"מַ ְראוֹת" עיצוב ועריכת מצגות שרית שץ מעבר שקופית בלחיצה כשאוהבים מישהו ישהּו כְּ ֶׁשאוֹהֲ בִ ים ִמ ֶׁ הַ לֵּב נִ ְּהיֶׁה ָרחָ ב ָרחָ.
Download ReportTranscript "מַ ְראוֹת" עיצוב ועריכת מצגות שרית שץ מעבר שקופית בלחיצה כשאוהבים מישהו ישהּו כְּ ֶׁשאוֹהֲ בִ ים ִמ ֶׁ הַ לֵּב נִ ְּהיֶׁה ָרחָ ב ָרחָ.
"מַ ְראוֹת" עיצוב ועריכת מצגות שרית שץ מעבר שקופית בלחיצה כשאוהבים מישהו ישהּו כְּ ֶׁשאוֹהֲ בִ ים ִמ ֶׁ הַ לֵּב נִ ְּהיֶׁה ָרחָ ב ָרחָ ב ָרחָ ב. ישהּו כְּ ֶׁשאוֹהֲ בִ ים ִמ ֶׁ נִ ג ִָשים אֵּ לָיו בִ זְּ ִהירּות וְּ ָש ִמים אֶׁ ת הַ ל ִֶׁחי בְּ תוְֹך כַף הַ יָ ד, וְּ סו ְֹּפ ִרים :אֶׁ חָ ד וְּ עוֹד אֶׁ חָ ד ישים ְּשנַיִ ם. ּומַ ְּרגִ ִ וְּ זֶׁה עַ ד הַ ָשמַ יִ ם, כְּ ֶׁש – אוֹהֲ בִ ים. חברות שווה זהב יוֹנָתָ ן הּוא חֶׁ בְּ ֶׁרמָ ן. ּומי עוֹד גַם? ִ ּומי עוֹד גַם? ִ ַכּמּובָ ן - ִאם או ִֹתי אַ ָתה שוֹאֵּ ל, חֶׁ בְּ ֶׁרמָ נִ ית ִהיא ַדנְּ אֶׁ ל. חֲ בֵּ ִרים הֵּ ם עַ ד ָשמַ יִ ם, ְּמ ַטיְּ לִ ים ,נו ְֹּתנִ ים י ַָדיִ ם. ְּמבַ לִ ים ָשעוֹת י ְַּח ָדו, חֲ בֵּ רּות ָשוָה זָהָ ב. הַ יַ ,דנְּ אֶׁ לָ ,סח יוֹנָתָ ן, אַ ְּת יו ַֹדעַ ת ֶׁש ִּמזְּ מַ ן ֶׁשנִ ְּפג ְַּשנּו ָכאן בַ גַן, ֵּכף לִ י לְּ ַשחֵּ ק ִא ָתְך כִ י אַ ְּת נ ְֶּׁחמָ ָדה כָלָ -כְך. יוֹנָתָ ן ,קו ֵֹּראת ַדנְּ אֶׁ ל, כְּ ֶׁשאַ ָתה בִ י ִמ ְּס ַתכֵּל, ָאז לִ בִ י ְּקצָ ת ִמ ְּתבַ לְּ בֵּ ל. כַּמָ ה טוֹב ֶׁשפֹה נִ ְּפג ְַּשנּו, ְּשנֵּינּו יַחַ ד זֶׁה - אֲ נ ְַּחנּו. אַ בָ א ַשּמֶׁ נֶׁת וְּ ִאּמָ א ִרבָ ה עָ שּו ְּמ ִסבָ ה. ּומי הַ כֹל בָ א? ִ הַ צְּ נוֹן לָבּוש כְּ מוֹ ָאדוֹן וְּ עִ ּמוֹ הַ צְּ נוֹנִ ית, ַאדמוֹנִ ית. וְּ לָּה ִש ְּמלָה ִמּמֶׁ ִשי ְּ וִ יל ִָדים בַ הֲ מוֹנִ ים שּורה ְּשלֵּמָ ה ֶׁשל אֲ פּונִ ים. ָ דו ָֹדה לַחֲ מַ נִ יָה דו ָֹדה עַ גְּ בָ נִ יָ ה בֶׁ ן-דוֹד בָ צָ ל בֶׁ ן-דוֹד חַ ְּר ָדל, וְּ עַ ל ֻּכלָם ִט ְּפ ֵּטף עַ צְּ מוֹ דוֹד ֶׁשמֶׁ ן, ִאחֵּ ר ְּמעַ ט אֲ בָ ל ִהגִ יעַ גַם דוֹד לֶׁבֶׁ ן. ָשכֵּן מָ ָרק, ְּש ֵּכנָה ִפילֶׁה וְּ יַלְּ ָדתָ ם בֵּ יצָ ה, ָש ְּמעּו עַ ל הַ ְּמ ִסבָ ה ּובָ אּו בִ ְּמרּוצָ ה. ָאכְּ לּוָ ,שבְּ עּו ,וְּ לִ ְּקקּו אֶׁ ת הַ לִ ְּפ ָתן. ָאמרּו תו ָֹדה ַרבָ ה הָ יָה ָטעִ ים גַם ְּמצֻּיָ ן. ְּ ִפ ְּתאֹםַ ,אחֲ רוֹןִ ,הגִ יעַ ַסבָ א הַ ָקפֶׁ ה. ָשַאל :מָ הֹ ,לא ִחכִ יתֶׁ ם לִ י? זֶׁה ֹלא יָפֶׁ ה. ָאמ ָרה בְּ רֹב ִחבָ ה: ָאז ַסבְּ ָתא ְּק ֶׁרם ְּ ּומי ֶׁשבָ א בָ רּוְך הַ בָ א. זוֹ ְּמ ִסבָ ה ִ אם אתחפש לפרח ִאם אֶׁ ְּתחַ פֵּ ש לְּ פֶׁ ַרח אֶׁ ֱעמֹד בַ גִ נָה ּונְּ מָ לָה ְּת ַדגְּ ֵּדג לִ י בָ ֶׁרגֶׁל, ְּסלִ יחָ ה ,בַ גִ בְּ עוֹל. ִאם אֶׁ ְּתחַ פֵּ ש לְּ פַ ְּרפַ ר, אֶׁ צְּ בַ ע אֶׁ ת הַ יָ ַדיִ םְּ ,סלִ יחָ ה ,אֶׁ ת הַ כְּ נָפַ יִ ם, בְּ צֶׁ בַ ע ָכחֹל. ִאם אֶׁ ְּתחַ פֵּ ש לְּ ִפיל ,יִ ְּהיֶׁה לִ י ַאףְּ ,סלִ יחָ ה, חֵּ ֶׁדק, ֶׁשּמֵּ ִריחַ הַ כֹל. ִאם אֶׁ ְּתחַ פֵּ ש לְּ מֶׁ לְֶׁךְּ ,אֹמַ ר לְּ ִאּמָ אְּ ,סלִ יחָ ה, לַּמַ לְּ כָה, ֶׁש ִהיא חֲ כָמָ ה ִפי כַּמָ ה וְּ כַּמָ ה ִמכֹל עַ לְּ מָ ה. וְּ כָל אֶׁ חָ ד יִ ְּש ַתחֲ וֶׁה לִ י וְּ יֹאמַ ר :הַ ּמֶׁ לְֶׁך, אַ ָתה הֲ כִ י-הֲ כִ י! ָאחי, ּומי ֶׁשיְּ ַקנֵּא בִ י ִמ ֻּכלָם ,יִ ְּהיֶׁה ַדוְּ ָקא ִ ִ ֹשת, ֹשת זוֹ ַת ְּחפ ֶׁ וְּ ָאנֹכִ י אֹמַ רַ :ת ְּחפ ֶׁ ּוכְּ ֶׁש ְּּמ ַשחֲ ִקים ,צָ ִריְך לָדַ עַ ת גַם לְּ הַ ְּפ ִסיד. זֶׁה מָ ה ֶׁשאֲ נִ י אַ גִ יד. ִאם אֶׁ ְּתחַ פֵּ ש ,כָל אֶׁ חָ ד או ִֹתי יְּ חַ פֵּ ש וְּ יִ ְּשַאל :הֵּ יכָ ן הַ יֶׁ לֶׁד? הֲ ֵּרי הָ יָה כָאן ֶׁילֶׁד! וַאֲ נִ י ֹלא אֲ ַגלֶׁה הֵּ יכָ ן אֲ נִ יְּ .סתָ ם ,אֶׁ ֱעמֹד לִ י כְּ מוֹ פֶׁ ַרח בַ גִ נָה ,וְּ ָאעּוף כְּ פַ ְּרפַ ר ,וְּ אֶׁ צְּ עַ ד כְּ ִפיל הַ ּמוֹבִ יל אֶׁ ת הַ ּמֶׁ לְֶׁך ,וְּ כָל הָ עַ ם יִ כְּ ַרע לוֹ בֶׁ ֶׁרְך וְּ זֶׁהּו ,בְּ עֵּ ֶׁרְך. ארנב עם פסנתר אתי אֶׁ ְּתמוֹל לֶׁחָ צֵּ ר יָצָ ִ אתי? ּופ ְּתאֹם ,מָ ה מָ צָ ִ ִ ַארנָב עִ ם ְּפ ַסנְּ ֵּתר ַארנָבְּ . ְּ אֶׁ צְּ לִ י בֶׁ חָ צֵּ ר. ָאמַ ְּר ִתי: ַארנָבָ ,נגֵּן לִ י ִשיר. ְּ וְּ הּואֹ :לא רוֹצֶׁ ה! ֹלא רוֹצֶׁ ה! ַארנָב ,בְּ בַ ָק ָשהִ ,שיר אֶׁ חָ ד ָק ָטן. ָאמַ ְּר ִתיְּ : וְּ הּואֹ :לא מּו ָכן! ֹלא מּו ָכן! יט ָרה? ַָארנָבָ :אז אּולַי בְּ גִ ָ ָאמַ ְּר ִתי ל ְּ יט ָרה ֶׁש ָש ָרה וְּ ָש ָרה – יֵּש לִ י גִ ָ מָ ה ַדעְּ ְּתָך? ַארנָב ,בְּ ִדיּוק כְּ ֶׁש ָשמַ ע וְּ הָ ְּ יט ָרה ֶׁשיֵּ ש לִ י גִ ָ ִה ְּת ִחיל לְּ ָנגֵּן בַ ְּפ ַסנְּ ֵּתר אֶׁ צְּ לִ י בֶׁ חָ צֵּ ר. אישה וכלב ִא ָשה הוֹ ֶׁלכֶׁת בָ ְּרחוֹב ּומ ַדבֶׁ ֶׁרת אֶׁ ל אֵּ יזֶׁה ֶׁכלֶׁב. ְּ מּודי ֶׁשלִ י חֲ ִ מָ תו ִֹקי ֶׁשלִ י וְּ עוֹד כֹל ִמינֵּי ְּדבָ ִרים כָאֵּ לֶׁה. יטים אֲ נ ִָשים עוֹבְּ ִרים ּומַ בִ ִ אֵּ ינָם ְּמבִ ינִ ים כְּ לָל אֵּ יְך אֶׁ ל ֶׁכלֶׁב אֶׁ ְּפ ָשר לְּ ַדבֵּ ר ּומָ ה הּוא מֵּ בִ ין בִ כְּ לָל? ִא ָשה הוֹ ֶׁלכֶׁת בָ ְּרחוֹב ּומ ַדבֶׁ ֶׁרת אֶׁ ל אֵּ יזֶׁה ֶׁכלֶׁב. ְּ יֵּש לָּה חָ בֵּ ר טוֹב ִמּמֵּ ָאה אֲ נ ִָשים אוֹ אֲ ִפלּו מֵּ אֶׁ לֶׁף! ניצה קציצה נִ יצָ ה ְּקצִ יצָ ה ֹלא הֶׁ ְּח ִמיצָ ה ִהזְּ ַד ְּּמנּות ּובִ י הֵּ צִ יצָ ה ֶׁד ֶׁרְך הַ חַ לוֹן. וַאֲ נִ יָ ,כְך ְּסתָ ם י ַָשבְּ ִתי, מַ ְּח ָשבוֹת ַרבוֹת חָ ַשבְּ ִתי, ּופ ְּתאוֹם אוֹתָ ּה ָתפַ ְּס ִתי ָשם. ִ ִפ ְּתאוֹם. ָאז ָאמַ ְּר ִתי :נִ צָ ִתי, יתי, ִהכָנְּ ִסי נָא אֶׁ ל בֵּ ִ לִ ְּרוָחָ ה ְּפתּוחָ ה ַדלְּ ִתי כָל הַ יוֹם. אני ויואב מטיילים עכשו ִמכְּ נ ַָסיִ ם ְּקצָ ִרים ַש ְּרוּולִ ים מֻּ ְּפ ָשלִ ים בְּ לִ י ַנ ֲעלַיִ ם בְּ לִ י ַסנְּ ָדלִ ים ְּסתָ ם יְּ חֵּ ִפים הוֹלְּ כִ יםִ ,מ ְּס ַתכְּ לִ ים. ּופ ְּתאֹם יוָֹאב ֶׁנעֱמַ ד וְּ אוֹמֵּ ר: ִ בְּ חַ יַ י ,נָעִ ים לִ י ִא ְּתָך ָללֶׁכֶׁת! כִ י ְּשנֵּינּו בְּ יַחַ ד ֹלא כְּ מוֹ ִאיש וְּ ֶׁילֶׁד. אַ ָתה ְּקצָ ת כְּ מוֹ ֶׁילֶׁד בְּ תוְֹך ְּמ ֻּבגָר, וַאֲ נִ י ְּמ ֻּבגָר ֶׁשבְּ תוְֹך ֶׁילֶׁד גָר. לתנשמת ל ִַתנְּ ֶׁשמֶׁ ת עֵּ ינַיִ ם ְּש ַתיִ ם רוָֹאה בְּ בַ תַ-אחַ ת אֶׁ ת ירּושלַיִ ם. ָ ֵּתלָ-אבִ יב וִ ֹאתי חֲ כָ מָ ה בַ לַיְּ לָה כָ ז ִ וַאֲ נִ י חו ֵֹּשב ֶׁשגַם בַ יוֹם. יתי ִתנְּ ֶׁשמֶׁ ת הַ לְּ וַאי ֶׁשהָ יִ ִ בְּ בַ תַ-אחַ ת בְּ כָ ל מָ קוֹם. אני רוצה להיות גדול ישהּו, אֲ נִ י רוֹצֶׁ ה לִ ְּהיוֹת ִמ ֶׁ ישהּו גָדוֹל, ִמ ֶׁ ישהּו ֲענ ִָקי, ִמ ֶׁ ישהּו ֶׁשיִ ְּראּו אוֹתוֹ ֻּכלָם, ִמ ֶׁ כִ י לִ ְּהיוֹת ָק ָטן זֶׁה לִ ְּראוֹת אֶׁ ת הָ ַרגְּ לַיִ ם ֶׁשל אַ בָ א וְּ אֶׁ ת הָ ַרגְּ לַיִ ם ֶׁשל ִאּמָ א וְּ אֶׁ ת הָ ַרגְּ לַיִ ם ֶׁשל הַ שֻּ לְּ חָ ן וְּ לִ ְּהיוֹת בַ גֹבַ ּה ֶׁשל הֶׁ חָ תּול הַ ָק ָטן. בְּ עוֹד הָ מוֹן – הָ מוֹן – הָ מוֹן זְּ מַ ן, ישהּו ֲענ ִָקי כְּ ֶׁשכְּ בָ ר ֹלא אֶׁ ְּהיֶׁה ָק ָטן ,אֶׁ ְּהיֶׁה ִמ ֶׁ כְּ מוֹ כֹל הַ גְּ דוֹלִ ים בְּ יַחַ ד. יּו ,אֵּ יזֶׁה פַ חַ ד! דחליל אֵּ יזֶׁה ִמין צְּ לִ יל מַ ְּש ִמיעַ ַד ְּחלִ יל בַ לַיְּ לָה לְּ בַ ד בַ גִ נָה? עוֹמֵּ ד וְּ עוֹמֵּ דִ ,מקֹר הּוא רוֹעֵּ ד ְּמפַ זֵּם לַיְּ ָרקוֹת מַ נְּ גִ ינָה. לַחַ ָסה הּוא ָשר ֶׁש ִתגְּ ַדל וְּ גַם ִתיף, לַכְּ רּובִ ית ֶׁש ַתצְּ ִמיחַ עָ לִ ים, לַשּום ,לַבָ צָ ל ֶׁשיִ ְּהיֶׁה חָ ִריף, לַחֲ צִ יל ֶׁשיִ לְּ בַ ש אֶׁ ת בְּ ג ָָדיו הַ ְּסגֻּלִ ים. לַצְּ נוֹנִ ית וְּ לַצְּ נוֹן -חָ תָ ן וְּ ַכלָה, ל ֶַׁת ֶׁרד ֶׁשגַם ִאם הּוא ֶׁת ֶׁרד, פַ עַ ם ַאחַ ת ,לְּ פָ חוֹת ,בְּ ָשנָה יִ ְּטעֲמּו הַ יְּ ל ִָדים ַרק מָ נָה ְּק ַטנָה (וְּ יִ ְּראּו ֶׁשהּוא ֵּדי בְּ ֵּס ֶׁדר). ּופלְּ פֵּ ל ,עַ גְּ בָ נִ יָ ה אֲ דֻּ ּמָ ה, אֲ פּונָה ִ ּושעּועִ ית יְּ רֻּ ָקה ּוב ֶֹׁטן, ְּ כְּ ַדאי ,כְָך הּוא ָשרִ ,מתוְֹך אֲ ָדמָ ה לְּ ַטפֵּ ס ל ַַד ְּחלִ יל עַ ד הַ ּמֹתֶׁ ן. עוֹמֵּ ד הַ ַד ְּחלִ יל ּומַ ְּש ִמיעַ ִמין צְּ לִ יל בַ לַיְּ לָה לְּ בַ ד בַ גִ נָה, וְּ כָל הַ יְּ ָרקוֹת צו ְֹּמ ִחים ּוגְּ ֵּדלִ ים לְּ ִפי ֶׁקצֶׁ ב אוֹתָ ּה מַ נְּ גִ ינָה. וְּ ַרק הַ ַד ְּחלִ יל בְּ עַ צְּ מוֹ ֹלא יִ גְּ דַ ל, עוֹמֵּ ד וְּ עוֹמֵּ ד ,גַם לָזּוז ֹלא יּוכַל. ִמי י ִָשיר לְּ דַ ְּחלִ יל הַ ָשר לְּ ֻּכלָם, וְּ ַרק לוֹ אֵּ ין שּום ִשיר בְּ כָל הָ עוֹלָם. סליחה ותודה אֶׁ לֶׁף ְּפעָ ִמים ָאמַ ְּר ִתיָ :שלוֹם. וְּ ִאּמָ א שוֹאֶׁ לֶׁתָ :אמַ ְּר ָת ָשלוֹם? ִהיא ֹלא ָשמָ ה לֵּב, ֲסּוקה. ִהיא ָת ִמיד ע ָ תּוקה, בִ ְּשבִ יל כָל סֻּ ָכ ִריָ ה ְּק ַטנָהְּ ,מ ָ צָ ִריְך לְּ הַ גִ יד שּוב תו ָֹדה וְּ תו ָֹדה, כִ י ִהיא ֹלא ָשמָ ה לֵּב, ֲסּוקה. ִהיא ָת ִמיד ע ָ אוֹ בִ גְּ לַל מַ כָה ֶׁשנָתַ ִתי, ָאמַ ְּר ִתי ְּסלִ יחָ הֵּ ,כןָ ,אמַ ְּר ִתי ְּסלִ יחָ ה. ָאז ִהיא מֻּ כְּ ָרחָ ה לִ ְּשאֹל בִ נְּ זִ יפָ ה: אֵּ יְך זֶׁה אֵּ ינְּ ָך אוֹמֵּ ר ְּסלִ יחָ ה? ִהיא ֹלא ָשמָ ה לֵּב, ֲסּוקה. ִהיא ָת ִמיד ע ָ רּודה, ּוט ָ ִאּמָ א ֶׁשלִ י ֲעיֵּפָ ה ְּ מּודה. ִאּמָ א ֶׁשלִ י ,יָפָ ה ,חֲ ָ ֵּכןָ ,אמַ ְּר ִתי תו ָֹדה! החלטתי לקרוא למצגת זו בשם כ ש א ו ה ב י ם מ י ש ה ו .ולא במקרה .הן הכתיבה לילדים היא ביטוי לאהבה וליופי ,לכאב ולצער ,לכעס -ואני רוצה להניח שגם לנחמה -שקיבלנו בילדותנו. לילד קשה להאמין שהמבוגר שלצדו היה פעם ילד .ועוד יותר קשה לו להאמין שעד היום, שוכן לו בתוך המבוגר מן ילד גדל-מידות שלא חדל מלחשוב על ילדותו שלו ולדאוג לילדיו הגדלים לנגד עיניו. כשהייתי ילדה ידעתי ,באורח מסתורי ובלתי מובן לי עצמי ,שכל חיי אחיה בין ילדים. הייתי שואלת את עצמי :אבל איך?! כי מעולם לא רציתי להיות גננת או מורה (אמא שלי היתה) ,אז מה ישאיר אותי ביניהם? ולא היתה לי על כך תשובה. כשגדלתי ופירסמתי סיפורים ושירים לילדים (גם שירה למבוגרים ,אבל זה כבר סיפור אחר) נתממש החלום .נשארתי עם הילדים גם דרך הכתיבה ,גם דרך מפגשי הספרות שאני מקיימת מזה שנים עם ילדים בבתי הספר ,והכי הרבה דרך הספר "צפור הנפש" שהתברר עם הזמן שהוא מבטא את רגשות כל הילדים (והורים ,ומורים ,וכל מי שנמצא בסביבה ,בארץ, ואפילו בעולם) .כן ,הספר הזה שינה את חיי כי דרכו הגעתי אל המוני ילדים ואנשים בני כל הגילים וגם הם הגיעו אלי. וכך אני שרויה לי בעולם הילדות עם הדמיון המעופף שלי ,ועם ההתבוננות הכפייתית שלי על "מה מרגישים הילדים" .אני רואה את זה בעיניים שלהם .כי העיניים הם ,כידוע ,ראי לנפש ולנשמה. ואני כותבת כמו ילדה וכמו מבוגרת בעת ובעונה אחת. השירים שכאן הם מעט שבמעט ממה שכתבתי בעבר וממה שהתפרסם בספרי השונים. כשאוהבים מישהו ,מרגע זה ,במצגת זו ,הוא שלכם ,ושל כל מי שאתם אוהבים. מיכל סנונית לאתר הרשמי של מיכל סנונית לרכישת ספריה של מיכל סנונית המוסיקה המלווהRond Veneziano –Zodiaco Pesci-Acqua :