Transcript המצגת של יעל והרטה

‫זה קיצור של שם של אמא שלי יוזפינה זאת שנת יצירה של‬
‫התמונה בצבעי שמן על נושא פרחים‪ .‬התמונה ניתנה במתנה לבת‬
‫דודה של אמא שלי אולגה תיל בוינה‪ .‬היא התחתנה עם נוצרי והם‬
‫הצליחו למנוע את הגירוש של כל היהודים‪.‬‬
‫•‬
‫בשנת ‪ 1918‬עם סיום מלחמת העולם הראשונה אמא התחתנה עם אבא שלי מוריס גלזר ‪ MORITZ GLASER‬שגם הוא‬
‫התגורר ועבד בוינה בירת אוסטריה‪ .‬בשנת ‪ 1920‬נולדה אחותי ליזלותה ‪ .LIESELOTTE‬עם הרחבת המפעל הבין לאומי‬
‫לרהיטים שבו עבד אבא עשרות שנים ‪ ,‬הוא נישלח לפולין עם משפחתו לנהל את המפעל החדש‪ .‬בעיר בילסקו ‪ .BIELSKO‬שם‬
‫נולדתי ושם התגוררנו עד לפרוץ מלחמת העולם השנייה‪.‬‬
‫בעיר שגרתי האוכלוסייה הייתה מחולקת לשלוש‪ :‬פולנים‪ ,‬גרמנים ויהודים‪ .‬השפה שדיברתי בבית הייתה גרמנית והלכתי לבית ספר‬
‫פולני‪ .‬את כל השטחים שבהם גרתי הגרמנים צירפו לשטח גרמניה‪ .‬הגרמנים החרימו מאיתנו בכח את הרכוש היקר כמו‪ :‬זהב‪,‬‬
‫תכשיטים‪ ,‬כסף‪ ,‬פרוות‪ ...‬היינו צריכים לעזוב את הדירה לטובת הגרמנים ועברנו לעיר קראקוב ‪ KRAKOW‬לחדר אחד שכור‪.‬‬
‫התקיימנו ממכירת דברים שעוד נשארו לנו ואחותי ואני היינו מחויבות ללכת לעבוד‪.‬‬
‫בעבודה‬
‫אחותי עבדה בניקיון משרדים גרמנים ואני עבדתי בבית חרושת לתפירת מדים לצבא הגרמני‪.‬‬
‫בשנת ‪ 1940‬בקראקוב היה חורף מאוד קשה עד ‪ 30‬מעלות‪ .‬לכל הגברים קראו לעבודה ואבא‬
‫שלי לא הרגיש טוב אז שמתי את המעיל שלו וכובע קסקט והתייצבתי בבוקר לעבודה לניקוי קרח‬
‫בעיר והייתי צריכה לשבור קרח‪ .‬בסוף גילו אותי והעובדים נתנו לי עבודה יותר קלה‪.‬‬
‫בסוף המלחמה נשארתי רק אני לבד‪ .‬ההורים שלי ואחותי נספו בשואה‪ .‬אחרי המלחמה הייתי צריכה בצער רב להודיע לכל‬
‫הקרובים שעוד נשארו שרק אני נשארתי בחיים‪ .‬והייתי איתם בקשר דרך מכתבים‪ .‬ב‪ 1949-‬קבלתי רשות משלטונות פולין‬
‫לעלות לארץ ישראל בעד ויתור האזרחות הפולנית‪ .‬כתבתי את זה לדודה שלי בוינה והיא מיד כתבה לי שהיא רוצה לפגוש‬
‫אותי ברכבת כי עברנו דרך אוסטריה‪ ,‬איטליה וצרפת ומשם עם אנייה לישראל‪ .‬הדודה שלי חיכתה לי ליד התחנה וצעקה את‬
‫השם שלי‪ .‬נורא שמחנו והתרגשנו להיפגש אחרי שנים כל כך ארוכות והיא נתנה לי תרמוס גדול עם קפה‪ ,‬עוגיות עבודת‬
‫בית‪ ,‬את התמונה של אמא שלי ואמרה שהיא חושבת שהתמונה צריכה להיות אצלי‪ .‬בזמן הזה לא היה לי אף צילום של‬
‫ההורים שלי‪.‬‬
‫הפגישה עם המשפחה‬
‫•‬
‫לאמא שלי היו שני אחים אחד בוינה עם משפחה‪ .‬ואח רווק בפרג ‪ .PRAG‬שניהם נספו‪ .‬לאמא שלי היו חוץ מהדודה שהזכרתי שני בני דודים בוינה‬
‫שאמא שלי גדלה אתם יחד בגלל שהורים שלה נפטרו כשהיא הייתה צעירה‪ .‬איתם אמא הייתה בקשר הדוק ואמא שלהם באה לבקר אותנו כל שנה‪.‬‬
‫הם הצליחו ברגע האחרון להימלט מאוסטריה ולעבור דרך צרפת‪ ,‬ספרד ופורטוגל לארצות הברית‪ .‬המטען הדל שהביאו כלל גם צילומים של המשפחה‬
‫שלי אבל לא ידעתי על זה‪ .‬בשנת ‪ 1966‬דוד שלי שלח לי כרטיס טיסה לארצות הברית כדי שהמשפחה תיפגש‪ .‬בילינו בארצות הברית שלושה חודשים‬
‫עם אין ספור טיולים וביקורים בכמה מהמדינות של ארצות הברית‪ .‬הביקור כולו היה בשבילי כמו חלום שהחזיר אותי לילדות הרחוקה ולאכילה מסביב‬
‫לשולחן המשפחתי‪.‬‬
‫סיום‬
‫בוקר אחד אמרה לי דודתי שנמצאת אצלה קופסת צילומים של החותנת ז"ל מיד ביקשתי לראות אותם ותוך כמה‬
‫דקות פרצתי בשמחה גדולה כשגיליתי תמונות של אמי‪ ,‬אחותי ואני‪ .‬היו אלה צילומים שאמא שלחה לדודתה לפני‬
‫מלחמת העולם השנייה‪ .‬בזכות רוחב ליבה של אמי וכישרון ידיה‪ ,‬היום אחרי כמעט ‪ 100‬שנה התמונה של אמי‬
‫נמצאת תמיד על יד מיטתי‪.‬‬
‫למרות אין ספור חיפושים לא הצלחתי להשיג אפילו צילום אחד של אבא שלי ז"ל‪ .‬גם מקום הקבורה נשאר לא‬
‫ידוע‪ .‬הצילומים שקיבלתי החזירו אותי לחייק המשפחה שאיננה עוד‪ ,‬אבל בזכותם אני יודעת מאיין באתי ומי אני‪.‬‬
‫הרטה‪:‬‬
‫הבחירה ביננו הייתה מוצלחת ביותר‪ .‬מההתחלה‬
‫מצאנו שפה משותפת ויעל התגברה על החומר‬
‫הרב בהצטיינות מופתית‪ .‬בעזרתה התקרבתי‬
‫למחשב וליכולתו האין סופית‪.‬‬
‫מאוד שמחתי לפגוש ילדה כל כך אינטליגנטית‬
‫ומחונכת כמו יעל‪.‬‬
‫יעל‪:‬‬
‫אני מאוד נהניתי מהמפגש עם הרטה‪.‬‬
‫בהתחלה לא ידעתי אם הסיפור שלנו יהיה טוב‬
‫ומעניין אבל אז כשהרטה סיפרה את הסיפור גיליתי‬
‫שהוא מעניין ומרתק‪.‬‬
‫למדתי את הסיפור שלה ואת מה שקרה לה בחיים‬
‫והבנתי שבעבר החיים לא היו כל כך פשוטים כמו‬
‫היום‪ .‬נהניתי ללמוד עוד דברים חדשים ומעניינים‪.‬‬
‫אני מאוד שמחה שפגשתי את הרטה‪.‬‬