוחלט להעבירה לטיפול בבית‪-‬‬
‫חולים‪ .‬כתוצאה מן האירוע סובלת רביד עד היום מהמיפרזיס‬
‫במחצית הגוף השמאלי ומהפרעות נוירולוגיות וקוגנטיביות‪.‬‬
‫הסתבר כי חומר ההזרקה חדר לכלי דם משם נדד למוח וגרם‬
‫לקריש דם ולאוטם מוחי‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"פרקטיקה מצויה" לעומת "פרקטיקה רצויה"‬
‫ההכרעה המשפטית‬

‫העובדה שרופא נהג בהתאם לפרקטיקה המקובלת‬
‫בתחומו‪ ,‬היא כשלעצמה‪ ,‬אינה מעניקה לו הגנה‬
‫מוחלטת ולעולם מצוי בידי בית המשפט לקבוע‪ ,‬כי‬
‫פרקטיקה נהוגה זו אינה עולה בקנה אחד עם חובת‬
‫הזהירות של רופא כלפי מטופל‪.‬‬
‫פרקטיקה מקובלת מהווה פרמטר‪ ,‬ואפילו פרמטר‬
‫חשוב‪ ,‬במכלול השיקולים שעל בית המשפט לשקול‬
‫בבואו לקבוע את סטנדרט ההתנהגות הראוי‪ ,‬אולם‬
‫אין היא הפרמטר היחיד אשר בית המשפט יתחשב בו‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫די היה באמצעי פשוט וזמין למנוע סיכון ידוע של‬
‫חדירת מזרק עם חומר הרדמה לתוך עורק‪ ,‬דבר אשר‬
‫עלול לגרום לתופעות לוואי משמעותיות‪ .‬כל זאת‬
‫ללא תוספת עלות משמעותית‪.‬‬
‫בנסיבות אלה אין מנוס מן המסקנה כי רופא התרשל‬
‫שכן רופא זהיר היה בוחר למנוע סיכון זה באמצעות‬
‫שימוש במזרקים שואבים‪.‬‬
‫רביד נ' קליפורד‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬
‫הנורמות אינן נקבעות על‪-‬ידי מומחים אלה או אחרים‪ ,‬אלא‬
‫על‪-‬ידי בית‪-‬המשפט‪.‬‬
‫שאלת תפקידו של מנתח בחדר ניתוח היא עניין ערכי‬
‫ונורמטיבי שמתפקידו של בית‪-‬המשפט להכריע בו‪.‬‬
‫עדות יו"ר המועצה הלאומית לכירורגיה‪ ,‬הרדמה וטיפול נמרץ‬
‫כי אין אחריות הדדית בין מנתח לרופא מרדים‪ ,‬כפי שבא לידי‬
‫ביטוי בסיכום ישיבת המועצה הלאומית הנ"ל‪ ,‬אין לראות בה‬
‫משום נורמה נכונה‪ ,‬ולפיכך אין לפעול על‪-‬פיה‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬

‫(‪)2‬‬

‫אם נרשם בסיכום ישיבת מועצת איגוד רופאי העיניים‪ ,‬כי‬
‫המנתח אחראי כלפי המנותח על הניתוח ותוצאותיו בלבד‪,‬‬
‫והמרדים אחראי כלפי המטופל על תהליך ההרדמה ותוצאותיו‪,‬‬
‫אין לראות בכך כאילו כל אחד מהם אחראי רק על תחומו‪,‬‬
‫וחייבת להיות הדדיות ביניהם‪ ,‬ולמרות שאין למנתח "אחריות‬
‫על" הרי שיש לו אחריות על סימני החיים של המנותח‪ ,‬לא‬
‫פחות מאשר למרדים‪ ,‬ועל‪-‬כן עמדת איגוד רופאי העיניים כפי‬
‫שבאה לידי ביטוי במסמך הנ"ל‪ ,‬אינה משקפת את הנורמה‬
‫המחייבת‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬

‫(‪)3‬‬

‫המסמך בדבר חלוקת אחריות בחדר הניתוח של ההסתדרות‬
‫הרפואית בישראל‪ ,‬קובע כי שיתוף פעולה בין הרופא המנתח‬
‫והרופא המרדים בניתוח חיוני להצלחת הטיפול וכך יש אכן‬
‫לנהוג‪ ,‬אולם ההסתייגות שעל‪-‬פיה אין הרופא המנתח אחראי‬
‫לפעולות המבוצעות על‪-‬ידי הרופא המרדים‪ ,‬כפי שהרופא‬
‫המרדים אינו אחראי על פעולות המבוצעות על‪-‬ידי הרופא‬
‫המנתח‪ ,‬איננה נורמה שיש לפעול על‪-‬פיה‪ ,‬שכן ברור שהמנתח‬
‫אינו אחראי על פעולות המרדים‪ ,‬אולם אין בכך כדי לסייג‬
‫אחריותו לעקוב אחר סימני החיים של המנותח‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬

‫(‪)4‬‬

‫כאשר מנותח פונה למנתח בבקשה לנתחו אין הוא יוצר קשר אחד עם‬
‫המרדים וקשר אחר עם המנתח‪ ...‬יש לייחס לו אחריות מעבר לעצם‬
‫הפעולה הכירורגית‪ ,‬המנותח מצפה ממנו להיות אחראי על חייו בעת‬
‫ביצוע הניתוח – ולאו דווקא בעת ביצוע הפעולה הכירורגית גרידא‪.‬‬
‫כל מנתח חייב להיות שותף מלא למעקב אחר סימני חיים של המנותח‪ ,‬גם‬
‫תוך כדי ובמהלך הניתוח‪ ,‬ואין הוא רשאי להטיל את האחריות הבלעדית‬
‫על כך על כתפי המרדים‪.‬‬
‫חובתו של המנתח היתה להאזין לקולות המוניטור ע"מ לוודא שהוא‬
‫ממשיך לנתח אדם חי ולא מחוסר חיים‪ .‬אם הוא לא עושה כן הוא‬
‫מתרשל‪.‬‬
‫המנתח שלא עשה כן הורשע בעבירה של מעשה פזיזות ורשלנות‪.‬‬
‫פ (תא) ‪ 40016/07‬מ"י נ' אסותא ואח'‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החלת נורמות רטרוספקטיבית‬
‫בשנת ‪ 1986‬נולד ערן סידי עם חסר של כף יד ימין‪.‬‬
‫בשנת ‪ 1997‬הגישה משפחת סידי תביעה נגד הגיניקולוג שביצע‬
‫לאם בדיקת אולטרה סאונד שגרתית במהלך ההריון‪ ,‬בטענה של‬
‫רשלנות באי אבחון חסר כף היד‪.‬‬
‫ביהמ"ש המחוזי פסק כי לא היתה רשלנות בביצוע הבדיקה‪ ,‬שכן‬
‫בשנה הנדונה בדיקת האולטרה סאונד הבסיסית לא כללה סקירת‬
‫גפיים ודחה את התביעה‪.‬‬
‫לעומת זאת ביהמ"ש העליון שדן בערעור על התביעה קבע‬
‫בשנת ‪ 2005‬כי חלה חובה על הרופא הבודק בשנת ‪!!! 1986‬‬
‫ליידע את האישה על מגבלות הבדיקה ועל האפשרות לבצע‬
‫בדיקת אולטרה סאונד מורחבת במסגרת הפרקטיקה הפרטית‪...‬‬
‫ע"א ‪ 4960/04‬סידי‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החלת נורמות רטרוספקטיבית ‪2 -‬‬
‫ילדה נולדה בשנת ‪ 1995‬כשהיא סובלת מתסמונת ‪ X‬שביר‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע כי בתקופה הרלבנטית הבדיקה טרם הומלצה ע"י הגורמים‬
‫המקצועיים ושליחת הנשים לביצועה בוודאי שלא היתה פרקטיקה מחייבת‬
‫את הרופא הסביר‪.‬‬
‫ואולם ביהמ"ש קבע כי מאחר שבמאמרים שפורסמו עובר לשנת ‪1994‬‬
‫מוזכרות בדיקות המבוצעות לאוכלוסייה בעלת סיכון נמוך לצרכי מחקר או‬
‫לצרכים אחרים‪ ,‬היה על רופא סביר הקורא את המאמרים הללו להסיק כי‬
‫"בדיקות סקר" לגילוי הנשאות קיימות גם אם ביצוען עדיין אינו מומלץ‪.‬‬
‫הבדיקה היתה קיימת במועד הרלבנטי ויש לייחס להורים בהתאם להלכת‬
‫סידי ציפייה סבירה כי קיומה יגולה להם ולכן הרופא התרשל בכך שלא ידע‬
‫על קומה ולא גילה להורים על קיומה‪.‬‬
‫הקופה אחראית לכך שלא הפיצה בקרב רופאיה את האפשרות לביצוע‬
‫בדיקה לגילוי הנשאות לתסמונת ‪ X‬שביר גם לנשים ללא כל אינדיקציה‪.‬‬
‫א (ים)‪ 5416/03‬שיר סגל‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"כלל ‪ 30‬הדקות" – ‪OUT‬‬
‫השאלה היא מהו פרק הזמן הסביר לביצוע ניתוח קיסרי ?‬
‫פרק הזמן של ‪ 15‬דקות לבצוע ניתוח קיסרי הוא פרק זמן‬
‫אפשרי וראוי כאשר חדר הניתוח פנוי וכל הצוות זמין‪ ...‬יש‬
‫להשלים‪ ,‬חרף העובדה שהדבר אינו רצוי‪ ,‬גם עם חלוף פרק‬
‫זמן ארוך יותר של כ‪ 25-30 -‬דק' עד לניתוח‪ .‬אולם שיהוי כזה‬
‫בביצוע הניתוח‪ ,‬כדי שיתקבל כשיהוי סביר‪ ,‬מחייב מתן הסבר‪,‬‬
‫המבוסס על נסיבותיו המיוחדות של המקרה הנדון‪ ,‬ועל כך‬
‫שבפועל נעשו מאמצים סבירים לקצר פרק זמן זה דבר שלא‬
‫הסתייע באותן נסיבות‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"כלל ‪ 15‬הדקות" – ‪IN‬‬
‫במקרה שלפנינו‪ ,‬לא ניתן הסבר המצדיק התמשכותו של פרק‬
‫הזמן שחלף בין קבלת ההחלטה על ביצוע הניתוח לבין הביצוע‬
‫בפועל‪.‬‬
‫במקרה שלפנינו נפל שיהוי בלתי מוצדק של כ‪ 6 -‬דקות גם‬
‫בהתמשכות פרק הזמן ממועד קבלת ההחלטה על הניתוח ועד‬
‫לביצועו‪ .‬מכאן‪ ,‬שבסה"כ נפל במקרה זה שיהוי בלתי מוצדק‬
‫בביצוע הניתוח הקיסרי‪ ,‬העולה כדי רשלנות‪ ,‬של ‪31-33‬‬
‫דקות‪ ,‬ולמצער שיהוי של ‪ 21‬דקות‪.‬‬
‫א (ים) ‪ 8005/06‬ב‪.‬ר‪ .‬נ' בי"ח מאיר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית –‬
‫סטנדרט המומחה הטוב‬

‫על הרופא להשתמש ברמת ידע‪ ,‬כשרון ואיכפתיות‪,‬‬
‫הקיימת ומופעלת ע"י רופאים ברמה מקצועית טובה‬
‫ולא ממוצעת‪.‬‬
‫כאשר מדובר ברופא הטוען לכישורים מיוחדים ולהיותו‬
‫מומחה‪ ,‬הרמה הנדרשת ממנו היא בהתאם לכך‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית –‬
‫"המתמחה חשוד"‬
‫אישה שעברה ניתוח קיסרי אלקטיבי בהרדמה ספינלית‪,‬‬
‫נותרה עם נזק לשורשי העצב הפירוניאלי‪ ,‬נזק זה יוחס‬
‫לפגיעה במהלך ההרדמה‪.‬‬
‫וכך אמר ביהמ"ש על המרדים שהיה מתמחה ותיק בעת‬
‫הניתוח‪":‬רף המומחיות הרשמית של הנתבע שהוא נמוך‬
‫לטעמי‪ ,‬גם אם הוא בעל ניסיון מעשי רב‪ ,‬יש בו כדי ליצור‬
‫חיזוק לטענות התובעת וספק באשר לביצועה הנאות של‬
‫ההרדמה "‬
‫‪...‬‬
‫ת"א ‪ 072682/99‬פני אלמליח‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החלת כלל הדבר מדבר בעדו‬
‫בתי‪-‬המשפט מחילים את כלל "הדבר מדבר בעדו" באופן‬
‫"ליברלי" ומעבירים את נטל השכנוע מכתפי התובעים אל‬
‫כתפי הנתבעים להוכיח שלא היתה רשלנות מצידם‪.‬‬
‫התנאים להחלת הכלל (ס' ‪ 41‬לפקודת הנזיקין)‪:‬‬
‫ התובע לא ידע ולא יכול היה לדעת על הנסיבות שהביאו‬‫לידי הנזק‬
‫ הנזק נגרם על‪-‬ידי נכס בשליטת המזיק‬‫ המקרה מתיישב יותר עם המסקנה שהיתה רשלנות‬‫מאשר עם העדרה‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בסיבוכים נדירים‬
‫אישה הרה עברה דיקור מי שפיר בשבוע ‪ 18‬להריונה‪ ,‬אשר‬
‫הסתבך בזיהום תוך רחמי‪ ,‬שהוביל לספסיס סוער ולמותה‬
‫של האישה‪.‬‬
‫ועדת בדיקה של משרד הבריאות לא מצאה התרשלות‬
‫בטיפול במנוחה מצד גורם רפואי כלשהו‪.‬‬
‫בעלה וילדיה של המנוחה הגישו תביעה נגד הרופא המטפל‬
‫שביצע את הדיקור בטענה שהדיקור נעשה באופן רשלני‪,‬‬
‫ללא ניקוי מתאים של איזור הבטן בו בוצעה הדקירה‬
‫וכתוצאה מכך נגרם הזיהום שהוביל למותה‪.‬‬
‫לא הוגשה חוו"ד מטעם התובעים לתמיכה בטענותיהם‪ ,‬והם‬
‫בקשו להחיל את הכלל של "הדבר מדבר בעדו"‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בסיבוכים נדירים‬
‫ביהמש פסק כי "מהעדויות שנשמעו בבית המשפט ומחומר‬
‫הראיות שהובא‪ ,‬ניתן לקבוע כי השימוש בחומר החיטוי‬
‫פולידין ואלכוהול היה נפוץ ומקובל לצורך עריכת הדיקור‬
‫וכי הנתבעים פעלו על‪-‬פי הנהוג והמקובל בכגון דא‪ ...‬ואין‬
‫לבוא לנתבעים בטרוניה באשר לפרקטיקה בה נהגו"‬
‫ואולם העובדה ‪ -‬שמדובר בתוצאה נדירה ובלתי צפוייה‬
‫למדי של דיקור מי שפיר שגרם לזיהום חריף ברחם‬
‫האשה ומותה עקב כך ‪ -‬תומכת בתחולת הכלל של הדבר‬
‫מדבר בעדו‪ .‬זה מצביע יותר על קיומה של התרשלות מאשר‬
‫על העדרה‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בסיבוכים נדירים‬
‫אף כי התובעים לא הוכיחו את הסיבה הממשית והישירה לזיהום‬
‫בגופה של המנוחה ולמותה כתוצאה מכך‪ ,‬שוכנעתי – על‪-‬פי מאזן‬
‫ההסתברויות במשפט האזרחי – כי ההסתברות שהיא נפטרה עקב‬
‫רשלנותם הרפואית של הנתבעים עולה על ההסתברות כי הפגיעה‬
‫לא היתה תוצאה של התרשלות כזו‪.‬‬
‫נטל השכנוע בדבר העדר התרשלות עבר לכתפי הנתבעים‬
‫ומשהם לא עמדו בו – דין התביעה להתקבל‪.‬‬
‫נקבע שהרופא שביצע את הדיקור אחראי ברשלנות משום שלא‬
‫הרים את הנטל להסביר באיזה מנגנון אירע הזיהום שלא‬
‫באחריותו‪.‬‬
‫א (ת"א) ‪ 89/96‬עזבון המנוחה ג'ומאנה מראר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשומות רפואיות – כלל "הנזק הראייתי"‬

‫"מקום שצריך להיעשות רישום רפואי וזה לא נעשה‪ ,‬ולא‬
‫ניתן הסבר מניח את הדעת למחדל זה‪ ,‬יועבר נטל ההוכחה‬
‫בדבר העובדות השנויות במחלוקת‪ ,‬שיכלו להתבהר מתוך‬
‫הרישום‪ ,‬אל כתפי הרופא או המוסד‪ ,‬שבמסגרתו ניתנו‬
‫השירותים הרפואיים‪".‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫נתונים על העברת נטל הראיה –‬

‫דו"ח ועדת שפניץ‬

‫נראה שנושא הרשומה הרפואית‪ ,‬ליקוי בה או היעדרה הוא‬
‫בעל השלכות מרכזיות בתחום תביעות הרשלנות הרפואית‪,‬‬
‫היכול לעיתים להשפיע באופן מהותי על תוצאת הדיון‬
‫בתביעה‪.‬‬
‫בשני שליש מן המקרים בהם העביר בית‪-‬המשפט את הנטל‬
‫מכתפי התובעים אל כתפי הנתבעים‪ ,‬בשל ליקוי ברשומה‬
‫הרפואית‪ ,‬הם לא הצליחו להתמודד עמו ולהרים אותו‪,‬‬
‫ונקבעה אחריות של המטפלים לנזקם של התובעים‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫התובע יליד ‪ 1939‬אושפז עקב אוטם שריר הלב‪.‬‬
‫בוצע צינתור שבמהלכו הוזרק חומר ניגוד מסוג‬
‫אורוגרפין‪.‬‬
‫סמוך לאחר ההזרקה התלונן התובע על הרגשה‬
‫לא טובה‪ .‬תוך שתי דקות היתה ירידה בלחץ‬
‫הדם‪ ,‬פרפור חדרים ואיבוד הכרה‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)2‬‬

‫האבחנה – שוק אנפילקטי עקב רגישות ליוד‪.‬‬
‫החלה פעולת החייאה אליה הצטרפו רופאים‬
‫בכירים וביניהם מנהל המחלקה הקרדיולוגית‬
‫ומנהל יחידת הצינתורים‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)3‬‬

‫פעולות ההחייאה כללו‪ :‬עיסוי חזה‪ ,‬מכות‬
‫חשמל‪ ,‬החדרת קוצב לב זמני והזלפת‬
‫תרופות שונות‪.‬‬
‫רק בחלוף כ‪ 40 -‬דקות חזר הלב לתפקד‪,‬‬
‫אלא שבזמן זה נגרם נזק מוחי קשה והתובע‬
‫נותר במצב וגטטיבי‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)4‬‬

‫נקבע כי לא היתה רשלנות בטיפול שקיבל התובע‬
‫עד שלב ההחייאה‪.‬‬
‫השאלה במחלוקת היתה האם ההחייאה בוצעה‬
‫בסבירות ובמיומנות‪.‬‬
‫עיון בכל הרישומים וסיכום הראיות בעניין זה‬
‫מעלה מספר בעיות; פרט לרישום הטכנאית על‬
‫מתן לידוקאין‪ ,‬אין רישום ישיר כלשהו על מצב‬
‫התובע במהלך המשבר‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)5‬‬

‫אין חולק כי מדובר באירוע קשה גם‬
‫לצוות הרפואי וניתן להבין כי הצוות דאג‬
‫קודם כל לטיפול בתובע ופחות לביצוע‬
‫רישומים‪ ,‬אולם מהנתונים עולה כי‬
‫חסרים רישומים וחלקם לא מדויקים או‬
‫לא ברורים דיים‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)6‬‬

‫התוצאה המעשית היא כי הרישום הלקוי‬
‫נזקף לחובת הנתבע ברשלנות רישומית‬
‫ונטל ההוכחה כי אין התרשלות של‬
‫הנתבע בעצם הטיפול הינו על הנתבע‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)7‬‬

‫הסברי הנתבע‪ ,‬לפיהם הצוות הרפואי היה שקוע כולו‬
‫בהחייאה ולכן אין לצפות ואין לדרוש תשומת לב‬
‫לרישום‪ ,‬הינם הסברים שובי לב אך אינם הסברים‬
‫מלאים‪.‬‬
‫הרשלנות הרישומית שפורטה לעיל שללה מהתובע את‬
‫היכולת לבודד חלק מהתהליך ולברר כראוי האם‬
‫במהלך ההחייאה היו נתונים שאיפשרו טיפול אחר או‬
‫אבחנה אחרת‪ .‬איננו יודעים מה סדר מתן כמות כה‬
‫גדולה של אדרנלין‪ ,‬ומה היו התגובות לכך‪...‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)8‬‬

‫אם היו רישומים ראויים בזמן ההחייאה‪ ,‬הן‬
‫על סדר התרופות וכמותן והן על לחצי דם‪,‬‬
‫יתכן והיו בידי התובע כלים טובים יותר‬
‫להראות כי במהלך החייאה כה ארוכה היה‬
‫אפשר לנקוט דרכים נוספות‪.‬‬
‫נקבע כי הנתבעים אחראים ל‪ 30% -‬מן הנזק‬
‫של התובע‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל הראייתי בשל אי ביצוע בדיקה‬

‫אישה הרה בהריון ראשון (לאחר ‪ 3‬שנים של טיפולי‬
‫עקרות) הגיעה לבי"ח בשבוע ה‪ 31 -‬להריון לאחר שחשה‬
‫ברע‪ .‬בביה"ח אובחנה הפרדות שיליה ומוות תוך רחמי‪,‬‬
‫על רקע רעלת הריון‪.‬‬
‫השאלה במחלוקת היתה האם הפרדות השיליה היתה‬
‫פתאומית או שהגיניקולוג אצלו ביקרה בבוקר אותו יום‪,‬‬
‫היה יכול כבר אז‪ ,‬לאבחן הפרדות שיליה‪ ,‬לשלוח אותה‬
‫בדחיפות לחדר לידה ולמנוע מוות תוך רחמי‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל הראייתי בשל אי ביצוע בדיקה‬

‫כיוון שהרופא לא ערך בדיקה של רגישות הבטן בעת הביקור של‬
‫האישה אצלו‪ ,‬קבע ביהמ"ש כי הוא גרם בכך נזק ראייתי לתובעת‬
‫כי נמנע ממנה להוכיח כי כבר באותה עת סבלה מהפרדות‬
‫שיליה‪...‬‬
‫לאור זאת הועבר הנטל אל הרופא לשכנע‪ ,‬כי באותו שלב בו נמנע‬
‫מלבצע את הבדיקה‪ ,‬לא סבלה האישה מבטן רגישה ולא היתה‬
‫שרויה בתהליך של הפרדות שיליה‪.‬‬
‫הרופא לא הצליח לעמוד בנטל זה ולכן נקבע כי הוא אחראי למות‬
‫העובר‪...‬‬
‫ע"א ‪ 9328/02‬לאה מאיר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"קשר סיבתי נסיבתי"‬
‫הוריה של פגה שנולדה בשבוע ‪ 29‬להריון בעקבות‬
‫הפרדות שליה‪ ,‬הגישו תביעה נגד ביה"ח‪ ,‬בטענה שהיה‬
‫איחור בביצוע ניתוח קיסרי לאם וכתוצאה מכך סובלת‬
‫הילדה משיתוק מוחין ופיגור שכלי‪.‬‬
‫התביעה הסתמכה על חוו"ד גניקולוגית בלבד ואילו‬
‫ההגנה הסתמכה על חוו"ד של נוירופדיאטר ונאונטולוג‬
‫ששללו קשר סיבתי בין הנזקים לבין העיכוב בביצוע‬
‫הניתוח הקיסרי וקבעו כי יש לשייכם לנזקי הפגות‬
‫בלבד‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"קשר סיבתי נסיבתי"‬
‫ביהמ"ש קבע כי קיים קשר "סיבתי נסיבתי" בין‬
‫התרשלות הרופאים שהתעכבו בביצוע הניתוח הקיסרי‪,‬‬
‫לבין הנזק שנגרם לפגה ולפיכך הטיל אחריות על‬
‫ביה"ח לפצות אותה על ‪ 40%‬מן הנזק שלה‪.‬‬
‫ביהמ"ש העליון אישר את פסה"ד המחוזי וקבע כי‬
‫לבימ"ש יש שיקול דעת לקבוע כי קיים קשר "סיבתי‬
‫נסיבתי" ואת שיעור האחריות ההסתברותי לנזק‬
‫(הפיצוי הופחת ל‪ 20% -‬מן הנזק)‪.‬‬
‫פס"ד מלול עדן‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫דרישות ההסבר בנסיבות מיוחדות‬

‫“ייתכנו מקרים בהם לסיכונים בעלי הסתברות נמוכה‬
‫תהיה משמעות מיוחדת לחולה הספציפי‪ .‬במקרה‬
‫כזה‪ ,‬למרות האחוז הנמוך יכללו אותם סיכונים‬
‫בתחום המידע המהותי הנדרש לחולה לשם החלטה‬
‫מושכלת אם לעבור את הטיפול הרפואי”‪.‬‬

‫ת”א (י‪-‬ם) ‪1109/97‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רף ההסבר בניתוחים אלקטיביים‬

‫"ההסבר הנדרש לקבלת הסכמה מדעת לניתוח‬
‫אלקטיבי – שאף בלעדיו ניתן לקיים אורח חיים‬
‫רגיל – נכלל ברף העליון של חובת הגילוי‪ ,‬והוא‬
‫כולל‪ ,‬בנוסף להתייחסות לסיכויי ההצלחה גם מתן‬
‫הזהרה מפני הסיבוכים האפשריים‪ ...‬גם אם‬
‫סיבוכים אלו נדירים‪".‬‬
‫ע"א ‪6153/97‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רף ההסבר בניתוחים אלקטיביים ‪-‬‬

‫‪RSD‬‬

‫"בענייננו מדובר בסיבוך המתרחש בקרב ‪0.5% - 0.3%‬‬
‫מהניתוחים – גם אם שיעור זה אינו גבוה‪ ,‬הרי מדובר בסיבוך‬
‫חמור‪ ,‬העלול לגרום להפיכתה של הגפה לחסרת כל תפקוד‪ ...‬כיוון‬
‫שמדובר בניתוח אלקטיבי חובת ההסבר נמצאת ברף העליון‪ .‬סיכון‬
‫‪ RSD‬הינו בגדר המידע שהתובע היה רשאי לצפות‪ ,‬באורח סביר‪,‬‬
‫כי יגולה לו‪ ,‬כדי שיוכל לשקלו במסגרת גיבוש דעתו לעניין‬
‫הסכמתו לטיפול הרפואי‪"...‬‬

‫ת"א ‪ 920/99‬יצחק נ' שע"צ‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רף ההסבר ברפואה פרטית‬

‫"רפואה פרטית בה קיים ניגוד עניינים מובנה בין‬
‫השאיפה המסחרית להרבות בניתוחים לבין‬
‫האינטרס של המטופל‪ ,‬כדי להקהות את עוקצו של‬
‫ניגוד העניינים יש להעמיד את המטופל על הסיכונים‬
‫והסיכויים שבניתוח המוצע לרבות החלופה שלא‬
‫לבצע כלל ניתוח סיכוייה וסיכוניה‪".‬‬
‫ע"א ‪6153/97‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫חובת ההסבר על טיפולים מחוץ לסל‬
‫בנסיבות מתאימות עשוי להיווצר צורך ליידע את המטופל לגבי‬
‫אפשרות טיפול המוצעת רק במסגרת הרפואה הפרטית ואולי אף‬
‫במסגרת שירותי רפואה מעבר לים‪ .‬כך יש לעשות‪ ,‬אכן‪,‬‬
‫כשמדובר בטיפול או בתרופה שעשויים לסייע לחולה ואינם‬
‫זמינים ברפואה הציבורית בארץ‪.‬‬
‫כשחולה אובחן כסובל ממחלה מסויימת‪ ,‬וישנה תרופה שאינה‬
‫מצויה ב"סל" – מקובל עלי שעל הרופא ליידע את החולה בדבר‬
‫קיומה של התרופה‪.‬‬
‫עליו להשאיר להחלטתו של החולה את השאלה אם לרכוש את‬
‫התרופה מכספו אם לאו‪ .‬שאלה זו כרוכה לא אחת באפשרויות‬
‫הכספיות של החולה וגם בפער בין ההשפעה של התרופה‬
‫שב"סל" לזו שאינה נמצאת בו‪ ,‬על הרופא לספק את המידע‬
‫הנדרש‪ ,‬והחולה‪ -‬יחליט‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ע"א ‪ 4960/04‬סידי‬

‫פגיעה באוטונומיה – פיצוי ללא נזק‬

‫אישה אושפזה בבית חולים לניתוח אורטופדי בשל‬
‫דפורמציה ברגל‪ .‬בסופו של דבר‪ ,‬במקום ניתוח לתיקון‬
‫הדפורמציה עברה ביופסיה בכתף בשל ממצא ידוע בכתף‬
‫שנחשד להיות גידול ממאיר‪ .‬בעקבות הביופסיה נותרה עם‬
‫מגבלה קשה בתפקוד הכתף‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פגיעה באוטונומיה‬
‫המטופלת טענה כי לא הוסברו לה הסיכונים הכרוכים‬
‫בביופסיה ולפיכך לא נתנה הסכמה מדעת לביצוע הפעולה‪.‬‬
‫נקבע כי גם לו היו נפרשים בפניה הסיכונים היתה נותנת‬
‫הסכמתה לביופסיה בשל הסיכון הממשי שמדובר בגידול‬
‫ממאיר‪.‬‬
‫למרות זאת נפסק כי היתה פגיעה באוטונומיה שלה והיא‬
‫זכאית לפיצוי כספי‪...‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פגיעה באוטונומיה‬

‫“ההכרה בזכותו של החולה לפיצוי על‬
‫הפגיעה באוטונומיה שלו‪ ,‬מקום בו הופרה‬
‫חובה זו‪ ,‬עשויה לתרום לכך שחובה זו‬
‫תקוים הלכה למעשה”‪.‬‬
‫ע”א ‪ 2781/03‬מיאסה עלי דעקה‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות בפגיעה באוטונומיה‬

‫הפרת חובת הזהירות ‪ -‬אי מתן הסברים‬
‫למטופלים לפני ביצוע טיפולים‬
‫נזק ‪ -‬פגיעה באוטונומיה של המטופל‬
‫קשר סיבתי ‪ -‬בין אי מתן ההסברים לבין‬
‫עוצם ההפתעה מן הסיבוך שהתרחש‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫משמעות העדרו של טופס הסכמה ייעודי‬
‫ניתוח סימפטקטומי (נגד הזעת יתר)‪ ,‬שבוצע בשנת ‪ 1999‬והסתבך‬
‫בהזעת יתר פיצויית‪.‬‬
‫המטופל הגיש תביעה בטענה שלא הוזהר מפני הסיבוך האמור‪.‬‬
‫התובע הוחתם על טופס הסכמה סטנדרטי (לא ייעודי)‪ ,‬משום שעד‬
‫השנה האמורה לא פותח טופס ייעודי מתאים‪.‬‬
‫הרופא המנתח רשם בגיליון כי הוסברו הסיכונים הכרוכים בפעולה‬
‫והעיד בבימ"ש כי הוא מסביר לכל המטופלים‪ ,‬ללא יוצא מן הכלל‪,‬‬
‫כי הבעיה עם הניתוח היא שבמקרים רבים מאוד‪ ,‬למעלה מ‪50% -‬‬
‫מופיעה הזעה פיצויית‪ ,‬וב‪ 2-3% -‬מן המקרים ההזעה הפיצויית‬
‫יכולה להיות משמעותית ביותר‪.‬‬
‫סטודנטית שהועסקה במרפאתו של הרופא ונכחה בזמן שקיבל‬
‫חולים אישרה את עדותו בעניין ההסברים‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫חוק זכויות‬

‫החולה‪ ,‬התשנ”ו‪1996-‬‬

‫סעיף ‪ :14‬אופן מתן הסכמה מדעת‬

‫(א)‬

‫‪.....‬‬

‫(ב)‬

‫הסכמה מדעת לטיפול רפואי המנוי בתוספת תינתן‬
‫במסמך בכתב‪ ,‬שיכלול את תמצית ההסבר שניתן‬
‫למטופל‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫חוק זכויות‬

‫החולה‪ ,‬התשנ”ו‪1996-‬‬

‫תוספת‬
‫(סעיפים ‪)15 ,14‬‬
‫(‪ )1‬ניתוחים‪ ,‬למעט כירורגיה זעירה‪.‬‬
‫(‪ )2‬צינתורים של כלי דם‪.‬‬
‫(‪ )3‬דיאליזה‪.‬‬
‫(‪ )4‬טיפול בקרינה מייננת (רדיותרפיה)‪.‬‬
‫(‪ )5‬טיפולי הפריה חוץ‪-‬גופית‪.‬‬
‫(‪ )6‬כימותרפיה לטיפול בתהליכים ממאירים‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בהעדר טופס הסכמה ייעודי‬
‫נקבע (בערעור) כי נוכח הוראות חוק זכויות החולה אין די בטפסים הערוכים‬
‫על פי תקנות בריאות העם (טופסי הסכמה)‪ ,‬התשמ"ד‪. 1984-‬‬
‫ככל הנראה המערכת הרפואית התאימה עצמה להוראות אלה באיחור מסויים‪,‬‬
‫ובמועד הרלוונטי (‪ )1999‬עדיין נעשה שימוש בטפסים הישנים‪ ,‬תוך הפרת‬
‫הוראת החוק‪.‬‬
‫אין לשלול את האפשרות‪ ,‬לפיה הפרת החובה לעגן את הסכמת המטופל‬
‫במסמך בכתב שיכלול את "תמצית ההסבר שניתן למטופל"‪ ,‬שוללת‪ ,‬מניה‬
‫וביה‪ ,‬את האפשרות שאכן מדובר ב"הסכמה מדעת"‪.‬‬
‫דרישת הכתב בחוק היא "דרישה מהותית" ובהעדרו של טופס הסכמה מדעת‬
‫ערוך כדין‪ ,‬יש לקבוע‪ ,‬למצער‪ ,‬כי במקרה של מחלוקת‪ ,‬המטפל הוא זה‬
‫שצריך להוכיח קיומה של הסכמה זו‪.‬‬
‫ע"א ‪ 6299/05‬צורף‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ומה הדין כשיש טופס חתום ?!‬

‫נולדה‬

‫בשנת ‪1998‬‬
‫(מיקרופטלמיה)‪.‬‬
‫בשבוע ‪ 21‬להריון בוצעה לאם בדיקת אולטרה‪-‬סאונד בסיסית‬
‫במסגרת הקופה שנמצאה תקינה‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע כי לא ניתן לגלות את המום במסגרת בדיקה בסיסית‬
‫אך יש אפשרות לגלות זאת בבדיקה מורחבת‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע כי היה מדובר בהריון שלא בסיכון גבוה ולא היה‬
‫מקום לביצוע סקירה מורחבת‪/‬מכוונת‪.‬‬
‫האם חתמה על טופס בקשה לביצוע בדיקת על‪-‬קול לפיה היא‬
‫מודעת לכך שמדובר בבדיקה בסיסית וכי באפשרותה לבצע‬
‫בדיקה מורחבת באופן פרטי‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תינוקת‬

‫כשהיא‬

‫סובלת‬

‫מעיוורון‬

‫חתימה ללא הסבר – לאו הסכמה היא‬
‫ביהמ"ש קבע כי הרופאים הסבירו לאם כי הבדיקה אותה היא עומדת לבצע‬
‫היא בדיקה בסיסית וכי קיימת בדיקה משוכללת יותר אותה ניתן לבצע באופן‬
‫פרטי ואולם בכך לא די‪.‬‬
‫האם לא הבינה לאשורה את האבחנה בין הבדיקה הבסיסית והמורחבת ואם‬
‫היתה מבינה היתה בוחרת לבצע את הבדיקה על חשבונה‪ .‬יש כשל בשרשרת‬
‫המידע אשר נמסר לאם‪.‬‬

‫לא די בקיומה של פרקטיקה לפיה מיידעים את האישה כי קיימת‬
‫בדיקה מורחבת‪ ,‬העדר הנחיות ברורות ונהלים מוגדרים באשר‬
‫להיקף המידע שיש למסור למטופלת לעניין אפשרותה לבצע‬
‫בדיקה מורחבת ‪...‬ואי מתן הסבר הולם בטרם ביצוע הבדיקה‬
‫הבסיסית הינם בגדר נוהל בלתי סביר‪...‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תוצאות הערעור‬
‫המלצת ביהמ"ש‪:‬‬

‫לאור קשיים שהתגלעו בהכרעת בימ"ש קמא בשאלת‬
‫החבות ולאור זאת שבימ"ש קמא הכריע בפסק דינו‬
‫בסוגיות שלא היו בחזית הדיון יבוטל פסק דינו של‬
‫בימ"ש קמא והסכום אשר שולם לתובעים יישאר בידם‪.‬‬

‫התובעים הסכימו להצעת ביהמ"ש שמשמעותה‬
‫שפסה"ד מבוטל‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ההחמרה השיפוטית –‬
‫הנזק הממוני‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫הלכת "השנים האבודות" –‬
‫עזבון אטינגר ז"ל‬

‫פס"ד תקדימי ניתן‪ ,‬במרץ ‪ ,2004‬על‪-‬ידי בית‪-‬המשפט העליון‬
‫בהרכב של חמישה שופטים בתביעת עזבון של קטין‪ ,‬אשר הלך‬
‫לעולמו בגיל ‪ ,12‬כתוצאה מנפילה לבור בעת משחק עם חבר‪,‬‬
‫בעיר העתיקה בירושלים‬
‫עזבון של קטין אשר הלך לעולמו כתוצאה מרשלנות‪ ,‬זכאי לפיצוי‬
‫בגין הפסד כושר השתכרות ב"שנים האבודות"‪ ,‬בהן לא זכה‬
‫לחיות ולהתפרנס‬
‫זכות דומה קיימת גם לעזבון של בגיר שהלך לעולמו בגיל‬
‫העבודה‬
‫נפגע אשר קוצרה תוחלת חייו כתוצאה מרשלנות זכאי מעתה‬
‫לפיצוי בגין הפסד ההשתכרות שלו ב"שנים האבודות"‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"השנים האבודות" – ההשלכות הכספיות‬
‫נקבע כי חישוב הפסד ההשתכרות ב"שנים האבודות" יהיה מבוסס‬
‫על ‪ 30%‬מן השכר הממוצע במשק (בתקופה מגיל ‪18-21‬‬
‫החישוב הוא ‪ 70%‬מן הסכום האמור)‪.‬‬
‫ההנחה המובלעת היא כי ניתן לחסוך ‪ ₪ 2400‬מתוך ‪₪ 8000‬‬
‫בחודש !!!!!‬
‫בתביעת יורשים שהם גם תלויים ‪ ,‬נקבע כי יש ליורשים זכאות‬
‫לקבל פיצוי בגין ראשי נזק שנמצאים מחוץ לתחום החפיפה (כאב‬
‫וסבל וקיצור תוחלת חיים וכ"ו)‬
‫חישוב הפסד ההשתכרות בשנים האבודות‪ ,‬כולל גם חישוב הפסדי‬
‫פנסיה‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫הגידול בפיצוי הכספי‬
‫יולדת לאחר ‪ 3‬שנות טיפולי הפריה בהריון ראשון‪,‬‬
‫נשלחה "להסתובב" כדי לזרז לידה ושבה עם עובר מת‪.‬‬
‫בימ"ש המחוזי קבע אחריות ופסק לאם פיצוי של‬
‫‪ ₪ 300,000‬בגין כאב וסבל‪.‬‬
‫ביהמ"ש העליון קבע כי מגיע פיצוי גם לאב בגין כאב‬
‫וסבל שלו בסכום נוסף של ‪.₪ 250,000‬‬
‫סטיה מהלכה קודמת שחייבה נזק נפשי חמור "בניזוק‬
‫משני" שעולה כדי מחלת נפש או הפרעת נפש הגורמת‬
‫נכות ממשית‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פס"ד לבנה לוי‬

‫הגידול בסכומי הפיצוי‬
‫צעירה שנולדה בשנת ‪ 1985‬כשהיא סובלת משיתוק ביד שמאל‬
‫כתוצאה מפגיעה במקלעת העצבים הברכיאלית‪ ,‬הגישה בשנת‬
‫‪ 2006‬תביעה נגד ביה"ח בו נולדה בטענה של רשלנות בלידה‪.‬‬
‫בינתיים סיימה התובעת לימודי משפטים ומנהל עסקים ובמהלך‬
‫המשפט עשתה התמחות במשפטים‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע שיש אחריות לביה"ח ופסק לה פיצוי גלובלי בגין‬
‫הפסד השתכרות בסך של ‪ ₪ 800,000‬ובנוסף ‪ ₪ 600,000‬כאב‬
‫וסבל‪ ₪ 1,000,000 ,‬עזרת צד ג' ו‪ ₪ 85,000 -‬הוצאות ‪....‬‬

‫א (ים) ‪8363/06‬פדילה נ' בי"ח מאיר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"ועדת שפניץ" – אין מקום להגביל בחוק את‬
‫הפיצוי לתובעים בגין רשלנות רפואית‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫לאן מועדות פנינו?‬

‫‪ ‬המשך החמרה שיפוטית ?‬
‫‪ ‬התמתנות והתייצבות ?‬
‫‪ ‬התערבות חקיקתית ?‬
‫ימים יגידו‪....‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תודה !‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬


Slide 17

‫עדכונים בפסיקת בתי‪-‬המשפט‬
‫בתביעות רשלנות רפואית‬
‫עו"ד טליה חלמיש‪-‬שני‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬
‫מקבוצת מדנס‬
‫מאי ‪2009‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תמונת המצב‬
‫בשנים האחרונות אנו עדים לעליה ניכרת של ההוצאה‬
‫בגין תביעות אחריות מקצועית בתחום הרפואה‪.‬‬
‫העליה נובעת בעיקר מ"אינפלציה שיפוטית" שהביאה‬
‫לגידול ניכר בפיצויים המשולמים לתובעים‪.‬‬
‫התשלומים השנתיים בתביעות הרשלנות הרפואית‪ ,‬גדלו‬
‫בעשור האחרון ב‪.700% -‬‬
‫במקביל גדלו הפרמיות בצורה דרמטית והכיסויים‬
‫הוגבלו‪.‬‬
‫מוסדות רפואיים ורופאים פרטיים העוסקים בתחומים‬
‫בסיכון גבוה (לידות‪ US ,‬מיילדותי‪ ,‬כירורגיה פלסטית‬
‫וכ"ו) נתקלים בקושי להשיג כיסוי ביטוחי‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫התפתחות התביעות בבימ"ש‬

‫‪1994 - 2008‬‬

‫‪1,200‬‬
‫‪1,100‬‬
‫‪1,000‬‬
‫‪900‬‬
‫‪800‬‬
‫‪700‬‬
‫‪600‬‬
‫‪500‬‬
‫‪400‬‬
‫‪300‬‬
‫‪200‬‬
‫‪100‬‬
‫‪0‬‬

‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫‪2002‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫‪1994‬‬

‫מדד גידול התשלומים‬

‫‪1995 - 2008‬‬

‫‪3100%‬‬
‫‪2800%‬‬
‫‪2500%‬‬
‫‪2200%‬‬
‫‪1900%‬‬

‫‪1600%‬‬
‫‪1300%‬‬
‫‪1000%‬‬
‫‪700%‬‬
‫‪400%‬‬
‫‪100%‬‬
‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫‪2002‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫התפתחות התביעות בבימ"ש‬
‫מיילדות וגינקולוגיה‬

‫‪240‬‬

‫‪210‬‬

‫‪180‬‬

‫‪150‬‬

‫‪120‬‬

‫‪90‬‬

‫‪60‬‬

‫‪30‬‬

‫‪0‬‬
‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2002‬‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫מדד גידול התשלומים‬
‫מיילדות וגינקולוגיה‬

‫‪11100%‬‬
‫‪10100%‬‬
‫‪9100%‬‬
‫‪8100%‬‬
‫‪7100%‬‬
‫‪6100%‬‬
‫‪5100%‬‬
‫‪4100%‬‬
‫‪3100%‬‬
‫‪2100%‬‬
‫‪1100%‬‬
‫‪100%‬‬

‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫‪2002‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫מקצועות קליניים מובילים בשיעור הסיכון‬
‫‪1991 - 2008‬‬
‫מיילדות‬
‫כירורגיה כללית‬

‫‪40%‬‬

‫קרדיולוגיה‬

‫שיעור הסיכון הכספי‬

‫‪35%‬‬
‫‪30%‬‬

‫רפואת שיניים‬

‫‪25%‬‬

‫אורטופדיה‬

‫‪20%‬‬

‫נוירוכירורגיה‬

‫‪15%‬‬
‫‪10%‬‬

‫גינקולוגיה‬

‫‪5%‬‬

‫אופטלמולוגיה‬

‫‪0%‬‬

‫‪18%‬‬

‫שיעור התיקים עם סיכון כספי‬

‫‪16%‬‬
‫‪14%‬‬
‫‪12%‬‬
‫‪10%‬‬
‫‪8%‬‬
‫‪6%‬‬
‫‪4%‬‬
‫‪2%‬‬
‫‪0%‬‬

‫* ‪ 3%‬ומעלה‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫דו"ח ועדת "שפניץ"‪-‬‬

‫הועדה הבין משרדית לבחינת הדרכים להקטנת ההוצאה‬
‫הציבורית בגין תביעות הרשלנות הרפואית‬

‫מסתמנת בפסיקה מגמה של הרחבת אחריותם של בעלי‬
‫מקצועות הרפואה והמוסדות הרפואיים – החל בסוגית‬
‫ההתרשלות (ירידת קרנה של הלכת הפרקטיקה‬
‫המקובלת)‪ ,‬המשך בסיבתיות (אובדן סיכויי החלמה)‬
‫וכלה בהרחבת העילות (רשלנות בגין הסכמה מדעת)‬
‫וראשי נזק (פגיעה באוטונומיה)‪.‬‬
‫מהנתונים עולה כי במשך השנים עלו סכומי הפיצויים‬
‫הממוצעים שנפסקו בתביעות רשלנות רפואית‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫הגידול בפיצוי הממוצע לתובעים‬
‫שנת תשלום‬
‫‪2004‬‬
‫‪2005‬‬
‫‪2006‬‬
‫‪2007‬‬
‫‪2008‬‬

‫תשלום ממוצע לתובע (בדולר)‬
‫‪21,872‬‬
‫‪33,700‬‬
‫‪34,935‬‬
‫‪44,839‬‬
‫‪62,374‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פיצוי עבור כאב וסבל ב– ‪ 100%‬נכות‬

‫‪1997-2008‬‬

‫‪1600000‬‬

‫‪1400000‬‬

‫‪1200000‬‬

‫‪1000000‬‬

‫‪800000‬‬

‫‪600000‬‬

‫‪400000‬‬

‫‪200000‬‬

‫‪0‬‬
‫‪2009‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2005‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2003‬‬

‫‪2001‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1997‬‬

‫פיצוי עבור מות קטינים (קיצור תוחלת חיים‪+‬כאב וסבל)‬
‫‪1998-2006‬‬
‫‪1800000‬‬

‫‪1600000‬‬

‫‪1400000‬‬

‫‪1200000‬‬

‫‪1000000‬‬

‫‪800000‬‬

‫‪600000‬‬

‫‪400000‬‬

‫‪200000‬‬

‫‪0‬‬
‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2002‬‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ההתפתחויות המשפטיות‬

‫עמדה סלחנית‬

‫עמדה ביקורתית‬

‫עמדה מחמירה‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫סלחנות שיפוטית‬

‫(‪)1961‬‬

‫"אשה‪ ...‬באה למחלקה הגינקולוגית לשם ניתוח קל‬
‫ברחמה ויצאה מהמחלקה שבעת יסורים ובעלת מום‬
‫לכל ימי חייה‪...‬‬
‫הטיפול אשר החולה קיבלה בבית החולים לא היה כפי‬
‫שצריך היה לצפותו מבעלי מקצוע מעולים וכן קרו תוך‬
‫כדי טיפול הזנחות וטעויות שונות‪ ,‬אשר הביאו לידי‬
‫תוצאות מעציבות במצב בריאותה‪...‬‬
‫רופא בשר ודם עשוי לטעות‪ ,‬ולא כל טעות מהווה‬
‫רשלנות‪"...‬‬

‫התביעה נדחתה‬
‫(ע"א ‪ 280/60‬פרדו נ' פלדמן‪ ,‬פד' (טו') ‪)1961‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫בקרה שיפוטית‬
‫עולם הרפואה אינו חסין מביקורת שיפוטית ומחשיפה של מעשי רשלנות‬
‫מקצועיים‪ .‬ביקורת זו היא אחת הערובות החשובות להקפדה על מתן טיפול‬
‫רפואי נאות‪.‬‬
‫לא כל טעות באבחנה או בטיפול‬
‫מצביעה בהכרח על רשלנות‪.‬‬
‫אחריות הרופאים‪ ,‬ברשלנות‬
‫אזרחית או פלילית‪ ,‬צריכה‬
‫להיקבע‪ ,‬רק אם הוכח שבנתוני‬
‫זמן אמת פעלו הרופאים‬
‫באי מיומנות מקצועית‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫בקרה שיפוטית – האם היא מקדמת את‬
? ‫בטיחות הטיפול‬
Most patient-safety experts continue to believe that the
threat of liability is the primary barrier to the
development of effective and comprehensive patient
safety programs in hospitals. I suggest, on the
contrary…that judicial recognition of an explicit “right
to safety” for hospital patients, with correlative duty of
hospitals to implement patient-safety measures can
become the primary motivator for the development of
systems to improve patient safety.
George J. Annas. J.D., NEJM 354;19 May11,2006
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫בקרה שיפוטית‬

‫‪‬‬
‫שיפור איכות הרפואה‬
‫הרשומה הרפואית‬
‫• רישום מפורט יותר‬
‫• שמירה על רשומות‬

‫תהליך הבקרה הרפואית‬
‫• ניהול סיכונים‬
‫• אבטחת איכות‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תקשורת עם מטופלים‬
‫• הסכמה מדעת‬
‫• גילוי נאות על תקלות‬

‫ניהול הטיפול הרפואי‬
‫• פרוטוקולים ונהלים‬
‫• הנחיות קליניות‬

‫החמרה שיפוטית‬

‫‪‬‬
‫רפואה מתגוננת‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬

‫ריבוי בדיקות וטיפולים מיותרים‬
‫יצירת מתח ביחסי מטפל‪-‬מטופל‬
‫הוצאות מוגברות לתשלום ביטוח‬
‫סגירת פעילויות בסיכון ביטוחי גבוה‬
‫קושי להשיג כיסוי ביטוחי‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית‬

‫(‪)1998‬‬

‫"חיובם של הרופא וקופת‬
‫חולים בדין הוא פרי של חוכמה‬
‫לאחר מעשה‪ .‬הרף שהוצב‬
‫לקביעת אחריותם‪ ,‬הוצב בגובה‬
‫כה רב‪ ,‬עד שלא רק הרופא‬
‫הסביר אינו יכול לעוברו‪ ,‬אלא‬
‫גם הרופא המומחה המובהק‬
‫ייכשל בכך"‪.‬‬
‫(השופטת שטרסברג‪-‬כהן בדעת מיעוט‬
‫ע"א ‪ 3709,3264/96‬קופ"ח נ' פלד ואח')‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית – ההנמקה‬
‫"אין להטיל את העומס הכלכלי של הטעות הרפואית‬
‫על החולה‪ ,‬אלא מן הראוי כי יוטל‪ ,‬עקרונית‪ ,‬על‬
‫הרופא בעל הטעות שממנו יפוזר ממילא על ציבור‬
‫רחב יותר באמצעות ביטוח האחריות המקצועית‪.‬‬
‫יתרה מזו‪ ,‬הטלת האחריות האישית על הרופא‪...‬‬
‫עשויה לעודד את מילוי החובה המקצועית‬
‫להתעדכנות בספרות המקצועית‪"...‬‬
‫(השופט אנגלרד ע"א ‪ 3709,3264/96‬קופ"ח נ' פלד ואח')‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ההחמרה השיפוטית –‬
‫שאלת האחריות‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"החמרת" האחריות של המטפלים‬
‫"פרקטיקה רצויה" במקום "פרקטיקה מצויה"‬
‫החלת נורמות התנהגות רטרוספקטיבית‪" -‬דרך עוקפת פרקטיקה‬
‫מקובלת"‬
‫מבחן "המומחה הטוב" במקום "הרופא הסביר"‬
‫החלת כלל "הדבר מדבר בעדו" במקרי סיבוכים נדירים‬
‫החלה מסיבית של "כלל הנזק הראייתי"‬
‫החלת אחריות במקרים של "קשר סיבתי נסיבתי"‬
‫קביעת חובות מוגברות בכל הנוגע להסברים למטופלים עובר‬
‫למתן לטיפולים רפואיים‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"פרקטיקה מצויה" לעומת "פרקטיקה רצויה"‬
‫העובדות ‪ -‬רביד נ' קליפורד‬

‫ביום ‪ 5.4.84‬הגיעה רביד בת החמש למרפאת שיניים לצורך‬
‫טיפול שיניים‪ .‬כהכנה לטיפול הזריק לה הרופא זריקת הרדמה‬
‫מקומית בלסתה התחתונה מצד ימין‪ .‬הרופא השתמש לצורך‬
‫ההזרקה במזרק לא שואב‪ ,‬שהיה מקובל לשימוש באותה תקופה‬
‫(פרקטיקה מקובלת)‪.‬‬
‫זמן קצר לאחר ההזרקה נטתה רביד על צידה ולא הצליחה‬
‫להתייצב‪ .‬היא היתה מנומנמת והוחלט להעבירה לטיפול בבית‪-‬‬
‫חולים‪ .‬כתוצאה מן האירוע סובלת רביד עד היום מהמיפרזיס‬
‫במחצית הגוף השמאלי ומהפרעות נוירולוגיות וקוגנטיביות‪.‬‬
‫הסתבר כי חומר ההזרקה חדר לכלי דם משם נדד למוח וגרם‬
‫לקריש דם ולאוטם מוחי‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"פרקטיקה מצויה" לעומת "פרקטיקה רצויה"‬
‫ההכרעה המשפטית‬

‫העובדה שרופא נהג בהתאם לפרקטיקה המקובלת‬
‫בתחומו‪ ,‬היא כשלעצמה‪ ,‬אינה מעניקה לו הגנה‬
‫מוחלטת ולעולם מצוי בידי בית המשפט לקבוע‪ ,‬כי‬
‫פרקטיקה נהוגה זו אינה עולה בקנה אחד עם חובת‬
‫הזהירות של רופא כלפי מטופל‪.‬‬
‫פרקטיקה מקובלת מהווה פרמטר‪ ,‬ואפילו פרמטר‬
‫חשוב‪ ,‬במכלול השיקולים שעל בית המשפט לשקול‬
‫בבואו לקבוע את סטנדרט ההתנהגות הראוי‪ ,‬אולם‬
‫אין היא הפרמטר היחיד אשר בית המשפט יתחשב בו‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫די היה באמצעי פשוט וזמין למנוע סיכון ידוע של‬
‫חדירת מזרק עם חומר הרדמה לתוך עורק‪ ,‬דבר אשר‬
‫עלול לגרום לתופעות לוואי משמעותיות‪ .‬כל זאת‬
‫ללא תוספת עלות משמעותית‪.‬‬
‫בנסיבות אלה אין מנוס מן המסקנה כי רופא התרשל‬
‫שכן רופא זהיר היה בוחר למנוע סיכון זה באמצעות‬
‫שימוש במזרקים שואבים‪.‬‬
‫רביד נ' קליפורד‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬
‫הנורמות אינן נקבעות על‪-‬ידי מומחים אלה או אחרים‪ ,‬אלא‬
‫על‪-‬ידי בית‪-‬המשפט‪.‬‬
‫שאלת תפקידו של מנתח בחדר ניתוח היא עניין ערכי‬
‫ונורמטיבי שמתפקידו של בית‪-‬המשפט להכריע בו‪.‬‬
‫עדות יו"ר המועצה הלאומית לכירורגיה‪ ,‬הרדמה וטיפול נמרץ‬
‫כי אין אחריות הדדית בין מנתח לרופא מרדים‪ ,‬כפי שבא לידי‬
‫ביטוי בסיכום ישיבת המועצה הלאומית הנ"ל‪ ,‬אין לראות בה‬
‫משום נורמה נכונה‪ ,‬ולפיכך אין לפעול על‪-‬פיה‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬

‫(‪)2‬‬

‫אם נרשם בסיכום ישיבת מועצת איגוד רופאי העיניים‪ ,‬כי‬
‫המנתח אחראי כלפי המנותח על הניתוח ותוצאותיו בלבד‪,‬‬
‫והמרדים אחראי כלפי המטופל על תהליך ההרדמה ותוצאותיו‪,‬‬
‫אין לראות בכך כאילו כל אחד מהם אחראי רק על תחומו‪,‬‬
‫וחייבת להיות הדדיות ביניהם‪ ,‬ולמרות שאין למנתח "אחריות‬
‫על" הרי שיש לו אחריות על סימני החיים של המנותח‪ ,‬לא‬
‫פחות מאשר למרדים‪ ,‬ועל‪-‬כן עמדת איגוד רופאי העיניים כפי‬
‫שבאה לידי ביטוי במסמך הנ"ל‪ ,‬אינה משקפת את הנורמה‬
‫המחייבת‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬

‫(‪)3‬‬

‫המסמך בדבר חלוקת אחריות בחדר הניתוח של ההסתדרות‬
‫הרפואית בישראל‪ ,‬קובע כי שיתוף פעולה בין הרופא המנתח‬
‫והרופא המרדים בניתוח חיוני להצלחת הטיפול וכך יש אכן‬
‫לנהוג‪ ,‬אולם ההסתייגות שעל‪-‬פיה אין הרופא המנתח אחראי‬
‫לפעולות המבוצעות על‪-‬ידי הרופא המרדים‪ ,‬כפי שהרופא‬
‫המרדים אינו אחראי על פעולות המבוצעות על‪-‬ידי הרופא‬
‫המנתח‪ ,‬איננה נורמה שיש לפעול על‪-‬פיה‪ ,‬שכן ברור שהמנתח‬
‫אינו אחראי על פעולות המרדים‪ ,‬אולם אין בכך כדי לסייג‬
‫אחריותו לעקוב אחר סימני החיים של המנותח‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬

‫(‪)4‬‬

‫כאשר מנותח פונה למנתח בבקשה לנתחו אין הוא יוצר קשר אחד עם‬
‫המרדים וקשר אחר עם המנתח‪ ...‬יש לייחס לו אחריות מעבר לעצם‬
‫הפעולה הכירורגית‪ ,‬המנותח מצפה ממנו להיות אחראי על חייו בעת‬
‫ביצוע הניתוח – ולאו דווקא בעת ביצוע הפעולה הכירורגית גרידא‪.‬‬
‫כל מנתח חייב להיות שותף מלא למעקב אחר סימני חיים של המנותח‪ ,‬גם‬
‫תוך כדי ובמהלך הניתוח‪ ,‬ואין הוא רשאי להטיל את האחריות הבלעדית‬
‫על כך על כתפי המרדים‪.‬‬
‫חובתו של המנתח היתה להאזין לקולות המוניטור ע"מ לוודא שהוא‬
‫ממשיך לנתח אדם חי ולא מחוסר חיים‪ .‬אם הוא לא עושה כן הוא‬
‫מתרשל‪.‬‬
‫המנתח שלא עשה כן הורשע בעבירה של מעשה פזיזות ורשלנות‪.‬‬
‫פ (תא) ‪ 40016/07‬מ"י נ' אסותא ואח'‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החלת נורמות רטרוספקטיבית‬
‫בשנת ‪ 1986‬נולד ערן סידי עם חסר של כף יד ימין‪.‬‬
‫בשנת ‪ 1997‬הגישה משפחת סידי תביעה נגד הגיניקולוג שביצע‬
‫לאם בדיקת אולטרה סאונד שגרתית במהלך ההריון‪ ,‬בטענה של‬
‫רשלנות באי אבחון חסר כף היד‪.‬‬
‫ביהמ"ש המחוזי פסק כי לא היתה רשלנות בביצוע הבדיקה‪ ,‬שכן‬
‫בשנה הנדונה בדיקת האולטרה סאונד הבסיסית לא כללה סקירת‬
‫גפיים ודחה את התביעה‪.‬‬
‫לעומת זאת ביהמ"ש העליון שדן בערעור על התביעה קבע‬
‫בשנת ‪ 2005‬כי חלה חובה על הרופא הבודק בשנת ‪!!! 1986‬‬
‫ליידע את האישה על מגבלות הבדיקה ועל האפשרות לבצע‬
‫בדיקת אולטרה סאונד מורחבת במסגרת הפרקטיקה הפרטית‪...‬‬
‫ע"א ‪ 4960/04‬סידי‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החלת נורמות רטרוספקטיבית ‪2 -‬‬
‫ילדה נולדה בשנת ‪ 1995‬כשהיא סובלת מתסמונת ‪ X‬שביר‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע כי בתקופה הרלבנטית הבדיקה טרם הומלצה ע"י הגורמים‬
‫המקצועיים ושליחת הנשים לביצועה בוודאי שלא היתה פרקטיקה מחייבת‬
‫את הרופא הסביר‪.‬‬
‫ואולם ביהמ"ש קבע כי מאחר שבמאמרים שפורסמו עובר לשנת ‪1994‬‬
‫מוזכרות בדיקות המבוצעות לאוכלוסייה בעלת סיכון נמוך לצרכי מחקר או‬
‫לצרכים אחרים‪ ,‬היה על רופא סביר הקורא את המאמרים הללו להסיק כי‬
‫"בדיקות סקר" לגילוי הנשאות קיימות גם אם ביצוען עדיין אינו מומלץ‪.‬‬
‫הבדיקה היתה קיימת במועד הרלבנטי ויש לייחס להורים בהתאם להלכת‬
‫סידי ציפייה סבירה כי קיומה יגולה להם ולכן הרופא התרשל בכך שלא ידע‬
‫על קומה ולא גילה להורים על קיומה‪.‬‬
‫הקופה אחראית לכך שלא הפיצה בקרב רופאיה את האפשרות לביצוע‬
‫בדיקה לגילוי הנשאות לתסמונת ‪ X‬שביר גם לנשים ללא כל אינדיקציה‪.‬‬
‫א (ים)‪ 5416/03‬שיר סגל‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"כלל ‪ 30‬הדקות" – ‪OUT‬‬
‫השאלה היא מהו פרק הזמן הסביר לביצוע ניתוח קיסרי ?‬
‫פרק הזמן של ‪ 15‬דקות לבצוע ניתוח קיסרי הוא פרק זמן‬
‫אפשרי וראוי כאשר חדר הניתוח פנוי וכל הצוות זמין‪ ...‬יש‬
‫להשלים‪ ,‬חרף העובדה שהדבר אינו רצוי‪ ,‬גם עם חלוף פרק‬
‫זמן ארוך יותר של כ‪ 25-30 -‬דק' עד לניתוח‪ .‬אולם שיהוי כזה‬
‫בביצוע הניתוח‪ ,‬כדי שיתקבל כשיהוי סביר‪ ,‬מחייב מתן הסבר‪,‬‬
‫המבוסס על נסיבותיו המיוחדות של המקרה הנדון‪ ,‬ועל כך‬
‫שבפועל נעשו מאמצים סבירים לקצר פרק זמן זה דבר שלא‬
‫הסתייע באותן נסיבות‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"כלל ‪ 15‬הדקות" – ‪IN‬‬
‫במקרה שלפנינו‪ ,‬לא ניתן הסבר המצדיק התמשכותו של פרק‬
‫הזמן שחלף בין קבלת ההחלטה על ביצוע הניתוח לבין הביצוע‬
‫בפועל‪.‬‬
‫במקרה שלפנינו נפל שיהוי בלתי מוצדק של כ‪ 6 -‬דקות גם‬
‫בהתמשכות פרק הזמן ממועד קבלת ההחלטה על הניתוח ועד‬
‫לביצועו‪ .‬מכאן‪ ,‬שבסה"כ נפל במקרה זה שיהוי בלתי מוצדק‬
‫בביצוע הניתוח הקיסרי‪ ,‬העולה כדי רשלנות‪ ,‬של ‪31-33‬‬
‫דקות‪ ,‬ולמצער שיהוי של ‪ 21‬דקות‪.‬‬
‫א (ים) ‪ 8005/06‬ב‪.‬ר‪ .‬נ' בי"ח מאיר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית –‬
‫סטנדרט המומחה הטוב‬

‫על הרופא להשתמש ברמת ידע‪ ,‬כשרון ואיכפתיות‪,‬‬
‫הקיימת ומופעלת ע"י רופאים ברמה מקצועית טובה‬
‫ולא ממוצעת‪.‬‬
‫כאשר מדובר ברופא הטוען לכישורים מיוחדים ולהיותו‬
‫מומחה‪ ,‬הרמה הנדרשת ממנו היא בהתאם לכך‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית –‬
‫"המתמחה חשוד"‬
‫אישה שעברה ניתוח קיסרי אלקטיבי בהרדמה ספינלית‪,‬‬
‫נותרה עם נזק לשורשי העצב הפירוניאלי‪ ,‬נזק זה יוחס‬
‫לפגיעה במהלך ההרדמה‪.‬‬
‫וכך אמר ביהמ"ש על המרדים שהיה מתמחה ותיק בעת‬
‫הניתוח‪":‬רף המומחיות הרשמית של הנתבע שהוא נמוך‬
‫לטעמי‪ ,‬גם אם הוא בעל ניסיון מעשי רב‪ ,‬יש בו כדי ליצור‬
‫חיזוק לטענות התובעת וספק באשר לביצועה הנאות של‬
‫ההרדמה "‬
‫‪...‬‬
‫ת"א ‪ 072682/99‬פני אלמליח‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החלת כלל הדבר מדבר בעדו‬
‫בתי‪-‬המשפט מחילים את כלל "הדבר מדבר בעדו" באופן‬
‫"ליברלי" ומעבירים את נטל השכנוע מכתפי התובעים אל‬
‫כתפי הנתבעים להוכיח שלא היתה רשלנות מצידם‪.‬‬
‫התנאים להחלת הכלל (ס' ‪ 41‬לפקודת הנזיקין)‪:‬‬
‫ התובע לא ידע ולא יכול היה לדעת על הנסיבות שהביאו‬‫לידי הנזק‬
‫ הנזק נגרם על‪-‬ידי נכס בשליטת המזיק‬‫ המקרה מתיישב יותר עם המסקנה שהיתה רשלנות‬‫מאשר עם העדרה‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בסיבוכים נדירים‬
‫אישה הרה עברה דיקור מי שפיר בשבוע ‪ 18‬להריונה‪ ,‬אשר‬
‫הסתבך בזיהום תוך רחמי‪ ,‬שהוביל לספסיס סוער ולמותה‬
‫של האישה‪.‬‬
‫ועדת בדיקה של משרד הבריאות לא מצאה התרשלות‬
‫בטיפול במנוחה מצד גורם רפואי כלשהו‪.‬‬
‫בעלה וילדיה של המנוחה הגישו תביעה נגד הרופא המטפל‬
‫שביצע את הדיקור בטענה שהדיקור נעשה באופן רשלני‪,‬‬
‫ללא ניקוי מתאים של איזור הבטן בו בוצעה הדקירה‬
‫וכתוצאה מכך נגרם הזיהום שהוביל למותה‪.‬‬
‫לא הוגשה חוו"ד מטעם התובעים לתמיכה בטענותיהם‪ ,‬והם‬
‫בקשו להחיל את הכלל של "הדבר מדבר בעדו"‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בסיבוכים נדירים‬
‫ביהמש פסק כי "מהעדויות שנשמעו בבית המשפט ומחומר‬
‫הראיות שהובא‪ ,‬ניתן לקבוע כי השימוש בחומר החיטוי‬
‫פולידין ואלכוהול היה נפוץ ומקובל לצורך עריכת הדיקור‬
‫וכי הנתבעים פעלו על‪-‬פי הנהוג והמקובל בכגון דא‪ ...‬ואין‬
‫לבוא לנתבעים בטרוניה באשר לפרקטיקה בה נהגו"‬
‫ואולם העובדה ‪ -‬שמדובר בתוצאה נדירה ובלתי צפוייה‬
‫למדי של דיקור מי שפיר שגרם לזיהום חריף ברחם‬
‫האשה ומותה עקב כך ‪ -‬תומכת בתחולת הכלל של הדבר‬
‫מדבר בעדו‪ .‬זה מצביע יותר על קיומה של התרשלות מאשר‬
‫על העדרה‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בסיבוכים נדירים‬
‫אף כי התובעים לא הוכיחו את הסיבה הממשית והישירה לזיהום‬
‫בגופה של המנוחה ולמותה כתוצאה מכך‪ ,‬שוכנעתי – על‪-‬פי מאזן‬
‫ההסתברויות במשפט האזרחי – כי ההסתברות שהיא נפטרה עקב‬
‫רשלנותם הרפואית של הנתבעים עולה על ההסתברות כי הפגיעה‬
‫לא היתה תוצאה של התרשלות כזו‪.‬‬
‫נטל השכנוע בדבר העדר התרשלות עבר לכתפי הנתבעים‬
‫ומשהם לא עמדו בו – דין התביעה להתקבל‪.‬‬
‫נקבע שהרופא שביצע את הדיקור אחראי ברשלנות משום שלא‬
‫הרים את הנטל להסביר באיזה מנגנון אירע הזיהום שלא‬
‫באחריותו‪.‬‬
‫א (ת"א) ‪ 89/96‬עזבון המנוחה ג'ומאנה מראר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשומות רפואיות – כלל "הנזק הראייתי"‬

‫"מקום שצריך להיעשות רישום רפואי וזה לא נעשה‪ ,‬ולא‬
‫ניתן הסבר מניח את הדעת למחדל זה‪ ,‬יועבר נטל ההוכחה‬
‫בדבר העובדות השנויות במחלוקת‪ ,‬שיכלו להתבהר מתוך‬
‫הרישום‪ ,‬אל כתפי הרופא או המוסד‪ ,‬שבמסגרתו ניתנו‬
‫השירותים הרפואיים‪".‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫נתונים על העברת נטל הראיה –‬

‫דו"ח ועדת שפניץ‬

‫נראה שנושא הרשומה הרפואית‪ ,‬ליקוי בה או היעדרה הוא‬
‫בעל השלכות מרכזיות בתחום תביעות הרשלנות הרפואית‪,‬‬
‫היכול לעיתים להשפיע באופן מהותי על תוצאת הדיון‬
‫בתביעה‪.‬‬
‫בשני שליש מן המקרים בהם העביר בית‪-‬המשפט את הנטל‬
‫מכתפי התובעים אל כתפי הנתבעים‪ ,‬בשל ליקוי ברשומה‬
‫הרפואית‪ ,‬הם לא הצליחו להתמודד עמו ולהרים אותו‪,‬‬
‫ונקבעה אחריות של המטפלים לנזקם של התובעים‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫התובע יליד ‪ 1939‬אושפז עקב אוטם שריר הלב‪.‬‬
‫בוצע צינתור שבמהלכו הוזרק חומר ניגוד מסוג‬
‫אורוגרפין‪.‬‬
‫סמוך לאחר ההזרקה התלונן התובע על הרגשה‬
‫לא טובה‪ .‬תוך שתי דקות היתה ירידה בלחץ‬
‫הדם‪ ,‬פרפור חדרים ואיבוד הכרה‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)2‬‬

‫האבחנה – שוק אנפילקטי עקב רגישות ליוד‪.‬‬
‫החלה פעולת החייאה אליה הצטרפו רופאים‬
‫בכירים וביניהם מנהל המחלקה הקרדיולוגית‬
‫ומנהל יחידת הצינתורים‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)3‬‬

‫פעולות ההחייאה כללו‪ :‬עיסוי חזה‪ ,‬מכות‬
‫חשמל‪ ,‬החדרת קוצב לב זמני והזלפת‬
‫תרופות שונות‪.‬‬
‫רק בחלוף כ‪ 40 -‬דקות חזר הלב לתפקד‪,‬‬
‫אלא שבזמן זה נגרם נזק מוחי קשה והתובע‬
‫נותר במצב וגטטיבי‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)4‬‬

‫נקבע כי לא היתה רשלנות בטיפול שקיבל התובע‬
‫עד שלב ההחייאה‪.‬‬
‫השאלה במחלוקת היתה האם ההחייאה בוצעה‬
‫בסבירות ובמיומנות‪.‬‬
‫עיון בכל הרישומים וסיכום הראיות בעניין זה‬
‫מעלה מספר בעיות; פרט לרישום הטכנאית על‬
‫מתן לידוקאין‪ ,‬אין רישום ישיר כלשהו על מצב‬
‫התובע במהלך המשבר‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)5‬‬

‫אין חולק כי מדובר באירוע קשה גם‬
‫לצוות הרפואי וניתן להבין כי הצוות דאג‬
‫קודם כל לטיפול בתובע ופחות לביצוע‬
‫רישומים‪ ,‬אולם מהנתונים עולה כי‬
‫חסרים רישומים וחלקם לא מדויקים או‬
‫לא ברורים דיים‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)6‬‬

‫התוצאה המעשית היא כי הרישום הלקוי‬
‫נזקף לחובת הנתבע ברשלנות רישומית‬
‫ונטל ההוכחה כי אין התרשלות של‬
‫הנתבע בעצם הטיפול הינו על הנתבע‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)7‬‬

‫הסברי הנתבע‪ ,‬לפיהם הצוות הרפואי היה שקוע כולו‬
‫בהחייאה ולכן אין לצפות ואין לדרוש תשומת לב‬
‫לרישום‪ ,‬הינם הסברים שובי לב אך אינם הסברים‬
‫מלאים‪.‬‬
‫הרשלנות הרישומית שפורטה לעיל שללה מהתובע את‬
‫היכולת לבודד חלק מהתהליך ולברר כראוי האם‬
‫במהלך ההחייאה היו נתונים שאיפשרו טיפול אחר או‬
‫אבחנה אחרת‪ .‬איננו יודעים מה סדר מתן כמות כה‬
‫גדולה של אדרנלין‪ ,‬ומה היו התגובות לכך‪...‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)8‬‬

‫אם היו רישומים ראויים בזמן ההחייאה‪ ,‬הן‬
‫על סדר התרופות וכמותן והן על לחצי דם‪,‬‬
‫יתכן והיו בידי התובע כלים טובים יותר‬
‫להראות כי במהלך החייאה כה ארוכה היה‬
‫אפשר לנקוט דרכים נוספות‪.‬‬
‫נקבע כי הנתבעים אחראים ל‪ 30% -‬מן הנזק‬
‫של התובע‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל הראייתי בשל אי ביצוע בדיקה‬

‫אישה הרה בהריון ראשון (לאחר ‪ 3‬שנים של טיפולי‬
‫עקרות) הגיעה לבי"ח בשבוע ה‪ 31 -‬להריון לאחר שחשה‬
‫ברע‪ .‬בביה"ח אובחנה הפרדות שיליה ומוות תוך רחמי‪,‬‬
‫על רקע רעלת הריון‪.‬‬
‫השאלה במחלוקת היתה האם הפרדות השיליה היתה‬
‫פתאומית או שהגיניקולוג אצלו ביקרה בבוקר אותו יום‪,‬‬
‫היה יכול כבר אז‪ ,‬לאבחן הפרדות שיליה‪ ,‬לשלוח אותה‬
‫בדחיפות לחדר לידה ולמנוע מוות תוך רחמי‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל הראייתי בשל אי ביצוע בדיקה‬

‫כיוון שהרופא לא ערך בדיקה של רגישות הבטן בעת הביקור של‬
‫האישה אצלו‪ ,‬קבע ביהמ"ש כי הוא גרם בכך נזק ראייתי לתובעת‬
‫כי נמנע ממנה להוכיח כי כבר באותה עת סבלה מהפרדות‬
‫שיליה‪...‬‬
‫לאור זאת הועבר הנטל אל הרופא לשכנע‪ ,‬כי באותו שלב בו נמנע‬
‫מלבצע את הבדיקה‪ ,‬לא סבלה האישה מבטן רגישה ולא היתה‬
‫שרויה בתהליך של הפרדות שיליה‪.‬‬
‫הרופא לא הצליח לעמוד בנטל זה ולכן נקבע כי הוא אחראי למות‬
‫העובר‪...‬‬
‫ע"א ‪ 9328/02‬לאה מאיר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"קשר סיבתי נסיבתי"‬
‫הוריה של פגה שנולדה בשבוע ‪ 29‬להריון בעקבות‬
‫הפרדות שליה‪ ,‬הגישו תביעה נגד ביה"ח‪ ,‬בטענה שהיה‬
‫איחור בביצוע ניתוח קיסרי לאם וכתוצאה מכך סובלת‬
‫הילדה משיתוק מוחין ופיגור שכלי‪.‬‬
‫התביעה הסתמכה על חוו"ד גניקולוגית בלבד ואילו‬
‫ההגנה הסתמכה על חוו"ד של נוירופדיאטר ונאונטולוג‬
‫ששללו קשר סיבתי בין הנזקים לבין העיכוב בביצוע‬
‫הניתוח הקיסרי וקבעו כי יש לשייכם לנזקי הפגות‬
‫בלבד‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"קשר סיבתי נסיבתי"‬
‫ביהמ"ש קבע כי קיים קשר "סיבתי נסיבתי" בין‬
‫התרשלות הרופאים שהתעכבו בביצוע הניתוח הקיסרי‪,‬‬
‫לבין הנזק שנגרם לפגה ולפיכך הטיל אחריות על‬
‫ביה"ח לפצות אותה על ‪ 40%‬מן הנזק שלה‪.‬‬
‫ביהמ"ש העליון אישר את פסה"ד המחוזי וקבע כי‬
‫לבימ"ש יש שיקול דעת לקבוע כי קיים קשר "סיבתי‬
‫נסיבתי" ואת שיעור האחריות ההסתברותי לנזק‬
‫(הפיצוי הופחת ל‪ 20% -‬מן הנזק)‪.‬‬
‫פס"ד מלול עדן‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫דרישות ההסבר בנסיבות מיוחדות‬

‫“ייתכנו מקרים בהם לסיכונים בעלי הסתברות נמוכה‬
‫תהיה משמעות מיוחדת לחולה הספציפי‪ .‬במקרה‬
‫כזה‪ ,‬למרות האחוז הנמוך יכללו אותם סיכונים‬
‫בתחום המידע המהותי הנדרש לחולה לשם החלטה‬
‫מושכלת אם לעבור את הטיפול הרפואי”‪.‬‬

‫ת”א (י‪-‬ם) ‪1109/97‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רף ההסבר בניתוחים אלקטיביים‬

‫"ההסבר הנדרש לקבלת הסכמה מדעת לניתוח‬
‫אלקטיבי – שאף בלעדיו ניתן לקיים אורח חיים‬
‫רגיל – נכלל ברף העליון של חובת הגילוי‪ ,‬והוא‬
‫כולל‪ ,‬בנוסף להתייחסות לסיכויי ההצלחה גם מתן‬
‫הזהרה מפני הסיבוכים האפשריים‪ ...‬גם אם‬
‫סיבוכים אלו נדירים‪".‬‬
‫ע"א ‪6153/97‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רף ההסבר בניתוחים אלקטיביים ‪-‬‬

‫‪RSD‬‬

‫"בענייננו מדובר בסיבוך המתרחש בקרב ‪0.5% - 0.3%‬‬
‫מהניתוחים – גם אם שיעור זה אינו גבוה‪ ,‬הרי מדובר בסיבוך‬
‫חמור‪ ,‬העלול לגרום להפיכתה של הגפה לחסרת כל תפקוד‪ ...‬כיוון‬
‫שמדובר בניתוח אלקטיבי חובת ההסבר נמצאת ברף העליון‪ .‬סיכון‬
‫‪ RSD‬הינו בגדר המידע שהתובע היה רשאי לצפות‪ ,‬באורח סביר‪,‬‬
‫כי יגולה לו‪ ,‬כדי שיוכל לשקלו במסגרת גיבוש דעתו לעניין‬
‫הסכמתו לטיפול הרפואי‪"...‬‬

‫ת"א ‪ 920/99‬יצחק נ' שע"צ‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רף ההסבר ברפואה פרטית‬

‫"רפואה פרטית בה קיים ניגוד עניינים מובנה בין‬
‫השאיפה המסחרית להרבות בניתוחים לבין‬
‫האינטרס של המטופל‪ ,‬כדי להקהות את עוקצו של‬
‫ניגוד העניינים יש להעמיד את המטופל על הסיכונים‬
‫והסיכויים שבניתוח המוצע לרבות החלופה שלא‬
‫לבצע כלל ניתוח סיכוייה וסיכוניה‪".‬‬
‫ע"א ‪6153/97‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫חובת ההסבר על טיפולים מחוץ לסל‬
‫בנסיבות מתאימות עשוי להיווצר צורך ליידע את המטופל לגבי‬
‫אפשרות טיפול המוצעת רק במסגרת הרפואה הפרטית ואולי אף‬
‫במסגרת שירותי רפואה מעבר לים‪ .‬כך יש לעשות‪ ,‬אכן‪,‬‬
‫כשמדובר בטיפול או בתרופה שעשויים לסייע לחולה ואינם‬
‫זמינים ברפואה הציבורית בארץ‪.‬‬
‫כשחולה אובחן כסובל ממחלה מסויימת‪ ,‬וישנה תרופה שאינה‬
‫מצויה ב"סל" – מקובל עלי שעל הרופא ליידע את החולה בדבר‬
‫קיומה של התרופה‪.‬‬
‫עליו להשאיר להחלטתו של החולה את השאלה אם לרכוש את‬
‫התרופה מכספו אם לאו‪ .‬שאלה זו כרוכה לא אחת באפשרויות‬
‫הכספיות של החולה וגם בפער בין ההשפעה של התרופה‬
‫שב"סל" לזו שאינה נמצאת בו‪ ,‬על הרופא לספק את המידע‬
‫הנדרש‪ ,‬והחולה‪ -‬יחליט‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ע"א ‪ 4960/04‬סידי‬

‫פגיעה באוטונומיה – פיצוי ללא נזק‬

‫אישה אושפזה בבית חולים לניתוח אורטופדי בשל‬
‫דפורמציה ברגל‪ .‬בסופו של דבר‪ ,‬במקום ניתוח לתיקון‬
‫הדפורמציה עברה ביופסיה בכתף בשל ממצא ידוע בכתף‬
‫שנחשד להיות גידול ממאיר‪ .‬בעקבות הביופסיה נותרה עם‬
‫מגבלה קשה בתפקוד הכתף‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פגיעה באוטונומיה‬
‫המטופלת טענה כי לא הוסברו לה הסיכונים הכרוכים‬
‫בביופסיה ולפיכך לא נתנה הסכמה מדעת לביצוע הפעולה‪.‬‬
‫נקבע כי גם לו היו נפרשים בפניה הסיכונים היתה נותנת‬
‫הסכמתה לביופסיה בשל הסיכון הממשי שמדובר בגידול‬
‫ממאיר‪.‬‬
‫למרות זאת נפסק כי היתה פגיעה באוטונומיה שלה והיא‬
‫זכאית לפיצוי כספי‪...‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פגיעה באוטונומיה‬

‫“ההכרה בזכותו של החולה לפיצוי על‬
‫הפגיעה באוטונומיה שלו‪ ,‬מקום בו הופרה‬
‫חובה זו‪ ,‬עשויה לתרום לכך שחובה זו‬
‫תקוים הלכה למעשה”‪.‬‬
‫ע”א ‪ 2781/03‬מיאסה עלי דעקה‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות בפגיעה באוטונומיה‬

‫הפרת חובת הזהירות ‪ -‬אי מתן הסברים‬
‫למטופלים לפני ביצוע טיפולים‬
‫נזק ‪ -‬פגיעה באוטונומיה של המטופל‬
‫קשר סיבתי ‪ -‬בין אי מתן ההסברים לבין‬
‫עוצם ההפתעה מן הסיבוך שהתרחש‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫משמעות העדרו של טופס הסכמה ייעודי‬
‫ניתוח סימפטקטומי (נגד הזעת יתר)‪ ,‬שבוצע בשנת ‪ 1999‬והסתבך‬
‫בהזעת יתר פיצויית‪.‬‬
‫המטופל הגיש תביעה בטענה שלא הוזהר מפני הסיבוך האמור‪.‬‬
‫התובע הוחתם על טופס הסכמה סטנדרטי (לא ייעודי)‪ ,‬משום שעד‬
‫השנה האמורה לא פותח טופס ייעודי מתאים‪.‬‬
‫הרופא המנתח רשם בגיליון כי הוסברו הסיכונים הכרוכים בפעולה‬
‫והעיד בבימ"ש כי הוא מסביר לכל המטופלים‪ ,‬ללא יוצא מן הכלל‪,‬‬
‫כי הבעיה עם הניתוח היא שבמקרים רבים מאוד‪ ,‬למעלה מ‪50% -‬‬
‫מופיעה הזעה פיצויית‪ ,‬וב‪ 2-3% -‬מן המקרים ההזעה הפיצויית‬
‫יכולה להיות משמעותית ביותר‪.‬‬
‫סטודנטית שהועסקה במרפאתו של הרופא ונכחה בזמן שקיבל‬
‫חולים אישרה את עדותו בעניין ההסברים‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫חוק זכויות‬

‫החולה‪ ,‬התשנ”ו‪1996-‬‬

‫סעיף ‪ :14‬אופן מתן הסכמה מדעת‬

‫(א)‬

‫‪.....‬‬

‫(ב)‬

‫הסכמה מדעת לטיפול רפואי המנוי בתוספת תינתן‬
‫במסמך בכתב‪ ,‬שיכלול את תמצית ההסבר שניתן‬
‫למטופל‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫חוק זכויות‬

‫החולה‪ ,‬התשנ”ו‪1996-‬‬

‫תוספת‬
‫(סעיפים ‪)15 ,14‬‬
‫(‪ )1‬ניתוחים‪ ,‬למעט כירורגיה זעירה‪.‬‬
‫(‪ )2‬צינתורים של כלי דם‪.‬‬
‫(‪ )3‬דיאליזה‪.‬‬
‫(‪ )4‬טיפול בקרינה מייננת (רדיותרפיה)‪.‬‬
‫(‪ )5‬טיפולי הפריה חוץ‪-‬גופית‪.‬‬
‫(‪ )6‬כימותרפיה לטיפול בתהליכים ממאירים‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בהעדר טופס הסכמה ייעודי‬
‫נקבע (בערעור) כי נוכח הוראות חוק זכויות החולה אין די בטפסים הערוכים‬
‫על פי תקנות בריאות העם (טופסי הסכמה)‪ ,‬התשמ"ד‪. 1984-‬‬
‫ככל הנראה המערכת הרפואית התאימה עצמה להוראות אלה באיחור מסויים‪,‬‬
‫ובמועד הרלוונטי (‪ )1999‬עדיין נעשה שימוש בטפסים הישנים‪ ,‬תוך הפרת‬
‫הוראת החוק‪.‬‬
‫אין לשלול את האפשרות‪ ,‬לפיה הפרת החובה לעגן את הסכמת המטופל‬
‫במסמך בכתב שיכלול את "תמצית ההסבר שניתן למטופל"‪ ,‬שוללת‪ ,‬מניה‬
‫וביה‪ ,‬את האפשרות שאכן מדובר ב"הסכמה מדעת"‪.‬‬
‫דרישת הכתב בחוק היא "דרישה מהותית" ובהעדרו של טופס הסכמה מדעת‬
‫ערוך כדין‪ ,‬יש לקבוע‪ ,‬למצער‪ ,‬כי במקרה של מחלוקת‪ ,‬המטפל הוא זה‬
‫שצריך להוכיח קיומה של הסכמה זו‪.‬‬
‫ע"א ‪ 6299/05‬צורף‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ומה הדין כשיש טופס חתום ?!‬

‫נולדה‬

‫בשנת ‪1998‬‬
‫(מיקרופטלמיה)‪.‬‬
‫בשבוע ‪ 21‬להריון בוצעה לאם בדיקת אולטרה‪-‬סאונד בסיסית‬
‫במסגרת הקופה שנמצאה תקינה‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע כי לא ניתן לגלות את המום במסגרת בדיקה בסיסית‬
‫אך יש אפשרות לגלות זאת בבדיקה מורחבת‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע כי היה מדובר בהריון שלא בסיכון גבוה ולא היה‬
‫מקום לביצוע סקירה מורחבת‪/‬מכוונת‪.‬‬
‫האם חתמה על טופס בקשה לביצוע בדיקת על‪-‬קול לפיה היא‬
‫מודעת לכך שמדובר בבדיקה בסיסית וכי באפשרותה לבצע‬
‫בדיקה מורחבת באופן פרטי‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תינוקת‬

‫כשהיא‬

‫סובלת‬

‫מעיוורון‬

‫חתימה ללא הסבר – לאו הסכמה היא‬
‫ביהמ"ש קבע כי הרופאים הסבירו לאם כי הבדיקה אותה היא עומדת לבצע‬
‫היא בדיקה בסיסית וכי קיימת בדיקה משוכללת יותר אותה ניתן לבצע באופן‬
‫פרטי ואולם בכך לא די‪.‬‬
‫האם לא הבינה לאשורה את האבחנה בין הבדיקה הבסיסית והמורחבת ואם‬
‫היתה מבינה היתה בוחרת לבצע את הבדיקה על חשבונה‪ .‬יש כשל בשרשרת‬
‫המידע אשר נמסר לאם‪.‬‬

‫לא די בקיומה של פרקטיקה לפיה מיידעים את האישה כי קיימת‬
‫בדיקה מורחבת‪ ,‬העדר הנחיות ברורות ונהלים מוגדרים באשר‬
‫להיקף המידע שיש למסור למטופלת לעניין אפשרותה לבצע‬
‫בדיקה מורחבת ‪...‬ואי מתן הסבר הולם בטרם ביצוע הבדיקה‬
‫הבסיסית הינם בגדר נוהל בלתי סביר‪...‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תוצאות הערעור‬
‫המלצת ביהמ"ש‪:‬‬

‫לאור קשיים שהתגלעו בהכרעת בימ"ש קמא בשאלת‬
‫החבות ולאור זאת שבימ"ש קמא הכריע בפסק דינו‬
‫בסוגיות שלא היו בחזית הדיון יבוטל פסק דינו של‬
‫בימ"ש קמא והסכום אשר שולם לתובעים יישאר בידם‪.‬‬

‫התובעים הסכימו להצעת ביהמ"ש שמשמעותה‬
‫שפסה"ד מבוטל‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ההחמרה השיפוטית –‬
‫הנזק הממוני‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫הלכת "השנים האבודות" –‬
‫עזבון אטינגר ז"ל‬

‫פס"ד תקדימי ניתן‪ ,‬במרץ ‪ ,2004‬על‪-‬ידי בית‪-‬המשפט העליון‬
‫בהרכב של חמישה שופטים בתביעת עזבון של קטין‪ ,‬אשר הלך‬
‫לעולמו בגיל ‪ ,12‬כתוצאה מנפילה לבור בעת משחק עם חבר‪,‬‬
‫בעיר העתיקה בירושלים‬
‫עזבון של קטין אשר הלך לעולמו כתוצאה מרשלנות‪ ,‬זכאי לפיצוי‬
‫בגין הפסד כושר השתכרות ב"שנים האבודות"‪ ,‬בהן לא זכה‬
‫לחיות ולהתפרנס‬
‫זכות דומה קיימת גם לעזבון של בגיר שהלך לעולמו בגיל‬
‫העבודה‬
‫נפגע אשר קוצרה תוחלת חייו כתוצאה מרשלנות זכאי מעתה‬
‫לפיצוי בגין הפסד ההשתכרות שלו ב"שנים האבודות"‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"השנים האבודות" – ההשלכות הכספיות‬
‫נקבע כי חישוב הפסד ההשתכרות ב"שנים האבודות" יהיה מבוסס‬
‫על ‪ 30%‬מן השכר הממוצע במשק (בתקופה מגיל ‪18-21‬‬
‫החישוב הוא ‪ 70%‬מן הסכום האמור)‪.‬‬
‫ההנחה המובלעת היא כי ניתן לחסוך ‪ ₪ 2400‬מתוך ‪₪ 8000‬‬
‫בחודש !!!!!‬
‫בתביעת יורשים שהם גם תלויים ‪ ,‬נקבע כי יש ליורשים זכאות‬
‫לקבל פיצוי בגין ראשי נזק שנמצאים מחוץ לתחום החפיפה (כאב‬
‫וסבל וקיצור תוחלת חיים וכ"ו)‬
‫חישוב הפסד ההשתכרות בשנים האבודות‪ ,‬כולל גם חישוב הפסדי‬
‫פנסיה‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫הגידול בפיצוי הכספי‬
‫יולדת לאחר ‪ 3‬שנות טיפולי הפריה בהריון ראשון‪,‬‬
‫נשלחה "להסתובב" כדי לזרז לידה ושבה עם עובר מת‪.‬‬
‫בימ"ש המחוזי קבע אחריות ופסק לאם פיצוי של‬
‫‪ ₪ 300,000‬בגין כאב וסבל‪.‬‬
‫ביהמ"ש העליון קבע כי מגיע פיצוי גם לאב בגין כאב‬
‫וסבל שלו בסכום נוסף של ‪.₪ 250,000‬‬
‫סטיה מהלכה קודמת שחייבה נזק נפשי חמור "בניזוק‬
‫משני" שעולה כדי מחלת נפש או הפרעת נפש הגורמת‬
‫נכות ממשית‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פס"ד לבנה לוי‬

‫הגידול בסכומי הפיצוי‬
‫צעירה שנולדה בשנת ‪ 1985‬כשהיא סובלת משיתוק ביד שמאל‬
‫כתוצאה מפגיעה במקלעת העצבים הברכיאלית‪ ,‬הגישה בשנת‬
‫‪ 2006‬תביעה נגד ביה"ח בו נולדה בטענה של רשלנות בלידה‪.‬‬
‫בינתיים סיימה התובעת לימודי משפטים ומנהל עסקים ובמהלך‬
‫המשפט עשתה התמחות במשפטים‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע שיש אחריות לביה"ח ופסק לה פיצוי גלובלי בגין‬
‫הפסד השתכרות בסך של ‪ ₪ 800,000‬ובנוסף ‪ ₪ 600,000‬כאב‬
‫וסבל‪ ₪ 1,000,000 ,‬עזרת צד ג' ו‪ ₪ 85,000 -‬הוצאות ‪....‬‬

‫א (ים) ‪8363/06‬פדילה נ' בי"ח מאיר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"ועדת שפניץ" – אין מקום להגביל בחוק את‬
‫הפיצוי לתובעים בגין רשלנות רפואית‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫לאן מועדות פנינו?‬

‫‪ ‬המשך החמרה שיפוטית ?‬
‫‪ ‬התמתנות והתייצבות ?‬
‫‪ ‬התערבות חקיקתית ?‬
‫ימים יגידו‪....‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תודה !‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬


Slide 18

‫עדכונים בפסיקת בתי‪-‬המשפט‬
‫בתביעות רשלנות רפואית‬
‫עו"ד טליה חלמיש‪-‬שני‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬
‫מקבוצת מדנס‬
‫מאי ‪2009‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תמונת המצב‬
‫בשנים האחרונות אנו עדים לעליה ניכרת של ההוצאה‬
‫בגין תביעות אחריות מקצועית בתחום הרפואה‪.‬‬
‫העליה נובעת בעיקר מ"אינפלציה שיפוטית" שהביאה‬
‫לגידול ניכר בפיצויים המשולמים לתובעים‪.‬‬
‫התשלומים השנתיים בתביעות הרשלנות הרפואית‪ ,‬גדלו‬
‫בעשור האחרון ב‪.700% -‬‬
‫במקביל גדלו הפרמיות בצורה דרמטית והכיסויים‬
‫הוגבלו‪.‬‬
‫מוסדות רפואיים ורופאים פרטיים העוסקים בתחומים‬
‫בסיכון גבוה (לידות‪ US ,‬מיילדותי‪ ,‬כירורגיה פלסטית‬
‫וכ"ו) נתקלים בקושי להשיג כיסוי ביטוחי‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫התפתחות התביעות בבימ"ש‬

‫‪1994 - 2008‬‬

‫‪1,200‬‬
‫‪1,100‬‬
‫‪1,000‬‬
‫‪900‬‬
‫‪800‬‬
‫‪700‬‬
‫‪600‬‬
‫‪500‬‬
‫‪400‬‬
‫‪300‬‬
‫‪200‬‬
‫‪100‬‬
‫‪0‬‬

‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫‪2002‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫‪1994‬‬

‫מדד גידול התשלומים‬

‫‪1995 - 2008‬‬

‫‪3100%‬‬
‫‪2800%‬‬
‫‪2500%‬‬
‫‪2200%‬‬
‫‪1900%‬‬

‫‪1600%‬‬
‫‪1300%‬‬
‫‪1000%‬‬
‫‪700%‬‬
‫‪400%‬‬
‫‪100%‬‬
‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫‪2002‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫התפתחות התביעות בבימ"ש‬
‫מיילדות וגינקולוגיה‬

‫‪240‬‬

‫‪210‬‬

‫‪180‬‬

‫‪150‬‬

‫‪120‬‬

‫‪90‬‬

‫‪60‬‬

‫‪30‬‬

‫‪0‬‬
‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2002‬‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫מדד גידול התשלומים‬
‫מיילדות וגינקולוגיה‬

‫‪11100%‬‬
‫‪10100%‬‬
‫‪9100%‬‬
‫‪8100%‬‬
‫‪7100%‬‬
‫‪6100%‬‬
‫‪5100%‬‬
‫‪4100%‬‬
‫‪3100%‬‬
‫‪2100%‬‬
‫‪1100%‬‬
‫‪100%‬‬

‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫‪2002‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫מקצועות קליניים מובילים בשיעור הסיכון‬
‫‪1991 - 2008‬‬
‫מיילדות‬
‫כירורגיה כללית‬

‫‪40%‬‬

‫קרדיולוגיה‬

‫שיעור הסיכון הכספי‬

‫‪35%‬‬
‫‪30%‬‬

‫רפואת שיניים‬

‫‪25%‬‬

‫אורטופדיה‬

‫‪20%‬‬

‫נוירוכירורגיה‬

‫‪15%‬‬
‫‪10%‬‬

‫גינקולוגיה‬

‫‪5%‬‬

‫אופטלמולוגיה‬

‫‪0%‬‬

‫‪18%‬‬

‫שיעור התיקים עם סיכון כספי‬

‫‪16%‬‬
‫‪14%‬‬
‫‪12%‬‬
‫‪10%‬‬
‫‪8%‬‬
‫‪6%‬‬
‫‪4%‬‬
‫‪2%‬‬
‫‪0%‬‬

‫* ‪ 3%‬ומעלה‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫דו"ח ועדת "שפניץ"‪-‬‬

‫הועדה הבין משרדית לבחינת הדרכים להקטנת ההוצאה‬
‫הציבורית בגין תביעות הרשלנות הרפואית‬

‫מסתמנת בפסיקה מגמה של הרחבת אחריותם של בעלי‬
‫מקצועות הרפואה והמוסדות הרפואיים – החל בסוגית‬
‫ההתרשלות (ירידת קרנה של הלכת הפרקטיקה‬
‫המקובלת)‪ ,‬המשך בסיבתיות (אובדן סיכויי החלמה)‬
‫וכלה בהרחבת העילות (רשלנות בגין הסכמה מדעת)‬
‫וראשי נזק (פגיעה באוטונומיה)‪.‬‬
‫מהנתונים עולה כי במשך השנים עלו סכומי הפיצויים‬
‫הממוצעים שנפסקו בתביעות רשלנות רפואית‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫הגידול בפיצוי הממוצע לתובעים‬
‫שנת תשלום‬
‫‪2004‬‬
‫‪2005‬‬
‫‪2006‬‬
‫‪2007‬‬
‫‪2008‬‬

‫תשלום ממוצע לתובע (בדולר)‬
‫‪21,872‬‬
‫‪33,700‬‬
‫‪34,935‬‬
‫‪44,839‬‬
‫‪62,374‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פיצוי עבור כאב וסבל ב– ‪ 100%‬נכות‬

‫‪1997-2008‬‬

‫‪1600000‬‬

‫‪1400000‬‬

‫‪1200000‬‬

‫‪1000000‬‬

‫‪800000‬‬

‫‪600000‬‬

‫‪400000‬‬

‫‪200000‬‬

‫‪0‬‬
‫‪2009‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2005‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2003‬‬

‫‪2001‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1997‬‬

‫פיצוי עבור מות קטינים (קיצור תוחלת חיים‪+‬כאב וסבל)‬
‫‪1998-2006‬‬
‫‪1800000‬‬

‫‪1600000‬‬

‫‪1400000‬‬

‫‪1200000‬‬

‫‪1000000‬‬

‫‪800000‬‬

‫‪600000‬‬

‫‪400000‬‬

‫‪200000‬‬

‫‪0‬‬
‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2002‬‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ההתפתחויות המשפטיות‬

‫עמדה סלחנית‬

‫עמדה ביקורתית‬

‫עמדה מחמירה‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫סלחנות שיפוטית‬

‫(‪)1961‬‬

‫"אשה‪ ...‬באה למחלקה הגינקולוגית לשם ניתוח קל‬
‫ברחמה ויצאה מהמחלקה שבעת יסורים ובעלת מום‬
‫לכל ימי חייה‪...‬‬
‫הטיפול אשר החולה קיבלה בבית החולים לא היה כפי‬
‫שצריך היה לצפותו מבעלי מקצוע מעולים וכן קרו תוך‬
‫כדי טיפול הזנחות וטעויות שונות‪ ,‬אשר הביאו לידי‬
‫תוצאות מעציבות במצב בריאותה‪...‬‬
‫רופא בשר ודם עשוי לטעות‪ ,‬ולא כל טעות מהווה‬
‫רשלנות‪"...‬‬

‫התביעה נדחתה‬
‫(ע"א ‪ 280/60‬פרדו נ' פלדמן‪ ,‬פד' (טו') ‪)1961‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫בקרה שיפוטית‬
‫עולם הרפואה אינו חסין מביקורת שיפוטית ומחשיפה של מעשי רשלנות‬
‫מקצועיים‪ .‬ביקורת זו היא אחת הערובות החשובות להקפדה על מתן טיפול‬
‫רפואי נאות‪.‬‬
‫לא כל טעות באבחנה או בטיפול‬
‫מצביעה בהכרח על רשלנות‪.‬‬
‫אחריות הרופאים‪ ,‬ברשלנות‬
‫אזרחית או פלילית‪ ,‬צריכה‬
‫להיקבע‪ ,‬רק אם הוכח שבנתוני‬
‫זמן אמת פעלו הרופאים‬
‫באי מיומנות מקצועית‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫בקרה שיפוטית – האם היא מקדמת את‬
? ‫בטיחות הטיפול‬
Most patient-safety experts continue to believe that the
threat of liability is the primary barrier to the
development of effective and comprehensive patient
safety programs in hospitals. I suggest, on the
contrary…that judicial recognition of an explicit “right
to safety” for hospital patients, with correlative duty of
hospitals to implement patient-safety measures can
become the primary motivator for the development of
systems to improve patient safety.
George J. Annas. J.D., NEJM 354;19 May11,2006
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫בקרה שיפוטית‬

‫‪‬‬
‫שיפור איכות הרפואה‬
‫הרשומה הרפואית‬
‫• רישום מפורט יותר‬
‫• שמירה על רשומות‬

‫תהליך הבקרה הרפואית‬
‫• ניהול סיכונים‬
‫• אבטחת איכות‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תקשורת עם מטופלים‬
‫• הסכמה מדעת‬
‫• גילוי נאות על תקלות‬

‫ניהול הטיפול הרפואי‬
‫• פרוטוקולים ונהלים‬
‫• הנחיות קליניות‬

‫החמרה שיפוטית‬

‫‪‬‬
‫רפואה מתגוננת‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬

‫ריבוי בדיקות וטיפולים מיותרים‬
‫יצירת מתח ביחסי מטפל‪-‬מטופל‬
‫הוצאות מוגברות לתשלום ביטוח‬
‫סגירת פעילויות בסיכון ביטוחי גבוה‬
‫קושי להשיג כיסוי ביטוחי‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית‬

‫(‪)1998‬‬

‫"חיובם של הרופא וקופת‬
‫חולים בדין הוא פרי של חוכמה‬
‫לאחר מעשה‪ .‬הרף שהוצב‬
‫לקביעת אחריותם‪ ,‬הוצב בגובה‬
‫כה רב‪ ,‬עד שלא רק הרופא‬
‫הסביר אינו יכול לעוברו‪ ,‬אלא‬
‫גם הרופא המומחה המובהק‬
‫ייכשל בכך"‪.‬‬
‫(השופטת שטרסברג‪-‬כהן בדעת מיעוט‬
‫ע"א ‪ 3709,3264/96‬קופ"ח נ' פלד ואח')‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית – ההנמקה‬
‫"אין להטיל את העומס הכלכלי של הטעות הרפואית‬
‫על החולה‪ ,‬אלא מן הראוי כי יוטל‪ ,‬עקרונית‪ ,‬על‬
‫הרופא בעל הטעות שממנו יפוזר ממילא על ציבור‬
‫רחב יותר באמצעות ביטוח האחריות המקצועית‪.‬‬
‫יתרה מזו‪ ,‬הטלת האחריות האישית על הרופא‪...‬‬
‫עשויה לעודד את מילוי החובה המקצועית‬
‫להתעדכנות בספרות המקצועית‪"...‬‬
‫(השופט אנגלרד ע"א ‪ 3709,3264/96‬קופ"ח נ' פלד ואח')‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ההחמרה השיפוטית –‬
‫שאלת האחריות‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"החמרת" האחריות של המטפלים‬
‫"פרקטיקה רצויה" במקום "פרקטיקה מצויה"‬
‫החלת נורמות התנהגות רטרוספקטיבית‪" -‬דרך עוקפת פרקטיקה‬
‫מקובלת"‬
‫מבחן "המומחה הטוב" במקום "הרופא הסביר"‬
‫החלת כלל "הדבר מדבר בעדו" במקרי סיבוכים נדירים‬
‫החלה מסיבית של "כלל הנזק הראייתי"‬
‫החלת אחריות במקרים של "קשר סיבתי נסיבתי"‬
‫קביעת חובות מוגברות בכל הנוגע להסברים למטופלים עובר‬
‫למתן לטיפולים רפואיים‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"פרקטיקה מצויה" לעומת "פרקטיקה רצויה"‬
‫העובדות ‪ -‬רביד נ' קליפורד‬

‫ביום ‪ 5.4.84‬הגיעה רביד בת החמש למרפאת שיניים לצורך‬
‫טיפול שיניים‪ .‬כהכנה לטיפול הזריק לה הרופא זריקת הרדמה‬
‫מקומית בלסתה התחתונה מצד ימין‪ .‬הרופא השתמש לצורך‬
‫ההזרקה במזרק לא שואב‪ ,‬שהיה מקובל לשימוש באותה תקופה‬
‫(פרקטיקה מקובלת)‪.‬‬
‫זמן קצר לאחר ההזרקה נטתה רביד על צידה ולא הצליחה‬
‫להתייצב‪ .‬היא היתה מנומנמת והוחלט להעבירה לטיפול בבית‪-‬‬
‫חולים‪ .‬כתוצאה מן האירוע סובלת רביד עד היום מהמיפרזיס‬
‫במחצית הגוף השמאלי ומהפרעות נוירולוגיות וקוגנטיביות‪.‬‬
‫הסתבר כי חומר ההזרקה חדר לכלי דם משם נדד למוח וגרם‬
‫לקריש דם ולאוטם מוחי‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"פרקטיקה מצויה" לעומת "פרקטיקה רצויה"‬
‫ההכרעה המשפטית‬

‫העובדה שרופא נהג בהתאם לפרקטיקה המקובלת‬
‫בתחומו‪ ,‬היא כשלעצמה‪ ,‬אינה מעניקה לו הגנה‬
‫מוחלטת ולעולם מצוי בידי בית המשפט לקבוע‪ ,‬כי‬
‫פרקטיקה נהוגה זו אינה עולה בקנה אחד עם חובת‬
‫הזהירות של רופא כלפי מטופל‪.‬‬
‫פרקטיקה מקובלת מהווה פרמטר‪ ,‬ואפילו פרמטר‬
‫חשוב‪ ,‬במכלול השיקולים שעל בית המשפט לשקול‬
‫בבואו לקבוע את סטנדרט ההתנהגות הראוי‪ ,‬אולם‬
‫אין היא הפרמטר היחיד אשר בית המשפט יתחשב בו‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫די היה באמצעי פשוט וזמין למנוע סיכון ידוע של‬
‫חדירת מזרק עם חומר הרדמה לתוך עורק‪ ,‬דבר אשר‬
‫עלול לגרום לתופעות לוואי משמעותיות‪ .‬כל זאת‬
‫ללא תוספת עלות משמעותית‪.‬‬
‫בנסיבות אלה אין מנוס מן המסקנה כי רופא התרשל‬
‫שכן רופא זהיר היה בוחר למנוע סיכון זה באמצעות‬
‫שימוש במזרקים שואבים‪.‬‬
‫רביד נ' קליפורד‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬
‫הנורמות אינן נקבעות על‪-‬ידי מומחים אלה או אחרים‪ ,‬אלא‬
‫על‪-‬ידי בית‪-‬המשפט‪.‬‬
‫שאלת תפקידו של מנתח בחדר ניתוח היא עניין ערכי‬
‫ונורמטיבי שמתפקידו של בית‪-‬המשפט להכריע בו‪.‬‬
‫עדות יו"ר המועצה הלאומית לכירורגיה‪ ,‬הרדמה וטיפול נמרץ‬
‫כי אין אחריות הדדית בין מנתח לרופא מרדים‪ ,‬כפי שבא לידי‬
‫ביטוי בסיכום ישיבת המועצה הלאומית הנ"ל‪ ,‬אין לראות בה‬
‫משום נורמה נכונה‪ ,‬ולפיכך אין לפעול על‪-‬פיה‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬

‫(‪)2‬‬

‫אם נרשם בסיכום ישיבת מועצת איגוד רופאי העיניים‪ ,‬כי‬
‫המנתח אחראי כלפי המנותח על הניתוח ותוצאותיו בלבד‪,‬‬
‫והמרדים אחראי כלפי המטופל על תהליך ההרדמה ותוצאותיו‪,‬‬
‫אין לראות בכך כאילו כל אחד מהם אחראי רק על תחומו‪,‬‬
‫וחייבת להיות הדדיות ביניהם‪ ,‬ולמרות שאין למנתח "אחריות‬
‫על" הרי שיש לו אחריות על סימני החיים של המנותח‪ ,‬לא‬
‫פחות מאשר למרדים‪ ,‬ועל‪-‬כן עמדת איגוד רופאי העיניים כפי‬
‫שבאה לידי ביטוי במסמך הנ"ל‪ ,‬אינה משקפת את הנורמה‬
‫המחייבת‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬

‫(‪)3‬‬

‫המסמך בדבר חלוקת אחריות בחדר הניתוח של ההסתדרות‬
‫הרפואית בישראל‪ ,‬קובע כי שיתוף פעולה בין הרופא המנתח‬
‫והרופא המרדים בניתוח חיוני להצלחת הטיפול וכך יש אכן‬
‫לנהוג‪ ,‬אולם ההסתייגות שעל‪-‬פיה אין הרופא המנתח אחראי‬
‫לפעולות המבוצעות על‪-‬ידי הרופא המרדים‪ ,‬כפי שהרופא‬
‫המרדים אינו אחראי על פעולות המבוצעות על‪-‬ידי הרופא‬
‫המנתח‪ ,‬איננה נורמה שיש לפעול על‪-‬פיה‪ ,‬שכן ברור שהמנתח‬
‫אינו אחראי על פעולות המרדים‪ ,‬אולם אין בכך כדי לסייג‬
‫אחריותו לעקוב אחר סימני החיים של המנותח‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬

‫(‪)4‬‬

‫כאשר מנותח פונה למנתח בבקשה לנתחו אין הוא יוצר קשר אחד עם‬
‫המרדים וקשר אחר עם המנתח‪ ...‬יש לייחס לו אחריות מעבר לעצם‬
‫הפעולה הכירורגית‪ ,‬המנותח מצפה ממנו להיות אחראי על חייו בעת‬
‫ביצוע הניתוח – ולאו דווקא בעת ביצוע הפעולה הכירורגית גרידא‪.‬‬
‫כל מנתח חייב להיות שותף מלא למעקב אחר סימני חיים של המנותח‪ ,‬גם‬
‫תוך כדי ובמהלך הניתוח‪ ,‬ואין הוא רשאי להטיל את האחריות הבלעדית‬
‫על כך על כתפי המרדים‪.‬‬
‫חובתו של המנתח היתה להאזין לקולות המוניטור ע"מ לוודא שהוא‬
‫ממשיך לנתח אדם חי ולא מחוסר חיים‪ .‬אם הוא לא עושה כן הוא‬
‫מתרשל‪.‬‬
‫המנתח שלא עשה כן הורשע בעבירה של מעשה פזיזות ורשלנות‪.‬‬
‫פ (תא) ‪ 40016/07‬מ"י נ' אסותא ואח'‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החלת נורמות רטרוספקטיבית‬
‫בשנת ‪ 1986‬נולד ערן סידי עם חסר של כף יד ימין‪.‬‬
‫בשנת ‪ 1997‬הגישה משפחת סידי תביעה נגד הגיניקולוג שביצע‬
‫לאם בדיקת אולטרה סאונד שגרתית במהלך ההריון‪ ,‬בטענה של‬
‫רשלנות באי אבחון חסר כף היד‪.‬‬
‫ביהמ"ש המחוזי פסק כי לא היתה רשלנות בביצוע הבדיקה‪ ,‬שכן‬
‫בשנה הנדונה בדיקת האולטרה סאונד הבסיסית לא כללה סקירת‬
‫גפיים ודחה את התביעה‪.‬‬
‫לעומת זאת ביהמ"ש העליון שדן בערעור על התביעה קבע‬
‫בשנת ‪ 2005‬כי חלה חובה על הרופא הבודק בשנת ‪!!! 1986‬‬
‫ליידע את האישה על מגבלות הבדיקה ועל האפשרות לבצע‬
‫בדיקת אולטרה סאונד מורחבת במסגרת הפרקטיקה הפרטית‪...‬‬
‫ע"א ‪ 4960/04‬סידי‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החלת נורמות רטרוספקטיבית ‪2 -‬‬
‫ילדה נולדה בשנת ‪ 1995‬כשהיא סובלת מתסמונת ‪ X‬שביר‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע כי בתקופה הרלבנטית הבדיקה טרם הומלצה ע"י הגורמים‬
‫המקצועיים ושליחת הנשים לביצועה בוודאי שלא היתה פרקטיקה מחייבת‬
‫את הרופא הסביר‪.‬‬
‫ואולם ביהמ"ש קבע כי מאחר שבמאמרים שפורסמו עובר לשנת ‪1994‬‬
‫מוזכרות בדיקות המבוצעות לאוכלוסייה בעלת סיכון נמוך לצרכי מחקר או‬
‫לצרכים אחרים‪ ,‬היה על רופא סביר הקורא את המאמרים הללו להסיק כי‬
‫"בדיקות סקר" לגילוי הנשאות קיימות גם אם ביצוען עדיין אינו מומלץ‪.‬‬
‫הבדיקה היתה קיימת במועד הרלבנטי ויש לייחס להורים בהתאם להלכת‬
‫סידי ציפייה סבירה כי קיומה יגולה להם ולכן הרופא התרשל בכך שלא ידע‬
‫על קומה ולא גילה להורים על קיומה‪.‬‬
‫הקופה אחראית לכך שלא הפיצה בקרב רופאיה את האפשרות לביצוע‬
‫בדיקה לגילוי הנשאות לתסמונת ‪ X‬שביר גם לנשים ללא כל אינדיקציה‪.‬‬
‫א (ים)‪ 5416/03‬שיר סגל‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"כלל ‪ 30‬הדקות" – ‪OUT‬‬
‫השאלה היא מהו פרק הזמן הסביר לביצוע ניתוח קיסרי ?‬
‫פרק הזמן של ‪ 15‬דקות לבצוע ניתוח קיסרי הוא פרק זמן‬
‫אפשרי וראוי כאשר חדר הניתוח פנוי וכל הצוות זמין‪ ...‬יש‬
‫להשלים‪ ,‬חרף העובדה שהדבר אינו רצוי‪ ,‬גם עם חלוף פרק‬
‫זמן ארוך יותר של כ‪ 25-30 -‬דק' עד לניתוח‪ .‬אולם שיהוי כזה‬
‫בביצוע הניתוח‪ ,‬כדי שיתקבל כשיהוי סביר‪ ,‬מחייב מתן הסבר‪,‬‬
‫המבוסס על נסיבותיו המיוחדות של המקרה הנדון‪ ,‬ועל כך‬
‫שבפועל נעשו מאמצים סבירים לקצר פרק זמן זה דבר שלא‬
‫הסתייע באותן נסיבות‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"כלל ‪ 15‬הדקות" – ‪IN‬‬
‫במקרה שלפנינו‪ ,‬לא ניתן הסבר המצדיק התמשכותו של פרק‬
‫הזמן שחלף בין קבלת ההחלטה על ביצוע הניתוח לבין הביצוע‬
‫בפועל‪.‬‬
‫במקרה שלפנינו נפל שיהוי בלתי מוצדק של כ‪ 6 -‬דקות גם‬
‫בהתמשכות פרק הזמן ממועד קבלת ההחלטה על הניתוח ועד‬
‫לביצועו‪ .‬מכאן‪ ,‬שבסה"כ נפל במקרה זה שיהוי בלתי מוצדק‬
‫בביצוע הניתוח הקיסרי‪ ,‬העולה כדי רשלנות‪ ,‬של ‪31-33‬‬
‫דקות‪ ,‬ולמצער שיהוי של ‪ 21‬דקות‪.‬‬
‫א (ים) ‪ 8005/06‬ב‪.‬ר‪ .‬נ' בי"ח מאיר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית –‬
‫סטנדרט המומחה הטוב‬

‫על הרופא להשתמש ברמת ידע‪ ,‬כשרון ואיכפתיות‪,‬‬
‫הקיימת ומופעלת ע"י רופאים ברמה מקצועית טובה‬
‫ולא ממוצעת‪.‬‬
‫כאשר מדובר ברופא הטוען לכישורים מיוחדים ולהיותו‬
‫מומחה‪ ,‬הרמה הנדרשת ממנו היא בהתאם לכך‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית –‬
‫"המתמחה חשוד"‬
‫אישה שעברה ניתוח קיסרי אלקטיבי בהרדמה ספינלית‪,‬‬
‫נותרה עם נזק לשורשי העצב הפירוניאלי‪ ,‬נזק זה יוחס‬
‫לפגיעה במהלך ההרדמה‪.‬‬
‫וכך אמר ביהמ"ש על המרדים שהיה מתמחה ותיק בעת‬
‫הניתוח‪":‬רף המומחיות הרשמית של הנתבע שהוא נמוך‬
‫לטעמי‪ ,‬גם אם הוא בעל ניסיון מעשי רב‪ ,‬יש בו כדי ליצור‬
‫חיזוק לטענות התובעת וספק באשר לביצועה הנאות של‬
‫ההרדמה "‬
‫‪...‬‬
‫ת"א ‪ 072682/99‬פני אלמליח‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החלת כלל הדבר מדבר בעדו‬
‫בתי‪-‬המשפט מחילים את כלל "הדבר מדבר בעדו" באופן‬
‫"ליברלי" ומעבירים את נטל השכנוע מכתפי התובעים אל‬
‫כתפי הנתבעים להוכיח שלא היתה רשלנות מצידם‪.‬‬
‫התנאים להחלת הכלל (ס' ‪ 41‬לפקודת הנזיקין)‪:‬‬
‫ התובע לא ידע ולא יכול היה לדעת על הנסיבות שהביאו‬‫לידי הנזק‬
‫ הנזק נגרם על‪-‬ידי נכס בשליטת המזיק‬‫ המקרה מתיישב יותר עם המסקנה שהיתה רשלנות‬‫מאשר עם העדרה‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בסיבוכים נדירים‬
‫אישה הרה עברה דיקור מי שפיר בשבוע ‪ 18‬להריונה‪ ,‬אשר‬
‫הסתבך בזיהום תוך רחמי‪ ,‬שהוביל לספסיס סוער ולמותה‬
‫של האישה‪.‬‬
‫ועדת בדיקה של משרד הבריאות לא מצאה התרשלות‬
‫בטיפול במנוחה מצד גורם רפואי כלשהו‪.‬‬
‫בעלה וילדיה של המנוחה הגישו תביעה נגד הרופא המטפל‬
‫שביצע את הדיקור בטענה שהדיקור נעשה באופן רשלני‪,‬‬
‫ללא ניקוי מתאים של איזור הבטן בו בוצעה הדקירה‬
‫וכתוצאה מכך נגרם הזיהום שהוביל למותה‪.‬‬
‫לא הוגשה חוו"ד מטעם התובעים לתמיכה בטענותיהם‪ ,‬והם‬
‫בקשו להחיל את הכלל של "הדבר מדבר בעדו"‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בסיבוכים נדירים‬
‫ביהמש פסק כי "מהעדויות שנשמעו בבית המשפט ומחומר‬
‫הראיות שהובא‪ ,‬ניתן לקבוע כי השימוש בחומר החיטוי‬
‫פולידין ואלכוהול היה נפוץ ומקובל לצורך עריכת הדיקור‬
‫וכי הנתבעים פעלו על‪-‬פי הנהוג והמקובל בכגון דא‪ ...‬ואין‬
‫לבוא לנתבעים בטרוניה באשר לפרקטיקה בה נהגו"‬
‫ואולם העובדה ‪ -‬שמדובר בתוצאה נדירה ובלתי צפוייה‬
‫למדי של דיקור מי שפיר שגרם לזיהום חריף ברחם‬
‫האשה ומותה עקב כך ‪ -‬תומכת בתחולת הכלל של הדבר‬
‫מדבר בעדו‪ .‬זה מצביע יותר על קיומה של התרשלות מאשר‬
‫על העדרה‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בסיבוכים נדירים‬
‫אף כי התובעים לא הוכיחו את הסיבה הממשית והישירה לזיהום‬
‫בגופה של המנוחה ולמותה כתוצאה מכך‪ ,‬שוכנעתי – על‪-‬פי מאזן‬
‫ההסתברויות במשפט האזרחי – כי ההסתברות שהיא נפטרה עקב‬
‫רשלנותם הרפואית של הנתבעים עולה על ההסתברות כי הפגיעה‬
‫לא היתה תוצאה של התרשלות כזו‪.‬‬
‫נטל השכנוע בדבר העדר התרשלות עבר לכתפי הנתבעים‬
‫ומשהם לא עמדו בו – דין התביעה להתקבל‪.‬‬
‫נקבע שהרופא שביצע את הדיקור אחראי ברשלנות משום שלא‬
‫הרים את הנטל להסביר באיזה מנגנון אירע הזיהום שלא‬
‫באחריותו‪.‬‬
‫א (ת"א) ‪ 89/96‬עזבון המנוחה ג'ומאנה מראר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשומות רפואיות – כלל "הנזק הראייתי"‬

‫"מקום שצריך להיעשות רישום רפואי וזה לא נעשה‪ ,‬ולא‬
‫ניתן הסבר מניח את הדעת למחדל זה‪ ,‬יועבר נטל ההוכחה‬
‫בדבר העובדות השנויות במחלוקת‪ ,‬שיכלו להתבהר מתוך‬
‫הרישום‪ ,‬אל כתפי הרופא או המוסד‪ ,‬שבמסגרתו ניתנו‬
‫השירותים הרפואיים‪".‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫נתונים על העברת נטל הראיה –‬

‫דו"ח ועדת שפניץ‬

‫נראה שנושא הרשומה הרפואית‪ ,‬ליקוי בה או היעדרה הוא‬
‫בעל השלכות מרכזיות בתחום תביעות הרשלנות הרפואית‪,‬‬
‫היכול לעיתים להשפיע באופן מהותי על תוצאת הדיון‬
‫בתביעה‪.‬‬
‫בשני שליש מן המקרים בהם העביר בית‪-‬המשפט את הנטל‬
‫מכתפי התובעים אל כתפי הנתבעים‪ ,‬בשל ליקוי ברשומה‬
‫הרפואית‪ ,‬הם לא הצליחו להתמודד עמו ולהרים אותו‪,‬‬
‫ונקבעה אחריות של המטפלים לנזקם של התובעים‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫התובע יליד ‪ 1939‬אושפז עקב אוטם שריר הלב‪.‬‬
‫בוצע צינתור שבמהלכו הוזרק חומר ניגוד מסוג‬
‫אורוגרפין‪.‬‬
‫סמוך לאחר ההזרקה התלונן התובע על הרגשה‬
‫לא טובה‪ .‬תוך שתי דקות היתה ירידה בלחץ‬
‫הדם‪ ,‬פרפור חדרים ואיבוד הכרה‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)2‬‬

‫האבחנה – שוק אנפילקטי עקב רגישות ליוד‪.‬‬
‫החלה פעולת החייאה אליה הצטרפו רופאים‬
‫בכירים וביניהם מנהל המחלקה הקרדיולוגית‬
‫ומנהל יחידת הצינתורים‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)3‬‬

‫פעולות ההחייאה כללו‪ :‬עיסוי חזה‪ ,‬מכות‬
‫חשמל‪ ,‬החדרת קוצב לב זמני והזלפת‬
‫תרופות שונות‪.‬‬
‫רק בחלוף כ‪ 40 -‬דקות חזר הלב לתפקד‪,‬‬
‫אלא שבזמן זה נגרם נזק מוחי קשה והתובע‬
‫נותר במצב וגטטיבי‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)4‬‬

‫נקבע כי לא היתה רשלנות בטיפול שקיבל התובע‬
‫עד שלב ההחייאה‪.‬‬
‫השאלה במחלוקת היתה האם ההחייאה בוצעה‬
‫בסבירות ובמיומנות‪.‬‬
‫עיון בכל הרישומים וסיכום הראיות בעניין זה‬
‫מעלה מספר בעיות; פרט לרישום הטכנאית על‬
‫מתן לידוקאין‪ ,‬אין רישום ישיר כלשהו על מצב‬
‫התובע במהלך המשבר‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)5‬‬

‫אין חולק כי מדובר באירוע קשה גם‬
‫לצוות הרפואי וניתן להבין כי הצוות דאג‬
‫קודם כל לטיפול בתובע ופחות לביצוע‬
‫רישומים‪ ,‬אולם מהנתונים עולה כי‬
‫חסרים רישומים וחלקם לא מדויקים או‬
‫לא ברורים דיים‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)6‬‬

‫התוצאה המעשית היא כי הרישום הלקוי‬
‫נזקף לחובת הנתבע ברשלנות רישומית‬
‫ונטל ההוכחה כי אין התרשלות של‬
‫הנתבע בעצם הטיפול הינו על הנתבע‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)7‬‬

‫הסברי הנתבע‪ ,‬לפיהם הצוות הרפואי היה שקוע כולו‬
‫בהחייאה ולכן אין לצפות ואין לדרוש תשומת לב‬
‫לרישום‪ ,‬הינם הסברים שובי לב אך אינם הסברים‬
‫מלאים‪.‬‬
‫הרשלנות הרישומית שפורטה לעיל שללה מהתובע את‬
‫היכולת לבודד חלק מהתהליך ולברר כראוי האם‬
‫במהלך ההחייאה היו נתונים שאיפשרו טיפול אחר או‬
‫אבחנה אחרת‪ .‬איננו יודעים מה סדר מתן כמות כה‬
‫גדולה של אדרנלין‪ ,‬ומה היו התגובות לכך‪...‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)8‬‬

‫אם היו רישומים ראויים בזמן ההחייאה‪ ,‬הן‬
‫על סדר התרופות וכמותן והן על לחצי דם‪,‬‬
‫יתכן והיו בידי התובע כלים טובים יותר‬
‫להראות כי במהלך החייאה כה ארוכה היה‬
‫אפשר לנקוט דרכים נוספות‪.‬‬
‫נקבע כי הנתבעים אחראים ל‪ 30% -‬מן הנזק‬
‫של התובע‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל הראייתי בשל אי ביצוע בדיקה‬

‫אישה הרה בהריון ראשון (לאחר ‪ 3‬שנים של טיפולי‬
‫עקרות) הגיעה לבי"ח בשבוע ה‪ 31 -‬להריון לאחר שחשה‬
‫ברע‪ .‬בביה"ח אובחנה הפרדות שיליה ומוות תוך רחמי‪,‬‬
‫על רקע רעלת הריון‪.‬‬
‫השאלה במחלוקת היתה האם הפרדות השיליה היתה‬
‫פתאומית או שהגיניקולוג אצלו ביקרה בבוקר אותו יום‪,‬‬
‫היה יכול כבר אז‪ ,‬לאבחן הפרדות שיליה‪ ,‬לשלוח אותה‬
‫בדחיפות לחדר לידה ולמנוע מוות תוך רחמי‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל הראייתי בשל אי ביצוע בדיקה‬

‫כיוון שהרופא לא ערך בדיקה של רגישות הבטן בעת הביקור של‬
‫האישה אצלו‪ ,‬קבע ביהמ"ש כי הוא גרם בכך נזק ראייתי לתובעת‬
‫כי נמנע ממנה להוכיח כי כבר באותה עת סבלה מהפרדות‬
‫שיליה‪...‬‬
‫לאור זאת הועבר הנטל אל הרופא לשכנע‪ ,‬כי באותו שלב בו נמנע‬
‫מלבצע את הבדיקה‪ ,‬לא סבלה האישה מבטן רגישה ולא היתה‬
‫שרויה בתהליך של הפרדות שיליה‪.‬‬
‫הרופא לא הצליח לעמוד בנטל זה ולכן נקבע כי הוא אחראי למות‬
‫העובר‪...‬‬
‫ע"א ‪ 9328/02‬לאה מאיר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"קשר סיבתי נסיבתי"‬
‫הוריה של פגה שנולדה בשבוע ‪ 29‬להריון בעקבות‬
‫הפרדות שליה‪ ,‬הגישו תביעה נגד ביה"ח‪ ,‬בטענה שהיה‬
‫איחור בביצוע ניתוח קיסרי לאם וכתוצאה מכך סובלת‬
‫הילדה משיתוק מוחין ופיגור שכלי‪.‬‬
‫התביעה הסתמכה על חוו"ד גניקולוגית בלבד ואילו‬
‫ההגנה הסתמכה על חוו"ד של נוירופדיאטר ונאונטולוג‬
‫ששללו קשר סיבתי בין הנזקים לבין העיכוב בביצוע‬
‫הניתוח הקיסרי וקבעו כי יש לשייכם לנזקי הפגות‬
‫בלבד‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"קשר סיבתי נסיבתי"‬
‫ביהמ"ש קבע כי קיים קשר "סיבתי נסיבתי" בין‬
‫התרשלות הרופאים שהתעכבו בביצוע הניתוח הקיסרי‪,‬‬
‫לבין הנזק שנגרם לפגה ולפיכך הטיל אחריות על‬
‫ביה"ח לפצות אותה על ‪ 40%‬מן הנזק שלה‪.‬‬
‫ביהמ"ש העליון אישר את פסה"ד המחוזי וקבע כי‬
‫לבימ"ש יש שיקול דעת לקבוע כי קיים קשר "סיבתי‬
‫נסיבתי" ואת שיעור האחריות ההסתברותי לנזק‬
‫(הפיצוי הופחת ל‪ 20% -‬מן הנזק)‪.‬‬
‫פס"ד מלול עדן‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫דרישות ההסבר בנסיבות מיוחדות‬

‫“ייתכנו מקרים בהם לסיכונים בעלי הסתברות נמוכה‬
‫תהיה משמעות מיוחדת לחולה הספציפי‪ .‬במקרה‬
‫כזה‪ ,‬למרות האחוז הנמוך יכללו אותם סיכונים‬
‫בתחום המידע המהותי הנדרש לחולה לשם החלטה‬
‫מושכלת אם לעבור את הטיפול הרפואי”‪.‬‬

‫ת”א (י‪-‬ם) ‪1109/97‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רף ההסבר בניתוחים אלקטיביים‬

‫"ההסבר הנדרש לקבלת הסכמה מדעת לניתוח‬
‫אלקטיבי – שאף בלעדיו ניתן לקיים אורח חיים‬
‫רגיל – נכלל ברף העליון של חובת הגילוי‪ ,‬והוא‬
‫כולל‪ ,‬בנוסף להתייחסות לסיכויי ההצלחה גם מתן‬
‫הזהרה מפני הסיבוכים האפשריים‪ ...‬גם אם‬
‫סיבוכים אלו נדירים‪".‬‬
‫ע"א ‪6153/97‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רף ההסבר בניתוחים אלקטיביים ‪-‬‬

‫‪RSD‬‬

‫"בענייננו מדובר בסיבוך המתרחש בקרב ‪0.5% - 0.3%‬‬
‫מהניתוחים – גם אם שיעור זה אינו גבוה‪ ,‬הרי מדובר בסיבוך‬
‫חמור‪ ,‬העלול לגרום להפיכתה של הגפה לחסרת כל תפקוד‪ ...‬כיוון‬
‫שמדובר בניתוח אלקטיבי חובת ההסבר נמצאת ברף העליון‪ .‬סיכון‬
‫‪ RSD‬הינו בגדר המידע שהתובע היה רשאי לצפות‪ ,‬באורח סביר‪,‬‬
‫כי יגולה לו‪ ,‬כדי שיוכל לשקלו במסגרת גיבוש דעתו לעניין‬
‫הסכמתו לטיפול הרפואי‪"...‬‬

‫ת"א ‪ 920/99‬יצחק נ' שע"צ‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רף ההסבר ברפואה פרטית‬

‫"רפואה פרטית בה קיים ניגוד עניינים מובנה בין‬
‫השאיפה המסחרית להרבות בניתוחים לבין‬
‫האינטרס של המטופל‪ ,‬כדי להקהות את עוקצו של‬
‫ניגוד העניינים יש להעמיד את המטופל על הסיכונים‬
‫והסיכויים שבניתוח המוצע לרבות החלופה שלא‬
‫לבצע כלל ניתוח סיכוייה וסיכוניה‪".‬‬
‫ע"א ‪6153/97‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫חובת ההסבר על טיפולים מחוץ לסל‬
‫בנסיבות מתאימות עשוי להיווצר צורך ליידע את המטופל לגבי‬
‫אפשרות טיפול המוצעת רק במסגרת הרפואה הפרטית ואולי אף‬
‫במסגרת שירותי רפואה מעבר לים‪ .‬כך יש לעשות‪ ,‬אכן‪,‬‬
‫כשמדובר בטיפול או בתרופה שעשויים לסייע לחולה ואינם‬
‫זמינים ברפואה הציבורית בארץ‪.‬‬
‫כשחולה אובחן כסובל ממחלה מסויימת‪ ,‬וישנה תרופה שאינה‬
‫מצויה ב"סל" – מקובל עלי שעל הרופא ליידע את החולה בדבר‬
‫קיומה של התרופה‪.‬‬
‫עליו להשאיר להחלטתו של החולה את השאלה אם לרכוש את‬
‫התרופה מכספו אם לאו‪ .‬שאלה זו כרוכה לא אחת באפשרויות‬
‫הכספיות של החולה וגם בפער בין ההשפעה של התרופה‬
‫שב"סל" לזו שאינה נמצאת בו‪ ,‬על הרופא לספק את המידע‬
‫הנדרש‪ ,‬והחולה‪ -‬יחליט‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ע"א ‪ 4960/04‬סידי‬

‫פגיעה באוטונומיה – פיצוי ללא נזק‬

‫אישה אושפזה בבית חולים לניתוח אורטופדי בשל‬
‫דפורמציה ברגל‪ .‬בסופו של דבר‪ ,‬במקום ניתוח לתיקון‬
‫הדפורמציה עברה ביופסיה בכתף בשל ממצא ידוע בכתף‬
‫שנחשד להיות גידול ממאיר‪ .‬בעקבות הביופסיה נותרה עם‬
‫מגבלה קשה בתפקוד הכתף‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פגיעה באוטונומיה‬
‫המטופלת טענה כי לא הוסברו לה הסיכונים הכרוכים‬
‫בביופסיה ולפיכך לא נתנה הסכמה מדעת לביצוע הפעולה‪.‬‬
‫נקבע כי גם לו היו נפרשים בפניה הסיכונים היתה נותנת‬
‫הסכמתה לביופסיה בשל הסיכון הממשי שמדובר בגידול‬
‫ממאיר‪.‬‬
‫למרות זאת נפסק כי היתה פגיעה באוטונומיה שלה והיא‬
‫זכאית לפיצוי כספי‪...‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פגיעה באוטונומיה‬

‫“ההכרה בזכותו של החולה לפיצוי על‬
‫הפגיעה באוטונומיה שלו‪ ,‬מקום בו הופרה‬
‫חובה זו‪ ,‬עשויה לתרום לכך שחובה זו‬
‫תקוים הלכה למעשה”‪.‬‬
‫ע”א ‪ 2781/03‬מיאסה עלי דעקה‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות בפגיעה באוטונומיה‬

‫הפרת חובת הזהירות ‪ -‬אי מתן הסברים‬
‫למטופלים לפני ביצוע טיפולים‬
‫נזק ‪ -‬פגיעה באוטונומיה של המטופל‬
‫קשר סיבתי ‪ -‬בין אי מתן ההסברים לבין‬
‫עוצם ההפתעה מן הסיבוך שהתרחש‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫משמעות העדרו של טופס הסכמה ייעודי‬
‫ניתוח סימפטקטומי (נגד הזעת יתר)‪ ,‬שבוצע בשנת ‪ 1999‬והסתבך‬
‫בהזעת יתר פיצויית‪.‬‬
‫המטופל הגיש תביעה בטענה שלא הוזהר מפני הסיבוך האמור‪.‬‬
‫התובע הוחתם על טופס הסכמה סטנדרטי (לא ייעודי)‪ ,‬משום שעד‬
‫השנה האמורה לא פותח טופס ייעודי מתאים‪.‬‬
‫הרופא המנתח רשם בגיליון כי הוסברו הסיכונים הכרוכים בפעולה‬
‫והעיד בבימ"ש כי הוא מסביר לכל המטופלים‪ ,‬ללא יוצא מן הכלל‪,‬‬
‫כי הבעיה עם הניתוח היא שבמקרים רבים מאוד‪ ,‬למעלה מ‪50% -‬‬
‫מופיעה הזעה פיצויית‪ ,‬וב‪ 2-3% -‬מן המקרים ההזעה הפיצויית‬
‫יכולה להיות משמעותית ביותר‪.‬‬
‫סטודנטית שהועסקה במרפאתו של הרופא ונכחה בזמן שקיבל‬
‫חולים אישרה את עדותו בעניין ההסברים‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫חוק זכויות‬

‫החולה‪ ,‬התשנ”ו‪1996-‬‬

‫סעיף ‪ :14‬אופן מתן הסכמה מדעת‬

‫(א)‬

‫‪.....‬‬

‫(ב)‬

‫הסכמה מדעת לטיפול רפואי המנוי בתוספת תינתן‬
‫במסמך בכתב‪ ,‬שיכלול את תמצית ההסבר שניתן‬
‫למטופל‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫חוק זכויות‬

‫החולה‪ ,‬התשנ”ו‪1996-‬‬

‫תוספת‬
‫(סעיפים ‪)15 ,14‬‬
‫(‪ )1‬ניתוחים‪ ,‬למעט כירורגיה זעירה‪.‬‬
‫(‪ )2‬צינתורים של כלי דם‪.‬‬
‫(‪ )3‬דיאליזה‪.‬‬
‫(‪ )4‬טיפול בקרינה מייננת (רדיותרפיה)‪.‬‬
‫(‪ )5‬טיפולי הפריה חוץ‪-‬גופית‪.‬‬
‫(‪ )6‬כימותרפיה לטיפול בתהליכים ממאירים‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בהעדר טופס הסכמה ייעודי‬
‫נקבע (בערעור) כי נוכח הוראות חוק זכויות החולה אין די בטפסים הערוכים‬
‫על פי תקנות בריאות העם (טופסי הסכמה)‪ ,‬התשמ"ד‪. 1984-‬‬
‫ככל הנראה המערכת הרפואית התאימה עצמה להוראות אלה באיחור מסויים‪,‬‬
‫ובמועד הרלוונטי (‪ )1999‬עדיין נעשה שימוש בטפסים הישנים‪ ,‬תוך הפרת‬
‫הוראת החוק‪.‬‬
‫אין לשלול את האפשרות‪ ,‬לפיה הפרת החובה לעגן את הסכמת המטופל‬
‫במסמך בכתב שיכלול את "תמצית ההסבר שניתן למטופל"‪ ,‬שוללת‪ ,‬מניה‬
‫וביה‪ ,‬את האפשרות שאכן מדובר ב"הסכמה מדעת"‪.‬‬
‫דרישת הכתב בחוק היא "דרישה מהותית" ובהעדרו של טופס הסכמה מדעת‬
‫ערוך כדין‪ ,‬יש לקבוע‪ ,‬למצער‪ ,‬כי במקרה של מחלוקת‪ ,‬המטפל הוא זה‬
‫שצריך להוכיח קיומה של הסכמה זו‪.‬‬
‫ע"א ‪ 6299/05‬צורף‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ומה הדין כשיש טופס חתום ?!‬

‫נולדה‬

‫בשנת ‪1998‬‬
‫(מיקרופטלמיה)‪.‬‬
‫בשבוע ‪ 21‬להריון בוצעה לאם בדיקת אולטרה‪-‬סאונד בסיסית‬
‫במסגרת הקופה שנמצאה תקינה‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע כי לא ניתן לגלות את המום במסגרת בדיקה בסיסית‬
‫אך יש אפשרות לגלות זאת בבדיקה מורחבת‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע כי היה מדובר בהריון שלא בסיכון גבוה ולא היה‬
‫מקום לביצוע סקירה מורחבת‪/‬מכוונת‪.‬‬
‫האם חתמה על טופס בקשה לביצוע בדיקת על‪-‬קול לפיה היא‬
‫מודעת לכך שמדובר בבדיקה בסיסית וכי באפשרותה לבצע‬
‫בדיקה מורחבת באופן פרטי‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תינוקת‬

‫כשהיא‬

‫סובלת‬

‫מעיוורון‬

‫חתימה ללא הסבר – לאו הסכמה היא‬
‫ביהמ"ש קבע כי הרופאים הסבירו לאם כי הבדיקה אותה היא עומדת לבצע‬
‫היא בדיקה בסיסית וכי קיימת בדיקה משוכללת יותר אותה ניתן לבצע באופן‬
‫פרטי ואולם בכך לא די‪.‬‬
‫האם לא הבינה לאשורה את האבחנה בין הבדיקה הבסיסית והמורחבת ואם‬
‫היתה מבינה היתה בוחרת לבצע את הבדיקה על חשבונה‪ .‬יש כשל בשרשרת‬
‫המידע אשר נמסר לאם‪.‬‬

‫לא די בקיומה של פרקטיקה לפיה מיידעים את האישה כי קיימת‬
‫בדיקה מורחבת‪ ,‬העדר הנחיות ברורות ונהלים מוגדרים באשר‬
‫להיקף המידע שיש למסור למטופלת לעניין אפשרותה לבצע‬
‫בדיקה מורחבת ‪...‬ואי מתן הסבר הולם בטרם ביצוע הבדיקה‬
‫הבסיסית הינם בגדר נוהל בלתי סביר‪...‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תוצאות הערעור‬
‫המלצת ביהמ"ש‪:‬‬

‫לאור קשיים שהתגלעו בהכרעת בימ"ש קמא בשאלת‬
‫החבות ולאור זאת שבימ"ש קמא הכריע בפסק דינו‬
‫בסוגיות שלא היו בחזית הדיון יבוטל פסק דינו של‬
‫בימ"ש קמא והסכום אשר שולם לתובעים יישאר בידם‪.‬‬

‫התובעים הסכימו להצעת ביהמ"ש שמשמעותה‬
‫שפסה"ד מבוטל‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ההחמרה השיפוטית –‬
‫הנזק הממוני‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫הלכת "השנים האבודות" –‬
‫עזבון אטינגר ז"ל‬

‫פס"ד תקדימי ניתן‪ ,‬במרץ ‪ ,2004‬על‪-‬ידי בית‪-‬המשפט העליון‬
‫בהרכב של חמישה שופטים בתביעת עזבון של קטין‪ ,‬אשר הלך‬
‫לעולמו בגיל ‪ ,12‬כתוצאה מנפילה לבור בעת משחק עם חבר‪,‬‬
‫בעיר העתיקה בירושלים‬
‫עזבון של קטין אשר הלך לעולמו כתוצאה מרשלנות‪ ,‬זכאי לפיצוי‬
‫בגין הפסד כושר השתכרות ב"שנים האבודות"‪ ,‬בהן לא זכה‬
‫לחיות ולהתפרנס‬
‫זכות דומה קיימת גם לעזבון של בגיר שהלך לעולמו בגיל‬
‫העבודה‬
‫נפגע אשר קוצרה תוחלת חייו כתוצאה מרשלנות זכאי מעתה‬
‫לפיצוי בגין הפסד ההשתכרות שלו ב"שנים האבודות"‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"השנים האבודות" – ההשלכות הכספיות‬
‫נקבע כי חישוב הפסד ההשתכרות ב"שנים האבודות" יהיה מבוסס‬
‫על ‪ 30%‬מן השכר הממוצע במשק (בתקופה מגיל ‪18-21‬‬
‫החישוב הוא ‪ 70%‬מן הסכום האמור)‪.‬‬
‫ההנחה המובלעת היא כי ניתן לחסוך ‪ ₪ 2400‬מתוך ‪₪ 8000‬‬
‫בחודש !!!!!‬
‫בתביעת יורשים שהם גם תלויים ‪ ,‬נקבע כי יש ליורשים זכאות‬
‫לקבל פיצוי בגין ראשי נזק שנמצאים מחוץ לתחום החפיפה (כאב‬
‫וסבל וקיצור תוחלת חיים וכ"ו)‬
‫חישוב הפסד ההשתכרות בשנים האבודות‪ ,‬כולל גם חישוב הפסדי‬
‫פנסיה‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫הגידול בפיצוי הכספי‬
‫יולדת לאחר ‪ 3‬שנות טיפולי הפריה בהריון ראשון‪,‬‬
‫נשלחה "להסתובב" כדי לזרז לידה ושבה עם עובר מת‪.‬‬
‫בימ"ש המחוזי קבע אחריות ופסק לאם פיצוי של‬
‫‪ ₪ 300,000‬בגין כאב וסבל‪.‬‬
‫ביהמ"ש העליון קבע כי מגיע פיצוי גם לאב בגין כאב‬
‫וסבל שלו בסכום נוסף של ‪.₪ 250,000‬‬
‫סטיה מהלכה קודמת שחייבה נזק נפשי חמור "בניזוק‬
‫משני" שעולה כדי מחלת נפש או הפרעת נפש הגורמת‬
‫נכות ממשית‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פס"ד לבנה לוי‬

‫הגידול בסכומי הפיצוי‬
‫צעירה שנולדה בשנת ‪ 1985‬כשהיא סובלת משיתוק ביד שמאל‬
‫כתוצאה מפגיעה במקלעת העצבים הברכיאלית‪ ,‬הגישה בשנת‬
‫‪ 2006‬תביעה נגד ביה"ח בו נולדה בטענה של רשלנות בלידה‪.‬‬
‫בינתיים סיימה התובעת לימודי משפטים ומנהל עסקים ובמהלך‬
‫המשפט עשתה התמחות במשפטים‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע שיש אחריות לביה"ח ופסק לה פיצוי גלובלי בגין‬
‫הפסד השתכרות בסך של ‪ ₪ 800,000‬ובנוסף ‪ ₪ 600,000‬כאב‬
‫וסבל‪ ₪ 1,000,000 ,‬עזרת צד ג' ו‪ ₪ 85,000 -‬הוצאות ‪....‬‬

‫א (ים) ‪8363/06‬פדילה נ' בי"ח מאיר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"ועדת שפניץ" – אין מקום להגביל בחוק את‬
‫הפיצוי לתובעים בגין רשלנות רפואית‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫לאן מועדות פנינו?‬

‫‪ ‬המשך החמרה שיפוטית ?‬
‫‪ ‬התמתנות והתייצבות ?‬
‫‪ ‬התערבות חקיקתית ?‬
‫ימים יגידו‪....‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תודה !‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬


Slide 19

‫עדכונים בפסיקת בתי‪-‬המשפט‬
‫בתביעות רשלנות רפואית‬
‫עו"ד טליה חלמיש‪-‬שני‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬
‫מקבוצת מדנס‬
‫מאי ‪2009‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תמונת המצב‬
‫בשנים האחרונות אנו עדים לעליה ניכרת של ההוצאה‬
‫בגין תביעות אחריות מקצועית בתחום הרפואה‪.‬‬
‫העליה נובעת בעיקר מ"אינפלציה שיפוטית" שהביאה‬
‫לגידול ניכר בפיצויים המשולמים לתובעים‪.‬‬
‫התשלומים השנתיים בתביעות הרשלנות הרפואית‪ ,‬גדלו‬
‫בעשור האחרון ב‪.700% -‬‬
‫במקביל גדלו הפרמיות בצורה דרמטית והכיסויים‬
‫הוגבלו‪.‬‬
‫מוסדות רפואיים ורופאים פרטיים העוסקים בתחומים‬
‫בסיכון גבוה (לידות‪ US ,‬מיילדותי‪ ,‬כירורגיה פלסטית‬
‫וכ"ו) נתקלים בקושי להשיג כיסוי ביטוחי‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫התפתחות התביעות בבימ"ש‬

‫‪1994 - 2008‬‬

‫‪1,200‬‬
‫‪1,100‬‬
‫‪1,000‬‬
‫‪900‬‬
‫‪800‬‬
‫‪700‬‬
‫‪600‬‬
‫‪500‬‬
‫‪400‬‬
‫‪300‬‬
‫‪200‬‬
‫‪100‬‬
‫‪0‬‬

‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫‪2002‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫‪1994‬‬

‫מדד גידול התשלומים‬

‫‪1995 - 2008‬‬

‫‪3100%‬‬
‫‪2800%‬‬
‫‪2500%‬‬
‫‪2200%‬‬
‫‪1900%‬‬

‫‪1600%‬‬
‫‪1300%‬‬
‫‪1000%‬‬
‫‪700%‬‬
‫‪400%‬‬
‫‪100%‬‬
‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫‪2002‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫התפתחות התביעות בבימ"ש‬
‫מיילדות וגינקולוגיה‬

‫‪240‬‬

‫‪210‬‬

‫‪180‬‬

‫‪150‬‬

‫‪120‬‬

‫‪90‬‬

‫‪60‬‬

‫‪30‬‬

‫‪0‬‬
‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2002‬‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫מדד גידול התשלומים‬
‫מיילדות וגינקולוגיה‬

‫‪11100%‬‬
‫‪10100%‬‬
‫‪9100%‬‬
‫‪8100%‬‬
‫‪7100%‬‬
‫‪6100%‬‬
‫‪5100%‬‬
‫‪4100%‬‬
‫‪3100%‬‬
‫‪2100%‬‬
‫‪1100%‬‬
‫‪100%‬‬

‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫‪2002‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫מקצועות קליניים מובילים בשיעור הסיכון‬
‫‪1991 - 2008‬‬
‫מיילדות‬
‫כירורגיה כללית‬

‫‪40%‬‬

‫קרדיולוגיה‬

‫שיעור הסיכון הכספי‬

‫‪35%‬‬
‫‪30%‬‬

‫רפואת שיניים‬

‫‪25%‬‬

‫אורטופדיה‬

‫‪20%‬‬

‫נוירוכירורגיה‬

‫‪15%‬‬
‫‪10%‬‬

‫גינקולוגיה‬

‫‪5%‬‬

‫אופטלמולוגיה‬

‫‪0%‬‬

‫‪18%‬‬

‫שיעור התיקים עם סיכון כספי‬

‫‪16%‬‬
‫‪14%‬‬
‫‪12%‬‬
‫‪10%‬‬
‫‪8%‬‬
‫‪6%‬‬
‫‪4%‬‬
‫‪2%‬‬
‫‪0%‬‬

‫* ‪ 3%‬ומעלה‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫דו"ח ועדת "שפניץ"‪-‬‬

‫הועדה הבין משרדית לבחינת הדרכים להקטנת ההוצאה‬
‫הציבורית בגין תביעות הרשלנות הרפואית‬

‫מסתמנת בפסיקה מגמה של הרחבת אחריותם של בעלי‬
‫מקצועות הרפואה והמוסדות הרפואיים – החל בסוגית‬
‫ההתרשלות (ירידת קרנה של הלכת הפרקטיקה‬
‫המקובלת)‪ ,‬המשך בסיבתיות (אובדן סיכויי החלמה)‬
‫וכלה בהרחבת העילות (רשלנות בגין הסכמה מדעת)‬
‫וראשי נזק (פגיעה באוטונומיה)‪.‬‬
‫מהנתונים עולה כי במשך השנים עלו סכומי הפיצויים‬
‫הממוצעים שנפסקו בתביעות רשלנות רפואית‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫הגידול בפיצוי הממוצע לתובעים‬
‫שנת תשלום‬
‫‪2004‬‬
‫‪2005‬‬
‫‪2006‬‬
‫‪2007‬‬
‫‪2008‬‬

‫תשלום ממוצע לתובע (בדולר)‬
‫‪21,872‬‬
‫‪33,700‬‬
‫‪34,935‬‬
‫‪44,839‬‬
‫‪62,374‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פיצוי עבור כאב וסבל ב– ‪ 100%‬נכות‬

‫‪1997-2008‬‬

‫‪1600000‬‬

‫‪1400000‬‬

‫‪1200000‬‬

‫‪1000000‬‬

‫‪800000‬‬

‫‪600000‬‬

‫‪400000‬‬

‫‪200000‬‬

‫‪0‬‬
‫‪2009‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2005‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2003‬‬

‫‪2001‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1997‬‬

‫פיצוי עבור מות קטינים (קיצור תוחלת חיים‪+‬כאב וסבל)‬
‫‪1998-2006‬‬
‫‪1800000‬‬

‫‪1600000‬‬

‫‪1400000‬‬

‫‪1200000‬‬

‫‪1000000‬‬

‫‪800000‬‬

‫‪600000‬‬

‫‪400000‬‬

‫‪200000‬‬

‫‪0‬‬
‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2002‬‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ההתפתחויות המשפטיות‬

‫עמדה סלחנית‬

‫עמדה ביקורתית‬

‫עמדה מחמירה‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫סלחנות שיפוטית‬

‫(‪)1961‬‬

‫"אשה‪ ...‬באה למחלקה הגינקולוגית לשם ניתוח קל‬
‫ברחמה ויצאה מהמחלקה שבעת יסורים ובעלת מום‬
‫לכל ימי חייה‪...‬‬
‫הטיפול אשר החולה קיבלה בבית החולים לא היה כפי‬
‫שצריך היה לצפותו מבעלי מקצוע מעולים וכן קרו תוך‬
‫כדי טיפול הזנחות וטעויות שונות‪ ,‬אשר הביאו לידי‬
‫תוצאות מעציבות במצב בריאותה‪...‬‬
‫רופא בשר ודם עשוי לטעות‪ ,‬ולא כל טעות מהווה‬
‫רשלנות‪"...‬‬

‫התביעה נדחתה‬
‫(ע"א ‪ 280/60‬פרדו נ' פלדמן‪ ,‬פד' (טו') ‪)1961‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫בקרה שיפוטית‬
‫עולם הרפואה אינו חסין מביקורת שיפוטית ומחשיפה של מעשי רשלנות‬
‫מקצועיים‪ .‬ביקורת זו היא אחת הערובות החשובות להקפדה על מתן טיפול‬
‫רפואי נאות‪.‬‬
‫לא כל טעות באבחנה או בטיפול‬
‫מצביעה בהכרח על רשלנות‪.‬‬
‫אחריות הרופאים‪ ,‬ברשלנות‬
‫אזרחית או פלילית‪ ,‬צריכה‬
‫להיקבע‪ ,‬רק אם הוכח שבנתוני‬
‫זמן אמת פעלו הרופאים‬
‫באי מיומנות מקצועית‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫בקרה שיפוטית – האם היא מקדמת את‬
? ‫בטיחות הטיפול‬
Most patient-safety experts continue to believe that the
threat of liability is the primary barrier to the
development of effective and comprehensive patient
safety programs in hospitals. I suggest, on the
contrary…that judicial recognition of an explicit “right
to safety” for hospital patients, with correlative duty of
hospitals to implement patient-safety measures can
become the primary motivator for the development of
systems to improve patient safety.
George J. Annas. J.D., NEJM 354;19 May11,2006
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫בקרה שיפוטית‬

‫‪‬‬
‫שיפור איכות הרפואה‬
‫הרשומה הרפואית‬
‫• רישום מפורט יותר‬
‫• שמירה על רשומות‬

‫תהליך הבקרה הרפואית‬
‫• ניהול סיכונים‬
‫• אבטחת איכות‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תקשורת עם מטופלים‬
‫• הסכמה מדעת‬
‫• גילוי נאות על תקלות‬

‫ניהול הטיפול הרפואי‬
‫• פרוטוקולים ונהלים‬
‫• הנחיות קליניות‬

‫החמרה שיפוטית‬

‫‪‬‬
‫רפואה מתגוננת‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬

‫ריבוי בדיקות וטיפולים מיותרים‬
‫יצירת מתח ביחסי מטפל‪-‬מטופל‬
‫הוצאות מוגברות לתשלום ביטוח‬
‫סגירת פעילויות בסיכון ביטוחי גבוה‬
‫קושי להשיג כיסוי ביטוחי‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית‬

‫(‪)1998‬‬

‫"חיובם של הרופא וקופת‬
‫חולים בדין הוא פרי של חוכמה‬
‫לאחר מעשה‪ .‬הרף שהוצב‬
‫לקביעת אחריותם‪ ,‬הוצב בגובה‬
‫כה רב‪ ,‬עד שלא רק הרופא‬
‫הסביר אינו יכול לעוברו‪ ,‬אלא‬
‫גם הרופא המומחה המובהק‬
‫ייכשל בכך"‪.‬‬
‫(השופטת שטרסברג‪-‬כהן בדעת מיעוט‬
‫ע"א ‪ 3709,3264/96‬קופ"ח נ' פלד ואח')‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית – ההנמקה‬
‫"אין להטיל את העומס הכלכלי של הטעות הרפואית‬
‫על החולה‪ ,‬אלא מן הראוי כי יוטל‪ ,‬עקרונית‪ ,‬על‬
‫הרופא בעל הטעות שממנו יפוזר ממילא על ציבור‬
‫רחב יותר באמצעות ביטוח האחריות המקצועית‪.‬‬
‫יתרה מזו‪ ,‬הטלת האחריות האישית על הרופא‪...‬‬
‫עשויה לעודד את מילוי החובה המקצועית‬
‫להתעדכנות בספרות המקצועית‪"...‬‬
‫(השופט אנגלרד ע"א ‪ 3709,3264/96‬קופ"ח נ' פלד ואח')‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ההחמרה השיפוטית –‬
‫שאלת האחריות‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"החמרת" האחריות של המטפלים‬
‫"פרקטיקה רצויה" במקום "פרקטיקה מצויה"‬
‫החלת נורמות התנהגות רטרוספקטיבית‪" -‬דרך עוקפת פרקטיקה‬
‫מקובלת"‬
‫מבחן "המומחה הטוב" במקום "הרופא הסביר"‬
‫החלת כלל "הדבר מדבר בעדו" במקרי סיבוכים נדירים‬
‫החלה מסיבית של "כלל הנזק הראייתי"‬
‫החלת אחריות במקרים של "קשר סיבתי נסיבתי"‬
‫קביעת חובות מוגברות בכל הנוגע להסברים למטופלים עובר‬
‫למתן לטיפולים רפואיים‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"פרקטיקה מצויה" לעומת "פרקטיקה רצויה"‬
‫העובדות ‪ -‬רביד נ' קליפורד‬

‫ביום ‪ 5.4.84‬הגיעה רביד בת החמש למרפאת שיניים לצורך‬
‫טיפול שיניים‪ .‬כהכנה לטיפול הזריק לה הרופא זריקת הרדמה‬
‫מקומית בלסתה התחתונה מצד ימין‪ .‬הרופא השתמש לצורך‬
‫ההזרקה במזרק לא שואב‪ ,‬שהיה מקובל לשימוש באותה תקופה‬
‫(פרקטיקה מקובלת)‪.‬‬
‫זמן קצר לאחר ההזרקה נטתה רביד על צידה ולא הצליחה‬
‫להתייצב‪ .‬היא היתה מנומנמת והוחלט להעבירה לטיפול בבית‪-‬‬
‫חולים‪ .‬כתוצאה מן האירוע סובלת רביד עד היום מהמיפרזיס‬
‫במחצית הגוף השמאלי ומהפרעות נוירולוגיות וקוגנטיביות‪.‬‬
‫הסתבר כי חומר ההזרקה חדר לכלי דם משם נדד למוח וגרם‬
‫לקריש דם ולאוטם מוחי‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"פרקטיקה מצויה" לעומת "פרקטיקה רצויה"‬
‫ההכרעה המשפטית‬

‫העובדה שרופא נהג בהתאם לפרקטיקה המקובלת‬
‫בתחומו‪ ,‬היא כשלעצמה‪ ,‬אינה מעניקה לו הגנה‬
‫מוחלטת ולעולם מצוי בידי בית המשפט לקבוע‪ ,‬כי‬
‫פרקטיקה נהוגה זו אינה עולה בקנה אחד עם חובת‬
‫הזהירות של רופא כלפי מטופל‪.‬‬
‫פרקטיקה מקובלת מהווה פרמטר‪ ,‬ואפילו פרמטר‬
‫חשוב‪ ,‬במכלול השיקולים שעל בית המשפט לשקול‬
‫בבואו לקבוע את סטנדרט ההתנהגות הראוי‪ ,‬אולם‬
‫אין היא הפרמטר היחיד אשר בית המשפט יתחשב בו‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫די היה באמצעי פשוט וזמין למנוע סיכון ידוע של‬
‫חדירת מזרק עם חומר הרדמה לתוך עורק‪ ,‬דבר אשר‬
‫עלול לגרום לתופעות לוואי משמעותיות‪ .‬כל זאת‬
‫ללא תוספת עלות משמעותית‪.‬‬
‫בנסיבות אלה אין מנוס מן המסקנה כי רופא התרשל‬
‫שכן רופא זהיר היה בוחר למנוע סיכון זה באמצעות‬
‫שימוש במזרקים שואבים‪.‬‬
‫רביד נ' קליפורד‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬
‫הנורמות אינן נקבעות על‪-‬ידי מומחים אלה או אחרים‪ ,‬אלא‬
‫על‪-‬ידי בית‪-‬המשפט‪.‬‬
‫שאלת תפקידו של מנתח בחדר ניתוח היא עניין ערכי‬
‫ונורמטיבי שמתפקידו של בית‪-‬המשפט להכריע בו‪.‬‬
‫עדות יו"ר המועצה הלאומית לכירורגיה‪ ,‬הרדמה וטיפול נמרץ‬
‫כי אין אחריות הדדית בין מנתח לרופא מרדים‪ ,‬כפי שבא לידי‬
‫ביטוי בסיכום ישיבת המועצה הלאומית הנ"ל‪ ,‬אין לראות בה‬
‫משום נורמה נכונה‪ ,‬ולפיכך אין לפעול על‪-‬פיה‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬

‫(‪)2‬‬

‫אם נרשם בסיכום ישיבת מועצת איגוד רופאי העיניים‪ ,‬כי‬
‫המנתח אחראי כלפי המנותח על הניתוח ותוצאותיו בלבד‪,‬‬
‫והמרדים אחראי כלפי המטופל על תהליך ההרדמה ותוצאותיו‪,‬‬
‫אין לראות בכך כאילו כל אחד מהם אחראי רק על תחומו‪,‬‬
‫וחייבת להיות הדדיות ביניהם‪ ,‬ולמרות שאין למנתח "אחריות‬
‫על" הרי שיש לו אחריות על סימני החיים של המנותח‪ ,‬לא‬
‫פחות מאשר למרדים‪ ,‬ועל‪-‬כן עמדת איגוד רופאי העיניים כפי‬
‫שבאה לידי ביטוי במסמך הנ"ל‪ ,‬אינה משקפת את הנורמה‬
‫המחייבת‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬

‫(‪)3‬‬

‫המסמך בדבר חלוקת אחריות בחדר הניתוח של ההסתדרות‬
‫הרפואית בישראל‪ ,‬קובע כי שיתוף פעולה בין הרופא המנתח‬
‫והרופא המרדים בניתוח חיוני להצלחת הטיפול וכך יש אכן‬
‫לנהוג‪ ,‬אולם ההסתייגות שעל‪-‬פיה אין הרופא המנתח אחראי‬
‫לפעולות המבוצעות על‪-‬ידי הרופא המרדים‪ ,‬כפי שהרופא‬
‫המרדים אינו אחראי על פעולות המבוצעות על‪-‬ידי הרופא‬
‫המנתח‪ ,‬איננה נורמה שיש לפעול על‪-‬פיה‪ ,‬שכן ברור שהמנתח‬
‫אינו אחראי על פעולות המרדים‪ ,‬אולם אין בכך כדי לסייג‬
‫אחריותו לעקוב אחר סימני החיים של המנותח‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬

‫(‪)4‬‬

‫כאשר מנותח פונה למנתח בבקשה לנתחו אין הוא יוצר קשר אחד עם‬
‫המרדים וקשר אחר עם המנתח‪ ...‬יש לייחס לו אחריות מעבר לעצם‬
‫הפעולה הכירורגית‪ ,‬המנותח מצפה ממנו להיות אחראי על חייו בעת‬
‫ביצוע הניתוח – ולאו דווקא בעת ביצוע הפעולה הכירורגית גרידא‪.‬‬
‫כל מנתח חייב להיות שותף מלא למעקב אחר סימני חיים של המנותח‪ ,‬גם‬
‫תוך כדי ובמהלך הניתוח‪ ,‬ואין הוא רשאי להטיל את האחריות הבלעדית‬
‫על כך על כתפי המרדים‪.‬‬
‫חובתו של המנתח היתה להאזין לקולות המוניטור ע"מ לוודא שהוא‬
‫ממשיך לנתח אדם חי ולא מחוסר חיים‪ .‬אם הוא לא עושה כן הוא‬
‫מתרשל‪.‬‬
‫המנתח שלא עשה כן הורשע בעבירה של מעשה פזיזות ורשלנות‪.‬‬
‫פ (תא) ‪ 40016/07‬מ"י נ' אסותא ואח'‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החלת נורמות רטרוספקטיבית‬
‫בשנת ‪ 1986‬נולד ערן סידי עם חסר של כף יד ימין‪.‬‬
‫בשנת ‪ 1997‬הגישה משפחת סידי תביעה נגד הגיניקולוג שביצע‬
‫לאם בדיקת אולטרה סאונד שגרתית במהלך ההריון‪ ,‬בטענה של‬
‫רשלנות באי אבחון חסר כף היד‪.‬‬
‫ביהמ"ש המחוזי פסק כי לא היתה רשלנות בביצוע הבדיקה‪ ,‬שכן‬
‫בשנה הנדונה בדיקת האולטרה סאונד הבסיסית לא כללה סקירת‬
‫גפיים ודחה את התביעה‪.‬‬
‫לעומת זאת ביהמ"ש העליון שדן בערעור על התביעה קבע‬
‫בשנת ‪ 2005‬כי חלה חובה על הרופא הבודק בשנת ‪!!! 1986‬‬
‫ליידע את האישה על מגבלות הבדיקה ועל האפשרות לבצע‬
‫בדיקת אולטרה סאונד מורחבת במסגרת הפרקטיקה הפרטית‪...‬‬
‫ע"א ‪ 4960/04‬סידי‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החלת נורמות רטרוספקטיבית ‪2 -‬‬
‫ילדה נולדה בשנת ‪ 1995‬כשהיא סובלת מתסמונת ‪ X‬שביר‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע כי בתקופה הרלבנטית הבדיקה טרם הומלצה ע"י הגורמים‬
‫המקצועיים ושליחת הנשים לביצועה בוודאי שלא היתה פרקטיקה מחייבת‬
‫את הרופא הסביר‪.‬‬
‫ואולם ביהמ"ש קבע כי מאחר שבמאמרים שפורסמו עובר לשנת ‪1994‬‬
‫מוזכרות בדיקות המבוצעות לאוכלוסייה בעלת סיכון נמוך לצרכי מחקר או‬
‫לצרכים אחרים‪ ,‬היה על רופא סביר הקורא את המאמרים הללו להסיק כי‬
‫"בדיקות סקר" לגילוי הנשאות קיימות גם אם ביצוען עדיין אינו מומלץ‪.‬‬
‫הבדיקה היתה קיימת במועד הרלבנטי ויש לייחס להורים בהתאם להלכת‬
‫סידי ציפייה סבירה כי קיומה יגולה להם ולכן הרופא התרשל בכך שלא ידע‬
‫על קומה ולא גילה להורים על קיומה‪.‬‬
‫הקופה אחראית לכך שלא הפיצה בקרב רופאיה את האפשרות לביצוע‬
‫בדיקה לגילוי הנשאות לתסמונת ‪ X‬שביר גם לנשים ללא כל אינדיקציה‪.‬‬
‫א (ים)‪ 5416/03‬שיר סגל‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"כלל ‪ 30‬הדקות" – ‪OUT‬‬
‫השאלה היא מהו פרק הזמן הסביר לביצוע ניתוח קיסרי ?‬
‫פרק הזמן של ‪ 15‬דקות לבצוע ניתוח קיסרי הוא פרק זמן‬
‫אפשרי וראוי כאשר חדר הניתוח פנוי וכל הצוות זמין‪ ...‬יש‬
‫להשלים‪ ,‬חרף העובדה שהדבר אינו רצוי‪ ,‬גם עם חלוף פרק‬
‫זמן ארוך יותר של כ‪ 25-30 -‬דק' עד לניתוח‪ .‬אולם שיהוי כזה‬
‫בביצוע הניתוח‪ ,‬כדי שיתקבל כשיהוי סביר‪ ,‬מחייב מתן הסבר‪,‬‬
‫המבוסס על נסיבותיו המיוחדות של המקרה הנדון‪ ,‬ועל כך‬
‫שבפועל נעשו מאמצים סבירים לקצר פרק זמן זה דבר שלא‬
‫הסתייע באותן נסיבות‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"כלל ‪ 15‬הדקות" – ‪IN‬‬
‫במקרה שלפנינו‪ ,‬לא ניתן הסבר המצדיק התמשכותו של פרק‬
‫הזמן שחלף בין קבלת ההחלטה על ביצוע הניתוח לבין הביצוע‬
‫בפועל‪.‬‬
‫במקרה שלפנינו נפל שיהוי בלתי מוצדק של כ‪ 6 -‬דקות גם‬
‫בהתמשכות פרק הזמן ממועד קבלת ההחלטה על הניתוח ועד‬
‫לביצועו‪ .‬מכאן‪ ,‬שבסה"כ נפל במקרה זה שיהוי בלתי מוצדק‬
‫בביצוע הניתוח הקיסרי‪ ,‬העולה כדי רשלנות‪ ,‬של ‪31-33‬‬
‫דקות‪ ,‬ולמצער שיהוי של ‪ 21‬דקות‪.‬‬
‫א (ים) ‪ 8005/06‬ב‪.‬ר‪ .‬נ' בי"ח מאיר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית –‬
‫סטנדרט המומחה הטוב‬

‫על הרופא להשתמש ברמת ידע‪ ,‬כשרון ואיכפתיות‪,‬‬
‫הקיימת ומופעלת ע"י רופאים ברמה מקצועית טובה‬
‫ולא ממוצעת‪.‬‬
‫כאשר מדובר ברופא הטוען לכישורים מיוחדים ולהיותו‬
‫מומחה‪ ,‬הרמה הנדרשת ממנו היא בהתאם לכך‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית –‬
‫"המתמחה חשוד"‬
‫אישה שעברה ניתוח קיסרי אלקטיבי בהרדמה ספינלית‪,‬‬
‫נותרה עם נזק לשורשי העצב הפירוניאלי‪ ,‬נזק זה יוחס‬
‫לפגיעה במהלך ההרדמה‪.‬‬
‫וכך אמר ביהמ"ש על המרדים שהיה מתמחה ותיק בעת‬
‫הניתוח‪":‬רף המומחיות הרשמית של הנתבע שהוא נמוך‬
‫לטעמי‪ ,‬גם אם הוא בעל ניסיון מעשי רב‪ ,‬יש בו כדי ליצור‬
‫חיזוק לטענות התובעת וספק באשר לביצועה הנאות של‬
‫ההרדמה "‬
‫‪...‬‬
‫ת"א ‪ 072682/99‬פני אלמליח‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החלת כלל הדבר מדבר בעדו‬
‫בתי‪-‬המשפט מחילים את כלל "הדבר מדבר בעדו" באופן‬
‫"ליברלי" ומעבירים את נטל השכנוע מכתפי התובעים אל‬
‫כתפי הנתבעים להוכיח שלא היתה רשלנות מצידם‪.‬‬
‫התנאים להחלת הכלל (ס' ‪ 41‬לפקודת הנזיקין)‪:‬‬
‫ התובע לא ידע ולא יכול היה לדעת על הנסיבות שהביאו‬‫לידי הנזק‬
‫ הנזק נגרם על‪-‬ידי נכס בשליטת המזיק‬‫ המקרה מתיישב יותר עם המסקנה שהיתה רשלנות‬‫מאשר עם העדרה‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בסיבוכים נדירים‬
‫אישה הרה עברה דיקור מי שפיר בשבוע ‪ 18‬להריונה‪ ,‬אשר‬
‫הסתבך בזיהום תוך רחמי‪ ,‬שהוביל לספסיס סוער ולמותה‬
‫של האישה‪.‬‬
‫ועדת בדיקה של משרד הבריאות לא מצאה התרשלות‬
‫בטיפול במנוחה מצד גורם רפואי כלשהו‪.‬‬
‫בעלה וילדיה של המנוחה הגישו תביעה נגד הרופא המטפל‬
‫שביצע את הדיקור בטענה שהדיקור נעשה באופן רשלני‪,‬‬
‫ללא ניקוי מתאים של איזור הבטן בו בוצעה הדקירה‬
‫וכתוצאה מכך נגרם הזיהום שהוביל למותה‪.‬‬
‫לא הוגשה חוו"ד מטעם התובעים לתמיכה בטענותיהם‪ ,‬והם‬
‫בקשו להחיל את הכלל של "הדבר מדבר בעדו"‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בסיבוכים נדירים‬
‫ביהמש פסק כי "מהעדויות שנשמעו בבית המשפט ומחומר‬
‫הראיות שהובא‪ ,‬ניתן לקבוע כי השימוש בחומר החיטוי‬
‫פולידין ואלכוהול היה נפוץ ומקובל לצורך עריכת הדיקור‬
‫וכי הנתבעים פעלו על‪-‬פי הנהוג והמקובל בכגון דא‪ ...‬ואין‬
‫לבוא לנתבעים בטרוניה באשר לפרקטיקה בה נהגו"‬
‫ואולם העובדה ‪ -‬שמדובר בתוצאה נדירה ובלתי צפוייה‬
‫למדי של דיקור מי שפיר שגרם לזיהום חריף ברחם‬
‫האשה ומותה עקב כך ‪ -‬תומכת בתחולת הכלל של הדבר‬
‫מדבר בעדו‪ .‬זה מצביע יותר על קיומה של התרשלות מאשר‬
‫על העדרה‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בסיבוכים נדירים‬
‫אף כי התובעים לא הוכיחו את הסיבה הממשית והישירה לזיהום‬
‫בגופה של המנוחה ולמותה כתוצאה מכך‪ ,‬שוכנעתי – על‪-‬פי מאזן‬
‫ההסתברויות במשפט האזרחי – כי ההסתברות שהיא נפטרה עקב‬
‫רשלנותם הרפואית של הנתבעים עולה על ההסתברות כי הפגיעה‬
‫לא היתה תוצאה של התרשלות כזו‪.‬‬
‫נטל השכנוע בדבר העדר התרשלות עבר לכתפי הנתבעים‬
‫ומשהם לא עמדו בו – דין התביעה להתקבל‪.‬‬
‫נקבע שהרופא שביצע את הדיקור אחראי ברשלנות משום שלא‬
‫הרים את הנטל להסביר באיזה מנגנון אירע הזיהום שלא‬
‫באחריותו‪.‬‬
‫א (ת"א) ‪ 89/96‬עזבון המנוחה ג'ומאנה מראר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשומות רפואיות – כלל "הנזק הראייתי"‬

‫"מקום שצריך להיעשות רישום רפואי וזה לא נעשה‪ ,‬ולא‬
‫ניתן הסבר מניח את הדעת למחדל זה‪ ,‬יועבר נטל ההוכחה‬
‫בדבר העובדות השנויות במחלוקת‪ ,‬שיכלו להתבהר מתוך‬
‫הרישום‪ ,‬אל כתפי הרופא או המוסד‪ ,‬שבמסגרתו ניתנו‬
‫השירותים הרפואיים‪".‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫נתונים על העברת נטל הראיה –‬

‫דו"ח ועדת שפניץ‬

‫נראה שנושא הרשומה הרפואית‪ ,‬ליקוי בה או היעדרה הוא‬
‫בעל השלכות מרכזיות בתחום תביעות הרשלנות הרפואית‪,‬‬
‫היכול לעיתים להשפיע באופן מהותי על תוצאת הדיון‬
‫בתביעה‪.‬‬
‫בשני שליש מן המקרים בהם העביר בית‪-‬המשפט את הנטל‬
‫מכתפי התובעים אל כתפי הנתבעים‪ ,‬בשל ליקוי ברשומה‬
‫הרפואית‪ ,‬הם לא הצליחו להתמודד עמו ולהרים אותו‪,‬‬
‫ונקבעה אחריות של המטפלים לנזקם של התובעים‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫התובע יליד ‪ 1939‬אושפז עקב אוטם שריר הלב‪.‬‬
‫בוצע צינתור שבמהלכו הוזרק חומר ניגוד מסוג‬
‫אורוגרפין‪.‬‬
‫סמוך לאחר ההזרקה התלונן התובע על הרגשה‬
‫לא טובה‪ .‬תוך שתי דקות היתה ירידה בלחץ‬
‫הדם‪ ,‬פרפור חדרים ואיבוד הכרה‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)2‬‬

‫האבחנה – שוק אנפילקטי עקב רגישות ליוד‪.‬‬
‫החלה פעולת החייאה אליה הצטרפו רופאים‬
‫בכירים וביניהם מנהל המחלקה הקרדיולוגית‬
‫ומנהל יחידת הצינתורים‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)3‬‬

‫פעולות ההחייאה כללו‪ :‬עיסוי חזה‪ ,‬מכות‬
‫חשמל‪ ,‬החדרת קוצב לב זמני והזלפת‬
‫תרופות שונות‪.‬‬
‫רק בחלוף כ‪ 40 -‬דקות חזר הלב לתפקד‪,‬‬
‫אלא שבזמן זה נגרם נזק מוחי קשה והתובע‬
‫נותר במצב וגטטיבי‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)4‬‬

‫נקבע כי לא היתה רשלנות בטיפול שקיבל התובע‬
‫עד שלב ההחייאה‪.‬‬
‫השאלה במחלוקת היתה האם ההחייאה בוצעה‬
‫בסבירות ובמיומנות‪.‬‬
‫עיון בכל הרישומים וסיכום הראיות בעניין זה‬
‫מעלה מספר בעיות; פרט לרישום הטכנאית על‬
‫מתן לידוקאין‪ ,‬אין רישום ישיר כלשהו על מצב‬
‫התובע במהלך המשבר‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)5‬‬

‫אין חולק כי מדובר באירוע קשה גם‬
‫לצוות הרפואי וניתן להבין כי הצוות דאג‬
‫קודם כל לטיפול בתובע ופחות לביצוע‬
‫רישומים‪ ,‬אולם מהנתונים עולה כי‬
‫חסרים רישומים וחלקם לא מדויקים או‬
‫לא ברורים דיים‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)6‬‬

‫התוצאה המעשית היא כי הרישום הלקוי‬
‫נזקף לחובת הנתבע ברשלנות רישומית‬
‫ונטל ההוכחה כי אין התרשלות של‬
‫הנתבע בעצם הטיפול הינו על הנתבע‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)7‬‬

‫הסברי הנתבע‪ ,‬לפיהם הצוות הרפואי היה שקוע כולו‬
‫בהחייאה ולכן אין לצפות ואין לדרוש תשומת לב‬
‫לרישום‪ ,‬הינם הסברים שובי לב אך אינם הסברים‬
‫מלאים‪.‬‬
‫הרשלנות הרישומית שפורטה לעיל שללה מהתובע את‬
‫היכולת לבודד חלק מהתהליך ולברר כראוי האם‬
‫במהלך ההחייאה היו נתונים שאיפשרו טיפול אחר או‬
‫אבחנה אחרת‪ .‬איננו יודעים מה סדר מתן כמות כה‬
‫גדולה של אדרנלין‪ ,‬ומה היו התגובות לכך‪...‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)8‬‬

‫אם היו רישומים ראויים בזמן ההחייאה‪ ,‬הן‬
‫על סדר התרופות וכמותן והן על לחצי דם‪,‬‬
‫יתכן והיו בידי התובע כלים טובים יותר‬
‫להראות כי במהלך החייאה כה ארוכה היה‬
‫אפשר לנקוט דרכים נוספות‪.‬‬
‫נקבע כי הנתבעים אחראים ל‪ 30% -‬מן הנזק‬
‫של התובע‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל הראייתי בשל אי ביצוע בדיקה‬

‫אישה הרה בהריון ראשון (לאחר ‪ 3‬שנים של טיפולי‬
‫עקרות) הגיעה לבי"ח בשבוע ה‪ 31 -‬להריון לאחר שחשה‬
‫ברע‪ .‬בביה"ח אובחנה הפרדות שיליה ומוות תוך רחמי‪,‬‬
‫על רקע רעלת הריון‪.‬‬
‫השאלה במחלוקת היתה האם הפרדות השיליה היתה‬
‫פתאומית או שהגיניקולוג אצלו ביקרה בבוקר אותו יום‪,‬‬
‫היה יכול כבר אז‪ ,‬לאבחן הפרדות שיליה‪ ,‬לשלוח אותה‬
‫בדחיפות לחדר לידה ולמנוע מוות תוך רחמי‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל הראייתי בשל אי ביצוע בדיקה‬

‫כיוון שהרופא לא ערך בדיקה של רגישות הבטן בעת הביקור של‬
‫האישה אצלו‪ ,‬קבע ביהמ"ש כי הוא גרם בכך נזק ראייתי לתובעת‬
‫כי נמנע ממנה להוכיח כי כבר באותה עת סבלה מהפרדות‬
‫שיליה‪...‬‬
‫לאור זאת הועבר הנטל אל הרופא לשכנע‪ ,‬כי באותו שלב בו נמנע‬
‫מלבצע את הבדיקה‪ ,‬לא סבלה האישה מבטן רגישה ולא היתה‬
‫שרויה בתהליך של הפרדות שיליה‪.‬‬
‫הרופא לא הצליח לעמוד בנטל זה ולכן נקבע כי הוא אחראי למות‬
‫העובר‪...‬‬
‫ע"א ‪ 9328/02‬לאה מאיר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"קשר סיבתי נסיבתי"‬
‫הוריה של פגה שנולדה בשבוע ‪ 29‬להריון בעקבות‬
‫הפרדות שליה‪ ,‬הגישו תביעה נגד ביה"ח‪ ,‬בטענה שהיה‬
‫איחור בביצוע ניתוח קיסרי לאם וכתוצאה מכך סובלת‬
‫הילדה משיתוק מוחין ופיגור שכלי‪.‬‬
‫התביעה הסתמכה על חוו"ד גניקולוגית בלבד ואילו‬
‫ההגנה הסתמכה על חוו"ד של נוירופדיאטר ונאונטולוג‬
‫ששללו קשר סיבתי בין הנזקים לבין העיכוב בביצוע‬
‫הניתוח הקיסרי וקבעו כי יש לשייכם לנזקי הפגות‬
‫בלבד‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"קשר סיבתי נסיבתי"‬
‫ביהמ"ש קבע כי קיים קשר "סיבתי נסיבתי" בין‬
‫התרשלות הרופאים שהתעכבו בביצוע הניתוח הקיסרי‪,‬‬
‫לבין הנזק שנגרם לפגה ולפיכך הטיל אחריות על‬
‫ביה"ח לפצות אותה על ‪ 40%‬מן הנזק שלה‪.‬‬
‫ביהמ"ש העליון אישר את פסה"ד המחוזי וקבע כי‬
‫לבימ"ש יש שיקול דעת לקבוע כי קיים קשר "סיבתי‬
‫נסיבתי" ואת שיעור האחריות ההסתברותי לנזק‬
‫(הפיצוי הופחת ל‪ 20% -‬מן הנזק)‪.‬‬
‫פס"ד מלול עדן‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫דרישות ההסבר בנסיבות מיוחדות‬

‫“ייתכנו מקרים בהם לסיכונים בעלי הסתברות נמוכה‬
‫תהיה משמעות מיוחדת לחולה הספציפי‪ .‬במקרה‬
‫כזה‪ ,‬למרות האחוז הנמוך יכללו אותם סיכונים‬
‫בתחום המידע המהותי הנדרש לחולה לשם החלטה‬
‫מושכלת אם לעבור את הטיפול הרפואי”‪.‬‬

‫ת”א (י‪-‬ם) ‪1109/97‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רף ההסבר בניתוחים אלקטיביים‬

‫"ההסבר הנדרש לקבלת הסכמה מדעת לניתוח‬
‫אלקטיבי – שאף בלעדיו ניתן לקיים אורח חיים‬
‫רגיל – נכלל ברף העליון של חובת הגילוי‪ ,‬והוא‬
‫כולל‪ ,‬בנוסף להתייחסות לסיכויי ההצלחה גם מתן‬
‫הזהרה מפני הסיבוכים האפשריים‪ ...‬גם אם‬
‫סיבוכים אלו נדירים‪".‬‬
‫ע"א ‪6153/97‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רף ההסבר בניתוחים אלקטיביים ‪-‬‬

‫‪RSD‬‬

‫"בענייננו מדובר בסיבוך המתרחש בקרב ‪0.5% - 0.3%‬‬
‫מהניתוחים – גם אם שיעור זה אינו גבוה‪ ,‬הרי מדובר בסיבוך‬
‫חמור‪ ,‬העלול לגרום להפיכתה של הגפה לחסרת כל תפקוד‪ ...‬כיוון‬
‫שמדובר בניתוח אלקטיבי חובת ההסבר נמצאת ברף העליון‪ .‬סיכון‬
‫‪ RSD‬הינו בגדר המידע שהתובע היה רשאי לצפות‪ ,‬באורח סביר‪,‬‬
‫כי יגולה לו‪ ,‬כדי שיוכל לשקלו במסגרת גיבוש דעתו לעניין‬
‫הסכמתו לטיפול הרפואי‪"...‬‬

‫ת"א ‪ 920/99‬יצחק נ' שע"צ‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רף ההסבר ברפואה פרטית‬

‫"רפואה פרטית בה קיים ניגוד עניינים מובנה בין‬
‫השאיפה המסחרית להרבות בניתוחים לבין‬
‫האינטרס של המטופל‪ ,‬כדי להקהות את עוקצו של‬
‫ניגוד העניינים יש להעמיד את המטופל על הסיכונים‬
‫והסיכויים שבניתוח המוצע לרבות החלופה שלא‬
‫לבצע כלל ניתוח סיכוייה וסיכוניה‪".‬‬
‫ע"א ‪6153/97‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫חובת ההסבר על טיפולים מחוץ לסל‬
‫בנסיבות מתאימות עשוי להיווצר צורך ליידע את המטופל לגבי‬
‫אפשרות טיפול המוצעת רק במסגרת הרפואה הפרטית ואולי אף‬
‫במסגרת שירותי רפואה מעבר לים‪ .‬כך יש לעשות‪ ,‬אכן‪,‬‬
‫כשמדובר בטיפול או בתרופה שעשויים לסייע לחולה ואינם‬
‫זמינים ברפואה הציבורית בארץ‪.‬‬
‫כשחולה אובחן כסובל ממחלה מסויימת‪ ,‬וישנה תרופה שאינה‬
‫מצויה ב"סל" – מקובל עלי שעל הרופא ליידע את החולה בדבר‬
‫קיומה של התרופה‪.‬‬
‫עליו להשאיר להחלטתו של החולה את השאלה אם לרכוש את‬
‫התרופה מכספו אם לאו‪ .‬שאלה זו כרוכה לא אחת באפשרויות‬
‫הכספיות של החולה וגם בפער בין ההשפעה של התרופה‬
‫שב"סל" לזו שאינה נמצאת בו‪ ,‬על הרופא לספק את המידע‬
‫הנדרש‪ ,‬והחולה‪ -‬יחליט‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ע"א ‪ 4960/04‬סידי‬

‫פגיעה באוטונומיה – פיצוי ללא נזק‬

‫אישה אושפזה בבית חולים לניתוח אורטופדי בשל‬
‫דפורמציה ברגל‪ .‬בסופו של דבר‪ ,‬במקום ניתוח לתיקון‬
‫הדפורמציה עברה ביופסיה בכתף בשל ממצא ידוע בכתף‬
‫שנחשד להיות גידול ממאיר‪ .‬בעקבות הביופסיה נותרה עם‬
‫מגבלה קשה בתפקוד הכתף‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פגיעה באוטונומיה‬
‫המטופלת טענה כי לא הוסברו לה הסיכונים הכרוכים‬
‫בביופסיה ולפיכך לא נתנה הסכמה מדעת לביצוע הפעולה‪.‬‬
‫נקבע כי גם לו היו נפרשים בפניה הסיכונים היתה נותנת‬
‫הסכמתה לביופסיה בשל הסיכון הממשי שמדובר בגידול‬
‫ממאיר‪.‬‬
‫למרות זאת נפסק כי היתה פגיעה באוטונומיה שלה והיא‬
‫זכאית לפיצוי כספי‪...‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פגיעה באוטונומיה‬

‫“ההכרה בזכותו של החולה לפיצוי על‬
‫הפגיעה באוטונומיה שלו‪ ,‬מקום בו הופרה‬
‫חובה זו‪ ,‬עשויה לתרום לכך שחובה זו‬
‫תקוים הלכה למעשה”‪.‬‬
‫ע”א ‪ 2781/03‬מיאסה עלי דעקה‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות בפגיעה באוטונומיה‬

‫הפרת חובת הזהירות ‪ -‬אי מתן הסברים‬
‫למטופלים לפני ביצוע טיפולים‬
‫נזק ‪ -‬פגיעה באוטונומיה של המטופל‬
‫קשר סיבתי ‪ -‬בין אי מתן ההסברים לבין‬
‫עוצם ההפתעה מן הסיבוך שהתרחש‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫משמעות העדרו של טופס הסכמה ייעודי‬
‫ניתוח סימפטקטומי (נגד הזעת יתר)‪ ,‬שבוצע בשנת ‪ 1999‬והסתבך‬
‫בהזעת יתר פיצויית‪.‬‬
‫המטופל הגיש תביעה בטענה שלא הוזהר מפני הסיבוך האמור‪.‬‬
‫התובע הוחתם על טופס הסכמה סטנדרטי (לא ייעודי)‪ ,‬משום שעד‬
‫השנה האמורה לא פותח טופס ייעודי מתאים‪.‬‬
‫הרופא המנתח רשם בגיליון כי הוסברו הסיכונים הכרוכים בפעולה‬
‫והעיד בבימ"ש כי הוא מסביר לכל המטופלים‪ ,‬ללא יוצא מן הכלל‪,‬‬
‫כי הבעיה עם הניתוח היא שבמקרים רבים מאוד‪ ,‬למעלה מ‪50% -‬‬
‫מופיעה הזעה פיצויית‪ ,‬וב‪ 2-3% -‬מן המקרים ההזעה הפיצויית‬
‫יכולה להיות משמעותית ביותר‪.‬‬
‫סטודנטית שהועסקה במרפאתו של הרופא ונכחה בזמן שקיבל‬
‫חולים אישרה את עדותו בעניין ההסברים‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫חוק זכויות‬

‫החולה‪ ,‬התשנ”ו‪1996-‬‬

‫סעיף ‪ :14‬אופן מתן הסכמה מדעת‬

‫(א)‬

‫‪.....‬‬

‫(ב)‬

‫הסכמה מדעת לטיפול רפואי המנוי בתוספת תינתן‬
‫במסמך בכתב‪ ,‬שיכלול את תמצית ההסבר שניתן‬
‫למטופל‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫חוק זכויות‬

‫החולה‪ ,‬התשנ”ו‪1996-‬‬

‫תוספת‬
‫(סעיפים ‪)15 ,14‬‬
‫(‪ )1‬ניתוחים‪ ,‬למעט כירורגיה זעירה‪.‬‬
‫(‪ )2‬צינתורים של כלי דם‪.‬‬
‫(‪ )3‬דיאליזה‪.‬‬
‫(‪ )4‬טיפול בקרינה מייננת (רדיותרפיה)‪.‬‬
‫(‪ )5‬טיפולי הפריה חוץ‪-‬גופית‪.‬‬
‫(‪ )6‬כימותרפיה לטיפול בתהליכים ממאירים‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בהעדר טופס הסכמה ייעודי‬
‫נקבע (בערעור) כי נוכח הוראות חוק זכויות החולה אין די בטפסים הערוכים‬
‫על פי תקנות בריאות העם (טופסי הסכמה)‪ ,‬התשמ"ד‪. 1984-‬‬
‫ככל הנראה המערכת הרפואית התאימה עצמה להוראות אלה באיחור מסויים‪,‬‬
‫ובמועד הרלוונטי (‪ )1999‬עדיין נעשה שימוש בטפסים הישנים‪ ,‬תוך הפרת‬
‫הוראת החוק‪.‬‬
‫אין לשלול את האפשרות‪ ,‬לפיה הפרת החובה לעגן את הסכמת המטופל‬
‫במסמך בכתב שיכלול את "תמצית ההסבר שניתן למטופל"‪ ,‬שוללת‪ ,‬מניה‬
‫וביה‪ ,‬את האפשרות שאכן מדובר ב"הסכמה מדעת"‪.‬‬
‫דרישת הכתב בחוק היא "דרישה מהותית" ובהעדרו של טופס הסכמה מדעת‬
‫ערוך כדין‪ ,‬יש לקבוע‪ ,‬למצער‪ ,‬כי במקרה של מחלוקת‪ ,‬המטפל הוא זה‬
‫שצריך להוכיח קיומה של הסכמה זו‪.‬‬
‫ע"א ‪ 6299/05‬צורף‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ומה הדין כשיש טופס חתום ?!‬

‫נולדה‬

‫בשנת ‪1998‬‬
‫(מיקרופטלמיה)‪.‬‬
‫בשבוע ‪ 21‬להריון בוצעה לאם בדיקת אולטרה‪-‬סאונד בסיסית‬
‫במסגרת הקופה שנמצאה תקינה‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע כי לא ניתן לגלות את המום במסגרת בדיקה בסיסית‬
‫אך יש אפשרות לגלות זאת בבדיקה מורחבת‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע כי היה מדובר בהריון שלא בסיכון גבוה ולא היה‬
‫מקום לביצוע סקירה מורחבת‪/‬מכוונת‪.‬‬
‫האם חתמה על טופס בקשה לביצוע בדיקת על‪-‬קול לפיה היא‬
‫מודעת לכך שמדובר בבדיקה בסיסית וכי באפשרותה לבצע‬
‫בדיקה מורחבת באופן פרטי‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תינוקת‬

‫כשהיא‬

‫סובלת‬

‫מעיוורון‬

‫חתימה ללא הסבר – לאו הסכמה היא‬
‫ביהמ"ש קבע כי הרופאים הסבירו לאם כי הבדיקה אותה היא עומדת לבצע‬
‫היא בדיקה בסיסית וכי קיימת בדיקה משוכללת יותר אותה ניתן לבצע באופן‬
‫פרטי ואולם בכך לא די‪.‬‬
‫האם לא הבינה לאשורה את האבחנה בין הבדיקה הבסיסית והמורחבת ואם‬
‫היתה מבינה היתה בוחרת לבצע את הבדיקה על חשבונה‪ .‬יש כשל בשרשרת‬
‫המידע אשר נמסר לאם‪.‬‬

‫לא די בקיומה של פרקטיקה לפיה מיידעים את האישה כי קיימת‬
‫בדיקה מורחבת‪ ,‬העדר הנחיות ברורות ונהלים מוגדרים באשר‬
‫להיקף המידע שיש למסור למטופלת לעניין אפשרותה לבצע‬
‫בדיקה מורחבת ‪...‬ואי מתן הסבר הולם בטרם ביצוע הבדיקה‬
‫הבסיסית הינם בגדר נוהל בלתי סביר‪...‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תוצאות הערעור‬
‫המלצת ביהמ"ש‪:‬‬

‫לאור קשיים שהתגלעו בהכרעת בימ"ש קמא בשאלת‬
‫החבות ולאור זאת שבימ"ש קמא הכריע בפסק דינו‬
‫בסוגיות שלא היו בחזית הדיון יבוטל פסק דינו של‬
‫בימ"ש קמא והסכום אשר שולם לתובעים יישאר בידם‪.‬‬

‫התובעים הסכימו להצעת ביהמ"ש שמשמעותה‬
‫שפסה"ד מבוטל‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ההחמרה השיפוטית –‬
‫הנזק הממוני‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫הלכת "השנים האבודות" –‬
‫עזבון אטינגר ז"ל‬

‫פס"ד תקדימי ניתן‪ ,‬במרץ ‪ ,2004‬על‪-‬ידי בית‪-‬המשפט העליון‬
‫בהרכב של חמישה שופטים בתביעת עזבון של קטין‪ ,‬אשר הלך‬
‫לעולמו בגיל ‪ ,12‬כתוצאה מנפילה לבור בעת משחק עם חבר‪,‬‬
‫בעיר העתיקה בירושלים‬
‫עזבון של קטין אשר הלך לעולמו כתוצאה מרשלנות‪ ,‬זכאי לפיצוי‬
‫בגין הפסד כושר השתכרות ב"שנים האבודות"‪ ,‬בהן לא זכה‬
‫לחיות ולהתפרנס‬
‫זכות דומה קיימת גם לעזבון של בגיר שהלך לעולמו בגיל‬
‫העבודה‬
‫נפגע אשר קוצרה תוחלת חייו כתוצאה מרשלנות זכאי מעתה‬
‫לפיצוי בגין הפסד ההשתכרות שלו ב"שנים האבודות"‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"השנים האבודות" – ההשלכות הכספיות‬
‫נקבע כי חישוב הפסד ההשתכרות ב"שנים האבודות" יהיה מבוסס‬
‫על ‪ 30%‬מן השכר הממוצע במשק (בתקופה מגיל ‪18-21‬‬
‫החישוב הוא ‪ 70%‬מן הסכום האמור)‪.‬‬
‫ההנחה המובלעת היא כי ניתן לחסוך ‪ ₪ 2400‬מתוך ‪₪ 8000‬‬
‫בחודש !!!!!‬
‫בתביעת יורשים שהם גם תלויים ‪ ,‬נקבע כי יש ליורשים זכאות‬
‫לקבל פיצוי בגין ראשי נזק שנמצאים מחוץ לתחום החפיפה (כאב‬
‫וסבל וקיצור תוחלת חיים וכ"ו)‬
‫חישוב הפסד ההשתכרות בשנים האבודות‪ ,‬כולל גם חישוב הפסדי‬
‫פנסיה‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫הגידול בפיצוי הכספי‬
‫יולדת לאחר ‪ 3‬שנות טיפולי הפריה בהריון ראשון‪,‬‬
‫נשלחה "להסתובב" כדי לזרז לידה ושבה עם עובר מת‪.‬‬
‫בימ"ש המחוזי קבע אחריות ופסק לאם פיצוי של‬
‫‪ ₪ 300,000‬בגין כאב וסבל‪.‬‬
‫ביהמ"ש העליון קבע כי מגיע פיצוי גם לאב בגין כאב‬
‫וסבל שלו בסכום נוסף של ‪.₪ 250,000‬‬
‫סטיה מהלכה קודמת שחייבה נזק נפשי חמור "בניזוק‬
‫משני" שעולה כדי מחלת נפש או הפרעת נפש הגורמת‬
‫נכות ממשית‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פס"ד לבנה לוי‬

‫הגידול בסכומי הפיצוי‬
‫צעירה שנולדה בשנת ‪ 1985‬כשהיא סובלת משיתוק ביד שמאל‬
‫כתוצאה מפגיעה במקלעת העצבים הברכיאלית‪ ,‬הגישה בשנת‬
‫‪ 2006‬תביעה נגד ביה"ח בו נולדה בטענה של רשלנות בלידה‪.‬‬
‫בינתיים סיימה התובעת לימודי משפטים ומנהל עסקים ובמהלך‬
‫המשפט עשתה התמחות במשפטים‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע שיש אחריות לביה"ח ופסק לה פיצוי גלובלי בגין‬
‫הפסד השתכרות בסך של ‪ ₪ 800,000‬ובנוסף ‪ ₪ 600,000‬כאב‬
‫וסבל‪ ₪ 1,000,000 ,‬עזרת צד ג' ו‪ ₪ 85,000 -‬הוצאות ‪....‬‬

‫א (ים) ‪8363/06‬פדילה נ' בי"ח מאיר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"ועדת שפניץ" – אין מקום להגביל בחוק את‬
‫הפיצוי לתובעים בגין רשלנות רפואית‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫לאן מועדות פנינו?‬

‫‪ ‬המשך החמרה שיפוטית ?‬
‫‪ ‬התמתנות והתייצבות ?‬
‫‪ ‬התערבות חקיקתית ?‬
‫ימים יגידו‪....‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תודה !‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬


Slide 20

‫עדכונים בפסיקת בתי‪-‬המשפט‬
‫בתביעות רשלנות רפואית‬
‫עו"ד טליה חלמיש‪-‬שני‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬
‫מקבוצת מדנס‬
‫מאי ‪2009‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תמונת המצב‬
‫בשנים האחרונות אנו עדים לעליה ניכרת של ההוצאה‬
‫בגין תביעות אחריות מקצועית בתחום הרפואה‪.‬‬
‫העליה נובעת בעיקר מ"אינפלציה שיפוטית" שהביאה‬
‫לגידול ניכר בפיצויים המשולמים לתובעים‪.‬‬
‫התשלומים השנתיים בתביעות הרשלנות הרפואית‪ ,‬גדלו‬
‫בעשור האחרון ב‪.700% -‬‬
‫במקביל גדלו הפרמיות בצורה דרמטית והכיסויים‬
‫הוגבלו‪.‬‬
‫מוסדות רפואיים ורופאים פרטיים העוסקים בתחומים‬
‫בסיכון גבוה (לידות‪ US ,‬מיילדותי‪ ,‬כירורגיה פלסטית‬
‫וכ"ו) נתקלים בקושי להשיג כיסוי ביטוחי‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫התפתחות התביעות בבימ"ש‬

‫‪1994 - 2008‬‬

‫‪1,200‬‬
‫‪1,100‬‬
‫‪1,000‬‬
‫‪900‬‬
‫‪800‬‬
‫‪700‬‬
‫‪600‬‬
‫‪500‬‬
‫‪400‬‬
‫‪300‬‬
‫‪200‬‬
‫‪100‬‬
‫‪0‬‬

‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫‪2002‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫‪1994‬‬

‫מדד גידול התשלומים‬

‫‪1995 - 2008‬‬

‫‪3100%‬‬
‫‪2800%‬‬
‫‪2500%‬‬
‫‪2200%‬‬
‫‪1900%‬‬

‫‪1600%‬‬
‫‪1300%‬‬
‫‪1000%‬‬
‫‪700%‬‬
‫‪400%‬‬
‫‪100%‬‬
‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫‪2002‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫התפתחות התביעות בבימ"ש‬
‫מיילדות וגינקולוגיה‬

‫‪240‬‬

‫‪210‬‬

‫‪180‬‬

‫‪150‬‬

‫‪120‬‬

‫‪90‬‬

‫‪60‬‬

‫‪30‬‬

‫‪0‬‬
‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2002‬‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫מדד גידול התשלומים‬
‫מיילדות וגינקולוגיה‬

‫‪11100%‬‬
‫‪10100%‬‬
‫‪9100%‬‬
‫‪8100%‬‬
‫‪7100%‬‬
‫‪6100%‬‬
‫‪5100%‬‬
‫‪4100%‬‬
‫‪3100%‬‬
‫‪2100%‬‬
‫‪1100%‬‬
‫‪100%‬‬

‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫‪2002‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫מקצועות קליניים מובילים בשיעור הסיכון‬
‫‪1991 - 2008‬‬
‫מיילדות‬
‫כירורגיה כללית‬

‫‪40%‬‬

‫קרדיולוגיה‬

‫שיעור הסיכון הכספי‬

‫‪35%‬‬
‫‪30%‬‬

‫רפואת שיניים‬

‫‪25%‬‬

‫אורטופדיה‬

‫‪20%‬‬

‫נוירוכירורגיה‬

‫‪15%‬‬
‫‪10%‬‬

‫גינקולוגיה‬

‫‪5%‬‬

‫אופטלמולוגיה‬

‫‪0%‬‬

‫‪18%‬‬

‫שיעור התיקים עם סיכון כספי‬

‫‪16%‬‬
‫‪14%‬‬
‫‪12%‬‬
‫‪10%‬‬
‫‪8%‬‬
‫‪6%‬‬
‫‪4%‬‬
‫‪2%‬‬
‫‪0%‬‬

‫* ‪ 3%‬ומעלה‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫דו"ח ועדת "שפניץ"‪-‬‬

‫הועדה הבין משרדית לבחינת הדרכים להקטנת ההוצאה‬
‫הציבורית בגין תביעות הרשלנות הרפואית‬

‫מסתמנת בפסיקה מגמה של הרחבת אחריותם של בעלי‬
‫מקצועות הרפואה והמוסדות הרפואיים – החל בסוגית‬
‫ההתרשלות (ירידת קרנה של הלכת הפרקטיקה‬
‫המקובלת)‪ ,‬המשך בסיבתיות (אובדן סיכויי החלמה)‬
‫וכלה בהרחבת העילות (רשלנות בגין הסכמה מדעת)‬
‫וראשי נזק (פגיעה באוטונומיה)‪.‬‬
‫מהנתונים עולה כי במשך השנים עלו סכומי הפיצויים‬
‫הממוצעים שנפסקו בתביעות רשלנות רפואית‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫הגידול בפיצוי הממוצע לתובעים‬
‫שנת תשלום‬
‫‪2004‬‬
‫‪2005‬‬
‫‪2006‬‬
‫‪2007‬‬
‫‪2008‬‬

‫תשלום ממוצע לתובע (בדולר)‬
‫‪21,872‬‬
‫‪33,700‬‬
‫‪34,935‬‬
‫‪44,839‬‬
‫‪62,374‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פיצוי עבור כאב וסבל ב– ‪ 100%‬נכות‬

‫‪1997-2008‬‬

‫‪1600000‬‬

‫‪1400000‬‬

‫‪1200000‬‬

‫‪1000000‬‬

‫‪800000‬‬

‫‪600000‬‬

‫‪400000‬‬

‫‪200000‬‬

‫‪0‬‬
‫‪2009‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2005‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2003‬‬

‫‪2001‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1997‬‬

‫פיצוי עבור מות קטינים (קיצור תוחלת חיים‪+‬כאב וסבל)‬
‫‪1998-2006‬‬
‫‪1800000‬‬

‫‪1600000‬‬

‫‪1400000‬‬

‫‪1200000‬‬

‫‪1000000‬‬

‫‪800000‬‬

‫‪600000‬‬

‫‪400000‬‬

‫‪200000‬‬

‫‪0‬‬
‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2002‬‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ההתפתחויות המשפטיות‬

‫עמדה סלחנית‬

‫עמדה ביקורתית‬

‫עמדה מחמירה‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫סלחנות שיפוטית‬

‫(‪)1961‬‬

‫"אשה‪ ...‬באה למחלקה הגינקולוגית לשם ניתוח קל‬
‫ברחמה ויצאה מהמחלקה שבעת יסורים ובעלת מום‬
‫לכל ימי חייה‪...‬‬
‫הטיפול אשר החולה קיבלה בבית החולים לא היה כפי‬
‫שצריך היה לצפותו מבעלי מקצוע מעולים וכן קרו תוך‬
‫כדי טיפול הזנחות וטעויות שונות‪ ,‬אשר הביאו לידי‬
‫תוצאות מעציבות במצב בריאותה‪...‬‬
‫רופא בשר ודם עשוי לטעות‪ ,‬ולא כל טעות מהווה‬
‫רשלנות‪"...‬‬

‫התביעה נדחתה‬
‫(ע"א ‪ 280/60‬פרדו נ' פלדמן‪ ,‬פד' (טו') ‪)1961‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫בקרה שיפוטית‬
‫עולם הרפואה אינו חסין מביקורת שיפוטית ומחשיפה של מעשי רשלנות‬
‫מקצועיים‪ .‬ביקורת זו היא אחת הערובות החשובות להקפדה על מתן טיפול‬
‫רפואי נאות‪.‬‬
‫לא כל טעות באבחנה או בטיפול‬
‫מצביעה בהכרח על רשלנות‪.‬‬
‫אחריות הרופאים‪ ,‬ברשלנות‬
‫אזרחית או פלילית‪ ,‬צריכה‬
‫להיקבע‪ ,‬רק אם הוכח שבנתוני‬
‫זמן אמת פעלו הרופאים‬
‫באי מיומנות מקצועית‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫בקרה שיפוטית – האם היא מקדמת את‬
? ‫בטיחות הטיפול‬
Most patient-safety experts continue to believe that the
threat of liability is the primary barrier to the
development of effective and comprehensive patient
safety programs in hospitals. I suggest, on the
contrary…that judicial recognition of an explicit “right
to safety” for hospital patients, with correlative duty of
hospitals to implement patient-safety measures can
become the primary motivator for the development of
systems to improve patient safety.
George J. Annas. J.D., NEJM 354;19 May11,2006
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫בקרה שיפוטית‬

‫‪‬‬
‫שיפור איכות הרפואה‬
‫הרשומה הרפואית‬
‫• רישום מפורט יותר‬
‫• שמירה על רשומות‬

‫תהליך הבקרה הרפואית‬
‫• ניהול סיכונים‬
‫• אבטחת איכות‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תקשורת עם מטופלים‬
‫• הסכמה מדעת‬
‫• גילוי נאות על תקלות‬

‫ניהול הטיפול הרפואי‬
‫• פרוטוקולים ונהלים‬
‫• הנחיות קליניות‬

‫החמרה שיפוטית‬

‫‪‬‬
‫רפואה מתגוננת‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬

‫ריבוי בדיקות וטיפולים מיותרים‬
‫יצירת מתח ביחסי מטפל‪-‬מטופל‬
‫הוצאות מוגברות לתשלום ביטוח‬
‫סגירת פעילויות בסיכון ביטוחי גבוה‬
‫קושי להשיג כיסוי ביטוחי‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית‬

‫(‪)1998‬‬

‫"חיובם של הרופא וקופת‬
‫חולים בדין הוא פרי של חוכמה‬
‫לאחר מעשה‪ .‬הרף שהוצב‬
‫לקביעת אחריותם‪ ,‬הוצב בגובה‬
‫כה רב‪ ,‬עד שלא רק הרופא‬
‫הסביר אינו יכול לעוברו‪ ,‬אלא‬
‫גם הרופא המומחה המובהק‬
‫ייכשל בכך"‪.‬‬
‫(השופטת שטרסברג‪-‬כהן בדעת מיעוט‬
‫ע"א ‪ 3709,3264/96‬קופ"ח נ' פלד ואח')‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית – ההנמקה‬
‫"אין להטיל את העומס הכלכלי של הטעות הרפואית‬
‫על החולה‪ ,‬אלא מן הראוי כי יוטל‪ ,‬עקרונית‪ ,‬על‬
‫הרופא בעל הטעות שממנו יפוזר ממילא על ציבור‬
‫רחב יותר באמצעות ביטוח האחריות המקצועית‪.‬‬
‫יתרה מזו‪ ,‬הטלת האחריות האישית על הרופא‪...‬‬
‫עשויה לעודד את מילוי החובה המקצועית‬
‫להתעדכנות בספרות המקצועית‪"...‬‬
‫(השופט אנגלרד ע"א ‪ 3709,3264/96‬קופ"ח נ' פלד ואח')‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ההחמרה השיפוטית –‬
‫שאלת האחריות‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"החמרת" האחריות של המטפלים‬
‫"פרקטיקה רצויה" במקום "פרקטיקה מצויה"‬
‫החלת נורמות התנהגות רטרוספקטיבית‪" -‬דרך עוקפת פרקטיקה‬
‫מקובלת"‬
‫מבחן "המומחה הטוב" במקום "הרופא הסביר"‬
‫החלת כלל "הדבר מדבר בעדו" במקרי סיבוכים נדירים‬
‫החלה מסיבית של "כלל הנזק הראייתי"‬
‫החלת אחריות במקרים של "קשר סיבתי נסיבתי"‬
‫קביעת חובות מוגברות בכל הנוגע להסברים למטופלים עובר‬
‫למתן לטיפולים רפואיים‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"פרקטיקה מצויה" לעומת "פרקטיקה רצויה"‬
‫העובדות ‪ -‬רביד נ' קליפורד‬

‫ביום ‪ 5.4.84‬הגיעה רביד בת החמש למרפאת שיניים לצורך‬
‫טיפול שיניים‪ .‬כהכנה לטיפול הזריק לה הרופא זריקת הרדמה‬
‫מקומית בלסתה התחתונה מצד ימין‪ .‬הרופא השתמש לצורך‬
‫ההזרקה במזרק לא שואב‪ ,‬שהיה מקובל לשימוש באותה תקופה‬
‫(פרקטיקה מקובלת)‪.‬‬
‫זמן קצר לאחר ההזרקה נטתה רביד על צידה ולא הצליחה‬
‫להתייצב‪ .‬היא היתה מנומנמת והוחלט להעבירה לטיפול בבית‪-‬‬
‫חולים‪ .‬כתוצאה מן האירוע סובלת רביד עד היום מהמיפרזיס‬
‫במחצית הגוף השמאלי ומהפרעות נוירולוגיות וקוגנטיביות‪.‬‬
‫הסתבר כי חומר ההזרקה חדר לכלי דם משם נדד למוח וגרם‬
‫לקריש דם ולאוטם מוחי‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"פרקטיקה מצויה" לעומת "פרקטיקה רצויה"‬
‫ההכרעה המשפטית‬

‫העובדה שרופא נהג בהתאם לפרקטיקה המקובלת‬
‫בתחומו‪ ,‬היא כשלעצמה‪ ,‬אינה מעניקה לו הגנה‬
‫מוחלטת ולעולם מצוי בידי בית המשפט לקבוע‪ ,‬כי‬
‫פרקטיקה נהוגה זו אינה עולה בקנה אחד עם חובת‬
‫הזהירות של רופא כלפי מטופל‪.‬‬
‫פרקטיקה מקובלת מהווה פרמטר‪ ,‬ואפילו פרמטר‬
‫חשוב‪ ,‬במכלול השיקולים שעל בית המשפט לשקול‬
‫בבואו לקבוע את סטנדרט ההתנהגות הראוי‪ ,‬אולם‬
‫אין היא הפרמטר היחיד אשר בית המשפט יתחשב בו‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫די היה באמצעי פשוט וזמין למנוע סיכון ידוע של‬
‫חדירת מזרק עם חומר הרדמה לתוך עורק‪ ,‬דבר אשר‬
‫עלול לגרום לתופעות לוואי משמעותיות‪ .‬כל זאת‬
‫ללא תוספת עלות משמעותית‪.‬‬
‫בנסיבות אלה אין מנוס מן המסקנה כי רופא התרשל‬
‫שכן רופא זהיר היה בוחר למנוע סיכון זה באמצעות‬
‫שימוש במזרקים שואבים‪.‬‬
‫רביד נ' קליפורד‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬
‫הנורמות אינן נקבעות על‪-‬ידי מומחים אלה או אחרים‪ ,‬אלא‬
‫על‪-‬ידי בית‪-‬המשפט‪.‬‬
‫שאלת תפקידו של מנתח בחדר ניתוח היא עניין ערכי‬
‫ונורמטיבי שמתפקידו של בית‪-‬המשפט להכריע בו‪.‬‬
‫עדות יו"ר המועצה הלאומית לכירורגיה‪ ,‬הרדמה וטיפול נמרץ‬
‫כי אין אחריות הדדית בין מנתח לרופא מרדים‪ ,‬כפי שבא לידי‬
‫ביטוי בסיכום ישיבת המועצה הלאומית הנ"ל‪ ,‬אין לראות בה‬
‫משום נורמה נכונה‪ ,‬ולפיכך אין לפעול על‪-‬פיה‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬

‫(‪)2‬‬

‫אם נרשם בסיכום ישיבת מועצת איגוד רופאי העיניים‪ ,‬כי‬
‫המנתח אחראי כלפי המנותח על הניתוח ותוצאותיו בלבד‪,‬‬
‫והמרדים אחראי כלפי המטופל על תהליך ההרדמה ותוצאותיו‪,‬‬
‫אין לראות בכך כאילו כל אחד מהם אחראי רק על תחומו‪,‬‬
‫וחייבת להיות הדדיות ביניהם‪ ,‬ולמרות שאין למנתח "אחריות‬
‫על" הרי שיש לו אחריות על סימני החיים של המנותח‪ ,‬לא‬
‫פחות מאשר למרדים‪ ,‬ועל‪-‬כן עמדת איגוד רופאי העיניים כפי‬
‫שבאה לידי ביטוי במסמך הנ"ל‪ ,‬אינה משקפת את הנורמה‬
‫המחייבת‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬

‫(‪)3‬‬

‫המסמך בדבר חלוקת אחריות בחדר הניתוח של ההסתדרות‬
‫הרפואית בישראל‪ ,‬קובע כי שיתוף פעולה בין הרופא המנתח‬
‫והרופא המרדים בניתוח חיוני להצלחת הטיפול וכך יש אכן‬
‫לנהוג‪ ,‬אולם ההסתייגות שעל‪-‬פיה אין הרופא המנתח אחראי‬
‫לפעולות המבוצעות על‪-‬ידי הרופא המרדים‪ ,‬כפי שהרופא‬
‫המרדים אינו אחראי על פעולות המבוצעות על‪-‬ידי הרופא‬
‫המנתח‪ ,‬איננה נורמה שיש לפעול על‪-‬פיה‪ ,‬שכן ברור שהמנתח‬
‫אינו אחראי על פעולות המרדים‪ ,‬אולם אין בכך כדי לסייג‬
‫אחריותו לעקוב אחר סימני החיים של המנותח‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬

‫(‪)4‬‬

‫כאשר מנותח פונה למנתח בבקשה לנתחו אין הוא יוצר קשר אחד עם‬
‫המרדים וקשר אחר עם המנתח‪ ...‬יש לייחס לו אחריות מעבר לעצם‬
‫הפעולה הכירורגית‪ ,‬המנותח מצפה ממנו להיות אחראי על חייו בעת‬
‫ביצוע הניתוח – ולאו דווקא בעת ביצוע הפעולה הכירורגית גרידא‪.‬‬
‫כל מנתח חייב להיות שותף מלא למעקב אחר סימני חיים של המנותח‪ ,‬גם‬
‫תוך כדי ובמהלך הניתוח‪ ,‬ואין הוא רשאי להטיל את האחריות הבלעדית‬
‫על כך על כתפי המרדים‪.‬‬
‫חובתו של המנתח היתה להאזין לקולות המוניטור ע"מ לוודא שהוא‬
‫ממשיך לנתח אדם חי ולא מחוסר חיים‪ .‬אם הוא לא עושה כן הוא‬
‫מתרשל‪.‬‬
‫המנתח שלא עשה כן הורשע בעבירה של מעשה פזיזות ורשלנות‪.‬‬
‫פ (תא) ‪ 40016/07‬מ"י נ' אסותא ואח'‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החלת נורמות רטרוספקטיבית‬
‫בשנת ‪ 1986‬נולד ערן סידי עם חסר של כף יד ימין‪.‬‬
‫בשנת ‪ 1997‬הגישה משפחת סידי תביעה נגד הגיניקולוג שביצע‬
‫לאם בדיקת אולטרה סאונד שגרתית במהלך ההריון‪ ,‬בטענה של‬
‫רשלנות באי אבחון חסר כף היד‪.‬‬
‫ביהמ"ש המחוזי פסק כי לא היתה רשלנות בביצוע הבדיקה‪ ,‬שכן‬
‫בשנה הנדונה בדיקת האולטרה סאונד הבסיסית לא כללה סקירת‬
‫גפיים ודחה את התביעה‪.‬‬
‫לעומת זאת ביהמ"ש העליון שדן בערעור על התביעה קבע‬
‫בשנת ‪ 2005‬כי חלה חובה על הרופא הבודק בשנת ‪!!! 1986‬‬
‫ליידע את האישה על מגבלות הבדיקה ועל האפשרות לבצע‬
‫בדיקת אולטרה סאונד מורחבת במסגרת הפרקטיקה הפרטית‪...‬‬
‫ע"א ‪ 4960/04‬סידי‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החלת נורמות רטרוספקטיבית ‪2 -‬‬
‫ילדה נולדה בשנת ‪ 1995‬כשהיא סובלת מתסמונת ‪ X‬שביר‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע כי בתקופה הרלבנטית הבדיקה טרם הומלצה ע"י הגורמים‬
‫המקצועיים ושליחת הנשים לביצועה בוודאי שלא היתה פרקטיקה מחייבת‬
‫את הרופא הסביר‪.‬‬
‫ואולם ביהמ"ש קבע כי מאחר שבמאמרים שפורסמו עובר לשנת ‪1994‬‬
‫מוזכרות בדיקות המבוצעות לאוכלוסייה בעלת סיכון נמוך לצרכי מחקר או‬
‫לצרכים אחרים‪ ,‬היה על רופא סביר הקורא את המאמרים הללו להסיק כי‬
‫"בדיקות סקר" לגילוי הנשאות קיימות גם אם ביצוען עדיין אינו מומלץ‪.‬‬
‫הבדיקה היתה קיימת במועד הרלבנטי ויש לייחס להורים בהתאם להלכת‬
‫סידי ציפייה סבירה כי קיומה יגולה להם ולכן הרופא התרשל בכך שלא ידע‬
‫על קומה ולא גילה להורים על קיומה‪.‬‬
‫הקופה אחראית לכך שלא הפיצה בקרב רופאיה את האפשרות לביצוע‬
‫בדיקה לגילוי הנשאות לתסמונת ‪ X‬שביר גם לנשים ללא כל אינדיקציה‪.‬‬
‫א (ים)‪ 5416/03‬שיר סגל‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"כלל ‪ 30‬הדקות" – ‪OUT‬‬
‫השאלה היא מהו פרק הזמן הסביר לביצוע ניתוח קיסרי ?‬
‫פרק הזמן של ‪ 15‬דקות לבצוע ניתוח קיסרי הוא פרק זמן‬
‫אפשרי וראוי כאשר חדר הניתוח פנוי וכל הצוות זמין‪ ...‬יש‬
‫להשלים‪ ,‬חרף העובדה שהדבר אינו רצוי‪ ,‬גם עם חלוף פרק‬
‫זמן ארוך יותר של כ‪ 25-30 -‬דק' עד לניתוח‪ .‬אולם שיהוי כזה‬
‫בביצוע הניתוח‪ ,‬כדי שיתקבל כשיהוי סביר‪ ,‬מחייב מתן הסבר‪,‬‬
‫המבוסס על נסיבותיו המיוחדות של המקרה הנדון‪ ,‬ועל כך‬
‫שבפועל נעשו מאמצים סבירים לקצר פרק זמן זה דבר שלא‬
‫הסתייע באותן נסיבות‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"כלל ‪ 15‬הדקות" – ‪IN‬‬
‫במקרה שלפנינו‪ ,‬לא ניתן הסבר המצדיק התמשכותו של פרק‬
‫הזמן שחלף בין קבלת ההחלטה על ביצוע הניתוח לבין הביצוע‬
‫בפועל‪.‬‬
‫במקרה שלפנינו נפל שיהוי בלתי מוצדק של כ‪ 6 -‬דקות גם‬
‫בהתמשכות פרק הזמן ממועד קבלת ההחלטה על הניתוח ועד‬
‫לביצועו‪ .‬מכאן‪ ,‬שבסה"כ נפל במקרה זה שיהוי בלתי מוצדק‬
‫בביצוע הניתוח הקיסרי‪ ,‬העולה כדי רשלנות‪ ,‬של ‪31-33‬‬
‫דקות‪ ,‬ולמצער שיהוי של ‪ 21‬דקות‪.‬‬
‫א (ים) ‪ 8005/06‬ב‪.‬ר‪ .‬נ' בי"ח מאיר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית –‬
‫סטנדרט המומחה הטוב‬

‫על הרופא להשתמש ברמת ידע‪ ,‬כשרון ואיכפתיות‪,‬‬
‫הקיימת ומופעלת ע"י רופאים ברמה מקצועית טובה‬
‫ולא ממוצעת‪.‬‬
‫כאשר מדובר ברופא הטוען לכישורים מיוחדים ולהיותו‬
‫מומחה‪ ,‬הרמה הנדרשת ממנו היא בהתאם לכך‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית –‬
‫"המתמחה חשוד"‬
‫אישה שעברה ניתוח קיסרי אלקטיבי בהרדמה ספינלית‪,‬‬
‫נותרה עם נזק לשורשי העצב הפירוניאלי‪ ,‬נזק זה יוחס‬
‫לפגיעה במהלך ההרדמה‪.‬‬
‫וכך אמר ביהמ"ש על המרדים שהיה מתמחה ותיק בעת‬
‫הניתוח‪":‬רף המומחיות הרשמית של הנתבע שהוא נמוך‬
‫לטעמי‪ ,‬גם אם הוא בעל ניסיון מעשי רב‪ ,‬יש בו כדי ליצור‬
‫חיזוק לטענות התובעת וספק באשר לביצועה הנאות של‬
‫ההרדמה "‬
‫‪...‬‬
‫ת"א ‪ 072682/99‬פני אלמליח‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החלת כלל הדבר מדבר בעדו‬
‫בתי‪-‬המשפט מחילים את כלל "הדבר מדבר בעדו" באופן‬
‫"ליברלי" ומעבירים את נטל השכנוע מכתפי התובעים אל‬
‫כתפי הנתבעים להוכיח שלא היתה רשלנות מצידם‪.‬‬
‫התנאים להחלת הכלל (ס' ‪ 41‬לפקודת הנזיקין)‪:‬‬
‫ התובע לא ידע ולא יכול היה לדעת על הנסיבות שהביאו‬‫לידי הנזק‬
‫ הנזק נגרם על‪-‬ידי נכס בשליטת המזיק‬‫ המקרה מתיישב יותר עם המסקנה שהיתה רשלנות‬‫מאשר עם העדרה‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בסיבוכים נדירים‬
‫אישה הרה עברה דיקור מי שפיר בשבוע ‪ 18‬להריונה‪ ,‬אשר‬
‫הסתבך בזיהום תוך רחמי‪ ,‬שהוביל לספסיס סוער ולמותה‬
‫של האישה‪.‬‬
‫ועדת בדיקה של משרד הבריאות לא מצאה התרשלות‬
‫בטיפול במנוחה מצד גורם רפואי כלשהו‪.‬‬
‫בעלה וילדיה של המנוחה הגישו תביעה נגד הרופא המטפל‬
‫שביצע את הדיקור בטענה שהדיקור נעשה באופן רשלני‪,‬‬
‫ללא ניקוי מתאים של איזור הבטן בו בוצעה הדקירה‬
‫וכתוצאה מכך נגרם הזיהום שהוביל למותה‪.‬‬
‫לא הוגשה חוו"ד מטעם התובעים לתמיכה בטענותיהם‪ ,‬והם‬
‫בקשו להחיל את הכלל של "הדבר מדבר בעדו"‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בסיבוכים נדירים‬
‫ביהמש פסק כי "מהעדויות שנשמעו בבית המשפט ומחומר‬
‫הראיות שהובא‪ ,‬ניתן לקבוע כי השימוש בחומר החיטוי‬
‫פולידין ואלכוהול היה נפוץ ומקובל לצורך עריכת הדיקור‬
‫וכי הנתבעים פעלו על‪-‬פי הנהוג והמקובל בכגון דא‪ ...‬ואין‬
‫לבוא לנתבעים בטרוניה באשר לפרקטיקה בה נהגו"‬
‫ואולם העובדה ‪ -‬שמדובר בתוצאה נדירה ובלתי צפוייה‬
‫למדי של דיקור מי שפיר שגרם לזיהום חריף ברחם‬
‫האשה ומותה עקב כך ‪ -‬תומכת בתחולת הכלל של הדבר‬
‫מדבר בעדו‪ .‬זה מצביע יותר על קיומה של התרשלות מאשר‬
‫על העדרה‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בסיבוכים נדירים‬
‫אף כי התובעים לא הוכיחו את הסיבה הממשית והישירה לזיהום‬
‫בגופה של המנוחה ולמותה כתוצאה מכך‪ ,‬שוכנעתי – על‪-‬פי מאזן‬
‫ההסתברויות במשפט האזרחי – כי ההסתברות שהיא נפטרה עקב‬
‫רשלנותם הרפואית של הנתבעים עולה על ההסתברות כי הפגיעה‬
‫לא היתה תוצאה של התרשלות כזו‪.‬‬
‫נטל השכנוע בדבר העדר התרשלות עבר לכתפי הנתבעים‬
‫ומשהם לא עמדו בו – דין התביעה להתקבל‪.‬‬
‫נקבע שהרופא שביצע את הדיקור אחראי ברשלנות משום שלא‬
‫הרים את הנטל להסביר באיזה מנגנון אירע הזיהום שלא‬
‫באחריותו‪.‬‬
‫א (ת"א) ‪ 89/96‬עזבון המנוחה ג'ומאנה מראר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשומות רפואיות – כלל "הנזק הראייתי"‬

‫"מקום שצריך להיעשות רישום רפואי וזה לא נעשה‪ ,‬ולא‬
‫ניתן הסבר מניח את הדעת למחדל זה‪ ,‬יועבר נטל ההוכחה‬
‫בדבר העובדות השנויות במחלוקת‪ ,‬שיכלו להתבהר מתוך‬
‫הרישום‪ ,‬אל כתפי הרופא או המוסד‪ ,‬שבמסגרתו ניתנו‬
‫השירותים הרפואיים‪".‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫נתונים על העברת נטל הראיה –‬

‫דו"ח ועדת שפניץ‬

‫נראה שנושא הרשומה הרפואית‪ ,‬ליקוי בה או היעדרה הוא‬
‫בעל השלכות מרכזיות בתחום תביעות הרשלנות הרפואית‪,‬‬
‫היכול לעיתים להשפיע באופן מהותי על תוצאת הדיון‬
‫בתביעה‪.‬‬
‫בשני שליש מן המקרים בהם העביר בית‪-‬המשפט את הנטל‬
‫מכתפי התובעים אל כתפי הנתבעים‪ ,‬בשל ליקוי ברשומה‬
‫הרפואית‪ ,‬הם לא הצליחו להתמודד עמו ולהרים אותו‪,‬‬
‫ונקבעה אחריות של המטפלים לנזקם של התובעים‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫התובע יליד ‪ 1939‬אושפז עקב אוטם שריר הלב‪.‬‬
‫בוצע צינתור שבמהלכו הוזרק חומר ניגוד מסוג‬
‫אורוגרפין‪.‬‬
‫סמוך לאחר ההזרקה התלונן התובע על הרגשה‬
‫לא טובה‪ .‬תוך שתי דקות היתה ירידה בלחץ‬
‫הדם‪ ,‬פרפור חדרים ואיבוד הכרה‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)2‬‬

‫האבחנה – שוק אנפילקטי עקב רגישות ליוד‪.‬‬
‫החלה פעולת החייאה אליה הצטרפו רופאים‬
‫בכירים וביניהם מנהל המחלקה הקרדיולוגית‬
‫ומנהל יחידת הצינתורים‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)3‬‬

‫פעולות ההחייאה כללו‪ :‬עיסוי חזה‪ ,‬מכות‬
‫חשמל‪ ,‬החדרת קוצב לב זמני והזלפת‬
‫תרופות שונות‪.‬‬
‫רק בחלוף כ‪ 40 -‬דקות חזר הלב לתפקד‪,‬‬
‫אלא שבזמן זה נגרם נזק מוחי קשה והתובע‬
‫נותר במצב וגטטיבי‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)4‬‬

‫נקבע כי לא היתה רשלנות בטיפול שקיבל התובע‬
‫עד שלב ההחייאה‪.‬‬
‫השאלה במחלוקת היתה האם ההחייאה בוצעה‬
‫בסבירות ובמיומנות‪.‬‬
‫עיון בכל הרישומים וסיכום הראיות בעניין זה‬
‫מעלה מספר בעיות; פרט לרישום הטכנאית על‬
‫מתן לידוקאין‪ ,‬אין רישום ישיר כלשהו על מצב‬
‫התובע במהלך המשבר‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)5‬‬

‫אין חולק כי מדובר באירוע קשה גם‬
‫לצוות הרפואי וניתן להבין כי הצוות דאג‬
‫קודם כל לטיפול בתובע ופחות לביצוע‬
‫רישומים‪ ,‬אולם מהנתונים עולה כי‬
‫חסרים רישומים וחלקם לא מדויקים או‬
‫לא ברורים דיים‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)6‬‬

‫התוצאה המעשית היא כי הרישום הלקוי‬
‫נזקף לחובת הנתבע ברשלנות רישומית‬
‫ונטל ההוכחה כי אין התרשלות של‬
‫הנתבע בעצם הטיפול הינו על הנתבע‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)7‬‬

‫הסברי הנתבע‪ ,‬לפיהם הצוות הרפואי היה שקוע כולו‬
‫בהחייאה ולכן אין לצפות ואין לדרוש תשומת לב‬
‫לרישום‪ ,‬הינם הסברים שובי לב אך אינם הסברים‬
‫מלאים‪.‬‬
‫הרשלנות הרישומית שפורטה לעיל שללה מהתובע את‬
‫היכולת לבודד חלק מהתהליך ולברר כראוי האם‬
‫במהלך ההחייאה היו נתונים שאיפשרו טיפול אחר או‬
‫אבחנה אחרת‪ .‬איננו יודעים מה סדר מתן כמות כה‬
‫גדולה של אדרנלין‪ ,‬ומה היו התגובות לכך‪...‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)8‬‬

‫אם היו רישומים ראויים בזמן ההחייאה‪ ,‬הן‬
‫על סדר התרופות וכמותן והן על לחצי דם‪,‬‬
‫יתכן והיו בידי התובע כלים טובים יותר‬
‫להראות כי במהלך החייאה כה ארוכה היה‬
‫אפשר לנקוט דרכים נוספות‪.‬‬
‫נקבע כי הנתבעים אחראים ל‪ 30% -‬מן הנזק‬
‫של התובע‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל הראייתי בשל אי ביצוע בדיקה‬

‫אישה הרה בהריון ראשון (לאחר ‪ 3‬שנים של טיפולי‬
‫עקרות) הגיעה לבי"ח בשבוע ה‪ 31 -‬להריון לאחר שחשה‬
‫ברע‪ .‬בביה"ח אובחנה הפרדות שיליה ומוות תוך רחמי‪,‬‬
‫על רקע רעלת הריון‪.‬‬
‫השאלה במחלוקת היתה האם הפרדות השיליה היתה‬
‫פתאומית או שהגיניקולוג אצלו ביקרה בבוקר אותו יום‪,‬‬
‫היה יכול כבר אז‪ ,‬לאבחן הפרדות שיליה‪ ,‬לשלוח אותה‬
‫בדחיפות לחדר לידה ולמנוע מוות תוך רחמי‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל הראייתי בשל אי ביצוע בדיקה‬

‫כיוון שהרופא לא ערך בדיקה של רגישות הבטן בעת הביקור של‬
‫האישה אצלו‪ ,‬קבע ביהמ"ש כי הוא גרם בכך נזק ראייתי לתובעת‬
‫כי נמנע ממנה להוכיח כי כבר באותה עת סבלה מהפרדות‬
‫שיליה‪...‬‬
‫לאור זאת הועבר הנטל אל הרופא לשכנע‪ ,‬כי באותו שלב בו נמנע‬
‫מלבצע את הבדיקה‪ ,‬לא סבלה האישה מבטן רגישה ולא היתה‬
‫שרויה בתהליך של הפרדות שיליה‪.‬‬
‫הרופא לא הצליח לעמוד בנטל זה ולכן נקבע כי הוא אחראי למות‬
‫העובר‪...‬‬
‫ע"א ‪ 9328/02‬לאה מאיר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"קשר סיבתי נסיבתי"‬
‫הוריה של פגה שנולדה בשבוע ‪ 29‬להריון בעקבות‬
‫הפרדות שליה‪ ,‬הגישו תביעה נגד ביה"ח‪ ,‬בטענה שהיה‬
‫איחור בביצוע ניתוח קיסרי לאם וכתוצאה מכך סובלת‬
‫הילדה משיתוק מוחין ופיגור שכלי‪.‬‬
‫התביעה הסתמכה על חוו"ד גניקולוגית בלבד ואילו‬
‫ההגנה הסתמכה על חוו"ד של נוירופדיאטר ונאונטולוג‬
‫ששללו קשר סיבתי בין הנזקים לבין העיכוב בביצוע‬
‫הניתוח הקיסרי וקבעו כי יש לשייכם לנזקי הפגות‬
‫בלבד‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"קשר סיבתי נסיבתי"‬
‫ביהמ"ש קבע כי קיים קשר "סיבתי נסיבתי" בין‬
‫התרשלות הרופאים שהתעכבו בביצוע הניתוח הקיסרי‪,‬‬
‫לבין הנזק שנגרם לפגה ולפיכך הטיל אחריות על‬
‫ביה"ח לפצות אותה על ‪ 40%‬מן הנזק שלה‪.‬‬
‫ביהמ"ש העליון אישר את פסה"ד המחוזי וקבע כי‬
‫לבימ"ש יש שיקול דעת לקבוע כי קיים קשר "סיבתי‬
‫נסיבתי" ואת שיעור האחריות ההסתברותי לנזק‬
‫(הפיצוי הופחת ל‪ 20% -‬מן הנזק)‪.‬‬
‫פס"ד מלול עדן‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫דרישות ההסבר בנסיבות מיוחדות‬

‫“ייתכנו מקרים בהם לסיכונים בעלי הסתברות נמוכה‬
‫תהיה משמעות מיוחדת לחולה הספציפי‪ .‬במקרה‬
‫כזה‪ ,‬למרות האחוז הנמוך יכללו אותם סיכונים‬
‫בתחום המידע המהותי הנדרש לחולה לשם החלטה‬
‫מושכלת אם לעבור את הטיפול הרפואי”‪.‬‬

‫ת”א (י‪-‬ם) ‪1109/97‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רף ההסבר בניתוחים אלקטיביים‬

‫"ההסבר הנדרש לקבלת הסכמה מדעת לניתוח‬
‫אלקטיבי – שאף בלעדיו ניתן לקיים אורח חיים‬
‫רגיל – נכלל ברף העליון של חובת הגילוי‪ ,‬והוא‬
‫כולל‪ ,‬בנוסף להתייחסות לסיכויי ההצלחה גם מתן‬
‫הזהרה מפני הסיבוכים האפשריים‪ ...‬גם אם‬
‫סיבוכים אלו נדירים‪".‬‬
‫ע"א ‪6153/97‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רף ההסבר בניתוחים אלקטיביים ‪-‬‬

‫‪RSD‬‬

‫"בענייננו מדובר בסיבוך המתרחש בקרב ‪0.5% - 0.3%‬‬
‫מהניתוחים – גם אם שיעור זה אינו גבוה‪ ,‬הרי מדובר בסיבוך‬
‫חמור‪ ,‬העלול לגרום להפיכתה של הגפה לחסרת כל תפקוד‪ ...‬כיוון‬
‫שמדובר בניתוח אלקטיבי חובת ההסבר נמצאת ברף העליון‪ .‬סיכון‬
‫‪ RSD‬הינו בגדר המידע שהתובע היה רשאי לצפות‪ ,‬באורח סביר‪,‬‬
‫כי יגולה לו‪ ,‬כדי שיוכל לשקלו במסגרת גיבוש דעתו לעניין‬
‫הסכמתו לטיפול הרפואי‪"...‬‬

‫ת"א ‪ 920/99‬יצחק נ' שע"צ‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רף ההסבר ברפואה פרטית‬

‫"רפואה פרטית בה קיים ניגוד עניינים מובנה בין‬
‫השאיפה המסחרית להרבות בניתוחים לבין‬
‫האינטרס של המטופל‪ ,‬כדי להקהות את עוקצו של‬
‫ניגוד העניינים יש להעמיד את המטופל על הסיכונים‬
‫והסיכויים שבניתוח המוצע לרבות החלופה שלא‬
‫לבצע כלל ניתוח סיכוייה וסיכוניה‪".‬‬
‫ע"א ‪6153/97‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫חובת ההסבר על טיפולים מחוץ לסל‬
‫בנסיבות מתאימות עשוי להיווצר צורך ליידע את המטופל לגבי‬
‫אפשרות טיפול המוצעת רק במסגרת הרפואה הפרטית ואולי אף‬
‫במסגרת שירותי רפואה מעבר לים‪ .‬כך יש לעשות‪ ,‬אכן‪,‬‬
‫כשמדובר בטיפול או בתרופה שעשויים לסייע לחולה ואינם‬
‫זמינים ברפואה הציבורית בארץ‪.‬‬
‫כשחולה אובחן כסובל ממחלה מסויימת‪ ,‬וישנה תרופה שאינה‬
‫מצויה ב"סל" – מקובל עלי שעל הרופא ליידע את החולה בדבר‬
‫קיומה של התרופה‪.‬‬
‫עליו להשאיר להחלטתו של החולה את השאלה אם לרכוש את‬
‫התרופה מכספו אם לאו‪ .‬שאלה זו כרוכה לא אחת באפשרויות‬
‫הכספיות של החולה וגם בפער בין ההשפעה של התרופה‬
‫שב"סל" לזו שאינה נמצאת בו‪ ,‬על הרופא לספק את המידע‬
‫הנדרש‪ ,‬והחולה‪ -‬יחליט‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ע"א ‪ 4960/04‬סידי‬

‫פגיעה באוטונומיה – פיצוי ללא נזק‬

‫אישה אושפזה בבית חולים לניתוח אורטופדי בשל‬
‫דפורמציה ברגל‪ .‬בסופו של דבר‪ ,‬במקום ניתוח לתיקון‬
‫הדפורמציה עברה ביופסיה בכתף בשל ממצא ידוע בכתף‬
‫שנחשד להיות גידול ממאיר‪ .‬בעקבות הביופסיה נותרה עם‬
‫מגבלה קשה בתפקוד הכתף‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פגיעה באוטונומיה‬
‫המטופלת טענה כי לא הוסברו לה הסיכונים הכרוכים‬
‫בביופסיה ולפיכך לא נתנה הסכמה מדעת לביצוע הפעולה‪.‬‬
‫נקבע כי גם לו היו נפרשים בפניה הסיכונים היתה נותנת‬
‫הסכמתה לביופסיה בשל הסיכון הממשי שמדובר בגידול‬
‫ממאיר‪.‬‬
‫למרות זאת נפסק כי היתה פגיעה באוטונומיה שלה והיא‬
‫זכאית לפיצוי כספי‪...‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פגיעה באוטונומיה‬

‫“ההכרה בזכותו של החולה לפיצוי על‬
‫הפגיעה באוטונומיה שלו‪ ,‬מקום בו הופרה‬
‫חובה זו‪ ,‬עשויה לתרום לכך שחובה זו‬
‫תקוים הלכה למעשה”‪.‬‬
‫ע”א ‪ 2781/03‬מיאסה עלי דעקה‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות בפגיעה באוטונומיה‬

‫הפרת חובת הזהירות ‪ -‬אי מתן הסברים‬
‫למטופלים לפני ביצוע טיפולים‬
‫נזק ‪ -‬פגיעה באוטונומיה של המטופל‬
‫קשר סיבתי ‪ -‬בין אי מתן ההסברים לבין‬
‫עוצם ההפתעה מן הסיבוך שהתרחש‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫משמעות העדרו של טופס הסכמה ייעודי‬
‫ניתוח סימפטקטומי (נגד הזעת יתר)‪ ,‬שבוצע בשנת ‪ 1999‬והסתבך‬
‫בהזעת יתר פיצויית‪.‬‬
‫המטופל הגיש תביעה בטענה שלא הוזהר מפני הסיבוך האמור‪.‬‬
‫התובע הוחתם על טופס הסכמה סטנדרטי (לא ייעודי)‪ ,‬משום שעד‬
‫השנה האמורה לא פותח טופס ייעודי מתאים‪.‬‬
‫הרופא המנתח רשם בגיליון כי הוסברו הסיכונים הכרוכים בפעולה‬
‫והעיד בבימ"ש כי הוא מסביר לכל המטופלים‪ ,‬ללא יוצא מן הכלל‪,‬‬
‫כי הבעיה עם הניתוח היא שבמקרים רבים מאוד‪ ,‬למעלה מ‪50% -‬‬
‫מופיעה הזעה פיצויית‪ ,‬וב‪ 2-3% -‬מן המקרים ההזעה הפיצויית‬
‫יכולה להיות משמעותית ביותר‪.‬‬
‫סטודנטית שהועסקה במרפאתו של הרופא ונכחה בזמן שקיבל‬
‫חולים אישרה את עדותו בעניין ההסברים‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫חוק זכויות‬

‫החולה‪ ,‬התשנ”ו‪1996-‬‬

‫סעיף ‪ :14‬אופן מתן הסכמה מדעת‬

‫(א)‬

‫‪.....‬‬

‫(ב)‬

‫הסכמה מדעת לטיפול רפואי המנוי בתוספת תינתן‬
‫במסמך בכתב‪ ,‬שיכלול את תמצית ההסבר שניתן‬
‫למטופל‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫חוק זכויות‬

‫החולה‪ ,‬התשנ”ו‪1996-‬‬

‫תוספת‬
‫(סעיפים ‪)15 ,14‬‬
‫(‪ )1‬ניתוחים‪ ,‬למעט כירורגיה זעירה‪.‬‬
‫(‪ )2‬צינתורים של כלי דם‪.‬‬
‫(‪ )3‬דיאליזה‪.‬‬
‫(‪ )4‬טיפול בקרינה מייננת (רדיותרפיה)‪.‬‬
‫(‪ )5‬טיפולי הפריה חוץ‪-‬גופית‪.‬‬
‫(‪ )6‬כימותרפיה לטיפול בתהליכים ממאירים‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בהעדר טופס הסכמה ייעודי‬
‫נקבע (בערעור) כי נוכח הוראות חוק זכויות החולה אין די בטפסים הערוכים‬
‫על פי תקנות בריאות העם (טופסי הסכמה)‪ ,‬התשמ"ד‪. 1984-‬‬
‫ככל הנראה המערכת הרפואית התאימה עצמה להוראות אלה באיחור מסויים‪,‬‬
‫ובמועד הרלוונטי (‪ )1999‬עדיין נעשה שימוש בטפסים הישנים‪ ,‬תוך הפרת‬
‫הוראת החוק‪.‬‬
‫אין לשלול את האפשרות‪ ,‬לפיה הפרת החובה לעגן את הסכמת המטופל‬
‫במסמך בכתב שיכלול את "תמצית ההסבר שניתן למטופל"‪ ,‬שוללת‪ ,‬מניה‬
‫וביה‪ ,‬את האפשרות שאכן מדובר ב"הסכמה מדעת"‪.‬‬
‫דרישת הכתב בחוק היא "דרישה מהותית" ובהעדרו של טופס הסכמה מדעת‬
‫ערוך כדין‪ ,‬יש לקבוע‪ ,‬למצער‪ ,‬כי במקרה של מחלוקת‪ ,‬המטפל הוא זה‬
‫שצריך להוכיח קיומה של הסכמה זו‪.‬‬
‫ע"א ‪ 6299/05‬צורף‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ומה הדין כשיש טופס חתום ?!‬

‫נולדה‬

‫בשנת ‪1998‬‬
‫(מיקרופטלמיה)‪.‬‬
‫בשבוע ‪ 21‬להריון בוצעה לאם בדיקת אולטרה‪-‬סאונד בסיסית‬
‫במסגרת הקופה שנמצאה תקינה‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע כי לא ניתן לגלות את המום במסגרת בדיקה בסיסית‬
‫אך יש אפשרות לגלות זאת בבדיקה מורחבת‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע כי היה מדובר בהריון שלא בסיכון גבוה ולא היה‬
‫מקום לביצוע סקירה מורחבת‪/‬מכוונת‪.‬‬
‫האם חתמה על טופס בקשה לביצוע בדיקת על‪-‬קול לפיה היא‬
‫מודעת לכך שמדובר בבדיקה בסיסית וכי באפשרותה לבצע‬
‫בדיקה מורחבת באופן פרטי‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תינוקת‬

‫כשהיא‬

‫סובלת‬

‫מעיוורון‬

‫חתימה ללא הסבר – לאו הסכמה היא‬
‫ביהמ"ש קבע כי הרופאים הסבירו לאם כי הבדיקה אותה היא עומדת לבצע‬
‫היא בדיקה בסיסית וכי קיימת בדיקה משוכללת יותר אותה ניתן לבצע באופן‬
‫פרטי ואולם בכך לא די‪.‬‬
‫האם לא הבינה לאשורה את האבחנה בין הבדיקה הבסיסית והמורחבת ואם‬
‫היתה מבינה היתה בוחרת לבצע את הבדיקה על חשבונה‪ .‬יש כשל בשרשרת‬
‫המידע אשר נמסר לאם‪.‬‬

‫לא די בקיומה של פרקטיקה לפיה מיידעים את האישה כי קיימת‬
‫בדיקה מורחבת‪ ,‬העדר הנחיות ברורות ונהלים מוגדרים באשר‬
‫להיקף המידע שיש למסור למטופלת לעניין אפשרותה לבצע‬
‫בדיקה מורחבת ‪...‬ואי מתן הסבר הולם בטרם ביצוע הבדיקה‬
‫הבסיסית הינם בגדר נוהל בלתי סביר‪...‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תוצאות הערעור‬
‫המלצת ביהמ"ש‪:‬‬

‫לאור קשיים שהתגלעו בהכרעת בימ"ש קמא בשאלת‬
‫החבות ולאור זאת שבימ"ש קמא הכריע בפסק דינו‬
‫בסוגיות שלא היו בחזית הדיון יבוטל פסק דינו של‬
‫בימ"ש קמא והסכום אשר שולם לתובעים יישאר בידם‪.‬‬

‫התובעים הסכימו להצעת ביהמ"ש שמשמעותה‬
‫שפסה"ד מבוטל‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ההחמרה השיפוטית –‬
‫הנזק הממוני‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫הלכת "השנים האבודות" –‬
‫עזבון אטינגר ז"ל‬

‫פס"ד תקדימי ניתן‪ ,‬במרץ ‪ ,2004‬על‪-‬ידי בית‪-‬המשפט העליון‬
‫בהרכב של חמישה שופטים בתביעת עזבון של קטין‪ ,‬אשר הלך‬
‫לעולמו בגיל ‪ ,12‬כתוצאה מנפילה לבור בעת משחק עם חבר‪,‬‬
‫בעיר העתיקה בירושלים‬
‫עזבון של קטין אשר הלך לעולמו כתוצאה מרשלנות‪ ,‬זכאי לפיצוי‬
‫בגין הפסד כושר השתכרות ב"שנים האבודות"‪ ,‬בהן לא זכה‬
‫לחיות ולהתפרנס‬
‫זכות דומה קיימת גם לעזבון של בגיר שהלך לעולמו בגיל‬
‫העבודה‬
‫נפגע אשר קוצרה תוחלת חייו כתוצאה מרשלנות זכאי מעתה‬
‫לפיצוי בגין הפסד ההשתכרות שלו ב"שנים האבודות"‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"השנים האבודות" – ההשלכות הכספיות‬
‫נקבע כי חישוב הפסד ההשתכרות ב"שנים האבודות" יהיה מבוסס‬
‫על ‪ 30%‬מן השכר הממוצע במשק (בתקופה מגיל ‪18-21‬‬
‫החישוב הוא ‪ 70%‬מן הסכום האמור)‪.‬‬
‫ההנחה המובלעת היא כי ניתן לחסוך ‪ ₪ 2400‬מתוך ‪₪ 8000‬‬
‫בחודש !!!!!‬
‫בתביעת יורשים שהם גם תלויים ‪ ,‬נקבע כי יש ליורשים זכאות‬
‫לקבל פיצוי בגין ראשי נזק שנמצאים מחוץ לתחום החפיפה (כאב‬
‫וסבל וקיצור תוחלת חיים וכ"ו)‬
‫חישוב הפסד ההשתכרות בשנים האבודות‪ ,‬כולל גם חישוב הפסדי‬
‫פנסיה‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫הגידול בפיצוי הכספי‬
‫יולדת לאחר ‪ 3‬שנות טיפולי הפריה בהריון ראשון‪,‬‬
‫נשלחה "להסתובב" כדי לזרז לידה ושבה עם עובר מת‪.‬‬
‫בימ"ש המחוזי קבע אחריות ופסק לאם פיצוי של‬
‫‪ ₪ 300,000‬בגין כאב וסבל‪.‬‬
‫ביהמ"ש העליון קבע כי מגיע פיצוי גם לאב בגין כאב‬
‫וסבל שלו בסכום נוסף של ‪.₪ 250,000‬‬
‫סטיה מהלכה קודמת שחייבה נזק נפשי חמור "בניזוק‬
‫משני" שעולה כדי מחלת נפש או הפרעת נפש הגורמת‬
‫נכות ממשית‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פס"ד לבנה לוי‬

‫הגידול בסכומי הפיצוי‬
‫צעירה שנולדה בשנת ‪ 1985‬כשהיא סובלת משיתוק ביד שמאל‬
‫כתוצאה מפגיעה במקלעת העצבים הברכיאלית‪ ,‬הגישה בשנת‬
‫‪ 2006‬תביעה נגד ביה"ח בו נולדה בטענה של רשלנות בלידה‪.‬‬
‫בינתיים סיימה התובעת לימודי משפטים ומנהל עסקים ובמהלך‬
‫המשפט עשתה התמחות במשפטים‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע שיש אחריות לביה"ח ופסק לה פיצוי גלובלי בגין‬
‫הפסד השתכרות בסך של ‪ ₪ 800,000‬ובנוסף ‪ ₪ 600,000‬כאב‬
‫וסבל‪ ₪ 1,000,000 ,‬עזרת צד ג' ו‪ ₪ 85,000 -‬הוצאות ‪....‬‬

‫א (ים) ‪8363/06‬פדילה נ' בי"ח מאיר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"ועדת שפניץ" – אין מקום להגביל בחוק את‬
‫הפיצוי לתובעים בגין רשלנות רפואית‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫לאן מועדות פנינו?‬

‫‪ ‬המשך החמרה שיפוטית ?‬
‫‪ ‬התמתנות והתייצבות ?‬
‫‪ ‬התערבות חקיקתית ?‬
‫ימים יגידו‪....‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תודה !‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬


Slide 21

‫עדכונים בפסיקת בתי‪-‬המשפט‬
‫בתביעות רשלנות רפואית‬
‫עו"ד טליה חלמיש‪-‬שני‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬
‫מקבוצת מדנס‬
‫מאי ‪2009‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תמונת המצב‬
‫בשנים האחרונות אנו עדים לעליה ניכרת של ההוצאה‬
‫בגין תביעות אחריות מקצועית בתחום הרפואה‪.‬‬
‫העליה נובעת בעיקר מ"אינפלציה שיפוטית" שהביאה‬
‫לגידול ניכר בפיצויים המשולמים לתובעים‪.‬‬
‫התשלומים השנתיים בתביעות הרשלנות הרפואית‪ ,‬גדלו‬
‫בעשור האחרון ב‪.700% -‬‬
‫במקביל גדלו הפרמיות בצורה דרמטית והכיסויים‬
‫הוגבלו‪.‬‬
‫מוסדות רפואיים ורופאים פרטיים העוסקים בתחומים‬
‫בסיכון גבוה (לידות‪ US ,‬מיילדותי‪ ,‬כירורגיה פלסטית‬
‫וכ"ו) נתקלים בקושי להשיג כיסוי ביטוחי‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫התפתחות התביעות בבימ"ש‬

‫‪1994 - 2008‬‬

‫‪1,200‬‬
‫‪1,100‬‬
‫‪1,000‬‬
‫‪900‬‬
‫‪800‬‬
‫‪700‬‬
‫‪600‬‬
‫‪500‬‬
‫‪400‬‬
‫‪300‬‬
‫‪200‬‬
‫‪100‬‬
‫‪0‬‬

‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫‪2002‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫‪1994‬‬

‫מדד גידול התשלומים‬

‫‪1995 - 2008‬‬

‫‪3100%‬‬
‫‪2800%‬‬
‫‪2500%‬‬
‫‪2200%‬‬
‫‪1900%‬‬

‫‪1600%‬‬
‫‪1300%‬‬
‫‪1000%‬‬
‫‪700%‬‬
‫‪400%‬‬
‫‪100%‬‬
‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫‪2002‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫התפתחות התביעות בבימ"ש‬
‫מיילדות וגינקולוגיה‬

‫‪240‬‬

‫‪210‬‬

‫‪180‬‬

‫‪150‬‬

‫‪120‬‬

‫‪90‬‬

‫‪60‬‬

‫‪30‬‬

‫‪0‬‬
‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2002‬‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫מדד גידול התשלומים‬
‫מיילדות וגינקולוגיה‬

‫‪11100%‬‬
‫‪10100%‬‬
‫‪9100%‬‬
‫‪8100%‬‬
‫‪7100%‬‬
‫‪6100%‬‬
‫‪5100%‬‬
‫‪4100%‬‬
‫‪3100%‬‬
‫‪2100%‬‬
‫‪1100%‬‬
‫‪100%‬‬

‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫‪2002‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫מקצועות קליניים מובילים בשיעור הסיכון‬
‫‪1991 - 2008‬‬
‫מיילדות‬
‫כירורגיה כללית‬

‫‪40%‬‬

‫קרדיולוגיה‬

‫שיעור הסיכון הכספי‬

‫‪35%‬‬
‫‪30%‬‬

‫רפואת שיניים‬

‫‪25%‬‬

‫אורטופדיה‬

‫‪20%‬‬

‫נוירוכירורגיה‬

‫‪15%‬‬
‫‪10%‬‬

‫גינקולוגיה‬

‫‪5%‬‬

‫אופטלמולוגיה‬

‫‪0%‬‬

‫‪18%‬‬

‫שיעור התיקים עם סיכון כספי‬

‫‪16%‬‬
‫‪14%‬‬
‫‪12%‬‬
‫‪10%‬‬
‫‪8%‬‬
‫‪6%‬‬
‫‪4%‬‬
‫‪2%‬‬
‫‪0%‬‬

‫* ‪ 3%‬ומעלה‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫דו"ח ועדת "שפניץ"‪-‬‬

‫הועדה הבין משרדית לבחינת הדרכים להקטנת ההוצאה‬
‫הציבורית בגין תביעות הרשלנות הרפואית‬

‫מסתמנת בפסיקה מגמה של הרחבת אחריותם של בעלי‬
‫מקצועות הרפואה והמוסדות הרפואיים – החל בסוגית‬
‫ההתרשלות (ירידת קרנה של הלכת הפרקטיקה‬
‫המקובלת)‪ ,‬המשך בסיבתיות (אובדן סיכויי החלמה)‬
‫וכלה בהרחבת העילות (רשלנות בגין הסכמה מדעת)‬
‫וראשי נזק (פגיעה באוטונומיה)‪.‬‬
‫מהנתונים עולה כי במשך השנים עלו סכומי הפיצויים‬
‫הממוצעים שנפסקו בתביעות רשלנות רפואית‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫הגידול בפיצוי הממוצע לתובעים‬
‫שנת תשלום‬
‫‪2004‬‬
‫‪2005‬‬
‫‪2006‬‬
‫‪2007‬‬
‫‪2008‬‬

‫תשלום ממוצע לתובע (בדולר)‬
‫‪21,872‬‬
‫‪33,700‬‬
‫‪34,935‬‬
‫‪44,839‬‬
‫‪62,374‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פיצוי עבור כאב וסבל ב– ‪ 100%‬נכות‬

‫‪1997-2008‬‬

‫‪1600000‬‬

‫‪1400000‬‬

‫‪1200000‬‬

‫‪1000000‬‬

‫‪800000‬‬

‫‪600000‬‬

‫‪400000‬‬

‫‪200000‬‬

‫‪0‬‬
‫‪2009‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2005‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2003‬‬

‫‪2001‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1997‬‬

‫פיצוי עבור מות קטינים (קיצור תוחלת חיים‪+‬כאב וסבל)‬
‫‪1998-2006‬‬
‫‪1800000‬‬

‫‪1600000‬‬

‫‪1400000‬‬

‫‪1200000‬‬

‫‪1000000‬‬

‫‪800000‬‬

‫‪600000‬‬

‫‪400000‬‬

‫‪200000‬‬

‫‪0‬‬
‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2002‬‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ההתפתחויות המשפטיות‬

‫עמדה סלחנית‬

‫עמדה ביקורתית‬

‫עמדה מחמירה‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫סלחנות שיפוטית‬

‫(‪)1961‬‬

‫"אשה‪ ...‬באה למחלקה הגינקולוגית לשם ניתוח קל‬
‫ברחמה ויצאה מהמחלקה שבעת יסורים ובעלת מום‬
‫לכל ימי חייה‪...‬‬
‫הטיפול אשר החולה קיבלה בבית החולים לא היה כפי‬
‫שצריך היה לצפותו מבעלי מקצוע מעולים וכן קרו תוך‬
‫כדי טיפול הזנחות וטעויות שונות‪ ,‬אשר הביאו לידי‬
‫תוצאות מעציבות במצב בריאותה‪...‬‬
‫רופא בשר ודם עשוי לטעות‪ ,‬ולא כל טעות מהווה‬
‫רשלנות‪"...‬‬

‫התביעה נדחתה‬
‫(ע"א ‪ 280/60‬פרדו נ' פלדמן‪ ,‬פד' (טו') ‪)1961‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫בקרה שיפוטית‬
‫עולם הרפואה אינו חסין מביקורת שיפוטית ומחשיפה של מעשי רשלנות‬
‫מקצועיים‪ .‬ביקורת זו היא אחת הערובות החשובות להקפדה על מתן טיפול‬
‫רפואי נאות‪.‬‬
‫לא כל טעות באבחנה או בטיפול‬
‫מצביעה בהכרח על רשלנות‪.‬‬
‫אחריות הרופאים‪ ,‬ברשלנות‬
‫אזרחית או פלילית‪ ,‬צריכה‬
‫להיקבע‪ ,‬רק אם הוכח שבנתוני‬
‫זמן אמת פעלו הרופאים‬
‫באי מיומנות מקצועית‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫בקרה שיפוטית – האם היא מקדמת את‬
? ‫בטיחות הטיפול‬
Most patient-safety experts continue to believe that the
threat of liability is the primary barrier to the
development of effective and comprehensive patient
safety programs in hospitals. I suggest, on the
contrary…that judicial recognition of an explicit “right
to safety” for hospital patients, with correlative duty of
hospitals to implement patient-safety measures can
become the primary motivator for the development of
systems to improve patient safety.
George J. Annas. J.D., NEJM 354;19 May11,2006
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫בקרה שיפוטית‬

‫‪‬‬
‫שיפור איכות הרפואה‬
‫הרשומה הרפואית‬
‫• רישום מפורט יותר‬
‫• שמירה על רשומות‬

‫תהליך הבקרה הרפואית‬
‫• ניהול סיכונים‬
‫• אבטחת איכות‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תקשורת עם מטופלים‬
‫• הסכמה מדעת‬
‫• גילוי נאות על תקלות‬

‫ניהול הטיפול הרפואי‬
‫• פרוטוקולים ונהלים‬
‫• הנחיות קליניות‬

‫החמרה שיפוטית‬

‫‪‬‬
‫רפואה מתגוננת‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬

‫ריבוי בדיקות וטיפולים מיותרים‬
‫יצירת מתח ביחסי מטפל‪-‬מטופל‬
‫הוצאות מוגברות לתשלום ביטוח‬
‫סגירת פעילויות בסיכון ביטוחי גבוה‬
‫קושי להשיג כיסוי ביטוחי‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית‬

‫(‪)1998‬‬

‫"חיובם של הרופא וקופת‬
‫חולים בדין הוא פרי של חוכמה‬
‫לאחר מעשה‪ .‬הרף שהוצב‬
‫לקביעת אחריותם‪ ,‬הוצב בגובה‬
‫כה רב‪ ,‬עד שלא רק הרופא‬
‫הסביר אינו יכול לעוברו‪ ,‬אלא‬
‫גם הרופא המומחה המובהק‬
‫ייכשל בכך"‪.‬‬
‫(השופטת שטרסברג‪-‬כהן בדעת מיעוט‬
‫ע"א ‪ 3709,3264/96‬קופ"ח נ' פלד ואח')‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית – ההנמקה‬
‫"אין להטיל את העומס הכלכלי של הטעות הרפואית‬
‫על החולה‪ ,‬אלא מן הראוי כי יוטל‪ ,‬עקרונית‪ ,‬על‬
‫הרופא בעל הטעות שממנו יפוזר ממילא על ציבור‬
‫רחב יותר באמצעות ביטוח האחריות המקצועית‪.‬‬
‫יתרה מזו‪ ,‬הטלת האחריות האישית על הרופא‪...‬‬
‫עשויה לעודד את מילוי החובה המקצועית‬
‫להתעדכנות בספרות המקצועית‪"...‬‬
‫(השופט אנגלרד ע"א ‪ 3709,3264/96‬קופ"ח נ' פלד ואח')‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ההחמרה השיפוטית –‬
‫שאלת האחריות‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"החמרת" האחריות של המטפלים‬
‫"פרקטיקה רצויה" במקום "פרקטיקה מצויה"‬
‫החלת נורמות התנהגות רטרוספקטיבית‪" -‬דרך עוקפת פרקטיקה‬
‫מקובלת"‬
‫מבחן "המומחה הטוב" במקום "הרופא הסביר"‬
‫החלת כלל "הדבר מדבר בעדו" במקרי סיבוכים נדירים‬
‫החלה מסיבית של "כלל הנזק הראייתי"‬
‫החלת אחריות במקרים של "קשר סיבתי נסיבתי"‬
‫קביעת חובות מוגברות בכל הנוגע להסברים למטופלים עובר‬
‫למתן לטיפולים רפואיים‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"פרקטיקה מצויה" לעומת "פרקטיקה רצויה"‬
‫העובדות ‪ -‬רביד נ' קליפורד‬

‫ביום ‪ 5.4.84‬הגיעה רביד בת החמש למרפאת שיניים לצורך‬
‫טיפול שיניים‪ .‬כהכנה לטיפול הזריק לה הרופא זריקת הרדמה‬
‫מקומית בלסתה התחתונה מצד ימין‪ .‬הרופא השתמש לצורך‬
‫ההזרקה במזרק לא שואב‪ ,‬שהיה מקובל לשימוש באותה תקופה‬
‫(פרקטיקה מקובלת)‪.‬‬
‫זמן קצר לאחר ההזרקה נטתה רביד על צידה ולא הצליחה‬
‫להתייצב‪ .‬היא היתה מנומנמת והוחלט להעבירה לטיפול בבית‪-‬‬
‫חולים‪ .‬כתוצאה מן האירוע סובלת רביד עד היום מהמיפרזיס‬
‫במחצית הגוף השמאלי ומהפרעות נוירולוגיות וקוגנטיביות‪.‬‬
‫הסתבר כי חומר ההזרקה חדר לכלי דם משם נדד למוח וגרם‬
‫לקריש דם ולאוטם מוחי‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"פרקטיקה מצויה" לעומת "פרקטיקה רצויה"‬
‫ההכרעה המשפטית‬

‫העובדה שרופא נהג בהתאם לפרקטיקה המקובלת‬
‫בתחומו‪ ,‬היא כשלעצמה‪ ,‬אינה מעניקה לו הגנה‬
‫מוחלטת ולעולם מצוי בידי בית המשפט לקבוע‪ ,‬כי‬
‫פרקטיקה נהוגה זו אינה עולה בקנה אחד עם חובת‬
‫הזהירות של רופא כלפי מטופל‪.‬‬
‫פרקטיקה מקובלת מהווה פרמטר‪ ,‬ואפילו פרמטר‬
‫חשוב‪ ,‬במכלול השיקולים שעל בית המשפט לשקול‬
‫בבואו לקבוע את סטנדרט ההתנהגות הראוי‪ ,‬אולם‬
‫אין היא הפרמטר היחיד אשר בית המשפט יתחשב בו‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫די היה באמצעי פשוט וזמין למנוע סיכון ידוע של‬
‫חדירת מזרק עם חומר הרדמה לתוך עורק‪ ,‬דבר אשר‬
‫עלול לגרום לתופעות לוואי משמעותיות‪ .‬כל זאת‬
‫ללא תוספת עלות משמעותית‪.‬‬
‫בנסיבות אלה אין מנוס מן המסקנה כי רופא התרשל‬
‫שכן רופא זהיר היה בוחר למנוע סיכון זה באמצעות‬
‫שימוש במזרקים שואבים‪.‬‬
‫רביד נ' קליפורד‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬
‫הנורמות אינן נקבעות על‪-‬ידי מומחים אלה או אחרים‪ ,‬אלא‬
‫על‪-‬ידי בית‪-‬המשפט‪.‬‬
‫שאלת תפקידו של מנתח בחדר ניתוח היא עניין ערכי‬
‫ונורמטיבי שמתפקידו של בית‪-‬המשפט להכריע בו‪.‬‬
‫עדות יו"ר המועצה הלאומית לכירורגיה‪ ,‬הרדמה וטיפול נמרץ‬
‫כי אין אחריות הדדית בין מנתח לרופא מרדים‪ ,‬כפי שבא לידי‬
‫ביטוי בסיכום ישיבת המועצה הלאומית הנ"ל‪ ,‬אין לראות בה‬
‫משום נורמה נכונה‪ ,‬ולפיכך אין לפעול על‪-‬פיה‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬

‫(‪)2‬‬

‫אם נרשם בסיכום ישיבת מועצת איגוד רופאי העיניים‪ ,‬כי‬
‫המנתח אחראי כלפי המנותח על הניתוח ותוצאותיו בלבד‪,‬‬
‫והמרדים אחראי כלפי המטופל על תהליך ההרדמה ותוצאותיו‪,‬‬
‫אין לראות בכך כאילו כל אחד מהם אחראי רק על תחומו‪,‬‬
‫וחייבת להיות הדדיות ביניהם‪ ,‬ולמרות שאין למנתח "אחריות‬
‫על" הרי שיש לו אחריות על סימני החיים של המנותח‪ ,‬לא‬
‫פחות מאשר למרדים‪ ,‬ועל‪-‬כן עמדת איגוד רופאי העיניים כפי‬
‫שבאה לידי ביטוי במסמך הנ"ל‪ ,‬אינה משקפת את הנורמה‬
‫המחייבת‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬

‫(‪)3‬‬

‫המסמך בדבר חלוקת אחריות בחדר הניתוח של ההסתדרות‬
‫הרפואית בישראל‪ ,‬קובע כי שיתוף פעולה בין הרופא המנתח‬
‫והרופא המרדים בניתוח חיוני להצלחת הטיפול וכך יש אכן‬
‫לנהוג‪ ,‬אולם ההסתייגות שעל‪-‬פיה אין הרופא המנתח אחראי‬
‫לפעולות המבוצעות על‪-‬ידי הרופא המרדים‪ ,‬כפי שהרופא‬
‫המרדים אינו אחראי על פעולות המבוצעות על‪-‬ידי הרופא‬
‫המנתח‪ ,‬איננה נורמה שיש לפעול על‪-‬פיה‪ ,‬שכן ברור שהמנתח‬
‫אינו אחראי על פעולות המרדים‪ ,‬אולם אין בכך כדי לסייג‬
‫אחריותו לעקוב אחר סימני החיים של המנותח‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬

‫(‪)4‬‬

‫כאשר מנותח פונה למנתח בבקשה לנתחו אין הוא יוצר קשר אחד עם‬
‫המרדים וקשר אחר עם המנתח‪ ...‬יש לייחס לו אחריות מעבר לעצם‬
‫הפעולה הכירורגית‪ ,‬המנותח מצפה ממנו להיות אחראי על חייו בעת‬
‫ביצוע הניתוח – ולאו דווקא בעת ביצוע הפעולה הכירורגית גרידא‪.‬‬
‫כל מנתח חייב להיות שותף מלא למעקב אחר סימני חיים של המנותח‪ ,‬גם‬
‫תוך כדי ובמהלך הניתוח‪ ,‬ואין הוא רשאי להטיל את האחריות הבלעדית‬
‫על כך על כתפי המרדים‪.‬‬
‫חובתו של המנתח היתה להאזין לקולות המוניטור ע"מ לוודא שהוא‬
‫ממשיך לנתח אדם חי ולא מחוסר חיים‪ .‬אם הוא לא עושה כן הוא‬
‫מתרשל‪.‬‬
‫המנתח שלא עשה כן הורשע בעבירה של מעשה פזיזות ורשלנות‪.‬‬
‫פ (תא) ‪ 40016/07‬מ"י נ' אסותא ואח'‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החלת נורמות רטרוספקטיבית‬
‫בשנת ‪ 1986‬נולד ערן סידי עם חסר של כף יד ימין‪.‬‬
‫בשנת ‪ 1997‬הגישה משפחת סידי תביעה נגד הגיניקולוג שביצע‬
‫לאם בדיקת אולטרה סאונד שגרתית במהלך ההריון‪ ,‬בטענה של‬
‫רשלנות באי אבחון חסר כף היד‪.‬‬
‫ביהמ"ש המחוזי פסק כי לא היתה רשלנות בביצוע הבדיקה‪ ,‬שכן‬
‫בשנה הנדונה בדיקת האולטרה סאונד הבסיסית לא כללה סקירת‬
‫גפיים ודחה את התביעה‪.‬‬
‫לעומת זאת ביהמ"ש העליון שדן בערעור על התביעה קבע‬
‫בשנת ‪ 2005‬כי חלה חובה על הרופא הבודק בשנת ‪!!! 1986‬‬
‫ליידע את האישה על מגבלות הבדיקה ועל האפשרות לבצע‬
‫בדיקת אולטרה סאונד מורחבת במסגרת הפרקטיקה הפרטית‪...‬‬
‫ע"א ‪ 4960/04‬סידי‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החלת נורמות רטרוספקטיבית ‪2 -‬‬
‫ילדה נולדה בשנת ‪ 1995‬כשהיא סובלת מתסמונת ‪ X‬שביר‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע כי בתקופה הרלבנטית הבדיקה טרם הומלצה ע"י הגורמים‬
‫המקצועיים ושליחת הנשים לביצועה בוודאי שלא היתה פרקטיקה מחייבת‬
‫את הרופא הסביר‪.‬‬
‫ואולם ביהמ"ש קבע כי מאחר שבמאמרים שפורסמו עובר לשנת ‪1994‬‬
‫מוזכרות בדיקות המבוצעות לאוכלוסייה בעלת סיכון נמוך לצרכי מחקר או‬
‫לצרכים אחרים‪ ,‬היה על רופא סביר הקורא את המאמרים הללו להסיק כי‬
‫"בדיקות סקר" לגילוי הנשאות קיימות גם אם ביצוען עדיין אינו מומלץ‪.‬‬
‫הבדיקה היתה קיימת במועד הרלבנטי ויש לייחס להורים בהתאם להלכת‬
‫סידי ציפייה סבירה כי קיומה יגולה להם ולכן הרופא התרשל בכך שלא ידע‬
‫על קומה ולא גילה להורים על קיומה‪.‬‬
‫הקופה אחראית לכך שלא הפיצה בקרב רופאיה את האפשרות לביצוע‬
‫בדיקה לגילוי הנשאות לתסמונת ‪ X‬שביר גם לנשים ללא כל אינדיקציה‪.‬‬
‫א (ים)‪ 5416/03‬שיר סגל‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"כלל ‪ 30‬הדקות" – ‪OUT‬‬
‫השאלה היא מהו פרק הזמן הסביר לביצוע ניתוח קיסרי ?‬
‫פרק הזמן של ‪ 15‬דקות לבצוע ניתוח קיסרי הוא פרק זמן‬
‫אפשרי וראוי כאשר חדר הניתוח פנוי וכל הצוות זמין‪ ...‬יש‬
‫להשלים‪ ,‬חרף העובדה שהדבר אינו רצוי‪ ,‬גם עם חלוף פרק‬
‫זמן ארוך יותר של כ‪ 25-30 -‬דק' עד לניתוח‪ .‬אולם שיהוי כזה‬
‫בביצוע הניתוח‪ ,‬כדי שיתקבל כשיהוי סביר‪ ,‬מחייב מתן הסבר‪,‬‬
‫המבוסס על נסיבותיו המיוחדות של המקרה הנדון‪ ,‬ועל כך‬
‫שבפועל נעשו מאמצים סבירים לקצר פרק זמן זה דבר שלא‬
‫הסתייע באותן נסיבות‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"כלל ‪ 15‬הדקות" – ‪IN‬‬
‫במקרה שלפנינו‪ ,‬לא ניתן הסבר המצדיק התמשכותו של פרק‬
‫הזמן שחלף בין קבלת ההחלטה על ביצוע הניתוח לבין הביצוע‬
‫בפועל‪.‬‬
‫במקרה שלפנינו נפל שיהוי בלתי מוצדק של כ‪ 6 -‬דקות גם‬
‫בהתמשכות פרק הזמן ממועד קבלת ההחלטה על הניתוח ועד‬
‫לביצועו‪ .‬מכאן‪ ,‬שבסה"כ נפל במקרה זה שיהוי בלתי מוצדק‬
‫בביצוע הניתוח הקיסרי‪ ,‬העולה כדי רשלנות‪ ,‬של ‪31-33‬‬
‫דקות‪ ,‬ולמצער שיהוי של ‪ 21‬דקות‪.‬‬
‫א (ים) ‪ 8005/06‬ב‪.‬ר‪ .‬נ' בי"ח מאיר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית –‬
‫סטנדרט המומחה הטוב‬

‫על הרופא להשתמש ברמת ידע‪ ,‬כשרון ואיכפתיות‪,‬‬
‫הקיימת ומופעלת ע"י רופאים ברמה מקצועית טובה‬
‫ולא ממוצעת‪.‬‬
‫כאשר מדובר ברופא הטוען לכישורים מיוחדים ולהיותו‬
‫מומחה‪ ,‬הרמה הנדרשת ממנו היא בהתאם לכך‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית –‬
‫"המתמחה חשוד"‬
‫אישה שעברה ניתוח קיסרי אלקטיבי בהרדמה ספינלית‪,‬‬
‫נותרה עם נזק לשורשי העצב הפירוניאלי‪ ,‬נזק זה יוחס‬
‫לפגיעה במהלך ההרדמה‪.‬‬
‫וכך אמר ביהמ"ש על המרדים שהיה מתמחה ותיק בעת‬
‫הניתוח‪":‬רף המומחיות הרשמית של הנתבע שהוא נמוך‬
‫לטעמי‪ ,‬גם אם הוא בעל ניסיון מעשי רב‪ ,‬יש בו כדי ליצור‬
‫חיזוק לטענות התובעת וספק באשר לביצועה הנאות של‬
‫ההרדמה "‬
‫‪...‬‬
‫ת"א ‪ 072682/99‬פני אלמליח‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החלת כלל הדבר מדבר בעדו‬
‫בתי‪-‬המשפט מחילים את כלל "הדבר מדבר בעדו" באופן‬
‫"ליברלי" ומעבירים את נטל השכנוע מכתפי התובעים אל‬
‫כתפי הנתבעים להוכיח שלא היתה רשלנות מצידם‪.‬‬
‫התנאים להחלת הכלל (ס' ‪ 41‬לפקודת הנזיקין)‪:‬‬
‫ התובע לא ידע ולא יכול היה לדעת על הנסיבות שהביאו‬‫לידי הנזק‬
‫ הנזק נגרם על‪-‬ידי נכס בשליטת המזיק‬‫ המקרה מתיישב יותר עם המסקנה שהיתה רשלנות‬‫מאשר עם העדרה‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בסיבוכים נדירים‬
‫אישה הרה עברה דיקור מי שפיר בשבוע ‪ 18‬להריונה‪ ,‬אשר‬
‫הסתבך בזיהום תוך רחמי‪ ,‬שהוביל לספסיס סוער ולמותה‬
‫של האישה‪.‬‬
‫ועדת בדיקה של משרד הבריאות לא מצאה התרשלות‬
‫בטיפול במנוחה מצד גורם רפואי כלשהו‪.‬‬
‫בעלה וילדיה של המנוחה הגישו תביעה נגד הרופא המטפל‬
‫שביצע את הדיקור בטענה שהדיקור נעשה באופן רשלני‪,‬‬
‫ללא ניקוי מתאים של איזור הבטן בו בוצעה הדקירה‬
‫וכתוצאה מכך נגרם הזיהום שהוביל למותה‪.‬‬
‫לא הוגשה חוו"ד מטעם התובעים לתמיכה בטענותיהם‪ ,‬והם‬
‫בקשו להחיל את הכלל של "הדבר מדבר בעדו"‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בסיבוכים נדירים‬
‫ביהמש פסק כי "מהעדויות שנשמעו בבית המשפט ומחומר‬
‫הראיות שהובא‪ ,‬ניתן לקבוע כי השימוש בחומר החיטוי‬
‫פולידין ואלכוהול היה נפוץ ומקובל לצורך עריכת הדיקור‬
‫וכי הנתבעים פעלו על‪-‬פי הנהוג והמקובל בכגון דא‪ ...‬ואין‬
‫לבוא לנתבעים בטרוניה באשר לפרקטיקה בה נהגו"‬
‫ואולם העובדה ‪ -‬שמדובר בתוצאה נדירה ובלתי צפוייה‬
‫למדי של דיקור מי שפיר שגרם לזיהום חריף ברחם‬
‫האשה ומותה עקב כך ‪ -‬תומכת בתחולת הכלל של הדבר‬
‫מדבר בעדו‪ .‬זה מצביע יותר על קיומה של התרשלות מאשר‬
‫על העדרה‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בסיבוכים נדירים‬
‫אף כי התובעים לא הוכיחו את הסיבה הממשית והישירה לזיהום‬
‫בגופה של המנוחה ולמותה כתוצאה מכך‪ ,‬שוכנעתי – על‪-‬פי מאזן‬
‫ההסתברויות במשפט האזרחי – כי ההסתברות שהיא נפטרה עקב‬
‫רשלנותם הרפואית של הנתבעים עולה על ההסתברות כי הפגיעה‬
‫לא היתה תוצאה של התרשלות כזו‪.‬‬
‫נטל השכנוע בדבר העדר התרשלות עבר לכתפי הנתבעים‬
‫ומשהם לא עמדו בו – דין התביעה להתקבל‪.‬‬
‫נקבע שהרופא שביצע את הדיקור אחראי ברשלנות משום שלא‬
‫הרים את הנטל להסביר באיזה מנגנון אירע הזיהום שלא‬
‫באחריותו‪.‬‬
‫א (ת"א) ‪ 89/96‬עזבון המנוחה ג'ומאנה מראר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשומות רפואיות – כלל "הנזק הראייתי"‬

‫"מקום שצריך להיעשות רישום רפואי וזה לא נעשה‪ ,‬ולא‬
‫ניתן הסבר מניח את הדעת למחדל זה‪ ,‬יועבר נטל ההוכחה‬
‫בדבר העובדות השנויות במחלוקת‪ ,‬שיכלו להתבהר מתוך‬
‫הרישום‪ ,‬אל כתפי הרופא או המוסד‪ ,‬שבמסגרתו ניתנו‬
‫השירותים הרפואיים‪".‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫נתונים על העברת נטל הראיה –‬

‫דו"ח ועדת שפניץ‬

‫נראה שנושא הרשומה הרפואית‪ ,‬ליקוי בה או היעדרה הוא‬
‫בעל השלכות מרכזיות בתחום תביעות הרשלנות הרפואית‪,‬‬
‫היכול לעיתים להשפיע באופן מהותי על תוצאת הדיון‬
‫בתביעה‪.‬‬
‫בשני שליש מן המקרים בהם העביר בית‪-‬המשפט את הנטל‬
‫מכתפי התובעים אל כתפי הנתבעים‪ ,‬בשל ליקוי ברשומה‬
‫הרפואית‪ ,‬הם לא הצליחו להתמודד עמו ולהרים אותו‪,‬‬
‫ונקבעה אחריות של המטפלים לנזקם של התובעים‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫התובע יליד ‪ 1939‬אושפז עקב אוטם שריר הלב‪.‬‬
‫בוצע צינתור שבמהלכו הוזרק חומר ניגוד מסוג‬
‫אורוגרפין‪.‬‬
‫סמוך לאחר ההזרקה התלונן התובע על הרגשה‬
‫לא טובה‪ .‬תוך שתי דקות היתה ירידה בלחץ‬
‫הדם‪ ,‬פרפור חדרים ואיבוד הכרה‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)2‬‬

‫האבחנה – שוק אנפילקטי עקב רגישות ליוד‪.‬‬
‫החלה פעולת החייאה אליה הצטרפו רופאים‬
‫בכירים וביניהם מנהל המחלקה הקרדיולוגית‬
‫ומנהל יחידת הצינתורים‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)3‬‬

‫פעולות ההחייאה כללו‪ :‬עיסוי חזה‪ ,‬מכות‬
‫חשמל‪ ,‬החדרת קוצב לב זמני והזלפת‬
‫תרופות שונות‪.‬‬
‫רק בחלוף כ‪ 40 -‬דקות חזר הלב לתפקד‪,‬‬
‫אלא שבזמן זה נגרם נזק מוחי קשה והתובע‬
‫נותר במצב וגטטיבי‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)4‬‬

‫נקבע כי לא היתה רשלנות בטיפול שקיבל התובע‬
‫עד שלב ההחייאה‪.‬‬
‫השאלה במחלוקת היתה האם ההחייאה בוצעה‬
‫בסבירות ובמיומנות‪.‬‬
‫עיון בכל הרישומים וסיכום הראיות בעניין זה‬
‫מעלה מספר בעיות; פרט לרישום הטכנאית על‬
‫מתן לידוקאין‪ ,‬אין רישום ישיר כלשהו על מצב‬
‫התובע במהלך המשבר‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)5‬‬

‫אין חולק כי מדובר באירוע קשה גם‬
‫לצוות הרפואי וניתן להבין כי הצוות דאג‬
‫קודם כל לטיפול בתובע ופחות לביצוע‬
‫רישומים‪ ,‬אולם מהנתונים עולה כי‬
‫חסרים רישומים וחלקם לא מדויקים או‬
‫לא ברורים דיים‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)6‬‬

‫התוצאה המעשית היא כי הרישום הלקוי‬
‫נזקף לחובת הנתבע ברשלנות רישומית‬
‫ונטל ההוכחה כי אין התרשלות של‬
‫הנתבע בעצם הטיפול הינו על הנתבע‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)7‬‬

‫הסברי הנתבע‪ ,‬לפיהם הצוות הרפואי היה שקוע כולו‬
‫בהחייאה ולכן אין לצפות ואין לדרוש תשומת לב‬
‫לרישום‪ ,‬הינם הסברים שובי לב אך אינם הסברים‬
‫מלאים‪.‬‬
‫הרשלנות הרישומית שפורטה לעיל שללה מהתובע את‬
‫היכולת לבודד חלק מהתהליך ולברר כראוי האם‬
‫במהלך ההחייאה היו נתונים שאיפשרו טיפול אחר או‬
‫אבחנה אחרת‪ .‬איננו יודעים מה סדר מתן כמות כה‬
‫גדולה של אדרנלין‪ ,‬ומה היו התגובות לכך‪...‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)8‬‬

‫אם היו רישומים ראויים בזמן ההחייאה‪ ,‬הן‬
‫על סדר התרופות וכמותן והן על לחצי דם‪,‬‬
‫יתכן והיו בידי התובע כלים טובים יותר‬
‫להראות כי במהלך החייאה כה ארוכה היה‬
‫אפשר לנקוט דרכים נוספות‪.‬‬
‫נקבע כי הנתבעים אחראים ל‪ 30% -‬מן הנזק‬
‫של התובע‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל הראייתי בשל אי ביצוע בדיקה‬

‫אישה הרה בהריון ראשון (לאחר ‪ 3‬שנים של טיפולי‬
‫עקרות) הגיעה לבי"ח בשבוע ה‪ 31 -‬להריון לאחר שחשה‬
‫ברע‪ .‬בביה"ח אובחנה הפרדות שיליה ומוות תוך רחמי‪,‬‬
‫על רקע רעלת הריון‪.‬‬
‫השאלה במחלוקת היתה האם הפרדות השיליה היתה‬
‫פתאומית או שהגיניקולוג אצלו ביקרה בבוקר אותו יום‪,‬‬
‫היה יכול כבר אז‪ ,‬לאבחן הפרדות שיליה‪ ,‬לשלוח אותה‬
‫בדחיפות לחדר לידה ולמנוע מוות תוך רחמי‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל הראייתי בשל אי ביצוע בדיקה‬

‫כיוון שהרופא לא ערך בדיקה של רגישות הבטן בעת הביקור של‬
‫האישה אצלו‪ ,‬קבע ביהמ"ש כי הוא גרם בכך נזק ראייתי לתובעת‬
‫כי נמנע ממנה להוכיח כי כבר באותה עת סבלה מהפרדות‬
‫שיליה‪...‬‬
‫לאור זאת הועבר הנטל אל הרופא לשכנע‪ ,‬כי באותו שלב בו נמנע‬
‫מלבצע את הבדיקה‪ ,‬לא סבלה האישה מבטן רגישה ולא היתה‬
‫שרויה בתהליך של הפרדות שיליה‪.‬‬
‫הרופא לא הצליח לעמוד בנטל זה ולכן נקבע כי הוא אחראי למות‬
‫העובר‪...‬‬
‫ע"א ‪ 9328/02‬לאה מאיר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"קשר סיבתי נסיבתי"‬
‫הוריה של פגה שנולדה בשבוע ‪ 29‬להריון בעקבות‬
‫הפרדות שליה‪ ,‬הגישו תביעה נגד ביה"ח‪ ,‬בטענה שהיה‬
‫איחור בביצוע ניתוח קיסרי לאם וכתוצאה מכך סובלת‬
‫הילדה משיתוק מוחין ופיגור שכלי‪.‬‬
‫התביעה הסתמכה על חוו"ד גניקולוגית בלבד ואילו‬
‫ההגנה הסתמכה על חוו"ד של נוירופדיאטר ונאונטולוג‬
‫ששללו קשר סיבתי בין הנזקים לבין העיכוב בביצוע‬
‫הניתוח הקיסרי וקבעו כי יש לשייכם לנזקי הפגות‬
‫בלבד‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"קשר סיבתי נסיבתי"‬
‫ביהמ"ש קבע כי קיים קשר "סיבתי נסיבתי" בין‬
‫התרשלות הרופאים שהתעכבו בביצוע הניתוח הקיסרי‪,‬‬
‫לבין הנזק שנגרם לפגה ולפיכך הטיל אחריות על‬
‫ביה"ח לפצות אותה על ‪ 40%‬מן הנזק שלה‪.‬‬
‫ביהמ"ש העליון אישר את פסה"ד המחוזי וקבע כי‬
‫לבימ"ש יש שיקול דעת לקבוע כי קיים קשר "סיבתי‬
‫נסיבתי" ואת שיעור האחריות ההסתברותי לנזק‬
‫(הפיצוי הופחת ל‪ 20% -‬מן הנזק)‪.‬‬
‫פס"ד מלול עדן‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫דרישות ההסבר בנסיבות מיוחדות‬

‫“ייתכנו מקרים בהם לסיכונים בעלי הסתברות נמוכה‬
‫תהיה משמעות מיוחדת לחולה הספציפי‪ .‬במקרה‬
‫כזה‪ ,‬למרות האחוז הנמוך יכללו אותם סיכונים‬
‫בתחום המידע המהותי הנדרש לחולה לשם החלטה‬
‫מושכלת אם לעבור את הטיפול הרפואי”‪.‬‬

‫ת”א (י‪-‬ם) ‪1109/97‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רף ההסבר בניתוחים אלקטיביים‬

‫"ההסבר הנדרש לקבלת הסכמה מדעת לניתוח‬
‫אלקטיבי – שאף בלעדיו ניתן לקיים אורח חיים‬
‫רגיל – נכלל ברף העליון של חובת הגילוי‪ ,‬והוא‬
‫כולל‪ ,‬בנוסף להתייחסות לסיכויי ההצלחה גם מתן‬
‫הזהרה מפני הסיבוכים האפשריים‪ ...‬גם אם‬
‫סיבוכים אלו נדירים‪".‬‬
‫ע"א ‪6153/97‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רף ההסבר בניתוחים אלקטיביים ‪-‬‬

‫‪RSD‬‬

‫"בענייננו מדובר בסיבוך המתרחש בקרב ‪0.5% - 0.3%‬‬
‫מהניתוחים – גם אם שיעור זה אינו גבוה‪ ,‬הרי מדובר בסיבוך‬
‫חמור‪ ,‬העלול לגרום להפיכתה של הגפה לחסרת כל תפקוד‪ ...‬כיוון‬
‫שמדובר בניתוח אלקטיבי חובת ההסבר נמצאת ברף העליון‪ .‬סיכון‬
‫‪ RSD‬הינו בגדר המידע שהתובע היה רשאי לצפות‪ ,‬באורח סביר‪,‬‬
‫כי יגולה לו‪ ,‬כדי שיוכל לשקלו במסגרת גיבוש דעתו לעניין‬
‫הסכמתו לטיפול הרפואי‪"...‬‬

‫ת"א ‪ 920/99‬יצחק נ' שע"צ‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רף ההסבר ברפואה פרטית‬

‫"רפואה פרטית בה קיים ניגוד עניינים מובנה בין‬
‫השאיפה המסחרית להרבות בניתוחים לבין‬
‫האינטרס של המטופל‪ ,‬כדי להקהות את עוקצו של‬
‫ניגוד העניינים יש להעמיד את המטופל על הסיכונים‬
‫והסיכויים שבניתוח המוצע לרבות החלופה שלא‬
‫לבצע כלל ניתוח סיכוייה וסיכוניה‪".‬‬
‫ע"א ‪6153/97‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫חובת ההסבר על טיפולים מחוץ לסל‬
‫בנסיבות מתאימות עשוי להיווצר צורך ליידע את המטופל לגבי‬
‫אפשרות טיפול המוצעת רק במסגרת הרפואה הפרטית ואולי אף‬
‫במסגרת שירותי רפואה מעבר לים‪ .‬כך יש לעשות‪ ,‬אכן‪,‬‬
‫כשמדובר בטיפול או בתרופה שעשויים לסייע לחולה ואינם‬
‫זמינים ברפואה הציבורית בארץ‪.‬‬
‫כשחולה אובחן כסובל ממחלה מסויימת‪ ,‬וישנה תרופה שאינה‬
‫מצויה ב"סל" – מקובל עלי שעל הרופא ליידע את החולה בדבר‬
‫קיומה של התרופה‪.‬‬
‫עליו להשאיר להחלטתו של החולה את השאלה אם לרכוש את‬
‫התרופה מכספו אם לאו‪ .‬שאלה זו כרוכה לא אחת באפשרויות‬
‫הכספיות של החולה וגם בפער בין ההשפעה של התרופה‬
‫שב"סל" לזו שאינה נמצאת בו‪ ,‬על הרופא לספק את המידע‬
‫הנדרש‪ ,‬והחולה‪ -‬יחליט‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ע"א ‪ 4960/04‬סידי‬

‫פגיעה באוטונומיה – פיצוי ללא נזק‬

‫אישה אושפזה בבית חולים לניתוח אורטופדי בשל‬
‫דפורמציה ברגל‪ .‬בסופו של דבר‪ ,‬במקום ניתוח לתיקון‬
‫הדפורמציה עברה ביופסיה בכתף בשל ממצא ידוע בכתף‬
‫שנחשד להיות גידול ממאיר‪ .‬בעקבות הביופסיה נותרה עם‬
‫מגבלה קשה בתפקוד הכתף‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פגיעה באוטונומיה‬
‫המטופלת טענה כי לא הוסברו לה הסיכונים הכרוכים‬
‫בביופסיה ולפיכך לא נתנה הסכמה מדעת לביצוע הפעולה‪.‬‬
‫נקבע כי גם לו היו נפרשים בפניה הסיכונים היתה נותנת‬
‫הסכמתה לביופסיה בשל הסיכון הממשי שמדובר בגידול‬
‫ממאיר‪.‬‬
‫למרות זאת נפסק כי היתה פגיעה באוטונומיה שלה והיא‬
‫זכאית לפיצוי כספי‪...‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פגיעה באוטונומיה‬

‫“ההכרה בזכותו של החולה לפיצוי על‬
‫הפגיעה באוטונומיה שלו‪ ,‬מקום בו הופרה‬
‫חובה זו‪ ,‬עשויה לתרום לכך שחובה זו‬
‫תקוים הלכה למעשה”‪.‬‬
‫ע”א ‪ 2781/03‬מיאסה עלי דעקה‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות בפגיעה באוטונומיה‬

‫הפרת חובת הזהירות ‪ -‬אי מתן הסברים‬
‫למטופלים לפני ביצוע טיפולים‬
‫נזק ‪ -‬פגיעה באוטונומיה של המטופל‬
‫קשר סיבתי ‪ -‬בין אי מתן ההסברים לבין‬
‫עוצם ההפתעה מן הסיבוך שהתרחש‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫משמעות העדרו של טופס הסכמה ייעודי‬
‫ניתוח סימפטקטומי (נגד הזעת יתר)‪ ,‬שבוצע בשנת ‪ 1999‬והסתבך‬
‫בהזעת יתר פיצויית‪.‬‬
‫המטופל הגיש תביעה בטענה שלא הוזהר מפני הסיבוך האמור‪.‬‬
‫התובע הוחתם על טופס הסכמה סטנדרטי (לא ייעודי)‪ ,‬משום שעד‬
‫השנה האמורה לא פותח טופס ייעודי מתאים‪.‬‬
‫הרופא המנתח רשם בגיליון כי הוסברו הסיכונים הכרוכים בפעולה‬
‫והעיד בבימ"ש כי הוא מסביר לכל המטופלים‪ ,‬ללא יוצא מן הכלל‪,‬‬
‫כי הבעיה עם הניתוח היא שבמקרים רבים מאוד‪ ,‬למעלה מ‪50% -‬‬
‫מופיעה הזעה פיצויית‪ ,‬וב‪ 2-3% -‬מן המקרים ההזעה הפיצויית‬
‫יכולה להיות משמעותית ביותר‪.‬‬
‫סטודנטית שהועסקה במרפאתו של הרופא ונכחה בזמן שקיבל‬
‫חולים אישרה את עדותו בעניין ההסברים‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫חוק זכויות‬

‫החולה‪ ,‬התשנ”ו‪1996-‬‬

‫סעיף ‪ :14‬אופן מתן הסכמה מדעת‬

‫(א)‬

‫‪.....‬‬

‫(ב)‬

‫הסכמה מדעת לטיפול רפואי המנוי בתוספת תינתן‬
‫במסמך בכתב‪ ,‬שיכלול את תמצית ההסבר שניתן‬
‫למטופל‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫חוק זכויות‬

‫החולה‪ ,‬התשנ”ו‪1996-‬‬

‫תוספת‬
‫(סעיפים ‪)15 ,14‬‬
‫(‪ )1‬ניתוחים‪ ,‬למעט כירורגיה זעירה‪.‬‬
‫(‪ )2‬צינתורים של כלי דם‪.‬‬
‫(‪ )3‬דיאליזה‪.‬‬
‫(‪ )4‬טיפול בקרינה מייננת (רדיותרפיה)‪.‬‬
‫(‪ )5‬טיפולי הפריה חוץ‪-‬גופית‪.‬‬
‫(‪ )6‬כימותרפיה לטיפול בתהליכים ממאירים‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בהעדר טופס הסכמה ייעודי‬
‫נקבע (בערעור) כי נוכח הוראות חוק זכויות החולה אין די בטפסים הערוכים‬
‫על פי תקנות בריאות העם (טופסי הסכמה)‪ ,‬התשמ"ד‪. 1984-‬‬
‫ככל הנראה המערכת הרפואית התאימה עצמה להוראות אלה באיחור מסויים‪,‬‬
‫ובמועד הרלוונטי (‪ )1999‬עדיין נעשה שימוש בטפסים הישנים‪ ,‬תוך הפרת‬
‫הוראת החוק‪.‬‬
‫אין לשלול את האפשרות‪ ,‬לפיה הפרת החובה לעגן את הסכמת המטופל‬
‫במסמך בכתב שיכלול את "תמצית ההסבר שניתן למטופל"‪ ,‬שוללת‪ ,‬מניה‬
‫וביה‪ ,‬את האפשרות שאכן מדובר ב"הסכמה מדעת"‪.‬‬
‫דרישת הכתב בחוק היא "דרישה מהותית" ובהעדרו של טופס הסכמה מדעת‬
‫ערוך כדין‪ ,‬יש לקבוע‪ ,‬למצער‪ ,‬כי במקרה של מחלוקת‪ ,‬המטפל הוא זה‬
‫שצריך להוכיח קיומה של הסכמה זו‪.‬‬
‫ע"א ‪ 6299/05‬צורף‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ומה הדין כשיש טופס חתום ?!‬

‫נולדה‬

‫בשנת ‪1998‬‬
‫(מיקרופטלמיה)‪.‬‬
‫בשבוע ‪ 21‬להריון בוצעה לאם בדיקת אולטרה‪-‬סאונד בסיסית‬
‫במסגרת הקופה שנמצאה תקינה‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע כי לא ניתן לגלות את המום במסגרת בדיקה בסיסית‬
‫אך יש אפשרות לגלות זאת בבדיקה מורחבת‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע כי היה מדובר בהריון שלא בסיכון גבוה ולא היה‬
‫מקום לביצוע סקירה מורחבת‪/‬מכוונת‪.‬‬
‫האם חתמה על טופס בקשה לביצוע בדיקת על‪-‬קול לפיה היא‬
‫מודעת לכך שמדובר בבדיקה בסיסית וכי באפשרותה לבצע‬
‫בדיקה מורחבת באופן פרטי‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תינוקת‬

‫כשהיא‬

‫סובלת‬

‫מעיוורון‬

‫חתימה ללא הסבר – לאו הסכמה היא‬
‫ביהמ"ש קבע כי הרופאים הסבירו לאם כי הבדיקה אותה היא עומדת לבצע‬
‫היא בדיקה בסיסית וכי קיימת בדיקה משוכללת יותר אותה ניתן לבצע באופן‬
‫פרטי ואולם בכך לא די‪.‬‬
‫האם לא הבינה לאשורה את האבחנה בין הבדיקה הבסיסית והמורחבת ואם‬
‫היתה מבינה היתה בוחרת לבצע את הבדיקה על חשבונה‪ .‬יש כשל בשרשרת‬
‫המידע אשר נמסר לאם‪.‬‬

‫לא די בקיומה של פרקטיקה לפיה מיידעים את האישה כי קיימת‬
‫בדיקה מורחבת‪ ,‬העדר הנחיות ברורות ונהלים מוגדרים באשר‬
‫להיקף המידע שיש למסור למטופלת לעניין אפשרותה לבצע‬
‫בדיקה מורחבת ‪...‬ואי מתן הסבר הולם בטרם ביצוע הבדיקה‬
‫הבסיסית הינם בגדר נוהל בלתי סביר‪...‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תוצאות הערעור‬
‫המלצת ביהמ"ש‪:‬‬

‫לאור קשיים שהתגלעו בהכרעת בימ"ש קמא בשאלת‬
‫החבות ולאור זאת שבימ"ש קמא הכריע בפסק דינו‬
‫בסוגיות שלא היו בחזית הדיון יבוטל פסק דינו של‬
‫בימ"ש קמא והסכום אשר שולם לתובעים יישאר בידם‪.‬‬

‫התובעים הסכימו להצעת ביהמ"ש שמשמעותה‬
‫שפסה"ד מבוטל‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ההחמרה השיפוטית –‬
‫הנזק הממוני‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫הלכת "השנים האבודות" –‬
‫עזבון אטינגר ז"ל‬

‫פס"ד תקדימי ניתן‪ ,‬במרץ ‪ ,2004‬על‪-‬ידי בית‪-‬המשפט העליון‬
‫בהרכב של חמישה שופטים בתביעת עזבון של קטין‪ ,‬אשר הלך‬
‫לעולמו בגיל ‪ ,12‬כתוצאה מנפילה לבור בעת משחק עם חבר‪,‬‬
‫בעיר העתיקה בירושלים‬
‫עזבון של קטין אשר הלך לעולמו כתוצאה מרשלנות‪ ,‬זכאי לפיצוי‬
‫בגין הפסד כושר השתכרות ב"שנים האבודות"‪ ,‬בהן לא זכה‬
‫לחיות ולהתפרנס‬
‫זכות דומה קיימת גם לעזבון של בגיר שהלך לעולמו בגיל‬
‫העבודה‬
‫נפגע אשר קוצרה תוחלת חייו כתוצאה מרשלנות זכאי מעתה‬
‫לפיצוי בגין הפסד ההשתכרות שלו ב"שנים האבודות"‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"השנים האבודות" – ההשלכות הכספיות‬
‫נקבע כי חישוב הפסד ההשתכרות ב"שנים האבודות" יהיה מבוסס‬
‫על ‪ 30%‬מן השכר הממוצע במשק (בתקופה מגיל ‪18-21‬‬
‫החישוב הוא ‪ 70%‬מן הסכום האמור)‪.‬‬
‫ההנחה המובלעת היא כי ניתן לחסוך ‪ ₪ 2400‬מתוך ‪₪ 8000‬‬
‫בחודש !!!!!‬
‫בתביעת יורשים שהם גם תלויים ‪ ,‬נקבע כי יש ליורשים זכאות‬
‫לקבל פיצוי בגין ראשי נזק שנמצאים מחוץ לתחום החפיפה (כאב‬
‫וסבל וקיצור תוחלת חיים וכ"ו)‬
‫חישוב הפסד ההשתכרות בשנים האבודות‪ ,‬כולל גם חישוב הפסדי‬
‫פנסיה‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫הגידול בפיצוי הכספי‬
‫יולדת לאחר ‪ 3‬שנות טיפולי הפריה בהריון ראשון‪,‬‬
‫נשלחה "להסתובב" כדי לזרז לידה ושבה עם עובר מת‪.‬‬
‫בימ"ש המחוזי קבע אחריות ופסק לאם פיצוי של‬
‫‪ ₪ 300,000‬בגין כאב וסבל‪.‬‬
‫ביהמ"ש העליון קבע כי מגיע פיצוי גם לאב בגין כאב‬
‫וסבל שלו בסכום נוסף של ‪.₪ 250,000‬‬
‫סטיה מהלכה קודמת שחייבה נזק נפשי חמור "בניזוק‬
‫משני" שעולה כדי מחלת נפש או הפרעת נפש הגורמת‬
‫נכות ממשית‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פס"ד לבנה לוי‬

‫הגידול בסכומי הפיצוי‬
‫צעירה שנולדה בשנת ‪ 1985‬כשהיא סובלת משיתוק ביד שמאל‬
‫כתוצאה מפגיעה במקלעת העצבים הברכיאלית‪ ,‬הגישה בשנת‬
‫‪ 2006‬תביעה נגד ביה"ח בו נולדה בטענה של רשלנות בלידה‪.‬‬
‫בינתיים סיימה התובעת לימודי משפטים ומנהל עסקים ובמהלך‬
‫המשפט עשתה התמחות במשפטים‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע שיש אחריות לביה"ח ופסק לה פיצוי גלובלי בגין‬
‫הפסד השתכרות בסך של ‪ ₪ 800,000‬ובנוסף ‪ ₪ 600,000‬כאב‬
‫וסבל‪ ₪ 1,000,000 ,‬עזרת צד ג' ו‪ ₪ 85,000 -‬הוצאות ‪....‬‬

‫א (ים) ‪8363/06‬פדילה נ' בי"ח מאיר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"ועדת שפניץ" – אין מקום להגביל בחוק את‬
‫הפיצוי לתובעים בגין רשלנות רפואית‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫לאן מועדות פנינו?‬

‫‪ ‬המשך החמרה שיפוטית ?‬
‫‪ ‬התמתנות והתייצבות ?‬
‫‪ ‬התערבות חקיקתית ?‬
‫ימים יגידו‪....‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תודה !‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬


Slide 22

‫עדכונים בפסיקת בתי‪-‬המשפט‬
‫בתביעות רשלנות רפואית‬
‫עו"ד טליה חלמיש‪-‬שני‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬
‫מקבוצת מדנס‬
‫מאי ‪2009‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תמונת המצב‬
‫בשנים האחרונות אנו עדים לעליה ניכרת של ההוצאה‬
‫בגין תביעות אחריות מקצועית בתחום הרפואה‪.‬‬
‫העליה נובעת בעיקר מ"אינפלציה שיפוטית" שהביאה‬
‫לגידול ניכר בפיצויים המשולמים לתובעים‪.‬‬
‫התשלומים השנתיים בתביעות הרשלנות הרפואית‪ ,‬גדלו‬
‫בעשור האחרון ב‪.700% -‬‬
‫במקביל גדלו הפרמיות בצורה דרמטית והכיסויים‬
‫הוגבלו‪.‬‬
‫מוסדות רפואיים ורופאים פרטיים העוסקים בתחומים‬
‫בסיכון גבוה (לידות‪ US ,‬מיילדותי‪ ,‬כירורגיה פלסטית‬
‫וכ"ו) נתקלים בקושי להשיג כיסוי ביטוחי‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫התפתחות התביעות בבימ"ש‬

‫‪1994 - 2008‬‬

‫‪1,200‬‬
‫‪1,100‬‬
‫‪1,000‬‬
‫‪900‬‬
‫‪800‬‬
‫‪700‬‬
‫‪600‬‬
‫‪500‬‬
‫‪400‬‬
‫‪300‬‬
‫‪200‬‬
‫‪100‬‬
‫‪0‬‬

‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫‪2002‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫‪1994‬‬

‫מדד גידול התשלומים‬

‫‪1995 - 2008‬‬

‫‪3100%‬‬
‫‪2800%‬‬
‫‪2500%‬‬
‫‪2200%‬‬
‫‪1900%‬‬

‫‪1600%‬‬
‫‪1300%‬‬
‫‪1000%‬‬
‫‪700%‬‬
‫‪400%‬‬
‫‪100%‬‬
‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫‪2002‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫התפתחות התביעות בבימ"ש‬
‫מיילדות וגינקולוגיה‬

‫‪240‬‬

‫‪210‬‬

‫‪180‬‬

‫‪150‬‬

‫‪120‬‬

‫‪90‬‬

‫‪60‬‬

‫‪30‬‬

‫‪0‬‬
‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2002‬‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫מדד גידול התשלומים‬
‫מיילדות וגינקולוגיה‬

‫‪11100%‬‬
‫‪10100%‬‬
‫‪9100%‬‬
‫‪8100%‬‬
‫‪7100%‬‬
‫‪6100%‬‬
‫‪5100%‬‬
‫‪4100%‬‬
‫‪3100%‬‬
‫‪2100%‬‬
‫‪1100%‬‬
‫‪100%‬‬

‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫‪2002‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫מקצועות קליניים מובילים בשיעור הסיכון‬
‫‪1991 - 2008‬‬
‫מיילדות‬
‫כירורגיה כללית‬

‫‪40%‬‬

‫קרדיולוגיה‬

‫שיעור הסיכון הכספי‬

‫‪35%‬‬
‫‪30%‬‬

‫רפואת שיניים‬

‫‪25%‬‬

‫אורטופדיה‬

‫‪20%‬‬

‫נוירוכירורגיה‬

‫‪15%‬‬
‫‪10%‬‬

‫גינקולוגיה‬

‫‪5%‬‬

‫אופטלמולוגיה‬

‫‪0%‬‬

‫‪18%‬‬

‫שיעור התיקים עם סיכון כספי‬

‫‪16%‬‬
‫‪14%‬‬
‫‪12%‬‬
‫‪10%‬‬
‫‪8%‬‬
‫‪6%‬‬
‫‪4%‬‬
‫‪2%‬‬
‫‪0%‬‬

‫* ‪ 3%‬ומעלה‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫דו"ח ועדת "שפניץ"‪-‬‬

‫הועדה הבין משרדית לבחינת הדרכים להקטנת ההוצאה‬
‫הציבורית בגין תביעות הרשלנות הרפואית‬

‫מסתמנת בפסיקה מגמה של הרחבת אחריותם של בעלי‬
‫מקצועות הרפואה והמוסדות הרפואיים – החל בסוגית‬
‫ההתרשלות (ירידת קרנה של הלכת הפרקטיקה‬
‫המקובלת)‪ ,‬המשך בסיבתיות (אובדן סיכויי החלמה)‬
‫וכלה בהרחבת העילות (רשלנות בגין הסכמה מדעת)‬
‫וראשי נזק (פגיעה באוטונומיה)‪.‬‬
‫מהנתונים עולה כי במשך השנים עלו סכומי הפיצויים‬
‫הממוצעים שנפסקו בתביעות רשלנות רפואית‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫הגידול בפיצוי הממוצע לתובעים‬
‫שנת תשלום‬
‫‪2004‬‬
‫‪2005‬‬
‫‪2006‬‬
‫‪2007‬‬
‫‪2008‬‬

‫תשלום ממוצע לתובע (בדולר)‬
‫‪21,872‬‬
‫‪33,700‬‬
‫‪34,935‬‬
‫‪44,839‬‬
‫‪62,374‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פיצוי עבור כאב וסבל ב– ‪ 100%‬נכות‬

‫‪1997-2008‬‬

‫‪1600000‬‬

‫‪1400000‬‬

‫‪1200000‬‬

‫‪1000000‬‬

‫‪800000‬‬

‫‪600000‬‬

‫‪400000‬‬

‫‪200000‬‬

‫‪0‬‬
‫‪2009‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2005‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2003‬‬

‫‪2001‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1997‬‬

‫פיצוי עבור מות קטינים (קיצור תוחלת חיים‪+‬כאב וסבל)‬
‫‪1998-2006‬‬
‫‪1800000‬‬

‫‪1600000‬‬

‫‪1400000‬‬

‫‪1200000‬‬

‫‪1000000‬‬

‫‪800000‬‬

‫‪600000‬‬

‫‪400000‬‬

‫‪200000‬‬

‫‪0‬‬
‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2002‬‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ההתפתחויות המשפטיות‬

‫עמדה סלחנית‬

‫עמדה ביקורתית‬

‫עמדה מחמירה‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫סלחנות שיפוטית‬

‫(‪)1961‬‬

‫"אשה‪ ...‬באה למחלקה הגינקולוגית לשם ניתוח קל‬
‫ברחמה ויצאה מהמחלקה שבעת יסורים ובעלת מום‬
‫לכל ימי חייה‪...‬‬
‫הטיפול אשר החולה קיבלה בבית החולים לא היה כפי‬
‫שצריך היה לצפותו מבעלי מקצוע מעולים וכן קרו תוך‬
‫כדי טיפול הזנחות וטעויות שונות‪ ,‬אשר הביאו לידי‬
‫תוצאות מעציבות במצב בריאותה‪...‬‬
‫רופא בשר ודם עשוי לטעות‪ ,‬ולא כל טעות מהווה‬
‫רשלנות‪"...‬‬

‫התביעה נדחתה‬
‫(ע"א ‪ 280/60‬פרדו נ' פלדמן‪ ,‬פד' (טו') ‪)1961‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫בקרה שיפוטית‬
‫עולם הרפואה אינו חסין מביקורת שיפוטית ומחשיפה של מעשי רשלנות‬
‫מקצועיים‪ .‬ביקורת זו היא אחת הערובות החשובות להקפדה על מתן טיפול‬
‫רפואי נאות‪.‬‬
‫לא כל טעות באבחנה או בטיפול‬
‫מצביעה בהכרח על רשלנות‪.‬‬
‫אחריות הרופאים‪ ,‬ברשלנות‬
‫אזרחית או פלילית‪ ,‬צריכה‬
‫להיקבע‪ ,‬רק אם הוכח שבנתוני‬
‫זמן אמת פעלו הרופאים‬
‫באי מיומנות מקצועית‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫בקרה שיפוטית – האם היא מקדמת את‬
? ‫בטיחות הטיפול‬
Most patient-safety experts continue to believe that the
threat of liability is the primary barrier to the
development of effective and comprehensive patient
safety programs in hospitals. I suggest, on the
contrary…that judicial recognition of an explicit “right
to safety” for hospital patients, with correlative duty of
hospitals to implement patient-safety measures can
become the primary motivator for the development of
systems to improve patient safety.
George J. Annas. J.D., NEJM 354;19 May11,2006
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫בקרה שיפוטית‬

‫‪‬‬
‫שיפור איכות הרפואה‬
‫הרשומה הרפואית‬
‫• רישום מפורט יותר‬
‫• שמירה על רשומות‬

‫תהליך הבקרה הרפואית‬
‫• ניהול סיכונים‬
‫• אבטחת איכות‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תקשורת עם מטופלים‬
‫• הסכמה מדעת‬
‫• גילוי נאות על תקלות‬

‫ניהול הטיפול הרפואי‬
‫• פרוטוקולים ונהלים‬
‫• הנחיות קליניות‬

‫החמרה שיפוטית‬

‫‪‬‬
‫רפואה מתגוננת‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬

‫ריבוי בדיקות וטיפולים מיותרים‬
‫יצירת מתח ביחסי מטפל‪-‬מטופל‬
‫הוצאות מוגברות לתשלום ביטוח‬
‫סגירת פעילויות בסיכון ביטוחי גבוה‬
‫קושי להשיג כיסוי ביטוחי‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית‬

‫(‪)1998‬‬

‫"חיובם של הרופא וקופת‬
‫חולים בדין הוא פרי של חוכמה‬
‫לאחר מעשה‪ .‬הרף שהוצב‬
‫לקביעת אחריותם‪ ,‬הוצב בגובה‬
‫כה רב‪ ,‬עד שלא רק הרופא‬
‫הסביר אינו יכול לעוברו‪ ,‬אלא‬
‫גם הרופא המומחה המובהק‬
‫ייכשל בכך"‪.‬‬
‫(השופטת שטרסברג‪-‬כהן בדעת מיעוט‬
‫ע"א ‪ 3709,3264/96‬קופ"ח נ' פלד ואח')‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית – ההנמקה‬
‫"אין להטיל את העומס הכלכלי של הטעות הרפואית‬
‫על החולה‪ ,‬אלא מן הראוי כי יוטל‪ ,‬עקרונית‪ ,‬על‬
‫הרופא בעל הטעות שממנו יפוזר ממילא על ציבור‬
‫רחב יותר באמצעות ביטוח האחריות המקצועית‪.‬‬
‫יתרה מזו‪ ,‬הטלת האחריות האישית על הרופא‪...‬‬
‫עשויה לעודד את מילוי החובה המקצועית‬
‫להתעדכנות בספרות המקצועית‪"...‬‬
‫(השופט אנגלרד ע"א ‪ 3709,3264/96‬קופ"ח נ' פלד ואח')‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ההחמרה השיפוטית –‬
‫שאלת האחריות‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"החמרת" האחריות של המטפלים‬
‫"פרקטיקה רצויה" במקום "פרקטיקה מצויה"‬
‫החלת נורמות התנהגות רטרוספקטיבית‪" -‬דרך עוקפת פרקטיקה‬
‫מקובלת"‬
‫מבחן "המומחה הטוב" במקום "הרופא הסביר"‬
‫החלת כלל "הדבר מדבר בעדו" במקרי סיבוכים נדירים‬
‫החלה מסיבית של "כלל הנזק הראייתי"‬
‫החלת אחריות במקרים של "קשר סיבתי נסיבתי"‬
‫קביעת חובות מוגברות בכל הנוגע להסברים למטופלים עובר‬
‫למתן לטיפולים רפואיים‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"פרקטיקה מצויה" לעומת "פרקטיקה רצויה"‬
‫העובדות ‪ -‬רביד נ' קליפורד‬

‫ביום ‪ 5.4.84‬הגיעה רביד בת החמש למרפאת שיניים לצורך‬
‫טיפול שיניים‪ .‬כהכנה לטיפול הזריק לה הרופא זריקת הרדמה‬
‫מקומית בלסתה התחתונה מצד ימין‪ .‬הרופא השתמש לצורך‬
‫ההזרקה במזרק לא שואב‪ ,‬שהיה מקובל לשימוש באותה תקופה‬
‫(פרקטיקה מקובלת)‪.‬‬
‫זמן קצר לאחר ההזרקה נטתה רביד על צידה ולא הצליחה‬
‫להתייצב‪ .‬היא היתה מנומנמת והוחלט להעבירה לטיפול בבית‪-‬‬
‫חולים‪ .‬כתוצאה מן האירוע סובלת רביד עד היום מהמיפרזיס‬
‫במחצית הגוף השמאלי ומהפרעות נוירולוגיות וקוגנטיביות‪.‬‬
‫הסתבר כי חומר ההזרקה חדר לכלי דם משם נדד למוח וגרם‬
‫לקריש דם ולאוטם מוחי‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"פרקטיקה מצויה" לעומת "פרקטיקה רצויה"‬
‫ההכרעה המשפטית‬

‫העובדה שרופא נהג בהתאם לפרקטיקה המקובלת‬
‫בתחומו‪ ,‬היא כשלעצמה‪ ,‬אינה מעניקה לו הגנה‬
‫מוחלטת ולעולם מצוי בידי בית המשפט לקבוע‪ ,‬כי‬
‫פרקטיקה נהוגה זו אינה עולה בקנה אחד עם חובת‬
‫הזהירות של רופא כלפי מטופל‪.‬‬
‫פרקטיקה מקובלת מהווה פרמטר‪ ,‬ואפילו פרמטר‬
‫חשוב‪ ,‬במכלול השיקולים שעל בית המשפט לשקול‬
‫בבואו לקבוע את סטנדרט ההתנהגות הראוי‪ ,‬אולם‬
‫אין היא הפרמטר היחיד אשר בית המשפט יתחשב בו‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫די היה באמצעי פשוט וזמין למנוע סיכון ידוע של‬
‫חדירת מזרק עם חומר הרדמה לתוך עורק‪ ,‬דבר אשר‬
‫עלול לגרום לתופעות לוואי משמעותיות‪ .‬כל זאת‬
‫ללא תוספת עלות משמעותית‪.‬‬
‫בנסיבות אלה אין מנוס מן המסקנה כי רופא התרשל‬
‫שכן רופא זהיר היה בוחר למנוע סיכון זה באמצעות‬
‫שימוש במזרקים שואבים‪.‬‬
‫רביד נ' קליפורד‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬
‫הנורמות אינן נקבעות על‪-‬ידי מומחים אלה או אחרים‪ ,‬אלא‬
‫על‪-‬ידי בית‪-‬המשפט‪.‬‬
‫שאלת תפקידו של מנתח בחדר ניתוח היא עניין ערכי‬
‫ונורמטיבי שמתפקידו של בית‪-‬המשפט להכריע בו‪.‬‬
‫עדות יו"ר המועצה הלאומית לכירורגיה‪ ,‬הרדמה וטיפול נמרץ‬
‫כי אין אחריות הדדית בין מנתח לרופא מרדים‪ ,‬כפי שבא לידי‬
‫ביטוי בסיכום ישיבת המועצה הלאומית הנ"ל‪ ,‬אין לראות בה‬
‫משום נורמה נכונה‪ ,‬ולפיכך אין לפעול על‪-‬פיה‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬

‫(‪)2‬‬

‫אם נרשם בסיכום ישיבת מועצת איגוד רופאי העיניים‪ ,‬כי‬
‫המנתח אחראי כלפי המנותח על הניתוח ותוצאותיו בלבד‪,‬‬
‫והמרדים אחראי כלפי המטופל על תהליך ההרדמה ותוצאותיו‪,‬‬
‫אין לראות בכך כאילו כל אחד מהם אחראי רק על תחומו‪,‬‬
‫וחייבת להיות הדדיות ביניהם‪ ,‬ולמרות שאין למנתח "אחריות‬
‫על" הרי שיש לו אחריות על סימני החיים של המנותח‪ ,‬לא‬
‫פחות מאשר למרדים‪ ,‬ועל‪-‬כן עמדת איגוד רופאי העיניים כפי‬
‫שבאה לידי ביטוי במסמך הנ"ל‪ ,‬אינה משקפת את הנורמה‬
‫המחייבת‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬

‫(‪)3‬‬

‫המסמך בדבר חלוקת אחריות בחדר הניתוח של ההסתדרות‬
‫הרפואית בישראל‪ ,‬קובע כי שיתוף פעולה בין הרופא המנתח‬
‫והרופא המרדים בניתוח חיוני להצלחת הטיפול וכך יש אכן‬
‫לנהוג‪ ,‬אולם ההסתייגות שעל‪-‬פיה אין הרופא המנתח אחראי‬
‫לפעולות המבוצעות על‪-‬ידי הרופא המרדים‪ ,‬כפי שהרופא‬
‫המרדים אינו אחראי על פעולות המבוצעות על‪-‬ידי הרופא‬
‫המנתח‪ ,‬איננה נורמה שיש לפעול על‪-‬פיה‪ ,‬שכן ברור שהמנתח‬
‫אינו אחראי על פעולות המרדים‪ ,‬אולם אין בכך כדי לסייג‬
‫אחריותו לעקוב אחר סימני החיים של המנותח‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬

‫(‪)4‬‬

‫כאשר מנותח פונה למנתח בבקשה לנתחו אין הוא יוצר קשר אחד עם‬
‫המרדים וקשר אחר עם המנתח‪ ...‬יש לייחס לו אחריות מעבר לעצם‬
‫הפעולה הכירורגית‪ ,‬המנותח מצפה ממנו להיות אחראי על חייו בעת‬
‫ביצוע הניתוח – ולאו דווקא בעת ביצוע הפעולה הכירורגית גרידא‪.‬‬
‫כל מנתח חייב להיות שותף מלא למעקב אחר סימני חיים של המנותח‪ ,‬גם‬
‫תוך כדי ובמהלך הניתוח‪ ,‬ואין הוא רשאי להטיל את האחריות הבלעדית‬
‫על כך על כתפי המרדים‪.‬‬
‫חובתו של המנתח היתה להאזין לקולות המוניטור ע"מ לוודא שהוא‬
‫ממשיך לנתח אדם חי ולא מחוסר חיים‪ .‬אם הוא לא עושה כן הוא‬
‫מתרשל‪.‬‬
‫המנתח שלא עשה כן הורשע בעבירה של מעשה פזיזות ורשלנות‪.‬‬
‫פ (תא) ‪ 40016/07‬מ"י נ' אסותא ואח'‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החלת נורמות רטרוספקטיבית‬
‫בשנת ‪ 1986‬נולד ערן סידי עם חסר של כף יד ימין‪.‬‬
‫בשנת ‪ 1997‬הגישה משפחת סידי תביעה נגד הגיניקולוג שביצע‬
‫לאם בדיקת אולטרה סאונד שגרתית במהלך ההריון‪ ,‬בטענה של‬
‫רשלנות באי אבחון חסר כף היד‪.‬‬
‫ביהמ"ש המחוזי פסק כי לא היתה רשלנות בביצוע הבדיקה‪ ,‬שכן‬
‫בשנה הנדונה בדיקת האולטרה סאונד הבסיסית לא כללה סקירת‬
‫גפיים ודחה את התביעה‪.‬‬
‫לעומת זאת ביהמ"ש העליון שדן בערעור על התביעה קבע‬
‫בשנת ‪ 2005‬כי חלה חובה על הרופא הבודק בשנת ‪!!! 1986‬‬
‫ליידע את האישה על מגבלות הבדיקה ועל האפשרות לבצע‬
‫בדיקת אולטרה סאונד מורחבת במסגרת הפרקטיקה הפרטית‪...‬‬
‫ע"א ‪ 4960/04‬סידי‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החלת נורמות רטרוספקטיבית ‪2 -‬‬
‫ילדה נולדה בשנת ‪ 1995‬כשהיא סובלת מתסמונת ‪ X‬שביר‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע כי בתקופה הרלבנטית הבדיקה טרם הומלצה ע"י הגורמים‬
‫המקצועיים ושליחת הנשים לביצועה בוודאי שלא היתה פרקטיקה מחייבת‬
‫את הרופא הסביר‪.‬‬
‫ואולם ביהמ"ש קבע כי מאחר שבמאמרים שפורסמו עובר לשנת ‪1994‬‬
‫מוזכרות בדיקות המבוצעות לאוכלוסייה בעלת סיכון נמוך לצרכי מחקר או‬
‫לצרכים אחרים‪ ,‬היה על רופא סביר הקורא את המאמרים הללו להסיק כי‬
‫"בדיקות סקר" לגילוי הנשאות קיימות גם אם ביצוען עדיין אינו מומלץ‪.‬‬
‫הבדיקה היתה קיימת במועד הרלבנטי ויש לייחס להורים בהתאם להלכת‬
‫סידי ציפייה סבירה כי קיומה יגולה להם ולכן הרופא התרשל בכך שלא ידע‬
‫על קומה ולא גילה להורים על קיומה‪.‬‬
‫הקופה אחראית לכך שלא הפיצה בקרב רופאיה את האפשרות לביצוע‬
‫בדיקה לגילוי הנשאות לתסמונת ‪ X‬שביר גם לנשים ללא כל אינדיקציה‪.‬‬
‫א (ים)‪ 5416/03‬שיר סגל‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"כלל ‪ 30‬הדקות" – ‪OUT‬‬
‫השאלה היא מהו פרק הזמן הסביר לביצוע ניתוח קיסרי ?‬
‫פרק הזמן של ‪ 15‬דקות לבצוע ניתוח קיסרי הוא פרק זמן‬
‫אפשרי וראוי כאשר חדר הניתוח פנוי וכל הצוות זמין‪ ...‬יש‬
‫להשלים‪ ,‬חרף העובדה שהדבר אינו רצוי‪ ,‬גם עם חלוף פרק‬
‫זמן ארוך יותר של כ‪ 25-30 -‬דק' עד לניתוח‪ .‬אולם שיהוי כזה‬
‫בביצוע הניתוח‪ ,‬כדי שיתקבל כשיהוי סביר‪ ,‬מחייב מתן הסבר‪,‬‬
‫המבוסס על נסיבותיו המיוחדות של המקרה הנדון‪ ,‬ועל כך‬
‫שבפועל נעשו מאמצים סבירים לקצר פרק זמן זה דבר שלא‬
‫הסתייע באותן נסיבות‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"כלל ‪ 15‬הדקות" – ‪IN‬‬
‫במקרה שלפנינו‪ ,‬לא ניתן הסבר המצדיק התמשכותו של פרק‬
‫הזמן שחלף בין קבלת ההחלטה על ביצוע הניתוח לבין הביצוע‬
‫בפועל‪.‬‬
‫במקרה שלפנינו נפל שיהוי בלתי מוצדק של כ‪ 6 -‬דקות גם‬
‫בהתמשכות פרק הזמן ממועד קבלת ההחלטה על הניתוח ועד‬
‫לביצועו‪ .‬מכאן‪ ,‬שבסה"כ נפל במקרה זה שיהוי בלתי מוצדק‬
‫בביצוע הניתוח הקיסרי‪ ,‬העולה כדי רשלנות‪ ,‬של ‪31-33‬‬
‫דקות‪ ,‬ולמצער שיהוי של ‪ 21‬דקות‪.‬‬
‫א (ים) ‪ 8005/06‬ב‪.‬ר‪ .‬נ' בי"ח מאיר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית –‬
‫סטנדרט המומחה הטוב‬

‫על הרופא להשתמש ברמת ידע‪ ,‬כשרון ואיכפתיות‪,‬‬
‫הקיימת ומופעלת ע"י רופאים ברמה מקצועית טובה‬
‫ולא ממוצעת‪.‬‬
‫כאשר מדובר ברופא הטוען לכישורים מיוחדים ולהיותו‬
‫מומחה‪ ,‬הרמה הנדרשת ממנו היא בהתאם לכך‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית –‬
‫"המתמחה חשוד"‬
‫אישה שעברה ניתוח קיסרי אלקטיבי בהרדמה ספינלית‪,‬‬
‫נותרה עם נזק לשורשי העצב הפירוניאלי‪ ,‬נזק זה יוחס‬
‫לפגיעה במהלך ההרדמה‪.‬‬
‫וכך אמר ביהמ"ש על המרדים שהיה מתמחה ותיק בעת‬
‫הניתוח‪":‬רף המומחיות הרשמית של הנתבע שהוא נמוך‬
‫לטעמי‪ ,‬גם אם הוא בעל ניסיון מעשי רב‪ ,‬יש בו כדי ליצור‬
‫חיזוק לטענות התובעת וספק באשר לביצועה הנאות של‬
‫ההרדמה "‬
‫‪...‬‬
‫ת"א ‪ 072682/99‬פני אלמליח‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החלת כלל הדבר מדבר בעדו‬
‫בתי‪-‬המשפט מחילים את כלל "הדבר מדבר בעדו" באופן‬
‫"ליברלי" ומעבירים את נטל השכנוע מכתפי התובעים אל‬
‫כתפי הנתבעים להוכיח שלא היתה רשלנות מצידם‪.‬‬
‫התנאים להחלת הכלל (ס' ‪ 41‬לפקודת הנזיקין)‪:‬‬
‫ התובע לא ידע ולא יכול היה לדעת על הנסיבות שהביאו‬‫לידי הנזק‬
‫ הנזק נגרם על‪-‬ידי נכס בשליטת המזיק‬‫ המקרה מתיישב יותר עם המסקנה שהיתה רשלנות‬‫מאשר עם העדרה‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בסיבוכים נדירים‬
‫אישה הרה עברה דיקור מי שפיר בשבוע ‪ 18‬להריונה‪ ,‬אשר‬
‫הסתבך בזיהום תוך רחמי‪ ,‬שהוביל לספסיס סוער ולמותה‬
‫של האישה‪.‬‬
‫ועדת בדיקה של משרד הבריאות לא מצאה התרשלות‬
‫בטיפול במנוחה מצד גורם רפואי כלשהו‪.‬‬
‫בעלה וילדיה של המנוחה הגישו תביעה נגד הרופא המטפל‬
‫שביצע את הדיקור בטענה שהדיקור נעשה באופן רשלני‪,‬‬
‫ללא ניקוי מתאים של איזור הבטן בו בוצעה הדקירה‬
‫וכתוצאה מכך נגרם הזיהום שהוביל למותה‪.‬‬
‫לא הוגשה חוו"ד מטעם התובעים לתמיכה בטענותיהם‪ ,‬והם‬
‫בקשו להחיל את הכלל של "הדבר מדבר בעדו"‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בסיבוכים נדירים‬
‫ביהמש פסק כי "מהעדויות שנשמעו בבית המשפט ומחומר‬
‫הראיות שהובא‪ ,‬ניתן לקבוע כי השימוש בחומר החיטוי‬
‫פולידין ואלכוהול היה נפוץ ומקובל לצורך עריכת הדיקור‬
‫וכי הנתבעים פעלו על‪-‬פי הנהוג והמקובל בכגון דא‪ ...‬ואין‬
‫לבוא לנתבעים בטרוניה באשר לפרקטיקה בה נהגו"‬
‫ואולם העובדה ‪ -‬שמדובר בתוצאה נדירה ובלתי צפוייה‬
‫למדי של דיקור מי שפיר שגרם לזיהום חריף ברחם‬
‫האשה ומותה עקב כך ‪ -‬תומכת בתחולת הכלל של הדבר‬
‫מדבר בעדו‪ .‬זה מצביע יותר על קיומה של התרשלות מאשר‬
‫על העדרה‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בסיבוכים נדירים‬
‫אף כי התובעים לא הוכיחו את הסיבה הממשית והישירה לזיהום‬
‫בגופה של המנוחה ולמותה כתוצאה מכך‪ ,‬שוכנעתי – על‪-‬פי מאזן‬
‫ההסתברויות במשפט האזרחי – כי ההסתברות שהיא נפטרה עקב‬
‫רשלנותם הרפואית של הנתבעים עולה על ההסתברות כי הפגיעה‬
‫לא היתה תוצאה של התרשלות כזו‪.‬‬
‫נטל השכנוע בדבר העדר התרשלות עבר לכתפי הנתבעים‬
‫ומשהם לא עמדו בו – דין התביעה להתקבל‪.‬‬
‫נקבע שהרופא שביצע את הדיקור אחראי ברשלנות משום שלא‬
‫הרים את הנטל להסביר באיזה מנגנון אירע הזיהום שלא‬
‫באחריותו‪.‬‬
‫א (ת"א) ‪ 89/96‬עזבון המנוחה ג'ומאנה מראר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשומות רפואיות – כלל "הנזק הראייתי"‬

‫"מקום שצריך להיעשות רישום רפואי וזה לא נעשה‪ ,‬ולא‬
‫ניתן הסבר מניח את הדעת למחדל זה‪ ,‬יועבר נטל ההוכחה‬
‫בדבר העובדות השנויות במחלוקת‪ ,‬שיכלו להתבהר מתוך‬
‫הרישום‪ ,‬אל כתפי הרופא או המוסד‪ ,‬שבמסגרתו ניתנו‬
‫השירותים הרפואיים‪".‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫נתונים על העברת נטל הראיה –‬

‫דו"ח ועדת שפניץ‬

‫נראה שנושא הרשומה הרפואית‪ ,‬ליקוי בה או היעדרה הוא‬
‫בעל השלכות מרכזיות בתחום תביעות הרשלנות הרפואית‪,‬‬
‫היכול לעיתים להשפיע באופן מהותי על תוצאת הדיון‬
‫בתביעה‪.‬‬
‫בשני שליש מן המקרים בהם העביר בית‪-‬המשפט את הנטל‬
‫מכתפי התובעים אל כתפי הנתבעים‪ ,‬בשל ליקוי ברשומה‬
‫הרפואית‪ ,‬הם לא הצליחו להתמודד עמו ולהרים אותו‪,‬‬
‫ונקבעה אחריות של המטפלים לנזקם של התובעים‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫התובע יליד ‪ 1939‬אושפז עקב אוטם שריר הלב‪.‬‬
‫בוצע צינתור שבמהלכו הוזרק חומר ניגוד מסוג‬
‫אורוגרפין‪.‬‬
‫סמוך לאחר ההזרקה התלונן התובע על הרגשה‬
‫לא טובה‪ .‬תוך שתי דקות היתה ירידה בלחץ‬
‫הדם‪ ,‬פרפור חדרים ואיבוד הכרה‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)2‬‬

‫האבחנה – שוק אנפילקטי עקב רגישות ליוד‪.‬‬
‫החלה פעולת החייאה אליה הצטרפו רופאים‬
‫בכירים וביניהם מנהל המחלקה הקרדיולוגית‬
‫ומנהל יחידת הצינתורים‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)3‬‬

‫פעולות ההחייאה כללו‪ :‬עיסוי חזה‪ ,‬מכות‬
‫חשמל‪ ,‬החדרת קוצב לב זמני והזלפת‬
‫תרופות שונות‪.‬‬
‫רק בחלוף כ‪ 40 -‬דקות חזר הלב לתפקד‪,‬‬
‫אלא שבזמן זה נגרם נזק מוחי קשה והתובע‬
‫נותר במצב וגטטיבי‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)4‬‬

‫נקבע כי לא היתה רשלנות בטיפול שקיבל התובע‬
‫עד שלב ההחייאה‪.‬‬
‫השאלה במחלוקת היתה האם ההחייאה בוצעה‬
‫בסבירות ובמיומנות‪.‬‬
‫עיון בכל הרישומים וסיכום הראיות בעניין זה‬
‫מעלה מספר בעיות; פרט לרישום הטכנאית על‬
‫מתן לידוקאין‪ ,‬אין רישום ישיר כלשהו על מצב‬
‫התובע במהלך המשבר‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)5‬‬

‫אין חולק כי מדובר באירוע קשה גם‬
‫לצוות הרפואי וניתן להבין כי הצוות דאג‬
‫קודם כל לטיפול בתובע ופחות לביצוע‬
‫רישומים‪ ,‬אולם מהנתונים עולה כי‬
‫חסרים רישומים וחלקם לא מדויקים או‬
‫לא ברורים דיים‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)6‬‬

‫התוצאה המעשית היא כי הרישום הלקוי‬
‫נזקף לחובת הנתבע ברשלנות רישומית‬
‫ונטל ההוכחה כי אין התרשלות של‬
‫הנתבע בעצם הטיפול הינו על הנתבע‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)7‬‬

‫הסברי הנתבע‪ ,‬לפיהם הצוות הרפואי היה שקוע כולו‬
‫בהחייאה ולכן אין לצפות ואין לדרוש תשומת לב‬
‫לרישום‪ ,‬הינם הסברים שובי לב אך אינם הסברים‬
‫מלאים‪.‬‬
‫הרשלנות הרישומית שפורטה לעיל שללה מהתובע את‬
‫היכולת לבודד חלק מהתהליך ולברר כראוי האם‬
‫במהלך ההחייאה היו נתונים שאיפשרו טיפול אחר או‬
‫אבחנה אחרת‪ .‬איננו יודעים מה סדר מתן כמות כה‬
‫גדולה של אדרנלין‪ ,‬ומה היו התגובות לכך‪...‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)8‬‬

‫אם היו רישומים ראויים בזמן ההחייאה‪ ,‬הן‬
‫על סדר התרופות וכמותן והן על לחצי דם‪,‬‬
‫יתכן והיו בידי התובע כלים טובים יותר‬
‫להראות כי במהלך החייאה כה ארוכה היה‬
‫אפשר לנקוט דרכים נוספות‪.‬‬
‫נקבע כי הנתבעים אחראים ל‪ 30% -‬מן הנזק‬
‫של התובע‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל הראייתי בשל אי ביצוע בדיקה‬

‫אישה הרה בהריון ראשון (לאחר ‪ 3‬שנים של טיפולי‬
‫עקרות) הגיעה לבי"ח בשבוע ה‪ 31 -‬להריון לאחר שחשה‬
‫ברע‪ .‬בביה"ח אובחנה הפרדות שיליה ומוות תוך רחמי‪,‬‬
‫על רקע רעלת הריון‪.‬‬
‫השאלה במחלוקת היתה האם הפרדות השיליה היתה‬
‫פתאומית או שהגיניקולוג אצלו ביקרה בבוקר אותו יום‪,‬‬
‫היה יכול כבר אז‪ ,‬לאבחן הפרדות שיליה‪ ,‬לשלוח אותה‬
‫בדחיפות לחדר לידה ולמנוע מוות תוך רחמי‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל הראייתי בשל אי ביצוע בדיקה‬

‫כיוון שהרופא לא ערך בדיקה של רגישות הבטן בעת הביקור של‬
‫האישה אצלו‪ ,‬קבע ביהמ"ש כי הוא גרם בכך נזק ראייתי לתובעת‬
‫כי נמנע ממנה להוכיח כי כבר באותה עת סבלה מהפרדות‬
‫שיליה‪...‬‬
‫לאור זאת הועבר הנטל אל הרופא לשכנע‪ ,‬כי באותו שלב בו נמנע‬
‫מלבצע את הבדיקה‪ ,‬לא סבלה האישה מבטן רגישה ולא היתה‬
‫שרויה בתהליך של הפרדות שיליה‪.‬‬
‫הרופא לא הצליח לעמוד בנטל זה ולכן נקבע כי הוא אחראי למות‬
‫העובר‪...‬‬
‫ע"א ‪ 9328/02‬לאה מאיר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"קשר סיבתי נסיבתי"‬
‫הוריה של פגה שנולדה בשבוע ‪ 29‬להריון בעקבות‬
‫הפרדות שליה‪ ,‬הגישו תביעה נגד ביה"ח‪ ,‬בטענה שהיה‬
‫איחור בביצוע ניתוח קיסרי לאם וכתוצאה מכך סובלת‬
‫הילדה משיתוק מוחין ופיגור שכלי‪.‬‬
‫התביעה הסתמכה על חוו"ד גניקולוגית בלבד ואילו‬
‫ההגנה הסתמכה על חוו"ד של נוירופדיאטר ונאונטולוג‬
‫ששללו קשר סיבתי בין הנזקים לבין העיכוב בביצוע‬
‫הניתוח הקיסרי וקבעו כי יש לשייכם לנזקי הפגות‬
‫בלבד‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"קשר סיבתי נסיבתי"‬
‫ביהמ"ש קבע כי קיים קשר "סיבתי נסיבתי" בין‬
‫התרשלות הרופאים שהתעכבו בביצוע הניתוח הקיסרי‪,‬‬
‫לבין הנזק שנגרם לפגה ולפיכך הטיל אחריות על‬
‫ביה"ח לפצות אותה על ‪ 40%‬מן הנזק שלה‪.‬‬
‫ביהמ"ש העליון אישר את פסה"ד המחוזי וקבע כי‬
‫לבימ"ש יש שיקול דעת לקבוע כי קיים קשר "סיבתי‬
‫נסיבתי" ואת שיעור האחריות ההסתברותי לנזק‬
‫(הפיצוי הופחת ל‪ 20% -‬מן הנזק)‪.‬‬
‫פס"ד מלול עדן‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫דרישות ההסבר בנסיבות מיוחדות‬

‫“ייתכנו מקרים בהם לסיכונים בעלי הסתברות נמוכה‬
‫תהיה משמעות מיוחדת לחולה הספציפי‪ .‬במקרה‬
‫כזה‪ ,‬למרות האחוז הנמוך יכללו אותם סיכונים‬
‫בתחום המידע המהותי הנדרש לחולה לשם החלטה‬
‫מושכלת אם לעבור את הטיפול הרפואי”‪.‬‬

‫ת”א (י‪-‬ם) ‪1109/97‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רף ההסבר בניתוחים אלקטיביים‬

‫"ההסבר הנדרש לקבלת הסכמה מדעת לניתוח‬
‫אלקטיבי – שאף בלעדיו ניתן לקיים אורח חיים‬
‫רגיל – נכלל ברף העליון של חובת הגילוי‪ ,‬והוא‬
‫כולל‪ ,‬בנוסף להתייחסות לסיכויי ההצלחה גם מתן‬
‫הזהרה מפני הסיבוכים האפשריים‪ ...‬גם אם‬
‫סיבוכים אלו נדירים‪".‬‬
‫ע"א ‪6153/97‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רף ההסבר בניתוחים אלקטיביים ‪-‬‬

‫‪RSD‬‬

‫"בענייננו מדובר בסיבוך המתרחש בקרב ‪0.5% - 0.3%‬‬
‫מהניתוחים – גם אם שיעור זה אינו גבוה‪ ,‬הרי מדובר בסיבוך‬
‫חמור‪ ,‬העלול לגרום להפיכתה של הגפה לחסרת כל תפקוד‪ ...‬כיוון‬
‫שמדובר בניתוח אלקטיבי חובת ההסבר נמצאת ברף העליון‪ .‬סיכון‬
‫‪ RSD‬הינו בגדר המידע שהתובע היה רשאי לצפות‪ ,‬באורח סביר‪,‬‬
‫כי יגולה לו‪ ,‬כדי שיוכל לשקלו במסגרת גיבוש דעתו לעניין‬
‫הסכמתו לטיפול הרפואי‪"...‬‬

‫ת"א ‪ 920/99‬יצחק נ' שע"צ‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רף ההסבר ברפואה פרטית‬

‫"רפואה פרטית בה קיים ניגוד עניינים מובנה בין‬
‫השאיפה המסחרית להרבות בניתוחים לבין‬
‫האינטרס של המטופל‪ ,‬כדי להקהות את עוקצו של‬
‫ניגוד העניינים יש להעמיד את המטופל על הסיכונים‬
‫והסיכויים שבניתוח המוצע לרבות החלופה שלא‬
‫לבצע כלל ניתוח סיכוייה וסיכוניה‪".‬‬
‫ע"א ‪6153/97‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫חובת ההסבר על טיפולים מחוץ לסל‬
‫בנסיבות מתאימות עשוי להיווצר צורך ליידע את המטופל לגבי‬
‫אפשרות טיפול המוצעת רק במסגרת הרפואה הפרטית ואולי אף‬
‫במסגרת שירותי רפואה מעבר לים‪ .‬כך יש לעשות‪ ,‬אכן‪,‬‬
‫כשמדובר בטיפול או בתרופה שעשויים לסייע לחולה ואינם‬
‫זמינים ברפואה הציבורית בארץ‪.‬‬
‫כשחולה אובחן כסובל ממחלה מסויימת‪ ,‬וישנה תרופה שאינה‬
‫מצויה ב"סל" – מקובל עלי שעל הרופא ליידע את החולה בדבר‬
‫קיומה של התרופה‪.‬‬
‫עליו להשאיר להחלטתו של החולה את השאלה אם לרכוש את‬
‫התרופה מכספו אם לאו‪ .‬שאלה זו כרוכה לא אחת באפשרויות‬
‫הכספיות של החולה וגם בפער בין ההשפעה של התרופה‬
‫שב"סל" לזו שאינה נמצאת בו‪ ,‬על הרופא לספק את המידע‬
‫הנדרש‪ ,‬והחולה‪ -‬יחליט‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ע"א ‪ 4960/04‬סידי‬

‫פגיעה באוטונומיה – פיצוי ללא נזק‬

‫אישה אושפזה בבית חולים לניתוח אורטופדי בשל‬
‫דפורמציה ברגל‪ .‬בסופו של דבר‪ ,‬במקום ניתוח לתיקון‬
‫הדפורמציה עברה ביופסיה בכתף בשל ממצא ידוע בכתף‬
‫שנחשד להיות גידול ממאיר‪ .‬בעקבות הביופסיה נותרה עם‬
‫מגבלה קשה בתפקוד הכתף‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פגיעה באוטונומיה‬
‫המטופלת טענה כי לא הוסברו לה הסיכונים הכרוכים‬
‫בביופסיה ולפיכך לא נתנה הסכמה מדעת לביצוע הפעולה‪.‬‬
‫נקבע כי גם לו היו נפרשים בפניה הסיכונים היתה נותנת‬
‫הסכמתה לביופסיה בשל הסיכון הממשי שמדובר בגידול‬
‫ממאיר‪.‬‬
‫למרות זאת נפסק כי היתה פגיעה באוטונומיה שלה והיא‬
‫זכאית לפיצוי כספי‪...‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פגיעה באוטונומיה‬

‫“ההכרה בזכותו של החולה לפיצוי על‬
‫הפגיעה באוטונומיה שלו‪ ,‬מקום בו הופרה‬
‫חובה זו‪ ,‬עשויה לתרום לכך שחובה זו‬
‫תקוים הלכה למעשה”‪.‬‬
‫ע”א ‪ 2781/03‬מיאסה עלי דעקה‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות בפגיעה באוטונומיה‬

‫הפרת חובת הזהירות ‪ -‬אי מתן הסברים‬
‫למטופלים לפני ביצוע טיפולים‬
‫נזק ‪ -‬פגיעה באוטונומיה של המטופל‬
‫קשר סיבתי ‪ -‬בין אי מתן ההסברים לבין‬
‫עוצם ההפתעה מן הסיבוך שהתרחש‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫משמעות העדרו של טופס הסכמה ייעודי‬
‫ניתוח סימפטקטומי (נגד הזעת יתר)‪ ,‬שבוצע בשנת ‪ 1999‬והסתבך‬
‫בהזעת יתר פיצויית‪.‬‬
‫המטופל הגיש תביעה בטענה שלא הוזהר מפני הסיבוך האמור‪.‬‬
‫התובע הוחתם על טופס הסכמה סטנדרטי (לא ייעודי)‪ ,‬משום שעד‬
‫השנה האמורה לא פותח טופס ייעודי מתאים‪.‬‬
‫הרופא המנתח רשם בגיליון כי הוסברו הסיכונים הכרוכים בפעולה‬
‫והעיד בבימ"ש כי הוא מסביר לכל המטופלים‪ ,‬ללא יוצא מן הכלל‪,‬‬
‫כי הבעיה עם הניתוח היא שבמקרים רבים מאוד‪ ,‬למעלה מ‪50% -‬‬
‫מופיעה הזעה פיצויית‪ ,‬וב‪ 2-3% -‬מן המקרים ההזעה הפיצויית‬
‫יכולה להיות משמעותית ביותר‪.‬‬
‫סטודנטית שהועסקה במרפאתו של הרופא ונכחה בזמן שקיבל‬
‫חולים אישרה את עדותו בעניין ההסברים‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫חוק זכויות‬

‫החולה‪ ,‬התשנ”ו‪1996-‬‬

‫סעיף ‪ :14‬אופן מתן הסכמה מדעת‬

‫(א)‬

‫‪.....‬‬

‫(ב)‬

‫הסכמה מדעת לטיפול רפואי המנוי בתוספת תינתן‬
‫במסמך בכתב‪ ,‬שיכלול את תמצית ההסבר שניתן‬
‫למטופל‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫חוק זכויות‬

‫החולה‪ ,‬התשנ”ו‪1996-‬‬

‫תוספת‬
‫(סעיפים ‪)15 ,14‬‬
‫(‪ )1‬ניתוחים‪ ,‬למעט כירורגיה זעירה‪.‬‬
‫(‪ )2‬צינתורים של כלי דם‪.‬‬
‫(‪ )3‬דיאליזה‪.‬‬
‫(‪ )4‬טיפול בקרינה מייננת (רדיותרפיה)‪.‬‬
‫(‪ )5‬טיפולי הפריה חוץ‪-‬גופית‪.‬‬
‫(‪ )6‬כימותרפיה לטיפול בתהליכים ממאירים‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בהעדר טופס הסכמה ייעודי‬
‫נקבע (בערעור) כי נוכח הוראות חוק זכויות החולה אין די בטפסים הערוכים‬
‫על פי תקנות בריאות העם (טופסי הסכמה)‪ ,‬התשמ"ד‪. 1984-‬‬
‫ככל הנראה המערכת הרפואית התאימה עצמה להוראות אלה באיחור מסויים‪,‬‬
‫ובמועד הרלוונטי (‪ )1999‬עדיין נעשה שימוש בטפסים הישנים‪ ,‬תוך הפרת‬
‫הוראת החוק‪.‬‬
‫אין לשלול את האפשרות‪ ,‬לפיה הפרת החובה לעגן את הסכמת המטופל‬
‫במסמך בכתב שיכלול את "תמצית ההסבר שניתן למטופל"‪ ,‬שוללת‪ ,‬מניה‬
‫וביה‪ ,‬את האפשרות שאכן מדובר ב"הסכמה מדעת"‪.‬‬
‫דרישת הכתב בחוק היא "דרישה מהותית" ובהעדרו של טופס הסכמה מדעת‬
‫ערוך כדין‪ ,‬יש לקבוע‪ ,‬למצער‪ ,‬כי במקרה של מחלוקת‪ ,‬המטפל הוא זה‬
‫שצריך להוכיח קיומה של הסכמה זו‪.‬‬
‫ע"א ‪ 6299/05‬צורף‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ומה הדין כשיש טופס חתום ?!‬

‫נולדה‬

‫בשנת ‪1998‬‬
‫(מיקרופטלמיה)‪.‬‬
‫בשבוע ‪ 21‬להריון בוצעה לאם בדיקת אולטרה‪-‬סאונד בסיסית‬
‫במסגרת הקופה שנמצאה תקינה‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע כי לא ניתן לגלות את המום במסגרת בדיקה בסיסית‬
‫אך יש אפשרות לגלות זאת בבדיקה מורחבת‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע כי היה מדובר בהריון שלא בסיכון גבוה ולא היה‬
‫מקום לביצוע סקירה מורחבת‪/‬מכוונת‪.‬‬
‫האם חתמה על טופס בקשה לביצוע בדיקת על‪-‬קול לפיה היא‬
‫מודעת לכך שמדובר בבדיקה בסיסית וכי באפשרותה לבצע‬
‫בדיקה מורחבת באופן פרטי‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תינוקת‬

‫כשהיא‬

‫סובלת‬

‫מעיוורון‬

‫חתימה ללא הסבר – לאו הסכמה היא‬
‫ביהמ"ש קבע כי הרופאים הסבירו לאם כי הבדיקה אותה היא עומדת לבצע‬
‫היא בדיקה בסיסית וכי קיימת בדיקה משוכללת יותר אותה ניתן לבצע באופן‬
‫פרטי ואולם בכך לא די‪.‬‬
‫האם לא הבינה לאשורה את האבחנה בין הבדיקה הבסיסית והמורחבת ואם‬
‫היתה מבינה היתה בוחרת לבצע את הבדיקה על חשבונה‪ .‬יש כשל בשרשרת‬
‫המידע אשר נמסר לאם‪.‬‬

‫לא די בקיומה של פרקטיקה לפיה מיידעים את האישה כי קיימת‬
‫בדיקה מורחבת‪ ,‬העדר הנחיות ברורות ונהלים מוגדרים באשר‬
‫להיקף המידע שיש למסור למטופלת לעניין אפשרותה לבצע‬
‫בדיקה מורחבת ‪...‬ואי מתן הסבר הולם בטרם ביצוע הבדיקה‬
‫הבסיסית הינם בגדר נוהל בלתי סביר‪...‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תוצאות הערעור‬
‫המלצת ביהמ"ש‪:‬‬

‫לאור קשיים שהתגלעו בהכרעת בימ"ש קמא בשאלת‬
‫החבות ולאור זאת שבימ"ש קמא הכריע בפסק דינו‬
‫בסוגיות שלא היו בחזית הדיון יבוטל פסק דינו של‬
‫בימ"ש קמא והסכום אשר שולם לתובעים יישאר בידם‪.‬‬

‫התובעים הסכימו להצעת ביהמ"ש שמשמעותה‬
‫שפסה"ד מבוטל‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ההחמרה השיפוטית –‬
‫הנזק הממוני‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫הלכת "השנים האבודות" –‬
‫עזבון אטינגר ז"ל‬

‫פס"ד תקדימי ניתן‪ ,‬במרץ ‪ ,2004‬על‪-‬ידי בית‪-‬המשפט העליון‬
‫בהרכב של חמישה שופטים בתביעת עזבון של קטין‪ ,‬אשר הלך‬
‫לעולמו בגיל ‪ ,12‬כתוצאה מנפילה לבור בעת משחק עם חבר‪,‬‬
‫בעיר העתיקה בירושלים‬
‫עזבון של קטין אשר הלך לעולמו כתוצאה מרשלנות‪ ,‬זכאי לפיצוי‬
‫בגין הפסד כושר השתכרות ב"שנים האבודות"‪ ,‬בהן לא זכה‬
‫לחיות ולהתפרנס‬
‫זכות דומה קיימת גם לעזבון של בגיר שהלך לעולמו בגיל‬
‫העבודה‬
‫נפגע אשר קוצרה תוחלת חייו כתוצאה מרשלנות זכאי מעתה‬
‫לפיצוי בגין הפסד ההשתכרות שלו ב"שנים האבודות"‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"השנים האבודות" – ההשלכות הכספיות‬
‫נקבע כי חישוב הפסד ההשתכרות ב"שנים האבודות" יהיה מבוסס‬
‫על ‪ 30%‬מן השכר הממוצע במשק (בתקופה מגיל ‪18-21‬‬
‫החישוב הוא ‪ 70%‬מן הסכום האמור)‪.‬‬
‫ההנחה המובלעת היא כי ניתן לחסוך ‪ ₪ 2400‬מתוך ‪₪ 8000‬‬
‫בחודש !!!!!‬
‫בתביעת יורשים שהם גם תלויים ‪ ,‬נקבע כי יש ליורשים זכאות‬
‫לקבל פיצוי בגין ראשי נזק שנמצאים מחוץ לתחום החפיפה (כאב‬
‫וסבל וקיצור תוחלת חיים וכ"ו)‬
‫חישוב הפסד ההשתכרות בשנים האבודות‪ ,‬כולל גם חישוב הפסדי‬
‫פנסיה‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫הגידול בפיצוי הכספי‬
‫יולדת לאחר ‪ 3‬שנות טיפולי הפריה בהריון ראשון‪,‬‬
‫נשלחה "להסתובב" כדי לזרז לידה ושבה עם עובר מת‪.‬‬
‫בימ"ש המחוזי קבע אחריות ופסק לאם פיצוי של‬
‫‪ ₪ 300,000‬בגין כאב וסבל‪.‬‬
‫ביהמ"ש העליון קבע כי מגיע פיצוי גם לאב בגין כאב‬
‫וסבל שלו בסכום נוסף של ‪.₪ 250,000‬‬
‫סטיה מהלכה קודמת שחייבה נזק נפשי חמור "בניזוק‬
‫משני" שעולה כדי מחלת נפש או הפרעת נפש הגורמת‬
‫נכות ממשית‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פס"ד לבנה לוי‬

‫הגידול בסכומי הפיצוי‬
‫צעירה שנולדה בשנת ‪ 1985‬כשהיא סובלת משיתוק ביד שמאל‬
‫כתוצאה מפגיעה במקלעת העצבים הברכיאלית‪ ,‬הגישה בשנת‬
‫‪ 2006‬תביעה נגד ביה"ח בו נולדה בטענה של רשלנות בלידה‪.‬‬
‫בינתיים סיימה התובעת לימודי משפטים ומנהל עסקים ובמהלך‬
‫המשפט עשתה התמחות במשפטים‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע שיש אחריות לביה"ח ופסק לה פיצוי גלובלי בגין‬
‫הפסד השתכרות בסך של ‪ ₪ 800,000‬ובנוסף ‪ ₪ 600,000‬כאב‬
‫וסבל‪ ₪ 1,000,000 ,‬עזרת צד ג' ו‪ ₪ 85,000 -‬הוצאות ‪....‬‬

‫א (ים) ‪8363/06‬פדילה נ' בי"ח מאיר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"ועדת שפניץ" – אין מקום להגביל בחוק את‬
‫הפיצוי לתובעים בגין רשלנות רפואית‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫לאן מועדות פנינו?‬

‫‪ ‬המשך החמרה שיפוטית ?‬
‫‪ ‬התמתנות והתייצבות ?‬
‫‪ ‬התערבות חקיקתית ?‬
‫ימים יגידו‪....‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תודה !‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬


Slide 23

‫עדכונים בפסיקת בתי‪-‬המשפט‬
‫בתביעות רשלנות רפואית‬
‫עו"ד טליה חלמיש‪-‬שני‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬
‫מקבוצת מדנס‬
‫מאי ‪2009‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תמונת המצב‬
‫בשנים האחרונות אנו עדים לעליה ניכרת של ההוצאה‬
‫בגין תביעות אחריות מקצועית בתחום הרפואה‪.‬‬
‫העליה נובעת בעיקר מ"אינפלציה שיפוטית" שהביאה‬
‫לגידול ניכר בפיצויים המשולמים לתובעים‪.‬‬
‫התשלומים השנתיים בתביעות הרשלנות הרפואית‪ ,‬גדלו‬
‫בעשור האחרון ב‪.700% -‬‬
‫במקביל גדלו הפרמיות בצורה דרמטית והכיסויים‬
‫הוגבלו‪.‬‬
‫מוסדות רפואיים ורופאים פרטיים העוסקים בתחומים‬
‫בסיכון גבוה (לידות‪ US ,‬מיילדותי‪ ,‬כירורגיה פלסטית‬
‫וכ"ו) נתקלים בקושי להשיג כיסוי ביטוחי‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫התפתחות התביעות בבימ"ש‬

‫‪1994 - 2008‬‬

‫‪1,200‬‬
‫‪1,100‬‬
‫‪1,000‬‬
‫‪900‬‬
‫‪800‬‬
‫‪700‬‬
‫‪600‬‬
‫‪500‬‬
‫‪400‬‬
‫‪300‬‬
‫‪200‬‬
‫‪100‬‬
‫‪0‬‬

‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫‪2002‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫‪1994‬‬

‫מדד גידול התשלומים‬

‫‪1995 - 2008‬‬

‫‪3100%‬‬
‫‪2800%‬‬
‫‪2500%‬‬
‫‪2200%‬‬
‫‪1900%‬‬

‫‪1600%‬‬
‫‪1300%‬‬
‫‪1000%‬‬
‫‪700%‬‬
‫‪400%‬‬
‫‪100%‬‬
‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫‪2002‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫התפתחות התביעות בבימ"ש‬
‫מיילדות וגינקולוגיה‬

‫‪240‬‬

‫‪210‬‬

‫‪180‬‬

‫‪150‬‬

‫‪120‬‬

‫‪90‬‬

‫‪60‬‬

‫‪30‬‬

‫‪0‬‬
‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2002‬‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫מדד גידול התשלומים‬
‫מיילדות וגינקולוגיה‬

‫‪11100%‬‬
‫‪10100%‬‬
‫‪9100%‬‬
‫‪8100%‬‬
‫‪7100%‬‬
‫‪6100%‬‬
‫‪5100%‬‬
‫‪4100%‬‬
‫‪3100%‬‬
‫‪2100%‬‬
‫‪1100%‬‬
‫‪100%‬‬

‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫‪2002‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫מקצועות קליניים מובילים בשיעור הסיכון‬
‫‪1991 - 2008‬‬
‫מיילדות‬
‫כירורגיה כללית‬

‫‪40%‬‬

‫קרדיולוגיה‬

‫שיעור הסיכון הכספי‬

‫‪35%‬‬
‫‪30%‬‬

‫רפואת שיניים‬

‫‪25%‬‬

‫אורטופדיה‬

‫‪20%‬‬

‫נוירוכירורגיה‬

‫‪15%‬‬
‫‪10%‬‬

‫גינקולוגיה‬

‫‪5%‬‬

‫אופטלמולוגיה‬

‫‪0%‬‬

‫‪18%‬‬

‫שיעור התיקים עם סיכון כספי‬

‫‪16%‬‬
‫‪14%‬‬
‫‪12%‬‬
‫‪10%‬‬
‫‪8%‬‬
‫‪6%‬‬
‫‪4%‬‬
‫‪2%‬‬
‫‪0%‬‬

‫* ‪ 3%‬ומעלה‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫דו"ח ועדת "שפניץ"‪-‬‬

‫הועדה הבין משרדית לבחינת הדרכים להקטנת ההוצאה‬
‫הציבורית בגין תביעות הרשלנות הרפואית‬

‫מסתמנת בפסיקה מגמה של הרחבת אחריותם של בעלי‬
‫מקצועות הרפואה והמוסדות הרפואיים – החל בסוגית‬
‫ההתרשלות (ירידת קרנה של הלכת הפרקטיקה‬
‫המקובלת)‪ ,‬המשך בסיבתיות (אובדן סיכויי החלמה)‬
‫וכלה בהרחבת העילות (רשלנות בגין הסכמה מדעת)‬
‫וראשי נזק (פגיעה באוטונומיה)‪.‬‬
‫מהנתונים עולה כי במשך השנים עלו סכומי הפיצויים‬
‫הממוצעים שנפסקו בתביעות רשלנות רפואית‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫הגידול בפיצוי הממוצע לתובעים‬
‫שנת תשלום‬
‫‪2004‬‬
‫‪2005‬‬
‫‪2006‬‬
‫‪2007‬‬
‫‪2008‬‬

‫תשלום ממוצע לתובע (בדולר)‬
‫‪21,872‬‬
‫‪33,700‬‬
‫‪34,935‬‬
‫‪44,839‬‬
‫‪62,374‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פיצוי עבור כאב וסבל ב– ‪ 100%‬נכות‬

‫‪1997-2008‬‬

‫‪1600000‬‬

‫‪1400000‬‬

‫‪1200000‬‬

‫‪1000000‬‬

‫‪800000‬‬

‫‪600000‬‬

‫‪400000‬‬

‫‪200000‬‬

‫‪0‬‬
‫‪2009‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2005‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2003‬‬

‫‪2001‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1997‬‬

‫פיצוי עבור מות קטינים (קיצור תוחלת חיים‪+‬כאב וסבל)‬
‫‪1998-2006‬‬
‫‪1800000‬‬

‫‪1600000‬‬

‫‪1400000‬‬

‫‪1200000‬‬

‫‪1000000‬‬

‫‪800000‬‬

‫‪600000‬‬

‫‪400000‬‬

‫‪200000‬‬

‫‪0‬‬
‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2002‬‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ההתפתחויות המשפטיות‬

‫עמדה סלחנית‬

‫עמדה ביקורתית‬

‫עמדה מחמירה‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫סלחנות שיפוטית‬

‫(‪)1961‬‬

‫"אשה‪ ...‬באה למחלקה הגינקולוגית לשם ניתוח קל‬
‫ברחמה ויצאה מהמחלקה שבעת יסורים ובעלת מום‬
‫לכל ימי חייה‪...‬‬
‫הטיפול אשר החולה קיבלה בבית החולים לא היה כפי‬
‫שצריך היה לצפותו מבעלי מקצוע מעולים וכן קרו תוך‬
‫כדי טיפול הזנחות וטעויות שונות‪ ,‬אשר הביאו לידי‬
‫תוצאות מעציבות במצב בריאותה‪...‬‬
‫רופא בשר ודם עשוי לטעות‪ ,‬ולא כל טעות מהווה‬
‫רשלנות‪"...‬‬

‫התביעה נדחתה‬
‫(ע"א ‪ 280/60‬פרדו נ' פלדמן‪ ,‬פד' (טו') ‪)1961‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫בקרה שיפוטית‬
‫עולם הרפואה אינו חסין מביקורת שיפוטית ומחשיפה של מעשי רשלנות‬
‫מקצועיים‪ .‬ביקורת זו היא אחת הערובות החשובות להקפדה על מתן טיפול‬
‫רפואי נאות‪.‬‬
‫לא כל טעות באבחנה או בטיפול‬
‫מצביעה בהכרח על רשלנות‪.‬‬
‫אחריות הרופאים‪ ,‬ברשלנות‬
‫אזרחית או פלילית‪ ,‬צריכה‬
‫להיקבע‪ ,‬רק אם הוכח שבנתוני‬
‫זמן אמת פעלו הרופאים‬
‫באי מיומנות מקצועית‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫בקרה שיפוטית – האם היא מקדמת את‬
? ‫בטיחות הטיפול‬
Most patient-safety experts continue to believe that the
threat of liability is the primary barrier to the
development of effective and comprehensive patient
safety programs in hospitals. I suggest, on the
contrary…that judicial recognition of an explicit “right
to safety” for hospital patients, with correlative duty of
hospitals to implement patient-safety measures can
become the primary motivator for the development of
systems to improve patient safety.
George J. Annas. J.D., NEJM 354;19 May11,2006
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫בקרה שיפוטית‬

‫‪‬‬
‫שיפור איכות הרפואה‬
‫הרשומה הרפואית‬
‫• רישום מפורט יותר‬
‫• שמירה על רשומות‬

‫תהליך הבקרה הרפואית‬
‫• ניהול סיכונים‬
‫• אבטחת איכות‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תקשורת עם מטופלים‬
‫• הסכמה מדעת‬
‫• גילוי נאות על תקלות‬

‫ניהול הטיפול הרפואי‬
‫• פרוטוקולים ונהלים‬
‫• הנחיות קליניות‬

‫החמרה שיפוטית‬

‫‪‬‬
‫רפואה מתגוננת‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬

‫ריבוי בדיקות וטיפולים מיותרים‬
‫יצירת מתח ביחסי מטפל‪-‬מטופל‬
‫הוצאות מוגברות לתשלום ביטוח‬
‫סגירת פעילויות בסיכון ביטוחי גבוה‬
‫קושי להשיג כיסוי ביטוחי‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית‬

‫(‪)1998‬‬

‫"חיובם של הרופא וקופת‬
‫חולים בדין הוא פרי של חוכמה‬
‫לאחר מעשה‪ .‬הרף שהוצב‬
‫לקביעת אחריותם‪ ,‬הוצב בגובה‬
‫כה רב‪ ,‬עד שלא רק הרופא‬
‫הסביר אינו יכול לעוברו‪ ,‬אלא‬
‫גם הרופא המומחה המובהק‬
‫ייכשל בכך"‪.‬‬
‫(השופטת שטרסברג‪-‬כהן בדעת מיעוט‬
‫ע"א ‪ 3709,3264/96‬קופ"ח נ' פלד ואח')‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית – ההנמקה‬
‫"אין להטיל את העומס הכלכלי של הטעות הרפואית‬
‫על החולה‪ ,‬אלא מן הראוי כי יוטל‪ ,‬עקרונית‪ ,‬על‬
‫הרופא בעל הטעות שממנו יפוזר ממילא על ציבור‬
‫רחב יותר באמצעות ביטוח האחריות המקצועית‪.‬‬
‫יתרה מזו‪ ,‬הטלת האחריות האישית על הרופא‪...‬‬
‫עשויה לעודד את מילוי החובה המקצועית‬
‫להתעדכנות בספרות המקצועית‪"...‬‬
‫(השופט אנגלרד ע"א ‪ 3709,3264/96‬קופ"ח נ' פלד ואח')‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ההחמרה השיפוטית –‬
‫שאלת האחריות‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"החמרת" האחריות של המטפלים‬
‫"פרקטיקה רצויה" במקום "פרקטיקה מצויה"‬
‫החלת נורמות התנהגות רטרוספקטיבית‪" -‬דרך עוקפת פרקטיקה‬
‫מקובלת"‬
‫מבחן "המומחה הטוב" במקום "הרופא הסביר"‬
‫החלת כלל "הדבר מדבר בעדו" במקרי סיבוכים נדירים‬
‫החלה מסיבית של "כלל הנזק הראייתי"‬
‫החלת אחריות במקרים של "קשר סיבתי נסיבתי"‬
‫קביעת חובות מוגברות בכל הנוגע להסברים למטופלים עובר‬
‫למתן לטיפולים רפואיים‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"פרקטיקה מצויה" לעומת "פרקטיקה רצויה"‬
‫העובדות ‪ -‬רביד נ' קליפורד‬

‫ביום ‪ 5.4.84‬הגיעה רביד בת החמש למרפאת שיניים לצורך‬
‫טיפול שיניים‪ .‬כהכנה לטיפול הזריק לה הרופא זריקת הרדמה‬
‫מקומית בלסתה התחתונה מצד ימין‪ .‬הרופא השתמש לצורך‬
‫ההזרקה במזרק לא שואב‪ ,‬שהיה מקובל לשימוש באותה תקופה‬
‫(פרקטיקה מקובלת)‪.‬‬
‫זמן קצר לאחר ההזרקה נטתה רביד על צידה ולא הצליחה‬
‫להתייצב‪ .‬היא היתה מנומנמת והוחלט להעבירה לטיפול בבית‪-‬‬
‫חולים‪ .‬כתוצאה מן האירוע סובלת רביד עד היום מהמיפרזיס‬
‫במחצית הגוף השמאלי ומהפרעות נוירולוגיות וקוגנטיביות‪.‬‬
‫הסתבר כי חומר ההזרקה חדר לכלי דם משם נדד למוח וגרם‬
‫לקריש דם ולאוטם מוחי‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"פרקטיקה מצויה" לעומת "פרקטיקה רצויה"‬
‫ההכרעה המשפטית‬

‫העובדה שרופא נהג בהתאם לפרקטיקה המקובלת‬
‫בתחומו‪ ,‬היא כשלעצמה‪ ,‬אינה מעניקה לו הגנה‬
‫מוחלטת ולעולם מצוי בידי בית המשפט לקבוע‪ ,‬כי‬
‫פרקטיקה נהוגה זו אינה עולה בקנה אחד עם חובת‬
‫הזהירות של רופא כלפי מטופל‪.‬‬
‫פרקטיקה מקובלת מהווה פרמטר‪ ,‬ואפילו פרמטר‬
‫חשוב‪ ,‬במכלול השיקולים שעל בית המשפט לשקול‬
‫בבואו לקבוע את סטנדרט ההתנהגות הראוי‪ ,‬אולם‬
‫אין היא הפרמטר היחיד אשר בית המשפט יתחשב בו‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫די היה באמצעי פשוט וזמין למנוע סיכון ידוע של‬
‫חדירת מזרק עם חומר הרדמה לתוך עורק‪ ,‬דבר אשר‬
‫עלול לגרום לתופעות לוואי משמעותיות‪ .‬כל זאת‬
‫ללא תוספת עלות משמעותית‪.‬‬
‫בנסיבות אלה אין מנוס מן המסקנה כי רופא התרשל‬
‫שכן רופא זהיר היה בוחר למנוע סיכון זה באמצעות‬
‫שימוש במזרקים שואבים‪.‬‬
‫רביד נ' קליפורד‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬
‫הנורמות אינן נקבעות על‪-‬ידי מומחים אלה או אחרים‪ ,‬אלא‬
‫על‪-‬ידי בית‪-‬המשפט‪.‬‬
‫שאלת תפקידו של מנתח בחדר ניתוח היא עניין ערכי‬
‫ונורמטיבי שמתפקידו של בית‪-‬המשפט להכריע בו‪.‬‬
‫עדות יו"ר המועצה הלאומית לכירורגיה‪ ,‬הרדמה וטיפול נמרץ‬
‫כי אין אחריות הדדית בין מנתח לרופא מרדים‪ ,‬כפי שבא לידי‬
‫ביטוי בסיכום ישיבת המועצה הלאומית הנ"ל‪ ,‬אין לראות בה‬
‫משום נורמה נכונה‪ ,‬ולפיכך אין לפעול על‪-‬פיה‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬

‫(‪)2‬‬

‫אם נרשם בסיכום ישיבת מועצת איגוד רופאי העיניים‪ ,‬כי‬
‫המנתח אחראי כלפי המנותח על הניתוח ותוצאותיו בלבד‪,‬‬
‫והמרדים אחראי כלפי המטופל על תהליך ההרדמה ותוצאותיו‪,‬‬
‫אין לראות בכך כאילו כל אחד מהם אחראי רק על תחומו‪,‬‬
‫וחייבת להיות הדדיות ביניהם‪ ,‬ולמרות שאין למנתח "אחריות‬
‫על" הרי שיש לו אחריות על סימני החיים של המנותח‪ ,‬לא‬
‫פחות מאשר למרדים‪ ,‬ועל‪-‬כן עמדת איגוד רופאי העיניים כפי‬
‫שבאה לידי ביטוי במסמך הנ"ל‪ ,‬אינה משקפת את הנורמה‬
‫המחייבת‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬

‫(‪)3‬‬

‫המסמך בדבר חלוקת אחריות בחדר הניתוח של ההסתדרות‬
‫הרפואית בישראל‪ ,‬קובע כי שיתוף פעולה בין הרופא המנתח‬
‫והרופא המרדים בניתוח חיוני להצלחת הטיפול וכך יש אכן‬
‫לנהוג‪ ,‬אולם ההסתייגות שעל‪-‬פיה אין הרופא המנתח אחראי‬
‫לפעולות המבוצעות על‪-‬ידי הרופא המרדים‪ ,‬כפי שהרופא‬
‫המרדים אינו אחראי על פעולות המבוצעות על‪-‬ידי הרופא‬
‫המנתח‪ ,‬איננה נורמה שיש לפעול על‪-‬פיה‪ ,‬שכן ברור שהמנתח‬
‫אינו אחראי על פעולות המרדים‪ ,‬אולם אין בכך כדי לסייג‬
‫אחריותו לעקוב אחר סימני החיים של המנותח‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬

‫(‪)4‬‬

‫כאשר מנותח פונה למנתח בבקשה לנתחו אין הוא יוצר קשר אחד עם‬
‫המרדים וקשר אחר עם המנתח‪ ...‬יש לייחס לו אחריות מעבר לעצם‬
‫הפעולה הכירורגית‪ ,‬המנותח מצפה ממנו להיות אחראי על חייו בעת‬
‫ביצוע הניתוח – ולאו דווקא בעת ביצוע הפעולה הכירורגית גרידא‪.‬‬
‫כל מנתח חייב להיות שותף מלא למעקב אחר סימני חיים של המנותח‪ ,‬גם‬
‫תוך כדי ובמהלך הניתוח‪ ,‬ואין הוא רשאי להטיל את האחריות הבלעדית‬
‫על כך על כתפי המרדים‪.‬‬
‫חובתו של המנתח היתה להאזין לקולות המוניטור ע"מ לוודא שהוא‬
‫ממשיך לנתח אדם חי ולא מחוסר חיים‪ .‬אם הוא לא עושה כן הוא‬
‫מתרשל‪.‬‬
‫המנתח שלא עשה כן הורשע בעבירה של מעשה פזיזות ורשלנות‪.‬‬
‫פ (תא) ‪ 40016/07‬מ"י נ' אסותא ואח'‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החלת נורמות רטרוספקטיבית‬
‫בשנת ‪ 1986‬נולד ערן סידי עם חסר של כף יד ימין‪.‬‬
‫בשנת ‪ 1997‬הגישה משפחת סידי תביעה נגד הגיניקולוג שביצע‬
‫לאם בדיקת אולטרה סאונד שגרתית במהלך ההריון‪ ,‬בטענה של‬
‫רשלנות באי אבחון חסר כף היד‪.‬‬
‫ביהמ"ש המחוזי פסק כי לא היתה רשלנות בביצוע הבדיקה‪ ,‬שכן‬
‫בשנה הנדונה בדיקת האולטרה סאונד הבסיסית לא כללה סקירת‬
‫גפיים ודחה את התביעה‪.‬‬
‫לעומת זאת ביהמ"ש העליון שדן בערעור על התביעה קבע‬
‫בשנת ‪ 2005‬כי חלה חובה על הרופא הבודק בשנת ‪!!! 1986‬‬
‫ליידע את האישה על מגבלות הבדיקה ועל האפשרות לבצע‬
‫בדיקת אולטרה סאונד מורחבת במסגרת הפרקטיקה הפרטית‪...‬‬
‫ע"א ‪ 4960/04‬סידי‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החלת נורמות רטרוספקטיבית ‪2 -‬‬
‫ילדה נולדה בשנת ‪ 1995‬כשהיא סובלת מתסמונת ‪ X‬שביר‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע כי בתקופה הרלבנטית הבדיקה טרם הומלצה ע"י הגורמים‬
‫המקצועיים ושליחת הנשים לביצועה בוודאי שלא היתה פרקטיקה מחייבת‬
‫את הרופא הסביר‪.‬‬
‫ואולם ביהמ"ש קבע כי מאחר שבמאמרים שפורסמו עובר לשנת ‪1994‬‬
‫מוזכרות בדיקות המבוצעות לאוכלוסייה בעלת סיכון נמוך לצרכי מחקר או‬
‫לצרכים אחרים‪ ,‬היה על רופא סביר הקורא את המאמרים הללו להסיק כי‬
‫"בדיקות סקר" לגילוי הנשאות קיימות גם אם ביצוען עדיין אינו מומלץ‪.‬‬
‫הבדיקה היתה קיימת במועד הרלבנטי ויש לייחס להורים בהתאם להלכת‬
‫סידי ציפייה סבירה כי קיומה יגולה להם ולכן הרופא התרשל בכך שלא ידע‬
‫על קומה ולא גילה להורים על קיומה‪.‬‬
‫הקופה אחראית לכך שלא הפיצה בקרב רופאיה את האפשרות לביצוע‬
‫בדיקה לגילוי הנשאות לתסמונת ‪ X‬שביר גם לנשים ללא כל אינדיקציה‪.‬‬
‫א (ים)‪ 5416/03‬שיר סגל‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"כלל ‪ 30‬הדקות" – ‪OUT‬‬
‫השאלה היא מהו פרק הזמן הסביר לביצוע ניתוח קיסרי ?‬
‫פרק הזמן של ‪ 15‬דקות לבצוע ניתוח קיסרי הוא פרק זמן‬
‫אפשרי וראוי כאשר חדר הניתוח פנוי וכל הצוות זמין‪ ...‬יש‬
‫להשלים‪ ,‬חרף העובדה שהדבר אינו רצוי‪ ,‬גם עם חלוף פרק‬
‫זמן ארוך יותר של כ‪ 25-30 -‬דק' עד לניתוח‪ .‬אולם שיהוי כזה‬
‫בביצוע הניתוח‪ ,‬כדי שיתקבל כשיהוי סביר‪ ,‬מחייב מתן הסבר‪,‬‬
‫המבוסס על נסיבותיו המיוחדות של המקרה הנדון‪ ,‬ועל כך‬
‫שבפועל נעשו מאמצים סבירים לקצר פרק זמן זה דבר שלא‬
‫הסתייע באותן נסיבות‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"כלל ‪ 15‬הדקות" – ‪IN‬‬
‫במקרה שלפנינו‪ ,‬לא ניתן הסבר המצדיק התמשכותו של פרק‬
‫הזמן שחלף בין קבלת ההחלטה על ביצוע הניתוח לבין הביצוע‬
‫בפועל‪.‬‬
‫במקרה שלפנינו נפל שיהוי בלתי מוצדק של כ‪ 6 -‬דקות גם‬
‫בהתמשכות פרק הזמן ממועד קבלת ההחלטה על הניתוח ועד‬
‫לביצועו‪ .‬מכאן‪ ,‬שבסה"כ נפל במקרה זה שיהוי בלתי מוצדק‬
‫בביצוע הניתוח הקיסרי‪ ,‬העולה כדי רשלנות‪ ,‬של ‪31-33‬‬
‫דקות‪ ,‬ולמצער שיהוי של ‪ 21‬דקות‪.‬‬
‫א (ים) ‪ 8005/06‬ב‪.‬ר‪ .‬נ' בי"ח מאיר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית –‬
‫סטנדרט המומחה הטוב‬

‫על הרופא להשתמש ברמת ידע‪ ,‬כשרון ואיכפתיות‪,‬‬
‫הקיימת ומופעלת ע"י רופאים ברמה מקצועית טובה‬
‫ולא ממוצעת‪.‬‬
‫כאשר מדובר ברופא הטוען לכישורים מיוחדים ולהיותו‬
‫מומחה‪ ,‬הרמה הנדרשת ממנו היא בהתאם לכך‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית –‬
‫"המתמחה חשוד"‬
‫אישה שעברה ניתוח קיסרי אלקטיבי בהרדמה ספינלית‪,‬‬
‫נותרה עם נזק לשורשי העצב הפירוניאלי‪ ,‬נזק זה יוחס‬
‫לפגיעה במהלך ההרדמה‪.‬‬
‫וכך אמר ביהמ"ש על המרדים שהיה מתמחה ותיק בעת‬
‫הניתוח‪":‬רף המומחיות הרשמית של הנתבע שהוא נמוך‬
‫לטעמי‪ ,‬גם אם הוא בעל ניסיון מעשי רב‪ ,‬יש בו כדי ליצור‬
‫חיזוק לטענות התובעת וספק באשר לביצועה הנאות של‬
‫ההרדמה "‬
‫‪...‬‬
‫ת"א ‪ 072682/99‬פני אלמליח‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החלת כלל הדבר מדבר בעדו‬
‫בתי‪-‬המשפט מחילים את כלל "הדבר מדבר בעדו" באופן‬
‫"ליברלי" ומעבירים את נטל השכנוע מכתפי התובעים אל‬
‫כתפי הנתבעים להוכיח שלא היתה רשלנות מצידם‪.‬‬
‫התנאים להחלת הכלל (ס' ‪ 41‬לפקודת הנזיקין)‪:‬‬
‫ התובע לא ידע ולא יכול היה לדעת על הנסיבות שהביאו‬‫לידי הנזק‬
‫ הנזק נגרם על‪-‬ידי נכס בשליטת המזיק‬‫ המקרה מתיישב יותר עם המסקנה שהיתה רשלנות‬‫מאשר עם העדרה‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בסיבוכים נדירים‬
‫אישה הרה עברה דיקור מי שפיר בשבוע ‪ 18‬להריונה‪ ,‬אשר‬
‫הסתבך בזיהום תוך רחמי‪ ,‬שהוביל לספסיס סוער ולמותה‬
‫של האישה‪.‬‬
‫ועדת בדיקה של משרד הבריאות לא מצאה התרשלות‬
‫בטיפול במנוחה מצד גורם רפואי כלשהו‪.‬‬
‫בעלה וילדיה של המנוחה הגישו תביעה נגד הרופא המטפל‬
‫שביצע את הדיקור בטענה שהדיקור נעשה באופן רשלני‪,‬‬
‫ללא ניקוי מתאים של איזור הבטן בו בוצעה הדקירה‬
‫וכתוצאה מכך נגרם הזיהום שהוביל למותה‪.‬‬
‫לא הוגשה חוו"ד מטעם התובעים לתמיכה בטענותיהם‪ ,‬והם‬
‫בקשו להחיל את הכלל של "הדבר מדבר בעדו"‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בסיבוכים נדירים‬
‫ביהמש פסק כי "מהעדויות שנשמעו בבית המשפט ומחומר‬
‫הראיות שהובא‪ ,‬ניתן לקבוע כי השימוש בחומר החיטוי‬
‫פולידין ואלכוהול היה נפוץ ומקובל לצורך עריכת הדיקור‬
‫וכי הנתבעים פעלו על‪-‬פי הנהוג והמקובל בכגון דא‪ ...‬ואין‬
‫לבוא לנתבעים בטרוניה באשר לפרקטיקה בה נהגו"‬
‫ואולם העובדה ‪ -‬שמדובר בתוצאה נדירה ובלתי צפוייה‬
‫למדי של דיקור מי שפיר שגרם לזיהום חריף ברחם‬
‫האשה ומותה עקב כך ‪ -‬תומכת בתחולת הכלל של הדבר‬
‫מדבר בעדו‪ .‬זה מצביע יותר על קיומה של התרשלות מאשר‬
‫על העדרה‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בסיבוכים נדירים‬
‫אף כי התובעים לא הוכיחו את הסיבה הממשית והישירה לזיהום‬
‫בגופה של המנוחה ולמותה כתוצאה מכך‪ ,‬שוכנעתי – על‪-‬פי מאזן‬
‫ההסתברויות במשפט האזרחי – כי ההסתברות שהיא נפטרה עקב‬
‫רשלנותם הרפואית של הנתבעים עולה על ההסתברות כי הפגיעה‬
‫לא היתה תוצאה של התרשלות כזו‪.‬‬
‫נטל השכנוע בדבר העדר התרשלות עבר לכתפי הנתבעים‬
‫ומשהם לא עמדו בו – דין התביעה להתקבל‪.‬‬
‫נקבע שהרופא שביצע את הדיקור אחראי ברשלנות משום שלא‬
‫הרים את הנטל להסביר באיזה מנגנון אירע הזיהום שלא‬
‫באחריותו‪.‬‬
‫א (ת"א) ‪ 89/96‬עזבון המנוחה ג'ומאנה מראר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשומות רפואיות – כלל "הנזק הראייתי"‬

‫"מקום שצריך להיעשות רישום רפואי וזה לא נעשה‪ ,‬ולא‬
‫ניתן הסבר מניח את הדעת למחדל זה‪ ,‬יועבר נטל ההוכחה‬
‫בדבר העובדות השנויות במחלוקת‪ ,‬שיכלו להתבהר מתוך‬
‫הרישום‪ ,‬אל כתפי הרופא או המוסד‪ ,‬שבמסגרתו ניתנו‬
‫השירותים הרפואיים‪".‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫נתונים על העברת נטל הראיה –‬

‫דו"ח ועדת שפניץ‬

‫נראה שנושא הרשומה הרפואית‪ ,‬ליקוי בה או היעדרה הוא‬
‫בעל השלכות מרכזיות בתחום תביעות הרשלנות הרפואית‪,‬‬
‫היכול לעיתים להשפיע באופן מהותי על תוצאת הדיון‬
‫בתביעה‪.‬‬
‫בשני שליש מן המקרים בהם העביר בית‪-‬המשפט את הנטל‬
‫מכתפי התובעים אל כתפי הנתבעים‪ ,‬בשל ליקוי ברשומה‬
‫הרפואית‪ ,‬הם לא הצליחו להתמודד עמו ולהרים אותו‪,‬‬
‫ונקבעה אחריות של המטפלים לנזקם של התובעים‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫התובע יליד ‪ 1939‬אושפז עקב אוטם שריר הלב‪.‬‬
‫בוצע צינתור שבמהלכו הוזרק חומר ניגוד מסוג‬
‫אורוגרפין‪.‬‬
‫סמוך לאחר ההזרקה התלונן התובע על הרגשה‬
‫לא טובה‪ .‬תוך שתי דקות היתה ירידה בלחץ‬
‫הדם‪ ,‬פרפור חדרים ואיבוד הכרה‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)2‬‬

‫האבחנה – שוק אנפילקטי עקב רגישות ליוד‪.‬‬
‫החלה פעולת החייאה אליה הצטרפו רופאים‬
‫בכירים וביניהם מנהל המחלקה הקרדיולוגית‬
‫ומנהל יחידת הצינתורים‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)3‬‬

‫פעולות ההחייאה כללו‪ :‬עיסוי חזה‪ ,‬מכות‬
‫חשמל‪ ,‬החדרת קוצב לב זמני והזלפת‬
‫תרופות שונות‪.‬‬
‫רק בחלוף כ‪ 40 -‬דקות חזר הלב לתפקד‪,‬‬
‫אלא שבזמן זה נגרם נזק מוחי קשה והתובע‬
‫נותר במצב וגטטיבי‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)4‬‬

‫נקבע כי לא היתה רשלנות בטיפול שקיבל התובע‬
‫עד שלב ההחייאה‪.‬‬
‫השאלה במחלוקת היתה האם ההחייאה בוצעה‬
‫בסבירות ובמיומנות‪.‬‬
‫עיון בכל הרישומים וסיכום הראיות בעניין זה‬
‫מעלה מספר בעיות; פרט לרישום הטכנאית על‬
‫מתן לידוקאין‪ ,‬אין רישום ישיר כלשהו על מצב‬
‫התובע במהלך המשבר‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)5‬‬

‫אין חולק כי מדובר באירוע קשה גם‬
‫לצוות הרפואי וניתן להבין כי הצוות דאג‬
‫קודם כל לטיפול בתובע ופחות לביצוע‬
‫רישומים‪ ,‬אולם מהנתונים עולה כי‬
‫חסרים רישומים וחלקם לא מדויקים או‬
‫לא ברורים דיים‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)6‬‬

‫התוצאה המעשית היא כי הרישום הלקוי‬
‫נזקף לחובת הנתבע ברשלנות רישומית‬
‫ונטל ההוכחה כי אין התרשלות של‬
‫הנתבע בעצם הטיפול הינו על הנתבע‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)7‬‬

‫הסברי הנתבע‪ ,‬לפיהם הצוות הרפואי היה שקוע כולו‬
‫בהחייאה ולכן אין לצפות ואין לדרוש תשומת לב‬
‫לרישום‪ ,‬הינם הסברים שובי לב אך אינם הסברים‬
‫מלאים‪.‬‬
‫הרשלנות הרישומית שפורטה לעיל שללה מהתובע את‬
‫היכולת לבודד חלק מהתהליך ולברר כראוי האם‬
‫במהלך ההחייאה היו נתונים שאיפשרו טיפול אחר או‬
‫אבחנה אחרת‪ .‬איננו יודעים מה סדר מתן כמות כה‬
‫גדולה של אדרנלין‪ ,‬ומה היו התגובות לכך‪...‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)8‬‬

‫אם היו רישומים ראויים בזמן ההחייאה‪ ,‬הן‬
‫על סדר התרופות וכמותן והן על לחצי דם‪,‬‬
‫יתכן והיו בידי התובע כלים טובים יותר‬
‫להראות כי במהלך החייאה כה ארוכה היה‬
‫אפשר לנקוט דרכים נוספות‪.‬‬
‫נקבע כי הנתבעים אחראים ל‪ 30% -‬מן הנזק‬
‫של התובע‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל הראייתי בשל אי ביצוע בדיקה‬

‫אישה הרה בהריון ראשון (לאחר ‪ 3‬שנים של טיפולי‬
‫עקרות) הגיעה לבי"ח בשבוע ה‪ 31 -‬להריון לאחר שחשה‬
‫ברע‪ .‬בביה"ח אובחנה הפרדות שיליה ומוות תוך רחמי‪,‬‬
‫על רקע רעלת הריון‪.‬‬
‫השאלה במחלוקת היתה האם הפרדות השיליה היתה‬
‫פתאומית או שהגיניקולוג אצלו ביקרה בבוקר אותו יום‪,‬‬
‫היה יכול כבר אז‪ ,‬לאבחן הפרדות שיליה‪ ,‬לשלוח אותה‬
‫בדחיפות לחדר לידה ולמנוע מוות תוך רחמי‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל הראייתי בשל אי ביצוע בדיקה‬

‫כיוון שהרופא לא ערך בדיקה של רגישות הבטן בעת הביקור של‬
‫האישה אצלו‪ ,‬קבע ביהמ"ש כי הוא גרם בכך נזק ראייתי לתובעת‬
‫כי נמנע ממנה להוכיח כי כבר באותה עת סבלה מהפרדות‬
‫שיליה‪...‬‬
‫לאור זאת הועבר הנטל אל הרופא לשכנע‪ ,‬כי באותו שלב בו נמנע‬
‫מלבצע את הבדיקה‪ ,‬לא סבלה האישה מבטן רגישה ולא היתה‬
‫שרויה בתהליך של הפרדות שיליה‪.‬‬
‫הרופא לא הצליח לעמוד בנטל זה ולכן נקבע כי הוא אחראי למות‬
‫העובר‪...‬‬
‫ע"א ‪ 9328/02‬לאה מאיר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"קשר סיבתי נסיבתי"‬
‫הוריה של פגה שנולדה בשבוע ‪ 29‬להריון בעקבות‬
‫הפרדות שליה‪ ,‬הגישו תביעה נגד ביה"ח‪ ,‬בטענה שהיה‬
‫איחור בביצוע ניתוח קיסרי לאם וכתוצאה מכך סובלת‬
‫הילדה משיתוק מוחין ופיגור שכלי‪.‬‬
‫התביעה הסתמכה על חוו"ד גניקולוגית בלבד ואילו‬
‫ההגנה הסתמכה על חוו"ד של נוירופדיאטר ונאונטולוג‬
‫ששללו קשר סיבתי בין הנזקים לבין העיכוב בביצוע‬
‫הניתוח הקיסרי וקבעו כי יש לשייכם לנזקי הפגות‬
‫בלבד‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"קשר סיבתי נסיבתי"‬
‫ביהמ"ש קבע כי קיים קשר "סיבתי נסיבתי" בין‬
‫התרשלות הרופאים שהתעכבו בביצוע הניתוח הקיסרי‪,‬‬
‫לבין הנזק שנגרם לפגה ולפיכך הטיל אחריות על‬
‫ביה"ח לפצות אותה על ‪ 40%‬מן הנזק שלה‪.‬‬
‫ביהמ"ש העליון אישר את פסה"ד המחוזי וקבע כי‬
‫לבימ"ש יש שיקול דעת לקבוע כי קיים קשר "סיבתי‬
‫נסיבתי" ואת שיעור האחריות ההסתברותי לנזק‬
‫(הפיצוי הופחת ל‪ 20% -‬מן הנזק)‪.‬‬
‫פס"ד מלול עדן‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫דרישות ההסבר בנסיבות מיוחדות‬

‫“ייתכנו מקרים בהם לסיכונים בעלי הסתברות נמוכה‬
‫תהיה משמעות מיוחדת לחולה הספציפי‪ .‬במקרה‬
‫כזה‪ ,‬למרות האחוז הנמוך יכללו אותם סיכונים‬
‫בתחום המידע המהותי הנדרש לחולה לשם החלטה‬
‫מושכלת אם לעבור את הטיפול הרפואי”‪.‬‬

‫ת”א (י‪-‬ם) ‪1109/97‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רף ההסבר בניתוחים אלקטיביים‬

‫"ההסבר הנדרש לקבלת הסכמה מדעת לניתוח‬
‫אלקטיבי – שאף בלעדיו ניתן לקיים אורח חיים‬
‫רגיל – נכלל ברף העליון של חובת הגילוי‪ ,‬והוא‬
‫כולל‪ ,‬בנוסף להתייחסות לסיכויי ההצלחה גם מתן‬
‫הזהרה מפני הסיבוכים האפשריים‪ ...‬גם אם‬
‫סיבוכים אלו נדירים‪".‬‬
‫ע"א ‪6153/97‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רף ההסבר בניתוחים אלקטיביים ‪-‬‬

‫‪RSD‬‬

‫"בענייננו מדובר בסיבוך המתרחש בקרב ‪0.5% - 0.3%‬‬
‫מהניתוחים – גם אם שיעור זה אינו גבוה‪ ,‬הרי מדובר בסיבוך‬
‫חמור‪ ,‬העלול לגרום להפיכתה של הגפה לחסרת כל תפקוד‪ ...‬כיוון‬
‫שמדובר בניתוח אלקטיבי חובת ההסבר נמצאת ברף העליון‪ .‬סיכון‬
‫‪ RSD‬הינו בגדר המידע שהתובע היה רשאי לצפות‪ ,‬באורח סביר‪,‬‬
‫כי יגולה לו‪ ,‬כדי שיוכל לשקלו במסגרת גיבוש דעתו לעניין‬
‫הסכמתו לטיפול הרפואי‪"...‬‬

‫ת"א ‪ 920/99‬יצחק נ' שע"צ‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רף ההסבר ברפואה פרטית‬

‫"רפואה פרטית בה קיים ניגוד עניינים מובנה בין‬
‫השאיפה המסחרית להרבות בניתוחים לבין‬
‫האינטרס של המטופל‪ ,‬כדי להקהות את עוקצו של‬
‫ניגוד העניינים יש להעמיד את המטופל על הסיכונים‬
‫והסיכויים שבניתוח המוצע לרבות החלופה שלא‬
‫לבצע כלל ניתוח סיכוייה וסיכוניה‪".‬‬
‫ע"א ‪6153/97‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫חובת ההסבר על טיפולים מחוץ לסל‬
‫בנסיבות מתאימות עשוי להיווצר צורך ליידע את המטופל לגבי‬
‫אפשרות טיפול המוצעת רק במסגרת הרפואה הפרטית ואולי אף‬
‫במסגרת שירותי רפואה מעבר לים‪ .‬כך יש לעשות‪ ,‬אכן‪,‬‬
‫כשמדובר בטיפול או בתרופה שעשויים לסייע לחולה ואינם‬
‫זמינים ברפואה הציבורית בארץ‪.‬‬
‫כשחולה אובחן כסובל ממחלה מסויימת‪ ,‬וישנה תרופה שאינה‬
‫מצויה ב"סל" – מקובל עלי שעל הרופא ליידע את החולה בדבר‬
‫קיומה של התרופה‪.‬‬
‫עליו להשאיר להחלטתו של החולה את השאלה אם לרכוש את‬
‫התרופה מכספו אם לאו‪ .‬שאלה זו כרוכה לא אחת באפשרויות‬
‫הכספיות של החולה וגם בפער בין ההשפעה של התרופה‬
‫שב"סל" לזו שאינה נמצאת בו‪ ,‬על הרופא לספק את המידע‬
‫הנדרש‪ ,‬והחולה‪ -‬יחליט‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ע"א ‪ 4960/04‬סידי‬

‫פגיעה באוטונומיה – פיצוי ללא נזק‬

‫אישה אושפזה בבית חולים לניתוח אורטופדי בשל‬
‫דפורמציה ברגל‪ .‬בסופו של דבר‪ ,‬במקום ניתוח לתיקון‬
‫הדפורמציה עברה ביופסיה בכתף בשל ממצא ידוע בכתף‬
‫שנחשד להיות גידול ממאיר‪ .‬בעקבות הביופסיה נותרה עם‬
‫מגבלה קשה בתפקוד הכתף‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פגיעה באוטונומיה‬
‫המטופלת טענה כי לא הוסברו לה הסיכונים הכרוכים‬
‫בביופסיה ולפיכך לא נתנה הסכמה מדעת לביצוע הפעולה‪.‬‬
‫נקבע כי גם לו היו נפרשים בפניה הסיכונים היתה נותנת‬
‫הסכמתה לביופסיה בשל הסיכון הממשי שמדובר בגידול‬
‫ממאיר‪.‬‬
‫למרות זאת נפסק כי היתה פגיעה באוטונומיה שלה והיא‬
‫זכאית לפיצוי כספי‪...‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פגיעה באוטונומיה‬

‫“ההכרה בזכותו של החולה לפיצוי על‬
‫הפגיעה באוטונומיה שלו‪ ,‬מקום בו הופרה‬
‫חובה זו‪ ,‬עשויה לתרום לכך שחובה זו‬
‫תקוים הלכה למעשה”‪.‬‬
‫ע”א ‪ 2781/03‬מיאסה עלי דעקה‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות בפגיעה באוטונומיה‬

‫הפרת חובת הזהירות ‪ -‬אי מתן הסברים‬
‫למטופלים לפני ביצוע טיפולים‬
‫נזק ‪ -‬פגיעה באוטונומיה של המטופל‬
‫קשר סיבתי ‪ -‬בין אי מתן ההסברים לבין‬
‫עוצם ההפתעה מן הסיבוך שהתרחש‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫משמעות העדרו של טופס הסכמה ייעודי‬
‫ניתוח סימפטקטומי (נגד הזעת יתר)‪ ,‬שבוצע בשנת ‪ 1999‬והסתבך‬
‫בהזעת יתר פיצויית‪.‬‬
‫המטופל הגיש תביעה בטענה שלא הוזהר מפני הסיבוך האמור‪.‬‬
‫התובע הוחתם על טופס הסכמה סטנדרטי (לא ייעודי)‪ ,‬משום שעד‬
‫השנה האמורה לא פותח טופס ייעודי מתאים‪.‬‬
‫הרופא המנתח רשם בגיליון כי הוסברו הסיכונים הכרוכים בפעולה‬
‫והעיד בבימ"ש כי הוא מסביר לכל המטופלים‪ ,‬ללא יוצא מן הכלל‪,‬‬
‫כי הבעיה עם הניתוח היא שבמקרים רבים מאוד‪ ,‬למעלה מ‪50% -‬‬
‫מופיעה הזעה פיצויית‪ ,‬וב‪ 2-3% -‬מן המקרים ההזעה הפיצויית‬
‫יכולה להיות משמעותית ביותר‪.‬‬
‫סטודנטית שהועסקה במרפאתו של הרופא ונכחה בזמן שקיבל‬
‫חולים אישרה את עדותו בעניין ההסברים‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫חוק זכויות‬

‫החולה‪ ,‬התשנ”ו‪1996-‬‬

‫סעיף ‪ :14‬אופן מתן הסכמה מדעת‬

‫(א)‬

‫‪.....‬‬

‫(ב)‬

‫הסכמה מדעת לטיפול רפואי המנוי בתוספת תינתן‬
‫במסמך בכתב‪ ,‬שיכלול את תמצית ההסבר שניתן‬
‫למטופל‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫חוק זכויות‬

‫החולה‪ ,‬התשנ”ו‪1996-‬‬

‫תוספת‬
‫(סעיפים ‪)15 ,14‬‬
‫(‪ )1‬ניתוחים‪ ,‬למעט כירורגיה זעירה‪.‬‬
‫(‪ )2‬צינתורים של כלי דם‪.‬‬
‫(‪ )3‬דיאליזה‪.‬‬
‫(‪ )4‬טיפול בקרינה מייננת (רדיותרפיה)‪.‬‬
‫(‪ )5‬טיפולי הפריה חוץ‪-‬גופית‪.‬‬
‫(‪ )6‬כימותרפיה לטיפול בתהליכים ממאירים‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בהעדר טופס הסכמה ייעודי‬
‫נקבע (בערעור) כי נוכח הוראות חוק זכויות החולה אין די בטפסים הערוכים‬
‫על פי תקנות בריאות העם (טופסי הסכמה)‪ ,‬התשמ"ד‪. 1984-‬‬
‫ככל הנראה המערכת הרפואית התאימה עצמה להוראות אלה באיחור מסויים‪,‬‬
‫ובמועד הרלוונטי (‪ )1999‬עדיין נעשה שימוש בטפסים הישנים‪ ,‬תוך הפרת‬
‫הוראת החוק‪.‬‬
‫אין לשלול את האפשרות‪ ,‬לפיה הפרת החובה לעגן את הסכמת המטופל‬
‫במסמך בכתב שיכלול את "תמצית ההסבר שניתן למטופל"‪ ,‬שוללת‪ ,‬מניה‬
‫וביה‪ ,‬את האפשרות שאכן מדובר ב"הסכמה מדעת"‪.‬‬
‫דרישת הכתב בחוק היא "דרישה מהותית" ובהעדרו של טופס הסכמה מדעת‬
‫ערוך כדין‪ ,‬יש לקבוע‪ ,‬למצער‪ ,‬כי במקרה של מחלוקת‪ ,‬המטפל הוא זה‬
‫שצריך להוכיח קיומה של הסכמה זו‪.‬‬
‫ע"א ‪ 6299/05‬צורף‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ומה הדין כשיש טופס חתום ?!‬

‫נולדה‬

‫בשנת ‪1998‬‬
‫(מיקרופטלמיה)‪.‬‬
‫בשבוע ‪ 21‬להריון בוצעה לאם בדיקת אולטרה‪-‬סאונד בסיסית‬
‫במסגרת הקופה שנמצאה תקינה‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע כי לא ניתן לגלות את המום במסגרת בדיקה בסיסית‬
‫אך יש אפשרות לגלות זאת בבדיקה מורחבת‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע כי היה מדובר בהריון שלא בסיכון גבוה ולא היה‬
‫מקום לביצוע סקירה מורחבת‪/‬מכוונת‪.‬‬
‫האם חתמה על טופס בקשה לביצוע בדיקת על‪-‬קול לפיה היא‬
‫מודעת לכך שמדובר בבדיקה בסיסית וכי באפשרותה לבצע‬
‫בדיקה מורחבת באופן פרטי‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תינוקת‬

‫כשהיא‬

‫סובלת‬

‫מעיוורון‬

‫חתימה ללא הסבר – לאו הסכמה היא‬
‫ביהמ"ש קבע כי הרופאים הסבירו לאם כי הבדיקה אותה היא עומדת לבצע‬
‫היא בדיקה בסיסית וכי קיימת בדיקה משוכללת יותר אותה ניתן לבצע באופן‬
‫פרטי ואולם בכך לא די‪.‬‬
‫האם לא הבינה לאשורה את האבחנה בין הבדיקה הבסיסית והמורחבת ואם‬
‫היתה מבינה היתה בוחרת לבצע את הבדיקה על חשבונה‪ .‬יש כשל בשרשרת‬
‫המידע אשר נמסר לאם‪.‬‬

‫לא די בקיומה של פרקטיקה לפיה מיידעים את האישה כי קיימת‬
‫בדיקה מורחבת‪ ,‬העדר הנחיות ברורות ונהלים מוגדרים באשר‬
‫להיקף המידע שיש למסור למטופלת לעניין אפשרותה לבצע‬
‫בדיקה מורחבת ‪...‬ואי מתן הסבר הולם בטרם ביצוע הבדיקה‬
‫הבסיסית הינם בגדר נוהל בלתי סביר‪...‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תוצאות הערעור‬
‫המלצת ביהמ"ש‪:‬‬

‫לאור קשיים שהתגלעו בהכרעת בימ"ש קמא בשאלת‬
‫החבות ולאור זאת שבימ"ש קמא הכריע בפסק דינו‬
‫בסוגיות שלא היו בחזית הדיון יבוטל פסק דינו של‬
‫בימ"ש קמא והסכום אשר שולם לתובעים יישאר בידם‪.‬‬

‫התובעים הסכימו להצעת ביהמ"ש שמשמעותה‬
‫שפסה"ד מבוטל‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ההחמרה השיפוטית –‬
‫הנזק הממוני‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫הלכת "השנים האבודות" –‬
‫עזבון אטינגר ז"ל‬

‫פס"ד תקדימי ניתן‪ ,‬במרץ ‪ ,2004‬על‪-‬ידי בית‪-‬המשפט העליון‬
‫בהרכב של חמישה שופטים בתביעת עזבון של קטין‪ ,‬אשר הלך‬
‫לעולמו בגיל ‪ ,12‬כתוצאה מנפילה לבור בעת משחק עם חבר‪,‬‬
‫בעיר העתיקה בירושלים‬
‫עזבון של קטין אשר הלך לעולמו כתוצאה מרשלנות‪ ,‬זכאי לפיצוי‬
‫בגין הפסד כושר השתכרות ב"שנים האבודות"‪ ,‬בהן לא זכה‬
‫לחיות ולהתפרנס‬
‫זכות דומה קיימת גם לעזבון של בגיר שהלך לעולמו בגיל‬
‫העבודה‬
‫נפגע אשר קוצרה תוחלת חייו כתוצאה מרשלנות זכאי מעתה‬
‫לפיצוי בגין הפסד ההשתכרות שלו ב"שנים האבודות"‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"השנים האבודות" – ההשלכות הכספיות‬
‫נקבע כי חישוב הפסד ההשתכרות ב"שנים האבודות" יהיה מבוסס‬
‫על ‪ 30%‬מן השכר הממוצע במשק (בתקופה מגיל ‪18-21‬‬
‫החישוב הוא ‪ 70%‬מן הסכום האמור)‪.‬‬
‫ההנחה המובלעת היא כי ניתן לחסוך ‪ ₪ 2400‬מתוך ‪₪ 8000‬‬
‫בחודש !!!!!‬
‫בתביעת יורשים שהם גם תלויים ‪ ,‬נקבע כי יש ליורשים זכאות‬
‫לקבל פיצוי בגין ראשי נזק שנמצאים מחוץ לתחום החפיפה (כאב‬
‫וסבל וקיצור תוחלת חיים וכ"ו)‬
‫חישוב הפסד ההשתכרות בשנים האבודות‪ ,‬כולל גם חישוב הפסדי‬
‫פנסיה‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫הגידול בפיצוי הכספי‬
‫יולדת לאחר ‪ 3‬שנות טיפולי הפריה בהריון ראשון‪,‬‬
‫נשלחה "להסתובב" כדי לזרז לידה ושבה עם עובר מת‪.‬‬
‫בימ"ש המחוזי קבע אחריות ופסק לאם פיצוי של‬
‫‪ ₪ 300,000‬בגין כאב וסבל‪.‬‬
‫ביהמ"ש העליון קבע כי מגיע פיצוי גם לאב בגין כאב‬
‫וסבל שלו בסכום נוסף של ‪.₪ 250,000‬‬
‫סטיה מהלכה קודמת שחייבה נזק נפשי חמור "בניזוק‬
‫משני" שעולה כדי מחלת נפש או הפרעת נפש הגורמת‬
‫נכות ממשית‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פס"ד לבנה לוי‬

‫הגידול בסכומי הפיצוי‬
‫צעירה שנולדה בשנת ‪ 1985‬כשהיא סובלת משיתוק ביד שמאל‬
‫כתוצאה מפגיעה במקלעת העצבים הברכיאלית‪ ,‬הגישה בשנת‬
‫‪ 2006‬תביעה נגד ביה"ח בו נולדה בטענה של רשלנות בלידה‪.‬‬
‫בינתיים סיימה התובעת לימודי משפטים ומנהל עסקים ובמהלך‬
‫המשפט עשתה התמחות במשפטים‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע שיש אחריות לביה"ח ופסק לה פיצוי גלובלי בגין‬
‫הפסד השתכרות בסך של ‪ ₪ 800,000‬ובנוסף ‪ ₪ 600,000‬כאב‬
‫וסבל‪ ₪ 1,000,000 ,‬עזרת צד ג' ו‪ ₪ 85,000 -‬הוצאות ‪....‬‬

‫א (ים) ‪8363/06‬פדילה נ' בי"ח מאיר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"ועדת שפניץ" – אין מקום להגביל בחוק את‬
‫הפיצוי לתובעים בגין רשלנות רפואית‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫לאן מועדות פנינו?‬

‫‪ ‬המשך החמרה שיפוטית ?‬
‫‪ ‬התמתנות והתייצבות ?‬
‫‪ ‬התערבות חקיקתית ?‬
‫ימים יגידו‪....‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תודה !‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬


Slide 24

‫עדכונים בפסיקת בתי‪-‬המשפט‬
‫בתביעות רשלנות רפואית‬
‫עו"ד טליה חלמיש‪-‬שני‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬
‫מקבוצת מדנס‬
‫מאי ‪2009‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תמונת המצב‬
‫בשנים האחרונות אנו עדים לעליה ניכרת של ההוצאה‬
‫בגין תביעות אחריות מקצועית בתחום הרפואה‪.‬‬
‫העליה נובעת בעיקר מ"אינפלציה שיפוטית" שהביאה‬
‫לגידול ניכר בפיצויים המשולמים לתובעים‪.‬‬
‫התשלומים השנתיים בתביעות הרשלנות הרפואית‪ ,‬גדלו‬
‫בעשור האחרון ב‪.700% -‬‬
‫במקביל גדלו הפרמיות בצורה דרמטית והכיסויים‬
‫הוגבלו‪.‬‬
‫מוסדות רפואיים ורופאים פרטיים העוסקים בתחומים‬
‫בסיכון גבוה (לידות‪ US ,‬מיילדותי‪ ,‬כירורגיה פלסטית‬
‫וכ"ו) נתקלים בקושי להשיג כיסוי ביטוחי‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫התפתחות התביעות בבימ"ש‬

‫‪1994 - 2008‬‬

‫‪1,200‬‬
‫‪1,100‬‬
‫‪1,000‬‬
‫‪900‬‬
‫‪800‬‬
‫‪700‬‬
‫‪600‬‬
‫‪500‬‬
‫‪400‬‬
‫‪300‬‬
‫‪200‬‬
‫‪100‬‬
‫‪0‬‬

‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫‪2002‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫‪1994‬‬

‫מדד גידול התשלומים‬

‫‪1995 - 2008‬‬

‫‪3100%‬‬
‫‪2800%‬‬
‫‪2500%‬‬
‫‪2200%‬‬
‫‪1900%‬‬

‫‪1600%‬‬
‫‪1300%‬‬
‫‪1000%‬‬
‫‪700%‬‬
‫‪400%‬‬
‫‪100%‬‬
‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫‪2002‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫התפתחות התביעות בבימ"ש‬
‫מיילדות וגינקולוגיה‬

‫‪240‬‬

‫‪210‬‬

‫‪180‬‬

‫‪150‬‬

‫‪120‬‬

‫‪90‬‬

‫‪60‬‬

‫‪30‬‬

‫‪0‬‬
‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2002‬‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫מדד גידול התשלומים‬
‫מיילדות וגינקולוגיה‬

‫‪11100%‬‬
‫‪10100%‬‬
‫‪9100%‬‬
‫‪8100%‬‬
‫‪7100%‬‬
‫‪6100%‬‬
‫‪5100%‬‬
‫‪4100%‬‬
‫‪3100%‬‬
‫‪2100%‬‬
‫‪1100%‬‬
‫‪100%‬‬

‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫‪2002‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫מקצועות קליניים מובילים בשיעור הסיכון‬
‫‪1991 - 2008‬‬
‫מיילדות‬
‫כירורגיה כללית‬

‫‪40%‬‬

‫קרדיולוגיה‬

‫שיעור הסיכון הכספי‬

‫‪35%‬‬
‫‪30%‬‬

‫רפואת שיניים‬

‫‪25%‬‬

‫אורטופדיה‬

‫‪20%‬‬

‫נוירוכירורגיה‬

‫‪15%‬‬
‫‪10%‬‬

‫גינקולוגיה‬

‫‪5%‬‬

‫אופטלמולוגיה‬

‫‪0%‬‬

‫‪18%‬‬

‫שיעור התיקים עם סיכון כספי‬

‫‪16%‬‬
‫‪14%‬‬
‫‪12%‬‬
‫‪10%‬‬
‫‪8%‬‬
‫‪6%‬‬
‫‪4%‬‬
‫‪2%‬‬
‫‪0%‬‬

‫* ‪ 3%‬ומעלה‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫דו"ח ועדת "שפניץ"‪-‬‬

‫הועדה הבין משרדית לבחינת הדרכים להקטנת ההוצאה‬
‫הציבורית בגין תביעות הרשלנות הרפואית‬

‫מסתמנת בפסיקה מגמה של הרחבת אחריותם של בעלי‬
‫מקצועות הרפואה והמוסדות הרפואיים – החל בסוגית‬
‫ההתרשלות (ירידת קרנה של הלכת הפרקטיקה‬
‫המקובלת)‪ ,‬המשך בסיבתיות (אובדן סיכויי החלמה)‬
‫וכלה בהרחבת העילות (רשלנות בגין הסכמה מדעת)‬
‫וראשי נזק (פגיעה באוטונומיה)‪.‬‬
‫מהנתונים עולה כי במשך השנים עלו סכומי הפיצויים‬
‫הממוצעים שנפסקו בתביעות רשלנות רפואית‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫הגידול בפיצוי הממוצע לתובעים‬
‫שנת תשלום‬
‫‪2004‬‬
‫‪2005‬‬
‫‪2006‬‬
‫‪2007‬‬
‫‪2008‬‬

‫תשלום ממוצע לתובע (בדולר)‬
‫‪21,872‬‬
‫‪33,700‬‬
‫‪34,935‬‬
‫‪44,839‬‬
‫‪62,374‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פיצוי עבור כאב וסבל ב– ‪ 100%‬נכות‬

‫‪1997-2008‬‬

‫‪1600000‬‬

‫‪1400000‬‬

‫‪1200000‬‬

‫‪1000000‬‬

‫‪800000‬‬

‫‪600000‬‬

‫‪400000‬‬

‫‪200000‬‬

‫‪0‬‬
‫‪2009‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2005‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2003‬‬

‫‪2001‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1997‬‬

‫פיצוי עבור מות קטינים (קיצור תוחלת חיים‪+‬כאב וסבל)‬
‫‪1998-2006‬‬
‫‪1800000‬‬

‫‪1600000‬‬

‫‪1400000‬‬

‫‪1200000‬‬

‫‪1000000‬‬

‫‪800000‬‬

‫‪600000‬‬

‫‪400000‬‬

‫‪200000‬‬

‫‪0‬‬
‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2002‬‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ההתפתחויות המשפטיות‬

‫עמדה סלחנית‬

‫עמדה ביקורתית‬

‫עמדה מחמירה‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫סלחנות שיפוטית‬

‫(‪)1961‬‬

‫"אשה‪ ...‬באה למחלקה הגינקולוגית לשם ניתוח קל‬
‫ברחמה ויצאה מהמחלקה שבעת יסורים ובעלת מום‬
‫לכל ימי חייה‪...‬‬
‫הטיפול אשר החולה קיבלה בבית החולים לא היה כפי‬
‫שצריך היה לצפותו מבעלי מקצוע מעולים וכן קרו תוך‬
‫כדי טיפול הזנחות וטעויות שונות‪ ,‬אשר הביאו לידי‬
‫תוצאות מעציבות במצב בריאותה‪...‬‬
‫רופא בשר ודם עשוי לטעות‪ ,‬ולא כל טעות מהווה‬
‫רשלנות‪"...‬‬

‫התביעה נדחתה‬
‫(ע"א ‪ 280/60‬פרדו נ' פלדמן‪ ,‬פד' (טו') ‪)1961‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫בקרה שיפוטית‬
‫עולם הרפואה אינו חסין מביקורת שיפוטית ומחשיפה של מעשי רשלנות‬
‫מקצועיים‪ .‬ביקורת זו היא אחת הערובות החשובות להקפדה על מתן טיפול‬
‫רפואי נאות‪.‬‬
‫לא כל טעות באבחנה או בטיפול‬
‫מצביעה בהכרח על רשלנות‪.‬‬
‫אחריות הרופאים‪ ,‬ברשלנות‬
‫אזרחית או פלילית‪ ,‬צריכה‬
‫להיקבע‪ ,‬רק אם הוכח שבנתוני‬
‫זמן אמת פעלו הרופאים‬
‫באי מיומנות מקצועית‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫בקרה שיפוטית – האם היא מקדמת את‬
? ‫בטיחות הטיפול‬
Most patient-safety experts continue to believe that the
threat of liability is the primary barrier to the
development of effective and comprehensive patient
safety programs in hospitals. I suggest, on the
contrary…that judicial recognition of an explicit “right
to safety” for hospital patients, with correlative duty of
hospitals to implement patient-safety measures can
become the primary motivator for the development of
systems to improve patient safety.
George J. Annas. J.D., NEJM 354;19 May11,2006
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫בקרה שיפוטית‬

‫‪‬‬
‫שיפור איכות הרפואה‬
‫הרשומה הרפואית‬
‫• רישום מפורט יותר‬
‫• שמירה על רשומות‬

‫תהליך הבקרה הרפואית‬
‫• ניהול סיכונים‬
‫• אבטחת איכות‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תקשורת עם מטופלים‬
‫• הסכמה מדעת‬
‫• גילוי נאות על תקלות‬

‫ניהול הטיפול הרפואי‬
‫• פרוטוקולים ונהלים‬
‫• הנחיות קליניות‬

‫החמרה שיפוטית‬

‫‪‬‬
‫רפואה מתגוננת‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬

‫ריבוי בדיקות וטיפולים מיותרים‬
‫יצירת מתח ביחסי מטפל‪-‬מטופל‬
‫הוצאות מוגברות לתשלום ביטוח‬
‫סגירת פעילויות בסיכון ביטוחי גבוה‬
‫קושי להשיג כיסוי ביטוחי‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית‬

‫(‪)1998‬‬

‫"חיובם של הרופא וקופת‬
‫חולים בדין הוא פרי של חוכמה‬
‫לאחר מעשה‪ .‬הרף שהוצב‬
‫לקביעת אחריותם‪ ,‬הוצב בגובה‬
‫כה רב‪ ,‬עד שלא רק הרופא‬
‫הסביר אינו יכול לעוברו‪ ,‬אלא‬
‫גם הרופא המומחה המובהק‬
‫ייכשל בכך"‪.‬‬
‫(השופטת שטרסברג‪-‬כהן בדעת מיעוט‬
‫ע"א ‪ 3709,3264/96‬קופ"ח נ' פלד ואח')‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית – ההנמקה‬
‫"אין להטיל את העומס הכלכלי של הטעות הרפואית‬
‫על החולה‪ ,‬אלא מן הראוי כי יוטל‪ ,‬עקרונית‪ ,‬על‬
‫הרופא בעל הטעות שממנו יפוזר ממילא על ציבור‬
‫רחב יותר באמצעות ביטוח האחריות המקצועית‪.‬‬
‫יתרה מזו‪ ,‬הטלת האחריות האישית על הרופא‪...‬‬
‫עשויה לעודד את מילוי החובה המקצועית‬
‫להתעדכנות בספרות המקצועית‪"...‬‬
‫(השופט אנגלרד ע"א ‪ 3709,3264/96‬קופ"ח נ' פלד ואח')‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ההחמרה השיפוטית –‬
‫שאלת האחריות‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"החמרת" האחריות של המטפלים‬
‫"פרקטיקה רצויה" במקום "פרקטיקה מצויה"‬
‫החלת נורמות התנהגות רטרוספקטיבית‪" -‬דרך עוקפת פרקטיקה‬
‫מקובלת"‬
‫מבחן "המומחה הטוב" במקום "הרופא הסביר"‬
‫החלת כלל "הדבר מדבר בעדו" במקרי סיבוכים נדירים‬
‫החלה מסיבית של "כלל הנזק הראייתי"‬
‫החלת אחריות במקרים של "קשר סיבתי נסיבתי"‬
‫קביעת חובות מוגברות בכל הנוגע להסברים למטופלים עובר‬
‫למתן לטיפולים רפואיים‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"פרקטיקה מצויה" לעומת "פרקטיקה רצויה"‬
‫העובדות ‪ -‬רביד נ' קליפורד‬

‫ביום ‪ 5.4.84‬הגיעה רביד בת החמש למרפאת שיניים לצורך‬
‫טיפול שיניים‪ .‬כהכנה לטיפול הזריק לה הרופא זריקת הרדמה‬
‫מקומית בלסתה התחתונה מצד ימין‪ .‬הרופא השתמש לצורך‬
‫ההזרקה במזרק לא שואב‪ ,‬שהיה מקובל לשימוש באותה תקופה‬
‫(פרקטיקה מקובלת)‪.‬‬
‫זמן קצר לאחר ההזרקה נטתה רביד על צידה ולא הצליחה‬
‫להתייצב‪ .‬היא היתה מנומנמת והוחלט להעבירה לטיפול בבית‪-‬‬
‫חולים‪ .‬כתוצאה מן האירוע סובלת רביד עד היום מהמיפרזיס‬
‫במחצית הגוף השמאלי ומהפרעות נוירולוגיות וקוגנטיביות‪.‬‬
‫הסתבר כי חומר ההזרקה חדר לכלי דם משם נדד למוח וגרם‬
‫לקריש דם ולאוטם מוחי‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"פרקטיקה מצויה" לעומת "פרקטיקה רצויה"‬
‫ההכרעה המשפטית‬

‫העובדה שרופא נהג בהתאם לפרקטיקה המקובלת‬
‫בתחומו‪ ,‬היא כשלעצמה‪ ,‬אינה מעניקה לו הגנה‬
‫מוחלטת ולעולם מצוי בידי בית המשפט לקבוע‪ ,‬כי‬
‫פרקטיקה נהוגה זו אינה עולה בקנה אחד עם חובת‬
‫הזהירות של רופא כלפי מטופל‪.‬‬
‫פרקטיקה מקובלת מהווה פרמטר‪ ,‬ואפילו פרמטר‬
‫חשוב‪ ,‬במכלול השיקולים שעל בית המשפט לשקול‬
‫בבואו לקבוע את סטנדרט ההתנהגות הראוי‪ ,‬אולם‬
‫אין היא הפרמטר היחיד אשר בית המשפט יתחשב בו‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫די היה באמצעי פשוט וזמין למנוע סיכון ידוע של‬
‫חדירת מזרק עם חומר הרדמה לתוך עורק‪ ,‬דבר אשר‬
‫עלול לגרום לתופעות לוואי משמעותיות‪ .‬כל זאת‬
‫ללא תוספת עלות משמעותית‪.‬‬
‫בנסיבות אלה אין מנוס מן המסקנה כי רופא התרשל‬
‫שכן רופא זהיר היה בוחר למנוע סיכון זה באמצעות‬
‫שימוש במזרקים שואבים‪.‬‬
‫רביד נ' קליפורד‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬
‫הנורמות אינן נקבעות על‪-‬ידי מומחים אלה או אחרים‪ ,‬אלא‬
‫על‪-‬ידי בית‪-‬המשפט‪.‬‬
‫שאלת תפקידו של מנתח בחדר ניתוח היא עניין ערכי‬
‫ונורמטיבי שמתפקידו של בית‪-‬המשפט להכריע בו‪.‬‬
‫עדות יו"ר המועצה הלאומית לכירורגיה‪ ,‬הרדמה וטיפול נמרץ‬
‫כי אין אחריות הדדית בין מנתח לרופא מרדים‪ ,‬כפי שבא לידי‬
‫ביטוי בסיכום ישיבת המועצה הלאומית הנ"ל‪ ,‬אין לראות בה‬
‫משום נורמה נכונה‪ ,‬ולפיכך אין לפעול על‪-‬פיה‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬

‫(‪)2‬‬

‫אם נרשם בסיכום ישיבת מועצת איגוד רופאי העיניים‪ ,‬כי‬
‫המנתח אחראי כלפי המנותח על הניתוח ותוצאותיו בלבד‪,‬‬
‫והמרדים אחראי כלפי המטופל על תהליך ההרדמה ותוצאותיו‪,‬‬
‫אין לראות בכך כאילו כל אחד מהם אחראי רק על תחומו‪,‬‬
‫וחייבת להיות הדדיות ביניהם‪ ,‬ולמרות שאין למנתח "אחריות‬
‫על" הרי שיש לו אחריות על סימני החיים של המנותח‪ ,‬לא‬
‫פחות מאשר למרדים‪ ,‬ועל‪-‬כן עמדת איגוד רופאי העיניים כפי‬
‫שבאה לידי ביטוי במסמך הנ"ל‪ ,‬אינה משקפת את הנורמה‬
‫המחייבת‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬

‫(‪)3‬‬

‫המסמך בדבר חלוקת אחריות בחדר הניתוח של ההסתדרות‬
‫הרפואית בישראל‪ ,‬קובע כי שיתוף פעולה בין הרופא המנתח‬
‫והרופא המרדים בניתוח חיוני להצלחת הטיפול וכך יש אכן‬
‫לנהוג‪ ,‬אולם ההסתייגות שעל‪-‬פיה אין הרופא המנתח אחראי‬
‫לפעולות המבוצעות על‪-‬ידי הרופא המרדים‪ ,‬כפי שהרופא‬
‫המרדים אינו אחראי על פעולות המבוצעות על‪-‬ידי הרופא‬
‫המנתח‪ ,‬איננה נורמה שיש לפעול על‪-‬פיה‪ ,‬שכן ברור שהמנתח‬
‫אינו אחראי על פעולות המרדים‪ ,‬אולם אין בכך כדי לסייג‬
‫אחריותו לעקוב אחר סימני החיים של המנותח‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬

‫(‪)4‬‬

‫כאשר מנותח פונה למנתח בבקשה לנתחו אין הוא יוצר קשר אחד עם‬
‫המרדים וקשר אחר עם המנתח‪ ...‬יש לייחס לו אחריות מעבר לעצם‬
‫הפעולה הכירורגית‪ ,‬המנותח מצפה ממנו להיות אחראי על חייו בעת‬
‫ביצוע הניתוח – ולאו דווקא בעת ביצוע הפעולה הכירורגית גרידא‪.‬‬
‫כל מנתח חייב להיות שותף מלא למעקב אחר סימני חיים של המנותח‪ ,‬גם‬
‫תוך כדי ובמהלך הניתוח‪ ,‬ואין הוא רשאי להטיל את האחריות הבלעדית‬
‫על כך על כתפי המרדים‪.‬‬
‫חובתו של המנתח היתה להאזין לקולות המוניטור ע"מ לוודא שהוא‬
‫ממשיך לנתח אדם חי ולא מחוסר חיים‪ .‬אם הוא לא עושה כן הוא‬
‫מתרשל‪.‬‬
‫המנתח שלא עשה כן הורשע בעבירה של מעשה פזיזות ורשלנות‪.‬‬
‫פ (תא) ‪ 40016/07‬מ"י נ' אסותא ואח'‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החלת נורמות רטרוספקטיבית‬
‫בשנת ‪ 1986‬נולד ערן סידי עם חסר של כף יד ימין‪.‬‬
‫בשנת ‪ 1997‬הגישה משפחת סידי תביעה נגד הגיניקולוג שביצע‬
‫לאם בדיקת אולטרה סאונד שגרתית במהלך ההריון‪ ,‬בטענה של‬
‫רשלנות באי אבחון חסר כף היד‪.‬‬
‫ביהמ"ש המחוזי פסק כי לא היתה רשלנות בביצוע הבדיקה‪ ,‬שכן‬
‫בשנה הנדונה בדיקת האולטרה סאונד הבסיסית לא כללה סקירת‬
‫גפיים ודחה את התביעה‪.‬‬
‫לעומת זאת ביהמ"ש העליון שדן בערעור על התביעה קבע‬
‫בשנת ‪ 2005‬כי חלה חובה על הרופא הבודק בשנת ‪!!! 1986‬‬
‫ליידע את האישה על מגבלות הבדיקה ועל האפשרות לבצע‬
‫בדיקת אולטרה סאונד מורחבת במסגרת הפרקטיקה הפרטית‪...‬‬
‫ע"א ‪ 4960/04‬סידי‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החלת נורמות רטרוספקטיבית ‪2 -‬‬
‫ילדה נולדה בשנת ‪ 1995‬כשהיא סובלת מתסמונת ‪ X‬שביר‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע כי בתקופה הרלבנטית הבדיקה טרם הומלצה ע"י הגורמים‬
‫המקצועיים ושליחת הנשים לביצועה בוודאי שלא היתה פרקטיקה מחייבת‬
‫את הרופא הסביר‪.‬‬
‫ואולם ביהמ"ש קבע כי מאחר שבמאמרים שפורסמו עובר לשנת ‪1994‬‬
‫מוזכרות בדיקות המבוצעות לאוכלוסייה בעלת סיכון נמוך לצרכי מחקר או‬
‫לצרכים אחרים‪ ,‬היה על רופא סביר הקורא את המאמרים הללו להסיק כי‬
‫"בדיקות סקר" לגילוי הנשאות קיימות גם אם ביצוען עדיין אינו מומלץ‪.‬‬
‫הבדיקה היתה קיימת במועד הרלבנטי ויש לייחס להורים בהתאם להלכת‬
‫סידי ציפייה סבירה כי קיומה יגולה להם ולכן הרופא התרשל בכך שלא ידע‬
‫על קומה ולא גילה להורים על קיומה‪.‬‬
‫הקופה אחראית לכך שלא הפיצה בקרב רופאיה את האפשרות לביצוע‬
‫בדיקה לגילוי הנשאות לתסמונת ‪ X‬שביר גם לנשים ללא כל אינדיקציה‪.‬‬
‫א (ים)‪ 5416/03‬שיר סגל‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"כלל ‪ 30‬הדקות" – ‪OUT‬‬
‫השאלה היא מהו פרק הזמן הסביר לביצוע ניתוח קיסרי ?‬
‫פרק הזמן של ‪ 15‬דקות לבצוע ניתוח קיסרי הוא פרק זמן‬
‫אפשרי וראוי כאשר חדר הניתוח פנוי וכל הצוות זמין‪ ...‬יש‬
‫להשלים‪ ,‬חרף העובדה שהדבר אינו רצוי‪ ,‬גם עם חלוף פרק‬
‫זמן ארוך יותר של כ‪ 25-30 -‬דק' עד לניתוח‪ .‬אולם שיהוי כזה‬
‫בביצוע הניתוח‪ ,‬כדי שיתקבל כשיהוי סביר‪ ,‬מחייב מתן הסבר‪,‬‬
‫המבוסס על נסיבותיו המיוחדות של המקרה הנדון‪ ,‬ועל כך‬
‫שבפועל נעשו מאמצים סבירים לקצר פרק זמן זה דבר שלא‬
‫הסתייע באותן נסיבות‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"כלל ‪ 15‬הדקות" – ‪IN‬‬
‫במקרה שלפנינו‪ ,‬לא ניתן הסבר המצדיק התמשכותו של פרק‬
‫הזמן שחלף בין קבלת ההחלטה על ביצוע הניתוח לבין הביצוע‬
‫בפועל‪.‬‬
‫במקרה שלפנינו נפל שיהוי בלתי מוצדק של כ‪ 6 -‬דקות גם‬
‫בהתמשכות פרק הזמן ממועד קבלת ההחלטה על הניתוח ועד‬
‫לביצועו‪ .‬מכאן‪ ,‬שבסה"כ נפל במקרה זה שיהוי בלתי מוצדק‬
‫בביצוע הניתוח הקיסרי‪ ,‬העולה כדי רשלנות‪ ,‬של ‪31-33‬‬
‫דקות‪ ,‬ולמצער שיהוי של ‪ 21‬דקות‪.‬‬
‫א (ים) ‪ 8005/06‬ב‪.‬ר‪ .‬נ' בי"ח מאיר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית –‬
‫סטנדרט המומחה הטוב‬

‫על הרופא להשתמש ברמת ידע‪ ,‬כשרון ואיכפתיות‪,‬‬
‫הקיימת ומופעלת ע"י רופאים ברמה מקצועית טובה‬
‫ולא ממוצעת‪.‬‬
‫כאשר מדובר ברופא הטוען לכישורים מיוחדים ולהיותו‬
‫מומחה‪ ,‬הרמה הנדרשת ממנו היא בהתאם לכך‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית –‬
‫"המתמחה חשוד"‬
‫אישה שעברה ניתוח קיסרי אלקטיבי בהרדמה ספינלית‪,‬‬
‫נותרה עם נזק לשורשי העצב הפירוניאלי‪ ,‬נזק זה יוחס‬
‫לפגיעה במהלך ההרדמה‪.‬‬
‫וכך אמר ביהמ"ש על המרדים שהיה מתמחה ותיק בעת‬
‫הניתוח‪":‬רף המומחיות הרשמית של הנתבע שהוא נמוך‬
‫לטעמי‪ ,‬גם אם הוא בעל ניסיון מעשי רב‪ ,‬יש בו כדי ליצור‬
‫חיזוק לטענות התובעת וספק באשר לביצועה הנאות של‬
‫ההרדמה "‬
‫‪...‬‬
‫ת"א ‪ 072682/99‬פני אלמליח‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החלת כלל הדבר מדבר בעדו‬
‫בתי‪-‬המשפט מחילים את כלל "הדבר מדבר בעדו" באופן‬
‫"ליברלי" ומעבירים את נטל השכנוע מכתפי התובעים אל‬
‫כתפי הנתבעים להוכיח שלא היתה רשלנות מצידם‪.‬‬
‫התנאים להחלת הכלל (ס' ‪ 41‬לפקודת הנזיקין)‪:‬‬
‫ התובע לא ידע ולא יכול היה לדעת על הנסיבות שהביאו‬‫לידי הנזק‬
‫ הנזק נגרם על‪-‬ידי נכס בשליטת המזיק‬‫ המקרה מתיישב יותר עם המסקנה שהיתה רשלנות‬‫מאשר עם העדרה‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בסיבוכים נדירים‬
‫אישה הרה עברה דיקור מי שפיר בשבוע ‪ 18‬להריונה‪ ,‬אשר‬
‫הסתבך בזיהום תוך רחמי‪ ,‬שהוביל לספסיס סוער ולמותה‬
‫של האישה‪.‬‬
‫ועדת בדיקה של משרד הבריאות לא מצאה התרשלות‬
‫בטיפול במנוחה מצד גורם רפואי כלשהו‪.‬‬
‫בעלה וילדיה של המנוחה הגישו תביעה נגד הרופא המטפל‬
‫שביצע את הדיקור בטענה שהדיקור נעשה באופן רשלני‪,‬‬
‫ללא ניקוי מתאים של איזור הבטן בו בוצעה הדקירה‬
‫וכתוצאה מכך נגרם הזיהום שהוביל למותה‪.‬‬
‫לא הוגשה חוו"ד מטעם התובעים לתמיכה בטענותיהם‪ ,‬והם‬
‫בקשו להחיל את הכלל של "הדבר מדבר בעדו"‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בסיבוכים נדירים‬
‫ביהמש פסק כי "מהעדויות שנשמעו בבית המשפט ומחומר‬
‫הראיות שהובא‪ ,‬ניתן לקבוע כי השימוש בחומר החיטוי‬
‫פולידין ואלכוהול היה נפוץ ומקובל לצורך עריכת הדיקור‬
‫וכי הנתבעים פעלו על‪-‬פי הנהוג והמקובל בכגון דא‪ ...‬ואין‬
‫לבוא לנתבעים בטרוניה באשר לפרקטיקה בה נהגו"‬
‫ואולם העובדה ‪ -‬שמדובר בתוצאה נדירה ובלתי צפוייה‬
‫למדי של דיקור מי שפיר שגרם לזיהום חריף ברחם‬
‫האשה ומותה עקב כך ‪ -‬תומכת בתחולת הכלל של הדבר‬
‫מדבר בעדו‪ .‬זה מצביע יותר על קיומה של התרשלות מאשר‬
‫על העדרה‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בסיבוכים נדירים‬
‫אף כי התובעים לא הוכיחו את הסיבה הממשית והישירה לזיהום‬
‫בגופה של המנוחה ולמותה כתוצאה מכך‪ ,‬שוכנעתי – על‪-‬פי מאזן‬
‫ההסתברויות במשפט האזרחי – כי ההסתברות שהיא נפטרה עקב‬
‫רשלנותם הרפואית של הנתבעים עולה על ההסתברות כי הפגיעה‬
‫לא היתה תוצאה של התרשלות כזו‪.‬‬
‫נטל השכנוע בדבר העדר התרשלות עבר לכתפי הנתבעים‬
‫ומשהם לא עמדו בו – דין התביעה להתקבל‪.‬‬
‫נקבע שהרופא שביצע את הדיקור אחראי ברשלנות משום שלא‬
‫הרים את הנטל להסביר באיזה מנגנון אירע הזיהום שלא‬
‫באחריותו‪.‬‬
‫א (ת"א) ‪ 89/96‬עזבון המנוחה ג'ומאנה מראר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשומות רפואיות – כלל "הנזק הראייתי"‬

‫"מקום שצריך להיעשות רישום רפואי וזה לא נעשה‪ ,‬ולא‬
‫ניתן הסבר מניח את הדעת למחדל זה‪ ,‬יועבר נטל ההוכחה‬
‫בדבר העובדות השנויות במחלוקת‪ ,‬שיכלו להתבהר מתוך‬
‫הרישום‪ ,‬אל כתפי הרופא או המוסד‪ ,‬שבמסגרתו ניתנו‬
‫השירותים הרפואיים‪".‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫נתונים על העברת נטל הראיה –‬

‫דו"ח ועדת שפניץ‬

‫נראה שנושא הרשומה הרפואית‪ ,‬ליקוי בה או היעדרה הוא‬
‫בעל השלכות מרכזיות בתחום תביעות הרשלנות הרפואית‪,‬‬
‫היכול לעיתים להשפיע באופן מהותי על תוצאת הדיון‬
‫בתביעה‪.‬‬
‫בשני שליש מן המקרים בהם העביר בית‪-‬המשפט את הנטל‬
‫מכתפי התובעים אל כתפי הנתבעים‪ ,‬בשל ליקוי ברשומה‬
‫הרפואית‪ ,‬הם לא הצליחו להתמודד עמו ולהרים אותו‪,‬‬
‫ונקבעה אחריות של המטפלים לנזקם של התובעים‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫התובע יליד ‪ 1939‬אושפז עקב אוטם שריר הלב‪.‬‬
‫בוצע צינתור שבמהלכו הוזרק חומר ניגוד מסוג‬
‫אורוגרפין‪.‬‬
‫סמוך לאחר ההזרקה התלונן התובע על הרגשה‬
‫לא טובה‪ .‬תוך שתי דקות היתה ירידה בלחץ‬
‫הדם‪ ,‬פרפור חדרים ואיבוד הכרה‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)2‬‬

‫האבחנה – שוק אנפילקטי עקב רגישות ליוד‪.‬‬
‫החלה פעולת החייאה אליה הצטרפו רופאים‬
‫בכירים וביניהם מנהל המחלקה הקרדיולוגית‬
‫ומנהל יחידת הצינתורים‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)3‬‬

‫פעולות ההחייאה כללו‪ :‬עיסוי חזה‪ ,‬מכות‬
‫חשמל‪ ,‬החדרת קוצב לב זמני והזלפת‬
‫תרופות שונות‪.‬‬
‫רק בחלוף כ‪ 40 -‬דקות חזר הלב לתפקד‪,‬‬
‫אלא שבזמן זה נגרם נזק מוחי קשה והתובע‬
‫נותר במצב וגטטיבי‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)4‬‬

‫נקבע כי לא היתה רשלנות בטיפול שקיבל התובע‬
‫עד שלב ההחייאה‪.‬‬
‫השאלה במחלוקת היתה האם ההחייאה בוצעה‬
‫בסבירות ובמיומנות‪.‬‬
‫עיון בכל הרישומים וסיכום הראיות בעניין זה‬
‫מעלה מספר בעיות; פרט לרישום הטכנאית על‬
‫מתן לידוקאין‪ ,‬אין רישום ישיר כלשהו על מצב‬
‫התובע במהלך המשבר‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)5‬‬

‫אין חולק כי מדובר באירוע קשה גם‬
‫לצוות הרפואי וניתן להבין כי הצוות דאג‬
‫קודם כל לטיפול בתובע ופחות לביצוע‬
‫רישומים‪ ,‬אולם מהנתונים עולה כי‬
‫חסרים רישומים וחלקם לא מדויקים או‬
‫לא ברורים דיים‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)6‬‬

‫התוצאה המעשית היא כי הרישום הלקוי‬
‫נזקף לחובת הנתבע ברשלנות רישומית‬
‫ונטל ההוכחה כי אין התרשלות של‬
‫הנתבע בעצם הטיפול הינו על הנתבע‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)7‬‬

‫הסברי הנתבע‪ ,‬לפיהם הצוות הרפואי היה שקוע כולו‬
‫בהחייאה ולכן אין לצפות ואין לדרוש תשומת לב‬
‫לרישום‪ ,‬הינם הסברים שובי לב אך אינם הסברים‬
‫מלאים‪.‬‬
‫הרשלנות הרישומית שפורטה לעיל שללה מהתובע את‬
‫היכולת לבודד חלק מהתהליך ולברר כראוי האם‬
‫במהלך ההחייאה היו נתונים שאיפשרו טיפול אחר או‬
‫אבחנה אחרת‪ .‬איננו יודעים מה סדר מתן כמות כה‬
‫גדולה של אדרנלין‪ ,‬ומה היו התגובות לכך‪...‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)8‬‬

‫אם היו רישומים ראויים בזמן ההחייאה‪ ,‬הן‬
‫על סדר התרופות וכמותן והן על לחצי דם‪,‬‬
‫יתכן והיו בידי התובע כלים טובים יותר‬
‫להראות כי במהלך החייאה כה ארוכה היה‬
‫אפשר לנקוט דרכים נוספות‪.‬‬
‫נקבע כי הנתבעים אחראים ל‪ 30% -‬מן הנזק‬
‫של התובע‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל הראייתי בשל אי ביצוע בדיקה‬

‫אישה הרה בהריון ראשון (לאחר ‪ 3‬שנים של טיפולי‬
‫עקרות) הגיעה לבי"ח בשבוע ה‪ 31 -‬להריון לאחר שחשה‬
‫ברע‪ .‬בביה"ח אובחנה הפרדות שיליה ומוות תוך רחמי‪,‬‬
‫על רקע רעלת הריון‪.‬‬
‫השאלה במחלוקת היתה האם הפרדות השיליה היתה‬
‫פתאומית או שהגיניקולוג אצלו ביקרה בבוקר אותו יום‪,‬‬
‫היה יכול כבר אז‪ ,‬לאבחן הפרדות שיליה‪ ,‬לשלוח אותה‬
‫בדחיפות לחדר לידה ולמנוע מוות תוך רחמי‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל הראייתי בשל אי ביצוע בדיקה‬

‫כיוון שהרופא לא ערך בדיקה של רגישות הבטן בעת הביקור של‬
‫האישה אצלו‪ ,‬קבע ביהמ"ש כי הוא גרם בכך נזק ראייתי לתובעת‬
‫כי נמנע ממנה להוכיח כי כבר באותה עת סבלה מהפרדות‬
‫שיליה‪...‬‬
‫לאור זאת הועבר הנטל אל הרופא לשכנע‪ ,‬כי באותו שלב בו נמנע‬
‫מלבצע את הבדיקה‪ ,‬לא סבלה האישה מבטן רגישה ולא היתה‬
‫שרויה בתהליך של הפרדות שיליה‪.‬‬
‫הרופא לא הצליח לעמוד בנטל זה ולכן נקבע כי הוא אחראי למות‬
‫העובר‪...‬‬
‫ע"א ‪ 9328/02‬לאה מאיר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"קשר סיבתי נסיבתי"‬
‫הוריה של פגה שנולדה בשבוע ‪ 29‬להריון בעקבות‬
‫הפרדות שליה‪ ,‬הגישו תביעה נגד ביה"ח‪ ,‬בטענה שהיה‬
‫איחור בביצוע ניתוח קיסרי לאם וכתוצאה מכך סובלת‬
‫הילדה משיתוק מוחין ופיגור שכלי‪.‬‬
‫התביעה הסתמכה על חוו"ד גניקולוגית בלבד ואילו‬
‫ההגנה הסתמכה על חוו"ד של נוירופדיאטר ונאונטולוג‬
‫ששללו קשר סיבתי בין הנזקים לבין העיכוב בביצוע‬
‫הניתוח הקיסרי וקבעו כי יש לשייכם לנזקי הפגות‬
‫בלבד‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"קשר סיבתי נסיבתי"‬
‫ביהמ"ש קבע כי קיים קשר "סיבתי נסיבתי" בין‬
‫התרשלות הרופאים שהתעכבו בביצוע הניתוח הקיסרי‪,‬‬
‫לבין הנזק שנגרם לפגה ולפיכך הטיל אחריות על‬
‫ביה"ח לפצות אותה על ‪ 40%‬מן הנזק שלה‪.‬‬
‫ביהמ"ש העליון אישר את פסה"ד המחוזי וקבע כי‬
‫לבימ"ש יש שיקול דעת לקבוע כי קיים קשר "סיבתי‬
‫נסיבתי" ואת שיעור האחריות ההסתברותי לנזק‬
‫(הפיצוי הופחת ל‪ 20% -‬מן הנזק)‪.‬‬
‫פס"ד מלול עדן‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫דרישות ההסבר בנסיבות מיוחדות‬

‫“ייתכנו מקרים בהם לסיכונים בעלי הסתברות נמוכה‬
‫תהיה משמעות מיוחדת לחולה הספציפי‪ .‬במקרה‬
‫כזה‪ ,‬למרות האחוז הנמוך יכללו אותם סיכונים‬
‫בתחום המידע המהותי הנדרש לחולה לשם החלטה‬
‫מושכלת אם לעבור את הטיפול הרפואי”‪.‬‬

‫ת”א (י‪-‬ם) ‪1109/97‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רף ההסבר בניתוחים אלקטיביים‬

‫"ההסבר הנדרש לקבלת הסכמה מדעת לניתוח‬
‫אלקטיבי – שאף בלעדיו ניתן לקיים אורח חיים‬
‫רגיל – נכלל ברף העליון של חובת הגילוי‪ ,‬והוא‬
‫כולל‪ ,‬בנוסף להתייחסות לסיכויי ההצלחה גם מתן‬
‫הזהרה מפני הסיבוכים האפשריים‪ ...‬גם אם‬
‫סיבוכים אלו נדירים‪".‬‬
‫ע"א ‪6153/97‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רף ההסבר בניתוחים אלקטיביים ‪-‬‬

‫‪RSD‬‬

‫"בענייננו מדובר בסיבוך המתרחש בקרב ‪0.5% - 0.3%‬‬
‫מהניתוחים – גם אם שיעור זה אינו גבוה‪ ,‬הרי מדובר בסיבוך‬
‫חמור‪ ,‬העלול לגרום להפיכתה של הגפה לחסרת כל תפקוד‪ ...‬כיוון‬
‫שמדובר בניתוח אלקטיבי חובת ההסבר נמצאת ברף העליון‪ .‬סיכון‬
‫‪ RSD‬הינו בגדר המידע שהתובע היה רשאי לצפות‪ ,‬באורח סביר‪,‬‬
‫כי יגולה לו‪ ,‬כדי שיוכל לשקלו במסגרת גיבוש דעתו לעניין‬
‫הסכמתו לטיפול הרפואי‪"...‬‬

‫ת"א ‪ 920/99‬יצחק נ' שע"צ‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רף ההסבר ברפואה פרטית‬

‫"רפואה פרטית בה קיים ניגוד עניינים מובנה בין‬
‫השאיפה המסחרית להרבות בניתוחים לבין‬
‫האינטרס של המטופל‪ ,‬כדי להקהות את עוקצו של‬
‫ניגוד העניינים יש להעמיד את המטופל על הסיכונים‬
‫והסיכויים שבניתוח המוצע לרבות החלופה שלא‬
‫לבצע כלל ניתוח סיכוייה וסיכוניה‪".‬‬
‫ע"א ‪6153/97‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫חובת ההסבר על טיפולים מחוץ לסל‬
‫בנסיבות מתאימות עשוי להיווצר צורך ליידע את המטופל לגבי‬
‫אפשרות טיפול המוצעת רק במסגרת הרפואה הפרטית ואולי אף‬
‫במסגרת שירותי רפואה מעבר לים‪ .‬כך יש לעשות‪ ,‬אכן‪,‬‬
‫כשמדובר בטיפול או בתרופה שעשויים לסייע לחולה ואינם‬
‫זמינים ברפואה הציבורית בארץ‪.‬‬
‫כשחולה אובחן כסובל ממחלה מסויימת‪ ,‬וישנה תרופה שאינה‬
‫מצויה ב"סל" – מקובל עלי שעל הרופא ליידע את החולה בדבר‬
‫קיומה של התרופה‪.‬‬
‫עליו להשאיר להחלטתו של החולה את השאלה אם לרכוש את‬
‫התרופה מכספו אם לאו‪ .‬שאלה זו כרוכה לא אחת באפשרויות‬
‫הכספיות של החולה וגם בפער בין ההשפעה של התרופה‬
‫שב"סל" לזו שאינה נמצאת בו‪ ,‬על הרופא לספק את המידע‬
‫הנדרש‪ ,‬והחולה‪ -‬יחליט‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ע"א ‪ 4960/04‬סידי‬

‫פגיעה באוטונומיה – פיצוי ללא נזק‬

‫אישה אושפזה בבית חולים לניתוח אורטופדי בשל‬
‫דפורמציה ברגל‪ .‬בסופו של דבר‪ ,‬במקום ניתוח לתיקון‬
‫הדפורמציה עברה ביופסיה בכתף בשל ממצא ידוע בכתף‬
‫שנחשד להיות גידול ממאיר‪ .‬בעקבות הביופסיה נותרה עם‬
‫מגבלה קשה בתפקוד הכתף‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פגיעה באוטונומיה‬
‫המטופלת טענה כי לא הוסברו לה הסיכונים הכרוכים‬
‫בביופסיה ולפיכך לא נתנה הסכמה מדעת לביצוע הפעולה‪.‬‬
‫נקבע כי גם לו היו נפרשים בפניה הסיכונים היתה נותנת‬
‫הסכמתה לביופסיה בשל הסיכון הממשי שמדובר בגידול‬
‫ממאיר‪.‬‬
‫למרות זאת נפסק כי היתה פגיעה באוטונומיה שלה והיא‬
‫זכאית לפיצוי כספי‪...‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פגיעה באוטונומיה‬

‫“ההכרה בזכותו של החולה לפיצוי על‬
‫הפגיעה באוטונומיה שלו‪ ,‬מקום בו הופרה‬
‫חובה זו‪ ,‬עשויה לתרום לכך שחובה זו‬
‫תקוים הלכה למעשה”‪.‬‬
‫ע”א ‪ 2781/03‬מיאסה עלי דעקה‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות בפגיעה באוטונומיה‬

‫הפרת חובת הזהירות ‪ -‬אי מתן הסברים‬
‫למטופלים לפני ביצוע טיפולים‬
‫נזק ‪ -‬פגיעה באוטונומיה של המטופל‬
‫קשר סיבתי ‪ -‬בין אי מתן ההסברים לבין‬
‫עוצם ההפתעה מן הסיבוך שהתרחש‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫משמעות העדרו של טופס הסכמה ייעודי‬
‫ניתוח סימפטקטומי (נגד הזעת יתר)‪ ,‬שבוצע בשנת ‪ 1999‬והסתבך‬
‫בהזעת יתר פיצויית‪.‬‬
‫המטופל הגיש תביעה בטענה שלא הוזהר מפני הסיבוך האמור‪.‬‬
‫התובע הוחתם על טופס הסכמה סטנדרטי (לא ייעודי)‪ ,‬משום שעד‬
‫השנה האמורה לא פותח טופס ייעודי מתאים‪.‬‬
‫הרופא המנתח רשם בגיליון כי הוסברו הסיכונים הכרוכים בפעולה‬
‫והעיד בבימ"ש כי הוא מסביר לכל המטופלים‪ ,‬ללא יוצא מן הכלל‪,‬‬
‫כי הבעיה עם הניתוח היא שבמקרים רבים מאוד‪ ,‬למעלה מ‪50% -‬‬
‫מופיעה הזעה פיצויית‪ ,‬וב‪ 2-3% -‬מן המקרים ההזעה הפיצויית‬
‫יכולה להיות משמעותית ביותר‪.‬‬
‫סטודנטית שהועסקה במרפאתו של הרופא ונכחה בזמן שקיבל‬
‫חולים אישרה את עדותו בעניין ההסברים‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫חוק זכויות‬

‫החולה‪ ,‬התשנ”ו‪1996-‬‬

‫סעיף ‪ :14‬אופן מתן הסכמה מדעת‬

‫(א)‬

‫‪.....‬‬

‫(ב)‬

‫הסכמה מדעת לטיפול רפואי המנוי בתוספת תינתן‬
‫במסמך בכתב‪ ,‬שיכלול את תמצית ההסבר שניתן‬
‫למטופל‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫חוק זכויות‬

‫החולה‪ ,‬התשנ”ו‪1996-‬‬

‫תוספת‬
‫(סעיפים ‪)15 ,14‬‬
‫(‪ )1‬ניתוחים‪ ,‬למעט כירורגיה זעירה‪.‬‬
‫(‪ )2‬צינתורים של כלי דם‪.‬‬
‫(‪ )3‬דיאליזה‪.‬‬
‫(‪ )4‬טיפול בקרינה מייננת (רדיותרפיה)‪.‬‬
‫(‪ )5‬טיפולי הפריה חוץ‪-‬גופית‪.‬‬
‫(‪ )6‬כימותרפיה לטיפול בתהליכים ממאירים‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בהעדר טופס הסכמה ייעודי‬
‫נקבע (בערעור) כי נוכח הוראות חוק זכויות החולה אין די בטפסים הערוכים‬
‫על פי תקנות בריאות העם (טופסי הסכמה)‪ ,‬התשמ"ד‪. 1984-‬‬
‫ככל הנראה המערכת הרפואית התאימה עצמה להוראות אלה באיחור מסויים‪,‬‬
‫ובמועד הרלוונטי (‪ )1999‬עדיין נעשה שימוש בטפסים הישנים‪ ,‬תוך הפרת‬
‫הוראת החוק‪.‬‬
‫אין לשלול את האפשרות‪ ,‬לפיה הפרת החובה לעגן את הסכמת המטופל‬
‫במסמך בכתב שיכלול את "תמצית ההסבר שניתן למטופל"‪ ,‬שוללת‪ ,‬מניה‬
‫וביה‪ ,‬את האפשרות שאכן מדובר ב"הסכמה מדעת"‪.‬‬
‫דרישת הכתב בחוק היא "דרישה מהותית" ובהעדרו של טופס הסכמה מדעת‬
‫ערוך כדין‪ ,‬יש לקבוע‪ ,‬למצער‪ ,‬כי במקרה של מחלוקת‪ ,‬המטפל הוא זה‬
‫שצריך להוכיח קיומה של הסכמה זו‪.‬‬
‫ע"א ‪ 6299/05‬צורף‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ומה הדין כשיש טופס חתום ?!‬

‫נולדה‬

‫בשנת ‪1998‬‬
‫(מיקרופטלמיה)‪.‬‬
‫בשבוע ‪ 21‬להריון בוצעה לאם בדיקת אולטרה‪-‬סאונד בסיסית‬
‫במסגרת הקופה שנמצאה תקינה‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע כי לא ניתן לגלות את המום במסגרת בדיקה בסיסית‬
‫אך יש אפשרות לגלות זאת בבדיקה מורחבת‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע כי היה מדובר בהריון שלא בסיכון גבוה ולא היה‬
‫מקום לביצוע סקירה מורחבת‪/‬מכוונת‪.‬‬
‫האם חתמה על טופס בקשה לביצוע בדיקת על‪-‬קול לפיה היא‬
‫מודעת לכך שמדובר בבדיקה בסיסית וכי באפשרותה לבצע‬
‫בדיקה מורחבת באופן פרטי‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תינוקת‬

‫כשהיא‬

‫סובלת‬

‫מעיוורון‬

‫חתימה ללא הסבר – לאו הסכמה היא‬
‫ביהמ"ש קבע כי הרופאים הסבירו לאם כי הבדיקה אותה היא עומדת לבצע‬
‫היא בדיקה בסיסית וכי קיימת בדיקה משוכללת יותר אותה ניתן לבצע באופן‬
‫פרטי ואולם בכך לא די‪.‬‬
‫האם לא הבינה לאשורה את האבחנה בין הבדיקה הבסיסית והמורחבת ואם‬
‫היתה מבינה היתה בוחרת לבצע את הבדיקה על חשבונה‪ .‬יש כשל בשרשרת‬
‫המידע אשר נמסר לאם‪.‬‬

‫לא די בקיומה של פרקטיקה לפיה מיידעים את האישה כי קיימת‬
‫בדיקה מורחבת‪ ,‬העדר הנחיות ברורות ונהלים מוגדרים באשר‬
‫להיקף המידע שיש למסור למטופלת לעניין אפשרותה לבצע‬
‫בדיקה מורחבת ‪...‬ואי מתן הסבר הולם בטרם ביצוע הבדיקה‬
‫הבסיסית הינם בגדר נוהל בלתי סביר‪...‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תוצאות הערעור‬
‫המלצת ביהמ"ש‪:‬‬

‫לאור קשיים שהתגלעו בהכרעת בימ"ש קמא בשאלת‬
‫החבות ולאור זאת שבימ"ש קמא הכריע בפסק דינו‬
‫בסוגיות שלא היו בחזית הדיון יבוטל פסק דינו של‬
‫בימ"ש קמא והסכום אשר שולם לתובעים יישאר בידם‪.‬‬

‫התובעים הסכימו להצעת ביהמ"ש שמשמעותה‬
‫שפסה"ד מבוטל‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ההחמרה השיפוטית –‬
‫הנזק הממוני‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫הלכת "השנים האבודות" –‬
‫עזבון אטינגר ז"ל‬

‫פס"ד תקדימי ניתן‪ ,‬במרץ ‪ ,2004‬על‪-‬ידי בית‪-‬המשפט העליון‬
‫בהרכב של חמישה שופטים בתביעת עזבון של קטין‪ ,‬אשר הלך‬
‫לעולמו בגיל ‪ ,12‬כתוצאה מנפילה לבור בעת משחק עם חבר‪,‬‬
‫בעיר העתיקה בירושלים‬
‫עזבון של קטין אשר הלך לעולמו כתוצאה מרשלנות‪ ,‬זכאי לפיצוי‬
‫בגין הפסד כושר השתכרות ב"שנים האבודות"‪ ,‬בהן לא זכה‬
‫לחיות ולהתפרנס‬
‫זכות דומה קיימת גם לעזבון של בגיר שהלך לעולמו בגיל‬
‫העבודה‬
‫נפגע אשר קוצרה תוחלת חייו כתוצאה מרשלנות זכאי מעתה‬
‫לפיצוי בגין הפסד ההשתכרות שלו ב"שנים האבודות"‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"השנים האבודות" – ההשלכות הכספיות‬
‫נקבע כי חישוב הפסד ההשתכרות ב"שנים האבודות" יהיה מבוסס‬
‫על ‪ 30%‬מן השכר הממוצע במשק (בתקופה מגיל ‪18-21‬‬
‫החישוב הוא ‪ 70%‬מן הסכום האמור)‪.‬‬
‫ההנחה המובלעת היא כי ניתן לחסוך ‪ ₪ 2400‬מתוך ‪₪ 8000‬‬
‫בחודש !!!!!‬
‫בתביעת יורשים שהם גם תלויים ‪ ,‬נקבע כי יש ליורשים זכאות‬
‫לקבל פיצוי בגין ראשי נזק שנמצאים מחוץ לתחום החפיפה (כאב‬
‫וסבל וקיצור תוחלת חיים וכ"ו)‬
‫חישוב הפסד ההשתכרות בשנים האבודות‪ ,‬כולל גם חישוב הפסדי‬
‫פנסיה‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫הגידול בפיצוי הכספי‬
‫יולדת לאחר ‪ 3‬שנות טיפולי הפריה בהריון ראשון‪,‬‬
‫נשלחה "להסתובב" כדי לזרז לידה ושבה עם עובר מת‪.‬‬
‫בימ"ש המחוזי קבע אחריות ופסק לאם פיצוי של‬
‫‪ ₪ 300,000‬בגין כאב וסבל‪.‬‬
‫ביהמ"ש העליון קבע כי מגיע פיצוי גם לאב בגין כאב‬
‫וסבל שלו בסכום נוסף של ‪.₪ 250,000‬‬
‫סטיה מהלכה קודמת שחייבה נזק נפשי חמור "בניזוק‬
‫משני" שעולה כדי מחלת נפש או הפרעת נפש הגורמת‬
‫נכות ממשית‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פס"ד לבנה לוי‬

‫הגידול בסכומי הפיצוי‬
‫צעירה שנולדה בשנת ‪ 1985‬כשהיא סובלת משיתוק ביד שמאל‬
‫כתוצאה מפגיעה במקלעת העצבים הברכיאלית‪ ,‬הגישה בשנת‬
‫‪ 2006‬תביעה נגד ביה"ח בו נולדה בטענה של רשלנות בלידה‪.‬‬
‫בינתיים סיימה התובעת לימודי משפטים ומנהל עסקים ובמהלך‬
‫המשפט עשתה התמחות במשפטים‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע שיש אחריות לביה"ח ופסק לה פיצוי גלובלי בגין‬
‫הפסד השתכרות בסך של ‪ ₪ 800,000‬ובנוסף ‪ ₪ 600,000‬כאב‬
‫וסבל‪ ₪ 1,000,000 ,‬עזרת צד ג' ו‪ ₪ 85,000 -‬הוצאות ‪....‬‬

‫א (ים) ‪8363/06‬פדילה נ' בי"ח מאיר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"ועדת שפניץ" – אין מקום להגביל בחוק את‬
‫הפיצוי לתובעים בגין רשלנות רפואית‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫לאן מועדות פנינו?‬

‫‪ ‬המשך החמרה שיפוטית ?‬
‫‪ ‬התמתנות והתייצבות ?‬
‫‪ ‬התערבות חקיקתית ?‬
‫ימים יגידו‪....‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תודה !‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬


Slide 25

‫עדכונים בפסיקת בתי‪-‬המשפט‬
‫בתביעות רשלנות רפואית‬
‫עו"ד טליה חלמיש‪-‬שני‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬
‫מקבוצת מדנס‬
‫מאי ‪2009‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תמונת המצב‬
‫בשנים האחרונות אנו עדים לעליה ניכרת של ההוצאה‬
‫בגין תביעות אחריות מקצועית בתחום הרפואה‪.‬‬
‫העליה נובעת בעיקר מ"אינפלציה שיפוטית" שהביאה‬
‫לגידול ניכר בפיצויים המשולמים לתובעים‪.‬‬
‫התשלומים השנתיים בתביעות הרשלנות הרפואית‪ ,‬גדלו‬
‫בעשור האחרון ב‪.700% -‬‬
‫במקביל גדלו הפרמיות בצורה דרמטית והכיסויים‬
‫הוגבלו‪.‬‬
‫מוסדות רפואיים ורופאים פרטיים העוסקים בתחומים‬
‫בסיכון גבוה (לידות‪ US ,‬מיילדותי‪ ,‬כירורגיה פלסטית‬
‫וכ"ו) נתקלים בקושי להשיג כיסוי ביטוחי‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫התפתחות התביעות בבימ"ש‬

‫‪1994 - 2008‬‬

‫‪1,200‬‬
‫‪1,100‬‬
‫‪1,000‬‬
‫‪900‬‬
‫‪800‬‬
‫‪700‬‬
‫‪600‬‬
‫‪500‬‬
‫‪400‬‬
‫‪300‬‬
‫‪200‬‬
‫‪100‬‬
‫‪0‬‬

‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫‪2002‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫‪1994‬‬

‫מדד גידול התשלומים‬

‫‪1995 - 2008‬‬

‫‪3100%‬‬
‫‪2800%‬‬
‫‪2500%‬‬
‫‪2200%‬‬
‫‪1900%‬‬

‫‪1600%‬‬
‫‪1300%‬‬
‫‪1000%‬‬
‫‪700%‬‬
‫‪400%‬‬
‫‪100%‬‬
‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫‪2002‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫התפתחות התביעות בבימ"ש‬
‫מיילדות וגינקולוגיה‬

‫‪240‬‬

‫‪210‬‬

‫‪180‬‬

‫‪150‬‬

‫‪120‬‬

‫‪90‬‬

‫‪60‬‬

‫‪30‬‬

‫‪0‬‬
‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2002‬‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫מדד גידול התשלומים‬
‫מיילדות וגינקולוגיה‬

‫‪11100%‬‬
‫‪10100%‬‬
‫‪9100%‬‬
‫‪8100%‬‬
‫‪7100%‬‬
‫‪6100%‬‬
‫‪5100%‬‬
‫‪4100%‬‬
‫‪3100%‬‬
‫‪2100%‬‬
‫‪1100%‬‬
‫‪100%‬‬

‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫‪2002‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫מקצועות קליניים מובילים בשיעור הסיכון‬
‫‪1991 - 2008‬‬
‫מיילדות‬
‫כירורגיה כללית‬

‫‪40%‬‬

‫קרדיולוגיה‬

‫שיעור הסיכון הכספי‬

‫‪35%‬‬
‫‪30%‬‬

‫רפואת שיניים‬

‫‪25%‬‬

‫אורטופדיה‬

‫‪20%‬‬

‫נוירוכירורגיה‬

‫‪15%‬‬
‫‪10%‬‬

‫גינקולוגיה‬

‫‪5%‬‬

‫אופטלמולוגיה‬

‫‪0%‬‬

‫‪18%‬‬

‫שיעור התיקים עם סיכון כספי‬

‫‪16%‬‬
‫‪14%‬‬
‫‪12%‬‬
‫‪10%‬‬
‫‪8%‬‬
‫‪6%‬‬
‫‪4%‬‬
‫‪2%‬‬
‫‪0%‬‬

‫* ‪ 3%‬ומעלה‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫דו"ח ועדת "שפניץ"‪-‬‬

‫הועדה הבין משרדית לבחינת הדרכים להקטנת ההוצאה‬
‫הציבורית בגין תביעות הרשלנות הרפואית‬

‫מסתמנת בפסיקה מגמה של הרחבת אחריותם של בעלי‬
‫מקצועות הרפואה והמוסדות הרפואיים – החל בסוגית‬
‫ההתרשלות (ירידת קרנה של הלכת הפרקטיקה‬
‫המקובלת)‪ ,‬המשך בסיבתיות (אובדן סיכויי החלמה)‬
‫וכלה בהרחבת העילות (רשלנות בגין הסכמה מדעת)‬
‫וראשי נזק (פגיעה באוטונומיה)‪.‬‬
‫מהנתונים עולה כי במשך השנים עלו סכומי הפיצויים‬
‫הממוצעים שנפסקו בתביעות רשלנות רפואית‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫הגידול בפיצוי הממוצע לתובעים‬
‫שנת תשלום‬
‫‪2004‬‬
‫‪2005‬‬
‫‪2006‬‬
‫‪2007‬‬
‫‪2008‬‬

‫תשלום ממוצע לתובע (בדולר)‬
‫‪21,872‬‬
‫‪33,700‬‬
‫‪34,935‬‬
‫‪44,839‬‬
‫‪62,374‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פיצוי עבור כאב וסבל ב– ‪ 100%‬נכות‬

‫‪1997-2008‬‬

‫‪1600000‬‬

‫‪1400000‬‬

‫‪1200000‬‬

‫‪1000000‬‬

‫‪800000‬‬

‫‪600000‬‬

‫‪400000‬‬

‫‪200000‬‬

‫‪0‬‬
‫‪2009‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2005‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2003‬‬

‫‪2001‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1997‬‬

‫פיצוי עבור מות קטינים (קיצור תוחלת חיים‪+‬כאב וסבל)‬
‫‪1998-2006‬‬
‫‪1800000‬‬

‫‪1600000‬‬

‫‪1400000‬‬

‫‪1200000‬‬

‫‪1000000‬‬

‫‪800000‬‬

‫‪600000‬‬

‫‪400000‬‬

‫‪200000‬‬

‫‪0‬‬
‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2002‬‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ההתפתחויות המשפטיות‬

‫עמדה סלחנית‬

‫עמדה ביקורתית‬

‫עמדה מחמירה‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫סלחנות שיפוטית‬

‫(‪)1961‬‬

‫"אשה‪ ...‬באה למחלקה הגינקולוגית לשם ניתוח קל‬
‫ברחמה ויצאה מהמחלקה שבעת יסורים ובעלת מום‬
‫לכל ימי חייה‪...‬‬
‫הטיפול אשר החולה קיבלה בבית החולים לא היה כפי‬
‫שצריך היה לצפותו מבעלי מקצוע מעולים וכן קרו תוך‬
‫כדי טיפול הזנחות וטעויות שונות‪ ,‬אשר הביאו לידי‬
‫תוצאות מעציבות במצב בריאותה‪...‬‬
‫רופא בשר ודם עשוי לטעות‪ ,‬ולא כל טעות מהווה‬
‫רשלנות‪"...‬‬

‫התביעה נדחתה‬
‫(ע"א ‪ 280/60‬פרדו נ' פלדמן‪ ,‬פד' (טו') ‪)1961‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫בקרה שיפוטית‬
‫עולם הרפואה אינו חסין מביקורת שיפוטית ומחשיפה של מעשי רשלנות‬
‫מקצועיים‪ .‬ביקורת זו היא אחת הערובות החשובות להקפדה על מתן טיפול‬
‫רפואי נאות‪.‬‬
‫לא כל טעות באבחנה או בטיפול‬
‫מצביעה בהכרח על רשלנות‪.‬‬
‫אחריות הרופאים‪ ,‬ברשלנות‬
‫אזרחית או פלילית‪ ,‬צריכה‬
‫להיקבע‪ ,‬רק אם הוכח שבנתוני‬
‫זמן אמת פעלו הרופאים‬
‫באי מיומנות מקצועית‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫בקרה שיפוטית – האם היא מקדמת את‬
? ‫בטיחות הטיפול‬
Most patient-safety experts continue to believe that the
threat of liability is the primary barrier to the
development of effective and comprehensive patient
safety programs in hospitals. I suggest, on the
contrary…that judicial recognition of an explicit “right
to safety” for hospital patients, with correlative duty of
hospitals to implement patient-safety measures can
become the primary motivator for the development of
systems to improve patient safety.
George J. Annas. J.D., NEJM 354;19 May11,2006
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫בקרה שיפוטית‬

‫‪‬‬
‫שיפור איכות הרפואה‬
‫הרשומה הרפואית‬
‫• רישום מפורט יותר‬
‫• שמירה על רשומות‬

‫תהליך הבקרה הרפואית‬
‫• ניהול סיכונים‬
‫• אבטחת איכות‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תקשורת עם מטופלים‬
‫• הסכמה מדעת‬
‫• גילוי נאות על תקלות‬

‫ניהול הטיפול הרפואי‬
‫• פרוטוקולים ונהלים‬
‫• הנחיות קליניות‬

‫החמרה שיפוטית‬

‫‪‬‬
‫רפואה מתגוננת‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬

‫ריבוי בדיקות וטיפולים מיותרים‬
‫יצירת מתח ביחסי מטפל‪-‬מטופל‬
‫הוצאות מוגברות לתשלום ביטוח‬
‫סגירת פעילויות בסיכון ביטוחי גבוה‬
‫קושי להשיג כיסוי ביטוחי‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית‬

‫(‪)1998‬‬

‫"חיובם של הרופא וקופת‬
‫חולים בדין הוא פרי של חוכמה‬
‫לאחר מעשה‪ .‬הרף שהוצב‬
‫לקביעת אחריותם‪ ,‬הוצב בגובה‬
‫כה רב‪ ,‬עד שלא רק הרופא‬
‫הסביר אינו יכול לעוברו‪ ,‬אלא‬
‫גם הרופא המומחה המובהק‬
‫ייכשל בכך"‪.‬‬
‫(השופטת שטרסברג‪-‬כהן בדעת מיעוט‬
‫ע"א ‪ 3709,3264/96‬קופ"ח נ' פלד ואח')‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית – ההנמקה‬
‫"אין להטיל את העומס הכלכלי של הטעות הרפואית‬
‫על החולה‪ ,‬אלא מן הראוי כי יוטל‪ ,‬עקרונית‪ ,‬על‬
‫הרופא בעל הטעות שממנו יפוזר ממילא על ציבור‬
‫רחב יותר באמצעות ביטוח האחריות המקצועית‪.‬‬
‫יתרה מזו‪ ,‬הטלת האחריות האישית על הרופא‪...‬‬
‫עשויה לעודד את מילוי החובה המקצועית‬
‫להתעדכנות בספרות המקצועית‪"...‬‬
‫(השופט אנגלרד ע"א ‪ 3709,3264/96‬קופ"ח נ' פלד ואח')‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ההחמרה השיפוטית –‬
‫שאלת האחריות‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"החמרת" האחריות של המטפלים‬
‫"פרקטיקה רצויה" במקום "פרקטיקה מצויה"‬
‫החלת נורמות התנהגות רטרוספקטיבית‪" -‬דרך עוקפת פרקטיקה‬
‫מקובלת"‬
‫מבחן "המומחה הטוב" במקום "הרופא הסביר"‬
‫החלת כלל "הדבר מדבר בעדו" במקרי סיבוכים נדירים‬
‫החלה מסיבית של "כלל הנזק הראייתי"‬
‫החלת אחריות במקרים של "קשר סיבתי נסיבתי"‬
‫קביעת חובות מוגברות בכל הנוגע להסברים למטופלים עובר‬
‫למתן לטיפולים רפואיים‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"פרקטיקה מצויה" לעומת "פרקטיקה רצויה"‬
‫העובדות ‪ -‬רביד נ' קליפורד‬

‫ביום ‪ 5.4.84‬הגיעה רביד בת החמש למרפאת שיניים לצורך‬
‫טיפול שיניים‪ .‬כהכנה לטיפול הזריק לה הרופא זריקת הרדמה‬
‫מקומית בלסתה התחתונה מצד ימין‪ .‬הרופא השתמש לצורך‬
‫ההזרקה במזרק לא שואב‪ ,‬שהיה מקובל לשימוש באותה תקופה‬
‫(פרקטיקה מקובלת)‪.‬‬
‫זמן קצר לאחר ההזרקה נטתה רביד על צידה ולא הצליחה‬
‫להתייצב‪ .‬היא היתה מנומנמת והוחלט להעבירה לטיפול בבית‪-‬‬
‫חולים‪ .‬כתוצאה מן האירוע סובלת רביד עד היום מהמיפרזיס‬
‫במחצית הגוף השמאלי ומהפרעות נוירולוגיות וקוגנטיביות‪.‬‬
‫הסתבר כי חומר ההזרקה חדר לכלי דם משם נדד למוח וגרם‬
‫לקריש דם ולאוטם מוחי‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"פרקטיקה מצויה" לעומת "פרקטיקה רצויה"‬
‫ההכרעה המשפטית‬

‫העובדה שרופא נהג בהתאם לפרקטיקה המקובלת‬
‫בתחומו‪ ,‬היא כשלעצמה‪ ,‬אינה מעניקה לו הגנה‬
‫מוחלטת ולעולם מצוי בידי בית המשפט לקבוע‪ ,‬כי‬
‫פרקטיקה נהוגה זו אינה עולה בקנה אחד עם חובת‬
‫הזהירות של רופא כלפי מטופל‪.‬‬
‫פרקטיקה מקובלת מהווה פרמטר‪ ,‬ואפילו פרמטר‬
‫חשוב‪ ,‬במכלול השיקולים שעל בית המשפט לשקול‬
‫בבואו לקבוע את סטנדרט ההתנהגות הראוי‪ ,‬אולם‬
‫אין היא הפרמטר היחיד אשר בית המשפט יתחשב בו‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫די היה באמצעי פשוט וזמין למנוע סיכון ידוע של‬
‫חדירת מזרק עם חומר הרדמה לתוך עורק‪ ,‬דבר אשר‬
‫עלול לגרום לתופעות לוואי משמעותיות‪ .‬כל זאת‬
‫ללא תוספת עלות משמעותית‪.‬‬
‫בנסיבות אלה אין מנוס מן המסקנה כי רופא התרשל‬
‫שכן רופא זהיר היה בוחר למנוע סיכון זה באמצעות‬
‫שימוש במזרקים שואבים‪.‬‬
‫רביד נ' קליפורד‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬
‫הנורמות אינן נקבעות על‪-‬ידי מומחים אלה או אחרים‪ ,‬אלא‬
‫על‪-‬ידי בית‪-‬המשפט‪.‬‬
‫שאלת תפקידו של מנתח בחדר ניתוח היא עניין ערכי‬
‫ונורמטיבי שמתפקידו של בית‪-‬המשפט להכריע בו‪.‬‬
‫עדות יו"ר המועצה הלאומית לכירורגיה‪ ,‬הרדמה וטיפול נמרץ‬
‫כי אין אחריות הדדית בין מנתח לרופא מרדים‪ ,‬כפי שבא לידי‬
‫ביטוי בסיכום ישיבת המועצה הלאומית הנ"ל‪ ,‬אין לראות בה‬
‫משום נורמה נכונה‪ ,‬ולפיכך אין לפעול על‪-‬פיה‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬

‫(‪)2‬‬

‫אם נרשם בסיכום ישיבת מועצת איגוד רופאי העיניים‪ ,‬כי‬
‫המנתח אחראי כלפי המנותח על הניתוח ותוצאותיו בלבד‪,‬‬
‫והמרדים אחראי כלפי המטופל על תהליך ההרדמה ותוצאותיו‪,‬‬
‫אין לראות בכך כאילו כל אחד מהם אחראי רק על תחומו‪,‬‬
‫וחייבת להיות הדדיות ביניהם‪ ,‬ולמרות שאין למנתח "אחריות‬
‫על" הרי שיש לו אחריות על סימני החיים של המנותח‪ ,‬לא‬
‫פחות מאשר למרדים‪ ,‬ועל‪-‬כן עמדת איגוד רופאי העיניים כפי‬
‫שבאה לידי ביטוי במסמך הנ"ל‪ ,‬אינה משקפת את הנורמה‬
‫המחייבת‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬

‫(‪)3‬‬

‫המסמך בדבר חלוקת אחריות בחדר הניתוח של ההסתדרות‬
‫הרפואית בישראל‪ ,‬קובע כי שיתוף פעולה בין הרופא המנתח‬
‫והרופא המרדים בניתוח חיוני להצלחת הטיפול וכך יש אכן‬
‫לנהוג‪ ,‬אולם ההסתייגות שעל‪-‬פיה אין הרופא המנתח אחראי‬
‫לפעולות המבוצעות על‪-‬ידי הרופא המרדים‪ ,‬כפי שהרופא‬
‫המרדים אינו אחראי על פעולות המבוצעות על‪-‬ידי הרופא‬
‫המנתח‪ ,‬איננה נורמה שיש לפעול על‪-‬פיה‪ ,‬שכן ברור שהמנתח‬
‫אינו אחראי על פעולות המרדים‪ ,‬אולם אין בכך כדי לסייג‬
‫אחריותו לעקוב אחר סימני החיים של המנותח‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬

‫(‪)4‬‬

‫כאשר מנותח פונה למנתח בבקשה לנתחו אין הוא יוצר קשר אחד עם‬
‫המרדים וקשר אחר עם המנתח‪ ...‬יש לייחס לו אחריות מעבר לעצם‬
‫הפעולה הכירורגית‪ ,‬המנותח מצפה ממנו להיות אחראי על חייו בעת‬
‫ביצוע הניתוח – ולאו דווקא בעת ביצוע הפעולה הכירורגית גרידא‪.‬‬
‫כל מנתח חייב להיות שותף מלא למעקב אחר סימני חיים של המנותח‪ ,‬גם‬
‫תוך כדי ובמהלך הניתוח‪ ,‬ואין הוא רשאי להטיל את האחריות הבלעדית‬
‫על כך על כתפי המרדים‪.‬‬
‫חובתו של המנתח היתה להאזין לקולות המוניטור ע"מ לוודא שהוא‬
‫ממשיך לנתח אדם חי ולא מחוסר חיים‪ .‬אם הוא לא עושה כן הוא‬
‫מתרשל‪.‬‬
‫המנתח שלא עשה כן הורשע בעבירה של מעשה פזיזות ורשלנות‪.‬‬
‫פ (תא) ‪ 40016/07‬מ"י נ' אסותא ואח'‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החלת נורמות רטרוספקטיבית‬
‫בשנת ‪ 1986‬נולד ערן סידי עם חסר של כף יד ימין‪.‬‬
‫בשנת ‪ 1997‬הגישה משפחת סידי תביעה נגד הגיניקולוג שביצע‬
‫לאם בדיקת אולטרה סאונד שגרתית במהלך ההריון‪ ,‬בטענה של‬
‫רשלנות באי אבחון חסר כף היד‪.‬‬
‫ביהמ"ש המחוזי פסק כי לא היתה רשלנות בביצוע הבדיקה‪ ,‬שכן‬
‫בשנה הנדונה בדיקת האולטרה סאונד הבסיסית לא כללה סקירת‬
‫גפיים ודחה את התביעה‪.‬‬
‫לעומת זאת ביהמ"ש העליון שדן בערעור על התביעה קבע‬
‫בשנת ‪ 2005‬כי חלה חובה על הרופא הבודק בשנת ‪!!! 1986‬‬
‫ליידע את האישה על מגבלות הבדיקה ועל האפשרות לבצע‬
‫בדיקת אולטרה סאונד מורחבת במסגרת הפרקטיקה הפרטית‪...‬‬
‫ע"א ‪ 4960/04‬סידי‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החלת נורמות רטרוספקטיבית ‪2 -‬‬
‫ילדה נולדה בשנת ‪ 1995‬כשהיא סובלת מתסמונת ‪ X‬שביר‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע כי בתקופה הרלבנטית הבדיקה טרם הומלצה ע"י הגורמים‬
‫המקצועיים ושליחת הנשים לביצועה בוודאי שלא היתה פרקטיקה מחייבת‬
‫את הרופא הסביר‪.‬‬
‫ואולם ביהמ"ש קבע כי מאחר שבמאמרים שפורסמו עובר לשנת ‪1994‬‬
‫מוזכרות בדיקות המבוצעות לאוכלוסייה בעלת סיכון נמוך לצרכי מחקר או‬
‫לצרכים אחרים‪ ,‬היה על רופא סביר הקורא את המאמרים הללו להסיק כי‬
‫"בדיקות סקר" לגילוי הנשאות קיימות גם אם ביצוען עדיין אינו מומלץ‪.‬‬
‫הבדיקה היתה קיימת במועד הרלבנטי ויש לייחס להורים בהתאם להלכת‬
‫סידי ציפייה סבירה כי קיומה יגולה להם ולכן הרופא התרשל בכך שלא ידע‬
‫על קומה ולא גילה להורים על קיומה‪.‬‬
‫הקופה אחראית לכך שלא הפיצה בקרב רופאיה את האפשרות לביצוע‬
‫בדיקה לגילוי הנשאות לתסמונת ‪ X‬שביר גם לנשים ללא כל אינדיקציה‪.‬‬
‫א (ים)‪ 5416/03‬שיר סגל‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"כלל ‪ 30‬הדקות" – ‪OUT‬‬
‫השאלה היא מהו פרק הזמן הסביר לביצוע ניתוח קיסרי ?‬
‫פרק הזמן של ‪ 15‬דקות לבצוע ניתוח קיסרי הוא פרק זמן‬
‫אפשרי וראוי כאשר חדר הניתוח פנוי וכל הצוות זמין‪ ...‬יש‬
‫להשלים‪ ,‬חרף העובדה שהדבר אינו רצוי‪ ,‬גם עם חלוף פרק‬
‫זמן ארוך יותר של כ‪ 25-30 -‬דק' עד לניתוח‪ .‬אולם שיהוי כזה‬
‫בביצוע הניתוח‪ ,‬כדי שיתקבל כשיהוי סביר‪ ,‬מחייב מתן הסבר‪,‬‬
‫המבוסס על נסיבותיו המיוחדות של המקרה הנדון‪ ,‬ועל כך‬
‫שבפועל נעשו מאמצים סבירים לקצר פרק זמן זה דבר שלא‬
‫הסתייע באותן נסיבות‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"כלל ‪ 15‬הדקות" – ‪IN‬‬
‫במקרה שלפנינו‪ ,‬לא ניתן הסבר המצדיק התמשכותו של פרק‬
‫הזמן שחלף בין קבלת ההחלטה על ביצוע הניתוח לבין הביצוע‬
‫בפועל‪.‬‬
‫במקרה שלפנינו נפל שיהוי בלתי מוצדק של כ‪ 6 -‬דקות גם‬
‫בהתמשכות פרק הזמן ממועד קבלת ההחלטה על הניתוח ועד‬
‫לביצועו‪ .‬מכאן‪ ,‬שבסה"כ נפל במקרה זה שיהוי בלתי מוצדק‬
‫בביצוע הניתוח הקיסרי‪ ,‬העולה כדי רשלנות‪ ,‬של ‪31-33‬‬
‫דקות‪ ,‬ולמצער שיהוי של ‪ 21‬דקות‪.‬‬
‫א (ים) ‪ 8005/06‬ב‪.‬ר‪ .‬נ' בי"ח מאיר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית –‬
‫סטנדרט המומחה הטוב‬

‫על הרופא להשתמש ברמת ידע‪ ,‬כשרון ואיכפתיות‪,‬‬
‫הקיימת ומופעלת ע"י רופאים ברמה מקצועית טובה‬
‫ולא ממוצעת‪.‬‬
‫כאשר מדובר ברופא הטוען לכישורים מיוחדים ולהיותו‬
‫מומחה‪ ,‬הרמה הנדרשת ממנו היא בהתאם לכך‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית –‬
‫"המתמחה חשוד"‬
‫אישה שעברה ניתוח קיסרי אלקטיבי בהרדמה ספינלית‪,‬‬
‫נותרה עם נזק לשורשי העצב הפירוניאלי‪ ,‬נזק זה יוחס‬
‫לפגיעה במהלך ההרדמה‪.‬‬
‫וכך אמר ביהמ"ש על המרדים שהיה מתמחה ותיק בעת‬
‫הניתוח‪":‬רף המומחיות הרשמית של הנתבע שהוא נמוך‬
‫לטעמי‪ ,‬גם אם הוא בעל ניסיון מעשי רב‪ ,‬יש בו כדי ליצור‬
‫חיזוק לטענות התובעת וספק באשר לביצועה הנאות של‬
‫ההרדמה "‬
‫‪...‬‬
‫ת"א ‪ 072682/99‬פני אלמליח‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החלת כלל הדבר מדבר בעדו‬
‫בתי‪-‬המשפט מחילים את כלל "הדבר מדבר בעדו" באופן‬
‫"ליברלי" ומעבירים את נטל השכנוע מכתפי התובעים אל‬
‫כתפי הנתבעים להוכיח שלא היתה רשלנות מצידם‪.‬‬
‫התנאים להחלת הכלל (ס' ‪ 41‬לפקודת הנזיקין)‪:‬‬
‫ התובע לא ידע ולא יכול היה לדעת על הנסיבות שהביאו‬‫לידי הנזק‬
‫ הנזק נגרם על‪-‬ידי נכס בשליטת המזיק‬‫ המקרה מתיישב יותר עם המסקנה שהיתה רשלנות‬‫מאשר עם העדרה‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בסיבוכים נדירים‬
‫אישה הרה עברה דיקור מי שפיר בשבוע ‪ 18‬להריונה‪ ,‬אשר‬
‫הסתבך בזיהום תוך רחמי‪ ,‬שהוביל לספסיס סוער ולמותה‬
‫של האישה‪.‬‬
‫ועדת בדיקה של משרד הבריאות לא מצאה התרשלות‬
‫בטיפול במנוחה מצד גורם רפואי כלשהו‪.‬‬
‫בעלה וילדיה של המנוחה הגישו תביעה נגד הרופא המטפל‬
‫שביצע את הדיקור בטענה שהדיקור נעשה באופן רשלני‪,‬‬
‫ללא ניקוי מתאים של איזור הבטן בו בוצעה הדקירה‬
‫וכתוצאה מכך נגרם הזיהום שהוביל למותה‪.‬‬
‫לא הוגשה חוו"ד מטעם התובעים לתמיכה בטענותיהם‪ ,‬והם‬
‫בקשו להחיל את הכלל של "הדבר מדבר בעדו"‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בסיבוכים נדירים‬
‫ביהמש פסק כי "מהעדויות שנשמעו בבית המשפט ומחומר‬
‫הראיות שהובא‪ ,‬ניתן לקבוע כי השימוש בחומר החיטוי‬
‫פולידין ואלכוהול היה נפוץ ומקובל לצורך עריכת הדיקור‬
‫וכי הנתבעים פעלו על‪-‬פי הנהוג והמקובל בכגון דא‪ ...‬ואין‬
‫לבוא לנתבעים בטרוניה באשר לפרקטיקה בה נהגו"‬
‫ואולם העובדה ‪ -‬שמדובר בתוצאה נדירה ובלתי צפוייה‬
‫למדי של דיקור מי שפיר שגרם לזיהום חריף ברחם‬
‫האשה ומותה עקב כך ‪ -‬תומכת בתחולת הכלל של הדבר‬
‫מדבר בעדו‪ .‬זה מצביע יותר על קיומה של התרשלות מאשר‬
‫על העדרה‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בסיבוכים נדירים‬
‫אף כי התובעים לא הוכיחו את הסיבה הממשית והישירה לזיהום‬
‫בגופה של המנוחה ולמותה כתוצאה מכך‪ ,‬שוכנעתי – על‪-‬פי מאזן‬
‫ההסתברויות במשפט האזרחי – כי ההסתברות שהיא נפטרה עקב‬
‫רשלנותם הרפואית של הנתבעים עולה על ההסתברות כי הפגיעה‬
‫לא היתה תוצאה של התרשלות כזו‪.‬‬
‫נטל השכנוע בדבר העדר התרשלות עבר לכתפי הנתבעים‬
‫ומשהם לא עמדו בו – דין התביעה להתקבל‪.‬‬
‫נקבע שהרופא שביצע את הדיקור אחראי ברשלנות משום שלא‬
‫הרים את הנטל להסביר באיזה מנגנון אירע הזיהום שלא‬
‫באחריותו‪.‬‬
‫א (ת"א) ‪ 89/96‬עזבון המנוחה ג'ומאנה מראר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשומות רפואיות – כלל "הנזק הראייתי"‬

‫"מקום שצריך להיעשות רישום רפואי וזה לא נעשה‪ ,‬ולא‬
‫ניתן הסבר מניח את הדעת למחדל זה‪ ,‬יועבר נטל ההוכחה‬
‫בדבר העובדות השנויות במחלוקת‪ ,‬שיכלו להתבהר מתוך‬
‫הרישום‪ ,‬אל כתפי הרופא או המוסד‪ ,‬שבמסגרתו ניתנו‬
‫השירותים הרפואיים‪".‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫נתונים על העברת נטל הראיה –‬

‫דו"ח ועדת שפניץ‬

‫נראה שנושא הרשומה הרפואית‪ ,‬ליקוי בה או היעדרה הוא‬
‫בעל השלכות מרכזיות בתחום תביעות הרשלנות הרפואית‪,‬‬
‫היכול לעיתים להשפיע באופן מהותי על תוצאת הדיון‬
‫בתביעה‪.‬‬
‫בשני שליש מן המקרים בהם העביר בית‪-‬המשפט את הנטל‬
‫מכתפי התובעים אל כתפי הנתבעים‪ ,‬בשל ליקוי ברשומה‬
‫הרפואית‪ ,‬הם לא הצליחו להתמודד עמו ולהרים אותו‪,‬‬
‫ונקבעה אחריות של המטפלים לנזקם של התובעים‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫התובע יליד ‪ 1939‬אושפז עקב אוטם שריר הלב‪.‬‬
‫בוצע צינתור שבמהלכו הוזרק חומר ניגוד מסוג‬
‫אורוגרפין‪.‬‬
‫סמוך לאחר ההזרקה התלונן התובע על הרגשה‬
‫לא טובה‪ .‬תוך שתי דקות היתה ירידה בלחץ‬
‫הדם‪ ,‬פרפור חדרים ואיבוד הכרה‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)2‬‬

‫האבחנה – שוק אנפילקטי עקב רגישות ליוד‪.‬‬
‫החלה פעולת החייאה אליה הצטרפו רופאים‬
‫בכירים וביניהם מנהל המחלקה הקרדיולוגית‬
‫ומנהל יחידת הצינתורים‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)3‬‬

‫פעולות ההחייאה כללו‪ :‬עיסוי חזה‪ ,‬מכות‬
‫חשמל‪ ,‬החדרת קוצב לב זמני והזלפת‬
‫תרופות שונות‪.‬‬
‫רק בחלוף כ‪ 40 -‬דקות חזר הלב לתפקד‪,‬‬
‫אלא שבזמן זה נגרם נזק מוחי קשה והתובע‬
‫נותר במצב וגטטיבי‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)4‬‬

‫נקבע כי לא היתה רשלנות בטיפול שקיבל התובע‬
‫עד שלב ההחייאה‪.‬‬
‫השאלה במחלוקת היתה האם ההחייאה בוצעה‬
‫בסבירות ובמיומנות‪.‬‬
‫עיון בכל הרישומים וסיכום הראיות בעניין זה‬
‫מעלה מספר בעיות; פרט לרישום הטכנאית על‬
‫מתן לידוקאין‪ ,‬אין רישום ישיר כלשהו על מצב‬
‫התובע במהלך המשבר‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)5‬‬

‫אין חולק כי מדובר באירוע קשה גם‬
‫לצוות הרפואי וניתן להבין כי הצוות דאג‬
‫קודם כל לטיפול בתובע ופחות לביצוע‬
‫רישומים‪ ,‬אולם מהנתונים עולה כי‬
‫חסרים רישומים וחלקם לא מדויקים או‬
‫לא ברורים דיים‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)6‬‬

‫התוצאה המעשית היא כי הרישום הלקוי‬
‫נזקף לחובת הנתבע ברשלנות רישומית‬
‫ונטל ההוכחה כי אין התרשלות של‬
‫הנתבע בעצם הטיפול הינו על הנתבע‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)7‬‬

‫הסברי הנתבע‪ ,‬לפיהם הצוות הרפואי היה שקוע כולו‬
‫בהחייאה ולכן אין לצפות ואין לדרוש תשומת לב‬
‫לרישום‪ ,‬הינם הסברים שובי לב אך אינם הסברים‬
‫מלאים‪.‬‬
‫הרשלנות הרישומית שפורטה לעיל שללה מהתובע את‬
‫היכולת לבודד חלק מהתהליך ולברר כראוי האם‬
‫במהלך ההחייאה היו נתונים שאיפשרו טיפול אחר או‬
‫אבחנה אחרת‪ .‬איננו יודעים מה סדר מתן כמות כה‬
‫גדולה של אדרנלין‪ ,‬ומה היו התגובות לכך‪...‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)8‬‬

‫אם היו רישומים ראויים בזמן ההחייאה‪ ,‬הן‬
‫על סדר התרופות וכמותן והן על לחצי דם‪,‬‬
‫יתכן והיו בידי התובע כלים טובים יותר‬
‫להראות כי במהלך החייאה כה ארוכה היה‬
‫אפשר לנקוט דרכים נוספות‪.‬‬
‫נקבע כי הנתבעים אחראים ל‪ 30% -‬מן הנזק‬
‫של התובע‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל הראייתי בשל אי ביצוע בדיקה‬

‫אישה הרה בהריון ראשון (לאחר ‪ 3‬שנים של טיפולי‬
‫עקרות) הגיעה לבי"ח בשבוע ה‪ 31 -‬להריון לאחר שחשה‬
‫ברע‪ .‬בביה"ח אובחנה הפרדות שיליה ומוות תוך רחמי‪,‬‬
‫על רקע רעלת הריון‪.‬‬
‫השאלה במחלוקת היתה האם הפרדות השיליה היתה‬
‫פתאומית או שהגיניקולוג אצלו ביקרה בבוקר אותו יום‪,‬‬
‫היה יכול כבר אז‪ ,‬לאבחן הפרדות שיליה‪ ,‬לשלוח אותה‬
‫בדחיפות לחדר לידה ולמנוע מוות תוך רחמי‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל הראייתי בשל אי ביצוע בדיקה‬

‫כיוון שהרופא לא ערך בדיקה של רגישות הבטן בעת הביקור של‬
‫האישה אצלו‪ ,‬קבע ביהמ"ש כי הוא גרם בכך נזק ראייתי לתובעת‬
‫כי נמנע ממנה להוכיח כי כבר באותה עת סבלה מהפרדות‬
‫שיליה‪...‬‬
‫לאור זאת הועבר הנטל אל הרופא לשכנע‪ ,‬כי באותו שלב בו נמנע‬
‫מלבצע את הבדיקה‪ ,‬לא סבלה האישה מבטן רגישה ולא היתה‬
‫שרויה בתהליך של הפרדות שיליה‪.‬‬
‫הרופא לא הצליח לעמוד בנטל זה ולכן נקבע כי הוא אחראי למות‬
‫העובר‪...‬‬
‫ע"א ‪ 9328/02‬לאה מאיר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"קשר סיבתי נסיבתי"‬
‫הוריה של פגה שנולדה בשבוע ‪ 29‬להריון בעקבות‬
‫הפרדות שליה‪ ,‬הגישו תביעה נגד ביה"ח‪ ,‬בטענה שהיה‬
‫איחור בביצוע ניתוח קיסרי לאם וכתוצאה מכך סובלת‬
‫הילדה משיתוק מוחין ופיגור שכלי‪.‬‬
‫התביעה הסתמכה על חוו"ד גניקולוגית בלבד ואילו‬
‫ההגנה הסתמכה על חוו"ד של נוירופדיאטר ונאונטולוג‬
‫ששללו קשר סיבתי בין הנזקים לבין העיכוב בביצוע‬
‫הניתוח הקיסרי וקבעו כי יש לשייכם לנזקי הפגות‬
‫בלבד‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"קשר סיבתי נסיבתי"‬
‫ביהמ"ש קבע כי קיים קשר "סיבתי נסיבתי" בין‬
‫התרשלות הרופאים שהתעכבו בביצוע הניתוח הקיסרי‪,‬‬
‫לבין הנזק שנגרם לפגה ולפיכך הטיל אחריות על‬
‫ביה"ח לפצות אותה על ‪ 40%‬מן הנזק שלה‪.‬‬
‫ביהמ"ש העליון אישר את פסה"ד המחוזי וקבע כי‬
‫לבימ"ש יש שיקול דעת לקבוע כי קיים קשר "סיבתי‬
‫נסיבתי" ואת שיעור האחריות ההסתברותי לנזק‬
‫(הפיצוי הופחת ל‪ 20% -‬מן הנזק)‪.‬‬
‫פס"ד מלול עדן‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫דרישות ההסבר בנסיבות מיוחדות‬

‫“ייתכנו מקרים בהם לסיכונים בעלי הסתברות נמוכה‬
‫תהיה משמעות מיוחדת לחולה הספציפי‪ .‬במקרה‬
‫כזה‪ ,‬למרות האחוז הנמוך יכללו אותם סיכונים‬
‫בתחום המידע המהותי הנדרש לחולה לשם החלטה‬
‫מושכלת אם לעבור את הטיפול הרפואי”‪.‬‬

‫ת”א (י‪-‬ם) ‪1109/97‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רף ההסבר בניתוחים אלקטיביים‬

‫"ההסבר הנדרש לקבלת הסכמה מדעת לניתוח‬
‫אלקטיבי – שאף בלעדיו ניתן לקיים אורח חיים‬
‫רגיל – נכלל ברף העליון של חובת הגילוי‪ ,‬והוא‬
‫כולל‪ ,‬בנוסף להתייחסות לסיכויי ההצלחה גם מתן‬
‫הזהרה מפני הסיבוכים האפשריים‪ ...‬גם אם‬
‫סיבוכים אלו נדירים‪".‬‬
‫ע"א ‪6153/97‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רף ההסבר בניתוחים אלקטיביים ‪-‬‬

‫‪RSD‬‬

‫"בענייננו מדובר בסיבוך המתרחש בקרב ‪0.5% - 0.3%‬‬
‫מהניתוחים – גם אם שיעור זה אינו גבוה‪ ,‬הרי מדובר בסיבוך‬
‫חמור‪ ,‬העלול לגרום להפיכתה של הגפה לחסרת כל תפקוד‪ ...‬כיוון‬
‫שמדובר בניתוח אלקטיבי חובת ההסבר נמצאת ברף העליון‪ .‬סיכון‬
‫‪ RSD‬הינו בגדר המידע שהתובע היה רשאי לצפות‪ ,‬באורח סביר‪,‬‬
‫כי יגולה לו‪ ,‬כדי שיוכל לשקלו במסגרת גיבוש דעתו לעניין‬
‫הסכמתו לטיפול הרפואי‪"...‬‬

‫ת"א ‪ 920/99‬יצחק נ' שע"צ‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רף ההסבר ברפואה פרטית‬

‫"רפואה פרטית בה קיים ניגוד עניינים מובנה בין‬
‫השאיפה המסחרית להרבות בניתוחים לבין‬
‫האינטרס של המטופל‪ ,‬כדי להקהות את עוקצו של‬
‫ניגוד העניינים יש להעמיד את המטופל על הסיכונים‬
‫והסיכויים שבניתוח המוצע לרבות החלופה שלא‬
‫לבצע כלל ניתוח סיכוייה וסיכוניה‪".‬‬
‫ע"א ‪6153/97‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫חובת ההסבר על טיפולים מחוץ לסל‬
‫בנסיבות מתאימות עשוי להיווצר צורך ליידע את המטופל לגבי‬
‫אפשרות טיפול המוצעת רק במסגרת הרפואה הפרטית ואולי אף‬
‫במסגרת שירותי רפואה מעבר לים‪ .‬כך יש לעשות‪ ,‬אכן‪,‬‬
‫כשמדובר בטיפול או בתרופה שעשויים לסייע לחולה ואינם‬
‫זמינים ברפואה הציבורית בארץ‪.‬‬
‫כשחולה אובחן כסובל ממחלה מסויימת‪ ,‬וישנה תרופה שאינה‬
‫מצויה ב"סל" – מקובל עלי שעל הרופא ליידע את החולה בדבר‬
‫קיומה של התרופה‪.‬‬
‫עליו להשאיר להחלטתו של החולה את השאלה אם לרכוש את‬
‫התרופה מכספו אם לאו‪ .‬שאלה זו כרוכה לא אחת באפשרויות‬
‫הכספיות של החולה וגם בפער בין ההשפעה של התרופה‬
‫שב"סל" לזו שאינה נמצאת בו‪ ,‬על הרופא לספק את המידע‬
‫הנדרש‪ ,‬והחולה‪ -‬יחליט‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ע"א ‪ 4960/04‬סידי‬

‫פגיעה באוטונומיה – פיצוי ללא נזק‬

‫אישה אושפזה בבית חולים לניתוח אורטופדי בשל‬
‫דפורמציה ברגל‪ .‬בסופו של דבר‪ ,‬במקום ניתוח לתיקון‬
‫הדפורמציה עברה ביופסיה בכתף בשל ממצא ידוע בכתף‬
‫שנחשד להיות גידול ממאיר‪ .‬בעקבות הביופסיה נותרה עם‬
‫מגבלה קשה בתפקוד הכתף‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פגיעה באוטונומיה‬
‫המטופלת טענה כי לא הוסברו לה הסיכונים הכרוכים‬
‫בביופסיה ולפיכך לא נתנה הסכמה מדעת לביצוע הפעולה‪.‬‬
‫נקבע כי גם לו היו נפרשים בפניה הסיכונים היתה נותנת‬
‫הסכמתה לביופסיה בשל הסיכון הממשי שמדובר בגידול‬
‫ממאיר‪.‬‬
‫למרות זאת נפסק כי היתה פגיעה באוטונומיה שלה והיא‬
‫זכאית לפיצוי כספי‪...‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פגיעה באוטונומיה‬

‫“ההכרה בזכותו של החולה לפיצוי על‬
‫הפגיעה באוטונומיה שלו‪ ,‬מקום בו הופרה‬
‫חובה זו‪ ,‬עשויה לתרום לכך שחובה זו‬
‫תקוים הלכה למעשה”‪.‬‬
‫ע”א ‪ 2781/03‬מיאסה עלי דעקה‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות בפגיעה באוטונומיה‬

‫הפרת חובת הזהירות ‪ -‬אי מתן הסברים‬
‫למטופלים לפני ביצוע טיפולים‬
‫נזק ‪ -‬פגיעה באוטונומיה של המטופל‬
‫קשר סיבתי ‪ -‬בין אי מתן ההסברים לבין‬
‫עוצם ההפתעה מן הסיבוך שהתרחש‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫משמעות העדרו של טופס הסכמה ייעודי‬
‫ניתוח סימפטקטומי (נגד הזעת יתר)‪ ,‬שבוצע בשנת ‪ 1999‬והסתבך‬
‫בהזעת יתר פיצויית‪.‬‬
‫המטופל הגיש תביעה בטענה שלא הוזהר מפני הסיבוך האמור‪.‬‬
‫התובע הוחתם על טופס הסכמה סטנדרטי (לא ייעודי)‪ ,‬משום שעד‬
‫השנה האמורה לא פותח טופס ייעודי מתאים‪.‬‬
‫הרופא המנתח רשם בגיליון כי הוסברו הסיכונים הכרוכים בפעולה‬
‫והעיד בבימ"ש כי הוא מסביר לכל המטופלים‪ ,‬ללא יוצא מן הכלל‪,‬‬
‫כי הבעיה עם הניתוח היא שבמקרים רבים מאוד‪ ,‬למעלה מ‪50% -‬‬
‫מופיעה הזעה פיצויית‪ ,‬וב‪ 2-3% -‬מן המקרים ההזעה הפיצויית‬
‫יכולה להיות משמעותית ביותר‪.‬‬
‫סטודנטית שהועסקה במרפאתו של הרופא ונכחה בזמן שקיבל‬
‫חולים אישרה את עדותו בעניין ההסברים‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫חוק זכויות‬

‫החולה‪ ,‬התשנ”ו‪1996-‬‬

‫סעיף ‪ :14‬אופן מתן הסכמה מדעת‬

‫(א)‬

‫‪.....‬‬

‫(ב)‬

‫הסכמה מדעת לטיפול רפואי המנוי בתוספת תינתן‬
‫במסמך בכתב‪ ,‬שיכלול את תמצית ההסבר שניתן‬
‫למטופל‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫חוק זכויות‬

‫החולה‪ ,‬התשנ”ו‪1996-‬‬

‫תוספת‬
‫(סעיפים ‪)15 ,14‬‬
‫(‪ )1‬ניתוחים‪ ,‬למעט כירורגיה זעירה‪.‬‬
‫(‪ )2‬צינתורים של כלי דם‪.‬‬
‫(‪ )3‬דיאליזה‪.‬‬
‫(‪ )4‬טיפול בקרינה מייננת (רדיותרפיה)‪.‬‬
‫(‪ )5‬טיפולי הפריה חוץ‪-‬גופית‪.‬‬
‫(‪ )6‬כימותרפיה לטיפול בתהליכים ממאירים‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בהעדר טופס הסכמה ייעודי‬
‫נקבע (בערעור) כי נוכח הוראות חוק זכויות החולה אין די בטפסים הערוכים‬
‫על פי תקנות בריאות העם (טופסי הסכמה)‪ ,‬התשמ"ד‪. 1984-‬‬
‫ככל הנראה המערכת הרפואית התאימה עצמה להוראות אלה באיחור מסויים‪,‬‬
‫ובמועד הרלוונטי (‪ )1999‬עדיין נעשה שימוש בטפסים הישנים‪ ,‬תוך הפרת‬
‫הוראת החוק‪.‬‬
‫אין לשלול את האפשרות‪ ,‬לפיה הפרת החובה לעגן את הסכמת המטופל‬
‫במסמך בכתב שיכלול את "תמצית ההסבר שניתן למטופל"‪ ,‬שוללת‪ ,‬מניה‬
‫וביה‪ ,‬את האפשרות שאכן מדובר ב"הסכמה מדעת"‪.‬‬
‫דרישת הכתב בחוק היא "דרישה מהותית" ובהעדרו של טופס הסכמה מדעת‬
‫ערוך כדין‪ ,‬יש לקבוע‪ ,‬למצער‪ ,‬כי במקרה של מחלוקת‪ ,‬המטפל הוא זה‬
‫שצריך להוכיח קיומה של הסכמה זו‪.‬‬
‫ע"א ‪ 6299/05‬צורף‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ומה הדין כשיש טופס חתום ?!‬

‫נולדה‬

‫בשנת ‪1998‬‬
‫(מיקרופטלמיה)‪.‬‬
‫בשבוע ‪ 21‬להריון בוצעה לאם בדיקת אולטרה‪-‬סאונד בסיסית‬
‫במסגרת הקופה שנמצאה תקינה‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע כי לא ניתן לגלות את המום במסגרת בדיקה בסיסית‬
‫אך יש אפשרות לגלות זאת בבדיקה מורחבת‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע כי היה מדובר בהריון שלא בסיכון גבוה ולא היה‬
‫מקום לביצוע סקירה מורחבת‪/‬מכוונת‪.‬‬
‫האם חתמה על טופס בקשה לביצוע בדיקת על‪-‬קול לפיה היא‬
‫מודעת לכך שמדובר בבדיקה בסיסית וכי באפשרותה לבצע‬
‫בדיקה מורחבת באופן פרטי‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תינוקת‬

‫כשהיא‬

‫סובלת‬

‫מעיוורון‬

‫חתימה ללא הסבר – לאו הסכמה היא‬
‫ביהמ"ש קבע כי הרופאים הסבירו לאם כי הבדיקה אותה היא עומדת לבצע‬
‫היא בדיקה בסיסית וכי קיימת בדיקה משוכללת יותר אותה ניתן לבצע באופן‬
‫פרטי ואולם בכך לא די‪.‬‬
‫האם לא הבינה לאשורה את האבחנה בין הבדיקה הבסיסית והמורחבת ואם‬
‫היתה מבינה היתה בוחרת לבצע את הבדיקה על חשבונה‪ .‬יש כשל בשרשרת‬
‫המידע אשר נמסר לאם‪.‬‬

‫לא די בקיומה של פרקטיקה לפיה מיידעים את האישה כי קיימת‬
‫בדיקה מורחבת‪ ,‬העדר הנחיות ברורות ונהלים מוגדרים באשר‬
‫להיקף המידע שיש למסור למטופלת לעניין אפשרותה לבצע‬
‫בדיקה מורחבת ‪...‬ואי מתן הסבר הולם בטרם ביצוע הבדיקה‬
‫הבסיסית הינם בגדר נוהל בלתי סביר‪...‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תוצאות הערעור‬
‫המלצת ביהמ"ש‪:‬‬

‫לאור קשיים שהתגלעו בהכרעת בימ"ש קמא בשאלת‬
‫החבות ולאור זאת שבימ"ש קמא הכריע בפסק דינו‬
‫בסוגיות שלא היו בחזית הדיון יבוטל פסק דינו של‬
‫בימ"ש קמא והסכום אשר שולם לתובעים יישאר בידם‪.‬‬

‫התובעים הסכימו להצעת ביהמ"ש שמשמעותה‬
‫שפסה"ד מבוטל‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ההחמרה השיפוטית –‬
‫הנזק הממוני‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫הלכת "השנים האבודות" –‬
‫עזבון אטינגר ז"ל‬

‫פס"ד תקדימי ניתן‪ ,‬במרץ ‪ ,2004‬על‪-‬ידי בית‪-‬המשפט העליון‬
‫בהרכב של חמישה שופטים בתביעת עזבון של קטין‪ ,‬אשר הלך‬
‫לעולמו בגיל ‪ ,12‬כתוצאה מנפילה לבור בעת משחק עם חבר‪,‬‬
‫בעיר העתיקה בירושלים‬
‫עזבון של קטין אשר הלך לעולמו כתוצאה מרשלנות‪ ,‬זכאי לפיצוי‬
‫בגין הפסד כושר השתכרות ב"שנים האבודות"‪ ,‬בהן לא זכה‬
‫לחיות ולהתפרנס‬
‫זכות דומה קיימת גם לעזבון של בגיר שהלך לעולמו בגיל‬
‫העבודה‬
‫נפגע אשר קוצרה תוחלת חייו כתוצאה מרשלנות זכאי מעתה‬
‫לפיצוי בגין הפסד ההשתכרות שלו ב"שנים האבודות"‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"השנים האבודות" – ההשלכות הכספיות‬
‫נקבע כי חישוב הפסד ההשתכרות ב"שנים האבודות" יהיה מבוסס‬
‫על ‪ 30%‬מן השכר הממוצע במשק (בתקופה מגיל ‪18-21‬‬
‫החישוב הוא ‪ 70%‬מן הסכום האמור)‪.‬‬
‫ההנחה המובלעת היא כי ניתן לחסוך ‪ ₪ 2400‬מתוך ‪₪ 8000‬‬
‫בחודש !!!!!‬
‫בתביעת יורשים שהם גם תלויים ‪ ,‬נקבע כי יש ליורשים זכאות‬
‫לקבל פיצוי בגין ראשי נזק שנמצאים מחוץ לתחום החפיפה (כאב‬
‫וסבל וקיצור תוחלת חיים וכ"ו)‬
‫חישוב הפסד ההשתכרות בשנים האבודות‪ ,‬כולל גם חישוב הפסדי‬
‫פנסיה‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫הגידול בפיצוי הכספי‬
‫יולדת לאחר ‪ 3‬שנות טיפולי הפריה בהריון ראשון‪,‬‬
‫נשלחה "להסתובב" כדי לזרז לידה ושבה עם עובר מת‪.‬‬
‫בימ"ש המחוזי קבע אחריות ופסק לאם פיצוי של‬
‫‪ ₪ 300,000‬בגין כאב וסבל‪.‬‬
‫ביהמ"ש העליון קבע כי מגיע פיצוי גם לאב בגין כאב‬
‫וסבל שלו בסכום נוסף של ‪.₪ 250,000‬‬
‫סטיה מהלכה קודמת שחייבה נזק נפשי חמור "בניזוק‬
‫משני" שעולה כדי מחלת נפש או הפרעת נפש הגורמת‬
‫נכות ממשית‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פס"ד לבנה לוי‬

‫הגידול בסכומי הפיצוי‬
‫צעירה שנולדה בשנת ‪ 1985‬כשהיא סובלת משיתוק ביד שמאל‬
‫כתוצאה מפגיעה במקלעת העצבים הברכיאלית‪ ,‬הגישה בשנת‬
‫‪ 2006‬תביעה נגד ביה"ח בו נולדה בטענה של רשלנות בלידה‪.‬‬
‫בינתיים סיימה התובעת לימודי משפטים ומנהל עסקים ובמהלך‬
‫המשפט עשתה התמחות במשפטים‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע שיש אחריות לביה"ח ופסק לה פיצוי גלובלי בגין‬
‫הפסד השתכרות בסך של ‪ ₪ 800,000‬ובנוסף ‪ ₪ 600,000‬כאב‬
‫וסבל‪ ₪ 1,000,000 ,‬עזרת צד ג' ו‪ ₪ 85,000 -‬הוצאות ‪....‬‬

‫א (ים) ‪8363/06‬פדילה נ' בי"ח מאיר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"ועדת שפניץ" – אין מקום להגביל בחוק את‬
‫הפיצוי לתובעים בגין רשלנות רפואית‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫לאן מועדות פנינו?‬

‫‪ ‬המשך החמרה שיפוטית ?‬
‫‪ ‬התמתנות והתייצבות ?‬
‫‪ ‬התערבות חקיקתית ?‬
‫ימים יגידו‪....‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תודה !‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬


Slide 26

‫עדכונים בפסיקת בתי‪-‬המשפט‬
‫בתביעות רשלנות רפואית‬
‫עו"ד טליה חלמיש‪-‬שני‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬
‫מקבוצת מדנס‬
‫מאי ‪2009‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תמונת המצב‬
‫בשנים האחרונות אנו עדים לעליה ניכרת של ההוצאה‬
‫בגין תביעות אחריות מקצועית בתחום הרפואה‪.‬‬
‫העליה נובעת בעיקר מ"אינפלציה שיפוטית" שהביאה‬
‫לגידול ניכר בפיצויים המשולמים לתובעים‪.‬‬
‫התשלומים השנתיים בתביעות הרשלנות הרפואית‪ ,‬גדלו‬
‫בעשור האחרון ב‪.700% -‬‬
‫במקביל גדלו הפרמיות בצורה דרמטית והכיסויים‬
‫הוגבלו‪.‬‬
‫מוסדות רפואיים ורופאים פרטיים העוסקים בתחומים‬
‫בסיכון גבוה (לידות‪ US ,‬מיילדותי‪ ,‬כירורגיה פלסטית‬
‫וכ"ו) נתקלים בקושי להשיג כיסוי ביטוחי‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫התפתחות התביעות בבימ"ש‬

‫‪1994 - 2008‬‬

‫‪1,200‬‬
‫‪1,100‬‬
‫‪1,000‬‬
‫‪900‬‬
‫‪800‬‬
‫‪700‬‬
‫‪600‬‬
‫‪500‬‬
‫‪400‬‬
‫‪300‬‬
‫‪200‬‬
‫‪100‬‬
‫‪0‬‬

‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫‪2002‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫‪1994‬‬

‫מדד גידול התשלומים‬

‫‪1995 - 2008‬‬

‫‪3100%‬‬
‫‪2800%‬‬
‫‪2500%‬‬
‫‪2200%‬‬
‫‪1900%‬‬

‫‪1600%‬‬
‫‪1300%‬‬
‫‪1000%‬‬
‫‪700%‬‬
‫‪400%‬‬
‫‪100%‬‬
‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫‪2002‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫התפתחות התביעות בבימ"ש‬
‫מיילדות וגינקולוגיה‬

‫‪240‬‬

‫‪210‬‬

‫‪180‬‬

‫‪150‬‬

‫‪120‬‬

‫‪90‬‬

‫‪60‬‬

‫‪30‬‬

‫‪0‬‬
‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2002‬‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫מדד גידול התשלומים‬
‫מיילדות וגינקולוגיה‬

‫‪11100%‬‬
‫‪10100%‬‬
‫‪9100%‬‬
‫‪8100%‬‬
‫‪7100%‬‬
‫‪6100%‬‬
‫‪5100%‬‬
‫‪4100%‬‬
‫‪3100%‬‬
‫‪2100%‬‬
‫‪1100%‬‬
‫‪100%‬‬

‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫‪2002‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫מקצועות קליניים מובילים בשיעור הסיכון‬
‫‪1991 - 2008‬‬
‫מיילדות‬
‫כירורגיה כללית‬

‫‪40%‬‬

‫קרדיולוגיה‬

‫שיעור הסיכון הכספי‬

‫‪35%‬‬
‫‪30%‬‬

‫רפואת שיניים‬

‫‪25%‬‬

‫אורטופדיה‬

‫‪20%‬‬

‫נוירוכירורגיה‬

‫‪15%‬‬
‫‪10%‬‬

‫גינקולוגיה‬

‫‪5%‬‬

‫אופטלמולוגיה‬

‫‪0%‬‬

‫‪18%‬‬

‫שיעור התיקים עם סיכון כספי‬

‫‪16%‬‬
‫‪14%‬‬
‫‪12%‬‬
‫‪10%‬‬
‫‪8%‬‬
‫‪6%‬‬
‫‪4%‬‬
‫‪2%‬‬
‫‪0%‬‬

‫* ‪ 3%‬ומעלה‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫דו"ח ועדת "שפניץ"‪-‬‬

‫הועדה הבין משרדית לבחינת הדרכים להקטנת ההוצאה‬
‫הציבורית בגין תביעות הרשלנות הרפואית‬

‫מסתמנת בפסיקה מגמה של הרחבת אחריותם של בעלי‬
‫מקצועות הרפואה והמוסדות הרפואיים – החל בסוגית‬
‫ההתרשלות (ירידת קרנה של הלכת הפרקטיקה‬
‫המקובלת)‪ ,‬המשך בסיבתיות (אובדן סיכויי החלמה)‬
‫וכלה בהרחבת העילות (רשלנות בגין הסכמה מדעת)‬
‫וראשי נזק (פגיעה באוטונומיה)‪.‬‬
‫מהנתונים עולה כי במשך השנים עלו סכומי הפיצויים‬
‫הממוצעים שנפסקו בתביעות רשלנות רפואית‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫הגידול בפיצוי הממוצע לתובעים‬
‫שנת תשלום‬
‫‪2004‬‬
‫‪2005‬‬
‫‪2006‬‬
‫‪2007‬‬
‫‪2008‬‬

‫תשלום ממוצע לתובע (בדולר)‬
‫‪21,872‬‬
‫‪33,700‬‬
‫‪34,935‬‬
‫‪44,839‬‬
‫‪62,374‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פיצוי עבור כאב וסבל ב– ‪ 100%‬נכות‬

‫‪1997-2008‬‬

‫‪1600000‬‬

‫‪1400000‬‬

‫‪1200000‬‬

‫‪1000000‬‬

‫‪800000‬‬

‫‪600000‬‬

‫‪400000‬‬

‫‪200000‬‬

‫‪0‬‬
‫‪2009‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2005‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2003‬‬

‫‪2001‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1997‬‬

‫פיצוי עבור מות קטינים (קיצור תוחלת חיים‪+‬כאב וסבל)‬
‫‪1998-2006‬‬
‫‪1800000‬‬

‫‪1600000‬‬

‫‪1400000‬‬

‫‪1200000‬‬

‫‪1000000‬‬

‫‪800000‬‬

‫‪600000‬‬

‫‪400000‬‬

‫‪200000‬‬

‫‪0‬‬
‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2002‬‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ההתפתחויות המשפטיות‬

‫עמדה סלחנית‬

‫עמדה ביקורתית‬

‫עמדה מחמירה‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫סלחנות שיפוטית‬

‫(‪)1961‬‬

‫"אשה‪ ...‬באה למחלקה הגינקולוגית לשם ניתוח קל‬
‫ברחמה ויצאה מהמחלקה שבעת יסורים ובעלת מום‬
‫לכל ימי חייה‪...‬‬
‫הטיפול אשר החולה קיבלה בבית החולים לא היה כפי‬
‫שצריך היה לצפותו מבעלי מקצוע מעולים וכן קרו תוך‬
‫כדי טיפול הזנחות וטעויות שונות‪ ,‬אשר הביאו לידי‬
‫תוצאות מעציבות במצב בריאותה‪...‬‬
‫רופא בשר ודם עשוי לטעות‪ ,‬ולא כל טעות מהווה‬
‫רשלנות‪"...‬‬

‫התביעה נדחתה‬
‫(ע"א ‪ 280/60‬פרדו נ' פלדמן‪ ,‬פד' (טו') ‪)1961‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫בקרה שיפוטית‬
‫עולם הרפואה אינו חסין מביקורת שיפוטית ומחשיפה של מעשי רשלנות‬
‫מקצועיים‪ .‬ביקורת זו היא אחת הערובות החשובות להקפדה על מתן טיפול‬
‫רפואי נאות‪.‬‬
‫לא כל טעות באבחנה או בטיפול‬
‫מצביעה בהכרח על רשלנות‪.‬‬
‫אחריות הרופאים‪ ,‬ברשלנות‬
‫אזרחית או פלילית‪ ,‬צריכה‬
‫להיקבע‪ ,‬רק אם הוכח שבנתוני‬
‫זמן אמת פעלו הרופאים‬
‫באי מיומנות מקצועית‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫בקרה שיפוטית – האם היא מקדמת את‬
? ‫בטיחות הטיפול‬
Most patient-safety experts continue to believe that the
threat of liability is the primary barrier to the
development of effective and comprehensive patient
safety programs in hospitals. I suggest, on the
contrary…that judicial recognition of an explicit “right
to safety” for hospital patients, with correlative duty of
hospitals to implement patient-safety measures can
become the primary motivator for the development of
systems to improve patient safety.
George J. Annas. J.D., NEJM 354;19 May11,2006
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫בקרה שיפוטית‬

‫‪‬‬
‫שיפור איכות הרפואה‬
‫הרשומה הרפואית‬
‫• רישום מפורט יותר‬
‫• שמירה על רשומות‬

‫תהליך הבקרה הרפואית‬
‫• ניהול סיכונים‬
‫• אבטחת איכות‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תקשורת עם מטופלים‬
‫• הסכמה מדעת‬
‫• גילוי נאות על תקלות‬

‫ניהול הטיפול הרפואי‬
‫• פרוטוקולים ונהלים‬
‫• הנחיות קליניות‬

‫החמרה שיפוטית‬

‫‪‬‬
‫רפואה מתגוננת‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬

‫ריבוי בדיקות וטיפולים מיותרים‬
‫יצירת מתח ביחסי מטפל‪-‬מטופל‬
‫הוצאות מוגברות לתשלום ביטוח‬
‫סגירת פעילויות בסיכון ביטוחי גבוה‬
‫קושי להשיג כיסוי ביטוחי‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית‬

‫(‪)1998‬‬

‫"חיובם של הרופא וקופת‬
‫חולים בדין הוא פרי של חוכמה‬
‫לאחר מעשה‪ .‬הרף שהוצב‬
‫לקביעת אחריותם‪ ,‬הוצב בגובה‬
‫כה רב‪ ,‬עד שלא רק הרופא‬
‫הסביר אינו יכול לעוברו‪ ,‬אלא‬
‫גם הרופא המומחה המובהק‬
‫ייכשל בכך"‪.‬‬
‫(השופטת שטרסברג‪-‬כהן בדעת מיעוט‬
‫ע"א ‪ 3709,3264/96‬קופ"ח נ' פלד ואח')‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית – ההנמקה‬
‫"אין להטיל את העומס הכלכלי של הטעות הרפואית‬
‫על החולה‪ ,‬אלא מן הראוי כי יוטל‪ ,‬עקרונית‪ ,‬על‬
‫הרופא בעל הטעות שממנו יפוזר ממילא על ציבור‬
‫רחב יותר באמצעות ביטוח האחריות המקצועית‪.‬‬
‫יתרה מזו‪ ,‬הטלת האחריות האישית על הרופא‪...‬‬
‫עשויה לעודד את מילוי החובה המקצועית‬
‫להתעדכנות בספרות המקצועית‪"...‬‬
‫(השופט אנגלרד ע"א ‪ 3709,3264/96‬קופ"ח נ' פלד ואח')‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ההחמרה השיפוטית –‬
‫שאלת האחריות‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"החמרת" האחריות של המטפלים‬
‫"פרקטיקה רצויה" במקום "פרקטיקה מצויה"‬
‫החלת נורמות התנהגות רטרוספקטיבית‪" -‬דרך עוקפת פרקטיקה‬
‫מקובלת"‬
‫מבחן "המומחה הטוב" במקום "הרופא הסביר"‬
‫החלת כלל "הדבר מדבר בעדו" במקרי סיבוכים נדירים‬
‫החלה מסיבית של "כלל הנזק הראייתי"‬
‫החלת אחריות במקרים של "קשר סיבתי נסיבתי"‬
‫קביעת חובות מוגברות בכל הנוגע להסברים למטופלים עובר‬
‫למתן לטיפולים רפואיים‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"פרקטיקה מצויה" לעומת "פרקטיקה רצויה"‬
‫העובדות ‪ -‬רביד נ' קליפורד‬

‫ביום ‪ 5.4.84‬הגיעה רביד בת החמש למרפאת שיניים לצורך‬
‫טיפול שיניים‪ .‬כהכנה לטיפול הזריק לה הרופא זריקת הרדמה‬
‫מקומית בלסתה התחתונה מצד ימין‪ .‬הרופא השתמש לצורך‬
‫ההזרקה במזרק לא שואב‪ ,‬שהיה מקובל לשימוש באותה תקופה‬
‫(פרקטיקה מקובלת)‪.‬‬
‫זמן קצר לאחר ההזרקה נטתה רביד על צידה ולא הצליחה‬
‫להתייצב‪ .‬היא היתה מנומנמת והוחלט להעבירה לטיפול בבית‪-‬‬
‫חולים‪ .‬כתוצאה מן האירוע סובלת רביד עד היום מהמיפרזיס‬
‫במחצית הגוף השמאלי ומהפרעות נוירולוגיות וקוגנטיביות‪.‬‬
‫הסתבר כי חומר ההזרקה חדר לכלי דם משם נדד למוח וגרם‬
‫לקריש דם ולאוטם מוחי‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"פרקטיקה מצויה" לעומת "פרקטיקה רצויה"‬
‫ההכרעה המשפטית‬

‫העובדה שרופא נהג בהתאם לפרקטיקה המקובלת‬
‫בתחומו‪ ,‬היא כשלעצמה‪ ,‬אינה מעניקה לו הגנה‬
‫מוחלטת ולעולם מצוי בידי בית המשפט לקבוע‪ ,‬כי‬
‫פרקטיקה נהוגה זו אינה עולה בקנה אחד עם חובת‬
‫הזהירות של רופא כלפי מטופל‪.‬‬
‫פרקטיקה מקובלת מהווה פרמטר‪ ,‬ואפילו פרמטר‬
‫חשוב‪ ,‬במכלול השיקולים שעל בית המשפט לשקול‬
‫בבואו לקבוע את סטנדרט ההתנהגות הראוי‪ ,‬אולם‬
‫אין היא הפרמטר היחיד אשר בית המשפט יתחשב בו‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫די היה באמצעי פשוט וזמין למנוע סיכון ידוע של‬
‫חדירת מזרק עם חומר הרדמה לתוך עורק‪ ,‬דבר אשר‬
‫עלול לגרום לתופעות לוואי משמעותיות‪ .‬כל זאת‬
‫ללא תוספת עלות משמעותית‪.‬‬
‫בנסיבות אלה אין מנוס מן המסקנה כי רופא התרשל‬
‫שכן רופא זהיר היה בוחר למנוע סיכון זה באמצעות‬
‫שימוש במזרקים שואבים‪.‬‬
‫רביד נ' קליפורד‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬
‫הנורמות אינן נקבעות על‪-‬ידי מומחים אלה או אחרים‪ ,‬אלא‬
‫על‪-‬ידי בית‪-‬המשפט‪.‬‬
‫שאלת תפקידו של מנתח בחדר ניתוח היא עניין ערכי‬
‫ונורמטיבי שמתפקידו של בית‪-‬המשפט להכריע בו‪.‬‬
‫עדות יו"ר המועצה הלאומית לכירורגיה‪ ,‬הרדמה וטיפול נמרץ‬
‫כי אין אחריות הדדית בין מנתח לרופא מרדים‪ ,‬כפי שבא לידי‬
‫ביטוי בסיכום ישיבת המועצה הלאומית הנ"ל‪ ,‬אין לראות בה‬
‫משום נורמה נכונה‪ ,‬ולפיכך אין לפעול על‪-‬פיה‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬

‫(‪)2‬‬

‫אם נרשם בסיכום ישיבת מועצת איגוד רופאי העיניים‪ ,‬כי‬
‫המנתח אחראי כלפי המנותח על הניתוח ותוצאותיו בלבד‪,‬‬
‫והמרדים אחראי כלפי המטופל על תהליך ההרדמה ותוצאותיו‪,‬‬
‫אין לראות בכך כאילו כל אחד מהם אחראי רק על תחומו‪,‬‬
‫וחייבת להיות הדדיות ביניהם‪ ,‬ולמרות שאין למנתח "אחריות‬
‫על" הרי שיש לו אחריות על סימני החיים של המנותח‪ ,‬לא‬
‫פחות מאשר למרדים‪ ,‬ועל‪-‬כן עמדת איגוד רופאי העיניים כפי‬
‫שבאה לידי ביטוי במסמך הנ"ל‪ ,‬אינה משקפת את הנורמה‬
‫המחייבת‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬

‫(‪)3‬‬

‫המסמך בדבר חלוקת אחריות בחדר הניתוח של ההסתדרות‬
‫הרפואית בישראל‪ ,‬קובע כי שיתוף פעולה בין הרופא המנתח‬
‫והרופא המרדים בניתוח חיוני להצלחת הטיפול וכך יש אכן‬
‫לנהוג‪ ,‬אולם ההסתייגות שעל‪-‬פיה אין הרופא המנתח אחראי‬
‫לפעולות המבוצעות על‪-‬ידי הרופא המרדים‪ ,‬כפי שהרופא‬
‫המרדים אינו אחראי על פעולות המבוצעות על‪-‬ידי הרופא‬
‫המנתח‪ ,‬איננה נורמה שיש לפעול על‪-‬פיה‪ ,‬שכן ברור שהמנתח‬
‫אינו אחראי על פעולות המרדים‪ ,‬אולם אין בכך כדי לסייג‬
‫אחריותו לעקוב אחר סימני החיים של המנותח‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬

‫(‪)4‬‬

‫כאשר מנותח פונה למנתח בבקשה לנתחו אין הוא יוצר קשר אחד עם‬
‫המרדים וקשר אחר עם המנתח‪ ...‬יש לייחס לו אחריות מעבר לעצם‬
‫הפעולה הכירורגית‪ ,‬המנותח מצפה ממנו להיות אחראי על חייו בעת‬
‫ביצוע הניתוח – ולאו דווקא בעת ביצוע הפעולה הכירורגית גרידא‪.‬‬
‫כל מנתח חייב להיות שותף מלא למעקב אחר סימני חיים של המנותח‪ ,‬גם‬
‫תוך כדי ובמהלך הניתוח‪ ,‬ואין הוא רשאי להטיל את האחריות הבלעדית‬
‫על כך על כתפי המרדים‪.‬‬
‫חובתו של המנתח היתה להאזין לקולות המוניטור ע"מ לוודא שהוא‬
‫ממשיך לנתח אדם חי ולא מחוסר חיים‪ .‬אם הוא לא עושה כן הוא‬
‫מתרשל‪.‬‬
‫המנתח שלא עשה כן הורשע בעבירה של מעשה פזיזות ורשלנות‪.‬‬
‫פ (תא) ‪ 40016/07‬מ"י נ' אסותא ואח'‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החלת נורמות רטרוספקטיבית‬
‫בשנת ‪ 1986‬נולד ערן סידי עם חסר של כף יד ימין‪.‬‬
‫בשנת ‪ 1997‬הגישה משפחת סידי תביעה נגד הגיניקולוג שביצע‬
‫לאם בדיקת אולטרה סאונד שגרתית במהלך ההריון‪ ,‬בטענה של‬
‫רשלנות באי אבחון חסר כף היד‪.‬‬
‫ביהמ"ש המחוזי פסק כי לא היתה רשלנות בביצוע הבדיקה‪ ,‬שכן‬
‫בשנה הנדונה בדיקת האולטרה סאונד הבסיסית לא כללה סקירת‬
‫גפיים ודחה את התביעה‪.‬‬
‫לעומת זאת ביהמ"ש העליון שדן בערעור על התביעה קבע‬
‫בשנת ‪ 2005‬כי חלה חובה על הרופא הבודק בשנת ‪!!! 1986‬‬
‫ליידע את האישה על מגבלות הבדיקה ועל האפשרות לבצע‬
‫בדיקת אולטרה סאונד מורחבת במסגרת הפרקטיקה הפרטית‪...‬‬
‫ע"א ‪ 4960/04‬סידי‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החלת נורמות רטרוספקטיבית ‪2 -‬‬
‫ילדה נולדה בשנת ‪ 1995‬כשהיא סובלת מתסמונת ‪ X‬שביר‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע כי בתקופה הרלבנטית הבדיקה טרם הומלצה ע"י הגורמים‬
‫המקצועיים ושליחת הנשים לביצועה בוודאי שלא היתה פרקטיקה מחייבת‬
‫את הרופא הסביר‪.‬‬
‫ואולם ביהמ"ש קבע כי מאחר שבמאמרים שפורסמו עובר לשנת ‪1994‬‬
‫מוזכרות בדיקות המבוצעות לאוכלוסייה בעלת סיכון נמוך לצרכי מחקר או‬
‫לצרכים אחרים‪ ,‬היה על רופא סביר הקורא את המאמרים הללו להסיק כי‬
‫"בדיקות סקר" לגילוי הנשאות קיימות גם אם ביצוען עדיין אינו מומלץ‪.‬‬
‫הבדיקה היתה קיימת במועד הרלבנטי ויש לייחס להורים בהתאם להלכת‬
‫סידי ציפייה סבירה כי קיומה יגולה להם ולכן הרופא התרשל בכך שלא ידע‬
‫על קומה ולא גילה להורים על קיומה‪.‬‬
‫הקופה אחראית לכך שלא הפיצה בקרב רופאיה את האפשרות לביצוע‬
‫בדיקה לגילוי הנשאות לתסמונת ‪ X‬שביר גם לנשים ללא כל אינדיקציה‪.‬‬
‫א (ים)‪ 5416/03‬שיר סגל‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"כלל ‪ 30‬הדקות" – ‪OUT‬‬
‫השאלה היא מהו פרק הזמן הסביר לביצוע ניתוח קיסרי ?‬
‫פרק הזמן של ‪ 15‬דקות לבצוע ניתוח קיסרי הוא פרק זמן‬
‫אפשרי וראוי כאשר חדר הניתוח פנוי וכל הצוות זמין‪ ...‬יש‬
‫להשלים‪ ,‬חרף העובדה שהדבר אינו רצוי‪ ,‬גם עם חלוף פרק‬
‫זמן ארוך יותר של כ‪ 25-30 -‬דק' עד לניתוח‪ .‬אולם שיהוי כזה‬
‫בביצוע הניתוח‪ ,‬כדי שיתקבל כשיהוי סביר‪ ,‬מחייב מתן הסבר‪,‬‬
‫המבוסס על נסיבותיו המיוחדות של המקרה הנדון‪ ,‬ועל כך‬
‫שבפועל נעשו מאמצים סבירים לקצר פרק זמן זה דבר שלא‬
‫הסתייע באותן נסיבות‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"כלל ‪ 15‬הדקות" – ‪IN‬‬
‫במקרה שלפנינו‪ ,‬לא ניתן הסבר המצדיק התמשכותו של פרק‬
‫הזמן שחלף בין קבלת ההחלטה על ביצוע הניתוח לבין הביצוע‬
‫בפועל‪.‬‬
‫במקרה שלפנינו נפל שיהוי בלתי מוצדק של כ‪ 6 -‬דקות גם‬
‫בהתמשכות פרק הזמן ממועד קבלת ההחלטה על הניתוח ועד‬
‫לביצועו‪ .‬מכאן‪ ,‬שבסה"כ נפל במקרה זה שיהוי בלתי מוצדק‬
‫בביצוע הניתוח הקיסרי‪ ,‬העולה כדי רשלנות‪ ,‬של ‪31-33‬‬
‫דקות‪ ,‬ולמצער שיהוי של ‪ 21‬דקות‪.‬‬
‫א (ים) ‪ 8005/06‬ב‪.‬ר‪ .‬נ' בי"ח מאיר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית –‬
‫סטנדרט המומחה הטוב‬

‫על הרופא להשתמש ברמת ידע‪ ,‬כשרון ואיכפתיות‪,‬‬
‫הקיימת ומופעלת ע"י רופאים ברמה מקצועית טובה‬
‫ולא ממוצעת‪.‬‬
‫כאשר מדובר ברופא הטוען לכישורים מיוחדים ולהיותו‬
‫מומחה‪ ,‬הרמה הנדרשת ממנו היא בהתאם לכך‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית –‬
‫"המתמחה חשוד"‬
‫אישה שעברה ניתוח קיסרי אלקטיבי בהרדמה ספינלית‪,‬‬
‫נותרה עם נזק לשורשי העצב הפירוניאלי‪ ,‬נזק זה יוחס‬
‫לפגיעה במהלך ההרדמה‪.‬‬
‫וכך אמר ביהמ"ש על המרדים שהיה מתמחה ותיק בעת‬
‫הניתוח‪":‬רף המומחיות הרשמית של הנתבע שהוא נמוך‬
‫לטעמי‪ ,‬גם אם הוא בעל ניסיון מעשי רב‪ ,‬יש בו כדי ליצור‬
‫חיזוק לטענות התובעת וספק באשר לביצועה הנאות של‬
‫ההרדמה "‬
‫‪...‬‬
‫ת"א ‪ 072682/99‬פני אלמליח‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החלת כלל הדבר מדבר בעדו‬
‫בתי‪-‬המשפט מחילים את כלל "הדבר מדבר בעדו" באופן‬
‫"ליברלי" ומעבירים את נטל השכנוע מכתפי התובעים אל‬
‫כתפי הנתבעים להוכיח שלא היתה רשלנות מצידם‪.‬‬
‫התנאים להחלת הכלל (ס' ‪ 41‬לפקודת הנזיקין)‪:‬‬
‫ התובע לא ידע ולא יכול היה לדעת על הנסיבות שהביאו‬‫לידי הנזק‬
‫ הנזק נגרם על‪-‬ידי נכס בשליטת המזיק‬‫ המקרה מתיישב יותר עם המסקנה שהיתה רשלנות‬‫מאשר עם העדרה‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בסיבוכים נדירים‬
‫אישה הרה עברה דיקור מי שפיר בשבוע ‪ 18‬להריונה‪ ,‬אשר‬
‫הסתבך בזיהום תוך רחמי‪ ,‬שהוביל לספסיס סוער ולמותה‬
‫של האישה‪.‬‬
‫ועדת בדיקה של משרד הבריאות לא מצאה התרשלות‬
‫בטיפול במנוחה מצד גורם רפואי כלשהו‪.‬‬
‫בעלה וילדיה של המנוחה הגישו תביעה נגד הרופא המטפל‬
‫שביצע את הדיקור בטענה שהדיקור נעשה באופן רשלני‪,‬‬
‫ללא ניקוי מתאים של איזור הבטן בו בוצעה הדקירה‬
‫וכתוצאה מכך נגרם הזיהום שהוביל למותה‪.‬‬
‫לא הוגשה חוו"ד מטעם התובעים לתמיכה בטענותיהם‪ ,‬והם‬
‫בקשו להחיל את הכלל של "הדבר מדבר בעדו"‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בסיבוכים נדירים‬
‫ביהמש פסק כי "מהעדויות שנשמעו בבית המשפט ומחומר‬
‫הראיות שהובא‪ ,‬ניתן לקבוע כי השימוש בחומר החיטוי‬
‫פולידין ואלכוהול היה נפוץ ומקובל לצורך עריכת הדיקור‬
‫וכי הנתבעים פעלו על‪-‬פי הנהוג והמקובל בכגון דא‪ ...‬ואין‬
‫לבוא לנתבעים בטרוניה באשר לפרקטיקה בה נהגו"‬
‫ואולם העובדה ‪ -‬שמדובר בתוצאה נדירה ובלתי צפוייה‬
‫למדי של דיקור מי שפיר שגרם לזיהום חריף ברחם‬
‫האשה ומותה עקב כך ‪ -‬תומכת בתחולת הכלל של הדבר‬
‫מדבר בעדו‪ .‬זה מצביע יותר על קיומה של התרשלות מאשר‬
‫על העדרה‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בסיבוכים נדירים‬
‫אף כי התובעים לא הוכיחו את הסיבה הממשית והישירה לזיהום‬
‫בגופה של המנוחה ולמותה כתוצאה מכך‪ ,‬שוכנעתי – על‪-‬פי מאזן‬
‫ההסתברויות במשפט האזרחי – כי ההסתברות שהיא נפטרה עקב‬
‫רשלנותם הרפואית של הנתבעים עולה על ההסתברות כי הפגיעה‬
‫לא היתה תוצאה של התרשלות כזו‪.‬‬
‫נטל השכנוע בדבר העדר התרשלות עבר לכתפי הנתבעים‬
‫ומשהם לא עמדו בו – דין התביעה להתקבל‪.‬‬
‫נקבע שהרופא שביצע את הדיקור אחראי ברשלנות משום שלא‬
‫הרים את הנטל להסביר באיזה מנגנון אירע הזיהום שלא‬
‫באחריותו‪.‬‬
‫א (ת"א) ‪ 89/96‬עזבון המנוחה ג'ומאנה מראר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשומות רפואיות – כלל "הנזק הראייתי"‬

‫"מקום שצריך להיעשות רישום רפואי וזה לא נעשה‪ ,‬ולא‬
‫ניתן הסבר מניח את הדעת למחדל זה‪ ,‬יועבר נטל ההוכחה‬
‫בדבר העובדות השנויות במחלוקת‪ ,‬שיכלו להתבהר מתוך‬
‫הרישום‪ ,‬אל כתפי הרופא או המוסד‪ ,‬שבמסגרתו ניתנו‬
‫השירותים הרפואיים‪".‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫נתונים על העברת נטל הראיה –‬

‫דו"ח ועדת שפניץ‬

‫נראה שנושא הרשומה הרפואית‪ ,‬ליקוי בה או היעדרה הוא‬
‫בעל השלכות מרכזיות בתחום תביעות הרשלנות הרפואית‪,‬‬
‫היכול לעיתים להשפיע באופן מהותי על תוצאת הדיון‬
‫בתביעה‪.‬‬
‫בשני שליש מן המקרים בהם העביר בית‪-‬המשפט את הנטל‬
‫מכתפי התובעים אל כתפי הנתבעים‪ ,‬בשל ליקוי ברשומה‬
‫הרפואית‪ ,‬הם לא הצליחו להתמודד עמו ולהרים אותו‪,‬‬
‫ונקבעה אחריות של המטפלים לנזקם של התובעים‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫התובע יליד ‪ 1939‬אושפז עקב אוטם שריר הלב‪.‬‬
‫בוצע צינתור שבמהלכו הוזרק חומר ניגוד מסוג‬
‫אורוגרפין‪.‬‬
‫סמוך לאחר ההזרקה התלונן התובע על הרגשה‬
‫לא טובה‪ .‬תוך שתי דקות היתה ירידה בלחץ‬
‫הדם‪ ,‬פרפור חדרים ואיבוד הכרה‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)2‬‬

‫האבחנה – שוק אנפילקטי עקב רגישות ליוד‪.‬‬
‫החלה פעולת החייאה אליה הצטרפו רופאים‬
‫בכירים וביניהם מנהל המחלקה הקרדיולוגית‬
‫ומנהל יחידת הצינתורים‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)3‬‬

‫פעולות ההחייאה כללו‪ :‬עיסוי חזה‪ ,‬מכות‬
‫חשמל‪ ,‬החדרת קוצב לב זמני והזלפת‬
‫תרופות שונות‪.‬‬
‫רק בחלוף כ‪ 40 -‬דקות חזר הלב לתפקד‪,‬‬
‫אלא שבזמן זה נגרם נזק מוחי קשה והתובע‬
‫נותר במצב וגטטיבי‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)4‬‬

‫נקבע כי לא היתה רשלנות בטיפול שקיבל התובע‬
‫עד שלב ההחייאה‪.‬‬
‫השאלה במחלוקת היתה האם ההחייאה בוצעה‬
‫בסבירות ובמיומנות‪.‬‬
‫עיון בכל הרישומים וסיכום הראיות בעניין זה‬
‫מעלה מספר בעיות; פרט לרישום הטכנאית על‬
‫מתן לידוקאין‪ ,‬אין רישום ישיר כלשהו על מצב‬
‫התובע במהלך המשבר‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)5‬‬

‫אין חולק כי מדובר באירוע קשה גם‬
‫לצוות הרפואי וניתן להבין כי הצוות דאג‬
‫קודם כל לטיפול בתובע ופחות לביצוע‬
‫רישומים‪ ,‬אולם מהנתונים עולה כי‬
‫חסרים רישומים וחלקם לא מדויקים או‬
‫לא ברורים דיים‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)6‬‬

‫התוצאה המעשית היא כי הרישום הלקוי‬
‫נזקף לחובת הנתבע ברשלנות רישומית‬
‫ונטל ההוכחה כי אין התרשלות של‬
‫הנתבע בעצם הטיפול הינו על הנתבע‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)7‬‬

‫הסברי הנתבע‪ ,‬לפיהם הצוות הרפואי היה שקוע כולו‬
‫בהחייאה ולכן אין לצפות ואין לדרוש תשומת לב‬
‫לרישום‪ ,‬הינם הסברים שובי לב אך אינם הסברים‬
‫מלאים‪.‬‬
‫הרשלנות הרישומית שפורטה לעיל שללה מהתובע את‬
‫היכולת לבודד חלק מהתהליך ולברר כראוי האם‬
‫במהלך ההחייאה היו נתונים שאיפשרו טיפול אחר או‬
‫אבחנה אחרת‪ .‬איננו יודעים מה סדר מתן כמות כה‬
‫גדולה של אדרנלין‪ ,‬ומה היו התגובות לכך‪...‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)8‬‬

‫אם היו רישומים ראויים בזמן ההחייאה‪ ,‬הן‬
‫על סדר התרופות וכמותן והן על לחצי דם‪,‬‬
‫יתכן והיו בידי התובע כלים טובים יותר‬
‫להראות כי במהלך החייאה כה ארוכה היה‬
‫אפשר לנקוט דרכים נוספות‪.‬‬
‫נקבע כי הנתבעים אחראים ל‪ 30% -‬מן הנזק‬
‫של התובע‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל הראייתי בשל אי ביצוע בדיקה‬

‫אישה הרה בהריון ראשון (לאחר ‪ 3‬שנים של טיפולי‬
‫עקרות) הגיעה לבי"ח בשבוע ה‪ 31 -‬להריון לאחר שחשה‬
‫ברע‪ .‬בביה"ח אובחנה הפרדות שיליה ומוות תוך רחמי‪,‬‬
‫על רקע רעלת הריון‪.‬‬
‫השאלה במחלוקת היתה האם הפרדות השיליה היתה‬
‫פתאומית או שהגיניקולוג אצלו ביקרה בבוקר אותו יום‪,‬‬
‫היה יכול כבר אז‪ ,‬לאבחן הפרדות שיליה‪ ,‬לשלוח אותה‬
‫בדחיפות לחדר לידה ולמנוע מוות תוך רחמי‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל הראייתי בשל אי ביצוע בדיקה‬

‫כיוון שהרופא לא ערך בדיקה של רגישות הבטן בעת הביקור של‬
‫האישה אצלו‪ ,‬קבע ביהמ"ש כי הוא גרם בכך נזק ראייתי לתובעת‬
‫כי נמנע ממנה להוכיח כי כבר באותה עת סבלה מהפרדות‬
‫שיליה‪...‬‬
‫לאור זאת הועבר הנטל אל הרופא לשכנע‪ ,‬כי באותו שלב בו נמנע‬
‫מלבצע את הבדיקה‪ ,‬לא סבלה האישה מבטן רגישה ולא היתה‬
‫שרויה בתהליך של הפרדות שיליה‪.‬‬
‫הרופא לא הצליח לעמוד בנטל זה ולכן נקבע כי הוא אחראי למות‬
‫העובר‪...‬‬
‫ע"א ‪ 9328/02‬לאה מאיר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"קשר סיבתי נסיבתי"‬
‫הוריה של פגה שנולדה בשבוע ‪ 29‬להריון בעקבות‬
‫הפרדות שליה‪ ,‬הגישו תביעה נגד ביה"ח‪ ,‬בטענה שהיה‬
‫איחור בביצוע ניתוח קיסרי לאם וכתוצאה מכך סובלת‬
‫הילדה משיתוק מוחין ופיגור שכלי‪.‬‬
‫התביעה הסתמכה על חוו"ד גניקולוגית בלבד ואילו‬
‫ההגנה הסתמכה על חוו"ד של נוירופדיאטר ונאונטולוג‬
‫ששללו קשר סיבתי בין הנזקים לבין העיכוב בביצוע‬
‫הניתוח הקיסרי וקבעו כי יש לשייכם לנזקי הפגות‬
‫בלבד‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"קשר סיבתי נסיבתי"‬
‫ביהמ"ש קבע כי קיים קשר "סיבתי נסיבתי" בין‬
‫התרשלות הרופאים שהתעכבו בביצוע הניתוח הקיסרי‪,‬‬
‫לבין הנזק שנגרם לפגה ולפיכך הטיל אחריות על‬
‫ביה"ח לפצות אותה על ‪ 40%‬מן הנזק שלה‪.‬‬
‫ביהמ"ש העליון אישר את פסה"ד המחוזי וקבע כי‬
‫לבימ"ש יש שיקול דעת לקבוע כי קיים קשר "סיבתי‬
‫נסיבתי" ואת שיעור האחריות ההסתברותי לנזק‬
‫(הפיצוי הופחת ל‪ 20% -‬מן הנזק)‪.‬‬
‫פס"ד מלול עדן‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫דרישות ההסבר בנסיבות מיוחדות‬

‫“ייתכנו מקרים בהם לסיכונים בעלי הסתברות נמוכה‬
‫תהיה משמעות מיוחדת לחולה הספציפי‪ .‬במקרה‬
‫כזה‪ ,‬למרות האחוז הנמוך יכללו אותם סיכונים‬
‫בתחום המידע המהותי הנדרש לחולה לשם החלטה‬
‫מושכלת אם לעבור את הטיפול הרפואי”‪.‬‬

‫ת”א (י‪-‬ם) ‪1109/97‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רף ההסבר בניתוחים אלקטיביים‬

‫"ההסבר הנדרש לקבלת הסכמה מדעת לניתוח‬
‫אלקטיבי – שאף בלעדיו ניתן לקיים אורח חיים‬
‫רגיל – נכלל ברף העליון של חובת הגילוי‪ ,‬והוא‬
‫כולל‪ ,‬בנוסף להתייחסות לסיכויי ההצלחה גם מתן‬
‫הזהרה מפני הסיבוכים האפשריים‪ ...‬גם אם‬
‫סיבוכים אלו נדירים‪".‬‬
‫ע"א ‪6153/97‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רף ההסבר בניתוחים אלקטיביים ‪-‬‬

‫‪RSD‬‬

‫"בענייננו מדובר בסיבוך המתרחש בקרב ‪0.5% - 0.3%‬‬
‫מהניתוחים – גם אם שיעור זה אינו גבוה‪ ,‬הרי מדובר בסיבוך‬
‫חמור‪ ,‬העלול לגרום להפיכתה של הגפה לחסרת כל תפקוד‪ ...‬כיוון‬
‫שמדובר בניתוח אלקטיבי חובת ההסבר נמצאת ברף העליון‪ .‬סיכון‬
‫‪ RSD‬הינו בגדר המידע שהתובע היה רשאי לצפות‪ ,‬באורח סביר‪,‬‬
‫כי יגולה לו‪ ,‬כדי שיוכל לשקלו במסגרת גיבוש דעתו לעניין‬
‫הסכמתו לטיפול הרפואי‪"...‬‬

‫ת"א ‪ 920/99‬יצחק נ' שע"צ‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רף ההסבר ברפואה פרטית‬

‫"רפואה פרטית בה קיים ניגוד עניינים מובנה בין‬
‫השאיפה המסחרית להרבות בניתוחים לבין‬
‫האינטרס של המטופל‪ ,‬כדי להקהות את עוקצו של‬
‫ניגוד העניינים יש להעמיד את המטופל על הסיכונים‬
‫והסיכויים שבניתוח המוצע לרבות החלופה שלא‬
‫לבצע כלל ניתוח סיכוייה וסיכוניה‪".‬‬
‫ע"א ‪6153/97‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫חובת ההסבר על טיפולים מחוץ לסל‬
‫בנסיבות מתאימות עשוי להיווצר צורך ליידע את המטופל לגבי‬
‫אפשרות טיפול המוצעת רק במסגרת הרפואה הפרטית ואולי אף‬
‫במסגרת שירותי רפואה מעבר לים‪ .‬כך יש לעשות‪ ,‬אכן‪,‬‬
‫כשמדובר בטיפול או בתרופה שעשויים לסייע לחולה ואינם‬
‫זמינים ברפואה הציבורית בארץ‪.‬‬
‫כשחולה אובחן כסובל ממחלה מסויימת‪ ,‬וישנה תרופה שאינה‬
‫מצויה ב"סל" – מקובל עלי שעל הרופא ליידע את החולה בדבר‬
‫קיומה של התרופה‪.‬‬
‫עליו להשאיר להחלטתו של החולה את השאלה אם לרכוש את‬
‫התרופה מכספו אם לאו‪ .‬שאלה זו כרוכה לא אחת באפשרויות‬
‫הכספיות של החולה וגם בפער בין ההשפעה של התרופה‬
‫שב"סל" לזו שאינה נמצאת בו‪ ,‬על הרופא לספק את המידע‬
‫הנדרש‪ ,‬והחולה‪ -‬יחליט‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ע"א ‪ 4960/04‬סידי‬

‫פגיעה באוטונומיה – פיצוי ללא נזק‬

‫אישה אושפזה בבית חולים לניתוח אורטופדי בשל‬
‫דפורמציה ברגל‪ .‬בסופו של דבר‪ ,‬במקום ניתוח לתיקון‬
‫הדפורמציה עברה ביופסיה בכתף בשל ממצא ידוע בכתף‬
‫שנחשד להיות גידול ממאיר‪ .‬בעקבות הביופסיה נותרה עם‬
‫מגבלה קשה בתפקוד הכתף‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פגיעה באוטונומיה‬
‫המטופלת טענה כי לא הוסברו לה הסיכונים הכרוכים‬
‫בביופסיה ולפיכך לא נתנה הסכמה מדעת לביצוע הפעולה‪.‬‬
‫נקבע כי גם לו היו נפרשים בפניה הסיכונים היתה נותנת‬
‫הסכמתה לביופסיה בשל הסיכון הממשי שמדובר בגידול‬
‫ממאיר‪.‬‬
‫למרות זאת נפסק כי היתה פגיעה באוטונומיה שלה והיא‬
‫זכאית לפיצוי כספי‪...‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פגיעה באוטונומיה‬

‫“ההכרה בזכותו של החולה לפיצוי על‬
‫הפגיעה באוטונומיה שלו‪ ,‬מקום בו הופרה‬
‫חובה זו‪ ,‬עשויה לתרום לכך שחובה זו‬
‫תקוים הלכה למעשה”‪.‬‬
‫ע”א ‪ 2781/03‬מיאסה עלי דעקה‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות בפגיעה באוטונומיה‬

‫הפרת חובת הזהירות ‪ -‬אי מתן הסברים‬
‫למטופלים לפני ביצוע טיפולים‬
‫נזק ‪ -‬פגיעה באוטונומיה של המטופל‬
‫קשר סיבתי ‪ -‬בין אי מתן ההסברים לבין‬
‫עוצם ההפתעה מן הסיבוך שהתרחש‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫משמעות העדרו של טופס הסכמה ייעודי‬
‫ניתוח סימפטקטומי (נגד הזעת יתר)‪ ,‬שבוצע בשנת ‪ 1999‬והסתבך‬
‫בהזעת יתר פיצויית‪.‬‬
‫המטופל הגיש תביעה בטענה שלא הוזהר מפני הסיבוך האמור‪.‬‬
‫התובע הוחתם על טופס הסכמה סטנדרטי (לא ייעודי)‪ ,‬משום שעד‬
‫השנה האמורה לא פותח טופס ייעודי מתאים‪.‬‬
‫הרופא המנתח רשם בגיליון כי הוסברו הסיכונים הכרוכים בפעולה‬
‫והעיד בבימ"ש כי הוא מסביר לכל המטופלים‪ ,‬ללא יוצא מן הכלל‪,‬‬
‫כי הבעיה עם הניתוח היא שבמקרים רבים מאוד‪ ,‬למעלה מ‪50% -‬‬
‫מופיעה הזעה פיצויית‪ ,‬וב‪ 2-3% -‬מן המקרים ההזעה הפיצויית‬
‫יכולה להיות משמעותית ביותר‪.‬‬
‫סטודנטית שהועסקה במרפאתו של הרופא ונכחה בזמן שקיבל‬
‫חולים אישרה את עדותו בעניין ההסברים‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫חוק זכויות‬

‫החולה‪ ,‬התשנ”ו‪1996-‬‬

‫סעיף ‪ :14‬אופן מתן הסכמה מדעת‬

‫(א)‬

‫‪.....‬‬

‫(ב)‬

‫הסכמה מדעת לטיפול רפואי המנוי בתוספת תינתן‬
‫במסמך בכתב‪ ,‬שיכלול את תמצית ההסבר שניתן‬
‫למטופל‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫חוק זכויות‬

‫החולה‪ ,‬התשנ”ו‪1996-‬‬

‫תוספת‬
‫(סעיפים ‪)15 ,14‬‬
‫(‪ )1‬ניתוחים‪ ,‬למעט כירורגיה זעירה‪.‬‬
‫(‪ )2‬צינתורים של כלי דם‪.‬‬
‫(‪ )3‬דיאליזה‪.‬‬
‫(‪ )4‬טיפול בקרינה מייננת (רדיותרפיה)‪.‬‬
‫(‪ )5‬טיפולי הפריה חוץ‪-‬גופית‪.‬‬
‫(‪ )6‬כימותרפיה לטיפול בתהליכים ממאירים‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בהעדר טופס הסכמה ייעודי‬
‫נקבע (בערעור) כי נוכח הוראות חוק זכויות החולה אין די בטפסים הערוכים‬
‫על פי תקנות בריאות העם (טופסי הסכמה)‪ ,‬התשמ"ד‪. 1984-‬‬
‫ככל הנראה המערכת הרפואית התאימה עצמה להוראות אלה באיחור מסויים‪,‬‬
‫ובמועד הרלוונטי (‪ )1999‬עדיין נעשה שימוש בטפסים הישנים‪ ,‬תוך הפרת‬
‫הוראת החוק‪.‬‬
‫אין לשלול את האפשרות‪ ,‬לפיה הפרת החובה לעגן את הסכמת המטופל‬
‫במסמך בכתב שיכלול את "תמצית ההסבר שניתן למטופל"‪ ,‬שוללת‪ ,‬מניה‬
‫וביה‪ ,‬את האפשרות שאכן מדובר ב"הסכמה מדעת"‪.‬‬
‫דרישת הכתב בחוק היא "דרישה מהותית" ובהעדרו של טופס הסכמה מדעת‬
‫ערוך כדין‪ ,‬יש לקבוע‪ ,‬למצער‪ ,‬כי במקרה של מחלוקת‪ ,‬המטפל הוא זה‬
‫שצריך להוכיח קיומה של הסכמה זו‪.‬‬
‫ע"א ‪ 6299/05‬צורף‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ומה הדין כשיש טופס חתום ?!‬

‫נולדה‬

‫בשנת ‪1998‬‬
‫(מיקרופטלמיה)‪.‬‬
‫בשבוע ‪ 21‬להריון בוצעה לאם בדיקת אולטרה‪-‬סאונד בסיסית‬
‫במסגרת הקופה שנמצאה תקינה‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע כי לא ניתן לגלות את המום במסגרת בדיקה בסיסית‬
‫אך יש אפשרות לגלות זאת בבדיקה מורחבת‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע כי היה מדובר בהריון שלא בסיכון גבוה ולא היה‬
‫מקום לביצוע סקירה מורחבת‪/‬מכוונת‪.‬‬
‫האם חתמה על טופס בקשה לביצוע בדיקת על‪-‬קול לפיה היא‬
‫מודעת לכך שמדובר בבדיקה בסיסית וכי באפשרותה לבצע‬
‫בדיקה מורחבת באופן פרטי‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תינוקת‬

‫כשהיא‬

‫סובלת‬

‫מעיוורון‬

‫חתימה ללא הסבר – לאו הסכמה היא‬
‫ביהמ"ש קבע כי הרופאים הסבירו לאם כי הבדיקה אותה היא עומדת לבצע‬
‫היא בדיקה בסיסית וכי קיימת בדיקה משוכללת יותר אותה ניתן לבצע באופן‬
‫פרטי ואולם בכך לא די‪.‬‬
‫האם לא הבינה לאשורה את האבחנה בין הבדיקה הבסיסית והמורחבת ואם‬
‫היתה מבינה היתה בוחרת לבצע את הבדיקה על חשבונה‪ .‬יש כשל בשרשרת‬
‫המידע אשר נמסר לאם‪.‬‬

‫לא די בקיומה של פרקטיקה לפיה מיידעים את האישה כי קיימת‬
‫בדיקה מורחבת‪ ,‬העדר הנחיות ברורות ונהלים מוגדרים באשר‬
‫להיקף המידע שיש למסור למטופלת לעניין אפשרותה לבצע‬
‫בדיקה מורחבת ‪...‬ואי מתן הסבר הולם בטרם ביצוע הבדיקה‬
‫הבסיסית הינם בגדר נוהל בלתי סביר‪...‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תוצאות הערעור‬
‫המלצת ביהמ"ש‪:‬‬

‫לאור קשיים שהתגלעו בהכרעת בימ"ש קמא בשאלת‬
‫החבות ולאור זאת שבימ"ש קמא הכריע בפסק דינו‬
‫בסוגיות שלא היו בחזית הדיון יבוטל פסק דינו של‬
‫בימ"ש קמא והסכום אשר שולם לתובעים יישאר בידם‪.‬‬

‫התובעים הסכימו להצעת ביהמ"ש שמשמעותה‬
‫שפסה"ד מבוטל‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ההחמרה השיפוטית –‬
‫הנזק הממוני‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫הלכת "השנים האבודות" –‬
‫עזבון אטינגר ז"ל‬

‫פס"ד תקדימי ניתן‪ ,‬במרץ ‪ ,2004‬על‪-‬ידי בית‪-‬המשפט העליון‬
‫בהרכב של חמישה שופטים בתביעת עזבון של קטין‪ ,‬אשר הלך‬
‫לעולמו בגיל ‪ ,12‬כתוצאה מנפילה לבור בעת משחק עם חבר‪,‬‬
‫בעיר העתיקה בירושלים‬
‫עזבון של קטין אשר הלך לעולמו כתוצאה מרשלנות‪ ,‬זכאי לפיצוי‬
‫בגין הפסד כושר השתכרות ב"שנים האבודות"‪ ,‬בהן לא זכה‬
‫לחיות ולהתפרנס‬
‫זכות דומה קיימת גם לעזבון של בגיר שהלך לעולמו בגיל‬
‫העבודה‬
‫נפגע אשר קוצרה תוחלת חייו כתוצאה מרשלנות זכאי מעתה‬
‫לפיצוי בגין הפסד ההשתכרות שלו ב"שנים האבודות"‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"השנים האבודות" – ההשלכות הכספיות‬
‫נקבע כי חישוב הפסד ההשתכרות ב"שנים האבודות" יהיה מבוסס‬
‫על ‪ 30%‬מן השכר הממוצע במשק (בתקופה מגיל ‪18-21‬‬
‫החישוב הוא ‪ 70%‬מן הסכום האמור)‪.‬‬
‫ההנחה המובלעת היא כי ניתן לחסוך ‪ ₪ 2400‬מתוך ‪₪ 8000‬‬
‫בחודש !!!!!‬
‫בתביעת יורשים שהם גם תלויים ‪ ,‬נקבע כי יש ליורשים זכאות‬
‫לקבל פיצוי בגין ראשי נזק שנמצאים מחוץ לתחום החפיפה (כאב‬
‫וסבל וקיצור תוחלת חיים וכ"ו)‬
‫חישוב הפסד ההשתכרות בשנים האבודות‪ ,‬כולל גם חישוב הפסדי‬
‫פנסיה‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫הגידול בפיצוי הכספי‬
‫יולדת לאחר ‪ 3‬שנות טיפולי הפריה בהריון ראשון‪,‬‬
‫נשלחה "להסתובב" כדי לזרז לידה ושבה עם עובר מת‪.‬‬
‫בימ"ש המחוזי קבע אחריות ופסק לאם פיצוי של‬
‫‪ ₪ 300,000‬בגין כאב וסבל‪.‬‬
‫ביהמ"ש העליון קבע כי מגיע פיצוי גם לאב בגין כאב‬
‫וסבל שלו בסכום נוסף של ‪.₪ 250,000‬‬
‫סטיה מהלכה קודמת שחייבה נזק נפשי חמור "בניזוק‬
‫משני" שעולה כדי מחלת נפש או הפרעת נפש הגורמת‬
‫נכות ממשית‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פס"ד לבנה לוי‬

‫הגידול בסכומי הפיצוי‬
‫צעירה שנולדה בשנת ‪ 1985‬כשהיא סובלת משיתוק ביד שמאל‬
‫כתוצאה מפגיעה במקלעת העצבים הברכיאלית‪ ,‬הגישה בשנת‬
‫‪ 2006‬תביעה נגד ביה"ח בו נולדה בטענה של רשלנות בלידה‪.‬‬
‫בינתיים סיימה התובעת לימודי משפטים ומנהל עסקים ובמהלך‬
‫המשפט עשתה התמחות במשפטים‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע שיש אחריות לביה"ח ופסק לה פיצוי גלובלי בגין‬
‫הפסד השתכרות בסך של ‪ ₪ 800,000‬ובנוסף ‪ ₪ 600,000‬כאב‬
‫וסבל‪ ₪ 1,000,000 ,‬עזרת צד ג' ו‪ ₪ 85,000 -‬הוצאות ‪....‬‬

‫א (ים) ‪8363/06‬פדילה נ' בי"ח מאיר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"ועדת שפניץ" – אין מקום להגביל בחוק את‬
‫הפיצוי לתובעים בגין רשלנות רפואית‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫לאן מועדות פנינו?‬

‫‪ ‬המשך החמרה שיפוטית ?‬
‫‪ ‬התמתנות והתייצבות ?‬
‫‪ ‬התערבות חקיקתית ?‬
‫ימים יגידו‪....‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תודה !‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬


Slide 27

‫עדכונים בפסיקת בתי‪-‬המשפט‬
‫בתביעות רשלנות רפואית‬
‫עו"ד טליה חלמיש‪-‬שני‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬
‫מקבוצת מדנס‬
‫מאי ‪2009‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תמונת המצב‬
‫בשנים האחרונות אנו עדים לעליה ניכרת של ההוצאה‬
‫בגין תביעות אחריות מקצועית בתחום הרפואה‪.‬‬
‫העליה נובעת בעיקר מ"אינפלציה שיפוטית" שהביאה‬
‫לגידול ניכר בפיצויים המשולמים לתובעים‪.‬‬
‫התשלומים השנתיים בתביעות הרשלנות הרפואית‪ ,‬גדלו‬
‫בעשור האחרון ב‪.700% -‬‬
‫במקביל גדלו הפרמיות בצורה דרמטית והכיסויים‬
‫הוגבלו‪.‬‬
‫מוסדות רפואיים ורופאים פרטיים העוסקים בתחומים‬
‫בסיכון גבוה (לידות‪ US ,‬מיילדותי‪ ,‬כירורגיה פלסטית‬
‫וכ"ו) נתקלים בקושי להשיג כיסוי ביטוחי‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫התפתחות התביעות בבימ"ש‬

‫‪1994 - 2008‬‬

‫‪1,200‬‬
‫‪1,100‬‬
‫‪1,000‬‬
‫‪900‬‬
‫‪800‬‬
‫‪700‬‬
‫‪600‬‬
‫‪500‬‬
‫‪400‬‬
‫‪300‬‬
‫‪200‬‬
‫‪100‬‬
‫‪0‬‬

‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫‪2002‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫‪1994‬‬

‫מדד גידול התשלומים‬

‫‪1995 - 2008‬‬

‫‪3100%‬‬
‫‪2800%‬‬
‫‪2500%‬‬
‫‪2200%‬‬
‫‪1900%‬‬

‫‪1600%‬‬
‫‪1300%‬‬
‫‪1000%‬‬
‫‪700%‬‬
‫‪400%‬‬
‫‪100%‬‬
‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫‪2002‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫התפתחות התביעות בבימ"ש‬
‫מיילדות וגינקולוגיה‬

‫‪240‬‬

‫‪210‬‬

‫‪180‬‬

‫‪150‬‬

‫‪120‬‬

‫‪90‬‬

‫‪60‬‬

‫‪30‬‬

‫‪0‬‬
‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2002‬‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫מדד גידול התשלומים‬
‫מיילדות וגינקולוגיה‬

‫‪11100%‬‬
‫‪10100%‬‬
‫‪9100%‬‬
‫‪8100%‬‬
‫‪7100%‬‬
‫‪6100%‬‬
‫‪5100%‬‬
‫‪4100%‬‬
‫‪3100%‬‬
‫‪2100%‬‬
‫‪1100%‬‬
‫‪100%‬‬

‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫‪2002‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫מקצועות קליניים מובילים בשיעור הסיכון‬
‫‪1991 - 2008‬‬
‫מיילדות‬
‫כירורגיה כללית‬

‫‪40%‬‬

‫קרדיולוגיה‬

‫שיעור הסיכון הכספי‬

‫‪35%‬‬
‫‪30%‬‬

‫רפואת שיניים‬

‫‪25%‬‬

‫אורטופדיה‬

‫‪20%‬‬

‫נוירוכירורגיה‬

‫‪15%‬‬
‫‪10%‬‬

‫גינקולוגיה‬

‫‪5%‬‬

‫אופטלמולוגיה‬

‫‪0%‬‬

‫‪18%‬‬

‫שיעור התיקים עם סיכון כספי‬

‫‪16%‬‬
‫‪14%‬‬
‫‪12%‬‬
‫‪10%‬‬
‫‪8%‬‬
‫‪6%‬‬
‫‪4%‬‬
‫‪2%‬‬
‫‪0%‬‬

‫* ‪ 3%‬ומעלה‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫דו"ח ועדת "שפניץ"‪-‬‬

‫הועדה הבין משרדית לבחינת הדרכים להקטנת ההוצאה‬
‫הציבורית בגין תביעות הרשלנות הרפואית‬

‫מסתמנת בפסיקה מגמה של הרחבת אחריותם של בעלי‬
‫מקצועות הרפואה והמוסדות הרפואיים – החל בסוגית‬
‫ההתרשלות (ירידת קרנה של הלכת הפרקטיקה‬
‫המקובלת)‪ ,‬המשך בסיבתיות (אובדן סיכויי החלמה)‬
‫וכלה בהרחבת העילות (רשלנות בגין הסכמה מדעת)‬
‫וראשי נזק (פגיעה באוטונומיה)‪.‬‬
‫מהנתונים עולה כי במשך השנים עלו סכומי הפיצויים‬
‫הממוצעים שנפסקו בתביעות רשלנות רפואית‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫הגידול בפיצוי הממוצע לתובעים‬
‫שנת תשלום‬
‫‪2004‬‬
‫‪2005‬‬
‫‪2006‬‬
‫‪2007‬‬
‫‪2008‬‬

‫תשלום ממוצע לתובע (בדולר)‬
‫‪21,872‬‬
‫‪33,700‬‬
‫‪34,935‬‬
‫‪44,839‬‬
‫‪62,374‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פיצוי עבור כאב וסבל ב– ‪ 100%‬נכות‬

‫‪1997-2008‬‬

‫‪1600000‬‬

‫‪1400000‬‬

‫‪1200000‬‬

‫‪1000000‬‬

‫‪800000‬‬

‫‪600000‬‬

‫‪400000‬‬

‫‪200000‬‬

‫‪0‬‬
‫‪2009‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2005‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2003‬‬

‫‪2001‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1997‬‬

‫פיצוי עבור מות קטינים (קיצור תוחלת חיים‪+‬כאב וסבל)‬
‫‪1998-2006‬‬
‫‪1800000‬‬

‫‪1600000‬‬

‫‪1400000‬‬

‫‪1200000‬‬

‫‪1000000‬‬

‫‪800000‬‬

‫‪600000‬‬

‫‪400000‬‬

‫‪200000‬‬

‫‪0‬‬
‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2002‬‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ההתפתחויות המשפטיות‬

‫עמדה סלחנית‬

‫עמדה ביקורתית‬

‫עמדה מחמירה‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫סלחנות שיפוטית‬

‫(‪)1961‬‬

‫"אשה‪ ...‬באה למחלקה הגינקולוגית לשם ניתוח קל‬
‫ברחמה ויצאה מהמחלקה שבעת יסורים ובעלת מום‬
‫לכל ימי חייה‪...‬‬
‫הטיפול אשר החולה קיבלה בבית החולים לא היה כפי‬
‫שצריך היה לצפותו מבעלי מקצוע מעולים וכן קרו תוך‬
‫כדי טיפול הזנחות וטעויות שונות‪ ,‬אשר הביאו לידי‬
‫תוצאות מעציבות במצב בריאותה‪...‬‬
‫רופא בשר ודם עשוי לטעות‪ ,‬ולא כל טעות מהווה‬
‫רשלנות‪"...‬‬

‫התביעה נדחתה‬
‫(ע"א ‪ 280/60‬פרדו נ' פלדמן‪ ,‬פד' (טו') ‪)1961‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫בקרה שיפוטית‬
‫עולם הרפואה אינו חסין מביקורת שיפוטית ומחשיפה של מעשי רשלנות‬
‫מקצועיים‪ .‬ביקורת זו היא אחת הערובות החשובות להקפדה על מתן טיפול‬
‫רפואי נאות‪.‬‬
‫לא כל טעות באבחנה או בטיפול‬
‫מצביעה בהכרח על רשלנות‪.‬‬
‫אחריות הרופאים‪ ,‬ברשלנות‬
‫אזרחית או פלילית‪ ,‬צריכה‬
‫להיקבע‪ ,‬רק אם הוכח שבנתוני‬
‫זמן אמת פעלו הרופאים‬
‫באי מיומנות מקצועית‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫בקרה שיפוטית – האם היא מקדמת את‬
? ‫בטיחות הטיפול‬
Most patient-safety experts continue to believe that the
threat of liability is the primary barrier to the
development of effective and comprehensive patient
safety programs in hospitals. I suggest, on the
contrary…that judicial recognition of an explicit “right
to safety” for hospital patients, with correlative duty of
hospitals to implement patient-safety measures can
become the primary motivator for the development of
systems to improve patient safety.
George J. Annas. J.D., NEJM 354;19 May11,2006
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫בקרה שיפוטית‬

‫‪‬‬
‫שיפור איכות הרפואה‬
‫הרשומה הרפואית‬
‫• רישום מפורט יותר‬
‫• שמירה על רשומות‬

‫תהליך הבקרה הרפואית‬
‫• ניהול סיכונים‬
‫• אבטחת איכות‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תקשורת עם מטופלים‬
‫• הסכמה מדעת‬
‫• גילוי נאות על תקלות‬

‫ניהול הטיפול הרפואי‬
‫• פרוטוקולים ונהלים‬
‫• הנחיות קליניות‬

‫החמרה שיפוטית‬

‫‪‬‬
‫רפואה מתגוננת‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬

‫ריבוי בדיקות וטיפולים מיותרים‬
‫יצירת מתח ביחסי מטפל‪-‬מטופל‬
‫הוצאות מוגברות לתשלום ביטוח‬
‫סגירת פעילויות בסיכון ביטוחי גבוה‬
‫קושי להשיג כיסוי ביטוחי‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית‬

‫(‪)1998‬‬

‫"חיובם של הרופא וקופת‬
‫חולים בדין הוא פרי של חוכמה‬
‫לאחר מעשה‪ .‬הרף שהוצב‬
‫לקביעת אחריותם‪ ,‬הוצב בגובה‬
‫כה רב‪ ,‬עד שלא רק הרופא‬
‫הסביר אינו יכול לעוברו‪ ,‬אלא‬
‫גם הרופא המומחה המובהק‬
‫ייכשל בכך"‪.‬‬
‫(השופטת שטרסברג‪-‬כהן בדעת מיעוט‬
‫ע"א ‪ 3709,3264/96‬קופ"ח נ' פלד ואח')‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית – ההנמקה‬
‫"אין להטיל את העומס הכלכלי של הטעות הרפואית‬
‫על החולה‪ ,‬אלא מן הראוי כי יוטל‪ ,‬עקרונית‪ ,‬על‬
‫הרופא בעל הטעות שממנו יפוזר ממילא על ציבור‬
‫רחב יותר באמצעות ביטוח האחריות המקצועית‪.‬‬
‫יתרה מזו‪ ,‬הטלת האחריות האישית על הרופא‪...‬‬
‫עשויה לעודד את מילוי החובה המקצועית‬
‫להתעדכנות בספרות המקצועית‪"...‬‬
‫(השופט אנגלרד ע"א ‪ 3709,3264/96‬קופ"ח נ' פלד ואח')‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ההחמרה השיפוטית –‬
‫שאלת האחריות‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"החמרת" האחריות של המטפלים‬
‫"פרקטיקה רצויה" במקום "פרקטיקה מצויה"‬
‫החלת נורמות התנהגות רטרוספקטיבית‪" -‬דרך עוקפת פרקטיקה‬
‫מקובלת"‬
‫מבחן "המומחה הטוב" במקום "הרופא הסביר"‬
‫החלת כלל "הדבר מדבר בעדו" במקרי סיבוכים נדירים‬
‫החלה מסיבית של "כלל הנזק הראייתי"‬
‫החלת אחריות במקרים של "קשר סיבתי נסיבתי"‬
‫קביעת חובות מוגברות בכל הנוגע להסברים למטופלים עובר‬
‫למתן לטיפולים רפואיים‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"פרקטיקה מצויה" לעומת "פרקטיקה רצויה"‬
‫העובדות ‪ -‬רביד נ' קליפורד‬

‫ביום ‪ 5.4.84‬הגיעה רביד בת החמש למרפאת שיניים לצורך‬
‫טיפול שיניים‪ .‬כהכנה לטיפול הזריק לה הרופא זריקת הרדמה‬
‫מקומית בלסתה התחתונה מצד ימין‪ .‬הרופא השתמש לצורך‬
‫ההזרקה במזרק לא שואב‪ ,‬שהיה מקובל לשימוש באותה תקופה‬
‫(פרקטיקה מקובלת)‪.‬‬
‫זמן קצר לאחר ההזרקה נטתה רביד על צידה ולא הצליחה‬
‫להתייצב‪ .‬היא היתה מנומנמת והוחלט להעבירה לטיפול בבית‪-‬‬
‫חולים‪ .‬כתוצאה מן האירוע סובלת רביד עד היום מהמיפרזיס‬
‫במחצית הגוף השמאלי ומהפרעות נוירולוגיות וקוגנטיביות‪.‬‬
‫הסתבר כי חומר ההזרקה חדר לכלי דם משם נדד למוח וגרם‬
‫לקריש דם ולאוטם מוחי‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"פרקטיקה מצויה" לעומת "פרקטיקה רצויה"‬
‫ההכרעה המשפטית‬

‫העובדה שרופא נהג בהתאם לפרקטיקה המקובלת‬
‫בתחומו‪ ,‬היא כשלעצמה‪ ,‬אינה מעניקה לו הגנה‬
‫מוחלטת ולעולם מצוי בידי בית המשפט לקבוע‪ ,‬כי‬
‫פרקטיקה נהוגה זו אינה עולה בקנה אחד עם חובת‬
‫הזהירות של רופא כלפי מטופל‪.‬‬
‫פרקטיקה מקובלת מהווה פרמטר‪ ,‬ואפילו פרמטר‬
‫חשוב‪ ,‬במכלול השיקולים שעל בית המשפט לשקול‬
‫בבואו לקבוע את סטנדרט ההתנהגות הראוי‪ ,‬אולם‬
‫אין היא הפרמטר היחיד אשר בית המשפט יתחשב בו‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫די היה באמצעי פשוט וזמין למנוע סיכון ידוע של‬
‫חדירת מזרק עם חומר הרדמה לתוך עורק‪ ,‬דבר אשר‬
‫עלול לגרום לתופעות לוואי משמעותיות‪ .‬כל זאת‬
‫ללא תוספת עלות משמעותית‪.‬‬
‫בנסיבות אלה אין מנוס מן המסקנה כי רופא התרשל‬
‫שכן רופא זהיר היה בוחר למנוע סיכון זה באמצעות‬
‫שימוש במזרקים שואבים‪.‬‬
‫רביד נ' קליפורד‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬
‫הנורמות אינן נקבעות על‪-‬ידי מומחים אלה או אחרים‪ ,‬אלא‬
‫על‪-‬ידי בית‪-‬המשפט‪.‬‬
‫שאלת תפקידו של מנתח בחדר ניתוח היא עניין ערכי‬
‫ונורמטיבי שמתפקידו של בית‪-‬המשפט להכריע בו‪.‬‬
‫עדות יו"ר המועצה הלאומית לכירורגיה‪ ,‬הרדמה וטיפול נמרץ‬
‫כי אין אחריות הדדית בין מנתח לרופא מרדים‪ ,‬כפי שבא לידי‬
‫ביטוי בסיכום ישיבת המועצה הלאומית הנ"ל‪ ,‬אין לראות בה‬
‫משום נורמה נכונה‪ ,‬ולפיכך אין לפעול על‪-‬פיה‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬

‫(‪)2‬‬

‫אם נרשם בסיכום ישיבת מועצת איגוד רופאי העיניים‪ ,‬כי‬
‫המנתח אחראי כלפי המנותח על הניתוח ותוצאותיו בלבד‪,‬‬
‫והמרדים אחראי כלפי המטופל על תהליך ההרדמה ותוצאותיו‪,‬‬
‫אין לראות בכך כאילו כל אחד מהם אחראי רק על תחומו‪,‬‬
‫וחייבת להיות הדדיות ביניהם‪ ,‬ולמרות שאין למנתח "אחריות‬
‫על" הרי שיש לו אחריות על סימני החיים של המנותח‪ ,‬לא‬
‫פחות מאשר למרדים‪ ,‬ועל‪-‬כן עמדת איגוד רופאי העיניים כפי‬
‫שבאה לידי ביטוי במסמך הנ"ל‪ ,‬אינה משקפת את הנורמה‬
‫המחייבת‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬

‫(‪)3‬‬

‫המסמך בדבר חלוקת אחריות בחדר הניתוח של ההסתדרות‬
‫הרפואית בישראל‪ ,‬קובע כי שיתוף פעולה בין הרופא המנתח‬
‫והרופא המרדים בניתוח חיוני להצלחת הטיפול וכך יש אכן‬
‫לנהוג‪ ,‬אולם ההסתייגות שעל‪-‬פיה אין הרופא המנתח אחראי‬
‫לפעולות המבוצעות על‪-‬ידי הרופא המרדים‪ ,‬כפי שהרופא‬
‫המרדים אינו אחראי על פעולות המבוצעות על‪-‬ידי הרופא‬
‫המנתח‪ ,‬איננה נורמה שיש לפעול על‪-‬פיה‪ ,‬שכן ברור שהמנתח‬
‫אינו אחראי על פעולות המרדים‪ ,‬אולם אין בכך כדי לסייג‬
‫אחריותו לעקוב אחר סימני החיים של המנותח‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬

‫(‪)4‬‬

‫כאשר מנותח פונה למנתח בבקשה לנתחו אין הוא יוצר קשר אחד עם‬
‫המרדים וקשר אחר עם המנתח‪ ...‬יש לייחס לו אחריות מעבר לעצם‬
‫הפעולה הכירורגית‪ ,‬המנותח מצפה ממנו להיות אחראי על חייו בעת‬
‫ביצוע הניתוח – ולאו דווקא בעת ביצוע הפעולה הכירורגית גרידא‪.‬‬
‫כל מנתח חייב להיות שותף מלא למעקב אחר סימני חיים של המנותח‪ ,‬גם‬
‫תוך כדי ובמהלך הניתוח‪ ,‬ואין הוא רשאי להטיל את האחריות הבלעדית‬
‫על כך על כתפי המרדים‪.‬‬
‫חובתו של המנתח היתה להאזין לקולות המוניטור ע"מ לוודא שהוא‬
‫ממשיך לנתח אדם חי ולא מחוסר חיים‪ .‬אם הוא לא עושה כן הוא‬
‫מתרשל‪.‬‬
‫המנתח שלא עשה כן הורשע בעבירה של מעשה פזיזות ורשלנות‪.‬‬
‫פ (תא) ‪ 40016/07‬מ"י נ' אסותא ואח'‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החלת נורמות רטרוספקטיבית‬
‫בשנת ‪ 1986‬נולד ערן סידי עם חסר של כף יד ימין‪.‬‬
‫בשנת ‪ 1997‬הגישה משפחת סידי תביעה נגד הגיניקולוג שביצע‬
‫לאם בדיקת אולטרה סאונד שגרתית במהלך ההריון‪ ,‬בטענה של‬
‫רשלנות באי אבחון חסר כף היד‪.‬‬
‫ביהמ"ש המחוזי פסק כי לא היתה רשלנות בביצוע הבדיקה‪ ,‬שכן‬
‫בשנה הנדונה בדיקת האולטרה סאונד הבסיסית לא כללה סקירת‬
‫גפיים ודחה את התביעה‪.‬‬
‫לעומת זאת ביהמ"ש העליון שדן בערעור על התביעה קבע‬
‫בשנת ‪ 2005‬כי חלה חובה על הרופא הבודק בשנת ‪!!! 1986‬‬
‫ליידע את האישה על מגבלות הבדיקה ועל האפשרות לבצע‬
‫בדיקת אולטרה סאונד מורחבת במסגרת הפרקטיקה הפרטית‪...‬‬
‫ע"א ‪ 4960/04‬סידי‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החלת נורמות רטרוספקטיבית ‪2 -‬‬
‫ילדה נולדה בשנת ‪ 1995‬כשהיא סובלת מתסמונת ‪ X‬שביר‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע כי בתקופה הרלבנטית הבדיקה טרם הומלצה ע"י הגורמים‬
‫המקצועיים ושליחת הנשים לביצועה בוודאי שלא היתה פרקטיקה מחייבת‬
‫את הרופא הסביר‪.‬‬
‫ואולם ביהמ"ש קבע כי מאחר שבמאמרים שפורסמו עובר לשנת ‪1994‬‬
‫מוזכרות בדיקות המבוצעות לאוכלוסייה בעלת סיכון נמוך לצרכי מחקר או‬
‫לצרכים אחרים‪ ,‬היה על רופא סביר הקורא את המאמרים הללו להסיק כי‬
‫"בדיקות סקר" לגילוי הנשאות קיימות גם אם ביצוען עדיין אינו מומלץ‪.‬‬
‫הבדיקה היתה קיימת במועד הרלבנטי ויש לייחס להורים בהתאם להלכת‬
‫סידי ציפייה סבירה כי קיומה יגולה להם ולכן הרופא התרשל בכך שלא ידע‬
‫על קומה ולא גילה להורים על קיומה‪.‬‬
‫הקופה אחראית לכך שלא הפיצה בקרב רופאיה את האפשרות לביצוע‬
‫בדיקה לגילוי הנשאות לתסמונת ‪ X‬שביר גם לנשים ללא כל אינדיקציה‪.‬‬
‫א (ים)‪ 5416/03‬שיר סגל‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"כלל ‪ 30‬הדקות" – ‪OUT‬‬
‫השאלה היא מהו פרק הזמן הסביר לביצוע ניתוח קיסרי ?‬
‫פרק הזמן של ‪ 15‬דקות לבצוע ניתוח קיסרי הוא פרק זמן‬
‫אפשרי וראוי כאשר חדר הניתוח פנוי וכל הצוות זמין‪ ...‬יש‬
‫להשלים‪ ,‬חרף העובדה שהדבר אינו רצוי‪ ,‬גם עם חלוף פרק‬
‫זמן ארוך יותר של כ‪ 25-30 -‬דק' עד לניתוח‪ .‬אולם שיהוי כזה‬
‫בביצוע הניתוח‪ ,‬כדי שיתקבל כשיהוי סביר‪ ,‬מחייב מתן הסבר‪,‬‬
‫המבוסס על נסיבותיו המיוחדות של המקרה הנדון‪ ,‬ועל כך‬
‫שבפועל נעשו מאמצים סבירים לקצר פרק זמן זה דבר שלא‬
‫הסתייע באותן נסיבות‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"כלל ‪ 15‬הדקות" – ‪IN‬‬
‫במקרה שלפנינו‪ ,‬לא ניתן הסבר המצדיק התמשכותו של פרק‬
‫הזמן שחלף בין קבלת ההחלטה על ביצוע הניתוח לבין הביצוע‬
‫בפועל‪.‬‬
‫במקרה שלפנינו נפל שיהוי בלתי מוצדק של כ‪ 6 -‬דקות גם‬
‫בהתמשכות פרק הזמן ממועד קבלת ההחלטה על הניתוח ועד‬
‫לביצועו‪ .‬מכאן‪ ,‬שבסה"כ נפל במקרה זה שיהוי בלתי מוצדק‬
‫בביצוע הניתוח הקיסרי‪ ,‬העולה כדי רשלנות‪ ,‬של ‪31-33‬‬
‫דקות‪ ,‬ולמצער שיהוי של ‪ 21‬דקות‪.‬‬
‫א (ים) ‪ 8005/06‬ב‪.‬ר‪ .‬נ' בי"ח מאיר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית –‬
‫סטנדרט המומחה הטוב‬

‫על הרופא להשתמש ברמת ידע‪ ,‬כשרון ואיכפתיות‪,‬‬
‫הקיימת ומופעלת ע"י רופאים ברמה מקצועית טובה‬
‫ולא ממוצעת‪.‬‬
‫כאשר מדובר ברופא הטוען לכישורים מיוחדים ולהיותו‬
‫מומחה‪ ,‬הרמה הנדרשת ממנו היא בהתאם לכך‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית –‬
‫"המתמחה חשוד"‬
‫אישה שעברה ניתוח קיסרי אלקטיבי בהרדמה ספינלית‪,‬‬
‫נותרה עם נזק לשורשי העצב הפירוניאלי‪ ,‬נזק זה יוחס‬
‫לפגיעה במהלך ההרדמה‪.‬‬
‫וכך אמר ביהמ"ש על המרדים שהיה מתמחה ותיק בעת‬
‫הניתוח‪":‬רף המומחיות הרשמית של הנתבע שהוא נמוך‬
‫לטעמי‪ ,‬גם אם הוא בעל ניסיון מעשי רב‪ ,‬יש בו כדי ליצור‬
‫חיזוק לטענות התובעת וספק באשר לביצועה הנאות של‬
‫ההרדמה "‬
‫‪...‬‬
‫ת"א ‪ 072682/99‬פני אלמליח‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החלת כלל הדבר מדבר בעדו‬
‫בתי‪-‬המשפט מחילים את כלל "הדבר מדבר בעדו" באופן‬
‫"ליברלי" ומעבירים את נטל השכנוע מכתפי התובעים אל‬
‫כתפי הנתבעים להוכיח שלא היתה רשלנות מצידם‪.‬‬
‫התנאים להחלת הכלל (ס' ‪ 41‬לפקודת הנזיקין)‪:‬‬
‫ התובע לא ידע ולא יכול היה לדעת על הנסיבות שהביאו‬‫לידי הנזק‬
‫ הנזק נגרם על‪-‬ידי נכס בשליטת המזיק‬‫ המקרה מתיישב יותר עם המסקנה שהיתה רשלנות‬‫מאשר עם העדרה‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בסיבוכים נדירים‬
‫אישה הרה עברה דיקור מי שפיר בשבוע ‪ 18‬להריונה‪ ,‬אשר‬
‫הסתבך בזיהום תוך רחמי‪ ,‬שהוביל לספסיס סוער ולמותה‬
‫של האישה‪.‬‬
‫ועדת בדיקה של משרד הבריאות לא מצאה התרשלות‬
‫בטיפול במנוחה מצד גורם רפואי כלשהו‪.‬‬
‫בעלה וילדיה של המנוחה הגישו תביעה נגד הרופא המטפל‬
‫שביצע את הדיקור בטענה שהדיקור נעשה באופן רשלני‪,‬‬
‫ללא ניקוי מתאים של איזור הבטן בו בוצעה הדקירה‬
‫וכתוצאה מכך נגרם הזיהום שהוביל למותה‪.‬‬
‫לא הוגשה חוו"ד מטעם התובעים לתמיכה בטענותיהם‪ ,‬והם‬
‫בקשו להחיל את הכלל של "הדבר מדבר בעדו"‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בסיבוכים נדירים‬
‫ביהמש פסק כי "מהעדויות שנשמעו בבית המשפט ומחומר‬
‫הראיות שהובא‪ ,‬ניתן לקבוע כי השימוש בחומר החיטוי‬
‫פולידין ואלכוהול היה נפוץ ומקובל לצורך עריכת הדיקור‬
‫וכי הנתבעים פעלו על‪-‬פי הנהוג והמקובל בכגון דא‪ ...‬ואין‬
‫לבוא לנתבעים בטרוניה באשר לפרקטיקה בה נהגו"‬
‫ואולם העובדה ‪ -‬שמדובר בתוצאה נדירה ובלתי צפוייה‬
‫למדי של דיקור מי שפיר שגרם לזיהום חריף ברחם‬
‫האשה ומותה עקב כך ‪ -‬תומכת בתחולת הכלל של הדבר‬
‫מדבר בעדו‪ .‬זה מצביע יותר על קיומה של התרשלות מאשר‬
‫על העדרה‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בסיבוכים נדירים‬
‫אף כי התובעים לא הוכיחו את הסיבה הממשית והישירה לזיהום‬
‫בגופה של המנוחה ולמותה כתוצאה מכך‪ ,‬שוכנעתי – על‪-‬פי מאזן‬
‫ההסתברויות במשפט האזרחי – כי ההסתברות שהיא נפטרה עקב‬
‫רשלנותם הרפואית של הנתבעים עולה על ההסתברות כי הפגיעה‬
‫לא היתה תוצאה של התרשלות כזו‪.‬‬
‫נטל השכנוע בדבר העדר התרשלות עבר לכתפי הנתבעים‬
‫ומשהם לא עמדו בו – דין התביעה להתקבל‪.‬‬
‫נקבע שהרופא שביצע את הדיקור אחראי ברשלנות משום שלא‬
‫הרים את הנטל להסביר באיזה מנגנון אירע הזיהום שלא‬
‫באחריותו‪.‬‬
‫א (ת"א) ‪ 89/96‬עזבון המנוחה ג'ומאנה מראר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשומות רפואיות – כלל "הנזק הראייתי"‬

‫"מקום שצריך להיעשות רישום רפואי וזה לא נעשה‪ ,‬ולא‬
‫ניתן הסבר מניח את הדעת למחדל זה‪ ,‬יועבר נטל ההוכחה‬
‫בדבר העובדות השנויות במחלוקת‪ ,‬שיכלו להתבהר מתוך‬
‫הרישום‪ ,‬אל כתפי הרופא או המוסד‪ ,‬שבמסגרתו ניתנו‬
‫השירותים הרפואיים‪".‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫נתונים על העברת נטל הראיה –‬

‫דו"ח ועדת שפניץ‬

‫נראה שנושא הרשומה הרפואית‪ ,‬ליקוי בה או היעדרה הוא‬
‫בעל השלכות מרכזיות בתחום תביעות הרשלנות הרפואית‪,‬‬
‫היכול לעיתים להשפיע באופן מהותי על תוצאת הדיון‬
‫בתביעה‪.‬‬
‫בשני שליש מן המקרים בהם העביר בית‪-‬המשפט את הנטל‬
‫מכתפי התובעים אל כתפי הנתבעים‪ ,‬בשל ליקוי ברשומה‬
‫הרפואית‪ ,‬הם לא הצליחו להתמודד עמו ולהרים אותו‪,‬‬
‫ונקבעה אחריות של המטפלים לנזקם של התובעים‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫התובע יליד ‪ 1939‬אושפז עקב אוטם שריר הלב‪.‬‬
‫בוצע צינתור שבמהלכו הוזרק חומר ניגוד מסוג‬
‫אורוגרפין‪.‬‬
‫סמוך לאחר ההזרקה התלונן התובע על הרגשה‬
‫לא טובה‪ .‬תוך שתי דקות היתה ירידה בלחץ‬
‫הדם‪ ,‬פרפור חדרים ואיבוד הכרה‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)2‬‬

‫האבחנה – שוק אנפילקטי עקב רגישות ליוד‪.‬‬
‫החלה פעולת החייאה אליה הצטרפו רופאים‬
‫בכירים וביניהם מנהל המחלקה הקרדיולוגית‬
‫ומנהל יחידת הצינתורים‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)3‬‬

‫פעולות ההחייאה כללו‪ :‬עיסוי חזה‪ ,‬מכות‬
‫חשמל‪ ,‬החדרת קוצב לב זמני והזלפת‬
‫תרופות שונות‪.‬‬
‫רק בחלוף כ‪ 40 -‬דקות חזר הלב לתפקד‪,‬‬
‫אלא שבזמן זה נגרם נזק מוחי קשה והתובע‬
‫נותר במצב וגטטיבי‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)4‬‬

‫נקבע כי לא היתה רשלנות בטיפול שקיבל התובע‬
‫עד שלב ההחייאה‪.‬‬
‫השאלה במחלוקת היתה האם ההחייאה בוצעה‬
‫בסבירות ובמיומנות‪.‬‬
‫עיון בכל הרישומים וסיכום הראיות בעניין זה‬
‫מעלה מספר בעיות; פרט לרישום הטכנאית על‬
‫מתן לידוקאין‪ ,‬אין רישום ישיר כלשהו על מצב‬
‫התובע במהלך המשבר‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)5‬‬

‫אין חולק כי מדובר באירוע קשה גם‬
‫לצוות הרפואי וניתן להבין כי הצוות דאג‬
‫קודם כל לטיפול בתובע ופחות לביצוע‬
‫רישומים‪ ,‬אולם מהנתונים עולה כי‬
‫חסרים רישומים וחלקם לא מדויקים או‬
‫לא ברורים דיים‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)6‬‬

‫התוצאה המעשית היא כי הרישום הלקוי‬
‫נזקף לחובת הנתבע ברשלנות רישומית‬
‫ונטל ההוכחה כי אין התרשלות של‬
‫הנתבע בעצם הטיפול הינו על הנתבע‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)7‬‬

‫הסברי הנתבע‪ ,‬לפיהם הצוות הרפואי היה שקוע כולו‬
‫בהחייאה ולכן אין לצפות ואין לדרוש תשומת לב‬
‫לרישום‪ ,‬הינם הסברים שובי לב אך אינם הסברים‬
‫מלאים‪.‬‬
‫הרשלנות הרישומית שפורטה לעיל שללה מהתובע את‬
‫היכולת לבודד חלק מהתהליך ולברר כראוי האם‬
‫במהלך ההחייאה היו נתונים שאיפשרו טיפול אחר או‬
‫אבחנה אחרת‪ .‬איננו יודעים מה סדר מתן כמות כה‬
‫גדולה של אדרנלין‪ ,‬ומה היו התגובות לכך‪...‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)8‬‬

‫אם היו רישומים ראויים בזמן ההחייאה‪ ,‬הן‬
‫על סדר התרופות וכמותן והן על לחצי דם‪,‬‬
‫יתכן והיו בידי התובע כלים טובים יותר‬
‫להראות כי במהלך החייאה כה ארוכה היה‬
‫אפשר לנקוט דרכים נוספות‪.‬‬
‫נקבע כי הנתבעים אחראים ל‪ 30% -‬מן הנזק‬
‫של התובע‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל הראייתי בשל אי ביצוע בדיקה‬

‫אישה הרה בהריון ראשון (לאחר ‪ 3‬שנים של טיפולי‬
‫עקרות) הגיעה לבי"ח בשבוע ה‪ 31 -‬להריון לאחר שחשה‬
‫ברע‪ .‬בביה"ח אובחנה הפרדות שיליה ומוות תוך רחמי‪,‬‬
‫על רקע רעלת הריון‪.‬‬
‫השאלה במחלוקת היתה האם הפרדות השיליה היתה‬
‫פתאומית או שהגיניקולוג אצלו ביקרה בבוקר אותו יום‪,‬‬
‫היה יכול כבר אז‪ ,‬לאבחן הפרדות שיליה‪ ,‬לשלוח אותה‬
‫בדחיפות לחדר לידה ולמנוע מוות תוך רחמי‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל הראייתי בשל אי ביצוע בדיקה‬

‫כיוון שהרופא לא ערך בדיקה של רגישות הבטן בעת הביקור של‬
‫האישה אצלו‪ ,‬קבע ביהמ"ש כי הוא גרם בכך נזק ראייתי לתובעת‬
‫כי נמנע ממנה להוכיח כי כבר באותה עת סבלה מהפרדות‬
‫שיליה‪...‬‬
‫לאור זאת הועבר הנטל אל הרופא לשכנע‪ ,‬כי באותו שלב בו נמנע‬
‫מלבצע את הבדיקה‪ ,‬לא סבלה האישה מבטן רגישה ולא היתה‬
‫שרויה בתהליך של הפרדות שיליה‪.‬‬
‫הרופא לא הצליח לעמוד בנטל זה ולכן נקבע כי הוא אחראי למות‬
‫העובר‪...‬‬
‫ע"א ‪ 9328/02‬לאה מאיר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"קשר סיבתי נסיבתי"‬
‫הוריה של פגה שנולדה בשבוע ‪ 29‬להריון בעקבות‬
‫הפרדות שליה‪ ,‬הגישו תביעה נגד ביה"ח‪ ,‬בטענה שהיה‬
‫איחור בביצוע ניתוח קיסרי לאם וכתוצאה מכך סובלת‬
‫הילדה משיתוק מוחין ופיגור שכלי‪.‬‬
‫התביעה הסתמכה על חוו"ד גניקולוגית בלבד ואילו‬
‫ההגנה הסתמכה על חוו"ד של נוירופדיאטר ונאונטולוג‬
‫ששללו קשר סיבתי בין הנזקים לבין העיכוב בביצוע‬
‫הניתוח הקיסרי וקבעו כי יש לשייכם לנזקי הפגות‬
‫בלבד‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"קשר סיבתי נסיבתי"‬
‫ביהמ"ש קבע כי קיים קשר "סיבתי נסיבתי" בין‬
‫התרשלות הרופאים שהתעכבו בביצוע הניתוח הקיסרי‪,‬‬
‫לבין הנזק שנגרם לפגה ולפיכך הטיל אחריות על‬
‫ביה"ח לפצות אותה על ‪ 40%‬מן הנזק שלה‪.‬‬
‫ביהמ"ש העליון אישר את פסה"ד המחוזי וקבע כי‬
‫לבימ"ש יש שיקול דעת לקבוע כי קיים קשר "סיבתי‬
‫נסיבתי" ואת שיעור האחריות ההסתברותי לנזק‬
‫(הפיצוי הופחת ל‪ 20% -‬מן הנזק)‪.‬‬
‫פס"ד מלול עדן‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫דרישות ההסבר בנסיבות מיוחדות‬

‫“ייתכנו מקרים בהם לסיכונים בעלי הסתברות נמוכה‬
‫תהיה משמעות מיוחדת לחולה הספציפי‪ .‬במקרה‬
‫כזה‪ ,‬למרות האחוז הנמוך יכללו אותם סיכונים‬
‫בתחום המידע המהותי הנדרש לחולה לשם החלטה‬
‫מושכלת אם לעבור את הטיפול הרפואי”‪.‬‬

‫ת”א (י‪-‬ם) ‪1109/97‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רף ההסבר בניתוחים אלקטיביים‬

‫"ההסבר הנדרש לקבלת הסכמה מדעת לניתוח‬
‫אלקטיבי – שאף בלעדיו ניתן לקיים אורח חיים‬
‫רגיל – נכלל ברף העליון של חובת הגילוי‪ ,‬והוא‬
‫כולל‪ ,‬בנוסף להתייחסות לסיכויי ההצלחה גם מתן‬
‫הזהרה מפני הסיבוכים האפשריים‪ ...‬גם אם‬
‫סיבוכים אלו נדירים‪".‬‬
‫ע"א ‪6153/97‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רף ההסבר בניתוחים אלקטיביים ‪-‬‬

‫‪RSD‬‬

‫"בענייננו מדובר בסיבוך המתרחש בקרב ‪0.5% - 0.3%‬‬
‫מהניתוחים – גם אם שיעור זה אינו גבוה‪ ,‬הרי מדובר בסיבוך‬
‫חמור‪ ,‬העלול לגרום להפיכתה של הגפה לחסרת כל תפקוד‪ ...‬כיוון‬
‫שמדובר בניתוח אלקטיבי חובת ההסבר נמצאת ברף העליון‪ .‬סיכון‬
‫‪ RSD‬הינו בגדר המידע שהתובע היה רשאי לצפות‪ ,‬באורח סביר‪,‬‬
‫כי יגולה לו‪ ,‬כדי שיוכל לשקלו במסגרת גיבוש דעתו לעניין‬
‫הסכמתו לטיפול הרפואי‪"...‬‬

‫ת"א ‪ 920/99‬יצחק נ' שע"צ‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רף ההסבר ברפואה פרטית‬

‫"רפואה פרטית בה קיים ניגוד עניינים מובנה בין‬
‫השאיפה המסחרית להרבות בניתוחים לבין‬
‫האינטרס של המטופל‪ ,‬כדי להקהות את עוקצו של‬
‫ניגוד העניינים יש להעמיד את המטופל על הסיכונים‬
‫והסיכויים שבניתוח המוצע לרבות החלופה שלא‬
‫לבצע כלל ניתוח סיכוייה וסיכוניה‪".‬‬
‫ע"א ‪6153/97‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫חובת ההסבר על טיפולים מחוץ לסל‬
‫בנסיבות מתאימות עשוי להיווצר צורך ליידע את המטופל לגבי‬
‫אפשרות טיפול המוצעת רק במסגרת הרפואה הפרטית ואולי אף‬
‫במסגרת שירותי רפואה מעבר לים‪ .‬כך יש לעשות‪ ,‬אכן‪,‬‬
‫כשמדובר בטיפול או בתרופה שעשויים לסייע לחולה ואינם‬
‫זמינים ברפואה הציבורית בארץ‪.‬‬
‫כשחולה אובחן כסובל ממחלה מסויימת‪ ,‬וישנה תרופה שאינה‬
‫מצויה ב"סל" – מקובל עלי שעל הרופא ליידע את החולה בדבר‬
‫קיומה של התרופה‪.‬‬
‫עליו להשאיר להחלטתו של החולה את השאלה אם לרכוש את‬
‫התרופה מכספו אם לאו‪ .‬שאלה זו כרוכה לא אחת באפשרויות‬
‫הכספיות של החולה וגם בפער בין ההשפעה של התרופה‬
‫שב"סל" לזו שאינה נמצאת בו‪ ,‬על הרופא לספק את המידע‬
‫הנדרש‪ ,‬והחולה‪ -‬יחליט‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ע"א ‪ 4960/04‬סידי‬

‫פגיעה באוטונומיה – פיצוי ללא נזק‬

‫אישה אושפזה בבית חולים לניתוח אורטופדי בשל‬
‫דפורמציה ברגל‪ .‬בסופו של דבר‪ ,‬במקום ניתוח לתיקון‬
‫הדפורמציה עברה ביופסיה בכתף בשל ממצא ידוע בכתף‬
‫שנחשד להיות גידול ממאיר‪ .‬בעקבות הביופסיה נותרה עם‬
‫מגבלה קשה בתפקוד הכתף‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פגיעה באוטונומיה‬
‫המטופלת טענה כי לא הוסברו לה הסיכונים הכרוכים‬
‫בביופסיה ולפיכך לא נתנה הסכמה מדעת לביצוע הפעולה‪.‬‬
‫נקבע כי גם לו היו נפרשים בפניה הסיכונים היתה נותנת‬
‫הסכמתה לביופסיה בשל הסיכון הממשי שמדובר בגידול‬
‫ממאיר‪.‬‬
‫למרות זאת נפסק כי היתה פגיעה באוטונומיה שלה והיא‬
‫זכאית לפיצוי כספי‪...‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פגיעה באוטונומיה‬

‫“ההכרה בזכותו של החולה לפיצוי על‬
‫הפגיעה באוטונומיה שלו‪ ,‬מקום בו הופרה‬
‫חובה זו‪ ,‬עשויה לתרום לכך שחובה זו‬
‫תקוים הלכה למעשה”‪.‬‬
‫ע”א ‪ 2781/03‬מיאסה עלי דעקה‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות בפגיעה באוטונומיה‬

‫הפרת חובת הזהירות ‪ -‬אי מתן הסברים‬
‫למטופלים לפני ביצוע טיפולים‬
‫נזק ‪ -‬פגיעה באוטונומיה של המטופל‬
‫קשר סיבתי ‪ -‬בין אי מתן ההסברים לבין‬
‫עוצם ההפתעה מן הסיבוך שהתרחש‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫משמעות העדרו של טופס הסכמה ייעודי‬
‫ניתוח סימפטקטומי (נגד הזעת יתר)‪ ,‬שבוצע בשנת ‪ 1999‬והסתבך‬
‫בהזעת יתר פיצויית‪.‬‬
‫המטופל הגיש תביעה בטענה שלא הוזהר מפני הסיבוך האמור‪.‬‬
‫התובע הוחתם על טופס הסכמה סטנדרטי (לא ייעודי)‪ ,‬משום שעד‬
‫השנה האמורה לא פותח טופס ייעודי מתאים‪.‬‬
‫הרופא המנתח רשם בגיליון כי הוסברו הסיכונים הכרוכים בפעולה‬
‫והעיד בבימ"ש כי הוא מסביר לכל המטופלים‪ ,‬ללא יוצא מן הכלל‪,‬‬
‫כי הבעיה עם הניתוח היא שבמקרים רבים מאוד‪ ,‬למעלה מ‪50% -‬‬
‫מופיעה הזעה פיצויית‪ ,‬וב‪ 2-3% -‬מן המקרים ההזעה הפיצויית‬
‫יכולה להיות משמעותית ביותר‪.‬‬
‫סטודנטית שהועסקה במרפאתו של הרופא ונכחה בזמן שקיבל‬
‫חולים אישרה את עדותו בעניין ההסברים‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫חוק זכויות‬

‫החולה‪ ,‬התשנ”ו‪1996-‬‬

‫סעיף ‪ :14‬אופן מתן הסכמה מדעת‬

‫(א)‬

‫‪.....‬‬

‫(ב)‬

‫הסכמה מדעת לטיפול רפואי המנוי בתוספת תינתן‬
‫במסמך בכתב‪ ,‬שיכלול את תמצית ההסבר שניתן‬
‫למטופל‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫חוק זכויות‬

‫החולה‪ ,‬התשנ”ו‪1996-‬‬

‫תוספת‬
‫(סעיפים ‪)15 ,14‬‬
‫(‪ )1‬ניתוחים‪ ,‬למעט כירורגיה זעירה‪.‬‬
‫(‪ )2‬צינתורים של כלי דם‪.‬‬
‫(‪ )3‬דיאליזה‪.‬‬
‫(‪ )4‬טיפול בקרינה מייננת (רדיותרפיה)‪.‬‬
‫(‪ )5‬טיפולי הפריה חוץ‪-‬גופית‪.‬‬
‫(‪ )6‬כימותרפיה לטיפול בתהליכים ממאירים‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בהעדר טופס הסכמה ייעודי‬
‫נקבע (בערעור) כי נוכח הוראות חוק זכויות החולה אין די בטפסים הערוכים‬
‫על פי תקנות בריאות העם (טופסי הסכמה)‪ ,‬התשמ"ד‪. 1984-‬‬
‫ככל הנראה המערכת הרפואית התאימה עצמה להוראות אלה באיחור מסויים‪,‬‬
‫ובמועד הרלוונטי (‪ )1999‬עדיין נעשה שימוש בטפסים הישנים‪ ,‬תוך הפרת‬
‫הוראת החוק‪.‬‬
‫אין לשלול את האפשרות‪ ,‬לפיה הפרת החובה לעגן את הסכמת המטופל‬
‫במסמך בכתב שיכלול את "תמצית ההסבר שניתן למטופל"‪ ,‬שוללת‪ ,‬מניה‬
‫וביה‪ ,‬את האפשרות שאכן מדובר ב"הסכמה מדעת"‪.‬‬
‫דרישת הכתב בחוק היא "דרישה מהותית" ובהעדרו של טופס הסכמה מדעת‬
‫ערוך כדין‪ ,‬יש לקבוע‪ ,‬למצער‪ ,‬כי במקרה של מחלוקת‪ ,‬המטפל הוא זה‬
‫שצריך להוכיח קיומה של הסכמה זו‪.‬‬
‫ע"א ‪ 6299/05‬צורף‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ומה הדין כשיש טופס חתום ?!‬

‫נולדה‬

‫בשנת ‪1998‬‬
‫(מיקרופטלמיה)‪.‬‬
‫בשבוע ‪ 21‬להריון בוצעה לאם בדיקת אולטרה‪-‬סאונד בסיסית‬
‫במסגרת הקופה שנמצאה תקינה‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע כי לא ניתן לגלות את המום במסגרת בדיקה בסיסית‬
‫אך יש אפשרות לגלות זאת בבדיקה מורחבת‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע כי היה מדובר בהריון שלא בסיכון גבוה ולא היה‬
‫מקום לביצוע סקירה מורחבת‪/‬מכוונת‪.‬‬
‫האם חתמה על טופס בקשה לביצוע בדיקת על‪-‬קול לפיה היא‬
‫מודעת לכך שמדובר בבדיקה בסיסית וכי באפשרותה לבצע‬
‫בדיקה מורחבת באופן פרטי‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תינוקת‬

‫כשהיא‬

‫סובלת‬

‫מעיוורון‬

‫חתימה ללא הסבר – לאו הסכמה היא‬
‫ביהמ"ש קבע כי הרופאים הסבירו לאם כי הבדיקה אותה היא עומדת לבצע‬
‫היא בדיקה בסיסית וכי קיימת בדיקה משוכללת יותר אותה ניתן לבצע באופן‬
‫פרטי ואולם בכך לא די‪.‬‬
‫האם לא הבינה לאשורה את האבחנה בין הבדיקה הבסיסית והמורחבת ואם‬
‫היתה מבינה היתה בוחרת לבצע את הבדיקה על חשבונה‪ .‬יש כשל בשרשרת‬
‫המידע אשר נמסר לאם‪.‬‬

‫לא די בקיומה של פרקטיקה לפיה מיידעים את האישה כי קיימת‬
‫בדיקה מורחבת‪ ,‬העדר הנחיות ברורות ונהלים מוגדרים באשר‬
‫להיקף המידע שיש למסור למטופלת לעניין אפשרותה לבצע‬
‫בדיקה מורחבת ‪...‬ואי מתן הסבר הולם בטרם ביצוע הבדיקה‬
‫הבסיסית הינם בגדר נוהל בלתי סביר‪...‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תוצאות הערעור‬
‫המלצת ביהמ"ש‪:‬‬

‫לאור קשיים שהתגלעו בהכרעת בימ"ש קמא בשאלת‬
‫החבות ולאור זאת שבימ"ש קמא הכריע בפסק דינו‬
‫בסוגיות שלא היו בחזית הדיון יבוטל פסק דינו של‬
‫בימ"ש קמא והסכום אשר שולם לתובעים יישאר בידם‪.‬‬

‫התובעים הסכימו להצעת ביהמ"ש שמשמעותה‬
‫שפסה"ד מבוטל‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ההחמרה השיפוטית –‬
‫הנזק הממוני‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫הלכת "השנים האבודות" –‬
‫עזבון אטינגר ז"ל‬

‫פס"ד תקדימי ניתן‪ ,‬במרץ ‪ ,2004‬על‪-‬ידי בית‪-‬המשפט העליון‬
‫בהרכב של חמישה שופטים בתביעת עזבון של קטין‪ ,‬אשר הלך‬
‫לעולמו בגיל ‪ ,12‬כתוצאה מנפילה לבור בעת משחק עם חבר‪,‬‬
‫בעיר העתיקה בירושלים‬
‫עזבון של קטין אשר הלך לעולמו כתוצאה מרשלנות‪ ,‬זכאי לפיצוי‬
‫בגין הפסד כושר השתכרות ב"שנים האבודות"‪ ,‬בהן לא זכה‬
‫לחיות ולהתפרנס‬
‫זכות דומה קיימת גם לעזבון של בגיר שהלך לעולמו בגיל‬
‫העבודה‬
‫נפגע אשר קוצרה תוחלת חייו כתוצאה מרשלנות זכאי מעתה‬
‫לפיצוי בגין הפסד ההשתכרות שלו ב"שנים האבודות"‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"השנים האבודות" – ההשלכות הכספיות‬
‫נקבע כי חישוב הפסד ההשתכרות ב"שנים האבודות" יהיה מבוסס‬
‫על ‪ 30%‬מן השכר הממוצע במשק (בתקופה מגיל ‪18-21‬‬
‫החישוב הוא ‪ 70%‬מן הסכום האמור)‪.‬‬
‫ההנחה המובלעת היא כי ניתן לחסוך ‪ ₪ 2400‬מתוך ‪₪ 8000‬‬
‫בחודש !!!!!‬
‫בתביעת יורשים שהם גם תלויים ‪ ,‬נקבע כי יש ליורשים זכאות‬
‫לקבל פיצוי בגין ראשי נזק שנמצאים מחוץ לתחום החפיפה (כאב‬
‫וסבל וקיצור תוחלת חיים וכ"ו)‬
‫חישוב הפסד ההשתכרות בשנים האבודות‪ ,‬כולל גם חישוב הפסדי‬
‫פנסיה‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫הגידול בפיצוי הכספי‬
‫יולדת לאחר ‪ 3‬שנות טיפולי הפריה בהריון ראשון‪,‬‬
‫נשלחה "להסתובב" כדי לזרז לידה ושבה עם עובר מת‪.‬‬
‫בימ"ש המחוזי קבע אחריות ופסק לאם פיצוי של‬
‫‪ ₪ 300,000‬בגין כאב וסבל‪.‬‬
‫ביהמ"ש העליון קבע כי מגיע פיצוי גם לאב בגין כאב‬
‫וסבל שלו בסכום נוסף של ‪.₪ 250,000‬‬
‫סטיה מהלכה קודמת שחייבה נזק נפשי חמור "בניזוק‬
‫משני" שעולה כדי מחלת נפש או הפרעת נפש הגורמת‬
‫נכות ממשית‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פס"ד לבנה לוי‬

‫הגידול בסכומי הפיצוי‬
‫צעירה שנולדה בשנת ‪ 1985‬כשהיא סובלת משיתוק ביד שמאל‬
‫כתוצאה מפגיעה במקלעת העצבים הברכיאלית‪ ,‬הגישה בשנת‬
‫‪ 2006‬תביעה נגד ביה"ח בו נולדה בטענה של רשלנות בלידה‪.‬‬
‫בינתיים סיימה התובעת לימודי משפטים ומנהל עסקים ובמהלך‬
‫המשפט עשתה התמחות במשפטים‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע שיש אחריות לביה"ח ופסק לה פיצוי גלובלי בגין‬
‫הפסד השתכרות בסך של ‪ ₪ 800,000‬ובנוסף ‪ ₪ 600,000‬כאב‬
‫וסבל‪ ₪ 1,000,000 ,‬עזרת צד ג' ו‪ ₪ 85,000 -‬הוצאות ‪....‬‬

‫א (ים) ‪8363/06‬פדילה נ' בי"ח מאיר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"ועדת שפניץ" – אין מקום להגביל בחוק את‬
‫הפיצוי לתובעים בגין רשלנות רפואית‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫לאן מועדות פנינו?‬

‫‪ ‬המשך החמרה שיפוטית ?‬
‫‪ ‬התמתנות והתייצבות ?‬
‫‪ ‬התערבות חקיקתית ?‬
‫ימים יגידו‪....‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תודה !‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬


Slide 28

‫עדכונים בפסיקת בתי‪-‬המשפט‬
‫בתביעות רשלנות רפואית‬
‫עו"ד טליה חלמיש‪-‬שני‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬
‫מקבוצת מדנס‬
‫מאי ‪2009‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תמונת המצב‬
‫בשנים האחרונות אנו עדים לעליה ניכרת של ההוצאה‬
‫בגין תביעות אחריות מקצועית בתחום הרפואה‪.‬‬
‫העליה נובעת בעיקר מ"אינפלציה שיפוטית" שהביאה‬
‫לגידול ניכר בפיצויים המשולמים לתובעים‪.‬‬
‫התשלומים השנתיים בתביעות הרשלנות הרפואית‪ ,‬גדלו‬
‫בעשור האחרון ב‪.700% -‬‬
‫במקביל גדלו הפרמיות בצורה דרמטית והכיסויים‬
‫הוגבלו‪.‬‬
‫מוסדות רפואיים ורופאים פרטיים העוסקים בתחומים‬
‫בסיכון גבוה (לידות‪ US ,‬מיילדותי‪ ,‬כירורגיה פלסטית‬
‫וכ"ו) נתקלים בקושי להשיג כיסוי ביטוחי‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫התפתחות התביעות בבימ"ש‬

‫‪1994 - 2008‬‬

‫‪1,200‬‬
‫‪1,100‬‬
‫‪1,000‬‬
‫‪900‬‬
‫‪800‬‬
‫‪700‬‬
‫‪600‬‬
‫‪500‬‬
‫‪400‬‬
‫‪300‬‬
‫‪200‬‬
‫‪100‬‬
‫‪0‬‬

‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫‪2002‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫‪1994‬‬

‫מדד גידול התשלומים‬

‫‪1995 - 2008‬‬

‫‪3100%‬‬
‫‪2800%‬‬
‫‪2500%‬‬
‫‪2200%‬‬
‫‪1900%‬‬

‫‪1600%‬‬
‫‪1300%‬‬
‫‪1000%‬‬
‫‪700%‬‬
‫‪400%‬‬
‫‪100%‬‬
‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫‪2002‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫התפתחות התביעות בבימ"ש‬
‫מיילדות וגינקולוגיה‬

‫‪240‬‬

‫‪210‬‬

‫‪180‬‬

‫‪150‬‬

‫‪120‬‬

‫‪90‬‬

‫‪60‬‬

‫‪30‬‬

‫‪0‬‬
‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2002‬‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫מדד גידול התשלומים‬
‫מיילדות וגינקולוגיה‬

‫‪11100%‬‬
‫‪10100%‬‬
‫‪9100%‬‬
‫‪8100%‬‬
‫‪7100%‬‬
‫‪6100%‬‬
‫‪5100%‬‬
‫‪4100%‬‬
‫‪3100%‬‬
‫‪2100%‬‬
‫‪1100%‬‬
‫‪100%‬‬

‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫‪2002‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫מקצועות קליניים מובילים בשיעור הסיכון‬
‫‪1991 - 2008‬‬
‫מיילדות‬
‫כירורגיה כללית‬

‫‪40%‬‬

‫קרדיולוגיה‬

‫שיעור הסיכון הכספי‬

‫‪35%‬‬
‫‪30%‬‬

‫רפואת שיניים‬

‫‪25%‬‬

‫אורטופדיה‬

‫‪20%‬‬

‫נוירוכירורגיה‬

‫‪15%‬‬
‫‪10%‬‬

‫גינקולוגיה‬

‫‪5%‬‬

‫אופטלמולוגיה‬

‫‪0%‬‬

‫‪18%‬‬

‫שיעור התיקים עם סיכון כספי‬

‫‪16%‬‬
‫‪14%‬‬
‫‪12%‬‬
‫‪10%‬‬
‫‪8%‬‬
‫‪6%‬‬
‫‪4%‬‬
‫‪2%‬‬
‫‪0%‬‬

‫* ‪ 3%‬ומעלה‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫דו"ח ועדת "שפניץ"‪-‬‬

‫הועדה הבין משרדית לבחינת הדרכים להקטנת ההוצאה‬
‫הציבורית בגין תביעות הרשלנות הרפואית‬

‫מסתמנת בפסיקה מגמה של הרחבת אחריותם של בעלי‬
‫מקצועות הרפואה והמוסדות הרפואיים – החל בסוגית‬
‫ההתרשלות (ירידת קרנה של הלכת הפרקטיקה‬
‫המקובלת)‪ ,‬המשך בסיבתיות (אובדן סיכויי החלמה)‬
‫וכלה בהרחבת העילות (רשלנות בגין הסכמה מדעת)‬
‫וראשי נזק (פגיעה באוטונומיה)‪.‬‬
‫מהנתונים עולה כי במשך השנים עלו סכומי הפיצויים‬
‫הממוצעים שנפסקו בתביעות רשלנות רפואית‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫הגידול בפיצוי הממוצע לתובעים‬
‫שנת תשלום‬
‫‪2004‬‬
‫‪2005‬‬
‫‪2006‬‬
‫‪2007‬‬
‫‪2008‬‬

‫תשלום ממוצע לתובע (בדולר)‬
‫‪21,872‬‬
‫‪33,700‬‬
‫‪34,935‬‬
‫‪44,839‬‬
‫‪62,374‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פיצוי עבור כאב וסבל ב– ‪ 100%‬נכות‬

‫‪1997-2008‬‬

‫‪1600000‬‬

‫‪1400000‬‬

‫‪1200000‬‬

‫‪1000000‬‬

‫‪800000‬‬

‫‪600000‬‬

‫‪400000‬‬

‫‪200000‬‬

‫‪0‬‬
‫‪2009‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2005‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2003‬‬

‫‪2001‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1997‬‬

‫פיצוי עבור מות קטינים (קיצור תוחלת חיים‪+‬כאב וסבל)‬
‫‪1998-2006‬‬
‫‪1800000‬‬

‫‪1600000‬‬

‫‪1400000‬‬

‫‪1200000‬‬

‫‪1000000‬‬

‫‪800000‬‬

‫‪600000‬‬

‫‪400000‬‬

‫‪200000‬‬

‫‪0‬‬
‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2002‬‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ההתפתחויות המשפטיות‬

‫עמדה סלחנית‬

‫עמדה ביקורתית‬

‫עמדה מחמירה‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫סלחנות שיפוטית‬

‫(‪)1961‬‬

‫"אשה‪ ...‬באה למחלקה הגינקולוגית לשם ניתוח קל‬
‫ברחמה ויצאה מהמחלקה שבעת יסורים ובעלת מום‬
‫לכל ימי חייה‪...‬‬
‫הטיפול אשר החולה קיבלה בבית החולים לא היה כפי‬
‫שצריך היה לצפותו מבעלי מקצוע מעולים וכן קרו תוך‬
‫כדי טיפול הזנחות וטעויות שונות‪ ,‬אשר הביאו לידי‬
‫תוצאות מעציבות במצב בריאותה‪...‬‬
‫רופא בשר ודם עשוי לטעות‪ ,‬ולא כל טעות מהווה‬
‫רשלנות‪"...‬‬

‫התביעה נדחתה‬
‫(ע"א ‪ 280/60‬פרדו נ' פלדמן‪ ,‬פד' (טו') ‪)1961‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫בקרה שיפוטית‬
‫עולם הרפואה אינו חסין מביקורת שיפוטית ומחשיפה של מעשי רשלנות‬
‫מקצועיים‪ .‬ביקורת זו היא אחת הערובות החשובות להקפדה על מתן טיפול‬
‫רפואי נאות‪.‬‬
‫לא כל טעות באבחנה או בטיפול‬
‫מצביעה בהכרח על רשלנות‪.‬‬
‫אחריות הרופאים‪ ,‬ברשלנות‬
‫אזרחית או פלילית‪ ,‬צריכה‬
‫להיקבע‪ ,‬רק אם הוכח שבנתוני‬
‫זמן אמת פעלו הרופאים‬
‫באי מיומנות מקצועית‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫בקרה שיפוטית – האם היא מקדמת את‬
? ‫בטיחות הטיפול‬
Most patient-safety experts continue to believe that the
threat of liability is the primary barrier to the
development of effective and comprehensive patient
safety programs in hospitals. I suggest, on the
contrary…that judicial recognition of an explicit “right
to safety” for hospital patients, with correlative duty of
hospitals to implement patient-safety measures can
become the primary motivator for the development of
systems to improve patient safety.
George J. Annas. J.D., NEJM 354;19 May11,2006
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫בקרה שיפוטית‬

‫‪‬‬
‫שיפור איכות הרפואה‬
‫הרשומה הרפואית‬
‫• רישום מפורט יותר‬
‫• שמירה על רשומות‬

‫תהליך הבקרה הרפואית‬
‫• ניהול סיכונים‬
‫• אבטחת איכות‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תקשורת עם מטופלים‬
‫• הסכמה מדעת‬
‫• גילוי נאות על תקלות‬

‫ניהול הטיפול הרפואי‬
‫• פרוטוקולים ונהלים‬
‫• הנחיות קליניות‬

‫החמרה שיפוטית‬

‫‪‬‬
‫רפואה מתגוננת‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬

‫ריבוי בדיקות וטיפולים מיותרים‬
‫יצירת מתח ביחסי מטפל‪-‬מטופל‬
‫הוצאות מוגברות לתשלום ביטוח‬
‫סגירת פעילויות בסיכון ביטוחי גבוה‬
‫קושי להשיג כיסוי ביטוחי‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית‬

‫(‪)1998‬‬

‫"חיובם של הרופא וקופת‬
‫חולים בדין הוא פרי של חוכמה‬
‫לאחר מעשה‪ .‬הרף שהוצב‬
‫לקביעת אחריותם‪ ,‬הוצב בגובה‬
‫כה רב‪ ,‬עד שלא רק הרופא‬
‫הסביר אינו יכול לעוברו‪ ,‬אלא‬
‫גם הרופא המומחה המובהק‬
‫ייכשל בכך"‪.‬‬
‫(השופטת שטרסברג‪-‬כהן בדעת מיעוט‬
‫ע"א ‪ 3709,3264/96‬קופ"ח נ' פלד ואח')‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית – ההנמקה‬
‫"אין להטיל את העומס הכלכלי של הטעות הרפואית‬
‫על החולה‪ ,‬אלא מן הראוי כי יוטל‪ ,‬עקרונית‪ ,‬על‬
‫הרופא בעל הטעות שממנו יפוזר ממילא על ציבור‬
‫רחב יותר באמצעות ביטוח האחריות המקצועית‪.‬‬
‫יתרה מזו‪ ,‬הטלת האחריות האישית על הרופא‪...‬‬
‫עשויה לעודד את מילוי החובה המקצועית‬
‫להתעדכנות בספרות המקצועית‪"...‬‬
‫(השופט אנגלרד ע"א ‪ 3709,3264/96‬קופ"ח נ' פלד ואח')‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ההחמרה השיפוטית –‬
‫שאלת האחריות‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"החמרת" האחריות של המטפלים‬
‫"פרקטיקה רצויה" במקום "פרקטיקה מצויה"‬
‫החלת נורמות התנהגות רטרוספקטיבית‪" -‬דרך עוקפת פרקטיקה‬
‫מקובלת"‬
‫מבחן "המומחה הטוב" במקום "הרופא הסביר"‬
‫החלת כלל "הדבר מדבר בעדו" במקרי סיבוכים נדירים‬
‫החלה מסיבית של "כלל הנזק הראייתי"‬
‫החלת אחריות במקרים של "קשר סיבתי נסיבתי"‬
‫קביעת חובות מוגברות בכל הנוגע להסברים למטופלים עובר‬
‫למתן לטיפולים רפואיים‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"פרקטיקה מצויה" לעומת "פרקטיקה רצויה"‬
‫העובדות ‪ -‬רביד נ' קליפורד‬

‫ביום ‪ 5.4.84‬הגיעה רביד בת החמש למרפאת שיניים לצורך‬
‫טיפול שיניים‪ .‬כהכנה לטיפול הזריק לה הרופא זריקת הרדמה‬
‫מקומית בלסתה התחתונה מצד ימין‪ .‬הרופא השתמש לצורך‬
‫ההזרקה במזרק לא שואב‪ ,‬שהיה מקובל לשימוש באותה תקופה‬
‫(פרקטיקה מקובלת)‪.‬‬
‫זמן קצר לאחר ההזרקה נטתה רביד על צידה ולא הצליחה‬
‫להתייצב‪ .‬היא היתה מנומנמת והוחלט להעבירה לטיפול בבית‪-‬‬
‫חולים‪ .‬כתוצאה מן האירוע סובלת רביד עד היום מהמיפרזיס‬
‫במחצית הגוף השמאלי ומהפרעות נוירולוגיות וקוגנטיביות‪.‬‬
‫הסתבר כי חומר ההזרקה חדר לכלי דם משם נדד למוח וגרם‬
‫לקריש דם ולאוטם מוחי‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"פרקטיקה מצויה" לעומת "פרקטיקה רצויה"‬
‫ההכרעה המשפטית‬

‫העובדה שרופא נהג בהתאם לפרקטיקה המקובלת‬
‫בתחומו‪ ,‬היא כשלעצמה‪ ,‬אינה מעניקה לו הגנה‬
‫מוחלטת ולעולם מצוי בידי בית המשפט לקבוע‪ ,‬כי‬
‫פרקטיקה נהוגה זו אינה עולה בקנה אחד עם חובת‬
‫הזהירות של רופא כלפי מטופל‪.‬‬
‫פרקטיקה מקובלת מהווה פרמטר‪ ,‬ואפילו פרמטר‬
‫חשוב‪ ,‬במכלול השיקולים שעל בית המשפט לשקול‬
‫בבואו לקבוע את סטנדרט ההתנהגות הראוי‪ ,‬אולם‬
‫אין היא הפרמטר היחיד אשר בית המשפט יתחשב בו‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫די היה באמצעי פשוט וזמין למנוע סיכון ידוע של‬
‫חדירת מזרק עם חומר הרדמה לתוך עורק‪ ,‬דבר אשר‬
‫עלול לגרום לתופעות לוואי משמעותיות‪ .‬כל זאת‬
‫ללא תוספת עלות משמעותית‪.‬‬
‫בנסיבות אלה אין מנוס מן המסקנה כי רופא התרשל‬
‫שכן רופא זהיר היה בוחר למנוע סיכון זה באמצעות‬
‫שימוש במזרקים שואבים‪.‬‬
‫רביד נ' קליפורד‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬
‫הנורמות אינן נקבעות על‪-‬ידי מומחים אלה או אחרים‪ ,‬אלא‬
‫על‪-‬ידי בית‪-‬המשפט‪.‬‬
‫שאלת תפקידו של מנתח בחדר ניתוח היא עניין ערכי‬
‫ונורמטיבי שמתפקידו של בית‪-‬המשפט להכריע בו‪.‬‬
‫עדות יו"ר המועצה הלאומית לכירורגיה‪ ,‬הרדמה וטיפול נמרץ‬
‫כי אין אחריות הדדית בין מנתח לרופא מרדים‪ ,‬כפי שבא לידי‬
‫ביטוי בסיכום ישיבת המועצה הלאומית הנ"ל‪ ,‬אין לראות בה‬
‫משום נורמה נכונה‪ ,‬ולפיכך אין לפעול על‪-‬פיה‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬

‫(‪)2‬‬

‫אם נרשם בסיכום ישיבת מועצת איגוד רופאי העיניים‪ ,‬כי‬
‫המנתח אחראי כלפי המנותח על הניתוח ותוצאותיו בלבד‪,‬‬
‫והמרדים אחראי כלפי המטופל על תהליך ההרדמה ותוצאותיו‪,‬‬
‫אין לראות בכך כאילו כל אחד מהם אחראי רק על תחומו‪,‬‬
‫וחייבת להיות הדדיות ביניהם‪ ,‬ולמרות שאין למנתח "אחריות‬
‫על" הרי שיש לו אחריות על סימני החיים של המנותח‪ ,‬לא‬
‫פחות מאשר למרדים‪ ,‬ועל‪-‬כן עמדת איגוד רופאי העיניים כפי‬
‫שבאה לידי ביטוי במסמך הנ"ל‪ ,‬אינה משקפת את הנורמה‬
‫המחייבת‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬

‫(‪)3‬‬

‫המסמך בדבר חלוקת אחריות בחדר הניתוח של ההסתדרות‬
‫הרפואית בישראל‪ ,‬קובע כי שיתוף פעולה בין הרופא המנתח‬
‫והרופא המרדים בניתוח חיוני להצלחת הטיפול וכך יש אכן‬
‫לנהוג‪ ,‬אולם ההסתייגות שעל‪-‬פיה אין הרופא המנתח אחראי‬
‫לפעולות המבוצעות על‪-‬ידי הרופא המרדים‪ ,‬כפי שהרופא‬
‫המרדים אינו אחראי על פעולות המבוצעות על‪-‬ידי הרופא‬
‫המנתח‪ ,‬איננה נורמה שיש לפעול על‪-‬פיה‪ ,‬שכן ברור שהמנתח‬
‫אינו אחראי על פעולות המרדים‪ ,‬אולם אין בכך כדי לסייג‬
‫אחריותו לעקוב אחר סימני החיים של המנותח‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬

‫(‪)4‬‬

‫כאשר מנותח פונה למנתח בבקשה לנתחו אין הוא יוצר קשר אחד עם‬
‫המרדים וקשר אחר עם המנתח‪ ...‬יש לייחס לו אחריות מעבר לעצם‬
‫הפעולה הכירורגית‪ ,‬המנותח מצפה ממנו להיות אחראי על חייו בעת‬
‫ביצוע הניתוח – ולאו דווקא בעת ביצוע הפעולה הכירורגית גרידא‪.‬‬
‫כל מנתח חייב להיות שותף מלא למעקב אחר סימני חיים של המנותח‪ ,‬גם‬
‫תוך כדי ובמהלך הניתוח‪ ,‬ואין הוא רשאי להטיל את האחריות הבלעדית‬
‫על כך על כתפי המרדים‪.‬‬
‫חובתו של המנתח היתה להאזין לקולות המוניטור ע"מ לוודא שהוא‬
‫ממשיך לנתח אדם חי ולא מחוסר חיים‪ .‬אם הוא לא עושה כן הוא‬
‫מתרשל‪.‬‬
‫המנתח שלא עשה כן הורשע בעבירה של מעשה פזיזות ורשלנות‪.‬‬
‫פ (תא) ‪ 40016/07‬מ"י נ' אסותא ואח'‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החלת נורמות רטרוספקטיבית‬
‫בשנת ‪ 1986‬נולד ערן סידי עם חסר של כף יד ימין‪.‬‬
‫בשנת ‪ 1997‬הגישה משפחת סידי תביעה נגד הגיניקולוג שביצע‬
‫לאם בדיקת אולטרה סאונד שגרתית במהלך ההריון‪ ,‬בטענה של‬
‫רשלנות באי אבחון חסר כף היד‪.‬‬
‫ביהמ"ש המחוזי פסק כי לא היתה רשלנות בביצוע הבדיקה‪ ,‬שכן‬
‫בשנה הנדונה בדיקת האולטרה סאונד הבסיסית לא כללה סקירת‬
‫גפיים ודחה את התביעה‪.‬‬
‫לעומת זאת ביהמ"ש העליון שדן בערעור על התביעה קבע‬
‫בשנת ‪ 2005‬כי חלה חובה על הרופא הבודק בשנת ‪!!! 1986‬‬
‫ליידע את האישה על מגבלות הבדיקה ועל האפשרות לבצע‬
‫בדיקת אולטרה סאונד מורחבת במסגרת הפרקטיקה הפרטית‪...‬‬
‫ע"א ‪ 4960/04‬סידי‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החלת נורמות רטרוספקטיבית ‪2 -‬‬
‫ילדה נולדה בשנת ‪ 1995‬כשהיא סובלת מתסמונת ‪ X‬שביר‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע כי בתקופה הרלבנטית הבדיקה טרם הומלצה ע"י הגורמים‬
‫המקצועיים ושליחת הנשים לביצועה בוודאי שלא היתה פרקטיקה מחייבת‬
‫את הרופא הסביר‪.‬‬
‫ואולם ביהמ"ש קבע כי מאחר שבמאמרים שפורסמו עובר לשנת ‪1994‬‬
‫מוזכרות בדיקות המבוצעות לאוכלוסייה בעלת סיכון נמוך לצרכי מחקר או‬
‫לצרכים אחרים‪ ,‬היה על רופא סביר הקורא את המאמרים הללו להסיק כי‬
‫"בדיקות סקר" לגילוי הנשאות קיימות גם אם ביצוען עדיין אינו מומלץ‪.‬‬
‫הבדיקה היתה קיימת במועד הרלבנטי ויש לייחס להורים בהתאם להלכת‬
‫סידי ציפייה סבירה כי קיומה יגולה להם ולכן הרופא התרשל בכך שלא ידע‬
‫על קומה ולא גילה להורים על קיומה‪.‬‬
‫הקופה אחראית לכך שלא הפיצה בקרב רופאיה את האפשרות לביצוע‬
‫בדיקה לגילוי הנשאות לתסמונת ‪ X‬שביר גם לנשים ללא כל אינדיקציה‪.‬‬
‫א (ים)‪ 5416/03‬שיר סגל‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"כלל ‪ 30‬הדקות" – ‪OUT‬‬
‫השאלה היא מהו פרק הזמן הסביר לביצוע ניתוח קיסרי ?‬
‫פרק הזמן של ‪ 15‬דקות לבצוע ניתוח קיסרי הוא פרק זמן‬
‫אפשרי וראוי כאשר חדר הניתוח פנוי וכל הצוות זמין‪ ...‬יש‬
‫להשלים‪ ,‬חרף העובדה שהדבר אינו רצוי‪ ,‬גם עם חלוף פרק‬
‫זמן ארוך יותר של כ‪ 25-30 -‬דק' עד לניתוח‪ .‬אולם שיהוי כזה‬
‫בביצוע הניתוח‪ ,‬כדי שיתקבל כשיהוי סביר‪ ,‬מחייב מתן הסבר‪,‬‬
‫המבוסס על נסיבותיו המיוחדות של המקרה הנדון‪ ,‬ועל כך‬
‫שבפועל נעשו מאמצים סבירים לקצר פרק זמן זה דבר שלא‬
‫הסתייע באותן נסיבות‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"כלל ‪ 15‬הדקות" – ‪IN‬‬
‫במקרה שלפנינו‪ ,‬לא ניתן הסבר המצדיק התמשכותו של פרק‬
‫הזמן שחלף בין קבלת ההחלטה על ביצוע הניתוח לבין הביצוע‬
‫בפועל‪.‬‬
‫במקרה שלפנינו נפל שיהוי בלתי מוצדק של כ‪ 6 -‬דקות גם‬
‫בהתמשכות פרק הזמן ממועד קבלת ההחלטה על הניתוח ועד‬
‫לביצועו‪ .‬מכאן‪ ,‬שבסה"כ נפל במקרה זה שיהוי בלתי מוצדק‬
‫בביצוע הניתוח הקיסרי‪ ,‬העולה כדי רשלנות‪ ,‬של ‪31-33‬‬
‫דקות‪ ,‬ולמצער שיהוי של ‪ 21‬דקות‪.‬‬
‫א (ים) ‪ 8005/06‬ב‪.‬ר‪ .‬נ' בי"ח מאיר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית –‬
‫סטנדרט המומחה הטוב‬

‫על הרופא להשתמש ברמת ידע‪ ,‬כשרון ואיכפתיות‪,‬‬
‫הקיימת ומופעלת ע"י רופאים ברמה מקצועית טובה‬
‫ולא ממוצעת‪.‬‬
‫כאשר מדובר ברופא הטוען לכישורים מיוחדים ולהיותו‬
‫מומחה‪ ,‬הרמה הנדרשת ממנו היא בהתאם לכך‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית –‬
‫"המתמחה חשוד"‬
‫אישה שעברה ניתוח קיסרי אלקטיבי בהרדמה ספינלית‪,‬‬
‫נותרה עם נזק לשורשי העצב הפירוניאלי‪ ,‬נזק זה יוחס‬
‫לפגיעה במהלך ההרדמה‪.‬‬
‫וכך אמר ביהמ"ש על המרדים שהיה מתמחה ותיק בעת‬
‫הניתוח‪":‬רף המומחיות הרשמית של הנתבע שהוא נמוך‬
‫לטעמי‪ ,‬גם אם הוא בעל ניסיון מעשי רב‪ ,‬יש בו כדי ליצור‬
‫חיזוק לטענות התובעת וספק באשר לביצועה הנאות של‬
‫ההרדמה "‬
‫‪...‬‬
‫ת"א ‪ 072682/99‬פני אלמליח‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החלת כלל הדבר מדבר בעדו‬
‫בתי‪-‬המשפט מחילים את כלל "הדבר מדבר בעדו" באופן‬
‫"ליברלי" ומעבירים את נטל השכנוע מכתפי התובעים אל‬
‫כתפי הנתבעים להוכיח שלא היתה רשלנות מצידם‪.‬‬
‫התנאים להחלת הכלל (ס' ‪ 41‬לפקודת הנזיקין)‪:‬‬
‫ התובע לא ידע ולא יכול היה לדעת על הנסיבות שהביאו‬‫לידי הנזק‬
‫ הנזק נגרם על‪-‬ידי נכס בשליטת המזיק‬‫ המקרה מתיישב יותר עם המסקנה שהיתה רשלנות‬‫מאשר עם העדרה‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בסיבוכים נדירים‬
‫אישה הרה עברה דיקור מי שפיר בשבוע ‪ 18‬להריונה‪ ,‬אשר‬
‫הסתבך בזיהום תוך רחמי‪ ,‬שהוביל לספסיס סוער ולמותה‬
‫של האישה‪.‬‬
‫ועדת בדיקה של משרד הבריאות לא מצאה התרשלות‬
‫בטיפול במנוחה מצד גורם רפואי כלשהו‪.‬‬
‫בעלה וילדיה של המנוחה הגישו תביעה נגד הרופא המטפל‬
‫שביצע את הדיקור בטענה שהדיקור נעשה באופן רשלני‪,‬‬
‫ללא ניקוי מתאים של איזור הבטן בו בוצעה הדקירה‬
‫וכתוצאה מכך נגרם הזיהום שהוביל למותה‪.‬‬
‫לא הוגשה חוו"ד מטעם התובעים לתמיכה בטענותיהם‪ ,‬והם‬
‫בקשו להחיל את הכלל של "הדבר מדבר בעדו"‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בסיבוכים נדירים‬
‫ביהמש פסק כי "מהעדויות שנשמעו בבית המשפט ומחומר‬
‫הראיות שהובא‪ ,‬ניתן לקבוע כי השימוש בחומר החיטוי‬
‫פולידין ואלכוהול היה נפוץ ומקובל לצורך עריכת הדיקור‬
‫וכי הנתבעים פעלו על‪-‬פי הנהוג והמקובל בכגון דא‪ ...‬ואין‬
‫לבוא לנתבעים בטרוניה באשר לפרקטיקה בה נהגו"‬
‫ואולם העובדה ‪ -‬שמדובר בתוצאה נדירה ובלתי צפוייה‬
‫למדי של דיקור מי שפיר שגרם לזיהום חריף ברחם‬
‫האשה ומותה עקב כך ‪ -‬תומכת בתחולת הכלל של הדבר‬
‫מדבר בעדו‪ .‬זה מצביע יותר על קיומה של התרשלות מאשר‬
‫על העדרה‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בסיבוכים נדירים‬
‫אף כי התובעים לא הוכיחו את הסיבה הממשית והישירה לזיהום‬
‫בגופה של המנוחה ולמותה כתוצאה מכך‪ ,‬שוכנעתי – על‪-‬פי מאזן‬
‫ההסתברויות במשפט האזרחי – כי ההסתברות שהיא נפטרה עקב‬
‫רשלנותם הרפואית של הנתבעים עולה על ההסתברות כי הפגיעה‬
‫לא היתה תוצאה של התרשלות כזו‪.‬‬
‫נטל השכנוע בדבר העדר התרשלות עבר לכתפי הנתבעים‬
‫ומשהם לא עמדו בו – דין התביעה להתקבל‪.‬‬
‫נקבע שהרופא שביצע את הדיקור אחראי ברשלנות משום שלא‬
‫הרים את הנטל להסביר באיזה מנגנון אירע הזיהום שלא‬
‫באחריותו‪.‬‬
‫א (ת"א) ‪ 89/96‬עזבון המנוחה ג'ומאנה מראר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשומות רפואיות – כלל "הנזק הראייתי"‬

‫"מקום שצריך להיעשות רישום רפואי וזה לא נעשה‪ ,‬ולא‬
‫ניתן הסבר מניח את הדעת למחדל זה‪ ,‬יועבר נטל ההוכחה‬
‫בדבר העובדות השנויות במחלוקת‪ ,‬שיכלו להתבהר מתוך‬
‫הרישום‪ ,‬אל כתפי הרופא או המוסד‪ ,‬שבמסגרתו ניתנו‬
‫השירותים הרפואיים‪".‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫נתונים על העברת נטל הראיה –‬

‫דו"ח ועדת שפניץ‬

‫נראה שנושא הרשומה הרפואית‪ ,‬ליקוי בה או היעדרה הוא‬
‫בעל השלכות מרכזיות בתחום תביעות הרשלנות הרפואית‪,‬‬
‫היכול לעיתים להשפיע באופן מהותי על תוצאת הדיון‬
‫בתביעה‪.‬‬
‫בשני שליש מן המקרים בהם העביר בית‪-‬המשפט את הנטל‬
‫מכתפי התובעים אל כתפי הנתבעים‪ ,‬בשל ליקוי ברשומה‬
‫הרפואית‪ ,‬הם לא הצליחו להתמודד עמו ולהרים אותו‪,‬‬
‫ונקבעה אחריות של המטפלים לנזקם של התובעים‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫התובע יליד ‪ 1939‬אושפז עקב אוטם שריר הלב‪.‬‬
‫בוצע צינתור שבמהלכו הוזרק חומר ניגוד מסוג‬
‫אורוגרפין‪.‬‬
‫סמוך לאחר ההזרקה התלונן התובע על הרגשה‬
‫לא טובה‪ .‬תוך שתי דקות היתה ירידה בלחץ‬
‫הדם‪ ,‬פרפור חדרים ואיבוד הכרה‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)2‬‬

‫האבחנה – שוק אנפילקטי עקב רגישות ליוד‪.‬‬
‫החלה פעולת החייאה אליה הצטרפו רופאים‬
‫בכירים וביניהם מנהל המחלקה הקרדיולוגית‬
‫ומנהל יחידת הצינתורים‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)3‬‬

‫פעולות ההחייאה כללו‪ :‬עיסוי חזה‪ ,‬מכות‬
‫חשמל‪ ,‬החדרת קוצב לב זמני והזלפת‬
‫תרופות שונות‪.‬‬
‫רק בחלוף כ‪ 40 -‬דקות חזר הלב לתפקד‪,‬‬
‫אלא שבזמן זה נגרם נזק מוחי קשה והתובע‬
‫נותר במצב וגטטיבי‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)4‬‬

‫נקבע כי לא היתה רשלנות בטיפול שקיבל התובע‬
‫עד שלב ההחייאה‪.‬‬
‫השאלה במחלוקת היתה האם ההחייאה בוצעה‬
‫בסבירות ובמיומנות‪.‬‬
‫עיון בכל הרישומים וסיכום הראיות בעניין זה‬
‫מעלה מספר בעיות; פרט לרישום הטכנאית על‬
‫מתן לידוקאין‪ ,‬אין רישום ישיר כלשהו על מצב‬
‫התובע במהלך המשבר‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)5‬‬

‫אין חולק כי מדובר באירוע קשה גם‬
‫לצוות הרפואי וניתן להבין כי הצוות דאג‬
‫קודם כל לטיפול בתובע ופחות לביצוע‬
‫רישומים‪ ,‬אולם מהנתונים עולה כי‬
‫חסרים רישומים וחלקם לא מדויקים או‬
‫לא ברורים דיים‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)6‬‬

‫התוצאה המעשית היא כי הרישום הלקוי‬
‫נזקף לחובת הנתבע ברשלנות רישומית‬
‫ונטל ההוכחה כי אין התרשלות של‬
‫הנתבע בעצם הטיפול הינו על הנתבע‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)7‬‬

‫הסברי הנתבע‪ ,‬לפיהם הצוות הרפואי היה שקוע כולו‬
‫בהחייאה ולכן אין לצפות ואין לדרוש תשומת לב‬
‫לרישום‪ ,‬הינם הסברים שובי לב אך אינם הסברים‬
‫מלאים‪.‬‬
‫הרשלנות הרישומית שפורטה לעיל שללה מהתובע את‬
‫היכולת לבודד חלק מהתהליך ולברר כראוי האם‬
‫במהלך ההחייאה היו נתונים שאיפשרו טיפול אחר או‬
‫אבחנה אחרת‪ .‬איננו יודעים מה סדר מתן כמות כה‬
‫גדולה של אדרנלין‪ ,‬ומה היו התגובות לכך‪...‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)8‬‬

‫אם היו רישומים ראויים בזמן ההחייאה‪ ,‬הן‬
‫על סדר התרופות וכמותן והן על לחצי דם‪,‬‬
‫יתכן והיו בידי התובע כלים טובים יותר‬
‫להראות כי במהלך החייאה כה ארוכה היה‬
‫אפשר לנקוט דרכים נוספות‪.‬‬
‫נקבע כי הנתבעים אחראים ל‪ 30% -‬מן הנזק‬
‫של התובע‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל הראייתי בשל אי ביצוע בדיקה‬

‫אישה הרה בהריון ראשון (לאחר ‪ 3‬שנים של טיפולי‬
‫עקרות) הגיעה לבי"ח בשבוע ה‪ 31 -‬להריון לאחר שחשה‬
‫ברע‪ .‬בביה"ח אובחנה הפרדות שיליה ומוות תוך רחמי‪,‬‬
‫על רקע רעלת הריון‪.‬‬
‫השאלה במחלוקת היתה האם הפרדות השיליה היתה‬
‫פתאומית או שהגיניקולוג אצלו ביקרה בבוקר אותו יום‪,‬‬
‫היה יכול כבר אז‪ ,‬לאבחן הפרדות שיליה‪ ,‬לשלוח אותה‬
‫בדחיפות לחדר לידה ולמנוע מוות תוך רחמי‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל הראייתי בשל אי ביצוע בדיקה‬

‫כיוון שהרופא לא ערך בדיקה של רגישות הבטן בעת הביקור של‬
‫האישה אצלו‪ ,‬קבע ביהמ"ש כי הוא גרם בכך נזק ראייתי לתובעת‬
‫כי נמנע ממנה להוכיח כי כבר באותה עת סבלה מהפרדות‬
‫שיליה‪...‬‬
‫לאור זאת הועבר הנטל אל הרופא לשכנע‪ ,‬כי באותו שלב בו נמנע‬
‫מלבצע את הבדיקה‪ ,‬לא סבלה האישה מבטן רגישה ולא היתה‬
‫שרויה בתהליך של הפרדות שיליה‪.‬‬
‫הרופא לא הצליח לעמוד בנטל זה ולכן נקבע כי הוא אחראי למות‬
‫העובר‪...‬‬
‫ע"א ‪ 9328/02‬לאה מאיר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"קשר סיבתי נסיבתי"‬
‫הוריה של פגה שנולדה בשבוע ‪ 29‬להריון בעקבות‬
‫הפרדות שליה‪ ,‬הגישו תביעה נגד ביה"ח‪ ,‬בטענה שהיה‬
‫איחור בביצוע ניתוח קיסרי לאם וכתוצאה מכך סובלת‬
‫הילדה משיתוק מוחין ופיגור שכלי‪.‬‬
‫התביעה הסתמכה על חוו"ד גניקולוגית בלבד ואילו‬
‫ההגנה הסתמכה על חוו"ד של נוירופדיאטר ונאונטולוג‬
‫ששללו קשר סיבתי בין הנזקים לבין העיכוב בביצוע‬
‫הניתוח הקיסרי וקבעו כי יש לשייכם לנזקי הפגות‬
‫בלבד‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"קשר סיבתי נסיבתי"‬
‫ביהמ"ש קבע כי קיים קשר "סיבתי נסיבתי" בין‬
‫התרשלות הרופאים שהתעכבו בביצוע הניתוח הקיסרי‪,‬‬
‫לבין הנזק שנגרם לפגה ולפיכך הטיל אחריות על‬
‫ביה"ח לפצות אותה על ‪ 40%‬מן הנזק שלה‪.‬‬
‫ביהמ"ש העליון אישר את פסה"ד המחוזי וקבע כי‬
‫לבימ"ש יש שיקול דעת לקבוע כי קיים קשר "סיבתי‬
‫נסיבתי" ואת שיעור האחריות ההסתברותי לנזק‬
‫(הפיצוי הופחת ל‪ 20% -‬מן הנזק)‪.‬‬
‫פס"ד מלול עדן‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫דרישות ההסבר בנסיבות מיוחדות‬

‫“ייתכנו מקרים בהם לסיכונים בעלי הסתברות נמוכה‬
‫תהיה משמעות מיוחדת לחולה הספציפי‪ .‬במקרה‬
‫כזה‪ ,‬למרות האחוז הנמוך יכללו אותם סיכונים‬
‫בתחום המידע המהותי הנדרש לחולה לשם החלטה‬
‫מושכלת אם לעבור את הטיפול הרפואי”‪.‬‬

‫ת”א (י‪-‬ם) ‪1109/97‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רף ההסבר בניתוחים אלקטיביים‬

‫"ההסבר הנדרש לקבלת הסכמה מדעת לניתוח‬
‫אלקטיבי – שאף בלעדיו ניתן לקיים אורח חיים‬
‫רגיל – נכלל ברף העליון של חובת הגילוי‪ ,‬והוא‬
‫כולל‪ ,‬בנוסף להתייחסות לסיכויי ההצלחה גם מתן‬
‫הזהרה מפני הסיבוכים האפשריים‪ ...‬גם אם‬
‫סיבוכים אלו נדירים‪".‬‬
‫ע"א ‪6153/97‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רף ההסבר בניתוחים אלקטיביים ‪-‬‬

‫‪RSD‬‬

‫"בענייננו מדובר בסיבוך המתרחש בקרב ‪0.5% - 0.3%‬‬
‫מהניתוחים – גם אם שיעור זה אינו גבוה‪ ,‬הרי מדובר בסיבוך‬
‫חמור‪ ,‬העלול לגרום להפיכתה של הגפה לחסרת כל תפקוד‪ ...‬כיוון‬
‫שמדובר בניתוח אלקטיבי חובת ההסבר נמצאת ברף העליון‪ .‬סיכון‬
‫‪ RSD‬הינו בגדר המידע שהתובע היה רשאי לצפות‪ ,‬באורח סביר‪,‬‬
‫כי יגולה לו‪ ,‬כדי שיוכל לשקלו במסגרת גיבוש דעתו לעניין‬
‫הסכמתו לטיפול הרפואי‪"...‬‬

‫ת"א ‪ 920/99‬יצחק נ' שע"צ‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רף ההסבר ברפואה פרטית‬

‫"רפואה פרטית בה קיים ניגוד עניינים מובנה בין‬
‫השאיפה המסחרית להרבות בניתוחים לבין‬
‫האינטרס של המטופל‪ ,‬כדי להקהות את עוקצו של‬
‫ניגוד העניינים יש להעמיד את המטופל על הסיכונים‬
‫והסיכויים שבניתוח המוצע לרבות החלופה שלא‬
‫לבצע כלל ניתוח סיכוייה וסיכוניה‪".‬‬
‫ע"א ‪6153/97‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫חובת ההסבר על טיפולים מחוץ לסל‬
‫בנסיבות מתאימות עשוי להיווצר צורך ליידע את המטופל לגבי‬
‫אפשרות טיפול המוצעת רק במסגרת הרפואה הפרטית ואולי אף‬
‫במסגרת שירותי רפואה מעבר לים‪ .‬כך יש לעשות‪ ,‬אכן‪,‬‬
‫כשמדובר בטיפול או בתרופה שעשויים לסייע לחולה ואינם‬
‫זמינים ברפואה הציבורית בארץ‪.‬‬
‫כשחולה אובחן כסובל ממחלה מסויימת‪ ,‬וישנה תרופה שאינה‬
‫מצויה ב"סל" – מקובל עלי שעל הרופא ליידע את החולה בדבר‬
‫קיומה של התרופה‪.‬‬
‫עליו להשאיר להחלטתו של החולה את השאלה אם לרכוש את‬
‫התרופה מכספו אם לאו‪ .‬שאלה זו כרוכה לא אחת באפשרויות‬
‫הכספיות של החולה וגם בפער בין ההשפעה של התרופה‬
‫שב"סל" לזו שאינה נמצאת בו‪ ,‬על הרופא לספק את המידע‬
‫הנדרש‪ ,‬והחולה‪ -‬יחליט‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ע"א ‪ 4960/04‬סידי‬

‫פגיעה באוטונומיה – פיצוי ללא נזק‬

‫אישה אושפזה בבית חולים לניתוח אורטופדי בשל‬
‫דפורמציה ברגל‪ .‬בסופו של דבר‪ ,‬במקום ניתוח לתיקון‬
‫הדפורמציה עברה ביופסיה בכתף בשל ממצא ידוע בכתף‬
‫שנחשד להיות גידול ממאיר‪ .‬בעקבות הביופסיה נותרה עם‬
‫מגבלה קשה בתפקוד הכתף‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פגיעה באוטונומיה‬
‫המטופלת טענה כי לא הוסברו לה הסיכונים הכרוכים‬
‫בביופסיה ולפיכך לא נתנה הסכמה מדעת לביצוע הפעולה‪.‬‬
‫נקבע כי גם לו היו נפרשים בפניה הסיכונים היתה נותנת‬
‫הסכמתה לביופסיה בשל הסיכון הממשי שמדובר בגידול‬
‫ממאיר‪.‬‬
‫למרות זאת נפסק כי היתה פגיעה באוטונומיה שלה והיא‬
‫זכאית לפיצוי כספי‪...‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פגיעה באוטונומיה‬

‫“ההכרה בזכותו של החולה לפיצוי על‬
‫הפגיעה באוטונומיה שלו‪ ,‬מקום בו הופרה‬
‫חובה זו‪ ,‬עשויה לתרום לכך שחובה זו‬
‫תקוים הלכה למעשה”‪.‬‬
‫ע”א ‪ 2781/03‬מיאסה עלי דעקה‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות בפגיעה באוטונומיה‬

‫הפרת חובת הזהירות ‪ -‬אי מתן הסברים‬
‫למטופלים לפני ביצוע טיפולים‬
‫נזק ‪ -‬פגיעה באוטונומיה של המטופל‬
‫קשר סיבתי ‪ -‬בין אי מתן ההסברים לבין‬
‫עוצם ההפתעה מן הסיבוך שהתרחש‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫משמעות העדרו של טופס הסכמה ייעודי‬
‫ניתוח סימפטקטומי (נגד הזעת יתר)‪ ,‬שבוצע בשנת ‪ 1999‬והסתבך‬
‫בהזעת יתר פיצויית‪.‬‬
‫המטופל הגיש תביעה בטענה שלא הוזהר מפני הסיבוך האמור‪.‬‬
‫התובע הוחתם על טופס הסכמה סטנדרטי (לא ייעודי)‪ ,‬משום שעד‬
‫השנה האמורה לא פותח טופס ייעודי מתאים‪.‬‬
‫הרופא המנתח רשם בגיליון כי הוסברו הסיכונים הכרוכים בפעולה‬
‫והעיד בבימ"ש כי הוא מסביר לכל המטופלים‪ ,‬ללא יוצא מן הכלל‪,‬‬
‫כי הבעיה עם הניתוח היא שבמקרים רבים מאוד‪ ,‬למעלה מ‪50% -‬‬
‫מופיעה הזעה פיצויית‪ ,‬וב‪ 2-3% -‬מן המקרים ההזעה הפיצויית‬
‫יכולה להיות משמעותית ביותר‪.‬‬
‫סטודנטית שהועסקה במרפאתו של הרופא ונכחה בזמן שקיבל‬
‫חולים אישרה את עדותו בעניין ההסברים‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫חוק זכויות‬

‫החולה‪ ,‬התשנ”ו‪1996-‬‬

‫סעיף ‪ :14‬אופן מתן הסכמה מדעת‬

‫(א)‬

‫‪.....‬‬

‫(ב)‬

‫הסכמה מדעת לטיפול רפואי המנוי בתוספת תינתן‬
‫במסמך בכתב‪ ,‬שיכלול את תמצית ההסבר שניתן‬
‫למטופל‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫חוק זכויות‬

‫החולה‪ ,‬התשנ”ו‪1996-‬‬

‫תוספת‬
‫(סעיפים ‪)15 ,14‬‬
‫(‪ )1‬ניתוחים‪ ,‬למעט כירורגיה זעירה‪.‬‬
‫(‪ )2‬צינתורים של כלי דם‪.‬‬
‫(‪ )3‬דיאליזה‪.‬‬
‫(‪ )4‬טיפול בקרינה מייננת (רדיותרפיה)‪.‬‬
‫(‪ )5‬טיפולי הפריה חוץ‪-‬גופית‪.‬‬
‫(‪ )6‬כימותרפיה לטיפול בתהליכים ממאירים‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בהעדר טופס הסכמה ייעודי‬
‫נקבע (בערעור) כי נוכח הוראות חוק זכויות החולה אין די בטפסים הערוכים‬
‫על פי תקנות בריאות העם (טופסי הסכמה)‪ ,‬התשמ"ד‪. 1984-‬‬
‫ככל הנראה המערכת הרפואית התאימה עצמה להוראות אלה באיחור מסויים‪,‬‬
‫ובמועד הרלוונטי (‪ )1999‬עדיין נעשה שימוש בטפסים הישנים‪ ,‬תוך הפרת‬
‫הוראת החוק‪.‬‬
‫אין לשלול את האפשרות‪ ,‬לפיה הפרת החובה לעגן את הסכמת המטופל‬
‫במסמך בכתב שיכלול את "תמצית ההסבר שניתן למטופל"‪ ,‬שוללת‪ ,‬מניה‬
‫וביה‪ ,‬את האפשרות שאכן מדובר ב"הסכמה מדעת"‪.‬‬
‫דרישת הכתב בחוק היא "דרישה מהותית" ובהעדרו של טופס הסכמה מדעת‬
‫ערוך כדין‪ ,‬יש לקבוע‪ ,‬למצער‪ ,‬כי במקרה של מחלוקת‪ ,‬המטפל הוא זה‬
‫שצריך להוכיח קיומה של הסכמה זו‪.‬‬
‫ע"א ‪ 6299/05‬צורף‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ומה הדין כשיש טופס חתום ?!‬

‫נולדה‬

‫בשנת ‪1998‬‬
‫(מיקרופטלמיה)‪.‬‬
‫בשבוע ‪ 21‬להריון בוצעה לאם בדיקת אולטרה‪-‬סאונד בסיסית‬
‫במסגרת הקופה שנמצאה תקינה‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע כי לא ניתן לגלות את המום במסגרת בדיקה בסיסית‬
‫אך יש אפשרות לגלות זאת בבדיקה מורחבת‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע כי היה מדובר בהריון שלא בסיכון גבוה ולא היה‬
‫מקום לביצוע סקירה מורחבת‪/‬מכוונת‪.‬‬
‫האם חתמה על טופס בקשה לביצוע בדיקת על‪-‬קול לפיה היא‬
‫מודעת לכך שמדובר בבדיקה בסיסית וכי באפשרותה לבצע‬
‫בדיקה מורחבת באופן פרטי‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תינוקת‬

‫כשהיא‬

‫סובלת‬

‫מעיוורון‬

‫חתימה ללא הסבר – לאו הסכמה היא‬
‫ביהמ"ש קבע כי הרופאים הסבירו לאם כי הבדיקה אותה היא עומדת לבצע‬
‫היא בדיקה בסיסית וכי קיימת בדיקה משוכללת יותר אותה ניתן לבצע באופן‬
‫פרטי ואולם בכך לא די‪.‬‬
‫האם לא הבינה לאשורה את האבחנה בין הבדיקה הבסיסית והמורחבת ואם‬
‫היתה מבינה היתה בוחרת לבצע את הבדיקה על חשבונה‪ .‬יש כשל בשרשרת‬
‫המידע אשר נמסר לאם‪.‬‬

‫לא די בקיומה של פרקטיקה לפיה מיידעים את האישה כי קיימת‬
‫בדיקה מורחבת‪ ,‬העדר הנחיות ברורות ונהלים מוגדרים באשר‬
‫להיקף המידע שיש למסור למטופלת לעניין אפשרותה לבצע‬
‫בדיקה מורחבת ‪...‬ואי מתן הסבר הולם בטרם ביצוע הבדיקה‬
‫הבסיסית הינם בגדר נוהל בלתי סביר‪...‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תוצאות הערעור‬
‫המלצת ביהמ"ש‪:‬‬

‫לאור קשיים שהתגלעו בהכרעת בימ"ש קמא בשאלת‬
‫החבות ולאור זאת שבימ"ש קמא הכריע בפסק דינו‬
‫בסוגיות שלא היו בחזית הדיון יבוטל פסק דינו של‬
‫בימ"ש קמא והסכום אשר שולם לתובעים יישאר בידם‪.‬‬

‫התובעים הסכימו להצעת ביהמ"ש שמשמעותה‬
‫שפסה"ד מבוטל‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ההחמרה השיפוטית –‬
‫הנזק הממוני‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫הלכת "השנים האבודות" –‬
‫עזבון אטינגר ז"ל‬

‫פס"ד תקדימי ניתן‪ ,‬במרץ ‪ ,2004‬על‪-‬ידי בית‪-‬המשפט העליון‬
‫בהרכב של חמישה שופטים בתביעת עזבון של קטין‪ ,‬אשר הלך‬
‫לעולמו בגיל ‪ ,12‬כתוצאה מנפילה לבור בעת משחק עם חבר‪,‬‬
‫בעיר העתיקה בירושלים‬
‫עזבון של קטין אשר הלך לעולמו כתוצאה מרשלנות‪ ,‬זכאי לפיצוי‬
‫בגין הפסד כושר השתכרות ב"שנים האבודות"‪ ,‬בהן לא זכה‬
‫לחיות ולהתפרנס‬
‫זכות דומה קיימת גם לעזבון של בגיר שהלך לעולמו בגיל‬
‫העבודה‬
‫נפגע אשר קוצרה תוחלת חייו כתוצאה מרשלנות זכאי מעתה‬
‫לפיצוי בגין הפסד ההשתכרות שלו ב"שנים האבודות"‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"השנים האבודות" – ההשלכות הכספיות‬
‫נקבע כי חישוב הפסד ההשתכרות ב"שנים האבודות" יהיה מבוסס‬
‫על ‪ 30%‬מן השכר הממוצע במשק (בתקופה מגיל ‪18-21‬‬
‫החישוב הוא ‪ 70%‬מן הסכום האמור)‪.‬‬
‫ההנחה המובלעת היא כי ניתן לחסוך ‪ ₪ 2400‬מתוך ‪₪ 8000‬‬
‫בחודש !!!!!‬
‫בתביעת יורשים שהם גם תלויים ‪ ,‬נקבע כי יש ליורשים זכאות‬
‫לקבל פיצוי בגין ראשי נזק שנמצאים מחוץ לתחום החפיפה (כאב‬
‫וסבל וקיצור תוחלת חיים וכ"ו)‬
‫חישוב הפסד ההשתכרות בשנים האבודות‪ ,‬כולל גם חישוב הפסדי‬
‫פנסיה‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫הגידול בפיצוי הכספי‬
‫יולדת לאחר ‪ 3‬שנות טיפולי הפריה בהריון ראשון‪,‬‬
‫נשלחה "להסתובב" כדי לזרז לידה ושבה עם עובר מת‪.‬‬
‫בימ"ש המחוזי קבע אחריות ופסק לאם פיצוי של‬
‫‪ ₪ 300,000‬בגין כאב וסבל‪.‬‬
‫ביהמ"ש העליון קבע כי מגיע פיצוי גם לאב בגין כאב‬
‫וסבל שלו בסכום נוסף של ‪.₪ 250,000‬‬
‫סטיה מהלכה קודמת שחייבה נזק נפשי חמור "בניזוק‬
‫משני" שעולה כדי מחלת נפש או הפרעת נפש הגורמת‬
‫נכות ממשית‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פס"ד לבנה לוי‬

‫הגידול בסכומי הפיצוי‬
‫צעירה שנולדה בשנת ‪ 1985‬כשהיא סובלת משיתוק ביד שמאל‬
‫כתוצאה מפגיעה במקלעת העצבים הברכיאלית‪ ,‬הגישה בשנת‬
‫‪ 2006‬תביעה נגד ביה"ח בו נולדה בטענה של רשלנות בלידה‪.‬‬
‫בינתיים סיימה התובעת לימודי משפטים ומנהל עסקים ובמהלך‬
‫המשפט עשתה התמחות במשפטים‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע שיש אחריות לביה"ח ופסק לה פיצוי גלובלי בגין‬
‫הפסד השתכרות בסך של ‪ ₪ 800,000‬ובנוסף ‪ ₪ 600,000‬כאב‬
‫וסבל‪ ₪ 1,000,000 ,‬עזרת צד ג' ו‪ ₪ 85,000 -‬הוצאות ‪....‬‬

‫א (ים) ‪8363/06‬פדילה נ' בי"ח מאיר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"ועדת שפניץ" – אין מקום להגביל בחוק את‬
‫הפיצוי לתובעים בגין רשלנות רפואית‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫לאן מועדות פנינו?‬

‫‪ ‬המשך החמרה שיפוטית ?‬
‫‪ ‬התמתנות והתייצבות ?‬
‫‪ ‬התערבות חקיקתית ?‬
‫ימים יגידו‪....‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תודה !‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬


Slide 29

‫עדכונים בפסיקת בתי‪-‬המשפט‬
‫בתביעות רשלנות רפואית‬
‫עו"ד טליה חלמיש‪-‬שני‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬
‫מקבוצת מדנס‬
‫מאי ‪2009‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תמונת המצב‬
‫בשנים האחרונות אנו עדים לעליה ניכרת של ההוצאה‬
‫בגין תביעות אחריות מקצועית בתחום הרפואה‪.‬‬
‫העליה נובעת בעיקר מ"אינפלציה שיפוטית" שהביאה‬
‫לגידול ניכר בפיצויים המשולמים לתובעים‪.‬‬
‫התשלומים השנתיים בתביעות הרשלנות הרפואית‪ ,‬גדלו‬
‫בעשור האחרון ב‪.700% -‬‬
‫במקביל גדלו הפרמיות בצורה דרמטית והכיסויים‬
‫הוגבלו‪.‬‬
‫מוסדות רפואיים ורופאים פרטיים העוסקים בתחומים‬
‫בסיכון גבוה (לידות‪ US ,‬מיילדותי‪ ,‬כירורגיה פלסטית‬
‫וכ"ו) נתקלים בקושי להשיג כיסוי ביטוחי‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫התפתחות התביעות בבימ"ש‬

‫‪1994 - 2008‬‬

‫‪1,200‬‬
‫‪1,100‬‬
‫‪1,000‬‬
‫‪900‬‬
‫‪800‬‬
‫‪700‬‬
‫‪600‬‬
‫‪500‬‬
‫‪400‬‬
‫‪300‬‬
‫‪200‬‬
‫‪100‬‬
‫‪0‬‬

‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫‪2002‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫‪1994‬‬

‫מדד גידול התשלומים‬

‫‪1995 - 2008‬‬

‫‪3100%‬‬
‫‪2800%‬‬
‫‪2500%‬‬
‫‪2200%‬‬
‫‪1900%‬‬

‫‪1600%‬‬
‫‪1300%‬‬
‫‪1000%‬‬
‫‪700%‬‬
‫‪400%‬‬
‫‪100%‬‬
‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫‪2002‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫התפתחות התביעות בבימ"ש‬
‫מיילדות וגינקולוגיה‬

‫‪240‬‬

‫‪210‬‬

‫‪180‬‬

‫‪150‬‬

‫‪120‬‬

‫‪90‬‬

‫‪60‬‬

‫‪30‬‬

‫‪0‬‬
‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2002‬‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫מדד גידול התשלומים‬
‫מיילדות וגינקולוגיה‬

‫‪11100%‬‬
‫‪10100%‬‬
‫‪9100%‬‬
‫‪8100%‬‬
‫‪7100%‬‬
‫‪6100%‬‬
‫‪5100%‬‬
‫‪4100%‬‬
‫‪3100%‬‬
‫‪2100%‬‬
‫‪1100%‬‬
‫‪100%‬‬

‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫‪2002‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫מקצועות קליניים מובילים בשיעור הסיכון‬
‫‪1991 - 2008‬‬
‫מיילדות‬
‫כירורגיה כללית‬

‫‪40%‬‬

‫קרדיולוגיה‬

‫שיעור הסיכון הכספי‬

‫‪35%‬‬
‫‪30%‬‬

‫רפואת שיניים‬

‫‪25%‬‬

‫אורטופדיה‬

‫‪20%‬‬

‫נוירוכירורגיה‬

‫‪15%‬‬
‫‪10%‬‬

‫גינקולוגיה‬

‫‪5%‬‬

‫אופטלמולוגיה‬

‫‪0%‬‬

‫‪18%‬‬

‫שיעור התיקים עם סיכון כספי‬

‫‪16%‬‬
‫‪14%‬‬
‫‪12%‬‬
‫‪10%‬‬
‫‪8%‬‬
‫‪6%‬‬
‫‪4%‬‬
‫‪2%‬‬
‫‪0%‬‬

‫* ‪ 3%‬ומעלה‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫דו"ח ועדת "שפניץ"‪-‬‬

‫הועדה הבין משרדית לבחינת הדרכים להקטנת ההוצאה‬
‫הציבורית בגין תביעות הרשלנות הרפואית‬

‫מסתמנת בפסיקה מגמה של הרחבת אחריותם של בעלי‬
‫מקצועות הרפואה והמוסדות הרפואיים – החל בסוגית‬
‫ההתרשלות (ירידת קרנה של הלכת הפרקטיקה‬
‫המקובלת)‪ ,‬המשך בסיבתיות (אובדן סיכויי החלמה)‬
‫וכלה בהרחבת העילות (רשלנות בגין הסכמה מדעת)‬
‫וראשי נזק (פגיעה באוטונומיה)‪.‬‬
‫מהנתונים עולה כי במשך השנים עלו סכומי הפיצויים‬
‫הממוצעים שנפסקו בתביעות רשלנות רפואית‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫הגידול בפיצוי הממוצע לתובעים‬
‫שנת תשלום‬
‫‪2004‬‬
‫‪2005‬‬
‫‪2006‬‬
‫‪2007‬‬
‫‪2008‬‬

‫תשלום ממוצע לתובע (בדולר)‬
‫‪21,872‬‬
‫‪33,700‬‬
‫‪34,935‬‬
‫‪44,839‬‬
‫‪62,374‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פיצוי עבור כאב וסבל ב– ‪ 100%‬נכות‬

‫‪1997-2008‬‬

‫‪1600000‬‬

‫‪1400000‬‬

‫‪1200000‬‬

‫‪1000000‬‬

‫‪800000‬‬

‫‪600000‬‬

‫‪400000‬‬

‫‪200000‬‬

‫‪0‬‬
‫‪2009‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2005‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2003‬‬

‫‪2001‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1997‬‬

‫פיצוי עבור מות קטינים (קיצור תוחלת חיים‪+‬כאב וסבל)‬
‫‪1998-2006‬‬
‫‪1800000‬‬

‫‪1600000‬‬

‫‪1400000‬‬

‫‪1200000‬‬

‫‪1000000‬‬

‫‪800000‬‬

‫‪600000‬‬

‫‪400000‬‬

‫‪200000‬‬

‫‪0‬‬
‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2002‬‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ההתפתחויות המשפטיות‬

‫עמדה סלחנית‬

‫עמדה ביקורתית‬

‫עמדה מחמירה‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫סלחנות שיפוטית‬

‫(‪)1961‬‬

‫"אשה‪ ...‬באה למחלקה הגינקולוגית לשם ניתוח קל‬
‫ברחמה ויצאה מהמחלקה שבעת יסורים ובעלת מום‬
‫לכל ימי חייה‪...‬‬
‫הטיפול אשר החולה קיבלה בבית החולים לא היה כפי‬
‫שצריך היה לצפותו מבעלי מקצוע מעולים וכן קרו תוך‬
‫כדי טיפול הזנחות וטעויות שונות‪ ,‬אשר הביאו לידי‬
‫תוצאות מעציבות במצב בריאותה‪...‬‬
‫רופא בשר ודם עשוי לטעות‪ ,‬ולא כל טעות מהווה‬
‫רשלנות‪"...‬‬

‫התביעה נדחתה‬
‫(ע"א ‪ 280/60‬פרדו נ' פלדמן‪ ,‬פד' (טו') ‪)1961‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫בקרה שיפוטית‬
‫עולם הרפואה אינו חסין מביקורת שיפוטית ומחשיפה של מעשי רשלנות‬
‫מקצועיים‪ .‬ביקורת זו היא אחת הערובות החשובות להקפדה על מתן טיפול‬
‫רפואי נאות‪.‬‬
‫לא כל טעות באבחנה או בטיפול‬
‫מצביעה בהכרח על רשלנות‪.‬‬
‫אחריות הרופאים‪ ,‬ברשלנות‬
‫אזרחית או פלילית‪ ,‬צריכה‬
‫להיקבע‪ ,‬רק אם הוכח שבנתוני‬
‫זמן אמת פעלו הרופאים‬
‫באי מיומנות מקצועית‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫בקרה שיפוטית – האם היא מקדמת את‬
? ‫בטיחות הטיפול‬
Most patient-safety experts continue to believe that the
threat of liability is the primary barrier to the
development of effective and comprehensive patient
safety programs in hospitals. I suggest, on the
contrary…that judicial recognition of an explicit “right
to safety” for hospital patients, with correlative duty of
hospitals to implement patient-safety measures can
become the primary motivator for the development of
systems to improve patient safety.
George J. Annas. J.D., NEJM 354;19 May11,2006
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫בקרה שיפוטית‬

‫‪‬‬
‫שיפור איכות הרפואה‬
‫הרשומה הרפואית‬
‫• רישום מפורט יותר‬
‫• שמירה על רשומות‬

‫תהליך הבקרה הרפואית‬
‫• ניהול סיכונים‬
‫• אבטחת איכות‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תקשורת עם מטופלים‬
‫• הסכמה מדעת‬
‫• גילוי נאות על תקלות‬

‫ניהול הטיפול הרפואי‬
‫• פרוטוקולים ונהלים‬
‫• הנחיות קליניות‬

‫החמרה שיפוטית‬

‫‪‬‬
‫רפואה מתגוננת‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬

‫ריבוי בדיקות וטיפולים מיותרים‬
‫יצירת מתח ביחסי מטפל‪-‬מטופל‬
‫הוצאות מוגברות לתשלום ביטוח‬
‫סגירת פעילויות בסיכון ביטוחי גבוה‬
‫קושי להשיג כיסוי ביטוחי‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית‬

‫(‪)1998‬‬

‫"חיובם של הרופא וקופת‬
‫חולים בדין הוא פרי של חוכמה‬
‫לאחר מעשה‪ .‬הרף שהוצב‬
‫לקביעת אחריותם‪ ,‬הוצב בגובה‬
‫כה רב‪ ,‬עד שלא רק הרופא‬
‫הסביר אינו יכול לעוברו‪ ,‬אלא‬
‫גם הרופא המומחה המובהק‬
‫ייכשל בכך"‪.‬‬
‫(השופטת שטרסברג‪-‬כהן בדעת מיעוט‬
‫ע"א ‪ 3709,3264/96‬קופ"ח נ' פלד ואח')‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית – ההנמקה‬
‫"אין להטיל את העומס הכלכלי של הטעות הרפואית‬
‫על החולה‪ ,‬אלא מן הראוי כי יוטל‪ ,‬עקרונית‪ ,‬על‬
‫הרופא בעל הטעות שממנו יפוזר ממילא על ציבור‬
‫רחב יותר באמצעות ביטוח האחריות המקצועית‪.‬‬
‫יתרה מזו‪ ,‬הטלת האחריות האישית על הרופא‪...‬‬
‫עשויה לעודד את מילוי החובה המקצועית‬
‫להתעדכנות בספרות המקצועית‪"...‬‬
‫(השופט אנגלרד ע"א ‪ 3709,3264/96‬קופ"ח נ' פלד ואח')‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ההחמרה השיפוטית –‬
‫שאלת האחריות‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"החמרת" האחריות של המטפלים‬
‫"פרקטיקה רצויה" במקום "פרקטיקה מצויה"‬
‫החלת נורמות התנהגות רטרוספקטיבית‪" -‬דרך עוקפת פרקטיקה‬
‫מקובלת"‬
‫מבחן "המומחה הטוב" במקום "הרופא הסביר"‬
‫החלת כלל "הדבר מדבר בעדו" במקרי סיבוכים נדירים‬
‫החלה מסיבית של "כלל הנזק הראייתי"‬
‫החלת אחריות במקרים של "קשר סיבתי נסיבתי"‬
‫קביעת חובות מוגברות בכל הנוגע להסברים למטופלים עובר‬
‫למתן לטיפולים רפואיים‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"פרקטיקה מצויה" לעומת "פרקטיקה רצויה"‬
‫העובדות ‪ -‬רביד נ' קליפורד‬

‫ביום ‪ 5.4.84‬הגיעה רביד בת החמש למרפאת שיניים לצורך‬
‫טיפול שיניים‪ .‬כהכנה לטיפול הזריק לה הרופא זריקת הרדמה‬
‫מקומית בלסתה התחתונה מצד ימין‪ .‬הרופא השתמש לצורך‬
‫ההזרקה במזרק לא שואב‪ ,‬שהיה מקובל לשימוש באותה תקופה‬
‫(פרקטיקה מקובלת)‪.‬‬
‫זמן קצר לאחר ההזרקה נטתה רביד על צידה ולא הצליחה‬
‫להתייצב‪ .‬היא היתה מנומנמת והוחלט להעבירה לטיפול בבית‪-‬‬
‫חולים‪ .‬כתוצאה מן האירוע סובלת רביד עד היום מהמיפרזיס‬
‫במחצית הגוף השמאלי ומהפרעות נוירולוגיות וקוגנטיביות‪.‬‬
‫הסתבר כי חומר ההזרקה חדר לכלי דם משם נדד למוח וגרם‬
‫לקריש דם ולאוטם מוחי‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"פרקטיקה מצויה" לעומת "פרקטיקה רצויה"‬
‫ההכרעה המשפטית‬

‫העובדה שרופא נהג בהתאם לפרקטיקה המקובלת‬
‫בתחומו‪ ,‬היא כשלעצמה‪ ,‬אינה מעניקה לו הגנה‬
‫מוחלטת ולעולם מצוי בידי בית המשפט לקבוע‪ ,‬כי‬
‫פרקטיקה נהוגה זו אינה עולה בקנה אחד עם חובת‬
‫הזהירות של רופא כלפי מטופל‪.‬‬
‫פרקטיקה מקובלת מהווה פרמטר‪ ,‬ואפילו פרמטר‬
‫חשוב‪ ,‬במכלול השיקולים שעל בית המשפט לשקול‬
‫בבואו לקבוע את סטנדרט ההתנהגות הראוי‪ ,‬אולם‬
‫אין היא הפרמטר היחיד אשר בית המשפט יתחשב בו‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫די היה באמצעי פשוט וזמין למנוע סיכון ידוע של‬
‫חדירת מזרק עם חומר הרדמה לתוך עורק‪ ,‬דבר אשר‬
‫עלול לגרום לתופעות לוואי משמעותיות‪ .‬כל זאת‬
‫ללא תוספת עלות משמעותית‪.‬‬
‫בנסיבות אלה אין מנוס מן המסקנה כי רופא התרשל‬
‫שכן רופא זהיר היה בוחר למנוע סיכון זה באמצעות‬
‫שימוש במזרקים שואבים‪.‬‬
‫רביד נ' קליפורד‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬
‫הנורמות אינן נקבעות על‪-‬ידי מומחים אלה או אחרים‪ ,‬אלא‬
‫על‪-‬ידי בית‪-‬המשפט‪.‬‬
‫שאלת תפקידו של מנתח בחדר ניתוח היא עניין ערכי‬
‫ונורמטיבי שמתפקידו של בית‪-‬המשפט להכריע בו‪.‬‬
‫עדות יו"ר המועצה הלאומית לכירורגיה‪ ,‬הרדמה וטיפול נמרץ‬
‫כי אין אחריות הדדית בין מנתח לרופא מרדים‪ ,‬כפי שבא לידי‬
‫ביטוי בסיכום ישיבת המועצה הלאומית הנ"ל‪ ,‬אין לראות בה‬
‫משום נורמה נכונה‪ ,‬ולפיכך אין לפעול על‪-‬פיה‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬

‫(‪)2‬‬

‫אם נרשם בסיכום ישיבת מועצת איגוד רופאי העיניים‪ ,‬כי‬
‫המנתח אחראי כלפי המנותח על הניתוח ותוצאותיו בלבד‪,‬‬
‫והמרדים אחראי כלפי המטופל על תהליך ההרדמה ותוצאותיו‪,‬‬
‫אין לראות בכך כאילו כל אחד מהם אחראי רק על תחומו‪,‬‬
‫וחייבת להיות הדדיות ביניהם‪ ,‬ולמרות שאין למנתח "אחריות‬
‫על" הרי שיש לו אחריות על סימני החיים של המנותח‪ ,‬לא‬
‫פחות מאשר למרדים‪ ,‬ועל‪-‬כן עמדת איגוד רופאי העיניים כפי‬
‫שבאה לידי ביטוי במסמך הנ"ל‪ ,‬אינה משקפת את הנורמה‬
‫המחייבת‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬

‫(‪)3‬‬

‫המסמך בדבר חלוקת אחריות בחדר הניתוח של ההסתדרות‬
‫הרפואית בישראל‪ ,‬קובע כי שיתוף פעולה בין הרופא המנתח‬
‫והרופא המרדים בניתוח חיוני להצלחת הטיפול וכך יש אכן‬
‫לנהוג‪ ,‬אולם ההסתייגות שעל‪-‬פיה אין הרופא המנתח אחראי‬
‫לפעולות המבוצעות על‪-‬ידי הרופא המרדים‪ ,‬כפי שהרופא‬
‫המרדים אינו אחראי על פעולות המבוצעות על‪-‬ידי הרופא‬
‫המנתח‪ ,‬איננה נורמה שיש לפעול על‪-‬פיה‪ ,‬שכן ברור שהמנתח‬
‫אינו אחראי על פעולות המרדים‪ ,‬אולם אין בכך כדי לסייג‬
‫אחריותו לעקוב אחר סימני החיים של המנותח‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬

‫(‪)4‬‬

‫כאשר מנותח פונה למנתח בבקשה לנתחו אין הוא יוצר קשר אחד עם‬
‫המרדים וקשר אחר עם המנתח‪ ...‬יש לייחס לו אחריות מעבר לעצם‬
‫הפעולה הכירורגית‪ ,‬המנותח מצפה ממנו להיות אחראי על חייו בעת‬
‫ביצוע הניתוח – ולאו דווקא בעת ביצוע הפעולה הכירורגית גרידא‪.‬‬
‫כל מנתח חייב להיות שותף מלא למעקב אחר סימני חיים של המנותח‪ ,‬גם‬
‫תוך כדי ובמהלך הניתוח‪ ,‬ואין הוא רשאי להטיל את האחריות הבלעדית‬
‫על כך על כתפי המרדים‪.‬‬
‫חובתו של המנתח היתה להאזין לקולות המוניטור ע"מ לוודא שהוא‬
‫ממשיך לנתח אדם חי ולא מחוסר חיים‪ .‬אם הוא לא עושה כן הוא‬
‫מתרשל‪.‬‬
‫המנתח שלא עשה כן הורשע בעבירה של מעשה פזיזות ורשלנות‪.‬‬
‫פ (תא) ‪ 40016/07‬מ"י נ' אסותא ואח'‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החלת נורמות רטרוספקטיבית‬
‫בשנת ‪ 1986‬נולד ערן סידי עם חסר של כף יד ימין‪.‬‬
‫בשנת ‪ 1997‬הגישה משפחת סידי תביעה נגד הגיניקולוג שביצע‬
‫לאם בדיקת אולטרה סאונד שגרתית במהלך ההריון‪ ,‬בטענה של‬
‫רשלנות באי אבחון חסר כף היד‪.‬‬
‫ביהמ"ש המחוזי פסק כי לא היתה רשלנות בביצוע הבדיקה‪ ,‬שכן‬
‫בשנה הנדונה בדיקת האולטרה סאונד הבסיסית לא כללה סקירת‬
‫גפיים ודחה את התביעה‪.‬‬
‫לעומת זאת ביהמ"ש העליון שדן בערעור על התביעה קבע‬
‫בשנת ‪ 2005‬כי חלה חובה על הרופא הבודק בשנת ‪!!! 1986‬‬
‫ליידע את האישה על מגבלות הבדיקה ועל האפשרות לבצע‬
‫בדיקת אולטרה סאונד מורחבת במסגרת הפרקטיקה הפרטית‪...‬‬
‫ע"א ‪ 4960/04‬סידי‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החלת נורמות רטרוספקטיבית ‪2 -‬‬
‫ילדה נולדה בשנת ‪ 1995‬כשהיא סובלת מתסמונת ‪ X‬שביר‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע כי בתקופה הרלבנטית הבדיקה טרם הומלצה ע"י הגורמים‬
‫המקצועיים ושליחת הנשים לביצועה בוודאי שלא היתה פרקטיקה מחייבת‬
‫את הרופא הסביר‪.‬‬
‫ואולם ביהמ"ש קבע כי מאחר שבמאמרים שפורסמו עובר לשנת ‪1994‬‬
‫מוזכרות בדיקות המבוצעות לאוכלוסייה בעלת סיכון נמוך לצרכי מחקר או‬
‫לצרכים אחרים‪ ,‬היה על רופא סביר הקורא את המאמרים הללו להסיק כי‬
‫"בדיקות סקר" לגילוי הנשאות קיימות גם אם ביצוען עדיין אינו מומלץ‪.‬‬
‫הבדיקה היתה קיימת במועד הרלבנטי ויש לייחס להורים בהתאם להלכת‬
‫סידי ציפייה סבירה כי קיומה יגולה להם ולכן הרופא התרשל בכך שלא ידע‬
‫על קומה ולא גילה להורים על קיומה‪.‬‬
‫הקופה אחראית לכך שלא הפיצה בקרב רופאיה את האפשרות לביצוע‬
‫בדיקה לגילוי הנשאות לתסמונת ‪ X‬שביר גם לנשים ללא כל אינדיקציה‪.‬‬
‫א (ים)‪ 5416/03‬שיר סגל‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"כלל ‪ 30‬הדקות" – ‪OUT‬‬
‫השאלה היא מהו פרק הזמן הסביר לביצוע ניתוח קיסרי ?‬
‫פרק הזמן של ‪ 15‬דקות לבצוע ניתוח קיסרי הוא פרק זמן‬
‫אפשרי וראוי כאשר חדר הניתוח פנוי וכל הצוות זמין‪ ...‬יש‬
‫להשלים‪ ,‬חרף העובדה שהדבר אינו רצוי‪ ,‬גם עם חלוף פרק‬
‫זמן ארוך יותר של כ‪ 25-30 -‬דק' עד לניתוח‪ .‬אולם שיהוי כזה‬
‫בביצוע הניתוח‪ ,‬כדי שיתקבל כשיהוי סביר‪ ,‬מחייב מתן הסבר‪,‬‬
‫המבוסס על נסיבותיו המיוחדות של המקרה הנדון‪ ,‬ועל כך‬
‫שבפועל נעשו מאמצים סבירים לקצר פרק זמן זה דבר שלא‬
‫הסתייע באותן נסיבות‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"כלל ‪ 15‬הדקות" – ‪IN‬‬
‫במקרה שלפנינו‪ ,‬לא ניתן הסבר המצדיק התמשכותו של פרק‬
‫הזמן שחלף בין קבלת ההחלטה על ביצוע הניתוח לבין הביצוע‬
‫בפועל‪.‬‬
‫במקרה שלפנינו נפל שיהוי בלתי מוצדק של כ‪ 6 -‬דקות גם‬
‫בהתמשכות פרק הזמן ממועד קבלת ההחלטה על הניתוח ועד‬
‫לביצועו‪ .‬מכאן‪ ,‬שבסה"כ נפל במקרה זה שיהוי בלתי מוצדק‬
‫בביצוע הניתוח הקיסרי‪ ,‬העולה כדי רשלנות‪ ,‬של ‪31-33‬‬
‫דקות‪ ,‬ולמצער שיהוי של ‪ 21‬דקות‪.‬‬
‫א (ים) ‪ 8005/06‬ב‪.‬ר‪ .‬נ' בי"ח מאיר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית –‬
‫סטנדרט המומחה הטוב‬

‫על הרופא להשתמש ברמת ידע‪ ,‬כשרון ואיכפתיות‪,‬‬
‫הקיימת ומופעלת ע"י רופאים ברמה מקצועית טובה‬
‫ולא ממוצעת‪.‬‬
‫כאשר מדובר ברופא הטוען לכישורים מיוחדים ולהיותו‬
‫מומחה‪ ,‬הרמה הנדרשת ממנו היא בהתאם לכך‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית –‬
‫"המתמחה חשוד"‬
‫אישה שעברה ניתוח קיסרי אלקטיבי בהרדמה ספינלית‪,‬‬
‫נותרה עם נזק לשורשי העצב הפירוניאלי‪ ,‬נזק זה יוחס‬
‫לפגיעה במהלך ההרדמה‪.‬‬
‫וכך אמר ביהמ"ש על המרדים שהיה מתמחה ותיק בעת‬
‫הניתוח‪":‬רף המומחיות הרשמית של הנתבע שהוא נמוך‬
‫לטעמי‪ ,‬גם אם הוא בעל ניסיון מעשי רב‪ ,‬יש בו כדי ליצור‬
‫חיזוק לטענות התובעת וספק באשר לביצועה הנאות של‬
‫ההרדמה "‬
‫‪...‬‬
‫ת"א ‪ 072682/99‬פני אלמליח‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החלת כלל הדבר מדבר בעדו‬
‫בתי‪-‬המשפט מחילים את כלל "הדבר מדבר בעדו" באופן‬
‫"ליברלי" ומעבירים את נטל השכנוע מכתפי התובעים אל‬
‫כתפי הנתבעים להוכיח שלא היתה רשלנות מצידם‪.‬‬
‫התנאים להחלת הכלל (ס' ‪ 41‬לפקודת הנזיקין)‪:‬‬
‫ התובע לא ידע ולא יכול היה לדעת על הנסיבות שהביאו‬‫לידי הנזק‬
‫ הנזק נגרם על‪-‬ידי נכס בשליטת המזיק‬‫ המקרה מתיישב יותר עם המסקנה שהיתה רשלנות‬‫מאשר עם העדרה‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בסיבוכים נדירים‬
‫אישה הרה עברה דיקור מי שפיר בשבוע ‪ 18‬להריונה‪ ,‬אשר‬
‫הסתבך בזיהום תוך רחמי‪ ,‬שהוביל לספסיס סוער ולמותה‬
‫של האישה‪.‬‬
‫ועדת בדיקה של משרד הבריאות לא מצאה התרשלות‬
‫בטיפול במנוחה מצד גורם רפואי כלשהו‪.‬‬
‫בעלה וילדיה של המנוחה הגישו תביעה נגד הרופא המטפל‬
‫שביצע את הדיקור בטענה שהדיקור נעשה באופן רשלני‪,‬‬
‫ללא ניקוי מתאים של איזור הבטן בו בוצעה הדקירה‬
‫וכתוצאה מכך נגרם הזיהום שהוביל למותה‪.‬‬
‫לא הוגשה חוו"ד מטעם התובעים לתמיכה בטענותיהם‪ ,‬והם‬
‫בקשו להחיל את הכלל של "הדבר מדבר בעדו"‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בסיבוכים נדירים‬
‫ביהמש פסק כי "מהעדויות שנשמעו בבית המשפט ומחומר‬
‫הראיות שהובא‪ ,‬ניתן לקבוע כי השימוש בחומר החיטוי‬
‫פולידין ואלכוהול היה נפוץ ומקובל לצורך עריכת הדיקור‬
‫וכי הנתבעים פעלו על‪-‬פי הנהוג והמקובל בכגון דא‪ ...‬ואין‬
‫לבוא לנתבעים בטרוניה באשר לפרקטיקה בה נהגו"‬
‫ואולם העובדה ‪ -‬שמדובר בתוצאה נדירה ובלתי צפוייה‬
‫למדי של דיקור מי שפיר שגרם לזיהום חריף ברחם‬
‫האשה ומותה עקב כך ‪ -‬תומכת בתחולת הכלל של הדבר‬
‫מדבר בעדו‪ .‬זה מצביע יותר על קיומה של התרשלות מאשר‬
‫על העדרה‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בסיבוכים נדירים‬
‫אף כי התובעים לא הוכיחו את הסיבה הממשית והישירה לזיהום‬
‫בגופה של המנוחה ולמותה כתוצאה מכך‪ ,‬שוכנעתי – על‪-‬פי מאזן‬
‫ההסתברויות במשפט האזרחי – כי ההסתברות שהיא נפטרה עקב‬
‫רשלנותם הרפואית של הנתבעים עולה על ההסתברות כי הפגיעה‬
‫לא היתה תוצאה של התרשלות כזו‪.‬‬
‫נטל השכנוע בדבר העדר התרשלות עבר לכתפי הנתבעים‬
‫ומשהם לא עמדו בו – דין התביעה להתקבל‪.‬‬
‫נקבע שהרופא שביצע את הדיקור אחראי ברשלנות משום שלא‬
‫הרים את הנטל להסביר באיזה מנגנון אירע הזיהום שלא‬
‫באחריותו‪.‬‬
‫א (ת"א) ‪ 89/96‬עזבון המנוחה ג'ומאנה מראר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשומות רפואיות – כלל "הנזק הראייתי"‬

‫"מקום שצריך להיעשות רישום רפואי וזה לא נעשה‪ ,‬ולא‬
‫ניתן הסבר מניח את הדעת למחדל זה‪ ,‬יועבר נטל ההוכחה‬
‫בדבר העובדות השנויות במחלוקת‪ ,‬שיכלו להתבהר מתוך‬
‫הרישום‪ ,‬אל כתפי הרופא או המוסד‪ ,‬שבמסגרתו ניתנו‬
‫השירותים הרפואיים‪".‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫נתונים על העברת נטל הראיה –‬

‫דו"ח ועדת שפניץ‬

‫נראה שנושא הרשומה הרפואית‪ ,‬ליקוי בה או היעדרה הוא‬
‫בעל השלכות מרכזיות בתחום תביעות הרשלנות הרפואית‪,‬‬
‫היכול לעיתים להשפיע באופן מהותי על תוצאת הדיון‬
‫בתביעה‪.‬‬
‫בשני שליש מן המקרים בהם העביר בית‪-‬המשפט את הנטל‬
‫מכתפי התובעים אל כתפי הנתבעים‪ ,‬בשל ליקוי ברשומה‬
‫הרפואית‪ ,‬הם לא הצליחו להתמודד עמו ולהרים אותו‪,‬‬
‫ונקבעה אחריות של המטפלים לנזקם של התובעים‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫התובע יליד ‪ 1939‬אושפז עקב אוטם שריר הלב‪.‬‬
‫בוצע צינתור שבמהלכו הוזרק חומר ניגוד מסוג‬
‫אורוגרפין‪.‬‬
‫סמוך לאחר ההזרקה התלונן התובע על הרגשה‬
‫לא טובה‪ .‬תוך שתי דקות היתה ירידה בלחץ‬
‫הדם‪ ,‬פרפור חדרים ואיבוד הכרה‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)2‬‬

‫האבחנה – שוק אנפילקטי עקב רגישות ליוד‪.‬‬
‫החלה פעולת החייאה אליה הצטרפו רופאים‬
‫בכירים וביניהם מנהל המחלקה הקרדיולוגית‬
‫ומנהל יחידת הצינתורים‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)3‬‬

‫פעולות ההחייאה כללו‪ :‬עיסוי חזה‪ ,‬מכות‬
‫חשמל‪ ,‬החדרת קוצב לב זמני והזלפת‬
‫תרופות שונות‪.‬‬
‫רק בחלוף כ‪ 40 -‬דקות חזר הלב לתפקד‪,‬‬
‫אלא שבזמן זה נגרם נזק מוחי קשה והתובע‬
‫נותר במצב וגטטיבי‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)4‬‬

‫נקבע כי לא היתה רשלנות בטיפול שקיבל התובע‬
‫עד שלב ההחייאה‪.‬‬
‫השאלה במחלוקת היתה האם ההחייאה בוצעה‬
‫בסבירות ובמיומנות‪.‬‬
‫עיון בכל הרישומים וסיכום הראיות בעניין זה‬
‫מעלה מספר בעיות; פרט לרישום הטכנאית על‬
‫מתן לידוקאין‪ ,‬אין רישום ישיר כלשהו על מצב‬
‫התובע במהלך המשבר‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)5‬‬

‫אין חולק כי מדובר באירוע קשה גם‬
‫לצוות הרפואי וניתן להבין כי הצוות דאג‬
‫קודם כל לטיפול בתובע ופחות לביצוע‬
‫רישומים‪ ,‬אולם מהנתונים עולה כי‬
‫חסרים רישומים וחלקם לא מדויקים או‬
‫לא ברורים דיים‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)6‬‬

‫התוצאה המעשית היא כי הרישום הלקוי‬
‫נזקף לחובת הנתבע ברשלנות רישומית‬
‫ונטל ההוכחה כי אין התרשלות של‬
‫הנתבע בעצם הטיפול הינו על הנתבע‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)7‬‬

‫הסברי הנתבע‪ ,‬לפיהם הצוות הרפואי היה שקוע כולו‬
‫בהחייאה ולכן אין לצפות ואין לדרוש תשומת לב‬
‫לרישום‪ ,‬הינם הסברים שובי לב אך אינם הסברים‬
‫מלאים‪.‬‬
‫הרשלנות הרישומית שפורטה לעיל שללה מהתובע את‬
‫היכולת לבודד חלק מהתהליך ולברר כראוי האם‬
‫במהלך ההחייאה היו נתונים שאיפשרו טיפול אחר או‬
‫אבחנה אחרת‪ .‬איננו יודעים מה סדר מתן כמות כה‬
‫גדולה של אדרנלין‪ ,‬ומה היו התגובות לכך‪...‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)8‬‬

‫אם היו רישומים ראויים בזמן ההחייאה‪ ,‬הן‬
‫על סדר התרופות וכמותן והן על לחצי דם‪,‬‬
‫יתכן והיו בידי התובע כלים טובים יותר‬
‫להראות כי במהלך החייאה כה ארוכה היה‬
‫אפשר לנקוט דרכים נוספות‪.‬‬
‫נקבע כי הנתבעים אחראים ל‪ 30% -‬מן הנזק‬
‫של התובע‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל הראייתי בשל אי ביצוע בדיקה‬

‫אישה הרה בהריון ראשון (לאחר ‪ 3‬שנים של טיפולי‬
‫עקרות) הגיעה לבי"ח בשבוע ה‪ 31 -‬להריון לאחר שחשה‬
‫ברע‪ .‬בביה"ח אובחנה הפרדות שיליה ומוות תוך רחמי‪,‬‬
‫על רקע רעלת הריון‪.‬‬
‫השאלה במחלוקת היתה האם הפרדות השיליה היתה‬
‫פתאומית או שהגיניקולוג אצלו ביקרה בבוקר אותו יום‪,‬‬
‫היה יכול כבר אז‪ ,‬לאבחן הפרדות שיליה‪ ,‬לשלוח אותה‬
‫בדחיפות לחדר לידה ולמנוע מוות תוך רחמי‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל הראייתי בשל אי ביצוע בדיקה‬

‫כיוון שהרופא לא ערך בדיקה של רגישות הבטן בעת הביקור של‬
‫האישה אצלו‪ ,‬קבע ביהמ"ש כי הוא גרם בכך נזק ראייתי לתובעת‬
‫כי נמנע ממנה להוכיח כי כבר באותה עת סבלה מהפרדות‬
‫שיליה‪...‬‬
‫לאור זאת הועבר הנטל אל הרופא לשכנע‪ ,‬כי באותו שלב בו נמנע‬
‫מלבצע את הבדיקה‪ ,‬לא סבלה האישה מבטן רגישה ולא היתה‬
‫שרויה בתהליך של הפרדות שיליה‪.‬‬
‫הרופא לא הצליח לעמוד בנטל זה ולכן נקבע כי הוא אחראי למות‬
‫העובר‪...‬‬
‫ע"א ‪ 9328/02‬לאה מאיר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"קשר סיבתי נסיבתי"‬
‫הוריה של פגה שנולדה בשבוע ‪ 29‬להריון בעקבות‬
‫הפרדות שליה‪ ,‬הגישו תביעה נגד ביה"ח‪ ,‬בטענה שהיה‬
‫איחור בביצוע ניתוח קיסרי לאם וכתוצאה מכך סובלת‬
‫הילדה משיתוק מוחין ופיגור שכלי‪.‬‬
‫התביעה הסתמכה על חוו"ד גניקולוגית בלבד ואילו‬
‫ההגנה הסתמכה על חוו"ד של נוירופדיאטר ונאונטולוג‬
‫ששללו קשר סיבתי בין הנזקים לבין העיכוב בביצוע‬
‫הניתוח הקיסרי וקבעו כי יש לשייכם לנזקי הפגות‬
‫בלבד‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"קשר סיבתי נסיבתי"‬
‫ביהמ"ש קבע כי קיים קשר "סיבתי נסיבתי" בין‬
‫התרשלות הרופאים שהתעכבו בביצוע הניתוח הקיסרי‪,‬‬
‫לבין הנזק שנגרם לפגה ולפיכך הטיל אחריות על‬
‫ביה"ח לפצות אותה על ‪ 40%‬מן הנזק שלה‪.‬‬
‫ביהמ"ש העליון אישר את פסה"ד המחוזי וקבע כי‬
‫לבימ"ש יש שיקול דעת לקבוע כי קיים קשר "סיבתי‬
‫נסיבתי" ואת שיעור האחריות ההסתברותי לנזק‬
‫(הפיצוי הופחת ל‪ 20% -‬מן הנזק)‪.‬‬
‫פס"ד מלול עדן‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫דרישות ההסבר בנסיבות מיוחדות‬

‫“ייתכנו מקרים בהם לסיכונים בעלי הסתברות נמוכה‬
‫תהיה משמעות מיוחדת לחולה הספציפי‪ .‬במקרה‬
‫כזה‪ ,‬למרות האחוז הנמוך יכללו אותם סיכונים‬
‫בתחום המידע המהותי הנדרש לחולה לשם החלטה‬
‫מושכלת אם לעבור את הטיפול הרפואי”‪.‬‬

‫ת”א (י‪-‬ם) ‪1109/97‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רף ההסבר בניתוחים אלקטיביים‬

‫"ההסבר הנדרש לקבלת הסכמה מדעת לניתוח‬
‫אלקטיבי – שאף בלעדיו ניתן לקיים אורח חיים‬
‫רגיל – נכלל ברף העליון של חובת הגילוי‪ ,‬והוא‬
‫כולל‪ ,‬בנוסף להתייחסות לסיכויי ההצלחה גם מתן‬
‫הזהרה מפני הסיבוכים האפשריים‪ ...‬גם אם‬
‫סיבוכים אלו נדירים‪".‬‬
‫ע"א ‪6153/97‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רף ההסבר בניתוחים אלקטיביים ‪-‬‬

‫‪RSD‬‬

‫"בענייננו מדובר בסיבוך המתרחש בקרב ‪0.5% - 0.3%‬‬
‫מהניתוחים – גם אם שיעור זה אינו גבוה‪ ,‬הרי מדובר בסיבוך‬
‫חמור‪ ,‬העלול לגרום להפיכתה של הגפה לחסרת כל תפקוד‪ ...‬כיוון‬
‫שמדובר בניתוח אלקטיבי חובת ההסבר נמצאת ברף העליון‪ .‬סיכון‬
‫‪ RSD‬הינו בגדר המידע שהתובע היה רשאי לצפות‪ ,‬באורח סביר‪,‬‬
‫כי יגולה לו‪ ,‬כדי שיוכל לשקלו במסגרת גיבוש דעתו לעניין‬
‫הסכמתו לטיפול הרפואי‪"...‬‬

‫ת"א ‪ 920/99‬יצחק נ' שע"צ‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רף ההסבר ברפואה פרטית‬

‫"רפואה פרטית בה קיים ניגוד עניינים מובנה בין‬
‫השאיפה המסחרית להרבות בניתוחים לבין‬
‫האינטרס של המטופל‪ ,‬כדי להקהות את עוקצו של‬
‫ניגוד העניינים יש להעמיד את המטופל על הסיכונים‬
‫והסיכויים שבניתוח המוצע לרבות החלופה שלא‬
‫לבצע כלל ניתוח סיכוייה וסיכוניה‪".‬‬
‫ע"א ‪6153/97‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫חובת ההסבר על טיפולים מחוץ לסל‬
‫בנסיבות מתאימות עשוי להיווצר צורך ליידע את המטופל לגבי‬
‫אפשרות טיפול המוצעת רק במסגרת הרפואה הפרטית ואולי אף‬
‫במסגרת שירותי רפואה מעבר לים‪ .‬כך יש לעשות‪ ,‬אכן‪,‬‬
‫כשמדובר בטיפול או בתרופה שעשויים לסייע לחולה ואינם‬
‫זמינים ברפואה הציבורית בארץ‪.‬‬
‫כשחולה אובחן כסובל ממחלה מסויימת‪ ,‬וישנה תרופה שאינה‬
‫מצויה ב"סל" – מקובל עלי שעל הרופא ליידע את החולה בדבר‬
‫קיומה של התרופה‪.‬‬
‫עליו להשאיר להחלטתו של החולה את השאלה אם לרכוש את‬
‫התרופה מכספו אם לאו‪ .‬שאלה זו כרוכה לא אחת באפשרויות‬
‫הכספיות של החולה וגם בפער בין ההשפעה של התרופה‬
‫שב"סל" לזו שאינה נמצאת בו‪ ,‬על הרופא לספק את המידע‬
‫הנדרש‪ ,‬והחולה‪ -‬יחליט‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ע"א ‪ 4960/04‬סידי‬

‫פגיעה באוטונומיה – פיצוי ללא נזק‬

‫אישה אושפזה בבית חולים לניתוח אורטופדי בשל‬
‫דפורמציה ברגל‪ .‬בסופו של דבר‪ ,‬במקום ניתוח לתיקון‬
‫הדפורמציה עברה ביופסיה בכתף בשל ממצא ידוע בכתף‬
‫שנחשד להיות גידול ממאיר‪ .‬בעקבות הביופסיה נותרה עם‬
‫מגבלה קשה בתפקוד הכתף‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פגיעה באוטונומיה‬
‫המטופלת טענה כי לא הוסברו לה הסיכונים הכרוכים‬
‫בביופסיה ולפיכך לא נתנה הסכמה מדעת לביצוע הפעולה‪.‬‬
‫נקבע כי גם לו היו נפרשים בפניה הסיכונים היתה נותנת‬
‫הסכמתה לביופסיה בשל הסיכון הממשי שמדובר בגידול‬
‫ממאיר‪.‬‬
‫למרות זאת נפסק כי היתה פגיעה באוטונומיה שלה והיא‬
‫זכאית לפיצוי כספי‪...‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פגיעה באוטונומיה‬

‫“ההכרה בזכותו של החולה לפיצוי על‬
‫הפגיעה באוטונומיה שלו‪ ,‬מקום בו הופרה‬
‫חובה זו‪ ,‬עשויה לתרום לכך שחובה זו‬
‫תקוים הלכה למעשה”‪.‬‬
‫ע”א ‪ 2781/03‬מיאסה עלי דעקה‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות בפגיעה באוטונומיה‬

‫הפרת חובת הזהירות ‪ -‬אי מתן הסברים‬
‫למטופלים לפני ביצוע טיפולים‬
‫נזק ‪ -‬פגיעה באוטונומיה של המטופל‬
‫קשר סיבתי ‪ -‬בין אי מתן ההסברים לבין‬
‫עוצם ההפתעה מן הסיבוך שהתרחש‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫משמעות העדרו של טופס הסכמה ייעודי‬
‫ניתוח סימפטקטומי (נגד הזעת יתר)‪ ,‬שבוצע בשנת ‪ 1999‬והסתבך‬
‫בהזעת יתר פיצויית‪.‬‬
‫המטופל הגיש תביעה בטענה שלא הוזהר מפני הסיבוך האמור‪.‬‬
‫התובע הוחתם על טופס הסכמה סטנדרטי (לא ייעודי)‪ ,‬משום שעד‬
‫השנה האמורה לא פותח טופס ייעודי מתאים‪.‬‬
‫הרופא המנתח רשם בגיליון כי הוסברו הסיכונים הכרוכים בפעולה‬
‫והעיד בבימ"ש כי הוא מסביר לכל המטופלים‪ ,‬ללא יוצא מן הכלל‪,‬‬
‫כי הבעיה עם הניתוח היא שבמקרים רבים מאוד‪ ,‬למעלה מ‪50% -‬‬
‫מופיעה הזעה פיצויית‪ ,‬וב‪ 2-3% -‬מן המקרים ההזעה הפיצויית‬
‫יכולה להיות משמעותית ביותר‪.‬‬
‫סטודנטית שהועסקה במרפאתו של הרופא ונכחה בזמן שקיבל‬
‫חולים אישרה את עדותו בעניין ההסברים‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫חוק זכויות‬

‫החולה‪ ,‬התשנ”ו‪1996-‬‬

‫סעיף ‪ :14‬אופן מתן הסכמה מדעת‬

‫(א)‬

‫‪.....‬‬

‫(ב)‬

‫הסכמה מדעת לטיפול רפואי המנוי בתוספת תינתן‬
‫במסמך בכתב‪ ,‬שיכלול את תמצית ההסבר שניתן‬
‫למטופל‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫חוק זכויות‬

‫החולה‪ ,‬התשנ”ו‪1996-‬‬

‫תוספת‬
‫(סעיפים ‪)15 ,14‬‬
‫(‪ )1‬ניתוחים‪ ,‬למעט כירורגיה זעירה‪.‬‬
‫(‪ )2‬צינתורים של כלי דם‪.‬‬
‫(‪ )3‬דיאליזה‪.‬‬
‫(‪ )4‬טיפול בקרינה מייננת (רדיותרפיה)‪.‬‬
‫(‪ )5‬טיפולי הפריה חוץ‪-‬גופית‪.‬‬
‫(‪ )6‬כימותרפיה לטיפול בתהליכים ממאירים‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בהעדר טופס הסכמה ייעודי‬
‫נקבע (בערעור) כי נוכח הוראות חוק זכויות החולה אין די בטפסים הערוכים‬
‫על פי תקנות בריאות העם (טופסי הסכמה)‪ ,‬התשמ"ד‪. 1984-‬‬
‫ככל הנראה המערכת הרפואית התאימה עצמה להוראות אלה באיחור מסויים‪,‬‬
‫ובמועד הרלוונטי (‪ )1999‬עדיין נעשה שימוש בטפסים הישנים‪ ,‬תוך הפרת‬
‫הוראת החוק‪.‬‬
‫אין לשלול את האפשרות‪ ,‬לפיה הפרת החובה לעגן את הסכמת המטופל‬
‫במסמך בכתב שיכלול את "תמצית ההסבר שניתן למטופל"‪ ,‬שוללת‪ ,‬מניה‬
‫וביה‪ ,‬את האפשרות שאכן מדובר ב"הסכמה מדעת"‪.‬‬
‫דרישת הכתב בחוק היא "דרישה מהותית" ובהעדרו של טופס הסכמה מדעת‬
‫ערוך כדין‪ ,‬יש לקבוע‪ ,‬למצער‪ ,‬כי במקרה של מחלוקת‪ ,‬המטפל הוא זה‬
‫שצריך להוכיח קיומה של הסכמה זו‪.‬‬
‫ע"א ‪ 6299/05‬צורף‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ומה הדין כשיש טופס חתום ?!‬

‫נולדה‬

‫בשנת ‪1998‬‬
‫(מיקרופטלמיה)‪.‬‬
‫בשבוע ‪ 21‬להריון בוצעה לאם בדיקת אולטרה‪-‬סאונד בסיסית‬
‫במסגרת הקופה שנמצאה תקינה‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע כי לא ניתן לגלות את המום במסגרת בדיקה בסיסית‬
‫אך יש אפשרות לגלות זאת בבדיקה מורחבת‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע כי היה מדובר בהריון שלא בסיכון גבוה ולא היה‬
‫מקום לביצוע סקירה מורחבת‪/‬מכוונת‪.‬‬
‫האם חתמה על טופס בקשה לביצוע בדיקת על‪-‬קול לפיה היא‬
‫מודעת לכך שמדובר בבדיקה בסיסית וכי באפשרותה לבצע‬
‫בדיקה מורחבת באופן פרטי‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תינוקת‬

‫כשהיא‬

‫סובלת‬

‫מעיוורון‬

‫חתימה ללא הסבר – לאו הסכמה היא‬
‫ביהמ"ש קבע כי הרופאים הסבירו לאם כי הבדיקה אותה היא עומדת לבצע‬
‫היא בדיקה בסיסית וכי קיימת בדיקה משוכללת יותר אותה ניתן לבצע באופן‬
‫פרטי ואולם בכך לא די‪.‬‬
‫האם לא הבינה לאשורה את האבחנה בין הבדיקה הבסיסית והמורחבת ואם‬
‫היתה מבינה היתה בוחרת לבצע את הבדיקה על חשבונה‪ .‬יש כשל בשרשרת‬
‫המידע אשר נמסר לאם‪.‬‬

‫לא די בקיומה של פרקטיקה לפיה מיידעים את האישה כי קיימת‬
‫בדיקה מורחבת‪ ,‬העדר הנחיות ברורות ונהלים מוגדרים באשר‬
‫להיקף המידע שיש למסור למטופלת לעניין אפשרותה לבצע‬
‫בדיקה מורחבת ‪...‬ואי מתן הסבר הולם בטרם ביצוע הבדיקה‬
‫הבסיסית הינם בגדר נוהל בלתי סביר‪...‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תוצאות הערעור‬
‫המלצת ביהמ"ש‪:‬‬

‫לאור קשיים שהתגלעו בהכרעת בימ"ש קמא בשאלת‬
‫החבות ולאור זאת שבימ"ש קמא הכריע בפסק דינו‬
‫בסוגיות שלא היו בחזית הדיון יבוטל פסק דינו של‬
‫בימ"ש קמא והסכום אשר שולם לתובעים יישאר בידם‪.‬‬

‫התובעים הסכימו להצעת ביהמ"ש שמשמעותה‬
‫שפסה"ד מבוטל‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ההחמרה השיפוטית –‬
‫הנזק הממוני‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫הלכת "השנים האבודות" –‬
‫עזבון אטינגר ז"ל‬

‫פס"ד תקדימי ניתן‪ ,‬במרץ ‪ ,2004‬על‪-‬ידי בית‪-‬המשפט העליון‬
‫בהרכב של חמישה שופטים בתביעת עזבון של קטין‪ ,‬אשר הלך‬
‫לעולמו בגיל ‪ ,12‬כתוצאה מנפילה לבור בעת משחק עם חבר‪,‬‬
‫בעיר העתיקה בירושלים‬
‫עזבון של קטין אשר הלך לעולמו כתוצאה מרשלנות‪ ,‬זכאי לפיצוי‬
‫בגין הפסד כושר השתכרות ב"שנים האבודות"‪ ,‬בהן לא זכה‬
‫לחיות ולהתפרנס‬
‫זכות דומה קיימת גם לעזבון של בגיר שהלך לעולמו בגיל‬
‫העבודה‬
‫נפגע אשר קוצרה תוחלת חייו כתוצאה מרשלנות זכאי מעתה‬
‫לפיצוי בגין הפסד ההשתכרות שלו ב"שנים האבודות"‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"השנים האבודות" – ההשלכות הכספיות‬
‫נקבע כי חישוב הפסד ההשתכרות ב"שנים האבודות" יהיה מבוסס‬
‫על ‪ 30%‬מן השכר הממוצע במשק (בתקופה מגיל ‪18-21‬‬
‫החישוב הוא ‪ 70%‬מן הסכום האמור)‪.‬‬
‫ההנחה המובלעת היא כי ניתן לחסוך ‪ ₪ 2400‬מתוך ‪₪ 8000‬‬
‫בחודש !!!!!‬
‫בתביעת יורשים שהם גם תלויים ‪ ,‬נקבע כי יש ליורשים זכאות‬
‫לקבל פיצוי בגין ראשי נזק שנמצאים מחוץ לתחום החפיפה (כאב‬
‫וסבל וקיצור תוחלת חיים וכ"ו)‬
‫חישוב הפסד ההשתכרות בשנים האבודות‪ ,‬כולל גם חישוב הפסדי‬
‫פנסיה‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫הגידול בפיצוי הכספי‬
‫יולדת לאחר ‪ 3‬שנות טיפולי הפריה בהריון ראשון‪,‬‬
‫נשלחה "להסתובב" כדי לזרז לידה ושבה עם עובר מת‪.‬‬
‫בימ"ש המחוזי קבע אחריות ופסק לאם פיצוי של‬
‫‪ ₪ 300,000‬בגין כאב וסבל‪.‬‬
‫ביהמ"ש העליון קבע כי מגיע פיצוי גם לאב בגין כאב‬
‫וסבל שלו בסכום נוסף של ‪.₪ 250,000‬‬
‫סטיה מהלכה קודמת שחייבה נזק נפשי חמור "בניזוק‬
‫משני" שעולה כדי מחלת נפש או הפרעת נפש הגורמת‬
‫נכות ממשית‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פס"ד לבנה לוי‬

‫הגידול בסכומי הפיצוי‬
‫צעירה שנולדה בשנת ‪ 1985‬כשהיא סובלת משיתוק ביד שמאל‬
‫כתוצאה מפגיעה במקלעת העצבים הברכיאלית‪ ,‬הגישה בשנת‬
‫‪ 2006‬תביעה נגד ביה"ח בו נולדה בטענה של רשלנות בלידה‪.‬‬
‫בינתיים סיימה התובעת לימודי משפטים ומנהל עסקים ובמהלך‬
‫המשפט עשתה התמחות במשפטים‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע שיש אחריות לביה"ח ופסק לה פיצוי גלובלי בגין‬
‫הפסד השתכרות בסך של ‪ ₪ 800,000‬ובנוסף ‪ ₪ 600,000‬כאב‬
‫וסבל‪ ₪ 1,000,000 ,‬עזרת צד ג' ו‪ ₪ 85,000 -‬הוצאות ‪....‬‬

‫א (ים) ‪8363/06‬פדילה נ' בי"ח מאיר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"ועדת שפניץ" – אין מקום להגביל בחוק את‬
‫הפיצוי לתובעים בגין רשלנות רפואית‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫לאן מועדות פנינו?‬

‫‪ ‬המשך החמרה שיפוטית ?‬
‫‪ ‬התמתנות והתייצבות ?‬
‫‪ ‬התערבות חקיקתית ?‬
‫ימים יגידו‪....‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תודה !‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬


Slide 30

‫עדכונים בפסיקת בתי‪-‬המשפט‬
‫בתביעות רשלנות רפואית‬
‫עו"ד טליה חלמיש‪-‬שני‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬
‫מקבוצת מדנס‬
‫מאי ‪2009‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תמונת המצב‬
‫בשנים האחרונות אנו עדים לעליה ניכרת של ההוצאה‬
‫בגין תביעות אחריות מקצועית בתחום הרפואה‪.‬‬
‫העליה נובעת בעיקר מ"אינפלציה שיפוטית" שהביאה‬
‫לגידול ניכר בפיצויים המשולמים לתובעים‪.‬‬
‫התשלומים השנתיים בתביעות הרשלנות הרפואית‪ ,‬גדלו‬
‫בעשור האחרון ב‪.700% -‬‬
‫במקביל גדלו הפרמיות בצורה דרמטית והכיסויים‬
‫הוגבלו‪.‬‬
‫מוסדות רפואיים ורופאים פרטיים העוסקים בתחומים‬
‫בסיכון גבוה (לידות‪ US ,‬מיילדותי‪ ,‬כירורגיה פלסטית‬
‫וכ"ו) נתקלים בקושי להשיג כיסוי ביטוחי‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫התפתחות התביעות בבימ"ש‬

‫‪1994 - 2008‬‬

‫‪1,200‬‬
‫‪1,100‬‬
‫‪1,000‬‬
‫‪900‬‬
‫‪800‬‬
‫‪700‬‬
‫‪600‬‬
‫‪500‬‬
‫‪400‬‬
‫‪300‬‬
‫‪200‬‬
‫‪100‬‬
‫‪0‬‬

‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫‪2002‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫‪1994‬‬

‫מדד גידול התשלומים‬

‫‪1995 - 2008‬‬

‫‪3100%‬‬
‫‪2800%‬‬
‫‪2500%‬‬
‫‪2200%‬‬
‫‪1900%‬‬

‫‪1600%‬‬
‫‪1300%‬‬
‫‪1000%‬‬
‫‪700%‬‬
‫‪400%‬‬
‫‪100%‬‬
‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫‪2002‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫התפתחות התביעות בבימ"ש‬
‫מיילדות וגינקולוגיה‬

‫‪240‬‬

‫‪210‬‬

‫‪180‬‬

‫‪150‬‬

‫‪120‬‬

‫‪90‬‬

‫‪60‬‬

‫‪30‬‬

‫‪0‬‬
‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2002‬‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫מדד גידול התשלומים‬
‫מיילדות וגינקולוגיה‬

‫‪11100%‬‬
‫‪10100%‬‬
‫‪9100%‬‬
‫‪8100%‬‬
‫‪7100%‬‬
‫‪6100%‬‬
‫‪5100%‬‬
‫‪4100%‬‬
‫‪3100%‬‬
‫‪2100%‬‬
‫‪1100%‬‬
‫‪100%‬‬

‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫‪2002‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫מקצועות קליניים מובילים בשיעור הסיכון‬
‫‪1991 - 2008‬‬
‫מיילדות‬
‫כירורגיה כללית‬

‫‪40%‬‬

‫קרדיולוגיה‬

‫שיעור הסיכון הכספי‬

‫‪35%‬‬
‫‪30%‬‬

‫רפואת שיניים‬

‫‪25%‬‬

‫אורטופדיה‬

‫‪20%‬‬

‫נוירוכירורגיה‬

‫‪15%‬‬
‫‪10%‬‬

‫גינקולוגיה‬

‫‪5%‬‬

‫אופטלמולוגיה‬

‫‪0%‬‬

‫‪18%‬‬

‫שיעור התיקים עם סיכון כספי‬

‫‪16%‬‬
‫‪14%‬‬
‫‪12%‬‬
‫‪10%‬‬
‫‪8%‬‬
‫‪6%‬‬
‫‪4%‬‬
‫‪2%‬‬
‫‪0%‬‬

‫* ‪ 3%‬ומעלה‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫דו"ח ועדת "שפניץ"‪-‬‬

‫הועדה הבין משרדית לבחינת הדרכים להקטנת ההוצאה‬
‫הציבורית בגין תביעות הרשלנות הרפואית‬

‫מסתמנת בפסיקה מגמה של הרחבת אחריותם של בעלי‬
‫מקצועות הרפואה והמוסדות הרפואיים – החל בסוגית‬
‫ההתרשלות (ירידת קרנה של הלכת הפרקטיקה‬
‫המקובלת)‪ ,‬המשך בסיבתיות (אובדן סיכויי החלמה)‬
‫וכלה בהרחבת העילות (רשלנות בגין הסכמה מדעת)‬
‫וראשי נזק (פגיעה באוטונומיה)‪.‬‬
‫מהנתונים עולה כי במשך השנים עלו סכומי הפיצויים‬
‫הממוצעים שנפסקו בתביעות רשלנות רפואית‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫הגידול בפיצוי הממוצע לתובעים‬
‫שנת תשלום‬
‫‪2004‬‬
‫‪2005‬‬
‫‪2006‬‬
‫‪2007‬‬
‫‪2008‬‬

‫תשלום ממוצע לתובע (בדולר)‬
‫‪21,872‬‬
‫‪33,700‬‬
‫‪34,935‬‬
‫‪44,839‬‬
‫‪62,374‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פיצוי עבור כאב וסבל ב– ‪ 100%‬נכות‬

‫‪1997-2008‬‬

‫‪1600000‬‬

‫‪1400000‬‬

‫‪1200000‬‬

‫‪1000000‬‬

‫‪800000‬‬

‫‪600000‬‬

‫‪400000‬‬

‫‪200000‬‬

‫‪0‬‬
‫‪2009‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2005‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2003‬‬

‫‪2001‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1997‬‬

‫פיצוי עבור מות קטינים (קיצור תוחלת חיים‪+‬כאב וסבל)‬
‫‪1998-2006‬‬
‫‪1800000‬‬

‫‪1600000‬‬

‫‪1400000‬‬

‫‪1200000‬‬

‫‪1000000‬‬

‫‪800000‬‬

‫‪600000‬‬

‫‪400000‬‬

‫‪200000‬‬

‫‪0‬‬
‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2002‬‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ההתפתחויות המשפטיות‬

‫עמדה סלחנית‬

‫עמדה ביקורתית‬

‫עמדה מחמירה‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫סלחנות שיפוטית‬

‫(‪)1961‬‬

‫"אשה‪ ...‬באה למחלקה הגינקולוגית לשם ניתוח קל‬
‫ברחמה ויצאה מהמחלקה שבעת יסורים ובעלת מום‬
‫לכל ימי חייה‪...‬‬
‫הטיפול אשר החולה קיבלה בבית החולים לא היה כפי‬
‫שצריך היה לצפותו מבעלי מקצוע מעולים וכן קרו תוך‬
‫כדי טיפול הזנחות וטעויות שונות‪ ,‬אשר הביאו לידי‬
‫תוצאות מעציבות במצב בריאותה‪...‬‬
‫רופא בשר ודם עשוי לטעות‪ ,‬ולא כל טעות מהווה‬
‫רשלנות‪"...‬‬

‫התביעה נדחתה‬
‫(ע"א ‪ 280/60‬פרדו נ' פלדמן‪ ,‬פד' (טו') ‪)1961‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫בקרה שיפוטית‬
‫עולם הרפואה אינו חסין מביקורת שיפוטית ומחשיפה של מעשי רשלנות‬
‫מקצועיים‪ .‬ביקורת זו היא אחת הערובות החשובות להקפדה על מתן טיפול‬
‫רפואי נאות‪.‬‬
‫לא כל טעות באבחנה או בטיפול‬
‫מצביעה בהכרח על רשלנות‪.‬‬
‫אחריות הרופאים‪ ,‬ברשלנות‬
‫אזרחית או פלילית‪ ,‬צריכה‬
‫להיקבע‪ ,‬רק אם הוכח שבנתוני‬
‫זמן אמת פעלו הרופאים‬
‫באי מיומנות מקצועית‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫בקרה שיפוטית – האם היא מקדמת את‬
? ‫בטיחות הטיפול‬
Most patient-safety experts continue to believe that the
threat of liability is the primary barrier to the
development of effective and comprehensive patient
safety programs in hospitals. I suggest, on the
contrary…that judicial recognition of an explicit “right
to safety” for hospital patients, with correlative duty of
hospitals to implement patient-safety measures can
become the primary motivator for the development of
systems to improve patient safety.
George J. Annas. J.D., NEJM 354;19 May11,2006
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫בקרה שיפוטית‬

‫‪‬‬
‫שיפור איכות הרפואה‬
‫הרשומה הרפואית‬
‫• רישום מפורט יותר‬
‫• שמירה על רשומות‬

‫תהליך הבקרה הרפואית‬
‫• ניהול סיכונים‬
‫• אבטחת איכות‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תקשורת עם מטופלים‬
‫• הסכמה מדעת‬
‫• גילוי נאות על תקלות‬

‫ניהול הטיפול הרפואי‬
‫• פרוטוקולים ונהלים‬
‫• הנחיות קליניות‬

‫החמרה שיפוטית‬

‫‪‬‬
‫רפואה מתגוננת‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬

‫ריבוי בדיקות וטיפולים מיותרים‬
‫יצירת מתח ביחסי מטפל‪-‬מטופל‬
‫הוצאות מוגברות לתשלום ביטוח‬
‫סגירת פעילויות בסיכון ביטוחי גבוה‬
‫קושי להשיג כיסוי ביטוחי‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית‬

‫(‪)1998‬‬

‫"חיובם של הרופא וקופת‬
‫חולים בדין הוא פרי של חוכמה‬
‫לאחר מעשה‪ .‬הרף שהוצב‬
‫לקביעת אחריותם‪ ,‬הוצב בגובה‬
‫כה רב‪ ,‬עד שלא רק הרופא‬
‫הסביר אינו יכול לעוברו‪ ,‬אלא‬
‫גם הרופא המומחה המובהק‬
‫ייכשל בכך"‪.‬‬
‫(השופטת שטרסברג‪-‬כהן בדעת מיעוט‬
‫ע"א ‪ 3709,3264/96‬קופ"ח נ' פלד ואח')‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית – ההנמקה‬
‫"אין להטיל את העומס הכלכלי של הטעות הרפואית‬
‫על החולה‪ ,‬אלא מן הראוי כי יוטל‪ ,‬עקרונית‪ ,‬על‬
‫הרופא בעל הטעות שממנו יפוזר ממילא על ציבור‬
‫רחב יותר באמצעות ביטוח האחריות המקצועית‪.‬‬
‫יתרה מזו‪ ,‬הטלת האחריות האישית על הרופא‪...‬‬
‫עשויה לעודד את מילוי החובה המקצועית‬
‫להתעדכנות בספרות המקצועית‪"...‬‬
‫(השופט אנגלרד ע"א ‪ 3709,3264/96‬קופ"ח נ' פלד ואח')‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ההחמרה השיפוטית –‬
‫שאלת האחריות‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"החמרת" האחריות של המטפלים‬
‫"פרקטיקה רצויה" במקום "פרקטיקה מצויה"‬
‫החלת נורמות התנהגות רטרוספקטיבית‪" -‬דרך עוקפת פרקטיקה‬
‫מקובלת"‬
‫מבחן "המומחה הטוב" במקום "הרופא הסביר"‬
‫החלת כלל "הדבר מדבר בעדו" במקרי סיבוכים נדירים‬
‫החלה מסיבית של "כלל הנזק הראייתי"‬
‫החלת אחריות במקרים של "קשר סיבתי נסיבתי"‬
‫קביעת חובות מוגברות בכל הנוגע להסברים למטופלים עובר‬
‫למתן לטיפולים רפואיים‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"פרקטיקה מצויה" לעומת "פרקטיקה רצויה"‬
‫העובדות ‪ -‬רביד נ' קליפורד‬

‫ביום ‪ 5.4.84‬הגיעה רביד בת החמש למרפאת שיניים לצורך‬
‫טיפול שיניים‪ .‬כהכנה לטיפול הזריק לה הרופא זריקת הרדמה‬
‫מקומית בלסתה התחתונה מצד ימין‪ .‬הרופא השתמש לצורך‬
‫ההזרקה במזרק לא שואב‪ ,‬שהיה מקובל לשימוש באותה תקופה‬
‫(פרקטיקה מקובלת)‪.‬‬
‫זמן קצר לאחר ההזרקה נטתה רביד על צידה ולא הצליחה‬
‫להתייצב‪ .‬היא היתה מנומנמת והוחלט להעבירה לטיפול בבית‪-‬‬
‫חולים‪ .‬כתוצאה מן האירוע סובלת רביד עד היום מהמיפרזיס‬
‫במחצית הגוף השמאלי ומהפרעות נוירולוגיות וקוגנטיביות‪.‬‬
‫הסתבר כי חומר ההזרקה חדר לכלי דם משם נדד למוח וגרם‬
‫לקריש דם ולאוטם מוחי‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"פרקטיקה מצויה" לעומת "פרקטיקה רצויה"‬
‫ההכרעה המשפטית‬

‫העובדה שרופא נהג בהתאם לפרקטיקה המקובלת‬
‫בתחומו‪ ,‬היא כשלעצמה‪ ,‬אינה מעניקה לו הגנה‬
‫מוחלטת ולעולם מצוי בידי בית המשפט לקבוע‪ ,‬כי‬
‫פרקטיקה נהוגה זו אינה עולה בקנה אחד עם חובת‬
‫הזהירות של רופא כלפי מטופל‪.‬‬
‫פרקטיקה מקובלת מהווה פרמטר‪ ,‬ואפילו פרמטר‬
‫חשוב‪ ,‬במכלול השיקולים שעל בית המשפט לשקול‬
‫בבואו לקבוע את סטנדרט ההתנהגות הראוי‪ ,‬אולם‬
‫אין היא הפרמטר היחיד אשר בית המשפט יתחשב בו‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫די היה באמצעי פשוט וזמין למנוע סיכון ידוע של‬
‫חדירת מזרק עם חומר הרדמה לתוך עורק‪ ,‬דבר אשר‬
‫עלול לגרום לתופעות לוואי משמעותיות‪ .‬כל זאת‬
‫ללא תוספת עלות משמעותית‪.‬‬
‫בנסיבות אלה אין מנוס מן המסקנה כי רופא התרשל‬
‫שכן רופא זהיר היה בוחר למנוע סיכון זה באמצעות‬
‫שימוש במזרקים שואבים‪.‬‬
‫רביד נ' קליפורד‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬
‫הנורמות אינן נקבעות על‪-‬ידי מומחים אלה או אחרים‪ ,‬אלא‬
‫על‪-‬ידי בית‪-‬המשפט‪.‬‬
‫שאלת תפקידו של מנתח בחדר ניתוח היא עניין ערכי‬
‫ונורמטיבי שמתפקידו של בית‪-‬המשפט להכריע בו‪.‬‬
‫עדות יו"ר המועצה הלאומית לכירורגיה‪ ,‬הרדמה וטיפול נמרץ‬
‫כי אין אחריות הדדית בין מנתח לרופא מרדים‪ ,‬כפי שבא לידי‬
‫ביטוי בסיכום ישיבת המועצה הלאומית הנ"ל‪ ,‬אין לראות בה‬
‫משום נורמה נכונה‪ ,‬ולפיכך אין לפעול על‪-‬פיה‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬

‫(‪)2‬‬

‫אם נרשם בסיכום ישיבת מועצת איגוד רופאי העיניים‪ ,‬כי‬
‫המנתח אחראי כלפי המנותח על הניתוח ותוצאותיו בלבד‪,‬‬
‫והמרדים אחראי כלפי המטופל על תהליך ההרדמה ותוצאותיו‪,‬‬
‫אין לראות בכך כאילו כל אחד מהם אחראי רק על תחומו‪,‬‬
‫וחייבת להיות הדדיות ביניהם‪ ,‬ולמרות שאין למנתח "אחריות‬
‫על" הרי שיש לו אחריות על סימני החיים של המנותח‪ ,‬לא‬
‫פחות מאשר למרדים‪ ,‬ועל‪-‬כן עמדת איגוד רופאי העיניים כפי‬
‫שבאה לידי ביטוי במסמך הנ"ל‪ ,‬אינה משקפת את הנורמה‬
‫המחייבת‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬

‫(‪)3‬‬

‫המסמך בדבר חלוקת אחריות בחדר הניתוח של ההסתדרות‬
‫הרפואית בישראל‪ ,‬קובע כי שיתוף פעולה בין הרופא המנתח‬
‫והרופא המרדים בניתוח חיוני להצלחת הטיפול וכך יש אכן‬
‫לנהוג‪ ,‬אולם ההסתייגות שעל‪-‬פיה אין הרופא המנתח אחראי‬
‫לפעולות המבוצעות על‪-‬ידי הרופא המרדים‪ ,‬כפי שהרופא‬
‫המרדים אינו אחראי על פעולות המבוצעות על‪-‬ידי הרופא‬
‫המנתח‪ ,‬איננה נורמה שיש לפעול על‪-‬פיה‪ ,‬שכן ברור שהמנתח‬
‫אינו אחראי על פעולות המרדים‪ ,‬אולם אין בכך כדי לסייג‬
‫אחריותו לעקוב אחר סימני החיים של המנותח‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬

‫(‪)4‬‬

‫כאשר מנותח פונה למנתח בבקשה לנתחו אין הוא יוצר קשר אחד עם‬
‫המרדים וקשר אחר עם המנתח‪ ...‬יש לייחס לו אחריות מעבר לעצם‬
‫הפעולה הכירורגית‪ ,‬המנותח מצפה ממנו להיות אחראי על חייו בעת‬
‫ביצוע הניתוח – ולאו דווקא בעת ביצוע הפעולה הכירורגית גרידא‪.‬‬
‫כל מנתח חייב להיות שותף מלא למעקב אחר סימני חיים של המנותח‪ ,‬גם‬
‫תוך כדי ובמהלך הניתוח‪ ,‬ואין הוא רשאי להטיל את האחריות הבלעדית‬
‫על כך על כתפי המרדים‪.‬‬
‫חובתו של המנתח היתה להאזין לקולות המוניטור ע"מ לוודא שהוא‬
‫ממשיך לנתח אדם חי ולא מחוסר חיים‪ .‬אם הוא לא עושה כן הוא‬
‫מתרשל‪.‬‬
‫המנתח שלא עשה כן הורשע בעבירה של מעשה פזיזות ורשלנות‪.‬‬
‫פ (תא) ‪ 40016/07‬מ"י נ' אסותא ואח'‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החלת נורמות רטרוספקטיבית‬
‫בשנת ‪ 1986‬נולד ערן סידי עם חסר של כף יד ימין‪.‬‬
‫בשנת ‪ 1997‬הגישה משפחת סידי תביעה נגד הגיניקולוג שביצע‬
‫לאם בדיקת אולטרה סאונד שגרתית במהלך ההריון‪ ,‬בטענה של‬
‫רשלנות באי אבחון חסר כף היד‪.‬‬
‫ביהמ"ש המחוזי פסק כי לא היתה רשלנות בביצוע הבדיקה‪ ,‬שכן‬
‫בשנה הנדונה בדיקת האולטרה סאונד הבסיסית לא כללה סקירת‬
‫גפיים ודחה את התביעה‪.‬‬
‫לעומת זאת ביהמ"ש העליון שדן בערעור על התביעה קבע‬
‫בשנת ‪ 2005‬כי חלה חובה על הרופא הבודק בשנת ‪!!! 1986‬‬
‫ליידע את האישה על מגבלות הבדיקה ועל האפשרות לבצע‬
‫בדיקת אולטרה סאונד מורחבת במסגרת הפרקטיקה הפרטית‪...‬‬
‫ע"א ‪ 4960/04‬סידי‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החלת נורמות רטרוספקטיבית ‪2 -‬‬
‫ילדה נולדה בשנת ‪ 1995‬כשהיא סובלת מתסמונת ‪ X‬שביר‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע כי בתקופה הרלבנטית הבדיקה טרם הומלצה ע"י הגורמים‬
‫המקצועיים ושליחת הנשים לביצועה בוודאי שלא היתה פרקטיקה מחייבת‬
‫את הרופא הסביר‪.‬‬
‫ואולם ביהמ"ש קבע כי מאחר שבמאמרים שפורסמו עובר לשנת ‪1994‬‬
‫מוזכרות בדיקות המבוצעות לאוכלוסייה בעלת סיכון נמוך לצרכי מחקר או‬
‫לצרכים אחרים‪ ,‬היה על רופא סביר הקורא את המאמרים הללו להסיק כי‬
‫"בדיקות סקר" לגילוי הנשאות קיימות גם אם ביצוען עדיין אינו מומלץ‪.‬‬
‫הבדיקה היתה קיימת במועד הרלבנטי ויש לייחס להורים בהתאם להלכת‬
‫סידי ציפייה סבירה כי קיומה יגולה להם ולכן הרופא התרשל בכך שלא ידע‬
‫על קומה ולא גילה להורים על קיומה‪.‬‬
‫הקופה אחראית לכך שלא הפיצה בקרב רופאיה את האפשרות לביצוע‬
‫בדיקה לגילוי הנשאות לתסמונת ‪ X‬שביר גם לנשים ללא כל אינדיקציה‪.‬‬
‫א (ים)‪ 5416/03‬שיר סגל‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"כלל ‪ 30‬הדקות" – ‪OUT‬‬
‫השאלה היא מהו פרק הזמן הסביר לביצוע ניתוח קיסרי ?‬
‫פרק הזמן של ‪ 15‬דקות לבצוע ניתוח קיסרי הוא פרק זמן‬
‫אפשרי וראוי כאשר חדר הניתוח פנוי וכל הצוות זמין‪ ...‬יש‬
‫להשלים‪ ,‬חרף העובדה שהדבר אינו רצוי‪ ,‬גם עם חלוף פרק‬
‫זמן ארוך יותר של כ‪ 25-30 -‬דק' עד לניתוח‪ .‬אולם שיהוי כזה‬
‫בביצוע הניתוח‪ ,‬כדי שיתקבל כשיהוי סביר‪ ,‬מחייב מתן הסבר‪,‬‬
‫המבוסס על נסיבותיו המיוחדות של המקרה הנדון‪ ,‬ועל כך‬
‫שבפועל נעשו מאמצים סבירים לקצר פרק זמן זה דבר שלא‬
‫הסתייע באותן נסיבות‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"כלל ‪ 15‬הדקות" – ‪IN‬‬
‫במקרה שלפנינו‪ ,‬לא ניתן הסבר המצדיק התמשכותו של פרק‬
‫הזמן שחלף בין קבלת ההחלטה על ביצוע הניתוח לבין הביצוע‬
‫בפועל‪.‬‬
‫במקרה שלפנינו נפל שיהוי בלתי מוצדק של כ‪ 6 -‬דקות גם‬
‫בהתמשכות פרק הזמן ממועד קבלת ההחלטה על הניתוח ועד‬
‫לביצועו‪ .‬מכאן‪ ,‬שבסה"כ נפל במקרה זה שיהוי בלתי מוצדק‬
‫בביצוע הניתוח הקיסרי‪ ,‬העולה כדי רשלנות‪ ,‬של ‪31-33‬‬
‫דקות‪ ,‬ולמצער שיהוי של ‪ 21‬דקות‪.‬‬
‫א (ים) ‪ 8005/06‬ב‪.‬ר‪ .‬נ' בי"ח מאיר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית –‬
‫סטנדרט המומחה הטוב‬

‫על הרופא להשתמש ברמת ידע‪ ,‬כשרון ואיכפתיות‪,‬‬
‫הקיימת ומופעלת ע"י רופאים ברמה מקצועית טובה‬
‫ולא ממוצעת‪.‬‬
‫כאשר מדובר ברופא הטוען לכישורים מיוחדים ולהיותו‬
‫מומחה‪ ,‬הרמה הנדרשת ממנו היא בהתאם לכך‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית –‬
‫"המתמחה חשוד"‬
‫אישה שעברה ניתוח קיסרי אלקטיבי בהרדמה ספינלית‪,‬‬
‫נותרה עם נזק לשורשי העצב הפירוניאלי‪ ,‬נזק זה יוחס‬
‫לפגיעה במהלך ההרדמה‪.‬‬
‫וכך אמר ביהמ"ש על המרדים שהיה מתמחה ותיק בעת‬
‫הניתוח‪":‬רף המומחיות הרשמית של הנתבע שהוא נמוך‬
‫לטעמי‪ ,‬גם אם הוא בעל ניסיון מעשי רב‪ ,‬יש בו כדי ליצור‬
‫חיזוק לטענות התובעת וספק באשר לביצועה הנאות של‬
‫ההרדמה "‬
‫‪...‬‬
‫ת"א ‪ 072682/99‬פני אלמליח‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החלת כלל הדבר מדבר בעדו‬
‫בתי‪-‬המשפט מחילים את כלל "הדבר מדבר בעדו" באופן‬
‫"ליברלי" ומעבירים את נטל השכנוע מכתפי התובעים אל‬
‫כתפי הנתבעים להוכיח שלא היתה רשלנות מצידם‪.‬‬
‫התנאים להחלת הכלל (ס' ‪ 41‬לפקודת הנזיקין)‪:‬‬
‫ התובע לא ידע ולא יכול היה לדעת על הנסיבות שהביאו‬‫לידי הנזק‬
‫ הנזק נגרם על‪-‬ידי נכס בשליטת המזיק‬‫ המקרה מתיישב יותר עם המסקנה שהיתה רשלנות‬‫מאשר עם העדרה‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בסיבוכים נדירים‬
‫אישה הרה עברה דיקור מי שפיר בשבוע ‪ 18‬להריונה‪ ,‬אשר‬
‫הסתבך בזיהום תוך רחמי‪ ,‬שהוביל לספסיס סוער ולמותה‬
‫של האישה‪.‬‬
‫ועדת בדיקה של משרד הבריאות לא מצאה התרשלות‬
‫בטיפול במנוחה מצד גורם רפואי כלשהו‪.‬‬
‫בעלה וילדיה של המנוחה הגישו תביעה נגד הרופא המטפל‬
‫שביצע את הדיקור בטענה שהדיקור נעשה באופן רשלני‪,‬‬
‫ללא ניקוי מתאים של איזור הבטן בו בוצעה הדקירה‬
‫וכתוצאה מכך נגרם הזיהום שהוביל למותה‪.‬‬
‫לא הוגשה חוו"ד מטעם התובעים לתמיכה בטענותיהם‪ ,‬והם‬
‫בקשו להחיל את הכלל של "הדבר מדבר בעדו"‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בסיבוכים נדירים‬
‫ביהמש פסק כי "מהעדויות שנשמעו בבית המשפט ומחומר‬
‫הראיות שהובא‪ ,‬ניתן לקבוע כי השימוש בחומר החיטוי‬
‫פולידין ואלכוהול היה נפוץ ומקובל לצורך עריכת הדיקור‬
‫וכי הנתבעים פעלו על‪-‬פי הנהוג והמקובל בכגון דא‪ ...‬ואין‬
‫לבוא לנתבעים בטרוניה באשר לפרקטיקה בה נהגו"‬
‫ואולם העובדה ‪ -‬שמדובר בתוצאה נדירה ובלתי צפוייה‬
‫למדי של דיקור מי שפיר שגרם לזיהום חריף ברחם‬
‫האשה ומותה עקב כך ‪ -‬תומכת בתחולת הכלל של הדבר‬
‫מדבר בעדו‪ .‬זה מצביע יותר על קיומה של התרשלות מאשר‬
‫על העדרה‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בסיבוכים נדירים‬
‫אף כי התובעים לא הוכיחו את הסיבה הממשית והישירה לזיהום‬
‫בגופה של המנוחה ולמותה כתוצאה מכך‪ ,‬שוכנעתי – על‪-‬פי מאזן‬
‫ההסתברויות במשפט האזרחי – כי ההסתברות שהיא נפטרה עקב‬
‫רשלנותם הרפואית של הנתבעים עולה על ההסתברות כי הפגיעה‬
‫לא היתה תוצאה של התרשלות כזו‪.‬‬
‫נטל השכנוע בדבר העדר התרשלות עבר לכתפי הנתבעים‬
‫ומשהם לא עמדו בו – דין התביעה להתקבל‪.‬‬
‫נקבע שהרופא שביצע את הדיקור אחראי ברשלנות משום שלא‬
‫הרים את הנטל להסביר באיזה מנגנון אירע הזיהום שלא‬
‫באחריותו‪.‬‬
‫א (ת"א) ‪ 89/96‬עזבון המנוחה ג'ומאנה מראר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשומות רפואיות – כלל "הנזק הראייתי"‬

‫"מקום שצריך להיעשות רישום רפואי וזה לא נעשה‪ ,‬ולא‬
‫ניתן הסבר מניח את הדעת למחדל זה‪ ,‬יועבר נטל ההוכחה‬
‫בדבר העובדות השנויות במחלוקת‪ ,‬שיכלו להתבהר מתוך‬
‫הרישום‪ ,‬אל כתפי הרופא או המוסד‪ ,‬שבמסגרתו ניתנו‬
‫השירותים הרפואיים‪".‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫נתונים על העברת נטל הראיה –‬

‫דו"ח ועדת שפניץ‬

‫נראה שנושא הרשומה הרפואית‪ ,‬ליקוי בה או היעדרה הוא‬
‫בעל השלכות מרכזיות בתחום תביעות הרשלנות הרפואית‪,‬‬
‫היכול לעיתים להשפיע באופן מהותי על תוצאת הדיון‬
‫בתביעה‪.‬‬
‫בשני שליש מן המקרים בהם העביר בית‪-‬המשפט את הנטל‬
‫מכתפי התובעים אל כתפי הנתבעים‪ ,‬בשל ליקוי ברשומה‬
‫הרפואית‪ ,‬הם לא הצליחו להתמודד עמו ולהרים אותו‪,‬‬
‫ונקבעה אחריות של המטפלים לנזקם של התובעים‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫התובע יליד ‪ 1939‬אושפז עקב אוטם שריר הלב‪.‬‬
‫בוצע צינתור שבמהלכו הוזרק חומר ניגוד מסוג‬
‫אורוגרפין‪.‬‬
‫סמוך לאחר ההזרקה התלונן התובע על הרגשה‬
‫לא טובה‪ .‬תוך שתי דקות היתה ירידה בלחץ‬
‫הדם‪ ,‬פרפור חדרים ואיבוד הכרה‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)2‬‬

‫האבחנה – שוק אנפילקטי עקב רגישות ליוד‪.‬‬
‫החלה פעולת החייאה אליה הצטרפו רופאים‬
‫בכירים וביניהם מנהל המחלקה הקרדיולוגית‬
‫ומנהל יחידת הצינתורים‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)3‬‬

‫פעולות ההחייאה כללו‪ :‬עיסוי חזה‪ ,‬מכות‬
‫חשמל‪ ,‬החדרת קוצב לב זמני והזלפת‬
‫תרופות שונות‪.‬‬
‫רק בחלוף כ‪ 40 -‬דקות חזר הלב לתפקד‪,‬‬
‫אלא שבזמן זה נגרם נזק מוחי קשה והתובע‬
‫נותר במצב וגטטיבי‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)4‬‬

‫נקבע כי לא היתה רשלנות בטיפול שקיבל התובע‬
‫עד שלב ההחייאה‪.‬‬
‫השאלה במחלוקת היתה האם ההחייאה בוצעה‬
‫בסבירות ובמיומנות‪.‬‬
‫עיון בכל הרישומים וסיכום הראיות בעניין זה‬
‫מעלה מספר בעיות; פרט לרישום הטכנאית על‬
‫מתן לידוקאין‪ ,‬אין רישום ישיר כלשהו על מצב‬
‫התובע במהלך המשבר‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)5‬‬

‫אין חולק כי מדובר באירוע קשה גם‬
‫לצוות הרפואי וניתן להבין כי הצוות דאג‬
‫קודם כל לטיפול בתובע ופחות לביצוע‬
‫רישומים‪ ,‬אולם מהנתונים עולה כי‬
‫חסרים רישומים וחלקם לא מדויקים או‬
‫לא ברורים דיים‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)6‬‬

‫התוצאה המעשית היא כי הרישום הלקוי‬
‫נזקף לחובת הנתבע ברשלנות רישומית‬
‫ונטל ההוכחה כי אין התרשלות של‬
‫הנתבע בעצם הטיפול הינו על הנתבע‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)7‬‬

‫הסברי הנתבע‪ ,‬לפיהם הצוות הרפואי היה שקוע כולו‬
‫בהחייאה ולכן אין לצפות ואין לדרוש תשומת לב‬
‫לרישום‪ ,‬הינם הסברים שובי לב אך אינם הסברים‬
‫מלאים‪.‬‬
‫הרשלנות הרישומית שפורטה לעיל שללה מהתובע את‬
‫היכולת לבודד חלק מהתהליך ולברר כראוי האם‬
‫במהלך ההחייאה היו נתונים שאיפשרו טיפול אחר או‬
‫אבחנה אחרת‪ .‬איננו יודעים מה סדר מתן כמות כה‬
‫גדולה של אדרנלין‪ ,‬ומה היו התגובות לכך‪...‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)8‬‬

‫אם היו רישומים ראויים בזמן ההחייאה‪ ,‬הן‬
‫על סדר התרופות וכמותן והן על לחצי דם‪,‬‬
‫יתכן והיו בידי התובע כלים טובים יותר‬
‫להראות כי במהלך החייאה כה ארוכה היה‬
‫אפשר לנקוט דרכים נוספות‪.‬‬
‫נקבע כי הנתבעים אחראים ל‪ 30% -‬מן הנזק‬
‫של התובע‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל הראייתי בשל אי ביצוע בדיקה‬

‫אישה הרה בהריון ראשון (לאחר ‪ 3‬שנים של טיפולי‬
‫עקרות) הגיעה לבי"ח בשבוע ה‪ 31 -‬להריון לאחר שחשה‬
‫ברע‪ .‬בביה"ח אובחנה הפרדות שיליה ומוות תוך רחמי‪,‬‬
‫על רקע רעלת הריון‪.‬‬
‫השאלה במחלוקת היתה האם הפרדות השיליה היתה‬
‫פתאומית או שהגיניקולוג אצלו ביקרה בבוקר אותו יום‪,‬‬
‫היה יכול כבר אז‪ ,‬לאבחן הפרדות שיליה‪ ,‬לשלוח אותה‬
‫בדחיפות לחדר לידה ולמנוע מוות תוך רחמי‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל הראייתי בשל אי ביצוע בדיקה‬

‫כיוון שהרופא לא ערך בדיקה של רגישות הבטן בעת הביקור של‬
‫האישה אצלו‪ ,‬קבע ביהמ"ש כי הוא גרם בכך נזק ראייתי לתובעת‬
‫כי נמנע ממנה להוכיח כי כבר באותה עת סבלה מהפרדות‬
‫שיליה‪...‬‬
‫לאור זאת הועבר הנטל אל הרופא לשכנע‪ ,‬כי באותו שלב בו נמנע‬
‫מלבצע את הבדיקה‪ ,‬לא סבלה האישה מבטן רגישה ולא היתה‬
‫שרויה בתהליך של הפרדות שיליה‪.‬‬
‫הרופא לא הצליח לעמוד בנטל זה ולכן נקבע כי הוא אחראי למות‬
‫העובר‪...‬‬
‫ע"א ‪ 9328/02‬לאה מאיר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"קשר סיבתי נסיבתי"‬
‫הוריה של פגה שנולדה בשבוע ‪ 29‬להריון בעקבות‬
‫הפרדות שליה‪ ,‬הגישו תביעה נגד ביה"ח‪ ,‬בטענה שהיה‬
‫איחור בביצוע ניתוח קיסרי לאם וכתוצאה מכך סובלת‬
‫הילדה משיתוק מוחין ופיגור שכלי‪.‬‬
‫התביעה הסתמכה על חוו"ד גניקולוגית בלבד ואילו‬
‫ההגנה הסתמכה על חוו"ד של נוירופדיאטר ונאונטולוג‬
‫ששללו קשר סיבתי בין הנזקים לבין העיכוב בביצוע‬
‫הניתוח הקיסרי וקבעו כי יש לשייכם לנזקי הפגות‬
‫בלבד‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"קשר סיבתי נסיבתי"‬
‫ביהמ"ש קבע כי קיים קשר "סיבתי נסיבתי" בין‬
‫התרשלות הרופאים שהתעכבו בביצוע הניתוח הקיסרי‪,‬‬
‫לבין הנזק שנגרם לפגה ולפיכך הטיל אחריות על‬
‫ביה"ח לפצות אותה על ‪ 40%‬מן הנזק שלה‪.‬‬
‫ביהמ"ש העליון אישר את פסה"ד המחוזי וקבע כי‬
‫לבימ"ש יש שיקול דעת לקבוע כי קיים קשר "סיבתי‬
‫נסיבתי" ואת שיעור האחריות ההסתברותי לנזק‬
‫(הפיצוי הופחת ל‪ 20% -‬מן הנזק)‪.‬‬
‫פס"ד מלול עדן‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫דרישות ההסבר בנסיבות מיוחדות‬

‫“ייתכנו מקרים בהם לסיכונים בעלי הסתברות נמוכה‬
‫תהיה משמעות מיוחדת לחולה הספציפי‪ .‬במקרה‬
‫כזה‪ ,‬למרות האחוז הנמוך יכללו אותם סיכונים‬
‫בתחום המידע המהותי הנדרש לחולה לשם החלטה‬
‫מושכלת אם לעבור את הטיפול הרפואי”‪.‬‬

‫ת”א (י‪-‬ם) ‪1109/97‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רף ההסבר בניתוחים אלקטיביים‬

‫"ההסבר הנדרש לקבלת הסכמה מדעת לניתוח‬
‫אלקטיבי – שאף בלעדיו ניתן לקיים אורח חיים‬
‫רגיל – נכלל ברף העליון של חובת הגילוי‪ ,‬והוא‬
‫כולל‪ ,‬בנוסף להתייחסות לסיכויי ההצלחה גם מתן‬
‫הזהרה מפני הסיבוכים האפשריים‪ ...‬גם אם‬
‫סיבוכים אלו נדירים‪".‬‬
‫ע"א ‪6153/97‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רף ההסבר בניתוחים אלקטיביים ‪-‬‬

‫‪RSD‬‬

‫"בענייננו מדובר בסיבוך המתרחש בקרב ‪0.5% - 0.3%‬‬
‫מהניתוחים – גם אם שיעור זה אינו גבוה‪ ,‬הרי מדובר בסיבוך‬
‫חמור‪ ,‬העלול לגרום להפיכתה של הגפה לחסרת כל תפקוד‪ ...‬כיוון‬
‫שמדובר בניתוח אלקטיבי חובת ההסבר נמצאת ברף העליון‪ .‬סיכון‬
‫‪ RSD‬הינו בגדר המידע שהתובע היה רשאי לצפות‪ ,‬באורח סביר‪,‬‬
‫כי יגולה לו‪ ,‬כדי שיוכל לשקלו במסגרת גיבוש דעתו לעניין‬
‫הסכמתו לטיפול הרפואי‪"...‬‬

‫ת"א ‪ 920/99‬יצחק נ' שע"צ‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רף ההסבר ברפואה פרטית‬

‫"רפואה פרטית בה קיים ניגוד עניינים מובנה בין‬
‫השאיפה המסחרית להרבות בניתוחים לבין‬
‫האינטרס של המטופל‪ ,‬כדי להקהות את עוקצו של‬
‫ניגוד העניינים יש להעמיד את המטופל על הסיכונים‬
‫והסיכויים שבניתוח המוצע לרבות החלופה שלא‬
‫לבצע כלל ניתוח סיכוייה וסיכוניה‪".‬‬
‫ע"א ‪6153/97‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫חובת ההסבר על טיפולים מחוץ לסל‬
‫בנסיבות מתאימות עשוי להיווצר צורך ליידע את המטופל לגבי‬
‫אפשרות טיפול המוצעת רק במסגרת הרפואה הפרטית ואולי אף‬
‫במסגרת שירותי רפואה מעבר לים‪ .‬כך יש לעשות‪ ,‬אכן‪,‬‬
‫כשמדובר בטיפול או בתרופה שעשויים לסייע לחולה ואינם‬
‫זמינים ברפואה הציבורית בארץ‪.‬‬
‫כשחולה אובחן כסובל ממחלה מסויימת‪ ,‬וישנה תרופה שאינה‬
‫מצויה ב"סל" – מקובל עלי שעל הרופא ליידע את החולה בדבר‬
‫קיומה של התרופה‪.‬‬
‫עליו להשאיר להחלטתו של החולה את השאלה אם לרכוש את‬
‫התרופה מכספו אם לאו‪ .‬שאלה זו כרוכה לא אחת באפשרויות‬
‫הכספיות של החולה וגם בפער בין ההשפעה של התרופה‬
‫שב"סל" לזו שאינה נמצאת בו‪ ,‬על הרופא לספק את המידע‬
‫הנדרש‪ ,‬והחולה‪ -‬יחליט‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ע"א ‪ 4960/04‬סידי‬

‫פגיעה באוטונומיה – פיצוי ללא נזק‬

‫אישה אושפזה בבית חולים לניתוח אורטופדי בשל‬
‫דפורמציה ברגל‪ .‬בסופו של דבר‪ ,‬במקום ניתוח לתיקון‬
‫הדפורמציה עברה ביופסיה בכתף בשל ממצא ידוע בכתף‬
‫שנחשד להיות גידול ממאיר‪ .‬בעקבות הביופסיה נותרה עם‬
‫מגבלה קשה בתפקוד הכתף‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פגיעה באוטונומיה‬
‫המטופלת טענה כי לא הוסברו לה הסיכונים הכרוכים‬
‫בביופסיה ולפיכך לא נתנה הסכמה מדעת לביצוע הפעולה‪.‬‬
‫נקבע כי גם לו היו נפרשים בפניה הסיכונים היתה נותנת‬
‫הסכמתה לביופסיה בשל הסיכון הממשי שמדובר בגידול‬
‫ממאיר‪.‬‬
‫למרות זאת נפסק כי היתה פגיעה באוטונומיה שלה והיא‬
‫זכאית לפיצוי כספי‪...‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פגיעה באוטונומיה‬

‫“ההכרה בזכותו של החולה לפיצוי על‬
‫הפגיעה באוטונומיה שלו‪ ,‬מקום בו הופרה‬
‫חובה זו‪ ,‬עשויה לתרום לכך שחובה זו‬
‫תקוים הלכה למעשה”‪.‬‬
‫ע”א ‪ 2781/03‬מיאסה עלי דעקה‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות בפגיעה באוטונומיה‬

‫הפרת חובת הזהירות ‪ -‬אי מתן הסברים‬
‫למטופלים לפני ביצוע טיפולים‬
‫נזק ‪ -‬פגיעה באוטונומיה של המטופל‬
‫קשר סיבתי ‪ -‬בין אי מתן ההסברים לבין‬
‫עוצם ההפתעה מן הסיבוך שהתרחש‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫משמעות העדרו של טופס הסכמה ייעודי‬
‫ניתוח סימפטקטומי (נגד הזעת יתר)‪ ,‬שבוצע בשנת ‪ 1999‬והסתבך‬
‫בהזעת יתר פיצויית‪.‬‬
‫המטופל הגיש תביעה בטענה שלא הוזהר מפני הסיבוך האמור‪.‬‬
‫התובע הוחתם על טופס הסכמה סטנדרטי (לא ייעודי)‪ ,‬משום שעד‬
‫השנה האמורה לא פותח טופס ייעודי מתאים‪.‬‬
‫הרופא המנתח רשם בגיליון כי הוסברו הסיכונים הכרוכים בפעולה‬
‫והעיד בבימ"ש כי הוא מסביר לכל המטופלים‪ ,‬ללא יוצא מן הכלל‪,‬‬
‫כי הבעיה עם הניתוח היא שבמקרים רבים מאוד‪ ,‬למעלה מ‪50% -‬‬
‫מופיעה הזעה פיצויית‪ ,‬וב‪ 2-3% -‬מן המקרים ההזעה הפיצויית‬
‫יכולה להיות משמעותית ביותר‪.‬‬
‫סטודנטית שהועסקה במרפאתו של הרופא ונכחה בזמן שקיבל‬
‫חולים אישרה את עדותו בעניין ההסברים‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫חוק זכויות‬

‫החולה‪ ,‬התשנ”ו‪1996-‬‬

‫סעיף ‪ :14‬אופן מתן הסכמה מדעת‬

‫(א)‬

‫‪.....‬‬

‫(ב)‬

‫הסכמה מדעת לטיפול רפואי המנוי בתוספת תינתן‬
‫במסמך בכתב‪ ,‬שיכלול את תמצית ההסבר שניתן‬
‫למטופל‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫חוק זכויות‬

‫החולה‪ ,‬התשנ”ו‪1996-‬‬

‫תוספת‬
‫(סעיפים ‪)15 ,14‬‬
‫(‪ )1‬ניתוחים‪ ,‬למעט כירורגיה זעירה‪.‬‬
‫(‪ )2‬צינתורים של כלי דם‪.‬‬
‫(‪ )3‬דיאליזה‪.‬‬
‫(‪ )4‬טיפול בקרינה מייננת (רדיותרפיה)‪.‬‬
‫(‪ )5‬טיפולי הפריה חוץ‪-‬גופית‪.‬‬
‫(‪ )6‬כימותרפיה לטיפול בתהליכים ממאירים‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בהעדר טופס הסכמה ייעודי‬
‫נקבע (בערעור) כי נוכח הוראות חוק זכויות החולה אין די בטפסים הערוכים‬
‫על פי תקנות בריאות העם (טופסי הסכמה)‪ ,‬התשמ"ד‪. 1984-‬‬
‫ככל הנראה המערכת הרפואית התאימה עצמה להוראות אלה באיחור מסויים‪,‬‬
‫ובמועד הרלוונטי (‪ )1999‬עדיין נעשה שימוש בטפסים הישנים‪ ,‬תוך הפרת‬
‫הוראת החוק‪.‬‬
‫אין לשלול את האפשרות‪ ,‬לפיה הפרת החובה לעגן את הסכמת המטופל‬
‫במסמך בכתב שיכלול את "תמצית ההסבר שניתן למטופל"‪ ,‬שוללת‪ ,‬מניה‬
‫וביה‪ ,‬את האפשרות שאכן מדובר ב"הסכמה מדעת"‪.‬‬
‫דרישת הכתב בחוק היא "דרישה מהותית" ובהעדרו של טופס הסכמה מדעת‬
‫ערוך כדין‪ ,‬יש לקבוע‪ ,‬למצער‪ ,‬כי במקרה של מחלוקת‪ ,‬המטפל הוא זה‬
‫שצריך להוכיח קיומה של הסכמה זו‪.‬‬
‫ע"א ‪ 6299/05‬צורף‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ומה הדין כשיש טופס חתום ?!‬

‫נולדה‬

‫בשנת ‪1998‬‬
‫(מיקרופטלמיה)‪.‬‬
‫בשבוע ‪ 21‬להריון בוצעה לאם בדיקת אולטרה‪-‬סאונד בסיסית‬
‫במסגרת הקופה שנמצאה תקינה‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע כי לא ניתן לגלות את המום במסגרת בדיקה בסיסית‬
‫אך יש אפשרות לגלות זאת בבדיקה מורחבת‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע כי היה מדובר בהריון שלא בסיכון גבוה ולא היה‬
‫מקום לביצוע סקירה מורחבת‪/‬מכוונת‪.‬‬
‫האם חתמה על טופס בקשה לביצוע בדיקת על‪-‬קול לפיה היא‬
‫מודעת לכך שמדובר בבדיקה בסיסית וכי באפשרותה לבצע‬
‫בדיקה מורחבת באופן פרטי‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תינוקת‬

‫כשהיא‬

‫סובלת‬

‫מעיוורון‬

‫חתימה ללא הסבר – לאו הסכמה היא‬
‫ביהמ"ש קבע כי הרופאים הסבירו לאם כי הבדיקה אותה היא עומדת לבצע‬
‫היא בדיקה בסיסית וכי קיימת בדיקה משוכללת יותר אותה ניתן לבצע באופן‬
‫פרטי ואולם בכך לא די‪.‬‬
‫האם לא הבינה לאשורה את האבחנה בין הבדיקה הבסיסית והמורחבת ואם‬
‫היתה מבינה היתה בוחרת לבצע את הבדיקה על חשבונה‪ .‬יש כשל בשרשרת‬
‫המידע אשר נמסר לאם‪.‬‬

‫לא די בקיומה של פרקטיקה לפיה מיידעים את האישה כי קיימת‬
‫בדיקה מורחבת‪ ,‬העדר הנחיות ברורות ונהלים מוגדרים באשר‬
‫להיקף המידע שיש למסור למטופלת לעניין אפשרותה לבצע‬
‫בדיקה מורחבת ‪...‬ואי מתן הסבר הולם בטרם ביצוע הבדיקה‬
‫הבסיסית הינם בגדר נוהל בלתי סביר‪...‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תוצאות הערעור‬
‫המלצת ביהמ"ש‪:‬‬

‫לאור קשיים שהתגלעו בהכרעת בימ"ש קמא בשאלת‬
‫החבות ולאור זאת שבימ"ש קמא הכריע בפסק דינו‬
‫בסוגיות שלא היו בחזית הדיון יבוטל פסק דינו של‬
‫בימ"ש קמא והסכום אשר שולם לתובעים יישאר בידם‪.‬‬

‫התובעים הסכימו להצעת ביהמ"ש שמשמעותה‬
‫שפסה"ד מבוטל‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ההחמרה השיפוטית –‬
‫הנזק הממוני‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫הלכת "השנים האבודות" –‬
‫עזבון אטינגר ז"ל‬

‫פס"ד תקדימי ניתן‪ ,‬במרץ ‪ ,2004‬על‪-‬ידי בית‪-‬המשפט העליון‬
‫בהרכב של חמישה שופטים בתביעת עזבון של קטין‪ ,‬אשר הלך‬
‫לעולמו בגיל ‪ ,12‬כתוצאה מנפילה לבור בעת משחק עם חבר‪,‬‬
‫בעיר העתיקה בירושלים‬
‫עזבון של קטין אשר הלך לעולמו כתוצאה מרשלנות‪ ,‬זכאי לפיצוי‬
‫בגין הפסד כושר השתכרות ב"שנים האבודות"‪ ,‬בהן לא זכה‬
‫לחיות ולהתפרנס‬
‫זכות דומה קיימת גם לעזבון של בגיר שהלך לעולמו בגיל‬
‫העבודה‬
‫נפגע אשר קוצרה תוחלת חייו כתוצאה מרשלנות זכאי מעתה‬
‫לפיצוי בגין הפסד ההשתכרות שלו ב"שנים האבודות"‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"השנים האבודות" – ההשלכות הכספיות‬
‫נקבע כי חישוב הפסד ההשתכרות ב"שנים האבודות" יהיה מבוסס‬
‫על ‪ 30%‬מן השכר הממוצע במשק (בתקופה מגיל ‪18-21‬‬
‫החישוב הוא ‪ 70%‬מן הסכום האמור)‪.‬‬
‫ההנחה המובלעת היא כי ניתן לחסוך ‪ ₪ 2400‬מתוך ‪₪ 8000‬‬
‫בחודש !!!!!‬
‫בתביעת יורשים שהם גם תלויים ‪ ,‬נקבע כי יש ליורשים זכאות‬
‫לקבל פיצוי בגין ראשי נזק שנמצאים מחוץ לתחום החפיפה (כאב‬
‫וסבל וקיצור תוחלת חיים וכ"ו)‬
‫חישוב הפסד ההשתכרות בשנים האבודות‪ ,‬כולל גם חישוב הפסדי‬
‫פנסיה‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫הגידול בפיצוי הכספי‬
‫יולדת לאחר ‪ 3‬שנות טיפולי הפריה בהריון ראשון‪,‬‬
‫נשלחה "להסתובב" כדי לזרז לידה ושבה עם עובר מת‪.‬‬
‫בימ"ש המחוזי קבע אחריות ופסק לאם פיצוי של‬
‫‪ ₪ 300,000‬בגין כאב וסבל‪.‬‬
‫ביהמ"ש העליון קבע כי מגיע פיצוי גם לאב בגין כאב‬
‫וסבל שלו בסכום נוסף של ‪.₪ 250,000‬‬
‫סטיה מהלכה קודמת שחייבה נזק נפשי חמור "בניזוק‬
‫משני" שעולה כדי מחלת נפש או הפרעת נפש הגורמת‬
‫נכות ממשית‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פס"ד לבנה לוי‬

‫הגידול בסכומי הפיצוי‬
‫צעירה שנולדה בשנת ‪ 1985‬כשהיא סובלת משיתוק ביד שמאל‬
‫כתוצאה מפגיעה במקלעת העצבים הברכיאלית‪ ,‬הגישה בשנת‬
‫‪ 2006‬תביעה נגד ביה"ח בו נולדה בטענה של רשלנות בלידה‪.‬‬
‫בינתיים סיימה התובעת לימודי משפטים ומנהל עסקים ובמהלך‬
‫המשפט עשתה התמחות במשפטים‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע שיש אחריות לביה"ח ופסק לה פיצוי גלובלי בגין‬
‫הפסד השתכרות בסך של ‪ ₪ 800,000‬ובנוסף ‪ ₪ 600,000‬כאב‬
‫וסבל‪ ₪ 1,000,000 ,‬עזרת צד ג' ו‪ ₪ 85,000 -‬הוצאות ‪....‬‬

‫א (ים) ‪8363/06‬פדילה נ' בי"ח מאיר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"ועדת שפניץ" – אין מקום להגביל בחוק את‬
‫הפיצוי לתובעים בגין רשלנות רפואית‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫לאן מועדות פנינו?‬

‫‪ ‬המשך החמרה שיפוטית ?‬
‫‪ ‬התמתנות והתייצבות ?‬
‫‪ ‬התערבות חקיקתית ?‬
‫ימים יגידו‪....‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תודה !‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬


Slide 31

‫עדכונים בפסיקת בתי‪-‬המשפט‬
‫בתביעות רשלנות רפואית‬
‫עו"ד טליה חלמיש‪-‬שני‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬
‫מקבוצת מדנס‬
‫מאי ‪2009‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תמונת המצב‬
‫בשנים האחרונות אנו עדים לעליה ניכרת של ההוצאה‬
‫בגין תביעות אחריות מקצועית בתחום הרפואה‪.‬‬
‫העליה נובעת בעיקר מ"אינפלציה שיפוטית" שהביאה‬
‫לגידול ניכר בפיצויים המשולמים לתובעים‪.‬‬
‫התשלומים השנתיים בתביעות הרשלנות הרפואית‪ ,‬גדלו‬
‫בעשור האחרון ב‪.700% -‬‬
‫במקביל גדלו הפרמיות בצורה דרמטית והכיסויים‬
‫הוגבלו‪.‬‬
‫מוסדות רפואיים ורופאים פרטיים העוסקים בתחומים‬
‫בסיכון גבוה (לידות‪ US ,‬מיילדותי‪ ,‬כירורגיה פלסטית‬
‫וכ"ו) נתקלים בקושי להשיג כיסוי ביטוחי‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫התפתחות התביעות בבימ"ש‬

‫‪1994 - 2008‬‬

‫‪1,200‬‬
‫‪1,100‬‬
‫‪1,000‬‬
‫‪900‬‬
‫‪800‬‬
‫‪700‬‬
‫‪600‬‬
‫‪500‬‬
‫‪400‬‬
‫‪300‬‬
‫‪200‬‬
‫‪100‬‬
‫‪0‬‬

‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫‪2002‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫‪1994‬‬

‫מדד גידול התשלומים‬

‫‪1995 - 2008‬‬

‫‪3100%‬‬
‫‪2800%‬‬
‫‪2500%‬‬
‫‪2200%‬‬
‫‪1900%‬‬

‫‪1600%‬‬
‫‪1300%‬‬
‫‪1000%‬‬
‫‪700%‬‬
‫‪400%‬‬
‫‪100%‬‬
‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫‪2002‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫התפתחות התביעות בבימ"ש‬
‫מיילדות וגינקולוגיה‬

‫‪240‬‬

‫‪210‬‬

‫‪180‬‬

‫‪150‬‬

‫‪120‬‬

‫‪90‬‬

‫‪60‬‬

‫‪30‬‬

‫‪0‬‬
‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2002‬‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫מדד גידול התשלומים‬
‫מיילדות וגינקולוגיה‬

‫‪11100%‬‬
‫‪10100%‬‬
‫‪9100%‬‬
‫‪8100%‬‬
‫‪7100%‬‬
‫‪6100%‬‬
‫‪5100%‬‬
‫‪4100%‬‬
‫‪3100%‬‬
‫‪2100%‬‬
‫‪1100%‬‬
‫‪100%‬‬

‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫‪2002‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫מקצועות קליניים מובילים בשיעור הסיכון‬
‫‪1991 - 2008‬‬
‫מיילדות‬
‫כירורגיה כללית‬

‫‪40%‬‬

‫קרדיולוגיה‬

‫שיעור הסיכון הכספי‬

‫‪35%‬‬
‫‪30%‬‬

‫רפואת שיניים‬

‫‪25%‬‬

‫אורטופדיה‬

‫‪20%‬‬

‫נוירוכירורגיה‬

‫‪15%‬‬
‫‪10%‬‬

‫גינקולוגיה‬

‫‪5%‬‬

‫אופטלמולוגיה‬

‫‪0%‬‬

‫‪18%‬‬

‫שיעור התיקים עם סיכון כספי‬

‫‪16%‬‬
‫‪14%‬‬
‫‪12%‬‬
‫‪10%‬‬
‫‪8%‬‬
‫‪6%‬‬
‫‪4%‬‬
‫‪2%‬‬
‫‪0%‬‬

‫* ‪ 3%‬ומעלה‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫דו"ח ועדת "שפניץ"‪-‬‬

‫הועדה הבין משרדית לבחינת הדרכים להקטנת ההוצאה‬
‫הציבורית בגין תביעות הרשלנות הרפואית‬

‫מסתמנת בפסיקה מגמה של הרחבת אחריותם של בעלי‬
‫מקצועות הרפואה והמוסדות הרפואיים – החל בסוגית‬
‫ההתרשלות (ירידת קרנה של הלכת הפרקטיקה‬
‫המקובלת)‪ ,‬המשך בסיבתיות (אובדן סיכויי החלמה)‬
‫וכלה בהרחבת העילות (רשלנות בגין הסכמה מדעת)‬
‫וראשי נזק (פגיעה באוטונומיה)‪.‬‬
‫מהנתונים עולה כי במשך השנים עלו סכומי הפיצויים‬
‫הממוצעים שנפסקו בתביעות רשלנות רפואית‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫הגידול בפיצוי הממוצע לתובעים‬
‫שנת תשלום‬
‫‪2004‬‬
‫‪2005‬‬
‫‪2006‬‬
‫‪2007‬‬
‫‪2008‬‬

‫תשלום ממוצע לתובע (בדולר)‬
‫‪21,872‬‬
‫‪33,700‬‬
‫‪34,935‬‬
‫‪44,839‬‬
‫‪62,374‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פיצוי עבור כאב וסבל ב– ‪ 100%‬נכות‬

‫‪1997-2008‬‬

‫‪1600000‬‬

‫‪1400000‬‬

‫‪1200000‬‬

‫‪1000000‬‬

‫‪800000‬‬

‫‪600000‬‬

‫‪400000‬‬

‫‪200000‬‬

‫‪0‬‬
‫‪2009‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2005‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2003‬‬

‫‪2001‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1997‬‬

‫פיצוי עבור מות קטינים (קיצור תוחלת חיים‪+‬כאב וסבל)‬
‫‪1998-2006‬‬
‫‪1800000‬‬

‫‪1600000‬‬

‫‪1400000‬‬

‫‪1200000‬‬

‫‪1000000‬‬

‫‪800000‬‬

‫‪600000‬‬

‫‪400000‬‬

‫‪200000‬‬

‫‪0‬‬
‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2002‬‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ההתפתחויות המשפטיות‬

‫עמדה סלחנית‬

‫עמדה ביקורתית‬

‫עמדה מחמירה‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫סלחנות שיפוטית‬

‫(‪)1961‬‬

‫"אשה‪ ...‬באה למחלקה הגינקולוגית לשם ניתוח קל‬
‫ברחמה ויצאה מהמחלקה שבעת יסורים ובעלת מום‬
‫לכל ימי חייה‪...‬‬
‫הטיפול אשר החולה קיבלה בבית החולים לא היה כפי‬
‫שצריך היה לצפותו מבעלי מקצוע מעולים וכן קרו תוך‬
‫כדי טיפול הזנחות וטעויות שונות‪ ,‬אשר הביאו לידי‬
‫תוצאות מעציבות במצב בריאותה‪...‬‬
‫רופא בשר ודם עשוי לטעות‪ ,‬ולא כל טעות מהווה‬
‫רשלנות‪"...‬‬

‫התביעה נדחתה‬
‫(ע"א ‪ 280/60‬פרדו נ' פלדמן‪ ,‬פד' (טו') ‪)1961‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫בקרה שיפוטית‬
‫עולם הרפואה אינו חסין מביקורת שיפוטית ומחשיפה של מעשי רשלנות‬
‫מקצועיים‪ .‬ביקורת זו היא אחת הערובות החשובות להקפדה על מתן טיפול‬
‫רפואי נאות‪.‬‬
‫לא כל טעות באבחנה או בטיפול‬
‫מצביעה בהכרח על רשלנות‪.‬‬
‫אחריות הרופאים‪ ,‬ברשלנות‬
‫אזרחית או פלילית‪ ,‬צריכה‬
‫להיקבע‪ ,‬רק אם הוכח שבנתוני‬
‫זמן אמת פעלו הרופאים‬
‫באי מיומנות מקצועית‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫בקרה שיפוטית – האם היא מקדמת את‬
? ‫בטיחות הטיפול‬
Most patient-safety experts continue to believe that the
threat of liability is the primary barrier to the
development of effective and comprehensive patient
safety programs in hospitals. I suggest, on the
contrary…that judicial recognition of an explicit “right
to safety” for hospital patients, with correlative duty of
hospitals to implement patient-safety measures can
become the primary motivator for the development of
systems to improve patient safety.
George J. Annas. J.D., NEJM 354;19 May11,2006
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫בקרה שיפוטית‬

‫‪‬‬
‫שיפור איכות הרפואה‬
‫הרשומה הרפואית‬
‫• רישום מפורט יותר‬
‫• שמירה על רשומות‬

‫תהליך הבקרה הרפואית‬
‫• ניהול סיכונים‬
‫• אבטחת איכות‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תקשורת עם מטופלים‬
‫• הסכמה מדעת‬
‫• גילוי נאות על תקלות‬

‫ניהול הטיפול הרפואי‬
‫• פרוטוקולים ונהלים‬
‫• הנחיות קליניות‬

‫החמרה שיפוטית‬

‫‪‬‬
‫רפואה מתגוננת‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬

‫ריבוי בדיקות וטיפולים מיותרים‬
‫יצירת מתח ביחסי מטפל‪-‬מטופל‬
‫הוצאות מוגברות לתשלום ביטוח‬
‫סגירת פעילויות בסיכון ביטוחי גבוה‬
‫קושי להשיג כיסוי ביטוחי‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית‬

‫(‪)1998‬‬

‫"חיובם של הרופא וקופת‬
‫חולים בדין הוא פרי של חוכמה‬
‫לאחר מעשה‪ .‬הרף שהוצב‬
‫לקביעת אחריותם‪ ,‬הוצב בגובה‬
‫כה רב‪ ,‬עד שלא רק הרופא‬
‫הסביר אינו יכול לעוברו‪ ,‬אלא‬
‫גם הרופא המומחה המובהק‬
‫ייכשל בכך"‪.‬‬
‫(השופטת שטרסברג‪-‬כהן בדעת מיעוט‬
‫ע"א ‪ 3709,3264/96‬קופ"ח נ' פלד ואח')‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית – ההנמקה‬
‫"אין להטיל את העומס הכלכלי של הטעות הרפואית‬
‫על החולה‪ ,‬אלא מן הראוי כי יוטל‪ ,‬עקרונית‪ ,‬על‬
‫הרופא בעל הטעות שממנו יפוזר ממילא על ציבור‬
‫רחב יותר באמצעות ביטוח האחריות המקצועית‪.‬‬
‫יתרה מזו‪ ,‬הטלת האחריות האישית על הרופא‪...‬‬
‫עשויה לעודד את מילוי החובה המקצועית‬
‫להתעדכנות בספרות המקצועית‪"...‬‬
‫(השופט אנגלרד ע"א ‪ 3709,3264/96‬קופ"ח נ' פלד ואח')‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ההחמרה השיפוטית –‬
‫שאלת האחריות‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"החמרת" האחריות של המטפלים‬
‫"פרקטיקה רצויה" במקום "פרקטיקה מצויה"‬
‫החלת נורמות התנהגות רטרוספקטיבית‪" -‬דרך עוקפת פרקטיקה‬
‫מקובלת"‬
‫מבחן "המומחה הטוב" במקום "הרופא הסביר"‬
‫החלת כלל "הדבר מדבר בעדו" במקרי סיבוכים נדירים‬
‫החלה מסיבית של "כלל הנזק הראייתי"‬
‫החלת אחריות במקרים של "קשר סיבתי נסיבתי"‬
‫קביעת חובות מוגברות בכל הנוגע להסברים למטופלים עובר‬
‫למתן לטיפולים רפואיים‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"פרקטיקה מצויה" לעומת "פרקטיקה רצויה"‬
‫העובדות ‪ -‬רביד נ' קליפורד‬

‫ביום ‪ 5.4.84‬הגיעה רביד בת החמש למרפאת שיניים לצורך‬
‫טיפול שיניים‪ .‬כהכנה לטיפול הזריק לה הרופא זריקת הרדמה‬
‫מקומית בלסתה התחתונה מצד ימין‪ .‬הרופא השתמש לצורך‬
‫ההזרקה במזרק לא שואב‪ ,‬שהיה מקובל לשימוש באותה תקופה‬
‫(פרקטיקה מקובלת)‪.‬‬
‫זמן קצר לאחר ההזרקה נטתה רביד על צידה ולא הצליחה‬
‫להתייצב‪ .‬היא היתה מנומנמת והוחלט להעבירה לטיפול בבית‪-‬‬
‫חולים‪ .‬כתוצאה מן האירוע סובלת רביד עד היום מהמיפרזיס‬
‫במחצית הגוף השמאלי ומהפרעות נוירולוגיות וקוגנטיביות‪.‬‬
‫הסתבר כי חומר ההזרקה חדר לכלי דם משם נדד למוח וגרם‬
‫לקריש דם ולאוטם מוחי‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"פרקטיקה מצויה" לעומת "פרקטיקה רצויה"‬
‫ההכרעה המשפטית‬

‫העובדה שרופא נהג בהתאם לפרקטיקה המקובלת‬
‫בתחומו‪ ,‬היא כשלעצמה‪ ,‬אינה מעניקה לו הגנה‬
‫מוחלטת ולעולם מצוי בידי בית המשפט לקבוע‪ ,‬כי‬
‫פרקטיקה נהוגה זו אינה עולה בקנה אחד עם חובת‬
‫הזהירות של רופא כלפי מטופל‪.‬‬
‫פרקטיקה מקובלת מהווה פרמטר‪ ,‬ואפילו פרמטר‬
‫חשוב‪ ,‬במכלול השיקולים שעל בית המשפט לשקול‬
‫בבואו לקבוע את סטנדרט ההתנהגות הראוי‪ ,‬אולם‬
‫אין היא הפרמטר היחיד אשר בית המשפט יתחשב בו‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫די היה באמצעי פשוט וזמין למנוע סיכון ידוע של‬
‫חדירת מזרק עם חומר הרדמה לתוך עורק‪ ,‬דבר אשר‬
‫עלול לגרום לתופעות לוואי משמעותיות‪ .‬כל זאת‬
‫ללא תוספת עלות משמעותית‪.‬‬
‫בנסיבות אלה אין מנוס מן המסקנה כי רופא התרשל‬
‫שכן רופא זהיר היה בוחר למנוע סיכון זה באמצעות‬
‫שימוש במזרקים שואבים‪.‬‬
‫רביד נ' קליפורד‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬
‫הנורמות אינן נקבעות על‪-‬ידי מומחים אלה או אחרים‪ ,‬אלא‬
‫על‪-‬ידי בית‪-‬המשפט‪.‬‬
‫שאלת תפקידו של מנתח בחדר ניתוח היא עניין ערכי‬
‫ונורמטיבי שמתפקידו של בית‪-‬המשפט להכריע בו‪.‬‬
‫עדות יו"ר המועצה הלאומית לכירורגיה‪ ,‬הרדמה וטיפול נמרץ‬
‫כי אין אחריות הדדית בין מנתח לרופא מרדים‪ ,‬כפי שבא לידי‬
‫ביטוי בסיכום ישיבת המועצה הלאומית הנ"ל‪ ,‬אין לראות בה‬
‫משום נורמה נכונה‪ ,‬ולפיכך אין לפעול על‪-‬פיה‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬

‫(‪)2‬‬

‫אם נרשם בסיכום ישיבת מועצת איגוד רופאי העיניים‪ ,‬כי‬
‫המנתח אחראי כלפי המנותח על הניתוח ותוצאותיו בלבד‪,‬‬
‫והמרדים אחראי כלפי המטופל על תהליך ההרדמה ותוצאותיו‪,‬‬
‫אין לראות בכך כאילו כל אחד מהם אחראי רק על תחומו‪,‬‬
‫וחייבת להיות הדדיות ביניהם‪ ,‬ולמרות שאין למנתח "אחריות‬
‫על" הרי שיש לו אחריות על סימני החיים של המנותח‪ ,‬לא‬
‫פחות מאשר למרדים‪ ,‬ועל‪-‬כן עמדת איגוד רופאי העיניים כפי‬
‫שבאה לידי ביטוי במסמך הנ"ל‪ ,‬אינה משקפת את הנורמה‬
‫המחייבת‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬

‫(‪)3‬‬

‫המסמך בדבר חלוקת אחריות בחדר הניתוח של ההסתדרות‬
‫הרפואית בישראל‪ ,‬קובע כי שיתוף פעולה בין הרופא המנתח‬
‫והרופא המרדים בניתוח חיוני להצלחת הטיפול וכך יש אכן‬
‫לנהוג‪ ,‬אולם ההסתייגות שעל‪-‬פיה אין הרופא המנתח אחראי‬
‫לפעולות המבוצעות על‪-‬ידי הרופא המרדים‪ ,‬כפי שהרופא‬
‫המרדים אינו אחראי על פעולות המבוצעות על‪-‬ידי הרופא‬
‫המנתח‪ ,‬איננה נורמה שיש לפעול על‪-‬פיה‪ ,‬שכן ברור שהמנתח‬
‫אינו אחראי על פעולות המרדים‪ ,‬אולם אין בכך כדי לסייג‬
‫אחריותו לעקוב אחר סימני החיים של המנותח‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬

‫(‪)4‬‬

‫כאשר מנותח פונה למנתח בבקשה לנתחו אין הוא יוצר קשר אחד עם‬
‫המרדים וקשר אחר עם המנתח‪ ...‬יש לייחס לו אחריות מעבר לעצם‬
‫הפעולה הכירורגית‪ ,‬המנותח מצפה ממנו להיות אחראי על חייו בעת‬
‫ביצוע הניתוח – ולאו דווקא בעת ביצוע הפעולה הכירורגית גרידא‪.‬‬
‫כל מנתח חייב להיות שותף מלא למעקב אחר סימני חיים של המנותח‪ ,‬גם‬
‫תוך כדי ובמהלך הניתוח‪ ,‬ואין הוא רשאי להטיל את האחריות הבלעדית‬
‫על כך על כתפי המרדים‪.‬‬
‫חובתו של המנתח היתה להאזין לקולות המוניטור ע"מ לוודא שהוא‬
‫ממשיך לנתח אדם חי ולא מחוסר חיים‪ .‬אם הוא לא עושה כן הוא‬
‫מתרשל‪.‬‬
‫המנתח שלא עשה כן הורשע בעבירה של מעשה פזיזות ורשלנות‪.‬‬
‫פ (תא) ‪ 40016/07‬מ"י נ' אסותא ואח'‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החלת נורמות רטרוספקטיבית‬
‫בשנת ‪ 1986‬נולד ערן סידי עם חסר של כף יד ימין‪.‬‬
‫בשנת ‪ 1997‬הגישה משפחת סידי תביעה נגד הגיניקולוג שביצע‬
‫לאם בדיקת אולטרה סאונד שגרתית במהלך ההריון‪ ,‬בטענה של‬
‫רשלנות באי אבחון חסר כף היד‪.‬‬
‫ביהמ"ש המחוזי פסק כי לא היתה רשלנות בביצוע הבדיקה‪ ,‬שכן‬
‫בשנה הנדונה בדיקת האולטרה סאונד הבסיסית לא כללה סקירת‬
‫גפיים ודחה את התביעה‪.‬‬
‫לעומת זאת ביהמ"ש העליון שדן בערעור על התביעה קבע‬
‫בשנת ‪ 2005‬כי חלה חובה על הרופא הבודק בשנת ‪!!! 1986‬‬
‫ליידע את האישה על מגבלות הבדיקה ועל האפשרות לבצע‬
‫בדיקת אולטרה סאונד מורחבת במסגרת הפרקטיקה הפרטית‪...‬‬
‫ע"א ‪ 4960/04‬סידי‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החלת נורמות רטרוספקטיבית ‪2 -‬‬
‫ילדה נולדה בשנת ‪ 1995‬כשהיא סובלת מתסמונת ‪ X‬שביר‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע כי בתקופה הרלבנטית הבדיקה טרם הומלצה ע"י הגורמים‬
‫המקצועיים ושליחת הנשים לביצועה בוודאי שלא היתה פרקטיקה מחייבת‬
‫את הרופא הסביר‪.‬‬
‫ואולם ביהמ"ש קבע כי מאחר שבמאמרים שפורסמו עובר לשנת ‪1994‬‬
‫מוזכרות בדיקות המבוצעות לאוכלוסייה בעלת סיכון נמוך לצרכי מחקר או‬
‫לצרכים אחרים‪ ,‬היה על רופא סביר הקורא את המאמרים הללו להסיק כי‬
‫"בדיקות סקר" לגילוי הנשאות קיימות גם אם ביצוען עדיין אינו מומלץ‪.‬‬
‫הבדיקה היתה קיימת במועד הרלבנטי ויש לייחס להורים בהתאם להלכת‬
‫סידי ציפייה סבירה כי קיומה יגולה להם ולכן הרופא התרשל בכך שלא ידע‬
‫על קומה ולא גילה להורים על קיומה‪.‬‬
‫הקופה אחראית לכך שלא הפיצה בקרב רופאיה את האפשרות לביצוע‬
‫בדיקה לגילוי הנשאות לתסמונת ‪ X‬שביר גם לנשים ללא כל אינדיקציה‪.‬‬
‫א (ים)‪ 5416/03‬שיר סגל‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"כלל ‪ 30‬הדקות" – ‪OUT‬‬
‫השאלה היא מהו פרק הזמן הסביר לביצוע ניתוח קיסרי ?‬
‫פרק הזמן של ‪ 15‬דקות לבצוע ניתוח קיסרי הוא פרק זמן‬
‫אפשרי וראוי כאשר חדר הניתוח פנוי וכל הצוות זמין‪ ...‬יש‬
‫להשלים‪ ,‬חרף העובדה שהדבר אינו רצוי‪ ,‬גם עם חלוף פרק‬
‫זמן ארוך יותר של כ‪ 25-30 -‬דק' עד לניתוח‪ .‬אולם שיהוי כזה‬
‫בביצוע הניתוח‪ ,‬כדי שיתקבל כשיהוי סביר‪ ,‬מחייב מתן הסבר‪,‬‬
‫המבוסס על נסיבותיו המיוחדות של המקרה הנדון‪ ,‬ועל כך‬
‫שבפועל נעשו מאמצים סבירים לקצר פרק זמן זה דבר שלא‬
‫הסתייע באותן נסיבות‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"כלל ‪ 15‬הדקות" – ‪IN‬‬
‫במקרה שלפנינו‪ ,‬לא ניתן הסבר המצדיק התמשכותו של פרק‬
‫הזמן שחלף בין קבלת ההחלטה על ביצוע הניתוח לבין הביצוע‬
‫בפועל‪.‬‬
‫במקרה שלפנינו נפל שיהוי בלתי מוצדק של כ‪ 6 -‬דקות גם‬
‫בהתמשכות פרק הזמן ממועד קבלת ההחלטה על הניתוח ועד‬
‫לביצועו‪ .‬מכאן‪ ,‬שבסה"כ נפל במקרה זה שיהוי בלתי מוצדק‬
‫בביצוע הניתוח הקיסרי‪ ,‬העולה כדי רשלנות‪ ,‬של ‪31-33‬‬
‫דקות‪ ,‬ולמצער שיהוי של ‪ 21‬דקות‪.‬‬
‫א (ים) ‪ 8005/06‬ב‪.‬ר‪ .‬נ' בי"ח מאיר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית –‬
‫סטנדרט המומחה הטוב‬

‫על הרופא להשתמש ברמת ידע‪ ,‬כשרון ואיכפתיות‪,‬‬
‫הקיימת ומופעלת ע"י רופאים ברמה מקצועית טובה‬
‫ולא ממוצעת‪.‬‬
‫כאשר מדובר ברופא הטוען לכישורים מיוחדים ולהיותו‬
‫מומחה‪ ,‬הרמה הנדרשת ממנו היא בהתאם לכך‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית –‬
‫"המתמחה חשוד"‬
‫אישה שעברה ניתוח קיסרי אלקטיבי בהרדמה ספינלית‪,‬‬
‫נותרה עם נזק לשורשי העצב הפירוניאלי‪ ,‬נזק זה יוחס‬
‫לפגיעה במהלך ההרדמה‪.‬‬
‫וכך אמר ביהמ"ש על המרדים שהיה מתמחה ותיק בעת‬
‫הניתוח‪":‬רף המומחיות הרשמית של הנתבע שהוא נמוך‬
‫לטעמי‪ ,‬גם אם הוא בעל ניסיון מעשי רב‪ ,‬יש בו כדי ליצור‬
‫חיזוק לטענות התובעת וספק באשר לביצועה הנאות של‬
‫ההרדמה "‬
‫‪...‬‬
‫ת"א ‪ 072682/99‬פני אלמליח‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החלת כלל הדבר מדבר בעדו‬
‫בתי‪-‬המשפט מחילים את כלל "הדבר מדבר בעדו" באופן‬
‫"ליברלי" ומעבירים את נטל השכנוע מכתפי התובעים אל‬
‫כתפי הנתבעים להוכיח שלא היתה רשלנות מצידם‪.‬‬
‫התנאים להחלת הכלל (ס' ‪ 41‬לפקודת הנזיקין)‪:‬‬
‫ התובע לא ידע ולא יכול היה לדעת על הנסיבות שהביאו‬‫לידי הנזק‬
‫ הנזק נגרם על‪-‬ידי נכס בשליטת המזיק‬‫ המקרה מתיישב יותר עם המסקנה שהיתה רשלנות‬‫מאשר עם העדרה‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בסיבוכים נדירים‬
‫אישה הרה עברה דיקור מי שפיר בשבוע ‪ 18‬להריונה‪ ,‬אשר‬
‫הסתבך בזיהום תוך רחמי‪ ,‬שהוביל לספסיס סוער ולמותה‬
‫של האישה‪.‬‬
‫ועדת בדיקה של משרד הבריאות לא מצאה התרשלות‬
‫בטיפול במנוחה מצד גורם רפואי כלשהו‪.‬‬
‫בעלה וילדיה של המנוחה הגישו תביעה נגד הרופא המטפל‬
‫שביצע את הדיקור בטענה שהדיקור נעשה באופן רשלני‪,‬‬
‫ללא ניקוי מתאים של איזור הבטן בו בוצעה הדקירה‬
‫וכתוצאה מכך נגרם הזיהום שהוביל למותה‪.‬‬
‫לא הוגשה חוו"ד מטעם התובעים לתמיכה בטענותיהם‪ ,‬והם‬
‫בקשו להחיל את הכלל של "הדבר מדבר בעדו"‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בסיבוכים נדירים‬
‫ביהמש פסק כי "מהעדויות שנשמעו בבית המשפט ומחומר‬
‫הראיות שהובא‪ ,‬ניתן לקבוע כי השימוש בחומר החיטוי‬
‫פולידין ואלכוהול היה נפוץ ומקובל לצורך עריכת הדיקור‬
‫וכי הנתבעים פעלו על‪-‬פי הנהוג והמקובל בכגון דא‪ ...‬ואין‬
‫לבוא לנתבעים בטרוניה באשר לפרקטיקה בה נהגו"‬
‫ואולם העובדה ‪ -‬שמדובר בתוצאה נדירה ובלתי צפוייה‬
‫למדי של דיקור מי שפיר שגרם לזיהום חריף ברחם‬
‫האשה ומותה עקב כך ‪ -‬תומכת בתחולת הכלל של הדבר‬
‫מדבר בעדו‪ .‬זה מצביע יותר על קיומה של התרשלות מאשר‬
‫על העדרה‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בסיבוכים נדירים‬
‫אף כי התובעים לא הוכיחו את הסיבה הממשית והישירה לזיהום‬
‫בגופה של המנוחה ולמותה כתוצאה מכך‪ ,‬שוכנעתי – על‪-‬פי מאזן‬
‫ההסתברויות במשפט האזרחי – כי ההסתברות שהיא נפטרה עקב‬
‫רשלנותם הרפואית של הנתבעים עולה על ההסתברות כי הפגיעה‬
‫לא היתה תוצאה של התרשלות כזו‪.‬‬
‫נטל השכנוע בדבר העדר התרשלות עבר לכתפי הנתבעים‬
‫ומשהם לא עמדו בו – דין התביעה להתקבל‪.‬‬
‫נקבע שהרופא שביצע את הדיקור אחראי ברשלנות משום שלא‬
‫הרים את הנטל להסביר באיזה מנגנון אירע הזיהום שלא‬
‫באחריותו‪.‬‬
‫א (ת"א) ‪ 89/96‬עזבון המנוחה ג'ומאנה מראר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשומות רפואיות – כלל "הנזק הראייתי"‬

‫"מקום שצריך להיעשות רישום רפואי וזה לא נעשה‪ ,‬ולא‬
‫ניתן הסבר מניח את הדעת למחדל זה‪ ,‬יועבר נטל ההוכחה‬
‫בדבר העובדות השנויות במחלוקת‪ ,‬שיכלו להתבהר מתוך‬
‫הרישום‪ ,‬אל כתפי הרופא או המוסד‪ ,‬שבמסגרתו ניתנו‬
‫השירותים הרפואיים‪".‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫נתונים על העברת נטל הראיה –‬

‫דו"ח ועדת שפניץ‬

‫נראה שנושא הרשומה הרפואית‪ ,‬ליקוי בה או היעדרה הוא‬
‫בעל השלכות מרכזיות בתחום תביעות הרשלנות הרפואית‪,‬‬
‫היכול לעיתים להשפיע באופן מהותי על תוצאת הדיון‬
‫בתביעה‪.‬‬
‫בשני שליש מן המקרים בהם העביר בית‪-‬המשפט את הנטל‬
‫מכתפי התובעים אל כתפי הנתבעים‪ ,‬בשל ליקוי ברשומה‬
‫הרפואית‪ ,‬הם לא הצליחו להתמודד עמו ולהרים אותו‪,‬‬
‫ונקבעה אחריות של המטפלים לנזקם של התובעים‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫התובע יליד ‪ 1939‬אושפז עקב אוטם שריר הלב‪.‬‬
‫בוצע צינתור שבמהלכו הוזרק חומר ניגוד מסוג‬
‫אורוגרפין‪.‬‬
‫סמוך לאחר ההזרקה התלונן התובע על הרגשה‬
‫לא טובה‪ .‬תוך שתי דקות היתה ירידה בלחץ‬
‫הדם‪ ,‬פרפור חדרים ואיבוד הכרה‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)2‬‬

‫האבחנה – שוק אנפילקטי עקב רגישות ליוד‪.‬‬
‫החלה פעולת החייאה אליה הצטרפו רופאים‬
‫בכירים וביניהם מנהל המחלקה הקרדיולוגית‬
‫ומנהל יחידת הצינתורים‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)3‬‬

‫פעולות ההחייאה כללו‪ :‬עיסוי חזה‪ ,‬מכות‬
‫חשמל‪ ,‬החדרת קוצב לב זמני והזלפת‬
‫תרופות שונות‪.‬‬
‫רק בחלוף כ‪ 40 -‬דקות חזר הלב לתפקד‪,‬‬
‫אלא שבזמן זה נגרם נזק מוחי קשה והתובע‬
‫נותר במצב וגטטיבי‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)4‬‬

‫נקבע כי לא היתה רשלנות בטיפול שקיבל התובע‬
‫עד שלב ההחייאה‪.‬‬
‫השאלה במחלוקת היתה האם ההחייאה בוצעה‬
‫בסבירות ובמיומנות‪.‬‬
‫עיון בכל הרישומים וסיכום הראיות בעניין זה‬
‫מעלה מספר בעיות; פרט לרישום הטכנאית על‬
‫מתן לידוקאין‪ ,‬אין רישום ישיר כלשהו על מצב‬
‫התובע במהלך המשבר‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)5‬‬

‫אין חולק כי מדובר באירוע קשה גם‬
‫לצוות הרפואי וניתן להבין כי הצוות דאג‬
‫קודם כל לטיפול בתובע ופחות לביצוע‬
‫רישומים‪ ,‬אולם מהנתונים עולה כי‬
‫חסרים רישומים וחלקם לא מדויקים או‬
‫לא ברורים דיים‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)6‬‬

‫התוצאה המעשית היא כי הרישום הלקוי‬
‫נזקף לחובת הנתבע ברשלנות רישומית‬
‫ונטל ההוכחה כי אין התרשלות של‬
‫הנתבע בעצם הטיפול הינו על הנתבע‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)7‬‬

‫הסברי הנתבע‪ ,‬לפיהם הצוות הרפואי היה שקוע כולו‬
‫בהחייאה ולכן אין לצפות ואין לדרוש תשומת לב‬
‫לרישום‪ ,‬הינם הסברים שובי לב אך אינם הסברים‬
‫מלאים‪.‬‬
‫הרשלנות הרישומית שפורטה לעיל שללה מהתובע את‬
‫היכולת לבודד חלק מהתהליך ולברר כראוי האם‬
‫במהלך ההחייאה היו נתונים שאיפשרו טיפול אחר או‬
‫אבחנה אחרת‪ .‬איננו יודעים מה סדר מתן כמות כה‬
‫גדולה של אדרנלין‪ ,‬ומה היו התגובות לכך‪...‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)8‬‬

‫אם היו רישומים ראויים בזמן ההחייאה‪ ,‬הן‬
‫על סדר התרופות וכמותן והן על לחצי דם‪,‬‬
‫יתכן והיו בידי התובע כלים טובים יותר‬
‫להראות כי במהלך החייאה כה ארוכה היה‬
‫אפשר לנקוט דרכים נוספות‪.‬‬
‫נקבע כי הנתבעים אחראים ל‪ 30% -‬מן הנזק‬
‫של התובע‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל הראייתי בשל אי ביצוע בדיקה‬

‫אישה הרה בהריון ראשון (לאחר ‪ 3‬שנים של טיפולי‬
‫עקרות) הגיעה לבי"ח בשבוע ה‪ 31 -‬להריון לאחר שחשה‬
‫ברע‪ .‬בביה"ח אובחנה הפרדות שיליה ומוות תוך רחמי‪,‬‬
‫על רקע רעלת הריון‪.‬‬
‫השאלה במחלוקת היתה האם הפרדות השיליה היתה‬
‫פתאומית או שהגיניקולוג אצלו ביקרה בבוקר אותו יום‪,‬‬
‫היה יכול כבר אז‪ ,‬לאבחן הפרדות שיליה‪ ,‬לשלוח אותה‬
‫בדחיפות לחדר לידה ולמנוע מוות תוך רחמי‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל הראייתי בשל אי ביצוע בדיקה‬

‫כיוון שהרופא לא ערך בדיקה של רגישות הבטן בעת הביקור של‬
‫האישה אצלו‪ ,‬קבע ביהמ"ש כי הוא גרם בכך נזק ראייתי לתובעת‬
‫כי נמנע ממנה להוכיח כי כבר באותה עת סבלה מהפרדות‬
‫שיליה‪...‬‬
‫לאור זאת הועבר הנטל אל הרופא לשכנע‪ ,‬כי באותו שלב בו נמנע‬
‫מלבצע את הבדיקה‪ ,‬לא סבלה האישה מבטן רגישה ולא היתה‬
‫שרויה בתהליך של הפרדות שיליה‪.‬‬
‫הרופא לא הצליח לעמוד בנטל זה ולכן נקבע כי הוא אחראי למות‬
‫העובר‪...‬‬
‫ע"א ‪ 9328/02‬לאה מאיר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"קשר סיבתי נסיבתי"‬
‫הוריה של פגה שנולדה בשבוע ‪ 29‬להריון בעקבות‬
‫הפרדות שליה‪ ,‬הגישו תביעה נגד ביה"ח‪ ,‬בטענה שהיה‬
‫איחור בביצוע ניתוח קיסרי לאם וכתוצאה מכך סובלת‬
‫הילדה משיתוק מוחין ופיגור שכלי‪.‬‬
‫התביעה הסתמכה על חוו"ד גניקולוגית בלבד ואילו‬
‫ההגנה הסתמכה על חוו"ד של נוירופדיאטר ונאונטולוג‬
‫ששללו קשר סיבתי בין הנזקים לבין העיכוב בביצוע‬
‫הניתוח הקיסרי וקבעו כי יש לשייכם לנזקי הפגות‬
‫בלבד‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"קשר סיבתי נסיבתי"‬
‫ביהמ"ש קבע כי קיים קשר "סיבתי נסיבתי" בין‬
‫התרשלות הרופאים שהתעכבו בביצוע הניתוח הקיסרי‪,‬‬
‫לבין הנזק שנגרם לפגה ולפיכך הטיל אחריות על‬
‫ביה"ח לפצות אותה על ‪ 40%‬מן הנזק שלה‪.‬‬
‫ביהמ"ש העליון אישר את פסה"ד המחוזי וקבע כי‬
‫לבימ"ש יש שיקול דעת לקבוע כי קיים קשר "סיבתי‬
‫נסיבתי" ואת שיעור האחריות ההסתברותי לנזק‬
‫(הפיצוי הופחת ל‪ 20% -‬מן הנזק)‪.‬‬
‫פס"ד מלול עדן‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫דרישות ההסבר בנסיבות מיוחדות‬

‫“ייתכנו מקרים בהם לסיכונים בעלי הסתברות נמוכה‬
‫תהיה משמעות מיוחדת לחולה הספציפי‪ .‬במקרה‬
‫כזה‪ ,‬למרות האחוז הנמוך יכללו אותם סיכונים‬
‫בתחום המידע המהותי הנדרש לחולה לשם החלטה‬
‫מושכלת אם לעבור את הטיפול הרפואי”‪.‬‬

‫ת”א (י‪-‬ם) ‪1109/97‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רף ההסבר בניתוחים אלקטיביים‬

‫"ההסבר הנדרש לקבלת הסכמה מדעת לניתוח‬
‫אלקטיבי – שאף בלעדיו ניתן לקיים אורח חיים‬
‫רגיל – נכלל ברף העליון של חובת הגילוי‪ ,‬והוא‬
‫כולל‪ ,‬בנוסף להתייחסות לסיכויי ההצלחה גם מתן‬
‫הזהרה מפני הסיבוכים האפשריים‪ ...‬גם אם‬
‫סיבוכים אלו נדירים‪".‬‬
‫ע"א ‪6153/97‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רף ההסבר בניתוחים אלקטיביים ‪-‬‬

‫‪RSD‬‬

‫"בענייננו מדובר בסיבוך המתרחש בקרב ‪0.5% - 0.3%‬‬
‫מהניתוחים – גם אם שיעור זה אינו גבוה‪ ,‬הרי מדובר בסיבוך‬
‫חמור‪ ,‬העלול לגרום להפיכתה של הגפה לחסרת כל תפקוד‪ ...‬כיוון‬
‫שמדובר בניתוח אלקטיבי חובת ההסבר נמצאת ברף העליון‪ .‬סיכון‬
‫‪ RSD‬הינו בגדר המידע שהתובע היה רשאי לצפות‪ ,‬באורח סביר‪,‬‬
‫כי יגולה לו‪ ,‬כדי שיוכל לשקלו במסגרת גיבוש דעתו לעניין‬
‫הסכמתו לטיפול הרפואי‪"...‬‬

‫ת"א ‪ 920/99‬יצחק נ' שע"צ‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רף ההסבר ברפואה פרטית‬

‫"רפואה פרטית בה קיים ניגוד עניינים מובנה בין‬
‫השאיפה המסחרית להרבות בניתוחים לבין‬
‫האינטרס של המטופל‪ ,‬כדי להקהות את עוקצו של‬
‫ניגוד העניינים יש להעמיד את המטופל על הסיכונים‬
‫והסיכויים שבניתוח המוצע לרבות החלופה שלא‬
‫לבצע כלל ניתוח סיכוייה וסיכוניה‪".‬‬
‫ע"א ‪6153/97‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫חובת ההסבר על טיפולים מחוץ לסל‬
‫בנסיבות מתאימות עשוי להיווצר צורך ליידע את המטופל לגבי‬
‫אפשרות טיפול המוצעת רק במסגרת הרפואה הפרטית ואולי אף‬
‫במסגרת שירותי רפואה מעבר לים‪ .‬כך יש לעשות‪ ,‬אכן‪,‬‬
‫כשמדובר בטיפול או בתרופה שעשויים לסייע לחולה ואינם‬
‫זמינים ברפואה הציבורית בארץ‪.‬‬
‫כשחולה אובחן כסובל ממחלה מסויימת‪ ,‬וישנה תרופה שאינה‬
‫מצויה ב"סל" – מקובל עלי שעל הרופא ליידע את החולה בדבר‬
‫קיומה של התרופה‪.‬‬
‫עליו להשאיר להחלטתו של החולה את השאלה אם לרכוש את‬
‫התרופה מכספו אם לאו‪ .‬שאלה זו כרוכה לא אחת באפשרויות‬
‫הכספיות של החולה וגם בפער בין ההשפעה של התרופה‬
‫שב"סל" לזו שאינה נמצאת בו‪ ,‬על הרופא לספק את המידע‬
‫הנדרש‪ ,‬והחולה‪ -‬יחליט‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ע"א ‪ 4960/04‬סידי‬

‫פגיעה באוטונומיה – פיצוי ללא נזק‬

‫אישה אושפזה בבית חולים לניתוח אורטופדי בשל‬
‫דפורמציה ברגל‪ .‬בסופו של דבר‪ ,‬במקום ניתוח לתיקון‬
‫הדפורמציה עברה ביופסיה בכתף בשל ממצא ידוע בכתף‬
‫שנחשד להיות גידול ממאיר‪ .‬בעקבות הביופסיה נותרה עם‬
‫מגבלה קשה בתפקוד הכתף‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פגיעה באוטונומיה‬
‫המטופלת טענה כי לא הוסברו לה הסיכונים הכרוכים‬
‫בביופסיה ולפיכך לא נתנה הסכמה מדעת לביצוע הפעולה‪.‬‬
‫נקבע כי גם לו היו נפרשים בפניה הסיכונים היתה נותנת‬
‫הסכמתה לביופסיה בשל הסיכון הממשי שמדובר בגידול‬
‫ממאיר‪.‬‬
‫למרות זאת נפסק כי היתה פגיעה באוטונומיה שלה והיא‬
‫זכאית לפיצוי כספי‪...‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פגיעה באוטונומיה‬

‫“ההכרה בזכותו של החולה לפיצוי על‬
‫הפגיעה באוטונומיה שלו‪ ,‬מקום בו הופרה‬
‫חובה זו‪ ,‬עשויה לתרום לכך שחובה זו‬
‫תקוים הלכה למעשה”‪.‬‬
‫ע”א ‪ 2781/03‬מיאסה עלי דעקה‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות בפגיעה באוטונומיה‬

‫הפרת חובת הזהירות ‪ -‬אי מתן הסברים‬
‫למטופלים לפני ביצוע טיפולים‬
‫נזק ‪ -‬פגיעה באוטונומיה של המטופל‬
‫קשר סיבתי ‪ -‬בין אי מתן ההסברים לבין‬
‫עוצם ההפתעה מן הסיבוך שהתרחש‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫משמעות העדרו של טופס הסכמה ייעודי‬
‫ניתוח סימפטקטומי (נגד הזעת יתר)‪ ,‬שבוצע בשנת ‪ 1999‬והסתבך‬
‫בהזעת יתר פיצויית‪.‬‬
‫המטופל הגיש תביעה בטענה שלא הוזהר מפני הסיבוך האמור‪.‬‬
‫התובע הוחתם על טופס הסכמה סטנדרטי (לא ייעודי)‪ ,‬משום שעד‬
‫השנה האמורה לא פותח טופס ייעודי מתאים‪.‬‬
‫הרופא המנתח רשם בגיליון כי הוסברו הסיכונים הכרוכים בפעולה‬
‫והעיד בבימ"ש כי הוא מסביר לכל המטופלים‪ ,‬ללא יוצא מן הכלל‪,‬‬
‫כי הבעיה עם הניתוח היא שבמקרים רבים מאוד‪ ,‬למעלה מ‪50% -‬‬
‫מופיעה הזעה פיצויית‪ ,‬וב‪ 2-3% -‬מן המקרים ההזעה הפיצויית‬
‫יכולה להיות משמעותית ביותר‪.‬‬
‫סטודנטית שהועסקה במרפאתו של הרופא ונכחה בזמן שקיבל‬
‫חולים אישרה את עדותו בעניין ההסברים‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫חוק זכויות‬

‫החולה‪ ,‬התשנ”ו‪1996-‬‬

‫סעיף ‪ :14‬אופן מתן הסכמה מדעת‬

‫(א)‬

‫‪.....‬‬

‫(ב)‬

‫הסכמה מדעת לטיפול רפואי המנוי בתוספת תינתן‬
‫במסמך בכתב‪ ,‬שיכלול את תמצית ההסבר שניתן‬
‫למטופל‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫חוק זכויות‬

‫החולה‪ ,‬התשנ”ו‪1996-‬‬

‫תוספת‬
‫(סעיפים ‪)15 ,14‬‬
‫(‪ )1‬ניתוחים‪ ,‬למעט כירורגיה זעירה‪.‬‬
‫(‪ )2‬צינתורים של כלי דם‪.‬‬
‫(‪ )3‬דיאליזה‪.‬‬
‫(‪ )4‬טיפול בקרינה מייננת (רדיותרפיה)‪.‬‬
‫(‪ )5‬טיפולי הפריה חוץ‪-‬גופית‪.‬‬
‫(‪ )6‬כימותרפיה לטיפול בתהליכים ממאירים‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בהעדר טופס הסכמה ייעודי‬
‫נקבע (בערעור) כי נוכח הוראות חוק זכויות החולה אין די בטפסים הערוכים‬
‫על פי תקנות בריאות העם (טופסי הסכמה)‪ ,‬התשמ"ד‪. 1984-‬‬
‫ככל הנראה המערכת הרפואית התאימה עצמה להוראות אלה באיחור מסויים‪,‬‬
‫ובמועד הרלוונטי (‪ )1999‬עדיין נעשה שימוש בטפסים הישנים‪ ,‬תוך הפרת‬
‫הוראת החוק‪.‬‬
‫אין לשלול את האפשרות‪ ,‬לפיה הפרת החובה לעגן את הסכמת המטופל‬
‫במסמך בכתב שיכלול את "תמצית ההסבר שניתן למטופל"‪ ,‬שוללת‪ ,‬מניה‬
‫וביה‪ ,‬את האפשרות שאכן מדובר ב"הסכמה מדעת"‪.‬‬
‫דרישת הכתב בחוק היא "דרישה מהותית" ובהעדרו של טופס הסכמה מדעת‬
‫ערוך כדין‪ ,‬יש לקבוע‪ ,‬למצער‪ ,‬כי במקרה של מחלוקת‪ ,‬המטפל הוא זה‬
‫שצריך להוכיח קיומה של הסכמה זו‪.‬‬
‫ע"א ‪ 6299/05‬צורף‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ומה הדין כשיש טופס חתום ?!‬

‫נולדה‬

‫בשנת ‪1998‬‬
‫(מיקרופטלמיה)‪.‬‬
‫בשבוע ‪ 21‬להריון בוצעה לאם בדיקת אולטרה‪-‬סאונד בסיסית‬
‫במסגרת הקופה שנמצאה תקינה‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע כי לא ניתן לגלות את המום במסגרת בדיקה בסיסית‬
‫אך יש אפשרות לגלות זאת בבדיקה מורחבת‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע כי היה מדובר בהריון שלא בסיכון גבוה ולא היה‬
‫מקום לביצוע סקירה מורחבת‪/‬מכוונת‪.‬‬
‫האם חתמה על טופס בקשה לביצוע בדיקת על‪-‬קול לפיה היא‬
‫מודעת לכך שמדובר בבדיקה בסיסית וכי באפשרותה לבצע‬
‫בדיקה מורחבת באופן פרטי‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תינוקת‬

‫כשהיא‬

‫סובלת‬

‫מעיוורון‬

‫חתימה ללא הסבר – לאו הסכמה היא‬
‫ביהמ"ש קבע כי הרופאים הסבירו לאם כי הבדיקה אותה היא עומדת לבצע‬
‫היא בדיקה בסיסית וכי קיימת בדיקה משוכללת יותר אותה ניתן לבצע באופן‬
‫פרטי ואולם בכך לא די‪.‬‬
‫האם לא הבינה לאשורה את האבחנה בין הבדיקה הבסיסית והמורחבת ואם‬
‫היתה מבינה היתה בוחרת לבצע את הבדיקה על חשבונה‪ .‬יש כשל בשרשרת‬
‫המידע אשר נמסר לאם‪.‬‬

‫לא די בקיומה של פרקטיקה לפיה מיידעים את האישה כי קיימת‬
‫בדיקה מורחבת‪ ,‬העדר הנחיות ברורות ונהלים מוגדרים באשר‬
‫להיקף המידע שיש למסור למטופלת לעניין אפשרותה לבצע‬
‫בדיקה מורחבת ‪...‬ואי מתן הסבר הולם בטרם ביצוע הבדיקה‬
‫הבסיסית הינם בגדר נוהל בלתי סביר‪...‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תוצאות הערעור‬
‫המלצת ביהמ"ש‪:‬‬

‫לאור קשיים שהתגלעו בהכרעת בימ"ש קמא בשאלת‬
‫החבות ולאור זאת שבימ"ש קמא הכריע בפסק דינו‬
‫בסוגיות שלא היו בחזית הדיון יבוטל פסק דינו של‬
‫בימ"ש קמא והסכום אשר שולם לתובעים יישאר בידם‪.‬‬

‫התובעים הסכימו להצעת ביהמ"ש שמשמעותה‬
‫שפסה"ד מבוטל‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ההחמרה השיפוטית –‬
‫הנזק הממוני‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫הלכת "השנים האבודות" –‬
‫עזבון אטינגר ז"ל‬

‫פס"ד תקדימי ניתן‪ ,‬במרץ ‪ ,2004‬על‪-‬ידי בית‪-‬המשפט העליון‬
‫בהרכב של חמישה שופטים בתביעת עזבון של קטין‪ ,‬אשר הלך‬
‫לעולמו בגיל ‪ ,12‬כתוצאה מנפילה לבור בעת משחק עם חבר‪,‬‬
‫בעיר העתיקה בירושלים‬
‫עזבון של קטין אשר הלך לעולמו כתוצאה מרשלנות‪ ,‬זכאי לפיצוי‬
‫בגין הפסד כושר השתכרות ב"שנים האבודות"‪ ,‬בהן לא זכה‬
‫לחיות ולהתפרנס‬
‫זכות דומה קיימת גם לעזבון של בגיר שהלך לעולמו בגיל‬
‫העבודה‬
‫נפגע אשר קוצרה תוחלת חייו כתוצאה מרשלנות זכאי מעתה‬
‫לפיצוי בגין הפסד ההשתכרות שלו ב"שנים האבודות"‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"השנים האבודות" – ההשלכות הכספיות‬
‫נקבע כי חישוב הפסד ההשתכרות ב"שנים האבודות" יהיה מבוסס‬
‫על ‪ 30%‬מן השכר הממוצע במשק (בתקופה מגיל ‪18-21‬‬
‫החישוב הוא ‪ 70%‬מן הסכום האמור)‪.‬‬
‫ההנחה המובלעת היא כי ניתן לחסוך ‪ ₪ 2400‬מתוך ‪₪ 8000‬‬
‫בחודש !!!!!‬
‫בתביעת יורשים שהם גם תלויים ‪ ,‬נקבע כי יש ליורשים זכאות‬
‫לקבל פיצוי בגין ראשי נזק שנמצאים מחוץ לתחום החפיפה (כאב‬
‫וסבל וקיצור תוחלת חיים וכ"ו)‬
‫חישוב הפסד ההשתכרות בשנים האבודות‪ ,‬כולל גם חישוב הפסדי‬
‫פנסיה‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫הגידול בפיצוי הכספי‬
‫יולדת לאחר ‪ 3‬שנות טיפולי הפריה בהריון ראשון‪,‬‬
‫נשלחה "להסתובב" כדי לזרז לידה ושבה עם עובר מת‪.‬‬
‫בימ"ש המחוזי קבע אחריות ופסק לאם פיצוי של‬
‫‪ ₪ 300,000‬בגין כאב וסבל‪.‬‬
‫ביהמ"ש העליון קבע כי מגיע פיצוי גם לאב בגין כאב‬
‫וסבל שלו בסכום נוסף של ‪.₪ 250,000‬‬
‫סטיה מהלכה קודמת שחייבה נזק נפשי חמור "בניזוק‬
‫משני" שעולה כדי מחלת נפש או הפרעת נפש הגורמת‬
‫נכות ממשית‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פס"ד לבנה לוי‬

‫הגידול בסכומי הפיצוי‬
‫צעירה שנולדה בשנת ‪ 1985‬כשהיא סובלת משיתוק ביד שמאל‬
‫כתוצאה מפגיעה במקלעת העצבים הברכיאלית‪ ,‬הגישה בשנת‬
‫‪ 2006‬תביעה נגד ביה"ח בו נולדה בטענה של רשלנות בלידה‪.‬‬
‫בינתיים סיימה התובעת לימודי משפטים ומנהל עסקים ובמהלך‬
‫המשפט עשתה התמחות במשפטים‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע שיש אחריות לביה"ח ופסק לה פיצוי גלובלי בגין‬
‫הפסד השתכרות בסך של ‪ ₪ 800,000‬ובנוסף ‪ ₪ 600,000‬כאב‬
‫וסבל‪ ₪ 1,000,000 ,‬עזרת צד ג' ו‪ ₪ 85,000 -‬הוצאות ‪....‬‬

‫א (ים) ‪8363/06‬פדילה נ' בי"ח מאיר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"ועדת שפניץ" – אין מקום להגביל בחוק את‬
‫הפיצוי לתובעים בגין רשלנות רפואית‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫לאן מועדות פנינו?‬

‫‪ ‬המשך החמרה שיפוטית ?‬
‫‪ ‬התמתנות והתייצבות ?‬
‫‪ ‬התערבות חקיקתית ?‬
‫ימים יגידו‪....‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תודה !‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬


Slide 32

‫עדכונים בפסיקת בתי‪-‬המשפט‬
‫בתביעות רשלנות רפואית‬
‫עו"ד טליה חלמיש‪-‬שני‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬
‫מקבוצת מדנס‬
‫מאי ‪2009‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תמונת המצב‬
‫בשנים האחרונות אנו עדים לעליה ניכרת של ההוצאה‬
‫בגין תביעות אחריות מקצועית בתחום הרפואה‪.‬‬
‫העליה נובעת בעיקר מ"אינפלציה שיפוטית" שהביאה‬
‫לגידול ניכר בפיצויים המשולמים לתובעים‪.‬‬
‫התשלומים השנתיים בתביעות הרשלנות הרפואית‪ ,‬גדלו‬
‫בעשור האחרון ב‪.700% -‬‬
‫במקביל גדלו הפרמיות בצורה דרמטית והכיסויים‬
‫הוגבלו‪.‬‬
‫מוסדות רפואיים ורופאים פרטיים העוסקים בתחומים‬
‫בסיכון גבוה (לידות‪ US ,‬מיילדותי‪ ,‬כירורגיה פלסטית‬
‫וכ"ו) נתקלים בקושי להשיג כיסוי ביטוחי‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫התפתחות התביעות בבימ"ש‬

‫‪1994 - 2008‬‬

‫‪1,200‬‬
‫‪1,100‬‬
‫‪1,000‬‬
‫‪900‬‬
‫‪800‬‬
‫‪700‬‬
‫‪600‬‬
‫‪500‬‬
‫‪400‬‬
‫‪300‬‬
‫‪200‬‬
‫‪100‬‬
‫‪0‬‬

‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫‪2002‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫‪1994‬‬

‫מדד גידול התשלומים‬

‫‪1995 - 2008‬‬

‫‪3100%‬‬
‫‪2800%‬‬
‫‪2500%‬‬
‫‪2200%‬‬
‫‪1900%‬‬

‫‪1600%‬‬
‫‪1300%‬‬
‫‪1000%‬‬
‫‪700%‬‬
‫‪400%‬‬
‫‪100%‬‬
‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫‪2002‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫התפתחות התביעות בבימ"ש‬
‫מיילדות וגינקולוגיה‬

‫‪240‬‬

‫‪210‬‬

‫‪180‬‬

‫‪150‬‬

‫‪120‬‬

‫‪90‬‬

‫‪60‬‬

‫‪30‬‬

‫‪0‬‬
‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2002‬‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫מדד גידול התשלומים‬
‫מיילדות וגינקולוגיה‬

‫‪11100%‬‬
‫‪10100%‬‬
‫‪9100%‬‬
‫‪8100%‬‬
‫‪7100%‬‬
‫‪6100%‬‬
‫‪5100%‬‬
‫‪4100%‬‬
‫‪3100%‬‬
‫‪2100%‬‬
‫‪1100%‬‬
‫‪100%‬‬

‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫‪2002‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫מקצועות קליניים מובילים בשיעור הסיכון‬
‫‪1991 - 2008‬‬
‫מיילדות‬
‫כירורגיה כללית‬

‫‪40%‬‬

‫קרדיולוגיה‬

‫שיעור הסיכון הכספי‬

‫‪35%‬‬
‫‪30%‬‬

‫רפואת שיניים‬

‫‪25%‬‬

‫אורטופדיה‬

‫‪20%‬‬

‫נוירוכירורגיה‬

‫‪15%‬‬
‫‪10%‬‬

‫גינקולוגיה‬

‫‪5%‬‬

‫אופטלמולוגיה‬

‫‪0%‬‬

‫‪18%‬‬

‫שיעור התיקים עם סיכון כספי‬

‫‪16%‬‬
‫‪14%‬‬
‫‪12%‬‬
‫‪10%‬‬
‫‪8%‬‬
‫‪6%‬‬
‫‪4%‬‬
‫‪2%‬‬
‫‪0%‬‬

‫* ‪ 3%‬ומעלה‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫דו"ח ועדת "שפניץ"‪-‬‬

‫הועדה הבין משרדית לבחינת הדרכים להקטנת ההוצאה‬
‫הציבורית בגין תביעות הרשלנות הרפואית‬

‫מסתמנת בפסיקה מגמה של הרחבת אחריותם של בעלי‬
‫מקצועות הרפואה והמוסדות הרפואיים – החל בסוגית‬
‫ההתרשלות (ירידת קרנה של הלכת הפרקטיקה‬
‫המקובלת)‪ ,‬המשך בסיבתיות (אובדן סיכויי החלמה)‬
‫וכלה בהרחבת העילות (רשלנות בגין הסכמה מדעת)‬
‫וראשי נזק (פגיעה באוטונומיה)‪.‬‬
‫מהנתונים עולה כי במשך השנים עלו סכומי הפיצויים‬
‫הממוצעים שנפסקו בתביעות רשלנות רפואית‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫הגידול בפיצוי הממוצע לתובעים‬
‫שנת תשלום‬
‫‪2004‬‬
‫‪2005‬‬
‫‪2006‬‬
‫‪2007‬‬
‫‪2008‬‬

‫תשלום ממוצע לתובע (בדולר)‬
‫‪21,872‬‬
‫‪33,700‬‬
‫‪34,935‬‬
‫‪44,839‬‬
‫‪62,374‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פיצוי עבור כאב וסבל ב– ‪ 100%‬נכות‬

‫‪1997-2008‬‬

‫‪1600000‬‬

‫‪1400000‬‬

‫‪1200000‬‬

‫‪1000000‬‬

‫‪800000‬‬

‫‪600000‬‬

‫‪400000‬‬

‫‪200000‬‬

‫‪0‬‬
‫‪2009‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2005‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2003‬‬

‫‪2001‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1997‬‬

‫פיצוי עבור מות קטינים (קיצור תוחלת חיים‪+‬כאב וסבל)‬
‫‪1998-2006‬‬
‫‪1800000‬‬

‫‪1600000‬‬

‫‪1400000‬‬

‫‪1200000‬‬

‫‪1000000‬‬

‫‪800000‬‬

‫‪600000‬‬

‫‪400000‬‬

‫‪200000‬‬

‫‪0‬‬
‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2002‬‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ההתפתחויות המשפטיות‬

‫עמדה סלחנית‬

‫עמדה ביקורתית‬

‫עמדה מחמירה‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫סלחנות שיפוטית‬

‫(‪)1961‬‬

‫"אשה‪ ...‬באה למחלקה הגינקולוגית לשם ניתוח קל‬
‫ברחמה ויצאה מהמחלקה שבעת יסורים ובעלת מום‬
‫לכל ימי חייה‪...‬‬
‫הטיפול אשר החולה קיבלה בבית החולים לא היה כפי‬
‫שצריך היה לצפותו מבעלי מקצוע מעולים וכן קרו תוך‬
‫כדי טיפול הזנחות וטעויות שונות‪ ,‬אשר הביאו לידי‬
‫תוצאות מעציבות במצב בריאותה‪...‬‬
‫רופא בשר ודם עשוי לטעות‪ ,‬ולא כל טעות מהווה‬
‫רשלנות‪"...‬‬

‫התביעה נדחתה‬
‫(ע"א ‪ 280/60‬פרדו נ' פלדמן‪ ,‬פד' (טו') ‪)1961‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫בקרה שיפוטית‬
‫עולם הרפואה אינו חסין מביקורת שיפוטית ומחשיפה של מעשי רשלנות‬
‫מקצועיים‪ .‬ביקורת זו היא אחת הערובות החשובות להקפדה על מתן טיפול‬
‫רפואי נאות‪.‬‬
‫לא כל טעות באבחנה או בטיפול‬
‫מצביעה בהכרח על רשלנות‪.‬‬
‫אחריות הרופאים‪ ,‬ברשלנות‬
‫אזרחית או פלילית‪ ,‬צריכה‬
‫להיקבע‪ ,‬רק אם הוכח שבנתוני‬
‫זמן אמת פעלו הרופאים‬
‫באי מיומנות מקצועית‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫בקרה שיפוטית – האם היא מקדמת את‬
? ‫בטיחות הטיפול‬
Most patient-safety experts continue to believe that the
threat of liability is the primary barrier to the
development of effective and comprehensive patient
safety programs in hospitals. I suggest, on the
contrary…that judicial recognition of an explicit “right
to safety” for hospital patients, with correlative duty of
hospitals to implement patient-safety measures can
become the primary motivator for the development of
systems to improve patient safety.
George J. Annas. J.D., NEJM 354;19 May11,2006
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫בקרה שיפוטית‬

‫‪‬‬
‫שיפור איכות הרפואה‬
‫הרשומה הרפואית‬
‫• רישום מפורט יותר‬
‫• שמירה על רשומות‬

‫תהליך הבקרה הרפואית‬
‫• ניהול סיכונים‬
‫• אבטחת איכות‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תקשורת עם מטופלים‬
‫• הסכמה מדעת‬
‫• גילוי נאות על תקלות‬

‫ניהול הטיפול הרפואי‬
‫• פרוטוקולים ונהלים‬
‫• הנחיות קליניות‬

‫החמרה שיפוטית‬

‫‪‬‬
‫רפואה מתגוננת‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬

‫ריבוי בדיקות וטיפולים מיותרים‬
‫יצירת מתח ביחסי מטפל‪-‬מטופל‬
‫הוצאות מוגברות לתשלום ביטוח‬
‫סגירת פעילויות בסיכון ביטוחי גבוה‬
‫קושי להשיג כיסוי ביטוחי‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית‬

‫(‪)1998‬‬

‫"חיובם של הרופא וקופת‬
‫חולים בדין הוא פרי של חוכמה‬
‫לאחר מעשה‪ .‬הרף שהוצב‬
‫לקביעת אחריותם‪ ,‬הוצב בגובה‬
‫כה רב‪ ,‬עד שלא רק הרופא‬
‫הסביר אינו יכול לעוברו‪ ,‬אלא‬
‫גם הרופא המומחה המובהק‬
‫ייכשל בכך"‪.‬‬
‫(השופטת שטרסברג‪-‬כהן בדעת מיעוט‬
‫ע"א ‪ 3709,3264/96‬קופ"ח נ' פלד ואח')‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית – ההנמקה‬
‫"אין להטיל את העומס הכלכלי של הטעות הרפואית‬
‫על החולה‪ ,‬אלא מן הראוי כי יוטל‪ ,‬עקרונית‪ ,‬על‬
‫הרופא בעל הטעות שממנו יפוזר ממילא על ציבור‬
‫רחב יותר באמצעות ביטוח האחריות המקצועית‪.‬‬
‫יתרה מזו‪ ,‬הטלת האחריות האישית על הרופא‪...‬‬
‫עשויה לעודד את מילוי החובה המקצועית‬
‫להתעדכנות בספרות המקצועית‪"...‬‬
‫(השופט אנגלרד ע"א ‪ 3709,3264/96‬קופ"ח נ' פלד ואח')‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ההחמרה השיפוטית –‬
‫שאלת האחריות‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"החמרת" האחריות של המטפלים‬
‫"פרקטיקה רצויה" במקום "פרקטיקה מצויה"‬
‫החלת נורמות התנהגות רטרוספקטיבית‪" -‬דרך עוקפת פרקטיקה‬
‫מקובלת"‬
‫מבחן "המומחה הטוב" במקום "הרופא הסביר"‬
‫החלת כלל "הדבר מדבר בעדו" במקרי סיבוכים נדירים‬
‫החלה מסיבית של "כלל הנזק הראייתי"‬
‫החלת אחריות במקרים של "קשר סיבתי נסיבתי"‬
‫קביעת חובות מוגברות בכל הנוגע להסברים למטופלים עובר‬
‫למתן לטיפולים רפואיים‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"פרקטיקה מצויה" לעומת "פרקטיקה רצויה"‬
‫העובדות ‪ -‬רביד נ' קליפורד‬

‫ביום ‪ 5.4.84‬הגיעה רביד בת החמש למרפאת שיניים לצורך‬
‫טיפול שיניים‪ .‬כהכנה לטיפול הזריק לה הרופא זריקת הרדמה‬
‫מקומית בלסתה התחתונה מצד ימין‪ .‬הרופא השתמש לצורך‬
‫ההזרקה במזרק לא שואב‪ ,‬שהיה מקובל לשימוש באותה תקופה‬
‫(פרקטיקה מקובלת)‪.‬‬
‫זמן קצר לאחר ההזרקה נטתה רביד על צידה ולא הצליחה‬
‫להתייצב‪ .‬היא היתה מנומנמת והוחלט להעבירה לטיפול בבית‪-‬‬
‫חולים‪ .‬כתוצאה מן האירוע סובלת רביד עד היום מהמיפרזיס‬
‫במחצית הגוף השמאלי ומהפרעות נוירולוגיות וקוגנטיביות‪.‬‬
‫הסתבר כי חומר ההזרקה חדר לכלי דם משם נדד למוח וגרם‬
‫לקריש דם ולאוטם מוחי‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"פרקטיקה מצויה" לעומת "פרקטיקה רצויה"‬
‫ההכרעה המשפטית‬

‫העובדה שרופא נהג בהתאם לפרקטיקה המקובלת‬
‫בתחומו‪ ,‬היא כשלעצמה‪ ,‬אינה מעניקה לו הגנה‬
‫מוחלטת ולעולם מצוי בידי בית המשפט לקבוע‪ ,‬כי‬
‫פרקטיקה נהוגה זו אינה עולה בקנה אחד עם חובת‬
‫הזהירות של רופא כלפי מטופל‪.‬‬
‫פרקטיקה מקובלת מהווה פרמטר‪ ,‬ואפילו פרמטר‬
‫חשוב‪ ,‬במכלול השיקולים שעל בית המשפט לשקול‬
‫בבואו לקבוע את סטנדרט ההתנהגות הראוי‪ ,‬אולם‬
‫אין היא הפרמטר היחיד אשר בית המשפט יתחשב בו‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫די היה באמצעי פשוט וזמין למנוע סיכון ידוע של‬
‫חדירת מזרק עם חומר הרדמה לתוך עורק‪ ,‬דבר אשר‬
‫עלול לגרום לתופעות לוואי משמעותיות‪ .‬כל זאת‬
‫ללא תוספת עלות משמעותית‪.‬‬
‫בנסיבות אלה אין מנוס מן המסקנה כי רופא התרשל‬
‫שכן רופא זהיר היה בוחר למנוע סיכון זה באמצעות‬
‫שימוש במזרקים שואבים‪.‬‬
‫רביד נ' קליפורד‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬
‫הנורמות אינן נקבעות על‪-‬ידי מומחים אלה או אחרים‪ ,‬אלא‬
‫על‪-‬ידי בית‪-‬המשפט‪.‬‬
‫שאלת תפקידו של מנתח בחדר ניתוח היא עניין ערכי‬
‫ונורמטיבי שמתפקידו של בית‪-‬המשפט להכריע בו‪.‬‬
‫עדות יו"ר המועצה הלאומית לכירורגיה‪ ,‬הרדמה וטיפול נמרץ‬
‫כי אין אחריות הדדית בין מנתח לרופא מרדים‪ ,‬כפי שבא לידי‬
‫ביטוי בסיכום ישיבת המועצה הלאומית הנ"ל‪ ,‬אין לראות בה‬
‫משום נורמה נכונה‪ ,‬ולפיכך אין לפעול על‪-‬פיה‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬

‫(‪)2‬‬

‫אם נרשם בסיכום ישיבת מועצת איגוד רופאי העיניים‪ ,‬כי‬
‫המנתח אחראי כלפי המנותח על הניתוח ותוצאותיו בלבד‪,‬‬
‫והמרדים אחראי כלפי המטופל על תהליך ההרדמה ותוצאותיו‪,‬‬
‫אין לראות בכך כאילו כל אחד מהם אחראי רק על תחומו‪,‬‬
‫וחייבת להיות הדדיות ביניהם‪ ,‬ולמרות שאין למנתח "אחריות‬
‫על" הרי שיש לו אחריות על סימני החיים של המנותח‪ ,‬לא‬
‫פחות מאשר למרדים‪ ,‬ועל‪-‬כן עמדת איגוד רופאי העיניים כפי‬
‫שבאה לידי ביטוי במסמך הנ"ל‪ ,‬אינה משקפת את הנורמה‬
‫המחייבת‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬

‫(‪)3‬‬

‫המסמך בדבר חלוקת אחריות בחדר הניתוח של ההסתדרות‬
‫הרפואית בישראל‪ ,‬קובע כי שיתוף פעולה בין הרופא המנתח‬
‫והרופא המרדים בניתוח חיוני להצלחת הטיפול וכך יש אכן‬
‫לנהוג‪ ,‬אולם ההסתייגות שעל‪-‬פיה אין הרופא המנתח אחראי‬
‫לפעולות המבוצעות על‪-‬ידי הרופא המרדים‪ ,‬כפי שהרופא‬
‫המרדים אינו אחראי על פעולות המבוצעות על‪-‬ידי הרופא‬
‫המנתח‪ ,‬איננה נורמה שיש לפעול על‪-‬פיה‪ ,‬שכן ברור שהמנתח‬
‫אינו אחראי על פעולות המרדים‪ ,‬אולם אין בכך כדי לסייג‬
‫אחריותו לעקוב אחר סימני החיים של המנותח‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬

‫(‪)4‬‬

‫כאשר מנותח פונה למנתח בבקשה לנתחו אין הוא יוצר קשר אחד עם‬
‫המרדים וקשר אחר עם המנתח‪ ...‬יש לייחס לו אחריות מעבר לעצם‬
‫הפעולה הכירורגית‪ ,‬המנותח מצפה ממנו להיות אחראי על חייו בעת‬
‫ביצוע הניתוח – ולאו דווקא בעת ביצוע הפעולה הכירורגית גרידא‪.‬‬
‫כל מנתח חייב להיות שותף מלא למעקב אחר סימני חיים של המנותח‪ ,‬גם‬
‫תוך כדי ובמהלך הניתוח‪ ,‬ואין הוא רשאי להטיל את האחריות הבלעדית‬
‫על כך על כתפי המרדים‪.‬‬
‫חובתו של המנתח היתה להאזין לקולות המוניטור ע"מ לוודא שהוא‬
‫ממשיך לנתח אדם חי ולא מחוסר חיים‪ .‬אם הוא לא עושה כן הוא‬
‫מתרשל‪.‬‬
‫המנתח שלא עשה כן הורשע בעבירה של מעשה פזיזות ורשלנות‪.‬‬
‫פ (תא) ‪ 40016/07‬מ"י נ' אסותא ואח'‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החלת נורמות רטרוספקטיבית‬
‫בשנת ‪ 1986‬נולד ערן סידי עם חסר של כף יד ימין‪.‬‬
‫בשנת ‪ 1997‬הגישה משפחת סידי תביעה נגד הגיניקולוג שביצע‬
‫לאם בדיקת אולטרה סאונד שגרתית במהלך ההריון‪ ,‬בטענה של‬
‫רשלנות באי אבחון חסר כף היד‪.‬‬
‫ביהמ"ש המחוזי פסק כי לא היתה רשלנות בביצוע הבדיקה‪ ,‬שכן‬
‫בשנה הנדונה בדיקת האולטרה סאונד הבסיסית לא כללה סקירת‬
‫גפיים ודחה את התביעה‪.‬‬
‫לעומת זאת ביהמ"ש העליון שדן בערעור על התביעה קבע‬
‫בשנת ‪ 2005‬כי חלה חובה על הרופא הבודק בשנת ‪!!! 1986‬‬
‫ליידע את האישה על מגבלות הבדיקה ועל האפשרות לבצע‬
‫בדיקת אולטרה סאונד מורחבת במסגרת הפרקטיקה הפרטית‪...‬‬
‫ע"א ‪ 4960/04‬סידי‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החלת נורמות רטרוספקטיבית ‪2 -‬‬
‫ילדה נולדה בשנת ‪ 1995‬כשהיא סובלת מתסמונת ‪ X‬שביר‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע כי בתקופה הרלבנטית הבדיקה טרם הומלצה ע"י הגורמים‬
‫המקצועיים ושליחת הנשים לביצועה בוודאי שלא היתה פרקטיקה מחייבת‬
‫את הרופא הסביר‪.‬‬
‫ואולם ביהמ"ש קבע כי מאחר שבמאמרים שפורסמו עובר לשנת ‪1994‬‬
‫מוזכרות בדיקות המבוצעות לאוכלוסייה בעלת סיכון נמוך לצרכי מחקר או‬
‫לצרכים אחרים‪ ,‬היה על רופא סביר הקורא את המאמרים הללו להסיק כי‬
‫"בדיקות סקר" לגילוי הנשאות קיימות גם אם ביצוען עדיין אינו מומלץ‪.‬‬
‫הבדיקה היתה קיימת במועד הרלבנטי ויש לייחס להורים בהתאם להלכת‬
‫סידי ציפייה סבירה כי קיומה יגולה להם ולכן הרופא התרשל בכך שלא ידע‬
‫על קומה ולא גילה להורים על קיומה‪.‬‬
‫הקופה אחראית לכך שלא הפיצה בקרב רופאיה את האפשרות לביצוע‬
‫בדיקה לגילוי הנשאות לתסמונת ‪ X‬שביר גם לנשים ללא כל אינדיקציה‪.‬‬
‫א (ים)‪ 5416/03‬שיר סגל‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"כלל ‪ 30‬הדקות" – ‪OUT‬‬
‫השאלה היא מהו פרק הזמן הסביר לביצוע ניתוח קיסרי ?‬
‫פרק הזמן של ‪ 15‬דקות לבצוע ניתוח קיסרי הוא פרק זמן‬
‫אפשרי וראוי כאשר חדר הניתוח פנוי וכל הצוות זמין‪ ...‬יש‬
‫להשלים‪ ,‬חרף העובדה שהדבר אינו רצוי‪ ,‬גם עם חלוף פרק‬
‫זמן ארוך יותר של כ‪ 25-30 -‬דק' עד לניתוח‪ .‬אולם שיהוי כזה‬
‫בביצוע הניתוח‪ ,‬כדי שיתקבל כשיהוי סביר‪ ,‬מחייב מתן הסבר‪,‬‬
‫המבוסס על נסיבותיו המיוחדות של המקרה הנדון‪ ,‬ועל כך‬
‫שבפועל נעשו מאמצים סבירים לקצר פרק זמן זה דבר שלא‬
‫הסתייע באותן נסיבות‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"כלל ‪ 15‬הדקות" – ‪IN‬‬
‫במקרה שלפנינו‪ ,‬לא ניתן הסבר המצדיק התמשכותו של פרק‬
‫הזמן שחלף בין קבלת ההחלטה על ביצוע הניתוח לבין הביצוע‬
‫בפועל‪.‬‬
‫במקרה שלפנינו נפל שיהוי בלתי מוצדק של כ‪ 6 -‬דקות גם‬
‫בהתמשכות פרק הזמן ממועד קבלת ההחלטה על הניתוח ועד‬
‫לביצועו‪ .‬מכאן‪ ,‬שבסה"כ נפל במקרה זה שיהוי בלתי מוצדק‬
‫בביצוע הניתוח הקיסרי‪ ,‬העולה כדי רשלנות‪ ,‬של ‪31-33‬‬
‫דקות‪ ,‬ולמצער שיהוי של ‪ 21‬דקות‪.‬‬
‫א (ים) ‪ 8005/06‬ב‪.‬ר‪ .‬נ' בי"ח מאיר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית –‬
‫סטנדרט המומחה הטוב‬

‫על הרופא להשתמש ברמת ידע‪ ,‬כשרון ואיכפתיות‪,‬‬
‫הקיימת ומופעלת ע"י רופאים ברמה מקצועית טובה‬
‫ולא ממוצעת‪.‬‬
‫כאשר מדובר ברופא הטוען לכישורים מיוחדים ולהיותו‬
‫מומחה‪ ,‬הרמה הנדרשת ממנו היא בהתאם לכך‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית –‬
‫"המתמחה חשוד"‬
‫אישה שעברה ניתוח קיסרי אלקטיבי בהרדמה ספינלית‪,‬‬
‫נותרה עם נזק לשורשי העצב הפירוניאלי‪ ,‬נזק זה יוחס‬
‫לפגיעה במהלך ההרדמה‪.‬‬
‫וכך אמר ביהמ"ש על המרדים שהיה מתמחה ותיק בעת‬
‫הניתוח‪":‬רף המומחיות הרשמית של הנתבע שהוא נמוך‬
‫לטעמי‪ ,‬גם אם הוא בעל ניסיון מעשי רב‪ ,‬יש בו כדי ליצור‬
‫חיזוק לטענות התובעת וספק באשר לביצועה הנאות של‬
‫ההרדמה "‬
‫‪...‬‬
‫ת"א ‪ 072682/99‬פני אלמליח‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החלת כלל הדבר מדבר בעדו‬
‫בתי‪-‬המשפט מחילים את כלל "הדבר מדבר בעדו" באופן‬
‫"ליברלי" ומעבירים את נטל השכנוע מכתפי התובעים אל‬
‫כתפי הנתבעים להוכיח שלא היתה רשלנות מצידם‪.‬‬
‫התנאים להחלת הכלל (ס' ‪ 41‬לפקודת הנזיקין)‪:‬‬
‫ התובע לא ידע ולא יכול היה לדעת על הנסיבות שהביאו‬‫לידי הנזק‬
‫ הנזק נגרם על‪-‬ידי נכס בשליטת המזיק‬‫ המקרה מתיישב יותר עם המסקנה שהיתה רשלנות‬‫מאשר עם העדרה‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בסיבוכים נדירים‬
‫אישה הרה עברה דיקור מי שפיר בשבוע ‪ 18‬להריונה‪ ,‬אשר‬
‫הסתבך בזיהום תוך רחמי‪ ,‬שהוביל לספסיס סוער ולמותה‬
‫של האישה‪.‬‬
‫ועדת בדיקה של משרד הבריאות לא מצאה התרשלות‬
‫בטיפול במנוחה מצד גורם רפואי כלשהו‪.‬‬
‫בעלה וילדיה של המנוחה הגישו תביעה נגד הרופא המטפל‬
‫שביצע את הדיקור בטענה שהדיקור נעשה באופן רשלני‪,‬‬
‫ללא ניקוי מתאים של איזור הבטן בו בוצעה הדקירה‬
‫וכתוצאה מכך נגרם הזיהום שהוביל למותה‪.‬‬
‫לא הוגשה חוו"ד מטעם התובעים לתמיכה בטענותיהם‪ ,‬והם‬
‫בקשו להחיל את הכלל של "הדבר מדבר בעדו"‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בסיבוכים נדירים‬
‫ביהמש פסק כי "מהעדויות שנשמעו בבית המשפט ומחומר‬
‫הראיות שהובא‪ ,‬ניתן לקבוע כי השימוש בחומר החיטוי‬
‫פולידין ואלכוהול היה נפוץ ומקובל לצורך עריכת הדיקור‬
‫וכי הנתבעים פעלו על‪-‬פי הנהוג והמקובל בכגון דא‪ ...‬ואין‬
‫לבוא לנתבעים בטרוניה באשר לפרקטיקה בה נהגו"‬
‫ואולם העובדה ‪ -‬שמדובר בתוצאה נדירה ובלתי צפוייה‬
‫למדי של דיקור מי שפיר שגרם לזיהום חריף ברחם‬
‫האשה ומותה עקב כך ‪ -‬תומכת בתחולת הכלל של הדבר‬
‫מדבר בעדו‪ .‬זה מצביע יותר על קיומה של התרשלות מאשר‬
‫על העדרה‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בסיבוכים נדירים‬
‫אף כי התובעים לא הוכיחו את הסיבה הממשית והישירה לזיהום‬
‫בגופה של המנוחה ולמותה כתוצאה מכך‪ ,‬שוכנעתי – על‪-‬פי מאזן‬
‫ההסתברויות במשפט האזרחי – כי ההסתברות שהיא נפטרה עקב‬
‫רשלנותם הרפואית של הנתבעים עולה על ההסתברות כי הפגיעה‬
‫לא היתה תוצאה של התרשלות כזו‪.‬‬
‫נטל השכנוע בדבר העדר התרשלות עבר לכתפי הנתבעים‬
‫ומשהם לא עמדו בו – דין התביעה להתקבל‪.‬‬
‫נקבע שהרופא שביצע את הדיקור אחראי ברשלנות משום שלא‬
‫הרים את הנטל להסביר באיזה מנגנון אירע הזיהום שלא‬
‫באחריותו‪.‬‬
‫א (ת"א) ‪ 89/96‬עזבון המנוחה ג'ומאנה מראר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשומות רפואיות – כלל "הנזק הראייתי"‬

‫"מקום שצריך להיעשות רישום רפואי וזה לא נעשה‪ ,‬ולא‬
‫ניתן הסבר מניח את הדעת למחדל זה‪ ,‬יועבר נטל ההוכחה‬
‫בדבר העובדות השנויות במחלוקת‪ ,‬שיכלו להתבהר מתוך‬
‫הרישום‪ ,‬אל כתפי הרופא או המוסד‪ ,‬שבמסגרתו ניתנו‬
‫השירותים הרפואיים‪".‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫נתונים על העברת נטל הראיה –‬

‫דו"ח ועדת שפניץ‬

‫נראה שנושא הרשומה הרפואית‪ ,‬ליקוי בה או היעדרה הוא‬
‫בעל השלכות מרכזיות בתחום תביעות הרשלנות הרפואית‪,‬‬
‫היכול לעיתים להשפיע באופן מהותי על תוצאת הדיון‬
‫בתביעה‪.‬‬
‫בשני שליש מן המקרים בהם העביר בית‪-‬המשפט את הנטל‬
‫מכתפי התובעים אל כתפי הנתבעים‪ ,‬בשל ליקוי ברשומה‬
‫הרפואית‪ ,‬הם לא הצליחו להתמודד עמו ולהרים אותו‪,‬‬
‫ונקבעה אחריות של המטפלים לנזקם של התובעים‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫התובע יליד ‪ 1939‬אושפז עקב אוטם שריר הלב‪.‬‬
‫בוצע צינתור שבמהלכו הוזרק חומר ניגוד מסוג‬
‫אורוגרפין‪.‬‬
‫סמוך לאחר ההזרקה התלונן התובע על הרגשה‬
‫לא טובה‪ .‬תוך שתי דקות היתה ירידה בלחץ‬
‫הדם‪ ,‬פרפור חדרים ואיבוד הכרה‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)2‬‬

‫האבחנה – שוק אנפילקטי עקב רגישות ליוד‪.‬‬
‫החלה פעולת החייאה אליה הצטרפו רופאים‬
‫בכירים וביניהם מנהל המחלקה הקרדיולוגית‬
‫ומנהל יחידת הצינתורים‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)3‬‬

‫פעולות ההחייאה כללו‪ :‬עיסוי חזה‪ ,‬מכות‬
‫חשמל‪ ,‬החדרת קוצב לב זמני והזלפת‬
‫תרופות שונות‪.‬‬
‫רק בחלוף כ‪ 40 -‬דקות חזר הלב לתפקד‪,‬‬
‫אלא שבזמן זה נגרם נזק מוחי קשה והתובע‬
‫נותר במצב וגטטיבי‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)4‬‬

‫נקבע כי לא היתה רשלנות בטיפול שקיבל התובע‬
‫עד שלב ההחייאה‪.‬‬
‫השאלה במחלוקת היתה האם ההחייאה בוצעה‬
‫בסבירות ובמיומנות‪.‬‬
‫עיון בכל הרישומים וסיכום הראיות בעניין זה‬
‫מעלה מספר בעיות; פרט לרישום הטכנאית על‬
‫מתן לידוקאין‪ ,‬אין רישום ישיר כלשהו על מצב‬
‫התובע במהלך המשבר‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)5‬‬

‫אין חולק כי מדובר באירוע קשה גם‬
‫לצוות הרפואי וניתן להבין כי הצוות דאג‬
‫קודם כל לטיפול בתובע ופחות לביצוע‬
‫רישומים‪ ,‬אולם מהנתונים עולה כי‬
‫חסרים רישומים וחלקם לא מדויקים או‬
‫לא ברורים דיים‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)6‬‬

‫התוצאה המעשית היא כי הרישום הלקוי‬
‫נזקף לחובת הנתבע ברשלנות רישומית‬
‫ונטל ההוכחה כי אין התרשלות של‬
‫הנתבע בעצם הטיפול הינו על הנתבע‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)7‬‬

‫הסברי הנתבע‪ ,‬לפיהם הצוות הרפואי היה שקוע כולו‬
‫בהחייאה ולכן אין לצפות ואין לדרוש תשומת לב‬
‫לרישום‪ ,‬הינם הסברים שובי לב אך אינם הסברים‬
‫מלאים‪.‬‬
‫הרשלנות הרישומית שפורטה לעיל שללה מהתובע את‬
‫היכולת לבודד חלק מהתהליך ולברר כראוי האם‬
‫במהלך ההחייאה היו נתונים שאיפשרו טיפול אחר או‬
‫אבחנה אחרת‪ .‬איננו יודעים מה סדר מתן כמות כה‬
‫גדולה של אדרנלין‪ ,‬ומה היו התגובות לכך‪...‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)8‬‬

‫אם היו רישומים ראויים בזמן ההחייאה‪ ,‬הן‬
‫על סדר התרופות וכמותן והן על לחצי דם‪,‬‬
‫יתכן והיו בידי התובע כלים טובים יותר‬
‫להראות כי במהלך החייאה כה ארוכה היה‬
‫אפשר לנקוט דרכים נוספות‪.‬‬
‫נקבע כי הנתבעים אחראים ל‪ 30% -‬מן הנזק‬
‫של התובע‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל הראייתי בשל אי ביצוע בדיקה‬

‫אישה הרה בהריון ראשון (לאחר ‪ 3‬שנים של טיפולי‬
‫עקרות) הגיעה לבי"ח בשבוע ה‪ 31 -‬להריון לאחר שחשה‬
‫ברע‪ .‬בביה"ח אובחנה הפרדות שיליה ומוות תוך רחמי‪,‬‬
‫על רקע רעלת הריון‪.‬‬
‫השאלה במחלוקת היתה האם הפרדות השיליה היתה‬
‫פתאומית או שהגיניקולוג אצלו ביקרה בבוקר אותו יום‪,‬‬
‫היה יכול כבר אז‪ ,‬לאבחן הפרדות שיליה‪ ,‬לשלוח אותה‬
‫בדחיפות לחדר לידה ולמנוע מוות תוך רחמי‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל הראייתי בשל אי ביצוע בדיקה‬

‫כיוון שהרופא לא ערך בדיקה של רגישות הבטן בעת הביקור של‬
‫האישה אצלו‪ ,‬קבע ביהמ"ש כי הוא גרם בכך נזק ראייתי לתובעת‬
‫כי נמנע ממנה להוכיח כי כבר באותה עת סבלה מהפרדות‬
‫שיליה‪...‬‬
‫לאור זאת הועבר הנטל אל הרופא לשכנע‪ ,‬כי באותו שלב בו נמנע‬
‫מלבצע את הבדיקה‪ ,‬לא סבלה האישה מבטן רגישה ולא היתה‬
‫שרויה בתהליך של הפרדות שיליה‪.‬‬
‫הרופא לא הצליח לעמוד בנטל זה ולכן נקבע כי הוא אחראי למות‬
‫העובר‪...‬‬
‫ע"א ‪ 9328/02‬לאה מאיר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"קשר סיבתי נסיבתי"‬
‫הוריה של פגה שנולדה בשבוע ‪ 29‬להריון בעקבות‬
‫הפרדות שליה‪ ,‬הגישו תביעה נגד ביה"ח‪ ,‬בטענה שהיה‬
‫איחור בביצוע ניתוח קיסרי לאם וכתוצאה מכך סובלת‬
‫הילדה משיתוק מוחין ופיגור שכלי‪.‬‬
‫התביעה הסתמכה על חוו"ד גניקולוגית בלבד ואילו‬
‫ההגנה הסתמכה על חוו"ד של נוירופדיאטר ונאונטולוג‬
‫ששללו קשר סיבתי בין הנזקים לבין העיכוב בביצוע‬
‫הניתוח הקיסרי וקבעו כי יש לשייכם לנזקי הפגות‬
‫בלבד‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"קשר סיבתי נסיבתי"‬
‫ביהמ"ש קבע כי קיים קשר "סיבתי נסיבתי" בין‬
‫התרשלות הרופאים שהתעכבו בביצוע הניתוח הקיסרי‪,‬‬
‫לבין הנזק שנגרם לפגה ולפיכך הטיל אחריות על‬
‫ביה"ח לפצות אותה על ‪ 40%‬מן הנזק שלה‪.‬‬
‫ביהמ"ש העליון אישר את פסה"ד המחוזי וקבע כי‬
‫לבימ"ש יש שיקול דעת לקבוע כי קיים קשר "סיבתי‬
‫נסיבתי" ואת שיעור האחריות ההסתברותי לנזק‬
‫(הפיצוי הופחת ל‪ 20% -‬מן הנזק)‪.‬‬
‫פס"ד מלול עדן‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫דרישות ההסבר בנסיבות מיוחדות‬

‫“ייתכנו מקרים בהם לסיכונים בעלי הסתברות נמוכה‬
‫תהיה משמעות מיוחדת לחולה הספציפי‪ .‬במקרה‬
‫כזה‪ ,‬למרות האחוז הנמוך יכללו אותם סיכונים‬
‫בתחום המידע המהותי הנדרש לחולה לשם החלטה‬
‫מושכלת אם לעבור את הטיפול הרפואי”‪.‬‬

‫ת”א (י‪-‬ם) ‪1109/97‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רף ההסבר בניתוחים אלקטיביים‬

‫"ההסבר הנדרש לקבלת הסכמה מדעת לניתוח‬
‫אלקטיבי – שאף בלעדיו ניתן לקיים אורח חיים‬
‫רגיל – נכלל ברף העליון של חובת הגילוי‪ ,‬והוא‬
‫כולל‪ ,‬בנוסף להתייחסות לסיכויי ההצלחה גם מתן‬
‫הזהרה מפני הסיבוכים האפשריים‪ ...‬גם אם‬
‫סיבוכים אלו נדירים‪".‬‬
‫ע"א ‪6153/97‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רף ההסבר בניתוחים אלקטיביים ‪-‬‬

‫‪RSD‬‬

‫"בענייננו מדובר בסיבוך המתרחש בקרב ‪0.5% - 0.3%‬‬
‫מהניתוחים – גם אם שיעור זה אינו גבוה‪ ,‬הרי מדובר בסיבוך‬
‫חמור‪ ,‬העלול לגרום להפיכתה של הגפה לחסרת כל תפקוד‪ ...‬כיוון‬
‫שמדובר בניתוח אלקטיבי חובת ההסבר נמצאת ברף העליון‪ .‬סיכון‬
‫‪ RSD‬הינו בגדר המידע שהתובע היה רשאי לצפות‪ ,‬באורח סביר‪,‬‬
‫כי יגולה לו‪ ,‬כדי שיוכל לשקלו במסגרת גיבוש דעתו לעניין‬
‫הסכמתו לטיפול הרפואי‪"...‬‬

‫ת"א ‪ 920/99‬יצחק נ' שע"צ‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רף ההסבר ברפואה פרטית‬

‫"רפואה פרטית בה קיים ניגוד עניינים מובנה בין‬
‫השאיפה המסחרית להרבות בניתוחים לבין‬
‫האינטרס של המטופל‪ ,‬כדי להקהות את עוקצו של‬
‫ניגוד העניינים יש להעמיד את המטופל על הסיכונים‬
‫והסיכויים שבניתוח המוצע לרבות החלופה שלא‬
‫לבצע כלל ניתוח סיכוייה וסיכוניה‪".‬‬
‫ע"א ‪6153/97‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫חובת ההסבר על טיפולים מחוץ לסל‬
‫בנסיבות מתאימות עשוי להיווצר צורך ליידע את המטופל לגבי‬
‫אפשרות טיפול המוצעת רק במסגרת הרפואה הפרטית ואולי אף‬
‫במסגרת שירותי רפואה מעבר לים‪ .‬כך יש לעשות‪ ,‬אכן‪,‬‬
‫כשמדובר בטיפול או בתרופה שעשויים לסייע לחולה ואינם‬
‫זמינים ברפואה הציבורית בארץ‪.‬‬
‫כשחולה אובחן כסובל ממחלה מסויימת‪ ,‬וישנה תרופה שאינה‬
‫מצויה ב"סל" – מקובל עלי שעל הרופא ליידע את החולה בדבר‬
‫קיומה של התרופה‪.‬‬
‫עליו להשאיר להחלטתו של החולה את השאלה אם לרכוש את‬
‫התרופה מכספו אם לאו‪ .‬שאלה זו כרוכה לא אחת באפשרויות‬
‫הכספיות של החולה וגם בפער בין ההשפעה של התרופה‬
‫שב"סל" לזו שאינה נמצאת בו‪ ,‬על הרופא לספק את המידע‬
‫הנדרש‪ ,‬והחולה‪ -‬יחליט‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ע"א ‪ 4960/04‬סידי‬

‫פגיעה באוטונומיה – פיצוי ללא נזק‬

‫אישה אושפזה בבית חולים לניתוח אורטופדי בשל‬
‫דפורמציה ברגל‪ .‬בסופו של דבר‪ ,‬במקום ניתוח לתיקון‬
‫הדפורמציה עברה ביופסיה בכתף בשל ממצא ידוע בכתף‬
‫שנחשד להיות גידול ממאיר‪ .‬בעקבות הביופסיה נותרה עם‬
‫מגבלה קשה בתפקוד הכתף‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פגיעה באוטונומיה‬
‫המטופלת טענה כי לא הוסברו לה הסיכונים הכרוכים‬
‫בביופסיה ולפיכך לא נתנה הסכמה מדעת לביצוע הפעולה‪.‬‬
‫נקבע כי גם לו היו נפרשים בפניה הסיכונים היתה נותנת‬
‫הסכמתה לביופסיה בשל הסיכון הממשי שמדובר בגידול‬
‫ממאיר‪.‬‬
‫למרות זאת נפסק כי היתה פגיעה באוטונומיה שלה והיא‬
‫זכאית לפיצוי כספי‪...‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פגיעה באוטונומיה‬

‫“ההכרה בזכותו של החולה לפיצוי על‬
‫הפגיעה באוטונומיה שלו‪ ,‬מקום בו הופרה‬
‫חובה זו‪ ,‬עשויה לתרום לכך שחובה זו‬
‫תקוים הלכה למעשה”‪.‬‬
‫ע”א ‪ 2781/03‬מיאסה עלי דעקה‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות בפגיעה באוטונומיה‬

‫הפרת חובת הזהירות ‪ -‬אי מתן הסברים‬
‫למטופלים לפני ביצוע טיפולים‬
‫נזק ‪ -‬פגיעה באוטונומיה של המטופל‬
‫קשר סיבתי ‪ -‬בין אי מתן ההסברים לבין‬
‫עוצם ההפתעה מן הסיבוך שהתרחש‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫משמעות העדרו של טופס הסכמה ייעודי‬
‫ניתוח סימפטקטומי (נגד הזעת יתר)‪ ,‬שבוצע בשנת ‪ 1999‬והסתבך‬
‫בהזעת יתר פיצויית‪.‬‬
‫המטופל הגיש תביעה בטענה שלא הוזהר מפני הסיבוך האמור‪.‬‬
‫התובע הוחתם על טופס הסכמה סטנדרטי (לא ייעודי)‪ ,‬משום שעד‬
‫השנה האמורה לא פותח טופס ייעודי מתאים‪.‬‬
‫הרופא המנתח רשם בגיליון כי הוסברו הסיכונים הכרוכים בפעולה‬
‫והעיד בבימ"ש כי הוא מסביר לכל המטופלים‪ ,‬ללא יוצא מן הכלל‪,‬‬
‫כי הבעיה עם הניתוח היא שבמקרים רבים מאוד‪ ,‬למעלה מ‪50% -‬‬
‫מופיעה הזעה פיצויית‪ ,‬וב‪ 2-3% -‬מן המקרים ההזעה הפיצויית‬
‫יכולה להיות משמעותית ביותר‪.‬‬
‫סטודנטית שהועסקה במרפאתו של הרופא ונכחה בזמן שקיבל‬
‫חולים אישרה את עדותו בעניין ההסברים‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫חוק זכויות‬

‫החולה‪ ,‬התשנ”ו‪1996-‬‬

‫סעיף ‪ :14‬אופן מתן הסכמה מדעת‬

‫(א)‬

‫‪.....‬‬

‫(ב)‬

‫הסכמה מדעת לטיפול רפואי המנוי בתוספת תינתן‬
‫במסמך בכתב‪ ,‬שיכלול את תמצית ההסבר שניתן‬
‫למטופל‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫חוק זכויות‬

‫החולה‪ ,‬התשנ”ו‪1996-‬‬

‫תוספת‬
‫(סעיפים ‪)15 ,14‬‬
‫(‪ )1‬ניתוחים‪ ,‬למעט כירורגיה זעירה‪.‬‬
‫(‪ )2‬צינתורים של כלי דם‪.‬‬
‫(‪ )3‬דיאליזה‪.‬‬
‫(‪ )4‬טיפול בקרינה מייננת (רדיותרפיה)‪.‬‬
‫(‪ )5‬טיפולי הפריה חוץ‪-‬גופית‪.‬‬
‫(‪ )6‬כימותרפיה לטיפול בתהליכים ממאירים‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בהעדר טופס הסכמה ייעודי‬
‫נקבע (בערעור) כי נוכח הוראות חוק זכויות החולה אין די בטפסים הערוכים‬
‫על פי תקנות בריאות העם (טופסי הסכמה)‪ ,‬התשמ"ד‪. 1984-‬‬
‫ככל הנראה המערכת הרפואית התאימה עצמה להוראות אלה באיחור מסויים‪,‬‬
‫ובמועד הרלוונטי (‪ )1999‬עדיין נעשה שימוש בטפסים הישנים‪ ,‬תוך הפרת‬
‫הוראת החוק‪.‬‬
‫אין לשלול את האפשרות‪ ,‬לפיה הפרת החובה לעגן את הסכמת המטופל‬
‫במסמך בכתב שיכלול את "תמצית ההסבר שניתן למטופל"‪ ,‬שוללת‪ ,‬מניה‬
‫וביה‪ ,‬את האפשרות שאכן מדובר ב"הסכמה מדעת"‪.‬‬
‫דרישת הכתב בחוק היא "דרישה מהותית" ובהעדרו של טופס הסכמה מדעת‬
‫ערוך כדין‪ ,‬יש לקבוע‪ ,‬למצער‪ ,‬כי במקרה של מחלוקת‪ ,‬המטפל הוא זה‬
‫שצריך להוכיח קיומה של הסכמה זו‪.‬‬
‫ע"א ‪ 6299/05‬צורף‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ומה הדין כשיש טופס חתום ?!‬

‫נולדה‬

‫בשנת ‪1998‬‬
‫(מיקרופטלמיה)‪.‬‬
‫בשבוע ‪ 21‬להריון בוצעה לאם בדיקת אולטרה‪-‬סאונד בסיסית‬
‫במסגרת הקופה שנמצאה תקינה‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע כי לא ניתן לגלות את המום במסגרת בדיקה בסיסית‬
‫אך יש אפשרות לגלות זאת בבדיקה מורחבת‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע כי היה מדובר בהריון שלא בסיכון גבוה ולא היה‬
‫מקום לביצוע סקירה מורחבת‪/‬מכוונת‪.‬‬
‫האם חתמה על טופס בקשה לביצוע בדיקת על‪-‬קול לפיה היא‬
‫מודעת לכך שמדובר בבדיקה בסיסית וכי באפשרותה לבצע‬
‫בדיקה מורחבת באופן פרטי‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תינוקת‬

‫כשהיא‬

‫סובלת‬

‫מעיוורון‬

‫חתימה ללא הסבר – לאו הסכמה היא‬
‫ביהמ"ש קבע כי הרופאים הסבירו לאם כי הבדיקה אותה היא עומדת לבצע‬
‫היא בדיקה בסיסית וכי קיימת בדיקה משוכללת יותר אותה ניתן לבצע באופן‬
‫פרטי ואולם בכך לא די‪.‬‬
‫האם לא הבינה לאשורה את האבחנה בין הבדיקה הבסיסית והמורחבת ואם‬
‫היתה מבינה היתה בוחרת לבצע את הבדיקה על חשבונה‪ .‬יש כשל בשרשרת‬
‫המידע אשר נמסר לאם‪.‬‬

‫לא די בקיומה של פרקטיקה לפיה מיידעים את האישה כי קיימת‬
‫בדיקה מורחבת‪ ,‬העדר הנחיות ברורות ונהלים מוגדרים באשר‬
‫להיקף המידע שיש למסור למטופלת לעניין אפשרותה לבצע‬
‫בדיקה מורחבת ‪...‬ואי מתן הסבר הולם בטרם ביצוע הבדיקה‬
‫הבסיסית הינם בגדר נוהל בלתי סביר‪...‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תוצאות הערעור‬
‫המלצת ביהמ"ש‪:‬‬

‫לאור קשיים שהתגלעו בהכרעת בימ"ש קמא בשאלת‬
‫החבות ולאור זאת שבימ"ש קמא הכריע בפסק דינו‬
‫בסוגיות שלא היו בחזית הדיון יבוטל פסק דינו של‬
‫בימ"ש קמא והסכום אשר שולם לתובעים יישאר בידם‪.‬‬

‫התובעים הסכימו להצעת ביהמ"ש שמשמעותה‬
‫שפסה"ד מבוטל‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ההחמרה השיפוטית –‬
‫הנזק הממוני‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫הלכת "השנים האבודות" –‬
‫עזבון אטינגר ז"ל‬

‫פס"ד תקדימי ניתן‪ ,‬במרץ ‪ ,2004‬על‪-‬ידי בית‪-‬המשפט העליון‬
‫בהרכב של חמישה שופטים בתביעת עזבון של קטין‪ ,‬אשר הלך‬
‫לעולמו בגיל ‪ ,12‬כתוצאה מנפילה לבור בעת משחק עם חבר‪,‬‬
‫בעיר העתיקה בירושלים‬
‫עזבון של קטין אשר הלך לעולמו כתוצאה מרשלנות‪ ,‬זכאי לפיצוי‬
‫בגין הפסד כושר השתכרות ב"שנים האבודות"‪ ,‬בהן לא זכה‬
‫לחיות ולהתפרנס‬
‫זכות דומה קיימת גם לעזבון של בגיר שהלך לעולמו בגיל‬
‫העבודה‬
‫נפגע אשר קוצרה תוחלת חייו כתוצאה מרשלנות זכאי מעתה‬
‫לפיצוי בגין הפסד ההשתכרות שלו ב"שנים האבודות"‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"השנים האבודות" – ההשלכות הכספיות‬
‫נקבע כי חישוב הפסד ההשתכרות ב"שנים האבודות" יהיה מבוסס‬
‫על ‪ 30%‬מן השכר הממוצע במשק (בתקופה מגיל ‪18-21‬‬
‫החישוב הוא ‪ 70%‬מן הסכום האמור)‪.‬‬
‫ההנחה המובלעת היא כי ניתן לחסוך ‪ ₪ 2400‬מתוך ‪₪ 8000‬‬
‫בחודש !!!!!‬
‫בתביעת יורשים שהם גם תלויים ‪ ,‬נקבע כי יש ליורשים זכאות‬
‫לקבל פיצוי בגין ראשי נזק שנמצאים מחוץ לתחום החפיפה (כאב‬
‫וסבל וקיצור תוחלת חיים וכ"ו)‬
‫חישוב הפסד ההשתכרות בשנים האבודות‪ ,‬כולל גם חישוב הפסדי‬
‫פנסיה‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫הגידול בפיצוי הכספי‬
‫יולדת לאחר ‪ 3‬שנות טיפולי הפריה בהריון ראשון‪,‬‬
‫נשלחה "להסתובב" כדי לזרז לידה ושבה עם עובר מת‪.‬‬
‫בימ"ש המחוזי קבע אחריות ופסק לאם פיצוי של‬
‫‪ ₪ 300,000‬בגין כאב וסבל‪.‬‬
‫ביהמ"ש העליון קבע כי מגיע פיצוי גם לאב בגין כאב‬
‫וסבל שלו בסכום נוסף של ‪.₪ 250,000‬‬
‫סטיה מהלכה קודמת שחייבה נזק נפשי חמור "בניזוק‬
‫משני" שעולה כדי מחלת נפש או הפרעת נפש הגורמת‬
‫נכות ממשית‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פס"ד לבנה לוי‬

‫הגידול בסכומי הפיצוי‬
‫צעירה שנולדה בשנת ‪ 1985‬כשהיא סובלת משיתוק ביד שמאל‬
‫כתוצאה מפגיעה במקלעת העצבים הברכיאלית‪ ,‬הגישה בשנת‬
‫‪ 2006‬תביעה נגד ביה"ח בו נולדה בטענה של רשלנות בלידה‪.‬‬
‫בינתיים סיימה התובעת לימודי משפטים ומנהל עסקים ובמהלך‬
‫המשפט עשתה התמחות במשפטים‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע שיש אחריות לביה"ח ופסק לה פיצוי גלובלי בגין‬
‫הפסד השתכרות בסך של ‪ ₪ 800,000‬ובנוסף ‪ ₪ 600,000‬כאב‬
‫וסבל‪ ₪ 1,000,000 ,‬עזרת צד ג' ו‪ ₪ 85,000 -‬הוצאות ‪....‬‬

‫א (ים) ‪8363/06‬פדילה נ' בי"ח מאיר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"ועדת שפניץ" – אין מקום להגביל בחוק את‬
‫הפיצוי לתובעים בגין רשלנות רפואית‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫לאן מועדות פנינו?‬

‫‪ ‬המשך החמרה שיפוטית ?‬
‫‪ ‬התמתנות והתייצבות ?‬
‫‪ ‬התערבות חקיקתית ?‬
‫ימים יגידו‪....‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תודה !‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬


Slide 33

‫עדכונים בפסיקת בתי‪-‬המשפט‬
‫בתביעות רשלנות רפואית‬
‫עו"ד טליה חלמיש‪-‬שני‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬
‫מקבוצת מדנס‬
‫מאי ‪2009‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תמונת המצב‬
‫בשנים האחרונות אנו עדים לעליה ניכרת של ההוצאה‬
‫בגין תביעות אחריות מקצועית בתחום הרפואה‪.‬‬
‫העליה נובעת בעיקר מ"אינפלציה שיפוטית" שהביאה‬
‫לגידול ניכר בפיצויים המשולמים לתובעים‪.‬‬
‫התשלומים השנתיים בתביעות הרשלנות הרפואית‪ ,‬גדלו‬
‫בעשור האחרון ב‪.700% -‬‬
‫במקביל גדלו הפרמיות בצורה דרמטית והכיסויים‬
‫הוגבלו‪.‬‬
‫מוסדות רפואיים ורופאים פרטיים העוסקים בתחומים‬
‫בסיכון גבוה (לידות‪ US ,‬מיילדותי‪ ,‬כירורגיה פלסטית‬
‫וכ"ו) נתקלים בקושי להשיג כיסוי ביטוחי‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫התפתחות התביעות בבימ"ש‬

‫‪1994 - 2008‬‬

‫‪1,200‬‬
‫‪1,100‬‬
‫‪1,000‬‬
‫‪900‬‬
‫‪800‬‬
‫‪700‬‬
‫‪600‬‬
‫‪500‬‬
‫‪400‬‬
‫‪300‬‬
‫‪200‬‬
‫‪100‬‬
‫‪0‬‬

‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫‪2002‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫‪1994‬‬

‫מדד גידול התשלומים‬

‫‪1995 - 2008‬‬

‫‪3100%‬‬
‫‪2800%‬‬
‫‪2500%‬‬
‫‪2200%‬‬
‫‪1900%‬‬

‫‪1600%‬‬
‫‪1300%‬‬
‫‪1000%‬‬
‫‪700%‬‬
‫‪400%‬‬
‫‪100%‬‬
‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫‪2002‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫התפתחות התביעות בבימ"ש‬
‫מיילדות וגינקולוגיה‬

‫‪240‬‬

‫‪210‬‬

‫‪180‬‬

‫‪150‬‬

‫‪120‬‬

‫‪90‬‬

‫‪60‬‬

‫‪30‬‬

‫‪0‬‬
‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2002‬‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫מדד גידול התשלומים‬
‫מיילדות וגינקולוגיה‬

‫‪11100%‬‬
‫‪10100%‬‬
‫‪9100%‬‬
‫‪8100%‬‬
‫‪7100%‬‬
‫‪6100%‬‬
‫‪5100%‬‬
‫‪4100%‬‬
‫‪3100%‬‬
‫‪2100%‬‬
‫‪1100%‬‬
‫‪100%‬‬

‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫‪2002‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫מקצועות קליניים מובילים בשיעור הסיכון‬
‫‪1991 - 2008‬‬
‫מיילדות‬
‫כירורגיה כללית‬

‫‪40%‬‬

‫קרדיולוגיה‬

‫שיעור הסיכון הכספי‬

‫‪35%‬‬
‫‪30%‬‬

‫רפואת שיניים‬

‫‪25%‬‬

‫אורטופדיה‬

‫‪20%‬‬

‫נוירוכירורגיה‬

‫‪15%‬‬
‫‪10%‬‬

‫גינקולוגיה‬

‫‪5%‬‬

‫אופטלמולוגיה‬

‫‪0%‬‬

‫‪18%‬‬

‫שיעור התיקים עם סיכון כספי‬

‫‪16%‬‬
‫‪14%‬‬
‫‪12%‬‬
‫‪10%‬‬
‫‪8%‬‬
‫‪6%‬‬
‫‪4%‬‬
‫‪2%‬‬
‫‪0%‬‬

‫* ‪ 3%‬ומעלה‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫דו"ח ועדת "שפניץ"‪-‬‬

‫הועדה הבין משרדית לבחינת הדרכים להקטנת ההוצאה‬
‫הציבורית בגין תביעות הרשלנות הרפואית‬

‫מסתמנת בפסיקה מגמה של הרחבת אחריותם של בעלי‬
‫מקצועות הרפואה והמוסדות הרפואיים – החל בסוגית‬
‫ההתרשלות (ירידת קרנה של הלכת הפרקטיקה‬
‫המקובלת)‪ ,‬המשך בסיבתיות (אובדן סיכויי החלמה)‬
‫וכלה בהרחבת העילות (רשלנות בגין הסכמה מדעת)‬
‫וראשי נזק (פגיעה באוטונומיה)‪.‬‬
‫מהנתונים עולה כי במשך השנים עלו סכומי הפיצויים‬
‫הממוצעים שנפסקו בתביעות רשלנות רפואית‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫הגידול בפיצוי הממוצע לתובעים‬
‫שנת תשלום‬
‫‪2004‬‬
‫‪2005‬‬
‫‪2006‬‬
‫‪2007‬‬
‫‪2008‬‬

‫תשלום ממוצע לתובע (בדולר)‬
‫‪21,872‬‬
‫‪33,700‬‬
‫‪34,935‬‬
‫‪44,839‬‬
‫‪62,374‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פיצוי עבור כאב וסבל ב– ‪ 100%‬נכות‬

‫‪1997-2008‬‬

‫‪1600000‬‬

‫‪1400000‬‬

‫‪1200000‬‬

‫‪1000000‬‬

‫‪800000‬‬

‫‪600000‬‬

‫‪400000‬‬

‫‪200000‬‬

‫‪0‬‬
‫‪2009‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2005‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2003‬‬

‫‪2001‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1997‬‬

‫פיצוי עבור מות קטינים (קיצור תוחלת חיים‪+‬כאב וסבל)‬
‫‪1998-2006‬‬
‫‪1800000‬‬

‫‪1600000‬‬

‫‪1400000‬‬

‫‪1200000‬‬

‫‪1000000‬‬

‫‪800000‬‬

‫‪600000‬‬

‫‪400000‬‬

‫‪200000‬‬

‫‪0‬‬
‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2002‬‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ההתפתחויות המשפטיות‬

‫עמדה סלחנית‬

‫עמדה ביקורתית‬

‫עמדה מחמירה‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫סלחנות שיפוטית‬

‫(‪)1961‬‬

‫"אשה‪ ...‬באה למחלקה הגינקולוגית לשם ניתוח קל‬
‫ברחמה ויצאה מהמחלקה שבעת יסורים ובעלת מום‬
‫לכל ימי חייה‪...‬‬
‫הטיפול אשר החולה קיבלה בבית החולים לא היה כפי‬
‫שצריך היה לצפותו מבעלי מקצוע מעולים וכן קרו תוך‬
‫כדי טיפול הזנחות וטעויות שונות‪ ,‬אשר הביאו לידי‬
‫תוצאות מעציבות במצב בריאותה‪...‬‬
‫רופא בשר ודם עשוי לטעות‪ ,‬ולא כל טעות מהווה‬
‫רשלנות‪"...‬‬

‫התביעה נדחתה‬
‫(ע"א ‪ 280/60‬פרדו נ' פלדמן‪ ,‬פד' (טו') ‪)1961‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫בקרה שיפוטית‬
‫עולם הרפואה אינו חסין מביקורת שיפוטית ומחשיפה של מעשי רשלנות‬
‫מקצועיים‪ .‬ביקורת זו היא אחת הערובות החשובות להקפדה על מתן טיפול‬
‫רפואי נאות‪.‬‬
‫לא כל טעות באבחנה או בטיפול‬
‫מצביעה בהכרח על רשלנות‪.‬‬
‫אחריות הרופאים‪ ,‬ברשלנות‬
‫אזרחית או פלילית‪ ,‬צריכה‬
‫להיקבע‪ ,‬רק אם הוכח שבנתוני‬
‫זמן אמת פעלו הרופאים‬
‫באי מיומנות מקצועית‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫בקרה שיפוטית – האם היא מקדמת את‬
? ‫בטיחות הטיפול‬
Most patient-safety experts continue to believe that the
threat of liability is the primary barrier to the
development of effective and comprehensive patient
safety programs in hospitals. I suggest, on the
contrary…that judicial recognition of an explicit “right
to safety” for hospital patients, with correlative duty of
hospitals to implement patient-safety measures can
become the primary motivator for the development of
systems to improve patient safety.
George J. Annas. J.D., NEJM 354;19 May11,2006
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫בקרה שיפוטית‬

‫‪‬‬
‫שיפור איכות הרפואה‬
‫הרשומה הרפואית‬
‫• רישום מפורט יותר‬
‫• שמירה על רשומות‬

‫תהליך הבקרה הרפואית‬
‫• ניהול סיכונים‬
‫• אבטחת איכות‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תקשורת עם מטופלים‬
‫• הסכמה מדעת‬
‫• גילוי נאות על תקלות‬

‫ניהול הטיפול הרפואי‬
‫• פרוטוקולים ונהלים‬
‫• הנחיות קליניות‬

‫החמרה שיפוטית‬

‫‪‬‬
‫רפואה מתגוננת‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬

‫ריבוי בדיקות וטיפולים מיותרים‬
‫יצירת מתח ביחסי מטפל‪-‬מטופל‬
‫הוצאות מוגברות לתשלום ביטוח‬
‫סגירת פעילויות בסיכון ביטוחי גבוה‬
‫קושי להשיג כיסוי ביטוחי‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית‬

‫(‪)1998‬‬

‫"חיובם של הרופא וקופת‬
‫חולים בדין הוא פרי של חוכמה‬
‫לאחר מעשה‪ .‬הרף שהוצב‬
‫לקביעת אחריותם‪ ,‬הוצב בגובה‬
‫כה רב‪ ,‬עד שלא רק הרופא‬
‫הסביר אינו יכול לעוברו‪ ,‬אלא‬
‫גם הרופא המומחה המובהק‬
‫ייכשל בכך"‪.‬‬
‫(השופטת שטרסברג‪-‬כהן בדעת מיעוט‬
‫ע"א ‪ 3709,3264/96‬קופ"ח נ' פלד ואח')‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית – ההנמקה‬
‫"אין להטיל את העומס הכלכלי של הטעות הרפואית‬
‫על החולה‪ ,‬אלא מן הראוי כי יוטל‪ ,‬עקרונית‪ ,‬על‬
‫הרופא בעל הטעות שממנו יפוזר ממילא על ציבור‬
‫רחב יותר באמצעות ביטוח האחריות המקצועית‪.‬‬
‫יתרה מזו‪ ,‬הטלת האחריות האישית על הרופא‪...‬‬
‫עשויה לעודד את מילוי החובה המקצועית‬
‫להתעדכנות בספרות המקצועית‪"...‬‬
‫(השופט אנגלרד ע"א ‪ 3709,3264/96‬קופ"ח נ' פלד ואח')‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ההחמרה השיפוטית –‬
‫שאלת האחריות‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"החמרת" האחריות של המטפלים‬
‫"פרקטיקה רצויה" במקום "פרקטיקה מצויה"‬
‫החלת נורמות התנהגות רטרוספקטיבית‪" -‬דרך עוקפת פרקטיקה‬
‫מקובלת"‬
‫מבחן "המומחה הטוב" במקום "הרופא הסביר"‬
‫החלת כלל "הדבר מדבר בעדו" במקרי סיבוכים נדירים‬
‫החלה מסיבית של "כלל הנזק הראייתי"‬
‫החלת אחריות במקרים של "קשר סיבתי נסיבתי"‬
‫קביעת חובות מוגברות בכל הנוגע להסברים למטופלים עובר‬
‫למתן לטיפולים רפואיים‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"פרקטיקה מצויה" לעומת "פרקטיקה רצויה"‬
‫העובדות ‪ -‬רביד נ' קליפורד‬

‫ביום ‪ 5.4.84‬הגיעה רביד בת החמש למרפאת שיניים לצורך‬
‫טיפול שיניים‪ .‬כהכנה לטיפול הזריק לה הרופא זריקת הרדמה‬
‫מקומית בלסתה התחתונה מצד ימין‪ .‬הרופא השתמש לצורך‬
‫ההזרקה במזרק לא שואב‪ ,‬שהיה מקובל לשימוש באותה תקופה‬
‫(פרקטיקה מקובלת)‪.‬‬
‫זמן קצר לאחר ההזרקה נטתה רביד על צידה ולא הצליחה‬
‫להתייצב‪ .‬היא היתה מנומנמת והוחלט להעבירה לטיפול בבית‪-‬‬
‫חולים‪ .‬כתוצאה מן האירוע סובלת רביד עד היום מהמיפרזיס‬
‫במחצית הגוף השמאלי ומהפרעות נוירולוגיות וקוגנטיביות‪.‬‬
‫הסתבר כי חומר ההזרקה חדר לכלי דם משם נדד למוח וגרם‬
‫לקריש דם ולאוטם מוחי‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"פרקטיקה מצויה" לעומת "פרקטיקה רצויה"‬
‫ההכרעה המשפטית‬

‫העובדה שרופא נהג בהתאם לפרקטיקה המקובלת‬
‫בתחומו‪ ,‬היא כשלעצמה‪ ,‬אינה מעניקה לו הגנה‬
‫מוחלטת ולעולם מצוי בידי בית המשפט לקבוע‪ ,‬כי‬
‫פרקטיקה נהוגה זו אינה עולה בקנה אחד עם חובת‬
‫הזהירות של רופא כלפי מטופל‪.‬‬
‫פרקטיקה מקובלת מהווה פרמטר‪ ,‬ואפילו פרמטר‬
‫חשוב‪ ,‬במכלול השיקולים שעל בית המשפט לשקול‬
‫בבואו לקבוע את סטנדרט ההתנהגות הראוי‪ ,‬אולם‬
‫אין היא הפרמטר היחיד אשר בית המשפט יתחשב בו‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫די היה באמצעי פשוט וזמין למנוע סיכון ידוע של‬
‫חדירת מזרק עם חומר הרדמה לתוך עורק‪ ,‬דבר אשר‬
‫עלול לגרום לתופעות לוואי משמעותיות‪ .‬כל זאת‬
‫ללא תוספת עלות משמעותית‪.‬‬
‫בנסיבות אלה אין מנוס מן המסקנה כי רופא התרשל‬
‫שכן רופא זהיר היה בוחר למנוע סיכון זה באמצעות‬
‫שימוש במזרקים שואבים‪.‬‬
‫רביד נ' קליפורד‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬
‫הנורמות אינן נקבעות על‪-‬ידי מומחים אלה או אחרים‪ ,‬אלא‬
‫על‪-‬ידי בית‪-‬המשפט‪.‬‬
‫שאלת תפקידו של מנתח בחדר ניתוח היא עניין ערכי‬
‫ונורמטיבי שמתפקידו של בית‪-‬המשפט להכריע בו‪.‬‬
‫עדות יו"ר המועצה הלאומית לכירורגיה‪ ,‬הרדמה וטיפול נמרץ‬
‫כי אין אחריות הדדית בין מנתח לרופא מרדים‪ ,‬כפי שבא לידי‬
‫ביטוי בסיכום ישיבת המועצה הלאומית הנ"ל‪ ,‬אין לראות בה‬
‫משום נורמה נכונה‪ ,‬ולפיכך אין לפעול על‪-‬פיה‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬

‫(‪)2‬‬

‫אם נרשם בסיכום ישיבת מועצת איגוד רופאי העיניים‪ ,‬כי‬
‫המנתח אחראי כלפי המנותח על הניתוח ותוצאותיו בלבד‪,‬‬
‫והמרדים אחראי כלפי המטופל על תהליך ההרדמה ותוצאותיו‪,‬‬
‫אין לראות בכך כאילו כל אחד מהם אחראי רק על תחומו‪,‬‬
‫וחייבת להיות הדדיות ביניהם‪ ,‬ולמרות שאין למנתח "אחריות‬
‫על" הרי שיש לו אחריות על סימני החיים של המנותח‪ ,‬לא‬
‫פחות מאשר למרדים‪ ,‬ועל‪-‬כן עמדת איגוד רופאי העיניים כפי‬
‫שבאה לידי ביטוי במסמך הנ"ל‪ ,‬אינה משקפת את הנורמה‬
‫המחייבת‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬

‫(‪)3‬‬

‫המסמך בדבר חלוקת אחריות בחדר הניתוח של ההסתדרות‬
‫הרפואית בישראל‪ ,‬קובע כי שיתוף פעולה בין הרופא המנתח‬
‫והרופא המרדים בניתוח חיוני להצלחת הטיפול וכך יש אכן‬
‫לנהוג‪ ,‬אולם ההסתייגות שעל‪-‬פיה אין הרופא המנתח אחראי‬
‫לפעולות המבוצעות על‪-‬ידי הרופא המרדים‪ ,‬כפי שהרופא‬
‫המרדים אינו אחראי על פעולות המבוצעות על‪-‬ידי הרופא‬
‫המנתח‪ ,‬איננה נורמה שיש לפעול על‪-‬פיה‪ ,‬שכן ברור שהמנתח‬
‫אינו אחראי על פעולות המרדים‪ ,‬אולם אין בכך כדי לסייג‬
‫אחריותו לעקוב אחר סימני החיים של המנותח‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬

‫(‪)4‬‬

‫כאשר מנותח פונה למנתח בבקשה לנתחו אין הוא יוצר קשר אחד עם‬
‫המרדים וקשר אחר עם המנתח‪ ...‬יש לייחס לו אחריות מעבר לעצם‬
‫הפעולה הכירורגית‪ ,‬המנותח מצפה ממנו להיות אחראי על חייו בעת‬
‫ביצוע הניתוח – ולאו דווקא בעת ביצוע הפעולה הכירורגית גרידא‪.‬‬
‫כל מנתח חייב להיות שותף מלא למעקב אחר סימני חיים של המנותח‪ ,‬גם‬
‫תוך כדי ובמהלך הניתוח‪ ,‬ואין הוא רשאי להטיל את האחריות הבלעדית‬
‫על כך על כתפי המרדים‪.‬‬
‫חובתו של המנתח היתה להאזין לקולות המוניטור ע"מ לוודא שהוא‬
‫ממשיך לנתח אדם חי ולא מחוסר חיים‪ .‬אם הוא לא עושה כן הוא‬
‫מתרשל‪.‬‬
‫המנתח שלא עשה כן הורשע בעבירה של מעשה פזיזות ורשלנות‪.‬‬
‫פ (תא) ‪ 40016/07‬מ"י נ' אסותא ואח'‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החלת נורמות רטרוספקטיבית‬
‫בשנת ‪ 1986‬נולד ערן סידי עם חסר של כף יד ימין‪.‬‬
‫בשנת ‪ 1997‬הגישה משפחת סידי תביעה נגד הגיניקולוג שביצע‬
‫לאם בדיקת אולטרה סאונד שגרתית במהלך ההריון‪ ,‬בטענה של‬
‫רשלנות באי אבחון חסר כף היד‪.‬‬
‫ביהמ"ש המחוזי פסק כי לא היתה רשלנות בביצוע הבדיקה‪ ,‬שכן‬
‫בשנה הנדונה בדיקת האולטרה סאונד הבסיסית לא כללה סקירת‬
‫גפיים ודחה את התביעה‪.‬‬
‫לעומת זאת ביהמ"ש העליון שדן בערעור על התביעה קבע‬
‫בשנת ‪ 2005‬כי חלה חובה על הרופא הבודק בשנת ‪!!! 1986‬‬
‫ליידע את האישה על מגבלות הבדיקה ועל האפשרות לבצע‬
‫בדיקת אולטרה סאונד מורחבת במסגרת הפרקטיקה הפרטית‪...‬‬
‫ע"א ‪ 4960/04‬סידי‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החלת נורמות רטרוספקטיבית ‪2 -‬‬
‫ילדה נולדה בשנת ‪ 1995‬כשהיא סובלת מתסמונת ‪ X‬שביר‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע כי בתקופה הרלבנטית הבדיקה טרם הומלצה ע"י הגורמים‬
‫המקצועיים ושליחת הנשים לביצועה בוודאי שלא היתה פרקטיקה מחייבת‬
‫את הרופא הסביר‪.‬‬
‫ואולם ביהמ"ש קבע כי מאחר שבמאמרים שפורסמו עובר לשנת ‪1994‬‬
‫מוזכרות בדיקות המבוצעות לאוכלוסייה בעלת סיכון נמוך לצרכי מחקר או‬
‫לצרכים אחרים‪ ,‬היה על רופא סביר הקורא את המאמרים הללו להסיק כי‬
‫"בדיקות סקר" לגילוי הנשאות קיימות גם אם ביצוען עדיין אינו מומלץ‪.‬‬
‫הבדיקה היתה קיימת במועד הרלבנטי ויש לייחס להורים בהתאם להלכת‬
‫סידי ציפייה סבירה כי קיומה יגולה להם ולכן הרופא התרשל בכך שלא ידע‬
‫על קומה ולא גילה להורים על קיומה‪.‬‬
‫הקופה אחראית לכך שלא הפיצה בקרב רופאיה את האפשרות לביצוע‬
‫בדיקה לגילוי הנשאות לתסמונת ‪ X‬שביר גם לנשים ללא כל אינדיקציה‪.‬‬
‫א (ים)‪ 5416/03‬שיר סגל‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"כלל ‪ 30‬הדקות" – ‪OUT‬‬
‫השאלה היא מהו פרק הזמן הסביר לביצוע ניתוח קיסרי ?‬
‫פרק הזמן של ‪ 15‬דקות לבצוע ניתוח קיסרי הוא פרק זמן‬
‫אפשרי וראוי כאשר חדר הניתוח פנוי וכל הצוות זמין‪ ...‬יש‬
‫להשלים‪ ,‬חרף העובדה שהדבר אינו רצוי‪ ,‬גם עם חלוף פרק‬
‫זמן ארוך יותר של כ‪ 25-30 -‬דק' עד לניתוח‪ .‬אולם שיהוי כזה‬
‫בביצוע הניתוח‪ ,‬כדי שיתקבל כשיהוי סביר‪ ,‬מחייב מתן הסבר‪,‬‬
‫המבוסס על נסיבותיו המיוחדות של המקרה הנדון‪ ,‬ועל כך‬
‫שבפועל נעשו מאמצים סבירים לקצר פרק זמן זה דבר שלא‬
‫הסתייע באותן נסיבות‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"כלל ‪ 15‬הדקות" – ‪IN‬‬
‫במקרה שלפנינו‪ ,‬לא ניתן הסבר המצדיק התמשכותו של פרק‬
‫הזמן שחלף בין קבלת ההחלטה על ביצוע הניתוח לבין הביצוע‬
‫בפועל‪.‬‬
‫במקרה שלפנינו נפל שיהוי בלתי מוצדק של כ‪ 6 -‬דקות גם‬
‫בהתמשכות פרק הזמן ממועד קבלת ההחלטה על הניתוח ועד‬
‫לביצועו‪ .‬מכאן‪ ,‬שבסה"כ נפל במקרה זה שיהוי בלתי מוצדק‬
‫בביצוע הניתוח הקיסרי‪ ,‬העולה כדי רשלנות‪ ,‬של ‪31-33‬‬
‫דקות‪ ,‬ולמצער שיהוי של ‪ 21‬דקות‪.‬‬
‫א (ים) ‪ 8005/06‬ב‪.‬ר‪ .‬נ' בי"ח מאיר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית –‬
‫סטנדרט המומחה הטוב‬

‫על הרופא להשתמש ברמת ידע‪ ,‬כשרון ואיכפתיות‪,‬‬
‫הקיימת ומופעלת ע"י רופאים ברמה מקצועית טובה‬
‫ולא ממוצעת‪.‬‬
‫כאשר מדובר ברופא הטוען לכישורים מיוחדים ולהיותו‬
‫מומחה‪ ,‬הרמה הנדרשת ממנו היא בהתאם לכך‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית –‬
‫"המתמחה חשוד"‬
‫אישה שעברה ניתוח קיסרי אלקטיבי בהרדמה ספינלית‪,‬‬
‫נותרה עם נזק לשורשי העצב הפירוניאלי‪ ,‬נזק זה יוחס‬
‫לפגיעה במהלך ההרדמה‪.‬‬
‫וכך אמר ביהמ"ש על המרדים שהיה מתמחה ותיק בעת‬
‫הניתוח‪":‬רף המומחיות הרשמית של הנתבע שהוא נמוך‬
‫לטעמי‪ ,‬גם אם הוא בעל ניסיון מעשי רב‪ ,‬יש בו כדי ליצור‬
‫חיזוק לטענות התובעת וספק באשר לביצועה הנאות של‬
‫ההרדמה "‬
‫‪...‬‬
‫ת"א ‪ 072682/99‬פני אלמליח‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החלת כלל הדבר מדבר בעדו‬
‫בתי‪-‬המשפט מחילים את כלל "הדבר מדבר בעדו" באופן‬
‫"ליברלי" ומעבירים את נטל השכנוע מכתפי התובעים אל‬
‫כתפי הנתבעים להוכיח שלא היתה רשלנות מצידם‪.‬‬
‫התנאים להחלת הכלל (ס' ‪ 41‬לפקודת הנזיקין)‪:‬‬
‫ התובע לא ידע ולא יכול היה לדעת על הנסיבות שהביאו‬‫לידי הנזק‬
‫ הנזק נגרם על‪-‬ידי נכס בשליטת המזיק‬‫ המקרה מתיישב יותר עם המסקנה שהיתה רשלנות‬‫מאשר עם העדרה‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בסיבוכים נדירים‬
‫אישה הרה עברה דיקור מי שפיר בשבוע ‪ 18‬להריונה‪ ,‬אשר‬
‫הסתבך בזיהום תוך רחמי‪ ,‬שהוביל לספסיס סוער ולמותה‬
‫של האישה‪.‬‬
‫ועדת בדיקה של משרד הבריאות לא מצאה התרשלות‬
‫בטיפול במנוחה מצד גורם רפואי כלשהו‪.‬‬
‫בעלה וילדיה של המנוחה הגישו תביעה נגד הרופא המטפל‬
‫שביצע את הדיקור בטענה שהדיקור נעשה באופן רשלני‪,‬‬
‫ללא ניקוי מתאים של איזור הבטן בו בוצעה הדקירה‬
‫וכתוצאה מכך נגרם הזיהום שהוביל למותה‪.‬‬
‫לא הוגשה חוו"ד מטעם התובעים לתמיכה בטענותיהם‪ ,‬והם‬
‫בקשו להחיל את הכלל של "הדבר מדבר בעדו"‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בסיבוכים נדירים‬
‫ביהמש פסק כי "מהעדויות שנשמעו בבית המשפט ומחומר‬
‫הראיות שהובא‪ ,‬ניתן לקבוע כי השימוש בחומר החיטוי‬
‫פולידין ואלכוהול היה נפוץ ומקובל לצורך עריכת הדיקור‬
‫וכי הנתבעים פעלו על‪-‬פי הנהוג והמקובל בכגון דא‪ ...‬ואין‬
‫לבוא לנתבעים בטרוניה באשר לפרקטיקה בה נהגו"‬
‫ואולם העובדה ‪ -‬שמדובר בתוצאה נדירה ובלתי צפוייה‬
‫למדי של דיקור מי שפיר שגרם לזיהום חריף ברחם‬
‫האשה ומותה עקב כך ‪ -‬תומכת בתחולת הכלל של הדבר‬
‫מדבר בעדו‪ .‬זה מצביע יותר על קיומה של התרשלות מאשר‬
‫על העדרה‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בסיבוכים נדירים‬
‫אף כי התובעים לא הוכיחו את הסיבה הממשית והישירה לזיהום‬
‫בגופה של המנוחה ולמותה כתוצאה מכך‪ ,‬שוכנעתי – על‪-‬פי מאזן‬
‫ההסתברויות במשפט האזרחי – כי ההסתברות שהיא נפטרה עקב‬
‫רשלנותם הרפואית של הנתבעים עולה על ההסתברות כי הפגיעה‬
‫לא היתה תוצאה של התרשלות כזו‪.‬‬
‫נטל השכנוע בדבר העדר התרשלות עבר לכתפי הנתבעים‬
‫ומשהם לא עמדו בו – דין התביעה להתקבל‪.‬‬
‫נקבע שהרופא שביצע את הדיקור אחראי ברשלנות משום שלא‬
‫הרים את הנטל להסביר באיזה מנגנון אירע הזיהום שלא‬
‫באחריותו‪.‬‬
‫א (ת"א) ‪ 89/96‬עזבון המנוחה ג'ומאנה מראר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשומות רפואיות – כלל "הנזק הראייתי"‬

‫"מקום שצריך להיעשות רישום רפואי וזה לא נעשה‪ ,‬ולא‬
‫ניתן הסבר מניח את הדעת למחדל זה‪ ,‬יועבר נטל ההוכחה‬
‫בדבר העובדות השנויות במחלוקת‪ ,‬שיכלו להתבהר מתוך‬
‫הרישום‪ ,‬אל כתפי הרופא או המוסד‪ ,‬שבמסגרתו ניתנו‬
‫השירותים הרפואיים‪".‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫נתונים על העברת נטל הראיה –‬

‫דו"ח ועדת שפניץ‬

‫נראה שנושא הרשומה הרפואית‪ ,‬ליקוי בה או היעדרה הוא‬
‫בעל השלכות מרכזיות בתחום תביעות הרשלנות הרפואית‪,‬‬
‫היכול לעיתים להשפיע באופן מהותי על תוצאת הדיון‬
‫בתביעה‪.‬‬
‫בשני שליש מן המקרים בהם העביר בית‪-‬המשפט את הנטל‬
‫מכתפי התובעים אל כתפי הנתבעים‪ ,‬בשל ליקוי ברשומה‬
‫הרפואית‪ ,‬הם לא הצליחו להתמודד עמו ולהרים אותו‪,‬‬
‫ונקבעה אחריות של המטפלים לנזקם של התובעים‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫התובע יליד ‪ 1939‬אושפז עקב אוטם שריר הלב‪.‬‬
‫בוצע צינתור שבמהלכו הוזרק חומר ניגוד מסוג‬
‫אורוגרפין‪.‬‬
‫סמוך לאחר ההזרקה התלונן התובע על הרגשה‬
‫לא טובה‪ .‬תוך שתי דקות היתה ירידה בלחץ‬
‫הדם‪ ,‬פרפור חדרים ואיבוד הכרה‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)2‬‬

‫האבחנה – שוק אנפילקטי עקב רגישות ליוד‪.‬‬
‫החלה פעולת החייאה אליה הצטרפו רופאים‬
‫בכירים וביניהם מנהל המחלקה הקרדיולוגית‬
‫ומנהל יחידת הצינתורים‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)3‬‬

‫פעולות ההחייאה כללו‪ :‬עיסוי חזה‪ ,‬מכות‬
‫חשמל‪ ,‬החדרת קוצב לב זמני והזלפת‬
‫תרופות שונות‪.‬‬
‫רק בחלוף כ‪ 40 -‬דקות חזר הלב לתפקד‪,‬‬
‫אלא שבזמן זה נגרם נזק מוחי קשה והתובע‬
‫נותר במצב וגטטיבי‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)4‬‬

‫נקבע כי לא היתה רשלנות בטיפול שקיבל התובע‬
‫עד שלב ההחייאה‪.‬‬
‫השאלה במחלוקת היתה האם ההחייאה בוצעה‬
‫בסבירות ובמיומנות‪.‬‬
‫עיון בכל הרישומים וסיכום הראיות בעניין זה‬
‫מעלה מספר בעיות; פרט לרישום הטכנאית על‬
‫מתן לידוקאין‪ ,‬אין רישום ישיר כלשהו על מצב‬
‫התובע במהלך המשבר‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)5‬‬

‫אין חולק כי מדובר באירוע קשה גם‬
‫לצוות הרפואי וניתן להבין כי הצוות דאג‬
‫קודם כל לטיפול בתובע ופחות לביצוע‬
‫רישומים‪ ,‬אולם מהנתונים עולה כי‬
‫חסרים רישומים וחלקם לא מדויקים או‬
‫לא ברורים דיים‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)6‬‬

‫התוצאה המעשית היא כי הרישום הלקוי‬
‫נזקף לחובת הנתבע ברשלנות רישומית‬
‫ונטל ההוכחה כי אין התרשלות של‬
‫הנתבע בעצם הטיפול הינו על הנתבע‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)7‬‬

‫הסברי הנתבע‪ ,‬לפיהם הצוות הרפואי היה שקוע כולו‬
‫בהחייאה ולכן אין לצפות ואין לדרוש תשומת לב‬
‫לרישום‪ ,‬הינם הסברים שובי לב אך אינם הסברים‬
‫מלאים‪.‬‬
‫הרשלנות הרישומית שפורטה לעיל שללה מהתובע את‬
‫היכולת לבודד חלק מהתהליך ולברר כראוי האם‬
‫במהלך ההחייאה היו נתונים שאיפשרו טיפול אחר או‬
‫אבחנה אחרת‪ .‬איננו יודעים מה סדר מתן כמות כה‬
‫גדולה של אדרנלין‪ ,‬ומה היו התגובות לכך‪...‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)8‬‬

‫אם היו רישומים ראויים בזמן ההחייאה‪ ,‬הן‬
‫על סדר התרופות וכמותן והן על לחצי דם‪,‬‬
‫יתכן והיו בידי התובע כלים טובים יותר‬
‫להראות כי במהלך החייאה כה ארוכה היה‬
‫אפשר לנקוט דרכים נוספות‪.‬‬
‫נקבע כי הנתבעים אחראים ל‪ 30% -‬מן הנזק‬
‫של התובע‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל הראייתי בשל אי ביצוע בדיקה‬

‫אישה הרה בהריון ראשון (לאחר ‪ 3‬שנים של טיפולי‬
‫עקרות) הגיעה לבי"ח בשבוע ה‪ 31 -‬להריון לאחר שחשה‬
‫ברע‪ .‬בביה"ח אובחנה הפרדות שיליה ומוות תוך רחמי‪,‬‬
‫על רקע רעלת הריון‪.‬‬
‫השאלה במחלוקת היתה האם הפרדות השיליה היתה‬
‫פתאומית או שהגיניקולוג אצלו ביקרה בבוקר אותו יום‪,‬‬
‫היה יכול כבר אז‪ ,‬לאבחן הפרדות שיליה‪ ,‬לשלוח אותה‬
‫בדחיפות לחדר לידה ולמנוע מוות תוך רחמי‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל הראייתי בשל אי ביצוע בדיקה‬

‫כיוון שהרופא לא ערך בדיקה של רגישות הבטן בעת הביקור של‬
‫האישה אצלו‪ ,‬קבע ביהמ"ש כי הוא גרם בכך נזק ראייתי לתובעת‬
‫כי נמנע ממנה להוכיח כי כבר באותה עת סבלה מהפרדות‬
‫שיליה‪...‬‬
‫לאור זאת הועבר הנטל אל הרופא לשכנע‪ ,‬כי באותו שלב בו נמנע‬
‫מלבצע את הבדיקה‪ ,‬לא סבלה האישה מבטן רגישה ולא היתה‬
‫שרויה בתהליך של הפרדות שיליה‪.‬‬
‫הרופא לא הצליח לעמוד בנטל זה ולכן נקבע כי הוא אחראי למות‬
‫העובר‪...‬‬
‫ע"א ‪ 9328/02‬לאה מאיר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"קשר סיבתי נסיבתי"‬
‫הוריה של פגה שנולדה בשבוע ‪ 29‬להריון בעקבות‬
‫הפרדות שליה‪ ,‬הגישו תביעה נגד ביה"ח‪ ,‬בטענה שהיה‬
‫איחור בביצוע ניתוח קיסרי לאם וכתוצאה מכך סובלת‬
‫הילדה משיתוק מוחין ופיגור שכלי‪.‬‬
‫התביעה הסתמכה על חוו"ד גניקולוגית בלבד ואילו‬
‫ההגנה הסתמכה על חוו"ד של נוירופדיאטר ונאונטולוג‬
‫ששללו קשר סיבתי בין הנזקים לבין העיכוב בביצוע‬
‫הניתוח הקיסרי וקבעו כי יש לשייכם לנזקי הפגות‬
‫בלבד‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"קשר סיבתי נסיבתי"‬
‫ביהמ"ש קבע כי קיים קשר "סיבתי נסיבתי" בין‬
‫התרשלות הרופאים שהתעכבו בביצוע הניתוח הקיסרי‪,‬‬
‫לבין הנזק שנגרם לפגה ולפיכך הטיל אחריות על‬
‫ביה"ח לפצות אותה על ‪ 40%‬מן הנזק שלה‪.‬‬
‫ביהמ"ש העליון אישר את פסה"ד המחוזי וקבע כי‬
‫לבימ"ש יש שיקול דעת לקבוע כי קיים קשר "סיבתי‬
‫נסיבתי" ואת שיעור האחריות ההסתברותי לנזק‬
‫(הפיצוי הופחת ל‪ 20% -‬מן הנזק)‪.‬‬
‫פס"ד מלול עדן‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫דרישות ההסבר בנסיבות מיוחדות‬

‫“ייתכנו מקרים בהם לסיכונים בעלי הסתברות נמוכה‬
‫תהיה משמעות מיוחדת לחולה הספציפי‪ .‬במקרה‬
‫כזה‪ ,‬למרות האחוז הנמוך יכללו אותם סיכונים‬
‫בתחום המידע המהותי הנדרש לחולה לשם החלטה‬
‫מושכלת אם לעבור את הטיפול הרפואי”‪.‬‬

‫ת”א (י‪-‬ם) ‪1109/97‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רף ההסבר בניתוחים אלקטיביים‬

‫"ההסבר הנדרש לקבלת הסכמה מדעת לניתוח‬
‫אלקטיבי – שאף בלעדיו ניתן לקיים אורח חיים‬
‫רגיל – נכלל ברף העליון של חובת הגילוי‪ ,‬והוא‬
‫כולל‪ ,‬בנוסף להתייחסות לסיכויי ההצלחה גם מתן‬
‫הזהרה מפני הסיבוכים האפשריים‪ ...‬גם אם‬
‫סיבוכים אלו נדירים‪".‬‬
‫ע"א ‪6153/97‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רף ההסבר בניתוחים אלקטיביים ‪-‬‬

‫‪RSD‬‬

‫"בענייננו מדובר בסיבוך המתרחש בקרב ‪0.5% - 0.3%‬‬
‫מהניתוחים – גם אם שיעור זה אינו גבוה‪ ,‬הרי מדובר בסיבוך‬
‫חמור‪ ,‬העלול לגרום להפיכתה של הגפה לחסרת כל תפקוד‪ ...‬כיוון‬
‫שמדובר בניתוח אלקטיבי חובת ההסבר נמצאת ברף העליון‪ .‬סיכון‬
‫‪ RSD‬הינו בגדר המידע שהתובע היה רשאי לצפות‪ ,‬באורח סביר‪,‬‬
‫כי יגולה לו‪ ,‬כדי שיוכל לשקלו במסגרת גיבוש דעתו לעניין‬
‫הסכמתו לטיפול הרפואי‪"...‬‬

‫ת"א ‪ 920/99‬יצחק נ' שע"צ‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רף ההסבר ברפואה פרטית‬

‫"רפואה פרטית בה קיים ניגוד עניינים מובנה בין‬
‫השאיפה המסחרית להרבות בניתוחים לבין‬
‫האינטרס של המטופל‪ ,‬כדי להקהות את עוקצו של‬
‫ניגוד העניינים יש להעמיד את המטופל על הסיכונים‬
‫והסיכויים שבניתוח המוצע לרבות החלופה שלא‬
‫לבצע כלל ניתוח סיכוייה וסיכוניה‪".‬‬
‫ע"א ‪6153/97‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫חובת ההסבר על טיפולים מחוץ לסל‬
‫בנסיבות מתאימות עשוי להיווצר צורך ליידע את המטופל לגבי‬
‫אפשרות טיפול המוצעת רק במסגרת הרפואה הפרטית ואולי אף‬
‫במסגרת שירותי רפואה מעבר לים‪ .‬כך יש לעשות‪ ,‬אכן‪,‬‬
‫כשמדובר בטיפול או בתרופה שעשויים לסייע לחולה ואינם‬
‫זמינים ברפואה הציבורית בארץ‪.‬‬
‫כשחולה אובחן כסובל ממחלה מסויימת‪ ,‬וישנה תרופה שאינה‬
‫מצויה ב"סל" – מקובל עלי שעל הרופא ליידע את החולה בדבר‬
‫קיומה של התרופה‪.‬‬
‫עליו להשאיר להחלטתו של החולה את השאלה אם לרכוש את‬
‫התרופה מכספו אם לאו‪ .‬שאלה זו כרוכה לא אחת באפשרויות‬
‫הכספיות של החולה וגם בפער בין ההשפעה של התרופה‬
‫שב"סל" לזו שאינה נמצאת בו‪ ,‬על הרופא לספק את המידע‬
‫הנדרש‪ ,‬והחולה‪ -‬יחליט‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ע"א ‪ 4960/04‬סידי‬

‫פגיעה באוטונומיה – פיצוי ללא נזק‬

‫אישה אושפזה בבית חולים לניתוח אורטופדי בשל‬
‫דפורמציה ברגל‪ .‬בסופו של דבר‪ ,‬במקום ניתוח לתיקון‬
‫הדפורמציה עברה ביופסיה בכתף בשל ממצא ידוע בכתף‬
‫שנחשד להיות גידול ממאיר‪ .‬בעקבות הביופסיה נותרה עם‬
‫מגבלה קשה בתפקוד הכתף‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פגיעה באוטונומיה‬
‫המטופלת טענה כי לא הוסברו לה הסיכונים הכרוכים‬
‫בביופסיה ולפיכך לא נתנה הסכמה מדעת לביצוע הפעולה‪.‬‬
‫נקבע כי גם לו היו נפרשים בפניה הסיכונים היתה נותנת‬
‫הסכמתה לביופסיה בשל הסיכון הממשי שמדובר בגידול‬
‫ממאיר‪.‬‬
‫למרות זאת נפסק כי היתה פגיעה באוטונומיה שלה והיא‬
‫זכאית לפיצוי כספי‪...‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פגיעה באוטונומיה‬

‫“ההכרה בזכותו של החולה לפיצוי על‬
‫הפגיעה באוטונומיה שלו‪ ,‬מקום בו הופרה‬
‫חובה זו‪ ,‬עשויה לתרום לכך שחובה זו‬
‫תקוים הלכה למעשה”‪.‬‬
‫ע”א ‪ 2781/03‬מיאסה עלי דעקה‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות בפגיעה באוטונומיה‬

‫הפרת חובת הזהירות ‪ -‬אי מתן הסברים‬
‫למטופלים לפני ביצוע טיפולים‬
‫נזק ‪ -‬פגיעה באוטונומיה של המטופל‬
‫קשר סיבתי ‪ -‬בין אי מתן ההסברים לבין‬
‫עוצם ההפתעה מן הסיבוך שהתרחש‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫משמעות העדרו של טופס הסכמה ייעודי‬
‫ניתוח סימפטקטומי (נגד הזעת יתר)‪ ,‬שבוצע בשנת ‪ 1999‬והסתבך‬
‫בהזעת יתר פיצויית‪.‬‬
‫המטופל הגיש תביעה בטענה שלא הוזהר מפני הסיבוך האמור‪.‬‬
‫התובע הוחתם על טופס הסכמה סטנדרטי (לא ייעודי)‪ ,‬משום שעד‬
‫השנה האמורה לא פותח טופס ייעודי מתאים‪.‬‬
‫הרופא המנתח רשם בגיליון כי הוסברו הסיכונים הכרוכים בפעולה‬
‫והעיד בבימ"ש כי הוא מסביר לכל המטופלים‪ ,‬ללא יוצא מן הכלל‪,‬‬
‫כי הבעיה עם הניתוח היא שבמקרים רבים מאוד‪ ,‬למעלה מ‪50% -‬‬
‫מופיעה הזעה פיצויית‪ ,‬וב‪ 2-3% -‬מן המקרים ההזעה הפיצויית‬
‫יכולה להיות משמעותית ביותר‪.‬‬
‫סטודנטית שהועסקה במרפאתו של הרופא ונכחה בזמן שקיבל‬
‫חולים אישרה את עדותו בעניין ההסברים‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫חוק זכויות‬

‫החולה‪ ,‬התשנ”ו‪1996-‬‬

‫סעיף ‪ :14‬אופן מתן הסכמה מדעת‬

‫(א)‬

‫‪.....‬‬

‫(ב)‬

‫הסכמה מדעת לטיפול רפואי המנוי בתוספת תינתן‬
‫במסמך בכתב‪ ,‬שיכלול את תמצית ההסבר שניתן‬
‫למטופל‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫חוק זכויות‬

‫החולה‪ ,‬התשנ”ו‪1996-‬‬

‫תוספת‬
‫(סעיפים ‪)15 ,14‬‬
‫(‪ )1‬ניתוחים‪ ,‬למעט כירורגיה זעירה‪.‬‬
‫(‪ )2‬צינתורים של כלי דם‪.‬‬
‫(‪ )3‬דיאליזה‪.‬‬
‫(‪ )4‬טיפול בקרינה מייננת (רדיותרפיה)‪.‬‬
‫(‪ )5‬טיפולי הפריה חוץ‪-‬גופית‪.‬‬
‫(‪ )6‬כימותרפיה לטיפול בתהליכים ממאירים‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בהעדר טופס הסכמה ייעודי‬
‫נקבע (בערעור) כי נוכח הוראות חוק זכויות החולה אין די בטפסים הערוכים‬
‫על פי תקנות בריאות העם (טופסי הסכמה)‪ ,‬התשמ"ד‪. 1984-‬‬
‫ככל הנראה המערכת הרפואית התאימה עצמה להוראות אלה באיחור מסויים‪,‬‬
‫ובמועד הרלוונטי (‪ )1999‬עדיין נעשה שימוש בטפסים הישנים‪ ,‬תוך הפרת‬
‫הוראת החוק‪.‬‬
‫אין לשלול את האפשרות‪ ,‬לפיה הפרת החובה לעגן את הסכמת המטופל‬
‫במסמך בכתב שיכלול את "תמצית ההסבר שניתן למטופל"‪ ,‬שוללת‪ ,‬מניה‬
‫וביה‪ ,‬את האפשרות שאכן מדובר ב"הסכמה מדעת"‪.‬‬
‫דרישת הכתב בחוק היא "דרישה מהותית" ובהעדרו של טופס הסכמה מדעת‬
‫ערוך כדין‪ ,‬יש לקבוע‪ ,‬למצער‪ ,‬כי במקרה של מחלוקת‪ ,‬המטפל הוא זה‬
‫שצריך להוכיח קיומה של הסכמה זו‪.‬‬
‫ע"א ‪ 6299/05‬צורף‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ומה הדין כשיש טופס חתום ?!‬

‫נולדה‬

‫בשנת ‪1998‬‬
‫(מיקרופטלמיה)‪.‬‬
‫בשבוע ‪ 21‬להריון בוצעה לאם בדיקת אולטרה‪-‬סאונד בסיסית‬
‫במסגרת הקופה שנמצאה תקינה‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע כי לא ניתן לגלות את המום במסגרת בדיקה בסיסית‬
‫אך יש אפשרות לגלות זאת בבדיקה מורחבת‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע כי היה מדובר בהריון שלא בסיכון גבוה ולא היה‬
‫מקום לביצוע סקירה מורחבת‪/‬מכוונת‪.‬‬
‫האם חתמה על טופס בקשה לביצוע בדיקת על‪-‬קול לפיה היא‬
‫מודעת לכך שמדובר בבדיקה בסיסית וכי באפשרותה לבצע‬
‫בדיקה מורחבת באופן פרטי‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תינוקת‬

‫כשהיא‬

‫סובלת‬

‫מעיוורון‬

‫חתימה ללא הסבר – לאו הסכמה היא‬
‫ביהמ"ש קבע כי הרופאים הסבירו לאם כי הבדיקה אותה היא עומדת לבצע‬
‫היא בדיקה בסיסית וכי קיימת בדיקה משוכללת יותר אותה ניתן לבצע באופן‬
‫פרטי ואולם בכך לא די‪.‬‬
‫האם לא הבינה לאשורה את האבחנה בין הבדיקה הבסיסית והמורחבת ואם‬
‫היתה מבינה היתה בוחרת לבצע את הבדיקה על חשבונה‪ .‬יש כשל בשרשרת‬
‫המידע אשר נמסר לאם‪.‬‬

‫לא די בקיומה של פרקטיקה לפיה מיידעים את האישה כי קיימת‬
‫בדיקה מורחבת‪ ,‬העדר הנחיות ברורות ונהלים מוגדרים באשר‬
‫להיקף המידע שיש למסור למטופלת לעניין אפשרותה לבצע‬
‫בדיקה מורחבת ‪...‬ואי מתן הסבר הולם בטרם ביצוע הבדיקה‬
‫הבסיסית הינם בגדר נוהל בלתי סביר‪...‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תוצאות הערעור‬
‫המלצת ביהמ"ש‪:‬‬

‫לאור קשיים שהתגלעו בהכרעת בימ"ש קמא בשאלת‬
‫החבות ולאור זאת שבימ"ש קמא הכריע בפסק דינו‬
‫בסוגיות שלא היו בחזית הדיון יבוטל פסק דינו של‬
‫בימ"ש קמא והסכום אשר שולם לתובעים יישאר בידם‪.‬‬

‫התובעים הסכימו להצעת ביהמ"ש שמשמעותה‬
‫שפסה"ד מבוטל‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ההחמרה השיפוטית –‬
‫הנזק הממוני‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫הלכת "השנים האבודות" –‬
‫עזבון אטינגר ז"ל‬

‫פס"ד תקדימי ניתן‪ ,‬במרץ ‪ ,2004‬על‪-‬ידי בית‪-‬המשפט העליון‬
‫בהרכב של חמישה שופטים בתביעת עזבון של קטין‪ ,‬אשר הלך‬
‫לעולמו בגיל ‪ ,12‬כתוצאה מנפילה לבור בעת משחק עם חבר‪,‬‬
‫בעיר העתיקה בירושלים‬
‫עזבון של קטין אשר הלך לעולמו כתוצאה מרשלנות‪ ,‬זכאי לפיצוי‬
‫בגין הפסד כושר השתכרות ב"שנים האבודות"‪ ,‬בהן לא זכה‬
‫לחיות ולהתפרנס‬
‫זכות דומה קיימת גם לעזבון של בגיר שהלך לעולמו בגיל‬
‫העבודה‬
‫נפגע אשר קוצרה תוחלת חייו כתוצאה מרשלנות זכאי מעתה‬
‫לפיצוי בגין הפסד ההשתכרות שלו ב"שנים האבודות"‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"השנים האבודות" – ההשלכות הכספיות‬
‫נקבע כי חישוב הפסד ההשתכרות ב"שנים האבודות" יהיה מבוסס‬
‫על ‪ 30%‬מן השכר הממוצע במשק (בתקופה מגיל ‪18-21‬‬
‫החישוב הוא ‪ 70%‬מן הסכום האמור)‪.‬‬
‫ההנחה המובלעת היא כי ניתן לחסוך ‪ ₪ 2400‬מתוך ‪₪ 8000‬‬
‫בחודש !!!!!‬
‫בתביעת יורשים שהם גם תלויים ‪ ,‬נקבע כי יש ליורשים זכאות‬
‫לקבל פיצוי בגין ראשי נזק שנמצאים מחוץ לתחום החפיפה (כאב‬
‫וסבל וקיצור תוחלת חיים וכ"ו)‬
‫חישוב הפסד ההשתכרות בשנים האבודות‪ ,‬כולל גם חישוב הפסדי‬
‫פנסיה‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫הגידול בפיצוי הכספי‬
‫יולדת לאחר ‪ 3‬שנות טיפולי הפריה בהריון ראשון‪,‬‬
‫נשלחה "להסתובב" כדי לזרז לידה ושבה עם עובר מת‪.‬‬
‫בימ"ש המחוזי קבע אחריות ופסק לאם פיצוי של‬
‫‪ ₪ 300,000‬בגין כאב וסבל‪.‬‬
‫ביהמ"ש העליון קבע כי מגיע פיצוי גם לאב בגין כאב‬
‫וסבל שלו בסכום נוסף של ‪.₪ 250,000‬‬
‫סטיה מהלכה קודמת שחייבה נזק נפשי חמור "בניזוק‬
‫משני" שעולה כדי מחלת נפש או הפרעת נפש הגורמת‬
‫נכות ממשית‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פס"ד לבנה לוי‬

‫הגידול בסכומי הפיצוי‬
‫צעירה שנולדה בשנת ‪ 1985‬כשהיא סובלת משיתוק ביד שמאל‬
‫כתוצאה מפגיעה במקלעת העצבים הברכיאלית‪ ,‬הגישה בשנת‬
‫‪ 2006‬תביעה נגד ביה"ח בו נולדה בטענה של רשלנות בלידה‪.‬‬
‫בינתיים סיימה התובעת לימודי משפטים ומנהל עסקים ובמהלך‬
‫המשפט עשתה התמחות במשפטים‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע שיש אחריות לביה"ח ופסק לה פיצוי גלובלי בגין‬
‫הפסד השתכרות בסך של ‪ ₪ 800,000‬ובנוסף ‪ ₪ 600,000‬כאב‬
‫וסבל‪ ₪ 1,000,000 ,‬עזרת צד ג' ו‪ ₪ 85,000 -‬הוצאות ‪....‬‬

‫א (ים) ‪8363/06‬פדילה נ' בי"ח מאיר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"ועדת שפניץ" – אין מקום להגביל בחוק את‬
‫הפיצוי לתובעים בגין רשלנות רפואית‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫לאן מועדות פנינו?‬

‫‪ ‬המשך החמרה שיפוטית ?‬
‫‪ ‬התמתנות והתייצבות ?‬
‫‪ ‬התערבות חקיקתית ?‬
‫ימים יגידו‪....‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תודה !‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬


Slide 34

‫עדכונים בפסיקת בתי‪-‬המשפט‬
‫בתביעות רשלנות רפואית‬
‫עו"ד טליה חלמיש‪-‬שני‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬
‫מקבוצת מדנס‬
‫מאי ‪2009‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תמונת המצב‬
‫בשנים האחרונות אנו עדים לעליה ניכרת של ההוצאה‬
‫בגין תביעות אחריות מקצועית בתחום הרפואה‪.‬‬
‫העליה נובעת בעיקר מ"אינפלציה שיפוטית" שהביאה‬
‫לגידול ניכר בפיצויים המשולמים לתובעים‪.‬‬
‫התשלומים השנתיים בתביעות הרשלנות הרפואית‪ ,‬גדלו‬
‫בעשור האחרון ב‪.700% -‬‬
‫במקביל גדלו הפרמיות בצורה דרמטית והכיסויים‬
‫הוגבלו‪.‬‬
‫מוסדות רפואיים ורופאים פרטיים העוסקים בתחומים‬
‫בסיכון גבוה (לידות‪ US ,‬מיילדותי‪ ,‬כירורגיה פלסטית‬
‫וכ"ו) נתקלים בקושי להשיג כיסוי ביטוחי‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫התפתחות התביעות בבימ"ש‬

‫‪1994 - 2008‬‬

‫‪1,200‬‬
‫‪1,100‬‬
‫‪1,000‬‬
‫‪900‬‬
‫‪800‬‬
‫‪700‬‬
‫‪600‬‬
‫‪500‬‬
‫‪400‬‬
‫‪300‬‬
‫‪200‬‬
‫‪100‬‬
‫‪0‬‬

‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫‪2002‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫‪1994‬‬

‫מדד גידול התשלומים‬

‫‪1995 - 2008‬‬

‫‪3100%‬‬
‫‪2800%‬‬
‫‪2500%‬‬
‫‪2200%‬‬
‫‪1900%‬‬

‫‪1600%‬‬
‫‪1300%‬‬
‫‪1000%‬‬
‫‪700%‬‬
‫‪400%‬‬
‫‪100%‬‬
‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫‪2002‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫התפתחות התביעות בבימ"ש‬
‫מיילדות וגינקולוגיה‬

‫‪240‬‬

‫‪210‬‬

‫‪180‬‬

‫‪150‬‬

‫‪120‬‬

‫‪90‬‬

‫‪60‬‬

‫‪30‬‬

‫‪0‬‬
‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2002‬‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫מדד גידול התשלומים‬
‫מיילדות וגינקולוגיה‬

‫‪11100%‬‬
‫‪10100%‬‬
‫‪9100%‬‬
‫‪8100%‬‬
‫‪7100%‬‬
‫‪6100%‬‬
‫‪5100%‬‬
‫‪4100%‬‬
‫‪3100%‬‬
‫‪2100%‬‬
‫‪1100%‬‬
‫‪100%‬‬

‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫‪2002‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫מקצועות קליניים מובילים בשיעור הסיכון‬
‫‪1991 - 2008‬‬
‫מיילדות‬
‫כירורגיה כללית‬

‫‪40%‬‬

‫קרדיולוגיה‬

‫שיעור הסיכון הכספי‬

‫‪35%‬‬
‫‪30%‬‬

‫רפואת שיניים‬

‫‪25%‬‬

‫אורטופדיה‬

‫‪20%‬‬

‫נוירוכירורגיה‬

‫‪15%‬‬
‫‪10%‬‬

‫גינקולוגיה‬

‫‪5%‬‬

‫אופטלמולוגיה‬

‫‪0%‬‬

‫‪18%‬‬

‫שיעור התיקים עם סיכון כספי‬

‫‪16%‬‬
‫‪14%‬‬
‫‪12%‬‬
‫‪10%‬‬
‫‪8%‬‬
‫‪6%‬‬
‫‪4%‬‬
‫‪2%‬‬
‫‪0%‬‬

‫* ‪ 3%‬ומעלה‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫דו"ח ועדת "שפניץ"‪-‬‬

‫הועדה הבין משרדית לבחינת הדרכים להקטנת ההוצאה‬
‫הציבורית בגין תביעות הרשלנות הרפואית‬

‫מסתמנת בפסיקה מגמה של הרחבת אחריותם של בעלי‬
‫מקצועות הרפואה והמוסדות הרפואיים – החל בסוגית‬
‫ההתרשלות (ירידת קרנה של הלכת הפרקטיקה‬
‫המקובלת)‪ ,‬המשך בסיבתיות (אובדן סיכויי החלמה)‬
‫וכלה בהרחבת העילות (רשלנות בגין הסכמה מדעת)‬
‫וראשי נזק (פגיעה באוטונומיה)‪.‬‬
‫מהנתונים עולה כי במשך השנים עלו סכומי הפיצויים‬
‫הממוצעים שנפסקו בתביעות רשלנות רפואית‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫הגידול בפיצוי הממוצע לתובעים‬
‫שנת תשלום‬
‫‪2004‬‬
‫‪2005‬‬
‫‪2006‬‬
‫‪2007‬‬
‫‪2008‬‬

‫תשלום ממוצע לתובע (בדולר)‬
‫‪21,872‬‬
‫‪33,700‬‬
‫‪34,935‬‬
‫‪44,839‬‬
‫‪62,374‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פיצוי עבור כאב וסבל ב– ‪ 100%‬נכות‬

‫‪1997-2008‬‬

‫‪1600000‬‬

‫‪1400000‬‬

‫‪1200000‬‬

‫‪1000000‬‬

‫‪800000‬‬

‫‪600000‬‬

‫‪400000‬‬

‫‪200000‬‬

‫‪0‬‬
‫‪2009‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2005‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2003‬‬

‫‪2001‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1997‬‬

‫פיצוי עבור מות קטינים (קיצור תוחלת חיים‪+‬כאב וסבל)‬
‫‪1998-2006‬‬
‫‪1800000‬‬

‫‪1600000‬‬

‫‪1400000‬‬

‫‪1200000‬‬

‫‪1000000‬‬

‫‪800000‬‬

‫‪600000‬‬

‫‪400000‬‬

‫‪200000‬‬

‫‪0‬‬
‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2002‬‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ההתפתחויות המשפטיות‬

‫עמדה סלחנית‬

‫עמדה ביקורתית‬

‫עמדה מחמירה‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫סלחנות שיפוטית‬

‫(‪)1961‬‬

‫"אשה‪ ...‬באה למחלקה הגינקולוגית לשם ניתוח קל‬
‫ברחמה ויצאה מהמחלקה שבעת יסורים ובעלת מום‬
‫לכל ימי חייה‪...‬‬
‫הטיפול אשר החולה קיבלה בבית החולים לא היה כפי‬
‫שצריך היה לצפותו מבעלי מקצוע מעולים וכן קרו תוך‬
‫כדי טיפול הזנחות וטעויות שונות‪ ,‬אשר הביאו לידי‬
‫תוצאות מעציבות במצב בריאותה‪...‬‬
‫רופא בשר ודם עשוי לטעות‪ ,‬ולא כל טעות מהווה‬
‫רשלנות‪"...‬‬

‫התביעה נדחתה‬
‫(ע"א ‪ 280/60‬פרדו נ' פלדמן‪ ,‬פד' (טו') ‪)1961‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫בקרה שיפוטית‬
‫עולם הרפואה אינו חסין מביקורת שיפוטית ומחשיפה של מעשי רשלנות‬
‫מקצועיים‪ .‬ביקורת זו היא אחת הערובות החשובות להקפדה על מתן טיפול‬
‫רפואי נאות‪.‬‬
‫לא כל טעות באבחנה או בטיפול‬
‫מצביעה בהכרח על רשלנות‪.‬‬
‫אחריות הרופאים‪ ,‬ברשלנות‬
‫אזרחית או פלילית‪ ,‬צריכה‬
‫להיקבע‪ ,‬רק אם הוכח שבנתוני‬
‫זמן אמת פעלו הרופאים‬
‫באי מיומנות מקצועית‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫בקרה שיפוטית – האם היא מקדמת את‬
? ‫בטיחות הטיפול‬
Most patient-safety experts continue to believe that the
threat of liability is the primary barrier to the
development of effective and comprehensive patient
safety programs in hospitals. I suggest, on the
contrary…that judicial recognition of an explicit “right
to safety” for hospital patients, with correlative duty of
hospitals to implement patient-safety measures can
become the primary motivator for the development of
systems to improve patient safety.
George J. Annas. J.D., NEJM 354;19 May11,2006
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫בקרה שיפוטית‬

‫‪‬‬
‫שיפור איכות הרפואה‬
‫הרשומה הרפואית‬
‫• רישום מפורט יותר‬
‫• שמירה על רשומות‬

‫תהליך הבקרה הרפואית‬
‫• ניהול סיכונים‬
‫• אבטחת איכות‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תקשורת עם מטופלים‬
‫• הסכמה מדעת‬
‫• גילוי נאות על תקלות‬

‫ניהול הטיפול הרפואי‬
‫• פרוטוקולים ונהלים‬
‫• הנחיות קליניות‬

‫החמרה שיפוטית‬

‫‪‬‬
‫רפואה מתגוננת‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬

‫ריבוי בדיקות וטיפולים מיותרים‬
‫יצירת מתח ביחסי מטפל‪-‬מטופל‬
‫הוצאות מוגברות לתשלום ביטוח‬
‫סגירת פעילויות בסיכון ביטוחי גבוה‬
‫קושי להשיג כיסוי ביטוחי‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית‬

‫(‪)1998‬‬

‫"חיובם של הרופא וקופת‬
‫חולים בדין הוא פרי של חוכמה‬
‫לאחר מעשה‪ .‬הרף שהוצב‬
‫לקביעת אחריותם‪ ,‬הוצב בגובה‬
‫כה רב‪ ,‬עד שלא רק הרופא‬
‫הסביר אינו יכול לעוברו‪ ,‬אלא‬
‫גם הרופא המומחה המובהק‬
‫ייכשל בכך"‪.‬‬
‫(השופטת שטרסברג‪-‬כהן בדעת מיעוט‬
‫ע"א ‪ 3709,3264/96‬קופ"ח נ' פלד ואח')‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית – ההנמקה‬
‫"אין להטיל את העומס הכלכלי של הטעות הרפואית‬
‫על החולה‪ ,‬אלא מן הראוי כי יוטל‪ ,‬עקרונית‪ ,‬על‬
‫הרופא בעל הטעות שממנו יפוזר ממילא על ציבור‬
‫רחב יותר באמצעות ביטוח האחריות המקצועית‪.‬‬
‫יתרה מזו‪ ,‬הטלת האחריות האישית על הרופא‪...‬‬
‫עשויה לעודד את מילוי החובה המקצועית‬
‫להתעדכנות בספרות המקצועית‪"...‬‬
‫(השופט אנגלרד ע"א ‪ 3709,3264/96‬קופ"ח נ' פלד ואח')‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ההחמרה השיפוטית –‬
‫שאלת האחריות‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"החמרת" האחריות של המטפלים‬
‫"פרקטיקה רצויה" במקום "פרקטיקה מצויה"‬
‫החלת נורמות התנהגות רטרוספקטיבית‪" -‬דרך עוקפת פרקטיקה‬
‫מקובלת"‬
‫מבחן "המומחה הטוב" במקום "הרופא הסביר"‬
‫החלת כלל "הדבר מדבר בעדו" במקרי סיבוכים נדירים‬
‫החלה מסיבית של "כלל הנזק הראייתי"‬
‫החלת אחריות במקרים של "קשר סיבתי נסיבתי"‬
‫קביעת חובות מוגברות בכל הנוגע להסברים למטופלים עובר‬
‫למתן לטיפולים רפואיים‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"פרקטיקה מצויה" לעומת "פרקטיקה רצויה"‬
‫העובדות ‪ -‬רביד נ' קליפורד‬

‫ביום ‪ 5.4.84‬הגיעה רביד בת החמש למרפאת שיניים לצורך‬
‫טיפול שיניים‪ .‬כהכנה לטיפול הזריק לה הרופא זריקת הרדמה‬
‫מקומית בלסתה התחתונה מצד ימין‪ .‬הרופא השתמש לצורך‬
‫ההזרקה במזרק לא שואב‪ ,‬שהיה מקובל לשימוש באותה תקופה‬
‫(פרקטיקה מקובלת)‪.‬‬
‫זמן קצר לאחר ההזרקה נטתה רביד על צידה ולא הצליחה‬
‫להתייצב‪ .‬היא היתה מנומנמת והוחלט להעבירה לטיפול בבית‪-‬‬
‫חולים‪ .‬כתוצאה מן האירוע סובלת רביד עד היום מהמיפרזיס‬
‫במחצית הגוף השמאלי ומהפרעות נוירולוגיות וקוגנטיביות‪.‬‬
‫הסתבר כי חומר ההזרקה חדר לכלי דם משם נדד למוח וגרם‬
‫לקריש דם ולאוטם מוחי‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"פרקטיקה מצויה" לעומת "פרקטיקה רצויה"‬
‫ההכרעה המשפטית‬

‫העובדה שרופא נהג בהתאם לפרקטיקה המקובלת‬
‫בתחומו‪ ,‬היא כשלעצמה‪ ,‬אינה מעניקה לו הגנה‬
‫מוחלטת ולעולם מצוי בידי בית המשפט לקבוע‪ ,‬כי‬
‫פרקטיקה נהוגה זו אינה עולה בקנה אחד עם חובת‬
‫הזהירות של רופא כלפי מטופל‪.‬‬
‫פרקטיקה מקובלת מהווה פרמטר‪ ,‬ואפילו פרמטר‬
‫חשוב‪ ,‬במכלול השיקולים שעל בית המשפט לשקול‬
‫בבואו לקבוע את סטנדרט ההתנהגות הראוי‪ ,‬אולם‬
‫אין היא הפרמטר היחיד אשר בית המשפט יתחשב בו‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫די היה באמצעי פשוט וזמין למנוע סיכון ידוע של‬
‫חדירת מזרק עם חומר הרדמה לתוך עורק‪ ,‬דבר אשר‬
‫עלול לגרום לתופעות לוואי משמעותיות‪ .‬כל זאת‬
‫ללא תוספת עלות משמעותית‪.‬‬
‫בנסיבות אלה אין מנוס מן המסקנה כי רופא התרשל‬
‫שכן רופא זהיר היה בוחר למנוע סיכון זה באמצעות‬
‫שימוש במזרקים שואבים‪.‬‬
‫רביד נ' קליפורד‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬
‫הנורמות אינן נקבעות על‪-‬ידי מומחים אלה או אחרים‪ ,‬אלא‬
‫על‪-‬ידי בית‪-‬המשפט‪.‬‬
‫שאלת תפקידו של מנתח בחדר ניתוח היא עניין ערכי‬
‫ונורמטיבי שמתפקידו של בית‪-‬המשפט להכריע בו‪.‬‬
‫עדות יו"ר המועצה הלאומית לכירורגיה‪ ,‬הרדמה וטיפול נמרץ‬
‫כי אין אחריות הדדית בין מנתח לרופא מרדים‪ ,‬כפי שבא לידי‬
‫ביטוי בסיכום ישיבת המועצה הלאומית הנ"ל‪ ,‬אין לראות בה‬
‫משום נורמה נכונה‪ ,‬ולפיכך אין לפעול על‪-‬פיה‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬

‫(‪)2‬‬

‫אם נרשם בסיכום ישיבת מועצת איגוד רופאי העיניים‪ ,‬כי‬
‫המנתח אחראי כלפי המנותח על הניתוח ותוצאותיו בלבד‪,‬‬
‫והמרדים אחראי כלפי המטופל על תהליך ההרדמה ותוצאותיו‪,‬‬
‫אין לראות בכך כאילו כל אחד מהם אחראי רק על תחומו‪,‬‬
‫וחייבת להיות הדדיות ביניהם‪ ,‬ולמרות שאין למנתח "אחריות‬
‫על" הרי שיש לו אחריות על סימני החיים של המנותח‪ ,‬לא‬
‫פחות מאשר למרדים‪ ,‬ועל‪-‬כן עמדת איגוד רופאי העיניים כפי‬
‫שבאה לידי ביטוי במסמך הנ"ל‪ ,‬אינה משקפת את הנורמה‬
‫המחייבת‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬

‫(‪)3‬‬

‫המסמך בדבר חלוקת אחריות בחדר הניתוח של ההסתדרות‬
‫הרפואית בישראל‪ ,‬קובע כי שיתוף פעולה בין הרופא המנתח‬
‫והרופא המרדים בניתוח חיוני להצלחת הטיפול וכך יש אכן‬
‫לנהוג‪ ,‬אולם ההסתייגות שעל‪-‬פיה אין הרופא המנתח אחראי‬
‫לפעולות המבוצעות על‪-‬ידי הרופא המרדים‪ ,‬כפי שהרופא‬
‫המרדים אינו אחראי על פעולות המבוצעות על‪-‬ידי הרופא‬
‫המנתח‪ ,‬איננה נורמה שיש לפעול על‪-‬פיה‪ ,‬שכן ברור שהמנתח‬
‫אינו אחראי על פעולות המרדים‪ ,‬אולם אין בכך כדי לסייג‬
‫אחריותו לעקוב אחר סימני החיים של המנותח‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬

‫(‪)4‬‬

‫כאשר מנותח פונה למנתח בבקשה לנתחו אין הוא יוצר קשר אחד עם‬
‫המרדים וקשר אחר עם המנתח‪ ...‬יש לייחס לו אחריות מעבר לעצם‬
‫הפעולה הכירורגית‪ ,‬המנותח מצפה ממנו להיות אחראי על חייו בעת‬
‫ביצוע הניתוח – ולאו דווקא בעת ביצוע הפעולה הכירורגית גרידא‪.‬‬
‫כל מנתח חייב להיות שותף מלא למעקב אחר סימני חיים של המנותח‪ ,‬גם‬
‫תוך כדי ובמהלך הניתוח‪ ,‬ואין הוא רשאי להטיל את האחריות הבלעדית‬
‫על כך על כתפי המרדים‪.‬‬
‫חובתו של המנתח היתה להאזין לקולות המוניטור ע"מ לוודא שהוא‬
‫ממשיך לנתח אדם חי ולא מחוסר חיים‪ .‬אם הוא לא עושה כן הוא‬
‫מתרשל‪.‬‬
‫המנתח שלא עשה כן הורשע בעבירה של מעשה פזיזות ורשלנות‪.‬‬
‫פ (תא) ‪ 40016/07‬מ"י נ' אסותא ואח'‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החלת נורמות רטרוספקטיבית‬
‫בשנת ‪ 1986‬נולד ערן סידי עם חסר של כף יד ימין‪.‬‬
‫בשנת ‪ 1997‬הגישה משפחת סידי תביעה נגד הגיניקולוג שביצע‬
‫לאם בדיקת אולטרה סאונד שגרתית במהלך ההריון‪ ,‬בטענה של‬
‫רשלנות באי אבחון חסר כף היד‪.‬‬
‫ביהמ"ש המחוזי פסק כי לא היתה רשלנות בביצוע הבדיקה‪ ,‬שכן‬
‫בשנה הנדונה בדיקת האולטרה סאונד הבסיסית לא כללה סקירת‬
‫גפיים ודחה את התביעה‪.‬‬
‫לעומת זאת ביהמ"ש העליון שדן בערעור על התביעה קבע‬
‫בשנת ‪ 2005‬כי חלה חובה על הרופא הבודק בשנת ‪!!! 1986‬‬
‫ליידע את האישה על מגבלות הבדיקה ועל האפשרות לבצע‬
‫בדיקת אולטרה סאונד מורחבת במסגרת הפרקטיקה הפרטית‪...‬‬
‫ע"א ‪ 4960/04‬סידי‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החלת נורמות רטרוספקטיבית ‪2 -‬‬
‫ילדה נולדה בשנת ‪ 1995‬כשהיא סובלת מתסמונת ‪ X‬שביר‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע כי בתקופה הרלבנטית הבדיקה טרם הומלצה ע"י הגורמים‬
‫המקצועיים ושליחת הנשים לביצועה בוודאי שלא היתה פרקטיקה מחייבת‬
‫את הרופא הסביר‪.‬‬
‫ואולם ביהמ"ש קבע כי מאחר שבמאמרים שפורסמו עובר לשנת ‪1994‬‬
‫מוזכרות בדיקות המבוצעות לאוכלוסייה בעלת סיכון נמוך לצרכי מחקר או‬
‫לצרכים אחרים‪ ,‬היה על רופא סביר הקורא את המאמרים הללו להסיק כי‬
‫"בדיקות סקר" לגילוי הנשאות קיימות גם אם ביצוען עדיין אינו מומלץ‪.‬‬
‫הבדיקה היתה קיימת במועד הרלבנטי ויש לייחס להורים בהתאם להלכת‬
‫סידי ציפייה סבירה כי קיומה יגולה להם ולכן הרופא התרשל בכך שלא ידע‬
‫על קומה ולא גילה להורים על קיומה‪.‬‬
‫הקופה אחראית לכך שלא הפיצה בקרב רופאיה את האפשרות לביצוע‬
‫בדיקה לגילוי הנשאות לתסמונת ‪ X‬שביר גם לנשים ללא כל אינדיקציה‪.‬‬
‫א (ים)‪ 5416/03‬שיר סגל‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"כלל ‪ 30‬הדקות" – ‪OUT‬‬
‫השאלה היא מהו פרק הזמן הסביר לביצוע ניתוח קיסרי ?‬
‫פרק הזמן של ‪ 15‬דקות לבצוע ניתוח קיסרי הוא פרק זמן‬
‫אפשרי וראוי כאשר חדר הניתוח פנוי וכל הצוות זמין‪ ...‬יש‬
‫להשלים‪ ,‬חרף העובדה שהדבר אינו רצוי‪ ,‬גם עם חלוף פרק‬
‫זמן ארוך יותר של כ‪ 25-30 -‬דק' עד לניתוח‪ .‬אולם שיהוי כזה‬
‫בביצוע הניתוח‪ ,‬כדי שיתקבל כשיהוי סביר‪ ,‬מחייב מתן הסבר‪,‬‬
‫המבוסס על נסיבותיו המיוחדות של המקרה הנדון‪ ,‬ועל כך‬
‫שבפועל נעשו מאמצים סבירים לקצר פרק זמן זה דבר שלא‬
‫הסתייע באותן נסיבות‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"כלל ‪ 15‬הדקות" – ‪IN‬‬
‫במקרה שלפנינו‪ ,‬לא ניתן הסבר המצדיק התמשכותו של פרק‬
‫הזמן שחלף בין קבלת ההחלטה על ביצוע הניתוח לבין הביצוע‬
‫בפועל‪.‬‬
‫במקרה שלפנינו נפל שיהוי בלתי מוצדק של כ‪ 6 -‬דקות גם‬
‫בהתמשכות פרק הזמן ממועד קבלת ההחלטה על הניתוח ועד‬
‫לביצועו‪ .‬מכאן‪ ,‬שבסה"כ נפל במקרה זה שיהוי בלתי מוצדק‬
‫בביצוע הניתוח הקיסרי‪ ,‬העולה כדי רשלנות‪ ,‬של ‪31-33‬‬
‫דקות‪ ,‬ולמצער שיהוי של ‪ 21‬דקות‪.‬‬
‫א (ים) ‪ 8005/06‬ב‪.‬ר‪ .‬נ' בי"ח מאיר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית –‬
‫סטנדרט המומחה הטוב‬

‫על הרופא להשתמש ברמת ידע‪ ,‬כשרון ואיכפתיות‪,‬‬
‫הקיימת ומופעלת ע"י רופאים ברמה מקצועית טובה‬
‫ולא ממוצעת‪.‬‬
‫כאשר מדובר ברופא הטוען לכישורים מיוחדים ולהיותו‬
‫מומחה‪ ,‬הרמה הנדרשת ממנו היא בהתאם לכך‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית –‬
‫"המתמחה חשוד"‬
‫אישה שעברה ניתוח קיסרי אלקטיבי בהרדמה ספינלית‪,‬‬
‫נותרה עם נזק לשורשי העצב הפירוניאלי‪ ,‬נזק זה יוחס‬
‫לפגיעה במהלך ההרדמה‪.‬‬
‫וכך אמר ביהמ"ש על המרדים שהיה מתמחה ותיק בעת‬
‫הניתוח‪":‬רף המומחיות הרשמית של הנתבע שהוא נמוך‬
‫לטעמי‪ ,‬גם אם הוא בעל ניסיון מעשי רב‪ ,‬יש בו כדי ליצור‬
‫חיזוק לטענות התובעת וספק באשר לביצועה הנאות של‬
‫ההרדמה "‬
‫‪...‬‬
‫ת"א ‪ 072682/99‬פני אלמליח‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החלת כלל הדבר מדבר בעדו‬
‫בתי‪-‬המשפט מחילים את כלל "הדבר מדבר בעדו" באופן‬
‫"ליברלי" ומעבירים את נטל השכנוע מכתפי התובעים אל‬
‫כתפי הנתבעים להוכיח שלא היתה רשלנות מצידם‪.‬‬
‫התנאים להחלת הכלל (ס' ‪ 41‬לפקודת הנזיקין)‪:‬‬
‫ התובע לא ידע ולא יכול היה לדעת על הנסיבות שהביאו‬‫לידי הנזק‬
‫ הנזק נגרם על‪-‬ידי נכס בשליטת המזיק‬‫ המקרה מתיישב יותר עם המסקנה שהיתה רשלנות‬‫מאשר עם העדרה‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בסיבוכים נדירים‬
‫אישה הרה עברה דיקור מי שפיר בשבוע ‪ 18‬להריונה‪ ,‬אשר‬
‫הסתבך בזיהום תוך רחמי‪ ,‬שהוביל לספסיס סוער ולמותה‬
‫של האישה‪.‬‬
‫ועדת בדיקה של משרד הבריאות לא מצאה התרשלות‬
‫בטיפול במנוחה מצד גורם רפואי כלשהו‪.‬‬
‫בעלה וילדיה של המנוחה הגישו תביעה נגד הרופא המטפל‬
‫שביצע את הדיקור בטענה שהדיקור נעשה באופן רשלני‪,‬‬
‫ללא ניקוי מתאים של איזור הבטן בו בוצעה הדקירה‬
‫וכתוצאה מכך נגרם הזיהום שהוביל למותה‪.‬‬
‫לא הוגשה חוו"ד מטעם התובעים לתמיכה בטענותיהם‪ ,‬והם‬
‫בקשו להחיל את הכלל של "הדבר מדבר בעדו"‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בסיבוכים נדירים‬
‫ביהמש פסק כי "מהעדויות שנשמעו בבית המשפט ומחומר‬
‫הראיות שהובא‪ ,‬ניתן לקבוע כי השימוש בחומר החיטוי‬
‫פולידין ואלכוהול היה נפוץ ומקובל לצורך עריכת הדיקור‬
‫וכי הנתבעים פעלו על‪-‬פי הנהוג והמקובל בכגון דא‪ ...‬ואין‬
‫לבוא לנתבעים בטרוניה באשר לפרקטיקה בה נהגו"‬
‫ואולם העובדה ‪ -‬שמדובר בתוצאה נדירה ובלתי צפוייה‬
‫למדי של דיקור מי שפיר שגרם לזיהום חריף ברחם‬
‫האשה ומותה עקב כך ‪ -‬תומכת בתחולת הכלל של הדבר‬
‫מדבר בעדו‪ .‬זה מצביע יותר על קיומה של התרשלות מאשר‬
‫על העדרה‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בסיבוכים נדירים‬
‫אף כי התובעים לא הוכיחו את הסיבה הממשית והישירה לזיהום‬
‫בגופה של המנוחה ולמותה כתוצאה מכך‪ ,‬שוכנעתי – על‪-‬פי מאזן‬
‫ההסתברויות במשפט האזרחי – כי ההסתברות שהיא נפטרה עקב‬
‫רשלנותם הרפואית של הנתבעים עולה על ההסתברות כי הפגיעה‬
‫לא היתה תוצאה של התרשלות כזו‪.‬‬
‫נטל השכנוע בדבר העדר התרשלות עבר לכתפי הנתבעים‬
‫ומשהם לא עמדו בו – דין התביעה להתקבל‪.‬‬
‫נקבע שהרופא שביצע את הדיקור אחראי ברשלנות משום שלא‬
‫הרים את הנטל להסביר באיזה מנגנון אירע הזיהום שלא‬
‫באחריותו‪.‬‬
‫א (ת"א) ‪ 89/96‬עזבון המנוחה ג'ומאנה מראר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשומות רפואיות – כלל "הנזק הראייתי"‬

‫"מקום שצריך להיעשות רישום רפואי וזה לא נעשה‪ ,‬ולא‬
‫ניתן הסבר מניח את הדעת למחדל זה‪ ,‬יועבר נטל ההוכחה‬
‫בדבר העובדות השנויות במחלוקת‪ ,‬שיכלו להתבהר מתוך‬
‫הרישום‪ ,‬אל כתפי הרופא או המוסד‪ ,‬שבמסגרתו ניתנו‬
‫השירותים הרפואיים‪".‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫נתונים על העברת נטל הראיה –‬

‫דו"ח ועדת שפניץ‬

‫נראה שנושא הרשומה הרפואית‪ ,‬ליקוי בה או היעדרה הוא‬
‫בעל השלכות מרכזיות בתחום תביעות הרשלנות הרפואית‪,‬‬
‫היכול לעיתים להשפיע באופן מהותי על תוצאת הדיון‬
‫בתביעה‪.‬‬
‫בשני שליש מן המקרים בהם העביר בית‪-‬המשפט את הנטל‬
‫מכתפי התובעים אל כתפי הנתבעים‪ ,‬בשל ליקוי ברשומה‬
‫הרפואית‪ ,‬הם לא הצליחו להתמודד עמו ולהרים אותו‪,‬‬
‫ונקבעה אחריות של המטפלים לנזקם של התובעים‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫התובע יליד ‪ 1939‬אושפז עקב אוטם שריר הלב‪.‬‬
‫בוצע צינתור שבמהלכו הוזרק חומר ניגוד מסוג‬
‫אורוגרפין‪.‬‬
‫סמוך לאחר ההזרקה התלונן התובע על הרגשה‬
‫לא טובה‪ .‬תוך שתי דקות היתה ירידה בלחץ‬
‫הדם‪ ,‬פרפור חדרים ואיבוד הכרה‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)2‬‬

‫האבחנה – שוק אנפילקטי עקב רגישות ליוד‪.‬‬
‫החלה פעולת החייאה אליה הצטרפו רופאים‬
‫בכירים וביניהם מנהל המחלקה הקרדיולוגית‬
‫ומנהל יחידת הצינתורים‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)3‬‬

‫פעולות ההחייאה כללו‪ :‬עיסוי חזה‪ ,‬מכות‬
‫חשמל‪ ,‬החדרת קוצב לב זמני והזלפת‬
‫תרופות שונות‪.‬‬
‫רק בחלוף כ‪ 40 -‬דקות חזר הלב לתפקד‪,‬‬
‫אלא שבזמן זה נגרם נזק מוחי קשה והתובע‬
‫נותר במצב וגטטיבי‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)4‬‬

‫נקבע כי לא היתה רשלנות בטיפול שקיבל התובע‬
‫עד שלב ההחייאה‪.‬‬
‫השאלה במחלוקת היתה האם ההחייאה בוצעה‬
‫בסבירות ובמיומנות‪.‬‬
‫עיון בכל הרישומים וסיכום הראיות בעניין זה‬
‫מעלה מספר בעיות; פרט לרישום הטכנאית על‬
‫מתן לידוקאין‪ ,‬אין רישום ישיר כלשהו על מצב‬
‫התובע במהלך המשבר‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)5‬‬

‫אין חולק כי מדובר באירוע קשה גם‬
‫לצוות הרפואי וניתן להבין כי הצוות דאג‬
‫קודם כל לטיפול בתובע ופחות לביצוע‬
‫רישומים‪ ,‬אולם מהנתונים עולה כי‬
‫חסרים רישומים וחלקם לא מדויקים או‬
‫לא ברורים דיים‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)6‬‬

‫התוצאה המעשית היא כי הרישום הלקוי‬
‫נזקף לחובת הנתבע ברשלנות רישומית‬
‫ונטל ההוכחה כי אין התרשלות של‬
‫הנתבע בעצם הטיפול הינו על הנתבע‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)7‬‬

‫הסברי הנתבע‪ ,‬לפיהם הצוות הרפואי היה שקוע כולו‬
‫בהחייאה ולכן אין לצפות ואין לדרוש תשומת לב‬
‫לרישום‪ ,‬הינם הסברים שובי לב אך אינם הסברים‬
‫מלאים‪.‬‬
‫הרשלנות הרישומית שפורטה לעיל שללה מהתובע את‬
‫היכולת לבודד חלק מהתהליך ולברר כראוי האם‬
‫במהלך ההחייאה היו נתונים שאיפשרו טיפול אחר או‬
‫אבחנה אחרת‪ .‬איננו יודעים מה סדר מתן כמות כה‬
‫גדולה של אדרנלין‪ ,‬ומה היו התגובות לכך‪...‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)8‬‬

‫אם היו רישומים ראויים בזמן ההחייאה‪ ,‬הן‬
‫על סדר התרופות וכמותן והן על לחצי דם‪,‬‬
‫יתכן והיו בידי התובע כלים טובים יותר‬
‫להראות כי במהלך החייאה כה ארוכה היה‬
‫אפשר לנקוט דרכים נוספות‪.‬‬
‫נקבע כי הנתבעים אחראים ל‪ 30% -‬מן הנזק‬
‫של התובע‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל הראייתי בשל אי ביצוע בדיקה‬

‫אישה הרה בהריון ראשון (לאחר ‪ 3‬שנים של טיפולי‬
‫עקרות) הגיעה לבי"ח בשבוע ה‪ 31 -‬להריון לאחר שחשה‬
‫ברע‪ .‬בביה"ח אובחנה הפרדות שיליה ומוות תוך רחמי‪,‬‬
‫על רקע רעלת הריון‪.‬‬
‫השאלה במחלוקת היתה האם הפרדות השיליה היתה‬
‫פתאומית או שהגיניקולוג אצלו ביקרה בבוקר אותו יום‪,‬‬
‫היה יכול כבר אז‪ ,‬לאבחן הפרדות שיליה‪ ,‬לשלוח אותה‬
‫בדחיפות לחדר לידה ולמנוע מוות תוך רחמי‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל הראייתי בשל אי ביצוע בדיקה‬

‫כיוון שהרופא לא ערך בדיקה של רגישות הבטן בעת הביקור של‬
‫האישה אצלו‪ ,‬קבע ביהמ"ש כי הוא גרם בכך נזק ראייתי לתובעת‬
‫כי נמנע ממנה להוכיח כי כבר באותה עת סבלה מהפרדות‬
‫שיליה‪...‬‬
‫לאור זאת הועבר הנטל אל הרופא לשכנע‪ ,‬כי באותו שלב בו נמנע‬
‫מלבצע את הבדיקה‪ ,‬לא סבלה האישה מבטן רגישה ולא היתה‬
‫שרויה בתהליך של הפרדות שיליה‪.‬‬
‫הרופא לא הצליח לעמוד בנטל זה ולכן נקבע כי הוא אחראי למות‬
‫העובר‪...‬‬
‫ע"א ‪ 9328/02‬לאה מאיר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"קשר סיבתי נסיבתי"‬
‫הוריה של פגה שנולדה בשבוע ‪ 29‬להריון בעקבות‬
‫הפרדות שליה‪ ,‬הגישו תביעה נגד ביה"ח‪ ,‬בטענה שהיה‬
‫איחור בביצוע ניתוח קיסרי לאם וכתוצאה מכך סובלת‬
‫הילדה משיתוק מוחין ופיגור שכלי‪.‬‬
‫התביעה הסתמכה על חוו"ד גניקולוגית בלבד ואילו‬
‫ההגנה הסתמכה על חוו"ד של נוירופדיאטר ונאונטולוג‬
‫ששללו קשר סיבתי בין הנזקים לבין העיכוב בביצוע‬
‫הניתוח הקיסרי וקבעו כי יש לשייכם לנזקי הפגות‬
‫בלבד‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"קשר סיבתי נסיבתי"‬
‫ביהמ"ש קבע כי קיים קשר "סיבתי נסיבתי" בין‬
‫התרשלות הרופאים שהתעכבו בביצוע הניתוח הקיסרי‪,‬‬
‫לבין הנזק שנגרם לפגה ולפיכך הטיל אחריות על‬
‫ביה"ח לפצות אותה על ‪ 40%‬מן הנזק שלה‪.‬‬
‫ביהמ"ש העליון אישר את פסה"ד המחוזי וקבע כי‬
‫לבימ"ש יש שיקול דעת לקבוע כי קיים קשר "סיבתי‬
‫נסיבתי" ואת שיעור האחריות ההסתברותי לנזק‬
‫(הפיצוי הופחת ל‪ 20% -‬מן הנזק)‪.‬‬
‫פס"ד מלול עדן‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫דרישות ההסבר בנסיבות מיוחדות‬

‫“ייתכנו מקרים בהם לסיכונים בעלי הסתברות נמוכה‬
‫תהיה משמעות מיוחדת לחולה הספציפי‪ .‬במקרה‬
‫כזה‪ ,‬למרות האחוז הנמוך יכללו אותם סיכונים‬
‫בתחום המידע המהותי הנדרש לחולה לשם החלטה‬
‫מושכלת אם לעבור את הטיפול הרפואי”‪.‬‬

‫ת”א (י‪-‬ם) ‪1109/97‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רף ההסבר בניתוחים אלקטיביים‬

‫"ההסבר הנדרש לקבלת הסכמה מדעת לניתוח‬
‫אלקטיבי – שאף בלעדיו ניתן לקיים אורח חיים‬
‫רגיל – נכלל ברף העליון של חובת הגילוי‪ ,‬והוא‬
‫כולל‪ ,‬בנוסף להתייחסות לסיכויי ההצלחה גם מתן‬
‫הזהרה מפני הסיבוכים האפשריים‪ ...‬גם אם‬
‫סיבוכים אלו נדירים‪".‬‬
‫ע"א ‪6153/97‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רף ההסבר בניתוחים אלקטיביים ‪-‬‬

‫‪RSD‬‬

‫"בענייננו מדובר בסיבוך המתרחש בקרב ‪0.5% - 0.3%‬‬
‫מהניתוחים – גם אם שיעור זה אינו גבוה‪ ,‬הרי מדובר בסיבוך‬
‫חמור‪ ,‬העלול לגרום להפיכתה של הגפה לחסרת כל תפקוד‪ ...‬כיוון‬
‫שמדובר בניתוח אלקטיבי חובת ההסבר נמצאת ברף העליון‪ .‬סיכון‬
‫‪ RSD‬הינו בגדר המידע שהתובע היה רשאי לצפות‪ ,‬באורח סביר‪,‬‬
‫כי יגולה לו‪ ,‬כדי שיוכל לשקלו במסגרת גיבוש דעתו לעניין‬
‫הסכמתו לטיפול הרפואי‪"...‬‬

‫ת"א ‪ 920/99‬יצחק נ' שע"צ‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רף ההסבר ברפואה פרטית‬

‫"רפואה פרטית בה קיים ניגוד עניינים מובנה בין‬
‫השאיפה המסחרית להרבות בניתוחים לבין‬
‫האינטרס של המטופל‪ ,‬כדי להקהות את עוקצו של‬
‫ניגוד העניינים יש להעמיד את המטופל על הסיכונים‬
‫והסיכויים שבניתוח המוצע לרבות החלופה שלא‬
‫לבצע כלל ניתוח סיכוייה וסיכוניה‪".‬‬
‫ע"א ‪6153/97‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫חובת ההסבר על טיפולים מחוץ לסל‬
‫בנסיבות מתאימות עשוי להיווצר צורך ליידע את המטופל לגבי‬
‫אפשרות טיפול המוצעת רק במסגרת הרפואה הפרטית ואולי אף‬
‫במסגרת שירותי רפואה מעבר לים‪ .‬כך יש לעשות‪ ,‬אכן‪,‬‬
‫כשמדובר בטיפול או בתרופה שעשויים לסייע לחולה ואינם‬
‫זמינים ברפואה הציבורית בארץ‪.‬‬
‫כשחולה אובחן כסובל ממחלה מסויימת‪ ,‬וישנה תרופה שאינה‬
‫מצויה ב"סל" – מקובל עלי שעל הרופא ליידע את החולה בדבר‬
‫קיומה של התרופה‪.‬‬
‫עליו להשאיר להחלטתו של החולה את השאלה אם לרכוש את‬
‫התרופה מכספו אם לאו‪ .‬שאלה זו כרוכה לא אחת באפשרויות‬
‫הכספיות של החולה וגם בפער בין ההשפעה של התרופה‬
‫שב"סל" לזו שאינה נמצאת בו‪ ,‬על הרופא לספק את המידע‬
‫הנדרש‪ ,‬והחולה‪ -‬יחליט‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ע"א ‪ 4960/04‬סידי‬

‫פגיעה באוטונומיה – פיצוי ללא נזק‬

‫אישה אושפזה בבית חולים לניתוח אורטופדי בשל‬
‫דפורמציה ברגל‪ .‬בסופו של דבר‪ ,‬במקום ניתוח לתיקון‬
‫הדפורמציה עברה ביופסיה בכתף בשל ממצא ידוע בכתף‬
‫שנחשד להיות גידול ממאיר‪ .‬בעקבות הביופסיה נותרה עם‬
‫מגבלה קשה בתפקוד הכתף‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פגיעה באוטונומיה‬
‫המטופלת טענה כי לא הוסברו לה הסיכונים הכרוכים‬
‫בביופסיה ולפיכך לא נתנה הסכמה מדעת לביצוע הפעולה‪.‬‬
‫נקבע כי גם לו היו נפרשים בפניה הסיכונים היתה נותנת‬
‫הסכמתה לביופסיה בשל הסיכון הממשי שמדובר בגידול‬
‫ממאיר‪.‬‬
‫למרות זאת נפסק כי היתה פגיעה באוטונומיה שלה והיא‬
‫זכאית לפיצוי כספי‪...‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פגיעה באוטונומיה‬

‫“ההכרה בזכותו של החולה לפיצוי על‬
‫הפגיעה באוטונומיה שלו‪ ,‬מקום בו הופרה‬
‫חובה זו‪ ,‬עשויה לתרום לכך שחובה זו‬
‫תקוים הלכה למעשה”‪.‬‬
‫ע”א ‪ 2781/03‬מיאסה עלי דעקה‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות בפגיעה באוטונומיה‬

‫הפרת חובת הזהירות ‪ -‬אי מתן הסברים‬
‫למטופלים לפני ביצוע טיפולים‬
‫נזק ‪ -‬פגיעה באוטונומיה של המטופל‬
‫קשר סיבתי ‪ -‬בין אי מתן ההסברים לבין‬
‫עוצם ההפתעה מן הסיבוך שהתרחש‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫משמעות העדרו של טופס הסכמה ייעודי‬
‫ניתוח סימפטקטומי (נגד הזעת יתר)‪ ,‬שבוצע בשנת ‪ 1999‬והסתבך‬
‫בהזעת יתר פיצויית‪.‬‬
‫המטופל הגיש תביעה בטענה שלא הוזהר מפני הסיבוך האמור‪.‬‬
‫התובע הוחתם על טופס הסכמה סטנדרטי (לא ייעודי)‪ ,‬משום שעד‬
‫השנה האמורה לא פותח טופס ייעודי מתאים‪.‬‬
‫הרופא המנתח רשם בגיליון כי הוסברו הסיכונים הכרוכים בפעולה‬
‫והעיד בבימ"ש כי הוא מסביר לכל המטופלים‪ ,‬ללא יוצא מן הכלל‪,‬‬
‫כי הבעיה עם הניתוח היא שבמקרים רבים מאוד‪ ,‬למעלה מ‪50% -‬‬
‫מופיעה הזעה פיצויית‪ ,‬וב‪ 2-3% -‬מן המקרים ההזעה הפיצויית‬
‫יכולה להיות משמעותית ביותר‪.‬‬
‫סטודנטית שהועסקה במרפאתו של הרופא ונכחה בזמן שקיבל‬
‫חולים אישרה את עדותו בעניין ההסברים‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫חוק זכויות‬

‫החולה‪ ,‬התשנ”ו‪1996-‬‬

‫סעיף ‪ :14‬אופן מתן הסכמה מדעת‬

‫(א)‬

‫‪.....‬‬

‫(ב)‬

‫הסכמה מדעת לטיפול רפואי המנוי בתוספת תינתן‬
‫במסמך בכתב‪ ,‬שיכלול את תמצית ההסבר שניתן‬
‫למטופל‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫חוק זכויות‬

‫החולה‪ ,‬התשנ”ו‪1996-‬‬

‫תוספת‬
‫(סעיפים ‪)15 ,14‬‬
‫(‪ )1‬ניתוחים‪ ,‬למעט כירורגיה זעירה‪.‬‬
‫(‪ )2‬צינתורים של כלי דם‪.‬‬
‫(‪ )3‬דיאליזה‪.‬‬
‫(‪ )4‬טיפול בקרינה מייננת (רדיותרפיה)‪.‬‬
‫(‪ )5‬טיפולי הפריה חוץ‪-‬גופית‪.‬‬
‫(‪ )6‬כימותרפיה לטיפול בתהליכים ממאירים‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בהעדר טופס הסכמה ייעודי‬
‫נקבע (בערעור) כי נוכח הוראות חוק זכויות החולה אין די בטפסים הערוכים‬
‫על פי תקנות בריאות העם (טופסי הסכמה)‪ ,‬התשמ"ד‪. 1984-‬‬
‫ככל הנראה המערכת הרפואית התאימה עצמה להוראות אלה באיחור מסויים‪,‬‬
‫ובמועד הרלוונטי (‪ )1999‬עדיין נעשה שימוש בטפסים הישנים‪ ,‬תוך הפרת‬
‫הוראת החוק‪.‬‬
‫אין לשלול את האפשרות‪ ,‬לפיה הפרת החובה לעגן את הסכמת המטופל‬
‫במסמך בכתב שיכלול את "תמצית ההסבר שניתן למטופל"‪ ,‬שוללת‪ ,‬מניה‬
‫וביה‪ ,‬את האפשרות שאכן מדובר ב"הסכמה מדעת"‪.‬‬
‫דרישת הכתב בחוק היא "דרישה מהותית" ובהעדרו של טופס הסכמה מדעת‬
‫ערוך כדין‪ ,‬יש לקבוע‪ ,‬למצער‪ ,‬כי במקרה של מחלוקת‪ ,‬המטפל הוא זה‬
‫שצריך להוכיח קיומה של הסכמה זו‪.‬‬
‫ע"א ‪ 6299/05‬צורף‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ומה הדין כשיש טופס חתום ?!‬

‫נולדה‬

‫בשנת ‪1998‬‬
‫(מיקרופטלמיה)‪.‬‬
‫בשבוע ‪ 21‬להריון בוצעה לאם בדיקת אולטרה‪-‬סאונד בסיסית‬
‫במסגרת הקופה שנמצאה תקינה‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע כי לא ניתן לגלות את המום במסגרת בדיקה בסיסית‬
‫אך יש אפשרות לגלות זאת בבדיקה מורחבת‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע כי היה מדובר בהריון שלא בסיכון גבוה ולא היה‬
‫מקום לביצוע סקירה מורחבת‪/‬מכוונת‪.‬‬
‫האם חתמה על טופס בקשה לביצוע בדיקת על‪-‬קול לפיה היא‬
‫מודעת לכך שמדובר בבדיקה בסיסית וכי באפשרותה לבצע‬
‫בדיקה מורחבת באופן פרטי‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תינוקת‬

‫כשהיא‬

‫סובלת‬

‫מעיוורון‬

‫חתימה ללא הסבר – לאו הסכמה היא‬
‫ביהמ"ש קבע כי הרופאים הסבירו לאם כי הבדיקה אותה היא עומדת לבצע‬
‫היא בדיקה בסיסית וכי קיימת בדיקה משוכללת יותר אותה ניתן לבצע באופן‬
‫פרטי ואולם בכך לא די‪.‬‬
‫האם לא הבינה לאשורה את האבחנה בין הבדיקה הבסיסית והמורחבת ואם‬
‫היתה מבינה היתה בוחרת לבצע את הבדיקה על חשבונה‪ .‬יש כשל בשרשרת‬
‫המידע אשר נמסר לאם‪.‬‬

‫לא די בקיומה של פרקטיקה לפיה מיידעים את האישה כי קיימת‬
‫בדיקה מורחבת‪ ,‬העדר הנחיות ברורות ונהלים מוגדרים באשר‬
‫להיקף המידע שיש למסור למטופלת לעניין אפשרותה לבצע‬
‫בדיקה מורחבת ‪...‬ואי מתן הסבר הולם בטרם ביצוע הבדיקה‬
‫הבסיסית הינם בגדר נוהל בלתי סביר‪...‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תוצאות הערעור‬
‫המלצת ביהמ"ש‪:‬‬

‫לאור קשיים שהתגלעו בהכרעת בימ"ש קמא בשאלת‬
‫החבות ולאור זאת שבימ"ש קמא הכריע בפסק דינו‬
‫בסוגיות שלא היו בחזית הדיון יבוטל פסק דינו של‬
‫בימ"ש קמא והסכום אשר שולם לתובעים יישאר בידם‪.‬‬

‫התובעים הסכימו להצעת ביהמ"ש שמשמעותה‬
‫שפסה"ד מבוטל‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ההחמרה השיפוטית –‬
‫הנזק הממוני‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫הלכת "השנים האבודות" –‬
‫עזבון אטינגר ז"ל‬

‫פס"ד תקדימי ניתן‪ ,‬במרץ ‪ ,2004‬על‪-‬ידי בית‪-‬המשפט העליון‬
‫בהרכב של חמישה שופטים בתביעת עזבון של קטין‪ ,‬אשר הלך‬
‫לעולמו בגיל ‪ ,12‬כתוצאה מנפילה לבור בעת משחק עם חבר‪,‬‬
‫בעיר העתיקה בירושלים‬
‫עזבון של קטין אשר הלך לעולמו כתוצאה מרשלנות‪ ,‬זכאי לפיצוי‬
‫בגין הפסד כושר השתכרות ב"שנים האבודות"‪ ,‬בהן לא זכה‬
‫לחיות ולהתפרנס‬
‫זכות דומה קיימת גם לעזבון של בגיר שהלך לעולמו בגיל‬
‫העבודה‬
‫נפגע אשר קוצרה תוחלת חייו כתוצאה מרשלנות זכאי מעתה‬
‫לפיצוי בגין הפסד ההשתכרות שלו ב"שנים האבודות"‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"השנים האבודות" – ההשלכות הכספיות‬
‫נקבע כי חישוב הפסד ההשתכרות ב"שנים האבודות" יהיה מבוסס‬
‫על ‪ 30%‬מן השכר הממוצע במשק (בתקופה מגיל ‪18-21‬‬
‫החישוב הוא ‪ 70%‬מן הסכום האמור)‪.‬‬
‫ההנחה המובלעת היא כי ניתן לחסוך ‪ ₪ 2400‬מתוך ‪₪ 8000‬‬
‫בחודש !!!!!‬
‫בתביעת יורשים שהם גם תלויים ‪ ,‬נקבע כי יש ליורשים זכאות‬
‫לקבל פיצוי בגין ראשי נזק שנמצאים מחוץ לתחום החפיפה (כאב‬
‫וסבל וקיצור תוחלת חיים וכ"ו)‬
‫חישוב הפסד ההשתכרות בשנים האבודות‪ ,‬כולל גם חישוב הפסדי‬
‫פנסיה‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫הגידול בפיצוי הכספי‬
‫יולדת לאחר ‪ 3‬שנות טיפולי הפריה בהריון ראשון‪,‬‬
‫נשלחה "להסתובב" כדי לזרז לידה ושבה עם עובר מת‪.‬‬
‫בימ"ש המחוזי קבע אחריות ופסק לאם פיצוי של‬
‫‪ ₪ 300,000‬בגין כאב וסבל‪.‬‬
‫ביהמ"ש העליון קבע כי מגיע פיצוי גם לאב בגין כאב‬
‫וסבל שלו בסכום נוסף של ‪.₪ 250,000‬‬
‫סטיה מהלכה קודמת שחייבה נזק נפשי חמור "בניזוק‬
‫משני" שעולה כדי מחלת נפש או הפרעת נפש הגורמת‬
‫נכות ממשית‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פס"ד לבנה לוי‬

‫הגידול בסכומי הפיצוי‬
‫צעירה שנולדה בשנת ‪ 1985‬כשהיא סובלת משיתוק ביד שמאל‬
‫כתוצאה מפגיעה במקלעת העצבים הברכיאלית‪ ,‬הגישה בשנת‬
‫‪ 2006‬תביעה נגד ביה"ח בו נולדה בטענה של רשלנות בלידה‪.‬‬
‫בינתיים סיימה התובעת לימודי משפטים ומנהל עסקים ובמהלך‬
‫המשפט עשתה התמחות במשפטים‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע שיש אחריות לביה"ח ופסק לה פיצוי גלובלי בגין‬
‫הפסד השתכרות בסך של ‪ ₪ 800,000‬ובנוסף ‪ ₪ 600,000‬כאב‬
‫וסבל‪ ₪ 1,000,000 ,‬עזרת צד ג' ו‪ ₪ 85,000 -‬הוצאות ‪....‬‬

‫א (ים) ‪8363/06‬פדילה נ' בי"ח מאיר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"ועדת שפניץ" – אין מקום להגביל בחוק את‬
‫הפיצוי לתובעים בגין רשלנות רפואית‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫לאן מועדות פנינו?‬

‫‪ ‬המשך החמרה שיפוטית ?‬
‫‪ ‬התמתנות והתייצבות ?‬
‫‪ ‬התערבות חקיקתית ?‬
‫ימים יגידו‪....‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תודה !‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬


Slide 35

‫עדכונים בפסיקת בתי‪-‬המשפט‬
‫בתביעות רשלנות רפואית‬
‫עו"ד טליה חלמיש‪-‬שני‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬
‫מקבוצת מדנס‬
‫מאי ‪2009‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תמונת המצב‬
‫בשנים האחרונות אנו עדים לעליה ניכרת של ההוצאה‬
‫בגין תביעות אחריות מקצועית בתחום הרפואה‪.‬‬
‫העליה נובעת בעיקר מ"אינפלציה שיפוטית" שהביאה‬
‫לגידול ניכר בפיצויים המשולמים לתובעים‪.‬‬
‫התשלומים השנתיים בתביעות הרשלנות הרפואית‪ ,‬גדלו‬
‫בעשור האחרון ב‪.700% -‬‬
‫במקביל גדלו הפרמיות בצורה דרמטית והכיסויים‬
‫הוגבלו‪.‬‬
‫מוסדות רפואיים ורופאים פרטיים העוסקים בתחומים‬
‫בסיכון גבוה (לידות‪ US ,‬מיילדותי‪ ,‬כירורגיה פלסטית‬
‫וכ"ו) נתקלים בקושי להשיג כיסוי ביטוחי‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫התפתחות התביעות בבימ"ש‬

‫‪1994 - 2008‬‬

‫‪1,200‬‬
‫‪1,100‬‬
‫‪1,000‬‬
‫‪900‬‬
‫‪800‬‬
‫‪700‬‬
‫‪600‬‬
‫‪500‬‬
‫‪400‬‬
‫‪300‬‬
‫‪200‬‬
‫‪100‬‬
‫‪0‬‬

‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫‪2002‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫‪1994‬‬

‫מדד גידול התשלומים‬

‫‪1995 - 2008‬‬

‫‪3100%‬‬
‫‪2800%‬‬
‫‪2500%‬‬
‫‪2200%‬‬
‫‪1900%‬‬

‫‪1600%‬‬
‫‪1300%‬‬
‫‪1000%‬‬
‫‪700%‬‬
‫‪400%‬‬
‫‪100%‬‬
‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫‪2002‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫התפתחות התביעות בבימ"ש‬
‫מיילדות וגינקולוגיה‬

‫‪240‬‬

‫‪210‬‬

‫‪180‬‬

‫‪150‬‬

‫‪120‬‬

‫‪90‬‬

‫‪60‬‬

‫‪30‬‬

‫‪0‬‬
‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2002‬‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫מדד גידול התשלומים‬
‫מיילדות וגינקולוגיה‬

‫‪11100%‬‬
‫‪10100%‬‬
‫‪9100%‬‬
‫‪8100%‬‬
‫‪7100%‬‬
‫‪6100%‬‬
‫‪5100%‬‬
‫‪4100%‬‬
‫‪3100%‬‬
‫‪2100%‬‬
‫‪1100%‬‬
‫‪100%‬‬

‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫‪2002‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫מקצועות קליניים מובילים בשיעור הסיכון‬
‫‪1991 - 2008‬‬
‫מיילדות‬
‫כירורגיה כללית‬

‫‪40%‬‬

‫קרדיולוגיה‬

‫שיעור הסיכון הכספי‬

‫‪35%‬‬
‫‪30%‬‬

‫רפואת שיניים‬

‫‪25%‬‬

‫אורטופדיה‬

‫‪20%‬‬

‫נוירוכירורגיה‬

‫‪15%‬‬
‫‪10%‬‬

‫גינקולוגיה‬

‫‪5%‬‬

‫אופטלמולוגיה‬

‫‪0%‬‬

‫‪18%‬‬

‫שיעור התיקים עם סיכון כספי‬

‫‪16%‬‬
‫‪14%‬‬
‫‪12%‬‬
‫‪10%‬‬
‫‪8%‬‬
‫‪6%‬‬
‫‪4%‬‬
‫‪2%‬‬
‫‪0%‬‬

‫* ‪ 3%‬ומעלה‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫דו"ח ועדת "שפניץ"‪-‬‬

‫הועדה הבין משרדית לבחינת הדרכים להקטנת ההוצאה‬
‫הציבורית בגין תביעות הרשלנות הרפואית‬

‫מסתמנת בפסיקה מגמה של הרחבת אחריותם של בעלי‬
‫מקצועות הרפואה והמוסדות הרפואיים – החל בסוגית‬
‫ההתרשלות (ירידת קרנה של הלכת הפרקטיקה‬
‫המקובלת)‪ ,‬המשך בסיבתיות (אובדן סיכויי החלמה)‬
‫וכלה בהרחבת העילות (רשלנות בגין הסכמה מדעת)‬
‫וראשי נזק (פגיעה באוטונומיה)‪.‬‬
‫מהנתונים עולה כי במשך השנים עלו סכומי הפיצויים‬
‫הממוצעים שנפסקו בתביעות רשלנות רפואית‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫הגידול בפיצוי הממוצע לתובעים‬
‫שנת תשלום‬
‫‪2004‬‬
‫‪2005‬‬
‫‪2006‬‬
‫‪2007‬‬
‫‪2008‬‬

‫תשלום ממוצע לתובע (בדולר)‬
‫‪21,872‬‬
‫‪33,700‬‬
‫‪34,935‬‬
‫‪44,839‬‬
‫‪62,374‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פיצוי עבור כאב וסבל ב– ‪ 100%‬נכות‬

‫‪1997-2008‬‬

‫‪1600000‬‬

‫‪1400000‬‬

‫‪1200000‬‬

‫‪1000000‬‬

‫‪800000‬‬

‫‪600000‬‬

‫‪400000‬‬

‫‪200000‬‬

‫‪0‬‬
‫‪2009‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2005‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2003‬‬

‫‪2001‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1997‬‬

‫פיצוי עבור מות קטינים (קיצור תוחלת חיים‪+‬כאב וסבל)‬
‫‪1998-2006‬‬
‫‪1800000‬‬

‫‪1600000‬‬

‫‪1400000‬‬

‫‪1200000‬‬

‫‪1000000‬‬

‫‪800000‬‬

‫‪600000‬‬

‫‪400000‬‬

‫‪200000‬‬

‫‪0‬‬
‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2002‬‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ההתפתחויות המשפטיות‬

‫עמדה סלחנית‬

‫עמדה ביקורתית‬

‫עמדה מחמירה‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫סלחנות שיפוטית‬

‫(‪)1961‬‬

‫"אשה‪ ...‬באה למחלקה הגינקולוגית לשם ניתוח קל‬
‫ברחמה ויצאה מהמחלקה שבעת יסורים ובעלת מום‬
‫לכל ימי חייה‪...‬‬
‫הטיפול אשר החולה קיבלה בבית החולים לא היה כפי‬
‫שצריך היה לצפותו מבעלי מקצוע מעולים וכן קרו תוך‬
‫כדי טיפול הזנחות וטעויות שונות‪ ,‬אשר הביאו לידי‬
‫תוצאות מעציבות במצב בריאותה‪...‬‬
‫רופא בשר ודם עשוי לטעות‪ ,‬ולא כל טעות מהווה‬
‫רשלנות‪"...‬‬

‫התביעה נדחתה‬
‫(ע"א ‪ 280/60‬פרדו נ' פלדמן‪ ,‬פד' (טו') ‪)1961‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫בקרה שיפוטית‬
‫עולם הרפואה אינו חסין מביקורת שיפוטית ומחשיפה של מעשי רשלנות‬
‫מקצועיים‪ .‬ביקורת זו היא אחת הערובות החשובות להקפדה על מתן טיפול‬
‫רפואי נאות‪.‬‬
‫לא כל טעות באבחנה או בטיפול‬
‫מצביעה בהכרח על רשלנות‪.‬‬
‫אחריות הרופאים‪ ,‬ברשלנות‬
‫אזרחית או פלילית‪ ,‬צריכה‬
‫להיקבע‪ ,‬רק אם הוכח שבנתוני‬
‫זמן אמת פעלו הרופאים‬
‫באי מיומנות מקצועית‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫בקרה שיפוטית – האם היא מקדמת את‬
? ‫בטיחות הטיפול‬
Most patient-safety experts continue to believe that the
threat of liability is the primary barrier to the
development of effective and comprehensive patient
safety programs in hospitals. I suggest, on the
contrary…that judicial recognition of an explicit “right
to safety” for hospital patients, with correlative duty of
hospitals to implement patient-safety measures can
become the primary motivator for the development of
systems to improve patient safety.
George J. Annas. J.D., NEJM 354;19 May11,2006
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫בקרה שיפוטית‬

‫‪‬‬
‫שיפור איכות הרפואה‬
‫הרשומה הרפואית‬
‫• רישום מפורט יותר‬
‫• שמירה על רשומות‬

‫תהליך הבקרה הרפואית‬
‫• ניהול סיכונים‬
‫• אבטחת איכות‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תקשורת עם מטופלים‬
‫• הסכמה מדעת‬
‫• גילוי נאות על תקלות‬

‫ניהול הטיפול הרפואי‬
‫• פרוטוקולים ונהלים‬
‫• הנחיות קליניות‬

‫החמרה שיפוטית‬

‫‪‬‬
‫רפואה מתגוננת‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬

‫ריבוי בדיקות וטיפולים מיותרים‬
‫יצירת מתח ביחסי מטפל‪-‬מטופל‬
‫הוצאות מוגברות לתשלום ביטוח‬
‫סגירת פעילויות בסיכון ביטוחי גבוה‬
‫קושי להשיג כיסוי ביטוחי‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית‬

‫(‪)1998‬‬

‫"חיובם של הרופא וקופת‬
‫חולים בדין הוא פרי של חוכמה‬
‫לאחר מעשה‪ .‬הרף שהוצב‬
‫לקביעת אחריותם‪ ,‬הוצב בגובה‬
‫כה רב‪ ,‬עד שלא רק הרופא‬
‫הסביר אינו יכול לעוברו‪ ,‬אלא‬
‫גם הרופא המומחה המובהק‬
‫ייכשל בכך"‪.‬‬
‫(השופטת שטרסברג‪-‬כהן בדעת מיעוט‬
‫ע"א ‪ 3709,3264/96‬קופ"ח נ' פלד ואח')‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית – ההנמקה‬
‫"אין להטיל את העומס הכלכלי של הטעות הרפואית‬
‫על החולה‪ ,‬אלא מן הראוי כי יוטל‪ ,‬עקרונית‪ ,‬על‬
‫הרופא בעל הטעות שממנו יפוזר ממילא על ציבור‬
‫רחב יותר באמצעות ביטוח האחריות המקצועית‪.‬‬
‫יתרה מזו‪ ,‬הטלת האחריות האישית על הרופא‪...‬‬
‫עשויה לעודד את מילוי החובה המקצועית‬
‫להתעדכנות בספרות המקצועית‪"...‬‬
‫(השופט אנגלרד ע"א ‪ 3709,3264/96‬קופ"ח נ' פלד ואח')‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ההחמרה השיפוטית –‬
‫שאלת האחריות‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"החמרת" האחריות של המטפלים‬
‫"פרקטיקה רצויה" במקום "פרקטיקה מצויה"‬
‫החלת נורמות התנהגות רטרוספקטיבית‪" -‬דרך עוקפת פרקטיקה‬
‫מקובלת"‬
‫מבחן "המומחה הטוב" במקום "הרופא הסביר"‬
‫החלת כלל "הדבר מדבר בעדו" במקרי סיבוכים נדירים‬
‫החלה מסיבית של "כלל הנזק הראייתי"‬
‫החלת אחריות במקרים של "קשר סיבתי נסיבתי"‬
‫קביעת חובות מוגברות בכל הנוגע להסברים למטופלים עובר‬
‫למתן לטיפולים רפואיים‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"פרקטיקה מצויה" לעומת "פרקטיקה רצויה"‬
‫העובדות ‪ -‬רביד נ' קליפורד‬

‫ביום ‪ 5.4.84‬הגיעה רביד בת החמש למרפאת שיניים לצורך‬
‫טיפול שיניים‪ .‬כהכנה לטיפול הזריק לה הרופא זריקת הרדמה‬
‫מקומית בלסתה התחתונה מצד ימין‪ .‬הרופא השתמש לצורך‬
‫ההזרקה במזרק לא שואב‪ ,‬שהיה מקובל לשימוש באותה תקופה‬
‫(פרקטיקה מקובלת)‪.‬‬
‫זמן קצר לאחר ההזרקה נטתה רביד על צידה ולא הצליחה‬
‫להתייצב‪ .‬היא היתה מנומנמת והוחלט להעבירה לטיפול בבית‪-‬‬
‫חולים‪ .‬כתוצאה מן האירוע סובלת רביד עד היום מהמיפרזיס‬
‫במחצית הגוף השמאלי ומהפרעות נוירולוגיות וקוגנטיביות‪.‬‬
‫הסתבר כי חומר ההזרקה חדר לכלי דם משם נדד למוח וגרם‬
‫לקריש דם ולאוטם מוחי‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"פרקטיקה מצויה" לעומת "פרקטיקה רצויה"‬
‫ההכרעה המשפטית‬

‫העובדה שרופא נהג בהתאם לפרקטיקה המקובלת‬
‫בתחומו‪ ,‬היא כשלעצמה‪ ,‬אינה מעניקה לו הגנה‬
‫מוחלטת ולעולם מצוי בידי בית המשפט לקבוע‪ ,‬כי‬
‫פרקטיקה נהוגה זו אינה עולה בקנה אחד עם חובת‬
‫הזהירות של רופא כלפי מטופל‪.‬‬
‫פרקטיקה מקובלת מהווה פרמטר‪ ,‬ואפילו פרמטר‬
‫חשוב‪ ,‬במכלול השיקולים שעל בית המשפט לשקול‬
‫בבואו לקבוע את סטנדרט ההתנהגות הראוי‪ ,‬אולם‬
‫אין היא הפרמטר היחיד אשר בית המשפט יתחשב בו‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫די היה באמצעי פשוט וזמין למנוע סיכון ידוע של‬
‫חדירת מזרק עם חומר הרדמה לתוך עורק‪ ,‬דבר אשר‬
‫עלול לגרום לתופעות לוואי משמעותיות‪ .‬כל זאת‬
‫ללא תוספת עלות משמעותית‪.‬‬
‫בנסיבות אלה אין מנוס מן המסקנה כי רופא התרשל‬
‫שכן רופא זהיר היה בוחר למנוע סיכון זה באמצעות‬
‫שימוש במזרקים שואבים‪.‬‬
‫רביד נ' קליפורד‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬
‫הנורמות אינן נקבעות על‪-‬ידי מומחים אלה או אחרים‪ ,‬אלא‬
‫על‪-‬ידי בית‪-‬המשפט‪.‬‬
‫שאלת תפקידו של מנתח בחדר ניתוח היא עניין ערכי‬
‫ונורמטיבי שמתפקידו של בית‪-‬המשפט להכריע בו‪.‬‬
‫עדות יו"ר המועצה הלאומית לכירורגיה‪ ,‬הרדמה וטיפול נמרץ‬
‫כי אין אחריות הדדית בין מנתח לרופא מרדים‪ ,‬כפי שבא לידי‬
‫ביטוי בסיכום ישיבת המועצה הלאומית הנ"ל‪ ,‬אין לראות בה‬
‫משום נורמה נכונה‪ ,‬ולפיכך אין לפעול על‪-‬פיה‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬

‫(‪)2‬‬

‫אם נרשם בסיכום ישיבת מועצת איגוד רופאי העיניים‪ ,‬כי‬
‫המנתח אחראי כלפי המנותח על הניתוח ותוצאותיו בלבד‪,‬‬
‫והמרדים אחראי כלפי המטופל על תהליך ההרדמה ותוצאותיו‪,‬‬
‫אין לראות בכך כאילו כל אחד מהם אחראי רק על תחומו‪,‬‬
‫וחייבת להיות הדדיות ביניהם‪ ,‬ולמרות שאין למנתח "אחריות‬
‫על" הרי שיש לו אחריות על סימני החיים של המנותח‪ ,‬לא‬
‫פחות מאשר למרדים‪ ,‬ועל‪-‬כן עמדת איגוד רופאי העיניים כפי‬
‫שבאה לידי ביטוי במסמך הנ"ל‪ ,‬אינה משקפת את הנורמה‬
‫המחייבת‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬

‫(‪)3‬‬

‫המסמך בדבר חלוקת אחריות בחדר הניתוח של ההסתדרות‬
‫הרפואית בישראל‪ ,‬קובע כי שיתוף פעולה בין הרופא המנתח‬
‫והרופא המרדים בניתוח חיוני להצלחת הטיפול וכך יש אכן‬
‫לנהוג‪ ,‬אולם ההסתייגות שעל‪-‬פיה אין הרופא המנתח אחראי‬
‫לפעולות המבוצעות על‪-‬ידי הרופא המרדים‪ ,‬כפי שהרופא‬
‫המרדים אינו אחראי על פעולות המבוצעות על‪-‬ידי הרופא‬
‫המנתח‪ ,‬איננה נורמה שיש לפעול על‪-‬פיה‪ ,‬שכן ברור שהמנתח‬
‫אינו אחראי על פעולות המרדים‪ ,‬אולם אין בכך כדי לסייג‬
‫אחריותו לעקוב אחר סימני החיים של המנותח‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬

‫(‪)4‬‬

‫כאשר מנותח פונה למנתח בבקשה לנתחו אין הוא יוצר קשר אחד עם‬
‫המרדים וקשר אחר עם המנתח‪ ...‬יש לייחס לו אחריות מעבר לעצם‬
‫הפעולה הכירורגית‪ ,‬המנותח מצפה ממנו להיות אחראי על חייו בעת‬
‫ביצוע הניתוח – ולאו דווקא בעת ביצוע הפעולה הכירורגית גרידא‪.‬‬
‫כל מנתח חייב להיות שותף מלא למעקב אחר סימני חיים של המנותח‪ ,‬גם‬
‫תוך כדי ובמהלך הניתוח‪ ,‬ואין הוא רשאי להטיל את האחריות הבלעדית‬
‫על כך על כתפי המרדים‪.‬‬
‫חובתו של המנתח היתה להאזין לקולות המוניטור ע"מ לוודא שהוא‬
‫ממשיך לנתח אדם חי ולא מחוסר חיים‪ .‬אם הוא לא עושה כן הוא‬
‫מתרשל‪.‬‬
‫המנתח שלא עשה כן הורשע בעבירה של מעשה פזיזות ורשלנות‪.‬‬
‫פ (תא) ‪ 40016/07‬מ"י נ' אסותא ואח'‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החלת נורמות רטרוספקטיבית‬
‫בשנת ‪ 1986‬נולד ערן סידי עם חסר של כף יד ימין‪.‬‬
‫בשנת ‪ 1997‬הגישה משפחת סידי תביעה נגד הגיניקולוג שביצע‬
‫לאם בדיקת אולטרה סאונד שגרתית במהלך ההריון‪ ,‬בטענה של‬
‫רשלנות באי אבחון חסר כף היד‪.‬‬
‫ביהמ"ש המחוזי פסק כי לא היתה רשלנות בביצוע הבדיקה‪ ,‬שכן‬
‫בשנה הנדונה בדיקת האולטרה סאונד הבסיסית לא כללה סקירת‬
‫גפיים ודחה את התביעה‪.‬‬
‫לעומת זאת ביהמ"ש העליון שדן בערעור על התביעה קבע‬
‫בשנת ‪ 2005‬כי חלה חובה על הרופא הבודק בשנת ‪!!! 1986‬‬
‫ליידע את האישה על מגבלות הבדיקה ועל האפשרות לבצע‬
‫בדיקת אולטרה סאונד מורחבת במסגרת הפרקטיקה הפרטית‪...‬‬
‫ע"א ‪ 4960/04‬סידי‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החלת נורמות רטרוספקטיבית ‪2 -‬‬
‫ילדה נולדה בשנת ‪ 1995‬כשהיא סובלת מתסמונת ‪ X‬שביר‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע כי בתקופה הרלבנטית הבדיקה טרם הומלצה ע"י הגורמים‬
‫המקצועיים ושליחת הנשים לביצועה בוודאי שלא היתה פרקטיקה מחייבת‬
‫את הרופא הסביר‪.‬‬
‫ואולם ביהמ"ש קבע כי מאחר שבמאמרים שפורסמו עובר לשנת ‪1994‬‬
‫מוזכרות בדיקות המבוצעות לאוכלוסייה בעלת סיכון נמוך לצרכי מחקר או‬
‫לצרכים אחרים‪ ,‬היה על רופא סביר הקורא את המאמרים הללו להסיק כי‬
‫"בדיקות סקר" לגילוי הנשאות קיימות גם אם ביצוען עדיין אינו מומלץ‪.‬‬
‫הבדיקה היתה קיימת במועד הרלבנטי ויש לייחס להורים בהתאם להלכת‬
‫סידי ציפייה סבירה כי קיומה יגולה להם ולכן הרופא התרשל בכך שלא ידע‬
‫על קומה ולא גילה להורים על קיומה‪.‬‬
‫הקופה אחראית לכך שלא הפיצה בקרב רופאיה את האפשרות לביצוע‬
‫בדיקה לגילוי הנשאות לתסמונת ‪ X‬שביר גם לנשים ללא כל אינדיקציה‪.‬‬
‫א (ים)‪ 5416/03‬שיר סגל‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"כלל ‪ 30‬הדקות" – ‪OUT‬‬
‫השאלה היא מהו פרק הזמן הסביר לביצוע ניתוח קיסרי ?‬
‫פרק הזמן של ‪ 15‬דקות לבצוע ניתוח קיסרי הוא פרק זמן‬
‫אפשרי וראוי כאשר חדר הניתוח פנוי וכל הצוות זמין‪ ...‬יש‬
‫להשלים‪ ,‬חרף העובדה שהדבר אינו רצוי‪ ,‬גם עם חלוף פרק‬
‫זמן ארוך יותר של כ‪ 25-30 -‬דק' עד לניתוח‪ .‬אולם שיהוי כזה‬
‫בביצוע הניתוח‪ ,‬כדי שיתקבל כשיהוי סביר‪ ,‬מחייב מתן הסבר‪,‬‬
‫המבוסס על נסיבותיו המיוחדות של המקרה הנדון‪ ,‬ועל כך‬
‫שבפועל נעשו מאמצים סבירים לקצר פרק זמן זה דבר שלא‬
‫הסתייע באותן נסיבות‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"כלל ‪ 15‬הדקות" – ‪IN‬‬
‫במקרה שלפנינו‪ ,‬לא ניתן הסבר המצדיק התמשכותו של פרק‬
‫הזמן שחלף בין קבלת ההחלטה על ביצוע הניתוח לבין הביצוע‬
‫בפועל‪.‬‬
‫במקרה שלפנינו נפל שיהוי בלתי מוצדק של כ‪ 6 -‬דקות גם‬
‫בהתמשכות פרק הזמן ממועד קבלת ההחלטה על הניתוח ועד‬
‫לביצועו‪ .‬מכאן‪ ,‬שבסה"כ נפל במקרה זה שיהוי בלתי מוצדק‬
‫בביצוע הניתוח הקיסרי‪ ,‬העולה כדי רשלנות‪ ,‬של ‪31-33‬‬
‫דקות‪ ,‬ולמצער שיהוי של ‪ 21‬דקות‪.‬‬
‫א (ים) ‪ 8005/06‬ב‪.‬ר‪ .‬נ' בי"ח מאיר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית –‬
‫סטנדרט המומחה הטוב‬

‫על הרופא להשתמש ברמת ידע‪ ,‬כשרון ואיכפתיות‪,‬‬
‫הקיימת ומופעלת ע"י רופאים ברמה מקצועית טובה‬
‫ולא ממוצעת‪.‬‬
‫כאשר מדובר ברופא הטוען לכישורים מיוחדים ולהיותו‬
‫מומחה‪ ,‬הרמה הנדרשת ממנו היא בהתאם לכך‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית –‬
‫"המתמחה חשוד"‬
‫אישה שעברה ניתוח קיסרי אלקטיבי בהרדמה ספינלית‪,‬‬
‫נותרה עם נזק לשורשי העצב הפירוניאלי‪ ,‬נזק זה יוחס‬
‫לפגיעה במהלך ההרדמה‪.‬‬
‫וכך אמר ביהמ"ש על המרדים שהיה מתמחה ותיק בעת‬
‫הניתוח‪":‬רף המומחיות הרשמית של הנתבע שהוא נמוך‬
‫לטעמי‪ ,‬גם אם הוא בעל ניסיון מעשי רב‪ ,‬יש בו כדי ליצור‬
‫חיזוק לטענות התובעת וספק באשר לביצועה הנאות של‬
‫ההרדמה "‬
‫‪...‬‬
‫ת"א ‪ 072682/99‬פני אלמליח‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החלת כלל הדבר מדבר בעדו‬
‫בתי‪-‬המשפט מחילים את כלל "הדבר מדבר בעדו" באופן‬
‫"ליברלי" ומעבירים את נטל השכנוע מכתפי התובעים אל‬
‫כתפי הנתבעים להוכיח שלא היתה רשלנות מצידם‪.‬‬
‫התנאים להחלת הכלל (ס' ‪ 41‬לפקודת הנזיקין)‪:‬‬
‫ התובע לא ידע ולא יכול היה לדעת על הנסיבות שהביאו‬‫לידי הנזק‬
‫ הנזק נגרם על‪-‬ידי נכס בשליטת המזיק‬‫ המקרה מתיישב יותר עם המסקנה שהיתה רשלנות‬‫מאשר עם העדרה‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בסיבוכים נדירים‬
‫אישה הרה עברה דיקור מי שפיר בשבוע ‪ 18‬להריונה‪ ,‬אשר‬
‫הסתבך בזיהום תוך רחמי‪ ,‬שהוביל לספסיס סוער ולמותה‬
‫של האישה‪.‬‬
‫ועדת בדיקה של משרד הבריאות לא מצאה התרשלות‬
‫בטיפול במנוחה מצד גורם רפואי כלשהו‪.‬‬
‫בעלה וילדיה של המנוחה הגישו תביעה נגד הרופא המטפל‬
‫שביצע את הדיקור בטענה שהדיקור נעשה באופן רשלני‪,‬‬
‫ללא ניקוי מתאים של איזור הבטן בו בוצעה הדקירה‬
‫וכתוצאה מכך נגרם הזיהום שהוביל למותה‪.‬‬
‫לא הוגשה חוו"ד מטעם התובעים לתמיכה בטענותיהם‪ ,‬והם‬
‫בקשו להחיל את הכלל של "הדבר מדבר בעדו"‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בסיבוכים נדירים‬
‫ביהמש פסק כי "מהעדויות שנשמעו בבית המשפט ומחומר‬
‫הראיות שהובא‪ ,‬ניתן לקבוע כי השימוש בחומר החיטוי‬
‫פולידין ואלכוהול היה נפוץ ומקובל לצורך עריכת הדיקור‬
‫וכי הנתבעים פעלו על‪-‬פי הנהוג והמקובל בכגון דא‪ ...‬ואין‬
‫לבוא לנתבעים בטרוניה באשר לפרקטיקה בה נהגו"‬
‫ואולם העובדה ‪ -‬שמדובר בתוצאה נדירה ובלתי צפוייה‬
‫למדי של דיקור מי שפיר שגרם לזיהום חריף ברחם‬
‫האשה ומותה עקב כך ‪ -‬תומכת בתחולת הכלל של הדבר‬
‫מדבר בעדו‪ .‬זה מצביע יותר על קיומה של התרשלות מאשר‬
‫על העדרה‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בסיבוכים נדירים‬
‫אף כי התובעים לא הוכיחו את הסיבה הממשית והישירה לזיהום‬
‫בגופה של המנוחה ולמותה כתוצאה מכך‪ ,‬שוכנעתי – על‪-‬פי מאזן‬
‫ההסתברויות במשפט האזרחי – כי ההסתברות שהיא נפטרה עקב‬
‫רשלנותם הרפואית של הנתבעים עולה על ההסתברות כי הפגיעה‬
‫לא היתה תוצאה של התרשלות כזו‪.‬‬
‫נטל השכנוע בדבר העדר התרשלות עבר לכתפי הנתבעים‬
‫ומשהם לא עמדו בו – דין התביעה להתקבל‪.‬‬
‫נקבע שהרופא שביצע את הדיקור אחראי ברשלנות משום שלא‬
‫הרים את הנטל להסביר באיזה מנגנון אירע הזיהום שלא‬
‫באחריותו‪.‬‬
‫א (ת"א) ‪ 89/96‬עזבון המנוחה ג'ומאנה מראר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשומות רפואיות – כלל "הנזק הראייתי"‬

‫"מקום שצריך להיעשות רישום רפואי וזה לא נעשה‪ ,‬ולא‬
‫ניתן הסבר מניח את הדעת למחדל זה‪ ,‬יועבר נטל ההוכחה‬
‫בדבר העובדות השנויות במחלוקת‪ ,‬שיכלו להתבהר מתוך‬
‫הרישום‪ ,‬אל כתפי הרופא או המוסד‪ ,‬שבמסגרתו ניתנו‬
‫השירותים הרפואיים‪".‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫נתונים על העברת נטל הראיה –‬

‫דו"ח ועדת שפניץ‬

‫נראה שנושא הרשומה הרפואית‪ ,‬ליקוי בה או היעדרה הוא‬
‫בעל השלכות מרכזיות בתחום תביעות הרשלנות הרפואית‪,‬‬
‫היכול לעיתים להשפיע באופן מהותי על תוצאת הדיון‬
‫בתביעה‪.‬‬
‫בשני שליש מן המקרים בהם העביר בית‪-‬המשפט את הנטל‬
‫מכתפי התובעים אל כתפי הנתבעים‪ ,‬בשל ליקוי ברשומה‬
‫הרפואית‪ ,‬הם לא הצליחו להתמודד עמו ולהרים אותו‪,‬‬
‫ונקבעה אחריות של המטפלים לנזקם של התובעים‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫התובע יליד ‪ 1939‬אושפז עקב אוטם שריר הלב‪.‬‬
‫בוצע צינתור שבמהלכו הוזרק חומר ניגוד מסוג‬
‫אורוגרפין‪.‬‬
‫סמוך לאחר ההזרקה התלונן התובע על הרגשה‬
‫לא טובה‪ .‬תוך שתי דקות היתה ירידה בלחץ‬
‫הדם‪ ,‬פרפור חדרים ואיבוד הכרה‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)2‬‬

‫האבחנה – שוק אנפילקטי עקב רגישות ליוד‪.‬‬
‫החלה פעולת החייאה אליה הצטרפו רופאים‬
‫בכירים וביניהם מנהל המחלקה הקרדיולוגית‬
‫ומנהל יחידת הצינתורים‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)3‬‬

‫פעולות ההחייאה כללו‪ :‬עיסוי חזה‪ ,‬מכות‬
‫חשמל‪ ,‬החדרת קוצב לב זמני והזלפת‬
‫תרופות שונות‪.‬‬
‫רק בחלוף כ‪ 40 -‬דקות חזר הלב לתפקד‪,‬‬
‫אלא שבזמן זה נגרם נזק מוחי קשה והתובע‬
‫נותר במצב וגטטיבי‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)4‬‬

‫נקבע כי לא היתה רשלנות בטיפול שקיבל התובע‬
‫עד שלב ההחייאה‪.‬‬
‫השאלה במחלוקת היתה האם ההחייאה בוצעה‬
‫בסבירות ובמיומנות‪.‬‬
‫עיון בכל הרישומים וסיכום הראיות בעניין זה‬
‫מעלה מספר בעיות; פרט לרישום הטכנאית על‬
‫מתן לידוקאין‪ ,‬אין רישום ישיר כלשהו על מצב‬
‫התובע במהלך המשבר‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)5‬‬

‫אין חולק כי מדובר באירוע קשה גם‬
‫לצוות הרפואי וניתן להבין כי הצוות דאג‬
‫קודם כל לטיפול בתובע ופחות לביצוע‬
‫רישומים‪ ,‬אולם מהנתונים עולה כי‬
‫חסרים רישומים וחלקם לא מדויקים או‬
‫לא ברורים דיים‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)6‬‬

‫התוצאה המעשית היא כי הרישום הלקוי‬
‫נזקף לחובת הנתבע ברשלנות רישומית‬
‫ונטל ההוכחה כי אין התרשלות של‬
‫הנתבע בעצם הטיפול הינו על הנתבע‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)7‬‬

‫הסברי הנתבע‪ ,‬לפיהם הצוות הרפואי היה שקוע כולו‬
‫בהחייאה ולכן אין לצפות ואין לדרוש תשומת לב‬
‫לרישום‪ ,‬הינם הסברים שובי לב אך אינם הסברים‬
‫מלאים‪.‬‬
‫הרשלנות הרישומית שפורטה לעיל שללה מהתובע את‬
‫היכולת לבודד חלק מהתהליך ולברר כראוי האם‬
‫במהלך ההחייאה היו נתונים שאיפשרו טיפול אחר או‬
‫אבחנה אחרת‪ .‬איננו יודעים מה סדר מתן כמות כה‬
‫גדולה של אדרנלין‪ ,‬ומה היו התגובות לכך‪...‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)8‬‬

‫אם היו רישומים ראויים בזמן ההחייאה‪ ,‬הן‬
‫על סדר התרופות וכמותן והן על לחצי דם‪,‬‬
‫יתכן והיו בידי התובע כלים טובים יותר‬
‫להראות כי במהלך החייאה כה ארוכה היה‬
‫אפשר לנקוט דרכים נוספות‪.‬‬
‫נקבע כי הנתבעים אחראים ל‪ 30% -‬מן הנזק‬
‫של התובע‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל הראייתי בשל אי ביצוע בדיקה‬

‫אישה הרה בהריון ראשון (לאחר ‪ 3‬שנים של טיפולי‬
‫עקרות) הגיעה לבי"ח בשבוע ה‪ 31 -‬להריון לאחר שחשה‬
‫ברע‪ .‬בביה"ח אובחנה הפרדות שיליה ומוות תוך רחמי‪,‬‬
‫על רקע רעלת הריון‪.‬‬
‫השאלה במחלוקת היתה האם הפרדות השיליה היתה‬
‫פתאומית או שהגיניקולוג אצלו ביקרה בבוקר אותו יום‪,‬‬
‫היה יכול כבר אז‪ ,‬לאבחן הפרדות שיליה‪ ,‬לשלוח אותה‬
‫בדחיפות לחדר לידה ולמנוע מוות תוך רחמי‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל הראייתי בשל אי ביצוע בדיקה‬

‫כיוון שהרופא לא ערך בדיקה של רגישות הבטן בעת הביקור של‬
‫האישה אצלו‪ ,‬קבע ביהמ"ש כי הוא גרם בכך נזק ראייתי לתובעת‬
‫כי נמנע ממנה להוכיח כי כבר באותה עת סבלה מהפרדות‬
‫שיליה‪...‬‬
‫לאור זאת הועבר הנטל אל הרופא לשכנע‪ ,‬כי באותו שלב בו נמנע‬
‫מלבצע את הבדיקה‪ ,‬לא סבלה האישה מבטן רגישה ולא היתה‬
‫שרויה בתהליך של הפרדות שיליה‪.‬‬
‫הרופא לא הצליח לעמוד בנטל זה ולכן נקבע כי הוא אחראי למות‬
‫העובר‪...‬‬
‫ע"א ‪ 9328/02‬לאה מאיר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"קשר סיבתי נסיבתי"‬
‫הוריה של פגה שנולדה בשבוע ‪ 29‬להריון בעקבות‬
‫הפרדות שליה‪ ,‬הגישו תביעה נגד ביה"ח‪ ,‬בטענה שהיה‬
‫איחור בביצוע ניתוח קיסרי לאם וכתוצאה מכך סובלת‬
‫הילדה משיתוק מוחין ופיגור שכלי‪.‬‬
‫התביעה הסתמכה על חוו"ד גניקולוגית בלבד ואילו‬
‫ההגנה הסתמכה על חוו"ד של נוירופדיאטר ונאונטולוג‬
‫ששללו קשר סיבתי בין הנזקים לבין העיכוב בביצוע‬
‫הניתוח הקיסרי וקבעו כי יש לשייכם לנזקי הפגות‬
‫בלבד‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"קשר סיבתי נסיבתי"‬
‫ביהמ"ש קבע כי קיים קשר "סיבתי נסיבתי" בין‬
‫התרשלות הרופאים שהתעכבו בביצוע הניתוח הקיסרי‪,‬‬
‫לבין הנזק שנגרם לפגה ולפיכך הטיל אחריות על‬
‫ביה"ח לפצות אותה על ‪ 40%‬מן הנזק שלה‪.‬‬
‫ביהמ"ש העליון אישר את פסה"ד המחוזי וקבע כי‬
‫לבימ"ש יש שיקול דעת לקבוע כי קיים קשר "סיבתי‬
‫נסיבתי" ואת שיעור האחריות ההסתברותי לנזק‬
‫(הפיצוי הופחת ל‪ 20% -‬מן הנזק)‪.‬‬
‫פס"ד מלול עדן‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫דרישות ההסבר בנסיבות מיוחדות‬

‫“ייתכנו מקרים בהם לסיכונים בעלי הסתברות נמוכה‬
‫תהיה משמעות מיוחדת לחולה הספציפי‪ .‬במקרה‬
‫כזה‪ ,‬למרות האחוז הנמוך יכללו אותם סיכונים‬
‫בתחום המידע המהותי הנדרש לחולה לשם החלטה‬
‫מושכלת אם לעבור את הטיפול הרפואי”‪.‬‬

‫ת”א (י‪-‬ם) ‪1109/97‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רף ההסבר בניתוחים אלקטיביים‬

‫"ההסבר הנדרש לקבלת הסכמה מדעת לניתוח‬
‫אלקטיבי – שאף בלעדיו ניתן לקיים אורח חיים‬
‫רגיל – נכלל ברף העליון של חובת הגילוי‪ ,‬והוא‬
‫כולל‪ ,‬בנוסף להתייחסות לסיכויי ההצלחה גם מתן‬
‫הזהרה מפני הסיבוכים האפשריים‪ ...‬גם אם‬
‫סיבוכים אלו נדירים‪".‬‬
‫ע"א ‪6153/97‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רף ההסבר בניתוחים אלקטיביים ‪-‬‬

‫‪RSD‬‬

‫"בענייננו מדובר בסיבוך המתרחש בקרב ‪0.5% - 0.3%‬‬
‫מהניתוחים – גם אם שיעור זה אינו גבוה‪ ,‬הרי מדובר בסיבוך‬
‫חמור‪ ,‬העלול לגרום להפיכתה של הגפה לחסרת כל תפקוד‪ ...‬כיוון‬
‫שמדובר בניתוח אלקטיבי חובת ההסבר נמצאת ברף העליון‪ .‬סיכון‬
‫‪ RSD‬הינו בגדר המידע שהתובע היה רשאי לצפות‪ ,‬באורח סביר‪,‬‬
‫כי יגולה לו‪ ,‬כדי שיוכל לשקלו במסגרת גיבוש דעתו לעניין‬
‫הסכמתו לטיפול הרפואי‪"...‬‬

‫ת"א ‪ 920/99‬יצחק נ' שע"צ‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רף ההסבר ברפואה פרטית‬

‫"רפואה פרטית בה קיים ניגוד עניינים מובנה בין‬
‫השאיפה המסחרית להרבות בניתוחים לבין‬
‫האינטרס של המטופל‪ ,‬כדי להקהות את עוקצו של‬
‫ניגוד העניינים יש להעמיד את המטופל על הסיכונים‬
‫והסיכויים שבניתוח המוצע לרבות החלופה שלא‬
‫לבצע כלל ניתוח סיכוייה וסיכוניה‪".‬‬
‫ע"א ‪6153/97‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫חובת ההסבר על טיפולים מחוץ לסל‬
‫בנסיבות מתאימות עשוי להיווצר צורך ליידע את המטופל לגבי‬
‫אפשרות טיפול המוצעת רק במסגרת הרפואה הפרטית ואולי אף‬
‫במסגרת שירותי רפואה מעבר לים‪ .‬כך יש לעשות‪ ,‬אכן‪,‬‬
‫כשמדובר בטיפול או בתרופה שעשויים לסייע לחולה ואינם‬
‫זמינים ברפואה הציבורית בארץ‪.‬‬
‫כשחולה אובחן כסובל ממחלה מסויימת‪ ,‬וישנה תרופה שאינה‬
‫מצויה ב"סל" – מקובל עלי שעל הרופא ליידע את החולה בדבר‬
‫קיומה של התרופה‪.‬‬
‫עליו להשאיר להחלטתו של החולה את השאלה אם לרכוש את‬
‫התרופה מכספו אם לאו‪ .‬שאלה זו כרוכה לא אחת באפשרויות‬
‫הכספיות של החולה וגם בפער בין ההשפעה של התרופה‬
‫שב"סל" לזו שאינה נמצאת בו‪ ,‬על הרופא לספק את המידע‬
‫הנדרש‪ ,‬והחולה‪ -‬יחליט‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ע"א ‪ 4960/04‬סידי‬

‫פגיעה באוטונומיה – פיצוי ללא נזק‬

‫אישה אושפזה בבית חולים לניתוח אורטופדי בשל‬
‫דפורמציה ברגל‪ .‬בסופו של דבר‪ ,‬במקום ניתוח לתיקון‬
‫הדפורמציה עברה ביופסיה בכתף בשל ממצא ידוע בכתף‬
‫שנחשד להיות גידול ממאיר‪ .‬בעקבות הביופסיה נותרה עם‬
‫מגבלה קשה בתפקוד הכתף‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פגיעה באוטונומיה‬
‫המטופלת טענה כי לא הוסברו לה הסיכונים הכרוכים‬
‫בביופסיה ולפיכך לא נתנה הסכמה מדעת לביצוע הפעולה‪.‬‬
‫נקבע כי גם לו היו נפרשים בפניה הסיכונים היתה נותנת‬
‫הסכמתה לביופסיה בשל הסיכון הממשי שמדובר בגידול‬
‫ממאיר‪.‬‬
‫למרות זאת נפסק כי היתה פגיעה באוטונומיה שלה והיא‬
‫זכאית לפיצוי כספי‪...‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פגיעה באוטונומיה‬

‫“ההכרה בזכותו של החולה לפיצוי על‬
‫הפגיעה באוטונומיה שלו‪ ,‬מקום בו הופרה‬
‫חובה זו‪ ,‬עשויה לתרום לכך שחובה זו‬
‫תקוים הלכה למעשה”‪.‬‬
‫ע”א ‪ 2781/03‬מיאסה עלי דעקה‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות בפגיעה באוטונומיה‬

‫הפרת חובת הזהירות ‪ -‬אי מתן הסברים‬
‫למטופלים לפני ביצוע טיפולים‬
‫נזק ‪ -‬פגיעה באוטונומיה של המטופל‬
‫קשר סיבתי ‪ -‬בין אי מתן ההסברים לבין‬
‫עוצם ההפתעה מן הסיבוך שהתרחש‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫משמעות העדרו של טופס הסכמה ייעודי‬
‫ניתוח סימפטקטומי (נגד הזעת יתר)‪ ,‬שבוצע בשנת ‪ 1999‬והסתבך‬
‫בהזעת יתר פיצויית‪.‬‬
‫המטופל הגיש תביעה בטענה שלא הוזהר מפני הסיבוך האמור‪.‬‬
‫התובע הוחתם על טופס הסכמה סטנדרטי (לא ייעודי)‪ ,‬משום שעד‬
‫השנה האמורה לא פותח טופס ייעודי מתאים‪.‬‬
‫הרופא המנתח רשם בגיליון כי הוסברו הסיכונים הכרוכים בפעולה‬
‫והעיד בבימ"ש כי הוא מסביר לכל המטופלים‪ ,‬ללא יוצא מן הכלל‪,‬‬
‫כי הבעיה עם הניתוח היא שבמקרים רבים מאוד‪ ,‬למעלה מ‪50% -‬‬
‫מופיעה הזעה פיצויית‪ ,‬וב‪ 2-3% -‬מן המקרים ההזעה הפיצויית‬
‫יכולה להיות משמעותית ביותר‪.‬‬
‫סטודנטית שהועסקה במרפאתו של הרופא ונכחה בזמן שקיבל‬
‫חולים אישרה את עדותו בעניין ההסברים‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫חוק זכויות‬

‫החולה‪ ,‬התשנ”ו‪1996-‬‬

‫סעיף ‪ :14‬אופן מתן הסכמה מדעת‬

‫(א)‬

‫‪.....‬‬

‫(ב)‬

‫הסכמה מדעת לטיפול רפואי המנוי בתוספת תינתן‬
‫במסמך בכתב‪ ,‬שיכלול את תמצית ההסבר שניתן‬
‫למטופל‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫חוק זכויות‬

‫החולה‪ ,‬התשנ”ו‪1996-‬‬

‫תוספת‬
‫(סעיפים ‪)15 ,14‬‬
‫(‪ )1‬ניתוחים‪ ,‬למעט כירורגיה זעירה‪.‬‬
‫(‪ )2‬צינתורים של כלי דם‪.‬‬
‫(‪ )3‬דיאליזה‪.‬‬
‫(‪ )4‬טיפול בקרינה מייננת (רדיותרפיה)‪.‬‬
‫(‪ )5‬טיפולי הפריה חוץ‪-‬גופית‪.‬‬
‫(‪ )6‬כימותרפיה לטיפול בתהליכים ממאירים‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בהעדר טופס הסכמה ייעודי‬
‫נקבע (בערעור) כי נוכח הוראות חוק זכויות החולה אין די בטפסים הערוכים‬
‫על פי תקנות בריאות העם (טופסי הסכמה)‪ ,‬התשמ"ד‪. 1984-‬‬
‫ככל הנראה המערכת הרפואית התאימה עצמה להוראות אלה באיחור מסויים‪,‬‬
‫ובמועד הרלוונטי (‪ )1999‬עדיין נעשה שימוש בטפסים הישנים‪ ,‬תוך הפרת‬
‫הוראת החוק‪.‬‬
‫אין לשלול את האפשרות‪ ,‬לפיה הפרת החובה לעגן את הסכמת המטופל‬
‫במסמך בכתב שיכלול את "תמצית ההסבר שניתן למטופל"‪ ,‬שוללת‪ ,‬מניה‬
‫וביה‪ ,‬את האפשרות שאכן מדובר ב"הסכמה מדעת"‪.‬‬
‫דרישת הכתב בחוק היא "דרישה מהותית" ובהעדרו של טופס הסכמה מדעת‬
‫ערוך כדין‪ ,‬יש לקבוע‪ ,‬למצער‪ ,‬כי במקרה של מחלוקת‪ ,‬המטפל הוא זה‬
‫שצריך להוכיח קיומה של הסכמה זו‪.‬‬
‫ע"א ‪ 6299/05‬צורף‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ומה הדין כשיש טופס חתום ?!‬

‫נולדה‬

‫בשנת ‪1998‬‬
‫(מיקרופטלמיה)‪.‬‬
‫בשבוע ‪ 21‬להריון בוצעה לאם בדיקת אולטרה‪-‬סאונד בסיסית‬
‫במסגרת הקופה שנמצאה תקינה‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע כי לא ניתן לגלות את המום במסגרת בדיקה בסיסית‬
‫אך יש אפשרות לגלות זאת בבדיקה מורחבת‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע כי היה מדובר בהריון שלא בסיכון גבוה ולא היה‬
‫מקום לביצוע סקירה מורחבת‪/‬מכוונת‪.‬‬
‫האם חתמה על טופס בקשה לביצוע בדיקת על‪-‬קול לפיה היא‬
‫מודעת לכך שמדובר בבדיקה בסיסית וכי באפשרותה לבצע‬
‫בדיקה מורחבת באופן פרטי‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תינוקת‬

‫כשהיא‬

‫סובלת‬

‫מעיוורון‬

‫חתימה ללא הסבר – לאו הסכמה היא‬
‫ביהמ"ש קבע כי הרופאים הסבירו לאם כי הבדיקה אותה היא עומדת לבצע‬
‫היא בדיקה בסיסית וכי קיימת בדיקה משוכללת יותר אותה ניתן לבצע באופן‬
‫פרטי ואולם בכך לא די‪.‬‬
‫האם לא הבינה לאשורה את האבחנה בין הבדיקה הבסיסית והמורחבת ואם‬
‫היתה מבינה היתה בוחרת לבצע את הבדיקה על חשבונה‪ .‬יש כשל בשרשרת‬
‫המידע אשר נמסר לאם‪.‬‬

‫לא די בקיומה של פרקטיקה לפיה מיידעים את האישה כי קיימת‬
‫בדיקה מורחבת‪ ,‬העדר הנחיות ברורות ונהלים מוגדרים באשר‬
‫להיקף המידע שיש למסור למטופלת לעניין אפשרותה לבצע‬
‫בדיקה מורחבת ‪...‬ואי מתן הסבר הולם בטרם ביצוע הבדיקה‬
‫הבסיסית הינם בגדר נוהל בלתי סביר‪...‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תוצאות הערעור‬
‫המלצת ביהמ"ש‪:‬‬

‫לאור קשיים שהתגלעו בהכרעת בימ"ש קמא בשאלת‬
‫החבות ולאור זאת שבימ"ש קמא הכריע בפסק דינו‬
‫בסוגיות שלא היו בחזית הדיון יבוטל פסק דינו של‬
‫בימ"ש קמא והסכום אשר שולם לתובעים יישאר בידם‪.‬‬

‫התובעים הסכימו להצעת ביהמ"ש שמשמעותה‬
‫שפסה"ד מבוטל‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ההחמרה השיפוטית –‬
‫הנזק הממוני‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫הלכת "השנים האבודות" –‬
‫עזבון אטינגר ז"ל‬

‫פס"ד תקדימי ניתן‪ ,‬במרץ ‪ ,2004‬על‪-‬ידי בית‪-‬המשפט העליון‬
‫בהרכב של חמישה שופטים בתביעת עזבון של קטין‪ ,‬אשר הלך‬
‫לעולמו בגיל ‪ ,12‬כתוצאה מנפילה לבור בעת משחק עם חבר‪,‬‬
‫בעיר העתיקה בירושלים‬
‫עזבון של קטין אשר הלך לעולמו כתוצאה מרשלנות‪ ,‬זכאי לפיצוי‬
‫בגין הפסד כושר השתכרות ב"שנים האבודות"‪ ,‬בהן לא זכה‬
‫לחיות ולהתפרנס‬
‫זכות דומה קיימת גם לעזבון של בגיר שהלך לעולמו בגיל‬
‫העבודה‬
‫נפגע אשר קוצרה תוחלת חייו כתוצאה מרשלנות זכאי מעתה‬
‫לפיצוי בגין הפסד ההשתכרות שלו ב"שנים האבודות"‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"השנים האבודות" – ההשלכות הכספיות‬
‫נקבע כי חישוב הפסד ההשתכרות ב"שנים האבודות" יהיה מבוסס‬
‫על ‪ 30%‬מן השכר הממוצע במשק (בתקופה מגיל ‪18-21‬‬
‫החישוב הוא ‪ 70%‬מן הסכום האמור)‪.‬‬
‫ההנחה המובלעת היא כי ניתן לחסוך ‪ ₪ 2400‬מתוך ‪₪ 8000‬‬
‫בחודש !!!!!‬
‫בתביעת יורשים שהם גם תלויים ‪ ,‬נקבע כי יש ליורשים זכאות‬
‫לקבל פיצוי בגין ראשי נזק שנמצאים מחוץ לתחום החפיפה (כאב‬
‫וסבל וקיצור תוחלת חיים וכ"ו)‬
‫חישוב הפסד ההשתכרות בשנים האבודות‪ ,‬כולל גם חישוב הפסדי‬
‫פנסיה‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫הגידול בפיצוי הכספי‬
‫יולדת לאחר ‪ 3‬שנות טיפולי הפריה בהריון ראשון‪,‬‬
‫נשלחה "להסתובב" כדי לזרז לידה ושבה עם עובר מת‪.‬‬
‫בימ"ש המחוזי קבע אחריות ופסק לאם פיצוי של‬
‫‪ ₪ 300,000‬בגין כאב וסבל‪.‬‬
‫ביהמ"ש העליון קבע כי מגיע פיצוי גם לאב בגין כאב‬
‫וסבל שלו בסכום נוסף של ‪.₪ 250,000‬‬
‫סטיה מהלכה קודמת שחייבה נזק נפשי חמור "בניזוק‬
‫משני" שעולה כדי מחלת נפש או הפרעת נפש הגורמת‬
‫נכות ממשית‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פס"ד לבנה לוי‬

‫הגידול בסכומי הפיצוי‬
‫צעירה שנולדה בשנת ‪ 1985‬כשהיא סובלת משיתוק ביד שמאל‬
‫כתוצאה מפגיעה במקלעת העצבים הברכיאלית‪ ,‬הגישה בשנת‬
‫‪ 2006‬תביעה נגד ביה"ח בו נולדה בטענה של רשלנות בלידה‪.‬‬
‫בינתיים סיימה התובעת לימודי משפטים ומנהל עסקים ובמהלך‬
‫המשפט עשתה התמחות במשפטים‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע שיש אחריות לביה"ח ופסק לה פיצוי גלובלי בגין‬
‫הפסד השתכרות בסך של ‪ ₪ 800,000‬ובנוסף ‪ ₪ 600,000‬כאב‬
‫וסבל‪ ₪ 1,000,000 ,‬עזרת צד ג' ו‪ ₪ 85,000 -‬הוצאות ‪....‬‬

‫א (ים) ‪8363/06‬פדילה נ' בי"ח מאיר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"ועדת שפניץ" – אין מקום להגביל בחוק את‬
‫הפיצוי לתובעים בגין רשלנות רפואית‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫לאן מועדות פנינו?‬

‫‪ ‬המשך החמרה שיפוטית ?‬
‫‪ ‬התמתנות והתייצבות ?‬
‫‪ ‬התערבות חקיקתית ?‬
‫ימים יגידו‪....‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תודה !‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬


Slide 36

‫עדכונים בפסיקת בתי‪-‬המשפט‬
‫בתביעות רשלנות רפואית‬
‫עו"ד טליה חלמיש‪-‬שני‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬
‫מקבוצת מדנס‬
‫מאי ‪2009‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תמונת המצב‬
‫בשנים האחרונות אנו עדים לעליה ניכרת של ההוצאה‬
‫בגין תביעות אחריות מקצועית בתחום הרפואה‪.‬‬
‫העליה נובעת בעיקר מ"אינפלציה שיפוטית" שהביאה‬
‫לגידול ניכר בפיצויים המשולמים לתובעים‪.‬‬
‫התשלומים השנתיים בתביעות הרשלנות הרפואית‪ ,‬גדלו‬
‫בעשור האחרון ב‪.700% -‬‬
‫במקביל גדלו הפרמיות בצורה דרמטית והכיסויים‬
‫הוגבלו‪.‬‬
‫מוסדות רפואיים ורופאים פרטיים העוסקים בתחומים‬
‫בסיכון גבוה (לידות‪ US ,‬מיילדותי‪ ,‬כירורגיה פלסטית‬
‫וכ"ו) נתקלים בקושי להשיג כיסוי ביטוחי‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫התפתחות התביעות בבימ"ש‬

‫‪1994 - 2008‬‬

‫‪1,200‬‬
‫‪1,100‬‬
‫‪1,000‬‬
‫‪900‬‬
‫‪800‬‬
‫‪700‬‬
‫‪600‬‬
‫‪500‬‬
‫‪400‬‬
‫‪300‬‬
‫‪200‬‬
‫‪100‬‬
‫‪0‬‬

‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫‪2002‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫‪1994‬‬

‫מדד גידול התשלומים‬

‫‪1995 - 2008‬‬

‫‪3100%‬‬
‫‪2800%‬‬
‫‪2500%‬‬
‫‪2200%‬‬
‫‪1900%‬‬

‫‪1600%‬‬
‫‪1300%‬‬
‫‪1000%‬‬
‫‪700%‬‬
‫‪400%‬‬
‫‪100%‬‬
‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫‪2002‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫התפתחות התביעות בבימ"ש‬
‫מיילדות וגינקולוגיה‬

‫‪240‬‬

‫‪210‬‬

‫‪180‬‬

‫‪150‬‬

‫‪120‬‬

‫‪90‬‬

‫‪60‬‬

‫‪30‬‬

‫‪0‬‬
‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2002‬‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫מדד גידול התשלומים‬
‫מיילדות וגינקולוגיה‬

‫‪11100%‬‬
‫‪10100%‬‬
‫‪9100%‬‬
‫‪8100%‬‬
‫‪7100%‬‬
‫‪6100%‬‬
‫‪5100%‬‬
‫‪4100%‬‬
‫‪3100%‬‬
‫‪2100%‬‬
‫‪1100%‬‬
‫‪100%‬‬

‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫‪2002‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫מקצועות קליניים מובילים בשיעור הסיכון‬
‫‪1991 - 2008‬‬
‫מיילדות‬
‫כירורגיה כללית‬

‫‪40%‬‬

‫קרדיולוגיה‬

‫שיעור הסיכון הכספי‬

‫‪35%‬‬
‫‪30%‬‬

‫רפואת שיניים‬

‫‪25%‬‬

‫אורטופדיה‬

‫‪20%‬‬

‫נוירוכירורגיה‬

‫‪15%‬‬
‫‪10%‬‬

‫גינקולוגיה‬

‫‪5%‬‬

‫אופטלמולוגיה‬

‫‪0%‬‬

‫‪18%‬‬

‫שיעור התיקים עם סיכון כספי‬

‫‪16%‬‬
‫‪14%‬‬
‫‪12%‬‬
‫‪10%‬‬
‫‪8%‬‬
‫‪6%‬‬
‫‪4%‬‬
‫‪2%‬‬
‫‪0%‬‬

‫* ‪ 3%‬ומעלה‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫דו"ח ועדת "שפניץ"‪-‬‬

‫הועדה הבין משרדית לבחינת הדרכים להקטנת ההוצאה‬
‫הציבורית בגין תביעות הרשלנות הרפואית‬

‫מסתמנת בפסיקה מגמה של הרחבת אחריותם של בעלי‬
‫מקצועות הרפואה והמוסדות הרפואיים – החל בסוגית‬
‫ההתרשלות (ירידת קרנה של הלכת הפרקטיקה‬
‫המקובלת)‪ ,‬המשך בסיבתיות (אובדן סיכויי החלמה)‬
‫וכלה בהרחבת העילות (רשלנות בגין הסכמה מדעת)‬
‫וראשי נזק (פגיעה באוטונומיה)‪.‬‬
‫מהנתונים עולה כי במשך השנים עלו סכומי הפיצויים‬
‫הממוצעים שנפסקו בתביעות רשלנות רפואית‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫הגידול בפיצוי הממוצע לתובעים‬
‫שנת תשלום‬
‫‪2004‬‬
‫‪2005‬‬
‫‪2006‬‬
‫‪2007‬‬
‫‪2008‬‬

‫תשלום ממוצע לתובע (בדולר)‬
‫‪21,872‬‬
‫‪33,700‬‬
‫‪34,935‬‬
‫‪44,839‬‬
‫‪62,374‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פיצוי עבור כאב וסבל ב– ‪ 100%‬נכות‬

‫‪1997-2008‬‬

‫‪1600000‬‬

‫‪1400000‬‬

‫‪1200000‬‬

‫‪1000000‬‬

‫‪800000‬‬

‫‪600000‬‬

‫‪400000‬‬

‫‪200000‬‬

‫‪0‬‬
‫‪2009‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2005‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2003‬‬

‫‪2001‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1997‬‬

‫פיצוי עבור מות קטינים (קיצור תוחלת חיים‪+‬כאב וסבל)‬
‫‪1998-2006‬‬
‫‪1800000‬‬

‫‪1600000‬‬

‫‪1400000‬‬

‫‪1200000‬‬

‫‪1000000‬‬

‫‪800000‬‬

‫‪600000‬‬

‫‪400000‬‬

‫‪200000‬‬

‫‪0‬‬
‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2002‬‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ההתפתחויות המשפטיות‬

‫עמדה סלחנית‬

‫עמדה ביקורתית‬

‫עמדה מחמירה‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫סלחנות שיפוטית‬

‫(‪)1961‬‬

‫"אשה‪ ...‬באה למחלקה הגינקולוגית לשם ניתוח קל‬
‫ברחמה ויצאה מהמחלקה שבעת יסורים ובעלת מום‬
‫לכל ימי חייה‪...‬‬
‫הטיפול אשר החולה קיבלה בבית החולים לא היה כפי‬
‫שצריך היה לצפותו מבעלי מקצוע מעולים וכן קרו תוך‬
‫כדי טיפול הזנחות וטעויות שונות‪ ,‬אשר הביאו לידי‬
‫תוצאות מעציבות במצב בריאותה‪...‬‬
‫רופא בשר ודם עשוי לטעות‪ ,‬ולא כל טעות מהווה‬
‫רשלנות‪"...‬‬

‫התביעה נדחתה‬
‫(ע"א ‪ 280/60‬פרדו נ' פלדמן‪ ,‬פד' (טו') ‪)1961‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫בקרה שיפוטית‬
‫עולם הרפואה אינו חסין מביקורת שיפוטית ומחשיפה של מעשי רשלנות‬
‫מקצועיים‪ .‬ביקורת זו היא אחת הערובות החשובות להקפדה על מתן טיפול‬
‫רפואי נאות‪.‬‬
‫לא כל טעות באבחנה או בטיפול‬
‫מצביעה בהכרח על רשלנות‪.‬‬
‫אחריות הרופאים‪ ,‬ברשלנות‬
‫אזרחית או פלילית‪ ,‬צריכה‬
‫להיקבע‪ ,‬רק אם הוכח שבנתוני‬
‫זמן אמת פעלו הרופאים‬
‫באי מיומנות מקצועית‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫בקרה שיפוטית – האם היא מקדמת את‬
? ‫בטיחות הטיפול‬
Most patient-safety experts continue to believe that the
threat of liability is the primary barrier to the
development of effective and comprehensive patient
safety programs in hospitals. I suggest, on the
contrary…that judicial recognition of an explicit “right
to safety” for hospital patients, with correlative duty of
hospitals to implement patient-safety measures can
become the primary motivator for the development of
systems to improve patient safety.
George J. Annas. J.D., NEJM 354;19 May11,2006
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫בקרה שיפוטית‬

‫‪‬‬
‫שיפור איכות הרפואה‬
‫הרשומה הרפואית‬
‫• רישום מפורט יותר‬
‫• שמירה על רשומות‬

‫תהליך הבקרה הרפואית‬
‫• ניהול סיכונים‬
‫• אבטחת איכות‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תקשורת עם מטופלים‬
‫• הסכמה מדעת‬
‫• גילוי נאות על תקלות‬

‫ניהול הטיפול הרפואי‬
‫• פרוטוקולים ונהלים‬
‫• הנחיות קליניות‬

‫החמרה שיפוטית‬

‫‪‬‬
‫רפואה מתגוננת‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬

‫ריבוי בדיקות וטיפולים מיותרים‬
‫יצירת מתח ביחסי מטפל‪-‬מטופל‬
‫הוצאות מוגברות לתשלום ביטוח‬
‫סגירת פעילויות בסיכון ביטוחי גבוה‬
‫קושי להשיג כיסוי ביטוחי‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית‬

‫(‪)1998‬‬

‫"חיובם של הרופא וקופת‬
‫חולים בדין הוא פרי של חוכמה‬
‫לאחר מעשה‪ .‬הרף שהוצב‬
‫לקביעת אחריותם‪ ,‬הוצב בגובה‬
‫כה רב‪ ,‬עד שלא רק הרופא‬
‫הסביר אינו יכול לעוברו‪ ,‬אלא‬
‫גם הרופא המומחה המובהק‬
‫ייכשל בכך"‪.‬‬
‫(השופטת שטרסברג‪-‬כהן בדעת מיעוט‬
‫ע"א ‪ 3709,3264/96‬קופ"ח נ' פלד ואח')‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית – ההנמקה‬
‫"אין להטיל את העומס הכלכלי של הטעות הרפואית‬
‫על החולה‪ ,‬אלא מן הראוי כי יוטל‪ ,‬עקרונית‪ ,‬על‬
‫הרופא בעל הטעות שממנו יפוזר ממילא על ציבור‬
‫רחב יותר באמצעות ביטוח האחריות המקצועית‪.‬‬
‫יתרה מזו‪ ,‬הטלת האחריות האישית על הרופא‪...‬‬
‫עשויה לעודד את מילוי החובה המקצועית‬
‫להתעדכנות בספרות המקצועית‪"...‬‬
‫(השופט אנגלרד ע"א ‪ 3709,3264/96‬קופ"ח נ' פלד ואח')‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ההחמרה השיפוטית –‬
‫שאלת האחריות‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"החמרת" האחריות של המטפלים‬
‫"פרקטיקה רצויה" במקום "פרקטיקה מצויה"‬
‫החלת נורמות התנהגות רטרוספקטיבית‪" -‬דרך עוקפת פרקטיקה‬
‫מקובלת"‬
‫מבחן "המומחה הטוב" במקום "הרופא הסביר"‬
‫החלת כלל "הדבר מדבר בעדו" במקרי סיבוכים נדירים‬
‫החלה מסיבית של "כלל הנזק הראייתי"‬
‫החלת אחריות במקרים של "קשר סיבתי נסיבתי"‬
‫קביעת חובות מוגברות בכל הנוגע להסברים למטופלים עובר‬
‫למתן לטיפולים רפואיים‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"פרקטיקה מצויה" לעומת "פרקטיקה רצויה"‬
‫העובדות ‪ -‬רביד נ' קליפורד‬

‫ביום ‪ 5.4.84‬הגיעה רביד בת החמש למרפאת שיניים לצורך‬
‫טיפול שיניים‪ .‬כהכנה לטיפול הזריק לה הרופא זריקת הרדמה‬
‫מקומית בלסתה התחתונה מצד ימין‪ .‬הרופא השתמש לצורך‬
‫ההזרקה במזרק לא שואב‪ ,‬שהיה מקובל לשימוש באותה תקופה‬
‫(פרקטיקה מקובלת)‪.‬‬
‫זמן קצר לאחר ההזרקה נטתה רביד על צידה ולא הצליחה‬
‫להתייצב‪ .‬היא היתה מנומנמת והוחלט להעבירה לטיפול בבית‪-‬‬
‫חולים‪ .‬כתוצאה מן האירוע סובלת רביד עד היום מהמיפרזיס‬
‫במחצית הגוף השמאלי ומהפרעות נוירולוגיות וקוגנטיביות‪.‬‬
‫הסתבר כי חומר ההזרקה חדר לכלי דם משם נדד למוח וגרם‬
‫לקריש דם ולאוטם מוחי‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"פרקטיקה מצויה" לעומת "פרקטיקה רצויה"‬
‫ההכרעה המשפטית‬

‫העובדה שרופא נהג בהתאם לפרקטיקה המקובלת‬
‫בתחומו‪ ,‬היא כשלעצמה‪ ,‬אינה מעניקה לו הגנה‬
‫מוחלטת ולעולם מצוי בידי בית המשפט לקבוע‪ ,‬כי‬
‫פרקטיקה נהוגה זו אינה עולה בקנה אחד עם חובת‬
‫הזהירות של רופא כלפי מטופל‪.‬‬
‫פרקטיקה מקובלת מהווה פרמטר‪ ,‬ואפילו פרמטר‬
‫חשוב‪ ,‬במכלול השיקולים שעל בית המשפט לשקול‬
‫בבואו לקבוע את סטנדרט ההתנהגות הראוי‪ ,‬אולם‬
‫אין היא הפרמטר היחיד אשר בית המשפט יתחשב בו‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫די היה באמצעי פשוט וזמין למנוע סיכון ידוע של‬
‫חדירת מזרק עם חומר הרדמה לתוך עורק‪ ,‬דבר אשר‬
‫עלול לגרום לתופעות לוואי משמעותיות‪ .‬כל זאת‬
‫ללא תוספת עלות משמעותית‪.‬‬
‫בנסיבות אלה אין מנוס מן המסקנה כי רופא התרשל‬
‫שכן רופא זהיר היה בוחר למנוע סיכון זה באמצעות‬
‫שימוש במזרקים שואבים‪.‬‬
‫רביד נ' קליפורד‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬
‫הנורמות אינן נקבעות על‪-‬ידי מומחים אלה או אחרים‪ ,‬אלא‬
‫על‪-‬ידי בית‪-‬המשפט‪.‬‬
‫שאלת תפקידו של מנתח בחדר ניתוח היא עניין ערכי‬
‫ונורמטיבי שמתפקידו של בית‪-‬המשפט להכריע בו‪.‬‬
‫עדות יו"ר המועצה הלאומית לכירורגיה‪ ,‬הרדמה וטיפול נמרץ‬
‫כי אין אחריות הדדית בין מנתח לרופא מרדים‪ ,‬כפי שבא לידי‬
‫ביטוי בסיכום ישיבת המועצה הלאומית הנ"ל‪ ,‬אין לראות בה‬
‫משום נורמה נכונה‪ ,‬ולפיכך אין לפעול על‪-‬פיה‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬

‫(‪)2‬‬

‫אם נרשם בסיכום ישיבת מועצת איגוד רופאי העיניים‪ ,‬כי‬
‫המנתח אחראי כלפי המנותח על הניתוח ותוצאותיו בלבד‪,‬‬
‫והמרדים אחראי כלפי המטופל על תהליך ההרדמה ותוצאותיו‪,‬‬
‫אין לראות בכך כאילו כל אחד מהם אחראי רק על תחומו‪,‬‬
‫וחייבת להיות הדדיות ביניהם‪ ,‬ולמרות שאין למנתח "אחריות‬
‫על" הרי שיש לו אחריות על סימני החיים של המנותח‪ ,‬לא‬
‫פחות מאשר למרדים‪ ,‬ועל‪-‬כן עמדת איגוד רופאי העיניים כפי‬
‫שבאה לידי ביטוי במסמך הנ"ל‪ ,‬אינה משקפת את הנורמה‬
‫המחייבת‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬

‫(‪)3‬‬

‫המסמך בדבר חלוקת אחריות בחדר הניתוח של ההסתדרות‬
‫הרפואית בישראל‪ ,‬קובע כי שיתוף פעולה בין הרופא המנתח‬
‫והרופא המרדים בניתוח חיוני להצלחת הטיפול וכך יש אכן‬
‫לנהוג‪ ,‬אולם ההסתייגות שעל‪-‬פיה אין הרופא המנתח אחראי‬
‫לפעולות המבוצעות על‪-‬ידי הרופא המרדים‪ ,‬כפי שהרופא‬
‫המרדים אינו אחראי על פעולות המבוצעות על‪-‬ידי הרופא‬
‫המנתח‪ ,‬איננה נורמה שיש לפעול על‪-‬פיה‪ ,‬שכן ברור שהמנתח‬
‫אינו אחראי על פעולות המרדים‪ ,‬אולם אין בכך כדי לסייג‬
‫אחריותו לעקוב אחר סימני החיים של המנותח‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬

‫(‪)4‬‬

‫כאשר מנותח פונה למנתח בבקשה לנתחו אין הוא יוצר קשר אחד עם‬
‫המרדים וקשר אחר עם המנתח‪ ...‬יש לייחס לו אחריות מעבר לעצם‬
‫הפעולה הכירורגית‪ ,‬המנותח מצפה ממנו להיות אחראי על חייו בעת‬
‫ביצוע הניתוח – ולאו דווקא בעת ביצוע הפעולה הכירורגית גרידא‪.‬‬
‫כל מנתח חייב להיות שותף מלא למעקב אחר סימני חיים של המנותח‪ ,‬גם‬
‫תוך כדי ובמהלך הניתוח‪ ,‬ואין הוא רשאי להטיל את האחריות הבלעדית‬
‫על כך על כתפי המרדים‪.‬‬
‫חובתו של המנתח היתה להאזין לקולות המוניטור ע"מ לוודא שהוא‬
‫ממשיך לנתח אדם חי ולא מחוסר חיים‪ .‬אם הוא לא עושה כן הוא‬
‫מתרשל‪.‬‬
‫המנתח שלא עשה כן הורשע בעבירה של מעשה פזיזות ורשלנות‪.‬‬
‫פ (תא) ‪ 40016/07‬מ"י נ' אסותא ואח'‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החלת נורמות רטרוספקטיבית‬
‫בשנת ‪ 1986‬נולד ערן סידי עם חסר של כף יד ימין‪.‬‬
‫בשנת ‪ 1997‬הגישה משפחת סידי תביעה נגד הגיניקולוג שביצע‬
‫לאם בדיקת אולטרה סאונד שגרתית במהלך ההריון‪ ,‬בטענה של‬
‫רשלנות באי אבחון חסר כף היד‪.‬‬
‫ביהמ"ש המחוזי פסק כי לא היתה רשלנות בביצוע הבדיקה‪ ,‬שכן‬
‫בשנה הנדונה בדיקת האולטרה סאונד הבסיסית לא כללה סקירת‬
‫גפיים ודחה את התביעה‪.‬‬
‫לעומת זאת ביהמ"ש העליון שדן בערעור על התביעה קבע‬
‫בשנת ‪ 2005‬כי חלה חובה על הרופא הבודק בשנת ‪!!! 1986‬‬
‫ליידע את האישה על מגבלות הבדיקה ועל האפשרות לבצע‬
‫בדיקת אולטרה סאונד מורחבת במסגרת הפרקטיקה הפרטית‪...‬‬
‫ע"א ‪ 4960/04‬סידי‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החלת נורמות רטרוספקטיבית ‪2 -‬‬
‫ילדה נולדה בשנת ‪ 1995‬כשהיא סובלת מתסמונת ‪ X‬שביר‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע כי בתקופה הרלבנטית הבדיקה טרם הומלצה ע"י הגורמים‬
‫המקצועיים ושליחת הנשים לביצועה בוודאי שלא היתה פרקטיקה מחייבת‬
‫את הרופא הסביר‪.‬‬
‫ואולם ביהמ"ש קבע כי מאחר שבמאמרים שפורסמו עובר לשנת ‪1994‬‬
‫מוזכרות בדיקות המבוצעות לאוכלוסייה בעלת סיכון נמוך לצרכי מחקר או‬
‫לצרכים אחרים‪ ,‬היה על רופא סביר הקורא את המאמרים הללו להסיק כי‬
‫"בדיקות סקר" לגילוי הנשאות קיימות גם אם ביצוען עדיין אינו מומלץ‪.‬‬
‫הבדיקה היתה קיימת במועד הרלבנטי ויש לייחס להורים בהתאם להלכת‬
‫סידי ציפייה סבירה כי קיומה יגולה להם ולכן הרופא התרשל בכך שלא ידע‬
‫על קומה ולא גילה להורים על קיומה‪.‬‬
‫הקופה אחראית לכך שלא הפיצה בקרב רופאיה את האפשרות לביצוע‬
‫בדיקה לגילוי הנשאות לתסמונת ‪ X‬שביר גם לנשים ללא כל אינדיקציה‪.‬‬
‫א (ים)‪ 5416/03‬שיר סגל‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"כלל ‪ 30‬הדקות" – ‪OUT‬‬
‫השאלה היא מהו פרק הזמן הסביר לביצוע ניתוח קיסרי ?‬
‫פרק הזמן של ‪ 15‬דקות לבצוע ניתוח קיסרי הוא פרק זמן‬
‫אפשרי וראוי כאשר חדר הניתוח פנוי וכל הצוות זמין‪ ...‬יש‬
‫להשלים‪ ,‬חרף העובדה שהדבר אינו רצוי‪ ,‬גם עם חלוף פרק‬
‫זמן ארוך יותר של כ‪ 25-30 -‬דק' עד לניתוח‪ .‬אולם שיהוי כזה‬
‫בביצוע הניתוח‪ ,‬כדי שיתקבל כשיהוי סביר‪ ,‬מחייב מתן הסבר‪,‬‬
‫המבוסס על נסיבותיו המיוחדות של המקרה הנדון‪ ,‬ועל כך‬
‫שבפועל נעשו מאמצים סבירים לקצר פרק זמן זה דבר שלא‬
‫הסתייע באותן נסיבות‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"כלל ‪ 15‬הדקות" – ‪IN‬‬
‫במקרה שלפנינו‪ ,‬לא ניתן הסבר המצדיק התמשכותו של פרק‬
‫הזמן שחלף בין קבלת ההחלטה על ביצוע הניתוח לבין הביצוע‬
‫בפועל‪.‬‬
‫במקרה שלפנינו נפל שיהוי בלתי מוצדק של כ‪ 6 -‬דקות גם‬
‫בהתמשכות פרק הזמן ממועד קבלת ההחלטה על הניתוח ועד‬
‫לביצועו‪ .‬מכאן‪ ,‬שבסה"כ נפל במקרה זה שיהוי בלתי מוצדק‬
‫בביצוע הניתוח הקיסרי‪ ,‬העולה כדי רשלנות‪ ,‬של ‪31-33‬‬
‫דקות‪ ,‬ולמצער שיהוי של ‪ 21‬דקות‪.‬‬
‫א (ים) ‪ 8005/06‬ב‪.‬ר‪ .‬נ' בי"ח מאיר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית –‬
‫סטנדרט המומחה הטוב‬

‫על הרופא להשתמש ברמת ידע‪ ,‬כשרון ואיכפתיות‪,‬‬
‫הקיימת ומופעלת ע"י רופאים ברמה מקצועית טובה‬
‫ולא ממוצעת‪.‬‬
‫כאשר מדובר ברופא הטוען לכישורים מיוחדים ולהיותו‬
‫מומחה‪ ,‬הרמה הנדרשת ממנו היא בהתאם לכך‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית –‬
‫"המתמחה חשוד"‬
‫אישה שעברה ניתוח קיסרי אלקטיבי בהרדמה ספינלית‪,‬‬
‫נותרה עם נזק לשורשי העצב הפירוניאלי‪ ,‬נזק זה יוחס‬
‫לפגיעה במהלך ההרדמה‪.‬‬
‫וכך אמר ביהמ"ש על המרדים שהיה מתמחה ותיק בעת‬
‫הניתוח‪":‬רף המומחיות הרשמית של הנתבע שהוא נמוך‬
‫לטעמי‪ ,‬גם אם הוא בעל ניסיון מעשי רב‪ ,‬יש בו כדי ליצור‬
‫חיזוק לטענות התובעת וספק באשר לביצועה הנאות של‬
‫ההרדמה "‬
‫‪...‬‬
‫ת"א ‪ 072682/99‬פני אלמליח‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החלת כלל הדבר מדבר בעדו‬
‫בתי‪-‬המשפט מחילים את כלל "הדבר מדבר בעדו" באופן‬
‫"ליברלי" ומעבירים את נטל השכנוע מכתפי התובעים אל‬
‫כתפי הנתבעים להוכיח שלא היתה רשלנות מצידם‪.‬‬
‫התנאים להחלת הכלל (ס' ‪ 41‬לפקודת הנזיקין)‪:‬‬
‫ התובע לא ידע ולא יכול היה לדעת על הנסיבות שהביאו‬‫לידי הנזק‬
‫ הנזק נגרם על‪-‬ידי נכס בשליטת המזיק‬‫ המקרה מתיישב יותר עם המסקנה שהיתה רשלנות‬‫מאשר עם העדרה‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בסיבוכים נדירים‬
‫אישה הרה עברה דיקור מי שפיר בשבוע ‪ 18‬להריונה‪ ,‬אשר‬
‫הסתבך בזיהום תוך רחמי‪ ,‬שהוביל לספסיס סוער ולמותה‬
‫של האישה‪.‬‬
‫ועדת בדיקה של משרד הבריאות לא מצאה התרשלות‬
‫בטיפול במנוחה מצד גורם רפואי כלשהו‪.‬‬
‫בעלה וילדיה של המנוחה הגישו תביעה נגד הרופא המטפל‬
‫שביצע את הדיקור בטענה שהדיקור נעשה באופן רשלני‪,‬‬
‫ללא ניקוי מתאים של איזור הבטן בו בוצעה הדקירה‬
‫וכתוצאה מכך נגרם הזיהום שהוביל למותה‪.‬‬
‫לא הוגשה חוו"ד מטעם התובעים לתמיכה בטענותיהם‪ ,‬והם‬
‫בקשו להחיל את הכלל של "הדבר מדבר בעדו"‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בסיבוכים נדירים‬
‫ביהמש פסק כי "מהעדויות שנשמעו בבית המשפט ומחומר‬
‫הראיות שהובא‪ ,‬ניתן לקבוע כי השימוש בחומר החיטוי‬
‫פולידין ואלכוהול היה נפוץ ומקובל לצורך עריכת הדיקור‬
‫וכי הנתבעים פעלו על‪-‬פי הנהוג והמקובל בכגון דא‪ ...‬ואין‬
‫לבוא לנתבעים בטרוניה באשר לפרקטיקה בה נהגו"‬
‫ואולם העובדה ‪ -‬שמדובר בתוצאה נדירה ובלתי צפוייה‬
‫למדי של דיקור מי שפיר שגרם לזיהום חריף ברחם‬
‫האשה ומותה עקב כך ‪ -‬תומכת בתחולת הכלל של הדבר‬
‫מדבר בעדו‪ .‬זה מצביע יותר על קיומה של התרשלות מאשר‬
‫על העדרה‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בסיבוכים נדירים‬
‫אף כי התובעים לא הוכיחו את הסיבה הממשית והישירה לזיהום‬
‫בגופה של המנוחה ולמותה כתוצאה מכך‪ ,‬שוכנעתי – על‪-‬פי מאזן‬
‫ההסתברויות במשפט האזרחי – כי ההסתברות שהיא נפטרה עקב‬
‫רשלנותם הרפואית של הנתבעים עולה על ההסתברות כי הפגיעה‬
‫לא היתה תוצאה של התרשלות כזו‪.‬‬
‫נטל השכנוע בדבר העדר התרשלות עבר לכתפי הנתבעים‬
‫ומשהם לא עמדו בו – דין התביעה להתקבל‪.‬‬
‫נקבע שהרופא שביצע את הדיקור אחראי ברשלנות משום שלא‬
‫הרים את הנטל להסביר באיזה מנגנון אירע הזיהום שלא‬
‫באחריותו‪.‬‬
‫א (ת"א) ‪ 89/96‬עזבון המנוחה ג'ומאנה מראר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשומות רפואיות – כלל "הנזק הראייתי"‬

‫"מקום שצריך להיעשות רישום רפואי וזה לא נעשה‪ ,‬ולא‬
‫ניתן הסבר מניח את הדעת למחדל זה‪ ,‬יועבר נטל ההוכחה‬
‫בדבר העובדות השנויות במחלוקת‪ ,‬שיכלו להתבהר מתוך‬
‫הרישום‪ ,‬אל כתפי הרופא או המוסד‪ ,‬שבמסגרתו ניתנו‬
‫השירותים הרפואיים‪".‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫נתונים על העברת נטל הראיה –‬

‫דו"ח ועדת שפניץ‬

‫נראה שנושא הרשומה הרפואית‪ ,‬ליקוי בה או היעדרה הוא‬
‫בעל השלכות מרכזיות בתחום תביעות הרשלנות הרפואית‪,‬‬
‫היכול לעיתים להשפיע באופן מהותי על תוצאת הדיון‬
‫בתביעה‪.‬‬
‫בשני שליש מן המקרים בהם העביר בית‪-‬המשפט את הנטל‬
‫מכתפי התובעים אל כתפי הנתבעים‪ ,‬בשל ליקוי ברשומה‬
‫הרפואית‪ ,‬הם לא הצליחו להתמודד עמו ולהרים אותו‪,‬‬
‫ונקבעה אחריות של המטפלים לנזקם של התובעים‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫התובע יליד ‪ 1939‬אושפז עקב אוטם שריר הלב‪.‬‬
‫בוצע צינתור שבמהלכו הוזרק חומר ניגוד מסוג‬
‫אורוגרפין‪.‬‬
‫סמוך לאחר ההזרקה התלונן התובע על הרגשה‬
‫לא טובה‪ .‬תוך שתי דקות היתה ירידה בלחץ‬
‫הדם‪ ,‬פרפור חדרים ואיבוד הכרה‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)2‬‬

‫האבחנה – שוק אנפילקטי עקב רגישות ליוד‪.‬‬
‫החלה פעולת החייאה אליה הצטרפו רופאים‬
‫בכירים וביניהם מנהל המחלקה הקרדיולוגית‬
‫ומנהל יחידת הצינתורים‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)3‬‬

‫פעולות ההחייאה כללו‪ :‬עיסוי חזה‪ ,‬מכות‬
‫חשמל‪ ,‬החדרת קוצב לב זמני והזלפת‬
‫תרופות שונות‪.‬‬
‫רק בחלוף כ‪ 40 -‬דקות חזר הלב לתפקד‪,‬‬
‫אלא שבזמן זה נגרם נזק מוחי קשה והתובע‬
‫נותר במצב וגטטיבי‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)4‬‬

‫נקבע כי לא היתה רשלנות בטיפול שקיבל התובע‬
‫עד שלב ההחייאה‪.‬‬
‫השאלה במחלוקת היתה האם ההחייאה בוצעה‬
‫בסבירות ובמיומנות‪.‬‬
‫עיון בכל הרישומים וסיכום הראיות בעניין זה‬
‫מעלה מספר בעיות; פרט לרישום הטכנאית על‬
‫מתן לידוקאין‪ ,‬אין רישום ישיר כלשהו על מצב‬
‫התובע במהלך המשבר‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)5‬‬

‫אין חולק כי מדובר באירוע קשה גם‬
‫לצוות הרפואי וניתן להבין כי הצוות דאג‬
‫קודם כל לטיפול בתובע ופחות לביצוע‬
‫רישומים‪ ,‬אולם מהנתונים עולה כי‬
‫חסרים רישומים וחלקם לא מדויקים או‬
‫לא ברורים דיים‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)6‬‬

‫התוצאה המעשית היא כי הרישום הלקוי‬
‫נזקף לחובת הנתבע ברשלנות רישומית‬
‫ונטל ההוכחה כי אין התרשלות של‬
‫הנתבע בעצם הטיפול הינו על הנתבע‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)7‬‬

‫הסברי הנתבע‪ ,‬לפיהם הצוות הרפואי היה שקוע כולו‬
‫בהחייאה ולכן אין לצפות ואין לדרוש תשומת לב‬
‫לרישום‪ ,‬הינם הסברים שובי לב אך אינם הסברים‬
‫מלאים‪.‬‬
‫הרשלנות הרישומית שפורטה לעיל שללה מהתובע את‬
‫היכולת לבודד חלק מהתהליך ולברר כראוי האם‬
‫במהלך ההחייאה היו נתונים שאיפשרו טיפול אחר או‬
‫אבחנה אחרת‪ .‬איננו יודעים מה סדר מתן כמות כה‬
‫גדולה של אדרנלין‪ ,‬ומה היו התגובות לכך‪...‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)8‬‬

‫אם היו רישומים ראויים בזמן ההחייאה‪ ,‬הן‬
‫על סדר התרופות וכמותן והן על לחצי דם‪,‬‬
‫יתכן והיו בידי התובע כלים טובים יותר‬
‫להראות כי במהלך החייאה כה ארוכה היה‬
‫אפשר לנקוט דרכים נוספות‪.‬‬
‫נקבע כי הנתבעים אחראים ל‪ 30% -‬מן הנזק‬
‫של התובע‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל הראייתי בשל אי ביצוע בדיקה‬

‫אישה הרה בהריון ראשון (לאחר ‪ 3‬שנים של טיפולי‬
‫עקרות) הגיעה לבי"ח בשבוע ה‪ 31 -‬להריון לאחר שחשה‬
‫ברע‪ .‬בביה"ח אובחנה הפרדות שיליה ומוות תוך רחמי‪,‬‬
‫על רקע רעלת הריון‪.‬‬
‫השאלה במחלוקת היתה האם הפרדות השיליה היתה‬
‫פתאומית או שהגיניקולוג אצלו ביקרה בבוקר אותו יום‪,‬‬
‫היה יכול כבר אז‪ ,‬לאבחן הפרדות שיליה‪ ,‬לשלוח אותה‬
‫בדחיפות לחדר לידה ולמנוע מוות תוך רחמי‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל הראייתי בשל אי ביצוע בדיקה‬

‫כיוון שהרופא לא ערך בדיקה של רגישות הבטן בעת הביקור של‬
‫האישה אצלו‪ ,‬קבע ביהמ"ש כי הוא גרם בכך נזק ראייתי לתובעת‬
‫כי נמנע ממנה להוכיח כי כבר באותה עת סבלה מהפרדות‬
‫שיליה‪...‬‬
‫לאור זאת הועבר הנטל אל הרופא לשכנע‪ ,‬כי באותו שלב בו נמנע‬
‫מלבצע את הבדיקה‪ ,‬לא סבלה האישה מבטן רגישה ולא היתה‬
‫שרויה בתהליך של הפרדות שיליה‪.‬‬
‫הרופא לא הצליח לעמוד בנטל זה ולכן נקבע כי הוא אחראי למות‬
‫העובר‪...‬‬
‫ע"א ‪ 9328/02‬לאה מאיר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"קשר סיבתי נסיבתי"‬
‫הוריה של פגה שנולדה בשבוע ‪ 29‬להריון בעקבות‬
‫הפרדות שליה‪ ,‬הגישו תביעה נגד ביה"ח‪ ,‬בטענה שהיה‬
‫איחור בביצוע ניתוח קיסרי לאם וכתוצאה מכך סובלת‬
‫הילדה משיתוק מוחין ופיגור שכלי‪.‬‬
‫התביעה הסתמכה על חוו"ד גניקולוגית בלבד ואילו‬
‫ההגנה הסתמכה על חוו"ד של נוירופדיאטר ונאונטולוג‬
‫ששללו קשר סיבתי בין הנזקים לבין העיכוב בביצוע‬
‫הניתוח הקיסרי וקבעו כי יש לשייכם לנזקי הפגות‬
‫בלבד‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"קשר סיבתי נסיבתי"‬
‫ביהמ"ש קבע כי קיים קשר "סיבתי נסיבתי" בין‬
‫התרשלות הרופאים שהתעכבו בביצוע הניתוח הקיסרי‪,‬‬
‫לבין הנזק שנגרם לפגה ולפיכך הטיל אחריות על‬
‫ביה"ח לפצות אותה על ‪ 40%‬מן הנזק שלה‪.‬‬
‫ביהמ"ש העליון אישר את פסה"ד המחוזי וקבע כי‬
‫לבימ"ש יש שיקול דעת לקבוע כי קיים קשר "סיבתי‬
‫נסיבתי" ואת שיעור האחריות ההסתברותי לנזק‬
‫(הפיצוי הופחת ל‪ 20% -‬מן הנזק)‪.‬‬
‫פס"ד מלול עדן‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫דרישות ההסבר בנסיבות מיוחדות‬

‫“ייתכנו מקרים בהם לסיכונים בעלי הסתברות נמוכה‬
‫תהיה משמעות מיוחדת לחולה הספציפי‪ .‬במקרה‬
‫כזה‪ ,‬למרות האחוז הנמוך יכללו אותם סיכונים‬
‫בתחום המידע המהותי הנדרש לחולה לשם החלטה‬
‫מושכלת אם לעבור את הטיפול הרפואי”‪.‬‬

‫ת”א (י‪-‬ם) ‪1109/97‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רף ההסבר בניתוחים אלקטיביים‬

‫"ההסבר הנדרש לקבלת הסכמה מדעת לניתוח‬
‫אלקטיבי – שאף בלעדיו ניתן לקיים אורח חיים‬
‫רגיל – נכלל ברף העליון של חובת הגילוי‪ ,‬והוא‬
‫כולל‪ ,‬בנוסף להתייחסות לסיכויי ההצלחה גם מתן‬
‫הזהרה מפני הסיבוכים האפשריים‪ ...‬גם אם‬
‫סיבוכים אלו נדירים‪".‬‬
‫ע"א ‪6153/97‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רף ההסבר בניתוחים אלקטיביים ‪-‬‬

‫‪RSD‬‬

‫"בענייננו מדובר בסיבוך המתרחש בקרב ‪0.5% - 0.3%‬‬
‫מהניתוחים – גם אם שיעור זה אינו גבוה‪ ,‬הרי מדובר בסיבוך‬
‫חמור‪ ,‬העלול לגרום להפיכתה של הגפה לחסרת כל תפקוד‪ ...‬כיוון‬
‫שמדובר בניתוח אלקטיבי חובת ההסבר נמצאת ברף העליון‪ .‬סיכון‬
‫‪ RSD‬הינו בגדר המידע שהתובע היה רשאי לצפות‪ ,‬באורח סביר‪,‬‬
‫כי יגולה לו‪ ,‬כדי שיוכל לשקלו במסגרת גיבוש דעתו לעניין‬
‫הסכמתו לטיפול הרפואי‪"...‬‬

‫ת"א ‪ 920/99‬יצחק נ' שע"צ‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רף ההסבר ברפואה פרטית‬

‫"רפואה פרטית בה קיים ניגוד עניינים מובנה בין‬
‫השאיפה המסחרית להרבות בניתוחים לבין‬
‫האינטרס של המטופל‪ ,‬כדי להקהות את עוקצו של‬
‫ניגוד העניינים יש להעמיד את המטופל על הסיכונים‬
‫והסיכויים שבניתוח המוצע לרבות החלופה שלא‬
‫לבצע כלל ניתוח סיכוייה וסיכוניה‪".‬‬
‫ע"א ‪6153/97‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫חובת ההסבר על טיפולים מחוץ לסל‬
‫בנסיבות מתאימות עשוי להיווצר צורך ליידע את המטופל לגבי‬
‫אפשרות טיפול המוצעת רק במסגרת הרפואה הפרטית ואולי אף‬
‫במסגרת שירותי רפואה מעבר לים‪ .‬כך יש לעשות‪ ,‬אכן‪,‬‬
‫כשמדובר בטיפול או בתרופה שעשויים לסייע לחולה ואינם‬
‫זמינים ברפואה הציבורית בארץ‪.‬‬
‫כשחולה אובחן כסובל ממחלה מסויימת‪ ,‬וישנה תרופה שאינה‬
‫מצויה ב"סל" – מקובל עלי שעל הרופא ליידע את החולה בדבר‬
‫קיומה של התרופה‪.‬‬
‫עליו להשאיר להחלטתו של החולה את השאלה אם לרכוש את‬
‫התרופה מכספו אם לאו‪ .‬שאלה זו כרוכה לא אחת באפשרויות‬
‫הכספיות של החולה וגם בפער בין ההשפעה של התרופה‬
‫שב"סל" לזו שאינה נמצאת בו‪ ,‬על הרופא לספק את המידע‬
‫הנדרש‪ ,‬והחולה‪ -‬יחליט‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ע"א ‪ 4960/04‬סידי‬

‫פגיעה באוטונומיה – פיצוי ללא נזק‬

‫אישה אושפזה בבית חולים לניתוח אורטופדי בשל‬
‫דפורמציה ברגל‪ .‬בסופו של דבר‪ ,‬במקום ניתוח לתיקון‬
‫הדפורמציה עברה ביופסיה בכתף בשל ממצא ידוע בכתף‬
‫שנחשד להיות גידול ממאיר‪ .‬בעקבות הביופסיה נותרה עם‬
‫מגבלה קשה בתפקוד הכתף‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פגיעה באוטונומיה‬
‫המטופלת טענה כי לא הוסברו לה הסיכונים הכרוכים‬
‫בביופסיה ולפיכך לא נתנה הסכמה מדעת לביצוע הפעולה‪.‬‬
‫נקבע כי גם לו היו נפרשים בפניה הסיכונים היתה נותנת‬
‫הסכמתה לביופסיה בשל הסיכון הממשי שמדובר בגידול‬
‫ממאיר‪.‬‬
‫למרות זאת נפסק כי היתה פגיעה באוטונומיה שלה והיא‬
‫זכאית לפיצוי כספי‪...‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פגיעה באוטונומיה‬

‫“ההכרה בזכותו של החולה לפיצוי על‬
‫הפגיעה באוטונומיה שלו‪ ,‬מקום בו הופרה‬
‫חובה זו‪ ,‬עשויה לתרום לכך שחובה זו‬
‫תקוים הלכה למעשה”‪.‬‬
‫ע”א ‪ 2781/03‬מיאסה עלי דעקה‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות בפגיעה באוטונומיה‬

‫הפרת חובת הזהירות ‪ -‬אי מתן הסברים‬
‫למטופלים לפני ביצוע טיפולים‬
‫נזק ‪ -‬פגיעה באוטונומיה של המטופל‬
‫קשר סיבתי ‪ -‬בין אי מתן ההסברים לבין‬
‫עוצם ההפתעה מן הסיבוך שהתרחש‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫משמעות העדרו של טופס הסכמה ייעודי‬
‫ניתוח סימפטקטומי (נגד הזעת יתר)‪ ,‬שבוצע בשנת ‪ 1999‬והסתבך‬
‫בהזעת יתר פיצויית‪.‬‬
‫המטופל הגיש תביעה בטענה שלא הוזהר מפני הסיבוך האמור‪.‬‬
‫התובע הוחתם על טופס הסכמה סטנדרטי (לא ייעודי)‪ ,‬משום שעד‬
‫השנה האמורה לא פותח טופס ייעודי מתאים‪.‬‬
‫הרופא המנתח רשם בגיליון כי הוסברו הסיכונים הכרוכים בפעולה‬
‫והעיד בבימ"ש כי הוא מסביר לכל המטופלים‪ ,‬ללא יוצא מן הכלל‪,‬‬
‫כי הבעיה עם הניתוח היא שבמקרים רבים מאוד‪ ,‬למעלה מ‪50% -‬‬
‫מופיעה הזעה פיצויית‪ ,‬וב‪ 2-3% -‬מן המקרים ההזעה הפיצויית‬
‫יכולה להיות משמעותית ביותר‪.‬‬
‫סטודנטית שהועסקה במרפאתו של הרופא ונכחה בזמן שקיבל‬
‫חולים אישרה את עדותו בעניין ההסברים‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫חוק זכויות‬

‫החולה‪ ,‬התשנ”ו‪1996-‬‬

‫סעיף ‪ :14‬אופן מתן הסכמה מדעת‬

‫(א)‬

‫‪.....‬‬

‫(ב)‬

‫הסכמה מדעת לטיפול רפואי המנוי בתוספת תינתן‬
‫במסמך בכתב‪ ,‬שיכלול את תמצית ההסבר שניתן‬
‫למטופל‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫חוק זכויות‬

‫החולה‪ ,‬התשנ”ו‪1996-‬‬

‫תוספת‬
‫(סעיפים ‪)15 ,14‬‬
‫(‪ )1‬ניתוחים‪ ,‬למעט כירורגיה זעירה‪.‬‬
‫(‪ )2‬צינתורים של כלי דם‪.‬‬
‫(‪ )3‬דיאליזה‪.‬‬
‫(‪ )4‬טיפול בקרינה מייננת (רדיותרפיה)‪.‬‬
‫(‪ )5‬טיפולי הפריה חוץ‪-‬גופית‪.‬‬
‫(‪ )6‬כימותרפיה לטיפול בתהליכים ממאירים‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בהעדר טופס הסכמה ייעודי‬
‫נקבע (בערעור) כי נוכח הוראות חוק זכויות החולה אין די בטפסים הערוכים‬
‫על פי תקנות בריאות העם (טופסי הסכמה)‪ ,‬התשמ"ד‪. 1984-‬‬
‫ככל הנראה המערכת הרפואית התאימה עצמה להוראות אלה באיחור מסויים‪,‬‬
‫ובמועד הרלוונטי (‪ )1999‬עדיין נעשה שימוש בטפסים הישנים‪ ,‬תוך הפרת‬
‫הוראת החוק‪.‬‬
‫אין לשלול את האפשרות‪ ,‬לפיה הפרת החובה לעגן את הסכמת המטופל‬
‫במסמך בכתב שיכלול את "תמצית ההסבר שניתן למטופל"‪ ,‬שוללת‪ ,‬מניה‬
‫וביה‪ ,‬את האפשרות שאכן מדובר ב"הסכמה מדעת"‪.‬‬
‫דרישת הכתב בחוק היא "דרישה מהותית" ובהעדרו של טופס הסכמה מדעת‬
‫ערוך כדין‪ ,‬יש לקבוע‪ ,‬למצער‪ ,‬כי במקרה של מחלוקת‪ ,‬המטפל הוא זה‬
‫שצריך להוכיח קיומה של הסכמה זו‪.‬‬
‫ע"א ‪ 6299/05‬צורף‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ומה הדין כשיש טופס חתום ?!‬

‫נולדה‬

‫בשנת ‪1998‬‬
‫(מיקרופטלמיה)‪.‬‬
‫בשבוע ‪ 21‬להריון בוצעה לאם בדיקת אולטרה‪-‬סאונד בסיסית‬
‫במסגרת הקופה שנמצאה תקינה‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע כי לא ניתן לגלות את המום במסגרת בדיקה בסיסית‬
‫אך יש אפשרות לגלות זאת בבדיקה מורחבת‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע כי היה מדובר בהריון שלא בסיכון גבוה ולא היה‬
‫מקום לביצוע סקירה מורחבת‪/‬מכוונת‪.‬‬
‫האם חתמה על טופס בקשה לביצוע בדיקת על‪-‬קול לפיה היא‬
‫מודעת לכך שמדובר בבדיקה בסיסית וכי באפשרותה לבצע‬
‫בדיקה מורחבת באופן פרטי‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תינוקת‬

‫כשהיא‬

‫סובלת‬

‫מעיוורון‬

‫חתימה ללא הסבר – לאו הסכמה היא‬
‫ביהמ"ש קבע כי הרופאים הסבירו לאם כי הבדיקה אותה היא עומדת לבצע‬
‫היא בדיקה בסיסית וכי קיימת בדיקה משוכללת יותר אותה ניתן לבצע באופן‬
‫פרטי ואולם בכך לא די‪.‬‬
‫האם לא הבינה לאשורה את האבחנה בין הבדיקה הבסיסית והמורחבת ואם‬
‫היתה מבינה היתה בוחרת לבצע את הבדיקה על חשבונה‪ .‬יש כשל בשרשרת‬
‫המידע אשר נמסר לאם‪.‬‬

‫לא די בקיומה של פרקטיקה לפיה מיידעים את האישה כי קיימת‬
‫בדיקה מורחבת‪ ,‬העדר הנחיות ברורות ונהלים מוגדרים באשר‬
‫להיקף המידע שיש למסור למטופלת לעניין אפשרותה לבצע‬
‫בדיקה מורחבת ‪...‬ואי מתן הסבר הולם בטרם ביצוע הבדיקה‬
‫הבסיסית הינם בגדר נוהל בלתי סביר‪...‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תוצאות הערעור‬
‫המלצת ביהמ"ש‪:‬‬

‫לאור קשיים שהתגלעו בהכרעת בימ"ש קמא בשאלת‬
‫החבות ולאור זאת שבימ"ש קמא הכריע בפסק דינו‬
‫בסוגיות שלא היו בחזית הדיון יבוטל פסק דינו של‬
‫בימ"ש קמא והסכום אשר שולם לתובעים יישאר בידם‪.‬‬

‫התובעים הסכימו להצעת ביהמ"ש שמשמעותה‬
‫שפסה"ד מבוטל‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ההחמרה השיפוטית –‬
‫הנזק הממוני‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫הלכת "השנים האבודות" –‬
‫עזבון אטינגר ז"ל‬

‫פס"ד תקדימי ניתן‪ ,‬במרץ ‪ ,2004‬על‪-‬ידי בית‪-‬המשפט העליון‬
‫בהרכב של חמישה שופטים בתביעת עזבון של קטין‪ ,‬אשר הלך‬
‫לעולמו בגיל ‪ ,12‬כתוצאה מנפילה לבור בעת משחק עם חבר‪,‬‬
‫בעיר העתיקה בירושלים‬
‫עזבון של קטין אשר הלך לעולמו כתוצאה מרשלנות‪ ,‬זכאי לפיצוי‬
‫בגין הפסד כושר השתכרות ב"שנים האבודות"‪ ,‬בהן לא זכה‬
‫לחיות ולהתפרנס‬
‫זכות דומה קיימת גם לעזבון של בגיר שהלך לעולמו בגיל‬
‫העבודה‬
‫נפגע אשר קוצרה תוחלת חייו כתוצאה מרשלנות זכאי מעתה‬
‫לפיצוי בגין הפסד ההשתכרות שלו ב"שנים האבודות"‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"השנים האבודות" – ההשלכות הכספיות‬
‫נקבע כי חישוב הפסד ההשתכרות ב"שנים האבודות" יהיה מבוסס‬
‫על ‪ 30%‬מן השכר הממוצע במשק (בתקופה מגיל ‪18-21‬‬
‫החישוב הוא ‪ 70%‬מן הסכום האמור)‪.‬‬
‫ההנחה המובלעת היא כי ניתן לחסוך ‪ ₪ 2400‬מתוך ‪₪ 8000‬‬
‫בחודש !!!!!‬
‫בתביעת יורשים שהם גם תלויים ‪ ,‬נקבע כי יש ליורשים זכאות‬
‫לקבל פיצוי בגין ראשי נזק שנמצאים מחוץ לתחום החפיפה (כאב‬
‫וסבל וקיצור תוחלת חיים וכ"ו)‬
‫חישוב הפסד ההשתכרות בשנים האבודות‪ ,‬כולל גם חישוב הפסדי‬
‫פנסיה‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫הגידול בפיצוי הכספי‬
‫יולדת לאחר ‪ 3‬שנות טיפולי הפריה בהריון ראשון‪,‬‬
‫נשלחה "להסתובב" כדי לזרז לידה ושבה עם עובר מת‪.‬‬
‫בימ"ש המחוזי קבע אחריות ופסק לאם פיצוי של‬
‫‪ ₪ 300,000‬בגין כאב וסבל‪.‬‬
‫ביהמ"ש העליון קבע כי מגיע פיצוי גם לאב בגין כאב‬
‫וסבל שלו בסכום נוסף של ‪.₪ 250,000‬‬
‫סטיה מהלכה קודמת שחייבה נזק נפשי חמור "בניזוק‬
‫משני" שעולה כדי מחלת נפש או הפרעת נפש הגורמת‬
‫נכות ממשית‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פס"ד לבנה לוי‬

‫הגידול בסכומי הפיצוי‬
‫צעירה שנולדה בשנת ‪ 1985‬כשהיא סובלת משיתוק ביד שמאל‬
‫כתוצאה מפגיעה במקלעת העצבים הברכיאלית‪ ,‬הגישה בשנת‬
‫‪ 2006‬תביעה נגד ביה"ח בו נולדה בטענה של רשלנות בלידה‪.‬‬
‫בינתיים סיימה התובעת לימודי משפטים ומנהל עסקים ובמהלך‬
‫המשפט עשתה התמחות במשפטים‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע שיש אחריות לביה"ח ופסק לה פיצוי גלובלי בגין‬
‫הפסד השתכרות בסך של ‪ ₪ 800,000‬ובנוסף ‪ ₪ 600,000‬כאב‬
‫וסבל‪ ₪ 1,000,000 ,‬עזרת צד ג' ו‪ ₪ 85,000 -‬הוצאות ‪....‬‬

‫א (ים) ‪8363/06‬פדילה נ' בי"ח מאיר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"ועדת שפניץ" – אין מקום להגביל בחוק את‬
‫הפיצוי לתובעים בגין רשלנות רפואית‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫לאן מועדות פנינו?‬

‫‪ ‬המשך החמרה שיפוטית ?‬
‫‪ ‬התמתנות והתייצבות ?‬
‫‪ ‬התערבות חקיקתית ?‬
‫ימים יגידו‪....‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תודה !‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬


Slide 37

‫עדכונים בפסיקת בתי‪-‬המשפט‬
‫בתביעות רשלנות רפואית‬
‫עו"ד טליה חלמיש‪-‬שני‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬
‫מקבוצת מדנס‬
‫מאי ‪2009‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תמונת המצב‬
‫בשנים האחרונות אנו עדים לעליה ניכרת של ההוצאה‬
‫בגין תביעות אחריות מקצועית בתחום הרפואה‪.‬‬
‫העליה נובעת בעיקר מ"אינפלציה שיפוטית" שהביאה‬
‫לגידול ניכר בפיצויים המשולמים לתובעים‪.‬‬
‫התשלומים השנתיים בתביעות הרשלנות הרפואית‪ ,‬גדלו‬
‫בעשור האחרון ב‪.700% -‬‬
‫במקביל גדלו הפרמיות בצורה דרמטית והכיסויים‬
‫הוגבלו‪.‬‬
‫מוסדות רפואיים ורופאים פרטיים העוסקים בתחומים‬
‫בסיכון גבוה (לידות‪ US ,‬מיילדותי‪ ,‬כירורגיה פלסטית‬
‫וכ"ו) נתקלים בקושי להשיג כיסוי ביטוחי‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫התפתחות התביעות בבימ"ש‬

‫‪1994 - 2008‬‬

‫‪1,200‬‬
‫‪1,100‬‬
‫‪1,000‬‬
‫‪900‬‬
‫‪800‬‬
‫‪700‬‬
‫‪600‬‬
‫‪500‬‬
‫‪400‬‬
‫‪300‬‬
‫‪200‬‬
‫‪100‬‬
‫‪0‬‬

‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫‪2002‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫‪1994‬‬

‫מדד גידול התשלומים‬

‫‪1995 - 2008‬‬

‫‪3100%‬‬
‫‪2800%‬‬
‫‪2500%‬‬
‫‪2200%‬‬
‫‪1900%‬‬

‫‪1600%‬‬
‫‪1300%‬‬
‫‪1000%‬‬
‫‪700%‬‬
‫‪400%‬‬
‫‪100%‬‬
‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫‪2002‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫התפתחות התביעות בבימ"ש‬
‫מיילדות וגינקולוגיה‬

‫‪240‬‬

‫‪210‬‬

‫‪180‬‬

‫‪150‬‬

‫‪120‬‬

‫‪90‬‬

‫‪60‬‬

‫‪30‬‬

‫‪0‬‬
‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2002‬‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫מדד גידול התשלומים‬
‫מיילדות וגינקולוגיה‬

‫‪11100%‬‬
‫‪10100%‬‬
‫‪9100%‬‬
‫‪8100%‬‬
‫‪7100%‬‬
‫‪6100%‬‬
‫‪5100%‬‬
‫‪4100%‬‬
‫‪3100%‬‬
‫‪2100%‬‬
‫‪1100%‬‬
‫‪100%‬‬

‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫‪2002‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫מקצועות קליניים מובילים בשיעור הסיכון‬
‫‪1991 - 2008‬‬
‫מיילדות‬
‫כירורגיה כללית‬

‫‪40%‬‬

‫קרדיולוגיה‬

‫שיעור הסיכון הכספי‬

‫‪35%‬‬
‫‪30%‬‬

‫רפואת שיניים‬

‫‪25%‬‬

‫אורטופדיה‬

‫‪20%‬‬

‫נוירוכירורגיה‬

‫‪15%‬‬
‫‪10%‬‬

‫גינקולוגיה‬

‫‪5%‬‬

‫אופטלמולוגיה‬

‫‪0%‬‬

‫‪18%‬‬

‫שיעור התיקים עם סיכון כספי‬

‫‪16%‬‬
‫‪14%‬‬
‫‪12%‬‬
‫‪10%‬‬
‫‪8%‬‬
‫‪6%‬‬
‫‪4%‬‬
‫‪2%‬‬
‫‪0%‬‬

‫* ‪ 3%‬ומעלה‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫דו"ח ועדת "שפניץ"‪-‬‬

‫הועדה הבין משרדית לבחינת הדרכים להקטנת ההוצאה‬
‫הציבורית בגין תביעות הרשלנות הרפואית‬

‫מסתמנת בפסיקה מגמה של הרחבת אחריותם של בעלי‬
‫מקצועות הרפואה והמוסדות הרפואיים – החל בסוגית‬
‫ההתרשלות (ירידת קרנה של הלכת הפרקטיקה‬
‫המקובלת)‪ ,‬המשך בסיבתיות (אובדן סיכויי החלמה)‬
‫וכלה בהרחבת העילות (רשלנות בגין הסכמה מדעת)‬
‫וראשי נזק (פגיעה באוטונומיה)‪.‬‬
‫מהנתונים עולה כי במשך השנים עלו סכומי הפיצויים‬
‫הממוצעים שנפסקו בתביעות רשלנות רפואית‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫הגידול בפיצוי הממוצע לתובעים‬
‫שנת תשלום‬
‫‪2004‬‬
‫‪2005‬‬
‫‪2006‬‬
‫‪2007‬‬
‫‪2008‬‬

‫תשלום ממוצע לתובע (בדולר)‬
‫‪21,872‬‬
‫‪33,700‬‬
‫‪34,935‬‬
‫‪44,839‬‬
‫‪62,374‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פיצוי עבור כאב וסבל ב– ‪ 100%‬נכות‬

‫‪1997-2008‬‬

‫‪1600000‬‬

‫‪1400000‬‬

‫‪1200000‬‬

‫‪1000000‬‬

‫‪800000‬‬

‫‪600000‬‬

‫‪400000‬‬

‫‪200000‬‬

‫‪0‬‬
‫‪2009‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2005‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2003‬‬

‫‪2001‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1997‬‬

‫פיצוי עבור מות קטינים (קיצור תוחלת חיים‪+‬כאב וסבל)‬
‫‪1998-2006‬‬
‫‪1800000‬‬

‫‪1600000‬‬

‫‪1400000‬‬

‫‪1200000‬‬

‫‪1000000‬‬

‫‪800000‬‬

‫‪600000‬‬

‫‪400000‬‬

‫‪200000‬‬

‫‪0‬‬
‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2002‬‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ההתפתחויות המשפטיות‬

‫עמדה סלחנית‬

‫עמדה ביקורתית‬

‫עמדה מחמירה‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫סלחנות שיפוטית‬

‫(‪)1961‬‬

‫"אשה‪ ...‬באה למחלקה הגינקולוגית לשם ניתוח קל‬
‫ברחמה ויצאה מהמחלקה שבעת יסורים ובעלת מום‬
‫לכל ימי חייה‪...‬‬
‫הטיפול אשר החולה קיבלה בבית החולים לא היה כפי‬
‫שצריך היה לצפותו מבעלי מקצוע מעולים וכן קרו תוך‬
‫כדי טיפול הזנחות וטעויות שונות‪ ,‬אשר הביאו לידי‬
‫תוצאות מעציבות במצב בריאותה‪...‬‬
‫רופא בשר ודם עשוי לטעות‪ ,‬ולא כל טעות מהווה‬
‫רשלנות‪"...‬‬

‫התביעה נדחתה‬
‫(ע"א ‪ 280/60‬פרדו נ' פלדמן‪ ,‬פד' (טו') ‪)1961‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫בקרה שיפוטית‬
‫עולם הרפואה אינו חסין מביקורת שיפוטית ומחשיפה של מעשי רשלנות‬
‫מקצועיים‪ .‬ביקורת זו היא אחת הערובות החשובות להקפדה על מתן טיפול‬
‫רפואי נאות‪.‬‬
‫לא כל טעות באבחנה או בטיפול‬
‫מצביעה בהכרח על רשלנות‪.‬‬
‫אחריות הרופאים‪ ,‬ברשלנות‬
‫אזרחית או פלילית‪ ,‬צריכה‬
‫להיקבע‪ ,‬רק אם הוכח שבנתוני‬
‫זמן אמת פעלו הרופאים‬
‫באי מיומנות מקצועית‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫בקרה שיפוטית – האם היא מקדמת את‬
? ‫בטיחות הטיפול‬
Most patient-safety experts continue to believe that the
threat of liability is the primary barrier to the
development of effective and comprehensive patient
safety programs in hospitals. I suggest, on the
contrary…that judicial recognition of an explicit “right
to safety” for hospital patients, with correlative duty of
hospitals to implement patient-safety measures can
become the primary motivator for the development of
systems to improve patient safety.
George J. Annas. J.D., NEJM 354;19 May11,2006
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫בקרה שיפוטית‬

‫‪‬‬
‫שיפור איכות הרפואה‬
‫הרשומה הרפואית‬
‫• רישום מפורט יותר‬
‫• שמירה על רשומות‬

‫תהליך הבקרה הרפואית‬
‫• ניהול סיכונים‬
‫• אבטחת איכות‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תקשורת עם מטופלים‬
‫• הסכמה מדעת‬
‫• גילוי נאות על תקלות‬

‫ניהול הטיפול הרפואי‬
‫• פרוטוקולים ונהלים‬
‫• הנחיות קליניות‬

‫החמרה שיפוטית‬

‫‪‬‬
‫רפואה מתגוננת‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬

‫ריבוי בדיקות וטיפולים מיותרים‬
‫יצירת מתח ביחסי מטפל‪-‬מטופל‬
‫הוצאות מוגברות לתשלום ביטוח‬
‫סגירת פעילויות בסיכון ביטוחי גבוה‬
‫קושי להשיג כיסוי ביטוחי‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית‬

‫(‪)1998‬‬

‫"חיובם של הרופא וקופת‬
‫חולים בדין הוא פרי של חוכמה‬
‫לאחר מעשה‪ .‬הרף שהוצב‬
‫לקביעת אחריותם‪ ,‬הוצב בגובה‬
‫כה רב‪ ,‬עד שלא רק הרופא‬
‫הסביר אינו יכול לעוברו‪ ,‬אלא‬
‫גם הרופא המומחה המובהק‬
‫ייכשל בכך"‪.‬‬
‫(השופטת שטרסברג‪-‬כהן בדעת מיעוט‬
‫ע"א ‪ 3709,3264/96‬קופ"ח נ' פלד ואח')‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית – ההנמקה‬
‫"אין להטיל את העומס הכלכלי של הטעות הרפואית‬
‫על החולה‪ ,‬אלא מן הראוי כי יוטל‪ ,‬עקרונית‪ ,‬על‬
‫הרופא בעל הטעות שממנו יפוזר ממילא על ציבור‬
‫רחב יותר באמצעות ביטוח האחריות המקצועית‪.‬‬
‫יתרה מזו‪ ,‬הטלת האחריות האישית על הרופא‪...‬‬
‫עשויה לעודד את מילוי החובה המקצועית‬
‫להתעדכנות בספרות המקצועית‪"...‬‬
‫(השופט אנגלרד ע"א ‪ 3709,3264/96‬קופ"ח נ' פלד ואח')‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ההחמרה השיפוטית –‬
‫שאלת האחריות‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"החמרת" האחריות של המטפלים‬
‫"פרקטיקה רצויה" במקום "פרקטיקה מצויה"‬
‫החלת נורמות התנהגות רטרוספקטיבית‪" -‬דרך עוקפת פרקטיקה‬
‫מקובלת"‬
‫מבחן "המומחה הטוב" במקום "הרופא הסביר"‬
‫החלת כלל "הדבר מדבר בעדו" במקרי סיבוכים נדירים‬
‫החלה מסיבית של "כלל הנזק הראייתי"‬
‫החלת אחריות במקרים של "קשר סיבתי נסיבתי"‬
‫קביעת חובות מוגברות בכל הנוגע להסברים למטופלים עובר‬
‫למתן לטיפולים רפואיים‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"פרקטיקה מצויה" לעומת "פרקטיקה רצויה"‬
‫העובדות ‪ -‬רביד נ' קליפורד‬

‫ביום ‪ 5.4.84‬הגיעה רביד בת החמש למרפאת שיניים לצורך‬
‫טיפול שיניים‪ .‬כהכנה לטיפול הזריק לה הרופא זריקת הרדמה‬
‫מקומית בלסתה התחתונה מצד ימין‪ .‬הרופא השתמש לצורך‬
‫ההזרקה במזרק לא שואב‪ ,‬שהיה מקובל לשימוש באותה תקופה‬
‫(פרקטיקה מקובלת)‪.‬‬
‫זמן קצר לאחר ההזרקה נטתה רביד על צידה ולא הצליחה‬
‫להתייצב‪ .‬היא היתה מנומנמת והוחלט להעבירה לטיפול בבית‪-‬‬
‫חולים‪ .‬כתוצאה מן האירוע סובלת רביד עד היום מהמיפרזיס‬
‫במחצית הגוף השמאלי ומהפרעות נוירולוגיות וקוגנטיביות‪.‬‬
‫הסתבר כי חומר ההזרקה חדר לכלי דם משם נדד למוח וגרם‬
‫לקריש דם ולאוטם מוחי‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"פרקטיקה מצויה" לעומת "פרקטיקה רצויה"‬
‫ההכרעה המשפטית‬

‫העובדה שרופא נהג בהתאם לפרקטיקה המקובלת‬
‫בתחומו‪ ,‬היא כשלעצמה‪ ,‬אינה מעניקה לו הגנה‬
‫מוחלטת ולעולם מצוי בידי בית המשפט לקבוע‪ ,‬כי‬
‫פרקטיקה נהוגה זו אינה עולה בקנה אחד עם חובת‬
‫הזהירות של רופא כלפי מטופל‪.‬‬
‫פרקטיקה מקובלת מהווה פרמטר‪ ,‬ואפילו פרמטר‬
‫חשוב‪ ,‬במכלול השיקולים שעל בית המשפט לשקול‬
‫בבואו לקבוע את סטנדרט ההתנהגות הראוי‪ ,‬אולם‬
‫אין היא הפרמטר היחיד אשר בית המשפט יתחשב בו‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫די היה באמצעי פשוט וזמין למנוע סיכון ידוע של‬
‫חדירת מזרק עם חומר הרדמה לתוך עורק‪ ,‬דבר אשר‬
‫עלול לגרום לתופעות לוואי משמעותיות‪ .‬כל זאת‬
‫ללא תוספת עלות משמעותית‪.‬‬
‫בנסיבות אלה אין מנוס מן המסקנה כי רופא התרשל‬
‫שכן רופא זהיר היה בוחר למנוע סיכון זה באמצעות‬
‫שימוש במזרקים שואבים‪.‬‬
‫רביד נ' קליפורד‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬
‫הנורמות אינן נקבעות על‪-‬ידי מומחים אלה או אחרים‪ ,‬אלא‬
‫על‪-‬ידי בית‪-‬המשפט‪.‬‬
‫שאלת תפקידו של מנתח בחדר ניתוח היא עניין ערכי‬
‫ונורמטיבי שמתפקידו של בית‪-‬המשפט להכריע בו‪.‬‬
‫עדות יו"ר המועצה הלאומית לכירורגיה‪ ,‬הרדמה וטיפול נמרץ‬
‫כי אין אחריות הדדית בין מנתח לרופא מרדים‪ ,‬כפי שבא לידי‬
‫ביטוי בסיכום ישיבת המועצה הלאומית הנ"ל‪ ,‬אין לראות בה‬
‫משום נורמה נכונה‪ ,‬ולפיכך אין לפעול על‪-‬פיה‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬

‫(‪)2‬‬

‫אם נרשם בסיכום ישיבת מועצת איגוד רופאי העיניים‪ ,‬כי‬
‫המנתח אחראי כלפי המנותח על הניתוח ותוצאותיו בלבד‪,‬‬
‫והמרדים אחראי כלפי המטופל על תהליך ההרדמה ותוצאותיו‪,‬‬
‫אין לראות בכך כאילו כל אחד מהם אחראי רק על תחומו‪,‬‬
‫וחייבת להיות הדדיות ביניהם‪ ,‬ולמרות שאין למנתח "אחריות‬
‫על" הרי שיש לו אחריות על סימני החיים של המנותח‪ ,‬לא‬
‫פחות מאשר למרדים‪ ,‬ועל‪-‬כן עמדת איגוד רופאי העיניים כפי‬
‫שבאה לידי ביטוי במסמך הנ"ל‪ ,‬אינה משקפת את הנורמה‬
‫המחייבת‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬

‫(‪)3‬‬

‫המסמך בדבר חלוקת אחריות בחדר הניתוח של ההסתדרות‬
‫הרפואית בישראל‪ ,‬קובע כי שיתוף פעולה בין הרופא המנתח‬
‫והרופא המרדים בניתוח חיוני להצלחת הטיפול וכך יש אכן‬
‫לנהוג‪ ,‬אולם ההסתייגות שעל‪-‬פיה אין הרופא המנתח אחראי‬
‫לפעולות המבוצעות על‪-‬ידי הרופא המרדים‪ ,‬כפי שהרופא‬
‫המרדים אינו אחראי על פעולות המבוצעות על‪-‬ידי הרופא‬
‫המנתח‪ ,‬איננה נורמה שיש לפעול על‪-‬פיה‪ ,‬שכן ברור שהמנתח‬
‫אינו אחראי על פעולות המרדים‪ ,‬אולם אין בכך כדי לסייג‬
‫אחריותו לעקוב אחר סימני החיים של המנותח‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬

‫(‪)4‬‬

‫כאשר מנותח פונה למנתח בבקשה לנתחו אין הוא יוצר קשר אחד עם‬
‫המרדים וקשר אחר עם המנתח‪ ...‬יש לייחס לו אחריות מעבר לעצם‬
‫הפעולה הכירורגית‪ ,‬המנותח מצפה ממנו להיות אחראי על חייו בעת‬
‫ביצוע הניתוח – ולאו דווקא בעת ביצוע הפעולה הכירורגית גרידא‪.‬‬
‫כל מנתח חייב להיות שותף מלא למעקב אחר סימני חיים של המנותח‪ ,‬גם‬
‫תוך כדי ובמהלך הניתוח‪ ,‬ואין הוא רשאי להטיל את האחריות הבלעדית‬
‫על כך על כתפי המרדים‪.‬‬
‫חובתו של המנתח היתה להאזין לקולות המוניטור ע"מ לוודא שהוא‬
‫ממשיך לנתח אדם חי ולא מחוסר חיים‪ .‬אם הוא לא עושה כן הוא‬
‫מתרשל‪.‬‬
‫המנתח שלא עשה כן הורשע בעבירה של מעשה פזיזות ורשלנות‪.‬‬
‫פ (תא) ‪ 40016/07‬מ"י נ' אסותא ואח'‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החלת נורמות רטרוספקטיבית‬
‫בשנת ‪ 1986‬נולד ערן סידי עם חסר של כף יד ימין‪.‬‬
‫בשנת ‪ 1997‬הגישה משפחת סידי תביעה נגד הגיניקולוג שביצע‬
‫לאם בדיקת אולטרה סאונד שגרתית במהלך ההריון‪ ,‬בטענה של‬
‫רשלנות באי אבחון חסר כף היד‪.‬‬
‫ביהמ"ש המחוזי פסק כי לא היתה רשלנות בביצוע הבדיקה‪ ,‬שכן‬
‫בשנה הנדונה בדיקת האולטרה סאונד הבסיסית לא כללה סקירת‬
‫גפיים ודחה את התביעה‪.‬‬
‫לעומת זאת ביהמ"ש העליון שדן בערעור על התביעה קבע‬
‫בשנת ‪ 2005‬כי חלה חובה על הרופא הבודק בשנת ‪!!! 1986‬‬
‫ליידע את האישה על מגבלות הבדיקה ועל האפשרות לבצע‬
‫בדיקת אולטרה סאונד מורחבת במסגרת הפרקטיקה הפרטית‪...‬‬
‫ע"א ‪ 4960/04‬סידי‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החלת נורמות רטרוספקטיבית ‪2 -‬‬
‫ילדה נולדה בשנת ‪ 1995‬כשהיא סובלת מתסמונת ‪ X‬שביר‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע כי בתקופה הרלבנטית הבדיקה טרם הומלצה ע"י הגורמים‬
‫המקצועיים ושליחת הנשים לביצועה בוודאי שלא היתה פרקטיקה מחייבת‬
‫את הרופא הסביר‪.‬‬
‫ואולם ביהמ"ש קבע כי מאחר שבמאמרים שפורסמו עובר לשנת ‪1994‬‬
‫מוזכרות בדיקות המבוצעות לאוכלוסייה בעלת סיכון נמוך לצרכי מחקר או‬
‫לצרכים אחרים‪ ,‬היה על רופא סביר הקורא את המאמרים הללו להסיק כי‬
‫"בדיקות סקר" לגילוי הנשאות קיימות גם אם ביצוען עדיין אינו מומלץ‪.‬‬
‫הבדיקה היתה קיימת במועד הרלבנטי ויש לייחס להורים בהתאם להלכת‬
‫סידי ציפייה סבירה כי קיומה יגולה להם ולכן הרופא התרשל בכך שלא ידע‬
‫על קומה ולא גילה להורים על קיומה‪.‬‬
‫הקופה אחראית לכך שלא הפיצה בקרב רופאיה את האפשרות לביצוע‬
‫בדיקה לגילוי הנשאות לתסמונת ‪ X‬שביר גם לנשים ללא כל אינדיקציה‪.‬‬
‫א (ים)‪ 5416/03‬שיר סגל‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"כלל ‪ 30‬הדקות" – ‪OUT‬‬
‫השאלה היא מהו פרק הזמן הסביר לביצוע ניתוח קיסרי ?‬
‫פרק הזמן של ‪ 15‬דקות לבצוע ניתוח קיסרי הוא פרק זמן‬
‫אפשרי וראוי כאשר חדר הניתוח פנוי וכל הצוות זמין‪ ...‬יש‬
‫להשלים‪ ,‬חרף העובדה שהדבר אינו רצוי‪ ,‬גם עם חלוף פרק‬
‫זמן ארוך יותר של כ‪ 25-30 -‬דק' עד לניתוח‪ .‬אולם שיהוי כזה‬
‫בביצוע הניתוח‪ ,‬כדי שיתקבל כשיהוי סביר‪ ,‬מחייב מתן הסבר‪,‬‬
‫המבוסס על נסיבותיו המיוחדות של המקרה הנדון‪ ,‬ועל כך‬
‫שבפועל נעשו מאמצים סבירים לקצר פרק זמן זה דבר שלא‬
‫הסתייע באותן נסיבות‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"כלל ‪ 15‬הדקות" – ‪IN‬‬
‫במקרה שלפנינו‪ ,‬לא ניתן הסבר המצדיק התמשכותו של פרק‬
‫הזמן שחלף בין קבלת ההחלטה על ביצוע הניתוח לבין הביצוע‬
‫בפועל‪.‬‬
‫במקרה שלפנינו נפל שיהוי בלתי מוצדק של כ‪ 6 -‬דקות גם‬
‫בהתמשכות פרק הזמן ממועד קבלת ההחלטה על הניתוח ועד‬
‫לביצועו‪ .‬מכאן‪ ,‬שבסה"כ נפל במקרה זה שיהוי בלתי מוצדק‬
‫בביצוע הניתוח הקיסרי‪ ,‬העולה כדי רשלנות‪ ,‬של ‪31-33‬‬
‫דקות‪ ,‬ולמצער שיהוי של ‪ 21‬דקות‪.‬‬
‫א (ים) ‪ 8005/06‬ב‪.‬ר‪ .‬נ' בי"ח מאיר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית –‬
‫סטנדרט המומחה הטוב‬

‫על הרופא להשתמש ברמת ידע‪ ,‬כשרון ואיכפתיות‪,‬‬
‫הקיימת ומופעלת ע"י רופאים ברמה מקצועית טובה‬
‫ולא ממוצעת‪.‬‬
‫כאשר מדובר ברופא הטוען לכישורים מיוחדים ולהיותו‬
‫מומחה‪ ,‬הרמה הנדרשת ממנו היא בהתאם לכך‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית –‬
‫"המתמחה חשוד"‬
‫אישה שעברה ניתוח קיסרי אלקטיבי בהרדמה ספינלית‪,‬‬
‫נותרה עם נזק לשורשי העצב הפירוניאלי‪ ,‬נזק זה יוחס‬
‫לפגיעה במהלך ההרדמה‪.‬‬
‫וכך אמר ביהמ"ש על המרדים שהיה מתמחה ותיק בעת‬
‫הניתוח‪":‬רף המומחיות הרשמית של הנתבע שהוא נמוך‬
‫לטעמי‪ ,‬גם אם הוא בעל ניסיון מעשי רב‪ ,‬יש בו כדי ליצור‬
‫חיזוק לטענות התובעת וספק באשר לביצועה הנאות של‬
‫ההרדמה "‬
‫‪...‬‬
‫ת"א ‪ 072682/99‬פני אלמליח‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החלת כלל הדבר מדבר בעדו‬
‫בתי‪-‬המשפט מחילים את כלל "הדבר מדבר בעדו" באופן‬
‫"ליברלי" ומעבירים את נטל השכנוע מכתפי התובעים אל‬
‫כתפי הנתבעים להוכיח שלא היתה רשלנות מצידם‪.‬‬
‫התנאים להחלת הכלל (ס' ‪ 41‬לפקודת הנזיקין)‪:‬‬
‫ התובע לא ידע ולא יכול היה לדעת על הנסיבות שהביאו‬‫לידי הנזק‬
‫ הנזק נגרם על‪-‬ידי נכס בשליטת המזיק‬‫ המקרה מתיישב יותר עם המסקנה שהיתה רשלנות‬‫מאשר עם העדרה‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בסיבוכים נדירים‬
‫אישה הרה עברה דיקור מי שפיר בשבוע ‪ 18‬להריונה‪ ,‬אשר‬
‫הסתבך בזיהום תוך רחמי‪ ,‬שהוביל לספסיס סוער ולמותה‬
‫של האישה‪.‬‬
‫ועדת בדיקה של משרד הבריאות לא מצאה התרשלות‬
‫בטיפול במנוחה מצד גורם רפואי כלשהו‪.‬‬
‫בעלה וילדיה של המנוחה הגישו תביעה נגד הרופא המטפל‬
‫שביצע את הדיקור בטענה שהדיקור נעשה באופן רשלני‪,‬‬
‫ללא ניקוי מתאים של איזור הבטן בו בוצעה הדקירה‬
‫וכתוצאה מכך נגרם הזיהום שהוביל למותה‪.‬‬
‫לא הוגשה חוו"ד מטעם התובעים לתמיכה בטענותיהם‪ ,‬והם‬
‫בקשו להחיל את הכלל של "הדבר מדבר בעדו"‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בסיבוכים נדירים‬
‫ביהמש פסק כי "מהעדויות שנשמעו בבית המשפט ומחומר‬
‫הראיות שהובא‪ ,‬ניתן לקבוע כי השימוש בחומר החיטוי‬
‫פולידין ואלכוהול היה נפוץ ומקובל לצורך עריכת הדיקור‬
‫וכי הנתבעים פעלו על‪-‬פי הנהוג והמקובל בכגון דא‪ ...‬ואין‬
‫לבוא לנתבעים בטרוניה באשר לפרקטיקה בה נהגו"‬
‫ואולם העובדה ‪ -‬שמדובר בתוצאה נדירה ובלתי צפוייה‬
‫למדי של דיקור מי שפיר שגרם לזיהום חריף ברחם‬
‫האשה ומותה עקב כך ‪ -‬תומכת בתחולת הכלל של הדבר‬
‫מדבר בעדו‪ .‬זה מצביע יותר על קיומה של התרשלות מאשר‬
‫על העדרה‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בסיבוכים נדירים‬
‫אף כי התובעים לא הוכיחו את הסיבה הממשית והישירה לזיהום‬
‫בגופה של המנוחה ולמותה כתוצאה מכך‪ ,‬שוכנעתי – על‪-‬פי מאזן‬
‫ההסתברויות במשפט האזרחי – כי ההסתברות שהיא נפטרה עקב‬
‫רשלנותם הרפואית של הנתבעים עולה על ההסתברות כי הפגיעה‬
‫לא היתה תוצאה של התרשלות כזו‪.‬‬
‫נטל השכנוע בדבר העדר התרשלות עבר לכתפי הנתבעים‬
‫ומשהם לא עמדו בו – דין התביעה להתקבל‪.‬‬
‫נקבע שהרופא שביצע את הדיקור אחראי ברשלנות משום שלא‬
‫הרים את הנטל להסביר באיזה מנגנון אירע הזיהום שלא‬
‫באחריותו‪.‬‬
‫א (ת"א) ‪ 89/96‬עזבון המנוחה ג'ומאנה מראר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשומות רפואיות – כלל "הנזק הראייתי"‬

‫"מקום שצריך להיעשות רישום רפואי וזה לא נעשה‪ ,‬ולא‬
‫ניתן הסבר מניח את הדעת למחדל זה‪ ,‬יועבר נטל ההוכחה‬
‫בדבר העובדות השנויות במחלוקת‪ ,‬שיכלו להתבהר מתוך‬
‫הרישום‪ ,‬אל כתפי הרופא או המוסד‪ ,‬שבמסגרתו ניתנו‬
‫השירותים הרפואיים‪".‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫נתונים על העברת נטל הראיה –‬

‫דו"ח ועדת שפניץ‬

‫נראה שנושא הרשומה הרפואית‪ ,‬ליקוי בה או היעדרה הוא‬
‫בעל השלכות מרכזיות בתחום תביעות הרשלנות הרפואית‪,‬‬
‫היכול לעיתים להשפיע באופן מהותי על תוצאת הדיון‬
‫בתביעה‪.‬‬
‫בשני שליש מן המקרים בהם העביר בית‪-‬המשפט את הנטל‬
‫מכתפי התובעים אל כתפי הנתבעים‪ ,‬בשל ליקוי ברשומה‬
‫הרפואית‪ ,‬הם לא הצליחו להתמודד עמו ולהרים אותו‪,‬‬
‫ונקבעה אחריות של המטפלים לנזקם של התובעים‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫התובע יליד ‪ 1939‬אושפז עקב אוטם שריר הלב‪.‬‬
‫בוצע צינתור שבמהלכו הוזרק חומר ניגוד מסוג‬
‫אורוגרפין‪.‬‬
‫סמוך לאחר ההזרקה התלונן התובע על הרגשה‬
‫לא טובה‪ .‬תוך שתי דקות היתה ירידה בלחץ‬
‫הדם‪ ,‬פרפור חדרים ואיבוד הכרה‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)2‬‬

‫האבחנה – שוק אנפילקטי עקב רגישות ליוד‪.‬‬
‫החלה פעולת החייאה אליה הצטרפו רופאים‬
‫בכירים וביניהם מנהל המחלקה הקרדיולוגית‬
‫ומנהל יחידת הצינתורים‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)3‬‬

‫פעולות ההחייאה כללו‪ :‬עיסוי חזה‪ ,‬מכות‬
‫חשמל‪ ,‬החדרת קוצב לב זמני והזלפת‬
‫תרופות שונות‪.‬‬
‫רק בחלוף כ‪ 40 -‬דקות חזר הלב לתפקד‪,‬‬
‫אלא שבזמן זה נגרם נזק מוחי קשה והתובע‬
‫נותר במצב וגטטיבי‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)4‬‬

‫נקבע כי לא היתה רשלנות בטיפול שקיבל התובע‬
‫עד שלב ההחייאה‪.‬‬
‫השאלה במחלוקת היתה האם ההחייאה בוצעה‬
‫בסבירות ובמיומנות‪.‬‬
‫עיון בכל הרישומים וסיכום הראיות בעניין זה‬
‫מעלה מספר בעיות; פרט לרישום הטכנאית על‬
‫מתן לידוקאין‪ ,‬אין רישום ישיר כלשהו על מצב‬
‫התובע במהלך המשבר‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)5‬‬

‫אין חולק כי מדובר באירוע קשה גם‬
‫לצוות הרפואי וניתן להבין כי הצוות דאג‬
‫קודם כל לטיפול בתובע ופחות לביצוע‬
‫רישומים‪ ,‬אולם מהנתונים עולה כי‬
‫חסרים רישומים וחלקם לא מדויקים או‬
‫לא ברורים דיים‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)6‬‬

‫התוצאה המעשית היא כי הרישום הלקוי‬
‫נזקף לחובת הנתבע ברשלנות רישומית‬
‫ונטל ההוכחה כי אין התרשלות של‬
‫הנתבע בעצם הטיפול הינו על הנתבע‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)7‬‬

‫הסברי הנתבע‪ ,‬לפיהם הצוות הרפואי היה שקוע כולו‬
‫בהחייאה ולכן אין לצפות ואין לדרוש תשומת לב‬
‫לרישום‪ ,‬הינם הסברים שובי לב אך אינם הסברים‬
‫מלאים‪.‬‬
‫הרשלנות הרישומית שפורטה לעיל שללה מהתובע את‬
‫היכולת לבודד חלק מהתהליך ולברר כראוי האם‬
‫במהלך ההחייאה היו נתונים שאיפשרו טיפול אחר או‬
‫אבחנה אחרת‪ .‬איננו יודעים מה סדר מתן כמות כה‬
‫גדולה של אדרנלין‪ ,‬ומה היו התגובות לכך‪...‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)8‬‬

‫אם היו רישומים ראויים בזמן ההחייאה‪ ,‬הן‬
‫על סדר התרופות וכמותן והן על לחצי דם‪,‬‬
‫יתכן והיו בידי התובע כלים טובים יותר‬
‫להראות כי במהלך החייאה כה ארוכה היה‬
‫אפשר לנקוט דרכים נוספות‪.‬‬
‫נקבע כי הנתבעים אחראים ל‪ 30% -‬מן הנזק‬
‫של התובע‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל הראייתי בשל אי ביצוע בדיקה‬

‫אישה הרה בהריון ראשון (לאחר ‪ 3‬שנים של טיפולי‬
‫עקרות) הגיעה לבי"ח בשבוע ה‪ 31 -‬להריון לאחר שחשה‬
‫ברע‪ .‬בביה"ח אובחנה הפרדות שיליה ומוות תוך רחמי‪,‬‬
‫על רקע רעלת הריון‪.‬‬
‫השאלה במחלוקת היתה האם הפרדות השיליה היתה‬
‫פתאומית או שהגיניקולוג אצלו ביקרה בבוקר אותו יום‪,‬‬
‫היה יכול כבר אז‪ ,‬לאבחן הפרדות שיליה‪ ,‬לשלוח אותה‬
‫בדחיפות לחדר לידה ולמנוע מוות תוך רחמי‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל הראייתי בשל אי ביצוע בדיקה‬

‫כיוון שהרופא לא ערך בדיקה של רגישות הבטן בעת הביקור של‬
‫האישה אצלו‪ ,‬קבע ביהמ"ש כי הוא גרם בכך נזק ראייתי לתובעת‬
‫כי נמנע ממנה להוכיח כי כבר באותה עת סבלה מהפרדות‬
‫שיליה‪...‬‬
‫לאור זאת הועבר הנטל אל הרופא לשכנע‪ ,‬כי באותו שלב בו נמנע‬
‫מלבצע את הבדיקה‪ ,‬לא סבלה האישה מבטן רגישה ולא היתה‬
‫שרויה בתהליך של הפרדות שיליה‪.‬‬
‫הרופא לא הצליח לעמוד בנטל זה ולכן נקבע כי הוא אחראי למות‬
‫העובר‪...‬‬
‫ע"א ‪ 9328/02‬לאה מאיר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"קשר סיבתי נסיבתי"‬
‫הוריה של פגה שנולדה בשבוע ‪ 29‬להריון בעקבות‬
‫הפרדות שליה‪ ,‬הגישו תביעה נגד ביה"ח‪ ,‬בטענה שהיה‬
‫איחור בביצוע ניתוח קיסרי לאם וכתוצאה מכך סובלת‬
‫הילדה משיתוק מוחין ופיגור שכלי‪.‬‬
‫התביעה הסתמכה על חוו"ד גניקולוגית בלבד ואילו‬
‫ההגנה הסתמכה על חוו"ד של נוירופדיאטר ונאונטולוג‬
‫ששללו קשר סיבתי בין הנזקים לבין העיכוב בביצוע‬
‫הניתוח הקיסרי וקבעו כי יש לשייכם לנזקי הפגות‬
‫בלבד‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"קשר סיבתי נסיבתי"‬
‫ביהמ"ש קבע כי קיים קשר "סיבתי נסיבתי" בין‬
‫התרשלות הרופאים שהתעכבו בביצוע הניתוח הקיסרי‪,‬‬
‫לבין הנזק שנגרם לפגה ולפיכך הטיל אחריות על‬
‫ביה"ח לפצות אותה על ‪ 40%‬מן הנזק שלה‪.‬‬
‫ביהמ"ש העליון אישר את פסה"ד המחוזי וקבע כי‬
‫לבימ"ש יש שיקול דעת לקבוע כי קיים קשר "סיבתי‬
‫נסיבתי" ואת שיעור האחריות ההסתברותי לנזק‬
‫(הפיצוי הופחת ל‪ 20% -‬מן הנזק)‪.‬‬
‫פס"ד מלול עדן‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫דרישות ההסבר בנסיבות מיוחדות‬

‫“ייתכנו מקרים בהם לסיכונים בעלי הסתברות נמוכה‬
‫תהיה משמעות מיוחדת לחולה הספציפי‪ .‬במקרה‬
‫כזה‪ ,‬למרות האחוז הנמוך יכללו אותם סיכונים‬
‫בתחום המידע המהותי הנדרש לחולה לשם החלטה‬
‫מושכלת אם לעבור את הטיפול הרפואי”‪.‬‬

‫ת”א (י‪-‬ם) ‪1109/97‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רף ההסבר בניתוחים אלקטיביים‬

‫"ההסבר הנדרש לקבלת הסכמה מדעת לניתוח‬
‫אלקטיבי – שאף בלעדיו ניתן לקיים אורח חיים‬
‫רגיל – נכלל ברף העליון של חובת הגילוי‪ ,‬והוא‬
‫כולל‪ ,‬בנוסף להתייחסות לסיכויי ההצלחה גם מתן‬
‫הזהרה מפני הסיבוכים האפשריים‪ ...‬גם אם‬
‫סיבוכים אלו נדירים‪".‬‬
‫ע"א ‪6153/97‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רף ההסבר בניתוחים אלקטיביים ‪-‬‬

‫‪RSD‬‬

‫"בענייננו מדובר בסיבוך המתרחש בקרב ‪0.5% - 0.3%‬‬
‫מהניתוחים – גם אם שיעור זה אינו גבוה‪ ,‬הרי מדובר בסיבוך‬
‫חמור‪ ,‬העלול לגרום להפיכתה של הגפה לחסרת כל תפקוד‪ ...‬כיוון‬
‫שמדובר בניתוח אלקטיבי חובת ההסבר נמצאת ברף העליון‪ .‬סיכון‬
‫‪ RSD‬הינו בגדר המידע שהתובע היה רשאי לצפות‪ ,‬באורח סביר‪,‬‬
‫כי יגולה לו‪ ,‬כדי שיוכל לשקלו במסגרת גיבוש דעתו לעניין‬
‫הסכמתו לטיפול הרפואי‪"...‬‬

‫ת"א ‪ 920/99‬יצחק נ' שע"צ‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רף ההסבר ברפואה פרטית‬

‫"רפואה פרטית בה קיים ניגוד עניינים מובנה בין‬
‫השאיפה המסחרית להרבות בניתוחים לבין‬
‫האינטרס של המטופל‪ ,‬כדי להקהות את עוקצו של‬
‫ניגוד העניינים יש להעמיד את המטופל על הסיכונים‬
‫והסיכויים שבניתוח המוצע לרבות החלופה שלא‬
‫לבצע כלל ניתוח סיכוייה וסיכוניה‪".‬‬
‫ע"א ‪6153/97‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫חובת ההסבר על טיפולים מחוץ לסל‬
‫בנסיבות מתאימות עשוי להיווצר צורך ליידע את המטופל לגבי‬
‫אפשרות טיפול המוצעת רק במסגרת הרפואה הפרטית ואולי אף‬
‫במסגרת שירותי רפואה מעבר לים‪ .‬כך יש לעשות‪ ,‬אכן‪,‬‬
‫כשמדובר בטיפול או בתרופה שעשויים לסייע לחולה ואינם‬
‫זמינים ברפואה הציבורית בארץ‪.‬‬
‫כשחולה אובחן כסובל ממחלה מסויימת‪ ,‬וישנה תרופה שאינה‬
‫מצויה ב"סל" – מקובל עלי שעל הרופא ליידע את החולה בדבר‬
‫קיומה של התרופה‪.‬‬
‫עליו להשאיר להחלטתו של החולה את השאלה אם לרכוש את‬
‫התרופה מכספו אם לאו‪ .‬שאלה זו כרוכה לא אחת באפשרויות‬
‫הכספיות של החולה וגם בפער בין ההשפעה של התרופה‬
‫שב"סל" לזו שאינה נמצאת בו‪ ,‬על הרופא לספק את המידע‬
‫הנדרש‪ ,‬והחולה‪ -‬יחליט‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ע"א ‪ 4960/04‬סידי‬

‫פגיעה באוטונומיה – פיצוי ללא נזק‬

‫אישה אושפזה בבית חולים לניתוח אורטופדי בשל‬
‫דפורמציה ברגל‪ .‬בסופו של דבר‪ ,‬במקום ניתוח לתיקון‬
‫הדפורמציה עברה ביופסיה בכתף בשל ממצא ידוע בכתף‬
‫שנחשד להיות גידול ממאיר‪ .‬בעקבות הביופסיה נותרה עם‬
‫מגבלה קשה בתפקוד הכתף‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פגיעה באוטונומיה‬
‫המטופלת טענה כי לא הוסברו לה הסיכונים הכרוכים‬
‫בביופסיה ולפיכך לא נתנה הסכמה מדעת לביצוע הפעולה‪.‬‬
‫נקבע כי גם לו היו נפרשים בפניה הסיכונים היתה נותנת‬
‫הסכמתה לביופסיה בשל הסיכון הממשי שמדובר בגידול‬
‫ממאיר‪.‬‬
‫למרות זאת נפסק כי היתה פגיעה באוטונומיה שלה והיא‬
‫זכאית לפיצוי כספי‪...‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פגיעה באוטונומיה‬

‫“ההכרה בזכותו של החולה לפיצוי על‬
‫הפגיעה באוטונומיה שלו‪ ,‬מקום בו הופרה‬
‫חובה זו‪ ,‬עשויה לתרום לכך שחובה זו‬
‫תקוים הלכה למעשה”‪.‬‬
‫ע”א ‪ 2781/03‬מיאסה עלי דעקה‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות בפגיעה באוטונומיה‬

‫הפרת חובת הזהירות ‪ -‬אי מתן הסברים‬
‫למטופלים לפני ביצוע טיפולים‬
‫נזק ‪ -‬פגיעה באוטונומיה של המטופל‬
‫קשר סיבתי ‪ -‬בין אי מתן ההסברים לבין‬
‫עוצם ההפתעה מן הסיבוך שהתרחש‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫משמעות העדרו של טופס הסכמה ייעודי‬
‫ניתוח סימפטקטומי (נגד הזעת יתר)‪ ,‬שבוצע בשנת ‪ 1999‬והסתבך‬
‫בהזעת יתר פיצויית‪.‬‬
‫המטופל הגיש תביעה בטענה שלא הוזהר מפני הסיבוך האמור‪.‬‬
‫התובע הוחתם על טופס הסכמה סטנדרטי (לא ייעודי)‪ ,‬משום שעד‬
‫השנה האמורה לא פותח טופס ייעודי מתאים‪.‬‬
‫הרופא המנתח רשם בגיליון כי הוסברו הסיכונים הכרוכים בפעולה‬
‫והעיד בבימ"ש כי הוא מסביר לכל המטופלים‪ ,‬ללא יוצא מן הכלל‪,‬‬
‫כי הבעיה עם הניתוח היא שבמקרים רבים מאוד‪ ,‬למעלה מ‪50% -‬‬
‫מופיעה הזעה פיצויית‪ ,‬וב‪ 2-3% -‬מן המקרים ההזעה הפיצויית‬
‫יכולה להיות משמעותית ביותר‪.‬‬
‫סטודנטית שהועסקה במרפאתו של הרופא ונכחה בזמן שקיבל‬
‫חולים אישרה את עדותו בעניין ההסברים‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫חוק זכויות‬

‫החולה‪ ,‬התשנ”ו‪1996-‬‬

‫סעיף ‪ :14‬אופן מתן הסכמה מדעת‬

‫(א)‬

‫‪.....‬‬

‫(ב)‬

‫הסכמה מדעת לטיפול רפואי המנוי בתוספת תינתן‬
‫במסמך בכתב‪ ,‬שיכלול את תמצית ההסבר שניתן‬
‫למטופל‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫חוק זכויות‬

‫החולה‪ ,‬התשנ”ו‪1996-‬‬

‫תוספת‬
‫(סעיפים ‪)15 ,14‬‬
‫(‪ )1‬ניתוחים‪ ,‬למעט כירורגיה זעירה‪.‬‬
‫(‪ )2‬צינתורים של כלי דם‪.‬‬
‫(‪ )3‬דיאליזה‪.‬‬
‫(‪ )4‬טיפול בקרינה מייננת (רדיותרפיה)‪.‬‬
‫(‪ )5‬טיפולי הפריה חוץ‪-‬גופית‪.‬‬
‫(‪ )6‬כימותרפיה לטיפול בתהליכים ממאירים‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בהעדר טופס הסכמה ייעודי‬
‫נקבע (בערעור) כי נוכח הוראות חוק זכויות החולה אין די בטפסים הערוכים‬
‫על פי תקנות בריאות העם (טופסי הסכמה)‪ ,‬התשמ"ד‪. 1984-‬‬
‫ככל הנראה המערכת הרפואית התאימה עצמה להוראות אלה באיחור מסויים‪,‬‬
‫ובמועד הרלוונטי (‪ )1999‬עדיין נעשה שימוש בטפסים הישנים‪ ,‬תוך הפרת‬
‫הוראת החוק‪.‬‬
‫אין לשלול את האפשרות‪ ,‬לפיה הפרת החובה לעגן את הסכמת המטופל‬
‫במסמך בכתב שיכלול את "תמצית ההסבר שניתן למטופל"‪ ,‬שוללת‪ ,‬מניה‬
‫וביה‪ ,‬את האפשרות שאכן מדובר ב"הסכמה מדעת"‪.‬‬
‫דרישת הכתב בחוק היא "דרישה מהותית" ובהעדרו של טופס הסכמה מדעת‬
‫ערוך כדין‪ ,‬יש לקבוע‪ ,‬למצער‪ ,‬כי במקרה של מחלוקת‪ ,‬המטפל הוא זה‬
‫שצריך להוכיח קיומה של הסכמה זו‪.‬‬
‫ע"א ‪ 6299/05‬צורף‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ומה הדין כשיש טופס חתום ?!‬

‫נולדה‬

‫בשנת ‪1998‬‬
‫(מיקרופטלמיה)‪.‬‬
‫בשבוע ‪ 21‬להריון בוצעה לאם בדיקת אולטרה‪-‬סאונד בסיסית‬
‫במסגרת הקופה שנמצאה תקינה‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע כי לא ניתן לגלות את המום במסגרת בדיקה בסיסית‬
‫אך יש אפשרות לגלות זאת בבדיקה מורחבת‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע כי היה מדובר בהריון שלא בסיכון גבוה ולא היה‬
‫מקום לביצוע סקירה מורחבת‪/‬מכוונת‪.‬‬
‫האם חתמה על טופס בקשה לביצוע בדיקת על‪-‬קול לפיה היא‬
‫מודעת לכך שמדובר בבדיקה בסיסית וכי באפשרותה לבצע‬
‫בדיקה מורחבת באופן פרטי‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תינוקת‬

‫כשהיא‬

‫סובלת‬

‫מעיוורון‬

‫חתימה ללא הסבר – לאו הסכמה היא‬
‫ביהמ"ש קבע כי הרופאים הסבירו לאם כי הבדיקה אותה היא עומדת לבצע‬
‫היא בדיקה בסיסית וכי קיימת בדיקה משוכללת יותר אותה ניתן לבצע באופן‬
‫פרטי ואולם בכך לא די‪.‬‬
‫האם לא הבינה לאשורה את האבחנה בין הבדיקה הבסיסית והמורחבת ואם‬
‫היתה מבינה היתה בוחרת לבצע את הבדיקה על חשבונה‪ .‬יש כשל בשרשרת‬
‫המידע אשר נמסר לאם‪.‬‬

‫לא די בקיומה של פרקטיקה לפיה מיידעים את האישה כי קיימת‬
‫בדיקה מורחבת‪ ,‬העדר הנחיות ברורות ונהלים מוגדרים באשר‬
‫להיקף המידע שיש למסור למטופלת לעניין אפשרותה לבצע‬
‫בדיקה מורחבת ‪...‬ואי מתן הסבר הולם בטרם ביצוע הבדיקה‬
‫הבסיסית הינם בגדר נוהל בלתי סביר‪...‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תוצאות הערעור‬
‫המלצת ביהמ"ש‪:‬‬

‫לאור קשיים שהתגלעו בהכרעת בימ"ש קמא בשאלת‬
‫החבות ולאור זאת שבימ"ש קמא הכריע בפסק דינו‬
‫בסוגיות שלא היו בחזית הדיון יבוטל פסק דינו של‬
‫בימ"ש קמא והסכום אשר שולם לתובעים יישאר בידם‪.‬‬

‫התובעים הסכימו להצעת ביהמ"ש שמשמעותה‬
‫שפסה"ד מבוטל‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ההחמרה השיפוטית –‬
‫הנזק הממוני‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫הלכת "השנים האבודות" –‬
‫עזבון אטינגר ז"ל‬

‫פס"ד תקדימי ניתן‪ ,‬במרץ ‪ ,2004‬על‪-‬ידי בית‪-‬המשפט העליון‬
‫בהרכב של חמישה שופטים בתביעת עזבון של קטין‪ ,‬אשר הלך‬
‫לעולמו בגיל ‪ ,12‬כתוצאה מנפילה לבור בעת משחק עם חבר‪,‬‬
‫בעיר העתיקה בירושלים‬
‫עזבון של קטין אשר הלך לעולמו כתוצאה מרשלנות‪ ,‬זכאי לפיצוי‬
‫בגין הפסד כושר השתכרות ב"שנים האבודות"‪ ,‬בהן לא זכה‬
‫לחיות ולהתפרנס‬
‫זכות דומה קיימת גם לעזבון של בגיר שהלך לעולמו בגיל‬
‫העבודה‬
‫נפגע אשר קוצרה תוחלת חייו כתוצאה מרשלנות זכאי מעתה‬
‫לפיצוי בגין הפסד ההשתכרות שלו ב"שנים האבודות"‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"השנים האבודות" – ההשלכות הכספיות‬
‫נקבע כי חישוב הפסד ההשתכרות ב"שנים האבודות" יהיה מבוסס‬
‫על ‪ 30%‬מן השכר הממוצע במשק (בתקופה מגיל ‪18-21‬‬
‫החישוב הוא ‪ 70%‬מן הסכום האמור)‪.‬‬
‫ההנחה המובלעת היא כי ניתן לחסוך ‪ ₪ 2400‬מתוך ‪₪ 8000‬‬
‫בחודש !!!!!‬
‫בתביעת יורשים שהם גם תלויים ‪ ,‬נקבע כי יש ליורשים זכאות‬
‫לקבל פיצוי בגין ראשי נזק שנמצאים מחוץ לתחום החפיפה (כאב‬
‫וסבל וקיצור תוחלת חיים וכ"ו)‬
‫חישוב הפסד ההשתכרות בשנים האבודות‪ ,‬כולל גם חישוב הפסדי‬
‫פנסיה‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫הגידול בפיצוי הכספי‬
‫יולדת לאחר ‪ 3‬שנות טיפולי הפריה בהריון ראשון‪,‬‬
‫נשלחה "להסתובב" כדי לזרז לידה ושבה עם עובר מת‪.‬‬
‫בימ"ש המחוזי קבע אחריות ופסק לאם פיצוי של‬
‫‪ ₪ 300,000‬בגין כאב וסבל‪.‬‬
‫ביהמ"ש העליון קבע כי מגיע פיצוי גם לאב בגין כאב‬
‫וסבל שלו בסכום נוסף של ‪.₪ 250,000‬‬
‫סטיה מהלכה קודמת שחייבה נזק נפשי חמור "בניזוק‬
‫משני" שעולה כדי מחלת נפש או הפרעת נפש הגורמת‬
‫נכות ממשית‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פס"ד לבנה לוי‬

‫הגידול בסכומי הפיצוי‬
‫צעירה שנולדה בשנת ‪ 1985‬כשהיא סובלת משיתוק ביד שמאל‬
‫כתוצאה מפגיעה במקלעת העצבים הברכיאלית‪ ,‬הגישה בשנת‬
‫‪ 2006‬תביעה נגד ביה"ח בו נולדה בטענה של רשלנות בלידה‪.‬‬
‫בינתיים סיימה התובעת לימודי משפטים ומנהל עסקים ובמהלך‬
‫המשפט עשתה התמחות במשפטים‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע שיש אחריות לביה"ח ופסק לה פיצוי גלובלי בגין‬
‫הפסד השתכרות בסך של ‪ ₪ 800,000‬ובנוסף ‪ ₪ 600,000‬כאב‬
‫וסבל‪ ₪ 1,000,000 ,‬עזרת צד ג' ו‪ ₪ 85,000 -‬הוצאות ‪....‬‬

‫א (ים) ‪8363/06‬פדילה נ' בי"ח מאיר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"ועדת שפניץ" – אין מקום להגביל בחוק את‬
‫הפיצוי לתובעים בגין רשלנות רפואית‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫לאן מועדות פנינו?‬

‫‪ ‬המשך החמרה שיפוטית ?‬
‫‪ ‬התמתנות והתייצבות ?‬
‫‪ ‬התערבות חקיקתית ?‬
‫ימים יגידו‪....‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תודה !‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬


Slide 38

‫עדכונים בפסיקת בתי‪-‬המשפט‬
‫בתביעות רשלנות רפואית‬
‫עו"ד טליה חלמיש‪-‬שני‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬
‫מקבוצת מדנס‬
‫מאי ‪2009‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תמונת המצב‬
‫בשנים האחרונות אנו עדים לעליה ניכרת של ההוצאה‬
‫בגין תביעות אחריות מקצועית בתחום הרפואה‪.‬‬
‫העליה נובעת בעיקר מ"אינפלציה שיפוטית" שהביאה‬
‫לגידול ניכר בפיצויים המשולמים לתובעים‪.‬‬
‫התשלומים השנתיים בתביעות הרשלנות הרפואית‪ ,‬גדלו‬
‫בעשור האחרון ב‪.700% -‬‬
‫במקביל גדלו הפרמיות בצורה דרמטית והכיסויים‬
‫הוגבלו‪.‬‬
‫מוסדות רפואיים ורופאים פרטיים העוסקים בתחומים‬
‫בסיכון גבוה (לידות‪ US ,‬מיילדותי‪ ,‬כירורגיה פלסטית‬
‫וכ"ו) נתקלים בקושי להשיג כיסוי ביטוחי‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫התפתחות התביעות בבימ"ש‬

‫‪1994 - 2008‬‬

‫‪1,200‬‬
‫‪1,100‬‬
‫‪1,000‬‬
‫‪900‬‬
‫‪800‬‬
‫‪700‬‬
‫‪600‬‬
‫‪500‬‬
‫‪400‬‬
‫‪300‬‬
‫‪200‬‬
‫‪100‬‬
‫‪0‬‬

‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫‪2002‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫‪1994‬‬

‫מדד גידול התשלומים‬

‫‪1995 - 2008‬‬

‫‪3100%‬‬
‫‪2800%‬‬
‫‪2500%‬‬
‫‪2200%‬‬
‫‪1900%‬‬

‫‪1600%‬‬
‫‪1300%‬‬
‫‪1000%‬‬
‫‪700%‬‬
‫‪400%‬‬
‫‪100%‬‬
‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫‪2002‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫התפתחות התביעות בבימ"ש‬
‫מיילדות וגינקולוגיה‬

‫‪240‬‬

‫‪210‬‬

‫‪180‬‬

‫‪150‬‬

‫‪120‬‬

‫‪90‬‬

‫‪60‬‬

‫‪30‬‬

‫‪0‬‬
‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2002‬‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫מדד גידול התשלומים‬
‫מיילדות וגינקולוגיה‬

‫‪11100%‬‬
‫‪10100%‬‬
‫‪9100%‬‬
‫‪8100%‬‬
‫‪7100%‬‬
‫‪6100%‬‬
‫‪5100%‬‬
‫‪4100%‬‬
‫‪3100%‬‬
‫‪2100%‬‬
‫‪1100%‬‬
‫‪100%‬‬

‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫‪2002‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫מקצועות קליניים מובילים בשיעור הסיכון‬
‫‪1991 - 2008‬‬
‫מיילדות‬
‫כירורגיה כללית‬

‫‪40%‬‬

‫קרדיולוגיה‬

‫שיעור הסיכון הכספי‬

‫‪35%‬‬
‫‪30%‬‬

‫רפואת שיניים‬

‫‪25%‬‬

‫אורטופדיה‬

‫‪20%‬‬

‫נוירוכירורגיה‬

‫‪15%‬‬
‫‪10%‬‬

‫גינקולוגיה‬

‫‪5%‬‬

‫אופטלמולוגיה‬

‫‪0%‬‬

‫‪18%‬‬

‫שיעור התיקים עם סיכון כספי‬

‫‪16%‬‬
‫‪14%‬‬
‫‪12%‬‬
‫‪10%‬‬
‫‪8%‬‬
‫‪6%‬‬
‫‪4%‬‬
‫‪2%‬‬
‫‪0%‬‬

‫* ‪ 3%‬ומעלה‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫דו"ח ועדת "שפניץ"‪-‬‬

‫הועדה הבין משרדית לבחינת הדרכים להקטנת ההוצאה‬
‫הציבורית בגין תביעות הרשלנות הרפואית‬

‫מסתמנת בפסיקה מגמה של הרחבת אחריותם של בעלי‬
‫מקצועות הרפואה והמוסדות הרפואיים – החל בסוגית‬
‫ההתרשלות (ירידת קרנה של הלכת הפרקטיקה‬
‫המקובלת)‪ ,‬המשך בסיבתיות (אובדן סיכויי החלמה)‬
‫וכלה בהרחבת העילות (רשלנות בגין הסכמה מדעת)‬
‫וראשי נזק (פגיעה באוטונומיה)‪.‬‬
‫מהנתונים עולה כי במשך השנים עלו סכומי הפיצויים‬
‫הממוצעים שנפסקו בתביעות רשלנות רפואית‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫הגידול בפיצוי הממוצע לתובעים‬
‫שנת תשלום‬
‫‪2004‬‬
‫‪2005‬‬
‫‪2006‬‬
‫‪2007‬‬
‫‪2008‬‬

‫תשלום ממוצע לתובע (בדולר)‬
‫‪21,872‬‬
‫‪33,700‬‬
‫‪34,935‬‬
‫‪44,839‬‬
‫‪62,374‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פיצוי עבור כאב וסבל ב– ‪ 100%‬נכות‬

‫‪1997-2008‬‬

‫‪1600000‬‬

‫‪1400000‬‬

‫‪1200000‬‬

‫‪1000000‬‬

‫‪800000‬‬

‫‪600000‬‬

‫‪400000‬‬

‫‪200000‬‬

‫‪0‬‬
‫‪2009‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2005‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2003‬‬

‫‪2001‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1997‬‬

‫פיצוי עבור מות קטינים (קיצור תוחלת חיים‪+‬כאב וסבל)‬
‫‪1998-2006‬‬
‫‪1800000‬‬

‫‪1600000‬‬

‫‪1400000‬‬

‫‪1200000‬‬

‫‪1000000‬‬

‫‪800000‬‬

‫‪600000‬‬

‫‪400000‬‬

‫‪200000‬‬

‫‪0‬‬
‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2002‬‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ההתפתחויות המשפטיות‬

‫עמדה סלחנית‬

‫עמדה ביקורתית‬

‫עמדה מחמירה‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫סלחנות שיפוטית‬

‫(‪)1961‬‬

‫"אשה‪ ...‬באה למחלקה הגינקולוגית לשם ניתוח קל‬
‫ברחמה ויצאה מהמחלקה שבעת יסורים ובעלת מום‬
‫לכל ימי חייה‪...‬‬
‫הטיפול אשר החולה קיבלה בבית החולים לא היה כפי‬
‫שצריך היה לצפותו מבעלי מקצוע מעולים וכן קרו תוך‬
‫כדי טיפול הזנחות וטעויות שונות‪ ,‬אשר הביאו לידי‬
‫תוצאות מעציבות במצב בריאותה‪...‬‬
‫רופא בשר ודם עשוי לטעות‪ ,‬ולא כל טעות מהווה‬
‫רשלנות‪"...‬‬

‫התביעה נדחתה‬
‫(ע"א ‪ 280/60‬פרדו נ' פלדמן‪ ,‬פד' (טו') ‪)1961‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫בקרה שיפוטית‬
‫עולם הרפואה אינו חסין מביקורת שיפוטית ומחשיפה של מעשי רשלנות‬
‫מקצועיים‪ .‬ביקורת זו היא אחת הערובות החשובות להקפדה על מתן טיפול‬
‫רפואי נאות‪.‬‬
‫לא כל טעות באבחנה או בטיפול‬
‫מצביעה בהכרח על רשלנות‪.‬‬
‫אחריות הרופאים‪ ,‬ברשלנות‬
‫אזרחית או פלילית‪ ,‬צריכה‬
‫להיקבע‪ ,‬רק אם הוכח שבנתוני‬
‫זמן אמת פעלו הרופאים‬
‫באי מיומנות מקצועית‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫בקרה שיפוטית – האם היא מקדמת את‬
? ‫בטיחות הטיפול‬
Most patient-safety experts continue to believe that the
threat of liability is the primary barrier to the
development of effective and comprehensive patient
safety programs in hospitals. I suggest, on the
contrary…that judicial recognition of an explicit “right
to safety” for hospital patients, with correlative duty of
hospitals to implement patient-safety measures can
become the primary motivator for the development of
systems to improve patient safety.
George J. Annas. J.D., NEJM 354;19 May11,2006
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫בקרה שיפוטית‬

‫‪‬‬
‫שיפור איכות הרפואה‬
‫הרשומה הרפואית‬
‫• רישום מפורט יותר‬
‫• שמירה על רשומות‬

‫תהליך הבקרה הרפואית‬
‫• ניהול סיכונים‬
‫• אבטחת איכות‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תקשורת עם מטופלים‬
‫• הסכמה מדעת‬
‫• גילוי נאות על תקלות‬

‫ניהול הטיפול הרפואי‬
‫• פרוטוקולים ונהלים‬
‫• הנחיות קליניות‬

‫החמרה שיפוטית‬

‫‪‬‬
‫רפואה מתגוננת‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬

‫ריבוי בדיקות וטיפולים מיותרים‬
‫יצירת מתח ביחסי מטפל‪-‬מטופל‬
‫הוצאות מוגברות לתשלום ביטוח‬
‫סגירת פעילויות בסיכון ביטוחי גבוה‬
‫קושי להשיג כיסוי ביטוחי‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית‬

‫(‪)1998‬‬

‫"חיובם של הרופא וקופת‬
‫חולים בדין הוא פרי של חוכמה‬
‫לאחר מעשה‪ .‬הרף שהוצב‬
‫לקביעת אחריותם‪ ,‬הוצב בגובה‬
‫כה רב‪ ,‬עד שלא רק הרופא‬
‫הסביר אינו יכול לעוברו‪ ,‬אלא‬
‫גם הרופא המומחה המובהק‬
‫ייכשל בכך"‪.‬‬
‫(השופטת שטרסברג‪-‬כהן בדעת מיעוט‬
‫ע"א ‪ 3709,3264/96‬קופ"ח נ' פלד ואח')‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית – ההנמקה‬
‫"אין להטיל את העומס הכלכלי של הטעות הרפואית‬
‫על החולה‪ ,‬אלא מן הראוי כי יוטל‪ ,‬עקרונית‪ ,‬על‬
‫הרופא בעל הטעות שממנו יפוזר ממילא על ציבור‬
‫רחב יותר באמצעות ביטוח האחריות המקצועית‪.‬‬
‫יתרה מזו‪ ,‬הטלת האחריות האישית על הרופא‪...‬‬
‫עשויה לעודד את מילוי החובה המקצועית‬
‫להתעדכנות בספרות המקצועית‪"...‬‬
‫(השופט אנגלרד ע"א ‪ 3709,3264/96‬קופ"ח נ' פלד ואח')‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ההחמרה השיפוטית –‬
‫שאלת האחריות‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"החמרת" האחריות של המטפלים‬
‫"פרקטיקה רצויה" במקום "פרקטיקה מצויה"‬
‫החלת נורמות התנהגות רטרוספקטיבית‪" -‬דרך עוקפת פרקטיקה‬
‫מקובלת"‬
‫מבחן "המומחה הטוב" במקום "הרופא הסביר"‬
‫החלת כלל "הדבר מדבר בעדו" במקרי סיבוכים נדירים‬
‫החלה מסיבית של "כלל הנזק הראייתי"‬
‫החלת אחריות במקרים של "קשר סיבתי נסיבתי"‬
‫קביעת חובות מוגברות בכל הנוגע להסברים למטופלים עובר‬
‫למתן לטיפולים רפואיים‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"פרקטיקה מצויה" לעומת "פרקטיקה רצויה"‬
‫העובדות ‪ -‬רביד נ' קליפורד‬

‫ביום ‪ 5.4.84‬הגיעה רביד בת החמש למרפאת שיניים לצורך‬
‫טיפול שיניים‪ .‬כהכנה לטיפול הזריק לה הרופא זריקת הרדמה‬
‫מקומית בלסתה התחתונה מצד ימין‪ .‬הרופא השתמש לצורך‬
‫ההזרקה במזרק לא שואב‪ ,‬שהיה מקובל לשימוש באותה תקופה‬
‫(פרקטיקה מקובלת)‪.‬‬
‫זמן קצר לאחר ההזרקה נטתה רביד על צידה ולא הצליחה‬
‫להתייצב‪ .‬היא היתה מנומנמת והוחלט להעבירה לטיפול בבית‪-‬‬
‫חולים‪ .‬כתוצאה מן האירוע סובלת רביד עד היום מהמיפרזיס‬
‫במחצית הגוף השמאלי ומהפרעות נוירולוגיות וקוגנטיביות‪.‬‬
‫הסתבר כי חומר ההזרקה חדר לכלי דם משם נדד למוח וגרם‬
‫לקריש דם ולאוטם מוחי‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"פרקטיקה מצויה" לעומת "פרקטיקה רצויה"‬
‫ההכרעה המשפטית‬

‫העובדה שרופא נהג בהתאם לפרקטיקה המקובלת‬
‫בתחומו‪ ,‬היא כשלעצמה‪ ,‬אינה מעניקה לו הגנה‬
‫מוחלטת ולעולם מצוי בידי בית המשפט לקבוע‪ ,‬כי‬
‫פרקטיקה נהוגה זו אינה עולה בקנה אחד עם חובת‬
‫הזהירות של רופא כלפי מטופל‪.‬‬
‫פרקטיקה מקובלת מהווה פרמטר‪ ,‬ואפילו פרמטר‬
‫חשוב‪ ,‬במכלול השיקולים שעל בית המשפט לשקול‬
‫בבואו לקבוע את סטנדרט ההתנהגות הראוי‪ ,‬אולם‬
‫אין היא הפרמטר היחיד אשר בית המשפט יתחשב בו‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫די היה באמצעי פשוט וזמין למנוע סיכון ידוע של‬
‫חדירת מזרק עם חומר הרדמה לתוך עורק‪ ,‬דבר אשר‬
‫עלול לגרום לתופעות לוואי משמעותיות‪ .‬כל זאת‬
‫ללא תוספת עלות משמעותית‪.‬‬
‫בנסיבות אלה אין מנוס מן המסקנה כי רופא התרשל‬
‫שכן רופא זהיר היה בוחר למנוע סיכון זה באמצעות‬
‫שימוש במזרקים שואבים‪.‬‬
‫רביד נ' קליפורד‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬
‫הנורמות אינן נקבעות על‪-‬ידי מומחים אלה או אחרים‪ ,‬אלא‬
‫על‪-‬ידי בית‪-‬המשפט‪.‬‬
‫שאלת תפקידו של מנתח בחדר ניתוח היא עניין ערכי‬
‫ונורמטיבי שמתפקידו של בית‪-‬המשפט להכריע בו‪.‬‬
‫עדות יו"ר המועצה הלאומית לכירורגיה‪ ,‬הרדמה וטיפול נמרץ‬
‫כי אין אחריות הדדית בין מנתח לרופא מרדים‪ ,‬כפי שבא לידי‬
‫ביטוי בסיכום ישיבת המועצה הלאומית הנ"ל‪ ,‬אין לראות בה‬
‫משום נורמה נכונה‪ ,‬ולפיכך אין לפעול על‪-‬פיה‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬

‫(‪)2‬‬

‫אם נרשם בסיכום ישיבת מועצת איגוד רופאי העיניים‪ ,‬כי‬
‫המנתח אחראי כלפי המנותח על הניתוח ותוצאותיו בלבד‪,‬‬
‫והמרדים אחראי כלפי המטופל על תהליך ההרדמה ותוצאותיו‪,‬‬
‫אין לראות בכך כאילו כל אחד מהם אחראי רק על תחומו‪,‬‬
‫וחייבת להיות הדדיות ביניהם‪ ,‬ולמרות שאין למנתח "אחריות‬
‫על" הרי שיש לו אחריות על סימני החיים של המנותח‪ ,‬לא‬
‫פחות מאשר למרדים‪ ,‬ועל‪-‬כן עמדת איגוד רופאי העיניים כפי‬
‫שבאה לידי ביטוי במסמך הנ"ל‪ ,‬אינה משקפת את הנורמה‬
‫המחייבת‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬

‫(‪)3‬‬

‫המסמך בדבר חלוקת אחריות בחדר הניתוח של ההסתדרות‬
‫הרפואית בישראל‪ ,‬קובע כי שיתוף פעולה בין הרופא המנתח‬
‫והרופא המרדים בניתוח חיוני להצלחת הטיפול וכך יש אכן‬
‫לנהוג‪ ,‬אולם ההסתייגות שעל‪-‬פיה אין הרופא המנתח אחראי‬
‫לפעולות המבוצעות על‪-‬ידי הרופא המרדים‪ ,‬כפי שהרופא‬
‫המרדים אינו אחראי על פעולות המבוצעות על‪-‬ידי הרופא‬
‫המנתח‪ ,‬איננה נורמה שיש לפעול על‪-‬פיה‪ ,‬שכן ברור שהמנתח‬
‫אינו אחראי על פעולות המרדים‪ ,‬אולם אין בכך כדי לסייג‬
‫אחריותו לעקוב אחר סימני החיים של המנותח‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬

‫(‪)4‬‬

‫כאשר מנותח פונה למנתח בבקשה לנתחו אין הוא יוצר קשר אחד עם‬
‫המרדים וקשר אחר עם המנתח‪ ...‬יש לייחס לו אחריות מעבר לעצם‬
‫הפעולה הכירורגית‪ ,‬המנותח מצפה ממנו להיות אחראי על חייו בעת‬
‫ביצוע הניתוח – ולאו דווקא בעת ביצוע הפעולה הכירורגית גרידא‪.‬‬
‫כל מנתח חייב להיות שותף מלא למעקב אחר סימני חיים של המנותח‪ ,‬גם‬
‫תוך כדי ובמהלך הניתוח‪ ,‬ואין הוא רשאי להטיל את האחריות הבלעדית‬
‫על כך על כתפי המרדים‪.‬‬
‫חובתו של המנתח היתה להאזין לקולות המוניטור ע"מ לוודא שהוא‬
‫ממשיך לנתח אדם חי ולא מחוסר חיים‪ .‬אם הוא לא עושה כן הוא‬
‫מתרשל‪.‬‬
‫המנתח שלא עשה כן הורשע בעבירה של מעשה פזיזות ורשלנות‪.‬‬
‫פ (תא) ‪ 40016/07‬מ"י נ' אסותא ואח'‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החלת נורמות רטרוספקטיבית‬
‫בשנת ‪ 1986‬נולד ערן סידי עם חסר של כף יד ימין‪.‬‬
‫בשנת ‪ 1997‬הגישה משפחת סידי תביעה נגד הגיניקולוג שביצע‬
‫לאם בדיקת אולטרה סאונד שגרתית במהלך ההריון‪ ,‬בטענה של‬
‫רשלנות באי אבחון חסר כף היד‪.‬‬
‫ביהמ"ש המחוזי פסק כי לא היתה רשלנות בביצוע הבדיקה‪ ,‬שכן‬
‫בשנה הנדונה בדיקת האולטרה סאונד הבסיסית לא כללה סקירת‬
‫גפיים ודחה את התביעה‪.‬‬
‫לעומת זאת ביהמ"ש העליון שדן בערעור על התביעה קבע‬
‫בשנת ‪ 2005‬כי חלה חובה על הרופא הבודק בשנת ‪!!! 1986‬‬
‫ליידע את האישה על מגבלות הבדיקה ועל האפשרות לבצע‬
‫בדיקת אולטרה סאונד מורחבת במסגרת הפרקטיקה הפרטית‪...‬‬
‫ע"א ‪ 4960/04‬סידי‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החלת נורמות רטרוספקטיבית ‪2 -‬‬
‫ילדה נולדה בשנת ‪ 1995‬כשהיא סובלת מתסמונת ‪ X‬שביר‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע כי בתקופה הרלבנטית הבדיקה טרם הומלצה ע"י הגורמים‬
‫המקצועיים ושליחת הנשים לביצועה בוודאי שלא היתה פרקטיקה מחייבת‬
‫את הרופא הסביר‪.‬‬
‫ואולם ביהמ"ש קבע כי מאחר שבמאמרים שפורסמו עובר לשנת ‪1994‬‬
‫מוזכרות בדיקות המבוצעות לאוכלוסייה בעלת סיכון נמוך לצרכי מחקר או‬
‫לצרכים אחרים‪ ,‬היה על רופא סביר הקורא את המאמרים הללו להסיק כי‬
‫"בדיקות סקר" לגילוי הנשאות קיימות גם אם ביצוען עדיין אינו מומלץ‪.‬‬
‫הבדיקה היתה קיימת במועד הרלבנטי ויש לייחס להורים בהתאם להלכת‬
‫סידי ציפייה סבירה כי קיומה יגולה להם ולכן הרופא התרשל בכך שלא ידע‬
‫על קומה ולא גילה להורים על קיומה‪.‬‬
‫הקופה אחראית לכך שלא הפיצה בקרב רופאיה את האפשרות לביצוע‬
‫בדיקה לגילוי הנשאות לתסמונת ‪ X‬שביר גם לנשים ללא כל אינדיקציה‪.‬‬
‫א (ים)‪ 5416/03‬שיר סגל‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"כלל ‪ 30‬הדקות" – ‪OUT‬‬
‫השאלה היא מהו פרק הזמן הסביר לביצוע ניתוח קיסרי ?‬
‫פרק הזמן של ‪ 15‬דקות לבצוע ניתוח קיסרי הוא פרק זמן‬
‫אפשרי וראוי כאשר חדר הניתוח פנוי וכל הצוות זמין‪ ...‬יש‬
‫להשלים‪ ,‬חרף העובדה שהדבר אינו רצוי‪ ,‬גם עם חלוף פרק‬
‫זמן ארוך יותר של כ‪ 25-30 -‬דק' עד לניתוח‪ .‬אולם שיהוי כזה‬
‫בביצוע הניתוח‪ ,‬כדי שיתקבל כשיהוי סביר‪ ,‬מחייב מתן הסבר‪,‬‬
‫המבוסס על נסיבותיו המיוחדות של המקרה הנדון‪ ,‬ועל כך‬
‫שבפועל נעשו מאמצים סבירים לקצר פרק זמן זה דבר שלא‬
‫הסתייע באותן נסיבות‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"כלל ‪ 15‬הדקות" – ‪IN‬‬
‫במקרה שלפנינו‪ ,‬לא ניתן הסבר המצדיק התמשכותו של פרק‬
‫הזמן שחלף בין קבלת ההחלטה על ביצוע הניתוח לבין הביצוע‬
‫בפועל‪.‬‬
‫במקרה שלפנינו נפל שיהוי בלתי מוצדק של כ‪ 6 -‬דקות גם‬
‫בהתמשכות פרק הזמן ממועד קבלת ההחלטה על הניתוח ועד‬
‫לביצועו‪ .‬מכאן‪ ,‬שבסה"כ נפל במקרה זה שיהוי בלתי מוצדק‬
‫בביצוע הניתוח הקיסרי‪ ,‬העולה כדי רשלנות‪ ,‬של ‪31-33‬‬
‫דקות‪ ,‬ולמצער שיהוי של ‪ 21‬דקות‪.‬‬
‫א (ים) ‪ 8005/06‬ב‪.‬ר‪ .‬נ' בי"ח מאיר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית –‬
‫סטנדרט המומחה הטוב‬

‫על הרופא להשתמש ברמת ידע‪ ,‬כשרון ואיכפתיות‪,‬‬
‫הקיימת ומופעלת ע"י רופאים ברמה מקצועית טובה‬
‫ולא ממוצעת‪.‬‬
‫כאשר מדובר ברופא הטוען לכישורים מיוחדים ולהיותו‬
‫מומחה‪ ,‬הרמה הנדרשת ממנו היא בהתאם לכך‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית –‬
‫"המתמחה חשוד"‬
‫אישה שעברה ניתוח קיסרי אלקטיבי בהרדמה ספינלית‪,‬‬
‫נותרה עם נזק לשורשי העצב הפירוניאלי‪ ,‬נזק זה יוחס‬
‫לפגיעה במהלך ההרדמה‪.‬‬
‫וכך אמר ביהמ"ש על המרדים שהיה מתמחה ותיק בעת‬
‫הניתוח‪":‬רף המומחיות הרשמית של הנתבע שהוא נמוך‬
‫לטעמי‪ ,‬גם אם הוא בעל ניסיון מעשי רב‪ ,‬יש בו כדי ליצור‬
‫חיזוק לטענות התובעת וספק באשר לביצועה הנאות של‬
‫ההרדמה "‬
‫‪...‬‬
‫ת"א ‪ 072682/99‬פני אלמליח‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החלת כלל הדבר מדבר בעדו‬
‫בתי‪-‬המשפט מחילים את כלל "הדבר מדבר בעדו" באופן‬
‫"ליברלי" ומעבירים את נטל השכנוע מכתפי התובעים אל‬
‫כתפי הנתבעים להוכיח שלא היתה רשלנות מצידם‪.‬‬
‫התנאים להחלת הכלל (ס' ‪ 41‬לפקודת הנזיקין)‪:‬‬
‫ התובע לא ידע ולא יכול היה לדעת על הנסיבות שהביאו‬‫לידי הנזק‬
‫ הנזק נגרם על‪-‬ידי נכס בשליטת המזיק‬‫ המקרה מתיישב יותר עם המסקנה שהיתה רשלנות‬‫מאשר עם העדרה‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בסיבוכים נדירים‬
‫אישה הרה עברה דיקור מי שפיר בשבוע ‪ 18‬להריונה‪ ,‬אשר‬
‫הסתבך בזיהום תוך רחמי‪ ,‬שהוביל לספסיס סוער ולמותה‬
‫של האישה‪.‬‬
‫ועדת בדיקה של משרד הבריאות לא מצאה התרשלות‬
‫בטיפול במנוחה מצד גורם רפואי כלשהו‪.‬‬
‫בעלה וילדיה של המנוחה הגישו תביעה נגד הרופא המטפל‬
‫שביצע את הדיקור בטענה שהדיקור נעשה באופן רשלני‪,‬‬
‫ללא ניקוי מתאים של איזור הבטן בו בוצעה הדקירה‬
‫וכתוצאה מכך נגרם הזיהום שהוביל למותה‪.‬‬
‫לא הוגשה חוו"ד מטעם התובעים לתמיכה בטענותיהם‪ ,‬והם‬
‫בקשו להחיל את הכלל של "הדבר מדבר בעדו"‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בסיבוכים נדירים‬
‫ביהמש פסק כי "מהעדויות שנשמעו בבית המשפט ומחומר‬
‫הראיות שהובא‪ ,‬ניתן לקבוע כי השימוש בחומר החיטוי‬
‫פולידין ואלכוהול היה נפוץ ומקובל לצורך עריכת הדיקור‬
‫וכי הנתבעים פעלו על‪-‬פי הנהוג והמקובל בכגון דא‪ ...‬ואין‬
‫לבוא לנתבעים בטרוניה באשר לפרקטיקה בה נהגו"‬
‫ואולם העובדה ‪ -‬שמדובר בתוצאה נדירה ובלתי צפוייה‬
‫למדי של דיקור מי שפיר שגרם לזיהום חריף ברחם‬
‫האשה ומותה עקב כך ‪ -‬תומכת בתחולת הכלל של הדבר‬
‫מדבר בעדו‪ .‬זה מצביע יותר על קיומה של התרשלות מאשר‬
‫על העדרה‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בסיבוכים נדירים‬
‫אף כי התובעים לא הוכיחו את הסיבה הממשית והישירה לזיהום‬
‫בגופה של המנוחה ולמותה כתוצאה מכך‪ ,‬שוכנעתי – על‪-‬פי מאזן‬
‫ההסתברויות במשפט האזרחי – כי ההסתברות שהיא נפטרה עקב‬
‫רשלנותם הרפואית של הנתבעים עולה על ההסתברות כי הפגיעה‬
‫לא היתה תוצאה של התרשלות כזו‪.‬‬
‫נטל השכנוע בדבר העדר התרשלות עבר לכתפי הנתבעים‬
‫ומשהם לא עמדו בו – דין התביעה להתקבל‪.‬‬
‫נקבע שהרופא שביצע את הדיקור אחראי ברשלנות משום שלא‬
‫הרים את הנטל להסביר באיזה מנגנון אירע הזיהום שלא‬
‫באחריותו‪.‬‬
‫א (ת"א) ‪ 89/96‬עזבון המנוחה ג'ומאנה מראר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשומות רפואיות – כלל "הנזק הראייתי"‬

‫"מקום שצריך להיעשות רישום רפואי וזה לא נעשה‪ ,‬ולא‬
‫ניתן הסבר מניח את הדעת למחדל זה‪ ,‬יועבר נטל ההוכחה‬
‫בדבר העובדות השנויות במחלוקת‪ ,‬שיכלו להתבהר מתוך‬
‫הרישום‪ ,‬אל כתפי הרופא או המוסד‪ ,‬שבמסגרתו ניתנו‬
‫השירותים הרפואיים‪".‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫נתונים על העברת נטל הראיה –‬

‫דו"ח ועדת שפניץ‬

‫נראה שנושא הרשומה הרפואית‪ ,‬ליקוי בה או היעדרה הוא‬
‫בעל השלכות מרכזיות בתחום תביעות הרשלנות הרפואית‪,‬‬
‫היכול לעיתים להשפיע באופן מהותי על תוצאת הדיון‬
‫בתביעה‪.‬‬
‫בשני שליש מן המקרים בהם העביר בית‪-‬המשפט את הנטל‬
‫מכתפי התובעים אל כתפי הנתבעים‪ ,‬בשל ליקוי ברשומה‬
‫הרפואית‪ ,‬הם לא הצליחו להתמודד עמו ולהרים אותו‪,‬‬
‫ונקבעה אחריות של המטפלים לנזקם של התובעים‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫התובע יליד ‪ 1939‬אושפז עקב אוטם שריר הלב‪.‬‬
‫בוצע צינתור שבמהלכו הוזרק חומר ניגוד מסוג‬
‫אורוגרפין‪.‬‬
‫סמוך לאחר ההזרקה התלונן התובע על הרגשה‬
‫לא טובה‪ .‬תוך שתי דקות היתה ירידה בלחץ‬
‫הדם‪ ,‬פרפור חדרים ואיבוד הכרה‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)2‬‬

‫האבחנה – שוק אנפילקטי עקב רגישות ליוד‪.‬‬
‫החלה פעולת החייאה אליה הצטרפו רופאים‬
‫בכירים וביניהם מנהל המחלקה הקרדיולוגית‬
‫ומנהל יחידת הצינתורים‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)3‬‬

‫פעולות ההחייאה כללו‪ :‬עיסוי חזה‪ ,‬מכות‬
‫חשמל‪ ,‬החדרת קוצב לב זמני והזלפת‬
‫תרופות שונות‪.‬‬
‫רק בחלוף כ‪ 40 -‬דקות חזר הלב לתפקד‪,‬‬
‫אלא שבזמן זה נגרם נזק מוחי קשה והתובע‬
‫נותר במצב וגטטיבי‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)4‬‬

‫נקבע כי לא היתה רשלנות בטיפול שקיבל התובע‬
‫עד שלב ההחייאה‪.‬‬
‫השאלה במחלוקת היתה האם ההחייאה בוצעה‬
‫בסבירות ובמיומנות‪.‬‬
‫עיון בכל הרישומים וסיכום הראיות בעניין זה‬
‫מעלה מספר בעיות; פרט לרישום הטכנאית על‬
‫מתן לידוקאין‪ ,‬אין רישום ישיר כלשהו על מצב‬
‫התובע במהלך המשבר‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)5‬‬

‫אין חולק כי מדובר באירוע קשה גם‬
‫לצוות הרפואי וניתן להבין כי הצוות דאג‬
‫קודם כל לטיפול בתובע ופחות לביצוע‬
‫רישומים‪ ,‬אולם מהנתונים עולה כי‬
‫חסרים רישומים וחלקם לא מדויקים או‬
‫לא ברורים דיים‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)6‬‬

‫התוצאה המעשית היא כי הרישום הלקוי‬
‫נזקף לחובת הנתבע ברשלנות רישומית‬
‫ונטל ההוכחה כי אין התרשלות של‬
‫הנתבע בעצם הטיפול הינו על הנתבע‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)7‬‬

‫הסברי הנתבע‪ ,‬לפיהם הצוות הרפואי היה שקוע כולו‬
‫בהחייאה ולכן אין לצפות ואין לדרוש תשומת לב‬
‫לרישום‪ ,‬הינם הסברים שובי לב אך אינם הסברים‬
‫מלאים‪.‬‬
‫הרשלנות הרישומית שפורטה לעיל שללה מהתובע את‬
‫היכולת לבודד חלק מהתהליך ולברר כראוי האם‬
‫במהלך ההחייאה היו נתונים שאיפשרו טיפול אחר או‬
‫אבחנה אחרת‪ .‬איננו יודעים מה סדר מתן כמות כה‬
‫גדולה של אדרנלין‪ ,‬ומה היו התגובות לכך‪...‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)8‬‬

‫אם היו רישומים ראויים בזמן ההחייאה‪ ,‬הן‬
‫על סדר התרופות וכמותן והן על לחצי דם‪,‬‬
‫יתכן והיו בידי התובע כלים טובים יותר‬
‫להראות כי במהלך החייאה כה ארוכה היה‬
‫אפשר לנקוט דרכים נוספות‪.‬‬
‫נקבע כי הנתבעים אחראים ל‪ 30% -‬מן הנזק‬
‫של התובע‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל הראייתי בשל אי ביצוע בדיקה‬

‫אישה הרה בהריון ראשון (לאחר ‪ 3‬שנים של טיפולי‬
‫עקרות) הגיעה לבי"ח בשבוע ה‪ 31 -‬להריון לאחר שחשה‬
‫ברע‪ .‬בביה"ח אובחנה הפרדות שיליה ומוות תוך רחמי‪,‬‬
‫על רקע רעלת הריון‪.‬‬
‫השאלה במחלוקת היתה האם הפרדות השיליה היתה‬
‫פתאומית או שהגיניקולוג אצלו ביקרה בבוקר אותו יום‪,‬‬
‫היה יכול כבר אז‪ ,‬לאבחן הפרדות שיליה‪ ,‬לשלוח אותה‬
‫בדחיפות לחדר לידה ולמנוע מוות תוך רחמי‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל הראייתי בשל אי ביצוע בדיקה‬

‫כיוון שהרופא לא ערך בדיקה של רגישות הבטן בעת הביקור של‬
‫האישה אצלו‪ ,‬קבע ביהמ"ש כי הוא גרם בכך נזק ראייתי לתובעת‬
‫כי נמנע ממנה להוכיח כי כבר באותה עת סבלה מהפרדות‬
‫שיליה‪...‬‬
‫לאור זאת הועבר הנטל אל הרופא לשכנע‪ ,‬כי באותו שלב בו נמנע‬
‫מלבצע את הבדיקה‪ ,‬לא סבלה האישה מבטן רגישה ולא היתה‬
‫שרויה בתהליך של הפרדות שיליה‪.‬‬
‫הרופא לא הצליח לעמוד בנטל זה ולכן נקבע כי הוא אחראי למות‬
‫העובר‪...‬‬
‫ע"א ‪ 9328/02‬לאה מאיר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"קשר סיבתי נסיבתי"‬
‫הוריה של פגה שנולדה בשבוע ‪ 29‬להריון בעקבות‬
‫הפרדות שליה‪ ,‬הגישו תביעה נגד ביה"ח‪ ,‬בטענה שהיה‬
‫איחור בביצוע ניתוח קיסרי לאם וכתוצאה מכך סובלת‬
‫הילדה משיתוק מוחין ופיגור שכלי‪.‬‬
‫התביעה הסתמכה על חוו"ד גניקולוגית בלבד ואילו‬
‫ההגנה הסתמכה על חוו"ד של נוירופדיאטר ונאונטולוג‬
‫ששללו קשר סיבתי בין הנזקים לבין העיכוב בביצוע‬
‫הניתוח הקיסרי וקבעו כי יש לשייכם לנזקי הפגות‬
‫בלבד‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"קשר סיבתי נסיבתי"‬
‫ביהמ"ש קבע כי קיים קשר "סיבתי נסיבתי" בין‬
‫התרשלות הרופאים שהתעכבו בביצוע הניתוח הקיסרי‪,‬‬
‫לבין הנזק שנגרם לפגה ולפיכך הטיל אחריות על‬
‫ביה"ח לפצות אותה על ‪ 40%‬מן הנזק שלה‪.‬‬
‫ביהמ"ש העליון אישר את פסה"ד המחוזי וקבע כי‬
‫לבימ"ש יש שיקול דעת לקבוע כי קיים קשר "סיבתי‬
‫נסיבתי" ואת שיעור האחריות ההסתברותי לנזק‬
‫(הפיצוי הופחת ל‪ 20% -‬מן הנזק)‪.‬‬
‫פס"ד מלול עדן‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫דרישות ההסבר בנסיבות מיוחדות‬

‫“ייתכנו מקרים בהם לסיכונים בעלי הסתברות נמוכה‬
‫תהיה משמעות מיוחדת לחולה הספציפי‪ .‬במקרה‬
‫כזה‪ ,‬למרות האחוז הנמוך יכללו אותם סיכונים‬
‫בתחום המידע המהותי הנדרש לחולה לשם החלטה‬
‫מושכלת אם לעבור את הטיפול הרפואי”‪.‬‬

‫ת”א (י‪-‬ם) ‪1109/97‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רף ההסבר בניתוחים אלקטיביים‬

‫"ההסבר הנדרש לקבלת הסכמה מדעת לניתוח‬
‫אלקטיבי – שאף בלעדיו ניתן לקיים אורח חיים‬
‫רגיל – נכלל ברף העליון של חובת הגילוי‪ ,‬והוא‬
‫כולל‪ ,‬בנוסף להתייחסות לסיכויי ההצלחה גם מתן‬
‫הזהרה מפני הסיבוכים האפשריים‪ ...‬גם אם‬
‫סיבוכים אלו נדירים‪".‬‬
‫ע"א ‪6153/97‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רף ההסבר בניתוחים אלקטיביים ‪-‬‬

‫‪RSD‬‬

‫"בענייננו מדובר בסיבוך המתרחש בקרב ‪0.5% - 0.3%‬‬
‫מהניתוחים – גם אם שיעור זה אינו גבוה‪ ,‬הרי מדובר בסיבוך‬
‫חמור‪ ,‬העלול לגרום להפיכתה של הגפה לחסרת כל תפקוד‪ ...‬כיוון‬
‫שמדובר בניתוח אלקטיבי חובת ההסבר נמצאת ברף העליון‪ .‬סיכון‬
‫‪ RSD‬הינו בגדר המידע שהתובע היה רשאי לצפות‪ ,‬באורח סביר‪,‬‬
‫כי יגולה לו‪ ,‬כדי שיוכל לשקלו במסגרת גיבוש דעתו לעניין‬
‫הסכמתו לטיפול הרפואי‪"...‬‬

‫ת"א ‪ 920/99‬יצחק נ' שע"צ‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רף ההסבר ברפואה פרטית‬

‫"רפואה פרטית בה קיים ניגוד עניינים מובנה בין‬
‫השאיפה המסחרית להרבות בניתוחים לבין‬
‫האינטרס של המטופל‪ ,‬כדי להקהות את עוקצו של‬
‫ניגוד העניינים יש להעמיד את המטופל על הסיכונים‬
‫והסיכויים שבניתוח המוצע לרבות החלופה שלא‬
‫לבצע כלל ניתוח סיכוייה וסיכוניה‪".‬‬
‫ע"א ‪6153/97‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫חובת ההסבר על טיפולים מחוץ לסל‬
‫בנסיבות מתאימות עשוי להיווצר צורך ליידע את המטופל לגבי‬
‫אפשרות טיפול המוצעת רק במסגרת הרפואה הפרטית ואולי אף‬
‫במסגרת שירותי רפואה מעבר לים‪ .‬כך יש לעשות‪ ,‬אכן‪,‬‬
‫כשמדובר בטיפול או בתרופה שעשויים לסייע לחולה ואינם‬
‫זמינים ברפואה הציבורית בארץ‪.‬‬
‫כשחולה אובחן כסובל ממחלה מסויימת‪ ,‬וישנה תרופה שאינה‬
‫מצויה ב"סל" – מקובל עלי שעל הרופא ליידע את החולה בדבר‬
‫קיומה של התרופה‪.‬‬
‫עליו להשאיר להחלטתו של החולה את השאלה אם לרכוש את‬
‫התרופה מכספו אם לאו‪ .‬שאלה זו כרוכה לא אחת באפשרויות‬
‫הכספיות של החולה וגם בפער בין ההשפעה של התרופה‬
‫שב"סל" לזו שאינה נמצאת בו‪ ,‬על הרופא לספק את המידע‬
‫הנדרש‪ ,‬והחולה‪ -‬יחליט‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ע"א ‪ 4960/04‬סידי‬

‫פגיעה באוטונומיה – פיצוי ללא נזק‬

‫אישה אושפזה בבית חולים לניתוח אורטופדי בשל‬
‫דפורמציה ברגל‪ .‬בסופו של דבר‪ ,‬במקום ניתוח לתיקון‬
‫הדפורמציה עברה ביופסיה בכתף בשל ממצא ידוע בכתף‬
‫שנחשד להיות גידול ממאיר‪ .‬בעקבות הביופסיה נותרה עם‬
‫מגבלה קשה בתפקוד הכתף‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פגיעה באוטונומיה‬
‫המטופלת טענה כי לא הוסברו לה הסיכונים הכרוכים‬
‫בביופסיה ולפיכך לא נתנה הסכמה מדעת לביצוע הפעולה‪.‬‬
‫נקבע כי גם לו היו נפרשים בפניה הסיכונים היתה נותנת‬
‫הסכמתה לביופסיה בשל הסיכון הממשי שמדובר בגידול‬
‫ממאיר‪.‬‬
‫למרות זאת נפסק כי היתה פגיעה באוטונומיה שלה והיא‬
‫זכאית לפיצוי כספי‪...‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פגיעה באוטונומיה‬

‫“ההכרה בזכותו של החולה לפיצוי על‬
‫הפגיעה באוטונומיה שלו‪ ,‬מקום בו הופרה‬
‫חובה זו‪ ,‬עשויה לתרום לכך שחובה זו‬
‫תקוים הלכה למעשה”‪.‬‬
‫ע”א ‪ 2781/03‬מיאסה עלי דעקה‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות בפגיעה באוטונומיה‬

‫הפרת חובת הזהירות ‪ -‬אי מתן הסברים‬
‫למטופלים לפני ביצוע טיפולים‬
‫נזק ‪ -‬פגיעה באוטונומיה של המטופל‬
‫קשר סיבתי ‪ -‬בין אי מתן ההסברים לבין‬
‫עוצם ההפתעה מן הסיבוך שהתרחש‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫משמעות העדרו של טופס הסכמה ייעודי‬
‫ניתוח סימפטקטומי (נגד הזעת יתר)‪ ,‬שבוצע בשנת ‪ 1999‬והסתבך‬
‫בהזעת יתר פיצויית‪.‬‬
‫המטופל הגיש תביעה בטענה שלא הוזהר מפני הסיבוך האמור‪.‬‬
‫התובע הוחתם על טופס הסכמה סטנדרטי (לא ייעודי)‪ ,‬משום שעד‬
‫השנה האמורה לא פותח טופס ייעודי מתאים‪.‬‬
‫הרופא המנתח רשם בגיליון כי הוסברו הסיכונים הכרוכים בפעולה‬
‫והעיד בבימ"ש כי הוא מסביר לכל המטופלים‪ ,‬ללא יוצא מן הכלל‪,‬‬
‫כי הבעיה עם הניתוח היא שבמקרים רבים מאוד‪ ,‬למעלה מ‪50% -‬‬
‫מופיעה הזעה פיצויית‪ ,‬וב‪ 2-3% -‬מן המקרים ההזעה הפיצויית‬
‫יכולה להיות משמעותית ביותר‪.‬‬
‫סטודנטית שהועסקה במרפאתו של הרופא ונכחה בזמן שקיבל‬
‫חולים אישרה את עדותו בעניין ההסברים‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫חוק זכויות‬

‫החולה‪ ,‬התשנ”ו‪1996-‬‬

‫סעיף ‪ :14‬אופן מתן הסכמה מדעת‬

‫(א)‬

‫‪.....‬‬

‫(ב)‬

‫הסכמה מדעת לטיפול רפואי המנוי בתוספת תינתן‬
‫במסמך בכתב‪ ,‬שיכלול את תמצית ההסבר שניתן‬
‫למטופל‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫חוק זכויות‬

‫החולה‪ ,‬התשנ”ו‪1996-‬‬

‫תוספת‬
‫(סעיפים ‪)15 ,14‬‬
‫(‪ )1‬ניתוחים‪ ,‬למעט כירורגיה זעירה‪.‬‬
‫(‪ )2‬צינתורים של כלי דם‪.‬‬
‫(‪ )3‬דיאליזה‪.‬‬
‫(‪ )4‬טיפול בקרינה מייננת (רדיותרפיה)‪.‬‬
‫(‪ )5‬טיפולי הפריה חוץ‪-‬גופית‪.‬‬
‫(‪ )6‬כימותרפיה לטיפול בתהליכים ממאירים‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בהעדר טופס הסכמה ייעודי‬
‫נקבע (בערעור) כי נוכח הוראות חוק זכויות החולה אין די בטפסים הערוכים‬
‫על פי תקנות בריאות העם (טופסי הסכמה)‪ ,‬התשמ"ד‪. 1984-‬‬
‫ככל הנראה המערכת הרפואית התאימה עצמה להוראות אלה באיחור מסויים‪,‬‬
‫ובמועד הרלוונטי (‪ )1999‬עדיין נעשה שימוש בטפסים הישנים‪ ,‬תוך הפרת‬
‫הוראת החוק‪.‬‬
‫אין לשלול את האפשרות‪ ,‬לפיה הפרת החובה לעגן את הסכמת המטופל‬
‫במסמך בכתב שיכלול את "תמצית ההסבר שניתן למטופל"‪ ,‬שוללת‪ ,‬מניה‬
‫וביה‪ ,‬את האפשרות שאכן מדובר ב"הסכמה מדעת"‪.‬‬
‫דרישת הכתב בחוק היא "דרישה מהותית" ובהעדרו של טופס הסכמה מדעת‬
‫ערוך כדין‪ ,‬יש לקבוע‪ ,‬למצער‪ ,‬כי במקרה של מחלוקת‪ ,‬המטפל הוא זה‬
‫שצריך להוכיח קיומה של הסכמה זו‪.‬‬
‫ע"א ‪ 6299/05‬צורף‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ומה הדין כשיש טופס חתום ?!‬

‫נולדה‬

‫בשנת ‪1998‬‬
‫(מיקרופטלמיה)‪.‬‬
‫בשבוע ‪ 21‬להריון בוצעה לאם בדיקת אולטרה‪-‬סאונד בסיסית‬
‫במסגרת הקופה שנמצאה תקינה‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע כי לא ניתן לגלות את המום במסגרת בדיקה בסיסית‬
‫אך יש אפשרות לגלות זאת בבדיקה מורחבת‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע כי היה מדובר בהריון שלא בסיכון גבוה ולא היה‬
‫מקום לביצוע סקירה מורחבת‪/‬מכוונת‪.‬‬
‫האם חתמה על טופס בקשה לביצוע בדיקת על‪-‬קול לפיה היא‬
‫מודעת לכך שמדובר בבדיקה בסיסית וכי באפשרותה לבצע‬
‫בדיקה מורחבת באופן פרטי‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תינוקת‬

‫כשהיא‬

‫סובלת‬

‫מעיוורון‬

‫חתימה ללא הסבר – לאו הסכמה היא‬
‫ביהמ"ש קבע כי הרופאים הסבירו לאם כי הבדיקה אותה היא עומדת לבצע‬
‫היא בדיקה בסיסית וכי קיימת בדיקה משוכללת יותר אותה ניתן לבצע באופן‬
‫פרטי ואולם בכך לא די‪.‬‬
‫האם לא הבינה לאשורה את האבחנה בין הבדיקה הבסיסית והמורחבת ואם‬
‫היתה מבינה היתה בוחרת לבצע את הבדיקה על חשבונה‪ .‬יש כשל בשרשרת‬
‫המידע אשר נמסר לאם‪.‬‬

‫לא די בקיומה של פרקטיקה לפיה מיידעים את האישה כי קיימת‬
‫בדיקה מורחבת‪ ,‬העדר הנחיות ברורות ונהלים מוגדרים באשר‬
‫להיקף המידע שיש למסור למטופלת לעניין אפשרותה לבצע‬
‫בדיקה מורחבת ‪...‬ואי מתן הסבר הולם בטרם ביצוע הבדיקה‬
‫הבסיסית הינם בגדר נוהל בלתי סביר‪...‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תוצאות הערעור‬
‫המלצת ביהמ"ש‪:‬‬

‫לאור קשיים שהתגלעו בהכרעת בימ"ש קמא בשאלת‬
‫החבות ולאור זאת שבימ"ש קמא הכריע בפסק דינו‬
‫בסוגיות שלא היו בחזית הדיון יבוטל פסק דינו של‬
‫בימ"ש קמא והסכום אשר שולם לתובעים יישאר בידם‪.‬‬

‫התובעים הסכימו להצעת ביהמ"ש שמשמעותה‬
‫שפסה"ד מבוטל‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ההחמרה השיפוטית –‬
‫הנזק הממוני‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫הלכת "השנים האבודות" –‬
‫עזבון אטינגר ז"ל‬

‫פס"ד תקדימי ניתן‪ ,‬במרץ ‪ ,2004‬על‪-‬ידי בית‪-‬המשפט העליון‬
‫בהרכב של חמישה שופטים בתביעת עזבון של קטין‪ ,‬אשר הלך‬
‫לעולמו בגיל ‪ ,12‬כתוצאה מנפילה לבור בעת משחק עם חבר‪,‬‬
‫בעיר העתיקה בירושלים‬
‫עזבון של קטין אשר הלך לעולמו כתוצאה מרשלנות‪ ,‬זכאי לפיצוי‬
‫בגין הפסד כושר השתכרות ב"שנים האבודות"‪ ,‬בהן לא זכה‬
‫לחיות ולהתפרנס‬
‫זכות דומה קיימת גם לעזבון של בגיר שהלך לעולמו בגיל‬
‫העבודה‬
‫נפגע אשר קוצרה תוחלת חייו כתוצאה מרשלנות זכאי מעתה‬
‫לפיצוי בגין הפסד ההשתכרות שלו ב"שנים האבודות"‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"השנים האבודות" – ההשלכות הכספיות‬
‫נקבע כי חישוב הפסד ההשתכרות ב"שנים האבודות" יהיה מבוסס‬
‫על ‪ 30%‬מן השכר הממוצע במשק (בתקופה מגיל ‪18-21‬‬
‫החישוב הוא ‪ 70%‬מן הסכום האמור)‪.‬‬
‫ההנחה המובלעת היא כי ניתן לחסוך ‪ ₪ 2400‬מתוך ‪₪ 8000‬‬
‫בחודש !!!!!‬
‫בתביעת יורשים שהם גם תלויים ‪ ,‬נקבע כי יש ליורשים זכאות‬
‫לקבל פיצוי בגין ראשי נזק שנמצאים מחוץ לתחום החפיפה (כאב‬
‫וסבל וקיצור תוחלת חיים וכ"ו)‬
‫חישוב הפסד ההשתכרות בשנים האבודות‪ ,‬כולל גם חישוב הפסדי‬
‫פנסיה‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫הגידול בפיצוי הכספי‬
‫יולדת לאחר ‪ 3‬שנות טיפולי הפריה בהריון ראשון‪,‬‬
‫נשלחה "להסתובב" כדי לזרז לידה ושבה עם עובר מת‪.‬‬
‫בימ"ש המחוזי קבע אחריות ופסק לאם פיצוי של‬
‫‪ ₪ 300,000‬בגין כאב וסבל‪.‬‬
‫ביהמ"ש העליון קבע כי מגיע פיצוי גם לאב בגין כאב‬
‫וסבל שלו בסכום נוסף של ‪.₪ 250,000‬‬
‫סטיה מהלכה קודמת שחייבה נזק נפשי חמור "בניזוק‬
‫משני" שעולה כדי מחלת נפש או הפרעת נפש הגורמת‬
‫נכות ממשית‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פס"ד לבנה לוי‬

‫הגידול בסכומי הפיצוי‬
‫צעירה שנולדה בשנת ‪ 1985‬כשהיא סובלת משיתוק ביד שמאל‬
‫כתוצאה מפגיעה במקלעת העצבים הברכיאלית‪ ,‬הגישה בשנת‬
‫‪ 2006‬תביעה נגד ביה"ח בו נולדה בטענה של רשלנות בלידה‪.‬‬
‫בינתיים סיימה התובעת לימודי משפטים ומנהל עסקים ובמהלך‬
‫המשפט עשתה התמחות במשפטים‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע שיש אחריות לביה"ח ופסק לה פיצוי גלובלי בגין‬
‫הפסד השתכרות בסך של ‪ ₪ 800,000‬ובנוסף ‪ ₪ 600,000‬כאב‬
‫וסבל‪ ₪ 1,000,000 ,‬עזרת צד ג' ו‪ ₪ 85,000 -‬הוצאות ‪....‬‬

‫א (ים) ‪8363/06‬פדילה נ' בי"ח מאיר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"ועדת שפניץ" – אין מקום להגביל בחוק את‬
‫הפיצוי לתובעים בגין רשלנות רפואית‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫לאן מועדות פנינו?‬

‫‪ ‬המשך החמרה שיפוטית ?‬
‫‪ ‬התמתנות והתייצבות ?‬
‫‪ ‬התערבות חקיקתית ?‬
‫ימים יגידו‪....‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תודה !‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬


Slide 39

‫עדכונים בפסיקת בתי‪-‬המשפט‬
‫בתביעות רשלנות רפואית‬
‫עו"ד טליה חלמיש‪-‬שני‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬
‫מקבוצת מדנס‬
‫מאי ‪2009‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תמונת המצב‬
‫בשנים האחרונות אנו עדים לעליה ניכרת של ההוצאה‬
‫בגין תביעות אחריות מקצועית בתחום הרפואה‪.‬‬
‫העליה נובעת בעיקר מ"אינפלציה שיפוטית" שהביאה‬
‫לגידול ניכר בפיצויים המשולמים לתובעים‪.‬‬
‫התשלומים השנתיים בתביעות הרשלנות הרפואית‪ ,‬גדלו‬
‫בעשור האחרון ב‪.700% -‬‬
‫במקביל גדלו הפרמיות בצורה דרמטית והכיסויים‬
‫הוגבלו‪.‬‬
‫מוסדות רפואיים ורופאים פרטיים העוסקים בתחומים‬
‫בסיכון גבוה (לידות‪ US ,‬מיילדותי‪ ,‬כירורגיה פלסטית‬
‫וכ"ו) נתקלים בקושי להשיג כיסוי ביטוחי‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫התפתחות התביעות בבימ"ש‬

‫‪1994 - 2008‬‬

‫‪1,200‬‬
‫‪1,100‬‬
‫‪1,000‬‬
‫‪900‬‬
‫‪800‬‬
‫‪700‬‬
‫‪600‬‬
‫‪500‬‬
‫‪400‬‬
‫‪300‬‬
‫‪200‬‬
‫‪100‬‬
‫‪0‬‬

‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫‪2002‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫‪1994‬‬

‫מדד גידול התשלומים‬

‫‪1995 - 2008‬‬

‫‪3100%‬‬
‫‪2800%‬‬
‫‪2500%‬‬
‫‪2200%‬‬
‫‪1900%‬‬

‫‪1600%‬‬
‫‪1300%‬‬
‫‪1000%‬‬
‫‪700%‬‬
‫‪400%‬‬
‫‪100%‬‬
‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫‪2002‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫התפתחות התביעות בבימ"ש‬
‫מיילדות וגינקולוגיה‬

‫‪240‬‬

‫‪210‬‬

‫‪180‬‬

‫‪150‬‬

‫‪120‬‬

‫‪90‬‬

‫‪60‬‬

‫‪30‬‬

‫‪0‬‬
‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2002‬‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫מדד גידול התשלומים‬
‫מיילדות וגינקולוגיה‬

‫‪11100%‬‬
‫‪10100%‬‬
‫‪9100%‬‬
‫‪8100%‬‬
‫‪7100%‬‬
‫‪6100%‬‬
‫‪5100%‬‬
‫‪4100%‬‬
‫‪3100%‬‬
‫‪2100%‬‬
‫‪1100%‬‬
‫‪100%‬‬

‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫‪2002‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫מקצועות קליניים מובילים בשיעור הסיכון‬
‫‪1991 - 2008‬‬
‫מיילדות‬
‫כירורגיה כללית‬

‫‪40%‬‬

‫קרדיולוגיה‬

‫שיעור הסיכון הכספי‬

‫‪35%‬‬
‫‪30%‬‬

‫רפואת שיניים‬

‫‪25%‬‬

‫אורטופדיה‬

‫‪20%‬‬

‫נוירוכירורגיה‬

‫‪15%‬‬
‫‪10%‬‬

‫גינקולוגיה‬

‫‪5%‬‬

‫אופטלמולוגיה‬

‫‪0%‬‬

‫‪18%‬‬

‫שיעור התיקים עם סיכון כספי‬

‫‪16%‬‬
‫‪14%‬‬
‫‪12%‬‬
‫‪10%‬‬
‫‪8%‬‬
‫‪6%‬‬
‫‪4%‬‬
‫‪2%‬‬
‫‪0%‬‬

‫* ‪ 3%‬ומעלה‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫דו"ח ועדת "שפניץ"‪-‬‬

‫הועדה הבין משרדית לבחינת הדרכים להקטנת ההוצאה‬
‫הציבורית בגין תביעות הרשלנות הרפואית‬

‫מסתמנת בפסיקה מגמה של הרחבת אחריותם של בעלי‬
‫מקצועות הרפואה והמוסדות הרפואיים – החל בסוגית‬
‫ההתרשלות (ירידת קרנה של הלכת הפרקטיקה‬
‫המקובלת)‪ ,‬המשך בסיבתיות (אובדן סיכויי החלמה)‬
‫וכלה בהרחבת העילות (רשלנות בגין הסכמה מדעת)‬
‫וראשי נזק (פגיעה באוטונומיה)‪.‬‬
‫מהנתונים עולה כי במשך השנים עלו סכומי הפיצויים‬
‫הממוצעים שנפסקו בתביעות רשלנות רפואית‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫הגידול בפיצוי הממוצע לתובעים‬
‫שנת תשלום‬
‫‪2004‬‬
‫‪2005‬‬
‫‪2006‬‬
‫‪2007‬‬
‫‪2008‬‬

‫תשלום ממוצע לתובע (בדולר)‬
‫‪21,872‬‬
‫‪33,700‬‬
‫‪34,935‬‬
‫‪44,839‬‬
‫‪62,374‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פיצוי עבור כאב וסבל ב– ‪ 100%‬נכות‬

‫‪1997-2008‬‬

‫‪1600000‬‬

‫‪1400000‬‬

‫‪1200000‬‬

‫‪1000000‬‬

‫‪800000‬‬

‫‪600000‬‬

‫‪400000‬‬

‫‪200000‬‬

‫‪0‬‬
‫‪2009‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2005‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2003‬‬

‫‪2001‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1997‬‬

‫פיצוי עבור מות קטינים (קיצור תוחלת חיים‪+‬כאב וסבל)‬
‫‪1998-2006‬‬
‫‪1800000‬‬

‫‪1600000‬‬

‫‪1400000‬‬

‫‪1200000‬‬

‫‪1000000‬‬

‫‪800000‬‬

‫‪600000‬‬

‫‪400000‬‬

‫‪200000‬‬

‫‪0‬‬
‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2002‬‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ההתפתחויות המשפטיות‬

‫עמדה סלחנית‬

‫עמדה ביקורתית‬

‫עמדה מחמירה‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫סלחנות שיפוטית‬

‫(‪)1961‬‬

‫"אשה‪ ...‬באה למחלקה הגינקולוגית לשם ניתוח קל‬
‫ברחמה ויצאה מהמחלקה שבעת יסורים ובעלת מום‬
‫לכל ימי חייה‪...‬‬
‫הטיפול אשר החולה קיבלה בבית החולים לא היה כפי‬
‫שצריך היה לצפותו מבעלי מקצוע מעולים וכן קרו תוך‬
‫כדי טיפול הזנחות וטעויות שונות‪ ,‬אשר הביאו לידי‬
‫תוצאות מעציבות במצב בריאותה‪...‬‬
‫רופא בשר ודם עשוי לטעות‪ ,‬ולא כל טעות מהווה‬
‫רשלנות‪"...‬‬

‫התביעה נדחתה‬
‫(ע"א ‪ 280/60‬פרדו נ' פלדמן‪ ,‬פד' (טו') ‪)1961‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫בקרה שיפוטית‬
‫עולם הרפואה אינו חסין מביקורת שיפוטית ומחשיפה של מעשי רשלנות‬
‫מקצועיים‪ .‬ביקורת זו היא אחת הערובות החשובות להקפדה על מתן טיפול‬
‫רפואי נאות‪.‬‬
‫לא כל טעות באבחנה או בטיפול‬
‫מצביעה בהכרח על רשלנות‪.‬‬
‫אחריות הרופאים‪ ,‬ברשלנות‬
‫אזרחית או פלילית‪ ,‬צריכה‬
‫להיקבע‪ ,‬רק אם הוכח שבנתוני‬
‫זמן אמת פעלו הרופאים‬
‫באי מיומנות מקצועית‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫בקרה שיפוטית – האם היא מקדמת את‬
? ‫בטיחות הטיפול‬
Most patient-safety experts continue to believe that the
threat of liability is the primary barrier to the
development of effective and comprehensive patient
safety programs in hospitals. I suggest, on the
contrary…that judicial recognition of an explicit “right
to safety” for hospital patients, with correlative duty of
hospitals to implement patient-safety measures can
become the primary motivator for the development of
systems to improve patient safety.
George J. Annas. J.D., NEJM 354;19 May11,2006
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫בקרה שיפוטית‬

‫‪‬‬
‫שיפור איכות הרפואה‬
‫הרשומה הרפואית‬
‫• רישום מפורט יותר‬
‫• שמירה על רשומות‬

‫תהליך הבקרה הרפואית‬
‫• ניהול סיכונים‬
‫• אבטחת איכות‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תקשורת עם מטופלים‬
‫• הסכמה מדעת‬
‫• גילוי נאות על תקלות‬

‫ניהול הטיפול הרפואי‬
‫• פרוטוקולים ונהלים‬
‫• הנחיות קליניות‬

‫החמרה שיפוטית‬

‫‪‬‬
‫רפואה מתגוננת‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬

‫ריבוי בדיקות וטיפולים מיותרים‬
‫יצירת מתח ביחסי מטפל‪-‬מטופל‬
‫הוצאות מוגברות לתשלום ביטוח‬
‫סגירת פעילויות בסיכון ביטוחי גבוה‬
‫קושי להשיג כיסוי ביטוחי‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית‬

‫(‪)1998‬‬

‫"חיובם של הרופא וקופת‬
‫חולים בדין הוא פרי של חוכמה‬
‫לאחר מעשה‪ .‬הרף שהוצב‬
‫לקביעת אחריותם‪ ,‬הוצב בגובה‬
‫כה רב‪ ,‬עד שלא רק הרופא‬
‫הסביר אינו יכול לעוברו‪ ,‬אלא‬
‫גם הרופא המומחה המובהק‬
‫ייכשל בכך"‪.‬‬
‫(השופטת שטרסברג‪-‬כהן בדעת מיעוט‬
‫ע"א ‪ 3709,3264/96‬קופ"ח נ' פלד ואח')‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית – ההנמקה‬
‫"אין להטיל את העומס הכלכלי של הטעות הרפואית‬
‫על החולה‪ ,‬אלא מן הראוי כי יוטל‪ ,‬עקרונית‪ ,‬על‬
‫הרופא בעל הטעות שממנו יפוזר ממילא על ציבור‬
‫רחב יותר באמצעות ביטוח האחריות המקצועית‪.‬‬
‫יתרה מזו‪ ,‬הטלת האחריות האישית על הרופא‪...‬‬
‫עשויה לעודד את מילוי החובה המקצועית‬
‫להתעדכנות בספרות המקצועית‪"...‬‬
‫(השופט אנגלרד ע"א ‪ 3709,3264/96‬קופ"ח נ' פלד ואח')‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ההחמרה השיפוטית –‬
‫שאלת האחריות‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"החמרת" האחריות של המטפלים‬
‫"פרקטיקה רצויה" במקום "פרקטיקה מצויה"‬
‫החלת נורמות התנהגות רטרוספקטיבית‪" -‬דרך עוקפת פרקטיקה‬
‫מקובלת"‬
‫מבחן "המומחה הטוב" במקום "הרופא הסביר"‬
‫החלת כלל "הדבר מדבר בעדו" במקרי סיבוכים נדירים‬
‫החלה מסיבית של "כלל הנזק הראייתי"‬
‫החלת אחריות במקרים של "קשר סיבתי נסיבתי"‬
‫קביעת חובות מוגברות בכל הנוגע להסברים למטופלים עובר‬
‫למתן לטיפולים רפואיים‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"פרקטיקה מצויה" לעומת "פרקטיקה רצויה"‬
‫העובדות ‪ -‬רביד נ' קליפורד‬

‫ביום ‪ 5.4.84‬הגיעה רביד בת החמש למרפאת שיניים לצורך‬
‫טיפול שיניים‪ .‬כהכנה לטיפול הזריק לה הרופא זריקת הרדמה‬
‫מקומית בלסתה התחתונה מצד ימין‪ .‬הרופא השתמש לצורך‬
‫ההזרקה במזרק לא שואב‪ ,‬שהיה מקובל לשימוש באותה תקופה‬
‫(פרקטיקה מקובלת)‪.‬‬
‫זמן קצר לאחר ההזרקה נטתה רביד על צידה ולא הצליחה‬
‫להתייצב‪ .‬היא היתה מנומנמת והוחלט להעבירה לטיפול בבית‪-‬‬
‫חולים‪ .‬כתוצאה מן האירוע סובלת רביד עד היום מהמיפרזיס‬
‫במחצית הגוף השמאלי ומהפרעות נוירולוגיות וקוגנטיביות‪.‬‬
‫הסתבר כי חומר ההזרקה חדר לכלי דם משם נדד למוח וגרם‬
‫לקריש דם ולאוטם מוחי‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"פרקטיקה מצויה" לעומת "פרקטיקה רצויה"‬
‫ההכרעה המשפטית‬

‫העובדה שרופא נהג בהתאם לפרקטיקה המקובלת‬
‫בתחומו‪ ,‬היא כשלעצמה‪ ,‬אינה מעניקה לו הגנה‬
‫מוחלטת ולעולם מצוי בידי בית המשפט לקבוע‪ ,‬כי‬
‫פרקטיקה נהוגה זו אינה עולה בקנה אחד עם חובת‬
‫הזהירות של רופא כלפי מטופל‪.‬‬
‫פרקטיקה מקובלת מהווה פרמטר‪ ,‬ואפילו פרמטר‬
‫חשוב‪ ,‬במכלול השיקולים שעל בית המשפט לשקול‬
‫בבואו לקבוע את סטנדרט ההתנהגות הראוי‪ ,‬אולם‬
‫אין היא הפרמטר היחיד אשר בית המשפט יתחשב בו‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫די היה באמצעי פשוט וזמין למנוע סיכון ידוע של‬
‫חדירת מזרק עם חומר הרדמה לתוך עורק‪ ,‬דבר אשר‬
‫עלול לגרום לתופעות לוואי משמעותיות‪ .‬כל זאת‬
‫ללא תוספת עלות משמעותית‪.‬‬
‫בנסיבות אלה אין מנוס מן המסקנה כי רופא התרשל‬
‫שכן רופא זהיר היה בוחר למנוע סיכון זה באמצעות‬
‫שימוש במזרקים שואבים‪.‬‬
‫רביד נ' קליפורד‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬
‫הנורמות אינן נקבעות על‪-‬ידי מומחים אלה או אחרים‪ ,‬אלא‬
‫על‪-‬ידי בית‪-‬המשפט‪.‬‬
‫שאלת תפקידו של מנתח בחדר ניתוח היא עניין ערכי‬
‫ונורמטיבי שמתפקידו של בית‪-‬המשפט להכריע בו‪.‬‬
‫עדות יו"ר המועצה הלאומית לכירורגיה‪ ,‬הרדמה וטיפול נמרץ‬
‫כי אין אחריות הדדית בין מנתח לרופא מרדים‪ ,‬כפי שבא לידי‬
‫ביטוי בסיכום ישיבת המועצה הלאומית הנ"ל‪ ,‬אין לראות בה‬
‫משום נורמה נכונה‪ ,‬ולפיכך אין לפעול על‪-‬פיה‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬

‫(‪)2‬‬

‫אם נרשם בסיכום ישיבת מועצת איגוד רופאי העיניים‪ ,‬כי‬
‫המנתח אחראי כלפי המנותח על הניתוח ותוצאותיו בלבד‪,‬‬
‫והמרדים אחראי כלפי המטופל על תהליך ההרדמה ותוצאותיו‪,‬‬
‫אין לראות בכך כאילו כל אחד מהם אחראי רק על תחומו‪,‬‬
‫וחייבת להיות הדדיות ביניהם‪ ,‬ולמרות שאין למנתח "אחריות‬
‫על" הרי שיש לו אחריות על סימני החיים של המנותח‪ ,‬לא‬
‫פחות מאשר למרדים‪ ,‬ועל‪-‬כן עמדת איגוד רופאי העיניים כפי‬
‫שבאה לידי ביטוי במסמך הנ"ל‪ ,‬אינה משקפת את הנורמה‬
‫המחייבת‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬

‫(‪)3‬‬

‫המסמך בדבר חלוקת אחריות בחדר הניתוח של ההסתדרות‬
‫הרפואית בישראל‪ ,‬קובע כי שיתוף פעולה בין הרופא המנתח‬
‫והרופא המרדים בניתוח חיוני להצלחת הטיפול וכך יש אכן‬
‫לנהוג‪ ,‬אולם ההסתייגות שעל‪-‬פיה אין הרופא המנתח אחראי‬
‫לפעולות המבוצעות על‪-‬ידי הרופא המרדים‪ ,‬כפי שהרופא‬
‫המרדים אינו אחראי על פעולות המבוצעות על‪-‬ידי הרופא‬
‫המנתח‪ ,‬איננה נורמה שיש לפעול על‪-‬פיה‪ ,‬שכן ברור שהמנתח‬
‫אינו אחראי על פעולות המרדים‪ ,‬אולם אין בכך כדי לסייג‬
‫אחריותו לעקוב אחר סימני החיים של המנותח‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬

‫(‪)4‬‬

‫כאשר מנותח פונה למנתח בבקשה לנתחו אין הוא יוצר קשר אחד עם‬
‫המרדים וקשר אחר עם המנתח‪ ...‬יש לייחס לו אחריות מעבר לעצם‬
‫הפעולה הכירורגית‪ ,‬המנותח מצפה ממנו להיות אחראי על חייו בעת‬
‫ביצוע הניתוח – ולאו דווקא בעת ביצוע הפעולה הכירורגית גרידא‪.‬‬
‫כל מנתח חייב להיות שותף מלא למעקב אחר סימני חיים של המנותח‪ ,‬גם‬
‫תוך כדי ובמהלך הניתוח‪ ,‬ואין הוא רשאי להטיל את האחריות הבלעדית‬
‫על כך על כתפי המרדים‪.‬‬
‫חובתו של המנתח היתה להאזין לקולות המוניטור ע"מ לוודא שהוא‬
‫ממשיך לנתח אדם חי ולא מחוסר חיים‪ .‬אם הוא לא עושה כן הוא‬
‫מתרשל‪.‬‬
‫המנתח שלא עשה כן הורשע בעבירה של מעשה פזיזות ורשלנות‪.‬‬
‫פ (תא) ‪ 40016/07‬מ"י נ' אסותא ואח'‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החלת נורמות רטרוספקטיבית‬
‫בשנת ‪ 1986‬נולד ערן סידי עם חסר של כף יד ימין‪.‬‬
‫בשנת ‪ 1997‬הגישה משפחת סידי תביעה נגד הגיניקולוג שביצע‬
‫לאם בדיקת אולטרה סאונד שגרתית במהלך ההריון‪ ,‬בטענה של‬
‫רשלנות באי אבחון חסר כף היד‪.‬‬
‫ביהמ"ש המחוזי פסק כי לא היתה רשלנות בביצוע הבדיקה‪ ,‬שכן‬
‫בשנה הנדונה בדיקת האולטרה סאונד הבסיסית לא כללה סקירת‬
‫גפיים ודחה את התביעה‪.‬‬
‫לעומת זאת ביהמ"ש העליון שדן בערעור על התביעה קבע‬
‫בשנת ‪ 2005‬כי חלה חובה על הרופא הבודק בשנת ‪!!! 1986‬‬
‫ליידע את האישה על מגבלות הבדיקה ועל האפשרות לבצע‬
‫בדיקת אולטרה סאונד מורחבת במסגרת הפרקטיקה הפרטית‪...‬‬
‫ע"א ‪ 4960/04‬סידי‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החלת נורמות רטרוספקטיבית ‪2 -‬‬
‫ילדה נולדה בשנת ‪ 1995‬כשהיא סובלת מתסמונת ‪ X‬שביר‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע כי בתקופה הרלבנטית הבדיקה טרם הומלצה ע"י הגורמים‬
‫המקצועיים ושליחת הנשים לביצועה בוודאי שלא היתה פרקטיקה מחייבת‬
‫את הרופא הסביר‪.‬‬
‫ואולם ביהמ"ש קבע כי מאחר שבמאמרים שפורסמו עובר לשנת ‪1994‬‬
‫מוזכרות בדיקות המבוצעות לאוכלוסייה בעלת סיכון נמוך לצרכי מחקר או‬
‫לצרכים אחרים‪ ,‬היה על רופא סביר הקורא את המאמרים הללו להסיק כי‬
‫"בדיקות סקר" לגילוי הנשאות קיימות גם אם ביצוען עדיין אינו מומלץ‪.‬‬
‫הבדיקה היתה קיימת במועד הרלבנטי ויש לייחס להורים בהתאם להלכת‬
‫סידי ציפייה סבירה כי קיומה יגולה להם ולכן הרופא התרשל בכך שלא ידע‬
‫על קומה ולא גילה להורים על קיומה‪.‬‬
‫הקופה אחראית לכך שלא הפיצה בקרב רופאיה את האפשרות לביצוע‬
‫בדיקה לגילוי הנשאות לתסמונת ‪ X‬שביר גם לנשים ללא כל אינדיקציה‪.‬‬
‫א (ים)‪ 5416/03‬שיר סגל‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"כלל ‪ 30‬הדקות" – ‪OUT‬‬
‫השאלה היא מהו פרק הזמן הסביר לביצוע ניתוח קיסרי ?‬
‫פרק הזמן של ‪ 15‬דקות לבצוע ניתוח קיסרי הוא פרק זמן‬
‫אפשרי וראוי כאשר חדר הניתוח פנוי וכל הצוות זמין‪ ...‬יש‬
‫להשלים‪ ,‬חרף העובדה שהדבר אינו רצוי‪ ,‬גם עם חלוף פרק‬
‫זמן ארוך יותר של כ‪ 25-30 -‬דק' עד לניתוח‪ .‬אולם שיהוי כזה‬
‫בביצוע הניתוח‪ ,‬כדי שיתקבל כשיהוי סביר‪ ,‬מחייב מתן הסבר‪,‬‬
‫המבוסס על נסיבותיו המיוחדות של המקרה הנדון‪ ,‬ועל כך‬
‫שבפועל נעשו מאמצים סבירים לקצר פרק זמן זה דבר שלא‬
‫הסתייע באותן נסיבות‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"כלל ‪ 15‬הדקות" – ‪IN‬‬
‫במקרה שלפנינו‪ ,‬לא ניתן הסבר המצדיק התמשכותו של פרק‬
‫הזמן שחלף בין קבלת ההחלטה על ביצוע הניתוח לבין הביצוע‬
‫בפועל‪.‬‬
‫במקרה שלפנינו נפל שיהוי בלתי מוצדק של כ‪ 6 -‬דקות גם‬
‫בהתמשכות פרק הזמן ממועד קבלת ההחלטה על הניתוח ועד‬
‫לביצועו‪ .‬מכאן‪ ,‬שבסה"כ נפל במקרה זה שיהוי בלתי מוצדק‬
‫בביצוע הניתוח הקיסרי‪ ,‬העולה כדי רשלנות‪ ,‬של ‪31-33‬‬
‫דקות‪ ,‬ולמצער שיהוי של ‪ 21‬דקות‪.‬‬
‫א (ים) ‪ 8005/06‬ב‪.‬ר‪ .‬נ' בי"ח מאיר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית –‬
‫סטנדרט המומחה הטוב‬

‫על הרופא להשתמש ברמת ידע‪ ,‬כשרון ואיכפתיות‪,‬‬
‫הקיימת ומופעלת ע"י רופאים ברמה מקצועית טובה‬
‫ולא ממוצעת‪.‬‬
‫כאשר מדובר ברופא הטוען לכישורים מיוחדים ולהיותו‬
‫מומחה‪ ,‬הרמה הנדרשת ממנו היא בהתאם לכך‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית –‬
‫"המתמחה חשוד"‬
‫אישה שעברה ניתוח קיסרי אלקטיבי בהרדמה ספינלית‪,‬‬
‫נותרה עם נזק לשורשי העצב הפירוניאלי‪ ,‬נזק זה יוחס‬
‫לפגיעה במהלך ההרדמה‪.‬‬
‫וכך אמר ביהמ"ש על המרדים שהיה מתמחה ותיק בעת‬
‫הניתוח‪":‬רף המומחיות הרשמית של הנתבע שהוא נמוך‬
‫לטעמי‪ ,‬גם אם הוא בעל ניסיון מעשי רב‪ ,‬יש בו כדי ליצור‬
‫חיזוק לטענות התובעת וספק באשר לביצועה הנאות של‬
‫ההרדמה "‬
‫‪...‬‬
‫ת"א ‪ 072682/99‬פני אלמליח‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החלת כלל הדבר מדבר בעדו‬
‫בתי‪-‬המשפט מחילים את כלל "הדבר מדבר בעדו" באופן‬
‫"ליברלי" ומעבירים את נטל השכנוע מכתפי התובעים אל‬
‫כתפי הנתבעים להוכיח שלא היתה רשלנות מצידם‪.‬‬
‫התנאים להחלת הכלל (ס' ‪ 41‬לפקודת הנזיקין)‪:‬‬
‫ התובע לא ידע ולא יכול היה לדעת על הנסיבות שהביאו‬‫לידי הנזק‬
‫ הנזק נגרם על‪-‬ידי נכס בשליטת המזיק‬‫ המקרה מתיישב יותר עם המסקנה שהיתה רשלנות‬‫מאשר עם העדרה‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בסיבוכים נדירים‬
‫אישה הרה עברה דיקור מי שפיר בשבוע ‪ 18‬להריונה‪ ,‬אשר‬
‫הסתבך בזיהום תוך רחמי‪ ,‬שהוביל לספסיס סוער ולמותה‬
‫של האישה‪.‬‬
‫ועדת בדיקה של משרד הבריאות לא מצאה התרשלות‬
‫בטיפול במנוחה מצד גורם רפואי כלשהו‪.‬‬
‫בעלה וילדיה של המנוחה הגישו תביעה נגד הרופא המטפל‬
‫שביצע את הדיקור בטענה שהדיקור נעשה באופן רשלני‪,‬‬
‫ללא ניקוי מתאים של איזור הבטן בו בוצעה הדקירה‬
‫וכתוצאה מכך נגרם הזיהום שהוביל למותה‪.‬‬
‫לא הוגשה חוו"ד מטעם התובעים לתמיכה בטענותיהם‪ ,‬והם‬
‫בקשו להחיל את הכלל של "הדבר מדבר בעדו"‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בסיבוכים נדירים‬
‫ביהמש פסק כי "מהעדויות שנשמעו בבית המשפט ומחומר‬
‫הראיות שהובא‪ ,‬ניתן לקבוע כי השימוש בחומר החיטוי‬
‫פולידין ואלכוהול היה נפוץ ומקובל לצורך עריכת הדיקור‬
‫וכי הנתבעים פעלו על‪-‬פי הנהוג והמקובל בכגון דא‪ ...‬ואין‬
‫לבוא לנתבעים בטרוניה באשר לפרקטיקה בה נהגו"‬
‫ואולם העובדה ‪ -‬שמדובר בתוצאה נדירה ובלתי צפוייה‬
‫למדי של דיקור מי שפיר שגרם לזיהום חריף ברחם‬
‫האשה ומותה עקב כך ‪ -‬תומכת בתחולת הכלל של הדבר‬
‫מדבר בעדו‪ .‬זה מצביע יותר על קיומה של התרשלות מאשר‬
‫על העדרה‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בסיבוכים נדירים‬
‫אף כי התובעים לא הוכיחו את הסיבה הממשית והישירה לזיהום‬
‫בגופה של המנוחה ולמותה כתוצאה מכך‪ ,‬שוכנעתי – על‪-‬פי מאזן‬
‫ההסתברויות במשפט האזרחי – כי ההסתברות שהיא נפטרה עקב‬
‫רשלנותם הרפואית של הנתבעים עולה על ההסתברות כי הפגיעה‬
‫לא היתה תוצאה של התרשלות כזו‪.‬‬
‫נטל השכנוע בדבר העדר התרשלות עבר לכתפי הנתבעים‬
‫ומשהם לא עמדו בו – דין התביעה להתקבל‪.‬‬
‫נקבע שהרופא שביצע את הדיקור אחראי ברשלנות משום שלא‬
‫הרים את הנטל להסביר באיזה מנגנון אירע הזיהום שלא‬
‫באחריותו‪.‬‬
‫א (ת"א) ‪ 89/96‬עזבון המנוחה ג'ומאנה מראר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשומות רפואיות – כלל "הנזק הראייתי"‬

‫"מקום שצריך להיעשות רישום רפואי וזה לא נעשה‪ ,‬ולא‬
‫ניתן הסבר מניח את הדעת למחדל זה‪ ,‬יועבר נטל ההוכחה‬
‫בדבר העובדות השנויות במחלוקת‪ ,‬שיכלו להתבהר מתוך‬
‫הרישום‪ ,‬אל כתפי הרופא או המוסד‪ ,‬שבמסגרתו ניתנו‬
‫השירותים הרפואיים‪".‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫נתונים על העברת נטל הראיה –‬

‫דו"ח ועדת שפניץ‬

‫נראה שנושא הרשומה הרפואית‪ ,‬ליקוי בה או היעדרה הוא‬
‫בעל השלכות מרכזיות בתחום תביעות הרשלנות הרפואית‪,‬‬
‫היכול לעיתים להשפיע באופן מהותי על תוצאת הדיון‬
‫בתביעה‪.‬‬
‫בשני שליש מן המקרים בהם העביר בית‪-‬המשפט את הנטל‬
‫מכתפי התובעים אל כתפי הנתבעים‪ ,‬בשל ליקוי ברשומה‬
‫הרפואית‪ ,‬הם לא הצליחו להתמודד עמו ולהרים אותו‪,‬‬
‫ונקבעה אחריות של המטפלים לנזקם של התובעים‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫התובע יליד ‪ 1939‬אושפז עקב אוטם שריר הלב‪.‬‬
‫בוצע צינתור שבמהלכו הוזרק חומר ניגוד מסוג‬
‫אורוגרפין‪.‬‬
‫סמוך לאחר ההזרקה התלונן התובע על הרגשה‬
‫לא טובה‪ .‬תוך שתי דקות היתה ירידה בלחץ‬
‫הדם‪ ,‬פרפור חדרים ואיבוד הכרה‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)2‬‬

‫האבחנה – שוק אנפילקטי עקב רגישות ליוד‪.‬‬
‫החלה פעולת החייאה אליה הצטרפו רופאים‬
‫בכירים וביניהם מנהל המחלקה הקרדיולוגית‬
‫ומנהל יחידת הצינתורים‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)3‬‬

‫פעולות ההחייאה כללו‪ :‬עיסוי חזה‪ ,‬מכות‬
‫חשמל‪ ,‬החדרת קוצב לב זמני והזלפת‬
‫תרופות שונות‪.‬‬
‫רק בחלוף כ‪ 40 -‬דקות חזר הלב לתפקד‪,‬‬
‫אלא שבזמן זה נגרם נזק מוחי קשה והתובע‬
‫נותר במצב וגטטיבי‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)4‬‬

‫נקבע כי לא היתה רשלנות בטיפול שקיבל התובע‬
‫עד שלב ההחייאה‪.‬‬
‫השאלה במחלוקת היתה האם ההחייאה בוצעה‬
‫בסבירות ובמיומנות‪.‬‬
‫עיון בכל הרישומים וסיכום הראיות בעניין זה‬
‫מעלה מספר בעיות; פרט לרישום הטכנאית על‬
‫מתן לידוקאין‪ ,‬אין רישום ישיר כלשהו על מצב‬
‫התובע במהלך המשבר‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)5‬‬

‫אין חולק כי מדובר באירוע קשה גם‬
‫לצוות הרפואי וניתן להבין כי הצוות דאג‬
‫קודם כל לטיפול בתובע ופחות לביצוע‬
‫רישומים‪ ,‬אולם מהנתונים עולה כי‬
‫חסרים רישומים וחלקם לא מדויקים או‬
‫לא ברורים דיים‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)6‬‬

‫התוצאה המעשית היא כי הרישום הלקוי‬
‫נזקף לחובת הנתבע ברשלנות רישומית‬
‫ונטל ההוכחה כי אין התרשלות של‬
‫הנתבע בעצם הטיפול הינו על הנתבע‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)7‬‬

‫הסברי הנתבע‪ ,‬לפיהם הצוות הרפואי היה שקוע כולו‬
‫בהחייאה ולכן אין לצפות ואין לדרוש תשומת לב‬
‫לרישום‪ ,‬הינם הסברים שובי לב אך אינם הסברים‬
‫מלאים‪.‬‬
‫הרשלנות הרישומית שפורטה לעיל שללה מהתובע את‬
‫היכולת לבודד חלק מהתהליך ולברר כראוי האם‬
‫במהלך ההחייאה היו נתונים שאיפשרו טיפול אחר או‬
‫אבחנה אחרת‪ .‬איננו יודעים מה סדר מתן כמות כה‬
‫גדולה של אדרנלין‪ ,‬ומה היו התגובות לכך‪...‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)8‬‬

‫אם היו רישומים ראויים בזמן ההחייאה‪ ,‬הן‬
‫על סדר התרופות וכמותן והן על לחצי דם‪,‬‬
‫יתכן והיו בידי התובע כלים טובים יותר‬
‫להראות כי במהלך החייאה כה ארוכה היה‬
‫אפשר לנקוט דרכים נוספות‪.‬‬
‫נקבע כי הנתבעים אחראים ל‪ 30% -‬מן הנזק‬
‫של התובע‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל הראייתי בשל אי ביצוע בדיקה‬

‫אישה הרה בהריון ראשון (לאחר ‪ 3‬שנים של טיפולי‬
‫עקרות) הגיעה לבי"ח בשבוע ה‪ 31 -‬להריון לאחר שחשה‬
‫ברע‪ .‬בביה"ח אובחנה הפרדות שיליה ומוות תוך רחמי‪,‬‬
‫על רקע רעלת הריון‪.‬‬
‫השאלה במחלוקת היתה האם הפרדות השיליה היתה‬
‫פתאומית או שהגיניקולוג אצלו ביקרה בבוקר אותו יום‪,‬‬
‫היה יכול כבר אז‪ ,‬לאבחן הפרדות שיליה‪ ,‬לשלוח אותה‬
‫בדחיפות לחדר לידה ולמנוע מוות תוך רחמי‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל הראייתי בשל אי ביצוע בדיקה‬

‫כיוון שהרופא לא ערך בדיקה של רגישות הבטן בעת הביקור של‬
‫האישה אצלו‪ ,‬קבע ביהמ"ש כי הוא גרם בכך נזק ראייתי לתובעת‬
‫כי נמנע ממנה להוכיח כי כבר באותה עת סבלה מהפרדות‬
‫שיליה‪...‬‬
‫לאור זאת הועבר הנטל אל הרופא לשכנע‪ ,‬כי באותו שלב בו נמנע‬
‫מלבצע את הבדיקה‪ ,‬לא סבלה האישה מבטן רגישה ולא היתה‬
‫שרויה בתהליך של הפרדות שיליה‪.‬‬
‫הרופא לא הצליח לעמוד בנטל זה ולכן נקבע כי הוא אחראי למות‬
‫העובר‪...‬‬
‫ע"א ‪ 9328/02‬לאה מאיר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"קשר סיבתי נסיבתי"‬
‫הוריה של פגה שנולדה בשבוע ‪ 29‬להריון בעקבות‬
‫הפרדות שליה‪ ,‬הגישו תביעה נגד ביה"ח‪ ,‬בטענה שהיה‬
‫איחור בביצוע ניתוח קיסרי לאם וכתוצאה מכך סובלת‬
‫הילדה משיתוק מוחין ופיגור שכלי‪.‬‬
‫התביעה הסתמכה על חוו"ד גניקולוגית בלבד ואילו‬
‫ההגנה הסתמכה על חוו"ד של נוירופדיאטר ונאונטולוג‬
‫ששללו קשר סיבתי בין הנזקים לבין העיכוב בביצוע‬
‫הניתוח הקיסרי וקבעו כי יש לשייכם לנזקי הפגות‬
‫בלבד‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"קשר סיבתי נסיבתי"‬
‫ביהמ"ש קבע כי קיים קשר "סיבתי נסיבתי" בין‬
‫התרשלות הרופאים שהתעכבו בביצוע הניתוח הקיסרי‪,‬‬
‫לבין הנזק שנגרם לפגה ולפיכך הטיל אחריות על‬
‫ביה"ח לפצות אותה על ‪ 40%‬מן הנזק שלה‪.‬‬
‫ביהמ"ש העליון אישר את פסה"ד המחוזי וקבע כי‬
‫לבימ"ש יש שיקול דעת לקבוע כי קיים קשר "סיבתי‬
‫נסיבתי" ואת שיעור האחריות ההסתברותי לנזק‬
‫(הפיצוי הופחת ל‪ 20% -‬מן הנזק)‪.‬‬
‫פס"ד מלול עדן‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫דרישות ההסבר בנסיבות מיוחדות‬

‫“ייתכנו מקרים בהם לסיכונים בעלי הסתברות נמוכה‬
‫תהיה משמעות מיוחדת לחולה הספציפי‪ .‬במקרה‬
‫כזה‪ ,‬למרות האחוז הנמוך יכללו אותם סיכונים‬
‫בתחום המידע המהותי הנדרש לחולה לשם החלטה‬
‫מושכלת אם לעבור את הטיפול הרפואי”‪.‬‬

‫ת”א (י‪-‬ם) ‪1109/97‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רף ההסבר בניתוחים אלקטיביים‬

‫"ההסבר הנדרש לקבלת הסכמה מדעת לניתוח‬
‫אלקטיבי – שאף בלעדיו ניתן לקיים אורח חיים‬
‫רגיל – נכלל ברף העליון של חובת הגילוי‪ ,‬והוא‬
‫כולל‪ ,‬בנוסף להתייחסות לסיכויי ההצלחה גם מתן‬
‫הזהרה מפני הסיבוכים האפשריים‪ ...‬גם אם‬
‫סיבוכים אלו נדירים‪".‬‬
‫ע"א ‪6153/97‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רף ההסבר בניתוחים אלקטיביים ‪-‬‬

‫‪RSD‬‬

‫"בענייננו מדובר בסיבוך המתרחש בקרב ‪0.5% - 0.3%‬‬
‫מהניתוחים – גם אם שיעור זה אינו גבוה‪ ,‬הרי מדובר בסיבוך‬
‫חמור‪ ,‬העלול לגרום להפיכתה של הגפה לחסרת כל תפקוד‪ ...‬כיוון‬
‫שמדובר בניתוח אלקטיבי חובת ההסבר נמצאת ברף העליון‪ .‬סיכון‬
‫‪ RSD‬הינו בגדר המידע שהתובע היה רשאי לצפות‪ ,‬באורח סביר‪,‬‬
‫כי יגולה לו‪ ,‬כדי שיוכל לשקלו במסגרת גיבוש דעתו לעניין‬
‫הסכמתו לטיפול הרפואי‪"...‬‬

‫ת"א ‪ 920/99‬יצחק נ' שע"צ‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רף ההסבר ברפואה פרטית‬

‫"רפואה פרטית בה קיים ניגוד עניינים מובנה בין‬
‫השאיפה המסחרית להרבות בניתוחים לבין‬
‫האינטרס של המטופל‪ ,‬כדי להקהות את עוקצו של‬
‫ניגוד העניינים יש להעמיד את המטופל על הסיכונים‬
‫והסיכויים שבניתוח המוצע לרבות החלופה שלא‬
‫לבצע כלל ניתוח סיכוייה וסיכוניה‪".‬‬
‫ע"א ‪6153/97‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫חובת ההסבר על טיפולים מחוץ לסל‬
‫בנסיבות מתאימות עשוי להיווצר צורך ליידע את המטופל לגבי‬
‫אפשרות טיפול המוצעת רק במסגרת הרפואה הפרטית ואולי אף‬
‫במסגרת שירותי רפואה מעבר לים‪ .‬כך יש לעשות‪ ,‬אכן‪,‬‬
‫כשמדובר בטיפול או בתרופה שעשויים לסייע לחולה ואינם‬
‫זמינים ברפואה הציבורית בארץ‪.‬‬
‫כשחולה אובחן כסובל ממחלה מסויימת‪ ,‬וישנה תרופה שאינה‬
‫מצויה ב"סל" – מקובל עלי שעל הרופא ליידע את החולה בדבר‬
‫קיומה של התרופה‪.‬‬
‫עליו להשאיר להחלטתו של החולה את השאלה אם לרכוש את‬
‫התרופה מכספו אם לאו‪ .‬שאלה זו כרוכה לא אחת באפשרויות‬
‫הכספיות של החולה וגם בפער בין ההשפעה של התרופה‬
‫שב"סל" לזו שאינה נמצאת בו‪ ,‬על הרופא לספק את המידע‬
‫הנדרש‪ ,‬והחולה‪ -‬יחליט‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ע"א ‪ 4960/04‬סידי‬

‫פגיעה באוטונומיה – פיצוי ללא נזק‬

‫אישה אושפזה בבית חולים לניתוח אורטופדי בשל‬
‫דפורמציה ברגל‪ .‬בסופו של דבר‪ ,‬במקום ניתוח לתיקון‬
‫הדפורמציה עברה ביופסיה בכתף בשל ממצא ידוע בכתף‬
‫שנחשד להיות גידול ממאיר‪ .‬בעקבות הביופסיה נותרה עם‬
‫מגבלה קשה בתפקוד הכתף‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פגיעה באוטונומיה‬
‫המטופלת טענה כי לא הוסברו לה הסיכונים הכרוכים‬
‫בביופסיה ולפיכך לא נתנה הסכמה מדעת לביצוע הפעולה‪.‬‬
‫נקבע כי גם לו היו נפרשים בפניה הסיכונים היתה נותנת‬
‫הסכמתה לביופסיה בשל הסיכון הממשי שמדובר בגידול‬
‫ממאיר‪.‬‬
‫למרות זאת נפסק כי היתה פגיעה באוטונומיה שלה והיא‬
‫זכאית לפיצוי כספי‪...‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פגיעה באוטונומיה‬

‫“ההכרה בזכותו של החולה לפיצוי על‬
‫הפגיעה באוטונומיה שלו‪ ,‬מקום בו הופרה‬
‫חובה זו‪ ,‬עשויה לתרום לכך שחובה זו‬
‫תקוים הלכה למעשה”‪.‬‬
‫ע”א ‪ 2781/03‬מיאסה עלי דעקה‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות בפגיעה באוטונומיה‬

‫הפרת חובת הזהירות ‪ -‬אי מתן הסברים‬
‫למטופלים לפני ביצוע טיפולים‬
‫נזק ‪ -‬פגיעה באוטונומיה של המטופל‬
‫קשר סיבתי ‪ -‬בין אי מתן ההסברים לבין‬
‫עוצם ההפתעה מן הסיבוך שהתרחש‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫משמעות העדרו של טופס הסכמה ייעודי‬
‫ניתוח סימפטקטומי (נגד הזעת יתר)‪ ,‬שבוצע בשנת ‪ 1999‬והסתבך‬
‫בהזעת יתר פיצויית‪.‬‬
‫המטופל הגיש תביעה בטענה שלא הוזהר מפני הסיבוך האמור‪.‬‬
‫התובע הוחתם על טופס הסכמה סטנדרטי (לא ייעודי)‪ ,‬משום שעד‬
‫השנה האמורה לא פותח טופס ייעודי מתאים‪.‬‬
‫הרופא המנתח רשם בגיליון כי הוסברו הסיכונים הכרוכים בפעולה‬
‫והעיד בבימ"ש כי הוא מסביר לכל המטופלים‪ ,‬ללא יוצא מן הכלל‪,‬‬
‫כי הבעיה עם הניתוח היא שבמקרים רבים מאוד‪ ,‬למעלה מ‪50% -‬‬
‫מופיעה הזעה פיצויית‪ ,‬וב‪ 2-3% -‬מן המקרים ההזעה הפיצויית‬
‫יכולה להיות משמעותית ביותר‪.‬‬
‫סטודנטית שהועסקה במרפאתו של הרופא ונכחה בזמן שקיבל‬
‫חולים אישרה את עדותו בעניין ההסברים‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫חוק זכויות‬

‫החולה‪ ,‬התשנ”ו‪1996-‬‬

‫סעיף ‪ :14‬אופן מתן הסכמה מדעת‬

‫(א)‬

‫‪.....‬‬

‫(ב)‬

‫הסכמה מדעת לטיפול רפואי המנוי בתוספת תינתן‬
‫במסמך בכתב‪ ,‬שיכלול את תמצית ההסבר שניתן‬
‫למטופל‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫חוק זכויות‬

‫החולה‪ ,‬התשנ”ו‪1996-‬‬

‫תוספת‬
‫(סעיפים ‪)15 ,14‬‬
‫(‪ )1‬ניתוחים‪ ,‬למעט כירורגיה זעירה‪.‬‬
‫(‪ )2‬צינתורים של כלי דם‪.‬‬
‫(‪ )3‬דיאליזה‪.‬‬
‫(‪ )4‬טיפול בקרינה מייננת (רדיותרפיה)‪.‬‬
‫(‪ )5‬טיפולי הפריה חוץ‪-‬גופית‪.‬‬
‫(‪ )6‬כימותרפיה לטיפול בתהליכים ממאירים‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בהעדר טופס הסכמה ייעודי‬
‫נקבע (בערעור) כי נוכח הוראות חוק זכויות החולה אין די בטפסים הערוכים‬
‫על פי תקנות בריאות העם (טופסי הסכמה)‪ ,‬התשמ"ד‪. 1984-‬‬
‫ככל הנראה המערכת הרפואית התאימה עצמה להוראות אלה באיחור מסויים‪,‬‬
‫ובמועד הרלוונטי (‪ )1999‬עדיין נעשה שימוש בטפסים הישנים‪ ,‬תוך הפרת‬
‫הוראת החוק‪.‬‬
‫אין לשלול את האפשרות‪ ,‬לפיה הפרת החובה לעגן את הסכמת המטופל‬
‫במסמך בכתב שיכלול את "תמצית ההסבר שניתן למטופל"‪ ,‬שוללת‪ ,‬מניה‬
‫וביה‪ ,‬את האפשרות שאכן מדובר ב"הסכמה מדעת"‪.‬‬
‫דרישת הכתב בחוק היא "דרישה מהותית" ובהעדרו של טופס הסכמה מדעת‬
‫ערוך כדין‪ ,‬יש לקבוע‪ ,‬למצער‪ ,‬כי במקרה של מחלוקת‪ ,‬המטפל הוא זה‬
‫שצריך להוכיח קיומה של הסכמה זו‪.‬‬
‫ע"א ‪ 6299/05‬צורף‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ומה הדין כשיש טופס חתום ?!‬

‫נולדה‬

‫בשנת ‪1998‬‬
‫(מיקרופטלמיה)‪.‬‬
‫בשבוע ‪ 21‬להריון בוצעה לאם בדיקת אולטרה‪-‬סאונד בסיסית‬
‫במסגרת הקופה שנמצאה תקינה‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע כי לא ניתן לגלות את המום במסגרת בדיקה בסיסית‬
‫אך יש אפשרות לגלות זאת בבדיקה מורחבת‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע כי היה מדובר בהריון שלא בסיכון גבוה ולא היה‬
‫מקום לביצוע סקירה מורחבת‪/‬מכוונת‪.‬‬
‫האם חתמה על טופס בקשה לביצוע בדיקת על‪-‬קול לפיה היא‬
‫מודעת לכך שמדובר בבדיקה בסיסית וכי באפשרותה לבצע‬
‫בדיקה מורחבת באופן פרטי‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תינוקת‬

‫כשהיא‬

‫סובלת‬

‫מעיוורון‬

‫חתימה ללא הסבר – לאו הסכמה היא‬
‫ביהמ"ש קבע כי הרופאים הסבירו לאם כי הבדיקה אותה היא עומדת לבצע‬
‫היא בדיקה בסיסית וכי קיימת בדיקה משוכללת יותר אותה ניתן לבצע באופן‬
‫פרטי ואולם בכך לא די‪.‬‬
‫האם לא הבינה לאשורה את האבחנה בין הבדיקה הבסיסית והמורחבת ואם‬
‫היתה מבינה היתה בוחרת לבצע את הבדיקה על חשבונה‪ .‬יש כשל בשרשרת‬
‫המידע אשר נמסר לאם‪.‬‬

‫לא די בקיומה של פרקטיקה לפיה מיידעים את האישה כי קיימת‬
‫בדיקה מורחבת‪ ,‬העדר הנחיות ברורות ונהלים מוגדרים באשר‬
‫להיקף המידע שיש למסור למטופלת לעניין אפשרותה לבצע‬
‫בדיקה מורחבת ‪...‬ואי מתן הסבר הולם בטרם ביצוע הבדיקה‬
‫הבסיסית הינם בגדר נוהל בלתי סביר‪...‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תוצאות הערעור‬
‫המלצת ביהמ"ש‪:‬‬

‫לאור קשיים שהתגלעו בהכרעת בימ"ש קמא בשאלת‬
‫החבות ולאור זאת שבימ"ש קמא הכריע בפסק דינו‬
‫בסוגיות שלא היו בחזית הדיון יבוטל פסק דינו של‬
‫בימ"ש קמא והסכום אשר שולם לתובעים יישאר בידם‪.‬‬

‫התובעים הסכימו להצעת ביהמ"ש שמשמעותה‬
‫שפסה"ד מבוטל‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ההחמרה השיפוטית –‬
‫הנזק הממוני‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫הלכת "השנים האבודות" –‬
‫עזבון אטינגר ז"ל‬

‫פס"ד תקדימי ניתן‪ ,‬במרץ ‪ ,2004‬על‪-‬ידי בית‪-‬המשפט העליון‬
‫בהרכב של חמישה שופטים בתביעת עזבון של קטין‪ ,‬אשר הלך‬
‫לעולמו בגיל ‪ ,12‬כתוצאה מנפילה לבור בעת משחק עם חבר‪,‬‬
‫בעיר העתיקה בירושלים‬
‫עזבון של קטין אשר הלך לעולמו כתוצאה מרשלנות‪ ,‬זכאי לפיצוי‬
‫בגין הפסד כושר השתכרות ב"שנים האבודות"‪ ,‬בהן לא זכה‬
‫לחיות ולהתפרנס‬
‫זכות דומה קיימת גם לעזבון של בגיר שהלך לעולמו בגיל‬
‫העבודה‬
‫נפגע אשר קוצרה תוחלת חייו כתוצאה מרשלנות זכאי מעתה‬
‫לפיצוי בגין הפסד ההשתכרות שלו ב"שנים האבודות"‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"השנים האבודות" – ההשלכות הכספיות‬
‫נקבע כי חישוב הפסד ההשתכרות ב"שנים האבודות" יהיה מבוסס‬
‫על ‪ 30%‬מן השכר הממוצע במשק (בתקופה מגיל ‪18-21‬‬
‫החישוב הוא ‪ 70%‬מן הסכום האמור)‪.‬‬
‫ההנחה המובלעת היא כי ניתן לחסוך ‪ ₪ 2400‬מתוך ‪₪ 8000‬‬
‫בחודש !!!!!‬
‫בתביעת יורשים שהם גם תלויים ‪ ,‬נקבע כי יש ליורשים זכאות‬
‫לקבל פיצוי בגין ראשי נזק שנמצאים מחוץ לתחום החפיפה (כאב‬
‫וסבל וקיצור תוחלת חיים וכ"ו)‬
‫חישוב הפסד ההשתכרות בשנים האבודות‪ ,‬כולל גם חישוב הפסדי‬
‫פנסיה‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫הגידול בפיצוי הכספי‬
‫יולדת לאחר ‪ 3‬שנות טיפולי הפריה בהריון ראשון‪,‬‬
‫נשלחה "להסתובב" כדי לזרז לידה ושבה עם עובר מת‪.‬‬
‫בימ"ש המחוזי קבע אחריות ופסק לאם פיצוי של‬
‫‪ ₪ 300,000‬בגין כאב וסבל‪.‬‬
‫ביהמ"ש העליון קבע כי מגיע פיצוי גם לאב בגין כאב‬
‫וסבל שלו בסכום נוסף של ‪.₪ 250,000‬‬
‫סטיה מהלכה קודמת שחייבה נזק נפשי חמור "בניזוק‬
‫משני" שעולה כדי מחלת נפש או הפרעת נפש הגורמת‬
‫נכות ממשית‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פס"ד לבנה לוי‬

‫הגידול בסכומי הפיצוי‬
‫צעירה שנולדה בשנת ‪ 1985‬כשהיא סובלת משיתוק ביד שמאל‬
‫כתוצאה מפגיעה במקלעת העצבים הברכיאלית‪ ,‬הגישה בשנת‬
‫‪ 2006‬תביעה נגד ביה"ח בו נולדה בטענה של רשלנות בלידה‪.‬‬
‫בינתיים סיימה התובעת לימודי משפטים ומנהל עסקים ובמהלך‬
‫המשפט עשתה התמחות במשפטים‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע שיש אחריות לביה"ח ופסק לה פיצוי גלובלי בגין‬
‫הפסד השתכרות בסך של ‪ ₪ 800,000‬ובנוסף ‪ ₪ 600,000‬כאב‬
‫וסבל‪ ₪ 1,000,000 ,‬עזרת צד ג' ו‪ ₪ 85,000 -‬הוצאות ‪....‬‬

‫א (ים) ‪8363/06‬פדילה נ' בי"ח מאיר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"ועדת שפניץ" – אין מקום להגביל בחוק את‬
‫הפיצוי לתובעים בגין רשלנות רפואית‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫לאן מועדות פנינו?‬

‫‪ ‬המשך החמרה שיפוטית ?‬
‫‪ ‬התמתנות והתייצבות ?‬
‫‪ ‬התערבות חקיקתית ?‬
‫ימים יגידו‪....‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תודה !‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬


Slide 40

‫עדכונים בפסיקת בתי‪-‬המשפט‬
‫בתביעות רשלנות רפואית‬
‫עו"ד טליה חלמיש‪-‬שני‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬
‫מקבוצת מדנס‬
‫מאי ‪2009‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תמונת המצב‬
‫בשנים האחרונות אנו עדים לעליה ניכרת של ההוצאה‬
‫בגין תביעות אחריות מקצועית בתחום הרפואה‪.‬‬
‫העליה נובעת בעיקר מ"אינפלציה שיפוטית" שהביאה‬
‫לגידול ניכר בפיצויים המשולמים לתובעים‪.‬‬
‫התשלומים השנתיים בתביעות הרשלנות הרפואית‪ ,‬גדלו‬
‫בעשור האחרון ב‪.700% -‬‬
‫במקביל גדלו הפרמיות בצורה דרמטית והכיסויים‬
‫הוגבלו‪.‬‬
‫מוסדות רפואיים ורופאים פרטיים העוסקים בתחומים‬
‫בסיכון גבוה (לידות‪ US ,‬מיילדותי‪ ,‬כירורגיה פלסטית‬
‫וכ"ו) נתקלים בקושי להשיג כיסוי ביטוחי‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫התפתחות התביעות בבימ"ש‬

‫‪1994 - 2008‬‬

‫‪1,200‬‬
‫‪1,100‬‬
‫‪1,000‬‬
‫‪900‬‬
‫‪800‬‬
‫‪700‬‬
‫‪600‬‬
‫‪500‬‬
‫‪400‬‬
‫‪300‬‬
‫‪200‬‬
‫‪100‬‬
‫‪0‬‬

‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫‪2002‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫‪1994‬‬

‫מדד גידול התשלומים‬

‫‪1995 - 2008‬‬

‫‪3100%‬‬
‫‪2800%‬‬
‫‪2500%‬‬
‫‪2200%‬‬
‫‪1900%‬‬

‫‪1600%‬‬
‫‪1300%‬‬
‫‪1000%‬‬
‫‪700%‬‬
‫‪400%‬‬
‫‪100%‬‬
‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫‪2002‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫התפתחות התביעות בבימ"ש‬
‫מיילדות וגינקולוגיה‬

‫‪240‬‬

‫‪210‬‬

‫‪180‬‬

‫‪150‬‬

‫‪120‬‬

‫‪90‬‬

‫‪60‬‬

‫‪30‬‬

‫‪0‬‬
‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2002‬‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫מדד גידול התשלומים‬
‫מיילדות וגינקולוגיה‬

‫‪11100%‬‬
‫‪10100%‬‬
‫‪9100%‬‬
‫‪8100%‬‬
‫‪7100%‬‬
‫‪6100%‬‬
‫‪5100%‬‬
‫‪4100%‬‬
‫‪3100%‬‬
‫‪2100%‬‬
‫‪1100%‬‬
‫‪100%‬‬

‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫‪2002‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫מקצועות קליניים מובילים בשיעור הסיכון‬
‫‪1991 - 2008‬‬
‫מיילדות‬
‫כירורגיה כללית‬

‫‪40%‬‬

‫קרדיולוגיה‬

‫שיעור הסיכון הכספי‬

‫‪35%‬‬
‫‪30%‬‬

‫רפואת שיניים‬

‫‪25%‬‬

‫אורטופדיה‬

‫‪20%‬‬

‫נוירוכירורגיה‬

‫‪15%‬‬
‫‪10%‬‬

‫גינקולוגיה‬

‫‪5%‬‬

‫אופטלמולוגיה‬

‫‪0%‬‬

‫‪18%‬‬

‫שיעור התיקים עם סיכון כספי‬

‫‪16%‬‬
‫‪14%‬‬
‫‪12%‬‬
‫‪10%‬‬
‫‪8%‬‬
‫‪6%‬‬
‫‪4%‬‬
‫‪2%‬‬
‫‪0%‬‬

‫* ‪ 3%‬ומעלה‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫דו"ח ועדת "שפניץ"‪-‬‬

‫הועדה הבין משרדית לבחינת הדרכים להקטנת ההוצאה‬
‫הציבורית בגין תביעות הרשלנות הרפואית‬

‫מסתמנת בפסיקה מגמה של הרחבת אחריותם של בעלי‬
‫מקצועות הרפואה והמוסדות הרפואיים – החל בסוגית‬
‫ההתרשלות (ירידת קרנה של הלכת הפרקטיקה‬
‫המקובלת)‪ ,‬המשך בסיבתיות (אובדן סיכויי החלמה)‬
‫וכלה בהרחבת העילות (רשלנות בגין הסכמה מדעת)‬
‫וראשי נזק (פגיעה באוטונומיה)‪.‬‬
‫מהנתונים עולה כי במשך השנים עלו סכומי הפיצויים‬
‫הממוצעים שנפסקו בתביעות רשלנות רפואית‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫הגידול בפיצוי הממוצע לתובעים‬
‫שנת תשלום‬
‫‪2004‬‬
‫‪2005‬‬
‫‪2006‬‬
‫‪2007‬‬
‫‪2008‬‬

‫תשלום ממוצע לתובע (בדולר)‬
‫‪21,872‬‬
‫‪33,700‬‬
‫‪34,935‬‬
‫‪44,839‬‬
‫‪62,374‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פיצוי עבור כאב וסבל ב– ‪ 100%‬נכות‬

‫‪1997-2008‬‬

‫‪1600000‬‬

‫‪1400000‬‬

‫‪1200000‬‬

‫‪1000000‬‬

‫‪800000‬‬

‫‪600000‬‬

‫‪400000‬‬

‫‪200000‬‬

‫‪0‬‬
‫‪2009‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2005‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2003‬‬

‫‪2001‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1997‬‬

‫פיצוי עבור מות קטינים (קיצור תוחלת חיים‪+‬כאב וסבל)‬
‫‪1998-2006‬‬
‫‪1800000‬‬

‫‪1600000‬‬

‫‪1400000‬‬

‫‪1200000‬‬

‫‪1000000‬‬

‫‪800000‬‬

‫‪600000‬‬

‫‪400000‬‬

‫‪200000‬‬

‫‪0‬‬
‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2002‬‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ההתפתחויות המשפטיות‬

‫עמדה סלחנית‬

‫עמדה ביקורתית‬

‫עמדה מחמירה‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫סלחנות שיפוטית‬

‫(‪)1961‬‬

‫"אשה‪ ...‬באה למחלקה הגינקולוגית לשם ניתוח קל‬
‫ברחמה ויצאה מהמחלקה שבעת יסורים ובעלת מום‬
‫לכל ימי חייה‪...‬‬
‫הטיפול אשר החולה קיבלה בבית החולים לא היה כפי‬
‫שצריך היה לצפותו מבעלי מקצוע מעולים וכן קרו תוך‬
‫כדי טיפול הזנחות וטעויות שונות‪ ,‬אשר הביאו לידי‬
‫תוצאות מעציבות במצב בריאותה‪...‬‬
‫רופא בשר ודם עשוי לטעות‪ ,‬ולא כל טעות מהווה‬
‫רשלנות‪"...‬‬

‫התביעה נדחתה‬
‫(ע"א ‪ 280/60‬פרדו נ' פלדמן‪ ,‬פד' (טו') ‪)1961‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫בקרה שיפוטית‬
‫עולם הרפואה אינו חסין מביקורת שיפוטית ומחשיפה של מעשי רשלנות‬
‫מקצועיים‪ .‬ביקורת זו היא אחת הערובות החשובות להקפדה על מתן טיפול‬
‫רפואי נאות‪.‬‬
‫לא כל טעות באבחנה או בטיפול‬
‫מצביעה בהכרח על רשלנות‪.‬‬
‫אחריות הרופאים‪ ,‬ברשלנות‬
‫אזרחית או פלילית‪ ,‬צריכה‬
‫להיקבע‪ ,‬רק אם הוכח שבנתוני‬
‫זמן אמת פעלו הרופאים‬
‫באי מיומנות מקצועית‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫בקרה שיפוטית – האם היא מקדמת את‬
? ‫בטיחות הטיפול‬
Most patient-safety experts continue to believe that the
threat of liability is the primary barrier to the
development of effective and comprehensive patient
safety programs in hospitals. I suggest, on the
contrary…that judicial recognition of an explicit “right
to safety” for hospital patients, with correlative duty of
hospitals to implement patient-safety measures can
become the primary motivator for the development of
systems to improve patient safety.
George J. Annas. J.D., NEJM 354;19 May11,2006
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫בקרה שיפוטית‬

‫‪‬‬
‫שיפור איכות הרפואה‬
‫הרשומה הרפואית‬
‫• רישום מפורט יותר‬
‫• שמירה על רשומות‬

‫תהליך הבקרה הרפואית‬
‫• ניהול סיכונים‬
‫• אבטחת איכות‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תקשורת עם מטופלים‬
‫• הסכמה מדעת‬
‫• גילוי נאות על תקלות‬

‫ניהול הטיפול הרפואי‬
‫• פרוטוקולים ונהלים‬
‫• הנחיות קליניות‬

‫החמרה שיפוטית‬

‫‪‬‬
‫רפואה מתגוננת‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬

‫ריבוי בדיקות וטיפולים מיותרים‬
‫יצירת מתח ביחסי מטפל‪-‬מטופל‬
‫הוצאות מוגברות לתשלום ביטוח‬
‫סגירת פעילויות בסיכון ביטוחי גבוה‬
‫קושי להשיג כיסוי ביטוחי‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית‬

‫(‪)1998‬‬

‫"חיובם של הרופא וקופת‬
‫חולים בדין הוא פרי של חוכמה‬
‫לאחר מעשה‪ .‬הרף שהוצב‬
‫לקביעת אחריותם‪ ,‬הוצב בגובה‬
‫כה רב‪ ,‬עד שלא רק הרופא‬
‫הסביר אינו יכול לעוברו‪ ,‬אלא‬
‫גם הרופא המומחה המובהק‬
‫ייכשל בכך"‪.‬‬
‫(השופטת שטרסברג‪-‬כהן בדעת מיעוט‬
‫ע"א ‪ 3709,3264/96‬קופ"ח נ' פלד ואח')‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית – ההנמקה‬
‫"אין להטיל את העומס הכלכלי של הטעות הרפואית‬
‫על החולה‪ ,‬אלא מן הראוי כי יוטל‪ ,‬עקרונית‪ ,‬על‬
‫הרופא בעל הטעות שממנו יפוזר ממילא על ציבור‬
‫רחב יותר באמצעות ביטוח האחריות המקצועית‪.‬‬
‫יתרה מזו‪ ,‬הטלת האחריות האישית על הרופא‪...‬‬
‫עשויה לעודד את מילוי החובה המקצועית‬
‫להתעדכנות בספרות המקצועית‪"...‬‬
‫(השופט אנגלרד ע"א ‪ 3709,3264/96‬קופ"ח נ' פלד ואח')‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ההחמרה השיפוטית –‬
‫שאלת האחריות‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"החמרת" האחריות של המטפלים‬
‫"פרקטיקה רצויה" במקום "פרקטיקה מצויה"‬
‫החלת נורמות התנהגות רטרוספקטיבית‪" -‬דרך עוקפת פרקטיקה‬
‫מקובלת"‬
‫מבחן "המומחה הטוב" במקום "הרופא הסביר"‬
‫החלת כלל "הדבר מדבר בעדו" במקרי סיבוכים נדירים‬
‫החלה מסיבית של "כלל הנזק הראייתי"‬
‫החלת אחריות במקרים של "קשר סיבתי נסיבתי"‬
‫קביעת חובות מוגברות בכל הנוגע להסברים למטופלים עובר‬
‫למתן לטיפולים רפואיים‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"פרקטיקה מצויה" לעומת "פרקטיקה רצויה"‬
‫העובדות ‪ -‬רביד נ' קליפורד‬

‫ביום ‪ 5.4.84‬הגיעה רביד בת החמש למרפאת שיניים לצורך‬
‫טיפול שיניים‪ .‬כהכנה לטיפול הזריק לה הרופא זריקת הרדמה‬
‫מקומית בלסתה התחתונה מצד ימין‪ .‬הרופא השתמש לצורך‬
‫ההזרקה במזרק לא שואב‪ ,‬שהיה מקובל לשימוש באותה תקופה‬
‫(פרקטיקה מקובלת)‪.‬‬
‫זמן קצר לאחר ההזרקה נטתה רביד על צידה ולא הצליחה‬
‫להתייצב‪ .‬היא היתה מנומנמת והוחלט להעבירה לטיפול בבית‪-‬‬
‫חולים‪ .‬כתוצאה מן האירוע סובלת רביד עד היום מהמיפרזיס‬
‫במחצית הגוף השמאלי ומהפרעות נוירולוגיות וקוגנטיביות‪.‬‬
‫הסתבר כי חומר ההזרקה חדר לכלי דם משם נדד למוח וגרם‬
‫לקריש דם ולאוטם מוחי‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"פרקטיקה מצויה" לעומת "פרקטיקה רצויה"‬
‫ההכרעה המשפטית‬

‫העובדה שרופא נהג בהתאם לפרקטיקה המקובלת‬
‫בתחומו‪ ,‬היא כשלעצמה‪ ,‬אינה מעניקה לו הגנה‬
‫מוחלטת ולעולם מצוי בידי בית המשפט לקבוע‪ ,‬כי‬
‫פרקטיקה נהוגה זו אינה עולה בקנה אחד עם חובת‬
‫הזהירות של רופא כלפי מטופל‪.‬‬
‫פרקטיקה מקובלת מהווה פרמטר‪ ,‬ואפילו פרמטר‬
‫חשוב‪ ,‬במכלול השיקולים שעל בית המשפט לשקול‬
‫בבואו לקבוע את סטנדרט ההתנהגות הראוי‪ ,‬אולם‬
‫אין היא הפרמטר היחיד אשר בית המשפט יתחשב בו‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫די היה באמצעי פשוט וזמין למנוע סיכון ידוע של‬
‫חדירת מזרק עם חומר הרדמה לתוך עורק‪ ,‬דבר אשר‬
‫עלול לגרום לתופעות לוואי משמעותיות‪ .‬כל זאת‬
‫ללא תוספת עלות משמעותית‪.‬‬
‫בנסיבות אלה אין מנוס מן המסקנה כי רופא התרשל‬
‫שכן רופא זהיר היה בוחר למנוע סיכון זה באמצעות‬
‫שימוש במזרקים שואבים‪.‬‬
‫רביד נ' קליפורד‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬
‫הנורמות אינן נקבעות על‪-‬ידי מומחים אלה או אחרים‪ ,‬אלא‬
‫על‪-‬ידי בית‪-‬המשפט‪.‬‬
‫שאלת תפקידו של מנתח בחדר ניתוח היא עניין ערכי‬
‫ונורמטיבי שמתפקידו של בית‪-‬המשפט להכריע בו‪.‬‬
‫עדות יו"ר המועצה הלאומית לכירורגיה‪ ,‬הרדמה וטיפול נמרץ‬
‫כי אין אחריות הדדית בין מנתח לרופא מרדים‪ ,‬כפי שבא לידי‬
‫ביטוי בסיכום ישיבת המועצה הלאומית הנ"ל‪ ,‬אין לראות בה‬
‫משום נורמה נכונה‪ ,‬ולפיכך אין לפעול על‪-‬פיה‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬

‫(‪)2‬‬

‫אם נרשם בסיכום ישיבת מועצת איגוד רופאי העיניים‪ ,‬כי‬
‫המנתח אחראי כלפי המנותח על הניתוח ותוצאותיו בלבד‪,‬‬
‫והמרדים אחראי כלפי המטופל על תהליך ההרדמה ותוצאותיו‪,‬‬
‫אין לראות בכך כאילו כל אחד מהם אחראי רק על תחומו‪,‬‬
‫וחייבת להיות הדדיות ביניהם‪ ,‬ולמרות שאין למנתח "אחריות‬
‫על" הרי שיש לו אחריות על סימני החיים של המנותח‪ ,‬לא‬
‫פחות מאשר למרדים‪ ,‬ועל‪-‬כן עמדת איגוד רופאי העיניים כפי‬
‫שבאה לידי ביטוי במסמך הנ"ל‪ ,‬אינה משקפת את הנורמה‬
‫המחייבת‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬

‫(‪)3‬‬

‫המסמך בדבר חלוקת אחריות בחדר הניתוח של ההסתדרות‬
‫הרפואית בישראל‪ ,‬קובע כי שיתוף פעולה בין הרופא המנתח‬
‫והרופא המרדים בניתוח חיוני להצלחת הטיפול וכך יש אכן‬
‫לנהוג‪ ,‬אולם ההסתייגות שעל‪-‬פיה אין הרופא המנתח אחראי‬
‫לפעולות המבוצעות על‪-‬ידי הרופא המרדים‪ ,‬כפי שהרופא‬
‫המרדים אינו אחראי על פעולות המבוצעות על‪-‬ידי הרופא‬
‫המנתח‪ ,‬איננה נורמה שיש לפעול על‪-‬פיה‪ ,‬שכן ברור שהמנתח‬
‫אינו אחראי על פעולות המרדים‪ ,‬אולם אין בכך כדי לסייג‬
‫אחריותו לעקוב אחר סימני החיים של המנותח‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬

‫(‪)4‬‬

‫כאשר מנותח פונה למנתח בבקשה לנתחו אין הוא יוצר קשר אחד עם‬
‫המרדים וקשר אחר עם המנתח‪ ...‬יש לייחס לו אחריות מעבר לעצם‬
‫הפעולה הכירורגית‪ ,‬המנותח מצפה ממנו להיות אחראי על חייו בעת‬
‫ביצוע הניתוח – ולאו דווקא בעת ביצוע הפעולה הכירורגית גרידא‪.‬‬
‫כל מנתח חייב להיות שותף מלא למעקב אחר סימני חיים של המנותח‪ ,‬גם‬
‫תוך כדי ובמהלך הניתוח‪ ,‬ואין הוא רשאי להטיל את האחריות הבלעדית‬
‫על כך על כתפי המרדים‪.‬‬
‫חובתו של המנתח היתה להאזין לקולות המוניטור ע"מ לוודא שהוא‬
‫ממשיך לנתח אדם חי ולא מחוסר חיים‪ .‬אם הוא לא עושה כן הוא‬
‫מתרשל‪.‬‬
‫המנתח שלא עשה כן הורשע בעבירה של מעשה פזיזות ורשלנות‪.‬‬
‫פ (תא) ‪ 40016/07‬מ"י נ' אסותא ואח'‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החלת נורמות רטרוספקטיבית‬
‫בשנת ‪ 1986‬נולד ערן סידי עם חסר של כף יד ימין‪.‬‬
‫בשנת ‪ 1997‬הגישה משפחת סידי תביעה נגד הגיניקולוג שביצע‬
‫לאם בדיקת אולטרה סאונד שגרתית במהלך ההריון‪ ,‬בטענה של‬
‫רשלנות באי אבחון חסר כף היד‪.‬‬
‫ביהמ"ש המחוזי פסק כי לא היתה רשלנות בביצוע הבדיקה‪ ,‬שכן‬
‫בשנה הנדונה בדיקת האולטרה סאונד הבסיסית לא כללה סקירת‬
‫גפיים ודחה את התביעה‪.‬‬
‫לעומת זאת ביהמ"ש העליון שדן בערעור על התביעה קבע‬
‫בשנת ‪ 2005‬כי חלה חובה על הרופא הבודק בשנת ‪!!! 1986‬‬
‫ליידע את האישה על מגבלות הבדיקה ועל האפשרות לבצע‬
‫בדיקת אולטרה סאונד מורחבת במסגרת הפרקטיקה הפרטית‪...‬‬
‫ע"א ‪ 4960/04‬סידי‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החלת נורמות רטרוספקטיבית ‪2 -‬‬
‫ילדה נולדה בשנת ‪ 1995‬כשהיא סובלת מתסמונת ‪ X‬שביר‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע כי בתקופה הרלבנטית הבדיקה טרם הומלצה ע"י הגורמים‬
‫המקצועיים ושליחת הנשים לביצועה בוודאי שלא היתה פרקטיקה מחייבת‬
‫את הרופא הסביר‪.‬‬
‫ואולם ביהמ"ש קבע כי מאחר שבמאמרים שפורסמו עובר לשנת ‪1994‬‬
‫מוזכרות בדיקות המבוצעות לאוכלוסייה בעלת סיכון נמוך לצרכי מחקר או‬
‫לצרכים אחרים‪ ,‬היה על רופא סביר הקורא את המאמרים הללו להסיק כי‬
‫"בדיקות סקר" לגילוי הנשאות קיימות גם אם ביצוען עדיין אינו מומלץ‪.‬‬
‫הבדיקה היתה קיימת במועד הרלבנטי ויש לייחס להורים בהתאם להלכת‬
‫סידי ציפייה סבירה כי קיומה יגולה להם ולכן הרופא התרשל בכך שלא ידע‬
‫על קומה ולא גילה להורים על קיומה‪.‬‬
‫הקופה אחראית לכך שלא הפיצה בקרב רופאיה את האפשרות לביצוע‬
‫בדיקה לגילוי הנשאות לתסמונת ‪ X‬שביר גם לנשים ללא כל אינדיקציה‪.‬‬
‫א (ים)‪ 5416/03‬שיר סגל‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"כלל ‪ 30‬הדקות" – ‪OUT‬‬
‫השאלה היא מהו פרק הזמן הסביר לביצוע ניתוח קיסרי ?‬
‫פרק הזמן של ‪ 15‬דקות לבצוע ניתוח קיסרי הוא פרק זמן‬
‫אפשרי וראוי כאשר חדר הניתוח פנוי וכל הצוות זמין‪ ...‬יש‬
‫להשלים‪ ,‬חרף העובדה שהדבר אינו רצוי‪ ,‬גם עם חלוף פרק‬
‫זמן ארוך יותר של כ‪ 25-30 -‬דק' עד לניתוח‪ .‬אולם שיהוי כזה‬
‫בביצוע הניתוח‪ ,‬כדי שיתקבל כשיהוי סביר‪ ,‬מחייב מתן הסבר‪,‬‬
‫המבוסס על נסיבותיו המיוחדות של המקרה הנדון‪ ,‬ועל כך‬
‫שבפועל נעשו מאמצים סבירים לקצר פרק זמן זה דבר שלא‬
‫הסתייע באותן נסיבות‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"כלל ‪ 15‬הדקות" – ‪IN‬‬
‫במקרה שלפנינו‪ ,‬לא ניתן הסבר המצדיק התמשכותו של פרק‬
‫הזמן שחלף בין קבלת ההחלטה על ביצוע הניתוח לבין הביצוע‬
‫בפועל‪.‬‬
‫במקרה שלפנינו נפל שיהוי בלתי מוצדק של כ‪ 6 -‬דקות גם‬
‫בהתמשכות פרק הזמן ממועד קבלת ההחלטה על הניתוח ועד‬
‫לביצועו‪ .‬מכאן‪ ,‬שבסה"כ נפל במקרה זה שיהוי בלתי מוצדק‬
‫בביצוע הניתוח הקיסרי‪ ,‬העולה כדי רשלנות‪ ,‬של ‪31-33‬‬
‫דקות‪ ,‬ולמצער שיהוי של ‪ 21‬דקות‪.‬‬
‫א (ים) ‪ 8005/06‬ב‪.‬ר‪ .‬נ' בי"ח מאיר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית –‬
‫סטנדרט המומחה הטוב‬

‫על הרופא להשתמש ברמת ידע‪ ,‬כשרון ואיכפתיות‪,‬‬
‫הקיימת ומופעלת ע"י רופאים ברמה מקצועית טובה‬
‫ולא ממוצעת‪.‬‬
‫כאשר מדובר ברופא הטוען לכישורים מיוחדים ולהיותו‬
‫מומחה‪ ,‬הרמה הנדרשת ממנו היא בהתאם לכך‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית –‬
‫"המתמחה חשוד"‬
‫אישה שעברה ניתוח קיסרי אלקטיבי בהרדמה ספינלית‪,‬‬
‫נותרה עם נזק לשורשי העצב הפירוניאלי‪ ,‬נזק זה יוחס‬
‫לפגיעה במהלך ההרדמה‪.‬‬
‫וכך אמר ביהמ"ש על המרדים שהיה מתמחה ותיק בעת‬
‫הניתוח‪":‬רף המומחיות הרשמית של הנתבע שהוא נמוך‬
‫לטעמי‪ ,‬גם אם הוא בעל ניסיון מעשי רב‪ ,‬יש בו כדי ליצור‬
‫חיזוק לטענות התובעת וספק באשר לביצועה הנאות של‬
‫ההרדמה "‬
‫‪...‬‬
‫ת"א ‪ 072682/99‬פני אלמליח‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החלת כלל הדבר מדבר בעדו‬
‫בתי‪-‬המשפט מחילים את כלל "הדבר מדבר בעדו" באופן‬
‫"ליברלי" ומעבירים את נטל השכנוע מכתפי התובעים אל‬
‫כתפי הנתבעים להוכיח שלא היתה רשלנות מצידם‪.‬‬
‫התנאים להחלת הכלל (ס' ‪ 41‬לפקודת הנזיקין)‪:‬‬
‫ התובע לא ידע ולא יכול היה לדעת על הנסיבות שהביאו‬‫לידי הנזק‬
‫ הנזק נגרם על‪-‬ידי נכס בשליטת המזיק‬‫ המקרה מתיישב יותר עם המסקנה שהיתה רשלנות‬‫מאשר עם העדרה‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בסיבוכים נדירים‬
‫אישה הרה עברה דיקור מי שפיר בשבוע ‪ 18‬להריונה‪ ,‬אשר‬
‫הסתבך בזיהום תוך רחמי‪ ,‬שהוביל לספסיס סוער ולמותה‬
‫של האישה‪.‬‬
‫ועדת בדיקה של משרד הבריאות לא מצאה התרשלות‬
‫בטיפול במנוחה מצד גורם רפואי כלשהו‪.‬‬
‫בעלה וילדיה של המנוחה הגישו תביעה נגד הרופא המטפל‬
‫שביצע את הדיקור בטענה שהדיקור נעשה באופן רשלני‪,‬‬
‫ללא ניקוי מתאים של איזור הבטן בו בוצעה הדקירה‬
‫וכתוצאה מכך נגרם הזיהום שהוביל למותה‪.‬‬
‫לא הוגשה חוו"ד מטעם התובעים לתמיכה בטענותיהם‪ ,‬והם‬
‫בקשו להחיל את הכלל של "הדבר מדבר בעדו"‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בסיבוכים נדירים‬
‫ביהמש פסק כי "מהעדויות שנשמעו בבית המשפט ומחומר‬
‫הראיות שהובא‪ ,‬ניתן לקבוע כי השימוש בחומר החיטוי‬
‫פולידין ואלכוהול היה נפוץ ומקובל לצורך עריכת הדיקור‬
‫וכי הנתבעים פעלו על‪-‬פי הנהוג והמקובל בכגון דא‪ ...‬ואין‬
‫לבוא לנתבעים בטרוניה באשר לפרקטיקה בה נהגו"‬
‫ואולם העובדה ‪ -‬שמדובר בתוצאה נדירה ובלתי צפוייה‬
‫למדי של דיקור מי שפיר שגרם לזיהום חריף ברחם‬
‫האשה ומותה עקב כך ‪ -‬תומכת בתחולת הכלל של הדבר‬
‫מדבר בעדו‪ .‬זה מצביע יותר על קיומה של התרשלות מאשר‬
‫על העדרה‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בסיבוכים נדירים‬
‫אף כי התובעים לא הוכיחו את הסיבה הממשית והישירה לזיהום‬
‫בגופה של המנוחה ולמותה כתוצאה מכך‪ ,‬שוכנעתי – על‪-‬פי מאזן‬
‫ההסתברויות במשפט האזרחי – כי ההסתברות שהיא נפטרה עקב‬
‫רשלנותם הרפואית של הנתבעים עולה על ההסתברות כי הפגיעה‬
‫לא היתה תוצאה של התרשלות כזו‪.‬‬
‫נטל השכנוע בדבר העדר התרשלות עבר לכתפי הנתבעים‬
‫ומשהם לא עמדו בו – דין התביעה להתקבל‪.‬‬
‫נקבע שהרופא שביצע את הדיקור אחראי ברשלנות משום שלא‬
‫הרים את הנטל להסביר באיזה מנגנון אירע הזיהום שלא‬
‫באחריותו‪.‬‬
‫א (ת"א) ‪ 89/96‬עזבון המנוחה ג'ומאנה מראר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשומות רפואיות – כלל "הנזק הראייתי"‬

‫"מקום שצריך להיעשות רישום רפואי וזה לא נעשה‪ ,‬ולא‬
‫ניתן הסבר מניח את הדעת למחדל זה‪ ,‬יועבר נטל ההוכחה‬
‫בדבר העובדות השנויות במחלוקת‪ ,‬שיכלו להתבהר מתוך‬
‫הרישום‪ ,‬אל כתפי הרופא או המוסד‪ ,‬שבמסגרתו ניתנו‬
‫השירותים הרפואיים‪".‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫נתונים על העברת נטל הראיה –‬

‫דו"ח ועדת שפניץ‬

‫נראה שנושא הרשומה הרפואית‪ ,‬ליקוי בה או היעדרה הוא‬
‫בעל השלכות מרכזיות בתחום תביעות הרשלנות הרפואית‪,‬‬
‫היכול לעיתים להשפיע באופן מהותי על תוצאת הדיון‬
‫בתביעה‪.‬‬
‫בשני שליש מן המקרים בהם העביר בית‪-‬המשפט את הנטל‬
‫מכתפי התובעים אל כתפי הנתבעים‪ ,‬בשל ליקוי ברשומה‬
‫הרפואית‪ ,‬הם לא הצליחו להתמודד עמו ולהרים אותו‪,‬‬
‫ונקבעה אחריות של המטפלים לנזקם של התובעים‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫התובע יליד ‪ 1939‬אושפז עקב אוטם שריר הלב‪.‬‬
‫בוצע צינתור שבמהלכו הוזרק חומר ניגוד מסוג‬
‫אורוגרפין‪.‬‬
‫סמוך לאחר ההזרקה התלונן התובע על הרגשה‬
‫לא טובה‪ .‬תוך שתי דקות היתה ירידה בלחץ‬
‫הדם‪ ,‬פרפור חדרים ואיבוד הכרה‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)2‬‬

‫האבחנה – שוק אנפילקטי עקב רגישות ליוד‪.‬‬
‫החלה פעולת החייאה אליה הצטרפו רופאים‬
‫בכירים וביניהם מנהל המחלקה הקרדיולוגית‬
‫ומנהל יחידת הצינתורים‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)3‬‬

‫פעולות ההחייאה כללו‪ :‬עיסוי חזה‪ ,‬מכות‬
‫חשמל‪ ,‬החדרת קוצב לב זמני והזלפת‬
‫תרופות שונות‪.‬‬
‫רק בחלוף כ‪ 40 -‬דקות חזר הלב לתפקד‪,‬‬
‫אלא שבזמן זה נגרם נזק מוחי קשה והתובע‬
‫נותר במצב וגטטיבי‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)4‬‬

‫נקבע כי לא היתה רשלנות בטיפול שקיבל התובע‬
‫עד שלב ההחייאה‪.‬‬
‫השאלה במחלוקת היתה האם ההחייאה בוצעה‬
‫בסבירות ובמיומנות‪.‬‬
‫עיון בכל הרישומים וסיכום הראיות בעניין זה‬
‫מעלה מספר בעיות; פרט לרישום הטכנאית על‬
‫מתן לידוקאין‪ ,‬אין רישום ישיר כלשהו על מצב‬
‫התובע במהלך המשבר‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)5‬‬

‫אין חולק כי מדובר באירוע קשה גם‬
‫לצוות הרפואי וניתן להבין כי הצוות דאג‬
‫קודם כל לטיפול בתובע ופחות לביצוע‬
‫רישומים‪ ,‬אולם מהנתונים עולה כי‬
‫חסרים רישומים וחלקם לא מדויקים או‬
‫לא ברורים דיים‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)6‬‬

‫התוצאה המעשית היא כי הרישום הלקוי‬
‫נזקף לחובת הנתבע ברשלנות רישומית‬
‫ונטל ההוכחה כי אין התרשלות של‬
‫הנתבע בעצם הטיפול הינו על הנתבע‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)7‬‬

‫הסברי הנתבע‪ ,‬לפיהם הצוות הרפואי היה שקוע כולו‬
‫בהחייאה ולכן אין לצפות ואין לדרוש תשומת לב‬
‫לרישום‪ ,‬הינם הסברים שובי לב אך אינם הסברים‬
‫מלאים‪.‬‬
‫הרשלנות הרישומית שפורטה לעיל שללה מהתובע את‬
‫היכולת לבודד חלק מהתהליך ולברר כראוי האם‬
‫במהלך ההחייאה היו נתונים שאיפשרו טיפול אחר או‬
‫אבחנה אחרת‪ .‬איננו יודעים מה סדר מתן כמות כה‬
‫גדולה של אדרנלין‪ ,‬ומה היו התגובות לכך‪...‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)8‬‬

‫אם היו רישומים ראויים בזמן ההחייאה‪ ,‬הן‬
‫על סדר התרופות וכמותן והן על לחצי דם‪,‬‬
‫יתכן והיו בידי התובע כלים טובים יותר‬
‫להראות כי במהלך החייאה כה ארוכה היה‬
‫אפשר לנקוט דרכים נוספות‪.‬‬
‫נקבע כי הנתבעים אחראים ל‪ 30% -‬מן הנזק‬
‫של התובע‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל הראייתי בשל אי ביצוע בדיקה‬

‫אישה הרה בהריון ראשון (לאחר ‪ 3‬שנים של טיפולי‬
‫עקרות) הגיעה לבי"ח בשבוע ה‪ 31 -‬להריון לאחר שחשה‬
‫ברע‪ .‬בביה"ח אובחנה הפרדות שיליה ומוות תוך רחמי‪,‬‬
‫על רקע רעלת הריון‪.‬‬
‫השאלה במחלוקת היתה האם הפרדות השיליה היתה‬
‫פתאומית או שהגיניקולוג אצלו ביקרה בבוקר אותו יום‪,‬‬
‫היה יכול כבר אז‪ ,‬לאבחן הפרדות שיליה‪ ,‬לשלוח אותה‬
‫בדחיפות לחדר לידה ולמנוע מוות תוך רחמי‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל הראייתי בשל אי ביצוע בדיקה‬

‫כיוון שהרופא לא ערך בדיקה של רגישות הבטן בעת הביקור של‬
‫האישה אצלו‪ ,‬קבע ביהמ"ש כי הוא גרם בכך נזק ראייתי לתובעת‬
‫כי נמנע ממנה להוכיח כי כבר באותה עת סבלה מהפרדות‬
‫שיליה‪...‬‬
‫לאור זאת הועבר הנטל אל הרופא לשכנע‪ ,‬כי באותו שלב בו נמנע‬
‫מלבצע את הבדיקה‪ ,‬לא סבלה האישה מבטן רגישה ולא היתה‬
‫שרויה בתהליך של הפרדות שיליה‪.‬‬
‫הרופא לא הצליח לעמוד בנטל זה ולכן נקבע כי הוא אחראי למות‬
‫העובר‪...‬‬
‫ע"א ‪ 9328/02‬לאה מאיר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"קשר סיבתי נסיבתי"‬
‫הוריה של פגה שנולדה בשבוע ‪ 29‬להריון בעקבות‬
‫הפרדות שליה‪ ,‬הגישו תביעה נגד ביה"ח‪ ,‬בטענה שהיה‬
‫איחור בביצוע ניתוח קיסרי לאם וכתוצאה מכך סובלת‬
‫הילדה משיתוק מוחין ופיגור שכלי‪.‬‬
‫התביעה הסתמכה על חוו"ד גניקולוגית בלבד ואילו‬
‫ההגנה הסתמכה על חוו"ד של נוירופדיאטר ונאונטולוג‬
‫ששללו קשר סיבתי בין הנזקים לבין העיכוב בביצוע‬
‫הניתוח הקיסרי וקבעו כי יש לשייכם לנזקי הפגות‬
‫בלבד‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"קשר סיבתי נסיבתי"‬
‫ביהמ"ש קבע כי קיים קשר "סיבתי נסיבתי" בין‬
‫התרשלות הרופאים שהתעכבו בביצוע הניתוח הקיסרי‪,‬‬
‫לבין הנזק שנגרם לפגה ולפיכך הטיל אחריות על‬
‫ביה"ח לפצות אותה על ‪ 40%‬מן הנזק שלה‪.‬‬
‫ביהמ"ש העליון אישר את פסה"ד המחוזי וקבע כי‬
‫לבימ"ש יש שיקול דעת לקבוע כי קיים קשר "סיבתי‬
‫נסיבתי" ואת שיעור האחריות ההסתברותי לנזק‬
‫(הפיצוי הופחת ל‪ 20% -‬מן הנזק)‪.‬‬
‫פס"ד מלול עדן‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫דרישות ההסבר בנסיבות מיוחדות‬

‫“ייתכנו מקרים בהם לסיכונים בעלי הסתברות נמוכה‬
‫תהיה משמעות מיוחדת לחולה הספציפי‪ .‬במקרה‬
‫כזה‪ ,‬למרות האחוז הנמוך יכללו אותם סיכונים‬
‫בתחום המידע המהותי הנדרש לחולה לשם החלטה‬
‫מושכלת אם לעבור את הטיפול הרפואי”‪.‬‬

‫ת”א (י‪-‬ם) ‪1109/97‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רף ההסבר בניתוחים אלקטיביים‬

‫"ההסבר הנדרש לקבלת הסכמה מדעת לניתוח‬
‫אלקטיבי – שאף בלעדיו ניתן לקיים אורח חיים‬
‫רגיל – נכלל ברף העליון של חובת הגילוי‪ ,‬והוא‬
‫כולל‪ ,‬בנוסף להתייחסות לסיכויי ההצלחה גם מתן‬
‫הזהרה מפני הסיבוכים האפשריים‪ ...‬גם אם‬
‫סיבוכים אלו נדירים‪".‬‬
‫ע"א ‪6153/97‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רף ההסבר בניתוחים אלקטיביים ‪-‬‬

‫‪RSD‬‬

‫"בענייננו מדובר בסיבוך המתרחש בקרב ‪0.5% - 0.3%‬‬
‫מהניתוחים – גם אם שיעור זה אינו גבוה‪ ,‬הרי מדובר בסיבוך‬
‫חמור‪ ,‬העלול לגרום להפיכתה של הגפה לחסרת כל תפקוד‪ ...‬כיוון‬
‫שמדובר בניתוח אלקטיבי חובת ההסבר נמצאת ברף העליון‪ .‬סיכון‬
‫‪ RSD‬הינו בגדר המידע שהתובע היה רשאי לצפות‪ ,‬באורח סביר‪,‬‬
‫כי יגולה לו‪ ,‬כדי שיוכל לשקלו במסגרת גיבוש דעתו לעניין‬
‫הסכמתו לטיפול הרפואי‪"...‬‬

‫ת"א ‪ 920/99‬יצחק נ' שע"צ‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רף ההסבר ברפואה פרטית‬

‫"רפואה פרטית בה קיים ניגוד עניינים מובנה בין‬
‫השאיפה המסחרית להרבות בניתוחים לבין‬
‫האינטרס של המטופל‪ ,‬כדי להקהות את עוקצו של‬
‫ניגוד העניינים יש להעמיד את המטופל על הסיכונים‬
‫והסיכויים שבניתוח המוצע לרבות החלופה שלא‬
‫לבצע כלל ניתוח סיכוייה וסיכוניה‪".‬‬
‫ע"א ‪6153/97‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫חובת ההסבר על טיפולים מחוץ לסל‬
‫בנסיבות מתאימות עשוי להיווצר צורך ליידע את המטופל לגבי‬
‫אפשרות טיפול המוצעת רק במסגרת הרפואה הפרטית ואולי אף‬
‫במסגרת שירותי רפואה מעבר לים‪ .‬כך יש לעשות‪ ,‬אכן‪,‬‬
‫כשמדובר בטיפול או בתרופה שעשויים לסייע לחולה ואינם‬
‫זמינים ברפואה הציבורית בארץ‪.‬‬
‫כשחולה אובחן כסובל ממחלה מסויימת‪ ,‬וישנה תרופה שאינה‬
‫מצויה ב"סל" – מקובל עלי שעל הרופא ליידע את החולה בדבר‬
‫קיומה של התרופה‪.‬‬
‫עליו להשאיר להחלטתו של החולה את השאלה אם לרכוש את‬
‫התרופה מכספו אם לאו‪ .‬שאלה זו כרוכה לא אחת באפשרויות‬
‫הכספיות של החולה וגם בפער בין ההשפעה של התרופה‬
‫שב"סל" לזו שאינה נמצאת בו‪ ,‬על הרופא לספק את המידע‬
‫הנדרש‪ ,‬והחולה‪ -‬יחליט‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ע"א ‪ 4960/04‬סידי‬

‫פגיעה באוטונומיה – פיצוי ללא נזק‬

‫אישה אושפזה בבית חולים לניתוח אורטופדי בשל‬
‫דפורמציה ברגל‪ .‬בסופו של דבר‪ ,‬במקום ניתוח לתיקון‬
‫הדפורמציה עברה ביופסיה בכתף בשל ממצא ידוע בכתף‬
‫שנחשד להיות גידול ממאיר‪ .‬בעקבות הביופסיה נותרה עם‬
‫מגבלה קשה בתפקוד הכתף‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פגיעה באוטונומיה‬
‫המטופלת טענה כי לא הוסברו לה הסיכונים הכרוכים‬
‫בביופסיה ולפיכך לא נתנה הסכמה מדעת לביצוע הפעולה‪.‬‬
‫נקבע כי גם לו היו נפרשים בפניה הסיכונים היתה נותנת‬
‫הסכמתה לביופסיה בשל הסיכון הממשי שמדובר בגידול‬
‫ממאיר‪.‬‬
‫למרות זאת נפסק כי היתה פגיעה באוטונומיה שלה והיא‬
‫זכאית לפיצוי כספי‪...‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פגיעה באוטונומיה‬

‫“ההכרה בזכותו של החולה לפיצוי על‬
‫הפגיעה באוטונומיה שלו‪ ,‬מקום בו הופרה‬
‫חובה זו‪ ,‬עשויה לתרום לכך שחובה זו‬
‫תקוים הלכה למעשה”‪.‬‬
‫ע”א ‪ 2781/03‬מיאסה עלי דעקה‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות בפגיעה באוטונומיה‬

‫הפרת חובת הזהירות ‪ -‬אי מתן הסברים‬
‫למטופלים לפני ביצוע טיפולים‬
‫נזק ‪ -‬פגיעה באוטונומיה של המטופל‬
‫קשר סיבתי ‪ -‬בין אי מתן ההסברים לבין‬
‫עוצם ההפתעה מן הסיבוך שהתרחש‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫משמעות העדרו של טופס הסכמה ייעודי‬
‫ניתוח סימפטקטומי (נגד הזעת יתר)‪ ,‬שבוצע בשנת ‪ 1999‬והסתבך‬
‫בהזעת יתר פיצויית‪.‬‬
‫המטופל הגיש תביעה בטענה שלא הוזהר מפני הסיבוך האמור‪.‬‬
‫התובע הוחתם על טופס הסכמה סטנדרטי (לא ייעודי)‪ ,‬משום שעד‬
‫השנה האמורה לא פותח טופס ייעודי מתאים‪.‬‬
‫הרופא המנתח רשם בגיליון כי הוסברו הסיכונים הכרוכים בפעולה‬
‫והעיד בבימ"ש כי הוא מסביר לכל המטופלים‪ ,‬ללא יוצא מן הכלל‪,‬‬
‫כי הבעיה עם הניתוח היא שבמקרים רבים מאוד‪ ,‬למעלה מ‪50% -‬‬
‫מופיעה הזעה פיצויית‪ ,‬וב‪ 2-3% -‬מן המקרים ההזעה הפיצויית‬
‫יכולה להיות משמעותית ביותר‪.‬‬
‫סטודנטית שהועסקה במרפאתו של הרופא ונכחה בזמן שקיבל‬
‫חולים אישרה את עדותו בעניין ההסברים‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫חוק זכויות‬

‫החולה‪ ,‬התשנ”ו‪1996-‬‬

‫סעיף ‪ :14‬אופן מתן הסכמה מדעת‬

‫(א)‬

‫‪.....‬‬

‫(ב)‬

‫הסכמה מדעת לטיפול רפואי המנוי בתוספת תינתן‬
‫במסמך בכתב‪ ,‬שיכלול את תמצית ההסבר שניתן‬
‫למטופל‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫חוק זכויות‬

‫החולה‪ ,‬התשנ”ו‪1996-‬‬

‫תוספת‬
‫(סעיפים ‪)15 ,14‬‬
‫(‪ )1‬ניתוחים‪ ,‬למעט כירורגיה זעירה‪.‬‬
‫(‪ )2‬צינתורים של כלי דם‪.‬‬
‫(‪ )3‬דיאליזה‪.‬‬
‫(‪ )4‬טיפול בקרינה מייננת (רדיותרפיה)‪.‬‬
‫(‪ )5‬טיפולי הפריה חוץ‪-‬גופית‪.‬‬
‫(‪ )6‬כימותרפיה לטיפול בתהליכים ממאירים‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בהעדר טופס הסכמה ייעודי‬
‫נקבע (בערעור) כי נוכח הוראות חוק זכויות החולה אין די בטפסים הערוכים‬
‫על פי תקנות בריאות העם (טופסי הסכמה)‪ ,‬התשמ"ד‪. 1984-‬‬
‫ככל הנראה המערכת הרפואית התאימה עצמה להוראות אלה באיחור מסויים‪,‬‬
‫ובמועד הרלוונטי (‪ )1999‬עדיין נעשה שימוש בטפסים הישנים‪ ,‬תוך הפרת‬
‫הוראת החוק‪.‬‬
‫אין לשלול את האפשרות‪ ,‬לפיה הפרת החובה לעגן את הסכמת המטופל‬
‫במסמך בכתב שיכלול את "תמצית ההסבר שניתן למטופל"‪ ,‬שוללת‪ ,‬מניה‬
‫וביה‪ ,‬את האפשרות שאכן מדובר ב"הסכמה מדעת"‪.‬‬
‫דרישת הכתב בחוק היא "דרישה מהותית" ובהעדרו של טופס הסכמה מדעת‬
‫ערוך כדין‪ ,‬יש לקבוע‪ ,‬למצער‪ ,‬כי במקרה של מחלוקת‪ ,‬המטפל הוא זה‬
‫שצריך להוכיח קיומה של הסכמה זו‪.‬‬
‫ע"א ‪ 6299/05‬צורף‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ומה הדין כשיש טופס חתום ?!‬

‫נולדה‬

‫בשנת ‪1998‬‬
‫(מיקרופטלמיה)‪.‬‬
‫בשבוע ‪ 21‬להריון בוצעה לאם בדיקת אולטרה‪-‬סאונד בסיסית‬
‫במסגרת הקופה שנמצאה תקינה‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע כי לא ניתן לגלות את המום במסגרת בדיקה בסיסית‬
‫אך יש אפשרות לגלות זאת בבדיקה מורחבת‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע כי היה מדובר בהריון שלא בסיכון גבוה ולא היה‬
‫מקום לביצוע סקירה מורחבת‪/‬מכוונת‪.‬‬
‫האם חתמה על טופס בקשה לביצוע בדיקת על‪-‬קול לפיה היא‬
‫מודעת לכך שמדובר בבדיקה בסיסית וכי באפשרותה לבצע‬
‫בדיקה מורחבת באופן פרטי‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תינוקת‬

‫כשהיא‬

‫סובלת‬

‫מעיוורון‬

‫חתימה ללא הסבר – לאו הסכמה היא‬
‫ביהמ"ש קבע כי הרופאים הסבירו לאם כי הבדיקה אותה היא עומדת לבצע‬
‫היא בדיקה בסיסית וכי קיימת בדיקה משוכללת יותר אותה ניתן לבצע באופן‬
‫פרטי ואולם בכך לא די‪.‬‬
‫האם לא הבינה לאשורה את האבחנה בין הבדיקה הבסיסית והמורחבת ואם‬
‫היתה מבינה היתה בוחרת לבצע את הבדיקה על חשבונה‪ .‬יש כשל בשרשרת‬
‫המידע אשר נמסר לאם‪.‬‬

‫לא די בקיומה של פרקטיקה לפיה מיידעים את האישה כי קיימת‬
‫בדיקה מורחבת‪ ,‬העדר הנחיות ברורות ונהלים מוגדרים באשר‬
‫להיקף המידע שיש למסור למטופלת לעניין אפשרותה לבצע‬
‫בדיקה מורחבת ‪...‬ואי מתן הסבר הולם בטרם ביצוע הבדיקה‬
‫הבסיסית הינם בגדר נוהל בלתי סביר‪...‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תוצאות הערעור‬
‫המלצת ביהמ"ש‪:‬‬

‫לאור קשיים שהתגלעו בהכרעת בימ"ש קמא בשאלת‬
‫החבות ולאור זאת שבימ"ש קמא הכריע בפסק דינו‬
‫בסוגיות שלא היו בחזית הדיון יבוטל פסק דינו של‬
‫בימ"ש קמא והסכום אשר שולם לתובעים יישאר בידם‪.‬‬

‫התובעים הסכימו להצעת ביהמ"ש שמשמעותה‬
‫שפסה"ד מבוטל‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ההחמרה השיפוטית –‬
‫הנזק הממוני‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫הלכת "השנים האבודות" –‬
‫עזבון אטינגר ז"ל‬

‫פס"ד תקדימי ניתן‪ ,‬במרץ ‪ ,2004‬על‪-‬ידי בית‪-‬המשפט העליון‬
‫בהרכב של חמישה שופטים בתביעת עזבון של קטין‪ ,‬אשר הלך‬
‫לעולמו בגיל ‪ ,12‬כתוצאה מנפילה לבור בעת משחק עם חבר‪,‬‬
‫בעיר העתיקה בירושלים‬
‫עזבון של קטין אשר הלך לעולמו כתוצאה מרשלנות‪ ,‬זכאי לפיצוי‬
‫בגין הפסד כושר השתכרות ב"שנים האבודות"‪ ,‬בהן לא זכה‬
‫לחיות ולהתפרנס‬
‫זכות דומה קיימת גם לעזבון של בגיר שהלך לעולמו בגיל‬
‫העבודה‬
‫נפגע אשר קוצרה תוחלת חייו כתוצאה מרשלנות זכאי מעתה‬
‫לפיצוי בגין הפסד ההשתכרות שלו ב"שנים האבודות"‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"השנים האבודות" – ההשלכות הכספיות‬
‫נקבע כי חישוב הפסד ההשתכרות ב"שנים האבודות" יהיה מבוסס‬
‫על ‪ 30%‬מן השכר הממוצע במשק (בתקופה מגיל ‪18-21‬‬
‫החישוב הוא ‪ 70%‬מן הסכום האמור)‪.‬‬
‫ההנחה המובלעת היא כי ניתן לחסוך ‪ ₪ 2400‬מתוך ‪₪ 8000‬‬
‫בחודש !!!!!‬
‫בתביעת יורשים שהם גם תלויים ‪ ,‬נקבע כי יש ליורשים זכאות‬
‫לקבל פיצוי בגין ראשי נזק שנמצאים מחוץ לתחום החפיפה (כאב‬
‫וסבל וקיצור תוחלת חיים וכ"ו)‬
‫חישוב הפסד ההשתכרות בשנים האבודות‪ ,‬כולל גם חישוב הפסדי‬
‫פנסיה‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫הגידול בפיצוי הכספי‬
‫יולדת לאחר ‪ 3‬שנות טיפולי הפריה בהריון ראשון‪,‬‬
‫נשלחה "להסתובב" כדי לזרז לידה ושבה עם עובר מת‪.‬‬
‫בימ"ש המחוזי קבע אחריות ופסק לאם פיצוי של‬
‫‪ ₪ 300,000‬בגין כאב וסבל‪.‬‬
‫ביהמ"ש העליון קבע כי מגיע פיצוי גם לאב בגין כאב‬
‫וסבל שלו בסכום נוסף של ‪.₪ 250,000‬‬
‫סטיה מהלכה קודמת שחייבה נזק נפשי חמור "בניזוק‬
‫משני" שעולה כדי מחלת נפש או הפרעת נפש הגורמת‬
‫נכות ממשית‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פס"ד לבנה לוי‬

‫הגידול בסכומי הפיצוי‬
‫צעירה שנולדה בשנת ‪ 1985‬כשהיא סובלת משיתוק ביד שמאל‬
‫כתוצאה מפגיעה במקלעת העצבים הברכיאלית‪ ,‬הגישה בשנת‬
‫‪ 2006‬תביעה נגד ביה"ח בו נולדה בטענה של רשלנות בלידה‪.‬‬
‫בינתיים סיימה התובעת לימודי משפטים ומנהל עסקים ובמהלך‬
‫המשפט עשתה התמחות במשפטים‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע שיש אחריות לביה"ח ופסק לה פיצוי גלובלי בגין‬
‫הפסד השתכרות בסך של ‪ ₪ 800,000‬ובנוסף ‪ ₪ 600,000‬כאב‬
‫וסבל‪ ₪ 1,000,000 ,‬עזרת צד ג' ו‪ ₪ 85,000 -‬הוצאות ‪....‬‬

‫א (ים) ‪8363/06‬פדילה נ' בי"ח מאיר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"ועדת שפניץ" – אין מקום להגביל בחוק את‬
‫הפיצוי לתובעים בגין רשלנות רפואית‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫לאן מועדות פנינו?‬

‫‪ ‬המשך החמרה שיפוטית ?‬
‫‪ ‬התמתנות והתייצבות ?‬
‫‪ ‬התערבות חקיקתית ?‬
‫ימים יגידו‪....‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תודה !‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬


Slide 41

‫עדכונים בפסיקת בתי‪-‬המשפט‬
‫בתביעות רשלנות רפואית‬
‫עו"ד טליה חלמיש‪-‬שני‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬
‫מקבוצת מדנס‬
‫מאי ‪2009‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תמונת המצב‬
‫בשנים האחרונות אנו עדים לעליה ניכרת של ההוצאה‬
‫בגין תביעות אחריות מקצועית בתחום הרפואה‪.‬‬
‫העליה נובעת בעיקר מ"אינפלציה שיפוטית" שהביאה‬
‫לגידול ניכר בפיצויים המשולמים לתובעים‪.‬‬
‫התשלומים השנתיים בתביעות הרשלנות הרפואית‪ ,‬גדלו‬
‫בעשור האחרון ב‪.700% -‬‬
‫במקביל גדלו הפרמיות בצורה דרמטית והכיסויים‬
‫הוגבלו‪.‬‬
‫מוסדות רפואיים ורופאים פרטיים העוסקים בתחומים‬
‫בסיכון גבוה (לידות‪ US ,‬מיילדותי‪ ,‬כירורגיה פלסטית‬
‫וכ"ו) נתקלים בקושי להשיג כיסוי ביטוחי‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫התפתחות התביעות בבימ"ש‬

‫‪1994 - 2008‬‬

‫‪1,200‬‬
‫‪1,100‬‬
‫‪1,000‬‬
‫‪900‬‬
‫‪800‬‬
‫‪700‬‬
‫‪600‬‬
‫‪500‬‬
‫‪400‬‬
‫‪300‬‬
‫‪200‬‬
‫‪100‬‬
‫‪0‬‬

‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫‪2002‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫‪1994‬‬

‫מדד גידול התשלומים‬

‫‪1995 - 2008‬‬

‫‪3100%‬‬
‫‪2800%‬‬
‫‪2500%‬‬
‫‪2200%‬‬
‫‪1900%‬‬

‫‪1600%‬‬
‫‪1300%‬‬
‫‪1000%‬‬
‫‪700%‬‬
‫‪400%‬‬
‫‪100%‬‬
‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫‪2002‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫התפתחות התביעות בבימ"ש‬
‫מיילדות וגינקולוגיה‬

‫‪240‬‬

‫‪210‬‬

‫‪180‬‬

‫‪150‬‬

‫‪120‬‬

‫‪90‬‬

‫‪60‬‬

‫‪30‬‬

‫‪0‬‬
‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2002‬‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫מדד גידול התשלומים‬
‫מיילדות וגינקולוגיה‬

‫‪11100%‬‬
‫‪10100%‬‬
‫‪9100%‬‬
‫‪8100%‬‬
‫‪7100%‬‬
‫‪6100%‬‬
‫‪5100%‬‬
‫‪4100%‬‬
‫‪3100%‬‬
‫‪2100%‬‬
‫‪1100%‬‬
‫‪100%‬‬

‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫‪2002‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫מקצועות קליניים מובילים בשיעור הסיכון‬
‫‪1991 - 2008‬‬
‫מיילדות‬
‫כירורגיה כללית‬

‫‪40%‬‬

‫קרדיולוגיה‬

‫שיעור הסיכון הכספי‬

‫‪35%‬‬
‫‪30%‬‬

‫רפואת שיניים‬

‫‪25%‬‬

‫אורטופדיה‬

‫‪20%‬‬

‫נוירוכירורגיה‬

‫‪15%‬‬
‫‪10%‬‬

‫גינקולוגיה‬

‫‪5%‬‬

‫אופטלמולוגיה‬

‫‪0%‬‬

‫‪18%‬‬

‫שיעור התיקים עם סיכון כספי‬

‫‪16%‬‬
‫‪14%‬‬
‫‪12%‬‬
‫‪10%‬‬
‫‪8%‬‬
‫‪6%‬‬
‫‪4%‬‬
‫‪2%‬‬
‫‪0%‬‬

‫* ‪ 3%‬ומעלה‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫דו"ח ועדת "שפניץ"‪-‬‬

‫הועדה הבין משרדית לבחינת הדרכים להקטנת ההוצאה‬
‫הציבורית בגין תביעות הרשלנות הרפואית‬

‫מסתמנת בפסיקה מגמה של הרחבת אחריותם של בעלי‬
‫מקצועות הרפואה והמוסדות הרפואיים – החל בסוגית‬
‫ההתרשלות (ירידת קרנה של הלכת הפרקטיקה‬
‫המקובלת)‪ ,‬המשך בסיבתיות (אובדן סיכויי החלמה)‬
‫וכלה בהרחבת העילות (רשלנות בגין הסכמה מדעת)‬
‫וראשי נזק (פגיעה באוטונומיה)‪.‬‬
‫מהנתונים עולה כי במשך השנים עלו סכומי הפיצויים‬
‫הממוצעים שנפסקו בתביעות רשלנות רפואית‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫הגידול בפיצוי הממוצע לתובעים‬
‫שנת תשלום‬
‫‪2004‬‬
‫‪2005‬‬
‫‪2006‬‬
‫‪2007‬‬
‫‪2008‬‬

‫תשלום ממוצע לתובע (בדולר)‬
‫‪21,872‬‬
‫‪33,700‬‬
‫‪34,935‬‬
‫‪44,839‬‬
‫‪62,374‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פיצוי עבור כאב וסבל ב– ‪ 100%‬נכות‬

‫‪1997-2008‬‬

‫‪1600000‬‬

‫‪1400000‬‬

‫‪1200000‬‬

‫‪1000000‬‬

‫‪800000‬‬

‫‪600000‬‬

‫‪400000‬‬

‫‪200000‬‬

‫‪0‬‬
‫‪2009‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2005‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2003‬‬

‫‪2001‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1997‬‬

‫פיצוי עבור מות קטינים (קיצור תוחלת חיים‪+‬כאב וסבל)‬
‫‪1998-2006‬‬
‫‪1800000‬‬

‫‪1600000‬‬

‫‪1400000‬‬

‫‪1200000‬‬

‫‪1000000‬‬

‫‪800000‬‬

‫‪600000‬‬

‫‪400000‬‬

‫‪200000‬‬

‫‪0‬‬
‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2002‬‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ההתפתחויות המשפטיות‬

‫עמדה סלחנית‬

‫עמדה ביקורתית‬

‫עמדה מחמירה‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫סלחנות שיפוטית‬

‫(‪)1961‬‬

‫"אשה‪ ...‬באה למחלקה הגינקולוגית לשם ניתוח קל‬
‫ברחמה ויצאה מהמחלקה שבעת יסורים ובעלת מום‬
‫לכל ימי חייה‪...‬‬
‫הטיפול אשר החולה קיבלה בבית החולים לא היה כפי‬
‫שצריך היה לצפותו מבעלי מקצוע מעולים וכן קרו תוך‬
‫כדי טיפול הזנחות וטעויות שונות‪ ,‬אשר הביאו לידי‬
‫תוצאות מעציבות במצב בריאותה‪...‬‬
‫רופא בשר ודם עשוי לטעות‪ ,‬ולא כל טעות מהווה‬
‫רשלנות‪"...‬‬

‫התביעה נדחתה‬
‫(ע"א ‪ 280/60‬פרדו נ' פלדמן‪ ,‬פד' (טו') ‪)1961‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫בקרה שיפוטית‬
‫עולם הרפואה אינו חסין מביקורת שיפוטית ומחשיפה של מעשי רשלנות‬
‫מקצועיים‪ .‬ביקורת זו היא אחת הערובות החשובות להקפדה על מתן טיפול‬
‫רפואי נאות‪.‬‬
‫לא כל טעות באבחנה או בטיפול‬
‫מצביעה בהכרח על רשלנות‪.‬‬
‫אחריות הרופאים‪ ,‬ברשלנות‬
‫אזרחית או פלילית‪ ,‬צריכה‬
‫להיקבע‪ ,‬רק אם הוכח שבנתוני‬
‫זמן אמת פעלו הרופאים‬
‫באי מיומנות מקצועית‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫בקרה שיפוטית – האם היא מקדמת את‬
? ‫בטיחות הטיפול‬
Most patient-safety experts continue to believe that the
threat of liability is the primary barrier to the
development of effective and comprehensive patient
safety programs in hospitals. I suggest, on the
contrary…that judicial recognition of an explicit “right
to safety” for hospital patients, with correlative duty of
hospitals to implement patient-safety measures can
become the primary motivator for the development of
systems to improve patient safety.
George J. Annas. J.D., NEJM 354;19 May11,2006
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫בקרה שיפוטית‬

‫‪‬‬
‫שיפור איכות הרפואה‬
‫הרשומה הרפואית‬
‫• רישום מפורט יותר‬
‫• שמירה על רשומות‬

‫תהליך הבקרה הרפואית‬
‫• ניהול סיכונים‬
‫• אבטחת איכות‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תקשורת עם מטופלים‬
‫• הסכמה מדעת‬
‫• גילוי נאות על תקלות‬

‫ניהול הטיפול הרפואי‬
‫• פרוטוקולים ונהלים‬
‫• הנחיות קליניות‬

‫החמרה שיפוטית‬

‫‪‬‬
‫רפואה מתגוננת‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬

‫ריבוי בדיקות וטיפולים מיותרים‬
‫יצירת מתח ביחסי מטפל‪-‬מטופל‬
‫הוצאות מוגברות לתשלום ביטוח‬
‫סגירת פעילויות בסיכון ביטוחי גבוה‬
‫קושי להשיג כיסוי ביטוחי‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית‬

‫(‪)1998‬‬

‫"חיובם של הרופא וקופת‬
‫חולים בדין הוא פרי של חוכמה‬
‫לאחר מעשה‪ .‬הרף שהוצב‬
‫לקביעת אחריותם‪ ,‬הוצב בגובה‬
‫כה רב‪ ,‬עד שלא רק הרופא‬
‫הסביר אינו יכול לעוברו‪ ,‬אלא‬
‫גם הרופא המומחה המובהק‬
‫ייכשל בכך"‪.‬‬
‫(השופטת שטרסברג‪-‬כהן בדעת מיעוט‬
‫ע"א ‪ 3709,3264/96‬קופ"ח נ' פלד ואח')‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית – ההנמקה‬
‫"אין להטיל את העומס הכלכלי של הטעות הרפואית‬
‫על החולה‪ ,‬אלא מן הראוי כי יוטל‪ ,‬עקרונית‪ ,‬על‬
‫הרופא בעל הטעות שממנו יפוזר ממילא על ציבור‬
‫רחב יותר באמצעות ביטוח האחריות המקצועית‪.‬‬
‫יתרה מזו‪ ,‬הטלת האחריות האישית על הרופא‪...‬‬
‫עשויה לעודד את מילוי החובה המקצועית‬
‫להתעדכנות בספרות המקצועית‪"...‬‬
‫(השופט אנגלרד ע"א ‪ 3709,3264/96‬קופ"ח נ' פלד ואח')‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ההחמרה השיפוטית –‬
‫שאלת האחריות‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"החמרת" האחריות של המטפלים‬
‫"פרקטיקה רצויה" במקום "פרקטיקה מצויה"‬
‫החלת נורמות התנהגות רטרוספקטיבית‪" -‬דרך עוקפת פרקטיקה‬
‫מקובלת"‬
‫מבחן "המומחה הטוב" במקום "הרופא הסביר"‬
‫החלת כלל "הדבר מדבר בעדו" במקרי סיבוכים נדירים‬
‫החלה מסיבית של "כלל הנזק הראייתי"‬
‫החלת אחריות במקרים של "קשר סיבתי נסיבתי"‬
‫קביעת חובות מוגברות בכל הנוגע להסברים למטופלים עובר‬
‫למתן לטיפולים רפואיים‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"פרקטיקה מצויה" לעומת "פרקטיקה רצויה"‬
‫העובדות ‪ -‬רביד נ' קליפורד‬

‫ביום ‪ 5.4.84‬הגיעה רביד בת החמש למרפאת שיניים לצורך‬
‫טיפול שיניים‪ .‬כהכנה לטיפול הזריק לה הרופא זריקת הרדמה‬
‫מקומית בלסתה התחתונה מצד ימין‪ .‬הרופא השתמש לצורך‬
‫ההזרקה במזרק לא שואב‪ ,‬שהיה מקובל לשימוש באותה תקופה‬
‫(פרקטיקה מקובלת)‪.‬‬
‫זמן קצר לאחר ההזרקה נטתה רביד על צידה ולא הצליחה‬
‫להתייצב‪ .‬היא היתה מנומנמת והוחלט להעבירה לטיפול בבית‪-‬‬
‫חולים‪ .‬כתוצאה מן האירוע סובלת רביד עד היום מהמיפרזיס‬
‫במחצית הגוף השמאלי ומהפרעות נוירולוגיות וקוגנטיביות‪.‬‬
‫הסתבר כי חומר ההזרקה חדר לכלי דם משם נדד למוח וגרם‬
‫לקריש דם ולאוטם מוחי‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"פרקטיקה מצויה" לעומת "פרקטיקה רצויה"‬
‫ההכרעה המשפטית‬

‫העובדה שרופא נהג בהתאם לפרקטיקה המקובלת‬
‫בתחומו‪ ,‬היא כשלעצמה‪ ,‬אינה מעניקה לו הגנה‬
‫מוחלטת ולעולם מצוי בידי בית המשפט לקבוע‪ ,‬כי‬
‫פרקטיקה נהוגה זו אינה עולה בקנה אחד עם חובת‬
‫הזהירות של רופא כלפי מטופל‪.‬‬
‫פרקטיקה מקובלת מהווה פרמטר‪ ,‬ואפילו פרמטר‬
‫חשוב‪ ,‬במכלול השיקולים שעל בית המשפט לשקול‬
‫בבואו לקבוע את סטנדרט ההתנהגות הראוי‪ ,‬אולם‬
‫אין היא הפרמטר היחיד אשר בית המשפט יתחשב בו‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫די היה באמצעי פשוט וזמין למנוע סיכון ידוע של‬
‫חדירת מזרק עם חומר הרדמה לתוך עורק‪ ,‬דבר אשר‬
‫עלול לגרום לתופעות לוואי משמעותיות‪ .‬כל זאת‬
‫ללא תוספת עלות משמעותית‪.‬‬
‫בנסיבות אלה אין מנוס מן המסקנה כי רופא התרשל‬
‫שכן רופא זהיר היה בוחר למנוע סיכון זה באמצעות‬
‫שימוש במזרקים שואבים‪.‬‬
‫רביד נ' קליפורד‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬
‫הנורמות אינן נקבעות על‪-‬ידי מומחים אלה או אחרים‪ ,‬אלא‬
‫על‪-‬ידי בית‪-‬המשפט‪.‬‬
‫שאלת תפקידו של מנתח בחדר ניתוח היא עניין ערכי‬
‫ונורמטיבי שמתפקידו של בית‪-‬המשפט להכריע בו‪.‬‬
‫עדות יו"ר המועצה הלאומית לכירורגיה‪ ,‬הרדמה וטיפול נמרץ‬
‫כי אין אחריות הדדית בין מנתח לרופא מרדים‪ ,‬כפי שבא לידי‬
‫ביטוי בסיכום ישיבת המועצה הלאומית הנ"ל‪ ,‬אין לראות בה‬
‫משום נורמה נכונה‪ ,‬ולפיכך אין לפעול על‪-‬פיה‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬

‫(‪)2‬‬

‫אם נרשם בסיכום ישיבת מועצת איגוד רופאי העיניים‪ ,‬כי‬
‫המנתח אחראי כלפי המנותח על הניתוח ותוצאותיו בלבד‪,‬‬
‫והמרדים אחראי כלפי המטופל על תהליך ההרדמה ותוצאותיו‪,‬‬
‫אין לראות בכך כאילו כל אחד מהם אחראי רק על תחומו‪,‬‬
‫וחייבת להיות הדדיות ביניהם‪ ,‬ולמרות שאין למנתח "אחריות‬
‫על" הרי שיש לו אחריות על סימני החיים של המנותח‪ ,‬לא‬
‫פחות מאשר למרדים‪ ,‬ועל‪-‬כן עמדת איגוד רופאי העיניים כפי‬
‫שבאה לידי ביטוי במסמך הנ"ל‪ ,‬אינה משקפת את הנורמה‬
‫המחייבת‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬

‫(‪)3‬‬

‫המסמך בדבר חלוקת אחריות בחדר הניתוח של ההסתדרות‬
‫הרפואית בישראל‪ ,‬קובע כי שיתוף פעולה בין הרופא המנתח‬
‫והרופא המרדים בניתוח חיוני להצלחת הטיפול וכך יש אכן‬
‫לנהוג‪ ,‬אולם ההסתייגות שעל‪-‬פיה אין הרופא המנתח אחראי‬
‫לפעולות המבוצעות על‪-‬ידי הרופא המרדים‪ ,‬כפי שהרופא‬
‫המרדים אינו אחראי על פעולות המבוצעות על‪-‬ידי הרופא‬
‫המנתח‪ ,‬איננה נורמה שיש לפעול על‪-‬פיה‪ ,‬שכן ברור שהמנתח‬
‫אינו אחראי על פעולות המרדים‪ ,‬אולם אין בכך כדי לסייג‬
‫אחריותו לעקוב אחר סימני החיים של המנותח‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬

‫(‪)4‬‬

‫כאשר מנותח פונה למנתח בבקשה לנתחו אין הוא יוצר קשר אחד עם‬
‫המרדים וקשר אחר עם המנתח‪ ...‬יש לייחס לו אחריות מעבר לעצם‬
‫הפעולה הכירורגית‪ ,‬המנותח מצפה ממנו להיות אחראי על חייו בעת‬
‫ביצוע הניתוח – ולאו דווקא בעת ביצוע הפעולה הכירורגית גרידא‪.‬‬
‫כל מנתח חייב להיות שותף מלא למעקב אחר סימני חיים של המנותח‪ ,‬גם‬
‫תוך כדי ובמהלך הניתוח‪ ,‬ואין הוא רשאי להטיל את האחריות הבלעדית‬
‫על כך על כתפי המרדים‪.‬‬
‫חובתו של המנתח היתה להאזין לקולות המוניטור ע"מ לוודא שהוא‬
‫ממשיך לנתח אדם חי ולא מחוסר חיים‪ .‬אם הוא לא עושה כן הוא‬
‫מתרשל‪.‬‬
‫המנתח שלא עשה כן הורשע בעבירה של מעשה פזיזות ורשלנות‪.‬‬
‫פ (תא) ‪ 40016/07‬מ"י נ' אסותא ואח'‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החלת נורמות רטרוספקטיבית‬
‫בשנת ‪ 1986‬נולד ערן סידי עם חסר של כף יד ימין‪.‬‬
‫בשנת ‪ 1997‬הגישה משפחת סידי תביעה נגד הגיניקולוג שביצע‬
‫לאם בדיקת אולטרה סאונד שגרתית במהלך ההריון‪ ,‬בטענה של‬
‫רשלנות באי אבחון חסר כף היד‪.‬‬
‫ביהמ"ש המחוזי פסק כי לא היתה רשלנות בביצוע הבדיקה‪ ,‬שכן‬
‫בשנה הנדונה בדיקת האולטרה סאונד הבסיסית לא כללה סקירת‬
‫גפיים ודחה את התביעה‪.‬‬
‫לעומת זאת ביהמ"ש העליון שדן בערעור על התביעה קבע‬
‫בשנת ‪ 2005‬כי חלה חובה על הרופא הבודק בשנת ‪!!! 1986‬‬
‫ליידע את האישה על מגבלות הבדיקה ועל האפשרות לבצע‬
‫בדיקת אולטרה סאונד מורחבת במסגרת הפרקטיקה הפרטית‪...‬‬
‫ע"א ‪ 4960/04‬סידי‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החלת נורמות רטרוספקטיבית ‪2 -‬‬
‫ילדה נולדה בשנת ‪ 1995‬כשהיא סובלת מתסמונת ‪ X‬שביר‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע כי בתקופה הרלבנטית הבדיקה טרם הומלצה ע"י הגורמים‬
‫המקצועיים ושליחת הנשים לביצועה בוודאי שלא היתה פרקטיקה מחייבת‬
‫את הרופא הסביר‪.‬‬
‫ואולם ביהמ"ש קבע כי מאחר שבמאמרים שפורסמו עובר לשנת ‪1994‬‬
‫מוזכרות בדיקות המבוצעות לאוכלוסייה בעלת סיכון נמוך לצרכי מחקר או‬
‫לצרכים אחרים‪ ,‬היה על רופא סביר הקורא את המאמרים הללו להסיק כי‬
‫"בדיקות סקר" לגילוי הנשאות קיימות גם אם ביצוען עדיין אינו מומלץ‪.‬‬
‫הבדיקה היתה קיימת במועד הרלבנטי ויש לייחס להורים בהתאם להלכת‬
‫סידי ציפייה סבירה כי קיומה יגולה להם ולכן הרופא התרשל בכך שלא ידע‬
‫על קומה ולא גילה להורים על קיומה‪.‬‬
‫הקופה אחראית לכך שלא הפיצה בקרב רופאיה את האפשרות לביצוע‬
‫בדיקה לגילוי הנשאות לתסמונת ‪ X‬שביר גם לנשים ללא כל אינדיקציה‪.‬‬
‫א (ים)‪ 5416/03‬שיר סגל‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"כלל ‪ 30‬הדקות" – ‪OUT‬‬
‫השאלה היא מהו פרק הזמן הסביר לביצוע ניתוח קיסרי ?‬
‫פרק הזמן של ‪ 15‬דקות לבצוע ניתוח קיסרי הוא פרק זמן‬
‫אפשרי וראוי כאשר חדר הניתוח פנוי וכל הצוות זמין‪ ...‬יש‬
‫להשלים‪ ,‬חרף העובדה שהדבר אינו רצוי‪ ,‬גם עם חלוף פרק‬
‫זמן ארוך יותר של כ‪ 25-30 -‬דק' עד לניתוח‪ .‬אולם שיהוי כזה‬
‫בביצוע הניתוח‪ ,‬כדי שיתקבל כשיהוי סביר‪ ,‬מחייב מתן הסבר‪,‬‬
‫המבוסס על נסיבותיו המיוחדות של המקרה הנדון‪ ,‬ועל כך‬
‫שבפועל נעשו מאמצים סבירים לקצר פרק זמן זה דבר שלא‬
‫הסתייע באותן נסיבות‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"כלל ‪ 15‬הדקות" – ‪IN‬‬
‫במקרה שלפנינו‪ ,‬לא ניתן הסבר המצדיק התמשכותו של פרק‬
‫הזמן שחלף בין קבלת ההחלטה על ביצוע הניתוח לבין הביצוע‬
‫בפועל‪.‬‬
‫במקרה שלפנינו נפל שיהוי בלתי מוצדק של כ‪ 6 -‬דקות גם‬
‫בהתמשכות פרק הזמן ממועד קבלת ההחלטה על הניתוח ועד‬
‫לביצועו‪ .‬מכאן‪ ,‬שבסה"כ נפל במקרה זה שיהוי בלתי מוצדק‬
‫בביצוע הניתוח הקיסרי‪ ,‬העולה כדי רשלנות‪ ,‬של ‪31-33‬‬
‫דקות‪ ,‬ולמצער שיהוי של ‪ 21‬דקות‪.‬‬
‫א (ים) ‪ 8005/06‬ב‪.‬ר‪ .‬נ' בי"ח מאיר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית –‬
‫סטנדרט המומחה הטוב‬

‫על הרופא להשתמש ברמת ידע‪ ,‬כשרון ואיכפתיות‪,‬‬
‫הקיימת ומופעלת ע"י רופאים ברמה מקצועית טובה‬
‫ולא ממוצעת‪.‬‬
‫כאשר מדובר ברופא הטוען לכישורים מיוחדים ולהיותו‬
‫מומחה‪ ,‬הרמה הנדרשת ממנו היא בהתאם לכך‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית –‬
‫"המתמחה חשוד"‬
‫אישה שעברה ניתוח קיסרי אלקטיבי בהרדמה ספינלית‪,‬‬
‫נותרה עם נזק לשורשי העצב הפירוניאלי‪ ,‬נזק זה יוחס‬
‫לפגיעה במהלך ההרדמה‪.‬‬
‫וכך אמר ביהמ"ש על המרדים שהיה מתמחה ותיק בעת‬
‫הניתוח‪":‬רף המומחיות הרשמית של הנתבע שהוא נמוך‬
‫לטעמי‪ ,‬גם אם הוא בעל ניסיון מעשי רב‪ ,‬יש בו כדי ליצור‬
‫חיזוק לטענות התובעת וספק באשר לביצועה הנאות של‬
‫ההרדמה "‬
‫‪...‬‬
‫ת"א ‪ 072682/99‬פני אלמליח‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החלת כלל הדבר מדבר בעדו‬
‫בתי‪-‬המשפט מחילים את כלל "הדבר מדבר בעדו" באופן‬
‫"ליברלי" ומעבירים את נטל השכנוע מכתפי התובעים אל‬
‫כתפי הנתבעים להוכיח שלא היתה רשלנות מצידם‪.‬‬
‫התנאים להחלת הכלל (ס' ‪ 41‬לפקודת הנזיקין)‪:‬‬
‫ התובע לא ידע ולא יכול היה לדעת על הנסיבות שהביאו‬‫לידי הנזק‬
‫ הנזק נגרם על‪-‬ידי נכס בשליטת המזיק‬‫ המקרה מתיישב יותר עם המסקנה שהיתה רשלנות‬‫מאשר עם העדרה‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בסיבוכים נדירים‬
‫אישה הרה עברה דיקור מי שפיר בשבוע ‪ 18‬להריונה‪ ,‬אשר‬
‫הסתבך בזיהום תוך רחמי‪ ,‬שהוביל לספסיס סוער ולמותה‬
‫של האישה‪.‬‬
‫ועדת בדיקה של משרד הבריאות לא מצאה התרשלות‬
‫בטיפול במנוחה מצד גורם רפואי כלשהו‪.‬‬
‫בעלה וילדיה של המנוחה הגישו תביעה נגד הרופא המטפל‬
‫שביצע את הדיקור בטענה שהדיקור נעשה באופן רשלני‪,‬‬
‫ללא ניקוי מתאים של איזור הבטן בו בוצעה הדקירה‬
‫וכתוצאה מכך נגרם הזיהום שהוביל למותה‪.‬‬
‫לא הוגשה חוו"ד מטעם התובעים לתמיכה בטענותיהם‪ ,‬והם‬
‫בקשו להחיל את הכלל של "הדבר מדבר בעדו"‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בסיבוכים נדירים‬
‫ביהמש פסק כי "מהעדויות שנשמעו בבית המשפט ומחומר‬
‫הראיות שהובא‪ ,‬ניתן לקבוע כי השימוש בחומר החיטוי‬
‫פולידין ואלכוהול היה נפוץ ומקובל לצורך עריכת הדיקור‬
‫וכי הנתבעים פעלו על‪-‬פי הנהוג והמקובל בכגון דא‪ ...‬ואין‬
‫לבוא לנתבעים בטרוניה באשר לפרקטיקה בה נהגו"‬
‫ואולם העובדה ‪ -‬שמדובר בתוצאה נדירה ובלתי צפוייה‬
‫למדי של דיקור מי שפיר שגרם לזיהום חריף ברחם‬
‫האשה ומותה עקב כך ‪ -‬תומכת בתחולת הכלל של הדבר‬
‫מדבר בעדו‪ .‬זה מצביע יותר על קיומה של התרשלות מאשר‬
‫על העדרה‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בסיבוכים נדירים‬
‫אף כי התובעים לא הוכיחו את הסיבה הממשית והישירה לזיהום‬
‫בגופה של המנוחה ולמותה כתוצאה מכך‪ ,‬שוכנעתי – על‪-‬פי מאזן‬
‫ההסתברויות במשפט האזרחי – כי ההסתברות שהיא נפטרה עקב‬
‫רשלנותם הרפואית של הנתבעים עולה על ההסתברות כי הפגיעה‬
‫לא היתה תוצאה של התרשלות כזו‪.‬‬
‫נטל השכנוע בדבר העדר התרשלות עבר לכתפי הנתבעים‬
‫ומשהם לא עמדו בו – דין התביעה להתקבל‪.‬‬
‫נקבע שהרופא שביצע את הדיקור אחראי ברשלנות משום שלא‬
‫הרים את הנטל להסביר באיזה מנגנון אירע הזיהום שלא‬
‫באחריותו‪.‬‬
‫א (ת"א) ‪ 89/96‬עזבון המנוחה ג'ומאנה מראר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשומות רפואיות – כלל "הנזק הראייתי"‬

‫"מקום שצריך להיעשות רישום רפואי וזה לא נעשה‪ ,‬ולא‬
‫ניתן הסבר מניח את הדעת למחדל זה‪ ,‬יועבר נטל ההוכחה‬
‫בדבר העובדות השנויות במחלוקת‪ ,‬שיכלו להתבהר מתוך‬
‫הרישום‪ ,‬אל כתפי הרופא או המוסד‪ ,‬שבמסגרתו ניתנו‬
‫השירותים הרפואיים‪".‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫נתונים על העברת נטל הראיה –‬

‫דו"ח ועדת שפניץ‬

‫נראה שנושא הרשומה הרפואית‪ ,‬ליקוי בה או היעדרה הוא‬
‫בעל השלכות מרכזיות בתחום תביעות הרשלנות הרפואית‪,‬‬
‫היכול לעיתים להשפיע באופן מהותי על תוצאת הדיון‬
‫בתביעה‪.‬‬
‫בשני שליש מן המקרים בהם העביר בית‪-‬המשפט את הנטל‬
‫מכתפי התובעים אל כתפי הנתבעים‪ ,‬בשל ליקוי ברשומה‬
‫הרפואית‪ ,‬הם לא הצליחו להתמודד עמו ולהרים אותו‪,‬‬
‫ונקבעה אחריות של המטפלים לנזקם של התובעים‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫התובע יליד ‪ 1939‬אושפז עקב אוטם שריר הלב‪.‬‬
‫בוצע צינתור שבמהלכו הוזרק חומר ניגוד מסוג‬
‫אורוגרפין‪.‬‬
‫סמוך לאחר ההזרקה התלונן התובע על הרגשה‬
‫לא טובה‪ .‬תוך שתי דקות היתה ירידה בלחץ‬
‫הדם‪ ,‬פרפור חדרים ואיבוד הכרה‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)2‬‬

‫האבחנה – שוק אנפילקטי עקב רגישות ליוד‪.‬‬
‫החלה פעולת החייאה אליה הצטרפו רופאים‬
‫בכירים וביניהם מנהל המחלקה הקרדיולוגית‬
‫ומנהל יחידת הצינתורים‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)3‬‬

‫פעולות ההחייאה כללו‪ :‬עיסוי חזה‪ ,‬מכות‬
‫חשמל‪ ,‬החדרת קוצב לב זמני והזלפת‬
‫תרופות שונות‪.‬‬
‫רק בחלוף כ‪ 40 -‬דקות חזר הלב לתפקד‪,‬‬
‫אלא שבזמן זה נגרם נזק מוחי קשה והתובע‬
‫נותר במצב וגטטיבי‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)4‬‬

‫נקבע כי לא היתה רשלנות בטיפול שקיבל התובע‬
‫עד שלב ההחייאה‪.‬‬
‫השאלה במחלוקת היתה האם ההחייאה בוצעה‬
‫בסבירות ובמיומנות‪.‬‬
‫עיון בכל הרישומים וסיכום הראיות בעניין זה‬
‫מעלה מספר בעיות; פרט לרישום הטכנאית על‬
‫מתן לידוקאין‪ ,‬אין רישום ישיר כלשהו על מצב‬
‫התובע במהלך המשבר‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)5‬‬

‫אין חולק כי מדובר באירוע קשה גם‬
‫לצוות הרפואי וניתן להבין כי הצוות דאג‬
‫קודם כל לטיפול בתובע ופחות לביצוע‬
‫רישומים‪ ,‬אולם מהנתונים עולה כי‬
‫חסרים רישומים וחלקם לא מדויקים או‬
‫לא ברורים דיים‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)6‬‬

‫התוצאה המעשית היא כי הרישום הלקוי‬
‫נזקף לחובת הנתבע ברשלנות רישומית‬
‫ונטל ההוכחה כי אין התרשלות של‬
‫הנתבע בעצם הטיפול הינו על הנתבע‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)7‬‬

‫הסברי הנתבע‪ ,‬לפיהם הצוות הרפואי היה שקוע כולו‬
‫בהחייאה ולכן אין לצפות ואין לדרוש תשומת לב‬
‫לרישום‪ ,‬הינם הסברים שובי לב אך אינם הסברים‬
‫מלאים‪.‬‬
‫הרשלנות הרישומית שפורטה לעיל שללה מהתובע את‬
‫היכולת לבודד חלק מהתהליך ולברר כראוי האם‬
‫במהלך ההחייאה היו נתונים שאיפשרו טיפול אחר או‬
‫אבחנה אחרת‪ .‬איננו יודעים מה סדר מתן כמות כה‬
‫גדולה של אדרנלין‪ ,‬ומה היו התגובות לכך‪...‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)8‬‬

‫אם היו רישומים ראויים בזמן ההחייאה‪ ,‬הן‬
‫על סדר התרופות וכמותן והן על לחצי דם‪,‬‬
‫יתכן והיו בידי התובע כלים טובים יותר‬
‫להראות כי במהלך החייאה כה ארוכה היה‬
‫אפשר לנקוט דרכים נוספות‪.‬‬
‫נקבע כי הנתבעים אחראים ל‪ 30% -‬מן הנזק‬
‫של התובע‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל הראייתי בשל אי ביצוע בדיקה‬

‫אישה הרה בהריון ראשון (לאחר ‪ 3‬שנים של טיפולי‬
‫עקרות) הגיעה לבי"ח בשבוע ה‪ 31 -‬להריון לאחר שחשה‬
‫ברע‪ .‬בביה"ח אובחנה הפרדות שיליה ומוות תוך רחמי‪,‬‬
‫על רקע רעלת הריון‪.‬‬
‫השאלה במחלוקת היתה האם הפרדות השיליה היתה‬
‫פתאומית או שהגיניקולוג אצלו ביקרה בבוקר אותו יום‪,‬‬
‫היה יכול כבר אז‪ ,‬לאבחן הפרדות שיליה‪ ,‬לשלוח אותה‬
‫בדחיפות לחדר לידה ולמנוע מוות תוך רחמי‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל הראייתי בשל אי ביצוע בדיקה‬

‫כיוון שהרופא לא ערך בדיקה של רגישות הבטן בעת הביקור של‬
‫האישה אצלו‪ ,‬קבע ביהמ"ש כי הוא גרם בכך נזק ראייתי לתובעת‬
‫כי נמנע ממנה להוכיח כי כבר באותה עת סבלה מהפרדות‬
‫שיליה‪...‬‬
‫לאור זאת הועבר הנטל אל הרופא לשכנע‪ ,‬כי באותו שלב בו נמנע‬
‫מלבצע את הבדיקה‪ ,‬לא סבלה האישה מבטן רגישה ולא היתה‬
‫שרויה בתהליך של הפרדות שיליה‪.‬‬
‫הרופא לא הצליח לעמוד בנטל זה ולכן נקבע כי הוא אחראי למות‬
‫העובר‪...‬‬
‫ע"א ‪ 9328/02‬לאה מאיר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"קשר סיבתי נסיבתי"‬
‫הוריה של פגה שנולדה בשבוע ‪ 29‬להריון בעקבות‬
‫הפרדות שליה‪ ,‬הגישו תביעה נגד ביה"ח‪ ,‬בטענה שהיה‬
‫איחור בביצוע ניתוח קיסרי לאם וכתוצאה מכך סובלת‬
‫הילדה משיתוק מוחין ופיגור שכלי‪.‬‬
‫התביעה הסתמכה על חוו"ד גניקולוגית בלבד ואילו‬
‫ההגנה הסתמכה על חוו"ד של נוירופדיאטר ונאונטולוג‬
‫ששללו קשר סיבתי בין הנזקים לבין העיכוב בביצוע‬
‫הניתוח הקיסרי וקבעו כי יש לשייכם לנזקי הפגות‬
‫בלבד‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"קשר סיבתי נסיבתי"‬
‫ביהמ"ש קבע כי קיים קשר "סיבתי נסיבתי" בין‬
‫התרשלות הרופאים שהתעכבו בביצוע הניתוח הקיסרי‪,‬‬
‫לבין הנזק שנגרם לפגה ולפיכך הטיל אחריות על‬
‫ביה"ח לפצות אותה על ‪ 40%‬מן הנזק שלה‪.‬‬
‫ביהמ"ש העליון אישר את פסה"ד המחוזי וקבע כי‬
‫לבימ"ש יש שיקול דעת לקבוע כי קיים קשר "סיבתי‬
‫נסיבתי" ואת שיעור האחריות ההסתברותי לנזק‬
‫(הפיצוי הופחת ל‪ 20% -‬מן הנזק)‪.‬‬
‫פס"ד מלול עדן‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫דרישות ההסבר בנסיבות מיוחדות‬

‫“ייתכנו מקרים בהם לסיכונים בעלי הסתברות נמוכה‬
‫תהיה משמעות מיוחדת לחולה הספציפי‪ .‬במקרה‬
‫כזה‪ ,‬למרות האחוז הנמוך יכללו אותם סיכונים‬
‫בתחום המידע המהותי הנדרש לחולה לשם החלטה‬
‫מושכלת אם לעבור את הטיפול הרפואי”‪.‬‬

‫ת”א (י‪-‬ם) ‪1109/97‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רף ההסבר בניתוחים אלקטיביים‬

‫"ההסבר הנדרש לקבלת הסכמה מדעת לניתוח‬
‫אלקטיבי – שאף בלעדיו ניתן לקיים אורח חיים‬
‫רגיל – נכלל ברף העליון של חובת הגילוי‪ ,‬והוא‬
‫כולל‪ ,‬בנוסף להתייחסות לסיכויי ההצלחה גם מתן‬
‫הזהרה מפני הסיבוכים האפשריים‪ ...‬גם אם‬
‫סיבוכים אלו נדירים‪".‬‬
‫ע"א ‪6153/97‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רף ההסבר בניתוחים אלקטיביים ‪-‬‬

‫‪RSD‬‬

‫"בענייננו מדובר בסיבוך המתרחש בקרב ‪0.5% - 0.3%‬‬
‫מהניתוחים – גם אם שיעור זה אינו גבוה‪ ,‬הרי מדובר בסיבוך‬
‫חמור‪ ,‬העלול לגרום להפיכתה של הגפה לחסרת כל תפקוד‪ ...‬כיוון‬
‫שמדובר בניתוח אלקטיבי חובת ההסבר נמצאת ברף העליון‪ .‬סיכון‬
‫‪ RSD‬הינו בגדר המידע שהתובע היה רשאי לצפות‪ ,‬באורח סביר‪,‬‬
‫כי יגולה לו‪ ,‬כדי שיוכל לשקלו במסגרת גיבוש דעתו לעניין‬
‫הסכמתו לטיפול הרפואי‪"...‬‬

‫ת"א ‪ 920/99‬יצחק נ' שע"צ‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רף ההסבר ברפואה פרטית‬

‫"רפואה פרטית בה קיים ניגוד עניינים מובנה בין‬
‫השאיפה המסחרית להרבות בניתוחים לבין‬
‫האינטרס של המטופל‪ ,‬כדי להקהות את עוקצו של‬
‫ניגוד העניינים יש להעמיד את המטופל על הסיכונים‬
‫והסיכויים שבניתוח המוצע לרבות החלופה שלא‬
‫לבצע כלל ניתוח סיכוייה וסיכוניה‪".‬‬
‫ע"א ‪6153/97‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫חובת ההסבר על טיפולים מחוץ לסל‬
‫בנסיבות מתאימות עשוי להיווצר צורך ליידע את המטופל לגבי‬
‫אפשרות טיפול המוצעת רק במסגרת הרפואה הפרטית ואולי אף‬
‫במסגרת שירותי רפואה מעבר לים‪ .‬כך יש לעשות‪ ,‬אכן‪,‬‬
‫כשמדובר בטיפול או בתרופה שעשויים לסייע לחולה ואינם‬
‫זמינים ברפואה הציבורית בארץ‪.‬‬
‫כשחולה אובחן כסובל ממחלה מסויימת‪ ,‬וישנה תרופה שאינה‬
‫מצויה ב"סל" – מקובל עלי שעל הרופא ליידע את החולה בדבר‬
‫קיומה של התרופה‪.‬‬
‫עליו להשאיר להחלטתו של החולה את השאלה אם לרכוש את‬
‫התרופה מכספו אם לאו‪ .‬שאלה זו כרוכה לא אחת באפשרויות‬
‫הכספיות של החולה וגם בפער בין ההשפעה של התרופה‬
‫שב"סל" לזו שאינה נמצאת בו‪ ,‬על הרופא לספק את המידע‬
‫הנדרש‪ ,‬והחולה‪ -‬יחליט‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ע"א ‪ 4960/04‬סידי‬

‫פגיעה באוטונומיה – פיצוי ללא נזק‬

‫אישה אושפזה בבית חולים לניתוח אורטופדי בשל‬
‫דפורמציה ברגל‪ .‬בסופו של דבר‪ ,‬במקום ניתוח לתיקון‬
‫הדפורמציה עברה ביופסיה בכתף בשל ממצא ידוע בכתף‬
‫שנחשד להיות גידול ממאיר‪ .‬בעקבות הביופסיה נותרה עם‬
‫מגבלה קשה בתפקוד הכתף‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פגיעה באוטונומיה‬
‫המטופלת טענה כי לא הוסברו לה הסיכונים הכרוכים‬
‫בביופסיה ולפיכך לא נתנה הסכמה מדעת לביצוע הפעולה‪.‬‬
‫נקבע כי גם לו היו נפרשים בפניה הסיכונים היתה נותנת‬
‫הסכמתה לביופסיה בשל הסיכון הממשי שמדובר בגידול‬
‫ממאיר‪.‬‬
‫למרות זאת נפסק כי היתה פגיעה באוטונומיה שלה והיא‬
‫זכאית לפיצוי כספי‪...‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פגיעה באוטונומיה‬

‫“ההכרה בזכותו של החולה לפיצוי על‬
‫הפגיעה באוטונומיה שלו‪ ,‬מקום בו הופרה‬
‫חובה זו‪ ,‬עשויה לתרום לכך שחובה זו‬
‫תקוים הלכה למעשה”‪.‬‬
‫ע”א ‪ 2781/03‬מיאסה עלי דעקה‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות בפגיעה באוטונומיה‬

‫הפרת חובת הזהירות ‪ -‬אי מתן הסברים‬
‫למטופלים לפני ביצוע טיפולים‬
‫נזק ‪ -‬פגיעה באוטונומיה של המטופל‬
‫קשר סיבתי ‪ -‬בין אי מתן ההסברים לבין‬
‫עוצם ההפתעה מן הסיבוך שהתרחש‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫משמעות העדרו של טופס הסכמה ייעודי‬
‫ניתוח סימפטקטומי (נגד הזעת יתר)‪ ,‬שבוצע בשנת ‪ 1999‬והסתבך‬
‫בהזעת יתר פיצויית‪.‬‬
‫המטופל הגיש תביעה בטענה שלא הוזהר מפני הסיבוך האמור‪.‬‬
‫התובע הוחתם על טופס הסכמה סטנדרטי (לא ייעודי)‪ ,‬משום שעד‬
‫השנה האמורה לא פותח טופס ייעודי מתאים‪.‬‬
‫הרופא המנתח רשם בגיליון כי הוסברו הסיכונים הכרוכים בפעולה‬
‫והעיד בבימ"ש כי הוא מסביר לכל המטופלים‪ ,‬ללא יוצא מן הכלל‪,‬‬
‫כי הבעיה עם הניתוח היא שבמקרים רבים מאוד‪ ,‬למעלה מ‪50% -‬‬
‫מופיעה הזעה פיצויית‪ ,‬וב‪ 2-3% -‬מן המקרים ההזעה הפיצויית‬
‫יכולה להיות משמעותית ביותר‪.‬‬
‫סטודנטית שהועסקה במרפאתו של הרופא ונכחה בזמן שקיבל‬
‫חולים אישרה את עדותו בעניין ההסברים‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫חוק זכויות‬

‫החולה‪ ,‬התשנ”ו‪1996-‬‬

‫סעיף ‪ :14‬אופן מתן הסכמה מדעת‬

‫(א)‬

‫‪.....‬‬

‫(ב)‬

‫הסכמה מדעת לטיפול רפואי המנוי בתוספת תינתן‬
‫במסמך בכתב‪ ,‬שיכלול את תמצית ההסבר שניתן‬
‫למטופל‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫חוק זכויות‬

‫החולה‪ ,‬התשנ”ו‪1996-‬‬

‫תוספת‬
‫(סעיפים ‪)15 ,14‬‬
‫(‪ )1‬ניתוחים‪ ,‬למעט כירורגיה זעירה‪.‬‬
‫(‪ )2‬צינתורים של כלי דם‪.‬‬
‫(‪ )3‬דיאליזה‪.‬‬
‫(‪ )4‬טיפול בקרינה מייננת (רדיותרפיה)‪.‬‬
‫(‪ )5‬טיפולי הפריה חוץ‪-‬גופית‪.‬‬
‫(‪ )6‬כימותרפיה לטיפול בתהליכים ממאירים‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בהעדר טופס הסכמה ייעודי‬
‫נקבע (בערעור) כי נוכח הוראות חוק זכויות החולה אין די בטפסים הערוכים‬
‫על פי תקנות בריאות העם (טופסי הסכמה)‪ ,‬התשמ"ד‪. 1984-‬‬
‫ככל הנראה המערכת הרפואית התאימה עצמה להוראות אלה באיחור מסויים‪,‬‬
‫ובמועד הרלוונטי (‪ )1999‬עדיין נעשה שימוש בטפסים הישנים‪ ,‬תוך הפרת‬
‫הוראת החוק‪.‬‬
‫אין לשלול את האפשרות‪ ,‬לפיה הפרת החובה לעגן את הסכמת המטופל‬
‫במסמך בכתב שיכלול את "תמצית ההסבר שניתן למטופל"‪ ,‬שוללת‪ ,‬מניה‬
‫וביה‪ ,‬את האפשרות שאכן מדובר ב"הסכמה מדעת"‪.‬‬
‫דרישת הכתב בחוק היא "דרישה מהותית" ובהעדרו של טופס הסכמה מדעת‬
‫ערוך כדין‪ ,‬יש לקבוע‪ ,‬למצער‪ ,‬כי במקרה של מחלוקת‪ ,‬המטפל הוא זה‬
‫שצריך להוכיח קיומה של הסכמה זו‪.‬‬
‫ע"א ‪ 6299/05‬צורף‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ומה הדין כשיש טופס חתום ?!‬

‫נולדה‬

‫בשנת ‪1998‬‬
‫(מיקרופטלמיה)‪.‬‬
‫בשבוע ‪ 21‬להריון בוצעה לאם בדיקת אולטרה‪-‬סאונד בסיסית‬
‫במסגרת הקופה שנמצאה תקינה‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע כי לא ניתן לגלות את המום במסגרת בדיקה בסיסית‬
‫אך יש אפשרות לגלות זאת בבדיקה מורחבת‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע כי היה מדובר בהריון שלא בסיכון גבוה ולא היה‬
‫מקום לביצוע סקירה מורחבת‪/‬מכוונת‪.‬‬
‫האם חתמה על טופס בקשה לביצוע בדיקת על‪-‬קול לפיה היא‬
‫מודעת לכך שמדובר בבדיקה בסיסית וכי באפשרותה לבצע‬
‫בדיקה מורחבת באופן פרטי‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תינוקת‬

‫כשהיא‬

‫סובלת‬

‫מעיוורון‬

‫חתימה ללא הסבר – לאו הסכמה היא‬
‫ביהמ"ש קבע כי הרופאים הסבירו לאם כי הבדיקה אותה היא עומדת לבצע‬
‫היא בדיקה בסיסית וכי קיימת בדיקה משוכללת יותר אותה ניתן לבצע באופן‬
‫פרטי ואולם בכך לא די‪.‬‬
‫האם לא הבינה לאשורה את האבחנה בין הבדיקה הבסיסית והמורחבת ואם‬
‫היתה מבינה היתה בוחרת לבצע את הבדיקה על חשבונה‪ .‬יש כשל בשרשרת‬
‫המידע אשר נמסר לאם‪.‬‬

‫לא די בקיומה של פרקטיקה לפיה מיידעים את האישה כי קיימת‬
‫בדיקה מורחבת‪ ,‬העדר הנחיות ברורות ונהלים מוגדרים באשר‬
‫להיקף המידע שיש למסור למטופלת לעניין אפשרותה לבצע‬
‫בדיקה מורחבת ‪...‬ואי מתן הסבר הולם בטרם ביצוע הבדיקה‬
‫הבסיסית הינם בגדר נוהל בלתי סביר‪...‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תוצאות הערעור‬
‫המלצת ביהמ"ש‪:‬‬

‫לאור קשיים שהתגלעו בהכרעת בימ"ש קמא בשאלת‬
‫החבות ולאור זאת שבימ"ש קמא הכריע בפסק דינו‬
‫בסוגיות שלא היו בחזית הדיון יבוטל פסק דינו של‬
‫בימ"ש קמא והסכום אשר שולם לתובעים יישאר בידם‪.‬‬

‫התובעים הסכימו להצעת ביהמ"ש שמשמעותה‬
‫שפסה"ד מבוטל‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ההחמרה השיפוטית –‬
‫הנזק הממוני‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫הלכת "השנים האבודות" –‬
‫עזבון אטינגר ז"ל‬

‫פס"ד תקדימי ניתן‪ ,‬במרץ ‪ ,2004‬על‪-‬ידי בית‪-‬המשפט העליון‬
‫בהרכב של חמישה שופטים בתביעת עזבון של קטין‪ ,‬אשר הלך‬
‫לעולמו בגיל ‪ ,12‬כתוצאה מנפילה לבור בעת משחק עם חבר‪,‬‬
‫בעיר העתיקה בירושלים‬
‫עזבון של קטין אשר הלך לעולמו כתוצאה מרשלנות‪ ,‬זכאי לפיצוי‬
‫בגין הפסד כושר השתכרות ב"שנים האבודות"‪ ,‬בהן לא זכה‬
‫לחיות ולהתפרנס‬
‫זכות דומה קיימת גם לעזבון של בגיר שהלך לעולמו בגיל‬
‫העבודה‬
‫נפגע אשר קוצרה תוחלת חייו כתוצאה מרשלנות זכאי מעתה‬
‫לפיצוי בגין הפסד ההשתכרות שלו ב"שנים האבודות"‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"השנים האבודות" – ההשלכות הכספיות‬
‫נקבע כי חישוב הפסד ההשתכרות ב"שנים האבודות" יהיה מבוסס‬
‫על ‪ 30%‬מן השכר הממוצע במשק (בתקופה מגיל ‪18-21‬‬
‫החישוב הוא ‪ 70%‬מן הסכום האמור)‪.‬‬
‫ההנחה המובלעת היא כי ניתן לחסוך ‪ ₪ 2400‬מתוך ‪₪ 8000‬‬
‫בחודש !!!!!‬
‫בתביעת יורשים שהם גם תלויים ‪ ,‬נקבע כי יש ליורשים זכאות‬
‫לקבל פיצוי בגין ראשי נזק שנמצאים מחוץ לתחום החפיפה (כאב‬
‫וסבל וקיצור תוחלת חיים וכ"ו)‬
‫חישוב הפסד ההשתכרות בשנים האבודות‪ ,‬כולל גם חישוב הפסדי‬
‫פנסיה‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫הגידול בפיצוי הכספי‬
‫יולדת לאחר ‪ 3‬שנות טיפולי הפריה בהריון ראשון‪,‬‬
‫נשלחה "להסתובב" כדי לזרז לידה ושבה עם עובר מת‪.‬‬
‫בימ"ש המחוזי קבע אחריות ופסק לאם פיצוי של‬
‫‪ ₪ 300,000‬בגין כאב וסבל‪.‬‬
‫ביהמ"ש העליון קבע כי מגיע פיצוי גם לאב בגין כאב‬
‫וסבל שלו בסכום נוסף של ‪.₪ 250,000‬‬
‫סטיה מהלכה קודמת שחייבה נזק נפשי חמור "בניזוק‬
‫משני" שעולה כדי מחלת נפש או הפרעת נפש הגורמת‬
‫נכות ממשית‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פס"ד לבנה לוי‬

‫הגידול בסכומי הפיצוי‬
‫צעירה שנולדה בשנת ‪ 1985‬כשהיא סובלת משיתוק ביד שמאל‬
‫כתוצאה מפגיעה במקלעת העצבים הברכיאלית‪ ,‬הגישה בשנת‬
‫‪ 2006‬תביעה נגד ביה"ח בו נולדה בטענה של רשלנות בלידה‪.‬‬
‫בינתיים סיימה התובעת לימודי משפטים ומנהל עסקים ובמהלך‬
‫המשפט עשתה התמחות במשפטים‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע שיש אחריות לביה"ח ופסק לה פיצוי גלובלי בגין‬
‫הפסד השתכרות בסך של ‪ ₪ 800,000‬ובנוסף ‪ ₪ 600,000‬כאב‬
‫וסבל‪ ₪ 1,000,000 ,‬עזרת צד ג' ו‪ ₪ 85,000 -‬הוצאות ‪....‬‬

‫א (ים) ‪8363/06‬פדילה נ' בי"ח מאיר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"ועדת שפניץ" – אין מקום להגביל בחוק את‬
‫הפיצוי לתובעים בגין רשלנות רפואית‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫לאן מועדות פנינו?‬

‫‪ ‬המשך החמרה שיפוטית ?‬
‫‪ ‬התמתנות והתייצבות ?‬
‫‪ ‬התערבות חקיקתית ?‬
‫ימים יגידו‪....‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תודה !‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬


Slide 42

‫עדכונים בפסיקת בתי‪-‬המשפט‬
‫בתביעות רשלנות רפואית‬
‫עו"ד טליה חלמיש‪-‬שני‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬
‫מקבוצת מדנס‬
‫מאי ‪2009‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תמונת המצב‬
‫בשנים האחרונות אנו עדים לעליה ניכרת של ההוצאה‬
‫בגין תביעות אחריות מקצועית בתחום הרפואה‪.‬‬
‫העליה נובעת בעיקר מ"אינפלציה שיפוטית" שהביאה‬
‫לגידול ניכר בפיצויים המשולמים לתובעים‪.‬‬
‫התשלומים השנתיים בתביעות הרשלנות הרפואית‪ ,‬גדלו‬
‫בעשור האחרון ב‪.700% -‬‬
‫במקביל גדלו הפרמיות בצורה דרמטית והכיסויים‬
‫הוגבלו‪.‬‬
‫מוסדות רפואיים ורופאים פרטיים העוסקים בתחומים‬
‫בסיכון גבוה (לידות‪ US ,‬מיילדותי‪ ,‬כירורגיה פלסטית‬
‫וכ"ו) נתקלים בקושי להשיג כיסוי ביטוחי‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫התפתחות התביעות בבימ"ש‬

‫‪1994 - 2008‬‬

‫‪1,200‬‬
‫‪1,100‬‬
‫‪1,000‬‬
‫‪900‬‬
‫‪800‬‬
‫‪700‬‬
‫‪600‬‬
‫‪500‬‬
‫‪400‬‬
‫‪300‬‬
‫‪200‬‬
‫‪100‬‬
‫‪0‬‬

‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫‪2002‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫‪1994‬‬

‫מדד גידול התשלומים‬

‫‪1995 - 2008‬‬

‫‪3100%‬‬
‫‪2800%‬‬
‫‪2500%‬‬
‫‪2200%‬‬
‫‪1900%‬‬

‫‪1600%‬‬
‫‪1300%‬‬
‫‪1000%‬‬
‫‪700%‬‬
‫‪400%‬‬
‫‪100%‬‬
‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫‪2002‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫התפתחות התביעות בבימ"ש‬
‫מיילדות וגינקולוגיה‬

‫‪240‬‬

‫‪210‬‬

‫‪180‬‬

‫‪150‬‬

‫‪120‬‬

‫‪90‬‬

‫‪60‬‬

‫‪30‬‬

‫‪0‬‬
‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2002‬‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫מדד גידול התשלומים‬
‫מיילדות וגינקולוגיה‬

‫‪11100%‬‬
‫‪10100%‬‬
‫‪9100%‬‬
‫‪8100%‬‬
‫‪7100%‬‬
‫‪6100%‬‬
‫‪5100%‬‬
‫‪4100%‬‬
‫‪3100%‬‬
‫‪2100%‬‬
‫‪1100%‬‬
‫‪100%‬‬

‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫‪2002‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫מקצועות קליניים מובילים בשיעור הסיכון‬
‫‪1991 - 2008‬‬
‫מיילדות‬
‫כירורגיה כללית‬

‫‪40%‬‬

‫קרדיולוגיה‬

‫שיעור הסיכון הכספי‬

‫‪35%‬‬
‫‪30%‬‬

‫רפואת שיניים‬

‫‪25%‬‬

‫אורטופדיה‬

‫‪20%‬‬

‫נוירוכירורגיה‬

‫‪15%‬‬
‫‪10%‬‬

‫גינקולוגיה‬

‫‪5%‬‬

‫אופטלמולוגיה‬

‫‪0%‬‬

‫‪18%‬‬

‫שיעור התיקים עם סיכון כספי‬

‫‪16%‬‬
‫‪14%‬‬
‫‪12%‬‬
‫‪10%‬‬
‫‪8%‬‬
‫‪6%‬‬
‫‪4%‬‬
‫‪2%‬‬
‫‪0%‬‬

‫* ‪ 3%‬ומעלה‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫דו"ח ועדת "שפניץ"‪-‬‬

‫הועדה הבין משרדית לבחינת הדרכים להקטנת ההוצאה‬
‫הציבורית בגין תביעות הרשלנות הרפואית‬

‫מסתמנת בפסיקה מגמה של הרחבת אחריותם של בעלי‬
‫מקצועות הרפואה והמוסדות הרפואיים – החל בסוגית‬
‫ההתרשלות (ירידת קרנה של הלכת הפרקטיקה‬
‫המקובלת)‪ ,‬המשך בסיבתיות (אובדן סיכויי החלמה)‬
‫וכלה בהרחבת העילות (רשלנות בגין הסכמה מדעת)‬
‫וראשי נזק (פגיעה באוטונומיה)‪.‬‬
‫מהנתונים עולה כי במשך השנים עלו סכומי הפיצויים‬
‫הממוצעים שנפסקו בתביעות רשלנות רפואית‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫הגידול בפיצוי הממוצע לתובעים‬
‫שנת תשלום‬
‫‪2004‬‬
‫‪2005‬‬
‫‪2006‬‬
‫‪2007‬‬
‫‪2008‬‬

‫תשלום ממוצע לתובע (בדולר)‬
‫‪21,872‬‬
‫‪33,700‬‬
‫‪34,935‬‬
‫‪44,839‬‬
‫‪62,374‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פיצוי עבור כאב וסבל ב– ‪ 100%‬נכות‬

‫‪1997-2008‬‬

‫‪1600000‬‬

‫‪1400000‬‬

‫‪1200000‬‬

‫‪1000000‬‬

‫‪800000‬‬

‫‪600000‬‬

‫‪400000‬‬

‫‪200000‬‬

‫‪0‬‬
‫‪2009‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2005‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2003‬‬

‫‪2001‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1997‬‬

‫פיצוי עבור מות קטינים (קיצור תוחלת חיים‪+‬כאב וסבל)‬
‫‪1998-2006‬‬
‫‪1800000‬‬

‫‪1600000‬‬

‫‪1400000‬‬

‫‪1200000‬‬

‫‪1000000‬‬

‫‪800000‬‬

‫‪600000‬‬

‫‪400000‬‬

‫‪200000‬‬

‫‪0‬‬
‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2002‬‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ההתפתחויות המשפטיות‬

‫עמדה סלחנית‬

‫עמדה ביקורתית‬

‫עמדה מחמירה‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫סלחנות שיפוטית‬

‫(‪)1961‬‬

‫"אשה‪ ...‬באה למחלקה הגינקולוגית לשם ניתוח קל‬
‫ברחמה ויצאה מהמחלקה שבעת יסורים ובעלת מום‬
‫לכל ימי חייה‪...‬‬
‫הטיפול אשר החולה קיבלה בבית החולים לא היה כפי‬
‫שצריך היה לצפותו מבעלי מקצוע מעולים וכן קרו תוך‬
‫כדי טיפול הזנחות וטעויות שונות‪ ,‬אשר הביאו לידי‬
‫תוצאות מעציבות במצב בריאותה‪...‬‬
‫רופא בשר ודם עשוי לטעות‪ ,‬ולא כל טעות מהווה‬
‫רשלנות‪"...‬‬

‫התביעה נדחתה‬
‫(ע"א ‪ 280/60‬פרדו נ' פלדמן‪ ,‬פד' (טו') ‪)1961‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫בקרה שיפוטית‬
‫עולם הרפואה אינו חסין מביקורת שיפוטית ומחשיפה של מעשי רשלנות‬
‫מקצועיים‪ .‬ביקורת זו היא אחת הערובות החשובות להקפדה על מתן טיפול‬
‫רפואי נאות‪.‬‬
‫לא כל טעות באבחנה או בטיפול‬
‫מצביעה בהכרח על רשלנות‪.‬‬
‫אחריות הרופאים‪ ,‬ברשלנות‬
‫אזרחית או פלילית‪ ,‬צריכה‬
‫להיקבע‪ ,‬רק אם הוכח שבנתוני‬
‫זמן אמת פעלו הרופאים‬
‫באי מיומנות מקצועית‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫בקרה שיפוטית – האם היא מקדמת את‬
? ‫בטיחות הטיפול‬
Most patient-safety experts continue to believe that the
threat of liability is the primary barrier to the
development of effective and comprehensive patient
safety programs in hospitals. I suggest, on the
contrary…that judicial recognition of an explicit “right
to safety” for hospital patients, with correlative duty of
hospitals to implement patient-safety measures can
become the primary motivator for the development of
systems to improve patient safety.
George J. Annas. J.D., NEJM 354;19 May11,2006
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫בקרה שיפוטית‬

‫‪‬‬
‫שיפור איכות הרפואה‬
‫הרשומה הרפואית‬
‫• רישום מפורט יותר‬
‫• שמירה על רשומות‬

‫תהליך הבקרה הרפואית‬
‫• ניהול סיכונים‬
‫• אבטחת איכות‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תקשורת עם מטופלים‬
‫• הסכמה מדעת‬
‫• גילוי נאות על תקלות‬

‫ניהול הטיפול הרפואי‬
‫• פרוטוקולים ונהלים‬
‫• הנחיות קליניות‬

‫החמרה שיפוטית‬

‫‪‬‬
‫רפואה מתגוננת‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬

‫ריבוי בדיקות וטיפולים מיותרים‬
‫יצירת מתח ביחסי מטפל‪-‬מטופל‬
‫הוצאות מוגברות לתשלום ביטוח‬
‫סגירת פעילויות בסיכון ביטוחי גבוה‬
‫קושי להשיג כיסוי ביטוחי‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית‬

‫(‪)1998‬‬

‫"חיובם של הרופא וקופת‬
‫חולים בדין הוא פרי של חוכמה‬
‫לאחר מעשה‪ .‬הרף שהוצב‬
‫לקביעת אחריותם‪ ,‬הוצב בגובה‬
‫כה רב‪ ,‬עד שלא רק הרופא‬
‫הסביר אינו יכול לעוברו‪ ,‬אלא‬
‫גם הרופא המומחה המובהק‬
‫ייכשל בכך"‪.‬‬
‫(השופטת שטרסברג‪-‬כהן בדעת מיעוט‬
‫ע"א ‪ 3709,3264/96‬קופ"ח נ' פלד ואח')‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית – ההנמקה‬
‫"אין להטיל את העומס הכלכלי של הטעות הרפואית‬
‫על החולה‪ ,‬אלא מן הראוי כי יוטל‪ ,‬עקרונית‪ ,‬על‬
‫הרופא בעל הטעות שממנו יפוזר ממילא על ציבור‬
‫רחב יותר באמצעות ביטוח האחריות המקצועית‪.‬‬
‫יתרה מזו‪ ,‬הטלת האחריות האישית על הרופא‪...‬‬
‫עשויה לעודד את מילוי החובה המקצועית‬
‫להתעדכנות בספרות המקצועית‪"...‬‬
‫(השופט אנגלרד ע"א ‪ 3709,3264/96‬קופ"ח נ' פלד ואח')‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ההחמרה השיפוטית –‬
‫שאלת האחריות‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"החמרת" האחריות של המטפלים‬
‫"פרקטיקה רצויה" במקום "פרקטיקה מצויה"‬
‫החלת נורמות התנהגות רטרוספקטיבית‪" -‬דרך עוקפת פרקטיקה‬
‫מקובלת"‬
‫מבחן "המומחה הטוב" במקום "הרופא הסביר"‬
‫החלת כלל "הדבר מדבר בעדו" במקרי סיבוכים נדירים‬
‫החלה מסיבית של "כלל הנזק הראייתי"‬
‫החלת אחריות במקרים של "קשר סיבתי נסיבתי"‬
‫קביעת חובות מוגברות בכל הנוגע להסברים למטופלים עובר‬
‫למתן לטיפולים רפואיים‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"פרקטיקה מצויה" לעומת "פרקטיקה רצויה"‬
‫העובדות ‪ -‬רביד נ' קליפורד‬

‫ביום ‪ 5.4.84‬הגיעה רביד בת החמש למרפאת שיניים לצורך‬
‫טיפול שיניים‪ .‬כהכנה לטיפול הזריק לה הרופא זריקת הרדמה‬
‫מקומית בלסתה התחתונה מצד ימין‪ .‬הרופא השתמש לצורך‬
‫ההזרקה במזרק לא שואב‪ ,‬שהיה מקובל לשימוש באותה תקופה‬
‫(פרקטיקה מקובלת)‪.‬‬
‫זמן קצר לאחר ההזרקה נטתה רביד על צידה ולא הצליחה‬
‫להתייצב‪ .‬היא היתה מנומנמת והוחלט להעבירה לטיפול בבית‪-‬‬
‫חולים‪ .‬כתוצאה מן האירוע סובלת רביד עד היום מהמיפרזיס‬
‫במחצית הגוף השמאלי ומהפרעות נוירולוגיות וקוגנטיביות‪.‬‬
‫הסתבר כי חומר ההזרקה חדר לכלי דם משם נדד למוח וגרם‬
‫לקריש דם ולאוטם מוחי‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"פרקטיקה מצויה" לעומת "פרקטיקה רצויה"‬
‫ההכרעה המשפטית‬

‫העובדה שרופא נהג בהתאם לפרקטיקה המקובלת‬
‫בתחומו‪ ,‬היא כשלעצמה‪ ,‬אינה מעניקה לו הגנה‬
‫מוחלטת ולעולם מצוי בידי בית המשפט לקבוע‪ ,‬כי‬
‫פרקטיקה נהוגה זו אינה עולה בקנה אחד עם חובת‬
‫הזהירות של רופא כלפי מטופל‪.‬‬
‫פרקטיקה מקובלת מהווה פרמטר‪ ,‬ואפילו פרמטר‬
‫חשוב‪ ,‬במכלול השיקולים שעל בית המשפט לשקול‬
‫בבואו לקבוע את סטנדרט ההתנהגות הראוי‪ ,‬אולם‬
‫אין היא הפרמטר היחיד אשר בית המשפט יתחשב בו‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫די היה באמצעי פשוט וזמין למנוע סיכון ידוע של‬
‫חדירת מזרק עם חומר הרדמה לתוך עורק‪ ,‬דבר אשר‬
‫עלול לגרום לתופעות לוואי משמעותיות‪ .‬כל זאת‬
‫ללא תוספת עלות משמעותית‪.‬‬
‫בנסיבות אלה אין מנוס מן המסקנה כי רופא התרשל‬
‫שכן רופא זהיר היה בוחר למנוע סיכון זה באמצעות‬
‫שימוש במזרקים שואבים‪.‬‬
‫רביד נ' קליפורד‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬
‫הנורמות אינן נקבעות על‪-‬ידי מומחים אלה או אחרים‪ ,‬אלא‬
‫על‪-‬ידי בית‪-‬המשפט‪.‬‬
‫שאלת תפקידו של מנתח בחדר ניתוח היא עניין ערכי‬
‫ונורמטיבי שמתפקידו של בית‪-‬המשפט להכריע בו‪.‬‬
‫עדות יו"ר המועצה הלאומית לכירורגיה‪ ,‬הרדמה וטיפול נמרץ‬
‫כי אין אחריות הדדית בין מנתח לרופא מרדים‪ ,‬כפי שבא לידי‬
‫ביטוי בסיכום ישיבת המועצה הלאומית הנ"ל‪ ,‬אין לראות בה‬
‫משום נורמה נכונה‪ ,‬ולפיכך אין לפעול על‪-‬פיה‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬

‫(‪)2‬‬

‫אם נרשם בסיכום ישיבת מועצת איגוד רופאי העיניים‪ ,‬כי‬
‫המנתח אחראי כלפי המנותח על הניתוח ותוצאותיו בלבד‪,‬‬
‫והמרדים אחראי כלפי המטופל על תהליך ההרדמה ותוצאותיו‪,‬‬
‫אין לראות בכך כאילו כל אחד מהם אחראי רק על תחומו‪,‬‬
‫וחייבת להיות הדדיות ביניהם‪ ,‬ולמרות שאין למנתח "אחריות‬
‫על" הרי שיש לו אחריות על סימני החיים של המנותח‪ ,‬לא‬
‫פחות מאשר למרדים‪ ,‬ועל‪-‬כן עמדת איגוד רופאי העיניים כפי‬
‫שבאה לידי ביטוי במסמך הנ"ל‪ ,‬אינה משקפת את הנורמה‬
‫המחייבת‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬

‫(‪)3‬‬

‫המסמך בדבר חלוקת אחריות בחדר הניתוח של ההסתדרות‬
‫הרפואית בישראל‪ ,‬קובע כי שיתוף פעולה בין הרופא המנתח‬
‫והרופא המרדים בניתוח חיוני להצלחת הטיפול וכך יש אכן‬
‫לנהוג‪ ,‬אולם ההסתייגות שעל‪-‬פיה אין הרופא המנתח אחראי‬
‫לפעולות המבוצעות על‪-‬ידי הרופא המרדים‪ ,‬כפי שהרופא‬
‫המרדים אינו אחראי על פעולות המבוצעות על‪-‬ידי הרופא‬
‫המנתח‪ ,‬איננה נורמה שיש לפעול על‪-‬פיה‪ ,‬שכן ברור שהמנתח‬
‫אינו אחראי על פעולות המרדים‪ ,‬אולם אין בכך כדי לסייג‬
‫אחריותו לעקוב אחר סימני החיים של המנותח‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬

‫(‪)4‬‬

‫כאשר מנותח פונה למנתח בבקשה לנתחו אין הוא יוצר קשר אחד עם‬
‫המרדים וקשר אחר עם המנתח‪ ...‬יש לייחס לו אחריות מעבר לעצם‬
‫הפעולה הכירורגית‪ ,‬המנותח מצפה ממנו להיות אחראי על חייו בעת‬
‫ביצוע הניתוח – ולאו דווקא בעת ביצוע הפעולה הכירורגית גרידא‪.‬‬
‫כל מנתח חייב להיות שותף מלא למעקב אחר סימני חיים של המנותח‪ ,‬גם‬
‫תוך כדי ובמהלך הניתוח‪ ,‬ואין הוא רשאי להטיל את האחריות הבלעדית‬
‫על כך על כתפי המרדים‪.‬‬
‫חובתו של המנתח היתה להאזין לקולות המוניטור ע"מ לוודא שהוא‬
‫ממשיך לנתח אדם חי ולא מחוסר חיים‪ .‬אם הוא לא עושה כן הוא‬
‫מתרשל‪.‬‬
‫המנתח שלא עשה כן הורשע בעבירה של מעשה פזיזות ורשלנות‪.‬‬
‫פ (תא) ‪ 40016/07‬מ"י נ' אסותא ואח'‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החלת נורמות רטרוספקטיבית‬
‫בשנת ‪ 1986‬נולד ערן סידי עם חסר של כף יד ימין‪.‬‬
‫בשנת ‪ 1997‬הגישה משפחת סידי תביעה נגד הגיניקולוג שביצע‬
‫לאם בדיקת אולטרה סאונד שגרתית במהלך ההריון‪ ,‬בטענה של‬
‫רשלנות באי אבחון חסר כף היד‪.‬‬
‫ביהמ"ש המחוזי פסק כי לא היתה רשלנות בביצוע הבדיקה‪ ,‬שכן‬
‫בשנה הנדונה בדיקת האולטרה סאונד הבסיסית לא כללה סקירת‬
‫גפיים ודחה את התביעה‪.‬‬
‫לעומת זאת ביהמ"ש העליון שדן בערעור על התביעה קבע‬
‫בשנת ‪ 2005‬כי חלה חובה על הרופא הבודק בשנת ‪!!! 1986‬‬
‫ליידע את האישה על מגבלות הבדיקה ועל האפשרות לבצע‬
‫בדיקת אולטרה סאונד מורחבת במסגרת הפרקטיקה הפרטית‪...‬‬
‫ע"א ‪ 4960/04‬סידי‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החלת נורמות רטרוספקטיבית ‪2 -‬‬
‫ילדה נולדה בשנת ‪ 1995‬כשהיא סובלת מתסמונת ‪ X‬שביר‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע כי בתקופה הרלבנטית הבדיקה טרם הומלצה ע"י הגורמים‬
‫המקצועיים ושליחת הנשים לביצועה בוודאי שלא היתה פרקטיקה מחייבת‬
‫את הרופא הסביר‪.‬‬
‫ואולם ביהמ"ש קבע כי מאחר שבמאמרים שפורסמו עובר לשנת ‪1994‬‬
‫מוזכרות בדיקות המבוצעות לאוכלוסייה בעלת סיכון נמוך לצרכי מחקר או‬
‫לצרכים אחרים‪ ,‬היה על רופא סביר הקורא את המאמרים הללו להסיק כי‬
‫"בדיקות סקר" לגילוי הנשאות קיימות גם אם ביצוען עדיין אינו מומלץ‪.‬‬
‫הבדיקה היתה קיימת במועד הרלבנטי ויש לייחס להורים בהתאם להלכת‬
‫סידי ציפייה סבירה כי קיומה יגולה להם ולכן הרופא התרשל בכך שלא ידע‬
‫על קומה ולא גילה להורים על קיומה‪.‬‬
‫הקופה אחראית לכך שלא הפיצה בקרב רופאיה את האפשרות לביצוע‬
‫בדיקה לגילוי הנשאות לתסמונת ‪ X‬שביר גם לנשים ללא כל אינדיקציה‪.‬‬
‫א (ים)‪ 5416/03‬שיר סגל‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"כלל ‪ 30‬הדקות" – ‪OUT‬‬
‫השאלה היא מהו פרק הזמן הסביר לביצוע ניתוח קיסרי ?‬
‫פרק הזמן של ‪ 15‬דקות לבצוע ניתוח קיסרי הוא פרק זמן‬
‫אפשרי וראוי כאשר חדר הניתוח פנוי וכל הצוות זמין‪ ...‬יש‬
‫להשלים‪ ,‬חרף העובדה שהדבר אינו רצוי‪ ,‬גם עם חלוף פרק‬
‫זמן ארוך יותר של כ‪ 25-30 -‬דק' עד לניתוח‪ .‬אולם שיהוי כזה‬
‫בביצוע הניתוח‪ ,‬כדי שיתקבל כשיהוי סביר‪ ,‬מחייב מתן הסבר‪,‬‬
‫המבוסס על נסיבותיו המיוחדות של המקרה הנדון‪ ,‬ועל כך‬
‫שבפועל נעשו מאמצים סבירים לקצר פרק זמן זה דבר שלא‬
‫הסתייע באותן נסיבות‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"כלל ‪ 15‬הדקות" – ‪IN‬‬
‫במקרה שלפנינו‪ ,‬לא ניתן הסבר המצדיק התמשכותו של פרק‬
‫הזמן שחלף בין קבלת ההחלטה על ביצוע הניתוח לבין הביצוע‬
‫בפועל‪.‬‬
‫במקרה שלפנינו נפל שיהוי בלתי מוצדק של כ‪ 6 -‬דקות גם‬
‫בהתמשכות פרק הזמן ממועד קבלת ההחלטה על הניתוח ועד‬
‫לביצועו‪ .‬מכאן‪ ,‬שבסה"כ נפל במקרה זה שיהוי בלתי מוצדק‬
‫בביצוע הניתוח הקיסרי‪ ,‬העולה כדי רשלנות‪ ,‬של ‪31-33‬‬
‫דקות‪ ,‬ולמצער שיהוי של ‪ 21‬דקות‪.‬‬
‫א (ים) ‪ 8005/06‬ב‪.‬ר‪ .‬נ' בי"ח מאיר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית –‬
‫סטנדרט המומחה הטוב‬

‫על הרופא להשתמש ברמת ידע‪ ,‬כשרון ואיכפתיות‪,‬‬
‫הקיימת ומופעלת ע"י רופאים ברמה מקצועית טובה‬
‫ולא ממוצעת‪.‬‬
‫כאשר מדובר ברופא הטוען לכישורים מיוחדים ולהיותו‬
‫מומחה‪ ,‬הרמה הנדרשת ממנו היא בהתאם לכך‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית –‬
‫"המתמחה חשוד"‬
‫אישה שעברה ניתוח קיסרי אלקטיבי בהרדמה ספינלית‪,‬‬
‫נותרה עם נזק לשורשי העצב הפירוניאלי‪ ,‬נזק זה יוחס‬
‫לפגיעה במהלך ההרדמה‪.‬‬
‫וכך אמר ביהמ"ש על המרדים שהיה מתמחה ותיק בעת‬
‫הניתוח‪":‬רף המומחיות הרשמית של הנתבע שהוא נמוך‬
‫לטעמי‪ ,‬גם אם הוא בעל ניסיון מעשי רב‪ ,‬יש בו כדי ליצור‬
‫חיזוק לטענות התובעת וספק באשר לביצועה הנאות של‬
‫ההרדמה "‬
‫‪...‬‬
‫ת"א ‪ 072682/99‬פני אלמליח‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החלת כלל הדבר מדבר בעדו‬
‫בתי‪-‬המשפט מחילים את כלל "הדבר מדבר בעדו" באופן‬
‫"ליברלי" ומעבירים את נטל השכנוע מכתפי התובעים אל‬
‫כתפי הנתבעים להוכיח שלא היתה רשלנות מצידם‪.‬‬
‫התנאים להחלת הכלל (ס' ‪ 41‬לפקודת הנזיקין)‪:‬‬
‫ התובע לא ידע ולא יכול היה לדעת על הנסיבות שהביאו‬‫לידי הנזק‬
‫ הנזק נגרם על‪-‬ידי נכס בשליטת המזיק‬‫ המקרה מתיישב יותר עם המסקנה שהיתה רשלנות‬‫מאשר עם העדרה‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בסיבוכים נדירים‬
‫אישה הרה עברה דיקור מי שפיר בשבוע ‪ 18‬להריונה‪ ,‬אשר‬
‫הסתבך בזיהום תוך רחמי‪ ,‬שהוביל לספסיס סוער ולמותה‬
‫של האישה‪.‬‬
‫ועדת בדיקה של משרד הבריאות לא מצאה התרשלות‬
‫בטיפול במנוחה מצד גורם רפואי כלשהו‪.‬‬
‫בעלה וילדיה של המנוחה הגישו תביעה נגד הרופא המטפל‬
‫שביצע את הדיקור בטענה שהדיקור נעשה באופן רשלני‪,‬‬
‫ללא ניקוי מתאים של איזור הבטן בו בוצעה הדקירה‬
‫וכתוצאה מכך נגרם הזיהום שהוביל למותה‪.‬‬
‫לא הוגשה חוו"ד מטעם התובעים לתמיכה בטענותיהם‪ ,‬והם‬
‫בקשו להחיל את הכלל של "הדבר מדבר בעדו"‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בסיבוכים נדירים‬
‫ביהמש פסק כי "מהעדויות שנשמעו בבית המשפט ומחומר‬
‫הראיות שהובא‪ ,‬ניתן לקבוע כי השימוש בחומר החיטוי‬
‫פולידין ואלכוהול היה נפוץ ומקובל לצורך עריכת הדיקור‬
‫וכי הנתבעים פעלו על‪-‬פי הנהוג והמקובל בכגון דא‪ ...‬ואין‬
‫לבוא לנתבעים בטרוניה באשר לפרקטיקה בה נהגו"‬
‫ואולם העובדה ‪ -‬שמדובר בתוצאה נדירה ובלתי צפוייה‬
‫למדי של דיקור מי שפיר שגרם לזיהום חריף ברחם‬
‫האשה ומותה עקב כך ‪ -‬תומכת בתחולת הכלל של הדבר‬
‫מדבר בעדו‪ .‬זה מצביע יותר על קיומה של התרשלות מאשר‬
‫על העדרה‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בסיבוכים נדירים‬
‫אף כי התובעים לא הוכיחו את הסיבה הממשית והישירה לזיהום‬
‫בגופה של המנוחה ולמותה כתוצאה מכך‪ ,‬שוכנעתי – על‪-‬פי מאזן‬
‫ההסתברויות במשפט האזרחי – כי ההסתברות שהיא נפטרה עקב‬
‫רשלנותם הרפואית של הנתבעים עולה על ההסתברות כי הפגיעה‬
‫לא היתה תוצאה של התרשלות כזו‪.‬‬
‫נטל השכנוע בדבר העדר התרשלות עבר לכתפי הנתבעים‬
‫ומשהם לא עמדו בו – דין התביעה להתקבל‪.‬‬
‫נקבע שהרופא שביצע את הדיקור אחראי ברשלנות משום שלא‬
‫הרים את הנטל להסביר באיזה מנגנון אירע הזיהום שלא‬
‫באחריותו‪.‬‬
‫א (ת"א) ‪ 89/96‬עזבון המנוחה ג'ומאנה מראר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשומות רפואיות – כלל "הנזק הראייתי"‬

‫"מקום שצריך להיעשות רישום רפואי וזה לא נעשה‪ ,‬ולא‬
‫ניתן הסבר מניח את הדעת למחדל זה‪ ,‬יועבר נטל ההוכחה‬
‫בדבר העובדות השנויות במחלוקת‪ ,‬שיכלו להתבהר מתוך‬
‫הרישום‪ ,‬אל כתפי הרופא או המוסד‪ ,‬שבמסגרתו ניתנו‬
‫השירותים הרפואיים‪".‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫נתונים על העברת נטל הראיה –‬

‫דו"ח ועדת שפניץ‬

‫נראה שנושא הרשומה הרפואית‪ ,‬ליקוי בה או היעדרה הוא‬
‫בעל השלכות מרכזיות בתחום תביעות הרשלנות הרפואית‪,‬‬
‫היכול לעיתים להשפיע באופן מהותי על תוצאת הדיון‬
‫בתביעה‪.‬‬
‫בשני שליש מן המקרים בהם העביר בית‪-‬המשפט את הנטל‬
‫מכתפי התובעים אל כתפי הנתבעים‪ ,‬בשל ליקוי ברשומה‬
‫הרפואית‪ ,‬הם לא הצליחו להתמודד עמו ולהרים אותו‪,‬‬
‫ונקבעה אחריות של המטפלים לנזקם של התובעים‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫התובע יליד ‪ 1939‬אושפז עקב אוטם שריר הלב‪.‬‬
‫בוצע צינתור שבמהלכו הוזרק חומר ניגוד מסוג‬
‫אורוגרפין‪.‬‬
‫סמוך לאחר ההזרקה התלונן התובע על הרגשה‬
‫לא טובה‪ .‬תוך שתי דקות היתה ירידה בלחץ‬
‫הדם‪ ,‬פרפור חדרים ואיבוד הכרה‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)2‬‬

‫האבחנה – שוק אנפילקטי עקב רגישות ליוד‪.‬‬
‫החלה פעולת החייאה אליה הצטרפו רופאים‬
‫בכירים וביניהם מנהל המחלקה הקרדיולוגית‬
‫ומנהל יחידת הצינתורים‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)3‬‬

‫פעולות ההחייאה כללו‪ :‬עיסוי חזה‪ ,‬מכות‬
‫חשמל‪ ,‬החדרת קוצב לב זמני והזלפת‬
‫תרופות שונות‪.‬‬
‫רק בחלוף כ‪ 40 -‬דקות חזר הלב לתפקד‪,‬‬
‫אלא שבזמן זה נגרם נזק מוחי קשה והתובע‬
‫נותר במצב וגטטיבי‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)4‬‬

‫נקבע כי לא היתה רשלנות בטיפול שקיבל התובע‬
‫עד שלב ההחייאה‪.‬‬
‫השאלה במחלוקת היתה האם ההחייאה בוצעה‬
‫בסבירות ובמיומנות‪.‬‬
‫עיון בכל הרישומים וסיכום הראיות בעניין זה‬
‫מעלה מספר בעיות; פרט לרישום הטכנאית על‬
‫מתן לידוקאין‪ ,‬אין רישום ישיר כלשהו על מצב‬
‫התובע במהלך המשבר‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)5‬‬

‫אין חולק כי מדובר באירוע קשה גם‬
‫לצוות הרפואי וניתן להבין כי הצוות דאג‬
‫קודם כל לטיפול בתובע ופחות לביצוע‬
‫רישומים‪ ,‬אולם מהנתונים עולה כי‬
‫חסרים רישומים וחלקם לא מדויקים או‬
‫לא ברורים דיים‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)6‬‬

‫התוצאה המעשית היא כי הרישום הלקוי‬
‫נזקף לחובת הנתבע ברשלנות רישומית‬
‫ונטל ההוכחה כי אין התרשלות של‬
‫הנתבע בעצם הטיפול הינו על הנתבע‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)7‬‬

‫הסברי הנתבע‪ ,‬לפיהם הצוות הרפואי היה שקוע כולו‬
‫בהחייאה ולכן אין לצפות ואין לדרוש תשומת לב‬
‫לרישום‪ ,‬הינם הסברים שובי לב אך אינם הסברים‬
‫מלאים‪.‬‬
‫הרשלנות הרישומית שפורטה לעיל שללה מהתובע את‬
‫היכולת לבודד חלק מהתהליך ולברר כראוי האם‬
‫במהלך ההחייאה היו נתונים שאיפשרו טיפול אחר או‬
‫אבחנה אחרת‪ .‬איננו יודעים מה סדר מתן כמות כה‬
‫גדולה של אדרנלין‪ ,‬ומה היו התגובות לכך‪...‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)8‬‬

‫אם היו רישומים ראויים בזמן ההחייאה‪ ,‬הן‬
‫על סדר התרופות וכמותן והן על לחצי דם‪,‬‬
‫יתכן והיו בידי התובע כלים טובים יותר‬
‫להראות כי במהלך החייאה כה ארוכה היה‬
‫אפשר לנקוט דרכים נוספות‪.‬‬
‫נקבע כי הנתבעים אחראים ל‪ 30% -‬מן הנזק‬
‫של התובע‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל הראייתי בשל אי ביצוע בדיקה‬

‫אישה הרה בהריון ראשון (לאחר ‪ 3‬שנים של טיפולי‬
‫עקרות) הגיעה לבי"ח בשבוע ה‪ 31 -‬להריון לאחר שחשה‬
‫ברע‪ .‬בביה"ח אובחנה הפרדות שיליה ומוות תוך רחמי‪,‬‬
‫על רקע רעלת הריון‪.‬‬
‫השאלה במחלוקת היתה האם הפרדות השיליה היתה‬
‫פתאומית או שהגיניקולוג אצלו ביקרה בבוקר אותו יום‪,‬‬
‫היה יכול כבר אז‪ ,‬לאבחן הפרדות שיליה‪ ,‬לשלוח אותה‬
‫בדחיפות לחדר לידה ולמנוע מוות תוך רחמי‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל הראייתי בשל אי ביצוע בדיקה‬

‫כיוון שהרופא לא ערך בדיקה של רגישות הבטן בעת הביקור של‬
‫האישה אצלו‪ ,‬קבע ביהמ"ש כי הוא גרם בכך נזק ראייתי לתובעת‬
‫כי נמנע ממנה להוכיח כי כבר באותה עת סבלה מהפרדות‬
‫שיליה‪...‬‬
‫לאור זאת הועבר הנטל אל הרופא לשכנע‪ ,‬כי באותו שלב בו נמנע‬
‫מלבצע את הבדיקה‪ ,‬לא סבלה האישה מבטן רגישה ולא היתה‬
‫שרויה בתהליך של הפרדות שיליה‪.‬‬
‫הרופא לא הצליח לעמוד בנטל זה ולכן נקבע כי הוא אחראי למות‬
‫העובר‪...‬‬
‫ע"א ‪ 9328/02‬לאה מאיר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"קשר סיבתי נסיבתי"‬
‫הוריה של פגה שנולדה בשבוע ‪ 29‬להריון בעקבות‬
‫הפרדות שליה‪ ,‬הגישו תביעה נגד ביה"ח‪ ,‬בטענה שהיה‬
‫איחור בביצוע ניתוח קיסרי לאם וכתוצאה מכך סובלת‬
‫הילדה משיתוק מוחין ופיגור שכלי‪.‬‬
‫התביעה הסתמכה על חוו"ד גניקולוגית בלבד ואילו‬
‫ההגנה הסתמכה על חוו"ד של נוירופדיאטר ונאונטולוג‬
‫ששללו קשר סיבתי בין הנזקים לבין העיכוב בביצוע‬
‫הניתוח הקיסרי וקבעו כי יש לשייכם לנזקי הפגות‬
‫בלבד‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"קשר סיבתי נסיבתי"‬
‫ביהמ"ש קבע כי קיים קשר "סיבתי נסיבתי" בין‬
‫התרשלות הרופאים שהתעכבו בביצוע הניתוח הקיסרי‪,‬‬
‫לבין הנזק שנגרם לפגה ולפיכך הטיל אחריות על‬
‫ביה"ח לפצות אותה על ‪ 40%‬מן הנזק שלה‪.‬‬
‫ביהמ"ש העליון אישר את פסה"ד המחוזי וקבע כי‬
‫לבימ"ש יש שיקול דעת לקבוע כי קיים קשר "סיבתי‬
‫נסיבתי" ואת שיעור האחריות ההסתברותי לנזק‬
‫(הפיצוי הופחת ל‪ 20% -‬מן הנזק)‪.‬‬
‫פס"ד מלול עדן‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫דרישות ההסבר בנסיבות מיוחדות‬

‫“ייתכנו מקרים בהם לסיכונים בעלי הסתברות נמוכה‬
‫תהיה משמעות מיוחדת לחולה הספציפי‪ .‬במקרה‬
‫כזה‪ ,‬למרות האחוז הנמוך יכללו אותם סיכונים‬
‫בתחום המידע המהותי הנדרש לחולה לשם החלטה‬
‫מושכלת אם לעבור את הטיפול הרפואי”‪.‬‬

‫ת”א (י‪-‬ם) ‪1109/97‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רף ההסבר בניתוחים אלקטיביים‬

‫"ההסבר הנדרש לקבלת הסכמה מדעת לניתוח‬
‫אלקטיבי – שאף בלעדיו ניתן לקיים אורח חיים‬
‫רגיל – נכלל ברף העליון של חובת הגילוי‪ ,‬והוא‬
‫כולל‪ ,‬בנוסף להתייחסות לסיכויי ההצלחה גם מתן‬
‫הזהרה מפני הסיבוכים האפשריים‪ ...‬גם אם‬
‫סיבוכים אלו נדירים‪".‬‬
‫ע"א ‪6153/97‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רף ההסבר בניתוחים אלקטיביים ‪-‬‬

‫‪RSD‬‬

‫"בענייננו מדובר בסיבוך המתרחש בקרב ‪0.5% - 0.3%‬‬
‫מהניתוחים – גם אם שיעור זה אינו גבוה‪ ,‬הרי מדובר בסיבוך‬
‫חמור‪ ,‬העלול לגרום להפיכתה של הגפה לחסרת כל תפקוד‪ ...‬כיוון‬
‫שמדובר בניתוח אלקטיבי חובת ההסבר נמצאת ברף העליון‪ .‬סיכון‬
‫‪ RSD‬הינו בגדר המידע שהתובע היה רשאי לצפות‪ ,‬באורח סביר‪,‬‬
‫כי יגולה לו‪ ,‬כדי שיוכל לשקלו במסגרת גיבוש דעתו לעניין‬
‫הסכמתו לטיפול הרפואי‪"...‬‬

‫ת"א ‪ 920/99‬יצחק נ' שע"צ‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רף ההסבר ברפואה פרטית‬

‫"רפואה פרטית בה קיים ניגוד עניינים מובנה בין‬
‫השאיפה המסחרית להרבות בניתוחים לבין‬
‫האינטרס של המטופל‪ ,‬כדי להקהות את עוקצו של‬
‫ניגוד העניינים יש להעמיד את המטופל על הסיכונים‬
‫והסיכויים שבניתוח המוצע לרבות החלופה שלא‬
‫לבצע כלל ניתוח סיכוייה וסיכוניה‪".‬‬
‫ע"א ‪6153/97‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫חובת ההסבר על טיפולים מחוץ לסל‬
‫בנסיבות מתאימות עשוי להיווצר צורך ליידע את המטופל לגבי‬
‫אפשרות טיפול המוצעת רק במסגרת הרפואה הפרטית ואולי אף‬
‫במסגרת שירותי רפואה מעבר לים‪ .‬כך יש לעשות‪ ,‬אכן‪,‬‬
‫כשמדובר בטיפול או בתרופה שעשויים לסייע לחולה ואינם‬
‫זמינים ברפואה הציבורית בארץ‪.‬‬
‫כשחולה אובחן כסובל ממחלה מסויימת‪ ,‬וישנה תרופה שאינה‬
‫מצויה ב"סל" – מקובל עלי שעל הרופא ליידע את החולה בדבר‬
‫קיומה של התרופה‪.‬‬
‫עליו להשאיר להחלטתו של החולה את השאלה אם לרכוש את‬
‫התרופה מכספו אם לאו‪ .‬שאלה זו כרוכה לא אחת באפשרויות‬
‫הכספיות של החולה וגם בפער בין ההשפעה של התרופה‬
‫שב"סל" לזו שאינה נמצאת בו‪ ,‬על הרופא לספק את המידע‬
‫הנדרש‪ ,‬והחולה‪ -‬יחליט‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ע"א ‪ 4960/04‬סידי‬

‫פגיעה באוטונומיה – פיצוי ללא נזק‬

‫אישה אושפזה בבית חולים לניתוח אורטופדי בשל‬
‫דפורמציה ברגל‪ .‬בסופו של דבר‪ ,‬במקום ניתוח לתיקון‬
‫הדפורמציה עברה ביופסיה בכתף בשל ממצא ידוע בכתף‬
‫שנחשד להיות גידול ממאיר‪ .‬בעקבות הביופסיה נותרה עם‬
‫מגבלה קשה בתפקוד הכתף‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פגיעה באוטונומיה‬
‫המטופלת טענה כי לא הוסברו לה הסיכונים הכרוכים‬
‫בביופסיה ולפיכך לא נתנה הסכמה מדעת לביצוע הפעולה‪.‬‬
‫נקבע כי גם לו היו נפרשים בפניה הסיכונים היתה נותנת‬
‫הסכמתה לביופסיה בשל הסיכון הממשי שמדובר בגידול‬
‫ממאיר‪.‬‬
‫למרות זאת נפסק כי היתה פגיעה באוטונומיה שלה והיא‬
‫זכאית לפיצוי כספי‪...‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פגיעה באוטונומיה‬

‫“ההכרה בזכותו של החולה לפיצוי על‬
‫הפגיעה באוטונומיה שלו‪ ,‬מקום בו הופרה‬
‫חובה זו‪ ,‬עשויה לתרום לכך שחובה זו‬
‫תקוים הלכה למעשה”‪.‬‬
‫ע”א ‪ 2781/03‬מיאסה עלי דעקה‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות בפגיעה באוטונומיה‬

‫הפרת חובת הזהירות ‪ -‬אי מתן הסברים‬
‫למטופלים לפני ביצוע טיפולים‬
‫נזק ‪ -‬פגיעה באוטונומיה של המטופל‬
‫קשר סיבתי ‪ -‬בין אי מתן ההסברים לבין‬
‫עוצם ההפתעה מן הסיבוך שהתרחש‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫משמעות העדרו של טופס הסכמה ייעודי‬
‫ניתוח סימפטקטומי (נגד הזעת יתר)‪ ,‬שבוצע בשנת ‪ 1999‬והסתבך‬
‫בהזעת יתר פיצויית‪.‬‬
‫המטופל הגיש תביעה בטענה שלא הוזהר מפני הסיבוך האמור‪.‬‬
‫התובע הוחתם על טופס הסכמה סטנדרטי (לא ייעודי)‪ ,‬משום שעד‬
‫השנה האמורה לא פותח טופס ייעודי מתאים‪.‬‬
‫הרופא המנתח רשם בגיליון כי הוסברו הסיכונים הכרוכים בפעולה‬
‫והעיד בבימ"ש כי הוא מסביר לכל המטופלים‪ ,‬ללא יוצא מן הכלל‪,‬‬
‫כי הבעיה עם הניתוח היא שבמקרים רבים מאוד‪ ,‬למעלה מ‪50% -‬‬
‫מופיעה הזעה פיצויית‪ ,‬וב‪ 2-3% -‬מן המקרים ההזעה הפיצויית‬
‫יכולה להיות משמעותית ביותר‪.‬‬
‫סטודנטית שהועסקה במרפאתו של הרופא ונכחה בזמן שקיבל‬
‫חולים אישרה את עדותו בעניין ההסברים‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫חוק זכויות‬

‫החולה‪ ,‬התשנ”ו‪1996-‬‬

‫סעיף ‪ :14‬אופן מתן הסכמה מדעת‬

‫(א)‬

‫‪.....‬‬

‫(ב)‬

‫הסכמה מדעת לטיפול רפואי המנוי בתוספת תינתן‬
‫במסמך בכתב‪ ,‬שיכלול את תמצית ההסבר שניתן‬
‫למטופל‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫חוק זכויות‬

‫החולה‪ ,‬התשנ”ו‪1996-‬‬

‫תוספת‬
‫(סעיפים ‪)15 ,14‬‬
‫(‪ )1‬ניתוחים‪ ,‬למעט כירורגיה זעירה‪.‬‬
‫(‪ )2‬צינתורים של כלי דם‪.‬‬
‫(‪ )3‬דיאליזה‪.‬‬
‫(‪ )4‬טיפול בקרינה מייננת (רדיותרפיה)‪.‬‬
‫(‪ )5‬טיפולי הפריה חוץ‪-‬גופית‪.‬‬
‫(‪ )6‬כימותרפיה לטיפול בתהליכים ממאירים‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בהעדר טופס הסכמה ייעודי‬
‫נקבע (בערעור) כי נוכח הוראות חוק זכויות החולה אין די בטפסים הערוכים‬
‫על פי תקנות בריאות העם (טופסי הסכמה)‪ ,‬התשמ"ד‪. 1984-‬‬
‫ככל הנראה המערכת הרפואית התאימה עצמה להוראות אלה באיחור מסויים‪,‬‬
‫ובמועד הרלוונטי (‪ )1999‬עדיין נעשה שימוש בטפסים הישנים‪ ,‬תוך הפרת‬
‫הוראת החוק‪.‬‬
‫אין לשלול את האפשרות‪ ,‬לפיה הפרת החובה לעגן את הסכמת המטופל‬
‫במסמך בכתב שיכלול את "תמצית ההסבר שניתן למטופל"‪ ,‬שוללת‪ ,‬מניה‬
‫וביה‪ ,‬את האפשרות שאכן מדובר ב"הסכמה מדעת"‪.‬‬
‫דרישת הכתב בחוק היא "דרישה מהותית" ובהעדרו של טופס הסכמה מדעת‬
‫ערוך כדין‪ ,‬יש לקבוע‪ ,‬למצער‪ ,‬כי במקרה של מחלוקת‪ ,‬המטפל הוא זה‬
‫שצריך להוכיח קיומה של הסכמה זו‪.‬‬
‫ע"א ‪ 6299/05‬צורף‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ומה הדין כשיש טופס חתום ?!‬

‫נולדה‬

‫בשנת ‪1998‬‬
‫(מיקרופטלמיה)‪.‬‬
‫בשבוע ‪ 21‬להריון בוצעה לאם בדיקת אולטרה‪-‬סאונד בסיסית‬
‫במסגרת הקופה שנמצאה תקינה‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע כי לא ניתן לגלות את המום במסגרת בדיקה בסיסית‬
‫אך יש אפשרות לגלות זאת בבדיקה מורחבת‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע כי היה מדובר בהריון שלא בסיכון גבוה ולא היה‬
‫מקום לביצוע סקירה מורחבת‪/‬מכוונת‪.‬‬
‫האם חתמה על טופס בקשה לביצוע בדיקת על‪-‬קול לפיה היא‬
‫מודעת לכך שמדובר בבדיקה בסיסית וכי באפשרותה לבצע‬
‫בדיקה מורחבת באופן פרטי‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תינוקת‬

‫כשהיא‬

‫סובלת‬

‫מעיוורון‬

‫חתימה ללא הסבר – לאו הסכמה היא‬
‫ביהמ"ש קבע כי הרופאים הסבירו לאם כי הבדיקה אותה היא עומדת לבצע‬
‫היא בדיקה בסיסית וכי קיימת בדיקה משוכללת יותר אותה ניתן לבצע באופן‬
‫פרטי ואולם בכך לא די‪.‬‬
‫האם לא הבינה לאשורה את האבחנה בין הבדיקה הבסיסית והמורחבת ואם‬
‫היתה מבינה היתה בוחרת לבצע את הבדיקה על חשבונה‪ .‬יש כשל בשרשרת‬
‫המידע אשר נמסר לאם‪.‬‬

‫לא די בקיומה של פרקטיקה לפיה מיידעים את האישה כי קיימת‬
‫בדיקה מורחבת‪ ,‬העדר הנחיות ברורות ונהלים מוגדרים באשר‬
‫להיקף המידע שיש למסור למטופלת לעניין אפשרותה לבצע‬
‫בדיקה מורחבת ‪...‬ואי מתן הסבר הולם בטרם ביצוע הבדיקה‬
‫הבסיסית הינם בגדר נוהל בלתי סביר‪...‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תוצאות הערעור‬
‫המלצת ביהמ"ש‪:‬‬

‫לאור קשיים שהתגלעו בהכרעת בימ"ש קמא בשאלת‬
‫החבות ולאור זאת שבימ"ש קמא הכריע בפסק דינו‬
‫בסוגיות שלא היו בחזית הדיון יבוטל פסק דינו של‬
‫בימ"ש קמא והסכום אשר שולם לתובעים יישאר בידם‪.‬‬

‫התובעים הסכימו להצעת ביהמ"ש שמשמעותה‬
‫שפסה"ד מבוטל‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ההחמרה השיפוטית –‬
‫הנזק הממוני‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫הלכת "השנים האבודות" –‬
‫עזבון אטינגר ז"ל‬

‫פס"ד תקדימי ניתן‪ ,‬במרץ ‪ ,2004‬על‪-‬ידי בית‪-‬המשפט העליון‬
‫בהרכב של חמישה שופטים בתביעת עזבון של קטין‪ ,‬אשר הלך‬
‫לעולמו בגיל ‪ ,12‬כתוצאה מנפילה לבור בעת משחק עם חבר‪,‬‬
‫בעיר העתיקה בירושלים‬
‫עזבון של קטין אשר הלך לעולמו כתוצאה מרשלנות‪ ,‬זכאי לפיצוי‬
‫בגין הפסד כושר השתכרות ב"שנים האבודות"‪ ,‬בהן לא זכה‬
‫לחיות ולהתפרנס‬
‫זכות דומה קיימת גם לעזבון של בגיר שהלך לעולמו בגיל‬
‫העבודה‬
‫נפגע אשר קוצרה תוחלת חייו כתוצאה מרשלנות זכאי מעתה‬
‫לפיצוי בגין הפסד ההשתכרות שלו ב"שנים האבודות"‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"השנים האבודות" – ההשלכות הכספיות‬
‫נקבע כי חישוב הפסד ההשתכרות ב"שנים האבודות" יהיה מבוסס‬
‫על ‪ 30%‬מן השכר הממוצע במשק (בתקופה מגיל ‪18-21‬‬
‫החישוב הוא ‪ 70%‬מן הסכום האמור)‪.‬‬
‫ההנחה המובלעת היא כי ניתן לחסוך ‪ ₪ 2400‬מתוך ‪₪ 8000‬‬
‫בחודש !!!!!‬
‫בתביעת יורשים שהם גם תלויים ‪ ,‬נקבע כי יש ליורשים זכאות‬
‫לקבל פיצוי בגין ראשי נזק שנמצאים מחוץ לתחום החפיפה (כאב‬
‫וסבל וקיצור תוחלת חיים וכ"ו)‬
‫חישוב הפסד ההשתכרות בשנים האבודות‪ ,‬כולל גם חישוב הפסדי‬
‫פנסיה‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫הגידול בפיצוי הכספי‬
‫יולדת לאחר ‪ 3‬שנות טיפולי הפריה בהריון ראשון‪,‬‬
‫נשלחה "להסתובב" כדי לזרז לידה ושבה עם עובר מת‪.‬‬
‫בימ"ש המחוזי קבע אחריות ופסק לאם פיצוי של‬
‫‪ ₪ 300,000‬בגין כאב וסבל‪.‬‬
‫ביהמ"ש העליון קבע כי מגיע פיצוי גם לאב בגין כאב‬
‫וסבל שלו בסכום נוסף של ‪.₪ 250,000‬‬
‫סטיה מהלכה קודמת שחייבה נזק נפשי חמור "בניזוק‬
‫משני" שעולה כדי מחלת נפש או הפרעת נפש הגורמת‬
‫נכות ממשית‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פס"ד לבנה לוי‬

‫הגידול בסכומי הפיצוי‬
‫צעירה שנולדה בשנת ‪ 1985‬כשהיא סובלת משיתוק ביד שמאל‬
‫כתוצאה מפגיעה במקלעת העצבים הברכיאלית‪ ,‬הגישה בשנת‬
‫‪ 2006‬תביעה נגד ביה"ח בו נולדה בטענה של רשלנות בלידה‪.‬‬
‫בינתיים סיימה התובעת לימודי משפטים ומנהל עסקים ובמהלך‬
‫המשפט עשתה התמחות במשפטים‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע שיש אחריות לביה"ח ופסק לה פיצוי גלובלי בגין‬
‫הפסד השתכרות בסך של ‪ ₪ 800,000‬ובנוסף ‪ ₪ 600,000‬כאב‬
‫וסבל‪ ₪ 1,000,000 ,‬עזרת צד ג' ו‪ ₪ 85,000 -‬הוצאות ‪....‬‬

‫א (ים) ‪8363/06‬פדילה נ' בי"ח מאיר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"ועדת שפניץ" – אין מקום להגביל בחוק את‬
‫הפיצוי לתובעים בגין רשלנות רפואית‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫לאן מועדות פנינו?‬

‫‪ ‬המשך החמרה שיפוטית ?‬
‫‪ ‬התמתנות והתייצבות ?‬
‫‪ ‬התערבות חקיקתית ?‬
‫ימים יגידו‪....‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תודה !‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬


Slide 43

‫עדכונים בפסיקת בתי‪-‬המשפט‬
‫בתביעות רשלנות רפואית‬
‫עו"ד טליה חלמיש‪-‬שני‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬
‫מקבוצת מדנס‬
‫מאי ‪2009‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תמונת המצב‬
‫בשנים האחרונות אנו עדים לעליה ניכרת של ההוצאה‬
‫בגין תביעות אחריות מקצועית בתחום הרפואה‪.‬‬
‫העליה נובעת בעיקר מ"אינפלציה שיפוטית" שהביאה‬
‫לגידול ניכר בפיצויים המשולמים לתובעים‪.‬‬
‫התשלומים השנתיים בתביעות הרשלנות הרפואית‪ ,‬גדלו‬
‫בעשור האחרון ב‪.700% -‬‬
‫במקביל גדלו הפרמיות בצורה דרמטית והכיסויים‬
‫הוגבלו‪.‬‬
‫מוסדות רפואיים ורופאים פרטיים העוסקים בתחומים‬
‫בסיכון גבוה (לידות‪ US ,‬מיילדותי‪ ,‬כירורגיה פלסטית‬
‫וכ"ו) נתקלים בקושי להשיג כיסוי ביטוחי‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫התפתחות התביעות בבימ"ש‬

‫‪1994 - 2008‬‬

‫‪1,200‬‬
‫‪1,100‬‬
‫‪1,000‬‬
‫‪900‬‬
‫‪800‬‬
‫‪700‬‬
‫‪600‬‬
‫‪500‬‬
‫‪400‬‬
‫‪300‬‬
‫‪200‬‬
‫‪100‬‬
‫‪0‬‬

‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫‪2002‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫‪1994‬‬

‫מדד גידול התשלומים‬

‫‪1995 - 2008‬‬

‫‪3100%‬‬
‫‪2800%‬‬
‫‪2500%‬‬
‫‪2200%‬‬
‫‪1900%‬‬

‫‪1600%‬‬
‫‪1300%‬‬
‫‪1000%‬‬
‫‪700%‬‬
‫‪400%‬‬
‫‪100%‬‬
‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫‪2002‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫התפתחות התביעות בבימ"ש‬
‫מיילדות וגינקולוגיה‬

‫‪240‬‬

‫‪210‬‬

‫‪180‬‬

‫‪150‬‬

‫‪120‬‬

‫‪90‬‬

‫‪60‬‬

‫‪30‬‬

‫‪0‬‬
‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2002‬‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫מדד גידול התשלומים‬
‫מיילדות וגינקולוגיה‬

‫‪11100%‬‬
‫‪10100%‬‬
‫‪9100%‬‬
‫‪8100%‬‬
‫‪7100%‬‬
‫‪6100%‬‬
‫‪5100%‬‬
‫‪4100%‬‬
‫‪3100%‬‬
‫‪2100%‬‬
‫‪1100%‬‬
‫‪100%‬‬

‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫‪2002‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫מקצועות קליניים מובילים בשיעור הסיכון‬
‫‪1991 - 2008‬‬
‫מיילדות‬
‫כירורגיה כללית‬

‫‪40%‬‬

‫קרדיולוגיה‬

‫שיעור הסיכון הכספי‬

‫‪35%‬‬
‫‪30%‬‬

‫רפואת שיניים‬

‫‪25%‬‬

‫אורטופדיה‬

‫‪20%‬‬

‫נוירוכירורגיה‬

‫‪15%‬‬
‫‪10%‬‬

‫גינקולוגיה‬

‫‪5%‬‬

‫אופטלמולוגיה‬

‫‪0%‬‬

‫‪18%‬‬

‫שיעור התיקים עם סיכון כספי‬

‫‪16%‬‬
‫‪14%‬‬
‫‪12%‬‬
‫‪10%‬‬
‫‪8%‬‬
‫‪6%‬‬
‫‪4%‬‬
‫‪2%‬‬
‫‪0%‬‬

‫* ‪ 3%‬ומעלה‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫דו"ח ועדת "שפניץ"‪-‬‬

‫הועדה הבין משרדית לבחינת הדרכים להקטנת ההוצאה‬
‫הציבורית בגין תביעות הרשלנות הרפואית‬

‫מסתמנת בפסיקה מגמה של הרחבת אחריותם של בעלי‬
‫מקצועות הרפואה והמוסדות הרפואיים – החל בסוגית‬
‫ההתרשלות (ירידת קרנה של הלכת הפרקטיקה‬
‫המקובלת)‪ ,‬המשך בסיבתיות (אובדן סיכויי החלמה)‬
‫וכלה בהרחבת העילות (רשלנות בגין הסכמה מדעת)‬
‫וראשי נזק (פגיעה באוטונומיה)‪.‬‬
‫מהנתונים עולה כי במשך השנים עלו סכומי הפיצויים‬
‫הממוצעים שנפסקו בתביעות רשלנות רפואית‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫הגידול בפיצוי הממוצע לתובעים‬
‫שנת תשלום‬
‫‪2004‬‬
‫‪2005‬‬
‫‪2006‬‬
‫‪2007‬‬
‫‪2008‬‬

‫תשלום ממוצע לתובע (בדולר)‬
‫‪21,872‬‬
‫‪33,700‬‬
‫‪34,935‬‬
‫‪44,839‬‬
‫‪62,374‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פיצוי עבור כאב וסבל ב– ‪ 100%‬נכות‬

‫‪1997-2008‬‬

‫‪1600000‬‬

‫‪1400000‬‬

‫‪1200000‬‬

‫‪1000000‬‬

‫‪800000‬‬

‫‪600000‬‬

‫‪400000‬‬

‫‪200000‬‬

‫‪0‬‬
‫‪2009‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2005‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2003‬‬

‫‪2001‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1997‬‬

‫פיצוי עבור מות קטינים (קיצור תוחלת חיים‪+‬כאב וסבל)‬
‫‪1998-2006‬‬
‫‪1800000‬‬

‫‪1600000‬‬

‫‪1400000‬‬

‫‪1200000‬‬

‫‪1000000‬‬

‫‪800000‬‬

‫‪600000‬‬

‫‪400000‬‬

‫‪200000‬‬

‫‪0‬‬
‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2002‬‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ההתפתחויות המשפטיות‬

‫עמדה סלחנית‬

‫עמדה ביקורתית‬

‫עמדה מחמירה‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫סלחנות שיפוטית‬

‫(‪)1961‬‬

‫"אשה‪ ...‬באה למחלקה הגינקולוגית לשם ניתוח קל‬
‫ברחמה ויצאה מהמחלקה שבעת יסורים ובעלת מום‬
‫לכל ימי חייה‪...‬‬
‫הטיפול אשר החולה קיבלה בבית החולים לא היה כפי‬
‫שצריך היה לצפותו מבעלי מקצוע מעולים וכן קרו תוך‬
‫כדי טיפול הזנחות וטעויות שונות‪ ,‬אשר הביאו לידי‬
‫תוצאות מעציבות במצב בריאותה‪...‬‬
‫רופא בשר ודם עשוי לטעות‪ ,‬ולא כל טעות מהווה‬
‫רשלנות‪"...‬‬

‫התביעה נדחתה‬
‫(ע"א ‪ 280/60‬פרדו נ' פלדמן‪ ,‬פד' (טו') ‪)1961‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫בקרה שיפוטית‬
‫עולם הרפואה אינו חסין מביקורת שיפוטית ומחשיפה של מעשי רשלנות‬
‫מקצועיים‪ .‬ביקורת זו היא אחת הערובות החשובות להקפדה על מתן טיפול‬
‫רפואי נאות‪.‬‬
‫לא כל טעות באבחנה או בטיפול‬
‫מצביעה בהכרח על רשלנות‪.‬‬
‫אחריות הרופאים‪ ,‬ברשלנות‬
‫אזרחית או פלילית‪ ,‬צריכה‬
‫להיקבע‪ ,‬רק אם הוכח שבנתוני‬
‫זמן אמת פעלו הרופאים‬
‫באי מיומנות מקצועית‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫בקרה שיפוטית – האם היא מקדמת את‬
? ‫בטיחות הטיפול‬
Most patient-safety experts continue to believe that the
threat of liability is the primary barrier to the
development of effective and comprehensive patient
safety programs in hospitals. I suggest, on the
contrary…that judicial recognition of an explicit “right
to safety” for hospital patients, with correlative duty of
hospitals to implement patient-safety measures can
become the primary motivator for the development of
systems to improve patient safety.
George J. Annas. J.D., NEJM 354;19 May11,2006
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫בקרה שיפוטית‬

‫‪‬‬
‫שיפור איכות הרפואה‬
‫הרשומה הרפואית‬
‫• רישום מפורט יותר‬
‫• שמירה על רשומות‬

‫תהליך הבקרה הרפואית‬
‫• ניהול סיכונים‬
‫• אבטחת איכות‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תקשורת עם מטופלים‬
‫• הסכמה מדעת‬
‫• גילוי נאות על תקלות‬

‫ניהול הטיפול הרפואי‬
‫• פרוטוקולים ונהלים‬
‫• הנחיות קליניות‬

‫החמרה שיפוטית‬

‫‪‬‬
‫רפואה מתגוננת‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬

‫ריבוי בדיקות וטיפולים מיותרים‬
‫יצירת מתח ביחסי מטפל‪-‬מטופל‬
‫הוצאות מוגברות לתשלום ביטוח‬
‫סגירת פעילויות בסיכון ביטוחי גבוה‬
‫קושי להשיג כיסוי ביטוחי‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית‬

‫(‪)1998‬‬

‫"חיובם של הרופא וקופת‬
‫חולים בדין הוא פרי של חוכמה‬
‫לאחר מעשה‪ .‬הרף שהוצב‬
‫לקביעת אחריותם‪ ,‬הוצב בגובה‬
‫כה רב‪ ,‬עד שלא רק הרופא‬
‫הסביר אינו יכול לעוברו‪ ,‬אלא‬
‫גם הרופא המומחה המובהק‬
‫ייכשל בכך"‪.‬‬
‫(השופטת שטרסברג‪-‬כהן בדעת מיעוט‬
‫ע"א ‪ 3709,3264/96‬קופ"ח נ' פלד ואח')‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית – ההנמקה‬
‫"אין להטיל את העומס הכלכלי של הטעות הרפואית‬
‫על החולה‪ ,‬אלא מן הראוי כי יוטל‪ ,‬עקרונית‪ ,‬על‬
‫הרופא בעל הטעות שממנו יפוזר ממילא על ציבור‬
‫רחב יותר באמצעות ביטוח האחריות המקצועית‪.‬‬
‫יתרה מזו‪ ,‬הטלת האחריות האישית על הרופא‪...‬‬
‫עשויה לעודד את מילוי החובה המקצועית‬
‫להתעדכנות בספרות המקצועית‪"...‬‬
‫(השופט אנגלרד ע"א ‪ 3709,3264/96‬קופ"ח נ' פלד ואח')‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ההחמרה השיפוטית –‬
‫שאלת האחריות‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"החמרת" האחריות של המטפלים‬
‫"פרקטיקה רצויה" במקום "פרקטיקה מצויה"‬
‫החלת נורמות התנהגות רטרוספקטיבית‪" -‬דרך עוקפת פרקטיקה‬
‫מקובלת"‬
‫מבחן "המומחה הטוב" במקום "הרופא הסביר"‬
‫החלת כלל "הדבר מדבר בעדו" במקרי סיבוכים נדירים‬
‫החלה מסיבית של "כלל הנזק הראייתי"‬
‫החלת אחריות במקרים של "קשר סיבתי נסיבתי"‬
‫קביעת חובות מוגברות בכל הנוגע להסברים למטופלים עובר‬
‫למתן לטיפולים רפואיים‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"פרקטיקה מצויה" לעומת "פרקטיקה רצויה"‬
‫העובדות ‪ -‬רביד נ' קליפורד‬

‫ביום ‪ 5.4.84‬הגיעה רביד בת החמש למרפאת שיניים לצורך‬
‫טיפול שיניים‪ .‬כהכנה לטיפול הזריק לה הרופא זריקת הרדמה‬
‫מקומית בלסתה התחתונה מצד ימין‪ .‬הרופא השתמש לצורך‬
‫ההזרקה במזרק לא שואב‪ ,‬שהיה מקובל לשימוש באותה תקופה‬
‫(פרקטיקה מקובלת)‪.‬‬
‫זמן קצר לאחר ההזרקה נטתה רביד על צידה ולא הצליחה‬
‫להתייצב‪ .‬היא היתה מנומנמת והוחלט להעבירה לטיפול בבית‪-‬‬
‫חולים‪ .‬כתוצאה מן האירוע סובלת רביד עד היום מהמיפרזיס‬
‫במחצית הגוף השמאלי ומהפרעות נוירולוגיות וקוגנטיביות‪.‬‬
‫הסתבר כי חומר ההזרקה חדר לכלי דם משם נדד למוח וגרם‬
‫לקריש דם ולאוטם מוחי‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"פרקטיקה מצויה" לעומת "פרקטיקה רצויה"‬
‫ההכרעה המשפטית‬

‫העובדה שרופא נהג בהתאם לפרקטיקה המקובלת‬
‫בתחומו‪ ,‬היא כשלעצמה‪ ,‬אינה מעניקה לו הגנה‬
‫מוחלטת ולעולם מצוי בידי בית המשפט לקבוע‪ ,‬כי‬
‫פרקטיקה נהוגה זו אינה עולה בקנה אחד עם חובת‬
‫הזהירות של רופא כלפי מטופל‪.‬‬
‫פרקטיקה מקובלת מהווה פרמטר‪ ,‬ואפילו פרמטר‬
‫חשוב‪ ,‬במכלול השיקולים שעל בית המשפט לשקול‬
‫בבואו לקבוע את סטנדרט ההתנהגות הראוי‪ ,‬אולם‬
‫אין היא הפרמטר היחיד אשר בית המשפט יתחשב בו‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫די היה באמצעי פשוט וזמין למנוע סיכון ידוע של‬
‫חדירת מזרק עם חומר הרדמה לתוך עורק‪ ,‬דבר אשר‬
‫עלול לגרום לתופעות לוואי משמעותיות‪ .‬כל זאת‬
‫ללא תוספת עלות משמעותית‪.‬‬
‫בנסיבות אלה אין מנוס מן המסקנה כי רופא התרשל‬
‫שכן רופא זהיר היה בוחר למנוע סיכון זה באמצעות‬
‫שימוש במזרקים שואבים‪.‬‬
‫רביד נ' קליפורד‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬
‫הנורמות אינן נקבעות על‪-‬ידי מומחים אלה או אחרים‪ ,‬אלא‬
‫על‪-‬ידי בית‪-‬המשפט‪.‬‬
‫שאלת תפקידו של מנתח בחדר ניתוח היא עניין ערכי‬
‫ונורמטיבי שמתפקידו של בית‪-‬המשפט להכריע בו‪.‬‬
‫עדות יו"ר המועצה הלאומית לכירורגיה‪ ,‬הרדמה וטיפול נמרץ‬
‫כי אין אחריות הדדית בין מנתח לרופא מרדים‪ ,‬כפי שבא לידי‬
‫ביטוי בסיכום ישיבת המועצה הלאומית הנ"ל‪ ,‬אין לראות בה‬
‫משום נורמה נכונה‪ ,‬ולפיכך אין לפעול על‪-‬פיה‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬

‫(‪)2‬‬

‫אם נרשם בסיכום ישיבת מועצת איגוד רופאי העיניים‪ ,‬כי‬
‫המנתח אחראי כלפי המנותח על הניתוח ותוצאותיו בלבד‪,‬‬
‫והמרדים אחראי כלפי המטופל על תהליך ההרדמה ותוצאותיו‪,‬‬
‫אין לראות בכך כאילו כל אחד מהם אחראי רק על תחומו‪,‬‬
‫וחייבת להיות הדדיות ביניהם‪ ,‬ולמרות שאין למנתח "אחריות‬
‫על" הרי שיש לו אחריות על סימני החיים של המנותח‪ ,‬לא‬
‫פחות מאשר למרדים‪ ,‬ועל‪-‬כן עמדת איגוד רופאי העיניים כפי‬
‫שבאה לידי ביטוי במסמך הנ"ל‪ ,‬אינה משקפת את הנורמה‬
‫המחייבת‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬

‫(‪)3‬‬

‫המסמך בדבר חלוקת אחריות בחדר הניתוח של ההסתדרות‬
‫הרפואית בישראל‪ ,‬קובע כי שיתוף פעולה בין הרופא המנתח‬
‫והרופא המרדים בניתוח חיוני להצלחת הטיפול וכך יש אכן‬
‫לנהוג‪ ,‬אולם ההסתייגות שעל‪-‬פיה אין הרופא המנתח אחראי‬
‫לפעולות המבוצעות על‪-‬ידי הרופא המרדים‪ ,‬כפי שהרופא‬
‫המרדים אינו אחראי על פעולות המבוצעות על‪-‬ידי הרופא‬
‫המנתח‪ ,‬איננה נורמה שיש לפעול על‪-‬פיה‪ ,‬שכן ברור שהמנתח‬
‫אינו אחראי על פעולות המרדים‪ ,‬אולם אין בכך כדי לסייג‬
‫אחריותו לעקוב אחר סימני החיים של המנותח‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬

‫(‪)4‬‬

‫כאשר מנותח פונה למנתח בבקשה לנתחו אין הוא יוצר קשר אחד עם‬
‫המרדים וקשר אחר עם המנתח‪ ...‬יש לייחס לו אחריות מעבר לעצם‬
‫הפעולה הכירורגית‪ ,‬המנותח מצפה ממנו להיות אחראי על חייו בעת‬
‫ביצוע הניתוח – ולאו דווקא בעת ביצוע הפעולה הכירורגית גרידא‪.‬‬
‫כל מנתח חייב להיות שותף מלא למעקב אחר סימני חיים של המנותח‪ ,‬גם‬
‫תוך כדי ובמהלך הניתוח‪ ,‬ואין הוא רשאי להטיל את האחריות הבלעדית‬
‫על כך על כתפי המרדים‪.‬‬
‫חובתו של המנתח היתה להאזין לקולות המוניטור ע"מ לוודא שהוא‬
‫ממשיך לנתח אדם חי ולא מחוסר חיים‪ .‬אם הוא לא עושה כן הוא‬
‫מתרשל‪.‬‬
‫המנתח שלא עשה כן הורשע בעבירה של מעשה פזיזות ורשלנות‪.‬‬
‫פ (תא) ‪ 40016/07‬מ"י נ' אסותא ואח'‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החלת נורמות רטרוספקטיבית‬
‫בשנת ‪ 1986‬נולד ערן סידי עם חסר של כף יד ימין‪.‬‬
‫בשנת ‪ 1997‬הגישה משפחת סידי תביעה נגד הגיניקולוג שביצע‬
‫לאם בדיקת אולטרה סאונד שגרתית במהלך ההריון‪ ,‬בטענה של‬
‫רשלנות באי אבחון חסר כף היד‪.‬‬
‫ביהמ"ש המחוזי פסק כי לא היתה רשלנות בביצוע הבדיקה‪ ,‬שכן‬
‫בשנה הנדונה בדיקת האולטרה סאונד הבסיסית לא כללה סקירת‬
‫גפיים ודחה את התביעה‪.‬‬
‫לעומת זאת ביהמ"ש העליון שדן בערעור על התביעה קבע‬
‫בשנת ‪ 2005‬כי חלה חובה על הרופא הבודק בשנת ‪!!! 1986‬‬
‫ליידע את האישה על מגבלות הבדיקה ועל האפשרות לבצע‬
‫בדיקת אולטרה סאונד מורחבת במסגרת הפרקטיקה הפרטית‪...‬‬
‫ע"א ‪ 4960/04‬סידי‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החלת נורמות רטרוספקטיבית ‪2 -‬‬
‫ילדה נולדה בשנת ‪ 1995‬כשהיא סובלת מתסמונת ‪ X‬שביר‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע כי בתקופה הרלבנטית הבדיקה טרם הומלצה ע"י הגורמים‬
‫המקצועיים ושליחת הנשים לביצועה בוודאי שלא היתה פרקטיקה מחייבת‬
‫את הרופא הסביר‪.‬‬
‫ואולם ביהמ"ש קבע כי מאחר שבמאמרים שפורסמו עובר לשנת ‪1994‬‬
‫מוזכרות בדיקות המבוצעות לאוכלוסייה בעלת סיכון נמוך לצרכי מחקר או‬
‫לצרכים אחרים‪ ,‬היה על רופא סביר הקורא את המאמרים הללו להסיק כי‬
‫"בדיקות סקר" לגילוי הנשאות קיימות גם אם ביצוען עדיין אינו מומלץ‪.‬‬
‫הבדיקה היתה קיימת במועד הרלבנטי ויש לייחס להורים בהתאם להלכת‬
‫סידי ציפייה סבירה כי קיומה יגולה להם ולכן הרופא התרשל בכך שלא ידע‬
‫על קומה ולא גילה להורים על קיומה‪.‬‬
‫הקופה אחראית לכך שלא הפיצה בקרב רופאיה את האפשרות לביצוע‬
‫בדיקה לגילוי הנשאות לתסמונת ‪ X‬שביר גם לנשים ללא כל אינדיקציה‪.‬‬
‫א (ים)‪ 5416/03‬שיר סגל‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"כלל ‪ 30‬הדקות" – ‪OUT‬‬
‫השאלה היא מהו פרק הזמן הסביר לביצוע ניתוח קיסרי ?‬
‫פרק הזמן של ‪ 15‬דקות לבצוע ניתוח קיסרי הוא פרק זמן‬
‫אפשרי וראוי כאשר חדר הניתוח פנוי וכל הצוות זמין‪ ...‬יש‬
‫להשלים‪ ,‬חרף העובדה שהדבר אינו רצוי‪ ,‬גם עם חלוף פרק‬
‫זמן ארוך יותר של כ‪ 25-30 -‬דק' עד לניתוח‪ .‬אולם שיהוי כזה‬
‫בביצוע הניתוח‪ ,‬כדי שיתקבל כשיהוי סביר‪ ,‬מחייב מתן הסבר‪,‬‬
‫המבוסס על נסיבותיו המיוחדות של המקרה הנדון‪ ,‬ועל כך‬
‫שבפועל נעשו מאמצים סבירים לקצר פרק זמן זה דבר שלא‬
‫הסתייע באותן נסיבות‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"כלל ‪ 15‬הדקות" – ‪IN‬‬
‫במקרה שלפנינו‪ ,‬לא ניתן הסבר המצדיק התמשכותו של פרק‬
‫הזמן שחלף בין קבלת ההחלטה על ביצוע הניתוח לבין הביצוע‬
‫בפועל‪.‬‬
‫במקרה שלפנינו נפל שיהוי בלתי מוצדק של כ‪ 6 -‬דקות גם‬
‫בהתמשכות פרק הזמן ממועד קבלת ההחלטה על הניתוח ועד‬
‫לביצועו‪ .‬מכאן‪ ,‬שבסה"כ נפל במקרה זה שיהוי בלתי מוצדק‬
‫בביצוע הניתוח הקיסרי‪ ,‬העולה כדי רשלנות‪ ,‬של ‪31-33‬‬
‫דקות‪ ,‬ולמצער שיהוי של ‪ 21‬דקות‪.‬‬
‫א (ים) ‪ 8005/06‬ב‪.‬ר‪ .‬נ' בי"ח מאיר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית –‬
‫סטנדרט המומחה הטוב‬

‫על הרופא להשתמש ברמת ידע‪ ,‬כשרון ואיכפתיות‪,‬‬
‫הקיימת ומופעלת ע"י רופאים ברמה מקצועית טובה‬
‫ולא ממוצעת‪.‬‬
‫כאשר מדובר ברופא הטוען לכישורים מיוחדים ולהיותו‬
‫מומחה‪ ,‬הרמה הנדרשת ממנו היא בהתאם לכך‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית –‬
‫"המתמחה חשוד"‬
‫אישה שעברה ניתוח קיסרי אלקטיבי בהרדמה ספינלית‪,‬‬
‫נותרה עם נזק לשורשי העצב הפירוניאלי‪ ,‬נזק זה יוחס‬
‫לפגיעה במהלך ההרדמה‪.‬‬
‫וכך אמר ביהמ"ש על המרדים שהיה מתמחה ותיק בעת‬
‫הניתוח‪":‬רף המומחיות הרשמית של הנתבע שהוא נמוך‬
‫לטעמי‪ ,‬גם אם הוא בעל ניסיון מעשי רב‪ ,‬יש בו כדי ליצור‬
‫חיזוק לטענות התובעת וספק באשר לביצועה הנאות של‬
‫ההרדמה "‬
‫‪...‬‬
‫ת"א ‪ 072682/99‬פני אלמליח‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החלת כלל הדבר מדבר בעדו‬
‫בתי‪-‬המשפט מחילים את כלל "הדבר מדבר בעדו" באופן‬
‫"ליברלי" ומעבירים את נטל השכנוע מכתפי התובעים אל‬
‫כתפי הנתבעים להוכיח שלא היתה רשלנות מצידם‪.‬‬
‫התנאים להחלת הכלל (ס' ‪ 41‬לפקודת הנזיקין)‪:‬‬
‫ התובע לא ידע ולא יכול היה לדעת על הנסיבות שהביאו‬‫לידי הנזק‬
‫ הנזק נגרם על‪-‬ידי נכס בשליטת המזיק‬‫ המקרה מתיישב יותר עם המסקנה שהיתה רשלנות‬‫מאשר עם העדרה‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בסיבוכים נדירים‬
‫אישה הרה עברה דיקור מי שפיר בשבוע ‪ 18‬להריונה‪ ,‬אשר‬
‫הסתבך בזיהום תוך רחמי‪ ,‬שהוביל לספסיס סוער ולמותה‬
‫של האישה‪.‬‬
‫ועדת בדיקה של משרד הבריאות לא מצאה התרשלות‬
‫בטיפול במנוחה מצד גורם רפואי כלשהו‪.‬‬
‫בעלה וילדיה של המנוחה הגישו תביעה נגד הרופא המטפל‬
‫שביצע את הדיקור בטענה שהדיקור נעשה באופן רשלני‪,‬‬
‫ללא ניקוי מתאים של איזור הבטן בו בוצעה הדקירה‬
‫וכתוצאה מכך נגרם הזיהום שהוביל למותה‪.‬‬
‫לא הוגשה חוו"ד מטעם התובעים לתמיכה בטענותיהם‪ ,‬והם‬
‫בקשו להחיל את הכלל של "הדבר מדבר בעדו"‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בסיבוכים נדירים‬
‫ביהמש פסק כי "מהעדויות שנשמעו בבית המשפט ומחומר‬
‫הראיות שהובא‪ ,‬ניתן לקבוע כי השימוש בחומר החיטוי‬
‫פולידין ואלכוהול היה נפוץ ומקובל לצורך עריכת הדיקור‬
‫וכי הנתבעים פעלו על‪-‬פי הנהוג והמקובל בכגון דא‪ ...‬ואין‬
‫לבוא לנתבעים בטרוניה באשר לפרקטיקה בה נהגו"‬
‫ואולם העובדה ‪ -‬שמדובר בתוצאה נדירה ובלתי צפוייה‬
‫למדי של דיקור מי שפיר שגרם לזיהום חריף ברחם‬
‫האשה ומותה עקב כך ‪ -‬תומכת בתחולת הכלל של הדבר‬
‫מדבר בעדו‪ .‬זה מצביע יותר על קיומה של התרשלות מאשר‬
‫על העדרה‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בסיבוכים נדירים‬
‫אף כי התובעים לא הוכיחו את הסיבה הממשית והישירה לזיהום‬
‫בגופה של המנוחה ולמותה כתוצאה מכך‪ ,‬שוכנעתי – על‪-‬פי מאזן‬
‫ההסתברויות במשפט האזרחי – כי ההסתברות שהיא נפטרה עקב‬
‫רשלנותם הרפואית של הנתבעים עולה על ההסתברות כי הפגיעה‬
‫לא היתה תוצאה של התרשלות כזו‪.‬‬
‫נטל השכנוע בדבר העדר התרשלות עבר לכתפי הנתבעים‬
‫ומשהם לא עמדו בו – דין התביעה להתקבל‪.‬‬
‫נקבע שהרופא שביצע את הדיקור אחראי ברשלנות משום שלא‬
‫הרים את הנטל להסביר באיזה מנגנון אירע הזיהום שלא‬
‫באחריותו‪.‬‬
‫א (ת"א) ‪ 89/96‬עזבון המנוחה ג'ומאנה מראר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשומות רפואיות – כלל "הנזק הראייתי"‬

‫"מקום שצריך להיעשות רישום רפואי וזה לא נעשה‪ ,‬ולא‬
‫ניתן הסבר מניח את הדעת למחדל זה‪ ,‬יועבר נטל ההוכחה‬
‫בדבר העובדות השנויות במחלוקת‪ ,‬שיכלו להתבהר מתוך‬
‫הרישום‪ ,‬אל כתפי הרופא או המוסד‪ ,‬שבמסגרתו ניתנו‬
‫השירותים הרפואיים‪".‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫נתונים על העברת נטל הראיה –‬

‫דו"ח ועדת שפניץ‬

‫נראה שנושא הרשומה הרפואית‪ ,‬ליקוי בה או היעדרה הוא‬
‫בעל השלכות מרכזיות בתחום תביעות הרשלנות הרפואית‪,‬‬
‫היכול לעיתים להשפיע באופן מהותי על תוצאת הדיון‬
‫בתביעה‪.‬‬
‫בשני שליש מן המקרים בהם העביר בית‪-‬המשפט את הנטל‬
‫מכתפי התובעים אל כתפי הנתבעים‪ ,‬בשל ליקוי ברשומה‬
‫הרפואית‪ ,‬הם לא הצליחו להתמודד עמו ולהרים אותו‪,‬‬
‫ונקבעה אחריות של המטפלים לנזקם של התובעים‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫התובע יליד ‪ 1939‬אושפז עקב אוטם שריר הלב‪.‬‬
‫בוצע צינתור שבמהלכו הוזרק חומר ניגוד מסוג‬
‫אורוגרפין‪.‬‬
‫סמוך לאחר ההזרקה התלונן התובע על הרגשה‬
‫לא טובה‪ .‬תוך שתי דקות היתה ירידה בלחץ‬
‫הדם‪ ,‬פרפור חדרים ואיבוד הכרה‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)2‬‬

‫האבחנה – שוק אנפילקטי עקב רגישות ליוד‪.‬‬
‫החלה פעולת החייאה אליה הצטרפו רופאים‬
‫בכירים וביניהם מנהל המחלקה הקרדיולוגית‬
‫ומנהל יחידת הצינתורים‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)3‬‬

‫פעולות ההחייאה כללו‪ :‬עיסוי חזה‪ ,‬מכות‬
‫חשמל‪ ,‬החדרת קוצב לב זמני והזלפת‬
‫תרופות שונות‪.‬‬
‫רק בחלוף כ‪ 40 -‬דקות חזר הלב לתפקד‪,‬‬
‫אלא שבזמן זה נגרם נזק מוחי קשה והתובע‬
‫נותר במצב וגטטיבי‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)4‬‬

‫נקבע כי לא היתה רשלנות בטיפול שקיבל התובע‬
‫עד שלב ההחייאה‪.‬‬
‫השאלה במחלוקת היתה האם ההחייאה בוצעה‬
‫בסבירות ובמיומנות‪.‬‬
‫עיון בכל הרישומים וסיכום הראיות בעניין זה‬
‫מעלה מספר בעיות; פרט לרישום הטכנאית על‬
‫מתן לידוקאין‪ ,‬אין רישום ישיר כלשהו על מצב‬
‫התובע במהלך המשבר‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)5‬‬

‫אין חולק כי מדובר באירוע קשה גם‬
‫לצוות הרפואי וניתן להבין כי הצוות דאג‬
‫קודם כל לטיפול בתובע ופחות לביצוע‬
‫רישומים‪ ,‬אולם מהנתונים עולה כי‬
‫חסרים רישומים וחלקם לא מדויקים או‬
‫לא ברורים דיים‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)6‬‬

‫התוצאה המעשית היא כי הרישום הלקוי‬
‫נזקף לחובת הנתבע ברשלנות רישומית‬
‫ונטל ההוכחה כי אין התרשלות של‬
‫הנתבע בעצם הטיפול הינו על הנתבע‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)7‬‬

‫הסברי הנתבע‪ ,‬לפיהם הצוות הרפואי היה שקוע כולו‬
‫בהחייאה ולכן אין לצפות ואין לדרוש תשומת לב‬
‫לרישום‪ ,‬הינם הסברים שובי לב אך אינם הסברים‬
‫מלאים‪.‬‬
‫הרשלנות הרישומית שפורטה לעיל שללה מהתובע את‬
‫היכולת לבודד חלק מהתהליך ולברר כראוי האם‬
‫במהלך ההחייאה היו נתונים שאיפשרו טיפול אחר או‬
‫אבחנה אחרת‪ .‬איננו יודעים מה סדר מתן כמות כה‬
‫גדולה של אדרנלין‪ ,‬ומה היו התגובות לכך‪...‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)8‬‬

‫אם היו רישומים ראויים בזמן ההחייאה‪ ,‬הן‬
‫על סדר התרופות וכמותן והן על לחצי דם‪,‬‬
‫יתכן והיו בידי התובע כלים טובים יותר‬
‫להראות כי במהלך החייאה כה ארוכה היה‬
‫אפשר לנקוט דרכים נוספות‪.‬‬
‫נקבע כי הנתבעים אחראים ל‪ 30% -‬מן הנזק‬
‫של התובע‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל הראייתי בשל אי ביצוע בדיקה‬

‫אישה הרה בהריון ראשון (לאחר ‪ 3‬שנים של טיפולי‬
‫עקרות) הגיעה לבי"ח בשבוע ה‪ 31 -‬להריון לאחר שחשה‬
‫ברע‪ .‬בביה"ח אובחנה הפרדות שיליה ומוות תוך רחמי‪,‬‬
‫על רקע רעלת הריון‪.‬‬
‫השאלה במחלוקת היתה האם הפרדות השיליה היתה‬
‫פתאומית או שהגיניקולוג אצלו ביקרה בבוקר אותו יום‪,‬‬
‫היה יכול כבר אז‪ ,‬לאבחן הפרדות שיליה‪ ,‬לשלוח אותה‬
‫בדחיפות לחדר לידה ולמנוע מוות תוך רחמי‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל הראייתי בשל אי ביצוע בדיקה‬

‫כיוון שהרופא לא ערך בדיקה של רגישות הבטן בעת הביקור של‬
‫האישה אצלו‪ ,‬קבע ביהמ"ש כי הוא גרם בכך נזק ראייתי לתובעת‬
‫כי נמנע ממנה להוכיח כי כבר באותה עת סבלה מהפרדות‬
‫שיליה‪...‬‬
‫לאור זאת הועבר הנטל אל הרופא לשכנע‪ ,‬כי באותו שלב בו נמנע‬
‫מלבצע את הבדיקה‪ ,‬לא סבלה האישה מבטן רגישה ולא היתה‬
‫שרויה בתהליך של הפרדות שיליה‪.‬‬
‫הרופא לא הצליח לעמוד בנטל זה ולכן נקבע כי הוא אחראי למות‬
‫העובר‪...‬‬
‫ע"א ‪ 9328/02‬לאה מאיר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"קשר סיבתי נסיבתי"‬
‫הוריה של פגה שנולדה בשבוע ‪ 29‬להריון בעקבות‬
‫הפרדות שליה‪ ,‬הגישו תביעה נגד ביה"ח‪ ,‬בטענה שהיה‬
‫איחור בביצוע ניתוח קיסרי לאם וכתוצאה מכך סובלת‬
‫הילדה משיתוק מוחין ופיגור שכלי‪.‬‬
‫התביעה הסתמכה על חוו"ד גניקולוגית בלבד ואילו‬
‫ההגנה הסתמכה על חוו"ד של נוירופדיאטר ונאונטולוג‬
‫ששללו קשר סיבתי בין הנזקים לבין העיכוב בביצוע‬
‫הניתוח הקיסרי וקבעו כי יש לשייכם לנזקי הפגות‬
‫בלבד‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"קשר סיבתי נסיבתי"‬
‫ביהמ"ש קבע כי קיים קשר "סיבתי נסיבתי" בין‬
‫התרשלות הרופאים שהתעכבו בביצוע הניתוח הקיסרי‪,‬‬
‫לבין הנזק שנגרם לפגה ולפיכך הטיל אחריות על‬
‫ביה"ח לפצות אותה על ‪ 40%‬מן הנזק שלה‪.‬‬
‫ביהמ"ש העליון אישר את פסה"ד המחוזי וקבע כי‬
‫לבימ"ש יש שיקול דעת לקבוע כי קיים קשר "סיבתי‬
‫נסיבתי" ואת שיעור האחריות ההסתברותי לנזק‬
‫(הפיצוי הופחת ל‪ 20% -‬מן הנזק)‪.‬‬
‫פס"ד מלול עדן‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫דרישות ההסבר בנסיבות מיוחדות‬

‫“ייתכנו מקרים בהם לסיכונים בעלי הסתברות נמוכה‬
‫תהיה משמעות מיוחדת לחולה הספציפי‪ .‬במקרה‬
‫כזה‪ ,‬למרות האחוז הנמוך יכללו אותם סיכונים‬
‫בתחום המידע המהותי הנדרש לחולה לשם החלטה‬
‫מושכלת אם לעבור את הטיפול הרפואי”‪.‬‬

‫ת”א (י‪-‬ם) ‪1109/97‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רף ההסבר בניתוחים אלקטיביים‬

‫"ההסבר הנדרש לקבלת הסכמה מדעת לניתוח‬
‫אלקטיבי – שאף בלעדיו ניתן לקיים אורח חיים‬
‫רגיל – נכלל ברף העליון של חובת הגילוי‪ ,‬והוא‬
‫כולל‪ ,‬בנוסף להתייחסות לסיכויי ההצלחה גם מתן‬
‫הזהרה מפני הסיבוכים האפשריים‪ ...‬גם אם‬
‫סיבוכים אלו נדירים‪".‬‬
‫ע"א ‪6153/97‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רף ההסבר בניתוחים אלקטיביים ‪-‬‬

‫‪RSD‬‬

‫"בענייננו מדובר בסיבוך המתרחש בקרב ‪0.5% - 0.3%‬‬
‫מהניתוחים – גם אם שיעור זה אינו גבוה‪ ,‬הרי מדובר בסיבוך‬
‫חמור‪ ,‬העלול לגרום להפיכתה של הגפה לחסרת כל תפקוד‪ ...‬כיוון‬
‫שמדובר בניתוח אלקטיבי חובת ההסבר נמצאת ברף העליון‪ .‬סיכון‬
‫‪ RSD‬הינו בגדר המידע שהתובע היה רשאי לצפות‪ ,‬באורח סביר‪,‬‬
‫כי יגולה לו‪ ,‬כדי שיוכל לשקלו במסגרת גיבוש דעתו לעניין‬
‫הסכמתו לטיפול הרפואי‪"...‬‬

‫ת"א ‪ 920/99‬יצחק נ' שע"צ‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רף ההסבר ברפואה פרטית‬

‫"רפואה פרטית בה קיים ניגוד עניינים מובנה בין‬
‫השאיפה המסחרית להרבות בניתוחים לבין‬
‫האינטרס של המטופל‪ ,‬כדי להקהות את עוקצו של‬
‫ניגוד העניינים יש להעמיד את המטופל על הסיכונים‬
‫והסיכויים שבניתוח המוצע לרבות החלופה שלא‬
‫לבצע כלל ניתוח סיכוייה וסיכוניה‪".‬‬
‫ע"א ‪6153/97‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫חובת ההסבר על טיפולים מחוץ לסל‬
‫בנסיבות מתאימות עשוי להיווצר צורך ליידע את המטופל לגבי‬
‫אפשרות טיפול המוצעת רק במסגרת הרפואה הפרטית ואולי אף‬
‫במסגרת שירותי רפואה מעבר לים‪ .‬כך יש לעשות‪ ,‬אכן‪,‬‬
‫כשמדובר בטיפול או בתרופה שעשויים לסייע לחולה ואינם‬
‫זמינים ברפואה הציבורית בארץ‪.‬‬
‫כשחולה אובחן כסובל ממחלה מסויימת‪ ,‬וישנה תרופה שאינה‬
‫מצויה ב"סל" – מקובל עלי שעל הרופא ליידע את החולה בדבר‬
‫קיומה של התרופה‪.‬‬
‫עליו להשאיר להחלטתו של החולה את השאלה אם לרכוש את‬
‫התרופה מכספו אם לאו‪ .‬שאלה זו כרוכה לא אחת באפשרויות‬
‫הכספיות של החולה וגם בפער בין ההשפעה של התרופה‬
‫שב"סל" לזו שאינה נמצאת בו‪ ,‬על הרופא לספק את המידע‬
‫הנדרש‪ ,‬והחולה‪ -‬יחליט‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ע"א ‪ 4960/04‬סידי‬

‫פגיעה באוטונומיה – פיצוי ללא נזק‬

‫אישה אושפזה בבית חולים לניתוח אורטופדי בשל‬
‫דפורמציה ברגל‪ .‬בסופו של דבר‪ ,‬במקום ניתוח לתיקון‬
‫הדפורמציה עברה ביופסיה בכתף בשל ממצא ידוע בכתף‬
‫שנחשד להיות גידול ממאיר‪ .‬בעקבות הביופסיה נותרה עם‬
‫מגבלה קשה בתפקוד הכתף‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פגיעה באוטונומיה‬
‫המטופלת טענה כי לא הוסברו לה הסיכונים הכרוכים‬
‫בביופסיה ולפיכך לא נתנה הסכמה מדעת לביצוע הפעולה‪.‬‬
‫נקבע כי גם לו היו נפרשים בפניה הסיכונים היתה נותנת‬
‫הסכמתה לביופסיה בשל הסיכון הממשי שמדובר בגידול‬
‫ממאיר‪.‬‬
‫למרות זאת נפסק כי היתה פגיעה באוטונומיה שלה והיא‬
‫זכאית לפיצוי כספי‪...‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פגיעה באוטונומיה‬

‫“ההכרה בזכותו של החולה לפיצוי על‬
‫הפגיעה באוטונומיה שלו‪ ,‬מקום בו הופרה‬
‫חובה זו‪ ,‬עשויה לתרום לכך שחובה זו‬
‫תקוים הלכה למעשה”‪.‬‬
‫ע”א ‪ 2781/03‬מיאסה עלי דעקה‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות בפגיעה באוטונומיה‬

‫הפרת חובת הזהירות ‪ -‬אי מתן הסברים‬
‫למטופלים לפני ביצוע טיפולים‬
‫נזק ‪ -‬פגיעה באוטונומיה של המטופל‬
‫קשר סיבתי ‪ -‬בין אי מתן ההסברים לבין‬
‫עוצם ההפתעה מן הסיבוך שהתרחש‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫משמעות העדרו של טופס הסכמה ייעודי‬
‫ניתוח סימפטקטומי (נגד הזעת יתר)‪ ,‬שבוצע בשנת ‪ 1999‬והסתבך‬
‫בהזעת יתר פיצויית‪.‬‬
‫המטופל הגיש תביעה בטענה שלא הוזהר מפני הסיבוך האמור‪.‬‬
‫התובע הוחתם על טופס הסכמה סטנדרטי (לא ייעודי)‪ ,‬משום שעד‬
‫השנה האמורה לא פותח טופס ייעודי מתאים‪.‬‬
‫הרופא המנתח רשם בגיליון כי הוסברו הסיכונים הכרוכים בפעולה‬
‫והעיד בבימ"ש כי הוא מסביר לכל המטופלים‪ ,‬ללא יוצא מן הכלל‪,‬‬
‫כי הבעיה עם הניתוח היא שבמקרים רבים מאוד‪ ,‬למעלה מ‪50% -‬‬
‫מופיעה הזעה פיצויית‪ ,‬וב‪ 2-3% -‬מן המקרים ההזעה הפיצויית‬
‫יכולה להיות משמעותית ביותר‪.‬‬
‫סטודנטית שהועסקה במרפאתו של הרופא ונכחה בזמן שקיבל‬
‫חולים אישרה את עדותו בעניין ההסברים‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫חוק זכויות‬

‫החולה‪ ,‬התשנ”ו‪1996-‬‬

‫סעיף ‪ :14‬אופן מתן הסכמה מדעת‬

‫(א)‬

‫‪.....‬‬

‫(ב)‬

‫הסכמה מדעת לטיפול רפואי המנוי בתוספת תינתן‬
‫במסמך בכתב‪ ,‬שיכלול את תמצית ההסבר שניתן‬
‫למטופל‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫חוק זכויות‬

‫החולה‪ ,‬התשנ”ו‪1996-‬‬

‫תוספת‬
‫(סעיפים ‪)15 ,14‬‬
‫(‪ )1‬ניתוחים‪ ,‬למעט כירורגיה זעירה‪.‬‬
‫(‪ )2‬צינתורים של כלי דם‪.‬‬
‫(‪ )3‬דיאליזה‪.‬‬
‫(‪ )4‬טיפול בקרינה מייננת (רדיותרפיה)‪.‬‬
‫(‪ )5‬טיפולי הפריה חוץ‪-‬גופית‪.‬‬
‫(‪ )6‬כימותרפיה לטיפול בתהליכים ממאירים‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בהעדר טופס הסכמה ייעודי‬
‫נקבע (בערעור) כי נוכח הוראות חוק זכויות החולה אין די בטפסים הערוכים‬
‫על פי תקנות בריאות העם (טופסי הסכמה)‪ ,‬התשמ"ד‪. 1984-‬‬
‫ככל הנראה המערכת הרפואית התאימה עצמה להוראות אלה באיחור מסויים‪,‬‬
‫ובמועד הרלוונטי (‪ )1999‬עדיין נעשה שימוש בטפסים הישנים‪ ,‬תוך הפרת‬
‫הוראת החוק‪.‬‬
‫אין לשלול את האפשרות‪ ,‬לפיה הפרת החובה לעגן את הסכמת המטופל‬
‫במסמך בכתב שיכלול את "תמצית ההסבר שניתן למטופל"‪ ,‬שוללת‪ ,‬מניה‬
‫וביה‪ ,‬את האפשרות שאכן מדובר ב"הסכמה מדעת"‪.‬‬
‫דרישת הכתב בחוק היא "דרישה מהותית" ובהעדרו של טופס הסכמה מדעת‬
‫ערוך כדין‪ ,‬יש לקבוע‪ ,‬למצער‪ ,‬כי במקרה של מחלוקת‪ ,‬המטפל הוא זה‬
‫שצריך להוכיח קיומה של הסכמה זו‪.‬‬
‫ע"א ‪ 6299/05‬צורף‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ומה הדין כשיש טופס חתום ?!‬

‫נולדה‬

‫בשנת ‪1998‬‬
‫(מיקרופטלמיה)‪.‬‬
‫בשבוע ‪ 21‬להריון בוצעה לאם בדיקת אולטרה‪-‬סאונד בסיסית‬
‫במסגרת הקופה שנמצאה תקינה‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע כי לא ניתן לגלות את המום במסגרת בדיקה בסיסית‬
‫אך יש אפשרות לגלות זאת בבדיקה מורחבת‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע כי היה מדובר בהריון שלא בסיכון גבוה ולא היה‬
‫מקום לביצוע סקירה מורחבת‪/‬מכוונת‪.‬‬
‫האם חתמה על טופס בקשה לביצוע בדיקת על‪-‬קול לפיה היא‬
‫מודעת לכך שמדובר בבדיקה בסיסית וכי באפשרותה לבצע‬
‫בדיקה מורחבת באופן פרטי‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תינוקת‬

‫כשהיא‬

‫סובלת‬

‫מעיוורון‬

‫חתימה ללא הסבר – לאו הסכמה היא‬
‫ביהמ"ש קבע כי הרופאים הסבירו לאם כי הבדיקה אותה היא עומדת לבצע‬
‫היא בדיקה בסיסית וכי קיימת בדיקה משוכללת יותר אותה ניתן לבצע באופן‬
‫פרטי ואולם בכך לא די‪.‬‬
‫האם לא הבינה לאשורה את האבחנה בין הבדיקה הבסיסית והמורחבת ואם‬
‫היתה מבינה היתה בוחרת לבצע את הבדיקה על חשבונה‪ .‬יש כשל בשרשרת‬
‫המידע אשר נמסר לאם‪.‬‬

‫לא די בקיומה של פרקטיקה לפיה מיידעים את האישה כי קיימת‬
‫בדיקה מורחבת‪ ,‬העדר הנחיות ברורות ונהלים מוגדרים באשר‬
‫להיקף המידע שיש למסור למטופלת לעניין אפשרותה לבצע‬
‫בדיקה מורחבת ‪...‬ואי מתן הסבר הולם בטרם ביצוע הבדיקה‬
‫הבסיסית הינם בגדר נוהל בלתי סביר‪...‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תוצאות הערעור‬
‫המלצת ביהמ"ש‪:‬‬

‫לאור קשיים שהתגלעו בהכרעת בימ"ש קמא בשאלת‬
‫החבות ולאור זאת שבימ"ש קמא הכריע בפסק דינו‬
‫בסוגיות שלא היו בחזית הדיון יבוטל פסק דינו של‬
‫בימ"ש קמא והסכום אשר שולם לתובעים יישאר בידם‪.‬‬

‫התובעים הסכימו להצעת ביהמ"ש שמשמעותה‬
‫שפסה"ד מבוטל‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ההחמרה השיפוטית –‬
‫הנזק הממוני‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫הלכת "השנים האבודות" –‬
‫עזבון אטינגר ז"ל‬

‫פס"ד תקדימי ניתן‪ ,‬במרץ ‪ ,2004‬על‪-‬ידי בית‪-‬המשפט העליון‬
‫בהרכב של חמישה שופטים בתביעת עזבון של קטין‪ ,‬אשר הלך‬
‫לעולמו בגיל ‪ ,12‬כתוצאה מנפילה לבור בעת משחק עם חבר‪,‬‬
‫בעיר העתיקה בירושלים‬
‫עזבון של קטין אשר הלך לעולמו כתוצאה מרשלנות‪ ,‬זכאי לפיצוי‬
‫בגין הפסד כושר השתכרות ב"שנים האבודות"‪ ,‬בהן לא זכה‬
‫לחיות ולהתפרנס‬
‫זכות דומה קיימת גם לעזבון של בגיר שהלך לעולמו בגיל‬
‫העבודה‬
‫נפגע אשר קוצרה תוחלת חייו כתוצאה מרשלנות זכאי מעתה‬
‫לפיצוי בגין הפסד ההשתכרות שלו ב"שנים האבודות"‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"השנים האבודות" – ההשלכות הכספיות‬
‫נקבע כי חישוב הפסד ההשתכרות ב"שנים האבודות" יהיה מבוסס‬
‫על ‪ 30%‬מן השכר הממוצע במשק (בתקופה מגיל ‪18-21‬‬
‫החישוב הוא ‪ 70%‬מן הסכום האמור)‪.‬‬
‫ההנחה המובלעת היא כי ניתן לחסוך ‪ ₪ 2400‬מתוך ‪₪ 8000‬‬
‫בחודש !!!!!‬
‫בתביעת יורשים שהם גם תלויים ‪ ,‬נקבע כי יש ליורשים זכאות‬
‫לקבל פיצוי בגין ראשי נזק שנמצאים מחוץ לתחום החפיפה (כאב‬
‫וסבל וקיצור תוחלת חיים וכ"ו)‬
‫חישוב הפסד ההשתכרות בשנים האבודות‪ ,‬כולל גם חישוב הפסדי‬
‫פנסיה‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫הגידול בפיצוי הכספי‬
‫יולדת לאחר ‪ 3‬שנות טיפולי הפריה בהריון ראשון‪,‬‬
‫נשלחה "להסתובב" כדי לזרז לידה ושבה עם עובר מת‪.‬‬
‫בימ"ש המחוזי קבע אחריות ופסק לאם פיצוי של‬
‫‪ ₪ 300,000‬בגין כאב וסבל‪.‬‬
‫ביהמ"ש העליון קבע כי מגיע פיצוי גם לאב בגין כאב‬
‫וסבל שלו בסכום נוסף של ‪.₪ 250,000‬‬
‫סטיה מהלכה קודמת שחייבה נזק נפשי חמור "בניזוק‬
‫משני" שעולה כדי מחלת נפש או הפרעת נפש הגורמת‬
‫נכות ממשית‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פס"ד לבנה לוי‬

‫הגידול בסכומי הפיצוי‬
‫צעירה שנולדה בשנת ‪ 1985‬כשהיא סובלת משיתוק ביד שמאל‬
‫כתוצאה מפגיעה במקלעת העצבים הברכיאלית‪ ,‬הגישה בשנת‬
‫‪ 2006‬תביעה נגד ביה"ח בו נולדה בטענה של רשלנות בלידה‪.‬‬
‫בינתיים סיימה התובעת לימודי משפטים ומנהל עסקים ובמהלך‬
‫המשפט עשתה התמחות במשפטים‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע שיש אחריות לביה"ח ופסק לה פיצוי גלובלי בגין‬
‫הפסד השתכרות בסך של ‪ ₪ 800,000‬ובנוסף ‪ ₪ 600,000‬כאב‬
‫וסבל‪ ₪ 1,000,000 ,‬עזרת צד ג' ו‪ ₪ 85,000 -‬הוצאות ‪....‬‬

‫א (ים) ‪8363/06‬פדילה נ' בי"ח מאיר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"ועדת שפניץ" – אין מקום להגביל בחוק את‬
‫הפיצוי לתובעים בגין רשלנות רפואית‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫לאן מועדות פנינו?‬

‫‪ ‬המשך החמרה שיפוטית ?‬
‫‪ ‬התמתנות והתייצבות ?‬
‫‪ ‬התערבות חקיקתית ?‬
‫ימים יגידו‪....‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תודה !‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬


Slide 44

‫עדכונים בפסיקת בתי‪-‬המשפט‬
‫בתביעות רשלנות רפואית‬
‫עו"ד טליה חלמיש‪-‬שני‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬
‫מקבוצת מדנס‬
‫מאי ‪2009‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תמונת המצב‬
‫בשנים האחרונות אנו עדים לעליה ניכרת של ההוצאה‬
‫בגין תביעות אחריות מקצועית בתחום הרפואה‪.‬‬
‫העליה נובעת בעיקר מ"אינפלציה שיפוטית" שהביאה‬
‫לגידול ניכר בפיצויים המשולמים לתובעים‪.‬‬
‫התשלומים השנתיים בתביעות הרשלנות הרפואית‪ ,‬גדלו‬
‫בעשור האחרון ב‪.700% -‬‬
‫במקביל גדלו הפרמיות בצורה דרמטית והכיסויים‬
‫הוגבלו‪.‬‬
‫מוסדות רפואיים ורופאים פרטיים העוסקים בתחומים‬
‫בסיכון גבוה (לידות‪ US ,‬מיילדותי‪ ,‬כירורגיה פלסטית‬
‫וכ"ו) נתקלים בקושי להשיג כיסוי ביטוחי‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫התפתחות התביעות בבימ"ש‬

‫‪1994 - 2008‬‬

‫‪1,200‬‬
‫‪1,100‬‬
‫‪1,000‬‬
‫‪900‬‬
‫‪800‬‬
‫‪700‬‬
‫‪600‬‬
‫‪500‬‬
‫‪400‬‬
‫‪300‬‬
‫‪200‬‬
‫‪100‬‬
‫‪0‬‬

‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫‪2002‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫‪1994‬‬

‫מדד גידול התשלומים‬

‫‪1995 - 2008‬‬

‫‪3100%‬‬
‫‪2800%‬‬
‫‪2500%‬‬
‫‪2200%‬‬
‫‪1900%‬‬

‫‪1600%‬‬
‫‪1300%‬‬
‫‪1000%‬‬
‫‪700%‬‬
‫‪400%‬‬
‫‪100%‬‬
‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫‪2002‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫התפתחות התביעות בבימ"ש‬
‫מיילדות וגינקולוגיה‬

‫‪240‬‬

‫‪210‬‬

‫‪180‬‬

‫‪150‬‬

‫‪120‬‬

‫‪90‬‬

‫‪60‬‬

‫‪30‬‬

‫‪0‬‬
‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2002‬‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫מדד גידול התשלומים‬
‫מיילדות וגינקולוגיה‬

‫‪11100%‬‬
‫‪10100%‬‬
‫‪9100%‬‬
‫‪8100%‬‬
‫‪7100%‬‬
‫‪6100%‬‬
‫‪5100%‬‬
‫‪4100%‬‬
‫‪3100%‬‬
‫‪2100%‬‬
‫‪1100%‬‬
‫‪100%‬‬

‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫‪2002‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫מקצועות קליניים מובילים בשיעור הסיכון‬
‫‪1991 - 2008‬‬
‫מיילדות‬
‫כירורגיה כללית‬

‫‪40%‬‬

‫קרדיולוגיה‬

‫שיעור הסיכון הכספי‬

‫‪35%‬‬
‫‪30%‬‬

‫רפואת שיניים‬

‫‪25%‬‬

‫אורטופדיה‬

‫‪20%‬‬

‫נוירוכירורגיה‬

‫‪15%‬‬
‫‪10%‬‬

‫גינקולוגיה‬

‫‪5%‬‬

‫אופטלמולוגיה‬

‫‪0%‬‬

‫‪18%‬‬

‫שיעור התיקים עם סיכון כספי‬

‫‪16%‬‬
‫‪14%‬‬
‫‪12%‬‬
‫‪10%‬‬
‫‪8%‬‬
‫‪6%‬‬
‫‪4%‬‬
‫‪2%‬‬
‫‪0%‬‬

‫* ‪ 3%‬ומעלה‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫דו"ח ועדת "שפניץ"‪-‬‬

‫הועדה הבין משרדית לבחינת הדרכים להקטנת ההוצאה‬
‫הציבורית בגין תביעות הרשלנות הרפואית‬

‫מסתמנת בפסיקה מגמה של הרחבת אחריותם של בעלי‬
‫מקצועות הרפואה והמוסדות הרפואיים – החל בסוגית‬
‫ההתרשלות (ירידת קרנה של הלכת הפרקטיקה‬
‫המקובלת)‪ ,‬המשך בסיבתיות (אובדן סיכויי החלמה)‬
‫וכלה בהרחבת העילות (רשלנות בגין הסכמה מדעת)‬
‫וראשי נזק (פגיעה באוטונומיה)‪.‬‬
‫מהנתונים עולה כי במשך השנים עלו סכומי הפיצויים‬
‫הממוצעים שנפסקו בתביעות רשלנות רפואית‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫הגידול בפיצוי הממוצע לתובעים‬
‫שנת תשלום‬
‫‪2004‬‬
‫‪2005‬‬
‫‪2006‬‬
‫‪2007‬‬
‫‪2008‬‬

‫תשלום ממוצע לתובע (בדולר)‬
‫‪21,872‬‬
‫‪33,700‬‬
‫‪34,935‬‬
‫‪44,839‬‬
‫‪62,374‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פיצוי עבור כאב וסבל ב– ‪ 100%‬נכות‬

‫‪1997-2008‬‬

‫‪1600000‬‬

‫‪1400000‬‬

‫‪1200000‬‬

‫‪1000000‬‬

‫‪800000‬‬

‫‪600000‬‬

‫‪400000‬‬

‫‪200000‬‬

‫‪0‬‬
‫‪2009‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2005‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2003‬‬

‫‪2001‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1997‬‬

‫פיצוי עבור מות קטינים (קיצור תוחלת חיים‪+‬כאב וסבל)‬
‫‪1998-2006‬‬
‫‪1800000‬‬

‫‪1600000‬‬

‫‪1400000‬‬

‫‪1200000‬‬

‫‪1000000‬‬

‫‪800000‬‬

‫‪600000‬‬

‫‪400000‬‬

‫‪200000‬‬

‫‪0‬‬
‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2002‬‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ההתפתחויות המשפטיות‬

‫עמדה סלחנית‬

‫עמדה ביקורתית‬

‫עמדה מחמירה‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫סלחנות שיפוטית‬

‫(‪)1961‬‬

‫"אשה‪ ...‬באה למחלקה הגינקולוגית לשם ניתוח קל‬
‫ברחמה ויצאה מהמחלקה שבעת יסורים ובעלת מום‬
‫לכל ימי חייה‪...‬‬
‫הטיפול אשר החולה קיבלה בבית החולים לא היה כפי‬
‫שצריך היה לצפותו מבעלי מקצוע מעולים וכן קרו תוך‬
‫כדי טיפול הזנחות וטעויות שונות‪ ,‬אשר הביאו לידי‬
‫תוצאות מעציבות במצב בריאותה‪...‬‬
‫רופא בשר ודם עשוי לטעות‪ ,‬ולא כל טעות מהווה‬
‫רשלנות‪"...‬‬

‫התביעה נדחתה‬
‫(ע"א ‪ 280/60‬פרדו נ' פלדמן‪ ,‬פד' (טו') ‪)1961‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫בקרה שיפוטית‬
‫עולם הרפואה אינו חסין מביקורת שיפוטית ומחשיפה של מעשי רשלנות‬
‫מקצועיים‪ .‬ביקורת זו היא אחת הערובות החשובות להקפדה על מתן טיפול‬
‫רפואי נאות‪.‬‬
‫לא כל טעות באבחנה או בטיפול‬
‫מצביעה בהכרח על רשלנות‪.‬‬
‫אחריות הרופאים‪ ,‬ברשלנות‬
‫אזרחית או פלילית‪ ,‬צריכה‬
‫להיקבע‪ ,‬רק אם הוכח שבנתוני‬
‫זמן אמת פעלו הרופאים‬
‫באי מיומנות מקצועית‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫בקרה שיפוטית – האם היא מקדמת את‬
? ‫בטיחות הטיפול‬
Most patient-safety experts continue to believe that the
threat of liability is the primary barrier to the
development of effective and comprehensive patient
safety programs in hospitals. I suggest, on the
contrary…that judicial recognition of an explicit “right
to safety” for hospital patients, with correlative duty of
hospitals to implement patient-safety measures can
become the primary motivator for the development of
systems to improve patient safety.
George J. Annas. J.D., NEJM 354;19 May11,2006
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫בקרה שיפוטית‬

‫‪‬‬
‫שיפור איכות הרפואה‬
‫הרשומה הרפואית‬
‫• רישום מפורט יותר‬
‫• שמירה על רשומות‬

‫תהליך הבקרה הרפואית‬
‫• ניהול סיכונים‬
‫• אבטחת איכות‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תקשורת עם מטופלים‬
‫• הסכמה מדעת‬
‫• גילוי נאות על תקלות‬

‫ניהול הטיפול הרפואי‬
‫• פרוטוקולים ונהלים‬
‫• הנחיות קליניות‬

‫החמרה שיפוטית‬

‫‪‬‬
‫רפואה מתגוננת‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬

‫ריבוי בדיקות וטיפולים מיותרים‬
‫יצירת מתח ביחסי מטפל‪-‬מטופל‬
‫הוצאות מוגברות לתשלום ביטוח‬
‫סגירת פעילויות בסיכון ביטוחי גבוה‬
‫קושי להשיג כיסוי ביטוחי‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית‬

‫(‪)1998‬‬

‫"חיובם של הרופא וקופת‬
‫חולים בדין הוא פרי של חוכמה‬
‫לאחר מעשה‪ .‬הרף שהוצב‬
‫לקביעת אחריותם‪ ,‬הוצב בגובה‬
‫כה רב‪ ,‬עד שלא רק הרופא‬
‫הסביר אינו יכול לעוברו‪ ,‬אלא‬
‫גם הרופא המומחה המובהק‬
‫ייכשל בכך"‪.‬‬
‫(השופטת שטרסברג‪-‬כהן בדעת מיעוט‬
‫ע"א ‪ 3709,3264/96‬קופ"ח נ' פלד ואח')‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית – ההנמקה‬
‫"אין להטיל את העומס הכלכלי של הטעות הרפואית‬
‫על החולה‪ ,‬אלא מן הראוי כי יוטל‪ ,‬עקרונית‪ ,‬על‬
‫הרופא בעל הטעות שממנו יפוזר ממילא על ציבור‬
‫רחב יותר באמצעות ביטוח האחריות המקצועית‪.‬‬
‫יתרה מזו‪ ,‬הטלת האחריות האישית על הרופא‪...‬‬
‫עשויה לעודד את מילוי החובה המקצועית‬
‫להתעדכנות בספרות המקצועית‪"...‬‬
‫(השופט אנגלרד ע"א ‪ 3709,3264/96‬קופ"ח נ' פלד ואח')‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ההחמרה השיפוטית –‬
‫שאלת האחריות‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"החמרת" האחריות של המטפלים‬
‫"פרקטיקה רצויה" במקום "פרקטיקה מצויה"‬
‫החלת נורמות התנהגות רטרוספקטיבית‪" -‬דרך עוקפת פרקטיקה‬
‫מקובלת"‬
‫מבחן "המומחה הטוב" במקום "הרופא הסביר"‬
‫החלת כלל "הדבר מדבר בעדו" במקרי סיבוכים נדירים‬
‫החלה מסיבית של "כלל הנזק הראייתי"‬
‫החלת אחריות במקרים של "קשר סיבתי נסיבתי"‬
‫קביעת חובות מוגברות בכל הנוגע להסברים למטופלים עובר‬
‫למתן לטיפולים רפואיים‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"פרקטיקה מצויה" לעומת "פרקטיקה רצויה"‬
‫העובדות ‪ -‬רביד נ' קליפורד‬

‫ביום ‪ 5.4.84‬הגיעה רביד בת החמש למרפאת שיניים לצורך‬
‫טיפול שיניים‪ .‬כהכנה לטיפול הזריק לה הרופא זריקת הרדמה‬
‫מקומית בלסתה התחתונה מצד ימין‪ .‬הרופא השתמש לצורך‬
‫ההזרקה במזרק לא שואב‪ ,‬שהיה מקובל לשימוש באותה תקופה‬
‫(פרקטיקה מקובלת)‪.‬‬
‫זמן קצר לאחר ההזרקה נטתה רביד על צידה ולא הצליחה‬
‫להתייצב‪ .‬היא היתה מנומנמת והוחלט להעבירה לטיפול בבית‪-‬‬
‫חולים‪ .‬כתוצאה מן האירוע סובלת רביד עד היום מהמיפרזיס‬
‫במחצית הגוף השמאלי ומהפרעות נוירולוגיות וקוגנטיביות‪.‬‬
‫הסתבר כי חומר ההזרקה חדר לכלי דם משם נדד למוח וגרם‬
‫לקריש דם ולאוטם מוחי‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"פרקטיקה מצויה" לעומת "פרקטיקה רצויה"‬
‫ההכרעה המשפטית‬

‫העובדה שרופא נהג בהתאם לפרקטיקה המקובלת‬
‫בתחומו‪ ,‬היא כשלעצמה‪ ,‬אינה מעניקה לו הגנה‬
‫מוחלטת ולעולם מצוי בידי בית המשפט לקבוע‪ ,‬כי‬
‫פרקטיקה נהוגה זו אינה עולה בקנה אחד עם חובת‬
‫הזהירות של רופא כלפי מטופל‪.‬‬
‫פרקטיקה מקובלת מהווה פרמטר‪ ,‬ואפילו פרמטר‬
‫חשוב‪ ,‬במכלול השיקולים שעל בית המשפט לשקול‬
‫בבואו לקבוע את סטנדרט ההתנהגות הראוי‪ ,‬אולם‬
‫אין היא הפרמטר היחיד אשר בית המשפט יתחשב בו‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫די היה באמצעי פשוט וזמין למנוע סיכון ידוע של‬
‫חדירת מזרק עם חומר הרדמה לתוך עורק‪ ,‬דבר אשר‬
‫עלול לגרום לתופעות לוואי משמעותיות‪ .‬כל זאת‬
‫ללא תוספת עלות משמעותית‪.‬‬
‫בנסיבות אלה אין מנוס מן המסקנה כי רופא התרשל‬
‫שכן רופא זהיר היה בוחר למנוע סיכון זה באמצעות‬
‫שימוש במזרקים שואבים‪.‬‬
‫רביד נ' קליפורד‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬
‫הנורמות אינן נקבעות על‪-‬ידי מומחים אלה או אחרים‪ ,‬אלא‬
‫על‪-‬ידי בית‪-‬המשפט‪.‬‬
‫שאלת תפקידו של מנתח בחדר ניתוח היא עניין ערכי‬
‫ונורמטיבי שמתפקידו של בית‪-‬המשפט להכריע בו‪.‬‬
‫עדות יו"ר המועצה הלאומית לכירורגיה‪ ,‬הרדמה וטיפול נמרץ‬
‫כי אין אחריות הדדית בין מנתח לרופא מרדים‪ ,‬כפי שבא לידי‬
‫ביטוי בסיכום ישיבת המועצה הלאומית הנ"ל‪ ,‬אין לראות בה‬
‫משום נורמה נכונה‪ ,‬ולפיכך אין לפעול על‪-‬פיה‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬

‫(‪)2‬‬

‫אם נרשם בסיכום ישיבת מועצת איגוד רופאי העיניים‪ ,‬כי‬
‫המנתח אחראי כלפי המנותח על הניתוח ותוצאותיו בלבד‪,‬‬
‫והמרדים אחראי כלפי המטופל על תהליך ההרדמה ותוצאותיו‪,‬‬
‫אין לראות בכך כאילו כל אחד מהם אחראי רק על תחומו‪,‬‬
‫וחייבת להיות הדדיות ביניהם‪ ,‬ולמרות שאין למנתח "אחריות‬
‫על" הרי שיש לו אחריות על סימני החיים של המנותח‪ ,‬לא‬
‫פחות מאשר למרדים‪ ,‬ועל‪-‬כן עמדת איגוד רופאי העיניים כפי‬
‫שבאה לידי ביטוי במסמך הנ"ל‪ ,‬אינה משקפת את הנורמה‬
‫המחייבת‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬

‫(‪)3‬‬

‫המסמך בדבר חלוקת אחריות בחדר הניתוח של ההסתדרות‬
‫הרפואית בישראל‪ ,‬קובע כי שיתוף פעולה בין הרופא המנתח‬
‫והרופא המרדים בניתוח חיוני להצלחת הטיפול וכך יש אכן‬
‫לנהוג‪ ,‬אולם ההסתייגות שעל‪-‬פיה אין הרופא המנתח אחראי‬
‫לפעולות המבוצעות על‪-‬ידי הרופא המרדים‪ ,‬כפי שהרופא‬
‫המרדים אינו אחראי על פעולות המבוצעות על‪-‬ידי הרופא‬
‫המנתח‪ ,‬איננה נורמה שיש לפעול על‪-‬פיה‪ ,‬שכן ברור שהמנתח‬
‫אינו אחראי על פעולות המרדים‪ ,‬אולם אין בכך כדי לסייג‬
‫אחריותו לעקוב אחר סימני החיים של המנותח‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬

‫(‪)4‬‬

‫כאשר מנותח פונה למנתח בבקשה לנתחו אין הוא יוצר קשר אחד עם‬
‫המרדים וקשר אחר עם המנתח‪ ...‬יש לייחס לו אחריות מעבר לעצם‬
‫הפעולה הכירורגית‪ ,‬המנותח מצפה ממנו להיות אחראי על חייו בעת‬
‫ביצוע הניתוח – ולאו דווקא בעת ביצוע הפעולה הכירורגית גרידא‪.‬‬
‫כל מנתח חייב להיות שותף מלא למעקב אחר סימני חיים של המנותח‪ ,‬גם‬
‫תוך כדי ובמהלך הניתוח‪ ,‬ואין הוא רשאי להטיל את האחריות הבלעדית‬
‫על כך על כתפי המרדים‪.‬‬
‫חובתו של המנתח היתה להאזין לקולות המוניטור ע"מ לוודא שהוא‬
‫ממשיך לנתח אדם חי ולא מחוסר חיים‪ .‬אם הוא לא עושה כן הוא‬
‫מתרשל‪.‬‬
‫המנתח שלא עשה כן הורשע בעבירה של מעשה פזיזות ורשלנות‪.‬‬
‫פ (תא) ‪ 40016/07‬מ"י נ' אסותא ואח'‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החלת נורמות רטרוספקטיבית‬
‫בשנת ‪ 1986‬נולד ערן סידי עם חסר של כף יד ימין‪.‬‬
‫בשנת ‪ 1997‬הגישה משפחת סידי תביעה נגד הגיניקולוג שביצע‬
‫לאם בדיקת אולטרה סאונד שגרתית במהלך ההריון‪ ,‬בטענה של‬
‫רשלנות באי אבחון חסר כף היד‪.‬‬
‫ביהמ"ש המחוזי פסק כי לא היתה רשלנות בביצוע הבדיקה‪ ,‬שכן‬
‫בשנה הנדונה בדיקת האולטרה סאונד הבסיסית לא כללה סקירת‬
‫גפיים ודחה את התביעה‪.‬‬
‫לעומת זאת ביהמ"ש העליון שדן בערעור על התביעה קבע‬
‫בשנת ‪ 2005‬כי חלה חובה על הרופא הבודק בשנת ‪!!! 1986‬‬
‫ליידע את האישה על מגבלות הבדיקה ועל האפשרות לבצע‬
‫בדיקת אולטרה סאונד מורחבת במסגרת הפרקטיקה הפרטית‪...‬‬
‫ע"א ‪ 4960/04‬סידי‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החלת נורמות רטרוספקטיבית ‪2 -‬‬
‫ילדה נולדה בשנת ‪ 1995‬כשהיא סובלת מתסמונת ‪ X‬שביר‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע כי בתקופה הרלבנטית הבדיקה טרם הומלצה ע"י הגורמים‬
‫המקצועיים ושליחת הנשים לביצועה בוודאי שלא היתה פרקטיקה מחייבת‬
‫את הרופא הסביר‪.‬‬
‫ואולם ביהמ"ש קבע כי מאחר שבמאמרים שפורסמו עובר לשנת ‪1994‬‬
‫מוזכרות בדיקות המבוצעות לאוכלוסייה בעלת סיכון נמוך לצרכי מחקר או‬
‫לצרכים אחרים‪ ,‬היה על רופא סביר הקורא את המאמרים הללו להסיק כי‬
‫"בדיקות סקר" לגילוי הנשאות קיימות גם אם ביצוען עדיין אינו מומלץ‪.‬‬
‫הבדיקה היתה קיימת במועד הרלבנטי ויש לייחס להורים בהתאם להלכת‬
‫סידי ציפייה סבירה כי קיומה יגולה להם ולכן הרופא התרשל בכך שלא ידע‬
‫על קומה ולא גילה להורים על קיומה‪.‬‬
‫הקופה אחראית לכך שלא הפיצה בקרב רופאיה את האפשרות לביצוע‬
‫בדיקה לגילוי הנשאות לתסמונת ‪ X‬שביר גם לנשים ללא כל אינדיקציה‪.‬‬
‫א (ים)‪ 5416/03‬שיר סגל‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"כלל ‪ 30‬הדקות" – ‪OUT‬‬
‫השאלה היא מהו פרק הזמן הסביר לביצוע ניתוח קיסרי ?‬
‫פרק הזמן של ‪ 15‬דקות לבצוע ניתוח קיסרי הוא פרק זמן‬
‫אפשרי וראוי כאשר חדר הניתוח פנוי וכל הצוות זמין‪ ...‬יש‬
‫להשלים‪ ,‬חרף העובדה שהדבר אינו רצוי‪ ,‬גם עם חלוף פרק‬
‫זמן ארוך יותר של כ‪ 25-30 -‬דק' עד לניתוח‪ .‬אולם שיהוי כזה‬
‫בביצוע הניתוח‪ ,‬כדי שיתקבל כשיהוי סביר‪ ,‬מחייב מתן הסבר‪,‬‬
‫המבוסס על נסיבותיו המיוחדות של המקרה הנדון‪ ,‬ועל כך‬
‫שבפועל נעשו מאמצים סבירים לקצר פרק זמן זה דבר שלא‬
‫הסתייע באותן נסיבות‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"כלל ‪ 15‬הדקות" – ‪IN‬‬
‫במקרה שלפנינו‪ ,‬לא ניתן הסבר המצדיק התמשכותו של פרק‬
‫הזמן שחלף בין קבלת ההחלטה על ביצוע הניתוח לבין הביצוע‬
‫בפועל‪.‬‬
‫במקרה שלפנינו נפל שיהוי בלתי מוצדק של כ‪ 6 -‬דקות גם‬
‫בהתמשכות פרק הזמן ממועד קבלת ההחלטה על הניתוח ועד‬
‫לביצועו‪ .‬מכאן‪ ,‬שבסה"כ נפל במקרה זה שיהוי בלתי מוצדק‬
‫בביצוע הניתוח הקיסרי‪ ,‬העולה כדי רשלנות‪ ,‬של ‪31-33‬‬
‫דקות‪ ,‬ולמצער שיהוי של ‪ 21‬דקות‪.‬‬
‫א (ים) ‪ 8005/06‬ב‪.‬ר‪ .‬נ' בי"ח מאיר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית –‬
‫סטנדרט המומחה הטוב‬

‫על הרופא להשתמש ברמת ידע‪ ,‬כשרון ואיכפתיות‪,‬‬
‫הקיימת ומופעלת ע"י רופאים ברמה מקצועית טובה‬
‫ולא ממוצעת‪.‬‬
‫כאשר מדובר ברופא הטוען לכישורים מיוחדים ולהיותו‬
‫מומחה‪ ,‬הרמה הנדרשת ממנו היא בהתאם לכך‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית –‬
‫"המתמחה חשוד"‬
‫אישה שעברה ניתוח קיסרי אלקטיבי בהרדמה ספינלית‪,‬‬
‫נותרה עם נזק לשורשי העצב הפירוניאלי‪ ,‬נזק זה יוחס‬
‫לפגיעה במהלך ההרדמה‪.‬‬
‫וכך אמר ביהמ"ש על המרדים שהיה מתמחה ותיק בעת‬
‫הניתוח‪":‬רף המומחיות הרשמית של הנתבע שהוא נמוך‬
‫לטעמי‪ ,‬גם אם הוא בעל ניסיון מעשי רב‪ ,‬יש בו כדי ליצור‬
‫חיזוק לטענות התובעת וספק באשר לביצועה הנאות של‬
‫ההרדמה "‬
‫‪...‬‬
‫ת"א ‪ 072682/99‬פני אלמליח‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החלת כלל הדבר מדבר בעדו‬
‫בתי‪-‬המשפט מחילים את כלל "הדבר מדבר בעדו" באופן‬
‫"ליברלי" ומעבירים את נטל השכנוע מכתפי התובעים אל‬
‫כתפי הנתבעים להוכיח שלא היתה רשלנות מצידם‪.‬‬
‫התנאים להחלת הכלל (ס' ‪ 41‬לפקודת הנזיקין)‪:‬‬
‫ התובע לא ידע ולא יכול היה לדעת על הנסיבות שהביאו‬‫לידי הנזק‬
‫ הנזק נגרם על‪-‬ידי נכס בשליטת המזיק‬‫ המקרה מתיישב יותר עם המסקנה שהיתה רשלנות‬‫מאשר עם העדרה‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בסיבוכים נדירים‬
‫אישה הרה עברה דיקור מי שפיר בשבוע ‪ 18‬להריונה‪ ,‬אשר‬
‫הסתבך בזיהום תוך רחמי‪ ,‬שהוביל לספסיס סוער ולמותה‬
‫של האישה‪.‬‬
‫ועדת בדיקה של משרד הבריאות לא מצאה התרשלות‬
‫בטיפול במנוחה מצד גורם רפואי כלשהו‪.‬‬
‫בעלה וילדיה של המנוחה הגישו תביעה נגד הרופא המטפל‬
‫שביצע את הדיקור בטענה שהדיקור נעשה באופן רשלני‪,‬‬
‫ללא ניקוי מתאים של איזור הבטן בו בוצעה הדקירה‬
‫וכתוצאה מכך נגרם הזיהום שהוביל למותה‪.‬‬
‫לא הוגשה חוו"ד מטעם התובעים לתמיכה בטענותיהם‪ ,‬והם‬
‫בקשו להחיל את הכלל של "הדבר מדבר בעדו"‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בסיבוכים נדירים‬
‫ביהמש פסק כי "מהעדויות שנשמעו בבית המשפט ומחומר‬
‫הראיות שהובא‪ ,‬ניתן לקבוע כי השימוש בחומר החיטוי‬
‫פולידין ואלכוהול היה נפוץ ומקובל לצורך עריכת הדיקור‬
‫וכי הנתבעים פעלו על‪-‬פי הנהוג והמקובל בכגון דא‪ ...‬ואין‬
‫לבוא לנתבעים בטרוניה באשר לפרקטיקה בה נהגו"‬
‫ואולם העובדה ‪ -‬שמדובר בתוצאה נדירה ובלתי צפוייה‬
‫למדי של דיקור מי שפיר שגרם לזיהום חריף ברחם‬
‫האשה ומותה עקב כך ‪ -‬תומכת בתחולת הכלל של הדבר‬
‫מדבר בעדו‪ .‬זה מצביע יותר על קיומה של התרשלות מאשר‬
‫על העדרה‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בסיבוכים נדירים‬
‫אף כי התובעים לא הוכיחו את הסיבה הממשית והישירה לזיהום‬
‫בגופה של המנוחה ולמותה כתוצאה מכך‪ ,‬שוכנעתי – על‪-‬פי מאזן‬
‫ההסתברויות במשפט האזרחי – כי ההסתברות שהיא נפטרה עקב‬
‫רשלנותם הרפואית של הנתבעים עולה על ההסתברות כי הפגיעה‬
‫לא היתה תוצאה של התרשלות כזו‪.‬‬
‫נטל השכנוע בדבר העדר התרשלות עבר לכתפי הנתבעים‬
‫ומשהם לא עמדו בו – דין התביעה להתקבל‪.‬‬
‫נקבע שהרופא שביצע את הדיקור אחראי ברשלנות משום שלא‬
‫הרים את הנטל להסביר באיזה מנגנון אירע הזיהום שלא‬
‫באחריותו‪.‬‬
‫א (ת"א) ‪ 89/96‬עזבון המנוחה ג'ומאנה מראר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשומות רפואיות – כלל "הנזק הראייתי"‬

‫"מקום שצריך להיעשות רישום רפואי וזה לא נעשה‪ ,‬ולא‬
‫ניתן הסבר מניח את הדעת למחדל זה‪ ,‬יועבר נטל ההוכחה‬
‫בדבר העובדות השנויות במחלוקת‪ ,‬שיכלו להתבהר מתוך‬
‫הרישום‪ ,‬אל כתפי הרופא או המוסד‪ ,‬שבמסגרתו ניתנו‬
‫השירותים הרפואיים‪".‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫נתונים על העברת נטל הראיה –‬

‫דו"ח ועדת שפניץ‬

‫נראה שנושא הרשומה הרפואית‪ ,‬ליקוי בה או היעדרה הוא‬
‫בעל השלכות מרכזיות בתחום תביעות הרשלנות הרפואית‪,‬‬
‫היכול לעיתים להשפיע באופן מהותי על תוצאת הדיון‬
‫בתביעה‪.‬‬
‫בשני שליש מן המקרים בהם העביר בית‪-‬המשפט את הנטל‬
‫מכתפי התובעים אל כתפי הנתבעים‪ ,‬בשל ליקוי ברשומה‬
‫הרפואית‪ ,‬הם לא הצליחו להתמודד עמו ולהרים אותו‪,‬‬
‫ונקבעה אחריות של המטפלים לנזקם של התובעים‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫התובע יליד ‪ 1939‬אושפז עקב אוטם שריר הלב‪.‬‬
‫בוצע צינתור שבמהלכו הוזרק חומר ניגוד מסוג‬
‫אורוגרפין‪.‬‬
‫סמוך לאחר ההזרקה התלונן התובע על הרגשה‬
‫לא טובה‪ .‬תוך שתי דקות היתה ירידה בלחץ‬
‫הדם‪ ,‬פרפור חדרים ואיבוד הכרה‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)2‬‬

‫האבחנה – שוק אנפילקטי עקב רגישות ליוד‪.‬‬
‫החלה פעולת החייאה אליה הצטרפו רופאים‬
‫בכירים וביניהם מנהל המחלקה הקרדיולוגית‬
‫ומנהל יחידת הצינתורים‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)3‬‬

‫פעולות ההחייאה כללו‪ :‬עיסוי חזה‪ ,‬מכות‬
‫חשמל‪ ,‬החדרת קוצב לב זמני והזלפת‬
‫תרופות שונות‪.‬‬
‫רק בחלוף כ‪ 40 -‬דקות חזר הלב לתפקד‪,‬‬
‫אלא שבזמן זה נגרם נזק מוחי קשה והתובע‬
‫נותר במצב וגטטיבי‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)4‬‬

‫נקבע כי לא היתה רשלנות בטיפול שקיבל התובע‬
‫עד שלב ההחייאה‪.‬‬
‫השאלה במחלוקת היתה האם ההחייאה בוצעה‬
‫בסבירות ובמיומנות‪.‬‬
‫עיון בכל הרישומים וסיכום הראיות בעניין זה‬
‫מעלה מספר בעיות; פרט לרישום הטכנאית על‬
‫מתן לידוקאין‪ ,‬אין רישום ישיר כלשהו על מצב‬
‫התובע במהלך המשבר‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)5‬‬

‫אין חולק כי מדובר באירוע קשה גם‬
‫לצוות הרפואי וניתן להבין כי הצוות דאג‬
‫קודם כל לטיפול בתובע ופחות לביצוע‬
‫רישומים‪ ,‬אולם מהנתונים עולה כי‬
‫חסרים רישומים וחלקם לא מדויקים או‬
‫לא ברורים דיים‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)6‬‬

‫התוצאה המעשית היא כי הרישום הלקוי‬
‫נזקף לחובת הנתבע ברשלנות רישומית‬
‫ונטל ההוכחה כי אין התרשלות של‬
‫הנתבע בעצם הטיפול הינו על הנתבע‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)7‬‬

‫הסברי הנתבע‪ ,‬לפיהם הצוות הרפואי היה שקוע כולו‬
‫בהחייאה ולכן אין לצפות ואין לדרוש תשומת לב‬
‫לרישום‪ ,‬הינם הסברים שובי לב אך אינם הסברים‬
‫מלאים‪.‬‬
‫הרשלנות הרישומית שפורטה לעיל שללה מהתובע את‬
‫היכולת לבודד חלק מהתהליך ולברר כראוי האם‬
‫במהלך ההחייאה היו נתונים שאיפשרו טיפול אחר או‬
‫אבחנה אחרת‪ .‬איננו יודעים מה סדר מתן כמות כה‬
‫גדולה של אדרנלין‪ ,‬ומה היו התגובות לכך‪...‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)8‬‬

‫אם היו רישומים ראויים בזמן ההחייאה‪ ,‬הן‬
‫על סדר התרופות וכמותן והן על לחצי דם‪,‬‬
‫יתכן והיו בידי התובע כלים טובים יותר‬
‫להראות כי במהלך החייאה כה ארוכה היה‬
‫אפשר לנקוט דרכים נוספות‪.‬‬
‫נקבע כי הנתבעים אחראים ל‪ 30% -‬מן הנזק‬
‫של התובע‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל הראייתי בשל אי ביצוע בדיקה‬

‫אישה הרה בהריון ראשון (לאחר ‪ 3‬שנים של טיפולי‬
‫עקרות) הגיעה לבי"ח בשבוע ה‪ 31 -‬להריון לאחר שחשה‬
‫ברע‪ .‬בביה"ח אובחנה הפרדות שיליה ומוות תוך רחמי‪,‬‬
‫על רקע רעלת הריון‪.‬‬
‫השאלה במחלוקת היתה האם הפרדות השיליה היתה‬
‫פתאומית או שהגיניקולוג אצלו ביקרה בבוקר אותו יום‪,‬‬
‫היה יכול כבר אז‪ ,‬לאבחן הפרדות שיליה‪ ,‬לשלוח אותה‬
‫בדחיפות לחדר לידה ולמנוע מוות תוך רחמי‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל הראייתי בשל אי ביצוע בדיקה‬

‫כיוון שהרופא לא ערך בדיקה של רגישות הבטן בעת הביקור של‬
‫האישה אצלו‪ ,‬קבע ביהמ"ש כי הוא גרם בכך נזק ראייתי לתובעת‬
‫כי נמנע ממנה להוכיח כי כבר באותה עת סבלה מהפרדות‬
‫שיליה‪...‬‬
‫לאור זאת הועבר הנטל אל הרופא לשכנע‪ ,‬כי באותו שלב בו נמנע‬
‫מלבצע את הבדיקה‪ ,‬לא סבלה האישה מבטן רגישה ולא היתה‬
‫שרויה בתהליך של הפרדות שיליה‪.‬‬
‫הרופא לא הצליח לעמוד בנטל זה ולכן נקבע כי הוא אחראי למות‬
‫העובר‪...‬‬
‫ע"א ‪ 9328/02‬לאה מאיר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"קשר סיבתי נסיבתי"‬
‫הוריה של פגה שנולדה בשבוע ‪ 29‬להריון בעקבות‬
‫הפרדות שליה‪ ,‬הגישו תביעה נגד ביה"ח‪ ,‬בטענה שהיה‬
‫איחור בביצוע ניתוח קיסרי לאם וכתוצאה מכך סובלת‬
‫הילדה משיתוק מוחין ופיגור שכלי‪.‬‬
‫התביעה הסתמכה על חוו"ד גניקולוגית בלבד ואילו‬
‫ההגנה הסתמכה על חוו"ד של נוירופדיאטר ונאונטולוג‬
‫ששללו קשר סיבתי בין הנזקים לבין העיכוב בביצוע‬
‫הניתוח הקיסרי וקבעו כי יש לשייכם לנזקי הפגות‬
‫בלבד‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"קשר סיבתי נסיבתי"‬
‫ביהמ"ש קבע כי קיים קשר "סיבתי נסיבתי" בין‬
‫התרשלות הרופאים שהתעכבו בביצוע הניתוח הקיסרי‪,‬‬
‫לבין הנזק שנגרם לפגה ולפיכך הטיל אחריות על‬
‫ביה"ח לפצות אותה על ‪ 40%‬מן הנזק שלה‪.‬‬
‫ביהמ"ש העליון אישר את פסה"ד המחוזי וקבע כי‬
‫לבימ"ש יש שיקול דעת לקבוע כי קיים קשר "סיבתי‬
‫נסיבתי" ואת שיעור האחריות ההסתברותי לנזק‬
‫(הפיצוי הופחת ל‪ 20% -‬מן הנזק)‪.‬‬
‫פס"ד מלול עדן‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫דרישות ההסבר בנסיבות מיוחדות‬

‫“ייתכנו מקרים בהם לסיכונים בעלי הסתברות נמוכה‬
‫תהיה משמעות מיוחדת לחולה הספציפי‪ .‬במקרה‬
‫כזה‪ ,‬למרות האחוז הנמוך יכללו אותם סיכונים‬
‫בתחום המידע המהותי הנדרש לחולה לשם החלטה‬
‫מושכלת אם לעבור את הטיפול הרפואי”‪.‬‬

‫ת”א (י‪-‬ם) ‪1109/97‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רף ההסבר בניתוחים אלקטיביים‬

‫"ההסבר הנדרש לקבלת הסכמה מדעת לניתוח‬
‫אלקטיבי – שאף בלעדיו ניתן לקיים אורח חיים‬
‫רגיל – נכלל ברף העליון של חובת הגילוי‪ ,‬והוא‬
‫כולל‪ ,‬בנוסף להתייחסות לסיכויי ההצלחה גם מתן‬
‫הזהרה מפני הסיבוכים האפשריים‪ ...‬גם אם‬
‫סיבוכים אלו נדירים‪".‬‬
‫ע"א ‪6153/97‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רף ההסבר בניתוחים אלקטיביים ‪-‬‬

‫‪RSD‬‬

‫"בענייננו מדובר בסיבוך המתרחש בקרב ‪0.5% - 0.3%‬‬
‫מהניתוחים – גם אם שיעור זה אינו גבוה‪ ,‬הרי מדובר בסיבוך‬
‫חמור‪ ,‬העלול לגרום להפיכתה של הגפה לחסרת כל תפקוד‪ ...‬כיוון‬
‫שמדובר בניתוח אלקטיבי חובת ההסבר נמצאת ברף העליון‪ .‬סיכון‬
‫‪ RSD‬הינו בגדר המידע שהתובע היה רשאי לצפות‪ ,‬באורח סביר‪,‬‬
‫כי יגולה לו‪ ,‬כדי שיוכל לשקלו במסגרת גיבוש דעתו לעניין‬
‫הסכמתו לטיפול הרפואי‪"...‬‬

‫ת"א ‪ 920/99‬יצחק נ' שע"צ‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רף ההסבר ברפואה פרטית‬

‫"רפואה פרטית בה קיים ניגוד עניינים מובנה בין‬
‫השאיפה המסחרית להרבות בניתוחים לבין‬
‫האינטרס של המטופל‪ ,‬כדי להקהות את עוקצו של‬
‫ניגוד העניינים יש להעמיד את המטופל על הסיכונים‬
‫והסיכויים שבניתוח המוצע לרבות החלופה שלא‬
‫לבצע כלל ניתוח סיכוייה וסיכוניה‪".‬‬
‫ע"א ‪6153/97‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫חובת ההסבר על טיפולים מחוץ לסל‬
‫בנסיבות מתאימות עשוי להיווצר צורך ליידע את המטופל לגבי‬
‫אפשרות טיפול המוצעת רק במסגרת הרפואה הפרטית ואולי אף‬
‫במסגרת שירותי רפואה מעבר לים‪ .‬כך יש לעשות‪ ,‬אכן‪,‬‬
‫כשמדובר בטיפול או בתרופה שעשויים לסייע לחולה ואינם‬
‫זמינים ברפואה הציבורית בארץ‪.‬‬
‫כשחולה אובחן כסובל ממחלה מסויימת‪ ,‬וישנה תרופה שאינה‬
‫מצויה ב"סל" – מקובל עלי שעל הרופא ליידע את החולה בדבר‬
‫קיומה של התרופה‪.‬‬
‫עליו להשאיר להחלטתו של החולה את השאלה אם לרכוש את‬
‫התרופה מכספו אם לאו‪ .‬שאלה זו כרוכה לא אחת באפשרויות‬
‫הכספיות של החולה וגם בפער בין ההשפעה של התרופה‬
‫שב"סל" לזו שאינה נמצאת בו‪ ,‬על הרופא לספק את המידע‬
‫הנדרש‪ ,‬והחולה‪ -‬יחליט‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ע"א ‪ 4960/04‬סידי‬

‫פגיעה באוטונומיה – פיצוי ללא נזק‬

‫אישה אושפזה בבית חולים לניתוח אורטופדי בשל‬
‫דפורמציה ברגל‪ .‬בסופו של דבר‪ ,‬במקום ניתוח לתיקון‬
‫הדפורמציה עברה ביופסיה בכתף בשל ממצא ידוע בכתף‬
‫שנחשד להיות גידול ממאיר‪ .‬בעקבות הביופסיה נותרה עם‬
‫מגבלה קשה בתפקוד הכתף‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פגיעה באוטונומיה‬
‫המטופלת טענה כי לא הוסברו לה הסיכונים הכרוכים‬
‫בביופסיה ולפיכך לא נתנה הסכמה מדעת לביצוע הפעולה‪.‬‬
‫נקבע כי גם לו היו נפרשים בפניה הסיכונים היתה נותנת‬
‫הסכמתה לביופסיה בשל הסיכון הממשי שמדובר בגידול‬
‫ממאיר‪.‬‬
‫למרות זאת נפסק כי היתה פגיעה באוטונומיה שלה והיא‬
‫זכאית לפיצוי כספי‪...‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פגיעה באוטונומיה‬

‫“ההכרה בזכותו של החולה לפיצוי על‬
‫הפגיעה באוטונומיה שלו‪ ,‬מקום בו הופרה‬
‫חובה זו‪ ,‬עשויה לתרום לכך שחובה זו‬
‫תקוים הלכה למעשה”‪.‬‬
‫ע”א ‪ 2781/03‬מיאסה עלי דעקה‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות בפגיעה באוטונומיה‬

‫הפרת חובת הזהירות ‪ -‬אי מתן הסברים‬
‫למטופלים לפני ביצוע טיפולים‬
‫נזק ‪ -‬פגיעה באוטונומיה של המטופל‬
‫קשר סיבתי ‪ -‬בין אי מתן ההסברים לבין‬
‫עוצם ההפתעה מן הסיבוך שהתרחש‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫משמעות העדרו של טופס הסכמה ייעודי‬
‫ניתוח סימפטקטומי (נגד הזעת יתר)‪ ,‬שבוצע בשנת ‪ 1999‬והסתבך‬
‫בהזעת יתר פיצויית‪.‬‬
‫המטופל הגיש תביעה בטענה שלא הוזהר מפני הסיבוך האמור‪.‬‬
‫התובע הוחתם על טופס הסכמה סטנדרטי (לא ייעודי)‪ ,‬משום שעד‬
‫השנה האמורה לא פותח טופס ייעודי מתאים‪.‬‬
‫הרופא המנתח רשם בגיליון כי הוסברו הסיכונים הכרוכים בפעולה‬
‫והעיד בבימ"ש כי הוא מסביר לכל המטופלים‪ ,‬ללא יוצא מן הכלל‪,‬‬
‫כי הבעיה עם הניתוח היא שבמקרים רבים מאוד‪ ,‬למעלה מ‪50% -‬‬
‫מופיעה הזעה פיצויית‪ ,‬וב‪ 2-3% -‬מן המקרים ההזעה הפיצויית‬
‫יכולה להיות משמעותית ביותר‪.‬‬
‫סטודנטית שהועסקה במרפאתו של הרופא ונכחה בזמן שקיבל‬
‫חולים אישרה את עדותו בעניין ההסברים‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫חוק זכויות‬

‫החולה‪ ,‬התשנ”ו‪1996-‬‬

‫סעיף ‪ :14‬אופן מתן הסכמה מדעת‬

‫(א)‬

‫‪.....‬‬

‫(ב)‬

‫הסכמה מדעת לטיפול רפואי המנוי בתוספת תינתן‬
‫במסמך בכתב‪ ,‬שיכלול את תמצית ההסבר שניתן‬
‫למטופל‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫חוק זכויות‬

‫החולה‪ ,‬התשנ”ו‪1996-‬‬

‫תוספת‬
‫(סעיפים ‪)15 ,14‬‬
‫(‪ )1‬ניתוחים‪ ,‬למעט כירורגיה זעירה‪.‬‬
‫(‪ )2‬צינתורים של כלי דם‪.‬‬
‫(‪ )3‬דיאליזה‪.‬‬
‫(‪ )4‬טיפול בקרינה מייננת (רדיותרפיה)‪.‬‬
‫(‪ )5‬טיפולי הפריה חוץ‪-‬גופית‪.‬‬
‫(‪ )6‬כימותרפיה לטיפול בתהליכים ממאירים‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בהעדר טופס הסכמה ייעודי‬
‫נקבע (בערעור) כי נוכח הוראות חוק זכויות החולה אין די בטפסים הערוכים‬
‫על פי תקנות בריאות העם (טופסי הסכמה)‪ ,‬התשמ"ד‪. 1984-‬‬
‫ככל הנראה המערכת הרפואית התאימה עצמה להוראות אלה באיחור מסויים‪,‬‬
‫ובמועד הרלוונטי (‪ )1999‬עדיין נעשה שימוש בטפסים הישנים‪ ,‬תוך הפרת‬
‫הוראת החוק‪.‬‬
‫אין לשלול את האפשרות‪ ,‬לפיה הפרת החובה לעגן את הסכמת המטופל‬
‫במסמך בכתב שיכלול את "תמצית ההסבר שניתן למטופל"‪ ,‬שוללת‪ ,‬מניה‬
‫וביה‪ ,‬את האפשרות שאכן מדובר ב"הסכמה מדעת"‪.‬‬
‫דרישת הכתב בחוק היא "דרישה מהותית" ובהעדרו של טופס הסכמה מדעת‬
‫ערוך כדין‪ ,‬יש לקבוע‪ ,‬למצער‪ ,‬כי במקרה של מחלוקת‪ ,‬המטפל הוא זה‬
‫שצריך להוכיח קיומה של הסכמה זו‪.‬‬
‫ע"א ‪ 6299/05‬צורף‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ומה הדין כשיש טופס חתום ?!‬

‫נולדה‬

‫בשנת ‪1998‬‬
‫(מיקרופטלמיה)‪.‬‬
‫בשבוע ‪ 21‬להריון בוצעה לאם בדיקת אולטרה‪-‬סאונד בסיסית‬
‫במסגרת הקופה שנמצאה תקינה‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע כי לא ניתן לגלות את המום במסגרת בדיקה בסיסית‬
‫אך יש אפשרות לגלות זאת בבדיקה מורחבת‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע כי היה מדובר בהריון שלא בסיכון גבוה ולא היה‬
‫מקום לביצוע סקירה מורחבת‪/‬מכוונת‪.‬‬
‫האם חתמה על טופס בקשה לביצוע בדיקת על‪-‬קול לפיה היא‬
‫מודעת לכך שמדובר בבדיקה בסיסית וכי באפשרותה לבצע‬
‫בדיקה מורחבת באופן פרטי‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תינוקת‬

‫כשהיא‬

‫סובלת‬

‫מעיוורון‬

‫חתימה ללא הסבר – לאו הסכמה היא‬
‫ביהמ"ש קבע כי הרופאים הסבירו לאם כי הבדיקה אותה היא עומדת לבצע‬
‫היא בדיקה בסיסית וכי קיימת בדיקה משוכללת יותר אותה ניתן לבצע באופן‬
‫פרטי ואולם בכך לא די‪.‬‬
‫האם לא הבינה לאשורה את האבחנה בין הבדיקה הבסיסית והמורחבת ואם‬
‫היתה מבינה היתה בוחרת לבצע את הבדיקה על חשבונה‪ .‬יש כשל בשרשרת‬
‫המידע אשר נמסר לאם‪.‬‬

‫לא די בקיומה של פרקטיקה לפיה מיידעים את האישה כי קיימת‬
‫בדיקה מורחבת‪ ,‬העדר הנחיות ברורות ונהלים מוגדרים באשר‬
‫להיקף המידע שיש למסור למטופלת לעניין אפשרותה לבצע‬
‫בדיקה מורחבת ‪...‬ואי מתן הסבר הולם בטרם ביצוע הבדיקה‬
‫הבסיסית הינם בגדר נוהל בלתי סביר‪...‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תוצאות הערעור‬
‫המלצת ביהמ"ש‪:‬‬

‫לאור קשיים שהתגלעו בהכרעת בימ"ש קמא בשאלת‬
‫החבות ולאור זאת שבימ"ש קמא הכריע בפסק דינו‬
‫בסוגיות שלא היו בחזית הדיון יבוטל פסק דינו של‬
‫בימ"ש קמא והסכום אשר שולם לתובעים יישאר בידם‪.‬‬

‫התובעים הסכימו להצעת ביהמ"ש שמשמעותה‬
‫שפסה"ד מבוטל‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ההחמרה השיפוטית –‬
‫הנזק הממוני‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫הלכת "השנים האבודות" –‬
‫עזבון אטינגר ז"ל‬

‫פס"ד תקדימי ניתן‪ ,‬במרץ ‪ ,2004‬על‪-‬ידי בית‪-‬המשפט העליון‬
‫בהרכב של חמישה שופטים בתביעת עזבון של קטין‪ ,‬אשר הלך‬
‫לעולמו בגיל ‪ ,12‬כתוצאה מנפילה לבור בעת משחק עם חבר‪,‬‬
‫בעיר העתיקה בירושלים‬
‫עזבון של קטין אשר הלך לעולמו כתוצאה מרשלנות‪ ,‬זכאי לפיצוי‬
‫בגין הפסד כושר השתכרות ב"שנים האבודות"‪ ,‬בהן לא זכה‬
‫לחיות ולהתפרנס‬
‫זכות דומה קיימת גם לעזבון של בגיר שהלך לעולמו בגיל‬
‫העבודה‬
‫נפגע אשר קוצרה תוחלת חייו כתוצאה מרשלנות זכאי מעתה‬
‫לפיצוי בגין הפסד ההשתכרות שלו ב"שנים האבודות"‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"השנים האבודות" – ההשלכות הכספיות‬
‫נקבע כי חישוב הפסד ההשתכרות ב"שנים האבודות" יהיה מבוסס‬
‫על ‪ 30%‬מן השכר הממוצע במשק (בתקופה מגיל ‪18-21‬‬
‫החישוב הוא ‪ 70%‬מן הסכום האמור)‪.‬‬
‫ההנחה המובלעת היא כי ניתן לחסוך ‪ ₪ 2400‬מתוך ‪₪ 8000‬‬
‫בחודש !!!!!‬
‫בתביעת יורשים שהם גם תלויים ‪ ,‬נקבע כי יש ליורשים זכאות‬
‫לקבל פיצוי בגין ראשי נזק שנמצאים מחוץ לתחום החפיפה (כאב‬
‫וסבל וקיצור תוחלת חיים וכ"ו)‬
‫חישוב הפסד ההשתכרות בשנים האבודות‪ ,‬כולל גם חישוב הפסדי‬
‫פנסיה‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫הגידול בפיצוי הכספי‬
‫יולדת לאחר ‪ 3‬שנות טיפולי הפריה בהריון ראשון‪,‬‬
‫נשלחה "להסתובב" כדי לזרז לידה ושבה עם עובר מת‪.‬‬
‫בימ"ש המחוזי קבע אחריות ופסק לאם פיצוי של‬
‫‪ ₪ 300,000‬בגין כאב וסבל‪.‬‬
‫ביהמ"ש העליון קבע כי מגיע פיצוי גם לאב בגין כאב‬
‫וסבל שלו בסכום נוסף של ‪.₪ 250,000‬‬
‫סטיה מהלכה קודמת שחייבה נזק נפשי חמור "בניזוק‬
‫משני" שעולה כדי מחלת נפש או הפרעת נפש הגורמת‬
‫נכות ממשית‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פס"ד לבנה לוי‬

‫הגידול בסכומי הפיצוי‬
‫צעירה שנולדה בשנת ‪ 1985‬כשהיא סובלת משיתוק ביד שמאל‬
‫כתוצאה מפגיעה במקלעת העצבים הברכיאלית‪ ,‬הגישה בשנת‬
‫‪ 2006‬תביעה נגד ביה"ח בו נולדה בטענה של רשלנות בלידה‪.‬‬
‫בינתיים סיימה התובעת לימודי משפטים ומנהל עסקים ובמהלך‬
‫המשפט עשתה התמחות במשפטים‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע שיש אחריות לביה"ח ופסק לה פיצוי גלובלי בגין‬
‫הפסד השתכרות בסך של ‪ ₪ 800,000‬ובנוסף ‪ ₪ 600,000‬כאב‬
‫וסבל‪ ₪ 1,000,000 ,‬עזרת צד ג' ו‪ ₪ 85,000 -‬הוצאות ‪....‬‬

‫א (ים) ‪8363/06‬פדילה נ' בי"ח מאיר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"ועדת שפניץ" – אין מקום להגביל בחוק את‬
‫הפיצוי לתובעים בגין רשלנות רפואית‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫לאן מועדות פנינו?‬

‫‪ ‬המשך החמרה שיפוטית ?‬
‫‪ ‬התמתנות והתייצבות ?‬
‫‪ ‬התערבות חקיקתית ?‬
‫ימים יגידו‪....‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תודה !‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬


Slide 45

‫עדכונים בפסיקת בתי‪-‬המשפט‬
‫בתביעות רשלנות רפואית‬
‫עו"ד טליה חלמיש‪-‬שני‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬
‫מקבוצת מדנס‬
‫מאי ‪2009‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תמונת המצב‬
‫בשנים האחרונות אנו עדים לעליה ניכרת של ההוצאה‬
‫בגין תביעות אחריות מקצועית בתחום הרפואה‪.‬‬
‫העליה נובעת בעיקר מ"אינפלציה שיפוטית" שהביאה‬
‫לגידול ניכר בפיצויים המשולמים לתובעים‪.‬‬
‫התשלומים השנתיים בתביעות הרשלנות הרפואית‪ ,‬גדלו‬
‫בעשור האחרון ב‪.700% -‬‬
‫במקביל גדלו הפרמיות בצורה דרמטית והכיסויים‬
‫הוגבלו‪.‬‬
‫מוסדות רפואיים ורופאים פרטיים העוסקים בתחומים‬
‫בסיכון גבוה (לידות‪ US ,‬מיילדותי‪ ,‬כירורגיה פלסטית‬
‫וכ"ו) נתקלים בקושי להשיג כיסוי ביטוחי‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫התפתחות התביעות בבימ"ש‬

‫‪1994 - 2008‬‬

‫‪1,200‬‬
‫‪1,100‬‬
‫‪1,000‬‬
‫‪900‬‬
‫‪800‬‬
‫‪700‬‬
‫‪600‬‬
‫‪500‬‬
‫‪400‬‬
‫‪300‬‬
‫‪200‬‬
‫‪100‬‬
‫‪0‬‬

‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫‪2002‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫‪1994‬‬

‫מדד גידול התשלומים‬

‫‪1995 - 2008‬‬

‫‪3100%‬‬
‫‪2800%‬‬
‫‪2500%‬‬
‫‪2200%‬‬
‫‪1900%‬‬

‫‪1600%‬‬
‫‪1300%‬‬
‫‪1000%‬‬
‫‪700%‬‬
‫‪400%‬‬
‫‪100%‬‬
‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫‪2002‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫התפתחות התביעות בבימ"ש‬
‫מיילדות וגינקולוגיה‬

‫‪240‬‬

‫‪210‬‬

‫‪180‬‬

‫‪150‬‬

‫‪120‬‬

‫‪90‬‬

‫‪60‬‬

‫‪30‬‬

‫‪0‬‬
‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2002‬‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫מדד גידול התשלומים‬
‫מיילדות וגינקולוגיה‬

‫‪11100%‬‬
‫‪10100%‬‬
‫‪9100%‬‬
‫‪8100%‬‬
‫‪7100%‬‬
‫‪6100%‬‬
‫‪5100%‬‬
‫‪4100%‬‬
‫‪3100%‬‬
‫‪2100%‬‬
‫‪1100%‬‬
‫‪100%‬‬

‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫‪2002‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫מקצועות קליניים מובילים בשיעור הסיכון‬
‫‪1991 - 2008‬‬
‫מיילדות‬
‫כירורגיה כללית‬

‫‪40%‬‬

‫קרדיולוגיה‬

‫שיעור הסיכון הכספי‬

‫‪35%‬‬
‫‪30%‬‬

‫רפואת שיניים‬

‫‪25%‬‬

‫אורטופדיה‬

‫‪20%‬‬

‫נוירוכירורגיה‬

‫‪15%‬‬
‫‪10%‬‬

‫גינקולוגיה‬

‫‪5%‬‬

‫אופטלמולוגיה‬

‫‪0%‬‬

‫‪18%‬‬

‫שיעור התיקים עם סיכון כספי‬

‫‪16%‬‬
‫‪14%‬‬
‫‪12%‬‬
‫‪10%‬‬
‫‪8%‬‬
‫‪6%‬‬
‫‪4%‬‬
‫‪2%‬‬
‫‪0%‬‬

‫* ‪ 3%‬ומעלה‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫דו"ח ועדת "שפניץ"‪-‬‬

‫הועדה הבין משרדית לבחינת הדרכים להקטנת ההוצאה‬
‫הציבורית בגין תביעות הרשלנות הרפואית‬

‫מסתמנת בפסיקה מגמה של הרחבת אחריותם של בעלי‬
‫מקצועות הרפואה והמוסדות הרפואיים – החל בסוגית‬
‫ההתרשלות (ירידת קרנה של הלכת הפרקטיקה‬
‫המקובלת)‪ ,‬המשך בסיבתיות (אובדן סיכויי החלמה)‬
‫וכלה בהרחבת העילות (רשלנות בגין הסכמה מדעת)‬
‫וראשי נזק (פגיעה באוטונומיה)‪.‬‬
‫מהנתונים עולה כי במשך השנים עלו סכומי הפיצויים‬
‫הממוצעים שנפסקו בתביעות רשלנות רפואית‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫הגידול בפיצוי הממוצע לתובעים‬
‫שנת תשלום‬
‫‪2004‬‬
‫‪2005‬‬
‫‪2006‬‬
‫‪2007‬‬
‫‪2008‬‬

‫תשלום ממוצע לתובע (בדולר)‬
‫‪21,872‬‬
‫‪33,700‬‬
‫‪34,935‬‬
‫‪44,839‬‬
‫‪62,374‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פיצוי עבור כאב וסבל ב– ‪ 100%‬נכות‬

‫‪1997-2008‬‬

‫‪1600000‬‬

‫‪1400000‬‬

‫‪1200000‬‬

‫‪1000000‬‬

‫‪800000‬‬

‫‪600000‬‬

‫‪400000‬‬

‫‪200000‬‬

‫‪0‬‬
‫‪2009‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2005‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2003‬‬

‫‪2001‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1997‬‬

‫פיצוי עבור מות קטינים (קיצור תוחלת חיים‪+‬כאב וסבל)‬
‫‪1998-2006‬‬
‫‪1800000‬‬

‫‪1600000‬‬

‫‪1400000‬‬

‫‪1200000‬‬

‫‪1000000‬‬

‫‪800000‬‬

‫‪600000‬‬

‫‪400000‬‬

‫‪200000‬‬

‫‪0‬‬
‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2002‬‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ההתפתחויות המשפטיות‬

‫עמדה סלחנית‬

‫עמדה ביקורתית‬

‫עמדה מחמירה‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫סלחנות שיפוטית‬

‫(‪)1961‬‬

‫"אשה‪ ...‬באה למחלקה הגינקולוגית לשם ניתוח קל‬
‫ברחמה ויצאה מהמחלקה שבעת יסורים ובעלת מום‬
‫לכל ימי חייה‪...‬‬
‫הטיפול אשר החולה קיבלה בבית החולים לא היה כפי‬
‫שצריך היה לצפותו מבעלי מקצוע מעולים וכן קרו תוך‬
‫כדי טיפול הזנחות וטעויות שונות‪ ,‬אשר הביאו לידי‬
‫תוצאות מעציבות במצב בריאותה‪...‬‬
‫רופא בשר ודם עשוי לטעות‪ ,‬ולא כל טעות מהווה‬
‫רשלנות‪"...‬‬

‫התביעה נדחתה‬
‫(ע"א ‪ 280/60‬פרדו נ' פלדמן‪ ,‬פד' (טו') ‪)1961‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫בקרה שיפוטית‬
‫עולם הרפואה אינו חסין מביקורת שיפוטית ומחשיפה של מעשי רשלנות‬
‫מקצועיים‪ .‬ביקורת זו היא אחת הערובות החשובות להקפדה על מתן טיפול‬
‫רפואי נאות‪.‬‬
‫לא כל טעות באבחנה או בטיפול‬
‫מצביעה בהכרח על רשלנות‪.‬‬
‫אחריות הרופאים‪ ,‬ברשלנות‬
‫אזרחית או פלילית‪ ,‬צריכה‬
‫להיקבע‪ ,‬רק אם הוכח שבנתוני‬
‫זמן אמת פעלו הרופאים‬
‫באי מיומנות מקצועית‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫בקרה שיפוטית – האם היא מקדמת את‬
? ‫בטיחות הטיפול‬
Most patient-safety experts continue to believe that the
threat of liability is the primary barrier to the
development of effective and comprehensive patient
safety programs in hospitals. I suggest, on the
contrary…that judicial recognition of an explicit “right
to safety” for hospital patients, with correlative duty of
hospitals to implement patient-safety measures can
become the primary motivator for the development of
systems to improve patient safety.
George J. Annas. J.D., NEJM 354;19 May11,2006
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫בקרה שיפוטית‬

‫‪‬‬
‫שיפור איכות הרפואה‬
‫הרשומה הרפואית‬
‫• רישום מפורט יותר‬
‫• שמירה על רשומות‬

‫תהליך הבקרה הרפואית‬
‫• ניהול סיכונים‬
‫• אבטחת איכות‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תקשורת עם מטופלים‬
‫• הסכמה מדעת‬
‫• גילוי נאות על תקלות‬

‫ניהול הטיפול הרפואי‬
‫• פרוטוקולים ונהלים‬
‫• הנחיות קליניות‬

‫החמרה שיפוטית‬

‫‪‬‬
‫רפואה מתגוננת‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬

‫ריבוי בדיקות וטיפולים מיותרים‬
‫יצירת מתח ביחסי מטפל‪-‬מטופל‬
‫הוצאות מוגברות לתשלום ביטוח‬
‫סגירת פעילויות בסיכון ביטוחי גבוה‬
‫קושי להשיג כיסוי ביטוחי‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית‬

‫(‪)1998‬‬

‫"חיובם של הרופא וקופת‬
‫חולים בדין הוא פרי של חוכמה‬
‫לאחר מעשה‪ .‬הרף שהוצב‬
‫לקביעת אחריותם‪ ,‬הוצב בגובה‬
‫כה רב‪ ,‬עד שלא רק הרופא‬
‫הסביר אינו יכול לעוברו‪ ,‬אלא‬
‫גם הרופא המומחה המובהק‬
‫ייכשל בכך"‪.‬‬
‫(השופטת שטרסברג‪-‬כהן בדעת מיעוט‬
‫ע"א ‪ 3709,3264/96‬קופ"ח נ' פלד ואח')‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית – ההנמקה‬
‫"אין להטיל את העומס הכלכלי של הטעות הרפואית‬
‫על החולה‪ ,‬אלא מן הראוי כי יוטל‪ ,‬עקרונית‪ ,‬על‬
‫הרופא בעל הטעות שממנו יפוזר ממילא על ציבור‬
‫רחב יותר באמצעות ביטוח האחריות המקצועית‪.‬‬
‫יתרה מזו‪ ,‬הטלת האחריות האישית על הרופא‪...‬‬
‫עשויה לעודד את מילוי החובה המקצועית‬
‫להתעדכנות בספרות המקצועית‪"...‬‬
‫(השופט אנגלרד ע"א ‪ 3709,3264/96‬קופ"ח נ' פלד ואח')‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ההחמרה השיפוטית –‬
‫שאלת האחריות‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"החמרת" האחריות של המטפלים‬
‫"פרקטיקה רצויה" במקום "פרקטיקה מצויה"‬
‫החלת נורמות התנהגות רטרוספקטיבית‪" -‬דרך עוקפת פרקטיקה‬
‫מקובלת"‬
‫מבחן "המומחה הטוב" במקום "הרופא הסביר"‬
‫החלת כלל "הדבר מדבר בעדו" במקרי סיבוכים נדירים‬
‫החלה מסיבית של "כלל הנזק הראייתי"‬
‫החלת אחריות במקרים של "קשר סיבתי נסיבתי"‬
‫קביעת חובות מוגברות בכל הנוגע להסברים למטופלים עובר‬
‫למתן לטיפולים רפואיים‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"פרקטיקה מצויה" לעומת "פרקטיקה רצויה"‬
‫העובדות ‪ -‬רביד נ' קליפורד‬

‫ביום ‪ 5.4.84‬הגיעה רביד בת החמש למרפאת שיניים לצורך‬
‫טיפול שיניים‪ .‬כהכנה לטיפול הזריק לה הרופא זריקת הרדמה‬
‫מקומית בלסתה התחתונה מצד ימין‪ .‬הרופא השתמש לצורך‬
‫ההזרקה במזרק לא שואב‪ ,‬שהיה מקובל לשימוש באותה תקופה‬
‫(פרקטיקה מקובלת)‪.‬‬
‫זמן קצר לאחר ההזרקה נטתה רביד על צידה ולא הצליחה‬
‫להתייצב‪ .‬היא היתה מנומנמת והוחלט להעבירה לטיפול בבית‪-‬‬
‫חולים‪ .‬כתוצאה מן האירוע סובלת רביד עד היום מהמיפרזיס‬
‫במחצית הגוף השמאלי ומהפרעות נוירולוגיות וקוגנטיביות‪.‬‬
‫הסתבר כי חומר ההזרקה חדר לכלי דם משם נדד למוח וגרם‬
‫לקריש דם ולאוטם מוחי‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"פרקטיקה מצויה" לעומת "פרקטיקה רצויה"‬
‫ההכרעה המשפטית‬

‫העובדה שרופא נהג בהתאם לפרקטיקה המקובלת‬
‫בתחומו‪ ,‬היא כשלעצמה‪ ,‬אינה מעניקה לו הגנה‬
‫מוחלטת ולעולם מצוי בידי בית המשפט לקבוע‪ ,‬כי‬
‫פרקטיקה נהוגה זו אינה עולה בקנה אחד עם חובת‬
‫הזהירות של רופא כלפי מטופל‪.‬‬
‫פרקטיקה מקובלת מהווה פרמטר‪ ,‬ואפילו פרמטר‬
‫חשוב‪ ,‬במכלול השיקולים שעל בית המשפט לשקול‬
‫בבואו לקבוע את סטנדרט ההתנהגות הראוי‪ ,‬אולם‬
‫אין היא הפרמטר היחיד אשר בית המשפט יתחשב בו‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫די היה באמצעי פשוט וזמין למנוע סיכון ידוע של‬
‫חדירת מזרק עם חומר הרדמה לתוך עורק‪ ,‬דבר אשר‬
‫עלול לגרום לתופעות לוואי משמעותיות‪ .‬כל זאת‬
‫ללא תוספת עלות משמעותית‪.‬‬
‫בנסיבות אלה אין מנוס מן המסקנה כי רופא התרשל‬
‫שכן רופא זהיר היה בוחר למנוע סיכון זה באמצעות‬
‫שימוש במזרקים שואבים‪.‬‬
‫רביד נ' קליפורד‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬
‫הנורמות אינן נקבעות על‪-‬ידי מומחים אלה או אחרים‪ ,‬אלא‬
‫על‪-‬ידי בית‪-‬המשפט‪.‬‬
‫שאלת תפקידו של מנתח בחדר ניתוח היא עניין ערכי‬
‫ונורמטיבי שמתפקידו של בית‪-‬המשפט להכריע בו‪.‬‬
‫עדות יו"ר המועצה הלאומית לכירורגיה‪ ,‬הרדמה וטיפול נמרץ‬
‫כי אין אחריות הדדית בין מנתח לרופא מרדים‪ ,‬כפי שבא לידי‬
‫ביטוי בסיכום ישיבת המועצה הלאומית הנ"ל‪ ,‬אין לראות בה‬
‫משום נורמה נכונה‪ ,‬ולפיכך אין לפעול על‪-‬פיה‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬

‫(‪)2‬‬

‫אם נרשם בסיכום ישיבת מועצת איגוד רופאי העיניים‪ ,‬כי‬
‫המנתח אחראי כלפי המנותח על הניתוח ותוצאותיו בלבד‪,‬‬
‫והמרדים אחראי כלפי המטופל על תהליך ההרדמה ותוצאותיו‪,‬‬
‫אין לראות בכך כאילו כל אחד מהם אחראי רק על תחומו‪,‬‬
‫וחייבת להיות הדדיות ביניהם‪ ,‬ולמרות שאין למנתח "אחריות‬
‫על" הרי שיש לו אחריות על סימני החיים של המנותח‪ ,‬לא‬
‫פחות מאשר למרדים‪ ,‬ועל‪-‬כן עמדת איגוד רופאי העיניים כפי‬
‫שבאה לידי ביטוי במסמך הנ"ל‪ ,‬אינה משקפת את הנורמה‬
‫המחייבת‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬

‫(‪)3‬‬

‫המסמך בדבר חלוקת אחריות בחדר הניתוח של ההסתדרות‬
‫הרפואית בישראל‪ ,‬קובע כי שיתוף פעולה בין הרופא המנתח‬
‫והרופא המרדים בניתוח חיוני להצלחת הטיפול וכך יש אכן‬
‫לנהוג‪ ,‬אולם ההסתייגות שעל‪-‬פיה אין הרופא המנתח אחראי‬
‫לפעולות המבוצעות על‪-‬ידי הרופא המרדים‪ ,‬כפי שהרופא‬
‫המרדים אינו אחראי על פעולות המבוצעות על‪-‬ידי הרופא‬
‫המנתח‪ ,‬איננה נורמה שיש לפעול על‪-‬פיה‪ ,‬שכן ברור שהמנתח‬
‫אינו אחראי על פעולות המרדים‪ ,‬אולם אין בכך כדי לסייג‬
‫אחריותו לעקוב אחר סימני החיים של המנותח‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬

‫(‪)4‬‬

‫כאשר מנותח פונה למנתח בבקשה לנתחו אין הוא יוצר קשר אחד עם‬
‫המרדים וקשר אחר עם המנתח‪ ...‬יש לייחס לו אחריות מעבר לעצם‬
‫הפעולה הכירורגית‪ ,‬המנותח מצפה ממנו להיות אחראי על חייו בעת‬
‫ביצוע הניתוח – ולאו דווקא בעת ביצוע הפעולה הכירורגית גרידא‪.‬‬
‫כל מנתח חייב להיות שותף מלא למעקב אחר סימני חיים של המנותח‪ ,‬גם‬
‫תוך כדי ובמהלך הניתוח‪ ,‬ואין הוא רשאי להטיל את האחריות הבלעדית‬
‫על כך על כתפי המרדים‪.‬‬
‫חובתו של המנתח היתה להאזין לקולות המוניטור ע"מ לוודא שהוא‬
‫ממשיך לנתח אדם חי ולא מחוסר חיים‪ .‬אם הוא לא עושה כן הוא‬
‫מתרשל‪.‬‬
‫המנתח שלא עשה כן הורשע בעבירה של מעשה פזיזות ורשלנות‪.‬‬
‫פ (תא) ‪ 40016/07‬מ"י נ' אסותא ואח'‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החלת נורמות רטרוספקטיבית‬
‫בשנת ‪ 1986‬נולד ערן סידי עם חסר של כף יד ימין‪.‬‬
‫בשנת ‪ 1997‬הגישה משפחת סידי תביעה נגד הגיניקולוג שביצע‬
‫לאם בדיקת אולטרה סאונד שגרתית במהלך ההריון‪ ,‬בטענה של‬
‫רשלנות באי אבחון חסר כף היד‪.‬‬
‫ביהמ"ש המחוזי פסק כי לא היתה רשלנות בביצוע הבדיקה‪ ,‬שכן‬
‫בשנה הנדונה בדיקת האולטרה סאונד הבסיסית לא כללה סקירת‬
‫גפיים ודחה את התביעה‪.‬‬
‫לעומת זאת ביהמ"ש העליון שדן בערעור על התביעה קבע‬
‫בשנת ‪ 2005‬כי חלה חובה על הרופא הבודק בשנת ‪!!! 1986‬‬
‫ליידע את האישה על מגבלות הבדיקה ועל האפשרות לבצע‬
‫בדיקת אולטרה סאונד מורחבת במסגרת הפרקטיקה הפרטית‪...‬‬
‫ע"א ‪ 4960/04‬סידי‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החלת נורמות רטרוספקטיבית ‪2 -‬‬
‫ילדה נולדה בשנת ‪ 1995‬כשהיא סובלת מתסמונת ‪ X‬שביר‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע כי בתקופה הרלבנטית הבדיקה טרם הומלצה ע"י הגורמים‬
‫המקצועיים ושליחת הנשים לביצועה בוודאי שלא היתה פרקטיקה מחייבת‬
‫את הרופא הסביר‪.‬‬
‫ואולם ביהמ"ש קבע כי מאחר שבמאמרים שפורסמו עובר לשנת ‪1994‬‬
‫מוזכרות בדיקות המבוצעות לאוכלוסייה בעלת סיכון נמוך לצרכי מחקר או‬
‫לצרכים אחרים‪ ,‬היה על רופא סביר הקורא את המאמרים הללו להסיק כי‬
‫"בדיקות סקר" לגילוי הנשאות קיימות גם אם ביצוען עדיין אינו מומלץ‪.‬‬
‫הבדיקה היתה קיימת במועד הרלבנטי ויש לייחס להורים בהתאם להלכת‬
‫סידי ציפייה סבירה כי קיומה יגולה להם ולכן הרופא התרשל בכך שלא ידע‬
‫על קומה ולא גילה להורים על קיומה‪.‬‬
‫הקופה אחראית לכך שלא הפיצה בקרב רופאיה את האפשרות לביצוע‬
‫בדיקה לגילוי הנשאות לתסמונת ‪ X‬שביר גם לנשים ללא כל אינדיקציה‪.‬‬
‫א (ים)‪ 5416/03‬שיר סגל‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"כלל ‪ 30‬הדקות" – ‪OUT‬‬
‫השאלה היא מהו פרק הזמן הסביר לביצוע ניתוח קיסרי ?‬
‫פרק הזמן של ‪ 15‬דקות לבצוע ניתוח קיסרי הוא פרק זמן‬
‫אפשרי וראוי כאשר חדר הניתוח פנוי וכל הצוות זמין‪ ...‬יש‬
‫להשלים‪ ,‬חרף העובדה שהדבר אינו רצוי‪ ,‬גם עם חלוף פרק‬
‫זמן ארוך יותר של כ‪ 25-30 -‬דק' עד לניתוח‪ .‬אולם שיהוי כזה‬
‫בביצוע הניתוח‪ ,‬כדי שיתקבל כשיהוי סביר‪ ,‬מחייב מתן הסבר‪,‬‬
‫המבוסס על נסיבותיו המיוחדות של המקרה הנדון‪ ,‬ועל כך‬
‫שבפועל נעשו מאמצים סבירים לקצר פרק זמן זה דבר שלא‬
‫הסתייע באותן נסיבות‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"כלל ‪ 15‬הדקות" – ‪IN‬‬
‫במקרה שלפנינו‪ ,‬לא ניתן הסבר המצדיק התמשכותו של פרק‬
‫הזמן שחלף בין קבלת ההחלטה על ביצוע הניתוח לבין הביצוע‬
‫בפועל‪.‬‬
‫במקרה שלפנינו נפל שיהוי בלתי מוצדק של כ‪ 6 -‬דקות גם‬
‫בהתמשכות פרק הזמן ממועד קבלת ההחלטה על הניתוח ועד‬
‫לביצועו‪ .‬מכאן‪ ,‬שבסה"כ נפל במקרה זה שיהוי בלתי מוצדק‬
‫בביצוע הניתוח הקיסרי‪ ,‬העולה כדי רשלנות‪ ,‬של ‪31-33‬‬
‫דקות‪ ,‬ולמצער שיהוי של ‪ 21‬דקות‪.‬‬
‫א (ים) ‪ 8005/06‬ב‪.‬ר‪ .‬נ' בי"ח מאיר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית –‬
‫סטנדרט המומחה הטוב‬

‫על הרופא להשתמש ברמת ידע‪ ,‬כשרון ואיכפתיות‪,‬‬
‫הקיימת ומופעלת ע"י רופאים ברמה מקצועית טובה‬
‫ולא ממוצעת‪.‬‬
‫כאשר מדובר ברופא הטוען לכישורים מיוחדים ולהיותו‬
‫מומחה‪ ,‬הרמה הנדרשת ממנו היא בהתאם לכך‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית –‬
‫"המתמחה חשוד"‬
‫אישה שעברה ניתוח קיסרי אלקטיבי בהרדמה ספינלית‪,‬‬
‫נותרה עם נזק לשורשי העצב הפירוניאלי‪ ,‬נזק זה יוחס‬
‫לפגיעה במהלך ההרדמה‪.‬‬
‫וכך אמר ביהמ"ש על המרדים שהיה מתמחה ותיק בעת‬
‫הניתוח‪":‬רף המומחיות הרשמית של הנתבע שהוא נמוך‬
‫לטעמי‪ ,‬גם אם הוא בעל ניסיון מעשי רב‪ ,‬יש בו כדי ליצור‬
‫חיזוק לטענות התובעת וספק באשר לביצועה הנאות של‬
‫ההרדמה "‬
‫‪...‬‬
‫ת"א ‪ 072682/99‬פני אלמליח‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החלת כלל הדבר מדבר בעדו‬
‫בתי‪-‬המשפט מחילים את כלל "הדבר מדבר בעדו" באופן‬
‫"ליברלי" ומעבירים את נטל השכנוע מכתפי התובעים אל‬
‫כתפי הנתבעים להוכיח שלא היתה רשלנות מצידם‪.‬‬
‫התנאים להחלת הכלל (ס' ‪ 41‬לפקודת הנזיקין)‪:‬‬
‫ התובע לא ידע ולא יכול היה לדעת על הנסיבות שהביאו‬‫לידי הנזק‬
‫ הנזק נגרם על‪-‬ידי נכס בשליטת המזיק‬‫ המקרה מתיישב יותר עם המסקנה שהיתה רשלנות‬‫מאשר עם העדרה‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בסיבוכים נדירים‬
‫אישה הרה עברה דיקור מי שפיר בשבוע ‪ 18‬להריונה‪ ,‬אשר‬
‫הסתבך בזיהום תוך רחמי‪ ,‬שהוביל לספסיס סוער ולמותה‬
‫של האישה‪.‬‬
‫ועדת בדיקה של משרד הבריאות לא מצאה התרשלות‬
‫בטיפול במנוחה מצד גורם רפואי כלשהו‪.‬‬
‫בעלה וילדיה של המנוחה הגישו תביעה נגד הרופא המטפל‬
‫שביצע את הדיקור בטענה שהדיקור נעשה באופן רשלני‪,‬‬
‫ללא ניקוי מתאים של איזור הבטן בו בוצעה הדקירה‬
‫וכתוצאה מכך נגרם הזיהום שהוביל למותה‪.‬‬
‫לא הוגשה חוו"ד מטעם התובעים לתמיכה בטענותיהם‪ ,‬והם‬
‫בקשו להחיל את הכלל של "הדבר מדבר בעדו"‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בסיבוכים נדירים‬
‫ביהמש פסק כי "מהעדויות שנשמעו בבית המשפט ומחומר‬
‫הראיות שהובא‪ ,‬ניתן לקבוע כי השימוש בחומר החיטוי‬
‫פולידין ואלכוהול היה נפוץ ומקובל לצורך עריכת הדיקור‬
‫וכי הנתבעים פעלו על‪-‬פי הנהוג והמקובל בכגון דא‪ ...‬ואין‬
‫לבוא לנתבעים בטרוניה באשר לפרקטיקה בה נהגו"‬
‫ואולם העובדה ‪ -‬שמדובר בתוצאה נדירה ובלתי צפוייה‬
‫למדי של דיקור מי שפיר שגרם לזיהום חריף ברחם‬
‫האשה ומותה עקב כך ‪ -‬תומכת בתחולת הכלל של הדבר‬
‫מדבר בעדו‪ .‬זה מצביע יותר על קיומה של התרשלות מאשר‬
‫על העדרה‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בסיבוכים נדירים‬
‫אף כי התובעים לא הוכיחו את הסיבה הממשית והישירה לזיהום‬
‫בגופה של המנוחה ולמותה כתוצאה מכך‪ ,‬שוכנעתי – על‪-‬פי מאזן‬
‫ההסתברויות במשפט האזרחי – כי ההסתברות שהיא נפטרה עקב‬
‫רשלנותם הרפואית של הנתבעים עולה על ההסתברות כי הפגיעה‬
‫לא היתה תוצאה של התרשלות כזו‪.‬‬
‫נטל השכנוע בדבר העדר התרשלות עבר לכתפי הנתבעים‬
‫ומשהם לא עמדו בו – דין התביעה להתקבל‪.‬‬
‫נקבע שהרופא שביצע את הדיקור אחראי ברשלנות משום שלא‬
‫הרים את הנטל להסביר באיזה מנגנון אירע הזיהום שלא‬
‫באחריותו‪.‬‬
‫א (ת"א) ‪ 89/96‬עזבון המנוחה ג'ומאנה מראר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשומות רפואיות – כלל "הנזק הראייתי"‬

‫"מקום שצריך להיעשות רישום רפואי וזה לא נעשה‪ ,‬ולא‬
‫ניתן הסבר מניח את הדעת למחדל זה‪ ,‬יועבר נטל ההוכחה‬
‫בדבר העובדות השנויות במחלוקת‪ ,‬שיכלו להתבהר מתוך‬
‫הרישום‪ ,‬אל כתפי הרופא או המוסד‪ ,‬שבמסגרתו ניתנו‬
‫השירותים הרפואיים‪".‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫נתונים על העברת נטל הראיה –‬

‫דו"ח ועדת שפניץ‬

‫נראה שנושא הרשומה הרפואית‪ ,‬ליקוי בה או היעדרה הוא‬
‫בעל השלכות מרכזיות בתחום תביעות הרשלנות הרפואית‪,‬‬
‫היכול לעיתים להשפיע באופן מהותי על תוצאת הדיון‬
‫בתביעה‪.‬‬
‫בשני שליש מן המקרים בהם העביר בית‪-‬המשפט את הנטל‬
‫מכתפי התובעים אל כתפי הנתבעים‪ ,‬בשל ליקוי ברשומה‬
‫הרפואית‪ ,‬הם לא הצליחו להתמודד עמו ולהרים אותו‪,‬‬
‫ונקבעה אחריות של המטפלים לנזקם של התובעים‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫התובע יליד ‪ 1939‬אושפז עקב אוטם שריר הלב‪.‬‬
‫בוצע צינתור שבמהלכו הוזרק חומר ניגוד מסוג‬
‫אורוגרפין‪.‬‬
‫סמוך לאחר ההזרקה התלונן התובע על הרגשה‬
‫לא טובה‪ .‬תוך שתי דקות היתה ירידה בלחץ‬
‫הדם‪ ,‬פרפור חדרים ואיבוד הכרה‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)2‬‬

‫האבחנה – שוק אנפילקטי עקב רגישות ליוד‪.‬‬
‫החלה פעולת החייאה אליה הצטרפו רופאים‬
‫בכירים וביניהם מנהל המחלקה הקרדיולוגית‬
‫ומנהל יחידת הצינתורים‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)3‬‬

‫פעולות ההחייאה כללו‪ :‬עיסוי חזה‪ ,‬מכות‬
‫חשמל‪ ,‬החדרת קוצב לב זמני והזלפת‬
‫תרופות שונות‪.‬‬
‫רק בחלוף כ‪ 40 -‬דקות חזר הלב לתפקד‪,‬‬
‫אלא שבזמן זה נגרם נזק מוחי קשה והתובע‬
‫נותר במצב וגטטיבי‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)4‬‬

‫נקבע כי לא היתה רשלנות בטיפול שקיבל התובע‬
‫עד שלב ההחייאה‪.‬‬
‫השאלה במחלוקת היתה האם ההחייאה בוצעה‬
‫בסבירות ובמיומנות‪.‬‬
‫עיון בכל הרישומים וסיכום הראיות בעניין זה‬
‫מעלה מספר בעיות; פרט לרישום הטכנאית על‬
‫מתן לידוקאין‪ ,‬אין רישום ישיר כלשהו על מצב‬
‫התובע במהלך המשבר‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)5‬‬

‫אין חולק כי מדובר באירוע קשה גם‬
‫לצוות הרפואי וניתן להבין כי הצוות דאג‬
‫קודם כל לטיפול בתובע ופחות לביצוע‬
‫רישומים‪ ,‬אולם מהנתונים עולה כי‬
‫חסרים רישומים וחלקם לא מדויקים או‬
‫לא ברורים דיים‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)6‬‬

‫התוצאה המעשית היא כי הרישום הלקוי‬
‫נזקף לחובת הנתבע ברשלנות רישומית‬
‫ונטל ההוכחה כי אין התרשלות של‬
‫הנתבע בעצם הטיפול הינו על הנתבע‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)7‬‬

‫הסברי הנתבע‪ ,‬לפיהם הצוות הרפואי היה שקוע כולו‬
‫בהחייאה ולכן אין לצפות ואין לדרוש תשומת לב‬
‫לרישום‪ ,‬הינם הסברים שובי לב אך אינם הסברים‬
‫מלאים‪.‬‬
‫הרשלנות הרישומית שפורטה לעיל שללה מהתובע את‬
‫היכולת לבודד חלק מהתהליך ולברר כראוי האם‬
‫במהלך ההחייאה היו נתונים שאיפשרו טיפול אחר או‬
‫אבחנה אחרת‪ .‬איננו יודעים מה סדר מתן כמות כה‬
‫גדולה של אדרנלין‪ ,‬ומה היו התגובות לכך‪...‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)8‬‬

‫אם היו רישומים ראויים בזמן ההחייאה‪ ,‬הן‬
‫על סדר התרופות וכמותן והן על לחצי דם‪,‬‬
‫יתכן והיו בידי התובע כלים טובים יותר‬
‫להראות כי במהלך החייאה כה ארוכה היה‬
‫אפשר לנקוט דרכים נוספות‪.‬‬
‫נקבע כי הנתבעים אחראים ל‪ 30% -‬מן הנזק‬
‫של התובע‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל הראייתי בשל אי ביצוע בדיקה‬

‫אישה הרה בהריון ראשון (לאחר ‪ 3‬שנים של טיפולי‬
‫עקרות) הגיעה לבי"ח בשבוע ה‪ 31 -‬להריון לאחר שחשה‬
‫ברע‪ .‬בביה"ח אובחנה הפרדות שיליה ומוות תוך רחמי‪,‬‬
‫על רקע רעלת הריון‪.‬‬
‫השאלה במחלוקת היתה האם הפרדות השיליה היתה‬
‫פתאומית או שהגיניקולוג אצלו ביקרה בבוקר אותו יום‪,‬‬
‫היה יכול כבר אז‪ ,‬לאבחן הפרדות שיליה‪ ,‬לשלוח אותה‬
‫בדחיפות לחדר לידה ולמנוע מוות תוך רחמי‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל הראייתי בשל אי ביצוע בדיקה‬

‫כיוון שהרופא לא ערך בדיקה של רגישות הבטן בעת הביקור של‬
‫האישה אצלו‪ ,‬קבע ביהמ"ש כי הוא גרם בכך נזק ראייתי לתובעת‬
‫כי נמנע ממנה להוכיח כי כבר באותה עת סבלה מהפרדות‬
‫שיליה‪...‬‬
‫לאור זאת הועבר הנטל אל הרופא לשכנע‪ ,‬כי באותו שלב בו נמנע‬
‫מלבצע את הבדיקה‪ ,‬לא סבלה האישה מבטן רגישה ולא היתה‬
‫שרויה בתהליך של הפרדות שיליה‪.‬‬
‫הרופא לא הצליח לעמוד בנטל זה ולכן נקבע כי הוא אחראי למות‬
‫העובר‪...‬‬
‫ע"א ‪ 9328/02‬לאה מאיר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"קשר סיבתי נסיבתי"‬
‫הוריה של פגה שנולדה בשבוע ‪ 29‬להריון בעקבות‬
‫הפרדות שליה‪ ,‬הגישו תביעה נגד ביה"ח‪ ,‬בטענה שהיה‬
‫איחור בביצוע ניתוח קיסרי לאם וכתוצאה מכך סובלת‬
‫הילדה משיתוק מוחין ופיגור שכלי‪.‬‬
‫התביעה הסתמכה על חוו"ד גניקולוגית בלבד ואילו‬
‫ההגנה הסתמכה על חוו"ד של נוירופדיאטר ונאונטולוג‬
‫ששללו קשר סיבתי בין הנזקים לבין העיכוב בביצוע‬
‫הניתוח הקיסרי וקבעו כי יש לשייכם לנזקי הפגות‬
‫בלבד‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"קשר סיבתי נסיבתי"‬
‫ביהמ"ש קבע כי קיים קשר "סיבתי נסיבתי" בין‬
‫התרשלות הרופאים שהתעכבו בביצוע הניתוח הקיסרי‪,‬‬
‫לבין הנזק שנגרם לפגה ולפיכך הטיל אחריות על‬
‫ביה"ח לפצות אותה על ‪ 40%‬מן הנזק שלה‪.‬‬
‫ביהמ"ש העליון אישר את פסה"ד המחוזי וקבע כי‬
‫לבימ"ש יש שיקול דעת לקבוע כי קיים קשר "סיבתי‬
‫נסיבתי" ואת שיעור האחריות ההסתברותי לנזק‬
‫(הפיצוי הופחת ל‪ 20% -‬מן הנזק)‪.‬‬
‫פס"ד מלול עדן‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫דרישות ההסבר בנסיבות מיוחדות‬

‫“ייתכנו מקרים בהם לסיכונים בעלי הסתברות נמוכה‬
‫תהיה משמעות מיוחדת לחולה הספציפי‪ .‬במקרה‬
‫כזה‪ ,‬למרות האחוז הנמוך יכללו אותם סיכונים‬
‫בתחום המידע המהותי הנדרש לחולה לשם החלטה‬
‫מושכלת אם לעבור את הטיפול הרפואי”‪.‬‬

‫ת”א (י‪-‬ם) ‪1109/97‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רף ההסבר בניתוחים אלקטיביים‬

‫"ההסבר הנדרש לקבלת הסכמה מדעת לניתוח‬
‫אלקטיבי – שאף בלעדיו ניתן לקיים אורח חיים‬
‫רגיל – נכלל ברף העליון של חובת הגילוי‪ ,‬והוא‬
‫כולל‪ ,‬בנוסף להתייחסות לסיכויי ההצלחה גם מתן‬
‫הזהרה מפני הסיבוכים האפשריים‪ ...‬גם אם‬
‫סיבוכים אלו נדירים‪".‬‬
‫ע"א ‪6153/97‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רף ההסבר בניתוחים אלקטיביים ‪-‬‬

‫‪RSD‬‬

‫"בענייננו מדובר בסיבוך המתרחש בקרב ‪0.5% - 0.3%‬‬
‫מהניתוחים – גם אם שיעור זה אינו גבוה‪ ,‬הרי מדובר בסיבוך‬
‫חמור‪ ,‬העלול לגרום להפיכתה של הגפה לחסרת כל תפקוד‪ ...‬כיוון‬
‫שמדובר בניתוח אלקטיבי חובת ההסבר נמצאת ברף העליון‪ .‬סיכון‬
‫‪ RSD‬הינו בגדר המידע שהתובע היה רשאי לצפות‪ ,‬באורח סביר‪,‬‬
‫כי יגולה לו‪ ,‬כדי שיוכל לשקלו במסגרת גיבוש דעתו לעניין‬
‫הסכמתו לטיפול הרפואי‪"...‬‬

‫ת"א ‪ 920/99‬יצחק נ' שע"צ‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רף ההסבר ברפואה פרטית‬

‫"רפואה פרטית בה קיים ניגוד עניינים מובנה בין‬
‫השאיפה המסחרית להרבות בניתוחים לבין‬
‫האינטרס של המטופל‪ ,‬כדי להקהות את עוקצו של‬
‫ניגוד העניינים יש להעמיד את המטופל על הסיכונים‬
‫והסיכויים שבניתוח המוצע לרבות החלופה שלא‬
‫לבצע כלל ניתוח סיכוייה וסיכוניה‪".‬‬
‫ע"א ‪6153/97‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫חובת ההסבר על טיפולים מחוץ לסל‬
‫בנסיבות מתאימות עשוי להיווצר צורך ליידע את המטופל לגבי‬
‫אפשרות טיפול המוצעת רק במסגרת הרפואה הפרטית ואולי אף‬
‫במסגרת שירותי רפואה מעבר לים‪ .‬כך יש לעשות‪ ,‬אכן‪,‬‬
‫כשמדובר בטיפול או בתרופה שעשויים לסייע לחולה ואינם‬
‫זמינים ברפואה הציבורית בארץ‪.‬‬
‫כשחולה אובחן כסובל ממחלה מסויימת‪ ,‬וישנה תרופה שאינה‬
‫מצויה ב"סל" – מקובל עלי שעל הרופא ליידע את החולה בדבר‬
‫קיומה של התרופה‪.‬‬
‫עליו להשאיר להחלטתו של החולה את השאלה אם לרכוש את‬
‫התרופה מכספו אם לאו‪ .‬שאלה זו כרוכה לא אחת באפשרויות‬
‫הכספיות של החולה וגם בפער בין ההשפעה של התרופה‬
‫שב"סל" לזו שאינה נמצאת בו‪ ,‬על הרופא לספק את המידע‬
‫הנדרש‪ ,‬והחולה‪ -‬יחליט‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ע"א ‪ 4960/04‬סידי‬

‫פגיעה באוטונומיה – פיצוי ללא נזק‬

‫אישה אושפזה בבית חולים לניתוח אורטופדי בשל‬
‫דפורמציה ברגל‪ .‬בסופו של דבר‪ ,‬במקום ניתוח לתיקון‬
‫הדפורמציה עברה ביופסיה בכתף בשל ממצא ידוע בכתף‬
‫שנחשד להיות גידול ממאיר‪ .‬בעקבות הביופסיה נותרה עם‬
‫מגבלה קשה בתפקוד הכתף‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פגיעה באוטונומיה‬
‫המטופלת טענה כי לא הוסברו לה הסיכונים הכרוכים‬
‫בביופסיה ולפיכך לא נתנה הסכמה מדעת לביצוע הפעולה‪.‬‬
‫נקבע כי גם לו היו נפרשים בפניה הסיכונים היתה נותנת‬
‫הסכמתה לביופסיה בשל הסיכון הממשי שמדובר בגידול‬
‫ממאיר‪.‬‬
‫למרות זאת נפסק כי היתה פגיעה באוטונומיה שלה והיא‬
‫זכאית לפיצוי כספי‪...‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פגיעה באוטונומיה‬

‫“ההכרה בזכותו של החולה לפיצוי על‬
‫הפגיעה באוטונומיה שלו‪ ,‬מקום בו הופרה‬
‫חובה זו‪ ,‬עשויה לתרום לכך שחובה זו‬
‫תקוים הלכה למעשה”‪.‬‬
‫ע”א ‪ 2781/03‬מיאסה עלי דעקה‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות בפגיעה באוטונומיה‬

‫הפרת חובת הזהירות ‪ -‬אי מתן הסברים‬
‫למטופלים לפני ביצוע טיפולים‬
‫נזק ‪ -‬פגיעה באוטונומיה של המטופל‬
‫קשר סיבתי ‪ -‬בין אי מתן ההסברים לבין‬
‫עוצם ההפתעה מן הסיבוך שהתרחש‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫משמעות העדרו של טופס הסכמה ייעודי‬
‫ניתוח סימפטקטומי (נגד הזעת יתר)‪ ,‬שבוצע בשנת ‪ 1999‬והסתבך‬
‫בהזעת יתר פיצויית‪.‬‬
‫המטופל הגיש תביעה בטענה שלא הוזהר מפני הסיבוך האמור‪.‬‬
‫התובע הוחתם על טופס הסכמה סטנדרטי (לא ייעודי)‪ ,‬משום שעד‬
‫השנה האמורה לא פותח טופס ייעודי מתאים‪.‬‬
‫הרופא המנתח רשם בגיליון כי הוסברו הסיכונים הכרוכים בפעולה‬
‫והעיד בבימ"ש כי הוא מסביר לכל המטופלים‪ ,‬ללא יוצא מן הכלל‪,‬‬
‫כי הבעיה עם הניתוח היא שבמקרים רבים מאוד‪ ,‬למעלה מ‪50% -‬‬
‫מופיעה הזעה פיצויית‪ ,‬וב‪ 2-3% -‬מן המקרים ההזעה הפיצויית‬
‫יכולה להיות משמעותית ביותר‪.‬‬
‫סטודנטית שהועסקה במרפאתו של הרופא ונכחה בזמן שקיבל‬
‫חולים אישרה את עדותו בעניין ההסברים‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫חוק זכויות‬

‫החולה‪ ,‬התשנ”ו‪1996-‬‬

‫סעיף ‪ :14‬אופן מתן הסכמה מדעת‬

‫(א)‬

‫‪.....‬‬

‫(ב)‬

‫הסכמה מדעת לטיפול רפואי המנוי בתוספת תינתן‬
‫במסמך בכתב‪ ,‬שיכלול את תמצית ההסבר שניתן‬
‫למטופל‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫חוק זכויות‬

‫החולה‪ ,‬התשנ”ו‪1996-‬‬

‫תוספת‬
‫(סעיפים ‪)15 ,14‬‬
‫(‪ )1‬ניתוחים‪ ,‬למעט כירורגיה זעירה‪.‬‬
‫(‪ )2‬צינתורים של כלי דם‪.‬‬
‫(‪ )3‬דיאליזה‪.‬‬
‫(‪ )4‬טיפול בקרינה מייננת (רדיותרפיה)‪.‬‬
‫(‪ )5‬טיפולי הפריה חוץ‪-‬גופית‪.‬‬
‫(‪ )6‬כימותרפיה לטיפול בתהליכים ממאירים‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בהעדר טופס הסכמה ייעודי‬
‫נקבע (בערעור) כי נוכח הוראות חוק זכויות החולה אין די בטפסים הערוכים‬
‫על פי תקנות בריאות העם (טופסי הסכמה)‪ ,‬התשמ"ד‪. 1984-‬‬
‫ככל הנראה המערכת הרפואית התאימה עצמה להוראות אלה באיחור מסויים‪,‬‬
‫ובמועד הרלוונטי (‪ )1999‬עדיין נעשה שימוש בטפסים הישנים‪ ,‬תוך הפרת‬
‫הוראת החוק‪.‬‬
‫אין לשלול את האפשרות‪ ,‬לפיה הפרת החובה לעגן את הסכמת המטופל‬
‫במסמך בכתב שיכלול את "תמצית ההסבר שניתן למטופל"‪ ,‬שוללת‪ ,‬מניה‬
‫וביה‪ ,‬את האפשרות שאכן מדובר ב"הסכמה מדעת"‪.‬‬
‫דרישת הכתב בחוק היא "דרישה מהותית" ובהעדרו של טופס הסכמה מדעת‬
‫ערוך כדין‪ ,‬יש לקבוע‪ ,‬למצער‪ ,‬כי במקרה של מחלוקת‪ ,‬המטפל הוא זה‬
‫שצריך להוכיח קיומה של הסכמה זו‪.‬‬
‫ע"א ‪ 6299/05‬צורף‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ומה הדין כשיש טופס חתום ?!‬

‫נולדה‬

‫בשנת ‪1998‬‬
‫(מיקרופטלמיה)‪.‬‬
‫בשבוע ‪ 21‬להריון בוצעה לאם בדיקת אולטרה‪-‬סאונד בסיסית‬
‫במסגרת הקופה שנמצאה תקינה‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע כי לא ניתן לגלות את המום במסגרת בדיקה בסיסית‬
‫אך יש אפשרות לגלות זאת בבדיקה מורחבת‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע כי היה מדובר בהריון שלא בסיכון גבוה ולא היה‬
‫מקום לביצוע סקירה מורחבת‪/‬מכוונת‪.‬‬
‫האם חתמה על טופס בקשה לביצוע בדיקת על‪-‬קול לפיה היא‬
‫מודעת לכך שמדובר בבדיקה בסיסית וכי באפשרותה לבצע‬
‫בדיקה מורחבת באופן פרטי‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תינוקת‬

‫כשהיא‬

‫סובלת‬

‫מעיוורון‬

‫חתימה ללא הסבר – לאו הסכמה היא‬
‫ביהמ"ש קבע כי הרופאים הסבירו לאם כי הבדיקה אותה היא עומדת לבצע‬
‫היא בדיקה בסיסית וכי קיימת בדיקה משוכללת יותר אותה ניתן לבצע באופן‬
‫פרטי ואולם בכך לא די‪.‬‬
‫האם לא הבינה לאשורה את האבחנה בין הבדיקה הבסיסית והמורחבת ואם‬
‫היתה מבינה היתה בוחרת לבצע את הבדיקה על חשבונה‪ .‬יש כשל בשרשרת‬
‫המידע אשר נמסר לאם‪.‬‬

‫לא די בקיומה של פרקטיקה לפיה מיידעים את האישה כי קיימת‬
‫בדיקה מורחבת‪ ,‬העדר הנחיות ברורות ונהלים מוגדרים באשר‬
‫להיקף המידע שיש למסור למטופלת לעניין אפשרותה לבצע‬
‫בדיקה מורחבת ‪...‬ואי מתן הסבר הולם בטרם ביצוע הבדיקה‬
‫הבסיסית הינם בגדר נוהל בלתי סביר‪...‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תוצאות הערעור‬
‫המלצת ביהמ"ש‪:‬‬

‫לאור קשיים שהתגלעו בהכרעת בימ"ש קמא בשאלת‬
‫החבות ולאור זאת שבימ"ש קמא הכריע בפסק דינו‬
‫בסוגיות שלא היו בחזית הדיון יבוטל פסק דינו של‬
‫בימ"ש קמא והסכום אשר שולם לתובעים יישאר בידם‪.‬‬

‫התובעים הסכימו להצעת ביהמ"ש שמשמעותה‬
‫שפסה"ד מבוטל‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ההחמרה השיפוטית –‬
‫הנזק הממוני‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫הלכת "השנים האבודות" –‬
‫עזבון אטינגר ז"ל‬

‫פס"ד תקדימי ניתן‪ ,‬במרץ ‪ ,2004‬על‪-‬ידי בית‪-‬המשפט העליון‬
‫בהרכב של חמישה שופטים בתביעת עזבון של קטין‪ ,‬אשר הלך‬
‫לעולמו בגיל ‪ ,12‬כתוצאה מנפילה לבור בעת משחק עם חבר‪,‬‬
‫בעיר העתיקה בירושלים‬
‫עזבון של קטין אשר הלך לעולמו כתוצאה מרשלנות‪ ,‬זכאי לפיצוי‬
‫בגין הפסד כושר השתכרות ב"שנים האבודות"‪ ,‬בהן לא זכה‬
‫לחיות ולהתפרנס‬
‫זכות דומה קיימת גם לעזבון של בגיר שהלך לעולמו בגיל‬
‫העבודה‬
‫נפגע אשר קוצרה תוחלת חייו כתוצאה מרשלנות זכאי מעתה‬
‫לפיצוי בגין הפסד ההשתכרות שלו ב"שנים האבודות"‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"השנים האבודות" – ההשלכות הכספיות‬
‫נקבע כי חישוב הפסד ההשתכרות ב"שנים האבודות" יהיה מבוסס‬
‫על ‪ 30%‬מן השכר הממוצע במשק (בתקופה מגיל ‪18-21‬‬
‫החישוב הוא ‪ 70%‬מן הסכום האמור)‪.‬‬
‫ההנחה המובלעת היא כי ניתן לחסוך ‪ ₪ 2400‬מתוך ‪₪ 8000‬‬
‫בחודש !!!!!‬
‫בתביעת יורשים שהם גם תלויים ‪ ,‬נקבע כי יש ליורשים זכאות‬
‫לקבל פיצוי בגין ראשי נזק שנמצאים מחוץ לתחום החפיפה (כאב‬
‫וסבל וקיצור תוחלת חיים וכ"ו)‬
‫חישוב הפסד ההשתכרות בשנים האבודות‪ ,‬כולל גם חישוב הפסדי‬
‫פנסיה‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫הגידול בפיצוי הכספי‬
‫יולדת לאחר ‪ 3‬שנות טיפולי הפריה בהריון ראשון‪,‬‬
‫נשלחה "להסתובב" כדי לזרז לידה ושבה עם עובר מת‪.‬‬
‫בימ"ש המחוזי קבע אחריות ופסק לאם פיצוי של‬
‫‪ ₪ 300,000‬בגין כאב וסבל‪.‬‬
‫ביהמ"ש העליון קבע כי מגיע פיצוי גם לאב בגין כאב‬
‫וסבל שלו בסכום נוסף של ‪.₪ 250,000‬‬
‫סטיה מהלכה קודמת שחייבה נזק נפשי חמור "בניזוק‬
‫משני" שעולה כדי מחלת נפש או הפרעת נפש הגורמת‬
‫נכות ממשית‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פס"ד לבנה לוי‬

‫הגידול בסכומי הפיצוי‬
‫צעירה שנולדה בשנת ‪ 1985‬כשהיא סובלת משיתוק ביד שמאל‬
‫כתוצאה מפגיעה במקלעת העצבים הברכיאלית‪ ,‬הגישה בשנת‬
‫‪ 2006‬תביעה נגד ביה"ח בו נולדה בטענה של רשלנות בלידה‪.‬‬
‫בינתיים סיימה התובעת לימודי משפטים ומנהל עסקים ובמהלך‬
‫המשפט עשתה התמחות במשפטים‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע שיש אחריות לביה"ח ופסק לה פיצוי גלובלי בגין‬
‫הפסד השתכרות בסך של ‪ ₪ 800,000‬ובנוסף ‪ ₪ 600,000‬כאב‬
‫וסבל‪ ₪ 1,000,000 ,‬עזרת צד ג' ו‪ ₪ 85,000 -‬הוצאות ‪....‬‬

‫א (ים) ‪8363/06‬פדילה נ' בי"ח מאיר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"ועדת שפניץ" – אין מקום להגביל בחוק את‬
‫הפיצוי לתובעים בגין רשלנות רפואית‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫לאן מועדות פנינו?‬

‫‪ ‬המשך החמרה שיפוטית ?‬
‫‪ ‬התמתנות והתייצבות ?‬
‫‪ ‬התערבות חקיקתית ?‬
‫ימים יגידו‪....‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תודה !‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬


Slide 46

‫עדכונים בפסיקת בתי‪-‬המשפט‬
‫בתביעות רשלנות רפואית‬
‫עו"ד טליה חלמיש‪-‬שני‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬
‫מקבוצת מדנס‬
‫מאי ‪2009‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תמונת המצב‬
‫בשנים האחרונות אנו עדים לעליה ניכרת של ההוצאה‬
‫בגין תביעות אחריות מקצועית בתחום הרפואה‪.‬‬
‫העליה נובעת בעיקר מ"אינפלציה שיפוטית" שהביאה‬
‫לגידול ניכר בפיצויים המשולמים לתובעים‪.‬‬
‫התשלומים השנתיים בתביעות הרשלנות הרפואית‪ ,‬גדלו‬
‫בעשור האחרון ב‪.700% -‬‬
‫במקביל גדלו הפרמיות בצורה דרמטית והכיסויים‬
‫הוגבלו‪.‬‬
‫מוסדות רפואיים ורופאים פרטיים העוסקים בתחומים‬
‫בסיכון גבוה (לידות‪ US ,‬מיילדותי‪ ,‬כירורגיה פלסטית‬
‫וכ"ו) נתקלים בקושי להשיג כיסוי ביטוחי‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫התפתחות התביעות בבימ"ש‬

‫‪1994 - 2008‬‬

‫‪1,200‬‬
‫‪1,100‬‬
‫‪1,000‬‬
‫‪900‬‬
‫‪800‬‬
‫‪700‬‬
‫‪600‬‬
‫‪500‬‬
‫‪400‬‬
‫‪300‬‬
‫‪200‬‬
‫‪100‬‬
‫‪0‬‬

‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫‪2002‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫‪1994‬‬

‫מדד גידול התשלומים‬

‫‪1995 - 2008‬‬

‫‪3100%‬‬
‫‪2800%‬‬
‫‪2500%‬‬
‫‪2200%‬‬
‫‪1900%‬‬

‫‪1600%‬‬
‫‪1300%‬‬
‫‪1000%‬‬
‫‪700%‬‬
‫‪400%‬‬
‫‪100%‬‬
‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫‪2002‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫התפתחות התביעות בבימ"ש‬
‫מיילדות וגינקולוגיה‬

‫‪240‬‬

‫‪210‬‬

‫‪180‬‬

‫‪150‬‬

‫‪120‬‬

‫‪90‬‬

‫‪60‬‬

‫‪30‬‬

‫‪0‬‬
‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2002‬‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫מדד גידול התשלומים‬
‫מיילדות וגינקולוגיה‬

‫‪11100%‬‬
‫‪10100%‬‬
‫‪9100%‬‬
‫‪8100%‬‬
‫‪7100%‬‬
‫‪6100%‬‬
‫‪5100%‬‬
‫‪4100%‬‬
‫‪3100%‬‬
‫‪2100%‬‬
‫‪1100%‬‬
‫‪100%‬‬

‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫‪2002‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫מקצועות קליניים מובילים בשיעור הסיכון‬
‫‪1991 - 2008‬‬
‫מיילדות‬
‫כירורגיה כללית‬

‫‪40%‬‬

‫קרדיולוגיה‬

‫שיעור הסיכון הכספי‬

‫‪35%‬‬
‫‪30%‬‬

‫רפואת שיניים‬

‫‪25%‬‬

‫אורטופדיה‬

‫‪20%‬‬

‫נוירוכירורגיה‬

‫‪15%‬‬
‫‪10%‬‬

‫גינקולוגיה‬

‫‪5%‬‬

‫אופטלמולוגיה‬

‫‪0%‬‬

‫‪18%‬‬

‫שיעור התיקים עם סיכון כספי‬

‫‪16%‬‬
‫‪14%‬‬
‫‪12%‬‬
‫‪10%‬‬
‫‪8%‬‬
‫‪6%‬‬
‫‪4%‬‬
‫‪2%‬‬
‫‪0%‬‬

‫* ‪ 3%‬ומעלה‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫דו"ח ועדת "שפניץ"‪-‬‬

‫הועדה הבין משרדית לבחינת הדרכים להקטנת ההוצאה‬
‫הציבורית בגין תביעות הרשלנות הרפואית‬

‫מסתמנת בפסיקה מגמה של הרחבת אחריותם של בעלי‬
‫מקצועות הרפואה והמוסדות הרפואיים – החל בסוגית‬
‫ההתרשלות (ירידת קרנה של הלכת הפרקטיקה‬
‫המקובלת)‪ ,‬המשך בסיבתיות (אובדן סיכויי החלמה)‬
‫וכלה בהרחבת העילות (רשלנות בגין הסכמה מדעת)‬
‫וראשי נזק (פגיעה באוטונומיה)‪.‬‬
‫מהנתונים עולה כי במשך השנים עלו סכומי הפיצויים‬
‫הממוצעים שנפסקו בתביעות רשלנות רפואית‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫הגידול בפיצוי הממוצע לתובעים‬
‫שנת תשלום‬
‫‪2004‬‬
‫‪2005‬‬
‫‪2006‬‬
‫‪2007‬‬
‫‪2008‬‬

‫תשלום ממוצע לתובע (בדולר)‬
‫‪21,872‬‬
‫‪33,700‬‬
‫‪34,935‬‬
‫‪44,839‬‬
‫‪62,374‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פיצוי עבור כאב וסבל ב– ‪ 100%‬נכות‬

‫‪1997-2008‬‬

‫‪1600000‬‬

‫‪1400000‬‬

‫‪1200000‬‬

‫‪1000000‬‬

‫‪800000‬‬

‫‪600000‬‬

‫‪400000‬‬

‫‪200000‬‬

‫‪0‬‬
‫‪2009‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2005‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2003‬‬

‫‪2001‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1997‬‬

‫פיצוי עבור מות קטינים (קיצור תוחלת חיים‪+‬כאב וסבל)‬
‫‪1998-2006‬‬
‫‪1800000‬‬

‫‪1600000‬‬

‫‪1400000‬‬

‫‪1200000‬‬

‫‪1000000‬‬

‫‪800000‬‬

‫‪600000‬‬

‫‪400000‬‬

‫‪200000‬‬

‫‪0‬‬
‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2002‬‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ההתפתחויות המשפטיות‬

‫עמדה סלחנית‬

‫עמדה ביקורתית‬

‫עמדה מחמירה‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫סלחנות שיפוטית‬

‫(‪)1961‬‬

‫"אשה‪ ...‬באה למחלקה הגינקולוגית לשם ניתוח קל‬
‫ברחמה ויצאה מהמחלקה שבעת יסורים ובעלת מום‬
‫לכל ימי חייה‪...‬‬
‫הטיפול אשר החולה קיבלה בבית החולים לא היה כפי‬
‫שצריך היה לצפותו מבעלי מקצוע מעולים וכן קרו תוך‬
‫כדי טיפול הזנחות וטעויות שונות‪ ,‬אשר הביאו לידי‬
‫תוצאות מעציבות במצב בריאותה‪...‬‬
‫רופא בשר ודם עשוי לטעות‪ ,‬ולא כל טעות מהווה‬
‫רשלנות‪"...‬‬

‫התביעה נדחתה‬
‫(ע"א ‪ 280/60‬פרדו נ' פלדמן‪ ,‬פד' (טו') ‪)1961‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫בקרה שיפוטית‬
‫עולם הרפואה אינו חסין מביקורת שיפוטית ומחשיפה של מעשי רשלנות‬
‫מקצועיים‪ .‬ביקורת זו היא אחת הערובות החשובות להקפדה על מתן טיפול‬
‫רפואי נאות‪.‬‬
‫לא כל טעות באבחנה או בטיפול‬
‫מצביעה בהכרח על רשלנות‪.‬‬
‫אחריות הרופאים‪ ,‬ברשלנות‬
‫אזרחית או פלילית‪ ,‬צריכה‬
‫להיקבע‪ ,‬רק אם הוכח שבנתוני‬
‫זמן אמת פעלו הרופאים‬
‫באי מיומנות מקצועית‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫בקרה שיפוטית – האם היא מקדמת את‬
? ‫בטיחות הטיפול‬
Most patient-safety experts continue to believe that the
threat of liability is the primary barrier to the
development of effective and comprehensive patient
safety programs in hospitals. I suggest, on the
contrary…that judicial recognition of an explicit “right
to safety” for hospital patients, with correlative duty of
hospitals to implement patient-safety measures can
become the primary motivator for the development of
systems to improve patient safety.
George J. Annas. J.D., NEJM 354;19 May11,2006
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫בקרה שיפוטית‬

‫‪‬‬
‫שיפור איכות הרפואה‬
‫הרשומה הרפואית‬
‫• רישום מפורט יותר‬
‫• שמירה על רשומות‬

‫תהליך הבקרה הרפואית‬
‫• ניהול סיכונים‬
‫• אבטחת איכות‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תקשורת עם מטופלים‬
‫• הסכמה מדעת‬
‫• גילוי נאות על תקלות‬

‫ניהול הטיפול הרפואי‬
‫• פרוטוקולים ונהלים‬
‫• הנחיות קליניות‬

‫החמרה שיפוטית‬

‫‪‬‬
‫רפואה מתגוננת‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬

‫ריבוי בדיקות וטיפולים מיותרים‬
‫יצירת מתח ביחסי מטפל‪-‬מטופל‬
‫הוצאות מוגברות לתשלום ביטוח‬
‫סגירת פעילויות בסיכון ביטוחי גבוה‬
‫קושי להשיג כיסוי ביטוחי‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית‬

‫(‪)1998‬‬

‫"חיובם של הרופא וקופת‬
‫חולים בדין הוא פרי של חוכמה‬
‫לאחר מעשה‪ .‬הרף שהוצב‬
‫לקביעת אחריותם‪ ,‬הוצב בגובה‬
‫כה רב‪ ,‬עד שלא רק הרופא‬
‫הסביר אינו יכול לעוברו‪ ,‬אלא‬
‫גם הרופא המומחה המובהק‬
‫ייכשל בכך"‪.‬‬
‫(השופטת שטרסברג‪-‬כהן בדעת מיעוט‬
‫ע"א ‪ 3709,3264/96‬קופ"ח נ' פלד ואח')‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית – ההנמקה‬
‫"אין להטיל את העומס הכלכלי של הטעות הרפואית‬
‫על החולה‪ ,‬אלא מן הראוי כי יוטל‪ ,‬עקרונית‪ ,‬על‬
‫הרופא בעל הטעות שממנו יפוזר ממילא על ציבור‬
‫רחב יותר באמצעות ביטוח האחריות המקצועית‪.‬‬
‫יתרה מזו‪ ,‬הטלת האחריות האישית על הרופא‪...‬‬
‫עשויה לעודד את מילוי החובה המקצועית‬
‫להתעדכנות בספרות המקצועית‪"...‬‬
‫(השופט אנגלרד ע"א ‪ 3709,3264/96‬קופ"ח נ' פלד ואח')‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ההחמרה השיפוטית –‬
‫שאלת האחריות‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"החמרת" האחריות של המטפלים‬
‫"פרקטיקה רצויה" במקום "פרקטיקה מצויה"‬
‫החלת נורמות התנהגות רטרוספקטיבית‪" -‬דרך עוקפת פרקטיקה‬
‫מקובלת"‬
‫מבחן "המומחה הטוב" במקום "הרופא הסביר"‬
‫החלת כלל "הדבר מדבר בעדו" במקרי סיבוכים נדירים‬
‫החלה מסיבית של "כלל הנזק הראייתי"‬
‫החלת אחריות במקרים של "קשר סיבתי נסיבתי"‬
‫קביעת חובות מוגברות בכל הנוגע להסברים למטופלים עובר‬
‫למתן לטיפולים רפואיים‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"פרקטיקה מצויה" לעומת "פרקטיקה רצויה"‬
‫העובדות ‪ -‬רביד נ' קליפורד‬

‫ביום ‪ 5.4.84‬הגיעה רביד בת החמש למרפאת שיניים לצורך‬
‫טיפול שיניים‪ .‬כהכנה לטיפול הזריק לה הרופא זריקת הרדמה‬
‫מקומית בלסתה התחתונה מצד ימין‪ .‬הרופא השתמש לצורך‬
‫ההזרקה במזרק לא שואב‪ ,‬שהיה מקובל לשימוש באותה תקופה‬
‫(פרקטיקה מקובלת)‪.‬‬
‫זמן קצר לאחר ההזרקה נטתה רביד על צידה ולא הצליחה‬
‫להתייצב‪ .‬היא היתה מנומנמת והוחלט להעבירה לטיפול בבית‪-‬‬
‫חולים‪ .‬כתוצאה מן האירוע סובלת רביד עד היום מהמיפרזיס‬
‫במחצית הגוף השמאלי ומהפרעות נוירולוגיות וקוגנטיביות‪.‬‬
‫הסתבר כי חומר ההזרקה חדר לכלי דם משם נדד למוח וגרם‬
‫לקריש דם ולאוטם מוחי‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"פרקטיקה מצויה" לעומת "פרקטיקה רצויה"‬
‫ההכרעה המשפטית‬

‫העובדה שרופא נהג בהתאם לפרקטיקה המקובלת‬
‫בתחומו‪ ,‬היא כשלעצמה‪ ,‬אינה מעניקה לו הגנה‬
‫מוחלטת ולעולם מצוי בידי בית המשפט לקבוע‪ ,‬כי‬
‫פרקטיקה נהוגה זו אינה עולה בקנה אחד עם חובת‬
‫הזהירות של רופא כלפי מטופל‪.‬‬
‫פרקטיקה מקובלת מהווה פרמטר‪ ,‬ואפילו פרמטר‬
‫חשוב‪ ,‬במכלול השיקולים שעל בית המשפט לשקול‬
‫בבואו לקבוע את סטנדרט ההתנהגות הראוי‪ ,‬אולם‬
‫אין היא הפרמטר היחיד אשר בית המשפט יתחשב בו‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫די היה באמצעי פשוט וזמין למנוע סיכון ידוע של‬
‫חדירת מזרק עם חומר הרדמה לתוך עורק‪ ,‬דבר אשר‬
‫עלול לגרום לתופעות לוואי משמעותיות‪ .‬כל זאת‬
‫ללא תוספת עלות משמעותית‪.‬‬
‫בנסיבות אלה אין מנוס מן המסקנה כי רופא התרשל‬
‫שכן רופא זהיר היה בוחר למנוע סיכון זה באמצעות‬
‫שימוש במזרקים שואבים‪.‬‬
‫רביד נ' קליפורד‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬
‫הנורמות אינן נקבעות על‪-‬ידי מומחים אלה או אחרים‪ ,‬אלא‬
‫על‪-‬ידי בית‪-‬המשפט‪.‬‬
‫שאלת תפקידו של מנתח בחדר ניתוח היא עניין ערכי‬
‫ונורמטיבי שמתפקידו של בית‪-‬המשפט להכריע בו‪.‬‬
‫עדות יו"ר המועצה הלאומית לכירורגיה‪ ,‬הרדמה וטיפול נמרץ‬
‫כי אין אחריות הדדית בין מנתח לרופא מרדים‪ ,‬כפי שבא לידי‬
‫ביטוי בסיכום ישיבת המועצה הלאומית הנ"ל‪ ,‬אין לראות בה‬
‫משום נורמה נכונה‪ ,‬ולפיכך אין לפעול על‪-‬פיה‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬

‫(‪)2‬‬

‫אם נרשם בסיכום ישיבת מועצת איגוד רופאי העיניים‪ ,‬כי‬
‫המנתח אחראי כלפי המנותח על הניתוח ותוצאותיו בלבד‪,‬‬
‫והמרדים אחראי כלפי המטופל על תהליך ההרדמה ותוצאותיו‪,‬‬
‫אין לראות בכך כאילו כל אחד מהם אחראי רק על תחומו‪,‬‬
‫וחייבת להיות הדדיות ביניהם‪ ,‬ולמרות שאין למנתח "אחריות‬
‫על" הרי שיש לו אחריות על סימני החיים של המנותח‪ ,‬לא‬
‫פחות מאשר למרדים‪ ,‬ועל‪-‬כן עמדת איגוד רופאי העיניים כפי‬
‫שבאה לידי ביטוי במסמך הנ"ל‪ ,‬אינה משקפת את הנורמה‬
‫המחייבת‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬

‫(‪)3‬‬

‫המסמך בדבר חלוקת אחריות בחדר הניתוח של ההסתדרות‬
‫הרפואית בישראל‪ ,‬קובע כי שיתוף פעולה בין הרופא המנתח‬
‫והרופא המרדים בניתוח חיוני להצלחת הטיפול וכך יש אכן‬
‫לנהוג‪ ,‬אולם ההסתייגות שעל‪-‬פיה אין הרופא המנתח אחראי‬
‫לפעולות המבוצעות על‪-‬ידי הרופא המרדים‪ ,‬כפי שהרופא‬
‫המרדים אינו אחראי על פעולות המבוצעות על‪-‬ידי הרופא‬
‫המנתח‪ ,‬איננה נורמה שיש לפעול על‪-‬פיה‪ ,‬שכן ברור שהמנתח‬
‫אינו אחראי על פעולות המרדים‪ ,‬אולם אין בכך כדי לסייג‬
‫אחריותו לעקוב אחר סימני החיים של המנותח‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬

‫(‪)4‬‬

‫כאשר מנותח פונה למנתח בבקשה לנתחו אין הוא יוצר קשר אחד עם‬
‫המרדים וקשר אחר עם המנתח‪ ...‬יש לייחס לו אחריות מעבר לעצם‬
‫הפעולה הכירורגית‪ ,‬המנותח מצפה ממנו להיות אחראי על חייו בעת‬
‫ביצוע הניתוח – ולאו דווקא בעת ביצוע הפעולה הכירורגית גרידא‪.‬‬
‫כל מנתח חייב להיות שותף מלא למעקב אחר סימני חיים של המנותח‪ ,‬גם‬
‫תוך כדי ובמהלך הניתוח‪ ,‬ואין הוא רשאי להטיל את האחריות הבלעדית‬
‫על כך על כתפי המרדים‪.‬‬
‫חובתו של המנתח היתה להאזין לקולות המוניטור ע"מ לוודא שהוא‬
‫ממשיך לנתח אדם חי ולא מחוסר חיים‪ .‬אם הוא לא עושה כן הוא‬
‫מתרשל‪.‬‬
‫המנתח שלא עשה כן הורשע בעבירה של מעשה פזיזות ורשלנות‪.‬‬
‫פ (תא) ‪ 40016/07‬מ"י נ' אסותא ואח'‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החלת נורמות רטרוספקטיבית‬
‫בשנת ‪ 1986‬נולד ערן סידי עם חסר של כף יד ימין‪.‬‬
‫בשנת ‪ 1997‬הגישה משפחת סידי תביעה נגד הגיניקולוג שביצע‬
‫לאם בדיקת אולטרה סאונד שגרתית במהלך ההריון‪ ,‬בטענה של‬
‫רשלנות באי אבחון חסר כף היד‪.‬‬
‫ביהמ"ש המחוזי פסק כי לא היתה רשלנות בביצוע הבדיקה‪ ,‬שכן‬
‫בשנה הנדונה בדיקת האולטרה סאונד הבסיסית לא כללה סקירת‬
‫גפיים ודחה את התביעה‪.‬‬
‫לעומת זאת ביהמ"ש העליון שדן בערעור על התביעה קבע‬
‫בשנת ‪ 2005‬כי חלה חובה על הרופא הבודק בשנת ‪!!! 1986‬‬
‫ליידע את האישה על מגבלות הבדיקה ועל האפשרות לבצע‬
‫בדיקת אולטרה סאונד מורחבת במסגרת הפרקטיקה הפרטית‪...‬‬
‫ע"א ‪ 4960/04‬סידי‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החלת נורמות רטרוספקטיבית ‪2 -‬‬
‫ילדה נולדה בשנת ‪ 1995‬כשהיא סובלת מתסמונת ‪ X‬שביר‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע כי בתקופה הרלבנטית הבדיקה טרם הומלצה ע"י הגורמים‬
‫המקצועיים ושליחת הנשים לביצועה בוודאי שלא היתה פרקטיקה מחייבת‬
‫את הרופא הסביר‪.‬‬
‫ואולם ביהמ"ש קבע כי מאחר שבמאמרים שפורסמו עובר לשנת ‪1994‬‬
‫מוזכרות בדיקות המבוצעות לאוכלוסייה בעלת סיכון נמוך לצרכי מחקר או‬
‫לצרכים אחרים‪ ,‬היה על רופא סביר הקורא את המאמרים הללו להסיק כי‬
‫"בדיקות סקר" לגילוי הנשאות קיימות גם אם ביצוען עדיין אינו מומלץ‪.‬‬
‫הבדיקה היתה קיימת במועד הרלבנטי ויש לייחס להורים בהתאם להלכת‬
‫סידי ציפייה סבירה כי קיומה יגולה להם ולכן הרופא התרשל בכך שלא ידע‬
‫על קומה ולא גילה להורים על קיומה‪.‬‬
‫הקופה אחראית לכך שלא הפיצה בקרב רופאיה את האפשרות לביצוע‬
‫בדיקה לגילוי הנשאות לתסמונת ‪ X‬שביר גם לנשים ללא כל אינדיקציה‪.‬‬
‫א (ים)‪ 5416/03‬שיר סגל‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"כלל ‪ 30‬הדקות" – ‪OUT‬‬
‫השאלה היא מהו פרק הזמן הסביר לביצוע ניתוח קיסרי ?‬
‫פרק הזמן של ‪ 15‬דקות לבצוע ניתוח קיסרי הוא פרק זמן‬
‫אפשרי וראוי כאשר חדר הניתוח פנוי וכל הצוות זמין‪ ...‬יש‬
‫להשלים‪ ,‬חרף העובדה שהדבר אינו רצוי‪ ,‬גם עם חלוף פרק‬
‫זמן ארוך יותר של כ‪ 25-30 -‬דק' עד לניתוח‪ .‬אולם שיהוי כזה‬
‫בביצוע הניתוח‪ ,‬כדי שיתקבל כשיהוי סביר‪ ,‬מחייב מתן הסבר‪,‬‬
‫המבוסס על נסיבותיו המיוחדות של המקרה הנדון‪ ,‬ועל כך‬
‫שבפועל נעשו מאמצים סבירים לקצר פרק זמן זה דבר שלא‬
‫הסתייע באותן נסיבות‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"כלל ‪ 15‬הדקות" – ‪IN‬‬
‫במקרה שלפנינו‪ ,‬לא ניתן הסבר המצדיק התמשכותו של פרק‬
‫הזמן שחלף בין קבלת ההחלטה על ביצוע הניתוח לבין הביצוע‬
‫בפועל‪.‬‬
‫במקרה שלפנינו נפל שיהוי בלתי מוצדק של כ‪ 6 -‬דקות גם‬
‫בהתמשכות פרק הזמן ממועד קבלת ההחלטה על הניתוח ועד‬
‫לביצועו‪ .‬מכאן‪ ,‬שבסה"כ נפל במקרה זה שיהוי בלתי מוצדק‬
‫בביצוע הניתוח הקיסרי‪ ,‬העולה כדי רשלנות‪ ,‬של ‪31-33‬‬
‫דקות‪ ,‬ולמצער שיהוי של ‪ 21‬דקות‪.‬‬
‫א (ים) ‪ 8005/06‬ב‪.‬ר‪ .‬נ' בי"ח מאיר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית –‬
‫סטנדרט המומחה הטוב‬

‫על הרופא להשתמש ברמת ידע‪ ,‬כשרון ואיכפתיות‪,‬‬
‫הקיימת ומופעלת ע"י רופאים ברמה מקצועית טובה‬
‫ולא ממוצעת‪.‬‬
‫כאשר מדובר ברופא הטוען לכישורים מיוחדים ולהיותו‬
‫מומחה‪ ,‬הרמה הנדרשת ממנו היא בהתאם לכך‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית –‬
‫"המתמחה חשוד"‬
‫אישה שעברה ניתוח קיסרי אלקטיבי בהרדמה ספינלית‪,‬‬
‫נותרה עם נזק לשורשי העצב הפירוניאלי‪ ,‬נזק זה יוחס‬
‫לפגיעה במהלך ההרדמה‪.‬‬
‫וכך אמר ביהמ"ש על המרדים שהיה מתמחה ותיק בעת‬
‫הניתוח‪":‬רף המומחיות הרשמית של הנתבע שהוא נמוך‬
‫לטעמי‪ ,‬גם אם הוא בעל ניסיון מעשי רב‪ ,‬יש בו כדי ליצור‬
‫חיזוק לטענות התובעת וספק באשר לביצועה הנאות של‬
‫ההרדמה "‬
‫‪...‬‬
‫ת"א ‪ 072682/99‬פני אלמליח‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החלת כלל הדבר מדבר בעדו‬
‫בתי‪-‬המשפט מחילים את כלל "הדבר מדבר בעדו" באופן‬
‫"ליברלי" ומעבירים את נטל השכנוע מכתפי התובעים אל‬
‫כתפי הנתבעים להוכיח שלא היתה רשלנות מצידם‪.‬‬
‫התנאים להחלת הכלל (ס' ‪ 41‬לפקודת הנזיקין)‪:‬‬
‫ התובע לא ידע ולא יכול היה לדעת על הנסיבות שהביאו‬‫לידי הנזק‬
‫ הנזק נגרם על‪-‬ידי נכס בשליטת המזיק‬‫ המקרה מתיישב יותר עם המסקנה שהיתה רשלנות‬‫מאשר עם העדרה‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בסיבוכים נדירים‬
‫אישה הרה עברה דיקור מי שפיר בשבוע ‪ 18‬להריונה‪ ,‬אשר‬
‫הסתבך בזיהום תוך רחמי‪ ,‬שהוביל לספסיס סוער ולמותה‬
‫של האישה‪.‬‬
‫ועדת בדיקה של משרד הבריאות לא מצאה התרשלות‬
‫בטיפול במנוחה מצד גורם רפואי כלשהו‪.‬‬
‫בעלה וילדיה של המנוחה הגישו תביעה נגד הרופא המטפל‬
‫שביצע את הדיקור בטענה שהדיקור נעשה באופן רשלני‪,‬‬
‫ללא ניקוי מתאים של איזור הבטן בו בוצעה הדקירה‬
‫וכתוצאה מכך נגרם הזיהום שהוביל למותה‪.‬‬
‫לא הוגשה חוו"ד מטעם התובעים לתמיכה בטענותיהם‪ ,‬והם‬
‫בקשו להחיל את הכלל של "הדבר מדבר בעדו"‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בסיבוכים נדירים‬
‫ביהמש פסק כי "מהעדויות שנשמעו בבית המשפט ומחומר‬
‫הראיות שהובא‪ ,‬ניתן לקבוע כי השימוש בחומר החיטוי‬
‫פולידין ואלכוהול היה נפוץ ומקובל לצורך עריכת הדיקור‬
‫וכי הנתבעים פעלו על‪-‬פי הנהוג והמקובל בכגון דא‪ ...‬ואין‬
‫לבוא לנתבעים בטרוניה באשר לפרקטיקה בה נהגו"‬
‫ואולם העובדה ‪ -‬שמדובר בתוצאה נדירה ובלתי צפוייה‬
‫למדי של דיקור מי שפיר שגרם לזיהום חריף ברחם‬
‫האשה ומותה עקב כך ‪ -‬תומכת בתחולת הכלל של הדבר‬
‫מדבר בעדו‪ .‬זה מצביע יותר על קיומה של התרשלות מאשר‬
‫על העדרה‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בסיבוכים נדירים‬
‫אף כי התובעים לא הוכיחו את הסיבה הממשית והישירה לזיהום‬
‫בגופה של המנוחה ולמותה כתוצאה מכך‪ ,‬שוכנעתי – על‪-‬פי מאזן‬
‫ההסתברויות במשפט האזרחי – כי ההסתברות שהיא נפטרה עקב‬
‫רשלנותם הרפואית של הנתבעים עולה על ההסתברות כי הפגיעה‬
‫לא היתה תוצאה של התרשלות כזו‪.‬‬
‫נטל השכנוע בדבר העדר התרשלות עבר לכתפי הנתבעים‬
‫ומשהם לא עמדו בו – דין התביעה להתקבל‪.‬‬
‫נקבע שהרופא שביצע את הדיקור אחראי ברשלנות משום שלא‬
‫הרים את הנטל להסביר באיזה מנגנון אירע הזיהום שלא‬
‫באחריותו‪.‬‬
‫א (ת"א) ‪ 89/96‬עזבון המנוחה ג'ומאנה מראר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשומות רפואיות – כלל "הנזק הראייתי"‬

‫"מקום שצריך להיעשות רישום רפואי וזה לא נעשה‪ ,‬ולא‬
‫ניתן הסבר מניח את הדעת למחדל זה‪ ,‬יועבר נטל ההוכחה‬
‫בדבר העובדות השנויות במחלוקת‪ ,‬שיכלו להתבהר מתוך‬
‫הרישום‪ ,‬אל כתפי הרופא או המוסד‪ ,‬שבמסגרתו ניתנו‬
‫השירותים הרפואיים‪".‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫נתונים על העברת נטל הראיה –‬

‫דו"ח ועדת שפניץ‬

‫נראה שנושא הרשומה הרפואית‪ ,‬ליקוי בה או היעדרה הוא‬
‫בעל השלכות מרכזיות בתחום תביעות הרשלנות הרפואית‪,‬‬
‫היכול לעיתים להשפיע באופן מהותי על תוצאת הדיון‬
‫בתביעה‪.‬‬
‫בשני שליש מן המקרים בהם העביר בית‪-‬המשפט את הנטל‬
‫מכתפי התובעים אל כתפי הנתבעים‪ ,‬בשל ליקוי ברשומה‬
‫הרפואית‪ ,‬הם לא הצליחו להתמודד עמו ולהרים אותו‪,‬‬
‫ונקבעה אחריות של המטפלים לנזקם של התובעים‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫התובע יליד ‪ 1939‬אושפז עקב אוטם שריר הלב‪.‬‬
‫בוצע צינתור שבמהלכו הוזרק חומר ניגוד מסוג‬
‫אורוגרפין‪.‬‬
‫סמוך לאחר ההזרקה התלונן התובע על הרגשה‬
‫לא טובה‪ .‬תוך שתי דקות היתה ירידה בלחץ‬
‫הדם‪ ,‬פרפור חדרים ואיבוד הכרה‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)2‬‬

‫האבחנה – שוק אנפילקטי עקב רגישות ליוד‪.‬‬
‫החלה פעולת החייאה אליה הצטרפו רופאים‬
‫בכירים וביניהם מנהל המחלקה הקרדיולוגית‬
‫ומנהל יחידת הצינתורים‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)3‬‬

‫פעולות ההחייאה כללו‪ :‬עיסוי חזה‪ ,‬מכות‬
‫חשמל‪ ,‬החדרת קוצב לב זמני והזלפת‬
‫תרופות שונות‪.‬‬
‫רק בחלוף כ‪ 40 -‬דקות חזר הלב לתפקד‪,‬‬
‫אלא שבזמן זה נגרם נזק מוחי קשה והתובע‬
‫נותר במצב וגטטיבי‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)4‬‬

‫נקבע כי לא היתה רשלנות בטיפול שקיבל התובע‬
‫עד שלב ההחייאה‪.‬‬
‫השאלה במחלוקת היתה האם ההחייאה בוצעה‬
‫בסבירות ובמיומנות‪.‬‬
‫עיון בכל הרישומים וסיכום הראיות בעניין זה‬
‫מעלה מספר בעיות; פרט לרישום הטכנאית על‬
‫מתן לידוקאין‪ ,‬אין רישום ישיר כלשהו על מצב‬
‫התובע במהלך המשבר‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)5‬‬

‫אין חולק כי מדובר באירוע קשה גם‬
‫לצוות הרפואי וניתן להבין כי הצוות דאג‬
‫קודם כל לטיפול בתובע ופחות לביצוע‬
‫רישומים‪ ,‬אולם מהנתונים עולה כי‬
‫חסרים רישומים וחלקם לא מדויקים או‬
‫לא ברורים דיים‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)6‬‬

‫התוצאה המעשית היא כי הרישום הלקוי‬
‫נזקף לחובת הנתבע ברשלנות רישומית‬
‫ונטל ההוכחה כי אין התרשלות של‬
‫הנתבע בעצם הטיפול הינו על הנתבע‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)7‬‬

‫הסברי הנתבע‪ ,‬לפיהם הצוות הרפואי היה שקוע כולו‬
‫בהחייאה ולכן אין לצפות ואין לדרוש תשומת לב‬
‫לרישום‪ ,‬הינם הסברים שובי לב אך אינם הסברים‬
‫מלאים‪.‬‬
‫הרשלנות הרישומית שפורטה לעיל שללה מהתובע את‬
‫היכולת לבודד חלק מהתהליך ולברר כראוי האם‬
‫במהלך ההחייאה היו נתונים שאיפשרו טיפול אחר או‬
‫אבחנה אחרת‪ .‬איננו יודעים מה סדר מתן כמות כה‬
‫גדולה של אדרנלין‪ ,‬ומה היו התגובות לכך‪...‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)8‬‬

‫אם היו רישומים ראויים בזמן ההחייאה‪ ,‬הן‬
‫על סדר התרופות וכמותן והן על לחצי דם‪,‬‬
‫יתכן והיו בידי התובע כלים טובים יותר‬
‫להראות כי במהלך החייאה כה ארוכה היה‬
‫אפשר לנקוט דרכים נוספות‪.‬‬
‫נקבע כי הנתבעים אחראים ל‪ 30% -‬מן הנזק‬
‫של התובע‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל הראייתי בשל אי ביצוע בדיקה‬

‫אישה הרה בהריון ראשון (לאחר ‪ 3‬שנים של טיפולי‬
‫עקרות) הגיעה לבי"ח בשבוע ה‪ 31 -‬להריון לאחר שחשה‬
‫ברע‪ .‬בביה"ח אובחנה הפרדות שיליה ומוות תוך רחמי‪,‬‬
‫על רקע רעלת הריון‪.‬‬
‫השאלה במחלוקת היתה האם הפרדות השיליה היתה‬
‫פתאומית או שהגיניקולוג אצלו ביקרה בבוקר אותו יום‪,‬‬
‫היה יכול כבר אז‪ ,‬לאבחן הפרדות שיליה‪ ,‬לשלוח אותה‬
‫בדחיפות לחדר לידה ולמנוע מוות תוך רחמי‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל הראייתי בשל אי ביצוע בדיקה‬

‫כיוון שהרופא לא ערך בדיקה של רגישות הבטן בעת הביקור של‬
‫האישה אצלו‪ ,‬קבע ביהמ"ש כי הוא גרם בכך נזק ראייתי לתובעת‬
‫כי נמנע ממנה להוכיח כי כבר באותה עת סבלה מהפרדות‬
‫שיליה‪...‬‬
‫לאור זאת הועבר הנטל אל הרופא לשכנע‪ ,‬כי באותו שלב בו נמנע‬
‫מלבצע את הבדיקה‪ ,‬לא סבלה האישה מבטן רגישה ולא היתה‬
‫שרויה בתהליך של הפרדות שיליה‪.‬‬
‫הרופא לא הצליח לעמוד בנטל זה ולכן נקבע כי הוא אחראי למות‬
‫העובר‪...‬‬
‫ע"א ‪ 9328/02‬לאה מאיר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"קשר סיבתי נסיבתי"‬
‫הוריה של פגה שנולדה בשבוע ‪ 29‬להריון בעקבות‬
‫הפרדות שליה‪ ,‬הגישו תביעה נגד ביה"ח‪ ,‬בטענה שהיה‬
‫איחור בביצוע ניתוח קיסרי לאם וכתוצאה מכך סובלת‬
‫הילדה משיתוק מוחין ופיגור שכלי‪.‬‬
‫התביעה הסתמכה על חוו"ד גניקולוגית בלבד ואילו‬
‫ההגנה הסתמכה על חוו"ד של נוירופדיאטר ונאונטולוג‬
‫ששללו קשר סיבתי בין הנזקים לבין העיכוב בביצוע‬
‫הניתוח הקיסרי וקבעו כי יש לשייכם לנזקי הפגות‬
‫בלבד‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"קשר סיבתי נסיבתי"‬
‫ביהמ"ש קבע כי קיים קשר "סיבתי נסיבתי" בין‬
‫התרשלות הרופאים שהתעכבו בביצוע הניתוח הקיסרי‪,‬‬
‫לבין הנזק שנגרם לפגה ולפיכך הטיל אחריות על‬
‫ביה"ח לפצות אותה על ‪ 40%‬מן הנזק שלה‪.‬‬
‫ביהמ"ש העליון אישר את פסה"ד המחוזי וקבע כי‬
‫לבימ"ש יש שיקול דעת לקבוע כי קיים קשר "סיבתי‬
‫נסיבתי" ואת שיעור האחריות ההסתברותי לנזק‬
‫(הפיצוי הופחת ל‪ 20% -‬מן הנזק)‪.‬‬
‫פס"ד מלול עדן‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫דרישות ההסבר בנסיבות מיוחדות‬

‫“ייתכנו מקרים בהם לסיכונים בעלי הסתברות נמוכה‬
‫תהיה משמעות מיוחדת לחולה הספציפי‪ .‬במקרה‬
‫כזה‪ ,‬למרות האחוז הנמוך יכללו אותם סיכונים‬
‫בתחום המידע המהותי הנדרש לחולה לשם החלטה‬
‫מושכלת אם לעבור את הטיפול הרפואי”‪.‬‬

‫ת”א (י‪-‬ם) ‪1109/97‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רף ההסבר בניתוחים אלקטיביים‬

‫"ההסבר הנדרש לקבלת הסכמה מדעת לניתוח‬
‫אלקטיבי – שאף בלעדיו ניתן לקיים אורח חיים‬
‫רגיל – נכלל ברף העליון של חובת הגילוי‪ ,‬והוא‬
‫כולל‪ ,‬בנוסף להתייחסות לסיכויי ההצלחה גם מתן‬
‫הזהרה מפני הסיבוכים האפשריים‪ ...‬גם אם‬
‫סיבוכים אלו נדירים‪".‬‬
‫ע"א ‪6153/97‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רף ההסבר בניתוחים אלקטיביים ‪-‬‬

‫‪RSD‬‬

‫"בענייננו מדובר בסיבוך המתרחש בקרב ‪0.5% - 0.3%‬‬
‫מהניתוחים – גם אם שיעור זה אינו גבוה‪ ,‬הרי מדובר בסיבוך‬
‫חמור‪ ,‬העלול לגרום להפיכתה של הגפה לחסרת כל תפקוד‪ ...‬כיוון‬
‫שמדובר בניתוח אלקטיבי חובת ההסבר נמצאת ברף העליון‪ .‬סיכון‬
‫‪ RSD‬הינו בגדר המידע שהתובע היה רשאי לצפות‪ ,‬באורח סביר‪,‬‬
‫כי יגולה לו‪ ,‬כדי שיוכל לשקלו במסגרת גיבוש דעתו לעניין‬
‫הסכמתו לטיפול הרפואי‪"...‬‬

‫ת"א ‪ 920/99‬יצחק נ' שע"צ‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רף ההסבר ברפואה פרטית‬

‫"רפואה פרטית בה קיים ניגוד עניינים מובנה בין‬
‫השאיפה המסחרית להרבות בניתוחים לבין‬
‫האינטרס של המטופל‪ ,‬כדי להקהות את עוקצו של‬
‫ניגוד העניינים יש להעמיד את המטופל על הסיכונים‬
‫והסיכויים שבניתוח המוצע לרבות החלופה שלא‬
‫לבצע כלל ניתוח סיכוייה וסיכוניה‪".‬‬
‫ע"א ‪6153/97‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫חובת ההסבר על טיפולים מחוץ לסל‬
‫בנסיבות מתאימות עשוי להיווצר צורך ליידע את המטופל לגבי‬
‫אפשרות טיפול המוצעת רק במסגרת הרפואה הפרטית ואולי אף‬
‫במסגרת שירותי רפואה מעבר לים‪ .‬כך יש לעשות‪ ,‬אכן‪,‬‬
‫כשמדובר בטיפול או בתרופה שעשויים לסייע לחולה ואינם‬
‫זמינים ברפואה הציבורית בארץ‪.‬‬
‫כשחולה אובחן כסובל ממחלה מסויימת‪ ,‬וישנה תרופה שאינה‬
‫מצויה ב"סל" – מקובל עלי שעל הרופא ליידע את החולה בדבר‬
‫קיומה של התרופה‪.‬‬
‫עליו להשאיר להחלטתו של החולה את השאלה אם לרכוש את‬
‫התרופה מכספו אם לאו‪ .‬שאלה זו כרוכה לא אחת באפשרויות‬
‫הכספיות של החולה וגם בפער בין ההשפעה של התרופה‬
‫שב"סל" לזו שאינה נמצאת בו‪ ,‬על הרופא לספק את המידע‬
‫הנדרש‪ ,‬והחולה‪ -‬יחליט‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ע"א ‪ 4960/04‬סידי‬

‫פגיעה באוטונומיה – פיצוי ללא נזק‬

‫אישה אושפזה בבית חולים לניתוח אורטופדי בשל‬
‫דפורמציה ברגל‪ .‬בסופו של דבר‪ ,‬במקום ניתוח לתיקון‬
‫הדפורמציה עברה ביופסיה בכתף בשל ממצא ידוע בכתף‬
‫שנחשד להיות גידול ממאיר‪ .‬בעקבות הביופסיה נותרה עם‬
‫מגבלה קשה בתפקוד הכתף‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פגיעה באוטונומיה‬
‫המטופלת טענה כי לא הוסברו לה הסיכונים הכרוכים‬
‫בביופסיה ולפיכך לא נתנה הסכמה מדעת לביצוע הפעולה‪.‬‬
‫נקבע כי גם לו היו נפרשים בפניה הסיכונים היתה נותנת‬
‫הסכמתה לביופסיה בשל הסיכון הממשי שמדובר בגידול‬
‫ממאיר‪.‬‬
‫למרות זאת נפסק כי היתה פגיעה באוטונומיה שלה והיא‬
‫זכאית לפיצוי כספי‪...‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פגיעה באוטונומיה‬

‫“ההכרה בזכותו של החולה לפיצוי על‬
‫הפגיעה באוטונומיה שלו‪ ,‬מקום בו הופרה‬
‫חובה זו‪ ,‬עשויה לתרום לכך שחובה זו‬
‫תקוים הלכה למעשה”‪.‬‬
‫ע”א ‪ 2781/03‬מיאסה עלי דעקה‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות בפגיעה באוטונומיה‬

‫הפרת חובת הזהירות ‪ -‬אי מתן הסברים‬
‫למטופלים לפני ביצוע טיפולים‬
‫נזק ‪ -‬פגיעה באוטונומיה של המטופל‬
‫קשר סיבתי ‪ -‬בין אי מתן ההסברים לבין‬
‫עוצם ההפתעה מן הסיבוך שהתרחש‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫משמעות העדרו של טופס הסכמה ייעודי‬
‫ניתוח סימפטקטומי (נגד הזעת יתר)‪ ,‬שבוצע בשנת ‪ 1999‬והסתבך‬
‫בהזעת יתר פיצויית‪.‬‬
‫המטופל הגיש תביעה בטענה שלא הוזהר מפני הסיבוך האמור‪.‬‬
‫התובע הוחתם על טופס הסכמה סטנדרטי (לא ייעודי)‪ ,‬משום שעד‬
‫השנה האמורה לא פותח טופס ייעודי מתאים‪.‬‬
‫הרופא המנתח רשם בגיליון כי הוסברו הסיכונים הכרוכים בפעולה‬
‫והעיד בבימ"ש כי הוא מסביר לכל המטופלים‪ ,‬ללא יוצא מן הכלל‪,‬‬
‫כי הבעיה עם הניתוח היא שבמקרים רבים מאוד‪ ,‬למעלה מ‪50% -‬‬
‫מופיעה הזעה פיצויית‪ ,‬וב‪ 2-3% -‬מן המקרים ההזעה הפיצויית‬
‫יכולה להיות משמעותית ביותר‪.‬‬
‫סטודנטית שהועסקה במרפאתו של הרופא ונכחה בזמן שקיבל‬
‫חולים אישרה את עדותו בעניין ההסברים‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫חוק זכויות‬

‫החולה‪ ,‬התשנ”ו‪1996-‬‬

‫סעיף ‪ :14‬אופן מתן הסכמה מדעת‬

‫(א)‬

‫‪.....‬‬

‫(ב)‬

‫הסכמה מדעת לטיפול רפואי המנוי בתוספת תינתן‬
‫במסמך בכתב‪ ,‬שיכלול את תמצית ההסבר שניתן‬
‫למטופל‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫חוק זכויות‬

‫החולה‪ ,‬התשנ”ו‪1996-‬‬

‫תוספת‬
‫(סעיפים ‪)15 ,14‬‬
‫(‪ )1‬ניתוחים‪ ,‬למעט כירורגיה זעירה‪.‬‬
‫(‪ )2‬צינתורים של כלי דם‪.‬‬
‫(‪ )3‬דיאליזה‪.‬‬
‫(‪ )4‬טיפול בקרינה מייננת (רדיותרפיה)‪.‬‬
‫(‪ )5‬טיפולי הפריה חוץ‪-‬גופית‪.‬‬
‫(‪ )6‬כימותרפיה לטיפול בתהליכים ממאירים‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בהעדר טופס הסכמה ייעודי‬
‫נקבע (בערעור) כי נוכח הוראות חוק זכויות החולה אין די בטפסים הערוכים‬
‫על פי תקנות בריאות העם (טופסי הסכמה)‪ ,‬התשמ"ד‪. 1984-‬‬
‫ככל הנראה המערכת הרפואית התאימה עצמה להוראות אלה באיחור מסויים‪,‬‬
‫ובמועד הרלוונטי (‪ )1999‬עדיין נעשה שימוש בטפסים הישנים‪ ,‬תוך הפרת‬
‫הוראת החוק‪.‬‬
‫אין לשלול את האפשרות‪ ,‬לפיה הפרת החובה לעגן את הסכמת המטופל‬
‫במסמך בכתב שיכלול את "תמצית ההסבר שניתן למטופל"‪ ,‬שוללת‪ ,‬מניה‬
‫וביה‪ ,‬את האפשרות שאכן מדובר ב"הסכמה מדעת"‪.‬‬
‫דרישת הכתב בחוק היא "דרישה מהותית" ובהעדרו של טופס הסכמה מדעת‬
‫ערוך כדין‪ ,‬יש לקבוע‪ ,‬למצער‪ ,‬כי במקרה של מחלוקת‪ ,‬המטפל הוא זה‬
‫שצריך להוכיח קיומה של הסכמה זו‪.‬‬
‫ע"א ‪ 6299/05‬צורף‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ומה הדין כשיש טופס חתום ?!‬

‫נולדה‬

‫בשנת ‪1998‬‬
‫(מיקרופטלמיה)‪.‬‬
‫בשבוע ‪ 21‬להריון בוצעה לאם בדיקת אולטרה‪-‬סאונד בסיסית‬
‫במסגרת הקופה שנמצאה תקינה‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע כי לא ניתן לגלות את המום במסגרת בדיקה בסיסית‬
‫אך יש אפשרות לגלות זאת בבדיקה מורחבת‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע כי היה מדובר בהריון שלא בסיכון גבוה ולא היה‬
‫מקום לביצוע סקירה מורחבת‪/‬מכוונת‪.‬‬
‫האם חתמה על טופס בקשה לביצוע בדיקת על‪-‬קול לפיה היא‬
‫מודעת לכך שמדובר בבדיקה בסיסית וכי באפשרותה לבצע‬
‫בדיקה מורחבת באופן פרטי‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תינוקת‬

‫כשהיא‬

‫סובלת‬

‫מעיוורון‬

‫חתימה ללא הסבר – לאו הסכמה היא‬
‫ביהמ"ש קבע כי הרופאים הסבירו לאם כי הבדיקה אותה היא עומדת לבצע‬
‫היא בדיקה בסיסית וכי קיימת בדיקה משוכללת יותר אותה ניתן לבצע באופן‬
‫פרטי ואולם בכך לא די‪.‬‬
‫האם לא הבינה לאשורה את האבחנה בין הבדיקה הבסיסית והמורחבת ואם‬
‫היתה מבינה היתה בוחרת לבצע את הבדיקה על חשבונה‪ .‬יש כשל בשרשרת‬
‫המידע אשר נמסר לאם‪.‬‬

‫לא די בקיומה של פרקטיקה לפיה מיידעים את האישה כי קיימת‬
‫בדיקה מורחבת‪ ,‬העדר הנחיות ברורות ונהלים מוגדרים באשר‬
‫להיקף המידע שיש למסור למטופלת לעניין אפשרותה לבצע‬
‫בדיקה מורחבת ‪...‬ואי מתן הסבר הולם בטרם ביצוע הבדיקה‬
‫הבסיסית הינם בגדר נוהל בלתי סביר‪...‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תוצאות הערעור‬
‫המלצת ביהמ"ש‪:‬‬

‫לאור קשיים שהתגלעו בהכרעת בימ"ש קמא בשאלת‬
‫החבות ולאור זאת שבימ"ש קמא הכריע בפסק דינו‬
‫בסוגיות שלא היו בחזית הדיון יבוטל פסק דינו של‬
‫בימ"ש קמא והסכום אשר שולם לתובעים יישאר בידם‪.‬‬

‫התובעים הסכימו להצעת ביהמ"ש שמשמעותה‬
‫שפסה"ד מבוטל‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ההחמרה השיפוטית –‬
‫הנזק הממוני‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫הלכת "השנים האבודות" –‬
‫עזבון אטינגר ז"ל‬

‫פס"ד תקדימי ניתן‪ ,‬במרץ ‪ ,2004‬על‪-‬ידי בית‪-‬המשפט העליון‬
‫בהרכב של חמישה שופטים בתביעת עזבון של קטין‪ ,‬אשר הלך‬
‫לעולמו בגיל ‪ ,12‬כתוצאה מנפילה לבור בעת משחק עם חבר‪,‬‬
‫בעיר העתיקה בירושלים‬
‫עזבון של קטין אשר הלך לעולמו כתוצאה מרשלנות‪ ,‬זכאי לפיצוי‬
‫בגין הפסד כושר השתכרות ב"שנים האבודות"‪ ,‬בהן לא זכה‬
‫לחיות ולהתפרנס‬
‫זכות דומה קיימת גם לעזבון של בגיר שהלך לעולמו בגיל‬
‫העבודה‬
‫נפגע אשר קוצרה תוחלת חייו כתוצאה מרשלנות זכאי מעתה‬
‫לפיצוי בגין הפסד ההשתכרות שלו ב"שנים האבודות"‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"השנים האבודות" – ההשלכות הכספיות‬
‫נקבע כי חישוב הפסד ההשתכרות ב"שנים האבודות" יהיה מבוסס‬
‫על ‪ 30%‬מן השכר הממוצע במשק (בתקופה מגיל ‪18-21‬‬
‫החישוב הוא ‪ 70%‬מן הסכום האמור)‪.‬‬
‫ההנחה המובלעת היא כי ניתן לחסוך ‪ ₪ 2400‬מתוך ‪₪ 8000‬‬
‫בחודש !!!!!‬
‫בתביעת יורשים שהם גם תלויים ‪ ,‬נקבע כי יש ליורשים זכאות‬
‫לקבל פיצוי בגין ראשי נזק שנמצאים מחוץ לתחום החפיפה (כאב‬
‫וסבל וקיצור תוחלת חיים וכ"ו)‬
‫חישוב הפסד ההשתכרות בשנים האבודות‪ ,‬כולל גם חישוב הפסדי‬
‫פנסיה‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫הגידול בפיצוי הכספי‬
‫יולדת לאחר ‪ 3‬שנות טיפולי הפריה בהריון ראשון‪,‬‬
‫נשלחה "להסתובב" כדי לזרז לידה ושבה עם עובר מת‪.‬‬
‫בימ"ש המחוזי קבע אחריות ופסק לאם פיצוי של‬
‫‪ ₪ 300,000‬בגין כאב וסבל‪.‬‬
‫ביהמ"ש העליון קבע כי מגיע פיצוי גם לאב בגין כאב‬
‫וסבל שלו בסכום נוסף של ‪.₪ 250,000‬‬
‫סטיה מהלכה קודמת שחייבה נזק נפשי חמור "בניזוק‬
‫משני" שעולה כדי מחלת נפש או הפרעת נפש הגורמת‬
‫נכות ממשית‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פס"ד לבנה לוי‬

‫הגידול בסכומי הפיצוי‬
‫צעירה שנולדה בשנת ‪ 1985‬כשהיא סובלת משיתוק ביד שמאל‬
‫כתוצאה מפגיעה במקלעת העצבים הברכיאלית‪ ,‬הגישה בשנת‬
‫‪ 2006‬תביעה נגד ביה"ח בו נולדה בטענה של רשלנות בלידה‪.‬‬
‫בינתיים סיימה התובעת לימודי משפטים ומנהל עסקים ובמהלך‬
‫המשפט עשתה התמחות במשפטים‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע שיש אחריות לביה"ח ופסק לה פיצוי גלובלי בגין‬
‫הפסד השתכרות בסך של ‪ ₪ 800,000‬ובנוסף ‪ ₪ 600,000‬כאב‬
‫וסבל‪ ₪ 1,000,000 ,‬עזרת צד ג' ו‪ ₪ 85,000 -‬הוצאות ‪....‬‬

‫א (ים) ‪8363/06‬פדילה נ' בי"ח מאיר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"ועדת שפניץ" – אין מקום להגביל בחוק את‬
‫הפיצוי לתובעים בגין רשלנות רפואית‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫לאן מועדות פנינו?‬

‫‪ ‬המשך החמרה שיפוטית ?‬
‫‪ ‬התמתנות והתייצבות ?‬
‫‪ ‬התערבות חקיקתית ?‬
‫ימים יגידו‪....‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תודה !‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬


Slide 47

‫עדכונים בפסיקת בתי‪-‬המשפט‬
‫בתביעות רשלנות רפואית‬
‫עו"ד טליה חלמיש‪-‬שני‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬
‫מקבוצת מדנס‬
‫מאי ‪2009‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תמונת המצב‬
‫בשנים האחרונות אנו עדים לעליה ניכרת של ההוצאה‬
‫בגין תביעות אחריות מקצועית בתחום הרפואה‪.‬‬
‫העליה נובעת בעיקר מ"אינפלציה שיפוטית" שהביאה‬
‫לגידול ניכר בפיצויים המשולמים לתובעים‪.‬‬
‫התשלומים השנתיים בתביעות הרשלנות הרפואית‪ ,‬גדלו‬
‫בעשור האחרון ב‪.700% -‬‬
‫במקביל גדלו הפרמיות בצורה דרמטית והכיסויים‬
‫הוגבלו‪.‬‬
‫מוסדות רפואיים ורופאים פרטיים העוסקים בתחומים‬
‫בסיכון גבוה (לידות‪ US ,‬מיילדותי‪ ,‬כירורגיה פלסטית‬
‫וכ"ו) נתקלים בקושי להשיג כיסוי ביטוחי‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫התפתחות התביעות בבימ"ש‬

‫‪1994 - 2008‬‬

‫‪1,200‬‬
‫‪1,100‬‬
‫‪1,000‬‬
‫‪900‬‬
‫‪800‬‬
‫‪700‬‬
‫‪600‬‬
‫‪500‬‬
‫‪400‬‬
‫‪300‬‬
‫‪200‬‬
‫‪100‬‬
‫‪0‬‬

‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫‪2002‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫‪1994‬‬

‫מדד גידול התשלומים‬

‫‪1995 - 2008‬‬

‫‪3100%‬‬
‫‪2800%‬‬
‫‪2500%‬‬
‫‪2200%‬‬
‫‪1900%‬‬

‫‪1600%‬‬
‫‪1300%‬‬
‫‪1000%‬‬
‫‪700%‬‬
‫‪400%‬‬
‫‪100%‬‬
‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫‪2002‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫התפתחות התביעות בבימ"ש‬
‫מיילדות וגינקולוגיה‬

‫‪240‬‬

‫‪210‬‬

‫‪180‬‬

‫‪150‬‬

‫‪120‬‬

‫‪90‬‬

‫‪60‬‬

‫‪30‬‬

‫‪0‬‬
‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2002‬‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫מדד גידול התשלומים‬
‫מיילדות וגינקולוגיה‬

‫‪11100%‬‬
‫‪10100%‬‬
‫‪9100%‬‬
‫‪8100%‬‬
‫‪7100%‬‬
‫‪6100%‬‬
‫‪5100%‬‬
‫‪4100%‬‬
‫‪3100%‬‬
‫‪2100%‬‬
‫‪1100%‬‬
‫‪100%‬‬

‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫‪2002‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫מקצועות קליניים מובילים בשיעור הסיכון‬
‫‪1991 - 2008‬‬
‫מיילדות‬
‫כירורגיה כללית‬

‫‪40%‬‬

‫קרדיולוגיה‬

‫שיעור הסיכון הכספי‬

‫‪35%‬‬
‫‪30%‬‬

‫רפואת שיניים‬

‫‪25%‬‬

‫אורטופדיה‬

‫‪20%‬‬

‫נוירוכירורגיה‬

‫‪15%‬‬
‫‪10%‬‬

‫גינקולוגיה‬

‫‪5%‬‬

‫אופטלמולוגיה‬

‫‪0%‬‬

‫‪18%‬‬

‫שיעור התיקים עם סיכון כספי‬

‫‪16%‬‬
‫‪14%‬‬
‫‪12%‬‬
‫‪10%‬‬
‫‪8%‬‬
‫‪6%‬‬
‫‪4%‬‬
‫‪2%‬‬
‫‪0%‬‬

‫* ‪ 3%‬ומעלה‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫דו"ח ועדת "שפניץ"‪-‬‬

‫הועדה הבין משרדית לבחינת הדרכים להקטנת ההוצאה‬
‫הציבורית בגין תביעות הרשלנות הרפואית‬

‫מסתמנת בפסיקה מגמה של הרחבת אחריותם של בעלי‬
‫מקצועות הרפואה והמוסדות הרפואיים – החל בסוגית‬
‫ההתרשלות (ירידת קרנה של הלכת הפרקטיקה‬
‫המקובלת)‪ ,‬המשך בסיבתיות (אובדן סיכויי החלמה)‬
‫וכלה בהרחבת העילות (רשלנות בגין הסכמה מדעת)‬
‫וראשי נזק (פגיעה באוטונומיה)‪.‬‬
‫מהנתונים עולה כי במשך השנים עלו סכומי הפיצויים‬
‫הממוצעים שנפסקו בתביעות רשלנות רפואית‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫הגידול בפיצוי הממוצע לתובעים‬
‫שנת תשלום‬
‫‪2004‬‬
‫‪2005‬‬
‫‪2006‬‬
‫‪2007‬‬
‫‪2008‬‬

‫תשלום ממוצע לתובע (בדולר)‬
‫‪21,872‬‬
‫‪33,700‬‬
‫‪34,935‬‬
‫‪44,839‬‬
‫‪62,374‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פיצוי עבור כאב וסבל ב– ‪ 100%‬נכות‬

‫‪1997-2008‬‬

‫‪1600000‬‬

‫‪1400000‬‬

‫‪1200000‬‬

‫‪1000000‬‬

‫‪800000‬‬

‫‪600000‬‬

‫‪400000‬‬

‫‪200000‬‬

‫‪0‬‬
‫‪2009‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2005‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2003‬‬

‫‪2001‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1997‬‬

‫פיצוי עבור מות קטינים (קיצור תוחלת חיים‪+‬כאב וסבל)‬
‫‪1998-2006‬‬
‫‪1800000‬‬

‫‪1600000‬‬

‫‪1400000‬‬

‫‪1200000‬‬

‫‪1000000‬‬

‫‪800000‬‬

‫‪600000‬‬

‫‪400000‬‬

‫‪200000‬‬

‫‪0‬‬
‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2002‬‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ההתפתחויות המשפטיות‬

‫עמדה סלחנית‬

‫עמדה ביקורתית‬

‫עמדה מחמירה‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫סלחנות שיפוטית‬

‫(‪)1961‬‬

‫"אשה‪ ...‬באה למחלקה הגינקולוגית לשם ניתוח קל‬
‫ברחמה ויצאה מהמחלקה שבעת יסורים ובעלת מום‬
‫לכל ימי חייה‪...‬‬
‫הטיפול אשר החולה קיבלה בבית החולים לא היה כפי‬
‫שצריך היה לצפותו מבעלי מקצוע מעולים וכן קרו תוך‬
‫כדי טיפול הזנחות וטעויות שונות‪ ,‬אשר הביאו לידי‬
‫תוצאות מעציבות במצב בריאותה‪...‬‬
‫רופא בשר ודם עשוי לטעות‪ ,‬ולא כל טעות מהווה‬
‫רשלנות‪"...‬‬

‫התביעה נדחתה‬
‫(ע"א ‪ 280/60‬פרדו נ' פלדמן‪ ,‬פד' (טו') ‪)1961‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫בקרה שיפוטית‬
‫עולם הרפואה אינו חסין מביקורת שיפוטית ומחשיפה של מעשי רשלנות‬
‫מקצועיים‪ .‬ביקורת זו היא אחת הערובות החשובות להקפדה על מתן טיפול‬
‫רפואי נאות‪.‬‬
‫לא כל טעות באבחנה או בטיפול‬
‫מצביעה בהכרח על רשלנות‪.‬‬
‫אחריות הרופאים‪ ,‬ברשלנות‬
‫אזרחית או פלילית‪ ,‬צריכה‬
‫להיקבע‪ ,‬רק אם הוכח שבנתוני‬
‫זמן אמת פעלו הרופאים‬
‫באי מיומנות מקצועית‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫בקרה שיפוטית – האם היא מקדמת את‬
? ‫בטיחות הטיפול‬
Most patient-safety experts continue to believe that the
threat of liability is the primary barrier to the
development of effective and comprehensive patient
safety programs in hospitals. I suggest, on the
contrary…that judicial recognition of an explicit “right
to safety” for hospital patients, with correlative duty of
hospitals to implement patient-safety measures can
become the primary motivator for the development of
systems to improve patient safety.
George J. Annas. J.D., NEJM 354;19 May11,2006
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫בקרה שיפוטית‬

‫‪‬‬
‫שיפור איכות הרפואה‬
‫הרשומה הרפואית‬
‫• רישום מפורט יותר‬
‫• שמירה על רשומות‬

‫תהליך הבקרה הרפואית‬
‫• ניהול סיכונים‬
‫• אבטחת איכות‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תקשורת עם מטופלים‬
‫• הסכמה מדעת‬
‫• גילוי נאות על תקלות‬

‫ניהול הטיפול הרפואי‬
‫• פרוטוקולים ונהלים‬
‫• הנחיות קליניות‬

‫החמרה שיפוטית‬

‫‪‬‬
‫רפואה מתגוננת‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬

‫ריבוי בדיקות וטיפולים מיותרים‬
‫יצירת מתח ביחסי מטפל‪-‬מטופל‬
‫הוצאות מוגברות לתשלום ביטוח‬
‫סגירת פעילויות בסיכון ביטוחי גבוה‬
‫קושי להשיג כיסוי ביטוחי‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית‬

‫(‪)1998‬‬

‫"חיובם של הרופא וקופת‬
‫חולים בדין הוא פרי של חוכמה‬
‫לאחר מעשה‪ .‬הרף שהוצב‬
‫לקביעת אחריותם‪ ,‬הוצב בגובה‬
‫כה רב‪ ,‬עד שלא רק הרופא‬
‫הסביר אינו יכול לעוברו‪ ,‬אלא‬
‫גם הרופא המומחה המובהק‬
‫ייכשל בכך"‪.‬‬
‫(השופטת שטרסברג‪-‬כהן בדעת מיעוט‬
‫ע"א ‪ 3709,3264/96‬קופ"ח נ' פלד ואח')‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית – ההנמקה‬
‫"אין להטיל את העומס הכלכלי של הטעות הרפואית‬
‫על החולה‪ ,‬אלא מן הראוי כי יוטל‪ ,‬עקרונית‪ ,‬על‬
‫הרופא בעל הטעות שממנו יפוזר ממילא על ציבור‬
‫רחב יותר באמצעות ביטוח האחריות המקצועית‪.‬‬
‫יתרה מזו‪ ,‬הטלת האחריות האישית על הרופא‪...‬‬
‫עשויה לעודד את מילוי החובה המקצועית‬
‫להתעדכנות בספרות המקצועית‪"...‬‬
‫(השופט אנגלרד ע"א ‪ 3709,3264/96‬קופ"ח נ' פלד ואח')‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ההחמרה השיפוטית –‬
‫שאלת האחריות‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"החמרת" האחריות של המטפלים‬
‫"פרקטיקה רצויה" במקום "פרקטיקה מצויה"‬
‫החלת נורמות התנהגות רטרוספקטיבית‪" -‬דרך עוקפת פרקטיקה‬
‫מקובלת"‬
‫מבחן "המומחה הטוב" במקום "הרופא הסביר"‬
‫החלת כלל "הדבר מדבר בעדו" במקרי סיבוכים נדירים‬
‫החלה מסיבית של "כלל הנזק הראייתי"‬
‫החלת אחריות במקרים של "קשר סיבתי נסיבתי"‬
‫קביעת חובות מוגברות בכל הנוגע להסברים למטופלים עובר‬
‫למתן לטיפולים רפואיים‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"פרקטיקה מצויה" לעומת "פרקטיקה רצויה"‬
‫העובדות ‪ -‬רביד נ' קליפורד‬

‫ביום ‪ 5.4.84‬הגיעה רביד בת החמש למרפאת שיניים לצורך‬
‫טיפול שיניים‪ .‬כהכנה לטיפול הזריק לה הרופא זריקת הרדמה‬
‫מקומית בלסתה התחתונה מצד ימין‪ .‬הרופא השתמש לצורך‬
‫ההזרקה במזרק לא שואב‪ ,‬שהיה מקובל לשימוש באותה תקופה‬
‫(פרקטיקה מקובלת)‪.‬‬
‫זמן קצר לאחר ההזרקה נטתה רביד על צידה ולא הצליחה‬
‫להתייצב‪ .‬היא היתה מנומנמת והוחלט להעבירה לטיפול בבית‪-‬‬
‫חולים‪ .‬כתוצאה מן האירוע סובלת רביד עד היום מהמיפרזיס‬
‫במחצית הגוף השמאלי ומהפרעות נוירולוגיות וקוגנטיביות‪.‬‬
‫הסתבר כי חומר ההזרקה חדר לכלי דם משם נדד למוח וגרם‬
‫לקריש דם ולאוטם מוחי‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"פרקטיקה מצויה" לעומת "פרקטיקה רצויה"‬
‫ההכרעה המשפטית‬

‫העובדה שרופא נהג בהתאם לפרקטיקה המקובלת‬
‫בתחומו‪ ,‬היא כשלעצמה‪ ,‬אינה מעניקה לו הגנה‬
‫מוחלטת ולעולם מצוי בידי בית המשפט לקבוע‪ ,‬כי‬
‫פרקטיקה נהוגה זו אינה עולה בקנה אחד עם חובת‬
‫הזהירות של רופא כלפי מטופל‪.‬‬
‫פרקטיקה מקובלת מהווה פרמטר‪ ,‬ואפילו פרמטר‬
‫חשוב‪ ,‬במכלול השיקולים שעל בית המשפט לשקול‬
‫בבואו לקבוע את סטנדרט ההתנהגות הראוי‪ ,‬אולם‬
‫אין היא הפרמטר היחיד אשר בית המשפט יתחשב בו‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫די היה באמצעי פשוט וזמין למנוע סיכון ידוע של‬
‫חדירת מזרק עם חומר הרדמה לתוך עורק‪ ,‬דבר אשר‬
‫עלול לגרום לתופעות לוואי משמעותיות‪ .‬כל זאת‬
‫ללא תוספת עלות משמעותית‪.‬‬
‫בנסיבות אלה אין מנוס מן המסקנה כי רופא התרשל‬
‫שכן רופא זהיר היה בוחר למנוע סיכון זה באמצעות‬
‫שימוש במזרקים שואבים‪.‬‬
‫רביד נ' קליפורד‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬
‫הנורמות אינן נקבעות על‪-‬ידי מומחים אלה או אחרים‪ ,‬אלא‬
‫על‪-‬ידי בית‪-‬המשפט‪.‬‬
‫שאלת תפקידו של מנתח בחדר ניתוח היא עניין ערכי‬
‫ונורמטיבי שמתפקידו של בית‪-‬המשפט להכריע בו‪.‬‬
‫עדות יו"ר המועצה הלאומית לכירורגיה‪ ,‬הרדמה וטיפול נמרץ‬
‫כי אין אחריות הדדית בין מנתח לרופא מרדים‪ ,‬כפי שבא לידי‬
‫ביטוי בסיכום ישיבת המועצה הלאומית הנ"ל‪ ,‬אין לראות בה‬
‫משום נורמה נכונה‪ ,‬ולפיכך אין לפעול על‪-‬פיה‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬

‫(‪)2‬‬

‫אם נרשם בסיכום ישיבת מועצת איגוד רופאי העיניים‪ ,‬כי‬
‫המנתח אחראי כלפי המנותח על הניתוח ותוצאותיו בלבד‪,‬‬
‫והמרדים אחראי כלפי המטופל על תהליך ההרדמה ותוצאותיו‪,‬‬
‫אין לראות בכך כאילו כל אחד מהם אחראי רק על תחומו‪,‬‬
‫וחייבת להיות הדדיות ביניהם‪ ,‬ולמרות שאין למנתח "אחריות‬
‫על" הרי שיש לו אחריות על סימני החיים של המנותח‪ ,‬לא‬
‫פחות מאשר למרדים‪ ,‬ועל‪-‬כן עמדת איגוד רופאי העיניים כפי‬
‫שבאה לידי ביטוי במסמך הנ"ל‪ ,‬אינה משקפת את הנורמה‬
‫המחייבת‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬

‫(‪)3‬‬

‫המסמך בדבר חלוקת אחריות בחדר הניתוח של ההסתדרות‬
‫הרפואית בישראל‪ ,‬קובע כי שיתוף פעולה בין הרופא המנתח‬
‫והרופא המרדים בניתוח חיוני להצלחת הטיפול וכך יש אכן‬
‫לנהוג‪ ,‬אולם ההסתייגות שעל‪-‬פיה אין הרופא המנתח אחראי‬
‫לפעולות המבוצעות על‪-‬ידי הרופא המרדים‪ ,‬כפי שהרופא‬
‫המרדים אינו אחראי על פעולות המבוצעות על‪-‬ידי הרופא‬
‫המנתח‪ ,‬איננה נורמה שיש לפעול על‪-‬פיה‪ ,‬שכן ברור שהמנתח‬
‫אינו אחראי על פעולות המרדים‪ ,‬אולם אין בכך כדי לסייג‬
‫אחריותו לעקוב אחר סימני החיים של המנותח‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬

‫(‪)4‬‬

‫כאשר מנותח פונה למנתח בבקשה לנתחו אין הוא יוצר קשר אחד עם‬
‫המרדים וקשר אחר עם המנתח‪ ...‬יש לייחס לו אחריות מעבר לעצם‬
‫הפעולה הכירורגית‪ ,‬המנותח מצפה ממנו להיות אחראי על חייו בעת‬
‫ביצוע הניתוח – ולאו דווקא בעת ביצוע הפעולה הכירורגית גרידא‪.‬‬
‫כל מנתח חייב להיות שותף מלא למעקב אחר סימני חיים של המנותח‪ ,‬גם‬
‫תוך כדי ובמהלך הניתוח‪ ,‬ואין הוא רשאי להטיל את האחריות הבלעדית‬
‫על כך על כתפי המרדים‪.‬‬
‫חובתו של המנתח היתה להאזין לקולות המוניטור ע"מ לוודא שהוא‬
‫ממשיך לנתח אדם חי ולא מחוסר חיים‪ .‬אם הוא לא עושה כן הוא‬
‫מתרשל‪.‬‬
‫המנתח שלא עשה כן הורשע בעבירה של מעשה פזיזות ורשלנות‪.‬‬
‫פ (תא) ‪ 40016/07‬מ"י נ' אסותא ואח'‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החלת נורמות רטרוספקטיבית‬
‫בשנת ‪ 1986‬נולד ערן סידי עם חסר של כף יד ימין‪.‬‬
‫בשנת ‪ 1997‬הגישה משפחת סידי תביעה נגד הגיניקולוג שביצע‬
‫לאם בדיקת אולטרה סאונד שגרתית במהלך ההריון‪ ,‬בטענה של‬
‫רשלנות באי אבחון חסר כף היד‪.‬‬
‫ביהמ"ש המחוזי פסק כי לא היתה רשלנות בביצוע הבדיקה‪ ,‬שכן‬
‫בשנה הנדונה בדיקת האולטרה סאונד הבסיסית לא כללה סקירת‬
‫גפיים ודחה את התביעה‪.‬‬
‫לעומת זאת ביהמ"ש העליון שדן בערעור על התביעה קבע‬
‫בשנת ‪ 2005‬כי חלה חובה על הרופא הבודק בשנת ‪!!! 1986‬‬
‫ליידע את האישה על מגבלות הבדיקה ועל האפשרות לבצע‬
‫בדיקת אולטרה סאונד מורחבת במסגרת הפרקטיקה הפרטית‪...‬‬
‫ע"א ‪ 4960/04‬סידי‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החלת נורמות רטרוספקטיבית ‪2 -‬‬
‫ילדה נולדה בשנת ‪ 1995‬כשהיא סובלת מתסמונת ‪ X‬שביר‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע כי בתקופה הרלבנטית הבדיקה טרם הומלצה ע"י הגורמים‬
‫המקצועיים ושליחת הנשים לביצועה בוודאי שלא היתה פרקטיקה מחייבת‬
‫את הרופא הסביר‪.‬‬
‫ואולם ביהמ"ש קבע כי מאחר שבמאמרים שפורסמו עובר לשנת ‪1994‬‬
‫מוזכרות בדיקות המבוצעות לאוכלוסייה בעלת סיכון נמוך לצרכי מחקר או‬
‫לצרכים אחרים‪ ,‬היה על רופא סביר הקורא את המאמרים הללו להסיק כי‬
‫"בדיקות סקר" לגילוי הנשאות קיימות גם אם ביצוען עדיין אינו מומלץ‪.‬‬
‫הבדיקה היתה קיימת במועד הרלבנטי ויש לייחס להורים בהתאם להלכת‬
‫סידי ציפייה סבירה כי קיומה יגולה להם ולכן הרופא התרשל בכך שלא ידע‬
‫על קומה ולא גילה להורים על קיומה‪.‬‬
‫הקופה אחראית לכך שלא הפיצה בקרב רופאיה את האפשרות לביצוע‬
‫בדיקה לגילוי הנשאות לתסמונת ‪ X‬שביר גם לנשים ללא כל אינדיקציה‪.‬‬
‫א (ים)‪ 5416/03‬שיר סגל‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"כלל ‪ 30‬הדקות" – ‪OUT‬‬
‫השאלה היא מהו פרק הזמן הסביר לביצוע ניתוח קיסרי ?‬
‫פרק הזמן של ‪ 15‬דקות לבצוע ניתוח קיסרי הוא פרק זמן‬
‫אפשרי וראוי כאשר חדר הניתוח פנוי וכל הצוות זמין‪ ...‬יש‬
‫להשלים‪ ,‬חרף העובדה שהדבר אינו רצוי‪ ,‬גם עם חלוף פרק‬
‫זמן ארוך יותר של כ‪ 25-30 -‬דק' עד לניתוח‪ .‬אולם שיהוי כזה‬
‫בביצוע הניתוח‪ ,‬כדי שיתקבל כשיהוי סביר‪ ,‬מחייב מתן הסבר‪,‬‬
‫המבוסס על נסיבותיו המיוחדות של המקרה הנדון‪ ,‬ועל כך‬
‫שבפועל נעשו מאמצים סבירים לקצר פרק זמן זה דבר שלא‬
‫הסתייע באותן נסיבות‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"כלל ‪ 15‬הדקות" – ‪IN‬‬
‫במקרה שלפנינו‪ ,‬לא ניתן הסבר המצדיק התמשכותו של פרק‬
‫הזמן שחלף בין קבלת ההחלטה על ביצוע הניתוח לבין הביצוע‬
‫בפועל‪.‬‬
‫במקרה שלפנינו נפל שיהוי בלתי מוצדק של כ‪ 6 -‬דקות גם‬
‫בהתמשכות פרק הזמן ממועד קבלת ההחלטה על הניתוח ועד‬
‫לביצועו‪ .‬מכאן‪ ,‬שבסה"כ נפל במקרה זה שיהוי בלתי מוצדק‬
‫בביצוע הניתוח הקיסרי‪ ,‬העולה כדי רשלנות‪ ,‬של ‪31-33‬‬
‫דקות‪ ,‬ולמצער שיהוי של ‪ 21‬דקות‪.‬‬
‫א (ים) ‪ 8005/06‬ב‪.‬ר‪ .‬נ' בי"ח מאיר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית –‬
‫סטנדרט המומחה הטוב‬

‫על הרופא להשתמש ברמת ידע‪ ,‬כשרון ואיכפתיות‪,‬‬
‫הקיימת ומופעלת ע"י רופאים ברמה מקצועית טובה‬
‫ולא ממוצעת‪.‬‬
‫כאשר מדובר ברופא הטוען לכישורים מיוחדים ולהיותו‬
‫מומחה‪ ,‬הרמה הנדרשת ממנו היא בהתאם לכך‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית –‬
‫"המתמחה חשוד"‬
‫אישה שעברה ניתוח קיסרי אלקטיבי בהרדמה ספינלית‪,‬‬
‫נותרה עם נזק לשורשי העצב הפירוניאלי‪ ,‬נזק זה יוחס‬
‫לפגיעה במהלך ההרדמה‪.‬‬
‫וכך אמר ביהמ"ש על המרדים שהיה מתמחה ותיק בעת‬
‫הניתוח‪":‬רף המומחיות הרשמית של הנתבע שהוא נמוך‬
‫לטעמי‪ ,‬גם אם הוא בעל ניסיון מעשי רב‪ ,‬יש בו כדי ליצור‬
‫חיזוק לטענות התובעת וספק באשר לביצועה הנאות של‬
‫ההרדמה "‬
‫‪...‬‬
‫ת"א ‪ 072682/99‬פני אלמליח‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החלת כלל הדבר מדבר בעדו‬
‫בתי‪-‬המשפט מחילים את כלל "הדבר מדבר בעדו" באופן‬
‫"ליברלי" ומעבירים את נטל השכנוע מכתפי התובעים אל‬
‫כתפי הנתבעים להוכיח שלא היתה רשלנות מצידם‪.‬‬
‫התנאים להחלת הכלל (ס' ‪ 41‬לפקודת הנזיקין)‪:‬‬
‫ התובע לא ידע ולא יכול היה לדעת על הנסיבות שהביאו‬‫לידי הנזק‬
‫ הנזק נגרם על‪-‬ידי נכס בשליטת המזיק‬‫ המקרה מתיישב יותר עם המסקנה שהיתה רשלנות‬‫מאשר עם העדרה‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בסיבוכים נדירים‬
‫אישה הרה עברה דיקור מי שפיר בשבוע ‪ 18‬להריונה‪ ,‬אשר‬
‫הסתבך בזיהום תוך רחמי‪ ,‬שהוביל לספסיס סוער ולמותה‬
‫של האישה‪.‬‬
‫ועדת בדיקה של משרד הבריאות לא מצאה התרשלות‬
‫בטיפול במנוחה מצד גורם רפואי כלשהו‪.‬‬
‫בעלה וילדיה של המנוחה הגישו תביעה נגד הרופא המטפל‬
‫שביצע את הדיקור בטענה שהדיקור נעשה באופן רשלני‪,‬‬
‫ללא ניקוי מתאים של איזור הבטן בו בוצעה הדקירה‬
‫וכתוצאה מכך נגרם הזיהום שהוביל למותה‪.‬‬
‫לא הוגשה חוו"ד מטעם התובעים לתמיכה בטענותיהם‪ ,‬והם‬
‫בקשו להחיל את הכלל של "הדבר מדבר בעדו"‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בסיבוכים נדירים‬
‫ביהמש פסק כי "מהעדויות שנשמעו בבית המשפט ומחומר‬
‫הראיות שהובא‪ ,‬ניתן לקבוע כי השימוש בחומר החיטוי‬
‫פולידין ואלכוהול היה נפוץ ומקובל לצורך עריכת הדיקור‬
‫וכי הנתבעים פעלו על‪-‬פי הנהוג והמקובל בכגון דא‪ ...‬ואין‬
‫לבוא לנתבעים בטרוניה באשר לפרקטיקה בה נהגו"‬
‫ואולם העובדה ‪ -‬שמדובר בתוצאה נדירה ובלתי צפוייה‬
‫למדי של דיקור מי שפיר שגרם לזיהום חריף ברחם‬
‫האשה ומותה עקב כך ‪ -‬תומכת בתחולת הכלל של הדבר‬
‫מדבר בעדו‪ .‬זה מצביע יותר על קיומה של התרשלות מאשר‬
‫על העדרה‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בסיבוכים נדירים‬
‫אף כי התובעים לא הוכיחו את הסיבה הממשית והישירה לזיהום‬
‫בגופה של המנוחה ולמותה כתוצאה מכך‪ ,‬שוכנעתי – על‪-‬פי מאזן‬
‫ההסתברויות במשפט האזרחי – כי ההסתברות שהיא נפטרה עקב‬
‫רשלנותם הרפואית של הנתבעים עולה על ההסתברות כי הפגיעה‬
‫לא היתה תוצאה של התרשלות כזו‪.‬‬
‫נטל השכנוע בדבר העדר התרשלות עבר לכתפי הנתבעים‬
‫ומשהם לא עמדו בו – דין התביעה להתקבל‪.‬‬
‫נקבע שהרופא שביצע את הדיקור אחראי ברשלנות משום שלא‬
‫הרים את הנטל להסביר באיזה מנגנון אירע הזיהום שלא‬
‫באחריותו‪.‬‬
‫א (ת"א) ‪ 89/96‬עזבון המנוחה ג'ומאנה מראר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשומות רפואיות – כלל "הנזק הראייתי"‬

‫"מקום שצריך להיעשות רישום רפואי וזה לא נעשה‪ ,‬ולא‬
‫ניתן הסבר מניח את הדעת למחדל זה‪ ,‬יועבר נטל ההוכחה‬
‫בדבר העובדות השנויות במחלוקת‪ ,‬שיכלו להתבהר מתוך‬
‫הרישום‪ ,‬אל כתפי הרופא או המוסד‪ ,‬שבמסגרתו ניתנו‬
‫השירותים הרפואיים‪".‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫נתונים על העברת נטל הראיה –‬

‫דו"ח ועדת שפניץ‬

‫נראה שנושא הרשומה הרפואית‪ ,‬ליקוי בה או היעדרה הוא‬
‫בעל השלכות מרכזיות בתחום תביעות הרשלנות הרפואית‪,‬‬
‫היכול לעיתים להשפיע באופן מהותי על תוצאת הדיון‬
‫בתביעה‪.‬‬
‫בשני שליש מן המקרים בהם העביר בית‪-‬המשפט את הנטל‬
‫מכתפי התובעים אל כתפי הנתבעים‪ ,‬בשל ליקוי ברשומה‬
‫הרפואית‪ ,‬הם לא הצליחו להתמודד עמו ולהרים אותו‪,‬‬
‫ונקבעה אחריות של המטפלים לנזקם של התובעים‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫התובע יליד ‪ 1939‬אושפז עקב אוטם שריר הלב‪.‬‬
‫בוצע צינתור שבמהלכו הוזרק חומר ניגוד מסוג‬
‫אורוגרפין‪.‬‬
‫סמוך לאחר ההזרקה התלונן התובע על הרגשה‬
‫לא טובה‪ .‬תוך שתי דקות היתה ירידה בלחץ‬
‫הדם‪ ,‬פרפור חדרים ואיבוד הכרה‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)2‬‬

‫האבחנה – שוק אנפילקטי עקב רגישות ליוד‪.‬‬
‫החלה פעולת החייאה אליה הצטרפו רופאים‬
‫בכירים וביניהם מנהל המחלקה הקרדיולוגית‬
‫ומנהל יחידת הצינתורים‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)3‬‬

‫פעולות ההחייאה כללו‪ :‬עיסוי חזה‪ ,‬מכות‬
‫חשמל‪ ,‬החדרת קוצב לב זמני והזלפת‬
‫תרופות שונות‪.‬‬
‫רק בחלוף כ‪ 40 -‬דקות חזר הלב לתפקד‪,‬‬
‫אלא שבזמן זה נגרם נזק מוחי קשה והתובע‬
‫נותר במצב וגטטיבי‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)4‬‬

‫נקבע כי לא היתה רשלנות בטיפול שקיבל התובע‬
‫עד שלב ההחייאה‪.‬‬
‫השאלה במחלוקת היתה האם ההחייאה בוצעה‬
‫בסבירות ובמיומנות‪.‬‬
‫עיון בכל הרישומים וסיכום הראיות בעניין זה‬
‫מעלה מספר בעיות; פרט לרישום הטכנאית על‬
‫מתן לידוקאין‪ ,‬אין רישום ישיר כלשהו על מצב‬
‫התובע במהלך המשבר‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)5‬‬

‫אין חולק כי מדובר באירוע קשה גם‬
‫לצוות הרפואי וניתן להבין כי הצוות דאג‬
‫קודם כל לטיפול בתובע ופחות לביצוע‬
‫רישומים‪ ,‬אולם מהנתונים עולה כי‬
‫חסרים רישומים וחלקם לא מדויקים או‬
‫לא ברורים דיים‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)6‬‬

‫התוצאה המעשית היא כי הרישום הלקוי‬
‫נזקף לחובת הנתבע ברשלנות רישומית‬
‫ונטל ההוכחה כי אין התרשלות של‬
‫הנתבע בעצם הטיפול הינו על הנתבע‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)7‬‬

‫הסברי הנתבע‪ ,‬לפיהם הצוות הרפואי היה שקוע כולו‬
‫בהחייאה ולכן אין לצפות ואין לדרוש תשומת לב‬
‫לרישום‪ ,‬הינם הסברים שובי לב אך אינם הסברים‬
‫מלאים‪.‬‬
‫הרשלנות הרישומית שפורטה לעיל שללה מהתובע את‬
‫היכולת לבודד חלק מהתהליך ולברר כראוי האם‬
‫במהלך ההחייאה היו נתונים שאיפשרו טיפול אחר או‬
‫אבחנה אחרת‪ .‬איננו יודעים מה סדר מתן כמות כה‬
‫גדולה של אדרנלין‪ ,‬ומה היו התגובות לכך‪...‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)8‬‬

‫אם היו רישומים ראויים בזמן ההחייאה‪ ,‬הן‬
‫על סדר התרופות וכמותן והן על לחצי דם‪,‬‬
‫יתכן והיו בידי התובע כלים טובים יותר‬
‫להראות כי במהלך החייאה כה ארוכה היה‬
‫אפשר לנקוט דרכים נוספות‪.‬‬
‫נקבע כי הנתבעים אחראים ל‪ 30% -‬מן הנזק‬
‫של התובע‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל הראייתי בשל אי ביצוע בדיקה‬

‫אישה הרה בהריון ראשון (לאחר ‪ 3‬שנים של טיפולי‬
‫עקרות) הגיעה לבי"ח בשבוע ה‪ 31 -‬להריון לאחר שחשה‬
‫ברע‪ .‬בביה"ח אובחנה הפרדות שיליה ומוות תוך רחמי‪,‬‬
‫על רקע רעלת הריון‪.‬‬
‫השאלה במחלוקת היתה האם הפרדות השיליה היתה‬
‫פתאומית או שהגיניקולוג אצלו ביקרה בבוקר אותו יום‪,‬‬
‫היה יכול כבר אז‪ ,‬לאבחן הפרדות שיליה‪ ,‬לשלוח אותה‬
‫בדחיפות לחדר לידה ולמנוע מוות תוך רחמי‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל הראייתי בשל אי ביצוע בדיקה‬

‫כיוון שהרופא לא ערך בדיקה של רגישות הבטן בעת הביקור של‬
‫האישה אצלו‪ ,‬קבע ביהמ"ש כי הוא גרם בכך נזק ראייתי לתובעת‬
‫כי נמנע ממנה להוכיח כי כבר באותה עת סבלה מהפרדות‬
‫שיליה‪...‬‬
‫לאור זאת הועבר הנטל אל הרופא לשכנע‪ ,‬כי באותו שלב בו נמנע‬
‫מלבצע את הבדיקה‪ ,‬לא סבלה האישה מבטן רגישה ולא היתה‬
‫שרויה בתהליך של הפרדות שיליה‪.‬‬
‫הרופא לא הצליח לעמוד בנטל זה ולכן נקבע כי הוא אחראי למות‬
‫העובר‪...‬‬
‫ע"א ‪ 9328/02‬לאה מאיר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"קשר סיבתי נסיבתי"‬
‫הוריה של פגה שנולדה בשבוע ‪ 29‬להריון בעקבות‬
‫הפרדות שליה‪ ,‬הגישו תביעה נגד ביה"ח‪ ,‬בטענה שהיה‬
‫איחור בביצוע ניתוח קיסרי לאם וכתוצאה מכך סובלת‬
‫הילדה משיתוק מוחין ופיגור שכלי‪.‬‬
‫התביעה הסתמכה על חוו"ד גניקולוגית בלבד ואילו‬
‫ההגנה הסתמכה על חוו"ד של נוירופדיאטר ונאונטולוג‬
‫ששללו קשר סיבתי בין הנזקים לבין העיכוב בביצוע‬
‫הניתוח הקיסרי וקבעו כי יש לשייכם לנזקי הפגות‬
‫בלבד‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"קשר סיבתי נסיבתי"‬
‫ביהמ"ש קבע כי קיים קשר "סיבתי נסיבתי" בין‬
‫התרשלות הרופאים שהתעכבו בביצוע הניתוח הקיסרי‪,‬‬
‫לבין הנזק שנגרם לפגה ולפיכך הטיל אחריות על‬
‫ביה"ח לפצות אותה על ‪ 40%‬מן הנזק שלה‪.‬‬
‫ביהמ"ש העליון אישר את פסה"ד המחוזי וקבע כי‬
‫לבימ"ש יש שיקול דעת לקבוע כי קיים קשר "סיבתי‬
‫נסיבתי" ואת שיעור האחריות ההסתברותי לנזק‬
‫(הפיצוי הופחת ל‪ 20% -‬מן הנזק)‪.‬‬
‫פס"ד מלול עדן‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫דרישות ההסבר בנסיבות מיוחדות‬

‫“ייתכנו מקרים בהם לסיכונים בעלי הסתברות נמוכה‬
‫תהיה משמעות מיוחדת לחולה הספציפי‪ .‬במקרה‬
‫כזה‪ ,‬למרות האחוז הנמוך יכללו אותם סיכונים‬
‫בתחום המידע המהותי הנדרש לחולה לשם החלטה‬
‫מושכלת אם לעבור את הטיפול הרפואי”‪.‬‬

‫ת”א (י‪-‬ם) ‪1109/97‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רף ההסבר בניתוחים אלקטיביים‬

‫"ההסבר הנדרש לקבלת הסכמה מדעת לניתוח‬
‫אלקטיבי – שאף בלעדיו ניתן לקיים אורח חיים‬
‫רגיל – נכלל ברף העליון של חובת הגילוי‪ ,‬והוא‬
‫כולל‪ ,‬בנוסף להתייחסות לסיכויי ההצלחה גם מתן‬
‫הזהרה מפני הסיבוכים האפשריים‪ ...‬גם אם‬
‫סיבוכים אלו נדירים‪".‬‬
‫ע"א ‪6153/97‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רף ההסבר בניתוחים אלקטיביים ‪-‬‬

‫‪RSD‬‬

‫"בענייננו מדובר בסיבוך המתרחש בקרב ‪0.5% - 0.3%‬‬
‫מהניתוחים – גם אם שיעור זה אינו גבוה‪ ,‬הרי מדובר בסיבוך‬
‫חמור‪ ,‬העלול לגרום להפיכתה של הגפה לחסרת כל תפקוד‪ ...‬כיוון‬
‫שמדובר בניתוח אלקטיבי חובת ההסבר נמצאת ברף העליון‪ .‬סיכון‬
‫‪ RSD‬הינו בגדר המידע שהתובע היה רשאי לצפות‪ ,‬באורח סביר‪,‬‬
‫כי יגולה לו‪ ,‬כדי שיוכל לשקלו במסגרת גיבוש דעתו לעניין‬
‫הסכמתו לטיפול הרפואי‪"...‬‬

‫ת"א ‪ 920/99‬יצחק נ' שע"צ‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רף ההסבר ברפואה פרטית‬

‫"רפואה פרטית בה קיים ניגוד עניינים מובנה בין‬
‫השאיפה המסחרית להרבות בניתוחים לבין‬
‫האינטרס של המטופל‪ ,‬כדי להקהות את עוקצו של‬
‫ניגוד העניינים יש להעמיד את המטופל על הסיכונים‬
‫והסיכויים שבניתוח המוצע לרבות החלופה שלא‬
‫לבצע כלל ניתוח סיכוייה וסיכוניה‪".‬‬
‫ע"א ‪6153/97‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫חובת ההסבר על טיפולים מחוץ לסל‬
‫בנסיבות מתאימות עשוי להיווצר צורך ליידע את המטופל לגבי‬
‫אפשרות טיפול המוצעת רק במסגרת הרפואה הפרטית ואולי אף‬
‫במסגרת שירותי רפואה מעבר לים‪ .‬כך יש לעשות‪ ,‬אכן‪,‬‬
‫כשמדובר בטיפול או בתרופה שעשויים לסייע לחולה ואינם‬
‫זמינים ברפואה הציבורית בארץ‪.‬‬
‫כשחולה אובחן כסובל ממחלה מסויימת‪ ,‬וישנה תרופה שאינה‬
‫מצויה ב"סל" – מקובל עלי שעל הרופא ליידע את החולה בדבר‬
‫קיומה של התרופה‪.‬‬
‫עליו להשאיר להחלטתו של החולה את השאלה אם לרכוש את‬
‫התרופה מכספו אם לאו‪ .‬שאלה זו כרוכה לא אחת באפשרויות‬
‫הכספיות של החולה וגם בפער בין ההשפעה של התרופה‬
‫שב"סל" לזו שאינה נמצאת בו‪ ,‬על הרופא לספק את המידע‬
‫הנדרש‪ ,‬והחולה‪ -‬יחליט‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ע"א ‪ 4960/04‬סידי‬

‫פגיעה באוטונומיה – פיצוי ללא נזק‬

‫אישה אושפזה בבית חולים לניתוח אורטופדי בשל‬
‫דפורמציה ברגל‪ .‬בסופו של דבר‪ ,‬במקום ניתוח לתיקון‬
‫הדפורמציה עברה ביופסיה בכתף בשל ממצא ידוע בכתף‬
‫שנחשד להיות גידול ממאיר‪ .‬בעקבות הביופסיה נותרה עם‬
‫מגבלה קשה בתפקוד הכתף‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פגיעה באוטונומיה‬
‫המטופלת טענה כי לא הוסברו לה הסיכונים הכרוכים‬
‫בביופסיה ולפיכך לא נתנה הסכמה מדעת לביצוע הפעולה‪.‬‬
‫נקבע כי גם לו היו נפרשים בפניה הסיכונים היתה נותנת‬
‫הסכמתה לביופסיה בשל הסיכון הממשי שמדובר בגידול‬
‫ממאיר‪.‬‬
‫למרות זאת נפסק כי היתה פגיעה באוטונומיה שלה והיא‬
‫זכאית לפיצוי כספי‪...‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פגיעה באוטונומיה‬

‫“ההכרה בזכותו של החולה לפיצוי על‬
‫הפגיעה באוטונומיה שלו‪ ,‬מקום בו הופרה‬
‫חובה זו‪ ,‬עשויה לתרום לכך שחובה זו‬
‫תקוים הלכה למעשה”‪.‬‬
‫ע”א ‪ 2781/03‬מיאסה עלי דעקה‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות בפגיעה באוטונומיה‬

‫הפרת חובת הזהירות ‪ -‬אי מתן הסברים‬
‫למטופלים לפני ביצוע טיפולים‬
‫נזק ‪ -‬פגיעה באוטונומיה של המטופל‬
‫קשר סיבתי ‪ -‬בין אי מתן ההסברים לבין‬
‫עוצם ההפתעה מן הסיבוך שהתרחש‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫משמעות העדרו של טופס הסכמה ייעודי‬
‫ניתוח סימפטקטומי (נגד הזעת יתר)‪ ,‬שבוצע בשנת ‪ 1999‬והסתבך‬
‫בהזעת יתר פיצויית‪.‬‬
‫המטופל הגיש תביעה בטענה שלא הוזהר מפני הסיבוך האמור‪.‬‬
‫התובע הוחתם על טופס הסכמה סטנדרטי (לא ייעודי)‪ ,‬משום שעד‬
‫השנה האמורה לא פותח טופס ייעודי מתאים‪.‬‬
‫הרופא המנתח רשם בגיליון כי הוסברו הסיכונים הכרוכים בפעולה‬
‫והעיד בבימ"ש כי הוא מסביר לכל המטופלים‪ ,‬ללא יוצא מן הכלל‪,‬‬
‫כי הבעיה עם הניתוח היא שבמקרים רבים מאוד‪ ,‬למעלה מ‪50% -‬‬
‫מופיעה הזעה פיצויית‪ ,‬וב‪ 2-3% -‬מן המקרים ההזעה הפיצויית‬
‫יכולה להיות משמעותית ביותר‪.‬‬
‫סטודנטית שהועסקה במרפאתו של הרופא ונכחה בזמן שקיבל‬
‫חולים אישרה את עדותו בעניין ההסברים‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫חוק זכויות‬

‫החולה‪ ,‬התשנ”ו‪1996-‬‬

‫סעיף ‪ :14‬אופן מתן הסכמה מדעת‬

‫(א)‬

‫‪.....‬‬

‫(ב)‬

‫הסכמה מדעת לטיפול רפואי המנוי בתוספת תינתן‬
‫במסמך בכתב‪ ,‬שיכלול את תמצית ההסבר שניתן‬
‫למטופל‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫חוק זכויות‬

‫החולה‪ ,‬התשנ”ו‪1996-‬‬

‫תוספת‬
‫(סעיפים ‪)15 ,14‬‬
‫(‪ )1‬ניתוחים‪ ,‬למעט כירורגיה זעירה‪.‬‬
‫(‪ )2‬צינתורים של כלי דם‪.‬‬
‫(‪ )3‬דיאליזה‪.‬‬
‫(‪ )4‬טיפול בקרינה מייננת (רדיותרפיה)‪.‬‬
‫(‪ )5‬טיפולי הפריה חוץ‪-‬גופית‪.‬‬
‫(‪ )6‬כימותרפיה לטיפול בתהליכים ממאירים‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בהעדר טופס הסכמה ייעודי‬
‫נקבע (בערעור) כי נוכח הוראות חוק זכויות החולה אין די בטפסים הערוכים‬
‫על פי תקנות בריאות העם (טופסי הסכמה)‪ ,‬התשמ"ד‪. 1984-‬‬
‫ככל הנראה המערכת הרפואית התאימה עצמה להוראות אלה באיחור מסויים‪,‬‬
‫ובמועד הרלוונטי (‪ )1999‬עדיין נעשה שימוש בטפסים הישנים‪ ,‬תוך הפרת‬
‫הוראת החוק‪.‬‬
‫אין לשלול את האפשרות‪ ,‬לפיה הפרת החובה לעגן את הסכמת המטופל‬
‫במסמך בכתב שיכלול את "תמצית ההסבר שניתן למטופל"‪ ,‬שוללת‪ ,‬מניה‬
‫וביה‪ ,‬את האפשרות שאכן מדובר ב"הסכמה מדעת"‪.‬‬
‫דרישת הכתב בחוק היא "דרישה מהותית" ובהעדרו של טופס הסכמה מדעת‬
‫ערוך כדין‪ ,‬יש לקבוע‪ ,‬למצער‪ ,‬כי במקרה של מחלוקת‪ ,‬המטפל הוא זה‬
‫שצריך להוכיח קיומה של הסכמה זו‪.‬‬
‫ע"א ‪ 6299/05‬צורף‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ומה הדין כשיש טופס חתום ?!‬

‫נולדה‬

‫בשנת ‪1998‬‬
‫(מיקרופטלמיה)‪.‬‬
‫בשבוע ‪ 21‬להריון בוצעה לאם בדיקת אולטרה‪-‬סאונד בסיסית‬
‫במסגרת הקופה שנמצאה תקינה‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע כי לא ניתן לגלות את המום במסגרת בדיקה בסיסית‬
‫אך יש אפשרות לגלות זאת בבדיקה מורחבת‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע כי היה מדובר בהריון שלא בסיכון גבוה ולא היה‬
‫מקום לביצוע סקירה מורחבת‪/‬מכוונת‪.‬‬
‫האם חתמה על טופס בקשה לביצוע בדיקת על‪-‬קול לפיה היא‬
‫מודעת לכך שמדובר בבדיקה בסיסית וכי באפשרותה לבצע‬
‫בדיקה מורחבת באופן פרטי‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תינוקת‬

‫כשהיא‬

‫סובלת‬

‫מעיוורון‬

‫חתימה ללא הסבר – לאו הסכמה היא‬
‫ביהמ"ש קבע כי הרופאים הסבירו לאם כי הבדיקה אותה היא עומדת לבצע‬
‫היא בדיקה בסיסית וכי קיימת בדיקה משוכללת יותר אותה ניתן לבצע באופן‬
‫פרטי ואולם בכך לא די‪.‬‬
‫האם לא הבינה לאשורה את האבחנה בין הבדיקה הבסיסית והמורחבת ואם‬
‫היתה מבינה היתה בוחרת לבצע את הבדיקה על חשבונה‪ .‬יש כשל בשרשרת‬
‫המידע אשר נמסר לאם‪.‬‬

‫לא די בקיומה של פרקטיקה לפיה מיידעים את האישה כי קיימת‬
‫בדיקה מורחבת‪ ,‬העדר הנחיות ברורות ונהלים מוגדרים באשר‬
‫להיקף המידע שיש למסור למטופלת לעניין אפשרותה לבצע‬
‫בדיקה מורחבת ‪...‬ואי מתן הסבר הולם בטרם ביצוע הבדיקה‬
‫הבסיסית הינם בגדר נוהל בלתי סביר‪...‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תוצאות הערעור‬
‫המלצת ביהמ"ש‪:‬‬

‫לאור קשיים שהתגלעו בהכרעת בימ"ש קמא בשאלת‬
‫החבות ולאור זאת שבימ"ש קמא הכריע בפסק דינו‬
‫בסוגיות שלא היו בחזית הדיון יבוטל פסק דינו של‬
‫בימ"ש קמא והסכום אשר שולם לתובעים יישאר בידם‪.‬‬

‫התובעים הסכימו להצעת ביהמ"ש שמשמעותה‬
‫שפסה"ד מבוטל‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ההחמרה השיפוטית –‬
‫הנזק הממוני‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫הלכת "השנים האבודות" –‬
‫עזבון אטינגר ז"ל‬

‫פס"ד תקדימי ניתן‪ ,‬במרץ ‪ ,2004‬על‪-‬ידי בית‪-‬המשפט העליון‬
‫בהרכב של חמישה שופטים בתביעת עזבון של קטין‪ ,‬אשר הלך‬
‫לעולמו בגיל ‪ ,12‬כתוצאה מנפילה לבור בעת משחק עם חבר‪,‬‬
‫בעיר העתיקה בירושלים‬
‫עזבון של קטין אשר הלך לעולמו כתוצאה מרשלנות‪ ,‬זכאי לפיצוי‬
‫בגין הפסד כושר השתכרות ב"שנים האבודות"‪ ,‬בהן לא זכה‬
‫לחיות ולהתפרנס‬
‫זכות דומה קיימת גם לעזבון של בגיר שהלך לעולמו בגיל‬
‫העבודה‬
‫נפגע אשר קוצרה תוחלת חייו כתוצאה מרשלנות זכאי מעתה‬
‫לפיצוי בגין הפסד ההשתכרות שלו ב"שנים האבודות"‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"השנים האבודות" – ההשלכות הכספיות‬
‫נקבע כי חישוב הפסד ההשתכרות ב"שנים האבודות" יהיה מבוסס‬
‫על ‪ 30%‬מן השכר הממוצע במשק (בתקופה מגיל ‪18-21‬‬
‫החישוב הוא ‪ 70%‬מן הסכום האמור)‪.‬‬
‫ההנחה המובלעת היא כי ניתן לחסוך ‪ ₪ 2400‬מתוך ‪₪ 8000‬‬
‫בחודש !!!!!‬
‫בתביעת יורשים שהם גם תלויים ‪ ,‬נקבע כי יש ליורשים זכאות‬
‫לקבל פיצוי בגין ראשי נזק שנמצאים מחוץ לתחום החפיפה (כאב‬
‫וסבל וקיצור תוחלת חיים וכ"ו)‬
‫חישוב הפסד ההשתכרות בשנים האבודות‪ ,‬כולל גם חישוב הפסדי‬
‫פנסיה‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫הגידול בפיצוי הכספי‬
‫יולדת לאחר ‪ 3‬שנות טיפולי הפריה בהריון ראשון‪,‬‬
‫נשלחה "להסתובב" כדי לזרז לידה ושבה עם עובר מת‪.‬‬
‫בימ"ש המחוזי קבע אחריות ופסק לאם פיצוי של‬
‫‪ ₪ 300,000‬בגין כאב וסבל‪.‬‬
‫ביהמ"ש העליון קבע כי מגיע פיצוי גם לאב בגין כאב‬
‫וסבל שלו בסכום נוסף של ‪.₪ 250,000‬‬
‫סטיה מהלכה קודמת שחייבה נזק נפשי חמור "בניזוק‬
‫משני" שעולה כדי מחלת נפש או הפרעת נפש הגורמת‬
‫נכות ממשית‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פס"ד לבנה לוי‬

‫הגידול בסכומי הפיצוי‬
‫צעירה שנולדה בשנת ‪ 1985‬כשהיא סובלת משיתוק ביד שמאל‬
‫כתוצאה מפגיעה במקלעת העצבים הברכיאלית‪ ,‬הגישה בשנת‬
‫‪ 2006‬תביעה נגד ביה"ח בו נולדה בטענה של רשלנות בלידה‪.‬‬
‫בינתיים סיימה התובעת לימודי משפטים ומנהל עסקים ובמהלך‬
‫המשפט עשתה התמחות במשפטים‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע שיש אחריות לביה"ח ופסק לה פיצוי גלובלי בגין‬
‫הפסד השתכרות בסך של ‪ ₪ 800,000‬ובנוסף ‪ ₪ 600,000‬כאב‬
‫וסבל‪ ₪ 1,000,000 ,‬עזרת צד ג' ו‪ ₪ 85,000 -‬הוצאות ‪....‬‬

‫א (ים) ‪8363/06‬פדילה נ' בי"ח מאיר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"ועדת שפניץ" – אין מקום להגביל בחוק את‬
‫הפיצוי לתובעים בגין רשלנות רפואית‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫לאן מועדות פנינו?‬

‫‪ ‬המשך החמרה שיפוטית ?‬
‫‪ ‬התמתנות והתייצבות ?‬
‫‪ ‬התערבות חקיקתית ?‬
‫ימים יגידו‪....‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תודה !‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬


Slide 48

‫עדכונים בפסיקת בתי‪-‬המשפט‬
‫בתביעות רשלנות רפואית‬
‫עו"ד טליה חלמיש‪-‬שני‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬
‫מקבוצת מדנס‬
‫מאי ‪2009‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תמונת המצב‬
‫בשנים האחרונות אנו עדים לעליה ניכרת של ההוצאה‬
‫בגין תביעות אחריות מקצועית בתחום הרפואה‪.‬‬
‫העליה נובעת בעיקר מ"אינפלציה שיפוטית" שהביאה‬
‫לגידול ניכר בפיצויים המשולמים לתובעים‪.‬‬
‫התשלומים השנתיים בתביעות הרשלנות הרפואית‪ ,‬גדלו‬
‫בעשור האחרון ב‪.700% -‬‬
‫במקביל גדלו הפרמיות בצורה דרמטית והכיסויים‬
‫הוגבלו‪.‬‬
‫מוסדות רפואיים ורופאים פרטיים העוסקים בתחומים‬
‫בסיכון גבוה (לידות‪ US ,‬מיילדותי‪ ,‬כירורגיה פלסטית‬
‫וכ"ו) נתקלים בקושי להשיג כיסוי ביטוחי‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫התפתחות התביעות בבימ"ש‬

‫‪1994 - 2008‬‬

‫‪1,200‬‬
‫‪1,100‬‬
‫‪1,000‬‬
‫‪900‬‬
‫‪800‬‬
‫‪700‬‬
‫‪600‬‬
‫‪500‬‬
‫‪400‬‬
‫‪300‬‬
‫‪200‬‬
‫‪100‬‬
‫‪0‬‬

‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫‪2002‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫‪1994‬‬

‫מדד גידול התשלומים‬

‫‪1995 - 2008‬‬

‫‪3100%‬‬
‫‪2800%‬‬
‫‪2500%‬‬
‫‪2200%‬‬
‫‪1900%‬‬

‫‪1600%‬‬
‫‪1300%‬‬
‫‪1000%‬‬
‫‪700%‬‬
‫‪400%‬‬
‫‪100%‬‬
‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫‪2002‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫התפתחות התביעות בבימ"ש‬
‫מיילדות וגינקולוגיה‬

‫‪240‬‬

‫‪210‬‬

‫‪180‬‬

‫‪150‬‬

‫‪120‬‬

‫‪90‬‬

‫‪60‬‬

‫‪30‬‬

‫‪0‬‬
‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2002‬‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫מדד גידול התשלומים‬
‫מיילדות וגינקולוגיה‬

‫‪11100%‬‬
‫‪10100%‬‬
‫‪9100%‬‬
‫‪8100%‬‬
‫‪7100%‬‬
‫‪6100%‬‬
‫‪5100%‬‬
‫‪4100%‬‬
‫‪3100%‬‬
‫‪2100%‬‬
‫‪1100%‬‬
‫‪100%‬‬

‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫‪2002‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫מקצועות קליניים מובילים בשיעור הסיכון‬
‫‪1991 - 2008‬‬
‫מיילדות‬
‫כירורגיה כללית‬

‫‪40%‬‬

‫קרדיולוגיה‬

‫שיעור הסיכון הכספי‬

‫‪35%‬‬
‫‪30%‬‬

‫רפואת שיניים‬

‫‪25%‬‬

‫אורטופדיה‬

‫‪20%‬‬

‫נוירוכירורגיה‬

‫‪15%‬‬
‫‪10%‬‬

‫גינקולוגיה‬

‫‪5%‬‬

‫אופטלמולוגיה‬

‫‪0%‬‬

‫‪18%‬‬

‫שיעור התיקים עם סיכון כספי‬

‫‪16%‬‬
‫‪14%‬‬
‫‪12%‬‬
‫‪10%‬‬
‫‪8%‬‬
‫‪6%‬‬
‫‪4%‬‬
‫‪2%‬‬
‫‪0%‬‬

‫* ‪ 3%‬ומעלה‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫דו"ח ועדת "שפניץ"‪-‬‬

‫הועדה הבין משרדית לבחינת הדרכים להקטנת ההוצאה‬
‫הציבורית בגין תביעות הרשלנות הרפואית‬

‫מסתמנת בפסיקה מגמה של הרחבת אחריותם של בעלי‬
‫מקצועות הרפואה והמוסדות הרפואיים – החל בסוגית‬
‫ההתרשלות (ירידת קרנה של הלכת הפרקטיקה‬
‫המקובלת)‪ ,‬המשך בסיבתיות (אובדן סיכויי החלמה)‬
‫וכלה בהרחבת העילות (רשלנות בגין הסכמה מדעת)‬
‫וראשי נזק (פגיעה באוטונומיה)‪.‬‬
‫מהנתונים עולה כי במשך השנים עלו סכומי הפיצויים‬
‫הממוצעים שנפסקו בתביעות רשלנות רפואית‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫הגידול בפיצוי הממוצע לתובעים‬
‫שנת תשלום‬
‫‪2004‬‬
‫‪2005‬‬
‫‪2006‬‬
‫‪2007‬‬
‫‪2008‬‬

‫תשלום ממוצע לתובע (בדולר)‬
‫‪21,872‬‬
‫‪33,700‬‬
‫‪34,935‬‬
‫‪44,839‬‬
‫‪62,374‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פיצוי עבור כאב וסבל ב– ‪ 100%‬נכות‬

‫‪1997-2008‬‬

‫‪1600000‬‬

‫‪1400000‬‬

‫‪1200000‬‬

‫‪1000000‬‬

‫‪800000‬‬

‫‪600000‬‬

‫‪400000‬‬

‫‪200000‬‬

‫‪0‬‬
‫‪2009‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2005‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2003‬‬

‫‪2001‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1997‬‬

‫פיצוי עבור מות קטינים (קיצור תוחלת חיים‪+‬כאב וסבל)‬
‫‪1998-2006‬‬
‫‪1800000‬‬

‫‪1600000‬‬

‫‪1400000‬‬

‫‪1200000‬‬

‫‪1000000‬‬

‫‪800000‬‬

‫‪600000‬‬

‫‪400000‬‬

‫‪200000‬‬

‫‪0‬‬
‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2002‬‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ההתפתחויות המשפטיות‬

‫עמדה סלחנית‬

‫עמדה ביקורתית‬

‫עמדה מחמירה‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫סלחנות שיפוטית‬

‫(‪)1961‬‬

‫"אשה‪ ...‬באה למחלקה הגינקולוגית לשם ניתוח קל‬
‫ברחמה ויצאה מהמחלקה שבעת יסורים ובעלת מום‬
‫לכל ימי חייה‪...‬‬
‫הטיפול אשר החולה קיבלה בבית החולים לא היה כפי‬
‫שצריך היה לצפותו מבעלי מקצוע מעולים וכן קרו תוך‬
‫כדי טיפול הזנחות וטעויות שונות‪ ,‬אשר הביאו לידי‬
‫תוצאות מעציבות במצב בריאותה‪...‬‬
‫רופא בשר ודם עשוי לטעות‪ ,‬ולא כל טעות מהווה‬
‫רשלנות‪"...‬‬

‫התביעה נדחתה‬
‫(ע"א ‪ 280/60‬פרדו נ' פלדמן‪ ,‬פד' (טו') ‪)1961‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫בקרה שיפוטית‬
‫עולם הרפואה אינו חסין מביקורת שיפוטית ומחשיפה של מעשי רשלנות‬
‫מקצועיים‪ .‬ביקורת זו היא אחת הערובות החשובות להקפדה על מתן טיפול‬
‫רפואי נאות‪.‬‬
‫לא כל טעות באבחנה או בטיפול‬
‫מצביעה בהכרח על רשלנות‪.‬‬
‫אחריות הרופאים‪ ,‬ברשלנות‬
‫אזרחית או פלילית‪ ,‬צריכה‬
‫להיקבע‪ ,‬רק אם הוכח שבנתוני‬
‫זמן אמת פעלו הרופאים‬
‫באי מיומנות מקצועית‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫בקרה שיפוטית – האם היא מקדמת את‬
? ‫בטיחות הטיפול‬
Most patient-safety experts continue to believe that the
threat of liability is the primary barrier to the
development of effective and comprehensive patient
safety programs in hospitals. I suggest, on the
contrary…that judicial recognition of an explicit “right
to safety” for hospital patients, with correlative duty of
hospitals to implement patient-safety measures can
become the primary motivator for the development of
systems to improve patient safety.
George J. Annas. J.D., NEJM 354;19 May11,2006
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫בקרה שיפוטית‬

‫‪‬‬
‫שיפור איכות הרפואה‬
‫הרשומה הרפואית‬
‫• רישום מפורט יותר‬
‫• שמירה על רשומות‬

‫תהליך הבקרה הרפואית‬
‫• ניהול סיכונים‬
‫• אבטחת איכות‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תקשורת עם מטופלים‬
‫• הסכמה מדעת‬
‫• גילוי נאות על תקלות‬

‫ניהול הטיפול הרפואי‬
‫• פרוטוקולים ונהלים‬
‫• הנחיות קליניות‬

‫החמרה שיפוטית‬

‫‪‬‬
‫רפואה מתגוננת‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬

‫ריבוי בדיקות וטיפולים מיותרים‬
‫יצירת מתח ביחסי מטפל‪-‬מטופל‬
‫הוצאות מוגברות לתשלום ביטוח‬
‫סגירת פעילויות בסיכון ביטוחי גבוה‬
‫קושי להשיג כיסוי ביטוחי‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית‬

‫(‪)1998‬‬

‫"חיובם של הרופא וקופת‬
‫חולים בדין הוא פרי של חוכמה‬
‫לאחר מעשה‪ .‬הרף שהוצב‬
‫לקביעת אחריותם‪ ,‬הוצב בגובה‬
‫כה רב‪ ,‬עד שלא רק הרופא‬
‫הסביר אינו יכול לעוברו‪ ,‬אלא‬
‫גם הרופא המומחה המובהק‬
‫ייכשל בכך"‪.‬‬
‫(השופטת שטרסברג‪-‬כהן בדעת מיעוט‬
‫ע"א ‪ 3709,3264/96‬קופ"ח נ' פלד ואח')‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית – ההנמקה‬
‫"אין להטיל את העומס הכלכלי של הטעות הרפואית‬
‫על החולה‪ ,‬אלא מן הראוי כי יוטל‪ ,‬עקרונית‪ ,‬על‬
‫הרופא בעל הטעות שממנו יפוזר ממילא על ציבור‬
‫רחב יותר באמצעות ביטוח האחריות המקצועית‪.‬‬
‫יתרה מזו‪ ,‬הטלת האחריות האישית על הרופא‪...‬‬
‫עשויה לעודד את מילוי החובה המקצועית‬
‫להתעדכנות בספרות המקצועית‪"...‬‬
‫(השופט אנגלרד ע"א ‪ 3709,3264/96‬קופ"ח נ' פלד ואח')‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ההחמרה השיפוטית –‬
‫שאלת האחריות‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"החמרת" האחריות של המטפלים‬
‫"פרקטיקה רצויה" במקום "פרקטיקה מצויה"‬
‫החלת נורמות התנהגות רטרוספקטיבית‪" -‬דרך עוקפת פרקטיקה‬
‫מקובלת"‬
‫מבחן "המומחה הטוב" במקום "הרופא הסביר"‬
‫החלת כלל "הדבר מדבר בעדו" במקרי סיבוכים נדירים‬
‫החלה מסיבית של "כלל הנזק הראייתי"‬
‫החלת אחריות במקרים של "קשר סיבתי נסיבתי"‬
‫קביעת חובות מוגברות בכל הנוגע להסברים למטופלים עובר‬
‫למתן לטיפולים רפואיים‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"פרקטיקה מצויה" לעומת "פרקטיקה רצויה"‬
‫העובדות ‪ -‬רביד נ' קליפורד‬

‫ביום ‪ 5.4.84‬הגיעה רביד בת החמש למרפאת שיניים לצורך‬
‫טיפול שיניים‪ .‬כהכנה לטיפול הזריק לה הרופא זריקת הרדמה‬
‫מקומית בלסתה התחתונה מצד ימין‪ .‬הרופא השתמש לצורך‬
‫ההזרקה במזרק לא שואב‪ ,‬שהיה מקובל לשימוש באותה תקופה‬
‫(פרקטיקה מקובלת)‪.‬‬
‫זמן קצר לאחר ההזרקה נטתה רביד על צידה ולא הצליחה‬
‫להתייצב‪ .‬היא היתה מנומנמת והוחלט להעבירה לטיפול בבית‪-‬‬
‫חולים‪ .‬כתוצאה מן האירוע סובלת רביד עד היום מהמיפרזיס‬
‫במחצית הגוף השמאלי ומהפרעות נוירולוגיות וקוגנטיביות‪.‬‬
‫הסתבר כי חומר ההזרקה חדר לכלי דם משם נדד למוח וגרם‬
‫לקריש דם ולאוטם מוחי‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"פרקטיקה מצויה" לעומת "פרקטיקה רצויה"‬
‫ההכרעה המשפטית‬

‫העובדה שרופא נהג בהתאם לפרקטיקה המקובלת‬
‫בתחומו‪ ,‬היא כשלעצמה‪ ,‬אינה מעניקה לו הגנה‬
‫מוחלטת ולעולם מצוי בידי בית המשפט לקבוע‪ ,‬כי‬
‫פרקטיקה נהוגה זו אינה עולה בקנה אחד עם חובת‬
‫הזהירות של רופא כלפי מטופל‪.‬‬
‫פרקטיקה מקובלת מהווה פרמטר‪ ,‬ואפילו פרמטר‬
‫חשוב‪ ,‬במכלול השיקולים שעל בית המשפט לשקול‬
‫בבואו לקבוע את סטנדרט ההתנהגות הראוי‪ ,‬אולם‬
‫אין היא הפרמטר היחיד אשר בית המשפט יתחשב בו‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫די היה באמצעי פשוט וזמין למנוע סיכון ידוע של‬
‫חדירת מזרק עם חומר הרדמה לתוך עורק‪ ,‬דבר אשר‬
‫עלול לגרום לתופעות לוואי משמעותיות‪ .‬כל זאת‬
‫ללא תוספת עלות משמעותית‪.‬‬
‫בנסיבות אלה אין מנוס מן המסקנה כי רופא התרשל‬
‫שכן רופא זהיר היה בוחר למנוע סיכון זה באמצעות‬
‫שימוש במזרקים שואבים‪.‬‬
‫רביד נ' קליפורד‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬
‫הנורמות אינן נקבעות על‪-‬ידי מומחים אלה או אחרים‪ ,‬אלא‬
‫על‪-‬ידי בית‪-‬המשפט‪.‬‬
‫שאלת תפקידו של מנתח בחדר ניתוח היא עניין ערכי‬
‫ונורמטיבי שמתפקידו של בית‪-‬המשפט להכריע בו‪.‬‬
‫עדות יו"ר המועצה הלאומית לכירורגיה‪ ,‬הרדמה וטיפול נמרץ‬
‫כי אין אחריות הדדית בין מנתח לרופא מרדים‪ ,‬כפי שבא לידי‬
‫ביטוי בסיכום ישיבת המועצה הלאומית הנ"ל‪ ,‬אין לראות בה‬
‫משום נורמה נכונה‪ ,‬ולפיכך אין לפעול על‪-‬פיה‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬

‫(‪)2‬‬

‫אם נרשם בסיכום ישיבת מועצת איגוד רופאי העיניים‪ ,‬כי‬
‫המנתח אחראי כלפי המנותח על הניתוח ותוצאותיו בלבד‪,‬‬
‫והמרדים אחראי כלפי המטופל על תהליך ההרדמה ותוצאותיו‪,‬‬
‫אין לראות בכך כאילו כל אחד מהם אחראי רק על תחומו‪,‬‬
‫וחייבת להיות הדדיות ביניהם‪ ,‬ולמרות שאין למנתח "אחריות‬
‫על" הרי שיש לו אחריות על סימני החיים של המנותח‪ ,‬לא‬
‫פחות מאשר למרדים‪ ,‬ועל‪-‬כן עמדת איגוד רופאי העיניים כפי‬
‫שבאה לידי ביטוי במסמך הנ"ל‪ ,‬אינה משקפת את הנורמה‬
‫המחייבת‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬

‫(‪)3‬‬

‫המסמך בדבר חלוקת אחריות בחדר הניתוח של ההסתדרות‬
‫הרפואית בישראל‪ ,‬קובע כי שיתוף פעולה בין הרופא המנתח‬
‫והרופא המרדים בניתוח חיוני להצלחת הטיפול וכך יש אכן‬
‫לנהוג‪ ,‬אולם ההסתייגות שעל‪-‬פיה אין הרופא המנתח אחראי‬
‫לפעולות המבוצעות על‪-‬ידי הרופא המרדים‪ ,‬כפי שהרופא‬
‫המרדים אינו אחראי על פעולות המבוצעות על‪-‬ידי הרופא‬
‫המנתח‪ ,‬איננה נורמה שיש לפעול על‪-‬פיה‪ ,‬שכן ברור שהמנתח‬
‫אינו אחראי על פעולות המרדים‪ ,‬אולם אין בכך כדי לסייג‬
‫אחריותו לעקוב אחר סימני החיים של המנותח‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬

‫(‪)4‬‬

‫כאשר מנותח פונה למנתח בבקשה לנתחו אין הוא יוצר קשר אחד עם‬
‫המרדים וקשר אחר עם המנתח‪ ...‬יש לייחס לו אחריות מעבר לעצם‬
‫הפעולה הכירורגית‪ ,‬המנותח מצפה ממנו להיות אחראי על חייו בעת‬
‫ביצוע הניתוח – ולאו דווקא בעת ביצוע הפעולה הכירורגית גרידא‪.‬‬
‫כל מנתח חייב להיות שותף מלא למעקב אחר סימני חיים של המנותח‪ ,‬גם‬
‫תוך כדי ובמהלך הניתוח‪ ,‬ואין הוא רשאי להטיל את האחריות הבלעדית‬
‫על כך על כתפי המרדים‪.‬‬
‫חובתו של המנתח היתה להאזין לקולות המוניטור ע"מ לוודא שהוא‬
‫ממשיך לנתח אדם חי ולא מחוסר חיים‪ .‬אם הוא לא עושה כן הוא‬
‫מתרשל‪.‬‬
‫המנתח שלא עשה כן הורשע בעבירה של מעשה פזיזות ורשלנות‪.‬‬
‫פ (תא) ‪ 40016/07‬מ"י נ' אסותא ואח'‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החלת נורמות רטרוספקטיבית‬
‫בשנת ‪ 1986‬נולד ערן סידי עם חסר של כף יד ימין‪.‬‬
‫בשנת ‪ 1997‬הגישה משפחת סידי תביעה נגד הגיניקולוג שביצע‬
‫לאם בדיקת אולטרה סאונד שגרתית במהלך ההריון‪ ,‬בטענה של‬
‫רשלנות באי אבחון חסר כף היד‪.‬‬
‫ביהמ"ש המחוזי פסק כי לא היתה רשלנות בביצוע הבדיקה‪ ,‬שכן‬
‫בשנה הנדונה בדיקת האולטרה סאונד הבסיסית לא כללה סקירת‬
‫גפיים ודחה את התביעה‪.‬‬
‫לעומת זאת ביהמ"ש העליון שדן בערעור על התביעה קבע‬
‫בשנת ‪ 2005‬כי חלה חובה על הרופא הבודק בשנת ‪!!! 1986‬‬
‫ליידע את האישה על מגבלות הבדיקה ועל האפשרות לבצע‬
‫בדיקת אולטרה סאונד מורחבת במסגרת הפרקטיקה הפרטית‪...‬‬
‫ע"א ‪ 4960/04‬סידי‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החלת נורמות רטרוספקטיבית ‪2 -‬‬
‫ילדה נולדה בשנת ‪ 1995‬כשהיא סובלת מתסמונת ‪ X‬שביר‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע כי בתקופה הרלבנטית הבדיקה טרם הומלצה ע"י הגורמים‬
‫המקצועיים ושליחת הנשים לביצועה בוודאי שלא היתה פרקטיקה מחייבת‬
‫את הרופא הסביר‪.‬‬
‫ואולם ביהמ"ש קבע כי מאחר שבמאמרים שפורסמו עובר לשנת ‪1994‬‬
‫מוזכרות בדיקות המבוצעות לאוכלוסייה בעלת סיכון נמוך לצרכי מחקר או‬
‫לצרכים אחרים‪ ,‬היה על רופא סביר הקורא את המאמרים הללו להסיק כי‬
‫"בדיקות סקר" לגילוי הנשאות קיימות גם אם ביצוען עדיין אינו מומלץ‪.‬‬
‫הבדיקה היתה קיימת במועד הרלבנטי ויש לייחס להורים בהתאם להלכת‬
‫סידי ציפייה סבירה כי קיומה יגולה להם ולכן הרופא התרשל בכך שלא ידע‬
‫על קומה ולא גילה להורים על קיומה‪.‬‬
‫הקופה אחראית לכך שלא הפיצה בקרב רופאיה את האפשרות לביצוע‬
‫בדיקה לגילוי הנשאות לתסמונת ‪ X‬שביר גם לנשים ללא כל אינדיקציה‪.‬‬
‫א (ים)‪ 5416/03‬שיר סגל‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"כלל ‪ 30‬הדקות" – ‪OUT‬‬
‫השאלה היא מהו פרק הזמן הסביר לביצוע ניתוח קיסרי ?‬
‫פרק הזמן של ‪ 15‬דקות לבצוע ניתוח קיסרי הוא פרק זמן‬
‫אפשרי וראוי כאשר חדר הניתוח פנוי וכל הצוות זמין‪ ...‬יש‬
‫להשלים‪ ,‬חרף העובדה שהדבר אינו רצוי‪ ,‬גם עם חלוף פרק‬
‫זמן ארוך יותר של כ‪ 25-30 -‬דק' עד לניתוח‪ .‬אולם שיהוי כזה‬
‫בביצוע הניתוח‪ ,‬כדי שיתקבל כשיהוי סביר‪ ,‬מחייב מתן הסבר‪,‬‬
‫המבוסס על נסיבותיו המיוחדות של המקרה הנדון‪ ,‬ועל כך‬
‫שבפועל נעשו מאמצים סבירים לקצר פרק זמן זה דבר שלא‬
‫הסתייע באותן נסיבות‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"כלל ‪ 15‬הדקות" – ‪IN‬‬
‫במקרה שלפנינו‪ ,‬לא ניתן הסבר המצדיק התמשכותו של פרק‬
‫הזמן שחלף בין קבלת ההחלטה על ביצוע הניתוח לבין הביצוע‬
‫בפועל‪.‬‬
‫במקרה שלפנינו נפל שיהוי בלתי מוצדק של כ‪ 6 -‬דקות גם‬
‫בהתמשכות פרק הזמן ממועד קבלת ההחלטה על הניתוח ועד‬
‫לביצועו‪ .‬מכאן‪ ,‬שבסה"כ נפל במקרה זה שיהוי בלתי מוצדק‬
‫בביצוע הניתוח הקיסרי‪ ,‬העולה כדי רשלנות‪ ,‬של ‪31-33‬‬
‫דקות‪ ,‬ולמצער שיהוי של ‪ 21‬דקות‪.‬‬
‫א (ים) ‪ 8005/06‬ב‪.‬ר‪ .‬נ' בי"ח מאיר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית –‬
‫סטנדרט המומחה הטוב‬

‫על הרופא להשתמש ברמת ידע‪ ,‬כשרון ואיכפתיות‪,‬‬
‫הקיימת ומופעלת ע"י רופאים ברמה מקצועית טובה‬
‫ולא ממוצעת‪.‬‬
‫כאשר מדובר ברופא הטוען לכישורים מיוחדים ולהיותו‬
‫מומחה‪ ,‬הרמה הנדרשת ממנו היא בהתאם לכך‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית –‬
‫"המתמחה חשוד"‬
‫אישה שעברה ניתוח קיסרי אלקטיבי בהרדמה ספינלית‪,‬‬
‫נותרה עם נזק לשורשי העצב הפירוניאלי‪ ,‬נזק זה יוחס‬
‫לפגיעה במהלך ההרדמה‪.‬‬
‫וכך אמר ביהמ"ש על המרדים שהיה מתמחה ותיק בעת‬
‫הניתוח‪":‬רף המומחיות הרשמית של הנתבע שהוא נמוך‬
‫לטעמי‪ ,‬גם אם הוא בעל ניסיון מעשי רב‪ ,‬יש בו כדי ליצור‬
‫חיזוק לטענות התובעת וספק באשר לביצועה הנאות של‬
‫ההרדמה "‬
‫‪...‬‬
‫ת"א ‪ 072682/99‬פני אלמליח‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החלת כלל הדבר מדבר בעדו‬
‫בתי‪-‬המשפט מחילים את כלל "הדבר מדבר בעדו" באופן‬
‫"ליברלי" ומעבירים את נטל השכנוע מכתפי התובעים אל‬
‫כתפי הנתבעים להוכיח שלא היתה רשלנות מצידם‪.‬‬
‫התנאים להחלת הכלל (ס' ‪ 41‬לפקודת הנזיקין)‪:‬‬
‫ התובע לא ידע ולא יכול היה לדעת על הנסיבות שהביאו‬‫לידי הנזק‬
‫ הנזק נגרם על‪-‬ידי נכס בשליטת המזיק‬‫ המקרה מתיישב יותר עם המסקנה שהיתה רשלנות‬‫מאשר עם העדרה‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בסיבוכים נדירים‬
‫אישה הרה עברה דיקור מי שפיר בשבוע ‪ 18‬להריונה‪ ,‬אשר‬
‫הסתבך בזיהום תוך רחמי‪ ,‬שהוביל לספסיס סוער ולמותה‬
‫של האישה‪.‬‬
‫ועדת בדיקה של משרד הבריאות לא מצאה התרשלות‬
‫בטיפול במנוחה מצד גורם רפואי כלשהו‪.‬‬
‫בעלה וילדיה של המנוחה הגישו תביעה נגד הרופא המטפל‬
‫שביצע את הדיקור בטענה שהדיקור נעשה באופן רשלני‪,‬‬
‫ללא ניקוי מתאים של איזור הבטן בו בוצעה הדקירה‬
‫וכתוצאה מכך נגרם הזיהום שהוביל למותה‪.‬‬
‫לא הוגשה חוו"ד מטעם התובעים לתמיכה בטענותיהם‪ ,‬והם‬
‫בקשו להחיל את הכלל של "הדבר מדבר בעדו"‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בסיבוכים נדירים‬
‫ביהמש פסק כי "מהעדויות שנשמעו בבית המשפט ומחומר‬
‫הראיות שהובא‪ ,‬ניתן לקבוע כי השימוש בחומר החיטוי‬
‫פולידין ואלכוהול היה נפוץ ומקובל לצורך עריכת הדיקור‬
‫וכי הנתבעים פעלו על‪-‬פי הנהוג והמקובל בכגון דא‪ ...‬ואין‬
‫לבוא לנתבעים בטרוניה באשר לפרקטיקה בה נהגו"‬
‫ואולם העובדה ‪ -‬שמדובר בתוצאה נדירה ובלתי צפוייה‬
‫למדי של דיקור מי שפיר שגרם לזיהום חריף ברחם‬
‫האשה ומותה עקב כך ‪ -‬תומכת בתחולת הכלל של הדבר‬
‫מדבר בעדו‪ .‬זה מצביע יותר על קיומה של התרשלות מאשר‬
‫על העדרה‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בסיבוכים נדירים‬
‫אף כי התובעים לא הוכיחו את הסיבה הממשית והישירה לזיהום‬
‫בגופה של המנוחה ולמותה כתוצאה מכך‪ ,‬שוכנעתי – על‪-‬פי מאזן‬
‫ההסתברויות במשפט האזרחי – כי ההסתברות שהיא נפטרה עקב‬
‫רשלנותם הרפואית של הנתבעים עולה על ההסתברות כי הפגיעה‬
‫לא היתה תוצאה של התרשלות כזו‪.‬‬
‫נטל השכנוע בדבר העדר התרשלות עבר לכתפי הנתבעים‬
‫ומשהם לא עמדו בו – דין התביעה להתקבל‪.‬‬
‫נקבע שהרופא שביצע את הדיקור אחראי ברשלנות משום שלא‬
‫הרים את הנטל להסביר באיזה מנגנון אירע הזיהום שלא‬
‫באחריותו‪.‬‬
‫א (ת"א) ‪ 89/96‬עזבון המנוחה ג'ומאנה מראר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשומות רפואיות – כלל "הנזק הראייתי"‬

‫"מקום שצריך להיעשות רישום רפואי וזה לא נעשה‪ ,‬ולא‬
‫ניתן הסבר מניח את הדעת למחדל זה‪ ,‬יועבר נטל ההוכחה‬
‫בדבר העובדות השנויות במחלוקת‪ ,‬שיכלו להתבהר מתוך‬
‫הרישום‪ ,‬אל כתפי הרופא או המוסד‪ ,‬שבמסגרתו ניתנו‬
‫השירותים הרפואיים‪".‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫נתונים על העברת נטל הראיה –‬

‫דו"ח ועדת שפניץ‬

‫נראה שנושא הרשומה הרפואית‪ ,‬ליקוי בה או היעדרה הוא‬
‫בעל השלכות מרכזיות בתחום תביעות הרשלנות הרפואית‪,‬‬
‫היכול לעיתים להשפיע באופן מהותי על תוצאת הדיון‬
‫בתביעה‪.‬‬
‫בשני שליש מן המקרים בהם העביר בית‪-‬המשפט את הנטל‬
‫מכתפי התובעים אל כתפי הנתבעים‪ ,‬בשל ליקוי ברשומה‬
‫הרפואית‪ ,‬הם לא הצליחו להתמודד עמו ולהרים אותו‪,‬‬
‫ונקבעה אחריות של המטפלים לנזקם של התובעים‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫התובע יליד ‪ 1939‬אושפז עקב אוטם שריר הלב‪.‬‬
‫בוצע צינתור שבמהלכו הוזרק חומר ניגוד מסוג‬
‫אורוגרפין‪.‬‬
‫סמוך לאחר ההזרקה התלונן התובע על הרגשה‬
‫לא טובה‪ .‬תוך שתי דקות היתה ירידה בלחץ‬
‫הדם‪ ,‬פרפור חדרים ואיבוד הכרה‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)2‬‬

‫האבחנה – שוק אנפילקטי עקב רגישות ליוד‪.‬‬
‫החלה פעולת החייאה אליה הצטרפו רופאים‬
‫בכירים וביניהם מנהל המחלקה הקרדיולוגית‬
‫ומנהל יחידת הצינתורים‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)3‬‬

‫פעולות ההחייאה כללו‪ :‬עיסוי חזה‪ ,‬מכות‬
‫חשמל‪ ,‬החדרת קוצב לב זמני והזלפת‬
‫תרופות שונות‪.‬‬
‫רק בחלוף כ‪ 40 -‬דקות חזר הלב לתפקד‪,‬‬
‫אלא שבזמן זה נגרם נזק מוחי קשה והתובע‬
‫נותר במצב וגטטיבי‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)4‬‬

‫נקבע כי לא היתה רשלנות בטיפול שקיבל התובע‬
‫עד שלב ההחייאה‪.‬‬
‫השאלה במחלוקת היתה האם ההחייאה בוצעה‬
‫בסבירות ובמיומנות‪.‬‬
‫עיון בכל הרישומים וסיכום הראיות בעניין זה‬
‫מעלה מספר בעיות; פרט לרישום הטכנאית על‬
‫מתן לידוקאין‪ ,‬אין רישום ישיר כלשהו על מצב‬
‫התובע במהלך המשבר‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)5‬‬

‫אין חולק כי מדובר באירוע קשה גם‬
‫לצוות הרפואי וניתן להבין כי הצוות דאג‬
‫קודם כל לטיפול בתובע ופחות לביצוע‬
‫רישומים‪ ,‬אולם מהנתונים עולה כי‬
‫חסרים רישומים וחלקם לא מדויקים או‬
‫לא ברורים דיים‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)6‬‬

‫התוצאה המעשית היא כי הרישום הלקוי‬
‫נזקף לחובת הנתבע ברשלנות רישומית‬
‫ונטל ההוכחה כי אין התרשלות של‬
‫הנתבע בעצם הטיפול הינו על הנתבע‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)7‬‬

‫הסברי הנתבע‪ ,‬לפיהם הצוות הרפואי היה שקוע כולו‬
‫בהחייאה ולכן אין לצפות ואין לדרוש תשומת לב‬
‫לרישום‪ ,‬הינם הסברים שובי לב אך אינם הסברים‬
‫מלאים‪.‬‬
‫הרשלנות הרישומית שפורטה לעיל שללה מהתובע את‬
‫היכולת לבודד חלק מהתהליך ולברר כראוי האם‬
‫במהלך ההחייאה היו נתונים שאיפשרו טיפול אחר או‬
‫אבחנה אחרת‪ .‬איננו יודעים מה סדר מתן כמות כה‬
‫גדולה של אדרנלין‪ ,‬ומה היו התגובות לכך‪...‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)8‬‬

‫אם היו רישומים ראויים בזמן ההחייאה‪ ,‬הן‬
‫על סדר התרופות וכמותן והן על לחצי דם‪,‬‬
‫יתכן והיו בידי התובע כלים טובים יותר‬
‫להראות כי במהלך החייאה כה ארוכה היה‬
‫אפשר לנקוט דרכים נוספות‪.‬‬
‫נקבע כי הנתבעים אחראים ל‪ 30% -‬מן הנזק‬
‫של התובע‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל הראייתי בשל אי ביצוע בדיקה‬

‫אישה הרה בהריון ראשון (לאחר ‪ 3‬שנים של טיפולי‬
‫עקרות) הגיעה לבי"ח בשבוע ה‪ 31 -‬להריון לאחר שחשה‬
‫ברע‪ .‬בביה"ח אובחנה הפרדות שיליה ומוות תוך רחמי‪,‬‬
‫על רקע רעלת הריון‪.‬‬
‫השאלה במחלוקת היתה האם הפרדות השיליה היתה‬
‫פתאומית או שהגיניקולוג אצלו ביקרה בבוקר אותו יום‪,‬‬
‫היה יכול כבר אז‪ ,‬לאבחן הפרדות שיליה‪ ,‬לשלוח אותה‬
‫בדחיפות לחדר לידה ולמנוע מוות תוך רחמי‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל הראייתי בשל אי ביצוע בדיקה‬

‫כיוון שהרופא לא ערך בדיקה של רגישות הבטן בעת הביקור של‬
‫האישה אצלו‪ ,‬קבע ביהמ"ש כי הוא גרם בכך נזק ראייתי לתובעת‬
‫כי נמנע ממנה להוכיח כי כבר באותה עת סבלה מהפרדות‬
‫שיליה‪...‬‬
‫לאור זאת הועבר הנטל אל הרופא לשכנע‪ ,‬כי באותו שלב בו נמנע‬
‫מלבצע את הבדיקה‪ ,‬לא סבלה האישה מבטן רגישה ולא היתה‬
‫שרויה בתהליך של הפרדות שיליה‪.‬‬
‫הרופא לא הצליח לעמוד בנטל זה ולכן נקבע כי הוא אחראי למות‬
‫העובר‪...‬‬
‫ע"א ‪ 9328/02‬לאה מאיר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"קשר סיבתי נסיבתי"‬
‫הוריה של פגה שנולדה בשבוע ‪ 29‬להריון בעקבות‬
‫הפרדות שליה‪ ,‬הגישו תביעה נגד ביה"ח‪ ,‬בטענה שהיה‬
‫איחור בביצוע ניתוח קיסרי לאם וכתוצאה מכך סובלת‬
‫הילדה משיתוק מוחין ופיגור שכלי‪.‬‬
‫התביעה הסתמכה על חוו"ד גניקולוגית בלבד ואילו‬
‫ההגנה הסתמכה על חוו"ד של נוירופדיאטר ונאונטולוג‬
‫ששללו קשר סיבתי בין הנזקים לבין העיכוב בביצוע‬
‫הניתוח הקיסרי וקבעו כי יש לשייכם לנזקי הפגות‬
‫בלבד‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"קשר סיבתי נסיבתי"‬
‫ביהמ"ש קבע כי קיים קשר "סיבתי נסיבתי" בין‬
‫התרשלות הרופאים שהתעכבו בביצוע הניתוח הקיסרי‪,‬‬
‫לבין הנזק שנגרם לפגה ולפיכך הטיל אחריות על‬
‫ביה"ח לפצות אותה על ‪ 40%‬מן הנזק שלה‪.‬‬
‫ביהמ"ש העליון אישר את פסה"ד המחוזי וקבע כי‬
‫לבימ"ש יש שיקול דעת לקבוע כי קיים קשר "סיבתי‬
‫נסיבתי" ואת שיעור האחריות ההסתברותי לנזק‬
‫(הפיצוי הופחת ל‪ 20% -‬מן הנזק)‪.‬‬
‫פס"ד מלול עדן‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫דרישות ההסבר בנסיבות מיוחדות‬

‫“ייתכנו מקרים בהם לסיכונים בעלי הסתברות נמוכה‬
‫תהיה משמעות מיוחדת לחולה הספציפי‪ .‬במקרה‬
‫כזה‪ ,‬למרות האחוז הנמוך יכללו אותם סיכונים‬
‫בתחום המידע המהותי הנדרש לחולה לשם החלטה‬
‫מושכלת אם לעבור את הטיפול הרפואי”‪.‬‬

‫ת”א (י‪-‬ם) ‪1109/97‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רף ההסבר בניתוחים אלקטיביים‬

‫"ההסבר הנדרש לקבלת הסכמה מדעת לניתוח‬
‫אלקטיבי – שאף בלעדיו ניתן לקיים אורח חיים‬
‫רגיל – נכלל ברף העליון של חובת הגילוי‪ ,‬והוא‬
‫כולל‪ ,‬בנוסף להתייחסות לסיכויי ההצלחה גם מתן‬
‫הזהרה מפני הסיבוכים האפשריים‪ ...‬גם אם‬
‫סיבוכים אלו נדירים‪".‬‬
‫ע"א ‪6153/97‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רף ההסבר בניתוחים אלקטיביים ‪-‬‬

‫‪RSD‬‬

‫"בענייננו מדובר בסיבוך המתרחש בקרב ‪0.5% - 0.3%‬‬
‫מהניתוחים – גם אם שיעור זה אינו גבוה‪ ,‬הרי מדובר בסיבוך‬
‫חמור‪ ,‬העלול לגרום להפיכתה של הגפה לחסרת כל תפקוד‪ ...‬כיוון‬
‫שמדובר בניתוח אלקטיבי חובת ההסבר נמצאת ברף העליון‪ .‬סיכון‬
‫‪ RSD‬הינו בגדר המידע שהתובע היה רשאי לצפות‪ ,‬באורח סביר‪,‬‬
‫כי יגולה לו‪ ,‬כדי שיוכל לשקלו במסגרת גיבוש דעתו לעניין‬
‫הסכמתו לטיפול הרפואי‪"...‬‬

‫ת"א ‪ 920/99‬יצחק נ' שע"צ‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רף ההסבר ברפואה פרטית‬

‫"רפואה פרטית בה קיים ניגוד עניינים מובנה בין‬
‫השאיפה המסחרית להרבות בניתוחים לבין‬
‫האינטרס של המטופל‪ ,‬כדי להקהות את עוקצו של‬
‫ניגוד העניינים יש להעמיד את המטופל על הסיכונים‬
‫והסיכויים שבניתוח המוצע לרבות החלופה שלא‬
‫לבצע כלל ניתוח סיכוייה וסיכוניה‪".‬‬
‫ע"א ‪6153/97‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫חובת ההסבר על טיפולים מחוץ לסל‬
‫בנסיבות מתאימות עשוי להיווצר צורך ליידע את המטופל לגבי‬
‫אפשרות טיפול המוצעת רק במסגרת הרפואה הפרטית ואולי אף‬
‫במסגרת שירותי רפואה מעבר לים‪ .‬כך יש לעשות‪ ,‬אכן‪,‬‬
‫כשמדובר בטיפול או בתרופה שעשויים לסייע לחולה ואינם‬
‫זמינים ברפואה הציבורית בארץ‪.‬‬
‫כשחולה אובחן כסובל ממחלה מסויימת‪ ,‬וישנה תרופה שאינה‬
‫מצויה ב"סל" – מקובל עלי שעל הרופא ליידע את החולה בדבר‬
‫קיומה של התרופה‪.‬‬
‫עליו להשאיר להחלטתו של החולה את השאלה אם לרכוש את‬
‫התרופה מכספו אם לאו‪ .‬שאלה זו כרוכה לא אחת באפשרויות‬
‫הכספיות של החולה וגם בפער בין ההשפעה של התרופה‬
‫שב"סל" לזו שאינה נמצאת בו‪ ,‬על הרופא לספק את המידע‬
‫הנדרש‪ ,‬והחולה‪ -‬יחליט‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ע"א ‪ 4960/04‬סידי‬

‫פגיעה באוטונומיה – פיצוי ללא נזק‬

‫אישה אושפזה בבית חולים לניתוח אורטופדי בשל‬
‫דפורמציה ברגל‪ .‬בסופו של דבר‪ ,‬במקום ניתוח לתיקון‬
‫הדפורמציה עברה ביופסיה בכתף בשל ממצא ידוע בכתף‬
‫שנחשד להיות גידול ממאיר‪ .‬בעקבות הביופסיה נותרה עם‬
‫מגבלה קשה בתפקוד הכתף‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פגיעה באוטונומיה‬
‫המטופלת טענה כי לא הוסברו לה הסיכונים הכרוכים‬
‫בביופסיה ולפיכך לא נתנה הסכמה מדעת לביצוע הפעולה‪.‬‬
‫נקבע כי גם לו היו נפרשים בפניה הסיכונים היתה נותנת‬
‫הסכמתה לביופסיה בשל הסיכון הממשי שמדובר בגידול‬
‫ממאיר‪.‬‬
‫למרות זאת נפסק כי היתה פגיעה באוטונומיה שלה והיא‬
‫זכאית לפיצוי כספי‪...‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פגיעה באוטונומיה‬

‫“ההכרה בזכותו של החולה לפיצוי על‬
‫הפגיעה באוטונומיה שלו‪ ,‬מקום בו הופרה‬
‫חובה זו‪ ,‬עשויה לתרום לכך שחובה זו‬
‫תקוים הלכה למעשה”‪.‬‬
‫ע”א ‪ 2781/03‬מיאסה עלי דעקה‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות בפגיעה באוטונומיה‬

‫הפרת חובת הזהירות ‪ -‬אי מתן הסברים‬
‫למטופלים לפני ביצוע טיפולים‬
‫נזק ‪ -‬פגיעה באוטונומיה של המטופל‬
‫קשר סיבתי ‪ -‬בין אי מתן ההסברים לבין‬
‫עוצם ההפתעה מן הסיבוך שהתרחש‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫משמעות העדרו של טופס הסכמה ייעודי‬
‫ניתוח סימפטקטומי (נגד הזעת יתר)‪ ,‬שבוצע בשנת ‪ 1999‬והסתבך‬
‫בהזעת יתר פיצויית‪.‬‬
‫המטופל הגיש תביעה בטענה שלא הוזהר מפני הסיבוך האמור‪.‬‬
‫התובע הוחתם על טופס הסכמה סטנדרטי (לא ייעודי)‪ ,‬משום שעד‬
‫השנה האמורה לא פותח טופס ייעודי מתאים‪.‬‬
‫הרופא המנתח רשם בגיליון כי הוסברו הסיכונים הכרוכים בפעולה‬
‫והעיד בבימ"ש כי הוא מסביר לכל המטופלים‪ ,‬ללא יוצא מן הכלל‪,‬‬
‫כי הבעיה עם הניתוח היא שבמקרים רבים מאוד‪ ,‬למעלה מ‪50% -‬‬
‫מופיעה הזעה פיצויית‪ ,‬וב‪ 2-3% -‬מן המקרים ההזעה הפיצויית‬
‫יכולה להיות משמעותית ביותר‪.‬‬
‫סטודנטית שהועסקה במרפאתו של הרופא ונכחה בזמן שקיבל‬
‫חולים אישרה את עדותו בעניין ההסברים‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫חוק זכויות‬

‫החולה‪ ,‬התשנ”ו‪1996-‬‬

‫סעיף ‪ :14‬אופן מתן הסכמה מדעת‬

‫(א)‬

‫‪.....‬‬

‫(ב)‬

‫הסכמה מדעת לטיפול רפואי המנוי בתוספת תינתן‬
‫במסמך בכתב‪ ,‬שיכלול את תמצית ההסבר שניתן‬
‫למטופל‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫חוק זכויות‬

‫החולה‪ ,‬התשנ”ו‪1996-‬‬

‫תוספת‬
‫(סעיפים ‪)15 ,14‬‬
‫(‪ )1‬ניתוחים‪ ,‬למעט כירורגיה זעירה‪.‬‬
‫(‪ )2‬צינתורים של כלי דם‪.‬‬
‫(‪ )3‬דיאליזה‪.‬‬
‫(‪ )4‬טיפול בקרינה מייננת (רדיותרפיה)‪.‬‬
‫(‪ )5‬טיפולי הפריה חוץ‪-‬גופית‪.‬‬
‫(‪ )6‬כימותרפיה לטיפול בתהליכים ממאירים‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בהעדר טופס הסכמה ייעודי‬
‫נקבע (בערעור) כי נוכח הוראות חוק זכויות החולה אין די בטפסים הערוכים‬
‫על פי תקנות בריאות העם (טופסי הסכמה)‪ ,‬התשמ"ד‪. 1984-‬‬
‫ככל הנראה המערכת הרפואית התאימה עצמה להוראות אלה באיחור מסויים‪,‬‬
‫ובמועד הרלוונטי (‪ )1999‬עדיין נעשה שימוש בטפסים הישנים‪ ,‬תוך הפרת‬
‫הוראת החוק‪.‬‬
‫אין לשלול את האפשרות‪ ,‬לפיה הפרת החובה לעגן את הסכמת המטופל‬
‫במסמך בכתב שיכלול את "תמצית ההסבר שניתן למטופל"‪ ,‬שוללת‪ ,‬מניה‬
‫וביה‪ ,‬את האפשרות שאכן מדובר ב"הסכמה מדעת"‪.‬‬
‫דרישת הכתב בחוק היא "דרישה מהותית" ובהעדרו של טופס הסכמה מדעת‬
‫ערוך כדין‪ ,‬יש לקבוע‪ ,‬למצער‪ ,‬כי במקרה של מחלוקת‪ ,‬המטפל הוא זה‬
‫שצריך להוכיח קיומה של הסכמה זו‪.‬‬
‫ע"א ‪ 6299/05‬צורף‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ומה הדין כשיש טופס חתום ?!‬

‫נולדה‬

‫בשנת ‪1998‬‬
‫(מיקרופטלמיה)‪.‬‬
‫בשבוע ‪ 21‬להריון בוצעה לאם בדיקת אולטרה‪-‬סאונד בסיסית‬
‫במסגרת הקופה שנמצאה תקינה‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע כי לא ניתן לגלות את המום במסגרת בדיקה בסיסית‬
‫אך יש אפשרות לגלות זאת בבדיקה מורחבת‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע כי היה מדובר בהריון שלא בסיכון גבוה ולא היה‬
‫מקום לביצוע סקירה מורחבת‪/‬מכוונת‪.‬‬
‫האם חתמה על טופס בקשה לביצוע בדיקת על‪-‬קול לפיה היא‬
‫מודעת לכך שמדובר בבדיקה בסיסית וכי באפשרותה לבצע‬
‫בדיקה מורחבת באופן פרטי‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תינוקת‬

‫כשהיא‬

‫סובלת‬

‫מעיוורון‬

‫חתימה ללא הסבר – לאו הסכמה היא‬
‫ביהמ"ש קבע כי הרופאים הסבירו לאם כי הבדיקה אותה היא עומדת לבצע‬
‫היא בדיקה בסיסית וכי קיימת בדיקה משוכללת יותר אותה ניתן לבצע באופן‬
‫פרטי ואולם בכך לא די‪.‬‬
‫האם לא הבינה לאשורה את האבחנה בין הבדיקה הבסיסית והמורחבת ואם‬
‫היתה מבינה היתה בוחרת לבצע את הבדיקה על חשבונה‪ .‬יש כשל בשרשרת‬
‫המידע אשר נמסר לאם‪.‬‬

‫לא די בקיומה של פרקטיקה לפיה מיידעים את האישה כי קיימת‬
‫בדיקה מורחבת‪ ,‬העדר הנחיות ברורות ונהלים מוגדרים באשר‬
‫להיקף המידע שיש למסור למטופלת לעניין אפשרותה לבצע‬
‫בדיקה מורחבת ‪...‬ואי מתן הסבר הולם בטרם ביצוע הבדיקה‬
‫הבסיסית הינם בגדר נוהל בלתי סביר‪...‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תוצאות הערעור‬
‫המלצת ביהמ"ש‪:‬‬

‫לאור קשיים שהתגלעו בהכרעת בימ"ש קמא בשאלת‬
‫החבות ולאור זאת שבימ"ש קמא הכריע בפסק דינו‬
‫בסוגיות שלא היו בחזית הדיון יבוטל פסק דינו של‬
‫בימ"ש קמא והסכום אשר שולם לתובעים יישאר בידם‪.‬‬

‫התובעים הסכימו להצעת ביהמ"ש שמשמעותה‬
‫שפסה"ד מבוטל‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ההחמרה השיפוטית –‬
‫הנזק הממוני‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫הלכת "השנים האבודות" –‬
‫עזבון אטינגר ז"ל‬

‫פס"ד תקדימי ניתן‪ ,‬במרץ ‪ ,2004‬על‪-‬ידי בית‪-‬המשפט העליון‬
‫בהרכב של חמישה שופטים בתביעת עזבון של קטין‪ ,‬אשר הלך‬
‫לעולמו בגיל ‪ ,12‬כתוצאה מנפילה לבור בעת משחק עם חבר‪,‬‬
‫בעיר העתיקה בירושלים‬
‫עזבון של קטין אשר הלך לעולמו כתוצאה מרשלנות‪ ,‬זכאי לפיצוי‬
‫בגין הפסד כושר השתכרות ב"שנים האבודות"‪ ,‬בהן לא זכה‬
‫לחיות ולהתפרנס‬
‫זכות דומה קיימת גם לעזבון של בגיר שהלך לעולמו בגיל‬
‫העבודה‬
‫נפגע אשר קוצרה תוחלת חייו כתוצאה מרשלנות זכאי מעתה‬
‫לפיצוי בגין הפסד ההשתכרות שלו ב"שנים האבודות"‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"השנים האבודות" – ההשלכות הכספיות‬
‫נקבע כי חישוב הפסד ההשתכרות ב"שנים האבודות" יהיה מבוסס‬
‫על ‪ 30%‬מן השכר הממוצע במשק (בתקופה מגיל ‪18-21‬‬
‫החישוב הוא ‪ 70%‬מן הסכום האמור)‪.‬‬
‫ההנחה המובלעת היא כי ניתן לחסוך ‪ ₪ 2400‬מתוך ‪₪ 8000‬‬
‫בחודש !!!!!‬
‫בתביעת יורשים שהם גם תלויים ‪ ,‬נקבע כי יש ליורשים זכאות‬
‫לקבל פיצוי בגין ראשי נזק שנמצאים מחוץ לתחום החפיפה (כאב‬
‫וסבל וקיצור תוחלת חיים וכ"ו)‬
‫חישוב הפסד ההשתכרות בשנים האבודות‪ ,‬כולל גם חישוב הפסדי‬
‫פנסיה‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫הגידול בפיצוי הכספי‬
‫יולדת לאחר ‪ 3‬שנות טיפולי הפריה בהריון ראשון‪,‬‬
‫נשלחה "להסתובב" כדי לזרז לידה ושבה עם עובר מת‪.‬‬
‫בימ"ש המחוזי קבע אחריות ופסק לאם פיצוי של‬
‫‪ ₪ 300,000‬בגין כאב וסבל‪.‬‬
‫ביהמ"ש העליון קבע כי מגיע פיצוי גם לאב בגין כאב‬
‫וסבל שלו בסכום נוסף של ‪.₪ 250,000‬‬
‫סטיה מהלכה קודמת שחייבה נזק נפשי חמור "בניזוק‬
‫משני" שעולה כדי מחלת נפש או הפרעת נפש הגורמת‬
‫נכות ממשית‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פס"ד לבנה לוי‬

‫הגידול בסכומי הפיצוי‬
‫צעירה שנולדה בשנת ‪ 1985‬כשהיא סובלת משיתוק ביד שמאל‬
‫כתוצאה מפגיעה במקלעת העצבים הברכיאלית‪ ,‬הגישה בשנת‬
‫‪ 2006‬תביעה נגד ביה"ח בו נולדה בטענה של רשלנות בלידה‪.‬‬
‫בינתיים סיימה התובעת לימודי משפטים ומנהל עסקים ובמהלך‬
‫המשפט עשתה התמחות במשפטים‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע שיש אחריות לביה"ח ופסק לה פיצוי גלובלי בגין‬
‫הפסד השתכרות בסך של ‪ ₪ 800,000‬ובנוסף ‪ ₪ 600,000‬כאב‬
‫וסבל‪ ₪ 1,000,000 ,‬עזרת צד ג' ו‪ ₪ 85,000 -‬הוצאות ‪....‬‬

‫א (ים) ‪8363/06‬פדילה נ' בי"ח מאיר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"ועדת שפניץ" – אין מקום להגביל בחוק את‬
‫הפיצוי לתובעים בגין רשלנות רפואית‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫לאן מועדות פנינו?‬

‫‪ ‬המשך החמרה שיפוטית ?‬
‫‪ ‬התמתנות והתייצבות ?‬
‫‪ ‬התערבות חקיקתית ?‬
‫ימים יגידו‪....‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תודה !‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬


Slide 49

‫עדכונים בפסיקת בתי‪-‬המשפט‬
‫בתביעות רשלנות רפואית‬
‫עו"ד טליה חלמיש‪-‬שני‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬
‫מקבוצת מדנס‬
‫מאי ‪2009‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תמונת המצב‬
‫בשנים האחרונות אנו עדים לעליה ניכרת של ההוצאה‬
‫בגין תביעות אחריות מקצועית בתחום הרפואה‪.‬‬
‫העליה נובעת בעיקר מ"אינפלציה שיפוטית" שהביאה‬
‫לגידול ניכר בפיצויים המשולמים לתובעים‪.‬‬
‫התשלומים השנתיים בתביעות הרשלנות הרפואית‪ ,‬גדלו‬
‫בעשור האחרון ב‪.700% -‬‬
‫במקביל גדלו הפרמיות בצורה דרמטית והכיסויים‬
‫הוגבלו‪.‬‬
‫מוסדות רפואיים ורופאים פרטיים העוסקים בתחומים‬
‫בסיכון גבוה (לידות‪ US ,‬מיילדותי‪ ,‬כירורגיה פלסטית‬
‫וכ"ו) נתקלים בקושי להשיג כיסוי ביטוחי‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫התפתחות התביעות בבימ"ש‬

‫‪1994 - 2008‬‬

‫‪1,200‬‬
‫‪1,100‬‬
‫‪1,000‬‬
‫‪900‬‬
‫‪800‬‬
‫‪700‬‬
‫‪600‬‬
‫‪500‬‬
‫‪400‬‬
‫‪300‬‬
‫‪200‬‬
‫‪100‬‬
‫‪0‬‬

‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫‪2002‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫‪1994‬‬

‫מדד גידול התשלומים‬

‫‪1995 - 2008‬‬

‫‪3100%‬‬
‫‪2800%‬‬
‫‪2500%‬‬
‫‪2200%‬‬
‫‪1900%‬‬

‫‪1600%‬‬
‫‪1300%‬‬
‫‪1000%‬‬
‫‪700%‬‬
‫‪400%‬‬
‫‪100%‬‬
‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫‪2002‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫התפתחות התביעות בבימ"ש‬
‫מיילדות וגינקולוגיה‬

‫‪240‬‬

‫‪210‬‬

‫‪180‬‬

‫‪150‬‬

‫‪120‬‬

‫‪90‬‬

‫‪60‬‬

‫‪30‬‬

‫‪0‬‬
‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2002‬‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫מדד גידול התשלומים‬
‫מיילדות וגינקולוגיה‬

‫‪11100%‬‬
‫‪10100%‬‬
‫‪9100%‬‬
‫‪8100%‬‬
‫‪7100%‬‬
‫‪6100%‬‬
‫‪5100%‬‬
‫‪4100%‬‬
‫‪3100%‬‬
‫‪2100%‬‬
‫‪1100%‬‬
‫‪100%‬‬

‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫‪2002‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫מקצועות קליניים מובילים בשיעור הסיכון‬
‫‪1991 - 2008‬‬
‫מיילדות‬
‫כירורגיה כללית‬

‫‪40%‬‬

‫קרדיולוגיה‬

‫שיעור הסיכון הכספי‬

‫‪35%‬‬
‫‪30%‬‬

‫רפואת שיניים‬

‫‪25%‬‬

‫אורטופדיה‬

‫‪20%‬‬

‫נוירוכירורגיה‬

‫‪15%‬‬
‫‪10%‬‬

‫גינקולוגיה‬

‫‪5%‬‬

‫אופטלמולוגיה‬

‫‪0%‬‬

‫‪18%‬‬

‫שיעור התיקים עם סיכון כספי‬

‫‪16%‬‬
‫‪14%‬‬
‫‪12%‬‬
‫‪10%‬‬
‫‪8%‬‬
‫‪6%‬‬
‫‪4%‬‬
‫‪2%‬‬
‫‪0%‬‬

‫* ‪ 3%‬ומעלה‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫דו"ח ועדת "שפניץ"‪-‬‬

‫הועדה הבין משרדית לבחינת הדרכים להקטנת ההוצאה‬
‫הציבורית בגין תביעות הרשלנות הרפואית‬

‫מסתמנת בפסיקה מגמה של הרחבת אחריותם של בעלי‬
‫מקצועות הרפואה והמוסדות הרפואיים – החל בסוגית‬
‫ההתרשלות (ירידת קרנה של הלכת הפרקטיקה‬
‫המקובלת)‪ ,‬המשך בסיבתיות (אובדן סיכויי החלמה)‬
‫וכלה בהרחבת העילות (רשלנות בגין הסכמה מדעת)‬
‫וראשי נזק (פגיעה באוטונומיה)‪.‬‬
‫מהנתונים עולה כי במשך השנים עלו סכומי הפיצויים‬
‫הממוצעים שנפסקו בתביעות רשלנות רפואית‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫הגידול בפיצוי הממוצע לתובעים‬
‫שנת תשלום‬
‫‪2004‬‬
‫‪2005‬‬
‫‪2006‬‬
‫‪2007‬‬
‫‪2008‬‬

‫תשלום ממוצע לתובע (בדולר)‬
‫‪21,872‬‬
‫‪33,700‬‬
‫‪34,935‬‬
‫‪44,839‬‬
‫‪62,374‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פיצוי עבור כאב וסבל ב– ‪ 100%‬נכות‬

‫‪1997-2008‬‬

‫‪1600000‬‬

‫‪1400000‬‬

‫‪1200000‬‬

‫‪1000000‬‬

‫‪800000‬‬

‫‪600000‬‬

‫‪400000‬‬

‫‪200000‬‬

‫‪0‬‬
‫‪2009‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2005‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2003‬‬

‫‪2001‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1997‬‬

‫פיצוי עבור מות קטינים (קיצור תוחלת חיים‪+‬כאב וסבל)‬
‫‪1998-2006‬‬
‫‪1800000‬‬

‫‪1600000‬‬

‫‪1400000‬‬

‫‪1200000‬‬

‫‪1000000‬‬

‫‪800000‬‬

‫‪600000‬‬

‫‪400000‬‬

‫‪200000‬‬

‫‪0‬‬
‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2002‬‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ההתפתחויות המשפטיות‬

‫עמדה סלחנית‬

‫עמדה ביקורתית‬

‫עמדה מחמירה‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫סלחנות שיפוטית‬

‫(‪)1961‬‬

‫"אשה‪ ...‬באה למחלקה הגינקולוגית לשם ניתוח קל‬
‫ברחמה ויצאה מהמחלקה שבעת יסורים ובעלת מום‬
‫לכל ימי חייה‪...‬‬
‫הטיפול אשר החולה קיבלה בבית החולים לא היה כפי‬
‫שצריך היה לצפותו מבעלי מקצוע מעולים וכן קרו תוך‬
‫כדי טיפול הזנחות וטעויות שונות‪ ,‬אשר הביאו לידי‬
‫תוצאות מעציבות במצב בריאותה‪...‬‬
‫רופא בשר ודם עשוי לטעות‪ ,‬ולא כל טעות מהווה‬
‫רשלנות‪"...‬‬

‫התביעה נדחתה‬
‫(ע"א ‪ 280/60‬פרדו נ' פלדמן‪ ,‬פד' (טו') ‪)1961‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫בקרה שיפוטית‬
‫עולם הרפואה אינו חסין מביקורת שיפוטית ומחשיפה של מעשי רשלנות‬
‫מקצועיים‪ .‬ביקורת זו היא אחת הערובות החשובות להקפדה על מתן טיפול‬
‫רפואי נאות‪.‬‬
‫לא כל טעות באבחנה או בטיפול‬
‫מצביעה בהכרח על רשלנות‪.‬‬
‫אחריות הרופאים‪ ,‬ברשלנות‬
‫אזרחית או פלילית‪ ,‬צריכה‬
‫להיקבע‪ ,‬רק אם הוכח שבנתוני‬
‫זמן אמת פעלו הרופאים‬
‫באי מיומנות מקצועית‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫בקרה שיפוטית – האם היא מקדמת את‬
? ‫בטיחות הטיפול‬
Most patient-safety experts continue to believe that the
threat of liability is the primary barrier to the
development of effective and comprehensive patient
safety programs in hospitals. I suggest, on the
contrary…that judicial recognition of an explicit “right
to safety” for hospital patients, with correlative duty of
hospitals to implement patient-safety measures can
become the primary motivator for the development of
systems to improve patient safety.
George J. Annas. J.D., NEJM 354;19 May11,2006
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫בקרה שיפוטית‬

‫‪‬‬
‫שיפור איכות הרפואה‬
‫הרשומה הרפואית‬
‫• רישום מפורט יותר‬
‫• שמירה על רשומות‬

‫תהליך הבקרה הרפואית‬
‫• ניהול סיכונים‬
‫• אבטחת איכות‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תקשורת עם מטופלים‬
‫• הסכמה מדעת‬
‫• גילוי נאות על תקלות‬

‫ניהול הטיפול הרפואי‬
‫• פרוטוקולים ונהלים‬
‫• הנחיות קליניות‬

‫החמרה שיפוטית‬

‫‪‬‬
‫רפואה מתגוננת‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬

‫ריבוי בדיקות וטיפולים מיותרים‬
‫יצירת מתח ביחסי מטפל‪-‬מטופל‬
‫הוצאות מוגברות לתשלום ביטוח‬
‫סגירת פעילויות בסיכון ביטוחי גבוה‬
‫קושי להשיג כיסוי ביטוחי‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית‬

‫(‪)1998‬‬

‫"חיובם של הרופא וקופת‬
‫חולים בדין הוא פרי של חוכמה‬
‫לאחר מעשה‪ .‬הרף שהוצב‬
‫לקביעת אחריותם‪ ,‬הוצב בגובה‬
‫כה רב‪ ,‬עד שלא רק הרופא‬
‫הסביר אינו יכול לעוברו‪ ,‬אלא‬
‫גם הרופא המומחה המובהק‬
‫ייכשל בכך"‪.‬‬
‫(השופטת שטרסברג‪-‬כהן בדעת מיעוט‬
‫ע"א ‪ 3709,3264/96‬קופ"ח נ' פלד ואח')‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית – ההנמקה‬
‫"אין להטיל את העומס הכלכלי של הטעות הרפואית‬
‫על החולה‪ ,‬אלא מן הראוי כי יוטל‪ ,‬עקרונית‪ ,‬על‬
‫הרופא בעל הטעות שממנו יפוזר ממילא על ציבור‬
‫רחב יותר באמצעות ביטוח האחריות המקצועית‪.‬‬
‫יתרה מזו‪ ,‬הטלת האחריות האישית על הרופא‪...‬‬
‫עשויה לעודד את מילוי החובה המקצועית‬
‫להתעדכנות בספרות המקצועית‪"...‬‬
‫(השופט אנגלרד ע"א ‪ 3709,3264/96‬קופ"ח נ' פלד ואח')‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ההחמרה השיפוטית –‬
‫שאלת האחריות‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"החמרת" האחריות של המטפלים‬
‫"פרקטיקה רצויה" במקום "פרקטיקה מצויה"‬
‫החלת נורמות התנהגות רטרוספקטיבית‪" -‬דרך עוקפת פרקטיקה‬
‫מקובלת"‬
‫מבחן "המומחה הטוב" במקום "הרופא הסביר"‬
‫החלת כלל "הדבר מדבר בעדו" במקרי סיבוכים נדירים‬
‫החלה מסיבית של "כלל הנזק הראייתי"‬
‫החלת אחריות במקרים של "קשר סיבתי נסיבתי"‬
‫קביעת חובות מוגברות בכל הנוגע להסברים למטופלים עובר‬
‫למתן לטיפולים רפואיים‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"פרקטיקה מצויה" לעומת "פרקטיקה רצויה"‬
‫העובדות ‪ -‬רביד נ' קליפורד‬

‫ביום ‪ 5.4.84‬הגיעה רביד בת החמש למרפאת שיניים לצורך‬
‫טיפול שיניים‪ .‬כהכנה לטיפול הזריק לה הרופא זריקת הרדמה‬
‫מקומית בלסתה התחתונה מצד ימין‪ .‬הרופא השתמש לצורך‬
‫ההזרקה במזרק לא שואב‪ ,‬שהיה מקובל לשימוש באותה תקופה‬
‫(פרקטיקה מקובלת)‪.‬‬
‫זמן קצר לאחר ההזרקה נטתה רביד על צידה ולא הצליחה‬
‫להתייצב‪ .‬היא היתה מנומנמת והוחלט להעבירה לטיפול בבית‪-‬‬
‫חולים‪ .‬כתוצאה מן האירוע סובלת רביד עד היום מהמיפרזיס‬
‫במחצית הגוף השמאלי ומהפרעות נוירולוגיות וקוגנטיביות‪.‬‬
‫הסתבר כי חומר ההזרקה חדר לכלי דם משם נדד למוח וגרם‬
‫לקריש דם ולאוטם מוחי‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"פרקטיקה מצויה" לעומת "פרקטיקה רצויה"‬
‫ההכרעה המשפטית‬

‫העובדה שרופא נהג בהתאם לפרקטיקה המקובלת‬
‫בתחומו‪ ,‬היא כשלעצמה‪ ,‬אינה מעניקה לו הגנה‬
‫מוחלטת ולעולם מצוי בידי בית המשפט לקבוע‪ ,‬כי‬
‫פרקטיקה נהוגה זו אינה עולה בקנה אחד עם חובת‬
‫הזהירות של רופא כלפי מטופל‪.‬‬
‫פרקטיקה מקובלת מהווה פרמטר‪ ,‬ואפילו פרמטר‬
‫חשוב‪ ,‬במכלול השיקולים שעל בית המשפט לשקול‬
‫בבואו לקבוע את סטנדרט ההתנהגות הראוי‪ ,‬אולם‬
‫אין היא הפרמטר היחיד אשר בית המשפט יתחשב בו‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫די היה באמצעי פשוט וזמין למנוע סיכון ידוע של‬
‫חדירת מזרק עם חומר הרדמה לתוך עורק‪ ,‬דבר אשר‬
‫עלול לגרום לתופעות לוואי משמעותיות‪ .‬כל זאת‬
‫ללא תוספת עלות משמעותית‪.‬‬
‫בנסיבות אלה אין מנוס מן המסקנה כי רופא התרשל‬
‫שכן רופא זהיר היה בוחר למנוע סיכון זה באמצעות‬
‫שימוש במזרקים שואבים‪.‬‬
‫רביד נ' קליפורד‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬
‫הנורמות אינן נקבעות על‪-‬ידי מומחים אלה או אחרים‪ ,‬אלא‬
‫על‪-‬ידי בית‪-‬המשפט‪.‬‬
‫שאלת תפקידו של מנתח בחדר ניתוח היא עניין ערכי‬
‫ונורמטיבי שמתפקידו של בית‪-‬המשפט להכריע בו‪.‬‬
‫עדות יו"ר המועצה הלאומית לכירורגיה‪ ,‬הרדמה וטיפול נמרץ‬
‫כי אין אחריות הדדית בין מנתח לרופא מרדים‪ ,‬כפי שבא לידי‬
‫ביטוי בסיכום ישיבת המועצה הלאומית הנ"ל‪ ,‬אין לראות בה‬
‫משום נורמה נכונה‪ ,‬ולפיכך אין לפעול על‪-‬פיה‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬

‫(‪)2‬‬

‫אם נרשם בסיכום ישיבת מועצת איגוד רופאי העיניים‪ ,‬כי‬
‫המנתח אחראי כלפי המנותח על הניתוח ותוצאותיו בלבד‪,‬‬
‫והמרדים אחראי כלפי המטופל על תהליך ההרדמה ותוצאותיו‪,‬‬
‫אין לראות בכך כאילו כל אחד מהם אחראי רק על תחומו‪,‬‬
‫וחייבת להיות הדדיות ביניהם‪ ,‬ולמרות שאין למנתח "אחריות‬
‫על" הרי שיש לו אחריות על סימני החיים של המנותח‪ ,‬לא‬
‫פחות מאשר למרדים‪ ,‬ועל‪-‬כן עמדת איגוד רופאי העיניים כפי‬
‫שבאה לידי ביטוי במסמך הנ"ל‪ ,‬אינה משקפת את הנורמה‬
‫המחייבת‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬

‫(‪)3‬‬

‫המסמך בדבר חלוקת אחריות בחדר הניתוח של ההסתדרות‬
‫הרפואית בישראל‪ ,‬קובע כי שיתוף פעולה בין הרופא המנתח‬
‫והרופא המרדים בניתוח חיוני להצלחת הטיפול וכך יש אכן‬
‫לנהוג‪ ,‬אולם ההסתייגות שעל‪-‬פיה אין הרופא המנתח אחראי‬
‫לפעולות המבוצעות על‪-‬ידי הרופא המרדים‪ ,‬כפי שהרופא‬
‫המרדים אינו אחראי על פעולות המבוצעות על‪-‬ידי הרופא‬
‫המנתח‪ ,‬איננה נורמה שיש לפעול על‪-‬פיה‪ ,‬שכן ברור שהמנתח‬
‫אינו אחראי על פעולות המרדים‪ ,‬אולם אין בכך כדי לסייג‬
‫אחריותו לעקוב אחר סימני החיים של המנותח‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬

‫(‪)4‬‬

‫כאשר מנותח פונה למנתח בבקשה לנתחו אין הוא יוצר קשר אחד עם‬
‫המרדים וקשר אחר עם המנתח‪ ...‬יש לייחס לו אחריות מעבר לעצם‬
‫הפעולה הכירורגית‪ ,‬המנותח מצפה ממנו להיות אחראי על חייו בעת‬
‫ביצוע הניתוח – ולאו דווקא בעת ביצוע הפעולה הכירורגית גרידא‪.‬‬
‫כל מנתח חייב להיות שותף מלא למעקב אחר סימני חיים של המנותח‪ ,‬גם‬
‫תוך כדי ובמהלך הניתוח‪ ,‬ואין הוא רשאי להטיל את האחריות הבלעדית‬
‫על כך על כתפי המרדים‪.‬‬
‫חובתו של המנתח היתה להאזין לקולות המוניטור ע"מ לוודא שהוא‬
‫ממשיך לנתח אדם חי ולא מחוסר חיים‪ .‬אם הוא לא עושה כן הוא‬
‫מתרשל‪.‬‬
‫המנתח שלא עשה כן הורשע בעבירה של מעשה פזיזות ורשלנות‪.‬‬
‫פ (תא) ‪ 40016/07‬מ"י נ' אסותא ואח'‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החלת נורמות רטרוספקטיבית‬
‫בשנת ‪ 1986‬נולד ערן סידי עם חסר של כף יד ימין‪.‬‬
‫בשנת ‪ 1997‬הגישה משפחת סידי תביעה נגד הגיניקולוג שביצע‬
‫לאם בדיקת אולטרה סאונד שגרתית במהלך ההריון‪ ,‬בטענה של‬
‫רשלנות באי אבחון חסר כף היד‪.‬‬
‫ביהמ"ש המחוזי פסק כי לא היתה רשלנות בביצוע הבדיקה‪ ,‬שכן‬
‫בשנה הנדונה בדיקת האולטרה סאונד הבסיסית לא כללה סקירת‬
‫גפיים ודחה את התביעה‪.‬‬
‫לעומת זאת ביהמ"ש העליון שדן בערעור על התביעה קבע‬
‫בשנת ‪ 2005‬כי חלה חובה על הרופא הבודק בשנת ‪!!! 1986‬‬
‫ליידע את האישה על מגבלות הבדיקה ועל האפשרות לבצע‬
‫בדיקת אולטרה סאונד מורחבת במסגרת הפרקטיקה הפרטית‪...‬‬
‫ע"א ‪ 4960/04‬סידי‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החלת נורמות רטרוספקטיבית ‪2 -‬‬
‫ילדה נולדה בשנת ‪ 1995‬כשהיא סובלת מתסמונת ‪ X‬שביר‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע כי בתקופה הרלבנטית הבדיקה טרם הומלצה ע"י הגורמים‬
‫המקצועיים ושליחת הנשים לביצועה בוודאי שלא היתה פרקטיקה מחייבת‬
‫את הרופא הסביר‪.‬‬
‫ואולם ביהמ"ש קבע כי מאחר שבמאמרים שפורסמו עובר לשנת ‪1994‬‬
‫מוזכרות בדיקות המבוצעות לאוכלוסייה בעלת סיכון נמוך לצרכי מחקר או‬
‫לצרכים אחרים‪ ,‬היה על רופא סביר הקורא את המאמרים הללו להסיק כי‬
‫"בדיקות סקר" לגילוי הנשאות קיימות גם אם ביצוען עדיין אינו מומלץ‪.‬‬
‫הבדיקה היתה קיימת במועד הרלבנטי ויש לייחס להורים בהתאם להלכת‬
‫סידי ציפייה סבירה כי קיומה יגולה להם ולכן הרופא התרשל בכך שלא ידע‬
‫על קומה ולא גילה להורים על קיומה‪.‬‬
‫הקופה אחראית לכך שלא הפיצה בקרב רופאיה את האפשרות לביצוע‬
‫בדיקה לגילוי הנשאות לתסמונת ‪ X‬שביר גם לנשים ללא כל אינדיקציה‪.‬‬
‫א (ים)‪ 5416/03‬שיר סגל‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"כלל ‪ 30‬הדקות" – ‪OUT‬‬
‫השאלה היא מהו פרק הזמן הסביר לביצוע ניתוח קיסרי ?‬
‫פרק הזמן של ‪ 15‬דקות לבצוע ניתוח קיסרי הוא פרק זמן‬
‫אפשרי וראוי כאשר חדר הניתוח פנוי וכל הצוות זמין‪ ...‬יש‬
‫להשלים‪ ,‬חרף העובדה שהדבר אינו רצוי‪ ,‬גם עם חלוף פרק‬
‫זמן ארוך יותר של כ‪ 25-30 -‬דק' עד לניתוח‪ .‬אולם שיהוי כזה‬
‫בביצוע הניתוח‪ ,‬כדי שיתקבל כשיהוי סביר‪ ,‬מחייב מתן הסבר‪,‬‬
‫המבוסס על נסיבותיו המיוחדות של המקרה הנדון‪ ,‬ועל כך‬
‫שבפועל נעשו מאמצים סבירים לקצר פרק זמן זה דבר שלא‬
‫הסתייע באותן נסיבות‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"כלל ‪ 15‬הדקות" – ‪IN‬‬
‫במקרה שלפנינו‪ ,‬לא ניתן הסבר המצדיק התמשכותו של פרק‬
‫הזמן שחלף בין קבלת ההחלטה על ביצוע הניתוח לבין הביצוע‬
‫בפועל‪.‬‬
‫במקרה שלפנינו נפל שיהוי בלתי מוצדק של כ‪ 6 -‬דקות גם‬
‫בהתמשכות פרק הזמן ממועד קבלת ההחלטה על הניתוח ועד‬
‫לביצועו‪ .‬מכאן‪ ,‬שבסה"כ נפל במקרה זה שיהוי בלתי מוצדק‬
‫בביצוע הניתוח הקיסרי‪ ,‬העולה כדי רשלנות‪ ,‬של ‪31-33‬‬
‫דקות‪ ,‬ולמצער שיהוי של ‪ 21‬דקות‪.‬‬
‫א (ים) ‪ 8005/06‬ב‪.‬ר‪ .‬נ' בי"ח מאיר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית –‬
‫סטנדרט המומחה הטוב‬

‫על הרופא להשתמש ברמת ידע‪ ,‬כשרון ואיכפתיות‪,‬‬
‫הקיימת ומופעלת ע"י רופאים ברמה מקצועית טובה‬
‫ולא ממוצעת‪.‬‬
‫כאשר מדובר ברופא הטוען לכישורים מיוחדים ולהיותו‬
‫מומחה‪ ,‬הרמה הנדרשת ממנו היא בהתאם לכך‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית –‬
‫"המתמחה חשוד"‬
‫אישה שעברה ניתוח קיסרי אלקטיבי בהרדמה ספינלית‪,‬‬
‫נותרה עם נזק לשורשי העצב הפירוניאלי‪ ,‬נזק זה יוחס‬
‫לפגיעה במהלך ההרדמה‪.‬‬
‫וכך אמר ביהמ"ש על המרדים שהיה מתמחה ותיק בעת‬
‫הניתוח‪":‬רף המומחיות הרשמית של הנתבע שהוא נמוך‬
‫לטעמי‪ ,‬גם אם הוא בעל ניסיון מעשי רב‪ ,‬יש בו כדי ליצור‬
‫חיזוק לטענות התובעת וספק באשר לביצועה הנאות של‬
‫ההרדמה "‬
‫‪...‬‬
‫ת"א ‪ 072682/99‬פני אלמליח‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החלת כלל הדבר מדבר בעדו‬
‫בתי‪-‬המשפט מחילים את כלל "הדבר מדבר בעדו" באופן‬
‫"ליברלי" ומעבירים את נטל השכנוע מכתפי התובעים אל‬
‫כתפי הנתבעים להוכיח שלא היתה רשלנות מצידם‪.‬‬
‫התנאים להחלת הכלל (ס' ‪ 41‬לפקודת הנזיקין)‪:‬‬
‫ התובע לא ידע ולא יכול היה לדעת על הנסיבות שהביאו‬‫לידי הנזק‬
‫ הנזק נגרם על‪-‬ידי נכס בשליטת המזיק‬‫ המקרה מתיישב יותר עם המסקנה שהיתה רשלנות‬‫מאשר עם העדרה‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בסיבוכים נדירים‬
‫אישה הרה עברה דיקור מי שפיר בשבוע ‪ 18‬להריונה‪ ,‬אשר‬
‫הסתבך בזיהום תוך רחמי‪ ,‬שהוביל לספסיס סוער ולמותה‬
‫של האישה‪.‬‬
‫ועדת בדיקה של משרד הבריאות לא מצאה התרשלות‬
‫בטיפול במנוחה מצד גורם רפואי כלשהו‪.‬‬
‫בעלה וילדיה של המנוחה הגישו תביעה נגד הרופא המטפל‬
‫שביצע את הדיקור בטענה שהדיקור נעשה באופן רשלני‪,‬‬
‫ללא ניקוי מתאים של איזור הבטן בו בוצעה הדקירה‬
‫וכתוצאה מכך נגרם הזיהום שהוביל למותה‪.‬‬
‫לא הוגשה חוו"ד מטעם התובעים לתמיכה בטענותיהם‪ ,‬והם‬
‫בקשו להחיל את הכלל של "הדבר מדבר בעדו"‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בסיבוכים נדירים‬
‫ביהמש פסק כי "מהעדויות שנשמעו בבית המשפט ומחומר‬
‫הראיות שהובא‪ ,‬ניתן לקבוע כי השימוש בחומר החיטוי‬
‫פולידין ואלכוהול היה נפוץ ומקובל לצורך עריכת הדיקור‬
‫וכי הנתבעים פעלו על‪-‬פי הנהוג והמקובל בכגון דא‪ ...‬ואין‬
‫לבוא לנתבעים בטרוניה באשר לפרקטיקה בה נהגו"‬
‫ואולם העובדה ‪ -‬שמדובר בתוצאה נדירה ובלתי צפוייה‬
‫למדי של דיקור מי שפיר שגרם לזיהום חריף ברחם‬
‫האשה ומותה עקב כך ‪ -‬תומכת בתחולת הכלל של הדבר‬
‫מדבר בעדו‪ .‬זה מצביע יותר על קיומה של התרשלות מאשר‬
‫על העדרה‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בסיבוכים נדירים‬
‫אף כי התובעים לא הוכיחו את הסיבה הממשית והישירה לזיהום‬
‫בגופה של המנוחה ולמותה כתוצאה מכך‪ ,‬שוכנעתי – על‪-‬פי מאזן‬
‫ההסתברויות במשפט האזרחי – כי ההסתברות שהיא נפטרה עקב‬
‫רשלנותם הרפואית של הנתבעים עולה על ההסתברות כי הפגיעה‬
‫לא היתה תוצאה של התרשלות כזו‪.‬‬
‫נטל השכנוע בדבר העדר התרשלות עבר לכתפי הנתבעים‬
‫ומשהם לא עמדו בו – דין התביעה להתקבל‪.‬‬
‫נקבע שהרופא שביצע את הדיקור אחראי ברשלנות משום שלא‬
‫הרים את הנטל להסביר באיזה מנגנון אירע הזיהום שלא‬
‫באחריותו‪.‬‬
‫א (ת"א) ‪ 89/96‬עזבון המנוחה ג'ומאנה מראר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשומות רפואיות – כלל "הנזק הראייתי"‬

‫"מקום שצריך להיעשות רישום רפואי וזה לא נעשה‪ ,‬ולא‬
‫ניתן הסבר מניח את הדעת למחדל זה‪ ,‬יועבר נטל ההוכחה‬
‫בדבר העובדות השנויות במחלוקת‪ ,‬שיכלו להתבהר מתוך‬
‫הרישום‪ ,‬אל כתפי הרופא או המוסד‪ ,‬שבמסגרתו ניתנו‬
‫השירותים הרפואיים‪".‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫נתונים על העברת נטל הראיה –‬

‫דו"ח ועדת שפניץ‬

‫נראה שנושא הרשומה הרפואית‪ ,‬ליקוי בה או היעדרה הוא‬
‫בעל השלכות מרכזיות בתחום תביעות הרשלנות הרפואית‪,‬‬
‫היכול לעיתים להשפיע באופן מהותי על תוצאת הדיון‬
‫בתביעה‪.‬‬
‫בשני שליש מן המקרים בהם העביר בית‪-‬המשפט את הנטל‬
‫מכתפי התובעים אל כתפי הנתבעים‪ ,‬בשל ליקוי ברשומה‬
‫הרפואית‪ ,‬הם לא הצליחו להתמודד עמו ולהרים אותו‪,‬‬
‫ונקבעה אחריות של המטפלים לנזקם של התובעים‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫התובע יליד ‪ 1939‬אושפז עקב אוטם שריר הלב‪.‬‬
‫בוצע צינתור שבמהלכו הוזרק חומר ניגוד מסוג‬
‫אורוגרפין‪.‬‬
‫סמוך לאחר ההזרקה התלונן התובע על הרגשה‬
‫לא טובה‪ .‬תוך שתי דקות היתה ירידה בלחץ‬
‫הדם‪ ,‬פרפור חדרים ואיבוד הכרה‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)2‬‬

‫האבחנה – שוק אנפילקטי עקב רגישות ליוד‪.‬‬
‫החלה פעולת החייאה אליה הצטרפו רופאים‬
‫בכירים וביניהם מנהל המחלקה הקרדיולוגית‬
‫ומנהל יחידת הצינתורים‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)3‬‬

‫פעולות ההחייאה כללו‪ :‬עיסוי חזה‪ ,‬מכות‬
‫חשמל‪ ,‬החדרת קוצב לב זמני והזלפת‬
‫תרופות שונות‪.‬‬
‫רק בחלוף כ‪ 40 -‬דקות חזר הלב לתפקד‪,‬‬
‫אלא שבזמן זה נגרם נזק מוחי קשה והתובע‬
‫נותר במצב וגטטיבי‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)4‬‬

‫נקבע כי לא היתה רשלנות בטיפול שקיבל התובע‬
‫עד שלב ההחייאה‪.‬‬
‫השאלה במחלוקת היתה האם ההחייאה בוצעה‬
‫בסבירות ובמיומנות‪.‬‬
‫עיון בכל הרישומים וסיכום הראיות בעניין זה‬
‫מעלה מספר בעיות; פרט לרישום הטכנאית על‬
‫מתן לידוקאין‪ ,‬אין רישום ישיר כלשהו על מצב‬
‫התובע במהלך המשבר‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)5‬‬

‫אין חולק כי מדובר באירוע קשה גם‬
‫לצוות הרפואי וניתן להבין כי הצוות דאג‬
‫קודם כל לטיפול בתובע ופחות לביצוע‬
‫רישומים‪ ,‬אולם מהנתונים עולה כי‬
‫חסרים רישומים וחלקם לא מדויקים או‬
‫לא ברורים דיים‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)6‬‬

‫התוצאה המעשית היא כי הרישום הלקוי‬
‫נזקף לחובת הנתבע ברשלנות רישומית‬
‫ונטל ההוכחה כי אין התרשלות של‬
‫הנתבע בעצם הטיפול הינו על הנתבע‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)7‬‬

‫הסברי הנתבע‪ ,‬לפיהם הצוות הרפואי היה שקוע כולו‬
‫בהחייאה ולכן אין לצפות ואין לדרוש תשומת לב‬
‫לרישום‪ ,‬הינם הסברים שובי לב אך אינם הסברים‬
‫מלאים‪.‬‬
‫הרשלנות הרישומית שפורטה לעיל שללה מהתובע את‬
‫היכולת לבודד חלק מהתהליך ולברר כראוי האם‬
‫במהלך ההחייאה היו נתונים שאיפשרו טיפול אחר או‬
‫אבחנה אחרת‪ .‬איננו יודעים מה סדר מתן כמות כה‬
‫גדולה של אדרנלין‪ ,‬ומה היו התגובות לכך‪...‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)8‬‬

‫אם היו רישומים ראויים בזמן ההחייאה‪ ,‬הן‬
‫על סדר התרופות וכמותן והן על לחצי דם‪,‬‬
‫יתכן והיו בידי התובע כלים טובים יותר‬
‫להראות כי במהלך החייאה כה ארוכה היה‬
‫אפשר לנקוט דרכים נוספות‪.‬‬
‫נקבע כי הנתבעים אחראים ל‪ 30% -‬מן הנזק‬
‫של התובע‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל הראייתי בשל אי ביצוע בדיקה‬

‫אישה הרה בהריון ראשון (לאחר ‪ 3‬שנים של טיפולי‬
‫עקרות) הגיעה לבי"ח בשבוע ה‪ 31 -‬להריון לאחר שחשה‬
‫ברע‪ .‬בביה"ח אובחנה הפרדות שיליה ומוות תוך רחמי‪,‬‬
‫על רקע רעלת הריון‪.‬‬
‫השאלה במחלוקת היתה האם הפרדות השיליה היתה‬
‫פתאומית או שהגיניקולוג אצלו ביקרה בבוקר אותו יום‪,‬‬
‫היה יכול כבר אז‪ ,‬לאבחן הפרדות שיליה‪ ,‬לשלוח אותה‬
‫בדחיפות לחדר לידה ולמנוע מוות תוך רחמי‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל הראייתי בשל אי ביצוע בדיקה‬

‫כיוון שהרופא לא ערך בדיקה של רגישות הבטן בעת הביקור של‬
‫האישה אצלו‪ ,‬קבע ביהמ"ש כי הוא גרם בכך נזק ראייתי לתובעת‬
‫כי נמנע ממנה להוכיח כי כבר באותה עת סבלה מהפרדות‬
‫שיליה‪...‬‬
‫לאור זאת הועבר הנטל אל הרופא לשכנע‪ ,‬כי באותו שלב בו נמנע‬
‫מלבצע את הבדיקה‪ ,‬לא סבלה האישה מבטן רגישה ולא היתה‬
‫שרויה בתהליך של הפרדות שיליה‪.‬‬
‫הרופא לא הצליח לעמוד בנטל זה ולכן נקבע כי הוא אחראי למות‬
‫העובר‪...‬‬
‫ע"א ‪ 9328/02‬לאה מאיר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"קשר סיבתי נסיבתי"‬
‫הוריה של פגה שנולדה בשבוע ‪ 29‬להריון בעקבות‬
‫הפרדות שליה‪ ,‬הגישו תביעה נגד ביה"ח‪ ,‬בטענה שהיה‬
‫איחור בביצוע ניתוח קיסרי לאם וכתוצאה מכך סובלת‬
‫הילדה משיתוק מוחין ופיגור שכלי‪.‬‬
‫התביעה הסתמכה על חוו"ד גניקולוגית בלבד ואילו‬
‫ההגנה הסתמכה על חוו"ד של נוירופדיאטר ונאונטולוג‬
‫ששללו קשר סיבתי בין הנזקים לבין העיכוב בביצוע‬
‫הניתוח הקיסרי וקבעו כי יש לשייכם לנזקי הפגות‬
‫בלבד‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"קשר סיבתי נסיבתי"‬
‫ביהמ"ש קבע כי קיים קשר "סיבתי נסיבתי" בין‬
‫התרשלות הרופאים שהתעכבו בביצוע הניתוח הקיסרי‪,‬‬
‫לבין הנזק שנגרם לפגה ולפיכך הטיל אחריות על‬
‫ביה"ח לפצות אותה על ‪ 40%‬מן הנזק שלה‪.‬‬
‫ביהמ"ש העליון אישר את פסה"ד המחוזי וקבע כי‬
‫לבימ"ש יש שיקול דעת לקבוע כי קיים קשר "סיבתי‬
‫נסיבתי" ואת שיעור האחריות ההסתברותי לנזק‬
‫(הפיצוי הופחת ל‪ 20% -‬מן הנזק)‪.‬‬
‫פס"ד מלול עדן‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫דרישות ההסבר בנסיבות מיוחדות‬

‫“ייתכנו מקרים בהם לסיכונים בעלי הסתברות נמוכה‬
‫תהיה משמעות מיוחדת לחולה הספציפי‪ .‬במקרה‬
‫כזה‪ ,‬למרות האחוז הנמוך יכללו אותם סיכונים‬
‫בתחום המידע המהותי הנדרש לחולה לשם החלטה‬
‫מושכלת אם לעבור את הטיפול הרפואי”‪.‬‬

‫ת”א (י‪-‬ם) ‪1109/97‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רף ההסבר בניתוחים אלקטיביים‬

‫"ההסבר הנדרש לקבלת הסכמה מדעת לניתוח‬
‫אלקטיבי – שאף בלעדיו ניתן לקיים אורח חיים‬
‫רגיל – נכלל ברף העליון של חובת הגילוי‪ ,‬והוא‬
‫כולל‪ ,‬בנוסף להתייחסות לסיכויי ההצלחה גם מתן‬
‫הזהרה מפני הסיבוכים האפשריים‪ ...‬גם אם‬
‫סיבוכים אלו נדירים‪".‬‬
‫ע"א ‪6153/97‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רף ההסבר בניתוחים אלקטיביים ‪-‬‬

‫‪RSD‬‬

‫"בענייננו מדובר בסיבוך המתרחש בקרב ‪0.5% - 0.3%‬‬
‫מהניתוחים – גם אם שיעור זה אינו גבוה‪ ,‬הרי מדובר בסיבוך‬
‫חמור‪ ,‬העלול לגרום להפיכתה של הגפה לחסרת כל תפקוד‪ ...‬כיוון‬
‫שמדובר בניתוח אלקטיבי חובת ההסבר נמצאת ברף העליון‪ .‬סיכון‬
‫‪ RSD‬הינו בגדר המידע שהתובע היה רשאי לצפות‪ ,‬באורח סביר‪,‬‬
‫כי יגולה לו‪ ,‬כדי שיוכל לשקלו במסגרת גיבוש דעתו לעניין‬
‫הסכמתו לטיפול הרפואי‪"...‬‬

‫ת"א ‪ 920/99‬יצחק נ' שע"צ‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רף ההסבר ברפואה פרטית‬

‫"רפואה פרטית בה קיים ניגוד עניינים מובנה בין‬
‫השאיפה המסחרית להרבות בניתוחים לבין‬
‫האינטרס של המטופל‪ ,‬כדי להקהות את עוקצו של‬
‫ניגוד העניינים יש להעמיד את המטופל על הסיכונים‬
‫והסיכויים שבניתוח המוצע לרבות החלופה שלא‬
‫לבצע כלל ניתוח סיכוייה וסיכוניה‪".‬‬
‫ע"א ‪6153/97‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫חובת ההסבר על טיפולים מחוץ לסל‬
‫בנסיבות מתאימות עשוי להיווצר צורך ליידע את המטופל לגבי‬
‫אפשרות טיפול המוצעת רק במסגרת הרפואה הפרטית ואולי אף‬
‫במסגרת שירותי רפואה מעבר לים‪ .‬כך יש לעשות‪ ,‬אכן‪,‬‬
‫כשמדובר בטיפול או בתרופה שעשויים לסייע לחולה ואינם‬
‫זמינים ברפואה הציבורית בארץ‪.‬‬
‫כשחולה אובחן כסובל ממחלה מסויימת‪ ,‬וישנה תרופה שאינה‬
‫מצויה ב"סל" – מקובל עלי שעל הרופא ליידע את החולה בדבר‬
‫קיומה של התרופה‪.‬‬
‫עליו להשאיר להחלטתו של החולה את השאלה אם לרכוש את‬
‫התרופה מכספו אם לאו‪ .‬שאלה זו כרוכה לא אחת באפשרויות‬
‫הכספיות של החולה וגם בפער בין ההשפעה של התרופה‬
‫שב"סל" לזו שאינה נמצאת בו‪ ,‬על הרופא לספק את המידע‬
‫הנדרש‪ ,‬והחולה‪ -‬יחליט‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ע"א ‪ 4960/04‬סידי‬

‫פגיעה באוטונומיה – פיצוי ללא נזק‬

‫אישה אושפזה בבית חולים לניתוח אורטופדי בשל‬
‫דפורמציה ברגל‪ .‬בסופו של דבר‪ ,‬במקום ניתוח לתיקון‬
‫הדפורמציה עברה ביופסיה בכתף בשל ממצא ידוע בכתף‬
‫שנחשד להיות גידול ממאיר‪ .‬בעקבות הביופסיה נותרה עם‬
‫מגבלה קשה בתפקוד הכתף‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פגיעה באוטונומיה‬
‫המטופלת טענה כי לא הוסברו לה הסיכונים הכרוכים‬
‫בביופסיה ולפיכך לא נתנה הסכמה מדעת לביצוע הפעולה‪.‬‬
‫נקבע כי גם לו היו נפרשים בפניה הסיכונים היתה נותנת‬
‫הסכמתה לביופסיה בשל הסיכון הממשי שמדובר בגידול‬
‫ממאיר‪.‬‬
‫למרות זאת נפסק כי היתה פגיעה באוטונומיה שלה והיא‬
‫זכאית לפיצוי כספי‪...‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פגיעה באוטונומיה‬

‫“ההכרה בזכותו של החולה לפיצוי על‬
‫הפגיעה באוטונומיה שלו‪ ,‬מקום בו הופרה‬
‫חובה זו‪ ,‬עשויה לתרום לכך שחובה זו‬
‫תקוים הלכה למעשה”‪.‬‬
‫ע”א ‪ 2781/03‬מיאסה עלי דעקה‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות בפגיעה באוטונומיה‬

‫הפרת חובת הזהירות ‪ -‬אי מתן הסברים‬
‫למטופלים לפני ביצוע טיפולים‬
‫נזק ‪ -‬פגיעה באוטונומיה של המטופל‬
‫קשר סיבתי ‪ -‬בין אי מתן ההסברים לבין‬
‫עוצם ההפתעה מן הסיבוך שהתרחש‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫משמעות העדרו של טופס הסכמה ייעודי‬
‫ניתוח סימפטקטומי (נגד הזעת יתר)‪ ,‬שבוצע בשנת ‪ 1999‬והסתבך‬
‫בהזעת יתר פיצויית‪.‬‬
‫המטופל הגיש תביעה בטענה שלא הוזהר מפני הסיבוך האמור‪.‬‬
‫התובע הוחתם על טופס הסכמה סטנדרטי (לא ייעודי)‪ ,‬משום שעד‬
‫השנה האמורה לא פותח טופס ייעודי מתאים‪.‬‬
‫הרופא המנתח רשם בגיליון כי הוסברו הסיכונים הכרוכים בפעולה‬
‫והעיד בבימ"ש כי הוא מסביר לכל המטופלים‪ ,‬ללא יוצא מן הכלל‪,‬‬
‫כי הבעיה עם הניתוח היא שבמקרים רבים מאוד‪ ,‬למעלה מ‪50% -‬‬
‫מופיעה הזעה פיצויית‪ ,‬וב‪ 2-3% -‬מן המקרים ההזעה הפיצויית‬
‫יכולה להיות משמעותית ביותר‪.‬‬
‫סטודנטית שהועסקה במרפאתו של הרופא ונכחה בזמן שקיבל‬
‫חולים אישרה את עדותו בעניין ההסברים‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫חוק זכויות‬

‫החולה‪ ,‬התשנ”ו‪1996-‬‬

‫סעיף ‪ :14‬אופן מתן הסכמה מדעת‬

‫(א)‬

‫‪.....‬‬

‫(ב)‬

‫הסכמה מדעת לטיפול רפואי המנוי בתוספת תינתן‬
‫במסמך בכתב‪ ,‬שיכלול את תמצית ההסבר שניתן‬
‫למטופל‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫חוק זכויות‬

‫החולה‪ ,‬התשנ”ו‪1996-‬‬

‫תוספת‬
‫(סעיפים ‪)15 ,14‬‬
‫(‪ )1‬ניתוחים‪ ,‬למעט כירורגיה זעירה‪.‬‬
‫(‪ )2‬צינתורים של כלי דם‪.‬‬
‫(‪ )3‬דיאליזה‪.‬‬
‫(‪ )4‬טיפול בקרינה מייננת (רדיותרפיה)‪.‬‬
‫(‪ )5‬טיפולי הפריה חוץ‪-‬גופית‪.‬‬
‫(‪ )6‬כימותרפיה לטיפול בתהליכים ממאירים‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בהעדר טופס הסכמה ייעודי‬
‫נקבע (בערעור) כי נוכח הוראות חוק זכויות החולה אין די בטפסים הערוכים‬
‫על פי תקנות בריאות העם (טופסי הסכמה)‪ ,‬התשמ"ד‪. 1984-‬‬
‫ככל הנראה המערכת הרפואית התאימה עצמה להוראות אלה באיחור מסויים‪,‬‬
‫ובמועד הרלוונטי (‪ )1999‬עדיין נעשה שימוש בטפסים הישנים‪ ,‬תוך הפרת‬
‫הוראת החוק‪.‬‬
‫אין לשלול את האפשרות‪ ,‬לפיה הפרת החובה לעגן את הסכמת המטופל‬
‫במסמך בכתב שיכלול את "תמצית ההסבר שניתן למטופל"‪ ,‬שוללת‪ ,‬מניה‬
‫וביה‪ ,‬את האפשרות שאכן מדובר ב"הסכמה מדעת"‪.‬‬
‫דרישת הכתב בחוק היא "דרישה מהותית" ובהעדרו של טופס הסכמה מדעת‬
‫ערוך כדין‪ ,‬יש לקבוע‪ ,‬למצער‪ ,‬כי במקרה של מחלוקת‪ ,‬המטפל הוא זה‬
‫שצריך להוכיח קיומה של הסכמה זו‪.‬‬
‫ע"א ‪ 6299/05‬צורף‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ומה הדין כשיש טופס חתום ?!‬

‫נולדה‬

‫בשנת ‪1998‬‬
‫(מיקרופטלמיה)‪.‬‬
‫בשבוע ‪ 21‬להריון בוצעה לאם בדיקת אולטרה‪-‬סאונד בסיסית‬
‫במסגרת הקופה שנמצאה תקינה‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע כי לא ניתן לגלות את המום במסגרת בדיקה בסיסית‬
‫אך יש אפשרות לגלות זאת בבדיקה מורחבת‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע כי היה מדובר בהריון שלא בסיכון גבוה ולא היה‬
‫מקום לביצוע סקירה מורחבת‪/‬מכוונת‪.‬‬
‫האם חתמה על טופס בקשה לביצוע בדיקת על‪-‬קול לפיה היא‬
‫מודעת לכך שמדובר בבדיקה בסיסית וכי באפשרותה לבצע‬
‫בדיקה מורחבת באופן פרטי‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תינוקת‬

‫כשהיא‬

‫סובלת‬

‫מעיוורון‬

‫חתימה ללא הסבר – לאו הסכמה היא‬
‫ביהמ"ש קבע כי הרופאים הסבירו לאם כי הבדיקה אותה היא עומדת לבצע‬
‫היא בדיקה בסיסית וכי קיימת בדיקה משוכללת יותר אותה ניתן לבצע באופן‬
‫פרטי ואולם בכך לא די‪.‬‬
‫האם לא הבינה לאשורה את האבחנה בין הבדיקה הבסיסית והמורחבת ואם‬
‫היתה מבינה היתה בוחרת לבצע את הבדיקה על חשבונה‪ .‬יש כשל בשרשרת‬
‫המידע אשר נמסר לאם‪.‬‬

‫לא די בקיומה של פרקטיקה לפיה מיידעים את האישה כי קיימת‬
‫בדיקה מורחבת‪ ,‬העדר הנחיות ברורות ונהלים מוגדרים באשר‬
‫להיקף המידע שיש למסור למטופלת לעניין אפשרותה לבצע‬
‫בדיקה מורחבת ‪...‬ואי מתן הסבר הולם בטרם ביצוע הבדיקה‬
‫הבסיסית הינם בגדר נוהל בלתי סביר‪...‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תוצאות הערעור‬
‫המלצת ביהמ"ש‪:‬‬

‫לאור קשיים שהתגלעו בהכרעת בימ"ש קמא בשאלת‬
‫החבות ולאור זאת שבימ"ש קמא הכריע בפסק דינו‬
‫בסוגיות שלא היו בחזית הדיון יבוטל פסק דינו של‬
‫בימ"ש קמא והסכום אשר שולם לתובעים יישאר בידם‪.‬‬

‫התובעים הסכימו להצעת ביהמ"ש שמשמעותה‬
‫שפסה"ד מבוטל‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ההחמרה השיפוטית –‬
‫הנזק הממוני‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫הלכת "השנים האבודות" –‬
‫עזבון אטינגר ז"ל‬

‫פס"ד תקדימי ניתן‪ ,‬במרץ ‪ ,2004‬על‪-‬ידי בית‪-‬המשפט העליון‬
‫בהרכב של חמישה שופטים בתביעת עזבון של קטין‪ ,‬אשר הלך‬
‫לעולמו בגיל ‪ ,12‬כתוצאה מנפילה לבור בעת משחק עם חבר‪,‬‬
‫בעיר העתיקה בירושלים‬
‫עזבון של קטין אשר הלך לעולמו כתוצאה מרשלנות‪ ,‬זכאי לפיצוי‬
‫בגין הפסד כושר השתכרות ב"שנים האבודות"‪ ,‬בהן לא זכה‬
‫לחיות ולהתפרנס‬
‫זכות דומה קיימת גם לעזבון של בגיר שהלך לעולמו בגיל‬
‫העבודה‬
‫נפגע אשר קוצרה תוחלת חייו כתוצאה מרשלנות זכאי מעתה‬
‫לפיצוי בגין הפסד ההשתכרות שלו ב"שנים האבודות"‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"השנים האבודות" – ההשלכות הכספיות‬
‫נקבע כי חישוב הפסד ההשתכרות ב"שנים האבודות" יהיה מבוסס‬
‫על ‪ 30%‬מן השכר הממוצע במשק (בתקופה מגיל ‪18-21‬‬
‫החישוב הוא ‪ 70%‬מן הסכום האמור)‪.‬‬
‫ההנחה המובלעת היא כי ניתן לחסוך ‪ ₪ 2400‬מתוך ‪₪ 8000‬‬
‫בחודש !!!!!‬
‫בתביעת יורשים שהם גם תלויים ‪ ,‬נקבע כי יש ליורשים זכאות‬
‫לקבל פיצוי בגין ראשי נזק שנמצאים מחוץ לתחום החפיפה (כאב‬
‫וסבל וקיצור תוחלת חיים וכ"ו)‬
‫חישוב הפסד ההשתכרות בשנים האבודות‪ ,‬כולל גם חישוב הפסדי‬
‫פנסיה‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫הגידול בפיצוי הכספי‬
‫יולדת לאחר ‪ 3‬שנות טיפולי הפריה בהריון ראשון‪,‬‬
‫נשלחה "להסתובב" כדי לזרז לידה ושבה עם עובר מת‪.‬‬
‫בימ"ש המחוזי קבע אחריות ופסק לאם פיצוי של‬
‫‪ ₪ 300,000‬בגין כאב וסבל‪.‬‬
‫ביהמ"ש העליון קבע כי מגיע פיצוי גם לאב בגין כאב‬
‫וסבל שלו בסכום נוסף של ‪.₪ 250,000‬‬
‫סטיה מהלכה קודמת שחייבה נזק נפשי חמור "בניזוק‬
‫משני" שעולה כדי מחלת נפש או הפרעת נפש הגורמת‬
‫נכות ממשית‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פס"ד לבנה לוי‬

‫הגידול בסכומי הפיצוי‬
‫צעירה שנולדה בשנת ‪ 1985‬כשהיא סובלת משיתוק ביד שמאל‬
‫כתוצאה מפגיעה במקלעת העצבים הברכיאלית‪ ,‬הגישה בשנת‬
‫‪ 2006‬תביעה נגד ביה"ח בו נולדה בטענה של רשלנות בלידה‪.‬‬
‫בינתיים סיימה התובעת לימודי משפטים ומנהל עסקים ובמהלך‬
‫המשפט עשתה התמחות במשפטים‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע שיש אחריות לביה"ח ופסק לה פיצוי גלובלי בגין‬
‫הפסד השתכרות בסך של ‪ ₪ 800,000‬ובנוסף ‪ ₪ 600,000‬כאב‬
‫וסבל‪ ₪ 1,000,000 ,‬עזרת צד ג' ו‪ ₪ 85,000 -‬הוצאות ‪....‬‬

‫א (ים) ‪8363/06‬פדילה נ' בי"ח מאיר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"ועדת שפניץ" – אין מקום להגביל בחוק את‬
‫הפיצוי לתובעים בגין רשלנות רפואית‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫לאן מועדות פנינו?‬

‫‪ ‬המשך החמרה שיפוטית ?‬
‫‪ ‬התמתנות והתייצבות ?‬
‫‪ ‬התערבות חקיקתית ?‬
‫ימים יגידו‪....‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תודה !‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬


Slide 50

‫עדכונים בפסיקת בתי‪-‬המשפט‬
‫בתביעות רשלנות רפואית‬
‫עו"ד טליה חלמיש‪-‬שני‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬
‫מקבוצת מדנס‬
‫מאי ‪2009‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תמונת המצב‬
‫בשנים האחרונות אנו עדים לעליה ניכרת של ההוצאה‬
‫בגין תביעות אחריות מקצועית בתחום הרפואה‪.‬‬
‫העליה נובעת בעיקר מ"אינפלציה שיפוטית" שהביאה‬
‫לגידול ניכר בפיצויים המשולמים לתובעים‪.‬‬
‫התשלומים השנתיים בתביעות הרשלנות הרפואית‪ ,‬גדלו‬
‫בעשור האחרון ב‪.700% -‬‬
‫במקביל גדלו הפרמיות בצורה דרמטית והכיסויים‬
‫הוגבלו‪.‬‬
‫מוסדות רפואיים ורופאים פרטיים העוסקים בתחומים‬
‫בסיכון גבוה (לידות‪ US ,‬מיילדותי‪ ,‬כירורגיה פלסטית‬
‫וכ"ו) נתקלים בקושי להשיג כיסוי ביטוחי‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫התפתחות התביעות בבימ"ש‬

‫‪1994 - 2008‬‬

‫‪1,200‬‬
‫‪1,100‬‬
‫‪1,000‬‬
‫‪900‬‬
‫‪800‬‬
‫‪700‬‬
‫‪600‬‬
‫‪500‬‬
‫‪400‬‬
‫‪300‬‬
‫‪200‬‬
‫‪100‬‬
‫‪0‬‬

‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫‪2002‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫‪1994‬‬

‫מדד גידול התשלומים‬

‫‪1995 - 2008‬‬

‫‪3100%‬‬
‫‪2800%‬‬
‫‪2500%‬‬
‫‪2200%‬‬
‫‪1900%‬‬

‫‪1600%‬‬
‫‪1300%‬‬
‫‪1000%‬‬
‫‪700%‬‬
‫‪400%‬‬
‫‪100%‬‬
‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫‪2002‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫התפתחות התביעות בבימ"ש‬
‫מיילדות וגינקולוגיה‬

‫‪240‬‬

‫‪210‬‬

‫‪180‬‬

‫‪150‬‬

‫‪120‬‬

‫‪90‬‬

‫‪60‬‬

‫‪30‬‬

‫‪0‬‬
‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2002‬‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫מדד גידול התשלומים‬
‫מיילדות וגינקולוגיה‬

‫‪11100%‬‬
‫‪10100%‬‬
‫‪9100%‬‬
‫‪8100%‬‬
‫‪7100%‬‬
‫‪6100%‬‬
‫‪5100%‬‬
‫‪4100%‬‬
‫‪3100%‬‬
‫‪2100%‬‬
‫‪1100%‬‬
‫‪100%‬‬

‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫‪2002‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫מקצועות קליניים מובילים בשיעור הסיכון‬
‫‪1991 - 2008‬‬
‫מיילדות‬
‫כירורגיה כללית‬

‫‪40%‬‬

‫קרדיולוגיה‬

‫שיעור הסיכון הכספי‬

‫‪35%‬‬
‫‪30%‬‬

‫רפואת שיניים‬

‫‪25%‬‬

‫אורטופדיה‬

‫‪20%‬‬

‫נוירוכירורגיה‬

‫‪15%‬‬
‫‪10%‬‬

‫גינקולוגיה‬

‫‪5%‬‬

‫אופטלמולוגיה‬

‫‪0%‬‬

‫‪18%‬‬

‫שיעור התיקים עם סיכון כספי‬

‫‪16%‬‬
‫‪14%‬‬
‫‪12%‬‬
‫‪10%‬‬
‫‪8%‬‬
‫‪6%‬‬
‫‪4%‬‬
‫‪2%‬‬
‫‪0%‬‬

‫* ‪ 3%‬ומעלה‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫דו"ח ועדת "שפניץ"‪-‬‬

‫הועדה הבין משרדית לבחינת הדרכים להקטנת ההוצאה‬
‫הציבורית בגין תביעות הרשלנות הרפואית‬

‫מסתמנת בפסיקה מגמה של הרחבת אחריותם של בעלי‬
‫מקצועות הרפואה והמוסדות הרפואיים – החל בסוגית‬
‫ההתרשלות (ירידת קרנה של הלכת הפרקטיקה‬
‫המקובלת)‪ ,‬המשך בסיבתיות (אובדן סיכויי החלמה)‬
‫וכלה בהרחבת העילות (רשלנות בגין הסכמה מדעת)‬
‫וראשי נזק (פגיעה באוטונומיה)‪.‬‬
‫מהנתונים עולה כי במשך השנים עלו סכומי הפיצויים‬
‫הממוצעים שנפסקו בתביעות רשלנות רפואית‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫הגידול בפיצוי הממוצע לתובעים‬
‫שנת תשלום‬
‫‪2004‬‬
‫‪2005‬‬
‫‪2006‬‬
‫‪2007‬‬
‫‪2008‬‬

‫תשלום ממוצע לתובע (בדולר)‬
‫‪21,872‬‬
‫‪33,700‬‬
‫‪34,935‬‬
‫‪44,839‬‬
‫‪62,374‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פיצוי עבור כאב וסבל ב– ‪ 100%‬נכות‬

‫‪1997-2008‬‬

‫‪1600000‬‬

‫‪1400000‬‬

‫‪1200000‬‬

‫‪1000000‬‬

‫‪800000‬‬

‫‪600000‬‬

‫‪400000‬‬

‫‪200000‬‬

‫‪0‬‬
‫‪2009‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2005‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2003‬‬

‫‪2001‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1997‬‬

‫פיצוי עבור מות קטינים (קיצור תוחלת חיים‪+‬כאב וסבל)‬
‫‪1998-2006‬‬
‫‪1800000‬‬

‫‪1600000‬‬

‫‪1400000‬‬

‫‪1200000‬‬

‫‪1000000‬‬

‫‪800000‬‬

‫‪600000‬‬

‫‪400000‬‬

‫‪200000‬‬

‫‪0‬‬
‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2002‬‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ההתפתחויות המשפטיות‬

‫עמדה סלחנית‬

‫עמדה ביקורתית‬

‫עמדה מחמירה‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫סלחנות שיפוטית‬

‫(‪)1961‬‬

‫"אשה‪ ...‬באה למחלקה הגינקולוגית לשם ניתוח קל‬
‫ברחמה ויצאה מהמחלקה שבעת יסורים ובעלת מום‬
‫לכל ימי חייה‪...‬‬
‫הטיפול אשר החולה קיבלה בבית החולים לא היה כפי‬
‫שצריך היה לצפותו מבעלי מקצוע מעולים וכן קרו תוך‬
‫כדי טיפול הזנחות וטעויות שונות‪ ,‬אשר הביאו לידי‬
‫תוצאות מעציבות במצב בריאותה‪...‬‬
‫רופא בשר ודם עשוי לטעות‪ ,‬ולא כל טעות מהווה‬
‫רשלנות‪"...‬‬

‫התביעה נדחתה‬
‫(ע"א ‪ 280/60‬פרדו נ' פלדמן‪ ,‬פד' (טו') ‪)1961‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫בקרה שיפוטית‬
‫עולם הרפואה אינו חסין מביקורת שיפוטית ומחשיפה של מעשי רשלנות‬
‫מקצועיים‪ .‬ביקורת זו היא אחת הערובות החשובות להקפדה על מתן טיפול‬
‫רפואי נאות‪.‬‬
‫לא כל טעות באבחנה או בטיפול‬
‫מצביעה בהכרח על רשלנות‪.‬‬
‫אחריות הרופאים‪ ,‬ברשלנות‬
‫אזרחית או פלילית‪ ,‬צריכה‬
‫להיקבע‪ ,‬רק אם הוכח שבנתוני‬
‫זמן אמת פעלו הרופאים‬
‫באי מיומנות מקצועית‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫בקרה שיפוטית – האם היא מקדמת את‬
? ‫בטיחות הטיפול‬
Most patient-safety experts continue to believe that the
threat of liability is the primary barrier to the
development of effective and comprehensive patient
safety programs in hospitals. I suggest, on the
contrary…that judicial recognition of an explicit “right
to safety” for hospital patients, with correlative duty of
hospitals to implement patient-safety measures can
become the primary motivator for the development of
systems to improve patient safety.
George J. Annas. J.D., NEJM 354;19 May11,2006
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫בקרה שיפוטית‬

‫‪‬‬
‫שיפור איכות הרפואה‬
‫הרשומה הרפואית‬
‫• רישום מפורט יותר‬
‫• שמירה על רשומות‬

‫תהליך הבקרה הרפואית‬
‫• ניהול סיכונים‬
‫• אבטחת איכות‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תקשורת עם מטופלים‬
‫• הסכמה מדעת‬
‫• גילוי נאות על תקלות‬

‫ניהול הטיפול הרפואי‬
‫• פרוטוקולים ונהלים‬
‫• הנחיות קליניות‬

‫החמרה שיפוטית‬

‫‪‬‬
‫רפואה מתגוננת‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬

‫ריבוי בדיקות וטיפולים מיותרים‬
‫יצירת מתח ביחסי מטפל‪-‬מטופל‬
‫הוצאות מוגברות לתשלום ביטוח‬
‫סגירת פעילויות בסיכון ביטוחי גבוה‬
‫קושי להשיג כיסוי ביטוחי‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית‬

‫(‪)1998‬‬

‫"חיובם של הרופא וקופת‬
‫חולים בדין הוא פרי של חוכמה‬
‫לאחר מעשה‪ .‬הרף שהוצב‬
‫לקביעת אחריותם‪ ,‬הוצב בגובה‬
‫כה רב‪ ,‬עד שלא רק הרופא‬
‫הסביר אינו יכול לעוברו‪ ,‬אלא‬
‫גם הרופא המומחה המובהק‬
‫ייכשל בכך"‪.‬‬
‫(השופטת שטרסברג‪-‬כהן בדעת מיעוט‬
‫ע"א ‪ 3709,3264/96‬קופ"ח נ' פלד ואח')‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית – ההנמקה‬
‫"אין להטיל את העומס הכלכלי של הטעות הרפואית‬
‫על החולה‪ ,‬אלא מן הראוי כי יוטל‪ ,‬עקרונית‪ ,‬על‬
‫הרופא בעל הטעות שממנו יפוזר ממילא על ציבור‬
‫רחב יותר באמצעות ביטוח האחריות המקצועית‪.‬‬
‫יתרה מזו‪ ,‬הטלת האחריות האישית על הרופא‪...‬‬
‫עשויה לעודד את מילוי החובה המקצועית‬
‫להתעדכנות בספרות המקצועית‪"...‬‬
‫(השופט אנגלרד ע"א ‪ 3709,3264/96‬קופ"ח נ' פלד ואח')‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ההחמרה השיפוטית –‬
‫שאלת האחריות‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"החמרת" האחריות של המטפלים‬
‫"פרקטיקה רצויה" במקום "פרקטיקה מצויה"‬
‫החלת נורמות התנהגות רטרוספקטיבית‪" -‬דרך עוקפת פרקטיקה‬
‫מקובלת"‬
‫מבחן "המומחה הטוב" במקום "הרופא הסביר"‬
‫החלת כלל "הדבר מדבר בעדו" במקרי סיבוכים נדירים‬
‫החלה מסיבית של "כלל הנזק הראייתי"‬
‫החלת אחריות במקרים של "קשר סיבתי נסיבתי"‬
‫קביעת חובות מוגברות בכל הנוגע להסברים למטופלים עובר‬
‫למתן לטיפולים רפואיים‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"פרקטיקה מצויה" לעומת "פרקטיקה רצויה"‬
‫העובדות ‪ -‬רביד נ' קליפורד‬

‫ביום ‪ 5.4.84‬הגיעה רביד בת החמש למרפאת שיניים לצורך‬
‫טיפול שיניים‪ .‬כהכנה לטיפול הזריק לה הרופא זריקת הרדמה‬
‫מקומית בלסתה התחתונה מצד ימין‪ .‬הרופא השתמש לצורך‬
‫ההזרקה במזרק לא שואב‪ ,‬שהיה מקובל לשימוש באותה תקופה‬
‫(פרקטיקה מקובלת)‪.‬‬
‫זמן קצר לאחר ההזרקה נטתה רביד על צידה ולא הצליחה‬
‫להתייצב‪ .‬היא היתה מנומנמת והוחלט להעבירה לטיפול בבית‪-‬‬
‫חולים‪ .‬כתוצאה מן האירוע סובלת רביד עד היום מהמיפרזיס‬
‫במחצית הגוף השמאלי ומהפרעות נוירולוגיות וקוגנטיביות‪.‬‬
‫הסתבר כי חומר ההזרקה חדר לכלי דם משם נדד למוח וגרם‬
‫לקריש דם ולאוטם מוחי‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"פרקטיקה מצויה" לעומת "פרקטיקה רצויה"‬
‫ההכרעה המשפטית‬

‫העובדה שרופא נהג בהתאם לפרקטיקה המקובלת‬
‫בתחומו‪ ,‬היא כשלעצמה‪ ,‬אינה מעניקה לו הגנה‬
‫מוחלטת ולעולם מצוי בידי בית המשפט לקבוע‪ ,‬כי‬
‫פרקטיקה נהוגה זו אינה עולה בקנה אחד עם חובת‬
‫הזהירות של רופא כלפי מטופל‪.‬‬
‫פרקטיקה מקובלת מהווה פרמטר‪ ,‬ואפילו פרמטר‬
‫חשוב‪ ,‬במכלול השיקולים שעל בית המשפט לשקול‬
‫בבואו לקבוע את סטנדרט ההתנהגות הראוי‪ ,‬אולם‬
‫אין היא הפרמטר היחיד אשר בית המשפט יתחשב בו‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫די היה באמצעי פשוט וזמין למנוע סיכון ידוע של‬
‫חדירת מזרק עם חומר הרדמה לתוך עורק‪ ,‬דבר אשר‬
‫עלול לגרום לתופעות לוואי משמעותיות‪ .‬כל זאת‬
‫ללא תוספת עלות משמעותית‪.‬‬
‫בנסיבות אלה אין מנוס מן המסקנה כי רופא התרשל‬
‫שכן רופא זהיר היה בוחר למנוע סיכון זה באמצעות‬
‫שימוש במזרקים שואבים‪.‬‬
‫רביד נ' קליפורד‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬
‫הנורמות אינן נקבעות על‪-‬ידי מומחים אלה או אחרים‪ ,‬אלא‬
‫על‪-‬ידי בית‪-‬המשפט‪.‬‬
‫שאלת תפקידו של מנתח בחדר ניתוח היא עניין ערכי‬
‫ונורמטיבי שמתפקידו של בית‪-‬המשפט להכריע בו‪.‬‬
‫עדות יו"ר המועצה הלאומית לכירורגיה‪ ,‬הרדמה וטיפול נמרץ‬
‫כי אין אחריות הדדית בין מנתח לרופא מרדים‪ ,‬כפי שבא לידי‬
‫ביטוי בסיכום ישיבת המועצה הלאומית הנ"ל‪ ,‬אין לראות בה‬
‫משום נורמה נכונה‪ ,‬ולפיכך אין לפעול על‪-‬פיה‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬

‫(‪)2‬‬

‫אם נרשם בסיכום ישיבת מועצת איגוד רופאי העיניים‪ ,‬כי‬
‫המנתח אחראי כלפי המנותח על הניתוח ותוצאותיו בלבד‪,‬‬
‫והמרדים אחראי כלפי המטופל על תהליך ההרדמה ותוצאותיו‪,‬‬
‫אין לראות בכך כאילו כל אחד מהם אחראי רק על תחומו‪,‬‬
‫וחייבת להיות הדדיות ביניהם‪ ,‬ולמרות שאין למנתח "אחריות‬
‫על" הרי שיש לו אחריות על סימני החיים של המנותח‪ ,‬לא‬
‫פחות מאשר למרדים‪ ,‬ועל‪-‬כן עמדת איגוד רופאי העיניים כפי‬
‫שבאה לידי ביטוי במסמך הנ"ל‪ ,‬אינה משקפת את הנורמה‬
‫המחייבת‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬

‫(‪)3‬‬

‫המסמך בדבר חלוקת אחריות בחדר הניתוח של ההסתדרות‬
‫הרפואית בישראל‪ ,‬קובע כי שיתוף פעולה בין הרופא המנתח‬
‫והרופא המרדים בניתוח חיוני להצלחת הטיפול וכך יש אכן‬
‫לנהוג‪ ,‬אולם ההסתייגות שעל‪-‬פיה אין הרופא המנתח אחראי‬
‫לפעולות המבוצעות על‪-‬ידי הרופא המרדים‪ ,‬כפי שהרופא‬
‫המרדים אינו אחראי על פעולות המבוצעות על‪-‬ידי הרופא‬
‫המנתח‪ ,‬איננה נורמה שיש לפעול על‪-‬פיה‪ ,‬שכן ברור שהמנתח‬
‫אינו אחראי על פעולות המרדים‪ ,‬אולם אין בכך כדי לסייג‬
‫אחריותו לעקוב אחר סימני החיים של המנותח‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬

‫(‪)4‬‬

‫כאשר מנותח פונה למנתח בבקשה לנתחו אין הוא יוצר קשר אחד עם‬
‫המרדים וקשר אחר עם המנתח‪ ...‬יש לייחס לו אחריות מעבר לעצם‬
‫הפעולה הכירורגית‪ ,‬המנותח מצפה ממנו להיות אחראי על חייו בעת‬
‫ביצוע הניתוח – ולאו דווקא בעת ביצוע הפעולה הכירורגית גרידא‪.‬‬
‫כל מנתח חייב להיות שותף מלא למעקב אחר סימני חיים של המנותח‪ ,‬גם‬
‫תוך כדי ובמהלך הניתוח‪ ,‬ואין הוא רשאי להטיל את האחריות הבלעדית‬
‫על כך על כתפי המרדים‪.‬‬
‫חובתו של המנתח היתה להאזין לקולות המוניטור ע"מ לוודא שהוא‬
‫ממשיך לנתח אדם חי ולא מחוסר חיים‪ .‬אם הוא לא עושה כן הוא‬
‫מתרשל‪.‬‬
‫המנתח שלא עשה כן הורשע בעבירה של מעשה פזיזות ורשלנות‪.‬‬
‫פ (תא) ‪ 40016/07‬מ"י נ' אסותא ואח'‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החלת נורמות רטרוספקטיבית‬
‫בשנת ‪ 1986‬נולד ערן סידי עם חסר של כף יד ימין‪.‬‬
‫בשנת ‪ 1997‬הגישה משפחת סידי תביעה נגד הגיניקולוג שביצע‬
‫לאם בדיקת אולטרה סאונד שגרתית במהלך ההריון‪ ,‬בטענה של‬
‫רשלנות באי אבחון חסר כף היד‪.‬‬
‫ביהמ"ש המחוזי פסק כי לא היתה רשלנות בביצוע הבדיקה‪ ,‬שכן‬
‫בשנה הנדונה בדיקת האולטרה סאונד הבסיסית לא כללה סקירת‬
‫גפיים ודחה את התביעה‪.‬‬
‫לעומת זאת ביהמ"ש העליון שדן בערעור על התביעה קבע‬
‫בשנת ‪ 2005‬כי חלה חובה על הרופא הבודק בשנת ‪!!! 1986‬‬
‫ליידע את האישה על מגבלות הבדיקה ועל האפשרות לבצע‬
‫בדיקת אולטרה סאונד מורחבת במסגרת הפרקטיקה הפרטית‪...‬‬
‫ע"א ‪ 4960/04‬סידי‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החלת נורמות רטרוספקטיבית ‪2 -‬‬
‫ילדה נולדה בשנת ‪ 1995‬כשהיא סובלת מתסמונת ‪ X‬שביר‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע כי בתקופה הרלבנטית הבדיקה טרם הומלצה ע"י הגורמים‬
‫המקצועיים ושליחת הנשים לביצועה בוודאי שלא היתה פרקטיקה מחייבת‬
‫את הרופא הסביר‪.‬‬
‫ואולם ביהמ"ש קבע כי מאחר שבמאמרים שפורסמו עובר לשנת ‪1994‬‬
‫מוזכרות בדיקות המבוצעות לאוכלוסייה בעלת סיכון נמוך לצרכי מחקר או‬
‫לצרכים אחרים‪ ,‬היה על רופא סביר הקורא את המאמרים הללו להסיק כי‬
‫"בדיקות סקר" לגילוי הנשאות קיימות גם אם ביצוען עדיין אינו מומלץ‪.‬‬
‫הבדיקה היתה קיימת במועד הרלבנטי ויש לייחס להורים בהתאם להלכת‬
‫סידי ציפייה סבירה כי קיומה יגולה להם ולכן הרופא התרשל בכך שלא ידע‬
‫על קומה ולא גילה להורים על קיומה‪.‬‬
‫הקופה אחראית לכך שלא הפיצה בקרב רופאיה את האפשרות לביצוע‬
‫בדיקה לגילוי הנשאות לתסמונת ‪ X‬שביר גם לנשים ללא כל אינדיקציה‪.‬‬
‫א (ים)‪ 5416/03‬שיר סגל‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"כלל ‪ 30‬הדקות" – ‪OUT‬‬
‫השאלה היא מהו פרק הזמן הסביר לביצוע ניתוח קיסרי ?‬
‫פרק הזמן של ‪ 15‬דקות לבצוע ניתוח קיסרי הוא פרק זמן‬
‫אפשרי וראוי כאשר חדר הניתוח פנוי וכל הצוות זמין‪ ...‬יש‬
‫להשלים‪ ,‬חרף העובדה שהדבר אינו רצוי‪ ,‬גם עם חלוף פרק‬
‫זמן ארוך יותר של כ‪ 25-30 -‬דק' עד לניתוח‪ .‬אולם שיהוי כזה‬
‫בביצוע הניתוח‪ ,‬כדי שיתקבל כשיהוי סביר‪ ,‬מחייב מתן הסבר‪,‬‬
‫המבוסס על נסיבותיו המיוחדות של המקרה הנדון‪ ,‬ועל כך‬
‫שבפועל נעשו מאמצים סבירים לקצר פרק זמן זה דבר שלא‬
‫הסתייע באותן נסיבות‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"כלל ‪ 15‬הדקות" – ‪IN‬‬
‫במקרה שלפנינו‪ ,‬לא ניתן הסבר המצדיק התמשכותו של פרק‬
‫הזמן שחלף בין קבלת ההחלטה על ביצוע הניתוח לבין הביצוע‬
‫בפועל‪.‬‬
‫במקרה שלפנינו נפל שיהוי בלתי מוצדק של כ‪ 6 -‬דקות גם‬
‫בהתמשכות פרק הזמן ממועד קבלת ההחלטה על הניתוח ועד‬
‫לביצועו‪ .‬מכאן‪ ,‬שבסה"כ נפל במקרה זה שיהוי בלתי מוצדק‬
‫בביצוע הניתוח הקיסרי‪ ,‬העולה כדי רשלנות‪ ,‬של ‪31-33‬‬
‫דקות‪ ,‬ולמצער שיהוי של ‪ 21‬דקות‪.‬‬
‫א (ים) ‪ 8005/06‬ב‪.‬ר‪ .‬נ' בי"ח מאיר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית –‬
‫סטנדרט המומחה הטוב‬

‫על הרופא להשתמש ברמת ידע‪ ,‬כשרון ואיכפתיות‪,‬‬
‫הקיימת ומופעלת ע"י רופאים ברמה מקצועית טובה‬
‫ולא ממוצעת‪.‬‬
‫כאשר מדובר ברופא הטוען לכישורים מיוחדים ולהיותו‬
‫מומחה‪ ,‬הרמה הנדרשת ממנו היא בהתאם לכך‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית –‬
‫"המתמחה חשוד"‬
‫אישה שעברה ניתוח קיסרי אלקטיבי בהרדמה ספינלית‪,‬‬
‫נותרה עם נזק לשורשי העצב הפירוניאלי‪ ,‬נזק זה יוחס‬
‫לפגיעה במהלך ההרדמה‪.‬‬
‫וכך אמר ביהמ"ש על המרדים שהיה מתמחה ותיק בעת‬
‫הניתוח‪":‬רף המומחיות הרשמית של הנתבע שהוא נמוך‬
‫לטעמי‪ ,‬גם אם הוא בעל ניסיון מעשי רב‪ ,‬יש בו כדי ליצור‬
‫חיזוק לטענות התובעת וספק באשר לביצועה הנאות של‬
‫ההרדמה "‬
‫‪...‬‬
‫ת"א ‪ 072682/99‬פני אלמליח‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החלת כלל הדבר מדבר בעדו‬
‫בתי‪-‬המשפט מחילים את כלל "הדבר מדבר בעדו" באופן‬
‫"ליברלי" ומעבירים את נטל השכנוע מכתפי התובעים אל‬
‫כתפי הנתבעים להוכיח שלא היתה רשלנות מצידם‪.‬‬
‫התנאים להחלת הכלל (ס' ‪ 41‬לפקודת הנזיקין)‪:‬‬
‫ התובע לא ידע ולא יכול היה לדעת על הנסיבות שהביאו‬‫לידי הנזק‬
‫ הנזק נגרם על‪-‬ידי נכס בשליטת המזיק‬‫ המקרה מתיישב יותר עם המסקנה שהיתה רשלנות‬‫מאשר עם העדרה‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בסיבוכים נדירים‬
‫אישה הרה עברה דיקור מי שפיר בשבוע ‪ 18‬להריונה‪ ,‬אשר‬
‫הסתבך בזיהום תוך רחמי‪ ,‬שהוביל לספסיס סוער ולמותה‬
‫של האישה‪.‬‬
‫ועדת בדיקה של משרד הבריאות לא מצאה התרשלות‬
‫בטיפול במנוחה מצד גורם רפואי כלשהו‪.‬‬
‫בעלה וילדיה של המנוחה הגישו תביעה נגד הרופא המטפל‬
‫שביצע את הדיקור בטענה שהדיקור נעשה באופן רשלני‪,‬‬
‫ללא ניקוי מתאים של איזור הבטן בו בוצעה הדקירה‬
‫וכתוצאה מכך נגרם הזיהום שהוביל למותה‪.‬‬
‫לא הוגשה חוו"ד מטעם התובעים לתמיכה בטענותיהם‪ ,‬והם‬
‫בקשו להחיל את הכלל של "הדבר מדבר בעדו"‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בסיבוכים נדירים‬
‫ביהמש פסק כי "מהעדויות שנשמעו בבית המשפט ומחומר‬
‫הראיות שהובא‪ ,‬ניתן לקבוע כי השימוש בחומר החיטוי‬
‫פולידין ואלכוהול היה נפוץ ומקובל לצורך עריכת הדיקור‬
‫וכי הנתבעים פעלו על‪-‬פי הנהוג והמקובל בכגון דא‪ ...‬ואין‬
‫לבוא לנתבעים בטרוניה באשר לפרקטיקה בה נהגו"‬
‫ואולם העובדה ‪ -‬שמדובר בתוצאה נדירה ובלתי צפוייה‬
‫למדי של דיקור מי שפיר שגרם לזיהום חריף ברחם‬
‫האשה ומותה עקב כך ‪ -‬תומכת בתחולת הכלל של הדבר‬
‫מדבר בעדו‪ .‬זה מצביע יותר על קיומה של התרשלות מאשר‬
‫על העדרה‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בסיבוכים נדירים‬
‫אף כי התובעים לא הוכיחו את הסיבה הממשית והישירה לזיהום‬
‫בגופה של המנוחה ולמותה כתוצאה מכך‪ ,‬שוכנעתי – על‪-‬פי מאזן‬
‫ההסתברויות במשפט האזרחי – כי ההסתברות שהיא נפטרה עקב‬
‫רשלנותם הרפואית של הנתבעים עולה על ההסתברות כי הפגיעה‬
‫לא היתה תוצאה של התרשלות כזו‪.‬‬
‫נטל השכנוע בדבר העדר התרשלות עבר לכתפי הנתבעים‬
‫ומשהם לא עמדו בו – דין התביעה להתקבל‪.‬‬
‫נקבע שהרופא שביצע את הדיקור אחראי ברשלנות משום שלא‬
‫הרים את הנטל להסביר באיזה מנגנון אירע הזיהום שלא‬
‫באחריותו‪.‬‬
‫א (ת"א) ‪ 89/96‬עזבון המנוחה ג'ומאנה מראר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשומות רפואיות – כלל "הנזק הראייתי"‬

‫"מקום שצריך להיעשות רישום רפואי וזה לא נעשה‪ ,‬ולא‬
‫ניתן הסבר מניח את הדעת למחדל זה‪ ,‬יועבר נטל ההוכחה‬
‫בדבר העובדות השנויות במחלוקת‪ ,‬שיכלו להתבהר מתוך‬
‫הרישום‪ ,‬אל כתפי הרופא או המוסד‪ ,‬שבמסגרתו ניתנו‬
‫השירותים הרפואיים‪".‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫נתונים על העברת נטל הראיה –‬

‫דו"ח ועדת שפניץ‬

‫נראה שנושא הרשומה הרפואית‪ ,‬ליקוי בה או היעדרה הוא‬
‫בעל השלכות מרכזיות בתחום תביעות הרשלנות הרפואית‪,‬‬
‫היכול לעיתים להשפיע באופן מהותי על תוצאת הדיון‬
‫בתביעה‪.‬‬
‫בשני שליש מן המקרים בהם העביר בית‪-‬המשפט את הנטל‬
‫מכתפי התובעים אל כתפי הנתבעים‪ ,‬בשל ליקוי ברשומה‬
‫הרפואית‪ ,‬הם לא הצליחו להתמודד עמו ולהרים אותו‪,‬‬
‫ונקבעה אחריות של המטפלים לנזקם של התובעים‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫התובע יליד ‪ 1939‬אושפז עקב אוטם שריר הלב‪.‬‬
‫בוצע צינתור שבמהלכו הוזרק חומר ניגוד מסוג‬
‫אורוגרפין‪.‬‬
‫סמוך לאחר ההזרקה התלונן התובע על הרגשה‬
‫לא טובה‪ .‬תוך שתי דקות היתה ירידה בלחץ‬
‫הדם‪ ,‬פרפור חדרים ואיבוד הכרה‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)2‬‬

‫האבחנה – שוק אנפילקטי עקב רגישות ליוד‪.‬‬
‫החלה פעולת החייאה אליה הצטרפו רופאים‬
‫בכירים וביניהם מנהל המחלקה הקרדיולוגית‬
‫ומנהל יחידת הצינתורים‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)3‬‬

‫פעולות ההחייאה כללו‪ :‬עיסוי חזה‪ ,‬מכות‬
‫חשמל‪ ,‬החדרת קוצב לב זמני והזלפת‬
‫תרופות שונות‪.‬‬
‫רק בחלוף כ‪ 40 -‬דקות חזר הלב לתפקד‪,‬‬
‫אלא שבזמן זה נגרם נזק מוחי קשה והתובע‬
‫נותר במצב וגטטיבי‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)4‬‬

‫נקבע כי לא היתה רשלנות בטיפול שקיבל התובע‬
‫עד שלב ההחייאה‪.‬‬
‫השאלה במחלוקת היתה האם ההחייאה בוצעה‬
‫בסבירות ובמיומנות‪.‬‬
‫עיון בכל הרישומים וסיכום הראיות בעניין זה‬
‫מעלה מספר בעיות; פרט לרישום הטכנאית על‬
‫מתן לידוקאין‪ ,‬אין רישום ישיר כלשהו על מצב‬
‫התובע במהלך המשבר‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)5‬‬

‫אין חולק כי מדובר באירוע קשה גם‬
‫לצוות הרפואי וניתן להבין כי הצוות דאג‬
‫קודם כל לטיפול בתובע ופחות לביצוע‬
‫רישומים‪ ,‬אולם מהנתונים עולה כי‬
‫חסרים רישומים וחלקם לא מדויקים או‬
‫לא ברורים דיים‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)6‬‬

‫התוצאה המעשית היא כי הרישום הלקוי‬
‫נזקף לחובת הנתבע ברשלנות רישומית‬
‫ונטל ההוכחה כי אין התרשלות של‬
‫הנתבע בעצם הטיפול הינו על הנתבע‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)7‬‬

‫הסברי הנתבע‪ ,‬לפיהם הצוות הרפואי היה שקוע כולו‬
‫בהחייאה ולכן אין לצפות ואין לדרוש תשומת לב‬
‫לרישום‪ ,‬הינם הסברים שובי לב אך אינם הסברים‬
‫מלאים‪.‬‬
‫הרשלנות הרישומית שפורטה לעיל שללה מהתובע את‬
‫היכולת לבודד חלק מהתהליך ולברר כראוי האם‬
‫במהלך ההחייאה היו נתונים שאיפשרו טיפול אחר או‬
‫אבחנה אחרת‪ .‬איננו יודעים מה סדר מתן כמות כה‬
‫גדולה של אדרנלין‪ ,‬ומה היו התגובות לכך‪...‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)8‬‬

‫אם היו רישומים ראויים בזמן ההחייאה‪ ,‬הן‬
‫על סדר התרופות וכמותן והן על לחצי דם‪,‬‬
‫יתכן והיו בידי התובע כלים טובים יותר‬
‫להראות כי במהלך החייאה כה ארוכה היה‬
‫אפשר לנקוט דרכים נוספות‪.‬‬
‫נקבע כי הנתבעים אחראים ל‪ 30% -‬מן הנזק‬
‫של התובע‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל הראייתי בשל אי ביצוע בדיקה‬

‫אישה הרה בהריון ראשון (לאחר ‪ 3‬שנים של טיפולי‬
‫עקרות) הגיעה לבי"ח בשבוע ה‪ 31 -‬להריון לאחר שחשה‬
‫ברע‪ .‬בביה"ח אובחנה הפרדות שיליה ומוות תוך רחמי‪,‬‬
‫על רקע רעלת הריון‪.‬‬
‫השאלה במחלוקת היתה האם הפרדות השיליה היתה‬
‫פתאומית או שהגיניקולוג אצלו ביקרה בבוקר אותו יום‪,‬‬
‫היה יכול כבר אז‪ ,‬לאבחן הפרדות שיליה‪ ,‬לשלוח אותה‬
‫בדחיפות לחדר לידה ולמנוע מוות תוך רחמי‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל הראייתי בשל אי ביצוע בדיקה‬

‫כיוון שהרופא לא ערך בדיקה של רגישות הבטן בעת הביקור של‬
‫האישה אצלו‪ ,‬קבע ביהמ"ש כי הוא גרם בכך נזק ראייתי לתובעת‬
‫כי נמנע ממנה להוכיח כי כבר באותה עת סבלה מהפרדות‬
‫שיליה‪...‬‬
‫לאור זאת הועבר הנטל אל הרופא לשכנע‪ ,‬כי באותו שלב בו נמנע‬
‫מלבצע את הבדיקה‪ ,‬לא סבלה האישה מבטן רגישה ולא היתה‬
‫שרויה בתהליך של הפרדות שיליה‪.‬‬
‫הרופא לא הצליח לעמוד בנטל זה ולכן נקבע כי הוא אחראי למות‬
‫העובר‪...‬‬
‫ע"א ‪ 9328/02‬לאה מאיר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"קשר סיבתי נסיבתי"‬
‫הוריה של פגה שנולדה בשבוע ‪ 29‬להריון בעקבות‬
‫הפרדות שליה‪ ,‬הגישו תביעה נגד ביה"ח‪ ,‬בטענה שהיה‬
‫איחור בביצוע ניתוח קיסרי לאם וכתוצאה מכך סובלת‬
‫הילדה משיתוק מוחין ופיגור שכלי‪.‬‬
‫התביעה הסתמכה על חוו"ד גניקולוגית בלבד ואילו‬
‫ההגנה הסתמכה על חוו"ד של נוירופדיאטר ונאונטולוג‬
‫ששללו קשר סיבתי בין הנזקים לבין העיכוב בביצוע‬
‫הניתוח הקיסרי וקבעו כי יש לשייכם לנזקי הפגות‬
‫בלבד‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"קשר סיבתי נסיבתי"‬
‫ביהמ"ש קבע כי קיים קשר "סיבתי נסיבתי" בין‬
‫התרשלות הרופאים שהתעכבו בביצוע הניתוח הקיסרי‪,‬‬
‫לבין הנזק שנגרם לפגה ולפיכך הטיל אחריות על‬
‫ביה"ח לפצות אותה על ‪ 40%‬מן הנזק שלה‪.‬‬
‫ביהמ"ש העליון אישר את פסה"ד המחוזי וקבע כי‬
‫לבימ"ש יש שיקול דעת לקבוע כי קיים קשר "סיבתי‬
‫נסיבתי" ואת שיעור האחריות ההסתברותי לנזק‬
‫(הפיצוי הופחת ל‪ 20% -‬מן הנזק)‪.‬‬
‫פס"ד מלול עדן‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫דרישות ההסבר בנסיבות מיוחדות‬

‫“ייתכנו מקרים בהם לסיכונים בעלי הסתברות נמוכה‬
‫תהיה משמעות מיוחדת לחולה הספציפי‪ .‬במקרה‬
‫כזה‪ ,‬למרות האחוז הנמוך יכללו אותם סיכונים‬
‫בתחום המידע המהותי הנדרש לחולה לשם החלטה‬
‫מושכלת אם לעבור את הטיפול הרפואי”‪.‬‬

‫ת”א (י‪-‬ם) ‪1109/97‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רף ההסבר בניתוחים אלקטיביים‬

‫"ההסבר הנדרש לקבלת הסכמה מדעת לניתוח‬
‫אלקטיבי – שאף בלעדיו ניתן לקיים אורח חיים‬
‫רגיל – נכלל ברף העליון של חובת הגילוי‪ ,‬והוא‬
‫כולל‪ ,‬בנוסף להתייחסות לסיכויי ההצלחה גם מתן‬
‫הזהרה מפני הסיבוכים האפשריים‪ ...‬גם אם‬
‫סיבוכים אלו נדירים‪".‬‬
‫ע"א ‪6153/97‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רף ההסבר בניתוחים אלקטיביים ‪-‬‬

‫‪RSD‬‬

‫"בענייננו מדובר בסיבוך המתרחש בקרב ‪0.5% - 0.3%‬‬
‫מהניתוחים – גם אם שיעור זה אינו גבוה‪ ,‬הרי מדובר בסיבוך‬
‫חמור‪ ,‬העלול לגרום להפיכתה של הגפה לחסרת כל תפקוד‪ ...‬כיוון‬
‫שמדובר בניתוח אלקטיבי חובת ההסבר נמצאת ברף העליון‪ .‬סיכון‬
‫‪ RSD‬הינו בגדר המידע שהתובע היה רשאי לצפות‪ ,‬באורח סביר‪,‬‬
‫כי יגולה לו‪ ,‬כדי שיוכל לשקלו במסגרת גיבוש דעתו לעניין‬
‫הסכמתו לטיפול הרפואי‪"...‬‬

‫ת"א ‪ 920/99‬יצחק נ' שע"צ‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רף ההסבר ברפואה פרטית‬

‫"רפואה פרטית בה קיים ניגוד עניינים מובנה בין‬
‫השאיפה המסחרית להרבות בניתוחים לבין‬
‫האינטרס של המטופל‪ ,‬כדי להקהות את עוקצו של‬
‫ניגוד העניינים יש להעמיד את המטופל על הסיכונים‬
‫והסיכויים שבניתוח המוצע לרבות החלופה שלא‬
‫לבצע כלל ניתוח סיכוייה וסיכוניה‪".‬‬
‫ע"א ‪6153/97‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫חובת ההסבר על טיפולים מחוץ לסל‬
‫בנסיבות מתאימות עשוי להיווצר צורך ליידע את המטופל לגבי‬
‫אפשרות טיפול המוצעת רק במסגרת הרפואה הפרטית ואולי אף‬
‫במסגרת שירותי רפואה מעבר לים‪ .‬כך יש לעשות‪ ,‬אכן‪,‬‬
‫כשמדובר בטיפול או בתרופה שעשויים לסייע לחולה ואינם‬
‫זמינים ברפואה הציבורית בארץ‪.‬‬
‫כשחולה אובחן כסובל ממחלה מסויימת‪ ,‬וישנה תרופה שאינה‬
‫מצויה ב"סל" – מקובל עלי שעל הרופא ליידע את החולה בדבר‬
‫קיומה של התרופה‪.‬‬
‫עליו להשאיר להחלטתו של החולה את השאלה אם לרכוש את‬
‫התרופה מכספו אם לאו‪ .‬שאלה זו כרוכה לא אחת באפשרויות‬
‫הכספיות של החולה וגם בפער בין ההשפעה של התרופה‬
‫שב"סל" לזו שאינה נמצאת בו‪ ,‬על הרופא לספק את המידע‬
‫הנדרש‪ ,‬והחולה‪ -‬יחליט‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ע"א ‪ 4960/04‬סידי‬

‫פגיעה באוטונומיה – פיצוי ללא נזק‬

‫אישה אושפזה בבית חולים לניתוח אורטופדי בשל‬
‫דפורמציה ברגל‪ .‬בסופו של דבר‪ ,‬במקום ניתוח לתיקון‬
‫הדפורמציה עברה ביופסיה בכתף בשל ממצא ידוע בכתף‬
‫שנחשד להיות גידול ממאיר‪ .‬בעקבות הביופסיה נותרה עם‬
‫מגבלה קשה בתפקוד הכתף‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פגיעה באוטונומיה‬
‫המטופלת טענה כי לא הוסברו לה הסיכונים הכרוכים‬
‫בביופסיה ולפיכך לא נתנה הסכמה מדעת לביצוע הפעולה‪.‬‬
‫נקבע כי גם לו היו נפרשים בפניה הסיכונים היתה נותנת‬
‫הסכמתה לביופסיה בשל הסיכון הממשי שמדובר בגידול‬
‫ממאיר‪.‬‬
‫למרות זאת נפסק כי היתה פגיעה באוטונומיה שלה והיא‬
‫זכאית לפיצוי כספי‪...‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פגיעה באוטונומיה‬

‫“ההכרה בזכותו של החולה לפיצוי על‬
‫הפגיעה באוטונומיה שלו‪ ,‬מקום בו הופרה‬
‫חובה זו‪ ,‬עשויה לתרום לכך שחובה זו‬
‫תקוים הלכה למעשה”‪.‬‬
‫ע”א ‪ 2781/03‬מיאסה עלי דעקה‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות בפגיעה באוטונומיה‬

‫הפרת חובת הזהירות ‪ -‬אי מתן הסברים‬
‫למטופלים לפני ביצוע טיפולים‬
‫נזק ‪ -‬פגיעה באוטונומיה של המטופל‬
‫קשר סיבתי ‪ -‬בין אי מתן ההסברים לבין‬
‫עוצם ההפתעה מן הסיבוך שהתרחש‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫משמעות העדרו של טופס הסכמה ייעודי‬
‫ניתוח סימפטקטומי (נגד הזעת יתר)‪ ,‬שבוצע בשנת ‪ 1999‬והסתבך‬
‫בהזעת יתר פיצויית‪.‬‬
‫המטופל הגיש תביעה בטענה שלא הוזהר מפני הסיבוך האמור‪.‬‬
‫התובע הוחתם על טופס הסכמה סטנדרטי (לא ייעודי)‪ ,‬משום שעד‬
‫השנה האמורה לא פותח טופס ייעודי מתאים‪.‬‬
‫הרופא המנתח רשם בגיליון כי הוסברו הסיכונים הכרוכים בפעולה‬
‫והעיד בבימ"ש כי הוא מסביר לכל המטופלים‪ ,‬ללא יוצא מן הכלל‪,‬‬
‫כי הבעיה עם הניתוח היא שבמקרים רבים מאוד‪ ,‬למעלה מ‪50% -‬‬
‫מופיעה הזעה פיצויית‪ ,‬וב‪ 2-3% -‬מן המקרים ההזעה הפיצויית‬
‫יכולה להיות משמעותית ביותר‪.‬‬
‫סטודנטית שהועסקה במרפאתו של הרופא ונכחה בזמן שקיבל‬
‫חולים אישרה את עדותו בעניין ההסברים‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫חוק זכויות‬

‫החולה‪ ,‬התשנ”ו‪1996-‬‬

‫סעיף ‪ :14‬אופן מתן הסכמה מדעת‬

‫(א)‬

‫‪.....‬‬

‫(ב)‬

‫הסכמה מדעת לטיפול רפואי המנוי בתוספת תינתן‬
‫במסמך בכתב‪ ,‬שיכלול את תמצית ההסבר שניתן‬
‫למטופל‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫חוק זכויות‬

‫החולה‪ ,‬התשנ”ו‪1996-‬‬

‫תוספת‬
‫(סעיפים ‪)15 ,14‬‬
‫(‪ )1‬ניתוחים‪ ,‬למעט כירורגיה זעירה‪.‬‬
‫(‪ )2‬צינתורים של כלי דם‪.‬‬
‫(‪ )3‬דיאליזה‪.‬‬
‫(‪ )4‬טיפול בקרינה מייננת (רדיותרפיה)‪.‬‬
‫(‪ )5‬טיפולי הפריה חוץ‪-‬גופית‪.‬‬
‫(‪ )6‬כימותרפיה לטיפול בתהליכים ממאירים‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בהעדר טופס הסכמה ייעודי‬
‫נקבע (בערעור) כי נוכח הוראות חוק זכויות החולה אין די בטפסים הערוכים‬
‫על פי תקנות בריאות העם (טופסי הסכמה)‪ ,‬התשמ"ד‪. 1984-‬‬
‫ככל הנראה המערכת הרפואית התאימה עצמה להוראות אלה באיחור מסויים‪,‬‬
‫ובמועד הרלוונטי (‪ )1999‬עדיין נעשה שימוש בטפסים הישנים‪ ,‬תוך הפרת‬
‫הוראת החוק‪.‬‬
‫אין לשלול את האפשרות‪ ,‬לפיה הפרת החובה לעגן את הסכמת המטופל‬
‫במסמך בכתב שיכלול את "תמצית ההסבר שניתן למטופל"‪ ,‬שוללת‪ ,‬מניה‬
‫וביה‪ ,‬את האפשרות שאכן מדובר ב"הסכמה מדעת"‪.‬‬
‫דרישת הכתב בחוק היא "דרישה מהותית" ובהעדרו של טופס הסכמה מדעת‬
‫ערוך כדין‪ ,‬יש לקבוע‪ ,‬למצער‪ ,‬כי במקרה של מחלוקת‪ ,‬המטפל הוא זה‬
‫שצריך להוכיח קיומה של הסכמה זו‪.‬‬
‫ע"א ‪ 6299/05‬צורף‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ומה הדין כשיש טופס חתום ?!‬

‫נולדה‬

‫בשנת ‪1998‬‬
‫(מיקרופטלמיה)‪.‬‬
‫בשבוע ‪ 21‬להריון בוצעה לאם בדיקת אולטרה‪-‬סאונד בסיסית‬
‫במסגרת הקופה שנמצאה תקינה‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע כי לא ניתן לגלות את המום במסגרת בדיקה בסיסית‬
‫אך יש אפשרות לגלות זאת בבדיקה מורחבת‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע כי היה מדובר בהריון שלא בסיכון גבוה ולא היה‬
‫מקום לביצוע סקירה מורחבת‪/‬מכוונת‪.‬‬
‫האם חתמה על טופס בקשה לביצוע בדיקת על‪-‬קול לפיה היא‬
‫מודעת לכך שמדובר בבדיקה בסיסית וכי באפשרותה לבצע‬
‫בדיקה מורחבת באופן פרטי‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תינוקת‬

‫כשהיא‬

‫סובלת‬

‫מעיוורון‬

‫חתימה ללא הסבר – לאו הסכמה היא‬
‫ביהמ"ש קבע כי הרופאים הסבירו לאם כי הבדיקה אותה היא עומדת לבצע‬
‫היא בדיקה בסיסית וכי קיימת בדיקה משוכללת יותר אותה ניתן לבצע באופן‬
‫פרטי ואולם בכך לא די‪.‬‬
‫האם לא הבינה לאשורה את האבחנה בין הבדיקה הבסיסית והמורחבת ואם‬
‫היתה מבינה היתה בוחרת לבצע את הבדיקה על חשבונה‪ .‬יש כשל בשרשרת‬
‫המידע אשר נמסר לאם‪.‬‬

‫לא די בקיומה של פרקטיקה לפיה מיידעים את האישה כי קיימת‬
‫בדיקה מורחבת‪ ,‬העדר הנחיות ברורות ונהלים מוגדרים באשר‬
‫להיקף המידע שיש למסור למטופלת לעניין אפשרותה לבצע‬
‫בדיקה מורחבת ‪...‬ואי מתן הסבר הולם בטרם ביצוע הבדיקה‬
‫הבסיסית הינם בגדר נוהל בלתי סביר‪...‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תוצאות הערעור‬
‫המלצת ביהמ"ש‪:‬‬

‫לאור קשיים שהתגלעו בהכרעת בימ"ש קמא בשאלת‬
‫החבות ולאור זאת שבימ"ש קמא הכריע בפסק דינו‬
‫בסוגיות שלא היו בחזית הדיון יבוטל פסק דינו של‬
‫בימ"ש קמא והסכום אשר שולם לתובעים יישאר בידם‪.‬‬

‫התובעים הסכימו להצעת ביהמ"ש שמשמעותה‬
‫שפסה"ד מבוטל‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ההחמרה השיפוטית –‬
‫הנזק הממוני‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫הלכת "השנים האבודות" –‬
‫עזבון אטינגר ז"ל‬

‫פס"ד תקדימי ניתן‪ ,‬במרץ ‪ ,2004‬על‪-‬ידי בית‪-‬המשפט העליון‬
‫בהרכב של חמישה שופטים בתביעת עזבון של קטין‪ ,‬אשר הלך‬
‫לעולמו בגיל ‪ ,12‬כתוצאה מנפילה לבור בעת משחק עם חבר‪,‬‬
‫בעיר העתיקה בירושלים‬
‫עזבון של קטין אשר הלך לעולמו כתוצאה מרשלנות‪ ,‬זכאי לפיצוי‬
‫בגין הפסד כושר השתכרות ב"שנים האבודות"‪ ,‬בהן לא זכה‬
‫לחיות ולהתפרנס‬
‫זכות דומה קיימת גם לעזבון של בגיר שהלך לעולמו בגיל‬
‫העבודה‬
‫נפגע אשר קוצרה תוחלת חייו כתוצאה מרשלנות זכאי מעתה‬
‫לפיצוי בגין הפסד ההשתכרות שלו ב"שנים האבודות"‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"השנים האבודות" – ההשלכות הכספיות‬
‫נקבע כי חישוב הפסד ההשתכרות ב"שנים האבודות" יהיה מבוסס‬
‫על ‪ 30%‬מן השכר הממוצע במשק (בתקופה מגיל ‪18-21‬‬
‫החישוב הוא ‪ 70%‬מן הסכום האמור)‪.‬‬
‫ההנחה המובלעת היא כי ניתן לחסוך ‪ ₪ 2400‬מתוך ‪₪ 8000‬‬
‫בחודש !!!!!‬
‫בתביעת יורשים שהם גם תלויים ‪ ,‬נקבע כי יש ליורשים זכאות‬
‫לקבל פיצוי בגין ראשי נזק שנמצאים מחוץ לתחום החפיפה (כאב‬
‫וסבל וקיצור תוחלת חיים וכ"ו)‬
‫חישוב הפסד ההשתכרות בשנים האבודות‪ ,‬כולל גם חישוב הפסדי‬
‫פנסיה‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫הגידול בפיצוי הכספי‬
‫יולדת לאחר ‪ 3‬שנות טיפולי הפריה בהריון ראשון‪,‬‬
‫נשלחה "להסתובב" כדי לזרז לידה ושבה עם עובר מת‪.‬‬
‫בימ"ש המחוזי קבע אחריות ופסק לאם פיצוי של‬
‫‪ ₪ 300,000‬בגין כאב וסבל‪.‬‬
‫ביהמ"ש העליון קבע כי מגיע פיצוי גם לאב בגין כאב‬
‫וסבל שלו בסכום נוסף של ‪.₪ 250,000‬‬
‫סטיה מהלכה קודמת שחייבה נזק נפשי חמור "בניזוק‬
‫משני" שעולה כדי מחלת נפש או הפרעת נפש הגורמת‬
‫נכות ממשית‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פס"ד לבנה לוי‬

‫הגידול בסכומי הפיצוי‬
‫צעירה שנולדה בשנת ‪ 1985‬כשהיא סובלת משיתוק ביד שמאל‬
‫כתוצאה מפגיעה במקלעת העצבים הברכיאלית‪ ,‬הגישה בשנת‬
‫‪ 2006‬תביעה נגד ביה"ח בו נולדה בטענה של רשלנות בלידה‪.‬‬
‫בינתיים סיימה התובעת לימודי משפטים ומנהל עסקים ובמהלך‬
‫המשפט עשתה התמחות במשפטים‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע שיש אחריות לביה"ח ופסק לה פיצוי גלובלי בגין‬
‫הפסד השתכרות בסך של ‪ ₪ 800,000‬ובנוסף ‪ ₪ 600,000‬כאב‬
‫וסבל‪ ₪ 1,000,000 ,‬עזרת צד ג' ו‪ ₪ 85,000 -‬הוצאות ‪....‬‬

‫א (ים) ‪8363/06‬פדילה נ' בי"ח מאיר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"ועדת שפניץ" – אין מקום להגביל בחוק את‬
‫הפיצוי לתובעים בגין רשלנות רפואית‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫לאן מועדות פנינו?‬

‫‪ ‬המשך החמרה שיפוטית ?‬
‫‪ ‬התמתנות והתייצבות ?‬
‫‪ ‬התערבות חקיקתית ?‬
‫ימים יגידו‪....‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תודה !‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬


Slide 51

‫עדכונים בפסיקת בתי‪-‬המשפט‬
‫בתביעות רשלנות רפואית‬
‫עו"ד טליה חלמיש‪-‬שני‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬
‫מקבוצת מדנס‬
‫מאי ‪2009‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תמונת המצב‬
‫בשנים האחרונות אנו עדים לעליה ניכרת של ההוצאה‬
‫בגין תביעות אחריות מקצועית בתחום הרפואה‪.‬‬
‫העליה נובעת בעיקר מ"אינפלציה שיפוטית" שהביאה‬
‫לגידול ניכר בפיצויים המשולמים לתובעים‪.‬‬
‫התשלומים השנתיים בתביעות הרשלנות הרפואית‪ ,‬גדלו‬
‫בעשור האחרון ב‪.700% -‬‬
‫במקביל גדלו הפרמיות בצורה דרמטית והכיסויים‬
‫הוגבלו‪.‬‬
‫מוסדות רפואיים ורופאים פרטיים העוסקים בתחומים‬
‫בסיכון גבוה (לידות‪ US ,‬מיילדותי‪ ,‬כירורגיה פלסטית‬
‫וכ"ו) נתקלים בקושי להשיג כיסוי ביטוחי‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫התפתחות התביעות בבימ"ש‬

‫‪1994 - 2008‬‬

‫‪1,200‬‬
‫‪1,100‬‬
‫‪1,000‬‬
‫‪900‬‬
‫‪800‬‬
‫‪700‬‬
‫‪600‬‬
‫‪500‬‬
‫‪400‬‬
‫‪300‬‬
‫‪200‬‬
‫‪100‬‬
‫‪0‬‬

‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫‪2002‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫‪1994‬‬

‫מדד גידול התשלומים‬

‫‪1995 - 2008‬‬

‫‪3100%‬‬
‫‪2800%‬‬
‫‪2500%‬‬
‫‪2200%‬‬
‫‪1900%‬‬

‫‪1600%‬‬
‫‪1300%‬‬
‫‪1000%‬‬
‫‪700%‬‬
‫‪400%‬‬
‫‪100%‬‬
‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫‪2002‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫התפתחות התביעות בבימ"ש‬
‫מיילדות וגינקולוגיה‬

‫‪240‬‬

‫‪210‬‬

‫‪180‬‬

‫‪150‬‬

‫‪120‬‬

‫‪90‬‬

‫‪60‬‬

‫‪30‬‬

‫‪0‬‬
‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2002‬‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫מדד גידול התשלומים‬
‫מיילדות וגינקולוגיה‬

‫‪11100%‬‬
‫‪10100%‬‬
‫‪9100%‬‬
‫‪8100%‬‬
‫‪7100%‬‬
‫‪6100%‬‬
‫‪5100%‬‬
‫‪4100%‬‬
‫‪3100%‬‬
‫‪2100%‬‬
‫‪1100%‬‬
‫‪100%‬‬

‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫‪2002‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫מקצועות קליניים מובילים בשיעור הסיכון‬
‫‪1991 - 2008‬‬
‫מיילדות‬
‫כירורגיה כללית‬

‫‪40%‬‬

‫קרדיולוגיה‬

‫שיעור הסיכון הכספי‬

‫‪35%‬‬
‫‪30%‬‬

‫רפואת שיניים‬

‫‪25%‬‬

‫אורטופדיה‬

‫‪20%‬‬

‫נוירוכירורגיה‬

‫‪15%‬‬
‫‪10%‬‬

‫גינקולוגיה‬

‫‪5%‬‬

‫אופטלמולוגיה‬

‫‪0%‬‬

‫‪18%‬‬

‫שיעור התיקים עם סיכון כספי‬

‫‪16%‬‬
‫‪14%‬‬
‫‪12%‬‬
‫‪10%‬‬
‫‪8%‬‬
‫‪6%‬‬
‫‪4%‬‬
‫‪2%‬‬
‫‪0%‬‬

‫* ‪ 3%‬ומעלה‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫דו"ח ועדת "שפניץ"‪-‬‬

‫הועדה הבין משרדית לבחינת הדרכים להקטנת ההוצאה‬
‫הציבורית בגין תביעות הרשלנות הרפואית‬

‫מסתמנת בפסיקה מגמה של הרחבת אחריותם של בעלי‬
‫מקצועות הרפואה והמוסדות הרפואיים – החל בסוגית‬
‫ההתרשלות (ירידת קרנה של הלכת הפרקטיקה‬
‫המקובלת)‪ ,‬המשך בסיבתיות (אובדן סיכויי החלמה)‬
‫וכלה בהרחבת העילות (רשלנות בגין הסכמה מדעת)‬
‫וראשי נזק (פגיעה באוטונומיה)‪.‬‬
‫מהנתונים עולה כי במשך השנים עלו סכומי הפיצויים‬
‫הממוצעים שנפסקו בתביעות רשלנות רפואית‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫הגידול בפיצוי הממוצע לתובעים‬
‫שנת תשלום‬
‫‪2004‬‬
‫‪2005‬‬
‫‪2006‬‬
‫‪2007‬‬
‫‪2008‬‬

‫תשלום ממוצע לתובע (בדולר)‬
‫‪21,872‬‬
‫‪33,700‬‬
‫‪34,935‬‬
‫‪44,839‬‬
‫‪62,374‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פיצוי עבור כאב וסבל ב– ‪ 100%‬נכות‬

‫‪1997-2008‬‬

‫‪1600000‬‬

‫‪1400000‬‬

‫‪1200000‬‬

‫‪1000000‬‬

‫‪800000‬‬

‫‪600000‬‬

‫‪400000‬‬

‫‪200000‬‬

‫‪0‬‬
‫‪2009‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2005‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2003‬‬

‫‪2001‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1997‬‬

‫פיצוי עבור מות קטינים (קיצור תוחלת חיים‪+‬כאב וסבל)‬
‫‪1998-2006‬‬
‫‪1800000‬‬

‫‪1600000‬‬

‫‪1400000‬‬

‫‪1200000‬‬

‫‪1000000‬‬

‫‪800000‬‬

‫‪600000‬‬

‫‪400000‬‬

‫‪200000‬‬

‫‪0‬‬
‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2002‬‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ההתפתחויות המשפטיות‬

‫עמדה סלחנית‬

‫עמדה ביקורתית‬

‫עמדה מחמירה‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫סלחנות שיפוטית‬

‫(‪)1961‬‬

‫"אשה‪ ...‬באה למחלקה הגינקולוגית לשם ניתוח קל‬
‫ברחמה ויצאה מהמחלקה שבעת יסורים ובעלת מום‬
‫לכל ימי חייה‪...‬‬
‫הטיפול אשר החולה קיבלה בבית החולים לא היה כפי‬
‫שצריך היה לצפותו מבעלי מקצוע מעולים וכן קרו תוך‬
‫כדי טיפול הזנחות וטעויות שונות‪ ,‬אשר הביאו לידי‬
‫תוצאות מעציבות במצב בריאותה‪...‬‬
‫רופא בשר ודם עשוי לטעות‪ ,‬ולא כל טעות מהווה‬
‫רשלנות‪"...‬‬

‫התביעה נדחתה‬
‫(ע"א ‪ 280/60‬פרדו נ' פלדמן‪ ,‬פד' (טו') ‪)1961‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫בקרה שיפוטית‬
‫עולם הרפואה אינו חסין מביקורת שיפוטית ומחשיפה של מעשי רשלנות‬
‫מקצועיים‪ .‬ביקורת זו היא אחת הערובות החשובות להקפדה על מתן טיפול‬
‫רפואי נאות‪.‬‬
‫לא כל טעות באבחנה או בטיפול‬
‫מצביעה בהכרח על רשלנות‪.‬‬
‫אחריות הרופאים‪ ,‬ברשלנות‬
‫אזרחית או פלילית‪ ,‬צריכה‬
‫להיקבע‪ ,‬רק אם הוכח שבנתוני‬
‫זמן אמת פעלו הרופאים‬
‫באי מיומנות מקצועית‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫בקרה שיפוטית – האם היא מקדמת את‬
? ‫בטיחות הטיפול‬
Most patient-safety experts continue to believe that the
threat of liability is the primary barrier to the
development of effective and comprehensive patient
safety programs in hospitals. I suggest, on the
contrary…that judicial recognition of an explicit “right
to safety” for hospital patients, with correlative duty of
hospitals to implement patient-safety measures can
become the primary motivator for the development of
systems to improve patient safety.
George J. Annas. J.D., NEJM 354;19 May11,2006
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫בקרה שיפוטית‬

‫‪‬‬
‫שיפור איכות הרפואה‬
‫הרשומה הרפואית‬
‫• רישום מפורט יותר‬
‫• שמירה על רשומות‬

‫תהליך הבקרה הרפואית‬
‫• ניהול סיכונים‬
‫• אבטחת איכות‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תקשורת עם מטופלים‬
‫• הסכמה מדעת‬
‫• גילוי נאות על תקלות‬

‫ניהול הטיפול הרפואי‬
‫• פרוטוקולים ונהלים‬
‫• הנחיות קליניות‬

‫החמרה שיפוטית‬

‫‪‬‬
‫רפואה מתגוננת‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬

‫ריבוי בדיקות וטיפולים מיותרים‬
‫יצירת מתח ביחסי מטפל‪-‬מטופל‬
‫הוצאות מוגברות לתשלום ביטוח‬
‫סגירת פעילויות בסיכון ביטוחי גבוה‬
‫קושי להשיג כיסוי ביטוחי‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית‬

‫(‪)1998‬‬

‫"חיובם של הרופא וקופת‬
‫חולים בדין הוא פרי של חוכמה‬
‫לאחר מעשה‪ .‬הרף שהוצב‬
‫לקביעת אחריותם‪ ,‬הוצב בגובה‬
‫כה רב‪ ,‬עד שלא רק הרופא‬
‫הסביר אינו יכול לעוברו‪ ,‬אלא‬
‫גם הרופא המומחה המובהק‬
‫ייכשל בכך"‪.‬‬
‫(השופטת שטרסברג‪-‬כהן בדעת מיעוט‬
‫ע"א ‪ 3709,3264/96‬קופ"ח נ' פלד ואח')‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית – ההנמקה‬
‫"אין להטיל את העומס הכלכלי של הטעות הרפואית‬
‫על החולה‪ ,‬אלא מן הראוי כי יוטל‪ ,‬עקרונית‪ ,‬על‬
‫הרופא בעל הטעות שממנו יפוזר ממילא על ציבור‬
‫רחב יותר באמצעות ביטוח האחריות המקצועית‪.‬‬
‫יתרה מזו‪ ,‬הטלת האחריות האישית על הרופא‪...‬‬
‫עשויה לעודד את מילוי החובה המקצועית‬
‫להתעדכנות בספרות המקצועית‪"...‬‬
‫(השופט אנגלרד ע"א ‪ 3709,3264/96‬קופ"ח נ' פלד ואח')‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ההחמרה השיפוטית –‬
‫שאלת האחריות‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"החמרת" האחריות של המטפלים‬
‫"פרקטיקה רצויה" במקום "פרקטיקה מצויה"‬
‫החלת נורמות התנהגות רטרוספקטיבית‪" -‬דרך עוקפת פרקטיקה‬
‫מקובלת"‬
‫מבחן "המומחה הטוב" במקום "הרופא הסביר"‬
‫החלת כלל "הדבר מדבר בעדו" במקרי סיבוכים נדירים‬
‫החלה מסיבית של "כלל הנזק הראייתי"‬
‫החלת אחריות במקרים של "קשר סיבתי נסיבתי"‬
‫קביעת חובות מוגברות בכל הנוגע להסברים למטופלים עובר‬
‫למתן לטיפולים רפואיים‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"פרקטיקה מצויה" לעומת "פרקטיקה רצויה"‬
‫העובדות ‪ -‬רביד נ' קליפורד‬

‫ביום ‪ 5.4.84‬הגיעה רביד בת החמש למרפאת שיניים לצורך‬
‫טיפול שיניים‪ .‬כהכנה לטיפול הזריק לה הרופא זריקת הרדמה‬
‫מקומית בלסתה התחתונה מצד ימין‪ .‬הרופא השתמש לצורך‬
‫ההזרקה במזרק לא שואב‪ ,‬שהיה מקובל לשימוש באותה תקופה‬
‫(פרקטיקה מקובלת)‪.‬‬
‫זמן קצר לאחר ההזרקה נטתה רביד על צידה ולא הצליחה‬
‫להתייצב‪ .‬היא היתה מנומנמת והוחלט להעבירה לטיפול בבית‪-‬‬
‫חולים‪ .‬כתוצאה מן האירוע סובלת רביד עד היום מהמיפרזיס‬
‫במחצית הגוף השמאלי ומהפרעות נוירולוגיות וקוגנטיביות‪.‬‬
‫הסתבר כי חומר ההזרקה חדר לכלי דם משם נדד למוח וגרם‬
‫לקריש דם ולאוטם מוחי‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"פרקטיקה מצויה" לעומת "פרקטיקה רצויה"‬
‫ההכרעה המשפטית‬

‫העובדה שרופא נהג בהתאם לפרקטיקה המקובלת‬
‫בתחומו‪ ,‬היא כשלעצמה‪ ,‬אינה מעניקה לו הגנה‬
‫מוחלטת ולעולם מצוי בידי בית המשפט לקבוע‪ ,‬כי‬
‫פרקטיקה נהוגה זו אינה עולה בקנה אחד עם חובת‬
‫הזהירות של רופא כלפי מטופל‪.‬‬
‫פרקטיקה מקובלת מהווה פרמטר‪ ,‬ואפילו פרמטר‬
‫חשוב‪ ,‬במכלול השיקולים שעל בית המשפט לשקול‬
‫בבואו לקבוע את סטנדרט ההתנהגות הראוי‪ ,‬אולם‬
‫אין היא הפרמטר היחיד אשר בית המשפט יתחשב בו‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫די היה באמצעי פשוט וזמין למנוע סיכון ידוע של‬
‫חדירת מזרק עם חומר הרדמה לתוך עורק‪ ,‬דבר אשר‬
‫עלול לגרום לתופעות לוואי משמעותיות‪ .‬כל זאת‬
‫ללא תוספת עלות משמעותית‪.‬‬
‫בנסיבות אלה אין מנוס מן המסקנה כי רופא התרשל‬
‫שכן רופא זהיר היה בוחר למנוע סיכון זה באמצעות‬
‫שימוש במזרקים שואבים‪.‬‬
‫רביד נ' קליפורד‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬
‫הנורמות אינן נקבעות על‪-‬ידי מומחים אלה או אחרים‪ ,‬אלא‬
‫על‪-‬ידי בית‪-‬המשפט‪.‬‬
‫שאלת תפקידו של מנתח בחדר ניתוח היא עניין ערכי‬
‫ונורמטיבי שמתפקידו של בית‪-‬המשפט להכריע בו‪.‬‬
‫עדות יו"ר המועצה הלאומית לכירורגיה‪ ,‬הרדמה וטיפול נמרץ‬
‫כי אין אחריות הדדית בין מנתח לרופא מרדים‪ ,‬כפי שבא לידי‬
‫ביטוי בסיכום ישיבת המועצה הלאומית הנ"ל‪ ,‬אין לראות בה‬
‫משום נורמה נכונה‪ ,‬ולפיכך אין לפעול על‪-‬פיה‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬

‫(‪)2‬‬

‫אם נרשם בסיכום ישיבת מועצת איגוד רופאי העיניים‪ ,‬כי‬
‫המנתח אחראי כלפי המנותח על הניתוח ותוצאותיו בלבד‪,‬‬
‫והמרדים אחראי כלפי המטופל על תהליך ההרדמה ותוצאותיו‪,‬‬
‫אין לראות בכך כאילו כל אחד מהם אחראי רק על תחומו‪,‬‬
‫וחייבת להיות הדדיות ביניהם‪ ,‬ולמרות שאין למנתח "אחריות‬
‫על" הרי שיש לו אחריות על סימני החיים של המנותח‪ ,‬לא‬
‫פחות מאשר למרדים‪ ,‬ועל‪-‬כן עמדת איגוד רופאי העיניים כפי‬
‫שבאה לידי ביטוי במסמך הנ"ל‪ ,‬אינה משקפת את הנורמה‬
‫המחייבת‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬

‫(‪)3‬‬

‫המסמך בדבר חלוקת אחריות בחדר הניתוח של ההסתדרות‬
‫הרפואית בישראל‪ ,‬קובע כי שיתוף פעולה בין הרופא המנתח‬
‫והרופא המרדים בניתוח חיוני להצלחת הטיפול וכך יש אכן‬
‫לנהוג‪ ,‬אולם ההסתייגות שעל‪-‬פיה אין הרופא המנתח אחראי‬
‫לפעולות המבוצעות על‪-‬ידי הרופא המרדים‪ ,‬כפי שהרופא‬
‫המרדים אינו אחראי על פעולות המבוצעות על‪-‬ידי הרופא‬
‫המנתח‪ ,‬איננה נורמה שיש לפעול על‪-‬פיה‪ ,‬שכן ברור שהמנתח‬
‫אינו אחראי על פעולות המרדים‪ ,‬אולם אין בכך כדי לסייג‬
‫אחריותו לעקוב אחר סימני החיים של המנותח‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬

‫(‪)4‬‬

‫כאשר מנותח פונה למנתח בבקשה לנתחו אין הוא יוצר קשר אחד עם‬
‫המרדים וקשר אחר עם המנתח‪ ...‬יש לייחס לו אחריות מעבר לעצם‬
‫הפעולה הכירורגית‪ ,‬המנותח מצפה ממנו להיות אחראי על חייו בעת‬
‫ביצוע הניתוח – ולאו דווקא בעת ביצוע הפעולה הכירורגית גרידא‪.‬‬
‫כל מנתח חייב להיות שותף מלא למעקב אחר סימני חיים של המנותח‪ ,‬גם‬
‫תוך כדי ובמהלך הניתוח‪ ,‬ואין הוא רשאי להטיל את האחריות הבלעדית‬
‫על כך על כתפי המרדים‪.‬‬
‫חובתו של המנתח היתה להאזין לקולות המוניטור ע"מ לוודא שהוא‬
‫ממשיך לנתח אדם חי ולא מחוסר חיים‪ .‬אם הוא לא עושה כן הוא‬
‫מתרשל‪.‬‬
‫המנתח שלא עשה כן הורשע בעבירה של מעשה פזיזות ורשלנות‪.‬‬
‫פ (תא) ‪ 40016/07‬מ"י נ' אסותא ואח'‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החלת נורמות רטרוספקטיבית‬
‫בשנת ‪ 1986‬נולד ערן סידי עם חסר של כף יד ימין‪.‬‬
‫בשנת ‪ 1997‬הגישה משפחת סידי תביעה נגד הגיניקולוג שביצע‬
‫לאם בדיקת אולטרה סאונד שגרתית במהלך ההריון‪ ,‬בטענה של‬
‫רשלנות באי אבחון חסר כף היד‪.‬‬
‫ביהמ"ש המחוזי פסק כי לא היתה רשלנות בביצוע הבדיקה‪ ,‬שכן‬
‫בשנה הנדונה בדיקת האולטרה סאונד הבסיסית לא כללה סקירת‬
‫גפיים ודחה את התביעה‪.‬‬
‫לעומת זאת ביהמ"ש העליון שדן בערעור על התביעה קבע‬
‫בשנת ‪ 2005‬כי חלה חובה על הרופא הבודק בשנת ‪!!! 1986‬‬
‫ליידע את האישה על מגבלות הבדיקה ועל האפשרות לבצע‬
‫בדיקת אולטרה סאונד מורחבת במסגרת הפרקטיקה הפרטית‪...‬‬
‫ע"א ‪ 4960/04‬סידי‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החלת נורמות רטרוספקטיבית ‪2 -‬‬
‫ילדה נולדה בשנת ‪ 1995‬כשהיא סובלת מתסמונת ‪ X‬שביר‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע כי בתקופה הרלבנטית הבדיקה טרם הומלצה ע"י הגורמים‬
‫המקצועיים ושליחת הנשים לביצועה בוודאי שלא היתה פרקטיקה מחייבת‬
‫את הרופא הסביר‪.‬‬
‫ואולם ביהמ"ש קבע כי מאחר שבמאמרים שפורסמו עובר לשנת ‪1994‬‬
‫מוזכרות בדיקות המבוצעות לאוכלוסייה בעלת סיכון נמוך לצרכי מחקר או‬
‫לצרכים אחרים‪ ,‬היה על רופא סביר הקורא את המאמרים הללו להסיק כי‬
‫"בדיקות סקר" לגילוי הנשאות קיימות גם אם ביצוען עדיין אינו מומלץ‪.‬‬
‫הבדיקה היתה קיימת במועד הרלבנטי ויש לייחס להורים בהתאם להלכת‬
‫סידי ציפייה סבירה כי קיומה יגולה להם ולכן הרופא התרשל בכך שלא ידע‬
‫על קומה ולא גילה להורים על קיומה‪.‬‬
‫הקופה אחראית לכך שלא הפיצה בקרב רופאיה את האפשרות לביצוע‬
‫בדיקה לגילוי הנשאות לתסמונת ‪ X‬שביר גם לנשים ללא כל אינדיקציה‪.‬‬
‫א (ים)‪ 5416/03‬שיר סגל‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"כלל ‪ 30‬הדקות" – ‪OUT‬‬
‫השאלה היא מהו פרק הזמן הסביר לביצוע ניתוח קיסרי ?‬
‫פרק הזמן של ‪ 15‬דקות לבצוע ניתוח קיסרי הוא פרק זמן‬
‫אפשרי וראוי כאשר חדר הניתוח פנוי וכל הצוות זמין‪ ...‬יש‬
‫להשלים‪ ,‬חרף העובדה שהדבר אינו רצוי‪ ,‬גם עם חלוף פרק‬
‫זמן ארוך יותר של כ‪ 25-30 -‬דק' עד לניתוח‪ .‬אולם שיהוי כזה‬
‫בביצוע הניתוח‪ ,‬כדי שיתקבל כשיהוי סביר‪ ,‬מחייב מתן הסבר‪,‬‬
‫המבוסס על נסיבותיו המיוחדות של המקרה הנדון‪ ,‬ועל כך‬
‫שבפועל נעשו מאמצים סבירים לקצר פרק זמן זה דבר שלא‬
‫הסתייע באותן נסיבות‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"כלל ‪ 15‬הדקות" – ‪IN‬‬
‫במקרה שלפנינו‪ ,‬לא ניתן הסבר המצדיק התמשכותו של פרק‬
‫הזמן שחלף בין קבלת ההחלטה על ביצוע הניתוח לבין הביצוע‬
‫בפועל‪.‬‬
‫במקרה שלפנינו נפל שיהוי בלתי מוצדק של כ‪ 6 -‬דקות גם‬
‫בהתמשכות פרק הזמן ממועד קבלת ההחלטה על הניתוח ועד‬
‫לביצועו‪ .‬מכאן‪ ,‬שבסה"כ נפל במקרה זה שיהוי בלתי מוצדק‬
‫בביצוע הניתוח הקיסרי‪ ,‬העולה כדי רשלנות‪ ,‬של ‪31-33‬‬
‫דקות‪ ,‬ולמצער שיהוי של ‪ 21‬דקות‪.‬‬
‫א (ים) ‪ 8005/06‬ב‪.‬ר‪ .‬נ' בי"ח מאיר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית –‬
‫סטנדרט המומחה הטוב‬

‫על הרופא להשתמש ברמת ידע‪ ,‬כשרון ואיכפתיות‪,‬‬
‫הקיימת ומופעלת ע"י רופאים ברמה מקצועית טובה‬
‫ולא ממוצעת‪.‬‬
‫כאשר מדובר ברופא הטוען לכישורים מיוחדים ולהיותו‬
‫מומחה‪ ,‬הרמה הנדרשת ממנו היא בהתאם לכך‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית –‬
‫"המתמחה חשוד"‬
‫אישה שעברה ניתוח קיסרי אלקטיבי בהרדמה ספינלית‪,‬‬
‫נותרה עם נזק לשורשי העצב הפירוניאלי‪ ,‬נזק זה יוחס‬
‫לפגיעה במהלך ההרדמה‪.‬‬
‫וכך אמר ביהמ"ש על המרדים שהיה מתמחה ותיק בעת‬
‫הניתוח‪":‬רף המומחיות הרשמית של הנתבע שהוא נמוך‬
‫לטעמי‪ ,‬גם אם הוא בעל ניסיון מעשי רב‪ ,‬יש בו כדי ליצור‬
‫חיזוק לטענות התובעת וספק באשר לביצועה הנאות של‬
‫ההרדמה "‬
‫‪...‬‬
‫ת"א ‪ 072682/99‬פני אלמליח‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החלת כלל הדבר מדבר בעדו‬
‫בתי‪-‬המשפט מחילים את כלל "הדבר מדבר בעדו" באופן‬
‫"ליברלי" ומעבירים את נטל השכנוע מכתפי התובעים אל‬
‫כתפי הנתבעים להוכיח שלא היתה רשלנות מצידם‪.‬‬
‫התנאים להחלת הכלל (ס' ‪ 41‬לפקודת הנזיקין)‪:‬‬
‫ התובע לא ידע ולא יכול היה לדעת על הנסיבות שהביאו‬‫לידי הנזק‬
‫ הנזק נגרם על‪-‬ידי נכס בשליטת המזיק‬‫ המקרה מתיישב יותר עם המסקנה שהיתה רשלנות‬‫מאשר עם העדרה‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בסיבוכים נדירים‬
‫אישה הרה עברה דיקור מי שפיר בשבוע ‪ 18‬להריונה‪ ,‬אשר‬
‫הסתבך בזיהום תוך רחמי‪ ,‬שהוביל לספסיס סוער ולמותה‬
‫של האישה‪.‬‬
‫ועדת בדיקה של משרד הבריאות לא מצאה התרשלות‬
‫בטיפול במנוחה מצד גורם רפואי כלשהו‪.‬‬
‫בעלה וילדיה של המנוחה הגישו תביעה נגד הרופא המטפל‬
‫שביצע את הדיקור בטענה שהדיקור נעשה באופן רשלני‪,‬‬
‫ללא ניקוי מתאים של איזור הבטן בו בוצעה הדקירה‬
‫וכתוצאה מכך נגרם הזיהום שהוביל למותה‪.‬‬
‫לא הוגשה חוו"ד מטעם התובעים לתמיכה בטענותיהם‪ ,‬והם‬
‫בקשו להחיל את הכלל של "הדבר מדבר בעדו"‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בסיבוכים נדירים‬
‫ביהמש פסק כי "מהעדויות שנשמעו בבית המשפט ומחומר‬
‫הראיות שהובא‪ ,‬ניתן לקבוע כי השימוש בחומר החיטוי‬
‫פולידין ואלכוהול היה נפוץ ומקובל לצורך עריכת הדיקור‬
‫וכי הנתבעים פעלו על‪-‬פי הנהוג והמקובל בכגון דא‪ ...‬ואין‬
‫לבוא לנתבעים בטרוניה באשר לפרקטיקה בה נהגו"‬
‫ואולם העובדה ‪ -‬שמדובר בתוצאה נדירה ובלתי צפוייה‬
‫למדי של דיקור מי שפיר שגרם לזיהום חריף ברחם‬
‫האשה ומותה עקב כך ‪ -‬תומכת בתחולת הכלל של הדבר‬
‫מדבר בעדו‪ .‬זה מצביע יותר על קיומה של התרשלות מאשר‬
‫על העדרה‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בסיבוכים נדירים‬
‫אף כי התובעים לא הוכיחו את הסיבה הממשית והישירה לזיהום‬
‫בגופה של המנוחה ולמותה כתוצאה מכך‪ ,‬שוכנעתי – על‪-‬פי מאזן‬
‫ההסתברויות במשפט האזרחי – כי ההסתברות שהיא נפטרה עקב‬
‫רשלנותם הרפואית של הנתבעים עולה על ההסתברות כי הפגיעה‬
‫לא היתה תוצאה של התרשלות כזו‪.‬‬
‫נטל השכנוע בדבר העדר התרשלות עבר לכתפי הנתבעים‬
‫ומשהם לא עמדו בו – דין התביעה להתקבל‪.‬‬
‫נקבע שהרופא שביצע את הדיקור אחראי ברשלנות משום שלא‬
‫הרים את הנטל להסביר באיזה מנגנון אירע הזיהום שלא‬
‫באחריותו‪.‬‬
‫א (ת"א) ‪ 89/96‬עזבון המנוחה ג'ומאנה מראר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשומות רפואיות – כלל "הנזק הראייתי"‬

‫"מקום שצריך להיעשות רישום רפואי וזה לא נעשה‪ ,‬ולא‬
‫ניתן הסבר מניח את הדעת למחדל זה‪ ,‬יועבר נטל ההוכחה‬
‫בדבר העובדות השנויות במחלוקת‪ ,‬שיכלו להתבהר מתוך‬
‫הרישום‪ ,‬אל כתפי הרופא או המוסד‪ ,‬שבמסגרתו ניתנו‬
‫השירותים הרפואיים‪".‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫נתונים על העברת נטל הראיה –‬

‫דו"ח ועדת שפניץ‬

‫נראה שנושא הרשומה הרפואית‪ ,‬ליקוי בה או היעדרה הוא‬
‫בעל השלכות מרכזיות בתחום תביעות הרשלנות הרפואית‪,‬‬
‫היכול לעיתים להשפיע באופן מהותי על תוצאת הדיון‬
‫בתביעה‪.‬‬
‫בשני שליש מן המקרים בהם העביר בית‪-‬המשפט את הנטל‬
‫מכתפי התובעים אל כתפי הנתבעים‪ ,‬בשל ליקוי ברשומה‬
‫הרפואית‪ ,‬הם לא הצליחו להתמודד עמו ולהרים אותו‪,‬‬
‫ונקבעה אחריות של המטפלים לנזקם של התובעים‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫התובע יליד ‪ 1939‬אושפז עקב אוטם שריר הלב‪.‬‬
‫בוצע צינתור שבמהלכו הוזרק חומר ניגוד מסוג‬
‫אורוגרפין‪.‬‬
‫סמוך לאחר ההזרקה התלונן התובע על הרגשה‬
‫לא טובה‪ .‬תוך שתי דקות היתה ירידה בלחץ‬
‫הדם‪ ,‬פרפור חדרים ואיבוד הכרה‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)2‬‬

‫האבחנה – שוק אנפילקטי עקב רגישות ליוד‪.‬‬
‫החלה פעולת החייאה אליה הצטרפו רופאים‬
‫בכירים וביניהם מנהל המחלקה הקרדיולוגית‬
‫ומנהל יחידת הצינתורים‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)3‬‬

‫פעולות ההחייאה כללו‪ :‬עיסוי חזה‪ ,‬מכות‬
‫חשמל‪ ,‬החדרת קוצב לב זמני והזלפת‬
‫תרופות שונות‪.‬‬
‫רק בחלוף כ‪ 40 -‬דקות חזר הלב לתפקד‪,‬‬
‫אלא שבזמן זה נגרם נזק מוחי קשה והתובע‬
‫נותר במצב וגטטיבי‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)4‬‬

‫נקבע כי לא היתה רשלנות בטיפול שקיבל התובע‬
‫עד שלב ההחייאה‪.‬‬
‫השאלה במחלוקת היתה האם ההחייאה בוצעה‬
‫בסבירות ובמיומנות‪.‬‬
‫עיון בכל הרישומים וסיכום הראיות בעניין זה‬
‫מעלה מספר בעיות; פרט לרישום הטכנאית על‬
‫מתן לידוקאין‪ ,‬אין רישום ישיר כלשהו על מצב‬
‫התובע במהלך המשבר‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)5‬‬

‫אין חולק כי מדובר באירוע קשה גם‬
‫לצוות הרפואי וניתן להבין כי הצוות דאג‬
‫קודם כל לטיפול בתובע ופחות לביצוע‬
‫רישומים‪ ,‬אולם מהנתונים עולה כי‬
‫חסרים רישומים וחלקם לא מדויקים או‬
‫לא ברורים דיים‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)6‬‬

‫התוצאה המעשית היא כי הרישום הלקוי‬
‫נזקף לחובת הנתבע ברשלנות רישומית‬
‫ונטל ההוכחה כי אין התרשלות של‬
‫הנתבע בעצם הטיפול הינו על הנתבע‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)7‬‬

‫הסברי הנתבע‪ ,‬לפיהם הצוות הרפואי היה שקוע כולו‬
‫בהחייאה ולכן אין לצפות ואין לדרוש תשומת לב‬
‫לרישום‪ ,‬הינם הסברים שובי לב אך אינם הסברים‬
‫מלאים‪.‬‬
‫הרשלנות הרישומית שפורטה לעיל שללה מהתובע את‬
‫היכולת לבודד חלק מהתהליך ולברר כראוי האם‬
‫במהלך ההחייאה היו נתונים שאיפשרו טיפול אחר או‬
‫אבחנה אחרת‪ .‬איננו יודעים מה סדר מתן כמות כה‬
‫גדולה של אדרנלין‪ ,‬ומה היו התגובות לכך‪...‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)8‬‬

‫אם היו רישומים ראויים בזמן ההחייאה‪ ,‬הן‬
‫על סדר התרופות וכמותן והן על לחצי דם‪,‬‬
‫יתכן והיו בידי התובע כלים טובים יותר‬
‫להראות כי במהלך החייאה כה ארוכה היה‬
‫אפשר לנקוט דרכים נוספות‪.‬‬
‫נקבע כי הנתבעים אחראים ל‪ 30% -‬מן הנזק‬
‫של התובע‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל הראייתי בשל אי ביצוע בדיקה‬

‫אישה הרה בהריון ראשון (לאחר ‪ 3‬שנים של טיפולי‬
‫עקרות) הגיעה לבי"ח בשבוע ה‪ 31 -‬להריון לאחר שחשה‬
‫ברע‪ .‬בביה"ח אובחנה הפרדות שיליה ומוות תוך רחמי‪,‬‬
‫על רקע רעלת הריון‪.‬‬
‫השאלה במחלוקת היתה האם הפרדות השיליה היתה‬
‫פתאומית או שהגיניקולוג אצלו ביקרה בבוקר אותו יום‪,‬‬
‫היה יכול כבר אז‪ ,‬לאבחן הפרדות שיליה‪ ,‬לשלוח אותה‬
‫בדחיפות לחדר לידה ולמנוע מוות תוך רחמי‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל הראייתי בשל אי ביצוע בדיקה‬

‫כיוון שהרופא לא ערך בדיקה של רגישות הבטן בעת הביקור של‬
‫האישה אצלו‪ ,‬קבע ביהמ"ש כי הוא גרם בכך נזק ראייתי לתובעת‬
‫כי נמנע ממנה להוכיח כי כבר באותה עת סבלה מהפרדות‬
‫שיליה‪...‬‬
‫לאור זאת הועבר הנטל אל הרופא לשכנע‪ ,‬כי באותו שלב בו נמנע‬
‫מלבצע את הבדיקה‪ ,‬לא סבלה האישה מבטן רגישה ולא היתה‬
‫שרויה בתהליך של הפרדות שיליה‪.‬‬
‫הרופא לא הצליח לעמוד בנטל זה ולכן נקבע כי הוא אחראי למות‬
‫העובר‪...‬‬
‫ע"א ‪ 9328/02‬לאה מאיר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"קשר סיבתי נסיבתי"‬
‫הוריה של פגה שנולדה בשבוע ‪ 29‬להריון בעקבות‬
‫הפרדות שליה‪ ,‬הגישו תביעה נגד ביה"ח‪ ,‬בטענה שהיה‬
‫איחור בביצוע ניתוח קיסרי לאם וכתוצאה מכך סובלת‬
‫הילדה משיתוק מוחין ופיגור שכלי‪.‬‬
‫התביעה הסתמכה על חוו"ד גניקולוגית בלבד ואילו‬
‫ההגנה הסתמכה על חוו"ד של נוירופדיאטר ונאונטולוג‬
‫ששללו קשר סיבתי בין הנזקים לבין העיכוב בביצוע‬
‫הניתוח הקיסרי וקבעו כי יש לשייכם לנזקי הפגות‬
‫בלבד‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"קשר סיבתי נסיבתי"‬
‫ביהמ"ש קבע כי קיים קשר "סיבתי נסיבתי" בין‬
‫התרשלות הרופאים שהתעכבו בביצוע הניתוח הקיסרי‪,‬‬
‫לבין הנזק שנגרם לפגה ולפיכך הטיל אחריות על‬
‫ביה"ח לפצות אותה על ‪ 40%‬מן הנזק שלה‪.‬‬
‫ביהמ"ש העליון אישר את פסה"ד המחוזי וקבע כי‬
‫לבימ"ש יש שיקול דעת לקבוע כי קיים קשר "סיבתי‬
‫נסיבתי" ואת שיעור האחריות ההסתברותי לנזק‬
‫(הפיצוי הופחת ל‪ 20% -‬מן הנזק)‪.‬‬
‫פס"ד מלול עדן‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫דרישות ההסבר בנסיבות מיוחדות‬

‫“ייתכנו מקרים בהם לסיכונים בעלי הסתברות נמוכה‬
‫תהיה משמעות מיוחדת לחולה הספציפי‪ .‬במקרה‬
‫כזה‪ ,‬למרות האחוז הנמוך יכללו אותם סיכונים‬
‫בתחום המידע המהותי הנדרש לחולה לשם החלטה‬
‫מושכלת אם לעבור את הטיפול הרפואי”‪.‬‬

‫ת”א (י‪-‬ם) ‪1109/97‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רף ההסבר בניתוחים אלקטיביים‬

‫"ההסבר הנדרש לקבלת הסכמה מדעת לניתוח‬
‫אלקטיבי – שאף בלעדיו ניתן לקיים אורח חיים‬
‫רגיל – נכלל ברף העליון של חובת הגילוי‪ ,‬והוא‬
‫כולל‪ ,‬בנוסף להתייחסות לסיכויי ההצלחה גם מתן‬
‫הזהרה מפני הסיבוכים האפשריים‪ ...‬גם אם‬
‫סיבוכים אלו נדירים‪".‬‬
‫ע"א ‪6153/97‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רף ההסבר בניתוחים אלקטיביים ‪-‬‬

‫‪RSD‬‬

‫"בענייננו מדובר בסיבוך המתרחש בקרב ‪0.5% - 0.3%‬‬
‫מהניתוחים – גם אם שיעור זה אינו גבוה‪ ,‬הרי מדובר בסיבוך‬
‫חמור‪ ,‬העלול לגרום להפיכתה של הגפה לחסרת כל תפקוד‪ ...‬כיוון‬
‫שמדובר בניתוח אלקטיבי חובת ההסבר נמצאת ברף העליון‪ .‬סיכון‬
‫‪ RSD‬הינו בגדר המידע שהתובע היה רשאי לצפות‪ ,‬באורח סביר‪,‬‬
‫כי יגולה לו‪ ,‬כדי שיוכל לשקלו במסגרת גיבוש דעתו לעניין‬
‫הסכמתו לטיפול הרפואי‪"...‬‬

‫ת"א ‪ 920/99‬יצחק נ' שע"צ‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רף ההסבר ברפואה פרטית‬

‫"רפואה פרטית בה קיים ניגוד עניינים מובנה בין‬
‫השאיפה המסחרית להרבות בניתוחים לבין‬
‫האינטרס של המטופל‪ ,‬כדי להקהות את עוקצו של‬
‫ניגוד העניינים יש להעמיד את המטופל על הסיכונים‬
‫והסיכויים שבניתוח המוצע לרבות החלופה שלא‬
‫לבצע כלל ניתוח סיכוייה וסיכוניה‪".‬‬
‫ע"א ‪6153/97‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫חובת ההסבר על טיפולים מחוץ לסל‬
‫בנסיבות מתאימות עשוי להיווצר צורך ליידע את המטופל לגבי‬
‫אפשרות טיפול המוצעת רק במסגרת הרפואה הפרטית ואולי אף‬
‫במסגרת שירותי רפואה מעבר לים‪ .‬כך יש לעשות‪ ,‬אכן‪,‬‬
‫כשמדובר בטיפול או בתרופה שעשויים לסייע לחולה ואינם‬
‫זמינים ברפואה הציבורית בארץ‪.‬‬
‫כשחולה אובחן כסובל ממחלה מסויימת‪ ,‬וישנה תרופה שאינה‬
‫מצויה ב"סל" – מקובל עלי שעל הרופא ליידע את החולה בדבר‬
‫קיומה של התרופה‪.‬‬
‫עליו להשאיר להחלטתו של החולה את השאלה אם לרכוש את‬
‫התרופה מכספו אם לאו‪ .‬שאלה זו כרוכה לא אחת באפשרויות‬
‫הכספיות של החולה וגם בפער בין ההשפעה של התרופה‬
‫שב"סל" לזו שאינה נמצאת בו‪ ,‬על הרופא לספק את המידע‬
‫הנדרש‪ ,‬והחולה‪ -‬יחליט‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ע"א ‪ 4960/04‬סידי‬

‫פגיעה באוטונומיה – פיצוי ללא נזק‬

‫אישה אושפזה בבית חולים לניתוח אורטופדי בשל‬
‫דפורמציה ברגל‪ .‬בסופו של דבר‪ ,‬במקום ניתוח לתיקון‬
‫הדפורמציה עברה ביופסיה בכתף בשל ממצא ידוע בכתף‬
‫שנחשד להיות גידול ממאיר‪ .‬בעקבות הביופסיה נותרה עם‬
‫מגבלה קשה בתפקוד הכתף‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פגיעה באוטונומיה‬
‫המטופלת טענה כי לא הוסברו לה הסיכונים הכרוכים‬
‫בביופסיה ולפיכך לא נתנה הסכמה מדעת לביצוע הפעולה‪.‬‬
‫נקבע כי גם לו היו נפרשים בפניה הסיכונים היתה נותנת‬
‫הסכמתה לביופסיה בשל הסיכון הממשי שמדובר בגידול‬
‫ממאיר‪.‬‬
‫למרות זאת נפסק כי היתה פגיעה באוטונומיה שלה והיא‬
‫זכאית לפיצוי כספי‪...‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פגיעה באוטונומיה‬

‫“ההכרה בזכותו של החולה לפיצוי על‬
‫הפגיעה באוטונומיה שלו‪ ,‬מקום בו הופרה‬
‫חובה זו‪ ,‬עשויה לתרום לכך שחובה זו‬
‫תקוים הלכה למעשה”‪.‬‬
‫ע”א ‪ 2781/03‬מיאסה עלי דעקה‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות בפגיעה באוטונומיה‬

‫הפרת חובת הזהירות ‪ -‬אי מתן הסברים‬
‫למטופלים לפני ביצוע טיפולים‬
‫נזק ‪ -‬פגיעה באוטונומיה של המטופל‬
‫קשר סיבתי ‪ -‬בין אי מתן ההסברים לבין‬
‫עוצם ההפתעה מן הסיבוך שהתרחש‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫משמעות העדרו של טופס הסכמה ייעודי‬
‫ניתוח סימפטקטומי (נגד הזעת יתר)‪ ,‬שבוצע בשנת ‪ 1999‬והסתבך‬
‫בהזעת יתר פיצויית‪.‬‬
‫המטופל הגיש תביעה בטענה שלא הוזהר מפני הסיבוך האמור‪.‬‬
‫התובע הוחתם על טופס הסכמה סטנדרטי (לא ייעודי)‪ ,‬משום שעד‬
‫השנה האמורה לא פותח טופס ייעודי מתאים‪.‬‬
‫הרופא המנתח רשם בגיליון כי הוסברו הסיכונים הכרוכים בפעולה‬
‫והעיד בבימ"ש כי הוא מסביר לכל המטופלים‪ ,‬ללא יוצא מן הכלל‪,‬‬
‫כי הבעיה עם הניתוח היא שבמקרים רבים מאוד‪ ,‬למעלה מ‪50% -‬‬
‫מופיעה הזעה פיצויית‪ ,‬וב‪ 2-3% -‬מן המקרים ההזעה הפיצויית‬
‫יכולה להיות משמעותית ביותר‪.‬‬
‫סטודנטית שהועסקה במרפאתו של הרופא ונכחה בזמן שקיבל‬
‫חולים אישרה את עדותו בעניין ההסברים‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫חוק זכויות‬

‫החולה‪ ,‬התשנ”ו‪1996-‬‬

‫סעיף ‪ :14‬אופן מתן הסכמה מדעת‬

‫(א)‬

‫‪.....‬‬

‫(ב)‬

‫הסכמה מדעת לטיפול רפואי המנוי בתוספת תינתן‬
‫במסמך בכתב‪ ,‬שיכלול את תמצית ההסבר שניתן‬
‫למטופל‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫חוק זכויות‬

‫החולה‪ ,‬התשנ”ו‪1996-‬‬

‫תוספת‬
‫(סעיפים ‪)15 ,14‬‬
‫(‪ )1‬ניתוחים‪ ,‬למעט כירורגיה זעירה‪.‬‬
‫(‪ )2‬צינתורים של כלי דם‪.‬‬
‫(‪ )3‬דיאליזה‪.‬‬
‫(‪ )4‬טיפול בקרינה מייננת (רדיותרפיה)‪.‬‬
‫(‪ )5‬טיפולי הפריה חוץ‪-‬גופית‪.‬‬
‫(‪ )6‬כימותרפיה לטיפול בתהליכים ממאירים‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בהעדר טופס הסכמה ייעודי‬
‫נקבע (בערעור) כי נוכח הוראות חוק זכויות החולה אין די בטפסים הערוכים‬
‫על פי תקנות בריאות העם (טופסי הסכמה)‪ ,‬התשמ"ד‪. 1984-‬‬
‫ככל הנראה המערכת הרפואית התאימה עצמה להוראות אלה באיחור מסויים‪,‬‬
‫ובמועד הרלוונטי (‪ )1999‬עדיין נעשה שימוש בטפסים הישנים‪ ,‬תוך הפרת‬
‫הוראת החוק‪.‬‬
‫אין לשלול את האפשרות‪ ,‬לפיה הפרת החובה לעגן את הסכמת המטופל‬
‫במסמך בכתב שיכלול את "תמצית ההסבר שניתן למטופל"‪ ,‬שוללת‪ ,‬מניה‬
‫וביה‪ ,‬את האפשרות שאכן מדובר ב"הסכמה מדעת"‪.‬‬
‫דרישת הכתב בחוק היא "דרישה מהותית" ובהעדרו של טופס הסכמה מדעת‬
‫ערוך כדין‪ ,‬יש לקבוע‪ ,‬למצער‪ ,‬כי במקרה של מחלוקת‪ ,‬המטפל הוא זה‬
‫שצריך להוכיח קיומה של הסכמה זו‪.‬‬
‫ע"א ‪ 6299/05‬צורף‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ומה הדין כשיש טופס חתום ?!‬

‫נולדה‬

‫בשנת ‪1998‬‬
‫(מיקרופטלמיה)‪.‬‬
‫בשבוע ‪ 21‬להריון בוצעה לאם בדיקת אולטרה‪-‬סאונד בסיסית‬
‫במסגרת הקופה שנמצאה תקינה‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע כי לא ניתן לגלות את המום במסגרת בדיקה בסיסית‬
‫אך יש אפשרות לגלות זאת בבדיקה מורחבת‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע כי היה מדובר בהריון שלא בסיכון גבוה ולא היה‬
‫מקום לביצוע סקירה מורחבת‪/‬מכוונת‪.‬‬
‫האם חתמה על טופס בקשה לביצוע בדיקת על‪-‬קול לפיה היא‬
‫מודעת לכך שמדובר בבדיקה בסיסית וכי באפשרותה לבצע‬
‫בדיקה מורחבת באופן פרטי‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תינוקת‬

‫כשהיא‬

‫סובלת‬

‫מעיוורון‬

‫חתימה ללא הסבר – לאו הסכמה היא‬
‫ביהמ"ש קבע כי הרופאים הסבירו לאם כי הבדיקה אותה היא עומדת לבצע‬
‫היא בדיקה בסיסית וכי קיימת בדיקה משוכללת יותר אותה ניתן לבצע באופן‬
‫פרטי ואולם בכך לא די‪.‬‬
‫האם לא הבינה לאשורה את האבחנה בין הבדיקה הבסיסית והמורחבת ואם‬
‫היתה מבינה היתה בוחרת לבצע את הבדיקה על חשבונה‪ .‬יש כשל בשרשרת‬
‫המידע אשר נמסר לאם‪.‬‬

‫לא די בקיומה של פרקטיקה לפיה מיידעים את האישה כי קיימת‬
‫בדיקה מורחבת‪ ,‬העדר הנחיות ברורות ונהלים מוגדרים באשר‬
‫להיקף המידע שיש למסור למטופלת לעניין אפשרותה לבצע‬
‫בדיקה מורחבת ‪...‬ואי מתן הסבר הולם בטרם ביצוע הבדיקה‬
‫הבסיסית הינם בגדר נוהל בלתי סביר‪...‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תוצאות הערעור‬
‫המלצת ביהמ"ש‪:‬‬

‫לאור קשיים שהתגלעו בהכרעת בימ"ש קמא בשאלת‬
‫החבות ולאור זאת שבימ"ש קמא הכריע בפסק דינו‬
‫בסוגיות שלא היו בחזית הדיון יבוטל פסק דינו של‬
‫בימ"ש קמא והסכום אשר שולם לתובעים יישאר בידם‪.‬‬

‫התובעים הסכימו להצעת ביהמ"ש שמשמעותה‬
‫שפסה"ד מבוטל‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ההחמרה השיפוטית –‬
‫הנזק הממוני‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫הלכת "השנים האבודות" –‬
‫עזבון אטינגר ז"ל‬

‫פס"ד תקדימי ניתן‪ ,‬במרץ ‪ ,2004‬על‪-‬ידי בית‪-‬המשפט העליון‬
‫בהרכב של חמישה שופטים בתביעת עזבון של קטין‪ ,‬אשר הלך‬
‫לעולמו בגיל ‪ ,12‬כתוצאה מנפילה לבור בעת משחק עם חבר‪,‬‬
‫בעיר העתיקה בירושלים‬
‫עזבון של קטין אשר הלך לעולמו כתוצאה מרשלנות‪ ,‬זכאי לפיצוי‬
‫בגין הפסד כושר השתכרות ב"שנים האבודות"‪ ,‬בהן לא זכה‬
‫לחיות ולהתפרנס‬
‫זכות דומה קיימת גם לעזבון של בגיר שהלך לעולמו בגיל‬
‫העבודה‬
‫נפגע אשר קוצרה תוחלת חייו כתוצאה מרשלנות זכאי מעתה‬
‫לפיצוי בגין הפסד ההשתכרות שלו ב"שנים האבודות"‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"השנים האבודות" – ההשלכות הכספיות‬
‫נקבע כי חישוב הפסד ההשתכרות ב"שנים האבודות" יהיה מבוסס‬
‫על ‪ 30%‬מן השכר הממוצע במשק (בתקופה מגיל ‪18-21‬‬
‫החישוב הוא ‪ 70%‬מן הסכום האמור)‪.‬‬
‫ההנחה המובלעת היא כי ניתן לחסוך ‪ ₪ 2400‬מתוך ‪₪ 8000‬‬
‫בחודש !!!!!‬
‫בתביעת יורשים שהם גם תלויים ‪ ,‬נקבע כי יש ליורשים זכאות‬
‫לקבל פיצוי בגין ראשי נזק שנמצאים מחוץ לתחום החפיפה (כאב‬
‫וסבל וקיצור תוחלת חיים וכ"ו)‬
‫חישוב הפסד ההשתכרות בשנים האבודות‪ ,‬כולל גם חישוב הפסדי‬
‫פנסיה‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫הגידול בפיצוי הכספי‬
‫יולדת לאחר ‪ 3‬שנות טיפולי הפריה בהריון ראשון‪,‬‬
‫נשלחה "להסתובב" כדי לזרז לידה ושבה עם עובר מת‪.‬‬
‫בימ"ש המחוזי קבע אחריות ופסק לאם פיצוי של‬
‫‪ ₪ 300,000‬בגין כאב וסבל‪.‬‬
‫ביהמ"ש העליון קבע כי מגיע פיצוי גם לאב בגין כאב‬
‫וסבל שלו בסכום נוסף של ‪.₪ 250,000‬‬
‫סטיה מהלכה קודמת שחייבה נזק נפשי חמור "בניזוק‬
‫משני" שעולה כדי מחלת נפש או הפרעת נפש הגורמת‬
‫נכות ממשית‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פס"ד לבנה לוי‬

‫הגידול בסכומי הפיצוי‬
‫צעירה שנולדה בשנת ‪ 1985‬כשהיא סובלת משיתוק ביד שמאל‬
‫כתוצאה מפגיעה במקלעת העצבים הברכיאלית‪ ,‬הגישה בשנת‬
‫‪ 2006‬תביעה נגד ביה"ח בו נולדה בטענה של רשלנות בלידה‪.‬‬
‫בינתיים סיימה התובעת לימודי משפטים ומנהל עסקים ובמהלך‬
‫המשפט עשתה התמחות במשפטים‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע שיש אחריות לביה"ח ופסק לה פיצוי גלובלי בגין‬
‫הפסד השתכרות בסך של ‪ ₪ 800,000‬ובנוסף ‪ ₪ 600,000‬כאב‬
‫וסבל‪ ₪ 1,000,000 ,‬עזרת צד ג' ו‪ ₪ 85,000 -‬הוצאות ‪....‬‬

‫א (ים) ‪8363/06‬פדילה נ' בי"ח מאיר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"ועדת שפניץ" – אין מקום להגביל בחוק את‬
‫הפיצוי לתובעים בגין רשלנות רפואית‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫לאן מועדות פנינו?‬

‫‪ ‬המשך החמרה שיפוטית ?‬
‫‪ ‬התמתנות והתייצבות ?‬
‫‪ ‬התערבות חקיקתית ?‬
‫ימים יגידו‪....‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תודה !‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬


Slide 52

‫עדכונים בפסיקת בתי‪-‬המשפט‬
‫בתביעות רשלנות רפואית‬
‫עו"ד טליה חלמיש‪-‬שני‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬
‫מקבוצת מדנס‬
‫מאי ‪2009‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תמונת המצב‬
‫בשנים האחרונות אנו עדים לעליה ניכרת של ההוצאה‬
‫בגין תביעות אחריות מקצועית בתחום הרפואה‪.‬‬
‫העליה נובעת בעיקר מ"אינפלציה שיפוטית" שהביאה‬
‫לגידול ניכר בפיצויים המשולמים לתובעים‪.‬‬
‫התשלומים השנתיים בתביעות הרשלנות הרפואית‪ ,‬גדלו‬
‫בעשור האחרון ב‪.700% -‬‬
‫במקביל גדלו הפרמיות בצורה דרמטית והכיסויים‬
‫הוגבלו‪.‬‬
‫מוסדות רפואיים ורופאים פרטיים העוסקים בתחומים‬
‫בסיכון גבוה (לידות‪ US ,‬מיילדותי‪ ,‬כירורגיה פלסטית‬
‫וכ"ו) נתקלים בקושי להשיג כיסוי ביטוחי‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫התפתחות התביעות בבימ"ש‬

‫‪1994 - 2008‬‬

‫‪1,200‬‬
‫‪1,100‬‬
‫‪1,000‬‬
‫‪900‬‬
‫‪800‬‬
‫‪700‬‬
‫‪600‬‬
‫‪500‬‬
‫‪400‬‬
‫‪300‬‬
‫‪200‬‬
‫‪100‬‬
‫‪0‬‬

‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫‪2002‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫‪1994‬‬

‫מדד גידול התשלומים‬

‫‪1995 - 2008‬‬

‫‪3100%‬‬
‫‪2800%‬‬
‫‪2500%‬‬
‫‪2200%‬‬
‫‪1900%‬‬

‫‪1600%‬‬
‫‪1300%‬‬
‫‪1000%‬‬
‫‪700%‬‬
‫‪400%‬‬
‫‪100%‬‬
‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫‪2002‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫התפתחות התביעות בבימ"ש‬
‫מיילדות וגינקולוגיה‬

‫‪240‬‬

‫‪210‬‬

‫‪180‬‬

‫‪150‬‬

‫‪120‬‬

‫‪90‬‬

‫‪60‬‬

‫‪30‬‬

‫‪0‬‬
‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2002‬‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫מדד גידול התשלומים‬
‫מיילדות וגינקולוגיה‬

‫‪11100%‬‬
‫‪10100%‬‬
‫‪9100%‬‬
‫‪8100%‬‬
‫‪7100%‬‬
‫‪6100%‬‬
‫‪5100%‬‬
‫‪4100%‬‬
‫‪3100%‬‬
‫‪2100%‬‬
‫‪1100%‬‬
‫‪100%‬‬

‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫‪2002‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫מקצועות קליניים מובילים בשיעור הסיכון‬
‫‪1991 - 2008‬‬
‫מיילדות‬
‫כירורגיה כללית‬

‫‪40%‬‬

‫קרדיולוגיה‬

‫שיעור הסיכון הכספי‬

‫‪35%‬‬
‫‪30%‬‬

‫רפואת שיניים‬

‫‪25%‬‬

‫אורטופדיה‬

‫‪20%‬‬

‫נוירוכירורגיה‬

‫‪15%‬‬
‫‪10%‬‬

‫גינקולוגיה‬

‫‪5%‬‬

‫אופטלמולוגיה‬

‫‪0%‬‬

‫‪18%‬‬

‫שיעור התיקים עם סיכון כספי‬

‫‪16%‬‬
‫‪14%‬‬
‫‪12%‬‬
‫‪10%‬‬
‫‪8%‬‬
‫‪6%‬‬
‫‪4%‬‬
‫‪2%‬‬
‫‪0%‬‬

‫* ‪ 3%‬ומעלה‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫דו"ח ועדת "שפניץ"‪-‬‬

‫הועדה הבין משרדית לבחינת הדרכים להקטנת ההוצאה‬
‫הציבורית בגין תביעות הרשלנות הרפואית‬

‫מסתמנת בפסיקה מגמה של הרחבת אחריותם של בעלי‬
‫מקצועות הרפואה והמוסדות הרפואיים – החל בסוגית‬
‫ההתרשלות (ירידת קרנה של הלכת הפרקטיקה‬
‫המקובלת)‪ ,‬המשך בסיבתיות (אובדן סיכויי החלמה)‬
‫וכלה בהרחבת העילות (רשלנות בגין הסכמה מדעת)‬
‫וראשי נזק (פגיעה באוטונומיה)‪.‬‬
‫מהנתונים עולה כי במשך השנים עלו סכומי הפיצויים‬
‫הממוצעים שנפסקו בתביעות רשלנות רפואית‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫הגידול בפיצוי הממוצע לתובעים‬
‫שנת תשלום‬
‫‪2004‬‬
‫‪2005‬‬
‫‪2006‬‬
‫‪2007‬‬
‫‪2008‬‬

‫תשלום ממוצע לתובע (בדולר)‬
‫‪21,872‬‬
‫‪33,700‬‬
‫‪34,935‬‬
‫‪44,839‬‬
‫‪62,374‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פיצוי עבור כאב וסבל ב– ‪ 100%‬נכות‬

‫‪1997-2008‬‬

‫‪1600000‬‬

‫‪1400000‬‬

‫‪1200000‬‬

‫‪1000000‬‬

‫‪800000‬‬

‫‪600000‬‬

‫‪400000‬‬

‫‪200000‬‬

‫‪0‬‬
‫‪2009‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2005‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2003‬‬

‫‪2001‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1997‬‬

‫פיצוי עבור מות קטינים (קיצור תוחלת חיים‪+‬כאב וסבל)‬
‫‪1998-2006‬‬
‫‪1800000‬‬

‫‪1600000‬‬

‫‪1400000‬‬

‫‪1200000‬‬

‫‪1000000‬‬

‫‪800000‬‬

‫‪600000‬‬

‫‪400000‬‬

‫‪200000‬‬

‫‪0‬‬
‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2002‬‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ההתפתחויות המשפטיות‬

‫עמדה סלחנית‬

‫עמדה ביקורתית‬

‫עמדה מחמירה‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫סלחנות שיפוטית‬

‫(‪)1961‬‬

‫"אשה‪ ...‬באה למחלקה הגינקולוגית לשם ניתוח קל‬
‫ברחמה ויצאה מהמחלקה שבעת יסורים ובעלת מום‬
‫לכל ימי חייה‪...‬‬
‫הטיפול אשר החולה קיבלה בבית החולים לא היה כפי‬
‫שצריך היה לצפותו מבעלי מקצוע מעולים וכן קרו תוך‬
‫כדי טיפול הזנחות וטעויות שונות‪ ,‬אשר הביאו לידי‬
‫תוצאות מעציבות במצב בריאותה‪...‬‬
‫רופא בשר ודם עשוי לטעות‪ ,‬ולא כל טעות מהווה‬
‫רשלנות‪"...‬‬

‫התביעה נדחתה‬
‫(ע"א ‪ 280/60‬פרדו נ' פלדמן‪ ,‬פד' (טו') ‪)1961‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫בקרה שיפוטית‬
‫עולם הרפואה אינו חסין מביקורת שיפוטית ומחשיפה של מעשי רשלנות‬
‫מקצועיים‪ .‬ביקורת זו היא אחת הערובות החשובות להקפדה על מתן טיפול‬
‫רפואי נאות‪.‬‬
‫לא כל טעות באבחנה או בטיפול‬
‫מצביעה בהכרח על רשלנות‪.‬‬
‫אחריות הרופאים‪ ,‬ברשלנות‬
‫אזרחית או פלילית‪ ,‬צריכה‬
‫להיקבע‪ ,‬רק אם הוכח שבנתוני‬
‫זמן אמת פעלו הרופאים‬
‫באי מיומנות מקצועית‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫בקרה שיפוטית – האם היא מקדמת את‬
? ‫בטיחות הטיפול‬
Most patient-safety experts continue to believe that the
threat of liability is the primary barrier to the
development of effective and comprehensive patient
safety programs in hospitals. I suggest, on the
contrary…that judicial recognition of an explicit “right
to safety” for hospital patients, with correlative duty of
hospitals to implement patient-safety measures can
become the primary motivator for the development of
systems to improve patient safety.
George J. Annas. J.D., NEJM 354;19 May11,2006
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫בקרה שיפוטית‬

‫‪‬‬
‫שיפור איכות הרפואה‬
‫הרשומה הרפואית‬
‫• רישום מפורט יותר‬
‫• שמירה על רשומות‬

‫תהליך הבקרה הרפואית‬
‫• ניהול סיכונים‬
‫• אבטחת איכות‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תקשורת עם מטופלים‬
‫• הסכמה מדעת‬
‫• גילוי נאות על תקלות‬

‫ניהול הטיפול הרפואי‬
‫• פרוטוקולים ונהלים‬
‫• הנחיות קליניות‬

‫החמרה שיפוטית‬

‫‪‬‬
‫רפואה מתגוננת‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬

‫ריבוי בדיקות וטיפולים מיותרים‬
‫יצירת מתח ביחסי מטפל‪-‬מטופל‬
‫הוצאות מוגברות לתשלום ביטוח‬
‫סגירת פעילויות בסיכון ביטוחי גבוה‬
‫קושי להשיג כיסוי ביטוחי‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית‬

‫(‪)1998‬‬

‫"חיובם של הרופא וקופת‬
‫חולים בדין הוא פרי של חוכמה‬
‫לאחר מעשה‪ .‬הרף שהוצב‬
‫לקביעת אחריותם‪ ,‬הוצב בגובה‬
‫כה רב‪ ,‬עד שלא רק הרופא‬
‫הסביר אינו יכול לעוברו‪ ,‬אלא‬
‫גם הרופא המומחה המובהק‬
‫ייכשל בכך"‪.‬‬
‫(השופטת שטרסברג‪-‬כהן בדעת מיעוט‬
‫ע"א ‪ 3709,3264/96‬קופ"ח נ' פלד ואח')‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית – ההנמקה‬
‫"אין להטיל את העומס הכלכלי של הטעות הרפואית‬
‫על החולה‪ ,‬אלא מן הראוי כי יוטל‪ ,‬עקרונית‪ ,‬על‬
‫הרופא בעל הטעות שממנו יפוזר ממילא על ציבור‬
‫רחב יותר באמצעות ביטוח האחריות המקצועית‪.‬‬
‫יתרה מזו‪ ,‬הטלת האחריות האישית על הרופא‪...‬‬
‫עשויה לעודד את מילוי החובה המקצועית‬
‫להתעדכנות בספרות המקצועית‪"...‬‬
‫(השופט אנגלרד ע"א ‪ 3709,3264/96‬קופ"ח נ' פלד ואח')‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ההחמרה השיפוטית –‬
‫שאלת האחריות‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"החמרת" האחריות של המטפלים‬
‫"פרקטיקה רצויה" במקום "פרקטיקה מצויה"‬
‫החלת נורמות התנהגות רטרוספקטיבית‪" -‬דרך עוקפת פרקטיקה‬
‫מקובלת"‬
‫מבחן "המומחה הטוב" במקום "הרופא הסביר"‬
‫החלת כלל "הדבר מדבר בעדו" במקרי סיבוכים נדירים‬
‫החלה מסיבית של "כלל הנזק הראייתי"‬
‫החלת אחריות במקרים של "קשר סיבתי נסיבתי"‬
‫קביעת חובות מוגברות בכל הנוגע להסברים למטופלים עובר‬
‫למתן לטיפולים רפואיים‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"פרקטיקה מצויה" לעומת "פרקטיקה רצויה"‬
‫העובדות ‪ -‬רביד נ' קליפורד‬

‫ביום ‪ 5.4.84‬הגיעה רביד בת החמש למרפאת שיניים לצורך‬
‫טיפול שיניים‪ .‬כהכנה לטיפול הזריק לה הרופא זריקת הרדמה‬
‫מקומית בלסתה התחתונה מצד ימין‪ .‬הרופא השתמש לצורך‬
‫ההזרקה במזרק לא שואב‪ ,‬שהיה מקובל לשימוש באותה תקופה‬
‫(פרקטיקה מקובלת)‪.‬‬
‫זמן קצר לאחר ההזרקה נטתה רביד על צידה ולא הצליחה‬
‫להתייצב‪ .‬היא היתה מנומנמת והוחלט להעבירה לטיפול בבית‪-‬‬
‫חולים‪ .‬כתוצאה מן האירוע סובלת רביד עד היום מהמיפרזיס‬
‫במחצית הגוף השמאלי ומהפרעות נוירולוגיות וקוגנטיביות‪.‬‬
‫הסתבר כי חומר ההזרקה חדר לכלי דם משם נדד למוח וגרם‬
‫לקריש דם ולאוטם מוחי‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"פרקטיקה מצויה" לעומת "פרקטיקה רצויה"‬
‫ההכרעה המשפטית‬

‫העובדה שרופא נהג בהתאם לפרקטיקה המקובלת‬
‫בתחומו‪ ,‬היא כשלעצמה‪ ,‬אינה מעניקה לו הגנה‬
‫מוחלטת ולעולם מצוי בידי בית המשפט לקבוע‪ ,‬כי‬
‫פרקטיקה נהוגה זו אינה עולה בקנה אחד עם חובת‬
‫הזהירות של רופא כלפי מטופל‪.‬‬
‫פרקטיקה מקובלת מהווה פרמטר‪ ,‬ואפילו פרמטר‬
‫חשוב‪ ,‬במכלול השיקולים שעל בית המשפט לשקול‬
‫בבואו לקבוע את סטנדרט ההתנהגות הראוי‪ ,‬אולם‬
‫אין היא הפרמטר היחיד אשר בית המשפט יתחשב בו‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫די היה באמצעי פשוט וזמין למנוע סיכון ידוע של‬
‫חדירת מזרק עם חומר הרדמה לתוך עורק‪ ,‬דבר אשר‬
‫עלול לגרום לתופעות לוואי משמעותיות‪ .‬כל זאת‬
‫ללא תוספת עלות משמעותית‪.‬‬
‫בנסיבות אלה אין מנוס מן המסקנה כי רופא התרשל‬
‫שכן רופא זהיר היה בוחר למנוע סיכון זה באמצעות‬
‫שימוש במזרקים שואבים‪.‬‬
‫רביד נ' קליפורד‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬
‫הנורמות אינן נקבעות על‪-‬ידי מומחים אלה או אחרים‪ ,‬אלא‬
‫על‪-‬ידי בית‪-‬המשפט‪.‬‬
‫שאלת תפקידו של מנתח בחדר ניתוח היא עניין ערכי‬
‫ונורמטיבי שמתפקידו של בית‪-‬המשפט להכריע בו‪.‬‬
‫עדות יו"ר המועצה הלאומית לכירורגיה‪ ,‬הרדמה וטיפול נמרץ‬
‫כי אין אחריות הדדית בין מנתח לרופא מרדים‪ ,‬כפי שבא לידי‬
‫ביטוי בסיכום ישיבת המועצה הלאומית הנ"ל‪ ,‬אין לראות בה‬
‫משום נורמה נכונה‪ ,‬ולפיכך אין לפעול על‪-‬פיה‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬

‫(‪)2‬‬

‫אם נרשם בסיכום ישיבת מועצת איגוד רופאי העיניים‪ ,‬כי‬
‫המנתח אחראי כלפי המנותח על הניתוח ותוצאותיו בלבד‪,‬‬
‫והמרדים אחראי כלפי המטופל על תהליך ההרדמה ותוצאותיו‪,‬‬
‫אין לראות בכך כאילו כל אחד מהם אחראי רק על תחומו‪,‬‬
‫וחייבת להיות הדדיות ביניהם‪ ,‬ולמרות שאין למנתח "אחריות‬
‫על" הרי שיש לו אחריות על סימני החיים של המנותח‪ ,‬לא‬
‫פחות מאשר למרדים‪ ,‬ועל‪-‬כן עמדת איגוד רופאי העיניים כפי‬
‫שבאה לידי ביטוי במסמך הנ"ל‪ ,‬אינה משקפת את הנורמה‬
‫המחייבת‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬

‫(‪)3‬‬

‫המסמך בדבר חלוקת אחריות בחדר הניתוח של ההסתדרות‬
‫הרפואית בישראל‪ ,‬קובע כי שיתוף פעולה בין הרופא המנתח‬
‫והרופא המרדים בניתוח חיוני להצלחת הטיפול וכך יש אכן‬
‫לנהוג‪ ,‬אולם ההסתייגות שעל‪-‬פיה אין הרופא המנתח אחראי‬
‫לפעולות המבוצעות על‪-‬ידי הרופא המרדים‪ ,‬כפי שהרופא‬
‫המרדים אינו אחראי על פעולות המבוצעות על‪-‬ידי הרופא‬
‫המנתח‪ ,‬איננה נורמה שיש לפעול על‪-‬פיה‪ ,‬שכן ברור שהמנתח‬
‫אינו אחראי על פעולות המרדים‪ ,‬אולם אין בכך כדי לסייג‬
‫אחריותו לעקוב אחר סימני החיים של המנותח‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬

‫(‪)4‬‬

‫כאשר מנותח פונה למנתח בבקשה לנתחו אין הוא יוצר קשר אחד עם‬
‫המרדים וקשר אחר עם המנתח‪ ...‬יש לייחס לו אחריות מעבר לעצם‬
‫הפעולה הכירורגית‪ ,‬המנותח מצפה ממנו להיות אחראי על חייו בעת‬
‫ביצוע הניתוח – ולאו דווקא בעת ביצוע הפעולה הכירורגית גרידא‪.‬‬
‫כל מנתח חייב להיות שותף מלא למעקב אחר סימני חיים של המנותח‪ ,‬גם‬
‫תוך כדי ובמהלך הניתוח‪ ,‬ואין הוא רשאי להטיל את האחריות הבלעדית‬
‫על כך על כתפי המרדים‪.‬‬
‫חובתו של המנתח היתה להאזין לקולות המוניטור ע"מ לוודא שהוא‬
‫ממשיך לנתח אדם חי ולא מחוסר חיים‪ .‬אם הוא לא עושה כן הוא‬
‫מתרשל‪.‬‬
‫המנתח שלא עשה כן הורשע בעבירה של מעשה פזיזות ורשלנות‪.‬‬
‫פ (תא) ‪ 40016/07‬מ"י נ' אסותא ואח'‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החלת נורמות רטרוספקטיבית‬
‫בשנת ‪ 1986‬נולד ערן סידי עם חסר של כף יד ימין‪.‬‬
‫בשנת ‪ 1997‬הגישה משפחת סידי תביעה נגד הגיניקולוג שביצע‬
‫לאם בדיקת אולטרה סאונד שגרתית במהלך ההריון‪ ,‬בטענה של‬
‫רשלנות באי אבחון חסר כף היד‪.‬‬
‫ביהמ"ש המחוזי פסק כי לא היתה רשלנות בביצוע הבדיקה‪ ,‬שכן‬
‫בשנה הנדונה בדיקת האולטרה סאונד הבסיסית לא כללה סקירת‬
‫גפיים ודחה את התביעה‪.‬‬
‫לעומת זאת ביהמ"ש העליון שדן בערעור על התביעה קבע‬
‫בשנת ‪ 2005‬כי חלה חובה על הרופא הבודק בשנת ‪!!! 1986‬‬
‫ליידע את האישה על מגבלות הבדיקה ועל האפשרות לבצע‬
‫בדיקת אולטרה סאונד מורחבת במסגרת הפרקטיקה הפרטית‪...‬‬
‫ע"א ‪ 4960/04‬סידי‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החלת נורמות רטרוספקטיבית ‪2 -‬‬
‫ילדה נולדה בשנת ‪ 1995‬כשהיא סובלת מתסמונת ‪ X‬שביר‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע כי בתקופה הרלבנטית הבדיקה טרם הומלצה ע"י הגורמים‬
‫המקצועיים ושליחת הנשים לביצועה בוודאי שלא היתה פרקטיקה מחייבת‬
‫את הרופא הסביר‪.‬‬
‫ואולם ביהמ"ש קבע כי מאחר שבמאמרים שפורסמו עובר לשנת ‪1994‬‬
‫מוזכרות בדיקות המבוצעות לאוכלוסייה בעלת סיכון נמוך לצרכי מחקר או‬
‫לצרכים אחרים‪ ,‬היה על רופא סביר הקורא את המאמרים הללו להסיק כי‬
‫"בדיקות סקר" לגילוי הנשאות קיימות גם אם ביצוען עדיין אינו מומלץ‪.‬‬
‫הבדיקה היתה קיימת במועד הרלבנטי ויש לייחס להורים בהתאם להלכת‬
‫סידי ציפייה סבירה כי קיומה יגולה להם ולכן הרופא התרשל בכך שלא ידע‬
‫על קומה ולא גילה להורים על קיומה‪.‬‬
‫הקופה אחראית לכך שלא הפיצה בקרב רופאיה את האפשרות לביצוע‬
‫בדיקה לגילוי הנשאות לתסמונת ‪ X‬שביר גם לנשים ללא כל אינדיקציה‪.‬‬
‫א (ים)‪ 5416/03‬שיר סגל‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"כלל ‪ 30‬הדקות" – ‪OUT‬‬
‫השאלה היא מהו פרק הזמן הסביר לביצוע ניתוח קיסרי ?‬
‫פרק הזמן של ‪ 15‬דקות לבצוע ניתוח קיסרי הוא פרק זמן‬
‫אפשרי וראוי כאשר חדר הניתוח פנוי וכל הצוות זמין‪ ...‬יש‬
‫להשלים‪ ,‬חרף העובדה שהדבר אינו רצוי‪ ,‬גם עם חלוף פרק‬
‫זמן ארוך יותר של כ‪ 25-30 -‬דק' עד לניתוח‪ .‬אולם שיהוי כזה‬
‫בביצוע הניתוח‪ ,‬כדי שיתקבל כשיהוי סביר‪ ,‬מחייב מתן הסבר‪,‬‬
‫המבוסס על נסיבותיו המיוחדות של המקרה הנדון‪ ,‬ועל כך‬
‫שבפועל נעשו מאמצים סבירים לקצר פרק זמן זה דבר שלא‬
‫הסתייע באותן נסיבות‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"כלל ‪ 15‬הדקות" – ‪IN‬‬
‫במקרה שלפנינו‪ ,‬לא ניתן הסבר המצדיק התמשכותו של פרק‬
‫הזמן שחלף בין קבלת ההחלטה על ביצוע הניתוח לבין הביצוע‬
‫בפועל‪.‬‬
‫במקרה שלפנינו נפל שיהוי בלתי מוצדק של כ‪ 6 -‬דקות גם‬
‫בהתמשכות פרק הזמן ממועד קבלת ההחלטה על הניתוח ועד‬
‫לביצועו‪ .‬מכאן‪ ,‬שבסה"כ נפל במקרה זה שיהוי בלתי מוצדק‬
‫בביצוע הניתוח הקיסרי‪ ,‬העולה כדי רשלנות‪ ,‬של ‪31-33‬‬
‫דקות‪ ,‬ולמצער שיהוי של ‪ 21‬דקות‪.‬‬
‫א (ים) ‪ 8005/06‬ב‪.‬ר‪ .‬נ' בי"ח מאיר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית –‬
‫סטנדרט המומחה הטוב‬

‫על הרופא להשתמש ברמת ידע‪ ,‬כשרון ואיכפתיות‪,‬‬
‫הקיימת ומופעלת ע"י רופאים ברמה מקצועית טובה‬
‫ולא ממוצעת‪.‬‬
‫כאשר מדובר ברופא הטוען לכישורים מיוחדים ולהיותו‬
‫מומחה‪ ,‬הרמה הנדרשת ממנו היא בהתאם לכך‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית –‬
‫"המתמחה חשוד"‬
‫אישה שעברה ניתוח קיסרי אלקטיבי בהרדמה ספינלית‪,‬‬
‫נותרה עם נזק לשורשי העצב הפירוניאלי‪ ,‬נזק זה יוחס‬
‫לפגיעה במהלך ההרדמה‪.‬‬
‫וכך אמר ביהמ"ש על המרדים שהיה מתמחה ותיק בעת‬
‫הניתוח‪":‬רף המומחיות הרשמית של הנתבע שהוא נמוך‬
‫לטעמי‪ ,‬גם אם הוא בעל ניסיון מעשי רב‪ ,‬יש בו כדי ליצור‬
‫חיזוק לטענות התובעת וספק באשר לביצועה הנאות של‬
‫ההרדמה "‬
‫‪...‬‬
‫ת"א ‪ 072682/99‬פני אלמליח‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החלת כלל הדבר מדבר בעדו‬
‫בתי‪-‬המשפט מחילים את כלל "הדבר מדבר בעדו" באופן‬
‫"ליברלי" ומעבירים את נטל השכנוע מכתפי התובעים אל‬
‫כתפי הנתבעים להוכיח שלא היתה רשלנות מצידם‪.‬‬
‫התנאים להחלת הכלל (ס' ‪ 41‬לפקודת הנזיקין)‪:‬‬
‫ התובע לא ידע ולא יכול היה לדעת על הנסיבות שהביאו‬‫לידי הנזק‬
‫ הנזק נגרם על‪-‬ידי נכס בשליטת המזיק‬‫ המקרה מתיישב יותר עם המסקנה שהיתה רשלנות‬‫מאשר עם העדרה‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בסיבוכים נדירים‬
‫אישה הרה עברה דיקור מי שפיר בשבוע ‪ 18‬להריונה‪ ,‬אשר‬
‫הסתבך בזיהום תוך רחמי‪ ,‬שהוביל לספסיס סוער ולמותה‬
‫של האישה‪.‬‬
‫ועדת בדיקה של משרד הבריאות לא מצאה התרשלות‬
‫בטיפול במנוחה מצד גורם רפואי כלשהו‪.‬‬
‫בעלה וילדיה של המנוחה הגישו תביעה נגד הרופא המטפל‬
‫שביצע את הדיקור בטענה שהדיקור נעשה באופן רשלני‪,‬‬
‫ללא ניקוי מתאים של איזור הבטן בו בוצעה הדקירה‬
‫וכתוצאה מכך נגרם הזיהום שהוביל למותה‪.‬‬
‫לא הוגשה חוו"ד מטעם התובעים לתמיכה בטענותיהם‪ ,‬והם‬
‫בקשו להחיל את הכלל של "הדבר מדבר בעדו"‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בסיבוכים נדירים‬
‫ביהמש פסק כי "מהעדויות שנשמעו בבית המשפט ומחומר‬
‫הראיות שהובא‪ ,‬ניתן לקבוע כי השימוש בחומר החיטוי‬
‫פולידין ואלכוהול היה נפוץ ומקובל לצורך עריכת הדיקור‬
‫וכי הנתבעים פעלו על‪-‬פי הנהוג והמקובל בכגון דא‪ ...‬ואין‬
‫לבוא לנתבעים בטרוניה באשר לפרקטיקה בה נהגו"‬
‫ואולם העובדה ‪ -‬שמדובר בתוצאה נדירה ובלתי צפוייה‬
‫למדי של דיקור מי שפיר שגרם לזיהום חריף ברחם‬
‫האשה ומותה עקב כך ‪ -‬תומכת בתחולת הכלל של הדבר‬
‫מדבר בעדו‪ .‬זה מצביע יותר על קיומה של התרשלות מאשר‬
‫על העדרה‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בסיבוכים נדירים‬
‫אף כי התובעים לא הוכיחו את הסיבה הממשית והישירה לזיהום‬
‫בגופה של המנוחה ולמותה כתוצאה מכך‪ ,‬שוכנעתי – על‪-‬פי מאזן‬
‫ההסתברויות במשפט האזרחי – כי ההסתברות שהיא נפטרה עקב‬
‫רשלנותם הרפואית של הנתבעים עולה על ההסתברות כי הפגיעה‬
‫לא היתה תוצאה של התרשלות כזו‪.‬‬
‫נטל השכנוע בדבר העדר התרשלות עבר לכתפי הנתבעים‬
‫ומשהם לא עמדו בו – דין התביעה להתקבל‪.‬‬
‫נקבע שהרופא שביצע את הדיקור אחראי ברשלנות משום שלא‬
‫הרים את הנטל להסביר באיזה מנגנון אירע הזיהום שלא‬
‫באחריותו‪.‬‬
‫א (ת"א) ‪ 89/96‬עזבון המנוחה ג'ומאנה מראר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשומות רפואיות – כלל "הנזק הראייתי"‬

‫"מקום שצריך להיעשות רישום רפואי וזה לא נעשה‪ ,‬ולא‬
‫ניתן הסבר מניח את הדעת למחדל זה‪ ,‬יועבר נטל ההוכחה‬
‫בדבר העובדות השנויות במחלוקת‪ ,‬שיכלו להתבהר מתוך‬
‫הרישום‪ ,‬אל כתפי הרופא או המוסד‪ ,‬שבמסגרתו ניתנו‬
‫השירותים הרפואיים‪".‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫נתונים על העברת נטל הראיה –‬

‫דו"ח ועדת שפניץ‬

‫נראה שנושא הרשומה הרפואית‪ ,‬ליקוי בה או היעדרה הוא‬
‫בעל השלכות מרכזיות בתחום תביעות הרשלנות הרפואית‪,‬‬
‫היכול לעיתים להשפיע באופן מהותי על תוצאת הדיון‬
‫בתביעה‪.‬‬
‫בשני שליש מן המקרים בהם העביר בית‪-‬המשפט את הנטל‬
‫מכתפי התובעים אל כתפי הנתבעים‪ ,‬בשל ליקוי ברשומה‬
‫הרפואית‪ ,‬הם לא הצליחו להתמודד עמו ולהרים אותו‪,‬‬
‫ונקבעה אחריות של המטפלים לנזקם של התובעים‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫התובע יליד ‪ 1939‬אושפז עקב אוטם שריר הלב‪.‬‬
‫בוצע צינתור שבמהלכו הוזרק חומר ניגוד מסוג‬
‫אורוגרפין‪.‬‬
‫סמוך לאחר ההזרקה התלונן התובע על הרגשה‬
‫לא טובה‪ .‬תוך שתי דקות היתה ירידה בלחץ‬
‫הדם‪ ,‬פרפור חדרים ואיבוד הכרה‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)2‬‬

‫האבחנה – שוק אנפילקטי עקב רגישות ליוד‪.‬‬
‫החלה פעולת החייאה אליה הצטרפו רופאים‬
‫בכירים וביניהם מנהל המחלקה הקרדיולוגית‬
‫ומנהל יחידת הצינתורים‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)3‬‬

‫פעולות ההחייאה כללו‪ :‬עיסוי חזה‪ ,‬מכות‬
‫חשמל‪ ,‬החדרת קוצב לב זמני והזלפת‬
‫תרופות שונות‪.‬‬
‫רק בחלוף כ‪ 40 -‬דקות חזר הלב לתפקד‪,‬‬
‫אלא שבזמן זה נגרם נזק מוחי קשה והתובע‬
‫נותר במצב וגטטיבי‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)4‬‬

‫נקבע כי לא היתה רשלנות בטיפול שקיבל התובע‬
‫עד שלב ההחייאה‪.‬‬
‫השאלה במחלוקת היתה האם ההחייאה בוצעה‬
‫בסבירות ובמיומנות‪.‬‬
‫עיון בכל הרישומים וסיכום הראיות בעניין זה‬
‫מעלה מספר בעיות; פרט לרישום הטכנאית על‬
‫מתן לידוקאין‪ ,‬אין רישום ישיר כלשהו על מצב‬
‫התובע במהלך המשבר‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)5‬‬

‫אין חולק כי מדובר באירוע קשה גם‬
‫לצוות הרפואי וניתן להבין כי הצוות דאג‬
‫קודם כל לטיפול בתובע ופחות לביצוע‬
‫רישומים‪ ,‬אולם מהנתונים עולה כי‬
‫חסרים רישומים וחלקם לא מדויקים או‬
‫לא ברורים דיים‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)6‬‬

‫התוצאה המעשית היא כי הרישום הלקוי‬
‫נזקף לחובת הנתבע ברשלנות רישומית‬
‫ונטל ההוכחה כי אין התרשלות של‬
‫הנתבע בעצם הטיפול הינו על הנתבע‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)7‬‬

‫הסברי הנתבע‪ ,‬לפיהם הצוות הרפואי היה שקוע כולו‬
‫בהחייאה ולכן אין לצפות ואין לדרוש תשומת לב‬
‫לרישום‪ ,‬הינם הסברים שובי לב אך אינם הסברים‬
‫מלאים‪.‬‬
‫הרשלנות הרישומית שפורטה לעיל שללה מהתובע את‬
‫היכולת לבודד חלק מהתהליך ולברר כראוי האם‬
‫במהלך ההחייאה היו נתונים שאיפשרו טיפול אחר או‬
‫אבחנה אחרת‪ .‬איננו יודעים מה סדר מתן כמות כה‬
‫גדולה של אדרנלין‪ ,‬ומה היו התגובות לכך‪...‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)8‬‬

‫אם היו רישומים ראויים בזמן ההחייאה‪ ,‬הן‬
‫על סדר התרופות וכמותן והן על לחצי דם‪,‬‬
‫יתכן והיו בידי התובע כלים טובים יותר‬
‫להראות כי במהלך החייאה כה ארוכה היה‬
‫אפשר לנקוט דרכים נוספות‪.‬‬
‫נקבע כי הנתבעים אחראים ל‪ 30% -‬מן הנזק‬
‫של התובע‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל הראייתי בשל אי ביצוע בדיקה‬

‫אישה הרה בהריון ראשון (לאחר ‪ 3‬שנים של טיפולי‬
‫עקרות) הגיעה לבי"ח בשבוע ה‪ 31 -‬להריון לאחר שחשה‬
‫ברע‪ .‬בביה"ח אובחנה הפרדות שיליה ומוות תוך רחמי‪,‬‬
‫על רקע רעלת הריון‪.‬‬
‫השאלה במחלוקת היתה האם הפרדות השיליה היתה‬
‫פתאומית או שהגיניקולוג אצלו ביקרה בבוקר אותו יום‪,‬‬
‫היה יכול כבר אז‪ ,‬לאבחן הפרדות שיליה‪ ,‬לשלוח אותה‬
‫בדחיפות לחדר לידה ולמנוע מוות תוך רחמי‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל הראייתי בשל אי ביצוע בדיקה‬

‫כיוון שהרופא לא ערך בדיקה של רגישות הבטן בעת הביקור של‬
‫האישה אצלו‪ ,‬קבע ביהמ"ש כי הוא גרם בכך נזק ראייתי לתובעת‬
‫כי נמנע ממנה להוכיח כי כבר באותה עת סבלה מהפרדות‬
‫שיליה‪...‬‬
‫לאור זאת הועבר הנטל אל הרופא לשכנע‪ ,‬כי באותו שלב בו נמנע‬
‫מלבצע את הבדיקה‪ ,‬לא סבלה האישה מבטן רגישה ולא היתה‬
‫שרויה בתהליך של הפרדות שיליה‪.‬‬
‫הרופא לא הצליח לעמוד בנטל זה ולכן נקבע כי הוא אחראי למות‬
‫העובר‪...‬‬
‫ע"א ‪ 9328/02‬לאה מאיר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"קשר סיבתי נסיבתי"‬
‫הוריה של פגה שנולדה בשבוע ‪ 29‬להריון בעקבות‬
‫הפרדות שליה‪ ,‬הגישו תביעה נגד ביה"ח‪ ,‬בטענה שהיה‬
‫איחור בביצוע ניתוח קיסרי לאם וכתוצאה מכך סובלת‬
‫הילדה משיתוק מוחין ופיגור שכלי‪.‬‬
‫התביעה הסתמכה על חוו"ד גניקולוגית בלבד ואילו‬
‫ההגנה הסתמכה על חוו"ד של נוירופדיאטר ונאונטולוג‬
‫ששללו קשר סיבתי בין הנזקים לבין העיכוב בביצוע‬
‫הניתוח הקיסרי וקבעו כי יש לשייכם לנזקי הפגות‬
‫בלבד‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"קשר סיבתי נסיבתי"‬
‫ביהמ"ש קבע כי קיים קשר "סיבתי נסיבתי" בין‬
‫התרשלות הרופאים שהתעכבו בביצוע הניתוח הקיסרי‪,‬‬
‫לבין הנזק שנגרם לפגה ולפיכך הטיל אחריות על‬
‫ביה"ח לפצות אותה על ‪ 40%‬מן הנזק שלה‪.‬‬
‫ביהמ"ש העליון אישר את פסה"ד המחוזי וקבע כי‬
‫לבימ"ש יש שיקול דעת לקבוע כי קיים קשר "סיבתי‬
‫נסיבתי" ואת שיעור האחריות ההסתברותי לנזק‬
‫(הפיצוי הופחת ל‪ 20% -‬מן הנזק)‪.‬‬
‫פס"ד מלול עדן‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫דרישות ההסבר בנסיבות מיוחדות‬

‫“ייתכנו מקרים בהם לסיכונים בעלי הסתברות נמוכה‬
‫תהיה משמעות מיוחדת לחולה הספציפי‪ .‬במקרה‬
‫כזה‪ ,‬למרות האחוז הנמוך יכללו אותם סיכונים‬
‫בתחום המידע המהותי הנדרש לחולה לשם החלטה‬
‫מושכלת אם לעבור את הטיפול הרפואי”‪.‬‬

‫ת”א (י‪-‬ם) ‪1109/97‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רף ההסבר בניתוחים אלקטיביים‬

‫"ההסבר הנדרש לקבלת הסכמה מדעת לניתוח‬
‫אלקטיבי – שאף בלעדיו ניתן לקיים אורח חיים‬
‫רגיל – נכלל ברף העליון של חובת הגילוי‪ ,‬והוא‬
‫כולל‪ ,‬בנוסף להתייחסות לסיכויי ההצלחה גם מתן‬
‫הזהרה מפני הסיבוכים האפשריים‪ ...‬גם אם‬
‫סיבוכים אלו נדירים‪".‬‬
‫ע"א ‪6153/97‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רף ההסבר בניתוחים אלקטיביים ‪-‬‬

‫‪RSD‬‬

‫"בענייננו מדובר בסיבוך המתרחש בקרב ‪0.5% - 0.3%‬‬
‫מהניתוחים – גם אם שיעור זה אינו גבוה‪ ,‬הרי מדובר בסיבוך‬
‫חמור‪ ,‬העלול לגרום להפיכתה של הגפה לחסרת כל תפקוד‪ ...‬כיוון‬
‫שמדובר בניתוח אלקטיבי חובת ההסבר נמצאת ברף העליון‪ .‬סיכון‬
‫‪ RSD‬הינו בגדר המידע שהתובע היה רשאי לצפות‪ ,‬באורח סביר‪,‬‬
‫כי יגולה לו‪ ,‬כדי שיוכל לשקלו במסגרת גיבוש דעתו לעניין‬
‫הסכמתו לטיפול הרפואי‪"...‬‬

‫ת"א ‪ 920/99‬יצחק נ' שע"צ‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רף ההסבר ברפואה פרטית‬

‫"רפואה פרטית בה קיים ניגוד עניינים מובנה בין‬
‫השאיפה המסחרית להרבות בניתוחים לבין‬
‫האינטרס של המטופל‪ ,‬כדי להקהות את עוקצו של‬
‫ניגוד העניינים יש להעמיד את המטופל על הסיכונים‬
‫והסיכויים שבניתוח המוצע לרבות החלופה שלא‬
‫לבצע כלל ניתוח סיכוייה וסיכוניה‪".‬‬
‫ע"א ‪6153/97‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫חובת ההסבר על טיפולים מחוץ לסל‬
‫בנסיבות מתאימות עשוי להיווצר צורך ליידע את המטופל לגבי‬
‫אפשרות טיפול המוצעת רק במסגרת הרפואה הפרטית ואולי אף‬
‫במסגרת שירותי רפואה מעבר לים‪ .‬כך יש לעשות‪ ,‬אכן‪,‬‬
‫כשמדובר בטיפול או בתרופה שעשויים לסייע לחולה ואינם‬
‫זמינים ברפואה הציבורית בארץ‪.‬‬
‫כשחולה אובחן כסובל ממחלה מסויימת‪ ,‬וישנה תרופה שאינה‬
‫מצויה ב"סל" – מקובל עלי שעל הרופא ליידע את החולה בדבר‬
‫קיומה של התרופה‪.‬‬
‫עליו להשאיר להחלטתו של החולה את השאלה אם לרכוש את‬
‫התרופה מכספו אם לאו‪ .‬שאלה זו כרוכה לא אחת באפשרויות‬
‫הכספיות של החולה וגם בפער בין ההשפעה של התרופה‬
‫שב"סל" לזו שאינה נמצאת בו‪ ,‬על הרופא לספק את המידע‬
‫הנדרש‪ ,‬והחולה‪ -‬יחליט‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ע"א ‪ 4960/04‬סידי‬

‫פגיעה באוטונומיה – פיצוי ללא נזק‬

‫אישה אושפזה בבית חולים לניתוח אורטופדי בשל‬
‫דפורמציה ברגל‪ .‬בסופו של דבר‪ ,‬במקום ניתוח לתיקון‬
‫הדפורמציה עברה ביופסיה בכתף בשל ממצא ידוע בכתף‬
‫שנחשד להיות גידול ממאיר‪ .‬בעקבות הביופסיה נותרה עם‬
‫מגבלה קשה בתפקוד הכתף‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פגיעה באוטונומיה‬
‫המטופלת טענה כי לא הוסברו לה הסיכונים הכרוכים‬
‫בביופסיה ולפיכך לא נתנה הסכמה מדעת לביצוע הפעולה‪.‬‬
‫נקבע כי גם לו היו נפרשים בפניה הסיכונים היתה נותנת‬
‫הסכמתה לביופסיה בשל הסיכון הממשי שמדובר בגידול‬
‫ממאיר‪.‬‬
‫למרות זאת נפסק כי היתה פגיעה באוטונומיה שלה והיא‬
‫זכאית לפיצוי כספי‪...‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פגיעה באוטונומיה‬

‫“ההכרה בזכותו של החולה לפיצוי על‬
‫הפגיעה באוטונומיה שלו‪ ,‬מקום בו הופרה‬
‫חובה זו‪ ,‬עשויה לתרום לכך שחובה זו‬
‫תקוים הלכה למעשה”‪.‬‬
‫ע”א ‪ 2781/03‬מיאסה עלי דעקה‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות בפגיעה באוטונומיה‬

‫הפרת חובת הזהירות ‪ -‬אי מתן הסברים‬
‫למטופלים לפני ביצוע טיפולים‬
‫נזק ‪ -‬פגיעה באוטונומיה של המטופל‬
‫קשר סיבתי ‪ -‬בין אי מתן ההסברים לבין‬
‫עוצם ההפתעה מן הסיבוך שהתרחש‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫משמעות העדרו של טופס הסכמה ייעודי‬
‫ניתוח סימפטקטומי (נגד הזעת יתר)‪ ,‬שבוצע בשנת ‪ 1999‬והסתבך‬
‫בהזעת יתר פיצויית‪.‬‬
‫המטופל הגיש תביעה בטענה שלא הוזהר מפני הסיבוך האמור‪.‬‬
‫התובע הוחתם על טופס הסכמה סטנדרטי (לא ייעודי)‪ ,‬משום שעד‬
‫השנה האמורה לא פותח טופס ייעודי מתאים‪.‬‬
‫הרופא המנתח רשם בגיליון כי הוסברו הסיכונים הכרוכים בפעולה‬
‫והעיד בבימ"ש כי הוא מסביר לכל המטופלים‪ ,‬ללא יוצא מן הכלל‪,‬‬
‫כי הבעיה עם הניתוח היא שבמקרים רבים מאוד‪ ,‬למעלה מ‪50% -‬‬
‫מופיעה הזעה פיצויית‪ ,‬וב‪ 2-3% -‬מן המקרים ההזעה הפיצויית‬
‫יכולה להיות משמעותית ביותר‪.‬‬
‫סטודנטית שהועסקה במרפאתו של הרופא ונכחה בזמן שקיבל‬
‫חולים אישרה את עדותו בעניין ההסברים‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫חוק זכויות‬

‫החולה‪ ,‬התשנ”ו‪1996-‬‬

‫סעיף ‪ :14‬אופן מתן הסכמה מדעת‬

‫(א)‬

‫‪.....‬‬

‫(ב)‬

‫הסכמה מדעת לטיפול רפואי המנוי בתוספת תינתן‬
‫במסמך בכתב‪ ,‬שיכלול את תמצית ההסבר שניתן‬
‫למטופל‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫חוק זכויות‬

‫החולה‪ ,‬התשנ”ו‪1996-‬‬

‫תוספת‬
‫(סעיפים ‪)15 ,14‬‬
‫(‪ )1‬ניתוחים‪ ,‬למעט כירורגיה זעירה‪.‬‬
‫(‪ )2‬צינתורים של כלי דם‪.‬‬
‫(‪ )3‬דיאליזה‪.‬‬
‫(‪ )4‬טיפול בקרינה מייננת (רדיותרפיה)‪.‬‬
‫(‪ )5‬טיפולי הפריה חוץ‪-‬גופית‪.‬‬
‫(‪ )6‬כימותרפיה לטיפול בתהליכים ממאירים‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בהעדר טופס הסכמה ייעודי‬
‫נקבע (בערעור) כי נוכח הוראות חוק זכויות החולה אין די בטפסים הערוכים‬
‫על פי תקנות בריאות העם (טופסי הסכמה)‪ ,‬התשמ"ד‪. 1984-‬‬
‫ככל הנראה המערכת הרפואית התאימה עצמה להוראות אלה באיחור מסויים‪,‬‬
‫ובמועד הרלוונטי (‪ )1999‬עדיין נעשה שימוש בטפסים הישנים‪ ,‬תוך הפרת‬
‫הוראת החוק‪.‬‬
‫אין לשלול את האפשרות‪ ,‬לפיה הפרת החובה לעגן את הסכמת המטופל‬
‫במסמך בכתב שיכלול את "תמצית ההסבר שניתן למטופל"‪ ,‬שוללת‪ ,‬מניה‬
‫וביה‪ ,‬את האפשרות שאכן מדובר ב"הסכמה מדעת"‪.‬‬
‫דרישת הכתב בחוק היא "דרישה מהותית" ובהעדרו של טופס הסכמה מדעת‬
‫ערוך כדין‪ ,‬יש לקבוע‪ ,‬למצער‪ ,‬כי במקרה של מחלוקת‪ ,‬המטפל הוא זה‬
‫שצריך להוכיח קיומה של הסכמה זו‪.‬‬
‫ע"א ‪ 6299/05‬צורף‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ומה הדין כשיש טופס חתום ?!‬

‫נולדה‬

‫בשנת ‪1998‬‬
‫(מיקרופטלמיה)‪.‬‬
‫בשבוע ‪ 21‬להריון בוצעה לאם בדיקת אולטרה‪-‬סאונד בסיסית‬
‫במסגרת הקופה שנמצאה תקינה‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע כי לא ניתן לגלות את המום במסגרת בדיקה בסיסית‬
‫אך יש אפשרות לגלות זאת בבדיקה מורחבת‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע כי היה מדובר בהריון שלא בסיכון גבוה ולא היה‬
‫מקום לביצוע סקירה מורחבת‪/‬מכוונת‪.‬‬
‫האם חתמה על טופס בקשה לביצוע בדיקת על‪-‬קול לפיה היא‬
‫מודעת לכך שמדובר בבדיקה בסיסית וכי באפשרותה לבצע‬
‫בדיקה מורחבת באופן פרטי‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תינוקת‬

‫כשהיא‬

‫סובלת‬

‫מעיוורון‬

‫חתימה ללא הסבר – לאו הסכמה היא‬
‫ביהמ"ש קבע כי הרופאים הסבירו לאם כי הבדיקה אותה היא עומדת לבצע‬
‫היא בדיקה בסיסית וכי קיימת בדיקה משוכללת יותר אותה ניתן לבצע באופן‬
‫פרטי ואולם בכך לא די‪.‬‬
‫האם לא הבינה לאשורה את האבחנה בין הבדיקה הבסיסית והמורחבת ואם‬
‫היתה מבינה היתה בוחרת לבצע את הבדיקה על חשבונה‪ .‬יש כשל בשרשרת‬
‫המידע אשר נמסר לאם‪.‬‬

‫לא די בקיומה של פרקטיקה לפיה מיידעים את האישה כי קיימת‬
‫בדיקה מורחבת‪ ,‬העדר הנחיות ברורות ונהלים מוגדרים באשר‬
‫להיקף המידע שיש למסור למטופלת לעניין אפשרותה לבצע‬
‫בדיקה מורחבת ‪...‬ואי מתן הסבר הולם בטרם ביצוע הבדיקה‬
‫הבסיסית הינם בגדר נוהל בלתי סביר‪...‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תוצאות הערעור‬
‫המלצת ביהמ"ש‪:‬‬

‫לאור קשיים שהתגלעו בהכרעת בימ"ש קמא בשאלת‬
‫החבות ולאור זאת שבימ"ש קמא הכריע בפסק דינו‬
‫בסוגיות שלא היו בחזית הדיון יבוטל פסק דינו של‬
‫בימ"ש קמא והסכום אשר שולם לתובעים יישאר בידם‪.‬‬

‫התובעים הסכימו להצעת ביהמ"ש שמשמעותה‬
‫שפסה"ד מבוטל‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ההחמרה השיפוטית –‬
‫הנזק הממוני‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫הלכת "השנים האבודות" –‬
‫עזבון אטינגר ז"ל‬

‫פס"ד תקדימי ניתן‪ ,‬במרץ ‪ ,2004‬על‪-‬ידי בית‪-‬המשפט העליון‬
‫בהרכב של חמישה שופטים בתביעת עזבון של קטין‪ ,‬אשר הלך‬
‫לעולמו בגיל ‪ ,12‬כתוצאה מנפילה לבור בעת משחק עם חבר‪,‬‬
‫בעיר העתיקה בירושלים‬
‫עזבון של קטין אשר הלך לעולמו כתוצאה מרשלנות‪ ,‬זכאי לפיצוי‬
‫בגין הפסד כושר השתכרות ב"שנים האבודות"‪ ,‬בהן לא זכה‬
‫לחיות ולהתפרנס‬
‫זכות דומה קיימת גם לעזבון של בגיר שהלך לעולמו בגיל‬
‫העבודה‬
‫נפגע אשר קוצרה תוחלת חייו כתוצאה מרשלנות זכאי מעתה‬
‫לפיצוי בגין הפסד ההשתכרות שלו ב"שנים האבודות"‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"השנים האבודות" – ההשלכות הכספיות‬
‫נקבע כי חישוב הפסד ההשתכרות ב"שנים האבודות" יהיה מבוסס‬
‫על ‪ 30%‬מן השכר הממוצע במשק (בתקופה מגיל ‪18-21‬‬
‫החישוב הוא ‪ 70%‬מן הסכום האמור)‪.‬‬
‫ההנחה המובלעת היא כי ניתן לחסוך ‪ ₪ 2400‬מתוך ‪₪ 8000‬‬
‫בחודש !!!!!‬
‫בתביעת יורשים שהם גם תלויים ‪ ,‬נקבע כי יש ליורשים זכאות‬
‫לקבל פיצוי בגין ראשי נזק שנמצאים מחוץ לתחום החפיפה (כאב‬
‫וסבל וקיצור תוחלת חיים וכ"ו)‬
‫חישוב הפסד ההשתכרות בשנים האבודות‪ ,‬כולל גם חישוב הפסדי‬
‫פנסיה‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫הגידול בפיצוי הכספי‬
‫יולדת לאחר ‪ 3‬שנות טיפולי הפריה בהריון ראשון‪,‬‬
‫נשלחה "להסתובב" כדי לזרז לידה ושבה עם עובר מת‪.‬‬
‫בימ"ש המחוזי קבע אחריות ופסק לאם פיצוי של‬
‫‪ ₪ 300,000‬בגין כאב וסבל‪.‬‬
‫ביהמ"ש העליון קבע כי מגיע פיצוי גם לאב בגין כאב‬
‫וסבל שלו בסכום נוסף של ‪.₪ 250,000‬‬
‫סטיה מהלכה קודמת שחייבה נזק נפשי חמור "בניזוק‬
‫משני" שעולה כדי מחלת נפש או הפרעת נפש הגורמת‬
‫נכות ממשית‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פס"ד לבנה לוי‬

‫הגידול בסכומי הפיצוי‬
‫צעירה שנולדה בשנת ‪ 1985‬כשהיא סובלת משיתוק ביד שמאל‬
‫כתוצאה מפגיעה במקלעת העצבים הברכיאלית‪ ,‬הגישה בשנת‬
‫‪ 2006‬תביעה נגד ביה"ח בו נולדה בטענה של רשלנות בלידה‪.‬‬
‫בינתיים סיימה התובעת לימודי משפטים ומנהל עסקים ובמהלך‬
‫המשפט עשתה התמחות במשפטים‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע שיש אחריות לביה"ח ופסק לה פיצוי גלובלי בגין‬
‫הפסד השתכרות בסך של ‪ ₪ 800,000‬ובנוסף ‪ ₪ 600,000‬כאב‬
‫וסבל‪ ₪ 1,000,000 ,‬עזרת צד ג' ו‪ ₪ 85,000 -‬הוצאות ‪....‬‬

‫א (ים) ‪8363/06‬פדילה נ' בי"ח מאיר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"ועדת שפניץ" – אין מקום להגביל בחוק את‬
‫הפיצוי לתובעים בגין רשלנות רפואית‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫לאן מועדות פנינו?‬

‫‪ ‬המשך החמרה שיפוטית ?‬
‫‪ ‬התמתנות והתייצבות ?‬
‫‪ ‬התערבות חקיקתית ?‬
‫ימים יגידו‪....‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תודה !‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬


Slide 53

‫עדכונים בפסיקת בתי‪-‬המשפט‬
‫בתביעות רשלנות רפואית‬
‫עו"ד טליה חלמיש‪-‬שני‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬
‫מקבוצת מדנס‬
‫מאי ‪2009‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תמונת המצב‬
‫בשנים האחרונות אנו עדים לעליה ניכרת של ההוצאה‬
‫בגין תביעות אחריות מקצועית בתחום הרפואה‪.‬‬
‫העליה נובעת בעיקר מ"אינפלציה שיפוטית" שהביאה‬
‫לגידול ניכר בפיצויים המשולמים לתובעים‪.‬‬
‫התשלומים השנתיים בתביעות הרשלנות הרפואית‪ ,‬גדלו‬
‫בעשור האחרון ב‪.700% -‬‬
‫במקביל גדלו הפרמיות בצורה דרמטית והכיסויים‬
‫הוגבלו‪.‬‬
‫מוסדות רפואיים ורופאים פרטיים העוסקים בתחומים‬
‫בסיכון גבוה (לידות‪ US ,‬מיילדותי‪ ,‬כירורגיה פלסטית‬
‫וכ"ו) נתקלים בקושי להשיג כיסוי ביטוחי‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫התפתחות התביעות בבימ"ש‬

‫‪1994 - 2008‬‬

‫‪1,200‬‬
‫‪1,100‬‬
‫‪1,000‬‬
‫‪900‬‬
‫‪800‬‬
‫‪700‬‬
‫‪600‬‬
‫‪500‬‬
‫‪400‬‬
‫‪300‬‬
‫‪200‬‬
‫‪100‬‬
‫‪0‬‬

‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫‪2002‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫‪1994‬‬

‫מדד גידול התשלומים‬

‫‪1995 - 2008‬‬

‫‪3100%‬‬
‫‪2800%‬‬
‫‪2500%‬‬
‫‪2200%‬‬
‫‪1900%‬‬

‫‪1600%‬‬
‫‪1300%‬‬
‫‪1000%‬‬
‫‪700%‬‬
‫‪400%‬‬
‫‪100%‬‬
‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫‪2002‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫התפתחות התביעות בבימ"ש‬
‫מיילדות וגינקולוגיה‬

‫‪240‬‬

‫‪210‬‬

‫‪180‬‬

‫‪150‬‬

‫‪120‬‬

‫‪90‬‬

‫‪60‬‬

‫‪30‬‬

‫‪0‬‬
‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2002‬‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫מדד גידול התשלומים‬
‫מיילדות וגינקולוגיה‬

‫‪11100%‬‬
‫‪10100%‬‬
‫‪9100%‬‬
‫‪8100%‬‬
‫‪7100%‬‬
‫‪6100%‬‬
‫‪5100%‬‬
‫‪4100%‬‬
‫‪3100%‬‬
‫‪2100%‬‬
‫‪1100%‬‬
‫‪100%‬‬

‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫‪2002‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫מקצועות קליניים מובילים בשיעור הסיכון‬
‫‪1991 - 2008‬‬
‫מיילדות‬
‫כירורגיה כללית‬

‫‪40%‬‬

‫קרדיולוגיה‬

‫שיעור הסיכון הכספי‬

‫‪35%‬‬
‫‪30%‬‬

‫רפואת שיניים‬

‫‪25%‬‬

‫אורטופדיה‬

‫‪20%‬‬

‫נוירוכירורגיה‬

‫‪15%‬‬
‫‪10%‬‬

‫גינקולוגיה‬

‫‪5%‬‬

‫אופטלמולוגיה‬

‫‪0%‬‬

‫‪18%‬‬

‫שיעור התיקים עם סיכון כספי‬

‫‪16%‬‬
‫‪14%‬‬
‫‪12%‬‬
‫‪10%‬‬
‫‪8%‬‬
‫‪6%‬‬
‫‪4%‬‬
‫‪2%‬‬
‫‪0%‬‬

‫* ‪ 3%‬ומעלה‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫דו"ח ועדת "שפניץ"‪-‬‬

‫הועדה הבין משרדית לבחינת הדרכים להקטנת ההוצאה‬
‫הציבורית בגין תביעות הרשלנות הרפואית‬

‫מסתמנת בפסיקה מגמה של הרחבת אחריותם של בעלי‬
‫מקצועות הרפואה והמוסדות הרפואיים – החל בסוגית‬
‫ההתרשלות (ירידת קרנה של הלכת הפרקטיקה‬
‫המקובלת)‪ ,‬המשך בסיבתיות (אובדן סיכויי החלמה)‬
‫וכלה בהרחבת העילות (רשלנות בגין הסכמה מדעת)‬
‫וראשי נזק (פגיעה באוטונומיה)‪.‬‬
‫מהנתונים עולה כי במשך השנים עלו סכומי הפיצויים‬
‫הממוצעים שנפסקו בתביעות רשלנות רפואית‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫הגידול בפיצוי הממוצע לתובעים‬
‫שנת תשלום‬
‫‪2004‬‬
‫‪2005‬‬
‫‪2006‬‬
‫‪2007‬‬
‫‪2008‬‬

‫תשלום ממוצע לתובע (בדולר)‬
‫‪21,872‬‬
‫‪33,700‬‬
‫‪34,935‬‬
‫‪44,839‬‬
‫‪62,374‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פיצוי עבור כאב וסבל ב– ‪ 100%‬נכות‬

‫‪1997-2008‬‬

‫‪1600000‬‬

‫‪1400000‬‬

‫‪1200000‬‬

‫‪1000000‬‬

‫‪800000‬‬

‫‪600000‬‬

‫‪400000‬‬

‫‪200000‬‬

‫‪0‬‬
‫‪2009‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2005‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2003‬‬

‫‪2001‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1997‬‬

‫פיצוי עבור מות קטינים (קיצור תוחלת חיים‪+‬כאב וסבל)‬
‫‪1998-2006‬‬
‫‪1800000‬‬

‫‪1600000‬‬

‫‪1400000‬‬

‫‪1200000‬‬

‫‪1000000‬‬

‫‪800000‬‬

‫‪600000‬‬

‫‪400000‬‬

‫‪200000‬‬

‫‪0‬‬
‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2002‬‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ההתפתחויות המשפטיות‬

‫עמדה סלחנית‬

‫עמדה ביקורתית‬

‫עמדה מחמירה‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫סלחנות שיפוטית‬

‫(‪)1961‬‬

‫"אשה‪ ...‬באה למחלקה הגינקולוגית לשם ניתוח קל‬
‫ברחמה ויצאה מהמחלקה שבעת יסורים ובעלת מום‬
‫לכל ימי חייה‪...‬‬
‫הטיפול אשר החולה קיבלה בבית החולים לא היה כפי‬
‫שצריך היה לצפותו מבעלי מקצוע מעולים וכן קרו תוך‬
‫כדי טיפול הזנחות וטעויות שונות‪ ,‬אשר הביאו לידי‬
‫תוצאות מעציבות במצב בריאותה‪...‬‬
‫רופא בשר ודם עשוי לטעות‪ ,‬ולא כל טעות מהווה‬
‫רשלנות‪"...‬‬

‫התביעה נדחתה‬
‫(ע"א ‪ 280/60‬פרדו נ' פלדמן‪ ,‬פד' (טו') ‪)1961‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫בקרה שיפוטית‬
‫עולם הרפואה אינו חסין מביקורת שיפוטית ומחשיפה של מעשי רשלנות‬
‫מקצועיים‪ .‬ביקורת זו היא אחת הערובות החשובות להקפדה על מתן טיפול‬
‫רפואי נאות‪.‬‬
‫לא כל טעות באבחנה או בטיפול‬
‫מצביעה בהכרח על רשלנות‪.‬‬
‫אחריות הרופאים‪ ,‬ברשלנות‬
‫אזרחית או פלילית‪ ,‬צריכה‬
‫להיקבע‪ ,‬רק אם הוכח שבנתוני‬
‫זמן אמת פעלו הרופאים‬
‫באי מיומנות מקצועית‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫בקרה שיפוטית – האם היא מקדמת את‬
? ‫בטיחות הטיפול‬
Most patient-safety experts continue to believe that the
threat of liability is the primary barrier to the
development of effective and comprehensive patient
safety programs in hospitals. I suggest, on the
contrary…that judicial recognition of an explicit “right
to safety” for hospital patients, with correlative duty of
hospitals to implement patient-safety measures can
become the primary motivator for the development of
systems to improve patient safety.
George J. Annas. J.D., NEJM 354;19 May11,2006
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫בקרה שיפוטית‬

‫‪‬‬
‫שיפור איכות הרפואה‬
‫הרשומה הרפואית‬
‫• רישום מפורט יותר‬
‫• שמירה על רשומות‬

‫תהליך הבקרה הרפואית‬
‫• ניהול סיכונים‬
‫• אבטחת איכות‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תקשורת עם מטופלים‬
‫• הסכמה מדעת‬
‫• גילוי נאות על תקלות‬

‫ניהול הטיפול הרפואי‬
‫• פרוטוקולים ונהלים‬
‫• הנחיות קליניות‬

‫החמרה שיפוטית‬

‫‪‬‬
‫רפואה מתגוננת‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬

‫ריבוי בדיקות וטיפולים מיותרים‬
‫יצירת מתח ביחסי מטפל‪-‬מטופל‬
‫הוצאות מוגברות לתשלום ביטוח‬
‫סגירת פעילויות בסיכון ביטוחי גבוה‬
‫קושי להשיג כיסוי ביטוחי‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית‬

‫(‪)1998‬‬

‫"חיובם של הרופא וקופת‬
‫חולים בדין הוא פרי של חוכמה‬
‫לאחר מעשה‪ .‬הרף שהוצב‬
‫לקביעת אחריותם‪ ,‬הוצב בגובה‬
‫כה רב‪ ,‬עד שלא רק הרופא‬
‫הסביר אינו יכול לעוברו‪ ,‬אלא‬
‫גם הרופא המומחה המובהק‬
‫ייכשל בכך"‪.‬‬
‫(השופטת שטרסברג‪-‬כהן בדעת מיעוט‬
‫ע"א ‪ 3709,3264/96‬קופ"ח נ' פלד ואח')‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית – ההנמקה‬
‫"אין להטיל את העומס הכלכלי של הטעות הרפואית‬
‫על החולה‪ ,‬אלא מן הראוי כי יוטל‪ ,‬עקרונית‪ ,‬על‬
‫הרופא בעל הטעות שממנו יפוזר ממילא על ציבור‬
‫רחב יותר באמצעות ביטוח האחריות המקצועית‪.‬‬
‫יתרה מזו‪ ,‬הטלת האחריות האישית על הרופא‪...‬‬
‫עשויה לעודד את מילוי החובה המקצועית‬
‫להתעדכנות בספרות המקצועית‪"...‬‬
‫(השופט אנגלרד ע"א ‪ 3709,3264/96‬קופ"ח נ' פלד ואח')‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ההחמרה השיפוטית –‬
‫שאלת האחריות‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"החמרת" האחריות של המטפלים‬
‫"פרקטיקה רצויה" במקום "פרקטיקה מצויה"‬
‫החלת נורמות התנהגות רטרוספקטיבית‪" -‬דרך עוקפת פרקטיקה‬
‫מקובלת"‬
‫מבחן "המומחה הטוב" במקום "הרופא הסביר"‬
‫החלת כלל "הדבר מדבר בעדו" במקרי סיבוכים נדירים‬
‫החלה מסיבית של "כלל הנזק הראייתי"‬
‫החלת אחריות במקרים של "קשר סיבתי נסיבתי"‬
‫קביעת חובות מוגברות בכל הנוגע להסברים למטופלים עובר‬
‫למתן לטיפולים רפואיים‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"פרקטיקה מצויה" לעומת "פרקטיקה רצויה"‬
‫העובדות ‪ -‬רביד נ' קליפורד‬

‫ביום ‪ 5.4.84‬הגיעה רביד בת החמש למרפאת שיניים לצורך‬
‫טיפול שיניים‪ .‬כהכנה לטיפול הזריק לה הרופא זריקת הרדמה‬
‫מקומית בלסתה התחתונה מצד ימין‪ .‬הרופא השתמש לצורך‬
‫ההזרקה במזרק לא שואב‪ ,‬שהיה מקובל לשימוש באותה תקופה‬
‫(פרקטיקה מקובלת)‪.‬‬
‫זמן קצר לאחר ההזרקה נטתה רביד על צידה ולא הצליחה‬
‫להתייצב‪ .‬היא היתה מנומנמת והוחלט להעבירה לטיפול בבית‪-‬‬
‫חולים‪ .‬כתוצאה מן האירוע סובלת רביד עד היום מהמיפרזיס‬
‫במחצית הגוף השמאלי ומהפרעות נוירולוגיות וקוגנטיביות‪.‬‬
‫הסתבר כי חומר ההזרקה חדר לכלי דם משם נדד למוח וגרם‬
‫לקריש דם ולאוטם מוחי‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"פרקטיקה מצויה" לעומת "פרקטיקה רצויה"‬
‫ההכרעה המשפטית‬

‫העובדה שרופא נהג בהתאם לפרקטיקה המקובלת‬
‫בתחומו‪ ,‬היא כשלעצמה‪ ,‬אינה מעניקה לו הגנה‬
‫מוחלטת ולעולם מצוי בידי בית המשפט לקבוע‪ ,‬כי‬
‫פרקטיקה נהוגה זו אינה עולה בקנה אחד עם חובת‬
‫הזהירות של רופא כלפי מטופל‪.‬‬
‫פרקטיקה מקובלת מהווה פרמטר‪ ,‬ואפילו פרמטר‬
‫חשוב‪ ,‬במכלול השיקולים שעל בית המשפט לשקול‬
‫בבואו לקבוע את סטנדרט ההתנהגות הראוי‪ ,‬אולם‬
‫אין היא הפרמטר היחיד אשר בית המשפט יתחשב בו‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫די היה באמצעי פשוט וזמין למנוע סיכון ידוע של‬
‫חדירת מזרק עם חומר הרדמה לתוך עורק‪ ,‬דבר אשר‬
‫עלול לגרום לתופעות לוואי משמעותיות‪ .‬כל זאת‬
‫ללא תוספת עלות משמעותית‪.‬‬
‫בנסיבות אלה אין מנוס מן המסקנה כי רופא התרשל‬
‫שכן רופא זהיר היה בוחר למנוע סיכון זה באמצעות‬
‫שימוש במזרקים שואבים‪.‬‬
‫רביד נ' קליפורד‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬
‫הנורמות אינן נקבעות על‪-‬ידי מומחים אלה או אחרים‪ ,‬אלא‬
‫על‪-‬ידי בית‪-‬המשפט‪.‬‬
‫שאלת תפקידו של מנתח בחדר ניתוח היא עניין ערכי‬
‫ונורמטיבי שמתפקידו של בית‪-‬המשפט להכריע בו‪.‬‬
‫עדות יו"ר המועצה הלאומית לכירורגיה‪ ,‬הרדמה וטיפול נמרץ‬
‫כי אין אחריות הדדית בין מנתח לרופא מרדים‪ ,‬כפי שבא לידי‬
‫ביטוי בסיכום ישיבת המועצה הלאומית הנ"ל‪ ,‬אין לראות בה‬
‫משום נורמה נכונה‪ ,‬ולפיכך אין לפעול על‪-‬פיה‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬

‫(‪)2‬‬

‫אם נרשם בסיכום ישיבת מועצת איגוד רופאי העיניים‪ ,‬כי‬
‫המנתח אחראי כלפי המנותח על הניתוח ותוצאותיו בלבד‪,‬‬
‫והמרדים אחראי כלפי המטופל על תהליך ההרדמה ותוצאותיו‪,‬‬
‫אין לראות בכך כאילו כל אחד מהם אחראי רק על תחומו‪,‬‬
‫וחייבת להיות הדדיות ביניהם‪ ,‬ולמרות שאין למנתח "אחריות‬
‫על" הרי שיש לו אחריות על סימני החיים של המנותח‪ ,‬לא‬
‫פחות מאשר למרדים‪ ,‬ועל‪-‬כן עמדת איגוד רופאי העיניים כפי‬
‫שבאה לידי ביטוי במסמך הנ"ל‪ ,‬אינה משקפת את הנורמה‬
‫המחייבת‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬

‫(‪)3‬‬

‫המסמך בדבר חלוקת אחריות בחדר הניתוח של ההסתדרות‬
‫הרפואית בישראל‪ ,‬קובע כי שיתוף פעולה בין הרופא המנתח‬
‫והרופא המרדים בניתוח חיוני להצלחת הטיפול וכך יש אכן‬
‫לנהוג‪ ,‬אולם ההסתייגות שעל‪-‬פיה אין הרופא המנתח אחראי‬
‫לפעולות המבוצעות על‪-‬ידי הרופא המרדים‪ ,‬כפי שהרופא‬
‫המרדים אינו אחראי על פעולות המבוצעות על‪-‬ידי הרופא‬
‫המנתח‪ ,‬איננה נורמה שיש לפעול על‪-‬פיה‪ ,‬שכן ברור שהמנתח‬
‫אינו אחראי על פעולות המרדים‪ ,‬אולם אין בכך כדי לסייג‬
‫אחריותו לעקוב אחר סימני החיים של המנותח‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬

‫(‪)4‬‬

‫כאשר מנותח פונה למנתח בבקשה לנתחו אין הוא יוצר קשר אחד עם‬
‫המרדים וקשר אחר עם המנתח‪ ...‬יש לייחס לו אחריות מעבר לעצם‬
‫הפעולה הכירורגית‪ ,‬המנותח מצפה ממנו להיות אחראי על חייו בעת‬
‫ביצוע הניתוח – ולאו דווקא בעת ביצוע הפעולה הכירורגית גרידא‪.‬‬
‫כל מנתח חייב להיות שותף מלא למעקב אחר סימני חיים של המנותח‪ ,‬גם‬
‫תוך כדי ובמהלך הניתוח‪ ,‬ואין הוא רשאי להטיל את האחריות הבלעדית‬
‫על כך על כתפי המרדים‪.‬‬
‫חובתו של המנתח היתה להאזין לקולות המוניטור ע"מ לוודא שהוא‬
‫ממשיך לנתח אדם חי ולא מחוסר חיים‪ .‬אם הוא לא עושה כן הוא‬
‫מתרשל‪.‬‬
‫המנתח שלא עשה כן הורשע בעבירה של מעשה פזיזות ורשלנות‪.‬‬
‫פ (תא) ‪ 40016/07‬מ"י נ' אסותא ואח'‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החלת נורמות רטרוספקטיבית‬
‫בשנת ‪ 1986‬נולד ערן סידי עם חסר של כף יד ימין‪.‬‬
‫בשנת ‪ 1997‬הגישה משפחת סידי תביעה נגד הגיניקולוג שביצע‬
‫לאם בדיקת אולטרה סאונד שגרתית במהלך ההריון‪ ,‬בטענה של‬
‫רשלנות באי אבחון חסר כף היד‪.‬‬
‫ביהמ"ש המחוזי פסק כי לא היתה רשלנות בביצוע הבדיקה‪ ,‬שכן‬
‫בשנה הנדונה בדיקת האולטרה סאונד הבסיסית לא כללה סקירת‬
‫גפיים ודחה את התביעה‪.‬‬
‫לעומת זאת ביהמ"ש העליון שדן בערעור על התביעה קבע‬
‫בשנת ‪ 2005‬כי חלה חובה על הרופא הבודק בשנת ‪!!! 1986‬‬
‫ליידע את האישה על מגבלות הבדיקה ועל האפשרות לבצע‬
‫בדיקת אולטרה סאונד מורחבת במסגרת הפרקטיקה הפרטית‪...‬‬
‫ע"א ‪ 4960/04‬סידי‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החלת נורמות רטרוספקטיבית ‪2 -‬‬
‫ילדה נולדה בשנת ‪ 1995‬כשהיא סובלת מתסמונת ‪ X‬שביר‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע כי בתקופה הרלבנטית הבדיקה טרם הומלצה ע"י הגורמים‬
‫המקצועיים ושליחת הנשים לביצועה בוודאי שלא היתה פרקטיקה מחייבת‬
‫את הרופא הסביר‪.‬‬
‫ואולם ביהמ"ש קבע כי מאחר שבמאמרים שפורסמו עובר לשנת ‪1994‬‬
‫מוזכרות בדיקות המבוצעות לאוכלוסייה בעלת סיכון נמוך לצרכי מחקר או‬
‫לצרכים אחרים‪ ,‬היה על רופא סביר הקורא את המאמרים הללו להסיק כי‬
‫"בדיקות סקר" לגילוי הנשאות קיימות גם אם ביצוען עדיין אינו מומלץ‪.‬‬
‫הבדיקה היתה קיימת במועד הרלבנטי ויש לייחס להורים בהתאם להלכת‬
‫סידי ציפייה סבירה כי קיומה יגולה להם ולכן הרופא התרשל בכך שלא ידע‬
‫על קומה ולא גילה להורים על קיומה‪.‬‬
‫הקופה אחראית לכך שלא הפיצה בקרב רופאיה את האפשרות לביצוע‬
‫בדיקה לגילוי הנשאות לתסמונת ‪ X‬שביר גם לנשים ללא כל אינדיקציה‪.‬‬
‫א (ים)‪ 5416/03‬שיר סגל‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"כלל ‪ 30‬הדקות" – ‪OUT‬‬
‫השאלה היא מהו פרק הזמן הסביר לביצוע ניתוח קיסרי ?‬
‫פרק הזמן של ‪ 15‬דקות לבצוע ניתוח קיסרי הוא פרק זמן‬
‫אפשרי וראוי כאשר חדר הניתוח פנוי וכל הצוות זמין‪ ...‬יש‬
‫להשלים‪ ,‬חרף העובדה שהדבר אינו רצוי‪ ,‬גם עם חלוף פרק‬
‫זמן ארוך יותר של כ‪ 25-30 -‬דק' עד לניתוח‪ .‬אולם שיהוי כזה‬
‫בביצוע הניתוח‪ ,‬כדי שיתקבל כשיהוי סביר‪ ,‬מחייב מתן הסבר‪,‬‬
‫המבוסס על נסיבותיו המיוחדות של המקרה הנדון‪ ,‬ועל כך‬
‫שבפועל נעשו מאמצים סבירים לקצר פרק זמן זה דבר שלא‬
‫הסתייע באותן נסיבות‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"כלל ‪ 15‬הדקות" – ‪IN‬‬
‫במקרה שלפנינו‪ ,‬לא ניתן הסבר המצדיק התמשכותו של פרק‬
‫הזמן שחלף בין קבלת ההחלטה על ביצוע הניתוח לבין הביצוע‬
‫בפועל‪.‬‬
‫במקרה שלפנינו נפל שיהוי בלתי מוצדק של כ‪ 6 -‬דקות גם‬
‫בהתמשכות פרק הזמן ממועד קבלת ההחלטה על הניתוח ועד‬
‫לביצועו‪ .‬מכאן‪ ,‬שבסה"כ נפל במקרה זה שיהוי בלתי מוצדק‬
‫בביצוע הניתוח הקיסרי‪ ,‬העולה כדי רשלנות‪ ,‬של ‪31-33‬‬
‫דקות‪ ,‬ולמצער שיהוי של ‪ 21‬דקות‪.‬‬
‫א (ים) ‪ 8005/06‬ב‪.‬ר‪ .‬נ' בי"ח מאיר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית –‬
‫סטנדרט המומחה הטוב‬

‫על הרופא להשתמש ברמת ידע‪ ,‬כשרון ואיכפתיות‪,‬‬
‫הקיימת ומופעלת ע"י רופאים ברמה מקצועית טובה‬
‫ולא ממוצעת‪.‬‬
‫כאשר מדובר ברופא הטוען לכישורים מיוחדים ולהיותו‬
‫מומחה‪ ,‬הרמה הנדרשת ממנו היא בהתאם לכך‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית –‬
‫"המתמחה חשוד"‬
‫אישה שעברה ניתוח קיסרי אלקטיבי בהרדמה ספינלית‪,‬‬
‫נותרה עם נזק לשורשי העצב הפירוניאלי‪ ,‬נזק זה יוחס‬
‫לפגיעה במהלך ההרדמה‪.‬‬
‫וכך אמר ביהמ"ש על המרדים שהיה מתמחה ותיק בעת‬
‫הניתוח‪":‬רף המומחיות הרשמית של הנתבע שהוא נמוך‬
‫לטעמי‪ ,‬גם אם הוא בעל ניסיון מעשי רב‪ ,‬יש בו כדי ליצור‬
‫חיזוק לטענות התובעת וספק באשר לביצועה הנאות של‬
‫ההרדמה "‬
‫‪...‬‬
‫ת"א ‪ 072682/99‬פני אלמליח‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החלת כלל הדבר מדבר בעדו‬
‫בתי‪-‬המשפט מחילים את כלל "הדבר מדבר בעדו" באופן‬
‫"ליברלי" ומעבירים את נטל השכנוע מכתפי התובעים אל‬
‫כתפי הנתבעים להוכיח שלא היתה רשלנות מצידם‪.‬‬
‫התנאים להחלת הכלל (ס' ‪ 41‬לפקודת הנזיקין)‪:‬‬
‫ התובע לא ידע ולא יכול היה לדעת על הנסיבות שהביאו‬‫לידי הנזק‬
‫ הנזק נגרם על‪-‬ידי נכס בשליטת המזיק‬‫ המקרה מתיישב יותר עם המסקנה שהיתה רשלנות‬‫מאשר עם העדרה‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בסיבוכים נדירים‬
‫אישה הרה עברה דיקור מי שפיר בשבוע ‪ 18‬להריונה‪ ,‬אשר‬
‫הסתבך בזיהום תוך רחמי‪ ,‬שהוביל לספסיס סוער ולמותה‬
‫של האישה‪.‬‬
‫ועדת בדיקה של משרד הבריאות לא מצאה התרשלות‬
‫בטיפול במנוחה מצד גורם רפואי כלשהו‪.‬‬
‫בעלה וילדיה של המנוחה הגישו תביעה נגד הרופא המטפל‬
‫שביצע את הדיקור בטענה שהדיקור נעשה באופן רשלני‪,‬‬
‫ללא ניקוי מתאים של איזור הבטן בו בוצעה הדקירה‬
‫וכתוצאה מכך נגרם הזיהום שהוביל למותה‪.‬‬
‫לא הוגשה חוו"ד מטעם התובעים לתמיכה בטענותיהם‪ ,‬והם‬
‫בקשו להחיל את הכלל של "הדבר מדבר בעדו"‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בסיבוכים נדירים‬
‫ביהמש פסק כי "מהעדויות שנשמעו בבית המשפט ומחומר‬
‫הראיות שהובא‪ ,‬ניתן לקבוע כי השימוש בחומר החיטוי‬
‫פולידין ואלכוהול היה נפוץ ומקובל לצורך עריכת הדיקור‬
‫וכי הנתבעים פעלו על‪-‬פי הנהוג והמקובל בכגון דא‪ ...‬ואין‬
‫לבוא לנתבעים בטרוניה באשר לפרקטיקה בה נהגו"‬
‫ואולם העובדה ‪ -‬שמדובר בתוצאה נדירה ובלתי צפוייה‬
‫למדי של דיקור מי שפיר שגרם לזיהום חריף ברחם‬
‫האשה ומותה עקב כך ‪ -‬תומכת בתחולת הכלל של הדבר‬
‫מדבר בעדו‪ .‬זה מצביע יותר על קיומה של התרשלות מאשר‬
‫על העדרה‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בסיבוכים נדירים‬
‫אף כי התובעים לא הוכיחו את הסיבה הממשית והישירה לזיהום‬
‫בגופה של המנוחה ולמותה כתוצאה מכך‪ ,‬שוכנעתי – על‪-‬פי מאזן‬
‫ההסתברויות במשפט האזרחי – כי ההסתברות שהיא נפטרה עקב‬
‫רשלנותם הרפואית של הנתבעים עולה על ההסתברות כי הפגיעה‬
‫לא היתה תוצאה של התרשלות כזו‪.‬‬
‫נטל השכנוע בדבר העדר התרשלות עבר לכתפי הנתבעים‬
‫ומשהם לא עמדו בו – דין התביעה להתקבל‪.‬‬
‫נקבע שהרופא שביצע את הדיקור אחראי ברשלנות משום שלא‬
‫הרים את הנטל להסביר באיזה מנגנון אירע הזיהום שלא‬
‫באחריותו‪.‬‬
‫א (ת"א) ‪ 89/96‬עזבון המנוחה ג'ומאנה מראר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשומות רפואיות – כלל "הנזק הראייתי"‬

‫"מקום שצריך להיעשות רישום רפואי וזה לא נעשה‪ ,‬ולא‬
‫ניתן הסבר מניח את הדעת למחדל זה‪ ,‬יועבר נטל ההוכחה‬
‫בדבר העובדות השנויות במחלוקת‪ ,‬שיכלו להתבהר מתוך‬
‫הרישום‪ ,‬אל כתפי הרופא או המוסד‪ ,‬שבמסגרתו ניתנו‬
‫השירותים הרפואיים‪".‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫נתונים על העברת נטל הראיה –‬

‫דו"ח ועדת שפניץ‬

‫נראה שנושא הרשומה הרפואית‪ ,‬ליקוי בה או היעדרה הוא‬
‫בעל השלכות מרכזיות בתחום תביעות הרשלנות הרפואית‪,‬‬
‫היכול לעיתים להשפיע באופן מהותי על תוצאת הדיון‬
‫בתביעה‪.‬‬
‫בשני שליש מן המקרים בהם העביר בית‪-‬המשפט את הנטל‬
‫מכתפי התובעים אל כתפי הנתבעים‪ ,‬בשל ליקוי ברשומה‬
‫הרפואית‪ ,‬הם לא הצליחו להתמודד עמו ולהרים אותו‪,‬‬
‫ונקבעה אחריות של המטפלים לנזקם של התובעים‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫התובע יליד ‪ 1939‬אושפז עקב אוטם שריר הלב‪.‬‬
‫בוצע צינתור שבמהלכו הוזרק חומר ניגוד מסוג‬
‫אורוגרפין‪.‬‬
‫סמוך לאחר ההזרקה התלונן התובע על הרגשה‬
‫לא טובה‪ .‬תוך שתי דקות היתה ירידה בלחץ‬
‫הדם‪ ,‬פרפור חדרים ואיבוד הכרה‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)2‬‬

‫האבחנה – שוק אנפילקטי עקב רגישות ליוד‪.‬‬
‫החלה פעולת החייאה אליה הצטרפו רופאים‬
‫בכירים וביניהם מנהל המחלקה הקרדיולוגית‬
‫ומנהל יחידת הצינתורים‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)3‬‬

‫פעולות ההחייאה כללו‪ :‬עיסוי חזה‪ ,‬מכות‬
‫חשמל‪ ,‬החדרת קוצב לב זמני והזלפת‬
‫תרופות שונות‪.‬‬
‫רק בחלוף כ‪ 40 -‬דקות חזר הלב לתפקד‪,‬‬
‫אלא שבזמן זה נגרם נזק מוחי קשה והתובע‬
‫נותר במצב וגטטיבי‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)4‬‬

‫נקבע כי לא היתה רשלנות בטיפול שקיבל התובע‬
‫עד שלב ההחייאה‪.‬‬
‫השאלה במחלוקת היתה האם ההחייאה בוצעה‬
‫בסבירות ובמיומנות‪.‬‬
‫עיון בכל הרישומים וסיכום הראיות בעניין זה‬
‫מעלה מספר בעיות; פרט לרישום הטכנאית על‬
‫מתן לידוקאין‪ ,‬אין רישום ישיר כלשהו על מצב‬
‫התובע במהלך המשבר‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)5‬‬

‫אין חולק כי מדובר באירוע קשה גם‬
‫לצוות הרפואי וניתן להבין כי הצוות דאג‬
‫קודם כל לטיפול בתובע ופחות לביצוע‬
‫רישומים‪ ,‬אולם מהנתונים עולה כי‬
‫חסרים רישומים וחלקם לא מדויקים או‬
‫לא ברורים דיים‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)6‬‬

‫התוצאה המעשית היא כי הרישום הלקוי‬
‫נזקף לחובת הנתבע ברשלנות רישומית‬
‫ונטל ההוכחה כי אין התרשלות של‬
‫הנתבע בעצם הטיפול הינו על הנתבע‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)7‬‬

‫הסברי הנתבע‪ ,‬לפיהם הצוות הרפואי היה שקוע כולו‬
‫בהחייאה ולכן אין לצפות ואין לדרוש תשומת לב‬
‫לרישום‪ ,‬הינם הסברים שובי לב אך אינם הסברים‬
‫מלאים‪.‬‬
‫הרשלנות הרישומית שפורטה לעיל שללה מהתובע את‬
‫היכולת לבודד חלק מהתהליך ולברר כראוי האם‬
‫במהלך ההחייאה היו נתונים שאיפשרו טיפול אחר או‬
‫אבחנה אחרת‪ .‬איננו יודעים מה סדר מתן כמות כה‬
‫גדולה של אדרנלין‪ ,‬ומה היו התגובות לכך‪...‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)8‬‬

‫אם היו רישומים ראויים בזמן ההחייאה‪ ,‬הן‬
‫על סדר התרופות וכמותן והן על לחצי דם‪,‬‬
‫יתכן והיו בידי התובע כלים טובים יותר‬
‫להראות כי במהלך החייאה כה ארוכה היה‬
‫אפשר לנקוט דרכים נוספות‪.‬‬
‫נקבע כי הנתבעים אחראים ל‪ 30% -‬מן הנזק‬
‫של התובע‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל הראייתי בשל אי ביצוע בדיקה‬

‫אישה הרה בהריון ראשון (לאחר ‪ 3‬שנים של טיפולי‬
‫עקרות) הגיעה לבי"ח בשבוע ה‪ 31 -‬להריון לאחר שחשה‬
‫ברע‪ .‬בביה"ח אובחנה הפרדות שיליה ומוות תוך רחמי‪,‬‬
‫על רקע רעלת הריון‪.‬‬
‫השאלה במחלוקת היתה האם הפרדות השיליה היתה‬
‫פתאומית או שהגיניקולוג אצלו ביקרה בבוקר אותו יום‪,‬‬
‫היה יכול כבר אז‪ ,‬לאבחן הפרדות שיליה‪ ,‬לשלוח אותה‬
‫בדחיפות לחדר לידה ולמנוע מוות תוך רחמי‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל הראייתי בשל אי ביצוע בדיקה‬

‫כיוון שהרופא לא ערך בדיקה של רגישות הבטן בעת הביקור של‬
‫האישה אצלו‪ ,‬קבע ביהמ"ש כי הוא גרם בכך נזק ראייתי לתובעת‬
‫כי נמנע ממנה להוכיח כי כבר באותה עת סבלה מהפרדות‬
‫שיליה‪...‬‬
‫לאור זאת הועבר הנטל אל הרופא לשכנע‪ ,‬כי באותו שלב בו נמנע‬
‫מלבצע את הבדיקה‪ ,‬לא סבלה האישה מבטן רגישה ולא היתה‬
‫שרויה בתהליך של הפרדות שיליה‪.‬‬
‫הרופא לא הצליח לעמוד בנטל זה ולכן נקבע כי הוא אחראי למות‬
‫העובר‪...‬‬
‫ע"א ‪ 9328/02‬לאה מאיר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"קשר סיבתי נסיבתי"‬
‫הוריה של פגה שנולדה בשבוע ‪ 29‬להריון בעקבות‬
‫הפרדות שליה‪ ,‬הגישו תביעה נגד ביה"ח‪ ,‬בטענה שהיה‬
‫איחור בביצוע ניתוח קיסרי לאם וכתוצאה מכך סובלת‬
‫הילדה משיתוק מוחין ופיגור שכלי‪.‬‬
‫התביעה הסתמכה על חוו"ד גניקולוגית בלבד ואילו‬
‫ההגנה הסתמכה על חוו"ד של נוירופדיאטר ונאונטולוג‬
‫ששללו קשר סיבתי בין הנזקים לבין העיכוב בביצוע‬
‫הניתוח הקיסרי וקבעו כי יש לשייכם לנזקי הפגות‬
‫בלבד‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"קשר סיבתי נסיבתי"‬
‫ביהמ"ש קבע כי קיים קשר "סיבתי נסיבתי" בין‬
‫התרשלות הרופאים שהתעכבו בביצוע הניתוח הקיסרי‪,‬‬
‫לבין הנזק שנגרם לפגה ולפיכך הטיל אחריות על‬
‫ביה"ח לפצות אותה על ‪ 40%‬מן הנזק שלה‪.‬‬
‫ביהמ"ש העליון אישר את פסה"ד המחוזי וקבע כי‬
‫לבימ"ש יש שיקול דעת לקבוע כי קיים קשר "סיבתי‬
‫נסיבתי" ואת שיעור האחריות ההסתברותי לנזק‬
‫(הפיצוי הופחת ל‪ 20% -‬מן הנזק)‪.‬‬
‫פס"ד מלול עדן‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫דרישות ההסבר בנסיבות מיוחדות‬

‫“ייתכנו מקרים בהם לסיכונים בעלי הסתברות נמוכה‬
‫תהיה משמעות מיוחדת לחולה הספציפי‪ .‬במקרה‬
‫כזה‪ ,‬למרות האחוז הנמוך יכללו אותם סיכונים‬
‫בתחום המידע המהותי הנדרש לחולה לשם החלטה‬
‫מושכלת אם לעבור את הטיפול הרפואי”‪.‬‬

‫ת”א (י‪-‬ם) ‪1109/97‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רף ההסבר בניתוחים אלקטיביים‬

‫"ההסבר הנדרש לקבלת הסכמה מדעת לניתוח‬
‫אלקטיבי – שאף בלעדיו ניתן לקיים אורח חיים‬
‫רגיל – נכלל ברף העליון של חובת הגילוי‪ ,‬והוא‬
‫כולל‪ ,‬בנוסף להתייחסות לסיכויי ההצלחה גם מתן‬
‫הזהרה מפני הסיבוכים האפשריים‪ ...‬גם אם‬
‫סיבוכים אלו נדירים‪".‬‬
‫ע"א ‪6153/97‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רף ההסבר בניתוחים אלקטיביים ‪-‬‬

‫‪RSD‬‬

‫"בענייננו מדובר בסיבוך המתרחש בקרב ‪0.5% - 0.3%‬‬
‫מהניתוחים – גם אם שיעור זה אינו גבוה‪ ,‬הרי מדובר בסיבוך‬
‫חמור‪ ,‬העלול לגרום להפיכתה של הגפה לחסרת כל תפקוד‪ ...‬כיוון‬
‫שמדובר בניתוח אלקטיבי חובת ההסבר נמצאת ברף העליון‪ .‬סיכון‬
‫‪ RSD‬הינו בגדר המידע שהתובע היה רשאי לצפות‪ ,‬באורח סביר‪,‬‬
‫כי יגולה לו‪ ,‬כדי שיוכל לשקלו במסגרת גיבוש דעתו לעניין‬
‫הסכמתו לטיפול הרפואי‪"...‬‬

‫ת"א ‪ 920/99‬יצחק נ' שע"צ‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רף ההסבר ברפואה פרטית‬

‫"רפואה פרטית בה קיים ניגוד עניינים מובנה בין‬
‫השאיפה המסחרית להרבות בניתוחים לבין‬
‫האינטרס של המטופל‪ ,‬כדי להקהות את עוקצו של‬
‫ניגוד העניינים יש להעמיד את המטופל על הסיכונים‬
‫והסיכויים שבניתוח המוצע לרבות החלופה שלא‬
‫לבצע כלל ניתוח סיכוייה וסיכוניה‪".‬‬
‫ע"א ‪6153/97‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫חובת ההסבר על טיפולים מחוץ לסל‬
‫בנסיבות מתאימות עשוי להיווצר צורך ליידע את המטופל לגבי‬
‫אפשרות טיפול המוצעת רק במסגרת הרפואה הפרטית ואולי אף‬
‫במסגרת שירותי רפואה מעבר לים‪ .‬כך יש לעשות‪ ,‬אכן‪,‬‬
‫כשמדובר בטיפול או בתרופה שעשויים לסייע לחולה ואינם‬
‫זמינים ברפואה הציבורית בארץ‪.‬‬
‫כשחולה אובחן כסובל ממחלה מסויימת‪ ,‬וישנה תרופה שאינה‬
‫מצויה ב"סל" – מקובל עלי שעל הרופא ליידע את החולה בדבר‬
‫קיומה של התרופה‪.‬‬
‫עליו להשאיר להחלטתו של החולה את השאלה אם לרכוש את‬
‫התרופה מכספו אם לאו‪ .‬שאלה זו כרוכה לא אחת באפשרויות‬
‫הכספיות של החולה וגם בפער בין ההשפעה של התרופה‬
‫שב"סל" לזו שאינה נמצאת בו‪ ,‬על הרופא לספק את המידע‬
‫הנדרש‪ ,‬והחולה‪ -‬יחליט‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ע"א ‪ 4960/04‬סידי‬

‫פגיעה באוטונומיה – פיצוי ללא נזק‬

‫אישה אושפזה בבית חולים לניתוח אורטופדי בשל‬
‫דפורמציה ברגל‪ .‬בסופו של דבר‪ ,‬במקום ניתוח לתיקון‬
‫הדפורמציה עברה ביופסיה בכתף בשל ממצא ידוע בכתף‬
‫שנחשד להיות גידול ממאיר‪ .‬בעקבות הביופסיה נותרה עם‬
‫מגבלה קשה בתפקוד הכתף‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פגיעה באוטונומיה‬
‫המטופלת טענה כי לא הוסברו לה הסיכונים הכרוכים‬
‫בביופסיה ולפיכך לא נתנה הסכמה מדעת לביצוע הפעולה‪.‬‬
‫נקבע כי גם לו היו נפרשים בפניה הסיכונים היתה נותנת‬
‫הסכמתה לביופסיה בשל הסיכון הממשי שמדובר בגידול‬
‫ממאיר‪.‬‬
‫למרות זאת נפסק כי היתה פגיעה באוטונומיה שלה והיא‬
‫זכאית לפיצוי כספי‪...‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פגיעה באוטונומיה‬

‫“ההכרה בזכותו של החולה לפיצוי על‬
‫הפגיעה באוטונומיה שלו‪ ,‬מקום בו הופרה‬
‫חובה זו‪ ,‬עשויה לתרום לכך שחובה זו‬
‫תקוים הלכה למעשה”‪.‬‬
‫ע”א ‪ 2781/03‬מיאסה עלי דעקה‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות בפגיעה באוטונומיה‬

‫הפרת חובת הזהירות ‪ -‬אי מתן הסברים‬
‫למטופלים לפני ביצוע טיפולים‬
‫נזק ‪ -‬פגיעה באוטונומיה של המטופל‬
‫קשר סיבתי ‪ -‬בין אי מתן ההסברים לבין‬
‫עוצם ההפתעה מן הסיבוך שהתרחש‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫משמעות העדרו של טופס הסכמה ייעודי‬
‫ניתוח סימפטקטומי (נגד הזעת יתר)‪ ,‬שבוצע בשנת ‪ 1999‬והסתבך‬
‫בהזעת יתר פיצויית‪.‬‬
‫המטופל הגיש תביעה בטענה שלא הוזהר מפני הסיבוך האמור‪.‬‬
‫התובע הוחתם על טופס הסכמה סטנדרטי (לא ייעודי)‪ ,‬משום שעד‬
‫השנה האמורה לא פותח טופס ייעודי מתאים‪.‬‬
‫הרופא המנתח רשם בגיליון כי הוסברו הסיכונים הכרוכים בפעולה‬
‫והעיד בבימ"ש כי הוא מסביר לכל המטופלים‪ ,‬ללא יוצא מן הכלל‪,‬‬
‫כי הבעיה עם הניתוח היא שבמקרים רבים מאוד‪ ,‬למעלה מ‪50% -‬‬
‫מופיעה הזעה פיצויית‪ ,‬וב‪ 2-3% -‬מן המקרים ההזעה הפיצויית‬
‫יכולה להיות משמעותית ביותר‪.‬‬
‫סטודנטית שהועסקה במרפאתו של הרופא ונכחה בזמן שקיבל‬
‫חולים אישרה את עדותו בעניין ההסברים‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫חוק זכויות‬

‫החולה‪ ,‬התשנ”ו‪1996-‬‬

‫סעיף ‪ :14‬אופן מתן הסכמה מדעת‬

‫(א)‬

‫‪.....‬‬

‫(ב)‬

‫הסכמה מדעת לטיפול רפואי המנוי בתוספת תינתן‬
‫במסמך בכתב‪ ,‬שיכלול את תמצית ההסבר שניתן‬
‫למטופל‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫חוק זכויות‬

‫החולה‪ ,‬התשנ”ו‪1996-‬‬

‫תוספת‬
‫(סעיפים ‪)15 ,14‬‬
‫(‪ )1‬ניתוחים‪ ,‬למעט כירורגיה זעירה‪.‬‬
‫(‪ )2‬צינתורים של כלי דם‪.‬‬
‫(‪ )3‬דיאליזה‪.‬‬
‫(‪ )4‬טיפול בקרינה מייננת (רדיותרפיה)‪.‬‬
‫(‪ )5‬טיפולי הפריה חוץ‪-‬גופית‪.‬‬
‫(‪ )6‬כימותרפיה לטיפול בתהליכים ממאירים‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בהעדר טופס הסכמה ייעודי‬
‫נקבע (בערעור) כי נוכח הוראות חוק זכויות החולה אין די בטפסים הערוכים‬
‫על פי תקנות בריאות העם (טופסי הסכמה)‪ ,‬התשמ"ד‪. 1984-‬‬
‫ככל הנראה המערכת הרפואית התאימה עצמה להוראות אלה באיחור מסויים‪,‬‬
‫ובמועד הרלוונטי (‪ )1999‬עדיין נעשה שימוש בטפסים הישנים‪ ,‬תוך הפרת‬
‫הוראת החוק‪.‬‬
‫אין לשלול את האפשרות‪ ,‬לפיה הפרת החובה לעגן את הסכמת המטופל‬
‫במסמך בכתב שיכלול את "תמצית ההסבר שניתן למטופל"‪ ,‬שוללת‪ ,‬מניה‬
‫וביה‪ ,‬את האפשרות שאכן מדובר ב"הסכמה מדעת"‪.‬‬
‫דרישת הכתב בחוק היא "דרישה מהותית" ובהעדרו של טופס הסכמה מדעת‬
‫ערוך כדין‪ ,‬יש לקבוע‪ ,‬למצער‪ ,‬כי במקרה של מחלוקת‪ ,‬המטפל הוא זה‬
‫שצריך להוכיח קיומה של הסכמה זו‪.‬‬
‫ע"א ‪ 6299/05‬צורף‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ומה הדין כשיש טופס חתום ?!‬

‫נולדה‬

‫בשנת ‪1998‬‬
‫(מיקרופטלמיה)‪.‬‬
‫בשבוע ‪ 21‬להריון בוצעה לאם בדיקת אולטרה‪-‬סאונד בסיסית‬
‫במסגרת הקופה שנמצאה תקינה‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע כי לא ניתן לגלות את המום במסגרת בדיקה בסיסית‬
‫אך יש אפשרות לגלות זאת בבדיקה מורחבת‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע כי היה מדובר בהריון שלא בסיכון גבוה ולא היה‬
‫מקום לביצוע סקירה מורחבת‪/‬מכוונת‪.‬‬
‫האם חתמה על טופס בקשה לביצוע בדיקת על‪-‬קול לפיה היא‬
‫מודעת לכך שמדובר בבדיקה בסיסית וכי באפשרותה לבצע‬
‫בדיקה מורחבת באופן פרטי‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תינוקת‬

‫כשהיא‬

‫סובלת‬

‫מעיוורון‬

‫חתימה ללא הסבר – לאו הסכמה היא‬
‫ביהמ"ש קבע כי הרופאים הסבירו לאם כי הבדיקה אותה היא עומדת לבצע‬
‫היא בדיקה בסיסית וכי קיימת בדיקה משוכללת יותר אותה ניתן לבצע באופן‬
‫פרטי ואולם בכך לא די‪.‬‬
‫האם לא הבינה לאשורה את האבחנה בין הבדיקה הבסיסית והמורחבת ואם‬
‫היתה מבינה היתה בוחרת לבצע את הבדיקה על חשבונה‪ .‬יש כשל בשרשרת‬
‫המידע אשר נמסר לאם‪.‬‬

‫לא די בקיומה של פרקטיקה לפיה מיידעים את האישה כי קיימת‬
‫בדיקה מורחבת‪ ,‬העדר הנחיות ברורות ונהלים מוגדרים באשר‬
‫להיקף המידע שיש למסור למטופלת לעניין אפשרותה לבצע‬
‫בדיקה מורחבת ‪...‬ואי מתן הסבר הולם בטרם ביצוע הבדיקה‬
‫הבסיסית הינם בגדר נוהל בלתי סביר‪...‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תוצאות הערעור‬
‫המלצת ביהמ"ש‪:‬‬

‫לאור קשיים שהתגלעו בהכרעת בימ"ש קמא בשאלת‬
‫החבות ולאור זאת שבימ"ש קמא הכריע בפסק דינו‬
‫בסוגיות שלא היו בחזית הדיון יבוטל פסק דינו של‬
‫בימ"ש קמא והסכום אשר שולם לתובעים יישאר בידם‪.‬‬

‫התובעים הסכימו להצעת ביהמ"ש שמשמעותה‬
‫שפסה"ד מבוטל‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ההחמרה השיפוטית –‬
‫הנזק הממוני‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫הלכת "השנים האבודות" –‬
‫עזבון אטינגר ז"ל‬

‫פס"ד תקדימי ניתן‪ ,‬במרץ ‪ ,2004‬על‪-‬ידי בית‪-‬המשפט העליון‬
‫בהרכב של חמישה שופטים בתביעת עזבון של קטין‪ ,‬אשר הלך‬
‫לעולמו בגיל ‪ ,12‬כתוצאה מנפילה לבור בעת משחק עם חבר‪,‬‬
‫בעיר העתיקה בירושלים‬
‫עזבון של קטין אשר הלך לעולמו כתוצאה מרשלנות‪ ,‬זכאי לפיצוי‬
‫בגין הפסד כושר השתכרות ב"שנים האבודות"‪ ,‬בהן לא זכה‬
‫לחיות ולהתפרנס‬
‫זכות דומה קיימת גם לעזבון של בגיר שהלך לעולמו בגיל‬
‫העבודה‬
‫נפגע אשר קוצרה תוחלת חייו כתוצאה מרשלנות זכאי מעתה‬
‫לפיצוי בגין הפסד ההשתכרות שלו ב"שנים האבודות"‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"השנים האבודות" – ההשלכות הכספיות‬
‫נקבע כי חישוב הפסד ההשתכרות ב"שנים האבודות" יהיה מבוסס‬
‫על ‪ 30%‬מן השכר הממוצע במשק (בתקופה מגיל ‪18-21‬‬
‫החישוב הוא ‪ 70%‬מן הסכום האמור)‪.‬‬
‫ההנחה המובלעת היא כי ניתן לחסוך ‪ ₪ 2400‬מתוך ‪₪ 8000‬‬
‫בחודש !!!!!‬
‫בתביעת יורשים שהם גם תלויים ‪ ,‬נקבע כי יש ליורשים זכאות‬
‫לקבל פיצוי בגין ראשי נזק שנמצאים מחוץ לתחום החפיפה (כאב‬
‫וסבל וקיצור תוחלת חיים וכ"ו)‬
‫חישוב הפסד ההשתכרות בשנים האבודות‪ ,‬כולל גם חישוב הפסדי‬
‫פנסיה‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫הגידול בפיצוי הכספי‬
‫יולדת לאחר ‪ 3‬שנות טיפולי הפריה בהריון ראשון‪,‬‬
‫נשלחה "להסתובב" כדי לזרז לידה ושבה עם עובר מת‪.‬‬
‫בימ"ש המחוזי קבע אחריות ופסק לאם פיצוי של‬
‫‪ ₪ 300,000‬בגין כאב וסבל‪.‬‬
‫ביהמ"ש העליון קבע כי מגיע פיצוי גם לאב בגין כאב‬
‫וסבל שלו בסכום נוסף של ‪.₪ 250,000‬‬
‫סטיה מהלכה קודמת שחייבה נזק נפשי חמור "בניזוק‬
‫משני" שעולה כדי מחלת נפש או הפרעת נפש הגורמת‬
‫נכות ממשית‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פס"ד לבנה לוי‬

‫הגידול בסכומי הפיצוי‬
‫צעירה שנולדה בשנת ‪ 1985‬כשהיא סובלת משיתוק ביד שמאל‬
‫כתוצאה מפגיעה במקלעת העצבים הברכיאלית‪ ,‬הגישה בשנת‬
‫‪ 2006‬תביעה נגד ביה"ח בו נולדה בטענה של רשלנות בלידה‪.‬‬
‫בינתיים סיימה התובעת לימודי משפטים ומנהל עסקים ובמהלך‬
‫המשפט עשתה התמחות במשפטים‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע שיש אחריות לביה"ח ופסק לה פיצוי גלובלי בגין‬
‫הפסד השתכרות בסך של ‪ ₪ 800,000‬ובנוסף ‪ ₪ 600,000‬כאב‬
‫וסבל‪ ₪ 1,000,000 ,‬עזרת צד ג' ו‪ ₪ 85,000 -‬הוצאות ‪....‬‬

‫א (ים) ‪8363/06‬פדילה נ' בי"ח מאיר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"ועדת שפניץ" – אין מקום להגביל בחוק את‬
‫הפיצוי לתובעים בגין רשלנות רפואית‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫לאן מועדות פנינו?‬

‫‪ ‬המשך החמרה שיפוטית ?‬
‫‪ ‬התמתנות והתייצבות ?‬
‫‪ ‬התערבות חקיקתית ?‬
‫ימים יגידו‪....‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תודה !‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬


Slide 54

‫עדכונים בפסיקת בתי‪-‬המשפט‬
‫בתביעות רשלנות רפואית‬
‫עו"ד טליה חלמיש‪-‬שני‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬
‫מקבוצת מדנס‬
‫מאי ‪2009‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תמונת המצב‬
‫בשנים האחרונות אנו עדים לעליה ניכרת של ההוצאה‬
‫בגין תביעות אחריות מקצועית בתחום הרפואה‪.‬‬
‫העליה נובעת בעיקר מ"אינפלציה שיפוטית" שהביאה‬
‫לגידול ניכר בפיצויים המשולמים לתובעים‪.‬‬
‫התשלומים השנתיים בתביעות הרשלנות הרפואית‪ ,‬גדלו‬
‫בעשור האחרון ב‪.700% -‬‬
‫במקביל גדלו הפרמיות בצורה דרמטית והכיסויים‬
‫הוגבלו‪.‬‬
‫מוסדות רפואיים ורופאים פרטיים העוסקים בתחומים‬
‫בסיכון גבוה (לידות‪ US ,‬מיילדותי‪ ,‬כירורגיה פלסטית‬
‫וכ"ו) נתקלים בקושי להשיג כיסוי ביטוחי‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫התפתחות התביעות בבימ"ש‬

‫‪1994 - 2008‬‬

‫‪1,200‬‬
‫‪1,100‬‬
‫‪1,000‬‬
‫‪900‬‬
‫‪800‬‬
‫‪700‬‬
‫‪600‬‬
‫‪500‬‬
‫‪400‬‬
‫‪300‬‬
‫‪200‬‬
‫‪100‬‬
‫‪0‬‬

‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫‪2002‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫‪1994‬‬

‫מדד גידול התשלומים‬

‫‪1995 - 2008‬‬

‫‪3100%‬‬
‫‪2800%‬‬
‫‪2500%‬‬
‫‪2200%‬‬
‫‪1900%‬‬

‫‪1600%‬‬
‫‪1300%‬‬
‫‪1000%‬‬
‫‪700%‬‬
‫‪400%‬‬
‫‪100%‬‬
‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫‪2002‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫התפתחות התביעות בבימ"ש‬
‫מיילדות וגינקולוגיה‬

‫‪240‬‬

‫‪210‬‬

‫‪180‬‬

‫‪150‬‬

‫‪120‬‬

‫‪90‬‬

‫‪60‬‬

‫‪30‬‬

‫‪0‬‬
‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2002‬‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫מדד גידול התשלומים‬
‫מיילדות וגינקולוגיה‬

‫‪11100%‬‬
‫‪10100%‬‬
‫‪9100%‬‬
‫‪8100%‬‬
‫‪7100%‬‬
‫‪6100%‬‬
‫‪5100%‬‬
‫‪4100%‬‬
‫‪3100%‬‬
‫‪2100%‬‬
‫‪1100%‬‬
‫‪100%‬‬

‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫‪2002‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫מקצועות קליניים מובילים בשיעור הסיכון‬
‫‪1991 - 2008‬‬
‫מיילדות‬
‫כירורגיה כללית‬

‫‪40%‬‬

‫קרדיולוגיה‬

‫שיעור הסיכון הכספי‬

‫‪35%‬‬
‫‪30%‬‬

‫רפואת שיניים‬

‫‪25%‬‬

‫אורטופדיה‬

‫‪20%‬‬

‫נוירוכירורגיה‬

‫‪15%‬‬
‫‪10%‬‬

‫גינקולוגיה‬

‫‪5%‬‬

‫אופטלמולוגיה‬

‫‪0%‬‬

‫‪18%‬‬

‫שיעור התיקים עם סיכון כספי‬

‫‪16%‬‬
‫‪14%‬‬
‫‪12%‬‬
‫‪10%‬‬
‫‪8%‬‬
‫‪6%‬‬
‫‪4%‬‬
‫‪2%‬‬
‫‪0%‬‬

‫* ‪ 3%‬ומעלה‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫דו"ח ועדת "שפניץ"‪-‬‬

‫הועדה הבין משרדית לבחינת הדרכים להקטנת ההוצאה‬
‫הציבורית בגין תביעות הרשלנות הרפואית‬

‫מסתמנת בפסיקה מגמה של הרחבת אחריותם של בעלי‬
‫מקצועות הרפואה והמוסדות הרפואיים – החל בסוגית‬
‫ההתרשלות (ירידת קרנה של הלכת הפרקטיקה‬
‫המקובלת)‪ ,‬המשך בסיבתיות (אובדן סיכויי החלמה)‬
‫וכלה בהרחבת העילות (רשלנות בגין הסכמה מדעת)‬
‫וראשי נזק (פגיעה באוטונומיה)‪.‬‬
‫מהנתונים עולה כי במשך השנים עלו סכומי הפיצויים‬
‫הממוצעים שנפסקו בתביעות רשלנות רפואית‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫הגידול בפיצוי הממוצע לתובעים‬
‫שנת תשלום‬
‫‪2004‬‬
‫‪2005‬‬
‫‪2006‬‬
‫‪2007‬‬
‫‪2008‬‬

‫תשלום ממוצע לתובע (בדולר)‬
‫‪21,872‬‬
‫‪33,700‬‬
‫‪34,935‬‬
‫‪44,839‬‬
‫‪62,374‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פיצוי עבור כאב וסבל ב– ‪ 100%‬נכות‬

‫‪1997-2008‬‬

‫‪1600000‬‬

‫‪1400000‬‬

‫‪1200000‬‬

‫‪1000000‬‬

‫‪800000‬‬

‫‪600000‬‬

‫‪400000‬‬

‫‪200000‬‬

‫‪0‬‬
‫‪2009‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2005‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2003‬‬

‫‪2001‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1997‬‬

‫פיצוי עבור מות קטינים (קיצור תוחלת חיים‪+‬כאב וסבל)‬
‫‪1998-2006‬‬
‫‪1800000‬‬

‫‪1600000‬‬

‫‪1400000‬‬

‫‪1200000‬‬

‫‪1000000‬‬

‫‪800000‬‬

‫‪600000‬‬

‫‪400000‬‬

‫‪200000‬‬

‫‪0‬‬
‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2002‬‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ההתפתחויות המשפטיות‬

‫עמדה סלחנית‬

‫עמדה ביקורתית‬

‫עמדה מחמירה‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫סלחנות שיפוטית‬

‫(‪)1961‬‬

‫"אשה‪ ...‬באה למחלקה הגינקולוגית לשם ניתוח קל‬
‫ברחמה ויצאה מהמחלקה שבעת יסורים ובעלת מום‬
‫לכל ימי חייה‪...‬‬
‫הטיפול אשר החולה קיבלה בבית החולים לא היה כפי‬
‫שצריך היה לצפותו מבעלי מקצוע מעולים וכן קרו תוך‬
‫כדי טיפול הזנחות וטעויות שונות‪ ,‬אשר הביאו לידי‬
‫תוצאות מעציבות במצב בריאותה‪...‬‬
‫רופא בשר ודם עשוי לטעות‪ ,‬ולא כל טעות מהווה‬
‫רשלנות‪"...‬‬

‫התביעה נדחתה‬
‫(ע"א ‪ 280/60‬פרדו נ' פלדמן‪ ,‬פד' (טו') ‪)1961‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫בקרה שיפוטית‬
‫עולם הרפואה אינו חסין מביקורת שיפוטית ומחשיפה של מעשי רשלנות‬
‫מקצועיים‪ .‬ביקורת זו היא אחת הערובות החשובות להקפדה על מתן טיפול‬
‫רפואי נאות‪.‬‬
‫לא כל טעות באבחנה או בטיפול‬
‫מצביעה בהכרח על רשלנות‪.‬‬
‫אחריות הרופאים‪ ,‬ברשלנות‬
‫אזרחית או פלילית‪ ,‬צריכה‬
‫להיקבע‪ ,‬רק אם הוכח שבנתוני‬
‫זמן אמת פעלו הרופאים‬
‫באי מיומנות מקצועית‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫בקרה שיפוטית – האם היא מקדמת את‬
? ‫בטיחות הטיפול‬
Most patient-safety experts continue to believe that the
threat of liability is the primary barrier to the
development of effective and comprehensive patient
safety programs in hospitals. I suggest, on the
contrary…that judicial recognition of an explicit “right
to safety” for hospital patients, with correlative duty of
hospitals to implement patient-safety measures can
become the primary motivator for the development of
systems to improve patient safety.
George J. Annas. J.D., NEJM 354;19 May11,2006
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫בקרה שיפוטית‬

‫‪‬‬
‫שיפור איכות הרפואה‬
‫הרשומה הרפואית‬
‫• רישום מפורט יותר‬
‫• שמירה על רשומות‬

‫תהליך הבקרה הרפואית‬
‫• ניהול סיכונים‬
‫• אבטחת איכות‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תקשורת עם מטופלים‬
‫• הסכמה מדעת‬
‫• גילוי נאות על תקלות‬

‫ניהול הטיפול הרפואי‬
‫• פרוטוקולים ונהלים‬
‫• הנחיות קליניות‬

‫החמרה שיפוטית‬

‫‪‬‬
‫רפואה מתגוננת‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬

‫ריבוי בדיקות וטיפולים מיותרים‬
‫יצירת מתח ביחסי מטפל‪-‬מטופל‬
‫הוצאות מוגברות לתשלום ביטוח‬
‫סגירת פעילויות בסיכון ביטוחי גבוה‬
‫קושי להשיג כיסוי ביטוחי‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית‬

‫(‪)1998‬‬

‫"חיובם של הרופא וקופת‬
‫חולים בדין הוא פרי של חוכמה‬
‫לאחר מעשה‪ .‬הרף שהוצב‬
‫לקביעת אחריותם‪ ,‬הוצב בגובה‬
‫כה רב‪ ,‬עד שלא רק הרופא‬
‫הסביר אינו יכול לעוברו‪ ,‬אלא‬
‫גם הרופא המומחה המובהק‬
‫ייכשל בכך"‪.‬‬
‫(השופטת שטרסברג‪-‬כהן בדעת מיעוט‬
‫ע"א ‪ 3709,3264/96‬קופ"ח נ' פלד ואח')‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית – ההנמקה‬
‫"אין להטיל את העומס הכלכלי של הטעות הרפואית‬
‫על החולה‪ ,‬אלא מן הראוי כי יוטל‪ ,‬עקרונית‪ ,‬על‬
‫הרופא בעל הטעות שממנו יפוזר ממילא על ציבור‬
‫רחב יותר באמצעות ביטוח האחריות המקצועית‪.‬‬
‫יתרה מזו‪ ,‬הטלת האחריות האישית על הרופא‪...‬‬
‫עשויה לעודד את מילוי החובה המקצועית‬
‫להתעדכנות בספרות המקצועית‪"...‬‬
‫(השופט אנגלרד ע"א ‪ 3709,3264/96‬קופ"ח נ' פלד ואח')‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ההחמרה השיפוטית –‬
‫שאלת האחריות‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"החמרת" האחריות של המטפלים‬
‫"פרקטיקה רצויה" במקום "פרקטיקה מצויה"‬
‫החלת נורמות התנהגות רטרוספקטיבית‪" -‬דרך עוקפת פרקטיקה‬
‫מקובלת"‬
‫מבחן "המומחה הטוב" במקום "הרופא הסביר"‬
‫החלת כלל "הדבר מדבר בעדו" במקרי סיבוכים נדירים‬
‫החלה מסיבית של "כלל הנזק הראייתי"‬
‫החלת אחריות במקרים של "קשר סיבתי נסיבתי"‬
‫קביעת חובות מוגברות בכל הנוגע להסברים למטופלים עובר‬
‫למתן לטיפולים רפואיים‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"פרקטיקה מצויה" לעומת "פרקטיקה רצויה"‬
‫העובדות ‪ -‬רביד נ' קליפורד‬

‫ביום ‪ 5.4.84‬הגיעה רביד בת החמש למרפאת שיניים לצורך‬
‫טיפול שיניים‪ .‬כהכנה לטיפול הזריק לה הרופא זריקת הרדמה‬
‫מקומית בלסתה התחתונה מצד ימין‪ .‬הרופא השתמש לצורך‬
‫ההזרקה במזרק לא שואב‪ ,‬שהיה מקובל לשימוש באותה תקופה‬
‫(פרקטיקה מקובלת)‪.‬‬
‫זמן קצר לאחר ההזרקה נטתה רביד על צידה ולא הצליחה‬
‫להתייצב‪ .‬היא היתה מנומנמת והוחלט להעבירה לטיפול בבית‪-‬‬
‫חולים‪ .‬כתוצאה מן האירוע סובלת רביד עד היום מהמיפרזיס‬
‫במחצית הגוף השמאלי ומהפרעות נוירולוגיות וקוגנטיביות‪.‬‬
‫הסתבר כי חומר ההזרקה חדר לכלי דם משם נדד למוח וגרם‬
‫לקריש דם ולאוטם מוחי‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"פרקטיקה מצויה" לעומת "פרקטיקה רצויה"‬
‫ההכרעה המשפטית‬

‫העובדה שרופא נהג בהתאם לפרקטיקה המקובלת‬
‫בתחומו‪ ,‬היא כשלעצמה‪ ,‬אינה מעניקה לו הגנה‬
‫מוחלטת ולעולם מצוי בידי בית המשפט לקבוע‪ ,‬כי‬
‫פרקטיקה נהוגה זו אינה עולה בקנה אחד עם חובת‬
‫הזהירות של רופא כלפי מטופל‪.‬‬
‫פרקטיקה מקובלת מהווה פרמטר‪ ,‬ואפילו פרמטר‬
‫חשוב‪ ,‬במכלול השיקולים שעל בית המשפט לשקול‬
‫בבואו לקבוע את סטנדרט ההתנהגות הראוי‪ ,‬אולם‬
‫אין היא הפרמטר היחיד אשר בית המשפט יתחשב בו‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫די היה באמצעי פשוט וזמין למנוע סיכון ידוע של‬
‫חדירת מזרק עם חומר הרדמה לתוך עורק‪ ,‬דבר אשר‬
‫עלול לגרום לתופעות לוואי משמעותיות‪ .‬כל זאת‬
‫ללא תוספת עלות משמעותית‪.‬‬
‫בנסיבות אלה אין מנוס מן המסקנה כי רופא התרשל‬
‫שכן רופא זהיר היה בוחר למנוע סיכון זה באמצעות‬
‫שימוש במזרקים שואבים‪.‬‬
‫רביד נ' קליפורד‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬
‫הנורמות אינן נקבעות על‪-‬ידי מומחים אלה או אחרים‪ ,‬אלא‬
‫על‪-‬ידי בית‪-‬המשפט‪.‬‬
‫שאלת תפקידו של מנתח בחדר ניתוח היא עניין ערכי‬
‫ונורמטיבי שמתפקידו של בית‪-‬המשפט להכריע בו‪.‬‬
‫עדות יו"ר המועצה הלאומית לכירורגיה‪ ,‬הרדמה וטיפול נמרץ‬
‫כי אין אחריות הדדית בין מנתח לרופא מרדים‪ ,‬כפי שבא לידי‬
‫ביטוי בסיכום ישיבת המועצה הלאומית הנ"ל‪ ,‬אין לראות בה‬
‫משום נורמה נכונה‪ ,‬ולפיכך אין לפעול על‪-‬פיה‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬

‫(‪)2‬‬

‫אם נרשם בסיכום ישיבת מועצת איגוד רופאי העיניים‪ ,‬כי‬
‫המנתח אחראי כלפי המנותח על הניתוח ותוצאותיו בלבד‪,‬‬
‫והמרדים אחראי כלפי המטופל על תהליך ההרדמה ותוצאותיו‪,‬‬
‫אין לראות בכך כאילו כל אחד מהם אחראי רק על תחומו‪,‬‬
‫וחייבת להיות הדדיות ביניהם‪ ,‬ולמרות שאין למנתח "אחריות‬
‫על" הרי שיש לו אחריות על סימני החיים של המנותח‪ ,‬לא‬
‫פחות מאשר למרדים‪ ,‬ועל‪-‬כן עמדת איגוד רופאי העיניים כפי‬
‫שבאה לידי ביטוי במסמך הנ"ל‪ ,‬אינה משקפת את הנורמה‬
‫המחייבת‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬

‫(‪)3‬‬

‫המסמך בדבר חלוקת אחריות בחדר הניתוח של ההסתדרות‬
‫הרפואית בישראל‪ ,‬קובע כי שיתוף פעולה בין הרופא המנתח‬
‫והרופא המרדים בניתוח חיוני להצלחת הטיפול וכך יש אכן‬
‫לנהוג‪ ,‬אולם ההסתייגות שעל‪-‬פיה אין הרופא המנתח אחראי‬
‫לפעולות המבוצעות על‪-‬ידי הרופא המרדים‪ ,‬כפי שהרופא‬
‫המרדים אינו אחראי על פעולות המבוצעות על‪-‬ידי הרופא‬
‫המנתח‪ ,‬איננה נורמה שיש לפעול על‪-‬פיה‪ ,‬שכן ברור שהמנתח‬
‫אינו אחראי על פעולות המרדים‪ ,‬אולם אין בכך כדי לסייג‬
‫אחריותו לעקוב אחר סימני החיים של המנותח‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬

‫(‪)4‬‬

‫כאשר מנותח פונה למנתח בבקשה לנתחו אין הוא יוצר קשר אחד עם‬
‫המרדים וקשר אחר עם המנתח‪ ...‬יש לייחס לו אחריות מעבר לעצם‬
‫הפעולה הכירורגית‪ ,‬המנותח מצפה ממנו להיות אחראי על חייו בעת‬
‫ביצוע הניתוח – ולאו דווקא בעת ביצוע הפעולה הכירורגית גרידא‪.‬‬
‫כל מנתח חייב להיות שותף מלא למעקב אחר סימני חיים של המנותח‪ ,‬גם‬
‫תוך כדי ובמהלך הניתוח‪ ,‬ואין הוא רשאי להטיל את האחריות הבלעדית‬
‫על כך על כתפי המרדים‪.‬‬
‫חובתו של המנתח היתה להאזין לקולות המוניטור ע"מ לוודא שהוא‬
‫ממשיך לנתח אדם חי ולא מחוסר חיים‪ .‬אם הוא לא עושה כן הוא‬
‫מתרשל‪.‬‬
‫המנתח שלא עשה כן הורשע בעבירה של מעשה פזיזות ורשלנות‪.‬‬
‫פ (תא) ‪ 40016/07‬מ"י נ' אסותא ואח'‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החלת נורמות רטרוספקטיבית‬
‫בשנת ‪ 1986‬נולד ערן סידי עם חסר של כף יד ימין‪.‬‬
‫בשנת ‪ 1997‬הגישה משפחת סידי תביעה נגד הגיניקולוג שביצע‬
‫לאם בדיקת אולטרה סאונד שגרתית במהלך ההריון‪ ,‬בטענה של‬
‫רשלנות באי אבחון חסר כף היד‪.‬‬
‫ביהמ"ש המחוזי פסק כי לא היתה רשלנות בביצוע הבדיקה‪ ,‬שכן‬
‫בשנה הנדונה בדיקת האולטרה סאונד הבסיסית לא כללה סקירת‬
‫גפיים ודחה את התביעה‪.‬‬
‫לעומת זאת ביהמ"ש העליון שדן בערעור על התביעה קבע‬
‫בשנת ‪ 2005‬כי חלה חובה על הרופא הבודק בשנת ‪!!! 1986‬‬
‫ליידע את האישה על מגבלות הבדיקה ועל האפשרות לבצע‬
‫בדיקת אולטרה סאונד מורחבת במסגרת הפרקטיקה הפרטית‪...‬‬
‫ע"א ‪ 4960/04‬סידי‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החלת נורמות רטרוספקטיבית ‪2 -‬‬
‫ילדה נולדה בשנת ‪ 1995‬כשהיא סובלת מתסמונת ‪ X‬שביר‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע כי בתקופה הרלבנטית הבדיקה טרם הומלצה ע"י הגורמים‬
‫המקצועיים ושליחת הנשים לביצועה בוודאי שלא היתה פרקטיקה מחייבת‬
‫את הרופא הסביר‪.‬‬
‫ואולם ביהמ"ש קבע כי מאחר שבמאמרים שפורסמו עובר לשנת ‪1994‬‬
‫מוזכרות בדיקות המבוצעות לאוכלוסייה בעלת סיכון נמוך לצרכי מחקר או‬
‫לצרכים אחרים‪ ,‬היה על רופא סביר הקורא את המאמרים הללו להסיק כי‬
‫"בדיקות סקר" לגילוי הנשאות קיימות גם אם ביצוען עדיין אינו מומלץ‪.‬‬
‫הבדיקה היתה קיימת במועד הרלבנטי ויש לייחס להורים בהתאם להלכת‬
‫סידי ציפייה סבירה כי קיומה יגולה להם ולכן הרופא התרשל בכך שלא ידע‬
‫על קומה ולא גילה להורים על קיומה‪.‬‬
‫הקופה אחראית לכך שלא הפיצה בקרב רופאיה את האפשרות לביצוע‬
‫בדיקה לגילוי הנשאות לתסמונת ‪ X‬שביר גם לנשים ללא כל אינדיקציה‪.‬‬
‫א (ים)‪ 5416/03‬שיר סגל‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"כלל ‪ 30‬הדקות" – ‪OUT‬‬
‫השאלה היא מהו פרק הזמן הסביר לביצוע ניתוח קיסרי ?‬
‫פרק הזמן של ‪ 15‬דקות לבצוע ניתוח קיסרי הוא פרק זמן‬
‫אפשרי וראוי כאשר חדר הניתוח פנוי וכל הצוות זמין‪ ...‬יש‬
‫להשלים‪ ,‬חרף העובדה שהדבר אינו רצוי‪ ,‬גם עם חלוף פרק‬
‫זמן ארוך יותר של כ‪ 25-30 -‬דק' עד לניתוח‪ .‬אולם שיהוי כזה‬
‫בביצוע הניתוח‪ ,‬כדי שיתקבל כשיהוי סביר‪ ,‬מחייב מתן הסבר‪,‬‬
‫המבוסס על נסיבותיו המיוחדות של המקרה הנדון‪ ,‬ועל כך‬
‫שבפועל נעשו מאמצים סבירים לקצר פרק זמן זה דבר שלא‬
‫הסתייע באותן נסיבות‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"כלל ‪ 15‬הדקות" – ‪IN‬‬
‫במקרה שלפנינו‪ ,‬לא ניתן הסבר המצדיק התמשכותו של פרק‬
‫הזמן שחלף בין קבלת ההחלטה על ביצוע הניתוח לבין הביצוע‬
‫בפועל‪.‬‬
‫במקרה שלפנינו נפל שיהוי בלתי מוצדק של כ‪ 6 -‬דקות גם‬
‫בהתמשכות פרק הזמן ממועד קבלת ההחלטה על הניתוח ועד‬
‫לביצועו‪ .‬מכאן‪ ,‬שבסה"כ נפל במקרה זה שיהוי בלתי מוצדק‬
‫בביצוע הניתוח הקיסרי‪ ,‬העולה כדי רשלנות‪ ,‬של ‪31-33‬‬
‫דקות‪ ,‬ולמצער שיהוי של ‪ 21‬דקות‪.‬‬
‫א (ים) ‪ 8005/06‬ב‪.‬ר‪ .‬נ' בי"ח מאיר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית –‬
‫סטנדרט המומחה הטוב‬

‫על הרופא להשתמש ברמת ידע‪ ,‬כשרון ואיכפתיות‪,‬‬
‫הקיימת ומופעלת ע"י רופאים ברמה מקצועית טובה‬
‫ולא ממוצעת‪.‬‬
‫כאשר מדובר ברופא הטוען לכישורים מיוחדים ולהיותו‬
‫מומחה‪ ,‬הרמה הנדרשת ממנו היא בהתאם לכך‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית –‬
‫"המתמחה חשוד"‬
‫אישה שעברה ניתוח קיסרי אלקטיבי בהרדמה ספינלית‪,‬‬
‫נותרה עם נזק לשורשי העצב הפירוניאלי‪ ,‬נזק זה יוחס‬
‫לפגיעה במהלך ההרדמה‪.‬‬
‫וכך אמר ביהמ"ש על המרדים שהיה מתמחה ותיק בעת‬
‫הניתוח‪":‬רף המומחיות הרשמית של הנתבע שהוא נמוך‬
‫לטעמי‪ ,‬גם אם הוא בעל ניסיון מעשי רב‪ ,‬יש בו כדי ליצור‬
‫חיזוק לטענות התובעת וספק באשר לביצועה הנאות של‬
‫ההרדמה "‬
‫‪...‬‬
‫ת"א ‪ 072682/99‬פני אלמליח‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החלת כלל הדבר מדבר בעדו‬
‫בתי‪-‬המשפט מחילים את כלל "הדבר מדבר בעדו" באופן‬
‫"ליברלי" ומעבירים את נטל השכנוע מכתפי התובעים אל‬
‫כתפי הנתבעים להוכיח שלא היתה רשלנות מצידם‪.‬‬
‫התנאים להחלת הכלל (ס' ‪ 41‬לפקודת הנזיקין)‪:‬‬
‫ התובע לא ידע ולא יכול היה לדעת על הנסיבות שהביאו‬‫לידי הנזק‬
‫ הנזק נגרם על‪-‬ידי נכס בשליטת המזיק‬‫ המקרה מתיישב יותר עם המסקנה שהיתה רשלנות‬‫מאשר עם העדרה‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בסיבוכים נדירים‬
‫אישה הרה עברה דיקור מי שפיר בשבוע ‪ 18‬להריונה‪ ,‬אשר‬
‫הסתבך בזיהום תוך רחמי‪ ,‬שהוביל לספסיס סוער ולמותה‬
‫של האישה‪.‬‬
‫ועדת בדיקה של משרד הבריאות לא מצאה התרשלות‬
‫בטיפול במנוחה מצד גורם רפואי כלשהו‪.‬‬
‫בעלה וילדיה של המנוחה הגישו תביעה נגד הרופא המטפל‬
‫שביצע את הדיקור בטענה שהדיקור נעשה באופן רשלני‪,‬‬
‫ללא ניקוי מתאים של איזור הבטן בו בוצעה הדקירה‬
‫וכתוצאה מכך נגרם הזיהום שהוביל למותה‪.‬‬
‫לא הוגשה חוו"ד מטעם התובעים לתמיכה בטענותיהם‪ ,‬והם‬
‫בקשו להחיל את הכלל של "הדבר מדבר בעדו"‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בסיבוכים נדירים‬
‫ביהמש פסק כי "מהעדויות שנשמעו בבית המשפט ומחומר‬
‫הראיות שהובא‪ ,‬ניתן לקבוע כי השימוש בחומר החיטוי‬
‫פולידין ואלכוהול היה נפוץ ומקובל לצורך עריכת הדיקור‬
‫וכי הנתבעים פעלו על‪-‬פי הנהוג והמקובל בכגון דא‪ ...‬ואין‬
‫לבוא לנתבעים בטרוניה באשר לפרקטיקה בה נהגו"‬
‫ואולם העובדה ‪ -‬שמדובר בתוצאה נדירה ובלתי צפוייה‬
‫למדי של דיקור מי שפיר שגרם לזיהום חריף ברחם‬
‫האשה ומותה עקב כך ‪ -‬תומכת בתחולת הכלל של הדבר‬
‫מדבר בעדו‪ .‬זה מצביע יותר על קיומה של התרשלות מאשר‬
‫על העדרה‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בסיבוכים נדירים‬
‫אף כי התובעים לא הוכיחו את הסיבה הממשית והישירה לזיהום‬
‫בגופה של המנוחה ולמותה כתוצאה מכך‪ ,‬שוכנעתי – על‪-‬פי מאזן‬
‫ההסתברויות במשפט האזרחי – כי ההסתברות שהיא נפטרה עקב‬
‫רשלנותם הרפואית של הנתבעים עולה על ההסתברות כי הפגיעה‬
‫לא היתה תוצאה של התרשלות כזו‪.‬‬
‫נטל השכנוע בדבר העדר התרשלות עבר לכתפי הנתבעים‬
‫ומשהם לא עמדו בו – דין התביעה להתקבל‪.‬‬
‫נקבע שהרופא שביצע את הדיקור אחראי ברשלנות משום שלא‬
‫הרים את הנטל להסביר באיזה מנגנון אירע הזיהום שלא‬
‫באחריותו‪.‬‬
‫א (ת"א) ‪ 89/96‬עזבון המנוחה ג'ומאנה מראר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשומות רפואיות – כלל "הנזק הראייתי"‬

‫"מקום שצריך להיעשות רישום רפואי וזה לא נעשה‪ ,‬ולא‬
‫ניתן הסבר מניח את הדעת למחדל זה‪ ,‬יועבר נטל ההוכחה‬
‫בדבר העובדות השנויות במחלוקת‪ ,‬שיכלו להתבהר מתוך‬
‫הרישום‪ ,‬אל כתפי הרופא או המוסד‪ ,‬שבמסגרתו ניתנו‬
‫השירותים הרפואיים‪".‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫נתונים על העברת נטל הראיה –‬

‫דו"ח ועדת שפניץ‬

‫נראה שנושא הרשומה הרפואית‪ ,‬ליקוי בה או היעדרה הוא‬
‫בעל השלכות מרכזיות בתחום תביעות הרשלנות הרפואית‪,‬‬
‫היכול לעיתים להשפיע באופן מהותי על תוצאת הדיון‬
‫בתביעה‪.‬‬
‫בשני שליש מן המקרים בהם העביר בית‪-‬המשפט את הנטל‬
‫מכתפי התובעים אל כתפי הנתבעים‪ ,‬בשל ליקוי ברשומה‬
‫הרפואית‪ ,‬הם לא הצליחו להתמודד עמו ולהרים אותו‪,‬‬
‫ונקבעה אחריות של המטפלים לנזקם של התובעים‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫התובע יליד ‪ 1939‬אושפז עקב אוטם שריר הלב‪.‬‬
‫בוצע צינתור שבמהלכו הוזרק חומר ניגוד מסוג‬
‫אורוגרפין‪.‬‬
‫סמוך לאחר ההזרקה התלונן התובע על הרגשה‬
‫לא טובה‪ .‬תוך שתי דקות היתה ירידה בלחץ‬
‫הדם‪ ,‬פרפור חדרים ואיבוד הכרה‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)2‬‬

‫האבחנה – שוק אנפילקטי עקב רגישות ליוד‪.‬‬
‫החלה פעולת החייאה אליה הצטרפו רופאים‬
‫בכירים וביניהם מנהל המחלקה הקרדיולוגית‬
‫ומנהל יחידת הצינתורים‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)3‬‬

‫פעולות ההחייאה כללו‪ :‬עיסוי חזה‪ ,‬מכות‬
‫חשמל‪ ,‬החדרת קוצב לב זמני והזלפת‬
‫תרופות שונות‪.‬‬
‫רק בחלוף כ‪ 40 -‬דקות חזר הלב לתפקד‪,‬‬
‫אלא שבזמן זה נגרם נזק מוחי קשה והתובע‬
‫נותר במצב וגטטיבי‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)4‬‬

‫נקבע כי לא היתה רשלנות בטיפול שקיבל התובע‬
‫עד שלב ההחייאה‪.‬‬
‫השאלה במחלוקת היתה האם ההחייאה בוצעה‬
‫בסבירות ובמיומנות‪.‬‬
‫עיון בכל הרישומים וסיכום הראיות בעניין זה‬
‫מעלה מספר בעיות; פרט לרישום הטכנאית על‬
‫מתן לידוקאין‪ ,‬אין רישום ישיר כלשהו על מצב‬
‫התובע במהלך המשבר‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)5‬‬

‫אין חולק כי מדובר באירוע קשה גם‬
‫לצוות הרפואי וניתן להבין כי הצוות דאג‬
‫קודם כל לטיפול בתובע ופחות לביצוע‬
‫רישומים‪ ,‬אולם מהנתונים עולה כי‬
‫חסרים רישומים וחלקם לא מדויקים או‬
‫לא ברורים דיים‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)6‬‬

‫התוצאה המעשית היא כי הרישום הלקוי‬
‫נזקף לחובת הנתבע ברשלנות רישומית‬
‫ונטל ההוכחה כי אין התרשלות של‬
‫הנתבע בעצם הטיפול הינו על הנתבע‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)7‬‬

‫הסברי הנתבע‪ ,‬לפיהם הצוות הרפואי היה שקוע כולו‬
‫בהחייאה ולכן אין לצפות ואין לדרוש תשומת לב‬
‫לרישום‪ ,‬הינם הסברים שובי לב אך אינם הסברים‬
‫מלאים‪.‬‬
‫הרשלנות הרישומית שפורטה לעיל שללה מהתובע את‬
‫היכולת לבודד חלק מהתהליך ולברר כראוי האם‬
‫במהלך ההחייאה היו נתונים שאיפשרו טיפול אחר או‬
‫אבחנה אחרת‪ .‬איננו יודעים מה סדר מתן כמות כה‬
‫גדולה של אדרנלין‪ ,‬ומה היו התגובות לכך‪...‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)8‬‬

‫אם היו רישומים ראויים בזמן ההחייאה‪ ,‬הן‬
‫על סדר התרופות וכמותן והן על לחצי דם‪,‬‬
‫יתכן והיו בידי התובע כלים טובים יותר‬
‫להראות כי במהלך החייאה כה ארוכה היה‬
‫אפשר לנקוט דרכים נוספות‪.‬‬
‫נקבע כי הנתבעים אחראים ל‪ 30% -‬מן הנזק‬
‫של התובע‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל הראייתי בשל אי ביצוע בדיקה‬

‫אישה הרה בהריון ראשון (לאחר ‪ 3‬שנים של טיפולי‬
‫עקרות) הגיעה לבי"ח בשבוע ה‪ 31 -‬להריון לאחר שחשה‬
‫ברע‪ .‬בביה"ח אובחנה הפרדות שיליה ומוות תוך רחמי‪,‬‬
‫על רקע רעלת הריון‪.‬‬
‫השאלה במחלוקת היתה האם הפרדות השיליה היתה‬
‫פתאומית או שהגיניקולוג אצלו ביקרה בבוקר אותו יום‪,‬‬
‫היה יכול כבר אז‪ ,‬לאבחן הפרדות שיליה‪ ,‬לשלוח אותה‬
‫בדחיפות לחדר לידה ולמנוע מוות תוך רחמי‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל הראייתי בשל אי ביצוע בדיקה‬

‫כיוון שהרופא לא ערך בדיקה של רגישות הבטן בעת הביקור של‬
‫האישה אצלו‪ ,‬קבע ביהמ"ש כי הוא גרם בכך נזק ראייתי לתובעת‬
‫כי נמנע ממנה להוכיח כי כבר באותה עת סבלה מהפרדות‬
‫שיליה‪...‬‬
‫לאור זאת הועבר הנטל אל הרופא לשכנע‪ ,‬כי באותו שלב בו נמנע‬
‫מלבצע את הבדיקה‪ ,‬לא סבלה האישה מבטן רגישה ולא היתה‬
‫שרויה בתהליך של הפרדות שיליה‪.‬‬
‫הרופא לא הצליח לעמוד בנטל זה ולכן נקבע כי הוא אחראי למות‬
‫העובר‪...‬‬
‫ע"א ‪ 9328/02‬לאה מאיר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"קשר סיבתי נסיבתי"‬
‫הוריה של פגה שנולדה בשבוע ‪ 29‬להריון בעקבות‬
‫הפרדות שליה‪ ,‬הגישו תביעה נגד ביה"ח‪ ,‬בטענה שהיה‬
‫איחור בביצוע ניתוח קיסרי לאם וכתוצאה מכך סובלת‬
‫הילדה משיתוק מוחין ופיגור שכלי‪.‬‬
‫התביעה הסתמכה על חוו"ד גניקולוגית בלבד ואילו‬
‫ההגנה הסתמכה על חוו"ד של נוירופדיאטר ונאונטולוג‬
‫ששללו קשר סיבתי בין הנזקים לבין העיכוב בביצוע‬
‫הניתוח הקיסרי וקבעו כי יש לשייכם לנזקי הפגות‬
‫בלבד‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"קשר סיבתי נסיבתי"‬
‫ביהמ"ש קבע כי קיים קשר "סיבתי נסיבתי" בין‬
‫התרשלות הרופאים שהתעכבו בביצוע הניתוח הקיסרי‪,‬‬
‫לבין הנזק שנגרם לפגה ולפיכך הטיל אחריות על‬
‫ביה"ח לפצות אותה על ‪ 40%‬מן הנזק שלה‪.‬‬
‫ביהמ"ש העליון אישר את פסה"ד המחוזי וקבע כי‬
‫לבימ"ש יש שיקול דעת לקבוע כי קיים קשר "סיבתי‬
‫נסיבתי" ואת שיעור האחריות ההסתברותי לנזק‬
‫(הפיצוי הופחת ל‪ 20% -‬מן הנזק)‪.‬‬
‫פס"ד מלול עדן‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫דרישות ההסבר בנסיבות מיוחדות‬

‫“ייתכנו מקרים בהם לסיכונים בעלי הסתברות נמוכה‬
‫תהיה משמעות מיוחדת לחולה הספציפי‪ .‬במקרה‬
‫כזה‪ ,‬למרות האחוז הנמוך יכללו אותם סיכונים‬
‫בתחום המידע המהותי הנדרש לחולה לשם החלטה‬
‫מושכלת אם לעבור את הטיפול הרפואי”‪.‬‬

‫ת”א (י‪-‬ם) ‪1109/97‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רף ההסבר בניתוחים אלקטיביים‬

‫"ההסבר הנדרש לקבלת הסכמה מדעת לניתוח‬
‫אלקטיבי – שאף בלעדיו ניתן לקיים אורח חיים‬
‫רגיל – נכלל ברף העליון של חובת הגילוי‪ ,‬והוא‬
‫כולל‪ ,‬בנוסף להתייחסות לסיכויי ההצלחה גם מתן‬
‫הזהרה מפני הסיבוכים האפשריים‪ ...‬גם אם‬
‫סיבוכים אלו נדירים‪".‬‬
‫ע"א ‪6153/97‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רף ההסבר בניתוחים אלקטיביים ‪-‬‬

‫‪RSD‬‬

‫"בענייננו מדובר בסיבוך המתרחש בקרב ‪0.5% - 0.3%‬‬
‫מהניתוחים – גם אם שיעור זה אינו גבוה‪ ,‬הרי מדובר בסיבוך‬
‫חמור‪ ,‬העלול לגרום להפיכתה של הגפה לחסרת כל תפקוד‪ ...‬כיוון‬
‫שמדובר בניתוח אלקטיבי חובת ההסבר נמצאת ברף העליון‪ .‬סיכון‬
‫‪ RSD‬הינו בגדר המידע שהתובע היה רשאי לצפות‪ ,‬באורח סביר‪,‬‬
‫כי יגולה לו‪ ,‬כדי שיוכל לשקלו במסגרת גיבוש דעתו לעניין‬
‫הסכמתו לטיפול הרפואי‪"...‬‬

‫ת"א ‪ 920/99‬יצחק נ' שע"צ‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רף ההסבר ברפואה פרטית‬

‫"רפואה פרטית בה קיים ניגוד עניינים מובנה בין‬
‫השאיפה המסחרית להרבות בניתוחים לבין‬
‫האינטרס של המטופל‪ ,‬כדי להקהות את עוקצו של‬
‫ניגוד העניינים יש להעמיד את המטופל על הסיכונים‬
‫והסיכויים שבניתוח המוצע לרבות החלופה שלא‬
‫לבצע כלל ניתוח סיכוייה וסיכוניה‪".‬‬
‫ע"א ‪6153/97‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫חובת ההסבר על טיפולים מחוץ לסל‬
‫בנסיבות מתאימות עשוי להיווצר צורך ליידע את המטופל לגבי‬
‫אפשרות טיפול המוצעת רק במסגרת הרפואה הפרטית ואולי אף‬
‫במסגרת שירותי רפואה מעבר לים‪ .‬כך יש לעשות‪ ,‬אכן‪,‬‬
‫כשמדובר בטיפול או בתרופה שעשויים לסייע לחולה ואינם‬
‫זמינים ברפואה הציבורית בארץ‪.‬‬
‫כשחולה אובחן כסובל ממחלה מסויימת‪ ,‬וישנה תרופה שאינה‬
‫מצויה ב"סל" – מקובל עלי שעל הרופא ליידע את החולה בדבר‬
‫קיומה של התרופה‪.‬‬
‫עליו להשאיר להחלטתו של החולה את השאלה אם לרכוש את‬
‫התרופה מכספו אם לאו‪ .‬שאלה זו כרוכה לא אחת באפשרויות‬
‫הכספיות של החולה וגם בפער בין ההשפעה של התרופה‬
‫שב"סל" לזו שאינה נמצאת בו‪ ,‬על הרופא לספק את המידע‬
‫הנדרש‪ ,‬והחולה‪ -‬יחליט‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ע"א ‪ 4960/04‬סידי‬

‫פגיעה באוטונומיה – פיצוי ללא נזק‬

‫אישה אושפזה בבית חולים לניתוח אורטופדי בשל‬
‫דפורמציה ברגל‪ .‬בסופו של דבר‪ ,‬במקום ניתוח לתיקון‬
‫הדפורמציה עברה ביופסיה בכתף בשל ממצא ידוע בכתף‬
‫שנחשד להיות גידול ממאיר‪ .‬בעקבות הביופסיה נותרה עם‬
‫מגבלה קשה בתפקוד הכתף‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פגיעה באוטונומיה‬
‫המטופלת טענה כי לא הוסברו לה הסיכונים הכרוכים‬
‫בביופסיה ולפיכך לא נתנה הסכמה מדעת לביצוע הפעולה‪.‬‬
‫נקבע כי גם לו היו נפרשים בפניה הסיכונים היתה נותנת‬
‫הסכמתה לביופסיה בשל הסיכון הממשי שמדובר בגידול‬
‫ממאיר‪.‬‬
‫למרות זאת נפסק כי היתה פגיעה באוטונומיה שלה והיא‬
‫זכאית לפיצוי כספי‪...‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פגיעה באוטונומיה‬

‫“ההכרה בזכותו של החולה לפיצוי על‬
‫הפגיעה באוטונומיה שלו‪ ,‬מקום בו הופרה‬
‫חובה זו‪ ,‬עשויה לתרום לכך שחובה זו‬
‫תקוים הלכה למעשה”‪.‬‬
‫ע”א ‪ 2781/03‬מיאסה עלי דעקה‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות בפגיעה באוטונומיה‬

‫הפרת חובת הזהירות ‪ -‬אי מתן הסברים‬
‫למטופלים לפני ביצוע טיפולים‬
‫נזק ‪ -‬פגיעה באוטונומיה של המטופל‬
‫קשר סיבתי ‪ -‬בין אי מתן ההסברים לבין‬
‫עוצם ההפתעה מן הסיבוך שהתרחש‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫משמעות העדרו של טופס הסכמה ייעודי‬
‫ניתוח סימפטקטומי (נגד הזעת יתר)‪ ,‬שבוצע בשנת ‪ 1999‬והסתבך‬
‫בהזעת יתר פיצויית‪.‬‬
‫המטופל הגיש תביעה בטענה שלא הוזהר מפני הסיבוך האמור‪.‬‬
‫התובע הוחתם על טופס הסכמה סטנדרטי (לא ייעודי)‪ ,‬משום שעד‬
‫השנה האמורה לא פותח טופס ייעודי מתאים‪.‬‬
‫הרופא המנתח רשם בגיליון כי הוסברו הסיכונים הכרוכים בפעולה‬
‫והעיד בבימ"ש כי הוא מסביר לכל המטופלים‪ ,‬ללא יוצא מן הכלל‪,‬‬
‫כי הבעיה עם הניתוח היא שבמקרים רבים מאוד‪ ,‬למעלה מ‪50% -‬‬
‫מופיעה הזעה פיצויית‪ ,‬וב‪ 2-3% -‬מן המקרים ההזעה הפיצויית‬
‫יכולה להיות משמעותית ביותר‪.‬‬
‫סטודנטית שהועסקה במרפאתו של הרופא ונכחה בזמן שקיבל‬
‫חולים אישרה את עדותו בעניין ההסברים‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫חוק זכויות‬

‫החולה‪ ,‬התשנ”ו‪1996-‬‬

‫סעיף ‪ :14‬אופן מתן הסכמה מדעת‬

‫(א)‬

‫‪.....‬‬

‫(ב)‬

‫הסכמה מדעת לטיפול רפואי המנוי בתוספת תינתן‬
‫במסמך בכתב‪ ,‬שיכלול את תמצית ההסבר שניתן‬
‫למטופל‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫חוק זכויות‬

‫החולה‪ ,‬התשנ”ו‪1996-‬‬

‫תוספת‬
‫(סעיפים ‪)15 ,14‬‬
‫(‪ )1‬ניתוחים‪ ,‬למעט כירורגיה זעירה‪.‬‬
‫(‪ )2‬צינתורים של כלי דם‪.‬‬
‫(‪ )3‬דיאליזה‪.‬‬
‫(‪ )4‬טיפול בקרינה מייננת (רדיותרפיה)‪.‬‬
‫(‪ )5‬טיפולי הפריה חוץ‪-‬גופית‪.‬‬
‫(‪ )6‬כימותרפיה לטיפול בתהליכים ממאירים‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בהעדר טופס הסכמה ייעודי‬
‫נקבע (בערעור) כי נוכח הוראות חוק זכויות החולה אין די בטפסים הערוכים‬
‫על פי תקנות בריאות העם (טופסי הסכמה)‪ ,‬התשמ"ד‪. 1984-‬‬
‫ככל הנראה המערכת הרפואית התאימה עצמה להוראות אלה באיחור מסויים‪,‬‬
‫ובמועד הרלוונטי (‪ )1999‬עדיין נעשה שימוש בטפסים הישנים‪ ,‬תוך הפרת‬
‫הוראת החוק‪.‬‬
‫אין לשלול את האפשרות‪ ,‬לפיה הפרת החובה לעגן את הסכמת המטופל‬
‫במסמך בכתב שיכלול את "תמצית ההסבר שניתן למטופל"‪ ,‬שוללת‪ ,‬מניה‬
‫וביה‪ ,‬את האפשרות שאכן מדובר ב"הסכמה מדעת"‪.‬‬
‫דרישת הכתב בחוק היא "דרישה מהותית" ובהעדרו של טופס הסכמה מדעת‬
‫ערוך כדין‪ ,‬יש לקבוע‪ ,‬למצער‪ ,‬כי במקרה של מחלוקת‪ ,‬המטפל הוא זה‬
‫שצריך להוכיח קיומה של הסכמה זו‪.‬‬
‫ע"א ‪ 6299/05‬צורף‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ומה הדין כשיש טופס חתום ?!‬

‫נולדה‬

‫בשנת ‪1998‬‬
‫(מיקרופטלמיה)‪.‬‬
‫בשבוע ‪ 21‬להריון בוצעה לאם בדיקת אולטרה‪-‬סאונד בסיסית‬
‫במסגרת הקופה שנמצאה תקינה‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע כי לא ניתן לגלות את המום במסגרת בדיקה בסיסית‬
‫אך יש אפשרות לגלות זאת בבדיקה מורחבת‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע כי היה מדובר בהריון שלא בסיכון גבוה ולא היה‬
‫מקום לביצוע סקירה מורחבת‪/‬מכוונת‪.‬‬
‫האם חתמה על טופס בקשה לביצוע בדיקת על‪-‬קול לפיה היא‬
‫מודעת לכך שמדובר בבדיקה בסיסית וכי באפשרותה לבצע‬
‫בדיקה מורחבת באופן פרטי‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תינוקת‬

‫כשהיא‬

‫סובלת‬

‫מעיוורון‬

‫חתימה ללא הסבר – לאו הסכמה היא‬
‫ביהמ"ש קבע כי הרופאים הסבירו לאם כי הבדיקה אותה היא עומדת לבצע‬
‫היא בדיקה בסיסית וכי קיימת בדיקה משוכללת יותר אותה ניתן לבצע באופן‬
‫פרטי ואולם בכך לא די‪.‬‬
‫האם לא הבינה לאשורה את האבחנה בין הבדיקה הבסיסית והמורחבת ואם‬
‫היתה מבינה היתה בוחרת לבצע את הבדיקה על חשבונה‪ .‬יש כשל בשרשרת‬
‫המידע אשר נמסר לאם‪.‬‬

‫לא די בקיומה של פרקטיקה לפיה מיידעים את האישה כי קיימת‬
‫בדיקה מורחבת‪ ,‬העדר הנחיות ברורות ונהלים מוגדרים באשר‬
‫להיקף המידע שיש למסור למטופלת לעניין אפשרותה לבצע‬
‫בדיקה מורחבת ‪...‬ואי מתן הסבר הולם בטרם ביצוע הבדיקה‬
‫הבסיסית הינם בגדר נוהל בלתי סביר‪...‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תוצאות הערעור‬
‫המלצת ביהמ"ש‪:‬‬

‫לאור קשיים שהתגלעו בהכרעת בימ"ש קמא בשאלת‬
‫החבות ולאור זאת שבימ"ש קמא הכריע בפסק דינו‬
‫בסוגיות שלא היו בחזית הדיון יבוטל פסק דינו של‬
‫בימ"ש קמא והסכום אשר שולם לתובעים יישאר בידם‪.‬‬

‫התובעים הסכימו להצעת ביהמ"ש שמשמעותה‬
‫שפסה"ד מבוטל‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ההחמרה השיפוטית –‬
‫הנזק הממוני‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫הלכת "השנים האבודות" –‬
‫עזבון אטינגר ז"ל‬

‫פס"ד תקדימי ניתן‪ ,‬במרץ ‪ ,2004‬על‪-‬ידי בית‪-‬המשפט העליון‬
‫בהרכב של חמישה שופטים בתביעת עזבון של קטין‪ ,‬אשר הלך‬
‫לעולמו בגיל ‪ ,12‬כתוצאה מנפילה לבור בעת משחק עם חבר‪,‬‬
‫בעיר העתיקה בירושלים‬
‫עזבון של קטין אשר הלך לעולמו כתוצאה מרשלנות‪ ,‬זכאי לפיצוי‬
‫בגין הפסד כושר השתכרות ב"שנים האבודות"‪ ,‬בהן לא זכה‬
‫לחיות ולהתפרנס‬
‫זכות דומה קיימת גם לעזבון של בגיר שהלך לעולמו בגיל‬
‫העבודה‬
‫נפגע אשר קוצרה תוחלת חייו כתוצאה מרשלנות זכאי מעתה‬
‫לפיצוי בגין הפסד ההשתכרות שלו ב"שנים האבודות"‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"השנים האבודות" – ההשלכות הכספיות‬
‫נקבע כי חישוב הפסד ההשתכרות ב"שנים האבודות" יהיה מבוסס‬
‫על ‪ 30%‬מן השכר הממוצע במשק (בתקופה מגיל ‪18-21‬‬
‫החישוב הוא ‪ 70%‬מן הסכום האמור)‪.‬‬
‫ההנחה המובלעת היא כי ניתן לחסוך ‪ ₪ 2400‬מתוך ‪₪ 8000‬‬
‫בחודש !!!!!‬
‫בתביעת יורשים שהם גם תלויים ‪ ,‬נקבע כי יש ליורשים זכאות‬
‫לקבל פיצוי בגין ראשי נזק שנמצאים מחוץ לתחום החפיפה (כאב‬
‫וסבל וקיצור תוחלת חיים וכ"ו)‬
‫חישוב הפסד ההשתכרות בשנים האבודות‪ ,‬כולל גם חישוב הפסדי‬
‫פנסיה‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫הגידול בפיצוי הכספי‬
‫יולדת לאחר ‪ 3‬שנות טיפולי הפריה בהריון ראשון‪,‬‬
‫נשלחה "להסתובב" כדי לזרז לידה ושבה עם עובר מת‪.‬‬
‫בימ"ש המחוזי קבע אחריות ופסק לאם פיצוי של‬
‫‪ ₪ 300,000‬בגין כאב וסבל‪.‬‬
‫ביהמ"ש העליון קבע כי מגיע פיצוי גם לאב בגין כאב‬
‫וסבל שלו בסכום נוסף של ‪.₪ 250,000‬‬
‫סטיה מהלכה קודמת שחייבה נזק נפשי חמור "בניזוק‬
‫משני" שעולה כדי מחלת נפש או הפרעת נפש הגורמת‬
‫נכות ממשית‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פס"ד לבנה לוי‬

‫הגידול בסכומי הפיצוי‬
‫צעירה שנולדה בשנת ‪ 1985‬כשהיא סובלת משיתוק ביד שמאל‬
‫כתוצאה מפגיעה במקלעת העצבים הברכיאלית‪ ,‬הגישה בשנת‬
‫‪ 2006‬תביעה נגד ביה"ח בו נולדה בטענה של רשלנות בלידה‪.‬‬
‫בינתיים סיימה התובעת לימודי משפטים ומנהל עסקים ובמהלך‬
‫המשפט עשתה התמחות במשפטים‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע שיש אחריות לביה"ח ופסק לה פיצוי גלובלי בגין‬
‫הפסד השתכרות בסך של ‪ ₪ 800,000‬ובנוסף ‪ ₪ 600,000‬כאב‬
‫וסבל‪ ₪ 1,000,000 ,‬עזרת צד ג' ו‪ ₪ 85,000 -‬הוצאות ‪....‬‬

‫א (ים) ‪8363/06‬פדילה נ' בי"ח מאיר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"ועדת שפניץ" – אין מקום להגביל בחוק את‬
‫הפיצוי לתובעים בגין רשלנות רפואית‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫לאן מועדות פנינו?‬

‫‪ ‬המשך החמרה שיפוטית ?‬
‫‪ ‬התמתנות והתייצבות ?‬
‫‪ ‬התערבות חקיקתית ?‬
‫ימים יגידו‪....‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תודה !‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬


Slide 55

‫עדכונים בפסיקת בתי‪-‬המשפט‬
‫בתביעות רשלנות רפואית‬
‫עו"ד טליה חלמיש‪-‬שני‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬
‫מקבוצת מדנס‬
‫מאי ‪2009‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תמונת המצב‬
‫בשנים האחרונות אנו עדים לעליה ניכרת של ההוצאה‬
‫בגין תביעות אחריות מקצועית בתחום הרפואה‪.‬‬
‫העליה נובעת בעיקר מ"אינפלציה שיפוטית" שהביאה‬
‫לגידול ניכר בפיצויים המשולמים לתובעים‪.‬‬
‫התשלומים השנתיים בתביעות הרשלנות הרפואית‪ ,‬גדלו‬
‫בעשור האחרון ב‪.700% -‬‬
‫במקביל גדלו הפרמיות בצורה דרמטית והכיסויים‬
‫הוגבלו‪.‬‬
‫מוסדות רפואיים ורופאים פרטיים העוסקים בתחומים‬
‫בסיכון גבוה (לידות‪ US ,‬מיילדותי‪ ,‬כירורגיה פלסטית‬
‫וכ"ו) נתקלים בקושי להשיג כיסוי ביטוחי‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫התפתחות התביעות בבימ"ש‬

‫‪1994 - 2008‬‬

‫‪1,200‬‬
‫‪1,100‬‬
‫‪1,000‬‬
‫‪900‬‬
‫‪800‬‬
‫‪700‬‬
‫‪600‬‬
‫‪500‬‬
‫‪400‬‬
‫‪300‬‬
‫‪200‬‬
‫‪100‬‬
‫‪0‬‬

‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫‪2002‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫‪1994‬‬

‫מדד גידול התשלומים‬

‫‪1995 - 2008‬‬

‫‪3100%‬‬
‫‪2800%‬‬
‫‪2500%‬‬
‫‪2200%‬‬
‫‪1900%‬‬

‫‪1600%‬‬
‫‪1300%‬‬
‫‪1000%‬‬
‫‪700%‬‬
‫‪400%‬‬
‫‪100%‬‬
‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫‪2002‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫התפתחות התביעות בבימ"ש‬
‫מיילדות וגינקולוגיה‬

‫‪240‬‬

‫‪210‬‬

‫‪180‬‬

‫‪150‬‬

‫‪120‬‬

‫‪90‬‬

‫‪60‬‬

‫‪30‬‬

‫‪0‬‬
‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2002‬‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫מדד גידול התשלומים‬
‫מיילדות וגינקולוגיה‬

‫‪11100%‬‬
‫‪10100%‬‬
‫‪9100%‬‬
‫‪8100%‬‬
‫‪7100%‬‬
‫‪6100%‬‬
‫‪5100%‬‬
‫‪4100%‬‬
‫‪3100%‬‬
‫‪2100%‬‬
‫‪1100%‬‬
‫‪100%‬‬

‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫‪2002‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫מקצועות קליניים מובילים בשיעור הסיכון‬
‫‪1991 - 2008‬‬
‫מיילדות‬
‫כירורגיה כללית‬

‫‪40%‬‬

‫קרדיולוגיה‬

‫שיעור הסיכון הכספי‬

‫‪35%‬‬
‫‪30%‬‬

‫רפואת שיניים‬

‫‪25%‬‬

‫אורטופדיה‬

‫‪20%‬‬

‫נוירוכירורגיה‬

‫‪15%‬‬
‫‪10%‬‬

‫גינקולוגיה‬

‫‪5%‬‬

‫אופטלמולוגיה‬

‫‪0%‬‬

‫‪18%‬‬

‫שיעור התיקים עם סיכון כספי‬

‫‪16%‬‬
‫‪14%‬‬
‫‪12%‬‬
‫‪10%‬‬
‫‪8%‬‬
‫‪6%‬‬
‫‪4%‬‬
‫‪2%‬‬
‫‪0%‬‬

‫* ‪ 3%‬ומעלה‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫דו"ח ועדת "שפניץ"‪-‬‬

‫הועדה הבין משרדית לבחינת הדרכים להקטנת ההוצאה‬
‫הציבורית בגין תביעות הרשלנות הרפואית‬

‫מסתמנת בפסיקה מגמה של הרחבת אחריותם של בעלי‬
‫מקצועות הרפואה והמוסדות הרפואיים – החל בסוגית‬
‫ההתרשלות (ירידת קרנה של הלכת הפרקטיקה‬
‫המקובלת)‪ ,‬המשך בסיבתיות (אובדן סיכויי החלמה)‬
‫וכלה בהרחבת העילות (רשלנות בגין הסכמה מדעת)‬
‫וראשי נזק (פגיעה באוטונומיה)‪.‬‬
‫מהנתונים עולה כי במשך השנים עלו סכומי הפיצויים‬
‫הממוצעים שנפסקו בתביעות רשלנות רפואית‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫הגידול בפיצוי הממוצע לתובעים‬
‫שנת תשלום‬
‫‪2004‬‬
‫‪2005‬‬
‫‪2006‬‬
‫‪2007‬‬
‫‪2008‬‬

‫תשלום ממוצע לתובע (בדולר)‬
‫‪21,872‬‬
‫‪33,700‬‬
‫‪34,935‬‬
‫‪44,839‬‬
‫‪62,374‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פיצוי עבור כאב וסבל ב– ‪ 100%‬נכות‬

‫‪1997-2008‬‬

‫‪1600000‬‬

‫‪1400000‬‬

‫‪1200000‬‬

‫‪1000000‬‬

‫‪800000‬‬

‫‪600000‬‬

‫‪400000‬‬

‫‪200000‬‬

‫‪0‬‬
‫‪2009‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2005‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2003‬‬

‫‪2001‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1997‬‬

‫פיצוי עבור מות קטינים (קיצור תוחלת חיים‪+‬כאב וסבל)‬
‫‪1998-2006‬‬
‫‪1800000‬‬

‫‪1600000‬‬

‫‪1400000‬‬

‫‪1200000‬‬

‫‪1000000‬‬

‫‪800000‬‬

‫‪600000‬‬

‫‪400000‬‬

‫‪200000‬‬

‫‪0‬‬
‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2002‬‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ההתפתחויות המשפטיות‬

‫עמדה סלחנית‬

‫עמדה ביקורתית‬

‫עמדה מחמירה‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫סלחנות שיפוטית‬

‫(‪)1961‬‬

‫"אשה‪ ...‬באה למחלקה הגינקולוגית לשם ניתוח קל‬
‫ברחמה ויצאה מהמחלקה שבעת יסורים ובעלת מום‬
‫לכל ימי חייה‪...‬‬
‫הטיפול אשר החולה קיבלה בבית החולים לא היה כפי‬
‫שצריך היה לצפותו מבעלי מקצוע מעולים וכן קרו תוך‬
‫כדי טיפול הזנחות וטעויות שונות‪ ,‬אשר הביאו לידי‬
‫תוצאות מעציבות במצב בריאותה‪...‬‬
‫רופא בשר ודם עשוי לטעות‪ ,‬ולא כל טעות מהווה‬
‫רשלנות‪"...‬‬

‫התביעה נדחתה‬
‫(ע"א ‪ 280/60‬פרדו נ' פלדמן‪ ,‬פד' (טו') ‪)1961‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫בקרה שיפוטית‬
‫עולם הרפואה אינו חסין מביקורת שיפוטית ומחשיפה של מעשי רשלנות‬
‫מקצועיים‪ .‬ביקורת זו היא אחת הערובות החשובות להקפדה על מתן טיפול‬
‫רפואי נאות‪.‬‬
‫לא כל טעות באבחנה או בטיפול‬
‫מצביעה בהכרח על רשלנות‪.‬‬
‫אחריות הרופאים‪ ,‬ברשלנות‬
‫אזרחית או פלילית‪ ,‬צריכה‬
‫להיקבע‪ ,‬רק אם הוכח שבנתוני‬
‫זמן אמת פעלו הרופאים‬
‫באי מיומנות מקצועית‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫בקרה שיפוטית – האם היא מקדמת את‬
? ‫בטיחות הטיפול‬
Most patient-safety experts continue to believe that the
threat of liability is the primary barrier to the
development of effective and comprehensive patient
safety programs in hospitals. I suggest, on the
contrary…that judicial recognition of an explicit “right
to safety” for hospital patients, with correlative duty of
hospitals to implement patient-safety measures can
become the primary motivator for the development of
systems to improve patient safety.
George J. Annas. J.D., NEJM 354;19 May11,2006
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫בקרה שיפוטית‬

‫‪‬‬
‫שיפור איכות הרפואה‬
‫הרשומה הרפואית‬
‫• רישום מפורט יותר‬
‫• שמירה על רשומות‬

‫תהליך הבקרה הרפואית‬
‫• ניהול סיכונים‬
‫• אבטחת איכות‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תקשורת עם מטופלים‬
‫• הסכמה מדעת‬
‫• גילוי נאות על תקלות‬

‫ניהול הטיפול הרפואי‬
‫• פרוטוקולים ונהלים‬
‫• הנחיות קליניות‬

‫החמרה שיפוטית‬

‫‪‬‬
‫רפואה מתגוננת‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬

‫ריבוי בדיקות וטיפולים מיותרים‬
‫יצירת מתח ביחסי מטפל‪-‬מטופל‬
‫הוצאות מוגברות לתשלום ביטוח‬
‫סגירת פעילויות בסיכון ביטוחי גבוה‬
‫קושי להשיג כיסוי ביטוחי‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית‬

‫(‪)1998‬‬

‫"חיובם של הרופא וקופת‬
‫חולים בדין הוא פרי של חוכמה‬
‫לאחר מעשה‪ .‬הרף שהוצב‬
‫לקביעת אחריותם‪ ,‬הוצב בגובה‬
‫כה רב‪ ,‬עד שלא רק הרופא‬
‫הסביר אינו יכול לעוברו‪ ,‬אלא‬
‫גם הרופא המומחה המובהק‬
‫ייכשל בכך"‪.‬‬
‫(השופטת שטרסברג‪-‬כהן בדעת מיעוט‬
‫ע"א ‪ 3709,3264/96‬קופ"ח נ' פלד ואח')‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית – ההנמקה‬
‫"אין להטיל את העומס הכלכלי של הטעות הרפואית‬
‫על החולה‪ ,‬אלא מן הראוי כי יוטל‪ ,‬עקרונית‪ ,‬על‬
‫הרופא בעל הטעות שממנו יפוזר ממילא על ציבור‬
‫רחב יותר באמצעות ביטוח האחריות המקצועית‪.‬‬
‫יתרה מזו‪ ,‬הטלת האחריות האישית על הרופא‪...‬‬
‫עשויה לעודד את מילוי החובה המקצועית‬
‫להתעדכנות בספרות המקצועית‪"...‬‬
‫(השופט אנגלרד ע"א ‪ 3709,3264/96‬קופ"ח נ' פלד ואח')‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ההחמרה השיפוטית –‬
‫שאלת האחריות‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"החמרת" האחריות של המטפלים‬
‫"פרקטיקה רצויה" במקום "פרקטיקה מצויה"‬
‫החלת נורמות התנהגות רטרוספקטיבית‪" -‬דרך עוקפת פרקטיקה‬
‫מקובלת"‬
‫מבחן "המומחה הטוב" במקום "הרופא הסביר"‬
‫החלת כלל "הדבר מדבר בעדו" במקרי סיבוכים נדירים‬
‫החלה מסיבית של "כלל הנזק הראייתי"‬
‫החלת אחריות במקרים של "קשר סיבתי נסיבתי"‬
‫קביעת חובות מוגברות בכל הנוגע להסברים למטופלים עובר‬
‫למתן לטיפולים רפואיים‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"פרקטיקה מצויה" לעומת "פרקטיקה רצויה"‬
‫העובדות ‪ -‬רביד נ' קליפורד‬

‫ביום ‪ 5.4.84‬הגיעה רביד בת החמש למרפאת שיניים לצורך‬
‫טיפול שיניים‪ .‬כהכנה לטיפול הזריק לה הרופא זריקת הרדמה‬
‫מקומית בלסתה התחתונה מצד ימין‪ .‬הרופא השתמש לצורך‬
‫ההזרקה במזרק לא שואב‪ ,‬שהיה מקובל לשימוש באותה תקופה‬
‫(פרקטיקה מקובלת)‪.‬‬
‫זמן קצר לאחר ההזרקה נטתה רביד על צידה ולא הצליחה‬
‫להתייצב‪ .‬היא היתה מנומנמת והוחלט להעבירה לטיפול בבית‪-‬‬
‫חולים‪ .‬כתוצאה מן האירוע סובלת רביד עד היום מהמיפרזיס‬
‫במחצית הגוף השמאלי ומהפרעות נוירולוגיות וקוגנטיביות‪.‬‬
‫הסתבר כי חומר ההזרקה חדר לכלי דם משם נדד למוח וגרם‬
‫לקריש דם ולאוטם מוחי‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"פרקטיקה מצויה" לעומת "פרקטיקה רצויה"‬
‫ההכרעה המשפטית‬

‫העובדה שרופא נהג בהתאם לפרקטיקה המקובלת‬
‫בתחומו‪ ,‬היא כשלעצמה‪ ,‬אינה מעניקה לו הגנה‬
‫מוחלטת ולעולם מצוי בידי בית המשפט לקבוע‪ ,‬כי‬
‫פרקטיקה נהוגה זו אינה עולה בקנה אחד עם חובת‬
‫הזהירות של רופא כלפי מטופל‪.‬‬
‫פרקטיקה מקובלת מהווה פרמטר‪ ,‬ואפילו פרמטר‬
‫חשוב‪ ,‬במכלול השיקולים שעל בית המשפט לשקול‬
‫בבואו לקבוע את סטנדרט ההתנהגות הראוי‪ ,‬אולם‬
‫אין היא הפרמטר היחיד אשר בית המשפט יתחשב בו‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫די היה באמצעי פשוט וזמין למנוע סיכון ידוע של‬
‫חדירת מזרק עם חומר הרדמה לתוך עורק‪ ,‬דבר אשר‬
‫עלול לגרום לתופעות לוואי משמעותיות‪ .‬כל זאת‬
‫ללא תוספת עלות משמעותית‪.‬‬
‫בנסיבות אלה אין מנוס מן המסקנה כי רופא התרשל‬
‫שכן רופא זהיר היה בוחר למנוע סיכון זה באמצעות‬
‫שימוש במזרקים שואבים‪.‬‬
‫רביד נ' קליפורד‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬
‫הנורמות אינן נקבעות על‪-‬ידי מומחים אלה או אחרים‪ ,‬אלא‬
‫על‪-‬ידי בית‪-‬המשפט‪.‬‬
‫שאלת תפקידו של מנתח בחדר ניתוח היא עניין ערכי‬
‫ונורמטיבי שמתפקידו של בית‪-‬המשפט להכריע בו‪.‬‬
‫עדות יו"ר המועצה הלאומית לכירורגיה‪ ,‬הרדמה וטיפול נמרץ‬
‫כי אין אחריות הדדית בין מנתח לרופא מרדים‪ ,‬כפי שבא לידי‬
‫ביטוי בסיכום ישיבת המועצה הלאומית הנ"ל‪ ,‬אין לראות בה‬
‫משום נורמה נכונה‪ ,‬ולפיכך אין לפעול על‪-‬פיה‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬

‫(‪)2‬‬

‫אם נרשם בסיכום ישיבת מועצת איגוד רופאי העיניים‪ ,‬כי‬
‫המנתח אחראי כלפי המנותח על הניתוח ותוצאותיו בלבד‪,‬‬
‫והמרדים אחראי כלפי המטופל על תהליך ההרדמה ותוצאותיו‪,‬‬
‫אין לראות בכך כאילו כל אחד מהם אחראי רק על תחומו‪,‬‬
‫וחייבת להיות הדדיות ביניהם‪ ,‬ולמרות שאין למנתח "אחריות‬
‫על" הרי שיש לו אחריות על סימני החיים של המנותח‪ ,‬לא‬
‫פחות מאשר למרדים‪ ,‬ועל‪-‬כן עמדת איגוד רופאי העיניים כפי‬
‫שבאה לידי ביטוי במסמך הנ"ל‪ ,‬אינה משקפת את הנורמה‬
‫המחייבת‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬

‫(‪)3‬‬

‫המסמך בדבר חלוקת אחריות בחדר הניתוח של ההסתדרות‬
‫הרפואית בישראל‪ ,‬קובע כי שיתוף פעולה בין הרופא המנתח‬
‫והרופא המרדים בניתוח חיוני להצלחת הטיפול וכך יש אכן‬
‫לנהוג‪ ,‬אולם ההסתייגות שעל‪-‬פיה אין הרופא המנתח אחראי‬
‫לפעולות המבוצעות על‪-‬ידי הרופא המרדים‪ ,‬כפי שהרופא‬
‫המרדים אינו אחראי על פעולות המבוצעות על‪-‬ידי הרופא‬
‫המנתח‪ ,‬איננה נורמה שיש לפעול על‪-‬פיה‪ ,‬שכן ברור שהמנתח‬
‫אינו אחראי על פעולות המרדים‪ ,‬אולם אין בכך כדי לסייג‬
‫אחריותו לעקוב אחר סימני החיים של המנותח‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬

‫(‪)4‬‬

‫כאשר מנותח פונה למנתח בבקשה לנתחו אין הוא יוצר קשר אחד עם‬
‫המרדים וקשר אחר עם המנתח‪ ...‬יש לייחס לו אחריות מעבר לעצם‬
‫הפעולה הכירורגית‪ ,‬המנותח מצפה ממנו להיות אחראי על חייו בעת‬
‫ביצוע הניתוח – ולאו דווקא בעת ביצוע הפעולה הכירורגית גרידא‪.‬‬
‫כל מנתח חייב להיות שותף מלא למעקב אחר סימני חיים של המנותח‪ ,‬גם‬
‫תוך כדי ובמהלך הניתוח‪ ,‬ואין הוא רשאי להטיל את האחריות הבלעדית‬
‫על כך על כתפי המרדים‪.‬‬
‫חובתו של המנתח היתה להאזין לקולות המוניטור ע"מ לוודא שהוא‬
‫ממשיך לנתח אדם חי ולא מחוסר חיים‪ .‬אם הוא לא עושה כן הוא‬
‫מתרשל‪.‬‬
‫המנתח שלא עשה כן הורשע בעבירה של מעשה פזיזות ורשלנות‪.‬‬
‫פ (תא) ‪ 40016/07‬מ"י נ' אסותא ואח'‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החלת נורמות רטרוספקטיבית‬
‫בשנת ‪ 1986‬נולד ערן סידי עם חסר של כף יד ימין‪.‬‬
‫בשנת ‪ 1997‬הגישה משפחת סידי תביעה נגד הגיניקולוג שביצע‬
‫לאם בדיקת אולטרה סאונד שגרתית במהלך ההריון‪ ,‬בטענה של‬
‫רשלנות באי אבחון חסר כף היד‪.‬‬
‫ביהמ"ש המחוזי פסק כי לא היתה רשלנות בביצוע הבדיקה‪ ,‬שכן‬
‫בשנה הנדונה בדיקת האולטרה סאונד הבסיסית לא כללה סקירת‬
‫גפיים ודחה את התביעה‪.‬‬
‫לעומת זאת ביהמ"ש העליון שדן בערעור על התביעה קבע‬
‫בשנת ‪ 2005‬כי חלה חובה על הרופא הבודק בשנת ‪!!! 1986‬‬
‫ליידע את האישה על מגבלות הבדיקה ועל האפשרות לבצע‬
‫בדיקת אולטרה סאונד מורחבת במסגרת הפרקטיקה הפרטית‪...‬‬
‫ע"א ‪ 4960/04‬סידי‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החלת נורמות רטרוספקטיבית ‪2 -‬‬
‫ילדה נולדה בשנת ‪ 1995‬כשהיא סובלת מתסמונת ‪ X‬שביר‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע כי בתקופה הרלבנטית הבדיקה טרם הומלצה ע"י הגורמים‬
‫המקצועיים ושליחת הנשים לביצועה בוודאי שלא היתה פרקטיקה מחייבת‬
‫את הרופא הסביר‪.‬‬
‫ואולם ביהמ"ש קבע כי מאחר שבמאמרים שפורסמו עובר לשנת ‪1994‬‬
‫מוזכרות בדיקות המבוצעות לאוכלוסייה בעלת סיכון נמוך לצרכי מחקר או‬
‫לצרכים אחרים‪ ,‬היה על רופא סביר הקורא את המאמרים הללו להסיק כי‬
‫"בדיקות סקר" לגילוי הנשאות קיימות גם אם ביצוען עדיין אינו מומלץ‪.‬‬
‫הבדיקה היתה קיימת במועד הרלבנטי ויש לייחס להורים בהתאם להלכת‬
‫סידי ציפייה סבירה כי קיומה יגולה להם ולכן הרופא התרשל בכך שלא ידע‬
‫על קומה ולא גילה להורים על קיומה‪.‬‬
‫הקופה אחראית לכך שלא הפיצה בקרב רופאיה את האפשרות לביצוע‬
‫בדיקה לגילוי הנשאות לתסמונת ‪ X‬שביר גם לנשים ללא כל אינדיקציה‪.‬‬
‫א (ים)‪ 5416/03‬שיר סגל‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"כלל ‪ 30‬הדקות" – ‪OUT‬‬
‫השאלה היא מהו פרק הזמן הסביר לביצוע ניתוח קיסרי ?‬
‫פרק הזמן של ‪ 15‬דקות לבצוע ניתוח קיסרי הוא פרק זמן‬
‫אפשרי וראוי כאשר חדר הניתוח פנוי וכל הצוות זמין‪ ...‬יש‬
‫להשלים‪ ,‬חרף העובדה שהדבר אינו רצוי‪ ,‬גם עם חלוף פרק‬
‫זמן ארוך יותר של כ‪ 25-30 -‬דק' עד לניתוח‪ .‬אולם שיהוי כזה‬
‫בביצוע הניתוח‪ ,‬כדי שיתקבל כשיהוי סביר‪ ,‬מחייב מתן הסבר‪,‬‬
‫המבוסס על נסיבותיו המיוחדות של המקרה הנדון‪ ,‬ועל כך‬
‫שבפועל נעשו מאמצים סבירים לקצר פרק זמן זה דבר שלא‬
‫הסתייע באותן נסיבות‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"כלל ‪ 15‬הדקות" – ‪IN‬‬
‫במקרה שלפנינו‪ ,‬לא ניתן הסבר המצדיק התמשכותו של פרק‬
‫הזמן שחלף בין קבלת ההחלטה על ביצוע הניתוח לבין הביצוע‬
‫בפועל‪.‬‬
‫במקרה שלפנינו נפל שיהוי בלתי מוצדק של כ‪ 6 -‬דקות גם‬
‫בהתמשכות פרק הזמן ממועד קבלת ההחלטה על הניתוח ועד‬
‫לביצועו‪ .‬מכאן‪ ,‬שבסה"כ נפל במקרה זה שיהוי בלתי מוצדק‬
‫בביצוע הניתוח הקיסרי‪ ,‬העולה כדי רשלנות‪ ,‬של ‪31-33‬‬
‫דקות‪ ,‬ולמצער שיהוי של ‪ 21‬דקות‪.‬‬
‫א (ים) ‪ 8005/06‬ב‪.‬ר‪ .‬נ' בי"ח מאיר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית –‬
‫סטנדרט המומחה הטוב‬

‫על הרופא להשתמש ברמת ידע‪ ,‬כשרון ואיכפתיות‪,‬‬
‫הקיימת ומופעלת ע"י רופאים ברמה מקצועית טובה‬
‫ולא ממוצעת‪.‬‬
‫כאשר מדובר ברופא הטוען לכישורים מיוחדים ולהיותו‬
‫מומחה‪ ,‬הרמה הנדרשת ממנו היא בהתאם לכך‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית –‬
‫"המתמחה חשוד"‬
‫אישה שעברה ניתוח קיסרי אלקטיבי בהרדמה ספינלית‪,‬‬
‫נותרה עם נזק לשורשי העצב הפירוניאלי‪ ,‬נזק זה יוחס‬
‫לפגיעה במהלך ההרדמה‪.‬‬
‫וכך אמר ביהמ"ש על המרדים שהיה מתמחה ותיק בעת‬
‫הניתוח‪":‬רף המומחיות הרשמית של הנתבע שהוא נמוך‬
‫לטעמי‪ ,‬גם אם הוא בעל ניסיון מעשי רב‪ ,‬יש בו כדי ליצור‬
‫חיזוק לטענות התובעת וספק באשר לביצועה הנאות של‬
‫ההרדמה "‬
‫‪...‬‬
‫ת"א ‪ 072682/99‬פני אלמליח‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החלת כלל הדבר מדבר בעדו‬
‫בתי‪-‬המשפט מחילים את כלל "הדבר מדבר בעדו" באופן‬
‫"ליברלי" ומעבירים את נטל השכנוע מכתפי התובעים אל‬
‫כתפי הנתבעים להוכיח שלא היתה רשלנות מצידם‪.‬‬
‫התנאים להחלת הכלל (ס' ‪ 41‬לפקודת הנזיקין)‪:‬‬
‫ התובע לא ידע ולא יכול היה לדעת על הנסיבות שהביאו‬‫לידי הנזק‬
‫ הנזק נגרם על‪-‬ידי נכס בשליטת המזיק‬‫ המקרה מתיישב יותר עם המסקנה שהיתה רשלנות‬‫מאשר עם העדרה‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בסיבוכים נדירים‬
‫אישה הרה עברה דיקור מי שפיר בשבוע ‪ 18‬להריונה‪ ,‬אשר‬
‫הסתבך בזיהום תוך רחמי‪ ,‬שהוביל לספסיס סוער ולמותה‬
‫של האישה‪.‬‬
‫ועדת בדיקה של משרד הבריאות לא מצאה התרשלות‬
‫בטיפול במנוחה מצד גורם רפואי כלשהו‪.‬‬
‫בעלה וילדיה של המנוחה הגישו תביעה נגד הרופא המטפל‬
‫שביצע את הדיקור בטענה שהדיקור נעשה באופן רשלני‪,‬‬
‫ללא ניקוי מתאים של איזור הבטן בו בוצעה הדקירה‬
‫וכתוצאה מכך נגרם הזיהום שהוביל למותה‪.‬‬
‫לא הוגשה חוו"ד מטעם התובעים לתמיכה בטענותיהם‪ ,‬והם‬
‫בקשו להחיל את הכלל של "הדבר מדבר בעדו"‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בסיבוכים נדירים‬
‫ביהמש פסק כי "מהעדויות שנשמעו בבית המשפט ומחומר‬
‫הראיות שהובא‪ ,‬ניתן לקבוע כי השימוש בחומר החיטוי‬
‫פולידין ואלכוהול היה נפוץ ומקובל לצורך עריכת הדיקור‬
‫וכי הנתבעים פעלו על‪-‬פי הנהוג והמקובל בכגון דא‪ ...‬ואין‬
‫לבוא לנתבעים בטרוניה באשר לפרקטיקה בה נהגו"‬
‫ואולם העובדה ‪ -‬שמדובר בתוצאה נדירה ובלתי צפוייה‬
‫למדי של דיקור מי שפיר שגרם לזיהום חריף ברחם‬
‫האשה ומותה עקב כך ‪ -‬תומכת בתחולת הכלל של הדבר‬
‫מדבר בעדו‪ .‬זה מצביע יותר על קיומה של התרשלות מאשר‬
‫על העדרה‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בסיבוכים נדירים‬
‫אף כי התובעים לא הוכיחו את הסיבה הממשית והישירה לזיהום‬
‫בגופה של המנוחה ולמותה כתוצאה מכך‪ ,‬שוכנעתי – על‪-‬פי מאזן‬
‫ההסתברויות במשפט האזרחי – כי ההסתברות שהיא נפטרה עקב‬
‫רשלנותם הרפואית של הנתבעים עולה על ההסתברות כי הפגיעה‬
‫לא היתה תוצאה של התרשלות כזו‪.‬‬
‫נטל השכנוע בדבר העדר התרשלות עבר לכתפי הנתבעים‬
‫ומשהם לא עמדו בו – דין התביעה להתקבל‪.‬‬
‫נקבע שהרופא שביצע את הדיקור אחראי ברשלנות משום שלא‬
‫הרים את הנטל להסביר באיזה מנגנון אירע הזיהום שלא‬
‫באחריותו‪.‬‬
‫א (ת"א) ‪ 89/96‬עזבון המנוחה ג'ומאנה מראר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשומות רפואיות – כלל "הנזק הראייתי"‬

‫"מקום שצריך להיעשות רישום רפואי וזה לא נעשה‪ ,‬ולא‬
‫ניתן הסבר מניח את הדעת למחדל זה‪ ,‬יועבר נטל ההוכחה‬
‫בדבר העובדות השנויות במחלוקת‪ ,‬שיכלו להתבהר מתוך‬
‫הרישום‪ ,‬אל כתפי הרופא או המוסד‪ ,‬שבמסגרתו ניתנו‬
‫השירותים הרפואיים‪".‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫נתונים על העברת נטל הראיה –‬

‫דו"ח ועדת שפניץ‬

‫נראה שנושא הרשומה הרפואית‪ ,‬ליקוי בה או היעדרה הוא‬
‫בעל השלכות מרכזיות בתחום תביעות הרשלנות הרפואית‪,‬‬
‫היכול לעיתים להשפיע באופן מהותי על תוצאת הדיון‬
‫בתביעה‪.‬‬
‫בשני שליש מן המקרים בהם העביר בית‪-‬המשפט את הנטל‬
‫מכתפי התובעים אל כתפי הנתבעים‪ ,‬בשל ליקוי ברשומה‬
‫הרפואית‪ ,‬הם לא הצליחו להתמודד עמו ולהרים אותו‪,‬‬
‫ונקבעה אחריות של המטפלים לנזקם של התובעים‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫התובע יליד ‪ 1939‬אושפז עקב אוטם שריר הלב‪.‬‬
‫בוצע צינתור שבמהלכו הוזרק חומר ניגוד מסוג‬
‫אורוגרפין‪.‬‬
‫סמוך לאחר ההזרקה התלונן התובע על הרגשה‬
‫לא טובה‪ .‬תוך שתי דקות היתה ירידה בלחץ‬
‫הדם‪ ,‬פרפור חדרים ואיבוד הכרה‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)2‬‬

‫האבחנה – שוק אנפילקטי עקב רגישות ליוד‪.‬‬
‫החלה פעולת החייאה אליה הצטרפו רופאים‬
‫בכירים וביניהם מנהל המחלקה הקרדיולוגית‬
‫ומנהל יחידת הצינתורים‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)3‬‬

‫פעולות ההחייאה כללו‪ :‬עיסוי חזה‪ ,‬מכות‬
‫חשמל‪ ,‬החדרת קוצב לב זמני והזלפת‬
‫תרופות שונות‪.‬‬
‫רק בחלוף כ‪ 40 -‬דקות חזר הלב לתפקד‪,‬‬
‫אלא שבזמן זה נגרם נזק מוחי קשה והתובע‬
‫נותר במצב וגטטיבי‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)4‬‬

‫נקבע כי לא היתה רשלנות בטיפול שקיבל התובע‬
‫עד שלב ההחייאה‪.‬‬
‫השאלה במחלוקת היתה האם ההחייאה בוצעה‬
‫בסבירות ובמיומנות‪.‬‬
‫עיון בכל הרישומים וסיכום הראיות בעניין זה‬
‫מעלה מספר בעיות; פרט לרישום הטכנאית על‬
‫מתן לידוקאין‪ ,‬אין רישום ישיר כלשהו על מצב‬
‫התובע במהלך המשבר‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)5‬‬

‫אין חולק כי מדובר באירוע קשה גם‬
‫לצוות הרפואי וניתן להבין כי הצוות דאג‬
‫קודם כל לטיפול בתובע ופחות לביצוע‬
‫רישומים‪ ,‬אולם מהנתונים עולה כי‬
‫חסרים רישומים וחלקם לא מדויקים או‬
‫לא ברורים דיים‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)6‬‬

‫התוצאה המעשית היא כי הרישום הלקוי‬
‫נזקף לחובת הנתבע ברשלנות רישומית‬
‫ונטל ההוכחה כי אין התרשלות של‬
‫הנתבע בעצם הטיפול הינו על הנתבע‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)7‬‬

‫הסברי הנתבע‪ ,‬לפיהם הצוות הרפואי היה שקוע כולו‬
‫בהחייאה ולכן אין לצפות ואין לדרוש תשומת לב‬
‫לרישום‪ ,‬הינם הסברים שובי לב אך אינם הסברים‬
‫מלאים‪.‬‬
‫הרשלנות הרישומית שפורטה לעיל שללה מהתובע את‬
‫היכולת לבודד חלק מהתהליך ולברר כראוי האם‬
‫במהלך ההחייאה היו נתונים שאיפשרו טיפול אחר או‬
‫אבחנה אחרת‪ .‬איננו יודעים מה סדר מתן כמות כה‬
‫גדולה של אדרנלין‪ ,‬ומה היו התגובות לכך‪...‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)8‬‬

‫אם היו רישומים ראויים בזמן ההחייאה‪ ,‬הן‬
‫על סדר התרופות וכמותן והן על לחצי דם‪,‬‬
‫יתכן והיו בידי התובע כלים טובים יותר‬
‫להראות כי במהלך החייאה כה ארוכה היה‬
‫אפשר לנקוט דרכים נוספות‪.‬‬
‫נקבע כי הנתבעים אחראים ל‪ 30% -‬מן הנזק‬
‫של התובע‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל הראייתי בשל אי ביצוע בדיקה‬

‫אישה הרה בהריון ראשון (לאחר ‪ 3‬שנים של טיפולי‬
‫עקרות) הגיעה לבי"ח בשבוע ה‪ 31 -‬להריון לאחר שחשה‬
‫ברע‪ .‬בביה"ח אובחנה הפרדות שיליה ומוות תוך רחמי‪,‬‬
‫על רקע רעלת הריון‪.‬‬
‫השאלה במחלוקת היתה האם הפרדות השיליה היתה‬
‫פתאומית או שהגיניקולוג אצלו ביקרה בבוקר אותו יום‪,‬‬
‫היה יכול כבר אז‪ ,‬לאבחן הפרדות שיליה‪ ,‬לשלוח אותה‬
‫בדחיפות לחדר לידה ולמנוע מוות תוך רחמי‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל הראייתי בשל אי ביצוע בדיקה‬

‫כיוון שהרופא לא ערך בדיקה של רגישות הבטן בעת הביקור של‬
‫האישה אצלו‪ ,‬קבע ביהמ"ש כי הוא גרם בכך נזק ראייתי לתובעת‬
‫כי נמנע ממנה להוכיח כי כבר באותה עת סבלה מהפרדות‬
‫שיליה‪...‬‬
‫לאור זאת הועבר הנטל אל הרופא לשכנע‪ ,‬כי באותו שלב בו נמנע‬
‫מלבצע את הבדיקה‪ ,‬לא סבלה האישה מבטן רגישה ולא היתה‬
‫שרויה בתהליך של הפרדות שיליה‪.‬‬
‫הרופא לא הצליח לעמוד בנטל זה ולכן נקבע כי הוא אחראי למות‬
‫העובר‪...‬‬
‫ע"א ‪ 9328/02‬לאה מאיר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"קשר סיבתי נסיבתי"‬
‫הוריה של פגה שנולדה בשבוע ‪ 29‬להריון בעקבות‬
‫הפרדות שליה‪ ,‬הגישו תביעה נגד ביה"ח‪ ,‬בטענה שהיה‬
‫איחור בביצוע ניתוח קיסרי לאם וכתוצאה מכך סובלת‬
‫הילדה משיתוק מוחין ופיגור שכלי‪.‬‬
‫התביעה הסתמכה על חוו"ד גניקולוגית בלבד ואילו‬
‫ההגנה הסתמכה על חוו"ד של נוירופדיאטר ונאונטולוג‬
‫ששללו קשר סיבתי בין הנזקים לבין העיכוב בביצוע‬
‫הניתוח הקיסרי וקבעו כי יש לשייכם לנזקי הפגות‬
‫בלבד‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"קשר סיבתי נסיבתי"‬
‫ביהמ"ש קבע כי קיים קשר "סיבתי נסיבתי" בין‬
‫התרשלות הרופאים שהתעכבו בביצוע הניתוח הקיסרי‪,‬‬
‫לבין הנזק שנגרם לפגה ולפיכך הטיל אחריות על‬
‫ביה"ח לפצות אותה על ‪ 40%‬מן הנזק שלה‪.‬‬
‫ביהמ"ש העליון אישר את פסה"ד המחוזי וקבע כי‬
‫לבימ"ש יש שיקול דעת לקבוע כי קיים קשר "סיבתי‬
‫נסיבתי" ואת שיעור האחריות ההסתברותי לנזק‬
‫(הפיצוי הופחת ל‪ 20% -‬מן הנזק)‪.‬‬
‫פס"ד מלול עדן‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫דרישות ההסבר בנסיבות מיוחדות‬

‫“ייתכנו מקרים בהם לסיכונים בעלי הסתברות נמוכה‬
‫תהיה משמעות מיוחדת לחולה הספציפי‪ .‬במקרה‬
‫כזה‪ ,‬למרות האחוז הנמוך יכללו אותם סיכונים‬
‫בתחום המידע המהותי הנדרש לחולה לשם החלטה‬
‫מושכלת אם לעבור את הטיפול הרפואי”‪.‬‬

‫ת”א (י‪-‬ם) ‪1109/97‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רף ההסבר בניתוחים אלקטיביים‬

‫"ההסבר הנדרש לקבלת הסכמה מדעת לניתוח‬
‫אלקטיבי – שאף בלעדיו ניתן לקיים אורח חיים‬
‫רגיל – נכלל ברף העליון של חובת הגילוי‪ ,‬והוא‬
‫כולל‪ ,‬בנוסף להתייחסות לסיכויי ההצלחה גם מתן‬
‫הזהרה מפני הסיבוכים האפשריים‪ ...‬גם אם‬
‫סיבוכים אלו נדירים‪".‬‬
‫ע"א ‪6153/97‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רף ההסבר בניתוחים אלקטיביים ‪-‬‬

‫‪RSD‬‬

‫"בענייננו מדובר בסיבוך המתרחש בקרב ‪0.5% - 0.3%‬‬
‫מהניתוחים – גם אם שיעור זה אינו גבוה‪ ,‬הרי מדובר בסיבוך‬
‫חמור‪ ,‬העלול לגרום להפיכתה של הגפה לחסרת כל תפקוד‪ ...‬כיוון‬
‫שמדובר בניתוח אלקטיבי חובת ההסבר נמצאת ברף העליון‪ .‬סיכון‬
‫‪ RSD‬הינו בגדר המידע שהתובע היה רשאי לצפות‪ ,‬באורח סביר‪,‬‬
‫כי יגולה לו‪ ,‬כדי שיוכל לשקלו במסגרת גיבוש דעתו לעניין‬
‫הסכמתו לטיפול הרפואי‪"...‬‬

‫ת"א ‪ 920/99‬יצחק נ' שע"צ‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רף ההסבר ברפואה פרטית‬

‫"רפואה פרטית בה קיים ניגוד עניינים מובנה בין‬
‫השאיפה המסחרית להרבות בניתוחים לבין‬
‫האינטרס של המטופל‪ ,‬כדי להקהות את עוקצו של‬
‫ניגוד העניינים יש להעמיד את המטופל על הסיכונים‬
‫והסיכויים שבניתוח המוצע לרבות החלופה שלא‬
‫לבצע כלל ניתוח סיכוייה וסיכוניה‪".‬‬
‫ע"א ‪6153/97‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫חובת ההסבר על טיפולים מחוץ לסל‬
‫בנסיבות מתאימות עשוי להיווצר צורך ליידע את המטופל לגבי‬
‫אפשרות טיפול המוצעת רק במסגרת הרפואה הפרטית ואולי אף‬
‫במסגרת שירותי רפואה מעבר לים‪ .‬כך יש לעשות‪ ,‬אכן‪,‬‬
‫כשמדובר בטיפול או בתרופה שעשויים לסייע לחולה ואינם‬
‫זמינים ברפואה הציבורית בארץ‪.‬‬
‫כשחולה אובחן כסובל ממחלה מסויימת‪ ,‬וישנה תרופה שאינה‬
‫מצויה ב"סל" – מקובל עלי שעל הרופא ליידע את החולה בדבר‬
‫קיומה של התרופה‪.‬‬
‫עליו להשאיר להחלטתו של החולה את השאלה אם לרכוש את‬
‫התרופה מכספו אם לאו‪ .‬שאלה זו כרוכה לא אחת באפשרויות‬
‫הכספיות של החולה וגם בפער בין ההשפעה של התרופה‬
‫שב"סל" לזו שאינה נמצאת בו‪ ,‬על הרופא לספק את המידע‬
‫הנדרש‪ ,‬והחולה‪ -‬יחליט‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ע"א ‪ 4960/04‬סידי‬

‫פגיעה באוטונומיה – פיצוי ללא נזק‬

‫אישה אושפזה בבית חולים לניתוח אורטופדי בשל‬
‫דפורמציה ברגל‪ .‬בסופו של דבר‪ ,‬במקום ניתוח לתיקון‬
‫הדפורמציה עברה ביופסיה בכתף בשל ממצא ידוע בכתף‬
‫שנחשד להיות גידול ממאיר‪ .‬בעקבות הביופסיה נותרה עם‬
‫מגבלה קשה בתפקוד הכתף‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פגיעה באוטונומיה‬
‫המטופלת טענה כי לא הוסברו לה הסיכונים הכרוכים‬
‫בביופסיה ולפיכך לא נתנה הסכמה מדעת לביצוע הפעולה‪.‬‬
‫נקבע כי גם לו היו נפרשים בפניה הסיכונים היתה נותנת‬
‫הסכמתה לביופסיה בשל הסיכון הממשי שמדובר בגידול‬
‫ממאיר‪.‬‬
‫למרות זאת נפסק כי היתה פגיעה באוטונומיה שלה והיא‬
‫זכאית לפיצוי כספי‪...‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פגיעה באוטונומיה‬

‫“ההכרה בזכותו של החולה לפיצוי על‬
‫הפגיעה באוטונומיה שלו‪ ,‬מקום בו הופרה‬
‫חובה זו‪ ,‬עשויה לתרום לכך שחובה זו‬
‫תקוים הלכה למעשה”‪.‬‬
‫ע”א ‪ 2781/03‬מיאסה עלי דעקה‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות בפגיעה באוטונומיה‬

‫הפרת חובת הזהירות ‪ -‬אי מתן הסברים‬
‫למטופלים לפני ביצוע טיפולים‬
‫נזק ‪ -‬פגיעה באוטונומיה של המטופל‬
‫קשר סיבתי ‪ -‬בין אי מתן ההסברים לבין‬
‫עוצם ההפתעה מן הסיבוך שהתרחש‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫משמעות העדרו של טופס הסכמה ייעודי‬
‫ניתוח סימפטקטומי (נגד הזעת יתר)‪ ,‬שבוצע בשנת ‪ 1999‬והסתבך‬
‫בהזעת יתר פיצויית‪.‬‬
‫המטופל הגיש תביעה בטענה שלא הוזהר מפני הסיבוך האמור‪.‬‬
‫התובע הוחתם על טופס הסכמה סטנדרטי (לא ייעודי)‪ ,‬משום שעד‬
‫השנה האמורה לא פותח טופס ייעודי מתאים‪.‬‬
‫הרופא המנתח רשם בגיליון כי הוסברו הסיכונים הכרוכים בפעולה‬
‫והעיד בבימ"ש כי הוא מסביר לכל המטופלים‪ ,‬ללא יוצא מן הכלל‪,‬‬
‫כי הבעיה עם הניתוח היא שבמקרים רבים מאוד‪ ,‬למעלה מ‪50% -‬‬
‫מופיעה הזעה פיצויית‪ ,‬וב‪ 2-3% -‬מן המקרים ההזעה הפיצויית‬
‫יכולה להיות משמעותית ביותר‪.‬‬
‫סטודנטית שהועסקה במרפאתו של הרופא ונכחה בזמן שקיבל‬
‫חולים אישרה את עדותו בעניין ההסברים‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫חוק זכויות‬

‫החולה‪ ,‬התשנ”ו‪1996-‬‬

‫סעיף ‪ :14‬אופן מתן הסכמה מדעת‬

‫(א)‬

‫‪.....‬‬

‫(ב)‬

‫הסכמה מדעת לטיפול רפואי המנוי בתוספת תינתן‬
‫במסמך בכתב‪ ,‬שיכלול את תמצית ההסבר שניתן‬
‫למטופל‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫חוק זכויות‬

‫החולה‪ ,‬התשנ”ו‪1996-‬‬

‫תוספת‬
‫(סעיפים ‪)15 ,14‬‬
‫(‪ )1‬ניתוחים‪ ,‬למעט כירורגיה זעירה‪.‬‬
‫(‪ )2‬צינתורים של כלי דם‪.‬‬
‫(‪ )3‬דיאליזה‪.‬‬
‫(‪ )4‬טיפול בקרינה מייננת (רדיותרפיה)‪.‬‬
‫(‪ )5‬טיפולי הפריה חוץ‪-‬גופית‪.‬‬
‫(‪ )6‬כימותרפיה לטיפול בתהליכים ממאירים‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בהעדר טופס הסכמה ייעודי‬
‫נקבע (בערעור) כי נוכח הוראות חוק זכויות החולה אין די בטפסים הערוכים‬
‫על פי תקנות בריאות העם (טופסי הסכמה)‪ ,‬התשמ"ד‪. 1984-‬‬
‫ככל הנראה המערכת הרפואית התאימה עצמה להוראות אלה באיחור מסויים‪,‬‬
‫ובמועד הרלוונטי (‪ )1999‬עדיין נעשה שימוש בטפסים הישנים‪ ,‬תוך הפרת‬
‫הוראת החוק‪.‬‬
‫אין לשלול את האפשרות‪ ,‬לפיה הפרת החובה לעגן את הסכמת המטופל‬
‫במסמך בכתב שיכלול את "תמצית ההסבר שניתן למטופל"‪ ,‬שוללת‪ ,‬מניה‬
‫וביה‪ ,‬את האפשרות שאכן מדובר ב"הסכמה מדעת"‪.‬‬
‫דרישת הכתב בחוק היא "דרישה מהותית" ובהעדרו של טופס הסכמה מדעת‬
‫ערוך כדין‪ ,‬יש לקבוע‪ ,‬למצער‪ ,‬כי במקרה של מחלוקת‪ ,‬המטפל הוא זה‬
‫שצריך להוכיח קיומה של הסכמה זו‪.‬‬
‫ע"א ‪ 6299/05‬צורף‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ומה הדין כשיש טופס חתום ?!‬

‫נולדה‬

‫בשנת ‪1998‬‬
‫(מיקרופטלמיה)‪.‬‬
‫בשבוע ‪ 21‬להריון בוצעה לאם בדיקת אולטרה‪-‬סאונד בסיסית‬
‫במסגרת הקופה שנמצאה תקינה‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע כי לא ניתן לגלות את המום במסגרת בדיקה בסיסית‬
‫אך יש אפשרות לגלות זאת בבדיקה מורחבת‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע כי היה מדובר בהריון שלא בסיכון גבוה ולא היה‬
‫מקום לביצוע סקירה מורחבת‪/‬מכוונת‪.‬‬
‫האם חתמה על טופס בקשה לביצוע בדיקת על‪-‬קול לפיה היא‬
‫מודעת לכך שמדובר בבדיקה בסיסית וכי באפשרותה לבצע‬
‫בדיקה מורחבת באופן פרטי‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תינוקת‬

‫כשהיא‬

‫סובלת‬

‫מעיוורון‬

‫חתימה ללא הסבר – לאו הסכמה היא‬
‫ביהמ"ש קבע כי הרופאים הסבירו לאם כי הבדיקה אותה היא עומדת לבצע‬
‫היא בדיקה בסיסית וכי קיימת בדיקה משוכללת יותר אותה ניתן לבצע באופן‬
‫פרטי ואולם בכך לא די‪.‬‬
‫האם לא הבינה לאשורה את האבחנה בין הבדיקה הבסיסית והמורחבת ואם‬
‫היתה מבינה היתה בוחרת לבצע את הבדיקה על חשבונה‪ .‬יש כשל בשרשרת‬
‫המידע אשר נמסר לאם‪.‬‬

‫לא די בקיומה של פרקטיקה לפיה מיידעים את האישה כי קיימת‬
‫בדיקה מורחבת‪ ,‬העדר הנחיות ברורות ונהלים מוגדרים באשר‬
‫להיקף המידע שיש למסור למטופלת לעניין אפשרותה לבצע‬
‫בדיקה מורחבת ‪...‬ואי מתן הסבר הולם בטרם ביצוע הבדיקה‬
‫הבסיסית הינם בגדר נוהל בלתי סביר‪...‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תוצאות הערעור‬
‫המלצת ביהמ"ש‪:‬‬

‫לאור קשיים שהתגלעו בהכרעת בימ"ש קמא בשאלת‬
‫החבות ולאור זאת שבימ"ש קמא הכריע בפסק דינו‬
‫בסוגיות שלא היו בחזית הדיון יבוטל פסק דינו של‬
‫בימ"ש קמא והסכום אשר שולם לתובעים יישאר בידם‪.‬‬

‫התובעים הסכימו להצעת ביהמ"ש שמשמעותה‬
‫שפסה"ד מבוטל‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ההחמרה השיפוטית –‬
‫הנזק הממוני‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫הלכת "השנים האבודות" –‬
‫עזבון אטינגר ז"ל‬

‫פס"ד תקדימי ניתן‪ ,‬במרץ ‪ ,2004‬על‪-‬ידי בית‪-‬המשפט העליון‬
‫בהרכב של חמישה שופטים בתביעת עזבון של קטין‪ ,‬אשר הלך‬
‫לעולמו בגיל ‪ ,12‬כתוצאה מנפילה לבור בעת משחק עם חבר‪,‬‬
‫בעיר העתיקה בירושלים‬
‫עזבון של קטין אשר הלך לעולמו כתוצאה מרשלנות‪ ,‬זכאי לפיצוי‬
‫בגין הפסד כושר השתכרות ב"שנים האבודות"‪ ,‬בהן לא זכה‬
‫לחיות ולהתפרנס‬
‫זכות דומה קיימת גם לעזבון של בגיר שהלך לעולמו בגיל‬
‫העבודה‬
‫נפגע אשר קוצרה תוחלת חייו כתוצאה מרשלנות זכאי מעתה‬
‫לפיצוי בגין הפסד ההשתכרות שלו ב"שנים האבודות"‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"השנים האבודות" – ההשלכות הכספיות‬
‫נקבע כי חישוב הפסד ההשתכרות ב"שנים האבודות" יהיה מבוסס‬
‫על ‪ 30%‬מן השכר הממוצע במשק (בתקופה מגיל ‪18-21‬‬
‫החישוב הוא ‪ 70%‬מן הסכום האמור)‪.‬‬
‫ההנחה המובלעת היא כי ניתן לחסוך ‪ ₪ 2400‬מתוך ‪₪ 8000‬‬
‫בחודש !!!!!‬
‫בתביעת יורשים שהם גם תלויים ‪ ,‬נקבע כי יש ליורשים זכאות‬
‫לקבל פיצוי בגין ראשי נזק שנמצאים מחוץ לתחום החפיפה (כאב‬
‫וסבל וקיצור תוחלת חיים וכ"ו)‬
‫חישוב הפסד ההשתכרות בשנים האבודות‪ ,‬כולל גם חישוב הפסדי‬
‫פנסיה‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫הגידול בפיצוי הכספי‬
‫יולדת לאחר ‪ 3‬שנות טיפולי הפריה בהריון ראשון‪,‬‬
‫נשלחה "להסתובב" כדי לזרז לידה ושבה עם עובר מת‪.‬‬
‫בימ"ש המחוזי קבע אחריות ופסק לאם פיצוי של‬
‫‪ ₪ 300,000‬בגין כאב וסבל‪.‬‬
‫ביהמ"ש העליון קבע כי מגיע פיצוי גם לאב בגין כאב‬
‫וסבל שלו בסכום נוסף של ‪.₪ 250,000‬‬
‫סטיה מהלכה קודמת שחייבה נזק נפשי חמור "בניזוק‬
‫משני" שעולה כדי מחלת נפש או הפרעת נפש הגורמת‬
‫נכות ממשית‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פס"ד לבנה לוי‬

‫הגידול בסכומי הפיצוי‬
‫צעירה שנולדה בשנת ‪ 1985‬כשהיא סובלת משיתוק ביד שמאל‬
‫כתוצאה מפגיעה במקלעת העצבים הברכיאלית‪ ,‬הגישה בשנת‬
‫‪ 2006‬תביעה נגד ביה"ח בו נולדה בטענה של רשלנות בלידה‪.‬‬
‫בינתיים סיימה התובעת לימודי משפטים ומנהל עסקים ובמהלך‬
‫המשפט עשתה התמחות במשפטים‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע שיש אחריות לביה"ח ופסק לה פיצוי גלובלי בגין‬
‫הפסד השתכרות בסך של ‪ ₪ 800,000‬ובנוסף ‪ ₪ 600,000‬כאב‬
‫וסבל‪ ₪ 1,000,000 ,‬עזרת צד ג' ו‪ ₪ 85,000 -‬הוצאות ‪....‬‬

‫א (ים) ‪8363/06‬פדילה נ' בי"ח מאיר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"ועדת שפניץ" – אין מקום להגביל בחוק את‬
‫הפיצוי לתובעים בגין רשלנות רפואית‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫לאן מועדות פנינו?‬

‫‪ ‬המשך החמרה שיפוטית ?‬
‫‪ ‬התמתנות והתייצבות ?‬
‫‪ ‬התערבות חקיקתית ?‬
‫ימים יגידו‪....‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תודה !‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬


Slide 56

‫עדכונים בפסיקת בתי‪-‬המשפט‬
‫בתביעות רשלנות רפואית‬
‫עו"ד טליה חלמיש‪-‬שני‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬
‫מקבוצת מדנס‬
‫מאי ‪2009‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תמונת המצב‬
‫בשנים האחרונות אנו עדים לעליה ניכרת של ההוצאה‬
‫בגין תביעות אחריות מקצועית בתחום הרפואה‪.‬‬
‫העליה נובעת בעיקר מ"אינפלציה שיפוטית" שהביאה‬
‫לגידול ניכר בפיצויים המשולמים לתובעים‪.‬‬
‫התשלומים השנתיים בתביעות הרשלנות הרפואית‪ ,‬גדלו‬
‫בעשור האחרון ב‪.700% -‬‬
‫במקביל גדלו הפרמיות בצורה דרמטית והכיסויים‬
‫הוגבלו‪.‬‬
‫מוסדות רפואיים ורופאים פרטיים העוסקים בתחומים‬
‫בסיכון גבוה (לידות‪ US ,‬מיילדותי‪ ,‬כירורגיה פלסטית‬
‫וכ"ו) נתקלים בקושי להשיג כיסוי ביטוחי‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫התפתחות התביעות בבימ"ש‬

‫‪1994 - 2008‬‬

‫‪1,200‬‬
‫‪1,100‬‬
‫‪1,000‬‬
‫‪900‬‬
‫‪800‬‬
‫‪700‬‬
‫‪600‬‬
‫‪500‬‬
‫‪400‬‬
‫‪300‬‬
‫‪200‬‬
‫‪100‬‬
‫‪0‬‬

‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫‪2002‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫‪1994‬‬

‫מדד גידול התשלומים‬

‫‪1995 - 2008‬‬

‫‪3100%‬‬
‫‪2800%‬‬
‫‪2500%‬‬
‫‪2200%‬‬
‫‪1900%‬‬

‫‪1600%‬‬
‫‪1300%‬‬
‫‪1000%‬‬
‫‪700%‬‬
‫‪400%‬‬
‫‪100%‬‬
‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫‪2002‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫התפתחות התביעות בבימ"ש‬
‫מיילדות וגינקולוגיה‬

‫‪240‬‬

‫‪210‬‬

‫‪180‬‬

‫‪150‬‬

‫‪120‬‬

‫‪90‬‬

‫‪60‬‬

‫‪30‬‬

‫‪0‬‬
‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2002‬‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫מדד גידול התשלומים‬
‫מיילדות וגינקולוגיה‬

‫‪11100%‬‬
‫‪10100%‬‬
‫‪9100%‬‬
‫‪8100%‬‬
‫‪7100%‬‬
‫‪6100%‬‬
‫‪5100%‬‬
‫‪4100%‬‬
‫‪3100%‬‬
‫‪2100%‬‬
‫‪1100%‬‬
‫‪100%‬‬

‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫‪2002‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫מקצועות קליניים מובילים בשיעור הסיכון‬
‫‪1991 - 2008‬‬
‫מיילדות‬
‫כירורגיה כללית‬

‫‪40%‬‬

‫קרדיולוגיה‬

‫שיעור הסיכון הכספי‬

‫‪35%‬‬
‫‪30%‬‬

‫רפואת שיניים‬

‫‪25%‬‬

‫אורטופדיה‬

‫‪20%‬‬

‫נוירוכירורגיה‬

‫‪15%‬‬
‫‪10%‬‬

‫גינקולוגיה‬

‫‪5%‬‬

‫אופטלמולוגיה‬

‫‪0%‬‬

‫‪18%‬‬

‫שיעור התיקים עם סיכון כספי‬

‫‪16%‬‬
‫‪14%‬‬
‫‪12%‬‬
‫‪10%‬‬
‫‪8%‬‬
‫‪6%‬‬
‫‪4%‬‬
‫‪2%‬‬
‫‪0%‬‬

‫* ‪ 3%‬ומעלה‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫דו"ח ועדת "שפניץ"‪-‬‬

‫הועדה הבין משרדית לבחינת הדרכים להקטנת ההוצאה‬
‫הציבורית בגין תביעות הרשלנות הרפואית‬

‫מסתמנת בפסיקה מגמה של הרחבת אחריותם של בעלי‬
‫מקצועות הרפואה והמוסדות הרפואיים – החל בסוגית‬
‫ההתרשלות (ירידת קרנה של הלכת הפרקטיקה‬
‫המקובלת)‪ ,‬המשך בסיבתיות (אובדן סיכויי החלמה)‬
‫וכלה בהרחבת העילות (רשלנות בגין הסכמה מדעת)‬
‫וראשי נזק (פגיעה באוטונומיה)‪.‬‬
‫מהנתונים עולה כי במשך השנים עלו סכומי הפיצויים‬
‫הממוצעים שנפסקו בתביעות רשלנות רפואית‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫הגידול בפיצוי הממוצע לתובעים‬
‫שנת תשלום‬
‫‪2004‬‬
‫‪2005‬‬
‫‪2006‬‬
‫‪2007‬‬
‫‪2008‬‬

‫תשלום ממוצע לתובע (בדולר)‬
‫‪21,872‬‬
‫‪33,700‬‬
‫‪34,935‬‬
‫‪44,839‬‬
‫‪62,374‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פיצוי עבור כאב וסבל ב– ‪ 100%‬נכות‬

‫‪1997-2008‬‬

‫‪1600000‬‬

‫‪1400000‬‬

‫‪1200000‬‬

‫‪1000000‬‬

‫‪800000‬‬

‫‪600000‬‬

‫‪400000‬‬

‫‪200000‬‬

‫‪0‬‬
‫‪2009‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2005‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2003‬‬

‫‪2001‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1997‬‬

‫פיצוי עבור מות קטינים (קיצור תוחלת חיים‪+‬כאב וסבל)‬
‫‪1998-2006‬‬
‫‪1800000‬‬

‫‪1600000‬‬

‫‪1400000‬‬

‫‪1200000‬‬

‫‪1000000‬‬

‫‪800000‬‬

‫‪600000‬‬

‫‪400000‬‬

‫‪200000‬‬

‫‪0‬‬
‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2002‬‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ההתפתחויות המשפטיות‬

‫עמדה סלחנית‬

‫עמדה ביקורתית‬

‫עמדה מחמירה‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫סלחנות שיפוטית‬

‫(‪)1961‬‬

‫"אשה‪ ...‬באה למחלקה הגינקולוגית לשם ניתוח קל‬
‫ברחמה ויצאה מהמחלקה שבעת יסורים ובעלת מום‬
‫לכל ימי חייה‪...‬‬
‫הטיפול אשר החולה קיבלה בבית החולים לא היה כפי‬
‫שצריך היה לצפותו מבעלי מקצוע מעולים וכן קרו תוך‬
‫כדי טיפול הזנחות וטעויות שונות‪ ,‬אשר הביאו לידי‬
‫תוצאות מעציבות במצב בריאותה‪...‬‬
‫רופא בשר ודם עשוי לטעות‪ ,‬ולא כל טעות מהווה‬
‫רשלנות‪"...‬‬

‫התביעה נדחתה‬
‫(ע"א ‪ 280/60‬פרדו נ' פלדמן‪ ,‬פד' (טו') ‪)1961‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫בקרה שיפוטית‬
‫עולם הרפואה אינו חסין מביקורת שיפוטית ומחשיפה של מעשי רשלנות‬
‫מקצועיים‪ .‬ביקורת זו היא אחת הערובות החשובות להקפדה על מתן טיפול‬
‫רפואי נאות‪.‬‬
‫לא כל טעות באבחנה או בטיפול‬
‫מצביעה בהכרח על רשלנות‪.‬‬
‫אחריות הרופאים‪ ,‬ברשלנות‬
‫אזרחית או פלילית‪ ,‬צריכה‬
‫להיקבע‪ ,‬רק אם הוכח שבנתוני‬
‫זמן אמת פעלו הרופאים‬
‫באי מיומנות מקצועית‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫בקרה שיפוטית – האם היא מקדמת את‬
? ‫בטיחות הטיפול‬
Most patient-safety experts continue to believe that the
threat of liability is the primary barrier to the
development of effective and comprehensive patient
safety programs in hospitals. I suggest, on the
contrary…that judicial recognition of an explicit “right
to safety” for hospital patients, with correlative duty of
hospitals to implement patient-safety measures can
become the primary motivator for the development of
systems to improve patient safety.
George J. Annas. J.D., NEJM 354;19 May11,2006
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫בקרה שיפוטית‬

‫‪‬‬
‫שיפור איכות הרפואה‬
‫הרשומה הרפואית‬
‫• רישום מפורט יותר‬
‫• שמירה על רשומות‬

‫תהליך הבקרה הרפואית‬
‫• ניהול סיכונים‬
‫• אבטחת איכות‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תקשורת עם מטופלים‬
‫• הסכמה מדעת‬
‫• גילוי נאות על תקלות‬

‫ניהול הטיפול הרפואי‬
‫• פרוטוקולים ונהלים‬
‫• הנחיות קליניות‬

‫החמרה שיפוטית‬

‫‪‬‬
‫רפואה מתגוננת‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬

‫ריבוי בדיקות וטיפולים מיותרים‬
‫יצירת מתח ביחסי מטפל‪-‬מטופל‬
‫הוצאות מוגברות לתשלום ביטוח‬
‫סגירת פעילויות בסיכון ביטוחי גבוה‬
‫קושי להשיג כיסוי ביטוחי‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית‬

‫(‪)1998‬‬

‫"חיובם של הרופא וקופת‬
‫חולים בדין הוא פרי של חוכמה‬
‫לאחר מעשה‪ .‬הרף שהוצב‬
‫לקביעת אחריותם‪ ,‬הוצב בגובה‬
‫כה רב‪ ,‬עד שלא רק הרופא‬
‫הסביר אינו יכול לעוברו‪ ,‬אלא‬
‫גם הרופא המומחה המובהק‬
‫ייכשל בכך"‪.‬‬
‫(השופטת שטרסברג‪-‬כהן בדעת מיעוט‬
‫ע"א ‪ 3709,3264/96‬קופ"ח נ' פלד ואח')‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית – ההנמקה‬
‫"אין להטיל את העומס הכלכלי של הטעות הרפואית‬
‫על החולה‪ ,‬אלא מן הראוי כי יוטל‪ ,‬עקרונית‪ ,‬על‬
‫הרופא בעל הטעות שממנו יפוזר ממילא על ציבור‬
‫רחב יותר באמצעות ביטוח האחריות המקצועית‪.‬‬
‫יתרה מזו‪ ,‬הטלת האחריות האישית על הרופא‪...‬‬
‫עשויה לעודד את מילוי החובה המקצועית‬
‫להתעדכנות בספרות המקצועית‪"...‬‬
‫(השופט אנגלרד ע"א ‪ 3709,3264/96‬קופ"ח נ' פלד ואח')‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ההחמרה השיפוטית –‬
‫שאלת האחריות‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"החמרת" האחריות של המטפלים‬
‫"פרקטיקה רצויה" במקום "פרקטיקה מצויה"‬
‫החלת נורמות התנהגות רטרוספקטיבית‪" -‬דרך עוקפת פרקטיקה‬
‫מקובלת"‬
‫מבחן "המומחה הטוב" במקום "הרופא הסביר"‬
‫החלת כלל "הדבר מדבר בעדו" במקרי סיבוכים נדירים‬
‫החלה מסיבית של "כלל הנזק הראייתי"‬
‫החלת אחריות במקרים של "קשר סיבתי נסיבתי"‬
‫קביעת חובות מוגברות בכל הנוגע להסברים למטופלים עובר‬
‫למתן לטיפולים רפואיים‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"פרקטיקה מצויה" לעומת "פרקטיקה רצויה"‬
‫העובדות ‪ -‬רביד נ' קליפורד‬

‫ביום ‪ 5.4.84‬הגיעה רביד בת החמש למרפאת שיניים לצורך‬
‫טיפול שיניים‪ .‬כהכנה לטיפול הזריק לה הרופא זריקת הרדמה‬
‫מקומית בלסתה התחתונה מצד ימין‪ .‬הרופא השתמש לצורך‬
‫ההזרקה במזרק לא שואב‪ ,‬שהיה מקובל לשימוש באותה תקופה‬
‫(פרקטיקה מקובלת)‪.‬‬
‫זמן קצר לאחר ההזרקה נטתה רביד על צידה ולא הצליחה‬
‫להתייצב‪ .‬היא היתה מנומנמת והוחלט להעבירה לטיפול בבית‪-‬‬
‫חולים‪ .‬כתוצאה מן האירוע סובלת רביד עד היום מהמיפרזיס‬
‫במחצית הגוף השמאלי ומהפרעות נוירולוגיות וקוגנטיביות‪.‬‬
‫הסתבר כי חומר ההזרקה חדר לכלי דם משם נדד למוח וגרם‬
‫לקריש דם ולאוטם מוחי‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"פרקטיקה מצויה" לעומת "פרקטיקה רצויה"‬
‫ההכרעה המשפטית‬

‫העובדה שרופא נהג בהתאם לפרקטיקה המקובלת‬
‫בתחומו‪ ,‬היא כשלעצמה‪ ,‬אינה מעניקה לו הגנה‬
‫מוחלטת ולעולם מצוי בידי בית המשפט לקבוע‪ ,‬כי‬
‫פרקטיקה נהוגה זו אינה עולה בקנה אחד עם חובת‬
‫הזהירות של רופא כלפי מטופל‪.‬‬
‫פרקטיקה מקובלת מהווה פרמטר‪ ,‬ואפילו פרמטר‬
‫חשוב‪ ,‬במכלול השיקולים שעל בית המשפט לשקול‬
‫בבואו לקבוע את סטנדרט ההתנהגות הראוי‪ ,‬אולם‬
‫אין היא הפרמטר היחיד אשר בית המשפט יתחשב בו‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫די היה באמצעי פשוט וזמין למנוע סיכון ידוע של‬
‫חדירת מזרק עם חומר הרדמה לתוך עורק‪ ,‬דבר אשר‬
‫עלול לגרום לתופעות לוואי משמעותיות‪ .‬כל זאת‬
‫ללא תוספת עלות משמעותית‪.‬‬
‫בנסיבות אלה אין מנוס מן המסקנה כי רופא התרשל‬
‫שכן רופא זהיר היה בוחר למנוע סיכון זה באמצעות‬
‫שימוש במזרקים שואבים‪.‬‬
‫רביד נ' קליפורד‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬
‫הנורמות אינן נקבעות על‪-‬ידי מומחים אלה או אחרים‪ ,‬אלא‬
‫על‪-‬ידי בית‪-‬המשפט‪.‬‬
‫שאלת תפקידו של מנתח בחדר ניתוח היא עניין ערכי‬
‫ונורמטיבי שמתפקידו של בית‪-‬המשפט להכריע בו‪.‬‬
‫עדות יו"ר המועצה הלאומית לכירורגיה‪ ,‬הרדמה וטיפול נמרץ‬
‫כי אין אחריות הדדית בין מנתח לרופא מרדים‪ ,‬כפי שבא לידי‬
‫ביטוי בסיכום ישיבת המועצה הלאומית הנ"ל‪ ,‬אין לראות בה‬
‫משום נורמה נכונה‪ ,‬ולפיכך אין לפעול על‪-‬פיה‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬

‫(‪)2‬‬

‫אם נרשם בסיכום ישיבת מועצת איגוד רופאי העיניים‪ ,‬כי‬
‫המנתח אחראי כלפי המנותח על הניתוח ותוצאותיו בלבד‪,‬‬
‫והמרדים אחראי כלפי המטופל על תהליך ההרדמה ותוצאותיו‪,‬‬
‫אין לראות בכך כאילו כל אחד מהם אחראי רק על תחומו‪,‬‬
‫וחייבת להיות הדדיות ביניהם‪ ,‬ולמרות שאין למנתח "אחריות‬
‫על" הרי שיש לו אחריות על סימני החיים של המנותח‪ ,‬לא‬
‫פחות מאשר למרדים‪ ,‬ועל‪-‬כן עמדת איגוד רופאי העיניים כפי‬
‫שבאה לידי ביטוי במסמך הנ"ל‪ ,‬אינה משקפת את הנורמה‬
‫המחייבת‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬

‫(‪)3‬‬

‫המסמך בדבר חלוקת אחריות בחדר הניתוח של ההסתדרות‬
‫הרפואית בישראל‪ ,‬קובע כי שיתוף פעולה בין הרופא המנתח‬
‫והרופא המרדים בניתוח חיוני להצלחת הטיפול וכך יש אכן‬
‫לנהוג‪ ,‬אולם ההסתייגות שעל‪-‬פיה אין הרופא המנתח אחראי‬
‫לפעולות המבוצעות על‪-‬ידי הרופא המרדים‪ ,‬כפי שהרופא‬
‫המרדים אינו אחראי על פעולות המבוצעות על‪-‬ידי הרופא‬
‫המנתח‪ ,‬איננה נורמה שיש לפעול על‪-‬פיה‪ ,‬שכן ברור שהמנתח‬
‫אינו אחראי על פעולות המרדים‪ ,‬אולם אין בכך כדי לסייג‬
‫אחריותו לעקוב אחר סימני החיים של המנותח‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬

‫(‪)4‬‬

‫כאשר מנותח פונה למנתח בבקשה לנתחו אין הוא יוצר קשר אחד עם‬
‫המרדים וקשר אחר עם המנתח‪ ...‬יש לייחס לו אחריות מעבר לעצם‬
‫הפעולה הכירורגית‪ ,‬המנותח מצפה ממנו להיות אחראי על חייו בעת‬
‫ביצוע הניתוח – ולאו דווקא בעת ביצוע הפעולה הכירורגית גרידא‪.‬‬
‫כל מנתח חייב להיות שותף מלא למעקב אחר סימני חיים של המנותח‪ ,‬גם‬
‫תוך כדי ובמהלך הניתוח‪ ,‬ואין הוא רשאי להטיל את האחריות הבלעדית‬
‫על כך על כתפי המרדים‪.‬‬
‫חובתו של המנתח היתה להאזין לקולות המוניטור ע"מ לוודא שהוא‬
‫ממשיך לנתח אדם חי ולא מחוסר חיים‪ .‬אם הוא לא עושה כן הוא‬
‫מתרשל‪.‬‬
‫המנתח שלא עשה כן הורשע בעבירה של מעשה פזיזות ורשלנות‪.‬‬
‫פ (תא) ‪ 40016/07‬מ"י נ' אסותא ואח'‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החלת נורמות רטרוספקטיבית‬
‫בשנת ‪ 1986‬נולד ערן סידי עם חסר של כף יד ימין‪.‬‬
‫בשנת ‪ 1997‬הגישה משפחת סידי תביעה נגד הגיניקולוג שביצע‬
‫לאם בדיקת אולטרה סאונד שגרתית במהלך ההריון‪ ,‬בטענה של‬
‫רשלנות באי אבחון חסר כף היד‪.‬‬
‫ביהמ"ש המחוזי פסק כי לא היתה רשלנות בביצוע הבדיקה‪ ,‬שכן‬
‫בשנה הנדונה בדיקת האולטרה סאונד הבסיסית לא כללה סקירת‬
‫גפיים ודחה את התביעה‪.‬‬
‫לעומת זאת ביהמ"ש העליון שדן בערעור על התביעה קבע‬
‫בשנת ‪ 2005‬כי חלה חובה על הרופא הבודק בשנת ‪!!! 1986‬‬
‫ליידע את האישה על מגבלות הבדיקה ועל האפשרות לבצע‬
‫בדיקת אולטרה סאונד מורחבת במסגרת הפרקטיקה הפרטית‪...‬‬
‫ע"א ‪ 4960/04‬סידי‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החלת נורמות רטרוספקטיבית ‪2 -‬‬
‫ילדה נולדה בשנת ‪ 1995‬כשהיא סובלת מתסמונת ‪ X‬שביר‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע כי בתקופה הרלבנטית הבדיקה טרם הומלצה ע"י הגורמים‬
‫המקצועיים ושליחת הנשים לביצועה בוודאי שלא היתה פרקטיקה מחייבת‬
‫את הרופא הסביר‪.‬‬
‫ואולם ביהמ"ש קבע כי מאחר שבמאמרים שפורסמו עובר לשנת ‪1994‬‬
‫מוזכרות בדיקות המבוצעות לאוכלוסייה בעלת סיכון נמוך לצרכי מחקר או‬
‫לצרכים אחרים‪ ,‬היה על רופא סביר הקורא את המאמרים הללו להסיק כי‬
‫"בדיקות סקר" לגילוי הנשאות קיימות גם אם ביצוען עדיין אינו מומלץ‪.‬‬
‫הבדיקה היתה קיימת במועד הרלבנטי ויש לייחס להורים בהתאם להלכת‬
‫סידי ציפייה סבירה כי קיומה יגולה להם ולכן הרופא התרשל בכך שלא ידע‬
‫על קומה ולא גילה להורים על קיומה‪.‬‬
‫הקופה אחראית לכך שלא הפיצה בקרב רופאיה את האפשרות לביצוע‬
‫בדיקה לגילוי הנשאות לתסמונת ‪ X‬שביר גם לנשים ללא כל אינדיקציה‪.‬‬
‫א (ים)‪ 5416/03‬שיר סגל‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"כלל ‪ 30‬הדקות" – ‪OUT‬‬
‫השאלה היא מהו פרק הזמן הסביר לביצוע ניתוח קיסרי ?‬
‫פרק הזמן של ‪ 15‬דקות לבצוע ניתוח קיסרי הוא פרק זמן‬
‫אפשרי וראוי כאשר חדר הניתוח פנוי וכל הצוות זמין‪ ...‬יש‬
‫להשלים‪ ,‬חרף העובדה שהדבר אינו רצוי‪ ,‬גם עם חלוף פרק‬
‫זמן ארוך יותר של כ‪ 25-30 -‬דק' עד לניתוח‪ .‬אולם שיהוי כזה‬
‫בביצוע הניתוח‪ ,‬כדי שיתקבל כשיהוי סביר‪ ,‬מחייב מתן הסבר‪,‬‬
‫המבוסס על נסיבותיו המיוחדות של המקרה הנדון‪ ,‬ועל כך‬
‫שבפועל נעשו מאמצים סבירים לקצר פרק זמן זה דבר שלא‬
‫הסתייע באותן נסיבות‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"כלל ‪ 15‬הדקות" – ‪IN‬‬
‫במקרה שלפנינו‪ ,‬לא ניתן הסבר המצדיק התמשכותו של פרק‬
‫הזמן שחלף בין קבלת ההחלטה על ביצוע הניתוח לבין הביצוע‬
‫בפועל‪.‬‬
‫במקרה שלפנינו נפל שיהוי בלתי מוצדק של כ‪ 6 -‬דקות גם‬
‫בהתמשכות פרק הזמן ממועד קבלת ההחלטה על הניתוח ועד‬
‫לביצועו‪ .‬מכאן‪ ,‬שבסה"כ נפל במקרה זה שיהוי בלתי מוצדק‬
‫בביצוע הניתוח הקיסרי‪ ,‬העולה כדי רשלנות‪ ,‬של ‪31-33‬‬
‫דקות‪ ,‬ולמצער שיהוי של ‪ 21‬דקות‪.‬‬
‫א (ים) ‪ 8005/06‬ב‪.‬ר‪ .‬נ' בי"ח מאיר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית –‬
‫סטנדרט המומחה הטוב‬

‫על הרופא להשתמש ברמת ידע‪ ,‬כשרון ואיכפתיות‪,‬‬
‫הקיימת ומופעלת ע"י רופאים ברמה מקצועית טובה‬
‫ולא ממוצעת‪.‬‬
‫כאשר מדובר ברופא הטוען לכישורים מיוחדים ולהיותו‬
‫מומחה‪ ,‬הרמה הנדרשת ממנו היא בהתאם לכך‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית –‬
‫"המתמחה חשוד"‬
‫אישה שעברה ניתוח קיסרי אלקטיבי בהרדמה ספינלית‪,‬‬
‫נותרה עם נזק לשורשי העצב הפירוניאלי‪ ,‬נזק זה יוחס‬
‫לפגיעה במהלך ההרדמה‪.‬‬
‫וכך אמר ביהמ"ש על המרדים שהיה מתמחה ותיק בעת‬
‫הניתוח‪":‬רף המומחיות הרשמית של הנתבע שהוא נמוך‬
‫לטעמי‪ ,‬גם אם הוא בעל ניסיון מעשי רב‪ ,‬יש בו כדי ליצור‬
‫חיזוק לטענות התובעת וספק באשר לביצועה הנאות של‬
‫ההרדמה "‬
‫‪...‬‬
‫ת"א ‪ 072682/99‬פני אלמליח‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החלת כלל הדבר מדבר בעדו‬
‫בתי‪-‬המשפט מחילים את כלל "הדבר מדבר בעדו" באופן‬
‫"ליברלי" ומעבירים את נטל השכנוע מכתפי התובעים אל‬
‫כתפי הנתבעים להוכיח שלא היתה רשלנות מצידם‪.‬‬
‫התנאים להחלת הכלל (ס' ‪ 41‬לפקודת הנזיקין)‪:‬‬
‫ התובע לא ידע ולא יכול היה לדעת על הנסיבות שהביאו‬‫לידי הנזק‬
‫ הנזק נגרם על‪-‬ידי נכס בשליטת המזיק‬‫ המקרה מתיישב יותר עם המסקנה שהיתה רשלנות‬‫מאשר עם העדרה‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בסיבוכים נדירים‬
‫אישה הרה עברה דיקור מי שפיר בשבוע ‪ 18‬להריונה‪ ,‬אשר‬
‫הסתבך בזיהום תוך רחמי‪ ,‬שהוביל לספסיס סוער ולמותה‬
‫של האישה‪.‬‬
‫ועדת בדיקה של משרד הבריאות לא מצאה התרשלות‬
‫בטיפול במנוחה מצד גורם רפואי כלשהו‪.‬‬
‫בעלה וילדיה של המנוחה הגישו תביעה נגד הרופא המטפל‬
‫שביצע את הדיקור בטענה שהדיקור נעשה באופן רשלני‪,‬‬
‫ללא ניקוי מתאים של איזור הבטן בו בוצעה הדקירה‬
‫וכתוצאה מכך נגרם הזיהום שהוביל למותה‪.‬‬
‫לא הוגשה חוו"ד מטעם התובעים לתמיכה בטענותיהם‪ ,‬והם‬
‫בקשו להחיל את הכלל של "הדבר מדבר בעדו"‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בסיבוכים נדירים‬
‫ביהמש פסק כי "מהעדויות שנשמעו בבית המשפט ומחומר‬
‫הראיות שהובא‪ ,‬ניתן לקבוע כי השימוש בחומר החיטוי‬
‫פולידין ואלכוהול היה נפוץ ומקובל לצורך עריכת הדיקור‬
‫וכי הנתבעים פעלו על‪-‬פי הנהוג והמקובל בכגון דא‪ ...‬ואין‬
‫לבוא לנתבעים בטרוניה באשר לפרקטיקה בה נהגו"‬
‫ואולם העובדה ‪ -‬שמדובר בתוצאה נדירה ובלתי צפוייה‬
‫למדי של דיקור מי שפיר שגרם לזיהום חריף ברחם‬
‫האשה ומותה עקב כך ‪ -‬תומכת בתחולת הכלל של הדבר‬
‫מדבר בעדו‪ .‬זה מצביע יותר על קיומה של התרשלות מאשר‬
‫על העדרה‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בסיבוכים נדירים‬
‫אף כי התובעים לא הוכיחו את הסיבה הממשית והישירה לזיהום‬
‫בגופה של המנוחה ולמותה כתוצאה מכך‪ ,‬שוכנעתי – על‪-‬פי מאזן‬
‫ההסתברויות במשפט האזרחי – כי ההסתברות שהיא נפטרה עקב‬
‫רשלנותם הרפואית של הנתבעים עולה על ההסתברות כי הפגיעה‬
‫לא היתה תוצאה של התרשלות כזו‪.‬‬
‫נטל השכנוע בדבר העדר התרשלות עבר לכתפי הנתבעים‬
‫ומשהם לא עמדו בו – דין התביעה להתקבל‪.‬‬
‫נקבע שהרופא שביצע את הדיקור אחראי ברשלנות משום שלא‬
‫הרים את הנטל להסביר באיזה מנגנון אירע הזיהום שלא‬
‫באחריותו‪.‬‬
‫א (ת"א) ‪ 89/96‬עזבון המנוחה ג'ומאנה מראר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשומות רפואיות – כלל "הנזק הראייתי"‬

‫"מקום שצריך להיעשות רישום רפואי וזה לא נעשה‪ ,‬ולא‬
‫ניתן הסבר מניח את הדעת למחדל זה‪ ,‬יועבר נטל ההוכחה‬
‫בדבר העובדות השנויות במחלוקת‪ ,‬שיכלו להתבהר מתוך‬
‫הרישום‪ ,‬אל כתפי הרופא או המוסד‪ ,‬שבמסגרתו ניתנו‬
‫השירותים הרפואיים‪".‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫נתונים על העברת נטל הראיה –‬

‫דו"ח ועדת שפניץ‬

‫נראה שנושא הרשומה הרפואית‪ ,‬ליקוי בה או היעדרה הוא‬
‫בעל השלכות מרכזיות בתחום תביעות הרשלנות הרפואית‪,‬‬
‫היכול לעיתים להשפיע באופן מהותי על תוצאת הדיון‬
‫בתביעה‪.‬‬
‫בשני שליש מן המקרים בהם העביר בית‪-‬המשפט את הנטל‬
‫מכתפי התובעים אל כתפי הנתבעים‪ ,‬בשל ליקוי ברשומה‬
‫הרפואית‪ ,‬הם לא הצליחו להתמודד עמו ולהרים אותו‪,‬‬
‫ונקבעה אחריות של המטפלים לנזקם של התובעים‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫התובע יליד ‪ 1939‬אושפז עקב אוטם שריר הלב‪.‬‬
‫בוצע צינתור שבמהלכו הוזרק חומר ניגוד מסוג‬
‫אורוגרפין‪.‬‬
‫סמוך לאחר ההזרקה התלונן התובע על הרגשה‬
‫לא טובה‪ .‬תוך שתי דקות היתה ירידה בלחץ‬
‫הדם‪ ,‬פרפור חדרים ואיבוד הכרה‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)2‬‬

‫האבחנה – שוק אנפילקטי עקב רגישות ליוד‪.‬‬
‫החלה פעולת החייאה אליה הצטרפו רופאים‬
‫בכירים וביניהם מנהל המחלקה הקרדיולוגית‬
‫ומנהל יחידת הצינתורים‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)3‬‬

‫פעולות ההחייאה כללו‪ :‬עיסוי חזה‪ ,‬מכות‬
‫חשמל‪ ,‬החדרת קוצב לב זמני והזלפת‬
‫תרופות שונות‪.‬‬
‫רק בחלוף כ‪ 40 -‬דקות חזר הלב לתפקד‪,‬‬
‫אלא שבזמן זה נגרם נזק מוחי קשה והתובע‬
‫נותר במצב וגטטיבי‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)4‬‬

‫נקבע כי לא היתה רשלנות בטיפול שקיבל התובע‬
‫עד שלב ההחייאה‪.‬‬
‫השאלה במחלוקת היתה האם ההחייאה בוצעה‬
‫בסבירות ובמיומנות‪.‬‬
‫עיון בכל הרישומים וסיכום הראיות בעניין זה‬
‫מעלה מספר בעיות; פרט לרישום הטכנאית על‬
‫מתן לידוקאין‪ ,‬אין רישום ישיר כלשהו על מצב‬
‫התובע במהלך המשבר‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)5‬‬

‫אין חולק כי מדובר באירוע קשה גם‬
‫לצוות הרפואי וניתן להבין כי הצוות דאג‬
‫קודם כל לטיפול בתובע ופחות לביצוע‬
‫רישומים‪ ,‬אולם מהנתונים עולה כי‬
‫חסרים רישומים וחלקם לא מדויקים או‬
‫לא ברורים דיים‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)6‬‬

‫התוצאה המעשית היא כי הרישום הלקוי‬
‫נזקף לחובת הנתבע ברשלנות רישומית‬
‫ונטל ההוכחה כי אין התרשלות של‬
‫הנתבע בעצם הטיפול הינו על הנתבע‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)7‬‬

‫הסברי הנתבע‪ ,‬לפיהם הצוות הרפואי היה שקוע כולו‬
‫בהחייאה ולכן אין לצפות ואין לדרוש תשומת לב‬
‫לרישום‪ ,‬הינם הסברים שובי לב אך אינם הסברים‬
‫מלאים‪.‬‬
‫הרשלנות הרישומית שפורטה לעיל שללה מהתובע את‬
‫היכולת לבודד חלק מהתהליך ולברר כראוי האם‬
‫במהלך ההחייאה היו נתונים שאיפשרו טיפול אחר או‬
‫אבחנה אחרת‪ .‬איננו יודעים מה סדר מתן כמות כה‬
‫גדולה של אדרנלין‪ ,‬ומה היו התגובות לכך‪...‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)8‬‬

‫אם היו רישומים ראויים בזמן ההחייאה‪ ,‬הן‬
‫על סדר התרופות וכמותן והן על לחצי דם‪,‬‬
‫יתכן והיו בידי התובע כלים טובים יותר‬
‫להראות כי במהלך החייאה כה ארוכה היה‬
‫אפשר לנקוט דרכים נוספות‪.‬‬
‫נקבע כי הנתבעים אחראים ל‪ 30% -‬מן הנזק‬
‫של התובע‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל הראייתי בשל אי ביצוע בדיקה‬

‫אישה הרה בהריון ראשון (לאחר ‪ 3‬שנים של טיפולי‬
‫עקרות) הגיעה לבי"ח בשבוע ה‪ 31 -‬להריון לאחר שחשה‬
‫ברע‪ .‬בביה"ח אובחנה הפרדות שיליה ומוות תוך רחמי‪,‬‬
‫על רקע רעלת הריון‪.‬‬
‫השאלה במחלוקת היתה האם הפרדות השיליה היתה‬
‫פתאומית או שהגיניקולוג אצלו ביקרה בבוקר אותו יום‪,‬‬
‫היה יכול כבר אז‪ ,‬לאבחן הפרדות שיליה‪ ,‬לשלוח אותה‬
‫בדחיפות לחדר לידה ולמנוע מוות תוך רחמי‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל הראייתי בשל אי ביצוע בדיקה‬

‫כיוון שהרופא לא ערך בדיקה של רגישות הבטן בעת הביקור של‬
‫האישה אצלו‪ ,‬קבע ביהמ"ש כי הוא גרם בכך נזק ראייתי לתובעת‬
‫כי נמנע ממנה להוכיח כי כבר באותה עת סבלה מהפרדות‬
‫שיליה‪...‬‬
‫לאור זאת הועבר הנטל אל הרופא לשכנע‪ ,‬כי באותו שלב בו נמנע‬
‫מלבצע את הבדיקה‪ ,‬לא סבלה האישה מבטן רגישה ולא היתה‬
‫שרויה בתהליך של הפרדות שיליה‪.‬‬
‫הרופא לא הצליח לעמוד בנטל זה ולכן נקבע כי הוא אחראי למות‬
‫העובר‪...‬‬
‫ע"א ‪ 9328/02‬לאה מאיר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"קשר סיבתי נסיבתי"‬
‫הוריה של פגה שנולדה בשבוע ‪ 29‬להריון בעקבות‬
‫הפרדות שליה‪ ,‬הגישו תביעה נגד ביה"ח‪ ,‬בטענה שהיה‬
‫איחור בביצוע ניתוח קיסרי לאם וכתוצאה מכך סובלת‬
‫הילדה משיתוק מוחין ופיגור שכלי‪.‬‬
‫התביעה הסתמכה על חוו"ד גניקולוגית בלבד ואילו‬
‫ההגנה הסתמכה על חוו"ד של נוירופדיאטר ונאונטולוג‬
‫ששללו קשר סיבתי בין הנזקים לבין העיכוב בביצוע‬
‫הניתוח הקיסרי וקבעו כי יש לשייכם לנזקי הפגות‬
‫בלבד‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"קשר סיבתי נסיבתי"‬
‫ביהמ"ש קבע כי קיים קשר "סיבתי נסיבתי" בין‬
‫התרשלות הרופאים שהתעכבו בביצוע הניתוח הקיסרי‪,‬‬
‫לבין הנזק שנגרם לפגה ולפיכך הטיל אחריות על‬
‫ביה"ח לפצות אותה על ‪ 40%‬מן הנזק שלה‪.‬‬
‫ביהמ"ש העליון אישר את פסה"ד המחוזי וקבע כי‬
‫לבימ"ש יש שיקול דעת לקבוע כי קיים קשר "סיבתי‬
‫נסיבתי" ואת שיעור האחריות ההסתברותי לנזק‬
‫(הפיצוי הופחת ל‪ 20% -‬מן הנזק)‪.‬‬
‫פס"ד מלול עדן‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫דרישות ההסבר בנסיבות מיוחדות‬

‫“ייתכנו מקרים בהם לסיכונים בעלי הסתברות נמוכה‬
‫תהיה משמעות מיוחדת לחולה הספציפי‪ .‬במקרה‬
‫כזה‪ ,‬למרות האחוז הנמוך יכללו אותם סיכונים‬
‫בתחום המידע המהותי הנדרש לחולה לשם החלטה‬
‫מושכלת אם לעבור את הטיפול הרפואי”‪.‬‬

‫ת”א (י‪-‬ם) ‪1109/97‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רף ההסבר בניתוחים אלקטיביים‬

‫"ההסבר הנדרש לקבלת הסכמה מדעת לניתוח‬
‫אלקטיבי – שאף בלעדיו ניתן לקיים אורח חיים‬
‫רגיל – נכלל ברף העליון של חובת הגילוי‪ ,‬והוא‬
‫כולל‪ ,‬בנוסף להתייחסות לסיכויי ההצלחה גם מתן‬
‫הזהרה מפני הסיבוכים האפשריים‪ ...‬גם אם‬
‫סיבוכים אלו נדירים‪".‬‬
‫ע"א ‪6153/97‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רף ההסבר בניתוחים אלקטיביים ‪-‬‬

‫‪RSD‬‬

‫"בענייננו מדובר בסיבוך המתרחש בקרב ‪0.5% - 0.3%‬‬
‫מהניתוחים – גם אם שיעור זה אינו גבוה‪ ,‬הרי מדובר בסיבוך‬
‫חמור‪ ,‬העלול לגרום להפיכתה של הגפה לחסרת כל תפקוד‪ ...‬כיוון‬
‫שמדובר בניתוח אלקטיבי חובת ההסבר נמצאת ברף העליון‪ .‬סיכון‬
‫‪ RSD‬הינו בגדר המידע שהתובע היה רשאי לצפות‪ ,‬באורח סביר‪,‬‬
‫כי יגולה לו‪ ,‬כדי שיוכל לשקלו במסגרת גיבוש דעתו לעניין‬
‫הסכמתו לטיפול הרפואי‪"...‬‬

‫ת"א ‪ 920/99‬יצחק נ' שע"צ‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רף ההסבר ברפואה פרטית‬

‫"רפואה פרטית בה קיים ניגוד עניינים מובנה בין‬
‫השאיפה המסחרית להרבות בניתוחים לבין‬
‫האינטרס של המטופל‪ ,‬כדי להקהות את עוקצו של‬
‫ניגוד העניינים יש להעמיד את המטופל על הסיכונים‬
‫והסיכויים שבניתוח המוצע לרבות החלופה שלא‬
‫לבצע כלל ניתוח סיכוייה וסיכוניה‪".‬‬
‫ע"א ‪6153/97‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫חובת ההסבר על טיפולים מחוץ לסל‬
‫בנסיבות מתאימות עשוי להיווצר צורך ליידע את המטופל לגבי‬
‫אפשרות טיפול המוצעת רק במסגרת הרפואה הפרטית ואולי אף‬
‫במסגרת שירותי רפואה מעבר לים‪ .‬כך יש לעשות‪ ,‬אכן‪,‬‬
‫כשמדובר בטיפול או בתרופה שעשויים לסייע לחולה ואינם‬
‫זמינים ברפואה הציבורית בארץ‪.‬‬
‫כשחולה אובחן כסובל ממחלה מסויימת‪ ,‬וישנה תרופה שאינה‬
‫מצויה ב"סל" – מקובל עלי שעל הרופא ליידע את החולה בדבר‬
‫קיומה של התרופה‪.‬‬
‫עליו להשאיר להחלטתו של החולה את השאלה אם לרכוש את‬
‫התרופה מכספו אם לאו‪ .‬שאלה זו כרוכה לא אחת באפשרויות‬
‫הכספיות של החולה וגם בפער בין ההשפעה של התרופה‬
‫שב"סל" לזו שאינה נמצאת בו‪ ,‬על הרופא לספק את המידע‬
‫הנדרש‪ ,‬והחולה‪ -‬יחליט‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ע"א ‪ 4960/04‬סידי‬

‫פגיעה באוטונומיה – פיצוי ללא נזק‬

‫אישה אושפזה בבית חולים לניתוח אורטופדי בשל‬
‫דפורמציה ברגל‪ .‬בסופו של דבר‪ ,‬במקום ניתוח לתיקון‬
‫הדפורמציה עברה ביופסיה בכתף בשל ממצא ידוע בכתף‬
‫שנחשד להיות גידול ממאיר‪ .‬בעקבות הביופסיה נותרה עם‬
‫מגבלה קשה בתפקוד הכתף‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פגיעה באוטונומיה‬
‫המטופלת טענה כי לא הוסברו לה הסיכונים הכרוכים‬
‫בביופסיה ולפיכך לא נתנה הסכמה מדעת לביצוע הפעולה‪.‬‬
‫נקבע כי גם לו היו נפרשים בפניה הסיכונים היתה נותנת‬
‫הסכמתה לביופסיה בשל הסיכון הממשי שמדובר בגידול‬
‫ממאיר‪.‬‬
‫למרות זאת נפסק כי היתה פגיעה באוטונומיה שלה והיא‬
‫זכאית לפיצוי כספי‪...‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פגיעה באוטונומיה‬

‫“ההכרה בזכותו של החולה לפיצוי על‬
‫הפגיעה באוטונומיה שלו‪ ,‬מקום בו הופרה‬
‫חובה זו‪ ,‬עשויה לתרום לכך שחובה זו‬
‫תקוים הלכה למעשה”‪.‬‬
‫ע”א ‪ 2781/03‬מיאסה עלי דעקה‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות בפגיעה באוטונומיה‬

‫הפרת חובת הזהירות ‪ -‬אי מתן הסברים‬
‫למטופלים לפני ביצוע טיפולים‬
‫נזק ‪ -‬פגיעה באוטונומיה של המטופל‬
‫קשר סיבתי ‪ -‬בין אי מתן ההסברים לבין‬
‫עוצם ההפתעה מן הסיבוך שהתרחש‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫משמעות העדרו של טופס הסכמה ייעודי‬
‫ניתוח סימפטקטומי (נגד הזעת יתר)‪ ,‬שבוצע בשנת ‪ 1999‬והסתבך‬
‫בהזעת יתר פיצויית‪.‬‬
‫המטופל הגיש תביעה בטענה שלא הוזהר מפני הסיבוך האמור‪.‬‬
‫התובע הוחתם על טופס הסכמה סטנדרטי (לא ייעודי)‪ ,‬משום שעד‬
‫השנה האמורה לא פותח טופס ייעודי מתאים‪.‬‬
‫הרופא המנתח רשם בגיליון כי הוסברו הסיכונים הכרוכים בפעולה‬
‫והעיד בבימ"ש כי הוא מסביר לכל המטופלים‪ ,‬ללא יוצא מן הכלל‪,‬‬
‫כי הבעיה עם הניתוח היא שבמקרים רבים מאוד‪ ,‬למעלה מ‪50% -‬‬
‫מופיעה הזעה פיצויית‪ ,‬וב‪ 2-3% -‬מן המקרים ההזעה הפיצויית‬
‫יכולה להיות משמעותית ביותר‪.‬‬
‫סטודנטית שהועסקה במרפאתו של הרופא ונכחה בזמן שקיבל‬
‫חולים אישרה את עדותו בעניין ההסברים‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫חוק זכויות‬

‫החולה‪ ,‬התשנ”ו‪1996-‬‬

‫סעיף ‪ :14‬אופן מתן הסכמה מדעת‬

‫(א)‬

‫‪.....‬‬

‫(ב)‬

‫הסכמה מדעת לטיפול רפואי המנוי בתוספת תינתן‬
‫במסמך בכתב‪ ,‬שיכלול את תמצית ההסבר שניתן‬
‫למטופל‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫חוק זכויות‬

‫החולה‪ ,‬התשנ”ו‪1996-‬‬

‫תוספת‬
‫(סעיפים ‪)15 ,14‬‬
‫(‪ )1‬ניתוחים‪ ,‬למעט כירורגיה זעירה‪.‬‬
‫(‪ )2‬צינתורים של כלי דם‪.‬‬
‫(‪ )3‬דיאליזה‪.‬‬
‫(‪ )4‬טיפול בקרינה מייננת (רדיותרפיה)‪.‬‬
‫(‪ )5‬טיפולי הפריה חוץ‪-‬גופית‪.‬‬
‫(‪ )6‬כימותרפיה לטיפול בתהליכים ממאירים‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בהעדר טופס הסכמה ייעודי‬
‫נקבע (בערעור) כי נוכח הוראות חוק זכויות החולה אין די בטפסים הערוכים‬
‫על פי תקנות בריאות העם (טופסי הסכמה)‪ ,‬התשמ"ד‪. 1984-‬‬
‫ככל הנראה המערכת הרפואית התאימה עצמה להוראות אלה באיחור מסויים‪,‬‬
‫ובמועד הרלוונטי (‪ )1999‬עדיין נעשה שימוש בטפסים הישנים‪ ,‬תוך הפרת‬
‫הוראת החוק‪.‬‬
‫אין לשלול את האפשרות‪ ,‬לפיה הפרת החובה לעגן את הסכמת המטופל‬
‫במסמך בכתב שיכלול את "תמצית ההסבר שניתן למטופל"‪ ,‬שוללת‪ ,‬מניה‬
‫וביה‪ ,‬את האפשרות שאכן מדובר ב"הסכמה מדעת"‪.‬‬
‫דרישת הכתב בחוק היא "דרישה מהותית" ובהעדרו של טופס הסכמה מדעת‬
‫ערוך כדין‪ ,‬יש לקבוע‪ ,‬למצער‪ ,‬כי במקרה של מחלוקת‪ ,‬המטפל הוא זה‬
‫שצריך להוכיח קיומה של הסכמה זו‪.‬‬
‫ע"א ‪ 6299/05‬צורף‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ומה הדין כשיש טופס חתום ?!‬

‫נולדה‬

‫בשנת ‪1998‬‬
‫(מיקרופטלמיה)‪.‬‬
‫בשבוע ‪ 21‬להריון בוצעה לאם בדיקת אולטרה‪-‬סאונד בסיסית‬
‫במסגרת הקופה שנמצאה תקינה‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע כי לא ניתן לגלות את המום במסגרת בדיקה בסיסית‬
‫אך יש אפשרות לגלות זאת בבדיקה מורחבת‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע כי היה מדובר בהריון שלא בסיכון גבוה ולא היה‬
‫מקום לביצוע סקירה מורחבת‪/‬מכוונת‪.‬‬
‫האם חתמה על טופס בקשה לביצוע בדיקת על‪-‬קול לפיה היא‬
‫מודעת לכך שמדובר בבדיקה בסיסית וכי באפשרותה לבצע‬
‫בדיקה מורחבת באופן פרטי‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תינוקת‬

‫כשהיא‬

‫סובלת‬

‫מעיוורון‬

‫חתימה ללא הסבר – לאו הסכמה היא‬
‫ביהמ"ש קבע כי הרופאים הסבירו לאם כי הבדיקה אותה היא עומדת לבצע‬
‫היא בדיקה בסיסית וכי קיימת בדיקה משוכללת יותר אותה ניתן לבצע באופן‬
‫פרטי ואולם בכך לא די‪.‬‬
‫האם לא הבינה לאשורה את האבחנה בין הבדיקה הבסיסית והמורחבת ואם‬
‫היתה מבינה היתה בוחרת לבצע את הבדיקה על חשבונה‪ .‬יש כשל בשרשרת‬
‫המידע אשר נמסר לאם‪.‬‬

‫לא די בקיומה של פרקטיקה לפיה מיידעים את האישה כי קיימת‬
‫בדיקה מורחבת‪ ,‬העדר הנחיות ברורות ונהלים מוגדרים באשר‬
‫להיקף המידע שיש למסור למטופלת לעניין אפשרותה לבצע‬
‫בדיקה מורחבת ‪...‬ואי מתן הסבר הולם בטרם ביצוע הבדיקה‬
‫הבסיסית הינם בגדר נוהל בלתי סביר‪...‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תוצאות הערעור‬
‫המלצת ביהמ"ש‪:‬‬

‫לאור קשיים שהתגלעו בהכרעת בימ"ש קמא בשאלת‬
‫החבות ולאור זאת שבימ"ש קמא הכריע בפסק דינו‬
‫בסוגיות שלא היו בחזית הדיון יבוטל פסק דינו של‬
‫בימ"ש קמא והסכום אשר שולם לתובעים יישאר בידם‪.‬‬

‫התובעים הסכימו להצעת ביהמ"ש שמשמעותה‬
‫שפסה"ד מבוטל‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ההחמרה השיפוטית –‬
‫הנזק הממוני‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫הלכת "השנים האבודות" –‬
‫עזבון אטינגר ז"ל‬

‫פס"ד תקדימי ניתן‪ ,‬במרץ ‪ ,2004‬על‪-‬ידי בית‪-‬המשפט העליון‬
‫בהרכב של חמישה שופטים בתביעת עזבון של קטין‪ ,‬אשר הלך‬
‫לעולמו בגיל ‪ ,12‬כתוצאה מנפילה לבור בעת משחק עם חבר‪,‬‬
‫בעיר העתיקה בירושלים‬
‫עזבון של קטין אשר הלך לעולמו כתוצאה מרשלנות‪ ,‬זכאי לפיצוי‬
‫בגין הפסד כושר השתכרות ב"שנים האבודות"‪ ,‬בהן לא זכה‬
‫לחיות ולהתפרנס‬
‫זכות דומה קיימת גם לעזבון של בגיר שהלך לעולמו בגיל‬
‫העבודה‬
‫נפגע אשר קוצרה תוחלת חייו כתוצאה מרשלנות זכאי מעתה‬
‫לפיצוי בגין הפסד ההשתכרות שלו ב"שנים האבודות"‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"השנים האבודות" – ההשלכות הכספיות‬
‫נקבע כי חישוב הפסד ההשתכרות ב"שנים האבודות" יהיה מבוסס‬
‫על ‪ 30%‬מן השכר הממוצע במשק (בתקופה מגיל ‪18-21‬‬
‫החישוב הוא ‪ 70%‬מן הסכום האמור)‪.‬‬
‫ההנחה המובלעת היא כי ניתן לחסוך ‪ ₪ 2400‬מתוך ‪₪ 8000‬‬
‫בחודש !!!!!‬
‫בתביעת יורשים שהם גם תלויים ‪ ,‬נקבע כי יש ליורשים זכאות‬
‫לקבל פיצוי בגין ראשי נזק שנמצאים מחוץ לתחום החפיפה (כאב‬
‫וסבל וקיצור תוחלת חיים וכ"ו)‬
‫חישוב הפסד ההשתכרות בשנים האבודות‪ ,‬כולל גם חישוב הפסדי‬
‫פנסיה‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫הגידול בפיצוי הכספי‬
‫יולדת לאחר ‪ 3‬שנות טיפולי הפריה בהריון ראשון‪,‬‬
‫נשלחה "להסתובב" כדי לזרז לידה ושבה עם עובר מת‪.‬‬
‫בימ"ש המחוזי קבע אחריות ופסק לאם פיצוי של‬
‫‪ ₪ 300,000‬בגין כאב וסבל‪.‬‬
‫ביהמ"ש העליון קבע כי מגיע פיצוי גם לאב בגין כאב‬
‫וסבל שלו בסכום נוסף של ‪.₪ 250,000‬‬
‫סטיה מהלכה קודמת שחייבה נזק נפשי חמור "בניזוק‬
‫משני" שעולה כדי מחלת נפש או הפרעת נפש הגורמת‬
‫נכות ממשית‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פס"ד לבנה לוי‬

‫הגידול בסכומי הפיצוי‬
‫צעירה שנולדה בשנת ‪ 1985‬כשהיא סובלת משיתוק ביד שמאל‬
‫כתוצאה מפגיעה במקלעת העצבים הברכיאלית‪ ,‬הגישה בשנת‬
‫‪ 2006‬תביעה נגד ביה"ח בו נולדה בטענה של רשלנות בלידה‪.‬‬
‫בינתיים סיימה התובעת לימודי משפטים ומנהל עסקים ובמהלך‬
‫המשפט עשתה התמחות במשפטים‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע שיש אחריות לביה"ח ופסק לה פיצוי גלובלי בגין‬
‫הפסד השתכרות בסך של ‪ ₪ 800,000‬ובנוסף ‪ ₪ 600,000‬כאב‬
‫וסבל‪ ₪ 1,000,000 ,‬עזרת צד ג' ו‪ ₪ 85,000 -‬הוצאות ‪....‬‬

‫א (ים) ‪8363/06‬פדילה נ' בי"ח מאיר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"ועדת שפניץ" – אין מקום להגביל בחוק את‬
‫הפיצוי לתובעים בגין רשלנות רפואית‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫לאן מועדות פנינו?‬

‫‪ ‬המשך החמרה שיפוטית ?‬
‫‪ ‬התמתנות והתייצבות ?‬
‫‪ ‬התערבות חקיקתית ?‬
‫ימים יגידו‪....‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תודה !‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬


Slide 57

‫עדכונים בפסיקת בתי‪-‬המשפט‬
‫בתביעות רשלנות רפואית‬
‫עו"ד טליה חלמיש‪-‬שני‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬
‫מקבוצת מדנס‬
‫מאי ‪2009‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תמונת המצב‬
‫בשנים האחרונות אנו עדים לעליה ניכרת של ההוצאה‬
‫בגין תביעות אחריות מקצועית בתחום הרפואה‪.‬‬
‫העליה נובעת בעיקר מ"אינפלציה שיפוטית" שהביאה‬
‫לגידול ניכר בפיצויים המשולמים לתובעים‪.‬‬
‫התשלומים השנתיים בתביעות הרשלנות הרפואית‪ ,‬גדלו‬
‫בעשור האחרון ב‪.700% -‬‬
‫במקביל גדלו הפרמיות בצורה דרמטית והכיסויים‬
‫הוגבלו‪.‬‬
‫מוסדות רפואיים ורופאים פרטיים העוסקים בתחומים‬
‫בסיכון גבוה (לידות‪ US ,‬מיילדותי‪ ,‬כירורגיה פלסטית‬
‫וכ"ו) נתקלים בקושי להשיג כיסוי ביטוחי‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫התפתחות התביעות בבימ"ש‬

‫‪1994 - 2008‬‬

‫‪1,200‬‬
‫‪1,100‬‬
‫‪1,000‬‬
‫‪900‬‬
‫‪800‬‬
‫‪700‬‬
‫‪600‬‬
‫‪500‬‬
‫‪400‬‬
‫‪300‬‬
‫‪200‬‬
‫‪100‬‬
‫‪0‬‬

‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫‪2002‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫‪1994‬‬

‫מדד גידול התשלומים‬

‫‪1995 - 2008‬‬

‫‪3100%‬‬
‫‪2800%‬‬
‫‪2500%‬‬
‫‪2200%‬‬
‫‪1900%‬‬

‫‪1600%‬‬
‫‪1300%‬‬
‫‪1000%‬‬
‫‪700%‬‬
‫‪400%‬‬
‫‪100%‬‬
‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫‪2002‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫התפתחות התביעות בבימ"ש‬
‫מיילדות וגינקולוגיה‬

‫‪240‬‬

‫‪210‬‬

‫‪180‬‬

‫‪150‬‬

‫‪120‬‬

‫‪90‬‬

‫‪60‬‬

‫‪30‬‬

‫‪0‬‬
‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2002‬‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫מדד גידול התשלומים‬
‫מיילדות וגינקולוגיה‬

‫‪11100%‬‬
‫‪10100%‬‬
‫‪9100%‬‬
‫‪8100%‬‬
‫‪7100%‬‬
‫‪6100%‬‬
‫‪5100%‬‬
‫‪4100%‬‬
‫‪3100%‬‬
‫‪2100%‬‬
‫‪1100%‬‬
‫‪100%‬‬

‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫‪2002‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫מקצועות קליניים מובילים בשיעור הסיכון‬
‫‪1991 - 2008‬‬
‫מיילדות‬
‫כירורגיה כללית‬

‫‪40%‬‬

‫קרדיולוגיה‬

‫שיעור הסיכון הכספי‬

‫‪35%‬‬
‫‪30%‬‬

‫רפואת שיניים‬

‫‪25%‬‬

‫אורטופדיה‬

‫‪20%‬‬

‫נוירוכירורגיה‬

‫‪15%‬‬
‫‪10%‬‬

‫גינקולוגיה‬

‫‪5%‬‬

‫אופטלמולוגיה‬

‫‪0%‬‬

‫‪18%‬‬

‫שיעור התיקים עם סיכון כספי‬

‫‪16%‬‬
‫‪14%‬‬
‫‪12%‬‬
‫‪10%‬‬
‫‪8%‬‬
‫‪6%‬‬
‫‪4%‬‬
‫‪2%‬‬
‫‪0%‬‬

‫* ‪ 3%‬ומעלה‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫דו"ח ועדת "שפניץ"‪-‬‬

‫הועדה הבין משרדית לבחינת הדרכים להקטנת ההוצאה‬
‫הציבורית בגין תביעות הרשלנות הרפואית‬

‫מסתמנת בפסיקה מגמה של הרחבת אחריותם של בעלי‬
‫מקצועות הרפואה והמוסדות הרפואיים – החל בסוגית‬
‫ההתרשלות (ירידת קרנה של הלכת הפרקטיקה‬
‫המקובלת)‪ ,‬המשך בסיבתיות (אובדן סיכויי החלמה)‬
‫וכלה בהרחבת העילות (רשלנות בגין הסכמה מדעת)‬
‫וראשי נזק (פגיעה באוטונומיה)‪.‬‬
‫מהנתונים עולה כי במשך השנים עלו סכומי הפיצויים‬
‫הממוצעים שנפסקו בתביעות רשלנות רפואית‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫הגידול בפיצוי הממוצע לתובעים‬
‫שנת תשלום‬
‫‪2004‬‬
‫‪2005‬‬
‫‪2006‬‬
‫‪2007‬‬
‫‪2008‬‬

‫תשלום ממוצע לתובע (בדולר)‬
‫‪21,872‬‬
‫‪33,700‬‬
‫‪34,935‬‬
‫‪44,839‬‬
‫‪62,374‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פיצוי עבור כאב וסבל ב– ‪ 100%‬נכות‬

‫‪1997-2008‬‬

‫‪1600000‬‬

‫‪1400000‬‬

‫‪1200000‬‬

‫‪1000000‬‬

‫‪800000‬‬

‫‪600000‬‬

‫‪400000‬‬

‫‪200000‬‬

‫‪0‬‬
‫‪2009‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2005‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2003‬‬

‫‪2001‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1997‬‬

‫פיצוי עבור מות קטינים (קיצור תוחלת חיים‪+‬כאב וסבל)‬
‫‪1998-2006‬‬
‫‪1800000‬‬

‫‪1600000‬‬

‫‪1400000‬‬

‫‪1200000‬‬

‫‪1000000‬‬

‫‪800000‬‬

‫‪600000‬‬

‫‪400000‬‬

‫‪200000‬‬

‫‪0‬‬
‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2002‬‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ההתפתחויות המשפטיות‬

‫עמדה סלחנית‬

‫עמדה ביקורתית‬

‫עמדה מחמירה‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫סלחנות שיפוטית‬

‫(‪)1961‬‬

‫"אשה‪ ...‬באה למחלקה הגינקולוגית לשם ניתוח קל‬
‫ברחמה ויצאה מהמחלקה שבעת יסורים ובעלת מום‬
‫לכל ימי חייה‪...‬‬
‫הטיפול אשר החולה קיבלה בבית החולים לא היה כפי‬
‫שצריך היה לצפותו מבעלי מקצוע מעולים וכן קרו תוך‬
‫כדי טיפול הזנחות וטעויות שונות‪ ,‬אשר הביאו לידי‬
‫תוצאות מעציבות במצב בריאותה‪...‬‬
‫רופא בשר ודם עשוי לטעות‪ ,‬ולא כל טעות מהווה‬
‫רשלנות‪"...‬‬

‫התביעה נדחתה‬
‫(ע"א ‪ 280/60‬פרדו נ' פלדמן‪ ,‬פד' (טו') ‪)1961‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫בקרה שיפוטית‬
‫עולם הרפואה אינו חסין מביקורת שיפוטית ומחשיפה של מעשי רשלנות‬
‫מקצועיים‪ .‬ביקורת זו היא אחת הערובות החשובות להקפדה על מתן טיפול‬
‫רפואי נאות‪.‬‬
‫לא כל טעות באבחנה או בטיפול‬
‫מצביעה בהכרח על רשלנות‪.‬‬
‫אחריות הרופאים‪ ,‬ברשלנות‬
‫אזרחית או פלילית‪ ,‬צריכה‬
‫להיקבע‪ ,‬רק אם הוכח שבנתוני‬
‫זמן אמת פעלו הרופאים‬
‫באי מיומנות מקצועית‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫בקרה שיפוטית – האם היא מקדמת את‬
? ‫בטיחות הטיפול‬
Most patient-safety experts continue to believe that the
threat of liability is the primary barrier to the
development of effective and comprehensive patient
safety programs in hospitals. I suggest, on the
contrary…that judicial recognition of an explicit “right
to safety” for hospital patients, with correlative duty of
hospitals to implement patient-safety measures can
become the primary motivator for the development of
systems to improve patient safety.
George J. Annas. J.D., NEJM 354;19 May11,2006
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫בקרה שיפוטית‬

‫‪‬‬
‫שיפור איכות הרפואה‬
‫הרשומה הרפואית‬
‫• רישום מפורט יותר‬
‫• שמירה על רשומות‬

‫תהליך הבקרה הרפואית‬
‫• ניהול סיכונים‬
‫• אבטחת איכות‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תקשורת עם מטופלים‬
‫• הסכמה מדעת‬
‫• גילוי נאות על תקלות‬

‫ניהול הטיפול הרפואי‬
‫• פרוטוקולים ונהלים‬
‫• הנחיות קליניות‬

‫החמרה שיפוטית‬

‫‪‬‬
‫רפואה מתגוננת‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬

‫ריבוי בדיקות וטיפולים מיותרים‬
‫יצירת מתח ביחסי מטפל‪-‬מטופל‬
‫הוצאות מוגברות לתשלום ביטוח‬
‫סגירת פעילויות בסיכון ביטוחי גבוה‬
‫קושי להשיג כיסוי ביטוחי‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית‬

‫(‪)1998‬‬

‫"חיובם של הרופא וקופת‬
‫חולים בדין הוא פרי של חוכמה‬
‫לאחר מעשה‪ .‬הרף שהוצב‬
‫לקביעת אחריותם‪ ,‬הוצב בגובה‬
‫כה רב‪ ,‬עד שלא רק הרופא‬
‫הסביר אינו יכול לעוברו‪ ,‬אלא‬
‫גם הרופא המומחה המובהק‬
‫ייכשל בכך"‪.‬‬
‫(השופטת שטרסברג‪-‬כהן בדעת מיעוט‬
‫ע"א ‪ 3709,3264/96‬קופ"ח נ' פלד ואח')‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית – ההנמקה‬
‫"אין להטיל את העומס הכלכלי של הטעות הרפואית‬
‫על החולה‪ ,‬אלא מן הראוי כי יוטל‪ ,‬עקרונית‪ ,‬על‬
‫הרופא בעל הטעות שממנו יפוזר ממילא על ציבור‬
‫רחב יותר באמצעות ביטוח האחריות המקצועית‪.‬‬
‫יתרה מזו‪ ,‬הטלת האחריות האישית על הרופא‪...‬‬
‫עשויה לעודד את מילוי החובה המקצועית‬
‫להתעדכנות בספרות המקצועית‪"...‬‬
‫(השופט אנגלרד ע"א ‪ 3709,3264/96‬קופ"ח נ' פלד ואח')‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ההחמרה השיפוטית –‬
‫שאלת האחריות‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"החמרת" האחריות של המטפלים‬
‫"פרקטיקה רצויה" במקום "פרקטיקה מצויה"‬
‫החלת נורמות התנהגות רטרוספקטיבית‪" -‬דרך עוקפת פרקטיקה‬
‫מקובלת"‬
‫מבחן "המומחה הטוב" במקום "הרופא הסביר"‬
‫החלת כלל "הדבר מדבר בעדו" במקרי סיבוכים נדירים‬
‫החלה מסיבית של "כלל הנזק הראייתי"‬
‫החלת אחריות במקרים של "קשר סיבתי נסיבתי"‬
‫קביעת חובות מוגברות בכל הנוגע להסברים למטופלים עובר‬
‫למתן לטיפולים רפואיים‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"פרקטיקה מצויה" לעומת "פרקטיקה רצויה"‬
‫העובדות ‪ -‬רביד נ' קליפורד‬

‫ביום ‪ 5.4.84‬הגיעה רביד בת החמש למרפאת שיניים לצורך‬
‫טיפול שיניים‪ .‬כהכנה לטיפול הזריק לה הרופא זריקת הרדמה‬
‫מקומית בלסתה התחתונה מצד ימין‪ .‬הרופא השתמש לצורך‬
‫ההזרקה במזרק לא שואב‪ ,‬שהיה מקובל לשימוש באותה תקופה‬
‫(פרקטיקה מקובלת)‪.‬‬
‫זמן קצר לאחר ההזרקה נטתה רביד על צידה ולא הצליחה‬
‫להתייצב‪ .‬היא היתה מנומנמת והוחלט להעבירה לטיפול בבית‪-‬‬
‫חולים‪ .‬כתוצאה מן האירוע סובלת רביד עד היום מהמיפרזיס‬
‫במחצית הגוף השמאלי ומהפרעות נוירולוגיות וקוגנטיביות‪.‬‬
‫הסתבר כי חומר ההזרקה חדר לכלי דם משם נדד למוח וגרם‬
‫לקריש דם ולאוטם מוחי‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"פרקטיקה מצויה" לעומת "פרקטיקה רצויה"‬
‫ההכרעה המשפטית‬

‫העובדה שרופא נהג בהתאם לפרקטיקה המקובלת‬
‫בתחומו‪ ,‬היא כשלעצמה‪ ,‬אינה מעניקה לו הגנה‬
‫מוחלטת ולעולם מצוי בידי בית המשפט לקבוע‪ ,‬כי‬
‫פרקטיקה נהוגה זו אינה עולה בקנה אחד עם חובת‬
‫הזהירות של רופא כלפי מטופל‪.‬‬
‫פרקטיקה מקובלת מהווה פרמטר‪ ,‬ואפילו פרמטר‬
‫חשוב‪ ,‬במכלול השיקולים שעל בית המשפט לשקול‬
‫בבואו לקבוע את סטנדרט ההתנהגות הראוי‪ ,‬אולם‬
‫אין היא הפרמטר היחיד אשר בית המשפט יתחשב בו‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫די היה באמצעי פשוט וזמין למנוע סיכון ידוע של‬
‫חדירת מזרק עם חומר הרדמה לתוך עורק‪ ,‬דבר אשר‬
‫עלול לגרום לתופעות לוואי משמעותיות‪ .‬כל זאת‬
‫ללא תוספת עלות משמעותית‪.‬‬
‫בנסיבות אלה אין מנוס מן המסקנה כי רופא התרשל‬
‫שכן רופא זהיר היה בוחר למנוע סיכון זה באמצעות‬
‫שימוש במזרקים שואבים‪.‬‬
‫רביד נ' קליפורד‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬
‫הנורמות אינן נקבעות על‪-‬ידי מומחים אלה או אחרים‪ ,‬אלא‬
‫על‪-‬ידי בית‪-‬המשפט‪.‬‬
‫שאלת תפקידו של מנתח בחדר ניתוח היא עניין ערכי‬
‫ונורמטיבי שמתפקידו של בית‪-‬המשפט להכריע בו‪.‬‬
‫עדות יו"ר המועצה הלאומית לכירורגיה‪ ,‬הרדמה וטיפול נמרץ‬
‫כי אין אחריות הדדית בין מנתח לרופא מרדים‪ ,‬כפי שבא לידי‬
‫ביטוי בסיכום ישיבת המועצה הלאומית הנ"ל‪ ,‬אין לראות בה‬
‫משום נורמה נכונה‪ ,‬ולפיכך אין לפעול על‪-‬פיה‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬

‫(‪)2‬‬

‫אם נרשם בסיכום ישיבת מועצת איגוד רופאי העיניים‪ ,‬כי‬
‫המנתח אחראי כלפי המנותח על הניתוח ותוצאותיו בלבד‪,‬‬
‫והמרדים אחראי כלפי המטופל על תהליך ההרדמה ותוצאותיו‪,‬‬
‫אין לראות בכך כאילו כל אחד מהם אחראי רק על תחומו‪,‬‬
‫וחייבת להיות הדדיות ביניהם‪ ,‬ולמרות שאין למנתח "אחריות‬
‫על" הרי שיש לו אחריות על סימני החיים של המנותח‪ ,‬לא‬
‫פחות מאשר למרדים‪ ,‬ועל‪-‬כן עמדת איגוד רופאי העיניים כפי‬
‫שבאה לידי ביטוי במסמך הנ"ל‪ ,‬אינה משקפת את הנורמה‬
‫המחייבת‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬

‫(‪)3‬‬

‫המסמך בדבר חלוקת אחריות בחדר הניתוח של ההסתדרות‬
‫הרפואית בישראל‪ ,‬קובע כי שיתוף פעולה בין הרופא המנתח‬
‫והרופא המרדים בניתוח חיוני להצלחת הטיפול וכך יש אכן‬
‫לנהוג‪ ,‬אולם ההסתייגות שעל‪-‬פיה אין הרופא המנתח אחראי‬
‫לפעולות המבוצעות על‪-‬ידי הרופא המרדים‪ ,‬כפי שהרופא‬
‫המרדים אינו אחראי על פעולות המבוצעות על‪-‬ידי הרופא‬
‫המנתח‪ ,‬איננה נורמה שיש לפעול על‪-‬פיה‪ ,‬שכן ברור שהמנתח‬
‫אינו אחראי על פעולות המרדים‪ ,‬אולם אין בכך כדי לסייג‬
‫אחריותו לעקוב אחר סימני החיים של המנותח‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬

‫(‪)4‬‬

‫כאשר מנותח פונה למנתח בבקשה לנתחו אין הוא יוצר קשר אחד עם‬
‫המרדים וקשר אחר עם המנתח‪ ...‬יש לייחס לו אחריות מעבר לעצם‬
‫הפעולה הכירורגית‪ ,‬המנותח מצפה ממנו להיות אחראי על חייו בעת‬
‫ביצוע הניתוח – ולאו דווקא בעת ביצוע הפעולה הכירורגית גרידא‪.‬‬
‫כל מנתח חייב להיות שותף מלא למעקב אחר סימני חיים של המנותח‪ ,‬גם‬
‫תוך כדי ובמהלך הניתוח‪ ,‬ואין הוא רשאי להטיל את האחריות הבלעדית‬
‫על כך על כתפי המרדים‪.‬‬
‫חובתו של המנתח היתה להאזין לקולות המוניטור ע"מ לוודא שהוא‬
‫ממשיך לנתח אדם חי ולא מחוסר חיים‪ .‬אם הוא לא עושה כן הוא‬
‫מתרשל‪.‬‬
‫המנתח שלא עשה כן הורשע בעבירה של מעשה פזיזות ורשלנות‪.‬‬
‫פ (תא) ‪ 40016/07‬מ"י נ' אסותא ואח'‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החלת נורמות רטרוספקטיבית‬
‫בשנת ‪ 1986‬נולד ערן סידי עם חסר של כף יד ימין‪.‬‬
‫בשנת ‪ 1997‬הגישה משפחת סידי תביעה נגד הגיניקולוג שביצע‬
‫לאם בדיקת אולטרה סאונד שגרתית במהלך ההריון‪ ,‬בטענה של‬
‫רשלנות באי אבחון חסר כף היד‪.‬‬
‫ביהמ"ש המחוזי פסק כי לא היתה רשלנות בביצוע הבדיקה‪ ,‬שכן‬
‫בשנה הנדונה בדיקת האולטרה סאונד הבסיסית לא כללה סקירת‬
‫גפיים ודחה את התביעה‪.‬‬
‫לעומת זאת ביהמ"ש העליון שדן בערעור על התביעה קבע‬
‫בשנת ‪ 2005‬כי חלה חובה על הרופא הבודק בשנת ‪!!! 1986‬‬
‫ליידע את האישה על מגבלות הבדיקה ועל האפשרות לבצע‬
‫בדיקת אולטרה סאונד מורחבת במסגרת הפרקטיקה הפרטית‪...‬‬
‫ע"א ‪ 4960/04‬סידי‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החלת נורמות רטרוספקטיבית ‪2 -‬‬
‫ילדה נולדה בשנת ‪ 1995‬כשהיא סובלת מתסמונת ‪ X‬שביר‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע כי בתקופה הרלבנטית הבדיקה טרם הומלצה ע"י הגורמים‬
‫המקצועיים ושליחת הנשים לביצועה בוודאי שלא היתה פרקטיקה מחייבת‬
‫את הרופא הסביר‪.‬‬
‫ואולם ביהמ"ש קבע כי מאחר שבמאמרים שפורסמו עובר לשנת ‪1994‬‬
‫מוזכרות בדיקות המבוצעות לאוכלוסייה בעלת סיכון נמוך לצרכי מחקר או‬
‫לצרכים אחרים‪ ,‬היה על רופא סביר הקורא את המאמרים הללו להסיק כי‬
‫"בדיקות סקר" לגילוי הנשאות קיימות גם אם ביצוען עדיין אינו מומלץ‪.‬‬
‫הבדיקה היתה קיימת במועד הרלבנטי ויש לייחס להורים בהתאם להלכת‬
‫סידי ציפייה סבירה כי קיומה יגולה להם ולכן הרופא התרשל בכך שלא ידע‬
‫על קומה ולא גילה להורים על קיומה‪.‬‬
‫הקופה אחראית לכך שלא הפיצה בקרב רופאיה את האפשרות לביצוע‬
‫בדיקה לגילוי הנשאות לתסמונת ‪ X‬שביר גם לנשים ללא כל אינדיקציה‪.‬‬
‫א (ים)‪ 5416/03‬שיר סגל‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"כלל ‪ 30‬הדקות" – ‪OUT‬‬
‫השאלה היא מהו פרק הזמן הסביר לביצוע ניתוח קיסרי ?‬
‫פרק הזמן של ‪ 15‬דקות לבצוע ניתוח קיסרי הוא פרק זמן‬
‫אפשרי וראוי כאשר חדר הניתוח פנוי וכל הצוות זמין‪ ...‬יש‬
‫להשלים‪ ,‬חרף העובדה שהדבר אינו רצוי‪ ,‬גם עם חלוף פרק‬
‫זמן ארוך יותר של כ‪ 25-30 -‬דק' עד לניתוח‪ .‬אולם שיהוי כזה‬
‫בביצוע הניתוח‪ ,‬כדי שיתקבל כשיהוי סביר‪ ,‬מחייב מתן הסבר‪,‬‬
‫המבוסס על נסיבותיו המיוחדות של המקרה הנדון‪ ,‬ועל כך‬
‫שבפועל נעשו מאמצים סבירים לקצר פרק זמן זה דבר שלא‬
‫הסתייע באותן נסיבות‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"כלל ‪ 15‬הדקות" – ‪IN‬‬
‫במקרה שלפנינו‪ ,‬לא ניתן הסבר המצדיק התמשכותו של פרק‬
‫הזמן שחלף בין קבלת ההחלטה על ביצוע הניתוח לבין הביצוע‬
‫בפועל‪.‬‬
‫במקרה שלפנינו נפל שיהוי בלתי מוצדק של כ‪ 6 -‬דקות גם‬
‫בהתמשכות פרק הזמן ממועד קבלת ההחלטה על הניתוח ועד‬
‫לביצועו‪ .‬מכאן‪ ,‬שבסה"כ נפל במקרה זה שיהוי בלתי מוצדק‬
‫בביצוע הניתוח הקיסרי‪ ,‬העולה כדי רשלנות‪ ,‬של ‪31-33‬‬
‫דקות‪ ,‬ולמצער שיהוי של ‪ 21‬דקות‪.‬‬
‫א (ים) ‪ 8005/06‬ב‪.‬ר‪ .‬נ' בי"ח מאיר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית –‬
‫סטנדרט המומחה הטוב‬

‫על הרופא להשתמש ברמת ידע‪ ,‬כשרון ואיכפתיות‪,‬‬
‫הקיימת ומופעלת ע"י רופאים ברמה מקצועית טובה‬
‫ולא ממוצעת‪.‬‬
‫כאשר מדובר ברופא הטוען לכישורים מיוחדים ולהיותו‬
‫מומחה‪ ,‬הרמה הנדרשת ממנו היא בהתאם לכך‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית –‬
‫"המתמחה חשוד"‬
‫אישה שעברה ניתוח קיסרי אלקטיבי בהרדמה ספינלית‪,‬‬
‫נותרה עם נזק לשורשי העצב הפירוניאלי‪ ,‬נזק זה יוחס‬
‫לפגיעה במהלך ההרדמה‪.‬‬
‫וכך אמר ביהמ"ש על המרדים שהיה מתמחה ותיק בעת‬
‫הניתוח‪":‬רף המומחיות הרשמית של הנתבע שהוא נמוך‬
‫לטעמי‪ ,‬גם אם הוא בעל ניסיון מעשי רב‪ ,‬יש בו כדי ליצור‬
‫חיזוק לטענות התובעת וספק באשר לביצועה הנאות של‬
‫ההרדמה "‬
‫‪...‬‬
‫ת"א ‪ 072682/99‬פני אלמליח‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החלת כלל הדבר מדבר בעדו‬
‫בתי‪-‬המשפט מחילים את כלל "הדבר מדבר בעדו" באופן‬
‫"ליברלי" ומעבירים את נטל השכנוע מכתפי התובעים אל‬
‫כתפי הנתבעים להוכיח שלא היתה רשלנות מצידם‪.‬‬
‫התנאים להחלת הכלל (ס' ‪ 41‬לפקודת הנזיקין)‪:‬‬
‫ התובע לא ידע ולא יכול היה לדעת על הנסיבות שהביאו‬‫לידי הנזק‬
‫ הנזק נגרם על‪-‬ידי נכס בשליטת המזיק‬‫ המקרה מתיישב יותר עם המסקנה שהיתה רשלנות‬‫מאשר עם העדרה‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בסיבוכים נדירים‬
‫אישה הרה עברה דיקור מי שפיר בשבוע ‪ 18‬להריונה‪ ,‬אשר‬
‫הסתבך בזיהום תוך רחמי‪ ,‬שהוביל לספסיס סוער ולמותה‬
‫של האישה‪.‬‬
‫ועדת בדיקה של משרד הבריאות לא מצאה התרשלות‬
‫בטיפול במנוחה מצד גורם רפואי כלשהו‪.‬‬
‫בעלה וילדיה של המנוחה הגישו תביעה נגד הרופא המטפל‬
‫שביצע את הדיקור בטענה שהדיקור נעשה באופן רשלני‪,‬‬
‫ללא ניקוי מתאים של איזור הבטן בו בוצעה הדקירה‬
‫וכתוצאה מכך נגרם הזיהום שהוביל למותה‪.‬‬
‫לא הוגשה חוו"ד מטעם התובעים לתמיכה בטענותיהם‪ ,‬והם‬
‫בקשו להחיל את הכלל של "הדבר מדבר בעדו"‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בסיבוכים נדירים‬
‫ביהמש פסק כי "מהעדויות שנשמעו בבית המשפט ומחומר‬
‫הראיות שהובא‪ ,‬ניתן לקבוע כי השימוש בחומר החיטוי‬
‫פולידין ואלכוהול היה נפוץ ומקובל לצורך עריכת הדיקור‬
‫וכי הנתבעים פעלו על‪-‬פי הנהוג והמקובל בכגון דא‪ ...‬ואין‬
‫לבוא לנתבעים בטרוניה באשר לפרקטיקה בה נהגו"‬
‫ואולם העובדה ‪ -‬שמדובר בתוצאה נדירה ובלתי צפוייה‬
‫למדי של דיקור מי שפיר שגרם לזיהום חריף ברחם‬
‫האשה ומותה עקב כך ‪ -‬תומכת בתחולת הכלל של הדבר‬
‫מדבר בעדו‪ .‬זה מצביע יותר על קיומה של התרשלות מאשר‬
‫על העדרה‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בסיבוכים נדירים‬
‫אף כי התובעים לא הוכיחו את הסיבה הממשית והישירה לזיהום‬
‫בגופה של המנוחה ולמותה כתוצאה מכך‪ ,‬שוכנעתי – על‪-‬פי מאזן‬
‫ההסתברויות במשפט האזרחי – כי ההסתברות שהיא נפטרה עקב‬
‫רשלנותם הרפואית של הנתבעים עולה על ההסתברות כי הפגיעה‬
‫לא היתה תוצאה של התרשלות כזו‪.‬‬
‫נטל השכנוע בדבר העדר התרשלות עבר לכתפי הנתבעים‬
‫ומשהם לא עמדו בו – דין התביעה להתקבל‪.‬‬
‫נקבע שהרופא שביצע את הדיקור אחראי ברשלנות משום שלא‬
‫הרים את הנטל להסביר באיזה מנגנון אירע הזיהום שלא‬
‫באחריותו‪.‬‬
‫א (ת"א) ‪ 89/96‬עזבון המנוחה ג'ומאנה מראר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשומות רפואיות – כלל "הנזק הראייתי"‬

‫"מקום שצריך להיעשות רישום רפואי וזה לא נעשה‪ ,‬ולא‬
‫ניתן הסבר מניח את הדעת למחדל זה‪ ,‬יועבר נטל ההוכחה‬
‫בדבר העובדות השנויות במחלוקת‪ ,‬שיכלו להתבהר מתוך‬
‫הרישום‪ ,‬אל כתפי הרופא או המוסד‪ ,‬שבמסגרתו ניתנו‬
‫השירותים הרפואיים‪".‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫נתונים על העברת נטל הראיה –‬

‫דו"ח ועדת שפניץ‬

‫נראה שנושא הרשומה הרפואית‪ ,‬ליקוי בה או היעדרה הוא‬
‫בעל השלכות מרכזיות בתחום תביעות הרשלנות הרפואית‪,‬‬
‫היכול לעיתים להשפיע באופן מהותי על תוצאת הדיון‬
‫בתביעה‪.‬‬
‫בשני שליש מן המקרים בהם העביר בית‪-‬המשפט את הנטל‬
‫מכתפי התובעים אל כתפי הנתבעים‪ ,‬בשל ליקוי ברשומה‬
‫הרפואית‪ ,‬הם לא הצליחו להתמודד עמו ולהרים אותו‪,‬‬
‫ונקבעה אחריות של המטפלים לנזקם של התובעים‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫התובע יליד ‪ 1939‬אושפז עקב אוטם שריר הלב‪.‬‬
‫בוצע צינתור שבמהלכו הוזרק חומר ניגוד מסוג‬
‫אורוגרפין‪.‬‬
‫סמוך לאחר ההזרקה התלונן התובע על הרגשה‬
‫לא טובה‪ .‬תוך שתי דקות היתה ירידה בלחץ‬
‫הדם‪ ,‬פרפור חדרים ואיבוד הכרה‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)2‬‬

‫האבחנה – שוק אנפילקטי עקב רגישות ליוד‪.‬‬
‫החלה פעולת החייאה אליה הצטרפו רופאים‬
‫בכירים וביניהם מנהל המחלקה הקרדיולוגית‬
‫ומנהל יחידת הצינתורים‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)3‬‬

‫פעולות ההחייאה כללו‪ :‬עיסוי חזה‪ ,‬מכות‬
‫חשמל‪ ,‬החדרת קוצב לב זמני והזלפת‬
‫תרופות שונות‪.‬‬
‫רק בחלוף כ‪ 40 -‬דקות חזר הלב לתפקד‪,‬‬
‫אלא שבזמן זה נגרם נזק מוחי קשה והתובע‬
‫נותר במצב וגטטיבי‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)4‬‬

‫נקבע כי לא היתה רשלנות בטיפול שקיבל התובע‬
‫עד שלב ההחייאה‪.‬‬
‫השאלה במחלוקת היתה האם ההחייאה בוצעה‬
‫בסבירות ובמיומנות‪.‬‬
‫עיון בכל הרישומים וסיכום הראיות בעניין זה‬
‫מעלה מספר בעיות; פרט לרישום הטכנאית על‬
‫מתן לידוקאין‪ ,‬אין רישום ישיר כלשהו על מצב‬
‫התובע במהלך המשבר‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)5‬‬

‫אין חולק כי מדובר באירוע קשה גם‬
‫לצוות הרפואי וניתן להבין כי הצוות דאג‬
‫קודם כל לטיפול בתובע ופחות לביצוע‬
‫רישומים‪ ,‬אולם מהנתונים עולה כי‬
‫חסרים רישומים וחלקם לא מדויקים או‬
‫לא ברורים דיים‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)6‬‬

‫התוצאה המעשית היא כי הרישום הלקוי‬
‫נזקף לחובת הנתבע ברשלנות רישומית‬
‫ונטל ההוכחה כי אין התרשלות של‬
‫הנתבע בעצם הטיפול הינו על הנתבע‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)7‬‬

‫הסברי הנתבע‪ ,‬לפיהם הצוות הרפואי היה שקוע כולו‬
‫בהחייאה ולכן אין לצפות ואין לדרוש תשומת לב‬
‫לרישום‪ ,‬הינם הסברים שובי לב אך אינם הסברים‬
‫מלאים‪.‬‬
‫הרשלנות הרישומית שפורטה לעיל שללה מהתובע את‬
‫היכולת לבודד חלק מהתהליך ולברר כראוי האם‬
‫במהלך ההחייאה היו נתונים שאיפשרו טיפול אחר או‬
‫אבחנה אחרת‪ .‬איננו יודעים מה סדר מתן כמות כה‬
‫גדולה של אדרנלין‪ ,‬ומה היו התגובות לכך‪...‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)8‬‬

‫אם היו רישומים ראויים בזמן ההחייאה‪ ,‬הן‬
‫על סדר התרופות וכמותן והן על לחצי דם‪,‬‬
‫יתכן והיו בידי התובע כלים טובים יותר‬
‫להראות כי במהלך החייאה כה ארוכה היה‬
‫אפשר לנקוט דרכים נוספות‪.‬‬
‫נקבע כי הנתבעים אחראים ל‪ 30% -‬מן הנזק‬
‫של התובע‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל הראייתי בשל אי ביצוע בדיקה‬

‫אישה הרה בהריון ראשון (לאחר ‪ 3‬שנים של טיפולי‬
‫עקרות) הגיעה לבי"ח בשבוע ה‪ 31 -‬להריון לאחר שחשה‬
‫ברע‪ .‬בביה"ח אובחנה הפרדות שיליה ומוות תוך רחמי‪,‬‬
‫על רקע רעלת הריון‪.‬‬
‫השאלה במחלוקת היתה האם הפרדות השיליה היתה‬
‫פתאומית או שהגיניקולוג אצלו ביקרה בבוקר אותו יום‪,‬‬
‫היה יכול כבר אז‪ ,‬לאבחן הפרדות שיליה‪ ,‬לשלוח אותה‬
‫בדחיפות לחדר לידה ולמנוע מוות תוך רחמי‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל הראייתי בשל אי ביצוע בדיקה‬

‫כיוון שהרופא לא ערך בדיקה של רגישות הבטן בעת הביקור של‬
‫האישה אצלו‪ ,‬קבע ביהמ"ש כי הוא גרם בכך נזק ראייתי לתובעת‬
‫כי נמנע ממנה להוכיח כי כבר באותה עת סבלה מהפרדות‬
‫שיליה‪...‬‬
‫לאור זאת הועבר הנטל אל הרופא לשכנע‪ ,‬כי באותו שלב בו נמנע‬
‫מלבצע את הבדיקה‪ ,‬לא סבלה האישה מבטן רגישה ולא היתה‬
‫שרויה בתהליך של הפרדות שיליה‪.‬‬
‫הרופא לא הצליח לעמוד בנטל זה ולכן נקבע כי הוא אחראי למות‬
‫העובר‪...‬‬
‫ע"א ‪ 9328/02‬לאה מאיר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"קשר סיבתי נסיבתי"‬
‫הוריה של פגה שנולדה בשבוע ‪ 29‬להריון בעקבות‬
‫הפרדות שליה‪ ,‬הגישו תביעה נגד ביה"ח‪ ,‬בטענה שהיה‬
‫איחור בביצוע ניתוח קיסרי לאם וכתוצאה מכך סובלת‬
‫הילדה משיתוק מוחין ופיגור שכלי‪.‬‬
‫התביעה הסתמכה על חוו"ד גניקולוגית בלבד ואילו‬
‫ההגנה הסתמכה על חוו"ד של נוירופדיאטר ונאונטולוג‬
‫ששללו קשר סיבתי בין הנזקים לבין העיכוב בביצוע‬
‫הניתוח הקיסרי וקבעו כי יש לשייכם לנזקי הפגות‬
‫בלבד‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"קשר סיבתי נסיבתי"‬
‫ביהמ"ש קבע כי קיים קשר "סיבתי נסיבתי" בין‬
‫התרשלות הרופאים שהתעכבו בביצוע הניתוח הקיסרי‪,‬‬
‫לבין הנזק שנגרם לפגה ולפיכך הטיל אחריות על‬
‫ביה"ח לפצות אותה על ‪ 40%‬מן הנזק שלה‪.‬‬
‫ביהמ"ש העליון אישר את פסה"ד המחוזי וקבע כי‬
‫לבימ"ש יש שיקול דעת לקבוע כי קיים קשר "סיבתי‬
‫נסיבתי" ואת שיעור האחריות ההסתברותי לנזק‬
‫(הפיצוי הופחת ל‪ 20% -‬מן הנזק)‪.‬‬
‫פס"ד מלול עדן‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫דרישות ההסבר בנסיבות מיוחדות‬

‫“ייתכנו מקרים בהם לסיכונים בעלי הסתברות נמוכה‬
‫תהיה משמעות מיוחדת לחולה הספציפי‪ .‬במקרה‬
‫כזה‪ ,‬למרות האחוז הנמוך יכללו אותם סיכונים‬
‫בתחום המידע המהותי הנדרש לחולה לשם החלטה‬
‫מושכלת אם לעבור את הטיפול הרפואי”‪.‬‬

‫ת”א (י‪-‬ם) ‪1109/97‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רף ההסבר בניתוחים אלקטיביים‬

‫"ההסבר הנדרש לקבלת הסכמה מדעת לניתוח‬
‫אלקטיבי – שאף בלעדיו ניתן לקיים אורח חיים‬
‫רגיל – נכלל ברף העליון של חובת הגילוי‪ ,‬והוא‬
‫כולל‪ ,‬בנוסף להתייחסות לסיכויי ההצלחה גם מתן‬
‫הזהרה מפני הסיבוכים האפשריים‪ ...‬גם אם‬
‫סיבוכים אלו נדירים‪".‬‬
‫ע"א ‪6153/97‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רף ההסבר בניתוחים אלקטיביים ‪-‬‬

‫‪RSD‬‬

‫"בענייננו מדובר בסיבוך המתרחש בקרב ‪0.5% - 0.3%‬‬
‫מהניתוחים – גם אם שיעור זה אינו גבוה‪ ,‬הרי מדובר בסיבוך‬
‫חמור‪ ,‬העלול לגרום להפיכתה של הגפה לחסרת כל תפקוד‪ ...‬כיוון‬
‫שמדובר בניתוח אלקטיבי חובת ההסבר נמצאת ברף העליון‪ .‬סיכון‬
‫‪ RSD‬הינו בגדר המידע שהתובע היה רשאי לצפות‪ ,‬באורח סביר‪,‬‬
‫כי יגולה לו‪ ,‬כדי שיוכל לשקלו במסגרת גיבוש דעתו לעניין‬
‫הסכמתו לטיפול הרפואי‪"...‬‬

‫ת"א ‪ 920/99‬יצחק נ' שע"צ‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רף ההסבר ברפואה פרטית‬

‫"רפואה פרטית בה קיים ניגוד עניינים מובנה בין‬
‫השאיפה המסחרית להרבות בניתוחים לבין‬
‫האינטרס של המטופל‪ ,‬כדי להקהות את עוקצו של‬
‫ניגוד העניינים יש להעמיד את המטופל על הסיכונים‬
‫והסיכויים שבניתוח המוצע לרבות החלופה שלא‬
‫לבצע כלל ניתוח סיכוייה וסיכוניה‪".‬‬
‫ע"א ‪6153/97‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫חובת ההסבר על טיפולים מחוץ לסל‬
‫בנסיבות מתאימות עשוי להיווצר צורך ליידע את המטופל לגבי‬
‫אפשרות טיפול המוצעת רק במסגרת הרפואה הפרטית ואולי אף‬
‫במסגרת שירותי רפואה מעבר לים‪ .‬כך יש לעשות‪ ,‬אכן‪,‬‬
‫כשמדובר בטיפול או בתרופה שעשויים לסייע לחולה ואינם‬
‫זמינים ברפואה הציבורית בארץ‪.‬‬
‫כשחולה אובחן כסובל ממחלה מסויימת‪ ,‬וישנה תרופה שאינה‬
‫מצויה ב"סל" – מקובל עלי שעל הרופא ליידע את החולה בדבר‬
‫קיומה של התרופה‪.‬‬
‫עליו להשאיר להחלטתו של החולה את השאלה אם לרכוש את‬
‫התרופה מכספו אם לאו‪ .‬שאלה זו כרוכה לא אחת באפשרויות‬
‫הכספיות של החולה וגם בפער בין ההשפעה של התרופה‬
‫שב"סל" לזו שאינה נמצאת בו‪ ,‬על הרופא לספק את המידע‬
‫הנדרש‪ ,‬והחולה‪ -‬יחליט‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ע"א ‪ 4960/04‬סידי‬

‫פגיעה באוטונומיה – פיצוי ללא נזק‬

‫אישה אושפזה בבית חולים לניתוח אורטופדי בשל‬
‫דפורמציה ברגל‪ .‬בסופו של דבר‪ ,‬במקום ניתוח לתיקון‬
‫הדפורמציה עברה ביופסיה בכתף בשל ממצא ידוע בכתף‬
‫שנחשד להיות גידול ממאיר‪ .‬בעקבות הביופסיה נותרה עם‬
‫מגבלה קשה בתפקוד הכתף‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פגיעה באוטונומיה‬
‫המטופלת טענה כי לא הוסברו לה הסיכונים הכרוכים‬
‫בביופסיה ולפיכך לא נתנה הסכמה מדעת לביצוע הפעולה‪.‬‬
‫נקבע כי גם לו היו נפרשים בפניה הסיכונים היתה נותנת‬
‫הסכמתה לביופסיה בשל הסיכון הממשי שמדובר בגידול‬
‫ממאיר‪.‬‬
‫למרות זאת נפסק כי היתה פגיעה באוטונומיה שלה והיא‬
‫זכאית לפיצוי כספי‪...‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פגיעה באוטונומיה‬

‫“ההכרה בזכותו של החולה לפיצוי על‬
‫הפגיעה באוטונומיה שלו‪ ,‬מקום בו הופרה‬
‫חובה זו‪ ,‬עשויה לתרום לכך שחובה זו‬
‫תקוים הלכה למעשה”‪.‬‬
‫ע”א ‪ 2781/03‬מיאסה עלי דעקה‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות בפגיעה באוטונומיה‬

‫הפרת חובת הזהירות ‪ -‬אי מתן הסברים‬
‫למטופלים לפני ביצוע טיפולים‬
‫נזק ‪ -‬פגיעה באוטונומיה של המטופל‬
‫קשר סיבתי ‪ -‬בין אי מתן ההסברים לבין‬
‫עוצם ההפתעה מן הסיבוך שהתרחש‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫משמעות העדרו של טופס הסכמה ייעודי‬
‫ניתוח סימפטקטומי (נגד הזעת יתר)‪ ,‬שבוצע בשנת ‪ 1999‬והסתבך‬
‫בהזעת יתר פיצויית‪.‬‬
‫המטופל הגיש תביעה בטענה שלא הוזהר מפני הסיבוך האמור‪.‬‬
‫התובע הוחתם על טופס הסכמה סטנדרטי (לא ייעודי)‪ ,‬משום שעד‬
‫השנה האמורה לא פותח טופס ייעודי מתאים‪.‬‬
‫הרופא המנתח רשם בגיליון כי הוסברו הסיכונים הכרוכים בפעולה‬
‫והעיד בבימ"ש כי הוא מסביר לכל המטופלים‪ ,‬ללא יוצא מן הכלל‪,‬‬
‫כי הבעיה עם הניתוח היא שבמקרים רבים מאוד‪ ,‬למעלה מ‪50% -‬‬
‫מופיעה הזעה פיצויית‪ ,‬וב‪ 2-3% -‬מן המקרים ההזעה הפיצויית‬
‫יכולה להיות משמעותית ביותר‪.‬‬
‫סטודנטית שהועסקה במרפאתו של הרופא ונכחה בזמן שקיבל‬
‫חולים אישרה את עדותו בעניין ההסברים‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫חוק זכויות‬

‫החולה‪ ,‬התשנ”ו‪1996-‬‬

‫סעיף ‪ :14‬אופן מתן הסכמה מדעת‬

‫(א)‬

‫‪.....‬‬

‫(ב)‬

‫הסכמה מדעת לטיפול רפואי המנוי בתוספת תינתן‬
‫במסמך בכתב‪ ,‬שיכלול את תמצית ההסבר שניתן‬
‫למטופל‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫חוק זכויות‬

‫החולה‪ ,‬התשנ”ו‪1996-‬‬

‫תוספת‬
‫(סעיפים ‪)15 ,14‬‬
‫(‪ )1‬ניתוחים‪ ,‬למעט כירורגיה זעירה‪.‬‬
‫(‪ )2‬צינתורים של כלי דם‪.‬‬
‫(‪ )3‬דיאליזה‪.‬‬
‫(‪ )4‬טיפול בקרינה מייננת (רדיותרפיה)‪.‬‬
‫(‪ )5‬טיפולי הפריה חוץ‪-‬גופית‪.‬‬
‫(‪ )6‬כימותרפיה לטיפול בתהליכים ממאירים‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בהעדר טופס הסכמה ייעודי‬
‫נקבע (בערעור) כי נוכח הוראות חוק זכויות החולה אין די בטפסים הערוכים‬
‫על פי תקנות בריאות העם (טופסי הסכמה)‪ ,‬התשמ"ד‪. 1984-‬‬
‫ככל הנראה המערכת הרפואית התאימה עצמה להוראות אלה באיחור מסויים‪,‬‬
‫ובמועד הרלוונטי (‪ )1999‬עדיין נעשה שימוש בטפסים הישנים‪ ,‬תוך הפרת‬
‫הוראת החוק‪.‬‬
‫אין לשלול את האפשרות‪ ,‬לפיה הפרת החובה לעגן את הסכמת המטופל‬
‫במסמך בכתב שיכלול את "תמצית ההסבר שניתן למטופל"‪ ,‬שוללת‪ ,‬מניה‬
‫וביה‪ ,‬את האפשרות שאכן מדובר ב"הסכמה מדעת"‪.‬‬
‫דרישת הכתב בחוק היא "דרישה מהותית" ובהעדרו של טופס הסכמה מדעת‬
‫ערוך כדין‪ ,‬יש לקבוע‪ ,‬למצער‪ ,‬כי במקרה של מחלוקת‪ ,‬המטפל הוא זה‬
‫שצריך להוכיח קיומה של הסכמה זו‪.‬‬
‫ע"א ‪ 6299/05‬צורף‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ומה הדין כשיש טופס חתום ?!‬

‫נולדה‬

‫בשנת ‪1998‬‬
‫(מיקרופטלמיה)‪.‬‬
‫בשבוע ‪ 21‬להריון בוצעה לאם בדיקת אולטרה‪-‬סאונד בסיסית‬
‫במסגרת הקופה שנמצאה תקינה‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע כי לא ניתן לגלות את המום במסגרת בדיקה בסיסית‬
‫אך יש אפשרות לגלות זאת בבדיקה מורחבת‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע כי היה מדובר בהריון שלא בסיכון גבוה ולא היה‬
‫מקום לביצוע סקירה מורחבת‪/‬מכוונת‪.‬‬
‫האם חתמה על טופס בקשה לביצוע בדיקת על‪-‬קול לפיה היא‬
‫מודעת לכך שמדובר בבדיקה בסיסית וכי באפשרותה לבצע‬
‫בדיקה מורחבת באופן פרטי‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תינוקת‬

‫כשהיא‬

‫סובלת‬

‫מעיוורון‬

‫חתימה ללא הסבר – לאו הסכמה היא‬
‫ביהמ"ש קבע כי הרופאים הסבירו לאם כי הבדיקה אותה היא עומדת לבצע‬
‫היא בדיקה בסיסית וכי קיימת בדיקה משוכללת יותר אותה ניתן לבצע באופן‬
‫פרטי ואולם בכך לא די‪.‬‬
‫האם לא הבינה לאשורה את האבחנה בין הבדיקה הבסיסית והמורחבת ואם‬
‫היתה מבינה היתה בוחרת לבצע את הבדיקה על חשבונה‪ .‬יש כשל בשרשרת‬
‫המידע אשר נמסר לאם‪.‬‬

‫לא די בקיומה של פרקטיקה לפיה מיידעים את האישה כי קיימת‬
‫בדיקה מורחבת‪ ,‬העדר הנחיות ברורות ונהלים מוגדרים באשר‬
‫להיקף המידע שיש למסור למטופלת לעניין אפשרותה לבצע‬
‫בדיקה מורחבת ‪...‬ואי מתן הסבר הולם בטרם ביצוע הבדיקה‬
‫הבסיסית הינם בגדר נוהל בלתי סביר‪...‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תוצאות הערעור‬
‫המלצת ביהמ"ש‪:‬‬

‫לאור קשיים שהתגלעו בהכרעת בימ"ש קמא בשאלת‬
‫החבות ולאור זאת שבימ"ש קמא הכריע בפסק דינו‬
‫בסוגיות שלא היו בחזית הדיון יבוטל פסק דינו של‬
‫בימ"ש קמא והסכום אשר שולם לתובעים יישאר בידם‪.‬‬

‫התובעים הסכימו להצעת ביהמ"ש שמשמעותה‬
‫שפסה"ד מבוטל‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ההחמרה השיפוטית –‬
‫הנזק הממוני‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫הלכת "השנים האבודות" –‬
‫עזבון אטינגר ז"ל‬

‫פס"ד תקדימי ניתן‪ ,‬במרץ ‪ ,2004‬על‪-‬ידי בית‪-‬המשפט העליון‬
‫בהרכב של חמישה שופטים בתביעת עזבון של קטין‪ ,‬אשר הלך‬
‫לעולמו בגיל ‪ ,12‬כתוצאה מנפילה לבור בעת משחק עם חבר‪,‬‬
‫בעיר העתיקה בירושלים‬
‫עזבון של קטין אשר הלך לעולמו כתוצאה מרשלנות‪ ,‬זכאי לפיצוי‬
‫בגין הפסד כושר השתכרות ב"שנים האבודות"‪ ,‬בהן לא זכה‬
‫לחיות ולהתפרנס‬
‫זכות דומה קיימת גם לעזבון של בגיר שהלך לעולמו בגיל‬
‫העבודה‬
‫נפגע אשר קוצרה תוחלת חייו כתוצאה מרשלנות זכאי מעתה‬
‫לפיצוי בגין הפסד ההשתכרות שלו ב"שנים האבודות"‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"השנים האבודות" – ההשלכות הכספיות‬
‫נקבע כי חישוב הפסד ההשתכרות ב"שנים האבודות" יהיה מבוסס‬
‫על ‪ 30%‬מן השכר הממוצע במשק (בתקופה מגיל ‪18-21‬‬
‫החישוב הוא ‪ 70%‬מן הסכום האמור)‪.‬‬
‫ההנחה המובלעת היא כי ניתן לחסוך ‪ ₪ 2400‬מתוך ‪₪ 8000‬‬
‫בחודש !!!!!‬
‫בתביעת יורשים שהם גם תלויים ‪ ,‬נקבע כי יש ליורשים זכאות‬
‫לקבל פיצוי בגין ראשי נזק שנמצאים מחוץ לתחום החפיפה (כאב‬
‫וסבל וקיצור תוחלת חיים וכ"ו)‬
‫חישוב הפסד ההשתכרות בשנים האבודות‪ ,‬כולל גם חישוב הפסדי‬
‫פנסיה‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫הגידול בפיצוי הכספי‬
‫יולדת לאחר ‪ 3‬שנות טיפולי הפריה בהריון ראשון‪,‬‬
‫נשלחה "להסתובב" כדי לזרז לידה ושבה עם עובר מת‪.‬‬
‫בימ"ש המחוזי קבע אחריות ופסק לאם פיצוי של‬
‫‪ ₪ 300,000‬בגין כאב וסבל‪.‬‬
‫ביהמ"ש העליון קבע כי מגיע פיצוי גם לאב בגין כאב‬
‫וסבל שלו בסכום נוסף של ‪.₪ 250,000‬‬
‫סטיה מהלכה קודמת שחייבה נזק נפשי חמור "בניזוק‬
‫משני" שעולה כדי מחלת נפש או הפרעת נפש הגורמת‬
‫נכות ממשית‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פס"ד לבנה לוי‬

‫הגידול בסכומי הפיצוי‬
‫צעירה שנולדה בשנת ‪ 1985‬כשהיא סובלת משיתוק ביד שמאל‬
‫כתוצאה מפגיעה במקלעת העצבים הברכיאלית‪ ,‬הגישה בשנת‬
‫‪ 2006‬תביעה נגד ביה"ח בו נולדה בטענה של רשלנות בלידה‪.‬‬
‫בינתיים סיימה התובעת לימודי משפטים ומנהל עסקים ובמהלך‬
‫המשפט עשתה התמחות במשפטים‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע שיש אחריות לביה"ח ופסק לה פיצוי גלובלי בגין‬
‫הפסד השתכרות בסך של ‪ ₪ 800,000‬ובנוסף ‪ ₪ 600,000‬כאב‬
‫וסבל‪ ₪ 1,000,000 ,‬עזרת צד ג' ו‪ ₪ 85,000 -‬הוצאות ‪....‬‬

‫א (ים) ‪8363/06‬פדילה נ' בי"ח מאיר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"ועדת שפניץ" – אין מקום להגביל בחוק את‬
‫הפיצוי לתובעים בגין רשלנות רפואית‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫לאן מועדות פנינו?‬

‫‪ ‬המשך החמרה שיפוטית ?‬
‫‪ ‬התמתנות והתייצבות ?‬
‫‪ ‬התערבות חקיקתית ?‬
‫ימים יגידו‪....‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תודה !‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬


Slide 58

‫עדכונים בפסיקת בתי‪-‬המשפט‬
‫בתביעות רשלנות רפואית‬
‫עו"ד טליה חלמיש‪-‬שני‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬
‫מקבוצת מדנס‬
‫מאי ‪2009‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תמונת המצב‬
‫בשנים האחרונות אנו עדים לעליה ניכרת של ההוצאה‬
‫בגין תביעות אחריות מקצועית בתחום הרפואה‪.‬‬
‫העליה נובעת בעיקר מ"אינפלציה שיפוטית" שהביאה‬
‫לגידול ניכר בפיצויים המשולמים לתובעים‪.‬‬
‫התשלומים השנתיים בתביעות הרשלנות הרפואית‪ ,‬גדלו‬
‫בעשור האחרון ב‪.700% -‬‬
‫במקביל גדלו הפרמיות בצורה דרמטית והכיסויים‬
‫הוגבלו‪.‬‬
‫מוסדות רפואיים ורופאים פרטיים העוסקים בתחומים‬
‫בסיכון גבוה (לידות‪ US ,‬מיילדותי‪ ,‬כירורגיה פלסטית‬
‫וכ"ו) נתקלים בקושי להשיג כיסוי ביטוחי‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫התפתחות התביעות בבימ"ש‬

‫‪1994 - 2008‬‬

‫‪1,200‬‬
‫‪1,100‬‬
‫‪1,000‬‬
‫‪900‬‬
‫‪800‬‬
‫‪700‬‬
‫‪600‬‬
‫‪500‬‬
‫‪400‬‬
‫‪300‬‬
‫‪200‬‬
‫‪100‬‬
‫‪0‬‬

‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫‪2002‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫‪1994‬‬

‫מדד גידול התשלומים‬

‫‪1995 - 2008‬‬

‫‪3100%‬‬
‫‪2800%‬‬
‫‪2500%‬‬
‫‪2200%‬‬
‫‪1900%‬‬

‫‪1600%‬‬
‫‪1300%‬‬
‫‪1000%‬‬
‫‪700%‬‬
‫‪400%‬‬
‫‪100%‬‬
‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫‪2002‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫התפתחות התביעות בבימ"ש‬
‫מיילדות וגינקולוגיה‬

‫‪240‬‬

‫‪210‬‬

‫‪180‬‬

‫‪150‬‬

‫‪120‬‬

‫‪90‬‬

‫‪60‬‬

‫‪30‬‬

‫‪0‬‬
‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2002‬‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫מדד גידול התשלומים‬
‫מיילדות וגינקולוגיה‬

‫‪11100%‬‬
‫‪10100%‬‬
‫‪9100%‬‬
‫‪8100%‬‬
‫‪7100%‬‬
‫‪6100%‬‬
‫‪5100%‬‬
‫‪4100%‬‬
‫‪3100%‬‬
‫‪2100%‬‬
‫‪1100%‬‬
‫‪100%‬‬

‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫‪2002‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫מקצועות קליניים מובילים בשיעור הסיכון‬
‫‪1991 - 2008‬‬
‫מיילדות‬
‫כירורגיה כללית‬

‫‪40%‬‬

‫קרדיולוגיה‬

‫שיעור הסיכון הכספי‬

‫‪35%‬‬
‫‪30%‬‬

‫רפואת שיניים‬

‫‪25%‬‬

‫אורטופדיה‬

‫‪20%‬‬

‫נוירוכירורגיה‬

‫‪15%‬‬
‫‪10%‬‬

‫גינקולוגיה‬

‫‪5%‬‬

‫אופטלמולוגיה‬

‫‪0%‬‬

‫‪18%‬‬

‫שיעור התיקים עם סיכון כספי‬

‫‪16%‬‬
‫‪14%‬‬
‫‪12%‬‬
‫‪10%‬‬
‫‪8%‬‬
‫‪6%‬‬
‫‪4%‬‬
‫‪2%‬‬
‫‪0%‬‬

‫* ‪ 3%‬ומעלה‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫דו"ח ועדת "שפניץ"‪-‬‬

‫הועדה הבין משרדית לבחינת הדרכים להקטנת ההוצאה‬
‫הציבורית בגין תביעות הרשלנות הרפואית‬

‫מסתמנת בפסיקה מגמה של הרחבת אחריותם של בעלי‬
‫מקצועות הרפואה והמוסדות הרפואיים – החל בסוגית‬
‫ההתרשלות (ירידת קרנה של הלכת הפרקטיקה‬
‫המקובלת)‪ ,‬המשך בסיבתיות (אובדן סיכויי החלמה)‬
‫וכלה בהרחבת העילות (רשלנות בגין הסכמה מדעת)‬
‫וראשי נזק (פגיעה באוטונומיה)‪.‬‬
‫מהנתונים עולה כי במשך השנים עלו סכומי הפיצויים‬
‫הממוצעים שנפסקו בתביעות רשלנות רפואית‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫הגידול בפיצוי הממוצע לתובעים‬
‫שנת תשלום‬
‫‪2004‬‬
‫‪2005‬‬
‫‪2006‬‬
‫‪2007‬‬
‫‪2008‬‬

‫תשלום ממוצע לתובע (בדולר)‬
‫‪21,872‬‬
‫‪33,700‬‬
‫‪34,935‬‬
‫‪44,839‬‬
‫‪62,374‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פיצוי עבור כאב וסבל ב– ‪ 100%‬נכות‬

‫‪1997-2008‬‬

‫‪1600000‬‬

‫‪1400000‬‬

‫‪1200000‬‬

‫‪1000000‬‬

‫‪800000‬‬

‫‪600000‬‬

‫‪400000‬‬

‫‪200000‬‬

‫‪0‬‬
‫‪2009‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2005‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2003‬‬

‫‪2001‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1997‬‬

‫פיצוי עבור מות קטינים (קיצור תוחלת חיים‪+‬כאב וסבל)‬
‫‪1998-2006‬‬
‫‪1800000‬‬

‫‪1600000‬‬

‫‪1400000‬‬

‫‪1200000‬‬

‫‪1000000‬‬

‫‪800000‬‬

‫‪600000‬‬

‫‪400000‬‬

‫‪200000‬‬

‫‪0‬‬
‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2002‬‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ההתפתחויות המשפטיות‬

‫עמדה סלחנית‬

‫עמדה ביקורתית‬

‫עמדה מחמירה‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫סלחנות שיפוטית‬

‫(‪)1961‬‬

‫"אשה‪ ...‬באה למחלקה הגינקולוגית לשם ניתוח קל‬
‫ברחמה ויצאה מהמחלקה שבעת יסורים ובעלת מום‬
‫לכל ימי חייה‪...‬‬
‫הטיפול אשר החולה קיבלה בבית החולים לא היה כפי‬
‫שצריך היה לצפותו מבעלי מקצוע מעולים וכן קרו תוך‬
‫כדי טיפול הזנחות וטעויות שונות‪ ,‬אשר הביאו לידי‬
‫תוצאות מעציבות במצב בריאותה‪...‬‬
‫רופא בשר ודם עשוי לטעות‪ ,‬ולא כל טעות מהווה‬
‫רשלנות‪"...‬‬

‫התביעה נדחתה‬
‫(ע"א ‪ 280/60‬פרדו נ' פלדמן‪ ,‬פד' (טו') ‪)1961‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫בקרה שיפוטית‬
‫עולם הרפואה אינו חסין מביקורת שיפוטית ומחשיפה של מעשי רשלנות‬
‫מקצועיים‪ .‬ביקורת זו היא אחת הערובות החשובות להקפדה על מתן טיפול‬
‫רפואי נאות‪.‬‬
‫לא כל טעות באבחנה או בטיפול‬
‫מצביעה בהכרח על רשלנות‪.‬‬
‫אחריות הרופאים‪ ,‬ברשלנות‬
‫אזרחית או פלילית‪ ,‬צריכה‬
‫להיקבע‪ ,‬רק אם הוכח שבנתוני‬
‫זמן אמת פעלו הרופאים‬
‫באי מיומנות מקצועית‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫בקרה שיפוטית – האם היא מקדמת את‬
? ‫בטיחות הטיפול‬
Most patient-safety experts continue to believe that the
threat of liability is the primary barrier to the
development of effective and comprehensive patient
safety programs in hospitals. I suggest, on the
contrary…that judicial recognition of an explicit “right
to safety” for hospital patients, with correlative duty of
hospitals to implement patient-safety measures can
become the primary motivator for the development of
systems to improve patient safety.
George J. Annas. J.D., NEJM 354;19 May11,2006
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫בקרה שיפוטית‬

‫‪‬‬
‫שיפור איכות הרפואה‬
‫הרשומה הרפואית‬
‫• רישום מפורט יותר‬
‫• שמירה על רשומות‬

‫תהליך הבקרה הרפואית‬
‫• ניהול סיכונים‬
‫• אבטחת איכות‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תקשורת עם מטופלים‬
‫• הסכמה מדעת‬
‫• גילוי נאות על תקלות‬

‫ניהול הטיפול הרפואי‬
‫• פרוטוקולים ונהלים‬
‫• הנחיות קליניות‬

‫החמרה שיפוטית‬

‫‪‬‬
‫רפואה מתגוננת‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬

‫ריבוי בדיקות וטיפולים מיותרים‬
‫יצירת מתח ביחסי מטפל‪-‬מטופל‬
‫הוצאות מוגברות לתשלום ביטוח‬
‫סגירת פעילויות בסיכון ביטוחי גבוה‬
‫קושי להשיג כיסוי ביטוחי‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית‬

‫(‪)1998‬‬

‫"חיובם של הרופא וקופת‬
‫חולים בדין הוא פרי של חוכמה‬
‫לאחר מעשה‪ .‬הרף שהוצב‬
‫לקביעת אחריותם‪ ,‬הוצב בגובה‬
‫כה רב‪ ,‬עד שלא רק הרופא‬
‫הסביר אינו יכול לעוברו‪ ,‬אלא‬
‫גם הרופא המומחה המובהק‬
‫ייכשל בכך"‪.‬‬
‫(השופטת שטרסברג‪-‬כהן בדעת מיעוט‬
‫ע"א ‪ 3709,3264/96‬קופ"ח נ' פלד ואח')‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית – ההנמקה‬
‫"אין להטיל את העומס הכלכלי של הטעות הרפואית‬
‫על החולה‪ ,‬אלא מן הראוי כי יוטל‪ ,‬עקרונית‪ ,‬על‬
‫הרופא בעל הטעות שממנו יפוזר ממילא על ציבור‬
‫רחב יותר באמצעות ביטוח האחריות המקצועית‪.‬‬
‫יתרה מזו‪ ,‬הטלת האחריות האישית על הרופא‪...‬‬
‫עשויה לעודד את מילוי החובה המקצועית‬
‫להתעדכנות בספרות המקצועית‪"...‬‬
‫(השופט אנגלרד ע"א ‪ 3709,3264/96‬קופ"ח נ' פלד ואח')‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ההחמרה השיפוטית –‬
‫שאלת האחריות‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"החמרת" האחריות של המטפלים‬
‫"פרקטיקה רצויה" במקום "פרקטיקה מצויה"‬
‫החלת נורמות התנהגות רטרוספקטיבית‪" -‬דרך עוקפת פרקטיקה‬
‫מקובלת"‬
‫מבחן "המומחה הטוב" במקום "הרופא הסביר"‬
‫החלת כלל "הדבר מדבר בעדו" במקרי סיבוכים נדירים‬
‫החלה מסיבית של "כלל הנזק הראייתי"‬
‫החלת אחריות במקרים של "קשר סיבתי נסיבתי"‬
‫קביעת חובות מוגברות בכל הנוגע להסברים למטופלים עובר‬
‫למתן לטיפולים רפואיים‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"פרקטיקה מצויה" לעומת "פרקטיקה רצויה"‬
‫העובדות ‪ -‬רביד נ' קליפורד‬

‫ביום ‪ 5.4.84‬הגיעה רביד בת החמש למרפאת שיניים לצורך‬
‫טיפול שיניים‪ .‬כהכנה לטיפול הזריק לה הרופא זריקת הרדמה‬
‫מקומית בלסתה התחתונה מצד ימין‪ .‬הרופא השתמש לצורך‬
‫ההזרקה במזרק לא שואב‪ ,‬שהיה מקובל לשימוש באותה תקופה‬
‫(פרקטיקה מקובלת)‪.‬‬
‫זמן קצר לאחר ההזרקה נטתה רביד על צידה ולא הצליחה‬
‫להתייצב‪ .‬היא היתה מנומנמת והוחלט להעבירה לטיפול בבית‪-‬‬
‫חולים‪ .‬כתוצאה מן האירוע סובלת רביד עד היום מהמיפרזיס‬
‫במחצית הגוף השמאלי ומהפרעות נוירולוגיות וקוגנטיביות‪.‬‬
‫הסתבר כי חומר ההזרקה חדר לכלי דם משם נדד למוח וגרם‬
‫לקריש דם ולאוטם מוחי‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"פרקטיקה מצויה" לעומת "פרקטיקה רצויה"‬
‫ההכרעה המשפטית‬

‫העובדה שרופא נהג בהתאם לפרקטיקה המקובלת‬
‫בתחומו‪ ,‬היא כשלעצמה‪ ,‬אינה מעניקה לו הגנה‬
‫מוחלטת ולעולם מצוי בידי בית המשפט לקבוע‪ ,‬כי‬
‫פרקטיקה נהוגה זו אינה עולה בקנה אחד עם חובת‬
‫הזהירות של רופא כלפי מטופל‪.‬‬
‫פרקטיקה מקובלת מהווה פרמטר‪ ,‬ואפילו פרמטר‬
‫חשוב‪ ,‬במכלול השיקולים שעל בית המשפט לשקול‬
‫בבואו לקבוע את סטנדרט ההתנהגות הראוי‪ ,‬אולם‬
‫אין היא הפרמטר היחיד אשר בית המשפט יתחשב בו‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫די היה באמצעי פשוט וזמין למנוע סיכון ידוע של‬
‫חדירת מזרק עם חומר הרדמה לתוך עורק‪ ,‬דבר אשר‬
‫עלול לגרום לתופעות לוואי משמעותיות‪ .‬כל זאת‬
‫ללא תוספת עלות משמעותית‪.‬‬
‫בנסיבות אלה אין מנוס מן המסקנה כי רופא התרשל‬
‫שכן רופא זהיר היה בוחר למנוע סיכון זה באמצעות‬
‫שימוש במזרקים שואבים‪.‬‬
‫רביד נ' קליפורד‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬
‫הנורמות אינן נקבעות על‪-‬ידי מומחים אלה או אחרים‪ ,‬אלא‬
‫על‪-‬ידי בית‪-‬המשפט‪.‬‬
‫שאלת תפקידו של מנתח בחדר ניתוח היא עניין ערכי‬
‫ונורמטיבי שמתפקידו של בית‪-‬המשפט להכריע בו‪.‬‬
‫עדות יו"ר המועצה הלאומית לכירורגיה‪ ,‬הרדמה וטיפול נמרץ‬
‫כי אין אחריות הדדית בין מנתח לרופא מרדים‪ ,‬כפי שבא לידי‬
‫ביטוי בסיכום ישיבת המועצה הלאומית הנ"ל‪ ,‬אין לראות בה‬
‫משום נורמה נכונה‪ ,‬ולפיכך אין לפעול על‪-‬פיה‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬

‫(‪)2‬‬

‫אם נרשם בסיכום ישיבת מועצת איגוד רופאי העיניים‪ ,‬כי‬
‫המנתח אחראי כלפי המנותח על הניתוח ותוצאותיו בלבד‪,‬‬
‫והמרדים אחראי כלפי המטופל על תהליך ההרדמה ותוצאותיו‪,‬‬
‫אין לראות בכך כאילו כל אחד מהם אחראי רק על תחומו‪,‬‬
‫וחייבת להיות הדדיות ביניהם‪ ,‬ולמרות שאין למנתח "אחריות‬
‫על" הרי שיש לו אחריות על סימני החיים של המנותח‪ ,‬לא‬
‫פחות מאשר למרדים‪ ,‬ועל‪-‬כן עמדת איגוד רופאי העיניים כפי‬
‫שבאה לידי ביטוי במסמך הנ"ל‪ ,‬אינה משקפת את הנורמה‬
‫המחייבת‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬

‫(‪)3‬‬

‫המסמך בדבר חלוקת אחריות בחדר הניתוח של ההסתדרות‬
‫הרפואית בישראל‪ ,‬קובע כי שיתוף פעולה בין הרופא המנתח‬
‫והרופא המרדים בניתוח חיוני להצלחת הטיפול וכך יש אכן‬
‫לנהוג‪ ,‬אולם ההסתייגות שעל‪-‬פיה אין הרופא המנתח אחראי‬
‫לפעולות המבוצעות על‪-‬ידי הרופא המרדים‪ ,‬כפי שהרופא‬
‫המרדים אינו אחראי על פעולות המבוצעות על‪-‬ידי הרופא‬
‫המנתח‪ ,‬איננה נורמה שיש לפעול על‪-‬פיה‪ ,‬שכן ברור שהמנתח‬
‫אינו אחראי על פעולות המרדים‪ ,‬אולם אין בכך כדי לסייג‬
‫אחריותו לעקוב אחר סימני החיים של המנותח‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬

‫(‪)4‬‬

‫כאשר מנותח פונה למנתח בבקשה לנתחו אין הוא יוצר קשר אחד עם‬
‫המרדים וקשר אחר עם המנתח‪ ...‬יש לייחס לו אחריות מעבר לעצם‬
‫הפעולה הכירורגית‪ ,‬המנותח מצפה ממנו להיות אחראי על חייו בעת‬
‫ביצוע הניתוח – ולאו דווקא בעת ביצוע הפעולה הכירורגית גרידא‪.‬‬
‫כל מנתח חייב להיות שותף מלא למעקב אחר סימני חיים של המנותח‪ ,‬גם‬
‫תוך כדי ובמהלך הניתוח‪ ,‬ואין הוא רשאי להטיל את האחריות הבלעדית‬
‫על כך על כתפי המרדים‪.‬‬
‫חובתו של המנתח היתה להאזין לקולות המוניטור ע"מ לוודא שהוא‬
‫ממשיך לנתח אדם חי ולא מחוסר חיים‪ .‬אם הוא לא עושה כן הוא‬
‫מתרשל‪.‬‬
‫המנתח שלא עשה כן הורשע בעבירה של מעשה פזיזות ורשלנות‪.‬‬
‫פ (תא) ‪ 40016/07‬מ"י נ' אסותא ואח'‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החלת נורמות רטרוספקטיבית‬
‫בשנת ‪ 1986‬נולד ערן סידי עם חסר של כף יד ימין‪.‬‬
‫בשנת ‪ 1997‬הגישה משפחת סידי תביעה נגד הגיניקולוג שביצע‬
‫לאם בדיקת אולטרה סאונד שגרתית במהלך ההריון‪ ,‬בטענה של‬
‫רשלנות באי אבחון חסר כף היד‪.‬‬
‫ביהמ"ש המחוזי פסק כי לא היתה רשלנות בביצוע הבדיקה‪ ,‬שכן‬
‫בשנה הנדונה בדיקת האולטרה סאונד הבסיסית לא כללה סקירת‬
‫גפיים ודחה את התביעה‪.‬‬
‫לעומת זאת ביהמ"ש העליון שדן בערעור על התביעה קבע‬
‫בשנת ‪ 2005‬כי חלה חובה על הרופא הבודק בשנת ‪!!! 1986‬‬
‫ליידע את האישה על מגבלות הבדיקה ועל האפשרות לבצע‬
‫בדיקת אולטרה סאונד מורחבת במסגרת הפרקטיקה הפרטית‪...‬‬
‫ע"א ‪ 4960/04‬סידי‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החלת נורמות רטרוספקטיבית ‪2 -‬‬
‫ילדה נולדה בשנת ‪ 1995‬כשהיא סובלת מתסמונת ‪ X‬שביר‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע כי בתקופה הרלבנטית הבדיקה טרם הומלצה ע"י הגורמים‬
‫המקצועיים ושליחת הנשים לביצועה בוודאי שלא היתה פרקטיקה מחייבת‬
‫את הרופא הסביר‪.‬‬
‫ואולם ביהמ"ש קבע כי מאחר שבמאמרים שפורסמו עובר לשנת ‪1994‬‬
‫מוזכרות בדיקות המבוצעות לאוכלוסייה בעלת סיכון נמוך לצרכי מחקר או‬
‫לצרכים אחרים‪ ,‬היה על רופא סביר הקורא את המאמרים הללו להסיק כי‬
‫"בדיקות סקר" לגילוי הנשאות קיימות גם אם ביצוען עדיין אינו מומלץ‪.‬‬
‫הבדיקה היתה קיימת במועד הרלבנטי ויש לייחס להורים בהתאם להלכת‬
‫סידי ציפייה סבירה כי קיומה יגולה להם ולכן הרופא התרשל בכך שלא ידע‬
‫על קומה ולא גילה להורים על קיומה‪.‬‬
‫הקופה אחראית לכך שלא הפיצה בקרב רופאיה את האפשרות לביצוע‬
‫בדיקה לגילוי הנשאות לתסמונת ‪ X‬שביר גם לנשים ללא כל אינדיקציה‪.‬‬
‫א (ים)‪ 5416/03‬שיר סגל‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"כלל ‪ 30‬הדקות" – ‪OUT‬‬
‫השאלה היא מהו פרק הזמן הסביר לביצוע ניתוח קיסרי ?‬
‫פרק הזמן של ‪ 15‬דקות לבצוע ניתוח קיסרי הוא פרק זמן‬
‫אפשרי וראוי כאשר חדר הניתוח פנוי וכל הצוות זמין‪ ...‬יש‬
‫להשלים‪ ,‬חרף העובדה שהדבר אינו רצוי‪ ,‬גם עם חלוף פרק‬
‫זמן ארוך יותר של כ‪ 25-30 -‬דק' עד לניתוח‪ .‬אולם שיהוי כזה‬
‫בביצוע הניתוח‪ ,‬כדי שיתקבל כשיהוי סביר‪ ,‬מחייב מתן הסבר‪,‬‬
‫המבוסס על נסיבותיו המיוחדות של המקרה הנדון‪ ,‬ועל כך‬
‫שבפועל נעשו מאמצים סבירים לקצר פרק זמן זה דבר שלא‬
‫הסתייע באותן נסיבות‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"כלל ‪ 15‬הדקות" – ‪IN‬‬
‫במקרה שלפנינו‪ ,‬לא ניתן הסבר המצדיק התמשכותו של פרק‬
‫הזמן שחלף בין קבלת ההחלטה על ביצוע הניתוח לבין הביצוע‬
‫בפועל‪.‬‬
‫במקרה שלפנינו נפל שיהוי בלתי מוצדק של כ‪ 6 -‬דקות גם‬
‫בהתמשכות פרק הזמן ממועד קבלת ההחלטה על הניתוח ועד‬
‫לביצועו‪ .‬מכאן‪ ,‬שבסה"כ נפל במקרה זה שיהוי בלתי מוצדק‬
‫בביצוע הניתוח הקיסרי‪ ,‬העולה כדי רשלנות‪ ,‬של ‪31-33‬‬
‫דקות‪ ,‬ולמצער שיהוי של ‪ 21‬דקות‪.‬‬
‫א (ים) ‪ 8005/06‬ב‪.‬ר‪ .‬נ' בי"ח מאיר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית –‬
‫סטנדרט המומחה הטוב‬

‫על הרופא להשתמש ברמת ידע‪ ,‬כשרון ואיכפתיות‪,‬‬
‫הקיימת ומופעלת ע"י רופאים ברמה מקצועית טובה‬
‫ולא ממוצעת‪.‬‬
‫כאשר מדובר ברופא הטוען לכישורים מיוחדים ולהיותו‬
‫מומחה‪ ,‬הרמה הנדרשת ממנו היא בהתאם לכך‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית –‬
‫"המתמחה חשוד"‬
‫אישה שעברה ניתוח קיסרי אלקטיבי בהרדמה ספינלית‪,‬‬
‫נותרה עם נזק לשורשי העצב הפירוניאלי‪ ,‬נזק זה יוחס‬
‫לפגיעה במהלך ההרדמה‪.‬‬
‫וכך אמר ביהמ"ש על המרדים שהיה מתמחה ותיק בעת‬
‫הניתוח‪":‬רף המומחיות הרשמית של הנתבע שהוא נמוך‬
‫לטעמי‪ ,‬גם אם הוא בעל ניסיון מעשי רב‪ ,‬יש בו כדי ליצור‬
‫חיזוק לטענות התובעת וספק באשר לביצועה הנאות של‬
‫ההרדמה "‬
‫‪...‬‬
‫ת"א ‪ 072682/99‬פני אלמליח‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החלת כלל הדבר מדבר בעדו‬
‫בתי‪-‬המשפט מחילים את כלל "הדבר מדבר בעדו" באופן‬
‫"ליברלי" ומעבירים את נטל השכנוע מכתפי התובעים אל‬
‫כתפי הנתבעים להוכיח שלא היתה רשלנות מצידם‪.‬‬
‫התנאים להחלת הכלל (ס' ‪ 41‬לפקודת הנזיקין)‪:‬‬
‫ התובע לא ידע ולא יכול היה לדעת על הנסיבות שהביאו‬‫לידי הנזק‬
‫ הנזק נגרם על‪-‬ידי נכס בשליטת המזיק‬‫ המקרה מתיישב יותר עם המסקנה שהיתה רשלנות‬‫מאשר עם העדרה‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בסיבוכים נדירים‬
‫אישה הרה עברה דיקור מי שפיר בשבוע ‪ 18‬להריונה‪ ,‬אשר‬
‫הסתבך בזיהום תוך רחמי‪ ,‬שהוביל לספסיס סוער ולמותה‬
‫של האישה‪.‬‬
‫ועדת בדיקה של משרד הבריאות לא מצאה התרשלות‬
‫בטיפול במנוחה מצד גורם רפואי כלשהו‪.‬‬
‫בעלה וילדיה של המנוחה הגישו תביעה נגד הרופא המטפל‬
‫שביצע את הדיקור בטענה שהדיקור נעשה באופן רשלני‪,‬‬
‫ללא ניקוי מתאים של איזור הבטן בו בוצעה הדקירה‬
‫וכתוצאה מכך נגרם הזיהום שהוביל למותה‪.‬‬
‫לא הוגשה חוו"ד מטעם התובעים לתמיכה בטענותיהם‪ ,‬והם‬
‫בקשו להחיל את הכלל של "הדבר מדבר בעדו"‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בסיבוכים נדירים‬
‫ביהמש פסק כי "מהעדויות שנשמעו בבית המשפט ומחומר‬
‫הראיות שהובא‪ ,‬ניתן לקבוע כי השימוש בחומר החיטוי‬
‫פולידין ואלכוהול היה נפוץ ומקובל לצורך עריכת הדיקור‬
‫וכי הנתבעים פעלו על‪-‬פי הנהוג והמקובל בכגון דא‪ ...‬ואין‬
‫לבוא לנתבעים בטרוניה באשר לפרקטיקה בה נהגו"‬
‫ואולם העובדה ‪ -‬שמדובר בתוצאה נדירה ובלתי צפוייה‬
‫למדי של דיקור מי שפיר שגרם לזיהום חריף ברחם‬
‫האשה ומותה עקב כך ‪ -‬תומכת בתחולת הכלל של הדבר‬
‫מדבר בעדו‪ .‬זה מצביע יותר על קיומה של התרשלות מאשר‬
‫על העדרה‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בסיבוכים נדירים‬
‫אף כי התובעים לא הוכיחו את הסיבה הממשית והישירה לזיהום‬
‫בגופה של המנוחה ולמותה כתוצאה מכך‪ ,‬שוכנעתי – על‪-‬פי מאזן‬
‫ההסתברויות במשפט האזרחי – כי ההסתברות שהיא נפטרה עקב‬
‫רשלנותם הרפואית של הנתבעים עולה על ההסתברות כי הפגיעה‬
‫לא היתה תוצאה של התרשלות כזו‪.‬‬
‫נטל השכנוע בדבר העדר התרשלות עבר לכתפי הנתבעים‬
‫ומשהם לא עמדו בו – דין התביעה להתקבל‪.‬‬
‫נקבע שהרופא שביצע את הדיקור אחראי ברשלנות משום שלא‬
‫הרים את הנטל להסביר באיזה מנגנון אירע הזיהום שלא‬
‫באחריותו‪.‬‬
‫א (ת"א) ‪ 89/96‬עזבון המנוחה ג'ומאנה מראר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשומות רפואיות – כלל "הנזק הראייתי"‬

‫"מקום שצריך להיעשות רישום רפואי וזה לא נעשה‪ ,‬ולא‬
‫ניתן הסבר מניח את הדעת למחדל זה‪ ,‬יועבר נטל ההוכחה‬
‫בדבר העובדות השנויות במחלוקת‪ ,‬שיכלו להתבהר מתוך‬
‫הרישום‪ ,‬אל כתפי הרופא או המוסד‪ ,‬שבמסגרתו ניתנו‬
‫השירותים הרפואיים‪".‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫נתונים על העברת נטל הראיה –‬

‫דו"ח ועדת שפניץ‬

‫נראה שנושא הרשומה הרפואית‪ ,‬ליקוי בה או היעדרה הוא‬
‫בעל השלכות מרכזיות בתחום תביעות הרשלנות הרפואית‪,‬‬
‫היכול לעיתים להשפיע באופן מהותי על תוצאת הדיון‬
‫בתביעה‪.‬‬
‫בשני שליש מן המקרים בהם העביר בית‪-‬המשפט את הנטל‬
‫מכתפי התובעים אל כתפי הנתבעים‪ ,‬בשל ליקוי ברשומה‬
‫הרפואית‪ ,‬הם לא הצליחו להתמודד עמו ולהרים אותו‪,‬‬
‫ונקבעה אחריות של המטפלים לנזקם של התובעים‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫התובע יליד ‪ 1939‬אושפז עקב אוטם שריר הלב‪.‬‬
‫בוצע צינתור שבמהלכו הוזרק חומר ניגוד מסוג‬
‫אורוגרפין‪.‬‬
‫סמוך לאחר ההזרקה התלונן התובע על הרגשה‬
‫לא טובה‪ .‬תוך שתי דקות היתה ירידה בלחץ‬
‫הדם‪ ,‬פרפור חדרים ואיבוד הכרה‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)2‬‬

‫האבחנה – שוק אנפילקטי עקב רגישות ליוד‪.‬‬
‫החלה פעולת החייאה אליה הצטרפו רופאים‬
‫בכירים וביניהם מנהל המחלקה הקרדיולוגית‬
‫ומנהל יחידת הצינתורים‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)3‬‬

‫פעולות ההחייאה כללו‪ :‬עיסוי חזה‪ ,‬מכות‬
‫חשמל‪ ,‬החדרת קוצב לב זמני והזלפת‬
‫תרופות שונות‪.‬‬
‫רק בחלוף כ‪ 40 -‬דקות חזר הלב לתפקד‪,‬‬
‫אלא שבזמן זה נגרם נזק מוחי קשה והתובע‬
‫נותר במצב וגטטיבי‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)4‬‬

‫נקבע כי לא היתה רשלנות בטיפול שקיבל התובע‬
‫עד שלב ההחייאה‪.‬‬
‫השאלה במחלוקת היתה האם ההחייאה בוצעה‬
‫בסבירות ובמיומנות‪.‬‬
‫עיון בכל הרישומים וסיכום הראיות בעניין זה‬
‫מעלה מספר בעיות; פרט לרישום הטכנאית על‬
‫מתן לידוקאין‪ ,‬אין רישום ישיר כלשהו על מצב‬
‫התובע במהלך המשבר‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)5‬‬

‫אין חולק כי מדובר באירוע קשה גם‬
‫לצוות הרפואי וניתן להבין כי הצוות דאג‬
‫קודם כל לטיפול בתובע ופחות לביצוע‬
‫רישומים‪ ,‬אולם מהנתונים עולה כי‬
‫חסרים רישומים וחלקם לא מדויקים או‬
‫לא ברורים דיים‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)6‬‬

‫התוצאה המעשית היא כי הרישום הלקוי‬
‫נזקף לחובת הנתבע ברשלנות רישומית‬
‫ונטל ההוכחה כי אין התרשלות של‬
‫הנתבע בעצם הטיפול הינו על הנתבע‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)7‬‬

‫הסברי הנתבע‪ ,‬לפיהם הצוות הרפואי היה שקוע כולו‬
‫בהחייאה ולכן אין לצפות ואין לדרוש תשומת לב‬
‫לרישום‪ ,‬הינם הסברים שובי לב אך אינם הסברים‬
‫מלאים‪.‬‬
‫הרשלנות הרישומית שפורטה לעיל שללה מהתובע את‬
‫היכולת לבודד חלק מהתהליך ולברר כראוי האם‬
‫במהלך ההחייאה היו נתונים שאיפשרו טיפול אחר או‬
‫אבחנה אחרת‪ .‬איננו יודעים מה סדר מתן כמות כה‬
‫גדולה של אדרנלין‪ ,‬ומה היו התגובות לכך‪...‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)8‬‬

‫אם היו רישומים ראויים בזמן ההחייאה‪ ,‬הן‬
‫על סדר התרופות וכמותן והן על לחצי דם‪,‬‬
‫יתכן והיו בידי התובע כלים טובים יותר‬
‫להראות כי במהלך החייאה כה ארוכה היה‬
‫אפשר לנקוט דרכים נוספות‪.‬‬
‫נקבע כי הנתבעים אחראים ל‪ 30% -‬מן הנזק‬
‫של התובע‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל הראייתי בשל אי ביצוע בדיקה‬

‫אישה הרה בהריון ראשון (לאחר ‪ 3‬שנים של טיפולי‬
‫עקרות) הגיעה לבי"ח בשבוע ה‪ 31 -‬להריון לאחר שחשה‬
‫ברע‪ .‬בביה"ח אובחנה הפרדות שיליה ומוות תוך רחמי‪,‬‬
‫על רקע רעלת הריון‪.‬‬
‫השאלה במחלוקת היתה האם הפרדות השיליה היתה‬
‫פתאומית או שהגיניקולוג אצלו ביקרה בבוקר אותו יום‪,‬‬
‫היה יכול כבר אז‪ ,‬לאבחן הפרדות שיליה‪ ,‬לשלוח אותה‬
‫בדחיפות לחדר לידה ולמנוע מוות תוך רחמי‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל הראייתי בשל אי ביצוע בדיקה‬

‫כיוון שהרופא לא ערך בדיקה של רגישות הבטן בעת הביקור של‬
‫האישה אצלו‪ ,‬קבע ביהמ"ש כי הוא גרם בכך נזק ראייתי לתובעת‬
‫כי נמנע ממנה להוכיח כי כבר באותה עת סבלה מהפרדות‬
‫שיליה‪...‬‬
‫לאור זאת הועבר הנטל אל הרופא לשכנע‪ ,‬כי באותו שלב בו נמנע‬
‫מלבצע את הבדיקה‪ ,‬לא סבלה האישה מבטן רגישה ולא היתה‬
‫שרויה בתהליך של הפרדות שיליה‪.‬‬
‫הרופא לא הצליח לעמוד בנטל זה ולכן נקבע כי הוא אחראי למות‬
‫העובר‪...‬‬
‫ע"א ‪ 9328/02‬לאה מאיר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"קשר סיבתי נסיבתי"‬
‫הוריה של פגה שנולדה בשבוע ‪ 29‬להריון בעקבות‬
‫הפרדות שליה‪ ,‬הגישו תביעה נגד ביה"ח‪ ,‬בטענה שהיה‬
‫איחור בביצוע ניתוח קיסרי לאם וכתוצאה מכך סובלת‬
‫הילדה משיתוק מוחין ופיגור שכלי‪.‬‬
‫התביעה הסתמכה על חוו"ד גניקולוגית בלבד ואילו‬
‫ההגנה הסתמכה על חוו"ד של נוירופדיאטר ונאונטולוג‬
‫ששללו קשר סיבתי בין הנזקים לבין העיכוב בביצוע‬
‫הניתוח הקיסרי וקבעו כי יש לשייכם לנזקי הפגות‬
‫בלבד‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"קשר סיבתי נסיבתי"‬
‫ביהמ"ש קבע כי קיים קשר "סיבתי נסיבתי" בין‬
‫התרשלות הרופאים שהתעכבו בביצוע הניתוח הקיסרי‪,‬‬
‫לבין הנזק שנגרם לפגה ולפיכך הטיל אחריות על‬
‫ביה"ח לפצות אותה על ‪ 40%‬מן הנזק שלה‪.‬‬
‫ביהמ"ש העליון אישר את פסה"ד המחוזי וקבע כי‬
‫לבימ"ש יש שיקול דעת לקבוע כי קיים קשר "סיבתי‬
‫נסיבתי" ואת שיעור האחריות ההסתברותי לנזק‬
‫(הפיצוי הופחת ל‪ 20% -‬מן הנזק)‪.‬‬
‫פס"ד מלול עדן‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫דרישות ההסבר בנסיבות מיוחדות‬

‫“ייתכנו מקרים בהם לסיכונים בעלי הסתברות נמוכה‬
‫תהיה משמעות מיוחדת לחולה הספציפי‪ .‬במקרה‬
‫כזה‪ ,‬למרות האחוז הנמוך יכללו אותם סיכונים‬
‫בתחום המידע המהותי הנדרש לחולה לשם החלטה‬
‫מושכלת אם לעבור את הטיפול הרפואי”‪.‬‬

‫ת”א (י‪-‬ם) ‪1109/97‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רף ההסבר בניתוחים אלקטיביים‬

‫"ההסבר הנדרש לקבלת הסכמה מדעת לניתוח‬
‫אלקטיבי – שאף בלעדיו ניתן לקיים אורח חיים‬
‫רגיל – נכלל ברף העליון של חובת הגילוי‪ ,‬והוא‬
‫כולל‪ ,‬בנוסף להתייחסות לסיכויי ההצלחה גם מתן‬
‫הזהרה מפני הסיבוכים האפשריים‪ ...‬גם אם‬
‫סיבוכים אלו נדירים‪".‬‬
‫ע"א ‪6153/97‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רף ההסבר בניתוחים אלקטיביים ‪-‬‬

‫‪RSD‬‬

‫"בענייננו מדובר בסיבוך המתרחש בקרב ‪0.5% - 0.3%‬‬
‫מהניתוחים – גם אם שיעור זה אינו גבוה‪ ,‬הרי מדובר בסיבוך‬
‫חמור‪ ,‬העלול לגרום להפיכתה של הגפה לחסרת כל תפקוד‪ ...‬כיוון‬
‫שמדובר בניתוח אלקטיבי חובת ההסבר נמצאת ברף העליון‪ .‬סיכון‬
‫‪ RSD‬הינו בגדר המידע שהתובע היה רשאי לצפות‪ ,‬באורח סביר‪,‬‬
‫כי יגולה לו‪ ,‬כדי שיוכל לשקלו במסגרת גיבוש דעתו לעניין‬
‫הסכמתו לטיפול הרפואי‪"...‬‬

‫ת"א ‪ 920/99‬יצחק נ' שע"צ‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רף ההסבר ברפואה פרטית‬

‫"רפואה פרטית בה קיים ניגוד עניינים מובנה בין‬
‫השאיפה המסחרית להרבות בניתוחים לבין‬
‫האינטרס של המטופל‪ ,‬כדי להקהות את עוקצו של‬
‫ניגוד העניינים יש להעמיד את המטופל על הסיכונים‬
‫והסיכויים שבניתוח המוצע לרבות החלופה שלא‬
‫לבצע כלל ניתוח סיכוייה וסיכוניה‪".‬‬
‫ע"א ‪6153/97‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫חובת ההסבר על טיפולים מחוץ לסל‬
‫בנסיבות מתאימות עשוי להיווצר צורך ליידע את המטופל לגבי‬
‫אפשרות טיפול המוצעת רק במסגרת הרפואה הפרטית ואולי אף‬
‫במסגרת שירותי רפואה מעבר לים‪ .‬כך יש לעשות‪ ,‬אכן‪,‬‬
‫כשמדובר בטיפול או בתרופה שעשויים לסייע לחולה ואינם‬
‫זמינים ברפואה הציבורית בארץ‪.‬‬
‫כשחולה אובחן כסובל ממחלה מסויימת‪ ,‬וישנה תרופה שאינה‬
‫מצויה ב"סל" – מקובל עלי שעל הרופא ליידע את החולה בדבר‬
‫קיומה של התרופה‪.‬‬
‫עליו להשאיר להחלטתו של החולה את השאלה אם לרכוש את‬
‫התרופה מכספו אם לאו‪ .‬שאלה זו כרוכה לא אחת באפשרויות‬
‫הכספיות של החולה וגם בפער בין ההשפעה של התרופה‬
‫שב"סל" לזו שאינה נמצאת בו‪ ,‬על הרופא לספק את המידע‬
‫הנדרש‪ ,‬והחולה‪ -‬יחליט‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ע"א ‪ 4960/04‬סידי‬

‫פגיעה באוטונומיה – פיצוי ללא נזק‬

‫אישה אושפזה בבית חולים לניתוח אורטופדי בשל‬
‫דפורמציה ברגל‪ .‬בסופו של דבר‪ ,‬במקום ניתוח לתיקון‬
‫הדפורמציה עברה ביופסיה בכתף בשל ממצא ידוע בכתף‬
‫שנחשד להיות גידול ממאיר‪ .‬בעקבות הביופסיה נותרה עם‬
‫מגבלה קשה בתפקוד הכתף‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פגיעה באוטונומיה‬
‫המטופלת טענה כי לא הוסברו לה הסיכונים הכרוכים‬
‫בביופסיה ולפיכך לא נתנה הסכמה מדעת לביצוע הפעולה‪.‬‬
‫נקבע כי גם לו היו נפרשים בפניה הסיכונים היתה נותנת‬
‫הסכמתה לביופסיה בשל הסיכון הממשי שמדובר בגידול‬
‫ממאיר‪.‬‬
‫למרות זאת נפסק כי היתה פגיעה באוטונומיה שלה והיא‬
‫זכאית לפיצוי כספי‪...‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פגיעה באוטונומיה‬

‫“ההכרה בזכותו של החולה לפיצוי על‬
‫הפגיעה באוטונומיה שלו‪ ,‬מקום בו הופרה‬
‫חובה זו‪ ,‬עשויה לתרום לכך שחובה זו‬
‫תקוים הלכה למעשה”‪.‬‬
‫ע”א ‪ 2781/03‬מיאסה עלי דעקה‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות בפגיעה באוטונומיה‬

‫הפרת חובת הזהירות ‪ -‬אי מתן הסברים‬
‫למטופלים לפני ביצוע טיפולים‬
‫נזק ‪ -‬פגיעה באוטונומיה של המטופל‬
‫קשר סיבתי ‪ -‬בין אי מתן ההסברים לבין‬
‫עוצם ההפתעה מן הסיבוך שהתרחש‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫משמעות העדרו של טופס הסכמה ייעודי‬
‫ניתוח סימפטקטומי (נגד הזעת יתר)‪ ,‬שבוצע בשנת ‪ 1999‬והסתבך‬
‫בהזעת יתר פיצויית‪.‬‬
‫המטופל הגיש תביעה בטענה שלא הוזהר מפני הסיבוך האמור‪.‬‬
‫התובע הוחתם על טופס הסכמה סטנדרטי (לא ייעודי)‪ ,‬משום שעד‬
‫השנה האמורה לא פותח טופס ייעודי מתאים‪.‬‬
‫הרופא המנתח רשם בגיליון כי הוסברו הסיכונים הכרוכים בפעולה‬
‫והעיד בבימ"ש כי הוא מסביר לכל המטופלים‪ ,‬ללא יוצא מן הכלל‪,‬‬
‫כי הבעיה עם הניתוח היא שבמקרים רבים מאוד‪ ,‬למעלה מ‪50% -‬‬
‫מופיעה הזעה פיצויית‪ ,‬וב‪ 2-3% -‬מן המקרים ההזעה הפיצויית‬
‫יכולה להיות משמעותית ביותר‪.‬‬
‫סטודנטית שהועסקה במרפאתו של הרופא ונכחה בזמן שקיבל‬
‫חולים אישרה את עדותו בעניין ההסברים‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫חוק זכויות‬

‫החולה‪ ,‬התשנ”ו‪1996-‬‬

‫סעיף ‪ :14‬אופן מתן הסכמה מדעת‬

‫(א)‬

‫‪.....‬‬

‫(ב)‬

‫הסכמה מדעת לטיפול רפואי המנוי בתוספת תינתן‬
‫במסמך בכתב‪ ,‬שיכלול את תמצית ההסבר שניתן‬
‫למטופל‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫חוק זכויות‬

‫החולה‪ ,‬התשנ”ו‪1996-‬‬

‫תוספת‬
‫(סעיפים ‪)15 ,14‬‬
‫(‪ )1‬ניתוחים‪ ,‬למעט כירורגיה זעירה‪.‬‬
‫(‪ )2‬צינתורים של כלי דם‪.‬‬
‫(‪ )3‬דיאליזה‪.‬‬
‫(‪ )4‬טיפול בקרינה מייננת (רדיותרפיה)‪.‬‬
‫(‪ )5‬טיפולי הפריה חוץ‪-‬גופית‪.‬‬
‫(‪ )6‬כימותרפיה לטיפול בתהליכים ממאירים‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בהעדר טופס הסכמה ייעודי‬
‫נקבע (בערעור) כי נוכח הוראות חוק זכויות החולה אין די בטפסים הערוכים‬
‫על פי תקנות בריאות העם (טופסי הסכמה)‪ ,‬התשמ"ד‪. 1984-‬‬
‫ככל הנראה המערכת הרפואית התאימה עצמה להוראות אלה באיחור מסויים‪,‬‬
‫ובמועד הרלוונטי (‪ )1999‬עדיין נעשה שימוש בטפסים הישנים‪ ,‬תוך הפרת‬
‫הוראת החוק‪.‬‬
‫אין לשלול את האפשרות‪ ,‬לפיה הפרת החובה לעגן את הסכמת המטופל‬
‫במסמך בכתב שיכלול את "תמצית ההסבר שניתן למטופל"‪ ,‬שוללת‪ ,‬מניה‬
‫וביה‪ ,‬את האפשרות שאכן מדובר ב"הסכמה מדעת"‪.‬‬
‫דרישת הכתב בחוק היא "דרישה מהותית" ובהעדרו של טופס הסכמה מדעת‬
‫ערוך כדין‪ ,‬יש לקבוע‪ ,‬למצער‪ ,‬כי במקרה של מחלוקת‪ ,‬המטפל הוא זה‬
‫שצריך להוכיח קיומה של הסכמה זו‪.‬‬
‫ע"א ‪ 6299/05‬צורף‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ומה הדין כשיש טופס חתום ?!‬

‫נולדה‬

‫בשנת ‪1998‬‬
‫(מיקרופטלמיה)‪.‬‬
‫בשבוע ‪ 21‬להריון בוצעה לאם בדיקת אולטרה‪-‬סאונד בסיסית‬
‫במסגרת הקופה שנמצאה תקינה‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע כי לא ניתן לגלות את המום במסגרת בדיקה בסיסית‬
‫אך יש אפשרות לגלות זאת בבדיקה מורחבת‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע כי היה מדובר בהריון שלא בסיכון גבוה ולא היה‬
‫מקום לביצוע סקירה מורחבת‪/‬מכוונת‪.‬‬
‫האם חתמה על טופס בקשה לביצוע בדיקת על‪-‬קול לפיה היא‬
‫מודעת לכך שמדובר בבדיקה בסיסית וכי באפשרותה לבצע‬
‫בדיקה מורחבת באופן פרטי‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תינוקת‬

‫כשהיא‬

‫סובלת‬

‫מעיוורון‬

‫חתימה ללא הסבר – לאו הסכמה היא‬
‫ביהמ"ש קבע כי הרופאים הסבירו לאם כי הבדיקה אותה היא עומדת לבצע‬
‫היא בדיקה בסיסית וכי קיימת בדיקה משוכללת יותר אותה ניתן לבצע באופן‬
‫פרטי ואולם בכך לא די‪.‬‬
‫האם לא הבינה לאשורה את האבחנה בין הבדיקה הבסיסית והמורחבת ואם‬
‫היתה מבינה היתה בוחרת לבצע את הבדיקה על חשבונה‪ .‬יש כשל בשרשרת‬
‫המידע אשר נמסר לאם‪.‬‬

‫לא די בקיומה של פרקטיקה לפיה מיידעים את האישה כי קיימת‬
‫בדיקה מורחבת‪ ,‬העדר הנחיות ברורות ונהלים מוגדרים באשר‬
‫להיקף המידע שיש למסור למטופלת לעניין אפשרותה לבצע‬
‫בדיקה מורחבת ‪...‬ואי מתן הסבר הולם בטרם ביצוע הבדיקה‬
‫הבסיסית הינם בגדר נוהל בלתי סביר‪...‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תוצאות הערעור‬
‫המלצת ביהמ"ש‪:‬‬

‫לאור קשיים שהתגלעו בהכרעת בימ"ש קמא בשאלת‬
‫החבות ולאור זאת שבימ"ש קמא הכריע בפסק דינו‬
‫בסוגיות שלא היו בחזית הדיון יבוטל פסק דינו של‬
‫בימ"ש קמא והסכום אשר שולם לתובעים יישאר בידם‪.‬‬

‫התובעים הסכימו להצעת ביהמ"ש שמשמעותה‬
‫שפסה"ד מבוטל‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ההחמרה השיפוטית –‬
‫הנזק הממוני‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫הלכת "השנים האבודות" –‬
‫עזבון אטינגר ז"ל‬

‫פס"ד תקדימי ניתן‪ ,‬במרץ ‪ ,2004‬על‪-‬ידי בית‪-‬המשפט העליון‬
‫בהרכב של חמישה שופטים בתביעת עזבון של קטין‪ ,‬אשר הלך‬
‫לעולמו בגיל ‪ ,12‬כתוצאה מנפילה לבור בעת משחק עם חבר‪,‬‬
‫בעיר העתיקה בירושלים‬
‫עזבון של קטין אשר הלך לעולמו כתוצאה מרשלנות‪ ,‬זכאי לפיצוי‬
‫בגין הפסד כושר השתכרות ב"שנים האבודות"‪ ,‬בהן לא זכה‬
‫לחיות ולהתפרנס‬
‫זכות דומה קיימת גם לעזבון של בגיר שהלך לעולמו בגיל‬
‫העבודה‬
‫נפגע אשר קוצרה תוחלת חייו כתוצאה מרשלנות זכאי מעתה‬
‫לפיצוי בגין הפסד ההשתכרות שלו ב"שנים האבודות"‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"השנים האבודות" – ההשלכות הכספיות‬
‫נקבע כי חישוב הפסד ההשתכרות ב"שנים האבודות" יהיה מבוסס‬
‫על ‪ 30%‬מן השכר הממוצע במשק (בתקופה מגיל ‪18-21‬‬
‫החישוב הוא ‪ 70%‬מן הסכום האמור)‪.‬‬
‫ההנחה המובלעת היא כי ניתן לחסוך ‪ ₪ 2400‬מתוך ‪₪ 8000‬‬
‫בחודש !!!!!‬
‫בתביעת יורשים שהם גם תלויים ‪ ,‬נקבע כי יש ליורשים זכאות‬
‫לקבל פיצוי בגין ראשי נזק שנמצאים מחוץ לתחום החפיפה (כאב‬
‫וסבל וקיצור תוחלת חיים וכ"ו)‬
‫חישוב הפסד ההשתכרות בשנים האבודות‪ ,‬כולל גם חישוב הפסדי‬
‫פנסיה‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫הגידול בפיצוי הכספי‬
‫יולדת לאחר ‪ 3‬שנות טיפולי הפריה בהריון ראשון‪,‬‬
‫נשלחה "להסתובב" כדי לזרז לידה ושבה עם עובר מת‪.‬‬
‫בימ"ש המחוזי קבע אחריות ופסק לאם פיצוי של‬
‫‪ ₪ 300,000‬בגין כאב וסבל‪.‬‬
‫ביהמ"ש העליון קבע כי מגיע פיצוי גם לאב בגין כאב‬
‫וסבל שלו בסכום נוסף של ‪.₪ 250,000‬‬
‫סטיה מהלכה קודמת שחייבה נזק נפשי חמור "בניזוק‬
‫משני" שעולה כדי מחלת נפש או הפרעת נפש הגורמת‬
‫נכות ממשית‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פס"ד לבנה לוי‬

‫הגידול בסכומי הפיצוי‬
‫צעירה שנולדה בשנת ‪ 1985‬כשהיא סובלת משיתוק ביד שמאל‬
‫כתוצאה מפגיעה במקלעת העצבים הברכיאלית‪ ,‬הגישה בשנת‬
‫‪ 2006‬תביעה נגד ביה"ח בו נולדה בטענה של רשלנות בלידה‪.‬‬
‫בינתיים סיימה התובעת לימודי משפטים ומנהל עסקים ובמהלך‬
‫המשפט עשתה התמחות במשפטים‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע שיש אחריות לביה"ח ופסק לה פיצוי גלובלי בגין‬
‫הפסד השתכרות בסך של ‪ ₪ 800,000‬ובנוסף ‪ ₪ 600,000‬כאב‬
‫וסבל‪ ₪ 1,000,000 ,‬עזרת צד ג' ו‪ ₪ 85,000 -‬הוצאות ‪....‬‬

‫א (ים) ‪8363/06‬פדילה נ' בי"ח מאיר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"ועדת שפניץ" – אין מקום להגביל בחוק את‬
‫הפיצוי לתובעים בגין רשלנות רפואית‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫לאן מועדות פנינו?‬

‫‪ ‬המשך החמרה שיפוטית ?‬
‫‪ ‬התמתנות והתייצבות ?‬
‫‪ ‬התערבות חקיקתית ?‬
‫ימים יגידו‪....‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תודה !‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬


Slide 59

‫עדכונים בפסיקת בתי‪-‬המשפט‬
‫בתביעות רשלנות רפואית‬
‫עו"ד טליה חלמיש‪-‬שני‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬
‫מקבוצת מדנס‬
‫מאי ‪2009‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תמונת המצב‬
‫בשנים האחרונות אנו עדים לעליה ניכרת של ההוצאה‬
‫בגין תביעות אחריות מקצועית בתחום הרפואה‪.‬‬
‫העליה נובעת בעיקר מ"אינפלציה שיפוטית" שהביאה‬
‫לגידול ניכר בפיצויים המשולמים לתובעים‪.‬‬
‫התשלומים השנתיים בתביעות הרשלנות הרפואית‪ ,‬גדלו‬
‫בעשור האחרון ב‪.700% -‬‬
‫במקביל גדלו הפרמיות בצורה דרמטית והכיסויים‬
‫הוגבלו‪.‬‬
‫מוסדות רפואיים ורופאים פרטיים העוסקים בתחומים‬
‫בסיכון גבוה (לידות‪ US ,‬מיילדותי‪ ,‬כירורגיה פלסטית‬
‫וכ"ו) נתקלים בקושי להשיג כיסוי ביטוחי‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫התפתחות התביעות בבימ"ש‬

‫‪1994 - 2008‬‬

‫‪1,200‬‬
‫‪1,100‬‬
‫‪1,000‬‬
‫‪900‬‬
‫‪800‬‬
‫‪700‬‬
‫‪600‬‬
‫‪500‬‬
‫‪400‬‬
‫‪300‬‬
‫‪200‬‬
‫‪100‬‬
‫‪0‬‬

‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫‪2002‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫‪1994‬‬

‫מדד גידול התשלומים‬

‫‪1995 - 2008‬‬

‫‪3100%‬‬
‫‪2800%‬‬
‫‪2500%‬‬
‫‪2200%‬‬
‫‪1900%‬‬

‫‪1600%‬‬
‫‪1300%‬‬
‫‪1000%‬‬
‫‪700%‬‬
‫‪400%‬‬
‫‪100%‬‬
‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫‪2002‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫התפתחות התביעות בבימ"ש‬
‫מיילדות וגינקולוגיה‬

‫‪240‬‬

‫‪210‬‬

‫‪180‬‬

‫‪150‬‬

‫‪120‬‬

‫‪90‬‬

‫‪60‬‬

‫‪30‬‬

‫‪0‬‬
‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2002‬‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫מדד גידול התשלומים‬
‫מיילדות וגינקולוגיה‬

‫‪11100%‬‬
‫‪10100%‬‬
‫‪9100%‬‬
‫‪8100%‬‬
‫‪7100%‬‬
‫‪6100%‬‬
‫‪5100%‬‬
‫‪4100%‬‬
‫‪3100%‬‬
‫‪2100%‬‬
‫‪1100%‬‬
‫‪100%‬‬

‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫‪2002‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫מקצועות קליניים מובילים בשיעור הסיכון‬
‫‪1991 - 2008‬‬
‫מיילדות‬
‫כירורגיה כללית‬

‫‪40%‬‬

‫קרדיולוגיה‬

‫שיעור הסיכון הכספי‬

‫‪35%‬‬
‫‪30%‬‬

‫רפואת שיניים‬

‫‪25%‬‬

‫אורטופדיה‬

‫‪20%‬‬

‫נוירוכירורגיה‬

‫‪15%‬‬
‫‪10%‬‬

‫גינקולוגיה‬

‫‪5%‬‬

‫אופטלמולוגיה‬

‫‪0%‬‬

‫‪18%‬‬

‫שיעור התיקים עם סיכון כספי‬

‫‪16%‬‬
‫‪14%‬‬
‫‪12%‬‬
‫‪10%‬‬
‫‪8%‬‬
‫‪6%‬‬
‫‪4%‬‬
‫‪2%‬‬
‫‪0%‬‬

‫* ‪ 3%‬ומעלה‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫דו"ח ועדת "שפניץ"‪-‬‬

‫הועדה הבין משרדית לבחינת הדרכים להקטנת ההוצאה‬
‫הציבורית בגין תביעות הרשלנות הרפואית‬

‫מסתמנת בפסיקה מגמה של הרחבת אחריותם של בעלי‬
‫מקצועות הרפואה והמוסדות הרפואיים – החל בסוגית‬
‫ההתרשלות (ירידת קרנה של הלכת הפרקטיקה‬
‫המקובלת)‪ ,‬המשך בסיבתיות (אובדן סיכויי החלמה)‬
‫וכלה בהרחבת העילות (רשלנות בגין הסכמה מדעת)‬
‫וראשי נזק (פגיעה באוטונומיה)‪.‬‬
‫מהנתונים עולה כי במשך השנים עלו סכומי הפיצויים‬
‫הממוצעים שנפסקו בתביעות רשלנות רפואית‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫הגידול בפיצוי הממוצע לתובעים‬
‫שנת תשלום‬
‫‪2004‬‬
‫‪2005‬‬
‫‪2006‬‬
‫‪2007‬‬
‫‪2008‬‬

‫תשלום ממוצע לתובע (בדולר)‬
‫‪21,872‬‬
‫‪33,700‬‬
‫‪34,935‬‬
‫‪44,839‬‬
‫‪62,374‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פיצוי עבור כאב וסבל ב– ‪ 100%‬נכות‬

‫‪1997-2008‬‬

‫‪1600000‬‬

‫‪1400000‬‬

‫‪1200000‬‬

‫‪1000000‬‬

‫‪800000‬‬

‫‪600000‬‬

‫‪400000‬‬

‫‪200000‬‬

‫‪0‬‬
‫‪2009‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2005‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2003‬‬

‫‪2001‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1997‬‬

‫פיצוי עבור מות קטינים (קיצור תוחלת חיים‪+‬כאב וסבל)‬
‫‪1998-2006‬‬
‫‪1800000‬‬

‫‪1600000‬‬

‫‪1400000‬‬

‫‪1200000‬‬

‫‪1000000‬‬

‫‪800000‬‬

‫‪600000‬‬

‫‪400000‬‬

‫‪200000‬‬

‫‪0‬‬
‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2002‬‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ההתפתחויות המשפטיות‬

‫עמדה סלחנית‬

‫עמדה ביקורתית‬

‫עמדה מחמירה‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫סלחנות שיפוטית‬

‫(‪)1961‬‬

‫"אשה‪ ...‬באה למחלקה הגינקולוגית לשם ניתוח קל‬
‫ברחמה ויצאה מהמחלקה שבעת יסורים ובעלת מום‬
‫לכל ימי חייה‪...‬‬
‫הטיפול אשר החולה קיבלה בבית החולים לא היה כפי‬
‫שצריך היה לצפותו מבעלי מקצוע מעולים וכן קרו תוך‬
‫כדי טיפול הזנחות וטעויות שונות‪ ,‬אשר הביאו לידי‬
‫תוצאות מעציבות במצב בריאותה‪...‬‬
‫רופא בשר ודם עשוי לטעות‪ ,‬ולא כל טעות מהווה‬
‫רשלנות‪"...‬‬

‫התביעה נדחתה‬
‫(ע"א ‪ 280/60‬פרדו נ' פלדמן‪ ,‬פד' (טו') ‪)1961‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫בקרה שיפוטית‬
‫עולם הרפואה אינו חסין מביקורת שיפוטית ומחשיפה של מעשי רשלנות‬
‫מקצועיים‪ .‬ביקורת זו היא אחת הערובות החשובות להקפדה על מתן טיפול‬
‫רפואי נאות‪.‬‬
‫לא כל טעות באבחנה או בטיפול‬
‫מצביעה בהכרח על רשלנות‪.‬‬
‫אחריות הרופאים‪ ,‬ברשלנות‬
‫אזרחית או פלילית‪ ,‬צריכה‬
‫להיקבע‪ ,‬רק אם הוכח שבנתוני‬
‫זמן אמת פעלו הרופאים‬
‫באי מיומנות מקצועית‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫בקרה שיפוטית – האם היא מקדמת את‬
? ‫בטיחות הטיפול‬
Most patient-safety experts continue to believe that the
threat of liability is the primary barrier to the
development of effective and comprehensive patient
safety programs in hospitals. I suggest, on the
contrary…that judicial recognition of an explicit “right
to safety” for hospital patients, with correlative duty of
hospitals to implement patient-safety measures can
become the primary motivator for the development of
systems to improve patient safety.
George J. Annas. J.D., NEJM 354;19 May11,2006
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫בקרה שיפוטית‬

‫‪‬‬
‫שיפור איכות הרפואה‬
‫הרשומה הרפואית‬
‫• רישום מפורט יותר‬
‫• שמירה על רשומות‬

‫תהליך הבקרה הרפואית‬
‫• ניהול סיכונים‬
‫• אבטחת איכות‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תקשורת עם מטופלים‬
‫• הסכמה מדעת‬
‫• גילוי נאות על תקלות‬

‫ניהול הטיפול הרפואי‬
‫• פרוטוקולים ונהלים‬
‫• הנחיות קליניות‬

‫החמרה שיפוטית‬

‫‪‬‬
‫רפואה מתגוננת‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬

‫ריבוי בדיקות וטיפולים מיותרים‬
‫יצירת מתח ביחסי מטפל‪-‬מטופל‬
‫הוצאות מוגברות לתשלום ביטוח‬
‫סגירת פעילויות בסיכון ביטוחי גבוה‬
‫קושי להשיג כיסוי ביטוחי‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית‬

‫(‪)1998‬‬

‫"חיובם של הרופא וקופת‬
‫חולים בדין הוא פרי של חוכמה‬
‫לאחר מעשה‪ .‬הרף שהוצב‬
‫לקביעת אחריותם‪ ,‬הוצב בגובה‬
‫כה רב‪ ,‬עד שלא רק הרופא‬
‫הסביר אינו יכול לעוברו‪ ,‬אלא‬
‫גם הרופא המומחה המובהק‬
‫ייכשל בכך"‪.‬‬
‫(השופטת שטרסברג‪-‬כהן בדעת מיעוט‬
‫ע"א ‪ 3709,3264/96‬קופ"ח נ' פלד ואח')‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית – ההנמקה‬
‫"אין להטיל את העומס הכלכלי של הטעות הרפואית‬
‫על החולה‪ ,‬אלא מן הראוי כי יוטל‪ ,‬עקרונית‪ ,‬על‬
‫הרופא בעל הטעות שממנו יפוזר ממילא על ציבור‬
‫רחב יותר באמצעות ביטוח האחריות המקצועית‪.‬‬
‫יתרה מזו‪ ,‬הטלת האחריות האישית על הרופא‪...‬‬
‫עשויה לעודד את מילוי החובה המקצועית‬
‫להתעדכנות בספרות המקצועית‪"...‬‬
‫(השופט אנגלרד ע"א ‪ 3709,3264/96‬קופ"ח נ' פלד ואח')‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ההחמרה השיפוטית –‬
‫שאלת האחריות‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"החמרת" האחריות של המטפלים‬
‫"פרקטיקה רצויה" במקום "פרקטיקה מצויה"‬
‫החלת נורמות התנהגות רטרוספקטיבית‪" -‬דרך עוקפת פרקטיקה‬
‫מקובלת"‬
‫מבחן "המומחה הטוב" במקום "הרופא הסביר"‬
‫החלת כלל "הדבר מדבר בעדו" במקרי סיבוכים נדירים‬
‫החלה מסיבית של "כלל הנזק הראייתי"‬
‫החלת אחריות במקרים של "קשר סיבתי נסיבתי"‬
‫קביעת חובות מוגברות בכל הנוגע להסברים למטופלים עובר‬
‫למתן לטיפולים רפואיים‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"פרקטיקה מצויה" לעומת "פרקטיקה רצויה"‬
‫העובדות ‪ -‬רביד נ' קליפורד‬

‫ביום ‪ 5.4.84‬הגיעה רביד בת החמש למרפאת שיניים לצורך‬
‫טיפול שיניים‪ .‬כהכנה לטיפול הזריק לה הרופא זריקת הרדמה‬
‫מקומית בלסתה התחתונה מצד ימין‪ .‬הרופא השתמש לצורך‬
‫ההזרקה במזרק לא שואב‪ ,‬שהיה מקובל לשימוש באותה תקופה‬
‫(פרקטיקה מקובלת)‪.‬‬
‫זמן קצר לאחר ההזרקה נטתה רביד על צידה ולא הצליחה‬
‫להתייצב‪ .‬היא היתה מנומנמת והוחלט להעבירה לטיפול בבית‪-‬‬
‫חולים‪ .‬כתוצאה מן האירוע סובלת רביד עד היום מהמיפרזיס‬
‫במחצית הגוף השמאלי ומהפרעות נוירולוגיות וקוגנטיביות‪.‬‬
‫הסתבר כי חומר ההזרקה חדר לכלי דם משם נדד למוח וגרם‬
‫לקריש דם ולאוטם מוחי‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"פרקטיקה מצויה" לעומת "פרקטיקה רצויה"‬
‫ההכרעה המשפטית‬

‫העובדה שרופא נהג בהתאם לפרקטיקה המקובלת‬
‫בתחומו‪ ,‬היא כשלעצמה‪ ,‬אינה מעניקה לו הגנה‬
‫מוחלטת ולעולם מצוי בידי בית המשפט לקבוע‪ ,‬כי‬
‫פרקטיקה נהוגה זו אינה עולה בקנה אחד עם חובת‬
‫הזהירות של רופא כלפי מטופל‪.‬‬
‫פרקטיקה מקובלת מהווה פרמטר‪ ,‬ואפילו פרמטר‬
‫חשוב‪ ,‬במכלול השיקולים שעל בית המשפט לשקול‬
‫בבואו לקבוע את סטנדרט ההתנהגות הראוי‪ ,‬אולם‬
‫אין היא הפרמטר היחיד אשר בית המשפט יתחשב בו‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫די היה באמצעי פשוט וזמין למנוע סיכון ידוע של‬
‫חדירת מזרק עם חומר הרדמה לתוך עורק‪ ,‬דבר אשר‬
‫עלול לגרום לתופעות לוואי משמעותיות‪ .‬כל זאת‬
‫ללא תוספת עלות משמעותית‪.‬‬
‫בנסיבות אלה אין מנוס מן המסקנה כי רופא התרשל‬
‫שכן רופא זהיר היה בוחר למנוע סיכון זה באמצעות‬
‫שימוש במזרקים שואבים‪.‬‬
‫רביד נ' קליפורד‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬
‫הנורמות אינן נקבעות על‪-‬ידי מומחים אלה או אחרים‪ ,‬אלא‬
‫על‪-‬ידי בית‪-‬המשפט‪.‬‬
‫שאלת תפקידו של מנתח בחדר ניתוח היא עניין ערכי‬
‫ונורמטיבי שמתפקידו של בית‪-‬המשפט להכריע בו‪.‬‬
‫עדות יו"ר המועצה הלאומית לכירורגיה‪ ,‬הרדמה וטיפול נמרץ‬
‫כי אין אחריות הדדית בין מנתח לרופא מרדים‪ ,‬כפי שבא לידי‬
‫ביטוי בסיכום ישיבת המועצה הלאומית הנ"ל‪ ,‬אין לראות בה‬
‫משום נורמה נכונה‪ ,‬ולפיכך אין לפעול על‪-‬פיה‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬

‫(‪)2‬‬

‫אם נרשם בסיכום ישיבת מועצת איגוד רופאי העיניים‪ ,‬כי‬
‫המנתח אחראי כלפי המנותח על הניתוח ותוצאותיו בלבד‪,‬‬
‫והמרדים אחראי כלפי המטופל על תהליך ההרדמה ותוצאותיו‪,‬‬
‫אין לראות בכך כאילו כל אחד מהם אחראי רק על תחומו‪,‬‬
‫וחייבת להיות הדדיות ביניהם‪ ,‬ולמרות שאין למנתח "אחריות‬
‫על" הרי שיש לו אחריות על סימני החיים של המנותח‪ ,‬לא‬
‫פחות מאשר למרדים‪ ,‬ועל‪-‬כן עמדת איגוד רופאי העיניים כפי‬
‫שבאה לידי ביטוי במסמך הנ"ל‪ ,‬אינה משקפת את הנורמה‬
‫המחייבת‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬

‫(‪)3‬‬

‫המסמך בדבר חלוקת אחריות בחדר הניתוח של ההסתדרות‬
‫הרפואית בישראל‪ ,‬קובע כי שיתוף פעולה בין הרופא המנתח‬
‫והרופא המרדים בניתוח חיוני להצלחת הטיפול וכך יש אכן‬
‫לנהוג‪ ,‬אולם ההסתייגות שעל‪-‬פיה אין הרופא המנתח אחראי‬
‫לפעולות המבוצעות על‪-‬ידי הרופא המרדים‪ ,‬כפי שהרופא‬
‫המרדים אינו אחראי על פעולות המבוצעות על‪-‬ידי הרופא‬
‫המנתח‪ ,‬איננה נורמה שיש לפעול על‪-‬פיה‪ ,‬שכן ברור שהמנתח‬
‫אינו אחראי על פעולות המרדים‪ ,‬אולם אין בכך כדי לסייג‬
‫אחריותו לעקוב אחר סימני החיים של המנותח‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬

‫(‪)4‬‬

‫כאשר מנותח פונה למנתח בבקשה לנתחו אין הוא יוצר קשר אחד עם‬
‫המרדים וקשר אחר עם המנתח‪ ...‬יש לייחס לו אחריות מעבר לעצם‬
‫הפעולה הכירורגית‪ ,‬המנותח מצפה ממנו להיות אחראי על חייו בעת‬
‫ביצוע הניתוח – ולאו דווקא בעת ביצוע הפעולה הכירורגית גרידא‪.‬‬
‫כל מנתח חייב להיות שותף מלא למעקב אחר סימני חיים של המנותח‪ ,‬גם‬
‫תוך כדי ובמהלך הניתוח‪ ,‬ואין הוא רשאי להטיל את האחריות הבלעדית‬
‫על כך על כתפי המרדים‪.‬‬
‫חובתו של המנתח היתה להאזין לקולות המוניטור ע"מ לוודא שהוא‬
‫ממשיך לנתח אדם חי ולא מחוסר חיים‪ .‬אם הוא לא עושה כן הוא‬
‫מתרשל‪.‬‬
‫המנתח שלא עשה כן הורשע בעבירה של מעשה פזיזות ורשלנות‪.‬‬
‫פ (תא) ‪ 40016/07‬מ"י נ' אסותא ואח'‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החלת נורמות רטרוספקטיבית‬
‫בשנת ‪ 1986‬נולד ערן סידי עם חסר של כף יד ימין‪.‬‬
‫בשנת ‪ 1997‬הגישה משפחת סידי תביעה נגד הגיניקולוג שביצע‬
‫לאם בדיקת אולטרה סאונד שגרתית במהלך ההריון‪ ,‬בטענה של‬
‫רשלנות באי אבחון חסר כף היד‪.‬‬
‫ביהמ"ש המחוזי פסק כי לא היתה רשלנות בביצוע הבדיקה‪ ,‬שכן‬
‫בשנה הנדונה בדיקת האולטרה סאונד הבסיסית לא כללה סקירת‬
‫גפיים ודחה את התביעה‪.‬‬
‫לעומת זאת ביהמ"ש העליון שדן בערעור על התביעה קבע‬
‫בשנת ‪ 2005‬כי חלה חובה על הרופא הבודק בשנת ‪!!! 1986‬‬
‫ליידע את האישה על מגבלות הבדיקה ועל האפשרות לבצע‬
‫בדיקת אולטרה סאונד מורחבת במסגרת הפרקטיקה הפרטית‪...‬‬
‫ע"א ‪ 4960/04‬סידי‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החלת נורמות רטרוספקטיבית ‪2 -‬‬
‫ילדה נולדה בשנת ‪ 1995‬כשהיא סובלת מתסמונת ‪ X‬שביר‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע כי בתקופה הרלבנטית הבדיקה טרם הומלצה ע"י הגורמים‬
‫המקצועיים ושליחת הנשים לביצועה בוודאי שלא היתה פרקטיקה מחייבת‬
‫את הרופא הסביר‪.‬‬
‫ואולם ביהמ"ש קבע כי מאחר שבמאמרים שפורסמו עובר לשנת ‪1994‬‬
‫מוזכרות בדיקות המבוצעות לאוכלוסייה בעלת סיכון נמוך לצרכי מחקר או‬
‫לצרכים אחרים‪ ,‬היה על רופא סביר הקורא את המאמרים הללו להסיק כי‬
‫"בדיקות סקר" לגילוי הנשאות קיימות גם אם ביצוען עדיין אינו מומלץ‪.‬‬
‫הבדיקה היתה קיימת במועד הרלבנטי ויש לייחס להורים בהתאם להלכת‬
‫סידי ציפייה סבירה כי קיומה יגולה להם ולכן הרופא התרשל בכך שלא ידע‬
‫על קומה ולא גילה להורים על קיומה‪.‬‬
‫הקופה אחראית לכך שלא הפיצה בקרב רופאיה את האפשרות לביצוע‬
‫בדיקה לגילוי הנשאות לתסמונת ‪ X‬שביר גם לנשים ללא כל אינדיקציה‪.‬‬
‫א (ים)‪ 5416/03‬שיר סגל‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"כלל ‪ 30‬הדקות" – ‪OUT‬‬
‫השאלה היא מהו פרק הזמן הסביר לביצוע ניתוח קיסרי ?‬
‫פרק הזמן של ‪ 15‬דקות לבצוע ניתוח קיסרי הוא פרק זמן‬
‫אפשרי וראוי כאשר חדר הניתוח פנוי וכל הצוות זמין‪ ...‬יש‬
‫להשלים‪ ,‬חרף העובדה שהדבר אינו רצוי‪ ,‬גם עם חלוף פרק‬
‫זמן ארוך יותר של כ‪ 25-30 -‬דק' עד לניתוח‪ .‬אולם שיהוי כזה‬
‫בביצוע הניתוח‪ ,‬כדי שיתקבל כשיהוי סביר‪ ,‬מחייב מתן הסבר‪,‬‬
‫המבוסס על נסיבותיו המיוחדות של המקרה הנדון‪ ,‬ועל כך‬
‫שבפועל נעשו מאמצים סבירים לקצר פרק זמן זה דבר שלא‬
‫הסתייע באותן נסיבות‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"כלל ‪ 15‬הדקות" – ‪IN‬‬
‫במקרה שלפנינו‪ ,‬לא ניתן הסבר המצדיק התמשכותו של פרק‬
‫הזמן שחלף בין קבלת ההחלטה על ביצוע הניתוח לבין הביצוע‬
‫בפועל‪.‬‬
‫במקרה שלפנינו נפל שיהוי בלתי מוצדק של כ‪ 6 -‬דקות גם‬
‫בהתמשכות פרק הזמן ממועד קבלת ההחלטה על הניתוח ועד‬
‫לביצועו‪ .‬מכאן‪ ,‬שבסה"כ נפל במקרה זה שיהוי בלתי מוצדק‬
‫בביצוע הניתוח הקיסרי‪ ,‬העולה כדי רשלנות‪ ,‬של ‪31-33‬‬
‫דקות‪ ,‬ולמצער שיהוי של ‪ 21‬דקות‪.‬‬
‫א (ים) ‪ 8005/06‬ב‪.‬ר‪ .‬נ' בי"ח מאיר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית –‬
‫סטנדרט המומחה הטוב‬

‫על הרופא להשתמש ברמת ידע‪ ,‬כשרון ואיכפתיות‪,‬‬
‫הקיימת ומופעלת ע"י רופאים ברמה מקצועית טובה‬
‫ולא ממוצעת‪.‬‬
‫כאשר מדובר ברופא הטוען לכישורים מיוחדים ולהיותו‬
‫מומחה‪ ,‬הרמה הנדרשת ממנו היא בהתאם לכך‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית –‬
‫"המתמחה חשוד"‬
‫אישה שעברה ניתוח קיסרי אלקטיבי בהרדמה ספינלית‪,‬‬
‫נותרה עם נזק לשורשי העצב הפירוניאלי‪ ,‬נזק זה יוחס‬
‫לפגיעה במהלך ההרדמה‪.‬‬
‫וכך אמר ביהמ"ש על המרדים שהיה מתמחה ותיק בעת‬
‫הניתוח‪":‬רף המומחיות הרשמית של הנתבע שהוא נמוך‬
‫לטעמי‪ ,‬גם אם הוא בעל ניסיון מעשי רב‪ ,‬יש בו כדי ליצור‬
‫חיזוק לטענות התובעת וספק באשר לביצועה הנאות של‬
‫ההרדמה "‬
‫‪...‬‬
‫ת"א ‪ 072682/99‬פני אלמליח‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החלת כלל הדבר מדבר בעדו‬
‫בתי‪-‬המשפט מחילים את כלל "הדבר מדבר בעדו" באופן‬
‫"ליברלי" ומעבירים את נטל השכנוע מכתפי התובעים אל‬
‫כתפי הנתבעים להוכיח שלא היתה רשלנות מצידם‪.‬‬
‫התנאים להחלת הכלל (ס' ‪ 41‬לפקודת הנזיקין)‪:‬‬
‫ התובע לא ידע ולא יכול היה לדעת על הנסיבות שהביאו‬‫לידי הנזק‬
‫ הנזק נגרם על‪-‬ידי נכס בשליטת המזיק‬‫ המקרה מתיישב יותר עם המסקנה שהיתה רשלנות‬‫מאשר עם העדרה‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בסיבוכים נדירים‬
‫אישה הרה עברה דיקור מי שפיר בשבוע ‪ 18‬להריונה‪ ,‬אשר‬
‫הסתבך בזיהום תוך רחמי‪ ,‬שהוביל לספסיס סוער ולמותה‬
‫של האישה‪.‬‬
‫ועדת בדיקה של משרד הבריאות לא מצאה התרשלות‬
‫בטיפול במנוחה מצד גורם רפואי כלשהו‪.‬‬
‫בעלה וילדיה של המנוחה הגישו תביעה נגד הרופא המטפל‬
‫שביצע את הדיקור בטענה שהדיקור נעשה באופן רשלני‪,‬‬
‫ללא ניקוי מתאים של איזור הבטן בו בוצעה הדקירה‬
‫וכתוצאה מכך נגרם הזיהום שהוביל למותה‪.‬‬
‫לא הוגשה חוו"ד מטעם התובעים לתמיכה בטענותיהם‪ ,‬והם‬
‫בקשו להחיל את הכלל של "הדבר מדבר בעדו"‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בסיבוכים נדירים‬
‫ביהמש פסק כי "מהעדויות שנשמעו בבית המשפט ומחומר‬
‫הראיות שהובא‪ ,‬ניתן לקבוע כי השימוש בחומר החיטוי‬
‫פולידין ואלכוהול היה נפוץ ומקובל לצורך עריכת הדיקור‬
‫וכי הנתבעים פעלו על‪-‬פי הנהוג והמקובל בכגון דא‪ ...‬ואין‬
‫לבוא לנתבעים בטרוניה באשר לפרקטיקה בה נהגו"‬
‫ואולם העובדה ‪ -‬שמדובר בתוצאה נדירה ובלתי צפוייה‬
‫למדי של דיקור מי שפיר שגרם לזיהום חריף ברחם‬
‫האשה ומותה עקב כך ‪ -‬תומכת בתחולת הכלל של הדבר‬
‫מדבר בעדו‪ .‬זה מצביע יותר על קיומה של התרשלות מאשר‬
‫על העדרה‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בסיבוכים נדירים‬
‫אף כי התובעים לא הוכיחו את הסיבה הממשית והישירה לזיהום‬
‫בגופה של המנוחה ולמותה כתוצאה מכך‪ ,‬שוכנעתי – על‪-‬פי מאזן‬
‫ההסתברויות במשפט האזרחי – כי ההסתברות שהיא נפטרה עקב‬
‫רשלנותם הרפואית של הנתבעים עולה על ההסתברות כי הפגיעה‬
‫לא היתה תוצאה של התרשלות כזו‪.‬‬
‫נטל השכנוע בדבר העדר התרשלות עבר לכתפי הנתבעים‬
‫ומשהם לא עמדו בו – דין התביעה להתקבל‪.‬‬
‫נקבע שהרופא שביצע את הדיקור אחראי ברשלנות משום שלא‬
‫הרים את הנטל להסביר באיזה מנגנון אירע הזיהום שלא‬
‫באחריותו‪.‬‬
‫א (ת"א) ‪ 89/96‬עזבון המנוחה ג'ומאנה מראר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשומות רפואיות – כלל "הנזק הראייתי"‬

‫"מקום שצריך להיעשות רישום רפואי וזה לא נעשה‪ ,‬ולא‬
‫ניתן הסבר מניח את הדעת למחדל זה‪ ,‬יועבר נטל ההוכחה‬
‫בדבר העובדות השנויות במחלוקת‪ ,‬שיכלו להתבהר מתוך‬
‫הרישום‪ ,‬אל כתפי הרופא או המוסד‪ ,‬שבמסגרתו ניתנו‬
‫השירותים הרפואיים‪".‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫נתונים על העברת נטל הראיה –‬

‫דו"ח ועדת שפניץ‬

‫נראה שנושא הרשומה הרפואית‪ ,‬ליקוי בה או היעדרה הוא‬
‫בעל השלכות מרכזיות בתחום תביעות הרשלנות הרפואית‪,‬‬
‫היכול לעיתים להשפיע באופן מהותי על תוצאת הדיון‬
‫בתביעה‪.‬‬
‫בשני שליש מן המקרים בהם העביר בית‪-‬המשפט את הנטל‬
‫מכתפי התובעים אל כתפי הנתבעים‪ ,‬בשל ליקוי ברשומה‬
‫הרפואית‪ ,‬הם לא הצליחו להתמודד עמו ולהרים אותו‪,‬‬
‫ונקבעה אחריות של המטפלים לנזקם של התובעים‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫התובע יליד ‪ 1939‬אושפז עקב אוטם שריר הלב‪.‬‬
‫בוצע צינתור שבמהלכו הוזרק חומר ניגוד מסוג‬
‫אורוגרפין‪.‬‬
‫סמוך לאחר ההזרקה התלונן התובע על הרגשה‬
‫לא טובה‪ .‬תוך שתי דקות היתה ירידה בלחץ‬
‫הדם‪ ,‬פרפור חדרים ואיבוד הכרה‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)2‬‬

‫האבחנה – שוק אנפילקטי עקב רגישות ליוד‪.‬‬
‫החלה פעולת החייאה אליה הצטרפו רופאים‬
‫בכירים וביניהם מנהל המחלקה הקרדיולוגית‬
‫ומנהל יחידת הצינתורים‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)3‬‬

‫פעולות ההחייאה כללו‪ :‬עיסוי חזה‪ ,‬מכות‬
‫חשמל‪ ,‬החדרת קוצב לב זמני והזלפת‬
‫תרופות שונות‪.‬‬
‫רק בחלוף כ‪ 40 -‬דקות חזר הלב לתפקד‪,‬‬
‫אלא שבזמן זה נגרם נזק מוחי קשה והתובע‬
‫נותר במצב וגטטיבי‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)4‬‬

‫נקבע כי לא היתה רשלנות בטיפול שקיבל התובע‬
‫עד שלב ההחייאה‪.‬‬
‫השאלה במחלוקת היתה האם ההחייאה בוצעה‬
‫בסבירות ובמיומנות‪.‬‬
‫עיון בכל הרישומים וסיכום הראיות בעניין זה‬
‫מעלה מספר בעיות; פרט לרישום הטכנאית על‬
‫מתן לידוקאין‪ ,‬אין רישום ישיר כלשהו על מצב‬
‫התובע במהלך המשבר‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)5‬‬

‫אין חולק כי מדובר באירוע קשה גם‬
‫לצוות הרפואי וניתן להבין כי הצוות דאג‬
‫קודם כל לטיפול בתובע ופחות לביצוע‬
‫רישומים‪ ,‬אולם מהנתונים עולה כי‬
‫חסרים רישומים וחלקם לא מדויקים או‬
‫לא ברורים דיים‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)6‬‬

‫התוצאה המעשית היא כי הרישום הלקוי‬
‫נזקף לחובת הנתבע ברשלנות רישומית‬
‫ונטל ההוכחה כי אין התרשלות של‬
‫הנתבע בעצם הטיפול הינו על הנתבע‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)7‬‬

‫הסברי הנתבע‪ ,‬לפיהם הצוות הרפואי היה שקוע כולו‬
‫בהחייאה ולכן אין לצפות ואין לדרוש תשומת לב‬
‫לרישום‪ ,‬הינם הסברים שובי לב אך אינם הסברים‬
‫מלאים‪.‬‬
‫הרשלנות הרישומית שפורטה לעיל שללה מהתובע את‬
‫היכולת לבודד חלק מהתהליך ולברר כראוי האם‬
‫במהלך ההחייאה היו נתונים שאיפשרו טיפול אחר או‬
‫אבחנה אחרת‪ .‬איננו יודעים מה סדר מתן כמות כה‬
‫גדולה של אדרנלין‪ ,‬ומה היו התגובות לכך‪...‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)8‬‬

‫אם היו רישומים ראויים בזמן ההחייאה‪ ,‬הן‬
‫על סדר התרופות וכמותן והן על לחצי דם‪,‬‬
‫יתכן והיו בידי התובע כלים טובים יותר‬
‫להראות כי במהלך החייאה כה ארוכה היה‬
‫אפשר לנקוט דרכים נוספות‪.‬‬
‫נקבע כי הנתבעים אחראים ל‪ 30% -‬מן הנזק‬
‫של התובע‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל הראייתי בשל אי ביצוע בדיקה‬

‫אישה הרה בהריון ראשון (לאחר ‪ 3‬שנים של טיפולי‬
‫עקרות) הגיעה לבי"ח בשבוע ה‪ 31 -‬להריון לאחר שחשה‬
‫ברע‪ .‬בביה"ח אובחנה הפרדות שיליה ומוות תוך רחמי‪,‬‬
‫על רקע רעלת הריון‪.‬‬
‫השאלה במחלוקת היתה האם הפרדות השיליה היתה‬
‫פתאומית או שהגיניקולוג אצלו ביקרה בבוקר אותו יום‪,‬‬
‫היה יכול כבר אז‪ ,‬לאבחן הפרדות שיליה‪ ,‬לשלוח אותה‬
‫בדחיפות לחדר לידה ולמנוע מוות תוך רחמי‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל הראייתי בשל אי ביצוע בדיקה‬

‫כיוון שהרופא לא ערך בדיקה של רגישות הבטן בעת הביקור של‬
‫האישה אצלו‪ ,‬קבע ביהמ"ש כי הוא גרם בכך נזק ראייתי לתובעת‬
‫כי נמנע ממנה להוכיח כי כבר באותה עת סבלה מהפרדות‬
‫שיליה‪...‬‬
‫לאור זאת הועבר הנטל אל הרופא לשכנע‪ ,‬כי באותו שלב בו נמנע‬
‫מלבצע את הבדיקה‪ ,‬לא סבלה האישה מבטן רגישה ולא היתה‬
‫שרויה בתהליך של הפרדות שיליה‪.‬‬
‫הרופא לא הצליח לעמוד בנטל זה ולכן נקבע כי הוא אחראי למות‬
‫העובר‪...‬‬
‫ע"א ‪ 9328/02‬לאה מאיר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"קשר סיבתי נסיבתי"‬
‫הוריה של פגה שנולדה בשבוע ‪ 29‬להריון בעקבות‬
‫הפרדות שליה‪ ,‬הגישו תביעה נגד ביה"ח‪ ,‬בטענה שהיה‬
‫איחור בביצוע ניתוח קיסרי לאם וכתוצאה מכך סובלת‬
‫הילדה משיתוק מוחין ופיגור שכלי‪.‬‬
‫התביעה הסתמכה על חוו"ד גניקולוגית בלבד ואילו‬
‫ההגנה הסתמכה על חוו"ד של נוירופדיאטר ונאונטולוג‬
‫ששללו קשר סיבתי בין הנזקים לבין העיכוב בביצוע‬
‫הניתוח הקיסרי וקבעו כי יש לשייכם לנזקי הפגות‬
‫בלבד‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"קשר סיבתי נסיבתי"‬
‫ביהמ"ש קבע כי קיים קשר "סיבתי נסיבתי" בין‬
‫התרשלות הרופאים שהתעכבו בביצוע הניתוח הקיסרי‪,‬‬
‫לבין הנזק שנגרם לפגה ולפיכך הטיל אחריות על‬
‫ביה"ח לפצות אותה על ‪ 40%‬מן הנזק שלה‪.‬‬
‫ביהמ"ש העליון אישר את פסה"ד המחוזי וקבע כי‬
‫לבימ"ש יש שיקול דעת לקבוע כי קיים קשר "סיבתי‬
‫נסיבתי" ואת שיעור האחריות ההסתברותי לנזק‬
‫(הפיצוי הופחת ל‪ 20% -‬מן הנזק)‪.‬‬
‫פס"ד מלול עדן‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫דרישות ההסבר בנסיבות מיוחדות‬

‫“ייתכנו מקרים בהם לסיכונים בעלי הסתברות נמוכה‬
‫תהיה משמעות מיוחדת לחולה הספציפי‪ .‬במקרה‬
‫כזה‪ ,‬למרות האחוז הנמוך יכללו אותם סיכונים‬
‫בתחום המידע המהותי הנדרש לחולה לשם החלטה‬
‫מושכלת אם לעבור את הטיפול הרפואי”‪.‬‬

‫ת”א (י‪-‬ם) ‪1109/97‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רף ההסבר בניתוחים אלקטיביים‬

‫"ההסבר הנדרש לקבלת הסכמה מדעת לניתוח‬
‫אלקטיבי – שאף בלעדיו ניתן לקיים אורח חיים‬
‫רגיל – נכלל ברף העליון של חובת הגילוי‪ ,‬והוא‬
‫כולל‪ ,‬בנוסף להתייחסות לסיכויי ההצלחה גם מתן‬
‫הזהרה מפני הסיבוכים האפשריים‪ ...‬גם אם‬
‫סיבוכים אלו נדירים‪".‬‬
‫ע"א ‪6153/97‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רף ההסבר בניתוחים אלקטיביים ‪-‬‬

‫‪RSD‬‬

‫"בענייננו מדובר בסיבוך המתרחש בקרב ‪0.5% - 0.3%‬‬
‫מהניתוחים – גם אם שיעור זה אינו גבוה‪ ,‬הרי מדובר בסיבוך‬
‫חמור‪ ,‬העלול לגרום להפיכתה של הגפה לחסרת כל תפקוד‪ ...‬כיוון‬
‫שמדובר בניתוח אלקטיבי חובת ההסבר נמצאת ברף העליון‪ .‬סיכון‬
‫‪ RSD‬הינו בגדר המידע שהתובע היה רשאי לצפות‪ ,‬באורח סביר‪,‬‬
‫כי יגולה לו‪ ,‬כדי שיוכל לשקלו במסגרת גיבוש דעתו לעניין‬
‫הסכמתו לטיפול הרפואי‪"...‬‬

‫ת"א ‪ 920/99‬יצחק נ' שע"צ‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רף ההסבר ברפואה פרטית‬

‫"רפואה פרטית בה קיים ניגוד עניינים מובנה בין‬
‫השאיפה המסחרית להרבות בניתוחים לבין‬
‫האינטרס של המטופל‪ ,‬כדי להקהות את עוקצו של‬
‫ניגוד העניינים יש להעמיד את המטופל על הסיכונים‬
‫והסיכויים שבניתוח המוצע לרבות החלופה שלא‬
‫לבצע כלל ניתוח סיכוייה וסיכוניה‪".‬‬
‫ע"א ‪6153/97‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫חובת ההסבר על טיפולים מחוץ לסל‬
‫בנסיבות מתאימות עשוי להיווצר צורך ליידע את המטופל לגבי‬
‫אפשרות טיפול המוצעת רק במסגרת הרפואה הפרטית ואולי אף‬
‫במסגרת שירותי רפואה מעבר לים‪ .‬כך יש לעשות‪ ,‬אכן‪,‬‬
‫כשמדובר בטיפול או בתרופה שעשויים לסייע לחולה ואינם‬
‫זמינים ברפואה הציבורית בארץ‪.‬‬
‫כשחולה אובחן כסובל ממחלה מסויימת‪ ,‬וישנה תרופה שאינה‬
‫מצויה ב"סל" – מקובל עלי שעל הרופא ליידע את החולה בדבר‬
‫קיומה של התרופה‪.‬‬
‫עליו להשאיר להחלטתו של החולה את השאלה אם לרכוש את‬
‫התרופה מכספו אם לאו‪ .‬שאלה זו כרוכה לא אחת באפשרויות‬
‫הכספיות של החולה וגם בפער בין ההשפעה של התרופה‬
‫שב"סל" לזו שאינה נמצאת בו‪ ,‬על הרופא לספק את המידע‬
‫הנדרש‪ ,‬והחולה‪ -‬יחליט‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ע"א ‪ 4960/04‬סידי‬

‫פגיעה באוטונומיה – פיצוי ללא נזק‬

‫אישה אושפזה בבית חולים לניתוח אורטופדי בשל‬
‫דפורמציה ברגל‪ .‬בסופו של דבר‪ ,‬במקום ניתוח לתיקון‬
‫הדפורמציה עברה ביופסיה בכתף בשל ממצא ידוע בכתף‬
‫שנחשד להיות גידול ממאיר‪ .‬בעקבות הביופסיה נותרה עם‬
‫מגבלה קשה בתפקוד הכתף‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פגיעה באוטונומיה‬
‫המטופלת טענה כי לא הוסברו לה הסיכונים הכרוכים‬
‫בביופסיה ולפיכך לא נתנה הסכמה מדעת לביצוע הפעולה‪.‬‬
‫נקבע כי גם לו היו נפרשים בפניה הסיכונים היתה נותנת‬
‫הסכמתה לביופסיה בשל הסיכון הממשי שמדובר בגידול‬
‫ממאיר‪.‬‬
‫למרות זאת נפסק כי היתה פגיעה באוטונומיה שלה והיא‬
‫זכאית לפיצוי כספי‪...‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פגיעה באוטונומיה‬

‫“ההכרה בזכותו של החולה לפיצוי על‬
‫הפגיעה באוטונומיה שלו‪ ,‬מקום בו הופרה‬
‫חובה זו‪ ,‬עשויה לתרום לכך שחובה זו‬
‫תקוים הלכה למעשה”‪.‬‬
‫ע”א ‪ 2781/03‬מיאסה עלי דעקה‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות בפגיעה באוטונומיה‬

‫הפרת חובת הזהירות ‪ -‬אי מתן הסברים‬
‫למטופלים לפני ביצוע טיפולים‬
‫נזק ‪ -‬פגיעה באוטונומיה של המטופל‬
‫קשר סיבתי ‪ -‬בין אי מתן ההסברים לבין‬
‫עוצם ההפתעה מן הסיבוך שהתרחש‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫משמעות העדרו של טופס הסכמה ייעודי‬
‫ניתוח סימפטקטומי (נגד הזעת יתר)‪ ,‬שבוצע בשנת ‪ 1999‬והסתבך‬
‫בהזעת יתר פיצויית‪.‬‬
‫המטופל הגיש תביעה בטענה שלא הוזהר מפני הסיבוך האמור‪.‬‬
‫התובע הוחתם על טופס הסכמה סטנדרטי (לא ייעודי)‪ ,‬משום שעד‬
‫השנה האמורה לא פותח טופס ייעודי מתאים‪.‬‬
‫הרופא המנתח רשם בגיליון כי הוסברו הסיכונים הכרוכים בפעולה‬
‫והעיד בבימ"ש כי הוא מסביר לכל המטופלים‪ ,‬ללא יוצא מן הכלל‪,‬‬
‫כי הבעיה עם הניתוח היא שבמקרים רבים מאוד‪ ,‬למעלה מ‪50% -‬‬
‫מופיעה הזעה פיצויית‪ ,‬וב‪ 2-3% -‬מן המקרים ההזעה הפיצויית‬
‫יכולה להיות משמעותית ביותר‪.‬‬
‫סטודנטית שהועסקה במרפאתו של הרופא ונכחה בזמן שקיבל‬
‫חולים אישרה את עדותו בעניין ההסברים‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫חוק זכויות‬

‫החולה‪ ,‬התשנ”ו‪1996-‬‬

‫סעיף ‪ :14‬אופן מתן הסכמה מדעת‬

‫(א)‬

‫‪.....‬‬

‫(ב)‬

‫הסכמה מדעת לטיפול רפואי המנוי בתוספת תינתן‬
‫במסמך בכתב‪ ,‬שיכלול את תמצית ההסבר שניתן‬
‫למטופל‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫חוק זכויות‬

‫החולה‪ ,‬התשנ”ו‪1996-‬‬

‫תוספת‬
‫(סעיפים ‪)15 ,14‬‬
‫(‪ )1‬ניתוחים‪ ,‬למעט כירורגיה זעירה‪.‬‬
‫(‪ )2‬צינתורים של כלי דם‪.‬‬
‫(‪ )3‬דיאליזה‪.‬‬
‫(‪ )4‬טיפול בקרינה מייננת (רדיותרפיה)‪.‬‬
‫(‪ )5‬טיפולי הפריה חוץ‪-‬גופית‪.‬‬
‫(‪ )6‬כימותרפיה לטיפול בתהליכים ממאירים‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בהעדר טופס הסכמה ייעודי‬
‫נקבע (בערעור) כי נוכח הוראות חוק זכויות החולה אין די בטפסים הערוכים‬
‫על פי תקנות בריאות העם (טופסי הסכמה)‪ ,‬התשמ"ד‪. 1984-‬‬
‫ככל הנראה המערכת הרפואית התאימה עצמה להוראות אלה באיחור מסויים‪,‬‬
‫ובמועד הרלוונטי (‪ )1999‬עדיין נעשה שימוש בטפסים הישנים‪ ,‬תוך הפרת‬
‫הוראת החוק‪.‬‬
‫אין לשלול את האפשרות‪ ,‬לפיה הפרת החובה לעגן את הסכמת המטופל‬
‫במסמך בכתב שיכלול את "תמצית ההסבר שניתן למטופל"‪ ,‬שוללת‪ ,‬מניה‬
‫וביה‪ ,‬את האפשרות שאכן מדובר ב"הסכמה מדעת"‪.‬‬
‫דרישת הכתב בחוק היא "דרישה מהותית" ובהעדרו של טופס הסכמה מדעת‬
‫ערוך כדין‪ ,‬יש לקבוע‪ ,‬למצער‪ ,‬כי במקרה של מחלוקת‪ ,‬המטפל הוא זה‬
‫שצריך להוכיח קיומה של הסכמה זו‪.‬‬
‫ע"א ‪ 6299/05‬צורף‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ומה הדין כשיש טופס חתום ?!‬

‫נולדה‬

‫בשנת ‪1998‬‬
‫(מיקרופטלמיה)‪.‬‬
‫בשבוע ‪ 21‬להריון בוצעה לאם בדיקת אולטרה‪-‬סאונד בסיסית‬
‫במסגרת הקופה שנמצאה תקינה‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע כי לא ניתן לגלות את המום במסגרת בדיקה בסיסית‬
‫אך יש אפשרות לגלות זאת בבדיקה מורחבת‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע כי היה מדובר בהריון שלא בסיכון גבוה ולא היה‬
‫מקום לביצוע סקירה מורחבת‪/‬מכוונת‪.‬‬
‫האם חתמה על טופס בקשה לביצוע בדיקת על‪-‬קול לפיה היא‬
‫מודעת לכך שמדובר בבדיקה בסיסית וכי באפשרותה לבצע‬
‫בדיקה מורחבת באופן פרטי‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תינוקת‬

‫כשהיא‬

‫סובלת‬

‫מעיוורון‬

‫חתימה ללא הסבר – לאו הסכמה היא‬
‫ביהמ"ש קבע כי הרופאים הסבירו לאם כי הבדיקה אותה היא עומדת לבצע‬
‫היא בדיקה בסיסית וכי קיימת בדיקה משוכללת יותר אותה ניתן לבצע באופן‬
‫פרטי ואולם בכך לא די‪.‬‬
‫האם לא הבינה לאשורה את האבחנה בין הבדיקה הבסיסית והמורחבת ואם‬
‫היתה מבינה היתה בוחרת לבצע את הבדיקה על חשבונה‪ .‬יש כשל בשרשרת‬
‫המידע אשר נמסר לאם‪.‬‬

‫לא די בקיומה של פרקטיקה לפיה מיידעים את האישה כי קיימת‬
‫בדיקה מורחבת‪ ,‬העדר הנחיות ברורות ונהלים מוגדרים באשר‬
‫להיקף המידע שיש למסור למטופלת לעניין אפשרותה לבצע‬
‫בדיקה מורחבת ‪...‬ואי מתן הסבר הולם בטרם ביצוע הבדיקה‬
‫הבסיסית הינם בגדר נוהל בלתי סביר‪...‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תוצאות הערעור‬
‫המלצת ביהמ"ש‪:‬‬

‫לאור קשיים שהתגלעו בהכרעת בימ"ש קמא בשאלת‬
‫החבות ולאור זאת שבימ"ש קמא הכריע בפסק דינו‬
‫בסוגיות שלא היו בחזית הדיון יבוטל פסק דינו של‬
‫בימ"ש קמא והסכום אשר שולם לתובעים יישאר בידם‪.‬‬

‫התובעים הסכימו להצעת ביהמ"ש שמשמעותה‬
‫שפסה"ד מבוטל‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ההחמרה השיפוטית –‬
‫הנזק הממוני‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫הלכת "השנים האבודות" –‬
‫עזבון אטינגר ז"ל‬

‫פס"ד תקדימי ניתן‪ ,‬במרץ ‪ ,2004‬על‪-‬ידי בית‪-‬המשפט העליון‬
‫בהרכב של חמישה שופטים בתביעת עזבון של קטין‪ ,‬אשר הלך‬
‫לעולמו בגיל ‪ ,12‬כתוצאה מנפילה לבור בעת משחק עם חבר‪,‬‬
‫בעיר העתיקה בירושלים‬
‫עזבון של קטין אשר הלך לעולמו כתוצאה מרשלנות‪ ,‬זכאי לפיצוי‬
‫בגין הפסד כושר השתכרות ב"שנים האבודות"‪ ,‬בהן לא זכה‬
‫לחיות ולהתפרנס‬
‫זכות דומה קיימת גם לעזבון של בגיר שהלך לעולמו בגיל‬
‫העבודה‬
‫נפגע אשר קוצרה תוחלת חייו כתוצאה מרשלנות זכאי מעתה‬
‫לפיצוי בגין הפסד ההשתכרות שלו ב"שנים האבודות"‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"השנים האבודות" – ההשלכות הכספיות‬
‫נקבע כי חישוב הפסד ההשתכרות ב"שנים האבודות" יהיה מבוסס‬
‫על ‪ 30%‬מן השכר הממוצע במשק (בתקופה מגיל ‪18-21‬‬
‫החישוב הוא ‪ 70%‬מן הסכום האמור)‪.‬‬
‫ההנחה המובלעת היא כי ניתן לחסוך ‪ ₪ 2400‬מתוך ‪₪ 8000‬‬
‫בחודש !!!!!‬
‫בתביעת יורשים שהם גם תלויים ‪ ,‬נקבע כי יש ליורשים זכאות‬
‫לקבל פיצוי בגין ראשי נזק שנמצאים מחוץ לתחום החפיפה (כאב‬
‫וסבל וקיצור תוחלת חיים וכ"ו)‬
‫חישוב הפסד ההשתכרות בשנים האבודות‪ ,‬כולל גם חישוב הפסדי‬
‫פנסיה‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫הגידול בפיצוי הכספי‬
‫יולדת לאחר ‪ 3‬שנות טיפולי הפריה בהריון ראשון‪,‬‬
‫נשלחה "להסתובב" כדי לזרז לידה ושבה עם עובר מת‪.‬‬
‫בימ"ש המחוזי קבע אחריות ופסק לאם פיצוי של‬
‫‪ ₪ 300,000‬בגין כאב וסבל‪.‬‬
‫ביהמ"ש העליון קבע כי מגיע פיצוי גם לאב בגין כאב‬
‫וסבל שלו בסכום נוסף של ‪.₪ 250,000‬‬
‫סטיה מהלכה קודמת שחייבה נזק נפשי חמור "בניזוק‬
‫משני" שעולה כדי מחלת נפש או הפרעת נפש הגורמת‬
‫נכות ממשית‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פס"ד לבנה לוי‬

‫הגידול בסכומי הפיצוי‬
‫צעירה שנולדה בשנת ‪ 1985‬כשהיא סובלת משיתוק ביד שמאל‬
‫כתוצאה מפגיעה במקלעת העצבים הברכיאלית‪ ,‬הגישה בשנת‬
‫‪ 2006‬תביעה נגד ביה"ח בו נולדה בטענה של רשלנות בלידה‪.‬‬
‫בינתיים סיימה התובעת לימודי משפטים ומנהל עסקים ובמהלך‬
‫המשפט עשתה התמחות במשפטים‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע שיש אחריות לביה"ח ופסק לה פיצוי גלובלי בגין‬
‫הפסד השתכרות בסך של ‪ ₪ 800,000‬ובנוסף ‪ ₪ 600,000‬כאב‬
‫וסבל‪ ₪ 1,000,000 ,‬עזרת צד ג' ו‪ ₪ 85,000 -‬הוצאות ‪....‬‬

‫א (ים) ‪8363/06‬פדילה נ' בי"ח מאיר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"ועדת שפניץ" – אין מקום להגביל בחוק את‬
‫הפיצוי לתובעים בגין רשלנות רפואית‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫לאן מועדות פנינו?‬

‫‪ ‬המשך החמרה שיפוטית ?‬
‫‪ ‬התמתנות והתייצבות ?‬
‫‪ ‬התערבות חקיקתית ?‬
‫ימים יגידו‪....‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תודה !‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬


Slide 60

‫עדכונים בפסיקת בתי‪-‬המשפט‬
‫בתביעות רשלנות רפואית‬
‫עו"ד טליה חלמיש‪-‬שני‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬
‫מקבוצת מדנס‬
‫מאי ‪2009‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תמונת המצב‬
‫בשנים האחרונות אנו עדים לעליה ניכרת של ההוצאה‬
‫בגין תביעות אחריות מקצועית בתחום הרפואה‪.‬‬
‫העליה נובעת בעיקר מ"אינפלציה שיפוטית" שהביאה‬
‫לגידול ניכר בפיצויים המשולמים לתובעים‪.‬‬
‫התשלומים השנתיים בתביעות הרשלנות הרפואית‪ ,‬גדלו‬
‫בעשור האחרון ב‪.700% -‬‬
‫במקביל גדלו הפרמיות בצורה דרמטית והכיסויים‬
‫הוגבלו‪.‬‬
‫מוסדות רפואיים ורופאים פרטיים העוסקים בתחומים‬
‫בסיכון גבוה (לידות‪ US ,‬מיילדותי‪ ,‬כירורגיה פלסטית‬
‫וכ"ו) נתקלים בקושי להשיג כיסוי ביטוחי‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫התפתחות התביעות בבימ"ש‬

‫‪1994 - 2008‬‬

‫‪1,200‬‬
‫‪1,100‬‬
‫‪1,000‬‬
‫‪900‬‬
‫‪800‬‬
‫‪700‬‬
‫‪600‬‬
‫‪500‬‬
‫‪400‬‬
‫‪300‬‬
‫‪200‬‬
‫‪100‬‬
‫‪0‬‬

‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫‪2002‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫‪1994‬‬

‫מדד גידול התשלומים‬

‫‪1995 - 2008‬‬

‫‪3100%‬‬
‫‪2800%‬‬
‫‪2500%‬‬
‫‪2200%‬‬
‫‪1900%‬‬

‫‪1600%‬‬
‫‪1300%‬‬
‫‪1000%‬‬
‫‪700%‬‬
‫‪400%‬‬
‫‪100%‬‬
‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫‪2002‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫התפתחות התביעות בבימ"ש‬
‫מיילדות וגינקולוגיה‬

‫‪240‬‬

‫‪210‬‬

‫‪180‬‬

‫‪150‬‬

‫‪120‬‬

‫‪90‬‬

‫‪60‬‬

‫‪30‬‬

‫‪0‬‬
‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2002‬‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫מדד גידול התשלומים‬
‫מיילדות וגינקולוגיה‬

‫‪11100%‬‬
‫‪10100%‬‬
‫‪9100%‬‬
‫‪8100%‬‬
‫‪7100%‬‬
‫‪6100%‬‬
‫‪5100%‬‬
‫‪4100%‬‬
‫‪3100%‬‬
‫‪2100%‬‬
‫‪1100%‬‬
‫‪100%‬‬

‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫‪2002‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫מקצועות קליניים מובילים בשיעור הסיכון‬
‫‪1991 - 2008‬‬
‫מיילדות‬
‫כירורגיה כללית‬

‫‪40%‬‬

‫קרדיולוגיה‬

‫שיעור הסיכון הכספי‬

‫‪35%‬‬
‫‪30%‬‬

‫רפואת שיניים‬

‫‪25%‬‬

‫אורטופדיה‬

‫‪20%‬‬

‫נוירוכירורגיה‬

‫‪15%‬‬
‫‪10%‬‬

‫גינקולוגיה‬

‫‪5%‬‬

‫אופטלמולוגיה‬

‫‪0%‬‬

‫‪18%‬‬

‫שיעור התיקים עם סיכון כספי‬

‫‪16%‬‬
‫‪14%‬‬
‫‪12%‬‬
‫‪10%‬‬
‫‪8%‬‬
‫‪6%‬‬
‫‪4%‬‬
‫‪2%‬‬
‫‪0%‬‬

‫* ‪ 3%‬ומעלה‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫דו"ח ועדת "שפניץ"‪-‬‬

‫הועדה הבין משרדית לבחינת הדרכים להקטנת ההוצאה‬
‫הציבורית בגין תביעות הרשלנות הרפואית‬

‫מסתמנת בפסיקה מגמה של הרחבת אחריותם של בעלי‬
‫מקצועות הרפואה והמוסדות הרפואיים – החל בסוגית‬
‫ההתרשלות (ירידת קרנה של הלכת הפרקטיקה‬
‫המקובלת)‪ ,‬המשך בסיבתיות (אובדן סיכויי החלמה)‬
‫וכלה בהרחבת העילות (רשלנות בגין הסכמה מדעת)‬
‫וראשי נזק (פגיעה באוטונומיה)‪.‬‬
‫מהנתונים עולה כי במשך השנים עלו סכומי הפיצויים‬
‫הממוצעים שנפסקו בתביעות רשלנות רפואית‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫הגידול בפיצוי הממוצע לתובעים‬
‫שנת תשלום‬
‫‪2004‬‬
‫‪2005‬‬
‫‪2006‬‬
‫‪2007‬‬
‫‪2008‬‬

‫תשלום ממוצע לתובע (בדולר)‬
‫‪21,872‬‬
‫‪33,700‬‬
‫‪34,935‬‬
‫‪44,839‬‬
‫‪62,374‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פיצוי עבור כאב וסבל ב– ‪ 100%‬נכות‬

‫‪1997-2008‬‬

‫‪1600000‬‬

‫‪1400000‬‬

‫‪1200000‬‬

‫‪1000000‬‬

‫‪800000‬‬

‫‪600000‬‬

‫‪400000‬‬

‫‪200000‬‬

‫‪0‬‬
‫‪2009‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2005‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2003‬‬

‫‪2001‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1997‬‬

‫פיצוי עבור מות קטינים (קיצור תוחלת חיים‪+‬כאב וסבל)‬
‫‪1998-2006‬‬
‫‪1800000‬‬

‫‪1600000‬‬

‫‪1400000‬‬

‫‪1200000‬‬

‫‪1000000‬‬

‫‪800000‬‬

‫‪600000‬‬

‫‪400000‬‬

‫‪200000‬‬

‫‪0‬‬
‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2002‬‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ההתפתחויות המשפטיות‬

‫עמדה סלחנית‬

‫עמדה ביקורתית‬

‫עמדה מחמירה‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫סלחנות שיפוטית‬

‫(‪)1961‬‬

‫"אשה‪ ...‬באה למחלקה הגינקולוגית לשם ניתוח קל‬
‫ברחמה ויצאה מהמחלקה שבעת יסורים ובעלת מום‬
‫לכל ימי חייה‪...‬‬
‫הטיפול אשר החולה קיבלה בבית החולים לא היה כפי‬
‫שצריך היה לצפותו מבעלי מקצוע מעולים וכן קרו תוך‬
‫כדי טיפול הזנחות וטעויות שונות‪ ,‬אשר הביאו לידי‬
‫תוצאות מעציבות במצב בריאותה‪...‬‬
‫רופא בשר ודם עשוי לטעות‪ ,‬ולא כל טעות מהווה‬
‫רשלנות‪"...‬‬

‫התביעה נדחתה‬
‫(ע"א ‪ 280/60‬פרדו נ' פלדמן‪ ,‬פד' (טו') ‪)1961‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫בקרה שיפוטית‬
‫עולם הרפואה אינו חסין מביקורת שיפוטית ומחשיפה של מעשי רשלנות‬
‫מקצועיים‪ .‬ביקורת זו היא אחת הערובות החשובות להקפדה על מתן טיפול‬
‫רפואי נאות‪.‬‬
‫לא כל טעות באבחנה או בטיפול‬
‫מצביעה בהכרח על רשלנות‪.‬‬
‫אחריות הרופאים‪ ,‬ברשלנות‬
‫אזרחית או פלילית‪ ,‬צריכה‬
‫להיקבע‪ ,‬רק אם הוכח שבנתוני‬
‫זמן אמת פעלו הרופאים‬
‫באי מיומנות מקצועית‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫בקרה שיפוטית – האם היא מקדמת את‬
? ‫בטיחות הטיפול‬
Most patient-safety experts continue to believe that the
threat of liability is the primary barrier to the
development of effective and comprehensive patient
safety programs in hospitals. I suggest, on the
contrary…that judicial recognition of an explicit “right
to safety” for hospital patients, with correlative duty of
hospitals to implement patient-safety measures can
become the primary motivator for the development of
systems to improve patient safety.
George J. Annas. J.D., NEJM 354;19 May11,2006
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫בקרה שיפוטית‬

‫‪‬‬
‫שיפור איכות הרפואה‬
‫הרשומה הרפואית‬
‫• רישום מפורט יותר‬
‫• שמירה על רשומות‬

‫תהליך הבקרה הרפואית‬
‫• ניהול סיכונים‬
‫• אבטחת איכות‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תקשורת עם מטופלים‬
‫• הסכמה מדעת‬
‫• גילוי נאות על תקלות‬

‫ניהול הטיפול הרפואי‬
‫• פרוטוקולים ונהלים‬
‫• הנחיות קליניות‬

‫החמרה שיפוטית‬

‫‪‬‬
‫רפואה מתגוננת‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬

‫ריבוי בדיקות וטיפולים מיותרים‬
‫יצירת מתח ביחסי מטפל‪-‬מטופל‬
‫הוצאות מוגברות לתשלום ביטוח‬
‫סגירת פעילויות בסיכון ביטוחי גבוה‬
‫קושי להשיג כיסוי ביטוחי‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית‬

‫(‪)1998‬‬

‫"חיובם של הרופא וקופת‬
‫חולים בדין הוא פרי של חוכמה‬
‫לאחר מעשה‪ .‬הרף שהוצב‬
‫לקביעת אחריותם‪ ,‬הוצב בגובה‬
‫כה רב‪ ,‬עד שלא רק הרופא‬
‫הסביר אינו יכול לעוברו‪ ,‬אלא‬
‫גם הרופא המומחה המובהק‬
‫ייכשל בכך"‪.‬‬
‫(השופטת שטרסברג‪-‬כהן בדעת מיעוט‬
‫ע"א ‪ 3709,3264/96‬קופ"ח נ' פלד ואח')‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית – ההנמקה‬
‫"אין להטיל את העומס הכלכלי של הטעות הרפואית‬
‫על החולה‪ ,‬אלא מן הראוי כי יוטל‪ ,‬עקרונית‪ ,‬על‬
‫הרופא בעל הטעות שממנו יפוזר ממילא על ציבור‬
‫רחב יותר באמצעות ביטוח האחריות המקצועית‪.‬‬
‫יתרה מזו‪ ,‬הטלת האחריות האישית על הרופא‪...‬‬
‫עשויה לעודד את מילוי החובה המקצועית‬
‫להתעדכנות בספרות המקצועית‪"...‬‬
‫(השופט אנגלרד ע"א ‪ 3709,3264/96‬קופ"ח נ' פלד ואח')‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ההחמרה השיפוטית –‬
‫שאלת האחריות‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"החמרת" האחריות של המטפלים‬
‫"פרקטיקה רצויה" במקום "פרקטיקה מצויה"‬
‫החלת נורמות התנהגות רטרוספקטיבית‪" -‬דרך עוקפת פרקטיקה‬
‫מקובלת"‬
‫מבחן "המומחה הטוב" במקום "הרופא הסביר"‬
‫החלת כלל "הדבר מדבר בעדו" במקרי סיבוכים נדירים‬
‫החלה מסיבית של "כלל הנזק הראייתי"‬
‫החלת אחריות במקרים של "קשר סיבתי נסיבתי"‬
‫קביעת חובות מוגברות בכל הנוגע להסברים למטופלים עובר‬
‫למתן לטיפולים רפואיים‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"פרקטיקה מצויה" לעומת "פרקטיקה רצויה"‬
‫העובדות ‪ -‬רביד נ' קליפורד‬

‫ביום ‪ 5.4.84‬הגיעה רביד בת החמש למרפאת שיניים לצורך‬
‫טיפול שיניים‪ .‬כהכנה לטיפול הזריק לה הרופא זריקת הרדמה‬
‫מקומית בלסתה התחתונה מצד ימין‪ .‬הרופא השתמש לצורך‬
‫ההזרקה במזרק לא שואב‪ ,‬שהיה מקובל לשימוש באותה תקופה‬
‫(פרקטיקה מקובלת)‪.‬‬
‫זמן קצר לאחר ההזרקה נטתה רביד על צידה ולא הצליחה‬
‫להתייצב‪ .‬היא היתה מנומנמת והוחלט להעבירה לטיפול בבית‪-‬‬
‫חולים‪ .‬כתוצאה מן האירוע סובלת רביד עד היום מהמיפרזיס‬
‫במחצית הגוף השמאלי ומהפרעות נוירולוגיות וקוגנטיביות‪.‬‬
‫הסתבר כי חומר ההזרקה חדר לכלי דם משם נדד למוח וגרם‬
‫לקריש דם ולאוטם מוחי‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"פרקטיקה מצויה" לעומת "פרקטיקה רצויה"‬
‫ההכרעה המשפטית‬

‫העובדה שרופא נהג בהתאם לפרקטיקה המקובלת‬
‫בתחומו‪ ,‬היא כשלעצמה‪ ,‬אינה מעניקה לו הגנה‬
‫מוחלטת ולעולם מצוי בידי בית המשפט לקבוע‪ ,‬כי‬
‫פרקטיקה נהוגה זו אינה עולה בקנה אחד עם חובת‬
‫הזהירות של רופא כלפי מטופל‪.‬‬
‫פרקטיקה מקובלת מהווה פרמטר‪ ,‬ואפילו פרמטר‬
‫חשוב‪ ,‬במכלול השיקולים שעל בית המשפט לשקול‬
‫בבואו לקבוע את סטנדרט ההתנהגות הראוי‪ ,‬אולם‬
‫אין היא הפרמטר היחיד אשר בית המשפט יתחשב בו‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫די היה באמצעי פשוט וזמין למנוע סיכון ידוע של‬
‫חדירת מזרק עם חומר הרדמה לתוך עורק‪ ,‬דבר אשר‬
‫עלול לגרום לתופעות לוואי משמעותיות‪ .‬כל זאת‬
‫ללא תוספת עלות משמעותית‪.‬‬
‫בנסיבות אלה אין מנוס מן המסקנה כי רופא התרשל‬
‫שכן רופא זהיר היה בוחר למנוע סיכון זה באמצעות‬
‫שימוש במזרקים שואבים‪.‬‬
‫רביד נ' קליפורד‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬
‫הנורמות אינן נקבעות על‪-‬ידי מומחים אלה או אחרים‪ ,‬אלא‬
‫על‪-‬ידי בית‪-‬המשפט‪.‬‬
‫שאלת תפקידו של מנתח בחדר ניתוח היא עניין ערכי‬
‫ונורמטיבי שמתפקידו של בית‪-‬המשפט להכריע בו‪.‬‬
‫עדות יו"ר המועצה הלאומית לכירורגיה‪ ,‬הרדמה וטיפול נמרץ‬
‫כי אין אחריות הדדית בין מנתח לרופא מרדים‪ ,‬כפי שבא לידי‬
‫ביטוי בסיכום ישיבת המועצה הלאומית הנ"ל‪ ,‬אין לראות בה‬
‫משום נורמה נכונה‪ ,‬ולפיכך אין לפעול על‪-‬פיה‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬

‫(‪)2‬‬

‫אם נרשם בסיכום ישיבת מועצת איגוד רופאי העיניים‪ ,‬כי‬
‫המנתח אחראי כלפי המנותח על הניתוח ותוצאותיו בלבד‪,‬‬
‫והמרדים אחראי כלפי המטופל על תהליך ההרדמה ותוצאותיו‪,‬‬
‫אין לראות בכך כאילו כל אחד מהם אחראי רק על תחומו‪,‬‬
‫וחייבת להיות הדדיות ביניהם‪ ,‬ולמרות שאין למנתח "אחריות‬
‫על" הרי שיש לו אחריות על סימני החיים של המנותח‪ ,‬לא‬
‫פחות מאשר למרדים‪ ,‬ועל‪-‬כן עמדת איגוד רופאי העיניים כפי‬
‫שבאה לידי ביטוי במסמך הנ"ל‪ ,‬אינה משקפת את הנורמה‬
‫המחייבת‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬

‫(‪)3‬‬

‫המסמך בדבר חלוקת אחריות בחדר הניתוח של ההסתדרות‬
‫הרפואית בישראל‪ ,‬קובע כי שיתוף פעולה בין הרופא המנתח‬
‫והרופא המרדים בניתוח חיוני להצלחת הטיפול וכך יש אכן‬
‫לנהוג‪ ,‬אולם ההסתייגות שעל‪-‬פיה אין הרופא המנתח אחראי‬
‫לפעולות המבוצעות על‪-‬ידי הרופא המרדים‪ ,‬כפי שהרופא‬
‫המרדים אינו אחראי על פעולות המבוצעות על‪-‬ידי הרופא‬
‫המנתח‪ ,‬איננה נורמה שיש לפעול על‪-‬פיה‪ ,‬שכן ברור שהמנתח‬
‫אינו אחראי על פעולות המרדים‪ ,‬אולם אין בכך כדי לסייג‬
‫אחריותו לעקוב אחר סימני החיים של המנותח‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬

‫(‪)4‬‬

‫כאשר מנותח פונה למנתח בבקשה לנתחו אין הוא יוצר קשר אחד עם‬
‫המרדים וקשר אחר עם המנתח‪ ...‬יש לייחס לו אחריות מעבר לעצם‬
‫הפעולה הכירורגית‪ ,‬המנותח מצפה ממנו להיות אחראי על חייו בעת‬
‫ביצוע הניתוח – ולאו דווקא בעת ביצוע הפעולה הכירורגית גרידא‪.‬‬
‫כל מנתח חייב להיות שותף מלא למעקב אחר סימני חיים של המנותח‪ ,‬גם‬
‫תוך כדי ובמהלך הניתוח‪ ,‬ואין הוא רשאי להטיל את האחריות הבלעדית‬
‫על כך על כתפי המרדים‪.‬‬
‫חובתו של המנתח היתה להאזין לקולות המוניטור ע"מ לוודא שהוא‬
‫ממשיך לנתח אדם חי ולא מחוסר חיים‪ .‬אם הוא לא עושה כן הוא‬
‫מתרשל‪.‬‬
‫המנתח שלא עשה כן הורשע בעבירה של מעשה פזיזות ורשלנות‪.‬‬
‫פ (תא) ‪ 40016/07‬מ"י נ' אסותא ואח'‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החלת נורמות רטרוספקטיבית‬
‫בשנת ‪ 1986‬נולד ערן סידי עם חסר של כף יד ימין‪.‬‬
‫בשנת ‪ 1997‬הגישה משפחת סידי תביעה נגד הגיניקולוג שביצע‬
‫לאם בדיקת אולטרה סאונד שגרתית במהלך ההריון‪ ,‬בטענה של‬
‫רשלנות באי אבחון חסר כף היד‪.‬‬
‫ביהמ"ש המחוזי פסק כי לא היתה רשלנות בביצוע הבדיקה‪ ,‬שכן‬
‫בשנה הנדונה בדיקת האולטרה סאונד הבסיסית לא כללה סקירת‬
‫גפיים ודחה את התביעה‪.‬‬
‫לעומת זאת ביהמ"ש העליון שדן בערעור על התביעה קבע‬
‫בשנת ‪ 2005‬כי חלה חובה על הרופא הבודק בשנת ‪!!! 1986‬‬
‫ליידע את האישה על מגבלות הבדיקה ועל האפשרות לבצע‬
‫בדיקת אולטרה סאונד מורחבת במסגרת הפרקטיקה הפרטית‪...‬‬
‫ע"א ‪ 4960/04‬סידי‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החלת נורמות רטרוספקטיבית ‪2 -‬‬
‫ילדה נולדה בשנת ‪ 1995‬כשהיא סובלת מתסמונת ‪ X‬שביר‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע כי בתקופה הרלבנטית הבדיקה טרם הומלצה ע"י הגורמים‬
‫המקצועיים ושליחת הנשים לביצועה בוודאי שלא היתה פרקטיקה מחייבת‬
‫את הרופא הסביר‪.‬‬
‫ואולם ביהמ"ש קבע כי מאחר שבמאמרים שפורסמו עובר לשנת ‪1994‬‬
‫מוזכרות בדיקות המבוצעות לאוכלוסייה בעלת סיכון נמוך לצרכי מחקר או‬
‫לצרכים אחרים‪ ,‬היה על רופא סביר הקורא את המאמרים הללו להסיק כי‬
‫"בדיקות סקר" לגילוי הנשאות קיימות גם אם ביצוען עדיין אינו מומלץ‪.‬‬
‫הבדיקה היתה קיימת במועד הרלבנטי ויש לייחס להורים בהתאם להלכת‬
‫סידי ציפייה סבירה כי קיומה יגולה להם ולכן הרופא התרשל בכך שלא ידע‬
‫על קומה ולא גילה להורים על קיומה‪.‬‬
‫הקופה אחראית לכך שלא הפיצה בקרב רופאיה את האפשרות לביצוע‬
‫בדיקה לגילוי הנשאות לתסמונת ‪ X‬שביר גם לנשים ללא כל אינדיקציה‪.‬‬
‫א (ים)‪ 5416/03‬שיר סגל‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"כלל ‪ 30‬הדקות" – ‪OUT‬‬
‫השאלה היא מהו פרק הזמן הסביר לביצוע ניתוח קיסרי ?‬
‫פרק הזמן של ‪ 15‬דקות לבצוע ניתוח קיסרי הוא פרק זמן‬
‫אפשרי וראוי כאשר חדר הניתוח פנוי וכל הצוות זמין‪ ...‬יש‬
‫להשלים‪ ,‬חרף העובדה שהדבר אינו רצוי‪ ,‬גם עם חלוף פרק‬
‫זמן ארוך יותר של כ‪ 25-30 -‬דק' עד לניתוח‪ .‬אולם שיהוי כזה‬
‫בביצוע הניתוח‪ ,‬כדי שיתקבל כשיהוי סביר‪ ,‬מחייב מתן הסבר‪,‬‬
‫המבוסס על נסיבותיו המיוחדות של המקרה הנדון‪ ,‬ועל כך‬
‫שבפועל נעשו מאמצים סבירים לקצר פרק זמן זה דבר שלא‬
‫הסתייע באותן נסיבות‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"כלל ‪ 15‬הדקות" – ‪IN‬‬
‫במקרה שלפנינו‪ ,‬לא ניתן הסבר המצדיק התמשכותו של פרק‬
‫הזמן שחלף בין קבלת ההחלטה על ביצוע הניתוח לבין הביצוע‬
‫בפועל‪.‬‬
‫במקרה שלפנינו נפל שיהוי בלתי מוצדק של כ‪ 6 -‬דקות גם‬
‫בהתמשכות פרק הזמן ממועד קבלת ההחלטה על הניתוח ועד‬
‫לביצועו‪ .‬מכאן‪ ,‬שבסה"כ נפל במקרה זה שיהוי בלתי מוצדק‬
‫בביצוע הניתוח הקיסרי‪ ,‬העולה כדי רשלנות‪ ,‬של ‪31-33‬‬
‫דקות‪ ,‬ולמצער שיהוי של ‪ 21‬דקות‪.‬‬
‫א (ים) ‪ 8005/06‬ב‪.‬ר‪ .‬נ' בי"ח מאיר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית –‬
‫סטנדרט המומחה הטוב‬

‫על הרופא להשתמש ברמת ידע‪ ,‬כשרון ואיכפתיות‪,‬‬
‫הקיימת ומופעלת ע"י רופאים ברמה מקצועית טובה‬
‫ולא ממוצעת‪.‬‬
‫כאשר מדובר ברופא הטוען לכישורים מיוחדים ולהיותו‬
‫מומחה‪ ,‬הרמה הנדרשת ממנו היא בהתאם לכך‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית –‬
‫"המתמחה חשוד"‬
‫אישה שעברה ניתוח קיסרי אלקטיבי בהרדמה ספינלית‪,‬‬
‫נותרה עם נזק לשורשי העצב הפירוניאלי‪ ,‬נזק זה יוחס‬
‫לפגיעה במהלך ההרדמה‪.‬‬
‫וכך אמר ביהמ"ש על המרדים שהיה מתמחה ותיק בעת‬
‫הניתוח‪":‬רף המומחיות הרשמית של הנתבע שהוא נמוך‬
‫לטעמי‪ ,‬גם אם הוא בעל ניסיון מעשי רב‪ ,‬יש בו כדי ליצור‬
‫חיזוק לטענות התובעת וספק באשר לביצועה הנאות של‬
‫ההרדמה "‬
‫‪...‬‬
‫ת"א ‪ 072682/99‬פני אלמליח‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החלת כלל הדבר מדבר בעדו‬
‫בתי‪-‬המשפט מחילים את כלל "הדבר מדבר בעדו" באופן‬
‫"ליברלי" ומעבירים את נטל השכנוע מכתפי התובעים אל‬
‫כתפי הנתבעים להוכיח שלא היתה רשלנות מצידם‪.‬‬
‫התנאים להחלת הכלל (ס' ‪ 41‬לפקודת הנזיקין)‪:‬‬
‫ התובע לא ידע ולא יכול היה לדעת על הנסיבות שהביאו‬‫לידי הנזק‬
‫ הנזק נגרם על‪-‬ידי נכס בשליטת המזיק‬‫ המקרה מתיישב יותר עם המסקנה שהיתה רשלנות‬‫מאשר עם העדרה‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בסיבוכים נדירים‬
‫אישה הרה עברה דיקור מי שפיר בשבוע ‪ 18‬להריונה‪ ,‬אשר‬
‫הסתבך בזיהום תוך רחמי‪ ,‬שהוביל לספסיס סוער ולמותה‬
‫של האישה‪.‬‬
‫ועדת בדיקה של משרד הבריאות לא מצאה התרשלות‬
‫בטיפול במנוחה מצד גורם רפואי כלשהו‪.‬‬
‫בעלה וילדיה של המנוחה הגישו תביעה נגד הרופא המטפל‬
‫שביצע את הדיקור בטענה שהדיקור נעשה באופן רשלני‪,‬‬
‫ללא ניקוי מתאים של איזור הבטן בו בוצעה הדקירה‬
‫וכתוצאה מכך נגרם הזיהום שהוביל למותה‪.‬‬
‫לא הוגשה חוו"ד מטעם התובעים לתמיכה בטענותיהם‪ ,‬והם‬
‫בקשו להחיל את הכלל של "הדבר מדבר בעדו"‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בסיבוכים נדירים‬
‫ביהמש פסק כי "מהעדויות שנשמעו בבית המשפט ומחומר‬
‫הראיות שהובא‪ ,‬ניתן לקבוע כי השימוש בחומר החיטוי‬
‫פולידין ואלכוהול היה נפוץ ומקובל לצורך עריכת הדיקור‬
‫וכי הנתבעים פעלו על‪-‬פי הנהוג והמקובל בכגון דא‪ ...‬ואין‬
‫לבוא לנתבעים בטרוניה באשר לפרקטיקה בה נהגו"‬
‫ואולם העובדה ‪ -‬שמדובר בתוצאה נדירה ובלתי צפוייה‬
‫למדי של דיקור מי שפיר שגרם לזיהום חריף ברחם‬
‫האשה ומותה עקב כך ‪ -‬תומכת בתחולת הכלל של הדבר‬
‫מדבר בעדו‪ .‬זה מצביע יותר על קיומה של התרשלות מאשר‬
‫על העדרה‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בסיבוכים נדירים‬
‫אף כי התובעים לא הוכיחו את הסיבה הממשית והישירה לזיהום‬
‫בגופה של המנוחה ולמותה כתוצאה מכך‪ ,‬שוכנעתי – על‪-‬פי מאזן‬
‫ההסתברויות במשפט האזרחי – כי ההסתברות שהיא נפטרה עקב‬
‫רשלנותם הרפואית של הנתבעים עולה על ההסתברות כי הפגיעה‬
‫לא היתה תוצאה של התרשלות כזו‪.‬‬
‫נטל השכנוע בדבר העדר התרשלות עבר לכתפי הנתבעים‬
‫ומשהם לא עמדו בו – דין התביעה להתקבל‪.‬‬
‫נקבע שהרופא שביצע את הדיקור אחראי ברשלנות משום שלא‬
‫הרים את הנטל להסביר באיזה מנגנון אירע הזיהום שלא‬
‫באחריותו‪.‬‬
‫א (ת"א) ‪ 89/96‬עזבון המנוחה ג'ומאנה מראר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשומות רפואיות – כלל "הנזק הראייתי"‬

‫"מקום שצריך להיעשות רישום רפואי וזה לא נעשה‪ ,‬ולא‬
‫ניתן הסבר מניח את הדעת למחדל זה‪ ,‬יועבר נטל ההוכחה‬
‫בדבר העובדות השנויות במחלוקת‪ ,‬שיכלו להתבהר מתוך‬
‫הרישום‪ ,‬אל כתפי הרופא או המוסד‪ ,‬שבמסגרתו ניתנו‬
‫השירותים הרפואיים‪".‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫נתונים על העברת נטל הראיה –‬

‫דו"ח ועדת שפניץ‬

‫נראה שנושא הרשומה הרפואית‪ ,‬ליקוי בה או היעדרה הוא‬
‫בעל השלכות מרכזיות בתחום תביעות הרשלנות הרפואית‪,‬‬
‫היכול לעיתים להשפיע באופן מהותי על תוצאת הדיון‬
‫בתביעה‪.‬‬
‫בשני שליש מן המקרים בהם העביר בית‪-‬המשפט את הנטל‬
‫מכתפי התובעים אל כתפי הנתבעים‪ ,‬בשל ליקוי ברשומה‬
‫הרפואית‪ ,‬הם לא הצליחו להתמודד עמו ולהרים אותו‪,‬‬
‫ונקבעה אחריות של המטפלים לנזקם של התובעים‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫התובע יליד ‪ 1939‬אושפז עקב אוטם שריר הלב‪.‬‬
‫בוצע צינתור שבמהלכו הוזרק חומר ניגוד מסוג‬
‫אורוגרפין‪.‬‬
‫סמוך לאחר ההזרקה התלונן התובע על הרגשה‬
‫לא טובה‪ .‬תוך שתי דקות היתה ירידה בלחץ‬
‫הדם‪ ,‬פרפור חדרים ואיבוד הכרה‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)2‬‬

‫האבחנה – שוק אנפילקטי עקב רגישות ליוד‪.‬‬
‫החלה פעולת החייאה אליה הצטרפו רופאים‬
‫בכירים וביניהם מנהל המחלקה הקרדיולוגית‬
‫ומנהל יחידת הצינתורים‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)3‬‬

‫פעולות ההחייאה כללו‪ :‬עיסוי חזה‪ ,‬מכות‬
‫חשמל‪ ,‬החדרת קוצב לב זמני והזלפת‬
‫תרופות שונות‪.‬‬
‫רק בחלוף כ‪ 40 -‬דקות חזר הלב לתפקד‪,‬‬
‫אלא שבזמן זה נגרם נזק מוחי קשה והתובע‬
‫נותר במצב וגטטיבי‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)4‬‬

‫נקבע כי לא היתה רשלנות בטיפול שקיבל התובע‬
‫עד שלב ההחייאה‪.‬‬
‫השאלה במחלוקת היתה האם ההחייאה בוצעה‬
‫בסבירות ובמיומנות‪.‬‬
‫עיון בכל הרישומים וסיכום הראיות בעניין זה‬
‫מעלה מספר בעיות; פרט לרישום הטכנאית על‬
‫מתן לידוקאין‪ ,‬אין רישום ישיר כלשהו על מצב‬
‫התובע במהלך המשבר‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)5‬‬

‫אין חולק כי מדובר באירוע קשה גם‬
‫לצוות הרפואי וניתן להבין כי הצוות דאג‬
‫קודם כל לטיפול בתובע ופחות לביצוע‬
‫רישומים‪ ,‬אולם מהנתונים עולה כי‬
‫חסרים רישומים וחלקם לא מדויקים או‬
‫לא ברורים דיים‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)6‬‬

‫התוצאה המעשית היא כי הרישום הלקוי‬
‫נזקף לחובת הנתבע ברשלנות רישומית‬
‫ונטל ההוכחה כי אין התרשלות של‬
‫הנתבע בעצם הטיפול הינו על הנתבע‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)7‬‬

‫הסברי הנתבע‪ ,‬לפיהם הצוות הרפואי היה שקוע כולו‬
‫בהחייאה ולכן אין לצפות ואין לדרוש תשומת לב‬
‫לרישום‪ ,‬הינם הסברים שובי לב אך אינם הסברים‬
‫מלאים‪.‬‬
‫הרשלנות הרישומית שפורטה לעיל שללה מהתובע את‬
‫היכולת לבודד חלק מהתהליך ולברר כראוי האם‬
‫במהלך ההחייאה היו נתונים שאיפשרו טיפול אחר או‬
‫אבחנה אחרת‪ .‬איננו יודעים מה סדר מתן כמות כה‬
‫גדולה של אדרנלין‪ ,‬ומה היו התגובות לכך‪...‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)8‬‬

‫אם היו רישומים ראויים בזמן ההחייאה‪ ,‬הן‬
‫על סדר התרופות וכמותן והן על לחצי דם‪,‬‬
‫יתכן והיו בידי התובע כלים טובים יותר‬
‫להראות כי במהלך החייאה כה ארוכה היה‬
‫אפשר לנקוט דרכים נוספות‪.‬‬
‫נקבע כי הנתבעים אחראים ל‪ 30% -‬מן הנזק‬
‫של התובע‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל הראייתי בשל אי ביצוע בדיקה‬

‫אישה הרה בהריון ראשון (לאחר ‪ 3‬שנים של טיפולי‬
‫עקרות) הגיעה לבי"ח בשבוע ה‪ 31 -‬להריון לאחר שחשה‬
‫ברע‪ .‬בביה"ח אובחנה הפרדות שיליה ומוות תוך רחמי‪,‬‬
‫על רקע רעלת הריון‪.‬‬
‫השאלה במחלוקת היתה האם הפרדות השיליה היתה‬
‫פתאומית או שהגיניקולוג אצלו ביקרה בבוקר אותו יום‪,‬‬
‫היה יכול כבר אז‪ ,‬לאבחן הפרדות שיליה‪ ,‬לשלוח אותה‬
‫בדחיפות לחדר לידה ולמנוע מוות תוך רחמי‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל הראייתי בשל אי ביצוע בדיקה‬

‫כיוון שהרופא לא ערך בדיקה של רגישות הבטן בעת הביקור של‬
‫האישה אצלו‪ ,‬קבע ביהמ"ש כי הוא גרם בכך נזק ראייתי לתובעת‬
‫כי נמנע ממנה להוכיח כי כבר באותה עת סבלה מהפרדות‬
‫שיליה‪...‬‬
‫לאור זאת הועבר הנטל אל הרופא לשכנע‪ ,‬כי באותו שלב בו נמנע‬
‫מלבצע את הבדיקה‪ ,‬לא סבלה האישה מבטן רגישה ולא היתה‬
‫שרויה בתהליך של הפרדות שיליה‪.‬‬
‫הרופא לא הצליח לעמוד בנטל זה ולכן נקבע כי הוא אחראי למות‬
‫העובר‪...‬‬
‫ע"א ‪ 9328/02‬לאה מאיר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"קשר סיבתי נסיבתי"‬
‫הוריה של פגה שנולדה בשבוע ‪ 29‬להריון בעקבות‬
‫הפרדות שליה‪ ,‬הגישו תביעה נגד ביה"ח‪ ,‬בטענה שהיה‬
‫איחור בביצוע ניתוח קיסרי לאם וכתוצאה מכך סובלת‬
‫הילדה משיתוק מוחין ופיגור שכלי‪.‬‬
‫התביעה הסתמכה על חוו"ד גניקולוגית בלבד ואילו‬
‫ההגנה הסתמכה על חוו"ד של נוירופדיאטר ונאונטולוג‬
‫ששללו קשר סיבתי בין הנזקים לבין העיכוב בביצוע‬
‫הניתוח הקיסרי וקבעו כי יש לשייכם לנזקי הפגות‬
‫בלבד‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"קשר סיבתי נסיבתי"‬
‫ביהמ"ש קבע כי קיים קשר "סיבתי נסיבתי" בין‬
‫התרשלות הרופאים שהתעכבו בביצוע הניתוח הקיסרי‪,‬‬
‫לבין הנזק שנגרם לפגה ולפיכך הטיל אחריות על‬
‫ביה"ח לפצות אותה על ‪ 40%‬מן הנזק שלה‪.‬‬
‫ביהמ"ש העליון אישר את פסה"ד המחוזי וקבע כי‬
‫לבימ"ש יש שיקול דעת לקבוע כי קיים קשר "סיבתי‬
‫נסיבתי" ואת שיעור האחריות ההסתברותי לנזק‬
‫(הפיצוי הופחת ל‪ 20% -‬מן הנזק)‪.‬‬
‫פס"ד מלול עדן‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫דרישות ההסבר בנסיבות מיוחדות‬

‫“ייתכנו מקרים בהם לסיכונים בעלי הסתברות נמוכה‬
‫תהיה משמעות מיוחדת לחולה הספציפי‪ .‬במקרה‬
‫כזה‪ ,‬למרות האחוז הנמוך יכללו אותם סיכונים‬
‫בתחום המידע המהותי הנדרש לחולה לשם החלטה‬
‫מושכלת אם לעבור את הטיפול הרפואי”‪.‬‬

‫ת”א (י‪-‬ם) ‪1109/97‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רף ההסבר בניתוחים אלקטיביים‬

‫"ההסבר הנדרש לקבלת הסכמה מדעת לניתוח‬
‫אלקטיבי – שאף בלעדיו ניתן לקיים אורח חיים‬
‫רגיל – נכלל ברף העליון של חובת הגילוי‪ ,‬והוא‬
‫כולל‪ ,‬בנוסף להתייחסות לסיכויי ההצלחה גם מתן‬
‫הזהרה מפני הסיבוכים האפשריים‪ ...‬גם אם‬
‫סיבוכים אלו נדירים‪".‬‬
‫ע"א ‪6153/97‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רף ההסבר בניתוחים אלקטיביים ‪-‬‬

‫‪RSD‬‬

‫"בענייננו מדובר בסיבוך המתרחש בקרב ‪0.5% - 0.3%‬‬
‫מהניתוחים – גם אם שיעור זה אינו גבוה‪ ,‬הרי מדובר בסיבוך‬
‫חמור‪ ,‬העלול לגרום להפיכתה של הגפה לחסרת כל תפקוד‪ ...‬כיוון‬
‫שמדובר בניתוח אלקטיבי חובת ההסבר נמצאת ברף העליון‪ .‬סיכון‬
‫‪ RSD‬הינו בגדר המידע שהתובע היה רשאי לצפות‪ ,‬באורח סביר‪,‬‬
‫כי יגולה לו‪ ,‬כדי שיוכל לשקלו במסגרת גיבוש דעתו לעניין‬
‫הסכמתו לטיפול הרפואי‪"...‬‬

‫ת"א ‪ 920/99‬יצחק נ' שע"צ‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רף ההסבר ברפואה פרטית‬

‫"רפואה פרטית בה קיים ניגוד עניינים מובנה בין‬
‫השאיפה המסחרית להרבות בניתוחים לבין‬
‫האינטרס של המטופל‪ ,‬כדי להקהות את עוקצו של‬
‫ניגוד העניינים יש להעמיד את המטופל על הסיכונים‬
‫והסיכויים שבניתוח המוצע לרבות החלופה שלא‬
‫לבצע כלל ניתוח סיכוייה וסיכוניה‪".‬‬
‫ע"א ‪6153/97‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫חובת ההסבר על טיפולים מחוץ לסל‬
‫בנסיבות מתאימות עשוי להיווצר צורך ליידע את המטופל לגבי‬
‫אפשרות טיפול המוצעת רק במסגרת הרפואה הפרטית ואולי אף‬
‫במסגרת שירותי רפואה מעבר לים‪ .‬כך יש לעשות‪ ,‬אכן‪,‬‬
‫כשמדובר בטיפול או בתרופה שעשויים לסייע לחולה ואינם‬
‫זמינים ברפואה הציבורית בארץ‪.‬‬
‫כשחולה אובחן כסובל ממחלה מסויימת‪ ,‬וישנה תרופה שאינה‬
‫מצויה ב"סל" – מקובל עלי שעל הרופא ליידע את החולה בדבר‬
‫קיומה של התרופה‪.‬‬
‫עליו להשאיר להחלטתו של החולה את השאלה אם לרכוש את‬
‫התרופה מכספו אם לאו‪ .‬שאלה זו כרוכה לא אחת באפשרויות‬
‫הכספיות של החולה וגם בפער בין ההשפעה של התרופה‬
‫שב"סל" לזו שאינה נמצאת בו‪ ,‬על הרופא לספק את המידע‬
‫הנדרש‪ ,‬והחולה‪ -‬יחליט‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ע"א ‪ 4960/04‬סידי‬

‫פגיעה באוטונומיה – פיצוי ללא נזק‬

‫אישה אושפזה בבית חולים לניתוח אורטופדי בשל‬
‫דפורמציה ברגל‪ .‬בסופו של דבר‪ ,‬במקום ניתוח לתיקון‬
‫הדפורמציה עברה ביופסיה בכתף בשל ממצא ידוע בכתף‬
‫שנחשד להיות גידול ממאיר‪ .‬בעקבות הביופסיה נותרה עם‬
‫מגבלה קשה בתפקוד הכתף‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פגיעה באוטונומיה‬
‫המטופלת טענה כי לא הוסברו לה הסיכונים הכרוכים‬
‫בביופסיה ולפיכך לא נתנה הסכמה מדעת לביצוע הפעולה‪.‬‬
‫נקבע כי גם לו היו נפרשים בפניה הסיכונים היתה נותנת‬
‫הסכמתה לביופסיה בשל הסיכון הממשי שמדובר בגידול‬
‫ממאיר‪.‬‬
‫למרות זאת נפסק כי היתה פגיעה באוטונומיה שלה והיא‬
‫זכאית לפיצוי כספי‪...‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פגיעה באוטונומיה‬

‫“ההכרה בזכותו של החולה לפיצוי על‬
‫הפגיעה באוטונומיה שלו‪ ,‬מקום בו הופרה‬
‫חובה זו‪ ,‬עשויה לתרום לכך שחובה זו‬
‫תקוים הלכה למעשה”‪.‬‬
‫ע”א ‪ 2781/03‬מיאסה עלי דעקה‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות בפגיעה באוטונומיה‬

‫הפרת חובת הזהירות ‪ -‬אי מתן הסברים‬
‫למטופלים לפני ביצוע טיפולים‬
‫נזק ‪ -‬פגיעה באוטונומיה של המטופל‬
‫קשר סיבתי ‪ -‬בין אי מתן ההסברים לבין‬
‫עוצם ההפתעה מן הסיבוך שהתרחש‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫משמעות העדרו של טופס הסכמה ייעודי‬
‫ניתוח סימפטקטומי (נגד הזעת יתר)‪ ,‬שבוצע בשנת ‪ 1999‬והסתבך‬
‫בהזעת יתר פיצויית‪.‬‬
‫המטופל הגיש תביעה בטענה שלא הוזהר מפני הסיבוך האמור‪.‬‬
‫התובע הוחתם על טופס הסכמה סטנדרטי (לא ייעודי)‪ ,‬משום שעד‬
‫השנה האמורה לא פותח טופס ייעודי מתאים‪.‬‬
‫הרופא המנתח רשם בגיליון כי הוסברו הסיכונים הכרוכים בפעולה‬
‫והעיד בבימ"ש כי הוא מסביר לכל המטופלים‪ ,‬ללא יוצא מן הכלל‪,‬‬
‫כי הבעיה עם הניתוח היא שבמקרים רבים מאוד‪ ,‬למעלה מ‪50% -‬‬
‫מופיעה הזעה פיצויית‪ ,‬וב‪ 2-3% -‬מן המקרים ההזעה הפיצויית‬
‫יכולה להיות משמעותית ביותר‪.‬‬
‫סטודנטית שהועסקה במרפאתו של הרופא ונכחה בזמן שקיבל‬
‫חולים אישרה את עדותו בעניין ההסברים‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫חוק זכויות‬

‫החולה‪ ,‬התשנ”ו‪1996-‬‬

‫סעיף ‪ :14‬אופן מתן הסכמה מדעת‬

‫(א)‬

‫‪.....‬‬

‫(ב)‬

‫הסכמה מדעת לטיפול רפואי המנוי בתוספת תינתן‬
‫במסמך בכתב‪ ,‬שיכלול את תמצית ההסבר שניתן‬
‫למטופל‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫חוק זכויות‬

‫החולה‪ ,‬התשנ”ו‪1996-‬‬

‫תוספת‬
‫(סעיפים ‪)15 ,14‬‬
‫(‪ )1‬ניתוחים‪ ,‬למעט כירורגיה זעירה‪.‬‬
‫(‪ )2‬צינתורים של כלי דם‪.‬‬
‫(‪ )3‬דיאליזה‪.‬‬
‫(‪ )4‬טיפול בקרינה מייננת (רדיותרפיה)‪.‬‬
‫(‪ )5‬טיפולי הפריה חוץ‪-‬גופית‪.‬‬
‫(‪ )6‬כימותרפיה לטיפול בתהליכים ממאירים‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בהעדר טופס הסכמה ייעודי‬
‫נקבע (בערעור) כי נוכח הוראות חוק זכויות החולה אין די בטפסים הערוכים‬
‫על פי תקנות בריאות העם (טופסי הסכמה)‪ ,‬התשמ"ד‪. 1984-‬‬
‫ככל הנראה המערכת הרפואית התאימה עצמה להוראות אלה באיחור מסויים‪,‬‬
‫ובמועד הרלוונטי (‪ )1999‬עדיין נעשה שימוש בטפסים הישנים‪ ,‬תוך הפרת‬
‫הוראת החוק‪.‬‬
‫אין לשלול את האפשרות‪ ,‬לפיה הפרת החובה לעגן את הסכמת המטופל‬
‫במסמך בכתב שיכלול את "תמצית ההסבר שניתן למטופל"‪ ,‬שוללת‪ ,‬מניה‬
‫וביה‪ ,‬את האפשרות שאכן מדובר ב"הסכמה מדעת"‪.‬‬
‫דרישת הכתב בחוק היא "דרישה מהותית" ובהעדרו של טופס הסכמה מדעת‬
‫ערוך כדין‪ ,‬יש לקבוע‪ ,‬למצער‪ ,‬כי במקרה של מחלוקת‪ ,‬המטפל הוא זה‬
‫שצריך להוכיח קיומה של הסכמה זו‪.‬‬
‫ע"א ‪ 6299/05‬צורף‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ומה הדין כשיש טופס חתום ?!‬

‫נולדה‬

‫בשנת ‪1998‬‬
‫(מיקרופטלמיה)‪.‬‬
‫בשבוע ‪ 21‬להריון בוצעה לאם בדיקת אולטרה‪-‬סאונד בסיסית‬
‫במסגרת הקופה שנמצאה תקינה‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע כי לא ניתן לגלות את המום במסגרת בדיקה בסיסית‬
‫אך יש אפשרות לגלות זאת בבדיקה מורחבת‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע כי היה מדובר בהריון שלא בסיכון גבוה ולא היה‬
‫מקום לביצוע סקירה מורחבת‪/‬מכוונת‪.‬‬
‫האם חתמה על טופס בקשה לביצוע בדיקת על‪-‬קול לפיה היא‬
‫מודעת לכך שמדובר בבדיקה בסיסית וכי באפשרותה לבצע‬
‫בדיקה מורחבת באופן פרטי‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תינוקת‬

‫כשהיא‬

‫סובלת‬

‫מעיוורון‬

‫חתימה ללא הסבר – לאו הסכמה היא‬
‫ביהמ"ש קבע כי הרופאים הסבירו לאם כי הבדיקה אותה היא עומדת לבצע‬
‫היא בדיקה בסיסית וכי קיימת בדיקה משוכללת יותר אותה ניתן לבצע באופן‬
‫פרטי ואולם בכך לא די‪.‬‬
‫האם לא הבינה לאשורה את האבחנה בין הבדיקה הבסיסית והמורחבת ואם‬
‫היתה מבינה היתה בוחרת לבצע את הבדיקה על חשבונה‪ .‬יש כשל בשרשרת‬
‫המידע אשר נמסר לאם‪.‬‬

‫לא די בקיומה של פרקטיקה לפיה מיידעים את האישה כי קיימת‬
‫בדיקה מורחבת‪ ,‬העדר הנחיות ברורות ונהלים מוגדרים באשר‬
‫להיקף המידע שיש למסור למטופלת לעניין אפשרותה לבצע‬
‫בדיקה מורחבת ‪...‬ואי מתן הסבר הולם בטרם ביצוע הבדיקה‬
‫הבסיסית הינם בגדר נוהל בלתי סביר‪...‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תוצאות הערעור‬
‫המלצת ביהמ"ש‪:‬‬

‫לאור קשיים שהתגלעו בהכרעת בימ"ש קמא בשאלת‬
‫החבות ולאור זאת שבימ"ש קמא הכריע בפסק דינו‬
‫בסוגיות שלא היו בחזית הדיון יבוטל פסק דינו של‬
‫בימ"ש קמא והסכום אשר שולם לתובעים יישאר בידם‪.‬‬

‫התובעים הסכימו להצעת ביהמ"ש שמשמעותה‬
‫שפסה"ד מבוטל‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ההחמרה השיפוטית –‬
‫הנזק הממוני‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫הלכת "השנים האבודות" –‬
‫עזבון אטינגר ז"ל‬

‫פס"ד תקדימי ניתן‪ ,‬במרץ ‪ ,2004‬על‪-‬ידי בית‪-‬המשפט העליון‬
‫בהרכב של חמישה שופטים בתביעת עזבון של קטין‪ ,‬אשר הלך‬
‫לעולמו בגיל ‪ ,12‬כתוצאה מנפילה לבור בעת משחק עם חבר‪,‬‬
‫בעיר העתיקה בירושלים‬
‫עזבון של קטין אשר הלך לעולמו כתוצאה מרשלנות‪ ,‬זכאי לפיצוי‬
‫בגין הפסד כושר השתכרות ב"שנים האבודות"‪ ,‬בהן לא זכה‬
‫לחיות ולהתפרנס‬
‫זכות דומה קיימת גם לעזבון של בגיר שהלך לעולמו בגיל‬
‫העבודה‬
‫נפגע אשר קוצרה תוחלת חייו כתוצאה מרשלנות זכאי מעתה‬
‫לפיצוי בגין הפסד ההשתכרות שלו ב"שנים האבודות"‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"השנים האבודות" – ההשלכות הכספיות‬
‫נקבע כי חישוב הפסד ההשתכרות ב"שנים האבודות" יהיה מבוסס‬
‫על ‪ 30%‬מן השכר הממוצע במשק (בתקופה מגיל ‪18-21‬‬
‫החישוב הוא ‪ 70%‬מן הסכום האמור)‪.‬‬
‫ההנחה המובלעת היא כי ניתן לחסוך ‪ ₪ 2400‬מתוך ‪₪ 8000‬‬
‫בחודש !!!!!‬
‫בתביעת יורשים שהם גם תלויים ‪ ,‬נקבע כי יש ליורשים זכאות‬
‫לקבל פיצוי בגין ראשי נזק שנמצאים מחוץ לתחום החפיפה (כאב‬
‫וסבל וקיצור תוחלת חיים וכ"ו)‬
‫חישוב הפסד ההשתכרות בשנים האבודות‪ ,‬כולל גם חישוב הפסדי‬
‫פנסיה‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫הגידול בפיצוי הכספי‬
‫יולדת לאחר ‪ 3‬שנות טיפולי הפריה בהריון ראשון‪,‬‬
‫נשלחה "להסתובב" כדי לזרז לידה ושבה עם עובר מת‪.‬‬
‫בימ"ש המחוזי קבע אחריות ופסק לאם פיצוי של‬
‫‪ ₪ 300,000‬בגין כאב וסבל‪.‬‬
‫ביהמ"ש העליון קבע כי מגיע פיצוי גם לאב בגין כאב‬
‫וסבל שלו בסכום נוסף של ‪.₪ 250,000‬‬
‫סטיה מהלכה קודמת שחייבה נזק נפשי חמור "בניזוק‬
‫משני" שעולה כדי מחלת נפש או הפרעת נפש הגורמת‬
‫נכות ממשית‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פס"ד לבנה לוי‬

‫הגידול בסכומי הפיצוי‬
‫צעירה שנולדה בשנת ‪ 1985‬כשהיא סובלת משיתוק ביד שמאל‬
‫כתוצאה מפגיעה במקלעת העצבים הברכיאלית‪ ,‬הגישה בשנת‬
‫‪ 2006‬תביעה נגד ביה"ח בו נולדה בטענה של רשלנות בלידה‪.‬‬
‫בינתיים סיימה התובעת לימודי משפטים ומנהל עסקים ובמהלך‬
‫המשפט עשתה התמחות במשפטים‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע שיש אחריות לביה"ח ופסק לה פיצוי גלובלי בגין‬
‫הפסד השתכרות בסך של ‪ ₪ 800,000‬ובנוסף ‪ ₪ 600,000‬כאב‬
‫וסבל‪ ₪ 1,000,000 ,‬עזרת צד ג' ו‪ ₪ 85,000 -‬הוצאות ‪....‬‬

‫א (ים) ‪8363/06‬פדילה נ' בי"ח מאיר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"ועדת שפניץ" – אין מקום להגביל בחוק את‬
‫הפיצוי לתובעים בגין רשלנות רפואית‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫לאן מועדות פנינו?‬

‫‪ ‬המשך החמרה שיפוטית ?‬
‫‪ ‬התמתנות והתייצבות ?‬
‫‪ ‬התערבות חקיקתית ?‬
‫ימים יגידו‪....‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תודה !‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬


Slide 61

‫עדכונים בפסיקת בתי‪-‬המשפט‬
‫בתביעות רשלנות רפואית‬
‫עו"ד טליה חלמיש‪-‬שני‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬
‫מקבוצת מדנס‬
‫מאי ‪2009‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תמונת המצב‬
‫בשנים האחרונות אנו עדים לעליה ניכרת של ההוצאה‬
‫בגין תביעות אחריות מקצועית בתחום הרפואה‪.‬‬
‫העליה נובעת בעיקר מ"אינפלציה שיפוטית" שהביאה‬
‫לגידול ניכר בפיצויים המשולמים לתובעים‪.‬‬
‫התשלומים השנתיים בתביעות הרשלנות הרפואית‪ ,‬גדלו‬
‫בעשור האחרון ב‪.700% -‬‬
‫במקביל גדלו הפרמיות בצורה דרמטית והכיסויים‬
‫הוגבלו‪.‬‬
‫מוסדות רפואיים ורופאים פרטיים העוסקים בתחומים‬
‫בסיכון גבוה (לידות‪ US ,‬מיילדותי‪ ,‬כירורגיה פלסטית‬
‫וכ"ו) נתקלים בקושי להשיג כיסוי ביטוחי‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫התפתחות התביעות בבימ"ש‬

‫‪1994 - 2008‬‬

‫‪1,200‬‬
‫‪1,100‬‬
‫‪1,000‬‬
‫‪900‬‬
‫‪800‬‬
‫‪700‬‬
‫‪600‬‬
‫‪500‬‬
‫‪400‬‬
‫‪300‬‬
‫‪200‬‬
‫‪100‬‬
‫‪0‬‬

‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫‪2002‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫‪1994‬‬

‫מדד גידול התשלומים‬

‫‪1995 - 2008‬‬

‫‪3100%‬‬
‫‪2800%‬‬
‫‪2500%‬‬
‫‪2200%‬‬
‫‪1900%‬‬

‫‪1600%‬‬
‫‪1300%‬‬
‫‪1000%‬‬
‫‪700%‬‬
‫‪400%‬‬
‫‪100%‬‬
‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫‪2002‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫התפתחות התביעות בבימ"ש‬
‫מיילדות וגינקולוגיה‬

‫‪240‬‬

‫‪210‬‬

‫‪180‬‬

‫‪150‬‬

‫‪120‬‬

‫‪90‬‬

‫‪60‬‬

‫‪30‬‬

‫‪0‬‬
‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2002‬‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫מדד גידול התשלומים‬
‫מיילדות וגינקולוגיה‬

‫‪11100%‬‬
‫‪10100%‬‬
‫‪9100%‬‬
‫‪8100%‬‬
‫‪7100%‬‬
‫‪6100%‬‬
‫‪5100%‬‬
‫‪4100%‬‬
‫‪3100%‬‬
‫‪2100%‬‬
‫‪1100%‬‬
‫‪100%‬‬

‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫‪2002‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫מקצועות קליניים מובילים בשיעור הסיכון‬
‫‪1991 - 2008‬‬
‫מיילדות‬
‫כירורגיה כללית‬

‫‪40%‬‬

‫קרדיולוגיה‬

‫שיעור הסיכון הכספי‬

‫‪35%‬‬
‫‪30%‬‬

‫רפואת שיניים‬

‫‪25%‬‬

‫אורטופדיה‬

‫‪20%‬‬

‫נוירוכירורגיה‬

‫‪15%‬‬
‫‪10%‬‬

‫גינקולוגיה‬

‫‪5%‬‬

‫אופטלמולוגיה‬

‫‪0%‬‬

‫‪18%‬‬

‫שיעור התיקים עם סיכון כספי‬

‫‪16%‬‬
‫‪14%‬‬
‫‪12%‬‬
‫‪10%‬‬
‫‪8%‬‬
‫‪6%‬‬
‫‪4%‬‬
‫‪2%‬‬
‫‪0%‬‬

‫* ‪ 3%‬ומעלה‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫דו"ח ועדת "שפניץ"‪-‬‬

‫הועדה הבין משרדית לבחינת הדרכים להקטנת ההוצאה‬
‫הציבורית בגין תביעות הרשלנות הרפואית‬

‫מסתמנת בפסיקה מגמה של הרחבת אחריותם של בעלי‬
‫מקצועות הרפואה והמוסדות הרפואיים – החל בסוגית‬
‫ההתרשלות (ירידת קרנה של הלכת הפרקטיקה‬
‫המקובלת)‪ ,‬המשך בסיבתיות (אובדן סיכויי החלמה)‬
‫וכלה בהרחבת העילות (רשלנות בגין הסכמה מדעת)‬
‫וראשי נזק (פגיעה באוטונומיה)‪.‬‬
‫מהנתונים עולה כי במשך השנים עלו סכומי הפיצויים‬
‫הממוצעים שנפסקו בתביעות רשלנות רפואית‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫הגידול בפיצוי הממוצע לתובעים‬
‫שנת תשלום‬
‫‪2004‬‬
‫‪2005‬‬
‫‪2006‬‬
‫‪2007‬‬
‫‪2008‬‬

‫תשלום ממוצע לתובע (בדולר)‬
‫‪21,872‬‬
‫‪33,700‬‬
‫‪34,935‬‬
‫‪44,839‬‬
‫‪62,374‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פיצוי עבור כאב וסבל ב– ‪ 100%‬נכות‬

‫‪1997-2008‬‬

‫‪1600000‬‬

‫‪1400000‬‬

‫‪1200000‬‬

‫‪1000000‬‬

‫‪800000‬‬

‫‪600000‬‬

‫‪400000‬‬

‫‪200000‬‬

‫‪0‬‬
‫‪2009‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2005‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2003‬‬

‫‪2001‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1997‬‬

‫פיצוי עבור מות קטינים (קיצור תוחלת חיים‪+‬כאב וסבל)‬
‫‪1998-2006‬‬
‫‪1800000‬‬

‫‪1600000‬‬

‫‪1400000‬‬

‫‪1200000‬‬

‫‪1000000‬‬

‫‪800000‬‬

‫‪600000‬‬

‫‪400000‬‬

‫‪200000‬‬

‫‪0‬‬
‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2002‬‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ההתפתחויות המשפטיות‬

‫עמדה סלחנית‬

‫עמדה ביקורתית‬

‫עמדה מחמירה‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫סלחנות שיפוטית‬

‫(‪)1961‬‬

‫"אשה‪ ...‬באה למחלקה הגינקולוגית לשם ניתוח קל‬
‫ברחמה ויצאה מהמחלקה שבעת יסורים ובעלת מום‬
‫לכל ימי חייה‪...‬‬
‫הטיפול אשר החולה קיבלה בבית החולים לא היה כפי‬
‫שצריך היה לצפותו מבעלי מקצוע מעולים וכן קרו תוך‬
‫כדי טיפול הזנחות וטעויות שונות‪ ,‬אשר הביאו לידי‬
‫תוצאות מעציבות במצב בריאותה‪...‬‬
‫רופא בשר ודם עשוי לטעות‪ ,‬ולא כל טעות מהווה‬
‫רשלנות‪"...‬‬

‫התביעה נדחתה‬
‫(ע"א ‪ 280/60‬פרדו נ' פלדמן‪ ,‬פד' (טו') ‪)1961‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫בקרה שיפוטית‬
‫עולם הרפואה אינו חסין מביקורת שיפוטית ומחשיפה של מעשי רשלנות‬
‫מקצועיים‪ .‬ביקורת זו היא אחת הערובות החשובות להקפדה על מתן טיפול‬
‫רפואי נאות‪.‬‬
‫לא כל טעות באבחנה או בטיפול‬
‫מצביעה בהכרח על רשלנות‪.‬‬
‫אחריות הרופאים‪ ,‬ברשלנות‬
‫אזרחית או פלילית‪ ,‬צריכה‬
‫להיקבע‪ ,‬רק אם הוכח שבנתוני‬
‫זמן אמת פעלו הרופאים‬
‫באי מיומנות מקצועית‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫בקרה שיפוטית – האם היא מקדמת את‬
? ‫בטיחות הטיפול‬
Most patient-safety experts continue to believe that the
threat of liability is the primary barrier to the
development of effective and comprehensive patient
safety programs in hospitals. I suggest, on the
contrary…that judicial recognition of an explicit “right
to safety” for hospital patients, with correlative duty of
hospitals to implement patient-safety measures can
become the primary motivator for the development of
systems to improve patient safety.
George J. Annas. J.D., NEJM 354;19 May11,2006
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫בקרה שיפוטית‬

‫‪‬‬
‫שיפור איכות הרפואה‬
‫הרשומה הרפואית‬
‫• רישום מפורט יותר‬
‫• שמירה על רשומות‬

‫תהליך הבקרה הרפואית‬
‫• ניהול סיכונים‬
‫• אבטחת איכות‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תקשורת עם מטופלים‬
‫• הסכמה מדעת‬
‫• גילוי נאות על תקלות‬

‫ניהול הטיפול הרפואי‬
‫• פרוטוקולים ונהלים‬
‫• הנחיות קליניות‬

‫החמרה שיפוטית‬

‫‪‬‬
‫רפואה מתגוננת‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬

‫ריבוי בדיקות וטיפולים מיותרים‬
‫יצירת מתח ביחסי מטפל‪-‬מטופל‬
‫הוצאות מוגברות לתשלום ביטוח‬
‫סגירת פעילויות בסיכון ביטוחי גבוה‬
‫קושי להשיג כיסוי ביטוחי‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית‬

‫(‪)1998‬‬

‫"חיובם של הרופא וקופת‬
‫חולים בדין הוא פרי של חוכמה‬
‫לאחר מעשה‪ .‬הרף שהוצב‬
‫לקביעת אחריותם‪ ,‬הוצב בגובה‬
‫כה רב‪ ,‬עד שלא רק הרופא‬
‫הסביר אינו יכול לעוברו‪ ,‬אלא‬
‫גם הרופא המומחה המובהק‬
‫ייכשל בכך"‪.‬‬
‫(השופטת שטרסברג‪-‬כהן בדעת מיעוט‬
‫ע"א ‪ 3709,3264/96‬קופ"ח נ' פלד ואח')‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית – ההנמקה‬
‫"אין להטיל את העומס הכלכלי של הטעות הרפואית‬
‫על החולה‪ ,‬אלא מן הראוי כי יוטל‪ ,‬עקרונית‪ ,‬על‬
‫הרופא בעל הטעות שממנו יפוזר ממילא על ציבור‬
‫רחב יותר באמצעות ביטוח האחריות המקצועית‪.‬‬
‫יתרה מזו‪ ,‬הטלת האחריות האישית על הרופא‪...‬‬
‫עשויה לעודד את מילוי החובה המקצועית‬
‫להתעדכנות בספרות המקצועית‪"...‬‬
‫(השופט אנגלרד ע"א ‪ 3709,3264/96‬קופ"ח נ' פלד ואח')‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ההחמרה השיפוטית –‬
‫שאלת האחריות‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"החמרת" האחריות של המטפלים‬
‫"פרקטיקה רצויה" במקום "פרקטיקה מצויה"‬
‫החלת נורמות התנהגות רטרוספקטיבית‪" -‬דרך עוקפת פרקטיקה‬
‫מקובלת"‬
‫מבחן "המומחה הטוב" במקום "הרופא הסביר"‬
‫החלת כלל "הדבר מדבר בעדו" במקרי סיבוכים נדירים‬
‫החלה מסיבית של "כלל הנזק הראייתי"‬
‫החלת אחריות במקרים של "קשר סיבתי נסיבתי"‬
‫קביעת חובות מוגברות בכל הנוגע להסברים למטופלים עובר‬
‫למתן לטיפולים רפואיים‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"פרקטיקה מצויה" לעומת "פרקטיקה רצויה"‬
‫העובדות ‪ -‬רביד נ' קליפורד‬

‫ביום ‪ 5.4.84‬הגיעה רביד בת החמש למרפאת שיניים לצורך‬
‫טיפול שיניים‪ .‬כהכנה לטיפול הזריק לה הרופא זריקת הרדמה‬
‫מקומית בלסתה התחתונה מצד ימין‪ .‬הרופא השתמש לצורך‬
‫ההזרקה במזרק לא שואב‪ ,‬שהיה מקובל לשימוש באותה תקופה‬
‫(פרקטיקה מקובלת)‪.‬‬
‫זמן קצר לאחר ההזרקה נטתה רביד על צידה ולא הצליחה‬
‫להתייצב‪ .‬היא היתה מנומנמת והוחלט להעבירה לטיפול בבית‪-‬‬
‫חולים‪ .‬כתוצאה מן האירוע סובלת רביד עד היום מהמיפרזיס‬
‫במחצית הגוף השמאלי ומהפרעות נוירולוגיות וקוגנטיביות‪.‬‬
‫הסתבר כי חומר ההזרקה חדר לכלי דם משם נדד למוח וגרם‬
‫לקריש דם ולאוטם מוחי‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"פרקטיקה מצויה" לעומת "פרקטיקה רצויה"‬
‫ההכרעה המשפטית‬

‫העובדה שרופא נהג בהתאם לפרקטיקה המקובלת‬
‫בתחומו‪ ,‬היא כשלעצמה‪ ,‬אינה מעניקה לו הגנה‬
‫מוחלטת ולעולם מצוי בידי בית המשפט לקבוע‪ ,‬כי‬
‫פרקטיקה נהוגה זו אינה עולה בקנה אחד עם חובת‬
‫הזהירות של רופא כלפי מטופל‪.‬‬
‫פרקטיקה מקובלת מהווה פרמטר‪ ,‬ואפילו פרמטר‬
‫חשוב‪ ,‬במכלול השיקולים שעל בית המשפט לשקול‬
‫בבואו לקבוע את סטנדרט ההתנהגות הראוי‪ ,‬אולם‬
‫אין היא הפרמטר היחיד אשר בית המשפט יתחשב בו‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫די היה באמצעי פשוט וזמין למנוע סיכון ידוע של‬
‫חדירת מזרק עם חומר הרדמה לתוך עורק‪ ,‬דבר אשר‬
‫עלול לגרום לתופעות לוואי משמעותיות‪ .‬כל זאת‬
‫ללא תוספת עלות משמעותית‪.‬‬
‫בנסיבות אלה אין מנוס מן המסקנה כי רופא התרשל‬
‫שכן רופא זהיר היה בוחר למנוע סיכון זה באמצעות‬
‫שימוש במזרקים שואבים‪.‬‬
‫רביד נ' קליפורד‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬
‫הנורמות אינן נקבעות על‪-‬ידי מומחים אלה או אחרים‪ ,‬אלא‬
‫על‪-‬ידי בית‪-‬המשפט‪.‬‬
‫שאלת תפקידו של מנתח בחדר ניתוח היא עניין ערכי‬
‫ונורמטיבי שמתפקידו של בית‪-‬המשפט להכריע בו‪.‬‬
‫עדות יו"ר המועצה הלאומית לכירורגיה‪ ,‬הרדמה וטיפול נמרץ‬
‫כי אין אחריות הדדית בין מנתח לרופא מרדים‪ ,‬כפי שבא לידי‬
‫ביטוי בסיכום ישיבת המועצה הלאומית הנ"ל‪ ,‬אין לראות בה‬
‫משום נורמה נכונה‪ ,‬ולפיכך אין לפעול על‪-‬פיה‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬

‫(‪)2‬‬

‫אם נרשם בסיכום ישיבת מועצת איגוד רופאי העיניים‪ ,‬כי‬
‫המנתח אחראי כלפי המנותח על הניתוח ותוצאותיו בלבד‪,‬‬
‫והמרדים אחראי כלפי המטופל על תהליך ההרדמה ותוצאותיו‪,‬‬
‫אין לראות בכך כאילו כל אחד מהם אחראי רק על תחומו‪,‬‬
‫וחייבת להיות הדדיות ביניהם‪ ,‬ולמרות שאין למנתח "אחריות‬
‫על" הרי שיש לו אחריות על סימני החיים של המנותח‪ ,‬לא‬
‫פחות מאשר למרדים‪ ,‬ועל‪-‬כן עמדת איגוד רופאי העיניים כפי‬
‫שבאה לידי ביטוי במסמך הנ"ל‪ ,‬אינה משקפת את הנורמה‬
‫המחייבת‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬

‫(‪)3‬‬

‫המסמך בדבר חלוקת אחריות בחדר הניתוח של ההסתדרות‬
‫הרפואית בישראל‪ ,‬קובע כי שיתוף פעולה בין הרופא המנתח‬
‫והרופא המרדים בניתוח חיוני להצלחת הטיפול וכך יש אכן‬
‫לנהוג‪ ,‬אולם ההסתייגות שעל‪-‬פיה אין הרופא המנתח אחראי‬
‫לפעולות המבוצעות על‪-‬ידי הרופא המרדים‪ ,‬כפי שהרופא‬
‫המרדים אינו אחראי על פעולות המבוצעות על‪-‬ידי הרופא‬
‫המנתח‪ ,‬איננה נורמה שיש לפעול על‪-‬פיה‪ ,‬שכן ברור שהמנתח‬
‫אינו אחראי על פעולות המרדים‪ ,‬אולם אין בכך כדי לסייג‬
‫אחריותו לעקוב אחר סימני החיים של המנותח‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬

‫(‪)4‬‬

‫כאשר מנותח פונה למנתח בבקשה לנתחו אין הוא יוצר קשר אחד עם‬
‫המרדים וקשר אחר עם המנתח‪ ...‬יש לייחס לו אחריות מעבר לעצם‬
‫הפעולה הכירורגית‪ ,‬המנותח מצפה ממנו להיות אחראי על חייו בעת‬
‫ביצוע הניתוח – ולאו דווקא בעת ביצוע הפעולה הכירורגית גרידא‪.‬‬
‫כל מנתח חייב להיות שותף מלא למעקב אחר סימני חיים של המנותח‪ ,‬גם‬
‫תוך כדי ובמהלך הניתוח‪ ,‬ואין הוא רשאי להטיל את האחריות הבלעדית‬
‫על כך על כתפי המרדים‪.‬‬
‫חובתו של המנתח היתה להאזין לקולות המוניטור ע"מ לוודא שהוא‬
‫ממשיך לנתח אדם חי ולא מחוסר חיים‪ .‬אם הוא לא עושה כן הוא‬
‫מתרשל‪.‬‬
‫המנתח שלא עשה כן הורשע בעבירה של מעשה פזיזות ורשלנות‪.‬‬
‫פ (תא) ‪ 40016/07‬מ"י נ' אסותא ואח'‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החלת נורמות רטרוספקטיבית‬
‫בשנת ‪ 1986‬נולד ערן סידי עם חסר של כף יד ימין‪.‬‬
‫בשנת ‪ 1997‬הגישה משפחת סידי תביעה נגד הגיניקולוג שביצע‬
‫לאם בדיקת אולטרה סאונד שגרתית במהלך ההריון‪ ,‬בטענה של‬
‫רשלנות באי אבחון חסר כף היד‪.‬‬
‫ביהמ"ש המחוזי פסק כי לא היתה רשלנות בביצוע הבדיקה‪ ,‬שכן‬
‫בשנה הנדונה בדיקת האולטרה סאונד הבסיסית לא כללה סקירת‬
‫גפיים ודחה את התביעה‪.‬‬
‫לעומת זאת ביהמ"ש העליון שדן בערעור על התביעה קבע‬
‫בשנת ‪ 2005‬כי חלה חובה על הרופא הבודק בשנת ‪!!! 1986‬‬
‫ליידע את האישה על מגבלות הבדיקה ועל האפשרות לבצע‬
‫בדיקת אולטרה סאונד מורחבת במסגרת הפרקטיקה הפרטית‪...‬‬
‫ע"א ‪ 4960/04‬סידי‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החלת נורמות רטרוספקטיבית ‪2 -‬‬
‫ילדה נולדה בשנת ‪ 1995‬כשהיא סובלת מתסמונת ‪ X‬שביר‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע כי בתקופה הרלבנטית הבדיקה טרם הומלצה ע"י הגורמים‬
‫המקצועיים ושליחת הנשים לביצועה בוודאי שלא היתה פרקטיקה מחייבת‬
‫את הרופא הסביר‪.‬‬
‫ואולם ביהמ"ש קבע כי מאחר שבמאמרים שפורסמו עובר לשנת ‪1994‬‬
‫מוזכרות בדיקות המבוצעות לאוכלוסייה בעלת סיכון נמוך לצרכי מחקר או‬
‫לצרכים אחרים‪ ,‬היה על רופא סביר הקורא את המאמרים הללו להסיק כי‬
‫"בדיקות סקר" לגילוי הנשאות קיימות גם אם ביצוען עדיין אינו מומלץ‪.‬‬
‫הבדיקה היתה קיימת במועד הרלבנטי ויש לייחס להורים בהתאם להלכת‬
‫סידי ציפייה סבירה כי קיומה יגולה להם ולכן הרופא התרשל בכך שלא ידע‬
‫על קומה ולא גילה להורים על קיומה‪.‬‬
‫הקופה אחראית לכך שלא הפיצה בקרב רופאיה את האפשרות לביצוע‬
‫בדיקה לגילוי הנשאות לתסמונת ‪ X‬שביר גם לנשים ללא כל אינדיקציה‪.‬‬
‫א (ים)‪ 5416/03‬שיר סגל‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"כלל ‪ 30‬הדקות" – ‪OUT‬‬
‫השאלה היא מהו פרק הזמן הסביר לביצוע ניתוח קיסרי ?‬
‫פרק הזמן של ‪ 15‬דקות לבצוע ניתוח קיסרי הוא פרק זמן‬
‫אפשרי וראוי כאשר חדר הניתוח פנוי וכל הצוות זמין‪ ...‬יש‬
‫להשלים‪ ,‬חרף העובדה שהדבר אינו רצוי‪ ,‬גם עם חלוף פרק‬
‫זמן ארוך יותר של כ‪ 25-30 -‬דק' עד לניתוח‪ .‬אולם שיהוי כזה‬
‫בביצוע הניתוח‪ ,‬כדי שיתקבל כשיהוי סביר‪ ,‬מחייב מתן הסבר‪,‬‬
‫המבוסס על נסיבותיו המיוחדות של המקרה הנדון‪ ,‬ועל כך‬
‫שבפועל נעשו מאמצים סבירים לקצר פרק זמן זה דבר שלא‬
‫הסתייע באותן נסיבות‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"כלל ‪ 15‬הדקות" – ‪IN‬‬
‫במקרה שלפנינו‪ ,‬לא ניתן הסבר המצדיק התמשכותו של פרק‬
‫הזמן שחלף בין קבלת ההחלטה על ביצוע הניתוח לבין הביצוע‬
‫בפועל‪.‬‬
‫במקרה שלפנינו נפל שיהוי בלתי מוצדק של כ‪ 6 -‬דקות גם‬
‫בהתמשכות פרק הזמן ממועד קבלת ההחלטה על הניתוח ועד‬
‫לביצועו‪ .‬מכאן‪ ,‬שבסה"כ נפל במקרה זה שיהוי בלתי מוצדק‬
‫בביצוע הניתוח הקיסרי‪ ,‬העולה כדי רשלנות‪ ,‬של ‪31-33‬‬
‫דקות‪ ,‬ולמצער שיהוי של ‪ 21‬דקות‪.‬‬
‫א (ים) ‪ 8005/06‬ב‪.‬ר‪ .‬נ' בי"ח מאיר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית –‬
‫סטנדרט המומחה הטוב‬

‫על הרופא להשתמש ברמת ידע‪ ,‬כשרון ואיכפתיות‪,‬‬
‫הקיימת ומופעלת ע"י רופאים ברמה מקצועית טובה‬
‫ולא ממוצעת‪.‬‬
‫כאשר מדובר ברופא הטוען לכישורים מיוחדים ולהיותו‬
‫מומחה‪ ,‬הרמה הנדרשת ממנו היא בהתאם לכך‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית –‬
‫"המתמחה חשוד"‬
‫אישה שעברה ניתוח קיסרי אלקטיבי בהרדמה ספינלית‪,‬‬
‫נותרה עם נזק לשורשי העצב הפירוניאלי‪ ,‬נזק זה יוחס‬
‫לפגיעה במהלך ההרדמה‪.‬‬
‫וכך אמר ביהמ"ש על המרדים שהיה מתמחה ותיק בעת‬
‫הניתוח‪":‬רף המומחיות הרשמית של הנתבע שהוא נמוך‬
‫לטעמי‪ ,‬גם אם הוא בעל ניסיון מעשי רב‪ ,‬יש בו כדי ליצור‬
‫חיזוק לטענות התובעת וספק באשר לביצועה הנאות של‬
‫ההרדמה "‬
‫‪...‬‬
‫ת"א ‪ 072682/99‬פני אלמליח‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החלת כלל הדבר מדבר בעדו‬
‫בתי‪-‬המשפט מחילים את כלל "הדבר מדבר בעדו" באופן‬
‫"ליברלי" ומעבירים את נטל השכנוע מכתפי התובעים אל‬
‫כתפי הנתבעים להוכיח שלא היתה רשלנות מצידם‪.‬‬
‫התנאים להחלת הכלל (ס' ‪ 41‬לפקודת הנזיקין)‪:‬‬
‫ התובע לא ידע ולא יכול היה לדעת על הנסיבות שהביאו‬‫לידי הנזק‬
‫ הנזק נגרם על‪-‬ידי נכס בשליטת המזיק‬‫ המקרה מתיישב יותר עם המסקנה שהיתה רשלנות‬‫מאשר עם העדרה‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בסיבוכים נדירים‬
‫אישה הרה עברה דיקור מי שפיר בשבוע ‪ 18‬להריונה‪ ,‬אשר‬
‫הסתבך בזיהום תוך רחמי‪ ,‬שהוביל לספסיס סוער ולמותה‬
‫של האישה‪.‬‬
‫ועדת בדיקה של משרד הבריאות לא מצאה התרשלות‬
‫בטיפול במנוחה מצד גורם רפואי כלשהו‪.‬‬
‫בעלה וילדיה של המנוחה הגישו תביעה נגד הרופא המטפל‬
‫שביצע את הדיקור בטענה שהדיקור נעשה באופן רשלני‪,‬‬
‫ללא ניקוי מתאים של איזור הבטן בו בוצעה הדקירה‬
‫וכתוצאה מכך נגרם הזיהום שהוביל למותה‪.‬‬
‫לא הוגשה חוו"ד מטעם התובעים לתמיכה בטענותיהם‪ ,‬והם‬
‫בקשו להחיל את הכלל של "הדבר מדבר בעדו"‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בסיבוכים נדירים‬
‫ביהמש פסק כי "מהעדויות שנשמעו בבית המשפט ומחומר‬
‫הראיות שהובא‪ ,‬ניתן לקבוע כי השימוש בחומר החיטוי‬
‫פולידין ואלכוהול היה נפוץ ומקובל לצורך עריכת הדיקור‬
‫וכי הנתבעים פעלו על‪-‬פי הנהוג והמקובל בכגון דא‪ ...‬ואין‬
‫לבוא לנתבעים בטרוניה באשר לפרקטיקה בה נהגו"‬
‫ואולם העובדה ‪ -‬שמדובר בתוצאה נדירה ובלתי צפוייה‬
‫למדי של דיקור מי שפיר שגרם לזיהום חריף ברחם‬
‫האשה ומותה עקב כך ‪ -‬תומכת בתחולת הכלל של הדבר‬
‫מדבר בעדו‪ .‬זה מצביע יותר על קיומה של התרשלות מאשר‬
‫על העדרה‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בסיבוכים נדירים‬
‫אף כי התובעים לא הוכיחו את הסיבה הממשית והישירה לזיהום‬
‫בגופה של המנוחה ולמותה כתוצאה מכך‪ ,‬שוכנעתי – על‪-‬פי מאזן‬
‫ההסתברויות במשפט האזרחי – כי ההסתברות שהיא נפטרה עקב‬
‫רשלנותם הרפואית של הנתבעים עולה על ההסתברות כי הפגיעה‬
‫לא היתה תוצאה של התרשלות כזו‪.‬‬
‫נטל השכנוע בדבר העדר התרשלות עבר לכתפי הנתבעים‬
‫ומשהם לא עמדו בו – דין התביעה להתקבל‪.‬‬
‫נקבע שהרופא שביצע את הדיקור אחראי ברשלנות משום שלא‬
‫הרים את הנטל להסביר באיזה מנגנון אירע הזיהום שלא‬
‫באחריותו‪.‬‬
‫א (ת"א) ‪ 89/96‬עזבון המנוחה ג'ומאנה מראר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשומות רפואיות – כלל "הנזק הראייתי"‬

‫"מקום שצריך להיעשות רישום רפואי וזה לא נעשה‪ ,‬ולא‬
‫ניתן הסבר מניח את הדעת למחדל זה‪ ,‬יועבר נטל ההוכחה‬
‫בדבר העובדות השנויות במחלוקת‪ ,‬שיכלו להתבהר מתוך‬
‫הרישום‪ ,‬אל כתפי הרופא או המוסד‪ ,‬שבמסגרתו ניתנו‬
‫השירותים הרפואיים‪".‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫נתונים על העברת נטל הראיה –‬

‫דו"ח ועדת שפניץ‬

‫נראה שנושא הרשומה הרפואית‪ ,‬ליקוי בה או היעדרה הוא‬
‫בעל השלכות מרכזיות בתחום תביעות הרשלנות הרפואית‪,‬‬
‫היכול לעיתים להשפיע באופן מהותי על תוצאת הדיון‬
‫בתביעה‪.‬‬
‫בשני שליש מן המקרים בהם העביר בית‪-‬המשפט את הנטל‬
‫מכתפי התובעים אל כתפי הנתבעים‪ ,‬בשל ליקוי ברשומה‬
‫הרפואית‪ ,‬הם לא הצליחו להתמודד עמו ולהרים אותו‪,‬‬
‫ונקבעה אחריות של המטפלים לנזקם של התובעים‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫התובע יליד ‪ 1939‬אושפז עקב אוטם שריר הלב‪.‬‬
‫בוצע צינתור שבמהלכו הוזרק חומר ניגוד מסוג‬
‫אורוגרפין‪.‬‬
‫סמוך לאחר ההזרקה התלונן התובע על הרגשה‬
‫לא טובה‪ .‬תוך שתי דקות היתה ירידה בלחץ‬
‫הדם‪ ,‬פרפור חדרים ואיבוד הכרה‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)2‬‬

‫האבחנה – שוק אנפילקטי עקב רגישות ליוד‪.‬‬
‫החלה פעולת החייאה אליה הצטרפו רופאים‬
‫בכירים וביניהם מנהל המחלקה הקרדיולוגית‬
‫ומנהל יחידת הצינתורים‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)3‬‬

‫פעולות ההחייאה כללו‪ :‬עיסוי חזה‪ ,‬מכות‬
‫חשמל‪ ,‬החדרת קוצב לב זמני והזלפת‬
‫תרופות שונות‪.‬‬
‫רק בחלוף כ‪ 40 -‬דקות חזר הלב לתפקד‪,‬‬
‫אלא שבזמן זה נגרם נזק מוחי קשה והתובע‬
‫נותר במצב וגטטיבי‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)4‬‬

‫נקבע כי לא היתה רשלנות בטיפול שקיבל התובע‬
‫עד שלב ההחייאה‪.‬‬
‫השאלה במחלוקת היתה האם ההחייאה בוצעה‬
‫בסבירות ובמיומנות‪.‬‬
‫עיון בכל הרישומים וסיכום הראיות בעניין זה‬
‫מעלה מספר בעיות; פרט לרישום הטכנאית על‬
‫מתן לידוקאין‪ ,‬אין רישום ישיר כלשהו על מצב‬
‫התובע במהלך המשבר‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)5‬‬

‫אין חולק כי מדובר באירוע קשה גם‬
‫לצוות הרפואי וניתן להבין כי הצוות דאג‬
‫קודם כל לטיפול בתובע ופחות לביצוע‬
‫רישומים‪ ,‬אולם מהנתונים עולה כי‬
‫חסרים רישומים וחלקם לא מדויקים או‬
‫לא ברורים דיים‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)6‬‬

‫התוצאה המעשית היא כי הרישום הלקוי‬
‫נזקף לחובת הנתבע ברשלנות רישומית‬
‫ונטל ההוכחה כי אין התרשלות של‬
‫הנתבע בעצם הטיפול הינו על הנתבע‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)7‬‬

‫הסברי הנתבע‪ ,‬לפיהם הצוות הרפואי היה שקוע כולו‬
‫בהחייאה ולכן אין לצפות ואין לדרוש תשומת לב‬
‫לרישום‪ ,‬הינם הסברים שובי לב אך אינם הסברים‬
‫מלאים‪.‬‬
‫הרשלנות הרישומית שפורטה לעיל שללה מהתובע את‬
‫היכולת לבודד חלק מהתהליך ולברר כראוי האם‬
‫במהלך ההחייאה היו נתונים שאיפשרו טיפול אחר או‬
‫אבחנה אחרת‪ .‬איננו יודעים מה סדר מתן כמות כה‬
‫גדולה של אדרנלין‪ ,‬ומה היו התגובות לכך‪...‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)8‬‬

‫אם היו רישומים ראויים בזמן ההחייאה‪ ,‬הן‬
‫על סדר התרופות וכמותן והן על לחצי דם‪,‬‬
‫יתכן והיו בידי התובע כלים טובים יותר‬
‫להראות כי במהלך החייאה כה ארוכה היה‬
‫אפשר לנקוט דרכים נוספות‪.‬‬
‫נקבע כי הנתבעים אחראים ל‪ 30% -‬מן הנזק‬
‫של התובע‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל הראייתי בשל אי ביצוע בדיקה‬

‫אישה הרה בהריון ראשון (לאחר ‪ 3‬שנים של טיפולי‬
‫עקרות) הגיעה לבי"ח בשבוע ה‪ 31 -‬להריון לאחר שחשה‬
‫ברע‪ .‬בביה"ח אובחנה הפרדות שיליה ומוות תוך רחמי‪,‬‬
‫על רקע רעלת הריון‪.‬‬
‫השאלה במחלוקת היתה האם הפרדות השיליה היתה‬
‫פתאומית או שהגיניקולוג אצלו ביקרה בבוקר אותו יום‪,‬‬
‫היה יכול כבר אז‪ ,‬לאבחן הפרדות שיליה‪ ,‬לשלוח אותה‬
‫בדחיפות לחדר לידה ולמנוע מוות תוך רחמי‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל הראייתי בשל אי ביצוע בדיקה‬

‫כיוון שהרופא לא ערך בדיקה של רגישות הבטן בעת הביקור של‬
‫האישה אצלו‪ ,‬קבע ביהמ"ש כי הוא גרם בכך נזק ראייתי לתובעת‬
‫כי נמנע ממנה להוכיח כי כבר באותה עת סבלה מהפרדות‬
‫שיליה‪...‬‬
‫לאור זאת הועבר הנטל אל הרופא לשכנע‪ ,‬כי באותו שלב בו נמנע‬
‫מלבצע את הבדיקה‪ ,‬לא סבלה האישה מבטן רגישה ולא היתה‬
‫שרויה בתהליך של הפרדות שיליה‪.‬‬
‫הרופא לא הצליח לעמוד בנטל זה ולכן נקבע כי הוא אחראי למות‬
‫העובר‪...‬‬
‫ע"א ‪ 9328/02‬לאה מאיר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"קשר סיבתי נסיבתי"‬
‫הוריה של פגה שנולדה בשבוע ‪ 29‬להריון בעקבות‬
‫הפרדות שליה‪ ,‬הגישו תביעה נגד ביה"ח‪ ,‬בטענה שהיה‬
‫איחור בביצוע ניתוח קיסרי לאם וכתוצאה מכך סובלת‬
‫הילדה משיתוק מוחין ופיגור שכלי‪.‬‬
‫התביעה הסתמכה על חוו"ד גניקולוגית בלבד ואילו‬
‫ההגנה הסתמכה על חוו"ד של נוירופדיאטר ונאונטולוג‬
‫ששללו קשר סיבתי בין הנזקים לבין העיכוב בביצוע‬
‫הניתוח הקיסרי וקבעו כי יש לשייכם לנזקי הפגות‬
‫בלבד‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"קשר סיבתי נסיבתי"‬
‫ביהמ"ש קבע כי קיים קשר "סיבתי נסיבתי" בין‬
‫התרשלות הרופאים שהתעכבו בביצוע הניתוח הקיסרי‪,‬‬
‫לבין הנזק שנגרם לפגה ולפיכך הטיל אחריות על‬
‫ביה"ח לפצות אותה על ‪ 40%‬מן הנזק שלה‪.‬‬
‫ביהמ"ש העליון אישר את פסה"ד המחוזי וקבע כי‬
‫לבימ"ש יש שיקול דעת לקבוע כי קיים קשר "סיבתי‬
‫נסיבתי" ואת שיעור האחריות ההסתברותי לנזק‬
‫(הפיצוי הופחת ל‪ 20% -‬מן הנזק)‪.‬‬
‫פס"ד מלול עדן‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫דרישות ההסבר בנסיבות מיוחדות‬

‫“ייתכנו מקרים בהם לסיכונים בעלי הסתברות נמוכה‬
‫תהיה משמעות מיוחדת לחולה הספציפי‪ .‬במקרה‬
‫כזה‪ ,‬למרות האחוז הנמוך יכללו אותם סיכונים‬
‫בתחום המידע המהותי הנדרש לחולה לשם החלטה‬
‫מושכלת אם לעבור את הטיפול הרפואי”‪.‬‬

‫ת”א (י‪-‬ם) ‪1109/97‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רף ההסבר בניתוחים אלקטיביים‬

‫"ההסבר הנדרש לקבלת הסכמה מדעת לניתוח‬
‫אלקטיבי – שאף בלעדיו ניתן לקיים אורח חיים‬
‫רגיל – נכלל ברף העליון של חובת הגילוי‪ ,‬והוא‬
‫כולל‪ ,‬בנוסף להתייחסות לסיכויי ההצלחה גם מתן‬
‫הזהרה מפני הסיבוכים האפשריים‪ ...‬גם אם‬
‫סיבוכים אלו נדירים‪".‬‬
‫ע"א ‪6153/97‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רף ההסבר בניתוחים אלקטיביים ‪-‬‬

‫‪RSD‬‬

‫"בענייננו מדובר בסיבוך המתרחש בקרב ‪0.5% - 0.3%‬‬
‫מהניתוחים – גם אם שיעור זה אינו גבוה‪ ,‬הרי מדובר בסיבוך‬
‫חמור‪ ,‬העלול לגרום להפיכתה של הגפה לחסרת כל תפקוד‪ ...‬כיוון‬
‫שמדובר בניתוח אלקטיבי חובת ההסבר נמצאת ברף העליון‪ .‬סיכון‬
‫‪ RSD‬הינו בגדר המידע שהתובע היה רשאי לצפות‪ ,‬באורח סביר‪,‬‬
‫כי יגולה לו‪ ,‬כדי שיוכל לשקלו במסגרת גיבוש דעתו לעניין‬
‫הסכמתו לטיפול הרפואי‪"...‬‬

‫ת"א ‪ 920/99‬יצחק נ' שע"צ‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רף ההסבר ברפואה פרטית‬

‫"רפואה פרטית בה קיים ניגוד עניינים מובנה בין‬
‫השאיפה המסחרית להרבות בניתוחים לבין‬
‫האינטרס של המטופל‪ ,‬כדי להקהות את עוקצו של‬
‫ניגוד העניינים יש להעמיד את המטופל על הסיכונים‬
‫והסיכויים שבניתוח המוצע לרבות החלופה שלא‬
‫לבצע כלל ניתוח סיכוייה וסיכוניה‪".‬‬
‫ע"א ‪6153/97‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫חובת ההסבר על טיפולים מחוץ לסל‬
‫בנסיבות מתאימות עשוי להיווצר צורך ליידע את המטופל לגבי‬
‫אפשרות טיפול המוצעת רק במסגרת הרפואה הפרטית ואולי אף‬
‫במסגרת שירותי רפואה מעבר לים‪ .‬כך יש לעשות‪ ,‬אכן‪,‬‬
‫כשמדובר בטיפול או בתרופה שעשויים לסייע לחולה ואינם‬
‫זמינים ברפואה הציבורית בארץ‪.‬‬
‫כשחולה אובחן כסובל ממחלה מסויימת‪ ,‬וישנה תרופה שאינה‬
‫מצויה ב"סל" – מקובל עלי שעל הרופא ליידע את החולה בדבר‬
‫קיומה של התרופה‪.‬‬
‫עליו להשאיר להחלטתו של החולה את השאלה אם לרכוש את‬
‫התרופה מכספו אם לאו‪ .‬שאלה זו כרוכה לא אחת באפשרויות‬
‫הכספיות של החולה וגם בפער בין ההשפעה של התרופה‬
‫שב"סל" לזו שאינה נמצאת בו‪ ,‬על הרופא לספק את המידע‬
‫הנדרש‪ ,‬והחולה‪ -‬יחליט‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ע"א ‪ 4960/04‬סידי‬

‫פגיעה באוטונומיה – פיצוי ללא נזק‬

‫אישה אושפזה בבית חולים לניתוח אורטופדי בשל‬
‫דפורמציה ברגל‪ .‬בסופו של דבר‪ ,‬במקום ניתוח לתיקון‬
‫הדפורמציה עברה ביופסיה בכתף בשל ממצא ידוע בכתף‬
‫שנחשד להיות גידול ממאיר‪ .‬בעקבות הביופסיה נותרה עם‬
‫מגבלה קשה בתפקוד הכתף‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פגיעה באוטונומיה‬
‫המטופלת טענה כי לא הוסברו לה הסיכונים הכרוכים‬
‫בביופסיה ולפיכך לא נתנה הסכמה מדעת לביצוע הפעולה‪.‬‬
‫נקבע כי גם לו היו נפרשים בפניה הסיכונים היתה נותנת‬
‫הסכמתה לביופסיה בשל הסיכון הממשי שמדובר בגידול‬
‫ממאיר‪.‬‬
‫למרות זאת נפסק כי היתה פגיעה באוטונומיה שלה והיא‬
‫זכאית לפיצוי כספי‪...‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פגיעה באוטונומיה‬

‫“ההכרה בזכותו של החולה לפיצוי על‬
‫הפגיעה באוטונומיה שלו‪ ,‬מקום בו הופרה‬
‫חובה זו‪ ,‬עשויה לתרום לכך שחובה זו‬
‫תקוים הלכה למעשה”‪.‬‬
‫ע”א ‪ 2781/03‬מיאסה עלי דעקה‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות בפגיעה באוטונומיה‬

‫הפרת חובת הזהירות ‪ -‬אי מתן הסברים‬
‫למטופלים לפני ביצוע טיפולים‬
‫נזק ‪ -‬פגיעה באוטונומיה של המטופל‬
‫קשר סיבתי ‪ -‬בין אי מתן ההסברים לבין‬
‫עוצם ההפתעה מן הסיבוך שהתרחש‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫משמעות העדרו של טופס הסכמה ייעודי‬
‫ניתוח סימפטקטומי (נגד הזעת יתר)‪ ,‬שבוצע בשנת ‪ 1999‬והסתבך‬
‫בהזעת יתר פיצויית‪.‬‬
‫המטופל הגיש תביעה בטענה שלא הוזהר מפני הסיבוך האמור‪.‬‬
‫התובע הוחתם על טופס הסכמה סטנדרטי (לא ייעודי)‪ ,‬משום שעד‬
‫השנה האמורה לא פותח טופס ייעודי מתאים‪.‬‬
‫הרופא המנתח רשם בגיליון כי הוסברו הסיכונים הכרוכים בפעולה‬
‫והעיד בבימ"ש כי הוא מסביר לכל המטופלים‪ ,‬ללא יוצא מן הכלל‪,‬‬
‫כי הבעיה עם הניתוח היא שבמקרים רבים מאוד‪ ,‬למעלה מ‪50% -‬‬
‫מופיעה הזעה פיצויית‪ ,‬וב‪ 2-3% -‬מן המקרים ההזעה הפיצויית‬
‫יכולה להיות משמעותית ביותר‪.‬‬
‫סטודנטית שהועסקה במרפאתו של הרופא ונכחה בזמן שקיבל‬
‫חולים אישרה את עדותו בעניין ההסברים‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫חוק זכויות‬

‫החולה‪ ,‬התשנ”ו‪1996-‬‬

‫סעיף ‪ :14‬אופן מתן הסכמה מדעת‬

‫(א)‬

‫‪.....‬‬

‫(ב)‬

‫הסכמה מדעת לטיפול רפואי המנוי בתוספת תינתן‬
‫במסמך בכתב‪ ,‬שיכלול את תמצית ההסבר שניתן‬
‫למטופל‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫חוק זכויות‬

‫החולה‪ ,‬התשנ”ו‪1996-‬‬

‫תוספת‬
‫(סעיפים ‪)15 ,14‬‬
‫(‪ )1‬ניתוחים‪ ,‬למעט כירורגיה זעירה‪.‬‬
‫(‪ )2‬צינתורים של כלי דם‪.‬‬
‫(‪ )3‬דיאליזה‪.‬‬
‫(‪ )4‬טיפול בקרינה מייננת (רדיותרפיה)‪.‬‬
‫(‪ )5‬טיפולי הפריה חוץ‪-‬גופית‪.‬‬
‫(‪ )6‬כימותרפיה לטיפול בתהליכים ממאירים‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בהעדר טופס הסכמה ייעודי‬
‫נקבע (בערעור) כי נוכח הוראות חוק זכויות החולה אין די בטפסים הערוכים‬
‫על פי תקנות בריאות העם (טופסי הסכמה)‪ ,‬התשמ"ד‪. 1984-‬‬
‫ככל הנראה המערכת הרפואית התאימה עצמה להוראות אלה באיחור מסויים‪,‬‬
‫ובמועד הרלוונטי (‪ )1999‬עדיין נעשה שימוש בטפסים הישנים‪ ,‬תוך הפרת‬
‫הוראת החוק‪.‬‬
‫אין לשלול את האפשרות‪ ,‬לפיה הפרת החובה לעגן את הסכמת המטופל‬
‫במסמך בכתב שיכלול את "תמצית ההסבר שניתן למטופל"‪ ,‬שוללת‪ ,‬מניה‬
‫וביה‪ ,‬את האפשרות שאכן מדובר ב"הסכמה מדעת"‪.‬‬
‫דרישת הכתב בחוק היא "דרישה מהותית" ובהעדרו של טופס הסכמה מדעת‬
‫ערוך כדין‪ ,‬יש לקבוע‪ ,‬למצער‪ ,‬כי במקרה של מחלוקת‪ ,‬המטפל הוא זה‬
‫שצריך להוכיח קיומה של הסכמה זו‪.‬‬
‫ע"א ‪ 6299/05‬צורף‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ומה הדין כשיש טופס חתום ?!‬

‫נולדה‬

‫בשנת ‪1998‬‬
‫(מיקרופטלמיה)‪.‬‬
‫בשבוע ‪ 21‬להריון בוצעה לאם בדיקת אולטרה‪-‬סאונד בסיסית‬
‫במסגרת הקופה שנמצאה תקינה‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע כי לא ניתן לגלות את המום במסגרת בדיקה בסיסית‬
‫אך יש אפשרות לגלות זאת בבדיקה מורחבת‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע כי היה מדובר בהריון שלא בסיכון גבוה ולא היה‬
‫מקום לביצוע סקירה מורחבת‪/‬מכוונת‪.‬‬
‫האם חתמה על טופס בקשה לביצוע בדיקת על‪-‬קול לפיה היא‬
‫מודעת לכך שמדובר בבדיקה בסיסית וכי באפשרותה לבצע‬
‫בדיקה מורחבת באופן פרטי‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תינוקת‬

‫כשהיא‬

‫סובלת‬

‫מעיוורון‬

‫חתימה ללא הסבר – לאו הסכמה היא‬
‫ביהמ"ש קבע כי הרופאים הסבירו לאם כי הבדיקה אותה היא עומדת לבצע‬
‫היא בדיקה בסיסית וכי קיימת בדיקה משוכללת יותר אותה ניתן לבצע באופן‬
‫פרטי ואולם בכך לא די‪.‬‬
‫האם לא הבינה לאשורה את האבחנה בין הבדיקה הבסיסית והמורחבת ואם‬
‫היתה מבינה היתה בוחרת לבצע את הבדיקה על חשבונה‪ .‬יש כשל בשרשרת‬
‫המידע אשר נמסר לאם‪.‬‬

‫לא די בקיומה של פרקטיקה לפיה מיידעים את האישה כי קיימת‬
‫בדיקה מורחבת‪ ,‬העדר הנחיות ברורות ונהלים מוגדרים באשר‬
‫להיקף המידע שיש למסור למטופלת לעניין אפשרותה לבצע‬
‫בדיקה מורחבת ‪...‬ואי מתן הסבר הולם בטרם ביצוע הבדיקה‬
‫הבסיסית הינם בגדר נוהל בלתי סביר‪...‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תוצאות הערעור‬
‫המלצת ביהמ"ש‪:‬‬

‫לאור קשיים שהתגלעו בהכרעת בימ"ש קמא בשאלת‬
‫החבות ולאור זאת שבימ"ש קמא הכריע בפסק דינו‬
‫בסוגיות שלא היו בחזית הדיון יבוטל פסק דינו של‬
‫בימ"ש קמא והסכום אשר שולם לתובעים יישאר בידם‪.‬‬

‫התובעים הסכימו להצעת ביהמ"ש שמשמעותה‬
‫שפסה"ד מבוטל‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ההחמרה השיפוטית –‬
‫הנזק הממוני‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫הלכת "השנים האבודות" –‬
‫עזבון אטינגר ז"ל‬

‫פס"ד תקדימי ניתן‪ ,‬במרץ ‪ ,2004‬על‪-‬ידי בית‪-‬המשפט העליון‬
‫בהרכב של חמישה שופטים בתביעת עזבון של קטין‪ ,‬אשר הלך‬
‫לעולמו בגיל ‪ ,12‬כתוצאה מנפילה לבור בעת משחק עם חבר‪,‬‬
‫בעיר העתיקה בירושלים‬
‫עזבון של קטין אשר הלך לעולמו כתוצאה מרשלנות‪ ,‬זכאי לפיצוי‬
‫בגין הפסד כושר השתכרות ב"שנים האבודות"‪ ,‬בהן לא זכה‬
‫לחיות ולהתפרנס‬
‫זכות דומה קיימת גם לעזבון של בגיר שהלך לעולמו בגיל‬
‫העבודה‬
‫נפגע אשר קוצרה תוחלת חייו כתוצאה מרשלנות זכאי מעתה‬
‫לפיצוי בגין הפסד ההשתכרות שלו ב"שנים האבודות"‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"השנים האבודות" – ההשלכות הכספיות‬
‫נקבע כי חישוב הפסד ההשתכרות ב"שנים האבודות" יהיה מבוסס‬
‫על ‪ 30%‬מן השכר הממוצע במשק (בתקופה מגיל ‪18-21‬‬
‫החישוב הוא ‪ 70%‬מן הסכום האמור)‪.‬‬
‫ההנחה המובלעת היא כי ניתן לחסוך ‪ ₪ 2400‬מתוך ‪₪ 8000‬‬
‫בחודש !!!!!‬
‫בתביעת יורשים שהם גם תלויים ‪ ,‬נקבע כי יש ליורשים זכאות‬
‫לקבל פיצוי בגין ראשי נזק שנמצאים מחוץ לתחום החפיפה (כאב‬
‫וסבל וקיצור תוחלת חיים וכ"ו)‬
‫חישוב הפסד ההשתכרות בשנים האבודות‪ ,‬כולל גם חישוב הפסדי‬
‫פנסיה‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫הגידול בפיצוי הכספי‬
‫יולדת לאחר ‪ 3‬שנות טיפולי הפריה בהריון ראשון‪,‬‬
‫נשלחה "להסתובב" כדי לזרז לידה ושבה עם עובר מת‪.‬‬
‫בימ"ש המחוזי קבע אחריות ופסק לאם פיצוי של‬
‫‪ ₪ 300,000‬בגין כאב וסבל‪.‬‬
‫ביהמ"ש העליון קבע כי מגיע פיצוי גם לאב בגין כאב‬
‫וסבל שלו בסכום נוסף של ‪.₪ 250,000‬‬
‫סטיה מהלכה קודמת שחייבה נזק נפשי חמור "בניזוק‬
‫משני" שעולה כדי מחלת נפש או הפרעת נפש הגורמת‬
‫נכות ממשית‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פס"ד לבנה לוי‬

‫הגידול בסכומי הפיצוי‬
‫צעירה שנולדה בשנת ‪ 1985‬כשהיא סובלת משיתוק ביד שמאל‬
‫כתוצאה מפגיעה במקלעת העצבים הברכיאלית‪ ,‬הגישה בשנת‬
‫‪ 2006‬תביעה נגד ביה"ח בו נולדה בטענה של רשלנות בלידה‪.‬‬
‫בינתיים סיימה התובעת לימודי משפטים ומנהל עסקים ובמהלך‬
‫המשפט עשתה התמחות במשפטים‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע שיש אחריות לביה"ח ופסק לה פיצוי גלובלי בגין‬
‫הפסד השתכרות בסך של ‪ ₪ 800,000‬ובנוסף ‪ ₪ 600,000‬כאב‬
‫וסבל‪ ₪ 1,000,000 ,‬עזרת צד ג' ו‪ ₪ 85,000 -‬הוצאות ‪....‬‬

‫א (ים) ‪8363/06‬פדילה נ' בי"ח מאיר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"ועדת שפניץ" – אין מקום להגביל בחוק את‬
‫הפיצוי לתובעים בגין רשלנות רפואית‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫לאן מועדות פנינו?‬

‫‪ ‬המשך החמרה שיפוטית ?‬
‫‪ ‬התמתנות והתייצבות ?‬
‫‪ ‬התערבות חקיקתית ?‬
‫ימים יגידו‪....‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תודה !‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬


Slide 62

‫עדכונים בפסיקת בתי‪-‬המשפט‬
‫בתביעות רשלנות רפואית‬
‫עו"ד טליה חלמיש‪-‬שני‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬
‫מקבוצת מדנס‬
‫מאי ‪2009‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תמונת המצב‬
‫בשנים האחרונות אנו עדים לעליה ניכרת של ההוצאה‬
‫בגין תביעות אחריות מקצועית בתחום הרפואה‪.‬‬
‫העליה נובעת בעיקר מ"אינפלציה שיפוטית" שהביאה‬
‫לגידול ניכר בפיצויים המשולמים לתובעים‪.‬‬
‫התשלומים השנתיים בתביעות הרשלנות הרפואית‪ ,‬גדלו‬
‫בעשור האחרון ב‪.700% -‬‬
‫במקביל גדלו הפרמיות בצורה דרמטית והכיסויים‬
‫הוגבלו‪.‬‬
‫מוסדות רפואיים ורופאים פרטיים העוסקים בתחומים‬
‫בסיכון גבוה (לידות‪ US ,‬מיילדותי‪ ,‬כירורגיה פלסטית‬
‫וכ"ו) נתקלים בקושי להשיג כיסוי ביטוחי‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫התפתחות התביעות בבימ"ש‬

‫‪1994 - 2008‬‬

‫‪1,200‬‬
‫‪1,100‬‬
‫‪1,000‬‬
‫‪900‬‬
‫‪800‬‬
‫‪700‬‬
‫‪600‬‬
‫‪500‬‬
‫‪400‬‬
‫‪300‬‬
‫‪200‬‬
‫‪100‬‬
‫‪0‬‬

‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫‪2002‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫‪1994‬‬

‫מדד גידול התשלומים‬

‫‪1995 - 2008‬‬

‫‪3100%‬‬
‫‪2800%‬‬
‫‪2500%‬‬
‫‪2200%‬‬
‫‪1900%‬‬

‫‪1600%‬‬
‫‪1300%‬‬
‫‪1000%‬‬
‫‪700%‬‬
‫‪400%‬‬
‫‪100%‬‬
‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫‪2002‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫התפתחות התביעות בבימ"ש‬
‫מיילדות וגינקולוגיה‬

‫‪240‬‬

‫‪210‬‬

‫‪180‬‬

‫‪150‬‬

‫‪120‬‬

‫‪90‬‬

‫‪60‬‬

‫‪30‬‬

‫‪0‬‬
‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2002‬‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫מדד גידול התשלומים‬
‫מיילדות וגינקולוגיה‬

‫‪11100%‬‬
‫‪10100%‬‬
‫‪9100%‬‬
‫‪8100%‬‬
‫‪7100%‬‬
‫‪6100%‬‬
‫‪5100%‬‬
‫‪4100%‬‬
‫‪3100%‬‬
‫‪2100%‬‬
‫‪1100%‬‬
‫‪100%‬‬

‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫‪2002‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫מקצועות קליניים מובילים בשיעור הסיכון‬
‫‪1991 - 2008‬‬
‫מיילדות‬
‫כירורגיה כללית‬

‫‪40%‬‬

‫קרדיולוגיה‬

‫שיעור הסיכון הכספי‬

‫‪35%‬‬
‫‪30%‬‬

‫רפואת שיניים‬

‫‪25%‬‬

‫אורטופדיה‬

‫‪20%‬‬

‫נוירוכירורגיה‬

‫‪15%‬‬
‫‪10%‬‬

‫גינקולוגיה‬

‫‪5%‬‬

‫אופטלמולוגיה‬

‫‪0%‬‬

‫‪18%‬‬

‫שיעור התיקים עם סיכון כספי‬

‫‪16%‬‬
‫‪14%‬‬
‫‪12%‬‬
‫‪10%‬‬
‫‪8%‬‬
‫‪6%‬‬
‫‪4%‬‬
‫‪2%‬‬
‫‪0%‬‬

‫* ‪ 3%‬ומעלה‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫דו"ח ועדת "שפניץ"‪-‬‬

‫הועדה הבין משרדית לבחינת הדרכים להקטנת ההוצאה‬
‫הציבורית בגין תביעות הרשלנות הרפואית‬

‫מסתמנת בפסיקה מגמה של הרחבת אחריותם של בעלי‬
‫מקצועות הרפואה והמוסדות הרפואיים – החל בסוגית‬
‫ההתרשלות (ירידת קרנה של הלכת הפרקטיקה‬
‫המקובלת)‪ ,‬המשך בסיבתיות (אובדן סיכויי החלמה)‬
‫וכלה בהרחבת העילות (רשלנות בגין הסכמה מדעת)‬
‫וראשי נזק (פגיעה באוטונומיה)‪.‬‬
‫מהנתונים עולה כי במשך השנים עלו סכומי הפיצויים‬
‫הממוצעים שנפסקו בתביעות רשלנות רפואית‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫הגידול בפיצוי הממוצע לתובעים‬
‫שנת תשלום‬
‫‪2004‬‬
‫‪2005‬‬
‫‪2006‬‬
‫‪2007‬‬
‫‪2008‬‬

‫תשלום ממוצע לתובע (בדולר)‬
‫‪21,872‬‬
‫‪33,700‬‬
‫‪34,935‬‬
‫‪44,839‬‬
‫‪62,374‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פיצוי עבור כאב וסבל ב– ‪ 100%‬נכות‬

‫‪1997-2008‬‬

‫‪1600000‬‬

‫‪1400000‬‬

‫‪1200000‬‬

‫‪1000000‬‬

‫‪800000‬‬

‫‪600000‬‬

‫‪400000‬‬

‫‪200000‬‬

‫‪0‬‬
‫‪2009‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2005‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2003‬‬

‫‪2001‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1997‬‬

‫פיצוי עבור מות קטינים (קיצור תוחלת חיים‪+‬כאב וסבל)‬
‫‪1998-2006‬‬
‫‪1800000‬‬

‫‪1600000‬‬

‫‪1400000‬‬

‫‪1200000‬‬

‫‪1000000‬‬

‫‪800000‬‬

‫‪600000‬‬

‫‪400000‬‬

‫‪200000‬‬

‫‪0‬‬
‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2002‬‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ההתפתחויות המשפטיות‬

‫עמדה סלחנית‬

‫עמדה ביקורתית‬

‫עמדה מחמירה‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫סלחנות שיפוטית‬

‫(‪)1961‬‬

‫"אשה‪ ...‬באה למחלקה הגינקולוגית לשם ניתוח קל‬
‫ברחמה ויצאה מהמחלקה שבעת יסורים ובעלת מום‬
‫לכל ימי חייה‪...‬‬
‫הטיפול אשר החולה קיבלה בבית החולים לא היה כפי‬
‫שצריך היה לצפותו מבעלי מקצוע מעולים וכן קרו תוך‬
‫כדי טיפול הזנחות וטעויות שונות‪ ,‬אשר הביאו לידי‬
‫תוצאות מעציבות במצב בריאותה‪...‬‬
‫רופא בשר ודם עשוי לטעות‪ ,‬ולא כל טעות מהווה‬
‫רשלנות‪"...‬‬

‫התביעה נדחתה‬
‫(ע"א ‪ 280/60‬פרדו נ' פלדמן‪ ,‬פד' (טו') ‪)1961‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫בקרה שיפוטית‬
‫עולם הרפואה אינו חסין מביקורת שיפוטית ומחשיפה של מעשי רשלנות‬
‫מקצועיים‪ .‬ביקורת זו היא אחת הערובות החשובות להקפדה על מתן טיפול‬
‫רפואי נאות‪.‬‬
‫לא כל טעות באבחנה או בטיפול‬
‫מצביעה בהכרח על רשלנות‪.‬‬
‫אחריות הרופאים‪ ,‬ברשלנות‬
‫אזרחית או פלילית‪ ,‬צריכה‬
‫להיקבע‪ ,‬רק אם הוכח שבנתוני‬
‫זמן אמת פעלו הרופאים‬
‫באי מיומנות מקצועית‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫בקרה שיפוטית – האם היא מקדמת את‬
? ‫בטיחות הטיפול‬
Most patient-safety experts continue to believe that the
threat of liability is the primary barrier to the
development of effective and comprehensive patient
safety programs in hospitals. I suggest, on the
contrary…that judicial recognition of an explicit “right
to safety” for hospital patients, with correlative duty of
hospitals to implement patient-safety measures can
become the primary motivator for the development of
systems to improve patient safety.
George J. Annas. J.D., NEJM 354;19 May11,2006
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫בקרה שיפוטית‬

‫‪‬‬
‫שיפור איכות הרפואה‬
‫הרשומה הרפואית‬
‫• רישום מפורט יותר‬
‫• שמירה על רשומות‬

‫תהליך הבקרה הרפואית‬
‫• ניהול סיכונים‬
‫• אבטחת איכות‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תקשורת עם מטופלים‬
‫• הסכמה מדעת‬
‫• גילוי נאות על תקלות‬

‫ניהול הטיפול הרפואי‬
‫• פרוטוקולים ונהלים‬
‫• הנחיות קליניות‬

‫החמרה שיפוטית‬

‫‪‬‬
‫רפואה מתגוננת‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬

‫ריבוי בדיקות וטיפולים מיותרים‬
‫יצירת מתח ביחסי מטפל‪-‬מטופל‬
‫הוצאות מוגברות לתשלום ביטוח‬
‫סגירת פעילויות בסיכון ביטוחי גבוה‬
‫קושי להשיג כיסוי ביטוחי‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית‬

‫(‪)1998‬‬

‫"חיובם של הרופא וקופת‬
‫חולים בדין הוא פרי של חוכמה‬
‫לאחר מעשה‪ .‬הרף שהוצב‬
‫לקביעת אחריותם‪ ,‬הוצב בגובה‬
‫כה רב‪ ,‬עד שלא רק הרופא‬
‫הסביר אינו יכול לעוברו‪ ,‬אלא‬
‫גם הרופא המומחה המובהק‬
‫ייכשל בכך"‪.‬‬
‫(השופטת שטרסברג‪-‬כהן בדעת מיעוט‬
‫ע"א ‪ 3709,3264/96‬קופ"ח נ' פלד ואח')‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית – ההנמקה‬
‫"אין להטיל את העומס הכלכלי של הטעות הרפואית‬
‫על החולה‪ ,‬אלא מן הראוי כי יוטל‪ ,‬עקרונית‪ ,‬על‬
‫הרופא בעל הטעות שממנו יפוזר ממילא על ציבור‬
‫רחב יותר באמצעות ביטוח האחריות המקצועית‪.‬‬
‫יתרה מזו‪ ,‬הטלת האחריות האישית על הרופא‪...‬‬
‫עשויה לעודד את מילוי החובה המקצועית‬
‫להתעדכנות בספרות המקצועית‪"...‬‬
‫(השופט אנגלרד ע"א ‪ 3709,3264/96‬קופ"ח נ' פלד ואח')‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ההחמרה השיפוטית –‬
‫שאלת האחריות‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"החמרת" האחריות של המטפלים‬
‫"פרקטיקה רצויה" במקום "פרקטיקה מצויה"‬
‫החלת נורמות התנהגות רטרוספקטיבית‪" -‬דרך עוקפת פרקטיקה‬
‫מקובלת"‬
‫מבחן "המומחה הטוב" במקום "הרופא הסביר"‬
‫החלת כלל "הדבר מדבר בעדו" במקרי סיבוכים נדירים‬
‫החלה מסיבית של "כלל הנזק הראייתי"‬
‫החלת אחריות במקרים של "קשר סיבתי נסיבתי"‬
‫קביעת חובות מוגברות בכל הנוגע להסברים למטופלים עובר‬
‫למתן לטיפולים רפואיים‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"פרקטיקה מצויה" לעומת "פרקטיקה רצויה"‬
‫העובדות ‪ -‬רביד נ' קליפורד‬

‫ביום ‪ 5.4.84‬הגיעה רביד בת החמש למרפאת שיניים לצורך‬
‫טיפול שיניים‪ .‬כהכנה לטיפול הזריק לה הרופא זריקת הרדמה‬
‫מקומית בלסתה התחתונה מצד ימין‪ .‬הרופא השתמש לצורך‬
‫ההזרקה במזרק לא שואב‪ ,‬שהיה מקובל לשימוש באותה תקופה‬
‫(פרקטיקה מקובלת)‪.‬‬
‫זמן קצר לאחר ההזרקה נטתה רביד על צידה ולא הצליחה‬
‫להתייצב‪ .‬היא היתה מנומנמת והוחלט להעבירה לטיפול בבית‪-‬‬
‫חולים‪ .‬כתוצאה מן האירוע סובלת רביד עד היום מהמיפרזיס‬
‫במחצית הגוף השמאלי ומהפרעות נוירולוגיות וקוגנטיביות‪.‬‬
‫הסתבר כי חומר ההזרקה חדר לכלי דם משם נדד למוח וגרם‬
‫לקריש דם ולאוטם מוחי‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"פרקטיקה מצויה" לעומת "פרקטיקה רצויה"‬
‫ההכרעה המשפטית‬

‫העובדה שרופא נהג בהתאם לפרקטיקה המקובלת‬
‫בתחומו‪ ,‬היא כשלעצמה‪ ,‬אינה מעניקה לו הגנה‬
‫מוחלטת ולעולם מצוי בידי בית המשפט לקבוע‪ ,‬כי‬
‫פרקטיקה נהוגה זו אינה עולה בקנה אחד עם חובת‬
‫הזהירות של רופא כלפי מטופל‪.‬‬
‫פרקטיקה מקובלת מהווה פרמטר‪ ,‬ואפילו פרמטר‬
‫חשוב‪ ,‬במכלול השיקולים שעל בית המשפט לשקול‬
‫בבואו לקבוע את סטנדרט ההתנהגות הראוי‪ ,‬אולם‬
‫אין היא הפרמטר היחיד אשר בית המשפט יתחשב בו‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫די היה באמצעי פשוט וזמין למנוע סיכון ידוע של‬
‫חדירת מזרק עם חומר הרדמה לתוך עורק‪ ,‬דבר אשר‬
‫עלול לגרום לתופעות לוואי משמעותיות‪ .‬כל זאת‬
‫ללא תוספת עלות משמעותית‪.‬‬
‫בנסיבות אלה אין מנוס מן המסקנה כי רופא התרשל‬
‫שכן רופא זהיר היה בוחר למנוע סיכון זה באמצעות‬
‫שימוש במזרקים שואבים‪.‬‬
‫רביד נ' קליפורד‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬
‫הנורמות אינן נקבעות על‪-‬ידי מומחים אלה או אחרים‪ ,‬אלא‬
‫על‪-‬ידי בית‪-‬המשפט‪.‬‬
‫שאלת תפקידו של מנתח בחדר ניתוח היא עניין ערכי‬
‫ונורמטיבי שמתפקידו של בית‪-‬המשפט להכריע בו‪.‬‬
‫עדות יו"ר המועצה הלאומית לכירורגיה‪ ,‬הרדמה וטיפול נמרץ‬
‫כי אין אחריות הדדית בין מנתח לרופא מרדים‪ ,‬כפי שבא לידי‬
‫ביטוי בסיכום ישיבת המועצה הלאומית הנ"ל‪ ,‬אין לראות בה‬
‫משום נורמה נכונה‪ ,‬ולפיכך אין לפעול על‪-‬פיה‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬

‫(‪)2‬‬

‫אם נרשם בסיכום ישיבת מועצת איגוד רופאי העיניים‪ ,‬כי‬
‫המנתח אחראי כלפי המנותח על הניתוח ותוצאותיו בלבד‪,‬‬
‫והמרדים אחראי כלפי המטופל על תהליך ההרדמה ותוצאותיו‪,‬‬
‫אין לראות בכך כאילו כל אחד מהם אחראי רק על תחומו‪,‬‬
‫וחייבת להיות הדדיות ביניהם‪ ,‬ולמרות שאין למנתח "אחריות‬
‫על" הרי שיש לו אחריות על סימני החיים של המנותח‪ ,‬לא‬
‫פחות מאשר למרדים‪ ,‬ועל‪-‬כן עמדת איגוד רופאי העיניים כפי‬
‫שבאה לידי ביטוי במסמך הנ"ל‪ ,‬אינה משקפת את הנורמה‬
‫המחייבת‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬

‫(‪)3‬‬

‫המסמך בדבר חלוקת אחריות בחדר הניתוח של ההסתדרות‬
‫הרפואית בישראל‪ ,‬קובע כי שיתוף פעולה בין הרופא המנתח‬
‫והרופא המרדים בניתוח חיוני להצלחת הטיפול וכך יש אכן‬
‫לנהוג‪ ,‬אולם ההסתייגות שעל‪-‬פיה אין הרופא המנתח אחראי‬
‫לפעולות המבוצעות על‪-‬ידי הרופא המרדים‪ ,‬כפי שהרופא‬
‫המרדים אינו אחראי על פעולות המבוצעות על‪-‬ידי הרופא‬
‫המנתח‪ ,‬איננה נורמה שיש לפעול על‪-‬פיה‪ ,‬שכן ברור שהמנתח‬
‫אינו אחראי על פעולות המרדים‪ ,‬אולם אין בכך כדי לסייג‬
‫אחריותו לעקוב אחר סימני החיים של המנותח‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬

‫(‪)4‬‬

‫כאשר מנותח פונה למנתח בבקשה לנתחו אין הוא יוצר קשר אחד עם‬
‫המרדים וקשר אחר עם המנתח‪ ...‬יש לייחס לו אחריות מעבר לעצם‬
‫הפעולה הכירורגית‪ ,‬המנותח מצפה ממנו להיות אחראי על חייו בעת‬
‫ביצוע הניתוח – ולאו דווקא בעת ביצוע הפעולה הכירורגית גרידא‪.‬‬
‫כל מנתח חייב להיות שותף מלא למעקב אחר סימני חיים של המנותח‪ ,‬גם‬
‫תוך כדי ובמהלך הניתוח‪ ,‬ואין הוא רשאי להטיל את האחריות הבלעדית‬
‫על כך על כתפי המרדים‪.‬‬
‫חובתו של המנתח היתה להאזין לקולות המוניטור ע"מ לוודא שהוא‬
‫ממשיך לנתח אדם חי ולא מחוסר חיים‪ .‬אם הוא לא עושה כן הוא‬
‫מתרשל‪.‬‬
‫המנתח שלא עשה כן הורשע בעבירה של מעשה פזיזות ורשלנות‪.‬‬
‫פ (תא) ‪ 40016/07‬מ"י נ' אסותא ואח'‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החלת נורמות רטרוספקטיבית‬
‫בשנת ‪ 1986‬נולד ערן סידי עם חסר של כף יד ימין‪.‬‬
‫בשנת ‪ 1997‬הגישה משפחת סידי תביעה נגד הגיניקולוג שביצע‬
‫לאם בדיקת אולטרה סאונד שגרתית במהלך ההריון‪ ,‬בטענה של‬
‫רשלנות באי אבחון חסר כף היד‪.‬‬
‫ביהמ"ש המחוזי פסק כי לא היתה רשלנות בביצוע הבדיקה‪ ,‬שכן‬
‫בשנה הנדונה בדיקת האולטרה סאונד הבסיסית לא כללה סקירת‬
‫גפיים ודחה את התביעה‪.‬‬
‫לעומת זאת ביהמ"ש העליון שדן בערעור על התביעה קבע‬
‫בשנת ‪ 2005‬כי חלה חובה על הרופא הבודק בשנת ‪!!! 1986‬‬
‫ליידע את האישה על מגבלות הבדיקה ועל האפשרות לבצע‬
‫בדיקת אולטרה סאונד מורחבת במסגרת הפרקטיקה הפרטית‪...‬‬
‫ע"א ‪ 4960/04‬סידי‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החלת נורמות רטרוספקטיבית ‪2 -‬‬
‫ילדה נולדה בשנת ‪ 1995‬כשהיא סובלת מתסמונת ‪ X‬שביר‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע כי בתקופה הרלבנטית הבדיקה טרם הומלצה ע"י הגורמים‬
‫המקצועיים ושליחת הנשים לביצועה בוודאי שלא היתה פרקטיקה מחייבת‬
‫את הרופא הסביר‪.‬‬
‫ואולם ביהמ"ש קבע כי מאחר שבמאמרים שפורסמו עובר לשנת ‪1994‬‬
‫מוזכרות בדיקות המבוצעות לאוכלוסייה בעלת סיכון נמוך לצרכי מחקר או‬
‫לצרכים אחרים‪ ,‬היה על רופא סביר הקורא את המאמרים הללו להסיק כי‬
‫"בדיקות סקר" לגילוי הנשאות קיימות גם אם ביצוען עדיין אינו מומלץ‪.‬‬
‫הבדיקה היתה קיימת במועד הרלבנטי ויש לייחס להורים בהתאם להלכת‬
‫סידי ציפייה סבירה כי קיומה יגולה להם ולכן הרופא התרשל בכך שלא ידע‬
‫על קומה ולא גילה להורים על קיומה‪.‬‬
‫הקופה אחראית לכך שלא הפיצה בקרב רופאיה את האפשרות לביצוע‬
‫בדיקה לגילוי הנשאות לתסמונת ‪ X‬שביר גם לנשים ללא כל אינדיקציה‪.‬‬
‫א (ים)‪ 5416/03‬שיר סגל‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"כלל ‪ 30‬הדקות" – ‪OUT‬‬
‫השאלה היא מהו פרק הזמן הסביר לביצוע ניתוח קיסרי ?‬
‫פרק הזמן של ‪ 15‬דקות לבצוע ניתוח קיסרי הוא פרק זמן‬
‫אפשרי וראוי כאשר חדר הניתוח פנוי וכל הצוות זמין‪ ...‬יש‬
‫להשלים‪ ,‬חרף העובדה שהדבר אינו רצוי‪ ,‬גם עם חלוף פרק‬
‫זמן ארוך יותר של כ‪ 25-30 -‬דק' עד לניתוח‪ .‬אולם שיהוי כזה‬
‫בביצוע הניתוח‪ ,‬כדי שיתקבל כשיהוי סביר‪ ,‬מחייב מתן הסבר‪,‬‬
‫המבוסס על נסיבותיו המיוחדות של המקרה הנדון‪ ,‬ועל כך‬
‫שבפועל נעשו מאמצים סבירים לקצר פרק זמן זה דבר שלא‬
‫הסתייע באותן נסיבות‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"כלל ‪ 15‬הדקות" – ‪IN‬‬
‫במקרה שלפנינו‪ ,‬לא ניתן הסבר המצדיק התמשכותו של פרק‬
‫הזמן שחלף בין קבלת ההחלטה על ביצוע הניתוח לבין הביצוע‬
‫בפועל‪.‬‬
‫במקרה שלפנינו נפל שיהוי בלתי מוצדק של כ‪ 6 -‬דקות גם‬
‫בהתמשכות פרק הזמן ממועד קבלת ההחלטה על הניתוח ועד‬
‫לביצועו‪ .‬מכאן‪ ,‬שבסה"כ נפל במקרה זה שיהוי בלתי מוצדק‬
‫בביצוע הניתוח הקיסרי‪ ,‬העולה כדי רשלנות‪ ,‬של ‪31-33‬‬
‫דקות‪ ,‬ולמצער שיהוי של ‪ 21‬דקות‪.‬‬
‫א (ים) ‪ 8005/06‬ב‪.‬ר‪ .‬נ' בי"ח מאיר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית –‬
‫סטנדרט המומחה הטוב‬

‫על הרופא להשתמש ברמת ידע‪ ,‬כשרון ואיכפתיות‪,‬‬
‫הקיימת ומופעלת ע"י רופאים ברמה מקצועית טובה‬
‫ולא ממוצעת‪.‬‬
‫כאשר מדובר ברופא הטוען לכישורים מיוחדים ולהיותו‬
‫מומחה‪ ,‬הרמה הנדרשת ממנו היא בהתאם לכך‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית –‬
‫"המתמחה חשוד"‬
‫אישה שעברה ניתוח קיסרי אלקטיבי בהרדמה ספינלית‪,‬‬
‫נותרה עם נזק לשורשי העצב הפירוניאלי‪ ,‬נזק זה יוחס‬
‫לפגיעה במהלך ההרדמה‪.‬‬
‫וכך אמר ביהמ"ש על המרדים שהיה מתמחה ותיק בעת‬
‫הניתוח‪":‬רף המומחיות הרשמית של הנתבע שהוא נמוך‬
‫לטעמי‪ ,‬גם אם הוא בעל ניסיון מעשי רב‪ ,‬יש בו כדי ליצור‬
‫חיזוק לטענות התובעת וספק באשר לביצועה הנאות של‬
‫ההרדמה "‬
‫‪...‬‬
‫ת"א ‪ 072682/99‬פני אלמליח‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החלת כלל הדבר מדבר בעדו‬
‫בתי‪-‬המשפט מחילים את כלל "הדבר מדבר בעדו" באופן‬
‫"ליברלי" ומעבירים את נטל השכנוע מכתפי התובעים אל‬
‫כתפי הנתבעים להוכיח שלא היתה רשלנות מצידם‪.‬‬
‫התנאים להחלת הכלל (ס' ‪ 41‬לפקודת הנזיקין)‪:‬‬
‫ התובע לא ידע ולא יכול היה לדעת על הנסיבות שהביאו‬‫לידי הנזק‬
‫ הנזק נגרם על‪-‬ידי נכס בשליטת המזיק‬‫ המקרה מתיישב יותר עם המסקנה שהיתה רשלנות‬‫מאשר עם העדרה‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בסיבוכים נדירים‬
‫אישה הרה עברה דיקור מי שפיר בשבוע ‪ 18‬להריונה‪ ,‬אשר‬
‫הסתבך בזיהום תוך רחמי‪ ,‬שהוביל לספסיס סוער ולמותה‬
‫של האישה‪.‬‬
‫ועדת בדיקה של משרד הבריאות לא מצאה התרשלות‬
‫בטיפול במנוחה מצד גורם רפואי כלשהו‪.‬‬
‫בעלה וילדיה של המנוחה הגישו תביעה נגד הרופא המטפל‬
‫שביצע את הדיקור בטענה שהדיקור נעשה באופן רשלני‪,‬‬
‫ללא ניקוי מתאים של איזור הבטן בו בוצעה הדקירה‬
‫וכתוצאה מכך נגרם הזיהום שהוביל למותה‪.‬‬
‫לא הוגשה חוו"ד מטעם התובעים לתמיכה בטענותיהם‪ ,‬והם‬
‫בקשו להחיל את הכלל של "הדבר מדבר בעדו"‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בסיבוכים נדירים‬
‫ביהמש פסק כי "מהעדויות שנשמעו בבית המשפט ומחומר‬
‫הראיות שהובא‪ ,‬ניתן לקבוע כי השימוש בחומר החיטוי‬
‫פולידין ואלכוהול היה נפוץ ומקובל לצורך עריכת הדיקור‬
‫וכי הנתבעים פעלו על‪-‬פי הנהוג והמקובל בכגון דא‪ ...‬ואין‬
‫לבוא לנתבעים בטרוניה באשר לפרקטיקה בה נהגו"‬
‫ואולם העובדה ‪ -‬שמדובר בתוצאה נדירה ובלתי צפוייה‬
‫למדי של דיקור מי שפיר שגרם לזיהום חריף ברחם‬
‫האשה ומותה עקב כך ‪ -‬תומכת בתחולת הכלל של הדבר‬
‫מדבר בעדו‪ .‬זה מצביע יותר על קיומה של התרשלות מאשר‬
‫על העדרה‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בסיבוכים נדירים‬
‫אף כי התובעים לא הוכיחו את הסיבה הממשית והישירה לזיהום‬
‫בגופה של המנוחה ולמותה כתוצאה מכך‪ ,‬שוכנעתי – על‪-‬פי מאזן‬
‫ההסתברויות במשפט האזרחי – כי ההסתברות שהיא נפטרה עקב‬
‫רשלנותם הרפואית של הנתבעים עולה על ההסתברות כי הפגיעה‬
‫לא היתה תוצאה של התרשלות כזו‪.‬‬
‫נטל השכנוע בדבר העדר התרשלות עבר לכתפי הנתבעים‬
‫ומשהם לא עמדו בו – דין התביעה להתקבל‪.‬‬
‫נקבע שהרופא שביצע את הדיקור אחראי ברשלנות משום שלא‬
‫הרים את הנטל להסביר באיזה מנגנון אירע הזיהום שלא‬
‫באחריותו‪.‬‬
‫א (ת"א) ‪ 89/96‬עזבון המנוחה ג'ומאנה מראר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשומות רפואיות – כלל "הנזק הראייתי"‬

‫"מקום שצריך להיעשות רישום רפואי וזה לא נעשה‪ ,‬ולא‬
‫ניתן הסבר מניח את הדעת למחדל זה‪ ,‬יועבר נטל ההוכחה‬
‫בדבר העובדות השנויות במחלוקת‪ ,‬שיכלו להתבהר מתוך‬
‫הרישום‪ ,‬אל כתפי הרופא או המוסד‪ ,‬שבמסגרתו ניתנו‬
‫השירותים הרפואיים‪".‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫נתונים על העברת נטל הראיה –‬

‫דו"ח ועדת שפניץ‬

‫נראה שנושא הרשומה הרפואית‪ ,‬ליקוי בה או היעדרה הוא‬
‫בעל השלכות מרכזיות בתחום תביעות הרשלנות הרפואית‪,‬‬
‫היכול לעיתים להשפיע באופן מהותי על תוצאת הדיון‬
‫בתביעה‪.‬‬
‫בשני שליש מן המקרים בהם העביר בית‪-‬המשפט את הנטל‬
‫מכתפי התובעים אל כתפי הנתבעים‪ ,‬בשל ליקוי ברשומה‬
‫הרפואית‪ ,‬הם לא הצליחו להתמודד עמו ולהרים אותו‪,‬‬
‫ונקבעה אחריות של המטפלים לנזקם של התובעים‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫התובע יליד ‪ 1939‬אושפז עקב אוטם שריר הלב‪.‬‬
‫בוצע צינתור שבמהלכו הוזרק חומר ניגוד מסוג‬
‫אורוגרפין‪.‬‬
‫סמוך לאחר ההזרקה התלונן התובע על הרגשה‬
‫לא טובה‪ .‬תוך שתי דקות היתה ירידה בלחץ‬
‫הדם‪ ,‬פרפור חדרים ואיבוד הכרה‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)2‬‬

‫האבחנה – שוק אנפילקטי עקב רגישות ליוד‪.‬‬
‫החלה פעולת החייאה אליה הצטרפו רופאים‬
‫בכירים וביניהם מנהל המחלקה הקרדיולוגית‬
‫ומנהל יחידת הצינתורים‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)3‬‬

‫פעולות ההחייאה כללו‪ :‬עיסוי חזה‪ ,‬מכות‬
‫חשמל‪ ,‬החדרת קוצב לב זמני והזלפת‬
‫תרופות שונות‪.‬‬
‫רק בחלוף כ‪ 40 -‬דקות חזר הלב לתפקד‪,‬‬
‫אלא שבזמן זה נגרם נזק מוחי קשה והתובע‬
‫נותר במצב וגטטיבי‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)4‬‬

‫נקבע כי לא היתה רשלנות בטיפול שקיבל התובע‬
‫עד שלב ההחייאה‪.‬‬
‫השאלה במחלוקת היתה האם ההחייאה בוצעה‬
‫בסבירות ובמיומנות‪.‬‬
‫עיון בכל הרישומים וסיכום הראיות בעניין זה‬
‫מעלה מספר בעיות; פרט לרישום הטכנאית על‬
‫מתן לידוקאין‪ ,‬אין רישום ישיר כלשהו על מצב‬
‫התובע במהלך המשבר‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)5‬‬

‫אין חולק כי מדובר באירוע קשה גם‬
‫לצוות הרפואי וניתן להבין כי הצוות דאג‬
‫קודם כל לטיפול בתובע ופחות לביצוע‬
‫רישומים‪ ,‬אולם מהנתונים עולה כי‬
‫חסרים רישומים וחלקם לא מדויקים או‬
‫לא ברורים דיים‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)6‬‬

‫התוצאה המעשית היא כי הרישום הלקוי‬
‫נזקף לחובת הנתבע ברשלנות רישומית‬
‫ונטל ההוכחה כי אין התרשלות של‬
‫הנתבע בעצם הטיפול הינו על הנתבע‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)7‬‬

‫הסברי הנתבע‪ ,‬לפיהם הצוות הרפואי היה שקוע כולו‬
‫בהחייאה ולכן אין לצפות ואין לדרוש תשומת לב‬
‫לרישום‪ ,‬הינם הסברים שובי לב אך אינם הסברים‬
‫מלאים‪.‬‬
‫הרשלנות הרישומית שפורטה לעיל שללה מהתובע את‬
‫היכולת לבודד חלק מהתהליך ולברר כראוי האם‬
‫במהלך ההחייאה היו נתונים שאיפשרו טיפול אחר או‬
‫אבחנה אחרת‪ .‬איננו יודעים מה סדר מתן כמות כה‬
‫גדולה של אדרנלין‪ ,‬ומה היו התגובות לכך‪...‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)8‬‬

‫אם היו רישומים ראויים בזמן ההחייאה‪ ,‬הן‬
‫על סדר התרופות וכמותן והן על לחצי דם‪,‬‬
‫יתכן והיו בידי התובע כלים טובים יותר‬
‫להראות כי במהלך החייאה כה ארוכה היה‬
‫אפשר לנקוט דרכים נוספות‪.‬‬
‫נקבע כי הנתבעים אחראים ל‪ 30% -‬מן הנזק‬
‫של התובע‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל הראייתי בשל אי ביצוע בדיקה‬

‫אישה הרה בהריון ראשון (לאחר ‪ 3‬שנים של טיפולי‬
‫עקרות) הגיעה לבי"ח בשבוע ה‪ 31 -‬להריון לאחר שחשה‬
‫ברע‪ .‬בביה"ח אובחנה הפרדות שיליה ומוות תוך רחמי‪,‬‬
‫על רקע רעלת הריון‪.‬‬
‫השאלה במחלוקת היתה האם הפרדות השיליה היתה‬
‫פתאומית או שהגיניקולוג אצלו ביקרה בבוקר אותו יום‪,‬‬
‫היה יכול כבר אז‪ ,‬לאבחן הפרדות שיליה‪ ,‬לשלוח אותה‬
‫בדחיפות לחדר לידה ולמנוע מוות תוך רחמי‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל הראייתי בשל אי ביצוע בדיקה‬

‫כיוון שהרופא לא ערך בדיקה של רגישות הבטן בעת הביקור של‬
‫האישה אצלו‪ ,‬קבע ביהמ"ש כי הוא גרם בכך נזק ראייתי לתובעת‬
‫כי נמנע ממנה להוכיח כי כבר באותה עת סבלה מהפרדות‬
‫שיליה‪...‬‬
‫לאור זאת הועבר הנטל אל הרופא לשכנע‪ ,‬כי באותו שלב בו נמנע‬
‫מלבצע את הבדיקה‪ ,‬לא סבלה האישה מבטן רגישה ולא היתה‬
‫שרויה בתהליך של הפרדות שיליה‪.‬‬
‫הרופא לא הצליח לעמוד בנטל זה ולכן נקבע כי הוא אחראי למות‬
‫העובר‪...‬‬
‫ע"א ‪ 9328/02‬לאה מאיר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"קשר סיבתי נסיבתי"‬
‫הוריה של פגה שנולדה בשבוע ‪ 29‬להריון בעקבות‬
‫הפרדות שליה‪ ,‬הגישו תביעה נגד ביה"ח‪ ,‬בטענה שהיה‬
‫איחור בביצוע ניתוח קיסרי לאם וכתוצאה מכך סובלת‬
‫הילדה משיתוק מוחין ופיגור שכלי‪.‬‬
‫התביעה הסתמכה על חוו"ד גניקולוגית בלבד ואילו‬
‫ההגנה הסתמכה על חוו"ד של נוירופדיאטר ונאונטולוג‬
‫ששללו קשר סיבתי בין הנזקים לבין העיכוב בביצוע‬
‫הניתוח הקיסרי וקבעו כי יש לשייכם לנזקי הפגות‬
‫בלבד‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"קשר סיבתי נסיבתי"‬
‫ביהמ"ש קבע כי קיים קשר "סיבתי נסיבתי" בין‬
‫התרשלות הרופאים שהתעכבו בביצוע הניתוח הקיסרי‪,‬‬
‫לבין הנזק שנגרם לפגה ולפיכך הטיל אחריות על‬
‫ביה"ח לפצות אותה על ‪ 40%‬מן הנזק שלה‪.‬‬
‫ביהמ"ש העליון אישר את פסה"ד המחוזי וקבע כי‬
‫לבימ"ש יש שיקול דעת לקבוע כי קיים קשר "סיבתי‬
‫נסיבתי" ואת שיעור האחריות ההסתברותי לנזק‬
‫(הפיצוי הופחת ל‪ 20% -‬מן הנזק)‪.‬‬
‫פס"ד מלול עדן‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫דרישות ההסבר בנסיבות מיוחדות‬

‫“ייתכנו מקרים בהם לסיכונים בעלי הסתברות נמוכה‬
‫תהיה משמעות מיוחדת לחולה הספציפי‪ .‬במקרה‬
‫כזה‪ ,‬למרות האחוז הנמוך יכללו אותם סיכונים‬
‫בתחום המידע המהותי הנדרש לחולה לשם החלטה‬
‫מושכלת אם לעבור את הטיפול הרפואי”‪.‬‬

‫ת”א (י‪-‬ם) ‪1109/97‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רף ההסבר בניתוחים אלקטיביים‬

‫"ההסבר הנדרש לקבלת הסכמה מדעת לניתוח‬
‫אלקטיבי – שאף בלעדיו ניתן לקיים אורח חיים‬
‫רגיל – נכלל ברף העליון של חובת הגילוי‪ ,‬והוא‬
‫כולל‪ ,‬בנוסף להתייחסות לסיכויי ההצלחה גם מתן‬
‫הזהרה מפני הסיבוכים האפשריים‪ ...‬גם אם‬
‫סיבוכים אלו נדירים‪".‬‬
‫ע"א ‪6153/97‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רף ההסבר בניתוחים אלקטיביים ‪-‬‬

‫‪RSD‬‬

‫"בענייננו מדובר בסיבוך המתרחש בקרב ‪0.5% - 0.3%‬‬
‫מהניתוחים – גם אם שיעור זה אינו גבוה‪ ,‬הרי מדובר בסיבוך‬
‫חמור‪ ,‬העלול לגרום להפיכתה של הגפה לחסרת כל תפקוד‪ ...‬כיוון‬
‫שמדובר בניתוח אלקטיבי חובת ההסבר נמצאת ברף העליון‪ .‬סיכון‬
‫‪ RSD‬הינו בגדר המידע שהתובע היה רשאי לצפות‪ ,‬באורח סביר‪,‬‬
‫כי יגולה לו‪ ,‬כדי שיוכל לשקלו במסגרת גיבוש דעתו לעניין‬
‫הסכמתו לטיפול הרפואי‪"...‬‬

‫ת"א ‪ 920/99‬יצחק נ' שע"צ‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רף ההסבר ברפואה פרטית‬

‫"רפואה פרטית בה קיים ניגוד עניינים מובנה בין‬
‫השאיפה המסחרית להרבות בניתוחים לבין‬
‫האינטרס של המטופל‪ ,‬כדי להקהות את עוקצו של‬
‫ניגוד העניינים יש להעמיד את המטופל על הסיכונים‬
‫והסיכויים שבניתוח המוצע לרבות החלופה שלא‬
‫לבצע כלל ניתוח סיכוייה וסיכוניה‪".‬‬
‫ע"א ‪6153/97‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫חובת ההסבר על טיפולים מחוץ לסל‬
‫בנסיבות מתאימות עשוי להיווצר צורך ליידע את המטופל לגבי‬
‫אפשרות טיפול המוצעת רק במסגרת הרפואה הפרטית ואולי אף‬
‫במסגרת שירותי רפואה מעבר לים‪ .‬כך יש לעשות‪ ,‬אכן‪,‬‬
‫כשמדובר בטיפול או בתרופה שעשויים לסייע לחולה ואינם‬
‫זמינים ברפואה הציבורית בארץ‪.‬‬
‫כשחולה אובחן כסובל ממחלה מסויימת‪ ,‬וישנה תרופה שאינה‬
‫מצויה ב"סל" – מקובל עלי שעל הרופא ליידע את החולה בדבר‬
‫קיומה של התרופה‪.‬‬
‫עליו להשאיר להחלטתו של החולה את השאלה אם לרכוש את‬
‫התרופה מכספו אם לאו‪ .‬שאלה זו כרוכה לא אחת באפשרויות‬
‫הכספיות של החולה וגם בפער בין ההשפעה של התרופה‬
‫שב"סל" לזו שאינה נמצאת בו‪ ,‬על הרופא לספק את המידע‬
‫הנדרש‪ ,‬והחולה‪ -‬יחליט‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ע"א ‪ 4960/04‬סידי‬

‫פגיעה באוטונומיה – פיצוי ללא נזק‬

‫אישה אושפזה בבית חולים לניתוח אורטופדי בשל‬
‫דפורמציה ברגל‪ .‬בסופו של דבר‪ ,‬במקום ניתוח לתיקון‬
‫הדפורמציה עברה ביופסיה בכתף בשל ממצא ידוע בכתף‬
‫שנחשד להיות גידול ממאיר‪ .‬בעקבות הביופסיה נותרה עם‬
‫מגבלה קשה בתפקוד הכתף‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פגיעה באוטונומיה‬
‫המטופלת טענה כי לא הוסברו לה הסיכונים הכרוכים‬
‫בביופסיה ולפיכך לא נתנה הסכמה מדעת לביצוע הפעולה‪.‬‬
‫נקבע כי גם לו היו נפרשים בפניה הסיכונים היתה נותנת‬
‫הסכמתה לביופסיה בשל הסיכון הממשי שמדובר בגידול‬
‫ממאיר‪.‬‬
‫למרות זאת נפסק כי היתה פגיעה באוטונומיה שלה והיא‬
‫זכאית לפיצוי כספי‪...‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פגיעה באוטונומיה‬

‫“ההכרה בזכותו של החולה לפיצוי על‬
‫הפגיעה באוטונומיה שלו‪ ,‬מקום בו הופרה‬
‫חובה זו‪ ,‬עשויה לתרום לכך שחובה זו‬
‫תקוים הלכה למעשה”‪.‬‬
‫ע”א ‪ 2781/03‬מיאסה עלי דעקה‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות בפגיעה באוטונומיה‬

‫הפרת חובת הזהירות ‪ -‬אי מתן הסברים‬
‫למטופלים לפני ביצוע טיפולים‬
‫נזק ‪ -‬פגיעה באוטונומיה של המטופל‬
‫קשר סיבתי ‪ -‬בין אי מתן ההסברים לבין‬
‫עוצם ההפתעה מן הסיבוך שהתרחש‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫משמעות העדרו של טופס הסכמה ייעודי‬
‫ניתוח סימפטקטומי (נגד הזעת יתר)‪ ,‬שבוצע בשנת ‪ 1999‬והסתבך‬
‫בהזעת יתר פיצויית‪.‬‬
‫המטופל הגיש תביעה בטענה שלא הוזהר מפני הסיבוך האמור‪.‬‬
‫התובע הוחתם על טופס הסכמה סטנדרטי (לא ייעודי)‪ ,‬משום שעד‬
‫השנה האמורה לא פותח טופס ייעודי מתאים‪.‬‬
‫הרופא המנתח רשם בגיליון כי הוסברו הסיכונים הכרוכים בפעולה‬
‫והעיד בבימ"ש כי הוא מסביר לכל המטופלים‪ ,‬ללא יוצא מן הכלל‪,‬‬
‫כי הבעיה עם הניתוח היא שבמקרים רבים מאוד‪ ,‬למעלה מ‪50% -‬‬
‫מופיעה הזעה פיצויית‪ ,‬וב‪ 2-3% -‬מן המקרים ההזעה הפיצויית‬
‫יכולה להיות משמעותית ביותר‪.‬‬
‫סטודנטית שהועסקה במרפאתו של הרופא ונכחה בזמן שקיבל‬
‫חולים אישרה את עדותו בעניין ההסברים‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫חוק זכויות‬

‫החולה‪ ,‬התשנ”ו‪1996-‬‬

‫סעיף ‪ :14‬אופן מתן הסכמה מדעת‬

‫(א)‬

‫‪.....‬‬

‫(ב)‬

‫הסכמה מדעת לטיפול רפואי המנוי בתוספת תינתן‬
‫במסמך בכתב‪ ,‬שיכלול את תמצית ההסבר שניתן‬
‫למטופל‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫חוק זכויות‬

‫החולה‪ ,‬התשנ”ו‪1996-‬‬

‫תוספת‬
‫(סעיפים ‪)15 ,14‬‬
‫(‪ )1‬ניתוחים‪ ,‬למעט כירורגיה זעירה‪.‬‬
‫(‪ )2‬צינתורים של כלי דם‪.‬‬
‫(‪ )3‬דיאליזה‪.‬‬
‫(‪ )4‬טיפול בקרינה מייננת (רדיותרפיה)‪.‬‬
‫(‪ )5‬טיפולי הפריה חוץ‪-‬גופית‪.‬‬
‫(‪ )6‬כימותרפיה לטיפול בתהליכים ממאירים‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בהעדר טופס הסכמה ייעודי‬
‫נקבע (בערעור) כי נוכח הוראות חוק זכויות החולה אין די בטפסים הערוכים‬
‫על פי תקנות בריאות העם (טופסי הסכמה)‪ ,‬התשמ"ד‪. 1984-‬‬
‫ככל הנראה המערכת הרפואית התאימה עצמה להוראות אלה באיחור מסויים‪,‬‬
‫ובמועד הרלוונטי (‪ )1999‬עדיין נעשה שימוש בטפסים הישנים‪ ,‬תוך הפרת‬
‫הוראת החוק‪.‬‬
‫אין לשלול את האפשרות‪ ,‬לפיה הפרת החובה לעגן את הסכמת המטופל‬
‫במסמך בכתב שיכלול את "תמצית ההסבר שניתן למטופל"‪ ,‬שוללת‪ ,‬מניה‬
‫וביה‪ ,‬את האפשרות שאכן מדובר ב"הסכמה מדעת"‪.‬‬
‫דרישת הכתב בחוק היא "דרישה מהותית" ובהעדרו של טופס הסכמה מדעת‬
‫ערוך כדין‪ ,‬יש לקבוע‪ ,‬למצער‪ ,‬כי במקרה של מחלוקת‪ ,‬המטפל הוא זה‬
‫שצריך להוכיח קיומה של הסכמה זו‪.‬‬
‫ע"א ‪ 6299/05‬צורף‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ומה הדין כשיש טופס חתום ?!‬

‫נולדה‬

‫בשנת ‪1998‬‬
‫(מיקרופטלמיה)‪.‬‬
‫בשבוע ‪ 21‬להריון בוצעה לאם בדיקת אולטרה‪-‬סאונד בסיסית‬
‫במסגרת הקופה שנמצאה תקינה‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע כי לא ניתן לגלות את המום במסגרת בדיקה בסיסית‬
‫אך יש אפשרות לגלות זאת בבדיקה מורחבת‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע כי היה מדובר בהריון שלא בסיכון גבוה ולא היה‬
‫מקום לביצוע סקירה מורחבת‪/‬מכוונת‪.‬‬
‫האם חתמה על טופס בקשה לביצוע בדיקת על‪-‬קול לפיה היא‬
‫מודעת לכך שמדובר בבדיקה בסיסית וכי באפשרותה לבצע‬
‫בדיקה מורחבת באופן פרטי‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תינוקת‬

‫כשהיא‬

‫סובלת‬

‫מעיוורון‬

‫חתימה ללא הסבר – לאו הסכמה היא‬
‫ביהמ"ש קבע כי הרופאים הסבירו לאם כי הבדיקה אותה היא עומדת לבצע‬
‫היא בדיקה בסיסית וכי קיימת בדיקה משוכללת יותר אותה ניתן לבצע באופן‬
‫פרטי ואולם בכך לא די‪.‬‬
‫האם לא הבינה לאשורה את האבחנה בין הבדיקה הבסיסית והמורחבת ואם‬
‫היתה מבינה היתה בוחרת לבצע את הבדיקה על חשבונה‪ .‬יש כשל בשרשרת‬
‫המידע אשר נמסר לאם‪.‬‬

‫לא די בקיומה של פרקטיקה לפיה מיידעים את האישה כי קיימת‬
‫בדיקה מורחבת‪ ,‬העדר הנחיות ברורות ונהלים מוגדרים באשר‬
‫להיקף המידע שיש למסור למטופלת לעניין אפשרותה לבצע‬
‫בדיקה מורחבת ‪...‬ואי מתן הסבר הולם בטרם ביצוע הבדיקה‬
‫הבסיסית הינם בגדר נוהל בלתי סביר‪...‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תוצאות הערעור‬
‫המלצת ביהמ"ש‪:‬‬

‫לאור קשיים שהתגלעו בהכרעת בימ"ש קמא בשאלת‬
‫החבות ולאור זאת שבימ"ש קמא הכריע בפסק דינו‬
‫בסוגיות שלא היו בחזית הדיון יבוטל פסק דינו של‬
‫בימ"ש קמא והסכום אשר שולם לתובעים יישאר בידם‪.‬‬

‫התובעים הסכימו להצעת ביהמ"ש שמשמעותה‬
‫שפסה"ד מבוטל‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ההחמרה השיפוטית –‬
‫הנזק הממוני‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫הלכת "השנים האבודות" –‬
‫עזבון אטינגר ז"ל‬

‫פס"ד תקדימי ניתן‪ ,‬במרץ ‪ ,2004‬על‪-‬ידי בית‪-‬המשפט העליון‬
‫בהרכב של חמישה שופטים בתביעת עזבון של קטין‪ ,‬אשר הלך‬
‫לעולמו בגיל ‪ ,12‬כתוצאה מנפילה לבור בעת משחק עם חבר‪,‬‬
‫בעיר העתיקה בירושלים‬
‫עזבון של קטין אשר הלך לעולמו כתוצאה מרשלנות‪ ,‬זכאי לפיצוי‬
‫בגין הפסד כושר השתכרות ב"שנים האבודות"‪ ,‬בהן לא זכה‬
‫לחיות ולהתפרנס‬
‫זכות דומה קיימת גם לעזבון של בגיר שהלך לעולמו בגיל‬
‫העבודה‬
‫נפגע אשר קוצרה תוחלת חייו כתוצאה מרשלנות זכאי מעתה‬
‫לפיצוי בגין הפסד ההשתכרות שלו ב"שנים האבודות"‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"השנים האבודות" – ההשלכות הכספיות‬
‫נקבע כי חישוב הפסד ההשתכרות ב"שנים האבודות" יהיה מבוסס‬
‫על ‪ 30%‬מן השכר הממוצע במשק (בתקופה מגיל ‪18-21‬‬
‫החישוב הוא ‪ 70%‬מן הסכום האמור)‪.‬‬
‫ההנחה המובלעת היא כי ניתן לחסוך ‪ ₪ 2400‬מתוך ‪₪ 8000‬‬
‫בחודש !!!!!‬
‫בתביעת יורשים שהם גם תלויים ‪ ,‬נקבע כי יש ליורשים זכאות‬
‫לקבל פיצוי בגין ראשי נזק שנמצאים מחוץ לתחום החפיפה (כאב‬
‫וסבל וקיצור תוחלת חיים וכ"ו)‬
‫חישוב הפסד ההשתכרות בשנים האבודות‪ ,‬כולל גם חישוב הפסדי‬
‫פנסיה‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫הגידול בפיצוי הכספי‬
‫יולדת לאחר ‪ 3‬שנות טיפולי הפריה בהריון ראשון‪,‬‬
‫נשלחה "להסתובב" כדי לזרז לידה ושבה עם עובר מת‪.‬‬
‫בימ"ש המחוזי קבע אחריות ופסק לאם פיצוי של‬
‫‪ ₪ 300,000‬בגין כאב וסבל‪.‬‬
‫ביהמ"ש העליון קבע כי מגיע פיצוי גם לאב בגין כאב‬
‫וסבל שלו בסכום נוסף של ‪.₪ 250,000‬‬
‫סטיה מהלכה קודמת שחייבה נזק נפשי חמור "בניזוק‬
‫משני" שעולה כדי מחלת נפש או הפרעת נפש הגורמת‬
‫נכות ממשית‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פס"ד לבנה לוי‬

‫הגידול בסכומי הפיצוי‬
‫צעירה שנולדה בשנת ‪ 1985‬כשהיא סובלת משיתוק ביד שמאל‬
‫כתוצאה מפגיעה במקלעת העצבים הברכיאלית‪ ,‬הגישה בשנת‬
‫‪ 2006‬תביעה נגד ביה"ח בו נולדה בטענה של רשלנות בלידה‪.‬‬
‫בינתיים סיימה התובעת לימודי משפטים ומנהל עסקים ובמהלך‬
‫המשפט עשתה התמחות במשפטים‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע שיש אחריות לביה"ח ופסק לה פיצוי גלובלי בגין‬
‫הפסד השתכרות בסך של ‪ ₪ 800,000‬ובנוסף ‪ ₪ 600,000‬כאב‬
‫וסבל‪ ₪ 1,000,000 ,‬עזרת צד ג' ו‪ ₪ 85,000 -‬הוצאות ‪....‬‬

‫א (ים) ‪8363/06‬פדילה נ' בי"ח מאיר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"ועדת שפניץ" – אין מקום להגביל בחוק את‬
‫הפיצוי לתובעים בגין רשלנות רפואית‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫לאן מועדות פנינו?‬

‫‪ ‬המשך החמרה שיפוטית ?‬
‫‪ ‬התמתנות והתייצבות ?‬
‫‪ ‬התערבות חקיקתית ?‬
‫ימים יגידו‪....‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תודה !‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬


Slide 63

‫עדכונים בפסיקת בתי‪-‬המשפט‬
‫בתביעות רשלנות רפואית‬
‫עו"ד טליה חלמיש‪-‬שני‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬
‫מקבוצת מדנס‬
‫מאי ‪2009‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תמונת המצב‬
‫בשנים האחרונות אנו עדים לעליה ניכרת של ההוצאה‬
‫בגין תביעות אחריות מקצועית בתחום הרפואה‪.‬‬
‫העליה נובעת בעיקר מ"אינפלציה שיפוטית" שהביאה‬
‫לגידול ניכר בפיצויים המשולמים לתובעים‪.‬‬
‫התשלומים השנתיים בתביעות הרשלנות הרפואית‪ ,‬גדלו‬
‫בעשור האחרון ב‪.700% -‬‬
‫במקביל גדלו הפרמיות בצורה דרמטית והכיסויים‬
‫הוגבלו‪.‬‬
‫מוסדות רפואיים ורופאים פרטיים העוסקים בתחומים‬
‫בסיכון גבוה (לידות‪ US ,‬מיילדותי‪ ,‬כירורגיה פלסטית‬
‫וכ"ו) נתקלים בקושי להשיג כיסוי ביטוחי‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫התפתחות התביעות בבימ"ש‬

‫‪1994 - 2008‬‬

‫‪1,200‬‬
‫‪1,100‬‬
‫‪1,000‬‬
‫‪900‬‬
‫‪800‬‬
‫‪700‬‬
‫‪600‬‬
‫‪500‬‬
‫‪400‬‬
‫‪300‬‬
‫‪200‬‬
‫‪100‬‬
‫‪0‬‬

‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫‪2002‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫‪1994‬‬

‫מדד גידול התשלומים‬

‫‪1995 - 2008‬‬

‫‪3100%‬‬
‫‪2800%‬‬
‫‪2500%‬‬
‫‪2200%‬‬
‫‪1900%‬‬

‫‪1600%‬‬
‫‪1300%‬‬
‫‪1000%‬‬
‫‪700%‬‬
‫‪400%‬‬
‫‪100%‬‬
‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫‪2002‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫התפתחות התביעות בבימ"ש‬
‫מיילדות וגינקולוגיה‬

‫‪240‬‬

‫‪210‬‬

‫‪180‬‬

‫‪150‬‬

‫‪120‬‬

‫‪90‬‬

‫‪60‬‬

‫‪30‬‬

‫‪0‬‬
‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2002‬‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫מדד גידול התשלומים‬
‫מיילדות וגינקולוגיה‬

‫‪11100%‬‬
‫‪10100%‬‬
‫‪9100%‬‬
‫‪8100%‬‬
‫‪7100%‬‬
‫‪6100%‬‬
‫‪5100%‬‬
‫‪4100%‬‬
‫‪3100%‬‬
‫‪2100%‬‬
‫‪1100%‬‬
‫‪100%‬‬

‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫‪2002‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫מקצועות קליניים מובילים בשיעור הסיכון‬
‫‪1991 - 2008‬‬
‫מיילדות‬
‫כירורגיה כללית‬

‫‪40%‬‬

‫קרדיולוגיה‬

‫שיעור הסיכון הכספי‬

‫‪35%‬‬
‫‪30%‬‬

‫רפואת שיניים‬

‫‪25%‬‬

‫אורטופדיה‬

‫‪20%‬‬

‫נוירוכירורגיה‬

‫‪15%‬‬
‫‪10%‬‬

‫גינקולוגיה‬

‫‪5%‬‬

‫אופטלמולוגיה‬

‫‪0%‬‬

‫‪18%‬‬

‫שיעור התיקים עם סיכון כספי‬

‫‪16%‬‬
‫‪14%‬‬
‫‪12%‬‬
‫‪10%‬‬
‫‪8%‬‬
‫‪6%‬‬
‫‪4%‬‬
‫‪2%‬‬
‫‪0%‬‬

‫* ‪ 3%‬ומעלה‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫דו"ח ועדת "שפניץ"‪-‬‬

‫הועדה הבין משרדית לבחינת הדרכים להקטנת ההוצאה‬
‫הציבורית בגין תביעות הרשלנות הרפואית‬

‫מסתמנת בפסיקה מגמה של הרחבת אחריותם של בעלי‬
‫מקצועות הרפואה והמוסדות הרפואיים – החל בסוגית‬
‫ההתרשלות (ירידת קרנה של הלכת הפרקטיקה‬
‫המקובלת)‪ ,‬המשך בסיבתיות (אובדן סיכויי החלמה)‬
‫וכלה בהרחבת העילות (רשלנות בגין הסכמה מדעת)‬
‫וראשי נזק (פגיעה באוטונומיה)‪.‬‬
‫מהנתונים עולה כי במשך השנים עלו סכומי הפיצויים‬
‫הממוצעים שנפסקו בתביעות רשלנות רפואית‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫הגידול בפיצוי הממוצע לתובעים‬
‫שנת תשלום‬
‫‪2004‬‬
‫‪2005‬‬
‫‪2006‬‬
‫‪2007‬‬
‫‪2008‬‬

‫תשלום ממוצע לתובע (בדולר)‬
‫‪21,872‬‬
‫‪33,700‬‬
‫‪34,935‬‬
‫‪44,839‬‬
‫‪62,374‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פיצוי עבור כאב וסבל ב– ‪ 100%‬נכות‬

‫‪1997-2008‬‬

‫‪1600000‬‬

‫‪1400000‬‬

‫‪1200000‬‬

‫‪1000000‬‬

‫‪800000‬‬

‫‪600000‬‬

‫‪400000‬‬

‫‪200000‬‬

‫‪0‬‬
‫‪2009‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2005‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2003‬‬

‫‪2001‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1997‬‬

‫פיצוי עבור מות קטינים (קיצור תוחלת חיים‪+‬כאב וסבל)‬
‫‪1998-2006‬‬
‫‪1800000‬‬

‫‪1600000‬‬

‫‪1400000‬‬

‫‪1200000‬‬

‫‪1000000‬‬

‫‪800000‬‬

‫‪600000‬‬

‫‪400000‬‬

‫‪200000‬‬

‫‪0‬‬
‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2002‬‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ההתפתחויות המשפטיות‬

‫עמדה סלחנית‬

‫עמדה ביקורתית‬

‫עמדה מחמירה‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫סלחנות שיפוטית‬

‫(‪)1961‬‬

‫"אשה‪ ...‬באה למחלקה הגינקולוגית לשם ניתוח קל‬
‫ברחמה ויצאה מהמחלקה שבעת יסורים ובעלת מום‬
‫לכל ימי חייה‪...‬‬
‫הטיפול אשר החולה קיבלה בבית החולים לא היה כפי‬
‫שצריך היה לצפותו מבעלי מקצוע מעולים וכן קרו תוך‬
‫כדי טיפול הזנחות וטעויות שונות‪ ,‬אשר הביאו לידי‬
‫תוצאות מעציבות במצב בריאותה‪...‬‬
‫רופא בשר ודם עשוי לטעות‪ ,‬ולא כל טעות מהווה‬
‫רשלנות‪"...‬‬

‫התביעה נדחתה‬
‫(ע"א ‪ 280/60‬פרדו נ' פלדמן‪ ,‬פד' (טו') ‪)1961‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫בקרה שיפוטית‬
‫עולם הרפואה אינו חסין מביקורת שיפוטית ומחשיפה של מעשי רשלנות‬
‫מקצועיים‪ .‬ביקורת זו היא אחת הערובות החשובות להקפדה על מתן טיפול‬
‫רפואי נאות‪.‬‬
‫לא כל טעות באבחנה או בטיפול‬
‫מצביעה בהכרח על רשלנות‪.‬‬
‫אחריות הרופאים‪ ,‬ברשלנות‬
‫אזרחית או פלילית‪ ,‬צריכה‬
‫להיקבע‪ ,‬רק אם הוכח שבנתוני‬
‫זמן אמת פעלו הרופאים‬
‫באי מיומנות מקצועית‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫בקרה שיפוטית – האם היא מקדמת את‬
? ‫בטיחות הטיפול‬
Most patient-safety experts continue to believe that the
threat of liability is the primary barrier to the
development of effective and comprehensive patient
safety programs in hospitals. I suggest, on the
contrary…that judicial recognition of an explicit “right
to safety” for hospital patients, with correlative duty of
hospitals to implement patient-safety measures can
become the primary motivator for the development of
systems to improve patient safety.
George J. Annas. J.D., NEJM 354;19 May11,2006
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫בקרה שיפוטית‬

‫‪‬‬
‫שיפור איכות הרפואה‬
‫הרשומה הרפואית‬
‫• רישום מפורט יותר‬
‫• שמירה על רשומות‬

‫תהליך הבקרה הרפואית‬
‫• ניהול סיכונים‬
‫• אבטחת איכות‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תקשורת עם מטופלים‬
‫• הסכמה מדעת‬
‫• גילוי נאות על תקלות‬

‫ניהול הטיפול הרפואי‬
‫• פרוטוקולים ונהלים‬
‫• הנחיות קליניות‬

‫החמרה שיפוטית‬

‫‪‬‬
‫רפואה מתגוננת‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬

‫ריבוי בדיקות וטיפולים מיותרים‬
‫יצירת מתח ביחסי מטפל‪-‬מטופל‬
‫הוצאות מוגברות לתשלום ביטוח‬
‫סגירת פעילויות בסיכון ביטוחי גבוה‬
‫קושי להשיג כיסוי ביטוחי‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית‬

‫(‪)1998‬‬

‫"חיובם של הרופא וקופת‬
‫חולים בדין הוא פרי של חוכמה‬
‫לאחר מעשה‪ .‬הרף שהוצב‬
‫לקביעת אחריותם‪ ,‬הוצב בגובה‬
‫כה רב‪ ,‬עד שלא רק הרופא‬
‫הסביר אינו יכול לעוברו‪ ,‬אלא‬
‫גם הרופא המומחה המובהק‬
‫ייכשל בכך"‪.‬‬
‫(השופטת שטרסברג‪-‬כהן בדעת מיעוט‬
‫ע"א ‪ 3709,3264/96‬קופ"ח נ' פלד ואח')‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית – ההנמקה‬
‫"אין להטיל את העומס הכלכלי של הטעות הרפואית‬
‫על החולה‪ ,‬אלא מן הראוי כי יוטל‪ ,‬עקרונית‪ ,‬על‬
‫הרופא בעל הטעות שממנו יפוזר ממילא על ציבור‬
‫רחב יותר באמצעות ביטוח האחריות המקצועית‪.‬‬
‫יתרה מזו‪ ,‬הטלת האחריות האישית על הרופא‪...‬‬
‫עשויה לעודד את מילוי החובה המקצועית‬
‫להתעדכנות בספרות המקצועית‪"...‬‬
‫(השופט אנגלרד ע"א ‪ 3709,3264/96‬קופ"ח נ' פלד ואח')‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ההחמרה השיפוטית –‬
‫שאלת האחריות‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"החמרת" האחריות של המטפלים‬
‫"פרקטיקה רצויה" במקום "פרקטיקה מצויה"‬
‫החלת נורמות התנהגות רטרוספקטיבית‪" -‬דרך עוקפת פרקטיקה‬
‫מקובלת"‬
‫מבחן "המומחה הטוב" במקום "הרופא הסביר"‬
‫החלת כלל "הדבר מדבר בעדו" במקרי סיבוכים נדירים‬
‫החלה מסיבית של "כלל הנזק הראייתי"‬
‫החלת אחריות במקרים של "קשר סיבתי נסיבתי"‬
‫קביעת חובות מוגברות בכל הנוגע להסברים למטופלים עובר‬
‫למתן לטיפולים רפואיים‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"פרקטיקה מצויה" לעומת "פרקטיקה רצויה"‬
‫העובדות ‪ -‬רביד נ' קליפורד‬

‫ביום ‪ 5.4.84‬הגיעה רביד בת החמש למרפאת שיניים לצורך‬
‫טיפול שיניים‪ .‬כהכנה לטיפול הזריק לה הרופא זריקת הרדמה‬
‫מקומית בלסתה התחתונה מצד ימין‪ .‬הרופא השתמש לצורך‬
‫ההזרקה במזרק לא שואב‪ ,‬שהיה מקובל לשימוש באותה תקופה‬
‫(פרקטיקה מקובלת)‪.‬‬
‫זמן קצר לאחר ההזרקה נטתה רביד על צידה ולא הצליחה‬
‫להתייצב‪ .‬היא היתה מנומנמת והוחלט להעבירה לטיפול בבית‪-‬‬
‫חולים‪ .‬כתוצאה מן האירוע סובלת רביד עד היום מהמיפרזיס‬
‫במחצית הגוף השמאלי ומהפרעות נוירולוגיות וקוגנטיביות‪.‬‬
‫הסתבר כי חומר ההזרקה חדר לכלי דם משם נדד למוח וגרם‬
‫לקריש דם ולאוטם מוחי‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"פרקטיקה מצויה" לעומת "פרקטיקה רצויה"‬
‫ההכרעה המשפטית‬

‫העובדה שרופא נהג בהתאם לפרקטיקה המקובלת‬
‫בתחומו‪ ,‬היא כשלעצמה‪ ,‬אינה מעניקה לו הגנה‬
‫מוחלטת ולעולם מצוי בידי בית המשפט לקבוע‪ ,‬כי‬
‫פרקטיקה נהוגה זו אינה עולה בקנה אחד עם חובת‬
‫הזהירות של רופא כלפי מטופל‪.‬‬
‫פרקטיקה מקובלת מהווה פרמטר‪ ,‬ואפילו פרמטר‬
‫חשוב‪ ,‬במכלול השיקולים שעל בית המשפט לשקול‬
‫בבואו לקבוע את סטנדרט ההתנהגות הראוי‪ ,‬אולם‬
‫אין היא הפרמטר היחיד אשר בית המשפט יתחשב בו‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫די היה באמצעי פשוט וזמין למנוע סיכון ידוע של‬
‫חדירת מזרק עם חומר הרדמה לתוך עורק‪ ,‬דבר אשר‬
‫עלול לגרום לתופעות לוואי משמעותיות‪ .‬כל זאת‬
‫ללא תוספת עלות משמעותית‪.‬‬
‫בנסיבות אלה אין מנוס מן המסקנה כי רופא התרשל‬
‫שכן רופא זהיר היה בוחר למנוע סיכון זה באמצעות‬
‫שימוש במזרקים שואבים‪.‬‬
‫רביד נ' קליפורד‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬
‫הנורמות אינן נקבעות על‪-‬ידי מומחים אלה או אחרים‪ ,‬אלא‬
‫על‪-‬ידי בית‪-‬המשפט‪.‬‬
‫שאלת תפקידו של מנתח בחדר ניתוח היא עניין ערכי‬
‫ונורמטיבי שמתפקידו של בית‪-‬המשפט להכריע בו‪.‬‬
‫עדות יו"ר המועצה הלאומית לכירורגיה‪ ,‬הרדמה וטיפול נמרץ‬
‫כי אין אחריות הדדית בין מנתח לרופא מרדים‪ ,‬כפי שבא לידי‬
‫ביטוי בסיכום ישיבת המועצה הלאומית הנ"ל‪ ,‬אין לראות בה‬
‫משום נורמה נכונה‪ ,‬ולפיכך אין לפעול על‪-‬פיה‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬

‫(‪)2‬‬

‫אם נרשם בסיכום ישיבת מועצת איגוד רופאי העיניים‪ ,‬כי‬
‫המנתח אחראי כלפי המנותח על הניתוח ותוצאותיו בלבד‪,‬‬
‫והמרדים אחראי כלפי המטופל על תהליך ההרדמה ותוצאותיו‪,‬‬
‫אין לראות בכך כאילו כל אחד מהם אחראי רק על תחומו‪,‬‬
‫וחייבת להיות הדדיות ביניהם‪ ,‬ולמרות שאין למנתח "אחריות‬
‫על" הרי שיש לו אחריות על סימני החיים של המנותח‪ ,‬לא‬
‫פחות מאשר למרדים‪ ,‬ועל‪-‬כן עמדת איגוד רופאי העיניים כפי‬
‫שבאה לידי ביטוי במסמך הנ"ל‪ ,‬אינה משקפת את הנורמה‬
‫המחייבת‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬

‫(‪)3‬‬

‫המסמך בדבר חלוקת אחריות בחדר הניתוח של ההסתדרות‬
‫הרפואית בישראל‪ ,‬קובע כי שיתוף פעולה בין הרופא המנתח‬
‫והרופא המרדים בניתוח חיוני להצלחת הטיפול וכך יש אכן‬
‫לנהוג‪ ,‬אולם ההסתייגות שעל‪-‬פיה אין הרופא המנתח אחראי‬
‫לפעולות המבוצעות על‪-‬ידי הרופא המרדים‪ ,‬כפי שהרופא‬
‫המרדים אינו אחראי על פעולות המבוצעות על‪-‬ידי הרופא‬
‫המנתח‪ ,‬איננה נורמה שיש לפעול על‪-‬פיה‪ ,‬שכן ברור שהמנתח‬
‫אינו אחראי על פעולות המרדים‪ ,‬אולם אין בכך כדי לסייג‬
‫אחריותו לעקוב אחר סימני החיים של המנותח‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬

‫(‪)4‬‬

‫כאשר מנותח פונה למנתח בבקשה לנתחו אין הוא יוצר קשר אחד עם‬
‫המרדים וקשר אחר עם המנתח‪ ...‬יש לייחס לו אחריות מעבר לעצם‬
‫הפעולה הכירורגית‪ ,‬המנותח מצפה ממנו להיות אחראי על חייו בעת‬
‫ביצוע הניתוח – ולאו דווקא בעת ביצוע הפעולה הכירורגית גרידא‪.‬‬
‫כל מנתח חייב להיות שותף מלא למעקב אחר סימני חיים של המנותח‪ ,‬גם‬
‫תוך כדי ובמהלך הניתוח‪ ,‬ואין הוא רשאי להטיל את האחריות הבלעדית‬
‫על כך על כתפי המרדים‪.‬‬
‫חובתו של המנתח היתה להאזין לקולות המוניטור ע"מ לוודא שהוא‬
‫ממשיך לנתח אדם חי ולא מחוסר חיים‪ .‬אם הוא לא עושה כן הוא‬
‫מתרשל‪.‬‬
‫המנתח שלא עשה כן הורשע בעבירה של מעשה פזיזות ורשלנות‪.‬‬
‫פ (תא) ‪ 40016/07‬מ"י נ' אסותא ואח'‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החלת נורמות רטרוספקטיבית‬
‫בשנת ‪ 1986‬נולד ערן סידי עם חסר של כף יד ימין‪.‬‬
‫בשנת ‪ 1997‬הגישה משפחת סידי תביעה נגד הגיניקולוג שביצע‬
‫לאם בדיקת אולטרה סאונד שגרתית במהלך ההריון‪ ,‬בטענה של‬
‫רשלנות באי אבחון חסר כף היד‪.‬‬
‫ביהמ"ש המחוזי פסק כי לא היתה רשלנות בביצוע הבדיקה‪ ,‬שכן‬
‫בשנה הנדונה בדיקת האולטרה סאונד הבסיסית לא כללה סקירת‬
‫גפיים ודחה את התביעה‪.‬‬
‫לעומת זאת ביהמ"ש העליון שדן בערעור על התביעה קבע‬
‫בשנת ‪ 2005‬כי חלה חובה על הרופא הבודק בשנת ‪!!! 1986‬‬
‫ליידע את האישה על מגבלות הבדיקה ועל האפשרות לבצע‬
‫בדיקת אולטרה סאונד מורחבת במסגרת הפרקטיקה הפרטית‪...‬‬
‫ע"א ‪ 4960/04‬סידי‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החלת נורמות רטרוספקטיבית ‪2 -‬‬
‫ילדה נולדה בשנת ‪ 1995‬כשהיא סובלת מתסמונת ‪ X‬שביר‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע כי בתקופה הרלבנטית הבדיקה טרם הומלצה ע"י הגורמים‬
‫המקצועיים ושליחת הנשים לביצועה בוודאי שלא היתה פרקטיקה מחייבת‬
‫את הרופא הסביר‪.‬‬
‫ואולם ביהמ"ש קבע כי מאחר שבמאמרים שפורסמו עובר לשנת ‪1994‬‬
‫מוזכרות בדיקות המבוצעות לאוכלוסייה בעלת סיכון נמוך לצרכי מחקר או‬
‫לצרכים אחרים‪ ,‬היה על רופא סביר הקורא את המאמרים הללו להסיק כי‬
‫"בדיקות סקר" לגילוי הנשאות קיימות גם אם ביצוען עדיין אינו מומלץ‪.‬‬
‫הבדיקה היתה קיימת במועד הרלבנטי ויש לייחס להורים בהתאם להלכת‬
‫סידי ציפייה סבירה כי קיומה יגולה להם ולכן הרופא התרשל בכך שלא ידע‬
‫על קומה ולא גילה להורים על קיומה‪.‬‬
‫הקופה אחראית לכך שלא הפיצה בקרב רופאיה את האפשרות לביצוע‬
‫בדיקה לגילוי הנשאות לתסמונת ‪ X‬שביר גם לנשים ללא כל אינדיקציה‪.‬‬
‫א (ים)‪ 5416/03‬שיר סגל‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"כלל ‪ 30‬הדקות" – ‪OUT‬‬
‫השאלה היא מהו פרק הזמן הסביר לביצוע ניתוח קיסרי ?‬
‫פרק הזמן של ‪ 15‬דקות לבצוע ניתוח קיסרי הוא פרק זמן‬
‫אפשרי וראוי כאשר חדר הניתוח פנוי וכל הצוות זמין‪ ...‬יש‬
‫להשלים‪ ,‬חרף העובדה שהדבר אינו רצוי‪ ,‬גם עם חלוף פרק‬
‫זמן ארוך יותר של כ‪ 25-30 -‬דק' עד לניתוח‪ .‬אולם שיהוי כזה‬
‫בביצוע הניתוח‪ ,‬כדי שיתקבל כשיהוי סביר‪ ,‬מחייב מתן הסבר‪,‬‬
‫המבוסס על נסיבותיו המיוחדות של המקרה הנדון‪ ,‬ועל כך‬
‫שבפועל נעשו מאמצים סבירים לקצר פרק זמן זה דבר שלא‬
‫הסתייע באותן נסיבות‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"כלל ‪ 15‬הדקות" – ‪IN‬‬
‫במקרה שלפנינו‪ ,‬לא ניתן הסבר המצדיק התמשכותו של פרק‬
‫הזמן שחלף בין קבלת ההחלטה על ביצוע הניתוח לבין הביצוע‬
‫בפועל‪.‬‬
‫במקרה שלפנינו נפל שיהוי בלתי מוצדק של כ‪ 6 -‬דקות גם‬
‫בהתמשכות פרק הזמן ממועד קבלת ההחלטה על הניתוח ועד‬
‫לביצועו‪ .‬מכאן‪ ,‬שבסה"כ נפל במקרה זה שיהוי בלתי מוצדק‬
‫בביצוע הניתוח הקיסרי‪ ,‬העולה כדי רשלנות‪ ,‬של ‪31-33‬‬
‫דקות‪ ,‬ולמצער שיהוי של ‪ 21‬דקות‪.‬‬
‫א (ים) ‪ 8005/06‬ב‪.‬ר‪ .‬נ' בי"ח מאיר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית –‬
‫סטנדרט המומחה הטוב‬

‫על הרופא להשתמש ברמת ידע‪ ,‬כשרון ואיכפתיות‪,‬‬
‫הקיימת ומופעלת ע"י רופאים ברמה מקצועית טובה‬
‫ולא ממוצעת‪.‬‬
‫כאשר מדובר ברופא הטוען לכישורים מיוחדים ולהיותו‬
‫מומחה‪ ,‬הרמה הנדרשת ממנו היא בהתאם לכך‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית –‬
‫"המתמחה חשוד"‬
‫אישה שעברה ניתוח קיסרי אלקטיבי בהרדמה ספינלית‪,‬‬
‫נותרה עם נזק לשורשי העצב הפירוניאלי‪ ,‬נזק זה יוחס‬
‫לפגיעה במהלך ההרדמה‪.‬‬
‫וכך אמר ביהמ"ש על המרדים שהיה מתמחה ותיק בעת‬
‫הניתוח‪":‬רף המומחיות הרשמית של הנתבע שהוא נמוך‬
‫לטעמי‪ ,‬גם אם הוא בעל ניסיון מעשי רב‪ ,‬יש בו כדי ליצור‬
‫חיזוק לטענות התובעת וספק באשר לביצועה הנאות של‬
‫ההרדמה "‬
‫‪...‬‬
‫ת"א ‪ 072682/99‬פני אלמליח‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החלת כלל הדבר מדבר בעדו‬
‫בתי‪-‬המשפט מחילים את כלל "הדבר מדבר בעדו" באופן‬
‫"ליברלי" ומעבירים את נטל השכנוע מכתפי התובעים אל‬
‫כתפי הנתבעים להוכיח שלא היתה רשלנות מצידם‪.‬‬
‫התנאים להחלת הכלל (ס' ‪ 41‬לפקודת הנזיקין)‪:‬‬
‫ התובע לא ידע ולא יכול היה לדעת על הנסיבות שהביאו‬‫לידי הנזק‬
‫ הנזק נגרם על‪-‬ידי נכס בשליטת המזיק‬‫ המקרה מתיישב יותר עם המסקנה שהיתה רשלנות‬‫מאשר עם העדרה‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בסיבוכים נדירים‬
‫אישה הרה עברה דיקור מי שפיר בשבוע ‪ 18‬להריונה‪ ,‬אשר‬
‫הסתבך בזיהום תוך רחמי‪ ,‬שהוביל לספסיס סוער ולמותה‬
‫של האישה‪.‬‬
‫ועדת בדיקה של משרד הבריאות לא מצאה התרשלות‬
‫בטיפול במנוחה מצד גורם רפואי כלשהו‪.‬‬
‫בעלה וילדיה של המנוחה הגישו תביעה נגד הרופא המטפל‬
‫שביצע את הדיקור בטענה שהדיקור נעשה באופן רשלני‪,‬‬
‫ללא ניקוי מתאים של איזור הבטן בו בוצעה הדקירה‬
‫וכתוצאה מכך נגרם הזיהום שהוביל למותה‪.‬‬
‫לא הוגשה חוו"ד מטעם התובעים לתמיכה בטענותיהם‪ ,‬והם‬
‫בקשו להחיל את הכלל של "הדבר מדבר בעדו"‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בסיבוכים נדירים‬
‫ביהמש פסק כי "מהעדויות שנשמעו בבית המשפט ומחומר‬
‫הראיות שהובא‪ ,‬ניתן לקבוע כי השימוש בחומר החיטוי‬
‫פולידין ואלכוהול היה נפוץ ומקובל לצורך עריכת הדיקור‬
‫וכי הנתבעים פעלו על‪-‬פי הנהוג והמקובל בכגון דא‪ ...‬ואין‬
‫לבוא לנתבעים בטרוניה באשר לפרקטיקה בה נהגו"‬
‫ואולם העובדה ‪ -‬שמדובר בתוצאה נדירה ובלתי צפוייה‬
‫למדי של דיקור מי שפיר שגרם לזיהום חריף ברחם‬
‫האשה ומותה עקב כך ‪ -‬תומכת בתחולת הכלל של הדבר‬
‫מדבר בעדו‪ .‬זה מצביע יותר על קיומה של התרשלות מאשר‬
‫על העדרה‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בסיבוכים נדירים‬
‫אף כי התובעים לא הוכיחו את הסיבה הממשית והישירה לזיהום‬
‫בגופה של המנוחה ולמותה כתוצאה מכך‪ ,‬שוכנעתי – על‪-‬פי מאזן‬
‫ההסתברויות במשפט האזרחי – כי ההסתברות שהיא נפטרה עקב‬
‫רשלנותם הרפואית של הנתבעים עולה על ההסתברות כי הפגיעה‬
‫לא היתה תוצאה של התרשלות כזו‪.‬‬
‫נטל השכנוע בדבר העדר התרשלות עבר לכתפי הנתבעים‬
‫ומשהם לא עמדו בו – דין התביעה להתקבל‪.‬‬
‫נקבע שהרופא שביצע את הדיקור אחראי ברשלנות משום שלא‬
‫הרים את הנטל להסביר באיזה מנגנון אירע הזיהום שלא‬
‫באחריותו‪.‬‬
‫א (ת"א) ‪ 89/96‬עזבון המנוחה ג'ומאנה מראר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשומות רפואיות – כלל "הנזק הראייתי"‬

‫"מקום שצריך להיעשות רישום רפואי וזה לא נעשה‪ ,‬ולא‬
‫ניתן הסבר מניח את הדעת למחדל זה‪ ,‬יועבר נטל ההוכחה‬
‫בדבר העובדות השנויות במחלוקת‪ ,‬שיכלו להתבהר מתוך‬
‫הרישום‪ ,‬אל כתפי הרופא או המוסד‪ ,‬שבמסגרתו ניתנו‬
‫השירותים הרפואיים‪".‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫נתונים על העברת נטל הראיה –‬

‫דו"ח ועדת שפניץ‬

‫נראה שנושא הרשומה הרפואית‪ ,‬ליקוי בה או היעדרה הוא‬
‫בעל השלכות מרכזיות בתחום תביעות הרשלנות הרפואית‪,‬‬
‫היכול לעיתים להשפיע באופן מהותי על תוצאת הדיון‬
‫בתביעה‪.‬‬
‫בשני שליש מן המקרים בהם העביר בית‪-‬המשפט את הנטל‬
‫מכתפי התובעים אל כתפי הנתבעים‪ ,‬בשל ליקוי ברשומה‬
‫הרפואית‪ ,‬הם לא הצליחו להתמודד עמו ולהרים אותו‪,‬‬
‫ונקבעה אחריות של המטפלים לנזקם של התובעים‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫התובע יליד ‪ 1939‬אושפז עקב אוטם שריר הלב‪.‬‬
‫בוצע צינתור שבמהלכו הוזרק חומר ניגוד מסוג‬
‫אורוגרפין‪.‬‬
‫סמוך לאחר ההזרקה התלונן התובע על הרגשה‬
‫לא טובה‪ .‬תוך שתי דקות היתה ירידה בלחץ‬
‫הדם‪ ,‬פרפור חדרים ואיבוד הכרה‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)2‬‬

‫האבחנה – שוק אנפילקטי עקב רגישות ליוד‪.‬‬
‫החלה פעולת החייאה אליה הצטרפו רופאים‬
‫בכירים וביניהם מנהל המחלקה הקרדיולוגית‬
‫ומנהל יחידת הצינתורים‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)3‬‬

‫פעולות ההחייאה כללו‪ :‬עיסוי חזה‪ ,‬מכות‬
‫חשמל‪ ,‬החדרת קוצב לב זמני והזלפת‬
‫תרופות שונות‪.‬‬
‫רק בחלוף כ‪ 40 -‬דקות חזר הלב לתפקד‪,‬‬
‫אלא שבזמן זה נגרם נזק מוחי קשה והתובע‬
‫נותר במצב וגטטיבי‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)4‬‬

‫נקבע כי לא היתה רשלנות בטיפול שקיבל התובע‬
‫עד שלב ההחייאה‪.‬‬
‫השאלה במחלוקת היתה האם ההחייאה בוצעה‬
‫בסבירות ובמיומנות‪.‬‬
‫עיון בכל הרישומים וסיכום הראיות בעניין זה‬
‫מעלה מספר בעיות; פרט לרישום הטכנאית על‬
‫מתן לידוקאין‪ ,‬אין רישום ישיר כלשהו על מצב‬
‫התובע במהלך המשבר‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)5‬‬

‫אין חולק כי מדובר באירוע קשה גם‬
‫לצוות הרפואי וניתן להבין כי הצוות דאג‬
‫קודם כל לטיפול בתובע ופחות לביצוע‬
‫רישומים‪ ,‬אולם מהנתונים עולה כי‬
‫חסרים רישומים וחלקם לא מדויקים או‬
‫לא ברורים דיים‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)6‬‬

‫התוצאה המעשית היא כי הרישום הלקוי‬
‫נזקף לחובת הנתבע ברשלנות רישומית‬
‫ונטל ההוכחה כי אין התרשלות של‬
‫הנתבע בעצם הטיפול הינו על הנתבע‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)7‬‬

‫הסברי הנתבע‪ ,‬לפיהם הצוות הרפואי היה שקוע כולו‬
‫בהחייאה ולכן אין לצפות ואין לדרוש תשומת לב‬
‫לרישום‪ ,‬הינם הסברים שובי לב אך אינם הסברים‬
‫מלאים‪.‬‬
‫הרשלנות הרישומית שפורטה לעיל שללה מהתובע את‬
‫היכולת לבודד חלק מהתהליך ולברר כראוי האם‬
‫במהלך ההחייאה היו נתונים שאיפשרו טיפול אחר או‬
‫אבחנה אחרת‪ .‬איננו יודעים מה סדר מתן כמות כה‬
‫גדולה של אדרנלין‪ ,‬ומה היו התגובות לכך‪...‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)8‬‬

‫אם היו רישומים ראויים בזמן ההחייאה‪ ,‬הן‬
‫על סדר התרופות וכמותן והן על לחצי דם‪,‬‬
‫יתכן והיו בידי התובע כלים טובים יותר‬
‫להראות כי במהלך החייאה כה ארוכה היה‬
‫אפשר לנקוט דרכים נוספות‪.‬‬
‫נקבע כי הנתבעים אחראים ל‪ 30% -‬מן הנזק‬
‫של התובע‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל הראייתי בשל אי ביצוע בדיקה‬

‫אישה הרה בהריון ראשון (לאחר ‪ 3‬שנים של טיפולי‬
‫עקרות) הגיעה לבי"ח בשבוע ה‪ 31 -‬להריון לאחר שחשה‬
‫ברע‪ .‬בביה"ח אובחנה הפרדות שיליה ומוות תוך רחמי‪,‬‬
‫על רקע רעלת הריון‪.‬‬
‫השאלה במחלוקת היתה האם הפרדות השיליה היתה‬
‫פתאומית או שהגיניקולוג אצלו ביקרה בבוקר אותו יום‪,‬‬
‫היה יכול כבר אז‪ ,‬לאבחן הפרדות שיליה‪ ,‬לשלוח אותה‬
‫בדחיפות לחדר לידה ולמנוע מוות תוך רחמי‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל הראייתי בשל אי ביצוע בדיקה‬

‫כיוון שהרופא לא ערך בדיקה של רגישות הבטן בעת הביקור של‬
‫האישה אצלו‪ ,‬קבע ביהמ"ש כי הוא גרם בכך נזק ראייתי לתובעת‬
‫כי נמנע ממנה להוכיח כי כבר באותה עת סבלה מהפרדות‬
‫שיליה‪...‬‬
‫לאור זאת הועבר הנטל אל הרופא לשכנע‪ ,‬כי באותו שלב בו נמנע‬
‫מלבצע את הבדיקה‪ ,‬לא סבלה האישה מבטן רגישה ולא היתה‬
‫שרויה בתהליך של הפרדות שיליה‪.‬‬
‫הרופא לא הצליח לעמוד בנטל זה ולכן נקבע כי הוא אחראי למות‬
‫העובר‪...‬‬
‫ע"א ‪ 9328/02‬לאה מאיר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"קשר סיבתי נסיבתי"‬
‫הוריה של פגה שנולדה בשבוע ‪ 29‬להריון בעקבות‬
‫הפרדות שליה‪ ,‬הגישו תביעה נגד ביה"ח‪ ,‬בטענה שהיה‬
‫איחור בביצוע ניתוח קיסרי לאם וכתוצאה מכך סובלת‬
‫הילדה משיתוק מוחין ופיגור שכלי‪.‬‬
‫התביעה הסתמכה על חוו"ד גניקולוגית בלבד ואילו‬
‫ההגנה הסתמכה על חוו"ד של נוירופדיאטר ונאונטולוג‬
‫ששללו קשר סיבתי בין הנזקים לבין העיכוב בביצוע‬
‫הניתוח הקיסרי וקבעו כי יש לשייכם לנזקי הפגות‬
‫בלבד‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"קשר סיבתי נסיבתי"‬
‫ביהמ"ש קבע כי קיים קשר "סיבתי נסיבתי" בין‬
‫התרשלות הרופאים שהתעכבו בביצוע הניתוח הקיסרי‪,‬‬
‫לבין הנזק שנגרם לפגה ולפיכך הטיל אחריות על‬
‫ביה"ח לפצות אותה על ‪ 40%‬מן הנזק שלה‪.‬‬
‫ביהמ"ש העליון אישר את פסה"ד המחוזי וקבע כי‬
‫לבימ"ש יש שיקול דעת לקבוע כי קיים קשר "סיבתי‬
‫נסיבתי" ואת שיעור האחריות ההסתברותי לנזק‬
‫(הפיצוי הופחת ל‪ 20% -‬מן הנזק)‪.‬‬
‫פס"ד מלול עדן‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫דרישות ההסבר בנסיבות מיוחדות‬

‫“ייתכנו מקרים בהם לסיכונים בעלי הסתברות נמוכה‬
‫תהיה משמעות מיוחדת לחולה הספציפי‪ .‬במקרה‬
‫כזה‪ ,‬למרות האחוז הנמוך יכללו אותם סיכונים‬
‫בתחום המידע המהותי הנדרש לחולה לשם החלטה‬
‫מושכלת אם לעבור את הטיפול הרפואי”‪.‬‬

‫ת”א (י‪-‬ם) ‪1109/97‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רף ההסבר בניתוחים אלקטיביים‬

‫"ההסבר הנדרש לקבלת הסכמה מדעת לניתוח‬
‫אלקטיבי – שאף בלעדיו ניתן לקיים אורח חיים‬
‫רגיל – נכלל ברף העליון של חובת הגילוי‪ ,‬והוא‬
‫כולל‪ ,‬בנוסף להתייחסות לסיכויי ההצלחה גם מתן‬
‫הזהרה מפני הסיבוכים האפשריים‪ ...‬גם אם‬
‫סיבוכים אלו נדירים‪".‬‬
‫ע"א ‪6153/97‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רף ההסבר בניתוחים אלקטיביים ‪-‬‬

‫‪RSD‬‬

‫"בענייננו מדובר בסיבוך המתרחש בקרב ‪0.5% - 0.3%‬‬
‫מהניתוחים – גם אם שיעור זה אינו גבוה‪ ,‬הרי מדובר בסיבוך‬
‫חמור‪ ,‬העלול לגרום להפיכתה של הגפה לחסרת כל תפקוד‪ ...‬כיוון‬
‫שמדובר בניתוח אלקטיבי חובת ההסבר נמצאת ברף העליון‪ .‬סיכון‬
‫‪ RSD‬הינו בגדר המידע שהתובע היה רשאי לצפות‪ ,‬באורח סביר‪,‬‬
‫כי יגולה לו‪ ,‬כדי שיוכל לשקלו במסגרת גיבוש דעתו לעניין‬
‫הסכמתו לטיפול הרפואי‪"...‬‬

‫ת"א ‪ 920/99‬יצחק נ' שע"צ‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רף ההסבר ברפואה פרטית‬

‫"רפואה פרטית בה קיים ניגוד עניינים מובנה בין‬
‫השאיפה המסחרית להרבות בניתוחים לבין‬
‫האינטרס של המטופל‪ ,‬כדי להקהות את עוקצו של‬
‫ניגוד העניינים יש להעמיד את המטופל על הסיכונים‬
‫והסיכויים שבניתוח המוצע לרבות החלופה שלא‬
‫לבצע כלל ניתוח סיכוייה וסיכוניה‪".‬‬
‫ע"א ‪6153/97‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫חובת ההסבר על טיפולים מחוץ לסל‬
‫בנסיבות מתאימות עשוי להיווצר צורך ליידע את המטופל לגבי‬
‫אפשרות טיפול המוצעת רק במסגרת הרפואה הפרטית ואולי אף‬
‫במסגרת שירותי רפואה מעבר לים‪ .‬כך יש לעשות‪ ,‬אכן‪,‬‬
‫כשמדובר בטיפול או בתרופה שעשויים לסייע לחולה ואינם‬
‫זמינים ברפואה הציבורית בארץ‪.‬‬
‫כשחולה אובחן כסובל ממחלה מסויימת‪ ,‬וישנה תרופה שאינה‬
‫מצויה ב"סל" – מקובל עלי שעל הרופא ליידע את החולה בדבר‬
‫קיומה של התרופה‪.‬‬
‫עליו להשאיר להחלטתו של החולה את השאלה אם לרכוש את‬
‫התרופה מכספו אם לאו‪ .‬שאלה זו כרוכה לא אחת באפשרויות‬
‫הכספיות של החולה וגם בפער בין ההשפעה של התרופה‬
‫שב"סל" לזו שאינה נמצאת בו‪ ,‬על הרופא לספק את המידע‬
‫הנדרש‪ ,‬והחולה‪ -‬יחליט‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ע"א ‪ 4960/04‬סידי‬

‫פגיעה באוטונומיה – פיצוי ללא נזק‬

‫אישה אושפזה בבית חולים לניתוח אורטופדי בשל‬
‫דפורמציה ברגל‪ .‬בסופו של דבר‪ ,‬במקום ניתוח לתיקון‬
‫הדפורמציה עברה ביופסיה בכתף בשל ממצא ידוע בכתף‬
‫שנחשד להיות גידול ממאיר‪ .‬בעקבות הביופסיה נותרה עם‬
‫מגבלה קשה בתפקוד הכתף‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פגיעה באוטונומיה‬
‫המטופלת טענה כי לא הוסברו לה הסיכונים הכרוכים‬
‫בביופסיה ולפיכך לא נתנה הסכמה מדעת לביצוע הפעולה‪.‬‬
‫נקבע כי גם לו היו נפרשים בפניה הסיכונים היתה נותנת‬
‫הסכמתה לביופסיה בשל הסיכון הממשי שמדובר בגידול‬
‫ממאיר‪.‬‬
‫למרות זאת נפסק כי היתה פגיעה באוטונומיה שלה והיא‬
‫זכאית לפיצוי כספי‪...‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פגיעה באוטונומיה‬

‫“ההכרה בזכותו של החולה לפיצוי על‬
‫הפגיעה באוטונומיה שלו‪ ,‬מקום בו הופרה‬
‫חובה זו‪ ,‬עשויה לתרום לכך שחובה זו‬
‫תקוים הלכה למעשה”‪.‬‬
‫ע”א ‪ 2781/03‬מיאסה עלי דעקה‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות בפגיעה באוטונומיה‬

‫הפרת חובת הזהירות ‪ -‬אי מתן הסברים‬
‫למטופלים לפני ביצוע טיפולים‬
‫נזק ‪ -‬פגיעה באוטונומיה של המטופל‬
‫קשר סיבתי ‪ -‬בין אי מתן ההסברים לבין‬
‫עוצם ההפתעה מן הסיבוך שהתרחש‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫משמעות העדרו של טופס הסכמה ייעודי‬
‫ניתוח סימפטקטומי (נגד הזעת יתר)‪ ,‬שבוצע בשנת ‪ 1999‬והסתבך‬
‫בהזעת יתר פיצויית‪.‬‬
‫המטופל הגיש תביעה בטענה שלא הוזהר מפני הסיבוך האמור‪.‬‬
‫התובע הוחתם על טופס הסכמה סטנדרטי (לא ייעודי)‪ ,‬משום שעד‬
‫השנה האמורה לא פותח טופס ייעודי מתאים‪.‬‬
‫הרופא המנתח רשם בגיליון כי הוסברו הסיכונים הכרוכים בפעולה‬
‫והעיד בבימ"ש כי הוא מסביר לכל המטופלים‪ ,‬ללא יוצא מן הכלל‪,‬‬
‫כי הבעיה עם הניתוח היא שבמקרים רבים מאוד‪ ,‬למעלה מ‪50% -‬‬
‫מופיעה הזעה פיצויית‪ ,‬וב‪ 2-3% -‬מן המקרים ההזעה הפיצויית‬
‫יכולה להיות משמעותית ביותר‪.‬‬
‫סטודנטית שהועסקה במרפאתו של הרופא ונכחה בזמן שקיבל‬
‫חולים אישרה את עדותו בעניין ההסברים‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫חוק זכויות‬

‫החולה‪ ,‬התשנ”ו‪1996-‬‬

‫סעיף ‪ :14‬אופן מתן הסכמה מדעת‬

‫(א)‬

‫‪.....‬‬

‫(ב)‬

‫הסכמה מדעת לטיפול רפואי המנוי בתוספת תינתן‬
‫במסמך בכתב‪ ,‬שיכלול את תמצית ההסבר שניתן‬
‫למטופל‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫חוק זכויות‬

‫החולה‪ ,‬התשנ”ו‪1996-‬‬

‫תוספת‬
‫(סעיפים ‪)15 ,14‬‬
‫(‪ )1‬ניתוחים‪ ,‬למעט כירורגיה זעירה‪.‬‬
‫(‪ )2‬צינתורים של כלי דם‪.‬‬
‫(‪ )3‬דיאליזה‪.‬‬
‫(‪ )4‬טיפול בקרינה מייננת (רדיותרפיה)‪.‬‬
‫(‪ )5‬טיפולי הפריה חוץ‪-‬גופית‪.‬‬
‫(‪ )6‬כימותרפיה לטיפול בתהליכים ממאירים‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בהעדר טופס הסכמה ייעודי‬
‫נקבע (בערעור) כי נוכח הוראות חוק זכויות החולה אין די בטפסים הערוכים‬
‫על פי תקנות בריאות העם (טופסי הסכמה)‪ ,‬התשמ"ד‪. 1984-‬‬
‫ככל הנראה המערכת הרפואית התאימה עצמה להוראות אלה באיחור מסויים‪,‬‬
‫ובמועד הרלוונטי (‪ )1999‬עדיין נעשה שימוש בטפסים הישנים‪ ,‬תוך הפרת‬
‫הוראת החוק‪.‬‬
‫אין לשלול את האפשרות‪ ,‬לפיה הפרת החובה לעגן את הסכמת המטופל‬
‫במסמך בכתב שיכלול את "תמצית ההסבר שניתן למטופל"‪ ,‬שוללת‪ ,‬מניה‬
‫וביה‪ ,‬את האפשרות שאכן מדובר ב"הסכמה מדעת"‪.‬‬
‫דרישת הכתב בחוק היא "דרישה מהותית" ובהעדרו של טופס הסכמה מדעת‬
‫ערוך כדין‪ ,‬יש לקבוע‪ ,‬למצער‪ ,‬כי במקרה של מחלוקת‪ ,‬המטפל הוא זה‬
‫שצריך להוכיח קיומה של הסכמה זו‪.‬‬
‫ע"א ‪ 6299/05‬צורף‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ומה הדין כשיש טופס חתום ?!‬

‫נולדה‬

‫בשנת ‪1998‬‬
‫(מיקרופטלמיה)‪.‬‬
‫בשבוע ‪ 21‬להריון בוצעה לאם בדיקת אולטרה‪-‬סאונד בסיסית‬
‫במסגרת הקופה שנמצאה תקינה‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע כי לא ניתן לגלות את המום במסגרת בדיקה בסיסית‬
‫אך יש אפשרות לגלות זאת בבדיקה מורחבת‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע כי היה מדובר בהריון שלא בסיכון גבוה ולא היה‬
‫מקום לביצוע סקירה מורחבת‪/‬מכוונת‪.‬‬
‫האם חתמה על טופס בקשה לביצוע בדיקת על‪-‬קול לפיה היא‬
‫מודעת לכך שמדובר בבדיקה בסיסית וכי באפשרותה לבצע‬
‫בדיקה מורחבת באופן פרטי‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תינוקת‬

‫כשהיא‬

‫סובלת‬

‫מעיוורון‬

‫חתימה ללא הסבר – לאו הסכמה היא‬
‫ביהמ"ש קבע כי הרופאים הסבירו לאם כי הבדיקה אותה היא עומדת לבצע‬
‫היא בדיקה בסיסית וכי קיימת בדיקה משוכללת יותר אותה ניתן לבצע באופן‬
‫פרטי ואולם בכך לא די‪.‬‬
‫האם לא הבינה לאשורה את האבחנה בין הבדיקה הבסיסית והמורחבת ואם‬
‫היתה מבינה היתה בוחרת לבצע את הבדיקה על חשבונה‪ .‬יש כשל בשרשרת‬
‫המידע אשר נמסר לאם‪.‬‬

‫לא די בקיומה של פרקטיקה לפיה מיידעים את האישה כי קיימת‬
‫בדיקה מורחבת‪ ,‬העדר הנחיות ברורות ונהלים מוגדרים באשר‬
‫להיקף המידע שיש למסור למטופלת לעניין אפשרותה לבצע‬
‫בדיקה מורחבת ‪...‬ואי מתן הסבר הולם בטרם ביצוע הבדיקה‬
‫הבסיסית הינם בגדר נוהל בלתי סביר‪...‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תוצאות הערעור‬
‫המלצת ביהמ"ש‪:‬‬

‫לאור קשיים שהתגלעו בהכרעת בימ"ש קמא בשאלת‬
‫החבות ולאור זאת שבימ"ש קמא הכריע בפסק דינו‬
‫בסוגיות שלא היו בחזית הדיון יבוטל פסק דינו של‬
‫בימ"ש קמא והסכום אשר שולם לתובעים יישאר בידם‪.‬‬

‫התובעים הסכימו להצעת ביהמ"ש שמשמעותה‬
‫שפסה"ד מבוטל‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ההחמרה השיפוטית –‬
‫הנזק הממוני‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫הלכת "השנים האבודות" –‬
‫עזבון אטינגר ז"ל‬

‫פס"ד תקדימי ניתן‪ ,‬במרץ ‪ ,2004‬על‪-‬ידי בית‪-‬המשפט העליון‬
‫בהרכב של חמישה שופטים בתביעת עזבון של קטין‪ ,‬אשר הלך‬
‫לעולמו בגיל ‪ ,12‬כתוצאה מנפילה לבור בעת משחק עם חבר‪,‬‬
‫בעיר העתיקה בירושלים‬
‫עזבון של קטין אשר הלך לעולמו כתוצאה מרשלנות‪ ,‬זכאי לפיצוי‬
‫בגין הפסד כושר השתכרות ב"שנים האבודות"‪ ,‬בהן לא זכה‬
‫לחיות ולהתפרנס‬
‫זכות דומה קיימת גם לעזבון של בגיר שהלך לעולמו בגיל‬
‫העבודה‬
‫נפגע אשר קוצרה תוחלת חייו כתוצאה מרשלנות זכאי מעתה‬
‫לפיצוי בגין הפסד ההשתכרות שלו ב"שנים האבודות"‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"השנים האבודות" – ההשלכות הכספיות‬
‫נקבע כי חישוב הפסד ההשתכרות ב"שנים האבודות" יהיה מבוסס‬
‫על ‪ 30%‬מן השכר הממוצע במשק (בתקופה מגיל ‪18-21‬‬
‫החישוב הוא ‪ 70%‬מן הסכום האמור)‪.‬‬
‫ההנחה המובלעת היא כי ניתן לחסוך ‪ ₪ 2400‬מתוך ‪₪ 8000‬‬
‫בחודש !!!!!‬
‫בתביעת יורשים שהם גם תלויים ‪ ,‬נקבע כי יש ליורשים זכאות‬
‫לקבל פיצוי בגין ראשי נזק שנמצאים מחוץ לתחום החפיפה (כאב‬
‫וסבל וקיצור תוחלת חיים וכ"ו)‬
‫חישוב הפסד ההשתכרות בשנים האבודות‪ ,‬כולל גם חישוב הפסדי‬
‫פנסיה‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫הגידול בפיצוי הכספי‬
‫יולדת לאחר ‪ 3‬שנות טיפולי הפריה בהריון ראשון‪,‬‬
‫נשלחה "להסתובב" כדי לזרז לידה ושבה עם עובר מת‪.‬‬
‫בימ"ש המחוזי קבע אחריות ופסק לאם פיצוי של‬
‫‪ ₪ 300,000‬בגין כאב וסבל‪.‬‬
‫ביהמ"ש העליון קבע כי מגיע פיצוי גם לאב בגין כאב‬
‫וסבל שלו בסכום נוסף של ‪.₪ 250,000‬‬
‫סטיה מהלכה קודמת שחייבה נזק נפשי חמור "בניזוק‬
‫משני" שעולה כדי מחלת נפש או הפרעת נפש הגורמת‬
‫נכות ממשית‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פס"ד לבנה לוי‬

‫הגידול בסכומי הפיצוי‬
‫צעירה שנולדה בשנת ‪ 1985‬כשהיא סובלת משיתוק ביד שמאל‬
‫כתוצאה מפגיעה במקלעת העצבים הברכיאלית‪ ,‬הגישה בשנת‬
‫‪ 2006‬תביעה נגד ביה"ח בו נולדה בטענה של רשלנות בלידה‪.‬‬
‫בינתיים סיימה התובעת לימודי משפטים ומנהל עסקים ובמהלך‬
‫המשפט עשתה התמחות במשפטים‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע שיש אחריות לביה"ח ופסק לה פיצוי גלובלי בגין‬
‫הפסד השתכרות בסך של ‪ ₪ 800,000‬ובנוסף ‪ ₪ 600,000‬כאב‬
‫וסבל‪ ₪ 1,000,000 ,‬עזרת צד ג' ו‪ ₪ 85,000 -‬הוצאות ‪....‬‬

‫א (ים) ‪8363/06‬פדילה נ' בי"ח מאיר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"ועדת שפניץ" – אין מקום להגביל בחוק את‬
‫הפיצוי לתובעים בגין רשלנות רפואית‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫לאן מועדות פנינו?‬

‫‪ ‬המשך החמרה שיפוטית ?‬
‫‪ ‬התמתנות והתייצבות ?‬
‫‪ ‬התערבות חקיקתית ?‬
‫ימים יגידו‪....‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תודה !‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬


Slide 64

‫עדכונים בפסיקת בתי‪-‬המשפט‬
‫בתביעות רשלנות רפואית‬
‫עו"ד טליה חלמיש‪-‬שני‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬
‫מקבוצת מדנס‬
‫מאי ‪2009‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תמונת המצב‬
‫בשנים האחרונות אנו עדים לעליה ניכרת של ההוצאה‬
‫בגין תביעות אחריות מקצועית בתחום הרפואה‪.‬‬
‫העליה נובעת בעיקר מ"אינפלציה שיפוטית" שהביאה‬
‫לגידול ניכר בפיצויים המשולמים לתובעים‪.‬‬
‫התשלומים השנתיים בתביעות הרשלנות הרפואית‪ ,‬גדלו‬
‫בעשור האחרון ב‪.700% -‬‬
‫במקביל גדלו הפרמיות בצורה דרמטית והכיסויים‬
‫הוגבלו‪.‬‬
‫מוסדות רפואיים ורופאים פרטיים העוסקים בתחומים‬
‫בסיכון גבוה (לידות‪ US ,‬מיילדותי‪ ,‬כירורגיה פלסטית‬
‫וכ"ו) נתקלים בקושי להשיג כיסוי ביטוחי‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫התפתחות התביעות בבימ"ש‬

‫‪1994 - 2008‬‬

‫‪1,200‬‬
‫‪1,100‬‬
‫‪1,000‬‬
‫‪900‬‬
‫‪800‬‬
‫‪700‬‬
‫‪600‬‬
‫‪500‬‬
‫‪400‬‬
‫‪300‬‬
‫‪200‬‬
‫‪100‬‬
‫‪0‬‬

‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫‪2002‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫‪1994‬‬

‫מדד גידול התשלומים‬

‫‪1995 - 2008‬‬

‫‪3100%‬‬
‫‪2800%‬‬
‫‪2500%‬‬
‫‪2200%‬‬
‫‪1900%‬‬

‫‪1600%‬‬
‫‪1300%‬‬
‫‪1000%‬‬
‫‪700%‬‬
‫‪400%‬‬
‫‪100%‬‬
‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫‪2002‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫התפתחות התביעות בבימ"ש‬
‫מיילדות וגינקולוגיה‬

‫‪240‬‬

‫‪210‬‬

‫‪180‬‬

‫‪150‬‬

‫‪120‬‬

‫‪90‬‬

‫‪60‬‬

‫‪30‬‬

‫‪0‬‬
‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2002‬‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫מדד גידול התשלומים‬
‫מיילדות וגינקולוגיה‬

‫‪11100%‬‬
‫‪10100%‬‬
‫‪9100%‬‬
‫‪8100%‬‬
‫‪7100%‬‬
‫‪6100%‬‬
‫‪5100%‬‬
‫‪4100%‬‬
‫‪3100%‬‬
‫‪2100%‬‬
‫‪1100%‬‬
‫‪100%‬‬

‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫‪2002‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫מקצועות קליניים מובילים בשיעור הסיכון‬
‫‪1991 - 2008‬‬
‫מיילדות‬
‫כירורגיה כללית‬

‫‪40%‬‬

‫קרדיולוגיה‬

‫שיעור הסיכון הכספי‬

‫‪35%‬‬
‫‪30%‬‬

‫רפואת שיניים‬

‫‪25%‬‬

‫אורטופדיה‬

‫‪20%‬‬

‫נוירוכירורגיה‬

‫‪15%‬‬
‫‪10%‬‬

‫גינקולוגיה‬

‫‪5%‬‬

‫אופטלמולוגיה‬

‫‪0%‬‬

‫‪18%‬‬

‫שיעור התיקים עם סיכון כספי‬

‫‪16%‬‬
‫‪14%‬‬
‫‪12%‬‬
‫‪10%‬‬
‫‪8%‬‬
‫‪6%‬‬
‫‪4%‬‬
‫‪2%‬‬
‫‪0%‬‬

‫* ‪ 3%‬ומעלה‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫דו"ח ועדת "שפניץ"‪-‬‬

‫הועדה הבין משרדית לבחינת הדרכים להקטנת ההוצאה‬
‫הציבורית בגין תביעות הרשלנות הרפואית‬

‫מסתמנת בפסיקה מגמה של הרחבת אחריותם של בעלי‬
‫מקצועות הרפואה והמוסדות הרפואיים – החל בסוגית‬
‫ההתרשלות (ירידת קרנה של הלכת הפרקטיקה‬
‫המקובלת)‪ ,‬המשך בסיבתיות (אובדן סיכויי החלמה)‬
‫וכלה בהרחבת העילות (רשלנות בגין הסכמה מדעת)‬
‫וראשי נזק (פגיעה באוטונומיה)‪.‬‬
‫מהנתונים עולה כי במשך השנים עלו סכומי הפיצויים‬
‫הממוצעים שנפסקו בתביעות רשלנות רפואית‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫הגידול בפיצוי הממוצע לתובעים‬
‫שנת תשלום‬
‫‪2004‬‬
‫‪2005‬‬
‫‪2006‬‬
‫‪2007‬‬
‫‪2008‬‬

‫תשלום ממוצע לתובע (בדולר)‬
‫‪21,872‬‬
‫‪33,700‬‬
‫‪34,935‬‬
‫‪44,839‬‬
‫‪62,374‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פיצוי עבור כאב וסבל ב– ‪ 100%‬נכות‬

‫‪1997-2008‬‬

‫‪1600000‬‬

‫‪1400000‬‬

‫‪1200000‬‬

‫‪1000000‬‬

‫‪800000‬‬

‫‪600000‬‬

‫‪400000‬‬

‫‪200000‬‬

‫‪0‬‬
‫‪2009‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2005‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2003‬‬

‫‪2001‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1997‬‬

‫פיצוי עבור מות קטינים (קיצור תוחלת חיים‪+‬כאב וסבל)‬
‫‪1998-2006‬‬
‫‪1800000‬‬

‫‪1600000‬‬

‫‪1400000‬‬

‫‪1200000‬‬

‫‪1000000‬‬

‫‪800000‬‬

‫‪600000‬‬

‫‪400000‬‬

‫‪200000‬‬

‫‪0‬‬
‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2002‬‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ההתפתחויות המשפטיות‬

‫עמדה סלחנית‬

‫עמדה ביקורתית‬

‫עמדה מחמירה‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫סלחנות שיפוטית‬

‫(‪)1961‬‬

‫"אשה‪ ...‬באה למחלקה הגינקולוגית לשם ניתוח קל‬
‫ברחמה ויצאה מהמחלקה שבעת יסורים ובעלת מום‬
‫לכל ימי חייה‪...‬‬
‫הטיפול אשר החולה קיבלה בבית החולים לא היה כפי‬
‫שצריך היה לצפותו מבעלי מקצוע מעולים וכן קרו תוך‬
‫כדי טיפול הזנחות וטעויות שונות‪ ,‬אשר הביאו לידי‬
‫תוצאות מעציבות במצב בריאותה‪...‬‬
‫רופא בשר ודם עשוי לטעות‪ ,‬ולא כל טעות מהווה‬
‫רשלנות‪"...‬‬

‫התביעה נדחתה‬
‫(ע"א ‪ 280/60‬פרדו נ' פלדמן‪ ,‬פד' (טו') ‪)1961‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫בקרה שיפוטית‬
‫עולם הרפואה אינו חסין מביקורת שיפוטית ומחשיפה של מעשי רשלנות‬
‫מקצועיים‪ .‬ביקורת זו היא אחת הערובות החשובות להקפדה על מתן טיפול‬
‫רפואי נאות‪.‬‬
‫לא כל טעות באבחנה או בטיפול‬
‫מצביעה בהכרח על רשלנות‪.‬‬
‫אחריות הרופאים‪ ,‬ברשלנות‬
‫אזרחית או פלילית‪ ,‬צריכה‬
‫להיקבע‪ ,‬רק אם הוכח שבנתוני‬
‫זמן אמת פעלו הרופאים‬
‫באי מיומנות מקצועית‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫בקרה שיפוטית – האם היא מקדמת את‬
? ‫בטיחות הטיפול‬
Most patient-safety experts continue to believe that the
threat of liability is the primary barrier to the
development of effective and comprehensive patient
safety programs in hospitals. I suggest, on the
contrary…that judicial recognition of an explicit “right
to safety” for hospital patients, with correlative duty of
hospitals to implement patient-safety measures can
become the primary motivator for the development of
systems to improve patient safety.
George J. Annas. J.D., NEJM 354;19 May11,2006
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫בקרה שיפוטית‬

‫‪‬‬
‫שיפור איכות הרפואה‬
‫הרשומה הרפואית‬
‫• רישום מפורט יותר‬
‫• שמירה על רשומות‬

‫תהליך הבקרה הרפואית‬
‫• ניהול סיכונים‬
‫• אבטחת איכות‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תקשורת עם מטופלים‬
‫• הסכמה מדעת‬
‫• גילוי נאות על תקלות‬

‫ניהול הטיפול הרפואי‬
‫• פרוטוקולים ונהלים‬
‫• הנחיות קליניות‬

‫החמרה שיפוטית‬

‫‪‬‬
‫רפואה מתגוננת‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬

‫ריבוי בדיקות וטיפולים מיותרים‬
‫יצירת מתח ביחסי מטפל‪-‬מטופל‬
‫הוצאות מוגברות לתשלום ביטוח‬
‫סגירת פעילויות בסיכון ביטוחי גבוה‬
‫קושי להשיג כיסוי ביטוחי‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית‬

‫(‪)1998‬‬

‫"חיובם של הרופא וקופת‬
‫חולים בדין הוא פרי של חוכמה‬
‫לאחר מעשה‪ .‬הרף שהוצב‬
‫לקביעת אחריותם‪ ,‬הוצב בגובה‬
‫כה רב‪ ,‬עד שלא רק הרופא‬
‫הסביר אינו יכול לעוברו‪ ,‬אלא‬
‫גם הרופא המומחה המובהק‬
‫ייכשל בכך"‪.‬‬
‫(השופטת שטרסברג‪-‬כהן בדעת מיעוט‬
‫ע"א ‪ 3709,3264/96‬קופ"ח נ' פלד ואח')‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית – ההנמקה‬
‫"אין להטיל את העומס הכלכלי של הטעות הרפואית‬
‫על החולה‪ ,‬אלא מן הראוי כי יוטל‪ ,‬עקרונית‪ ,‬על‬
‫הרופא בעל הטעות שממנו יפוזר ממילא על ציבור‬
‫רחב יותר באמצעות ביטוח האחריות המקצועית‪.‬‬
‫יתרה מזו‪ ,‬הטלת האחריות האישית על הרופא‪...‬‬
‫עשויה לעודד את מילוי החובה המקצועית‬
‫להתעדכנות בספרות המקצועית‪"...‬‬
‫(השופט אנגלרד ע"א ‪ 3709,3264/96‬קופ"ח נ' פלד ואח')‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ההחמרה השיפוטית –‬
‫שאלת האחריות‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"החמרת" האחריות של המטפלים‬
‫"פרקטיקה רצויה" במקום "פרקטיקה מצויה"‬
‫החלת נורמות התנהגות רטרוספקטיבית‪" -‬דרך עוקפת פרקטיקה‬
‫מקובלת"‬
‫מבחן "המומחה הטוב" במקום "הרופא הסביר"‬
‫החלת כלל "הדבר מדבר בעדו" במקרי סיבוכים נדירים‬
‫החלה מסיבית של "כלל הנזק הראייתי"‬
‫החלת אחריות במקרים של "קשר סיבתי נסיבתי"‬
‫קביעת חובות מוגברות בכל הנוגע להסברים למטופלים עובר‬
‫למתן לטיפולים רפואיים‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"פרקטיקה מצויה" לעומת "פרקטיקה רצויה"‬
‫העובדות ‪ -‬רביד נ' קליפורד‬

‫ביום ‪ 5.4.84‬הגיעה רביד בת החמש למרפאת שיניים לצורך‬
‫טיפול שיניים‪ .‬כהכנה לטיפול הזריק לה הרופא זריקת הרדמה‬
‫מקומית בלסתה התחתונה מצד ימין‪ .‬הרופא השתמש לצורך‬
‫ההזרקה במזרק לא שואב‪ ,‬שהיה מקובל לשימוש באותה תקופה‬
‫(פרקטיקה מקובלת)‪.‬‬
‫זמן קצר לאחר ההזרקה נטתה רביד על צידה ולא הצליחה‬
‫להתייצב‪ .‬היא היתה מנומנמת והוחלט להעבירה לטיפול בבית‪-‬‬
‫חולים‪ .‬כתוצאה מן האירוע סובלת רביד עד היום מהמיפרזיס‬
‫במחצית הגוף השמאלי ומהפרעות נוירולוגיות וקוגנטיביות‪.‬‬
‫הסתבר כי חומר ההזרקה חדר לכלי דם משם נדד למוח וגרם‬
‫לקריש דם ולאוטם מוחי‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"פרקטיקה מצויה" לעומת "פרקטיקה רצויה"‬
‫ההכרעה המשפטית‬

‫העובדה שרופא נהג בהתאם לפרקטיקה המקובלת‬
‫בתחומו‪ ,‬היא כשלעצמה‪ ,‬אינה מעניקה לו הגנה‬
‫מוחלטת ולעולם מצוי בידי בית המשפט לקבוע‪ ,‬כי‬
‫פרקטיקה נהוגה זו אינה עולה בקנה אחד עם חובת‬
‫הזהירות של רופא כלפי מטופל‪.‬‬
‫פרקטיקה מקובלת מהווה פרמטר‪ ,‬ואפילו פרמטר‬
‫חשוב‪ ,‬במכלול השיקולים שעל בית המשפט לשקול‬
‫בבואו לקבוע את סטנדרט ההתנהגות הראוי‪ ,‬אולם‬
‫אין היא הפרמטר היחיד אשר בית המשפט יתחשב בו‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫די היה באמצעי פשוט וזמין למנוע סיכון ידוע של‬
‫חדירת מזרק עם חומר הרדמה לתוך עורק‪ ,‬דבר אשר‬
‫עלול לגרום לתופעות לוואי משמעותיות‪ .‬כל זאת‬
‫ללא תוספת עלות משמעותית‪.‬‬
‫בנסיבות אלה אין מנוס מן המסקנה כי רופא התרשל‬
‫שכן רופא זהיר היה בוחר למנוע סיכון זה באמצעות‬
‫שימוש במזרקים שואבים‪.‬‬
‫רביד נ' קליפורד‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬
‫הנורמות אינן נקבעות על‪-‬ידי מומחים אלה או אחרים‪ ,‬אלא‬
‫על‪-‬ידי בית‪-‬המשפט‪.‬‬
‫שאלת תפקידו של מנתח בחדר ניתוח היא עניין ערכי‬
‫ונורמטיבי שמתפקידו של בית‪-‬המשפט להכריע בו‪.‬‬
‫עדות יו"ר המועצה הלאומית לכירורגיה‪ ,‬הרדמה וטיפול נמרץ‬
‫כי אין אחריות הדדית בין מנתח לרופא מרדים‪ ,‬כפי שבא לידי‬
‫ביטוי בסיכום ישיבת המועצה הלאומית הנ"ל‪ ,‬אין לראות בה‬
‫משום נורמה נכונה‪ ,‬ולפיכך אין לפעול על‪-‬פיה‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬

‫(‪)2‬‬

‫אם נרשם בסיכום ישיבת מועצת איגוד רופאי העיניים‪ ,‬כי‬
‫המנתח אחראי כלפי המנותח על הניתוח ותוצאותיו בלבד‪,‬‬
‫והמרדים אחראי כלפי המטופל על תהליך ההרדמה ותוצאותיו‪,‬‬
‫אין לראות בכך כאילו כל אחד מהם אחראי רק על תחומו‪,‬‬
‫וחייבת להיות הדדיות ביניהם‪ ,‬ולמרות שאין למנתח "אחריות‬
‫על" הרי שיש לו אחריות על סימני החיים של המנותח‪ ,‬לא‬
‫פחות מאשר למרדים‪ ,‬ועל‪-‬כן עמדת איגוד רופאי העיניים כפי‬
‫שבאה לידי ביטוי במסמך הנ"ל‪ ,‬אינה משקפת את הנורמה‬
‫המחייבת‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬

‫(‪)3‬‬

‫המסמך בדבר חלוקת אחריות בחדר הניתוח של ההסתדרות‬
‫הרפואית בישראל‪ ,‬קובע כי שיתוף פעולה בין הרופא המנתח‬
‫והרופא המרדים בניתוח חיוני להצלחת הטיפול וכך יש אכן‬
‫לנהוג‪ ,‬אולם ההסתייגות שעל‪-‬פיה אין הרופא המנתח אחראי‬
‫לפעולות המבוצעות על‪-‬ידי הרופא המרדים‪ ,‬כפי שהרופא‬
‫המרדים אינו אחראי על פעולות המבוצעות על‪-‬ידי הרופא‬
‫המנתח‪ ,‬איננה נורמה שיש לפעול על‪-‬פיה‪ ,‬שכן ברור שהמנתח‬
‫אינו אחראי על פעולות המרדים‪ ,‬אולם אין בכך כדי לסייג‬
‫אחריותו לעקוב אחר סימני החיים של המנותח‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬

‫(‪)4‬‬

‫כאשר מנותח פונה למנתח בבקשה לנתחו אין הוא יוצר קשר אחד עם‬
‫המרדים וקשר אחר עם המנתח‪ ...‬יש לייחס לו אחריות מעבר לעצם‬
‫הפעולה הכירורגית‪ ,‬המנותח מצפה ממנו להיות אחראי על חייו בעת‬
‫ביצוע הניתוח – ולאו דווקא בעת ביצוע הפעולה הכירורגית גרידא‪.‬‬
‫כל מנתח חייב להיות שותף מלא למעקב אחר סימני חיים של המנותח‪ ,‬גם‬
‫תוך כדי ובמהלך הניתוח‪ ,‬ואין הוא רשאי להטיל את האחריות הבלעדית‬
‫על כך על כתפי המרדים‪.‬‬
‫חובתו של המנתח היתה להאזין לקולות המוניטור ע"מ לוודא שהוא‬
‫ממשיך לנתח אדם חי ולא מחוסר חיים‪ .‬אם הוא לא עושה כן הוא‬
‫מתרשל‪.‬‬
‫המנתח שלא עשה כן הורשע בעבירה של מעשה פזיזות ורשלנות‪.‬‬
‫פ (תא) ‪ 40016/07‬מ"י נ' אסותא ואח'‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החלת נורמות רטרוספקטיבית‬
‫בשנת ‪ 1986‬נולד ערן סידי עם חסר של כף יד ימין‪.‬‬
‫בשנת ‪ 1997‬הגישה משפחת סידי תביעה נגד הגיניקולוג שביצע‬
‫לאם בדיקת אולטרה סאונד שגרתית במהלך ההריון‪ ,‬בטענה של‬
‫רשלנות באי אבחון חסר כף היד‪.‬‬
‫ביהמ"ש המחוזי פסק כי לא היתה רשלנות בביצוע הבדיקה‪ ,‬שכן‬
‫בשנה הנדונה בדיקת האולטרה סאונד הבסיסית לא כללה סקירת‬
‫גפיים ודחה את התביעה‪.‬‬
‫לעומת זאת ביהמ"ש העליון שדן בערעור על התביעה קבע‬
‫בשנת ‪ 2005‬כי חלה חובה על הרופא הבודק בשנת ‪!!! 1986‬‬
‫ליידע את האישה על מגבלות הבדיקה ועל האפשרות לבצע‬
‫בדיקת אולטרה סאונד מורחבת במסגרת הפרקטיקה הפרטית‪...‬‬
‫ע"א ‪ 4960/04‬סידי‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החלת נורמות רטרוספקטיבית ‪2 -‬‬
‫ילדה נולדה בשנת ‪ 1995‬כשהיא סובלת מתסמונת ‪ X‬שביר‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע כי בתקופה הרלבנטית הבדיקה טרם הומלצה ע"י הגורמים‬
‫המקצועיים ושליחת הנשים לביצועה בוודאי שלא היתה פרקטיקה מחייבת‬
‫את הרופא הסביר‪.‬‬
‫ואולם ביהמ"ש קבע כי מאחר שבמאמרים שפורסמו עובר לשנת ‪1994‬‬
‫מוזכרות בדיקות המבוצעות לאוכלוסייה בעלת סיכון נמוך לצרכי מחקר או‬
‫לצרכים אחרים‪ ,‬היה על רופא סביר הקורא את המאמרים הללו להסיק כי‬
‫"בדיקות סקר" לגילוי הנשאות קיימות גם אם ביצוען עדיין אינו מומלץ‪.‬‬
‫הבדיקה היתה קיימת במועד הרלבנטי ויש לייחס להורים בהתאם להלכת‬
‫סידי ציפייה סבירה כי קיומה יגולה להם ולכן הרופא התרשל בכך שלא ידע‬
‫על קומה ולא גילה להורים על קיומה‪.‬‬
‫הקופה אחראית לכך שלא הפיצה בקרב רופאיה את האפשרות לביצוע‬
‫בדיקה לגילוי הנשאות לתסמונת ‪ X‬שביר גם לנשים ללא כל אינדיקציה‪.‬‬
‫א (ים)‪ 5416/03‬שיר סגל‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"כלל ‪ 30‬הדקות" – ‪OUT‬‬
‫השאלה היא מהו פרק הזמן הסביר לביצוע ניתוח קיסרי ?‬
‫פרק הזמן של ‪ 15‬דקות לבצוע ניתוח קיסרי הוא פרק זמן‬
‫אפשרי וראוי כאשר חדר הניתוח פנוי וכל הצוות זמין‪ ...‬יש‬
‫להשלים‪ ,‬חרף העובדה שהדבר אינו רצוי‪ ,‬גם עם חלוף פרק‬
‫זמן ארוך יותר של כ‪ 25-30 -‬דק' עד לניתוח‪ .‬אולם שיהוי כזה‬
‫בביצוע הניתוח‪ ,‬כדי שיתקבל כשיהוי סביר‪ ,‬מחייב מתן הסבר‪,‬‬
‫המבוסס על נסיבותיו המיוחדות של המקרה הנדון‪ ,‬ועל כך‬
‫שבפועל נעשו מאמצים סבירים לקצר פרק זמן זה דבר שלא‬
‫הסתייע באותן נסיבות‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"כלל ‪ 15‬הדקות" – ‪IN‬‬
‫במקרה שלפנינו‪ ,‬לא ניתן הסבר המצדיק התמשכותו של פרק‬
‫הזמן שחלף בין קבלת ההחלטה על ביצוע הניתוח לבין הביצוע‬
‫בפועל‪.‬‬
‫במקרה שלפנינו נפל שיהוי בלתי מוצדק של כ‪ 6 -‬דקות גם‬
‫בהתמשכות פרק הזמן ממועד קבלת ההחלטה על הניתוח ועד‬
‫לביצועו‪ .‬מכאן‪ ,‬שבסה"כ נפל במקרה זה שיהוי בלתי מוצדק‬
‫בביצוע הניתוח הקיסרי‪ ,‬העולה כדי רשלנות‪ ,‬של ‪31-33‬‬
‫דקות‪ ,‬ולמצער שיהוי של ‪ 21‬דקות‪.‬‬
‫א (ים) ‪ 8005/06‬ב‪.‬ר‪ .‬נ' בי"ח מאיר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית –‬
‫סטנדרט המומחה הטוב‬

‫על הרופא להשתמש ברמת ידע‪ ,‬כשרון ואיכפתיות‪,‬‬
‫הקיימת ומופעלת ע"י רופאים ברמה מקצועית טובה‬
‫ולא ממוצעת‪.‬‬
‫כאשר מדובר ברופא הטוען לכישורים מיוחדים ולהיותו‬
‫מומחה‪ ,‬הרמה הנדרשת ממנו היא בהתאם לכך‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית –‬
‫"המתמחה חשוד"‬
‫אישה שעברה ניתוח קיסרי אלקטיבי בהרדמה ספינלית‪,‬‬
‫נותרה עם נזק לשורשי העצב הפירוניאלי‪ ,‬נזק זה יוחס‬
‫לפגיעה במהלך ההרדמה‪.‬‬
‫וכך אמר ביהמ"ש על המרדים שהיה מתמחה ותיק בעת‬
‫הניתוח‪":‬רף המומחיות הרשמית של הנתבע שהוא נמוך‬
‫לטעמי‪ ,‬גם אם הוא בעל ניסיון מעשי רב‪ ,‬יש בו כדי ליצור‬
‫חיזוק לטענות התובעת וספק באשר לביצועה הנאות של‬
‫ההרדמה "‬
‫‪...‬‬
‫ת"א ‪ 072682/99‬פני אלמליח‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החלת כלל הדבר מדבר בעדו‬
‫בתי‪-‬המשפט מחילים את כלל "הדבר מדבר בעדו" באופן‬
‫"ליברלי" ומעבירים את נטל השכנוע מכתפי התובעים אל‬
‫כתפי הנתבעים להוכיח שלא היתה רשלנות מצידם‪.‬‬
‫התנאים להחלת הכלל (ס' ‪ 41‬לפקודת הנזיקין)‪:‬‬
‫ התובע לא ידע ולא יכול היה לדעת על הנסיבות שהביאו‬‫לידי הנזק‬
‫ הנזק נגרם על‪-‬ידי נכס בשליטת המזיק‬‫ המקרה מתיישב יותר עם המסקנה שהיתה רשלנות‬‫מאשר עם העדרה‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בסיבוכים נדירים‬
‫אישה הרה עברה דיקור מי שפיר בשבוע ‪ 18‬להריונה‪ ,‬אשר‬
‫הסתבך בזיהום תוך רחמי‪ ,‬שהוביל לספסיס סוער ולמותה‬
‫של האישה‪.‬‬
‫ועדת בדיקה של משרד הבריאות לא מצאה התרשלות‬
‫בטיפול במנוחה מצד גורם רפואי כלשהו‪.‬‬
‫בעלה וילדיה של המנוחה הגישו תביעה נגד הרופא המטפל‬
‫שביצע את הדיקור בטענה שהדיקור נעשה באופן רשלני‪,‬‬
‫ללא ניקוי מתאים של איזור הבטן בו בוצעה הדקירה‬
‫וכתוצאה מכך נגרם הזיהום שהוביל למותה‪.‬‬
‫לא הוגשה חוו"ד מטעם התובעים לתמיכה בטענותיהם‪ ,‬והם‬
‫בקשו להחיל את הכלל של "הדבר מדבר בעדו"‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בסיבוכים נדירים‬
‫ביהמש פסק כי "מהעדויות שנשמעו בבית המשפט ומחומר‬
‫הראיות שהובא‪ ,‬ניתן לקבוע כי השימוש בחומר החיטוי‬
‫פולידין ואלכוהול היה נפוץ ומקובל לצורך עריכת הדיקור‬
‫וכי הנתבעים פעלו על‪-‬פי הנהוג והמקובל בכגון דא‪ ...‬ואין‬
‫לבוא לנתבעים בטרוניה באשר לפרקטיקה בה נהגו"‬
‫ואולם העובדה ‪ -‬שמדובר בתוצאה נדירה ובלתי צפוייה‬
‫למדי של דיקור מי שפיר שגרם לזיהום חריף ברחם‬
‫האשה ומותה עקב כך ‪ -‬תומכת בתחולת הכלל של הדבר‬
‫מדבר בעדו‪ .‬זה מצביע יותר על קיומה של התרשלות מאשר‬
‫על העדרה‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בסיבוכים נדירים‬
‫אף כי התובעים לא הוכיחו את הסיבה הממשית והישירה לזיהום‬
‫בגופה של המנוחה ולמותה כתוצאה מכך‪ ,‬שוכנעתי – על‪-‬פי מאזן‬
‫ההסתברויות במשפט האזרחי – כי ההסתברות שהיא נפטרה עקב‬
‫רשלנותם הרפואית של הנתבעים עולה על ההסתברות כי הפגיעה‬
‫לא היתה תוצאה של התרשלות כזו‪.‬‬
‫נטל השכנוע בדבר העדר התרשלות עבר לכתפי הנתבעים‬
‫ומשהם לא עמדו בו – דין התביעה להתקבל‪.‬‬
‫נקבע שהרופא שביצע את הדיקור אחראי ברשלנות משום שלא‬
‫הרים את הנטל להסביר באיזה מנגנון אירע הזיהום שלא‬
‫באחריותו‪.‬‬
‫א (ת"א) ‪ 89/96‬עזבון המנוחה ג'ומאנה מראר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשומות רפואיות – כלל "הנזק הראייתי"‬

‫"מקום שצריך להיעשות רישום רפואי וזה לא נעשה‪ ,‬ולא‬
‫ניתן הסבר מניח את הדעת למחדל זה‪ ,‬יועבר נטל ההוכחה‬
‫בדבר העובדות השנויות במחלוקת‪ ,‬שיכלו להתבהר מתוך‬
‫הרישום‪ ,‬אל כתפי הרופא או המוסד‪ ,‬שבמסגרתו ניתנו‬
‫השירותים הרפואיים‪".‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫נתונים על העברת נטל הראיה –‬

‫דו"ח ועדת שפניץ‬

‫נראה שנושא הרשומה הרפואית‪ ,‬ליקוי בה או היעדרה הוא‬
‫בעל השלכות מרכזיות בתחום תביעות הרשלנות הרפואית‪,‬‬
‫היכול לעיתים להשפיע באופן מהותי על תוצאת הדיון‬
‫בתביעה‪.‬‬
‫בשני שליש מן המקרים בהם העביר בית‪-‬המשפט את הנטל‬
‫מכתפי התובעים אל כתפי הנתבעים‪ ,‬בשל ליקוי ברשומה‬
‫הרפואית‪ ,‬הם לא הצליחו להתמודד עמו ולהרים אותו‪,‬‬
‫ונקבעה אחריות של המטפלים לנזקם של התובעים‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫התובע יליד ‪ 1939‬אושפז עקב אוטם שריר הלב‪.‬‬
‫בוצע צינתור שבמהלכו הוזרק חומר ניגוד מסוג‬
‫אורוגרפין‪.‬‬
‫סמוך לאחר ההזרקה התלונן התובע על הרגשה‬
‫לא טובה‪ .‬תוך שתי דקות היתה ירידה בלחץ‬
‫הדם‪ ,‬פרפור חדרים ואיבוד הכרה‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)2‬‬

‫האבחנה – שוק אנפילקטי עקב רגישות ליוד‪.‬‬
‫החלה פעולת החייאה אליה הצטרפו רופאים‬
‫בכירים וביניהם מנהל המחלקה הקרדיולוגית‬
‫ומנהל יחידת הצינתורים‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)3‬‬

‫פעולות ההחייאה כללו‪ :‬עיסוי חזה‪ ,‬מכות‬
‫חשמל‪ ,‬החדרת קוצב לב זמני והזלפת‬
‫תרופות שונות‪.‬‬
‫רק בחלוף כ‪ 40 -‬דקות חזר הלב לתפקד‪,‬‬
‫אלא שבזמן זה נגרם נזק מוחי קשה והתובע‬
‫נותר במצב וגטטיבי‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)4‬‬

‫נקבע כי לא היתה רשלנות בטיפול שקיבל התובע‬
‫עד שלב ההחייאה‪.‬‬
‫השאלה במחלוקת היתה האם ההחייאה בוצעה‬
‫בסבירות ובמיומנות‪.‬‬
‫עיון בכל הרישומים וסיכום הראיות בעניין זה‬
‫מעלה מספר בעיות; פרט לרישום הטכנאית על‬
‫מתן לידוקאין‪ ,‬אין רישום ישיר כלשהו על מצב‬
‫התובע במהלך המשבר‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)5‬‬

‫אין חולק כי מדובר באירוע קשה גם‬
‫לצוות הרפואי וניתן להבין כי הצוות דאג‬
‫קודם כל לטיפול בתובע ופחות לביצוע‬
‫רישומים‪ ,‬אולם מהנתונים עולה כי‬
‫חסרים רישומים וחלקם לא מדויקים או‬
‫לא ברורים דיים‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)6‬‬

‫התוצאה המעשית היא כי הרישום הלקוי‬
‫נזקף לחובת הנתבע ברשלנות רישומית‬
‫ונטל ההוכחה כי אין התרשלות של‬
‫הנתבע בעצם הטיפול הינו על הנתבע‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)7‬‬

‫הסברי הנתבע‪ ,‬לפיהם הצוות הרפואי היה שקוע כולו‬
‫בהחייאה ולכן אין לצפות ואין לדרוש תשומת לב‬
‫לרישום‪ ,‬הינם הסברים שובי לב אך אינם הסברים‬
‫מלאים‪.‬‬
‫הרשלנות הרישומית שפורטה לעיל שללה מהתובע את‬
‫היכולת לבודד חלק מהתהליך ולברר כראוי האם‬
‫במהלך ההחייאה היו נתונים שאיפשרו טיפול אחר או‬
‫אבחנה אחרת‪ .‬איננו יודעים מה סדר מתן כמות כה‬
‫גדולה של אדרנלין‪ ,‬ומה היו התגובות לכך‪...‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)8‬‬

‫אם היו רישומים ראויים בזמן ההחייאה‪ ,‬הן‬
‫על סדר התרופות וכמותן והן על לחצי דם‪,‬‬
‫יתכן והיו בידי התובע כלים טובים יותר‬
‫להראות כי במהלך החייאה כה ארוכה היה‬
‫אפשר לנקוט דרכים נוספות‪.‬‬
‫נקבע כי הנתבעים אחראים ל‪ 30% -‬מן הנזק‬
‫של התובע‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל הראייתי בשל אי ביצוע בדיקה‬

‫אישה הרה בהריון ראשון (לאחר ‪ 3‬שנים של טיפולי‬
‫עקרות) הגיעה לבי"ח בשבוע ה‪ 31 -‬להריון לאחר שחשה‬
‫ברע‪ .‬בביה"ח אובחנה הפרדות שיליה ומוות תוך רחמי‪,‬‬
‫על רקע רעלת הריון‪.‬‬
‫השאלה במחלוקת היתה האם הפרדות השיליה היתה‬
‫פתאומית או שהגיניקולוג אצלו ביקרה בבוקר אותו יום‪,‬‬
‫היה יכול כבר אז‪ ,‬לאבחן הפרדות שיליה‪ ,‬לשלוח אותה‬
‫בדחיפות לחדר לידה ולמנוע מוות תוך רחמי‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל הראייתי בשל אי ביצוע בדיקה‬

‫כיוון שהרופא לא ערך בדיקה של רגישות הבטן בעת הביקור של‬
‫האישה אצלו‪ ,‬קבע ביהמ"ש כי הוא גרם בכך נזק ראייתי לתובעת‬
‫כי נמנע ממנה להוכיח כי כבר באותה עת סבלה מהפרדות‬
‫שיליה‪...‬‬
‫לאור זאת הועבר הנטל אל הרופא לשכנע‪ ,‬כי באותו שלב בו נמנע‬
‫מלבצע את הבדיקה‪ ,‬לא סבלה האישה מבטן רגישה ולא היתה‬
‫שרויה בתהליך של הפרדות שיליה‪.‬‬
‫הרופא לא הצליח לעמוד בנטל זה ולכן נקבע כי הוא אחראי למות‬
‫העובר‪...‬‬
‫ע"א ‪ 9328/02‬לאה מאיר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"קשר סיבתי נסיבתי"‬
‫הוריה של פגה שנולדה בשבוע ‪ 29‬להריון בעקבות‬
‫הפרדות שליה‪ ,‬הגישו תביעה נגד ביה"ח‪ ,‬בטענה שהיה‬
‫איחור בביצוע ניתוח קיסרי לאם וכתוצאה מכך סובלת‬
‫הילדה משיתוק מוחין ופיגור שכלי‪.‬‬
‫התביעה הסתמכה על חוו"ד גניקולוגית בלבד ואילו‬
‫ההגנה הסתמכה על חוו"ד של נוירופדיאטר ונאונטולוג‬
‫ששללו קשר סיבתי בין הנזקים לבין העיכוב בביצוע‬
‫הניתוח הקיסרי וקבעו כי יש לשייכם לנזקי הפגות‬
‫בלבד‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"קשר סיבתי נסיבתי"‬
‫ביהמ"ש קבע כי קיים קשר "סיבתי נסיבתי" בין‬
‫התרשלות הרופאים שהתעכבו בביצוע הניתוח הקיסרי‪,‬‬
‫לבין הנזק שנגרם לפגה ולפיכך הטיל אחריות על‬
‫ביה"ח לפצות אותה על ‪ 40%‬מן הנזק שלה‪.‬‬
‫ביהמ"ש העליון אישר את פסה"ד המחוזי וקבע כי‬
‫לבימ"ש יש שיקול דעת לקבוע כי קיים קשר "סיבתי‬
‫נסיבתי" ואת שיעור האחריות ההסתברותי לנזק‬
‫(הפיצוי הופחת ל‪ 20% -‬מן הנזק)‪.‬‬
‫פס"ד מלול עדן‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫דרישות ההסבר בנסיבות מיוחדות‬

‫“ייתכנו מקרים בהם לסיכונים בעלי הסתברות נמוכה‬
‫תהיה משמעות מיוחדת לחולה הספציפי‪ .‬במקרה‬
‫כזה‪ ,‬למרות האחוז הנמוך יכללו אותם סיכונים‬
‫בתחום המידע המהותי הנדרש לחולה לשם החלטה‬
‫מושכלת אם לעבור את הטיפול הרפואי”‪.‬‬

‫ת”א (י‪-‬ם) ‪1109/97‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רף ההסבר בניתוחים אלקטיביים‬

‫"ההסבר הנדרש לקבלת הסכמה מדעת לניתוח‬
‫אלקטיבי – שאף בלעדיו ניתן לקיים אורח חיים‬
‫רגיל – נכלל ברף העליון של חובת הגילוי‪ ,‬והוא‬
‫כולל‪ ,‬בנוסף להתייחסות לסיכויי ההצלחה גם מתן‬
‫הזהרה מפני הסיבוכים האפשריים‪ ...‬גם אם‬
‫סיבוכים אלו נדירים‪".‬‬
‫ע"א ‪6153/97‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רף ההסבר בניתוחים אלקטיביים ‪-‬‬

‫‪RSD‬‬

‫"בענייננו מדובר בסיבוך המתרחש בקרב ‪0.5% - 0.3%‬‬
‫מהניתוחים – גם אם שיעור זה אינו גבוה‪ ,‬הרי מדובר בסיבוך‬
‫חמור‪ ,‬העלול לגרום להפיכתה של הגפה לחסרת כל תפקוד‪ ...‬כיוון‬
‫שמדובר בניתוח אלקטיבי חובת ההסבר נמצאת ברף העליון‪ .‬סיכון‬
‫‪ RSD‬הינו בגדר המידע שהתובע היה רשאי לצפות‪ ,‬באורח סביר‪,‬‬
‫כי יגולה לו‪ ,‬כדי שיוכל לשקלו במסגרת גיבוש דעתו לעניין‬
‫הסכמתו לטיפול הרפואי‪"...‬‬

‫ת"א ‪ 920/99‬יצחק נ' שע"צ‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רף ההסבר ברפואה פרטית‬

‫"רפואה פרטית בה קיים ניגוד עניינים מובנה בין‬
‫השאיפה המסחרית להרבות בניתוחים לבין‬
‫האינטרס של המטופל‪ ,‬כדי להקהות את עוקצו של‬
‫ניגוד העניינים יש להעמיד את המטופל על הסיכונים‬
‫והסיכויים שבניתוח המוצע לרבות החלופה שלא‬
‫לבצע כלל ניתוח סיכוייה וסיכוניה‪".‬‬
‫ע"א ‪6153/97‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫חובת ההסבר על טיפולים מחוץ לסל‬
‫בנסיבות מתאימות עשוי להיווצר צורך ליידע את המטופל לגבי‬
‫אפשרות טיפול המוצעת רק במסגרת הרפואה הפרטית ואולי אף‬
‫במסגרת שירותי רפואה מעבר לים‪ .‬כך יש לעשות‪ ,‬אכן‪,‬‬
‫כשמדובר בטיפול או בתרופה שעשויים לסייע לחולה ואינם‬
‫זמינים ברפואה הציבורית בארץ‪.‬‬
‫כשחולה אובחן כסובל ממחלה מסויימת‪ ,‬וישנה תרופה שאינה‬
‫מצויה ב"סל" – מקובל עלי שעל הרופא ליידע את החולה בדבר‬
‫קיומה של התרופה‪.‬‬
‫עליו להשאיר להחלטתו של החולה את השאלה אם לרכוש את‬
‫התרופה מכספו אם לאו‪ .‬שאלה זו כרוכה לא אחת באפשרויות‬
‫הכספיות של החולה וגם בפער בין ההשפעה של התרופה‬
‫שב"סל" לזו שאינה נמצאת בו‪ ,‬על הרופא לספק את המידע‬
‫הנדרש‪ ,‬והחולה‪ -‬יחליט‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ע"א ‪ 4960/04‬סידי‬

‫פגיעה באוטונומיה – פיצוי ללא נזק‬

‫אישה אושפזה בבית חולים לניתוח אורטופדי בשל‬
‫דפורמציה ברגל‪ .‬בסופו של דבר‪ ,‬במקום ניתוח לתיקון‬
‫הדפורמציה עברה ביופסיה בכתף בשל ממצא ידוע בכתף‬
‫שנחשד להיות גידול ממאיר‪ .‬בעקבות הביופסיה נותרה עם‬
‫מגבלה קשה בתפקוד הכתף‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פגיעה באוטונומיה‬
‫המטופלת טענה כי לא הוסברו לה הסיכונים הכרוכים‬
‫בביופסיה ולפיכך לא נתנה הסכמה מדעת לביצוע הפעולה‪.‬‬
‫נקבע כי גם לו היו נפרשים בפניה הסיכונים היתה נותנת‬
‫הסכמתה לביופסיה בשל הסיכון הממשי שמדובר בגידול‬
‫ממאיר‪.‬‬
‫למרות זאת נפסק כי היתה פגיעה באוטונומיה שלה והיא‬
‫זכאית לפיצוי כספי‪...‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פגיעה באוטונומיה‬

‫“ההכרה בזכותו של החולה לפיצוי על‬
‫הפגיעה באוטונומיה שלו‪ ,‬מקום בו הופרה‬
‫חובה זו‪ ,‬עשויה לתרום לכך שחובה זו‬
‫תקוים הלכה למעשה”‪.‬‬
‫ע”א ‪ 2781/03‬מיאסה עלי דעקה‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות בפגיעה באוטונומיה‬

‫הפרת חובת הזהירות ‪ -‬אי מתן הסברים‬
‫למטופלים לפני ביצוע טיפולים‬
‫נזק ‪ -‬פגיעה באוטונומיה של המטופל‬
‫קשר סיבתי ‪ -‬בין אי מתן ההסברים לבין‬
‫עוצם ההפתעה מן הסיבוך שהתרחש‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫משמעות העדרו של טופס הסכמה ייעודי‬
‫ניתוח סימפטקטומי (נגד הזעת יתר)‪ ,‬שבוצע בשנת ‪ 1999‬והסתבך‬
‫בהזעת יתר פיצויית‪.‬‬
‫המטופל הגיש תביעה בטענה שלא הוזהר מפני הסיבוך האמור‪.‬‬
‫התובע הוחתם על טופס הסכמה סטנדרטי (לא ייעודי)‪ ,‬משום שעד‬
‫השנה האמורה לא פותח טופס ייעודי מתאים‪.‬‬
‫הרופא המנתח רשם בגיליון כי הוסברו הסיכונים הכרוכים בפעולה‬
‫והעיד בבימ"ש כי הוא מסביר לכל המטופלים‪ ,‬ללא יוצא מן הכלל‪,‬‬
‫כי הבעיה עם הניתוח היא שבמקרים רבים מאוד‪ ,‬למעלה מ‪50% -‬‬
‫מופיעה הזעה פיצויית‪ ,‬וב‪ 2-3% -‬מן המקרים ההזעה הפיצויית‬
‫יכולה להיות משמעותית ביותר‪.‬‬
‫סטודנטית שהועסקה במרפאתו של הרופא ונכחה בזמן שקיבל‬
‫חולים אישרה את עדותו בעניין ההסברים‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫חוק זכויות‬

‫החולה‪ ,‬התשנ”ו‪1996-‬‬

‫סעיף ‪ :14‬אופן מתן הסכמה מדעת‬

‫(א)‬

‫‪.....‬‬

‫(ב)‬

‫הסכמה מדעת לטיפול רפואי המנוי בתוספת תינתן‬
‫במסמך בכתב‪ ,‬שיכלול את תמצית ההסבר שניתן‬
‫למטופל‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫חוק זכויות‬

‫החולה‪ ,‬התשנ”ו‪1996-‬‬

‫תוספת‬
‫(סעיפים ‪)15 ,14‬‬
‫(‪ )1‬ניתוחים‪ ,‬למעט כירורגיה זעירה‪.‬‬
‫(‪ )2‬צינתורים של כלי דם‪.‬‬
‫(‪ )3‬דיאליזה‪.‬‬
‫(‪ )4‬טיפול בקרינה מייננת (רדיותרפיה)‪.‬‬
‫(‪ )5‬טיפולי הפריה חוץ‪-‬גופית‪.‬‬
‫(‪ )6‬כימותרפיה לטיפול בתהליכים ממאירים‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בהעדר טופס הסכמה ייעודי‬
‫נקבע (בערעור) כי נוכח הוראות חוק זכויות החולה אין די בטפסים הערוכים‬
‫על פי תקנות בריאות העם (טופסי הסכמה)‪ ,‬התשמ"ד‪. 1984-‬‬
‫ככל הנראה המערכת הרפואית התאימה עצמה להוראות אלה באיחור מסויים‪,‬‬
‫ובמועד הרלוונטי (‪ )1999‬עדיין נעשה שימוש בטפסים הישנים‪ ,‬תוך הפרת‬
‫הוראת החוק‪.‬‬
‫אין לשלול את האפשרות‪ ,‬לפיה הפרת החובה לעגן את הסכמת המטופל‬
‫במסמך בכתב שיכלול את "תמצית ההסבר שניתן למטופל"‪ ,‬שוללת‪ ,‬מניה‬
‫וביה‪ ,‬את האפשרות שאכן מדובר ב"הסכמה מדעת"‪.‬‬
‫דרישת הכתב בחוק היא "דרישה מהותית" ובהעדרו של טופס הסכמה מדעת‬
‫ערוך כדין‪ ,‬יש לקבוע‪ ,‬למצער‪ ,‬כי במקרה של מחלוקת‪ ,‬המטפל הוא זה‬
‫שצריך להוכיח קיומה של הסכמה זו‪.‬‬
‫ע"א ‪ 6299/05‬צורף‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ומה הדין כשיש טופס חתום ?!‬

‫נולדה‬

‫בשנת ‪1998‬‬
‫(מיקרופטלמיה)‪.‬‬
‫בשבוע ‪ 21‬להריון בוצעה לאם בדיקת אולטרה‪-‬סאונד בסיסית‬
‫במסגרת הקופה שנמצאה תקינה‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע כי לא ניתן לגלות את המום במסגרת בדיקה בסיסית‬
‫אך יש אפשרות לגלות זאת בבדיקה מורחבת‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע כי היה מדובר בהריון שלא בסיכון גבוה ולא היה‬
‫מקום לביצוע סקירה מורחבת‪/‬מכוונת‪.‬‬
‫האם חתמה על טופס בקשה לביצוע בדיקת על‪-‬קול לפיה היא‬
‫מודעת לכך שמדובר בבדיקה בסיסית וכי באפשרותה לבצע‬
‫בדיקה מורחבת באופן פרטי‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תינוקת‬

‫כשהיא‬

‫סובלת‬

‫מעיוורון‬

‫חתימה ללא הסבר – לאו הסכמה היא‬
‫ביהמ"ש קבע כי הרופאים הסבירו לאם כי הבדיקה אותה היא עומדת לבצע‬
‫היא בדיקה בסיסית וכי קיימת בדיקה משוכללת יותר אותה ניתן לבצע באופן‬
‫פרטי ואולם בכך לא די‪.‬‬
‫האם לא הבינה לאשורה את האבחנה בין הבדיקה הבסיסית והמורחבת ואם‬
‫היתה מבינה היתה בוחרת לבצע את הבדיקה על חשבונה‪ .‬יש כשל בשרשרת‬
‫המידע אשר נמסר לאם‪.‬‬

‫לא די בקיומה של פרקטיקה לפיה מיידעים את האישה כי קיימת‬
‫בדיקה מורחבת‪ ,‬העדר הנחיות ברורות ונהלים מוגדרים באשר‬
‫להיקף המידע שיש למסור למטופלת לעניין אפשרותה לבצע‬
‫בדיקה מורחבת ‪...‬ואי מתן הסבר הולם בטרם ביצוע הבדיקה‬
‫הבסיסית הינם בגדר נוהל בלתי סביר‪...‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תוצאות הערעור‬
‫המלצת ביהמ"ש‪:‬‬

‫לאור קשיים שהתגלעו בהכרעת בימ"ש קמא בשאלת‬
‫החבות ולאור זאת שבימ"ש קמא הכריע בפסק דינו‬
‫בסוגיות שלא היו בחזית הדיון יבוטל פסק דינו של‬
‫בימ"ש קמא והסכום אשר שולם לתובעים יישאר בידם‪.‬‬

‫התובעים הסכימו להצעת ביהמ"ש שמשמעותה‬
‫שפסה"ד מבוטל‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ההחמרה השיפוטית –‬
‫הנזק הממוני‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫הלכת "השנים האבודות" –‬
‫עזבון אטינגר ז"ל‬

‫פס"ד תקדימי ניתן‪ ,‬במרץ ‪ ,2004‬על‪-‬ידי בית‪-‬המשפט העליון‬
‫בהרכב של חמישה שופטים בתביעת עזבון של קטין‪ ,‬אשר הלך‬
‫לעולמו בגיל ‪ ,12‬כתוצאה מנפילה לבור בעת משחק עם חבר‪,‬‬
‫בעיר העתיקה בירושלים‬
‫עזבון של קטין אשר הלך לעולמו כתוצאה מרשלנות‪ ,‬זכאי לפיצוי‬
‫בגין הפסד כושר השתכרות ב"שנים האבודות"‪ ,‬בהן לא זכה‬
‫לחיות ולהתפרנס‬
‫זכות דומה קיימת גם לעזבון של בגיר שהלך לעולמו בגיל‬
‫העבודה‬
‫נפגע אשר קוצרה תוחלת חייו כתוצאה מרשלנות זכאי מעתה‬
‫לפיצוי בגין הפסד ההשתכרות שלו ב"שנים האבודות"‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"השנים האבודות" – ההשלכות הכספיות‬
‫נקבע כי חישוב הפסד ההשתכרות ב"שנים האבודות" יהיה מבוסס‬
‫על ‪ 30%‬מן השכר הממוצע במשק (בתקופה מגיל ‪18-21‬‬
‫החישוב הוא ‪ 70%‬מן הסכום האמור)‪.‬‬
‫ההנחה המובלעת היא כי ניתן לחסוך ‪ ₪ 2400‬מתוך ‪₪ 8000‬‬
‫בחודש !!!!!‬
‫בתביעת יורשים שהם גם תלויים ‪ ,‬נקבע כי יש ליורשים זכאות‬
‫לקבל פיצוי בגין ראשי נזק שנמצאים מחוץ לתחום החפיפה (כאב‬
‫וסבל וקיצור תוחלת חיים וכ"ו)‬
‫חישוב הפסד ההשתכרות בשנים האבודות‪ ,‬כולל גם חישוב הפסדי‬
‫פנסיה‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫הגידול בפיצוי הכספי‬
‫יולדת לאחר ‪ 3‬שנות טיפולי הפריה בהריון ראשון‪,‬‬
‫נשלחה "להסתובב" כדי לזרז לידה ושבה עם עובר מת‪.‬‬
‫בימ"ש המחוזי קבע אחריות ופסק לאם פיצוי של‬
‫‪ ₪ 300,000‬בגין כאב וסבל‪.‬‬
‫ביהמ"ש העליון קבע כי מגיע פיצוי גם לאב בגין כאב‬
‫וסבל שלו בסכום נוסף של ‪.₪ 250,000‬‬
‫סטיה מהלכה קודמת שחייבה נזק נפשי חמור "בניזוק‬
‫משני" שעולה כדי מחלת נפש או הפרעת נפש הגורמת‬
‫נכות ממשית‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פס"ד לבנה לוי‬

‫הגידול בסכומי הפיצוי‬
‫צעירה שנולדה בשנת ‪ 1985‬כשהיא סובלת משיתוק ביד שמאל‬
‫כתוצאה מפגיעה במקלעת העצבים הברכיאלית‪ ,‬הגישה בשנת‬
‫‪ 2006‬תביעה נגד ביה"ח בו נולדה בטענה של רשלנות בלידה‪.‬‬
‫בינתיים סיימה התובעת לימודי משפטים ומנהל עסקים ובמהלך‬
‫המשפט עשתה התמחות במשפטים‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע שיש אחריות לביה"ח ופסק לה פיצוי גלובלי בגין‬
‫הפסד השתכרות בסך של ‪ ₪ 800,000‬ובנוסף ‪ ₪ 600,000‬כאב‬
‫וסבל‪ ₪ 1,000,000 ,‬עזרת צד ג' ו‪ ₪ 85,000 -‬הוצאות ‪....‬‬

‫א (ים) ‪8363/06‬פדילה נ' בי"ח מאיר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"ועדת שפניץ" – אין מקום להגביל בחוק את‬
‫הפיצוי לתובעים בגין רשלנות רפואית‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫לאן מועדות פנינו?‬

‫‪ ‬המשך החמרה שיפוטית ?‬
‫‪ ‬התמתנות והתייצבות ?‬
‫‪ ‬התערבות חקיקתית ?‬
‫ימים יגידו‪....‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תודה !‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬


Slide 65

‫עדכונים בפסיקת בתי‪-‬המשפט‬
‫בתביעות רשלנות רפואית‬
‫עו"ד טליה חלמיש‪-‬שני‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬
‫מקבוצת מדנס‬
‫מאי ‪2009‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תמונת המצב‬
‫בשנים האחרונות אנו עדים לעליה ניכרת של ההוצאה‬
‫בגין תביעות אחריות מקצועית בתחום הרפואה‪.‬‬
‫העליה נובעת בעיקר מ"אינפלציה שיפוטית" שהביאה‬
‫לגידול ניכר בפיצויים המשולמים לתובעים‪.‬‬
‫התשלומים השנתיים בתביעות הרשלנות הרפואית‪ ,‬גדלו‬
‫בעשור האחרון ב‪.700% -‬‬
‫במקביל גדלו הפרמיות בצורה דרמטית והכיסויים‬
‫הוגבלו‪.‬‬
‫מוסדות רפואיים ורופאים פרטיים העוסקים בתחומים‬
‫בסיכון גבוה (לידות‪ US ,‬מיילדותי‪ ,‬כירורגיה פלסטית‬
‫וכ"ו) נתקלים בקושי להשיג כיסוי ביטוחי‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫התפתחות התביעות בבימ"ש‬

‫‪1994 - 2008‬‬

‫‪1,200‬‬
‫‪1,100‬‬
‫‪1,000‬‬
‫‪900‬‬
‫‪800‬‬
‫‪700‬‬
‫‪600‬‬
‫‪500‬‬
‫‪400‬‬
‫‪300‬‬
‫‪200‬‬
‫‪100‬‬
‫‪0‬‬

‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫‪2002‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫‪1994‬‬

‫מדד גידול התשלומים‬

‫‪1995 - 2008‬‬

‫‪3100%‬‬
‫‪2800%‬‬
‫‪2500%‬‬
‫‪2200%‬‬
‫‪1900%‬‬

‫‪1600%‬‬
‫‪1300%‬‬
‫‪1000%‬‬
‫‪700%‬‬
‫‪400%‬‬
‫‪100%‬‬
‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫‪2002‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫התפתחות התביעות בבימ"ש‬
‫מיילדות וגינקולוגיה‬

‫‪240‬‬

‫‪210‬‬

‫‪180‬‬

‫‪150‬‬

‫‪120‬‬

‫‪90‬‬

‫‪60‬‬

‫‪30‬‬

‫‪0‬‬
‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2002‬‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫מדד גידול התשלומים‬
‫מיילדות וגינקולוגיה‬

‫‪11100%‬‬
‫‪10100%‬‬
‫‪9100%‬‬
‫‪8100%‬‬
‫‪7100%‬‬
‫‪6100%‬‬
‫‪5100%‬‬
‫‪4100%‬‬
‫‪3100%‬‬
‫‪2100%‬‬
‫‪1100%‬‬
‫‪100%‬‬

‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫‪2002‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫מקצועות קליניים מובילים בשיעור הסיכון‬
‫‪1991 - 2008‬‬
‫מיילדות‬
‫כירורגיה כללית‬

‫‪40%‬‬

‫קרדיולוגיה‬

‫שיעור הסיכון הכספי‬

‫‪35%‬‬
‫‪30%‬‬

‫רפואת שיניים‬

‫‪25%‬‬

‫אורטופדיה‬

‫‪20%‬‬

‫נוירוכירורגיה‬

‫‪15%‬‬
‫‪10%‬‬

‫גינקולוגיה‬

‫‪5%‬‬

‫אופטלמולוגיה‬

‫‪0%‬‬

‫‪18%‬‬

‫שיעור התיקים עם סיכון כספי‬

‫‪16%‬‬
‫‪14%‬‬
‫‪12%‬‬
‫‪10%‬‬
‫‪8%‬‬
‫‪6%‬‬
‫‪4%‬‬
‫‪2%‬‬
‫‪0%‬‬

‫* ‪ 3%‬ומעלה‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫דו"ח ועדת "שפניץ"‪-‬‬

‫הועדה הבין משרדית לבחינת הדרכים להקטנת ההוצאה‬
‫הציבורית בגין תביעות הרשלנות הרפואית‬

‫מסתמנת בפסיקה מגמה של הרחבת אחריותם של בעלי‬
‫מקצועות הרפואה והמוסדות הרפואיים – החל בסוגית‬
‫ההתרשלות (ירידת קרנה של הלכת הפרקטיקה‬
‫המקובלת)‪ ,‬המשך בסיבתיות (אובדן סיכויי החלמה)‬
‫וכלה בהרחבת העילות (רשלנות בגין הסכמה מדעת)‬
‫וראשי נזק (פגיעה באוטונומיה)‪.‬‬
‫מהנתונים עולה כי במשך השנים עלו סכומי הפיצויים‬
‫הממוצעים שנפסקו בתביעות רשלנות רפואית‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫הגידול בפיצוי הממוצע לתובעים‬
‫שנת תשלום‬
‫‪2004‬‬
‫‪2005‬‬
‫‪2006‬‬
‫‪2007‬‬
‫‪2008‬‬

‫תשלום ממוצע לתובע (בדולר)‬
‫‪21,872‬‬
‫‪33,700‬‬
‫‪34,935‬‬
‫‪44,839‬‬
‫‪62,374‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פיצוי עבור כאב וסבל ב– ‪ 100%‬נכות‬

‫‪1997-2008‬‬

‫‪1600000‬‬

‫‪1400000‬‬

‫‪1200000‬‬

‫‪1000000‬‬

‫‪800000‬‬

‫‪600000‬‬

‫‪400000‬‬

‫‪200000‬‬

‫‪0‬‬
‫‪2009‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2005‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2003‬‬

‫‪2001‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1997‬‬

‫פיצוי עבור מות קטינים (קיצור תוחלת חיים‪+‬כאב וסבל)‬
‫‪1998-2006‬‬
‫‪1800000‬‬

‫‪1600000‬‬

‫‪1400000‬‬

‫‪1200000‬‬

‫‪1000000‬‬

‫‪800000‬‬

‫‪600000‬‬

‫‪400000‬‬

‫‪200000‬‬

‫‪0‬‬
‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2002‬‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ההתפתחויות המשפטיות‬

‫עמדה סלחנית‬

‫עמדה ביקורתית‬

‫עמדה מחמירה‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫סלחנות שיפוטית‬

‫(‪)1961‬‬

‫"אשה‪ ...‬באה למחלקה הגינקולוגית לשם ניתוח קל‬
‫ברחמה ויצאה מהמחלקה שבעת יסורים ובעלת מום‬
‫לכל ימי חייה‪...‬‬
‫הטיפול אשר החולה קיבלה בבית החולים לא היה כפי‬
‫שצריך היה לצפותו מבעלי מקצוע מעולים וכן קרו תוך‬
‫כדי טיפול הזנחות וטעויות שונות‪ ,‬אשר הביאו לידי‬
‫תוצאות מעציבות במצב בריאותה‪...‬‬
‫רופא בשר ודם עשוי לטעות‪ ,‬ולא כל טעות מהווה‬
‫רשלנות‪"...‬‬

‫התביעה נדחתה‬
‫(ע"א ‪ 280/60‬פרדו נ' פלדמן‪ ,‬פד' (טו') ‪)1961‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫בקרה שיפוטית‬
‫עולם הרפואה אינו חסין מביקורת שיפוטית ומחשיפה של מעשי רשלנות‬
‫מקצועיים‪ .‬ביקורת זו היא אחת הערובות החשובות להקפדה על מתן טיפול‬
‫רפואי נאות‪.‬‬
‫לא כל טעות באבחנה או בטיפול‬
‫מצביעה בהכרח על רשלנות‪.‬‬
‫אחריות הרופאים‪ ,‬ברשלנות‬
‫אזרחית או פלילית‪ ,‬צריכה‬
‫להיקבע‪ ,‬רק אם הוכח שבנתוני‬
‫זמן אמת פעלו הרופאים‬
‫באי מיומנות מקצועית‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫בקרה שיפוטית – האם היא מקדמת את‬
? ‫בטיחות הטיפול‬
Most patient-safety experts continue to believe that the
threat of liability is the primary barrier to the
development of effective and comprehensive patient
safety programs in hospitals. I suggest, on the
contrary…that judicial recognition of an explicit “right
to safety” for hospital patients, with correlative duty of
hospitals to implement patient-safety measures can
become the primary motivator for the development of
systems to improve patient safety.
George J. Annas. J.D., NEJM 354;19 May11,2006
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫בקרה שיפוטית‬

‫‪‬‬
‫שיפור איכות הרפואה‬
‫הרשומה הרפואית‬
‫• רישום מפורט יותר‬
‫• שמירה על רשומות‬

‫תהליך הבקרה הרפואית‬
‫• ניהול סיכונים‬
‫• אבטחת איכות‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תקשורת עם מטופלים‬
‫• הסכמה מדעת‬
‫• גילוי נאות על תקלות‬

‫ניהול הטיפול הרפואי‬
‫• פרוטוקולים ונהלים‬
‫• הנחיות קליניות‬

‫החמרה שיפוטית‬

‫‪‬‬
‫רפואה מתגוננת‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬

‫ריבוי בדיקות וטיפולים מיותרים‬
‫יצירת מתח ביחסי מטפל‪-‬מטופל‬
‫הוצאות מוגברות לתשלום ביטוח‬
‫סגירת פעילויות בסיכון ביטוחי גבוה‬
‫קושי להשיג כיסוי ביטוחי‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית‬

‫(‪)1998‬‬

‫"חיובם של הרופא וקופת‬
‫חולים בדין הוא פרי של חוכמה‬
‫לאחר מעשה‪ .‬הרף שהוצב‬
‫לקביעת אחריותם‪ ,‬הוצב בגובה‬
‫כה רב‪ ,‬עד שלא רק הרופא‬
‫הסביר אינו יכול לעוברו‪ ,‬אלא‬
‫גם הרופא המומחה המובהק‬
‫ייכשל בכך"‪.‬‬
‫(השופטת שטרסברג‪-‬כהן בדעת מיעוט‬
‫ע"א ‪ 3709,3264/96‬קופ"ח נ' פלד ואח')‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית – ההנמקה‬
‫"אין להטיל את העומס הכלכלי של הטעות הרפואית‬
‫על החולה‪ ,‬אלא מן הראוי כי יוטל‪ ,‬עקרונית‪ ,‬על‬
‫הרופא בעל הטעות שממנו יפוזר ממילא על ציבור‬
‫רחב יותר באמצעות ביטוח האחריות המקצועית‪.‬‬
‫יתרה מזו‪ ,‬הטלת האחריות האישית על הרופא‪...‬‬
‫עשויה לעודד את מילוי החובה המקצועית‬
‫להתעדכנות בספרות המקצועית‪"...‬‬
‫(השופט אנגלרד ע"א ‪ 3709,3264/96‬קופ"ח נ' פלד ואח')‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ההחמרה השיפוטית –‬
‫שאלת האחריות‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"החמרת" האחריות של המטפלים‬
‫"פרקטיקה רצויה" במקום "פרקטיקה מצויה"‬
‫החלת נורמות התנהגות רטרוספקטיבית‪" -‬דרך עוקפת פרקטיקה‬
‫מקובלת"‬
‫מבחן "המומחה הטוב" במקום "הרופא הסביר"‬
‫החלת כלל "הדבר מדבר בעדו" במקרי סיבוכים נדירים‬
‫החלה מסיבית של "כלל הנזק הראייתי"‬
‫החלת אחריות במקרים של "קשר סיבתי נסיבתי"‬
‫קביעת חובות מוגברות בכל הנוגע להסברים למטופלים עובר‬
‫למתן לטיפולים רפואיים‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"פרקטיקה מצויה" לעומת "פרקטיקה רצויה"‬
‫העובדות ‪ -‬רביד נ' קליפורד‬

‫ביום ‪ 5.4.84‬הגיעה רביד בת החמש למרפאת שיניים לצורך‬
‫טיפול שיניים‪ .‬כהכנה לטיפול הזריק לה הרופא זריקת הרדמה‬
‫מקומית בלסתה התחתונה מצד ימין‪ .‬הרופא השתמש לצורך‬
‫ההזרקה במזרק לא שואב‪ ,‬שהיה מקובל לשימוש באותה תקופה‬
‫(פרקטיקה מקובלת)‪.‬‬
‫זמן קצר לאחר ההזרקה נטתה רביד על צידה ולא הצליחה‬
‫להתייצב‪ .‬היא היתה מנומנמת והוחלט להעבירה לטיפול בבית‪-‬‬
‫חולים‪ .‬כתוצאה מן האירוע סובלת רביד עד היום מהמיפרזיס‬
‫במחצית הגוף השמאלי ומהפרעות נוירולוגיות וקוגנטיביות‪.‬‬
‫הסתבר כי חומר ההזרקה חדר לכלי דם משם נדד למוח וגרם‬
‫לקריש דם ולאוטם מוחי‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"פרקטיקה מצויה" לעומת "פרקטיקה רצויה"‬
‫ההכרעה המשפטית‬

‫העובדה שרופא נהג בהתאם לפרקטיקה המקובלת‬
‫בתחומו‪ ,‬היא כשלעצמה‪ ,‬אינה מעניקה לו הגנה‬
‫מוחלטת ולעולם מצוי בידי בית המשפט לקבוע‪ ,‬כי‬
‫פרקטיקה נהוגה זו אינה עולה בקנה אחד עם חובת‬
‫הזהירות של רופא כלפי מטופל‪.‬‬
‫פרקטיקה מקובלת מהווה פרמטר‪ ,‬ואפילו פרמטר‬
‫חשוב‪ ,‬במכלול השיקולים שעל בית המשפט לשקול‬
‫בבואו לקבוע את סטנדרט ההתנהגות הראוי‪ ,‬אולם‬
‫אין היא הפרמטר היחיד אשר בית המשפט יתחשב בו‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫די היה באמצעי פשוט וזמין למנוע סיכון ידוע של‬
‫חדירת מזרק עם חומר הרדמה לתוך עורק‪ ,‬דבר אשר‬
‫עלול לגרום לתופעות לוואי משמעותיות‪ .‬כל זאת‬
‫ללא תוספת עלות משמעותית‪.‬‬
‫בנסיבות אלה אין מנוס מן המסקנה כי רופא התרשל‬
‫שכן רופא זהיר היה בוחר למנוע סיכון זה באמצעות‬
‫שימוש במזרקים שואבים‪.‬‬
‫רביד נ' קליפורד‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬
‫הנורמות אינן נקבעות על‪-‬ידי מומחים אלה או אחרים‪ ,‬אלא‬
‫על‪-‬ידי בית‪-‬המשפט‪.‬‬
‫שאלת תפקידו של מנתח בחדר ניתוח היא עניין ערכי‬
‫ונורמטיבי שמתפקידו של בית‪-‬המשפט להכריע בו‪.‬‬
‫עדות יו"ר המועצה הלאומית לכירורגיה‪ ,‬הרדמה וטיפול נמרץ‬
‫כי אין אחריות הדדית בין מנתח לרופא מרדים‪ ,‬כפי שבא לידי‬
‫ביטוי בסיכום ישיבת המועצה הלאומית הנ"ל‪ ,‬אין לראות בה‬
‫משום נורמה נכונה‪ ,‬ולפיכך אין לפעול על‪-‬פיה‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬

‫(‪)2‬‬

‫אם נרשם בסיכום ישיבת מועצת איגוד רופאי העיניים‪ ,‬כי‬
‫המנתח אחראי כלפי המנותח על הניתוח ותוצאותיו בלבד‪,‬‬
‫והמרדים אחראי כלפי המטופל על תהליך ההרדמה ותוצאותיו‪,‬‬
‫אין לראות בכך כאילו כל אחד מהם אחראי רק על תחומו‪,‬‬
‫וחייבת להיות הדדיות ביניהם‪ ,‬ולמרות שאין למנתח "אחריות‬
‫על" הרי שיש לו אחריות על סימני החיים של המנותח‪ ,‬לא‬
‫פחות מאשר למרדים‪ ,‬ועל‪-‬כן עמדת איגוד רופאי העיניים כפי‬
‫שבאה לידי ביטוי במסמך הנ"ל‪ ,‬אינה משקפת את הנורמה‬
‫המחייבת‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬

‫(‪)3‬‬

‫המסמך בדבר חלוקת אחריות בחדר הניתוח של ההסתדרות‬
‫הרפואית בישראל‪ ,‬קובע כי שיתוף פעולה בין הרופא המנתח‬
‫והרופא המרדים בניתוח חיוני להצלחת הטיפול וכך יש אכן‬
‫לנהוג‪ ,‬אולם ההסתייגות שעל‪-‬פיה אין הרופא המנתח אחראי‬
‫לפעולות המבוצעות על‪-‬ידי הרופא המרדים‪ ,‬כפי שהרופא‬
‫המרדים אינו אחראי על פעולות המבוצעות על‪-‬ידי הרופא‬
‫המנתח‪ ,‬איננה נורמה שיש לפעול על‪-‬פיה‪ ,‬שכן ברור שהמנתח‬
‫אינו אחראי על פעולות המרדים‪ ,‬אולם אין בכך כדי לסייג‬
‫אחריותו לעקוב אחר סימני החיים של המנותח‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬

‫(‪)4‬‬

‫כאשר מנותח פונה למנתח בבקשה לנתחו אין הוא יוצר קשר אחד עם‬
‫המרדים וקשר אחר עם המנתח‪ ...‬יש לייחס לו אחריות מעבר לעצם‬
‫הפעולה הכירורגית‪ ,‬המנותח מצפה ממנו להיות אחראי על חייו בעת‬
‫ביצוע הניתוח – ולאו דווקא בעת ביצוע הפעולה הכירורגית גרידא‪.‬‬
‫כל מנתח חייב להיות שותף מלא למעקב אחר סימני חיים של המנותח‪ ,‬גם‬
‫תוך כדי ובמהלך הניתוח‪ ,‬ואין הוא רשאי להטיל את האחריות הבלעדית‬
‫על כך על כתפי המרדים‪.‬‬
‫חובתו של המנתח היתה להאזין לקולות המוניטור ע"מ לוודא שהוא‬
‫ממשיך לנתח אדם חי ולא מחוסר חיים‪ .‬אם הוא לא עושה כן הוא‬
‫מתרשל‪.‬‬
‫המנתח שלא עשה כן הורשע בעבירה של מעשה פזיזות ורשלנות‪.‬‬
‫פ (תא) ‪ 40016/07‬מ"י נ' אסותא ואח'‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החלת נורמות רטרוספקטיבית‬
‫בשנת ‪ 1986‬נולד ערן סידי עם חסר של כף יד ימין‪.‬‬
‫בשנת ‪ 1997‬הגישה משפחת סידי תביעה נגד הגיניקולוג שביצע‬
‫לאם בדיקת אולטרה סאונד שגרתית במהלך ההריון‪ ,‬בטענה של‬
‫רשלנות באי אבחון חסר כף היד‪.‬‬
‫ביהמ"ש המחוזי פסק כי לא היתה רשלנות בביצוע הבדיקה‪ ,‬שכן‬
‫בשנה הנדונה בדיקת האולטרה סאונד הבסיסית לא כללה סקירת‬
‫גפיים ודחה את התביעה‪.‬‬
‫לעומת זאת ביהמ"ש העליון שדן בערעור על התביעה קבע‬
‫בשנת ‪ 2005‬כי חלה חובה על הרופא הבודק בשנת ‪!!! 1986‬‬
‫ליידע את האישה על מגבלות הבדיקה ועל האפשרות לבצע‬
‫בדיקת אולטרה סאונד מורחבת במסגרת הפרקטיקה הפרטית‪...‬‬
‫ע"א ‪ 4960/04‬סידי‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החלת נורמות רטרוספקטיבית ‪2 -‬‬
‫ילדה נולדה בשנת ‪ 1995‬כשהיא סובלת מתסמונת ‪ X‬שביר‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע כי בתקופה הרלבנטית הבדיקה טרם הומלצה ע"י הגורמים‬
‫המקצועיים ושליחת הנשים לביצועה בוודאי שלא היתה פרקטיקה מחייבת‬
‫את הרופא הסביר‪.‬‬
‫ואולם ביהמ"ש קבע כי מאחר שבמאמרים שפורסמו עובר לשנת ‪1994‬‬
‫מוזכרות בדיקות המבוצעות לאוכלוסייה בעלת סיכון נמוך לצרכי מחקר או‬
‫לצרכים אחרים‪ ,‬היה על רופא סביר הקורא את המאמרים הללו להסיק כי‬
‫"בדיקות סקר" לגילוי הנשאות קיימות גם אם ביצוען עדיין אינו מומלץ‪.‬‬
‫הבדיקה היתה קיימת במועד הרלבנטי ויש לייחס להורים בהתאם להלכת‬
‫סידי ציפייה סבירה כי קיומה יגולה להם ולכן הרופא התרשל בכך שלא ידע‬
‫על קומה ולא גילה להורים על קיומה‪.‬‬
‫הקופה אחראית לכך שלא הפיצה בקרב רופאיה את האפשרות לביצוע‬
‫בדיקה לגילוי הנשאות לתסמונת ‪ X‬שביר גם לנשים ללא כל אינדיקציה‪.‬‬
‫א (ים)‪ 5416/03‬שיר סגל‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"כלל ‪ 30‬הדקות" – ‪OUT‬‬
‫השאלה היא מהו פרק הזמן הסביר לביצוע ניתוח קיסרי ?‬
‫פרק הזמן של ‪ 15‬דקות לבצוע ניתוח קיסרי הוא פרק זמן‬
‫אפשרי וראוי כאשר חדר הניתוח פנוי וכל הצוות זמין‪ ...‬יש‬
‫להשלים‪ ,‬חרף העובדה שהדבר אינו רצוי‪ ,‬גם עם חלוף פרק‬
‫זמן ארוך יותר של כ‪ 25-30 -‬דק' עד לניתוח‪ .‬אולם שיהוי כזה‬
‫בביצוע הניתוח‪ ,‬כדי שיתקבל כשיהוי סביר‪ ,‬מחייב מתן הסבר‪,‬‬
‫המבוסס על נסיבותיו המיוחדות של המקרה הנדון‪ ,‬ועל כך‬
‫שבפועל נעשו מאמצים סבירים לקצר פרק זמן זה דבר שלא‬
‫הסתייע באותן נסיבות‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"כלל ‪ 15‬הדקות" – ‪IN‬‬
‫במקרה שלפנינו‪ ,‬לא ניתן הסבר המצדיק התמשכותו של פרק‬
‫הזמן שחלף בין קבלת ההחלטה על ביצוע הניתוח לבין הביצוע‬
‫בפועל‪.‬‬
‫במקרה שלפנינו נפל שיהוי בלתי מוצדק של כ‪ 6 -‬דקות גם‬
‫בהתמשכות פרק הזמן ממועד קבלת ההחלטה על הניתוח ועד‬
‫לביצועו‪ .‬מכאן‪ ,‬שבסה"כ נפל במקרה זה שיהוי בלתי מוצדק‬
‫בביצוע הניתוח הקיסרי‪ ,‬העולה כדי רשלנות‪ ,‬של ‪31-33‬‬
‫דקות‪ ,‬ולמצער שיהוי של ‪ 21‬דקות‪.‬‬
‫א (ים) ‪ 8005/06‬ב‪.‬ר‪ .‬נ' בי"ח מאיר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית –‬
‫סטנדרט המומחה הטוב‬

‫על הרופא להשתמש ברמת ידע‪ ,‬כשרון ואיכפתיות‪,‬‬
‫הקיימת ומופעלת ע"י רופאים ברמה מקצועית טובה‬
‫ולא ממוצעת‪.‬‬
‫כאשר מדובר ברופא הטוען לכישורים מיוחדים ולהיותו‬
‫מומחה‪ ,‬הרמה הנדרשת ממנו היא בהתאם לכך‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית –‬
‫"המתמחה חשוד"‬
‫אישה שעברה ניתוח קיסרי אלקטיבי בהרדמה ספינלית‪,‬‬
‫נותרה עם נזק לשורשי העצב הפירוניאלי‪ ,‬נזק זה יוחס‬
‫לפגיעה במהלך ההרדמה‪.‬‬
‫וכך אמר ביהמ"ש על המרדים שהיה מתמחה ותיק בעת‬
‫הניתוח‪":‬רף המומחיות הרשמית של הנתבע שהוא נמוך‬
‫לטעמי‪ ,‬גם אם הוא בעל ניסיון מעשי רב‪ ,‬יש בו כדי ליצור‬
‫חיזוק לטענות התובעת וספק באשר לביצועה הנאות של‬
‫ההרדמה "‬
‫‪...‬‬
‫ת"א ‪ 072682/99‬פני אלמליח‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החלת כלל הדבר מדבר בעדו‬
‫בתי‪-‬המשפט מחילים את כלל "הדבר מדבר בעדו" באופן‬
‫"ליברלי" ומעבירים את נטל השכנוע מכתפי התובעים אל‬
‫כתפי הנתבעים להוכיח שלא היתה רשלנות מצידם‪.‬‬
‫התנאים להחלת הכלל (ס' ‪ 41‬לפקודת הנזיקין)‪:‬‬
‫ התובע לא ידע ולא יכול היה לדעת על הנסיבות שהביאו‬‫לידי הנזק‬
‫ הנזק נגרם על‪-‬ידי נכס בשליטת המזיק‬‫ המקרה מתיישב יותר עם המסקנה שהיתה רשלנות‬‫מאשר עם העדרה‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בסיבוכים נדירים‬
‫אישה הרה עברה דיקור מי שפיר בשבוע ‪ 18‬להריונה‪ ,‬אשר‬
‫הסתבך בזיהום תוך רחמי‪ ,‬שהוביל לספסיס סוער ולמותה‬
‫של האישה‪.‬‬
‫ועדת בדיקה של משרד הבריאות לא מצאה התרשלות‬
‫בטיפול במנוחה מצד גורם רפואי כלשהו‪.‬‬
‫בעלה וילדיה של המנוחה הגישו תביעה נגד הרופא המטפל‬
‫שביצע את הדיקור בטענה שהדיקור נעשה באופן רשלני‪,‬‬
‫ללא ניקוי מתאים של איזור הבטן בו בוצעה הדקירה‬
‫וכתוצאה מכך נגרם הזיהום שהוביל למותה‪.‬‬
‫לא הוגשה חוו"ד מטעם התובעים לתמיכה בטענותיהם‪ ,‬והם‬
‫בקשו להחיל את הכלל של "הדבר מדבר בעדו"‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בסיבוכים נדירים‬
‫ביהמש פסק כי "מהעדויות שנשמעו בבית המשפט ומחומר‬
‫הראיות שהובא‪ ,‬ניתן לקבוע כי השימוש בחומר החיטוי‬
‫פולידין ואלכוהול היה נפוץ ומקובל לצורך עריכת הדיקור‬
‫וכי הנתבעים פעלו על‪-‬פי הנהוג והמקובל בכגון דא‪ ...‬ואין‬
‫לבוא לנתבעים בטרוניה באשר לפרקטיקה בה נהגו"‬
‫ואולם העובדה ‪ -‬שמדובר בתוצאה נדירה ובלתי צפוייה‬
‫למדי של דיקור מי שפיר שגרם לזיהום חריף ברחם‬
‫האשה ומותה עקב כך ‪ -‬תומכת בתחולת הכלל של הדבר‬
‫מדבר בעדו‪ .‬זה מצביע יותר על קיומה של התרשלות מאשר‬
‫על העדרה‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בסיבוכים נדירים‬
‫אף כי התובעים לא הוכיחו את הסיבה הממשית והישירה לזיהום‬
‫בגופה של המנוחה ולמותה כתוצאה מכך‪ ,‬שוכנעתי – על‪-‬פי מאזן‬
‫ההסתברויות במשפט האזרחי – כי ההסתברות שהיא נפטרה עקב‬
‫רשלנותם הרפואית של הנתבעים עולה על ההסתברות כי הפגיעה‬
‫לא היתה תוצאה של התרשלות כזו‪.‬‬
‫נטל השכנוע בדבר העדר התרשלות עבר לכתפי הנתבעים‬
‫ומשהם לא עמדו בו – דין התביעה להתקבל‪.‬‬
‫נקבע שהרופא שביצע את הדיקור אחראי ברשלנות משום שלא‬
‫הרים את הנטל להסביר באיזה מנגנון אירע הזיהום שלא‬
‫באחריותו‪.‬‬
‫א (ת"א) ‪ 89/96‬עזבון המנוחה ג'ומאנה מראר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשומות רפואיות – כלל "הנזק הראייתי"‬

‫"מקום שצריך להיעשות רישום רפואי וזה לא נעשה‪ ,‬ולא‬
‫ניתן הסבר מניח את הדעת למחדל זה‪ ,‬יועבר נטל ההוכחה‬
‫בדבר העובדות השנויות במחלוקת‪ ,‬שיכלו להתבהר מתוך‬
‫הרישום‪ ,‬אל כתפי הרופא או המוסד‪ ,‬שבמסגרתו ניתנו‬
‫השירותים הרפואיים‪".‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫נתונים על העברת נטל הראיה –‬

‫דו"ח ועדת שפניץ‬

‫נראה שנושא הרשומה הרפואית‪ ,‬ליקוי בה או היעדרה הוא‬
‫בעל השלכות מרכזיות בתחום תביעות הרשלנות הרפואית‪,‬‬
‫היכול לעיתים להשפיע באופן מהותי על תוצאת הדיון‬
‫בתביעה‪.‬‬
‫בשני שליש מן המקרים בהם העביר בית‪-‬המשפט את הנטל‬
‫מכתפי התובעים אל כתפי הנתבעים‪ ,‬בשל ליקוי ברשומה‬
‫הרפואית‪ ,‬הם לא הצליחו להתמודד עמו ולהרים אותו‪,‬‬
‫ונקבעה אחריות של המטפלים לנזקם של התובעים‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫התובע יליד ‪ 1939‬אושפז עקב אוטם שריר הלב‪.‬‬
‫בוצע צינתור שבמהלכו הוזרק חומר ניגוד מסוג‬
‫אורוגרפין‪.‬‬
‫סמוך לאחר ההזרקה התלונן התובע על הרגשה‬
‫לא טובה‪ .‬תוך שתי דקות היתה ירידה בלחץ‬
‫הדם‪ ,‬פרפור חדרים ואיבוד הכרה‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)2‬‬

‫האבחנה – שוק אנפילקטי עקב רגישות ליוד‪.‬‬
‫החלה פעולת החייאה אליה הצטרפו רופאים‬
‫בכירים וביניהם מנהל המחלקה הקרדיולוגית‬
‫ומנהל יחידת הצינתורים‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)3‬‬

‫פעולות ההחייאה כללו‪ :‬עיסוי חזה‪ ,‬מכות‬
‫חשמל‪ ,‬החדרת קוצב לב זמני והזלפת‬
‫תרופות שונות‪.‬‬
‫רק בחלוף כ‪ 40 -‬דקות חזר הלב לתפקד‪,‬‬
‫אלא שבזמן זה נגרם נזק מוחי קשה והתובע‬
‫נותר במצב וגטטיבי‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)4‬‬

‫נקבע כי לא היתה רשלנות בטיפול שקיבל התובע‬
‫עד שלב ההחייאה‪.‬‬
‫השאלה במחלוקת היתה האם ההחייאה בוצעה‬
‫בסבירות ובמיומנות‪.‬‬
‫עיון בכל הרישומים וסיכום הראיות בעניין זה‬
‫מעלה מספר בעיות; פרט לרישום הטכנאית על‬
‫מתן לידוקאין‪ ,‬אין רישום ישיר כלשהו על מצב‬
‫התובע במהלך המשבר‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)5‬‬

‫אין חולק כי מדובר באירוע קשה גם‬
‫לצוות הרפואי וניתן להבין כי הצוות דאג‬
‫קודם כל לטיפול בתובע ופחות לביצוע‬
‫רישומים‪ ,‬אולם מהנתונים עולה כי‬
‫חסרים רישומים וחלקם לא מדויקים או‬
‫לא ברורים דיים‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)6‬‬

‫התוצאה המעשית היא כי הרישום הלקוי‬
‫נזקף לחובת הנתבע ברשלנות רישומית‬
‫ונטל ההוכחה כי אין התרשלות של‬
‫הנתבע בעצם הטיפול הינו על הנתבע‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)7‬‬

‫הסברי הנתבע‪ ,‬לפיהם הצוות הרפואי היה שקוע כולו‬
‫בהחייאה ולכן אין לצפות ואין לדרוש תשומת לב‬
‫לרישום‪ ,‬הינם הסברים שובי לב אך אינם הסברים‬
‫מלאים‪.‬‬
‫הרשלנות הרישומית שפורטה לעיל שללה מהתובע את‬
‫היכולת לבודד חלק מהתהליך ולברר כראוי האם‬
‫במהלך ההחייאה היו נתונים שאיפשרו טיפול אחר או‬
‫אבחנה אחרת‪ .‬איננו יודעים מה סדר מתן כמות כה‬
‫גדולה של אדרנלין‪ ,‬ומה היו התגובות לכך‪...‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)8‬‬

‫אם היו רישומים ראויים בזמן ההחייאה‪ ,‬הן‬
‫על סדר התרופות וכמותן והן על לחצי דם‪,‬‬
‫יתכן והיו בידי התובע כלים טובים יותר‬
‫להראות כי במהלך החייאה כה ארוכה היה‬
‫אפשר לנקוט דרכים נוספות‪.‬‬
‫נקבע כי הנתבעים אחראים ל‪ 30% -‬מן הנזק‬
‫של התובע‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל הראייתי בשל אי ביצוע בדיקה‬

‫אישה הרה בהריון ראשון (לאחר ‪ 3‬שנים של טיפולי‬
‫עקרות) הגיעה לבי"ח בשבוע ה‪ 31 -‬להריון לאחר שחשה‬
‫ברע‪ .‬בביה"ח אובחנה הפרדות שיליה ומוות תוך רחמי‪,‬‬
‫על רקע רעלת הריון‪.‬‬
‫השאלה במחלוקת היתה האם הפרדות השיליה היתה‬
‫פתאומית או שהגיניקולוג אצלו ביקרה בבוקר אותו יום‪,‬‬
‫היה יכול כבר אז‪ ,‬לאבחן הפרדות שיליה‪ ,‬לשלוח אותה‬
‫בדחיפות לחדר לידה ולמנוע מוות תוך רחמי‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל הראייתי בשל אי ביצוע בדיקה‬

‫כיוון שהרופא לא ערך בדיקה של רגישות הבטן בעת הביקור של‬
‫האישה אצלו‪ ,‬קבע ביהמ"ש כי הוא גרם בכך נזק ראייתי לתובעת‬
‫כי נמנע ממנה להוכיח כי כבר באותה עת סבלה מהפרדות‬
‫שיליה‪...‬‬
‫לאור זאת הועבר הנטל אל הרופא לשכנע‪ ,‬כי באותו שלב בו נמנע‬
‫מלבצע את הבדיקה‪ ,‬לא סבלה האישה מבטן רגישה ולא היתה‬
‫שרויה בתהליך של הפרדות שיליה‪.‬‬
‫הרופא לא הצליח לעמוד בנטל זה ולכן נקבע כי הוא אחראי למות‬
‫העובר‪...‬‬
‫ע"א ‪ 9328/02‬לאה מאיר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"קשר סיבתי נסיבתי"‬
‫הוריה של פגה שנולדה בשבוע ‪ 29‬להריון בעקבות‬
‫הפרדות שליה‪ ,‬הגישו תביעה נגד ביה"ח‪ ,‬בטענה שהיה‬
‫איחור בביצוע ניתוח קיסרי לאם וכתוצאה מכך סובלת‬
‫הילדה משיתוק מוחין ופיגור שכלי‪.‬‬
‫התביעה הסתמכה על חוו"ד גניקולוגית בלבד ואילו‬
‫ההגנה הסתמכה על חוו"ד של נוירופדיאטר ונאונטולוג‬
‫ששללו קשר סיבתי בין הנזקים לבין העיכוב בביצוע‬
‫הניתוח הקיסרי וקבעו כי יש לשייכם לנזקי הפגות‬
‫בלבד‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"קשר סיבתי נסיבתי"‬
‫ביהמ"ש קבע כי קיים קשר "סיבתי נסיבתי" בין‬
‫התרשלות הרופאים שהתעכבו בביצוע הניתוח הקיסרי‪,‬‬
‫לבין הנזק שנגרם לפגה ולפיכך הטיל אחריות על‬
‫ביה"ח לפצות אותה על ‪ 40%‬מן הנזק שלה‪.‬‬
‫ביהמ"ש העליון אישר את פסה"ד המחוזי וקבע כי‬
‫לבימ"ש יש שיקול דעת לקבוע כי קיים קשר "סיבתי‬
‫נסיבתי" ואת שיעור האחריות ההסתברותי לנזק‬
‫(הפיצוי הופחת ל‪ 20% -‬מן הנזק)‪.‬‬
‫פס"ד מלול עדן‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫דרישות ההסבר בנסיבות מיוחדות‬

‫“ייתכנו מקרים בהם לסיכונים בעלי הסתברות נמוכה‬
‫תהיה משמעות מיוחדת לחולה הספציפי‪ .‬במקרה‬
‫כזה‪ ,‬למרות האחוז הנמוך יכללו אותם סיכונים‬
‫בתחום המידע המהותי הנדרש לחולה לשם החלטה‬
‫מושכלת אם לעבור את הטיפול הרפואי”‪.‬‬

‫ת”א (י‪-‬ם) ‪1109/97‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רף ההסבר בניתוחים אלקטיביים‬

‫"ההסבר הנדרש לקבלת הסכמה מדעת לניתוח‬
‫אלקטיבי – שאף בלעדיו ניתן לקיים אורח חיים‬
‫רגיל – נכלל ברף העליון של חובת הגילוי‪ ,‬והוא‬
‫כולל‪ ,‬בנוסף להתייחסות לסיכויי ההצלחה גם מתן‬
‫הזהרה מפני הסיבוכים האפשריים‪ ...‬גם אם‬
‫סיבוכים אלו נדירים‪".‬‬
‫ע"א ‪6153/97‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רף ההסבר בניתוחים אלקטיביים ‪-‬‬

‫‪RSD‬‬

‫"בענייננו מדובר בסיבוך המתרחש בקרב ‪0.5% - 0.3%‬‬
‫מהניתוחים – גם אם שיעור זה אינו גבוה‪ ,‬הרי מדובר בסיבוך‬
‫חמור‪ ,‬העלול לגרום להפיכתה של הגפה לחסרת כל תפקוד‪ ...‬כיוון‬
‫שמדובר בניתוח אלקטיבי חובת ההסבר נמצאת ברף העליון‪ .‬סיכון‬
‫‪ RSD‬הינו בגדר המידע שהתובע היה רשאי לצפות‪ ,‬באורח סביר‪,‬‬
‫כי יגולה לו‪ ,‬כדי שיוכל לשקלו במסגרת גיבוש דעתו לעניין‬
‫הסכמתו לטיפול הרפואי‪"...‬‬

‫ת"א ‪ 920/99‬יצחק נ' שע"צ‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רף ההסבר ברפואה פרטית‬

‫"רפואה פרטית בה קיים ניגוד עניינים מובנה בין‬
‫השאיפה המסחרית להרבות בניתוחים לבין‬
‫האינטרס של המטופל‪ ,‬כדי להקהות את עוקצו של‬
‫ניגוד העניינים יש להעמיד את המטופל על הסיכונים‬
‫והסיכויים שבניתוח המוצע לרבות החלופה שלא‬
‫לבצע כלל ניתוח סיכוייה וסיכוניה‪".‬‬
‫ע"א ‪6153/97‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫חובת ההסבר על טיפולים מחוץ לסל‬
‫בנסיבות מתאימות עשוי להיווצר צורך ליידע את המטופל לגבי‬
‫אפשרות טיפול המוצעת רק במסגרת הרפואה הפרטית ואולי אף‬
‫במסגרת שירותי רפואה מעבר לים‪ .‬כך יש לעשות‪ ,‬אכן‪,‬‬
‫כשמדובר בטיפול או בתרופה שעשויים לסייע לחולה ואינם‬
‫זמינים ברפואה הציבורית בארץ‪.‬‬
‫כשחולה אובחן כסובל ממחלה מסויימת‪ ,‬וישנה תרופה שאינה‬
‫מצויה ב"סל" – מקובל עלי שעל הרופא ליידע את החולה בדבר‬
‫קיומה של התרופה‪.‬‬
‫עליו להשאיר להחלטתו של החולה את השאלה אם לרכוש את‬
‫התרופה מכספו אם לאו‪ .‬שאלה זו כרוכה לא אחת באפשרויות‬
‫הכספיות של החולה וגם בפער בין ההשפעה של התרופה‬
‫שב"סל" לזו שאינה נמצאת בו‪ ,‬על הרופא לספק את המידע‬
‫הנדרש‪ ,‬והחולה‪ -‬יחליט‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ע"א ‪ 4960/04‬סידי‬

‫פגיעה באוטונומיה – פיצוי ללא נזק‬

‫אישה אושפזה בבית חולים לניתוח אורטופדי בשל‬
‫דפורמציה ברגל‪ .‬בסופו של דבר‪ ,‬במקום ניתוח לתיקון‬
‫הדפורמציה עברה ביופסיה בכתף בשל ממצא ידוע בכתף‬
‫שנחשד להיות גידול ממאיר‪ .‬בעקבות הביופסיה נותרה עם‬
‫מגבלה קשה בתפקוד הכתף‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פגיעה באוטונומיה‬
‫המטופלת טענה כי לא הוסברו לה הסיכונים הכרוכים‬
‫בביופסיה ולפיכך לא נתנה הסכמה מדעת לביצוע הפעולה‪.‬‬
‫נקבע כי גם לו היו נפרשים בפניה הסיכונים היתה נותנת‬
‫הסכמתה לביופסיה בשל הסיכון הממשי שמדובר בגידול‬
‫ממאיר‪.‬‬
‫למרות זאת נפסק כי היתה פגיעה באוטונומיה שלה והיא‬
‫זכאית לפיצוי כספי‪...‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פגיעה באוטונומיה‬

‫“ההכרה בזכותו של החולה לפיצוי על‬
‫הפגיעה באוטונומיה שלו‪ ,‬מקום בו הופרה‬
‫חובה זו‪ ,‬עשויה לתרום לכך שחובה זו‬
‫תקוים הלכה למעשה”‪.‬‬
‫ע”א ‪ 2781/03‬מיאסה עלי דעקה‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות בפגיעה באוטונומיה‬

‫הפרת חובת הזהירות ‪ -‬אי מתן הסברים‬
‫למטופלים לפני ביצוע טיפולים‬
‫נזק ‪ -‬פגיעה באוטונומיה של המטופל‬
‫קשר סיבתי ‪ -‬בין אי מתן ההסברים לבין‬
‫עוצם ההפתעה מן הסיבוך שהתרחש‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫משמעות העדרו של טופס הסכמה ייעודי‬
‫ניתוח סימפטקטומי (נגד הזעת יתר)‪ ,‬שבוצע בשנת ‪ 1999‬והסתבך‬
‫בהזעת יתר פיצויית‪.‬‬
‫המטופל הגיש תביעה בטענה שלא הוזהר מפני הסיבוך האמור‪.‬‬
‫התובע הוחתם על טופס הסכמה סטנדרטי (לא ייעודי)‪ ,‬משום שעד‬
‫השנה האמורה לא פותח טופס ייעודי מתאים‪.‬‬
‫הרופא המנתח רשם בגיליון כי הוסברו הסיכונים הכרוכים בפעולה‬
‫והעיד בבימ"ש כי הוא מסביר לכל המטופלים‪ ,‬ללא יוצא מן הכלל‪,‬‬
‫כי הבעיה עם הניתוח היא שבמקרים רבים מאוד‪ ,‬למעלה מ‪50% -‬‬
‫מופיעה הזעה פיצויית‪ ,‬וב‪ 2-3% -‬מן המקרים ההזעה הפיצויית‬
‫יכולה להיות משמעותית ביותר‪.‬‬
‫סטודנטית שהועסקה במרפאתו של הרופא ונכחה בזמן שקיבל‬
‫חולים אישרה את עדותו בעניין ההסברים‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫חוק זכויות‬

‫החולה‪ ,‬התשנ”ו‪1996-‬‬

‫סעיף ‪ :14‬אופן מתן הסכמה מדעת‬

‫(א)‬

‫‪.....‬‬

‫(ב)‬

‫הסכמה מדעת לטיפול רפואי המנוי בתוספת תינתן‬
‫במסמך בכתב‪ ,‬שיכלול את תמצית ההסבר שניתן‬
‫למטופל‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫חוק זכויות‬

‫החולה‪ ,‬התשנ”ו‪1996-‬‬

‫תוספת‬
‫(סעיפים ‪)15 ,14‬‬
‫(‪ )1‬ניתוחים‪ ,‬למעט כירורגיה זעירה‪.‬‬
‫(‪ )2‬צינתורים של כלי דם‪.‬‬
‫(‪ )3‬דיאליזה‪.‬‬
‫(‪ )4‬טיפול בקרינה מייננת (רדיותרפיה)‪.‬‬
‫(‪ )5‬טיפולי הפריה חוץ‪-‬גופית‪.‬‬
‫(‪ )6‬כימותרפיה לטיפול בתהליכים ממאירים‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בהעדר טופס הסכמה ייעודי‬
‫נקבע (בערעור) כי נוכח הוראות חוק זכויות החולה אין די בטפסים הערוכים‬
‫על פי תקנות בריאות העם (טופסי הסכמה)‪ ,‬התשמ"ד‪. 1984-‬‬
‫ככל הנראה המערכת הרפואית התאימה עצמה להוראות אלה באיחור מסויים‪,‬‬
‫ובמועד הרלוונטי (‪ )1999‬עדיין נעשה שימוש בטפסים הישנים‪ ,‬תוך הפרת‬
‫הוראת החוק‪.‬‬
‫אין לשלול את האפשרות‪ ,‬לפיה הפרת החובה לעגן את הסכמת המטופל‬
‫במסמך בכתב שיכלול את "תמצית ההסבר שניתן למטופל"‪ ,‬שוללת‪ ,‬מניה‬
‫וביה‪ ,‬את האפשרות שאכן מדובר ב"הסכמה מדעת"‪.‬‬
‫דרישת הכתב בחוק היא "דרישה מהותית" ובהעדרו של טופס הסכמה מדעת‬
‫ערוך כדין‪ ,‬יש לקבוע‪ ,‬למצער‪ ,‬כי במקרה של מחלוקת‪ ,‬המטפל הוא זה‬
‫שצריך להוכיח קיומה של הסכמה זו‪.‬‬
‫ע"א ‪ 6299/05‬צורף‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ומה הדין כשיש טופס חתום ?!‬

‫נולדה‬

‫בשנת ‪1998‬‬
‫(מיקרופטלמיה)‪.‬‬
‫בשבוע ‪ 21‬להריון בוצעה לאם בדיקת אולטרה‪-‬סאונד בסיסית‬
‫במסגרת הקופה שנמצאה תקינה‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע כי לא ניתן לגלות את המום במסגרת בדיקה בסיסית‬
‫אך יש אפשרות לגלות זאת בבדיקה מורחבת‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע כי היה מדובר בהריון שלא בסיכון גבוה ולא היה‬
‫מקום לביצוע סקירה מורחבת‪/‬מכוונת‪.‬‬
‫האם חתמה על טופס בקשה לביצוע בדיקת על‪-‬קול לפיה היא‬
‫מודעת לכך שמדובר בבדיקה בסיסית וכי באפשרותה לבצע‬
‫בדיקה מורחבת באופן פרטי‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תינוקת‬

‫כשהיא‬

‫סובלת‬

‫מעיוורון‬

‫חתימה ללא הסבר – לאו הסכמה היא‬
‫ביהמ"ש קבע כי הרופאים הסבירו לאם כי הבדיקה אותה היא עומדת לבצע‬
‫היא בדיקה בסיסית וכי קיימת בדיקה משוכללת יותר אותה ניתן לבצע באופן‬
‫פרטי ואולם בכך לא די‪.‬‬
‫האם לא הבינה לאשורה את האבחנה בין הבדיקה הבסיסית והמורחבת ואם‬
‫היתה מבינה היתה בוחרת לבצע את הבדיקה על חשבונה‪ .‬יש כשל בשרשרת‬
‫המידע אשר נמסר לאם‪.‬‬

‫לא די בקיומה של פרקטיקה לפיה מיידעים את האישה כי קיימת‬
‫בדיקה מורחבת‪ ,‬העדר הנחיות ברורות ונהלים מוגדרים באשר‬
‫להיקף המידע שיש למסור למטופלת לעניין אפשרותה לבצע‬
‫בדיקה מורחבת ‪...‬ואי מתן הסבר הולם בטרם ביצוע הבדיקה‬
‫הבסיסית הינם בגדר נוהל בלתי סביר‪...‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תוצאות הערעור‬
‫המלצת ביהמ"ש‪:‬‬

‫לאור קשיים שהתגלעו בהכרעת בימ"ש קמא בשאלת‬
‫החבות ולאור זאת שבימ"ש קמא הכריע בפסק דינו‬
‫בסוגיות שלא היו בחזית הדיון יבוטל פסק דינו של‬
‫בימ"ש קמא והסכום אשר שולם לתובעים יישאר בידם‪.‬‬

‫התובעים הסכימו להצעת ביהמ"ש שמשמעותה‬
‫שפסה"ד מבוטל‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ההחמרה השיפוטית –‬
‫הנזק הממוני‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫הלכת "השנים האבודות" –‬
‫עזבון אטינגר ז"ל‬

‫פס"ד תקדימי ניתן‪ ,‬במרץ ‪ ,2004‬על‪-‬ידי בית‪-‬המשפט העליון‬
‫בהרכב של חמישה שופטים בתביעת עזבון של קטין‪ ,‬אשר הלך‬
‫לעולמו בגיל ‪ ,12‬כתוצאה מנפילה לבור בעת משחק עם חבר‪,‬‬
‫בעיר העתיקה בירושלים‬
‫עזבון של קטין אשר הלך לעולמו כתוצאה מרשלנות‪ ,‬זכאי לפיצוי‬
‫בגין הפסד כושר השתכרות ב"שנים האבודות"‪ ,‬בהן לא זכה‬
‫לחיות ולהתפרנס‬
‫זכות דומה קיימת גם לעזבון של בגיר שהלך לעולמו בגיל‬
‫העבודה‬
‫נפגע אשר קוצרה תוחלת חייו כתוצאה מרשלנות זכאי מעתה‬
‫לפיצוי בגין הפסד ההשתכרות שלו ב"שנים האבודות"‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"השנים האבודות" – ההשלכות הכספיות‬
‫נקבע כי חישוב הפסד ההשתכרות ב"שנים האבודות" יהיה מבוסס‬
‫על ‪ 30%‬מן השכר הממוצע במשק (בתקופה מגיל ‪18-21‬‬
‫החישוב הוא ‪ 70%‬מן הסכום האמור)‪.‬‬
‫ההנחה המובלעת היא כי ניתן לחסוך ‪ ₪ 2400‬מתוך ‪₪ 8000‬‬
‫בחודש !!!!!‬
‫בתביעת יורשים שהם גם תלויים ‪ ,‬נקבע כי יש ליורשים זכאות‬
‫לקבל פיצוי בגין ראשי נזק שנמצאים מחוץ לתחום החפיפה (כאב‬
‫וסבל וקיצור תוחלת חיים וכ"ו)‬
‫חישוב הפסד ההשתכרות בשנים האבודות‪ ,‬כולל גם חישוב הפסדי‬
‫פנסיה‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫הגידול בפיצוי הכספי‬
‫יולדת לאחר ‪ 3‬שנות טיפולי הפריה בהריון ראשון‪,‬‬
‫נשלחה "להסתובב" כדי לזרז לידה ושבה עם עובר מת‪.‬‬
‫בימ"ש המחוזי קבע אחריות ופסק לאם פיצוי של‬
‫‪ ₪ 300,000‬בגין כאב וסבל‪.‬‬
‫ביהמ"ש העליון קבע כי מגיע פיצוי גם לאב בגין כאב‬
‫וסבל שלו בסכום נוסף של ‪.₪ 250,000‬‬
‫סטיה מהלכה קודמת שחייבה נזק נפשי חמור "בניזוק‬
‫משני" שעולה כדי מחלת נפש או הפרעת נפש הגורמת‬
‫נכות ממשית‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פס"ד לבנה לוי‬

‫הגידול בסכומי הפיצוי‬
‫צעירה שנולדה בשנת ‪ 1985‬כשהיא סובלת משיתוק ביד שמאל‬
‫כתוצאה מפגיעה במקלעת העצבים הברכיאלית‪ ,‬הגישה בשנת‬
‫‪ 2006‬תביעה נגד ביה"ח בו נולדה בטענה של רשלנות בלידה‪.‬‬
‫בינתיים סיימה התובעת לימודי משפטים ומנהל עסקים ובמהלך‬
‫המשפט עשתה התמחות במשפטים‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע שיש אחריות לביה"ח ופסק לה פיצוי גלובלי בגין‬
‫הפסד השתכרות בסך של ‪ ₪ 800,000‬ובנוסף ‪ ₪ 600,000‬כאב‬
‫וסבל‪ ₪ 1,000,000 ,‬עזרת צד ג' ו‪ ₪ 85,000 -‬הוצאות ‪....‬‬

‫א (ים) ‪8363/06‬פדילה נ' בי"ח מאיר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"ועדת שפניץ" – אין מקום להגביל בחוק את‬
‫הפיצוי לתובעים בגין רשלנות רפואית‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫לאן מועדות פנינו?‬

‫‪ ‬המשך החמרה שיפוטית ?‬
‫‪ ‬התמתנות והתייצבות ?‬
‫‪ ‬התערבות חקיקתית ?‬
‫ימים יגידו‪....‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תודה !‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬


Slide 66

‫עדכונים בפסיקת בתי‪-‬המשפט‬
‫בתביעות רשלנות רפואית‬
‫עו"ד טליה חלמיש‪-‬שני‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬
‫מקבוצת מדנס‬
‫מאי ‪2009‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תמונת המצב‬
‫בשנים האחרונות אנו עדים לעליה ניכרת של ההוצאה‬
‫בגין תביעות אחריות מקצועית בתחום הרפואה‪.‬‬
‫העליה נובעת בעיקר מ"אינפלציה שיפוטית" שהביאה‬
‫לגידול ניכר בפיצויים המשולמים לתובעים‪.‬‬
‫התשלומים השנתיים בתביעות הרשלנות הרפואית‪ ,‬גדלו‬
‫בעשור האחרון ב‪.700% -‬‬
‫במקביל גדלו הפרמיות בצורה דרמטית והכיסויים‬
‫הוגבלו‪.‬‬
‫מוסדות רפואיים ורופאים פרטיים העוסקים בתחומים‬
‫בסיכון גבוה (לידות‪ US ,‬מיילדותי‪ ,‬כירורגיה פלסטית‬
‫וכ"ו) נתקלים בקושי להשיג כיסוי ביטוחי‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫התפתחות התביעות בבימ"ש‬

‫‪1994 - 2008‬‬

‫‪1,200‬‬
‫‪1,100‬‬
‫‪1,000‬‬
‫‪900‬‬
‫‪800‬‬
‫‪700‬‬
‫‪600‬‬
‫‪500‬‬
‫‪400‬‬
‫‪300‬‬
‫‪200‬‬
‫‪100‬‬
‫‪0‬‬

‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫‪2002‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫‪1994‬‬

‫מדד גידול התשלומים‬

‫‪1995 - 2008‬‬

‫‪3100%‬‬
‫‪2800%‬‬
‫‪2500%‬‬
‫‪2200%‬‬
‫‪1900%‬‬

‫‪1600%‬‬
‫‪1300%‬‬
‫‪1000%‬‬
‫‪700%‬‬
‫‪400%‬‬
‫‪100%‬‬
‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫‪2002‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫התפתחות התביעות בבימ"ש‬
‫מיילדות וגינקולוגיה‬

‫‪240‬‬

‫‪210‬‬

‫‪180‬‬

‫‪150‬‬

‫‪120‬‬

‫‪90‬‬

‫‪60‬‬

‫‪30‬‬

‫‪0‬‬
‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2002‬‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫מדד גידול התשלומים‬
‫מיילדות וגינקולוגיה‬

‫‪11100%‬‬
‫‪10100%‬‬
‫‪9100%‬‬
‫‪8100%‬‬
‫‪7100%‬‬
‫‪6100%‬‬
‫‪5100%‬‬
‫‪4100%‬‬
‫‪3100%‬‬
‫‪2100%‬‬
‫‪1100%‬‬
‫‪100%‬‬

‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫‪2002‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫מקצועות קליניים מובילים בשיעור הסיכון‬
‫‪1991 - 2008‬‬
‫מיילדות‬
‫כירורגיה כללית‬

‫‪40%‬‬

‫קרדיולוגיה‬

‫שיעור הסיכון הכספי‬

‫‪35%‬‬
‫‪30%‬‬

‫רפואת שיניים‬

‫‪25%‬‬

‫אורטופדיה‬

‫‪20%‬‬

‫נוירוכירורגיה‬

‫‪15%‬‬
‫‪10%‬‬

‫גינקולוגיה‬

‫‪5%‬‬

‫אופטלמולוגיה‬

‫‪0%‬‬

‫‪18%‬‬

‫שיעור התיקים עם סיכון כספי‬

‫‪16%‬‬
‫‪14%‬‬
‫‪12%‬‬
‫‪10%‬‬
‫‪8%‬‬
‫‪6%‬‬
‫‪4%‬‬
‫‪2%‬‬
‫‪0%‬‬

‫* ‪ 3%‬ומעלה‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫דו"ח ועדת "שפניץ"‪-‬‬

‫הועדה הבין משרדית לבחינת הדרכים להקטנת ההוצאה‬
‫הציבורית בגין תביעות הרשלנות הרפואית‬

‫מסתמנת בפסיקה מגמה של הרחבת אחריותם של בעלי‬
‫מקצועות הרפואה והמוסדות הרפואיים – החל בסוגית‬
‫ההתרשלות (ירידת קרנה של הלכת הפרקטיקה‬
‫המקובלת)‪ ,‬המשך בסיבתיות (אובדן סיכויי החלמה)‬
‫וכלה בהרחבת העילות (רשלנות בגין הסכמה מדעת)‬
‫וראשי נזק (פגיעה באוטונומיה)‪.‬‬
‫מהנתונים עולה כי במשך השנים עלו סכומי הפיצויים‬
‫הממוצעים שנפסקו בתביעות רשלנות רפואית‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫הגידול בפיצוי הממוצע לתובעים‬
‫שנת תשלום‬
‫‪2004‬‬
‫‪2005‬‬
‫‪2006‬‬
‫‪2007‬‬
‫‪2008‬‬

‫תשלום ממוצע לתובע (בדולר)‬
‫‪21,872‬‬
‫‪33,700‬‬
‫‪34,935‬‬
‫‪44,839‬‬
‫‪62,374‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פיצוי עבור כאב וסבל ב– ‪ 100%‬נכות‬

‫‪1997-2008‬‬

‫‪1600000‬‬

‫‪1400000‬‬

‫‪1200000‬‬

‫‪1000000‬‬

‫‪800000‬‬

‫‪600000‬‬

‫‪400000‬‬

‫‪200000‬‬

‫‪0‬‬
‫‪2009‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2005‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2003‬‬

‫‪2001‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1997‬‬

‫פיצוי עבור מות קטינים (קיצור תוחלת חיים‪+‬כאב וסבל)‬
‫‪1998-2006‬‬
‫‪1800000‬‬

‫‪1600000‬‬

‫‪1400000‬‬

‫‪1200000‬‬

‫‪1000000‬‬

‫‪800000‬‬

‫‪600000‬‬

‫‪400000‬‬

‫‪200000‬‬

‫‪0‬‬
‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2002‬‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ההתפתחויות המשפטיות‬

‫עמדה סלחנית‬

‫עמדה ביקורתית‬

‫עמדה מחמירה‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫סלחנות שיפוטית‬

‫(‪)1961‬‬

‫"אשה‪ ...‬באה למחלקה הגינקולוגית לשם ניתוח קל‬
‫ברחמה ויצאה מהמחלקה שבעת יסורים ובעלת מום‬
‫לכל ימי חייה‪...‬‬
‫הטיפול אשר החולה קיבלה בבית החולים לא היה כפי‬
‫שצריך היה לצפותו מבעלי מקצוע מעולים וכן קרו תוך‬
‫כדי טיפול הזנחות וטעויות שונות‪ ,‬אשר הביאו לידי‬
‫תוצאות מעציבות במצב בריאותה‪...‬‬
‫רופא בשר ודם עשוי לטעות‪ ,‬ולא כל טעות מהווה‬
‫רשלנות‪"...‬‬

‫התביעה נדחתה‬
‫(ע"א ‪ 280/60‬פרדו נ' פלדמן‪ ,‬פד' (טו') ‪)1961‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫בקרה שיפוטית‬
‫עולם הרפואה אינו חסין מביקורת שיפוטית ומחשיפה של מעשי רשלנות‬
‫מקצועיים‪ .‬ביקורת זו היא אחת הערובות החשובות להקפדה על מתן טיפול‬
‫רפואי נאות‪.‬‬
‫לא כל טעות באבחנה או בטיפול‬
‫מצביעה בהכרח על רשלנות‪.‬‬
‫אחריות הרופאים‪ ,‬ברשלנות‬
‫אזרחית או פלילית‪ ,‬צריכה‬
‫להיקבע‪ ,‬רק אם הוכח שבנתוני‬
‫זמן אמת פעלו הרופאים‬
‫באי מיומנות מקצועית‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫בקרה שיפוטית – האם היא מקדמת את‬
? ‫בטיחות הטיפול‬
Most patient-safety experts continue to believe that the
threat of liability is the primary barrier to the
development of effective and comprehensive patient
safety programs in hospitals. I suggest, on the
contrary…that judicial recognition of an explicit “right
to safety” for hospital patients, with correlative duty of
hospitals to implement patient-safety measures can
become the primary motivator for the development of
systems to improve patient safety.
George J. Annas. J.D., NEJM 354;19 May11,2006
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫בקרה שיפוטית‬

‫‪‬‬
‫שיפור איכות הרפואה‬
‫הרשומה הרפואית‬
‫• רישום מפורט יותר‬
‫• שמירה על רשומות‬

‫תהליך הבקרה הרפואית‬
‫• ניהול סיכונים‬
‫• אבטחת איכות‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תקשורת עם מטופלים‬
‫• הסכמה מדעת‬
‫• גילוי נאות על תקלות‬

‫ניהול הטיפול הרפואי‬
‫• פרוטוקולים ונהלים‬
‫• הנחיות קליניות‬

‫החמרה שיפוטית‬

‫‪‬‬
‫רפואה מתגוננת‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬

‫ריבוי בדיקות וטיפולים מיותרים‬
‫יצירת מתח ביחסי מטפל‪-‬מטופל‬
‫הוצאות מוגברות לתשלום ביטוח‬
‫סגירת פעילויות בסיכון ביטוחי גבוה‬
‫קושי להשיג כיסוי ביטוחי‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית‬

‫(‪)1998‬‬

‫"חיובם של הרופא וקופת‬
‫חולים בדין הוא פרי של חוכמה‬
‫לאחר מעשה‪ .‬הרף שהוצב‬
‫לקביעת אחריותם‪ ,‬הוצב בגובה‬
‫כה רב‪ ,‬עד שלא רק הרופא‬
‫הסביר אינו יכול לעוברו‪ ,‬אלא‬
‫גם הרופא המומחה המובהק‬
‫ייכשל בכך"‪.‬‬
‫(השופטת שטרסברג‪-‬כהן בדעת מיעוט‬
‫ע"א ‪ 3709,3264/96‬קופ"ח נ' פלד ואח')‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית – ההנמקה‬
‫"אין להטיל את העומס הכלכלי של הטעות הרפואית‬
‫על החולה‪ ,‬אלא מן הראוי כי יוטל‪ ,‬עקרונית‪ ,‬על‬
‫הרופא בעל הטעות שממנו יפוזר ממילא על ציבור‬
‫רחב יותר באמצעות ביטוח האחריות המקצועית‪.‬‬
‫יתרה מזו‪ ,‬הטלת האחריות האישית על הרופא‪...‬‬
‫עשויה לעודד את מילוי החובה המקצועית‬
‫להתעדכנות בספרות המקצועית‪"...‬‬
‫(השופט אנגלרד ע"א ‪ 3709,3264/96‬קופ"ח נ' פלד ואח')‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ההחמרה השיפוטית –‬
‫שאלת האחריות‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"החמרת" האחריות של המטפלים‬
‫"פרקטיקה רצויה" במקום "פרקטיקה מצויה"‬
‫החלת נורמות התנהגות רטרוספקטיבית‪" -‬דרך עוקפת פרקטיקה‬
‫מקובלת"‬
‫מבחן "המומחה הטוב" במקום "הרופא הסביר"‬
‫החלת כלל "הדבר מדבר בעדו" במקרי סיבוכים נדירים‬
‫החלה מסיבית של "כלל הנזק הראייתי"‬
‫החלת אחריות במקרים של "קשר סיבתי נסיבתי"‬
‫קביעת חובות מוגברות בכל הנוגע להסברים למטופלים עובר‬
‫למתן לטיפולים רפואיים‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"פרקטיקה מצויה" לעומת "פרקטיקה רצויה"‬
‫העובדות ‪ -‬רביד נ' קליפורד‬

‫ביום ‪ 5.4.84‬הגיעה רביד בת החמש למרפאת שיניים לצורך‬
‫טיפול שיניים‪ .‬כהכנה לטיפול הזריק לה הרופא זריקת הרדמה‬
‫מקומית בלסתה התחתונה מצד ימין‪ .‬הרופא השתמש לצורך‬
‫ההזרקה במזרק לא שואב‪ ,‬שהיה מקובל לשימוש באותה תקופה‬
‫(פרקטיקה מקובלת)‪.‬‬
‫זמן קצר לאחר ההזרקה נטתה רביד על צידה ולא הצליחה‬
‫להתייצב‪ .‬היא היתה מנומנמת והוחלט להעבירה לטיפול בבית‪-‬‬
‫חולים‪ .‬כתוצאה מן האירוע סובלת רביד עד היום מהמיפרזיס‬
‫במחצית הגוף השמאלי ומהפרעות נוירולוגיות וקוגנטיביות‪.‬‬
‫הסתבר כי חומר ההזרקה חדר לכלי דם משם נדד למוח וגרם‬
‫לקריש דם ולאוטם מוחי‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"פרקטיקה מצויה" לעומת "פרקטיקה רצויה"‬
‫ההכרעה המשפטית‬

‫העובדה שרופא נהג בהתאם לפרקטיקה המקובלת‬
‫בתחומו‪ ,‬היא כשלעצמה‪ ,‬אינה מעניקה לו הגנה‬
‫מוחלטת ולעולם מצוי בידי בית המשפט לקבוע‪ ,‬כי‬
‫פרקטיקה נהוגה זו אינה עולה בקנה אחד עם חובת‬
‫הזהירות של רופא כלפי מטופל‪.‬‬
‫פרקטיקה מקובלת מהווה פרמטר‪ ,‬ואפילו פרמטר‬
‫חשוב‪ ,‬במכלול השיקולים שעל בית המשפט לשקול‬
‫בבואו לקבוע את סטנדרט ההתנהגות הראוי‪ ,‬אולם‬
‫אין היא הפרמטר היחיד אשר בית המשפט יתחשב בו‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫די היה באמצעי פשוט וזמין למנוע סיכון ידוע של‬
‫חדירת מזרק עם חומר הרדמה לתוך עורק‪ ,‬דבר אשר‬
‫עלול לגרום לתופעות לוואי משמעותיות‪ .‬כל זאת‬
‫ללא תוספת עלות משמעותית‪.‬‬
‫בנסיבות אלה אין מנוס מן המסקנה כי רופא התרשל‬
‫שכן רופא זהיר היה בוחר למנוע סיכון זה באמצעות‬
‫שימוש במזרקים שואבים‪.‬‬
‫רביד נ' קליפורד‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬
‫הנורמות אינן נקבעות על‪-‬ידי מומחים אלה או אחרים‪ ,‬אלא‬
‫על‪-‬ידי בית‪-‬המשפט‪.‬‬
‫שאלת תפקידו של מנתח בחדר ניתוח היא עניין ערכי‬
‫ונורמטיבי שמתפקידו של בית‪-‬המשפט להכריע בו‪.‬‬
‫עדות יו"ר המועצה הלאומית לכירורגיה‪ ,‬הרדמה וטיפול נמרץ‬
‫כי אין אחריות הדדית בין מנתח לרופא מרדים‪ ,‬כפי שבא לידי‬
‫ביטוי בסיכום ישיבת המועצה הלאומית הנ"ל‪ ,‬אין לראות בה‬
‫משום נורמה נכונה‪ ,‬ולפיכך אין לפעול על‪-‬פיה‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬

‫(‪)2‬‬

‫אם נרשם בסיכום ישיבת מועצת איגוד רופאי העיניים‪ ,‬כי‬
‫המנתח אחראי כלפי המנותח על הניתוח ותוצאותיו בלבד‪,‬‬
‫והמרדים אחראי כלפי המטופל על תהליך ההרדמה ותוצאותיו‪,‬‬
‫אין לראות בכך כאילו כל אחד מהם אחראי רק על תחומו‪,‬‬
‫וחייבת להיות הדדיות ביניהם‪ ,‬ולמרות שאין למנתח "אחריות‬
‫על" הרי שיש לו אחריות על סימני החיים של המנותח‪ ,‬לא‬
‫פחות מאשר למרדים‪ ,‬ועל‪-‬כן עמדת איגוד רופאי העיניים כפי‬
‫שבאה לידי ביטוי במסמך הנ"ל‪ ,‬אינה משקפת את הנורמה‬
‫המחייבת‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬

‫(‪)3‬‬

‫המסמך בדבר חלוקת אחריות בחדר הניתוח של ההסתדרות‬
‫הרפואית בישראל‪ ,‬קובע כי שיתוף פעולה בין הרופא המנתח‬
‫והרופא המרדים בניתוח חיוני להצלחת הטיפול וכך יש אכן‬
‫לנהוג‪ ,‬אולם ההסתייגות שעל‪-‬פיה אין הרופא המנתח אחראי‬
‫לפעולות המבוצעות על‪-‬ידי הרופא המרדים‪ ,‬כפי שהרופא‬
‫המרדים אינו אחראי על פעולות המבוצעות על‪-‬ידי הרופא‬
‫המנתח‪ ,‬איננה נורמה שיש לפעול על‪-‬פיה‪ ,‬שכן ברור שהמנתח‬
‫אינו אחראי על פעולות המרדים‪ ,‬אולם אין בכך כדי לסייג‬
‫אחריותו לעקוב אחר סימני החיים של המנותח‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬

‫(‪)4‬‬

‫כאשר מנותח פונה למנתח בבקשה לנתחו אין הוא יוצר קשר אחד עם‬
‫המרדים וקשר אחר עם המנתח‪ ...‬יש לייחס לו אחריות מעבר לעצם‬
‫הפעולה הכירורגית‪ ,‬המנותח מצפה ממנו להיות אחראי על חייו בעת‬
‫ביצוע הניתוח – ולאו דווקא בעת ביצוע הפעולה הכירורגית גרידא‪.‬‬
‫כל מנתח חייב להיות שותף מלא למעקב אחר סימני חיים של המנותח‪ ,‬גם‬
‫תוך כדי ובמהלך הניתוח‪ ,‬ואין הוא רשאי להטיל את האחריות הבלעדית‬
‫על כך על כתפי המרדים‪.‬‬
‫חובתו של המנתח היתה להאזין לקולות המוניטור ע"מ לוודא שהוא‬
‫ממשיך לנתח אדם חי ולא מחוסר חיים‪ .‬אם הוא לא עושה כן הוא‬
‫מתרשל‪.‬‬
‫המנתח שלא עשה כן הורשע בעבירה של מעשה פזיזות ורשלנות‪.‬‬
‫פ (תא) ‪ 40016/07‬מ"י נ' אסותא ואח'‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החלת נורמות רטרוספקטיבית‬
‫בשנת ‪ 1986‬נולד ערן סידי עם חסר של כף יד ימין‪.‬‬
‫בשנת ‪ 1997‬הגישה משפחת סידי תביעה נגד הגיניקולוג שביצע‬
‫לאם בדיקת אולטרה סאונד שגרתית במהלך ההריון‪ ,‬בטענה של‬
‫רשלנות באי אבחון חסר כף היד‪.‬‬
‫ביהמ"ש המחוזי פסק כי לא היתה רשלנות בביצוע הבדיקה‪ ,‬שכן‬
‫בשנה הנדונה בדיקת האולטרה סאונד הבסיסית לא כללה סקירת‬
‫גפיים ודחה את התביעה‪.‬‬
‫לעומת זאת ביהמ"ש העליון שדן בערעור על התביעה קבע‬
‫בשנת ‪ 2005‬כי חלה חובה על הרופא הבודק בשנת ‪!!! 1986‬‬
‫ליידע את האישה על מגבלות הבדיקה ועל האפשרות לבצע‬
‫בדיקת אולטרה סאונד מורחבת במסגרת הפרקטיקה הפרטית‪...‬‬
‫ע"א ‪ 4960/04‬סידי‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החלת נורמות רטרוספקטיבית ‪2 -‬‬
‫ילדה נולדה בשנת ‪ 1995‬כשהיא סובלת מתסמונת ‪ X‬שביר‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע כי בתקופה הרלבנטית הבדיקה טרם הומלצה ע"י הגורמים‬
‫המקצועיים ושליחת הנשים לביצועה בוודאי שלא היתה פרקטיקה מחייבת‬
‫את הרופא הסביר‪.‬‬
‫ואולם ביהמ"ש קבע כי מאחר שבמאמרים שפורסמו עובר לשנת ‪1994‬‬
‫מוזכרות בדיקות המבוצעות לאוכלוסייה בעלת סיכון נמוך לצרכי מחקר או‬
‫לצרכים אחרים‪ ,‬היה על רופא סביר הקורא את המאמרים הללו להסיק כי‬
‫"בדיקות סקר" לגילוי הנשאות קיימות גם אם ביצוען עדיין אינו מומלץ‪.‬‬
‫הבדיקה היתה קיימת במועד הרלבנטי ויש לייחס להורים בהתאם להלכת‬
‫סידי ציפייה סבירה כי קיומה יגולה להם ולכן הרופא התרשל בכך שלא ידע‬
‫על קומה ולא גילה להורים על קיומה‪.‬‬
‫הקופה אחראית לכך שלא הפיצה בקרב רופאיה את האפשרות לביצוע‬
‫בדיקה לגילוי הנשאות לתסמונת ‪ X‬שביר גם לנשים ללא כל אינדיקציה‪.‬‬
‫א (ים)‪ 5416/03‬שיר סגל‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"כלל ‪ 30‬הדקות" – ‪OUT‬‬
‫השאלה היא מהו פרק הזמן הסביר לביצוע ניתוח קיסרי ?‬
‫פרק הזמן של ‪ 15‬דקות לבצוע ניתוח קיסרי הוא פרק זמן‬
‫אפשרי וראוי כאשר חדר הניתוח פנוי וכל הצוות זמין‪ ...‬יש‬
‫להשלים‪ ,‬חרף העובדה שהדבר אינו רצוי‪ ,‬גם עם חלוף פרק‬
‫זמן ארוך יותר של כ‪ 25-30 -‬דק' עד לניתוח‪ .‬אולם שיהוי כזה‬
‫בביצוע הניתוח‪ ,‬כדי שיתקבל כשיהוי סביר‪ ,‬מחייב מתן הסבר‪,‬‬
‫המבוסס על נסיבותיו המיוחדות של המקרה הנדון‪ ,‬ועל כך‬
‫שבפועל נעשו מאמצים סבירים לקצר פרק זמן זה דבר שלא‬
‫הסתייע באותן נסיבות‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"כלל ‪ 15‬הדקות" – ‪IN‬‬
‫במקרה שלפנינו‪ ,‬לא ניתן הסבר המצדיק התמשכותו של פרק‬
‫הזמן שחלף בין קבלת ההחלטה על ביצוע הניתוח לבין הביצוע‬
‫בפועל‪.‬‬
‫במקרה שלפנינו נפל שיהוי בלתי מוצדק של כ‪ 6 -‬דקות גם‬
‫בהתמשכות פרק הזמן ממועד קבלת ההחלטה על הניתוח ועד‬
‫לביצועו‪ .‬מכאן‪ ,‬שבסה"כ נפל במקרה זה שיהוי בלתי מוצדק‬
‫בביצוע הניתוח הקיסרי‪ ,‬העולה כדי רשלנות‪ ,‬של ‪31-33‬‬
‫דקות‪ ,‬ולמצער שיהוי של ‪ 21‬דקות‪.‬‬
‫א (ים) ‪ 8005/06‬ב‪.‬ר‪ .‬נ' בי"ח מאיר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית –‬
‫סטנדרט המומחה הטוב‬

‫על הרופא להשתמש ברמת ידע‪ ,‬כשרון ואיכפתיות‪,‬‬
‫הקיימת ומופעלת ע"י רופאים ברמה מקצועית טובה‬
‫ולא ממוצעת‪.‬‬
‫כאשר מדובר ברופא הטוען לכישורים מיוחדים ולהיותו‬
‫מומחה‪ ,‬הרמה הנדרשת ממנו היא בהתאם לכך‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית –‬
‫"המתמחה חשוד"‬
‫אישה שעברה ניתוח קיסרי אלקטיבי בהרדמה ספינלית‪,‬‬
‫נותרה עם נזק לשורשי העצב הפירוניאלי‪ ,‬נזק זה יוחס‬
‫לפגיעה במהלך ההרדמה‪.‬‬
‫וכך אמר ביהמ"ש על המרדים שהיה מתמחה ותיק בעת‬
‫הניתוח‪":‬רף המומחיות הרשמית של הנתבע שהוא נמוך‬
‫לטעמי‪ ,‬גם אם הוא בעל ניסיון מעשי רב‪ ,‬יש בו כדי ליצור‬
‫חיזוק לטענות התובעת וספק באשר לביצועה הנאות של‬
‫ההרדמה "‬
‫‪...‬‬
‫ת"א ‪ 072682/99‬פני אלמליח‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החלת כלל הדבר מדבר בעדו‬
‫בתי‪-‬המשפט מחילים את כלל "הדבר מדבר בעדו" באופן‬
‫"ליברלי" ומעבירים את נטל השכנוע מכתפי התובעים אל‬
‫כתפי הנתבעים להוכיח שלא היתה רשלנות מצידם‪.‬‬
‫התנאים להחלת הכלל (ס' ‪ 41‬לפקודת הנזיקין)‪:‬‬
‫ התובע לא ידע ולא יכול היה לדעת על הנסיבות שהביאו‬‫לידי הנזק‬
‫ הנזק נגרם על‪-‬ידי נכס בשליטת המזיק‬‫ המקרה מתיישב יותר עם המסקנה שהיתה רשלנות‬‫מאשר עם העדרה‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בסיבוכים נדירים‬
‫אישה הרה עברה דיקור מי שפיר בשבוע ‪ 18‬להריונה‪ ,‬אשר‬
‫הסתבך בזיהום תוך רחמי‪ ,‬שהוביל לספסיס סוער ולמותה‬
‫של האישה‪.‬‬
‫ועדת בדיקה של משרד הבריאות לא מצאה התרשלות‬
‫בטיפול במנוחה מצד גורם רפואי כלשהו‪.‬‬
‫בעלה וילדיה של המנוחה הגישו תביעה נגד הרופא המטפל‬
‫שביצע את הדיקור בטענה שהדיקור נעשה באופן רשלני‪,‬‬
‫ללא ניקוי מתאים של איזור הבטן בו בוצעה הדקירה‬
‫וכתוצאה מכך נגרם הזיהום שהוביל למותה‪.‬‬
‫לא הוגשה חוו"ד מטעם התובעים לתמיכה בטענותיהם‪ ,‬והם‬
‫בקשו להחיל את הכלל של "הדבר מדבר בעדו"‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בסיבוכים נדירים‬
‫ביהמש פסק כי "מהעדויות שנשמעו בבית המשפט ומחומר‬
‫הראיות שהובא‪ ,‬ניתן לקבוע כי השימוש בחומר החיטוי‬
‫פולידין ואלכוהול היה נפוץ ומקובל לצורך עריכת הדיקור‬
‫וכי הנתבעים פעלו על‪-‬פי הנהוג והמקובל בכגון דא‪ ...‬ואין‬
‫לבוא לנתבעים בטרוניה באשר לפרקטיקה בה נהגו"‬
‫ואולם העובדה ‪ -‬שמדובר בתוצאה נדירה ובלתי צפוייה‬
‫למדי של דיקור מי שפיר שגרם לזיהום חריף ברחם‬
‫האשה ומותה עקב כך ‪ -‬תומכת בתחולת הכלל של הדבר‬
‫מדבר בעדו‪ .‬זה מצביע יותר על קיומה של התרשלות מאשר‬
‫על העדרה‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בסיבוכים נדירים‬
‫אף כי התובעים לא הוכיחו את הסיבה הממשית והישירה לזיהום‬
‫בגופה של המנוחה ולמותה כתוצאה מכך‪ ,‬שוכנעתי – על‪-‬פי מאזן‬
‫ההסתברויות במשפט האזרחי – כי ההסתברות שהיא נפטרה עקב‬
‫רשלנותם הרפואית של הנתבעים עולה על ההסתברות כי הפגיעה‬
‫לא היתה תוצאה של התרשלות כזו‪.‬‬
‫נטל השכנוע בדבר העדר התרשלות עבר לכתפי הנתבעים‬
‫ומשהם לא עמדו בו – דין התביעה להתקבל‪.‬‬
‫נקבע שהרופא שביצע את הדיקור אחראי ברשלנות משום שלא‬
‫הרים את הנטל להסביר באיזה מנגנון אירע הזיהום שלא‬
‫באחריותו‪.‬‬
‫א (ת"א) ‪ 89/96‬עזבון המנוחה ג'ומאנה מראר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשומות רפואיות – כלל "הנזק הראייתי"‬

‫"מקום שצריך להיעשות רישום רפואי וזה לא נעשה‪ ,‬ולא‬
‫ניתן הסבר מניח את הדעת למחדל זה‪ ,‬יועבר נטל ההוכחה‬
‫בדבר העובדות השנויות במחלוקת‪ ,‬שיכלו להתבהר מתוך‬
‫הרישום‪ ,‬אל כתפי הרופא או המוסד‪ ,‬שבמסגרתו ניתנו‬
‫השירותים הרפואיים‪".‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫נתונים על העברת נטל הראיה –‬

‫דו"ח ועדת שפניץ‬

‫נראה שנושא הרשומה הרפואית‪ ,‬ליקוי בה או היעדרה הוא‬
‫בעל השלכות מרכזיות בתחום תביעות הרשלנות הרפואית‪,‬‬
‫היכול לעיתים להשפיע באופן מהותי על תוצאת הדיון‬
‫בתביעה‪.‬‬
‫בשני שליש מן המקרים בהם העביר בית‪-‬המשפט את הנטל‬
‫מכתפי התובעים אל כתפי הנתבעים‪ ,‬בשל ליקוי ברשומה‬
‫הרפואית‪ ,‬הם לא הצליחו להתמודד עמו ולהרים אותו‪,‬‬
‫ונקבעה אחריות של המטפלים לנזקם של התובעים‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫התובע יליד ‪ 1939‬אושפז עקב אוטם שריר הלב‪.‬‬
‫בוצע צינתור שבמהלכו הוזרק חומר ניגוד מסוג‬
‫אורוגרפין‪.‬‬
‫סמוך לאחר ההזרקה התלונן התובע על הרגשה‬
‫לא טובה‪ .‬תוך שתי דקות היתה ירידה בלחץ‬
‫הדם‪ ,‬פרפור חדרים ואיבוד הכרה‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)2‬‬

‫האבחנה – שוק אנפילקטי עקב רגישות ליוד‪.‬‬
‫החלה פעולת החייאה אליה הצטרפו רופאים‬
‫בכירים וביניהם מנהל המחלקה הקרדיולוגית‬
‫ומנהל יחידת הצינתורים‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)3‬‬

‫פעולות ההחייאה כללו‪ :‬עיסוי חזה‪ ,‬מכות‬
‫חשמל‪ ,‬החדרת קוצב לב זמני והזלפת‬
‫תרופות שונות‪.‬‬
‫רק בחלוף כ‪ 40 -‬דקות חזר הלב לתפקד‪,‬‬
‫אלא שבזמן זה נגרם נזק מוחי קשה והתובע‬
‫נותר במצב וגטטיבי‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)4‬‬

‫נקבע כי לא היתה רשלנות בטיפול שקיבל התובע‬
‫עד שלב ההחייאה‪.‬‬
‫השאלה במחלוקת היתה האם ההחייאה בוצעה‬
‫בסבירות ובמיומנות‪.‬‬
‫עיון בכל הרישומים וסיכום הראיות בעניין זה‬
‫מעלה מספר בעיות; פרט לרישום הטכנאית על‬
‫מתן לידוקאין‪ ,‬אין רישום ישיר כלשהו על מצב‬
‫התובע במהלך המשבר‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)5‬‬

‫אין חולק כי מדובר באירוע קשה גם‬
‫לצוות הרפואי וניתן להבין כי הצוות דאג‬
‫קודם כל לטיפול בתובע ופחות לביצוע‬
‫רישומים‪ ,‬אולם מהנתונים עולה כי‬
‫חסרים רישומים וחלקם לא מדויקים או‬
‫לא ברורים דיים‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)6‬‬

‫התוצאה המעשית היא כי הרישום הלקוי‬
‫נזקף לחובת הנתבע ברשלנות רישומית‬
‫ונטל ההוכחה כי אין התרשלות של‬
‫הנתבע בעצם הטיפול הינו על הנתבע‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)7‬‬

‫הסברי הנתבע‪ ,‬לפיהם הצוות הרפואי היה שקוע כולו‬
‫בהחייאה ולכן אין לצפות ואין לדרוש תשומת לב‬
‫לרישום‪ ,‬הינם הסברים שובי לב אך אינם הסברים‬
‫מלאים‪.‬‬
‫הרשלנות הרישומית שפורטה לעיל שללה מהתובע את‬
‫היכולת לבודד חלק מהתהליך ולברר כראוי האם‬
‫במהלך ההחייאה היו נתונים שאיפשרו טיפול אחר או‬
‫אבחנה אחרת‪ .‬איננו יודעים מה סדר מתן כמות כה‬
‫גדולה של אדרנלין‪ ,‬ומה היו התגובות לכך‪...‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)8‬‬

‫אם היו רישומים ראויים בזמן ההחייאה‪ ,‬הן‬
‫על סדר התרופות וכמותן והן על לחצי דם‪,‬‬
‫יתכן והיו בידי התובע כלים טובים יותר‬
‫להראות כי במהלך החייאה כה ארוכה היה‬
‫אפשר לנקוט דרכים נוספות‪.‬‬
‫נקבע כי הנתבעים אחראים ל‪ 30% -‬מן הנזק‬
‫של התובע‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל הראייתי בשל אי ביצוע בדיקה‬

‫אישה הרה בהריון ראשון (לאחר ‪ 3‬שנים של טיפולי‬
‫עקרות) הגיעה לבי"ח בשבוע ה‪ 31 -‬להריון לאחר שחשה‬
‫ברע‪ .‬בביה"ח אובחנה הפרדות שיליה ומוות תוך רחמי‪,‬‬
‫על רקע רעלת הריון‪.‬‬
‫השאלה במחלוקת היתה האם הפרדות השיליה היתה‬
‫פתאומית או שהגיניקולוג אצלו ביקרה בבוקר אותו יום‪,‬‬
‫היה יכול כבר אז‪ ,‬לאבחן הפרדות שיליה‪ ,‬לשלוח אותה‬
‫בדחיפות לחדר לידה ולמנוע מוות תוך רחמי‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל הראייתי בשל אי ביצוע בדיקה‬

‫כיוון שהרופא לא ערך בדיקה של רגישות הבטן בעת הביקור של‬
‫האישה אצלו‪ ,‬קבע ביהמ"ש כי הוא גרם בכך נזק ראייתי לתובעת‬
‫כי נמנע ממנה להוכיח כי כבר באותה עת סבלה מהפרדות‬
‫שיליה‪...‬‬
‫לאור זאת הועבר הנטל אל הרופא לשכנע‪ ,‬כי באותו שלב בו נמנע‬
‫מלבצע את הבדיקה‪ ,‬לא סבלה האישה מבטן רגישה ולא היתה‬
‫שרויה בתהליך של הפרדות שיליה‪.‬‬
‫הרופא לא הצליח לעמוד בנטל זה ולכן נקבע כי הוא אחראי למות‬
‫העובר‪...‬‬
‫ע"א ‪ 9328/02‬לאה מאיר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"קשר סיבתי נסיבתי"‬
‫הוריה של פגה שנולדה בשבוע ‪ 29‬להריון בעקבות‬
‫הפרדות שליה‪ ,‬הגישו תביעה נגד ביה"ח‪ ,‬בטענה שהיה‬
‫איחור בביצוע ניתוח קיסרי לאם וכתוצאה מכך סובלת‬
‫הילדה משיתוק מוחין ופיגור שכלי‪.‬‬
‫התביעה הסתמכה על חוו"ד גניקולוגית בלבד ואילו‬
‫ההגנה הסתמכה על חוו"ד של נוירופדיאטר ונאונטולוג‬
‫ששללו קשר סיבתי בין הנזקים לבין העיכוב בביצוע‬
‫הניתוח הקיסרי וקבעו כי יש לשייכם לנזקי הפגות‬
‫בלבד‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"קשר סיבתי נסיבתי"‬
‫ביהמ"ש קבע כי קיים קשר "סיבתי נסיבתי" בין‬
‫התרשלות הרופאים שהתעכבו בביצוע הניתוח הקיסרי‪,‬‬
‫לבין הנזק שנגרם לפגה ולפיכך הטיל אחריות על‬
‫ביה"ח לפצות אותה על ‪ 40%‬מן הנזק שלה‪.‬‬
‫ביהמ"ש העליון אישר את פסה"ד המחוזי וקבע כי‬
‫לבימ"ש יש שיקול דעת לקבוע כי קיים קשר "סיבתי‬
‫נסיבתי" ואת שיעור האחריות ההסתברותי לנזק‬
‫(הפיצוי הופחת ל‪ 20% -‬מן הנזק)‪.‬‬
‫פס"ד מלול עדן‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫דרישות ההסבר בנסיבות מיוחדות‬

‫“ייתכנו מקרים בהם לסיכונים בעלי הסתברות נמוכה‬
‫תהיה משמעות מיוחדת לחולה הספציפי‪ .‬במקרה‬
‫כזה‪ ,‬למרות האחוז הנמוך יכללו אותם סיכונים‬
‫בתחום המידע המהותי הנדרש לחולה לשם החלטה‬
‫מושכלת אם לעבור את הטיפול הרפואי”‪.‬‬

‫ת”א (י‪-‬ם) ‪1109/97‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רף ההסבר בניתוחים אלקטיביים‬

‫"ההסבר הנדרש לקבלת הסכמה מדעת לניתוח‬
‫אלקטיבי – שאף בלעדיו ניתן לקיים אורח חיים‬
‫רגיל – נכלל ברף העליון של חובת הגילוי‪ ,‬והוא‬
‫כולל‪ ,‬בנוסף להתייחסות לסיכויי ההצלחה גם מתן‬
‫הזהרה מפני הסיבוכים האפשריים‪ ...‬גם אם‬
‫סיבוכים אלו נדירים‪".‬‬
‫ע"א ‪6153/97‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רף ההסבר בניתוחים אלקטיביים ‪-‬‬

‫‪RSD‬‬

‫"בענייננו מדובר בסיבוך המתרחש בקרב ‪0.5% - 0.3%‬‬
‫מהניתוחים – גם אם שיעור זה אינו גבוה‪ ,‬הרי מדובר בסיבוך‬
‫חמור‪ ,‬העלול לגרום להפיכתה של הגפה לחסרת כל תפקוד‪ ...‬כיוון‬
‫שמדובר בניתוח אלקטיבי חובת ההסבר נמצאת ברף העליון‪ .‬סיכון‬
‫‪ RSD‬הינו בגדר המידע שהתובע היה רשאי לצפות‪ ,‬באורח סביר‪,‬‬
‫כי יגולה לו‪ ,‬כדי שיוכל לשקלו במסגרת גיבוש דעתו לעניין‬
‫הסכמתו לטיפול הרפואי‪"...‬‬

‫ת"א ‪ 920/99‬יצחק נ' שע"צ‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רף ההסבר ברפואה פרטית‬

‫"רפואה פרטית בה קיים ניגוד עניינים מובנה בין‬
‫השאיפה המסחרית להרבות בניתוחים לבין‬
‫האינטרס של המטופל‪ ,‬כדי להקהות את עוקצו של‬
‫ניגוד העניינים יש להעמיד את המטופל על הסיכונים‬
‫והסיכויים שבניתוח המוצע לרבות החלופה שלא‬
‫לבצע כלל ניתוח סיכוייה וסיכוניה‪".‬‬
‫ע"א ‪6153/97‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫חובת ההסבר על טיפולים מחוץ לסל‬
‫בנסיבות מתאימות עשוי להיווצר צורך ליידע את המטופל לגבי‬
‫אפשרות טיפול המוצעת רק במסגרת הרפואה הפרטית ואולי אף‬
‫במסגרת שירותי רפואה מעבר לים‪ .‬כך יש לעשות‪ ,‬אכן‪,‬‬
‫כשמדובר בטיפול או בתרופה שעשויים לסייע לחולה ואינם‬
‫זמינים ברפואה הציבורית בארץ‪.‬‬
‫כשחולה אובחן כסובל ממחלה מסויימת‪ ,‬וישנה תרופה שאינה‬
‫מצויה ב"סל" – מקובל עלי שעל הרופא ליידע את החולה בדבר‬
‫קיומה של התרופה‪.‬‬
‫עליו להשאיר להחלטתו של החולה את השאלה אם לרכוש את‬
‫התרופה מכספו אם לאו‪ .‬שאלה זו כרוכה לא אחת באפשרויות‬
‫הכספיות של החולה וגם בפער בין ההשפעה של התרופה‬
‫שב"סל" לזו שאינה נמצאת בו‪ ,‬על הרופא לספק את המידע‬
‫הנדרש‪ ,‬והחולה‪ -‬יחליט‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ע"א ‪ 4960/04‬סידי‬

‫פגיעה באוטונומיה – פיצוי ללא נזק‬

‫אישה אושפזה בבית חולים לניתוח אורטופדי בשל‬
‫דפורמציה ברגל‪ .‬בסופו של דבר‪ ,‬במקום ניתוח לתיקון‬
‫הדפורמציה עברה ביופסיה בכתף בשל ממצא ידוע בכתף‬
‫שנחשד להיות גידול ממאיר‪ .‬בעקבות הביופסיה נותרה עם‬
‫מגבלה קשה בתפקוד הכתף‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פגיעה באוטונומיה‬
‫המטופלת טענה כי לא הוסברו לה הסיכונים הכרוכים‬
‫בביופסיה ולפיכך לא נתנה הסכמה מדעת לביצוע הפעולה‪.‬‬
‫נקבע כי גם לו היו נפרשים בפניה הסיכונים היתה נותנת‬
‫הסכמתה לביופסיה בשל הסיכון הממשי שמדובר בגידול‬
‫ממאיר‪.‬‬
‫למרות זאת נפסק כי היתה פגיעה באוטונומיה שלה והיא‬
‫זכאית לפיצוי כספי‪...‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פגיעה באוטונומיה‬

‫“ההכרה בזכותו של החולה לפיצוי על‬
‫הפגיעה באוטונומיה שלו‪ ,‬מקום בו הופרה‬
‫חובה זו‪ ,‬עשויה לתרום לכך שחובה זו‬
‫תקוים הלכה למעשה”‪.‬‬
‫ע”א ‪ 2781/03‬מיאסה עלי דעקה‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות בפגיעה באוטונומיה‬

‫הפרת חובת הזהירות ‪ -‬אי מתן הסברים‬
‫למטופלים לפני ביצוע טיפולים‬
‫נזק ‪ -‬פגיעה באוטונומיה של המטופל‬
‫קשר סיבתי ‪ -‬בין אי מתן ההסברים לבין‬
‫עוצם ההפתעה מן הסיבוך שהתרחש‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫משמעות העדרו של טופס הסכמה ייעודי‬
‫ניתוח סימפטקטומי (נגד הזעת יתר)‪ ,‬שבוצע בשנת ‪ 1999‬והסתבך‬
‫בהזעת יתר פיצויית‪.‬‬
‫המטופל הגיש תביעה בטענה שלא הוזהר מפני הסיבוך האמור‪.‬‬
‫התובע הוחתם על טופס הסכמה סטנדרטי (לא ייעודי)‪ ,‬משום שעד‬
‫השנה האמורה לא פותח טופס ייעודי מתאים‪.‬‬
‫הרופא המנתח רשם בגיליון כי הוסברו הסיכונים הכרוכים בפעולה‬
‫והעיד בבימ"ש כי הוא מסביר לכל המטופלים‪ ,‬ללא יוצא מן הכלל‪,‬‬
‫כי הבעיה עם הניתוח היא שבמקרים רבים מאוד‪ ,‬למעלה מ‪50% -‬‬
‫מופיעה הזעה פיצויית‪ ,‬וב‪ 2-3% -‬מן המקרים ההזעה הפיצויית‬
‫יכולה להיות משמעותית ביותר‪.‬‬
‫סטודנטית שהועסקה במרפאתו של הרופא ונכחה בזמן שקיבל‬
‫חולים אישרה את עדותו בעניין ההסברים‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫חוק זכויות‬

‫החולה‪ ,‬התשנ”ו‪1996-‬‬

‫סעיף ‪ :14‬אופן מתן הסכמה מדעת‬

‫(א)‬

‫‪.....‬‬

‫(ב)‬

‫הסכמה מדעת לטיפול רפואי המנוי בתוספת תינתן‬
‫במסמך בכתב‪ ,‬שיכלול את תמצית ההסבר שניתן‬
‫למטופל‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫חוק זכויות‬

‫החולה‪ ,‬התשנ”ו‪1996-‬‬

‫תוספת‬
‫(סעיפים ‪)15 ,14‬‬
‫(‪ )1‬ניתוחים‪ ,‬למעט כירורגיה זעירה‪.‬‬
‫(‪ )2‬צינתורים של כלי דם‪.‬‬
‫(‪ )3‬דיאליזה‪.‬‬
‫(‪ )4‬טיפול בקרינה מייננת (רדיותרפיה)‪.‬‬
‫(‪ )5‬טיפולי הפריה חוץ‪-‬גופית‪.‬‬
‫(‪ )6‬כימותרפיה לטיפול בתהליכים ממאירים‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בהעדר טופס הסכמה ייעודי‬
‫נקבע (בערעור) כי נוכח הוראות חוק זכויות החולה אין די בטפסים הערוכים‬
‫על פי תקנות בריאות העם (טופסי הסכמה)‪ ,‬התשמ"ד‪. 1984-‬‬
‫ככל הנראה המערכת הרפואית התאימה עצמה להוראות אלה באיחור מסויים‪,‬‬
‫ובמועד הרלוונטי (‪ )1999‬עדיין נעשה שימוש בטפסים הישנים‪ ,‬תוך הפרת‬
‫הוראת החוק‪.‬‬
‫אין לשלול את האפשרות‪ ,‬לפיה הפרת החובה לעגן את הסכמת המטופל‬
‫במסמך בכתב שיכלול את "תמצית ההסבר שניתן למטופל"‪ ,‬שוללת‪ ,‬מניה‬
‫וביה‪ ,‬את האפשרות שאכן מדובר ב"הסכמה מדעת"‪.‬‬
‫דרישת הכתב בחוק היא "דרישה מהותית" ובהעדרו של טופס הסכמה מדעת‬
‫ערוך כדין‪ ,‬יש לקבוע‪ ,‬למצער‪ ,‬כי במקרה של מחלוקת‪ ,‬המטפל הוא זה‬
‫שצריך להוכיח קיומה של הסכמה זו‪.‬‬
‫ע"א ‪ 6299/05‬צורף‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ומה הדין כשיש טופס חתום ?!‬

‫נולדה‬

‫בשנת ‪1998‬‬
‫(מיקרופטלמיה)‪.‬‬
‫בשבוע ‪ 21‬להריון בוצעה לאם בדיקת אולטרה‪-‬סאונד בסיסית‬
‫במסגרת הקופה שנמצאה תקינה‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע כי לא ניתן לגלות את המום במסגרת בדיקה בסיסית‬
‫אך יש אפשרות לגלות זאת בבדיקה מורחבת‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע כי היה מדובר בהריון שלא בסיכון גבוה ולא היה‬
‫מקום לביצוע סקירה מורחבת‪/‬מכוונת‪.‬‬
‫האם חתמה על טופס בקשה לביצוע בדיקת על‪-‬קול לפיה היא‬
‫מודעת לכך שמדובר בבדיקה בסיסית וכי באפשרותה לבצע‬
‫בדיקה מורחבת באופן פרטי‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תינוקת‬

‫כשהיא‬

‫סובלת‬

‫מעיוורון‬

‫חתימה ללא הסבר – לאו הסכמה היא‬
‫ביהמ"ש קבע כי הרופאים הסבירו לאם כי הבדיקה אותה היא עומדת לבצע‬
‫היא בדיקה בסיסית וכי קיימת בדיקה משוכללת יותר אותה ניתן לבצע באופן‬
‫פרטי ואולם בכך לא די‪.‬‬
‫האם לא הבינה לאשורה את האבחנה בין הבדיקה הבסיסית והמורחבת ואם‬
‫היתה מבינה היתה בוחרת לבצע את הבדיקה על חשבונה‪ .‬יש כשל בשרשרת‬
‫המידע אשר נמסר לאם‪.‬‬

‫לא די בקיומה של פרקטיקה לפיה מיידעים את האישה כי קיימת‬
‫בדיקה מורחבת‪ ,‬העדר הנחיות ברורות ונהלים מוגדרים באשר‬
‫להיקף המידע שיש למסור למטופלת לעניין אפשרותה לבצע‬
‫בדיקה מורחבת ‪...‬ואי מתן הסבר הולם בטרם ביצוע הבדיקה‬
‫הבסיסית הינם בגדר נוהל בלתי סביר‪...‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תוצאות הערעור‬
‫המלצת ביהמ"ש‪:‬‬

‫לאור קשיים שהתגלעו בהכרעת בימ"ש קמא בשאלת‬
‫החבות ולאור זאת שבימ"ש קמא הכריע בפסק דינו‬
‫בסוגיות שלא היו בחזית הדיון יבוטל פסק דינו של‬
‫בימ"ש קמא והסכום אשר שולם לתובעים יישאר בידם‪.‬‬

‫התובעים הסכימו להצעת ביהמ"ש שמשמעותה‬
‫שפסה"ד מבוטל‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ההחמרה השיפוטית –‬
‫הנזק הממוני‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫הלכת "השנים האבודות" –‬
‫עזבון אטינגר ז"ל‬

‫פס"ד תקדימי ניתן‪ ,‬במרץ ‪ ,2004‬על‪-‬ידי בית‪-‬המשפט העליון‬
‫בהרכב של חמישה שופטים בתביעת עזבון של קטין‪ ,‬אשר הלך‬
‫לעולמו בגיל ‪ ,12‬כתוצאה מנפילה לבור בעת משחק עם חבר‪,‬‬
‫בעיר העתיקה בירושלים‬
‫עזבון של קטין אשר הלך לעולמו כתוצאה מרשלנות‪ ,‬זכאי לפיצוי‬
‫בגין הפסד כושר השתכרות ב"שנים האבודות"‪ ,‬בהן לא זכה‬
‫לחיות ולהתפרנס‬
‫זכות דומה קיימת גם לעזבון של בגיר שהלך לעולמו בגיל‬
‫העבודה‬
‫נפגע אשר קוצרה תוחלת חייו כתוצאה מרשלנות זכאי מעתה‬
‫לפיצוי בגין הפסד ההשתכרות שלו ב"שנים האבודות"‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"השנים האבודות" – ההשלכות הכספיות‬
‫נקבע כי חישוב הפסד ההשתכרות ב"שנים האבודות" יהיה מבוסס‬
‫על ‪ 30%‬מן השכר הממוצע במשק (בתקופה מגיל ‪18-21‬‬
‫החישוב הוא ‪ 70%‬מן הסכום האמור)‪.‬‬
‫ההנחה המובלעת היא כי ניתן לחסוך ‪ ₪ 2400‬מתוך ‪₪ 8000‬‬
‫בחודש !!!!!‬
‫בתביעת יורשים שהם גם תלויים ‪ ,‬נקבע כי יש ליורשים זכאות‬
‫לקבל פיצוי בגין ראשי נזק שנמצאים מחוץ לתחום החפיפה (כאב‬
‫וסבל וקיצור תוחלת חיים וכ"ו)‬
‫חישוב הפסד ההשתכרות בשנים האבודות‪ ,‬כולל גם חישוב הפסדי‬
‫פנסיה‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫הגידול בפיצוי הכספי‬
‫יולדת לאחר ‪ 3‬שנות טיפולי הפריה בהריון ראשון‪,‬‬
‫נשלחה "להסתובב" כדי לזרז לידה ושבה עם עובר מת‪.‬‬
‫בימ"ש המחוזי קבע אחריות ופסק לאם פיצוי של‬
‫‪ ₪ 300,000‬בגין כאב וסבל‪.‬‬
‫ביהמ"ש העליון קבע כי מגיע פיצוי גם לאב בגין כאב‬
‫וסבל שלו בסכום נוסף של ‪.₪ 250,000‬‬
‫סטיה מהלכה קודמת שחייבה נזק נפשי חמור "בניזוק‬
‫משני" שעולה כדי מחלת נפש או הפרעת נפש הגורמת‬
‫נכות ממשית‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פס"ד לבנה לוי‬

‫הגידול בסכומי הפיצוי‬
‫צעירה שנולדה בשנת ‪ 1985‬כשהיא סובלת משיתוק ביד שמאל‬
‫כתוצאה מפגיעה במקלעת העצבים הברכיאלית‪ ,‬הגישה בשנת‬
‫‪ 2006‬תביעה נגד ביה"ח בו נולדה בטענה של רשלנות בלידה‪.‬‬
‫בינתיים סיימה התובעת לימודי משפטים ומנהל עסקים ובמהלך‬
‫המשפט עשתה התמחות במשפטים‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע שיש אחריות לביה"ח ופסק לה פיצוי גלובלי בגין‬
‫הפסד השתכרות בסך של ‪ ₪ 800,000‬ובנוסף ‪ ₪ 600,000‬כאב‬
‫וסבל‪ ₪ 1,000,000 ,‬עזרת צד ג' ו‪ ₪ 85,000 -‬הוצאות ‪....‬‬

‫א (ים) ‪8363/06‬פדילה נ' בי"ח מאיר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"ועדת שפניץ" – אין מקום להגביל בחוק את‬
‫הפיצוי לתובעים בגין רשלנות רפואית‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫לאן מועדות פנינו?‬

‫‪ ‬המשך החמרה שיפוטית ?‬
‫‪ ‬התמתנות והתייצבות ?‬
‫‪ ‬התערבות חקיקתית ?‬
‫ימים יגידו‪....‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תודה !‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬


Slide 67

‫עדכונים בפסיקת בתי‪-‬המשפט‬
‫בתביעות רשלנות רפואית‬
‫עו"ד טליה חלמיש‪-‬שני‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬
‫מקבוצת מדנס‬
‫מאי ‪2009‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תמונת המצב‬
‫בשנים האחרונות אנו עדים לעליה ניכרת של ההוצאה‬
‫בגין תביעות אחריות מקצועית בתחום הרפואה‪.‬‬
‫העליה נובעת בעיקר מ"אינפלציה שיפוטית" שהביאה‬
‫לגידול ניכר בפיצויים המשולמים לתובעים‪.‬‬
‫התשלומים השנתיים בתביעות הרשלנות הרפואית‪ ,‬גדלו‬
‫בעשור האחרון ב‪.700% -‬‬
‫במקביל גדלו הפרמיות בצורה דרמטית והכיסויים‬
‫הוגבלו‪.‬‬
‫מוסדות רפואיים ורופאים פרטיים העוסקים בתחומים‬
‫בסיכון גבוה (לידות‪ US ,‬מיילדותי‪ ,‬כירורגיה פלסטית‬
‫וכ"ו) נתקלים בקושי להשיג כיסוי ביטוחי‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫התפתחות התביעות בבימ"ש‬

‫‪1994 - 2008‬‬

‫‪1,200‬‬
‫‪1,100‬‬
‫‪1,000‬‬
‫‪900‬‬
‫‪800‬‬
‫‪700‬‬
‫‪600‬‬
‫‪500‬‬
‫‪400‬‬
‫‪300‬‬
‫‪200‬‬
‫‪100‬‬
‫‪0‬‬

‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫‪2002‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫‪1994‬‬

‫מדד גידול התשלומים‬

‫‪1995 - 2008‬‬

‫‪3100%‬‬
‫‪2800%‬‬
‫‪2500%‬‬
‫‪2200%‬‬
‫‪1900%‬‬

‫‪1600%‬‬
‫‪1300%‬‬
‫‪1000%‬‬
‫‪700%‬‬
‫‪400%‬‬
‫‪100%‬‬
‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫‪2002‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫התפתחות התביעות בבימ"ש‬
‫מיילדות וגינקולוגיה‬

‫‪240‬‬

‫‪210‬‬

‫‪180‬‬

‫‪150‬‬

‫‪120‬‬

‫‪90‬‬

‫‪60‬‬

‫‪30‬‬

‫‪0‬‬
‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2002‬‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫מדד גידול התשלומים‬
‫מיילדות וגינקולוגיה‬

‫‪11100%‬‬
‫‪10100%‬‬
‫‪9100%‬‬
‫‪8100%‬‬
‫‪7100%‬‬
‫‪6100%‬‬
‫‪5100%‬‬
‫‪4100%‬‬
‫‪3100%‬‬
‫‪2100%‬‬
‫‪1100%‬‬
‫‪100%‬‬

‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫‪2002‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫מקצועות קליניים מובילים בשיעור הסיכון‬
‫‪1991 - 2008‬‬
‫מיילדות‬
‫כירורגיה כללית‬

‫‪40%‬‬

‫קרדיולוגיה‬

‫שיעור הסיכון הכספי‬

‫‪35%‬‬
‫‪30%‬‬

‫רפואת שיניים‬

‫‪25%‬‬

‫אורטופדיה‬

‫‪20%‬‬

‫נוירוכירורגיה‬

‫‪15%‬‬
‫‪10%‬‬

‫גינקולוגיה‬

‫‪5%‬‬

‫אופטלמולוגיה‬

‫‪0%‬‬

‫‪18%‬‬

‫שיעור התיקים עם סיכון כספי‬

‫‪16%‬‬
‫‪14%‬‬
‫‪12%‬‬
‫‪10%‬‬
‫‪8%‬‬
‫‪6%‬‬
‫‪4%‬‬
‫‪2%‬‬
‫‪0%‬‬

‫* ‪ 3%‬ומעלה‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫דו"ח ועדת "שפניץ"‪-‬‬

‫הועדה הבין משרדית לבחינת הדרכים להקטנת ההוצאה‬
‫הציבורית בגין תביעות הרשלנות הרפואית‬

‫מסתמנת בפסיקה מגמה של הרחבת אחריותם של בעלי‬
‫מקצועות הרפואה והמוסדות הרפואיים – החל בסוגית‬
‫ההתרשלות (ירידת קרנה של הלכת הפרקטיקה‬
‫המקובלת)‪ ,‬המשך בסיבתיות (אובדן סיכויי החלמה)‬
‫וכלה בהרחבת העילות (רשלנות בגין הסכמה מדעת)‬
‫וראשי נזק (פגיעה באוטונומיה)‪.‬‬
‫מהנתונים עולה כי במשך השנים עלו סכומי הפיצויים‬
‫הממוצעים שנפסקו בתביעות רשלנות רפואית‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫הגידול בפיצוי הממוצע לתובעים‬
‫שנת תשלום‬
‫‪2004‬‬
‫‪2005‬‬
‫‪2006‬‬
‫‪2007‬‬
‫‪2008‬‬

‫תשלום ממוצע לתובע (בדולר)‬
‫‪21,872‬‬
‫‪33,700‬‬
‫‪34,935‬‬
‫‪44,839‬‬
‫‪62,374‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פיצוי עבור כאב וסבל ב– ‪ 100%‬נכות‬

‫‪1997-2008‬‬

‫‪1600000‬‬

‫‪1400000‬‬

‫‪1200000‬‬

‫‪1000000‬‬

‫‪800000‬‬

‫‪600000‬‬

‫‪400000‬‬

‫‪200000‬‬

‫‪0‬‬
‫‪2009‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2005‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2003‬‬

‫‪2001‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1997‬‬

‫פיצוי עבור מות קטינים (קיצור תוחלת חיים‪+‬כאב וסבל)‬
‫‪1998-2006‬‬
‫‪1800000‬‬

‫‪1600000‬‬

‫‪1400000‬‬

‫‪1200000‬‬

‫‪1000000‬‬

‫‪800000‬‬

‫‪600000‬‬

‫‪400000‬‬

‫‪200000‬‬

‫‪0‬‬
‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2002‬‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ההתפתחויות המשפטיות‬

‫עמדה סלחנית‬

‫עמדה ביקורתית‬

‫עמדה מחמירה‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫סלחנות שיפוטית‬

‫(‪)1961‬‬

‫"אשה‪ ...‬באה למחלקה הגינקולוגית לשם ניתוח קל‬
‫ברחמה ויצאה מהמחלקה שבעת יסורים ובעלת מום‬
‫לכל ימי חייה‪...‬‬
‫הטיפול אשר החולה קיבלה בבית החולים לא היה כפי‬
‫שצריך היה לצפותו מבעלי מקצוע מעולים וכן קרו תוך‬
‫כדי טיפול הזנחות וטעויות שונות‪ ,‬אשר הביאו לידי‬
‫תוצאות מעציבות במצב בריאותה‪...‬‬
‫רופא בשר ודם עשוי לטעות‪ ,‬ולא כל טעות מהווה‬
‫רשלנות‪"...‬‬

‫התביעה נדחתה‬
‫(ע"א ‪ 280/60‬פרדו נ' פלדמן‪ ,‬פד' (טו') ‪)1961‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫בקרה שיפוטית‬
‫עולם הרפואה אינו חסין מביקורת שיפוטית ומחשיפה של מעשי רשלנות‬
‫מקצועיים‪ .‬ביקורת זו היא אחת הערובות החשובות להקפדה על מתן טיפול‬
‫רפואי נאות‪.‬‬
‫לא כל טעות באבחנה או בטיפול‬
‫מצביעה בהכרח על רשלנות‪.‬‬
‫אחריות הרופאים‪ ,‬ברשלנות‬
‫אזרחית או פלילית‪ ,‬צריכה‬
‫להיקבע‪ ,‬רק אם הוכח שבנתוני‬
‫זמן אמת פעלו הרופאים‬
‫באי מיומנות מקצועית‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫בקרה שיפוטית – האם היא מקדמת את‬
? ‫בטיחות הטיפול‬
Most patient-safety experts continue to believe that the
threat of liability is the primary barrier to the
development of effective and comprehensive patient
safety programs in hospitals. I suggest, on the
contrary…that judicial recognition of an explicit “right
to safety” for hospital patients, with correlative duty of
hospitals to implement patient-safety measures can
become the primary motivator for the development of
systems to improve patient safety.
George J. Annas. J.D., NEJM 354;19 May11,2006
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫בקרה שיפוטית‬

‫‪‬‬
‫שיפור איכות הרפואה‬
‫הרשומה הרפואית‬
‫• רישום מפורט יותר‬
‫• שמירה על רשומות‬

‫תהליך הבקרה הרפואית‬
‫• ניהול סיכונים‬
‫• אבטחת איכות‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תקשורת עם מטופלים‬
‫• הסכמה מדעת‬
‫• גילוי נאות על תקלות‬

‫ניהול הטיפול הרפואי‬
‫• פרוטוקולים ונהלים‬
‫• הנחיות קליניות‬

‫החמרה שיפוטית‬

‫‪‬‬
‫רפואה מתגוננת‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬

‫ריבוי בדיקות וטיפולים מיותרים‬
‫יצירת מתח ביחסי מטפל‪-‬מטופל‬
‫הוצאות מוגברות לתשלום ביטוח‬
‫סגירת פעילויות בסיכון ביטוחי גבוה‬
‫קושי להשיג כיסוי ביטוחי‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית‬

‫(‪)1998‬‬

‫"חיובם של הרופא וקופת‬
‫חולים בדין הוא פרי של חוכמה‬
‫לאחר מעשה‪ .‬הרף שהוצב‬
‫לקביעת אחריותם‪ ,‬הוצב בגובה‬
‫כה רב‪ ,‬עד שלא רק הרופא‬
‫הסביר אינו יכול לעוברו‪ ,‬אלא‬
‫גם הרופא המומחה המובהק‬
‫ייכשל בכך"‪.‬‬
‫(השופטת שטרסברג‪-‬כהן בדעת מיעוט‬
‫ע"א ‪ 3709,3264/96‬קופ"ח נ' פלד ואח')‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית – ההנמקה‬
‫"אין להטיל את העומס הכלכלי של הטעות הרפואית‬
‫על החולה‪ ,‬אלא מן הראוי כי יוטל‪ ,‬עקרונית‪ ,‬על‬
‫הרופא בעל הטעות שממנו יפוזר ממילא על ציבור‬
‫רחב יותר באמצעות ביטוח האחריות המקצועית‪.‬‬
‫יתרה מזו‪ ,‬הטלת האחריות האישית על הרופא‪...‬‬
‫עשויה לעודד את מילוי החובה המקצועית‬
‫להתעדכנות בספרות המקצועית‪"...‬‬
‫(השופט אנגלרד ע"א ‪ 3709,3264/96‬קופ"ח נ' פלד ואח')‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ההחמרה השיפוטית –‬
‫שאלת האחריות‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"החמרת" האחריות של המטפלים‬
‫"פרקטיקה רצויה" במקום "פרקטיקה מצויה"‬
‫החלת נורמות התנהגות רטרוספקטיבית‪" -‬דרך עוקפת פרקטיקה‬
‫מקובלת"‬
‫מבחן "המומחה הטוב" במקום "הרופא הסביר"‬
‫החלת כלל "הדבר מדבר בעדו" במקרי סיבוכים נדירים‬
‫החלה מסיבית של "כלל הנזק הראייתי"‬
‫החלת אחריות במקרים של "קשר סיבתי נסיבתי"‬
‫קביעת חובות מוגברות בכל הנוגע להסברים למטופלים עובר‬
‫למתן לטיפולים רפואיים‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"פרקטיקה מצויה" לעומת "פרקטיקה רצויה"‬
‫העובדות ‪ -‬רביד נ' קליפורד‬

‫ביום ‪ 5.4.84‬הגיעה רביד בת החמש למרפאת שיניים לצורך‬
‫טיפול שיניים‪ .‬כהכנה לטיפול הזריק לה הרופא זריקת הרדמה‬
‫מקומית בלסתה התחתונה מצד ימין‪ .‬הרופא השתמש לצורך‬
‫ההזרקה במזרק לא שואב‪ ,‬שהיה מקובל לשימוש באותה תקופה‬
‫(פרקטיקה מקובלת)‪.‬‬
‫זמן קצר לאחר ההזרקה נטתה רביד על צידה ולא הצליחה‬
‫להתייצב‪ .‬היא היתה מנומנמת והוחלט להעבירה לטיפול בבית‪-‬‬
‫חולים‪ .‬כתוצאה מן האירוע סובלת רביד עד היום מהמיפרזיס‬
‫במחצית הגוף השמאלי ומהפרעות נוירולוגיות וקוגנטיביות‪.‬‬
‫הסתבר כי חומר ההזרקה חדר לכלי דם משם נדד למוח וגרם‬
‫לקריש דם ולאוטם מוחי‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"פרקטיקה מצויה" לעומת "פרקטיקה רצויה"‬
‫ההכרעה המשפטית‬

‫העובדה שרופא נהג בהתאם לפרקטיקה המקובלת‬
‫בתחומו‪ ,‬היא כשלעצמה‪ ,‬אינה מעניקה לו הגנה‬
‫מוחלטת ולעולם מצוי בידי בית המשפט לקבוע‪ ,‬כי‬
‫פרקטיקה נהוגה זו אינה עולה בקנה אחד עם חובת‬
‫הזהירות של רופא כלפי מטופל‪.‬‬
‫פרקטיקה מקובלת מהווה פרמטר‪ ,‬ואפילו פרמטר‬
‫חשוב‪ ,‬במכלול השיקולים שעל בית המשפט לשקול‬
‫בבואו לקבוע את סטנדרט ההתנהגות הראוי‪ ,‬אולם‬
‫אין היא הפרמטר היחיד אשר בית המשפט יתחשב בו‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫די היה באמצעי פשוט וזמין למנוע סיכון ידוע של‬
‫חדירת מזרק עם חומר הרדמה לתוך עורק‪ ,‬דבר אשר‬
‫עלול לגרום לתופעות לוואי משמעותיות‪ .‬כל זאת‬
‫ללא תוספת עלות משמעותית‪.‬‬
‫בנסיבות אלה אין מנוס מן המסקנה כי רופא התרשל‬
‫שכן רופא זהיר היה בוחר למנוע סיכון זה באמצעות‬
‫שימוש במזרקים שואבים‪.‬‬
‫רביד נ' קליפורד‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬
‫הנורמות אינן נקבעות על‪-‬ידי מומחים אלה או אחרים‪ ,‬אלא‬
‫על‪-‬ידי בית‪-‬המשפט‪.‬‬
‫שאלת תפקידו של מנתח בחדר ניתוח היא עניין ערכי‬
‫ונורמטיבי שמתפקידו של בית‪-‬המשפט להכריע בו‪.‬‬
‫עדות יו"ר המועצה הלאומית לכירורגיה‪ ,‬הרדמה וטיפול נמרץ‬
‫כי אין אחריות הדדית בין מנתח לרופא מרדים‪ ,‬כפי שבא לידי‬
‫ביטוי בסיכום ישיבת המועצה הלאומית הנ"ל‪ ,‬אין לראות בה‬
‫משום נורמה נכונה‪ ,‬ולפיכך אין לפעול על‪-‬פיה‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬

‫(‪)2‬‬

‫אם נרשם בסיכום ישיבת מועצת איגוד רופאי העיניים‪ ,‬כי‬
‫המנתח אחראי כלפי המנותח על הניתוח ותוצאותיו בלבד‪,‬‬
‫והמרדים אחראי כלפי המטופל על תהליך ההרדמה ותוצאותיו‪,‬‬
‫אין לראות בכך כאילו כל אחד מהם אחראי רק על תחומו‪,‬‬
‫וחייבת להיות הדדיות ביניהם‪ ,‬ולמרות שאין למנתח "אחריות‬
‫על" הרי שיש לו אחריות על סימני החיים של המנותח‪ ,‬לא‬
‫פחות מאשר למרדים‪ ,‬ועל‪-‬כן עמדת איגוד רופאי העיניים כפי‬
‫שבאה לידי ביטוי במסמך הנ"ל‪ ,‬אינה משקפת את הנורמה‬
‫המחייבת‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬

‫(‪)3‬‬

‫המסמך בדבר חלוקת אחריות בחדר הניתוח של ההסתדרות‬
‫הרפואית בישראל‪ ,‬קובע כי שיתוף פעולה בין הרופא המנתח‬
‫והרופא המרדים בניתוח חיוני להצלחת הטיפול וכך יש אכן‬
‫לנהוג‪ ,‬אולם ההסתייגות שעל‪-‬פיה אין הרופא המנתח אחראי‬
‫לפעולות המבוצעות על‪-‬ידי הרופא המרדים‪ ,‬כפי שהרופא‬
‫המרדים אינו אחראי על פעולות המבוצעות על‪-‬ידי הרופא‬
‫המנתח‪ ,‬איננה נורמה שיש לפעול על‪-‬פיה‪ ,‬שכן ברור שהמנתח‬
‫אינו אחראי על פעולות המרדים‪ ,‬אולם אין בכך כדי לסייג‬
‫אחריותו לעקוב אחר סימני החיים של המנותח‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬

‫(‪)4‬‬

‫כאשר מנותח פונה למנתח בבקשה לנתחו אין הוא יוצר קשר אחד עם‬
‫המרדים וקשר אחר עם המנתח‪ ...‬יש לייחס לו אחריות מעבר לעצם‬
‫הפעולה הכירורגית‪ ,‬המנותח מצפה ממנו להיות אחראי על חייו בעת‬
‫ביצוע הניתוח – ולאו דווקא בעת ביצוע הפעולה הכירורגית גרידא‪.‬‬
‫כל מנתח חייב להיות שותף מלא למעקב אחר סימני חיים של המנותח‪ ,‬גם‬
‫תוך כדי ובמהלך הניתוח‪ ,‬ואין הוא רשאי להטיל את האחריות הבלעדית‬
‫על כך על כתפי המרדים‪.‬‬
‫חובתו של המנתח היתה להאזין לקולות המוניטור ע"מ לוודא שהוא‬
‫ממשיך לנתח אדם חי ולא מחוסר חיים‪ .‬אם הוא לא עושה כן הוא‬
‫מתרשל‪.‬‬
‫המנתח שלא עשה כן הורשע בעבירה של מעשה פזיזות ורשלנות‪.‬‬
‫פ (תא) ‪ 40016/07‬מ"י נ' אסותא ואח'‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החלת נורמות רטרוספקטיבית‬
‫בשנת ‪ 1986‬נולד ערן סידי עם חסר של כף יד ימין‪.‬‬
‫בשנת ‪ 1997‬הגישה משפחת סידי תביעה נגד הגיניקולוג שביצע‬
‫לאם בדיקת אולטרה סאונד שגרתית במהלך ההריון‪ ,‬בטענה של‬
‫רשלנות באי אבחון חסר כף היד‪.‬‬
‫ביהמ"ש המחוזי פסק כי לא היתה רשלנות בביצוע הבדיקה‪ ,‬שכן‬
‫בשנה הנדונה בדיקת האולטרה סאונד הבסיסית לא כללה סקירת‬
‫גפיים ודחה את התביעה‪.‬‬
‫לעומת זאת ביהמ"ש העליון שדן בערעור על התביעה קבע‬
‫בשנת ‪ 2005‬כי חלה חובה על הרופא הבודק בשנת ‪!!! 1986‬‬
‫ליידע את האישה על מגבלות הבדיקה ועל האפשרות לבצע‬
‫בדיקת אולטרה סאונד מורחבת במסגרת הפרקטיקה הפרטית‪...‬‬
‫ע"א ‪ 4960/04‬סידי‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החלת נורמות רטרוספקטיבית ‪2 -‬‬
‫ילדה נולדה בשנת ‪ 1995‬כשהיא סובלת מתסמונת ‪ X‬שביר‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע כי בתקופה הרלבנטית הבדיקה טרם הומלצה ע"י הגורמים‬
‫המקצועיים ושליחת הנשים לביצועה בוודאי שלא היתה פרקטיקה מחייבת‬
‫את הרופא הסביר‪.‬‬
‫ואולם ביהמ"ש קבע כי מאחר שבמאמרים שפורסמו עובר לשנת ‪1994‬‬
‫מוזכרות בדיקות המבוצעות לאוכלוסייה בעלת סיכון נמוך לצרכי מחקר או‬
‫לצרכים אחרים‪ ,‬היה על רופא סביר הקורא את המאמרים הללו להסיק כי‬
‫"בדיקות סקר" לגילוי הנשאות קיימות גם אם ביצוען עדיין אינו מומלץ‪.‬‬
‫הבדיקה היתה קיימת במועד הרלבנטי ויש לייחס להורים בהתאם להלכת‬
‫סידי ציפייה סבירה כי קיומה יגולה להם ולכן הרופא התרשל בכך שלא ידע‬
‫על קומה ולא גילה להורים על קיומה‪.‬‬
‫הקופה אחראית לכך שלא הפיצה בקרב רופאיה את האפשרות לביצוע‬
‫בדיקה לגילוי הנשאות לתסמונת ‪ X‬שביר גם לנשים ללא כל אינדיקציה‪.‬‬
‫א (ים)‪ 5416/03‬שיר סגל‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"כלל ‪ 30‬הדקות" – ‪OUT‬‬
‫השאלה היא מהו פרק הזמן הסביר לביצוע ניתוח קיסרי ?‬
‫פרק הזמן של ‪ 15‬דקות לבצוע ניתוח קיסרי הוא פרק זמן‬
‫אפשרי וראוי כאשר חדר הניתוח פנוי וכל הצוות זמין‪ ...‬יש‬
‫להשלים‪ ,‬חרף העובדה שהדבר אינו רצוי‪ ,‬גם עם חלוף פרק‬
‫זמן ארוך יותר של כ‪ 25-30 -‬דק' עד לניתוח‪ .‬אולם שיהוי כזה‬
‫בביצוע הניתוח‪ ,‬כדי שיתקבל כשיהוי סביר‪ ,‬מחייב מתן הסבר‪,‬‬
‫המבוסס על נסיבותיו המיוחדות של המקרה הנדון‪ ,‬ועל כך‬
‫שבפועל נעשו מאמצים סבירים לקצר פרק זמן זה דבר שלא‬
‫הסתייע באותן נסיבות‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"כלל ‪ 15‬הדקות" – ‪IN‬‬
‫במקרה שלפנינו‪ ,‬לא ניתן הסבר המצדיק התמשכותו של פרק‬
‫הזמן שחלף בין קבלת ההחלטה על ביצוע הניתוח לבין הביצוע‬
‫בפועל‪.‬‬
‫במקרה שלפנינו נפל שיהוי בלתי מוצדק של כ‪ 6 -‬דקות גם‬
‫בהתמשכות פרק הזמן ממועד קבלת ההחלטה על הניתוח ועד‬
‫לביצועו‪ .‬מכאן‪ ,‬שבסה"כ נפל במקרה זה שיהוי בלתי מוצדק‬
‫בביצוע הניתוח הקיסרי‪ ,‬העולה כדי רשלנות‪ ,‬של ‪31-33‬‬
‫דקות‪ ,‬ולמצער שיהוי של ‪ 21‬דקות‪.‬‬
‫א (ים) ‪ 8005/06‬ב‪.‬ר‪ .‬נ' בי"ח מאיר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית –‬
‫סטנדרט המומחה הטוב‬

‫על הרופא להשתמש ברמת ידע‪ ,‬כשרון ואיכפתיות‪,‬‬
‫הקיימת ומופעלת ע"י רופאים ברמה מקצועית טובה‬
‫ולא ממוצעת‪.‬‬
‫כאשר מדובר ברופא הטוען לכישורים מיוחדים ולהיותו‬
‫מומחה‪ ,‬הרמה הנדרשת ממנו היא בהתאם לכך‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית –‬
‫"המתמחה חשוד"‬
‫אישה שעברה ניתוח קיסרי אלקטיבי בהרדמה ספינלית‪,‬‬
‫נותרה עם נזק לשורשי העצב הפירוניאלי‪ ,‬נזק זה יוחס‬
‫לפגיעה במהלך ההרדמה‪.‬‬
‫וכך אמר ביהמ"ש על המרדים שהיה מתמחה ותיק בעת‬
‫הניתוח‪":‬רף המומחיות הרשמית של הנתבע שהוא נמוך‬
‫לטעמי‪ ,‬גם אם הוא בעל ניסיון מעשי רב‪ ,‬יש בו כדי ליצור‬
‫חיזוק לטענות התובעת וספק באשר לביצועה הנאות של‬
‫ההרדמה "‬
‫‪...‬‬
‫ת"א ‪ 072682/99‬פני אלמליח‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החלת כלל הדבר מדבר בעדו‬
‫בתי‪-‬המשפט מחילים את כלל "הדבר מדבר בעדו" באופן‬
‫"ליברלי" ומעבירים את נטל השכנוע מכתפי התובעים אל‬
‫כתפי הנתבעים להוכיח שלא היתה רשלנות מצידם‪.‬‬
‫התנאים להחלת הכלל (ס' ‪ 41‬לפקודת הנזיקין)‪:‬‬
‫ התובע לא ידע ולא יכול היה לדעת על הנסיבות שהביאו‬‫לידי הנזק‬
‫ הנזק נגרם על‪-‬ידי נכס בשליטת המזיק‬‫ המקרה מתיישב יותר עם המסקנה שהיתה רשלנות‬‫מאשר עם העדרה‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בסיבוכים נדירים‬
‫אישה הרה עברה דיקור מי שפיר בשבוע ‪ 18‬להריונה‪ ,‬אשר‬
‫הסתבך בזיהום תוך רחמי‪ ,‬שהוביל לספסיס סוער ולמותה‬
‫של האישה‪.‬‬
‫ועדת בדיקה של משרד הבריאות לא מצאה התרשלות‬
‫בטיפול במנוחה מצד גורם רפואי כלשהו‪.‬‬
‫בעלה וילדיה של המנוחה הגישו תביעה נגד הרופא המטפל‬
‫שביצע את הדיקור בטענה שהדיקור נעשה באופן רשלני‪,‬‬
‫ללא ניקוי מתאים של איזור הבטן בו בוצעה הדקירה‬
‫וכתוצאה מכך נגרם הזיהום שהוביל למותה‪.‬‬
‫לא הוגשה חוו"ד מטעם התובעים לתמיכה בטענותיהם‪ ,‬והם‬
‫בקשו להחיל את הכלל של "הדבר מדבר בעדו"‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בסיבוכים נדירים‬
‫ביהמש פסק כי "מהעדויות שנשמעו בבית המשפט ומחומר‬
‫הראיות שהובא‪ ,‬ניתן לקבוע כי השימוש בחומר החיטוי‬
‫פולידין ואלכוהול היה נפוץ ומקובל לצורך עריכת הדיקור‬
‫וכי הנתבעים פעלו על‪-‬פי הנהוג והמקובל בכגון דא‪ ...‬ואין‬
‫לבוא לנתבעים בטרוניה באשר לפרקטיקה בה נהגו"‬
‫ואולם העובדה ‪ -‬שמדובר בתוצאה נדירה ובלתי צפוייה‬
‫למדי של דיקור מי שפיר שגרם לזיהום חריף ברחם‬
‫האשה ומותה עקב כך ‪ -‬תומכת בתחולת הכלל של הדבר‬
‫מדבר בעדו‪ .‬זה מצביע יותר על קיומה של התרשלות מאשר‬
‫על העדרה‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בסיבוכים נדירים‬
‫אף כי התובעים לא הוכיחו את הסיבה הממשית והישירה לזיהום‬
‫בגופה של המנוחה ולמותה כתוצאה מכך‪ ,‬שוכנעתי – על‪-‬פי מאזן‬
‫ההסתברויות במשפט האזרחי – כי ההסתברות שהיא נפטרה עקב‬
‫רשלנותם הרפואית של הנתבעים עולה על ההסתברות כי הפגיעה‬
‫לא היתה תוצאה של התרשלות כזו‪.‬‬
‫נטל השכנוע בדבר העדר התרשלות עבר לכתפי הנתבעים‬
‫ומשהם לא עמדו בו – דין התביעה להתקבל‪.‬‬
‫נקבע שהרופא שביצע את הדיקור אחראי ברשלנות משום שלא‬
‫הרים את הנטל להסביר באיזה מנגנון אירע הזיהום שלא‬
‫באחריותו‪.‬‬
‫א (ת"א) ‪ 89/96‬עזבון המנוחה ג'ומאנה מראר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשומות רפואיות – כלל "הנזק הראייתי"‬

‫"מקום שצריך להיעשות רישום רפואי וזה לא נעשה‪ ,‬ולא‬
‫ניתן הסבר מניח את הדעת למחדל זה‪ ,‬יועבר נטל ההוכחה‬
‫בדבר העובדות השנויות במחלוקת‪ ,‬שיכלו להתבהר מתוך‬
‫הרישום‪ ,‬אל כתפי הרופא או המוסד‪ ,‬שבמסגרתו ניתנו‬
‫השירותים הרפואיים‪".‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫נתונים על העברת נטל הראיה –‬

‫דו"ח ועדת שפניץ‬

‫נראה שנושא הרשומה הרפואית‪ ,‬ליקוי בה או היעדרה הוא‬
‫בעל השלכות מרכזיות בתחום תביעות הרשלנות הרפואית‪,‬‬
‫היכול לעיתים להשפיע באופן מהותי על תוצאת הדיון‬
‫בתביעה‪.‬‬
‫בשני שליש מן המקרים בהם העביר בית‪-‬המשפט את הנטל‬
‫מכתפי התובעים אל כתפי הנתבעים‪ ,‬בשל ליקוי ברשומה‬
‫הרפואית‪ ,‬הם לא הצליחו להתמודד עמו ולהרים אותו‪,‬‬
‫ונקבעה אחריות של המטפלים לנזקם של התובעים‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫התובע יליד ‪ 1939‬אושפז עקב אוטם שריר הלב‪.‬‬
‫בוצע צינתור שבמהלכו הוזרק חומר ניגוד מסוג‬
‫אורוגרפין‪.‬‬
‫סמוך לאחר ההזרקה התלונן התובע על הרגשה‬
‫לא טובה‪ .‬תוך שתי דקות היתה ירידה בלחץ‬
‫הדם‪ ,‬פרפור חדרים ואיבוד הכרה‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)2‬‬

‫האבחנה – שוק אנפילקטי עקב רגישות ליוד‪.‬‬
‫החלה פעולת החייאה אליה הצטרפו רופאים‬
‫בכירים וביניהם מנהל המחלקה הקרדיולוגית‬
‫ומנהל יחידת הצינתורים‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)3‬‬

‫פעולות ההחייאה כללו‪ :‬עיסוי חזה‪ ,‬מכות‬
‫חשמל‪ ,‬החדרת קוצב לב זמני והזלפת‬
‫תרופות שונות‪.‬‬
‫רק בחלוף כ‪ 40 -‬דקות חזר הלב לתפקד‪,‬‬
‫אלא שבזמן זה נגרם נזק מוחי קשה והתובע‬
‫נותר במצב וגטטיבי‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)4‬‬

‫נקבע כי לא היתה רשלנות בטיפול שקיבל התובע‬
‫עד שלב ההחייאה‪.‬‬
‫השאלה במחלוקת היתה האם ההחייאה בוצעה‬
‫בסבירות ובמיומנות‪.‬‬
‫עיון בכל הרישומים וסיכום הראיות בעניין זה‬
‫מעלה מספר בעיות; פרט לרישום הטכנאית על‬
‫מתן לידוקאין‪ ,‬אין רישום ישיר כלשהו על מצב‬
‫התובע במהלך המשבר‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)5‬‬

‫אין חולק כי מדובר באירוע קשה גם‬
‫לצוות הרפואי וניתן להבין כי הצוות דאג‬
‫קודם כל לטיפול בתובע ופחות לביצוע‬
‫רישומים‪ ,‬אולם מהנתונים עולה כי‬
‫חסרים רישומים וחלקם לא מדויקים או‬
‫לא ברורים דיים‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)6‬‬

‫התוצאה המעשית היא כי הרישום הלקוי‬
‫נזקף לחובת הנתבע ברשלנות רישומית‬
‫ונטל ההוכחה כי אין התרשלות של‬
‫הנתבע בעצם הטיפול הינו על הנתבע‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)7‬‬

‫הסברי הנתבע‪ ,‬לפיהם הצוות הרפואי היה שקוע כולו‬
‫בהחייאה ולכן אין לצפות ואין לדרוש תשומת לב‬
‫לרישום‪ ,‬הינם הסברים שובי לב אך אינם הסברים‬
‫מלאים‪.‬‬
‫הרשלנות הרישומית שפורטה לעיל שללה מהתובע את‬
‫היכולת לבודד חלק מהתהליך ולברר כראוי האם‬
‫במהלך ההחייאה היו נתונים שאיפשרו טיפול אחר או‬
‫אבחנה אחרת‪ .‬איננו יודעים מה סדר מתן כמות כה‬
‫גדולה של אדרנלין‪ ,‬ומה היו התגובות לכך‪...‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)8‬‬

‫אם היו רישומים ראויים בזמן ההחייאה‪ ,‬הן‬
‫על סדר התרופות וכמותן והן על לחצי דם‪,‬‬
‫יתכן והיו בידי התובע כלים טובים יותר‬
‫להראות כי במהלך החייאה כה ארוכה היה‬
‫אפשר לנקוט דרכים נוספות‪.‬‬
‫נקבע כי הנתבעים אחראים ל‪ 30% -‬מן הנזק‬
‫של התובע‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל הראייתי בשל אי ביצוע בדיקה‬

‫אישה הרה בהריון ראשון (לאחר ‪ 3‬שנים של טיפולי‬
‫עקרות) הגיעה לבי"ח בשבוע ה‪ 31 -‬להריון לאחר שחשה‬
‫ברע‪ .‬בביה"ח אובחנה הפרדות שיליה ומוות תוך רחמי‪,‬‬
‫על רקע רעלת הריון‪.‬‬
‫השאלה במחלוקת היתה האם הפרדות השיליה היתה‬
‫פתאומית או שהגיניקולוג אצלו ביקרה בבוקר אותו יום‪,‬‬
‫היה יכול כבר אז‪ ,‬לאבחן הפרדות שיליה‪ ,‬לשלוח אותה‬
‫בדחיפות לחדר לידה ולמנוע מוות תוך רחמי‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל הראייתי בשל אי ביצוע בדיקה‬

‫כיוון שהרופא לא ערך בדיקה של רגישות הבטן בעת הביקור של‬
‫האישה אצלו‪ ,‬קבע ביהמ"ש כי הוא גרם בכך נזק ראייתי לתובעת‬
‫כי נמנע ממנה להוכיח כי כבר באותה עת סבלה מהפרדות‬
‫שיליה‪...‬‬
‫לאור זאת הועבר הנטל אל הרופא לשכנע‪ ,‬כי באותו שלב בו נמנע‬
‫מלבצע את הבדיקה‪ ,‬לא סבלה האישה מבטן רגישה ולא היתה‬
‫שרויה בתהליך של הפרדות שיליה‪.‬‬
‫הרופא לא הצליח לעמוד בנטל זה ולכן נקבע כי הוא אחראי למות‬
‫העובר‪...‬‬
‫ע"א ‪ 9328/02‬לאה מאיר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"קשר סיבתי נסיבתי"‬
‫הוריה של פגה שנולדה בשבוע ‪ 29‬להריון בעקבות‬
‫הפרדות שליה‪ ,‬הגישו תביעה נגד ביה"ח‪ ,‬בטענה שהיה‬
‫איחור בביצוע ניתוח קיסרי לאם וכתוצאה מכך סובלת‬
‫הילדה משיתוק מוחין ופיגור שכלי‪.‬‬
‫התביעה הסתמכה על חוו"ד גניקולוגית בלבד ואילו‬
‫ההגנה הסתמכה על חוו"ד של נוירופדיאטר ונאונטולוג‬
‫ששללו קשר סיבתי בין הנזקים לבין העיכוב בביצוע‬
‫הניתוח הקיסרי וקבעו כי יש לשייכם לנזקי הפגות‬
‫בלבד‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"קשר סיבתי נסיבתי"‬
‫ביהמ"ש קבע כי קיים קשר "סיבתי נסיבתי" בין‬
‫התרשלות הרופאים שהתעכבו בביצוע הניתוח הקיסרי‪,‬‬
‫לבין הנזק שנגרם לפגה ולפיכך הטיל אחריות על‬
‫ביה"ח לפצות אותה על ‪ 40%‬מן הנזק שלה‪.‬‬
‫ביהמ"ש העליון אישר את פסה"ד המחוזי וקבע כי‬
‫לבימ"ש יש שיקול דעת לקבוע כי קיים קשר "סיבתי‬
‫נסיבתי" ואת שיעור האחריות ההסתברותי לנזק‬
‫(הפיצוי הופחת ל‪ 20% -‬מן הנזק)‪.‬‬
‫פס"ד מלול עדן‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫דרישות ההסבר בנסיבות מיוחדות‬

‫“ייתכנו מקרים בהם לסיכונים בעלי הסתברות נמוכה‬
‫תהיה משמעות מיוחדת לחולה הספציפי‪ .‬במקרה‬
‫כזה‪ ,‬למרות האחוז הנמוך יכללו אותם סיכונים‬
‫בתחום המידע המהותי הנדרש לחולה לשם החלטה‬
‫מושכלת אם לעבור את הטיפול הרפואי”‪.‬‬

‫ת”א (י‪-‬ם) ‪1109/97‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רף ההסבר בניתוחים אלקטיביים‬

‫"ההסבר הנדרש לקבלת הסכמה מדעת לניתוח‬
‫אלקטיבי – שאף בלעדיו ניתן לקיים אורח חיים‬
‫רגיל – נכלל ברף העליון של חובת הגילוי‪ ,‬והוא‬
‫כולל‪ ,‬בנוסף להתייחסות לסיכויי ההצלחה גם מתן‬
‫הזהרה מפני הסיבוכים האפשריים‪ ...‬גם אם‬
‫סיבוכים אלו נדירים‪".‬‬
‫ע"א ‪6153/97‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רף ההסבר בניתוחים אלקטיביים ‪-‬‬

‫‪RSD‬‬

‫"בענייננו מדובר בסיבוך המתרחש בקרב ‪0.5% - 0.3%‬‬
‫מהניתוחים – גם אם שיעור זה אינו גבוה‪ ,‬הרי מדובר בסיבוך‬
‫חמור‪ ,‬העלול לגרום להפיכתה של הגפה לחסרת כל תפקוד‪ ...‬כיוון‬
‫שמדובר בניתוח אלקטיבי חובת ההסבר נמצאת ברף העליון‪ .‬סיכון‬
‫‪ RSD‬הינו בגדר המידע שהתובע היה רשאי לצפות‪ ,‬באורח סביר‪,‬‬
‫כי יגולה לו‪ ,‬כדי שיוכל לשקלו במסגרת גיבוש דעתו לעניין‬
‫הסכמתו לטיפול הרפואי‪"...‬‬

‫ת"א ‪ 920/99‬יצחק נ' שע"צ‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רף ההסבר ברפואה פרטית‬

‫"רפואה פרטית בה קיים ניגוד עניינים מובנה בין‬
‫השאיפה המסחרית להרבות בניתוחים לבין‬
‫האינטרס של המטופל‪ ,‬כדי להקהות את עוקצו של‬
‫ניגוד העניינים יש להעמיד את המטופל על הסיכונים‬
‫והסיכויים שבניתוח המוצע לרבות החלופה שלא‬
‫לבצע כלל ניתוח סיכוייה וסיכוניה‪".‬‬
‫ע"א ‪6153/97‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫חובת ההסבר על טיפולים מחוץ לסל‬
‫בנסיבות מתאימות עשוי להיווצר צורך ליידע את המטופל לגבי‬
‫אפשרות טיפול המוצעת רק במסגרת הרפואה הפרטית ואולי אף‬
‫במסגרת שירותי רפואה מעבר לים‪ .‬כך יש לעשות‪ ,‬אכן‪,‬‬
‫כשמדובר בטיפול או בתרופה שעשויים לסייע לחולה ואינם‬
‫זמינים ברפואה הציבורית בארץ‪.‬‬
‫כשחולה אובחן כסובל ממחלה מסויימת‪ ,‬וישנה תרופה שאינה‬
‫מצויה ב"סל" – מקובל עלי שעל הרופא ליידע את החולה בדבר‬
‫קיומה של התרופה‪.‬‬
‫עליו להשאיר להחלטתו של החולה את השאלה אם לרכוש את‬
‫התרופה מכספו אם לאו‪ .‬שאלה זו כרוכה לא אחת באפשרויות‬
‫הכספיות של החולה וגם בפער בין ההשפעה של התרופה‬
‫שב"סל" לזו שאינה נמצאת בו‪ ,‬על הרופא לספק את המידע‬
‫הנדרש‪ ,‬והחולה‪ -‬יחליט‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ע"א ‪ 4960/04‬סידי‬

‫פגיעה באוטונומיה – פיצוי ללא נזק‬

‫אישה אושפזה בבית חולים לניתוח אורטופדי בשל‬
‫דפורמציה ברגל‪ .‬בסופו של דבר‪ ,‬במקום ניתוח לתיקון‬
‫הדפורמציה עברה ביופסיה בכתף בשל ממצא ידוע בכתף‬
‫שנחשד להיות גידול ממאיר‪ .‬בעקבות הביופסיה נותרה עם‬
‫מגבלה קשה בתפקוד הכתף‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פגיעה באוטונומיה‬
‫המטופלת טענה כי לא הוסברו לה הסיכונים הכרוכים‬
‫בביופסיה ולפיכך לא נתנה הסכמה מדעת לביצוע הפעולה‪.‬‬
‫נקבע כי גם לו היו נפרשים בפניה הסיכונים היתה נותנת‬
‫הסכמתה לביופסיה בשל הסיכון הממשי שמדובר בגידול‬
‫ממאיר‪.‬‬
‫למרות זאת נפסק כי היתה פגיעה באוטונומיה שלה והיא‬
‫זכאית לפיצוי כספי‪...‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פגיעה באוטונומיה‬

‫“ההכרה בזכותו של החולה לפיצוי על‬
‫הפגיעה באוטונומיה שלו‪ ,‬מקום בו הופרה‬
‫חובה זו‪ ,‬עשויה לתרום לכך שחובה זו‬
‫תקוים הלכה למעשה”‪.‬‬
‫ע”א ‪ 2781/03‬מיאסה עלי דעקה‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות בפגיעה באוטונומיה‬

‫הפרת חובת הזהירות ‪ -‬אי מתן הסברים‬
‫למטופלים לפני ביצוע טיפולים‬
‫נזק ‪ -‬פגיעה באוטונומיה של המטופל‬
‫קשר סיבתי ‪ -‬בין אי מתן ההסברים לבין‬
‫עוצם ההפתעה מן הסיבוך שהתרחש‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫משמעות העדרו של טופס הסכמה ייעודי‬
‫ניתוח סימפטקטומי (נגד הזעת יתר)‪ ,‬שבוצע בשנת ‪ 1999‬והסתבך‬
‫בהזעת יתר פיצויית‪.‬‬
‫המטופל הגיש תביעה בטענה שלא הוזהר מפני הסיבוך האמור‪.‬‬
‫התובע הוחתם על טופס הסכמה סטנדרטי (לא ייעודי)‪ ,‬משום שעד‬
‫השנה האמורה לא פותח טופס ייעודי מתאים‪.‬‬
‫הרופא המנתח רשם בגיליון כי הוסברו הסיכונים הכרוכים בפעולה‬
‫והעיד בבימ"ש כי הוא מסביר לכל המטופלים‪ ,‬ללא יוצא מן הכלל‪,‬‬
‫כי הבעיה עם הניתוח היא שבמקרים רבים מאוד‪ ,‬למעלה מ‪50% -‬‬
‫מופיעה הזעה פיצויית‪ ,‬וב‪ 2-3% -‬מן המקרים ההזעה הפיצויית‬
‫יכולה להיות משמעותית ביותר‪.‬‬
‫סטודנטית שהועסקה במרפאתו של הרופא ונכחה בזמן שקיבל‬
‫חולים אישרה את עדותו בעניין ההסברים‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫חוק זכויות‬

‫החולה‪ ,‬התשנ”ו‪1996-‬‬

‫סעיף ‪ :14‬אופן מתן הסכמה מדעת‬

‫(א)‬

‫‪.....‬‬

‫(ב)‬

‫הסכמה מדעת לטיפול רפואי המנוי בתוספת תינתן‬
‫במסמך בכתב‪ ,‬שיכלול את תמצית ההסבר שניתן‬
‫למטופל‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫חוק זכויות‬

‫החולה‪ ,‬התשנ”ו‪1996-‬‬

‫תוספת‬
‫(סעיפים ‪)15 ,14‬‬
‫(‪ )1‬ניתוחים‪ ,‬למעט כירורגיה זעירה‪.‬‬
‫(‪ )2‬צינתורים של כלי דם‪.‬‬
‫(‪ )3‬דיאליזה‪.‬‬
‫(‪ )4‬טיפול בקרינה מייננת (רדיותרפיה)‪.‬‬
‫(‪ )5‬טיפולי הפריה חוץ‪-‬גופית‪.‬‬
‫(‪ )6‬כימותרפיה לטיפול בתהליכים ממאירים‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בהעדר טופס הסכמה ייעודי‬
‫נקבע (בערעור) כי נוכח הוראות חוק זכויות החולה אין די בטפסים הערוכים‬
‫על פי תקנות בריאות העם (טופסי הסכמה)‪ ,‬התשמ"ד‪. 1984-‬‬
‫ככל הנראה המערכת הרפואית התאימה עצמה להוראות אלה באיחור מסויים‪,‬‬
‫ובמועד הרלוונטי (‪ )1999‬עדיין נעשה שימוש בטפסים הישנים‪ ,‬תוך הפרת‬
‫הוראת החוק‪.‬‬
‫אין לשלול את האפשרות‪ ,‬לפיה הפרת החובה לעגן את הסכמת המטופל‬
‫במסמך בכתב שיכלול את "תמצית ההסבר שניתן למטופל"‪ ,‬שוללת‪ ,‬מניה‬
‫וביה‪ ,‬את האפשרות שאכן מדובר ב"הסכמה מדעת"‪.‬‬
‫דרישת הכתב בחוק היא "דרישה מהותית" ובהעדרו של טופס הסכמה מדעת‬
‫ערוך כדין‪ ,‬יש לקבוע‪ ,‬למצער‪ ,‬כי במקרה של מחלוקת‪ ,‬המטפל הוא זה‬
‫שצריך להוכיח קיומה של הסכמה זו‪.‬‬
‫ע"א ‪ 6299/05‬צורף‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ומה הדין כשיש טופס חתום ?!‬

‫נולדה‬

‫בשנת ‪1998‬‬
‫(מיקרופטלמיה)‪.‬‬
‫בשבוע ‪ 21‬להריון בוצעה לאם בדיקת אולטרה‪-‬סאונד בסיסית‬
‫במסגרת הקופה שנמצאה תקינה‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע כי לא ניתן לגלות את המום במסגרת בדיקה בסיסית‬
‫אך יש אפשרות לגלות זאת בבדיקה מורחבת‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע כי היה מדובר בהריון שלא בסיכון גבוה ולא היה‬
‫מקום לביצוע סקירה מורחבת‪/‬מכוונת‪.‬‬
‫האם חתמה על טופס בקשה לביצוע בדיקת על‪-‬קול לפיה היא‬
‫מודעת לכך שמדובר בבדיקה בסיסית וכי באפשרותה לבצע‬
‫בדיקה מורחבת באופן פרטי‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תינוקת‬

‫כשהיא‬

‫סובלת‬

‫מעיוורון‬

‫חתימה ללא הסבר – לאו הסכמה היא‬
‫ביהמ"ש קבע כי הרופאים הסבירו לאם כי הבדיקה אותה היא עומדת לבצע‬
‫היא בדיקה בסיסית וכי קיימת בדיקה משוכללת יותר אותה ניתן לבצע באופן‬
‫פרטי ואולם בכך לא די‪.‬‬
‫האם לא הבינה לאשורה את האבחנה בין הבדיקה הבסיסית והמורחבת ואם‬
‫היתה מבינה היתה בוחרת לבצע את הבדיקה על חשבונה‪ .‬יש כשל בשרשרת‬
‫המידע אשר נמסר לאם‪.‬‬

‫לא די בקיומה של פרקטיקה לפיה מיידעים את האישה כי קיימת‬
‫בדיקה מורחבת‪ ,‬העדר הנחיות ברורות ונהלים מוגדרים באשר‬
‫להיקף המידע שיש למסור למטופלת לעניין אפשרותה לבצע‬
‫בדיקה מורחבת ‪...‬ואי מתן הסבר הולם בטרם ביצוע הבדיקה‬
‫הבסיסית הינם בגדר נוהל בלתי סביר‪...‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תוצאות הערעור‬
‫המלצת ביהמ"ש‪:‬‬

‫לאור קשיים שהתגלעו בהכרעת בימ"ש קמא בשאלת‬
‫החבות ולאור זאת שבימ"ש קמא הכריע בפסק דינו‬
‫בסוגיות שלא היו בחזית הדיון יבוטל פסק דינו של‬
‫בימ"ש קמא והסכום אשר שולם לתובעים יישאר בידם‪.‬‬

‫התובעים הסכימו להצעת ביהמ"ש שמשמעותה‬
‫שפסה"ד מבוטל‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ההחמרה השיפוטית –‬
‫הנזק הממוני‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫הלכת "השנים האבודות" –‬
‫עזבון אטינגר ז"ל‬

‫פס"ד תקדימי ניתן‪ ,‬במרץ ‪ ,2004‬על‪-‬ידי בית‪-‬המשפט העליון‬
‫בהרכב של חמישה שופטים בתביעת עזבון של קטין‪ ,‬אשר הלך‬
‫לעולמו בגיל ‪ ,12‬כתוצאה מנפילה לבור בעת משחק עם חבר‪,‬‬
‫בעיר העתיקה בירושלים‬
‫עזבון של קטין אשר הלך לעולמו כתוצאה מרשלנות‪ ,‬זכאי לפיצוי‬
‫בגין הפסד כושר השתכרות ב"שנים האבודות"‪ ,‬בהן לא זכה‬
‫לחיות ולהתפרנס‬
‫זכות דומה קיימת גם לעזבון של בגיר שהלך לעולמו בגיל‬
‫העבודה‬
‫נפגע אשר קוצרה תוחלת חייו כתוצאה מרשלנות זכאי מעתה‬
‫לפיצוי בגין הפסד ההשתכרות שלו ב"שנים האבודות"‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"השנים האבודות" – ההשלכות הכספיות‬
‫נקבע כי חישוב הפסד ההשתכרות ב"שנים האבודות" יהיה מבוסס‬
‫על ‪ 30%‬מן השכר הממוצע במשק (בתקופה מגיל ‪18-21‬‬
‫החישוב הוא ‪ 70%‬מן הסכום האמור)‪.‬‬
‫ההנחה המובלעת היא כי ניתן לחסוך ‪ ₪ 2400‬מתוך ‪₪ 8000‬‬
‫בחודש !!!!!‬
‫בתביעת יורשים שהם גם תלויים ‪ ,‬נקבע כי יש ליורשים זכאות‬
‫לקבל פיצוי בגין ראשי נזק שנמצאים מחוץ לתחום החפיפה (כאב‬
‫וסבל וקיצור תוחלת חיים וכ"ו)‬
‫חישוב הפסד ההשתכרות בשנים האבודות‪ ,‬כולל גם חישוב הפסדי‬
‫פנסיה‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫הגידול בפיצוי הכספי‬
‫יולדת לאחר ‪ 3‬שנות טיפולי הפריה בהריון ראשון‪,‬‬
‫נשלחה "להסתובב" כדי לזרז לידה ושבה עם עובר מת‪.‬‬
‫בימ"ש המחוזי קבע אחריות ופסק לאם פיצוי של‬
‫‪ ₪ 300,000‬בגין כאב וסבל‪.‬‬
‫ביהמ"ש העליון קבע כי מגיע פיצוי גם לאב בגין כאב‬
‫וסבל שלו בסכום נוסף של ‪.₪ 250,000‬‬
‫סטיה מהלכה קודמת שחייבה נזק נפשי חמור "בניזוק‬
‫משני" שעולה כדי מחלת נפש או הפרעת נפש הגורמת‬
‫נכות ממשית‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פס"ד לבנה לוי‬

‫הגידול בסכומי הפיצוי‬
‫צעירה שנולדה בשנת ‪ 1985‬כשהיא סובלת משיתוק ביד שמאל‬
‫כתוצאה מפגיעה במקלעת העצבים הברכיאלית‪ ,‬הגישה בשנת‬
‫‪ 2006‬תביעה נגד ביה"ח בו נולדה בטענה של רשלנות בלידה‪.‬‬
‫בינתיים סיימה התובעת לימודי משפטים ומנהל עסקים ובמהלך‬
‫המשפט עשתה התמחות במשפטים‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע שיש אחריות לביה"ח ופסק לה פיצוי גלובלי בגין‬
‫הפסד השתכרות בסך של ‪ ₪ 800,000‬ובנוסף ‪ ₪ 600,000‬כאב‬
‫וסבל‪ ₪ 1,000,000 ,‬עזרת צד ג' ו‪ ₪ 85,000 -‬הוצאות ‪....‬‬

‫א (ים) ‪8363/06‬פדילה נ' בי"ח מאיר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"ועדת שפניץ" – אין מקום להגביל בחוק את‬
‫הפיצוי לתובעים בגין רשלנות רפואית‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫לאן מועדות פנינו?‬

‫‪ ‬המשך החמרה שיפוטית ?‬
‫‪ ‬התמתנות והתייצבות ?‬
‫‪ ‬התערבות חקיקתית ?‬
‫ימים יגידו‪....‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תודה !‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬


Slide 68

‫עדכונים בפסיקת בתי‪-‬המשפט‬
‫בתביעות רשלנות רפואית‬
‫עו"ד טליה חלמיש‪-‬שני‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬
‫מקבוצת מדנס‬
‫מאי ‪2009‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תמונת המצב‬
‫בשנים האחרונות אנו עדים לעליה ניכרת של ההוצאה‬
‫בגין תביעות אחריות מקצועית בתחום הרפואה‪.‬‬
‫העליה נובעת בעיקר מ"אינפלציה שיפוטית" שהביאה‬
‫לגידול ניכר בפיצויים המשולמים לתובעים‪.‬‬
‫התשלומים השנתיים בתביעות הרשלנות הרפואית‪ ,‬גדלו‬
‫בעשור האחרון ב‪.700% -‬‬
‫במקביל גדלו הפרמיות בצורה דרמטית והכיסויים‬
‫הוגבלו‪.‬‬
‫מוסדות רפואיים ורופאים פרטיים העוסקים בתחומים‬
‫בסיכון גבוה (לידות‪ US ,‬מיילדותי‪ ,‬כירורגיה פלסטית‬
‫וכ"ו) נתקלים בקושי להשיג כיסוי ביטוחי‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫התפתחות התביעות בבימ"ש‬

‫‪1994 - 2008‬‬

‫‪1,200‬‬
‫‪1,100‬‬
‫‪1,000‬‬
‫‪900‬‬
‫‪800‬‬
‫‪700‬‬
‫‪600‬‬
‫‪500‬‬
‫‪400‬‬
‫‪300‬‬
‫‪200‬‬
‫‪100‬‬
‫‪0‬‬

‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫‪2002‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫‪1994‬‬

‫מדד גידול התשלומים‬

‫‪1995 - 2008‬‬

‫‪3100%‬‬
‫‪2800%‬‬
‫‪2500%‬‬
‫‪2200%‬‬
‫‪1900%‬‬

‫‪1600%‬‬
‫‪1300%‬‬
‫‪1000%‬‬
‫‪700%‬‬
‫‪400%‬‬
‫‪100%‬‬
‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫‪2002‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫התפתחות התביעות בבימ"ש‬
‫מיילדות וגינקולוגיה‬

‫‪240‬‬

‫‪210‬‬

‫‪180‬‬

‫‪150‬‬

‫‪120‬‬

‫‪90‬‬

‫‪60‬‬

‫‪30‬‬

‫‪0‬‬
‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2002‬‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫מדד גידול התשלומים‬
‫מיילדות וגינקולוגיה‬

‫‪11100%‬‬
‫‪10100%‬‬
‫‪9100%‬‬
‫‪8100%‬‬
‫‪7100%‬‬
‫‪6100%‬‬
‫‪5100%‬‬
‫‪4100%‬‬
‫‪3100%‬‬
‫‪2100%‬‬
‫‪1100%‬‬
‫‪100%‬‬

‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫‪2002‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫מקצועות קליניים מובילים בשיעור הסיכון‬
‫‪1991 - 2008‬‬
‫מיילדות‬
‫כירורגיה כללית‬

‫‪40%‬‬

‫קרדיולוגיה‬

‫שיעור הסיכון הכספי‬

‫‪35%‬‬
‫‪30%‬‬

‫רפואת שיניים‬

‫‪25%‬‬

‫אורטופדיה‬

‫‪20%‬‬

‫נוירוכירורגיה‬

‫‪15%‬‬
‫‪10%‬‬

‫גינקולוגיה‬

‫‪5%‬‬

‫אופטלמולוגיה‬

‫‪0%‬‬

‫‪18%‬‬

‫שיעור התיקים עם סיכון כספי‬

‫‪16%‬‬
‫‪14%‬‬
‫‪12%‬‬
‫‪10%‬‬
‫‪8%‬‬
‫‪6%‬‬
‫‪4%‬‬
‫‪2%‬‬
‫‪0%‬‬

‫* ‪ 3%‬ומעלה‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫דו"ח ועדת "שפניץ"‪-‬‬

‫הועדה הבין משרדית לבחינת הדרכים להקטנת ההוצאה‬
‫הציבורית בגין תביעות הרשלנות הרפואית‬

‫מסתמנת בפסיקה מגמה של הרחבת אחריותם של בעלי‬
‫מקצועות הרפואה והמוסדות הרפואיים – החל בסוגית‬
‫ההתרשלות (ירידת קרנה של הלכת הפרקטיקה‬
‫המקובלת)‪ ,‬המשך בסיבתיות (אובדן סיכויי החלמה)‬
‫וכלה בהרחבת העילות (רשלנות בגין הסכמה מדעת)‬
‫וראשי נזק (פגיעה באוטונומיה)‪.‬‬
‫מהנתונים עולה כי במשך השנים עלו סכומי הפיצויים‬
‫הממוצעים שנפסקו בתביעות רשלנות רפואית‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫הגידול בפיצוי הממוצע לתובעים‬
‫שנת תשלום‬
‫‪2004‬‬
‫‪2005‬‬
‫‪2006‬‬
‫‪2007‬‬
‫‪2008‬‬

‫תשלום ממוצע לתובע (בדולר)‬
‫‪21,872‬‬
‫‪33,700‬‬
‫‪34,935‬‬
‫‪44,839‬‬
‫‪62,374‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פיצוי עבור כאב וסבל ב– ‪ 100%‬נכות‬

‫‪1997-2008‬‬

‫‪1600000‬‬

‫‪1400000‬‬

‫‪1200000‬‬

‫‪1000000‬‬

‫‪800000‬‬

‫‪600000‬‬

‫‪400000‬‬

‫‪200000‬‬

‫‪0‬‬
‫‪2009‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2005‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2003‬‬

‫‪2001‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1997‬‬

‫פיצוי עבור מות קטינים (קיצור תוחלת חיים‪+‬כאב וסבל)‬
‫‪1998-2006‬‬
‫‪1800000‬‬

‫‪1600000‬‬

‫‪1400000‬‬

‫‪1200000‬‬

‫‪1000000‬‬

‫‪800000‬‬

‫‪600000‬‬

‫‪400000‬‬

‫‪200000‬‬

‫‪0‬‬
‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2002‬‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ההתפתחויות המשפטיות‬

‫עמדה סלחנית‬

‫עמדה ביקורתית‬

‫עמדה מחמירה‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫סלחנות שיפוטית‬

‫(‪)1961‬‬

‫"אשה‪ ...‬באה למחלקה הגינקולוגית לשם ניתוח קל‬
‫ברחמה ויצאה מהמחלקה שבעת יסורים ובעלת מום‬
‫לכל ימי חייה‪...‬‬
‫הטיפול אשר החולה קיבלה בבית החולים לא היה כפי‬
‫שצריך היה לצפותו מבעלי מקצוע מעולים וכן קרו תוך‬
‫כדי טיפול הזנחות וטעויות שונות‪ ,‬אשר הביאו לידי‬
‫תוצאות מעציבות במצב בריאותה‪...‬‬
‫רופא בשר ודם עשוי לטעות‪ ,‬ולא כל טעות מהווה‬
‫רשלנות‪"...‬‬

‫התביעה נדחתה‬
‫(ע"א ‪ 280/60‬פרדו נ' פלדמן‪ ,‬פד' (טו') ‪)1961‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫בקרה שיפוטית‬
‫עולם הרפואה אינו חסין מביקורת שיפוטית ומחשיפה של מעשי רשלנות‬
‫מקצועיים‪ .‬ביקורת זו היא אחת הערובות החשובות להקפדה על מתן טיפול‬
‫רפואי נאות‪.‬‬
‫לא כל טעות באבחנה או בטיפול‬
‫מצביעה בהכרח על רשלנות‪.‬‬
‫אחריות הרופאים‪ ,‬ברשלנות‬
‫אזרחית או פלילית‪ ,‬צריכה‬
‫להיקבע‪ ,‬רק אם הוכח שבנתוני‬
‫זמן אמת פעלו הרופאים‬
‫באי מיומנות מקצועית‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫בקרה שיפוטית – האם היא מקדמת את‬
? ‫בטיחות הטיפול‬
Most patient-safety experts continue to believe that the
threat of liability is the primary barrier to the
development of effective and comprehensive patient
safety programs in hospitals. I suggest, on the
contrary…that judicial recognition of an explicit “right
to safety” for hospital patients, with correlative duty of
hospitals to implement patient-safety measures can
become the primary motivator for the development of
systems to improve patient safety.
George J. Annas. J.D., NEJM 354;19 May11,2006
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫בקרה שיפוטית‬

‫‪‬‬
‫שיפור איכות הרפואה‬
‫הרשומה הרפואית‬
‫• רישום מפורט יותר‬
‫• שמירה על רשומות‬

‫תהליך הבקרה הרפואית‬
‫• ניהול סיכונים‬
‫• אבטחת איכות‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תקשורת עם מטופלים‬
‫• הסכמה מדעת‬
‫• גילוי נאות על תקלות‬

‫ניהול הטיפול הרפואי‬
‫• פרוטוקולים ונהלים‬
‫• הנחיות קליניות‬

‫החמרה שיפוטית‬

‫‪‬‬
‫רפואה מתגוננת‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬

‫ריבוי בדיקות וטיפולים מיותרים‬
‫יצירת מתח ביחסי מטפל‪-‬מטופל‬
‫הוצאות מוגברות לתשלום ביטוח‬
‫סגירת פעילויות בסיכון ביטוחי גבוה‬
‫קושי להשיג כיסוי ביטוחי‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית‬

‫(‪)1998‬‬

‫"חיובם של הרופא וקופת‬
‫חולים בדין הוא פרי של חוכמה‬
‫לאחר מעשה‪ .‬הרף שהוצב‬
‫לקביעת אחריותם‪ ,‬הוצב בגובה‬
‫כה רב‪ ,‬עד שלא רק הרופא‬
‫הסביר אינו יכול לעוברו‪ ,‬אלא‬
‫גם הרופא המומחה המובהק‬
‫ייכשל בכך"‪.‬‬
‫(השופטת שטרסברג‪-‬כהן בדעת מיעוט‬
‫ע"א ‪ 3709,3264/96‬קופ"ח נ' פלד ואח')‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית – ההנמקה‬
‫"אין להטיל את העומס הכלכלי של הטעות הרפואית‬
‫על החולה‪ ,‬אלא מן הראוי כי יוטל‪ ,‬עקרונית‪ ,‬על‬
‫הרופא בעל הטעות שממנו יפוזר ממילא על ציבור‬
‫רחב יותר באמצעות ביטוח האחריות המקצועית‪.‬‬
‫יתרה מזו‪ ,‬הטלת האחריות האישית על הרופא‪...‬‬
‫עשויה לעודד את מילוי החובה המקצועית‬
‫להתעדכנות בספרות המקצועית‪"...‬‬
‫(השופט אנגלרד ע"א ‪ 3709,3264/96‬קופ"ח נ' פלד ואח')‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ההחמרה השיפוטית –‬
‫שאלת האחריות‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"החמרת" האחריות של המטפלים‬
‫"פרקטיקה רצויה" במקום "פרקטיקה מצויה"‬
‫החלת נורמות התנהגות רטרוספקטיבית‪" -‬דרך עוקפת פרקטיקה‬
‫מקובלת"‬
‫מבחן "המומחה הטוב" במקום "הרופא הסביר"‬
‫החלת כלל "הדבר מדבר בעדו" במקרי סיבוכים נדירים‬
‫החלה מסיבית של "כלל הנזק הראייתי"‬
‫החלת אחריות במקרים של "קשר סיבתי נסיבתי"‬
‫קביעת חובות מוגברות בכל הנוגע להסברים למטופלים עובר‬
‫למתן לטיפולים רפואיים‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"פרקטיקה מצויה" לעומת "פרקטיקה רצויה"‬
‫העובדות ‪ -‬רביד נ' קליפורד‬

‫ביום ‪ 5.4.84‬הגיעה רביד בת החמש למרפאת שיניים לצורך‬
‫טיפול שיניים‪ .‬כהכנה לטיפול הזריק לה הרופא זריקת הרדמה‬
‫מקומית בלסתה התחתונה מצד ימין‪ .‬הרופא השתמש לצורך‬
‫ההזרקה במזרק לא שואב‪ ,‬שהיה מקובל לשימוש באותה תקופה‬
‫(פרקטיקה מקובלת)‪.‬‬
‫זמן קצר לאחר ההזרקה נטתה רביד על צידה ולא הצליחה‬
‫להתייצב‪ .‬היא היתה מנומנמת והוחלט להעבירה לטיפול בבית‪-‬‬
‫חולים‪ .‬כתוצאה מן האירוע סובלת רביד עד היום מהמיפרזיס‬
‫במחצית הגוף השמאלי ומהפרעות נוירולוגיות וקוגנטיביות‪.‬‬
‫הסתבר כי חומר ההזרקה חדר לכלי דם משם נדד למוח וגרם‬
‫לקריש דם ולאוטם מוחי‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"פרקטיקה מצויה" לעומת "פרקטיקה רצויה"‬
‫ההכרעה המשפטית‬

‫העובדה שרופא נהג בהתאם לפרקטיקה המקובלת‬
‫בתחומו‪ ,‬היא כשלעצמה‪ ,‬אינה מעניקה לו הגנה‬
‫מוחלטת ולעולם מצוי בידי בית המשפט לקבוע‪ ,‬כי‬
‫פרקטיקה נהוגה זו אינה עולה בקנה אחד עם חובת‬
‫הזהירות של רופא כלפי מטופל‪.‬‬
‫פרקטיקה מקובלת מהווה פרמטר‪ ,‬ואפילו פרמטר‬
‫חשוב‪ ,‬במכלול השיקולים שעל בית המשפט לשקול‬
‫בבואו לקבוע את סטנדרט ההתנהגות הראוי‪ ,‬אולם‬
‫אין היא הפרמטר היחיד אשר בית המשפט יתחשב בו‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫די היה באמצעי פשוט וזמין למנוע סיכון ידוע של‬
‫חדירת מזרק עם חומר הרדמה לתוך עורק‪ ,‬דבר אשר‬
‫עלול לגרום לתופעות לוואי משמעותיות‪ .‬כל זאת‬
‫ללא תוספת עלות משמעותית‪.‬‬
‫בנסיבות אלה אין מנוס מן המסקנה כי רופא התרשל‬
‫שכן רופא זהיר היה בוחר למנוע סיכון זה באמצעות‬
‫שימוש במזרקים שואבים‪.‬‬
‫רביד נ' קליפורד‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬
‫הנורמות אינן נקבעות על‪-‬ידי מומחים אלה או אחרים‪ ,‬אלא‬
‫על‪-‬ידי בית‪-‬המשפט‪.‬‬
‫שאלת תפקידו של מנתח בחדר ניתוח היא עניין ערכי‬
‫ונורמטיבי שמתפקידו של בית‪-‬המשפט להכריע בו‪.‬‬
‫עדות יו"ר המועצה הלאומית לכירורגיה‪ ,‬הרדמה וטיפול נמרץ‬
‫כי אין אחריות הדדית בין מנתח לרופא מרדים‪ ,‬כפי שבא לידי‬
‫ביטוי בסיכום ישיבת המועצה הלאומית הנ"ל‪ ,‬אין לראות בה‬
‫משום נורמה נכונה‪ ,‬ולפיכך אין לפעול על‪-‬פיה‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬

‫(‪)2‬‬

‫אם נרשם בסיכום ישיבת מועצת איגוד רופאי העיניים‪ ,‬כי‬
‫המנתח אחראי כלפי המנותח על הניתוח ותוצאותיו בלבד‪,‬‬
‫והמרדים אחראי כלפי המטופל על תהליך ההרדמה ותוצאותיו‪,‬‬
‫אין לראות בכך כאילו כל אחד מהם אחראי רק על תחומו‪,‬‬
‫וחייבת להיות הדדיות ביניהם‪ ,‬ולמרות שאין למנתח "אחריות‬
‫על" הרי שיש לו אחריות על סימני החיים של המנותח‪ ,‬לא‬
‫פחות מאשר למרדים‪ ,‬ועל‪-‬כן עמדת איגוד רופאי העיניים כפי‬
‫שבאה לידי ביטוי במסמך הנ"ל‪ ,‬אינה משקפת את הנורמה‬
‫המחייבת‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬

‫(‪)3‬‬

‫המסמך בדבר חלוקת אחריות בחדר הניתוח של ההסתדרות‬
‫הרפואית בישראל‪ ,‬קובע כי שיתוף פעולה בין הרופא המנתח‬
‫והרופא המרדים בניתוח חיוני להצלחת הטיפול וכך יש אכן‬
‫לנהוג‪ ,‬אולם ההסתייגות שעל‪-‬פיה אין הרופא המנתח אחראי‬
‫לפעולות המבוצעות על‪-‬ידי הרופא המרדים‪ ,‬כפי שהרופא‬
‫המרדים אינו אחראי על פעולות המבוצעות על‪-‬ידי הרופא‬
‫המנתח‪ ,‬איננה נורמה שיש לפעול על‪-‬פיה‪ ,‬שכן ברור שהמנתח‬
‫אינו אחראי על פעולות המרדים‪ ,‬אולם אין בכך כדי לסייג‬
‫אחריותו לעקוב אחר סימני החיים של המנותח‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬

‫(‪)4‬‬

‫כאשר מנותח פונה למנתח בבקשה לנתחו אין הוא יוצר קשר אחד עם‬
‫המרדים וקשר אחר עם המנתח‪ ...‬יש לייחס לו אחריות מעבר לעצם‬
‫הפעולה הכירורגית‪ ,‬המנותח מצפה ממנו להיות אחראי על חייו בעת‬
‫ביצוע הניתוח – ולאו דווקא בעת ביצוע הפעולה הכירורגית גרידא‪.‬‬
‫כל מנתח חייב להיות שותף מלא למעקב אחר סימני חיים של המנותח‪ ,‬גם‬
‫תוך כדי ובמהלך הניתוח‪ ,‬ואין הוא רשאי להטיל את האחריות הבלעדית‬
‫על כך על כתפי המרדים‪.‬‬
‫חובתו של המנתח היתה להאזין לקולות המוניטור ע"מ לוודא שהוא‬
‫ממשיך לנתח אדם חי ולא מחוסר חיים‪ .‬אם הוא לא עושה כן הוא‬
‫מתרשל‪.‬‬
‫המנתח שלא עשה כן הורשע בעבירה של מעשה פזיזות ורשלנות‪.‬‬
‫פ (תא) ‪ 40016/07‬מ"י נ' אסותא ואח'‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החלת נורמות רטרוספקטיבית‬
‫בשנת ‪ 1986‬נולד ערן סידי עם חסר של כף יד ימין‪.‬‬
‫בשנת ‪ 1997‬הגישה משפחת סידי תביעה נגד הגיניקולוג שביצע‬
‫לאם בדיקת אולטרה סאונד שגרתית במהלך ההריון‪ ,‬בטענה של‬
‫רשלנות באי אבחון חסר כף היד‪.‬‬
‫ביהמ"ש המחוזי פסק כי לא היתה רשלנות בביצוע הבדיקה‪ ,‬שכן‬
‫בשנה הנדונה בדיקת האולטרה סאונד הבסיסית לא כללה סקירת‬
‫גפיים ודחה את התביעה‪.‬‬
‫לעומת זאת ביהמ"ש העליון שדן בערעור על התביעה קבע‬
‫בשנת ‪ 2005‬כי חלה חובה על הרופא הבודק בשנת ‪!!! 1986‬‬
‫ליידע את האישה על מגבלות הבדיקה ועל האפשרות לבצע‬
‫בדיקת אולטרה סאונד מורחבת במסגרת הפרקטיקה הפרטית‪...‬‬
‫ע"א ‪ 4960/04‬סידי‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החלת נורמות רטרוספקטיבית ‪2 -‬‬
‫ילדה נולדה בשנת ‪ 1995‬כשהיא סובלת מתסמונת ‪ X‬שביר‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע כי בתקופה הרלבנטית הבדיקה טרם הומלצה ע"י הגורמים‬
‫המקצועיים ושליחת הנשים לביצועה בוודאי שלא היתה פרקטיקה מחייבת‬
‫את הרופא הסביר‪.‬‬
‫ואולם ביהמ"ש קבע כי מאחר שבמאמרים שפורסמו עובר לשנת ‪1994‬‬
‫מוזכרות בדיקות המבוצעות לאוכלוסייה בעלת סיכון נמוך לצרכי מחקר או‬
‫לצרכים אחרים‪ ,‬היה על רופא סביר הקורא את המאמרים הללו להסיק כי‬
‫"בדיקות סקר" לגילוי הנשאות קיימות גם אם ביצוען עדיין אינו מומלץ‪.‬‬
‫הבדיקה היתה קיימת במועד הרלבנטי ויש לייחס להורים בהתאם להלכת‬
‫סידי ציפייה סבירה כי קיומה יגולה להם ולכן הרופא התרשל בכך שלא ידע‬
‫על קומה ולא גילה להורים על קיומה‪.‬‬
‫הקופה אחראית לכך שלא הפיצה בקרב רופאיה את האפשרות לביצוע‬
‫בדיקה לגילוי הנשאות לתסמונת ‪ X‬שביר גם לנשים ללא כל אינדיקציה‪.‬‬
‫א (ים)‪ 5416/03‬שיר סגל‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"כלל ‪ 30‬הדקות" – ‪OUT‬‬
‫השאלה היא מהו פרק הזמן הסביר לביצוע ניתוח קיסרי ?‬
‫פרק הזמן של ‪ 15‬דקות לבצוע ניתוח קיסרי הוא פרק זמן‬
‫אפשרי וראוי כאשר חדר הניתוח פנוי וכל הצוות זמין‪ ...‬יש‬
‫להשלים‪ ,‬חרף העובדה שהדבר אינו רצוי‪ ,‬גם עם חלוף פרק‬
‫זמן ארוך יותר של כ‪ 25-30 -‬דק' עד לניתוח‪ .‬אולם שיהוי כזה‬
‫בביצוע הניתוח‪ ,‬כדי שיתקבל כשיהוי סביר‪ ,‬מחייב מתן הסבר‪,‬‬
‫המבוסס על נסיבותיו המיוחדות של המקרה הנדון‪ ,‬ועל כך‬
‫שבפועל נעשו מאמצים סבירים לקצר פרק זמן זה דבר שלא‬
‫הסתייע באותן נסיבות‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"כלל ‪ 15‬הדקות" – ‪IN‬‬
‫במקרה שלפנינו‪ ,‬לא ניתן הסבר המצדיק התמשכותו של פרק‬
‫הזמן שחלף בין קבלת ההחלטה על ביצוע הניתוח לבין הביצוע‬
‫בפועל‪.‬‬
‫במקרה שלפנינו נפל שיהוי בלתי מוצדק של כ‪ 6 -‬דקות גם‬
‫בהתמשכות פרק הזמן ממועד קבלת ההחלטה על הניתוח ועד‬
‫לביצועו‪ .‬מכאן‪ ,‬שבסה"כ נפל במקרה זה שיהוי בלתי מוצדק‬
‫בביצוע הניתוח הקיסרי‪ ,‬העולה כדי רשלנות‪ ,‬של ‪31-33‬‬
‫דקות‪ ,‬ולמצער שיהוי של ‪ 21‬דקות‪.‬‬
‫א (ים) ‪ 8005/06‬ב‪.‬ר‪ .‬נ' בי"ח מאיר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית –‬
‫סטנדרט המומחה הטוב‬

‫על הרופא להשתמש ברמת ידע‪ ,‬כשרון ואיכפתיות‪,‬‬
‫הקיימת ומופעלת ע"י רופאים ברמה מקצועית טובה‬
‫ולא ממוצעת‪.‬‬
‫כאשר מדובר ברופא הטוען לכישורים מיוחדים ולהיותו‬
‫מומחה‪ ,‬הרמה הנדרשת ממנו היא בהתאם לכך‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית –‬
‫"המתמחה חשוד"‬
‫אישה שעברה ניתוח קיסרי אלקטיבי בהרדמה ספינלית‪,‬‬
‫נותרה עם נזק לשורשי העצב הפירוניאלי‪ ,‬נזק זה יוחס‬
‫לפגיעה במהלך ההרדמה‪.‬‬
‫וכך אמר ביהמ"ש על המרדים שהיה מתמחה ותיק בעת‬
‫הניתוח‪":‬רף המומחיות הרשמית של הנתבע שהוא נמוך‬
‫לטעמי‪ ,‬גם אם הוא בעל ניסיון מעשי רב‪ ,‬יש בו כדי ליצור‬
‫חיזוק לטענות התובעת וספק באשר לביצועה הנאות של‬
‫ההרדמה "‬
‫‪...‬‬
‫ת"א ‪ 072682/99‬פני אלמליח‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החלת כלל הדבר מדבר בעדו‬
‫בתי‪-‬המשפט מחילים את כלל "הדבר מדבר בעדו" באופן‬
‫"ליברלי" ומעבירים את נטל השכנוע מכתפי התובעים אל‬
‫כתפי הנתבעים להוכיח שלא היתה רשלנות מצידם‪.‬‬
‫התנאים להחלת הכלל (ס' ‪ 41‬לפקודת הנזיקין)‪:‬‬
‫ התובע לא ידע ולא יכול היה לדעת על הנסיבות שהביאו‬‫לידי הנזק‬
‫ הנזק נגרם על‪-‬ידי נכס בשליטת המזיק‬‫ המקרה מתיישב יותר עם המסקנה שהיתה רשלנות‬‫מאשר עם העדרה‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בסיבוכים נדירים‬
‫אישה הרה עברה דיקור מי שפיר בשבוע ‪ 18‬להריונה‪ ,‬אשר‬
‫הסתבך בזיהום תוך רחמי‪ ,‬שהוביל לספסיס סוער ולמותה‬
‫של האישה‪.‬‬
‫ועדת בדיקה של משרד הבריאות לא מצאה התרשלות‬
‫בטיפול במנוחה מצד גורם רפואי כלשהו‪.‬‬
‫בעלה וילדיה של המנוחה הגישו תביעה נגד הרופא המטפל‬
‫שביצע את הדיקור בטענה שהדיקור נעשה באופן רשלני‪,‬‬
‫ללא ניקוי מתאים של איזור הבטן בו בוצעה הדקירה‬
‫וכתוצאה מכך נגרם הזיהום שהוביל למותה‪.‬‬
‫לא הוגשה חוו"ד מטעם התובעים לתמיכה בטענותיהם‪ ,‬והם‬
‫בקשו להחיל את הכלל של "הדבר מדבר בעדו"‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בסיבוכים נדירים‬
‫ביהמש פסק כי "מהעדויות שנשמעו בבית המשפט ומחומר‬
‫הראיות שהובא‪ ,‬ניתן לקבוע כי השימוש בחומר החיטוי‬
‫פולידין ואלכוהול היה נפוץ ומקובל לצורך עריכת הדיקור‬
‫וכי הנתבעים פעלו על‪-‬פי הנהוג והמקובל בכגון דא‪ ...‬ואין‬
‫לבוא לנתבעים בטרוניה באשר לפרקטיקה בה נהגו"‬
‫ואולם העובדה ‪ -‬שמדובר בתוצאה נדירה ובלתי צפוייה‬
‫למדי של דיקור מי שפיר שגרם לזיהום חריף ברחם‬
‫האשה ומותה עקב כך ‪ -‬תומכת בתחולת הכלל של הדבר‬
‫מדבר בעדו‪ .‬זה מצביע יותר על קיומה של התרשלות מאשר‬
‫על העדרה‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בסיבוכים נדירים‬
‫אף כי התובעים לא הוכיחו את הסיבה הממשית והישירה לזיהום‬
‫בגופה של המנוחה ולמותה כתוצאה מכך‪ ,‬שוכנעתי – על‪-‬פי מאזן‬
‫ההסתברויות במשפט האזרחי – כי ההסתברות שהיא נפטרה עקב‬
‫רשלנותם הרפואית של הנתבעים עולה על ההסתברות כי הפגיעה‬
‫לא היתה תוצאה של התרשלות כזו‪.‬‬
‫נטל השכנוע בדבר העדר התרשלות עבר לכתפי הנתבעים‬
‫ומשהם לא עמדו בו – דין התביעה להתקבל‪.‬‬
‫נקבע שהרופא שביצע את הדיקור אחראי ברשלנות משום שלא‬
‫הרים את הנטל להסביר באיזה מנגנון אירע הזיהום שלא‬
‫באחריותו‪.‬‬
‫א (ת"א) ‪ 89/96‬עזבון המנוחה ג'ומאנה מראר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשומות רפואיות – כלל "הנזק הראייתי"‬

‫"מקום שצריך להיעשות רישום רפואי וזה לא נעשה‪ ,‬ולא‬
‫ניתן הסבר מניח את הדעת למחדל זה‪ ,‬יועבר נטל ההוכחה‬
‫בדבר העובדות השנויות במחלוקת‪ ,‬שיכלו להתבהר מתוך‬
‫הרישום‪ ,‬אל כתפי הרופא או המוסד‪ ,‬שבמסגרתו ניתנו‬
‫השירותים הרפואיים‪".‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫נתונים על העברת נטל הראיה –‬

‫דו"ח ועדת שפניץ‬

‫נראה שנושא הרשומה הרפואית‪ ,‬ליקוי בה או היעדרה הוא‬
‫בעל השלכות מרכזיות בתחום תביעות הרשלנות הרפואית‪,‬‬
‫היכול לעיתים להשפיע באופן מהותי על תוצאת הדיון‬
‫בתביעה‪.‬‬
‫בשני שליש מן המקרים בהם העביר בית‪-‬המשפט את הנטל‬
‫מכתפי התובעים אל כתפי הנתבעים‪ ,‬בשל ליקוי ברשומה‬
‫הרפואית‪ ,‬הם לא הצליחו להתמודד עמו ולהרים אותו‪,‬‬
‫ונקבעה אחריות של המטפלים לנזקם של התובעים‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫התובע יליד ‪ 1939‬אושפז עקב אוטם שריר הלב‪.‬‬
‫בוצע צינתור שבמהלכו הוזרק חומר ניגוד מסוג‬
‫אורוגרפין‪.‬‬
‫סמוך לאחר ההזרקה התלונן התובע על הרגשה‬
‫לא טובה‪ .‬תוך שתי דקות היתה ירידה בלחץ‬
‫הדם‪ ,‬פרפור חדרים ואיבוד הכרה‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)2‬‬

‫האבחנה – שוק אנפילקטי עקב רגישות ליוד‪.‬‬
‫החלה פעולת החייאה אליה הצטרפו רופאים‬
‫בכירים וביניהם מנהל המחלקה הקרדיולוגית‬
‫ומנהל יחידת הצינתורים‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)3‬‬

‫פעולות ההחייאה כללו‪ :‬עיסוי חזה‪ ,‬מכות‬
‫חשמל‪ ,‬החדרת קוצב לב זמני והזלפת‬
‫תרופות שונות‪.‬‬
‫רק בחלוף כ‪ 40 -‬דקות חזר הלב לתפקד‪,‬‬
‫אלא שבזמן זה נגרם נזק מוחי קשה והתובע‬
‫נותר במצב וגטטיבי‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)4‬‬

‫נקבע כי לא היתה רשלנות בטיפול שקיבל התובע‬
‫עד שלב ההחייאה‪.‬‬
‫השאלה במחלוקת היתה האם ההחייאה בוצעה‬
‫בסבירות ובמיומנות‪.‬‬
‫עיון בכל הרישומים וסיכום הראיות בעניין זה‬
‫מעלה מספר בעיות; פרט לרישום הטכנאית על‬
‫מתן לידוקאין‪ ,‬אין רישום ישיר כלשהו על מצב‬
‫התובע במהלך המשבר‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)5‬‬

‫אין חולק כי מדובר באירוע קשה גם‬
‫לצוות הרפואי וניתן להבין כי הצוות דאג‬
‫קודם כל לטיפול בתובע ופחות לביצוע‬
‫רישומים‪ ,‬אולם מהנתונים עולה כי‬
‫חסרים רישומים וחלקם לא מדויקים או‬
‫לא ברורים דיים‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)6‬‬

‫התוצאה המעשית היא כי הרישום הלקוי‬
‫נזקף לחובת הנתבע ברשלנות רישומית‬
‫ונטל ההוכחה כי אין התרשלות של‬
‫הנתבע בעצם הטיפול הינו על הנתבע‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)7‬‬

‫הסברי הנתבע‪ ,‬לפיהם הצוות הרפואי היה שקוע כולו‬
‫בהחייאה ולכן אין לצפות ואין לדרוש תשומת לב‬
‫לרישום‪ ,‬הינם הסברים שובי לב אך אינם הסברים‬
‫מלאים‪.‬‬
‫הרשלנות הרישומית שפורטה לעיל שללה מהתובע את‬
‫היכולת לבודד חלק מהתהליך ולברר כראוי האם‬
‫במהלך ההחייאה היו נתונים שאיפשרו טיפול אחר או‬
‫אבחנה אחרת‪ .‬איננו יודעים מה סדר מתן כמות כה‬
‫גדולה של אדרנלין‪ ,‬ומה היו התגובות לכך‪...‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)8‬‬

‫אם היו רישומים ראויים בזמן ההחייאה‪ ,‬הן‬
‫על סדר התרופות וכמותן והן על לחצי דם‪,‬‬
‫יתכן והיו בידי התובע כלים טובים יותר‬
‫להראות כי במהלך החייאה כה ארוכה היה‬
‫אפשר לנקוט דרכים נוספות‪.‬‬
‫נקבע כי הנתבעים אחראים ל‪ 30% -‬מן הנזק‬
‫של התובע‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל הראייתי בשל אי ביצוע בדיקה‬

‫אישה הרה בהריון ראשון (לאחר ‪ 3‬שנים של טיפולי‬
‫עקרות) הגיעה לבי"ח בשבוע ה‪ 31 -‬להריון לאחר שחשה‬
‫ברע‪ .‬בביה"ח אובחנה הפרדות שיליה ומוות תוך רחמי‪,‬‬
‫על רקע רעלת הריון‪.‬‬
‫השאלה במחלוקת היתה האם הפרדות השיליה היתה‬
‫פתאומית או שהגיניקולוג אצלו ביקרה בבוקר אותו יום‪,‬‬
‫היה יכול כבר אז‪ ,‬לאבחן הפרדות שיליה‪ ,‬לשלוח אותה‬
‫בדחיפות לחדר לידה ולמנוע מוות תוך רחמי‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל הראייתי בשל אי ביצוע בדיקה‬

‫כיוון שהרופא לא ערך בדיקה של רגישות הבטן בעת הביקור של‬
‫האישה אצלו‪ ,‬קבע ביהמ"ש כי הוא גרם בכך נזק ראייתי לתובעת‬
‫כי נמנע ממנה להוכיח כי כבר באותה עת סבלה מהפרדות‬
‫שיליה‪...‬‬
‫לאור זאת הועבר הנטל אל הרופא לשכנע‪ ,‬כי באותו שלב בו נמנע‬
‫מלבצע את הבדיקה‪ ,‬לא סבלה האישה מבטן רגישה ולא היתה‬
‫שרויה בתהליך של הפרדות שיליה‪.‬‬
‫הרופא לא הצליח לעמוד בנטל זה ולכן נקבע כי הוא אחראי למות‬
‫העובר‪...‬‬
‫ע"א ‪ 9328/02‬לאה מאיר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"קשר סיבתי נסיבתי"‬
‫הוריה של פגה שנולדה בשבוע ‪ 29‬להריון בעקבות‬
‫הפרדות שליה‪ ,‬הגישו תביעה נגד ביה"ח‪ ,‬בטענה שהיה‬
‫איחור בביצוע ניתוח קיסרי לאם וכתוצאה מכך סובלת‬
‫הילדה משיתוק מוחין ופיגור שכלי‪.‬‬
‫התביעה הסתמכה על חוו"ד גניקולוגית בלבד ואילו‬
‫ההגנה הסתמכה על חוו"ד של נוירופדיאטר ונאונטולוג‬
‫ששללו קשר סיבתי בין הנזקים לבין העיכוב בביצוע‬
‫הניתוח הקיסרי וקבעו כי יש לשייכם לנזקי הפגות‬
‫בלבד‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"קשר סיבתי נסיבתי"‬
‫ביהמ"ש קבע כי קיים קשר "סיבתי נסיבתי" בין‬
‫התרשלות הרופאים שהתעכבו בביצוע הניתוח הקיסרי‪,‬‬
‫לבין הנזק שנגרם לפגה ולפיכך הטיל אחריות על‬
‫ביה"ח לפצות אותה על ‪ 40%‬מן הנזק שלה‪.‬‬
‫ביהמ"ש העליון אישר את פסה"ד המחוזי וקבע כי‬
‫לבימ"ש יש שיקול דעת לקבוע כי קיים קשר "סיבתי‬
‫נסיבתי" ואת שיעור האחריות ההסתברותי לנזק‬
‫(הפיצוי הופחת ל‪ 20% -‬מן הנזק)‪.‬‬
‫פס"ד מלול עדן‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫דרישות ההסבר בנסיבות מיוחדות‬

‫“ייתכנו מקרים בהם לסיכונים בעלי הסתברות נמוכה‬
‫תהיה משמעות מיוחדת לחולה הספציפי‪ .‬במקרה‬
‫כזה‪ ,‬למרות האחוז הנמוך יכללו אותם סיכונים‬
‫בתחום המידע המהותי הנדרש לחולה לשם החלטה‬
‫מושכלת אם לעבור את הטיפול הרפואי”‪.‬‬

‫ת”א (י‪-‬ם) ‪1109/97‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רף ההסבר בניתוחים אלקטיביים‬

‫"ההסבר הנדרש לקבלת הסכמה מדעת לניתוח‬
‫אלקטיבי – שאף בלעדיו ניתן לקיים אורח חיים‬
‫רגיל – נכלל ברף העליון של חובת הגילוי‪ ,‬והוא‬
‫כולל‪ ,‬בנוסף להתייחסות לסיכויי ההצלחה גם מתן‬
‫הזהרה מפני הסיבוכים האפשריים‪ ...‬גם אם‬
‫סיבוכים אלו נדירים‪".‬‬
‫ע"א ‪6153/97‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רף ההסבר בניתוחים אלקטיביים ‪-‬‬

‫‪RSD‬‬

‫"בענייננו מדובר בסיבוך המתרחש בקרב ‪0.5% - 0.3%‬‬
‫מהניתוחים – גם אם שיעור זה אינו גבוה‪ ,‬הרי מדובר בסיבוך‬
‫חמור‪ ,‬העלול לגרום להפיכתה של הגפה לחסרת כל תפקוד‪ ...‬כיוון‬
‫שמדובר בניתוח אלקטיבי חובת ההסבר נמצאת ברף העליון‪ .‬סיכון‬
‫‪ RSD‬הינו בגדר המידע שהתובע היה רשאי לצפות‪ ,‬באורח סביר‪,‬‬
‫כי יגולה לו‪ ,‬כדי שיוכל לשקלו במסגרת גיבוש דעתו לעניין‬
‫הסכמתו לטיפול הרפואי‪"...‬‬

‫ת"א ‪ 920/99‬יצחק נ' שע"צ‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רף ההסבר ברפואה פרטית‬

‫"רפואה פרטית בה קיים ניגוד עניינים מובנה בין‬
‫השאיפה המסחרית להרבות בניתוחים לבין‬
‫האינטרס של המטופל‪ ,‬כדי להקהות את עוקצו של‬
‫ניגוד העניינים יש להעמיד את המטופל על הסיכונים‬
‫והסיכויים שבניתוח המוצע לרבות החלופה שלא‬
‫לבצע כלל ניתוח סיכוייה וסיכוניה‪".‬‬
‫ע"א ‪6153/97‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫חובת ההסבר על טיפולים מחוץ לסל‬
‫בנסיבות מתאימות עשוי להיווצר צורך ליידע את המטופל לגבי‬
‫אפשרות טיפול המוצעת רק במסגרת הרפואה הפרטית ואולי אף‬
‫במסגרת שירותי רפואה מעבר לים‪ .‬כך יש לעשות‪ ,‬אכן‪,‬‬
‫כשמדובר בטיפול או בתרופה שעשויים לסייע לחולה ואינם‬
‫זמינים ברפואה הציבורית בארץ‪.‬‬
‫כשחולה אובחן כסובל ממחלה מסויימת‪ ,‬וישנה תרופה שאינה‬
‫מצויה ב"סל" – מקובל עלי שעל הרופא ליידע את החולה בדבר‬
‫קיומה של התרופה‪.‬‬
‫עליו להשאיר להחלטתו של החולה את השאלה אם לרכוש את‬
‫התרופה מכספו אם לאו‪ .‬שאלה זו כרוכה לא אחת באפשרויות‬
‫הכספיות של החולה וגם בפער בין ההשפעה של התרופה‬
‫שב"סל" לזו שאינה נמצאת בו‪ ,‬על הרופא לספק את המידע‬
‫הנדרש‪ ,‬והחולה‪ -‬יחליט‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ע"א ‪ 4960/04‬סידי‬

‫פגיעה באוטונומיה – פיצוי ללא נזק‬

‫אישה אושפזה בבית חולים לניתוח אורטופדי בשל‬
‫דפורמציה ברגל‪ .‬בסופו של דבר‪ ,‬במקום ניתוח לתיקון‬
‫הדפורמציה עברה ביופסיה בכתף בשל ממצא ידוע בכתף‬
‫שנחשד להיות גידול ממאיר‪ .‬בעקבות הביופסיה נותרה עם‬
‫מגבלה קשה בתפקוד הכתף‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פגיעה באוטונומיה‬
‫המטופלת טענה כי לא הוסברו לה הסיכונים הכרוכים‬
‫בביופסיה ולפיכך לא נתנה הסכמה מדעת לביצוע הפעולה‪.‬‬
‫נקבע כי גם לו היו נפרשים בפניה הסיכונים היתה נותנת‬
‫הסכמתה לביופסיה בשל הסיכון הממשי שמדובר בגידול‬
‫ממאיר‪.‬‬
‫למרות זאת נפסק כי היתה פגיעה באוטונומיה שלה והיא‬
‫זכאית לפיצוי כספי‪...‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פגיעה באוטונומיה‬

‫“ההכרה בזכותו של החולה לפיצוי על‬
‫הפגיעה באוטונומיה שלו‪ ,‬מקום בו הופרה‬
‫חובה זו‪ ,‬עשויה לתרום לכך שחובה זו‬
‫תקוים הלכה למעשה”‪.‬‬
‫ע”א ‪ 2781/03‬מיאסה עלי דעקה‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות בפגיעה באוטונומיה‬

‫הפרת חובת הזהירות ‪ -‬אי מתן הסברים‬
‫למטופלים לפני ביצוע טיפולים‬
‫נזק ‪ -‬פגיעה באוטונומיה של המטופל‬
‫קשר סיבתי ‪ -‬בין אי מתן ההסברים לבין‬
‫עוצם ההפתעה מן הסיבוך שהתרחש‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫משמעות העדרו של טופס הסכמה ייעודי‬
‫ניתוח סימפטקטומי (נגד הזעת יתר)‪ ,‬שבוצע בשנת ‪ 1999‬והסתבך‬
‫בהזעת יתר פיצויית‪.‬‬
‫המטופל הגיש תביעה בטענה שלא הוזהר מפני הסיבוך האמור‪.‬‬
‫התובע הוחתם על טופס הסכמה סטנדרטי (לא ייעודי)‪ ,‬משום שעד‬
‫השנה האמורה לא פותח טופס ייעודי מתאים‪.‬‬
‫הרופא המנתח רשם בגיליון כי הוסברו הסיכונים הכרוכים בפעולה‬
‫והעיד בבימ"ש כי הוא מסביר לכל המטופלים‪ ,‬ללא יוצא מן הכלל‪,‬‬
‫כי הבעיה עם הניתוח היא שבמקרים רבים מאוד‪ ,‬למעלה מ‪50% -‬‬
‫מופיעה הזעה פיצויית‪ ,‬וב‪ 2-3% -‬מן המקרים ההזעה הפיצויית‬
‫יכולה להיות משמעותית ביותר‪.‬‬
‫סטודנטית שהועסקה במרפאתו של הרופא ונכחה בזמן שקיבל‬
‫חולים אישרה את עדותו בעניין ההסברים‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫חוק זכויות‬

‫החולה‪ ,‬התשנ”ו‪1996-‬‬

‫סעיף ‪ :14‬אופן מתן הסכמה מדעת‬

‫(א)‬

‫‪.....‬‬

‫(ב)‬

‫הסכמה מדעת לטיפול רפואי המנוי בתוספת תינתן‬
‫במסמך בכתב‪ ,‬שיכלול את תמצית ההסבר שניתן‬
‫למטופל‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫חוק זכויות‬

‫החולה‪ ,‬התשנ”ו‪1996-‬‬

‫תוספת‬
‫(סעיפים ‪)15 ,14‬‬
‫(‪ )1‬ניתוחים‪ ,‬למעט כירורגיה זעירה‪.‬‬
‫(‪ )2‬צינתורים של כלי דם‪.‬‬
‫(‪ )3‬דיאליזה‪.‬‬
‫(‪ )4‬טיפול בקרינה מייננת (רדיותרפיה)‪.‬‬
‫(‪ )5‬טיפולי הפריה חוץ‪-‬גופית‪.‬‬
‫(‪ )6‬כימותרפיה לטיפול בתהליכים ממאירים‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בהעדר טופס הסכמה ייעודי‬
‫נקבע (בערעור) כי נוכח הוראות חוק זכויות החולה אין די בטפסים הערוכים‬
‫על פי תקנות בריאות העם (טופסי הסכמה)‪ ,‬התשמ"ד‪. 1984-‬‬
‫ככל הנראה המערכת הרפואית התאימה עצמה להוראות אלה באיחור מסויים‪,‬‬
‫ובמועד הרלוונטי (‪ )1999‬עדיין נעשה שימוש בטפסים הישנים‪ ,‬תוך הפרת‬
‫הוראת החוק‪.‬‬
‫אין לשלול את האפשרות‪ ,‬לפיה הפרת החובה לעגן את הסכמת המטופל‬
‫במסמך בכתב שיכלול את "תמצית ההסבר שניתן למטופל"‪ ,‬שוללת‪ ,‬מניה‬
‫וביה‪ ,‬את האפשרות שאכן מדובר ב"הסכמה מדעת"‪.‬‬
‫דרישת הכתב בחוק היא "דרישה מהותית" ובהעדרו של טופס הסכמה מדעת‬
‫ערוך כדין‪ ,‬יש לקבוע‪ ,‬למצער‪ ,‬כי במקרה של מחלוקת‪ ,‬המטפל הוא זה‬
‫שצריך להוכיח קיומה של הסכמה זו‪.‬‬
‫ע"א ‪ 6299/05‬צורף‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ומה הדין כשיש טופס חתום ?!‬

‫נולדה‬

‫בשנת ‪1998‬‬
‫(מיקרופטלמיה)‪.‬‬
‫בשבוע ‪ 21‬להריון בוצעה לאם בדיקת אולטרה‪-‬סאונד בסיסית‬
‫במסגרת הקופה שנמצאה תקינה‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע כי לא ניתן לגלות את המום במסגרת בדיקה בסיסית‬
‫אך יש אפשרות לגלות זאת בבדיקה מורחבת‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע כי היה מדובר בהריון שלא בסיכון גבוה ולא היה‬
‫מקום לביצוע סקירה מורחבת‪/‬מכוונת‪.‬‬
‫האם חתמה על טופס בקשה לביצוע בדיקת על‪-‬קול לפיה היא‬
‫מודעת לכך שמדובר בבדיקה בסיסית וכי באפשרותה לבצע‬
‫בדיקה מורחבת באופן פרטי‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תינוקת‬

‫כשהיא‬

‫סובלת‬

‫מעיוורון‬

‫חתימה ללא הסבר – לאו הסכמה היא‬
‫ביהמ"ש קבע כי הרופאים הסבירו לאם כי הבדיקה אותה היא עומדת לבצע‬
‫היא בדיקה בסיסית וכי קיימת בדיקה משוכללת יותר אותה ניתן לבצע באופן‬
‫פרטי ואולם בכך לא די‪.‬‬
‫האם לא הבינה לאשורה את האבחנה בין הבדיקה הבסיסית והמורחבת ואם‬
‫היתה מבינה היתה בוחרת לבצע את הבדיקה על חשבונה‪ .‬יש כשל בשרשרת‬
‫המידע אשר נמסר לאם‪.‬‬

‫לא די בקיומה של פרקטיקה לפיה מיידעים את האישה כי קיימת‬
‫בדיקה מורחבת‪ ,‬העדר הנחיות ברורות ונהלים מוגדרים באשר‬
‫להיקף המידע שיש למסור למטופלת לעניין אפשרותה לבצע‬
‫בדיקה מורחבת ‪...‬ואי מתן הסבר הולם בטרם ביצוע הבדיקה‬
‫הבסיסית הינם בגדר נוהל בלתי סביר‪...‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תוצאות הערעור‬
‫המלצת ביהמ"ש‪:‬‬

‫לאור קשיים שהתגלעו בהכרעת בימ"ש קמא בשאלת‬
‫החבות ולאור זאת שבימ"ש קמא הכריע בפסק דינו‬
‫בסוגיות שלא היו בחזית הדיון יבוטל פסק דינו של‬
‫בימ"ש קמא והסכום אשר שולם לתובעים יישאר בידם‪.‬‬

‫התובעים הסכימו להצעת ביהמ"ש שמשמעותה‬
‫שפסה"ד מבוטל‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ההחמרה השיפוטית –‬
‫הנזק הממוני‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫הלכת "השנים האבודות" –‬
‫עזבון אטינגר ז"ל‬

‫פס"ד תקדימי ניתן‪ ,‬במרץ ‪ ,2004‬על‪-‬ידי בית‪-‬המשפט העליון‬
‫בהרכב של חמישה שופטים בתביעת עזבון של קטין‪ ,‬אשר הלך‬
‫לעולמו בגיל ‪ ,12‬כתוצאה מנפילה לבור בעת משחק עם חבר‪,‬‬
‫בעיר העתיקה בירושלים‬
‫עזבון של קטין אשר הלך לעולמו כתוצאה מרשלנות‪ ,‬זכאי לפיצוי‬
‫בגין הפסד כושר השתכרות ב"שנים האבודות"‪ ,‬בהן לא זכה‬
‫לחיות ולהתפרנס‬
‫זכות דומה קיימת גם לעזבון של בגיר שהלך לעולמו בגיל‬
‫העבודה‬
‫נפגע אשר קוצרה תוחלת חייו כתוצאה מרשלנות זכאי מעתה‬
‫לפיצוי בגין הפסד ההשתכרות שלו ב"שנים האבודות"‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"השנים האבודות" – ההשלכות הכספיות‬
‫נקבע כי חישוב הפסד ההשתכרות ב"שנים האבודות" יהיה מבוסס‬
‫על ‪ 30%‬מן השכר הממוצע במשק (בתקופה מגיל ‪18-21‬‬
‫החישוב הוא ‪ 70%‬מן הסכום האמור)‪.‬‬
‫ההנחה המובלעת היא כי ניתן לחסוך ‪ ₪ 2400‬מתוך ‪₪ 8000‬‬
‫בחודש !!!!!‬
‫בתביעת יורשים שהם גם תלויים ‪ ,‬נקבע כי יש ליורשים זכאות‬
‫לקבל פיצוי בגין ראשי נזק שנמצאים מחוץ לתחום החפיפה (כאב‬
‫וסבל וקיצור תוחלת חיים וכ"ו)‬
‫חישוב הפסד ההשתכרות בשנים האבודות‪ ,‬כולל גם חישוב הפסדי‬
‫פנסיה‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫הגידול בפיצוי הכספי‬
‫יולדת לאחר ‪ 3‬שנות טיפולי הפריה בהריון ראשון‪,‬‬
‫נשלחה "להסתובב" כדי לזרז לידה ושבה עם עובר מת‪.‬‬
‫בימ"ש המחוזי קבע אחריות ופסק לאם פיצוי של‬
‫‪ ₪ 300,000‬בגין כאב וסבל‪.‬‬
‫ביהמ"ש העליון קבע כי מגיע פיצוי גם לאב בגין כאב‬
‫וסבל שלו בסכום נוסף של ‪.₪ 250,000‬‬
‫סטיה מהלכה קודמת שחייבה נזק נפשי חמור "בניזוק‬
‫משני" שעולה כדי מחלת נפש או הפרעת נפש הגורמת‬
‫נכות ממשית‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פס"ד לבנה לוי‬

‫הגידול בסכומי הפיצוי‬
‫צעירה שנולדה בשנת ‪ 1985‬כשהיא סובלת משיתוק ביד שמאל‬
‫כתוצאה מפגיעה במקלעת העצבים הברכיאלית‪ ,‬הגישה בשנת‬
‫‪ 2006‬תביעה נגד ביה"ח בו נולדה בטענה של רשלנות בלידה‪.‬‬
‫בינתיים סיימה התובעת לימודי משפטים ומנהל עסקים ובמהלך‬
‫המשפט עשתה התמחות במשפטים‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע שיש אחריות לביה"ח ופסק לה פיצוי גלובלי בגין‬
‫הפסד השתכרות בסך של ‪ ₪ 800,000‬ובנוסף ‪ ₪ 600,000‬כאב‬
‫וסבל‪ ₪ 1,000,000 ,‬עזרת צד ג' ו‪ ₪ 85,000 -‬הוצאות ‪....‬‬

‫א (ים) ‪8363/06‬פדילה נ' בי"ח מאיר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"ועדת שפניץ" – אין מקום להגביל בחוק את‬
‫הפיצוי לתובעים בגין רשלנות רפואית‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫לאן מועדות פנינו?‬

‫‪ ‬המשך החמרה שיפוטית ?‬
‫‪ ‬התמתנות והתייצבות ?‬
‫‪ ‬התערבות חקיקתית ?‬
‫ימים יגידו‪....‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תודה !‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬


Slide 69

‫עדכונים בפסיקת בתי‪-‬המשפט‬
‫בתביעות רשלנות רפואית‬
‫עו"ד טליה חלמיש‪-‬שני‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬
‫מקבוצת מדנס‬
‫מאי ‪2009‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תמונת המצב‬
‫בשנים האחרונות אנו עדים לעליה ניכרת של ההוצאה‬
‫בגין תביעות אחריות מקצועית בתחום הרפואה‪.‬‬
‫העליה נובעת בעיקר מ"אינפלציה שיפוטית" שהביאה‬
‫לגידול ניכר בפיצויים המשולמים לתובעים‪.‬‬
‫התשלומים השנתיים בתביעות הרשלנות הרפואית‪ ,‬גדלו‬
‫בעשור האחרון ב‪.700% -‬‬
‫במקביל גדלו הפרמיות בצורה דרמטית והכיסויים‬
‫הוגבלו‪.‬‬
‫מוסדות רפואיים ורופאים פרטיים העוסקים בתחומים‬
‫בסיכון גבוה (לידות‪ US ,‬מיילדותי‪ ,‬כירורגיה פלסטית‬
‫וכ"ו) נתקלים בקושי להשיג כיסוי ביטוחי‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫התפתחות התביעות בבימ"ש‬

‫‪1994 - 2008‬‬

‫‪1,200‬‬
‫‪1,100‬‬
‫‪1,000‬‬
‫‪900‬‬
‫‪800‬‬
‫‪700‬‬
‫‪600‬‬
‫‪500‬‬
‫‪400‬‬
‫‪300‬‬
‫‪200‬‬
‫‪100‬‬
‫‪0‬‬

‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫‪2002‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫‪1994‬‬

‫מדד גידול התשלומים‬

‫‪1995 - 2008‬‬

‫‪3100%‬‬
‫‪2800%‬‬
‫‪2500%‬‬
‫‪2200%‬‬
‫‪1900%‬‬

‫‪1600%‬‬
‫‪1300%‬‬
‫‪1000%‬‬
‫‪700%‬‬
‫‪400%‬‬
‫‪100%‬‬
‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫‪2002‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫התפתחות התביעות בבימ"ש‬
‫מיילדות וגינקולוגיה‬

‫‪240‬‬

‫‪210‬‬

‫‪180‬‬

‫‪150‬‬

‫‪120‬‬

‫‪90‬‬

‫‪60‬‬

‫‪30‬‬

‫‪0‬‬
‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2002‬‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫מדד גידול התשלומים‬
‫מיילדות וגינקולוגיה‬

‫‪11100%‬‬
‫‪10100%‬‬
‫‪9100%‬‬
‫‪8100%‬‬
‫‪7100%‬‬
‫‪6100%‬‬
‫‪5100%‬‬
‫‪4100%‬‬
‫‪3100%‬‬
‫‪2100%‬‬
‫‪1100%‬‬
‫‪100%‬‬

‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫‪2002‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫מקצועות קליניים מובילים בשיעור הסיכון‬
‫‪1991 - 2008‬‬
‫מיילדות‬
‫כירורגיה כללית‬

‫‪40%‬‬

‫קרדיולוגיה‬

‫שיעור הסיכון הכספי‬

‫‪35%‬‬
‫‪30%‬‬

‫רפואת שיניים‬

‫‪25%‬‬

‫אורטופדיה‬

‫‪20%‬‬

‫נוירוכירורגיה‬

‫‪15%‬‬
‫‪10%‬‬

‫גינקולוגיה‬

‫‪5%‬‬

‫אופטלמולוגיה‬

‫‪0%‬‬

‫‪18%‬‬

‫שיעור התיקים עם סיכון כספי‬

‫‪16%‬‬
‫‪14%‬‬
‫‪12%‬‬
‫‪10%‬‬
‫‪8%‬‬
‫‪6%‬‬
‫‪4%‬‬
‫‪2%‬‬
‫‪0%‬‬

‫* ‪ 3%‬ומעלה‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫דו"ח ועדת "שפניץ"‪-‬‬

‫הועדה הבין משרדית לבחינת הדרכים להקטנת ההוצאה‬
‫הציבורית בגין תביעות הרשלנות הרפואית‬

‫מסתמנת בפסיקה מגמה של הרחבת אחריותם של בעלי‬
‫מקצועות הרפואה והמוסדות הרפואיים – החל בסוגית‬
‫ההתרשלות (ירידת קרנה של הלכת הפרקטיקה‬
‫המקובלת)‪ ,‬המשך בסיבתיות (אובדן סיכויי החלמה)‬
‫וכלה בהרחבת העילות (רשלנות בגין הסכמה מדעת)‬
‫וראשי נזק (פגיעה באוטונומיה)‪.‬‬
‫מהנתונים עולה כי במשך השנים עלו סכומי הפיצויים‬
‫הממוצעים שנפסקו בתביעות רשלנות רפואית‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫הגידול בפיצוי הממוצע לתובעים‬
‫שנת תשלום‬
‫‪2004‬‬
‫‪2005‬‬
‫‪2006‬‬
‫‪2007‬‬
‫‪2008‬‬

‫תשלום ממוצע לתובע (בדולר)‬
‫‪21,872‬‬
‫‪33,700‬‬
‫‪34,935‬‬
‫‪44,839‬‬
‫‪62,374‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פיצוי עבור כאב וסבל ב– ‪ 100%‬נכות‬

‫‪1997-2008‬‬

‫‪1600000‬‬

‫‪1400000‬‬

‫‪1200000‬‬

‫‪1000000‬‬

‫‪800000‬‬

‫‪600000‬‬

‫‪400000‬‬

‫‪200000‬‬

‫‪0‬‬
‫‪2009‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2005‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2003‬‬

‫‪2001‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1997‬‬

‫פיצוי עבור מות קטינים (קיצור תוחלת חיים‪+‬כאב וסבל)‬
‫‪1998-2006‬‬
‫‪1800000‬‬

‫‪1600000‬‬

‫‪1400000‬‬

‫‪1200000‬‬

‫‪1000000‬‬

‫‪800000‬‬

‫‪600000‬‬

‫‪400000‬‬

‫‪200000‬‬

‫‪0‬‬
‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2002‬‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ההתפתחויות המשפטיות‬

‫עמדה סלחנית‬

‫עמדה ביקורתית‬

‫עמדה מחמירה‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫סלחנות שיפוטית‬

‫(‪)1961‬‬

‫"אשה‪ ...‬באה למחלקה הגינקולוגית לשם ניתוח קל‬
‫ברחמה ויצאה מהמחלקה שבעת יסורים ובעלת מום‬
‫לכל ימי חייה‪...‬‬
‫הטיפול אשר החולה קיבלה בבית החולים לא היה כפי‬
‫שצריך היה לצפותו מבעלי מקצוע מעולים וכן קרו תוך‬
‫כדי טיפול הזנחות וטעויות שונות‪ ,‬אשר הביאו לידי‬
‫תוצאות מעציבות במצב בריאותה‪...‬‬
‫רופא בשר ודם עשוי לטעות‪ ,‬ולא כל טעות מהווה‬
‫רשלנות‪"...‬‬

‫התביעה נדחתה‬
‫(ע"א ‪ 280/60‬פרדו נ' פלדמן‪ ,‬פד' (טו') ‪)1961‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫בקרה שיפוטית‬
‫עולם הרפואה אינו חסין מביקורת שיפוטית ומחשיפה של מעשי רשלנות‬
‫מקצועיים‪ .‬ביקורת זו היא אחת הערובות החשובות להקפדה על מתן טיפול‬
‫רפואי נאות‪.‬‬
‫לא כל טעות באבחנה או בטיפול‬
‫מצביעה בהכרח על רשלנות‪.‬‬
‫אחריות הרופאים‪ ,‬ברשלנות‬
‫אזרחית או פלילית‪ ,‬צריכה‬
‫להיקבע‪ ,‬רק אם הוכח שבנתוני‬
‫זמן אמת פעלו הרופאים‬
‫באי מיומנות מקצועית‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫בקרה שיפוטית – האם היא מקדמת את‬
? ‫בטיחות הטיפול‬
Most patient-safety experts continue to believe that the
threat of liability is the primary barrier to the
development of effective and comprehensive patient
safety programs in hospitals. I suggest, on the
contrary…that judicial recognition of an explicit “right
to safety” for hospital patients, with correlative duty of
hospitals to implement patient-safety measures can
become the primary motivator for the development of
systems to improve patient safety.
George J. Annas. J.D., NEJM 354;19 May11,2006
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫בקרה שיפוטית‬

‫‪‬‬
‫שיפור איכות הרפואה‬
‫הרשומה הרפואית‬
‫• רישום מפורט יותר‬
‫• שמירה על רשומות‬

‫תהליך הבקרה הרפואית‬
‫• ניהול סיכונים‬
‫• אבטחת איכות‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תקשורת עם מטופלים‬
‫• הסכמה מדעת‬
‫• גילוי נאות על תקלות‬

‫ניהול הטיפול הרפואי‬
‫• פרוטוקולים ונהלים‬
‫• הנחיות קליניות‬

‫החמרה שיפוטית‬

‫‪‬‬
‫רפואה מתגוננת‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬

‫ריבוי בדיקות וטיפולים מיותרים‬
‫יצירת מתח ביחסי מטפל‪-‬מטופל‬
‫הוצאות מוגברות לתשלום ביטוח‬
‫סגירת פעילויות בסיכון ביטוחי גבוה‬
‫קושי להשיג כיסוי ביטוחי‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית‬

‫(‪)1998‬‬

‫"חיובם של הרופא וקופת‬
‫חולים בדין הוא פרי של חוכמה‬
‫לאחר מעשה‪ .‬הרף שהוצב‬
‫לקביעת אחריותם‪ ,‬הוצב בגובה‬
‫כה רב‪ ,‬עד שלא רק הרופא‬
‫הסביר אינו יכול לעוברו‪ ,‬אלא‬
‫גם הרופא המומחה המובהק‬
‫ייכשל בכך"‪.‬‬
‫(השופטת שטרסברג‪-‬כהן בדעת מיעוט‬
‫ע"א ‪ 3709,3264/96‬קופ"ח נ' פלד ואח')‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית – ההנמקה‬
‫"אין להטיל את העומס הכלכלי של הטעות הרפואית‬
‫על החולה‪ ,‬אלא מן הראוי כי יוטל‪ ,‬עקרונית‪ ,‬על‬
‫הרופא בעל הטעות שממנו יפוזר ממילא על ציבור‬
‫רחב יותר באמצעות ביטוח האחריות המקצועית‪.‬‬
‫יתרה מזו‪ ,‬הטלת האחריות האישית על הרופא‪...‬‬
‫עשויה לעודד את מילוי החובה המקצועית‬
‫להתעדכנות בספרות המקצועית‪"...‬‬
‫(השופט אנגלרד ע"א ‪ 3709,3264/96‬קופ"ח נ' פלד ואח')‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ההחמרה השיפוטית –‬
‫שאלת האחריות‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"החמרת" האחריות של המטפלים‬
‫"פרקטיקה רצויה" במקום "פרקטיקה מצויה"‬
‫החלת נורמות התנהגות רטרוספקטיבית‪" -‬דרך עוקפת פרקטיקה‬
‫מקובלת"‬
‫מבחן "המומחה הטוב" במקום "הרופא הסביר"‬
‫החלת כלל "הדבר מדבר בעדו" במקרי סיבוכים נדירים‬
‫החלה מסיבית של "כלל הנזק הראייתי"‬
‫החלת אחריות במקרים של "קשר סיבתי נסיבתי"‬
‫קביעת חובות מוגברות בכל הנוגע להסברים למטופלים עובר‬
‫למתן לטיפולים רפואיים‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"פרקטיקה מצויה" לעומת "פרקטיקה רצויה"‬
‫העובדות ‪ -‬רביד נ' קליפורד‬

‫ביום ‪ 5.4.84‬הגיעה רביד בת החמש למרפאת שיניים לצורך‬
‫טיפול שיניים‪ .‬כהכנה לטיפול הזריק לה הרופא זריקת הרדמה‬
‫מקומית בלסתה התחתונה מצד ימין‪ .‬הרופא השתמש לצורך‬
‫ההזרקה במזרק לא שואב‪ ,‬שהיה מקובל לשימוש באותה תקופה‬
‫(פרקטיקה מקובלת)‪.‬‬
‫זמן קצר לאחר ההזרקה נטתה רביד על צידה ולא הצליחה‬
‫להתייצב‪ .‬היא היתה מנומנמת והוחלט להעבירה לטיפול בבית‪-‬‬
‫חולים‪ .‬כתוצאה מן האירוע סובלת רביד עד היום מהמיפרזיס‬
‫במחצית הגוף השמאלי ומהפרעות נוירולוגיות וקוגנטיביות‪.‬‬
‫הסתבר כי חומר ההזרקה חדר לכלי דם משם נדד למוח וגרם‬
‫לקריש דם ולאוטם מוחי‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"פרקטיקה מצויה" לעומת "פרקטיקה רצויה"‬
‫ההכרעה המשפטית‬

‫העובדה שרופא נהג בהתאם לפרקטיקה המקובלת‬
‫בתחומו‪ ,‬היא כשלעצמה‪ ,‬אינה מעניקה לו הגנה‬
‫מוחלטת ולעולם מצוי בידי בית המשפט לקבוע‪ ,‬כי‬
‫פרקטיקה נהוגה זו אינה עולה בקנה אחד עם חובת‬
‫הזהירות של רופא כלפי מטופל‪.‬‬
‫פרקטיקה מקובלת מהווה פרמטר‪ ,‬ואפילו פרמטר‬
‫חשוב‪ ,‬במכלול השיקולים שעל בית המשפט לשקול‬
‫בבואו לקבוע את סטנדרט ההתנהגות הראוי‪ ,‬אולם‬
‫אין היא הפרמטר היחיד אשר בית המשפט יתחשב בו‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫די היה באמצעי פשוט וזמין למנוע סיכון ידוע של‬
‫חדירת מזרק עם חומר הרדמה לתוך עורק‪ ,‬דבר אשר‬
‫עלול לגרום לתופעות לוואי משמעותיות‪ .‬כל זאת‬
‫ללא תוספת עלות משמעותית‪.‬‬
‫בנסיבות אלה אין מנוס מן המסקנה כי רופא התרשל‬
‫שכן רופא זהיר היה בוחר למנוע סיכון זה באמצעות‬
‫שימוש במזרקים שואבים‪.‬‬
‫רביד נ' קליפורד‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬
‫הנורמות אינן נקבעות על‪-‬ידי מומחים אלה או אחרים‪ ,‬אלא‬
‫על‪-‬ידי בית‪-‬המשפט‪.‬‬
‫שאלת תפקידו של מנתח בחדר ניתוח היא עניין ערכי‬
‫ונורמטיבי שמתפקידו של בית‪-‬המשפט להכריע בו‪.‬‬
‫עדות יו"ר המועצה הלאומית לכירורגיה‪ ,‬הרדמה וטיפול נמרץ‬
‫כי אין אחריות הדדית בין מנתח לרופא מרדים‪ ,‬כפי שבא לידי‬
‫ביטוי בסיכום ישיבת המועצה הלאומית הנ"ל‪ ,‬אין לראות בה‬
‫משום נורמה נכונה‪ ,‬ולפיכך אין לפעול על‪-‬פיה‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬

‫(‪)2‬‬

‫אם נרשם בסיכום ישיבת מועצת איגוד רופאי העיניים‪ ,‬כי‬
‫המנתח אחראי כלפי המנותח על הניתוח ותוצאותיו בלבד‪,‬‬
‫והמרדים אחראי כלפי המטופל על תהליך ההרדמה ותוצאותיו‪,‬‬
‫אין לראות בכך כאילו כל אחד מהם אחראי רק על תחומו‪,‬‬
‫וחייבת להיות הדדיות ביניהם‪ ,‬ולמרות שאין למנתח "אחריות‬
‫על" הרי שיש לו אחריות על סימני החיים של המנותח‪ ,‬לא‬
‫פחות מאשר למרדים‪ ,‬ועל‪-‬כן עמדת איגוד רופאי העיניים כפי‬
‫שבאה לידי ביטוי במסמך הנ"ל‪ ,‬אינה משקפת את הנורמה‬
‫המחייבת‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬

‫(‪)3‬‬

‫המסמך בדבר חלוקת אחריות בחדר הניתוח של ההסתדרות‬
‫הרפואית בישראל‪ ,‬קובע כי שיתוף פעולה בין הרופא המנתח‬
‫והרופא המרדים בניתוח חיוני להצלחת הטיפול וכך יש אכן‬
‫לנהוג‪ ,‬אולם ההסתייגות שעל‪-‬פיה אין הרופא המנתח אחראי‬
‫לפעולות המבוצעות על‪-‬ידי הרופא המרדים‪ ,‬כפי שהרופא‬
‫המרדים אינו אחראי על פעולות המבוצעות על‪-‬ידי הרופא‬
‫המנתח‪ ,‬איננה נורמה שיש לפעול על‪-‬פיה‪ ,‬שכן ברור שהמנתח‬
‫אינו אחראי על פעולות המרדים‪ ,‬אולם אין בכך כדי לסייג‬
‫אחריותו לעקוב אחר סימני החיים של המנותח‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬

‫(‪)4‬‬

‫כאשר מנותח פונה למנתח בבקשה לנתחו אין הוא יוצר קשר אחד עם‬
‫המרדים וקשר אחר עם המנתח‪ ...‬יש לייחס לו אחריות מעבר לעצם‬
‫הפעולה הכירורגית‪ ,‬המנותח מצפה ממנו להיות אחראי על חייו בעת‬
‫ביצוע הניתוח – ולאו דווקא בעת ביצוע הפעולה הכירורגית גרידא‪.‬‬
‫כל מנתח חייב להיות שותף מלא למעקב אחר סימני חיים של המנותח‪ ,‬גם‬
‫תוך כדי ובמהלך הניתוח‪ ,‬ואין הוא רשאי להטיל את האחריות הבלעדית‬
‫על כך על כתפי המרדים‪.‬‬
‫חובתו של המנתח היתה להאזין לקולות המוניטור ע"מ לוודא שהוא‬
‫ממשיך לנתח אדם חי ולא מחוסר חיים‪ .‬אם הוא לא עושה כן הוא‬
‫מתרשל‪.‬‬
‫המנתח שלא עשה כן הורשע בעבירה של מעשה פזיזות ורשלנות‪.‬‬
‫פ (תא) ‪ 40016/07‬מ"י נ' אסותא ואח'‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החלת נורמות רטרוספקטיבית‬
‫בשנת ‪ 1986‬נולד ערן סידי עם חסר של כף יד ימין‪.‬‬
‫בשנת ‪ 1997‬הגישה משפחת סידי תביעה נגד הגיניקולוג שביצע‬
‫לאם בדיקת אולטרה סאונד שגרתית במהלך ההריון‪ ,‬בטענה של‬
‫רשלנות באי אבחון חסר כף היד‪.‬‬
‫ביהמ"ש המחוזי פסק כי לא היתה רשלנות בביצוע הבדיקה‪ ,‬שכן‬
‫בשנה הנדונה בדיקת האולטרה סאונד הבסיסית לא כללה סקירת‬
‫גפיים ודחה את התביעה‪.‬‬
‫לעומת זאת ביהמ"ש העליון שדן בערעור על התביעה קבע‬
‫בשנת ‪ 2005‬כי חלה חובה על הרופא הבודק בשנת ‪!!! 1986‬‬
‫ליידע את האישה על מגבלות הבדיקה ועל האפשרות לבצע‬
‫בדיקת אולטרה סאונד מורחבת במסגרת הפרקטיקה הפרטית‪...‬‬
‫ע"א ‪ 4960/04‬סידי‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החלת נורמות רטרוספקטיבית ‪2 -‬‬
‫ילדה נולדה בשנת ‪ 1995‬כשהיא סובלת מתסמונת ‪ X‬שביר‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע כי בתקופה הרלבנטית הבדיקה טרם הומלצה ע"י הגורמים‬
‫המקצועיים ושליחת הנשים לביצועה בוודאי שלא היתה פרקטיקה מחייבת‬
‫את הרופא הסביר‪.‬‬
‫ואולם ביהמ"ש קבע כי מאחר שבמאמרים שפורסמו עובר לשנת ‪1994‬‬
‫מוזכרות בדיקות המבוצעות לאוכלוסייה בעלת סיכון נמוך לצרכי מחקר או‬
‫לצרכים אחרים‪ ,‬היה על רופא סביר הקורא את המאמרים הללו להסיק כי‬
‫"בדיקות סקר" לגילוי הנשאות קיימות גם אם ביצוען עדיין אינו מומלץ‪.‬‬
‫הבדיקה היתה קיימת במועד הרלבנטי ויש לייחס להורים בהתאם להלכת‬
‫סידי ציפייה סבירה כי קיומה יגולה להם ולכן הרופא התרשל בכך שלא ידע‬
‫על קומה ולא גילה להורים על קיומה‪.‬‬
‫הקופה אחראית לכך שלא הפיצה בקרב רופאיה את האפשרות לביצוע‬
‫בדיקה לגילוי הנשאות לתסמונת ‪ X‬שביר גם לנשים ללא כל אינדיקציה‪.‬‬
‫א (ים)‪ 5416/03‬שיר סגל‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"כלל ‪ 30‬הדקות" – ‪OUT‬‬
‫השאלה היא מהו פרק הזמן הסביר לביצוע ניתוח קיסרי ?‬
‫פרק הזמן של ‪ 15‬דקות לבצוע ניתוח קיסרי הוא פרק זמן‬
‫אפשרי וראוי כאשר חדר הניתוח פנוי וכל הצוות זמין‪ ...‬יש‬
‫להשלים‪ ,‬חרף העובדה שהדבר אינו רצוי‪ ,‬גם עם חלוף פרק‬
‫זמן ארוך יותר של כ‪ 25-30 -‬דק' עד לניתוח‪ .‬אולם שיהוי כזה‬
‫בביצוע הניתוח‪ ,‬כדי שיתקבל כשיהוי סביר‪ ,‬מחייב מתן הסבר‪,‬‬
‫המבוסס על נסיבותיו המיוחדות של המקרה הנדון‪ ,‬ועל כך‬
‫שבפועל נעשו מאמצים סבירים לקצר פרק זמן זה דבר שלא‬
‫הסתייע באותן נסיבות‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"כלל ‪ 15‬הדקות" – ‪IN‬‬
‫במקרה שלפנינו‪ ,‬לא ניתן הסבר המצדיק התמשכותו של פרק‬
‫הזמן שחלף בין קבלת ההחלטה על ביצוע הניתוח לבין הביצוע‬
‫בפועל‪.‬‬
‫במקרה שלפנינו נפל שיהוי בלתי מוצדק של כ‪ 6 -‬דקות גם‬
‫בהתמשכות פרק הזמן ממועד קבלת ההחלטה על הניתוח ועד‬
‫לביצועו‪ .‬מכאן‪ ,‬שבסה"כ נפל במקרה זה שיהוי בלתי מוצדק‬
‫בביצוע הניתוח הקיסרי‪ ,‬העולה כדי רשלנות‪ ,‬של ‪31-33‬‬
‫דקות‪ ,‬ולמצער שיהוי של ‪ 21‬דקות‪.‬‬
‫א (ים) ‪ 8005/06‬ב‪.‬ר‪ .‬נ' בי"ח מאיר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית –‬
‫סטנדרט המומחה הטוב‬

‫על הרופא להשתמש ברמת ידע‪ ,‬כשרון ואיכפתיות‪,‬‬
‫הקיימת ומופעלת ע"י רופאים ברמה מקצועית טובה‬
‫ולא ממוצעת‪.‬‬
‫כאשר מדובר ברופא הטוען לכישורים מיוחדים ולהיותו‬
‫מומחה‪ ,‬הרמה הנדרשת ממנו היא בהתאם לכך‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית –‬
‫"המתמחה חשוד"‬
‫אישה שעברה ניתוח קיסרי אלקטיבי בהרדמה ספינלית‪,‬‬
‫נותרה עם נזק לשורשי העצב הפירוניאלי‪ ,‬נזק זה יוחס‬
‫לפגיעה במהלך ההרדמה‪.‬‬
‫וכך אמר ביהמ"ש על המרדים שהיה מתמחה ותיק בעת‬
‫הניתוח‪":‬רף המומחיות הרשמית של הנתבע שהוא נמוך‬
‫לטעמי‪ ,‬גם אם הוא בעל ניסיון מעשי רב‪ ,‬יש בו כדי ליצור‬
‫חיזוק לטענות התובעת וספק באשר לביצועה הנאות של‬
‫ההרדמה "‬
‫‪...‬‬
‫ת"א ‪ 072682/99‬פני אלמליח‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החלת כלל הדבר מדבר בעדו‬
‫בתי‪-‬המשפט מחילים את כלל "הדבר מדבר בעדו" באופן‬
‫"ליברלי" ומעבירים את נטל השכנוע מכתפי התובעים אל‬
‫כתפי הנתבעים להוכיח שלא היתה רשלנות מצידם‪.‬‬
‫התנאים להחלת הכלל (ס' ‪ 41‬לפקודת הנזיקין)‪:‬‬
‫ התובע לא ידע ולא יכול היה לדעת על הנסיבות שהביאו‬‫לידי הנזק‬
‫ הנזק נגרם על‪-‬ידי נכס בשליטת המזיק‬‫ המקרה מתיישב יותר עם המסקנה שהיתה רשלנות‬‫מאשר עם העדרה‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בסיבוכים נדירים‬
‫אישה הרה עברה דיקור מי שפיר בשבוע ‪ 18‬להריונה‪ ,‬אשר‬
‫הסתבך בזיהום תוך רחמי‪ ,‬שהוביל לספסיס סוער ולמותה‬
‫של האישה‪.‬‬
‫ועדת בדיקה של משרד הבריאות לא מצאה התרשלות‬
‫בטיפול במנוחה מצד גורם רפואי כלשהו‪.‬‬
‫בעלה וילדיה של המנוחה הגישו תביעה נגד הרופא המטפל‬
‫שביצע את הדיקור בטענה שהדיקור נעשה באופן רשלני‪,‬‬
‫ללא ניקוי מתאים של איזור הבטן בו בוצעה הדקירה‬
‫וכתוצאה מכך נגרם הזיהום שהוביל למותה‪.‬‬
‫לא הוגשה חוו"ד מטעם התובעים לתמיכה בטענותיהם‪ ,‬והם‬
‫בקשו להחיל את הכלל של "הדבר מדבר בעדו"‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בסיבוכים נדירים‬
‫ביהמש פסק כי "מהעדויות שנשמעו בבית המשפט ומחומר‬
‫הראיות שהובא‪ ,‬ניתן לקבוע כי השימוש בחומר החיטוי‬
‫פולידין ואלכוהול היה נפוץ ומקובל לצורך עריכת הדיקור‬
‫וכי הנתבעים פעלו על‪-‬פי הנהוג והמקובל בכגון דא‪ ...‬ואין‬
‫לבוא לנתבעים בטרוניה באשר לפרקטיקה בה נהגו"‬
‫ואולם העובדה ‪ -‬שמדובר בתוצאה נדירה ובלתי צפוייה‬
‫למדי של דיקור מי שפיר שגרם לזיהום חריף ברחם‬
‫האשה ומותה עקב כך ‪ -‬תומכת בתחולת הכלל של הדבר‬
‫מדבר בעדו‪ .‬זה מצביע יותר על קיומה של התרשלות מאשר‬
‫על העדרה‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בסיבוכים נדירים‬
‫אף כי התובעים לא הוכיחו את הסיבה הממשית והישירה לזיהום‬
‫בגופה של המנוחה ולמותה כתוצאה מכך‪ ,‬שוכנעתי – על‪-‬פי מאזן‬
‫ההסתברויות במשפט האזרחי – כי ההסתברות שהיא נפטרה עקב‬
‫רשלנותם הרפואית של הנתבעים עולה על ההסתברות כי הפגיעה‬
‫לא היתה תוצאה של התרשלות כזו‪.‬‬
‫נטל השכנוע בדבר העדר התרשלות עבר לכתפי הנתבעים‬
‫ומשהם לא עמדו בו – דין התביעה להתקבל‪.‬‬
‫נקבע שהרופא שביצע את הדיקור אחראי ברשלנות משום שלא‬
‫הרים את הנטל להסביר באיזה מנגנון אירע הזיהום שלא‬
‫באחריותו‪.‬‬
‫א (ת"א) ‪ 89/96‬עזבון המנוחה ג'ומאנה מראר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשומות רפואיות – כלל "הנזק הראייתי"‬

‫"מקום שצריך להיעשות רישום רפואי וזה לא נעשה‪ ,‬ולא‬
‫ניתן הסבר מניח את הדעת למחדל זה‪ ,‬יועבר נטל ההוכחה‬
‫בדבר העובדות השנויות במחלוקת‪ ,‬שיכלו להתבהר מתוך‬
‫הרישום‪ ,‬אל כתפי הרופא או המוסד‪ ,‬שבמסגרתו ניתנו‬
‫השירותים הרפואיים‪".‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫נתונים על העברת נטל הראיה –‬

‫דו"ח ועדת שפניץ‬

‫נראה שנושא הרשומה הרפואית‪ ,‬ליקוי בה או היעדרה הוא‬
‫בעל השלכות מרכזיות בתחום תביעות הרשלנות הרפואית‪,‬‬
‫היכול לעיתים להשפיע באופן מהותי על תוצאת הדיון‬
‫בתביעה‪.‬‬
‫בשני שליש מן המקרים בהם העביר בית‪-‬המשפט את הנטל‬
‫מכתפי התובעים אל כתפי הנתבעים‪ ,‬בשל ליקוי ברשומה‬
‫הרפואית‪ ,‬הם לא הצליחו להתמודד עמו ולהרים אותו‪,‬‬
‫ונקבעה אחריות של המטפלים לנזקם של התובעים‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫התובע יליד ‪ 1939‬אושפז עקב אוטם שריר הלב‪.‬‬
‫בוצע צינתור שבמהלכו הוזרק חומר ניגוד מסוג‬
‫אורוגרפין‪.‬‬
‫סמוך לאחר ההזרקה התלונן התובע על הרגשה‬
‫לא טובה‪ .‬תוך שתי דקות היתה ירידה בלחץ‬
‫הדם‪ ,‬פרפור חדרים ואיבוד הכרה‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)2‬‬

‫האבחנה – שוק אנפילקטי עקב רגישות ליוד‪.‬‬
‫החלה פעולת החייאה אליה הצטרפו רופאים‬
‫בכירים וביניהם מנהל המחלקה הקרדיולוגית‬
‫ומנהל יחידת הצינתורים‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)3‬‬

‫פעולות ההחייאה כללו‪ :‬עיסוי חזה‪ ,‬מכות‬
‫חשמל‪ ,‬החדרת קוצב לב זמני והזלפת‬
‫תרופות שונות‪.‬‬
‫רק בחלוף כ‪ 40 -‬דקות חזר הלב לתפקד‪,‬‬
‫אלא שבזמן זה נגרם נזק מוחי קשה והתובע‬
‫נותר במצב וגטטיבי‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)4‬‬

‫נקבע כי לא היתה רשלנות בטיפול שקיבל התובע‬
‫עד שלב ההחייאה‪.‬‬
‫השאלה במחלוקת היתה האם ההחייאה בוצעה‬
‫בסבירות ובמיומנות‪.‬‬
‫עיון בכל הרישומים וסיכום הראיות בעניין זה‬
‫מעלה מספר בעיות; פרט לרישום הטכנאית על‬
‫מתן לידוקאין‪ ,‬אין רישום ישיר כלשהו על מצב‬
‫התובע במהלך המשבר‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)5‬‬

‫אין חולק כי מדובר באירוע קשה גם‬
‫לצוות הרפואי וניתן להבין כי הצוות דאג‬
‫קודם כל לטיפול בתובע ופחות לביצוע‬
‫רישומים‪ ,‬אולם מהנתונים עולה כי‬
‫חסרים רישומים וחלקם לא מדויקים או‬
‫לא ברורים דיים‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)6‬‬

‫התוצאה המעשית היא כי הרישום הלקוי‬
‫נזקף לחובת הנתבע ברשלנות רישומית‬
‫ונטל ההוכחה כי אין התרשלות של‬
‫הנתבע בעצם הטיפול הינו על הנתבע‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)7‬‬

‫הסברי הנתבע‪ ,‬לפיהם הצוות הרפואי היה שקוע כולו‬
‫בהחייאה ולכן אין לצפות ואין לדרוש תשומת לב‬
‫לרישום‪ ,‬הינם הסברים שובי לב אך אינם הסברים‬
‫מלאים‪.‬‬
‫הרשלנות הרישומית שפורטה לעיל שללה מהתובע את‬
‫היכולת לבודד חלק מהתהליך ולברר כראוי האם‬
‫במהלך ההחייאה היו נתונים שאיפשרו טיפול אחר או‬
‫אבחנה אחרת‪ .‬איננו יודעים מה סדר מתן כמות כה‬
‫גדולה של אדרנלין‪ ,‬ומה היו התגובות לכך‪...‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)8‬‬

‫אם היו רישומים ראויים בזמן ההחייאה‪ ,‬הן‬
‫על סדר התרופות וכמותן והן על לחצי דם‪,‬‬
‫יתכן והיו בידי התובע כלים טובים יותר‬
‫להראות כי במהלך החייאה כה ארוכה היה‬
‫אפשר לנקוט דרכים נוספות‪.‬‬
‫נקבע כי הנתבעים אחראים ל‪ 30% -‬מן הנזק‬
‫של התובע‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל הראייתי בשל אי ביצוע בדיקה‬

‫אישה הרה בהריון ראשון (לאחר ‪ 3‬שנים של טיפולי‬
‫עקרות) הגיעה לבי"ח בשבוע ה‪ 31 -‬להריון לאחר שחשה‬
‫ברע‪ .‬בביה"ח אובחנה הפרדות שיליה ומוות תוך רחמי‪,‬‬
‫על רקע רעלת הריון‪.‬‬
‫השאלה במחלוקת היתה האם הפרדות השיליה היתה‬
‫פתאומית או שהגיניקולוג אצלו ביקרה בבוקר אותו יום‪,‬‬
‫היה יכול כבר אז‪ ,‬לאבחן הפרדות שיליה‪ ,‬לשלוח אותה‬
‫בדחיפות לחדר לידה ולמנוע מוות תוך רחמי‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל הראייתי בשל אי ביצוע בדיקה‬

‫כיוון שהרופא לא ערך בדיקה של רגישות הבטן בעת הביקור של‬
‫האישה אצלו‪ ,‬קבע ביהמ"ש כי הוא גרם בכך נזק ראייתי לתובעת‬
‫כי נמנע ממנה להוכיח כי כבר באותה עת סבלה מהפרדות‬
‫שיליה‪...‬‬
‫לאור זאת הועבר הנטל אל הרופא לשכנע‪ ,‬כי באותו שלב בו נמנע‬
‫מלבצע את הבדיקה‪ ,‬לא סבלה האישה מבטן רגישה ולא היתה‬
‫שרויה בתהליך של הפרדות שיליה‪.‬‬
‫הרופא לא הצליח לעמוד בנטל זה ולכן נקבע כי הוא אחראי למות‬
‫העובר‪...‬‬
‫ע"א ‪ 9328/02‬לאה מאיר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"קשר סיבתי נסיבתי"‬
‫הוריה של פגה שנולדה בשבוע ‪ 29‬להריון בעקבות‬
‫הפרדות שליה‪ ,‬הגישו תביעה נגד ביה"ח‪ ,‬בטענה שהיה‬
‫איחור בביצוע ניתוח קיסרי לאם וכתוצאה מכך סובלת‬
‫הילדה משיתוק מוחין ופיגור שכלי‪.‬‬
‫התביעה הסתמכה על חוו"ד גניקולוגית בלבד ואילו‬
‫ההגנה הסתמכה על חוו"ד של נוירופדיאטר ונאונטולוג‬
‫ששללו קשר סיבתי בין הנזקים לבין העיכוב בביצוע‬
‫הניתוח הקיסרי וקבעו כי יש לשייכם לנזקי הפגות‬
‫בלבד‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"קשר סיבתי נסיבתי"‬
‫ביהמ"ש קבע כי קיים קשר "סיבתי נסיבתי" בין‬
‫התרשלות הרופאים שהתעכבו בביצוע הניתוח הקיסרי‪,‬‬
‫לבין הנזק שנגרם לפגה ולפיכך הטיל אחריות על‬
‫ביה"ח לפצות אותה על ‪ 40%‬מן הנזק שלה‪.‬‬
‫ביהמ"ש העליון אישר את פסה"ד המחוזי וקבע כי‬
‫לבימ"ש יש שיקול דעת לקבוע כי קיים קשר "סיבתי‬
‫נסיבתי" ואת שיעור האחריות ההסתברותי לנזק‬
‫(הפיצוי הופחת ל‪ 20% -‬מן הנזק)‪.‬‬
‫פס"ד מלול עדן‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫דרישות ההסבר בנסיבות מיוחדות‬

‫“ייתכנו מקרים בהם לסיכונים בעלי הסתברות נמוכה‬
‫תהיה משמעות מיוחדת לחולה הספציפי‪ .‬במקרה‬
‫כזה‪ ,‬למרות האחוז הנמוך יכללו אותם סיכונים‬
‫בתחום המידע המהותי הנדרש לחולה לשם החלטה‬
‫מושכלת אם לעבור את הטיפול הרפואי”‪.‬‬

‫ת”א (י‪-‬ם) ‪1109/97‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רף ההסבר בניתוחים אלקטיביים‬

‫"ההסבר הנדרש לקבלת הסכמה מדעת לניתוח‬
‫אלקטיבי – שאף בלעדיו ניתן לקיים אורח חיים‬
‫רגיל – נכלל ברף העליון של חובת הגילוי‪ ,‬והוא‬
‫כולל‪ ,‬בנוסף להתייחסות לסיכויי ההצלחה גם מתן‬
‫הזהרה מפני הסיבוכים האפשריים‪ ...‬גם אם‬
‫סיבוכים אלו נדירים‪".‬‬
‫ע"א ‪6153/97‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רף ההסבר בניתוחים אלקטיביים ‪-‬‬

‫‪RSD‬‬

‫"בענייננו מדובר בסיבוך המתרחש בקרב ‪0.5% - 0.3%‬‬
‫מהניתוחים – גם אם שיעור זה אינו גבוה‪ ,‬הרי מדובר בסיבוך‬
‫חמור‪ ,‬העלול לגרום להפיכתה של הגפה לחסרת כל תפקוד‪ ...‬כיוון‬
‫שמדובר בניתוח אלקטיבי חובת ההסבר נמצאת ברף העליון‪ .‬סיכון‬
‫‪ RSD‬הינו בגדר המידע שהתובע היה רשאי לצפות‪ ,‬באורח סביר‪,‬‬
‫כי יגולה לו‪ ,‬כדי שיוכל לשקלו במסגרת גיבוש דעתו לעניין‬
‫הסכמתו לטיפול הרפואי‪"...‬‬

‫ת"א ‪ 920/99‬יצחק נ' שע"צ‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רף ההסבר ברפואה פרטית‬

‫"רפואה פרטית בה קיים ניגוד עניינים מובנה בין‬
‫השאיפה המסחרית להרבות בניתוחים לבין‬
‫האינטרס של המטופל‪ ,‬כדי להקהות את עוקצו של‬
‫ניגוד העניינים יש להעמיד את המטופל על הסיכונים‬
‫והסיכויים שבניתוח המוצע לרבות החלופה שלא‬
‫לבצע כלל ניתוח סיכוייה וסיכוניה‪".‬‬
‫ע"א ‪6153/97‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫חובת ההסבר על טיפולים מחוץ לסל‬
‫בנסיבות מתאימות עשוי להיווצר צורך ליידע את המטופל לגבי‬
‫אפשרות טיפול המוצעת רק במסגרת הרפואה הפרטית ואולי אף‬
‫במסגרת שירותי רפואה מעבר לים‪ .‬כך יש לעשות‪ ,‬אכן‪,‬‬
‫כשמדובר בטיפול או בתרופה שעשויים לסייע לחולה ואינם‬
‫זמינים ברפואה הציבורית בארץ‪.‬‬
‫כשחולה אובחן כסובל ממחלה מסויימת‪ ,‬וישנה תרופה שאינה‬
‫מצויה ב"סל" – מקובל עלי שעל הרופא ליידע את החולה בדבר‬
‫קיומה של התרופה‪.‬‬
‫עליו להשאיר להחלטתו של החולה את השאלה אם לרכוש את‬
‫התרופה מכספו אם לאו‪ .‬שאלה זו כרוכה לא אחת באפשרויות‬
‫הכספיות של החולה וגם בפער בין ההשפעה של התרופה‬
‫שב"סל" לזו שאינה נמצאת בו‪ ,‬על הרופא לספק את המידע‬
‫הנדרש‪ ,‬והחולה‪ -‬יחליט‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ע"א ‪ 4960/04‬סידי‬

‫פגיעה באוטונומיה – פיצוי ללא נזק‬

‫אישה אושפזה בבית חולים לניתוח אורטופדי בשל‬
‫דפורמציה ברגל‪ .‬בסופו של דבר‪ ,‬במקום ניתוח לתיקון‬
‫הדפורמציה עברה ביופסיה בכתף בשל ממצא ידוע בכתף‬
‫שנחשד להיות גידול ממאיר‪ .‬בעקבות הביופסיה נותרה עם‬
‫מגבלה קשה בתפקוד הכתף‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פגיעה באוטונומיה‬
‫המטופלת טענה כי לא הוסברו לה הסיכונים הכרוכים‬
‫בביופסיה ולפיכך לא נתנה הסכמה מדעת לביצוע הפעולה‪.‬‬
‫נקבע כי גם לו היו נפרשים בפניה הסיכונים היתה נותנת‬
‫הסכמתה לביופסיה בשל הסיכון הממשי שמדובר בגידול‬
‫ממאיר‪.‬‬
‫למרות זאת נפסק כי היתה פגיעה באוטונומיה שלה והיא‬
‫זכאית לפיצוי כספי‪...‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פגיעה באוטונומיה‬

‫“ההכרה בזכותו של החולה לפיצוי על‬
‫הפגיעה באוטונומיה שלו‪ ,‬מקום בו הופרה‬
‫חובה זו‪ ,‬עשויה לתרום לכך שחובה זו‬
‫תקוים הלכה למעשה”‪.‬‬
‫ע”א ‪ 2781/03‬מיאסה עלי דעקה‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות בפגיעה באוטונומיה‬

‫הפרת חובת הזהירות ‪ -‬אי מתן הסברים‬
‫למטופלים לפני ביצוע טיפולים‬
‫נזק ‪ -‬פגיעה באוטונומיה של המטופל‬
‫קשר סיבתי ‪ -‬בין אי מתן ההסברים לבין‬
‫עוצם ההפתעה מן הסיבוך שהתרחש‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫משמעות העדרו של טופס הסכמה ייעודי‬
‫ניתוח סימפטקטומי (נגד הזעת יתר)‪ ,‬שבוצע בשנת ‪ 1999‬והסתבך‬
‫בהזעת יתר פיצויית‪.‬‬
‫המטופל הגיש תביעה בטענה שלא הוזהר מפני הסיבוך האמור‪.‬‬
‫התובע הוחתם על טופס הסכמה סטנדרטי (לא ייעודי)‪ ,‬משום שעד‬
‫השנה האמורה לא פותח טופס ייעודי מתאים‪.‬‬
‫הרופא המנתח רשם בגיליון כי הוסברו הסיכונים הכרוכים בפעולה‬
‫והעיד בבימ"ש כי הוא מסביר לכל המטופלים‪ ,‬ללא יוצא מן הכלל‪,‬‬
‫כי הבעיה עם הניתוח היא שבמקרים רבים מאוד‪ ,‬למעלה מ‪50% -‬‬
‫מופיעה הזעה פיצויית‪ ,‬וב‪ 2-3% -‬מן המקרים ההזעה הפיצויית‬
‫יכולה להיות משמעותית ביותר‪.‬‬
‫סטודנטית שהועסקה במרפאתו של הרופא ונכחה בזמן שקיבל‬
‫חולים אישרה את עדותו בעניין ההסברים‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫חוק זכויות‬

‫החולה‪ ,‬התשנ”ו‪1996-‬‬

‫סעיף ‪ :14‬אופן מתן הסכמה מדעת‬

‫(א)‬

‫‪.....‬‬

‫(ב)‬

‫הסכמה מדעת לטיפול רפואי המנוי בתוספת תינתן‬
‫במסמך בכתב‪ ,‬שיכלול את תמצית ההסבר שניתן‬
‫למטופל‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫חוק זכויות‬

‫החולה‪ ,‬התשנ”ו‪1996-‬‬

‫תוספת‬
‫(סעיפים ‪)15 ,14‬‬
‫(‪ )1‬ניתוחים‪ ,‬למעט כירורגיה זעירה‪.‬‬
‫(‪ )2‬צינתורים של כלי דם‪.‬‬
‫(‪ )3‬דיאליזה‪.‬‬
‫(‪ )4‬טיפול בקרינה מייננת (רדיותרפיה)‪.‬‬
‫(‪ )5‬טיפולי הפריה חוץ‪-‬גופית‪.‬‬
‫(‪ )6‬כימותרפיה לטיפול בתהליכים ממאירים‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בהעדר טופס הסכמה ייעודי‬
‫נקבע (בערעור) כי נוכח הוראות חוק זכויות החולה אין די בטפסים הערוכים‬
‫על פי תקנות בריאות העם (טופסי הסכמה)‪ ,‬התשמ"ד‪. 1984-‬‬
‫ככל הנראה המערכת הרפואית התאימה עצמה להוראות אלה באיחור מסויים‪,‬‬
‫ובמועד הרלוונטי (‪ )1999‬עדיין נעשה שימוש בטפסים הישנים‪ ,‬תוך הפרת‬
‫הוראת החוק‪.‬‬
‫אין לשלול את האפשרות‪ ,‬לפיה הפרת החובה לעגן את הסכמת המטופל‬
‫במסמך בכתב שיכלול את "תמצית ההסבר שניתן למטופל"‪ ,‬שוללת‪ ,‬מניה‬
‫וביה‪ ,‬את האפשרות שאכן מדובר ב"הסכמה מדעת"‪.‬‬
‫דרישת הכתב בחוק היא "דרישה מהותית" ובהעדרו של טופס הסכמה מדעת‬
‫ערוך כדין‪ ,‬יש לקבוע‪ ,‬למצער‪ ,‬כי במקרה של מחלוקת‪ ,‬המטפל הוא זה‬
‫שצריך להוכיח קיומה של הסכמה זו‪.‬‬
‫ע"א ‪ 6299/05‬צורף‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ומה הדין כשיש טופס חתום ?!‬

‫נולדה‬

‫בשנת ‪1998‬‬
‫(מיקרופטלמיה)‪.‬‬
‫בשבוע ‪ 21‬להריון בוצעה לאם בדיקת אולטרה‪-‬סאונד בסיסית‬
‫במסגרת הקופה שנמצאה תקינה‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע כי לא ניתן לגלות את המום במסגרת בדיקה בסיסית‬
‫אך יש אפשרות לגלות זאת בבדיקה מורחבת‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע כי היה מדובר בהריון שלא בסיכון גבוה ולא היה‬
‫מקום לביצוע סקירה מורחבת‪/‬מכוונת‪.‬‬
‫האם חתמה על טופס בקשה לביצוע בדיקת על‪-‬קול לפיה היא‬
‫מודעת לכך שמדובר בבדיקה בסיסית וכי באפשרותה לבצע‬
‫בדיקה מורחבת באופן פרטי‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תינוקת‬

‫כשהיא‬

‫סובלת‬

‫מעיוורון‬

‫חתימה ללא הסבר – לאו הסכמה היא‬
‫ביהמ"ש קבע כי הרופאים הסבירו לאם כי הבדיקה אותה היא עומדת לבצע‬
‫היא בדיקה בסיסית וכי קיימת בדיקה משוכללת יותר אותה ניתן לבצע באופן‬
‫פרטי ואולם בכך לא די‪.‬‬
‫האם לא הבינה לאשורה את האבחנה בין הבדיקה הבסיסית והמורחבת ואם‬
‫היתה מבינה היתה בוחרת לבצע את הבדיקה על חשבונה‪ .‬יש כשל בשרשרת‬
‫המידע אשר נמסר לאם‪.‬‬

‫לא די בקיומה של פרקטיקה לפיה מיידעים את האישה כי קיימת‬
‫בדיקה מורחבת‪ ,‬העדר הנחיות ברורות ונהלים מוגדרים באשר‬
‫להיקף המידע שיש למסור למטופלת לעניין אפשרותה לבצע‬
‫בדיקה מורחבת ‪...‬ואי מתן הסבר הולם בטרם ביצוע הבדיקה‬
‫הבסיסית הינם בגדר נוהל בלתי סביר‪...‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תוצאות הערעור‬
‫המלצת ביהמ"ש‪:‬‬

‫לאור קשיים שהתגלעו בהכרעת בימ"ש קמא בשאלת‬
‫החבות ולאור זאת שבימ"ש קמא הכריע בפסק דינו‬
‫בסוגיות שלא היו בחזית הדיון יבוטל פסק דינו של‬
‫בימ"ש קמא והסכום אשר שולם לתובעים יישאר בידם‪.‬‬

‫התובעים הסכימו להצעת ביהמ"ש שמשמעותה‬
‫שפסה"ד מבוטל‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ההחמרה השיפוטית –‬
‫הנזק הממוני‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫הלכת "השנים האבודות" –‬
‫עזבון אטינגר ז"ל‬

‫פס"ד תקדימי ניתן‪ ,‬במרץ ‪ ,2004‬על‪-‬ידי בית‪-‬המשפט העליון‬
‫בהרכב של חמישה שופטים בתביעת עזבון של קטין‪ ,‬אשר הלך‬
‫לעולמו בגיל ‪ ,12‬כתוצאה מנפילה לבור בעת משחק עם חבר‪,‬‬
‫בעיר העתיקה בירושלים‬
‫עזבון של קטין אשר הלך לעולמו כתוצאה מרשלנות‪ ,‬זכאי לפיצוי‬
‫בגין הפסד כושר השתכרות ב"שנים האבודות"‪ ,‬בהן לא זכה‬
‫לחיות ולהתפרנס‬
‫זכות דומה קיימת גם לעזבון של בגיר שהלך לעולמו בגיל‬
‫העבודה‬
‫נפגע אשר קוצרה תוחלת חייו כתוצאה מרשלנות זכאי מעתה‬
‫לפיצוי בגין הפסד ההשתכרות שלו ב"שנים האבודות"‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"השנים האבודות" – ההשלכות הכספיות‬
‫נקבע כי חישוב הפסד ההשתכרות ב"שנים האבודות" יהיה מבוסס‬
‫על ‪ 30%‬מן השכר הממוצע במשק (בתקופה מגיל ‪18-21‬‬
‫החישוב הוא ‪ 70%‬מן הסכום האמור)‪.‬‬
‫ההנחה המובלעת היא כי ניתן לחסוך ‪ ₪ 2400‬מתוך ‪₪ 8000‬‬
‫בחודש !!!!!‬
‫בתביעת יורשים שהם גם תלויים ‪ ,‬נקבע כי יש ליורשים זכאות‬
‫לקבל פיצוי בגין ראשי נזק שנמצאים מחוץ לתחום החפיפה (כאב‬
‫וסבל וקיצור תוחלת חיים וכ"ו)‬
‫חישוב הפסד ההשתכרות בשנים האבודות‪ ,‬כולל גם חישוב הפסדי‬
‫פנסיה‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫הגידול בפיצוי הכספי‬
‫יולדת לאחר ‪ 3‬שנות טיפולי הפריה בהריון ראשון‪,‬‬
‫נשלחה "להסתובב" כדי לזרז לידה ושבה עם עובר מת‪.‬‬
‫בימ"ש המחוזי קבע אחריות ופסק לאם פיצוי של‬
‫‪ ₪ 300,000‬בגין כאב וסבל‪.‬‬
‫ביהמ"ש העליון קבע כי מגיע פיצוי גם לאב בגין כאב‬
‫וסבל שלו בסכום נוסף של ‪.₪ 250,000‬‬
‫סטיה מהלכה קודמת שחייבה נזק נפשי חמור "בניזוק‬
‫משני" שעולה כדי מחלת נפש או הפרעת נפש הגורמת‬
‫נכות ממשית‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פס"ד לבנה לוי‬

‫הגידול בסכומי הפיצוי‬
‫צעירה שנולדה בשנת ‪ 1985‬כשהיא סובלת משיתוק ביד שמאל‬
‫כתוצאה מפגיעה במקלעת העצבים הברכיאלית‪ ,‬הגישה בשנת‬
‫‪ 2006‬תביעה נגד ביה"ח בו נולדה בטענה של רשלנות בלידה‪.‬‬
‫בינתיים סיימה התובעת לימודי משפטים ומנהל עסקים ובמהלך‬
‫המשפט עשתה התמחות במשפטים‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע שיש אחריות לביה"ח ופסק לה פיצוי גלובלי בגין‬
‫הפסד השתכרות בסך של ‪ ₪ 800,000‬ובנוסף ‪ ₪ 600,000‬כאב‬
‫וסבל‪ ₪ 1,000,000 ,‬עזרת צד ג' ו‪ ₪ 85,000 -‬הוצאות ‪....‬‬

‫א (ים) ‪8363/06‬פדילה נ' בי"ח מאיר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"ועדת שפניץ" – אין מקום להגביל בחוק את‬
‫הפיצוי לתובעים בגין רשלנות רפואית‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫לאן מועדות פנינו?‬

‫‪ ‬המשך החמרה שיפוטית ?‬
‫‪ ‬התמתנות והתייצבות ?‬
‫‪ ‬התערבות חקיקתית ?‬
‫ימים יגידו‪....‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תודה !‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬


Slide 70

‫עדכונים בפסיקת בתי‪-‬המשפט‬
‫בתביעות רשלנות רפואית‬
‫עו"ד טליה חלמיש‪-‬שני‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬
‫מקבוצת מדנס‬
‫מאי ‪2009‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תמונת המצב‬
‫בשנים האחרונות אנו עדים לעליה ניכרת של ההוצאה‬
‫בגין תביעות אחריות מקצועית בתחום הרפואה‪.‬‬
‫העליה נובעת בעיקר מ"אינפלציה שיפוטית" שהביאה‬
‫לגידול ניכר בפיצויים המשולמים לתובעים‪.‬‬
‫התשלומים השנתיים בתביעות הרשלנות הרפואית‪ ,‬גדלו‬
‫בעשור האחרון ב‪.700% -‬‬
‫במקביל גדלו הפרמיות בצורה דרמטית והכיסויים‬
‫הוגבלו‪.‬‬
‫מוסדות רפואיים ורופאים פרטיים העוסקים בתחומים‬
‫בסיכון גבוה (לידות‪ US ,‬מיילדותי‪ ,‬כירורגיה פלסטית‬
‫וכ"ו) נתקלים בקושי להשיג כיסוי ביטוחי‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫התפתחות התביעות בבימ"ש‬

‫‪1994 - 2008‬‬

‫‪1,200‬‬
‫‪1,100‬‬
‫‪1,000‬‬
‫‪900‬‬
‫‪800‬‬
‫‪700‬‬
‫‪600‬‬
‫‪500‬‬
‫‪400‬‬
‫‪300‬‬
‫‪200‬‬
‫‪100‬‬
‫‪0‬‬

‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫‪2002‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫‪1994‬‬

‫מדד גידול התשלומים‬

‫‪1995 - 2008‬‬

‫‪3100%‬‬
‫‪2800%‬‬
‫‪2500%‬‬
‫‪2200%‬‬
‫‪1900%‬‬

‫‪1600%‬‬
‫‪1300%‬‬
‫‪1000%‬‬
‫‪700%‬‬
‫‪400%‬‬
‫‪100%‬‬
‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫‪2002‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫התפתחות התביעות בבימ"ש‬
‫מיילדות וגינקולוגיה‬

‫‪240‬‬

‫‪210‬‬

‫‪180‬‬

‫‪150‬‬

‫‪120‬‬

‫‪90‬‬

‫‪60‬‬

‫‪30‬‬

‫‪0‬‬
‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2002‬‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫מדד גידול התשלומים‬
‫מיילדות וגינקולוגיה‬

‫‪11100%‬‬
‫‪10100%‬‬
‫‪9100%‬‬
‫‪8100%‬‬
‫‪7100%‬‬
‫‪6100%‬‬
‫‪5100%‬‬
‫‪4100%‬‬
‫‪3100%‬‬
‫‪2100%‬‬
‫‪1100%‬‬
‫‪100%‬‬

‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫‪2002‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫מקצועות קליניים מובילים בשיעור הסיכון‬
‫‪1991 - 2008‬‬
‫מיילדות‬
‫כירורגיה כללית‬

‫‪40%‬‬

‫קרדיולוגיה‬

‫שיעור הסיכון הכספי‬

‫‪35%‬‬
‫‪30%‬‬

‫רפואת שיניים‬

‫‪25%‬‬

‫אורטופדיה‬

‫‪20%‬‬

‫נוירוכירורגיה‬

‫‪15%‬‬
‫‪10%‬‬

‫גינקולוגיה‬

‫‪5%‬‬

‫אופטלמולוגיה‬

‫‪0%‬‬

‫‪18%‬‬

‫שיעור התיקים עם סיכון כספי‬

‫‪16%‬‬
‫‪14%‬‬
‫‪12%‬‬
‫‪10%‬‬
‫‪8%‬‬
‫‪6%‬‬
‫‪4%‬‬
‫‪2%‬‬
‫‪0%‬‬

‫* ‪ 3%‬ומעלה‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫דו"ח ועדת "שפניץ"‪-‬‬

‫הועדה הבין משרדית לבחינת הדרכים להקטנת ההוצאה‬
‫הציבורית בגין תביעות הרשלנות הרפואית‬

‫מסתמנת בפסיקה מגמה של הרחבת אחריותם של בעלי‬
‫מקצועות הרפואה והמוסדות הרפואיים – החל בסוגית‬
‫ההתרשלות (ירידת קרנה של הלכת הפרקטיקה‬
‫המקובלת)‪ ,‬המשך בסיבתיות (אובדן סיכויי החלמה)‬
‫וכלה בהרחבת העילות (רשלנות בגין הסכמה מדעת)‬
‫וראשי נזק (פגיעה באוטונומיה)‪.‬‬
‫מהנתונים עולה כי במשך השנים עלו סכומי הפיצויים‬
‫הממוצעים שנפסקו בתביעות רשלנות רפואית‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫הגידול בפיצוי הממוצע לתובעים‬
‫שנת תשלום‬
‫‪2004‬‬
‫‪2005‬‬
‫‪2006‬‬
‫‪2007‬‬
‫‪2008‬‬

‫תשלום ממוצע לתובע (בדולר)‬
‫‪21,872‬‬
‫‪33,700‬‬
‫‪34,935‬‬
‫‪44,839‬‬
‫‪62,374‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פיצוי עבור כאב וסבל ב– ‪ 100%‬נכות‬

‫‪1997-2008‬‬

‫‪1600000‬‬

‫‪1400000‬‬

‫‪1200000‬‬

‫‪1000000‬‬

‫‪800000‬‬

‫‪600000‬‬

‫‪400000‬‬

‫‪200000‬‬

‫‪0‬‬
‫‪2009‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2005‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2003‬‬

‫‪2001‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1997‬‬

‫פיצוי עבור מות קטינים (קיצור תוחלת חיים‪+‬כאב וסבל)‬
‫‪1998-2006‬‬
‫‪1800000‬‬

‫‪1600000‬‬

‫‪1400000‬‬

‫‪1200000‬‬

‫‪1000000‬‬

‫‪800000‬‬

‫‪600000‬‬

‫‪400000‬‬

‫‪200000‬‬

‫‪0‬‬
‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2002‬‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ההתפתחויות המשפטיות‬

‫עמדה סלחנית‬

‫עמדה ביקורתית‬

‫עמדה מחמירה‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫סלחנות שיפוטית‬

‫(‪)1961‬‬

‫"אשה‪ ...‬באה למחלקה הגינקולוגית לשם ניתוח קל‬
‫ברחמה ויצאה מהמחלקה שבעת יסורים ובעלת מום‬
‫לכל ימי חייה‪...‬‬
‫הטיפול אשר החולה קיבלה בבית החולים לא היה כפי‬
‫שצריך היה לצפותו מבעלי מקצוע מעולים וכן קרו תוך‬
‫כדי טיפול הזנחות וטעויות שונות‪ ,‬אשר הביאו לידי‬
‫תוצאות מעציבות במצב בריאותה‪...‬‬
‫רופא בשר ודם עשוי לטעות‪ ,‬ולא כל טעות מהווה‬
‫רשלנות‪"...‬‬

‫התביעה נדחתה‬
‫(ע"א ‪ 280/60‬פרדו נ' פלדמן‪ ,‬פד' (טו') ‪)1961‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫בקרה שיפוטית‬
‫עולם הרפואה אינו חסין מביקורת שיפוטית ומחשיפה של מעשי רשלנות‬
‫מקצועיים‪ .‬ביקורת זו היא אחת הערובות החשובות להקפדה על מתן טיפול‬
‫רפואי נאות‪.‬‬
‫לא כל טעות באבחנה או בטיפול‬
‫מצביעה בהכרח על רשלנות‪.‬‬
‫אחריות הרופאים‪ ,‬ברשלנות‬
‫אזרחית או פלילית‪ ,‬צריכה‬
‫להיקבע‪ ,‬רק אם הוכח שבנתוני‬
‫זמן אמת פעלו הרופאים‬
‫באי מיומנות מקצועית‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫בקרה שיפוטית – האם היא מקדמת את‬
? ‫בטיחות הטיפול‬
Most patient-safety experts continue to believe that the
threat of liability is the primary barrier to the
development of effective and comprehensive patient
safety programs in hospitals. I suggest, on the
contrary…that judicial recognition of an explicit “right
to safety” for hospital patients, with correlative duty of
hospitals to implement patient-safety measures can
become the primary motivator for the development of
systems to improve patient safety.
George J. Annas. J.D., NEJM 354;19 May11,2006
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫בקרה שיפוטית‬

‫‪‬‬
‫שיפור איכות הרפואה‬
‫הרשומה הרפואית‬
‫• רישום מפורט יותר‬
‫• שמירה על רשומות‬

‫תהליך הבקרה הרפואית‬
‫• ניהול סיכונים‬
‫• אבטחת איכות‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תקשורת עם מטופלים‬
‫• הסכמה מדעת‬
‫• גילוי נאות על תקלות‬

‫ניהול הטיפול הרפואי‬
‫• פרוטוקולים ונהלים‬
‫• הנחיות קליניות‬

‫החמרה שיפוטית‬

‫‪‬‬
‫רפואה מתגוננת‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬

‫ריבוי בדיקות וטיפולים מיותרים‬
‫יצירת מתח ביחסי מטפל‪-‬מטופל‬
‫הוצאות מוגברות לתשלום ביטוח‬
‫סגירת פעילויות בסיכון ביטוחי גבוה‬
‫קושי להשיג כיסוי ביטוחי‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית‬

‫(‪)1998‬‬

‫"חיובם של הרופא וקופת‬
‫חולים בדין הוא פרי של חוכמה‬
‫לאחר מעשה‪ .‬הרף שהוצב‬
‫לקביעת אחריותם‪ ,‬הוצב בגובה‬
‫כה רב‪ ,‬עד שלא רק הרופא‬
‫הסביר אינו יכול לעוברו‪ ,‬אלא‬
‫גם הרופא המומחה המובהק‬
‫ייכשל בכך"‪.‬‬
‫(השופטת שטרסברג‪-‬כהן בדעת מיעוט‬
‫ע"א ‪ 3709,3264/96‬קופ"ח נ' פלד ואח')‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית – ההנמקה‬
‫"אין להטיל את העומס הכלכלי של הטעות הרפואית‬
‫על החולה‪ ,‬אלא מן הראוי כי יוטל‪ ,‬עקרונית‪ ,‬על‬
‫הרופא בעל הטעות שממנו יפוזר ממילא על ציבור‬
‫רחב יותר באמצעות ביטוח האחריות המקצועית‪.‬‬
‫יתרה מזו‪ ,‬הטלת האחריות האישית על הרופא‪...‬‬
‫עשויה לעודד את מילוי החובה המקצועית‬
‫להתעדכנות בספרות המקצועית‪"...‬‬
‫(השופט אנגלרד ע"א ‪ 3709,3264/96‬קופ"ח נ' פלד ואח')‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ההחמרה השיפוטית –‬
‫שאלת האחריות‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"החמרת" האחריות של המטפלים‬
‫"פרקטיקה רצויה" במקום "פרקטיקה מצויה"‬
‫החלת נורמות התנהגות רטרוספקטיבית‪" -‬דרך עוקפת פרקטיקה‬
‫מקובלת"‬
‫מבחן "המומחה הטוב" במקום "הרופא הסביר"‬
‫החלת כלל "הדבר מדבר בעדו" במקרי סיבוכים נדירים‬
‫החלה מסיבית של "כלל הנזק הראייתי"‬
‫החלת אחריות במקרים של "קשר סיבתי נסיבתי"‬
‫קביעת חובות מוגברות בכל הנוגע להסברים למטופלים עובר‬
‫למתן לטיפולים רפואיים‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"פרקטיקה מצויה" לעומת "פרקטיקה רצויה"‬
‫העובדות ‪ -‬רביד נ' קליפורד‬

‫ביום ‪ 5.4.84‬הגיעה רביד בת החמש למרפאת שיניים לצורך‬
‫טיפול שיניים‪ .‬כהכנה לטיפול הזריק לה הרופא זריקת הרדמה‬
‫מקומית בלסתה התחתונה מצד ימין‪ .‬הרופא השתמש לצורך‬
‫ההזרקה במזרק לא שואב‪ ,‬שהיה מקובל לשימוש באותה תקופה‬
‫(פרקטיקה מקובלת)‪.‬‬
‫זמן קצר לאחר ההזרקה נטתה רביד על צידה ולא הצליחה‬
‫להתייצב‪ .‬היא היתה מנומנמת והוחלט להעבירה לטיפול בבית‪-‬‬
‫חולים‪ .‬כתוצאה מן האירוע סובלת רביד עד היום מהמיפרזיס‬
‫במחצית הגוף השמאלי ומהפרעות נוירולוגיות וקוגנטיביות‪.‬‬
‫הסתבר כי חומר ההזרקה חדר לכלי דם משם נדד למוח וגרם‬
‫לקריש דם ולאוטם מוחי‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"פרקטיקה מצויה" לעומת "פרקטיקה רצויה"‬
‫ההכרעה המשפטית‬

‫העובדה שרופא נהג בהתאם לפרקטיקה המקובלת‬
‫בתחומו‪ ,‬היא כשלעצמה‪ ,‬אינה מעניקה לו הגנה‬
‫מוחלטת ולעולם מצוי בידי בית המשפט לקבוע‪ ,‬כי‬
‫פרקטיקה נהוגה זו אינה עולה בקנה אחד עם חובת‬
‫הזהירות של רופא כלפי מטופל‪.‬‬
‫פרקטיקה מקובלת מהווה פרמטר‪ ,‬ואפילו פרמטר‬
‫חשוב‪ ,‬במכלול השיקולים שעל בית המשפט לשקול‬
‫בבואו לקבוע את סטנדרט ההתנהגות הראוי‪ ,‬אולם‬
‫אין היא הפרמטר היחיד אשר בית המשפט יתחשב בו‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫די היה באמצעי פשוט וזמין למנוע סיכון ידוע של‬
‫חדירת מזרק עם חומר הרדמה לתוך עורק‪ ,‬דבר אשר‬
‫עלול לגרום לתופעות לוואי משמעותיות‪ .‬כל זאת‬
‫ללא תוספת עלות משמעותית‪.‬‬
‫בנסיבות אלה אין מנוס מן המסקנה כי רופא התרשל‬
‫שכן רופא זהיר היה בוחר למנוע סיכון זה באמצעות‬
‫שימוש במזרקים שואבים‪.‬‬
‫רביד נ' קליפורד‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬
‫הנורמות אינן נקבעות על‪-‬ידי מומחים אלה או אחרים‪ ,‬אלא‬
‫על‪-‬ידי בית‪-‬המשפט‪.‬‬
‫שאלת תפקידו של מנתח בחדר ניתוח היא עניין ערכי‬
‫ונורמטיבי שמתפקידו של בית‪-‬המשפט להכריע בו‪.‬‬
‫עדות יו"ר המועצה הלאומית לכירורגיה‪ ,‬הרדמה וטיפול נמרץ‬
‫כי אין אחריות הדדית בין מנתח לרופא מרדים‪ ,‬כפי שבא לידי‬
‫ביטוי בסיכום ישיבת המועצה הלאומית הנ"ל‪ ,‬אין לראות בה‬
‫משום נורמה נכונה‪ ,‬ולפיכך אין לפעול על‪-‬פיה‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬

‫(‪)2‬‬

‫אם נרשם בסיכום ישיבת מועצת איגוד רופאי העיניים‪ ,‬כי‬
‫המנתח אחראי כלפי המנותח על הניתוח ותוצאותיו בלבד‪,‬‬
‫והמרדים אחראי כלפי המטופל על תהליך ההרדמה ותוצאותיו‪,‬‬
‫אין לראות בכך כאילו כל אחד מהם אחראי רק על תחומו‪,‬‬
‫וחייבת להיות הדדיות ביניהם‪ ,‬ולמרות שאין למנתח "אחריות‬
‫על" הרי שיש לו אחריות על סימני החיים של המנותח‪ ,‬לא‬
‫פחות מאשר למרדים‪ ,‬ועל‪-‬כן עמדת איגוד רופאי העיניים כפי‬
‫שבאה לידי ביטוי במסמך הנ"ל‪ ,‬אינה משקפת את הנורמה‬
‫המחייבת‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬

‫(‪)3‬‬

‫המסמך בדבר חלוקת אחריות בחדר הניתוח של ההסתדרות‬
‫הרפואית בישראל‪ ,‬קובע כי שיתוף פעולה בין הרופא המנתח‬
‫והרופא המרדים בניתוח חיוני להצלחת הטיפול וכך יש אכן‬
‫לנהוג‪ ,‬אולם ההסתייגות שעל‪-‬פיה אין הרופא המנתח אחראי‬
‫לפעולות המבוצעות על‪-‬ידי הרופא המרדים‪ ,‬כפי שהרופא‬
‫המרדים אינו אחראי על פעולות המבוצעות על‪-‬ידי הרופא‬
‫המנתח‪ ,‬איננה נורמה שיש לפעול על‪-‬פיה‪ ,‬שכן ברור שהמנתח‬
‫אינו אחראי על פעולות המרדים‪ ,‬אולם אין בכך כדי לסייג‬
‫אחריותו לעקוב אחר סימני החיים של המנותח‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬

‫(‪)4‬‬

‫כאשר מנותח פונה למנתח בבקשה לנתחו אין הוא יוצר קשר אחד עם‬
‫המרדים וקשר אחר עם המנתח‪ ...‬יש לייחס לו אחריות מעבר לעצם‬
‫הפעולה הכירורגית‪ ,‬המנותח מצפה ממנו להיות אחראי על חייו בעת‬
‫ביצוע הניתוח – ולאו דווקא בעת ביצוע הפעולה הכירורגית גרידא‪.‬‬
‫כל מנתח חייב להיות שותף מלא למעקב אחר סימני חיים של המנותח‪ ,‬גם‬
‫תוך כדי ובמהלך הניתוח‪ ,‬ואין הוא רשאי להטיל את האחריות הבלעדית‬
‫על כך על כתפי המרדים‪.‬‬
‫חובתו של המנתח היתה להאזין לקולות המוניטור ע"מ לוודא שהוא‬
‫ממשיך לנתח אדם חי ולא מחוסר חיים‪ .‬אם הוא לא עושה כן הוא‬
‫מתרשל‪.‬‬
‫המנתח שלא עשה כן הורשע בעבירה של מעשה פזיזות ורשלנות‪.‬‬
‫פ (תא) ‪ 40016/07‬מ"י נ' אסותא ואח'‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החלת נורמות רטרוספקטיבית‬
‫בשנת ‪ 1986‬נולד ערן סידי עם חסר של כף יד ימין‪.‬‬
‫בשנת ‪ 1997‬הגישה משפחת סידי תביעה נגד הגיניקולוג שביצע‬
‫לאם בדיקת אולטרה סאונד שגרתית במהלך ההריון‪ ,‬בטענה של‬
‫רשלנות באי אבחון חסר כף היד‪.‬‬
‫ביהמ"ש המחוזי פסק כי לא היתה רשלנות בביצוע הבדיקה‪ ,‬שכן‬
‫בשנה הנדונה בדיקת האולטרה סאונד הבסיסית לא כללה סקירת‬
‫גפיים ודחה את התביעה‪.‬‬
‫לעומת זאת ביהמ"ש העליון שדן בערעור על התביעה קבע‬
‫בשנת ‪ 2005‬כי חלה חובה על הרופא הבודק בשנת ‪!!! 1986‬‬
‫ליידע את האישה על מגבלות הבדיקה ועל האפשרות לבצע‬
‫בדיקת אולטרה סאונד מורחבת במסגרת הפרקטיקה הפרטית‪...‬‬
‫ע"א ‪ 4960/04‬סידי‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החלת נורמות רטרוספקטיבית ‪2 -‬‬
‫ילדה נולדה בשנת ‪ 1995‬כשהיא סובלת מתסמונת ‪ X‬שביר‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע כי בתקופה הרלבנטית הבדיקה טרם הומלצה ע"י הגורמים‬
‫המקצועיים ושליחת הנשים לביצועה בוודאי שלא היתה פרקטיקה מחייבת‬
‫את הרופא הסביר‪.‬‬
‫ואולם ביהמ"ש קבע כי מאחר שבמאמרים שפורסמו עובר לשנת ‪1994‬‬
‫מוזכרות בדיקות המבוצעות לאוכלוסייה בעלת סיכון נמוך לצרכי מחקר או‬
‫לצרכים אחרים‪ ,‬היה על רופא סביר הקורא את המאמרים הללו להסיק כי‬
‫"בדיקות סקר" לגילוי הנשאות קיימות גם אם ביצוען עדיין אינו מומלץ‪.‬‬
‫הבדיקה היתה קיימת במועד הרלבנטי ויש לייחס להורים בהתאם להלכת‬
‫סידי ציפייה סבירה כי קיומה יגולה להם ולכן הרופא התרשל בכך שלא ידע‬
‫על קומה ולא גילה להורים על קיומה‪.‬‬
‫הקופה אחראית לכך שלא הפיצה בקרב רופאיה את האפשרות לביצוע‬
‫בדיקה לגילוי הנשאות לתסמונת ‪ X‬שביר גם לנשים ללא כל אינדיקציה‪.‬‬
‫א (ים)‪ 5416/03‬שיר סגל‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"כלל ‪ 30‬הדקות" – ‪OUT‬‬
‫השאלה היא מהו פרק הזמן הסביר לביצוע ניתוח קיסרי ?‬
‫פרק הזמן של ‪ 15‬דקות לבצוע ניתוח קיסרי הוא פרק זמן‬
‫אפשרי וראוי כאשר חדר הניתוח פנוי וכל הצוות זמין‪ ...‬יש‬
‫להשלים‪ ,‬חרף העובדה שהדבר אינו רצוי‪ ,‬גם עם חלוף פרק‬
‫זמן ארוך יותר של כ‪ 25-30 -‬דק' עד לניתוח‪ .‬אולם שיהוי כזה‬
‫בביצוע הניתוח‪ ,‬כדי שיתקבל כשיהוי סביר‪ ,‬מחייב מתן הסבר‪,‬‬
‫המבוסס על נסיבותיו המיוחדות של המקרה הנדון‪ ,‬ועל כך‬
‫שבפועל נעשו מאמצים סבירים לקצר פרק זמן זה דבר שלא‬
‫הסתייע באותן נסיבות‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"כלל ‪ 15‬הדקות" – ‪IN‬‬
‫במקרה שלפנינו‪ ,‬לא ניתן הסבר המצדיק התמשכותו של פרק‬
‫הזמן שחלף בין קבלת ההחלטה על ביצוע הניתוח לבין הביצוע‬
‫בפועל‪.‬‬
‫במקרה שלפנינו נפל שיהוי בלתי מוצדק של כ‪ 6 -‬דקות גם‬
‫בהתמשכות פרק הזמן ממועד קבלת ההחלטה על הניתוח ועד‬
‫לביצועו‪ .‬מכאן‪ ,‬שבסה"כ נפל במקרה זה שיהוי בלתי מוצדק‬
‫בביצוע הניתוח הקיסרי‪ ,‬העולה כדי רשלנות‪ ,‬של ‪31-33‬‬
‫דקות‪ ,‬ולמצער שיהוי של ‪ 21‬דקות‪.‬‬
‫א (ים) ‪ 8005/06‬ב‪.‬ר‪ .‬נ' בי"ח מאיר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית –‬
‫סטנדרט המומחה הטוב‬

‫על הרופא להשתמש ברמת ידע‪ ,‬כשרון ואיכפתיות‪,‬‬
‫הקיימת ומופעלת ע"י רופאים ברמה מקצועית טובה‬
‫ולא ממוצעת‪.‬‬
‫כאשר מדובר ברופא הטוען לכישורים מיוחדים ולהיותו‬
‫מומחה‪ ,‬הרמה הנדרשת ממנו היא בהתאם לכך‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית –‬
‫"המתמחה חשוד"‬
‫אישה שעברה ניתוח קיסרי אלקטיבי בהרדמה ספינלית‪,‬‬
‫נותרה עם נזק לשורשי העצב הפירוניאלי‪ ,‬נזק זה יוחס‬
‫לפגיעה במהלך ההרדמה‪.‬‬
‫וכך אמר ביהמ"ש על המרדים שהיה מתמחה ותיק בעת‬
‫הניתוח‪":‬רף המומחיות הרשמית של הנתבע שהוא נמוך‬
‫לטעמי‪ ,‬גם אם הוא בעל ניסיון מעשי רב‪ ,‬יש בו כדי ליצור‬
‫חיזוק לטענות התובעת וספק באשר לביצועה הנאות של‬
‫ההרדמה "‬
‫‪...‬‬
‫ת"א ‪ 072682/99‬פני אלמליח‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החלת כלל הדבר מדבר בעדו‬
‫בתי‪-‬המשפט מחילים את כלל "הדבר מדבר בעדו" באופן‬
‫"ליברלי" ומעבירים את נטל השכנוע מכתפי התובעים אל‬
‫כתפי הנתבעים להוכיח שלא היתה רשלנות מצידם‪.‬‬
‫התנאים להחלת הכלל (ס' ‪ 41‬לפקודת הנזיקין)‪:‬‬
‫ התובע לא ידע ולא יכול היה לדעת על הנסיבות שהביאו‬‫לידי הנזק‬
‫ הנזק נגרם על‪-‬ידי נכס בשליטת המזיק‬‫ המקרה מתיישב יותר עם המסקנה שהיתה רשלנות‬‫מאשר עם העדרה‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בסיבוכים נדירים‬
‫אישה הרה עברה דיקור מי שפיר בשבוע ‪ 18‬להריונה‪ ,‬אשר‬
‫הסתבך בזיהום תוך רחמי‪ ,‬שהוביל לספסיס סוער ולמותה‬
‫של האישה‪.‬‬
‫ועדת בדיקה של משרד הבריאות לא מצאה התרשלות‬
‫בטיפול במנוחה מצד גורם רפואי כלשהו‪.‬‬
‫בעלה וילדיה של המנוחה הגישו תביעה נגד הרופא המטפל‬
‫שביצע את הדיקור בטענה שהדיקור נעשה באופן רשלני‪,‬‬
‫ללא ניקוי מתאים של איזור הבטן בו בוצעה הדקירה‬
‫וכתוצאה מכך נגרם הזיהום שהוביל למותה‪.‬‬
‫לא הוגשה חוו"ד מטעם התובעים לתמיכה בטענותיהם‪ ,‬והם‬
‫בקשו להחיל את הכלל של "הדבר מדבר בעדו"‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בסיבוכים נדירים‬
‫ביהמש פסק כי "מהעדויות שנשמעו בבית המשפט ומחומר‬
‫הראיות שהובא‪ ,‬ניתן לקבוע כי השימוש בחומר החיטוי‬
‫פולידין ואלכוהול היה נפוץ ומקובל לצורך עריכת הדיקור‬
‫וכי הנתבעים פעלו על‪-‬פי הנהוג והמקובל בכגון דא‪ ...‬ואין‬
‫לבוא לנתבעים בטרוניה באשר לפרקטיקה בה נהגו"‬
‫ואולם העובדה ‪ -‬שמדובר בתוצאה נדירה ובלתי צפוייה‬
‫למדי של דיקור מי שפיר שגרם לזיהום חריף ברחם‬
‫האשה ומותה עקב כך ‪ -‬תומכת בתחולת הכלל של הדבר‬
‫מדבר בעדו‪ .‬זה מצביע יותר על קיומה של התרשלות מאשר‬
‫על העדרה‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בסיבוכים נדירים‬
‫אף כי התובעים לא הוכיחו את הסיבה הממשית והישירה לזיהום‬
‫בגופה של המנוחה ולמותה כתוצאה מכך‪ ,‬שוכנעתי – על‪-‬פי מאזן‬
‫ההסתברויות במשפט האזרחי – כי ההסתברות שהיא נפטרה עקב‬
‫רשלנותם הרפואית של הנתבעים עולה על ההסתברות כי הפגיעה‬
‫לא היתה תוצאה של התרשלות כזו‪.‬‬
‫נטל השכנוע בדבר העדר התרשלות עבר לכתפי הנתבעים‬
‫ומשהם לא עמדו בו – דין התביעה להתקבל‪.‬‬
‫נקבע שהרופא שביצע את הדיקור אחראי ברשלנות משום שלא‬
‫הרים את הנטל להסביר באיזה מנגנון אירע הזיהום שלא‬
‫באחריותו‪.‬‬
‫א (ת"א) ‪ 89/96‬עזבון המנוחה ג'ומאנה מראר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשומות רפואיות – כלל "הנזק הראייתי"‬

‫"מקום שצריך להיעשות רישום רפואי וזה לא נעשה‪ ,‬ולא‬
‫ניתן הסבר מניח את הדעת למחדל זה‪ ,‬יועבר נטל ההוכחה‬
‫בדבר העובדות השנויות במחלוקת‪ ,‬שיכלו להתבהר מתוך‬
‫הרישום‪ ,‬אל כתפי הרופא או המוסד‪ ,‬שבמסגרתו ניתנו‬
‫השירותים הרפואיים‪".‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫נתונים על העברת נטל הראיה –‬

‫דו"ח ועדת שפניץ‬

‫נראה שנושא הרשומה הרפואית‪ ,‬ליקוי בה או היעדרה הוא‬
‫בעל השלכות מרכזיות בתחום תביעות הרשלנות הרפואית‪,‬‬
‫היכול לעיתים להשפיע באופן מהותי על תוצאת הדיון‬
‫בתביעה‪.‬‬
‫בשני שליש מן המקרים בהם העביר בית‪-‬המשפט את הנטל‬
‫מכתפי התובעים אל כתפי הנתבעים‪ ,‬בשל ליקוי ברשומה‬
‫הרפואית‪ ,‬הם לא הצליחו להתמודד עמו ולהרים אותו‪,‬‬
‫ונקבעה אחריות של המטפלים לנזקם של התובעים‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫התובע יליד ‪ 1939‬אושפז עקב אוטם שריר הלב‪.‬‬
‫בוצע צינתור שבמהלכו הוזרק חומר ניגוד מסוג‬
‫אורוגרפין‪.‬‬
‫סמוך לאחר ההזרקה התלונן התובע על הרגשה‬
‫לא טובה‪ .‬תוך שתי דקות היתה ירידה בלחץ‬
‫הדם‪ ,‬פרפור חדרים ואיבוד הכרה‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)2‬‬

‫האבחנה – שוק אנפילקטי עקב רגישות ליוד‪.‬‬
‫החלה פעולת החייאה אליה הצטרפו רופאים‬
‫בכירים וביניהם מנהל המחלקה הקרדיולוגית‬
‫ומנהל יחידת הצינתורים‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)3‬‬

‫פעולות ההחייאה כללו‪ :‬עיסוי חזה‪ ,‬מכות‬
‫חשמל‪ ,‬החדרת קוצב לב זמני והזלפת‬
‫תרופות שונות‪.‬‬
‫רק בחלוף כ‪ 40 -‬דקות חזר הלב לתפקד‪,‬‬
‫אלא שבזמן זה נגרם נזק מוחי קשה והתובע‬
‫נותר במצב וגטטיבי‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)4‬‬

‫נקבע כי לא היתה רשלנות בטיפול שקיבל התובע‬
‫עד שלב ההחייאה‪.‬‬
‫השאלה במחלוקת היתה האם ההחייאה בוצעה‬
‫בסבירות ובמיומנות‪.‬‬
‫עיון בכל הרישומים וסיכום הראיות בעניין זה‬
‫מעלה מספר בעיות; פרט לרישום הטכנאית על‬
‫מתן לידוקאין‪ ,‬אין רישום ישיר כלשהו על מצב‬
‫התובע במהלך המשבר‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)5‬‬

‫אין חולק כי מדובר באירוע קשה גם‬
‫לצוות הרפואי וניתן להבין כי הצוות דאג‬
‫קודם כל לטיפול בתובע ופחות לביצוע‬
‫רישומים‪ ,‬אולם מהנתונים עולה כי‬
‫חסרים רישומים וחלקם לא מדויקים או‬
‫לא ברורים דיים‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)6‬‬

‫התוצאה המעשית היא כי הרישום הלקוי‬
‫נזקף לחובת הנתבע ברשלנות רישומית‬
‫ונטל ההוכחה כי אין התרשלות של‬
‫הנתבע בעצם הטיפול הינו על הנתבע‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)7‬‬

‫הסברי הנתבע‪ ,‬לפיהם הצוות הרפואי היה שקוע כולו‬
‫בהחייאה ולכן אין לצפות ואין לדרוש תשומת לב‬
‫לרישום‪ ,‬הינם הסברים שובי לב אך אינם הסברים‬
‫מלאים‪.‬‬
‫הרשלנות הרישומית שפורטה לעיל שללה מהתובע את‬
‫היכולת לבודד חלק מהתהליך ולברר כראוי האם‬
‫במהלך ההחייאה היו נתונים שאיפשרו טיפול אחר או‬
‫אבחנה אחרת‪ .‬איננו יודעים מה סדר מתן כמות כה‬
‫גדולה של אדרנלין‪ ,‬ומה היו התגובות לכך‪...‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)8‬‬

‫אם היו רישומים ראויים בזמן ההחייאה‪ ,‬הן‬
‫על סדר התרופות וכמותן והן על לחצי דם‪,‬‬
‫יתכן והיו בידי התובע כלים טובים יותר‬
‫להראות כי במהלך החייאה כה ארוכה היה‬
‫אפשר לנקוט דרכים נוספות‪.‬‬
‫נקבע כי הנתבעים אחראים ל‪ 30% -‬מן הנזק‬
‫של התובע‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל הראייתי בשל אי ביצוע בדיקה‬

‫אישה הרה בהריון ראשון (לאחר ‪ 3‬שנים של טיפולי‬
‫עקרות) הגיעה לבי"ח בשבוע ה‪ 31 -‬להריון לאחר שחשה‬
‫ברע‪ .‬בביה"ח אובחנה הפרדות שיליה ומוות תוך רחמי‪,‬‬
‫על רקע רעלת הריון‪.‬‬
‫השאלה במחלוקת היתה האם הפרדות השיליה היתה‬
‫פתאומית או שהגיניקולוג אצלו ביקרה בבוקר אותו יום‪,‬‬
‫היה יכול כבר אז‪ ,‬לאבחן הפרדות שיליה‪ ,‬לשלוח אותה‬
‫בדחיפות לחדר לידה ולמנוע מוות תוך רחמי‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל הראייתי בשל אי ביצוע בדיקה‬

‫כיוון שהרופא לא ערך בדיקה של רגישות הבטן בעת הביקור של‬
‫האישה אצלו‪ ,‬קבע ביהמ"ש כי הוא גרם בכך נזק ראייתי לתובעת‬
‫כי נמנע ממנה להוכיח כי כבר באותה עת סבלה מהפרדות‬
‫שיליה‪...‬‬
‫לאור זאת הועבר הנטל אל הרופא לשכנע‪ ,‬כי באותו שלב בו נמנע‬
‫מלבצע את הבדיקה‪ ,‬לא סבלה האישה מבטן רגישה ולא היתה‬
‫שרויה בתהליך של הפרדות שיליה‪.‬‬
‫הרופא לא הצליח לעמוד בנטל זה ולכן נקבע כי הוא אחראי למות‬
‫העובר‪...‬‬
‫ע"א ‪ 9328/02‬לאה מאיר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"קשר סיבתי נסיבתי"‬
‫הוריה של פגה שנולדה בשבוע ‪ 29‬להריון בעקבות‬
‫הפרדות שליה‪ ,‬הגישו תביעה נגד ביה"ח‪ ,‬בטענה שהיה‬
‫איחור בביצוע ניתוח קיסרי לאם וכתוצאה מכך סובלת‬
‫הילדה משיתוק מוחין ופיגור שכלי‪.‬‬
‫התביעה הסתמכה על חוו"ד גניקולוגית בלבד ואילו‬
‫ההגנה הסתמכה על חוו"ד של נוירופדיאטר ונאונטולוג‬
‫ששללו קשר סיבתי בין הנזקים לבין העיכוב בביצוע‬
‫הניתוח הקיסרי וקבעו כי יש לשייכם לנזקי הפגות‬
‫בלבד‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"קשר סיבתי נסיבתי"‬
‫ביהמ"ש קבע כי קיים קשר "סיבתי נסיבתי" בין‬
‫התרשלות הרופאים שהתעכבו בביצוע הניתוח הקיסרי‪,‬‬
‫לבין הנזק שנגרם לפגה ולפיכך הטיל אחריות על‬
‫ביה"ח לפצות אותה על ‪ 40%‬מן הנזק שלה‪.‬‬
‫ביהמ"ש העליון אישר את פסה"ד המחוזי וקבע כי‬
‫לבימ"ש יש שיקול דעת לקבוע כי קיים קשר "סיבתי‬
‫נסיבתי" ואת שיעור האחריות ההסתברותי לנזק‬
‫(הפיצוי הופחת ל‪ 20% -‬מן הנזק)‪.‬‬
‫פס"ד מלול עדן‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫דרישות ההסבר בנסיבות מיוחדות‬

‫“ייתכנו מקרים בהם לסיכונים בעלי הסתברות נמוכה‬
‫תהיה משמעות מיוחדת לחולה הספציפי‪ .‬במקרה‬
‫כזה‪ ,‬למרות האחוז הנמוך יכללו אותם סיכונים‬
‫בתחום המידע המהותי הנדרש לחולה לשם החלטה‬
‫מושכלת אם לעבור את הטיפול הרפואי”‪.‬‬

‫ת”א (י‪-‬ם) ‪1109/97‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רף ההסבר בניתוחים אלקטיביים‬

‫"ההסבר הנדרש לקבלת הסכמה מדעת לניתוח‬
‫אלקטיבי – שאף בלעדיו ניתן לקיים אורח חיים‬
‫רגיל – נכלל ברף העליון של חובת הגילוי‪ ,‬והוא‬
‫כולל‪ ,‬בנוסף להתייחסות לסיכויי ההצלחה גם מתן‬
‫הזהרה מפני הסיבוכים האפשריים‪ ...‬גם אם‬
‫סיבוכים אלו נדירים‪".‬‬
‫ע"א ‪6153/97‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רף ההסבר בניתוחים אלקטיביים ‪-‬‬

‫‪RSD‬‬

‫"בענייננו מדובר בסיבוך המתרחש בקרב ‪0.5% - 0.3%‬‬
‫מהניתוחים – גם אם שיעור זה אינו גבוה‪ ,‬הרי מדובר בסיבוך‬
‫חמור‪ ,‬העלול לגרום להפיכתה של הגפה לחסרת כל תפקוד‪ ...‬כיוון‬
‫שמדובר בניתוח אלקטיבי חובת ההסבר נמצאת ברף העליון‪ .‬סיכון‬
‫‪ RSD‬הינו בגדר המידע שהתובע היה רשאי לצפות‪ ,‬באורח סביר‪,‬‬
‫כי יגולה לו‪ ,‬כדי שיוכל לשקלו במסגרת גיבוש דעתו לעניין‬
‫הסכמתו לטיפול הרפואי‪"...‬‬

‫ת"א ‪ 920/99‬יצחק נ' שע"צ‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רף ההסבר ברפואה פרטית‬

‫"רפואה פרטית בה קיים ניגוד עניינים מובנה בין‬
‫השאיפה המסחרית להרבות בניתוחים לבין‬
‫האינטרס של המטופל‪ ,‬כדי להקהות את עוקצו של‬
‫ניגוד העניינים יש להעמיד את המטופל על הסיכונים‬
‫והסיכויים שבניתוח המוצע לרבות החלופה שלא‬
‫לבצע כלל ניתוח סיכוייה וסיכוניה‪".‬‬
‫ע"א ‪6153/97‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫חובת ההסבר על טיפולים מחוץ לסל‬
‫בנסיבות מתאימות עשוי להיווצר צורך ליידע את המטופל לגבי‬
‫אפשרות טיפול המוצעת רק במסגרת הרפואה הפרטית ואולי אף‬
‫במסגרת שירותי רפואה מעבר לים‪ .‬כך יש לעשות‪ ,‬אכן‪,‬‬
‫כשמדובר בטיפול או בתרופה שעשויים לסייע לחולה ואינם‬
‫זמינים ברפואה הציבורית בארץ‪.‬‬
‫כשחולה אובחן כסובל ממחלה מסויימת‪ ,‬וישנה תרופה שאינה‬
‫מצויה ב"סל" – מקובל עלי שעל הרופא ליידע את החולה בדבר‬
‫קיומה של התרופה‪.‬‬
‫עליו להשאיר להחלטתו של החולה את השאלה אם לרכוש את‬
‫התרופה מכספו אם לאו‪ .‬שאלה זו כרוכה לא אחת באפשרויות‬
‫הכספיות של החולה וגם בפער בין ההשפעה של התרופה‬
‫שב"סל" לזו שאינה נמצאת בו‪ ,‬על הרופא לספק את המידע‬
‫הנדרש‪ ,‬והחולה‪ -‬יחליט‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ע"א ‪ 4960/04‬סידי‬

‫פגיעה באוטונומיה – פיצוי ללא נזק‬

‫אישה אושפזה בבית חולים לניתוח אורטופדי בשל‬
‫דפורמציה ברגל‪ .‬בסופו של דבר‪ ,‬במקום ניתוח לתיקון‬
‫הדפורמציה עברה ביופסיה בכתף בשל ממצא ידוע בכתף‬
‫שנחשד להיות גידול ממאיר‪ .‬בעקבות הביופסיה נותרה עם‬
‫מגבלה קשה בתפקוד הכתף‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פגיעה באוטונומיה‬
‫המטופלת טענה כי לא הוסברו לה הסיכונים הכרוכים‬
‫בביופסיה ולפיכך לא נתנה הסכמה מדעת לביצוע הפעולה‪.‬‬
‫נקבע כי גם לו היו נפרשים בפניה הסיכונים היתה נותנת‬
‫הסכמתה לביופסיה בשל הסיכון הממשי שמדובר בגידול‬
‫ממאיר‪.‬‬
‫למרות זאת נפסק כי היתה פגיעה באוטונומיה שלה והיא‬
‫זכאית לפיצוי כספי‪...‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פגיעה באוטונומיה‬

‫“ההכרה בזכותו של החולה לפיצוי על‬
‫הפגיעה באוטונומיה שלו‪ ,‬מקום בו הופרה‬
‫חובה זו‪ ,‬עשויה לתרום לכך שחובה זו‬
‫תקוים הלכה למעשה”‪.‬‬
‫ע”א ‪ 2781/03‬מיאסה עלי דעקה‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות בפגיעה באוטונומיה‬

‫הפרת חובת הזהירות ‪ -‬אי מתן הסברים‬
‫למטופלים לפני ביצוע טיפולים‬
‫נזק ‪ -‬פגיעה באוטונומיה של המטופל‬
‫קשר סיבתי ‪ -‬בין אי מתן ההסברים לבין‬
‫עוצם ההפתעה מן הסיבוך שהתרחש‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫משמעות העדרו של טופס הסכמה ייעודי‬
‫ניתוח סימפטקטומי (נגד הזעת יתר)‪ ,‬שבוצע בשנת ‪ 1999‬והסתבך‬
‫בהזעת יתר פיצויית‪.‬‬
‫המטופל הגיש תביעה בטענה שלא הוזהר מפני הסיבוך האמור‪.‬‬
‫התובע הוחתם על טופס הסכמה סטנדרטי (לא ייעודי)‪ ,‬משום שעד‬
‫השנה האמורה לא פותח טופס ייעודי מתאים‪.‬‬
‫הרופא המנתח רשם בגיליון כי הוסברו הסיכונים הכרוכים בפעולה‬
‫והעיד בבימ"ש כי הוא מסביר לכל המטופלים‪ ,‬ללא יוצא מן הכלל‪,‬‬
‫כי הבעיה עם הניתוח היא שבמקרים רבים מאוד‪ ,‬למעלה מ‪50% -‬‬
‫מופיעה הזעה פיצויית‪ ,‬וב‪ 2-3% -‬מן המקרים ההזעה הפיצויית‬
‫יכולה להיות משמעותית ביותר‪.‬‬
‫סטודנטית שהועסקה במרפאתו של הרופא ונכחה בזמן שקיבל‬
‫חולים אישרה את עדותו בעניין ההסברים‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫חוק זכויות‬

‫החולה‪ ,‬התשנ”ו‪1996-‬‬

‫סעיף ‪ :14‬אופן מתן הסכמה מדעת‬

‫(א)‬

‫‪.....‬‬

‫(ב)‬

‫הסכמה מדעת לטיפול רפואי המנוי בתוספת תינתן‬
‫במסמך בכתב‪ ,‬שיכלול את תמצית ההסבר שניתן‬
‫למטופל‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫חוק זכויות‬

‫החולה‪ ,‬התשנ”ו‪1996-‬‬

‫תוספת‬
‫(סעיפים ‪)15 ,14‬‬
‫(‪ )1‬ניתוחים‪ ,‬למעט כירורגיה זעירה‪.‬‬
‫(‪ )2‬צינתורים של כלי דם‪.‬‬
‫(‪ )3‬דיאליזה‪.‬‬
‫(‪ )4‬טיפול בקרינה מייננת (רדיותרפיה)‪.‬‬
‫(‪ )5‬טיפולי הפריה חוץ‪-‬גופית‪.‬‬
‫(‪ )6‬כימותרפיה לטיפול בתהליכים ממאירים‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בהעדר טופס הסכמה ייעודי‬
‫נקבע (בערעור) כי נוכח הוראות חוק זכויות החולה אין די בטפסים הערוכים‬
‫על פי תקנות בריאות העם (טופסי הסכמה)‪ ,‬התשמ"ד‪. 1984-‬‬
‫ככל הנראה המערכת הרפואית התאימה עצמה להוראות אלה באיחור מסויים‪,‬‬
‫ובמועד הרלוונטי (‪ )1999‬עדיין נעשה שימוש בטפסים הישנים‪ ,‬תוך הפרת‬
‫הוראת החוק‪.‬‬
‫אין לשלול את האפשרות‪ ,‬לפיה הפרת החובה לעגן את הסכמת המטופל‬
‫במסמך בכתב שיכלול את "תמצית ההסבר שניתן למטופל"‪ ,‬שוללת‪ ,‬מניה‬
‫וביה‪ ,‬את האפשרות שאכן מדובר ב"הסכמה מדעת"‪.‬‬
‫דרישת הכתב בחוק היא "דרישה מהותית" ובהעדרו של טופס הסכמה מדעת‬
‫ערוך כדין‪ ,‬יש לקבוע‪ ,‬למצער‪ ,‬כי במקרה של מחלוקת‪ ,‬המטפל הוא זה‬
‫שצריך להוכיח קיומה של הסכמה זו‪.‬‬
‫ע"א ‪ 6299/05‬צורף‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ומה הדין כשיש טופס חתום ?!‬

‫נולדה‬

‫בשנת ‪1998‬‬
‫(מיקרופטלמיה)‪.‬‬
‫בשבוע ‪ 21‬להריון בוצעה לאם בדיקת אולטרה‪-‬סאונד בסיסית‬
‫במסגרת הקופה שנמצאה תקינה‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע כי לא ניתן לגלות את המום במסגרת בדיקה בסיסית‬
‫אך יש אפשרות לגלות זאת בבדיקה מורחבת‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע כי היה מדובר בהריון שלא בסיכון גבוה ולא היה‬
‫מקום לביצוע סקירה מורחבת‪/‬מכוונת‪.‬‬
‫האם חתמה על טופס בקשה לביצוע בדיקת על‪-‬קול לפיה היא‬
‫מודעת לכך שמדובר בבדיקה בסיסית וכי באפשרותה לבצע‬
‫בדיקה מורחבת באופן פרטי‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תינוקת‬

‫כשהיא‬

‫סובלת‬

‫מעיוורון‬

‫חתימה ללא הסבר – לאו הסכמה היא‬
‫ביהמ"ש קבע כי הרופאים הסבירו לאם כי הבדיקה אותה היא עומדת לבצע‬
‫היא בדיקה בסיסית וכי קיימת בדיקה משוכללת יותר אותה ניתן לבצע באופן‬
‫פרטי ואולם בכך לא די‪.‬‬
‫האם לא הבינה לאשורה את האבחנה בין הבדיקה הבסיסית והמורחבת ואם‬
‫היתה מבינה היתה בוחרת לבצע את הבדיקה על חשבונה‪ .‬יש כשל בשרשרת‬
‫המידע אשר נמסר לאם‪.‬‬

‫לא די בקיומה של פרקטיקה לפיה מיידעים את האישה כי קיימת‬
‫בדיקה מורחבת‪ ,‬העדר הנחיות ברורות ונהלים מוגדרים באשר‬
‫להיקף המידע שיש למסור למטופלת לעניין אפשרותה לבצע‬
‫בדיקה מורחבת ‪...‬ואי מתן הסבר הולם בטרם ביצוע הבדיקה‬
‫הבסיסית הינם בגדר נוהל בלתי סביר‪...‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תוצאות הערעור‬
‫המלצת ביהמ"ש‪:‬‬

‫לאור קשיים שהתגלעו בהכרעת בימ"ש קמא בשאלת‬
‫החבות ולאור זאת שבימ"ש קמא הכריע בפסק דינו‬
‫בסוגיות שלא היו בחזית הדיון יבוטל פסק דינו של‬
‫בימ"ש קמא והסכום אשר שולם לתובעים יישאר בידם‪.‬‬

‫התובעים הסכימו להצעת ביהמ"ש שמשמעותה‬
‫שפסה"ד מבוטל‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ההחמרה השיפוטית –‬
‫הנזק הממוני‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫הלכת "השנים האבודות" –‬
‫עזבון אטינגר ז"ל‬

‫פס"ד תקדימי ניתן‪ ,‬במרץ ‪ ,2004‬על‪-‬ידי בית‪-‬המשפט העליון‬
‫בהרכב של חמישה שופטים בתביעת עזבון של קטין‪ ,‬אשר הלך‬
‫לעולמו בגיל ‪ ,12‬כתוצאה מנפילה לבור בעת משחק עם חבר‪,‬‬
‫בעיר העתיקה בירושלים‬
‫עזבון של קטין אשר הלך לעולמו כתוצאה מרשלנות‪ ,‬זכאי לפיצוי‬
‫בגין הפסד כושר השתכרות ב"שנים האבודות"‪ ,‬בהן לא זכה‬
‫לחיות ולהתפרנס‬
‫זכות דומה קיימת גם לעזבון של בגיר שהלך לעולמו בגיל‬
‫העבודה‬
‫נפגע אשר קוצרה תוחלת חייו כתוצאה מרשלנות זכאי מעתה‬
‫לפיצוי בגין הפסד ההשתכרות שלו ב"שנים האבודות"‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"השנים האבודות" – ההשלכות הכספיות‬
‫נקבע כי חישוב הפסד ההשתכרות ב"שנים האבודות" יהיה מבוסס‬
‫על ‪ 30%‬מן השכר הממוצע במשק (בתקופה מגיל ‪18-21‬‬
‫החישוב הוא ‪ 70%‬מן הסכום האמור)‪.‬‬
‫ההנחה המובלעת היא כי ניתן לחסוך ‪ ₪ 2400‬מתוך ‪₪ 8000‬‬
‫בחודש !!!!!‬
‫בתביעת יורשים שהם גם תלויים ‪ ,‬נקבע כי יש ליורשים זכאות‬
‫לקבל פיצוי בגין ראשי נזק שנמצאים מחוץ לתחום החפיפה (כאב‬
‫וסבל וקיצור תוחלת חיים וכ"ו)‬
‫חישוב הפסד ההשתכרות בשנים האבודות‪ ,‬כולל גם חישוב הפסדי‬
‫פנסיה‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫הגידול בפיצוי הכספי‬
‫יולדת לאחר ‪ 3‬שנות טיפולי הפריה בהריון ראשון‪,‬‬
‫נשלחה "להסתובב" כדי לזרז לידה ושבה עם עובר מת‪.‬‬
‫בימ"ש המחוזי קבע אחריות ופסק לאם פיצוי של‬
‫‪ ₪ 300,000‬בגין כאב וסבל‪.‬‬
‫ביהמ"ש העליון קבע כי מגיע פיצוי גם לאב בגין כאב‬
‫וסבל שלו בסכום נוסף של ‪.₪ 250,000‬‬
‫סטיה מהלכה קודמת שחייבה נזק נפשי חמור "בניזוק‬
‫משני" שעולה כדי מחלת נפש או הפרעת נפש הגורמת‬
‫נכות ממשית‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פס"ד לבנה לוי‬

‫הגידול בסכומי הפיצוי‬
‫צעירה שנולדה בשנת ‪ 1985‬כשהיא סובלת משיתוק ביד שמאל‬
‫כתוצאה מפגיעה במקלעת העצבים הברכיאלית‪ ,‬הגישה בשנת‬
‫‪ 2006‬תביעה נגד ביה"ח בו נולדה בטענה של רשלנות בלידה‪.‬‬
‫בינתיים סיימה התובעת לימודי משפטים ומנהל עסקים ובמהלך‬
‫המשפט עשתה התמחות במשפטים‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע שיש אחריות לביה"ח ופסק לה פיצוי גלובלי בגין‬
‫הפסד השתכרות בסך של ‪ ₪ 800,000‬ובנוסף ‪ ₪ 600,000‬כאב‬
‫וסבל‪ ₪ 1,000,000 ,‬עזרת צד ג' ו‪ ₪ 85,000 -‬הוצאות ‪....‬‬

‫א (ים) ‪8363/06‬פדילה נ' בי"ח מאיר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"ועדת שפניץ" – אין מקום להגביל בחוק את‬
‫הפיצוי לתובעים בגין רשלנות רפואית‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫לאן מועדות פנינו?‬

‫‪ ‬המשך החמרה שיפוטית ?‬
‫‪ ‬התמתנות והתייצבות ?‬
‫‪ ‬התערבות חקיקתית ?‬
‫ימים יגידו‪....‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תודה !‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬


Slide 71

‫עדכונים בפסיקת בתי‪-‬המשפט‬
‫בתביעות רשלנות רפואית‬
‫עו"ד טליה חלמיש‪-‬שני‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬
‫מקבוצת מדנס‬
‫מאי ‪2009‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תמונת המצב‬
‫בשנים האחרונות אנו עדים לעליה ניכרת של ההוצאה‬
‫בגין תביעות אחריות מקצועית בתחום הרפואה‪.‬‬
‫העליה נובעת בעיקר מ"אינפלציה שיפוטית" שהביאה‬
‫לגידול ניכר בפיצויים המשולמים לתובעים‪.‬‬
‫התשלומים השנתיים בתביעות הרשלנות הרפואית‪ ,‬גדלו‬
‫בעשור האחרון ב‪.700% -‬‬
‫במקביל גדלו הפרמיות בצורה דרמטית והכיסויים‬
‫הוגבלו‪.‬‬
‫מוסדות רפואיים ורופאים פרטיים העוסקים בתחומים‬
‫בסיכון גבוה (לידות‪ US ,‬מיילדותי‪ ,‬כירורגיה פלסטית‬
‫וכ"ו) נתקלים בקושי להשיג כיסוי ביטוחי‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫התפתחות התביעות בבימ"ש‬

‫‪1994 - 2008‬‬

‫‪1,200‬‬
‫‪1,100‬‬
‫‪1,000‬‬
‫‪900‬‬
‫‪800‬‬
‫‪700‬‬
‫‪600‬‬
‫‪500‬‬
‫‪400‬‬
‫‪300‬‬
‫‪200‬‬
‫‪100‬‬
‫‪0‬‬

‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫‪2002‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫‪1994‬‬

‫מדד גידול התשלומים‬

‫‪1995 - 2008‬‬

‫‪3100%‬‬
‫‪2800%‬‬
‫‪2500%‬‬
‫‪2200%‬‬
‫‪1900%‬‬

‫‪1600%‬‬
‫‪1300%‬‬
‫‪1000%‬‬
‫‪700%‬‬
‫‪400%‬‬
‫‪100%‬‬
‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫‪2002‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫התפתחות התביעות בבימ"ש‬
‫מיילדות וגינקולוגיה‬

‫‪240‬‬

‫‪210‬‬

‫‪180‬‬

‫‪150‬‬

‫‪120‬‬

‫‪90‬‬

‫‪60‬‬

‫‪30‬‬

‫‪0‬‬
‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2002‬‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫מדד גידול התשלומים‬
‫מיילדות וגינקולוגיה‬

‫‪11100%‬‬
‫‪10100%‬‬
‫‪9100%‬‬
‫‪8100%‬‬
‫‪7100%‬‬
‫‪6100%‬‬
‫‪5100%‬‬
‫‪4100%‬‬
‫‪3100%‬‬
‫‪2100%‬‬
‫‪1100%‬‬
‫‪100%‬‬

‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫‪2002‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫מקצועות קליניים מובילים בשיעור הסיכון‬
‫‪1991 - 2008‬‬
‫מיילדות‬
‫כירורגיה כללית‬

‫‪40%‬‬

‫קרדיולוגיה‬

‫שיעור הסיכון הכספי‬

‫‪35%‬‬
‫‪30%‬‬

‫רפואת שיניים‬

‫‪25%‬‬

‫אורטופדיה‬

‫‪20%‬‬

‫נוירוכירורגיה‬

‫‪15%‬‬
‫‪10%‬‬

‫גינקולוגיה‬

‫‪5%‬‬

‫אופטלמולוגיה‬

‫‪0%‬‬

‫‪18%‬‬

‫שיעור התיקים עם סיכון כספי‬

‫‪16%‬‬
‫‪14%‬‬
‫‪12%‬‬
‫‪10%‬‬
‫‪8%‬‬
‫‪6%‬‬
‫‪4%‬‬
‫‪2%‬‬
‫‪0%‬‬

‫* ‪ 3%‬ומעלה‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫דו"ח ועדת "שפניץ"‪-‬‬

‫הועדה הבין משרדית לבחינת הדרכים להקטנת ההוצאה‬
‫הציבורית בגין תביעות הרשלנות הרפואית‬

‫מסתמנת בפסיקה מגמה של הרחבת אחריותם של בעלי‬
‫מקצועות הרפואה והמוסדות הרפואיים – החל בסוגית‬
‫ההתרשלות (ירידת קרנה של הלכת הפרקטיקה‬
‫המקובלת)‪ ,‬המשך בסיבתיות (אובדן סיכויי החלמה)‬
‫וכלה בהרחבת העילות (רשלנות בגין הסכמה מדעת)‬
‫וראשי נזק (פגיעה באוטונומיה)‪.‬‬
‫מהנתונים עולה כי במשך השנים עלו סכומי הפיצויים‬
‫הממוצעים שנפסקו בתביעות רשלנות רפואית‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫הגידול בפיצוי הממוצע לתובעים‬
‫שנת תשלום‬
‫‪2004‬‬
‫‪2005‬‬
‫‪2006‬‬
‫‪2007‬‬
‫‪2008‬‬

‫תשלום ממוצע לתובע (בדולר)‬
‫‪21,872‬‬
‫‪33,700‬‬
‫‪34,935‬‬
‫‪44,839‬‬
‫‪62,374‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פיצוי עבור כאב וסבל ב– ‪ 100%‬נכות‬

‫‪1997-2008‬‬

‫‪1600000‬‬

‫‪1400000‬‬

‫‪1200000‬‬

‫‪1000000‬‬

‫‪800000‬‬

‫‪600000‬‬

‫‪400000‬‬

‫‪200000‬‬

‫‪0‬‬
‫‪2009‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2005‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2003‬‬

‫‪2001‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1997‬‬

‫פיצוי עבור מות קטינים (קיצור תוחלת חיים‪+‬כאב וסבל)‬
‫‪1998-2006‬‬
‫‪1800000‬‬

‫‪1600000‬‬

‫‪1400000‬‬

‫‪1200000‬‬

‫‪1000000‬‬

‫‪800000‬‬

‫‪600000‬‬

‫‪400000‬‬

‫‪200000‬‬

‫‪0‬‬
‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2002‬‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ההתפתחויות המשפטיות‬

‫עמדה סלחנית‬

‫עמדה ביקורתית‬

‫עמדה מחמירה‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫סלחנות שיפוטית‬

‫(‪)1961‬‬

‫"אשה‪ ...‬באה למחלקה הגינקולוגית לשם ניתוח קל‬
‫ברחמה ויצאה מהמחלקה שבעת יסורים ובעלת מום‬
‫לכל ימי חייה‪...‬‬
‫הטיפול אשר החולה קיבלה בבית החולים לא היה כפי‬
‫שצריך היה לצפותו מבעלי מקצוע מעולים וכן קרו תוך‬
‫כדי טיפול הזנחות וטעויות שונות‪ ,‬אשר הביאו לידי‬
‫תוצאות מעציבות במצב בריאותה‪...‬‬
‫רופא בשר ודם עשוי לטעות‪ ,‬ולא כל טעות מהווה‬
‫רשלנות‪"...‬‬

‫התביעה נדחתה‬
‫(ע"א ‪ 280/60‬פרדו נ' פלדמן‪ ,‬פד' (טו') ‪)1961‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫בקרה שיפוטית‬
‫עולם הרפואה אינו חסין מביקורת שיפוטית ומחשיפה של מעשי רשלנות‬
‫מקצועיים‪ .‬ביקורת זו היא אחת הערובות החשובות להקפדה על מתן טיפול‬
‫רפואי נאות‪.‬‬
‫לא כל טעות באבחנה או בטיפול‬
‫מצביעה בהכרח על רשלנות‪.‬‬
‫אחריות הרופאים‪ ,‬ברשלנות‬
‫אזרחית או פלילית‪ ,‬צריכה‬
‫להיקבע‪ ,‬רק אם הוכח שבנתוני‬
‫זמן אמת פעלו הרופאים‬
‫באי מיומנות מקצועית‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫בקרה שיפוטית – האם היא מקדמת את‬
? ‫בטיחות הטיפול‬
Most patient-safety experts continue to believe that the
threat of liability is the primary barrier to the
development of effective and comprehensive patient
safety programs in hospitals. I suggest, on the
contrary…that judicial recognition of an explicit “right
to safety” for hospital patients, with correlative duty of
hospitals to implement patient-safety measures can
become the primary motivator for the development of
systems to improve patient safety.
George J. Annas. J.D., NEJM 354;19 May11,2006
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫בקרה שיפוטית‬

‫‪‬‬
‫שיפור איכות הרפואה‬
‫הרשומה הרפואית‬
‫• רישום מפורט יותר‬
‫• שמירה על רשומות‬

‫תהליך הבקרה הרפואית‬
‫• ניהול סיכונים‬
‫• אבטחת איכות‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תקשורת עם מטופלים‬
‫• הסכמה מדעת‬
‫• גילוי נאות על תקלות‬

‫ניהול הטיפול הרפואי‬
‫• פרוטוקולים ונהלים‬
‫• הנחיות קליניות‬

‫החמרה שיפוטית‬

‫‪‬‬
‫רפואה מתגוננת‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬

‫ריבוי בדיקות וטיפולים מיותרים‬
‫יצירת מתח ביחסי מטפל‪-‬מטופל‬
‫הוצאות מוגברות לתשלום ביטוח‬
‫סגירת פעילויות בסיכון ביטוחי גבוה‬
‫קושי להשיג כיסוי ביטוחי‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית‬

‫(‪)1998‬‬

‫"חיובם של הרופא וקופת‬
‫חולים בדין הוא פרי של חוכמה‬
‫לאחר מעשה‪ .‬הרף שהוצב‬
‫לקביעת אחריותם‪ ,‬הוצב בגובה‬
‫כה רב‪ ,‬עד שלא רק הרופא‬
‫הסביר אינו יכול לעוברו‪ ,‬אלא‬
‫גם הרופא המומחה המובהק‬
‫ייכשל בכך"‪.‬‬
‫(השופטת שטרסברג‪-‬כהן בדעת מיעוט‬
‫ע"א ‪ 3709,3264/96‬קופ"ח נ' פלד ואח')‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית – ההנמקה‬
‫"אין להטיל את העומס הכלכלי של הטעות הרפואית‬
‫על החולה‪ ,‬אלא מן הראוי כי יוטל‪ ,‬עקרונית‪ ,‬על‬
‫הרופא בעל הטעות שממנו יפוזר ממילא על ציבור‬
‫רחב יותר באמצעות ביטוח האחריות המקצועית‪.‬‬
‫יתרה מזו‪ ,‬הטלת האחריות האישית על הרופא‪...‬‬
‫עשויה לעודד את מילוי החובה המקצועית‬
‫להתעדכנות בספרות המקצועית‪"...‬‬
‫(השופט אנגלרד ע"א ‪ 3709,3264/96‬קופ"ח נ' פלד ואח')‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ההחמרה השיפוטית –‬
‫שאלת האחריות‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"החמרת" האחריות של המטפלים‬
‫"פרקטיקה רצויה" במקום "פרקטיקה מצויה"‬
‫החלת נורמות התנהגות רטרוספקטיבית‪" -‬דרך עוקפת פרקטיקה‬
‫מקובלת"‬
‫מבחן "המומחה הטוב" במקום "הרופא הסביר"‬
‫החלת כלל "הדבר מדבר בעדו" במקרי סיבוכים נדירים‬
‫החלה מסיבית של "כלל הנזק הראייתי"‬
‫החלת אחריות במקרים של "קשר סיבתי נסיבתי"‬
‫קביעת חובות מוגברות בכל הנוגע להסברים למטופלים עובר‬
‫למתן לטיפולים רפואיים‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"פרקטיקה מצויה" לעומת "פרקטיקה רצויה"‬
‫העובדות ‪ -‬רביד נ' קליפורד‬

‫ביום ‪ 5.4.84‬הגיעה רביד בת החמש למרפאת שיניים לצורך‬
‫טיפול שיניים‪ .‬כהכנה לטיפול הזריק לה הרופא זריקת הרדמה‬
‫מקומית בלסתה התחתונה מצד ימין‪ .‬הרופא השתמש לצורך‬
‫ההזרקה במזרק לא שואב‪ ,‬שהיה מקובל לשימוש באותה תקופה‬
‫(פרקטיקה מקובלת)‪.‬‬
‫זמן קצר לאחר ההזרקה נטתה רביד על צידה ולא הצליחה‬
‫להתייצב‪ .‬היא היתה מנומנמת והוחלט להעבירה לטיפול בבית‪-‬‬
‫חולים‪ .‬כתוצאה מן האירוע סובלת רביד עד היום מהמיפרזיס‬
‫במחצית הגוף השמאלי ומהפרעות נוירולוגיות וקוגנטיביות‪.‬‬
‫הסתבר כי חומר ההזרקה חדר לכלי דם משם נדד למוח וגרם‬
‫לקריש דם ולאוטם מוחי‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"פרקטיקה מצויה" לעומת "פרקטיקה רצויה"‬
‫ההכרעה המשפטית‬

‫העובדה שרופא נהג בהתאם לפרקטיקה המקובלת‬
‫בתחומו‪ ,‬היא כשלעצמה‪ ,‬אינה מעניקה לו הגנה‬
‫מוחלטת ולעולם מצוי בידי בית המשפט לקבוע‪ ,‬כי‬
‫פרקטיקה נהוגה זו אינה עולה בקנה אחד עם חובת‬
‫הזהירות של רופא כלפי מטופל‪.‬‬
‫פרקטיקה מקובלת מהווה פרמטר‪ ,‬ואפילו פרמטר‬
‫חשוב‪ ,‬במכלול השיקולים שעל בית המשפט לשקול‬
‫בבואו לקבוע את סטנדרט ההתנהגות הראוי‪ ,‬אולם‬
‫אין היא הפרמטר היחיד אשר בית המשפט יתחשב בו‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫די היה באמצעי פשוט וזמין למנוע סיכון ידוע של‬
‫חדירת מזרק עם חומר הרדמה לתוך עורק‪ ,‬דבר אשר‬
‫עלול לגרום לתופעות לוואי משמעותיות‪ .‬כל זאת‬
‫ללא תוספת עלות משמעותית‪.‬‬
‫בנסיבות אלה אין מנוס מן המסקנה כי רופא התרשל‬
‫שכן רופא זהיר היה בוחר למנוע סיכון זה באמצעות‬
‫שימוש במזרקים שואבים‪.‬‬
‫רביד נ' קליפורד‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬
‫הנורמות אינן נקבעות על‪-‬ידי מומחים אלה או אחרים‪ ,‬אלא‬
‫על‪-‬ידי בית‪-‬המשפט‪.‬‬
‫שאלת תפקידו של מנתח בחדר ניתוח היא עניין ערכי‬
‫ונורמטיבי שמתפקידו של בית‪-‬המשפט להכריע בו‪.‬‬
‫עדות יו"ר המועצה הלאומית לכירורגיה‪ ,‬הרדמה וטיפול נמרץ‬
‫כי אין אחריות הדדית בין מנתח לרופא מרדים‪ ,‬כפי שבא לידי‬
‫ביטוי בסיכום ישיבת המועצה הלאומית הנ"ל‪ ,‬אין לראות בה‬
‫משום נורמה נכונה‪ ,‬ולפיכך אין לפעול על‪-‬פיה‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬

‫(‪)2‬‬

‫אם נרשם בסיכום ישיבת מועצת איגוד רופאי העיניים‪ ,‬כי‬
‫המנתח אחראי כלפי המנותח על הניתוח ותוצאותיו בלבד‪,‬‬
‫והמרדים אחראי כלפי המטופל על תהליך ההרדמה ותוצאותיו‪,‬‬
‫אין לראות בכך כאילו כל אחד מהם אחראי רק על תחומו‪,‬‬
‫וחייבת להיות הדדיות ביניהם‪ ,‬ולמרות שאין למנתח "אחריות‬
‫על" הרי שיש לו אחריות על סימני החיים של המנותח‪ ,‬לא‬
‫פחות מאשר למרדים‪ ,‬ועל‪-‬כן עמדת איגוד רופאי העיניים כפי‬
‫שבאה לידי ביטוי במסמך הנ"ל‪ ,‬אינה משקפת את הנורמה‬
‫המחייבת‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬

‫(‪)3‬‬

‫המסמך בדבר חלוקת אחריות בחדר הניתוח של ההסתדרות‬
‫הרפואית בישראל‪ ,‬קובע כי שיתוף פעולה בין הרופא המנתח‬
‫והרופא המרדים בניתוח חיוני להצלחת הטיפול וכך יש אכן‬
‫לנהוג‪ ,‬אולם ההסתייגות שעל‪-‬פיה אין הרופא המנתח אחראי‬
‫לפעולות המבוצעות על‪-‬ידי הרופא המרדים‪ ,‬כפי שהרופא‬
‫המרדים אינו אחראי על פעולות המבוצעות על‪-‬ידי הרופא‬
‫המנתח‪ ,‬איננה נורמה שיש לפעול על‪-‬פיה‪ ,‬שכן ברור שהמנתח‬
‫אינו אחראי על פעולות המרדים‪ ,‬אולם אין בכך כדי לסייג‬
‫אחריותו לעקוב אחר סימני החיים של המנותח‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬

‫(‪)4‬‬

‫כאשר מנותח פונה למנתח בבקשה לנתחו אין הוא יוצר קשר אחד עם‬
‫המרדים וקשר אחר עם המנתח‪ ...‬יש לייחס לו אחריות מעבר לעצם‬
‫הפעולה הכירורגית‪ ,‬המנותח מצפה ממנו להיות אחראי על חייו בעת‬
‫ביצוע הניתוח – ולאו דווקא בעת ביצוע הפעולה הכירורגית גרידא‪.‬‬
‫כל מנתח חייב להיות שותף מלא למעקב אחר סימני חיים של המנותח‪ ,‬גם‬
‫תוך כדי ובמהלך הניתוח‪ ,‬ואין הוא רשאי להטיל את האחריות הבלעדית‬
‫על כך על כתפי המרדים‪.‬‬
‫חובתו של המנתח היתה להאזין לקולות המוניטור ע"מ לוודא שהוא‬
‫ממשיך לנתח אדם חי ולא מחוסר חיים‪ .‬אם הוא לא עושה כן הוא‬
‫מתרשל‪.‬‬
‫המנתח שלא עשה כן הורשע בעבירה של מעשה פזיזות ורשלנות‪.‬‬
‫פ (תא) ‪ 40016/07‬מ"י נ' אסותא ואח'‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החלת נורמות רטרוספקטיבית‬
‫בשנת ‪ 1986‬נולד ערן סידי עם חסר של כף יד ימין‪.‬‬
‫בשנת ‪ 1997‬הגישה משפחת סידי תביעה נגד הגיניקולוג שביצע‬
‫לאם בדיקת אולטרה סאונד שגרתית במהלך ההריון‪ ,‬בטענה של‬
‫רשלנות באי אבחון חסר כף היד‪.‬‬
‫ביהמ"ש המחוזי פסק כי לא היתה רשלנות בביצוע הבדיקה‪ ,‬שכן‬
‫בשנה הנדונה בדיקת האולטרה סאונד הבסיסית לא כללה סקירת‬
‫גפיים ודחה את התביעה‪.‬‬
‫לעומת זאת ביהמ"ש העליון שדן בערעור על התביעה קבע‬
‫בשנת ‪ 2005‬כי חלה חובה על הרופא הבודק בשנת ‪!!! 1986‬‬
‫ליידע את האישה על מגבלות הבדיקה ועל האפשרות לבצע‬
‫בדיקת אולטרה סאונד מורחבת במסגרת הפרקטיקה הפרטית‪...‬‬
‫ע"א ‪ 4960/04‬סידי‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החלת נורמות רטרוספקטיבית ‪2 -‬‬
‫ילדה נולדה בשנת ‪ 1995‬כשהיא סובלת מתסמונת ‪ X‬שביר‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע כי בתקופה הרלבנטית הבדיקה טרם הומלצה ע"י הגורמים‬
‫המקצועיים ושליחת הנשים לביצועה בוודאי שלא היתה פרקטיקה מחייבת‬
‫את הרופא הסביר‪.‬‬
‫ואולם ביהמ"ש קבע כי מאחר שבמאמרים שפורסמו עובר לשנת ‪1994‬‬
‫מוזכרות בדיקות המבוצעות לאוכלוסייה בעלת סיכון נמוך לצרכי מחקר או‬
‫לצרכים אחרים‪ ,‬היה על רופא סביר הקורא את המאמרים הללו להסיק כי‬
‫"בדיקות סקר" לגילוי הנשאות קיימות גם אם ביצוען עדיין אינו מומלץ‪.‬‬
‫הבדיקה היתה קיימת במועד הרלבנטי ויש לייחס להורים בהתאם להלכת‬
‫סידי ציפייה סבירה כי קיומה יגולה להם ולכן הרופא התרשל בכך שלא ידע‬
‫על קומה ולא גילה להורים על קיומה‪.‬‬
‫הקופה אחראית לכך שלא הפיצה בקרב רופאיה את האפשרות לביצוע‬
‫בדיקה לגילוי הנשאות לתסמונת ‪ X‬שביר גם לנשים ללא כל אינדיקציה‪.‬‬
‫א (ים)‪ 5416/03‬שיר סגל‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"כלל ‪ 30‬הדקות" – ‪OUT‬‬
‫השאלה היא מהו פרק הזמן הסביר לביצוע ניתוח קיסרי ?‬
‫פרק הזמן של ‪ 15‬דקות לבצוע ניתוח קיסרי הוא פרק זמן‬
‫אפשרי וראוי כאשר חדר הניתוח פנוי וכל הצוות זמין‪ ...‬יש‬
‫להשלים‪ ,‬חרף העובדה שהדבר אינו רצוי‪ ,‬גם עם חלוף פרק‬
‫זמן ארוך יותר של כ‪ 25-30 -‬דק' עד לניתוח‪ .‬אולם שיהוי כזה‬
‫בביצוע הניתוח‪ ,‬כדי שיתקבל כשיהוי סביר‪ ,‬מחייב מתן הסבר‪,‬‬
‫המבוסס על נסיבותיו המיוחדות של המקרה הנדון‪ ,‬ועל כך‬
‫שבפועל נעשו מאמצים סבירים לקצר פרק זמן זה דבר שלא‬
‫הסתייע באותן נסיבות‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"כלל ‪ 15‬הדקות" – ‪IN‬‬
‫במקרה שלפנינו‪ ,‬לא ניתן הסבר המצדיק התמשכותו של פרק‬
‫הזמן שחלף בין קבלת ההחלטה על ביצוע הניתוח לבין הביצוע‬
‫בפועל‪.‬‬
‫במקרה שלפנינו נפל שיהוי בלתי מוצדק של כ‪ 6 -‬דקות גם‬
‫בהתמשכות פרק הזמן ממועד קבלת ההחלטה על הניתוח ועד‬
‫לביצועו‪ .‬מכאן‪ ,‬שבסה"כ נפל במקרה זה שיהוי בלתי מוצדק‬
‫בביצוע הניתוח הקיסרי‪ ,‬העולה כדי רשלנות‪ ,‬של ‪31-33‬‬
‫דקות‪ ,‬ולמצער שיהוי של ‪ 21‬דקות‪.‬‬
‫א (ים) ‪ 8005/06‬ב‪.‬ר‪ .‬נ' בי"ח מאיר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית –‬
‫סטנדרט המומחה הטוב‬

‫על הרופא להשתמש ברמת ידע‪ ,‬כשרון ואיכפתיות‪,‬‬
‫הקיימת ומופעלת ע"י רופאים ברמה מקצועית טובה‬
‫ולא ממוצעת‪.‬‬
‫כאשר מדובר ברופא הטוען לכישורים מיוחדים ולהיותו‬
‫מומחה‪ ,‬הרמה הנדרשת ממנו היא בהתאם לכך‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית –‬
‫"המתמחה חשוד"‬
‫אישה שעברה ניתוח קיסרי אלקטיבי בהרדמה ספינלית‪,‬‬
‫נותרה עם נזק לשורשי העצב הפירוניאלי‪ ,‬נזק זה יוחס‬
‫לפגיעה במהלך ההרדמה‪.‬‬
‫וכך אמר ביהמ"ש על המרדים שהיה מתמחה ותיק בעת‬
‫הניתוח‪":‬רף המומחיות הרשמית של הנתבע שהוא נמוך‬
‫לטעמי‪ ,‬גם אם הוא בעל ניסיון מעשי רב‪ ,‬יש בו כדי ליצור‬
‫חיזוק לטענות התובעת וספק באשר לביצועה הנאות של‬
‫ההרדמה "‬
‫‪...‬‬
‫ת"א ‪ 072682/99‬פני אלמליח‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החלת כלל הדבר מדבר בעדו‬
‫בתי‪-‬המשפט מחילים את כלל "הדבר מדבר בעדו" באופן‬
‫"ליברלי" ומעבירים את נטל השכנוע מכתפי התובעים אל‬
‫כתפי הנתבעים להוכיח שלא היתה רשלנות מצידם‪.‬‬
‫התנאים להחלת הכלל (ס' ‪ 41‬לפקודת הנזיקין)‪:‬‬
‫ התובע לא ידע ולא יכול היה לדעת על הנסיבות שהביאו‬‫לידי הנזק‬
‫ הנזק נגרם על‪-‬ידי נכס בשליטת המזיק‬‫ המקרה מתיישב יותר עם המסקנה שהיתה רשלנות‬‫מאשר עם העדרה‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בסיבוכים נדירים‬
‫אישה הרה עברה דיקור מי שפיר בשבוע ‪ 18‬להריונה‪ ,‬אשר‬
‫הסתבך בזיהום תוך רחמי‪ ,‬שהוביל לספסיס סוער ולמותה‬
‫של האישה‪.‬‬
‫ועדת בדיקה של משרד הבריאות לא מצאה התרשלות‬
‫בטיפול במנוחה מצד גורם רפואי כלשהו‪.‬‬
‫בעלה וילדיה של המנוחה הגישו תביעה נגד הרופא המטפל‬
‫שביצע את הדיקור בטענה שהדיקור נעשה באופן רשלני‪,‬‬
‫ללא ניקוי מתאים של איזור הבטן בו בוצעה הדקירה‬
‫וכתוצאה מכך נגרם הזיהום שהוביל למותה‪.‬‬
‫לא הוגשה חוו"ד מטעם התובעים לתמיכה בטענותיהם‪ ,‬והם‬
‫בקשו להחיל את הכלל של "הדבר מדבר בעדו"‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בסיבוכים נדירים‬
‫ביהמש פסק כי "מהעדויות שנשמעו בבית המשפט ומחומר‬
‫הראיות שהובא‪ ,‬ניתן לקבוע כי השימוש בחומר החיטוי‬
‫פולידין ואלכוהול היה נפוץ ומקובל לצורך עריכת הדיקור‬
‫וכי הנתבעים פעלו על‪-‬פי הנהוג והמקובל בכגון דא‪ ...‬ואין‬
‫לבוא לנתבעים בטרוניה באשר לפרקטיקה בה נהגו"‬
‫ואולם העובדה ‪ -‬שמדובר בתוצאה נדירה ובלתי צפוייה‬
‫למדי של דיקור מי שפיר שגרם לזיהום חריף ברחם‬
‫האשה ומותה עקב כך ‪ -‬תומכת בתחולת הכלל של הדבר‬
‫מדבר בעדו‪ .‬זה מצביע יותר על קיומה של התרשלות מאשר‬
‫על העדרה‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בסיבוכים נדירים‬
‫אף כי התובעים לא הוכיחו את הסיבה הממשית והישירה לזיהום‬
‫בגופה של המנוחה ולמותה כתוצאה מכך‪ ,‬שוכנעתי – על‪-‬פי מאזן‬
‫ההסתברויות במשפט האזרחי – כי ההסתברות שהיא נפטרה עקב‬
‫רשלנותם הרפואית של הנתבעים עולה על ההסתברות כי הפגיעה‬
‫לא היתה תוצאה של התרשלות כזו‪.‬‬
‫נטל השכנוע בדבר העדר התרשלות עבר לכתפי הנתבעים‬
‫ומשהם לא עמדו בו – דין התביעה להתקבל‪.‬‬
‫נקבע שהרופא שביצע את הדיקור אחראי ברשלנות משום שלא‬
‫הרים את הנטל להסביר באיזה מנגנון אירע הזיהום שלא‬
‫באחריותו‪.‬‬
‫א (ת"א) ‪ 89/96‬עזבון המנוחה ג'ומאנה מראר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשומות רפואיות – כלל "הנזק הראייתי"‬

‫"מקום שצריך להיעשות רישום רפואי וזה לא נעשה‪ ,‬ולא‬
‫ניתן הסבר מניח את הדעת למחדל זה‪ ,‬יועבר נטל ההוכחה‬
‫בדבר העובדות השנויות במחלוקת‪ ,‬שיכלו להתבהר מתוך‬
‫הרישום‪ ,‬אל כתפי הרופא או המוסד‪ ,‬שבמסגרתו ניתנו‬
‫השירותים הרפואיים‪".‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫נתונים על העברת נטל הראיה –‬

‫דו"ח ועדת שפניץ‬

‫נראה שנושא הרשומה הרפואית‪ ,‬ליקוי בה או היעדרה הוא‬
‫בעל השלכות מרכזיות בתחום תביעות הרשלנות הרפואית‪,‬‬
‫היכול לעיתים להשפיע באופן מהותי על תוצאת הדיון‬
‫בתביעה‪.‬‬
‫בשני שליש מן המקרים בהם העביר בית‪-‬המשפט את הנטל‬
‫מכתפי התובעים אל כתפי הנתבעים‪ ,‬בשל ליקוי ברשומה‬
‫הרפואית‪ ,‬הם לא הצליחו להתמודד עמו ולהרים אותו‪,‬‬
‫ונקבעה אחריות של המטפלים לנזקם של התובעים‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫התובע יליד ‪ 1939‬אושפז עקב אוטם שריר הלב‪.‬‬
‫בוצע צינתור שבמהלכו הוזרק חומר ניגוד מסוג‬
‫אורוגרפין‪.‬‬
‫סמוך לאחר ההזרקה התלונן התובע על הרגשה‬
‫לא טובה‪ .‬תוך שתי דקות היתה ירידה בלחץ‬
‫הדם‪ ,‬פרפור חדרים ואיבוד הכרה‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)2‬‬

‫האבחנה – שוק אנפילקטי עקב רגישות ליוד‪.‬‬
‫החלה פעולת החייאה אליה הצטרפו רופאים‬
‫בכירים וביניהם מנהל המחלקה הקרדיולוגית‬
‫ומנהל יחידת הצינתורים‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)3‬‬

‫פעולות ההחייאה כללו‪ :‬עיסוי חזה‪ ,‬מכות‬
‫חשמל‪ ,‬החדרת קוצב לב זמני והזלפת‬
‫תרופות שונות‪.‬‬
‫רק בחלוף כ‪ 40 -‬דקות חזר הלב לתפקד‪,‬‬
‫אלא שבזמן זה נגרם נזק מוחי קשה והתובע‬
‫נותר במצב וגטטיבי‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)4‬‬

‫נקבע כי לא היתה רשלנות בטיפול שקיבל התובע‬
‫עד שלב ההחייאה‪.‬‬
‫השאלה במחלוקת היתה האם ההחייאה בוצעה‬
‫בסבירות ובמיומנות‪.‬‬
‫עיון בכל הרישומים וסיכום הראיות בעניין זה‬
‫מעלה מספר בעיות; פרט לרישום הטכנאית על‬
‫מתן לידוקאין‪ ,‬אין רישום ישיר כלשהו על מצב‬
‫התובע במהלך המשבר‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)5‬‬

‫אין חולק כי מדובר באירוע קשה גם‬
‫לצוות הרפואי וניתן להבין כי הצוות דאג‬
‫קודם כל לטיפול בתובע ופחות לביצוע‬
‫רישומים‪ ,‬אולם מהנתונים עולה כי‬
‫חסרים רישומים וחלקם לא מדויקים או‬
‫לא ברורים דיים‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)6‬‬

‫התוצאה המעשית היא כי הרישום הלקוי‬
‫נזקף לחובת הנתבע ברשלנות רישומית‬
‫ונטל ההוכחה כי אין התרשלות של‬
‫הנתבע בעצם הטיפול הינו על הנתבע‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)7‬‬

‫הסברי הנתבע‪ ,‬לפיהם הצוות הרפואי היה שקוע כולו‬
‫בהחייאה ולכן אין לצפות ואין לדרוש תשומת לב‬
‫לרישום‪ ,‬הינם הסברים שובי לב אך אינם הסברים‬
‫מלאים‪.‬‬
‫הרשלנות הרישומית שפורטה לעיל שללה מהתובע את‬
‫היכולת לבודד חלק מהתהליך ולברר כראוי האם‬
‫במהלך ההחייאה היו נתונים שאיפשרו טיפול אחר או‬
‫אבחנה אחרת‪ .‬איננו יודעים מה סדר מתן כמות כה‬
‫גדולה של אדרנלין‪ ,‬ומה היו התגובות לכך‪...‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)8‬‬

‫אם היו רישומים ראויים בזמן ההחייאה‪ ,‬הן‬
‫על סדר התרופות וכמותן והן על לחצי דם‪,‬‬
‫יתכן והיו בידי התובע כלים טובים יותר‬
‫להראות כי במהלך החייאה כה ארוכה היה‬
‫אפשר לנקוט דרכים נוספות‪.‬‬
‫נקבע כי הנתבעים אחראים ל‪ 30% -‬מן הנזק‬
‫של התובע‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל הראייתי בשל אי ביצוע בדיקה‬

‫אישה הרה בהריון ראשון (לאחר ‪ 3‬שנים של טיפולי‬
‫עקרות) הגיעה לבי"ח בשבוע ה‪ 31 -‬להריון לאחר שחשה‬
‫ברע‪ .‬בביה"ח אובחנה הפרדות שיליה ומוות תוך רחמי‪,‬‬
‫על רקע רעלת הריון‪.‬‬
‫השאלה במחלוקת היתה האם הפרדות השיליה היתה‬
‫פתאומית או שהגיניקולוג אצלו ביקרה בבוקר אותו יום‪,‬‬
‫היה יכול כבר אז‪ ,‬לאבחן הפרדות שיליה‪ ,‬לשלוח אותה‬
‫בדחיפות לחדר לידה ולמנוע מוות תוך רחמי‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל הראייתי בשל אי ביצוע בדיקה‬

‫כיוון שהרופא לא ערך בדיקה של רגישות הבטן בעת הביקור של‬
‫האישה אצלו‪ ,‬קבע ביהמ"ש כי הוא גרם בכך נזק ראייתי לתובעת‬
‫כי נמנע ממנה להוכיח כי כבר באותה עת סבלה מהפרדות‬
‫שיליה‪...‬‬
‫לאור זאת הועבר הנטל אל הרופא לשכנע‪ ,‬כי באותו שלב בו נמנע‬
‫מלבצע את הבדיקה‪ ,‬לא סבלה האישה מבטן רגישה ולא היתה‬
‫שרויה בתהליך של הפרדות שיליה‪.‬‬
‫הרופא לא הצליח לעמוד בנטל זה ולכן נקבע כי הוא אחראי למות‬
‫העובר‪...‬‬
‫ע"א ‪ 9328/02‬לאה מאיר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"קשר סיבתי נסיבתי"‬
‫הוריה של פגה שנולדה בשבוע ‪ 29‬להריון בעקבות‬
‫הפרדות שליה‪ ,‬הגישו תביעה נגד ביה"ח‪ ,‬בטענה שהיה‬
‫איחור בביצוע ניתוח קיסרי לאם וכתוצאה מכך סובלת‬
‫הילדה משיתוק מוחין ופיגור שכלי‪.‬‬
‫התביעה הסתמכה על חוו"ד גניקולוגית בלבד ואילו‬
‫ההגנה הסתמכה על חוו"ד של נוירופדיאטר ונאונטולוג‬
‫ששללו קשר סיבתי בין הנזקים לבין העיכוב בביצוע‬
‫הניתוח הקיסרי וקבעו כי יש לשייכם לנזקי הפגות‬
‫בלבד‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"קשר סיבתי נסיבתי"‬
‫ביהמ"ש קבע כי קיים קשר "סיבתי נסיבתי" בין‬
‫התרשלות הרופאים שהתעכבו בביצוע הניתוח הקיסרי‪,‬‬
‫לבין הנזק שנגרם לפגה ולפיכך הטיל אחריות על‬
‫ביה"ח לפצות אותה על ‪ 40%‬מן הנזק שלה‪.‬‬
‫ביהמ"ש העליון אישר את פסה"ד המחוזי וקבע כי‬
‫לבימ"ש יש שיקול דעת לקבוע כי קיים קשר "סיבתי‬
‫נסיבתי" ואת שיעור האחריות ההסתברותי לנזק‬
‫(הפיצוי הופחת ל‪ 20% -‬מן הנזק)‪.‬‬
‫פס"ד מלול עדן‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫דרישות ההסבר בנסיבות מיוחדות‬

‫“ייתכנו מקרים בהם לסיכונים בעלי הסתברות נמוכה‬
‫תהיה משמעות מיוחדת לחולה הספציפי‪ .‬במקרה‬
‫כזה‪ ,‬למרות האחוז הנמוך יכללו אותם סיכונים‬
‫בתחום המידע המהותי הנדרש לחולה לשם החלטה‬
‫מושכלת אם לעבור את הטיפול הרפואי”‪.‬‬

‫ת”א (י‪-‬ם) ‪1109/97‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רף ההסבר בניתוחים אלקטיביים‬

‫"ההסבר הנדרש לקבלת הסכמה מדעת לניתוח‬
‫אלקטיבי – שאף בלעדיו ניתן לקיים אורח חיים‬
‫רגיל – נכלל ברף העליון של חובת הגילוי‪ ,‬והוא‬
‫כולל‪ ,‬בנוסף להתייחסות לסיכויי ההצלחה גם מתן‬
‫הזהרה מפני הסיבוכים האפשריים‪ ...‬גם אם‬
‫סיבוכים אלו נדירים‪".‬‬
‫ע"א ‪6153/97‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רף ההסבר בניתוחים אלקטיביים ‪-‬‬

‫‪RSD‬‬

‫"בענייננו מדובר בסיבוך המתרחש בקרב ‪0.5% - 0.3%‬‬
‫מהניתוחים – גם אם שיעור זה אינו גבוה‪ ,‬הרי מדובר בסיבוך‬
‫חמור‪ ,‬העלול לגרום להפיכתה של הגפה לחסרת כל תפקוד‪ ...‬כיוון‬
‫שמדובר בניתוח אלקטיבי חובת ההסבר נמצאת ברף העליון‪ .‬סיכון‬
‫‪ RSD‬הינו בגדר המידע שהתובע היה רשאי לצפות‪ ,‬באורח סביר‪,‬‬
‫כי יגולה לו‪ ,‬כדי שיוכל לשקלו במסגרת גיבוש דעתו לעניין‬
‫הסכמתו לטיפול הרפואי‪"...‬‬

‫ת"א ‪ 920/99‬יצחק נ' שע"צ‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רף ההסבר ברפואה פרטית‬

‫"רפואה פרטית בה קיים ניגוד עניינים מובנה בין‬
‫השאיפה המסחרית להרבות בניתוחים לבין‬
‫האינטרס של המטופל‪ ,‬כדי להקהות את עוקצו של‬
‫ניגוד העניינים יש להעמיד את המטופל על הסיכונים‬
‫והסיכויים שבניתוח המוצע לרבות החלופה שלא‬
‫לבצע כלל ניתוח סיכוייה וסיכוניה‪".‬‬
‫ע"א ‪6153/97‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫חובת ההסבר על טיפולים מחוץ לסל‬
‫בנסיבות מתאימות עשוי להיווצר צורך ליידע את המטופל לגבי‬
‫אפשרות טיפול המוצעת רק במסגרת הרפואה הפרטית ואולי אף‬
‫במסגרת שירותי רפואה מעבר לים‪ .‬כך יש לעשות‪ ,‬אכן‪,‬‬
‫כשמדובר בטיפול או בתרופה שעשויים לסייע לחולה ואינם‬
‫זמינים ברפואה הציבורית בארץ‪.‬‬
‫כשחולה אובחן כסובל ממחלה מסויימת‪ ,‬וישנה תרופה שאינה‬
‫מצויה ב"סל" – מקובל עלי שעל הרופא ליידע את החולה בדבר‬
‫קיומה של התרופה‪.‬‬
‫עליו להשאיר להחלטתו של החולה את השאלה אם לרכוש את‬
‫התרופה מכספו אם לאו‪ .‬שאלה זו כרוכה לא אחת באפשרויות‬
‫הכספיות של החולה וגם בפער בין ההשפעה של התרופה‬
‫שב"סל" לזו שאינה נמצאת בו‪ ,‬על הרופא לספק את המידע‬
‫הנדרש‪ ,‬והחולה‪ -‬יחליט‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ע"א ‪ 4960/04‬סידי‬

‫פגיעה באוטונומיה – פיצוי ללא נזק‬

‫אישה אושפזה בבית חולים לניתוח אורטופדי בשל‬
‫דפורמציה ברגל‪ .‬בסופו של דבר‪ ,‬במקום ניתוח לתיקון‬
‫הדפורמציה עברה ביופסיה בכתף בשל ממצא ידוע בכתף‬
‫שנחשד להיות גידול ממאיר‪ .‬בעקבות הביופסיה נותרה עם‬
‫מגבלה קשה בתפקוד הכתף‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פגיעה באוטונומיה‬
‫המטופלת טענה כי לא הוסברו לה הסיכונים הכרוכים‬
‫בביופסיה ולפיכך לא נתנה הסכמה מדעת לביצוע הפעולה‪.‬‬
‫נקבע כי גם לו היו נפרשים בפניה הסיכונים היתה נותנת‬
‫הסכמתה לביופסיה בשל הסיכון הממשי שמדובר בגידול‬
‫ממאיר‪.‬‬
‫למרות זאת נפסק כי היתה פגיעה באוטונומיה שלה והיא‬
‫זכאית לפיצוי כספי‪...‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פגיעה באוטונומיה‬

‫“ההכרה בזכותו של החולה לפיצוי על‬
‫הפגיעה באוטונומיה שלו‪ ,‬מקום בו הופרה‬
‫חובה זו‪ ,‬עשויה לתרום לכך שחובה זו‬
‫תקוים הלכה למעשה”‪.‬‬
‫ע”א ‪ 2781/03‬מיאסה עלי דעקה‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות בפגיעה באוטונומיה‬

‫הפרת חובת הזהירות ‪ -‬אי מתן הסברים‬
‫למטופלים לפני ביצוע טיפולים‬
‫נזק ‪ -‬פגיעה באוטונומיה של המטופל‬
‫קשר סיבתי ‪ -‬בין אי מתן ההסברים לבין‬
‫עוצם ההפתעה מן הסיבוך שהתרחש‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫משמעות העדרו של טופס הסכמה ייעודי‬
‫ניתוח סימפטקטומי (נגד הזעת יתר)‪ ,‬שבוצע בשנת ‪ 1999‬והסתבך‬
‫בהזעת יתר פיצויית‪.‬‬
‫המטופל הגיש תביעה בטענה שלא הוזהר מפני הסיבוך האמור‪.‬‬
‫התובע הוחתם על טופס הסכמה סטנדרטי (לא ייעודי)‪ ,‬משום שעד‬
‫השנה האמורה לא פותח טופס ייעודי מתאים‪.‬‬
‫הרופא המנתח רשם בגיליון כי הוסברו הסיכונים הכרוכים בפעולה‬
‫והעיד בבימ"ש כי הוא מסביר לכל המטופלים‪ ,‬ללא יוצא מן הכלל‪,‬‬
‫כי הבעיה עם הניתוח היא שבמקרים רבים מאוד‪ ,‬למעלה מ‪50% -‬‬
‫מופיעה הזעה פיצויית‪ ,‬וב‪ 2-3% -‬מן המקרים ההזעה הפיצויית‬
‫יכולה להיות משמעותית ביותר‪.‬‬
‫סטודנטית שהועסקה במרפאתו של הרופא ונכחה בזמן שקיבל‬
‫חולים אישרה את עדותו בעניין ההסברים‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫חוק זכויות‬

‫החולה‪ ,‬התשנ”ו‪1996-‬‬

‫סעיף ‪ :14‬אופן מתן הסכמה מדעת‬

‫(א)‬

‫‪.....‬‬

‫(ב)‬

‫הסכמה מדעת לטיפול רפואי המנוי בתוספת תינתן‬
‫במסמך בכתב‪ ,‬שיכלול את תמצית ההסבר שניתן‬
‫למטופל‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫חוק זכויות‬

‫החולה‪ ,‬התשנ”ו‪1996-‬‬

‫תוספת‬
‫(סעיפים ‪)15 ,14‬‬
‫(‪ )1‬ניתוחים‪ ,‬למעט כירורגיה זעירה‪.‬‬
‫(‪ )2‬צינתורים של כלי דם‪.‬‬
‫(‪ )3‬דיאליזה‪.‬‬
‫(‪ )4‬טיפול בקרינה מייננת (רדיותרפיה)‪.‬‬
‫(‪ )5‬טיפולי הפריה חוץ‪-‬גופית‪.‬‬
‫(‪ )6‬כימותרפיה לטיפול בתהליכים ממאירים‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בהעדר טופס הסכמה ייעודי‬
‫נקבע (בערעור) כי נוכח הוראות חוק זכויות החולה אין די בטפסים הערוכים‬
‫על פי תקנות בריאות העם (טופסי הסכמה)‪ ,‬התשמ"ד‪. 1984-‬‬
‫ככל הנראה המערכת הרפואית התאימה עצמה להוראות אלה באיחור מסויים‪,‬‬
‫ובמועד הרלוונטי (‪ )1999‬עדיין נעשה שימוש בטפסים הישנים‪ ,‬תוך הפרת‬
‫הוראת החוק‪.‬‬
‫אין לשלול את האפשרות‪ ,‬לפיה הפרת החובה לעגן את הסכמת המטופל‬
‫במסמך בכתב שיכלול את "תמצית ההסבר שניתן למטופל"‪ ,‬שוללת‪ ,‬מניה‬
‫וביה‪ ,‬את האפשרות שאכן מדובר ב"הסכמה מדעת"‪.‬‬
‫דרישת הכתב בחוק היא "דרישה מהותית" ובהעדרו של טופס הסכמה מדעת‬
‫ערוך כדין‪ ,‬יש לקבוע‪ ,‬למצער‪ ,‬כי במקרה של מחלוקת‪ ,‬המטפל הוא זה‬
‫שצריך להוכיח קיומה של הסכמה זו‪.‬‬
‫ע"א ‪ 6299/05‬צורף‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ומה הדין כשיש טופס חתום ?!‬

‫נולדה‬

‫בשנת ‪1998‬‬
‫(מיקרופטלמיה)‪.‬‬
‫בשבוע ‪ 21‬להריון בוצעה לאם בדיקת אולטרה‪-‬סאונד בסיסית‬
‫במסגרת הקופה שנמצאה תקינה‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע כי לא ניתן לגלות את המום במסגרת בדיקה בסיסית‬
‫אך יש אפשרות לגלות זאת בבדיקה מורחבת‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע כי היה מדובר בהריון שלא בסיכון גבוה ולא היה‬
‫מקום לביצוע סקירה מורחבת‪/‬מכוונת‪.‬‬
‫האם חתמה על טופס בקשה לביצוע בדיקת על‪-‬קול לפיה היא‬
‫מודעת לכך שמדובר בבדיקה בסיסית וכי באפשרותה לבצע‬
‫בדיקה מורחבת באופן פרטי‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תינוקת‬

‫כשהיא‬

‫סובלת‬

‫מעיוורון‬

‫חתימה ללא הסבר – לאו הסכמה היא‬
‫ביהמ"ש קבע כי הרופאים הסבירו לאם כי הבדיקה אותה היא עומדת לבצע‬
‫היא בדיקה בסיסית וכי קיימת בדיקה משוכללת יותר אותה ניתן לבצע באופן‬
‫פרטי ואולם בכך לא די‪.‬‬
‫האם לא הבינה לאשורה את האבחנה בין הבדיקה הבסיסית והמורחבת ואם‬
‫היתה מבינה היתה בוחרת לבצע את הבדיקה על חשבונה‪ .‬יש כשל בשרשרת‬
‫המידע אשר נמסר לאם‪.‬‬

‫לא די בקיומה של פרקטיקה לפיה מיידעים את האישה כי קיימת‬
‫בדיקה מורחבת‪ ,‬העדר הנחיות ברורות ונהלים מוגדרים באשר‬
‫להיקף המידע שיש למסור למטופלת לעניין אפשרותה לבצע‬
‫בדיקה מורחבת ‪...‬ואי מתן הסבר הולם בטרם ביצוע הבדיקה‬
‫הבסיסית הינם בגדר נוהל בלתי סביר‪...‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תוצאות הערעור‬
‫המלצת ביהמ"ש‪:‬‬

‫לאור קשיים שהתגלעו בהכרעת בימ"ש קמא בשאלת‬
‫החבות ולאור זאת שבימ"ש קמא הכריע בפסק דינו‬
‫בסוגיות שלא היו בחזית הדיון יבוטל פסק דינו של‬
‫בימ"ש קמא והסכום אשר שולם לתובעים יישאר בידם‪.‬‬

‫התובעים הסכימו להצעת ביהמ"ש שמשמעותה‬
‫שפסה"ד מבוטל‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ההחמרה השיפוטית –‬
‫הנזק הממוני‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫הלכת "השנים האבודות" –‬
‫עזבון אטינגר ז"ל‬

‫פס"ד תקדימי ניתן‪ ,‬במרץ ‪ ,2004‬על‪-‬ידי בית‪-‬המשפט העליון‬
‫בהרכב של חמישה שופטים בתביעת עזבון של קטין‪ ,‬אשר הלך‬
‫לעולמו בגיל ‪ ,12‬כתוצאה מנפילה לבור בעת משחק עם חבר‪,‬‬
‫בעיר העתיקה בירושלים‬
‫עזבון של קטין אשר הלך לעולמו כתוצאה מרשלנות‪ ,‬זכאי לפיצוי‬
‫בגין הפסד כושר השתכרות ב"שנים האבודות"‪ ,‬בהן לא זכה‬
‫לחיות ולהתפרנס‬
‫זכות דומה קיימת גם לעזבון של בגיר שהלך לעולמו בגיל‬
‫העבודה‬
‫נפגע אשר קוצרה תוחלת חייו כתוצאה מרשלנות זכאי מעתה‬
‫לפיצוי בגין הפסד ההשתכרות שלו ב"שנים האבודות"‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"השנים האבודות" – ההשלכות הכספיות‬
‫נקבע כי חישוב הפסד ההשתכרות ב"שנים האבודות" יהיה מבוסס‬
‫על ‪ 30%‬מן השכר הממוצע במשק (בתקופה מגיל ‪18-21‬‬
‫החישוב הוא ‪ 70%‬מן הסכום האמור)‪.‬‬
‫ההנחה המובלעת היא כי ניתן לחסוך ‪ ₪ 2400‬מתוך ‪₪ 8000‬‬
‫בחודש !!!!!‬
‫בתביעת יורשים שהם גם תלויים ‪ ,‬נקבע כי יש ליורשים זכאות‬
‫לקבל פיצוי בגין ראשי נזק שנמצאים מחוץ לתחום החפיפה (כאב‬
‫וסבל וקיצור תוחלת חיים וכ"ו)‬
‫חישוב הפסד ההשתכרות בשנים האבודות‪ ,‬כולל גם חישוב הפסדי‬
‫פנסיה‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫הגידול בפיצוי הכספי‬
‫יולדת לאחר ‪ 3‬שנות טיפולי הפריה בהריון ראשון‪,‬‬
‫נשלחה "להסתובב" כדי לזרז לידה ושבה עם עובר מת‪.‬‬
‫בימ"ש המחוזי קבע אחריות ופסק לאם פיצוי של‬
‫‪ ₪ 300,000‬בגין כאב וסבל‪.‬‬
‫ביהמ"ש העליון קבע כי מגיע פיצוי גם לאב בגין כאב‬
‫וסבל שלו בסכום נוסף של ‪.₪ 250,000‬‬
‫סטיה מהלכה קודמת שחייבה נזק נפשי חמור "בניזוק‬
‫משני" שעולה כדי מחלת נפש או הפרעת נפש הגורמת‬
‫נכות ממשית‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פס"ד לבנה לוי‬

‫הגידול בסכומי הפיצוי‬
‫צעירה שנולדה בשנת ‪ 1985‬כשהיא סובלת משיתוק ביד שמאל‬
‫כתוצאה מפגיעה במקלעת העצבים הברכיאלית‪ ,‬הגישה בשנת‬
‫‪ 2006‬תביעה נגד ביה"ח בו נולדה בטענה של רשלנות בלידה‪.‬‬
‫בינתיים סיימה התובעת לימודי משפטים ומנהל עסקים ובמהלך‬
‫המשפט עשתה התמחות במשפטים‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע שיש אחריות לביה"ח ופסק לה פיצוי גלובלי בגין‬
‫הפסד השתכרות בסך של ‪ ₪ 800,000‬ובנוסף ‪ ₪ 600,000‬כאב‬
‫וסבל‪ ₪ 1,000,000 ,‬עזרת צד ג' ו‪ ₪ 85,000 -‬הוצאות ‪....‬‬

‫א (ים) ‪8363/06‬פדילה נ' בי"ח מאיר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"ועדת שפניץ" – אין מקום להגביל בחוק את‬
‫הפיצוי לתובעים בגין רשלנות רפואית‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫לאן מועדות פנינו?‬

‫‪ ‬המשך החמרה שיפוטית ?‬
‫‪ ‬התמתנות והתייצבות ?‬
‫‪ ‬התערבות חקיקתית ?‬
‫ימים יגידו‪....‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תודה !‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬


Slide 72

‫עדכונים בפסיקת בתי‪-‬המשפט‬
‫בתביעות רשלנות רפואית‬
‫עו"ד טליה חלמיש‪-‬שני‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬
‫מקבוצת מדנס‬
‫מאי ‪2009‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תמונת המצב‬
‫בשנים האחרונות אנו עדים לעליה ניכרת של ההוצאה‬
‫בגין תביעות אחריות מקצועית בתחום הרפואה‪.‬‬
‫העליה נובעת בעיקר מ"אינפלציה שיפוטית" שהביאה‬
‫לגידול ניכר בפיצויים המשולמים לתובעים‪.‬‬
‫התשלומים השנתיים בתביעות הרשלנות הרפואית‪ ,‬גדלו‬
‫בעשור האחרון ב‪.700% -‬‬
‫במקביל גדלו הפרמיות בצורה דרמטית והכיסויים‬
‫הוגבלו‪.‬‬
‫מוסדות רפואיים ורופאים פרטיים העוסקים בתחומים‬
‫בסיכון גבוה (לידות‪ US ,‬מיילדותי‪ ,‬כירורגיה פלסטית‬
‫וכ"ו) נתקלים בקושי להשיג כיסוי ביטוחי‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫התפתחות התביעות בבימ"ש‬

‫‪1994 - 2008‬‬

‫‪1,200‬‬
‫‪1,100‬‬
‫‪1,000‬‬
‫‪900‬‬
‫‪800‬‬
‫‪700‬‬
‫‪600‬‬
‫‪500‬‬
‫‪400‬‬
‫‪300‬‬
‫‪200‬‬
‫‪100‬‬
‫‪0‬‬

‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫‪2002‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫‪1994‬‬

‫מדד גידול התשלומים‬

‫‪1995 - 2008‬‬

‫‪3100%‬‬
‫‪2800%‬‬
‫‪2500%‬‬
‫‪2200%‬‬
‫‪1900%‬‬

‫‪1600%‬‬
‫‪1300%‬‬
‫‪1000%‬‬
‫‪700%‬‬
‫‪400%‬‬
‫‪100%‬‬
‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫‪2002‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫התפתחות התביעות בבימ"ש‬
‫מיילדות וגינקולוגיה‬

‫‪240‬‬

‫‪210‬‬

‫‪180‬‬

‫‪150‬‬

‫‪120‬‬

‫‪90‬‬

‫‪60‬‬

‫‪30‬‬

‫‪0‬‬
‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2002‬‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫מדד גידול התשלומים‬
‫מיילדות וגינקולוגיה‬

‫‪11100%‬‬
‫‪10100%‬‬
‫‪9100%‬‬
‫‪8100%‬‬
‫‪7100%‬‬
‫‪6100%‬‬
‫‪5100%‬‬
‫‪4100%‬‬
‫‪3100%‬‬
‫‪2100%‬‬
‫‪1100%‬‬
‫‪100%‬‬

‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫‪2002‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫מקצועות קליניים מובילים בשיעור הסיכון‬
‫‪1991 - 2008‬‬
‫מיילדות‬
‫כירורגיה כללית‬

‫‪40%‬‬

‫קרדיולוגיה‬

‫שיעור הסיכון הכספי‬

‫‪35%‬‬
‫‪30%‬‬

‫רפואת שיניים‬

‫‪25%‬‬

‫אורטופדיה‬

‫‪20%‬‬

‫נוירוכירורגיה‬

‫‪15%‬‬
‫‪10%‬‬

‫גינקולוגיה‬

‫‪5%‬‬

‫אופטלמולוגיה‬

‫‪0%‬‬

‫‪18%‬‬

‫שיעור התיקים עם סיכון כספי‬

‫‪16%‬‬
‫‪14%‬‬
‫‪12%‬‬
‫‪10%‬‬
‫‪8%‬‬
‫‪6%‬‬
‫‪4%‬‬
‫‪2%‬‬
‫‪0%‬‬

‫* ‪ 3%‬ומעלה‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫דו"ח ועדת "שפניץ"‪-‬‬

‫הועדה הבין משרדית לבחינת הדרכים להקטנת ההוצאה‬
‫הציבורית בגין תביעות הרשלנות הרפואית‬

‫מסתמנת בפסיקה מגמה של הרחבת אחריותם של בעלי‬
‫מקצועות הרפואה והמוסדות הרפואיים – החל בסוגית‬
‫ההתרשלות (ירידת קרנה של הלכת הפרקטיקה‬
‫המקובלת)‪ ,‬המשך בסיבתיות (אובדן סיכויי החלמה)‬
‫וכלה בהרחבת העילות (רשלנות בגין הסכמה מדעת)‬
‫וראשי נזק (פגיעה באוטונומיה)‪.‬‬
‫מהנתונים עולה כי במשך השנים עלו סכומי הפיצויים‬
‫הממוצעים שנפסקו בתביעות רשלנות רפואית‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫הגידול בפיצוי הממוצע לתובעים‬
‫שנת תשלום‬
‫‪2004‬‬
‫‪2005‬‬
‫‪2006‬‬
‫‪2007‬‬
‫‪2008‬‬

‫תשלום ממוצע לתובע (בדולר)‬
‫‪21,872‬‬
‫‪33,700‬‬
‫‪34,935‬‬
‫‪44,839‬‬
‫‪62,374‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פיצוי עבור כאב וסבל ב– ‪ 100%‬נכות‬

‫‪1997-2008‬‬

‫‪1600000‬‬

‫‪1400000‬‬

‫‪1200000‬‬

‫‪1000000‬‬

‫‪800000‬‬

‫‪600000‬‬

‫‪400000‬‬

‫‪200000‬‬

‫‪0‬‬
‫‪2009‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2005‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2003‬‬

‫‪2001‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1997‬‬

‫פיצוי עבור מות קטינים (קיצור תוחלת חיים‪+‬כאב וסבל)‬
‫‪1998-2006‬‬
‫‪1800000‬‬

‫‪1600000‬‬

‫‪1400000‬‬

‫‪1200000‬‬

‫‪1000000‬‬

‫‪800000‬‬

‫‪600000‬‬

‫‪400000‬‬

‫‪200000‬‬

‫‪0‬‬
‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2002‬‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ההתפתחויות המשפטיות‬

‫עמדה סלחנית‬

‫עמדה ביקורתית‬

‫עמדה מחמירה‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫סלחנות שיפוטית‬

‫(‪)1961‬‬

‫"אשה‪ ...‬באה למחלקה הגינקולוגית לשם ניתוח קל‬
‫ברחמה ויצאה מהמחלקה שבעת יסורים ובעלת מום‬
‫לכל ימי חייה‪...‬‬
‫הטיפול אשר החולה קיבלה בבית החולים לא היה כפי‬
‫שצריך היה לצפותו מבעלי מקצוע מעולים וכן קרו תוך‬
‫כדי טיפול הזנחות וטעויות שונות‪ ,‬אשר הביאו לידי‬
‫תוצאות מעציבות במצב בריאותה‪...‬‬
‫רופא בשר ודם עשוי לטעות‪ ,‬ולא כל טעות מהווה‬
‫רשלנות‪"...‬‬

‫התביעה נדחתה‬
‫(ע"א ‪ 280/60‬פרדו נ' פלדמן‪ ,‬פד' (טו') ‪)1961‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫בקרה שיפוטית‬
‫עולם הרפואה אינו חסין מביקורת שיפוטית ומחשיפה של מעשי רשלנות‬
‫מקצועיים‪ .‬ביקורת זו היא אחת הערובות החשובות להקפדה על מתן טיפול‬
‫רפואי נאות‪.‬‬
‫לא כל טעות באבחנה או בטיפול‬
‫מצביעה בהכרח על רשלנות‪.‬‬
‫אחריות הרופאים‪ ,‬ברשלנות‬
‫אזרחית או פלילית‪ ,‬צריכה‬
‫להיקבע‪ ,‬רק אם הוכח שבנתוני‬
‫זמן אמת פעלו הרופאים‬
‫באי מיומנות מקצועית‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫בקרה שיפוטית – האם היא מקדמת את‬
? ‫בטיחות הטיפול‬
Most patient-safety experts continue to believe that the
threat of liability is the primary barrier to the
development of effective and comprehensive patient
safety programs in hospitals. I suggest, on the
contrary…that judicial recognition of an explicit “right
to safety” for hospital patients, with correlative duty of
hospitals to implement patient-safety measures can
become the primary motivator for the development of
systems to improve patient safety.
George J. Annas. J.D., NEJM 354;19 May11,2006
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫בקרה שיפוטית‬

‫‪‬‬
‫שיפור איכות הרפואה‬
‫הרשומה הרפואית‬
‫• רישום מפורט יותר‬
‫• שמירה על רשומות‬

‫תהליך הבקרה הרפואית‬
‫• ניהול סיכונים‬
‫• אבטחת איכות‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תקשורת עם מטופלים‬
‫• הסכמה מדעת‬
‫• גילוי נאות על תקלות‬

‫ניהול הטיפול הרפואי‬
‫• פרוטוקולים ונהלים‬
‫• הנחיות קליניות‬

‫החמרה שיפוטית‬

‫‪‬‬
‫רפואה מתגוננת‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬

‫ריבוי בדיקות וטיפולים מיותרים‬
‫יצירת מתח ביחסי מטפל‪-‬מטופל‬
‫הוצאות מוגברות לתשלום ביטוח‬
‫סגירת פעילויות בסיכון ביטוחי גבוה‬
‫קושי להשיג כיסוי ביטוחי‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית‬

‫(‪)1998‬‬

‫"חיובם של הרופא וקופת‬
‫חולים בדין הוא פרי של חוכמה‬
‫לאחר מעשה‪ .‬הרף שהוצב‬
‫לקביעת אחריותם‪ ,‬הוצב בגובה‬
‫כה רב‪ ,‬עד שלא רק הרופא‬
‫הסביר אינו יכול לעוברו‪ ,‬אלא‬
‫גם הרופא המומחה המובהק‬
‫ייכשל בכך"‪.‬‬
‫(השופטת שטרסברג‪-‬כהן בדעת מיעוט‬
‫ע"א ‪ 3709,3264/96‬קופ"ח נ' פלד ואח')‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית – ההנמקה‬
‫"אין להטיל את העומס הכלכלי של הטעות הרפואית‬
‫על החולה‪ ,‬אלא מן הראוי כי יוטל‪ ,‬עקרונית‪ ,‬על‬
‫הרופא בעל הטעות שממנו יפוזר ממילא על ציבור‬
‫רחב יותר באמצעות ביטוח האחריות המקצועית‪.‬‬
‫יתרה מזו‪ ,‬הטלת האחריות האישית על הרופא‪...‬‬
‫עשויה לעודד את מילוי החובה המקצועית‬
‫להתעדכנות בספרות המקצועית‪"...‬‬
‫(השופט אנגלרד ע"א ‪ 3709,3264/96‬קופ"ח נ' פלד ואח')‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ההחמרה השיפוטית –‬
‫שאלת האחריות‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"החמרת" האחריות של המטפלים‬
‫"פרקטיקה רצויה" במקום "פרקטיקה מצויה"‬
‫החלת נורמות התנהגות רטרוספקטיבית‪" -‬דרך עוקפת פרקטיקה‬
‫מקובלת"‬
‫מבחן "המומחה הטוב" במקום "הרופא הסביר"‬
‫החלת כלל "הדבר מדבר בעדו" במקרי סיבוכים נדירים‬
‫החלה מסיבית של "כלל הנזק הראייתי"‬
‫החלת אחריות במקרים של "קשר סיבתי נסיבתי"‬
‫קביעת חובות מוגברות בכל הנוגע להסברים למטופלים עובר‬
‫למתן לטיפולים רפואיים‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"פרקטיקה מצויה" לעומת "פרקטיקה רצויה"‬
‫העובדות ‪ -‬רביד נ' קליפורד‬

‫ביום ‪ 5.4.84‬הגיעה רביד בת החמש למרפאת שיניים לצורך‬
‫טיפול שיניים‪ .‬כהכנה לטיפול הזריק לה הרופא זריקת הרדמה‬
‫מקומית בלסתה התחתונה מצד ימין‪ .‬הרופא השתמש לצורך‬
‫ההזרקה במזרק לא שואב‪ ,‬שהיה מקובל לשימוש באותה תקופה‬
‫(פרקטיקה מקובלת)‪.‬‬
‫זמן קצר לאחר ההזרקה נטתה רביד על צידה ולא הצליחה‬
‫להתייצב‪ .‬היא היתה מנומנמת והוחלט להעבירה לטיפול בבית‪-‬‬
‫חולים‪ .‬כתוצאה מן האירוע סובלת רביד עד היום מהמיפרזיס‬
‫במחצית הגוף השמאלי ומהפרעות נוירולוגיות וקוגנטיביות‪.‬‬
‫הסתבר כי חומר ההזרקה חדר לכלי דם משם נדד למוח וגרם‬
‫לקריש דם ולאוטם מוחי‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"פרקטיקה מצויה" לעומת "פרקטיקה רצויה"‬
‫ההכרעה המשפטית‬

‫העובדה שרופא נהג בהתאם לפרקטיקה המקובלת‬
‫בתחומו‪ ,‬היא כשלעצמה‪ ,‬אינה מעניקה לו הגנה‬
‫מוחלטת ולעולם מצוי בידי בית המשפט לקבוע‪ ,‬כי‬
‫פרקטיקה נהוגה זו אינה עולה בקנה אחד עם חובת‬
‫הזהירות של רופא כלפי מטופל‪.‬‬
‫פרקטיקה מקובלת מהווה פרמטר‪ ,‬ואפילו פרמטר‬
‫חשוב‪ ,‬במכלול השיקולים שעל בית המשפט לשקול‬
‫בבואו לקבוע את סטנדרט ההתנהגות הראוי‪ ,‬אולם‬
‫אין היא הפרמטר היחיד אשר בית המשפט יתחשב בו‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫די היה באמצעי פשוט וזמין למנוע סיכון ידוע של‬
‫חדירת מזרק עם חומר הרדמה לתוך עורק‪ ,‬דבר אשר‬
‫עלול לגרום לתופעות לוואי משמעותיות‪ .‬כל זאת‬
‫ללא תוספת עלות משמעותית‪.‬‬
‫בנסיבות אלה אין מנוס מן המסקנה כי רופא התרשל‬
‫שכן רופא זהיר היה בוחר למנוע סיכון זה באמצעות‬
‫שימוש במזרקים שואבים‪.‬‬
‫רביד נ' קליפורד‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬
‫הנורמות אינן נקבעות על‪-‬ידי מומחים אלה או אחרים‪ ,‬אלא‬
‫על‪-‬ידי בית‪-‬המשפט‪.‬‬
‫שאלת תפקידו של מנתח בחדר ניתוח היא עניין ערכי‬
‫ונורמטיבי שמתפקידו של בית‪-‬המשפט להכריע בו‪.‬‬
‫עדות יו"ר המועצה הלאומית לכירורגיה‪ ,‬הרדמה וטיפול נמרץ‬
‫כי אין אחריות הדדית בין מנתח לרופא מרדים‪ ,‬כפי שבא לידי‬
‫ביטוי בסיכום ישיבת המועצה הלאומית הנ"ל‪ ,‬אין לראות בה‬
‫משום נורמה נכונה‪ ,‬ולפיכך אין לפעול על‪-‬פיה‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬

‫(‪)2‬‬

‫אם נרשם בסיכום ישיבת מועצת איגוד רופאי העיניים‪ ,‬כי‬
‫המנתח אחראי כלפי המנותח על הניתוח ותוצאותיו בלבד‪,‬‬
‫והמרדים אחראי כלפי המטופל על תהליך ההרדמה ותוצאותיו‪,‬‬
‫אין לראות בכך כאילו כל אחד מהם אחראי רק על תחומו‪,‬‬
‫וחייבת להיות הדדיות ביניהם‪ ,‬ולמרות שאין למנתח "אחריות‬
‫על" הרי שיש לו אחריות על סימני החיים של המנותח‪ ,‬לא‬
‫פחות מאשר למרדים‪ ,‬ועל‪-‬כן עמדת איגוד רופאי העיניים כפי‬
‫שבאה לידי ביטוי במסמך הנ"ל‪ ,‬אינה משקפת את הנורמה‬
‫המחייבת‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬

‫(‪)3‬‬

‫המסמך בדבר חלוקת אחריות בחדר הניתוח של ההסתדרות‬
‫הרפואית בישראל‪ ,‬קובע כי שיתוף פעולה בין הרופא המנתח‬
‫והרופא המרדים בניתוח חיוני להצלחת הטיפול וכך יש אכן‬
‫לנהוג‪ ,‬אולם ההסתייגות שעל‪-‬פיה אין הרופא המנתח אחראי‬
‫לפעולות המבוצעות על‪-‬ידי הרופא המרדים‪ ,‬כפי שהרופא‬
‫המרדים אינו אחראי על פעולות המבוצעות על‪-‬ידי הרופא‬
‫המנתח‪ ,‬איננה נורמה שיש לפעול על‪-‬פיה‪ ,‬שכן ברור שהמנתח‬
‫אינו אחראי על פעולות המרדים‪ ,‬אולם אין בכך כדי לסייג‬
‫אחריותו לעקוב אחר סימני החיים של המנותח‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬

‫(‪)4‬‬

‫כאשר מנותח פונה למנתח בבקשה לנתחו אין הוא יוצר קשר אחד עם‬
‫המרדים וקשר אחר עם המנתח‪ ...‬יש לייחס לו אחריות מעבר לעצם‬
‫הפעולה הכירורגית‪ ,‬המנותח מצפה ממנו להיות אחראי על חייו בעת‬
‫ביצוע הניתוח – ולאו דווקא בעת ביצוע הפעולה הכירורגית גרידא‪.‬‬
‫כל מנתח חייב להיות שותף מלא למעקב אחר סימני חיים של המנותח‪ ,‬גם‬
‫תוך כדי ובמהלך הניתוח‪ ,‬ואין הוא רשאי להטיל את האחריות הבלעדית‬
‫על כך על כתפי המרדים‪.‬‬
‫חובתו של המנתח היתה להאזין לקולות המוניטור ע"מ לוודא שהוא‬
‫ממשיך לנתח אדם חי ולא מחוסר חיים‪ .‬אם הוא לא עושה כן הוא‬
‫מתרשל‪.‬‬
‫המנתח שלא עשה כן הורשע בעבירה של מעשה פזיזות ורשלנות‪.‬‬
‫פ (תא) ‪ 40016/07‬מ"י נ' אסותא ואח'‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החלת נורמות רטרוספקטיבית‬
‫בשנת ‪ 1986‬נולד ערן סידי עם חסר של כף יד ימין‪.‬‬
‫בשנת ‪ 1997‬הגישה משפחת סידי תביעה נגד הגיניקולוג שביצע‬
‫לאם בדיקת אולטרה סאונד שגרתית במהלך ההריון‪ ,‬בטענה של‬
‫רשלנות באי אבחון חסר כף היד‪.‬‬
‫ביהמ"ש המחוזי פסק כי לא היתה רשלנות בביצוע הבדיקה‪ ,‬שכן‬
‫בשנה הנדונה בדיקת האולטרה סאונד הבסיסית לא כללה סקירת‬
‫גפיים ודחה את התביעה‪.‬‬
‫לעומת זאת ביהמ"ש העליון שדן בערעור על התביעה קבע‬
‫בשנת ‪ 2005‬כי חלה חובה על הרופא הבודק בשנת ‪!!! 1986‬‬
‫ליידע את האישה על מגבלות הבדיקה ועל האפשרות לבצע‬
‫בדיקת אולטרה סאונד מורחבת במסגרת הפרקטיקה הפרטית‪...‬‬
‫ע"א ‪ 4960/04‬סידי‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החלת נורמות רטרוספקטיבית ‪2 -‬‬
‫ילדה נולדה בשנת ‪ 1995‬כשהיא סובלת מתסמונת ‪ X‬שביר‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע כי בתקופה הרלבנטית הבדיקה טרם הומלצה ע"י הגורמים‬
‫המקצועיים ושליחת הנשים לביצועה בוודאי שלא היתה פרקטיקה מחייבת‬
‫את הרופא הסביר‪.‬‬
‫ואולם ביהמ"ש קבע כי מאחר שבמאמרים שפורסמו עובר לשנת ‪1994‬‬
‫מוזכרות בדיקות המבוצעות לאוכלוסייה בעלת סיכון נמוך לצרכי מחקר או‬
‫לצרכים אחרים‪ ,‬היה על רופא סביר הקורא את המאמרים הללו להסיק כי‬
‫"בדיקות סקר" לגילוי הנשאות קיימות גם אם ביצוען עדיין אינו מומלץ‪.‬‬
‫הבדיקה היתה קיימת במועד הרלבנטי ויש לייחס להורים בהתאם להלכת‬
‫סידי ציפייה סבירה כי קיומה יגולה להם ולכן הרופא התרשל בכך שלא ידע‬
‫על קומה ולא גילה להורים על קיומה‪.‬‬
‫הקופה אחראית לכך שלא הפיצה בקרב רופאיה את האפשרות לביצוע‬
‫בדיקה לגילוי הנשאות לתסמונת ‪ X‬שביר גם לנשים ללא כל אינדיקציה‪.‬‬
‫א (ים)‪ 5416/03‬שיר סגל‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"כלל ‪ 30‬הדקות" – ‪OUT‬‬
‫השאלה היא מהו פרק הזמן הסביר לביצוע ניתוח קיסרי ?‬
‫פרק הזמן של ‪ 15‬דקות לבצוע ניתוח קיסרי הוא פרק זמן‬
‫אפשרי וראוי כאשר חדר הניתוח פנוי וכל הצוות זמין‪ ...‬יש‬
‫להשלים‪ ,‬חרף העובדה שהדבר אינו רצוי‪ ,‬גם עם חלוף פרק‬
‫זמן ארוך יותר של כ‪ 25-30 -‬דק' עד לניתוח‪ .‬אולם שיהוי כזה‬
‫בביצוע הניתוח‪ ,‬כדי שיתקבל כשיהוי סביר‪ ,‬מחייב מתן הסבר‪,‬‬
‫המבוסס על נסיבותיו המיוחדות של המקרה הנדון‪ ,‬ועל כך‬
‫שבפועל נעשו מאמצים סבירים לקצר פרק זמן זה דבר שלא‬
‫הסתייע באותן נסיבות‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"כלל ‪ 15‬הדקות" – ‪IN‬‬
‫במקרה שלפנינו‪ ,‬לא ניתן הסבר המצדיק התמשכותו של פרק‬
‫הזמן שחלף בין קבלת ההחלטה על ביצוע הניתוח לבין הביצוע‬
‫בפועל‪.‬‬
‫במקרה שלפנינו נפל שיהוי בלתי מוצדק של כ‪ 6 -‬דקות גם‬
‫בהתמשכות פרק הזמן ממועד קבלת ההחלטה על הניתוח ועד‬
‫לביצועו‪ .‬מכאן‪ ,‬שבסה"כ נפל במקרה זה שיהוי בלתי מוצדק‬
‫בביצוע הניתוח הקיסרי‪ ,‬העולה כדי רשלנות‪ ,‬של ‪31-33‬‬
‫דקות‪ ,‬ולמצער שיהוי של ‪ 21‬דקות‪.‬‬
‫א (ים) ‪ 8005/06‬ב‪.‬ר‪ .‬נ' בי"ח מאיר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית –‬
‫סטנדרט המומחה הטוב‬

‫על הרופא להשתמש ברמת ידע‪ ,‬כשרון ואיכפתיות‪,‬‬
‫הקיימת ומופעלת ע"י רופאים ברמה מקצועית טובה‬
‫ולא ממוצעת‪.‬‬
‫כאשר מדובר ברופא הטוען לכישורים מיוחדים ולהיותו‬
‫מומחה‪ ,‬הרמה הנדרשת ממנו היא בהתאם לכך‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית –‬
‫"המתמחה חשוד"‬
‫אישה שעברה ניתוח קיסרי אלקטיבי בהרדמה ספינלית‪,‬‬
‫נותרה עם נזק לשורשי העצב הפירוניאלי‪ ,‬נזק זה יוחס‬
‫לפגיעה במהלך ההרדמה‪.‬‬
‫וכך אמר ביהמ"ש על המרדים שהיה מתמחה ותיק בעת‬
‫הניתוח‪":‬רף המומחיות הרשמית של הנתבע שהוא נמוך‬
‫לטעמי‪ ,‬גם אם הוא בעל ניסיון מעשי רב‪ ,‬יש בו כדי ליצור‬
‫חיזוק לטענות התובעת וספק באשר לביצועה הנאות של‬
‫ההרדמה "‬
‫‪...‬‬
‫ת"א ‪ 072682/99‬פני אלמליח‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החלת כלל הדבר מדבר בעדו‬
‫בתי‪-‬המשפט מחילים את כלל "הדבר מדבר בעדו" באופן‬
‫"ליברלי" ומעבירים את נטל השכנוע מכתפי התובעים אל‬
‫כתפי הנתבעים להוכיח שלא היתה רשלנות מצידם‪.‬‬
‫התנאים להחלת הכלל (ס' ‪ 41‬לפקודת הנזיקין)‪:‬‬
‫ התובע לא ידע ולא יכול היה לדעת על הנסיבות שהביאו‬‫לידי הנזק‬
‫ הנזק נגרם על‪-‬ידי נכס בשליטת המזיק‬‫ המקרה מתיישב יותר עם המסקנה שהיתה רשלנות‬‫מאשר עם העדרה‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בסיבוכים נדירים‬
‫אישה הרה עברה דיקור מי שפיר בשבוע ‪ 18‬להריונה‪ ,‬אשר‬
‫הסתבך בזיהום תוך רחמי‪ ,‬שהוביל לספסיס סוער ולמותה‬
‫של האישה‪.‬‬
‫ועדת בדיקה של משרד הבריאות לא מצאה התרשלות‬
‫בטיפול במנוחה מצד גורם רפואי כלשהו‪.‬‬
‫בעלה וילדיה של המנוחה הגישו תביעה נגד הרופא המטפל‬
‫שביצע את הדיקור בטענה שהדיקור נעשה באופן רשלני‪,‬‬
‫ללא ניקוי מתאים של איזור הבטן בו בוצעה הדקירה‬
‫וכתוצאה מכך נגרם הזיהום שהוביל למותה‪.‬‬
‫לא הוגשה חוו"ד מטעם התובעים לתמיכה בטענותיהם‪ ,‬והם‬
‫בקשו להחיל את הכלל של "הדבר מדבר בעדו"‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בסיבוכים נדירים‬
‫ביהמש פסק כי "מהעדויות שנשמעו בבית המשפט ומחומר‬
‫הראיות שהובא‪ ,‬ניתן לקבוע כי השימוש בחומר החיטוי‬
‫פולידין ואלכוהול היה נפוץ ומקובל לצורך עריכת הדיקור‬
‫וכי הנתבעים פעלו על‪-‬פי הנהוג והמקובל בכגון דא‪ ...‬ואין‬
‫לבוא לנתבעים בטרוניה באשר לפרקטיקה בה נהגו"‬
‫ואולם העובדה ‪ -‬שמדובר בתוצאה נדירה ובלתי צפוייה‬
‫למדי של דיקור מי שפיר שגרם לזיהום חריף ברחם‬
‫האשה ומותה עקב כך ‪ -‬תומכת בתחולת הכלל של הדבר‬
‫מדבר בעדו‪ .‬זה מצביע יותר על קיומה של התרשלות מאשר‬
‫על העדרה‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בסיבוכים נדירים‬
‫אף כי התובעים לא הוכיחו את הסיבה הממשית והישירה לזיהום‬
‫בגופה של המנוחה ולמותה כתוצאה מכך‪ ,‬שוכנעתי – על‪-‬פי מאזן‬
‫ההסתברויות במשפט האזרחי – כי ההסתברות שהיא נפטרה עקב‬
‫רשלנותם הרפואית של הנתבעים עולה על ההסתברות כי הפגיעה‬
‫לא היתה תוצאה של התרשלות כזו‪.‬‬
‫נטל השכנוע בדבר העדר התרשלות עבר לכתפי הנתבעים‬
‫ומשהם לא עמדו בו – דין התביעה להתקבל‪.‬‬
‫נקבע שהרופא שביצע את הדיקור אחראי ברשלנות משום שלא‬
‫הרים את הנטל להסביר באיזה מנגנון אירע הזיהום שלא‬
‫באחריותו‪.‬‬
‫א (ת"א) ‪ 89/96‬עזבון המנוחה ג'ומאנה מראר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשומות רפואיות – כלל "הנזק הראייתי"‬

‫"מקום שצריך להיעשות רישום רפואי וזה לא נעשה‪ ,‬ולא‬
‫ניתן הסבר מניח את הדעת למחדל זה‪ ,‬יועבר נטל ההוכחה‬
‫בדבר העובדות השנויות במחלוקת‪ ,‬שיכלו להתבהר מתוך‬
‫הרישום‪ ,‬אל כתפי הרופא או המוסד‪ ,‬שבמסגרתו ניתנו‬
‫השירותים הרפואיים‪".‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫נתונים על העברת נטל הראיה –‬

‫דו"ח ועדת שפניץ‬

‫נראה שנושא הרשומה הרפואית‪ ,‬ליקוי בה או היעדרה הוא‬
‫בעל השלכות מרכזיות בתחום תביעות הרשלנות הרפואית‪,‬‬
‫היכול לעיתים להשפיע באופן מהותי על תוצאת הדיון‬
‫בתביעה‪.‬‬
‫בשני שליש מן המקרים בהם העביר בית‪-‬המשפט את הנטל‬
‫מכתפי התובעים אל כתפי הנתבעים‪ ,‬בשל ליקוי ברשומה‬
‫הרפואית‪ ,‬הם לא הצליחו להתמודד עמו ולהרים אותו‪,‬‬
‫ונקבעה אחריות של המטפלים לנזקם של התובעים‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫התובע יליד ‪ 1939‬אושפז עקב אוטם שריר הלב‪.‬‬
‫בוצע צינתור שבמהלכו הוזרק חומר ניגוד מסוג‬
‫אורוגרפין‪.‬‬
‫סמוך לאחר ההזרקה התלונן התובע על הרגשה‬
‫לא טובה‪ .‬תוך שתי דקות היתה ירידה בלחץ‬
‫הדם‪ ,‬פרפור חדרים ואיבוד הכרה‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)2‬‬

‫האבחנה – שוק אנפילקטי עקב רגישות ליוד‪.‬‬
‫החלה פעולת החייאה אליה הצטרפו רופאים‬
‫בכירים וביניהם מנהל המחלקה הקרדיולוגית‬
‫ומנהל יחידת הצינתורים‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)3‬‬

‫פעולות ההחייאה כללו‪ :‬עיסוי חזה‪ ,‬מכות‬
‫חשמל‪ ,‬החדרת קוצב לב זמני והזלפת‬
‫תרופות שונות‪.‬‬
‫רק בחלוף כ‪ 40 -‬דקות חזר הלב לתפקד‪,‬‬
‫אלא שבזמן זה נגרם נזק מוחי קשה והתובע‬
‫נותר במצב וגטטיבי‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)4‬‬

‫נקבע כי לא היתה רשלנות בטיפול שקיבל התובע‬
‫עד שלב ההחייאה‪.‬‬
‫השאלה במחלוקת היתה האם ההחייאה בוצעה‬
‫בסבירות ובמיומנות‪.‬‬
‫עיון בכל הרישומים וסיכום הראיות בעניין זה‬
‫מעלה מספר בעיות; פרט לרישום הטכנאית על‬
‫מתן לידוקאין‪ ,‬אין רישום ישיר כלשהו על מצב‬
‫התובע במהלך המשבר‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)5‬‬

‫אין חולק כי מדובר באירוע קשה גם‬
‫לצוות הרפואי וניתן להבין כי הצוות דאג‬
‫קודם כל לטיפול בתובע ופחות לביצוע‬
‫רישומים‪ ,‬אולם מהנתונים עולה כי‬
‫חסרים רישומים וחלקם לא מדויקים או‬
‫לא ברורים דיים‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)6‬‬

‫התוצאה המעשית היא כי הרישום הלקוי‬
‫נזקף לחובת הנתבע ברשלנות רישומית‬
‫ונטל ההוכחה כי אין התרשלות של‬
‫הנתבע בעצם הטיפול הינו על הנתבע‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)7‬‬

‫הסברי הנתבע‪ ,‬לפיהם הצוות הרפואי היה שקוע כולו‬
‫בהחייאה ולכן אין לצפות ואין לדרוש תשומת לב‬
‫לרישום‪ ,‬הינם הסברים שובי לב אך אינם הסברים‬
‫מלאים‪.‬‬
‫הרשלנות הרישומית שפורטה לעיל שללה מהתובע את‬
‫היכולת לבודד חלק מהתהליך ולברר כראוי האם‬
‫במהלך ההחייאה היו נתונים שאיפשרו טיפול אחר או‬
‫אבחנה אחרת‪ .‬איננו יודעים מה סדר מתן כמות כה‬
‫גדולה של אדרנלין‪ ,‬ומה היו התגובות לכך‪...‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)8‬‬

‫אם היו רישומים ראויים בזמן ההחייאה‪ ,‬הן‬
‫על סדר התרופות וכמותן והן על לחצי דם‪,‬‬
‫יתכן והיו בידי התובע כלים טובים יותר‬
‫להראות כי במהלך החייאה כה ארוכה היה‬
‫אפשר לנקוט דרכים נוספות‪.‬‬
‫נקבע כי הנתבעים אחראים ל‪ 30% -‬מן הנזק‬
‫של התובע‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל הראייתי בשל אי ביצוע בדיקה‬

‫אישה הרה בהריון ראשון (לאחר ‪ 3‬שנים של טיפולי‬
‫עקרות) הגיעה לבי"ח בשבוע ה‪ 31 -‬להריון לאחר שחשה‬
‫ברע‪ .‬בביה"ח אובחנה הפרדות שיליה ומוות תוך רחמי‪,‬‬
‫על רקע רעלת הריון‪.‬‬
‫השאלה במחלוקת היתה האם הפרדות השיליה היתה‬
‫פתאומית או שהגיניקולוג אצלו ביקרה בבוקר אותו יום‪,‬‬
‫היה יכול כבר אז‪ ,‬לאבחן הפרדות שיליה‪ ,‬לשלוח אותה‬
‫בדחיפות לחדר לידה ולמנוע מוות תוך רחמי‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל הראייתי בשל אי ביצוע בדיקה‬

‫כיוון שהרופא לא ערך בדיקה של רגישות הבטן בעת הביקור של‬
‫האישה אצלו‪ ,‬קבע ביהמ"ש כי הוא גרם בכך נזק ראייתי לתובעת‬
‫כי נמנע ממנה להוכיח כי כבר באותה עת סבלה מהפרדות‬
‫שיליה‪...‬‬
‫לאור זאת הועבר הנטל אל הרופא לשכנע‪ ,‬כי באותו שלב בו נמנע‬
‫מלבצע את הבדיקה‪ ,‬לא סבלה האישה מבטן רגישה ולא היתה‬
‫שרויה בתהליך של הפרדות שיליה‪.‬‬
‫הרופא לא הצליח לעמוד בנטל זה ולכן נקבע כי הוא אחראי למות‬
‫העובר‪...‬‬
‫ע"א ‪ 9328/02‬לאה מאיר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"קשר סיבתי נסיבתי"‬
‫הוריה של פגה שנולדה בשבוע ‪ 29‬להריון בעקבות‬
‫הפרדות שליה‪ ,‬הגישו תביעה נגד ביה"ח‪ ,‬בטענה שהיה‬
‫איחור בביצוע ניתוח קיסרי לאם וכתוצאה מכך סובלת‬
‫הילדה משיתוק מוחין ופיגור שכלי‪.‬‬
‫התביעה הסתמכה על חוו"ד גניקולוגית בלבד ואילו‬
‫ההגנה הסתמכה על חוו"ד של נוירופדיאטר ונאונטולוג‬
‫ששללו קשר סיבתי בין הנזקים לבין העיכוב בביצוע‬
‫הניתוח הקיסרי וקבעו כי יש לשייכם לנזקי הפגות‬
‫בלבד‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"קשר סיבתי נסיבתי"‬
‫ביהמ"ש קבע כי קיים קשר "סיבתי נסיבתי" בין‬
‫התרשלות הרופאים שהתעכבו בביצוע הניתוח הקיסרי‪,‬‬
‫לבין הנזק שנגרם לפגה ולפיכך הטיל אחריות על‬
‫ביה"ח לפצות אותה על ‪ 40%‬מן הנזק שלה‪.‬‬
‫ביהמ"ש העליון אישר את פסה"ד המחוזי וקבע כי‬
‫לבימ"ש יש שיקול דעת לקבוע כי קיים קשר "סיבתי‬
‫נסיבתי" ואת שיעור האחריות ההסתברותי לנזק‬
‫(הפיצוי הופחת ל‪ 20% -‬מן הנזק)‪.‬‬
‫פס"ד מלול עדן‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫דרישות ההסבר בנסיבות מיוחדות‬

‫“ייתכנו מקרים בהם לסיכונים בעלי הסתברות נמוכה‬
‫תהיה משמעות מיוחדת לחולה הספציפי‪ .‬במקרה‬
‫כזה‪ ,‬למרות האחוז הנמוך יכללו אותם סיכונים‬
‫בתחום המידע המהותי הנדרש לחולה לשם החלטה‬
‫מושכלת אם לעבור את הטיפול הרפואי”‪.‬‬

‫ת”א (י‪-‬ם) ‪1109/97‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רף ההסבר בניתוחים אלקטיביים‬

‫"ההסבר הנדרש לקבלת הסכמה מדעת לניתוח‬
‫אלקטיבי – שאף בלעדיו ניתן לקיים אורח חיים‬
‫רגיל – נכלל ברף העליון של חובת הגילוי‪ ,‬והוא‬
‫כולל‪ ,‬בנוסף להתייחסות לסיכויי ההצלחה גם מתן‬
‫הזהרה מפני הסיבוכים האפשריים‪ ...‬גם אם‬
‫סיבוכים אלו נדירים‪".‬‬
‫ע"א ‪6153/97‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רף ההסבר בניתוחים אלקטיביים ‪-‬‬

‫‪RSD‬‬

‫"בענייננו מדובר בסיבוך המתרחש בקרב ‪0.5% - 0.3%‬‬
‫מהניתוחים – גם אם שיעור זה אינו גבוה‪ ,‬הרי מדובר בסיבוך‬
‫חמור‪ ,‬העלול לגרום להפיכתה של הגפה לחסרת כל תפקוד‪ ...‬כיוון‬
‫שמדובר בניתוח אלקטיבי חובת ההסבר נמצאת ברף העליון‪ .‬סיכון‬
‫‪ RSD‬הינו בגדר המידע שהתובע היה רשאי לצפות‪ ,‬באורח סביר‪,‬‬
‫כי יגולה לו‪ ,‬כדי שיוכל לשקלו במסגרת גיבוש דעתו לעניין‬
‫הסכמתו לטיפול הרפואי‪"...‬‬

‫ת"א ‪ 920/99‬יצחק נ' שע"צ‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רף ההסבר ברפואה פרטית‬

‫"רפואה פרטית בה קיים ניגוד עניינים מובנה בין‬
‫השאיפה המסחרית להרבות בניתוחים לבין‬
‫האינטרס של המטופל‪ ,‬כדי להקהות את עוקצו של‬
‫ניגוד העניינים יש להעמיד את המטופל על הסיכונים‬
‫והסיכויים שבניתוח המוצע לרבות החלופה שלא‬
‫לבצע כלל ניתוח סיכוייה וסיכוניה‪".‬‬
‫ע"א ‪6153/97‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫חובת ההסבר על טיפולים מחוץ לסל‬
‫בנסיבות מתאימות עשוי להיווצר צורך ליידע את המטופל לגבי‬
‫אפשרות טיפול המוצעת רק במסגרת הרפואה הפרטית ואולי אף‬
‫במסגרת שירותי רפואה מעבר לים‪ .‬כך יש לעשות‪ ,‬אכן‪,‬‬
‫כשמדובר בטיפול או בתרופה שעשויים לסייע לחולה ואינם‬
‫זמינים ברפואה הציבורית בארץ‪.‬‬
‫כשחולה אובחן כסובל ממחלה מסויימת‪ ,‬וישנה תרופה שאינה‬
‫מצויה ב"סל" – מקובל עלי שעל הרופא ליידע את החולה בדבר‬
‫קיומה של התרופה‪.‬‬
‫עליו להשאיר להחלטתו של החולה את השאלה אם לרכוש את‬
‫התרופה מכספו אם לאו‪ .‬שאלה זו כרוכה לא אחת באפשרויות‬
‫הכספיות של החולה וגם בפער בין ההשפעה של התרופה‬
‫שב"סל" לזו שאינה נמצאת בו‪ ,‬על הרופא לספק את המידע‬
‫הנדרש‪ ,‬והחולה‪ -‬יחליט‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ע"א ‪ 4960/04‬סידי‬

‫פגיעה באוטונומיה – פיצוי ללא נזק‬

‫אישה אושפזה בבית חולים לניתוח אורטופדי בשל‬
‫דפורמציה ברגל‪ .‬בסופו של דבר‪ ,‬במקום ניתוח לתיקון‬
‫הדפורמציה עברה ביופסיה בכתף בשל ממצא ידוע בכתף‬
‫שנחשד להיות גידול ממאיר‪ .‬בעקבות הביופסיה נותרה עם‬
‫מגבלה קשה בתפקוד הכתף‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פגיעה באוטונומיה‬
‫המטופלת טענה כי לא הוסברו לה הסיכונים הכרוכים‬
‫בביופסיה ולפיכך לא נתנה הסכמה מדעת לביצוע הפעולה‪.‬‬
‫נקבע כי גם לו היו נפרשים בפניה הסיכונים היתה נותנת‬
‫הסכמתה לביופסיה בשל הסיכון הממשי שמדובר בגידול‬
‫ממאיר‪.‬‬
‫למרות זאת נפסק כי היתה פגיעה באוטונומיה שלה והיא‬
‫זכאית לפיצוי כספי‪...‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פגיעה באוטונומיה‬

‫“ההכרה בזכותו של החולה לפיצוי על‬
‫הפגיעה באוטונומיה שלו‪ ,‬מקום בו הופרה‬
‫חובה זו‪ ,‬עשויה לתרום לכך שחובה זו‬
‫תקוים הלכה למעשה”‪.‬‬
‫ע”א ‪ 2781/03‬מיאסה עלי דעקה‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות בפגיעה באוטונומיה‬

‫הפרת חובת הזהירות ‪ -‬אי מתן הסברים‬
‫למטופלים לפני ביצוע טיפולים‬
‫נזק ‪ -‬פגיעה באוטונומיה של המטופל‬
‫קשר סיבתי ‪ -‬בין אי מתן ההסברים לבין‬
‫עוצם ההפתעה מן הסיבוך שהתרחש‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫משמעות העדרו של טופס הסכמה ייעודי‬
‫ניתוח סימפטקטומי (נגד הזעת יתר)‪ ,‬שבוצע בשנת ‪ 1999‬והסתבך‬
‫בהזעת יתר פיצויית‪.‬‬
‫המטופל הגיש תביעה בטענה שלא הוזהר מפני הסיבוך האמור‪.‬‬
‫התובע הוחתם על טופס הסכמה סטנדרטי (לא ייעודי)‪ ,‬משום שעד‬
‫השנה האמורה לא פותח טופס ייעודי מתאים‪.‬‬
‫הרופא המנתח רשם בגיליון כי הוסברו הסיכונים הכרוכים בפעולה‬
‫והעיד בבימ"ש כי הוא מסביר לכל המטופלים‪ ,‬ללא יוצא מן הכלל‪,‬‬
‫כי הבעיה עם הניתוח היא שבמקרים רבים מאוד‪ ,‬למעלה מ‪50% -‬‬
‫מופיעה הזעה פיצויית‪ ,‬וב‪ 2-3% -‬מן המקרים ההזעה הפיצויית‬
‫יכולה להיות משמעותית ביותר‪.‬‬
‫סטודנטית שהועסקה במרפאתו של הרופא ונכחה בזמן שקיבל‬
‫חולים אישרה את עדותו בעניין ההסברים‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫חוק זכויות‬

‫החולה‪ ,‬התשנ”ו‪1996-‬‬

‫סעיף ‪ :14‬אופן מתן הסכמה מדעת‬

‫(א)‬

‫‪.....‬‬

‫(ב)‬

‫הסכמה מדעת לטיפול רפואי המנוי בתוספת תינתן‬
‫במסמך בכתב‪ ,‬שיכלול את תמצית ההסבר שניתן‬
‫למטופל‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫חוק זכויות‬

‫החולה‪ ,‬התשנ”ו‪1996-‬‬

‫תוספת‬
‫(סעיפים ‪)15 ,14‬‬
‫(‪ )1‬ניתוחים‪ ,‬למעט כירורגיה זעירה‪.‬‬
‫(‪ )2‬צינתורים של כלי דם‪.‬‬
‫(‪ )3‬דיאליזה‪.‬‬
‫(‪ )4‬טיפול בקרינה מייננת (רדיותרפיה)‪.‬‬
‫(‪ )5‬טיפולי הפריה חוץ‪-‬גופית‪.‬‬
‫(‪ )6‬כימותרפיה לטיפול בתהליכים ממאירים‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בהעדר טופס הסכמה ייעודי‬
‫נקבע (בערעור) כי נוכח הוראות חוק זכויות החולה אין די בטפסים הערוכים‬
‫על פי תקנות בריאות העם (טופסי הסכמה)‪ ,‬התשמ"ד‪. 1984-‬‬
‫ככל הנראה המערכת הרפואית התאימה עצמה להוראות אלה באיחור מסויים‪,‬‬
‫ובמועד הרלוונטי (‪ )1999‬עדיין נעשה שימוש בטפסים הישנים‪ ,‬תוך הפרת‬
‫הוראת החוק‪.‬‬
‫אין לשלול את האפשרות‪ ,‬לפיה הפרת החובה לעגן את הסכמת המטופל‬
‫במסמך בכתב שיכלול את "תמצית ההסבר שניתן למטופל"‪ ,‬שוללת‪ ,‬מניה‬
‫וביה‪ ,‬את האפשרות שאכן מדובר ב"הסכמה מדעת"‪.‬‬
‫דרישת הכתב בחוק היא "דרישה מהותית" ובהעדרו של טופס הסכמה מדעת‬
‫ערוך כדין‪ ,‬יש לקבוע‪ ,‬למצער‪ ,‬כי במקרה של מחלוקת‪ ,‬המטפל הוא זה‬
‫שצריך להוכיח קיומה של הסכמה זו‪.‬‬
‫ע"א ‪ 6299/05‬צורף‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ומה הדין כשיש טופס חתום ?!‬

‫נולדה‬

‫בשנת ‪1998‬‬
‫(מיקרופטלמיה)‪.‬‬
‫בשבוע ‪ 21‬להריון בוצעה לאם בדיקת אולטרה‪-‬סאונד בסיסית‬
‫במסגרת הקופה שנמצאה תקינה‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע כי לא ניתן לגלות את המום במסגרת בדיקה בסיסית‬
‫אך יש אפשרות לגלות זאת בבדיקה מורחבת‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע כי היה מדובר בהריון שלא בסיכון גבוה ולא היה‬
‫מקום לביצוע סקירה מורחבת‪/‬מכוונת‪.‬‬
‫האם חתמה על טופס בקשה לביצוע בדיקת על‪-‬קול לפיה היא‬
‫מודעת לכך שמדובר בבדיקה בסיסית וכי באפשרותה לבצע‬
‫בדיקה מורחבת באופן פרטי‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תינוקת‬

‫כשהיא‬

‫סובלת‬

‫מעיוורון‬

‫חתימה ללא הסבר – לאו הסכמה היא‬
‫ביהמ"ש קבע כי הרופאים הסבירו לאם כי הבדיקה אותה היא עומדת לבצע‬
‫היא בדיקה בסיסית וכי קיימת בדיקה משוכללת יותר אותה ניתן לבצע באופן‬
‫פרטי ואולם בכך לא די‪.‬‬
‫האם לא הבינה לאשורה את האבחנה בין הבדיקה הבסיסית והמורחבת ואם‬
‫היתה מבינה היתה בוחרת לבצע את הבדיקה על חשבונה‪ .‬יש כשל בשרשרת‬
‫המידע אשר נמסר לאם‪.‬‬

‫לא די בקיומה של פרקטיקה לפיה מיידעים את האישה כי קיימת‬
‫בדיקה מורחבת‪ ,‬העדר הנחיות ברורות ונהלים מוגדרים באשר‬
‫להיקף המידע שיש למסור למטופלת לעניין אפשרותה לבצע‬
‫בדיקה מורחבת ‪...‬ואי מתן הסבר הולם בטרם ביצוע הבדיקה‬
‫הבסיסית הינם בגדר נוהל בלתי סביר‪...‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תוצאות הערעור‬
‫המלצת ביהמ"ש‪:‬‬

‫לאור קשיים שהתגלעו בהכרעת בימ"ש קמא בשאלת‬
‫החבות ולאור זאת שבימ"ש קמא הכריע בפסק דינו‬
‫בסוגיות שלא היו בחזית הדיון יבוטל פסק דינו של‬
‫בימ"ש קמא והסכום אשר שולם לתובעים יישאר בידם‪.‬‬

‫התובעים הסכימו להצעת ביהמ"ש שמשמעותה‬
‫שפסה"ד מבוטל‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ההחמרה השיפוטית –‬
‫הנזק הממוני‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫הלכת "השנים האבודות" –‬
‫עזבון אטינגר ז"ל‬

‫פס"ד תקדימי ניתן‪ ,‬במרץ ‪ ,2004‬על‪-‬ידי בית‪-‬המשפט העליון‬
‫בהרכב של חמישה שופטים בתביעת עזבון של קטין‪ ,‬אשר הלך‬
‫לעולמו בגיל ‪ ,12‬כתוצאה מנפילה לבור בעת משחק עם חבר‪,‬‬
‫בעיר העתיקה בירושלים‬
‫עזבון של קטין אשר הלך לעולמו כתוצאה מרשלנות‪ ,‬זכאי לפיצוי‬
‫בגין הפסד כושר השתכרות ב"שנים האבודות"‪ ,‬בהן לא זכה‬
‫לחיות ולהתפרנס‬
‫זכות דומה קיימת גם לעזבון של בגיר שהלך לעולמו בגיל‬
‫העבודה‬
‫נפגע אשר קוצרה תוחלת חייו כתוצאה מרשלנות זכאי מעתה‬
‫לפיצוי בגין הפסד ההשתכרות שלו ב"שנים האבודות"‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"השנים האבודות" – ההשלכות הכספיות‬
‫נקבע כי חישוב הפסד ההשתכרות ב"שנים האבודות" יהיה מבוסס‬
‫על ‪ 30%‬מן השכר הממוצע במשק (בתקופה מגיל ‪18-21‬‬
‫החישוב הוא ‪ 70%‬מן הסכום האמור)‪.‬‬
‫ההנחה המובלעת היא כי ניתן לחסוך ‪ ₪ 2400‬מתוך ‪₪ 8000‬‬
‫בחודש !!!!!‬
‫בתביעת יורשים שהם גם תלויים ‪ ,‬נקבע כי יש ליורשים זכאות‬
‫לקבל פיצוי בגין ראשי נזק שנמצאים מחוץ לתחום החפיפה (כאב‬
‫וסבל וקיצור תוחלת חיים וכ"ו)‬
‫חישוב הפסד ההשתכרות בשנים האבודות‪ ,‬כולל גם חישוב הפסדי‬
‫פנסיה‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫הגידול בפיצוי הכספי‬
‫יולדת לאחר ‪ 3‬שנות טיפולי הפריה בהריון ראשון‪,‬‬
‫נשלחה "להסתובב" כדי לזרז לידה ושבה עם עובר מת‪.‬‬
‫בימ"ש המחוזי קבע אחריות ופסק לאם פיצוי של‬
‫‪ ₪ 300,000‬בגין כאב וסבל‪.‬‬
‫ביהמ"ש העליון קבע כי מגיע פיצוי גם לאב בגין כאב‬
‫וסבל שלו בסכום נוסף של ‪.₪ 250,000‬‬
‫סטיה מהלכה קודמת שחייבה נזק נפשי חמור "בניזוק‬
‫משני" שעולה כדי מחלת נפש או הפרעת נפש הגורמת‬
‫נכות ממשית‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פס"ד לבנה לוי‬

‫הגידול בסכומי הפיצוי‬
‫צעירה שנולדה בשנת ‪ 1985‬כשהיא סובלת משיתוק ביד שמאל‬
‫כתוצאה מפגיעה במקלעת העצבים הברכיאלית‪ ,‬הגישה בשנת‬
‫‪ 2006‬תביעה נגד ביה"ח בו נולדה בטענה של רשלנות בלידה‪.‬‬
‫בינתיים סיימה התובעת לימודי משפטים ומנהל עסקים ובמהלך‬
‫המשפט עשתה התמחות במשפטים‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע שיש אחריות לביה"ח ופסק לה פיצוי גלובלי בגין‬
‫הפסד השתכרות בסך של ‪ ₪ 800,000‬ובנוסף ‪ ₪ 600,000‬כאב‬
‫וסבל‪ ₪ 1,000,000 ,‬עזרת צד ג' ו‪ ₪ 85,000 -‬הוצאות ‪....‬‬

‫א (ים) ‪8363/06‬פדילה נ' בי"ח מאיר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"ועדת שפניץ" – אין מקום להגביל בחוק את‬
‫הפיצוי לתובעים בגין רשלנות רפואית‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫לאן מועדות פנינו?‬

‫‪ ‬המשך החמרה שיפוטית ?‬
‫‪ ‬התמתנות והתייצבות ?‬
‫‪ ‬התערבות חקיקתית ?‬
‫ימים יגידו‪....‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תודה !‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬


Slide 73

‫עדכונים בפסיקת בתי‪-‬המשפט‬
‫בתביעות רשלנות רפואית‬
‫עו"ד טליה חלמיש‪-‬שני‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬
‫מקבוצת מדנס‬
‫מאי ‪2009‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תמונת המצב‬
‫בשנים האחרונות אנו עדים לעליה ניכרת של ההוצאה‬
‫בגין תביעות אחריות מקצועית בתחום הרפואה‪.‬‬
‫העליה נובעת בעיקר מ"אינפלציה שיפוטית" שהביאה‬
‫לגידול ניכר בפיצויים המשולמים לתובעים‪.‬‬
‫התשלומים השנתיים בתביעות הרשלנות הרפואית‪ ,‬גדלו‬
‫בעשור האחרון ב‪.700% -‬‬
‫במקביל גדלו הפרמיות בצורה דרמטית והכיסויים‬
‫הוגבלו‪.‬‬
‫מוסדות רפואיים ורופאים פרטיים העוסקים בתחומים‬
‫בסיכון גבוה (לידות‪ US ,‬מיילדותי‪ ,‬כירורגיה פלסטית‬
‫וכ"ו) נתקלים בקושי להשיג כיסוי ביטוחי‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫התפתחות התביעות בבימ"ש‬

‫‪1994 - 2008‬‬

‫‪1,200‬‬
‫‪1,100‬‬
‫‪1,000‬‬
‫‪900‬‬
‫‪800‬‬
‫‪700‬‬
‫‪600‬‬
‫‪500‬‬
‫‪400‬‬
‫‪300‬‬
‫‪200‬‬
‫‪100‬‬
‫‪0‬‬

‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫‪2002‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫‪1994‬‬

‫מדד גידול התשלומים‬

‫‪1995 - 2008‬‬

‫‪3100%‬‬
‫‪2800%‬‬
‫‪2500%‬‬
‫‪2200%‬‬
‫‪1900%‬‬

‫‪1600%‬‬
‫‪1300%‬‬
‫‪1000%‬‬
‫‪700%‬‬
‫‪400%‬‬
‫‪100%‬‬
‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫‪2002‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫התפתחות התביעות בבימ"ש‬
‫מיילדות וגינקולוגיה‬

‫‪240‬‬

‫‪210‬‬

‫‪180‬‬

‫‪150‬‬

‫‪120‬‬

‫‪90‬‬

‫‪60‬‬

‫‪30‬‬

‫‪0‬‬
‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2002‬‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫מדד גידול התשלומים‬
‫מיילדות וגינקולוגיה‬

‫‪11100%‬‬
‫‪10100%‬‬
‫‪9100%‬‬
‫‪8100%‬‬
‫‪7100%‬‬
‫‪6100%‬‬
‫‪5100%‬‬
‫‪4100%‬‬
‫‪3100%‬‬
‫‪2100%‬‬
‫‪1100%‬‬
‫‪100%‬‬

‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫‪2002‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫מקצועות קליניים מובילים בשיעור הסיכון‬
‫‪1991 - 2008‬‬
‫מיילדות‬
‫כירורגיה כללית‬

‫‪40%‬‬

‫קרדיולוגיה‬

‫שיעור הסיכון הכספי‬

‫‪35%‬‬
‫‪30%‬‬

‫רפואת שיניים‬

‫‪25%‬‬

‫אורטופדיה‬

‫‪20%‬‬

‫נוירוכירורגיה‬

‫‪15%‬‬
‫‪10%‬‬

‫גינקולוגיה‬

‫‪5%‬‬

‫אופטלמולוגיה‬

‫‪0%‬‬

‫‪18%‬‬

‫שיעור התיקים עם סיכון כספי‬

‫‪16%‬‬
‫‪14%‬‬
‫‪12%‬‬
‫‪10%‬‬
‫‪8%‬‬
‫‪6%‬‬
‫‪4%‬‬
‫‪2%‬‬
‫‪0%‬‬

‫* ‪ 3%‬ומעלה‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫דו"ח ועדת "שפניץ"‪-‬‬

‫הועדה הבין משרדית לבחינת הדרכים להקטנת ההוצאה‬
‫הציבורית בגין תביעות הרשלנות הרפואית‬

‫מסתמנת בפסיקה מגמה של הרחבת אחריותם של בעלי‬
‫מקצועות הרפואה והמוסדות הרפואיים – החל בסוגית‬
‫ההתרשלות (ירידת קרנה של הלכת הפרקטיקה‬
‫המקובלת)‪ ,‬המשך בסיבתיות (אובדן סיכויי החלמה)‬
‫וכלה בהרחבת העילות (רשלנות בגין הסכמה מדעת)‬
‫וראשי נזק (פגיעה באוטונומיה)‪.‬‬
‫מהנתונים עולה כי במשך השנים עלו סכומי הפיצויים‬
‫הממוצעים שנפסקו בתביעות רשלנות רפואית‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫הגידול בפיצוי הממוצע לתובעים‬
‫שנת תשלום‬
‫‪2004‬‬
‫‪2005‬‬
‫‪2006‬‬
‫‪2007‬‬
‫‪2008‬‬

‫תשלום ממוצע לתובע (בדולר)‬
‫‪21,872‬‬
‫‪33,700‬‬
‫‪34,935‬‬
‫‪44,839‬‬
‫‪62,374‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פיצוי עבור כאב וסבל ב– ‪ 100%‬נכות‬

‫‪1997-2008‬‬

‫‪1600000‬‬

‫‪1400000‬‬

‫‪1200000‬‬

‫‪1000000‬‬

‫‪800000‬‬

‫‪600000‬‬

‫‪400000‬‬

‫‪200000‬‬

‫‪0‬‬
‫‪2009‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2005‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2003‬‬

‫‪2001‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1997‬‬

‫פיצוי עבור מות קטינים (קיצור תוחלת חיים‪+‬כאב וסבל)‬
‫‪1998-2006‬‬
‫‪1800000‬‬

‫‪1600000‬‬

‫‪1400000‬‬

‫‪1200000‬‬

‫‪1000000‬‬

‫‪800000‬‬

‫‪600000‬‬

‫‪400000‬‬

‫‪200000‬‬

‫‪0‬‬
‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2002‬‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ההתפתחויות המשפטיות‬

‫עמדה סלחנית‬

‫עמדה ביקורתית‬

‫עמדה מחמירה‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫סלחנות שיפוטית‬

‫(‪)1961‬‬

‫"אשה‪ ...‬באה למחלקה הגינקולוגית לשם ניתוח קל‬
‫ברחמה ויצאה מהמחלקה שבעת יסורים ובעלת מום‬
‫לכל ימי חייה‪...‬‬
‫הטיפול אשר החולה קיבלה בבית החולים לא היה כפי‬
‫שצריך היה לצפותו מבעלי מקצוע מעולים וכן קרו תוך‬
‫כדי טיפול הזנחות וטעויות שונות‪ ,‬אשר הביאו לידי‬
‫תוצאות מעציבות במצב בריאותה‪...‬‬
‫רופא בשר ודם עשוי לטעות‪ ,‬ולא כל טעות מהווה‬
‫רשלנות‪"...‬‬

‫התביעה נדחתה‬
‫(ע"א ‪ 280/60‬פרדו נ' פלדמן‪ ,‬פד' (טו') ‪)1961‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫בקרה שיפוטית‬
‫עולם הרפואה אינו חסין מביקורת שיפוטית ומחשיפה של מעשי רשלנות‬
‫מקצועיים‪ .‬ביקורת זו היא אחת הערובות החשובות להקפדה על מתן טיפול‬
‫רפואי נאות‪.‬‬
‫לא כל טעות באבחנה או בטיפול‬
‫מצביעה בהכרח על רשלנות‪.‬‬
‫אחריות הרופאים‪ ,‬ברשלנות‬
‫אזרחית או פלילית‪ ,‬צריכה‬
‫להיקבע‪ ,‬רק אם הוכח שבנתוני‬
‫זמן אמת פעלו הרופאים‬
‫באי מיומנות מקצועית‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫בקרה שיפוטית – האם היא מקדמת את‬
? ‫בטיחות הטיפול‬
Most patient-safety experts continue to believe that the
threat of liability is the primary barrier to the
development of effective and comprehensive patient
safety programs in hospitals. I suggest, on the
contrary…that judicial recognition of an explicit “right
to safety” for hospital patients, with correlative duty of
hospitals to implement patient-safety measures can
become the primary motivator for the development of
systems to improve patient safety.
George J. Annas. J.D., NEJM 354;19 May11,2006
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫בקרה שיפוטית‬

‫‪‬‬
‫שיפור איכות הרפואה‬
‫הרשומה הרפואית‬
‫• רישום מפורט יותר‬
‫• שמירה על רשומות‬

‫תהליך הבקרה הרפואית‬
‫• ניהול סיכונים‬
‫• אבטחת איכות‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תקשורת עם מטופלים‬
‫• הסכמה מדעת‬
‫• גילוי נאות על תקלות‬

‫ניהול הטיפול הרפואי‬
‫• פרוטוקולים ונהלים‬
‫• הנחיות קליניות‬

‫החמרה שיפוטית‬

‫‪‬‬
‫רפואה מתגוננת‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬

‫ריבוי בדיקות וטיפולים מיותרים‬
‫יצירת מתח ביחסי מטפל‪-‬מטופל‬
‫הוצאות מוגברות לתשלום ביטוח‬
‫סגירת פעילויות בסיכון ביטוחי גבוה‬
‫קושי להשיג כיסוי ביטוחי‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית‬

‫(‪)1998‬‬

‫"חיובם של הרופא וקופת‬
‫חולים בדין הוא פרי של חוכמה‬
‫לאחר מעשה‪ .‬הרף שהוצב‬
‫לקביעת אחריותם‪ ,‬הוצב בגובה‬
‫כה רב‪ ,‬עד שלא רק הרופא‬
‫הסביר אינו יכול לעוברו‪ ,‬אלא‬
‫גם הרופא המומחה המובהק‬
‫ייכשל בכך"‪.‬‬
‫(השופטת שטרסברג‪-‬כהן בדעת מיעוט‬
‫ע"א ‪ 3709,3264/96‬קופ"ח נ' פלד ואח')‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית – ההנמקה‬
‫"אין להטיל את העומס הכלכלי של הטעות הרפואית‬
‫על החולה‪ ,‬אלא מן הראוי כי יוטל‪ ,‬עקרונית‪ ,‬על‬
‫הרופא בעל הטעות שממנו יפוזר ממילא על ציבור‬
‫רחב יותר באמצעות ביטוח האחריות המקצועית‪.‬‬
‫יתרה מזו‪ ,‬הטלת האחריות האישית על הרופא‪...‬‬
‫עשויה לעודד את מילוי החובה המקצועית‬
‫להתעדכנות בספרות המקצועית‪"...‬‬
‫(השופט אנגלרד ע"א ‪ 3709,3264/96‬קופ"ח נ' פלד ואח')‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ההחמרה השיפוטית –‬
‫שאלת האחריות‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"החמרת" האחריות של המטפלים‬
‫"פרקטיקה רצויה" במקום "פרקטיקה מצויה"‬
‫החלת נורמות התנהגות רטרוספקטיבית‪" -‬דרך עוקפת פרקטיקה‬
‫מקובלת"‬
‫מבחן "המומחה הטוב" במקום "הרופא הסביר"‬
‫החלת כלל "הדבר מדבר בעדו" במקרי סיבוכים נדירים‬
‫החלה מסיבית של "כלל הנזק הראייתי"‬
‫החלת אחריות במקרים של "קשר סיבתי נסיבתי"‬
‫קביעת חובות מוגברות בכל הנוגע להסברים למטופלים עובר‬
‫למתן לטיפולים רפואיים‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"פרקטיקה מצויה" לעומת "פרקטיקה רצויה"‬
‫העובדות ‪ -‬רביד נ' קליפורד‬

‫ביום ‪ 5.4.84‬הגיעה רביד בת החמש למרפאת שיניים לצורך‬
‫טיפול שיניים‪ .‬כהכנה לטיפול הזריק לה הרופא זריקת הרדמה‬
‫מקומית בלסתה התחתונה מצד ימין‪ .‬הרופא השתמש לצורך‬
‫ההזרקה במזרק לא שואב‪ ,‬שהיה מקובל לשימוש באותה תקופה‬
‫(פרקטיקה מקובלת)‪.‬‬
‫זמן קצר לאחר ההזרקה נטתה רביד על צידה ולא הצליחה‬
‫להתייצב‪ .‬היא היתה מנומנמת והוחלט להעבירה לטיפול בבית‪-‬‬
‫חולים‪ .‬כתוצאה מן האירוע סובלת רביד עד היום מהמיפרזיס‬
‫במחצית הגוף השמאלי ומהפרעות נוירולוגיות וקוגנטיביות‪.‬‬
‫הסתבר כי חומר ההזרקה חדר לכלי דם משם נדד למוח וגרם‬
‫לקריש דם ולאוטם מוחי‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"פרקטיקה מצויה" לעומת "פרקטיקה רצויה"‬
‫ההכרעה המשפטית‬

‫העובדה שרופא נהג בהתאם לפרקטיקה המקובלת‬
‫בתחומו‪ ,‬היא כשלעצמה‪ ,‬אינה מעניקה לו הגנה‬
‫מוחלטת ולעולם מצוי בידי בית המשפט לקבוע‪ ,‬כי‬
‫פרקטיקה נהוגה זו אינה עולה בקנה אחד עם חובת‬
‫הזהירות של רופא כלפי מטופל‪.‬‬
‫פרקטיקה מקובלת מהווה פרמטר‪ ,‬ואפילו פרמטר‬
‫חשוב‪ ,‬במכלול השיקולים שעל בית המשפט לשקול‬
‫בבואו לקבוע את סטנדרט ההתנהגות הראוי‪ ,‬אולם‬
‫אין היא הפרמטר היחיד אשר בית המשפט יתחשב בו‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫די היה באמצעי פשוט וזמין למנוע סיכון ידוע של‬
‫חדירת מזרק עם חומר הרדמה לתוך עורק‪ ,‬דבר אשר‬
‫עלול לגרום לתופעות לוואי משמעותיות‪ .‬כל זאת‬
‫ללא תוספת עלות משמעותית‪.‬‬
‫בנסיבות אלה אין מנוס מן המסקנה כי רופא התרשל‬
‫שכן רופא זהיר היה בוחר למנוע סיכון זה באמצעות‬
‫שימוש במזרקים שואבים‪.‬‬
‫רביד נ' קליפורד‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬
‫הנורמות אינן נקבעות על‪-‬ידי מומחים אלה או אחרים‪ ,‬אלא‬
‫על‪-‬ידי בית‪-‬המשפט‪.‬‬
‫שאלת תפקידו של מנתח בחדר ניתוח היא עניין ערכי‬
‫ונורמטיבי שמתפקידו של בית‪-‬המשפט להכריע בו‪.‬‬
‫עדות יו"ר המועצה הלאומית לכירורגיה‪ ,‬הרדמה וטיפול נמרץ‬
‫כי אין אחריות הדדית בין מנתח לרופא מרדים‪ ,‬כפי שבא לידי‬
‫ביטוי בסיכום ישיבת המועצה הלאומית הנ"ל‪ ,‬אין לראות בה‬
‫משום נורמה נכונה‪ ,‬ולפיכך אין לפעול על‪-‬פיה‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬

‫(‪)2‬‬

‫אם נרשם בסיכום ישיבת מועצת איגוד רופאי העיניים‪ ,‬כי‬
‫המנתח אחראי כלפי המנותח על הניתוח ותוצאותיו בלבד‪,‬‬
‫והמרדים אחראי כלפי המטופל על תהליך ההרדמה ותוצאותיו‪,‬‬
‫אין לראות בכך כאילו כל אחד מהם אחראי רק על תחומו‪,‬‬
‫וחייבת להיות הדדיות ביניהם‪ ,‬ולמרות שאין למנתח "אחריות‬
‫על" הרי שיש לו אחריות על סימני החיים של המנותח‪ ,‬לא‬
‫פחות מאשר למרדים‪ ,‬ועל‪-‬כן עמדת איגוד רופאי העיניים כפי‬
‫שבאה לידי ביטוי במסמך הנ"ל‪ ,‬אינה משקפת את הנורמה‬
‫המחייבת‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬

‫(‪)3‬‬

‫המסמך בדבר חלוקת אחריות בחדר הניתוח של ההסתדרות‬
‫הרפואית בישראל‪ ,‬קובע כי שיתוף פעולה בין הרופא המנתח‬
‫והרופא המרדים בניתוח חיוני להצלחת הטיפול וכך יש אכן‬
‫לנהוג‪ ,‬אולם ההסתייגות שעל‪-‬פיה אין הרופא המנתח אחראי‬
‫לפעולות המבוצעות על‪-‬ידי הרופא המרדים‪ ,‬כפי שהרופא‬
‫המרדים אינו אחראי על פעולות המבוצעות על‪-‬ידי הרופא‬
‫המנתח‪ ,‬איננה נורמה שיש לפעול על‪-‬פיה‪ ,‬שכן ברור שהמנתח‬
‫אינו אחראי על פעולות המרדים‪ ,‬אולם אין בכך כדי לסייג‬
‫אחריותו לעקוב אחר סימני החיים של המנותח‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬

‫(‪)4‬‬

‫כאשר מנותח פונה למנתח בבקשה לנתחו אין הוא יוצר קשר אחד עם‬
‫המרדים וקשר אחר עם המנתח‪ ...‬יש לייחס לו אחריות מעבר לעצם‬
‫הפעולה הכירורגית‪ ,‬המנותח מצפה ממנו להיות אחראי על חייו בעת‬
‫ביצוע הניתוח – ולאו דווקא בעת ביצוע הפעולה הכירורגית גרידא‪.‬‬
‫כל מנתח חייב להיות שותף מלא למעקב אחר סימני חיים של המנותח‪ ,‬גם‬
‫תוך כדי ובמהלך הניתוח‪ ,‬ואין הוא רשאי להטיל את האחריות הבלעדית‬
‫על כך על כתפי המרדים‪.‬‬
‫חובתו של המנתח היתה להאזין לקולות המוניטור ע"מ לוודא שהוא‬
‫ממשיך לנתח אדם חי ולא מחוסר חיים‪ .‬אם הוא לא עושה כן הוא‬
‫מתרשל‪.‬‬
‫המנתח שלא עשה כן הורשע בעבירה של מעשה פזיזות ורשלנות‪.‬‬
‫פ (תא) ‪ 40016/07‬מ"י נ' אסותא ואח'‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החלת נורמות רטרוספקטיבית‬
‫בשנת ‪ 1986‬נולד ערן סידי עם חסר של כף יד ימין‪.‬‬
‫בשנת ‪ 1997‬הגישה משפחת סידי תביעה נגד הגיניקולוג שביצע‬
‫לאם בדיקת אולטרה סאונד שגרתית במהלך ההריון‪ ,‬בטענה של‬
‫רשלנות באי אבחון חסר כף היד‪.‬‬
‫ביהמ"ש המחוזי פסק כי לא היתה רשלנות בביצוע הבדיקה‪ ,‬שכן‬
‫בשנה הנדונה בדיקת האולטרה סאונד הבסיסית לא כללה סקירת‬
‫גפיים ודחה את התביעה‪.‬‬
‫לעומת זאת ביהמ"ש העליון שדן בערעור על התביעה קבע‬
‫בשנת ‪ 2005‬כי חלה חובה על הרופא הבודק בשנת ‪!!! 1986‬‬
‫ליידע את האישה על מגבלות הבדיקה ועל האפשרות לבצע‬
‫בדיקת אולטרה סאונד מורחבת במסגרת הפרקטיקה הפרטית‪...‬‬
‫ע"א ‪ 4960/04‬סידי‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החלת נורמות רטרוספקטיבית ‪2 -‬‬
‫ילדה נולדה בשנת ‪ 1995‬כשהיא סובלת מתסמונת ‪ X‬שביר‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע כי בתקופה הרלבנטית הבדיקה טרם הומלצה ע"י הגורמים‬
‫המקצועיים ושליחת הנשים לביצועה בוודאי שלא היתה פרקטיקה מחייבת‬
‫את הרופא הסביר‪.‬‬
‫ואולם ביהמ"ש קבע כי מאחר שבמאמרים שפורסמו עובר לשנת ‪1994‬‬
‫מוזכרות בדיקות המבוצעות לאוכלוסייה בעלת סיכון נמוך לצרכי מחקר או‬
‫לצרכים אחרים‪ ,‬היה על רופא סביר הקורא את המאמרים הללו להסיק כי‬
‫"בדיקות סקר" לגילוי הנשאות קיימות גם אם ביצוען עדיין אינו מומלץ‪.‬‬
‫הבדיקה היתה קיימת במועד הרלבנטי ויש לייחס להורים בהתאם להלכת‬
‫סידי ציפייה סבירה כי קיומה יגולה להם ולכן הרופא התרשל בכך שלא ידע‬
‫על קומה ולא גילה להורים על קיומה‪.‬‬
‫הקופה אחראית לכך שלא הפיצה בקרב רופאיה את האפשרות לביצוע‬
‫בדיקה לגילוי הנשאות לתסמונת ‪ X‬שביר גם לנשים ללא כל אינדיקציה‪.‬‬
‫א (ים)‪ 5416/03‬שיר סגל‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"כלל ‪ 30‬הדקות" – ‪OUT‬‬
‫השאלה היא מהו פרק הזמן הסביר לביצוע ניתוח קיסרי ?‬
‫פרק הזמן של ‪ 15‬דקות לבצוע ניתוח קיסרי הוא פרק זמן‬
‫אפשרי וראוי כאשר חדר הניתוח פנוי וכל הצוות זמין‪ ...‬יש‬
‫להשלים‪ ,‬חרף העובדה שהדבר אינו רצוי‪ ,‬גם עם חלוף פרק‬
‫זמן ארוך יותר של כ‪ 25-30 -‬דק' עד לניתוח‪ .‬אולם שיהוי כזה‬
‫בביצוע הניתוח‪ ,‬כדי שיתקבל כשיהוי סביר‪ ,‬מחייב מתן הסבר‪,‬‬
‫המבוסס על נסיבותיו המיוחדות של המקרה הנדון‪ ,‬ועל כך‬
‫שבפועל נעשו מאמצים סבירים לקצר פרק זמן זה דבר שלא‬
‫הסתייע באותן נסיבות‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"כלל ‪ 15‬הדקות" – ‪IN‬‬
‫במקרה שלפנינו‪ ,‬לא ניתן הסבר המצדיק התמשכותו של פרק‬
‫הזמן שחלף בין קבלת ההחלטה על ביצוע הניתוח לבין הביצוע‬
‫בפועל‪.‬‬
‫במקרה שלפנינו נפל שיהוי בלתי מוצדק של כ‪ 6 -‬דקות גם‬
‫בהתמשכות פרק הזמן ממועד קבלת ההחלטה על הניתוח ועד‬
‫לביצועו‪ .‬מכאן‪ ,‬שבסה"כ נפל במקרה זה שיהוי בלתי מוצדק‬
‫בביצוע הניתוח הקיסרי‪ ,‬העולה כדי רשלנות‪ ,‬של ‪31-33‬‬
‫דקות‪ ,‬ולמצער שיהוי של ‪ 21‬דקות‪.‬‬
‫א (ים) ‪ 8005/06‬ב‪.‬ר‪ .‬נ' בי"ח מאיר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית –‬
‫סטנדרט המומחה הטוב‬

‫על הרופא להשתמש ברמת ידע‪ ,‬כשרון ואיכפתיות‪,‬‬
‫הקיימת ומופעלת ע"י רופאים ברמה מקצועית טובה‬
‫ולא ממוצעת‪.‬‬
‫כאשר מדובר ברופא הטוען לכישורים מיוחדים ולהיותו‬
‫מומחה‪ ,‬הרמה הנדרשת ממנו היא בהתאם לכך‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית –‬
‫"המתמחה חשוד"‬
‫אישה שעברה ניתוח קיסרי אלקטיבי בהרדמה ספינלית‪,‬‬
‫נותרה עם נזק לשורשי העצב הפירוניאלי‪ ,‬נזק זה יוחס‬
‫לפגיעה במהלך ההרדמה‪.‬‬
‫וכך אמר ביהמ"ש על המרדים שהיה מתמחה ותיק בעת‬
‫הניתוח‪":‬רף המומחיות הרשמית של הנתבע שהוא נמוך‬
‫לטעמי‪ ,‬גם אם הוא בעל ניסיון מעשי רב‪ ,‬יש בו כדי ליצור‬
‫חיזוק לטענות התובעת וספק באשר לביצועה הנאות של‬
‫ההרדמה "‬
‫‪...‬‬
‫ת"א ‪ 072682/99‬פני אלמליח‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החלת כלל הדבר מדבר בעדו‬
‫בתי‪-‬המשפט מחילים את כלל "הדבר מדבר בעדו" באופן‬
‫"ליברלי" ומעבירים את נטל השכנוע מכתפי התובעים אל‬
‫כתפי הנתבעים להוכיח שלא היתה רשלנות מצידם‪.‬‬
‫התנאים להחלת הכלל (ס' ‪ 41‬לפקודת הנזיקין)‪:‬‬
‫ התובע לא ידע ולא יכול היה לדעת על הנסיבות שהביאו‬‫לידי הנזק‬
‫ הנזק נגרם על‪-‬ידי נכס בשליטת המזיק‬‫ המקרה מתיישב יותר עם המסקנה שהיתה רשלנות‬‫מאשר עם העדרה‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בסיבוכים נדירים‬
‫אישה הרה עברה דיקור מי שפיר בשבוע ‪ 18‬להריונה‪ ,‬אשר‬
‫הסתבך בזיהום תוך רחמי‪ ,‬שהוביל לספסיס סוער ולמותה‬
‫של האישה‪.‬‬
‫ועדת בדיקה של משרד הבריאות לא מצאה התרשלות‬
‫בטיפול במנוחה מצד גורם רפואי כלשהו‪.‬‬
‫בעלה וילדיה של המנוחה הגישו תביעה נגד הרופא המטפל‬
‫שביצע את הדיקור בטענה שהדיקור נעשה באופן רשלני‪,‬‬
‫ללא ניקוי מתאים של איזור הבטן בו בוצעה הדקירה‬
‫וכתוצאה מכך נגרם הזיהום שהוביל למותה‪.‬‬
‫לא הוגשה חוו"ד מטעם התובעים לתמיכה בטענותיהם‪ ,‬והם‬
‫בקשו להחיל את הכלל של "הדבר מדבר בעדו"‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בסיבוכים נדירים‬
‫ביהמש פסק כי "מהעדויות שנשמעו בבית המשפט ומחומר‬
‫הראיות שהובא‪ ,‬ניתן לקבוע כי השימוש בחומר החיטוי‬
‫פולידין ואלכוהול היה נפוץ ומקובל לצורך עריכת הדיקור‬
‫וכי הנתבעים פעלו על‪-‬פי הנהוג והמקובל בכגון דא‪ ...‬ואין‬
‫לבוא לנתבעים בטרוניה באשר לפרקטיקה בה נהגו"‬
‫ואולם העובדה ‪ -‬שמדובר בתוצאה נדירה ובלתי צפוייה‬
‫למדי של דיקור מי שפיר שגרם לזיהום חריף ברחם‬
‫האשה ומותה עקב כך ‪ -‬תומכת בתחולת הכלל של הדבר‬
‫מדבר בעדו‪ .‬זה מצביע יותר על קיומה של התרשלות מאשר‬
‫על העדרה‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בסיבוכים נדירים‬
‫אף כי התובעים לא הוכיחו את הסיבה הממשית והישירה לזיהום‬
‫בגופה של המנוחה ולמותה כתוצאה מכך‪ ,‬שוכנעתי – על‪-‬פי מאזן‬
‫ההסתברויות במשפט האזרחי – כי ההסתברות שהיא נפטרה עקב‬
‫רשלנותם הרפואית של הנתבעים עולה על ההסתברות כי הפגיעה‬
‫לא היתה תוצאה של התרשלות כזו‪.‬‬
‫נטל השכנוע בדבר העדר התרשלות עבר לכתפי הנתבעים‬
‫ומשהם לא עמדו בו – דין התביעה להתקבל‪.‬‬
‫נקבע שהרופא שביצע את הדיקור אחראי ברשלנות משום שלא‬
‫הרים את הנטל להסביר באיזה מנגנון אירע הזיהום שלא‬
‫באחריותו‪.‬‬
‫א (ת"א) ‪ 89/96‬עזבון המנוחה ג'ומאנה מראר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשומות רפואיות – כלל "הנזק הראייתי"‬

‫"מקום שצריך להיעשות רישום רפואי וזה לא נעשה‪ ,‬ולא‬
‫ניתן הסבר מניח את הדעת למחדל זה‪ ,‬יועבר נטל ההוכחה‬
‫בדבר העובדות השנויות במחלוקת‪ ,‬שיכלו להתבהר מתוך‬
‫הרישום‪ ,‬אל כתפי הרופא או המוסד‪ ,‬שבמסגרתו ניתנו‬
‫השירותים הרפואיים‪".‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫נתונים על העברת נטל הראיה –‬

‫דו"ח ועדת שפניץ‬

‫נראה שנושא הרשומה הרפואית‪ ,‬ליקוי בה או היעדרה הוא‬
‫בעל השלכות מרכזיות בתחום תביעות הרשלנות הרפואית‪,‬‬
‫היכול לעיתים להשפיע באופן מהותי על תוצאת הדיון‬
‫בתביעה‪.‬‬
‫בשני שליש מן המקרים בהם העביר בית‪-‬המשפט את הנטל‬
‫מכתפי התובעים אל כתפי הנתבעים‪ ,‬בשל ליקוי ברשומה‬
‫הרפואית‪ ,‬הם לא הצליחו להתמודד עמו ולהרים אותו‪,‬‬
‫ונקבעה אחריות של המטפלים לנזקם של התובעים‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫התובע יליד ‪ 1939‬אושפז עקב אוטם שריר הלב‪.‬‬
‫בוצע צינתור שבמהלכו הוזרק חומר ניגוד מסוג‬
‫אורוגרפין‪.‬‬
‫סמוך לאחר ההזרקה התלונן התובע על הרגשה‬
‫לא טובה‪ .‬תוך שתי דקות היתה ירידה בלחץ‬
‫הדם‪ ,‬פרפור חדרים ואיבוד הכרה‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)2‬‬

‫האבחנה – שוק אנפילקטי עקב רגישות ליוד‪.‬‬
‫החלה פעולת החייאה אליה הצטרפו רופאים‬
‫בכירים וביניהם מנהל המחלקה הקרדיולוגית‬
‫ומנהל יחידת הצינתורים‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)3‬‬

‫פעולות ההחייאה כללו‪ :‬עיסוי חזה‪ ,‬מכות‬
‫חשמל‪ ,‬החדרת קוצב לב זמני והזלפת‬
‫תרופות שונות‪.‬‬
‫רק בחלוף כ‪ 40 -‬דקות חזר הלב לתפקד‪,‬‬
‫אלא שבזמן זה נגרם נזק מוחי קשה והתובע‬
‫נותר במצב וגטטיבי‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)4‬‬

‫נקבע כי לא היתה רשלנות בטיפול שקיבל התובע‬
‫עד שלב ההחייאה‪.‬‬
‫השאלה במחלוקת היתה האם ההחייאה בוצעה‬
‫בסבירות ובמיומנות‪.‬‬
‫עיון בכל הרישומים וסיכום הראיות בעניין זה‬
‫מעלה מספר בעיות; פרט לרישום הטכנאית על‬
‫מתן לידוקאין‪ ,‬אין רישום ישיר כלשהו על מצב‬
‫התובע במהלך המשבר‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)5‬‬

‫אין חולק כי מדובר באירוע קשה גם‬
‫לצוות הרפואי וניתן להבין כי הצוות דאג‬
‫קודם כל לטיפול בתובע ופחות לביצוע‬
‫רישומים‪ ,‬אולם מהנתונים עולה כי‬
‫חסרים רישומים וחלקם לא מדויקים או‬
‫לא ברורים דיים‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)6‬‬

‫התוצאה המעשית היא כי הרישום הלקוי‬
‫נזקף לחובת הנתבע ברשלנות רישומית‬
‫ונטל ההוכחה כי אין התרשלות של‬
‫הנתבע בעצם הטיפול הינו על הנתבע‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)7‬‬

‫הסברי הנתבע‪ ,‬לפיהם הצוות הרפואי היה שקוע כולו‬
‫בהחייאה ולכן אין לצפות ואין לדרוש תשומת לב‬
‫לרישום‪ ,‬הינם הסברים שובי לב אך אינם הסברים‬
‫מלאים‪.‬‬
‫הרשלנות הרישומית שפורטה לעיל שללה מהתובע את‬
‫היכולת לבודד חלק מהתהליך ולברר כראוי האם‬
‫במהלך ההחייאה היו נתונים שאיפשרו טיפול אחר או‬
‫אבחנה אחרת‪ .‬איננו יודעים מה סדר מתן כמות כה‬
‫גדולה של אדרנלין‪ ,‬ומה היו התגובות לכך‪...‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)8‬‬

‫אם היו רישומים ראויים בזמן ההחייאה‪ ,‬הן‬
‫על סדר התרופות וכמותן והן על לחצי דם‪,‬‬
‫יתכן והיו בידי התובע כלים טובים יותר‬
‫להראות כי במהלך החייאה כה ארוכה היה‬
‫אפשר לנקוט דרכים נוספות‪.‬‬
‫נקבע כי הנתבעים אחראים ל‪ 30% -‬מן הנזק‬
‫של התובע‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל הראייתי בשל אי ביצוע בדיקה‬

‫אישה הרה בהריון ראשון (לאחר ‪ 3‬שנים של טיפולי‬
‫עקרות) הגיעה לבי"ח בשבוע ה‪ 31 -‬להריון לאחר שחשה‬
‫ברע‪ .‬בביה"ח אובחנה הפרדות שיליה ומוות תוך רחמי‪,‬‬
‫על רקע רעלת הריון‪.‬‬
‫השאלה במחלוקת היתה האם הפרדות השיליה היתה‬
‫פתאומית או שהגיניקולוג אצלו ביקרה בבוקר אותו יום‪,‬‬
‫היה יכול כבר אז‪ ,‬לאבחן הפרדות שיליה‪ ,‬לשלוח אותה‬
‫בדחיפות לחדר לידה ולמנוע מוות תוך רחמי‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל הראייתי בשל אי ביצוע בדיקה‬

‫כיוון שהרופא לא ערך בדיקה של רגישות הבטן בעת הביקור של‬
‫האישה אצלו‪ ,‬קבע ביהמ"ש כי הוא גרם בכך נזק ראייתי לתובעת‬
‫כי נמנע ממנה להוכיח כי כבר באותה עת סבלה מהפרדות‬
‫שיליה‪...‬‬
‫לאור זאת הועבר הנטל אל הרופא לשכנע‪ ,‬כי באותו שלב בו נמנע‬
‫מלבצע את הבדיקה‪ ,‬לא סבלה האישה מבטן רגישה ולא היתה‬
‫שרויה בתהליך של הפרדות שיליה‪.‬‬
‫הרופא לא הצליח לעמוד בנטל זה ולכן נקבע כי הוא אחראי למות‬
‫העובר‪...‬‬
‫ע"א ‪ 9328/02‬לאה מאיר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"קשר סיבתי נסיבתי"‬
‫הוריה של פגה שנולדה בשבוע ‪ 29‬להריון בעקבות‬
‫הפרדות שליה‪ ,‬הגישו תביעה נגד ביה"ח‪ ,‬בטענה שהיה‬
‫איחור בביצוע ניתוח קיסרי לאם וכתוצאה מכך סובלת‬
‫הילדה משיתוק מוחין ופיגור שכלי‪.‬‬
‫התביעה הסתמכה על חוו"ד גניקולוגית בלבד ואילו‬
‫ההגנה הסתמכה על חוו"ד של נוירופדיאטר ונאונטולוג‬
‫ששללו קשר סיבתי בין הנזקים לבין העיכוב בביצוע‬
‫הניתוח הקיסרי וקבעו כי יש לשייכם לנזקי הפגות‬
‫בלבד‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"קשר סיבתי נסיבתי"‬
‫ביהמ"ש קבע כי קיים קשר "סיבתי נסיבתי" בין‬
‫התרשלות הרופאים שהתעכבו בביצוע הניתוח הקיסרי‪,‬‬
‫לבין הנזק שנגרם לפגה ולפיכך הטיל אחריות על‬
‫ביה"ח לפצות אותה על ‪ 40%‬מן הנזק שלה‪.‬‬
‫ביהמ"ש העליון אישר את פסה"ד המחוזי וקבע כי‬
‫לבימ"ש יש שיקול דעת לקבוע כי קיים קשר "סיבתי‬
‫נסיבתי" ואת שיעור האחריות ההסתברותי לנזק‬
‫(הפיצוי הופחת ל‪ 20% -‬מן הנזק)‪.‬‬
‫פס"ד מלול עדן‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫דרישות ההסבר בנסיבות מיוחדות‬

‫“ייתכנו מקרים בהם לסיכונים בעלי הסתברות נמוכה‬
‫תהיה משמעות מיוחדת לחולה הספציפי‪ .‬במקרה‬
‫כזה‪ ,‬למרות האחוז הנמוך יכללו אותם סיכונים‬
‫בתחום המידע המהותי הנדרש לחולה לשם החלטה‬
‫מושכלת אם לעבור את הטיפול הרפואי”‪.‬‬

‫ת”א (י‪-‬ם) ‪1109/97‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רף ההסבר בניתוחים אלקטיביים‬

‫"ההסבר הנדרש לקבלת הסכמה מדעת לניתוח‬
‫אלקטיבי – שאף בלעדיו ניתן לקיים אורח חיים‬
‫רגיל – נכלל ברף העליון של חובת הגילוי‪ ,‬והוא‬
‫כולל‪ ,‬בנוסף להתייחסות לסיכויי ההצלחה גם מתן‬
‫הזהרה מפני הסיבוכים האפשריים‪ ...‬גם אם‬
‫סיבוכים אלו נדירים‪".‬‬
‫ע"א ‪6153/97‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רף ההסבר בניתוחים אלקטיביים ‪-‬‬

‫‪RSD‬‬

‫"בענייננו מדובר בסיבוך המתרחש בקרב ‪0.5% - 0.3%‬‬
‫מהניתוחים – גם אם שיעור זה אינו גבוה‪ ,‬הרי מדובר בסיבוך‬
‫חמור‪ ,‬העלול לגרום להפיכתה של הגפה לחסרת כל תפקוד‪ ...‬כיוון‬
‫שמדובר בניתוח אלקטיבי חובת ההסבר נמצאת ברף העליון‪ .‬סיכון‬
‫‪ RSD‬הינו בגדר המידע שהתובע היה רשאי לצפות‪ ,‬באורח סביר‪,‬‬
‫כי יגולה לו‪ ,‬כדי שיוכל לשקלו במסגרת גיבוש דעתו לעניין‬
‫הסכמתו לטיפול הרפואי‪"...‬‬

‫ת"א ‪ 920/99‬יצחק נ' שע"צ‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רף ההסבר ברפואה פרטית‬

‫"רפואה פרטית בה קיים ניגוד עניינים מובנה בין‬
‫השאיפה המסחרית להרבות בניתוחים לבין‬
‫האינטרס של המטופל‪ ,‬כדי להקהות את עוקצו של‬
‫ניגוד העניינים יש להעמיד את המטופל על הסיכונים‬
‫והסיכויים שבניתוח המוצע לרבות החלופה שלא‬
‫לבצע כלל ניתוח סיכוייה וסיכוניה‪".‬‬
‫ע"א ‪6153/97‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫חובת ההסבר על טיפולים מחוץ לסל‬
‫בנסיבות מתאימות עשוי להיווצר צורך ליידע את המטופל לגבי‬
‫אפשרות טיפול המוצעת רק במסגרת הרפואה הפרטית ואולי אף‬
‫במסגרת שירותי רפואה מעבר לים‪ .‬כך יש לעשות‪ ,‬אכן‪,‬‬
‫כשמדובר בטיפול או בתרופה שעשויים לסייע לחולה ואינם‬
‫זמינים ברפואה הציבורית בארץ‪.‬‬
‫כשחולה אובחן כסובל ממחלה מסויימת‪ ,‬וישנה תרופה שאינה‬
‫מצויה ב"סל" – מקובל עלי שעל הרופא ליידע את החולה בדבר‬
‫קיומה של התרופה‪.‬‬
‫עליו להשאיר להחלטתו של החולה את השאלה אם לרכוש את‬
‫התרופה מכספו אם לאו‪ .‬שאלה זו כרוכה לא אחת באפשרויות‬
‫הכספיות של החולה וגם בפער בין ההשפעה של התרופה‬
‫שב"סל" לזו שאינה נמצאת בו‪ ,‬על הרופא לספק את המידע‬
‫הנדרש‪ ,‬והחולה‪ -‬יחליט‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ע"א ‪ 4960/04‬סידי‬

‫פגיעה באוטונומיה – פיצוי ללא נזק‬

‫אישה אושפזה בבית חולים לניתוח אורטופדי בשל‬
‫דפורמציה ברגל‪ .‬בסופו של דבר‪ ,‬במקום ניתוח לתיקון‬
‫הדפורמציה עברה ביופסיה בכתף בשל ממצא ידוע בכתף‬
‫שנחשד להיות גידול ממאיר‪ .‬בעקבות הביופסיה נותרה עם‬
‫מגבלה קשה בתפקוד הכתף‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פגיעה באוטונומיה‬
‫המטופלת טענה כי לא הוסברו לה הסיכונים הכרוכים‬
‫בביופסיה ולפיכך לא נתנה הסכמה מדעת לביצוע הפעולה‪.‬‬
‫נקבע כי גם לו היו נפרשים בפניה הסיכונים היתה נותנת‬
‫הסכמתה לביופסיה בשל הסיכון הממשי שמדובר בגידול‬
‫ממאיר‪.‬‬
‫למרות זאת נפסק כי היתה פגיעה באוטונומיה שלה והיא‬
‫זכאית לפיצוי כספי‪...‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פגיעה באוטונומיה‬

‫“ההכרה בזכותו של החולה לפיצוי על‬
‫הפגיעה באוטונומיה שלו‪ ,‬מקום בו הופרה‬
‫חובה זו‪ ,‬עשויה לתרום לכך שחובה זו‬
‫תקוים הלכה למעשה”‪.‬‬
‫ע”א ‪ 2781/03‬מיאסה עלי דעקה‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות בפגיעה באוטונומיה‬

‫הפרת חובת הזהירות ‪ -‬אי מתן הסברים‬
‫למטופלים לפני ביצוע טיפולים‬
‫נזק ‪ -‬פגיעה באוטונומיה של המטופל‬
‫קשר סיבתי ‪ -‬בין אי מתן ההסברים לבין‬
‫עוצם ההפתעה מן הסיבוך שהתרחש‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫משמעות העדרו של טופס הסכמה ייעודי‬
‫ניתוח סימפטקטומי (נגד הזעת יתר)‪ ,‬שבוצע בשנת ‪ 1999‬והסתבך‬
‫בהזעת יתר פיצויית‪.‬‬
‫המטופל הגיש תביעה בטענה שלא הוזהר מפני הסיבוך האמור‪.‬‬
‫התובע הוחתם על טופס הסכמה סטנדרטי (לא ייעודי)‪ ,‬משום שעד‬
‫השנה האמורה לא פותח טופס ייעודי מתאים‪.‬‬
‫הרופא המנתח רשם בגיליון כי הוסברו הסיכונים הכרוכים בפעולה‬
‫והעיד בבימ"ש כי הוא מסביר לכל המטופלים‪ ,‬ללא יוצא מן הכלל‪,‬‬
‫כי הבעיה עם הניתוח היא שבמקרים רבים מאוד‪ ,‬למעלה מ‪50% -‬‬
‫מופיעה הזעה פיצויית‪ ,‬וב‪ 2-3% -‬מן המקרים ההזעה הפיצויית‬
‫יכולה להיות משמעותית ביותר‪.‬‬
‫סטודנטית שהועסקה במרפאתו של הרופא ונכחה בזמן שקיבל‬
‫חולים אישרה את עדותו בעניין ההסברים‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫חוק זכויות‬

‫החולה‪ ,‬התשנ”ו‪1996-‬‬

‫סעיף ‪ :14‬אופן מתן הסכמה מדעת‬

‫(א)‬

‫‪.....‬‬

‫(ב)‬

‫הסכמה מדעת לטיפול רפואי המנוי בתוספת תינתן‬
‫במסמך בכתב‪ ,‬שיכלול את תמצית ההסבר שניתן‬
‫למטופל‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫חוק זכויות‬

‫החולה‪ ,‬התשנ”ו‪1996-‬‬

‫תוספת‬
‫(סעיפים ‪)15 ,14‬‬
‫(‪ )1‬ניתוחים‪ ,‬למעט כירורגיה זעירה‪.‬‬
‫(‪ )2‬צינתורים של כלי דם‪.‬‬
‫(‪ )3‬דיאליזה‪.‬‬
‫(‪ )4‬טיפול בקרינה מייננת (רדיותרפיה)‪.‬‬
‫(‪ )5‬טיפולי הפריה חוץ‪-‬גופית‪.‬‬
‫(‪ )6‬כימותרפיה לטיפול בתהליכים ממאירים‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בהעדר טופס הסכמה ייעודי‬
‫נקבע (בערעור) כי נוכח הוראות חוק זכויות החולה אין די בטפסים הערוכים‬
‫על פי תקנות בריאות העם (טופסי הסכמה)‪ ,‬התשמ"ד‪. 1984-‬‬
‫ככל הנראה המערכת הרפואית התאימה עצמה להוראות אלה באיחור מסויים‪,‬‬
‫ובמועד הרלוונטי (‪ )1999‬עדיין נעשה שימוש בטפסים הישנים‪ ,‬תוך הפרת‬
‫הוראת החוק‪.‬‬
‫אין לשלול את האפשרות‪ ,‬לפיה הפרת החובה לעגן את הסכמת המטופל‬
‫במסמך בכתב שיכלול את "תמצית ההסבר שניתן למטופל"‪ ,‬שוללת‪ ,‬מניה‬
‫וביה‪ ,‬את האפשרות שאכן מדובר ב"הסכמה מדעת"‪.‬‬
‫דרישת הכתב בחוק היא "דרישה מהותית" ובהעדרו של טופס הסכמה מדעת‬
‫ערוך כדין‪ ,‬יש לקבוע‪ ,‬למצער‪ ,‬כי במקרה של מחלוקת‪ ,‬המטפל הוא זה‬
‫שצריך להוכיח קיומה של הסכמה זו‪.‬‬
‫ע"א ‪ 6299/05‬צורף‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ומה הדין כשיש טופס חתום ?!‬

‫נולדה‬

‫בשנת ‪1998‬‬
‫(מיקרופטלמיה)‪.‬‬
‫בשבוע ‪ 21‬להריון בוצעה לאם בדיקת אולטרה‪-‬סאונד בסיסית‬
‫במסגרת הקופה שנמצאה תקינה‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע כי לא ניתן לגלות את המום במסגרת בדיקה בסיסית‬
‫אך יש אפשרות לגלות זאת בבדיקה מורחבת‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע כי היה מדובר בהריון שלא בסיכון גבוה ולא היה‬
‫מקום לביצוע סקירה מורחבת‪/‬מכוונת‪.‬‬
‫האם חתמה על טופס בקשה לביצוע בדיקת על‪-‬קול לפיה היא‬
‫מודעת לכך שמדובר בבדיקה בסיסית וכי באפשרותה לבצע‬
‫בדיקה מורחבת באופן פרטי‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תינוקת‬

‫כשהיא‬

‫סובלת‬

‫מעיוורון‬

‫חתימה ללא הסבר – לאו הסכמה היא‬
‫ביהמ"ש קבע כי הרופאים הסבירו לאם כי הבדיקה אותה היא עומדת לבצע‬
‫היא בדיקה בסיסית וכי קיימת בדיקה משוכללת יותר אותה ניתן לבצע באופן‬
‫פרטי ואולם בכך לא די‪.‬‬
‫האם לא הבינה לאשורה את האבחנה בין הבדיקה הבסיסית והמורחבת ואם‬
‫היתה מבינה היתה בוחרת לבצע את הבדיקה על חשבונה‪ .‬יש כשל בשרשרת‬
‫המידע אשר נמסר לאם‪.‬‬

‫לא די בקיומה של פרקטיקה לפיה מיידעים את האישה כי קיימת‬
‫בדיקה מורחבת‪ ,‬העדר הנחיות ברורות ונהלים מוגדרים באשר‬
‫להיקף המידע שיש למסור למטופלת לעניין אפשרותה לבצע‬
‫בדיקה מורחבת ‪...‬ואי מתן הסבר הולם בטרם ביצוע הבדיקה‬
‫הבסיסית הינם בגדר נוהל בלתי סביר‪...‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תוצאות הערעור‬
‫המלצת ביהמ"ש‪:‬‬

‫לאור קשיים שהתגלעו בהכרעת בימ"ש קמא בשאלת‬
‫החבות ולאור זאת שבימ"ש קמא הכריע בפסק דינו‬
‫בסוגיות שלא היו בחזית הדיון יבוטל פסק דינו של‬
‫בימ"ש קמא והסכום אשר שולם לתובעים יישאר בידם‪.‬‬

‫התובעים הסכימו להצעת ביהמ"ש שמשמעותה‬
‫שפסה"ד מבוטל‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ההחמרה השיפוטית –‬
‫הנזק הממוני‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫הלכת "השנים האבודות" –‬
‫עזבון אטינגר ז"ל‬

‫פס"ד תקדימי ניתן‪ ,‬במרץ ‪ ,2004‬על‪-‬ידי בית‪-‬המשפט העליון‬
‫בהרכב של חמישה שופטים בתביעת עזבון של קטין‪ ,‬אשר הלך‬
‫לעולמו בגיל ‪ ,12‬כתוצאה מנפילה לבור בעת משחק עם חבר‪,‬‬
‫בעיר העתיקה בירושלים‬
‫עזבון של קטין אשר הלך לעולמו כתוצאה מרשלנות‪ ,‬זכאי לפיצוי‬
‫בגין הפסד כושר השתכרות ב"שנים האבודות"‪ ,‬בהן לא זכה‬
‫לחיות ולהתפרנס‬
‫זכות דומה קיימת גם לעזבון של בגיר שהלך לעולמו בגיל‬
‫העבודה‬
‫נפגע אשר קוצרה תוחלת חייו כתוצאה מרשלנות זכאי מעתה‬
‫לפיצוי בגין הפסד ההשתכרות שלו ב"שנים האבודות"‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"השנים האבודות" – ההשלכות הכספיות‬
‫נקבע כי חישוב הפסד ההשתכרות ב"שנים האבודות" יהיה מבוסס‬
‫על ‪ 30%‬מן השכר הממוצע במשק (בתקופה מגיל ‪18-21‬‬
‫החישוב הוא ‪ 70%‬מן הסכום האמור)‪.‬‬
‫ההנחה המובלעת היא כי ניתן לחסוך ‪ ₪ 2400‬מתוך ‪₪ 8000‬‬
‫בחודש !!!!!‬
‫בתביעת יורשים שהם גם תלויים ‪ ,‬נקבע כי יש ליורשים זכאות‬
‫לקבל פיצוי בגין ראשי נזק שנמצאים מחוץ לתחום החפיפה (כאב‬
‫וסבל וקיצור תוחלת חיים וכ"ו)‬
‫חישוב הפסד ההשתכרות בשנים האבודות‪ ,‬כולל גם חישוב הפסדי‬
‫פנסיה‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫הגידול בפיצוי הכספי‬
‫יולדת לאחר ‪ 3‬שנות טיפולי הפריה בהריון ראשון‪,‬‬
‫נשלחה "להסתובב" כדי לזרז לידה ושבה עם עובר מת‪.‬‬
‫בימ"ש המחוזי קבע אחריות ופסק לאם פיצוי של‬
‫‪ ₪ 300,000‬בגין כאב וסבל‪.‬‬
‫ביהמ"ש העליון קבע כי מגיע פיצוי גם לאב בגין כאב‬
‫וסבל שלו בסכום נוסף של ‪.₪ 250,000‬‬
‫סטיה מהלכה קודמת שחייבה נזק נפשי חמור "בניזוק‬
‫משני" שעולה כדי מחלת נפש או הפרעת נפש הגורמת‬
‫נכות ממשית‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פס"ד לבנה לוי‬

‫הגידול בסכומי הפיצוי‬
‫צעירה שנולדה בשנת ‪ 1985‬כשהיא סובלת משיתוק ביד שמאל‬
‫כתוצאה מפגיעה במקלעת העצבים הברכיאלית‪ ,‬הגישה בשנת‬
‫‪ 2006‬תביעה נגד ביה"ח בו נולדה בטענה של רשלנות בלידה‪.‬‬
‫בינתיים סיימה התובעת לימודי משפטים ומנהל עסקים ובמהלך‬
‫המשפט עשתה התמחות במשפטים‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע שיש אחריות לביה"ח ופסק לה פיצוי גלובלי בגין‬
‫הפסד השתכרות בסך של ‪ ₪ 800,000‬ובנוסף ‪ ₪ 600,000‬כאב‬
‫וסבל‪ ₪ 1,000,000 ,‬עזרת צד ג' ו‪ ₪ 85,000 -‬הוצאות ‪....‬‬

‫א (ים) ‪8363/06‬פדילה נ' בי"ח מאיר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"ועדת שפניץ" – אין מקום להגביל בחוק את‬
‫הפיצוי לתובעים בגין רשלנות רפואית‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫לאן מועדות פנינו?‬

‫‪ ‬המשך החמרה שיפוטית ?‬
‫‪ ‬התמתנות והתייצבות ?‬
‫‪ ‬התערבות חקיקתית ?‬
‫ימים יגידו‪....‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תודה !‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬


Slide 74

‫עדכונים בפסיקת בתי‪-‬המשפט‬
‫בתביעות רשלנות רפואית‬
‫עו"ד טליה חלמיש‪-‬שני‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬
‫מקבוצת מדנס‬
‫מאי ‪2009‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תמונת המצב‬
‫בשנים האחרונות אנו עדים לעליה ניכרת של ההוצאה‬
‫בגין תביעות אחריות מקצועית בתחום הרפואה‪.‬‬
‫העליה נובעת בעיקר מ"אינפלציה שיפוטית" שהביאה‬
‫לגידול ניכר בפיצויים המשולמים לתובעים‪.‬‬
‫התשלומים השנתיים בתביעות הרשלנות הרפואית‪ ,‬גדלו‬
‫בעשור האחרון ב‪.700% -‬‬
‫במקביל גדלו הפרמיות בצורה דרמטית והכיסויים‬
‫הוגבלו‪.‬‬
‫מוסדות רפואיים ורופאים פרטיים העוסקים בתחומים‬
‫בסיכון גבוה (לידות‪ US ,‬מיילדותי‪ ,‬כירורגיה פלסטית‬
‫וכ"ו) נתקלים בקושי להשיג כיסוי ביטוחי‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫התפתחות התביעות בבימ"ש‬

‫‪1994 - 2008‬‬

‫‪1,200‬‬
‫‪1,100‬‬
‫‪1,000‬‬
‫‪900‬‬
‫‪800‬‬
‫‪700‬‬
‫‪600‬‬
‫‪500‬‬
‫‪400‬‬
‫‪300‬‬
‫‪200‬‬
‫‪100‬‬
‫‪0‬‬

‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫‪2002‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫‪1994‬‬

‫מדד גידול התשלומים‬

‫‪1995 - 2008‬‬

‫‪3100%‬‬
‫‪2800%‬‬
‫‪2500%‬‬
‫‪2200%‬‬
‫‪1900%‬‬

‫‪1600%‬‬
‫‪1300%‬‬
‫‪1000%‬‬
‫‪700%‬‬
‫‪400%‬‬
‫‪100%‬‬
‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫‪2002‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫התפתחות התביעות בבימ"ש‬
‫מיילדות וגינקולוגיה‬

‫‪240‬‬

‫‪210‬‬

‫‪180‬‬

‫‪150‬‬

‫‪120‬‬

‫‪90‬‬

‫‪60‬‬

‫‪30‬‬

‫‪0‬‬
‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2002‬‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫מדד גידול התשלומים‬
‫מיילדות וגינקולוגיה‬

‫‪11100%‬‬
‫‪10100%‬‬
‫‪9100%‬‬
‫‪8100%‬‬
‫‪7100%‬‬
‫‪6100%‬‬
‫‪5100%‬‬
‫‪4100%‬‬
‫‪3100%‬‬
‫‪2100%‬‬
‫‪1100%‬‬
‫‪100%‬‬

‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫‪2002‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫מקצועות קליניים מובילים בשיעור הסיכון‬
‫‪1991 - 2008‬‬
‫מיילדות‬
‫כירורגיה כללית‬

‫‪40%‬‬

‫קרדיולוגיה‬

‫שיעור הסיכון הכספי‬

‫‪35%‬‬
‫‪30%‬‬

‫רפואת שיניים‬

‫‪25%‬‬

‫אורטופדיה‬

‫‪20%‬‬

‫נוירוכירורגיה‬

‫‪15%‬‬
‫‪10%‬‬

‫גינקולוגיה‬

‫‪5%‬‬

‫אופטלמולוגיה‬

‫‪0%‬‬

‫‪18%‬‬

‫שיעור התיקים עם סיכון כספי‬

‫‪16%‬‬
‫‪14%‬‬
‫‪12%‬‬
‫‪10%‬‬
‫‪8%‬‬
‫‪6%‬‬
‫‪4%‬‬
‫‪2%‬‬
‫‪0%‬‬

‫* ‪ 3%‬ומעלה‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫דו"ח ועדת "שפניץ"‪-‬‬

‫הועדה הבין משרדית לבחינת הדרכים להקטנת ההוצאה‬
‫הציבורית בגין תביעות הרשלנות הרפואית‬

‫מסתמנת בפסיקה מגמה של הרחבת אחריותם של בעלי‬
‫מקצועות הרפואה והמוסדות הרפואיים – החל בסוגית‬
‫ההתרשלות (ירידת קרנה של הלכת הפרקטיקה‬
‫המקובלת)‪ ,‬המשך בסיבתיות (אובדן סיכויי החלמה)‬
‫וכלה בהרחבת העילות (רשלנות בגין הסכמה מדעת)‬
‫וראשי נזק (פגיעה באוטונומיה)‪.‬‬
‫מהנתונים עולה כי במשך השנים עלו סכומי הפיצויים‬
‫הממוצעים שנפסקו בתביעות רשלנות רפואית‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫הגידול בפיצוי הממוצע לתובעים‬
‫שנת תשלום‬
‫‪2004‬‬
‫‪2005‬‬
‫‪2006‬‬
‫‪2007‬‬
‫‪2008‬‬

‫תשלום ממוצע לתובע (בדולר)‬
‫‪21,872‬‬
‫‪33,700‬‬
‫‪34,935‬‬
‫‪44,839‬‬
‫‪62,374‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פיצוי עבור כאב וסבל ב– ‪ 100%‬נכות‬

‫‪1997-2008‬‬

‫‪1600000‬‬

‫‪1400000‬‬

‫‪1200000‬‬

‫‪1000000‬‬

‫‪800000‬‬

‫‪600000‬‬

‫‪400000‬‬

‫‪200000‬‬

‫‪0‬‬
‫‪2009‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2005‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2003‬‬

‫‪2001‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1997‬‬

‫פיצוי עבור מות קטינים (קיצור תוחלת חיים‪+‬כאב וסבל)‬
‫‪1998-2006‬‬
‫‪1800000‬‬

‫‪1600000‬‬

‫‪1400000‬‬

‫‪1200000‬‬

‫‪1000000‬‬

‫‪800000‬‬

‫‪600000‬‬

‫‪400000‬‬

‫‪200000‬‬

‫‪0‬‬
‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2002‬‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ההתפתחויות המשפטיות‬

‫עמדה סלחנית‬

‫עמדה ביקורתית‬

‫עמדה מחמירה‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫סלחנות שיפוטית‬

‫(‪)1961‬‬

‫"אשה‪ ...‬באה למחלקה הגינקולוגית לשם ניתוח קל‬
‫ברחמה ויצאה מהמחלקה שבעת יסורים ובעלת מום‬
‫לכל ימי חייה‪...‬‬
‫הטיפול אשר החולה קיבלה בבית החולים לא היה כפי‬
‫שצריך היה לצפותו מבעלי מקצוע מעולים וכן קרו תוך‬
‫כדי טיפול הזנחות וטעויות שונות‪ ,‬אשר הביאו לידי‬
‫תוצאות מעציבות במצב בריאותה‪...‬‬
‫רופא בשר ודם עשוי לטעות‪ ,‬ולא כל טעות מהווה‬
‫רשלנות‪"...‬‬

‫התביעה נדחתה‬
‫(ע"א ‪ 280/60‬פרדו נ' פלדמן‪ ,‬פד' (טו') ‪)1961‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫בקרה שיפוטית‬
‫עולם הרפואה אינו חסין מביקורת שיפוטית ומחשיפה של מעשי רשלנות‬
‫מקצועיים‪ .‬ביקורת זו היא אחת הערובות החשובות להקפדה על מתן טיפול‬
‫רפואי נאות‪.‬‬
‫לא כל טעות באבחנה או בטיפול‬
‫מצביעה בהכרח על רשלנות‪.‬‬
‫אחריות הרופאים‪ ,‬ברשלנות‬
‫אזרחית או פלילית‪ ,‬צריכה‬
‫להיקבע‪ ,‬רק אם הוכח שבנתוני‬
‫זמן אמת פעלו הרופאים‬
‫באי מיומנות מקצועית‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫בקרה שיפוטית – האם היא מקדמת את‬
? ‫בטיחות הטיפול‬
Most patient-safety experts continue to believe that the
threat of liability is the primary barrier to the
development of effective and comprehensive patient
safety programs in hospitals. I suggest, on the
contrary…that judicial recognition of an explicit “right
to safety” for hospital patients, with correlative duty of
hospitals to implement patient-safety measures can
become the primary motivator for the development of
systems to improve patient safety.
George J. Annas. J.D., NEJM 354;19 May11,2006
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫בקרה שיפוטית‬

‫‪‬‬
‫שיפור איכות הרפואה‬
‫הרשומה הרפואית‬
‫• רישום מפורט יותר‬
‫• שמירה על רשומות‬

‫תהליך הבקרה הרפואית‬
‫• ניהול סיכונים‬
‫• אבטחת איכות‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תקשורת עם מטופלים‬
‫• הסכמה מדעת‬
‫• גילוי נאות על תקלות‬

‫ניהול הטיפול הרפואי‬
‫• פרוטוקולים ונהלים‬
‫• הנחיות קליניות‬

‫החמרה שיפוטית‬

‫‪‬‬
‫רפואה מתגוננת‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬

‫ריבוי בדיקות וטיפולים מיותרים‬
‫יצירת מתח ביחסי מטפל‪-‬מטופל‬
‫הוצאות מוגברות לתשלום ביטוח‬
‫סגירת פעילויות בסיכון ביטוחי גבוה‬
‫קושי להשיג כיסוי ביטוחי‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית‬

‫(‪)1998‬‬

‫"חיובם של הרופא וקופת‬
‫חולים בדין הוא פרי של חוכמה‬
‫לאחר מעשה‪ .‬הרף שהוצב‬
‫לקביעת אחריותם‪ ,‬הוצב בגובה‬
‫כה רב‪ ,‬עד שלא רק הרופא‬
‫הסביר אינו יכול לעוברו‪ ,‬אלא‬
‫גם הרופא המומחה המובהק‬
‫ייכשל בכך"‪.‬‬
‫(השופטת שטרסברג‪-‬כהן בדעת מיעוט‬
‫ע"א ‪ 3709,3264/96‬קופ"ח נ' פלד ואח')‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית – ההנמקה‬
‫"אין להטיל את העומס הכלכלי של הטעות הרפואית‬
‫על החולה‪ ,‬אלא מן הראוי כי יוטל‪ ,‬עקרונית‪ ,‬על‬
‫הרופא בעל הטעות שממנו יפוזר ממילא על ציבור‬
‫רחב יותר באמצעות ביטוח האחריות המקצועית‪.‬‬
‫יתרה מזו‪ ,‬הטלת האחריות האישית על הרופא‪...‬‬
‫עשויה לעודד את מילוי החובה המקצועית‬
‫להתעדכנות בספרות המקצועית‪"...‬‬
‫(השופט אנגלרד ע"א ‪ 3709,3264/96‬קופ"ח נ' פלד ואח')‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ההחמרה השיפוטית –‬
‫שאלת האחריות‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"החמרת" האחריות של המטפלים‬
‫"פרקטיקה רצויה" במקום "פרקטיקה מצויה"‬
‫החלת נורמות התנהגות רטרוספקטיבית‪" -‬דרך עוקפת פרקטיקה‬
‫מקובלת"‬
‫מבחן "המומחה הטוב" במקום "הרופא הסביר"‬
‫החלת כלל "הדבר מדבר בעדו" במקרי סיבוכים נדירים‬
‫החלה מסיבית של "כלל הנזק הראייתי"‬
‫החלת אחריות במקרים של "קשר סיבתי נסיבתי"‬
‫קביעת חובות מוגברות בכל הנוגע להסברים למטופלים עובר‬
‫למתן לטיפולים רפואיים‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"פרקטיקה מצויה" לעומת "פרקטיקה רצויה"‬
‫העובדות ‪ -‬רביד נ' קליפורד‬

‫ביום ‪ 5.4.84‬הגיעה רביד בת החמש למרפאת שיניים לצורך‬
‫טיפול שיניים‪ .‬כהכנה לטיפול הזריק לה הרופא זריקת הרדמה‬
‫מקומית בלסתה התחתונה מצד ימין‪ .‬הרופא השתמש לצורך‬
‫ההזרקה במזרק לא שואב‪ ,‬שהיה מקובל לשימוש באותה תקופה‬
‫(פרקטיקה מקובלת)‪.‬‬
‫זמן קצר לאחר ההזרקה נטתה רביד על צידה ולא הצליחה‬
‫להתייצב‪ .‬היא היתה מנומנמת והוחלט להעבירה לטיפול בבית‪-‬‬
‫חולים‪ .‬כתוצאה מן האירוע סובלת רביד עד היום מהמיפרזיס‬
‫במחצית הגוף השמאלי ומהפרעות נוירולוגיות וקוגנטיביות‪.‬‬
‫הסתבר כי חומר ההזרקה חדר לכלי דם משם נדד למוח וגרם‬
‫לקריש דם ולאוטם מוחי‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"פרקטיקה מצויה" לעומת "פרקטיקה רצויה"‬
‫ההכרעה המשפטית‬

‫העובדה שרופא נהג בהתאם לפרקטיקה המקובלת‬
‫בתחומו‪ ,‬היא כשלעצמה‪ ,‬אינה מעניקה לו הגנה‬
‫מוחלטת ולעולם מצוי בידי בית המשפט לקבוע‪ ,‬כי‬
‫פרקטיקה נהוגה זו אינה עולה בקנה אחד עם חובת‬
‫הזהירות של רופא כלפי מטופל‪.‬‬
‫פרקטיקה מקובלת מהווה פרמטר‪ ,‬ואפילו פרמטר‬
‫חשוב‪ ,‬במכלול השיקולים שעל בית המשפט לשקול‬
‫בבואו לקבוע את סטנדרט ההתנהגות הראוי‪ ,‬אולם‬
‫אין היא הפרמטר היחיד אשר בית המשפט יתחשב בו‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫די היה באמצעי פשוט וזמין למנוע סיכון ידוע של‬
‫חדירת מזרק עם חומר הרדמה לתוך עורק‪ ,‬דבר אשר‬
‫עלול לגרום לתופעות לוואי משמעותיות‪ .‬כל זאת‬
‫ללא תוספת עלות משמעותית‪.‬‬
‫בנסיבות אלה אין מנוס מן המסקנה כי רופא התרשל‬
‫שכן רופא זהיר היה בוחר למנוע סיכון זה באמצעות‬
‫שימוש במזרקים שואבים‪.‬‬
‫רביד נ' קליפורד‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬
‫הנורמות אינן נקבעות על‪-‬ידי מומחים אלה או אחרים‪ ,‬אלא‬
‫על‪-‬ידי בית‪-‬המשפט‪.‬‬
‫שאלת תפקידו של מנתח בחדר ניתוח היא עניין ערכי‬
‫ונורמטיבי שמתפקידו של בית‪-‬המשפט להכריע בו‪.‬‬
‫עדות יו"ר המועצה הלאומית לכירורגיה‪ ,‬הרדמה וטיפול נמרץ‬
‫כי אין אחריות הדדית בין מנתח לרופא מרדים‪ ,‬כפי שבא לידי‬
‫ביטוי בסיכום ישיבת המועצה הלאומית הנ"ל‪ ,‬אין לראות בה‬
‫משום נורמה נכונה‪ ,‬ולפיכך אין לפעול על‪-‬פיה‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬

‫(‪)2‬‬

‫אם נרשם בסיכום ישיבת מועצת איגוד רופאי העיניים‪ ,‬כי‬
‫המנתח אחראי כלפי המנותח על הניתוח ותוצאותיו בלבד‪,‬‬
‫והמרדים אחראי כלפי המטופל על תהליך ההרדמה ותוצאותיו‪,‬‬
‫אין לראות בכך כאילו כל אחד מהם אחראי רק על תחומו‪,‬‬
‫וחייבת להיות הדדיות ביניהם‪ ,‬ולמרות שאין למנתח "אחריות‬
‫על" הרי שיש לו אחריות על סימני החיים של המנותח‪ ,‬לא‬
‫פחות מאשר למרדים‪ ,‬ועל‪-‬כן עמדת איגוד רופאי העיניים כפי‬
‫שבאה לידי ביטוי במסמך הנ"ל‪ ,‬אינה משקפת את הנורמה‬
‫המחייבת‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬

‫(‪)3‬‬

‫המסמך בדבר חלוקת אחריות בחדר הניתוח של ההסתדרות‬
‫הרפואית בישראל‪ ,‬קובע כי שיתוף פעולה בין הרופא המנתח‬
‫והרופא המרדים בניתוח חיוני להצלחת הטיפול וכך יש אכן‬
‫לנהוג‪ ,‬אולם ההסתייגות שעל‪-‬פיה אין הרופא המנתח אחראי‬
‫לפעולות המבוצעות על‪-‬ידי הרופא המרדים‪ ,‬כפי שהרופא‬
‫המרדים אינו אחראי על פעולות המבוצעות על‪-‬ידי הרופא‬
‫המנתח‪ ,‬איננה נורמה שיש לפעול על‪-‬פיה‪ ,‬שכן ברור שהמנתח‬
‫אינו אחראי על פעולות המרדים‪ ,‬אולם אין בכך כדי לסייג‬
‫אחריותו לעקוב אחר סימני החיים של המנותח‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬

‫(‪)4‬‬

‫כאשר מנותח פונה למנתח בבקשה לנתחו אין הוא יוצר קשר אחד עם‬
‫המרדים וקשר אחר עם המנתח‪ ...‬יש לייחס לו אחריות מעבר לעצם‬
‫הפעולה הכירורגית‪ ,‬המנותח מצפה ממנו להיות אחראי על חייו בעת‬
‫ביצוע הניתוח – ולאו דווקא בעת ביצוע הפעולה הכירורגית גרידא‪.‬‬
‫כל מנתח חייב להיות שותף מלא למעקב אחר סימני חיים של המנותח‪ ,‬גם‬
‫תוך כדי ובמהלך הניתוח‪ ,‬ואין הוא רשאי להטיל את האחריות הבלעדית‬
‫על כך על כתפי המרדים‪.‬‬
‫חובתו של המנתח היתה להאזין לקולות המוניטור ע"מ לוודא שהוא‬
‫ממשיך לנתח אדם חי ולא מחוסר חיים‪ .‬אם הוא לא עושה כן הוא‬
‫מתרשל‪.‬‬
‫המנתח שלא עשה כן הורשע בעבירה של מעשה פזיזות ורשלנות‪.‬‬
‫פ (תא) ‪ 40016/07‬מ"י נ' אסותא ואח'‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החלת נורמות רטרוספקטיבית‬
‫בשנת ‪ 1986‬נולד ערן סידי עם חסר של כף יד ימין‪.‬‬
‫בשנת ‪ 1997‬הגישה משפחת סידי תביעה נגד הגיניקולוג שביצע‬
‫לאם בדיקת אולטרה סאונד שגרתית במהלך ההריון‪ ,‬בטענה של‬
‫רשלנות באי אבחון חסר כף היד‪.‬‬
‫ביהמ"ש המחוזי פסק כי לא היתה רשלנות בביצוע הבדיקה‪ ,‬שכן‬
‫בשנה הנדונה בדיקת האולטרה סאונד הבסיסית לא כללה סקירת‬
‫גפיים ודחה את התביעה‪.‬‬
‫לעומת זאת ביהמ"ש העליון שדן בערעור על התביעה קבע‬
‫בשנת ‪ 2005‬כי חלה חובה על הרופא הבודק בשנת ‪!!! 1986‬‬
‫ליידע את האישה על מגבלות הבדיקה ועל האפשרות לבצע‬
‫בדיקת אולטרה סאונד מורחבת במסגרת הפרקטיקה הפרטית‪...‬‬
‫ע"א ‪ 4960/04‬סידי‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החלת נורמות רטרוספקטיבית ‪2 -‬‬
‫ילדה נולדה בשנת ‪ 1995‬כשהיא סובלת מתסמונת ‪ X‬שביר‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע כי בתקופה הרלבנטית הבדיקה טרם הומלצה ע"י הגורמים‬
‫המקצועיים ושליחת הנשים לביצועה בוודאי שלא היתה פרקטיקה מחייבת‬
‫את הרופא הסביר‪.‬‬
‫ואולם ביהמ"ש קבע כי מאחר שבמאמרים שפורסמו עובר לשנת ‪1994‬‬
‫מוזכרות בדיקות המבוצעות לאוכלוסייה בעלת סיכון נמוך לצרכי מחקר או‬
‫לצרכים אחרים‪ ,‬היה על רופא סביר הקורא את המאמרים הללו להסיק כי‬
‫"בדיקות סקר" לגילוי הנשאות קיימות גם אם ביצוען עדיין אינו מומלץ‪.‬‬
‫הבדיקה היתה קיימת במועד הרלבנטי ויש לייחס להורים בהתאם להלכת‬
‫סידי ציפייה סבירה כי קיומה יגולה להם ולכן הרופא התרשל בכך שלא ידע‬
‫על קומה ולא גילה להורים על קיומה‪.‬‬
‫הקופה אחראית לכך שלא הפיצה בקרב רופאיה את האפשרות לביצוע‬
‫בדיקה לגילוי הנשאות לתסמונת ‪ X‬שביר גם לנשים ללא כל אינדיקציה‪.‬‬
‫א (ים)‪ 5416/03‬שיר סגל‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"כלל ‪ 30‬הדקות" – ‪OUT‬‬
‫השאלה היא מהו פרק הזמן הסביר לביצוע ניתוח קיסרי ?‬
‫פרק הזמן של ‪ 15‬דקות לבצוע ניתוח קיסרי הוא פרק זמן‬
‫אפשרי וראוי כאשר חדר הניתוח פנוי וכל הצוות זמין‪ ...‬יש‬
‫להשלים‪ ,‬חרף העובדה שהדבר אינו רצוי‪ ,‬גם עם חלוף פרק‬
‫זמן ארוך יותר של כ‪ 25-30 -‬דק' עד לניתוח‪ .‬אולם שיהוי כזה‬
‫בביצוע הניתוח‪ ,‬כדי שיתקבל כשיהוי סביר‪ ,‬מחייב מתן הסבר‪,‬‬
‫המבוסס על נסיבותיו המיוחדות של המקרה הנדון‪ ,‬ועל כך‬
‫שבפועל נעשו מאמצים סבירים לקצר פרק זמן זה דבר שלא‬
‫הסתייע באותן נסיבות‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"כלל ‪ 15‬הדקות" – ‪IN‬‬
‫במקרה שלפנינו‪ ,‬לא ניתן הסבר המצדיק התמשכותו של פרק‬
‫הזמן שחלף בין קבלת ההחלטה על ביצוע הניתוח לבין הביצוע‬
‫בפועל‪.‬‬
‫במקרה שלפנינו נפל שיהוי בלתי מוצדק של כ‪ 6 -‬דקות גם‬
‫בהתמשכות פרק הזמן ממועד קבלת ההחלטה על הניתוח ועד‬
‫לביצועו‪ .‬מכאן‪ ,‬שבסה"כ נפל במקרה זה שיהוי בלתי מוצדק‬
‫בביצוע הניתוח הקיסרי‪ ,‬העולה כדי רשלנות‪ ,‬של ‪31-33‬‬
‫דקות‪ ,‬ולמצער שיהוי של ‪ 21‬דקות‪.‬‬
‫א (ים) ‪ 8005/06‬ב‪.‬ר‪ .‬נ' בי"ח מאיר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית –‬
‫סטנדרט המומחה הטוב‬

‫על הרופא להשתמש ברמת ידע‪ ,‬כשרון ואיכפתיות‪,‬‬
‫הקיימת ומופעלת ע"י רופאים ברמה מקצועית טובה‬
‫ולא ממוצעת‪.‬‬
‫כאשר מדובר ברופא הטוען לכישורים מיוחדים ולהיותו‬
‫מומחה‪ ,‬הרמה הנדרשת ממנו היא בהתאם לכך‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית –‬
‫"המתמחה חשוד"‬
‫אישה שעברה ניתוח קיסרי אלקטיבי בהרדמה ספינלית‪,‬‬
‫נותרה עם נזק לשורשי העצב הפירוניאלי‪ ,‬נזק זה יוחס‬
‫לפגיעה במהלך ההרדמה‪.‬‬
‫וכך אמר ביהמ"ש על המרדים שהיה מתמחה ותיק בעת‬
‫הניתוח‪":‬רף המומחיות הרשמית של הנתבע שהוא נמוך‬
‫לטעמי‪ ,‬גם אם הוא בעל ניסיון מעשי רב‪ ,‬יש בו כדי ליצור‬
‫חיזוק לטענות התובעת וספק באשר לביצועה הנאות של‬
‫ההרדמה "‬
‫‪...‬‬
‫ת"א ‪ 072682/99‬פני אלמליח‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החלת כלל הדבר מדבר בעדו‬
‫בתי‪-‬המשפט מחילים את כלל "הדבר מדבר בעדו" באופן‬
‫"ליברלי" ומעבירים את נטל השכנוע מכתפי התובעים אל‬
‫כתפי הנתבעים להוכיח שלא היתה רשלנות מצידם‪.‬‬
‫התנאים להחלת הכלל (ס' ‪ 41‬לפקודת הנזיקין)‪:‬‬
‫ התובע לא ידע ולא יכול היה לדעת על הנסיבות שהביאו‬‫לידי הנזק‬
‫ הנזק נגרם על‪-‬ידי נכס בשליטת המזיק‬‫ המקרה מתיישב יותר עם המסקנה שהיתה רשלנות‬‫מאשר עם העדרה‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בסיבוכים נדירים‬
‫אישה הרה עברה דיקור מי שפיר בשבוע ‪ 18‬להריונה‪ ,‬אשר‬
‫הסתבך בזיהום תוך רחמי‪ ,‬שהוביל לספסיס סוער ולמותה‬
‫של האישה‪.‬‬
‫ועדת בדיקה של משרד הבריאות לא מצאה התרשלות‬
‫בטיפול במנוחה מצד גורם רפואי כלשהו‪.‬‬
‫בעלה וילדיה של המנוחה הגישו תביעה נגד הרופא המטפל‬
‫שביצע את הדיקור בטענה שהדיקור נעשה באופן רשלני‪,‬‬
‫ללא ניקוי מתאים של איזור הבטן בו בוצעה הדקירה‬
‫וכתוצאה מכך נגרם הזיהום שהוביל למותה‪.‬‬
‫לא הוגשה חוו"ד מטעם התובעים לתמיכה בטענותיהם‪ ,‬והם‬
‫בקשו להחיל את הכלל של "הדבר מדבר בעדו"‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בסיבוכים נדירים‬
‫ביהמש פסק כי "מהעדויות שנשמעו בבית המשפט ומחומר‬
‫הראיות שהובא‪ ,‬ניתן לקבוע כי השימוש בחומר החיטוי‬
‫פולידין ואלכוהול היה נפוץ ומקובל לצורך עריכת הדיקור‬
‫וכי הנתבעים פעלו על‪-‬פי הנהוג והמקובל בכגון דא‪ ...‬ואין‬
‫לבוא לנתבעים בטרוניה באשר לפרקטיקה בה נהגו"‬
‫ואולם העובדה ‪ -‬שמדובר בתוצאה נדירה ובלתי צפוייה‬
‫למדי של דיקור מי שפיר שגרם לזיהום חריף ברחם‬
‫האשה ומותה עקב כך ‪ -‬תומכת בתחולת הכלל של הדבר‬
‫מדבר בעדו‪ .‬זה מצביע יותר על קיומה של התרשלות מאשר‬
‫על העדרה‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בסיבוכים נדירים‬
‫אף כי התובעים לא הוכיחו את הסיבה הממשית והישירה לזיהום‬
‫בגופה של המנוחה ולמותה כתוצאה מכך‪ ,‬שוכנעתי – על‪-‬פי מאזן‬
‫ההסתברויות במשפט האזרחי – כי ההסתברות שהיא נפטרה עקב‬
‫רשלנותם הרפואית של הנתבעים עולה על ההסתברות כי הפגיעה‬
‫לא היתה תוצאה של התרשלות כזו‪.‬‬
‫נטל השכנוע בדבר העדר התרשלות עבר לכתפי הנתבעים‬
‫ומשהם לא עמדו בו – דין התביעה להתקבל‪.‬‬
‫נקבע שהרופא שביצע את הדיקור אחראי ברשלנות משום שלא‬
‫הרים את הנטל להסביר באיזה מנגנון אירע הזיהום שלא‬
‫באחריותו‪.‬‬
‫א (ת"א) ‪ 89/96‬עזבון המנוחה ג'ומאנה מראר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשומות רפואיות – כלל "הנזק הראייתי"‬

‫"מקום שצריך להיעשות רישום רפואי וזה לא נעשה‪ ,‬ולא‬
‫ניתן הסבר מניח את הדעת למחדל זה‪ ,‬יועבר נטל ההוכחה‬
‫בדבר העובדות השנויות במחלוקת‪ ,‬שיכלו להתבהר מתוך‬
‫הרישום‪ ,‬אל כתפי הרופא או המוסד‪ ,‬שבמסגרתו ניתנו‬
‫השירותים הרפואיים‪".‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫נתונים על העברת נטל הראיה –‬

‫דו"ח ועדת שפניץ‬

‫נראה שנושא הרשומה הרפואית‪ ,‬ליקוי בה או היעדרה הוא‬
‫בעל השלכות מרכזיות בתחום תביעות הרשלנות הרפואית‪,‬‬
‫היכול לעיתים להשפיע באופן מהותי על תוצאת הדיון‬
‫בתביעה‪.‬‬
‫בשני שליש מן המקרים בהם העביר בית‪-‬המשפט את הנטל‬
‫מכתפי התובעים אל כתפי הנתבעים‪ ,‬בשל ליקוי ברשומה‬
‫הרפואית‪ ,‬הם לא הצליחו להתמודד עמו ולהרים אותו‪,‬‬
‫ונקבעה אחריות של המטפלים לנזקם של התובעים‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫התובע יליד ‪ 1939‬אושפז עקב אוטם שריר הלב‪.‬‬
‫בוצע צינתור שבמהלכו הוזרק חומר ניגוד מסוג‬
‫אורוגרפין‪.‬‬
‫סמוך לאחר ההזרקה התלונן התובע על הרגשה‬
‫לא טובה‪ .‬תוך שתי דקות היתה ירידה בלחץ‬
‫הדם‪ ,‬פרפור חדרים ואיבוד הכרה‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)2‬‬

‫האבחנה – שוק אנפילקטי עקב רגישות ליוד‪.‬‬
‫החלה פעולת החייאה אליה הצטרפו רופאים‬
‫בכירים וביניהם מנהל המחלקה הקרדיולוגית‬
‫ומנהל יחידת הצינתורים‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)3‬‬

‫פעולות ההחייאה כללו‪ :‬עיסוי חזה‪ ,‬מכות‬
‫חשמל‪ ,‬החדרת קוצב לב זמני והזלפת‬
‫תרופות שונות‪.‬‬
‫רק בחלוף כ‪ 40 -‬דקות חזר הלב לתפקד‪,‬‬
‫אלא שבזמן זה נגרם נזק מוחי קשה והתובע‬
‫נותר במצב וגטטיבי‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)4‬‬

‫נקבע כי לא היתה רשלנות בטיפול שקיבל התובע‬
‫עד שלב ההחייאה‪.‬‬
‫השאלה במחלוקת היתה האם ההחייאה בוצעה‬
‫בסבירות ובמיומנות‪.‬‬
‫עיון בכל הרישומים וסיכום הראיות בעניין זה‬
‫מעלה מספר בעיות; פרט לרישום הטכנאית על‬
‫מתן לידוקאין‪ ,‬אין רישום ישיר כלשהו על מצב‬
‫התובע במהלך המשבר‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)5‬‬

‫אין חולק כי מדובר באירוע קשה גם‬
‫לצוות הרפואי וניתן להבין כי הצוות דאג‬
‫קודם כל לטיפול בתובע ופחות לביצוע‬
‫רישומים‪ ,‬אולם מהנתונים עולה כי‬
‫חסרים רישומים וחלקם לא מדויקים או‬
‫לא ברורים דיים‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)6‬‬

‫התוצאה המעשית היא כי הרישום הלקוי‬
‫נזקף לחובת הנתבע ברשלנות רישומית‬
‫ונטל ההוכחה כי אין התרשלות של‬
‫הנתבע בעצם הטיפול הינו על הנתבע‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)7‬‬

‫הסברי הנתבע‪ ,‬לפיהם הצוות הרפואי היה שקוע כולו‬
‫בהחייאה ולכן אין לצפות ואין לדרוש תשומת לב‬
‫לרישום‪ ,‬הינם הסברים שובי לב אך אינם הסברים‬
‫מלאים‪.‬‬
‫הרשלנות הרישומית שפורטה לעיל שללה מהתובע את‬
‫היכולת לבודד חלק מהתהליך ולברר כראוי האם‬
‫במהלך ההחייאה היו נתונים שאיפשרו טיפול אחר או‬
‫אבחנה אחרת‪ .‬איננו יודעים מה סדר מתן כמות כה‬
‫גדולה של אדרנלין‪ ,‬ומה היו התגובות לכך‪...‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)8‬‬

‫אם היו רישומים ראויים בזמן ההחייאה‪ ,‬הן‬
‫על סדר התרופות וכמותן והן על לחצי דם‪,‬‬
‫יתכן והיו בידי התובע כלים טובים יותר‬
‫להראות כי במהלך החייאה כה ארוכה היה‬
‫אפשר לנקוט דרכים נוספות‪.‬‬
‫נקבע כי הנתבעים אחראים ל‪ 30% -‬מן הנזק‬
‫של התובע‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל הראייתי בשל אי ביצוע בדיקה‬

‫אישה הרה בהריון ראשון (לאחר ‪ 3‬שנים של טיפולי‬
‫עקרות) הגיעה לבי"ח בשבוע ה‪ 31 -‬להריון לאחר שחשה‬
‫ברע‪ .‬בביה"ח אובחנה הפרדות שיליה ומוות תוך רחמי‪,‬‬
‫על רקע רעלת הריון‪.‬‬
‫השאלה במחלוקת היתה האם הפרדות השיליה היתה‬
‫פתאומית או שהגיניקולוג אצלו ביקרה בבוקר אותו יום‪,‬‬
‫היה יכול כבר אז‪ ,‬לאבחן הפרדות שיליה‪ ,‬לשלוח אותה‬
‫בדחיפות לחדר לידה ולמנוע מוות תוך רחמי‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל הראייתי בשל אי ביצוע בדיקה‬

‫כיוון שהרופא לא ערך בדיקה של רגישות הבטן בעת הביקור של‬
‫האישה אצלו‪ ,‬קבע ביהמ"ש כי הוא גרם בכך נזק ראייתי לתובעת‬
‫כי נמנע ממנה להוכיח כי כבר באותה עת סבלה מהפרדות‬
‫שיליה‪...‬‬
‫לאור זאת הועבר הנטל אל הרופא לשכנע‪ ,‬כי באותו שלב בו נמנע‬
‫מלבצע את הבדיקה‪ ,‬לא סבלה האישה מבטן רגישה ולא היתה‬
‫שרויה בתהליך של הפרדות שיליה‪.‬‬
‫הרופא לא הצליח לעמוד בנטל זה ולכן נקבע כי הוא אחראי למות‬
‫העובר‪...‬‬
‫ע"א ‪ 9328/02‬לאה מאיר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"קשר סיבתי נסיבתי"‬
‫הוריה של פגה שנולדה בשבוע ‪ 29‬להריון בעקבות‬
‫הפרדות שליה‪ ,‬הגישו תביעה נגד ביה"ח‪ ,‬בטענה שהיה‬
‫איחור בביצוע ניתוח קיסרי לאם וכתוצאה מכך סובלת‬
‫הילדה משיתוק מוחין ופיגור שכלי‪.‬‬
‫התביעה הסתמכה על חוו"ד גניקולוגית בלבד ואילו‬
‫ההגנה הסתמכה על חוו"ד של נוירופדיאטר ונאונטולוג‬
‫ששללו קשר סיבתי בין הנזקים לבין העיכוב בביצוע‬
‫הניתוח הקיסרי וקבעו כי יש לשייכם לנזקי הפגות‬
‫בלבד‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"קשר סיבתי נסיבתי"‬
‫ביהמ"ש קבע כי קיים קשר "סיבתי נסיבתי" בין‬
‫התרשלות הרופאים שהתעכבו בביצוע הניתוח הקיסרי‪,‬‬
‫לבין הנזק שנגרם לפגה ולפיכך הטיל אחריות על‬
‫ביה"ח לפצות אותה על ‪ 40%‬מן הנזק שלה‪.‬‬
‫ביהמ"ש העליון אישר את פסה"ד המחוזי וקבע כי‬
‫לבימ"ש יש שיקול דעת לקבוע כי קיים קשר "סיבתי‬
‫נסיבתי" ואת שיעור האחריות ההסתברותי לנזק‬
‫(הפיצוי הופחת ל‪ 20% -‬מן הנזק)‪.‬‬
‫פס"ד מלול עדן‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫דרישות ההסבר בנסיבות מיוחדות‬

‫“ייתכנו מקרים בהם לסיכונים בעלי הסתברות נמוכה‬
‫תהיה משמעות מיוחדת לחולה הספציפי‪ .‬במקרה‬
‫כזה‪ ,‬למרות האחוז הנמוך יכללו אותם סיכונים‬
‫בתחום המידע המהותי הנדרש לחולה לשם החלטה‬
‫מושכלת אם לעבור את הטיפול הרפואי”‪.‬‬

‫ת”א (י‪-‬ם) ‪1109/97‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רף ההסבר בניתוחים אלקטיביים‬

‫"ההסבר הנדרש לקבלת הסכמה מדעת לניתוח‬
‫אלקטיבי – שאף בלעדיו ניתן לקיים אורח חיים‬
‫רגיל – נכלל ברף העליון של חובת הגילוי‪ ,‬והוא‬
‫כולל‪ ,‬בנוסף להתייחסות לסיכויי ההצלחה גם מתן‬
‫הזהרה מפני הסיבוכים האפשריים‪ ...‬גם אם‬
‫סיבוכים אלו נדירים‪".‬‬
‫ע"א ‪6153/97‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רף ההסבר בניתוחים אלקטיביים ‪-‬‬

‫‪RSD‬‬

‫"בענייננו מדובר בסיבוך המתרחש בקרב ‪0.5% - 0.3%‬‬
‫מהניתוחים – גם אם שיעור זה אינו גבוה‪ ,‬הרי מדובר בסיבוך‬
‫חמור‪ ,‬העלול לגרום להפיכתה של הגפה לחסרת כל תפקוד‪ ...‬כיוון‬
‫שמדובר בניתוח אלקטיבי חובת ההסבר נמצאת ברף העליון‪ .‬סיכון‬
‫‪ RSD‬הינו בגדר המידע שהתובע היה רשאי לצפות‪ ,‬באורח סביר‪,‬‬
‫כי יגולה לו‪ ,‬כדי שיוכל לשקלו במסגרת גיבוש דעתו לעניין‬
‫הסכמתו לטיפול הרפואי‪"...‬‬

‫ת"א ‪ 920/99‬יצחק נ' שע"צ‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רף ההסבר ברפואה פרטית‬

‫"רפואה פרטית בה קיים ניגוד עניינים מובנה בין‬
‫השאיפה המסחרית להרבות בניתוחים לבין‬
‫האינטרס של המטופל‪ ,‬כדי להקהות את עוקצו של‬
‫ניגוד העניינים יש להעמיד את המטופל על הסיכונים‬
‫והסיכויים שבניתוח המוצע לרבות החלופה שלא‬
‫לבצע כלל ניתוח סיכוייה וסיכוניה‪".‬‬
‫ע"א ‪6153/97‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫חובת ההסבר על טיפולים מחוץ לסל‬
‫בנסיבות מתאימות עשוי להיווצר צורך ליידע את המטופל לגבי‬
‫אפשרות טיפול המוצעת רק במסגרת הרפואה הפרטית ואולי אף‬
‫במסגרת שירותי רפואה מעבר לים‪ .‬כך יש לעשות‪ ,‬אכן‪,‬‬
‫כשמדובר בטיפול או בתרופה שעשויים לסייע לחולה ואינם‬
‫זמינים ברפואה הציבורית בארץ‪.‬‬
‫כשחולה אובחן כסובל ממחלה מסויימת‪ ,‬וישנה תרופה שאינה‬
‫מצויה ב"סל" – מקובל עלי שעל הרופא ליידע את החולה בדבר‬
‫קיומה של התרופה‪.‬‬
‫עליו להשאיר להחלטתו של החולה את השאלה אם לרכוש את‬
‫התרופה מכספו אם לאו‪ .‬שאלה זו כרוכה לא אחת באפשרויות‬
‫הכספיות של החולה וגם בפער בין ההשפעה של התרופה‬
‫שב"סל" לזו שאינה נמצאת בו‪ ,‬על הרופא לספק את המידע‬
‫הנדרש‪ ,‬והחולה‪ -‬יחליט‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ע"א ‪ 4960/04‬סידי‬

‫פגיעה באוטונומיה – פיצוי ללא נזק‬

‫אישה אושפזה בבית חולים לניתוח אורטופדי בשל‬
‫דפורמציה ברגל‪ .‬בסופו של דבר‪ ,‬במקום ניתוח לתיקון‬
‫הדפורמציה עברה ביופסיה בכתף בשל ממצא ידוע בכתף‬
‫שנחשד להיות גידול ממאיר‪ .‬בעקבות הביופסיה נותרה עם‬
‫מגבלה קשה בתפקוד הכתף‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פגיעה באוטונומיה‬
‫המטופלת טענה כי לא הוסברו לה הסיכונים הכרוכים‬
‫בביופסיה ולפיכך לא נתנה הסכמה מדעת לביצוע הפעולה‪.‬‬
‫נקבע כי גם לו היו נפרשים בפניה הסיכונים היתה נותנת‬
‫הסכמתה לביופסיה בשל הסיכון הממשי שמדובר בגידול‬
‫ממאיר‪.‬‬
‫למרות זאת נפסק כי היתה פגיעה באוטונומיה שלה והיא‬
‫זכאית לפיצוי כספי‪...‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פגיעה באוטונומיה‬

‫“ההכרה בזכותו של החולה לפיצוי על‬
‫הפגיעה באוטונומיה שלו‪ ,‬מקום בו הופרה‬
‫חובה זו‪ ,‬עשויה לתרום לכך שחובה זו‬
‫תקוים הלכה למעשה”‪.‬‬
‫ע”א ‪ 2781/03‬מיאסה עלי דעקה‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות בפגיעה באוטונומיה‬

‫הפרת חובת הזהירות ‪ -‬אי מתן הסברים‬
‫למטופלים לפני ביצוע טיפולים‬
‫נזק ‪ -‬פגיעה באוטונומיה של המטופל‬
‫קשר סיבתי ‪ -‬בין אי מתן ההסברים לבין‬
‫עוצם ההפתעה מן הסיבוך שהתרחש‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫משמעות העדרו של טופס הסכמה ייעודי‬
‫ניתוח סימפטקטומי (נגד הזעת יתר)‪ ,‬שבוצע בשנת ‪ 1999‬והסתבך‬
‫בהזעת יתר פיצויית‪.‬‬
‫המטופל הגיש תביעה בטענה שלא הוזהר מפני הסיבוך האמור‪.‬‬
‫התובע הוחתם על טופס הסכמה סטנדרטי (לא ייעודי)‪ ,‬משום שעד‬
‫השנה האמורה לא פותח טופס ייעודי מתאים‪.‬‬
‫הרופא המנתח רשם בגיליון כי הוסברו הסיכונים הכרוכים בפעולה‬
‫והעיד בבימ"ש כי הוא מסביר לכל המטופלים‪ ,‬ללא יוצא מן הכלל‪,‬‬
‫כי הבעיה עם הניתוח היא שבמקרים רבים מאוד‪ ,‬למעלה מ‪50% -‬‬
‫מופיעה הזעה פיצויית‪ ,‬וב‪ 2-3% -‬מן המקרים ההזעה הפיצויית‬
‫יכולה להיות משמעותית ביותר‪.‬‬
‫סטודנטית שהועסקה במרפאתו של הרופא ונכחה בזמן שקיבל‬
‫חולים אישרה את עדותו בעניין ההסברים‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫חוק זכויות‬

‫החולה‪ ,‬התשנ”ו‪1996-‬‬

‫סעיף ‪ :14‬אופן מתן הסכמה מדעת‬

‫(א)‬

‫‪.....‬‬

‫(ב)‬

‫הסכמה מדעת לטיפול רפואי המנוי בתוספת תינתן‬
‫במסמך בכתב‪ ,‬שיכלול את תמצית ההסבר שניתן‬
‫למטופל‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫חוק זכויות‬

‫החולה‪ ,‬התשנ”ו‪1996-‬‬

‫תוספת‬
‫(סעיפים ‪)15 ,14‬‬
‫(‪ )1‬ניתוחים‪ ,‬למעט כירורגיה זעירה‪.‬‬
‫(‪ )2‬צינתורים של כלי דם‪.‬‬
‫(‪ )3‬דיאליזה‪.‬‬
‫(‪ )4‬טיפול בקרינה מייננת (רדיותרפיה)‪.‬‬
‫(‪ )5‬טיפולי הפריה חוץ‪-‬גופית‪.‬‬
‫(‪ )6‬כימותרפיה לטיפול בתהליכים ממאירים‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בהעדר טופס הסכמה ייעודי‬
‫נקבע (בערעור) כי נוכח הוראות חוק זכויות החולה אין די בטפסים הערוכים‬
‫על פי תקנות בריאות העם (טופסי הסכמה)‪ ,‬התשמ"ד‪. 1984-‬‬
‫ככל הנראה המערכת הרפואית התאימה עצמה להוראות אלה באיחור מסויים‪,‬‬
‫ובמועד הרלוונטי (‪ )1999‬עדיין נעשה שימוש בטפסים הישנים‪ ,‬תוך הפרת‬
‫הוראת החוק‪.‬‬
‫אין לשלול את האפשרות‪ ,‬לפיה הפרת החובה לעגן את הסכמת המטופל‬
‫במסמך בכתב שיכלול את "תמצית ההסבר שניתן למטופל"‪ ,‬שוללת‪ ,‬מניה‬
‫וביה‪ ,‬את האפשרות שאכן מדובר ב"הסכמה מדעת"‪.‬‬
‫דרישת הכתב בחוק היא "דרישה מהותית" ובהעדרו של טופס הסכמה מדעת‬
‫ערוך כדין‪ ,‬יש לקבוע‪ ,‬למצער‪ ,‬כי במקרה של מחלוקת‪ ,‬המטפל הוא זה‬
‫שצריך להוכיח קיומה של הסכמה זו‪.‬‬
‫ע"א ‪ 6299/05‬צורף‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ומה הדין כשיש טופס חתום ?!‬

‫נולדה‬

‫בשנת ‪1998‬‬
‫(מיקרופטלמיה)‪.‬‬
‫בשבוע ‪ 21‬להריון בוצעה לאם בדיקת אולטרה‪-‬סאונד בסיסית‬
‫במסגרת הקופה שנמצאה תקינה‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע כי לא ניתן לגלות את המום במסגרת בדיקה בסיסית‬
‫אך יש אפשרות לגלות זאת בבדיקה מורחבת‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע כי היה מדובר בהריון שלא בסיכון גבוה ולא היה‬
‫מקום לביצוע סקירה מורחבת‪/‬מכוונת‪.‬‬
‫האם חתמה על טופס בקשה לביצוע בדיקת על‪-‬קול לפיה היא‬
‫מודעת לכך שמדובר בבדיקה בסיסית וכי באפשרותה לבצע‬
‫בדיקה מורחבת באופן פרטי‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תינוקת‬

‫כשהיא‬

‫סובלת‬

‫מעיוורון‬

‫חתימה ללא הסבר – לאו הסכמה היא‬
‫ביהמ"ש קבע כי הרופאים הסבירו לאם כי הבדיקה אותה היא עומדת לבצע‬
‫היא בדיקה בסיסית וכי קיימת בדיקה משוכללת יותר אותה ניתן לבצע באופן‬
‫פרטי ואולם בכך לא די‪.‬‬
‫האם לא הבינה לאשורה את האבחנה בין הבדיקה הבסיסית והמורחבת ואם‬
‫היתה מבינה היתה בוחרת לבצע את הבדיקה על חשבונה‪ .‬יש כשל בשרשרת‬
‫המידע אשר נמסר לאם‪.‬‬

‫לא די בקיומה של פרקטיקה לפיה מיידעים את האישה כי קיימת‬
‫בדיקה מורחבת‪ ,‬העדר הנחיות ברורות ונהלים מוגדרים באשר‬
‫להיקף המידע שיש למסור למטופלת לעניין אפשרותה לבצע‬
‫בדיקה מורחבת ‪...‬ואי מתן הסבר הולם בטרם ביצוע הבדיקה‬
‫הבסיסית הינם בגדר נוהל בלתי סביר‪...‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תוצאות הערעור‬
‫המלצת ביהמ"ש‪:‬‬

‫לאור קשיים שהתגלעו בהכרעת בימ"ש קמא בשאלת‬
‫החבות ולאור זאת שבימ"ש קמא הכריע בפסק דינו‬
‫בסוגיות שלא היו בחזית הדיון יבוטל פסק דינו של‬
‫בימ"ש קמא והסכום אשר שולם לתובעים יישאר בידם‪.‬‬

‫התובעים הסכימו להצעת ביהמ"ש שמשמעותה‬
‫שפסה"ד מבוטל‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ההחמרה השיפוטית –‬
‫הנזק הממוני‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫הלכת "השנים האבודות" –‬
‫עזבון אטינגר ז"ל‬

‫פס"ד תקדימי ניתן‪ ,‬במרץ ‪ ,2004‬על‪-‬ידי בית‪-‬המשפט העליון‬
‫בהרכב של חמישה שופטים בתביעת עזבון של קטין‪ ,‬אשר הלך‬
‫לעולמו בגיל ‪ ,12‬כתוצאה מנפילה לבור בעת משחק עם חבר‪,‬‬
‫בעיר העתיקה בירושלים‬
‫עזבון של קטין אשר הלך לעולמו כתוצאה מרשלנות‪ ,‬זכאי לפיצוי‬
‫בגין הפסד כושר השתכרות ב"שנים האבודות"‪ ,‬בהן לא זכה‬
‫לחיות ולהתפרנס‬
‫זכות דומה קיימת גם לעזבון של בגיר שהלך לעולמו בגיל‬
‫העבודה‬
‫נפגע אשר קוצרה תוחלת חייו כתוצאה מרשלנות זכאי מעתה‬
‫לפיצוי בגין הפסד ההשתכרות שלו ב"שנים האבודות"‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"השנים האבודות" – ההשלכות הכספיות‬
‫נקבע כי חישוב הפסד ההשתכרות ב"שנים האבודות" יהיה מבוסס‬
‫על ‪ 30%‬מן השכר הממוצע במשק (בתקופה מגיל ‪18-21‬‬
‫החישוב הוא ‪ 70%‬מן הסכום האמור)‪.‬‬
‫ההנחה המובלעת היא כי ניתן לחסוך ‪ ₪ 2400‬מתוך ‪₪ 8000‬‬
‫בחודש !!!!!‬
‫בתביעת יורשים שהם גם תלויים ‪ ,‬נקבע כי יש ליורשים זכאות‬
‫לקבל פיצוי בגין ראשי נזק שנמצאים מחוץ לתחום החפיפה (כאב‬
‫וסבל וקיצור תוחלת חיים וכ"ו)‬
‫חישוב הפסד ההשתכרות בשנים האבודות‪ ,‬כולל גם חישוב הפסדי‬
‫פנסיה‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫הגידול בפיצוי הכספי‬
‫יולדת לאחר ‪ 3‬שנות טיפולי הפריה בהריון ראשון‪,‬‬
‫נשלחה "להסתובב" כדי לזרז לידה ושבה עם עובר מת‪.‬‬
‫בימ"ש המחוזי קבע אחריות ופסק לאם פיצוי של‬
‫‪ ₪ 300,000‬בגין כאב וסבל‪.‬‬
‫ביהמ"ש העליון קבע כי מגיע פיצוי גם לאב בגין כאב‬
‫וסבל שלו בסכום נוסף של ‪.₪ 250,000‬‬
‫סטיה מהלכה קודמת שחייבה נזק נפשי חמור "בניזוק‬
‫משני" שעולה כדי מחלת נפש או הפרעת נפש הגורמת‬
‫נכות ממשית‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פס"ד לבנה לוי‬

‫הגידול בסכומי הפיצוי‬
‫צעירה שנולדה בשנת ‪ 1985‬כשהיא סובלת משיתוק ביד שמאל‬
‫כתוצאה מפגיעה במקלעת העצבים הברכיאלית‪ ,‬הגישה בשנת‬
‫‪ 2006‬תביעה נגד ביה"ח בו נולדה בטענה של רשלנות בלידה‪.‬‬
‫בינתיים סיימה התובעת לימודי משפטים ומנהל עסקים ובמהלך‬
‫המשפט עשתה התמחות במשפטים‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע שיש אחריות לביה"ח ופסק לה פיצוי גלובלי בגין‬
‫הפסד השתכרות בסך של ‪ ₪ 800,000‬ובנוסף ‪ ₪ 600,000‬כאב‬
‫וסבל‪ ₪ 1,000,000 ,‬עזרת צד ג' ו‪ ₪ 85,000 -‬הוצאות ‪....‬‬

‫א (ים) ‪8363/06‬פדילה נ' בי"ח מאיר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"ועדת שפניץ" – אין מקום להגביל בחוק את‬
‫הפיצוי לתובעים בגין רשלנות רפואית‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫לאן מועדות פנינו?‬

‫‪ ‬המשך החמרה שיפוטית ?‬
‫‪ ‬התמתנות והתייצבות ?‬
‫‪ ‬התערבות חקיקתית ?‬
‫ימים יגידו‪....‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תודה !‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬


Slide 75

‫עדכונים בפסיקת בתי‪-‬המשפט‬
‫בתביעות רשלנות רפואית‬
‫עו"ד טליה חלמיש‪-‬שני‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬
‫מקבוצת מדנס‬
‫מאי ‪2009‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תמונת המצב‬
‫בשנים האחרונות אנו עדים לעליה ניכרת של ההוצאה‬
‫בגין תביעות אחריות מקצועית בתחום הרפואה‪.‬‬
‫העליה נובעת בעיקר מ"אינפלציה שיפוטית" שהביאה‬
‫לגידול ניכר בפיצויים המשולמים לתובעים‪.‬‬
‫התשלומים השנתיים בתביעות הרשלנות הרפואית‪ ,‬גדלו‬
‫בעשור האחרון ב‪.700% -‬‬
‫במקביל גדלו הפרמיות בצורה דרמטית והכיסויים‬
‫הוגבלו‪.‬‬
‫מוסדות רפואיים ורופאים פרטיים העוסקים בתחומים‬
‫בסיכון גבוה (לידות‪ US ,‬מיילדותי‪ ,‬כירורגיה פלסטית‬
‫וכ"ו) נתקלים בקושי להשיג כיסוי ביטוחי‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫התפתחות התביעות בבימ"ש‬

‫‪1994 - 2008‬‬

‫‪1,200‬‬
‫‪1,100‬‬
‫‪1,000‬‬
‫‪900‬‬
‫‪800‬‬
‫‪700‬‬
‫‪600‬‬
‫‪500‬‬
‫‪400‬‬
‫‪300‬‬
‫‪200‬‬
‫‪100‬‬
‫‪0‬‬

‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫‪2002‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫‪1994‬‬

‫מדד גידול התשלומים‬

‫‪1995 - 2008‬‬

‫‪3100%‬‬
‫‪2800%‬‬
‫‪2500%‬‬
‫‪2200%‬‬
‫‪1900%‬‬

‫‪1600%‬‬
‫‪1300%‬‬
‫‪1000%‬‬
‫‪700%‬‬
‫‪400%‬‬
‫‪100%‬‬
‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫‪2002‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫התפתחות התביעות בבימ"ש‬
‫מיילדות וגינקולוגיה‬

‫‪240‬‬

‫‪210‬‬

‫‪180‬‬

‫‪150‬‬

‫‪120‬‬

‫‪90‬‬

‫‪60‬‬

‫‪30‬‬

‫‪0‬‬
‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2002‬‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫מדד גידול התשלומים‬
‫מיילדות וגינקולוגיה‬

‫‪11100%‬‬
‫‪10100%‬‬
‫‪9100%‬‬
‫‪8100%‬‬
‫‪7100%‬‬
‫‪6100%‬‬
‫‪5100%‬‬
‫‪4100%‬‬
‫‪3100%‬‬
‫‪2100%‬‬
‫‪1100%‬‬
‫‪100%‬‬

‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫‪2002‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫מקצועות קליניים מובילים בשיעור הסיכון‬
‫‪1991 - 2008‬‬
‫מיילדות‬
‫כירורגיה כללית‬

‫‪40%‬‬

‫קרדיולוגיה‬

‫שיעור הסיכון הכספי‬

‫‪35%‬‬
‫‪30%‬‬

‫רפואת שיניים‬

‫‪25%‬‬

‫אורטופדיה‬

‫‪20%‬‬

‫נוירוכירורגיה‬

‫‪15%‬‬
‫‪10%‬‬

‫גינקולוגיה‬

‫‪5%‬‬

‫אופטלמולוגיה‬

‫‪0%‬‬

‫‪18%‬‬

‫שיעור התיקים עם סיכון כספי‬

‫‪16%‬‬
‫‪14%‬‬
‫‪12%‬‬
‫‪10%‬‬
‫‪8%‬‬
‫‪6%‬‬
‫‪4%‬‬
‫‪2%‬‬
‫‪0%‬‬

‫* ‪ 3%‬ומעלה‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫דו"ח ועדת "שפניץ"‪-‬‬

‫הועדה הבין משרדית לבחינת הדרכים להקטנת ההוצאה‬
‫הציבורית בגין תביעות הרשלנות הרפואית‬

‫מסתמנת בפסיקה מגמה של הרחבת אחריותם של בעלי‬
‫מקצועות הרפואה והמוסדות הרפואיים – החל בסוגית‬
‫ההתרשלות (ירידת קרנה של הלכת הפרקטיקה‬
‫המקובלת)‪ ,‬המשך בסיבתיות (אובדן סיכויי החלמה)‬
‫וכלה בהרחבת העילות (רשלנות בגין הסכמה מדעת)‬
‫וראשי נזק (פגיעה באוטונומיה)‪.‬‬
‫מהנתונים עולה כי במשך השנים עלו סכומי הפיצויים‬
‫הממוצעים שנפסקו בתביעות רשלנות רפואית‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫הגידול בפיצוי הממוצע לתובעים‬
‫שנת תשלום‬
‫‪2004‬‬
‫‪2005‬‬
‫‪2006‬‬
‫‪2007‬‬
‫‪2008‬‬

‫תשלום ממוצע לתובע (בדולר)‬
‫‪21,872‬‬
‫‪33,700‬‬
‫‪34,935‬‬
‫‪44,839‬‬
‫‪62,374‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פיצוי עבור כאב וסבל ב– ‪ 100%‬נכות‬

‫‪1997-2008‬‬

‫‪1600000‬‬

‫‪1400000‬‬

‫‪1200000‬‬

‫‪1000000‬‬

‫‪800000‬‬

‫‪600000‬‬

‫‪400000‬‬

‫‪200000‬‬

‫‪0‬‬
‫‪2009‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2005‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2003‬‬

‫‪2001‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1997‬‬

‫פיצוי עבור מות קטינים (קיצור תוחלת חיים‪+‬כאב וסבל)‬
‫‪1998-2006‬‬
‫‪1800000‬‬

‫‪1600000‬‬

‫‪1400000‬‬

‫‪1200000‬‬

‫‪1000000‬‬

‫‪800000‬‬

‫‪600000‬‬

‫‪400000‬‬

‫‪200000‬‬

‫‪0‬‬
‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2002‬‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ההתפתחויות המשפטיות‬

‫עמדה סלחנית‬

‫עמדה ביקורתית‬

‫עמדה מחמירה‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫סלחנות שיפוטית‬

‫(‪)1961‬‬

‫"אשה‪ ...‬באה למחלקה הגינקולוגית לשם ניתוח קל‬
‫ברחמה ויצאה מהמחלקה שבעת יסורים ובעלת מום‬
‫לכל ימי חייה‪...‬‬
‫הטיפול אשר החולה קיבלה בבית החולים לא היה כפי‬
‫שצריך היה לצפותו מבעלי מקצוע מעולים וכן קרו תוך‬
‫כדי טיפול הזנחות וטעויות שונות‪ ,‬אשר הביאו לידי‬
‫תוצאות מעציבות במצב בריאותה‪...‬‬
‫רופא בשר ודם עשוי לטעות‪ ,‬ולא כל טעות מהווה‬
‫רשלנות‪"...‬‬

‫התביעה נדחתה‬
‫(ע"א ‪ 280/60‬פרדו נ' פלדמן‪ ,‬פד' (טו') ‪)1961‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫בקרה שיפוטית‬
‫עולם הרפואה אינו חסין מביקורת שיפוטית ומחשיפה של מעשי רשלנות‬
‫מקצועיים‪ .‬ביקורת זו היא אחת הערובות החשובות להקפדה על מתן טיפול‬
‫רפואי נאות‪.‬‬
‫לא כל טעות באבחנה או בטיפול‬
‫מצביעה בהכרח על רשלנות‪.‬‬
‫אחריות הרופאים‪ ,‬ברשלנות‬
‫אזרחית או פלילית‪ ,‬צריכה‬
‫להיקבע‪ ,‬רק אם הוכח שבנתוני‬
‫זמן אמת פעלו הרופאים‬
‫באי מיומנות מקצועית‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫בקרה שיפוטית – האם היא מקדמת את‬
? ‫בטיחות הטיפול‬
Most patient-safety experts continue to believe that the
threat of liability is the primary barrier to the
development of effective and comprehensive patient
safety programs in hospitals. I suggest, on the
contrary…that judicial recognition of an explicit “right
to safety” for hospital patients, with correlative duty of
hospitals to implement patient-safety measures can
become the primary motivator for the development of
systems to improve patient safety.
George J. Annas. J.D., NEJM 354;19 May11,2006
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫בקרה שיפוטית‬

‫‪‬‬
‫שיפור איכות הרפואה‬
‫הרשומה הרפואית‬
‫• רישום מפורט יותר‬
‫• שמירה על רשומות‬

‫תהליך הבקרה הרפואית‬
‫• ניהול סיכונים‬
‫• אבטחת איכות‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תקשורת עם מטופלים‬
‫• הסכמה מדעת‬
‫• גילוי נאות על תקלות‬

‫ניהול הטיפול הרפואי‬
‫• פרוטוקולים ונהלים‬
‫• הנחיות קליניות‬

‫החמרה שיפוטית‬

‫‪‬‬
‫רפואה מתגוננת‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬

‫ריבוי בדיקות וטיפולים מיותרים‬
‫יצירת מתח ביחסי מטפל‪-‬מטופל‬
‫הוצאות מוגברות לתשלום ביטוח‬
‫סגירת פעילויות בסיכון ביטוחי גבוה‬
‫קושי להשיג כיסוי ביטוחי‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית‬

‫(‪)1998‬‬

‫"חיובם של הרופא וקופת‬
‫חולים בדין הוא פרי של חוכמה‬
‫לאחר מעשה‪ .‬הרף שהוצב‬
‫לקביעת אחריותם‪ ,‬הוצב בגובה‬
‫כה רב‪ ,‬עד שלא רק הרופא‬
‫הסביר אינו יכול לעוברו‪ ,‬אלא‬
‫גם הרופא המומחה המובהק‬
‫ייכשל בכך"‪.‬‬
‫(השופטת שטרסברג‪-‬כהן בדעת מיעוט‬
‫ע"א ‪ 3709,3264/96‬קופ"ח נ' פלד ואח')‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית – ההנמקה‬
‫"אין להטיל את העומס הכלכלי של הטעות הרפואית‬
‫על החולה‪ ,‬אלא מן הראוי כי יוטל‪ ,‬עקרונית‪ ,‬על‬
‫הרופא בעל הטעות שממנו יפוזר ממילא על ציבור‬
‫רחב יותר באמצעות ביטוח האחריות המקצועית‪.‬‬
‫יתרה מזו‪ ,‬הטלת האחריות האישית על הרופא‪...‬‬
‫עשויה לעודד את מילוי החובה המקצועית‬
‫להתעדכנות בספרות המקצועית‪"...‬‬
‫(השופט אנגלרד ע"א ‪ 3709,3264/96‬קופ"ח נ' פלד ואח')‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ההחמרה השיפוטית –‬
‫שאלת האחריות‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"החמרת" האחריות של המטפלים‬
‫"פרקטיקה רצויה" במקום "פרקטיקה מצויה"‬
‫החלת נורמות התנהגות רטרוספקטיבית‪" -‬דרך עוקפת פרקטיקה‬
‫מקובלת"‬
‫מבחן "המומחה הטוב" במקום "הרופא הסביר"‬
‫החלת כלל "הדבר מדבר בעדו" במקרי סיבוכים נדירים‬
‫החלה מסיבית של "כלל הנזק הראייתי"‬
‫החלת אחריות במקרים של "קשר סיבתי נסיבתי"‬
‫קביעת חובות מוגברות בכל הנוגע להסברים למטופלים עובר‬
‫למתן לטיפולים רפואיים‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"פרקטיקה מצויה" לעומת "פרקטיקה רצויה"‬
‫העובדות ‪ -‬רביד נ' קליפורד‬

‫ביום ‪ 5.4.84‬הגיעה רביד בת החמש למרפאת שיניים לצורך‬
‫טיפול שיניים‪ .‬כהכנה לטיפול הזריק לה הרופא זריקת הרדמה‬
‫מקומית בלסתה התחתונה מצד ימין‪ .‬הרופא השתמש לצורך‬
‫ההזרקה במזרק לא שואב‪ ,‬שהיה מקובל לשימוש באותה תקופה‬
‫(פרקטיקה מקובלת)‪.‬‬
‫זמן קצר לאחר ההזרקה נטתה רביד על צידה ולא הצליחה‬
‫להתייצב‪ .‬היא היתה מנומנמת והוחלט להעבירה לטיפול בבית‪-‬‬
‫חולים‪ .‬כתוצאה מן האירוע סובלת רביד עד היום מהמיפרזיס‬
‫במחצית הגוף השמאלי ומהפרעות נוירולוגיות וקוגנטיביות‪.‬‬
‫הסתבר כי חומר ההזרקה חדר לכלי דם משם נדד למוח וגרם‬
‫לקריש דם ולאוטם מוחי‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"פרקטיקה מצויה" לעומת "פרקטיקה רצויה"‬
‫ההכרעה המשפטית‬

‫העובדה שרופא נהג בהתאם לפרקטיקה המקובלת‬
‫בתחומו‪ ,‬היא כשלעצמה‪ ,‬אינה מעניקה לו הגנה‬
‫מוחלטת ולעולם מצוי בידי בית המשפט לקבוע‪ ,‬כי‬
‫פרקטיקה נהוגה זו אינה עולה בקנה אחד עם חובת‬
‫הזהירות של רופא כלפי מטופל‪.‬‬
‫פרקטיקה מקובלת מהווה פרמטר‪ ,‬ואפילו פרמטר‬
‫חשוב‪ ,‬במכלול השיקולים שעל בית המשפט לשקול‬
‫בבואו לקבוע את סטנדרט ההתנהגות הראוי‪ ,‬אולם‬
‫אין היא הפרמטר היחיד אשר בית המשפט יתחשב בו‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫די היה באמצעי פשוט וזמין למנוע סיכון ידוע של‬
‫חדירת מזרק עם חומר הרדמה לתוך עורק‪ ,‬דבר אשר‬
‫עלול לגרום לתופעות לוואי משמעותיות‪ .‬כל זאת‬
‫ללא תוספת עלות משמעותית‪.‬‬
‫בנסיבות אלה אין מנוס מן המסקנה כי רופא התרשל‬
‫שכן רופא זהיר היה בוחר למנוע סיכון זה באמצעות‬
‫שימוש במזרקים שואבים‪.‬‬
‫רביד נ' קליפורד‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬
‫הנורמות אינן נקבעות על‪-‬ידי מומחים אלה או אחרים‪ ,‬אלא‬
‫על‪-‬ידי בית‪-‬המשפט‪.‬‬
‫שאלת תפקידו של מנתח בחדר ניתוח היא עניין ערכי‬
‫ונורמטיבי שמתפקידו של בית‪-‬המשפט להכריע בו‪.‬‬
‫עדות יו"ר המועצה הלאומית לכירורגיה‪ ,‬הרדמה וטיפול נמרץ‬
‫כי אין אחריות הדדית בין מנתח לרופא מרדים‪ ,‬כפי שבא לידי‬
‫ביטוי בסיכום ישיבת המועצה הלאומית הנ"ל‪ ,‬אין לראות בה‬
‫משום נורמה נכונה‪ ,‬ולפיכך אין לפעול על‪-‬פיה‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬

‫(‪)2‬‬

‫אם נרשם בסיכום ישיבת מועצת איגוד רופאי העיניים‪ ,‬כי‬
‫המנתח אחראי כלפי המנותח על הניתוח ותוצאותיו בלבד‪,‬‬
‫והמרדים אחראי כלפי המטופל על תהליך ההרדמה ותוצאותיו‪,‬‬
‫אין לראות בכך כאילו כל אחד מהם אחראי רק על תחומו‪,‬‬
‫וחייבת להיות הדדיות ביניהם‪ ,‬ולמרות שאין למנתח "אחריות‬
‫על" הרי שיש לו אחריות על סימני החיים של המנותח‪ ,‬לא‬
‫פחות מאשר למרדים‪ ,‬ועל‪-‬כן עמדת איגוד רופאי העיניים כפי‬
‫שבאה לידי ביטוי במסמך הנ"ל‪ ,‬אינה משקפת את הנורמה‬
‫המחייבת‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬

‫(‪)3‬‬

‫המסמך בדבר חלוקת אחריות בחדר הניתוח של ההסתדרות‬
‫הרפואית בישראל‪ ,‬קובע כי שיתוף פעולה בין הרופא המנתח‬
‫והרופא המרדים בניתוח חיוני להצלחת הטיפול וכך יש אכן‬
‫לנהוג‪ ,‬אולם ההסתייגות שעל‪-‬פיה אין הרופא המנתח אחראי‬
‫לפעולות המבוצעות על‪-‬ידי הרופא המרדים‪ ,‬כפי שהרופא‬
‫המרדים אינו אחראי על פעולות המבוצעות על‪-‬ידי הרופא‬
‫המנתח‪ ,‬איננה נורמה שיש לפעול על‪-‬פיה‪ ,‬שכן ברור שהמנתח‬
‫אינו אחראי על פעולות המרדים‪ ,‬אולם אין בכך כדי לסייג‬
‫אחריותו לעקוב אחר סימני החיים של המנותח‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬

‫(‪)4‬‬

‫כאשר מנותח פונה למנתח בבקשה לנתחו אין הוא יוצר קשר אחד עם‬
‫המרדים וקשר אחר עם המנתח‪ ...‬יש לייחס לו אחריות מעבר לעצם‬
‫הפעולה הכירורגית‪ ,‬המנותח מצפה ממנו להיות אחראי על חייו בעת‬
‫ביצוע הניתוח – ולאו דווקא בעת ביצוע הפעולה הכירורגית גרידא‪.‬‬
‫כל מנתח חייב להיות שותף מלא למעקב אחר סימני חיים של המנותח‪ ,‬גם‬
‫תוך כדי ובמהלך הניתוח‪ ,‬ואין הוא רשאי להטיל את האחריות הבלעדית‬
‫על כך על כתפי המרדים‪.‬‬
‫חובתו של המנתח היתה להאזין לקולות המוניטור ע"מ לוודא שהוא‬
‫ממשיך לנתח אדם חי ולא מחוסר חיים‪ .‬אם הוא לא עושה כן הוא‬
‫מתרשל‪.‬‬
‫המנתח שלא עשה כן הורשע בעבירה של מעשה פזיזות ורשלנות‪.‬‬
‫פ (תא) ‪ 40016/07‬מ"י נ' אסותא ואח'‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החלת נורמות רטרוספקטיבית‬
‫בשנת ‪ 1986‬נולד ערן סידי עם חסר של כף יד ימין‪.‬‬
‫בשנת ‪ 1997‬הגישה משפחת סידי תביעה נגד הגיניקולוג שביצע‬
‫לאם בדיקת אולטרה סאונד שגרתית במהלך ההריון‪ ,‬בטענה של‬
‫רשלנות באי אבחון חסר כף היד‪.‬‬
‫ביהמ"ש המחוזי פסק כי לא היתה רשלנות בביצוע הבדיקה‪ ,‬שכן‬
‫בשנה הנדונה בדיקת האולטרה סאונד הבסיסית לא כללה סקירת‬
‫גפיים ודחה את התביעה‪.‬‬
‫לעומת זאת ביהמ"ש העליון שדן בערעור על התביעה קבע‬
‫בשנת ‪ 2005‬כי חלה חובה על הרופא הבודק בשנת ‪!!! 1986‬‬
‫ליידע את האישה על מגבלות הבדיקה ועל האפשרות לבצע‬
‫בדיקת אולטרה סאונד מורחבת במסגרת הפרקטיקה הפרטית‪...‬‬
‫ע"א ‪ 4960/04‬סידי‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החלת נורמות רטרוספקטיבית ‪2 -‬‬
‫ילדה נולדה בשנת ‪ 1995‬כשהיא סובלת מתסמונת ‪ X‬שביר‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע כי בתקופה הרלבנטית הבדיקה טרם הומלצה ע"י הגורמים‬
‫המקצועיים ושליחת הנשים לביצועה בוודאי שלא היתה פרקטיקה מחייבת‬
‫את הרופא הסביר‪.‬‬
‫ואולם ביהמ"ש קבע כי מאחר שבמאמרים שפורסמו עובר לשנת ‪1994‬‬
‫מוזכרות בדיקות המבוצעות לאוכלוסייה בעלת סיכון נמוך לצרכי מחקר או‬
‫לצרכים אחרים‪ ,‬היה על רופא סביר הקורא את המאמרים הללו להסיק כי‬
‫"בדיקות סקר" לגילוי הנשאות קיימות גם אם ביצוען עדיין אינו מומלץ‪.‬‬
‫הבדיקה היתה קיימת במועד הרלבנטי ויש לייחס להורים בהתאם להלכת‬
‫סידי ציפייה סבירה כי קיומה יגולה להם ולכן הרופא התרשל בכך שלא ידע‬
‫על קומה ולא גילה להורים על קיומה‪.‬‬
‫הקופה אחראית לכך שלא הפיצה בקרב רופאיה את האפשרות לביצוע‬
‫בדיקה לגילוי הנשאות לתסמונת ‪ X‬שביר גם לנשים ללא כל אינדיקציה‪.‬‬
‫א (ים)‪ 5416/03‬שיר סגל‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"כלל ‪ 30‬הדקות" – ‪OUT‬‬
‫השאלה היא מהו פרק הזמן הסביר לביצוע ניתוח קיסרי ?‬
‫פרק הזמן של ‪ 15‬דקות לבצוע ניתוח קיסרי הוא פרק זמן‬
‫אפשרי וראוי כאשר חדר הניתוח פנוי וכל הצוות זמין‪ ...‬יש‬
‫להשלים‪ ,‬חרף העובדה שהדבר אינו רצוי‪ ,‬גם עם חלוף פרק‬
‫זמן ארוך יותר של כ‪ 25-30 -‬דק' עד לניתוח‪ .‬אולם שיהוי כזה‬
‫בביצוע הניתוח‪ ,‬כדי שיתקבל כשיהוי סביר‪ ,‬מחייב מתן הסבר‪,‬‬
‫המבוסס על נסיבותיו המיוחדות של המקרה הנדון‪ ,‬ועל כך‬
‫שבפועל נעשו מאמצים סבירים לקצר פרק זמן זה דבר שלא‬
‫הסתייע באותן נסיבות‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"כלל ‪ 15‬הדקות" – ‪IN‬‬
‫במקרה שלפנינו‪ ,‬לא ניתן הסבר המצדיק התמשכותו של פרק‬
‫הזמן שחלף בין קבלת ההחלטה על ביצוע הניתוח לבין הביצוע‬
‫בפועל‪.‬‬
‫במקרה שלפנינו נפל שיהוי בלתי מוצדק של כ‪ 6 -‬דקות גם‬
‫בהתמשכות פרק הזמן ממועד קבלת ההחלטה על הניתוח ועד‬
‫לביצועו‪ .‬מכאן‪ ,‬שבסה"כ נפל במקרה זה שיהוי בלתי מוצדק‬
‫בביצוע הניתוח הקיסרי‪ ,‬העולה כדי רשלנות‪ ,‬של ‪31-33‬‬
‫דקות‪ ,‬ולמצער שיהוי של ‪ 21‬דקות‪.‬‬
‫א (ים) ‪ 8005/06‬ב‪.‬ר‪ .‬נ' בי"ח מאיר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית –‬
‫סטנדרט המומחה הטוב‬

‫על הרופא להשתמש ברמת ידע‪ ,‬כשרון ואיכפתיות‪,‬‬
‫הקיימת ומופעלת ע"י רופאים ברמה מקצועית טובה‬
‫ולא ממוצעת‪.‬‬
‫כאשר מדובר ברופא הטוען לכישורים מיוחדים ולהיותו‬
‫מומחה‪ ,‬הרמה הנדרשת ממנו היא בהתאם לכך‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית –‬
‫"המתמחה חשוד"‬
‫אישה שעברה ניתוח קיסרי אלקטיבי בהרדמה ספינלית‪,‬‬
‫נותרה עם נזק לשורשי העצב הפירוניאלי‪ ,‬נזק זה יוחס‬
‫לפגיעה במהלך ההרדמה‪.‬‬
‫וכך אמר ביהמ"ש על המרדים שהיה מתמחה ותיק בעת‬
‫הניתוח‪":‬רף המומחיות הרשמית של הנתבע שהוא נמוך‬
‫לטעמי‪ ,‬גם אם הוא בעל ניסיון מעשי רב‪ ,‬יש בו כדי ליצור‬
‫חיזוק לטענות התובעת וספק באשר לביצועה הנאות של‬
‫ההרדמה "‬
‫‪...‬‬
‫ת"א ‪ 072682/99‬פני אלמליח‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החלת כלל הדבר מדבר בעדו‬
‫בתי‪-‬המשפט מחילים את כלל "הדבר מדבר בעדו" באופן‬
‫"ליברלי" ומעבירים את נטל השכנוע מכתפי התובעים אל‬
‫כתפי הנתבעים להוכיח שלא היתה רשלנות מצידם‪.‬‬
‫התנאים להחלת הכלל (ס' ‪ 41‬לפקודת הנזיקין)‪:‬‬
‫ התובע לא ידע ולא יכול היה לדעת על הנסיבות שהביאו‬‫לידי הנזק‬
‫ הנזק נגרם על‪-‬ידי נכס בשליטת המזיק‬‫ המקרה מתיישב יותר עם המסקנה שהיתה רשלנות‬‫מאשר עם העדרה‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בסיבוכים נדירים‬
‫אישה הרה עברה דיקור מי שפיר בשבוע ‪ 18‬להריונה‪ ,‬אשר‬
‫הסתבך בזיהום תוך רחמי‪ ,‬שהוביל לספסיס סוער ולמותה‬
‫של האישה‪.‬‬
‫ועדת בדיקה של משרד הבריאות לא מצאה התרשלות‬
‫בטיפול במנוחה מצד גורם רפואי כלשהו‪.‬‬
‫בעלה וילדיה של המנוחה הגישו תביעה נגד הרופא המטפל‬
‫שביצע את הדיקור בטענה שהדיקור נעשה באופן רשלני‪,‬‬
‫ללא ניקוי מתאים של איזור הבטן בו בוצעה הדקירה‬
‫וכתוצאה מכך נגרם הזיהום שהוביל למותה‪.‬‬
‫לא הוגשה חוו"ד מטעם התובעים לתמיכה בטענותיהם‪ ,‬והם‬
‫בקשו להחיל את הכלל של "הדבר מדבר בעדו"‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בסיבוכים נדירים‬
‫ביהמש פסק כי "מהעדויות שנשמעו בבית המשפט ומחומר‬
‫הראיות שהובא‪ ,‬ניתן לקבוע כי השימוש בחומר החיטוי‬
‫פולידין ואלכוהול היה נפוץ ומקובל לצורך עריכת הדיקור‬
‫וכי הנתבעים פעלו על‪-‬פי הנהוג והמקובל בכגון דא‪ ...‬ואין‬
‫לבוא לנתבעים בטרוניה באשר לפרקטיקה בה נהגו"‬
‫ואולם העובדה ‪ -‬שמדובר בתוצאה נדירה ובלתי צפוייה‬
‫למדי של דיקור מי שפיר שגרם לזיהום חריף ברחם‬
‫האשה ומותה עקב כך ‪ -‬תומכת בתחולת הכלל של הדבר‬
‫מדבר בעדו‪ .‬זה מצביע יותר על קיומה של התרשלות מאשר‬
‫על העדרה‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בסיבוכים נדירים‬
‫אף כי התובעים לא הוכיחו את הסיבה הממשית והישירה לזיהום‬
‫בגופה של המנוחה ולמותה כתוצאה מכך‪ ,‬שוכנעתי – על‪-‬פי מאזן‬
‫ההסתברויות במשפט האזרחי – כי ההסתברות שהיא נפטרה עקב‬
‫רשלנותם הרפואית של הנתבעים עולה על ההסתברות כי הפגיעה‬
‫לא היתה תוצאה של התרשלות כזו‪.‬‬
‫נטל השכנוע בדבר העדר התרשלות עבר לכתפי הנתבעים‬
‫ומשהם לא עמדו בו – דין התביעה להתקבל‪.‬‬
‫נקבע שהרופא שביצע את הדיקור אחראי ברשלנות משום שלא‬
‫הרים את הנטל להסביר באיזה מנגנון אירע הזיהום שלא‬
‫באחריותו‪.‬‬
‫א (ת"א) ‪ 89/96‬עזבון המנוחה ג'ומאנה מראר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשומות רפואיות – כלל "הנזק הראייתי"‬

‫"מקום שצריך להיעשות רישום רפואי וזה לא נעשה‪ ,‬ולא‬
‫ניתן הסבר מניח את הדעת למחדל זה‪ ,‬יועבר נטל ההוכחה‬
‫בדבר העובדות השנויות במחלוקת‪ ,‬שיכלו להתבהר מתוך‬
‫הרישום‪ ,‬אל כתפי הרופא או המוסד‪ ,‬שבמסגרתו ניתנו‬
‫השירותים הרפואיים‪".‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫נתונים על העברת נטל הראיה –‬

‫דו"ח ועדת שפניץ‬

‫נראה שנושא הרשומה הרפואית‪ ,‬ליקוי בה או היעדרה הוא‬
‫בעל השלכות מרכזיות בתחום תביעות הרשלנות הרפואית‪,‬‬
‫היכול לעיתים להשפיע באופן מהותי על תוצאת הדיון‬
‫בתביעה‪.‬‬
‫בשני שליש מן המקרים בהם העביר בית‪-‬המשפט את הנטל‬
‫מכתפי התובעים אל כתפי הנתבעים‪ ,‬בשל ליקוי ברשומה‬
‫הרפואית‪ ,‬הם לא הצליחו להתמודד עמו ולהרים אותו‪,‬‬
‫ונקבעה אחריות של המטפלים לנזקם של התובעים‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫התובע יליד ‪ 1939‬אושפז עקב אוטם שריר הלב‪.‬‬
‫בוצע צינתור שבמהלכו הוזרק חומר ניגוד מסוג‬
‫אורוגרפין‪.‬‬
‫סמוך לאחר ההזרקה התלונן התובע על הרגשה‬
‫לא טובה‪ .‬תוך שתי דקות היתה ירידה בלחץ‬
‫הדם‪ ,‬פרפור חדרים ואיבוד הכרה‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)2‬‬

‫האבחנה – שוק אנפילקטי עקב רגישות ליוד‪.‬‬
‫החלה פעולת החייאה אליה הצטרפו רופאים‬
‫בכירים וביניהם מנהל המחלקה הקרדיולוגית‬
‫ומנהל יחידת הצינתורים‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)3‬‬

‫פעולות ההחייאה כללו‪ :‬עיסוי חזה‪ ,‬מכות‬
‫חשמל‪ ,‬החדרת קוצב לב זמני והזלפת‬
‫תרופות שונות‪.‬‬
‫רק בחלוף כ‪ 40 -‬דקות חזר הלב לתפקד‪,‬‬
‫אלא שבזמן זה נגרם נזק מוחי קשה והתובע‬
‫נותר במצב וגטטיבי‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)4‬‬

‫נקבע כי לא היתה רשלנות בטיפול שקיבל התובע‬
‫עד שלב ההחייאה‪.‬‬
‫השאלה במחלוקת היתה האם ההחייאה בוצעה‬
‫בסבירות ובמיומנות‪.‬‬
‫עיון בכל הרישומים וסיכום הראיות בעניין זה‬
‫מעלה מספר בעיות; פרט לרישום הטכנאית על‬
‫מתן לידוקאין‪ ,‬אין רישום ישיר כלשהו על מצב‬
‫התובע במהלך המשבר‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)5‬‬

‫אין חולק כי מדובר באירוע קשה גם‬
‫לצוות הרפואי וניתן להבין כי הצוות דאג‬
‫קודם כל לטיפול בתובע ופחות לביצוע‬
‫רישומים‪ ,‬אולם מהנתונים עולה כי‬
‫חסרים רישומים וחלקם לא מדויקים או‬
‫לא ברורים דיים‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)6‬‬

‫התוצאה המעשית היא כי הרישום הלקוי‬
‫נזקף לחובת הנתבע ברשלנות רישומית‬
‫ונטל ההוכחה כי אין התרשלות של‬
‫הנתבע בעצם הטיפול הינו על הנתבע‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)7‬‬

‫הסברי הנתבע‪ ,‬לפיהם הצוות הרפואי היה שקוע כולו‬
‫בהחייאה ולכן אין לצפות ואין לדרוש תשומת לב‬
‫לרישום‪ ,‬הינם הסברים שובי לב אך אינם הסברים‬
‫מלאים‪.‬‬
‫הרשלנות הרישומית שפורטה לעיל שללה מהתובע את‬
‫היכולת לבודד חלק מהתהליך ולברר כראוי האם‬
‫במהלך ההחייאה היו נתונים שאיפשרו טיפול אחר או‬
‫אבחנה אחרת‪ .‬איננו יודעים מה סדר מתן כמות כה‬
‫גדולה של אדרנלין‪ ,‬ומה היו התגובות לכך‪...‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)8‬‬

‫אם היו רישומים ראויים בזמן ההחייאה‪ ,‬הן‬
‫על סדר התרופות וכמותן והן על לחצי דם‪,‬‬
‫יתכן והיו בידי התובע כלים טובים יותר‬
‫להראות כי במהלך החייאה כה ארוכה היה‬
‫אפשר לנקוט דרכים נוספות‪.‬‬
‫נקבע כי הנתבעים אחראים ל‪ 30% -‬מן הנזק‬
‫של התובע‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל הראייתי בשל אי ביצוע בדיקה‬

‫אישה הרה בהריון ראשון (לאחר ‪ 3‬שנים של טיפולי‬
‫עקרות) הגיעה לבי"ח בשבוע ה‪ 31 -‬להריון לאחר שחשה‬
‫ברע‪ .‬בביה"ח אובחנה הפרדות שיליה ומוות תוך רחמי‪,‬‬
‫על רקע רעלת הריון‪.‬‬
‫השאלה במחלוקת היתה האם הפרדות השיליה היתה‬
‫פתאומית או שהגיניקולוג אצלו ביקרה בבוקר אותו יום‪,‬‬
‫היה יכול כבר אז‪ ,‬לאבחן הפרדות שיליה‪ ,‬לשלוח אותה‬
‫בדחיפות לחדר לידה ולמנוע מוות תוך רחמי‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל הראייתי בשל אי ביצוע בדיקה‬

‫כיוון שהרופא לא ערך בדיקה של רגישות הבטן בעת הביקור של‬
‫האישה אצלו‪ ,‬קבע ביהמ"ש כי הוא גרם בכך נזק ראייתי לתובעת‬
‫כי נמנע ממנה להוכיח כי כבר באותה עת סבלה מהפרדות‬
‫שיליה‪...‬‬
‫לאור זאת הועבר הנטל אל הרופא לשכנע‪ ,‬כי באותו שלב בו נמנע‬
‫מלבצע את הבדיקה‪ ,‬לא סבלה האישה מבטן רגישה ולא היתה‬
‫שרויה בתהליך של הפרדות שיליה‪.‬‬
‫הרופא לא הצליח לעמוד בנטל זה ולכן נקבע כי הוא אחראי למות‬
‫העובר‪...‬‬
‫ע"א ‪ 9328/02‬לאה מאיר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"קשר סיבתי נסיבתי"‬
‫הוריה של פגה שנולדה בשבוע ‪ 29‬להריון בעקבות‬
‫הפרדות שליה‪ ,‬הגישו תביעה נגד ביה"ח‪ ,‬בטענה שהיה‬
‫איחור בביצוע ניתוח קיסרי לאם וכתוצאה מכך סובלת‬
‫הילדה משיתוק מוחין ופיגור שכלי‪.‬‬
‫התביעה הסתמכה על חוו"ד גניקולוגית בלבד ואילו‬
‫ההגנה הסתמכה על חוו"ד של נוירופדיאטר ונאונטולוג‬
‫ששללו קשר סיבתי בין הנזקים לבין העיכוב בביצוע‬
‫הניתוח הקיסרי וקבעו כי יש לשייכם לנזקי הפגות‬
‫בלבד‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"קשר סיבתי נסיבתי"‬
‫ביהמ"ש קבע כי קיים קשר "סיבתי נסיבתי" בין‬
‫התרשלות הרופאים שהתעכבו בביצוע הניתוח הקיסרי‪,‬‬
‫לבין הנזק שנגרם לפגה ולפיכך הטיל אחריות על‬
‫ביה"ח לפצות אותה על ‪ 40%‬מן הנזק שלה‪.‬‬
‫ביהמ"ש העליון אישר את פסה"ד המחוזי וקבע כי‬
‫לבימ"ש יש שיקול דעת לקבוע כי קיים קשר "סיבתי‬
‫נסיבתי" ואת שיעור האחריות ההסתברותי לנזק‬
‫(הפיצוי הופחת ל‪ 20% -‬מן הנזק)‪.‬‬
‫פס"ד מלול עדן‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫דרישות ההסבר בנסיבות מיוחדות‬

‫“ייתכנו מקרים בהם לסיכונים בעלי הסתברות נמוכה‬
‫תהיה משמעות מיוחדת לחולה הספציפי‪ .‬במקרה‬
‫כזה‪ ,‬למרות האחוז הנמוך יכללו אותם סיכונים‬
‫בתחום המידע המהותי הנדרש לחולה לשם החלטה‬
‫מושכלת אם לעבור את הטיפול הרפואי”‪.‬‬

‫ת”א (י‪-‬ם) ‪1109/97‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רף ההסבר בניתוחים אלקטיביים‬

‫"ההסבר הנדרש לקבלת הסכמה מדעת לניתוח‬
‫אלקטיבי – שאף בלעדיו ניתן לקיים אורח חיים‬
‫רגיל – נכלל ברף העליון של חובת הגילוי‪ ,‬והוא‬
‫כולל‪ ,‬בנוסף להתייחסות לסיכויי ההצלחה גם מתן‬
‫הזהרה מפני הסיבוכים האפשריים‪ ...‬גם אם‬
‫סיבוכים אלו נדירים‪".‬‬
‫ע"א ‪6153/97‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רף ההסבר בניתוחים אלקטיביים ‪-‬‬

‫‪RSD‬‬

‫"בענייננו מדובר בסיבוך המתרחש בקרב ‪0.5% - 0.3%‬‬
‫מהניתוחים – גם אם שיעור זה אינו גבוה‪ ,‬הרי מדובר בסיבוך‬
‫חמור‪ ,‬העלול לגרום להפיכתה של הגפה לחסרת כל תפקוד‪ ...‬כיוון‬
‫שמדובר בניתוח אלקטיבי חובת ההסבר נמצאת ברף העליון‪ .‬סיכון‬
‫‪ RSD‬הינו בגדר המידע שהתובע היה רשאי לצפות‪ ,‬באורח סביר‪,‬‬
‫כי יגולה לו‪ ,‬כדי שיוכל לשקלו במסגרת גיבוש דעתו לעניין‬
‫הסכמתו לטיפול הרפואי‪"...‬‬

‫ת"א ‪ 920/99‬יצחק נ' שע"צ‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רף ההסבר ברפואה פרטית‬

‫"רפואה פרטית בה קיים ניגוד עניינים מובנה בין‬
‫השאיפה המסחרית להרבות בניתוחים לבין‬
‫האינטרס של המטופל‪ ,‬כדי להקהות את עוקצו של‬
‫ניגוד העניינים יש להעמיד את המטופל על הסיכונים‬
‫והסיכויים שבניתוח המוצע לרבות החלופה שלא‬
‫לבצע כלל ניתוח סיכוייה וסיכוניה‪".‬‬
‫ע"א ‪6153/97‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫חובת ההסבר על טיפולים מחוץ לסל‬
‫בנסיבות מתאימות עשוי להיווצר צורך ליידע את המטופל לגבי‬
‫אפשרות טיפול המוצעת רק במסגרת הרפואה הפרטית ואולי אף‬
‫במסגרת שירותי רפואה מעבר לים‪ .‬כך יש לעשות‪ ,‬אכן‪,‬‬
‫כשמדובר בטיפול או בתרופה שעשויים לסייע לחולה ואינם‬
‫זמינים ברפואה הציבורית בארץ‪.‬‬
‫כשחולה אובחן כסובל ממחלה מסויימת‪ ,‬וישנה תרופה שאינה‬
‫מצויה ב"סל" – מקובל עלי שעל הרופא ליידע את החולה בדבר‬
‫קיומה של התרופה‪.‬‬
‫עליו להשאיר להחלטתו של החולה את השאלה אם לרכוש את‬
‫התרופה מכספו אם לאו‪ .‬שאלה זו כרוכה לא אחת באפשרויות‬
‫הכספיות של החולה וגם בפער בין ההשפעה של התרופה‬
‫שב"סל" לזו שאינה נמצאת בו‪ ,‬על הרופא לספק את המידע‬
‫הנדרש‪ ,‬והחולה‪ -‬יחליט‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ע"א ‪ 4960/04‬סידי‬

‫פגיעה באוטונומיה – פיצוי ללא נזק‬

‫אישה אושפזה בבית חולים לניתוח אורטופדי בשל‬
‫דפורמציה ברגל‪ .‬בסופו של דבר‪ ,‬במקום ניתוח לתיקון‬
‫הדפורמציה עברה ביופסיה בכתף בשל ממצא ידוע בכתף‬
‫שנחשד להיות גידול ממאיר‪ .‬בעקבות הביופסיה נותרה עם‬
‫מגבלה קשה בתפקוד הכתף‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פגיעה באוטונומיה‬
‫המטופלת טענה כי לא הוסברו לה הסיכונים הכרוכים‬
‫בביופסיה ולפיכך לא נתנה הסכמה מדעת לביצוע הפעולה‪.‬‬
‫נקבע כי גם לו היו נפרשים בפניה הסיכונים היתה נותנת‬
‫הסכמתה לביופסיה בשל הסיכון הממשי שמדובר בגידול‬
‫ממאיר‪.‬‬
‫למרות זאת נפסק כי היתה פגיעה באוטונומיה שלה והיא‬
‫זכאית לפיצוי כספי‪...‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פגיעה באוטונומיה‬

‫“ההכרה בזכותו של החולה לפיצוי על‬
‫הפגיעה באוטונומיה שלו‪ ,‬מקום בו הופרה‬
‫חובה זו‪ ,‬עשויה לתרום לכך שחובה זו‬
‫תקוים הלכה למעשה”‪.‬‬
‫ע”א ‪ 2781/03‬מיאסה עלי דעקה‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות בפגיעה באוטונומיה‬

‫הפרת חובת הזהירות ‪ -‬אי מתן הסברים‬
‫למטופלים לפני ביצוע טיפולים‬
‫נזק ‪ -‬פגיעה באוטונומיה של המטופל‬
‫קשר סיבתי ‪ -‬בין אי מתן ההסברים לבין‬
‫עוצם ההפתעה מן הסיבוך שהתרחש‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫משמעות העדרו של טופס הסכמה ייעודי‬
‫ניתוח סימפטקטומי (נגד הזעת יתר)‪ ,‬שבוצע בשנת ‪ 1999‬והסתבך‬
‫בהזעת יתר פיצויית‪.‬‬
‫המטופל הגיש תביעה בטענה שלא הוזהר מפני הסיבוך האמור‪.‬‬
‫התובע הוחתם על טופס הסכמה סטנדרטי (לא ייעודי)‪ ,‬משום שעד‬
‫השנה האמורה לא פותח טופס ייעודי מתאים‪.‬‬
‫הרופא המנתח רשם בגיליון כי הוסברו הסיכונים הכרוכים בפעולה‬
‫והעיד בבימ"ש כי הוא מסביר לכל המטופלים‪ ,‬ללא יוצא מן הכלל‪,‬‬
‫כי הבעיה עם הניתוח היא שבמקרים רבים מאוד‪ ,‬למעלה מ‪50% -‬‬
‫מופיעה הזעה פיצויית‪ ,‬וב‪ 2-3% -‬מן המקרים ההזעה הפיצויית‬
‫יכולה להיות משמעותית ביותר‪.‬‬
‫סטודנטית שהועסקה במרפאתו של הרופא ונכחה בזמן שקיבל‬
‫חולים אישרה את עדותו בעניין ההסברים‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫חוק זכויות‬

‫החולה‪ ,‬התשנ”ו‪1996-‬‬

‫סעיף ‪ :14‬אופן מתן הסכמה מדעת‬

‫(א)‬

‫‪.....‬‬

‫(ב)‬

‫הסכמה מדעת לטיפול רפואי המנוי בתוספת תינתן‬
‫במסמך בכתב‪ ,‬שיכלול את תמצית ההסבר שניתן‬
‫למטופל‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫חוק זכויות‬

‫החולה‪ ,‬התשנ”ו‪1996-‬‬

‫תוספת‬
‫(סעיפים ‪)15 ,14‬‬
‫(‪ )1‬ניתוחים‪ ,‬למעט כירורגיה זעירה‪.‬‬
‫(‪ )2‬צינתורים של כלי דם‪.‬‬
‫(‪ )3‬דיאליזה‪.‬‬
‫(‪ )4‬טיפול בקרינה מייננת (רדיותרפיה)‪.‬‬
‫(‪ )5‬טיפולי הפריה חוץ‪-‬גופית‪.‬‬
‫(‪ )6‬כימותרפיה לטיפול בתהליכים ממאירים‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בהעדר טופס הסכמה ייעודי‬
‫נקבע (בערעור) כי נוכח הוראות חוק זכויות החולה אין די בטפסים הערוכים‬
‫על פי תקנות בריאות העם (טופסי הסכמה)‪ ,‬התשמ"ד‪. 1984-‬‬
‫ככל הנראה המערכת הרפואית התאימה עצמה להוראות אלה באיחור מסויים‪,‬‬
‫ובמועד הרלוונטי (‪ )1999‬עדיין נעשה שימוש בטפסים הישנים‪ ,‬תוך הפרת‬
‫הוראת החוק‪.‬‬
‫אין לשלול את האפשרות‪ ,‬לפיה הפרת החובה לעגן את הסכמת המטופל‬
‫במסמך בכתב שיכלול את "תמצית ההסבר שניתן למטופל"‪ ,‬שוללת‪ ,‬מניה‬
‫וביה‪ ,‬את האפשרות שאכן מדובר ב"הסכמה מדעת"‪.‬‬
‫דרישת הכתב בחוק היא "דרישה מהותית" ובהעדרו של טופס הסכמה מדעת‬
‫ערוך כדין‪ ,‬יש לקבוע‪ ,‬למצער‪ ,‬כי במקרה של מחלוקת‪ ,‬המטפל הוא זה‬
‫שצריך להוכיח קיומה של הסכמה זו‪.‬‬
‫ע"א ‪ 6299/05‬צורף‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ומה הדין כשיש טופס חתום ?!‬

‫נולדה‬

‫בשנת ‪1998‬‬
‫(מיקרופטלמיה)‪.‬‬
‫בשבוע ‪ 21‬להריון בוצעה לאם בדיקת אולטרה‪-‬סאונד בסיסית‬
‫במסגרת הקופה שנמצאה תקינה‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע כי לא ניתן לגלות את המום במסגרת בדיקה בסיסית‬
‫אך יש אפשרות לגלות זאת בבדיקה מורחבת‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע כי היה מדובר בהריון שלא בסיכון גבוה ולא היה‬
‫מקום לביצוע סקירה מורחבת‪/‬מכוונת‪.‬‬
‫האם חתמה על טופס בקשה לביצוע בדיקת על‪-‬קול לפיה היא‬
‫מודעת לכך שמדובר בבדיקה בסיסית וכי באפשרותה לבצע‬
‫בדיקה מורחבת באופן פרטי‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תינוקת‬

‫כשהיא‬

‫סובלת‬

‫מעיוורון‬

‫חתימה ללא הסבר – לאו הסכמה היא‬
‫ביהמ"ש קבע כי הרופאים הסבירו לאם כי הבדיקה אותה היא עומדת לבצע‬
‫היא בדיקה בסיסית וכי קיימת בדיקה משוכללת יותר אותה ניתן לבצע באופן‬
‫פרטי ואולם בכך לא די‪.‬‬
‫האם לא הבינה לאשורה את האבחנה בין הבדיקה הבסיסית והמורחבת ואם‬
‫היתה מבינה היתה בוחרת לבצע את הבדיקה על חשבונה‪ .‬יש כשל בשרשרת‬
‫המידע אשר נמסר לאם‪.‬‬

‫לא די בקיומה של פרקטיקה לפיה מיידעים את האישה כי קיימת‬
‫בדיקה מורחבת‪ ,‬העדר הנחיות ברורות ונהלים מוגדרים באשר‬
‫להיקף המידע שיש למסור למטופלת לעניין אפשרותה לבצע‬
‫בדיקה מורחבת ‪...‬ואי מתן הסבר הולם בטרם ביצוע הבדיקה‬
‫הבסיסית הינם בגדר נוהל בלתי סביר‪...‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תוצאות הערעור‬
‫המלצת ביהמ"ש‪:‬‬

‫לאור קשיים שהתגלעו בהכרעת בימ"ש קמא בשאלת‬
‫החבות ולאור זאת שבימ"ש קמא הכריע בפסק דינו‬
‫בסוגיות שלא היו בחזית הדיון יבוטל פסק דינו של‬
‫בימ"ש קמא והסכום אשר שולם לתובעים יישאר בידם‪.‬‬

‫התובעים הסכימו להצעת ביהמ"ש שמשמעותה‬
‫שפסה"ד מבוטל‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ההחמרה השיפוטית –‬
‫הנזק הממוני‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫הלכת "השנים האבודות" –‬
‫עזבון אטינגר ז"ל‬

‫פס"ד תקדימי ניתן‪ ,‬במרץ ‪ ,2004‬על‪-‬ידי בית‪-‬המשפט העליון‬
‫בהרכב של חמישה שופטים בתביעת עזבון של קטין‪ ,‬אשר הלך‬
‫לעולמו בגיל ‪ ,12‬כתוצאה מנפילה לבור בעת משחק עם חבר‪,‬‬
‫בעיר העתיקה בירושלים‬
‫עזבון של קטין אשר הלך לעולמו כתוצאה מרשלנות‪ ,‬זכאי לפיצוי‬
‫בגין הפסד כושר השתכרות ב"שנים האבודות"‪ ,‬בהן לא זכה‬
‫לחיות ולהתפרנס‬
‫זכות דומה קיימת גם לעזבון של בגיר שהלך לעולמו בגיל‬
‫העבודה‬
‫נפגע אשר קוצרה תוחלת חייו כתוצאה מרשלנות זכאי מעתה‬
‫לפיצוי בגין הפסד ההשתכרות שלו ב"שנים האבודות"‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"השנים האבודות" – ההשלכות הכספיות‬
‫נקבע כי חישוב הפסד ההשתכרות ב"שנים האבודות" יהיה מבוסס‬
‫על ‪ 30%‬מן השכר הממוצע במשק (בתקופה מגיל ‪18-21‬‬
‫החישוב הוא ‪ 70%‬מן הסכום האמור)‪.‬‬
‫ההנחה המובלעת היא כי ניתן לחסוך ‪ ₪ 2400‬מתוך ‪₪ 8000‬‬
‫בחודש !!!!!‬
‫בתביעת יורשים שהם גם תלויים ‪ ,‬נקבע כי יש ליורשים זכאות‬
‫לקבל פיצוי בגין ראשי נזק שנמצאים מחוץ לתחום החפיפה (כאב‬
‫וסבל וקיצור תוחלת חיים וכ"ו)‬
‫חישוב הפסד ההשתכרות בשנים האבודות‪ ,‬כולל גם חישוב הפסדי‬
‫פנסיה‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫הגידול בפיצוי הכספי‬
‫יולדת לאחר ‪ 3‬שנות טיפולי הפריה בהריון ראשון‪,‬‬
‫נשלחה "להסתובב" כדי לזרז לידה ושבה עם עובר מת‪.‬‬
‫בימ"ש המחוזי קבע אחריות ופסק לאם פיצוי של‬
‫‪ ₪ 300,000‬בגין כאב וסבל‪.‬‬
‫ביהמ"ש העליון קבע כי מגיע פיצוי גם לאב בגין כאב‬
‫וסבל שלו בסכום נוסף של ‪.₪ 250,000‬‬
‫סטיה מהלכה קודמת שחייבה נזק נפשי חמור "בניזוק‬
‫משני" שעולה כדי מחלת נפש או הפרעת נפש הגורמת‬
‫נכות ממשית‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פס"ד לבנה לוי‬

‫הגידול בסכומי הפיצוי‬
‫צעירה שנולדה בשנת ‪ 1985‬כשהיא סובלת משיתוק ביד שמאל‬
‫כתוצאה מפגיעה במקלעת העצבים הברכיאלית‪ ,‬הגישה בשנת‬
‫‪ 2006‬תביעה נגד ביה"ח בו נולדה בטענה של רשלנות בלידה‪.‬‬
‫בינתיים סיימה התובעת לימודי משפטים ומנהל עסקים ובמהלך‬
‫המשפט עשתה התמחות במשפטים‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע שיש אחריות לביה"ח ופסק לה פיצוי גלובלי בגין‬
‫הפסד השתכרות בסך של ‪ ₪ 800,000‬ובנוסף ‪ ₪ 600,000‬כאב‬
‫וסבל‪ ₪ 1,000,000 ,‬עזרת צד ג' ו‪ ₪ 85,000 -‬הוצאות ‪....‬‬

‫א (ים) ‪8363/06‬פדילה נ' בי"ח מאיר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"ועדת שפניץ" – אין מקום להגביל בחוק את‬
‫הפיצוי לתובעים בגין רשלנות רפואית‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫לאן מועדות פנינו?‬

‫‪ ‬המשך החמרה שיפוטית ?‬
‫‪ ‬התמתנות והתייצבות ?‬
‫‪ ‬התערבות חקיקתית ?‬
‫ימים יגידו‪....‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תודה !‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬


Slide 76

‫עדכונים בפסיקת בתי‪-‬המשפט‬
‫בתביעות רשלנות רפואית‬
‫עו"ד טליה חלמיש‪-‬שני‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬
‫מקבוצת מדנס‬
‫מאי ‪2009‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תמונת המצב‬
‫בשנים האחרונות אנו עדים לעליה ניכרת של ההוצאה‬
‫בגין תביעות אחריות מקצועית בתחום הרפואה‪.‬‬
‫העליה נובעת בעיקר מ"אינפלציה שיפוטית" שהביאה‬
‫לגידול ניכר בפיצויים המשולמים לתובעים‪.‬‬
‫התשלומים השנתיים בתביעות הרשלנות הרפואית‪ ,‬גדלו‬
‫בעשור האחרון ב‪.700% -‬‬
‫במקביל גדלו הפרמיות בצורה דרמטית והכיסויים‬
‫הוגבלו‪.‬‬
‫מוסדות רפואיים ורופאים פרטיים העוסקים בתחומים‬
‫בסיכון גבוה (לידות‪ US ,‬מיילדותי‪ ,‬כירורגיה פלסטית‬
‫וכ"ו) נתקלים בקושי להשיג כיסוי ביטוחי‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫התפתחות התביעות בבימ"ש‬

‫‪1994 - 2008‬‬

‫‪1,200‬‬
‫‪1,100‬‬
‫‪1,000‬‬
‫‪900‬‬
‫‪800‬‬
‫‪700‬‬
‫‪600‬‬
‫‪500‬‬
‫‪400‬‬
‫‪300‬‬
‫‪200‬‬
‫‪100‬‬
‫‪0‬‬

‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫‪2002‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫‪1994‬‬

‫מדד גידול התשלומים‬

‫‪1995 - 2008‬‬

‫‪3100%‬‬
‫‪2800%‬‬
‫‪2500%‬‬
‫‪2200%‬‬
‫‪1900%‬‬

‫‪1600%‬‬
‫‪1300%‬‬
‫‪1000%‬‬
‫‪700%‬‬
‫‪400%‬‬
‫‪100%‬‬
‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫‪2002‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫התפתחות התביעות בבימ"ש‬
‫מיילדות וגינקולוגיה‬

‫‪240‬‬

‫‪210‬‬

‫‪180‬‬

‫‪150‬‬

‫‪120‬‬

‫‪90‬‬

‫‪60‬‬

‫‪30‬‬

‫‪0‬‬
‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2002‬‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫מדד גידול התשלומים‬
‫מיילדות וגינקולוגיה‬

‫‪11100%‬‬
‫‪10100%‬‬
‫‪9100%‬‬
‫‪8100%‬‬
‫‪7100%‬‬
‫‪6100%‬‬
‫‪5100%‬‬
‫‪4100%‬‬
‫‪3100%‬‬
‫‪2100%‬‬
‫‪1100%‬‬
‫‪100%‬‬

‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫‪2002‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫מקצועות קליניים מובילים בשיעור הסיכון‬
‫‪1991 - 2008‬‬
‫מיילדות‬
‫כירורגיה כללית‬

‫‪40%‬‬

‫קרדיולוגיה‬

‫שיעור הסיכון הכספי‬

‫‪35%‬‬
‫‪30%‬‬

‫רפואת שיניים‬

‫‪25%‬‬

‫אורטופדיה‬

‫‪20%‬‬

‫נוירוכירורגיה‬

‫‪15%‬‬
‫‪10%‬‬

‫גינקולוגיה‬

‫‪5%‬‬

‫אופטלמולוגיה‬

‫‪0%‬‬

‫‪18%‬‬

‫שיעור התיקים עם סיכון כספי‬

‫‪16%‬‬
‫‪14%‬‬
‫‪12%‬‬
‫‪10%‬‬
‫‪8%‬‬
‫‪6%‬‬
‫‪4%‬‬
‫‪2%‬‬
‫‪0%‬‬

‫* ‪ 3%‬ומעלה‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫דו"ח ועדת "שפניץ"‪-‬‬

‫הועדה הבין משרדית לבחינת הדרכים להקטנת ההוצאה‬
‫הציבורית בגין תביעות הרשלנות הרפואית‬

‫מסתמנת בפסיקה מגמה של הרחבת אחריותם של בעלי‬
‫מקצועות הרפואה והמוסדות הרפואיים – החל בסוגית‬
‫ההתרשלות (ירידת קרנה של הלכת הפרקטיקה‬
‫המקובלת)‪ ,‬המשך בסיבתיות (אובדן סיכויי החלמה)‬
‫וכלה בהרחבת העילות (רשלנות בגין הסכמה מדעת)‬
‫וראשי נזק (פגיעה באוטונומיה)‪.‬‬
‫מהנתונים עולה כי במשך השנים עלו סכומי הפיצויים‬
‫הממוצעים שנפסקו בתביעות רשלנות רפואית‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫הגידול בפיצוי הממוצע לתובעים‬
‫שנת תשלום‬
‫‪2004‬‬
‫‪2005‬‬
‫‪2006‬‬
‫‪2007‬‬
‫‪2008‬‬

‫תשלום ממוצע לתובע (בדולר)‬
‫‪21,872‬‬
‫‪33,700‬‬
‫‪34,935‬‬
‫‪44,839‬‬
‫‪62,374‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פיצוי עבור כאב וסבל ב– ‪ 100%‬נכות‬

‫‪1997-2008‬‬

‫‪1600000‬‬

‫‪1400000‬‬

‫‪1200000‬‬

‫‪1000000‬‬

‫‪800000‬‬

‫‪600000‬‬

‫‪400000‬‬

‫‪200000‬‬

‫‪0‬‬
‫‪2009‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2005‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2003‬‬

‫‪2001‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1997‬‬

‫פיצוי עבור מות קטינים (קיצור תוחלת חיים‪+‬כאב וסבל)‬
‫‪1998-2006‬‬
‫‪1800000‬‬

‫‪1600000‬‬

‫‪1400000‬‬

‫‪1200000‬‬

‫‪1000000‬‬

‫‪800000‬‬

‫‪600000‬‬

‫‪400000‬‬

‫‪200000‬‬

‫‪0‬‬
‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2002‬‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ההתפתחויות המשפטיות‬

‫עמדה סלחנית‬

‫עמדה ביקורתית‬

‫עמדה מחמירה‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫סלחנות שיפוטית‬

‫(‪)1961‬‬

‫"אשה‪ ...‬באה למחלקה הגינקולוגית לשם ניתוח קל‬
‫ברחמה ויצאה מהמחלקה שבעת יסורים ובעלת מום‬
‫לכל ימי חייה‪...‬‬
‫הטיפול אשר החולה קיבלה בבית החולים לא היה כפי‬
‫שצריך היה לצפותו מבעלי מקצוע מעולים וכן קרו תוך‬
‫כדי טיפול הזנחות וטעויות שונות‪ ,‬אשר הביאו לידי‬
‫תוצאות מעציבות במצב בריאותה‪...‬‬
‫רופא בשר ודם עשוי לטעות‪ ,‬ולא כל טעות מהווה‬
‫רשלנות‪"...‬‬

‫התביעה נדחתה‬
‫(ע"א ‪ 280/60‬פרדו נ' פלדמן‪ ,‬פד' (טו') ‪)1961‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫בקרה שיפוטית‬
‫עולם הרפואה אינו חסין מביקורת שיפוטית ומחשיפה של מעשי רשלנות‬
‫מקצועיים‪ .‬ביקורת זו היא אחת הערובות החשובות להקפדה על מתן טיפול‬
‫רפואי נאות‪.‬‬
‫לא כל טעות באבחנה או בטיפול‬
‫מצביעה בהכרח על רשלנות‪.‬‬
‫אחריות הרופאים‪ ,‬ברשלנות‬
‫אזרחית או פלילית‪ ,‬צריכה‬
‫להיקבע‪ ,‬רק אם הוכח שבנתוני‬
‫זמן אמת פעלו הרופאים‬
‫באי מיומנות מקצועית‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫בקרה שיפוטית – האם היא מקדמת את‬
? ‫בטיחות הטיפול‬
Most patient-safety experts continue to believe that the
threat of liability is the primary barrier to the
development of effective and comprehensive patient
safety programs in hospitals. I suggest, on the
contrary…that judicial recognition of an explicit “right
to safety” for hospital patients, with correlative duty of
hospitals to implement patient-safety measures can
become the primary motivator for the development of
systems to improve patient safety.
George J. Annas. J.D., NEJM 354;19 May11,2006
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫בקרה שיפוטית‬

‫‪‬‬
‫שיפור איכות הרפואה‬
‫הרשומה הרפואית‬
‫• רישום מפורט יותר‬
‫• שמירה על רשומות‬

‫תהליך הבקרה הרפואית‬
‫• ניהול סיכונים‬
‫• אבטחת איכות‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תקשורת עם מטופלים‬
‫• הסכמה מדעת‬
‫• גילוי נאות על תקלות‬

‫ניהול הטיפול הרפואי‬
‫• פרוטוקולים ונהלים‬
‫• הנחיות קליניות‬

‫החמרה שיפוטית‬

‫‪‬‬
‫רפואה מתגוננת‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬

‫ריבוי בדיקות וטיפולים מיותרים‬
‫יצירת מתח ביחסי מטפל‪-‬מטופל‬
‫הוצאות מוגברות לתשלום ביטוח‬
‫סגירת פעילויות בסיכון ביטוחי גבוה‬
‫קושי להשיג כיסוי ביטוחי‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית‬

‫(‪)1998‬‬

‫"חיובם של הרופא וקופת‬
‫חולים בדין הוא פרי של חוכמה‬
‫לאחר מעשה‪ .‬הרף שהוצב‬
‫לקביעת אחריותם‪ ,‬הוצב בגובה‬
‫כה רב‪ ,‬עד שלא רק הרופא‬
‫הסביר אינו יכול לעוברו‪ ,‬אלא‬
‫גם הרופא המומחה המובהק‬
‫ייכשל בכך"‪.‬‬
‫(השופטת שטרסברג‪-‬כהן בדעת מיעוט‬
‫ע"א ‪ 3709,3264/96‬קופ"ח נ' פלד ואח')‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית – ההנמקה‬
‫"אין להטיל את העומס הכלכלי של הטעות הרפואית‬
‫על החולה‪ ,‬אלא מן הראוי כי יוטל‪ ,‬עקרונית‪ ,‬על‬
‫הרופא בעל הטעות שממנו יפוזר ממילא על ציבור‬
‫רחב יותר באמצעות ביטוח האחריות המקצועית‪.‬‬
‫יתרה מזו‪ ,‬הטלת האחריות האישית על הרופא‪...‬‬
‫עשויה לעודד את מילוי החובה המקצועית‬
‫להתעדכנות בספרות המקצועית‪"...‬‬
‫(השופט אנגלרד ע"א ‪ 3709,3264/96‬קופ"ח נ' פלד ואח')‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ההחמרה השיפוטית –‬
‫שאלת האחריות‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"החמרת" האחריות של המטפלים‬
‫"פרקטיקה רצויה" במקום "פרקטיקה מצויה"‬
‫החלת נורמות התנהגות רטרוספקטיבית‪" -‬דרך עוקפת פרקטיקה‬
‫מקובלת"‬
‫מבחן "המומחה הטוב" במקום "הרופא הסביר"‬
‫החלת כלל "הדבר מדבר בעדו" במקרי סיבוכים נדירים‬
‫החלה מסיבית של "כלל הנזק הראייתי"‬
‫החלת אחריות במקרים של "קשר סיבתי נסיבתי"‬
‫קביעת חובות מוגברות בכל הנוגע להסברים למטופלים עובר‬
‫למתן לטיפולים רפואיים‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"פרקטיקה מצויה" לעומת "פרקטיקה רצויה"‬
‫העובדות ‪ -‬רביד נ' קליפורד‬

‫ביום ‪ 5.4.84‬הגיעה רביד בת החמש למרפאת שיניים לצורך‬
‫טיפול שיניים‪ .‬כהכנה לטיפול הזריק לה הרופא זריקת הרדמה‬
‫מקומית בלסתה התחתונה מצד ימין‪ .‬הרופא השתמש לצורך‬
‫ההזרקה במזרק לא שואב‪ ,‬שהיה מקובל לשימוש באותה תקופה‬
‫(פרקטיקה מקובלת)‪.‬‬
‫זמן קצר לאחר ההזרקה נטתה רביד על צידה ולא הצליחה‬
‫להתייצב‪ .‬היא היתה מנומנמת והוחלט להעבירה לטיפול בבית‪-‬‬
‫חולים‪ .‬כתוצאה מן האירוע סובלת רביד עד היום מהמיפרזיס‬
‫במחצית הגוף השמאלי ומהפרעות נוירולוגיות וקוגנטיביות‪.‬‬
‫הסתבר כי חומר ההזרקה חדר לכלי דם משם נדד למוח וגרם‬
‫לקריש דם ולאוטם מוחי‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"פרקטיקה מצויה" לעומת "פרקטיקה רצויה"‬
‫ההכרעה המשפטית‬

‫העובדה שרופא נהג בהתאם לפרקטיקה המקובלת‬
‫בתחומו‪ ,‬היא כשלעצמה‪ ,‬אינה מעניקה לו הגנה‬
‫מוחלטת ולעולם מצוי בידי בית המשפט לקבוע‪ ,‬כי‬
‫פרקטיקה נהוגה זו אינה עולה בקנה אחד עם חובת‬
‫הזהירות של רופא כלפי מטופל‪.‬‬
‫פרקטיקה מקובלת מהווה פרמטר‪ ,‬ואפילו פרמטר‬
‫חשוב‪ ,‬במכלול השיקולים שעל בית המשפט לשקול‬
‫בבואו לקבוע את סטנדרט ההתנהגות הראוי‪ ,‬אולם‬
‫אין היא הפרמטר היחיד אשר בית המשפט יתחשב בו‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫די היה באמצעי פשוט וזמין למנוע סיכון ידוע של‬
‫חדירת מזרק עם חומר הרדמה לתוך עורק‪ ,‬דבר אשר‬
‫עלול לגרום לתופעות לוואי משמעותיות‪ .‬כל זאת‬
‫ללא תוספת עלות משמעותית‪.‬‬
‫בנסיבות אלה אין מנוס מן המסקנה כי רופא התרשל‬
‫שכן רופא זהיר היה בוחר למנוע סיכון זה באמצעות‬
‫שימוש במזרקים שואבים‪.‬‬
‫רביד נ' קליפורד‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬
‫הנורמות אינן נקבעות על‪-‬ידי מומחים אלה או אחרים‪ ,‬אלא‬
‫על‪-‬ידי בית‪-‬המשפט‪.‬‬
‫שאלת תפקידו של מנתח בחדר ניתוח היא עניין ערכי‬
‫ונורמטיבי שמתפקידו של בית‪-‬המשפט להכריע בו‪.‬‬
‫עדות יו"ר המועצה הלאומית לכירורגיה‪ ,‬הרדמה וטיפול נמרץ‬
‫כי אין אחריות הדדית בין מנתח לרופא מרדים‪ ,‬כפי שבא לידי‬
‫ביטוי בסיכום ישיבת המועצה הלאומית הנ"ל‪ ,‬אין לראות בה‬
‫משום נורמה נכונה‪ ,‬ולפיכך אין לפעול על‪-‬פיה‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬

‫(‪)2‬‬

‫אם נרשם בסיכום ישיבת מועצת איגוד רופאי העיניים‪ ,‬כי‬
‫המנתח אחראי כלפי המנותח על הניתוח ותוצאותיו בלבד‪,‬‬
‫והמרדים אחראי כלפי המטופל על תהליך ההרדמה ותוצאותיו‪,‬‬
‫אין לראות בכך כאילו כל אחד מהם אחראי רק על תחומו‪,‬‬
‫וחייבת להיות הדדיות ביניהם‪ ,‬ולמרות שאין למנתח "אחריות‬
‫על" הרי שיש לו אחריות על סימני החיים של המנותח‪ ,‬לא‬
‫פחות מאשר למרדים‪ ,‬ועל‪-‬כן עמדת איגוד רופאי העיניים כפי‬
‫שבאה לידי ביטוי במסמך הנ"ל‪ ,‬אינה משקפת את הנורמה‬
‫המחייבת‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬

‫(‪)3‬‬

‫המסמך בדבר חלוקת אחריות בחדר הניתוח של ההסתדרות‬
‫הרפואית בישראל‪ ,‬קובע כי שיתוף פעולה בין הרופא המנתח‬
‫והרופא המרדים בניתוח חיוני להצלחת הטיפול וכך יש אכן‬
‫לנהוג‪ ,‬אולם ההסתייגות שעל‪-‬פיה אין הרופא המנתח אחראי‬
‫לפעולות המבוצעות על‪-‬ידי הרופא המרדים‪ ,‬כפי שהרופא‬
‫המרדים אינו אחראי על פעולות המבוצעות על‪-‬ידי הרופא‬
‫המנתח‪ ,‬איננה נורמה שיש לפעול על‪-‬פיה‪ ,‬שכן ברור שהמנתח‬
‫אינו אחראי על פעולות המרדים‪ ,‬אולם אין בכך כדי לסייג‬
‫אחריותו לעקוב אחר סימני החיים של המנותח‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬

‫(‪)4‬‬

‫כאשר מנותח פונה למנתח בבקשה לנתחו אין הוא יוצר קשר אחד עם‬
‫המרדים וקשר אחר עם המנתח‪ ...‬יש לייחס לו אחריות מעבר לעצם‬
‫הפעולה הכירורגית‪ ,‬המנותח מצפה ממנו להיות אחראי על חייו בעת‬
‫ביצוע הניתוח – ולאו דווקא בעת ביצוע הפעולה הכירורגית גרידא‪.‬‬
‫כל מנתח חייב להיות שותף מלא למעקב אחר סימני חיים של המנותח‪ ,‬גם‬
‫תוך כדי ובמהלך הניתוח‪ ,‬ואין הוא רשאי להטיל את האחריות הבלעדית‬
‫על כך על כתפי המרדים‪.‬‬
‫חובתו של המנתח היתה להאזין לקולות המוניטור ע"מ לוודא שהוא‬
‫ממשיך לנתח אדם חי ולא מחוסר חיים‪ .‬אם הוא לא עושה כן הוא‬
‫מתרשל‪.‬‬
‫המנתח שלא עשה כן הורשע בעבירה של מעשה פזיזות ורשלנות‪.‬‬
‫פ (תא) ‪ 40016/07‬מ"י נ' אסותא ואח'‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החלת נורמות רטרוספקטיבית‬
‫בשנת ‪ 1986‬נולד ערן סידי עם חסר של כף יד ימין‪.‬‬
‫בשנת ‪ 1997‬הגישה משפחת סידי תביעה נגד הגיניקולוג שביצע‬
‫לאם בדיקת אולטרה סאונד שגרתית במהלך ההריון‪ ,‬בטענה של‬
‫רשלנות באי אבחון חסר כף היד‪.‬‬
‫ביהמ"ש המחוזי פסק כי לא היתה רשלנות בביצוע הבדיקה‪ ,‬שכן‬
‫בשנה הנדונה בדיקת האולטרה סאונד הבסיסית לא כללה סקירת‬
‫גפיים ודחה את התביעה‪.‬‬
‫לעומת זאת ביהמ"ש העליון שדן בערעור על התביעה קבע‬
‫בשנת ‪ 2005‬כי חלה חובה על הרופא הבודק בשנת ‪!!! 1986‬‬
‫ליידע את האישה על מגבלות הבדיקה ועל האפשרות לבצע‬
‫בדיקת אולטרה סאונד מורחבת במסגרת הפרקטיקה הפרטית‪...‬‬
‫ע"א ‪ 4960/04‬סידי‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החלת נורמות רטרוספקטיבית ‪2 -‬‬
‫ילדה נולדה בשנת ‪ 1995‬כשהיא סובלת מתסמונת ‪ X‬שביר‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע כי בתקופה הרלבנטית הבדיקה טרם הומלצה ע"י הגורמים‬
‫המקצועיים ושליחת הנשים לביצועה בוודאי שלא היתה פרקטיקה מחייבת‬
‫את הרופא הסביר‪.‬‬
‫ואולם ביהמ"ש קבע כי מאחר שבמאמרים שפורסמו עובר לשנת ‪1994‬‬
‫מוזכרות בדיקות המבוצעות לאוכלוסייה בעלת סיכון נמוך לצרכי מחקר או‬
‫לצרכים אחרים‪ ,‬היה על רופא סביר הקורא את המאמרים הללו להסיק כי‬
‫"בדיקות סקר" לגילוי הנשאות קיימות גם אם ביצוען עדיין אינו מומלץ‪.‬‬
‫הבדיקה היתה קיימת במועד הרלבנטי ויש לייחס להורים בהתאם להלכת‬
‫סידי ציפייה סבירה כי קיומה יגולה להם ולכן הרופא התרשל בכך שלא ידע‬
‫על קומה ולא גילה להורים על קיומה‪.‬‬
‫הקופה אחראית לכך שלא הפיצה בקרב רופאיה את האפשרות לביצוע‬
‫בדיקה לגילוי הנשאות לתסמונת ‪ X‬שביר גם לנשים ללא כל אינדיקציה‪.‬‬
‫א (ים)‪ 5416/03‬שיר סגל‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"כלל ‪ 30‬הדקות" – ‪OUT‬‬
‫השאלה היא מהו פרק הזמן הסביר לביצוע ניתוח קיסרי ?‬
‫פרק הזמן של ‪ 15‬דקות לבצוע ניתוח קיסרי הוא פרק זמן‬
‫אפשרי וראוי כאשר חדר הניתוח פנוי וכל הצוות זמין‪ ...‬יש‬
‫להשלים‪ ,‬חרף העובדה שהדבר אינו רצוי‪ ,‬גם עם חלוף פרק‬
‫זמן ארוך יותר של כ‪ 25-30 -‬דק' עד לניתוח‪ .‬אולם שיהוי כזה‬
‫בביצוע הניתוח‪ ,‬כדי שיתקבל כשיהוי סביר‪ ,‬מחייב מתן הסבר‪,‬‬
‫המבוסס על נסיבותיו המיוחדות של המקרה הנדון‪ ,‬ועל כך‬
‫שבפועל נעשו מאמצים סבירים לקצר פרק זמן זה דבר שלא‬
‫הסתייע באותן נסיבות‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"כלל ‪ 15‬הדקות" – ‪IN‬‬
‫במקרה שלפנינו‪ ,‬לא ניתן הסבר המצדיק התמשכותו של פרק‬
‫הזמן שחלף בין קבלת ההחלטה על ביצוע הניתוח לבין הביצוע‬
‫בפועל‪.‬‬
‫במקרה שלפנינו נפל שיהוי בלתי מוצדק של כ‪ 6 -‬דקות גם‬
‫בהתמשכות פרק הזמן ממועד קבלת ההחלטה על הניתוח ועד‬
‫לביצועו‪ .‬מכאן‪ ,‬שבסה"כ נפל במקרה זה שיהוי בלתי מוצדק‬
‫בביצוע הניתוח הקיסרי‪ ,‬העולה כדי רשלנות‪ ,‬של ‪31-33‬‬
‫דקות‪ ,‬ולמצער שיהוי של ‪ 21‬דקות‪.‬‬
‫א (ים) ‪ 8005/06‬ב‪.‬ר‪ .‬נ' בי"ח מאיר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית –‬
‫סטנדרט המומחה הטוב‬

‫על הרופא להשתמש ברמת ידע‪ ,‬כשרון ואיכפתיות‪,‬‬
‫הקיימת ומופעלת ע"י רופאים ברמה מקצועית טובה‬
‫ולא ממוצעת‪.‬‬
‫כאשר מדובר ברופא הטוען לכישורים מיוחדים ולהיותו‬
‫מומחה‪ ,‬הרמה הנדרשת ממנו היא בהתאם לכך‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית –‬
‫"המתמחה חשוד"‬
‫אישה שעברה ניתוח קיסרי אלקטיבי בהרדמה ספינלית‪,‬‬
‫נותרה עם נזק לשורשי העצב הפירוניאלי‪ ,‬נזק זה יוחס‬
‫לפגיעה במהלך ההרדמה‪.‬‬
‫וכך אמר ביהמ"ש על המרדים שהיה מתמחה ותיק בעת‬
‫הניתוח‪":‬רף המומחיות הרשמית של הנתבע שהוא נמוך‬
‫לטעמי‪ ,‬גם אם הוא בעל ניסיון מעשי רב‪ ,‬יש בו כדי ליצור‬
‫חיזוק לטענות התובעת וספק באשר לביצועה הנאות של‬
‫ההרדמה "‬
‫‪...‬‬
‫ת"א ‪ 072682/99‬פני אלמליח‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החלת כלל הדבר מדבר בעדו‬
‫בתי‪-‬המשפט מחילים את כלל "הדבר מדבר בעדו" באופן‬
‫"ליברלי" ומעבירים את נטל השכנוע מכתפי התובעים אל‬
‫כתפי הנתבעים להוכיח שלא היתה רשלנות מצידם‪.‬‬
‫התנאים להחלת הכלל (ס' ‪ 41‬לפקודת הנזיקין)‪:‬‬
‫ התובע לא ידע ולא יכול היה לדעת על הנסיבות שהביאו‬‫לידי הנזק‬
‫ הנזק נגרם על‪-‬ידי נכס בשליטת המזיק‬‫ המקרה מתיישב יותר עם המסקנה שהיתה רשלנות‬‫מאשר עם העדרה‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בסיבוכים נדירים‬
‫אישה הרה עברה דיקור מי שפיר בשבוע ‪ 18‬להריונה‪ ,‬אשר‬
‫הסתבך בזיהום תוך רחמי‪ ,‬שהוביל לספסיס סוער ולמותה‬
‫של האישה‪.‬‬
‫ועדת בדיקה של משרד הבריאות לא מצאה התרשלות‬
‫בטיפול במנוחה מצד גורם רפואי כלשהו‪.‬‬
‫בעלה וילדיה של המנוחה הגישו תביעה נגד הרופא המטפל‬
‫שביצע את הדיקור בטענה שהדיקור נעשה באופן רשלני‪,‬‬
‫ללא ניקוי מתאים של איזור הבטן בו בוצעה הדקירה‬
‫וכתוצאה מכך נגרם הזיהום שהוביל למותה‪.‬‬
‫לא הוגשה חוו"ד מטעם התובעים לתמיכה בטענותיהם‪ ,‬והם‬
‫בקשו להחיל את הכלל של "הדבר מדבר בעדו"‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בסיבוכים נדירים‬
‫ביהמש פסק כי "מהעדויות שנשמעו בבית המשפט ומחומר‬
‫הראיות שהובא‪ ,‬ניתן לקבוע כי השימוש בחומר החיטוי‬
‫פולידין ואלכוהול היה נפוץ ומקובל לצורך עריכת הדיקור‬
‫וכי הנתבעים פעלו על‪-‬פי הנהוג והמקובל בכגון דא‪ ...‬ואין‬
‫לבוא לנתבעים בטרוניה באשר לפרקטיקה בה נהגו"‬
‫ואולם העובדה ‪ -‬שמדובר בתוצאה נדירה ובלתי צפוייה‬
‫למדי של דיקור מי שפיר שגרם לזיהום חריף ברחם‬
‫האשה ומותה עקב כך ‪ -‬תומכת בתחולת הכלל של הדבר‬
‫מדבר בעדו‪ .‬זה מצביע יותר על קיומה של התרשלות מאשר‬
‫על העדרה‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בסיבוכים נדירים‬
‫אף כי התובעים לא הוכיחו את הסיבה הממשית והישירה לזיהום‬
‫בגופה של המנוחה ולמותה כתוצאה מכך‪ ,‬שוכנעתי – על‪-‬פי מאזן‬
‫ההסתברויות במשפט האזרחי – כי ההסתברות שהיא נפטרה עקב‬
‫רשלנותם הרפואית של הנתבעים עולה על ההסתברות כי הפגיעה‬
‫לא היתה תוצאה של התרשלות כזו‪.‬‬
‫נטל השכנוע בדבר העדר התרשלות עבר לכתפי הנתבעים‬
‫ומשהם לא עמדו בו – דין התביעה להתקבל‪.‬‬
‫נקבע שהרופא שביצע את הדיקור אחראי ברשלנות משום שלא‬
‫הרים את הנטל להסביר באיזה מנגנון אירע הזיהום שלא‬
‫באחריותו‪.‬‬
‫א (ת"א) ‪ 89/96‬עזבון המנוחה ג'ומאנה מראר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשומות רפואיות – כלל "הנזק הראייתי"‬

‫"מקום שצריך להיעשות רישום רפואי וזה לא נעשה‪ ,‬ולא‬
‫ניתן הסבר מניח את הדעת למחדל זה‪ ,‬יועבר נטל ההוכחה‬
‫בדבר העובדות השנויות במחלוקת‪ ,‬שיכלו להתבהר מתוך‬
‫הרישום‪ ,‬אל כתפי הרופא או המוסד‪ ,‬שבמסגרתו ניתנו‬
‫השירותים הרפואיים‪".‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫נתונים על העברת נטל הראיה –‬

‫דו"ח ועדת שפניץ‬

‫נראה שנושא הרשומה הרפואית‪ ,‬ליקוי בה או היעדרה הוא‬
‫בעל השלכות מרכזיות בתחום תביעות הרשלנות הרפואית‪,‬‬
‫היכול לעיתים להשפיע באופן מהותי על תוצאת הדיון‬
‫בתביעה‪.‬‬
‫בשני שליש מן המקרים בהם העביר בית‪-‬המשפט את הנטל‬
‫מכתפי התובעים אל כתפי הנתבעים‪ ,‬בשל ליקוי ברשומה‬
‫הרפואית‪ ,‬הם לא הצליחו להתמודד עמו ולהרים אותו‪,‬‬
‫ונקבעה אחריות של המטפלים לנזקם של התובעים‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫התובע יליד ‪ 1939‬אושפז עקב אוטם שריר הלב‪.‬‬
‫בוצע צינתור שבמהלכו הוזרק חומר ניגוד מסוג‬
‫אורוגרפין‪.‬‬
‫סמוך לאחר ההזרקה התלונן התובע על הרגשה‬
‫לא טובה‪ .‬תוך שתי דקות היתה ירידה בלחץ‬
‫הדם‪ ,‬פרפור חדרים ואיבוד הכרה‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)2‬‬

‫האבחנה – שוק אנפילקטי עקב רגישות ליוד‪.‬‬
‫החלה פעולת החייאה אליה הצטרפו רופאים‬
‫בכירים וביניהם מנהל המחלקה הקרדיולוגית‬
‫ומנהל יחידת הצינתורים‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)3‬‬

‫פעולות ההחייאה כללו‪ :‬עיסוי חזה‪ ,‬מכות‬
‫חשמל‪ ,‬החדרת קוצב לב זמני והזלפת‬
‫תרופות שונות‪.‬‬
‫רק בחלוף כ‪ 40 -‬דקות חזר הלב לתפקד‪,‬‬
‫אלא שבזמן זה נגרם נזק מוחי קשה והתובע‬
‫נותר במצב וגטטיבי‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)4‬‬

‫נקבע כי לא היתה רשלנות בטיפול שקיבל התובע‬
‫עד שלב ההחייאה‪.‬‬
‫השאלה במחלוקת היתה האם ההחייאה בוצעה‬
‫בסבירות ובמיומנות‪.‬‬
‫עיון בכל הרישומים וסיכום הראיות בעניין זה‬
‫מעלה מספר בעיות; פרט לרישום הטכנאית על‬
‫מתן לידוקאין‪ ,‬אין רישום ישיר כלשהו על מצב‬
‫התובע במהלך המשבר‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)5‬‬

‫אין חולק כי מדובר באירוע קשה גם‬
‫לצוות הרפואי וניתן להבין כי הצוות דאג‬
‫קודם כל לטיפול בתובע ופחות לביצוע‬
‫רישומים‪ ,‬אולם מהנתונים עולה כי‬
‫חסרים רישומים וחלקם לא מדויקים או‬
‫לא ברורים דיים‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)6‬‬

‫התוצאה המעשית היא כי הרישום הלקוי‬
‫נזקף לחובת הנתבע ברשלנות רישומית‬
‫ונטל ההוכחה כי אין התרשלות של‬
‫הנתבע בעצם הטיפול הינו על הנתבע‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)7‬‬

‫הסברי הנתבע‪ ,‬לפיהם הצוות הרפואי היה שקוע כולו‬
‫בהחייאה ולכן אין לצפות ואין לדרוש תשומת לב‬
‫לרישום‪ ,‬הינם הסברים שובי לב אך אינם הסברים‬
‫מלאים‪.‬‬
‫הרשלנות הרישומית שפורטה לעיל שללה מהתובע את‬
‫היכולת לבודד חלק מהתהליך ולברר כראוי האם‬
‫במהלך ההחייאה היו נתונים שאיפשרו טיפול אחר או‬
‫אבחנה אחרת‪ .‬איננו יודעים מה סדר מתן כמות כה‬
‫גדולה של אדרנלין‪ ,‬ומה היו התגובות לכך‪...‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)8‬‬

‫אם היו רישומים ראויים בזמן ההחייאה‪ ,‬הן‬
‫על סדר התרופות וכמותן והן על לחצי דם‪,‬‬
‫יתכן והיו בידי התובע כלים טובים יותר‬
‫להראות כי במהלך החייאה כה ארוכה היה‬
‫אפשר לנקוט דרכים נוספות‪.‬‬
‫נקבע כי הנתבעים אחראים ל‪ 30% -‬מן הנזק‬
‫של התובע‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל הראייתי בשל אי ביצוע בדיקה‬

‫אישה הרה בהריון ראשון (לאחר ‪ 3‬שנים של טיפולי‬
‫עקרות) הגיעה לבי"ח בשבוע ה‪ 31 -‬להריון לאחר שחשה‬
‫ברע‪ .‬בביה"ח אובחנה הפרדות שיליה ומוות תוך רחמי‪,‬‬
‫על רקע רעלת הריון‪.‬‬
‫השאלה במחלוקת היתה האם הפרדות השיליה היתה‬
‫פתאומית או שהגיניקולוג אצלו ביקרה בבוקר אותו יום‪,‬‬
‫היה יכול כבר אז‪ ,‬לאבחן הפרדות שיליה‪ ,‬לשלוח אותה‬
‫בדחיפות לחדר לידה ולמנוע מוות תוך רחמי‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל הראייתי בשל אי ביצוע בדיקה‬

‫כיוון שהרופא לא ערך בדיקה של רגישות הבטן בעת הביקור של‬
‫האישה אצלו‪ ,‬קבע ביהמ"ש כי הוא גרם בכך נזק ראייתי לתובעת‬
‫כי נמנע ממנה להוכיח כי כבר באותה עת סבלה מהפרדות‬
‫שיליה‪...‬‬
‫לאור זאת הועבר הנטל אל הרופא לשכנע‪ ,‬כי באותו שלב בו נמנע‬
‫מלבצע את הבדיקה‪ ,‬לא סבלה האישה מבטן רגישה ולא היתה‬
‫שרויה בתהליך של הפרדות שיליה‪.‬‬
‫הרופא לא הצליח לעמוד בנטל זה ולכן נקבע כי הוא אחראי למות‬
‫העובר‪...‬‬
‫ע"א ‪ 9328/02‬לאה מאיר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"קשר סיבתי נסיבתי"‬
‫הוריה של פגה שנולדה בשבוע ‪ 29‬להריון בעקבות‬
‫הפרדות שליה‪ ,‬הגישו תביעה נגד ביה"ח‪ ,‬בטענה שהיה‬
‫איחור בביצוע ניתוח קיסרי לאם וכתוצאה מכך סובלת‬
‫הילדה משיתוק מוחין ופיגור שכלי‪.‬‬
‫התביעה הסתמכה על חוו"ד גניקולוגית בלבד ואילו‬
‫ההגנה הסתמכה על חוו"ד של נוירופדיאטר ונאונטולוג‬
‫ששללו קשר סיבתי בין הנזקים לבין העיכוב בביצוע‬
‫הניתוח הקיסרי וקבעו כי יש לשייכם לנזקי הפגות‬
‫בלבד‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"קשר סיבתי נסיבתי"‬
‫ביהמ"ש קבע כי קיים קשר "סיבתי נסיבתי" בין‬
‫התרשלות הרופאים שהתעכבו בביצוע הניתוח הקיסרי‪,‬‬
‫לבין הנזק שנגרם לפגה ולפיכך הטיל אחריות על‬
‫ביה"ח לפצות אותה על ‪ 40%‬מן הנזק שלה‪.‬‬
‫ביהמ"ש העליון אישר את פסה"ד המחוזי וקבע כי‬
‫לבימ"ש יש שיקול דעת לקבוע כי קיים קשר "סיבתי‬
‫נסיבתי" ואת שיעור האחריות ההסתברותי לנזק‬
‫(הפיצוי הופחת ל‪ 20% -‬מן הנזק)‪.‬‬
‫פס"ד מלול עדן‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫דרישות ההסבר בנסיבות מיוחדות‬

‫“ייתכנו מקרים בהם לסיכונים בעלי הסתברות נמוכה‬
‫תהיה משמעות מיוחדת לחולה הספציפי‪ .‬במקרה‬
‫כזה‪ ,‬למרות האחוז הנמוך יכללו אותם סיכונים‬
‫בתחום המידע המהותי הנדרש לחולה לשם החלטה‬
‫מושכלת אם לעבור את הטיפול הרפואי”‪.‬‬

‫ת”א (י‪-‬ם) ‪1109/97‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רף ההסבר בניתוחים אלקטיביים‬

‫"ההסבר הנדרש לקבלת הסכמה מדעת לניתוח‬
‫אלקטיבי – שאף בלעדיו ניתן לקיים אורח חיים‬
‫רגיל – נכלל ברף העליון של חובת הגילוי‪ ,‬והוא‬
‫כולל‪ ,‬בנוסף להתייחסות לסיכויי ההצלחה גם מתן‬
‫הזהרה מפני הסיבוכים האפשריים‪ ...‬גם אם‬
‫סיבוכים אלו נדירים‪".‬‬
‫ע"א ‪6153/97‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רף ההסבר בניתוחים אלקטיביים ‪-‬‬

‫‪RSD‬‬

‫"בענייננו מדובר בסיבוך המתרחש בקרב ‪0.5% - 0.3%‬‬
‫מהניתוחים – גם אם שיעור זה אינו גבוה‪ ,‬הרי מדובר בסיבוך‬
‫חמור‪ ,‬העלול לגרום להפיכתה של הגפה לחסרת כל תפקוד‪ ...‬כיוון‬
‫שמדובר בניתוח אלקטיבי חובת ההסבר נמצאת ברף העליון‪ .‬סיכון‬
‫‪ RSD‬הינו בגדר המידע שהתובע היה רשאי לצפות‪ ,‬באורח סביר‪,‬‬
‫כי יגולה לו‪ ,‬כדי שיוכל לשקלו במסגרת גיבוש דעתו לעניין‬
‫הסכמתו לטיפול הרפואי‪"...‬‬

‫ת"א ‪ 920/99‬יצחק נ' שע"צ‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רף ההסבר ברפואה פרטית‬

‫"רפואה פרטית בה קיים ניגוד עניינים מובנה בין‬
‫השאיפה המסחרית להרבות בניתוחים לבין‬
‫האינטרס של המטופל‪ ,‬כדי להקהות את עוקצו של‬
‫ניגוד העניינים יש להעמיד את המטופל על הסיכונים‬
‫והסיכויים שבניתוח המוצע לרבות החלופה שלא‬
‫לבצע כלל ניתוח סיכוייה וסיכוניה‪".‬‬
‫ע"א ‪6153/97‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫חובת ההסבר על טיפולים מחוץ לסל‬
‫בנסיבות מתאימות עשוי להיווצר צורך ליידע את המטופל לגבי‬
‫אפשרות טיפול המוצעת רק במסגרת הרפואה הפרטית ואולי אף‬
‫במסגרת שירותי רפואה מעבר לים‪ .‬כך יש לעשות‪ ,‬אכן‪,‬‬
‫כשמדובר בטיפול או בתרופה שעשויים לסייע לחולה ואינם‬
‫זמינים ברפואה הציבורית בארץ‪.‬‬
‫כשחולה אובחן כסובל ממחלה מסויימת‪ ,‬וישנה תרופה שאינה‬
‫מצויה ב"סל" – מקובל עלי שעל הרופא ליידע את החולה בדבר‬
‫קיומה של התרופה‪.‬‬
‫עליו להשאיר להחלטתו של החולה את השאלה אם לרכוש את‬
‫התרופה מכספו אם לאו‪ .‬שאלה זו כרוכה לא אחת באפשרויות‬
‫הכספיות של החולה וגם בפער בין ההשפעה של התרופה‬
‫שב"סל" לזו שאינה נמצאת בו‪ ,‬על הרופא לספק את המידע‬
‫הנדרש‪ ,‬והחולה‪ -‬יחליט‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ע"א ‪ 4960/04‬סידי‬

‫פגיעה באוטונומיה – פיצוי ללא נזק‬

‫אישה אושפזה בבית חולים לניתוח אורטופדי בשל‬
‫דפורמציה ברגל‪ .‬בסופו של דבר‪ ,‬במקום ניתוח לתיקון‬
‫הדפורמציה עברה ביופסיה בכתף בשל ממצא ידוע בכתף‬
‫שנחשד להיות גידול ממאיר‪ .‬בעקבות הביופסיה נותרה עם‬
‫מגבלה קשה בתפקוד הכתף‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פגיעה באוטונומיה‬
‫המטופלת טענה כי לא הוסברו לה הסיכונים הכרוכים‬
‫בביופסיה ולפיכך לא נתנה הסכמה מדעת לביצוע הפעולה‪.‬‬
‫נקבע כי גם לו היו נפרשים בפניה הסיכונים היתה נותנת‬
‫הסכמתה לביופסיה בשל הסיכון הממשי שמדובר בגידול‬
‫ממאיר‪.‬‬
‫למרות זאת נפסק כי היתה פגיעה באוטונומיה שלה והיא‬
‫זכאית לפיצוי כספי‪...‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פגיעה באוטונומיה‬

‫“ההכרה בזכותו של החולה לפיצוי על‬
‫הפגיעה באוטונומיה שלו‪ ,‬מקום בו הופרה‬
‫חובה זו‪ ,‬עשויה לתרום לכך שחובה זו‬
‫תקוים הלכה למעשה”‪.‬‬
‫ע”א ‪ 2781/03‬מיאסה עלי דעקה‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות בפגיעה באוטונומיה‬

‫הפרת חובת הזהירות ‪ -‬אי מתן הסברים‬
‫למטופלים לפני ביצוע טיפולים‬
‫נזק ‪ -‬פגיעה באוטונומיה של המטופל‬
‫קשר סיבתי ‪ -‬בין אי מתן ההסברים לבין‬
‫עוצם ההפתעה מן הסיבוך שהתרחש‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫משמעות העדרו של טופס הסכמה ייעודי‬
‫ניתוח סימפטקטומי (נגד הזעת יתר)‪ ,‬שבוצע בשנת ‪ 1999‬והסתבך‬
‫בהזעת יתר פיצויית‪.‬‬
‫המטופל הגיש תביעה בטענה שלא הוזהר מפני הסיבוך האמור‪.‬‬
‫התובע הוחתם על טופס הסכמה סטנדרטי (לא ייעודי)‪ ,‬משום שעד‬
‫השנה האמורה לא פותח טופס ייעודי מתאים‪.‬‬
‫הרופא המנתח רשם בגיליון כי הוסברו הסיכונים הכרוכים בפעולה‬
‫והעיד בבימ"ש כי הוא מסביר לכל המטופלים‪ ,‬ללא יוצא מן הכלל‪,‬‬
‫כי הבעיה עם הניתוח היא שבמקרים רבים מאוד‪ ,‬למעלה מ‪50% -‬‬
‫מופיעה הזעה פיצויית‪ ,‬וב‪ 2-3% -‬מן המקרים ההזעה הפיצויית‬
‫יכולה להיות משמעותית ביותר‪.‬‬
‫סטודנטית שהועסקה במרפאתו של הרופא ונכחה בזמן שקיבל‬
‫חולים אישרה את עדותו בעניין ההסברים‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫חוק זכויות‬

‫החולה‪ ,‬התשנ”ו‪1996-‬‬

‫סעיף ‪ :14‬אופן מתן הסכמה מדעת‬

‫(א)‬

‫‪.....‬‬

‫(ב)‬

‫הסכמה מדעת לטיפול רפואי המנוי בתוספת תינתן‬
‫במסמך בכתב‪ ,‬שיכלול את תמצית ההסבר שניתן‬
‫למטופל‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫חוק זכויות‬

‫החולה‪ ,‬התשנ”ו‪1996-‬‬

‫תוספת‬
‫(סעיפים ‪)15 ,14‬‬
‫(‪ )1‬ניתוחים‪ ,‬למעט כירורגיה זעירה‪.‬‬
‫(‪ )2‬צינתורים של כלי דם‪.‬‬
‫(‪ )3‬דיאליזה‪.‬‬
‫(‪ )4‬טיפול בקרינה מייננת (רדיותרפיה)‪.‬‬
‫(‪ )5‬טיפולי הפריה חוץ‪-‬גופית‪.‬‬
‫(‪ )6‬כימותרפיה לטיפול בתהליכים ממאירים‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בהעדר טופס הסכמה ייעודי‬
‫נקבע (בערעור) כי נוכח הוראות חוק זכויות החולה אין די בטפסים הערוכים‬
‫על פי תקנות בריאות העם (טופסי הסכמה)‪ ,‬התשמ"ד‪. 1984-‬‬
‫ככל הנראה המערכת הרפואית התאימה עצמה להוראות אלה באיחור מסויים‪,‬‬
‫ובמועד הרלוונטי (‪ )1999‬עדיין נעשה שימוש בטפסים הישנים‪ ,‬תוך הפרת‬
‫הוראת החוק‪.‬‬
‫אין לשלול את האפשרות‪ ,‬לפיה הפרת החובה לעגן את הסכמת המטופל‬
‫במסמך בכתב שיכלול את "תמצית ההסבר שניתן למטופל"‪ ,‬שוללת‪ ,‬מניה‬
‫וביה‪ ,‬את האפשרות שאכן מדובר ב"הסכמה מדעת"‪.‬‬
‫דרישת הכתב בחוק היא "דרישה מהותית" ובהעדרו של טופס הסכמה מדעת‬
‫ערוך כדין‪ ,‬יש לקבוע‪ ,‬למצער‪ ,‬כי במקרה של מחלוקת‪ ,‬המטפל הוא זה‬
‫שצריך להוכיח קיומה של הסכמה זו‪.‬‬
‫ע"א ‪ 6299/05‬צורף‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ומה הדין כשיש טופס חתום ?!‬

‫נולדה‬

‫בשנת ‪1998‬‬
‫(מיקרופטלמיה)‪.‬‬
‫בשבוע ‪ 21‬להריון בוצעה לאם בדיקת אולטרה‪-‬סאונד בסיסית‬
‫במסגרת הקופה שנמצאה תקינה‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע כי לא ניתן לגלות את המום במסגרת בדיקה בסיסית‬
‫אך יש אפשרות לגלות זאת בבדיקה מורחבת‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע כי היה מדובר בהריון שלא בסיכון גבוה ולא היה‬
‫מקום לביצוע סקירה מורחבת‪/‬מכוונת‪.‬‬
‫האם חתמה על טופס בקשה לביצוע בדיקת על‪-‬קול לפיה היא‬
‫מודעת לכך שמדובר בבדיקה בסיסית וכי באפשרותה לבצע‬
‫בדיקה מורחבת באופן פרטי‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תינוקת‬

‫כשהיא‬

‫סובלת‬

‫מעיוורון‬

‫חתימה ללא הסבר – לאו הסכמה היא‬
‫ביהמ"ש קבע כי הרופאים הסבירו לאם כי הבדיקה אותה היא עומדת לבצע‬
‫היא בדיקה בסיסית וכי קיימת בדיקה משוכללת יותר אותה ניתן לבצע באופן‬
‫פרטי ואולם בכך לא די‪.‬‬
‫האם לא הבינה לאשורה את האבחנה בין הבדיקה הבסיסית והמורחבת ואם‬
‫היתה מבינה היתה בוחרת לבצע את הבדיקה על חשבונה‪ .‬יש כשל בשרשרת‬
‫המידע אשר נמסר לאם‪.‬‬

‫לא די בקיומה של פרקטיקה לפיה מיידעים את האישה כי קיימת‬
‫בדיקה מורחבת‪ ,‬העדר הנחיות ברורות ונהלים מוגדרים באשר‬
‫להיקף המידע שיש למסור למטופלת לעניין אפשרותה לבצע‬
‫בדיקה מורחבת ‪...‬ואי מתן הסבר הולם בטרם ביצוע הבדיקה‬
‫הבסיסית הינם בגדר נוהל בלתי סביר‪...‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תוצאות הערעור‬
‫המלצת ביהמ"ש‪:‬‬

‫לאור קשיים שהתגלעו בהכרעת בימ"ש קמא בשאלת‬
‫החבות ולאור זאת שבימ"ש קמא הכריע בפסק דינו‬
‫בסוגיות שלא היו בחזית הדיון יבוטל פסק דינו של‬
‫בימ"ש קמא והסכום אשר שולם לתובעים יישאר בידם‪.‬‬

‫התובעים הסכימו להצעת ביהמ"ש שמשמעותה‬
‫שפסה"ד מבוטל‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ההחמרה השיפוטית –‬
‫הנזק הממוני‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫הלכת "השנים האבודות" –‬
‫עזבון אטינגר ז"ל‬

‫פס"ד תקדימי ניתן‪ ,‬במרץ ‪ ,2004‬על‪-‬ידי בית‪-‬המשפט העליון‬
‫בהרכב של חמישה שופטים בתביעת עזבון של קטין‪ ,‬אשר הלך‬
‫לעולמו בגיל ‪ ,12‬כתוצאה מנפילה לבור בעת משחק עם חבר‪,‬‬
‫בעיר העתיקה בירושלים‬
‫עזבון של קטין אשר הלך לעולמו כתוצאה מרשלנות‪ ,‬זכאי לפיצוי‬
‫בגין הפסד כושר השתכרות ב"שנים האבודות"‪ ,‬בהן לא זכה‬
‫לחיות ולהתפרנס‬
‫זכות דומה קיימת גם לעזבון של בגיר שהלך לעולמו בגיל‬
‫העבודה‬
‫נפגע אשר קוצרה תוחלת חייו כתוצאה מרשלנות זכאי מעתה‬
‫לפיצוי בגין הפסד ההשתכרות שלו ב"שנים האבודות"‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"השנים האבודות" – ההשלכות הכספיות‬
‫נקבע כי חישוב הפסד ההשתכרות ב"שנים האבודות" יהיה מבוסס‬
‫על ‪ 30%‬מן השכר הממוצע במשק (בתקופה מגיל ‪18-21‬‬
‫החישוב הוא ‪ 70%‬מן הסכום האמור)‪.‬‬
‫ההנחה המובלעת היא כי ניתן לחסוך ‪ ₪ 2400‬מתוך ‪₪ 8000‬‬
‫בחודש !!!!!‬
‫בתביעת יורשים שהם גם תלויים ‪ ,‬נקבע כי יש ליורשים זכאות‬
‫לקבל פיצוי בגין ראשי נזק שנמצאים מחוץ לתחום החפיפה (כאב‬
‫וסבל וקיצור תוחלת חיים וכ"ו)‬
‫חישוב הפסד ההשתכרות בשנים האבודות‪ ,‬כולל גם חישוב הפסדי‬
‫פנסיה‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫הגידול בפיצוי הכספי‬
‫יולדת לאחר ‪ 3‬שנות טיפולי הפריה בהריון ראשון‪,‬‬
‫נשלחה "להסתובב" כדי לזרז לידה ושבה עם עובר מת‪.‬‬
‫בימ"ש המחוזי קבע אחריות ופסק לאם פיצוי של‬
‫‪ ₪ 300,000‬בגין כאב וסבל‪.‬‬
‫ביהמ"ש העליון קבע כי מגיע פיצוי גם לאב בגין כאב‬
‫וסבל שלו בסכום נוסף של ‪.₪ 250,000‬‬
‫סטיה מהלכה קודמת שחייבה נזק נפשי חמור "בניזוק‬
‫משני" שעולה כדי מחלת נפש או הפרעת נפש הגורמת‬
‫נכות ממשית‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פס"ד לבנה לוי‬

‫הגידול בסכומי הפיצוי‬
‫צעירה שנולדה בשנת ‪ 1985‬כשהיא סובלת משיתוק ביד שמאל‬
‫כתוצאה מפגיעה במקלעת העצבים הברכיאלית‪ ,‬הגישה בשנת‬
‫‪ 2006‬תביעה נגד ביה"ח בו נולדה בטענה של רשלנות בלידה‪.‬‬
‫בינתיים סיימה התובעת לימודי משפטים ומנהל עסקים ובמהלך‬
‫המשפט עשתה התמחות במשפטים‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע שיש אחריות לביה"ח ופסק לה פיצוי גלובלי בגין‬
‫הפסד השתכרות בסך של ‪ ₪ 800,000‬ובנוסף ‪ ₪ 600,000‬כאב‬
‫וסבל‪ ₪ 1,000,000 ,‬עזרת צד ג' ו‪ ₪ 85,000 -‬הוצאות ‪....‬‬

‫א (ים) ‪8363/06‬פדילה נ' בי"ח מאיר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"ועדת שפניץ" – אין מקום להגביל בחוק את‬
‫הפיצוי לתובעים בגין רשלנות רפואית‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫לאן מועדות פנינו?‬

‫‪ ‬המשך החמרה שיפוטית ?‬
‫‪ ‬התמתנות והתייצבות ?‬
‫‪ ‬התערבות חקיקתית ?‬
‫ימים יגידו‪....‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תודה !‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬


Slide 77

‫עדכונים בפסיקת בתי‪-‬המשפט‬
‫בתביעות רשלנות רפואית‬
‫עו"ד טליה חלמיש‪-‬שני‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬
‫מקבוצת מדנס‬
‫מאי ‪2009‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תמונת המצב‬
‫בשנים האחרונות אנו עדים לעליה ניכרת של ההוצאה‬
‫בגין תביעות אחריות מקצועית בתחום הרפואה‪.‬‬
‫העליה נובעת בעיקר מ"אינפלציה שיפוטית" שהביאה‬
‫לגידול ניכר בפיצויים המשולמים לתובעים‪.‬‬
‫התשלומים השנתיים בתביעות הרשלנות הרפואית‪ ,‬גדלו‬
‫בעשור האחרון ב‪.700% -‬‬
‫במקביל גדלו הפרמיות בצורה דרמטית והכיסויים‬
‫הוגבלו‪.‬‬
‫מוסדות רפואיים ורופאים פרטיים העוסקים בתחומים‬
‫בסיכון גבוה (לידות‪ US ,‬מיילדותי‪ ,‬כירורגיה פלסטית‬
‫וכ"ו) נתקלים בקושי להשיג כיסוי ביטוחי‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫התפתחות התביעות בבימ"ש‬

‫‪1994 - 2008‬‬

‫‪1,200‬‬
‫‪1,100‬‬
‫‪1,000‬‬
‫‪900‬‬
‫‪800‬‬
‫‪700‬‬
‫‪600‬‬
‫‪500‬‬
‫‪400‬‬
‫‪300‬‬
‫‪200‬‬
‫‪100‬‬
‫‪0‬‬

‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫‪2002‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫‪1994‬‬

‫מדד גידול התשלומים‬

‫‪1995 - 2008‬‬

‫‪3100%‬‬
‫‪2800%‬‬
‫‪2500%‬‬
‫‪2200%‬‬
‫‪1900%‬‬

‫‪1600%‬‬
‫‪1300%‬‬
‫‪1000%‬‬
‫‪700%‬‬
‫‪400%‬‬
‫‪100%‬‬
‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫‪2002‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫התפתחות התביעות בבימ"ש‬
‫מיילדות וגינקולוגיה‬

‫‪240‬‬

‫‪210‬‬

‫‪180‬‬

‫‪150‬‬

‫‪120‬‬

‫‪90‬‬

‫‪60‬‬

‫‪30‬‬

‫‪0‬‬
‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2002‬‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫מדד גידול התשלומים‬
‫מיילדות וגינקולוגיה‬

‫‪11100%‬‬
‫‪10100%‬‬
‫‪9100%‬‬
‫‪8100%‬‬
‫‪7100%‬‬
‫‪6100%‬‬
‫‪5100%‬‬
‫‪4100%‬‬
‫‪3100%‬‬
‫‪2100%‬‬
‫‪1100%‬‬
‫‪100%‬‬

‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫‪2002‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫מקצועות קליניים מובילים בשיעור הסיכון‬
‫‪1991 - 2008‬‬
‫מיילדות‬
‫כירורגיה כללית‬

‫‪40%‬‬

‫קרדיולוגיה‬

‫שיעור הסיכון הכספי‬

‫‪35%‬‬
‫‪30%‬‬

‫רפואת שיניים‬

‫‪25%‬‬

‫אורטופדיה‬

‫‪20%‬‬

‫נוירוכירורגיה‬

‫‪15%‬‬
‫‪10%‬‬

‫גינקולוגיה‬

‫‪5%‬‬

‫אופטלמולוגיה‬

‫‪0%‬‬

‫‪18%‬‬

‫שיעור התיקים עם סיכון כספי‬

‫‪16%‬‬
‫‪14%‬‬
‫‪12%‬‬
‫‪10%‬‬
‫‪8%‬‬
‫‪6%‬‬
‫‪4%‬‬
‫‪2%‬‬
‫‪0%‬‬

‫* ‪ 3%‬ומעלה‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫דו"ח ועדת "שפניץ"‪-‬‬

‫הועדה הבין משרדית לבחינת הדרכים להקטנת ההוצאה‬
‫הציבורית בגין תביעות הרשלנות הרפואית‬

‫מסתמנת בפסיקה מגמה של הרחבת אחריותם של בעלי‬
‫מקצועות הרפואה והמוסדות הרפואיים – החל בסוגית‬
‫ההתרשלות (ירידת קרנה של הלכת הפרקטיקה‬
‫המקובלת)‪ ,‬המשך בסיבתיות (אובדן סיכויי החלמה)‬
‫וכלה בהרחבת העילות (רשלנות בגין הסכמה מדעת)‬
‫וראשי נזק (פגיעה באוטונומיה)‪.‬‬
‫מהנתונים עולה כי במשך השנים עלו סכומי הפיצויים‬
‫הממוצעים שנפסקו בתביעות רשלנות רפואית‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫הגידול בפיצוי הממוצע לתובעים‬
‫שנת תשלום‬
‫‪2004‬‬
‫‪2005‬‬
‫‪2006‬‬
‫‪2007‬‬
‫‪2008‬‬

‫תשלום ממוצע לתובע (בדולר)‬
‫‪21,872‬‬
‫‪33,700‬‬
‫‪34,935‬‬
‫‪44,839‬‬
‫‪62,374‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פיצוי עבור כאב וסבל ב– ‪ 100%‬נכות‬

‫‪1997-2008‬‬

‫‪1600000‬‬

‫‪1400000‬‬

‫‪1200000‬‬

‫‪1000000‬‬

‫‪800000‬‬

‫‪600000‬‬

‫‪400000‬‬

‫‪200000‬‬

‫‪0‬‬
‫‪2009‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2005‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2003‬‬

‫‪2001‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1997‬‬

‫פיצוי עבור מות קטינים (קיצור תוחלת חיים‪+‬כאב וסבל)‬
‫‪1998-2006‬‬
‫‪1800000‬‬

‫‪1600000‬‬

‫‪1400000‬‬

‫‪1200000‬‬

‫‪1000000‬‬

‫‪800000‬‬

‫‪600000‬‬

‫‪400000‬‬

‫‪200000‬‬

‫‪0‬‬
‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2002‬‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ההתפתחויות המשפטיות‬

‫עמדה סלחנית‬

‫עמדה ביקורתית‬

‫עמדה מחמירה‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫סלחנות שיפוטית‬

‫(‪)1961‬‬

‫"אשה‪ ...‬באה למחלקה הגינקולוגית לשם ניתוח קל‬
‫ברחמה ויצאה מהמחלקה שבעת יסורים ובעלת מום‬
‫לכל ימי חייה‪...‬‬
‫הטיפול אשר החולה קיבלה בבית החולים לא היה כפי‬
‫שצריך היה לצפותו מבעלי מקצוע מעולים וכן קרו תוך‬
‫כדי טיפול הזנחות וטעויות שונות‪ ,‬אשר הביאו לידי‬
‫תוצאות מעציבות במצב בריאותה‪...‬‬
‫רופא בשר ודם עשוי לטעות‪ ,‬ולא כל טעות מהווה‬
‫רשלנות‪"...‬‬

‫התביעה נדחתה‬
‫(ע"א ‪ 280/60‬פרדו נ' פלדמן‪ ,‬פד' (טו') ‪)1961‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫בקרה שיפוטית‬
‫עולם הרפואה אינו חסין מביקורת שיפוטית ומחשיפה של מעשי רשלנות‬
‫מקצועיים‪ .‬ביקורת זו היא אחת הערובות החשובות להקפדה על מתן טיפול‬
‫רפואי נאות‪.‬‬
‫לא כל טעות באבחנה או בטיפול‬
‫מצביעה בהכרח על רשלנות‪.‬‬
‫אחריות הרופאים‪ ,‬ברשלנות‬
‫אזרחית או פלילית‪ ,‬צריכה‬
‫להיקבע‪ ,‬רק אם הוכח שבנתוני‬
‫זמן אמת פעלו הרופאים‬
‫באי מיומנות מקצועית‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫בקרה שיפוטית – האם היא מקדמת את‬
? ‫בטיחות הטיפול‬
Most patient-safety experts continue to believe that the
threat of liability is the primary barrier to the
development of effective and comprehensive patient
safety programs in hospitals. I suggest, on the
contrary…that judicial recognition of an explicit “right
to safety” for hospital patients, with correlative duty of
hospitals to implement patient-safety measures can
become the primary motivator for the development of
systems to improve patient safety.
George J. Annas. J.D., NEJM 354;19 May11,2006
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫בקרה שיפוטית‬

‫‪‬‬
‫שיפור איכות הרפואה‬
‫הרשומה הרפואית‬
‫• רישום מפורט יותר‬
‫• שמירה על רשומות‬

‫תהליך הבקרה הרפואית‬
‫• ניהול סיכונים‬
‫• אבטחת איכות‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תקשורת עם מטופלים‬
‫• הסכמה מדעת‬
‫• גילוי נאות על תקלות‬

‫ניהול הטיפול הרפואי‬
‫• פרוטוקולים ונהלים‬
‫• הנחיות קליניות‬

‫החמרה שיפוטית‬

‫‪‬‬
‫רפואה מתגוננת‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬

‫ריבוי בדיקות וטיפולים מיותרים‬
‫יצירת מתח ביחסי מטפל‪-‬מטופל‬
‫הוצאות מוגברות לתשלום ביטוח‬
‫סגירת פעילויות בסיכון ביטוחי גבוה‬
‫קושי להשיג כיסוי ביטוחי‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית‬

‫(‪)1998‬‬

‫"חיובם של הרופא וקופת‬
‫חולים בדין הוא פרי של חוכמה‬
‫לאחר מעשה‪ .‬הרף שהוצב‬
‫לקביעת אחריותם‪ ,‬הוצב בגובה‬
‫כה רב‪ ,‬עד שלא רק הרופא‬
‫הסביר אינו יכול לעוברו‪ ,‬אלא‬
‫גם הרופא המומחה המובהק‬
‫ייכשל בכך"‪.‬‬
‫(השופטת שטרסברג‪-‬כהן בדעת מיעוט‬
‫ע"א ‪ 3709,3264/96‬קופ"ח נ' פלד ואח')‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית – ההנמקה‬
‫"אין להטיל את העומס הכלכלי של הטעות הרפואית‬
‫על החולה‪ ,‬אלא מן הראוי כי יוטל‪ ,‬עקרונית‪ ,‬על‬
‫הרופא בעל הטעות שממנו יפוזר ממילא על ציבור‬
‫רחב יותר באמצעות ביטוח האחריות המקצועית‪.‬‬
‫יתרה מזו‪ ,‬הטלת האחריות האישית על הרופא‪...‬‬
‫עשויה לעודד את מילוי החובה המקצועית‬
‫להתעדכנות בספרות המקצועית‪"...‬‬
‫(השופט אנגלרד ע"א ‪ 3709,3264/96‬קופ"ח נ' פלד ואח')‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ההחמרה השיפוטית –‬
‫שאלת האחריות‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"החמרת" האחריות של המטפלים‬
‫"פרקטיקה רצויה" במקום "פרקטיקה מצויה"‬
‫החלת נורמות התנהגות רטרוספקטיבית‪" -‬דרך עוקפת פרקטיקה‬
‫מקובלת"‬
‫מבחן "המומחה הטוב" במקום "הרופא הסביר"‬
‫החלת כלל "הדבר מדבר בעדו" במקרי סיבוכים נדירים‬
‫החלה מסיבית של "כלל הנזק הראייתי"‬
‫החלת אחריות במקרים של "קשר סיבתי נסיבתי"‬
‫קביעת חובות מוגברות בכל הנוגע להסברים למטופלים עובר‬
‫למתן לטיפולים רפואיים‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"פרקטיקה מצויה" לעומת "פרקטיקה רצויה"‬
‫העובדות ‪ -‬רביד נ' קליפורד‬

‫ביום ‪ 5.4.84‬הגיעה רביד בת החמש למרפאת שיניים לצורך‬
‫טיפול שיניים‪ .‬כהכנה לטיפול הזריק לה הרופא זריקת הרדמה‬
‫מקומית בלסתה התחתונה מצד ימין‪ .‬הרופא השתמש לצורך‬
‫ההזרקה במזרק לא שואב‪ ,‬שהיה מקובל לשימוש באותה תקופה‬
‫(פרקטיקה מקובלת)‪.‬‬
‫זמן קצר לאחר ההזרקה נטתה רביד על צידה ולא הצליחה‬
‫להתייצב‪ .‬היא היתה מנומנמת והוחלט להעבירה לטיפול בבית‪-‬‬
‫חולים‪ .‬כתוצאה מן האירוע סובלת רביד עד היום מהמיפרזיס‬
‫במחצית הגוף השמאלי ומהפרעות נוירולוגיות וקוגנטיביות‪.‬‬
‫הסתבר כי חומר ההזרקה חדר לכלי דם משם נדד למוח וגרם‬
‫לקריש דם ולאוטם מוחי‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"פרקטיקה מצויה" לעומת "פרקטיקה רצויה"‬
‫ההכרעה המשפטית‬

‫העובדה שרופא נהג בהתאם לפרקטיקה המקובלת‬
‫בתחומו‪ ,‬היא כשלעצמה‪ ,‬אינה מעניקה לו הגנה‬
‫מוחלטת ולעולם מצוי בידי בית המשפט לקבוע‪ ,‬כי‬
‫פרקטיקה נהוגה זו אינה עולה בקנה אחד עם חובת‬
‫הזהירות של רופא כלפי מטופל‪.‬‬
‫פרקטיקה מקובלת מהווה פרמטר‪ ,‬ואפילו פרמטר‬
‫חשוב‪ ,‬במכלול השיקולים שעל בית המשפט לשקול‬
‫בבואו לקבוע את סטנדרט ההתנהגות הראוי‪ ,‬אולם‬
‫אין היא הפרמטר היחיד אשר בית המשפט יתחשב בו‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫די היה באמצעי פשוט וזמין למנוע סיכון ידוע של‬
‫חדירת מזרק עם חומר הרדמה לתוך עורק‪ ,‬דבר אשר‬
‫עלול לגרום לתופעות לוואי משמעותיות‪ .‬כל זאת‬
‫ללא תוספת עלות משמעותית‪.‬‬
‫בנסיבות אלה אין מנוס מן המסקנה כי רופא התרשל‬
‫שכן רופא זהיר היה בוחר למנוע סיכון זה באמצעות‬
‫שימוש במזרקים שואבים‪.‬‬
‫רביד נ' קליפורד‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬
‫הנורמות אינן נקבעות על‪-‬ידי מומחים אלה או אחרים‪ ,‬אלא‬
‫על‪-‬ידי בית‪-‬המשפט‪.‬‬
‫שאלת תפקידו של מנתח בחדר ניתוח היא עניין ערכי‬
‫ונורמטיבי שמתפקידו של בית‪-‬המשפט להכריע בו‪.‬‬
‫עדות יו"ר המועצה הלאומית לכירורגיה‪ ,‬הרדמה וטיפול נמרץ‬
‫כי אין אחריות הדדית בין מנתח לרופא מרדים‪ ,‬כפי שבא לידי‬
‫ביטוי בסיכום ישיבת המועצה הלאומית הנ"ל‪ ,‬אין לראות בה‬
‫משום נורמה נכונה‪ ,‬ולפיכך אין לפעול על‪-‬פיה‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬

‫(‪)2‬‬

‫אם נרשם בסיכום ישיבת מועצת איגוד רופאי העיניים‪ ,‬כי‬
‫המנתח אחראי כלפי המנותח על הניתוח ותוצאותיו בלבד‪,‬‬
‫והמרדים אחראי כלפי המטופל על תהליך ההרדמה ותוצאותיו‪,‬‬
‫אין לראות בכך כאילו כל אחד מהם אחראי רק על תחומו‪,‬‬
‫וחייבת להיות הדדיות ביניהם‪ ,‬ולמרות שאין למנתח "אחריות‬
‫על" הרי שיש לו אחריות על סימני החיים של המנותח‪ ,‬לא‬
‫פחות מאשר למרדים‪ ,‬ועל‪-‬כן עמדת איגוד רופאי העיניים כפי‬
‫שבאה לידי ביטוי במסמך הנ"ל‪ ,‬אינה משקפת את הנורמה‬
‫המחייבת‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬

‫(‪)3‬‬

‫המסמך בדבר חלוקת אחריות בחדר הניתוח של ההסתדרות‬
‫הרפואית בישראל‪ ,‬קובע כי שיתוף פעולה בין הרופא המנתח‬
‫והרופא המרדים בניתוח חיוני להצלחת הטיפול וכך יש אכן‬
‫לנהוג‪ ,‬אולם ההסתייגות שעל‪-‬פיה אין הרופא המנתח אחראי‬
‫לפעולות המבוצעות על‪-‬ידי הרופא המרדים‪ ,‬כפי שהרופא‬
‫המרדים אינו אחראי על פעולות המבוצעות על‪-‬ידי הרופא‬
‫המנתח‪ ,‬איננה נורמה שיש לפעול על‪-‬פיה‪ ,‬שכן ברור שהמנתח‬
‫אינו אחראי על פעולות המרדים‪ ,‬אולם אין בכך כדי לסייג‬
‫אחריותו לעקוב אחר סימני החיים של המנותח‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬

‫(‪)4‬‬

‫כאשר מנותח פונה למנתח בבקשה לנתחו אין הוא יוצר קשר אחד עם‬
‫המרדים וקשר אחר עם המנתח‪ ...‬יש לייחס לו אחריות מעבר לעצם‬
‫הפעולה הכירורגית‪ ,‬המנותח מצפה ממנו להיות אחראי על חייו בעת‬
‫ביצוע הניתוח – ולאו דווקא בעת ביצוע הפעולה הכירורגית גרידא‪.‬‬
‫כל מנתח חייב להיות שותף מלא למעקב אחר סימני חיים של המנותח‪ ,‬גם‬
‫תוך כדי ובמהלך הניתוח‪ ,‬ואין הוא רשאי להטיל את האחריות הבלעדית‬
‫על כך על כתפי המרדים‪.‬‬
‫חובתו של המנתח היתה להאזין לקולות המוניטור ע"מ לוודא שהוא‬
‫ממשיך לנתח אדם חי ולא מחוסר חיים‪ .‬אם הוא לא עושה כן הוא‬
‫מתרשל‪.‬‬
‫המנתח שלא עשה כן הורשע בעבירה של מעשה פזיזות ורשלנות‪.‬‬
‫פ (תא) ‪ 40016/07‬מ"י נ' אסותא ואח'‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החלת נורמות רטרוספקטיבית‬
‫בשנת ‪ 1986‬נולד ערן סידי עם חסר של כף יד ימין‪.‬‬
‫בשנת ‪ 1997‬הגישה משפחת סידי תביעה נגד הגיניקולוג שביצע‬
‫לאם בדיקת אולטרה סאונד שגרתית במהלך ההריון‪ ,‬בטענה של‬
‫רשלנות באי אבחון חסר כף היד‪.‬‬
‫ביהמ"ש המחוזי פסק כי לא היתה רשלנות בביצוע הבדיקה‪ ,‬שכן‬
‫בשנה הנדונה בדיקת האולטרה סאונד הבסיסית לא כללה סקירת‬
‫גפיים ודחה את התביעה‪.‬‬
‫לעומת זאת ביהמ"ש העליון שדן בערעור על התביעה קבע‬
‫בשנת ‪ 2005‬כי חלה חובה על הרופא הבודק בשנת ‪!!! 1986‬‬
‫ליידע את האישה על מגבלות הבדיקה ועל האפשרות לבצע‬
‫בדיקת אולטרה סאונד מורחבת במסגרת הפרקטיקה הפרטית‪...‬‬
‫ע"א ‪ 4960/04‬סידי‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החלת נורמות רטרוספקטיבית ‪2 -‬‬
‫ילדה נולדה בשנת ‪ 1995‬כשהיא סובלת מתסמונת ‪ X‬שביר‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע כי בתקופה הרלבנטית הבדיקה טרם הומלצה ע"י הגורמים‬
‫המקצועיים ושליחת הנשים לביצועה בוודאי שלא היתה פרקטיקה מחייבת‬
‫את הרופא הסביר‪.‬‬
‫ואולם ביהמ"ש קבע כי מאחר שבמאמרים שפורסמו עובר לשנת ‪1994‬‬
‫מוזכרות בדיקות המבוצעות לאוכלוסייה בעלת סיכון נמוך לצרכי מחקר או‬
‫לצרכים אחרים‪ ,‬היה על רופא סביר הקורא את המאמרים הללו להסיק כי‬
‫"בדיקות סקר" לגילוי הנשאות קיימות גם אם ביצוען עדיין אינו מומלץ‪.‬‬
‫הבדיקה היתה קיימת במועד הרלבנטי ויש לייחס להורים בהתאם להלכת‬
‫סידי ציפייה סבירה כי קיומה יגולה להם ולכן הרופא התרשל בכך שלא ידע‬
‫על קומה ולא גילה להורים על קיומה‪.‬‬
‫הקופה אחראית לכך שלא הפיצה בקרב רופאיה את האפשרות לביצוע‬
‫בדיקה לגילוי הנשאות לתסמונת ‪ X‬שביר גם לנשים ללא כל אינדיקציה‪.‬‬
‫א (ים)‪ 5416/03‬שיר סגל‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"כלל ‪ 30‬הדקות" – ‪OUT‬‬
‫השאלה היא מהו פרק הזמן הסביר לביצוע ניתוח קיסרי ?‬
‫פרק הזמן של ‪ 15‬דקות לבצוע ניתוח קיסרי הוא פרק זמן‬
‫אפשרי וראוי כאשר חדר הניתוח פנוי וכל הצוות זמין‪ ...‬יש‬
‫להשלים‪ ,‬חרף העובדה שהדבר אינו רצוי‪ ,‬גם עם חלוף פרק‬
‫זמן ארוך יותר של כ‪ 25-30 -‬דק' עד לניתוח‪ .‬אולם שיהוי כזה‬
‫בביצוע הניתוח‪ ,‬כדי שיתקבל כשיהוי סביר‪ ,‬מחייב מתן הסבר‪,‬‬
‫המבוסס על נסיבותיו המיוחדות של המקרה הנדון‪ ,‬ועל כך‬
‫שבפועל נעשו מאמצים סבירים לקצר פרק זמן זה דבר שלא‬
‫הסתייע באותן נסיבות‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"כלל ‪ 15‬הדקות" – ‪IN‬‬
‫במקרה שלפנינו‪ ,‬לא ניתן הסבר המצדיק התמשכותו של פרק‬
‫הזמן שחלף בין קבלת ההחלטה על ביצוע הניתוח לבין הביצוע‬
‫בפועל‪.‬‬
‫במקרה שלפנינו נפל שיהוי בלתי מוצדק של כ‪ 6 -‬דקות גם‬
‫בהתמשכות פרק הזמן ממועד קבלת ההחלטה על הניתוח ועד‬
‫לביצועו‪ .‬מכאן‪ ,‬שבסה"כ נפל במקרה זה שיהוי בלתי מוצדק‬
‫בביצוע הניתוח הקיסרי‪ ,‬העולה כדי רשלנות‪ ,‬של ‪31-33‬‬
‫דקות‪ ,‬ולמצער שיהוי של ‪ 21‬דקות‪.‬‬
‫א (ים) ‪ 8005/06‬ב‪.‬ר‪ .‬נ' בי"ח מאיר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית –‬
‫סטנדרט המומחה הטוב‬

‫על הרופא להשתמש ברמת ידע‪ ,‬כשרון ואיכפתיות‪,‬‬
‫הקיימת ומופעלת ע"י רופאים ברמה מקצועית טובה‬
‫ולא ממוצעת‪.‬‬
‫כאשר מדובר ברופא הטוען לכישורים מיוחדים ולהיותו‬
‫מומחה‪ ,‬הרמה הנדרשת ממנו היא בהתאם לכך‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית –‬
‫"המתמחה חשוד"‬
‫אישה שעברה ניתוח קיסרי אלקטיבי בהרדמה ספינלית‪,‬‬
‫נותרה עם נזק לשורשי העצב הפירוניאלי‪ ,‬נזק זה יוחס‬
‫לפגיעה במהלך ההרדמה‪.‬‬
‫וכך אמר ביהמ"ש על המרדים שהיה מתמחה ותיק בעת‬
‫הניתוח‪":‬רף המומחיות הרשמית של הנתבע שהוא נמוך‬
‫לטעמי‪ ,‬גם אם הוא בעל ניסיון מעשי רב‪ ,‬יש בו כדי ליצור‬
‫חיזוק לטענות התובעת וספק באשר לביצועה הנאות של‬
‫ההרדמה "‬
‫‪...‬‬
‫ת"א ‪ 072682/99‬פני אלמליח‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החלת כלל הדבר מדבר בעדו‬
‫בתי‪-‬המשפט מחילים את כלל "הדבר מדבר בעדו" באופן‬
‫"ליברלי" ומעבירים את נטל השכנוע מכתפי התובעים אל‬
‫כתפי הנתבעים להוכיח שלא היתה רשלנות מצידם‪.‬‬
‫התנאים להחלת הכלל (ס' ‪ 41‬לפקודת הנזיקין)‪:‬‬
‫ התובע לא ידע ולא יכול היה לדעת על הנסיבות שהביאו‬‫לידי הנזק‬
‫ הנזק נגרם על‪-‬ידי נכס בשליטת המזיק‬‫ המקרה מתיישב יותר עם המסקנה שהיתה רשלנות‬‫מאשר עם העדרה‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בסיבוכים נדירים‬
‫אישה הרה עברה דיקור מי שפיר בשבוע ‪ 18‬להריונה‪ ,‬אשר‬
‫הסתבך בזיהום תוך רחמי‪ ,‬שהוביל לספסיס סוער ולמותה‬
‫של האישה‪.‬‬
‫ועדת בדיקה של משרד הבריאות לא מצאה התרשלות‬
‫בטיפול במנוחה מצד גורם רפואי כלשהו‪.‬‬
‫בעלה וילדיה של המנוחה הגישו תביעה נגד הרופא המטפל‬
‫שביצע את הדיקור בטענה שהדיקור נעשה באופן רשלני‪,‬‬
‫ללא ניקוי מתאים של איזור הבטן בו בוצעה הדקירה‬
‫וכתוצאה מכך נגרם הזיהום שהוביל למותה‪.‬‬
‫לא הוגשה חוו"ד מטעם התובעים לתמיכה בטענותיהם‪ ,‬והם‬
‫בקשו להחיל את הכלל של "הדבר מדבר בעדו"‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בסיבוכים נדירים‬
‫ביהמש פסק כי "מהעדויות שנשמעו בבית המשפט ומחומר‬
‫הראיות שהובא‪ ,‬ניתן לקבוע כי השימוש בחומר החיטוי‬
‫פולידין ואלכוהול היה נפוץ ומקובל לצורך עריכת הדיקור‬
‫וכי הנתבעים פעלו על‪-‬פי הנהוג והמקובל בכגון דא‪ ...‬ואין‬
‫לבוא לנתבעים בטרוניה באשר לפרקטיקה בה נהגו"‬
‫ואולם העובדה ‪ -‬שמדובר בתוצאה נדירה ובלתי צפוייה‬
‫למדי של דיקור מי שפיר שגרם לזיהום חריף ברחם‬
‫האשה ומותה עקב כך ‪ -‬תומכת בתחולת הכלל של הדבר‬
‫מדבר בעדו‪ .‬זה מצביע יותר על קיומה של התרשלות מאשר‬
‫על העדרה‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בסיבוכים נדירים‬
‫אף כי התובעים לא הוכיחו את הסיבה הממשית והישירה לזיהום‬
‫בגופה של המנוחה ולמותה כתוצאה מכך‪ ,‬שוכנעתי – על‪-‬פי מאזן‬
‫ההסתברויות במשפט האזרחי – כי ההסתברות שהיא נפטרה עקב‬
‫רשלנותם הרפואית של הנתבעים עולה על ההסתברות כי הפגיעה‬
‫לא היתה תוצאה של התרשלות כזו‪.‬‬
‫נטל השכנוע בדבר העדר התרשלות עבר לכתפי הנתבעים‬
‫ומשהם לא עמדו בו – דין התביעה להתקבל‪.‬‬
‫נקבע שהרופא שביצע את הדיקור אחראי ברשלנות משום שלא‬
‫הרים את הנטל להסביר באיזה מנגנון אירע הזיהום שלא‬
‫באחריותו‪.‬‬
‫א (ת"א) ‪ 89/96‬עזבון המנוחה ג'ומאנה מראר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשומות רפואיות – כלל "הנזק הראייתי"‬

‫"מקום שצריך להיעשות רישום רפואי וזה לא נעשה‪ ,‬ולא‬
‫ניתן הסבר מניח את הדעת למחדל זה‪ ,‬יועבר נטל ההוכחה‬
‫בדבר העובדות השנויות במחלוקת‪ ,‬שיכלו להתבהר מתוך‬
‫הרישום‪ ,‬אל כתפי הרופא או המוסד‪ ,‬שבמסגרתו ניתנו‬
‫השירותים הרפואיים‪".‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫נתונים על העברת נטל הראיה –‬

‫דו"ח ועדת שפניץ‬

‫נראה שנושא הרשומה הרפואית‪ ,‬ליקוי בה או היעדרה הוא‬
‫בעל השלכות מרכזיות בתחום תביעות הרשלנות הרפואית‪,‬‬
‫היכול לעיתים להשפיע באופן מהותי על תוצאת הדיון‬
‫בתביעה‪.‬‬
‫בשני שליש מן המקרים בהם העביר בית‪-‬המשפט את הנטל‬
‫מכתפי התובעים אל כתפי הנתבעים‪ ,‬בשל ליקוי ברשומה‬
‫הרפואית‪ ,‬הם לא הצליחו להתמודד עמו ולהרים אותו‪,‬‬
‫ונקבעה אחריות של המטפלים לנזקם של התובעים‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫התובע יליד ‪ 1939‬אושפז עקב אוטם שריר הלב‪.‬‬
‫בוצע צינתור שבמהלכו הוזרק חומר ניגוד מסוג‬
‫אורוגרפין‪.‬‬
‫סמוך לאחר ההזרקה התלונן התובע על הרגשה‬
‫לא טובה‪ .‬תוך שתי דקות היתה ירידה בלחץ‬
‫הדם‪ ,‬פרפור חדרים ואיבוד הכרה‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)2‬‬

‫האבחנה – שוק אנפילקטי עקב רגישות ליוד‪.‬‬
‫החלה פעולת החייאה אליה הצטרפו רופאים‬
‫בכירים וביניהם מנהל המחלקה הקרדיולוגית‬
‫ומנהל יחידת הצינתורים‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)3‬‬

‫פעולות ההחייאה כללו‪ :‬עיסוי חזה‪ ,‬מכות‬
‫חשמל‪ ,‬החדרת קוצב לב זמני והזלפת‬
‫תרופות שונות‪.‬‬
‫רק בחלוף כ‪ 40 -‬דקות חזר הלב לתפקד‪,‬‬
‫אלא שבזמן זה נגרם נזק מוחי קשה והתובע‬
‫נותר במצב וגטטיבי‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)4‬‬

‫נקבע כי לא היתה רשלנות בטיפול שקיבל התובע‬
‫עד שלב ההחייאה‪.‬‬
‫השאלה במחלוקת היתה האם ההחייאה בוצעה‬
‫בסבירות ובמיומנות‪.‬‬
‫עיון בכל הרישומים וסיכום הראיות בעניין זה‬
‫מעלה מספר בעיות; פרט לרישום הטכנאית על‬
‫מתן לידוקאין‪ ,‬אין רישום ישיר כלשהו על מצב‬
‫התובע במהלך המשבר‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)5‬‬

‫אין חולק כי מדובר באירוע קשה גם‬
‫לצוות הרפואי וניתן להבין כי הצוות דאג‬
‫קודם כל לטיפול בתובע ופחות לביצוע‬
‫רישומים‪ ,‬אולם מהנתונים עולה כי‬
‫חסרים רישומים וחלקם לא מדויקים או‬
‫לא ברורים דיים‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)6‬‬

‫התוצאה המעשית היא כי הרישום הלקוי‬
‫נזקף לחובת הנתבע ברשלנות רישומית‬
‫ונטל ההוכחה כי אין התרשלות של‬
‫הנתבע בעצם הטיפול הינו על הנתבע‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)7‬‬

‫הסברי הנתבע‪ ,‬לפיהם הצוות הרפואי היה שקוע כולו‬
‫בהחייאה ולכן אין לצפות ואין לדרוש תשומת לב‬
‫לרישום‪ ,‬הינם הסברים שובי לב אך אינם הסברים‬
‫מלאים‪.‬‬
‫הרשלנות הרישומית שפורטה לעיל שללה מהתובע את‬
‫היכולת לבודד חלק מהתהליך ולברר כראוי האם‬
‫במהלך ההחייאה היו נתונים שאיפשרו טיפול אחר או‬
‫אבחנה אחרת‪ .‬איננו יודעים מה סדר מתן כמות כה‬
‫גדולה של אדרנלין‪ ,‬ומה היו התגובות לכך‪...‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)8‬‬

‫אם היו רישומים ראויים בזמן ההחייאה‪ ,‬הן‬
‫על סדר התרופות וכמותן והן על לחצי דם‪,‬‬
‫יתכן והיו בידי התובע כלים טובים יותר‬
‫להראות כי במהלך החייאה כה ארוכה היה‬
‫אפשר לנקוט דרכים נוספות‪.‬‬
‫נקבע כי הנתבעים אחראים ל‪ 30% -‬מן הנזק‬
‫של התובע‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל הראייתי בשל אי ביצוע בדיקה‬

‫אישה הרה בהריון ראשון (לאחר ‪ 3‬שנים של טיפולי‬
‫עקרות) הגיעה לבי"ח בשבוע ה‪ 31 -‬להריון לאחר שחשה‬
‫ברע‪ .‬בביה"ח אובחנה הפרדות שיליה ומוות תוך רחמי‪,‬‬
‫על רקע רעלת הריון‪.‬‬
‫השאלה במחלוקת היתה האם הפרדות השיליה היתה‬
‫פתאומית או שהגיניקולוג אצלו ביקרה בבוקר אותו יום‪,‬‬
‫היה יכול כבר אז‪ ,‬לאבחן הפרדות שיליה‪ ,‬לשלוח אותה‬
‫בדחיפות לחדר לידה ולמנוע מוות תוך רחמי‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל הראייתי בשל אי ביצוע בדיקה‬

‫כיוון שהרופא לא ערך בדיקה של רגישות הבטן בעת הביקור של‬
‫האישה אצלו‪ ,‬קבע ביהמ"ש כי הוא גרם בכך נזק ראייתי לתובעת‬
‫כי נמנע ממנה להוכיח כי כבר באותה עת סבלה מהפרדות‬
‫שיליה‪...‬‬
‫לאור זאת הועבר הנטל אל הרופא לשכנע‪ ,‬כי באותו שלב בו נמנע‬
‫מלבצע את הבדיקה‪ ,‬לא סבלה האישה מבטן רגישה ולא היתה‬
‫שרויה בתהליך של הפרדות שיליה‪.‬‬
‫הרופא לא הצליח לעמוד בנטל זה ולכן נקבע כי הוא אחראי למות‬
‫העובר‪...‬‬
‫ע"א ‪ 9328/02‬לאה מאיר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"קשר סיבתי נסיבתי"‬
‫הוריה של פגה שנולדה בשבוע ‪ 29‬להריון בעקבות‬
‫הפרדות שליה‪ ,‬הגישו תביעה נגד ביה"ח‪ ,‬בטענה שהיה‬
‫איחור בביצוע ניתוח קיסרי לאם וכתוצאה מכך סובלת‬
‫הילדה משיתוק מוחין ופיגור שכלי‪.‬‬
‫התביעה הסתמכה על חוו"ד גניקולוגית בלבד ואילו‬
‫ההגנה הסתמכה על חוו"ד של נוירופדיאטר ונאונטולוג‬
‫ששללו קשר סיבתי בין הנזקים לבין העיכוב בביצוע‬
‫הניתוח הקיסרי וקבעו כי יש לשייכם לנזקי הפגות‬
‫בלבד‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"קשר סיבתי נסיבתי"‬
‫ביהמ"ש קבע כי קיים קשר "סיבתי נסיבתי" בין‬
‫התרשלות הרופאים שהתעכבו בביצוע הניתוח הקיסרי‪,‬‬
‫לבין הנזק שנגרם לפגה ולפיכך הטיל אחריות על‬
‫ביה"ח לפצות אותה על ‪ 40%‬מן הנזק שלה‪.‬‬
‫ביהמ"ש העליון אישר את פסה"ד המחוזי וקבע כי‬
‫לבימ"ש יש שיקול דעת לקבוע כי קיים קשר "סיבתי‬
‫נסיבתי" ואת שיעור האחריות ההסתברותי לנזק‬
‫(הפיצוי הופחת ל‪ 20% -‬מן הנזק)‪.‬‬
‫פס"ד מלול עדן‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫דרישות ההסבר בנסיבות מיוחדות‬

‫“ייתכנו מקרים בהם לסיכונים בעלי הסתברות נמוכה‬
‫תהיה משמעות מיוחדת לחולה הספציפי‪ .‬במקרה‬
‫כזה‪ ,‬למרות האחוז הנמוך יכללו אותם סיכונים‬
‫בתחום המידע המהותי הנדרש לחולה לשם החלטה‬
‫מושכלת אם לעבור את הטיפול הרפואי”‪.‬‬

‫ת”א (י‪-‬ם) ‪1109/97‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רף ההסבר בניתוחים אלקטיביים‬

‫"ההסבר הנדרש לקבלת הסכמה מדעת לניתוח‬
‫אלקטיבי – שאף בלעדיו ניתן לקיים אורח חיים‬
‫רגיל – נכלל ברף העליון של חובת הגילוי‪ ,‬והוא‬
‫כולל‪ ,‬בנוסף להתייחסות לסיכויי ההצלחה גם מתן‬
‫הזהרה מפני הסיבוכים האפשריים‪ ...‬גם אם‬
‫סיבוכים אלו נדירים‪".‬‬
‫ע"א ‪6153/97‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רף ההסבר בניתוחים אלקטיביים ‪-‬‬

‫‪RSD‬‬

‫"בענייננו מדובר בסיבוך המתרחש בקרב ‪0.5% - 0.3%‬‬
‫מהניתוחים – גם אם שיעור זה אינו גבוה‪ ,‬הרי מדובר בסיבוך‬
‫חמור‪ ,‬העלול לגרום להפיכתה של הגפה לחסרת כל תפקוד‪ ...‬כיוון‬
‫שמדובר בניתוח אלקטיבי חובת ההסבר נמצאת ברף העליון‪ .‬סיכון‬
‫‪ RSD‬הינו בגדר המידע שהתובע היה רשאי לצפות‪ ,‬באורח סביר‪,‬‬
‫כי יגולה לו‪ ,‬כדי שיוכל לשקלו במסגרת גיבוש דעתו לעניין‬
‫הסכמתו לטיפול הרפואי‪"...‬‬

‫ת"א ‪ 920/99‬יצחק נ' שע"צ‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רף ההסבר ברפואה פרטית‬

‫"רפואה פרטית בה קיים ניגוד עניינים מובנה בין‬
‫השאיפה המסחרית להרבות בניתוחים לבין‬
‫האינטרס של המטופל‪ ,‬כדי להקהות את עוקצו של‬
‫ניגוד העניינים יש להעמיד את המטופל על הסיכונים‬
‫והסיכויים שבניתוח המוצע לרבות החלופה שלא‬
‫לבצע כלל ניתוח סיכוייה וסיכוניה‪".‬‬
‫ע"א ‪6153/97‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫חובת ההסבר על טיפולים מחוץ לסל‬
‫בנסיבות מתאימות עשוי להיווצר צורך ליידע את המטופל לגבי‬
‫אפשרות טיפול המוצעת רק במסגרת הרפואה הפרטית ואולי אף‬
‫במסגרת שירותי רפואה מעבר לים‪ .‬כך יש לעשות‪ ,‬אכן‪,‬‬
‫כשמדובר בטיפול או בתרופה שעשויים לסייע לחולה ואינם‬
‫זמינים ברפואה הציבורית בארץ‪.‬‬
‫כשחולה אובחן כסובל ממחלה מסויימת‪ ,‬וישנה תרופה שאינה‬
‫מצויה ב"סל" – מקובל עלי שעל הרופא ליידע את החולה בדבר‬
‫קיומה של התרופה‪.‬‬
‫עליו להשאיר להחלטתו של החולה את השאלה אם לרכוש את‬
‫התרופה מכספו אם לאו‪ .‬שאלה זו כרוכה לא אחת באפשרויות‬
‫הכספיות של החולה וגם בפער בין ההשפעה של התרופה‬
‫שב"סל" לזו שאינה נמצאת בו‪ ,‬על הרופא לספק את המידע‬
‫הנדרש‪ ,‬והחולה‪ -‬יחליט‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ע"א ‪ 4960/04‬סידי‬

‫פגיעה באוטונומיה – פיצוי ללא נזק‬

‫אישה אושפזה בבית חולים לניתוח אורטופדי בשל‬
‫דפורמציה ברגל‪ .‬בסופו של דבר‪ ,‬במקום ניתוח לתיקון‬
‫הדפורמציה עברה ביופסיה בכתף בשל ממצא ידוע בכתף‬
‫שנחשד להיות גידול ממאיר‪ .‬בעקבות הביופסיה נותרה עם‬
‫מגבלה קשה בתפקוד הכתף‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פגיעה באוטונומיה‬
‫המטופלת טענה כי לא הוסברו לה הסיכונים הכרוכים‬
‫בביופסיה ולפיכך לא נתנה הסכמה מדעת לביצוע הפעולה‪.‬‬
‫נקבע כי גם לו היו נפרשים בפניה הסיכונים היתה נותנת‬
‫הסכמתה לביופסיה בשל הסיכון הממשי שמדובר בגידול‬
‫ממאיר‪.‬‬
‫למרות זאת נפסק כי היתה פגיעה באוטונומיה שלה והיא‬
‫זכאית לפיצוי כספי‪...‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פגיעה באוטונומיה‬

‫“ההכרה בזכותו של החולה לפיצוי על‬
‫הפגיעה באוטונומיה שלו‪ ,‬מקום בו הופרה‬
‫חובה זו‪ ,‬עשויה לתרום לכך שחובה זו‬
‫תקוים הלכה למעשה”‪.‬‬
‫ע”א ‪ 2781/03‬מיאסה עלי דעקה‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות בפגיעה באוטונומיה‬

‫הפרת חובת הזהירות ‪ -‬אי מתן הסברים‬
‫למטופלים לפני ביצוע טיפולים‬
‫נזק ‪ -‬פגיעה באוטונומיה של המטופל‬
‫קשר סיבתי ‪ -‬בין אי מתן ההסברים לבין‬
‫עוצם ההפתעה מן הסיבוך שהתרחש‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫משמעות העדרו של טופס הסכמה ייעודי‬
‫ניתוח סימפטקטומי (נגד הזעת יתר)‪ ,‬שבוצע בשנת ‪ 1999‬והסתבך‬
‫בהזעת יתר פיצויית‪.‬‬
‫המטופל הגיש תביעה בטענה שלא הוזהר מפני הסיבוך האמור‪.‬‬
‫התובע הוחתם על טופס הסכמה סטנדרטי (לא ייעודי)‪ ,‬משום שעד‬
‫השנה האמורה לא פותח טופס ייעודי מתאים‪.‬‬
‫הרופא המנתח רשם בגיליון כי הוסברו הסיכונים הכרוכים בפעולה‬
‫והעיד בבימ"ש כי הוא מסביר לכל המטופלים‪ ,‬ללא יוצא מן הכלל‪,‬‬
‫כי הבעיה עם הניתוח היא שבמקרים רבים מאוד‪ ,‬למעלה מ‪50% -‬‬
‫מופיעה הזעה פיצויית‪ ,‬וב‪ 2-3% -‬מן המקרים ההזעה הפיצויית‬
‫יכולה להיות משמעותית ביותר‪.‬‬
‫סטודנטית שהועסקה במרפאתו של הרופא ונכחה בזמן שקיבל‬
‫חולים אישרה את עדותו בעניין ההסברים‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫חוק זכויות‬

‫החולה‪ ,‬התשנ”ו‪1996-‬‬

‫סעיף ‪ :14‬אופן מתן הסכמה מדעת‬

‫(א)‬

‫‪.....‬‬

‫(ב)‬

‫הסכמה מדעת לטיפול רפואי המנוי בתוספת תינתן‬
‫במסמך בכתב‪ ,‬שיכלול את תמצית ההסבר שניתן‬
‫למטופל‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫חוק זכויות‬

‫החולה‪ ,‬התשנ”ו‪1996-‬‬

‫תוספת‬
‫(סעיפים ‪)15 ,14‬‬
‫(‪ )1‬ניתוחים‪ ,‬למעט כירורגיה זעירה‪.‬‬
‫(‪ )2‬צינתורים של כלי דם‪.‬‬
‫(‪ )3‬דיאליזה‪.‬‬
‫(‪ )4‬טיפול בקרינה מייננת (רדיותרפיה)‪.‬‬
‫(‪ )5‬טיפולי הפריה חוץ‪-‬גופית‪.‬‬
‫(‪ )6‬כימותרפיה לטיפול בתהליכים ממאירים‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בהעדר טופס הסכמה ייעודי‬
‫נקבע (בערעור) כי נוכח הוראות חוק זכויות החולה אין די בטפסים הערוכים‬
‫על פי תקנות בריאות העם (טופסי הסכמה)‪ ,‬התשמ"ד‪. 1984-‬‬
‫ככל הנראה המערכת הרפואית התאימה עצמה להוראות אלה באיחור מסויים‪,‬‬
‫ובמועד הרלוונטי (‪ )1999‬עדיין נעשה שימוש בטפסים הישנים‪ ,‬תוך הפרת‬
‫הוראת החוק‪.‬‬
‫אין לשלול את האפשרות‪ ,‬לפיה הפרת החובה לעגן את הסכמת המטופל‬
‫במסמך בכתב שיכלול את "תמצית ההסבר שניתן למטופל"‪ ,‬שוללת‪ ,‬מניה‬
‫וביה‪ ,‬את האפשרות שאכן מדובר ב"הסכמה מדעת"‪.‬‬
‫דרישת הכתב בחוק היא "דרישה מהותית" ובהעדרו של טופס הסכמה מדעת‬
‫ערוך כדין‪ ,‬יש לקבוע‪ ,‬למצער‪ ,‬כי במקרה של מחלוקת‪ ,‬המטפל הוא זה‬
‫שצריך להוכיח קיומה של הסכמה זו‪.‬‬
‫ע"א ‪ 6299/05‬צורף‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ומה הדין כשיש טופס חתום ?!‬

‫נולדה‬

‫בשנת ‪1998‬‬
‫(מיקרופטלמיה)‪.‬‬
‫בשבוע ‪ 21‬להריון בוצעה לאם בדיקת אולטרה‪-‬סאונד בסיסית‬
‫במסגרת הקופה שנמצאה תקינה‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע כי לא ניתן לגלות את המום במסגרת בדיקה בסיסית‬
‫אך יש אפשרות לגלות זאת בבדיקה מורחבת‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע כי היה מדובר בהריון שלא בסיכון גבוה ולא היה‬
‫מקום לביצוע סקירה מורחבת‪/‬מכוונת‪.‬‬
‫האם חתמה על טופס בקשה לביצוע בדיקת על‪-‬קול לפיה היא‬
‫מודעת לכך שמדובר בבדיקה בסיסית וכי באפשרותה לבצע‬
‫בדיקה מורחבת באופן פרטי‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תינוקת‬

‫כשהיא‬

‫סובלת‬

‫מעיוורון‬

‫חתימה ללא הסבר – לאו הסכמה היא‬
‫ביהמ"ש קבע כי הרופאים הסבירו לאם כי הבדיקה אותה היא עומדת לבצע‬
‫היא בדיקה בסיסית וכי קיימת בדיקה משוכללת יותר אותה ניתן לבצע באופן‬
‫פרטי ואולם בכך לא די‪.‬‬
‫האם לא הבינה לאשורה את האבחנה בין הבדיקה הבסיסית והמורחבת ואם‬
‫היתה מבינה היתה בוחרת לבצע את הבדיקה על חשבונה‪ .‬יש כשל בשרשרת‬
‫המידע אשר נמסר לאם‪.‬‬

‫לא די בקיומה של פרקטיקה לפיה מיידעים את האישה כי קיימת‬
‫בדיקה מורחבת‪ ,‬העדר הנחיות ברורות ונהלים מוגדרים באשר‬
‫להיקף המידע שיש למסור למטופלת לעניין אפשרותה לבצע‬
‫בדיקה מורחבת ‪...‬ואי מתן הסבר הולם בטרם ביצוע הבדיקה‬
‫הבסיסית הינם בגדר נוהל בלתי סביר‪...‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תוצאות הערעור‬
‫המלצת ביהמ"ש‪:‬‬

‫לאור קשיים שהתגלעו בהכרעת בימ"ש קמא בשאלת‬
‫החבות ולאור זאת שבימ"ש קמא הכריע בפסק דינו‬
‫בסוגיות שלא היו בחזית הדיון יבוטל פסק דינו של‬
‫בימ"ש קמא והסכום אשר שולם לתובעים יישאר בידם‪.‬‬

‫התובעים הסכימו להצעת ביהמ"ש שמשמעותה‬
‫שפסה"ד מבוטל‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ההחמרה השיפוטית –‬
‫הנזק הממוני‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫הלכת "השנים האבודות" –‬
‫עזבון אטינגר ז"ל‬

‫פס"ד תקדימי ניתן‪ ,‬במרץ ‪ ,2004‬על‪-‬ידי בית‪-‬המשפט העליון‬
‫בהרכב של חמישה שופטים בתביעת עזבון של קטין‪ ,‬אשר הלך‬
‫לעולמו בגיל ‪ ,12‬כתוצאה מנפילה לבור בעת משחק עם חבר‪,‬‬
‫בעיר העתיקה בירושלים‬
‫עזבון של קטין אשר הלך לעולמו כתוצאה מרשלנות‪ ,‬זכאי לפיצוי‬
‫בגין הפסד כושר השתכרות ב"שנים האבודות"‪ ,‬בהן לא זכה‬
‫לחיות ולהתפרנס‬
‫זכות דומה קיימת גם לעזבון של בגיר שהלך לעולמו בגיל‬
‫העבודה‬
‫נפגע אשר קוצרה תוחלת חייו כתוצאה מרשלנות זכאי מעתה‬
‫לפיצוי בגין הפסד ההשתכרות שלו ב"שנים האבודות"‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"השנים האבודות" – ההשלכות הכספיות‬
‫נקבע כי חישוב הפסד ההשתכרות ב"שנים האבודות" יהיה מבוסס‬
‫על ‪ 30%‬מן השכר הממוצע במשק (בתקופה מגיל ‪18-21‬‬
‫החישוב הוא ‪ 70%‬מן הסכום האמור)‪.‬‬
‫ההנחה המובלעת היא כי ניתן לחסוך ‪ ₪ 2400‬מתוך ‪₪ 8000‬‬
‫בחודש !!!!!‬
‫בתביעת יורשים שהם גם תלויים ‪ ,‬נקבע כי יש ליורשים זכאות‬
‫לקבל פיצוי בגין ראשי נזק שנמצאים מחוץ לתחום החפיפה (כאב‬
‫וסבל וקיצור תוחלת חיים וכ"ו)‬
‫חישוב הפסד ההשתכרות בשנים האבודות‪ ,‬כולל גם חישוב הפסדי‬
‫פנסיה‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫הגידול בפיצוי הכספי‬
‫יולדת לאחר ‪ 3‬שנות טיפולי הפריה בהריון ראשון‪,‬‬
‫נשלחה "להסתובב" כדי לזרז לידה ושבה עם עובר מת‪.‬‬
‫בימ"ש המחוזי קבע אחריות ופסק לאם פיצוי של‬
‫‪ ₪ 300,000‬בגין כאב וסבל‪.‬‬
‫ביהמ"ש העליון קבע כי מגיע פיצוי גם לאב בגין כאב‬
‫וסבל שלו בסכום נוסף של ‪.₪ 250,000‬‬
‫סטיה מהלכה קודמת שחייבה נזק נפשי חמור "בניזוק‬
‫משני" שעולה כדי מחלת נפש או הפרעת נפש הגורמת‬
‫נכות ממשית‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פס"ד לבנה לוי‬

‫הגידול בסכומי הפיצוי‬
‫צעירה שנולדה בשנת ‪ 1985‬כשהיא סובלת משיתוק ביד שמאל‬
‫כתוצאה מפגיעה במקלעת העצבים הברכיאלית‪ ,‬הגישה בשנת‬
‫‪ 2006‬תביעה נגד ביה"ח בו נולדה בטענה של רשלנות בלידה‪.‬‬
‫בינתיים סיימה התובעת לימודי משפטים ומנהל עסקים ובמהלך‬
‫המשפט עשתה התמחות במשפטים‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע שיש אחריות לביה"ח ופסק לה פיצוי גלובלי בגין‬
‫הפסד השתכרות בסך של ‪ ₪ 800,000‬ובנוסף ‪ ₪ 600,000‬כאב‬
‫וסבל‪ ₪ 1,000,000 ,‬עזרת צד ג' ו‪ ₪ 85,000 -‬הוצאות ‪....‬‬

‫א (ים) ‪8363/06‬פדילה נ' בי"ח מאיר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"ועדת שפניץ" – אין מקום להגביל בחוק את‬
‫הפיצוי לתובעים בגין רשלנות רפואית‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫לאן מועדות פנינו?‬

‫‪ ‬המשך החמרה שיפוטית ?‬
‫‪ ‬התמתנות והתייצבות ?‬
‫‪ ‬התערבות חקיקתית ?‬
‫ימים יגידו‪....‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תודה !‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬


Slide 78

‫עדכונים בפסיקת בתי‪-‬המשפט‬
‫בתביעות רשלנות רפואית‬
‫עו"ד טליה חלמיש‪-‬שני‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬
‫מקבוצת מדנס‬
‫מאי ‪2009‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תמונת המצב‬
‫בשנים האחרונות אנו עדים לעליה ניכרת של ההוצאה‬
‫בגין תביעות אחריות מקצועית בתחום הרפואה‪.‬‬
‫העליה נובעת בעיקר מ"אינפלציה שיפוטית" שהביאה‬
‫לגידול ניכר בפיצויים המשולמים לתובעים‪.‬‬
‫התשלומים השנתיים בתביעות הרשלנות הרפואית‪ ,‬גדלו‬
‫בעשור האחרון ב‪.700% -‬‬
‫במקביל גדלו הפרמיות בצורה דרמטית והכיסויים‬
‫הוגבלו‪.‬‬
‫מוסדות רפואיים ורופאים פרטיים העוסקים בתחומים‬
‫בסיכון גבוה (לידות‪ US ,‬מיילדותי‪ ,‬כירורגיה פלסטית‬
‫וכ"ו) נתקלים בקושי להשיג כיסוי ביטוחי‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫התפתחות התביעות בבימ"ש‬

‫‪1994 - 2008‬‬

‫‪1,200‬‬
‫‪1,100‬‬
‫‪1,000‬‬
‫‪900‬‬
‫‪800‬‬
‫‪700‬‬
‫‪600‬‬
‫‪500‬‬
‫‪400‬‬
‫‪300‬‬
‫‪200‬‬
‫‪100‬‬
‫‪0‬‬

‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫‪2002‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫‪1994‬‬

‫מדד גידול התשלומים‬

‫‪1995 - 2008‬‬

‫‪3100%‬‬
‫‪2800%‬‬
‫‪2500%‬‬
‫‪2200%‬‬
‫‪1900%‬‬

‫‪1600%‬‬
‫‪1300%‬‬
‫‪1000%‬‬
‫‪700%‬‬
‫‪400%‬‬
‫‪100%‬‬
‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫‪2002‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫התפתחות התביעות בבימ"ש‬
‫מיילדות וגינקולוגיה‬

‫‪240‬‬

‫‪210‬‬

‫‪180‬‬

‫‪150‬‬

‫‪120‬‬

‫‪90‬‬

‫‪60‬‬

‫‪30‬‬

‫‪0‬‬
‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2002‬‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫מדד גידול התשלומים‬
‫מיילדות וגינקולוגיה‬

‫‪11100%‬‬
‫‪10100%‬‬
‫‪9100%‬‬
‫‪8100%‬‬
‫‪7100%‬‬
‫‪6100%‬‬
‫‪5100%‬‬
‫‪4100%‬‬
‫‪3100%‬‬
‫‪2100%‬‬
‫‪1100%‬‬
‫‪100%‬‬

‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫‪2002‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫מקצועות קליניים מובילים בשיעור הסיכון‬
‫‪1991 - 2008‬‬
‫מיילדות‬
‫כירורגיה כללית‬

‫‪40%‬‬

‫קרדיולוגיה‬

‫שיעור הסיכון הכספי‬

‫‪35%‬‬
‫‪30%‬‬

‫רפואת שיניים‬

‫‪25%‬‬

‫אורטופדיה‬

‫‪20%‬‬

‫נוירוכירורגיה‬

‫‪15%‬‬
‫‪10%‬‬

‫גינקולוגיה‬

‫‪5%‬‬

‫אופטלמולוגיה‬

‫‪0%‬‬

‫‪18%‬‬

‫שיעור התיקים עם סיכון כספי‬

‫‪16%‬‬
‫‪14%‬‬
‫‪12%‬‬
‫‪10%‬‬
‫‪8%‬‬
‫‪6%‬‬
‫‪4%‬‬
‫‪2%‬‬
‫‪0%‬‬

‫* ‪ 3%‬ומעלה‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫דו"ח ועדת "שפניץ"‪-‬‬

‫הועדה הבין משרדית לבחינת הדרכים להקטנת ההוצאה‬
‫הציבורית בגין תביעות הרשלנות הרפואית‬

‫מסתמנת בפסיקה מגמה של הרחבת אחריותם של בעלי‬
‫מקצועות הרפואה והמוסדות הרפואיים – החל בסוגית‬
‫ההתרשלות (ירידת קרנה של הלכת הפרקטיקה‬
‫המקובלת)‪ ,‬המשך בסיבתיות (אובדן סיכויי החלמה)‬
‫וכלה בהרחבת העילות (רשלנות בגין הסכמה מדעת)‬
‫וראשי נזק (פגיעה באוטונומיה)‪.‬‬
‫מהנתונים עולה כי במשך השנים עלו סכומי הפיצויים‬
‫הממוצעים שנפסקו בתביעות רשלנות רפואית‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫הגידול בפיצוי הממוצע לתובעים‬
‫שנת תשלום‬
‫‪2004‬‬
‫‪2005‬‬
‫‪2006‬‬
‫‪2007‬‬
‫‪2008‬‬

‫תשלום ממוצע לתובע (בדולר)‬
‫‪21,872‬‬
‫‪33,700‬‬
‫‪34,935‬‬
‫‪44,839‬‬
‫‪62,374‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פיצוי עבור כאב וסבל ב– ‪ 100%‬נכות‬

‫‪1997-2008‬‬

‫‪1600000‬‬

‫‪1400000‬‬

‫‪1200000‬‬

‫‪1000000‬‬

‫‪800000‬‬

‫‪600000‬‬

‫‪400000‬‬

‫‪200000‬‬

‫‪0‬‬
‫‪2009‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2005‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2003‬‬

‫‪2001‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1997‬‬

‫פיצוי עבור מות קטינים (קיצור תוחלת חיים‪+‬כאב וסבל)‬
‫‪1998-2006‬‬
‫‪1800000‬‬

‫‪1600000‬‬

‫‪1400000‬‬

‫‪1200000‬‬

‫‪1000000‬‬

‫‪800000‬‬

‫‪600000‬‬

‫‪400000‬‬

‫‪200000‬‬

‫‪0‬‬
‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2002‬‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ההתפתחויות המשפטיות‬

‫עמדה סלחנית‬

‫עמדה ביקורתית‬

‫עמדה מחמירה‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫סלחנות שיפוטית‬

‫(‪)1961‬‬

‫"אשה‪ ...‬באה למחלקה הגינקולוגית לשם ניתוח קל‬
‫ברחמה ויצאה מהמחלקה שבעת יסורים ובעלת מום‬
‫לכל ימי חייה‪...‬‬
‫הטיפול אשר החולה קיבלה בבית החולים לא היה כפי‬
‫שצריך היה לצפותו מבעלי מקצוע מעולים וכן קרו תוך‬
‫כדי טיפול הזנחות וטעויות שונות‪ ,‬אשר הביאו לידי‬
‫תוצאות מעציבות במצב בריאותה‪...‬‬
‫רופא בשר ודם עשוי לטעות‪ ,‬ולא כל טעות מהווה‬
‫רשלנות‪"...‬‬

‫התביעה נדחתה‬
‫(ע"א ‪ 280/60‬פרדו נ' פלדמן‪ ,‬פד' (טו') ‪)1961‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫בקרה שיפוטית‬
‫עולם הרפואה אינו חסין מביקורת שיפוטית ומחשיפה של מעשי רשלנות‬
‫מקצועיים‪ .‬ביקורת זו היא אחת הערובות החשובות להקפדה על מתן טיפול‬
‫רפואי נאות‪.‬‬
‫לא כל טעות באבחנה או בטיפול‬
‫מצביעה בהכרח על רשלנות‪.‬‬
‫אחריות הרופאים‪ ,‬ברשלנות‬
‫אזרחית או פלילית‪ ,‬צריכה‬
‫להיקבע‪ ,‬רק אם הוכח שבנתוני‬
‫זמן אמת פעלו הרופאים‬
‫באי מיומנות מקצועית‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫בקרה שיפוטית – האם היא מקדמת את‬
? ‫בטיחות הטיפול‬
Most patient-safety experts continue to believe that the
threat of liability is the primary barrier to the
development of effective and comprehensive patient
safety programs in hospitals. I suggest, on the
contrary…that judicial recognition of an explicit “right
to safety” for hospital patients, with correlative duty of
hospitals to implement patient-safety measures can
become the primary motivator for the development of
systems to improve patient safety.
George J. Annas. J.D., NEJM 354;19 May11,2006
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫בקרה שיפוטית‬

‫‪‬‬
‫שיפור איכות הרפואה‬
‫הרשומה הרפואית‬
‫• רישום מפורט יותר‬
‫• שמירה על רשומות‬

‫תהליך הבקרה הרפואית‬
‫• ניהול סיכונים‬
‫• אבטחת איכות‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תקשורת עם מטופלים‬
‫• הסכמה מדעת‬
‫• גילוי נאות על תקלות‬

‫ניהול הטיפול הרפואי‬
‫• פרוטוקולים ונהלים‬
‫• הנחיות קליניות‬

‫החמרה שיפוטית‬

‫‪‬‬
‫רפואה מתגוננת‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬

‫ריבוי בדיקות וטיפולים מיותרים‬
‫יצירת מתח ביחסי מטפל‪-‬מטופל‬
‫הוצאות מוגברות לתשלום ביטוח‬
‫סגירת פעילויות בסיכון ביטוחי גבוה‬
‫קושי להשיג כיסוי ביטוחי‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית‬

‫(‪)1998‬‬

‫"חיובם של הרופא וקופת‬
‫חולים בדין הוא פרי של חוכמה‬
‫לאחר מעשה‪ .‬הרף שהוצב‬
‫לקביעת אחריותם‪ ,‬הוצב בגובה‬
‫כה רב‪ ,‬עד שלא רק הרופא‬
‫הסביר אינו יכול לעוברו‪ ,‬אלא‬
‫גם הרופא המומחה המובהק‬
‫ייכשל בכך"‪.‬‬
‫(השופטת שטרסברג‪-‬כהן בדעת מיעוט‬
‫ע"א ‪ 3709,3264/96‬קופ"ח נ' פלד ואח')‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית – ההנמקה‬
‫"אין להטיל את העומס הכלכלי של הטעות הרפואית‬
‫על החולה‪ ,‬אלא מן הראוי כי יוטל‪ ,‬עקרונית‪ ,‬על‬
‫הרופא בעל הטעות שממנו יפוזר ממילא על ציבור‬
‫רחב יותר באמצעות ביטוח האחריות המקצועית‪.‬‬
‫יתרה מזו‪ ,‬הטלת האחריות האישית על הרופא‪...‬‬
‫עשויה לעודד את מילוי החובה המקצועית‬
‫להתעדכנות בספרות המקצועית‪"...‬‬
‫(השופט אנגלרד ע"א ‪ 3709,3264/96‬קופ"ח נ' פלד ואח')‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ההחמרה השיפוטית –‬
‫שאלת האחריות‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"החמרת" האחריות של המטפלים‬
‫"פרקטיקה רצויה" במקום "פרקטיקה מצויה"‬
‫החלת נורמות התנהגות רטרוספקטיבית‪" -‬דרך עוקפת פרקטיקה‬
‫מקובלת"‬
‫מבחן "המומחה הטוב" במקום "הרופא הסביר"‬
‫החלת כלל "הדבר מדבר בעדו" במקרי סיבוכים נדירים‬
‫החלה מסיבית של "כלל הנזק הראייתי"‬
‫החלת אחריות במקרים של "קשר סיבתי נסיבתי"‬
‫קביעת חובות מוגברות בכל הנוגע להסברים למטופלים עובר‬
‫למתן לטיפולים רפואיים‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"פרקטיקה מצויה" לעומת "פרקטיקה רצויה"‬
‫העובדות ‪ -‬רביד נ' קליפורד‬

‫ביום ‪ 5.4.84‬הגיעה רביד בת החמש למרפאת שיניים לצורך‬
‫טיפול שיניים‪ .‬כהכנה לטיפול הזריק לה הרופא זריקת הרדמה‬
‫מקומית בלסתה התחתונה מצד ימין‪ .‬הרופא השתמש לצורך‬
‫ההזרקה במזרק לא שואב‪ ,‬שהיה מקובל לשימוש באותה תקופה‬
‫(פרקטיקה מקובלת)‪.‬‬
‫זמן קצר לאחר ההזרקה נטתה רביד על צידה ולא הצליחה‬
‫להתייצב‪ .‬היא היתה מנומנמת והוחלט להעבירה לטיפול בבית‪-‬‬
‫חולים‪ .‬כתוצאה מן האירוע סובלת רביד עד היום מהמיפרזיס‬
‫במחצית הגוף השמאלי ומהפרעות נוירולוגיות וקוגנטיביות‪.‬‬
‫הסתבר כי חומר ההזרקה חדר לכלי דם משם נדד למוח וגרם‬
‫לקריש דם ולאוטם מוחי‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"פרקטיקה מצויה" לעומת "פרקטיקה רצויה"‬
‫ההכרעה המשפטית‬

‫העובדה שרופא נהג בהתאם לפרקטיקה המקובלת‬
‫בתחומו‪ ,‬היא כשלעצמה‪ ,‬אינה מעניקה לו הגנה‬
‫מוחלטת ולעולם מצוי בידי בית המשפט לקבוע‪ ,‬כי‬
‫פרקטיקה נהוגה זו אינה עולה בקנה אחד עם חובת‬
‫הזהירות של רופא כלפי מטופל‪.‬‬
‫פרקטיקה מקובלת מהווה פרמטר‪ ,‬ואפילו פרמטר‬
‫חשוב‪ ,‬במכלול השיקולים שעל בית המשפט לשקול‬
‫בבואו לקבוע את סטנדרט ההתנהגות הראוי‪ ,‬אולם‬
‫אין היא הפרמטר היחיד אשר בית המשפט יתחשב בו‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫די היה באמצעי פשוט וזמין למנוע סיכון ידוע של‬
‫חדירת מזרק עם חומר הרדמה לתוך עורק‪ ,‬דבר אשר‬
‫עלול לגרום לתופעות לוואי משמעותיות‪ .‬כל זאת‬
‫ללא תוספת עלות משמעותית‪.‬‬
‫בנסיבות אלה אין מנוס מן המסקנה כי רופא התרשל‬
‫שכן רופא זהיר היה בוחר למנוע סיכון זה באמצעות‬
‫שימוש במזרקים שואבים‪.‬‬
‫רביד נ' קליפורד‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬
‫הנורמות אינן נקבעות על‪-‬ידי מומחים אלה או אחרים‪ ,‬אלא‬
‫על‪-‬ידי בית‪-‬המשפט‪.‬‬
‫שאלת תפקידו של מנתח בחדר ניתוח היא עניין ערכי‬
‫ונורמטיבי שמתפקידו של בית‪-‬המשפט להכריע בו‪.‬‬
‫עדות יו"ר המועצה הלאומית לכירורגיה‪ ,‬הרדמה וטיפול נמרץ‬
‫כי אין אחריות הדדית בין מנתח לרופא מרדים‪ ,‬כפי שבא לידי‬
‫ביטוי בסיכום ישיבת המועצה הלאומית הנ"ל‪ ,‬אין לראות בה‬
‫משום נורמה נכונה‪ ,‬ולפיכך אין לפעול על‪-‬פיה‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬

‫(‪)2‬‬

‫אם נרשם בסיכום ישיבת מועצת איגוד רופאי העיניים‪ ,‬כי‬
‫המנתח אחראי כלפי המנותח על הניתוח ותוצאותיו בלבד‪,‬‬
‫והמרדים אחראי כלפי המטופל על תהליך ההרדמה ותוצאותיו‪,‬‬
‫אין לראות בכך כאילו כל אחד מהם אחראי רק על תחומו‪,‬‬
‫וחייבת להיות הדדיות ביניהם‪ ,‬ולמרות שאין למנתח "אחריות‬
‫על" הרי שיש לו אחריות על סימני החיים של המנותח‪ ,‬לא‬
‫פחות מאשר למרדים‪ ,‬ועל‪-‬כן עמדת איגוד רופאי העיניים כפי‬
‫שבאה לידי ביטוי במסמך הנ"ל‪ ,‬אינה משקפת את הנורמה‬
‫המחייבת‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬

‫(‪)3‬‬

‫המסמך בדבר חלוקת אחריות בחדר הניתוח של ההסתדרות‬
‫הרפואית בישראל‪ ,‬קובע כי שיתוף פעולה בין הרופא המנתח‬
‫והרופא המרדים בניתוח חיוני להצלחת הטיפול וכך יש אכן‬
‫לנהוג‪ ,‬אולם ההסתייגות שעל‪-‬פיה אין הרופא המנתח אחראי‬
‫לפעולות המבוצעות על‪-‬ידי הרופא המרדים‪ ,‬כפי שהרופא‬
‫המרדים אינו אחראי על פעולות המבוצעות על‪-‬ידי הרופא‬
‫המנתח‪ ,‬איננה נורמה שיש לפעול על‪-‬פיה‪ ,‬שכן ברור שהמנתח‬
‫אינו אחראי על פעולות המרדים‪ ,‬אולם אין בכך כדי לסייג‬
‫אחריותו לעקוב אחר סימני החיים של המנותח‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬

‫(‪)4‬‬

‫כאשר מנותח פונה למנתח בבקשה לנתחו אין הוא יוצר קשר אחד עם‬
‫המרדים וקשר אחר עם המנתח‪ ...‬יש לייחס לו אחריות מעבר לעצם‬
‫הפעולה הכירורגית‪ ,‬המנותח מצפה ממנו להיות אחראי על חייו בעת‬
‫ביצוע הניתוח – ולאו דווקא בעת ביצוע הפעולה הכירורגית גרידא‪.‬‬
‫כל מנתח חייב להיות שותף מלא למעקב אחר סימני חיים של המנותח‪ ,‬גם‬
‫תוך כדי ובמהלך הניתוח‪ ,‬ואין הוא רשאי להטיל את האחריות הבלעדית‬
‫על כך על כתפי המרדים‪.‬‬
‫חובתו של המנתח היתה להאזין לקולות המוניטור ע"מ לוודא שהוא‬
‫ממשיך לנתח אדם חי ולא מחוסר חיים‪ .‬אם הוא לא עושה כן הוא‬
‫מתרשל‪.‬‬
‫המנתח שלא עשה כן הורשע בעבירה של מעשה פזיזות ורשלנות‪.‬‬
‫פ (תא) ‪ 40016/07‬מ"י נ' אסותא ואח'‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החלת נורמות רטרוספקטיבית‬
‫בשנת ‪ 1986‬נולד ערן סידי עם חסר של כף יד ימין‪.‬‬
‫בשנת ‪ 1997‬הגישה משפחת סידי תביעה נגד הגיניקולוג שביצע‬
‫לאם בדיקת אולטרה סאונד שגרתית במהלך ההריון‪ ,‬בטענה של‬
‫רשלנות באי אבחון חסר כף היד‪.‬‬
‫ביהמ"ש המחוזי פסק כי לא היתה רשלנות בביצוע הבדיקה‪ ,‬שכן‬
‫בשנה הנדונה בדיקת האולטרה סאונד הבסיסית לא כללה סקירת‬
‫גפיים ודחה את התביעה‪.‬‬
‫לעומת זאת ביהמ"ש העליון שדן בערעור על התביעה קבע‬
‫בשנת ‪ 2005‬כי חלה חובה על הרופא הבודק בשנת ‪!!! 1986‬‬
‫ליידע את האישה על מגבלות הבדיקה ועל האפשרות לבצע‬
‫בדיקת אולטרה סאונד מורחבת במסגרת הפרקטיקה הפרטית‪...‬‬
‫ע"א ‪ 4960/04‬סידי‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החלת נורמות רטרוספקטיבית ‪2 -‬‬
‫ילדה נולדה בשנת ‪ 1995‬כשהיא סובלת מתסמונת ‪ X‬שביר‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע כי בתקופה הרלבנטית הבדיקה טרם הומלצה ע"י הגורמים‬
‫המקצועיים ושליחת הנשים לביצועה בוודאי שלא היתה פרקטיקה מחייבת‬
‫את הרופא הסביר‪.‬‬
‫ואולם ביהמ"ש קבע כי מאחר שבמאמרים שפורסמו עובר לשנת ‪1994‬‬
‫מוזכרות בדיקות המבוצעות לאוכלוסייה בעלת סיכון נמוך לצרכי מחקר או‬
‫לצרכים אחרים‪ ,‬היה על רופא סביר הקורא את המאמרים הללו להסיק כי‬
‫"בדיקות סקר" לגילוי הנשאות קיימות גם אם ביצוען עדיין אינו מומלץ‪.‬‬
‫הבדיקה היתה קיימת במועד הרלבנטי ויש לייחס להורים בהתאם להלכת‬
‫סידי ציפייה סבירה כי קיומה יגולה להם ולכן הרופא התרשל בכך שלא ידע‬
‫על קומה ולא גילה להורים על קיומה‪.‬‬
‫הקופה אחראית לכך שלא הפיצה בקרב רופאיה את האפשרות לביצוע‬
‫בדיקה לגילוי הנשאות לתסמונת ‪ X‬שביר גם לנשים ללא כל אינדיקציה‪.‬‬
‫א (ים)‪ 5416/03‬שיר סגל‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"כלל ‪ 30‬הדקות" – ‪OUT‬‬
‫השאלה היא מהו פרק הזמן הסביר לביצוע ניתוח קיסרי ?‬
‫פרק הזמן של ‪ 15‬דקות לבצוע ניתוח קיסרי הוא פרק זמן‬
‫אפשרי וראוי כאשר חדר הניתוח פנוי וכל הצוות זמין‪ ...‬יש‬
‫להשלים‪ ,‬חרף העובדה שהדבר אינו רצוי‪ ,‬גם עם חלוף פרק‬
‫זמן ארוך יותר של כ‪ 25-30 -‬דק' עד לניתוח‪ .‬אולם שיהוי כזה‬
‫בביצוע הניתוח‪ ,‬כדי שיתקבל כשיהוי סביר‪ ,‬מחייב מתן הסבר‪,‬‬
‫המבוסס על נסיבותיו המיוחדות של המקרה הנדון‪ ,‬ועל כך‬
‫שבפועל נעשו מאמצים סבירים לקצר פרק זמן זה דבר שלא‬
‫הסתייע באותן נסיבות‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"כלל ‪ 15‬הדקות" – ‪IN‬‬
‫במקרה שלפנינו‪ ,‬לא ניתן הסבר המצדיק התמשכותו של פרק‬
‫הזמן שחלף בין קבלת ההחלטה על ביצוע הניתוח לבין הביצוע‬
‫בפועל‪.‬‬
‫במקרה שלפנינו נפל שיהוי בלתי מוצדק של כ‪ 6 -‬דקות גם‬
‫בהתמשכות פרק הזמן ממועד קבלת ההחלטה על הניתוח ועד‬
‫לביצועו‪ .‬מכאן‪ ,‬שבסה"כ נפל במקרה זה שיהוי בלתי מוצדק‬
‫בביצוע הניתוח הקיסרי‪ ,‬העולה כדי רשלנות‪ ,‬של ‪31-33‬‬
‫דקות‪ ,‬ולמצער שיהוי של ‪ 21‬דקות‪.‬‬
‫א (ים) ‪ 8005/06‬ב‪.‬ר‪ .‬נ' בי"ח מאיר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית –‬
‫סטנדרט המומחה הטוב‬

‫על הרופא להשתמש ברמת ידע‪ ,‬כשרון ואיכפתיות‪,‬‬
‫הקיימת ומופעלת ע"י רופאים ברמה מקצועית טובה‬
‫ולא ממוצעת‪.‬‬
‫כאשר מדובר ברופא הטוען לכישורים מיוחדים ולהיותו‬
‫מומחה‪ ,‬הרמה הנדרשת ממנו היא בהתאם לכך‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית –‬
‫"המתמחה חשוד"‬
‫אישה שעברה ניתוח קיסרי אלקטיבי בהרדמה ספינלית‪,‬‬
‫נותרה עם נזק לשורשי העצב הפירוניאלי‪ ,‬נזק זה יוחס‬
‫לפגיעה במהלך ההרדמה‪.‬‬
‫וכך אמר ביהמ"ש על המרדים שהיה מתמחה ותיק בעת‬
‫הניתוח‪":‬רף המומחיות הרשמית של הנתבע שהוא נמוך‬
‫לטעמי‪ ,‬גם אם הוא בעל ניסיון מעשי רב‪ ,‬יש בו כדי ליצור‬
‫חיזוק לטענות התובעת וספק באשר לביצועה הנאות של‬
‫ההרדמה "‬
‫‪...‬‬
‫ת"א ‪ 072682/99‬פני אלמליח‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החלת כלל הדבר מדבר בעדו‬
‫בתי‪-‬המשפט מחילים את כלל "הדבר מדבר בעדו" באופן‬
‫"ליברלי" ומעבירים את נטל השכנוע מכתפי התובעים אל‬
‫כתפי הנתבעים להוכיח שלא היתה רשלנות מצידם‪.‬‬
‫התנאים להחלת הכלל (ס' ‪ 41‬לפקודת הנזיקין)‪:‬‬
‫ התובע לא ידע ולא יכול היה לדעת על הנסיבות שהביאו‬‫לידי הנזק‬
‫ הנזק נגרם על‪-‬ידי נכס בשליטת המזיק‬‫ המקרה מתיישב יותר עם המסקנה שהיתה רשלנות‬‫מאשר עם העדרה‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בסיבוכים נדירים‬
‫אישה הרה עברה דיקור מי שפיר בשבוע ‪ 18‬להריונה‪ ,‬אשר‬
‫הסתבך בזיהום תוך רחמי‪ ,‬שהוביל לספסיס סוער ולמותה‬
‫של האישה‪.‬‬
‫ועדת בדיקה של משרד הבריאות לא מצאה התרשלות‬
‫בטיפול במנוחה מצד גורם רפואי כלשהו‪.‬‬
‫בעלה וילדיה של המנוחה הגישו תביעה נגד הרופא המטפל‬
‫שביצע את הדיקור בטענה שהדיקור נעשה באופן רשלני‪,‬‬
‫ללא ניקוי מתאים של איזור הבטן בו בוצעה הדקירה‬
‫וכתוצאה מכך נגרם הזיהום שהוביל למותה‪.‬‬
‫לא הוגשה חוו"ד מטעם התובעים לתמיכה בטענותיהם‪ ,‬והם‬
‫בקשו להחיל את הכלל של "הדבר מדבר בעדו"‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בסיבוכים נדירים‬
‫ביהמש פסק כי "מהעדויות שנשמעו בבית המשפט ומחומר‬
‫הראיות שהובא‪ ,‬ניתן לקבוע כי השימוש בחומר החיטוי‬
‫פולידין ואלכוהול היה נפוץ ומקובל לצורך עריכת הדיקור‬
‫וכי הנתבעים פעלו על‪-‬פי הנהוג והמקובל בכגון דא‪ ...‬ואין‬
‫לבוא לנתבעים בטרוניה באשר לפרקטיקה בה נהגו"‬
‫ואולם העובדה ‪ -‬שמדובר בתוצאה נדירה ובלתי צפוייה‬
‫למדי של דיקור מי שפיר שגרם לזיהום חריף ברחם‬
‫האשה ומותה עקב כך ‪ -‬תומכת בתחולת הכלל של הדבר‬
‫מדבר בעדו‪ .‬זה מצביע יותר על קיומה של התרשלות מאשר‬
‫על העדרה‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בסיבוכים נדירים‬
‫אף כי התובעים לא הוכיחו את הסיבה הממשית והישירה לזיהום‬
‫בגופה של המנוחה ולמותה כתוצאה מכך‪ ,‬שוכנעתי – על‪-‬פי מאזן‬
‫ההסתברויות במשפט האזרחי – כי ההסתברות שהיא נפטרה עקב‬
‫רשלנותם הרפואית של הנתבעים עולה על ההסתברות כי הפגיעה‬
‫לא היתה תוצאה של התרשלות כזו‪.‬‬
‫נטל השכנוע בדבר העדר התרשלות עבר לכתפי הנתבעים‬
‫ומשהם לא עמדו בו – דין התביעה להתקבל‪.‬‬
‫נקבע שהרופא שביצע את הדיקור אחראי ברשלנות משום שלא‬
‫הרים את הנטל להסביר באיזה מנגנון אירע הזיהום שלא‬
‫באחריותו‪.‬‬
‫א (ת"א) ‪ 89/96‬עזבון המנוחה ג'ומאנה מראר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשומות רפואיות – כלל "הנזק הראייתי"‬

‫"מקום שצריך להיעשות רישום רפואי וזה לא נעשה‪ ,‬ולא‬
‫ניתן הסבר מניח את הדעת למחדל זה‪ ,‬יועבר נטל ההוכחה‬
‫בדבר העובדות השנויות במחלוקת‪ ,‬שיכלו להתבהר מתוך‬
‫הרישום‪ ,‬אל כתפי הרופא או המוסד‪ ,‬שבמסגרתו ניתנו‬
‫השירותים הרפואיים‪".‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫נתונים על העברת נטל הראיה –‬

‫דו"ח ועדת שפניץ‬

‫נראה שנושא הרשומה הרפואית‪ ,‬ליקוי בה או היעדרה הוא‬
‫בעל השלכות מרכזיות בתחום תביעות הרשלנות הרפואית‪,‬‬
‫היכול לעיתים להשפיע באופן מהותי על תוצאת הדיון‬
‫בתביעה‪.‬‬
‫בשני שליש מן המקרים בהם העביר בית‪-‬המשפט את הנטל‬
‫מכתפי התובעים אל כתפי הנתבעים‪ ,‬בשל ליקוי ברשומה‬
‫הרפואית‪ ,‬הם לא הצליחו להתמודד עמו ולהרים אותו‪,‬‬
‫ונקבעה אחריות של המטפלים לנזקם של התובעים‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫התובע יליד ‪ 1939‬אושפז עקב אוטם שריר הלב‪.‬‬
‫בוצע צינתור שבמהלכו הוזרק חומר ניגוד מסוג‬
‫אורוגרפין‪.‬‬
‫סמוך לאחר ההזרקה התלונן התובע על הרגשה‬
‫לא טובה‪ .‬תוך שתי דקות היתה ירידה בלחץ‬
‫הדם‪ ,‬פרפור חדרים ואיבוד הכרה‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)2‬‬

‫האבחנה – שוק אנפילקטי עקב רגישות ליוד‪.‬‬
‫החלה פעולת החייאה אליה הצטרפו רופאים‬
‫בכירים וביניהם מנהל המחלקה הקרדיולוגית‬
‫ומנהל יחידת הצינתורים‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)3‬‬

‫פעולות ההחייאה כללו‪ :‬עיסוי חזה‪ ,‬מכות‬
‫חשמל‪ ,‬החדרת קוצב לב זמני והזלפת‬
‫תרופות שונות‪.‬‬
‫רק בחלוף כ‪ 40 -‬דקות חזר הלב לתפקד‪,‬‬
‫אלא שבזמן זה נגרם נזק מוחי קשה והתובע‬
‫נותר במצב וגטטיבי‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)4‬‬

‫נקבע כי לא היתה רשלנות בטיפול שקיבל התובע‬
‫עד שלב ההחייאה‪.‬‬
‫השאלה במחלוקת היתה האם ההחייאה בוצעה‬
‫בסבירות ובמיומנות‪.‬‬
‫עיון בכל הרישומים וסיכום הראיות בעניין זה‬
‫מעלה מספר בעיות; פרט לרישום הטכנאית על‬
‫מתן לידוקאין‪ ,‬אין רישום ישיר כלשהו על מצב‬
‫התובע במהלך המשבר‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)5‬‬

‫אין חולק כי מדובר באירוע קשה גם‬
‫לצוות הרפואי וניתן להבין כי הצוות דאג‬
‫קודם כל לטיפול בתובע ופחות לביצוע‬
‫רישומים‪ ,‬אולם מהנתונים עולה כי‬
‫חסרים רישומים וחלקם לא מדויקים או‬
‫לא ברורים דיים‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)6‬‬

‫התוצאה המעשית היא כי הרישום הלקוי‬
‫נזקף לחובת הנתבע ברשלנות רישומית‬
‫ונטל ההוכחה כי אין התרשלות של‬
‫הנתבע בעצם הטיפול הינו על הנתבע‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)7‬‬

‫הסברי הנתבע‪ ,‬לפיהם הצוות הרפואי היה שקוע כולו‬
‫בהחייאה ולכן אין לצפות ואין לדרוש תשומת לב‬
‫לרישום‪ ,‬הינם הסברים שובי לב אך אינם הסברים‬
‫מלאים‪.‬‬
‫הרשלנות הרישומית שפורטה לעיל שללה מהתובע את‬
‫היכולת לבודד חלק מהתהליך ולברר כראוי האם‬
‫במהלך ההחייאה היו נתונים שאיפשרו טיפול אחר או‬
‫אבחנה אחרת‪ .‬איננו יודעים מה סדר מתן כמות כה‬
‫גדולה של אדרנלין‪ ,‬ומה היו התגובות לכך‪...‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)8‬‬

‫אם היו רישומים ראויים בזמן ההחייאה‪ ,‬הן‬
‫על סדר התרופות וכמותן והן על לחצי דם‪,‬‬
‫יתכן והיו בידי התובע כלים טובים יותר‬
‫להראות כי במהלך החייאה כה ארוכה היה‬
‫אפשר לנקוט דרכים נוספות‪.‬‬
‫נקבע כי הנתבעים אחראים ל‪ 30% -‬מן הנזק‬
‫של התובע‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל הראייתי בשל אי ביצוע בדיקה‬

‫אישה הרה בהריון ראשון (לאחר ‪ 3‬שנים של טיפולי‬
‫עקרות) הגיעה לבי"ח בשבוע ה‪ 31 -‬להריון לאחר שחשה‬
‫ברע‪ .‬בביה"ח אובחנה הפרדות שיליה ומוות תוך רחמי‪,‬‬
‫על רקע רעלת הריון‪.‬‬
‫השאלה במחלוקת היתה האם הפרדות השיליה היתה‬
‫פתאומית או שהגיניקולוג אצלו ביקרה בבוקר אותו יום‪,‬‬
‫היה יכול כבר אז‪ ,‬לאבחן הפרדות שיליה‪ ,‬לשלוח אותה‬
‫בדחיפות לחדר לידה ולמנוע מוות תוך רחמי‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל הראייתי בשל אי ביצוע בדיקה‬

‫כיוון שהרופא לא ערך בדיקה של רגישות הבטן בעת הביקור של‬
‫האישה אצלו‪ ,‬קבע ביהמ"ש כי הוא גרם בכך נזק ראייתי לתובעת‬
‫כי נמנע ממנה להוכיח כי כבר באותה עת סבלה מהפרדות‬
‫שיליה‪...‬‬
‫לאור זאת הועבר הנטל אל הרופא לשכנע‪ ,‬כי באותו שלב בו נמנע‬
‫מלבצע את הבדיקה‪ ,‬לא סבלה האישה מבטן רגישה ולא היתה‬
‫שרויה בתהליך של הפרדות שיליה‪.‬‬
‫הרופא לא הצליח לעמוד בנטל זה ולכן נקבע כי הוא אחראי למות‬
‫העובר‪...‬‬
‫ע"א ‪ 9328/02‬לאה מאיר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"קשר סיבתי נסיבתי"‬
‫הוריה של פגה שנולדה בשבוע ‪ 29‬להריון בעקבות‬
‫הפרדות שליה‪ ,‬הגישו תביעה נגד ביה"ח‪ ,‬בטענה שהיה‬
‫איחור בביצוע ניתוח קיסרי לאם וכתוצאה מכך סובלת‬
‫הילדה משיתוק מוחין ופיגור שכלי‪.‬‬
‫התביעה הסתמכה על חוו"ד גניקולוגית בלבד ואילו‬
‫ההגנה הסתמכה על חוו"ד של נוירופדיאטר ונאונטולוג‬
‫ששללו קשר סיבתי בין הנזקים לבין העיכוב בביצוע‬
‫הניתוח הקיסרי וקבעו כי יש לשייכם לנזקי הפגות‬
‫בלבד‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"קשר סיבתי נסיבתי"‬
‫ביהמ"ש קבע כי קיים קשר "סיבתי נסיבתי" בין‬
‫התרשלות הרופאים שהתעכבו בביצוע הניתוח הקיסרי‪,‬‬
‫לבין הנזק שנגרם לפגה ולפיכך הטיל אחריות על‬
‫ביה"ח לפצות אותה על ‪ 40%‬מן הנזק שלה‪.‬‬
‫ביהמ"ש העליון אישר את פסה"ד המחוזי וקבע כי‬
‫לבימ"ש יש שיקול דעת לקבוע כי קיים קשר "סיבתי‬
‫נסיבתי" ואת שיעור האחריות ההסתברותי לנזק‬
‫(הפיצוי הופחת ל‪ 20% -‬מן הנזק)‪.‬‬
‫פס"ד מלול עדן‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫דרישות ההסבר בנסיבות מיוחדות‬

‫“ייתכנו מקרים בהם לסיכונים בעלי הסתברות נמוכה‬
‫תהיה משמעות מיוחדת לחולה הספציפי‪ .‬במקרה‬
‫כזה‪ ,‬למרות האחוז הנמוך יכללו אותם סיכונים‬
‫בתחום המידע המהותי הנדרש לחולה לשם החלטה‬
‫מושכלת אם לעבור את הטיפול הרפואי”‪.‬‬

‫ת”א (י‪-‬ם) ‪1109/97‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רף ההסבר בניתוחים אלקטיביים‬

‫"ההסבר הנדרש לקבלת הסכמה מדעת לניתוח‬
‫אלקטיבי – שאף בלעדיו ניתן לקיים אורח חיים‬
‫רגיל – נכלל ברף העליון של חובת הגילוי‪ ,‬והוא‬
‫כולל‪ ,‬בנוסף להתייחסות לסיכויי ההצלחה גם מתן‬
‫הזהרה מפני הסיבוכים האפשריים‪ ...‬גם אם‬
‫סיבוכים אלו נדירים‪".‬‬
‫ע"א ‪6153/97‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רף ההסבר בניתוחים אלקטיביים ‪-‬‬

‫‪RSD‬‬

‫"בענייננו מדובר בסיבוך המתרחש בקרב ‪0.5% - 0.3%‬‬
‫מהניתוחים – גם אם שיעור זה אינו גבוה‪ ,‬הרי מדובר בסיבוך‬
‫חמור‪ ,‬העלול לגרום להפיכתה של הגפה לחסרת כל תפקוד‪ ...‬כיוון‬
‫שמדובר בניתוח אלקטיבי חובת ההסבר נמצאת ברף העליון‪ .‬סיכון‬
‫‪ RSD‬הינו בגדר המידע שהתובע היה רשאי לצפות‪ ,‬באורח סביר‪,‬‬
‫כי יגולה לו‪ ,‬כדי שיוכל לשקלו במסגרת גיבוש דעתו לעניין‬
‫הסכמתו לטיפול הרפואי‪"...‬‬

‫ת"א ‪ 920/99‬יצחק נ' שע"צ‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רף ההסבר ברפואה פרטית‬

‫"רפואה פרטית בה קיים ניגוד עניינים מובנה בין‬
‫השאיפה המסחרית להרבות בניתוחים לבין‬
‫האינטרס של המטופל‪ ,‬כדי להקהות את עוקצו של‬
‫ניגוד העניינים יש להעמיד את המטופל על הסיכונים‬
‫והסיכויים שבניתוח המוצע לרבות החלופה שלא‬
‫לבצע כלל ניתוח סיכוייה וסיכוניה‪".‬‬
‫ע"א ‪6153/97‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫חובת ההסבר על טיפולים מחוץ לסל‬
‫בנסיבות מתאימות עשוי להיווצר צורך ליידע את המטופל לגבי‬
‫אפשרות טיפול המוצעת רק במסגרת הרפואה הפרטית ואולי אף‬
‫במסגרת שירותי רפואה מעבר לים‪ .‬כך יש לעשות‪ ,‬אכן‪,‬‬
‫כשמדובר בטיפול או בתרופה שעשויים לסייע לחולה ואינם‬
‫זמינים ברפואה הציבורית בארץ‪.‬‬
‫כשחולה אובחן כסובל ממחלה מסויימת‪ ,‬וישנה תרופה שאינה‬
‫מצויה ב"סל" – מקובל עלי שעל הרופא ליידע את החולה בדבר‬
‫קיומה של התרופה‪.‬‬
‫עליו להשאיר להחלטתו של החולה את השאלה אם לרכוש את‬
‫התרופה מכספו אם לאו‪ .‬שאלה זו כרוכה לא אחת באפשרויות‬
‫הכספיות של החולה וגם בפער בין ההשפעה של התרופה‬
‫שב"סל" לזו שאינה נמצאת בו‪ ,‬על הרופא לספק את המידע‬
‫הנדרש‪ ,‬והחולה‪ -‬יחליט‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ע"א ‪ 4960/04‬סידי‬

‫פגיעה באוטונומיה – פיצוי ללא נזק‬

‫אישה אושפזה בבית חולים לניתוח אורטופדי בשל‬
‫דפורמציה ברגל‪ .‬בסופו של דבר‪ ,‬במקום ניתוח לתיקון‬
‫הדפורמציה עברה ביופסיה בכתף בשל ממצא ידוע בכתף‬
‫שנחשד להיות גידול ממאיר‪ .‬בעקבות הביופסיה נותרה עם‬
‫מגבלה קשה בתפקוד הכתף‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פגיעה באוטונומיה‬
‫המטופלת טענה כי לא הוסברו לה הסיכונים הכרוכים‬
‫בביופסיה ולפיכך לא נתנה הסכמה מדעת לביצוע הפעולה‪.‬‬
‫נקבע כי גם לו היו נפרשים בפניה הסיכונים היתה נותנת‬
‫הסכמתה לביופסיה בשל הסיכון הממשי שמדובר בגידול‬
‫ממאיר‪.‬‬
‫למרות זאת נפסק כי היתה פגיעה באוטונומיה שלה והיא‬
‫זכאית לפיצוי כספי‪...‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פגיעה באוטונומיה‬

‫“ההכרה בזכותו של החולה לפיצוי על‬
‫הפגיעה באוטונומיה שלו‪ ,‬מקום בו הופרה‬
‫חובה זו‪ ,‬עשויה לתרום לכך שחובה זו‬
‫תקוים הלכה למעשה”‪.‬‬
‫ע”א ‪ 2781/03‬מיאסה עלי דעקה‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות בפגיעה באוטונומיה‬

‫הפרת חובת הזהירות ‪ -‬אי מתן הסברים‬
‫למטופלים לפני ביצוע טיפולים‬
‫נזק ‪ -‬פגיעה באוטונומיה של המטופל‬
‫קשר סיבתי ‪ -‬בין אי מתן ההסברים לבין‬
‫עוצם ההפתעה מן הסיבוך שהתרחש‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫משמעות העדרו של טופס הסכמה ייעודי‬
‫ניתוח סימפטקטומי (נגד הזעת יתר)‪ ,‬שבוצע בשנת ‪ 1999‬והסתבך‬
‫בהזעת יתר פיצויית‪.‬‬
‫המטופל הגיש תביעה בטענה שלא הוזהר מפני הסיבוך האמור‪.‬‬
‫התובע הוחתם על טופס הסכמה סטנדרטי (לא ייעודי)‪ ,‬משום שעד‬
‫השנה האמורה לא פותח טופס ייעודי מתאים‪.‬‬
‫הרופא המנתח רשם בגיליון כי הוסברו הסיכונים הכרוכים בפעולה‬
‫והעיד בבימ"ש כי הוא מסביר לכל המטופלים‪ ,‬ללא יוצא מן הכלל‪,‬‬
‫כי הבעיה עם הניתוח היא שבמקרים רבים מאוד‪ ,‬למעלה מ‪50% -‬‬
‫מופיעה הזעה פיצויית‪ ,‬וב‪ 2-3% -‬מן המקרים ההזעה הפיצויית‬
‫יכולה להיות משמעותית ביותר‪.‬‬
‫סטודנטית שהועסקה במרפאתו של הרופא ונכחה בזמן שקיבל‬
‫חולים אישרה את עדותו בעניין ההסברים‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫חוק זכויות‬

‫החולה‪ ,‬התשנ”ו‪1996-‬‬

‫סעיף ‪ :14‬אופן מתן הסכמה מדעת‬

‫(א)‬

‫‪.....‬‬

‫(ב)‬

‫הסכמה מדעת לטיפול רפואי המנוי בתוספת תינתן‬
‫במסמך בכתב‪ ,‬שיכלול את תמצית ההסבר שניתן‬
‫למטופל‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫חוק זכויות‬

‫החולה‪ ,‬התשנ”ו‪1996-‬‬

‫תוספת‬
‫(סעיפים ‪)15 ,14‬‬
‫(‪ )1‬ניתוחים‪ ,‬למעט כירורגיה זעירה‪.‬‬
‫(‪ )2‬צינתורים של כלי דם‪.‬‬
‫(‪ )3‬דיאליזה‪.‬‬
‫(‪ )4‬טיפול בקרינה מייננת (רדיותרפיה)‪.‬‬
‫(‪ )5‬טיפולי הפריה חוץ‪-‬גופית‪.‬‬
‫(‪ )6‬כימותרפיה לטיפול בתהליכים ממאירים‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בהעדר טופס הסכמה ייעודי‬
‫נקבע (בערעור) כי נוכח הוראות חוק זכויות החולה אין די בטפסים הערוכים‬
‫על פי תקנות בריאות העם (טופסי הסכמה)‪ ,‬התשמ"ד‪. 1984-‬‬
‫ככל הנראה המערכת הרפואית התאימה עצמה להוראות אלה באיחור מסויים‪,‬‬
‫ובמועד הרלוונטי (‪ )1999‬עדיין נעשה שימוש בטפסים הישנים‪ ,‬תוך הפרת‬
‫הוראת החוק‪.‬‬
‫אין לשלול את האפשרות‪ ,‬לפיה הפרת החובה לעגן את הסכמת המטופל‬
‫במסמך בכתב שיכלול את "תמצית ההסבר שניתן למטופל"‪ ,‬שוללת‪ ,‬מניה‬
‫וביה‪ ,‬את האפשרות שאכן מדובר ב"הסכמה מדעת"‪.‬‬
‫דרישת הכתב בחוק היא "דרישה מהותית" ובהעדרו של טופס הסכמה מדעת‬
‫ערוך כדין‪ ,‬יש לקבוע‪ ,‬למצער‪ ,‬כי במקרה של מחלוקת‪ ,‬המטפל הוא זה‬
‫שצריך להוכיח קיומה של הסכמה זו‪.‬‬
‫ע"א ‪ 6299/05‬צורף‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ומה הדין כשיש טופס חתום ?!‬

‫נולדה‬

‫בשנת ‪1998‬‬
‫(מיקרופטלמיה)‪.‬‬
‫בשבוע ‪ 21‬להריון בוצעה לאם בדיקת אולטרה‪-‬סאונד בסיסית‬
‫במסגרת הקופה שנמצאה תקינה‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע כי לא ניתן לגלות את המום במסגרת בדיקה בסיסית‬
‫אך יש אפשרות לגלות זאת בבדיקה מורחבת‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע כי היה מדובר בהריון שלא בסיכון גבוה ולא היה‬
‫מקום לביצוע סקירה מורחבת‪/‬מכוונת‪.‬‬
‫האם חתמה על טופס בקשה לביצוע בדיקת על‪-‬קול לפיה היא‬
‫מודעת לכך שמדובר בבדיקה בסיסית וכי באפשרותה לבצע‬
‫בדיקה מורחבת באופן פרטי‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תינוקת‬

‫כשהיא‬

‫סובלת‬

‫מעיוורון‬

‫חתימה ללא הסבר – לאו הסכמה היא‬
‫ביהמ"ש קבע כי הרופאים הסבירו לאם כי הבדיקה אותה היא עומדת לבצע‬
‫היא בדיקה בסיסית וכי קיימת בדיקה משוכללת יותר אותה ניתן לבצע באופן‬
‫פרטי ואולם בכך לא די‪.‬‬
‫האם לא הבינה לאשורה את האבחנה בין הבדיקה הבסיסית והמורחבת ואם‬
‫היתה מבינה היתה בוחרת לבצע את הבדיקה על חשבונה‪ .‬יש כשל בשרשרת‬
‫המידע אשר נמסר לאם‪.‬‬

‫לא די בקיומה של פרקטיקה לפיה מיידעים את האישה כי קיימת‬
‫בדיקה מורחבת‪ ,‬העדר הנחיות ברורות ונהלים מוגדרים באשר‬
‫להיקף המידע שיש למסור למטופלת לעניין אפשרותה לבצע‬
‫בדיקה מורחבת ‪...‬ואי מתן הסבר הולם בטרם ביצוע הבדיקה‬
‫הבסיסית הינם בגדר נוהל בלתי סביר‪...‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תוצאות הערעור‬
‫המלצת ביהמ"ש‪:‬‬

‫לאור קשיים שהתגלעו בהכרעת בימ"ש קמא בשאלת‬
‫החבות ולאור זאת שבימ"ש קמא הכריע בפסק דינו‬
‫בסוגיות שלא היו בחזית הדיון יבוטל פסק דינו של‬
‫בימ"ש קמא והסכום אשר שולם לתובעים יישאר בידם‪.‬‬

‫התובעים הסכימו להצעת ביהמ"ש שמשמעותה‬
‫שפסה"ד מבוטל‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ההחמרה השיפוטית –‬
‫הנזק הממוני‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫הלכת "השנים האבודות" –‬
‫עזבון אטינגר ז"ל‬

‫פס"ד תקדימי ניתן‪ ,‬במרץ ‪ ,2004‬על‪-‬ידי בית‪-‬המשפט העליון‬
‫בהרכב של חמישה שופטים בתביעת עזבון של קטין‪ ,‬אשר הלך‬
‫לעולמו בגיל ‪ ,12‬כתוצאה מנפילה לבור בעת משחק עם חבר‪,‬‬
‫בעיר העתיקה בירושלים‬
‫עזבון של קטין אשר הלך לעולמו כתוצאה מרשלנות‪ ,‬זכאי לפיצוי‬
‫בגין הפסד כושר השתכרות ב"שנים האבודות"‪ ,‬בהן לא זכה‬
‫לחיות ולהתפרנס‬
‫זכות דומה קיימת גם לעזבון של בגיר שהלך לעולמו בגיל‬
‫העבודה‬
‫נפגע אשר קוצרה תוחלת חייו כתוצאה מרשלנות זכאי מעתה‬
‫לפיצוי בגין הפסד ההשתכרות שלו ב"שנים האבודות"‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"השנים האבודות" – ההשלכות הכספיות‬
‫נקבע כי חישוב הפסד ההשתכרות ב"שנים האבודות" יהיה מבוסס‬
‫על ‪ 30%‬מן השכר הממוצע במשק (בתקופה מגיל ‪18-21‬‬
‫החישוב הוא ‪ 70%‬מן הסכום האמור)‪.‬‬
‫ההנחה המובלעת היא כי ניתן לחסוך ‪ ₪ 2400‬מתוך ‪₪ 8000‬‬
‫בחודש !!!!!‬
‫בתביעת יורשים שהם גם תלויים ‪ ,‬נקבע כי יש ליורשים זכאות‬
‫לקבל פיצוי בגין ראשי נזק שנמצאים מחוץ לתחום החפיפה (כאב‬
‫וסבל וקיצור תוחלת חיים וכ"ו)‬
‫חישוב הפסד ההשתכרות בשנים האבודות‪ ,‬כולל גם חישוב הפסדי‬
‫פנסיה‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫הגידול בפיצוי הכספי‬
‫יולדת לאחר ‪ 3‬שנות טיפולי הפריה בהריון ראשון‪,‬‬
‫נשלחה "להסתובב" כדי לזרז לידה ושבה עם עובר מת‪.‬‬
‫בימ"ש המחוזי קבע אחריות ופסק לאם פיצוי של‬
‫‪ ₪ 300,000‬בגין כאב וסבל‪.‬‬
‫ביהמ"ש העליון קבע כי מגיע פיצוי גם לאב בגין כאב‬
‫וסבל שלו בסכום נוסף של ‪.₪ 250,000‬‬
‫סטיה מהלכה קודמת שחייבה נזק נפשי חמור "בניזוק‬
‫משני" שעולה כדי מחלת נפש או הפרעת נפש הגורמת‬
‫נכות ממשית‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פס"ד לבנה לוי‬

‫הגידול בסכומי הפיצוי‬
‫צעירה שנולדה בשנת ‪ 1985‬כשהיא סובלת משיתוק ביד שמאל‬
‫כתוצאה מפגיעה במקלעת העצבים הברכיאלית‪ ,‬הגישה בשנת‬
‫‪ 2006‬תביעה נגד ביה"ח בו נולדה בטענה של רשלנות בלידה‪.‬‬
‫בינתיים סיימה התובעת לימודי משפטים ומנהל עסקים ובמהלך‬
‫המשפט עשתה התמחות במשפטים‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע שיש אחריות לביה"ח ופסק לה פיצוי גלובלי בגין‬
‫הפסד השתכרות בסך של ‪ ₪ 800,000‬ובנוסף ‪ ₪ 600,000‬כאב‬
‫וסבל‪ ₪ 1,000,000 ,‬עזרת צד ג' ו‪ ₪ 85,000 -‬הוצאות ‪....‬‬

‫א (ים) ‪8363/06‬פדילה נ' בי"ח מאיר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"ועדת שפניץ" – אין מקום להגביל בחוק את‬
‫הפיצוי לתובעים בגין רשלנות רפואית‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫לאן מועדות פנינו?‬

‫‪ ‬המשך החמרה שיפוטית ?‬
‫‪ ‬התמתנות והתייצבות ?‬
‫‪ ‬התערבות חקיקתית ?‬
‫ימים יגידו‪....‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תודה !‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬


Slide 79

‫עדכונים בפסיקת בתי‪-‬המשפט‬
‫בתביעות רשלנות רפואית‬
‫עו"ד טליה חלמיש‪-‬שני‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬
‫מקבוצת מדנס‬
‫מאי ‪2009‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תמונת המצב‬
‫בשנים האחרונות אנו עדים לעליה ניכרת של ההוצאה‬
‫בגין תביעות אחריות מקצועית בתחום הרפואה‪.‬‬
‫העליה נובעת בעיקר מ"אינפלציה שיפוטית" שהביאה‬
‫לגידול ניכר בפיצויים המשולמים לתובעים‪.‬‬
‫התשלומים השנתיים בתביעות הרשלנות הרפואית‪ ,‬גדלו‬
‫בעשור האחרון ב‪.700% -‬‬
‫במקביל גדלו הפרמיות בצורה דרמטית והכיסויים‬
‫הוגבלו‪.‬‬
‫מוסדות רפואיים ורופאים פרטיים העוסקים בתחומים‬
‫בסיכון גבוה (לידות‪ US ,‬מיילדותי‪ ,‬כירורגיה פלסטית‬
‫וכ"ו) נתקלים בקושי להשיג כיסוי ביטוחי‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫התפתחות התביעות בבימ"ש‬

‫‪1994 - 2008‬‬

‫‪1,200‬‬
‫‪1,100‬‬
‫‪1,000‬‬
‫‪900‬‬
‫‪800‬‬
‫‪700‬‬
‫‪600‬‬
‫‪500‬‬
‫‪400‬‬
‫‪300‬‬
‫‪200‬‬
‫‪100‬‬
‫‪0‬‬

‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫‪2002‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫‪1994‬‬

‫מדד גידול התשלומים‬

‫‪1995 - 2008‬‬

‫‪3100%‬‬
‫‪2800%‬‬
‫‪2500%‬‬
‫‪2200%‬‬
‫‪1900%‬‬

‫‪1600%‬‬
‫‪1300%‬‬
‫‪1000%‬‬
‫‪700%‬‬
‫‪400%‬‬
‫‪100%‬‬
‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫‪2002‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫התפתחות התביעות בבימ"ש‬
‫מיילדות וגינקולוגיה‬

‫‪240‬‬

‫‪210‬‬

‫‪180‬‬

‫‪150‬‬

‫‪120‬‬

‫‪90‬‬

‫‪60‬‬

‫‪30‬‬

‫‪0‬‬
‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2002‬‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫מדד גידול התשלומים‬
‫מיילדות וגינקולוגיה‬

‫‪11100%‬‬
‫‪10100%‬‬
‫‪9100%‬‬
‫‪8100%‬‬
‫‪7100%‬‬
‫‪6100%‬‬
‫‪5100%‬‬
‫‪4100%‬‬
‫‪3100%‬‬
‫‪2100%‬‬
‫‪1100%‬‬
‫‪100%‬‬

‫‪2008‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫‪2002‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫‪1997‬‬

‫‪1996‬‬

‫‪1995‬‬

‫מקצועות קליניים מובילים בשיעור הסיכון‬
‫‪1991 - 2008‬‬
‫מיילדות‬
‫כירורגיה כללית‬

‫‪40%‬‬

‫קרדיולוגיה‬

‫שיעור הסיכון הכספי‬

‫‪35%‬‬
‫‪30%‬‬

‫רפואת שיניים‬

‫‪25%‬‬

‫אורטופדיה‬

‫‪20%‬‬

‫נוירוכירורגיה‬

‫‪15%‬‬
‫‪10%‬‬

‫גינקולוגיה‬

‫‪5%‬‬

‫אופטלמולוגיה‬

‫‪0%‬‬

‫‪18%‬‬

‫שיעור התיקים עם סיכון כספי‬

‫‪16%‬‬
‫‪14%‬‬
‫‪12%‬‬
‫‪10%‬‬
‫‪8%‬‬
‫‪6%‬‬
‫‪4%‬‬
‫‪2%‬‬
‫‪0%‬‬

‫* ‪ 3%‬ומעלה‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫דו"ח ועדת "שפניץ"‪-‬‬

‫הועדה הבין משרדית לבחינת הדרכים להקטנת ההוצאה‬
‫הציבורית בגין תביעות הרשלנות הרפואית‬

‫מסתמנת בפסיקה מגמה של הרחבת אחריותם של בעלי‬
‫מקצועות הרפואה והמוסדות הרפואיים – החל בסוגית‬
‫ההתרשלות (ירידת קרנה של הלכת הפרקטיקה‬
‫המקובלת)‪ ,‬המשך בסיבתיות (אובדן סיכויי החלמה)‬
‫וכלה בהרחבת העילות (רשלנות בגין הסכמה מדעת)‬
‫וראשי נזק (פגיעה באוטונומיה)‪.‬‬
‫מהנתונים עולה כי במשך השנים עלו סכומי הפיצויים‬
‫הממוצעים שנפסקו בתביעות רשלנות רפואית‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫הגידול בפיצוי הממוצע לתובעים‬
‫שנת תשלום‬
‫‪2004‬‬
‫‪2005‬‬
‫‪2006‬‬
‫‪2007‬‬
‫‪2008‬‬

‫תשלום ממוצע לתובע (בדולר)‬
‫‪21,872‬‬
‫‪33,700‬‬
‫‪34,935‬‬
‫‪44,839‬‬
‫‪62,374‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פיצוי עבור כאב וסבל ב– ‪ 100%‬נכות‬

‫‪1997-2008‬‬

‫‪1600000‬‬

‫‪1400000‬‬

‫‪1200000‬‬

‫‪1000000‬‬

‫‪800000‬‬

‫‪600000‬‬

‫‪400000‬‬

‫‪200000‬‬

‫‪0‬‬
‫‪2009‬‬

‫‪2007‬‬

‫‪2005‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2003‬‬

‫‪2001‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1997‬‬

‫פיצוי עבור מות קטינים (קיצור תוחלת חיים‪+‬כאב וסבל)‬
‫‪1998-2006‬‬
‫‪1800000‬‬

‫‪1600000‬‬

‫‪1400000‬‬

‫‪1200000‬‬

‫‪1000000‬‬

‫‪800000‬‬

‫‪600000‬‬

‫‪400000‬‬

‫‪200000‬‬

‫‪0‬‬
‫‪2007‬‬

‫‪2006‬‬

‫‪2005‬‬

‫‪2004‬‬

‫‪2003‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫‪2002‬‬

‫‪2001‬‬

‫‪2000‬‬

‫‪1999‬‬

‫‪1998‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ההתפתחויות המשפטיות‬

‫עמדה סלחנית‬

‫עמדה ביקורתית‬

‫עמדה מחמירה‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫סלחנות שיפוטית‬

‫(‪)1961‬‬

‫"אשה‪ ...‬באה למחלקה הגינקולוגית לשם ניתוח קל‬
‫ברחמה ויצאה מהמחלקה שבעת יסורים ובעלת מום‬
‫לכל ימי חייה‪...‬‬
‫הטיפול אשר החולה קיבלה בבית החולים לא היה כפי‬
‫שצריך היה לצפותו מבעלי מקצוע מעולים וכן קרו תוך‬
‫כדי טיפול הזנחות וטעויות שונות‪ ,‬אשר הביאו לידי‬
‫תוצאות מעציבות במצב בריאותה‪...‬‬
‫רופא בשר ודם עשוי לטעות‪ ,‬ולא כל טעות מהווה‬
‫רשלנות‪"...‬‬

‫התביעה נדחתה‬
‫(ע"א ‪ 280/60‬פרדו נ' פלדמן‪ ,‬פד' (טו') ‪)1961‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫בקרה שיפוטית‬
‫עולם הרפואה אינו חסין מביקורת שיפוטית ומחשיפה של מעשי רשלנות‬
‫מקצועיים‪ .‬ביקורת זו היא אחת הערובות החשובות להקפדה על מתן טיפול‬
‫רפואי נאות‪.‬‬
‫לא כל טעות באבחנה או בטיפול‬
‫מצביעה בהכרח על רשלנות‪.‬‬
‫אחריות הרופאים‪ ,‬ברשלנות‬
‫אזרחית או פלילית‪ ,‬צריכה‬
‫להיקבע‪ ,‬רק אם הוכח שבנתוני‬
‫זמן אמת פעלו הרופאים‬
‫באי מיומנות מקצועית‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫בקרה שיפוטית – האם היא מקדמת את‬
? ‫בטיחות הטיפול‬
Most patient-safety experts continue to believe that the
threat of liability is the primary barrier to the
development of effective and comprehensive patient
safety programs in hospitals. I suggest, on the
contrary…that judicial recognition of an explicit “right
to safety” for hospital patients, with correlative duty of
hospitals to implement patient-safety measures can
become the primary motivator for the development of
systems to improve patient safety.
George J. Annas. J.D., NEJM 354;19 May11,2006
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫בקרה שיפוטית‬

‫‪‬‬
‫שיפור איכות הרפואה‬
‫הרשומה הרפואית‬
‫• רישום מפורט יותר‬
‫• שמירה על רשומות‬

‫תהליך הבקרה הרפואית‬
‫• ניהול סיכונים‬
‫• אבטחת איכות‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תקשורת עם מטופלים‬
‫• הסכמה מדעת‬
‫• גילוי נאות על תקלות‬

‫ניהול הטיפול הרפואי‬
‫• פרוטוקולים ונהלים‬
‫• הנחיות קליניות‬

‫החמרה שיפוטית‬

‫‪‬‬
‫רפואה מתגוננת‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬

‫ריבוי בדיקות וטיפולים מיותרים‬
‫יצירת מתח ביחסי מטפל‪-‬מטופל‬
‫הוצאות מוגברות לתשלום ביטוח‬
‫סגירת פעילויות בסיכון ביטוחי גבוה‬
‫קושי להשיג כיסוי ביטוחי‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית‬

‫(‪)1998‬‬

‫"חיובם של הרופא וקופת‬
‫חולים בדין הוא פרי של חוכמה‬
‫לאחר מעשה‪ .‬הרף שהוצב‬
‫לקביעת אחריותם‪ ,‬הוצב בגובה‬
‫כה רב‪ ,‬עד שלא רק הרופא‬
‫הסביר אינו יכול לעוברו‪ ,‬אלא‬
‫גם הרופא המומחה המובהק‬
‫ייכשל בכך"‪.‬‬
‫(השופטת שטרסברג‪-‬כהן בדעת מיעוט‬
‫ע"א ‪ 3709,3264/96‬קופ"ח נ' פלד ואח')‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית – ההנמקה‬
‫"אין להטיל את העומס הכלכלי של הטעות הרפואית‬
‫על החולה‪ ,‬אלא מן הראוי כי יוטל‪ ,‬עקרונית‪ ,‬על‬
‫הרופא בעל הטעות שממנו יפוזר ממילא על ציבור‬
‫רחב יותר באמצעות ביטוח האחריות המקצועית‪.‬‬
‫יתרה מזו‪ ,‬הטלת האחריות האישית על הרופא‪...‬‬
‫עשויה לעודד את מילוי החובה המקצועית‬
‫להתעדכנות בספרות המקצועית‪"...‬‬
‫(השופט אנגלרד ע"א ‪ 3709,3264/96‬קופ"ח נ' פלד ואח')‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ההחמרה השיפוטית –‬
‫שאלת האחריות‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"החמרת" האחריות של המטפלים‬
‫"פרקטיקה רצויה" במקום "פרקטיקה מצויה"‬
‫החלת נורמות התנהגות רטרוספקטיבית‪" -‬דרך עוקפת פרקטיקה‬
‫מקובלת"‬
‫מבחן "המומחה הטוב" במקום "הרופא הסביר"‬
‫החלת כלל "הדבר מדבר בעדו" במקרי סיבוכים נדירים‬
‫החלה מסיבית של "כלל הנזק הראייתי"‬
‫החלת אחריות במקרים של "קשר סיבתי נסיבתי"‬
‫קביעת חובות מוגברות בכל הנוגע להסברים למטופלים עובר‬
‫למתן לטיפולים רפואיים‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"פרקטיקה מצויה" לעומת "פרקטיקה רצויה"‬
‫העובדות ‪ -‬רביד נ' קליפורד‬

‫ביום ‪ 5.4.84‬הגיעה רביד בת החמש למרפאת שיניים לצורך‬
‫טיפול שיניים‪ .‬כהכנה לטיפול הזריק לה הרופא זריקת הרדמה‬
‫מקומית בלסתה התחתונה מצד ימין‪ .‬הרופא השתמש לצורך‬
‫ההזרקה במזרק לא שואב‪ ,‬שהיה מקובל לשימוש באותה תקופה‬
‫(פרקטיקה מקובלת)‪.‬‬
‫זמן קצר לאחר ההזרקה נטתה רביד על צידה ולא הצליחה‬
‫להתייצב‪ .‬היא היתה מנומנמת והוחלט להעבירה לטיפול בבית‪-‬‬
‫חולים‪ .‬כתוצאה מן האירוע סובלת רביד עד היום מהמיפרזיס‬
‫במחצית הגוף השמאלי ומהפרעות נוירולוגיות וקוגנטיביות‪.‬‬
‫הסתבר כי חומר ההזרקה חדר לכלי דם משם נדד למוח וגרם‬
‫לקריש דם ולאוטם מוחי‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"פרקטיקה מצויה" לעומת "פרקטיקה רצויה"‬
‫ההכרעה המשפטית‬

‫העובדה שרופא נהג בהתאם לפרקטיקה המקובלת‬
‫בתחומו‪ ,‬היא כשלעצמה‪ ,‬אינה מעניקה לו הגנה‬
‫מוחלטת ולעולם מצוי בידי בית המשפט לקבוע‪ ,‬כי‬
‫פרקטיקה נהוגה זו אינה עולה בקנה אחד עם חובת‬
‫הזהירות של רופא כלפי מטופל‪.‬‬
‫פרקטיקה מקובלת מהווה פרמטר‪ ,‬ואפילו פרמטר‬
‫חשוב‪ ,‬במכלול השיקולים שעל בית המשפט לשקול‬
‫בבואו לקבוע את סטנדרט ההתנהגות הראוי‪ ,‬אולם‬
‫אין היא הפרמטר היחיד אשר בית המשפט יתחשב בו‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫די היה באמצעי פשוט וזמין למנוע סיכון ידוע של‬
‫חדירת מזרק עם חומר הרדמה לתוך עורק‪ ,‬דבר אשר‬
‫עלול לגרום לתופעות לוואי משמעותיות‪ .‬כל זאת‬
‫ללא תוספת עלות משמעותית‪.‬‬
‫בנסיבות אלה אין מנוס מן המסקנה כי רופא התרשל‬
‫שכן רופא זהיר היה בוחר למנוע סיכון זה באמצעות‬
‫שימוש במזרקים שואבים‪.‬‬
‫רביד נ' קליפורד‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬
‫הנורמות אינן נקבעות על‪-‬ידי מומחים אלה או אחרים‪ ,‬אלא‬
‫על‪-‬ידי בית‪-‬המשפט‪.‬‬
‫שאלת תפקידו של מנתח בחדר ניתוח היא עניין ערכי‬
‫ונורמטיבי שמתפקידו של בית‪-‬המשפט להכריע בו‪.‬‬
‫עדות יו"ר המועצה הלאומית לכירורגיה‪ ,‬הרדמה וטיפול נמרץ‬
‫כי אין אחריות הדדית בין מנתח לרופא מרדים‪ ,‬כפי שבא לידי‬
‫ביטוי בסיכום ישיבת המועצה הלאומית הנ"ל‪ ,‬אין לראות בה‬
‫משום נורמה נכונה‪ ,‬ולפיכך אין לפעול על‪-‬פיה‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬

‫(‪)2‬‬

‫אם נרשם בסיכום ישיבת מועצת איגוד רופאי העיניים‪ ,‬כי‬
‫המנתח אחראי כלפי המנותח על הניתוח ותוצאותיו בלבד‪,‬‬
‫והמרדים אחראי כלפי המטופל על תהליך ההרדמה ותוצאותיו‪,‬‬
‫אין לראות בכך כאילו כל אחד מהם אחראי רק על תחומו‪,‬‬
‫וחייבת להיות הדדיות ביניהם‪ ,‬ולמרות שאין למנתח "אחריות‬
‫על" הרי שיש לו אחריות על סימני החיים של המנותח‪ ,‬לא‬
‫פחות מאשר למרדים‪ ,‬ועל‪-‬כן עמדת איגוד רופאי העיניים כפי‬
‫שבאה לידי ביטוי במסמך הנ"ל‪ ,‬אינה משקפת את הנורמה‬
‫המחייבת‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬

‫(‪)3‬‬

‫המסמך בדבר חלוקת אחריות בחדר הניתוח של ההסתדרות‬
‫הרפואית בישראל‪ ,‬קובע כי שיתוף פעולה בין הרופא המנתח‬
‫והרופא המרדים בניתוח חיוני להצלחת הטיפול וכך יש אכן‬
‫לנהוג‪ ,‬אולם ההסתייגות שעל‪-‬פיה אין הרופא המנתח אחראי‬
‫לפעולות המבוצעות על‪-‬ידי הרופא המרדים‪ ,‬כפי שהרופא‬
‫המרדים אינו אחראי על פעולות המבוצעות על‪-‬ידי הרופא‬
‫המנתח‪ ,‬איננה נורמה שיש לפעול על‪-‬פיה‪ ,‬שכן ברור שהמנתח‬
‫אינו אחראי על פעולות המרדים‪ ,‬אולם אין בכך כדי לסייג‬
‫אחריותו לעקוב אחר סימני החיים של המנותח‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ביהמ"ש קובע נורמות רפואיות‬

‫(‪)4‬‬

‫כאשר מנותח פונה למנתח בבקשה לנתחו אין הוא יוצר קשר אחד עם‬
‫המרדים וקשר אחר עם המנתח‪ ...‬יש לייחס לו אחריות מעבר לעצם‬
‫הפעולה הכירורגית‪ ,‬המנותח מצפה ממנו להיות אחראי על חייו בעת‬
‫ביצוע הניתוח – ולאו דווקא בעת ביצוע הפעולה הכירורגית גרידא‪.‬‬
‫כל מנתח חייב להיות שותף מלא למעקב אחר סימני חיים של המנותח‪ ,‬גם‬
‫תוך כדי ובמהלך הניתוח‪ ,‬ואין הוא רשאי להטיל את האחריות הבלעדית‬
‫על כך על כתפי המרדים‪.‬‬
‫חובתו של המנתח היתה להאזין לקולות המוניטור ע"מ לוודא שהוא‬
‫ממשיך לנתח אדם חי ולא מחוסר חיים‪ .‬אם הוא לא עושה כן הוא‬
‫מתרשל‪.‬‬
‫המנתח שלא עשה כן הורשע בעבירה של מעשה פזיזות ורשלנות‪.‬‬
‫פ (תא) ‪ 40016/07‬מ"י נ' אסותא ואח'‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החלת נורמות רטרוספקטיבית‬
‫בשנת ‪ 1986‬נולד ערן סידי עם חסר של כף יד ימין‪.‬‬
‫בשנת ‪ 1997‬הגישה משפחת סידי תביעה נגד הגיניקולוג שביצע‬
‫לאם בדיקת אולטרה סאונד שגרתית במהלך ההריון‪ ,‬בטענה של‬
‫רשלנות באי אבחון חסר כף היד‪.‬‬
‫ביהמ"ש המחוזי פסק כי לא היתה רשלנות בביצוע הבדיקה‪ ,‬שכן‬
‫בשנה הנדונה בדיקת האולטרה סאונד הבסיסית לא כללה סקירת‬
‫גפיים ודחה את התביעה‪.‬‬
‫לעומת זאת ביהמ"ש העליון שדן בערעור על התביעה קבע‬
‫בשנת ‪ 2005‬כי חלה חובה על הרופא הבודק בשנת ‪!!! 1986‬‬
‫ליידע את האישה על מגבלות הבדיקה ועל האפשרות לבצע‬
‫בדיקת אולטרה סאונד מורחבת במסגרת הפרקטיקה הפרטית‪...‬‬
‫ע"א ‪ 4960/04‬סידי‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החלת נורמות רטרוספקטיבית ‪2 -‬‬
‫ילדה נולדה בשנת ‪ 1995‬כשהיא סובלת מתסמונת ‪ X‬שביר‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע כי בתקופה הרלבנטית הבדיקה טרם הומלצה ע"י הגורמים‬
‫המקצועיים ושליחת הנשים לביצועה בוודאי שלא היתה פרקטיקה מחייבת‬
‫את הרופא הסביר‪.‬‬
‫ואולם ביהמ"ש קבע כי מאחר שבמאמרים שפורסמו עובר לשנת ‪1994‬‬
‫מוזכרות בדיקות המבוצעות לאוכלוסייה בעלת סיכון נמוך לצרכי מחקר או‬
‫לצרכים אחרים‪ ,‬היה על רופא סביר הקורא את המאמרים הללו להסיק כי‬
‫"בדיקות סקר" לגילוי הנשאות קיימות גם אם ביצוען עדיין אינו מומלץ‪.‬‬
‫הבדיקה היתה קיימת במועד הרלבנטי ויש לייחס להורים בהתאם להלכת‬
‫סידי ציפייה סבירה כי קיומה יגולה להם ולכן הרופא התרשל בכך שלא ידע‬
‫על קומה ולא גילה להורים על קיומה‪.‬‬
‫הקופה אחראית לכך שלא הפיצה בקרב רופאיה את האפשרות לביצוע‬
‫בדיקה לגילוי הנשאות לתסמונת ‪ X‬שביר גם לנשים ללא כל אינדיקציה‪.‬‬
‫א (ים)‪ 5416/03‬שיר סגל‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"כלל ‪ 30‬הדקות" – ‪OUT‬‬
‫השאלה היא מהו פרק הזמן הסביר לביצוע ניתוח קיסרי ?‬
‫פרק הזמן של ‪ 15‬דקות לבצוע ניתוח קיסרי הוא פרק זמן‬
‫אפשרי וראוי כאשר חדר הניתוח פנוי וכל הצוות זמין‪ ...‬יש‬
‫להשלים‪ ,‬חרף העובדה שהדבר אינו רצוי‪ ,‬גם עם חלוף פרק‬
‫זמן ארוך יותר של כ‪ 25-30 -‬דק' עד לניתוח‪ .‬אולם שיהוי כזה‬
‫בביצוע הניתוח‪ ,‬כדי שיתקבל כשיהוי סביר‪ ,‬מחייב מתן הסבר‪,‬‬
‫המבוסס על נסיבותיו המיוחדות של המקרה הנדון‪ ,‬ועל כך‬
‫שבפועל נעשו מאמצים סבירים לקצר פרק זמן זה דבר שלא‬
‫הסתייע באותן נסיבות‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"כלל ‪ 15‬הדקות" – ‪IN‬‬
‫במקרה שלפנינו‪ ,‬לא ניתן הסבר המצדיק התמשכותו של פרק‬
‫הזמן שחלף בין קבלת ההחלטה על ביצוע הניתוח לבין הביצוע‬
‫בפועל‪.‬‬
‫במקרה שלפנינו נפל שיהוי בלתי מוצדק של כ‪ 6 -‬דקות גם‬
‫בהתמשכות פרק הזמן ממועד קבלת ההחלטה על הניתוח ועד‬
‫לביצועו‪ .‬מכאן‪ ,‬שבסה"כ נפל במקרה זה שיהוי בלתי מוצדק‬
‫בביצוע הניתוח הקיסרי‪ ,‬העולה כדי רשלנות‪ ,‬של ‪31-33‬‬
‫דקות‪ ,‬ולמצער שיהוי של ‪ 21‬דקות‪.‬‬
‫א (ים) ‪ 8005/06‬ב‪.‬ר‪ .‬נ' בי"ח מאיר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית –‬
‫סטנדרט המומחה הטוב‬

‫על הרופא להשתמש ברמת ידע‪ ,‬כשרון ואיכפתיות‪,‬‬
‫הקיימת ומופעלת ע"י רופאים ברמה מקצועית טובה‬
‫ולא ממוצעת‪.‬‬
‫כאשר מדובר ברופא הטוען לכישורים מיוחדים ולהיותו‬
‫מומחה‪ ,‬הרמה הנדרשת ממנו היא בהתאם לכך‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החמרה שיפוטית –‬
‫"המתמחה חשוד"‬
‫אישה שעברה ניתוח קיסרי אלקטיבי בהרדמה ספינלית‪,‬‬
‫נותרה עם נזק לשורשי העצב הפירוניאלי‪ ,‬נזק זה יוחס‬
‫לפגיעה במהלך ההרדמה‪.‬‬
‫וכך אמר ביהמ"ש על המרדים שהיה מתמחה ותיק בעת‬
‫הניתוח‪":‬רף המומחיות הרשמית של הנתבע שהוא נמוך‬
‫לטעמי‪ ,‬גם אם הוא בעל ניסיון מעשי רב‪ ,‬יש בו כדי ליצור‬
‫חיזוק לטענות התובעת וספק באשר לביצועה הנאות של‬
‫ההרדמה "‬
‫‪...‬‬
‫ת"א ‪ 072682/99‬פני אלמליח‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫החלת כלל הדבר מדבר בעדו‬
‫בתי‪-‬המשפט מחילים את כלל "הדבר מדבר בעדו" באופן‬
‫"ליברלי" ומעבירים את נטל השכנוע מכתפי התובעים אל‬
‫כתפי הנתבעים להוכיח שלא היתה רשלנות מצידם‪.‬‬
‫התנאים להחלת הכלל (ס' ‪ 41‬לפקודת הנזיקין)‪:‬‬
‫ התובע לא ידע ולא יכול היה לדעת על הנסיבות שהביאו‬‫לידי הנזק‬
‫ הנזק נגרם על‪-‬ידי נכס בשליטת המזיק‬‫ המקרה מתיישב יותר עם המסקנה שהיתה רשלנות‬‫מאשר עם העדרה‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בסיבוכים נדירים‬
‫אישה הרה עברה דיקור מי שפיר בשבוע ‪ 18‬להריונה‪ ,‬אשר‬
‫הסתבך בזיהום תוך רחמי‪ ,‬שהוביל לספסיס סוער ולמותה‬
‫של האישה‪.‬‬
‫ועדת בדיקה של משרד הבריאות לא מצאה התרשלות‬
‫בטיפול במנוחה מצד גורם רפואי כלשהו‪.‬‬
‫בעלה וילדיה של המנוחה הגישו תביעה נגד הרופא המטפל‬
‫שביצע את הדיקור בטענה שהדיקור נעשה באופן רשלני‪,‬‬
‫ללא ניקוי מתאים של איזור הבטן בו בוצעה הדקירה‬
‫וכתוצאה מכך נגרם הזיהום שהוביל למותה‪.‬‬
‫לא הוגשה חוו"ד מטעם התובעים לתמיכה בטענותיהם‪ ,‬והם‬
‫בקשו להחיל את הכלל של "הדבר מדבר בעדו"‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בסיבוכים נדירים‬
‫ביהמש פסק כי "מהעדויות שנשמעו בבית המשפט ומחומר‬
‫הראיות שהובא‪ ,‬ניתן לקבוע כי השימוש בחומר החיטוי‬
‫פולידין ואלכוהול היה נפוץ ומקובל לצורך עריכת הדיקור‬
‫וכי הנתבעים פעלו על‪-‬פי הנהוג והמקובל בכגון דא‪ ...‬ואין‬
‫לבוא לנתבעים בטרוניה באשר לפרקטיקה בה נהגו"‬
‫ואולם העובדה ‪ -‬שמדובר בתוצאה נדירה ובלתי צפוייה‬
‫למדי של דיקור מי שפיר שגרם לזיהום חריף ברחם‬
‫האשה ומותה עקב כך ‪ -‬תומכת בתחולת הכלל של הדבר‬
‫מדבר בעדו‪ .‬זה מצביע יותר על קיומה של התרשלות מאשר‬
‫על העדרה‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בסיבוכים נדירים‬
‫אף כי התובעים לא הוכיחו את הסיבה הממשית והישירה לזיהום‬
‫בגופה של המנוחה ולמותה כתוצאה מכך‪ ,‬שוכנעתי – על‪-‬פי מאזן‬
‫ההסתברויות במשפט האזרחי – כי ההסתברות שהיא נפטרה עקב‬
‫רשלנותם הרפואית של הנתבעים עולה על ההסתברות כי הפגיעה‬
‫לא היתה תוצאה של התרשלות כזו‪.‬‬
‫נטל השכנוע בדבר העדר התרשלות עבר לכתפי הנתבעים‬
‫ומשהם לא עמדו בו – דין התביעה להתקבל‪.‬‬
‫נקבע שהרופא שביצע את הדיקור אחראי ברשלנות משום שלא‬
‫הרים את הנטל להסביר באיזה מנגנון אירע הזיהום שלא‬
‫באחריותו‪.‬‬
‫א (ת"א) ‪ 89/96‬עזבון המנוחה ג'ומאנה מראר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשומות רפואיות – כלל "הנזק הראייתי"‬

‫"מקום שצריך להיעשות רישום רפואי וזה לא נעשה‪ ,‬ולא‬
‫ניתן הסבר מניח את הדעת למחדל זה‪ ,‬יועבר נטל ההוכחה‬
‫בדבר העובדות השנויות במחלוקת‪ ,‬שיכלו להתבהר מתוך‬
‫הרישום‪ ,‬אל כתפי הרופא או המוסד‪ ,‬שבמסגרתו ניתנו‬
‫השירותים הרפואיים‪".‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫נתונים על העברת נטל הראיה –‬

‫דו"ח ועדת שפניץ‬

‫נראה שנושא הרשומה הרפואית‪ ,‬ליקוי בה או היעדרה הוא‬
‫בעל השלכות מרכזיות בתחום תביעות הרשלנות הרפואית‪,‬‬
‫היכול לעיתים להשפיע באופן מהותי על תוצאת הדיון‬
‫בתביעה‪.‬‬
‫בשני שליש מן המקרים בהם העביר בית‪-‬המשפט את הנטל‬
‫מכתפי התובעים אל כתפי הנתבעים‪ ,‬בשל ליקוי ברשומה‬
‫הרפואית‪ ,‬הם לא הצליחו להתמודד עמו ולהרים אותו‪,‬‬
‫ונקבעה אחריות של המטפלים לנזקם של התובעים‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫התובע יליד ‪ 1939‬אושפז עקב אוטם שריר הלב‪.‬‬
‫בוצע צינתור שבמהלכו הוזרק חומר ניגוד מסוג‬
‫אורוגרפין‪.‬‬
‫סמוך לאחר ההזרקה התלונן התובע על הרגשה‬
‫לא טובה‪ .‬תוך שתי דקות היתה ירידה בלחץ‬
‫הדם‪ ,‬פרפור חדרים ואיבוד הכרה‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)2‬‬

‫האבחנה – שוק אנפילקטי עקב רגישות ליוד‪.‬‬
‫החלה פעולת החייאה אליה הצטרפו רופאים‬
‫בכירים וביניהם מנהל המחלקה הקרדיולוגית‬
‫ומנהל יחידת הצינתורים‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)3‬‬

‫פעולות ההחייאה כללו‪ :‬עיסוי חזה‪ ,‬מכות‬
‫חשמל‪ ,‬החדרת קוצב לב זמני והזלפת‬
‫תרופות שונות‪.‬‬
‫רק בחלוף כ‪ 40 -‬דקות חזר הלב לתפקד‪,‬‬
‫אלא שבזמן זה נגרם נזק מוחי קשה והתובע‬
‫נותר במצב וגטטיבי‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)4‬‬

‫נקבע כי לא היתה רשלנות בטיפול שקיבל התובע‬
‫עד שלב ההחייאה‪.‬‬
‫השאלה במחלוקת היתה האם ההחייאה בוצעה‬
‫בסבירות ובמיומנות‪.‬‬
‫עיון בכל הרישומים וסיכום הראיות בעניין זה‬
‫מעלה מספר בעיות; פרט לרישום הטכנאית על‬
‫מתן לידוקאין‪ ,‬אין רישום ישיר כלשהו על מצב‬
‫התובע במהלך המשבר‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)5‬‬

‫אין חולק כי מדובר באירוע קשה גם‬
‫לצוות הרפואי וניתן להבין כי הצוות דאג‬
‫קודם כל לטיפול בתובע ופחות לביצוע‬
‫רישומים‪ ,‬אולם מהנתונים עולה כי‬
‫חסרים רישומים וחלקם לא מדויקים או‬
‫לא ברורים דיים‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)6‬‬

‫התוצאה המעשית היא כי הרישום הלקוי‬
‫נזקף לחובת הנתבע ברשלנות רישומית‬
‫ונטל ההוכחה כי אין התרשלות של‬
‫הנתבע בעצם הטיפול הינו על הנתבע‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)7‬‬

‫הסברי הנתבע‪ ,‬לפיהם הצוות הרפואי היה שקוע כולו‬
‫בהחייאה ולכן אין לצפות ואין לדרוש תשומת לב‬
‫לרישום‪ ,‬הינם הסברים שובי לב אך אינם הסברים‬
‫מלאים‪.‬‬
‫הרשלנות הרישומית שפורטה לעיל שללה מהתובע את‬
‫היכולת לבודד חלק מהתהליך ולברר כראוי האם‬
‫במהלך ההחייאה היו נתונים שאיפשרו טיפול אחר או‬
‫אבחנה אחרת‪ .‬איננו יודעים מה סדר מתן כמות כה‬
‫גדולה של אדרנלין‪ ,‬ומה היו התגובות לכך‪...‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות רישומית בהחייאה‬

‫(‪)8‬‬

‫אם היו רישומים ראויים בזמן ההחייאה‪ ,‬הן‬
‫על סדר התרופות וכמותן והן על לחצי דם‪,‬‬
‫יתכן והיו בידי התובע כלים טובים יותר‬
‫להראות כי במהלך החייאה כה ארוכה היה‬
‫אפשר לנקוט דרכים נוספות‪.‬‬
‫נקבע כי הנתבעים אחראים ל‪ 30% -‬מן הנזק‬
‫של התובע‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל הראייתי בשל אי ביצוע בדיקה‬

‫אישה הרה בהריון ראשון (לאחר ‪ 3‬שנים של טיפולי‬
‫עקרות) הגיעה לבי"ח בשבוע ה‪ 31 -‬להריון לאחר שחשה‬
‫ברע‪ .‬בביה"ח אובחנה הפרדות שיליה ומוות תוך רחמי‪,‬‬
‫על רקע רעלת הריון‪.‬‬
‫השאלה במחלוקת היתה האם הפרדות השיליה היתה‬
‫פתאומית או שהגיניקולוג אצלו ביקרה בבוקר אותו יום‪,‬‬
‫היה יכול כבר אז‪ ,‬לאבחן הפרדות שיליה‪ ,‬לשלוח אותה‬
‫בדחיפות לחדר לידה ולמנוע מוות תוך רחמי‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל הראייתי בשל אי ביצוע בדיקה‬

‫כיוון שהרופא לא ערך בדיקה של רגישות הבטן בעת הביקור של‬
‫האישה אצלו‪ ,‬קבע ביהמ"ש כי הוא גרם בכך נזק ראייתי לתובעת‬
‫כי נמנע ממנה להוכיח כי כבר באותה עת סבלה מהפרדות‬
‫שיליה‪...‬‬
‫לאור זאת הועבר הנטל אל הרופא לשכנע‪ ,‬כי באותו שלב בו נמנע‬
‫מלבצע את הבדיקה‪ ,‬לא סבלה האישה מבטן רגישה ולא היתה‬
‫שרויה בתהליך של הפרדות שיליה‪.‬‬
‫הרופא לא הצליח לעמוד בנטל זה ולכן נקבע כי הוא אחראי למות‬
‫העובר‪...‬‬
‫ע"א ‪ 9328/02‬לאה מאיר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"קשר סיבתי נסיבתי"‬
‫הוריה של פגה שנולדה בשבוע ‪ 29‬להריון בעקבות‬
‫הפרדות שליה‪ ,‬הגישו תביעה נגד ביה"ח‪ ,‬בטענה שהיה‬
‫איחור בביצוע ניתוח קיסרי לאם וכתוצאה מכך סובלת‬
‫הילדה משיתוק מוחין ופיגור שכלי‪.‬‬
‫התביעה הסתמכה על חוו"ד גניקולוגית בלבד ואילו‬
‫ההגנה הסתמכה על חוו"ד של נוירופדיאטר ונאונטולוג‬
‫ששללו קשר סיבתי בין הנזקים לבין העיכוב בביצוע‬
‫הניתוח הקיסרי וקבעו כי יש לשייכם לנזקי הפגות‬
‫בלבד‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"קשר סיבתי נסיבתי"‬
‫ביהמ"ש קבע כי קיים קשר "סיבתי נסיבתי" בין‬
‫התרשלות הרופאים שהתעכבו בביצוע הניתוח הקיסרי‪,‬‬
‫לבין הנזק שנגרם לפגה ולפיכך הטיל אחריות על‬
‫ביה"ח לפצות אותה על ‪ 40%‬מן הנזק שלה‪.‬‬
‫ביהמ"ש העליון אישר את פסה"ד המחוזי וקבע כי‬
‫לבימ"ש יש שיקול דעת לקבוע כי קיים קשר "סיבתי‬
‫נסיבתי" ואת שיעור האחריות ההסתברותי לנזק‬
‫(הפיצוי הופחת ל‪ 20% -‬מן הנזק)‪.‬‬
‫פס"ד מלול עדן‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫דרישות ההסבר בנסיבות מיוחדות‬

‫“ייתכנו מקרים בהם לסיכונים בעלי הסתברות נמוכה‬
‫תהיה משמעות מיוחדת לחולה הספציפי‪ .‬במקרה‬
‫כזה‪ ,‬למרות האחוז הנמוך יכללו אותם סיכונים‬
‫בתחום המידע המהותי הנדרש לחולה לשם החלטה‬
‫מושכלת אם לעבור את הטיפול הרפואי”‪.‬‬

‫ת”א (י‪-‬ם) ‪1109/97‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רף ההסבר בניתוחים אלקטיביים‬

‫"ההסבר הנדרש לקבלת הסכמה מדעת לניתוח‬
‫אלקטיבי – שאף בלעדיו ניתן לקיים אורח חיים‬
‫רגיל – נכלל ברף העליון של חובת הגילוי‪ ,‬והוא‬
‫כולל‪ ,‬בנוסף להתייחסות לסיכויי ההצלחה גם מתן‬
‫הזהרה מפני הסיבוכים האפשריים‪ ...‬גם אם‬
‫סיבוכים אלו נדירים‪".‬‬
‫ע"א ‪6153/97‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רף ההסבר בניתוחים אלקטיביים ‪-‬‬

‫‪RSD‬‬

‫"בענייננו מדובר בסיבוך המתרחש בקרב ‪0.5% - 0.3%‬‬
‫מהניתוחים – גם אם שיעור זה אינו גבוה‪ ,‬הרי מדובר בסיבוך‬
‫חמור‪ ,‬העלול לגרום להפיכתה של הגפה לחסרת כל תפקוד‪ ...‬כיוון‬
‫שמדובר בניתוח אלקטיבי חובת ההסבר נמצאת ברף העליון‪ .‬סיכון‬
‫‪ RSD‬הינו בגדר המידע שהתובע היה רשאי לצפות‪ ,‬באורח סביר‪,‬‬
‫כי יגולה לו‪ ,‬כדי שיוכל לשקלו במסגרת גיבוש דעתו לעניין‬
‫הסכמתו לטיפול הרפואי‪"...‬‬

‫ת"א ‪ 920/99‬יצחק נ' שע"צ‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רף ההסבר ברפואה פרטית‬

‫"רפואה פרטית בה קיים ניגוד עניינים מובנה בין‬
‫השאיפה המסחרית להרבות בניתוחים לבין‬
‫האינטרס של המטופל‪ ,‬כדי להקהות את עוקצו של‬
‫ניגוד העניינים יש להעמיד את המטופל על הסיכונים‬
‫והסיכויים שבניתוח המוצע לרבות החלופה שלא‬
‫לבצע כלל ניתוח סיכוייה וסיכוניה‪".‬‬
‫ע"א ‪6153/97‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫חובת ההסבר על טיפולים מחוץ לסל‬
‫בנסיבות מתאימות עשוי להיווצר צורך ליידע את המטופל לגבי‬
‫אפשרות טיפול המוצעת רק במסגרת הרפואה הפרטית ואולי אף‬
‫במסגרת שירותי רפואה מעבר לים‪ .‬כך יש לעשות‪ ,‬אכן‪,‬‬
‫כשמדובר בטיפול או בתרופה שעשויים לסייע לחולה ואינם‬
‫זמינים ברפואה הציבורית בארץ‪.‬‬
‫כשחולה אובחן כסובל ממחלה מסויימת‪ ,‬וישנה תרופה שאינה‬
‫מצויה ב"סל" – מקובל עלי שעל הרופא ליידע את החולה בדבר‬
‫קיומה של התרופה‪.‬‬
‫עליו להשאיר להחלטתו של החולה את השאלה אם לרכוש את‬
‫התרופה מכספו אם לאו‪ .‬שאלה זו כרוכה לא אחת באפשרויות‬
‫הכספיות של החולה וגם בפער בין ההשפעה של התרופה‬
‫שב"סל" לזו שאינה נמצאת בו‪ ,‬על הרופא לספק את המידע‬
‫הנדרש‪ ,‬והחולה‪ -‬יחליט‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ע"א ‪ 4960/04‬סידי‬

‫פגיעה באוטונומיה – פיצוי ללא נזק‬

‫אישה אושפזה בבית חולים לניתוח אורטופדי בשל‬
‫דפורמציה ברגל‪ .‬בסופו של דבר‪ ,‬במקום ניתוח לתיקון‬
‫הדפורמציה עברה ביופסיה בכתף בשל ממצא ידוע בכתף‬
‫שנחשד להיות גידול ממאיר‪ .‬בעקבות הביופסיה נותרה עם‬
‫מגבלה קשה בתפקוד הכתף‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פגיעה באוטונומיה‬
‫המטופלת טענה כי לא הוסברו לה הסיכונים הכרוכים‬
‫בביופסיה ולפיכך לא נתנה הסכמה מדעת לביצוע הפעולה‪.‬‬
‫נקבע כי גם לו היו נפרשים בפניה הסיכונים היתה נותנת‬
‫הסכמתה לביופסיה בשל הסיכון הממשי שמדובר בגידול‬
‫ממאיר‪.‬‬
‫למרות זאת נפסק כי היתה פגיעה באוטונומיה שלה והיא‬
‫זכאית לפיצוי כספי‪...‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פגיעה באוטונומיה‬

‫“ההכרה בזכותו של החולה לפיצוי על‬
‫הפגיעה באוטונומיה שלו‪ ,‬מקום בו הופרה‬
‫חובה זו‪ ,‬עשויה לתרום לכך שחובה זו‬
‫תקוים הלכה למעשה”‪.‬‬
‫ע”א ‪ 2781/03‬מיאסה עלי דעקה‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫רשלנות בפגיעה באוטונומיה‬

‫הפרת חובת הזהירות ‪ -‬אי מתן הסברים‬
‫למטופלים לפני ביצוע טיפולים‬
‫נזק ‪ -‬פגיעה באוטונומיה של המטופל‬
‫קשר סיבתי ‪ -‬בין אי מתן ההסברים לבין‬
‫עוצם ההפתעה מן הסיבוך שהתרחש‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫משמעות העדרו של טופס הסכמה ייעודי‬
‫ניתוח סימפטקטומי (נגד הזעת יתר)‪ ,‬שבוצע בשנת ‪ 1999‬והסתבך‬
‫בהזעת יתר פיצויית‪.‬‬
‫המטופל הגיש תביעה בטענה שלא הוזהר מפני הסיבוך האמור‪.‬‬
‫התובע הוחתם על טופס הסכמה סטנדרטי (לא ייעודי)‪ ,‬משום שעד‬
‫השנה האמורה לא פותח טופס ייעודי מתאים‪.‬‬
‫הרופא המנתח רשם בגיליון כי הוסברו הסיכונים הכרוכים בפעולה‬
‫והעיד בבימ"ש כי הוא מסביר לכל המטופלים‪ ,‬ללא יוצא מן הכלל‪,‬‬
‫כי הבעיה עם הניתוח היא שבמקרים רבים מאוד‪ ,‬למעלה מ‪50% -‬‬
‫מופיעה הזעה פיצויית‪ ,‬וב‪ 2-3% -‬מן המקרים ההזעה הפיצויית‬
‫יכולה להיות משמעותית ביותר‪.‬‬
‫סטודנטית שהועסקה במרפאתו של הרופא ונכחה בזמן שקיבל‬
‫חולים אישרה את עדותו בעניין ההסברים‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫חוק זכויות‬

‫החולה‪ ,‬התשנ”ו‪1996-‬‬

‫סעיף ‪ :14‬אופן מתן הסכמה מדעת‬

‫(א)‬

‫‪.....‬‬

‫(ב)‬

‫הסכמה מדעת לטיפול רפואי המנוי בתוספת תינתן‬
‫במסמך בכתב‪ ,‬שיכלול את תמצית ההסבר שניתן‬
‫למטופל‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫חוק זכויות‬

‫החולה‪ ,‬התשנ”ו‪1996-‬‬

‫תוספת‬
‫(סעיפים ‪)15 ,14‬‬
‫(‪ )1‬ניתוחים‪ ,‬למעט כירורגיה זעירה‪.‬‬
‫(‪ )2‬צינתורים של כלי דם‪.‬‬
‫(‪ )3‬דיאליזה‪.‬‬
‫(‪ )4‬טיפול בקרינה מייננת (רדיותרפיה)‪.‬‬
‫(‪ )5‬טיפולי הפריה חוץ‪-‬גופית‪.‬‬
‫(‪ )6‬כימותרפיה לטיפול בתהליכים ממאירים‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫העברת הנטל בהעדר טופס הסכמה ייעודי‬
‫נקבע (בערעור) כי נוכח הוראות חוק זכויות החולה אין די בטפסים הערוכים‬
‫על פי תקנות בריאות העם (טופסי הסכמה)‪ ,‬התשמ"ד‪. 1984-‬‬
‫ככל הנראה המערכת הרפואית התאימה עצמה להוראות אלה באיחור מסויים‪,‬‬
‫ובמועד הרלוונטי (‪ )1999‬עדיין נעשה שימוש בטפסים הישנים‪ ,‬תוך הפרת‬
‫הוראת החוק‪.‬‬
‫אין לשלול את האפשרות‪ ,‬לפיה הפרת החובה לעגן את הסכמת המטופל‬
‫במסמך בכתב שיכלול את "תמצית ההסבר שניתן למטופל"‪ ,‬שוללת‪ ,‬מניה‬
‫וביה‪ ,‬את האפשרות שאכן מדובר ב"הסכמה מדעת"‪.‬‬
‫דרישת הכתב בחוק היא "דרישה מהותית" ובהעדרו של טופס הסכמה מדעת‬
‫ערוך כדין‪ ,‬יש לקבוע‪ ,‬למצער‪ ,‬כי במקרה של מחלוקת‪ ,‬המטפל הוא זה‬
‫שצריך להוכיח קיומה של הסכמה זו‪.‬‬
‫ע"א ‪ 6299/05‬צורף‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ומה הדין כשיש טופס חתום ?!‬

‫נולדה‬

‫בשנת ‪1998‬‬
‫(מיקרופטלמיה)‪.‬‬
‫בשבוע ‪ 21‬להריון בוצעה לאם בדיקת אולטרה‪-‬סאונד בסיסית‬
‫במסגרת הקופה שנמצאה תקינה‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע כי לא ניתן לגלות את המום במסגרת בדיקה בסיסית‬
‫אך יש אפשרות לגלות זאת בבדיקה מורחבת‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע כי היה מדובר בהריון שלא בסיכון גבוה ולא היה‬
‫מקום לביצוע סקירה מורחבת‪/‬מכוונת‪.‬‬
‫האם חתמה על טופס בקשה לביצוע בדיקת על‪-‬קול לפיה היא‬
‫מודעת לכך שמדובר בבדיקה בסיסית וכי באפשרותה לבצע‬
‫בדיקה מורחבת באופן פרטי‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תינוקת‬

‫כשהיא‬

‫סובלת‬

‫מעיוורון‬

‫חתימה ללא הסבר – לאו הסכמה היא‬
‫ביהמ"ש קבע כי הרופאים הסבירו לאם כי הבדיקה אותה היא עומדת לבצע‬
‫היא בדיקה בסיסית וכי קיימת בדיקה משוכללת יותר אותה ניתן לבצע באופן‬
‫פרטי ואולם בכך לא די‪.‬‬
‫האם לא הבינה לאשורה את האבחנה בין הבדיקה הבסיסית והמורחבת ואם‬
‫היתה מבינה היתה בוחרת לבצע את הבדיקה על חשבונה‪ .‬יש כשל בשרשרת‬
‫המידע אשר נמסר לאם‪.‬‬

‫לא די בקיומה של פרקטיקה לפיה מיידעים את האישה כי קיימת‬
‫בדיקה מורחבת‪ ,‬העדר הנחיות ברורות ונהלים מוגדרים באשר‬
‫להיקף המידע שיש למסור למטופלת לעניין אפשרותה לבצע‬
‫בדיקה מורחבת ‪...‬ואי מתן הסבר הולם בטרם ביצוע הבדיקה‬
‫הבסיסית הינם בגדר נוהל בלתי סביר‪...‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תוצאות הערעור‬
‫המלצת ביהמ"ש‪:‬‬

‫לאור קשיים שהתגלעו בהכרעת בימ"ש קמא בשאלת‬
‫החבות ולאור זאת שבימ"ש קמא הכריע בפסק דינו‬
‫בסוגיות שלא היו בחזית הדיון יבוטל פסק דינו של‬
‫בימ"ש קמא והסכום אשר שולם לתובעים יישאר בידם‪.‬‬

‫התובעים הסכימו להצעת ביהמ"ש שמשמעותה‬
‫שפסה"ד מבוטל‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫ההחמרה השיפוטית –‬
‫הנזק הממוני‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫הלכת "השנים האבודות" –‬
‫עזבון אטינגר ז"ל‬

‫פס"ד תקדימי ניתן‪ ,‬במרץ ‪ ,2004‬על‪-‬ידי בית‪-‬המשפט העליון‬
‫בהרכב של חמישה שופטים בתביעת עזבון של קטין‪ ,‬אשר הלך‬
‫לעולמו בגיל ‪ ,12‬כתוצאה מנפילה לבור בעת משחק עם חבר‪,‬‬
‫בעיר העתיקה בירושלים‬
‫עזבון של קטין אשר הלך לעולמו כתוצאה מרשלנות‪ ,‬זכאי לפיצוי‬
‫בגין הפסד כושר השתכרות ב"שנים האבודות"‪ ,‬בהן לא זכה‬
‫לחיות ולהתפרנס‬
‫זכות דומה קיימת גם לעזבון של בגיר שהלך לעולמו בגיל‬
‫העבודה‬
‫נפגע אשר קוצרה תוחלת חייו כתוצאה מרשלנות זכאי מעתה‬
‫לפיצוי בגין הפסד ההשתכרות שלו ב"שנים האבודות"‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"השנים האבודות" – ההשלכות הכספיות‬
‫נקבע כי חישוב הפסד ההשתכרות ב"שנים האבודות" יהיה מבוסס‬
‫על ‪ 30%‬מן השכר הממוצע במשק (בתקופה מגיל ‪18-21‬‬
‫החישוב הוא ‪ 70%‬מן הסכום האמור)‪.‬‬
‫ההנחה המובלעת היא כי ניתן לחסוך ‪ ₪ 2400‬מתוך ‪₪ 8000‬‬
‫בחודש !!!!!‬
‫בתביעת יורשים שהם גם תלויים ‪ ,‬נקבע כי יש ליורשים זכאות‬
‫לקבל פיצוי בגין ראשי נזק שנמצאים מחוץ לתחום החפיפה (כאב‬
‫וסבל וקיצור תוחלת חיים וכ"ו)‬
‫חישוב הפסד ההשתכרות בשנים האבודות‪ ,‬כולל גם חישוב הפסדי‬
‫פנסיה‪.‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫הגידול בפיצוי הכספי‬
‫יולדת לאחר ‪ 3‬שנות טיפולי הפריה בהריון ראשון‪,‬‬
‫נשלחה "להסתובב" כדי לזרז לידה ושבה עם עובר מת‪.‬‬
‫בימ"ש המחוזי קבע אחריות ופסק לאם פיצוי של‬
‫‪ ₪ 300,000‬בגין כאב וסבל‪.‬‬
‫ביהמ"ש העליון קבע כי מגיע פיצוי גם לאב בגין כאב‬
‫וסבל שלו בסכום נוסף של ‪.₪ 250,000‬‬
‫סטיה מהלכה קודמת שחייבה נזק נפשי חמור "בניזוק‬
‫משני" שעולה כדי מחלת נפש או הפרעת נפש הגורמת‬
‫נכות ממשית‪.‬‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫פס"ד לבנה לוי‬

‫הגידול בסכומי הפיצוי‬
‫צעירה שנולדה בשנת ‪ 1985‬כשהיא סובלת משיתוק ביד שמאל‬
‫כתוצאה מפגיעה במקלעת העצבים הברכיאלית‪ ,‬הגישה בשנת‬
‫‪ 2006‬תביעה נגד ביה"ח בו נולדה בטענה של רשלנות בלידה‪.‬‬
‫בינתיים סיימה התובעת לימודי משפטים ומנהל עסקים ובמהלך‬
‫המשפט עשתה התמחות במשפטים‪.‬‬
‫ביהמ"ש קבע שיש אחריות לביה"ח ופסק לה פיצוי גלובלי בגין‬
‫הפסד השתכרות בסך של ‪ ₪ 800,000‬ובנוסף ‪ ₪ 600,000‬כאב‬
‫וסבל‪ ₪ 1,000,000 ,‬עזרת צד ג' ו‪ ₪ 85,000 -‬הוצאות ‪....‬‬

‫א (ים) ‪8363/06‬פדילה נ' בי"ח מאיר‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫"ועדת שפניץ" – אין מקום להגביל בחוק את‬
‫הפיצוי לתובעים בגין רשלנות רפואית‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫לאן מועדות פנינו?‬

‫‪ ‬המשך החמרה שיפוטית ?‬
‫‪ ‬התמתנות והתייצבות ?‬
‫‪ ‬התערבות חקיקתית ?‬
‫ימים יגידו‪....‬‬

‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬

‫תודה !‬
‫החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ‬