Transcript סמ"ר וויס תמיר בן מרילה וגדעון. נולד ביום כ"ו בסיוון תשכ"ו (14.6.1966

‫בן מרילה וגדעון‪ .‬נולד ביום כ"ו בסיוון תשכ"ו (‪ )14.6.1966‬בנהריה‪.‬‬
‫למד בבית‪-‬הספר היסודי 'רמז'‪ ,‬בחטיבת‪-‬הביניים בבית החינוך התיכון‬
‫האזורי בגליל המערבי ובמגמת מכניקה בבית‪-‬הספר התיכון 'אורט' בקרית‬
‫ביאליק‪.‬‬
‫תמיר בחור גבוה ‪,‬ששיחק כדורסל בקבוצת בית‪-‬הספר התיכון ואהב‬
‫להאזין למוזיקת רוק כבד‪ ,‬לנסוע על אופנועו ולטייל ברחבי הארץ‪.‬‬
‫באמצע חודש יולי ‪ 1984‬יצא תמיר לטירונות כללית‪ ,‬סיים אותה כחניך‬
‫מצטיין ושב להשלים את לימודיו בנושא מכניקה עדינה‪ ,‬במסגרת העתודה‬
‫הטכנולוגית בבית‪-‬הספר להנדסאים‪-‬טכנאים‪ .‬בתום לימודיו קיבל תעודת‬
‫הסמכה מטעם משרד החינוך והתרבות ומה"ט‪ .‬במאי ‪ 1985‬גויס תמיר‬
‫לשירות חובה בצה"ל‪ .‬עקב השכלתו הטכנית הגבוהה יועד לקורס מכונאי‬
‫מטוסים‪ ,‬אולם תמיר ביקש לשרת ביחידה קרבית ואכן הוצב בגדוד הנדסה‬
‫קרבית‪ ,‬כאחראי על הציוד המכני הכבד של הגדוד‪ .‬תמיר יצא לקורס נהגי‬
‫נגמ"שים ולקורס מכונאי ברדלס‪ ,‬ובסיומו קיבל דרגת רב"ט‪ .‬הוא השתלב‬
‫ביחידה ותרם רבות באחזקת הציוד הממונע בגדוד‪ .‬בהמשך הועלה לדרגת‬
‫סמל‪ .‬בטופס חוות‪-‬דעת ציין מפקדו כי לתמיר מוטיבציה גבוהה‪ ,‬רצון עז‬
‫וידע מקצועי רב‪ .‬מסיבות אלו גם נתבקש להצטרף לצבא הקבע ולהמשיך‬
‫לתרום באחזקת הציוד הממונע בגדוד‪ .‬בחודש מאי ‪ 1988‬חתם תמיר על‬
‫המשך שירותו בצבא הקבע‪.‬‬
‫ביום כ"ג בחשוון תשמ"ט (‪ )2.11.1988‬נפל תמיר בעת מילוי תפקידו‪ .‬לאחר‬
‫מותו הועלה לדרגת סמ"ר‪ .‬הוא הובא למנוחת‪-‬עולמים בבית‪-‬העלמין הצבאי‬
‫בנהריה‪ .‬הותיר אחריו הורים ואחות ‪ -‬הלית‪ .‬במכתב ניחומים למשפחה‬
‫כתב מפקדו‪..." :‬שוחחתי עם תמיר מספר פעמים ותמיד השיחה נסבה על‬
‫נושאים מקצועיים‪ .‬תמיר לא היה רק איש מקצוע‪ ,‬תמיר היה חבר ורע"‪.‬‬
‫משפחתו הנציחה את זכרו בגן משחקים על שם הבנים במושב לימן בגליל‬
‫המערבי‪ .‬אחת לשנה‪ ,‬בט"ו בשבט‪ ,‬נערך בחטיבת‪-‬הביניים בית חינוך אזורי‬
‫בגליל המערבי חידון על שמו לסיכום מערך לימודי הביולוגיה‪ .‬קבוצת‬
‫הכדורסל ילדים 'מכבי' קרית ביאליק קרויה על שמו וחבריו הנציחו את זכרו‬
‫בבניית אנדרטה דמויית נגמ"ש טכני שהוצבה ביחידה‬
‫סמ"ר וויס תמיר‬
‫בן אפרת ויאן‪ .‬נולד ביום ט"ו באדר ב' תשמ"ו (‪ )26.3.1986‬בקיבוץ כברי‪ .‬אח‬
‫צעיר לעמרי ואבנר ואח בוגר וקרוב לאחות הקטנה ‪ -‬כרמל‪ .‬עדן גדל והתחנך‬
‫בקבוץ כברי‪ ,‬למד בבית‪-‬הספר היסודי "מעיינות" ובבית‪-‬הספר התיכון "מנור‪-‬‬
‫כברי"‪ .‬עדן אהב מאוד את ספריו של הסופר ג'‪.‬ר‪.‬ר‪ .‬טולקין‪" ,‬שר הטבעות"‬
‫ו"ההוביט"‪ ,‬אשר התאימו לו והתחברו אליו הן ברמה האינטלקטואלית והן ברמת‬
‫הדמיון המופשט‪ .‬עדן הצטרף לפורום העוסק בטולקין וביצירותיו ועד מהרה הפך‬
‫לפעיל מרכזי וממנהלי האתר‪ .‬יחד עם מנהל האתר הוא בנה אנציקלופדיה ובה‬
‫יותר מ‪ 2,000 -‬ערכים על ספריו של טולקין והיה שותף במפעלים נוספים‪ .‬בני‬
‫משפחתו כותבים‪" :‬עדן‪ ,‬מה כבר אפשר להגיד על ילד ששמו עדן‪ .‬השם כל כך‬
‫התאים לבטא את כל מהותך‪ ,‬כמו גן‪-‬העדן היית לנו‪ ,‬כל כך עדין‪ ,‬רגיש‪ ,‬מלא‬
‫תבונה ונועם‪ .‬משרה תמיד אווירה של אהבה וכנות‪ .‬ואיזה הומור היה לך‪ ,‬טבול‬
‫בשנינות ובציניות קלה‪ .‬בבית היית ילד כזה אוהב וחבר טוב‪ ,‬לא היה בך שמץ‬
‫של רוע‪ ,‬ילד שלא יגע לרעה אפילו בחרקים המסתובבים בבית ‪ -‬מקסימום יעיף‬
‫חיפושית אל מחוץ לדלת‪ .‬כולנו אהבנו אותך ואת חברתך‪ ,‬כולם אהבו אותך‪ ,‬אי‪-‬‬
‫אפשר היה שלא‪ .‬מאז היותך ילד רך תמיד הזכרת לנו את הנסיך הקטן‪ ,‬האופי‬
‫העדין‪ ,‬האווריריות הזו שלך‪ ,‬העיסוק בדברים המהותיים והאור שזרח ממך‪...‬‬
‫צחקנו כשהיינו שומעים אותך יושב ליד המחשב במשחק קולקטיבי עם כל‬
‫החברים שלך ברחבי כברי‪ ,‬איך שהיית צועק עליהם ומתעצבן כשהם לא פועלים‬
‫בדיוק לפי כוונותיך‪ ,‬כשאתה היית כבר כמה צעדים קדימה כל הזמן‪ ,‬או שהיינו‬
‫שומעים אותך כשהיית מתפקע מצחוק תוך כדי צפייה באחד הקטעים‬
‫ההומוריסטים שהיית צופה בהם כשהיית במחשב‪ .‬צחקנו גם מקצב הדיבור‬
‫הסילוני שלך‪ ,‬שבקושי יכולנו לעקוב אחריו ואבא תמיד היה מבקש מכרמל‬
‫שתתרגם לו את מה שאמרת‪ .‬אהבנו את חבורת החברים שלך‪ ,‬איזה קשרים‬
‫נהדרים היו ביניכם ואיך כל פעם לפני בחינה הייתם מתכנסים כדי להתכונן‬
‫ובעיקר כדי להעביר לך את החומר לפני הבחינה‪ .‬אני לא יודעת כמה למדתם‪,‬‬
‫אך המפגשים האלה היו תמיד חוויה בפני עצמה‪ .‬היתה טבועה בך מין עצלות‬
‫מחושבת כזו של חוסר רצון לעשות מאמץ בדברים שנראו לא מספיק חשובים‬
‫בעיניך או לא מעניינים דיים‪ .‬אך כשמשהו כן תפס אותך‪ ,‬יכולת להשקיע את‬
‫כולך ואת כל זמנך בעניין ולא ויתרת‪ .‬כמו לדוגמה ההשקעה העצומה שלך‬
‫בבניית האנציקלופדיה לתפארת באתר טולקין ועוד משימות שלקחת על עצמך‪.‬‬
‫אהבנו מאוד את הפעילות והמפגשים שהיו לך בפורום טולקין‪ ,‬משם למדנו‬
‫שכאשר אתה מוצא עניין בנושא כלשהו אתה משקיע‪ ,‬יוזם ופועל ללא לאות‪...‬‬
‫רק לאחר מותך שמענו מחבריך לפורום טולקין‪ ,‬עד כמה היית פעיל‪ ,‬מעורב‬
‫ומוערך‪ ,‬כי אתה עם כל צניעותך מיעטת לספר ולשתף על העובר עליך‪ .‬עדן ‪-‬‬
‫תמיד תהיה איתנו‪ ,‬כל הזמן‪ .‬אך אנחנו כל כך מתגעגעים וכמו בשיר‪' :‬ואין לו‬
‫לאדם אלא לבכות‪ ,‬להתגעגע שגן‪-‬העדן הרי נסגר'‪ ".‬כחודש לאחר תום לימודיו‬
‫התיכוניים‪ ,‬ב‪ ,2.8.2004-‬התגייס עדן לצה"ל והחל באימוני הטירונות‪ .‬ביום כ"ג‬
‫באב תשס"ד (‪ )10.8.2004‬נפל עדן בעת מילוי תפקידו והוא בן שמונה‪-‬עשרה‪.‬‬
‫הוא הובא למנוחות בבית‪-‬העלמין בקיבוץ כברי‪ .‬הותיר אחריו הורים‪ ,‬שני אחים‬
‫ואחות‪.‬‬
‫טור' ונהורסט עדן‬
‫בן דוד וטרזה‪ .‬נולד ביום ז' באדר ב' תרצ"ב‬
‫(‪ )15.3.1932‬בבודפשט‪ ,‬בירת הונגריה‪ .‬הוריו‬
‫הוצאו להורג על ידי הגרמנים בתקופת השואה‪.‬‬
‫בשנת ‪ 1946‬נמלט מהונגריה ולאחר שנת נדודים‪,‬‬
‫דרך איטליה וקפריסין‪ ,‬הגיע ארצה בשנת ‪.1947‬‬
‫יוסף נקלט בחברת נוער בקיבוץ מצובה בגליל‪,‬‬
‫כחניך "עלית הנוער"‪ ,‬ובשנת ‪ 1949‬נתקבל כחבר‬
‫לקיבוץ‪ .‬הוא היה אחד מעמודי התווך של‬
‫החקלאות במשק והיה מעורה בחיי החברה‪ .‬הוא‬
‫נטה לכתיבת דברי שירה‪ .‬יושר וצדק היו נר‬
‫לרגליו והוא היה צנוע בכל הליכותיו‪ .‬יוסף גויס‬
‫לצה"ל באפריל ‪ 1953‬ושירת במחוז מירון‪ .‬לאחר‬
‫שחרורו משירות סדיר‪ ,‬יצא להדרכה במסגרת‬
‫תנועת "הנוער העובד" ופעל בהצלחה במשך‬
‫שנתיים בדרום הארץ‪ .‬לאחר תקופת ההדרכה‬
‫חזר למשקו ולעבודת השדה ומילא בהצלחה‬
‫תפקידים שונים במשק‪ .‬בשנת ‪ 1967‬נשלח‬
‫להולנד מטעם תנועת "איחוד הבונים" ושהה שם‬
‫עד ‪ .1969‬במרס ‪ 1970‬נקרא לשירות מילואים‬
‫פעיל‪ ,‬אך ביום י"ט באדר ב' תש"ל (‪,)27.3.1970‬‬
‫נפטר והובא למנוחת עולמים בבית הקברות‬
‫במצובה‪.‬‬
‫רב"ט וקסלר יוסף‬
‫בן דוד ועדינה‪ .‬נולד‪ ,‬יחד עם אחותו התאומה רבקה‪ ,‬ביום ז' בטבת תש"ז‬
‫(‪ )30.12.1946‬בקיבוץ אפק ‪ -‬לאמו‪ ,‬חברה ותיקה בקיבוץ‪ ,‬ולאביו‪ ,‬פרטיזן שהגיע‬
‫ארצה מאירופה‪ ,‬שם נספתה משפחתו במחנות ההשמדה‪ .‬אריה למד בבית‪-‬ספר‬
‫יסודי ואחרי‪-‬כן בכיתות ההמשך של בית‪-‬הספר התיכון שבמקום‪ .‬כן השתלם‬
‫בקורסים מקצועיים בתחום המכניקה‪ .‬בילדותו היה אריה מופנם ומסוגר בתוך‬
‫עצמו‪ ,‬נער דייקן וממושמע שהקפיד על שמירת סדר‪ .‬הוא גילה כישורים טכניים‬
‫ומיומנות רבה בתחום המכניקה‪ .‬הקדיש את מרבית זמנו הפנוי לעשייה בתחום‬
‫זה‪ ,‬ויעידו על כך המכשירים הרבים שתכנן ובנה‪ .‬אריה היה ספורטאי מצטיין‪,‬‬
‫ובחדרו ניתן למצוא תעודות רבות המעידות על השתתפותו והישגיו בתחרויות‪-‬‬
‫ספורט‪ .‬הוא נטל חלק בחוג לדאייה של קלוב הדאייה 'מגידו'‪ ,‬והיה פעיל בחוג‬
‫לצלילה של בני קיבוץ אפק‪ .‬אריה הרבה לערוך טיולים בארץ‪ ,‬ביקר במקומות‬
‫רבים ויפים‪ ,‬ועקב אחרי החי והצומח המיוחדים לכל מקום ומקום‪ .‬הוא לא‬
‫הסתפק בביקור במקום אלא למד וחקר את ההיסטוריה המיוחדת של כל מקום‬
‫ואת המבנה הגיאולוגי של כל אתר ואתר‪ .‬בשנת ‪ ,1964‬כשעמד על סף סיום‬
‫לימודיו בבית‪-‬הספר התיכון‪ ,‬נפטרה אמו והדבר הסב לו זעזוע עמוק והשפיע עליו‬
‫לאורך‪-‬זמן‪ .‬אריה גויס לצה"ל בשנת ‪ 1965‬וניסה להצטרף לחיל‪-‬האויר‪ .‬לבסוף‬
‫התנדב לשרת ביחידת‪ -‬סיור מובחרת של חיל‪-‬הרגלים ‪ -‬סיירת 'שקד'‪ .‬במלחמת‬
‫ששת‪-‬הימים היה בקורס‪-‬קצינים‪ ,‬בבית‪-‬הספר לקצינים של צה"ל ובסיומו הוענקה‬
‫לו דרגת הקצינות ‪ -‬סגן‪-‬משנה‪ .‬הוא נתמנה להיות מפקד‪-‬מחלקה בחיל‪-‬הרגלים‪.‬‬
‫אריה שוחרר מהשירות הסדיר בשנת ‪ 1968‬והוצב ליחידת‪-‬מילואים של חיל‪-‬‬
‫הרגלים‪ .‬חבריו ליחידה ציינו שהיה מפקד‪-‬מחלקה קפדן שדבק בעקרונותיו‪ .‬הוא‬
‫גילה בקיאות בקריאת הקרב ובשימוש בכלי‪-‬הנשק‪ .‬מיומנותו ותושייתו חילצו לא‪-‬‬
‫פעם את היחידה ממצבים קשים ומסובכים בעת קרב‪ .‬במלחמת יום‪-‬הכיפורים‬
‫שימש כמפקד‪-‬מחלקת‪-‬חי"ר‪ ,‬שנטלה חלק בקרבות הבלימה וההבקעה מול‬
‫האויב הסורי ברמת‪-‬הגולן‪ .‬במלחמת ההתשה פיקד על המחלקה בקרבות באזור‬
‫תעלת‪-‬סואץ והועלה לדרגת סגן‪ .‬לאחר ששוחרר מהשירות הסדיר בצה"ל‪,‬‬
‫השתלב בעבודה בקיבוץ אפק‪ .‬הוא אהב את חיי הקיבוץ‪ ,‬עבד בהתלהבות ותרם‬
‫רבות לכל ענף שהשתלב בו‪ ,‬אם היה זה ענף גידולי‪-‬שדה‪ ,‬או מידגה‪ ,‬או מוסך‪.‬‬
‫היו לו רעיונות רבים לייעול העבודה‪ ,‬רעיונות אשר לדעת חבריו הקדימו את זמנם‬
‫והעידו על חשיבה מקורית ויוצרת‪ .‬הוא נשא לאישה את רחל‪ ,‬בת הקיבוץ‪ ,‬וב‪-3‬‬
‫בספטמבר נולדה בתם עדי‪ .‬בעלון קיבוץ אפק אנו מוצאים דברים על דמותו של‬
‫אריה‪" :‬אריה הוא נוט שהמצפן הוא כלי‪-‬העזר היחיד שלו ‪ -‬אצלו צפון או צפון‪,‬‬
‫שחור הוא שחור‪ ,‬ולבן הוא לבן‪ .‬לא‪ ,‬אין הוא איש‪-‬פשרות‪ ,‬ואנו‪ ,‬שחיינו הפכו‬
‫למסכת של פשרות‪ ,‬נזקקים לאותם אנשים שלעולם אינם מאבדים את הצפון‬
‫ויודעים למשוך אותנו‪ ,‬ולו רק בחלק מהדרך‪ ,‬לכיוון הנכון"‪ .‬ביולי ‪ 1977‬יצא אריה‬
‫לשירות‪-‬מילואים פעיל באזור הגבול עם לבנון‪ .‬ביום כ"ב באב תשל"ז (‪,)6.8.1977‬‬
‫בסיור שנערך באזור‪ ,‬נפגע אריה ונהרג‪ ,‬הובא למנוחת‪-‬עולמים בבית‪-‬העלמין‬
‫שבקיבוץ אפק‪ .‬השאיר אחריו אישה‪ ,‬בת‪ ,‬אב ושתי אחיות דברים לדמותו ראו אור‬
‫בעלון קיבוץ אפק‪ ,‬בחוברת יפה שהוציא הקיבוץ לזכרו ביום השנה‪ .‬חבריו בקלוב‬
‫הדאייה 'מגידו' רכשו דאון ועליו כתוב‪ ,‬באותיות מאירות ובצבע אדום‪' ,‬אריה'‪.‬‬
‫סגן ורובל אריה‬
‫בן יוסף וסאבא‪ .‬נולד בשנת תש"ו (‪)1946‬‬
‫בקזבלנקה אשר במרוקו ובעלות המשפחה לארץ‬
‫בשנת ‪ 1955‬למד בבית ספר יסודי‪ .‬בנובמבר‬
‫‪ 1963‬גויס לצה"ל והוצב לחיל השריון‪ .‬היה מכונאי‬
‫במקצועו ושירת במשמר הגבול‪ .‬נאמן היה לשירותו‬
‫וחרוץ‪ ,‬מילא את תפקידו לשביעות רצון מפקדיו‪.‬‬
‫התבלט תמיד באומץ לבו ובנכונותו לעזור לחבריו‪.‬‬
‫מפקדו ציין אותו כאיש משמר הגבול ש"היה‬
‫מעורה בנושאי הבטחון השוטף והכיר את חשיבות‬
‫משמר בטחון המדינה‪ .‬לא היסס‪ ,‬ולו לרגע‪,‬‬
‫להתנדב לכל תפקיד ויהיה זה קשה והמסוכן‬
‫ביותר"‪ .‬מקובל היה עליהם ועל חבריו‪ ,‬שכן ידע‬
‫לקשור יחסי ציבור וריעות‪ .‬אחרי שחרורו מן הצבא‬
‫היה יוצא מדי פעם לשירות מילואים ובהימצאו‬
‫במסגרת זו נתקל בחולית חבלנים ונפל; זה היה‬
‫באיזור נאות הככר ביום ה' באייר תשכ"ח‬
‫(‪ .)3.5.1968‬הניח אשה‪ .‬הובא למנוחת עולמים‬
‫בבית הקברות הצבאי בחיפה‪.‬‬
‫סמל זוהר גבריאל (גבי)‬
‫יחיאל‪ ,‬בן ויקטוריה ויעקב‪ ,‬נולד ביום י"א באדר תשי"א (‪ ,)10.3.1941‬באיזמיר‬
‫שבתורכיה‪ .‬בשנת ‪ 1944‬עלתה המשפחה לארץ וקבעה את מושבה בקיבוץ גבעת‪-‬ברנר‪,‬‬
‫שם עברו על יחיאל שנות ילדותו והתבגרותו‪ .‬הוא למד לימודים יסודיים וגם תיכוניים‬
‫בבית‪-‬הספר של גבעת ברנר‪ .‬תחילת קליטתו בקיבוץ הייתה קשה‪ ,‬אך כשגדל ולמד את‬
‫השפה והתרגל לאורח החיים והמחשבה הזרים לו‪ ,‬השתלב בין חברי הקיבוץ כאחד מהם‪.‬‬
‫בבית‪-‬הספר היה שובב גדול‪ ,‬אך גם רגיש מאוד ‪ -‬לא סבל עלבונות ולעתים קרובות היה‬
‫מסתגר בדל"ת אמותיו‪ .‬יחיאל אהב להתעסק בכל מיני בישולים ומרקחת‪ .‬הוא עשה‬
‫נסיונות בהפקת בשמים מפרחים‪ ,‬בטיגון פטריות וצ'יפס‪ ,‬והיה מזמין את החברים לאכול‬
‫אתו‪ .‬פעם‪ ,‬כאשר קיבל כמתנה ליום הולדתו זוג מגפיים וכדורסל‪ ,‬מתנות שהיו אז נדירות‬
‫מאוד‪ ,‬לקח אותן אתו לבית הילדים‪" .‬אני צריך לתרום משהו לחברים שלי"‪ ,‬אמר‪.‬‬
‫"המגפיים יהיו לרשות כל אלה העובדים ברפת‪ ,‬והכדורסל יהיה בשביל כולנו"‪ .‬כבר אז אהב‬
‫את הספורט הזה‪ .‬יחיאל היה ילד בעל אופי של מבוגר ובעל תחושת אחריות‪ .‬במיוחד אהב‬
‫תינוקות וכשנולד אחיו‪ ,‬היה כל כך מאושר עד שכתב ביומנו הפרטי‪" :‬אמי ילדה לי תינוק‬
‫קטן"‪ .‬בתינוק "שלו" טיפל כאילו היה אביו‪ .‬לב רך היה לו‪ ,‬תמיד ריחם על החלשים‬
‫והשתתף בכאבם‪ .‬כאשר פגש בילד מחברת הנוער שלא היו לו הורים במשק‪ ,‬התחנן לפני‬
‫אמו שתקבל אותו אצלם כבן בית‪ .‬האם נעתרה להפצרותיו‪ ,‬וילד זה הפך להיות אח שני‬
‫ליחיאל‪ .‬ללימודים לא הקדיש זמן מרובה וזלזל בהישגים ובציונים‪ .‬לעומת זאת לקח על‬
‫עצמו אחריות רבה בעבודה במשק בבית‪-‬הספר‪ ,‬שם עבד כחמש שנים‪ .‬עם כל רצינותו‬
‫ותחושת האחריות הטבועה בו‪ ,‬היה גם צד אחר באופיו‪ .‬כבר מגיל הגן אהב להשתתף‬
‫במסיבות ובהצגות‪ ,‬והצליח לבטא בהן את נטייתו החזקה לדרמה ולהיתול‪ .‬משסיים את‬
‫לימודיו בבית‪-‬הספר התיכון‪ ,‬יצא עם חבריו למשק לשנת שירות מוקדמת‪ .‬משם כתב לאמו‪,‬‬
‫שמצא לו חברה נחמדה מאוד והריהו מבקש לקבלה כבת‪-‬בית‪ .‬יחיאל גויס לצה"ל במחצית‬
‫אוגוסט ‪ 1960‬והוצב לחיל הרגלים בסיירת "שקד"‪ .‬במסגרת שירותו עבר קורס צניחה‪.‬‬
‫במחצית פברואר ‪ 1963‬שוחרר יחיאל מהשירות הסדיר‪ .‬כאיש מילואים שירת במלחמת‬
‫ששת‪-‬הימים בחטיבתו של מוטה גור‪ ,‬ששחררה את ירושלים‪ ,‬ובמלחמת ההתשה שירת‬
‫בחזית סיני‪ .‬מיד לאחר ששוחרר‪ ,‬חזר יחיאל למשק‪ ,‬נשא לאשה את חוה חברתו וברבות‬
‫הימים נולדו לזוג ארבעה ילדים‪ :‬חגית הבכורה‪,‬‬
‫ולאחריה אסנת‪ ,‬נמרוד והדס‪ .‬האחרונים נולדו ברגבה ואילו הבנות הבכירות נולדו‬
‫בגבעת‪-‬ברנר‪ .‬יחיאל היה אבא משוגע‪ ,‬נזכרים חבריו‪ .‬כשנולדה בתו הראשונה‪ ,‬לא היה‬
‫מאושר ממנו‪ .‬אז התגלתה מסירותו ודאגתו‪ ,‬לא רק כבן וכאח אלא גם כאב‪ .‬הוא היה‬
‫מטפל בילדה‪ ,‬מחליף את חיתוליה ומאכיל אותה‪ .‬כל ילד נוסף שנולד זכה באותה שמחה‬
‫ראשונה‪ ,‬באותה תשומת לב‪ .‬תמונה אופיינית הייתה מראהו של יחיאל‪ ,‬כמו הרקולס‪,‬‬
‫נושא ערימת ילדים על כתפיו ונערץ על ידם‪ .‬כי "יחיאל חזק‪...‬יחיאל מצחיק‪ ...‬עם יחיאל‬
‫אפשר להשתובב כמו שצריך"‪ .‬בשנת ‪ 1966‬עברה המשפחה למושב השיתופי רגבה‪ ,‬שם‬
‫עבד במפעל הרהיטים‪ .‬ביעילות ידע לארגן את עבודתו‪ ,‬ידע לדרוש וגם לקבל ועשה‬
‫מלאכתו בצורה עניינית ושקטה‪ .‬יחסו לעובדים במפעל היה הוגן ואדיב‪ .‬כדי לשפר את‬
‫ידיעותיו המקצועיות בניהול וייעול‪ ,‬השתתף בקורס של המכון לפריון עבודה בלימודי ערב‪.‬‬
‫מלבד עבודתו השוטפת‪ ,‬תרם רבות לוועדת התרבות של המושב‪ .‬בזכות כישרון המשחק‬
‫שלו‪ ,‬רעיונותיו המקוריים ומטענו התרבותי‪ ,‬התקבלו הצעותיו והערותיו תמיד בכובד ראש‪.‬‬
‫כשחקן היה בעל חוש הומור קולע ועדין‪ ,‬אך לא פוגע‪ .‬היה לו חוש הבחנה דק וביקורתי‪.‬‬
‫הוא לא רק שיחק‪ ,‬אלא נטל גם חלק בבניית התוכנית‪ .‬מעולם לא כפה את דעתו על‬
‫אחרים‪ .‬כאשר נתקל בהתנגדות עקשנית‪ ,‬נהג לסגת ולוותר‪ .‬לא הייתה בו קשיחות וקנאות‬
‫להשגת מטרותיו‪ ,‬אך יחד עם זאת הצטיין בנאמנות לצוות‪ ,‬לתפקיד ולמשימה‪ .‬למלחמת‬
‫יום‪-‬הכיפורים יצא יחיאל חולה‪ .‬כמובן יכול היה להשתחרר מקרב של ממש‪ .‬אך רעיון כזה‬
‫לא עלה כלל בדעתו‪ .‬כאיש סיירת הצנחנים הצטרף לאוגדתו של אריאל שרון‪ .‬ביום כ'‬
‫בתשרי תשל"ד (‪ ,)16.10.1973‬בליל הפריצה אל מעבר לתעלה‪ ,‬נשלחה הסיירת לכבוש‬
‫את צומת "טרטור‪-‬לקסיקון"‪ ,‬שליד "החווה הסינית"‪ .‬בקרב הקשה נפגע הזחל"ם של‬
‫יחיאל‪ ,‬שהיה בפיקודו של גדעון הלוי‪ ,‬והוא נפל‪ .‬הוא הובא למנוחת‪-‬עולמים בבית‪-‬העלמין‬
‫של מושב רגבה‪ .‬השאיר אחריו אישה‪ ,‬שלוש בנות ובן‪ ,‬אב‪ ,‬אם‪ ,‬אחות ואח‪ .‬לאחר נופלו‬
‫הועלה לדרגת סמל‪ .‬לזכרו הוציא מושב רגבה לאור חוברת ובה דברי חברים על דמותו‬
‫וקטעים ממכתביו‪.‬‬
‫רב"ט זיביל יחיאל‬
‫מישר זינגר אסף‬
‫בן חיים ומינה‪ .‬האם עלתה ארצה לאחר שעברה את ימי‬
‫מלחמת‪ -‬העולם השנייה במחנות טרנס‪-‬דניסטריה‪ ,‬והצטרפה‬
‫אל חבריה מתנועת גורדוניה יוצאי רומניה‪ ,‬בחניתה‪ .‬האב‬
‫עלה לפני מלחמת‪ -‬העולם השנייה כעולה בלתי‪-‬לגלי עם‬
‫גרעין תנועת גורדוניה‪ ,‬שהצטרף אל קבוצת חניתה בשנת‬
‫‪ .1939‬בועז נולד ביום י' בתשרי תשט"ז (‪)15.9.1956‬‬
‫בחניתה‪ .‬גדל והתחנך בבית‪-‬הספר המקומי‪ .‬אחרי‪-‬כן עבר‬
‫ללמוד בבית‪-‬הספר התיכון האזורי 'סולם‪-‬צור'‪ .‬הוא היה‬
‫תלמיד חרוץ ומוכשר‪ ,‬הצטיין מאוד בחשבון וגילה עניין רב‬
‫בכלכלה ובבעיות האינפלציה‪ .‬בגיל צעיר מאוד כבר אימץ‬
‫לעצמו דרכי‪-‬מחשבה משלו בדבר הצעדים הנכונים והצודקים‬
‫לניהול המשק הקיבוצי‪ .‬בועז גם נתן את דעתו על דרך‬
‫החיים הנכונה לצעירים בארץ‪ .‬הרבה לחשוב על בעית‬
‫היחסים עם הערבים‪ ,‬והעובדה שרבים מהם הפכו לפליטים‬
‫עקב המלחמה עם ישראל‪ .‬בעקבות הניתוחים המחשבתיים‬
‫שלו גיבש לעצמו השקפת‪-‬עולם סוציאליסטית‪-‬הומניסטית‪.‬‬
‫היתה לבועז מגבלה גופנית מילדות‪ ,‬אך הוא התגבר עליה‬
‫בכוח הרצון בשקט ובגאוה‪ ,‬ולא ניתן היה כמעט להבחין בכך‪.‬‬
‫השתדל לעשות את כל העבודות שהוטלו על בני‪-‬הכיתה‪.‬‬
‫ובייחוד בנסיבות שתלמידים אחרים השתמטו מעבודה בלתי‪-‬‬
‫נעימה‪ .‬כזה היה גם במסעות לידיעת הארץ‪ .‬הוא ידע‬
‫להקשיב לאחרים והקדיש הרבה זמן לחקירת הנושא‪ ,‬בטרם‬
‫יפתח פיו להביע את דעתו‪ .‬גם המורים וגם החברים ידעו כי‬
‫כאשר בועז נוכח יש לחשוב על כל משפט‪ ,‬כי בועז עשוי‬
‫לדרוש מהם‪ ,‬בבוא הזמן‪ ,‬לעמוד מאחרי הדברים שנאמרו‪.‬‬
‫לאחר שסיים את לימודיו בבית‪-‬הספר התיכון יצא למלא חובת‬
‫שנת‪-‬שירות מטעם המשק והתנועה בהדרכת נוער בבית‪-‬‬
‫שמש‪ .‬בועז גויס לצה"ל במרס ‪ ,1976‬והוצב לשירות בבית‪-‬‬
‫הספר להשכלה של צה"ל‪ .‬ביום ט' באב תשל"ו (‪)5.8.1976‬‬
‫נפטר בועז בעת שירותו‪ .‬הובא למנוחת‪-‬עולמים בבית‪-‬‬
‫העלמין שבקיבוץ חניתה שאהב בכל‪-‬לבו‪ .‬השאיר אחריו‬
‫הורים‪.‬‬
‫טור' זינגר בועז‬
‫בן אירינה ומרק‪ .‬נולד ביום ד' באב תשמ"ה (‪ )22.7.1985‬בעיר ברינסק‬
‫בברית‪-‬המועצות‪ ,‬אח לקטיה ונטשה‪ .‬בשנת ‪ 1992‬החל את לימודיו בבית‪-‬‬
‫ספר מספר ‪ 8‬בעיר הולדתו‪ .‬ב‪ 12.10.1994-‬עלתה המשפחה ארצה‪,‬‬
‫לקיבוץ חניתה‪ .‬מקסים החל ללמוד בכיתה ד' בבית‪-‬הספר היסודי "חופי‬
‫הגליל"‪ .‬המחנכת מיכל כותבת‪" :‬ילד פרח‪ ,‬נעים הליכות‪ ,‬שקט ומצטנע‬
‫היית‪ ,‬תמיד חצי חיוך נסוך על פניך‪ ,‬תמיד עושה את הכל על הצד הטוב‬
‫ביותר‪ .‬לא מרבה דברים‪ ,‬אך מוכן לשיתוף פעולה ולדיאלוג תמידי של‬
‫עשייה‪ ,‬והכל בארשת המקרינה טוב לב אינסופי‪ ".‬מקסים סיים את לימודיו‬
‫התיכוניים כבוגר מצטיין במחזור תשס"ג (‪ )2003‬בבית‪-‬הספר התיכון‬
‫"סולם צור" בקיבוץ גשר הזיו‪ .‬בעת לימודיו התיכוניים במגמה הטכנולוגית‬
‫זכה מקסים בפרס הצטיינות מטעם מכון רפא"ל‪ .‬רינה‪ ,‬המחנכת של‬
‫מקסים בכיתות ז'‪-‬ט'‪ ,‬כותבת‪" :‬ילד נעים הליכות‪ ,‬חייכן ותלמיד למופת‪.‬‬
‫כמה מרחיב לב היה להגיע בישיבות הציונים לשם שלך‪' ,‬כשמו כן הוא ‪-‬‬
‫מקסים'‪ .‬משפט בנאלי שחזר על עצמו בכל שלוש השנים שחינכתי אותך‪.‬‬
‫בכיתה י' הגשתי אותך ואת כיתתך לבגרות בהיסטוריה ואתה עשית כל‬
‫מאמץ להצליח ולחרוג ממנהג התימצות שכה איפיין אותך במקצועות‬
‫ההומניים‪ .‬הקשבת תמיד להנחיות שלי בסבלנות‪ ,‬בחיוך וברצון כן לשפר‪.‬‬
‫נעימות אפפה את אישיותך וקשה היה שלא לאהוב אותך‪ ".‬מקסים היה‬
‫ספורטאי מוכשר‪ ,‬למד בחוג סיף בקבוצת הספורט "מטה אשר"‪ ,‬השתתף‬
‫בתחרויות ואף זכה במדליית ארד בתחרות סיוף ארצית‪ .‬נוסף על כישוריו‬
‫הספורטיביים ניחן מקסים בכשרון מוזיקלי ולמד לנגן בטרומבון ובגיטרה‬
‫באולפן המוזיקה ב"מטה אשר"‪ .‬מקסים אהב מאוד מכוניות‪ ,‬גילה עניין רב‬
‫בדגמים חדשים‪ ,‬קרא פרסומים בנושא ואהב לנהוג במכוניות‪ .‬טרם גיוסו‬
‫לצה"ל עבד במפעל "מילוז" בקיבוץ חניתה‪ .‬ב‪ 31.3.2004-‬התגייס מקסים‬
‫לצה"ל ובתום אימוני הטירונות סיים בהצטיינות קורס נשק מונחה במכללה‬
‫הטכנולוגית של חיל‪-‬האוויר‪ .‬בתום הקורס הוצב לשרת בבסיס חיל‪-‬האוויר‬
‫בחצור‪ .‬חבריו לשירות מספרים‪" :‬מקסים היה נדיר באדיבותו‪ ,‬בחוכמתו‬
‫ובכישוריו‪ ,‬ששיקפו אדם וחייל בעל פוטנציאל רב‪ .‬היו לו יכולות אישיות‬
‫גבוהות‪ ,‬שהביאו אותו לרמה אחת עם הטובים ביותר ‪ -‬גם במקצוענותו‬
‫ובהיותו אדם בעל אישיות אחת מיני אלף‪ .‬מקסים שירת זמן קצר אך‬
‫הספיק להתבלט בנעימות הליכותיו‪ ,‬בעזרה לחבריו ובכבוד למפקדיו‬
‫ועמיתיו‪ .‬גילינו חייל חכם ובעל תבונה בלתי רגילה‪ ,‬שנכרה בהישגיו‬
‫ובהפגנת יכולות‬
‫הלמידה והעבודה שלו‪ .‬ומעל הכל‪ ,‬כחבר וכאישיות‪ ,‬מקסים הקפיד לנקוט‬
‫הגינות‪ ,‬נימוס ואדיבות כלפי כל סובביו‪ .‬אדם רהוט ומסודר‪ ,‬שקט אך איש‬
‫שיחה נפלא בעת הצורך‪ ,‬אשר היה אהוד בסביבתו ושימש כדוגמה לכל‬
‫הבאים בחברתו‪ ".‬ביום כ"ו בתשרי תשס"ה (‪ )11.10.2004‬נפל טוראי‬
‫מקסים זלסין בעת מילוי תפקידו והוא בן תשע‪-‬עשרה‪ .‬הוא הובא למנוחות‬
‫בבית‪-‬העלמין בקיבוץ חניתה‪ .‬הותיר אחריו הורים ושתי אחיות‪ .‬קטיה‪,‬‬
‫טור' זלסין מקסים‬
‫בן שרון הכהן ואלי בן‪-‬דור‪ .‬נולד ביום י"ח באב תשמ"ה (‪)5.8.1985‬‬
‫בבית‪-‬החולים "מאיר" שבכפר סבא‪ .‬אח לגבריאל‪ ,‬מאור ומתן‪ .‬צבי‪,‬‬
‫שכונה צ'ופי בפי כול‪ ,‬גדל והתחנך בנתניה‪ .‬הוא למד בבית‪-‬הספר‬
‫היסודי "אביחיל" והמשיך לבית‪-‬הספר לטבחות וקונדיטאות "לנ"י"‬
‫שבעיר‪ .‬צ'ופי היה ילד של בית‪ ,‬והרבה לבלות שם עם חבריו‬
‫הרבים‪ .‬יחד היו בונים‪ ,‬מפרקים צעצועים‪ ,‬מקימים מחנה מסדינים‬
‫וממציאים משחקים נוספים‪ .‬כשנולד אחיו גבריאל‪ ,‬גילה כלפיו אהבה‬
‫רבה ונהג כאח בוגר ואחראי‪ .‬בשנות נערותו הצטרף צ'ופי לתנועת‬
‫"הנוער העובד והלומד" והיה חניך פעיל ומעורב ‪ -‬בטיולים‪ ,‬במחנות‬
‫ובהפעלות‪ .‬בהשפעת התנועה‪ ,‬הפך לאיש של שלום‪ .‬למען המטרה‬
‫ובשם האידאל יצא להפגנות ונמנה עם "נוער הנרות" שבכיכר רבין‪.‬‬
‫לצ'ופי הייתה אישיות כובשת ואנשים נמשכו אליו כאל מגנט‪ .‬לכל‬
‫אורך חייו היה מוקף בחברים והיה הדמות הדומיננטית‪ ,‬משכין‬
‫שלום ומלכד‪ .‬אוהב אדם היה‪ ,‬בעל יכולת להקשיב‪ ,‬לעודד ולתמוך‪.‬‬
‫בתקופת התיכון גילה צ'ופי את אהבתו למטבח‪ .‬שלוש שנים למד‬
‫טבחות בבית‪-‬הספר‪ ,‬ולאחר מכן המשיך ללמוד את רזי המקצוע‬
‫בבית‪-‬הספר למלונאות "תדמור" שבהרצליה‪ .‬הוא התמסר לעניין‬
‫ואף דחה את שירותו הצבאי עד להשלמת הלימודים‪ .‬צ'ופי סיים את‬
‫לימודי הטבחות בהצטיינות והחל להתכונן לגיוס לצבא‪ .‬בהבינו את‬
‫חשיבות השירות בתקופה כה מורכבת ומרובת אתגרים‪ ,‬החל‬
‫להשקיע באימוני כושר והפחית ממשקלו‪ .‬בזמן שנותר עד הגיוס‬
‫בילה עם חבריו וכמו תמיד‪ ,‬המשיך להיות "מסמר הערב"‪ .‬הוא‬
‫הרבה לצאת למסיבות‪ ,‬לצפות בפסטיבלים‪ ,‬להאזין למוזיקה ולבלות‬
‫בביתו ובבתי החברים‪ .‬החבורה שצ'ופי היה עמוד התווך שלה‬
‫נשארה מלוכדת גם לאחר שכל אחד פנה לדרכו‪ ,‬והחברים שומרים‬
‫על קשר הדוק עם משפחתו של צ'ופי‪ .‬צ'ופי התגייס לצה"ל בחודש‬
‫ספטמבר ‪ 2005‬ושובץ בחיל המודיעין‪ .‬ביום ו' בסיוון תשס"ו‬
‫(‪ )1.6.2006‬נפל בעת שירותו והוא בן עשרים‪ .‬הוא הובא למנוחת‬
‫עולמים בבית‪-‬העלמין שבקיבוץ גשר הזיו‪ ,‬שם התגורר עם אמו‪.‬‬
‫הותיר הורים ושלושה אחים‪ .‬לאחר נפילתו הועלה לדרגת רב‪-‬‬
‫טוראי‪ .‬אמו של צ'ופי פתחה לזכרו בלוג באינטרנט‪ ,‬ובו תמונות‪,‬‬
‫מכתבי פרדה של בני משפחה וחברים ועוד‪ .‬כתובת‬
‫הבלוג‪http://tjoepiestorie.blog.com .:‬‬
‫רב"ט חג'אג' צבי (צ'ופי)‬
‫בן בת שבע ומרדכי‪ ,‬נולד בשנת ‪ 1926‬בווארשה‪ ,‬בירת פולין‪,‬‬
‫למשפחת בעלי‪-‬מלאכה עניים‪ .‬ילדותו היתה ילדות מרה ללא‬
‫חינוך ולימוד בבית‪-‬ספר‪ .‬עם פרוץ מלחמת‪-‬העולם השנייה‬
‫וכיבוש וארשה על‪-‬ידי הגרמנים‪ ,‬עזב את ביתו וברח לרוסיה‪.‬‬
‫בדרך נדודיו פגש הנער בן ה‪ 13-‬את סבתו‪ ,‬אך שהה עימה‬
‫זמן קצר ונשלח לסיביר‪ .‬במשך שש שנים נדד ברחבי רוסיה‬
‫וסיביר ועבד בכל עבודה קשה‪ .‬אחרי המלחמה חזר לעיר‪-‬‬
‫הולדתו בפולין בתקווה למצוא שריד מהמשפחה הענפה‪ .‬אך‬
‫בבואו לשם נוכח‪ ,‬לשברון לבו‪ ,‬כי הוא בלבד נותר השריד‬
‫היחיד מכל המשפחה‪ .‬בווארשה הצטרף לקיבוץ "דרור"‪,‬‬
‫התקשר לתנועה ולחברים ויצא עם קבוצתו בדרך לארץ‪-‬‬
‫ישראל‪ .‬משה הגיע לארץ בשנת ‪ 1947‬באוניית‪-‬המעפילים‬
‫הקטנה "עלייה"‪ .‬את כברת הדרך האחרונה לחוף הארץ עשה‬
‫בשחייה‪ .‬בארץ הצטרף לקיבוץ משמר הים‪ .‬בימי היותו בקיבוץ‬
‫עבד בבניין‪ ,‬כשרוחו טובה עליו והחיוך לא סר מעל שפתיו‪.‬‬
‫אחרי ‪ 4‬חודשים בקיבוץ‪ ,‬והימים כבר ימי מלחמת‪ -‬העצמאות‪,‬‬
‫לא מצא לו מרגוע‪ ,‬החליט להתגייס לפלמ"ח ושירת בחטיבת‬
‫"הראל"‪ .‬במסיבת‪-‬הפרידה אמר‪" :‬או שאני אחזור כמנצח‪ ,‬או‬
‫שוב לא אשוב בכלל ‪ -‬אך לא אבייש אתכם"‪ .‬בצבא שימש‬
‫בתפקיד קשר‪ .‬לקראת סוף אפריל ‪ 1948‬נערך בגזרת ירושלים‬
‫מבצע "יבוסי"‪ ,‬שנועד ליצור רצף טריטוריאלי עברי בתוך העיר‬
‫ובין ירושלים והיישובים שבצפונה‪ .‬לצורך המבצע הועברה‬
‫חטיבת "הראל" לירושלים ובליל ‪ 22-23‬באפריל יצאו כוחותיה‬
‫לתקוף את שועפת‪ ,‬בית‪-‬איכסא ונבי‪-‬סמואל‪ .‬תנועת הכוח‬
‫לנבי‪-‬סמואל ארכה זמן רב וההסתערות החלה עם שחר‪ .‬נוכח‬
‫אש האויב נאלץ הכוח לסגת ובנסיגה הקשה לאור היום היו‬
‫נפגעים רבים‪ .‬בקרב זה נפל‪ ,‬ביום י"ד בניסן תש"ח‬
‫(‪ )23.4.1948‬בפעולה הקרבית הראשונה שהשתתף בה על‬
‫אדמת המולדת‪ .‬משה הובא למנוחת‪-‬עולמים בבית‪-‬הקברות‬
‫הצבאי בקרית ענבים‪ .‬ביום השנה לנופלו הוציאו חבריו‬
‫במשמר הים חוברת לזכרו‪.‬‬
‫טור' טוכמן משה (מוניק)‬
‫בן יעקב וארלט‪ .‬נולד ביום כ"א בניסן תש"ח (‪ )30.4.1948‬בעיר סוס‬
‫שבטוניסיה‪ .‬המשפחה עלתה ארצה ביולי ‪ ,1957‬ואלון אז בן תשע‪ .‬כבר‬
‫הספיק ללמוד ארבע שנים בעיר‪-‬הולדתו‪ ,‬והנה עתה 'הושלך' אל סביבה‬
‫זרה לו‪ ,‬שאת שפתה לא ידע‪ .‬המשפחה השתקעה בטבריה‪ ,‬ובעיר זו‬
‫סיים אלון את בית‪-‬הספר הממלכתי ז'‪ .‬היו לו ל'אלה' קשיי‪-‬הסתגלות לא‬
‫מעטים‪ ,‬אבל בשקט ובהתמדה‪ ,‬ובחיוך התמידי‪ ,‬שכה היה אופייני לו‪ ,‬למד‬
‫להתגבר עליהם‪ .‬כאשר הצטרף לקן 'השומר הצעיר' בעיר והתערה בו‪,‬‬
‫חש אלון שהכה שורשים במולדתו ושאיננו עוד הילד הנפחד והנבוך‪ ,‬שבא‬
‫מרחוק מבית עשיר למדי‪ ,‬ועתה ידע את טעמה המר של מצוקה כלכלית‪.‬‬
‫אלון היה נער מסודר ושקדן‪ ,‬שהקפיד לעשות כל דבר בעתו ומעולם לא‬
‫הזניח אף אחת מחובותיו‪ .‬לימודים בעתם‪ ,‬פעילות בתנועה בעתה‪,‬‬
‫וחברים‪ ,‬ספורט ובילויים בעתם‪ .‬כבר אז נכרו בו הפשטות‪ ,‬השקט‪,‬‬
‫היושר‪ ,‬אי‪-‬הרצון להיות לטורח על הזולת‪ ,‬הסתפקות ביש ונכונות לעזור‬
‫לכל חבר בעת צרה‪ .‬לאחר סיום לימודיו היסודיים למד אלון בבית‪-‬הספר‬
‫התיכון י"ב בטבריה ועבר בו בהצלחה את בחינות‪-‬הבגרות‪ .‬נאמן‬
‫לעקרונות תנועתו הצטרף לגרעין נח"ל 'עשת'‪ ,‬שיעדו היה להשתלב‬
‫בקיבוץ שמרת‪ .‬בספטמבר ‪ 1966‬התחיל את שירותו בגיוס‪-‬חובה ועבר‬
‫קורסים שונים במסלול הצבאי של נח"ל מוצנח‪ .‬במסגרת שירות זה‬
‫השתתף במלחמת ששת‪-‬הימים ברמת‪-‬הגולן‪ .‬הקריירה הצבאית לא‬
‫הלהיבה את אלון‪ ,‬אבל הוא עשה את חובתו כנדרש‪ ,‬בנאמנות וללא כל‬
‫ערעור‪ .‬מעיד אחד מחבריו‪" :‬הכול אצלו פשוט‪ .‬כולם 'קיטרו' והוא לא‪ .‬עבר‬
‫את התקופה כאילו שהיא עוברת לידו‪ ...‬לא דיבר הרבה‪ .‬עשה מה שחשב‬
‫לנכון‪ ,‬בלי להיזקק לדיבורים"‪ .‬בתום שירותו הצטרף סופית לקיבוץ שמרת‪.‬‬
‫כאן רכש אט‪-‬אט ידידים ואוהדים מכל שכבות הקיבוץ‪ .‬כשנה לאחר‪-‬מכן‬
‫התנדב לעזרת קיבוץ אדמית הצעיר‪ .‬שם עשה כשנה וחזר לשמרת עם‬
‫בחירת‪-‬לבו לאה‪ .‬בן עשרים‪-‬וארבע היה‪ ,‬כאשר נערכה חתונתם בקיבוץ‪.‬‬
‫כעבור זמן נולדה בתם רוית‪ ,‬שהעריף עליה מסירות וחיבה אין‪-‬קץ‪ .‬עד‪-‬‬
‫מהרה נעשה אלון רכז ענף האבוקדו במשק‪ ,‬אבל הושיט יד עוזרת בכל‬
‫מקום שנתבקש לכך‪ .‬אלון "הכניס אוירה של יצירתיות; תמיד עשה משהו;‬
‫כל הגינות פה הן בזכותו"‪ ,‬מספר חברו‪ .‬ואולם‪ ,‬הוא גם ידע ליהנות מן‬
‫החיים 'בלי חכמות ופילוסופיות'‪ .‬עסק בכמה ענפי‪-‬ספורט‪ .‬יותר מכול אהב‬
‫לשוט בסירה בים‪ .‬הוא היה בחור תמיר וזקוף‪-‬קומה ועל‪-‬כך כינוהו בשם‪-‬‬
‫החיבה 'אלונגו'‪ .‬משפרצה‬
‫מלחמת יום‪-‬הכיפורים‪ ,‬נטל בה אלון חלק פעיל‪ .‬עבר עם גדודו את תעלת‪-‬‬
‫סואץ ועשה שם זמן ממושך‪ .‬מן המלחמה האכזרית הזאת יצא ללא פגע‪,‬‬
‫אך גורלו השיגו כעבור כשנתיים‪ ,‬כששירת במילואים‪ .‬הוא נפל בעת מילוי‬
‫תפקידו ‪ -‬ביום כ"ב בכסלו תשל"ו (‪ .)25.11.1975‬הובא למנוחת‪-‬עולמים‬
‫באדמת קיבוץ שמרת‪ ,‬שכה אהב‪ .‬השאיר אישה‪ ,‬בת‪ ,‬הורים‪ ,‬שתי אחיות‬
‫ואח‪ .‬הקיבוץ פרסם חוברת לזכרו‪.‬‬
‫טור' טמים אלון‬
‫בן יהודה וברכה‪ .‬נולד ביום ב' בתשרי תש"ט (‪ )5.10.1948‬בגלעד‪ .‬בגיל‬
‫שנתיים עברו הוריו למושב השיתופי רגבה שבגליל המערבי וכאשר הגיע‬
‫לגיל הלימודים למד בבית הספר היסודי התיכון האיזורי אשר בין מושב‬
‫רגבה לעכו ‪ -‬בשטח של בית הספר "יד נתן"‪ .‬כל חינוכו היה כבן‬
‫ההתיישבות העברית‪ .‬ראובן אהב לעבוד והיה מאד אחראי לעבודתו‪ .‬הוא‬
‫תמיד שאף להגיע להישגים טובים והצליח בהם‪ .‬גם בבחינות הבגרות‬
‫שאליהם הגיע בגמר לימודיו הצליח‪ .‬לאחר מכן‪ ,‬באוגוסט ‪ ,1967‬גויס‬
‫לצה"ל‪ .‬הוא התנדב לחיל האויר אבל בגלל אי יכולתו להבחין בצבעים לא‬
‫עבר את המבחנים וגויס לחיל קרבי אחר‪ .‬שם קיבל את חינוכו הצבאי‬
‫ומשם נשלח לקורס מ"כ‪ .‬לוחם מעולה היה‪ ,‬בעל תושייה‪ ,‬מרץ ויזמה‬
‫יוצאים מן הכלל‪ .‬על אומץ לבו וכשרו הבלתי רגילים אהוד היה על מפקדיו‬
‫וחבריו‪ .‬במשך שירותו הגיע להישגים נכבדים ולאחר מכן עבר קורס מ"כ‬
‫במסגרת יחידת הנח"ל‪ .‬ראובן יצא בראש טוב לעבר הגבול ליד הכפר‬
‫הירדני עדסיה‪ .‬ונפגע ובדרך לבית החולים מת מפצעיו; זה היה ביום ו'‬
‫בכסלו תשכ"ט (‪ .)27.11.11968‬הובא למנוחת עולמים במושב רגבה‪.‬‬
‫מפקד יחידתו‪ ,‬במכתב התנחומים להוריו‪ ,‬כתב על המשימה המיוחדת‬
‫שראובן נפל בה בשעת ביצועה כשהיה יחד עם חברו לנשק בראש הטור‬
‫אשר נע לעבר שטח האויב‪ .‬בראש הטור נתקל ראובן במארב והגיב מיד‪,‬‬
‫אך מאוחר יותר נפל תוך כדי חילופי האש‪" .‬את ראובן הכרתי מקרוב"‪,‬‬
‫כותב המפקד בין שאר דבריו‪" .‬הכרתיו מקרוב בזכות אישיותו‬
‫המופלאה‪ ...‬בכל שירותו הכיר ראובן בשליחות ואת עצמו ראה בין‬
‫חלוציה‪ .‬הוא ידע מיומו הראשון ביחידה מה משמעות היתה לה‪ ,‬מה‬
‫משמעות התנדבותו ליחידה ואכן הוא היה מוכן לזה‪ .‬אט אט‪ ,‬בשקדנות‬
‫ובמרץ בלתי רגילים‪ ,‬למד ראובן את תורת הלחימה שלנו‪ ,‬סיגל לעצמו‬
‫את הרגלינו‪ ,‬למד את השדה ואהב אותו ‪ -‬ועד מהרה הפך לאחד מטובי‬
‫לוחמינו‪ .‬אישיותו המיוחדת וסגולותיו העלו אותו מעל חבריו וסביבתו‪.‬‬
‫חבריו ומפקדיו אהבו אותו אך מעל לכל הוא אהב אותם‪ .‬הוא היה מאושר‬
‫בינינו‪ .‬יעדתי לו עתיד גדול ביחידה‪ .‬ראיתיו כאחד מעמודי התווך של‬
‫פיקוד היחידה בעתיד אך הגורל התאכזר לנו ‪ ...‬לא צל של ספק שלך‪,‬‬
‫ברכה ויהודה‪ ,‬היה התפקיד המרכזי בעיצוב דמותו של ראובן ‪ ...‬אתם‪,‬‬
‫יותר מכל גורם אחר בעולם‪ ,‬לימדתם אותו את אהבת הארץ ואת מחיר‬
‫החירות‪ .‬האמינו לי שהוא בינינו ואנו חשים אותו יום יום ושעה שעה‪ .‬הוא‬
‫ושכמותו שנפלו ביחידה‬
‫מאירים את דרכנו יומם ולילה‪ .‬בפעולתו האחרונה הוא חתם את דרך חייו‪,‬‬
‫דרך הגבורה והתהילה‪ .‬הוא התייצב כחולייה נוספת במורשת הגבורה של‬
‫עם ישראל"‪ .‬חוברת בשם "ראובן" הוצאה לאור לזכרו ב"שלושים לנפלו‪.‬‬
‫טור' טמיר ראובן‬
‫בן שמחה ורחל‪ .‬נולד ביום י"ז באדר תש"א (‪)16.3.1941‬‬
‫בתל אביב‪ .‬עד כיתה ה' למד בבית הספר היסודי על שם‬
‫ביאליק ולאחר מכן יצא לקיבוץ כברי שבגליל המערבי‬
‫ושם סיים את לימודיו היסודיים והתיכוניים‪ .‬היה חבר‬
‫בתנועת "הנוער העובד" ועבד כטרקטוריסט במשק‪.‬‬
‫מסירותו לעבודה ואחריותו במילוי חובותיו היומיומיות‬
‫כלפי המשפחה והחברה היו לגביו עקרונות מוצקים‪ .‬ידע‬
‫ליהנות מהחיים‪ ,‬לפעמים שפע גם שובבות‪ ,‬ורוח עליצותו‪,‬‬
‫שנבעה מתוך שמחת החיים שבו‪ ,‬הפיחה אופטימיות‬
‫בחברה שבה נמצא‪ .‬תמיד בטח בכוח הרצון והפעולה‬
‫ולכל אחד הסביר שאמנם יש לקבל את החיים בקלות אך‬
‫לא בקלות ראש כי אם ברצינות‪ .‬שנתיים לפני גיוסו לצה"ל‬
‫הדריך בריקודי עם‪ .‬בנובמבר ‪ 1958‬גויס לצה"ל‪ .‬עבר‬
‫קורס מ"כ ולאחר מכן קורס מפקדי טנקים‪ .‬כיומיים לפני‬
‫שנקרא לתת יד לחברים במלחמת ששת הימים אמר‪:‬‬
‫"בתקופתנו אין אדם יכול להרחיק עצמו מן המתרחש‬
‫בעולם‪ ,‬בארץ ובעם‪ .‬אין ללעוג למה שקוראים פוליטיקה;‬
‫היא חלק מהחיים שלנו"‪ .‬ואמנם הוא הצליח לשכנע את‬
‫חבריו כי רק מלחמה תביא לנו את הפתרון וכי אין מנוס‬
‫ממנה; הוא ידע להבטיח לחבריו שהמלחמה הקרובה‬
‫תביא לנו את השלום‪ .‬בקרב שנערך בצומת קבטיה שליד‬
‫ג'נין נפל ביום כ"ז באייר תשכ"ז (‪ ,)6.6.1967‬הוא היום‬
‫השני לקרבות‪ .‬הניח אשה ושני ילדים‪ .‬הובא לקבורה‬
‫בבית הקברות הצבאי בנהריה ולאחר זמן הועבר למנוחת‬
‫עולמים בבית הקברות הצבאי בקרית שאול‪ .‬בספר "אנשי‬
‫הפלדה" לא' גולן הונצח שמו‪ .‬בחוברת "גיבורי עוצבת‬
‫'ברק' " שבהוצאת החטיבה הוקדש עמוד לתולדותיו‬
‫ולתיאור הקרב‪ .‬זכרו הועלה באלבום החטיבה ("ששת‬
‫הימים של עוצבת ברק")‪.‬‬
‫סמל אבנון (יונשטיין) מנשה‬
‫(נשקע)‬
‫גיורא‪ ,‬בן רבקה ושמואל‪ ,‬נולד ביום ד' באב תשי"ד‬
‫(‪ )4.8.1954‬בשבי‪-‬ציון‪ .‬הוא סיים את לימודיו‬
‫היסודיים בבית‪-‬הספר "רמב"ם" בנהריה ואחר‪-‬כך‬
‫עבר לבית‪-‬הספר התיכון "יבנה" בחיפה וסיים את‬
‫לימודיו התיכוניים במגמה הריאלית‪ .‬בתקופת‬
‫לימודיו בבית‪-‬הספר התיכון היה פעיל בגדנ"ע‪ .‬הוא‬
‫היה חובב מוסיקה והיטיב לנגן בקלרנית‪ .‬גיורא‪,‬‬
‫שהיה נער תמיר ויפה‪-‬תואר‪ ,‬נמנה עם חברי תנועת‬
‫"בני‪-‬עקיבא"‪ .‬נהג להיפגש עם חבריו לתנועה ולבלות‬
‫עמם שעות רבות‪ .‬חודשים אחדים לפני גיוסו לצה"ל‬
‫יצא לסיור לימודים באנגליה ובצרפת‪ .‬משהגיע מועד‬
‫גיוסו לצה"ל‪ ,‬בחר להתנדב‪ ,‬יחד עם גרעין "הראל‪-‬‬
‫עלומים"‪ ,‬לשירות בנח"ל‪ .‬גיורא גויס לצה"ל בסוף‬
‫נובמבר ‪ 1972‬והוצב לנח"ל‪ .‬לאחר הטירונות‬
‫הוסמך כלוחם ואחרי‪-‬כן עבר קורס שהכשירו כמפעיל‬
‫תול"ר‪ .‬הוא שירת במקומות שונים עקב דרישות‬
‫התפקיד‪ ,‬ובכל אשר הלך הכירו אותו כחייל טוב‪,‬‬
‫נאמן‪ ,‬ממושמע ואחראי‪ .‬תמיד היה מוכן למלא כל‬
‫תפקיד שהוטל עליו‪ ,‬במסירות ובתבונה‪ .‬בזכות זאת‬
‫היה חביב ומקובל על חבריו ועל מפקדיו‪ .‬כולם ידעו‬
‫שעל גיורא אפשר לסמוך וכי תמיד מוכן הוא לעזור‬
‫ולעשות יותר מהנדרש ממנו‪ .‬ביום ט"ו בטבת תשל"ד‬
‫(‪ )9.1.1974‬נפל גיורא בעת מילוי תפקידו באזור‬
‫רצועת עזה‪ .‬הוא הובא למנוחת‪-‬עולמים בבית‪-‬העלמין‬
‫בשבי‪-‬ציון‪ .‬השאיר אחריו הורים ושני אחים‪ .‬לאחר‬
‫נופלו הוענקה לו דרגת רב‪-‬טוראי‪ .‬במכתב תנחומים‬
‫למשפחה השכולה כתב מפקדו‪" :‬אין מילים לנחמכם‬
‫באסונכם הכבד‪ .‬שותפים באבלכם חיילי היחידה‬
‫כולה על מות בנכם ועל אובדן רע לרעיון הגשמה‬
‫חלוצי בארץ‪ .‬תהיה נחמת‪-‬מה עבורכם‪ ,‬שאנו נמשיך‬
‫לטפח ולהגשים את הרעיונות‪ ,‬להם היה שותף בנכם‬
‫בהתנדבו לנח"ל"‪.‬‬
‫טור' טרטנר גיורא‬
‫אתי‪ ,‬בן רחל ז"ל ומשה‪ ,‬נולד ביום י"א בסיון תשי"ג‬
‫(‪ )25.5.1953‬בקיבוץ חניתה‪ .‬הוא למד בבית‪-‬הספר היסודי‬
‫בקיבוצו ואחרי‪-‬כן השלים את לימודיו בבית‪-‬הספר התיכון‬
‫האזורי "סולם צור" ליד גשר הזיו‪ .‬לדברי מחנכו הצטיין אתי‬
‫בכל מקצועות הלימודים‪ .‬הוא אהב לקרוא והיה כותב‬
‫רשימות‪ ,‬שבהן העלה את מחשבותיו על הכתב‪ .‬אתי היה‬
‫עוזרלחבריו שהתקשו בהכנת השיעורים‪ .‬הכל מעידים כי אתי‬
‫היה מתחבב בקלות ובמהירות בשל מזגו הנעים והנוח‪ .‬הוא‬
‫היה חברותי‪ ,‬ישר ובעל מצפון‪ .‬במהלך שנת הלימודים‬
‫האחרונה בבית‪-‬הספר התיכון‪ ,‬כתב אתי עבודת גמר בנושא‬
‫"איוב‪ ,‬השטן והאל ‪ -‬בסיפור המסגרת של ספר איוב" וזכה על‬
‫עבודתו לציון מעולה ולשבחים רבים על הרעיונות שהעלה‬
‫במסגרתה‪ .‬אתי גם פרסם מאמרים בעלון הקיבוץ‪ ,‬ובחלק‬
‫מהם נגע בבעיות שעניינו והעסיקו אותו ואת בני גילו‬
‫בקיבוץ ובישראל‪ .‬לפני גיוסו היה פעיל כשנה בחטיבת הנוער‬
‫הכלל‪-‬ארצית של איחוד הקבוצות והקיבוצים וזמן‪-‬מה היה אף‬
‫מרכזה‪ .‬אתי גויס לצה"ל בראשית פברואר ‪ 1973‬והוצב לחיל‬
‫השריון‪ .‬לאחר הטירונות הוא נשלח לשרת באחד מבסיסי‬
‫החיל‪ ,‬באזור הדרום‪ .‬אתי היה חייל אחראי ומסור לתפקידו‪.‬‬
‫מפקדיו מציינים לשבח את כושר סבילותו‪ ,‬את צייתנותו ואת‬
‫הקפדתו במילוי כל המשימות שהוטלו עליו‪ .‬הוא רכש לו‬
‫ידידים רבים מקרב חבריו ליחידה וכולם חיבבוהו בשל אופיו‬
‫ותרומתו החברתית‪ .‬במלחמת יום‪-‬הכיפורים לחם יחד עם‬
‫אנשי יחידתו באזור סיני‪ .‬ביום י' בתשרי תשל"ד‬
‫(‪ )6.10.1973‬נפגע הנגמ"ש שלו באש האויב‪ ,‬כקילומטר לפני‬
‫צומת "לכסיקון"‪ .‬זמן רב נחשב אתי כנעדר‪ ,‬אולם בראשית‬
‫מאי ‪ 1974‬נמצאה גופתו והוחזרה על‪-‬ידי המצרים‪ .‬אתי הובא‬
‫למנוחת‪-‬עולמים בבית‪-‬העלמין בקיבוץ חניתה‪ .‬לאחר נופלו‬
‫הועלה אתי לדרגת רב‪-‬טוראי‪ .‬בני משפחתו וחבריו בקיבוץ‬
‫חניתה הוציאו לאור ספר לזכרו‪ .‬כלולים בו דברים על דמותו‪,‬‬
‫מכתבים ורשימות והחיבור העיוני שכתב "איוב‪ ,‬השטן והאל ‪-‬‬
‫בסיפור המסגרת של ספר איוב"‪.‬‬
‫רב"ט ידעיה אתי‬
‫בן נירה ורמי‪ .‬נולד ביום כ"ד בתשרי תשל"ב (‪ ,)13.10.1971‬בקיבוץ אילון‪ ,‬בן בכור‬
‫למשפחה בת שלושה בנים‪ .‬עופרי היה תינוק מקסים וסקרן ביותר‪ ,‬בעל תפיסה מהירה‪,‬‬
‫שהתבטאה ביכולת הדיבור כבר בגיל עשרה חודשים‪ .‬יכולת הדיבור היתה מאפיין‬
‫מרכזי באישיותו בהיותו פעוט‪ .‬עופרי בלט ביכולת ההמצאה המילולית ובהומור מפתיע‪.‬‬
‫הוא זכר מילים של שירים וספרים בעל‪-‬פה‪ ,‬ולא שכח כלום ממה ששמע וקלט‪ .‬הסקרנות‬
‫שלו באה לידי ביטוי ביצר החקרנות והניסוי של כל דבר שמצא או קיבל‪ .‬הוא פירק‬
‫חפצים והרכיבם כדי לדעת מה יש בהם וכיצד הם פועלים‪ .‬עופרי פיתח תחביבים רבים‬
‫כילד וכנער‪ :‬בנה "קרטינגים" מלוחות עץ וגלגלים‪ ,‬עפיפונים מקני סוף וניירות צבעוניים‪,‬‬
‫שבשבות בגדלים שונים‪" ,‬סירות קיטור" מקופסאות פח שבתוכן נר דולק‪ ,‬גידל צמחי‬
‫תבלין וחקר אותם לסוגיהם ואת התאמתם לאדמת אילון‪ ,‬עסק בקיפולי נייר מורכבים‬
‫(אוריגאמי) וגם המציא כמה דגמים‪ ,‬אסף מטבעות מכל העולם וארגן אותן באלבומים‬
‫מיוחדים‪ ,‬ערך ניסויים בחשמל‪ ,‬בסוללות ובמוליכות‪ .‬הוא למד ציור בסטודיו של יעקב‬
‫חפץ (אמן‪ ,‬חבר קיבוץ אילון)‪ ,‬למד בחוג לדרמה והשתתף בכל הצגה אפשרית בקיבוץ‬
‫ובמוסד החינוכי "אילון"‪ ,‬אהב לשמוע שירים עבריים ולשיר בכל הזדמנות‪ ,‬והכיר את כל‬
‫שירי אלתרמן ואחר כך את שיריו של אברהם חלפי בעל‪-‬פה‪ .‬עופרי ידע לקשור קשרי‬
‫שיחה עם אנשים מכל שכבות הגיל כדי לספק את סקרנותו הבלתי נדלית‪ .‬שיחותיו נסבו‬
‫על עניינים רבים ומגוונים‪ :‬מפוליטיקה ועד נפש האדם ופילוסופיית הקיום‪ ,‬ממדע החלל‬
‫ועד אמנות בת זמננו‪ .‬הוא למד בבית‪-‬הספר היסודי בקיבוץ אילון ובתיכון "שיתוף חינוכי‬
‫מנור‪-‬כברי"‪ .‬מן הכיתות הצעירות של בית‪ -‬הספר היסודי‪ ,‬אך בעיקר בבית‪-‬הספר התיכון‪,‬‬
‫התגלו כשרון הלימוד שלו והידע האדיר שאגר בראשו‪ .‬הוא הפך לתלמיד המצטיין של‬
‫הכיתה‪ ,‬זה שתמיד יודע את התשובות‪ ,‬שתמיד שואל את השאלה המאלצת את המורה‬
‫לחשוב‪ ,‬ואינו ממהר "לברוח" מן השיעורים עם סיומם‪ ,‬עד שלא יקבל תשובה הולמת‬
‫לסקרנותו‪ .‬עופרי לא פחד להיות יוצא דופן באהבתו ללימודים‪ ,‬גם כשזה לא היה כל כך‬
‫אופנתי‪ .‬לבו נטה אחרי מדעים וטכנולוגיה ובו בזמן גם אחרי ספרות ואמנות‪.‬‬
‫כשהלימודים בכיתתו לא סיפקו אותו‪ ,‬פנה ללימודי ערב באוניברסיטה הפתוחה בקורס‬
‫"אשנב למתמטיקה"‪ .‬בכל אותו זמן שמר על צניעות מופלגת‪ ,‬על יחסי ידידות ועל עזרה‬
‫הדדית לחבריו לכיתה‪ .‬זאת היתה הסיבה שנבחר‪ ,‬פה אחד‪ ,‬להיות נציג הכיתה (כיתה‬
‫י"א‪ )1988 ,‬במשלחת "השומר הצעיר" למחנות ההשמדה בפולין‪ .‬נסיעה זו השפיעה‬
‫ביותר על עיצוב דעותיו כיהודי וכישראלי‪ ,‬כאוהב מולדתו ועמו‪ .‬עם סיום לימודיו בתיכון‪,‬‬
‫ולמרות שהתקבל כבר לקורס טיס‪ ,‬החליט ללכת להדריך בתנועה‪ .‬הוא הדריך שנה‬
‫(‪ )1990‬ב"קן צפון" של "השומר הצעיר" בתל אביב וזכה להערכה רבה על רצינותו ועל‬
‫השקעתו‪ ,‬הן מחניכיו והן מן המדריכים שעבדו אתו‪ .‬משחר נעוריו היתה שאיפת חייו‬
‫ללכת לקורס טיס‪ .‬עופרי גמר אומר ללכת בדרכו של דודו הנערץ‪ ,‬אחי אביו‪ ,‬שהיה טייס‪.‬‬
‫הוא היה מאושר כשנודע לו שהתקבל ל"גיבוש"‪ ,‬עבר אותו בהצלחה והתקבל לקורס‬
‫עצמו‪ .‬בשלהי אוגוסט ‪ 1990‬התגייס עופרי לצה"ל‪ .‬אולם הדברים לא היו פשוטים כל כך‪:‬‬
‫האלרגיה‪ ,‬ממנה סבל‪ ,‬לא אפשרה לו להטיס מטוסי סילון‪ ,‬והוא נאלץ להסתפק בהטסת‬
‫מסוקים‪" .‬העיקר לטוס"‪ ,‬אמר‪ .‬גופו הצנום עמד בקושי בטירונות המאומצת‪ ,‬אך הוא לא‬
‫ויתר‪ .‬שנתיים קשות עברו עליו עד שזכה לענוד במסדר בלתי נשכח את הכנפיים‬
‫הנכספות‪ .‬כשנה וחצי לאחר סיום הקורס‪ ,‬ביום כ"ט בטבת תשנ"ד (‪ ,)12.1.1994‬נקרא‬
‫עופרי להטיס את אלוף פיקוד המרכז בחזרה מפעילות מבצעית בבקעת הירדן‪ .‬בנסיון‬
‫הנחיתה‪ ,‬בתנאי מזג אוויר קשים‪ ,‬התנגש מסוקו באנטנה והתרסק‪ .‬עמו נהרגו אלוף‬
‫נחמיה תמרי‪ ,‬רס"ן אופיר קאופמן וסרן אסף אשר‪ .‬בן עשרים ושתיים היה בנופלו‪ .‬עופרי‬
‫הובא למנוחות בבית העלמין בקיבוץ אילון‪ .‬הותיר אחריו הורים ושני אחים ‪ -‬צפריר‬
‫וכרמל‪.‬‬
‫סרן יואלי עופרי‬
‫נחשון‪ ,‬בן נעמי ויעקב‪ ,‬נולד ביום ז' באייר תשי"ד (‪ )8.5.1954‬בקיבוץ‬
‫גבולות‪ .‬קיבוץ גבולות היה אז ישוב ספר ונחשון‪ ,‬משחר ילדותו‪ ,‬ידע את‬
‫טעמו של המקלט‪ .‬כשהיה בן ‪ 10‬עבר עם אביו לקיבוץ געתון‪ ,‬שם סיים‬
‫לימודיו בבית‪-‬הספר היסודי‪ .‬את לימודיו התיכוניים התחיל במוסד‬
‫החינוכי האזורי שבקיבוץ עברון‪ ,‬אך לאחר שתי שנות לימודים‪ ,‬עבר‬
‫לבית‪-‬הספר התיכון‪-‬חקלאי שבכפר גלים‪ ,‬שם השתלם במגמה‬
‫החקלאית‪ .‬על נחשון כילד ספרו חברי קבוצתו מקיבוץ געתון‪" :‬נחשון‬
‫היה אחד מאיתנו‪ ,‬אבל קצת שונה‪ .‬היו לו קשיי היקלטות בקבוצה‪ ,‬אך‬
‫בכל זאת היה "שייך"‪ .‬אופיינית הייתה לו ההתלהבות מכל דבר קטן‪ .‬מין‬
‫התלהבות ילדותית ומלאת חיים וסקרנות"‪ .‬ספרו עליו מוריו‪" :‬נחשון‬
‫אהב את עבודת האדמה‪ .‬כבן ראוי לקיבוץ גילה אחריות במעשיו‪ ,‬ויחד‬
‫עם זאת השתלב יפה בתעלולי חבריו‪ .‬כנער רגיש‪ ,‬היה נתון לעתים‬
‫למצבי רוח קיצוניים לפעמים‪ ,‬מצחוק ועליזות ועד לעצבות ואפילו‬
‫לדמעות‪ .‬הייתה בו איזו תמימות טהורה‪ ,‬שלא התקלקלה בלחץ‬
‫הסביבה‪ ,‬וטוב לבו היה ידוע לכל‪ .‬נחשון התלבט עמוקות בבעיית‬
‫הערכים הדועכים של הקיבוץ‪ ,‬רוצה היה לתקן את העולם‪ ,‬או לפחות‬
‫את עולמו שלו‪ ,‬הקטן"‪ .‬נחשון גויס לצה"ל בראשית נובמבר ‪ 1972‬והוצב‬
‫לחיל הרגלים‪ ,‬בחטיבת "גולני"‪ .‬ספרה עליו מורתו‪" :‬לנחשון היה רצון עז‬
‫להתגייס ליחידה קרבית‪ ,‬למרות שידע את הקשיים הצפויים לו‪ .‬כאשר‬
‫באנו לבקרו משסיים את הטירונות‪ ,‬מצאנו אותו אדם בוגר ובטוח‬
‫בעצמו"‪ .‬במלחמת יום‪-‬הכיפורים שירת ברמת הגולן‪ .‬באחת מגלויותיו‬
‫האחרונות ששלח הביתה‪ ,‬כתב‪" :‬לידיעתכם‪ ,‬אני עדיין חי וקיים‪ ,‬ויותר‬
‫מזה ‪ -‬אני מרגיש מצוין‪ .‬המלחמה ‪ -‬ככל המלחמות‪ ,‬ואין מה לדאוג‪.‬‬
‫אתם רואים‪ ,‬יש מי שחושב עליכם בחזית"‪ .‬ביום כ"ו בתשרי תשל"ד‬
‫(‪ ,)22.10.1973‬כשהשתתף בקרב על החרמון‪ ,‬נפגע מיריות צלף ונפל‪.‬‬
‫הוא הובא למנוחת‪-‬עולמים בבית‪-‬העלמין בקיבוץ געתון‪ .‬השאיר אחריו‬
‫אב‪ ,‬אם ואחות‪ .‬לאחר נופלו הועלה לדרגת רב‪-‬טוראי‪ .‬במכתב תנחומים‬
‫למשפחה כתב מפקדו‪" :‬נחשון נלחם כמי שיודע למען מה הוא נלחם ‪-‬‬
‫באומץ‪ ,‬גבורה‪ ,‬במסירות ובהקרבה‪ .‬הוא היה אהוד על חבריו ועל‬
‫מפקדיו"‪ .‬לזכרו הוציאה המשפחה לאור חוברת ובה צילומיו‪ ,‬קטעי‬
‫מכתביו‪ ,‬וכן מדברי חברים על דמותו‪.‬‬
‫רב"ט ינאי נחשון‬
‫בן שמחה וג'ניה‪ .‬נולד ביום י"ז בתשרי תש"ט (‪)20.10.1948‬‬
‫בקיבוץ אילון‪ ,‬שבו עברו עליו ימי נעוריו ובו סיים את חוק‬
‫לימודיו‪ .‬חנוך היה מעורה בחברת הילדים והצטיין באומץ לבו‪.‬‬
‫הוא היה פעיל בהצגות בית הספר והשתתף בכל טיולי תנועתו‪,‬‬
‫הרבה לשמוע מוסיקה קלסית‪ ,‬אהב לצייר ועסק בספורט‪ .‬חנוך‬
‫התגייס לצה"ל בתחילת נובמבר ‪ 1966‬והתנדב לשרת בחיל‬
‫האויר‪ .‬לאחר תום שירות החובה הצטרף חנוך לצבא הקבע‬
‫כטייס מסוק‪ .‬למרות הקשיים שהיו כרוכים בקורס הטיס‪ ,‬היה‬
‫חנוך אופטימי ובטח ביכולתו לעמוד בכל הקשיים והאתגרים‪,‬‬
‫והיה משוכנע כי אכן יזכה בכנפי הטייס המיוחלות‪ .‬אמנם הוא‬
‫התאכזב על שלא שובץ כטייס קרבי אך תקוותו הייתה איתנה‬
‫כי אכן יזכה ויגיע גם לכך‪ .‬הוא אמר לחברו הטוב‪" :‬יהיה מה‬
‫שיהיה; אני אגיע במשך הזמן! רק סבלנות"‪ .‬ואמנם‪ ,‬כמעט‬
‫שהגיע ‪ ...‬עם המסוק "שלו" הגיע חנוך לכל קצוות הארץ‬
‫במשימות רבות וחדר אף אל מעבר לגבול‪ .‬לכל מקום הגיע‬
‫במשימות הצלה‪ ,‬כ"אמבולנס מעופף"‪ ,‬לשם פינוי חיילים‬
‫שנפצעו בפעולות נגד מחבלים‪ ,‬או להצלת אזרחים שעלו על‬
‫מוקש‪ .‬הוא נהג לעבור ביעף מעל לקיבוצו‪ ,‬לעשות "סיבוב"‬
‫ולנופף לשלום בידו‪ .‬ילדי הקיבוץ שאהבוהו כבר ידעו להכיר‬
‫את "המסוק של חנוך" ובהופעתו היה משהו חלומי ודמיוני‪. . .‬‬
‫ביום כ"ב במרחשון תשל"ב (‪ ,)10.11.1971‬נפל כטייס בעת‬
‫מילוי תפקידו והובא למנוחת עולמים בבית הקברות‬
‫שבקיבוצו‪ .‬הניח הורים‪ ,‬אישה‪ ,‬אחות ואח‪ .‬מפקדיו כתבו‬
‫במכתבי תנחומים למשפחה‪" :‬חנוך‪ ,‬במרצו הרב‪ ,‬בידע שלו‪,‬‬
‫היה אחד מעמודי התווך ביחידתו‪ ,‬יחידתנו"‪" .‬קשה לעכל את‬
‫העובדה שחנוך שוב לא יהיה בינינו‪ .‬דמותו הבולטת בחיוניות‬
‫ובלהט שלה‪ ,‬תחסר לנו ‪ - - -‬כולנו למדנו לכבד את יושרו‬
‫וכנותו‪ ,‬את חוסר הפשרנות שלו בנושאים מקצועיים‪ .‬למדנו‬
‫להעריך אותו כאיש מקצוע וכאיש חברה"‪ .‬לאחר נפילתו‬
‫הוציאה משפחתו לאור חוברת לזכרו‪.‬‬
‫סגן יניב חנוך‬
‫בן קיבוץ חניתה‪.‬‬
‫מישר גדי כהן‬
‫בן אברהם הכהן ונחמה‪ .‬נולד ביום כ"ח באייר תש"ט (‪ )27.5.1949‬בעין‬
‫המפרץ‪ .‬סיים את לימודיו בבית הספר היסודי בעין המפרץ‪ .‬ולאחר סיומו‬
‫למד את לימודיו התיכוניים במוסד "נעמן" שבמקום‪ .‬השתייך לתנועת‬
‫הנוער של "השומר הצעיר" והיה מדריך בעכו‪ .‬אף השתייך לגדנ"ע‪ .‬היה‬
‫שחקן כדורגל ושחיין מציל‪ .‬היה ישר דרך ומצניע לכת ועורר דרך ארץ‬
‫בלב כל הבא אתו במגע‪ .‬התנהגותו השקטה‪ ,‬הנבונה והתכליתית‪,‬‬
‫שקידתו ורצונו להיות "בסדר"‪ ,‬לא לצער את הזולת ולעמוד לעזרתו בכל‬
‫עת תמיד‪ ,‬לשמור על יחסי חברים ולמלא את המוטל על צעיר בגילו‬
‫בכיתה‪ ,‬בחברה בהדרכה ב"קן"‪ ,‬במוסד החינוכי ‪ -‬וכל זה בלי רברבנות‬
‫והתנשאות‪ ,‬בבגרות וברצינות‪ ,‬כדבר המובן מאיליו ‪ -‬אלו היו תכונותיו‪.‬‬
‫לא איש מלחמות היה ושנאת חינם היתה למורת רוחו‪ .‬הוא רצה לחיות‬
‫ככולם ולבנות את חייו בשלום בהבנה ללא גזל וחמס‪ .‬בעבודה היה מלא‬
‫מרץ ורצון חיים‪ .‬פעם עבד עם רכז הרפת שהיה עובד וותיק ומנוסה ונוצר‬
‫הקונטקסט המיוחל עם המדריך בענף‪ ,‬יחס בין עובד לעובד‪ :‬זו היתה‬
‫שמירה על יחס ידידות וכבוד מצד אחד עם ערך עצמי מצד שני‪ ,‬שבו‬
‫באו לידי ביטוי המסירות‪ ,‬האחריות‪ ,‬החריצות ‪ -‬ועל הכל הענווה‬
‫הברוכה שהבליטה את השרשי והחיובי באישיותו‪ .‬גויס לצה"ל באוגוסט‬
‫‪ 1967‬והוצב לחיל השריון ושירת בסיירת החיל‪ .‬עבר קורס מש"קים‪.‬‬
‫כחייל גילה אומץ ויזמה רבה והישגיו בקורס קצינים עד יום נפלו היו‬
‫טובים מאוד‪ .‬אבל הוא לא הספיק לשרת בקורס אלא כחודשיים בלבד כי‬
‫ביום כ"ב באלול תשכ"ח (‪ )15.9.1968‬נפל בשעת מילוי תפקידו‪ .‬הובא‬
‫למנוחת עולמים בבית הקברות שבעין המפרץ‪ .‬מפקדו‪ ,‬במכתב תנחומיו‬
‫להוריו‪ ,‬כתב בין השאר‪" :‬אנו זוכרים אותו שקט ובטוח‪ ,‬מבצע את המוטל‬
‫עליו מתוך רצון טוב‪ .‬בהיותו בעל תפקיד נראה תמיד מצווה בחיוך והיה‬
‫מבצע ומפעיל את חבריו ברוח טובה ואוהדת;ובשעות שלא נמצא‬
‫בתפקיד לא שקט על שמריו אלא נמצא עוזר ומסייע‪ .‬ניכר שענווה שלטה‬
‫בו‪ .‬הוא לא עשה מעשה על מנת לקבל פרס אלא ראה בכך את חובתו‪.‬‬
‫מתוך הכרה היה מתייצב לתפקידים שיש בהם סיכון כלשהו ואתגר‬
‫לאיש צבא‪ ,‬ואם לא היה נבחר לביצוע משימה כלשהי קיבל זאת בהבנה‪,‬‬
‫כי חבריו גם זכאים לבצע זאת‪ .‬דמותו היתה שובת לב ואהודה על כולם‪.‬‬
‫מדריכו האישי נקשר אליו קשרי ידידות אחרי היכרות קצרה למרות‬
‫שהדבר נגד את תפקידו‪ .‬חבריו למחלקה חיבבוהו כאדם‪ ,‬כרע וכלוחם‪...‬‬
‫זכרו יהיה שמור אתנו תמיד כרע וכלוחם אמיץ"‪ .‬ב"שבעה" לנפלו הוציא‬
‫קיבוצו עלון לזכרו‪ .‬במלאת שנה לנפלו הוציאו חברי הקיבוץ חוברת‬
‫לזכרו‪.‬‬
‫מישר כהן יהושע‬
‫יובל‪ ,‬בן נעמי ועוזיאל ז"ל‪ ,‬נולד ביום ה' בתשרי תש"ו (‪ )12.9.1945‬בקיבוץ עברון‪ .‬הוא‬
‫סיים את לימודיו בבית‪-‬הספר היסודי בעברון ואחרי‪-‬כן המשיך ללמוד בבית‪-‬הספר‬
‫התיכון במוסד "אשרת;"כמו‪-‬כן למד בבית‪-‬הספר הטכני "יד נתן" בעכו‪ .‬יובל היה פעיל‬
‫בתנועת הנוער "השומר הצעיר" וחברים מספרים עליו‪ ,‬שהצטיין בכל הקשור במחנאות‪.‬‬
‫הוא היה בעל ידי זהב‪ ,‬וניחן בסבלנות ובדבקות במטרה‪ .‬במחנות הנוער עמד תמיד‬
‫בראש מקימי המתקנים‪ ,‬והיה אלוף הכפיתות והקשרים‪ .‬כאשר רצה מדריכו בתנועה‬
‫להקים מתקן בצורה מושלמת‪ ,‬שם את יובל בראש צוות המקימים‪ .‬יובל היה חובב‬
‫ספורט ושיחק בנבחרות הכדורסל והכדורעף של הקיבוץ‪ .‬מתחביביו ניכר עליו שהיה איש‬
‫עבודת כפיים‪ .‬הוא עסק בפיסול במתכת ובעץ‪ ,‬על‪-‬ידי גילוף ועל‪-‬ידי הלחמה‪ .‬כמו‪-‬כן‬
‫עסק בצילום ובעזבונו יש צילומים אמנותיים רבים‪ .‬הוא היה גם חבר בלהקת הריקודים‬
‫של איזור הגעתון‪ .‬מתמיד היה קשור מאוד למשפחתו ומשהתבגר התפתחו בינו לבין‬
‫ההורים יחסי רעות נאמנה‪ .‬הוא כבדם מאוד והיה תמיד בן מסור למופת‪ .‬יובל גויס לצה"ל‬
‫בתחילת אוגוסט ‪ .1964‬לאחר סיום הטירונות הוצב לחיל הקשר והשתלם בקורס חילי‪.‬‬
‫הוא היה חייל לדוגמא‪ ,‬חרוץ ומסור לתפקידו‪ .‬כל ימי שירותו השתדל שלא להדאיג את‬
‫הוריו ולא הרבה לספר על קשייו בצבא‪ .‬בתחילת אוקטובר ‪ 1966‬שוחרר יובל מהשירות‬
‫הסדיר‪ ,‬חזר לקיבוצו‪ ,‬נכנס לעבוד במפעל והקים במו ידיו את מחלקת המסננים‪ .‬ברבות‬
‫הימים הועמד בראש המחלקה שהקים בבית‪-‬החרושת "ברמד" להשקאה אוטומטית‪,‬‬
‫ועשה הרבה לשיפור תהליך הייצור ולהשבחת המוצרים‪ ,‬שכן התמצא היטב בתהליכים‬
‫הטכניים‪ .‬הוא היה קפדן וכל עבודה שביצע יצאה מושלמת מתחת ידיו‪ .‬לאחר השחרור‬
‫נשא לאישה את אולה‪ ,‬מתנדבת שבאה לקיבוץ משויצריה‪ .‬לאחר נישואיו חל שינוי ניכר‬
‫בהתנהגותו‪ .‬יובל השתקן והרציני הפך איש חברה‪ ,‬עליז ומלא הומור‪ ,‬ואפילו למד‬
‫שוויצרית והיה שר שירים בשפה זו לבתו‪ ,‬שנולדה לאחר נישואיו‪ .‬בטיולים שערך עם‬
‫אשתו ועם חברים ברחבי אירופה‪ ,‬לא הסתפק באתרי התיירות המקובלים‪ ,‬אלא התעניין‬
‫יותר באנשים‪ ,‬באורח חייהם ובנופים שונים‪ .‬את כל אלה גם הנציח במצלמתו‪ .‬יובל היה‬
‫אב ובעל מסור למשפחתו‪ .‬הוא תכנן ובנה למען בתו הקטנה כלים וצעצועים שונים‪,‬‬
‫לרבות לול ונדנדה‪ .‬למרות שהיה אדם סגור מטבעו‪ ,‬הרי במחיצת בתו היה משתעשע‬
‫כמו ילד‪ ,‬ואפילו זוחל על ארבע כדי לבדר אותה‪ .‬כשפרצה מלחמת יום‪-‬הכיפורים גויס יובל‬
‫לשירות ונשלח לחזית‪ .‬הוא עבר את כל מוראות המלחמה ללא פגיעה‪ ,‬אך ביום‬
‫‪ 6.2.1974‬נפצע בעת מילוי תפקידו והוחש לבית החולים "רמב"ם" בחיפה‪ .‬לאחר‬
‫שבועיים של מאמצים‪ ,‬שהשקיעו הרופאים כדי להציל את חייו‪ ,‬נפטר יובל ביום כ"ט‬
‫בשבט תשל"ד (‪ .)21.2.1974‬הוא הובא למנוחת‪-‬עולמים בבית‪-‬העלמין בקיבוץ עברון‪.‬‬
‫השאיר אחריו אישה ובת‪ ,‬אם ואח‪ .‬במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו‪:‬‬
‫"משפחתכם אבדה את יקירה‪ ,‬אך גם אנו אבדנו בן למשפחה גדולה ומפוארת‪ ,‬משפחת‬
‫הלוחמים‪ ,‬ששכלה בנים כה רבים על‪-‬מנת לתת חיים לנשארים‪ .‬משפחה זו תישא לנצח‬
‫את זכרו כאחד מטובי בניה"‪ .‬משפחתו וקיבוצו של יובל הוציאו לאור חוברת לזכרו‪,‬‬
‫שכלולים בה מדבריו ומדברי חברים על דמותו‪.‬‬
‫רב"ט כהן יובל‬
‫בנם‪-‬בכורם של שרה ויוסף‪ ,‬נולד ביום כ' באייר תר"ף‬
‫(‪)8.5.1920‬בעיר מישקולץ‪ ,‬הונגריה למשפחה‬
‫למודת ייסורים ועוני‪ .‬מילדותו היה ער לבעיות חברה‬
‫וללימודים‪ .‬מרדכי סיים בית‪-‬ספר תיכון ולאחר‪-‬מכן‬
‫מצא את פרנסתו כמרפא‪-‬שיניים‪ .‬למרדכי היו נטיות‬
‫סוציאליסטיות‪ ,‬הירבה לקרוא ספרים בנושא זה ואף‬
‫הצטרף לתנועת הס‪.‬ד‪ .‬בהונגריה‪ .‬במשך הזמן עבר‬
‫לחוג שמאלי יותר‪ ,‬ה"בולשביקים" ההונגרים‪ .‬ב‪-‬‬
‫‪ ,1940‬אחרי פרוץ מלחמת‪-‬העולם השנייה‪ ,‬סבל‬
‫מרדיפות ככל היהודים ונלקח למחנה‪-‬עבודה‪ ,‬אך‬
‫שוחרר כמפרנס משפחה לאחר מות אביו‪ .‬משפחתו‬
‫הוגלתה לאושוויץ והושמדה שם‪ .‬הוא נשאר ערירי‬
‫במחנות‪-‬עבודה‪ ,‬אולם ברח משם והצטרף לתנועת‬
‫"השומר‪-‬הצעיר" והיה גם חבר בפלוגות המחתרת‬
‫הציונית‪ .‬עם שחרור אירופה עבד זמן‪-‬מה בהכשרה‬
‫חקלאית ועלה כמעפיל באונייה "ברכה פולד"‪ .‬אונייתו‬
‫נתפסה בידי הבריטים ואנשיה הועברו לקפריסין‪.‬‬
‫מרדכי עלה ארצה ב‪ 3-‬ביוני ‪ .1947‬בארץ הצטרף‬
‫לגרעין "השומר הצעיר" בקיבוץ מענית וכתום תקופת‬
‫הגרעין ‪ -‬עבר לקיבוץ יסעור‪ .‬התבלט כאדם שקנה לו‬
‫את ניסיונות עולמו בייסורים‪ ,‬אך נשאר ערירי‪ .‬בפרוץ‬
‫מלחמת‪-‬העצמאות גויס ליחידת חי"ש‪ ,‬השתתף‬
‫בכיבוש עכו ונשלח להגנת נגבה‪ .‬ביום ח' באלול‬
‫תש"ח (‪ ,)12.9.1948‬בחושו לעזרת פצועים‪ ,‬עלה על‬
‫מוקש וקיפח את חייו ובו ביום נקבר בבית‪-‬הקברות‬
‫הצבאי שם‪ .‬ביום השנה למותו הוציא קיבוץ יסעור‬
‫קונטרס "על זכרו של מרדכי"‪ ,‬הוא מורדי‪.‬‬
‫טור' אדלר מרדכי (מורדי)‬
‫בן הניה ויוסף‪ ,‬נולד ביום י"ב בניסן תרפ"ח‬
‫(‪ )2.4.1928‬בצ'כוסלובקיה‪ .‬בבית‪-‬הוריו דיברו‬
‫הונגרית‪ ,‬אך נחמן קיבל גם חינוך יהודי מפי מלמדים‬
‫באידיש ונתחנך לפטריוטיות צ'כוסלובקית ב‪ -8‬כיתות‬
‫של בית‪-‬ספר יסודי בשפות רותינית וצ'כית‪ ,‬ואחר‪-‬כך‬
‫התחיל ללמוד מסגרות‪ .‬כשהוחזר האזור לשלטון‬
‫הונגרי לאחר הכיבוש הנאצי‪ ,‬סבל נחמן בגלל‬
‫ההפליות האנטישמיות‪ ,‬וכשגברו הרדיפות מצד‬
‫הנאצים ובעלי בריתם ההונגרים הצליח להתחזות‬
‫ל"ארי" טהור ופעל במחתרת עד לגירוש הנאצים‬
‫מהאזור‪ .‬הוריו ומרבית בני משפחתו נלקחו כשאר‬
‫היהודים למחנה אושוויץ וממנו לא שבו‪ .‬אחרי‬
‫המלחמה ניסה להוסיף ולעבוד במקצועו‪ ,‬אך לא יכול‬
‫היה להמשיך לחיות כבן הארץ שהפקירה את‬
‫משפחתו ועמו להשמדה‪ .‬נחמן עלה ארצה‬
‫מצ'כוסלובקיה בשנת ‪ ,1945‬הצטרף לגרעין‬
‫"היוצרים" בכפר מסריק ועבד בו‪ .‬בפברואר ‪1948‬‬
‫התנדב לצבא ושירת בחטיבת "כרמלי"‪ .‬ביום ט"ז‬
‫באדר ב' תש"ח (‪ )27.3.1948‬בשעות הצהריים יצאה‬
‫מנהריה שיירה ובה ‪ 7‬כלי רכב ו‪ -90‬אנשים כדי‬
‫להעביר אספקה‪ ,‬חומרי ביצורים ותגבורת ליחיעם‪.‬‬
‫ליד כברי נתקלה השיירה במארב שהציבו הערבים‪.‬‬
‫המשוריין הראשון הצליח לפרוץ ולהגיע ליחיעם‪ ,‬אך‬
‫שאר כלי הרכב נלכדו במארב‪ .‬אנשי השיירה לחמו‬
‫עד שעות הערב ובחסות החשכה הצליח חלק מהם‬
‫להיחלץ‪ ,‬אך כמחציתם נפלו בקרב ונחמן ביניהם‪ .‬הוא‬
‫הובא למנוחת‪-‬עולמים בבית‪-‬הקברות הצבאי‬
‫בנהריה‪.‬‬
‫טור' כהן נחמן‬
‫(יוסף‪-‬איבן)‬
‫בן שמואל וגילה‪ .‬נולד ביום כ"ד בשבט תש"ח (‪ )4.2.1948‬בעפולה‬
‫למשפחה חקלאית‪ .‬את שנותיו הראשונות עשה בכפר יחזקאל ובגיל‬
‫שלוש וחצי עבר עם משפחתו לבוסתן הגליל‪ .‬עוד בהיותו רך בשנים אהב‬
‫את החקלאות ואת השדות המוריקים ואת החיים אשר עליהם‪ .‬את‬
‫לימודיו היסודיים סיים במושב רגבה שבגליל המערבי ולאחר מכן עבר‬
‫לבית הספר התיכון החקלאי במקוה ישראל אך בכיתה י"ב עבר לבית‬
‫הספר הטכני לחקלאות ביד נתן‪ .‬כשהיה נער התעניין במקצוע הספרות‬
‫וגילה יכולת רבה בכתיבה‪ .‬כן התעניין בספורט והתמסר בייחוד לקפיצה‬
‫לגובה ואף הגיע בכך להישגים גבוהים מכפי גילו; היה נלהב מאד למשחק‬
‫הכדורגל‪ .‬מאוחר יותר הצטרף בתור שוער ל"הפועל" עכו ובהיותו בן‬
‫שבע‪-‬עשרה ומחצה הועבר לקבוצה הבוגרת ולא פעם הגיע שם להישגים‬
‫עד שנחשב לאחד השוערים הצעירים הטובים בארץ‪ .‬אולם‪ ,‬פעם בהיותו‬
‫באימוני המשחק‪ ,‬נפצע קשה בגבו ונאלץ להפסיק למשך זמן ניכר את‬
‫פעילותו זו עד שגויס לצה"ל‪ .‬לאחר גיוסו גילה אהבה עזה לצבא והיה‬
‫מסור לו עד כדי כך שדחה גם את משחק הכדורגל‪ .‬הוא התפעל והתלהב‬
‫מרמתו הגבוהה של הצבא גם בשטח המקצועי וגם בשטח החברתי‬
‫והאנושי‪ .‬יצא לקורס מ"כ וסיים אותו בהצטיינות‪ .‬עבר גם את מיבדקי‬
‫הקצונה ועמד להתחיל בקורס קצינים‪ .‬לאחר עשרה חודשי שירות בצבא‬
‫קיבל פיקוד בחטיבת "גולני" ופיקד שם על כיתת מבוגרים ממנו בכמה‬
‫שנים ‪ -‬עם פרוץ מלחמת ששת הימים‪ ,‬הוא עודנו בשירות חובה אז‪ .‬בכל‬
‫מכתב הביתה היה נוהג לציין את המורל הגבוה של הצבא והיה נותן‬
‫ביטוי להתלהבותו למילוי כל משימה שהוטלה עליו‪ .‬על יחידתו של יגאל‬
‫הוטל כיבוש תל‪-‬פאחר שברמת הגולן‪ ,‬ובקרב זה נפל‪ .‬זה היה ביום‬
‫החמישי לקרבות‪ ,‬הוא א' בסיון (‪ ,)9.6.1967‬בו הצליחו בודדים ‪ -‬וביניהם‬
‫יגאל ‪ -‬לחדור אל תוך המוצבים הסוריים מתוך יעילות ובאומץ לב לטהר‬
‫את הבונקרים ואת תעלות המגן של המוצב ‪ -‬ויגאל‪ ,‬שזכה להיות בין‬
‫כובשי מוצב תל‪-‬פאחר לא זכה לראות בשחרור הרמה הסורית כולה‪.‬‬
‫הובא לקבורה בבית הקברות הצבאי בעפולה ולאחר זמן הועבר למנוחת‬
‫עולמים בבית הקברות הצבאי בנהריה‪ .‬בנובמבר ‪ 1967‬נקבע לוח זכרון‬
‫על שמו ולזכרו בבית הכנסת של מושב בוסתן הגליל‪ .‬בבית הכנסת‬
‫המרכזי בעכו נקבע לוח זכרון ושמו יגאל עליו‪ .‬שמו הונצח בחוברת‬
‫המועצה האיזורית געתון ובחוברת שהוצאה מטעם עיריית עכו‪ .‬חוברת‬
‫לזכרו הנושאת את שמו הוצאה על ידי המשפחה ובני מחזורו במקוה‬
‫ישראל‪.‬‬
‫רב"ט כהנא יגאל‬
‫בת חיים וירדנה‪ .‬נולדה ביום א' באלול‬
‫תש"ח (‪ )5.9.1948‬במענית‪ ,‬קיבוץ ליד‬
‫חדרה‪ .‬סיימה את לימודיה התיכוניים‬
‫בכפר‪-‬מסריק‪ .‬נטתה למוסיקה והייתה‬
‫זמרת‪ .‬סגולה מיוחדת הייתה לה‬
‫לעצמאות ולחיוניות וכולה אומרת‬
‫שמחת‪-‬נעורים‪ .‬עיסוקיה מרובים היו‪:‬‬
‫הדרכה בתנועה‪ ,‬הכנת מסיבות וקריאת‪-‬‬
‫ספרים‪ .‬גויסה לצה"ל בדצמבר ‪.1966‬‬
‫נפלה בשעת שירותה ביום י"ח באדר א'‬
‫תשכ"ז (‪ )28.2.1967‬והובאה למנוחת‪-‬‬
‫עולמים בבית‪-‬הקברות בכפר‪-‬מסריק‪.‬‬
‫ב"שלושים" לנפלה הוציא כפר‪-‬מסריק‬
‫את עלונו ("הד הנעשה") והוא כולו קודש‬
‫לזכרה‪ ,‬ובמלאת שנה לנפלה הוציא‬
‫הקיבוץ חוברת מיוחדת המכילה ברובה‬
‫ממכתביה‪.‬‬
‫טור' כפרי רעיה‬
‫בן רוזה וארמין‪ ,‬נולד ביום י"ב בסיוון תרפ"ב‬
‫(‪ )8.6.1922‬בבודפשט‪ ,‬בירת הונגריה‪ ,‬ובשנת‬
‫‪ ,1942‬בערך‪ ,‬עלה לארץ‪ ,‬לאחר שסיים לימודיו‬
‫בגימנסיה‪ ,‬מתוך כוונה להוסיף ולהשתלם במדעי‬
‫החברה באוניברסיטה העברית בירושלים‪ .‬עם‬
‫בואו לארץ בחר בדרך ההגשמה החלוצית‪ .‬הוא‬
‫הגיע לקיבוץ רוחמה לשם הכשרה‪ ,‬הצטרף לגרעין‬
‫ההתיישבותי שעלה אחר‪-‬כך ליחיעם‪ ,‬שירת שנה‬
‫וחצי כנוטר במשטרת החופים וגם ביחיעם‬
‫התמסר לענייני ביטחון‪ ,‬כאחראי לתחנת הנוטרים‬
‫שם (בדרגת קורפורל) ובמשך זמן‪-‬מה היה‬
‫המא"ז (מפקד אזור) של יחיעם‪ .‬בחברה התבלט‬
‫כחבר רציני‪ ,‬מחמיר ומדי פעם בפעם נתן ביטוי‬
‫לדעותיו בעלון הקיבוץ‪ .‬ניסיונותיו הקשים‪ ,‬שקדמו‬
‫לבחירתו בדרך הקיבוץ‪ ,‬הביאוהו לידי כך‪ ,‬שראה‬
‫בקיבוץ לא צורת חיים כי אם מגמת חיים‪ .‬ביום‬
‫ההתקפה הגדולה על יחיעם ‪ -‬ט' בשבט תש"ח‬
‫(‪ - )20.1.1948‬נהרג מפגז מרגמה שנפל לתוך‬
‫עמדה שעליה פיקד‪ .‬הובא למנוחת‪-‬עולמים בקבר‬
‫אחים בבית‪-‬הקברות הצבאי בנהריה‪ .‬דפים לזכרו‬
‫הוקדשו בספר "לזכרם" של חללי יחיעם‪.‬‬
‫טור' כרמי ויינברגר יעקב‬
‫בן דויד וסילביה‪ .‬נולד ביום כ"א בתמוז תש"ו‬
‫(‪ )20.7.1946‬במצרים‪ .‬את לימודיו היסודיים החל‬
‫עוד בקהיר של מצרים ולאחר שהמשפחה עלתה עמו‬
‫לארץ בשנת ‪ 1957‬סיים אותם במושב רגבה‪ .‬לאחר‬
‫מכן התחיל את לימודיו התיכוניים במושב וסיימם‬
‫בחיפה‪ .‬באוגוסט ‪ 1965‬גויס לצה"ל והוצב לחיל הים‪.‬‬
‫ישראל התנדב לשירות בצוללות והוסמך כצוללן ביולי‬
‫‪ .1966‬בשירות זה עבד כאיש מקצוע וגם כלוחם בקו‬
‫הראשון‪ .‬ישראל יצא לאנגליה ושירת בצוללת "דקר"‪.‬‬
‫אך כשהצוללת הייתה בדרכה חזרה הביתה‪ ,‬בנתיב‬
‫הים שבין גיברלטר לחיפה‪ ,‬נותק עמה הקשר ושוב‬
‫לא נתחדש‪ .‬זה היה ביום כ"ד בטבת תשכ"ח‬
‫(‪ .)25.1.1968‬הרבנות הצבאית הראשית קבעה כי‬
‫תאריך פטירתו של ישראל‪ ,‬בשעת מילוי תפקידו יחד‬
‫עם השאר‪ ,‬הוא יום כ"ט בטבת תשכ"ח‬
‫(‪ .)30.1.1968‬כיון שישראל נמנה עם חברי הצוות‬
‫הנעדרים‪ ,‬הוצבה לו מצבת זיכרון בתוך האנדרטה‬
‫לזכר אנשי "דקר" בבית הקברות הצבאי שעל הר‬
‫הרצל בירושלים‪ .‬בספרו של ערן שורר "ששה ימים‬
‫ב'דקר'" הובאה תמונתו‪ .‬ביום י"ג בסיוון תשנ"ט‬
‫(‪ ,)28.5.1999‬בתום שנים של חיפושים‪ ,‬נמצאה‬
‫הצוללת אח"י "דקר" על קרקעית הים התיכון‪ ,‬בעומק‬
‫‪ 2900‬מ' בנתיב הפלגתה המתוכנן ובמרחק ‪250‬‬
‫מייל מנמל חיפה‪.‬‬
‫רב"ט כרמי ישראל‬
‫פינחס‪ ,‬בנם של רחל ומנדל‪ ,‬נולד ביום כ' באדר א' תרפ"ט (‪ )2.3.1929‬באוקראינה‪ ,‬בעיר‬
‫פודהייצה שבמחוז טרנופול‪ ,‬גליציה המזרחית‪ .‬למד בעירו בבית ספר יסודי‪ .‬גליציה‬
‫המזרחית‪ ,‬שבירתה לבוב‪ ,‬הועברה לשלטון אוקראינה אחרי מלחמת העולם הראשונה‪ ,‬אך‬
‫כעבור זמן קצר שבה לשליטת פולין‪ .‬חיה בה קהילה יהודית גדולה ומשגשגת‪ .‬בתחילת‬
‫מלחמת העולם השנייה סופחה גליציה המזרחית לברית המועצות‪ ,‬ושוב שלטו באזור‬
‫האוקראינים‪ .‬מאוחר יותר הופרה הברית בין גרמניה לברית המועצות‪ ,‬ובמחצית ‪ 1941‬נכנסו‬
‫הגרמנים לאוקראינה וכבשו את גליציה‪ .‬בגטו שהוקם בפודהייצה ביולי ‪ 1941‬נכלאו כ‪4,000-‬‬
‫איש‪ ,‬ולצדו הוקם מחנה עבודה‪ .‬ביום כיפור בשנת תש"ג גורשו ‪ 1,000‬יהודים למחנה‬
‫ההשמדה בלז'ץ‪ ,‬ובאוקטובר נערכה אקציה שנייה‪ .‬הגטו והמחנה בפודהייצה חוסלו ביוני‬
‫‪ .1943‬מרבית האנשים שהצליחו להימלט ליערות הסביבה נתפסו על ידי אוקראינים והומתו‪.‬‬
‫עד תום המלחמה הושמדו כמעט כל יהודי גליציה‪ .‬בשנת ‪ 1943‬נשלחה משפחתו של פינחס‬
‫למקום "בלתי ידוע"‪ ,‬ומאז לא ראה אותה עוד‪ .‬הוא עצמו הצליח לברוח‪ ,‬הצטרף לפרטיזנים‬
‫שסייעו לצבא האדום הרוסי ולחם ביערות אוקראינה‪ .‬בתום המלחמה פינחס הצטרף לקיבוץ‬
‫"השומר הצעיר" שנוסד בעיר גלייביץ בפולין‪ ,‬ואחר כך המשיך את הכשרתו החלוצית‬
‫בגרמניה‪ .‬ב‪ 17-‬במרס ‪ 1946‬העפיל עם חבריו לארץ ישראל באוניית המעפילים "תל חי"‪.‬‬
‫האונייה נרכשה בצרפת על ידי המוסד לעלייה ב' של ה"הגנה"‪ ,‬והפליגה ממרסיי כשעל‬
‫סיפונה ‪ 736‬מעפילים ‪ -‬אנשי "נוח"ם" (נוער חלוצי מאוחד) וחברי תנועות שונות‪ .‬בהגיעה‬
‫ללב ים נתגלתה "תל חי" על ידי מטוס סיור בריטי וזה הזניק לעברה משחתת‪ .‬מספר מלחים‬
‫עלו לספינה‪ ,‬השתלטו עליה ואילצו אותה להגיע לנמל חיפה‪ .‬המעפילים‪ ,‬שהניפו דגל עברי‬
‫וכן כרזה עם שם הספינה‪ ,‬הורדו בכוח לאוטובוסים והובלו למחנה המעצר בעתלית‪ .‬עם‬
‫שחרורו ממחנה עתלית הצטרף פינחס לקיבוץ אילון שבגליל העליון המערבי‪ ,‬סמוך לגבול‬
‫לבנון‪ .‬את עבודתו בקיבוץ עשה במרץ רב‪ ,‬יוזמה והתלהבות שאינה יודעת גבול‪ .‬בסוף שנת‬
‫‪ ,1947‬בעקבות החלטת עצרת האו"ם על חלוקת הארץ‪ ,‬הצטרף פינחס לפלמ"ח‪ .‬הוא צורף‬
‫לחטיבת "הראל" ‪ -‬חטיבה מספר ‪ 10‬ב"הגנה"‪ .‬מתחילת מלחמת העצמאות השתתף‬
‫בפעולות רבות‪ ,‬ובלט בלחימתו האיתנה‪ .‬בסוף מרס ‪ 1948‬השתתף פינחס בליווי שיירות‬
‫מהשפלה לירושלים הנצורה‪ .‬השיירה אותה ליווה פינחס אמורה הייתה להתנהל באורח שונה‬
‫מנוהל השיירות שקדמו לה‪ ,‬וזאת בשל הלקחים שנלמדו ‪ -‬הייתה אמורה לצאת בחשכה‪,‬‬
‫כאשר כוח של לוחמי הפלמ"ח אבטח את שער הגיא קודם לבואה‪ .‬אך השיירה התעכבה‪,‬‬
‫ועם צאתה בשעת בוקר של יום כ' באדר ב' תש"ח (‪ )31.3.1948‬נתגלתה על ידי ערבים‪,‬‬
‫אשר הזעיקו תגבורת‪ .‬במהלך הנסיעה חלק מרכבי השיירה שקעו בבוץ בקטע הכביש שבין‬
‫יער חולדה לבין אזור משמר דוד של ימינו‪ ,‬ושם התנהל הקרב בין כוח מגיני השיירה לכוח‬
‫הערבי‪ ,‬שכלל לוחמים מכוח עיראקי וכן ערבים מרמלה שהתבססו בכפר חולדה‪ .‬פינחס נפצע‬
‫תוך כדי ריצתו אל המשוריין כדי להביא מקלע‪ .‬הערבים הצליחו להצית את הרכב ופינחס‬
‫נלכד בתוכו‪ .‬עם המקלע בידו‪ ,‬לאחר שרוקן על האויב את כל כדוריו‪ ,‬עלה באש יחד עם‬
‫המשוריין‪ .‬בן תשע‪-‬עשרה בנפלו‪ .‬פינחס היה אחד מעשרים לוחמים שנפלו בקרב זה‪ .‬הובא‬
‫למנוחת עולמים בבית העלמין בחולדה‪.‬‬
‫טור' לאופר פינחס‬
‫בן זיסל וישעיהו‪ ,‬נולד ביום י"ב בתשרי‬
‫תרפ"ה (‪ )10.10.1924‬בעיר סאארבריקן‪,‬‬
‫חבל הסאאר‪ ,‬גרמניה‪ .‬למד בבית‪-‬ספר עממי‬
‫ובשנת ‪ 1938‬עלה לארץ עם "עליית‪-‬הנוער"‬
‫בהיותו בן ‪ 14‬שנים‪ .‬מאיר למד בבן‪-‬שמן‬
‫והמשיך ללמוד בבית‪-‬הספר החקלאי על שם‬
‫כדורי‪ .‬בשנת ‪ 1942‬התגייס לצבא הבריטי‬
‫ושירת בפלוגת‪-‬שדה של חיל‪ -‬המהנדסים‬
‫וצורף לבריגדה היהודית (חי"ל)‪ .‬מאיר לחם‬
‫נגד הגרמנים בחזית איטליה‪ ,‬עבר בארצות‬
‫אירופה וטיפל בפליטי המחנות‪ .‬עם שחרורו‬
‫מהצבא הצטרף למושב חיילים משוחררים‬
‫"רגבה" ועבד בחקלאות עד יום התגייסותו‪.‬‬
‫היה חבר רציני‪ ,‬מלא רגש ואהבת הזולת‪,‬‬
‫ותוגה חרישית נסוכה עליו‪ .‬עם פרוץ‬
‫מלחמת העצמאות התגייס ושירת כחבלן‬
‫מומחה‪ .‬ביום י"א בתשרי תש"ט‬
‫(‪ )14.10.1948‬נפל בשעת פירוק מוקשים‬
‫בשדה‪-‬המוקשים ליד רמת יוחנן‪ .‬מאיר‬
‫הספיק לפרק ‪ 14‬מהם ובפרקו את ה‪-15‬‬
‫התפוצץ המוקש בידו והוא נהרג‪ .‬נקבר‬
‫בשבי‪-‬ציון‪ .‬ביום כ"א בסיוון תש"י‬
‫(‪ )22.6.1950‬הועבר למנוחת‪-‬עולמים‬
‫בבית‪-‬הקברות הצבאי בהר‪ -‬הרצל‬
‫בירושלים‪.‬‬
‫טור' אורבך מאיר‬
‫בן ראובן ואסתר‪ .‬נולד ביום י"א באדר א' ת"ש‬
‫(‪ )20.2.1940‬בחיפה‪ .‬סיים את לימודיו בבית‪-‬הספר‬
‫היסודי והתיכון בקיבוץ כפר‪-‬מסריק‪ ,‬שהוריו חברים‬
‫בו‪ .‬תמיד היה תובע את שמירת ערכי‪-‬החיים‬
‫הקיבוציים מתוך עקביות עקשנית‪ ,‬ואף הגן על‬
‫הקיבוץ ועל צורת‪-‬החיים שאהב וטיפח‪ .‬כן ניסה‬
‫להעמיק לחדור בהבנת נפש‪-‬האדם בה האמין‪ .‬מימיו‬
‫לא נטה לקבל דבר כמוחלט ומוסכם‪ .‬היה ער ופעיל‬
‫בחברה וידע לפתח סביבו חיים תרבותיים תוססים‪.‬‬
‫השתתף בכל מסיבה וערב‪-‬הווי בפנטומימה‪,‬‬
‫במוסיקה ובהומור‪ .‬נטה לציור ואף השאיר בעזבונו‬
‫רישומי‪-‬עפרון‪ ,‬ציורי‪-‬שמן וקריקטורות‪ .‬להוט היה‬
‫אחרי מוסיקה‪ .‬כן הייתה עזה אהבתו לטבע ובטיולים‬
‫השונים היה רואה מה שאחרים לא ידעו לראות‪.‬‬
‫השתייך ל"השומר הצעיר"‪ .‬היה חקלאי לפי מקצועו‪.‬‬
‫גויס לצה"ל בנובמבר ‪ .1958‬מסור היה לתפקידו‬
‫ולמפקדיו‪ ,‬איש‪-‬רעים‪ ,‬פעיל ומפעיל את חבריו‬
‫למחלקה ולפלוגה‪ ,‬יוזם ורב‪-‬מעש בחיי היומיום של‬
‫החייל‪ ,‬שופע דברי עידוד ועליצות‪ ,‬אף בשעת‬
‫אימונים קשים‪ ,‬והיה משקיע את מיטב מרצו במעשים‬
‫הקטנים כבתפקידים הגדולים אשר הוטלו עליו‬
‫במסגרת היותו חניך בקורס מ"כ ‪ -‬ובשל כל אלה היה‬
‫אהוב על חבריו ומכובד על מפקדיו‪ .‬בום ד' בתמוז‬
‫תשי"ט (‪ )10.7.1959‬נפל בשעת מילוי תפקידו והובא‬
‫למנוחת‪-‬עולמים בקיבוצו‪ .‬העלון הפנימי של הקיבוץ‬
‫("הד הנעשה")‪ ,‬שהופיע במלאת "שלושים" לנפלו‪,‬‬
‫הוקדש כולו לזכרו‪ .‬במלאת שנתיים לנפלו הוציאו‬
‫משפחתו וקיבוצו צרור מכתבים וציורים משלו‪.‬‬
‫טור' לביא אהוד‬
‫בן יהודית ודוד‪ .‬נולד ביום ז' באב תשמ"ג (‪ )16.7.1983‬בקיבוץ שמרת‪.‬‬
‫אח ליעל‪ .‬בעת שנולד היה אביו בשירות מילואים בלבנון והגיע לבית‪-‬‬
‫החולים רק למחרת לידתו‪ .‬הוריו עלו ארצה מניו יורק‪ .‬אמו יהודית עלתה‬
‫במסגרת תנועת הנוער 'השומר הצעיר' בשנת ‪ ,1972‬ואביו עלה ארצה‬
‫שנה אחר‪-‬כך‪ .‬יהודית הצטרפה לקיבוץ שמרת במסגרת גרעין נח"ל ולאחר‬
‫נישואיהם בנו דוד ויהודית את ביתם בקיבוץ שמרת‪ ,‬שם גדל שאול‬
‫והתחנך‪ .‬הוא למד בבית‪-‬הספר היסודי 'לוחמי הגטאות' ומגיל צעיר היה‬
‫פעיל בתנועת הנוער 'השומר הצעיר'‪ .‬בשנת ‪ 1985‬נולד אחיו לירון וארבע‬
‫שנים לאחר‪-‬מכן הצטרפה למשפחה האחות נטע‪ .‬אמו מספרת כי כשהיה‬
‫שאול בן שש‪ ,‬שמעה יום אחד צעקות מחדר המגורים‪ .‬היא הגיעה בריצה‬
‫ומצאה אותו שוכב על השטיח ונטע‪ ,‬שהייתה בת פחות משנה‪ ,‬שוכבת‬
‫עליו ומושכת בשערותיו‪ .‬כששאלה אמו מדוע אינו מזיז אותה‪ ,‬ענה "אני‬
‫פוחד להכאיב לה‪ ".‬כבר מגיל צעיר ולמרות חוסנו הרב‪ ,‬שאול לא‬
‫השתמש בכוח ולא הרע לאחרים‪ .‬שאול עשה את לימודיו בחטיבת‪-‬‬
‫הביניים ובתיכון בית חינוך אופק' שבקיבוץ עברון‪ ,‬ובמסגרת המגמה‬
‫הטכנולוגית למד פעמיים בשבוע בבית הספר 'סולם צור' בקבוץ גשר הזיו‪.‬‬
‫בתקופת לימודיו עבד בענף הנוי בקיבוץ‪ .‬שאול היה ספורטאי מוכשר וחבר‬
‫בנבחרת בית‪-‬הספר בכדורעף ובנבחרת המקומית בבייסבול‪ .‬בנובמבר‬
‫‪ 2001‬התגייס שאול לשירות בנח"ל‪ .‬מספר מפקד גדוד 'בזלת'‪" :‬שאול‬
‫התגייס כלוחם לפלוגת 'בני‪-‬משקים לפיקוד' של גדוד 'בזלת' בחטיבת‬
‫הנח"ל‪ .‬במהלך שירותו התגלה כלוחם שניחן ביכולת מנהיגות ויצא‬
‫בהמלצת מפקדיו לקורס מפקדי כיתות בבית‪ -‬הספר למקצועות חיל‪-‬‬
‫הרגלים‪ .‬בשובו לגדוד שובץ לפלוגת החוד ונמצא מתאים לשמש כמפקד‬
‫בפלוגה‪' ...‬ולו היה בן ושמו שאול בחור וטוב ואין איש מבני ישראל טוב‬
‫ממנו משכמו ומעלה גבוה מכל העם' (שמואל א'‪ ,‬ט'‪ ".)2 ,‬שאול היה‬
‫גבוה‪ ,‬חייכן‪ ,‬טוב לב ומלא שמחת חיים‪ ,‬אהוד מאוד על חבריו לפלוגה‬
‫וחיוכו התמידי נסך על הסובבים אותו תחושת רוגע ובטחון‪ .‬שאול נפל‬
‫בפעילות מבצעית בהיותו מפקד מחסום שהוצב בכניסה לירושלים על‪-‬מנת‬
‫להגן על אזרחים מפני מפגעים‪ ,‬ביום שלישי כ"ג בחשוון תשס"ד‬
‫(‪ .)18.11.2003‬דקות ספורות לפני סיום המשמרת‪ ,‬עורר את חשדו אדם‬
‫שהתקרב אל המחסום‪ .‬שאול התקדם לעברו ובכך מנע מן המחבל לפגוע‬
‫בלוחמים נוספים שעמדו במחסום‪ .‬הוא נטמן בחלקה הצבאית בבית‬
‫העלמין בקיבוץ שמרת והוא בן עשרים‪ .‬הותיר אחריו הורים‪ ,‬שתי אחיות‬
‫ואח‪.‬‬
‫סמ"ר להב שאול‬
‫בן גיזלה ואדוארד‪ ,‬נולד ביום ז' בכסלו תרפ"ג (‪)27.11.1922‬‬
‫בעיר ניטרא‪ ,‬סלובקיה ועלה ארצה בשנת ‪ .1939‬בחוץ‪-‬לארץ‬
‫סיים בית‪ -‬ספר תיכון‪ .‬הוריו ואחותו נספו בתקופת מלחמת‪-‬‬
‫העולם השנייה‪ .‬בארץ הצטרף לקבוצת הנוער אשר הייתה‬
‫בהכשרת "גורדוניה" בקבוצת שילר‪ .‬שם עבד בנגרות ובגידול‬
‫בקר ונודע בקרב חבריו כחובב אמנות ואף כצייר מחונן וכחבר‬
‫נעים‪-‬הליכות וחביב על כל מיודעיו‪ .‬אמן בכל הוויתו‪ ,‬אוהב את‬
‫היפה והטוב‪ .‬באחד ממכתביו כתב‪..." :‬למען היפה והטוב אנו‬
‫חיים; רק את הצד הזה רצוני להרבות לי ולכל אלה‬
‫שמסביבי‪ "...‬יום‪-‬טוב התנדב לצבא הבריטי במלחמת‪-‬העולם‬
‫השנייה ושירת בו בשנים ‪ ,1941-1946‬בארץ ובמצרים‪ .‬גם‬
‫בימי שירותו זה השתלם בציור‪ .‬בשלהי המלחמה התמסר‬
‫לעבודה בקרב הפליטים ולימד את הצעירים שבהם‪ .‬אחרי‬
‫שובו מהצבא הצטרף לקיבוץ כפר מסריק שבעמק זבולון‪ ,‬שם‬
‫נשא אישה‪ .‬התמסר לעבודת המשק‪ ,‬וראה בה מקור לחוויה‬
‫עמוקה‪ .‬יום‪-‬טוב היה בין מלווי השיירה לקיבוץ יחיעם הנצור‪.‬‬
‫עם צאתו אמר לחברו הטוב‪" :‬אם לא אשוב‪ ,‬אדע בשביל מה‬
‫נפלתי"‪ .‬ביום ט"ז באדר ב' תש"ח (‪ )27.3.1948‬בשעות‬
‫הצהריים יצאה מנהריה שיירה ובה ‪ 7‬כלי רכב ו ‪ 90 -‬אנשים‬
‫כדי להעביר אספקה‪ ,‬חומרי ביצורים ותגבורת ליחיעם‪ .‬ליד‬
‫כברי נתקלה השיירה במארב שהציבו הערבים‪ .‬המשוריין‬
‫הראשון הצליח לפרוץ ולהגיע ליחיעם‪ ,‬אך שאר כלי הרכב‬
‫נלכדו במארב‪ .‬אנשי השיירה לחמו עד שעות הערב ובחסות‬
‫החשכה הצליח חלק מהם להיחלץ‪ ,‬אך כמחציתם נפלו בקרב‪.‬‬
‫ויום‪ -‬טוב ביניהם‪ .‬הובא למנוחת‪-‬עולמים בבית‪-‬הקברות הצבאי‬
‫בנהריה‪ .‬הקיבוץ הקדיש חוברת‪-‬זיכרון לשני חברים ששכל‪:‬‬
‫"לזכר חברינו לאצי ואריה" (אייר תש"ט) והחליט שבית‪-‬‬
‫התרבות בכפר מסריק ישא את שמם (של לאצי ואריה)‪.‬‬
‫השאיר בעיזבונו ציורים רבים בעלי ערך אמנותי‪.‬‬
‫טור' לוינגר ליפמן (לאצי)‬
‫בן מיכל וישעיהו‪ .‬נולד ביום כ"ו בשבט תשל"ה (‪ )7.2.1975‬בקיבוץ אייל‪ ,‬כילד שלישי להוריו‪ ,‬אח לשירי ותמיר‬
‫הבוגרים ממנו ולשגיא‪ ,‬הצעיר באחים‪ ,‬שנולד אחריו‪ .‬מיום היוולדו היה רם תינוק חייכן ומאיר פנים‪ ,‬ראשו עטור‬
‫שיער בלונדיני זוהר‪ ,‬שמח בחלקו‪ ,‬מתחבר בנקל לכל אחד ואהוב על כולם‪ .‬רם היה 'ילדם' של כל צעירי הקיבוץ‪.‬‬
‫לקראת מעברו של רם מן הגן לכיתה א'‪ ,‬נשקלה האפשרות לדחות את הדבר‪ ,‬היות שהיה צעיר מבני הקבוצה‬
‫שעימם גדל מינקות‪ .‬ילדי הקבוצה‪ ,‬בני השש‪ ,‬ערכו 'שביתת מחאה' וסירבו לעבור לכיתה א' בלי רם‪ .‬כך עבר רם‬
‫לבית‪-‬הספר עם בני קבוצתו‪ ,‬לשמחתו ולשמחת כולם‪ .‬רם החל את לימודיו בבית‪-‬הספר היסודי 'יחדיו' ברמת כובש‪.‬‬
‫בשנת ‪ 1982‬עזבה המשפחה את הקיבוץ ועברה להתגורר במושב אניעם שברמת הגולן‪ .‬רם עבר ללמוד בבית‪-‬‬
‫הספר היסודי 'דליות' במושב רמות‪ .‬רם בלט בשלוות הנפש שלו ובשלמותו הפנימית‪ ,‬הן כתלמיד בבית‪-‬הספר והן‬
‫בחיי החברה בקרב בני גילו‪ .‬הוא היה שם דבר בעמידה על עקרונותיו‪ ,‬ולא חשש מעולם לעשות או לומר את אשר‬
‫חשב לנכון‪ .‬כך‪ ,‬למשל‪ ,‬בכתה ד'‪ ,‬כשהמורה למלאכה חייבה אותו לארוג כמו שאר הילדים‪ ,‬סירב רם מחוסר עניין‪,‬‬
‫ולאחר שלושה שיעורים שבהם עמד על דעתו‪ ,‬הוצא מן הכתה‪ .‬בתום השיעור‪ ,‬לאחר שכולם עזבו‪ ,‬רם לא היסס‪:‬‬
‫הוא כיבה את האור ונעל את המורה בכתה‪ ...‬כאשר היה רם בן תשע נפרדו הוריו‪ .‬הוא קיבל זאת באופן קשה אולם‬
‫עשה מאמצים להסתיר את כאבו‪ ,‬כך שלא ייראה כלפי חוץ ושאף אחד מן הצדדים לא ייפגע‪ .‬תמיד ידע לשמור על‬
‫איזון ולהעניק לכל צד את המירב שהיה בכוחו לתת‪ .‬בשנת ‪ ,1988‬לאחר סיום כתה ח'‪ ,‬עבר רם עם אמו ואחיו‬
‫הצעיר‪ ,‬שגיא‪ ,‬לשבי ציון‪ .‬שוב חווה רם מעבר לא קל‪ .‬היה עליו להתנתק מחבריו הרבים ברמת הגולן ומביתו‬
‫באניעם שכה אהב‪ .‬אך גם הפעם הפנים את כאבו וקשייו‪ ,‬ועשה כמיטב יכולתו להשתלב במערכת החדשה‪ ,‬וכרגיל ‪-‬‬
‫עלה הדבר בידו‪ .‬רם למד בתיכון האזורי 'כברי'‪ ,‬שאליו הצטרף בכיתה ט' ועבר תקופת הסתגלות קשה למדי‪ .‬הוא‬
‫לא אהב במיוחד את בית‪-‬הספר‪ ,‬ואופיו הנחוש העמידו בעימותים לא מעטים עם המערכת‪ .‬כאשר הצטרף אחיו‬
‫הצעיר למסגרת בית‪-‬הספר שימש לו רם כשומר וכמגן‪ ,‬ואף דרש ליצגו ולהיות נוכח בדיונים שנערכו בחדר המורים‪.‬‬
‫בכיתה י' התפתח הקשר בין רם לשהר‪ ,‬שהיתה לחברתו מאז‪ ,‬ובשמונה השנים הבאות‪ .‬השניים פיתחו מערכת‬
‫יחסים מיוחדת במינה‪ .‬נוכחותם השרתה תמיד אווירה טובה‪ ,‬תמיד בשקט‪ ,‬באבירות‪ ,‬ובעדינות אין‪-‬קץ‪ .‬מערכת‬
‫יחסים זו היתה לו לרם מקור האושר הגדול ביותר‪ .‬תמיד היה גאה ומאושר‪ ,‬וכל פעם שעלה שמה של שהר ‪ -‬נצצו‬
‫עיניו‪ .‬גם הבית קיבל קשר זה באהבה רבה‪ .‬רם עבר את תקופת התיכון ללא השקעה מיוחדת בלימודים‪ ,‬ורק‬
‫לקראת סיום בית‪-‬הספר ובחינות הבגרות עשה מאמץ ועמד בבחינות‪ .‬בתקופה זו אף היה פעיל בקרב בני הנוער‬
‫במושב‪ .‬עם הגיעו לשבי ציון נפגש רם עם עולם הים והצלילה‪ .‬רם צפה בקוצר רוח לגיל שבו יוכל לעבור את קורס‬
‫הצלילה ולהשתלב במועדון הצלילה במושב‪ .‬הוא השלים את הקורס עד דרגה של שלושה כוכבים‪ ,‬ומאז ‪ -‬לא החמיץ‬
‫הזדמנות לרדת לעומק הים‪ ,‬לצלול‪ ,‬לדוג ולהביא את שללו הביתה בגאווה‪ .‬הצלילה העניקה לו רגעים רבים של‬
‫אושר וסיפוק‪ .‬רם לא היה איש דברים ונאומים‪ .‬באישיותו ובעצם נוכחותו הביא את הסובבים אותו להשתדל לנהוג‬
‫על‪-‬פי דרכו‪ .‬השלמות הפנימית שניחן בה רם הקרינה שלווה וחום על סביבתו‪ .‬הוא פיתח יחסים קרובים ומיוחדים‬
‫עם כל הסובבים אותו‪ ,‬בני משפחה וחברים רבים‪ .‬לקראת הגיוס לצה"ל‪ ,‬מאחר שנכזבה תקוותו לקבל זימון לקורס‬
‫טיס‪ ,‬היה זה אך טבעי שימצא את מקומו ביחידה מובחרת‪ ,‬ואם ניתן בים ‪ -‬מה טוב‪ .‬רם שמח מאוד לקבל את‬
‫ההודעה כי עבר את המיון וזומן לשייטת‪ .‬בשלהי חודש מרס ‪ 1993‬התגייס לצה"ל ושירת בשייטת כלוחם וכמפקד‬
‫צוות‪ .‬שירות לא קל אולם רב אתגרים ועניין‪ .‬מפקדו תיאר אותו כראשון בין טובים‪ ,‬בולט במנהיגותו‪ ,‬בשקט הנפשי‬
‫שלו ובהיותו חסר פשרות ומוביל את הלוחמים שבפיקודו לרמת ביצוע מעולה‪ .‬בזכות כישוריו הגבוהים יצא לקורס‬
‫קצינים וסיים אותו בהצלחה‪ .‬הוא זכה בהערכה רבה מצד מפקדיו ופקודיו‪ .‬בסיומה של סדנה שנטל בה חלק כתב‬
‫רם‪" :‬הסדנה הזו גרמה לי לחשוב על צורות ההתנהגות שלי‪ ,‬ועל ההכנה העצמית שלי לקראת עתלית‪ .‬למעשה‪,‬‬
‫הגעתי למסקנה שעלי להתמקד בעיקר‪ ,‬כלומר בערכי הלוחם‪ ,‬ובמטרה העיקרית שהיא ‪ -‬להיות לוחם בשייטת‪ .‬לא‬
‫להילחץ מכל הסיפורים שמסביב למכין א'‪ ,‬אלא להתכונן אליהם‪ ,‬ולנסות לעבור אותם בצורה הטובה ביותר ‪ -‬ולא רק‬
‫לעבור‪ ".‬בני מחזורו בשייטת כתבו‪..." :‬רק רצינו שתדע מה אתה בשבילנו‪ ,‬רם‪ ,‬הלוחם‪ ,‬אחד היחידים שכל המסלול‬
‫וגם בפלגה אחר‪-‬כך‪ ,‬היה ונשאר עם הנורמות הכי גבוהות שיש‪ .‬תמיד היית מחמיר עם עצמך ואיתנו החבר'ה‪ .‬אף‬
‫פעם לא ויתרת‪ ,‬גם כששברת רגל במסע ‪ 80‬וסיימת אותו והדהמת אותנו בכוח הרצון הענק שלך‪ .‬רם האדם‪ ,‬זה‬
‫שלא חוסך שקל בקבע ותמיד מעדיף מסעדה טובה או בילוי איכותי על דאגה לחשבון הבנק שלו‪ .‬שתמיד מזמין את‬
‫החבר'ה בלארג'יות מדהימה לכל דבר שרק אפשר‪ .‬רם‪ ,‬שאוהב את הים והים אוהב אותו‪ ,‬עם הסיפורים על‬
‫הצלילות והדגים וארוחות השחיתות‪ .‬רם ‪ -‬אחד היחידים שיכול להניח את הראש על הכתף של עצמו ולהירדם‪"...‬‬
‫בחודש מרס ‪ 1996‬הצטרף אל שורות צבא הקבע‪ .‬בתקופה זו עבר להתגורר עם שהר חברתו בדירה ברמת גן‪ ,‬בה‬
‫החלו לבנות את חייהם המשותפים‪ .‬בליל ג' באלול תשנ"ז (‪ ,)5.9.1997‬יצא רם עם כוח של לוחמי השייטת לפעילות‬
‫מבצעית בלבנון‪ ,‬שם נתקל הכוח במארב מחבלים‪ .‬מספר מטענים התפוצצו בסמוך לכוח ולאחר‪-‬מכן התפתח‬
‫במקום קרב עם כוחות המחבלים‪ .‬הקרב וניסיונות החילוץ נמשכו שעות ארוכות‪ .‬עם שחר התגלתה התמונה הקשה‪.‬‬
‫עם רם נהרגו עוד אחד‪-‬עשר לוחמים‪ :‬סגן‪-‬אלוף יוסי קורקין‪ ,‬רב‪-‬סרן דר' צחי בנטוב‪ ,‬סרן דר' מאהר דגש‪ ,‬סרן צבי‬
‫גרוסמן‪ ,‬רב‪-‬סמל רז טבי‪ ,‬רב‪ -‬סמל אריה אברמסון‪ ,‬רב‪-‬סמל יוחנן הילברג‪ ,‬סמל‪-‬ראשון גיא גולן‪ ,‬סמל‪-‬ראשון גל‬
‫רודובסקי‪ ,‬וסמל‪-‬ראשון יניב שמיאל‪ .‬רב‪-‬סמל איתמר איליה‪ ,‬מלוחמי הכוח‪ ,‬הוכרז נעדר באותו לילה וביוני ‪1998‬‬
‫הובא למנוחות בישראל‪ .‬בן עשרים‪-‬ושתיים היה רם בנופלו‪ .‬הוא הובא למנוחות בבית‪-‬העלמין בשבי ציון‪ .‬הותיר בת‬
‫זוג‪ ,‬הורים‪ ,‬אחות‪ ,‬שירי ושני אחים‪ ,‬תמיר ושגיא‪.‬‬
‫סרן לוינס רם‬
‫בת ליזל ויוליוס פרויליך‪ ,‬נולדה ביום כ"ח באייר תרפ"ו‬
‫(‪ )12.5.1926‬בעיר טוטליגן‪ ,‬גרמניה‪ ,‬בקרבת הגבול‬
‫השוויצרי‪ .‬בעיר הולדתה למדה בבית‪-‬הספר היסודי‪.‬‬
‫בשנת ‪ ,1938‬בהיותה בת ‪ ,12‬עלתה עם משפחתה‬
‫לארץ‪-‬ישראל‪ .‬הם התיישבו במושב השיתופי שבי ציון‪,‬‬
‫שזה עתה הוקם במסגרת "חומה ומגדל"‪ .‬נעמי‬
‫נשלחה ללמוד בבית‪-‬הספר החקלאי ברמת רחל‬
‫בניהולה של רחל ינאית בן‪-‬צבי‪ .‬כאשר שבה למושב‬
‫הצטרפה‪ ,‬כשאר בני הנוער‪ ,‬לכוחות העזר של‬
‫ה"הגנה"‪ .‬במסגרת של כיתת נשים צעירות עברה‬
‫אימוני נשק והגנה עצמית וכן איתות וקשר‪ .‬צעירי‬
‫המושב‪ ,‬ונעמי בכללם‪ ,‬עזרו לאנשי ה"הגנה" בהורדת‬
‫מעפילים בלתי לגליים בחוף הים באזורם‪ .‬באחת‬
‫הפעמים נפצעה נעמי ורגלה נשברה‪ .‬בהיותה בת‬
‫שבע‪-‬עשרה נישאה וילדה בת ‪ -‬רחל‪ .‬בחודשים‬
‫הראשונים של מלחמת‪-‬העצמאות היו שבי ציון והגליל‬
‫המערבי מנותקים כליל משאר חלקי הארץ‪ .‬ביום כ"ו‬
‫באדר ב' תש"ח (‪ ,)6.4.1948‬בשעה ששמרה בעמדה‬
‫במושב‪ ,‬התפתחו חילופי יריות בין תושבים מהכפר‬
‫הערבי סמריה שעל כביש עכו‪-‬נהריה לבין תושבים‬
‫משבי ציון‪ .‬נעמי נפגעה מכדור ונהרגה‪ .‬הובאה‬
‫למנוחת‪-‬עולמים בבית‪-‬הקברות של שבי ציון‪ .‬הניחה‬
‫בעל ובת‪ ,‬הורים‪ ,‬שני אחים ואחות‪ .‬בשנת תשי"ח‪,‬‬
‫קיבל בעלה את "אות ההגנה" על שמה‪.‬‬
‫מישר לימבר נעמי (סוניה)‬
‫בן בלנש ומשה‪ .‬נולד ביום ח' בכסלו תרפ"ט (‪ )21.11.1928‬בחיפה‪ ,‬בה בילה את שנות‬
‫ילדותו המוקדמות ובה החל את לימודיו בכיתות היסוד בבית‪-‬הספר העממי א'‪ .‬בתקופת‬
‫מלחמת‪-‬העולם השנייה נפטר אביו ואימו התגייסה ל ‪A.T.S.-.‬רפאל נשלח עם אחיו ואחותו‬
‫ללמוד בכפר הנוער בן‪-‬שמן‪ .‬לימים כתב שתקופת לימודים זו היתה התקופה המאושרת‬
‫בחייו‪ .‬בכפר הנוער הצטרף לתנועת "השומר‪-‬הצעיר"‪ ,‬וקשריו עם חבריו לתנועה התמידו‬
‫גם כאשר עבר לקיבוץ יגור ללמוד בבית‪-‬הספר המקצועי "טיץ"‪ .‬באותה תקופה הצליח‬
‫לצרף חברים חדשים לתנועה‪ .‬עם סיום לימודיו יצא רפאל להכשרה בקיבוץ אילון ולאחר‪-‬‬
‫מכן להגשמה בקיבוץ‪ .‬בשלב ראשון התמקמו רפאל וחבריו במחנה זמני בקרית חיים‬
‫ולאחר‪ -‬מכן יצאו להגשמת חלום חייהם ‪ -‬חלום ההתיישבות ‪ -‬והקימו קיבוץ עצמאי על‬
‫אדמת הטרשים שבאזור מבצר ג'ידין; לקיבוצם קראו בשם יחיעם‪ .‬בובי‪ ,‬כפי שכונה על‪-‬ידי‬
‫בני משפחתו‪ ,‬עלם גבה קומה ויפה תואר‪ ,‬הקדיש את רוב זמנו‪ ,‬אונו ומרצו לעבודה‬
‫המפרכת של הקמת הקיבוץ החדש; אך את שעות הפנאי המעטות שלו ניצל במרץ בלתי‬
‫נדלה לקריאה ולכתיבה ולא בכדי‪ :‬הימים היו ימי מלחמת‪-‬העצמאות‪ ,‬ההתקפות על יישובי‬
‫הגליל חזרו ונשנו ואנשי היישובים נרתמו למאמץ הכולל בעבודה ובהגנה‪ .‬רפאל נטל חלק‬
‫במאמץ ובשעותיו הפנויות המעטות הוא כתב ביומניו ותיעד את התקופה‪ .‬הכתיבה‬
‫נעשתה מתוד בולמוס שלא ידע שובע‪ ,‬מתוד תחושה פנימית עזה‪ ,‬שתועדה ביומנו האישי‪,‬‬
‫כי ימיו ספורים וכי שומה עליו להגיע למלוא ביטויו העצמי מהר ככל האפשר‪ .‬את כשרונותיו‬
‫הספרותיים מיצה בכתיבה על הקיבוץ‪ ,‬כפי שמעיד אחד מחבריו‪" :‬מאווייו הספרותיים‪,‬‬
‫הרצון לתת ביטוי ספרותי לחיי הקיבוץ כקולקטיב"‪ ,‬ומוסיף אותו חבר‪" :‬אם נעיין ביומנו של‬
‫רפאל‪ ,‬נראה כבר מראשית כתיבתו‪ ,‬בהיותו נער בן ‪ ,15‬את הרצינות ואת הראייה החודרת‬
‫לגבי כל בעיה ספרותית ופוליטית‪ ,‬השלובה בנאיביות מוחלטת בכל מה שנוגע לחיים‬
‫עצמם"‪ .‬חברותו של רפאל בקיבוץ לוותה במלחמה פנימית קשה‪ .‬יציאתו לקיבוץ גרמה‬
‫למחלוקת בינו לבין בני משפחתו‪ ,‬שכן חזו לו גדולות ונצורות עקב הצלחתו הרבה‬
‫בלימודים‪ ,‬שתסלול את דרכו בקריירה עתידה‪ .‬ההכרעה לא היתה קלה עבורו וכשהחליט‬
‫על בחירה בדרך הקיבוצית רצה להוכיח לכולם‪ ,‬ובעיקר לעצמו‪ ,‬כי יוכל לחיות חיי עבודה‬
‫פשוטה ‪ -‬חיי חקלאי‪ ,‬תוך מימוש כשרונותיו כיוצר וכסופר‪ .‬כל זה היה מלווה בחשש הנורא‪,‬‬
‫כפי שכתב בעצמו‪" :‬אני משקיף על העתיד בביטחון ובאמונה כי אגיע בו אל התגשמות‬
‫מאוויי‪ ,‬גם אם הכל לוט בערפל‪ ,‬אלא אם כן ייקפד באמצע פתיל חיי‪ ,‬דבר שלא פעם‬
‫מתירא אני מפניו"‪ .‬ביום ט"ז באדר ב' (‪ )27.3.1948‬בשעות הצהרים יצאה מנהריה שיירה‬
‫ובה ‪ 7‬כלי רכב ו‪ -90‬אנשים כדי להעביר אספקה‪ ,‬חומרי ביצורים ותגבורת ליחיעם‪ .‬ליד‬
‫כברי נתקלה השיירה במארב שהציבו הערבים‪ .‬המשוריין הראשון הצליח לפרוץ ולהגיע‬
‫ליחיעם‪ ,‬אך שאר כלי הרכב נלכדו במארב‪ .‬אנשי השיירה לחמו עד שעות הערב ובחסות‬
‫החשכה הצליחו חלק מהם להיחלץ‪ ,‬אך כמחציתם נפלו בקרב‪ .‬רפאל היה בין הנופלים‪.‬‬
‫הוא הובא למנוחת עולמים בבית‪-‬העלמין הצבאי בנהריה‪ .‬השאיר אחריו אם‪ ,‬אח ואחות‪.‬‬
‫כתביו נשארו בארגז עץ של "תנובה" ולאחר שנים יצאו לאור בחוברת זיכרון שהוציאה‬
‫אחותו‪ ,‬שכתבה‪" :‬לאחר נפילתו נשאר הארגז מיותם‪ .‬במשך שנים לא נתתי מנוחה לנפשי‪,‬‬
‫רבץ עלי העול שאיני מוציאה לאור את מה שהבנתי כצוואה של בובי"‪.‬‬
‫טור' אורן (הורנשטיין)‬
‫רפאל (בובי)‬
‫סמל לסרי בועז‬
‫מרדכי (מוטי)‪ ,‬בן שרה וקלמן‪ ,‬נולד ביום כ"ג בתמוז תש"ד (‪ )14.7.1944‬בארגנטינה‪ .‬כשהיה בן שש‬
‫עלה עם משפחתו לארץ‪ .‬המשפחה התיישבה בקיבוץ אילון‪ ,‬ושם עברו על מוטי שנות ילדותו ובגרותו‪.‬‬
‫את לימודיו עשה ככל ילדי הקיבוץ ‪ -‬תחילה בבית‪-‬הספר היסודי של הקיבוץ‪ ,‬ואחרי‪-‬כן במוסד החינוכי‬
‫התיכון האזורי‪ .‬סיפרו עליו חבריו לקבוצת "רימון"‪" :‬מוטי היה מסוגר‪ .‬כלפי חוץ נראה פשוט וחסר‬‫בעיות‪ ,‬ומה שהתרחש אצלו בפנים קשה היה לנחש‪ .‬היו לו כישרונות במקצועות הריאליים‪ ,‬אך‬
‫כשהיינו צריכים לכתוב חיבור בהומניסטיקה‪ ,‬מוטי היה עושה את זה בעשר דקות ועוד מקבל "טוב‬
‫מאוד"‪ .‬הייתה בו איזו יסודיות‪ ,‬שאיפה לשלמות ויכולת לשלמות בלתי מובנות‪ .‬הכל עשה בשקט‪,‬‬
‫בשלווה ובהצלחה רבה‪ .‬כאשר נתפס לנושא מסוים‪ ,‬נתפס לו ללא וותרנות‪ ,‬אך לעולם לא על חשבון‬
‫אחרים‪ .‬לכן לא הרגישו במידת ההחלטיות הטמונה בו‪ .‬הייתה בו גם התלהבות פנימית בלתי מצויה‪.‬‬
‫כלפי חוץ לא הפגין לא התלהבות ולא עליונות‪ ,‬אם כי בשטחים רבים היה הרבה מעל האחרים‪ ,‬אך מי‬
‫שהכירו היטב ידע על החום הפנימי שבו‪ .‬רק חיוכו הסגיר לעתים את הנפש הרגישה"‪ .‬מרדכי גויס‬
‫לצה"ל בראשית נובמבר ‪ 1963‬והוצב לחיל התותחנים‪ .‬לאחר סיום הטירונות עבר קורס מפקדי‬
‫כיתות חי"ר‪ ,‬קורס קצינים‪ ,‬קורס קציני תותחנים‪ ,‬קורס קציני מודיעין‪ ,‬קורס צניחה קורס מפקדי סוללת‬
‫שדה וקורס פקחי‪-‬אויר‪ .‬בחוות דעת מפקדיו עליו נאמר‪" :‬קצין מעולה‪ ,‬בעל רצון רב לשרת את‬
‫היחידה ואת צה"ל‪ ,‬מתנדב לכל תפקיד‪ ,‬מסוגל לבצע כל משימה שתוטל עליו‪ .‬בעל יזמה‪ ,‬מלא מרץ‪,‬‬
‫בעל ביטחון עצמי ומתמצא היטב בחומר"‪ .‬סיפרו עליו חבריו ליחידה‪" :‬כלפי חוץ היית רואה רק‬
‫אדישות‪ ,‬כאילו הוא מזלזל‪ ,‬אבל כשצריך היה לעשות משהו‪ ?...‬בתרגילים שהיה צריך ללכת ברגל‪,‬‬
‫סחב לבדו את החגור והנשק‪ ,‬למרות שהיה קשר מוקצב לכל קצין קישור‪ .‬זה מה שאיפיין את הגישה‬
‫שלו לדברים ‪ -‬לעשות אותם בעצמו‪ .‬הוא היה צנוע מאוד וטוב לב מאין כמוהו‪ .‬לא היו לו יריבים‪ .‬על‬
‫מוטי למעשה אפשר לספר רק טובות‪ .‬אהבו את הבחור‪ ,‬נעים היה לחיות אתו וכולנו היינו ידידיו‪ .‬אם‬
‫כי היה אינדיווידואליסט מובהק‪ ,‬השתדל להיות אחד מהחבר'ה‪ .‬הוא חי אתם ‪-‬מין דמות אבהית‪,‬‬
‫שאפשר להניח ראש על כתפה‪ .‬מה שהיה מפליא אצלו‪ ,‬זה המעבר מתפקיד לתפקיד‪ .‬מתפקיד של‬
‫קצין קישור עבר לתפקיד של קצין מודיעין ולאחר מכן התחלף במפקד סוללה‪ .‬בשבילו היו המעברים‬
‫האלו טבעיים והוא נכנס לכל תפקיד כבעל ניסיון ותיק‪ .‬מי שהייתה לו בעייה‪ ,‬מצא תמיד את מוטי עם‬
‫לב פתוח‪ ,‬מאמין לכל אחד‪ ,‬עד שלפעמים היה צריך לומר לו‪" :‬אל תהיה תמים כל כך‪ ,‬מפני‬
‫שלפעמים‪ ,‬יש כאלה שמסבנים"‪ .‬והוא היה עונה‪" :‬כל עוד אני לא יודע‪ ,‬וכל עוד אני לא רואה‪ ,‬אני‬
‫מאמין לכל אחד"‪ .‬וזו הייתה דרכו ‪ -‬ולא מתוך תמימות‪ ,‬אלא משום שהעניק קרדיט לאנשים"‪.‬‬
‫בראשית מאי ‪ 1966‬סיים מוטי את שירות החובה ושב לקיבוץ‪ ,‬שם עבד במפעל למכונות חקלאיות‬
‫כמסגר‪ .‬מלבד עיסוקו כמסגר‪ ,‬עסק בשטחים ריאליים כמו מכניקה עדינה‪ ,‬אלקטרוניקה ועוד‪ .‬היה לו‬
‫כישרון טבעי בתחומים האלו‪ .‬בשנת ‪ 1969‬נשא לאישה את חברתו עמליה‪ ,‬ולזוג הצעיר נולד בן‪,‬‬
‫שקראו שמו עוז‪ .‬בשנת ‪ 1971‬החל ללמוד במכינה לקראת לימודים סדירים בטכניון‪ .‬את לימודיו אלה‬
‫לא הספיק להשלים‪ .‬על מוטי כאב וכבעל סיפרו מיודעיו‪ .‬סיפרה ציפי‪" :‬את מוטי היכרתי לראשונה‬
‫דרך עוז‪ ,‬בנו‪ .‬הוא היה מאוהב בבן הקטן‪ .‬עם כל צניעותו שלו‪ ,‬מבנו לא חסך שבחים‪ .‬הוא תמיד נהג‬
‫לומר‪' :‬יש לי ילד כזה נהדר‪ .‬ראית פעם ילד כזה?'"‪ .‬ענת‪" :‬עוצמת הרגשות שלו כלפי עוז הייתה כל‬
‫כך חזקה‪ ,‬שהיה קשה לו לבטא זאת‪ .‬אחת הסיבות שדחה את התחלת לימודיו‪ ,‬הייתה שקשה היה‬
‫לו להיפרד מהילד"‪ .‬סיפרה עמליה אשתו‪" :‬מוטי היה תמיד אתי‪ .‬אני ידעתי שתמיד הוא אתי ‪ -‬עם‬
‫השקט הזה שלו ואמונת החיים הנפלאה שהייתה בו‪ ,‬והכוח שהיה אצור בשלווה"‪ .‬במלחמת יום‪-‬‬
‫הכיפורים שירת כמפקד סוללה בחזית רמת הגולן‪ .‬ביום י"ז בתשרי תשל"ד (‪ )13.10.1973‬נפגע‬
‫בהפגזה של האויב ונפל‪ .‬סיפרו חבריו‪" :‬לאחר שנפל המטח הראשון ומוטי היה פצוע מריקושטים‬
‫בראש‪ ,‬אמר לנו‪' :‬סעו‪ ,‬אני אשאר פה ואדאג לכולם'‪ .‬הוא הלך ברגל לתחנת הנפגעים‪ .‬יכול היה‬
‫להתפנות‪ .‬הוא לא עשה זאת‪ ,‬כי ידע שנשארו בשטח עוד הרבה חבר'ה‪ .‬הוא ניגש לכל פצוע שצעק‬
‫ועודד אותו‪ .‬אחר כך הגיע בעצמו לתחנה‪ .‬לחובש ולרופא אמר‪' :‬עזבו אותי‪ .‬אני בסדר‪ .‬טפלו‬
‫באחרים'‪ .‬אחר כך כבר לא היה במי לטפל"‪ .‬הוא הובא למנוחת‪-‬עולמים בבית‪-‬העלמין של קיבוץ‬
‫אילון‪ .‬השאיר אחריו אישה ובן‪ ,‬אב‪ ,‬אם‪ ,‬אחות ואח‪.‬‬
‫רס"ן מדין מרדכי (מוטי)‬
‫גדעון‪ ,‬בן פנינה ושלמה‪ ,‬נולד ביום כ"א באדר א' תשי"א (‪,)27.2.1951‬‬
‫בקיבוץ כברי שם עבר את כל שלבי הגידול במשק ‪-‬למן הפעוטון ועד לגמר‬
‫בית‪-‬הספר התיכון‪ .‬סיפרו עליו בני קבוצת "חרוב" שאתם התחנך‪" :‬גדעון לא‬
‫נהג להתבלט‪ .‬הוא דיבר מעט מאוד והיה סגור בשיחה‪ .‬מה שאפיין אותו‪,‬‬
‫היה אי‪-‬רצונו להיאבק עם החיים‪ .‬הוא רצה לקבל את החיים כמו שהם‪ .‬הוא‬
‫נהנה מכל רגע ולא ראה צורך להילחם בדברים‪ .‬היו לו המון תחביבים ‪-‬‬
‫גרפיקה‪ ,‬צילום‪ ,‬שחייה ושח‪-‬מט ‪ -‬וכולם היו שלו‪ .‬לא גלויים לאחרים‪ .‬הוא‬
‫צייר באטיקים‪ ,‬תרנגולים‪ ,‬כלבים ‪ -‬תמיד לעצמו‪ .‬ללא הפגנתיות של "תראו‬
‫כמה אני כישרוני"‪ ,‬אלא מתוך הנאה עצמית של יצירה‪ .‬אולי נכון לומר‬
‫שהייתה לו הנאה מעצם ההנאה‪ .‬כשהוא לקח על עצמו את האחריות‬
‫לברכה ‪ -‬הוא נהנה מהמים‪ ,‬מהשמש‪ .‬בבננות נהנה מהעבודה‪ ,‬ותמיד‬
‫לעצמו ועם עצמו"‪ .‬לגדעון היו קשיי התבטאות בכיתה‪ .‬כשכל התלמידים‬
‫היו צועקים ומתפרצים‪ ,‬היה הוא יושב בצד ולא מתערב‪ .‬פעמים רבות מצא‬
‫דרך להתבטא בכתב‪ .‬גם כתביו וגם ציוריו נגנזו כולם במגרתו הפרטית‪ .‬רק‬
‫לאחר מותו "נתגלו" ברבים‪ .‬סיפר עליו מחנכו רפאל‪" :‬גדעון בלט באי‪-‬‬
‫מעורבותו‪ ,‬בייחודו‪ ,‬בשמירה על עצמיותו‪ .‬אפשר שהיה בזה משהו על גבול‬
‫ההתבודדות בתוך הכלל הסואן סביבו‪ .‬בכל אופן‪ ,‬ניכר היה בסירובו‬
‫להיסחף באווירת ה"עדריות"‪ .‬בשנה האחרונה ללימודיו בבית‪-‬הספר‪,‬‬
‫שמתי לב שהוא מעורב יותר‪ ,‬שהוא מרבה לרקוד‪ ,‬שכאילו הוא מרשה‬
‫לעצמו ליהנות יותר באורח חופשי מן הצדדים הקלים‪ ,‬הבידוריים‪ .‬הוא‬
‫נעשה פתוח יותר‪ ,‬גלוי יותר‪ .‬אך גילויים חדשים אלו‪ ,‬לא גרמו לו שיזנח את‬
‫עיסוקיו הישנים להיפך ‪ -‬ציוריו‪ ,‬עבודות הגרפיקה שלו וכתביו ‪ -‬קיבלו‬
‫מימדים חדשים‪ ,‬רב‪-‬גוניים יותר"‪ .‬גדעון גויס לצה"ל בראשית אוקטובר‬
‫‪ 1969‬והוצב לחיל השריון‪ .‬לאחר הטירונות השתלם בקורס מקצועות‬
‫שריון‪ ,‬בקורס מקצועות טנק ובקורס תותחני טנקים‪ .‬בראשית אוקטובר‬
‫‪ 1972‬סיים את שירות החובה‪ ,‬חזר למשק ונכנס לעבודה בענף הפלחה‪.‬‬
‫במלחמת יום‪-‬הכיפורים שירת כתותחן טנק ברמת הגולן‪ ,‬והשתתף בקרבות‬
‫הבלימה נגד הסורים‪ .‬חבריו ליחידה סיפרו על לחימתה ועל אנשיה‪:‬‬
‫"היחידה כולה הייתה מורכבת מאנשים חדשים שלא הכירו זה את זה ‪-‬‬
‫ובכל זאת גילו האנשים כוח לחימה למופת ותיאום מלא ביניהם‪ ,‬כאילו היו‬
‫מורגלים בלחימה יחדיו‪ .‬כאשר חילצו פצועים משדה הקרב‪ ,‬גילו הקרבה‬
‫יוצאת מן הכלל‪ ,‬כאילו היו אלה חבריהם מזה שנים"‪ .‬כשנשאל נתי‪ ,‬מפקד‬
‫היחידה‪ ,‬מהו הסוד שהפך את האנשים הזרים לכוח לוחם מעולה תוך יממה‬
‫אחת בלבד‪ ,‬השיב‪" :‬הסוד‪ ,‬כמדומני‪ ,‬הוא בצו הקריאה הפנימי‪ ,‬שהביא‬
‫אותם הנה כדי להילחם"‪ .‬בקרב שהתחולל ליד תל‪-‬קסין ביום ט"ז בתשרי‬
‫תשל"ד (‪ )12.10.1973‬נפגע הטנק שלו וגדעון נפל‪ .‬הוא הובא למנוחת‪-‬‬
‫עולמים בבית‪-‬העלמין בקיבוץ כברי‪ .‬השאיר אחריו הורים‪ ,‬שתי אחיות ואח‪.‬‬
‫סמל מירברג גדעון‬
‫בן דויד (גסטון) וחנה (אינס)‪ .‬נולד ביום ח' בטבת תרצ"ג (‪)6.1.1933‬‬
‫בפירנצה אשר באיטליה‪ .‬בגיל צעיר עבר למצרים עם משפחתו‬
‫ובאלכסנדריה של מצרים סיים את לימודיו בקולג' אנגלי וגם למד בבית‪-‬‬
‫ספר צרפתי יהודי‪ .‬בשנת ‪ 1951‬עלה לארץ והצטרף למשפחה שעלתה‬
‫שנה אחת קודם לכן והתגוררה בקיבוץ עין‪-‬המפרץ‪ .‬הוא אמנם בא אל עין‪-‬‬
‫המפרץ מעולם אחר וזר‪ ,‬אך עד מהרה מצא נתיבות אל לב כל אדם‬
‫ובבלתי‪-‬האמצעיות שבו רכש את לב כל החברים‪ ,‬המחיצות נפלו וקשרי‪-‬‬
‫ידידות הדוקים נוצרו‪ .‬הוא היה ידיד לכל‪ ,‬זקן וטף הוקירו אותו‪ .‬הוא נשא‬
‫בעול תפקידים שונים בקיבוץ ובמילוים‪ .‬ידע להטות אוזן קשבת לזולת‪,‬‬
‫להתחשב בחולשות אנושיות וגם לדרוש את אשר אפשר היה לדרוש‪.‬‬
‫באוגוסט ‪ 1953‬גויס לצה"ל ושירת במסגרת נח"ל‪ .‬היה בין עובדי‬
‫השלחין הוותיקים ביותר והמנוסים ביותר‪ .‬בנח"ל עבר אימון מתקדם‬
‫ולאחר‪-‬מכן קורס ממושך של מכונאים חקלאיים‪ .‬בשנת ‪ 1964‬נשלח על‪-‬‬
‫ידי עין‪-‬המפרץ לרחובות להשלים את לימודיו בפקולטה לחקלאות של‬
‫האוניברסיטה העברית‪ .‬שם התמחה בגידולי‪-‬שדה שונים‪ .‬כאשר סיים את‬
‫הלימודים חזר להיות פקח בשטחי הכותנה של הקיבוץ ובקיבוץ עצמו היה‬
‫מסור לכל תפקיד שנמסר לו‪ .‬היה ידוע לכל כאדם בעל לב טוב‪ ,‬חבר עליז‬
‫ונאמן‪ ,‬בן מסור להוריו ובעל אהוב למשפחתו‪ .‬לאחר שירותו הסדיר היה‬
‫יוצא לשירות‪-‬מילואים כאשר נקרא אליו וכך המשיך עד יום נפלו‪ .‬ערב‬
‫מלחמת ששת הימים נקרא לדגל והשתייך לסיירת של יחידת‪-‬השריון‬
‫ובקרב שנערך בעמק‪-‬דותן אשר בגדה המערבית ביום כ"ח באייר תשכ"ז‬
‫(‪ ,)7.6.1967‬הוא היום השלישי לקרבות‪ ,‬נתקל הג'יפ שהוא נהג בו‬
‫במארב של צלפים ירדנים וכך מצא את מותו; מתחילה שימש כקשר‬
‫בג'יפ אבל אחרי שהנהג נפגע בלחימה קודמת עבר לתפקידו של הנהג‬
‫ובשעת פעולה זו נפל‪ .‬הניח אישה ושלוש בנות‪ ,‬ולקטנה שבהן לא מלאו‬
‫עוד שנתיים בנפול אביה‪ .‬הובא למנוחת‪-‬עולמים בקיבוץ עין‪-‬המפרץ‪.‬‬
‫במלאת שנתיים לנפלו פתח הקיבוץ חדר‪-‬עיון ומוסיקה המוקדש לזכרו‪.‬‬
‫בחדר זה אפשר להתעמק בספרי‪-‬מדע וליהנות מצלילי‪-‬מוסיקה ‪ -‬דברים‬
‫שהיו כה קרובים לברונו‪ .‬את "ידיעות השבוע"‪ ,‬עלון עין‪-‬המפרץ הוציא‬
‫הקיבוץ לזכרו ב"שלושים" לנפלו‪ .‬בחוברת שהוציאו חבריו‪-‬לנשק לזכר‬
‫גיבורי עוצבת "ברק" הונצח שמו‪ .‬בחוברת ‪ "53‬מהם"‪ ,‬שבהוצאת הקיבוץ‬
‫הארצי לזכר חבריו‪ ,‬נופלי המערכה‪ ,‬הונצח שמו וזכרו‪ .‬כמה עמודים‬
‫הוקדשו לו בספר "נזכור"‪ ,‬שבהוצאת האוניברסיטה העברית בירושלים‬
‫והסתדרות הסטודנטים שבה‪ ,‬בעריכת יהודה האזרחי‪.‬‬
‫טור' מירס ברונו‬
‫בן בכור ליהודית וגיורא‪ .‬נולד ביום כ"א באב תשכ"א (‪ ,)3.8.1961‬אח לעמית ולגלי‪ .‬תמיר נולד וגדל‬
‫בקיבוץ כפר מסריק‪ ,‬דור שלישי למייסדי הקיבוץ‪ .‬הוא התחנך בחברת הילדים בקיבוץ ובמוסד‬
‫החינוכי האזורי 'נעמן'‪ .‬חבריו מהקיבוץ זוכרים אותו כילד טוב ויפה‪-‬תואר‪ ,‬שהקרין רוגע ושלווה‪,‬‬
‫וכצעיר ברוך כשרונות‪ ,‬שלא הרבה אומר ודברים‪ .‬תמיר היה תלמיד מצטיין ורציני‪ ,‬עסק בספורט‬
‫ושיחק בקבוצת הכדורעף של מטה אשר והדריך במסירות בתנועת 'השומר הצעיר'‪ .‬כבר בנעוריו בלט‬
‫תמיר באמונתו החזקה בערכים שהתחנך עליהם וברצונו העז לתרום למדינה ולחברה שבה גדל וחי‪.‬‬
‫באוקטובר ‪ 1979‬התגייס תמיר לצה"ל‪ ,‬לסיירת 'גולני'‪ ,‬עבר את מסלול האימון היחידתי‪ ,‬סיים קורס‬
‫קצינים וחזר לסיירת לפקד על צוות צעיר‪ ,‬שאיתו יצא למלחמת שלום הגליל ולקרב על הבופור‪ ,‬שם‬
‫נהרגו שישה מחבריו לסיירת‪ .‬למחרת הכיבוש פגש תמיר בפסגת הבופור את ראש הממשלה דאז‪,‬‬
‫מנחם בגין‪ ,‬ואת שר הביטחון דאז‪ ,‬אריאל שרון‪ ,‬שהגיעו לביקור‪ .‬התמונות שצולמו במפגש זה‬
‫והתפרסמו בתקשורת‪ ,‬הפכו לאחד מסמליה של מלחמת לבנון‪ .‬תמיר‪ ,‬בצניעותו‪ ,‬הותיר רושם רב על‬
‫מפקדיו וחבריו לשירות‪ .‬גיל‪ ,‬בן מחזורו ליחידה מתאר אותו כבחור מרשים ויסודי‪" :‬לתמיר היה ראש‬
‫גדול על הכתפיים‪ ,‬היה אחד שאפשר לסמוך עליו‪ .‬אני לא זוכר שנכנס לעימותים‪ .‬היה לו מזג נוח‪,‬‬
‫שקט‪ ,‬ענייני ומתון‪ .‬הוא בא לצבא לעשות את המוטל עליו ולכן הייתה לגביו תמימות‪-‬דעים שהוא צריך‬
‫לצאת לקורס קצינים‪ ".‬החיילים שפיקד עליהם סיפרו כי התרשמו מטוב ליבו‪ ,‬מחיוכו‪ ,‬מאופיו הנעים‬
‫ומהסמכותיות שהקרין‪ .‬הוא תואר כאדם משכמו ומעלה וכמפקד מעולה ואמין‪ ,‬ישר‪ ,‬איכפתניק‪,‬‬
‫שתמיד צעד בראש ודאג לשלום חייליו‪ ,‬תמך בהם‪ ,‬עודד אותם והשתדל לדאוג לכל מחסורם‪.‬‬
‫בהמשך שירותו מילא תמיר תפקיד של סגן מפקד סיירת 'גולני'‪ ,‬בפיקודו של משה קפלינסקי (כיום‬
‫אלוף פיקוד מרכז)‪ .‬בתפקידו זה היה גם אחראי על מתקן האימונים של הסיירת‪ .‬בשנת ‪1984‬‬
‫השתחרר תמיר מצה"ל‪ ,‬חזר לקיבוצו והצטרף לצוות עובדי המטע‪ .‬בשנת ‪ 1986‬נשא לאישה את‬
‫חברתו אורלי בן‪-‬דיין‪ ,‬שהכיר במהלך שירותו הצבאי‪ .‬לאחר‪-‬מכן יצא ללימודי הנדסת חשמל בטכניון‬
‫ובסיומם הצטרף לצוות עובדי 'סילמה' (חברת בת של 'סילורה') בכפר מסריק‪ .‬עד שנת ‪ 1995‬חיו‬
‫תמיר ואורלי בכפר מסריק‪ ,‬שם נולדו בניהם רועי וגיא‪ .‬תמיר היה פעיל ומעורב בחיי הקיבוץ‪ ,‬ומילא‬
‫תפקידים חברתיים שונים‪ .‬בשנת ‪ 1995‬בחרו תמיר ורעייתו אורלי לעבור למושב בן שמן‪ ,‬שם בנו את‬
‫ביתם‪ .‬תמיר המשיך לעבוד במקצועו כמהנדס חשמל‪ ,‬תחילה בחברת 'מוטורולה' ולאחרונה עבד‬
‫כמהנדס הפיתוח של חברת 'אינטרקיור'‪ ,‬שפיתחה מכשיר רפואי להורדת לחץ דם‪ .‬בנובמבר ‪1998‬‬
‫נולד הבן השלישי של תמיר ואורלי ‪ -‬דן‪ .‬גם בבן שמן היה תמיר מעורב בחיי הקהילה‪ :‬השתתף‬
‫בפעילויות חינוכיות וחברתיות‪ ,‬ונמנה עם יוזמי הקמת מגרש ספורט לילדי המושב‪ .‬בכל השנים שחלפו‬
‫מאז השתחרר מהצבא הסדיר (בשנת ‪ ,)1984‬שירת תמיר במילואים בפלוגת סיור של חטיבת חי"ר‬
‫מילואים‪ ,‬אותה החטיבה שבה שירת במילואים גם אביו גיורא‪ .‬החל בשנת ‪ 1997‬הוא שירת בתפקיד‬
‫מפקד הסיירת והועלה לדרגת רס"ן‪ .‬בשנת ‪ 2001‬סיים את תפקידו כמפקד הפלס"ר‪ ,‬והמשיך ללוות‬
‫את הסיירת במסגרת תפקידו במפקדת החטיבה‪ .‬בתפקיד זה גם יצא לשירות מילואים באוקטובר‬
‫‪ ,2002‬שבו נתבקש לארגן חיילים מיחידות שונות לשמירה ביישובי הגדה ובקו התפר‪ .‬במסגרת‬
‫תפקיד זה הגיע תמיר ביום ראשון‪ ,‬כ"א בחשוון תשס"ג (‪ ,)27.10.2002‬לתחנת הדלק באריאל ‪-‬‬
‫מקום מפגש של חיילים רבים לקראת יציאתם לתפקיד ‪ -‬משם היה אמור לחלק את חייליו למשימות‬
‫שמירה ביישובי הגדה‪ .‬לפתע הגיע למקום מחבל מתאבד‪ .‬תמיר וחיילים נוספים נאבקו איתו ואז‬
‫התפוצץ המטען שנשא על גופו‪ .‬בקרב זה נהרגו רס"ן תמיר מסד‪ ,‬רס"ל עמיהוד חסיד וסגן מתן זגרון‪,‬‬
‫זכרם לברכה‪ .‬בן ארבעים‪-‬ואחת היה תמיר בנופלו‪ .‬הוא הובא למנוחת עולמים בבית‪-‬העלמין בקיבוץ‬
‫כפר מסריק‪ ,‬שבו נולד וגדל‪ .‬הניח אחריו אישה ‪ -‬אורלי‪ ,‬שלושה ילדים ‪ -‬רועי‪ ,‬גיא ודן‪ ,‬הורים ‪ -‬יהודית‬
‫וגיורא‪ ,‬אח ‪ -‬עמית ואחות ‪ -‬גלי מסד‪-‬בלומברג‪.‬‬
‫רס"ן מסד תמיר‬
‫בן טובה וסעדיה‪ .‬נולד ביום כ"ט בסיוון תשכ"ט‬
‫(‪ )15.6.1969‬במושב אחיהוד‪ ,‬בן שלישי למשפחה בת‬
‫שישה ילדים‪ .‬למד בבית‪-‬הספר היסודי באחיהוד‬
‫ובבית הספר התיכון בישיבה בכפר הרא"ה‪ .‬איתי‬
‫שהיה ילד מחונן‪ ,‬עבר בבית‪-‬ספרו בחינות מטעם‬
‫משרד החינוך והתגלה כחניך מצטיין‪ ,‬ולכן קיבל מילגת‬
‫לימודים בכפר הרא"ה‪ .‬טרם גיוסו לצה"ל עשה איתי‬
‫כל מאמץ לעזור להוריו במשקם עתיר העבודה‪,‬‬
‫המבוסס על רפת חלב וגידולי ירקות עונתיים‪ .‬בשלהי‬
‫חודש יולי ‪ 1987‬גויס איתי לשירות חובה בצה"ל והוצב‬
‫בחטיבת גולני‪ .‬הוא סיים טירונות ארוכה וקשה‪ ,‬יצא‬
‫לטירונות יחידה והמשיך מסלולו הקרבי בקורס‬
‫מ"כים‪-‬חי"ר‪ .‬בסיום הקורס קיבל דרגת רב"ט ונשלח‬
‫לגדוד‪ ,‬לסגל הפיקוד‪ .‬במשך כל זמן שירותו חשב איתי‬
‫על הוריו ועל עומס העבודה במשקם‪ .‬הוא ידע שהם‬
‫אינם יכולים להחזיק את משקם בכוחות עצמם ושאין‬
‫באפשרותם לשכור עזרה בתשלום‪ .‬בכל חופשותיו‬
‫מהצבא עשה ככל שניתן לעזור במשק המשפחה‪.‬‬
‫בתחילת חודש פברואר ‪ 1987‬יצא איתי לקורס קציני‬
‫חי"ר‪ .‬חבריו לקורס ציינו את התנהגותו החברית‪,‬‬
‫רגישותו הרבה ושאיפתו לשלמות‪ .‬ביום י"ב בסיוון‬
‫תשמ"ט (‪ )15.6.1989‬נפל איתי בעת שירותו‪ .‬הוא‬
‫הובא למנוחת‪-‬עולמים בבית‪-‬העלמין הצבאי בנהריה‪.‬‬
‫הותיר אחריו הורים‪ ,‬שני אחים ‪ -‬יאיר ורוני‪ ,‬ושלוש‬
‫אחיות ‪ -‬כוכבה (זיוה)‪ ,‬כלנית והדר‪ .‬במכתב תנחומים‬
‫למשפחה השכולה כתב מפקדו‪" :‬מתחילת מסלולו‬
‫בחי"ר התבלט איתי כאחד הלוחמים הטובים בצוות‪.‬‬
‫היה מש"ק טוב ולכן נשלח לקורס קצינים‪ .‬יושר‪,‬‬
‫חברות ורצון לשלמות בביצוע היו הציר המרכזי‬
‫באישיותו"‪ .‬בני משפחתו הנציחו זכרו בספרייה תורנית‬
‫שתרמו לבית‪-‬הכנסת באחיהוד‪.‬‬
‫סמל מעודה איתי‬
‫בת ראובן ושולמית‪ .‬נולדה ביום כ"ז בסיון תשט"ו (‪ )17.6.1955‬בקיבוץ לוחמי‪-‬הגיטאות‬
‫שבאזור געתון‪ ,‬בת להורים משרידי‪-‬השואה‪ .‬היא גדלה כשאר ילדי הקיבוץ‪ ,‬ועם‪-‬זאת‬
‫זכתה לתשומת‪-‬לב מיוחדת מצד הוריה‪ ,‬שהייתה להם "מתנת‪-‬האושר שקיבלנו לאחר‬
‫שנים של ציפייה"‪ .‬גם הורי האם‪ ,‬שהגיעו מרוסיה בהיותה בת שנה וחצי‪ ,‬העריפו עליה‬
‫אהבה רבה ופינוקים‪ .‬רחלי למדה שמונה שנים בבית‪-‬הספר היסודי 'יאנוש קורצ'אק'‬
‫שבקיבוץ לוחמי הגיטאות‪ .‬לאחר‪-‬מכן עברה לבית‪-‬הספר התיכון 'סולם‪-‬צור' שבגשר‪-‬הזיו‬
‫ובחרה במגמה הספרותית‪ .‬את עבודת‪-‬הגמר עם סיום כיתה י"ב כתבה על הנושא‪' :‬יומני‬
‫ילדים בשואה'‪ .‬כאשר רחלי הייתה בכיתה ה'‪ ,‬נערכו לילדים מבחני‪-‬מוסיקה ונתגלה‪ ,‬כי‬
‫רחלי נתברכה בשמיעה מצוינת‪ .‬היא התחילה לקבל שיעורים בנגינה בכינור‪ .‬שנה‬
‫תמימה ניסתה להתמודד עם כלי זה‪ ,‬אך לא יכלה לו והעדיפה ללמוד לפרוט בפסנתר‪.‬‬
‫שנתיים התמידה בלימודי הפסנתר‪ ,‬ואולם גם מהם לא הפיקה את הסיפוק המבוקש‪ .‬ואז‬
‫נחשפה לפניה אהבתה הלוהטת לריקוד‪ ,‬אמנות שהלמה יפה את רוחה הרגישה‬
‫והסוערת‪ .‬היא ממש גילתה את עצמה בריקוד והשקיעה בו את חושיה‪ ,‬את מרצה‪ ,‬את‬
‫אישיותה כולה‪ .‬בהיותה בכיתה ט' התחילה להשתתף בכנסים של חטיבת בני הקיבוץ‬
‫המאוחד‪ .‬וכעבור זמן קצר הצטרפה ללהקת הגליל המערבי והשתתפה במופעי ריקודי‪-‬‬
‫העם שלה‪ ,‬במקומות שונים בארץ‪ .‬במסגרת התכנית 'ניחוחי חציר' נועד לרחלי תפקיד‬
‫מרכזי‪ .‬כשהיתה בכיתה י'‪ ,‬התחילה ללמוד במכון לריקוד‪ ,‬שנפתח בבית רוטשילד בחיפה‪.‬‬
‫בכיתה י"ב עברה לסטודיו של יהודית ארנון בגעתון‪ .‬הייתה זאת שנה שבה הגיעה‬
‫להישגים ממשיים‪ ,‬שבלטו בכל הופעה שלה‪ .‬רחלי נתברכה באישיות מיוחדת במינה‪.‬‬
‫היה בה מעין קסם ששבה את עין כולם‪ .‬החיים פיכו בקרבה כמעיין מתגבר‪" .‬היא זכורה‬
‫לי כרחלי של הצחוק והחיוך‪ ,‬רחלי של חוסר‪-‬מנוחה‪ ,‬של תנועה‪ ,‬רחלי של החיים‬
‫בזרימתם"‪ ,‬כותבת אחת המורות שלה‪" .‬רחלי נשמה חיים‪ ,‬אהבה חיים‪ ,‬הייתה חיים‪,‬‬
‫היתה חיוך‪ ",‬מעיד מורה אחר‪ .‬בכל‪-‬עת ובכל‪-‬מקום ביקשה להיות בתוך‪-‬תוכם של הדרים‬
‫העיקריים‪ .‬הבילוי היה מרכיב רב‪-‬ערך בחיים החברתיים שלה‪ ,‬ובלבד שייעשה‬
‫במחיצתם של אנשים מקוריים ויוצרים‪ .‬באשר לעתיד‪ ,‬ראתה את עצמה רחלי תמיד‬
‫במשק שלה‪ ,‬ובו היו קשורות התכניות שלה‪ .‬היה נראה לה‪ ,‬שהיא חיה בהרמוניה עם‬
‫הקיבוץ ושתוכל להגשים את כל חלומותיה האישיים בתוך המשק ובעזרתו‪" .‬אני‬
‫מאמינה‪ ",‬כתבה למורת הריקוד שלה‪" ,‬שאם ארצה להמשיך אחרי הצבא בריקוד‪ ,‬יאשר‬
‫לי המשק דבר זה ולא אצטרך 'לחכות בתור'‪ ,‬כי איך אגיד לגוף 'חכה עד שיגיע תורך‬
‫ללמוד?' הוא פשוט יתנוון"‪ .‬אך לא היה 'אחרי הצבא'‪ .‬רחלי גויסה לצה"ל ב‪ -1‬בדצמבר‬
‫‪ ,1974‬עשתה את הטירונות והוצבה‪ ,‬לאושרה הרב‪ ,‬ללהקת המחול של פיקוד ההדרכה‪.‬‬
‫רק כשלושה חודשים שירתה בצבא ונהנתה מכל יום של שירות‪ .‬ביום כ"ד בשבט תשל"ה‬
‫(‪ )5.2.1975‬נפלה בעת שירותה‪ .‬הובאה למנוחת‪-‬עולמים בקיבוץ לוחמי‪-‬הגיטאות‪.‬‬
‫השאירה אחריה הורים ואח‪ .‬קיבוץ לוחמי‪-‬הגיטאות הוציא חוברת זיכרון ובה באו לידי‬
‫ביטוי האהבה וההערצה‪ ,‬היגון והכאב‪ ,‬שעטפו את חייה ואת מותה ללא‪-‬עת של רחלי‪.‬‬
‫טור' מרוז רחל (רחלי)‬
‫בן יהודית ואריה (ליאופולד)‪ ,‬שהיו בעלי תעשייה בדרום‬
‫גרמניה‪ .‬נולד ביום ח' בסיוון תרפ"א (‪ )14.6.1921‬בעיר‬
‫שטוטגרט‪ ,‬גרמניה‪ .‬יהושע סיים בית‪-‬ספר תיכון יהודי‬
‫בפרנקפורט ע"נ מיין עוד בתקופת הדיכוי הנאצי‪ ,‬וגאוותו‬
‫הלאומית נתנה לו כוח להישאר איתן ברוחו‪ .‬באביב ‪1939‬‬
‫עלה לארץ והמשפחה התיישבה במושב שבי ציון‪ .‬יהושע‬
‫למד שנתיים במקווה ישראל והתגייס עם כל המחזור לצבא‬
‫הבריטי‪ .‬הוא שירת בפלוגה יהודית של תותחנים בארץ‪,‬‬
‫בקפריסין‪ ,‬במצרים‪ ,‬ואחר‪-‬כך עבר עם הבריגדה היהודית דרך‬
‫קרבות איטליה עד לארצות השפלה‪ .‬הוא הגיע לדרגת רס"ג‬
‫וזמן‪-‬מה פעל בשירות חקירת פושעי‪-‬המלחמה (בתפקיד זה‬
‫היתה לו התנגשות קשה עם קצין יהודי‪-‬בריטי שרצה להטותו‬
‫לדרך הסלחנות הבריטית כלפי אויבי האנושות)‪ .‬היה‬
‫מראשוני החיילים מארץ‪-‬ישראל שנפגשו עם שארית הפליטה‬
‫ועמד על טיבה לכל סוגיה ועל כל האורות המעטים והצללים‬
‫הרבים אשר בה‪ .‬מתוך אהבת ישראל עמוקה לא אמר נואש‪.‬‬
‫"הנאצים הראו לנו כיצד הופכים בני אדם לחיות רעות ‪ -‬מדוע‬
‫לא ננסה אנחנו להופכם שוב לבני אדם?" ‪ -‬כתב במאמרו‬
‫"אם אשכחך‪ ,‬גולה‪ "...‬ב"הד הסוללה" (בלגיה‪ ,‬אפריל ‪.)1946‬‬
‫אחרי שחרורו החל ללמוד באוניברסיטת ירושלים חקלאות‬
‫ומדעי הטבע‪ .‬בדצמבר ‪ ,1947‬עם פרוץ מלחמת‪-‬העצמאות‬
‫לאחר החלטת עצרת האו"ם לחלק את הארץ לשתי מדינות‪,‬‬
‫התייצב עם חבריו הסטודנטים לשירות העם ונשלח עימהם‬
‫לגוש עציון‪ .‬הוא רצה לשרת כטוראי פשוט אך נתבקש לפקד‬
‫על כיתה‪ .‬גילה הרבה אומץ‪ ,‬שיקול‪-‬דעת וסגולות נעלות של‬
‫אדם וחייל‪ .‬באחרונה שירת כמפקד משלט בית זכריה‪ ,‬החזיק‬
‫מעמד עם כיתתו בתנאי‪-‬קרב קשים‪ ,‬הדף את ההתקפה‬
‫הגדולה‪ ,‬מעטים נגד רבים‪ ,‬ובקרב זה נפל‪ ,‬ביום ג' בשבט‬
‫תש"ח (‪ .)14.1.1948‬הובא למנוחת‪-‬עולמים בבית‪-‬הקברות‬
‫בשבי ציון‪ .‬בעזבונו נמצאו מכתבים רבים מתקופת שירותו‬
‫בחי"ל ובהם משתקפת אשיותו ההוגה והמעמיקה‪ ,‬דרכי‬
‫מחשבתו והשקפות‪-‬עולמו הנעלות‪.‬‬
‫רב"ט מרכס יהושע‬
‫בן גיזלה (טובה) ודב‪ .‬נולד ביום ט"ז באב תשט"ז (‪ ,)24.7.1956‬במושב‬
‫לימן שבגליל המערבי‪ .‬בן שלישי למשפחה בת ארבעה ילדים‪ ,‬משפחת‬
‫חקלאים עובדי אדמה‪ .‬צביקה למד בבית‪-‬הספר היסודי "בצת"‪ ,‬שבמושב‬
‫בצת ובבית‪-‬הספר התיכון "יד נתן" בעכו‪ ,‬במסגרת הפנימייה של חיל‬
‫החימוש‪ .‬היה ילד חביב‪ ,‬מפונק ומטופח על ידי שלוש אחיות‪ ,‬נער שובב‪,‬‬
‫מוקף חברים וידידים‪ .‬בחודש פברואר ‪ ,1974‬גויס צביקה לשירות חובה‬
‫בצה"ל‪ .‬בתום מסלול הטירונות‪ ,‬הוצב לחיל החימוש‪ .‬לצביקה היו כישורים‬
‫טכניים גבוהים‪ ,‬ולכן נשלח להרחבת הכשרתו המקצועית בקורס מכונאי‬
‫טנקים ובקורס מכונאי ברדלס‪ .‬הוא קיבל דרגת רב"ט ונשלח לשרת‬
‫בסדנת הגיס של חיל השריון בסיני ובהמשך‪ ,‬בסדנת הגיס בבקעה‪.‬‬
‫בשנת ‪ ,1977‬שוחרר צביקה משירות חובה והצטרף לשירות בצבא הקבע‪.‬‬
‫בחוות הדעת על חוגרים‪ ,‬כתבו מפקדיו‪" :‬מקצועי בתחומו ומסוגל לקדם‬
‫פרויקטים‪ .‬בעל יוזמה אישית ואחראי בתפקידו‪ ,‬מעוניין ללמוד ולהתקדם‬
‫בהכשרתו ובמקצועו וללמד אחרים מהידע הרב‪ ,‬שרכש‪ .‬רגיש ואחראי‬
‫לרכוש צה"ל"‪ .‬צביקה התקדם בסולם הדרגות הפיקודי עד דרגת רס"ר‪.‬‬
‫עם שחרורו מצה"ל‪ ,‬בשנת ‪ ,1981‬חזר לכפר הולדתו והקים בית ומשק‬
‫חקלאי‪ .‬לדברי אנשי המושב היה צביקה איש אדמה אמיתי‪ ,‬שהקים משק‬
‫חקלאי למופת‪ .‬בשנת ‪ 1984‬נישא צביקה לחברתו שרה‪ .‬המשפחה‬
‫התרחבה כשנולדו הבנות טובה ואורטל‪ .‬טובה נושאת את שם אמו של‬
‫צביקה‪ .‬בשנים ‪ 1991-1993‬כיהן צביקה בתפקיד יו"ר הוועד של הנהלת‬
‫המושב‪ .‬את תפקידו מילא בנאמנות‪ ,‬באחריות ובמעורבות מרבית‪ .‬ביום‬
‫‪ ,14.11.1993‬נקרא צביקה לשירות מילואים פעיל‪ .‬במהלכו‪ ,‬ביום ה'‬
‫בכסלו תשנ"ד (‪ ,)19.11.1993‬נפל בעת שירותו‪ .‬צביקה נספה בעת שהיה‬
‫בחופשה מיחידתו‪ .‬הוא ירד למטע האבוקדו לגזום את צמרות העצים‪ ,‬נגע‬
‫בענף שצמרתו נגעה בחוט חשמל‪ ,‬והתחשמל למוות‪ .‬הוא הובא למנוחת‬
‫עולמים בבית העלמין בכפר לימן‪ ,‬ליד הוריו‪ .‬הותיר אחריו רעיה ‪ -‬שרה‪,‬‬
‫שתי בנות ‪ -‬טובה ואורטל‪ ,‬ושלוש אחיות ‪ -‬רבקה‪ ,‬לאה וזהבה‪ .‬בן שלושים‬
‫ושבע היה צביקה בנופלו‪ .‬במושב לימן‪ ,‬בו נולד צביקה‪ ,‬גדל‪ ,‬התחנך וחי‬
‫כל ימיו‪ ,‬הקימו בני משפחתו גן משחקים לילדים ובו פינת הנצחה לזכרו‪.‬‬
‫רס"ר מרקו צבי‬
‫בן שלמה וזוהרה‪ .‬נולד ביום י"ד‬
‫בניסן תרפ"ז (‪ )16.4.1927‬בעיר‬
‫מרקש שבמרוקו‪ .‬סיים את‬
‫לימודיו בבית‪-‬ספר יסודי‬
‫והשתייך לתנועת‪-‬נוער ציונית‪.‬‬
‫התפרנס מעמל‪-‬כפיו בסנדלרות‪.‬‬
‫עלה לארץ והיה חבר קיבוץ‬
‫עברון‪ .‬גויס לצה"ל באפריל‬
‫‪ .1950‬ביום כ' באדר ב' תשי"א‬
‫(‪ ,)28.3.1951‬בשעת מילוי‬
‫תפקידו‪ ,‬נפל והובא למנוחת‪-‬‬
‫עולמים בבית‪-‬הקברות הצבאי‬
‫בראש‪-‬פינה‪.‬‬
‫רב"ט משעלי חנניה‬
‫דרור‪ ,‬בן שרה ופנחס‪ ,‬נולד ביום כ"ט בניסן תשי"א (‪ )5.5.1951‬בקיבוץ‬
‫אילון‪ ,‬ולמד במוסד החינוכי "מנור" בקיבוץ‪ .‬דרור היה תלמיד מבריק‬
‫ומצטיין‪ ,‬ובעל ידיעות רבות‪ .‬הוא נחשב נער משכיל‪ ,‬חריף‪-‬תפיסה‪ ,‬רציני‪,‬‬
‫מעמיק ובעל כושר ניתוח‪ ,‬שהרבה לקרוא ספרים בתחומי המדע‪ ,‬תורת‬
‫הנפש והספרות היפה‪ ,‬ולהאזין למוסיקה קלאסית‪ .‬הוא אהב גם לטייל‬
‫ונסע הרבה ברחבי הארץ‪ .‬דרור היה פעלתני מאוד ומעורה בחיי החברה‬
‫במוסד שלמד ובקיבוץ‪ ,‬נמנה עם חברי תנועת "השומר הצעיר" ואף היה‬
‫מדריך בה‪ .‬בקרב חבריו נודע כבעל דעות עצמאיות וכלוחם עיקש על‬
‫רעיונותיו‪ .‬מטבעו היה מצניע לכת‪ ,‬סולד מדברי מליצה חסרי‪-‬תוכן‪ ,‬מוכן‬
‫להיחלץ ולעשות כל פעולה שיש לעשותה‪ .‬רגיש היה למעשי עוולה‪ ,‬הגון‬
‫מאוד‪ ,‬ישר ובעל‪-‬מצפון‪ .‬תמיד ביקש לתקן ולשפר את איכות החיים סביבו‬
‫וידע לקשור קשרים טובים עם כל אדם‪ .‬חייכני היה‪ ,‬עירני ובעל מבט‬
‫חודר ותקיף‪ .‬דרור היה נקי ומסודר מאוד‪ ,‬אדיב‪ ,‬ונעים הליכות‪ .‬הוא היה‬
‫בן נאמן ומסור להוריו‪ .‬באחד ממכתביו מימי שירותו בצבא כתב‪" :‬רק כאן‬
‫חשתי את מלוא המשמעות של המושג 'הורים'‪ .‬כנראה שבלי ניתוק‬
‫ומחסור‪ ,‬קשה להעריך מה שניתן קודם ובשפע‪ .‬רק כעת אני מבין את‬
‫האהבה של הורי ואת חששותיהם‪ .‬כל היחס השלילי והזלזול נעלמו‬
‫לחלוטין‪ .‬אני מחכה בקוצר רוח לכל אות מהם"‪ .‬דרור גויס לצה"ל בתחילת‬
‫נובמבר ‪ 1969‬והתנדב לחיל השריון‪ .‬לאחר הטירונות השתלם בקורס‬
‫למקצועות טנק "סנטוריון"‪ ,‬בקורס למפקדי טנקים‪ ,‬בקורס בסיסי לקציני‬
‫חילות אג"ם ובקורס לקציני שריון‪ .‬הוא היה חייל ומפקד טוב‪ ,‬ומילא את‬
‫כל אשר הוטל עליו ביעילות ובמסירות‪ ,‬לשביעות רצון מפקדיו‪ .‬תמיד דאג‬
‫לפקודיו והיה מקובל עליהם מאוד‪ .‬חברו מספר‪ ,‬שביום שהתגייסו אמר לו‬
‫דרור‪" :‬הנה יגיע הזמן שנגיע לתפקידי פיקוד‪ .‬דבר אחד אל תשכח ‪ -‬לא‬
‫לאבד את צלם האדם‪ ,‬ולדעת שאתה עובד עם בני אדם"‪ .‬מפקדיו‪ ,‬כתבו‬
‫עליו בחוות דעתם‪" :‬דרור הוא קצין מעולה‪ ,‬אחראי מאוד‪ ,‬בעל יכולת ובעל‬
‫יזמה‪ ,‬נבון‪ ,‬ישר ובעל מחשבה מקורית ועצמאית"‪ .‬על חלקו בפעילות‬
‫המבצעית הוענק לו "אות השירות המבצעי"‪ .‬במלחמת יום‪-‬הכיפורים‬
‫השתתף דרור בקרבות הבלימה נגד המצרים בסיני‪ .‬ביום י"ח בתשרי‬
‫תשל"ד (‪ )14.10.1973‬נפל דרור בקרב דרומית מערבית למעברי‬
‫המיתלה‪ .‬פגז פגע בטנק שלו והוא נהרג במקום‪ .‬הוא הובא למנוחת‪-‬‬
‫עולמים בבית‪-‬העלמין בקיבוץ אילון‪ .‬השאיר אחריו אב‪ ,‬אם‪ ,‬אח ואחות‪.‬‬
‫קיבוצו הוציא לאור חוברת לזכרו ובה דברים על דמותו‪ ,‬דברי זיכרונות‪,‬‬
‫מכתבים ותצלומים; המועצה האזורית "סולם צור" הוציאה לאור חוברת‬
‫לזכר בני המקום שנפלו במלחמה‪ ,‬ודרור בתוכם‪.‬‬
‫סגן נבו (רוזנברג) דרור‬
‫בן מאיר ולופשה‪ .‬נולד ביום י' בשבט תרצ"ד‬
‫(‪ )26.1.1934‬בסן‪-‬פאולו שבברזיל‪ .‬את לימודיו‬
‫היסודיים סיים בסן‪-‬פאולו ולאחר‪-‬מכן סיים בית‪-‬ספר‬
‫תיכון שם ולמד עוד שנתיים בבית‪-‬ספר גבוה‬
‫ללימודים טכנולוגיים‪ .‬היה חבר בתנועה הציונית‬
‫החלוצית ("השומר הצעיר") והדריך קבוצות של נוער‬
‫מתבגר‪ .‬הצטרף לגרעין הכשרה ויחד עם חבריו‬
‫לתנועה עלה ארצה בשנת ‪ 1956‬והצטרף לקיבוץ‬
‫יסעור‪ .‬ביולי ‪ 1957‬גויס לצה"ל ושירת ביחידת‬
‫הנח"ל‪ .‬עם שחרורו מן הצבא החל לעבד במסגריה‬
‫של הקיבוץ ובשנת ‪ 1965‬קיבל עליו את התפקיד של‬
‫מורה לאגרו‪-‬מיכניקה במוסד החינוכי "נעמן"‪ .‬הוא‬
‫מילא תפקידים רבים בקיבוץ‪ ,‬הן בתחום המשקי והן‬
‫בתחום החברתי‪ .‬בשעות‪-‬הפנאי היה מתמסר‬
‫לתחביבו ‪ -‬הצילום‪ .‬פשוט וישר היה צבי ובפשטות‬
‫ניגש לכל משימותיו בחיים וכך ביצע את המוטל‬
‫עליו‪ .‬לאחר‪-‬מכן היה יוצא למילואים מזמן לזמן‪ ,‬וביום‬
‫י"א בכסלו תשכ"ח (‪ ,)13.12.1967‬כאשר הוטלה‬
‫משימה מיבצעית על היחידה שעמה נמנה‪ ,‬נפל‬
‫בהיתקלו במארב‪ .‬הניח אשה ושני בנים‪ .‬הובא‬
‫למנוחת‪-‬עולמים בבית‪-‬הקברות ביסעור‪ .‬מפקד‪-‬‬
‫יחידתו ציין אתו במכתב‪-‬תנחומיו לאשתו‪ ,‬כי הוא‬
‫"היה חייל למופת ודבק במשימה שהוטלה עליו‪ .‬היה‬
‫אהוד על מפקדו וחבריו‪-‬לנשק שהיו פקודיו"‪ .‬חוברת‬
‫הנושאת את שמו יצאה לאור לאחר נפלו‪.‬‬
‫טור' נודלר צבי‬
‫בן שבתאי ובתיה‪ .‬נולד ביום כ"ד בטבת תשי"ג (‪)14.1.1953‬‬
‫במושב השיתופי רגבה‪ .‬הוא למד בבית‪-‬הספר ברגבה ובבית‪-‬‬
‫הספר התיכון האזורי "יד‪-‬נתן" ליד עכו וסיים י"ב כיתות‪ .‬הוא‬
‫היה נער בריא‪ ,‬חזק ואיתן בגופו‪ ,‬בדעתו ובמעשיו‪ .‬היה בעל‬
‫מרץ בלתי‪-‬נדלה בתחומי פעילות רבים מספור‪ .‬הוא היה‬
‫ספורטאי מחונן ומצטיין וחבר פעיל בקבוצת הכדורעף של‬
‫המשק‪ ,‬חבר בקבוצת שיט וחבר במועדון הקליעה של‬
‫הגדנ"ע‪ .‬הוא לא החמיץ אף אירוע ספורטיבי כגון תחרויות‪,‬‬
‫מחנות וקייטנות‪ .‬נוסף לכך היה אחד מן הפעילים העיקריים‬
‫במסגרת תנועת הנוער של המושב‪ .‬כמו יתר ילדי המושב‬
‫עבד גם יוסי בענפי המשק השונים‪ ,‬בעיקר בעבודת השלחין‪.‬‬
‫כבר אז התגלו בו התכונות שאפיינו אותו בדרך חייו הקצרה‪:‬‬
‫התמדה‪ ,‬עקשנות ורצון ללמוד ולהצליח בכל דבר‪ .‬הוא גויס‬
‫לצה"ל בתחילת אוגוסט ‪ .1971‬שאיפתו הייתה ללכת לקורס‪-‬‬
‫טיס אך לבסוף בחר לשרת באחת הסיירות המובחרות של‬
‫הצנחנים‪ .‬לא קלה הייתה הדרך בה בחר‪ ,‬אך על‪-‬אף‬
‫הקשיים הרבים והמאמץ שהיו כרוכים בשירות ביחידה זו ידע‬
‫יוסי להתגבר על כל הקשיים‪ ,‬לעמוד בלחץ ולא לאבד לרגע‬
‫מאישיותו‪ .‬במסגרת השירות נשלח לקורס חובשים והיה‬
‫לאחד מהחובשים הטובים ביותר ביחידתו‪ .‬הוא הפך להיות‬
‫שם‪-‬דבר‪ .‬רופא היחידה העיד עליו‪" :‬יוסי בחייו היה סמל‬
‫לחובש‪ ,‬דוגמא בהתעניינותו התובענית לדעת ולהבין‪ ...‬עד‬
‫היום הוא מהווה‪ ,‬בין השאר‪ ,‬סטנדרד לחובש מעולה‪ .‬לא‬
‫פעם ניתן לשמוע בקרב חיילים המביעים דעתם על חובש ‪-‬‬
‫הוא אמנם טוב‪ ,‬אך לא ניתן להשוות אותו ליוסי ניר"‪ .‬הוא‬
‫שירת בצבא במשך שנה בלבד‪ ,‬אך על‪-‬אף הזמן הקצר הוא‬
‫הצליח להוכיח יכולת רבה והצטיין בכוח‪-‬רצון‪ ,‬בעקשנות‬
‫ובהתמדה‪ .‬חבריו העידו כי היו בו כל התכונות שאפשרו‬
‫למפקד לסמוך עליו‪" .‬כשיוסי קיבל משימה הוא ביצעה ללא‬
‫פשרות‪ ,‬ללא דופי"‪ .‬ביום ד' בכסלו תשל"ג (‪,)10.11.1972‬‬
‫נפל בעת מילוי תפקידו‪ .‬הוא הובא למנוחת‪-‬עולמים בחלקה‬
‫הצבאית של בית‪-‬הקברות ברגבה‪ .‬מפקד היחידה כתב‬
‫במכתב תנחומים להורים‪" :‬רק קצת יותר משנה הספיק יוסי‬
‫ללכת אתנו‪ .‬גילינו בו לא רק חייל מצטיין ומבטיח אלא גם‬
‫חבר מסור ונאמן‪ .‬אהבנו אותו ‪ -‬חבריו לצוות‪ ,‬חיילים‬
‫ומפקדים"‪ .‬משפחתו הוציאה לאור חוברת לזכרו הנושאת את‬
‫השם "יוסי"‪.‬‬
‫טור' בלומנפלד ניר‬
‫(יוסף דב)‬
‫בן דניאל ומריון‪ .‬נולד ביום ט"ו בתמוז תשי"ד (‪)16.7.1954‬‬
‫במושב בוסתן‪-‬הגליל שבאזור געתון‪ .‬למד בבית‪-‬הספר האזורי‬
‫'רגבה' ולאחר‪-‬מכן סיים את לימודיו בבית‪-‬הספר התיכון‪-‬עירוני‬
‫שבנהריה במגמה הריאלית‪ .‬כבר בגיל צעיר נתגלו אצל נדב‬
‫כישורים טכניים‪ ,‬ובבוא הזמן הצטרף לגדנ"ע‪-‬אויר‪ .‬בכישורים‬
‫אלה הצליח לבנות יאכטה לשימושו של אביו ושל עצמו והפתיע‬
‫במלאכה זו בחידושיו הטכניים‪ .‬היאכטה היתה חלק מזיקתו‬
‫השנייה‪ :‬ספורט‪ ,‬השיוט על גלי‪-‬הים היה אחת מהנאותיו‬
‫הגדולות‪ .‬ביבשה חיבב יותר מכל רכיבה על סוסים‪ .‬אבל גם‬
‫האתלטיקה הקלה‪ ,‬ובמיוחד ריצות ארוכות וצעדות‪ ,‬היו‬
‫בתחום עיסוקיו הספורטיביים הקבועים‪ .‬תחביב נוסף היה לו ‪-‬‬
‫צילום‪ .‬הטבע העניק לנדב מלוא החופן מעלות טובות‪ .‬היה בעל‬
‫קומה זקופה ותמירה‪ ,‬ובגוף גדול זה קיננה נשמה אצילית‬
‫ועדינה‪ .‬היה נעים‪-‬הליכות וישר‪-‬דרך‪ .‬התנהגותו עם הבריות‬
‫היתה שקטה ומכובדת‪ ,‬והוא הקרין רגיעה ואהבה על בני‪-‬‬
‫סביבתו‪ ,‬בייחוד על ילדים‪ .‬משהגיע‪ ,‬בנובמבר ‪ ,1972‬מועד‪-‬‬
‫גיוסו לצה"ל‪ ,‬השתוקק נדב להתקבל לקורס‪-‬טיס‪ .‬דבר זה לא‬
‫ניתן לו בנקל‪ .‬תחילה‪ .‬עד שיתפנה מקום בקורס‪ ,‬היה עליו‬
‫לעבור אימון בסיסי בחטיבת גולני‪ .‬אימון זה אמנם עבר ללא‬
‫קושי מיוחד‪ .‬הוא גזר על עצמו דיאטה כדי להוריד ממשקלו‬
‫ובכך להקל על התקבלותו לקורס‪-‬טיס‪ .‬אך כעבור חודשים‪-‬‬
‫מספר נשר מן הקורס‪ .‬בכל‪-‬זאת‪ ,‬נשאר‪ ,‬לשמחתו‪ ,‬בחיל‪-‬‬
‫האויר‪ .‬בציונים גבוהים מאוד עבר קורסים כפקח‪-‬העמסה‬
‫ושימש בתפקיד זה עד לסיום השירות הסדיר‪ ,‬ואף מעבר מזה‪,‬‬
‫כאשר חתם על שירות‪-‬קבע בראותו את ייעודו בקריירה‬
‫הצבאית‪ .‬בינתיים עלה לדרגת סמל‪ .‬ביום כ"ח בסיון תשל"ו‬
‫(‪ )26.6.1976‬נפל נדב בעת השירות‪ .‬הובא למנוחת‪-‬עולמים‬
‫בחלקה הצבאית של בית‪-‬העלמין בנהריה‪ .‬השאיר אחריו‬
‫הורים ושתי אחיות‪ .‬אחרי מותו הועלה לדרגת סמ"ר‪ .‬מפקדו‬
‫של נדב כתב להורים השכולים‪" :‬נדב התבלט כבר בהיותו חניך‬
‫כאדם יסודי ובעל רצון להצליח‪ .‬נדב שימש דוגמא אישית‬
‫לכולם בגישתו לעבודה וברצונו לעזור לזולת‪".‬‬
‫סמ"ר סביר נדב‬
‫בן מנדל ואידה‪ .‬נולד ביום ח' בסיון תשי"ח‬
‫(‪ )27.5.1958‬בקיבוץ אילון‪ ,‬ושם התחיל וסיים את‬
‫חוק‪-‬לימודיו‪ .‬במוסד החינוכי של הקיבוץ היה עמי‬
‫תלמיד מצטיין ובלט במיוחד בכישרונותיו הריאליים‪.‬‬
‫כישרונות אלו באו לגילוי גם ב'אהבתו הגדולה' ‪-‬‬
‫שחמט ‪ -‬עמי היה שחקן‪-‬שח מעולה‪ .‬כן‪ ,‬אהב מאוד‬
‫את עבודתו ברפת וכדרכו יסודי ומסור בעבודה‪.‬‬
‫חברי הקיבוץ זוכרים את עמי כנער עם מצפון ער‪,‬‬
‫רודף‪-‬צדק‪ ,‬ישר באורח קיצוני ותמיד אדיב‪" .‬מעולם‬
‫לא פגע אף באחד‪ ",‬אומרת עליו המחנכת רבקה זיו‪,‬‬
‫"אך הוא עצמו היה פגיע מאוד‪ ".‬אפשר שזכר‬
‫השואה שריחף על בית סיון ‪ -‬משפחה שניצלה‬
‫מהזועות ‪ -‬הוא שחיזק והחריף את התכונות‬
‫העדינות והפגיעות באופיו של עמי‪ .‬ימי‪-‬נעוריו חלפו‬
‫עליו‪ ,‬בדרך‪-‬כלל‪ ,‬בהסתגרות בחדרו עם ספר טוב או‬
‫תקליט‪ .‬בתחילת נובמבר ‪ 1976‬גויס עמי לצה"ל‬
‫והוצב לחיל‪-‬התותחנים‪ .‬במסגרת שירותו עבר קורס‪-‬‬
‫תותחנים וקורס קשרי‪-‬תותחנות‪ .‬כדרכו בקיבוץ כן גם‬
‫ביחידתו ‪ -‬עשה עמי את עבודתו ובנאמנות‪ ,‬ועם‬
‫חבריו לשירות קשר יחסים של מסירות חברית‪ .‬ביום‬
‫א' באב תשל"ח (‪ )4.8.1978‬נפל בעת שירותו‪ .‬הובא‬
‫למנוחת‪-‬עולמים בבית‪-‬העלמין שבקיבוץ אילון‪ .‬בן ‪20‬‬
‫היה בנופלו‪ .‬השאיר אחריו הורים ושתי אחיות‪.‬‬
‫במכתב‪-‬תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו‪:‬‬
‫"עמי היה אחד מתריסר המפקדים הזוטרים בגדוד‬
‫שהופקדו על ביצוע משימתנו העיקרית ‪ -‬הפעלת‬
‫התותחים‪ .‬הוא היה חייל טוב‪ ,‬שקט‪ ,‬ממושמע‬
‫ומקצועי‪ .‬את התומ"ת שהפעיל הכיר היטב‪ ,‬ותמיד‬
‫ביצע את המוטל עליו באורח יסודי תוך הקפדה‬
‫אישית‪ .‬היה חבר טוב לעמיתיו ולפקודיו‪ ,‬ועזר להם‬
‫במילוי תפקידיהם‪ ".‬המשפחה העמידה לזכרו‬
‫בקיבוץ נר‪-‬זיכרון ופסלון‪-‬הנצחה‪.‬‬
‫רב"ט סיון (סוקולובסקי)‬
‫עמי‬
‫בן נידא ועבד אלגני מחמוד‪ .‬נולד ביום ‪19.11.1964‬‬
‫במושב יערה בגליל המערבי‪ .‬לאחר שבע בנות‪ ,‬נולד‬
‫פאיז‪ ,‬הבן שכה ציפו לו‪ .‬ילד מפונק היה‪ .‬הוא למד‬
‫והתחנך בבית‪-‬הספר היסודי ערב‪-‬על‪-‬ערמשה ולאחר‪-‬‬
‫מכן למד מכונאות רכב‪ ,‬מקצוע שבו עבד חמש שנים‪.‬‬
‫פאיז עסק בספורט‪ ,‬בעיקר בקארטה‪ ,‬והגיע לחגורה‬
‫חומה‪ .‬בעבודה ציבורית מצא עניין רב והוא התנדב‬
‫למשטרה‪ .‬הוא הרבה לטייל‪ ,‬ונהנה לעזור לחבריו‪ ,‬וכל‬
‫זאת עם חיוך תמידי על פניו‪ .‬פאיז התנדב לצה"ל‬
‫בפברואר ‪ 1985‬ושירת כגשש‪ .‬הוא נשא לאישה את‬
‫נשידה ונולד לו בן‪ ,‬אוסאמה‪ .‬מפקדיו העריכו מאוד‬
‫את מסירותו לתפקיד‪ .‬הוא היה בעל מוטיבציה גבוהה‪,‬‬
‫יצא לפעילויות מבצעיות בהן הוכיח את יכולתו‬
‫המקצועית הטובה ואת אמינותו ויושרו‪ .‬פאיז היה‬
‫מסור מאוד למשפחתו המורחבת ובעיקר לאישתו ובנו‬
‫הרך‪ .‬היו לו יחסים קרובים וטובים עם חבריו ושכניו‬
‫והוא כיבד כל אדם באשר הוא אדם‪ .‬ביום ‪5.11.1985‬‬
‫נפל פאיז בעת שירותו והובא לקבורה בבית‪-‬הקברות‬
‫המשפחתי במושב יערה‪ .‬השאיר אחריו אישה‪ ,‬בן‪,‬‬
‫הורים‪ ,‬שבע אחיות ‪ -‬נורה‪ ,‬רוחיה‪ ,‬לילה‪ ,‬אמירה‪,‬‬
‫סמירה‪ ,‬רוקיה ופאיזה ושני אחים ‪ -‬עלי ויוסף‪ .‬במכתב‬
‫תנחומים למשפחה השכולה‪ ,‬כתב מפקד היחידה‪:‬‬
‫"מותו של פאיז היכה בתדהמה את חבריו לנשק‪ ,‬את‬
‫מפקדיו‪ ,‬וכל אלה אשר הכירוהו‪ .‬פאיז התנדב לשירות‬
‫בצבא ההגנה לישראל וביצע את המוטל עליו ללא‬
‫כחל וסרק‪ .‬החטיבה מצדיעה לזכרו של בנכם"‪.‬‬
‫סמל עבד אלגני פאיז‬
‫מישר עופר יצחק‬
‫בן יעל ופייר‪ ,‬נולד ביום ל' בכסלו תשל"ה (‪ )14.12.1974‬בשוויץ‪ .‬יעל אמו‪ ,‬בתם היחידה‬
‫של רות וכוכב שחר‪ ,‬יצאה לשוויץ ללמוד תרגום ושפות‪ ,‬שם פגשה את פייר עזרי ונישאה‬
‫לו‪ ,‬ושם נולדו שני ילדיהם‪ ,‬קרין ודני‪ .‬כשסיימה יעל את לימודיה ותיכננה את שיבתם ארצה‪,‬‬
‫סירב פייר ‪ -‬שהיה אזרח שוויצרי ‪ -‬לעלות ארצה‪ ,‬בשל חששותיו מפני השירות בצה"ל‪ .‬יעל‬
‫ושני ילדיה בני השלוש והשנה‪ ,‬עזבו את שוויץ ואת פייר והגיעו לארץ‪ ,‬לבית הוריה בבוסתן‬
‫הגליל ‪ ,‬שגידלו את קרין ודני כילדיהם לכל דבר‪ .‬הסבים השקיעו מאמצים גם בשמירת‬
‫הקשר בין הילדים לאביהם‪ ,‬אך זה נותר רופף‪ ,‬והם התראו לעתים רחוקות‪ .‬דני גדל והיה‬
‫לנער יפה תואר ובריא בגופו וברוחו‪ ,‬מלא חיים ותוסס‪ ,‬ספורטאי מצטיין ורבגוני‪ :‬צלילה‪,‬‬
‫טיפוס חבלים‪ ,‬קראטה ורכיבה על סוסים‪ .‬את לימודיו היסודיים עשה בבית‪-‬הספר האזורי‬
‫'רגבה' ואת לימודיו התיכוניים בבית‪ -‬הספר התיכון האזורי בקיבוץ כברי‪ ,‬במגמה‬
‫הביולוגית‪ .‬דני ניחן בכשרון מיוחד לקשור קשרי ידידות עם בני גילו ועם אנשים בוגרים‬
‫ממנו‪ .‬בשנת ‪ 1994‬נפטרה אמו של דני ממחלה קשה‪ .‬כשהתקרב מועד גיוסו‪ ,‬היה צפוי‬
‫שדני ‪ -‬שחי בקרבת הים כל חייו‪ ,‬אהב את הים וכבר כילד הפליג‪ ,‬שחה וצלל בו ‪ -‬יתגייס‬
‫לחיל‪-‬הים‪ .‬שאיפתו היתה להתנדב לקומנדו הימי ‪ -‬לשייטת ‪ .13‬הוא הכשיר את עצמו לכך‬
‫ואף עבר בהצלחה את הגיבוש‪ ,‬אבל בבדיקה רפואית נוספת התברר כי עליו להרכיב‬
‫משקפי ראייה‪ ,‬ולכן נבצר ממנו לשרת בשייטת‪ .‬בחודש מרס ‪ 1993‬התגייס דני לצה"ל‪,‬‬
‫לחיל‪-‬הים‪ ,‬והתנדב לקורס חובלים‪ .‬את הקורס סיים בהצלחה‪ ,‬ומצא את מקומו כמפקד‬
‫דבורה‪ .‬בתפקידו זה היה דני מאושר‪ ,‬והתמסר למילויו בכל מאודו‪ .‬ואכן‪ ,‬התוצאות הוכיחו‬
‫זאת ‪ -‬בביקורת שנתית שנערכה לספינות חיל‪-‬הים זכה דני יחד עם צוות ספינתו במקום‬
‫הראשון‪ .‬גם בשירותו הצבאי ידע דני לשלב‪ ,‬כמפקד‪ ,‬סמכות עם אחריות אנושית לפקודיו‪.‬‬
‫הוא דאג לכל אחד והתייחס באופן אישי לבעיותיהם‪ ,‬בלי שהדבר יפגע באופן ביצוע‬
‫המשימות‪ .‬כשתמה תקופת שירותו כמפקד ספינה‪ ,‬הוצע לו לשמש למשך חודשים ספורים‬
‫כנציג חיל‪ -‬הים בתפקידי הסברה בקרב בני נוער‪ ,‬בבתי‪-‬הספר‪ ,‬בתנועות‪-‬הנוער וכדומה‪.‬‬
‫דני נפגע מההצעה‪ ,‬ובראיון עם מפקדיו הסביר כי לא יסרב פקודה‪ ,‬אך הוא מבקש בכל‬
‫תוקף לשרת בתפקיד קרבי‪ .‬אחר דיונים זכה דני במבוקשו ועבר לשרת באוניית חיל הים‬
‫כמתמחה לקצין סיפון‪ .‬שבועיים בלבד לאחר שהוצב לתפקיד על סיפון האונייה‪ ,‬ב‪-‬‬
‫‪ ,29.3.1993‬עסקה האונייה בפעילות מבצעית מול חופי עזה‪ .‬משנסתיימה הפעילות‬
‫החלה האונייה נעה צפונה לעבר נמל חיפה‪ .‬ליד חוף אשקלון נשלח צוות אל סיפון האונייה‪,‬‬
‫לאבטח חבל‪ ,‬מאחר שהים גילה סימני סערה‪ .‬דני הצטרף לצוות המאבטחים כשהוא‬
‫מאבטח גם את כבש העלייה לספינה‪ .‬בשהותו שם יחד עם סגן מפקד האונייה הגיח לפתע‬
‫נחשול ענקי ושטף את הסיפון‪ ,‬כשהוא פוגע קשות בשני הקצינים‪ .‬דני נפגע אנושות‬
‫בחוליות צווארו ואיבד את הכרתו‪ .‬הוא הועבר לבית‪-‬החולים 'שיבא' בתל השומר כשהוא‬
‫משותק לחלוטין אך מוחו צלול להפליא‪ .‬גם במהלך שהותו בבית‪-‬החולים‪ ,‬בהיותו משותק‪,‬‬
‫הפגין דני ש"קורץ מחומר חזק במיוחד"‪ ,‬כדברי מפקד היחידה‪ ,‬גילה כוח רצון אדיר‪ ,‬ונלחם‬
‫על חייו חודשיים‪ .‬ביום א' בסיוון תשנ"ח (‪ )26.5.1998‬נפטר דני והוא בן עשרים‪-‬וארבע‪.‬‬
‫הוא הובא למנוחת‪ -‬עולמים בחלקה הצבאית בבית‪-‬העלמין בשבי ציון‪ .‬הותיר אחריו אב‪,‬‬
‫אחות וסבים שהיו לו כהורים‪.‬‬
‫סרן עזרי דני‬
‫ניסים‪ ,‬בן קדן ושבתאי‪ ,‬נולד ביום ב' באלול תש"ה (‪ )11.8.1945‬באיזמיר שבתורכיה‪ ,‬ועלה‬
‫ארצה עם משפחתו בשנת תש"ט (‪ .)1949‬הוא למד בבית‪-‬ספר בבת‪-‬ים‪ ,‬שם השתקעה‬
‫משפחתו‪ .‬ניסים ובני משפחתו נתקלו בתחילה בקשיי קליטה‪ ,‬אולם הוא הצליח להתאקלם‬
‫עד מהרה בחברת בני גילו והיה הרוח החיה בחבורת הצעירים בשכונת מגוריו‪ .‬מטבעו‬
‫היה נער עליז והשתתף במעשי הקונדס ובתעלולים של בני הנעורים‪ ,‬אך יחד עם זאת ידע‬
‫לנהוג רצינות ובגרות‪ ,‬כשהיה צורך בכך‪ .‬לאחר שסיים את לימודיו יצא לעבוד כדי לסייע‬
‫למשפחתו‪ .‬ניסים היה חבר בתנועת "הצופים" ויחד עם חבריו לגרעין הצטרף לקיבוץ בית‪-‬‬
‫העמק‪ .‬הוא מצא את מקומו בקיבוץ‪ ,‬אהב את עבודתו והשתלב באורח החיים המיוחד‪.‬‬
‫הוא החל לעבוד במוסך לתיקון טרקטורים ואחרי‪-‬כן עבר לעבוד במסגריה‪ .‬הוא עבד‬
‫במסירות ובחריצות וחבריו מעידים כי נהג להשכים קום והגיע למקום העבודה בבוקר‪,‬‬
‫לפני כל העובדים האחרים‪ .‬הוא היה זריז בעבודתו‪ ,‬שפע מרץ וחיוניות‪ ,‬הקפיד על שמירת‬
‫הסדר ודרש שלמות בביצוע‪ .‬בעבודתו שילב רצינות ויסודיות עם חוש הומור ובכך השרה‬
‫אווירה נעימה וחברית סביבו‪ .‬ניסים גויס לצה"ל בסוף יולי ‪ 1963‬ויחד עם חבריו לגרעין‬
‫מתנועת "הצופים" הצטרף לשורות הנח"ל המוצנח‪ .‬לאחר הטירונות השתתף בקורס‬
‫צניחה והוסמך לענוד כנפי‪-‬צנחן‪ .‬כמו כן השתלם בקורס למפעילי מקלעים כבדים ואחרי‪-‬כן‬
‫סיים בהצלחה קורס מפקדי כיתות‪ .‬ביחידתו נחשב חייל ממושמע שמילא בדייקנות‬
‫ובשלמות את כל אשר הוטל עליו לעשות‪ .‬מאחר שהיה בעל כושר גופני מעולה התנדב‬
‫תמיד לכל משימה שדרשה כוח פיסי‪ .‬למרות שלא אהב את חיי הצבא‪ ,‬יצא ברצון לכל‬
‫משימה והיה לוחם מעולה‪ ,‬אמיץ‪-‬לב וקר רוח‪ .‬במחצית נובמבר ‪ 1965‬שוחרר ניסים‬
‫מהשירות הסדיר והוצב ליחידת מילואים של חיל הצנחנים‪ .‬ביחידה זו היה נקרא לתקופות‬
‫מילואים ועמה השתתף בקרבות לכיבוש רמת הגולן במלחמת ששת הימים‪ .‬כמו‪-‬כן‬
‫השתתף בקרבות מלחמת ההתשה ובפעולות נגד מחבלים בבקעת הירדן‪ .‬לאחר השחרור‪,‬‬
‫וכיוון שידע כי יפנה לחיי קיבוץ‪ .‬יצא לשנת עבודה בעיר ואת משכורתו נתן למשפחתו‪.‬‬
‫לימים נשא לאישה את חברתו לקיבוץ‪ ,‬עמירה‪ ,‬והקים עמה קן משפחה חם‪ .‬ברבות הימים‬
‫נולדו בנו אילן ובתו גליה והוא היה להם אב מסור ואוהב‪ .‬יחד עם זאת שמר גם על קשר‬
‫הדוק עם בני משפחתו שבעיר‪ .‬הוא היה בעל לב מבין ונפש חפצה‪ ,‬שחברים רבים באו‬
‫אליו כדי לשאול בעצתו ולספר לו על לבטיהם‪ .‬ייחודו היה באהבת האדם שבו ונכונותו‬
‫לעזור לכל אדם בחפץ לב‪ .‬את שעות הפנאי שלו הקדיש לעיסוק בתחביביו הרבים‪ .‬הוא‬
‫אהב לצייר והתעניין בפיסול ובמלאכת יד‪ .‬להנאתו יצר חפצי נוי‪ ,‬רהיטים וכלי בית‪ .‬הוא‬
‫אהב להאזין למוסיקה‪ ,‬נהנה ממוסיקה ספרדית ובעיקר משירים ופזמונים עבריים‪ ,‬ששר‬
‫הזמר אהוב עליו ‪ -‬יהורם גאון‪ .‬ניסים היה ספורטאי נלהב‪ ,‬הצטיין במשחק הכדורגל‬
‫והשתתף במפעלי ספורט עממיים כדוגמת צעדת ארבעת הימים‪ .‬במלחמת יום‪-‬הכיפורים‬
‫השתתפה יחידתו בקרבות הבלימה וההבקעה נגד הסורים ברמת הגולן‪ .‬ביום ט"ז בתשרי‬
‫תשל"ד (‪ ,)12.10.1973‬יצא ניסים עם מחלקת ההנדסה למשימה קרבית באזור חאן‪-‬‬
‫ארנבה‪ .‬תוך כדי תנועה נפגע הזחל"ם שלו פגיעה ישירה מאש האויב וניסים נהרג יחד עם‬
‫כל הלוחמים שבזחל"ם‪ .‬הוא הובא למנוחת‪-‬עולמים בבית‪-‬העלמין בבית העמק‪ .‬השאיר‬
‫אחריו אישה‪ ,‬בן ובת‪ ,‬הורים‪ ,‬שני אחים ואחות‪ .‬לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל‪ .‬במכתב‬
‫תנחומים למשפחה השכולה כתב שר הביטחון‪" :‬ניסים ז"ל שירת בגדוד צנחנים של חיל‬
‫הרגלים‪ .‬הוא היה חייל מסור‪ ,‬חבר מצויין ואהוד על מפקדיו ועל חבריו לנשק"‪ .‬חבריו‬
‫לקיבוץ הוציאו לאור חוברת לזכרו ובה דברים על דמותו‪.‬‬
‫סמל עמיחי (צ'יפרוט) ניסים‬
‫("ודרי")‬
‫בן קטלין ושנדור‪ ,‬נולד ביום י"ד באייר תרפ"ב (‪ )12.5.1922‬בהונגריה‪,‬‬
‫למשפחה מתבוללת‪ .‬רכש לו השכלה תיכונית‪ .‬אברהם חיפש את דרכו‬
‫והגיע לציונות בשנת ‪ .1939‬הוא הצטרף לתנועת "השומר הצעיר" ומאז‬
‫השקיע את מרצו בעבודה למען התנועה‪ .‬נלחם בעקשנות בסביבתו‪,‬‬
‫במוריו ובערכים שלא תאמו את השקפתו החדשה‪ .‬הוריו אסרו עליו את‬
‫פעולתו הציונית אבל הוא המשיך בה בסתר‪ .‬לאחר מאבק ממושך‬
‫הצליח להשפיע על הוריו לאפשר לו לצאת להכשרה‪ .‬על אף חולשתו‬
‫הגופנית עבד באהבה ובמסירות‪ .‬כשהגיע זרם הפליטים מסלובקיה‬
‫לגבול ההונגרי היה מן הראשונים שהושיטו להם עזרה‪ .‬על אף הסכנות‪,‬‬
‫עמל בכל יכולתו להציל נפשות‪ ,‬להסתיר גולים ולספק להם אוכל ותנאי‬
‫מנוחה בשעה שהוא עצמו הסתתר בערים ובכפרים מפחד הבולשת‪.‬‬
‫לבסוף נתפס יחד עם אנשי מחתרת אחרים ונכלא בבית‪-‬הסוהר‪ ,‬שם‬
‫ישב שנה שלמה והדריך והשתלם בשפה העברית ותרבותה‪ .‬כששוחרר‬
‫הצטרף אל ארגון "בסלע" ואירגן הכשרות‪ .‬בינתיים "גויס" למחנה‪-‬‬
‫עבודה וברח משם‪ .‬בתנועה‪ ,‬שירדה למחתרת‪ ,‬אירגן את החיים בבונקר‬
‫ועבד עבודה מפרכת כדי לספק מזון לגיטו‪ .‬אברהם היה איש הספר‬
‫ופיתח עבודה תרבותית אינטנסיבית במרתפים‪ .‬היה מחנכה של קבוצה‬
‫ולימד אותה פרק בתולדות ההתיישבות בארץ‪ .‬היתה לו אמונה מלאה‬
‫בכוחה של המחתרת ובמפלת האויב‪ .‬בכל נפשו התכונן לעלייה‪ .‬אחרי‬
‫שחרור הונגריה נשארה הקבוצה זמן‪-‬מה במקום מחבואה וביום יצאו‬
‫להציל את הילדים ששרדו ולקבור את מתי הרעב‪ .‬הוא היה ממייסדי‬
‫פלוגת‪-‬ההכשרה הראשונה "פלוגת האחד במאי"‪ .‬בחודש מאי ‪1946‬‬
‫עלה ארצה בעלייה ב' באונייה "מכס נורדוי"‪ ,‬עבר הכשרה בקיבוץ‬
‫מענית ורכש את הוקרת אנשי הקיבוץ ואת אמונם של מדריכיו‪ .‬לאחר‪-‬‬
‫מכן היה ממייסדי קיבוץ יסעור ובו עבד במטעים ובגן וכמסגר בבית‪-‬‬
‫החרושת‪ .‬בדצמבר ‪ ,1947‬עם פרוץ מלחמת‪-‬העצמאות בעקבות החלטת‬
‫עצרת האו"ם ב‪ 29.11.1947-‬על חלוקת הארץ לשתי מדינות‪ ,‬גויס‬
‫לחי"ש‪ ,‬לאחד מגדודי חטיבת "כרמלי"‪ .‬ביום ט"ז באדר ב' תש"ח‬
‫(‪ )27.3.1948‬בשעות הצהריים יצאה מנהריה שיירה ובה ‪ 7‬כלי רכב ו‪-‬‬
‫‪ 90‬אנשים כדי להעביר אספקה‪ ,‬חומרי ביצורים ותגבורת ליחיעם‪ .‬ליד‬
‫כברי נתקלה השיירה במארב שהציבו הערבים‪ .‬המשוריין הראשון‬
‫הצליח לפרוץ ולהגיע ליחיעם‪ ,‬אך שאר כלי הרכב נלכדו במארב‪ .‬אנשי‬
‫השיירה לחמו עד שעות הערב ובחסות החשכה הצליח חלק מהם‬
‫להיחלץ‪ ,‬אך כמחציתם נפלו בקרב ואברהם ביניהם‪ .‬הובא למנוחת‪-‬‬
‫עולמים בבית‪-‬הקברות הצבאי בנהריה‪ .‬זכרו הועלה בחוברת‪-‬זיכרון‬
‫שהוצאה לאור על‪-‬ידי קיבוץ יסעור‪.‬‬
‫טור' פורדי אברהם‬
‫("פברי")‬
‫בן יצחק‪ ,‬נולד ביום ט' באדר א'‬
‫תרפ"ט (‪)19.2.1929‬‬
‫בצ'כוסלובקיה ועלה לארץ‬
‫בשנת ‪ .1946‬אריה השתייך‬
‫לתנועת "השומר הצעיר" והיה‬
‫חניך חברת הנוער בקיבוץ רמת‬
‫השופט‪ .‬בימי מלחמת‪-‬העצמאות‬
‫הצטרף יחד עם חבריו לקיבוץ‬
‫יחיעם‪ .‬ביום י"ז באלול תש"ח‬
‫(‪ )21.9.1948‬נפל ביחיעם‪.‬‬
‫הובא למנוחת‪ -‬עולמים בבית‪-‬‬
‫הקברות במשקו‪ .‬זכרו הועלה‬
‫בחוברת "לזכרם" אשר הוצאה‬
‫לאור על‪-‬ידי קיבוץ יחיעם‪.‬‬
‫טור' פיסיקוביץ אריה‬
‫בן יהודית ומשה‪ ,‬נולד ביום כ"ה בתשרי תר"ף (‪ )19.10.1919‬בעיר סמיאטיץ‪ ,‬פולין‪ .‬אביו‪,‬‬
‫שהיה חבר מפלגת "פועלי‪-‬ציון"‪ ,‬עלה ארצה עוד בשנת ‪ 1908‬ונאלץ לעזבה מחשש‬
‫"גאולת דם"‪ ,‬לאחר שפגע‪ ,‬בדרכו לסג'רה‪ ,‬בשודד ערבי‪ .‬הוא מת בדמי ימיו‪ ,‬בהיות בן‪-‬עמי‬
‫תינוק בן שנה‪ .‬בילדותו הפליא בן‪-‬עמי את כל יודעיו בסגולותיו‪ .‬ב‪ ,8.11.1925-‬בהיותו בן‬
‫‪ ,6‬עלה עם אמו לארץ‪ .‬לאחר שלמד זמן קצר בגן‪-‬ילדים עבר לבית‪-‬החינוך בתל‪-‬אביב‪.‬‬
‫משסיים שם את חוק לימודיו הוסיף ללמוד שנה אחת בדגניה א' ואחר‪-‬כך בבית‪ -‬הספר‬
‫המחוזי בגבעת השלושה ובבית‪-‬הספר החקלאי "כדורי" שסיים בהצטיינות בשנת ‪.1937‬‬
‫כבר באותן השנים קנה לו עמדת‪ -‬כבוד בקרב חבריו בחוש החברי המיוחד לו‪ ,‬בתפיסתו‬
‫המהירה‪ ,‬במסירותו ועירנותו לכל עניין‪ .‬רק לאחר מותו נתגלו שירים‪ ,‬בהם העלה על‬
‫הכתב את הגיגי‪-‬נעוריו‪ .‬אחרי שסיים את בית‪-‬הספר "כדורי" יצא להכשרה בדגניה א'‬
‫ומשם עלה עם חבריו להתנחלות באדמת חניתה‪ ,‬לאחר שנכבשה בדם ועמל‪ ,‬להקים יישוב‬
‫עברי על ההר‪ .‬בחניתה נתגלה כמנהיג וחבר טוב‪ .‬שכלו וידו היו בכל‪ :‬בעיצוב דמות המשק‬
‫וחיי החברה ובקשרים עם המוסדות המשקיים‪ ,‬ועל הכל ‪ -‬בהגנת הנקודה כסגן המפקד‬
‫ואחר‪-‬כך כמפקד החבל‪ .‬בן‪-‬עמי היה חבר ב"הגנה" וסיים קורסי מ"כים ומ"מים‪ .‬בסגולותיו‬
‫האישיות‪ :‬יופי חיצוני‪ ,‬מרץ‪ ,‬רוחב‪-‬לב‪ ,‬כוח שכנוע ומסירות לתפקיד‪ ,‬נסך על סביבותיו‬
‫הרגשת ביטחון‪ ,‬אמונה בעתיד ונכונות לעמוד מול קשיים וסכנות‪ .‬עם כל זאת התנהג‬
‫בצניעות ובענווה‪ .‬בשל כשרונותיו המובהקים נדרש בן‪-‬עמי לרכז את ענייני הביטחון בחבר‬
‫הקבוצות‪ .‬מאמצע שנת ‪ 1946‬ואילך היה מפקד נפת זבולון מטעם ה"הגנה" והיה מגיע‬
‫הביתה לחניתה רק לחופשה‪ .‬היה נוסע יחידי בדרכים גם בימים של תסיסה ערבית ומגיב‬
‫באומץ על כל פגיעה‪ .‬למחרת נישואיו (‪ )25.11.1947‬חזר ושקע בענייני השירות‪ :‬אירגן‬
‫גדוד חי"ש‪ ,‬שנודע אחר‪-‬כך כגדוד ששמו הלך לפניו‪ ,‬והיה מפקדו הראשון‪ .‬בחורף תש"ח‪,‬‬
‫עם פרוץ מלחמת‪-‬העצמאות בעקבות החלטת עצרת האו"ם על חלוקת הארץ לשתי‬
‫מדינות‪ ,‬ניהל ממפקדתו בקרית חיים את הגנת הנקודות המבודדות בגליל המערבי וצפון‬
‫חיפה בתנאים קשים ביותר‪ :‬הערבים פעלו בגלוי וכיתות ה"הגנה" נאלצו לפעול בהסתר‬
‫מחמת הפיקוח הבריטי החמור‪ .‬יומם ולילה עבד במלוא כוחותיו‪ ,‬כשהוא מתענה במסתרים‬
‫ כפי שסח לידידים ‪ -‬בהיותו אנוס לשלוח אחרים למשימות מסוכנות‪ ,‬בעוד הוא עצמו יושב‬‫במפקדה‪ .‬מרצונו קיבל על עצמו את הפיקוד על השיירה ליחיעם הנצורה והנתונה‬
‫במחסור‪ .‬ביום ט"ז באדר ב' תש"ח (‪ )27.3.1948‬נתקלה השיירה במארב ליד הכפר‬
‫כברי‪ .‬בן‪-‬עמי ניהל את הקרב בו נפלו ‪ 47‬מאנשי השיירה‪ .‬לאחר עמידה במשך שעות חתר‬
‫בחשכת הלילה עם חברים בודדים לעבר יחיעם‪ .‬בדרך תקפה אותם כנופיה אחרת וכולם‬
‫נפלו תוך התנגדות נואשת‪ .‬הובא למנוחת‪-‬עולמים בבית‪-‬הקברות בנהריה‪ .‬לאחר נופלו‬
‫הוענקה לבן‪-‬עמי דרגת רב‪-‬סרן‪ .‬על שמו נקרא אחד הגדודים‪ ,‬מבצע שחרור הגליל‬
‫המערבי‪ ,‬הרחוב הראשי בעכו העברית ומחנה‪-‬צבא‪ .‬קבוצת חניתה הוציאה ספר לזכרו‪.‬‬
‫חברים מיוצאי הגדוד הקימו מושב על חורבות הכפר כברי ושמו "בן‪-‬עמי"‪.‬‬
‫רס"ן פכטר בן עמי‬
‫בן הרש ופניה‪ ,‬מניצולי השואה‪ .‬נולד ביום ל' בכסלו תש"ט (‪ )1.1.1949‬בעיר קאסל אשר‬
‫בגרמניה‪ .‬כאשר היה יוסף בן שלושה חדשים עלו הוריו לארץ ולאחר שגרו בחיפה וביפו‬
‫זמן‪-‬מה עברו למושב חצב ליד גדרה‪ .‬שם התגוררו שמונה שנים ויוסף למד חמש שנים‬
‫ראשונות בבית‪-‬ספר יסודי‪ .‬שנה אחת לאחר‪-‬מכן גרו בנוה שאנן ועברו לבן‪-‬עמי‪ ,‬מושב‬
‫בגליל המערבי‪ .‬יוסף היה אז בכיתה ז' ואת לימודי בית‪-‬הספר היסודי סיים בבית‪-‬הספר‬
‫האיזורי אשר ברגבה‪ .‬הוא היה חביב מאד על מוריו וחבר נאמן וטוב‪-‬לב בתוך חברת‬
‫התלמידים אשר אהבו אותו‪ .‬שנתיים בלבד למד בבית‪ -‬הספר התיכון האיזורי ושנה נוספת‬
‫למד את מקצוע המסגרות בבית‪-‬הספר "עמל" אשר בקרית‪-‬חיים; נטייתו למיכניקה‬
‫ולעבודות‪-‬ידיים שונות ניכרה בו עוד מגיל צעיר‪ .‬הוא היה עוזר לאביו במשק והשפיע על‬
‫הוריו שלא ימכרו את משקם‪ .‬יום‪-‬גיוסו הגיע בנובמבר ‪ 1966‬והוא סופח לחטיבת "גולני"‪.‬‬
‫"עקשנות" היתה בו‪ ,‬מין רצון לעשות הכל לפי ראות עיניו‪ .‬תכונה זו הראתה את אותותיה‬
‫לאורך כל הדרך ‪ -‬ובייחוד בזמן האחרון מצא את אשר אהב ‪ -‬חיים בצוותא מתוך אחוות‪-‬‬
‫לוחמים‪ ,‬בין חברים שתמיד ניתן לסייע להם‪ ,‬לעזור להם בקריאת עידוד‪ ,‬להשתתף‬
‫בשמחותיהם וביגונם; זה היה במסגרת הצבאית‪ .‬בחטיבת "גולני" עברה עליו מלחמת‬
‫ששת הימים‪ .‬הוא לחם בשכם‪ ,‬בג'נין וברמת‪-‬הגולן‪ .‬כתום מלחמה עבר קורס‪-‬חובשים‬
‫ולאחר‪-‬מכן שירת במקומות שונים‪ ,‬כגון‪ :‬כיסופים‪ ,‬ניר‪-‬עוז‪ ,‬עמק בית שאן ועוד‪ .‬כשנה‬
‫לאחר המלחמה נפצע על‪-‬ידי רימון‪ ,‬אושפז בבית‪-‬החולים בפוריה וחזר ליחידתו‪ .‬שבועות‬
‫מספר לפני שנפל היה לחובש צבאי והיה יוצא לפעולות ולסיורים רבים בקרבת הגבול‪ .‬הוא‬
‫עמד לעבור לקורס‪-‬קצינים אך בתקרית‪-‬גבול‪ ,‬כשסיורו הותקף על‪-‬ידי מארב ירדני‪ ,‬נפל; זה‬
‫היה ביום ג' באייר תשכ"ט (‪ .)21.4.1969‬הובא למנוחת‪-‬עולמים בבית‪-‬הקברות הצבאי‬
‫בנהריה‪ .‬מפקד‪-‬היחידה‪ ,‬במכתב‪-‬תנחומיו להורי יוסי‪ ,‬תיאר את הקרב אשר בו נפל‪" :‬יוסי‬
‫השתתף בסיור לאורך הגבול הירדני באיזור רמת‪-‬הגולן‪ ,‬כאשר במפתיע נפתחה אש‬
‫ממוצב ירדני הסמוך לדרך‪ .‬כל אנשי‪-‬הסיור קפצו מן הזחל"ם ואילו יוסי נשאר בזחל"ם‬
‫והפעיל את המקלע כשהוא מחפה על חבריו אשר מצאו לעצמם מחסה‪ .‬תוך כדי כך פגע בו‬
‫כדור‪-‬האויב והוא נפצע קשה‪ .‬הוא פונה מיד בהליקופטר לבית‪-‬החולים אך בדרך מת‬
‫מפצעיו"‪ .‬והמפקד ממשיך לתאר את דמותו‪" :‬בנכם יוסי שירת בגדוד כחובש פלוגתי‪.‬‬
‫בתפקידו זה שימש כדמות מרכזית בפלוגה והיה אהוב על חבריו ומפקדיו‪ .‬הוא היה אחד‬
‫מאותם חיילים מועטים אשר מעצבים את אופי היחידה‪ ...‬יוסי היה חובש‪ .‬תפקידו היה‬
‫לעזור לחבריו ולהקל על פצעיהם‪ .‬אולם הוא לא הסתפק בכך והיה שש אלי קרב ומתנדב‬
‫לכל פעולה‪ .‬בשעת התקרית‪ ,‬בה נפל‪ ,‬ניסה אחד המפקדים להזיזו מהמקלע ולירות‬
‫במקומו‪ .‬אולם הוא לא הסכים‪ .‬דבריו האחרונים לפני שנפצע היו‪' :‬כשאני מפעיל את‬
‫המקלע אני מגן על חברי בצורה היעילה ביותר'‪ .‬אין מלים בפינו לנחמכם"‪ .‬לאחר נפלו‬
‫הוציאה משפחתו חוברת לזכרו בשם "יוסי"‪.‬‬
‫סמל פחטר יוסף‬
‫בן נתן ופולה‪ .‬נולד ביום כ"ט בתשרי תש"ט‬
‫(‪ )28.10.1948‬בקיבוץ גן‪-‬שמואל אחרי שסיים את‬
‫לימודיו בבית‪-‬הספר היסודי למד בבית‪-‬הספר התיכון‬
‫בקיבוץ אילון‪ .‬היה חבר "השומר הצעיר"‪ .‬באותה‬
‫שנה שסיים את לימודיו התיכוניים גויס לצה"ל‬
‫(באוגוסט ‪ )1966‬והוצב לחיל‪-‬השריון‪ .‬עד מהרה עלה‬
‫בדרגה בהראותו את עצמו כמוכשר‪ .‬נשלח לקורס‬
‫בית‪-‬הספר לשריון שבו נעשה לקצין‪ .‬הוא היה יעיל‬
‫ובעל סיכויים טובים להתקדמות בדרג הפיקוד‪ .‬אהוב‬
‫היה על מפקדיו‪ ,‬על פקודיו ועל כל מי שהכיר אותו‪.‬‬
‫ביום כ"א באדר תשכ"ח (‪ )21.3.1968‬נעשתה‬
‫פעולת‪-‬תגמול נגד בסיסי החבלנים הירדניים‪,‬‬
‫הידועה כמיבצע כראמה (העיירה ממזרח לירדן בה‬
‫התרכזו וממנה יצאו חבלני‪-‬האויב לשטח ישראל)‬
‫ובמסגרת יחידתו השתתף כסגן‪-‬משנה כמפקד‬
‫מחלקת‪-‬טנקים ‪-‬ובמיבצע זה נפל‪ .‬הובא למנוחת‪-‬‬
‫עולמים בבית‪-‬הקברות בקיבוץ אילון‪ .‬ביום נפלו‬
‫הועלה מדרגת סג"מ לדרגת סגן‪ .‬חוברת שיצאה‬
‫לזכרו כוללת חומר עליו‪ .‬שמו הונצח גם בספר של‬
‫העירייה בפולין‪ ,‬שהוריו חיו בה‪ .‬חברו‪-‬לנשק‪,‬‬
‫שהשתתף במבצע כראמה‪ ,‬עשה לוח‪-‬פסיפס ותרם‬
‫אותו לבית‪-‬הכנסת השכונתי בבת‪-‬ים‪.‬‬
‫סגן פלאם אביהו‬
‫בן יוסף וצפורה‪ .‬נולד ביום א'‬
‫בכסלו תרצ"ו (‪ )27.11.1935‬בסן‪-‬‬
‫פאולו אשר בברזיל‪ .‬למד בבית‪-‬‬
‫ספר יסודי ותיכון ולבסוף גם‬
‫בבית‪-‬ספר טכני‪ ,‬אשר בו סיים את‬
‫הקורס למכונאות‪ .‬בשנת ‪1957‬‬
‫עלה לארץ ועם עלותו הצטרף‬
‫לקיבוץ יסעור‪ .‬הדריך בתנועת‪-‬‬
‫נוער וגם עסק בחקלאות‪.‬‬
‫באוקטובר ‪ 1958‬גויס לצה"ל‪.‬‬
‫פעם‪ ,‬בהיותו בשירות סדיר‪ ,‬יצא‬
‫לחופשה ובטיול למצדה מצא את‬
‫מותו; זה היה ביום ט"ו בטבת‬
‫תשי"ט (‪ .)26.12.1958‬הובא‬
‫למנוחת‪-‬עולמים בבית‪-‬הקברות‬
‫בקיבוץ יסעור‪ .‬בקיבוצו הוקם על‪-‬‬
‫שמו מגרש‪-‬ספורט‪ .‬הקיבוץ הוציא‬
‫גם חוברת לזכרו‪.‬‬
‫טור' וייס (היינריך) צבי‬
‫בן רחל וליאונרד‪ .‬נולד ביום י"ח בתשרי תשכ"ה (‪)24.9.1964‬‬
‫בארצות‪-‬הברית‪ .‬סטיוארט גדל והתחנך בניו יורק‪ ,‬שם סיים‬
‫שתים‪-‬עשרה שנות לימוד‪ .‬כשהיה בן ארבע ביקר לראשונה‬
‫בקיבוץ עברון‪ .‬ביתם של שושנה וברוך מן‪ ,‬דודיו‪ ,‬היה לו‬
‫כבית‪ .‬סטיוארט‪ ,‬ילד עליז ושובב‪ ,‬התרוצץ על הדשאים‪ ,‬אהב‬
‫את המרחבים‪ ,‬כמו בביתו‪ .‬מאז היו ביקורים נוספים‪ .‬טיולים‬
‫בסביבה ובארץ גרמו לו לאהוב את הנופים‪ ,‬בעיקר את‬
‫החיים בקיבוץ עברון‪ .‬סטיוארט סיכם לעצמו כי בסיום בית‪-‬‬
‫הספר התיכון יעלה לישראל ויקים את ביתו‪ .‬ואכן בסיום‬
‫לימודיו הגיע לראשונה כבוגר ושהה כמתנדב בקיבוץ עברון‪.‬‬
‫הוא השתלב בחברת בני גילו והגיש בקשה לקבלת אזרחות‬
‫ישראלית‪ .‬אף שהובהר לו המסלול הארוך והקשה בצה"ל‬
‫ובישראל‪ ,‬הכרוך בלימוד שפה חדשה‪ ,‬ובחברה סגורה‬
‫שקשה להשתלב בה‪ ,‬לא נסוג סטיוארט מתוכניתו‪ .‬הוא חזר‬
‫לארצות‪-‬הברית לשהות קצרה ובחודש יוני ‪ 1984‬עלה‬
‫לישראל‪ .‬באמצע חודש נובמבר ‪ 1984‬גויס סטיוארט לשירות‬
‫חובה בצה"ל‪ .‬הוא הוצב בחי"ר‪ ,‬נשלח לחטיבת גולני ויצא‬
‫לטירונות חי"ר‪ .‬עקב מגבלות רפואיות היה עליו לשנות‬
‫מסלולו הצבאי והוא בחר להמשיך שירותו בעבודה חינוכית‪.‬‬
‫הוא יצא לקורס מד"נים (מדריכי‪-‬נוער)‪ ,‬שבסיומו קיבל דרגת‬
‫רב"ט ונשלח להדרכה בבסיס האימונים הפיקודי‪ ,‬בתפקיד‬
‫מד"ן‪ .‬סטיוארט הדריך כמה מחזורים ועבר לשרת בתפקיד‬
‫רס"פ בקורס מד"נים‪ .‬לדברי מפקד הקורס‪ ,‬תפקיד הרס"פ‬
‫הוא החשוב והיוקרתי ביותר בקורס‪ .‬ואכן סטיוארט היווה‬
‫דוגמה אישית ודמות חינוכית לחניכים‪ .‬בהמשך שירותו‬
‫הועלה לדרגת סמ"ר‪ .‬סטיוארט בלט במיוחד במסדר הסיום‬
‫שהכין‪ .‬הרמטכ"ל כיבד את המסדר בנוכחותו ומול הורים‬
‫וחניכים נרגשים פיקד סטיוארט על מסדר הסיום‪ .‬בתום‬
‫הטקס הצטלם סטיוארט עם הרמטכ"ל והתצלום נשלח‬
‫למשפחה בארצות‪-‬הברית‪ .‬ביום כ"ג בסיוון תשמ"ז‬
‫(‪ )20.6.1987‬נפל סטיוארט בעת שירותו‪ .‬הוא נספה‬
‫בתאונת‪-‬דרכים בכביש עכו‪-‬נהריה‪ .‬סטיוארט הובא למנוחת‪-‬‬
‫עולמים בבית‪-‬העלמין היהודי בעיר ניו יורק‪ .‬בבית‪-‬העלמין‬
‫בקיבוץ עברון הוצבה מצבת זיכרון לזכרו של סטיוארט שמעון‬
‫מן‪ .‬הותיר אחריו הורים‪ ,‬שתי אחיות ‪ -‬תמי ובאני‪ ,‬ואח ‪-‬‬
‫רוברט‪.‬‬
‫סמ"ר מן סטיוארט‬
‫בת שרה ויהודה‪ ,‬נולדה ביום ה' בתמוז‬
‫תרצ"ב (‪ )9.7.1932‬בתל‪ -‬אביב‪ .‬לאחר‬
‫שסיימה את בית‪-‬הספר היסודי‬
‫"זרובבל"‪ ,‬יצאה להכשרה בבית אלפא‪.‬‬
‫משם נשלחה ליחיעם בקבוצה שנועדה‬
‫להיות גרעין התיישבותי‪ .‬בתקופת‬
‫מלחמת‪-‬העצמאות‪ ,‬כאשר קיבוץ יחיעם‬
‫היה מנותק והותקף קשות על‪-‬ידי‬
‫הערבים‪ ,‬נפגעה מפגז ונפלה ביום כ"ה‬
‫בתשרי תש"ט (‪ .)28.10.1948‬הובאה‬
‫למנוחת‪-‬עולמים בבית‪ -‬הקברות הצבאי‬
‫בנחלת יצחק‪.‬‬
‫מעברי אהובה‬
‫טל‪ ,‬בן שרה ואביתר‪ ,‬נולד ביום י"ח בתשרי תשט"ו‬
‫(‪ ,)15.10.1954‬בתל‪-‬אביב‪ .‬הוא למד בבית‪-‬הספר היסודי‬
‫בקיבוץ סער וסיים את לימודיו בבית‪-‬הספר התיכון‪ ,‬שבמוסד‬
‫החינוכי בקיבוץ אילון‪ .‬לבחינות הבגרות התכונן ולמד בכוחות‬
‫עצמו ועמד בהן בהצלחה‪ .‬שנות חייו הראשונות של טל עברו‬
‫עליו בירושלים‪ ,‬כשהוריו היו סטודנטים באוניברסיטה‬
‫העברית‪ .‬אחרי‪-‬כן עברה המשפחה לקיבוץ סער‪ ,‬שם למד‬
‫טל ושם עברו עליו ימי נערותו‪ .‬יחד עם הוריו יצא לשתי‬
‫תקופות מגורים ממושכות בארצות‪-‬הברית‪ .‬לראשונה בשנים‬
‫‪ 1966-1964‬ואחרי‪-‬כן בשנים ‪ .1973-1972‬המשפהח‬
‫עשתה בערים בוסטון‪ ,‬סן‪-‬פרנציסקו ושיקגו ובמדינת טקסס‪.‬‬
‫הוא היה חבר בתנועת הנוער "השומר‪-‬הצעיר" והדריך בקן‬
‫התנועה בשכונת טרומפלדור‪ ,‬בנהריה‪ .‬טל הרבה לקרוא‬
‫ספרות יפה וספרות בתחום הפילוסופיה‪ .‬הוא אהב להאזין‬
‫למוסיקה והרבה לעסוק בצילום אמנותי‪ .‬נשאר אחריו אוסף‬
‫גדול של צילומים אומנותיים‪ ,‬המעידים על כישרון רב ועל‬
‫הדרך המיוחדת של ראיית דברים‪ .‬בניסיון לגבש לעצמו‬
‫השקפת עולם עצמאית התעלם ממוסכמות וסירב לנהוג לפי‬
‫המקובל בחברה ולתחום את התנהגותו במסגרות‪ .‬צנוע היה‪,‬‬
‫אוהב‪-‬אדם וישר‪ .‬בחייו הקצרים חברו הסקרנות‪ ,‬הנאמנות‪,‬‬
‫המסירות וטוהר המידות‪ ,‬תוך חיפוש בלתי‪-‬נלאה אחר אמת‪-‬‬
‫החיים שלו‪ .‬טל גויס לצה"ל בסוף אפריל ‪ 1973‬והוצב לחיל‬
‫הרגלים‪ .‬הוא עשה את הטירונות בחטיבת חיל‪-‬הרגלים‬
‫"גולני" ואחרי‪-‬כן השתלם בקורס והוסמך כאלחוטאי וכקשר‪.‬‬
‫במלחמת יום‪-‬הכיפורים שירת כקשר ביחידת שריון‪,‬‬
‫שהשתתפה בקרבות הבלימה וההבקעה נגד המצרים בסיני‪.‬‬
‫במהלך קרב שנערך ביום כ"ב בתשרי תשל"ד‬
‫(‪ ,)19.10.1973‬באזור שבשליטת צה"ל ממערב לתעלת‬
‫סואץ‪ ,‬נפגע טל ונהרג‪ .‬הוא הובא למנוחת‪-‬עולמים בבית‪-‬‬
‫העלמין בחיפה‪ .‬השאיר אחריו הורים ואחות‪ .‬לאחר נופלו‬
‫הועלה לדרגת סמל‪ .‬כתב עליו מפקד יחידת השריון שלו‪:‬‬
‫"בנכם טל ז"ל שירת תחת פיקודי במלחמת יום‪-‬הכיפורים‪,‬‬
‫כקשר על גבי נגמ"ש‪ .‬הוא מילא את תפקידו באמונה‬
‫ובמסירות‪ ,‬תוך גילוי כושר לחימה ויכולת מקצועית מעולה‪.‬‬
‫בזכותו ובזכות חבריו הצלחנו לבלום את התקפת האויב‬
‫ולפתח התקפה‪ ,‬שבמהלכה נטלנו מחדש את היזמה לידנו"‪.‬‬
‫סמל נבו טל‬
‫בן גורג'יה וסליח‪ ,‬נולד ביום כ"ח בסיוון תר"ץ‬
‫(‪ )24.6.1930‬בירושלים‪ .‬הוריו חינכוהו ברוח‬
‫המסורת ואהבת המולדת‪ .‬שאול התחיל‬
‫ללמוד בתלמוד‪-‬תורה‪ ,‬המשיך ללמוד בבית‪-‬‬
‫ספר לבנים והוסיף ולמד שנתיים בבית‪-‬‬
‫הספר המקצועי "עמל"‪ .‬עם קבוצה מ"הנוער‬
‫העובד" יצא לעסלוג'‪ ,‬ואחר‪-‬כך הצטרף‬
‫להכשרה מגויסת של הפלמ"ח ונשלח‬
‫תחילה לעין חרוד‪ ,‬ומשם למשמר הים‪ .‬שאול‬
‫היה גבוה משכמו ומעלה מחבריו וחביב‬
‫עליהם‪ .‬הוא ראה את מטרתו ביצירת יישוב‬
‫עברי חדש ועצמאי‪ ,‬וקיבל על עצמו את‬
‫תפקיד השמירה‪ .‬בהיותו במשמר הים‪ ,‬שעה‬
‫שעמד בתצפית ביום ב' בשבט תש"ח‬
‫(‪ ,)13.1.1948‬תקפה כנופיה ערבית בשעות‬
‫הבוקר את עובדי השדה מן המארב‪ .‬שאול‬
‫היה אחד משני שומרי השדות שחשו‬
‫לעזרת העובדים‪ .‬לאחר עמידת‪-‬גבורה‬
‫עקשנית נפל‪ .‬נקבר בחיפה ב‪.16.1.1948-‬‬
‫זכרו הועלה בחוברת‪-‬זיכרון מיוחדת‬
‫שהוציאו חבריו ביום השלושים למותו‪ .‬ביום‬
‫י' בתמוז תשי"ב (‪ )3.7.1952‬הועבר‬
‫למנוחת‪-‬עולמים בבית‪-‬הקברות הצבאי‬
‫בהר‪-‬הרצל בירושלים‪.‬‬
‫טור' עזרא ארדיטי שאול‬
‫בן רבקה וזאב‪ ,‬נולד ביום כ"א בכסלו תרפ"ג‬
‫(‪ )11.12.1922‬בווינה‪ ,‬בירת אוסטריה‪ .‬בילדותו מתו‬
‫עליו אביו ואמו והוא התחנך בבית‪ -‬יתומים‪ .‬עם‬
‫השואה שירדה על יהדות וינה הצטרף לתנועת‬
‫"השומר הצעיר" והיה נאמן לה עד סוף ימיו‪ .‬אריה‬
‫עלה ארצה בחודש יולי ‪ 1939‬ופתח בפרשת‪-‬חיים‬
‫חדשה ותוססת בחברת‪ -‬הנוער אשר קיבלה את‬
‫הכשרתה בקיבוץ בית זרע‪ .‬הוא התקשר למקום‬
‫ולאנשיו ושקד על העבודה והלימודים‪ .‬עם תום‬
‫תקופת הכשרתו בבית זרע שהה זמן‪-‬מה עם חבריו‬
‫לגרעין בקיבוץ תל עמל‪ .‬משם עבר לקיבוץ משמר‬
‫זבולון‪ ,‬שנעשה ביתו‪-‬משקו‪ .‬אריה היה חקלאי בכל‬
‫רמ"ח אבריו‪ ,‬אך בעיקר אהב את עבודתו ברפת‪ .‬הוא‬
‫התקשר אל ילדי המשק ואליהם שלח את ברכותיו‬
‫במכתביו מהחזית‪ .‬היה בין ראשוני המתנדבים‬
‫לפלמ"ח ועשה בו כשנתיים עם ההכשרה המגויסת‬
‫במעוז חיים‪.‬בפרוץ מלחמת‪-‬העצמאות שירת בחטיבת‬
‫"יפתח" והשתתף בקרבות רבים‪ :‬בבית שאן ובטירת‬
‫צבי‪ ,‬בצנדלה ובזרעין‪ ,‬במשמר העמק וסביבתה‪ ,‬עד‬
‫אשר הועבר לגליל וגם שם השתתף בקרבות‪ .‬כינויו‬
‫היה "אריה המקלען"‪ .‬לקראת הפלישה הצפויה תפסו‬
‫כוחות "יפתח" את מלכיה‪ ,‬אך בלחץ התקפת האויב‬
‫נאלצו לסגת‪ .‬בקרב זה נפל‪ ,‬ביום ו' באייר תש"ח‬
‫(‪ )15.5.1948‬בחפותו על חבריו הנסוגים‪ .‬הובא‬
‫למנוחת‪-‬עולמים בבית‪-‬הקברות במעוז חיים‪.‬זכרו‬
‫הועלה בחוברת "לאצי ואריה" שהוציא קיבוץ משמר‬
‫זבולון‪.‬‬
‫טור' פאוקר אריה‬
‫בן זאב וקטי‪ .‬נצר למשפחת אנשי‪-‬היסוד‬
‫של קיבוץ עברון‪ ,‬אשר בו נולד ביום כ"ג‬
‫במרחשון תש"א (‪ .)25.11.1940‬סיים‬
‫את לימודיו היסודיים ולאחר‪-‬מכן למד‬
‫במוסד החינוכי "נעמן"‪ .‬השתייך לתנועת‬
‫"השומר הצעיר"‪ .‬נטה לחקלאות‬
‫ולעבודת‪-‬האדמה ורחש אהבה‬
‫לטרקטור שבו היה מפלח את אדמתו‪.‬‬
‫אהוב היה על הכל בשל תכונות‪-‬נפשו‬
‫הנאות‪ .‬גויס לצה"ל בנובמבר ‪ ,1958‬ולפי‬
‫דברי מפקד‪-‬יחידתו‪ ,‬במכתב‪-‬תנחומים‬
‫להוריו לאחר נפלו‪ ,‬מאושר היה שנכלל‬
‫בין המיועדים לקורס‪-‬קצינים‪ ,‬כי אז‬
‫הרגיש שבידו מופקד בטחון‪-‬המדינה וכי‬
‫הוא אחד האחראים לו‪ .‬רן נפצע בשעת‬
‫מילוי תפקידו‪ ,‬וכעבור יומיים‪ ,‬ביום כ'‬
‫באלול תשי"ט (‪ ,)23.9.1959‬מת‬
‫מפצעיו בבית‪-‬החולים "תל‪-‬השומר"‪.‬‬
‫הובא למנוחת‪-‬עולמים בבית‪-‬הקברות‬
‫בקיבוץ עברון‪ .‬לאחר נפלו הוציא קיבוצו‬
‫חוברת על‪-‬שמו ולזכרו‪.‬‬
‫טור' פלג רן‬
‫בן דרורית ואוריאל‪ ,‬נולד ביום י"ט באייר תשכ"ב‬
‫(‪ )23.5.1962‬בקיבוץ כברי שבגליל המערבי‪ .‬מילדותו‬
‫התבלט אורן בכשרונו היצירתי‪ .‬גבה‪-‬קומה הוא היה‪ ,‬חביב‬
‫על חבריו‪ ,‬צנוע בהליכותיו‪ ,‬ומעורב בפעילות חברתית‬
‫בקיבוצו‪ .‬אורן היה בעל כשרונות טכניים‪ ,‬ובמו‪-‬ידיו ובלי כל‬
‫עזרה‪ ,‬בנה לעצמו כלי‪-‬רכב ששימש אותו בעבודתו בקיבוץ‪.‬‬
‫הוא למד בבית‪-‬הספר בכברי‪ ,‬והשלים את לימודיו התיכוניים‬
‫במגמה עיונית‪ .‬בינואר ‪ 1980‬התגייס אורן לצה"ל‪ ,‬ושירת‬
‫בחיל‪-‬השריון‪ .‬גם ביחידתו‪ ,‬הוא התבלט באופיו המיוחד‬
‫ובכושר מנהיגות‪ .‬לאחר שסיים אימוני טירונות‪ ,‬נשלח אורן‬
‫להשתלם במקצועות הטנק‪ .‬בנובמבר ‪ 1981‬הוא הועלה‬
‫לדרגת סמל‪ ,‬והחל להדריך בגדודו מפקדי טנקים‪ .‬כשפרצה‬
‫מלחמת שלום הגליל‪ ,‬היה אורן עם הכוח שפרץ את מערכי‬
‫האויב‪ .‬ביום השלישי של המלחמה‪ ,‬התחולל קרב קשה עם‬
‫השריון הסורי ליד עין א‪-‬טינה‪ ,‬והטנק של אורן נפגע‪ .‬אורן‬
‫עמד חשוף בצריח‪ ,‬ונהרג‪ .‬בן ‪ 20‬שנים הוא היה בנופלו‪ .‬הוא‬
‫הובא למנוחות בקיבוץ כברי‪ .‬אורן השאיר אחריו הורים ואח‪.‬‬
‫שר הביטחון כתב עליו במכתב תנחומים למשפחתו‪" :‬סמל‬
‫אורן פרנקל נתן את חיו למען מולדתו‪ .‬הוא שירת בחיל‪-‬‬
‫השריון‪ .‬הוא היה מפקד ומדריך בקורס מפקדי טנקים‪ .‬שקט‪,‬‬
‫צנוע‪ ,‬ביצע עבודתו בצורה הטובה ביותר‪ .‬אורן היה אהוב על‬
‫חבריו ומפקדיו"‪ .‬מפקד יחידתו כתב עליו למשפחתו‪" :‬אורן‬
‫לחם כמפקד טנק‪ ,‬ובזכותו הושגה המטרה‪ .‬הכרתי אותו‬
‫היטב‪ ,‬עוד בהיותו חניך בקורס מפקדי טנקים‪ .‬כבר אז הוא‬
‫התבלט בשלמות מעשיו וברמתו המקצועית הגבוהה‪.‬‬
‫החלטתי עם סגל הפלוגה להשאיר את אורן בגמר הקורס‬
‫בגדוד‪ ,‬כמפקד טנק וכמדריך בקורס מפקדי טנקים‪ .‬הוא‬
‫שירת תחת פיקודי במרוצת תקופה‪ .‬פגישותי ושיחותי עמו‬
‫גרמו לי הנאה מרובה‪ .‬הכרתיו כגבר צעיר‪ ,‬פיקח‪ ,‬חרוץ‪ ,‬מלא‬
‫סיפוק כמפקד וכמדריך‪ .‬ערך התפקיד וחשיבות המעשה ליוו‬
‫את פעולותיו לכל אורך הדרך‪ .‬את הערכים האלה הצליח‬
‫להנחיל גם לחייליו‪ .‬הוא השתייך לאותם מפקדים בעלי כושר‬
‫מנהיגות טבעית‪ .‬מעולם לא נזקק לפקודות‪ .‬הדוגמה האישית‬
‫שלו הייתה מובנת מאליה‪ .‬הוא יוסיף להיות דמות‪ ,‬שעל פיה‬
‫נחנך את חיילינו"‪.‬‬
‫פרנקל אורן‬
‫בן יחיד לשמואל (סלמה) והלנה (לאה)‪ ,‬משפחה חקלאית‪ .‬נולד ביום כ"ד‬
‫בתמוז תרצ"ד (‪ )7.7.1934‬בעיר לובציה שבצ'כיה‪ .‬אברי היה למוד סבל‬
‫ומלחמה‪ ,‬וככל ילדי ישראל בתקופה ההיא ובארץ ההיא עבר את מחנה‪-‬‬
‫ההשמדה יחד עם הוריו‪ .‬אחרי שובו ממחנה‪-‬אושוויץ מצא כי ביתו חרב‪.‬‬
‫הוריו ניספו בהשמדה האיומה ומשנתייתם חונך על‪-‬ידי קרובי‪-‬‬
‫משפחתו‪.‬את לימודיו היסודיים סיים בחוץ‪-‬לארץ וכתום המלחמה מצא את‬
‫דרכו‪ ,‬עם עוד נערים ונערות שגורלם היה דומה לגורלו‪-‬הוא‪ ,‬אל תנועת‬
‫"השומר הצעיר"‪ ,‬וכאשר באה שעת העלייה‪ ,‬בשנת ‪ ,1949‬נמנה עם‬
‫חברי הגרעין הראשון של שכבתו‪ .‬עם גרעין זה עלה לארץ והגיע לכפר‬
‫מסריק‪ .‬בחברת‪-‬הנוער היה בין הראשונים אשר העבודה לגביהם הפכה‬
‫ללימוד‪ .‬כבר אז התעניין יותר מכל השאר בחקלאות‪ .‬לאט לאט זכה‬
‫להוקרה ולהערכה בעבודתו החקלאית‪ .‬את הצילום האמנותי חיבב מאוד‬
‫ועסק בו בשעות‪-‬הפנאי‪ .‬במארס ‪ 1952‬גויס לצה"ל יחד עם כל הגרעין‪.‬‬
‫שירת ביחידת נח"ל‪ .‬במסגרת זו עבר קורס צלפים והשתתף כמחצית‬
‫השנה בפלוגה מיבצעית של הנח"ל באיזור ירושלים‪ .‬אחרי שירותו הצבאי‬
‫הסדיר צורף ליחידת‪-‬סיור‪ ,‬בה עבר קורס מ"כ והיה אחד מן הוותיקים‬
‫שביחידה‪ .‬כאשר חזר למשק ומצא כי החברים הוותיקים פרשו מענף‪-‬‬
‫השלחין‪ .‬הוא היה בין הצעירים הראשונים שקיבלו על עצמם מתוך‬
‫אחריות מרובה את ריכוז הענף ובו עבד במסירות ומתוך ידע‪ ,‬ובשלהם‬
‫העריצוהו אנשי המשק וחבריו‪ .‬היה מחונן בכושר אישי לגבש ולרכז את‬
‫צוות העובדים ונחשב בעיניהם כבר‪-‬סמכא‪ .‬בין תכונותיו כאיש קיבוץ יש‬
‫למנות את כושר‪-‬הוויתור שלו ואת יכולת‪-‬השכנוע‪ .‬דוגמא אישית היה לכל‬
‫ואת אשר דרש מאחרים ידע לבצע במעשיו‪ .‬שנה לפני נפלו ביקר את‬
‫סלובקיה ובשובו משם הביא עמו שקופיות מעניינות‪ ,‬אבל העיקר היה‬
‫שנצטברו בקרבו חוויות לאין סוף מביקורו זה‪ ,‬אשר עליהן היה מספר‪,‬‬
‫ואגב‪-‬כך היה מעלה גם מזיכרונות‪-‬ילדותו‪ ,‬אף‪-‬על‪-‬פי שהיו רבי‪-‬סבל‬
‫וגדושי‪-‬תלאות‪ .‬כשם שהה מסור לעבודתו ולמשקו כן הראה מסירות רבה‬
‫לרעייתו ולבנותיו‪ ,‬כי המשפחה היתה בשבילו בית משלו‪ ,‬אשר ידע להקים‬
‫לאחר חורבן ביתו הראשון‪ ,‬בית הוריו‪ .‬מפעם לפעם היה יוצא למילואים‬
‫וכן נקרא לדגל גם לפני מלחמת ששת הימים ושירת כחייל מצוין ומסור‪.‬‬
‫בגבורה נלחם כי ידע שבמלחמה זו טמון קיומו של העם על אדמתו והיה‬
‫בטוח שנתגבר על האויב ונוכל לו ‪ -‬וביום החמישי לקרבותיה‪ ,‬הוא א'‬
‫בסיון תשכ"ז (‪ ,)9.6.1967‬נפל בהיותו בקו האש הראשון בגיזרה דרדרה‬
‫ותל‪-‬הלאל‪ ,‬כי עם ראשוני המעפילים להרי‪-‬הגולן נמנה אברי‪ .‬הניח אישה‬
‫ושתי בנות‪ .‬הובא לקבורה בבית‪-‬הקברות הצבאי בעפולה ולאחר זמן‬
‫הועבר למנוחת‪-‬עולמים בבית‪-‬הקברות בכפר מסריק‪.‬‬
‫רב"ט צ'יפסר אברי (אנדרי)‬
‫בן שושנה ופנחס‪ ,‬נולד ביום ל' באב תשכ"א (‪ )12.8.1961‬במושב נתיב‬
‫השיירה שליד נהריה‪ .‬עוזי היה ילד רביעי במשפחתו‪ ,‬ואח לשלוש אחיות‬
‫בוגרות ממנו‪ .‬הוא היה ילד יפה ועדין‪ ,‬וזכה לטיפוח מכל הסובבים אותו‪.‬‬
‫עוזי למד בבית‪-‬הספר היסודי ברגבה‪ ,‬ואחר‪-‬כך ב"בית‪-‬חינוך"‪ ,‬תיכון אזורי‬
‫בגליל המערבי‪ .‬כשבגר עוזי בלטו בו השקט והשלווה הפנימית‪ .‬הוא היה‬
‫ביישן‪ ,‬טוב לב ונדיב‪ ,‬ובעל חוש הומור‪ .‬עוזי היה חרוץ‪ ,‬וכבן מושב היה‬
‫רגיל לעבוד לצד אביו במשק‪ .‬הוא עשה זאת בד‪-‬בבד עם לימודיו בתיכון‪,‬‬
‫ואף בחופשות בעת שירותו בצה"ל‪ .‬עוזי אהב מאוד את המשק החקלאי‪,‬‬
‫וראה בחקלאות אורח‪-‬חיים ותכנן לשוב אליו לאחר לימודיו באוניברסיטה‪.‬‬
‫עוזי עקב אחר התקדמות העבודה גם מרחוק‪ ,‬ובמכתביו מן הצבא נתן‬
‫"הוראות" לאביו‪ ,‬לבל יזניח דבר‪ .‬הוא היה אמור להיות הבן הממשיך‬
‫במשק‪ .‬עוזי היה רגיש ליפי הנוף בארץ‪ ,‬נהג לטייל בכל הזדמנות ושאף‬
‫ללמוד באוניברסיטה גיאוגרפיה ולימודי ארץ‪-‬ישראל‪ .‬לפני גיוסו הוא שיפר‬
‫את כושרו הגופני בריצות ארוכות‪ ,‬כי ברור היה לו‪ ,‬שיתגייס ליחידה‬
‫קרבית‪ .‬ואמנם‪ ,‬הוא הגיע לשריון והרגיש על בשרו את גאוות היחידה‪.‬‬
‫בתחילה שירת עוזי כאיש צוות בגדוד שריון‪ .‬הוא רצה להשתתף בקורס‬
‫מפקדי טנקים‪ ,‬אך נדחה בגלל פז"ם קצר‪ .‬התעקשותו נשאה פרי‪ ,‬ובראיון‬
‫עם אלוף הפיקוד שכנע והתקבל לקורס‪ .‬בכך הגשים עוזי את שאיפתו‬
‫להיות מפקד טנק "מרכבה"‪ .‬הוא היה גאה בכלי זה ובטח בו‪ ,‬שיגן עליו‬
‫בקרב‪ .‬עוזי לא נהג לספר על קשיים שהיו לו‪ ,‬כדי לא להדאיג את הוריו‪.‬‬
‫החוויות שסיפר עליהן היו עליזות ומבדחות‪ .‬אף כששב מן הקרבות‪ ,‬הוא‬
‫סיפר על הנוף הקסום בלבנון‪ ,‬על הצמחייה העשירה של ארץ זו‪ ,‬על מטעי‬
‫דובדבנים ושקדים ועל נחלים ומאגרי מים‪ .‬עוזי שירת ביחידתו בשטח‬
‫לבנון שלושה חודשים לאחר המלחמה‪ .‬הוא שימש רס"פ יחידתי‪ .‬באחד‬
‫הצוותים חסר מפקד טנק‪ ,‬ועוזי התנדב למלא את מקומו‪ .‬בנוסעו בג'יפ עם‬
‫חייליו‪ ,‬מן המוצב אל היחידה‪ ,‬חודשיים לפני שחרורו‪ ,‬נורה לעברם טיל‬
‫אר‪.‬פי‪.‬ג'י‪ .‬עוזי נהרג‪ ,‬ועמו עוד שני חיילים‪ .‬סמ"ר עוזי נפל בקרב בלבנון‬
‫ביום כ"ב באלול תשמ"ב (‪ ,)10.9.1982‬והובא למנוחת עולמים בבית‪-‬‬
‫העלמין בנהריה‪ .‬בן ‪ 21‬שנים הוא היה במותו‪ .‬מפקדו כתב למשפחה‪:‬‬
‫"עוזי היה ראשון בכול‪ .‬כל משימה ביצע‪ ,‬קלה כקשה‪ ,‬ברוח טובה‪ ,‬תוך‬
‫יצירת חדווה ורצון אצל פקודיו‪ .‬פשטות וחוכמה‪ ,‬עוז וענווה חברו יחד‬
‫בדמותו‪ ,‬ולאור אמות‪-‬המידה‬
‫שלו נשתדל גם אנו למצוא את הדרך"‪.‬‬
‫סמ"ר צדיקיאן עוזי‬
‫בן מרים ויוסף‪ .‬נולד בערב ראש השנה‪ ,‬א' בתשרי תשל"ה (‪ ,)17.9.1974‬בקיבוץ געתון‪.‬‬
‫אח צעיר למירב ועידית‪ .‬איציק נולד במשקל ‪ 4,700‬גרם‪ ,‬עובדה שהפכה עם השנים‬
‫למקור גאווה עבורו‪ .‬הוא דאג להחזיק בתואר "התינוק הכבד ביותר בגעתון"‪ .‬כבר בגן ניכר‬
‫בלבו הרחב וברצונו לתת לאחרים‪ .‬ביום הולדתו הרביעי בירך את עצמו‪" :‬אני רוצה לברך‬
‫אותי לתת לילדים ממתקים"‪ .‬איציק למד בבית‪-‬הספר היסודי בקיבוץ‪ .‬כבר בילדותו בלט‬
‫בכשרונו לספורט ובעיקר למשחקי כדור‪ ,‬ובכיתה ו' הצטרף לקבוצת "הפועל נהריה"‬
‫לילדים‪ .‬עיסוקו בספורט לא הפריע לו להשקיע ולהתעניין בתחומים נוספים‪ ,‬וכך מצא עצמו‬
‫מחזיק בתואר הכבוד "אחראי משק החי"‪ .‬שעות על גבי שעות היה מטפל באפרוחים‪,‬‬
‫מאכיל גדיים ורודף אחרי ברווזים‪ .‬בתום לימודיו בכיתה ו' עבר עם קבוצתו מהקיבוץ ללמוד‬
‫ב"מוסד החינוכי אשרת"‪ .‬איציק הפך מילד לנער‪ ,‬ובכיתה ח' זכה בתואר "החתיך של‬
‫השכבה הצעירה"‪ .‬תואר שהתקבל אצלו בביישנות מסוימת‪ ,‬מהולה בגאווה רבה‪ .‬שיאים‬
‫נוספים בהם החזיק היו‪ :‬אלוף השכבה בהורדת ידיים ובעל כושר האכילה האדיר ביותר‪.‬‬
‫בכיתה ט' הכיר את לי‪ ,‬ונרקמה ביניהם אהבה גדולה שנמשכה ארבע שנים‪ .‬אבל בית‪-‬ספר‬
‫זה לא רק אהבות‪ ,‬צריך גם ללמוד‪ .‬איציק לא הבין מעולם‪ ,‬מדוע יש לשבת בכיתה‪ ,‬בזמן‬
‫שאפשר לטייל עם החבר'ה לגן הבהאי‪ ,‬או לשחק כדורסל‪ .‬מורתו עדה כתבה‪" :‬צליל השם‬
‫איציק מעלה לפני דמותו של אילן צעיר‪ ,‬חסון ומלא לשד‪ .‬ראיתי את איציק גדל והולך‬
‫במהירות אל רום השמים‪ ,‬כאותו אילן צעיר‪ .‬כולו נחפז להתפשט בעוצמה ובלהיטות‪ ,‬נושם‬
‫נשימות גדולות בחשק‪ ,‬כדי להספיק‪... .‬כשאיציק החליט ללמוד ולעמוד בהתחייבויותיו‬
‫כתלמיד‪ ,‬עשה זאת בעקשות‪ .‬בחושו הבריא למציאות הממשית עמד בשתי רגליו על‬
‫הקרקע‪ .‬חזק למדי היה חוש ההסתכלות שלו‪ ,‬כל מה שעבר‪ ,‬כל מה שהתנסה בו‪ ,‬נעשה‬
‫גורם בנוף חייו"‪ .‬וכדברי מורתו‪ ,‬במחצית השנייה של כיתה י' חל שיפור משמעותי ביחסו‬
‫של איציק ללימודים ובהישגיו וכשנתבקש‪ ,‬שנה לאחר מכן‪ ,‬להגיש עבודת גמר‪ ,‬בחר באופן‬
‫טבעי להתמקד בתחום שאהב‪ ,‬גידול הבננות‪ .‬הוא החליט לבדוק את נושא ההשקיה‬
‫בבננות ועמל על כך ימים רבים‪ ,‬ברצינות יתירה‪ ,‬שלא נראתה אצלו לפני כן‪ .‬ועמלו אכן‬
‫הניב פרי‪ .‬איציק בדק את השפעת ציפוף הטפטפות בהשקיה במי קולחין‪ ,‬על מדדי גדילה‬
‫ויבול בבננות‪ ,‬והשיטה שמצא משמשת היום את מגדלי הבננות‪ .‬על עבודה זו זכה‬
‫בהערכה רבה‪ .‬בודק העבודה‪ ,‬ד"ר ע‪ .‬להב ממרכז וולקני‪ ,‬כתב‪" :‬העבודה כתובה בגישה‬
‫אישית ובלשון יפה ונקייה‪ .‬ללא ספק יכול היה איציק להיות חוקר מבריק בעתיד"‪ .‬איציק‬
‫מצא זמן לפעילות חברתית בבית‪-‬הספר‪ ,‬היה חבר בוועדת התרבות ובוועדה צופית‬
‫ושימש כאיש התאורה המסור‪ .‬בכיתה י"ב יצא עם בני קבוצתו למחנות המוות בפולין‪.‬‬
‫כשחזר‪ ,‬אמר‪" :‬חובה על כל יהודי לנסות להבין"‪ .‬איציק לא היה טיפוס של מנהיג‪ ,‬אך‬
‫בהחלט היה כריזמטי ודומיננטי‪ .‬ידע לצחוק‪ ,‬לעשות חיים ולקחת הכל בקלות‪ .‬הסתדר עם‬
‫כולם‪ ,‬תמיד נתן מלה טובה וחיוך אופייני‪ ,‬גם לאותם שנמצאו בשולי החברה‪ .‬בשלהי מרץ‬
‫‪ ,1993‬גויס איציק לשירות חובה בצה"ל‪ .‬הוא עבר בהצלחה את המבחנים והגיבוש‬
‫לפלס"ר הנח"ל ויצא לטירונות קרבית‪ .‬איציק עשה הכל כדי להקל את השירות עליו ועל‬
‫הסובבים אותו‪ .‬תמיד דאג שיהיו לו ספרים מכל תחום‪ ,‬בירר וחקר מה יהיה השלב הבא‬
‫במסלול‪ ,‬ולפני כל מסע ערך רשימות מדוקדקות כדי לא לפקשש אף פרט‪ .‬על אף השירות‬
‫הקשה‪ ,‬מעולם לא התלונן‪ .‬להיפך‪ ,‬סיפר על כך בבדיחות הדעת‪ .‬איציק עבר קורס נהגי‬
‫נגמ"שים ויצא להמשך מסלולו הקרבי בבסיס הנח"ל הסמוך לערד‪ .‬הוא אהב את הצבא‬
‫ואת רעיו לנשק‪ .‬חבריו לצוות סיפרו כי היה חבר אמיתי‪ ,‬שתמיד עזר ותמך‪ ,‬חייך וצחק‪.‬‬
‫ביום ה' באדר תשנ"ד (‪ ,)15.2.1994‬נפל איציק בעת מילוי תפקידו‪ ,‬בתאונת דרכים‬
‫שאירעה במהלך תרגיל אימונים‪ .‬בן תשע עשרה היה בנופלו‪ .‬הוא הובא למנוחות בקיבוץ‬
‫געתון‪ .‬הותיר אחריו הורים ושתי אחיות‪.‬‬
‫רב"ט צמח איציק (צוקי)‬
‫בת עזה ואיציק‪ ,‬נולדה ביום י' בניסן תשכ"ד (‪ )23.3.1964‬בקיבוץ כפר‬
‫מסריק שליד עכו‪ .‬הדס למדה בבית‪-‬הספר היסודי ובבית‪-‬הספר התיכון‬
‫בכפר מסריק‪ .‬היא הייתה חברה בתנועת "השומר הצעיר"‪ ,‬ובמסגרת בית‪-‬‬
‫הספר פעלה בתנועה זו‪ .‬הדס אהבה ספורט‪ ,‬ושיחקה כדור‪-‬עף בקבוצת‬
‫"הפועל נעמן"‪ .‬בתקופת לימודיה בבית‪-‬הספר התיכון‪ ,‬היא נסעה עם‬
‫נבחרת הנוער בכדור‪-‬עף לתחרות באירופה‪ .‬הדס אהבה לצייר‪ ,‬ועבודת‪-‬‬
‫הגמר שלה בכיתה י"ב הייתה בנושא הציור‪ .‬אחרי שסיימה את לימודיה‬
‫בבית‪-‬הספר התיכון‪ ,‬היא דחתה את התגייסותה לצה"ל בשנה אחת‬
‫ויצאה ללמוד מזרחנות וערבית בגבעת‪-‬חביבה‪ .‬ביולי ‪ ,1983‬התגייסה‬
‫הדס ושירתה בחיל המודיעין‪ .‬היא עברה כמה קורסים‪ ,‬המשיכה‬
‫להשתלם בערבית וסיימה קורס מש"קיות‪ .‬במרס ‪ 1984‬עלתה הדס‬
‫לדרגת רב"ט‪ ,‬ובנובמבר אותה שנה עלתה לדרגת סמל‪ .‬ביום‬
‫‪ 29.11.1984‬יצאה הדס מבסיסה לכיוון ביתה בכפר מסריק‪ .‬בדרך‪ ,‬על‬
‫הכרמל‪ ,‬נעלמו עקבותיה והיא הוכרזה כנעדרת‪ .‬ביום י"ז בכסלו תשמ"ה‬
‫(‪ )11.12.1984‬נמצאה גופתה ביערות הכרמל‪ ,‬ליד קיבוץ בית‪-‬אורן‪ .‬בת‬
‫‪ 20‬שנים היא הייתה במותה‪ .‬שר הביטחון יצחק רבין כתב עליה‬
‫למשפחתה‪" :‬סמל הדס קדמי נתנה את חייה למען מולדתה‪ .‬היא נרצחה‬
‫ביערות הכרמל ליד קיבוץ בית‪-‬אורן‪ ,‬כשהיתה בדרכה ממקום שירותה‬
‫לביתה‪ .‬הדס היתה חיילת למופת‪ ,‬אחראית‪ ,‬מסודרת‪ ,‬מסורה לעבודתה‪,‬‬
‫הפגינה רמה מקצועית גבוהה‪ ,‬עצמאית‪ ,‬רגועה‪ ,‬ישרה ורגישה לצדק‬
‫חברתי‪ ,‬חברותית‪ ,‬נחלצה לעזרת חברותיה וסייעה להן ככל יכולתה‪.‬‬
‫בחורה מוכשרת ואינטליגנטית‪ ,‬אהובה על כל מי שהכירה"‪ .‬מפקד‬
‫יחידתה כתב עליה למשפחתה‪" :‬ליווינו את הדס ביחידה‪ ,‬מאז גיוסה‬
‫לצה"ל‪ .‬לאחר שהשלימה קורס ארוך ומפרך‪ ,‬היא שובצה בתפקיד אחראי‬
‫בצפון הארץ‪ ,‬ושם התגלה לראשונה הפוטנציאל הטמון בה‪ .‬הדס הייתה‬
‫חיילת למופת‪ ,‬גילתה אחריות מקצועית גבוהה ביותר‪ ,‬ויכולת להתמודד‬
‫בהצלחה רבה במטלות הרבות שהוטלו עליה‪ .‬מסירותה‪ ,‬מיומנותה‬
‫ורגישותה לסובב אותה הפכוה בתוך זמן קצר לדמות מרכזית בין חיילי‬
‫הבסיס‪ .‬מעולם לא התלוננה‪ ,‬ותמיד ידעה לקבל על עצמה משימות‬
‫חדשות‪ ,‬בכובד‪-‬ראש ובאחריות בלתי מתפשרת היא בלטה בשאיפתה‬
‫לצדק חברתי‪ .‬תרומתה של הדס הייתה מעבר למקובל על‪-‬ידי דומים‬
‫בדרגתה בחיל‪ ,‬ובכך סייעה רבות להצלחת היחידה והחיל"‪ .‬הדס הובאה‬
‫למנוחות בקיבוצה בכפר מסריק‪ .‬היא השאירה אחריה הורים‪ ,‬שתי אחיות‬
‫ואח‪ .‬המשפחה והקיבוץ הוציאו לאור חוברת לזכרה‪.‬‬
‫סמל קדמי הדס‬
‫בן כרמלה ויוסף‪ ,‬נולד ביום ו' באלול תשל"א (‪ )26.8.1971‬בחיפה‪ .‬אח לבני ולרונית‪ .‬אייל‬
‫למד בבית הספר היסודי "עין הים" ובבית הספר התיכון "עירוני א" בחיפה‪ .‬אייל היה‬
‫תלמיד מצטיין‪ ,‬פיקח ועל פניו תמיד נסוך חיוך‪ .‬בבית הספר צוין לשבח על חריצותו‬
‫ותרומתו החברתית‪ ,‬היה אהוב על חבריו הרבים‪ ,‬והתנדב לעזור לזולת‪ .‬כאשר התייתם‬
‫אחד מבני כיתתו משני הוריו‪ ,‬הפך אייל את עצמו ואת בני משפחתו‪ ,‬למשפחתו החדשה‬
‫של החבר‪ .‬אייל נמנה על חברי תנועת "הצופים"‪ ,‬שבט "העוגן" בקרית שפרינצק‪ ,‬היה חובב‬
‫ספורט וטיולים‪ ,‬ובעיקר היה נלהב למשחקי כדורגל וכדור‪-‬יד‪ .‬בכדורסל הצטיין במיוחד‪ .‬על‬
‫ילדותו מספרת אחותו רונית‪" :‬תמיד היית ילד שובב עם לב זהב‪ ,‬הילד שכולם רוצים להיות‬
‫בסביבתו‪ ,‬הרבה חברים‪ ,‬עם הומור בלתי פוסק‪ ,‬עם חיוך רחב וחיבוק לכולם‪ .‬ילד שאוהב‬
‫את הכול‪ ,‬את המחר והאתמול‪ .‬אתה האופטימי הנצחי‪ ,‬לימדת אותי לראות את חצי הכוס‬
‫המלאה ולא הריקה"‪ .‬אייל התגייס לצה"ל בראשית נובמבר ‪ 1989‬והחל את שירותו בחיל‬
‫ההנדסה הקרבית‪ .‬לאחר אימוני הטירונות עבר קורסים מקצועיים בחיל‪ ,‬ובשל שביעות‬
‫רצונם הרבה של מפקדיו‪ ,‬נשלח ביוני ‪ - 1991‬חדור מוטיבציה ‪ -‬לקורס קצינים‪ .‬כעבור שנה‬
‫וחצי יצא לקורס מפקדי פלוגות‪ ,‬ובמשך למעלה משנה שימש כמפקד לדור הבא של קצינים‬
‫בצה"ל‪ ,‬כמדריך בתפקידי מ"מ‪ ,‬סמ"פ בפלוגת "חרוב"‪ ,‬ממ"ח וסגן מפקד קורס בבה"ד ‪.1‬‬
‫הוא נשא בגאווה ובסיפוק את סיכת הקצין המוזהבת‪ .‬אייל שאף לשמור על איכות הקצינים‬
‫במערך הצה"לי הן בשדה והן באגפי המטה‪ .‬במכתבו לבוגרי קורס הקצינים שהדריך‪ ,‬נתן‬
‫אייל ביטוי מטאפורי למחויבות ולאחריות של מנהיג‪" :‬הקצונה היא כמעיין המתגבר‪ ...‬על‬
‫אף כל הקשיים‪ ,‬החיכוכים והדרישות הגבוהות‪ ,‬רואה אני ‪ 12‬קצינים לעתיד שדומה כי‬
‫שאבו כאן הרבה‪ ...‬הקצונה היא עולם ומלואו ‪ -‬אחרי הדרגות באות החובות והציפיות‬
‫והמעיין ממשיך לזרום עד סוף החיים ודורש הרבה ‪ -‬כי אתם קצינים"‪ .‬במרץ ‪1994‬‬
‫השתחרר משירות הקבע בדרגת סגן‪ .‬לאחר שחרורו נסע לארה"ב ושהה שם כשנה‪.‬‬
‫הגעגועים למשפחה ולמולדת החזירו אותו ארצה והוא החל את לימודיו באוניברסיטת בן‪-‬‬
‫גוריון בבאר שבע‪ ,‬לתואר ראשון במדעי ההתנהגות‪ ,‬ובמינהל עסקים וניהול משאבי אנוש‪.‬‬
‫ב‪ 1997-‬אייל סיים את שני התארים בהצטיינות‪ .‬פרופסור יוסף צלגוב שהדריך אותו‪ ,‬ציינו‬
‫כ"יחיד סגולה" והעניק לו ציון ‪ 100‬בתחום שיטות המחקר‪ .‬במהלך לימודיו הכיר אייל את‬
‫אושרית‪ ,‬אותה נשא לאישה בשנת ‪ 1998‬ויחד הקימו את ביתם במושב רגבה‪ .‬כשנה לאחר‬
‫נישואיהם נולד קורל בנם הבכור ובשנת ‪ 2002‬הצטרפו התאומים‪ ,‬הבן ריף והבת עופר‪.‬‬
‫אייל עבד במפעל "מטבחי רגבה" בתפקידי ניהול‪ ,‬בתחומים שונים‪ .‬בשלושת השנים‬
‫האחרונות שימש כמנהל חנות המפעל‪ ,‬ובהמשך כמנהל המכירות של "רגבה" בכל איזור‬
‫הצפון‪ .‬מאמציו‪ ,‬כישוריו ונועם הליכותיו ניכרו בכל מעשיו וקידמו מאוד את מטרות המפעל‪.‬‬
‫במקביל לעבודתו ולגידול משפחתו באושר‪ ,‬התנדב אייל לשרת ימים רבים במילואים כמ"פ‬
‫בגבול לבנון ולהגן על הבית‪ .‬הוא התנדב לקורס מפקדי גדודים וסיים אותו בהצלחה‪ .‬אייל‬
‫עלה בסולם הדרגות לדרגת סא"ל‪ ,‬ומונה לתפקיד מג"ד בהנדסה קרבית בעוצבת "הבזקה"‬
‫של עוצבת "עידן" בפיקוד המרכז‪ .‬אייל כאישיות פיקודית‪ ,‬היה מסור לחייליו ודואג לשלומם‪,‬‬
‫הן בטיפול בפרט והן ברמת המנהלה‪ .‬במכתב שצרף לצו הקריאה האחרון לשרות‬
‫המילואים ב‪ ,5.11.2006-‬הוא כתב לחייליו‪ ..." :‬ישנה חשיבות רבה לתעסוקה זו‪ ,‬על רקע‬
‫תחלופת מפקדים ובעלי תפקידים‪ ,‬שיבוץ קרבי וגיבוש הגדוד במיוחד בימים אלו‪ .‬מכיר אני‬
‫בבעיותיהם השוטפות של החיילים בביצוע מילואים ‪ -‬כולנו אזרחים‪ ,‬ועל כן אני וצוות‬
‫המפקדים נשתדל להתחשב בבעיותיהם של כל חייל בגדוד‪ .‬מנגד‪ ,‬ככל שישתתפו יותר‬
‫חיילים במאמץ‪ ,‬חלוקת הנטל תהיה קלה יותר לכם ולחבריכם‪ ...‬אני בטוח כי בהתאם‬
‫למסורת הגדוד‪ ,‬נמלא את תפקידנו על הצד הטוב ביותר‪ ,‬ולא פחות חשוב מכך‪ ,‬נשיב את‬
‫כולנו בריאים ושלמים לבתיכם ומשפחותיכם"‪ .‬במהלך שירות המילואים‪ ,‬ביום כ' בטבת‬
‫תשס"ז (‪ )9.1.2007‬נפל אייל בעת מילוי תפקידו והוא בן שלושים וחמש וחמישה חודשים‪.‬‬
‫סא"ל אייל קויתי הובא למנוחות בבית העלמין במושב השיתופי רגבה‪ .‬השאיר אחריו‬
‫אישה‪ ,‬שני בנים ובת‪ ,‬הורים‪ ,‬אח ואחות‪.‬‬
‫סא"ל קויתי אייל‬
‫בן יוסף ודבורה‪ .‬נולד ביום כ"ח באדר ב' תש"ח (‪)8.4.1948‬‬
‫בכפר סירקין‪ ,‬שם למד בבית הספר היסודי‪ .‬היה חבר בתנועת‬
‫"השומר הצעיר" והיה פעיל בה מילדות‪ .‬הוא גדל בכפר ואהב‬
‫את משק הוריו‪ .‬כל שעת פנאי היה מקדיש לעבודה במשק‬
‫ועוזר לאביו החולה ככל אשר יכול‪ .‬אחרי שסיים את לימודיו‬
‫היסודיים בכפר עבר לבית הספר התיכון החקלאי "עירון"‬
‫שבחדרה‪ ,‬אך כעבור שנתיים נאלץ להפסיק את לימודיו עקב‬
‫המצב הקשה של משק הוריו בכפר סירקין‪ .‬אנשי הכפר אהבו‬
‫אותו וכיבדוהו‪ .‬בשעות הפנאי אהב לצאת לטיולים בשדות‬
‫ולהתבונן בצמחים ובבעלי החיים‪ .‬הוא התלהב מנוף הארץ‬
‫והרבה לטייל בה‪ .‬כשפרצה מלחמת ששת הימים רצה מאוד‬
‫להתגייס לצה"ל‪ ,‬אך מסיבות שונות וגם משום שאחיו היה אז‬
‫בשירות ביחידה קרבית‪ ,‬לא נתאפשר הדבר‪ .‬אז החליט לעזור‬
‫לתושבי הכפר‪ ,‬שמצבם היה קשה‪ ,‬ביחוד בגלל העדר ידיים‬
‫עובדות‪ .‬יחסיו עם אחיו הבכור היו מיוחדים במינם‪ .‬אשר‬
‫הצעיר‪ ,‬שראה באחיו הבכור מורה דרך בחיים‪ ,‬העריץ אותו‬
‫וחיקה את רוב מעשיו‪ .‬היחסים ביניהם היו יחסי אהבה ללא‬
‫קנאה וצרות‪-‬עין‪ .‬אשר גויס לצה"ל באוגוסט ‪ .1967‬בשירות‬
‫הצבאי עסק בהדרכה‪ ,‬אך גם אז לא שכח את החובה‬
‫המוטלת עליו ‪ -‬העזרה במשק הוריו‪ .‬בכל הזדמנות הגיע‬
‫הביתה ‪ -‬לא למנוחה ובטלה אלא כדי לעבוד במשק‪ .‬הוא‬
‫התכונן לחזור לכפר בתום שירותו הצבאי ולהקים בו בית‬
‫ומשפחה‪ .‬הוא עמד לשאת לו אחת מבנות הכפר והם כבר‬
‫התקבלו לחברים בו‪ .‬ביום כ"ה באייר תשכ"ט (‪)13.5.1969‬‬
‫נפטר והובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי בקרית‬
‫שאול‪ .‬במכתב תנחומים למשפחה כתב מפקדו‪ ,‬כי האמין וקיוה‬
‫כי אשר יצליח להתגבר על הפגיעה החמורה שאירעה לו‬
‫ויחלים כליל‪ .‬כן תיאר המפקד את האבל והיגון הכבד שירד על‬
‫הבסיס כשנודע על האסון‪ ,‬כי התאכזר הגורל אל אשר‪ ,‬זמן‬
‫קצר לפני נישואיו‪ .‬כמו כן כתוב במכתב לאמור‪" :‬אשר היה‬
‫אחד מטובי המדריכים בבסיס‪ .‬שקט היה‪ ,‬חרוץ ומצניע לכת‪,‬‬
‫אהוב על חבריו ומקובל על חייליו‪ .‬אשר יקר היה לי כבן ולאות‬
‫הערכה על פעליו הועלה לדרגת סמל בטרם הועלו בני‬
‫מחזורו"‪.‬‬
‫סמל איזק אשר ("אייזיק")‬
‫בן קלרה ויעקב‪ ,‬נולד ביום ט"ו בניסן תרפ"ז‬
‫(‪ )17.4.1927‬בעיר דורטמונד‪ ,‬גרמניה‪ .‬הוא התחיל‬
‫ללמוד בבית‪-‬הספר היסודי במשטר של השפלת‬
‫היהודים תחת השלטון הנאצי‪ .‬כמה חודשים אחרי‬
‫פרוץ מלחמת‪-‬העולם השנייה שלחוהו הוריו ארצה‬
‫בעליית‪ -‬הנוער‪ .‬אברהם הגיע ארצה ב‪24.3.1940 -‬‬
‫והתחנך חמש שנים בכפר‪-‬הנוער בן שמן‪ .‬בחברת‬
‫הנוער הצטרף לקבוצה של "השומר הצעיר"‪ .‬הוא‬
‫שהה שנתיים בבית‪-‬הספר החקלאי והצטיין בעבודת‬
‫הפלחה ובלימודים‪ ,‬הוסיף שנת‪-‬הכשרה באילון ואחר‪-‬‬
‫כך עבר עם קבוצתו לקיבוץ בקרית חיים ועבד כחצי‬
‫שנה עבודת‪-‬כיבוש בנמל חיפה‪ .‬בעלות ‪ 11‬הנקודות‬
‫לנגב בחודש אוקטובר ‪ 1946‬התנחל עם קבוצתו‬
‫בדנגור (נירים) שם מילא תפקיד של מרכז המשק‬
‫ובייחוד התמסר לחרישת שדות מרחבי הנגב‬
‫בטרקטור‪ .‬משם עבר עם קבוצתו ליסד את קיבוץ‬
‫יחיעם‪ ,‬בו מילא תפקידים רבים ובמיוחד התמסר‬
‫לפיתוח מקורות‪-‬פרנסה חדשים‪ .‬מספרים לועזיים‬
‫למד כיצד לגדל פטריות‪ ,‬והצליח בגידולן במערות‬
‫המבצר העתיק‪ .‬במלחמת‪-‬העצמאות היה ממונה על‬
‫אחד משני מקלעי ה"ברן" של הקיבוץ הנצור ומילא‬
‫את תפקידו בקור‪-‬רוח על אף הסכנה המתמדת‪.‬‬
‫משנפרץ המצור על הקיבוץ חלם על חידוש העבודה‬
‫החקלאית לביסוס המשק‪ ,‬אך לפני זה היה עוד צורך‬
‫לבתר את פני הקרקע בחפירת תעלות‪-‬קשר‬
‫ומקלטים‪ .‬תוך חפירת תעלה באדמת‪-‬הטרשים נהרג‬
‫בהתפוצצות חומר‪-‬נפץ ביום כ"ט באב תש"ח‬
‫(‪ .)3.9.1948‬הובא למנוחת‪-‬עולמים בבית‪-‬הקברות‬
‫ביחיעם‪ .‬זכרו הועלה בספר "לזכרם"‪ ,‬של קיבוץ‬
‫יחיעם‪.‬‬
‫טור' קופל אברהם‬
‫בן רוברט ז"ל ואטל‪ .‬נולד ביום ט' באייר תרצ"ט (‪)28.4.1939‬‬
‫באנגליה‪ .‬בהיותו בן חודשים ספורים‪ .‬בימי מלחמת העולם‬
‫השנייה‪ ,‬פונה עם משפחתו לאזור הרטפורד‪ .‬בהיותו בן שבע‬
‫שב עם משפחתו ללונדון ובמשך חמש שנים התחנך בפנימיה‪.‬‬
‫בהשפעת מנהל הפנימיה שהיה שחקן קריקט מפורסם‪,‬‬
‫התחבב משחק זה על בארי וברבות הימים אף הצטיין בו‪ .‬הוא‬
‫סיים אחת עשרה שנות לימוד בלונדון‪ ,‬עבד עבודות שונות‬
‫ואחר‪-‬כך התגייס לחיל האויר המלכותי הבריטי ושימש בו‬
‫אלחוטן מוטס‪ .‬לאחר חמש שנות שירות בחיל האויר‪ ,‬שוחרר‬
‫מהשירות ועסק בעבודות שונות ומשנת ‪ 1965‬ועד ‪ 1973‬היה‬
‫נהג מונית בלונדון‪ .‬בשנת ‪ 1973‬החליט בארי לעלות ארצה יחד‬
‫עם אשתו‪ .‬הם התיישבו בקבוץ נוה‪-‬ים‪ ,‬שם עבד בלול ולאחר‬
‫זמן עברו לקבוץ בית העמק‪ .‬בארי אהב מוסיקה‪ ,‬הרבה להאזין‬
‫לה ובעיתות הפנאי עסק גם בפעילות מוסיקלית והקניית אהבת‬
‫המוסיקה לאחרים‪ .‬כן אהב לצייר ועסק בתחביבים שונים‪.‬‬
‫בקיבוץ השתלב יפה בחיי המוסיקה והיה אהוב מקובל על חברי‬
‫הקיבוץ בזכות יושרו והגינותו ובזכות אופיו הנוח ונכונותו לעזור‬
‫לזולת‪ .‬הוא אהב את צורת החיים בקיבוץ וראה בה הגשמה של‬
‫שאיפותיו כאדם וכיהודי‪ .‬בארי גויס לצה"ל בתחילת פברואר‬
‫‪ .1978‬לאחר שעבר תקופת טירונות מקוצרת והיה לרובאי‪,‬‬
‫שוחרר מהשירות הסדיר והועבר לכוחות המילואים‪ .‬הוא הוצב‬
‫ביחידת מילואים שנתמנתה על כוח ההגנה המרחבית‪ .‬חבריו‬
‫לשירות דיברו רבות בשבח צניעותו הרבה‪ ,‬חביבותו ומידת‬
‫החברות שנהג בכל אדם‪ .‬ביום ג' בניסן תשל"ט (‪)31.3.1979‬‬
‫נפל בארי בעת שירותו‪ .‬הוא הובא למנוחת‪-‬עולמים בבית‪-‬‬
‫העלמין שבקיבוץ בית העמק‪ .‬השאיר אחריו אישה‪ ,‬ארבעה‬
‫בנים‪ ,‬אם ואח‪ .‬במכתב‪-‬תנחומים למשפחה השכולה כתב‬
‫מפקדו‪" :‬בארי נפל בעת שירותו בצה"ל כשעסק בשמירה על‬
‫חופי ישראל בגזרה שמול ביתכם‪ ,‬בית בו החלטתם לגור עם‬
‫עלותכם ארצה מבריטניה"‪.‬‬
‫טור' קופר בארי‬
‫בן אליהו ופולה שנדדו ברחבי פולניה וברית המועצות לארץ‪-‬ישראל‪ .‬הוא נולד ביום י"ח באדר‬
‫א' תש"ח (‪ )28.2.1948‬במחנה העקורים שבאיזור הכיבוש האמריקני בגרמניה‪ .‬כעשרים‬
‫חודש אחרי הולדתו עלתה משפחתו לארץ והשתקעה ברמלה‪ .‬בני המשפחה הקימו חנות‬
‫מכולת בעיר עולים זו של ראשית המדינה ובה מצאו את פרנסתם‪ .‬משה היה בן שנתיים‬
‫כשנתייתם מאביו‪ ,‬והדבר השאיר עליו את רישומו העמוק‪ .‬אחרי מות האב הצטרף עם אמו‬
‫אל קרובי משפחתם שהתגוררו בקיבוץ לוחמי הגטאות‪ .‬הוא למד בבית‪-‬הספר היסודי ובבית‪-‬‬
‫הספר התיכון במשק‪ .‬בשנת הלימודים הראשונה חלה משה בדלקת ריאות אך בחודשים‬
‫הראשונים של כיתה ב' הדביק את פיגורו בלימודים‪ .‬הוא היה חבר בחטיבת בני הקיבוץ‬
‫המאוחד ומאחר שהיה ספורטאי מצוין‪ ,‬הדריך ושיחק בקבוצת הכדורסל של "הפועל" לוחמי‬
‫הגטאות‪ .‬הוא התעניין בטכניקה על ענפיה השונים (כגון אלקטרוניקה‪ ,‬חשמל ומכונאות)‪.‬‬
‫עד לכיתה י"א עבד ברפת‪ .‬היה לו יצר סקרנות וחקירה‪ ,‬שדחף אותו לפרק מכונות ישנות‬
‫ולשוב להרכיבן‪ .‬בכיתה י"א יצא ללמוד אגרו‪-‬מכניקה ב"יד נתן" ועבר לעבוד במוסך ולמד‬
‫שם בקורס מכונאות‪ .‬אך נטייה זו למקצועות טכניים לא פגמה בהתעניינותו בלימודים‬
‫ההומניים והוא היה מרבה לפרסם מפרי‪-‬עטו בעלוני חוברת הילדים ושכבת הנעורים‪ .‬בשנת‬
‫‪ 1966‬סיים משה את לימודיו ויצא עם בני מחזורו ובני גרעין "המחנות העולים" להכשרה‬
‫במעגן מיכאל‪ .‬משה גויס לצה"ל בסוף ספטמבר ‪ .1966‬מלחמת ששת הימים מצאה אותו‬
‫לפני סיום הטירונות ועוד לפני שהספיק לצאת לקורס מ"כים השתתף בקרב אום‪-‬כתף‪.‬‬
‫בספטמבר ‪ 1967‬סיים קורס מ"כים וקורס צניחה‪ ,‬ואחרי כן נשלח לקורס קצינים‪ ,‬שסיים‬
‫באוקטובר ‪ .1968‬אחיו פסח סיפר עליו אחרי נפלו כי המעשיות הייתה אחת מתכונותיו‬
‫הבולטות‪ .‬הוא הצטיין בתושייה וביכולת התמצאות וניחן בכושר פיסי‪ ,‬שבזכותו הגיע‬
‫להישגים ספורטיביים מצוינים‪ .‬כל התכונות הללו היו לו לעזר רב בשירותו בצבא‪ ,‬ויכולתו‬
‫הרבה הגיעה לידי מימוש מלא‪ .‬מעולם לא אירע אפילו בזמן השירות הצבאי‪ ,‬שמשה ידבר‬
‫בשנאה על הערבים‪ .‬הוא היה אומר שהמלחמה היא כורח שנכפה עלינו ולכן היא מלחמת‬
‫מגן לנו‪ .‬בשירותו ראה כורח עליון לשרת בחיל קרבי‪ ,‬לעשות את המוטל עליו ואף יותר מזה‪.‬‬
‫הוא הוצב לנח"ל מוצנח ושירת בערבות יריחו‪ .‬הוא שירת כקצין בהיאחזות נח"ל‪-‬ארגמן‪,‬‬
‫עבר קורס קומנדו וניתן לו רקע ירוק לכנפי הצניחה שלו‪ .‬באפריל‪-‬יוני ‪ 1969‬היה במעוז‬
‫בחזית תעלת סואץ‪ ,‬נפצע ברגלו ואושפז בבית‪-‬החולים "תל‪-‬השומר"‪ .‬אז הועלה לדרגת סגן‪.‬‬
‫הוא סירב להשתחרר מן הצבא ועשה מאמצים שונים למלא את המשימות המוטלות עליו‬
‫בנח"ל המוצנח‪ .‬אחרי שחרורו מצה"ל קיבל חופשה של שנה מהמשק‪ ,‬ועבד כמסגר באילת‪.‬‬
‫בתחילת יוני ‪ 1970‬נקרא לשירות מילואים פעיל‪ ,‬ושוב שירת בחזית תעלת סואץ‪ .‬אור ליום‬
‫י"ח בתמוז תש"ל (‪ ,)22.7.1970‬נפל באזור תעלת סואץ מפגיעת פגז אויב‪ .‬הוא הובא‬
‫למנוחת‪-‬עולמים בבית‪-‬הקברות של קיבוץ לוחמי הגטאות‪.‬‬
‫סגן קיכל משה‬
‫זלמן‪-‬צבי‪ ,‬בן מרים וישראל‪ ,‬נולד ביום י"ט באלול תש"ז (‪ )4.9.1947‬בקיבוץ עברון‪ .‬יחד עם‬
‫קבוצת "רימון" עבר את כל שלבי הגידול במשק ‪ -‬למן הפעוטון ובית‪-‬הספר היסודי‪ ,‬ועד‬
‫לסיום הלימודים בבית‪-‬הספר התיכון "אשרת" בקיבוץ‪ .‬בשעות הפנאי שיחק בכדורגל‪ ,‬עסק‬
‫בדיג תת‪-‬ימי והדריך קבוצות נוער‪ .‬סיפרה עליו חנוש‪ ,‬בת קבוצת "רימון"‪" :‬זלמן אף פעם‬
‫לא ויתר‪ ,‬לא הקל על עצמו‪ ,‬לא סטה למען הנוחיות ולמען הפשרה‪ .‬כשאמרנו עליו שהוא‬
‫עקשן‪ ,‬הייתה זו עקשנות של דבקות במטרה‪ .‬תמיד תמיד דבקות במטרה‪ ,‬בכל דבר‬
‫שעשה‪ ,‬בכל יום שחי‪ .‬הייתה לו דרך‪ ,‬שאותה סלל בעצמו ואחרי עקרונותיה מילא‬
‫בנאמנות‪ .‬קשה להיות שונה‪ ,‬וביחוד קשה במסגרת חיים משותפת כמו זו של הקיבוץ‪ .‬אך‬
‫זלמן היה כזה‪ .‬היה לו עולם עשיר כל כך‪ ,‬שלא יכול היה להקריב אותו למען הסדר הטוב‪,‬‬
‫למען מה שמקובל על כולם‪ .‬הוא אהב את הטבע‪ ,‬אהב להתבונן בו ולהתייחד עם עצמו‪.‬‬
‫היה לו גם אוסף של פרפרים‪ .‬הוא הכיר צמחים‪ ,‬ציפורים;היו לו מקומות סתר בהם היה‬
‫מתבודד ורק הוא ידע לזהותם‪ .‬בבית‪-‬הספר נחשב לתלמיד המצטיין ביותר‪ .‬הוא היה בר‪-‬‬
‫סמכא בכל הנוגע למקצועות הריאליים‪ ,‬ואפילו בתחום ההומניסטי היה חזק‪ .‬מקובל היה‬
‫לבוא אליו ולבקש הסבר לבעיה שלא הובנה‪ .‬ואם הפיתרון לא בא בקלות‪ ,‬לא נרתע מעולם‬
‫לעבור את כל הדרך עד הניצחון‪ .‬נדמה שוב‪ ,‬כי הדבקות במטרה היא זו שאפיינה את זלמן‬
‫ בדברים קטנים כבגדולים‪ .‬לפעמים היינו אומרים עליו 'איזה קשוח הוא'‪ .‬אבל ה'קשוח'‬‫הזה‪ ,‬כשיצא להדריך נערים בנהריה‪ ,‬עשה עבודה נפלאה‪ .‬חניכיו כל כך אהבוהו עד שהפך‬
‫להם 'כותל' לכל בעיה‪ .‬קשיחותו התגלתה כתכונה‪ ,‬שהיה משליך אותה על עצמו בלבד‪.‬‬
‫לעולם לא על האחרים"‪ .‬זלמן גויס לצה"ל במחצית נובמבר ‪ 1966‬והוצב לחיל השריון‪.‬‬
‫לאחר הטירונות עבר קורס למקצועות הטנק‪ ,‬וקורס מפקדי טנקים‪ .‬מאחר שהצליח יפה‬
‫בתפקידיו נשלח לקורס קצינים‪ ,‬ואחרי כן השתלם בקורס לקציני שריון‪ .‬בשנות שירותו‬
‫הספיק להשתתף במלחמת ששת‪-‬הימים‪ ,‬בפעולת כראמה ובפעולה בגשר עבדאללה‪.‬‬
‫באותה תקופה החליט לשנות את שמו מזלמן לצבי‪ .‬הוא הודיע על כך לחבריו מימים עברו‬
‫וסיכם את הדברים כעובדה‪ ,‬על אף הפתעתם‪ .‬בצבא הוכר כצביקה‪ .‬בראשית אוקטובר‬
‫‪ ,1969‬כאשר הגיעה עת שחרורו מהשירות הסדיר התנדב לשירות הקבע לתקופה של‬
‫חודש אחד ואחר‪-‬כך שב לקיבוצו‪ .‬במשק התחיל לעבוד בענף ציוד‪-‬כבד‪ ,‬אך חלומו הגדול‬
‫היה ללמוד אלקטרוניקה בטכניון בבוא היום‪ .‬כחודש לפני שפרצה מלחמת יום‪-‬הכיפורים‬
‫נטל את חסכונותיו ויצא לטייל בחוץ לארץ‪ .‬ימים יפים בילה באירופה ואף תיאר אותם‬
‫במכתבים נלהבים שכתב להוריו‪ .‬גם חברו שנלווה אליו‪ ,‬סיפר שהטיול היה מוצלח מעל‬
‫לכל המשוער‪ .‬כשנודע לצביקה שפרצה המלחמה ביום הכיפורים‪ ,‬עלה על המטוס הראשון‬
‫שיצא מציריך ללוד והגיע לארץ‪ .‬הוא לא שב הביתה‪ ,‬אלא נסע מיד דרומה‪ ,‬הצטרף ליחידת‬
‫שריון והשתתף אתה בקרבות נגד המצרים בחזית סיני‪ .‬על מהלך קרבות הבלימה מספר‬
‫חברו מישל‪" :‬כאשר התארגנו לתזוזה ביום ראשון‪ ,‬שבוע לאחר תחילת המלחמה‪ ,‬בא‬
‫צביקה ובלי לדבר הרבה הניח את חפציו בתוך הטנק‪ .‬הוא הציג את עצמו כמ"מ וביקש‬
‫לשבת בתא הפיקוד‪ .‬בינתיים סיפר לנו על הטיול הנפלא שעשה בחוץ‪-‬לארץ‪ .‬הוא קיווה‬
‫שימשיך אותו לאחר המלחמה‪ .‬בשעת הקרבות נהג לעמוד כשראשו גלוי‪ .‬הוא לא פחד"‪.‬‬
‫במהלך קרב שהתחולל ביום י"ט בתשרי תשל"ד (‪ )15.10.1973‬פגע בו פגז והוא נפל‪ .‬הוא‬
‫הובא למנוחת‪-‬עולמים בבית‪-‬העלמין בקיבוץ עברון‪ .‬השאיר אחריו הורים‪ ,‬שתי אחיות ואח‪.‬‬
‫סגן קימוביץ זלמן‬
‫בן יוסף ופולינה‪ .‬נולד בשנת תש"ד‬
‫(‪ )1944‬בדמשק‪ ,‬בירת‪-‬סוריה‪ .‬למד‬
‫בבית‪-‬ספר יסודי בלבנון וגם ב"תלמוד‬
‫תורה"‪ .‬בשנת ‪1957‬עלה לארץ‪ .‬הצטרף‬
‫לקיבוץ כברי ועבד עבודה חקלאית בו‪.‬‬
‫לצה"ל גויס בדצמבר ‪ .1961‬היה יוצא‬
‫למילואים מדי פעם‪ .‬ביום כ' בסיון‬
‫תשכ"ז (‪ )28.6.1967‬נפל בעת מילוי‬
‫תפקידו‪ .‬הובא למנוחת‪-‬עולמים בבית‪-‬‬
‫הקברות הצבאי בקרית‪-‬שאול‪ .‬שמו‬
‫הונצח בעלון המועצה האיזורית געתון‪.‬‬
‫בחוברת‪-‬הזיכרון "אשר נפלו במלחמה"‬
‫של הקיבוץ המאוחד הועלה זכרו‪.‬‬
‫טור' קמכג'י יצחק‬
‫בן אברהם ונחמה‪ .‬נולד ביום י"ח באדר ב'‬
‫תרצ"ח (‪ )21.3.1938‬בעיר בואנוס איירס‬
‫אשר בארגנטינה‪ .‬עוד בהיותו שם הצטרף‬
‫לתנועת "השומר הצעיר" ובבואו עם בני‪-‬‬
‫משפחתו לארץ בשנת ‪ 1955‬בא לקיבוץ‬
‫כפר‪-‬מסריק‪ .‬במשך שנה למד במוסד‬
‫החינוכי "נעמן" בכפר‪ ,‬אהב מוסיקה‪ ,‬ניגן‬
‫באקורדיון ועשה עבודות‪-‬יד שונות‪ .‬היה‬
‫סגור בתוך עצמו‪ ,‬ואף דפי‪-‬יומניו בספרדית ‪-‬‬
‫כאילו יד‪-‬סתרים כתבה אותם למען יישארו‬
‫הגיגיו אתו‪ .‬התגייס לצה"ל בנובמבר ‪1956‬‬
‫במסגרת נח"ל ומילא את כל חובותיו‬
‫בנאמנות ובמסירות‪ .‬גמר קורס מ"כ והראה‬
‫את עצמו כמפקד מסור‪ .‬הצליח להעניק‬
‫לחניכיו את הבטחון והאמונה ביכלתם‬
‫להשתרש במציאות חדשה זו‪ .‬חייל טוב‬
‫היה ומפקד מצטיין ‪ -‬ויחד עם זאת חבר‬
‫נאמן גם למפקדיו וגם לחייליו‪-‬פקודיו‪ .‬נפטר‬
‫במחלתו ביום י"א בניסן תשי"ח‬
‫(‪ )1.4.1958‬והובא למנוחת‪-‬עולמים בבית‪-‬‬
‫הקברות האזרחי בכפר‪-‬מסריק‪" .‬הד‬
‫הנעשה"‪ ,‬העלון הפנימי של הקיבוץ‪ ,‬מיום‬
‫י"ד בניסן תשי"ח‪ ,‬הוקדש ברובו לצבי‪.‬‬
‫רב"ט קנפר צבי (ארנסטו)‬
‫בן מטילדה (לבית ריכטר) ומשה‪ ,‬נולד ביום כ"ד‬
‫בטבת תרפ"ז (‪ )29.12.1926‬בחיפה ולמד בבית‪-‬‬
‫החינוך לילדי העובדים בחיפה‪ .‬עם סיום לימודיו‬
‫בבית‪-‬הספר החל לעבוד כמכונאי בחברת "פורד"‪.‬‬
‫בשעות הפנאי הוסיף להשתלם‪ ,‬בייחוד בנגינה‬
‫בחליל‪ .‬בקן "השומר הצעיר" בחיפה מילא תפקידי‬
‫הדרכה במסירות רבה‪ ,‬ומשם יצא להגשמה בקיבוץ‬
‫יחיעם שבגליל המערבי‪ .‬בפרוץ מלחמת‪-‬העצמאות‬
‫יצא לליווי שיירות‪ ,‬להביא אספקה לכל מקום הנתון‬
‫במצור‪ .‬משהזהירה אותו פעם אמו מפני המוקשים‬
‫הטמונים בדרכים‪ ,‬אמר לה‪" :‬אין דבר‪ ,‬אמא‪ ,‬אנחנו‬
‫מפרקים את המוקשים ואת המחסומים ועוברים"‪...‬‬
‫ואמנם אליהו עבר מחסומים רבים עד שאת האחרון‬
‫שבהם לא הצליח לפרוץ‪ .‬ביום ט"ז באדר ב' תש"ח‬
‫(‪ )27.3.1948‬בשעות הצהריים יצאה מנהריה שיירה‬
‫ובה ‪ 7‬כלי רכב ו‪ -90‬אנשים כדי להעביר אספקה‪,‬‬
‫חומרי ביצורים ותגבורת ליחיעם‪ .‬ליד כברי נתקלה‬
‫השיירה במארב שהציבו הערבים‪ .‬המשוריין הראשון‬
‫הצליח לפרוץ ולהגיע ליחיעם‪ ,‬אך שאר כלי הרכב‬
‫נלכדו במארב‪ .‬אנשי השיירה לחמו עד שעות הערב‬
‫ובחסות החשכה הצליח חלק מהם להיחלץ‪ ,‬אך‬
‫כמחציתם נפלו בקרב‪ .‬נהג אשר נסע באותה שיירה‬
‫מספר כי אליהו‪ ,‬שעזר לו לסובב את מכוניתו‪ ,‬יכול‬
‫היה להציל את נפשו‪ ,‬אולם מסירותו לחבריו באותם‬
‫רגעי יאוש לא נתנה לו לעוזבם לנפשם ויחד אתם‬
‫נפל‪ .‬הובא למנוחת‪-‬עולמים בבית‪-‬הקברות בנהריה‪.‬‬
‫השאיר אחריו הורים ושלוש אחיות‪.‬‬
‫טור' קסטרו אליהו (לקי)‬
‫בן שמעון ומרים‪ .‬נולד ביום כ"א בניסן‬
‫תש"ה (‪ )4.4.1945‬בתל‪ -‬אביב‪ .‬את‬
‫לימודיו בבית‪-‬הספר היסודי סיים בבאר‪-‬‬
‫שבע‪ ,‬ואת לימודיו התיכוניים ‪ -‬בקיבוץ‬
‫עברון‪ .‬לאחר‪-‬מכן עבד כמסגר מכני‪.‬‬
‫בשעות‪-‬הפנאי עסק בהדרכת‪-‬הנוער‬
‫במפלגת מפ"ם אשר לה השתייך‪ .‬גויס‬
‫לצה"ל ביולי ‪ ,1963‬ולאחר ירחים‬
‫מספר‪ ,‬ביום כ' בתשרי תשכ"ד‬
‫(‪ ,)7.10.1963‬נפטר במחלה והובא‬
‫למנוחת‪-‬עולמים בבית‪-‬הקברות‬
‫בקיבוצו (עברון)‪.‬‬
‫אלוני אליעזר‬
‫בן אדית‪ ,‬עסקנית בעליית‪-‬הנוער והנס‪ ,‬אביו היה רופא‪ ,‬נולד ביום י"ג‬
‫בחשוון תרפ"ד (‪ )23.10.1923‬בעיר קניגסברג‪ ,‬פרוסיה המזרחית‪ .‬עם‬
‫התגברות הנאציזם הפסיק את לימודיו בגימנסיה והשתלם בבית‪-‬ספר‬
‫מקצועי לקראת חיי עבודה בארץ‪ .‬באביב ‪ 1939‬עלה ארצה במסגרת‬
‫עליית‪-‬הנוער‪ ,‬התחנך בבן שמן ואחר‪-‬כך למד בבית‪-‬הספר המקצועי על‬
‫שם טיץ ביגור‪ .‬הוא הצטרף לקבוצה מ"השומר הצעיר" ושהה עימה‬
‫בהכשרה בכפר מנחם‪ ,‬אילון ומעברות‪ ,‬עד שבשנת ‪ 1943‬נתקבלו‬
‫כחברים בקיבוץ עברון‪ .‬בכל המקומות עבד בנגרות‪ ,‬ובעברון גם‬
‫בחקלאות‪ ,‬בחינוך נוער ובעבודות אחרות‪ ,‬ומשמצא לו את חברתו לחיים‬
‫בנה את קנו המשפחתי במו ידיו בצורת בית‪-‬עץ‪ ,‬שהיופי והפשטות חברו‬
‫בו להפליא‪ .‬בחיי החברה בקיבוץ שמר על טוהר הרעיון ועל כללי‬
‫"המשחק ההוגן" ביחסים בין החברים וקנה לו הרבה ידידים ומוקירים‪ .‬עוד‬
‫בהיותו ביגור הצטרף לחי"ש‪ .‬באחד הימים הפליא את אנשי כפר פקיעין‬
‫בחובשו פצע של חברו‪ ,‬בהיותם שם בטיול‪ ,‬ובן‪-‬רגע נתפרסם בכפר‬
‫כ"חכים" (רופא)‪ ,‬וכל נשי הכפר הביאו אליו תינוקותיהן כמו לרופא‪ .‬או‪-‬אז‬
‫צץ בו הרעיון להתמחות בשירות הרפואי של ה"הגנה"‪ .‬יהורם סיים קורס‬
‫מקצועי ונתמנה חובש ומדריך נפתי‪ .‬כשגויס בדצמבר ‪ 1947‬עם פרוץ‬
‫מלחמת‪-‬העצמאות עבר קורס נוסף ומונה חובש גדודי באחד הגדודים‬
‫בחטיבת "כרמלי"‪ .‬עבד בשקידה בארגון‪ ,‬בהדרכה ואף בחבישה בפועל‬
‫כאחד מן השורה והוסיף להשתלם וללמוד בלי הרף מתוך ספרים‬
‫ומהניסיון‪ ,‬וכל זמנו ומרצו היו קודש לתפקידו‪ ,‬שהיקפו גדל בהרבה‬
‫מדרגתו‪ .‬רק אחרי הולדת בנו קיבל חופשה לימים אחדים‪ .‬לרגל עניינים‬
‫שונים נשאר תקוע בחיפה בשעת שחרור העיר וטיפל שלושה ימים‬
‫רצופים בפצועי הקרבות‪ ,‬ולדבריו למד שם פי כמה מאשר בקורס בן‬
‫שלושה חודשים‪ .‬הוא המשיך בפעילותו גם בתנאים הקשים של החזית‪.‬‬
‫כשבאה הדרישה למטה הגדוד בגיזרת ג'נין‪ ,‬שכל היודע לחבוש ייצא‬
‫לעזרת הפצועים המרובים‪ ,‬יצא גם הוא‪ ,‬אף כי כחובש גדודי היה עליו‬
‫להישאר במטה‪ .‬תוך כדי חבישת פצועים נפצע גם הוא בידיו וברגלו‬
‫בהפגזה שהתחדשה לפתע והירבתה את הפצועים‪ .‬יהורם הוסיף לחבוש‬
‫עד שנפגע בחוט השדרה ומחוסר אפשרות להוציאו‪ ,‬בגלל ההכרח לסגת‬
‫מפני חידוש התקפת האויב בכוחות עדיפים‪ ,‬נפל שם ומת ביום כ"ה באייר‬
‫תש"ח (‪ .)3.6.1948‬ביום כ' באב תש"י (‪ )3.8.1950‬הועבר למנוחת‪-‬‬
‫עולמים בבית‪-‬הקברות הצבאי בהר‪-‬הרצל בירושלים‪ .‬קיבוץ עברון הוציא‬
‫חוברת לזכרו‪.‬‬
‫טור' קספרי יהודה‬
‫בן אברהם והינדה‪ .‬נולד ביום כ"ג בכסלו‬
‫תש"ח (‪ )6.12.1947‬בבית‪-‬חולים בניקוסיה‬
‫שבקפריסין כשמשפחתו היתה בדרך לארץ‬
‫וכלואה במחנה‪-‬פליטים‪ .‬אך בראשית‬
‫פברואר ‪ ,1948‬בעיצומה של מלחמת‪-‬‬
‫הקוממיות‪ ,‬הגיעה המשפחה לארץ ‪ -‬ורפאל‬
‫אז כבן חדשיים ימים‪ .‬גדל‪ ,‬התחנך ולמד‬
‫בקיבוץ אילון‪ .‬השתייך לתנועת "השומר‬
‫הצעיר"‪ .‬מטבעו היה מצניע לכת‪ ,‬נהג‬
‫בפשטות ודרכיו דרכי‪-‬יושר ‪ -‬ומתוך תכונות‬
‫אלו קרנה אישיותו‪ .‬לאחר שגויס לצה"ל היה‬
‫בחיל‪-‬התותחנים‪ .‬סיים קורס מודדים ומ"כ‪,‬‬
‫אך לאחרונה‪ ,‬בהיותו בקורס‪-‬קצינים‪ ,‬נפל‬
‫בשעת מילוי תפקידו; זה היה בו ביום‬
‫שמלאו לו י"ט שנים ‪ -‬ביום כ"ג בכסלו‬
‫תשכ"ז (‪ .)6.12.1966‬הובא למנוחת‪-‬‬
‫עולמים בבית‪-‬הקברות בקיבוץ אילון‪ .‬חוברת‬
‫הוצאה לזכרו על‪-‬ידי קיבוצו בהשתתפות‬
‫חבריו‪ ,‬מחנכיו‪ ,‬אחיו‪-‬לשירות ואחרים‪.‬‬
‫חבריו‪-‬ליחידה‪-‬ולקורס הציבו גל‪-‬עד לזכרו‬
‫במקום‪-‬נפלו (ממערב לקיבוץ נחשונים)‪.‬‬
‫ביער‪-‬הלוחמים נטע קיבוצו מאה עצים על‪-‬‬
‫שמו‪.‬‬
‫קצנובסקי רפאל‬
‫בן אברהם וגיטל‪ .‬נולד ביום כ"ב באב תרצ"ז‬
‫(‪ )30.7.1937‬בעיר קטוביץ שבפולין‪ .‬בן שנתיים היה‬
‫כשפרצה מלחמת‪-‬העולם השניה ומאז ועד הגיעו‬
‫לארץ ידע תלאות ונדודים‪ ,‬רעב ויתמות‪ .‬בן שמונה‬
‫היה כשאחיותיו ואחיו‪ ,‬בניגוד לרצונו של האב‪,‬‬
‫החליטו לעלות לארץ בעליה ב'‪ .‬בועז צריך היה‬
‫להישאר עם אביו אלא שהוא נתבגר ללא עת‬
‫בתלאות‪-‬המלחמה‪ ,‬והאוירה האנטישמית בבית‪-‬‬
‫הספר הפולני בקטוביץ‪ ,‬אשר לשם חזרה משפחתו‪,‬‬
‫עוררה בו את תחושתו היהודית והוא דרש בכל תוקף‬
‫לעלות‪ .‬בניגוד לרצון האב ובהסתר ממנו לקחוהו אתן‬
‫האחיות והעבירוהו את הגבול‪ ,‬למקום שם שוכן‬
‫בבית‪-‬ילדים‪ ,‬כדי לחכות לרשיון‪-‬עליה; האחיות והאח‬
‫המשיכו דרכם בינתיים בעליה ב'‪ .‬לבסוף‪ ,‬בשנת‬
‫‪ ,1948‬הגיע לארץ והצטרף לאחיותיו בקיבוץ אפק‪.‬‬
‫בחברת‪-‬הילדים התבלט בטוהר‪-‬נפש‪ ,‬בנדיבות‪-‬לב‬
‫ובנכונות לשאת בכל מעמסה ותפקיד‪ .‬שם סיים את‬
‫לימודיו בי"ב כיתות‪ .‬השתייך לתנועת "הנוער‬
‫העובד"‪ .‬גויס לצה"ל באוגוסט ‪ 1957‬וכעבור זמן קצר‪,‬‬
‫ביום ו' בכסלו תשי"ח (‪ ,)29.11.1957‬נפל בשעת‬
‫מילוי תפקידו והובא למנוחת‪-‬עולמים בבית‪-‬הקברות‬
‫במשקו‪ .‬קיבוץ אפק הוציא חוברת לזכרו‪.‬‬
‫מישר קרבי בועז‬
‫יונתן‪ ,‬בן זיוה ומאיר‪ ,‬נולד ביום כ"ט בשבט תשי"א (‪ )5.2.1951‬בקיבוץ‬
‫עברון ולמד בבית‪-‬הספר היסודי והתיכון "אשרת"‪ .‬הוא היה תלמיד‬
‫מוכשר‪ ,‬נמרץ וצמא‪-‬דעת‪ ,‬ולמד בעיקר מתוך לימוד עצמי‪ .‬הוא אהב את‬
‫כל הקשור בטבע‪ ,‬נהג להתבונן בחיי הצפורים והתעניין בבעלי‪-‬חיים‪,‬‬
‫ובגידול פרחים‪ .‬מנעוריו היה חבר בתנועת "השומר הצעיר"‪ ,‬וכן היה חובב‬
‫ספורט והרבה לשחות בים‪ ,‬לטייל ולסייר במרחבי הארץ‪ .‬ברבות הימים‬
‫החל להתעניין במוסיקה ובעיקר במוסיקה קלאסית ואף למד לנגן‬
‫בקלרנית‪ .‬תמיד הרבה לקרוא ספרים ושקד להגדיל את אוסף‪-‬הספרים‬
‫שלו‪ .‬יונתן היה עליז‪ ,‬שובב‪ ,‬איש שיחה ער ומעניין‪ ,‬שריכז סביבו שומעים‬
‫וידידים רבים‪ .‬מטבעו היה חברותי‪ ,‬אהוד על מכריו ואהוב על נערות‬
‫שעמן ידע ליצור קשר הדוק ולשמור עליו‪ .‬תמיד מוכן היה לעזור לזולת‪,‬‬
‫והיה רציני בגישתו לחיים‪ ,‬אך יחד עם זאת אהב לפעמים לעשות מעשה‬
‫קונדס‪ .‬להוריו היה בן נאמן ומסור ואהב להיות בבית בחברת הוריו‪,‬‬
‫שהקדיש להם שעות רבות‪ .‬יונתן גויס לצה"ל בסוף אוקטובר ‪1969‬‬
‫והתנדב לחיל‪-‬השריון‪ .‬לאחר הטירונות ולאחר שהשתלם בקורס‬
‫למקצועות‪-‬הטנק נשלח לקורס מפקדי‪-‬טנקים‪ ,‬ומשסיים שם והוצב ליחידת‬
‫שריון ברמת הגולן‪ ,‬הוטל עליו תפקיד מש"ק טנק והוענקה לו דרגת סמל‪.‬‬
‫הוא היה חייל טוב ומפקד מוכשר ואהוב על כל פקודיו‪ .‬מפקדיו אמרו עליו‪,‬‬
‫כי "מילא את כל המשימות שהוטלו עליו באומץ‪ ,‬בכישרון ובהקרבה"‪.‬‬
‫אמנם לא אהב את חיי‪-‬הצבא ואת הצבאיות בכלל‪ ,‬אבל היה ממושמע‬
‫ואחראי במילוי תפקידיו‪ .‬כלפי פקודיו נהג יחס אנושי‪ ,‬לא התנשא עליהם‬
‫מתוקף הדרגה אלא ניסה תמיד להסביר ולשכנע‪ .‬לפיכך זכה להערכתם‬
‫ולחיבתם של חיילי היחידה ומפקדיה‪ .‬במלחמת יום‪-‬הכיפורים השתתף‬
‫יונתן בקרבות הבלימה נגד הסורים ברמת‪-‬הגולן‪ .‬ביום י"ז בתשרי תשל"ד‬
‫(‪ )13.10.1973‬פונה צוותו לעורף לאחר שהטנק שלו נפגע במהלך‬
‫הקרבות הקשים‪ .‬לצוות העייף ניתנה מנוחה קצרה‪ ,‬אך כשהגיעה בקשה‬
‫לשני מתנדבים‪ ,‬שיחזרו אל החזית כדי לאייש טנקים ‪ -‬התנדב יונתן לחזור‬
‫לשדה הקרב‪ .‬בדרכו בחזרה בנגמ"ש אל הקרב נפצע בהפגזה ומת‬
‫מפצעיו‪ .‬הוא הובא למנוחת‪-‬עולמים בבית‪-‬העלמין בעברון‪ .‬השאיר אחריו‬
‫הורים‪ ,‬אח ואחות‪.‬‬
‫סמל ראובני יונתן‬
‫רמי‪ ,‬בן חני ווילי (זאב)‪ ,‬נולד ביום י' בשבט תש"ח (‪ )21.1.1948‬במעין ברוך‪ .‬לאחר‬
‫מלחמת השחרור עזבה משפחתו את מעיין ברוך והתיישבה במושב השיתופי "הבונים"‬
‫לחוף הכרמל‪ .‬את לימודיו היסודיים השלים בבית‪-‬הספר המקומי בנוה‪-‬ים‪ ,‬והמשיך בבית‪-‬‬
‫הספר התיכון‪-‬חקלאי "כפר‪-‬גלים"‪ .‬סיפר עליו חברו שלמה‪ ,‬מבית‪-‬הספר היסודי‪" :‬מיד עם‬
‫בואו של רמי לבית‪-‬ספרנו‪ ,‬התגלה לעיני נער רב‪-‬גוני‪ ,‬שהיה משכמו ומעלה בכל התחומים‪.‬‬
‫ברוך כישרונות היה‪ ,‬הצטיין בלימודים ‪ -‬למרות שבדרך כלל לא היה משקיע בהם מאמץ‬
‫רב ‪ -‬בספורט ובמלאכת‪-‬יד‪ .‬היה חסון כאלון ובעל כוח פיסי רב‪ ,‬שירש מאביו שהיה בנעוריו‬
‫אלוף אגרוף‪ .‬את כוחו לא ניצל מעולם בצורה שלילית‪ .‬רמי היה טוב לב מאין כמוהו ותמיד‬
‫הגיש עזרה לנחשלים בלימודים"‪ .‬סיפר מחנכו מבית‪-‬הספר "כפר‪-‬גלים"‪" :‬זוכר אני את רמי‬
‫ גבוה‪ ,‬אמיץ‪ ,‬מלא מרץ וכוח‪ ,‬עליז‪ ,‬מוכן תמיד לעזור לחבריו‪ ,‬לשמח את הסובבים אותו‪.‬‬‫חיוכו הטוב והרחב היה מביא לידי שמחה את כל הסביבה‪ .‬המשמעת העיוורת לא הייתה‬
‫לרוחו; הוא צחק לממושמעים ולצייתנים‪ ,‬אך במצבים קשים ‪ -‬בטיולים‪ ,‬במסעות‪ ,‬בריצות‬
‫ארוכות‪ ,‬היה נותן דוגמה לשיתוף פעולה ולמשמעת לכולם‪ .‬רמי היה תמיד ישר ואמיץ‪ ,‬לא‬
‫ידע את המילה "פחד"‪ .‬גם מהאמת לא פחד‪ .‬לעתים קרובות היה מתפרץ בכיתה‪,‬‬
‫כשהרגיש שנעשה עוול כלשהו לחבר‪ ,‬ולעתים נפגע בשל האמת העמוקה שבו‪ .‬רמי דרש‬
‫הרבה מעצמו ומאחרים‪ ,‬היה חרוץ‪ ,‬מכין את שיעוריו‪ ,‬מתאמץ בבעיות הקשות‪ ,‬ודרש גם‬
‫ממוריו שיתייחסו אליו ואל חבריו בהתאם‪ .‬צניעותו ויושרו חיבבו אותו על התלמידים ועל‬
‫המורים‪ .‬היו לו דעות מקוריות ומאוד אנושיות‪ ,‬ומעולם לא הלך בתלם‪ .‬הוא היה פעיל בכל‬
‫ענפי הספורט‪ ,‬חייב היה להוציא את המרץ העצום שהיה טמון בו‪ ,‬ואהב גם את היופי‬
‫שבספורט‪ .‬הוא ניצל כל הפסקה כדי לרוץ‪ ,‬לזרוק כדור‪ ,‬לשחק בכדורגל‪ .‬רמי אהב את כל‬
‫צדדי החיים‪ ,‬אך במיוחד את העבודה‪ ,‬את האדמה ואת האדם‪ .‬אלו היו שלוש אהבותיו‬
‫הגדולות"‪ .‬על רמי כחבר סיפר רפי‪" :‬רמי היה אב‪-‬טיפוס של הצבר החסון‪ ,‬השזוף‪ ,‬החייכני‬
‫והסימפטי‪ ,‬הגיבור עם המכנסיים הקצרים והסנדלים‪ ,‬התרמיל והמפה‪ ,‬חובב הטבע וחדור‬
‫אהבת ארץ‪-‬ישראל על נופיה‪ .‬זה שניחוח חציר ועבודת השדה היו מנת חלקו‪ ,‬והטרקטור‬
‫והמחרשה ‪ -‬לחם מחייתו‪ .‬כזה היה רמי‪ .‬רמי היה חבר שאפשר היה לחלק עמו אלפי‬
‫חוויות ‪ -‬עליזות ונוגות‪ ,‬חבר שידע לצחוק ולהשרות אווירה נינוחה‪ ,‬ושתמיד ידע להגיש‬
‫כתף ברגע הנכון‪ .‬מצד אחד יכולת לבצע אתו תעלולים קונדסיים הגובלים ב'עבריינות'‪,‬‬
‫ומצד שני יכולת לתפוס אתו רגעים של הרהורים‪ .‬הוא היה הרוח החיה בכיתה‪ ,‬מעין שובב‬
‫תורן‪ ,‬שאצלו הפקחות‪ ,‬החן והעליזות הלכו יד ביד‪ .‬קסמו האישי הרב עזר לו ליצור קשרים‬
‫עם כל אחד ואחד"‪ .‬בנערותו היה רמי חבר בחטיבת בני המושבים השיתופיים‪ ,‬ושימש‬
‫בחטיבה גם כמדריך‪ .‬אהבתו הגדולה הייתה הים‪ ,‬אשר לחופו גדל‪ .‬הוא היה שוחה‪ ,‬משיט‬
‫מפרשיות ועוסק בדיג תת‪-‬מימי‪ .‬רמי גויס לצה"ל בראשית פברואר ‪ .1967‬הוא התנדב‬
‫ליחידת צנחנים ובמסגרת שירותו עבר קורס צניחה‪ ,‬קורס מ"כים חי"ר וקורס קציני חי"ר‪.‬‬
‫סיפר עליו חברו מקורס הקצינים‪" :‬רמי היה מסוג האנשים שכולם מיד זיהו אותו‪ .‬הוא לא‬
‫היה צריך לדבר‪ .‬הופעתו‪ ,‬השקט הנפשי שבו‪ ,‬הביטחון ‪ -‬אלה מיד 'הסגירו' אותו‪ .‬עומדת‬
‫קבוצת אנשים‪ ,‬ומיד העין צדה אותו‪ .‬כזה היה רמי‪ .‬העניינים התנהלו סביבו‪ .‬אחת‬
‫התכונות שמאוד אהבתי בו הייתה הרגשת הביטחון שהיה מעניק לסובבים אותו ‪ -‬מין‬
‫הרגשה כזאת שידעת שאם רמי נמצא בסביבה‪ ,‬הכל בסדר"‪ .‬משסיים את שירות החובה‪,‬‬
‫בראשית פברואר ‪ ,1970‬התנדב לשרת בצבא הקבע לתקופה של שלושה חודשים‪ .‬אחרי‬
‫השחרור יצא לחיים האזרחיים‪ .‬הוא שב למושב הבונים‪ ,‬שם עבד כחקלאי‪ .‬בשנת ‪1971‬‬
‫החל ללמוד בטכניון בחיפה‪ .‬כבר בתקופת נערותו הצטיין במקצועות הריאליים‪ ,‬וכישרונותיו‬
‫בתחום זה ניכרו גם בלימודים הגבוהים‪ .‬בשנת ‪ 1973‬נשא לאישה את לייקה חברתו‪ ,‬והזוג‬
‫עבר לגור בביתה של לייקה ‪ -‬ברגבה‪ .‬כדרכו תמיד השתלב רמי במהירות בחיי המשק‬
‫החדש‪ ,‬וכתמיד היה אהוב על הכול‪ .‬במלחמת יום‪-‬הכיפורים שירת כמפקד מחלקת חי"ר‬
‫בחזית הדרום‪ .‬ביום כ"ו בתשרי תשל"ד (‪ ,)22.10.1973‬בקרב על איסמעיליה‪ ,‬נפגע מאש‬
‫קומנדו מצרי ונפל‪ .‬הוא הובא למנוחת‪-‬עולמים בבית‪-‬העלמין של מושב הבונים‪ .‬השאיר‬
‫אחריו אישה‪ ,‬הורים ואחות‪.‬‬
‫סגן רובין רמי (אברהם)‬
‫בן אסתר ומשה‪ .‬נולד ביום כ"ו באדר תשכ"ט‬
‫(‪ )16.3.1969‬במושב לימן‪ ,‬ליד נהריה‪ .‬בן‪-‬זקונים‬
‫להוריו‪ ,‬מניצולי השואה בגליציה‪ .‬אילן למד בבית‪-‬‬
‫הספר היסודי 'ויצמן' בנהריה והמשיך את לימודיו‬
‫בבית‪-‬הספר התיכון 'עמל'‪ .‬היה ילד עירני‪ ,‬מוכשר‪,‬‬
‫נאה ונעים הליכות‪ ,‬שרכש חברים רבים בקלות‬
‫מפתיעה ובזכות רוח ההתנדבות שבו‪ ,‬עזרתו ומסירותו‬
‫לזולת הפך למנהיג טבעי בחברה ובנות רבות ביקשו‬
‫את קרבתו‪ .‬חרף הצלחתו החברתית הרבה‪ ,‬היה צנוע‬
‫בדרישותיו ונרתע מראוותנות‪ .‬אילן חונך לאהבת‬
‫האדם והמולדת וכך נהג‪ .‬קשריו עם בני משפחתו היו‬
‫חמים וקרובים במיוחד‪ .‬בהיותו בן מושב‪ ,‬עבד גם‬
‫במשק החקלאי ועזר למשפחתו‪ .‬מלבד אהבתו לבני‪-‬‬
‫אדם‪ ,‬היה גם חובב בעלי‪-‬חיים וידע לגדלם ולטפחם‪.‬‬
‫אילן גויס לשירות חובה בצה"ל באוקטובר ‪1987‬‬
‫והוצב לשרת בחיל השריון‪ .‬הוא התגבר על קשיי‬
‫ההסתגלות ההתחלתיים והשתלב יפה בחיל‪ .‬במהלך‬
‫שירותו עבר קורסים שונים ולבסוף נשלח לקורס‬
‫מפקדי טנקים‪ .‬אילן נפל בעת מילוי תפקידו ביום א'‬
‫בחשוון תשמ"ט (‪ ,)12.10.1988‬בתאונה מבצעית‬
‫במהלך קורס מפקדי טנקים והובא למנוחות בבית‪-‬‬
‫העלמין הצבאי בנהריה‪ .‬הותיר אחריו הורים‪ ,‬אחות ‪-‬‬
‫זהבה ואח ‪ -‬שמוליק‪ .‬במכתב תנחומים למשפחה‬
‫האבלה ציין מפקדו את מנהיגותו‪ ,‬את הידע המקצועי‬
‫הרב שלו‪ ,‬את חברותו ואת העובדה שמפקדיו ראו בו‬
‫חייל העשוי להיות קצין מן השורה הראשונה בבוא‬
‫העת‪.‬‬
‫סמל רוזנגרטן אילן‬
‫בן שלמה והניה‪ .‬האב ‪ -‬מיוצאי פולין והאם ‪ -‬מניצולי גיטו‬
‫ורשה;שניהם השתוקקו לאדמת‪-‬המולדת ובבואם לארץ הקימו‬
‫את ביתם‪ .‬יעקב נולד ביום ו' בתמוז תש"ט (‪)3.7.1949‬‬
‫בחדרה‪ .‬בהגיעו לגיל‪-‬הלימודים למד במוסד החינוכי באילון‬
‫ואחרי שסיים את לימודיו בו למד בבית‪-‬הספר התיכון‬
‫שבמקום‪ .‬היה אוהב ספורט ובהיותו בכיתה י' זכה באות‬
‫הספורט מטעם משרד החינוך והתרבות‪ .‬השתייך ל"קן"‬
‫"השומר הצעיר" היה מדריך בתנועה בנהריה בשנים ‪- 1967‬‬
‫‪ .1966‬בלמדו במוסד החינוכי מילא תפקידים אחראיים‬
‫בתחום החברה‪ .‬היה מסודר בכל חפציו וענייניו ואהב מאד‬
‫לערוך טיולים‪ .‬גם הרפתקאות היה אוהב אבל אלו לא הפריעו‬
‫לידידות אשר בו לזולת‪ .‬טוב‪-‬לב היה ואהב לעזור לכל; כן היה‬
‫מוכן ללכת לכל שליחות‪ .‬הוא אהב את הריקוד בכל לב ונפש‬
‫וכן אהב את החיים וידע להפיק את הטוב שבהם‪ .‬טיפוס‬
‫אופטימי היה וכשלונות לא הרתיעו אותו מהמשיך בפעילותו‬
‫אך גם הצלחותיו לא סחררוהו‪ .‬באוגוסט ‪ 1967‬גויס לצה"ל‬
‫והוצב לסיירת השריון‪ .‬בזמן שירותו הוכיח את עצמו כחייל‬
‫מצויין וכחבר מסור ועל כך אהבו אותו מפקדיו והיה חביב על‬
‫חבריו‪-‬לנשק‪ .‬יעקב‪ ,‬שהיה שובב בקטנותו‪ ,‬הפך והיה לרציני‬
‫העושה מעשיו במחשבה תחילה‪ .‬מ"כ היה וידע שמוטלת עליו‬
‫אחריות רבה של טירונים‪ .‬הוא הבין את משימתו עד סופה‬
‫וצעד צעד ללא חת בשירות צה"ל‪ .‬אך עוד הוא בשירות‪-‬חובה‪,‬‬
‫ביום ב' באלול תשכ"ח (‪ ,)26.8.1968‬נתקל בכוחות‪-‬האויב ליד‬
‫מצבת החייל האלמוני אשר באיזור איסמעיליה ‪ -‬ומאז נעלמו‬
‫עקבותיו ויעקב נחשב לנעדר‪ .‬לפי הידיעות שהגיעו לידינו‬
‫נחטף יעקב בשעת המקרה‪ ,‬ונגרר‪ ,‬כשהוא פצוע‪ ,‬לגדה‬
‫המערבית של התעלה‪ .‬לזכרו הוצבה מצבה בחלקת‪-‬הנעדרים‬
‫בבית‪-‬הקברות הצבאי שעל הר‪-‬הרצל בירושלים‪ .‬לאחר נפלו‬
‫הופיעה חוברת הנושאת את שמו "יעקב רוינה"‪ .‬שמו מוזכר‬
‫בספר שיריו של אברהם שפירא "אלו הבנים"‪ .‬בפברואר‬
‫‪ 1986‬לאחר שהוחזרה גופתו של יעקב ממצרים‪ ,‬הובא‬
‫למנוחות בבית העלמין שבקיבוץ איילון‪.‬‬
‫רב"ט רוינה יעקב‬
‫איתן‪ ,‬בן דינה ושלמה‪ ,‬מניצולי השואה‪ ,‬נולד ביום י"ג בניסן תש"י‬
‫(‪ )31.3.1950‬בקיבוץ יחיעם‪ .‬הוא למד בבית‪-‬הספר היסודי במשק‬
‫והמשיך בלימודיו בבית‪-‬הספר התיכון בקיבוץ עברון‪ .‬איתן היה תלמיד‬
‫חרוץ וממושמע ואהוב על מוריו‪ .‬הוא קרא כל ספר שנפל לידו‪ ,‬ולכן‬
‫כינוהו חבריו בשם "תולעת ספרים"‪ ,‬אך מרוב קריאה קנה לו בקיאות‬
‫מרובה בתחומים שונים‪ ,‬ועליהם אהב להתווכח ולדון עם חבריו‪ .‬הייתה‬
‫לו תבונת כפיים והוא גילף גלעיני אבוקדו לצורות שונות ושקד שעות‬
‫ארוכות‪ ,‬במסירות רבה‪ ,‬על עשיית תכשיטים מכסף‪ .‬הוא אהב לטייל‬
‫ברחבי הארץ והרבה לסייר באתריה‪ .‬את זמנו הפנוי הקדיש לטיפול‬
‫בבעלי חיים ולהאזנה למוסיקה‪ .‬איתן היה פעלתן מאוד ועצמאי‪ .‬אדם‬
‫ישר היה‪ ,‬רודף צדק‪ ,‬ביקורתי‪ ,‬עקשן‪ ,‬רציני ובעל סבלנות מרובה‪ .‬הוא‬
‫ניחן בכוח רצון רב‪ ,‬בדמיון פורה ובהתלהבות‪ .‬היה לו חוש הומור שנון‬
‫וגם כישרון משחק‪ .‬בן מסור ונאמן היה להוריו‪ ,‬רחש להם כבוד‬
‫והתחשב בדעתם‪ .‬איתן גויס לצה"ל בתחילת נובמבר ‪ 1968‬והוצב לחיל‬
‫השריון‪ .‬לאחר הטירונות השתלם בקורס למקצועות טנק "סנטוריון"‬
‫ושימש נהג בטנק מפקד הפלוגה‪ .‬מפקדו כתב עליו‪" :‬הוא היה חייל‬
‫מצוין‪ ,‬בעל ידע מקצועי רב‪ ,‬ממושמע ואחראי ואהוד על חבריו‪ .‬כל שעשה‬
‫עשה בשקט‪ ,‬במסירות‪ ,‬ביסודיות וביעילות יוצאת מגדר הרגיל"‪ .‬על‬‫שהצטיין בשעה שיחידתו פשטה לאזור ציידא שבסוריה‪ ,‬ביוני ‪,1970‬‬
‫זכה לדברי שבח והערכה מפי מפקד החטיבה שלו‪ .‬כמו‪-‬כן הוענק לו‬
‫"אות השירות המבצעי"‪ .‬אמנם הוא מיעט לבקר בבית אך הרבה לכתוב‬
‫מכתבים להוריו לבל ידאגו‪ .‬כשפרצה מלחמת יום‪-‬הכיפורים גויס ונשלח‬
‫עם יחידתו לחזית הצפון‪ .‬במהלך קרב עז של שריון בשריון‪ ,‬שהתנהל‬
‫ביום י"א בתשרי תשל"ד (‪ ,)7.10.1973‬באזור נפח שברמת הגולן‪ ,‬ליד‬
‫הצטלבות ציר "פלא" וציר "יבשה"‪ ,‬פגע טיל בטנק שלו ואיתן נהרג‬
‫במקום‪ .‬הוא הובא למנוחת‪-‬עולמים בבית‪-‬העלמין בקיבוץ יחיעם‪ .‬השאיר‬
‫אחריו הורים ואח‪ .‬לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל‪ .‬במכתב תנחומים‬
‫למשפחה השכולה כתב מפקדו בימי המלחמה‪" :‬בנכם‪ ,‬רב‪-‬טוראי איתן‬
‫ז"ל‪ ,‬שירת ביחידת שריון ונפל במערכה בעת מילוי תפקידו‪ .‬הוא ביצע‬
‫את כל המוטל עליו במסירות ובאחריות רבה"‪ .‬הוריו הוציאו לאור חוברת‬
‫לזכרו ובה דברים על דמותו‪ ,‬דברי זיכרונות‪ ,‬מכתבים‪ ,‬דברי שיר‪ ,‬תמונות‬
‫ותצלומים של תכשיטים ממעשי ידיו; חבריו מקבוצת הילדים "חורש"‬
‫הוציאו לאור חוברת לזכרו והקדישו אותה להוריו של איתן‪.‬‬
‫רב"ט רייס איתן (רון)‬
‫בן יצחק ובלומה (אודס)‪ .‬נולד ביום כ"ו בתמוז תש"א (‪ )21.7.1941‬בקיבוץ‬
‫כפר‪-‬מסריק‪ .‬את לימודיו היסודיים והתיכוניים סיים בקיבוצו‪ .‬בגיל צעיר‬
‫הראה כשרונות לציור והוריו שלחוהו אל הצייר מרסל ינקו ללמוד את‬
‫אמנות הרישום בסמינר "ארנים;" כן למד מפי הצייר צבי מאירוביץ את‬
‫אמנות הציור בשמן‪ .‬היה מעוניין מלבד הציור בספרות יפה‪ ,‬בתנ"ך‪,‬‬
‫בפילוסופיה ובתולדות ישראל והירבה לקרוא בהם‪ .‬הוא השתתף‬
‫בתערוכות צעירים וזכה בפרס ההסתדרות‪ .‬כן קיבל פרס כבוד מטעם "קרן‬
‫נורמן"‪ .‬באוקטובר ‪ 1960‬גויס לצה"ל והוצב לחיל‪-‬השריון‪ .‬לאחר גמרו את‬
‫השירות הסדיר חזר למשק עצמו ועבד בענף‪-‬המטעים ולאחר העבודה‬
‫עסק בציור הקרוב ללבו‪ .‬אביו כותב עליו כדלהלן‪" :‬הוא אהב את החיים‬
‫והיה צוהל משמחה בכל פעם שהצליח "לברוא" תמונה שנשאה חן בעניו‬
‫ועם זה קיננה בו גם פסימיות עמוקה ואיזו ספקנות בנוגע לגורלו של אדם‬
‫ובייחוד לגורלו של צעיר יהודי בארץ ובעולם הזה‪ .‬ביצירתו‪ ,‬שבקעה מלבו‪,‬‬
‫בייחוד בשנים האחרונות‪ ,‬כמעיין המתגבר‪ ...‬הוא חיפש את רוח המזרח‪,‬‬
‫רוח ארץ הקדם‪ ,‬את הדמיון למלאכת הצורף‪ ,‬מעשה כסף וזהב‪ ,‬ריקמת‬
‫אור וצל‪ .‬עמנואל היה משורר בצבע‪ ,‬הוא חי את הצבע"‪ .‬אביו ממשיך לספר‬
‫כי לפני גישתו אל כן‪-‬הציירים נהג לקרוא באחד מספרי השירה האהובים‬
‫עליו או באחד מספרי הפילוסופיה‪ ,‬כדי "לשאוב השראה"‪ ,‬כפי שהיה אומר‪,‬‬
‫ויחד עם שפע האור אשר יצק בבדים שלו היה בהם תמיד גם עצב כי חש‬
‫שהחיים מלאים צער‪ .‬הוא ידע ככל יוצר‪-‬אמן‪ ,‬כי יצירות טובות נבראות רק‬
‫ב"רוח הקודש"‪ .‬אחרי שחרורו מן הצבא היה נקרא למילואים מדי פעם‪.‬‬
‫בימי במתיחות שלפני מלחמת ששת הימים מספר אביו ברשימה עליו‪,‬‬
‫לאחר ערב מלא עליצות בחוג המשפחה נקרא עמנואל לדגל‪ .‬לפני צאתו‬
‫לכביש נפרד מאמו ומאחותו‪ .‬במכתבו האחרון למשפחה שנכתב למחרת‬
‫הקרב הראשון ביקש שהתנ"ך שלו יישלח לו‪ ,‬כי הוא דרוש לו ‪ -‬כך כתב ‪-‬‬
‫"לקיום המורל"‪ .‬באותו מכתב הביע את רצונו העז‪" :‬מי יתן וכבר תיגמר‬
‫המלחמה ‪ -‬וההרג הזה‪ "...‬הוא השתתף בשני ימי הקרב בכונתילה ויצא‬
‫מהם בשלום וב‪ -7‬ביוני עבר צפונה‪ .‬הוא נלחם כטנקיסט והוכיח את אומץ‪-‬‬
‫לבו ואת נכונותו להקרבה בעברו את הגבול באיזור הצפון לעבר מוצב‪-‬‬
‫קלעה; זה היה ביום החמישי לקרבותיה‪ ,‬הוא א' בסיון תשכ"ז (‪,)9.6.1967‬‬
‫ובקרב ההוא נפל‪ .‬הובא למנוחת‪-‬עולמים בקיבוצו כפר‪-‬מסריק‪ .‬בעזבונו‬
‫נמצאות למעלה ממאה תמונות‪-‬שמן ומאות‬
‫רישומים וליטוגרפיות‪.‬‬
‫סמל רונקין עמנואל‬
‫בן דן ויהודית‪ .‬נולד ביום כ"ז בכסלו תש"ו (‪)2.12.1945‬‬
‫בחניתה ולמד בבית הספר היסודי בחניתה ובבית הספר‬
‫התיכון האזורי הקיבוצי בסולם צור‪ .‬מאז היה ילד צעיר אהב‬
‫לצאת לטיולי בית הספר ולהשתתף במשחקי הילדים‪ ,‬בהם‬
‫בלטה תכונתו כסייר מעולה וכושר מנהיגותו‪ .‬משהתבגר החל‬
‫לעקוב אחר אורח חייהן של ציפורים‪ .‬בעקשנות ובסבלנות‬
‫היה אורב להן וצופה בהן שעות ארוכות כדי לצלמן בסביבתן‬
‫הטבעית‪ .‬עבודת הסיכום שלו בכיתה ח' ועבודת הגמר שלו‬
‫בכיתה י' נסבו על הציפור (הגדרון) והתבססו על מחקר‪,‬‬
‫כושר הסתכלות וידיעה עמוקה‪ .‬כשנה לפני מועד גיוסו חלה‬
‫במחלה שלא זוהתה בעוד מועד‪ .‬בגללה נדחה גיוסו והוטלה‬
‫בספק יכולתו לשרת בחיל קרבי‪ .‬בימי מחלתו היה מוצא לו‬
‫פורקן בציור‪ .‬בגלל מחלתו החל מפגר בלימודים‪ ,‬אך‬
‫משהחלים עשה מאמץ עקשני‪ ,‬השיג את הפיגור בלימודים‬
‫וסיים כאחד המצטיינים בכיתה‪ .‬באותו זמן הטיל את עצמו‬
‫לפעולה‪ ,‬שמטרתה קידום סיכוייו להשתבץ כחיי קרבי בצה"ל‪.‬‬
‫הוא עסק בהתמדה באימון גופני אינטנסיבי ופעל ללא ליאות‬
‫בספורט לסוגיו‪ .‬במיוחד התמסר למשחק הכדור‪-‬עף ובשטח‬
‫זה ריכז סביבו את כל הפעילות בחניתה‪ .‬הוא הפך לרוח‬
‫החיה ולדמות המדריכה בקבוצת הכדור‪-‬עף של חניתה‬
‫שהחלה אז את ראשוני צעדיה בליגה הארצית‪ .‬הוא ריכז‬
‫סביבו נבחרת צעירה ועודד אותה‪ ,‬כך שתוך שלוש שנים‬
‫הגיעה לליגה הלאומית בכדור‪-‬עף‪ .‬אודי גויס לצה"ל בנובמבר‬
‫‪ .1964‬למרות היותו עסוק בפעילות צבאית‪ ,‬לא הזניח את‬
‫קבוצתו ובכל הזדמנות היה מגיע הביתה לאימונים‬
‫ולמשחקים‪ ,‬על אף עייפותו ועל אף ריחוקו‪ .‬אך הוא עשה‬
‫זאת בלי לפגוע כמלוא הנימה בתפקידיו ובמשימותיו‪.‬‬
‫כשהתגייס נתקבל לחיל קרבי וסיים את קורס הקצינים כחניך‬
‫מצטיין‪ .‬ביחידתו‪ ,‬שבה מילא במסירות תפקידי הדרכה‬
‫ופיקוד והשתתף במבצעיה‪ ,‬הגיע לדרגת סרן‪ .‬אמנם הוא מצא‬
‫עניין בכל האתגרים והמשימות של יחידתו‪ ,‬אך בכל זאת‬
‫ראה את עצמו שותף פעיל וער לנעשה בחניתה‪ .‬הוא‬
‫השתתף באסיפות חברים ושמר על קשר הדוק עם קיבוצו‪.‬‬
‫הוא עמד לשאת לו אישה ולהקים בקיבוץ את ביתו‪ .‬ביום ה'‬
‫באב תשכ"ט (‪ ,)20.7.1969‬נפל רב‪-‬סרן אהוד בקרב על האי‬
‫גרין שבאזור מפרץ סואץ‪ .‬הובא למנוחת עולמים בבית‬
‫הקברות בחניתה‪.‬‬
‫רס"ן רם אהוד‬
‫בן מנס ושלומית‪ .‬נולד בשוייץ ביום כ"ט בנובמבר ‪ 1947‬יום הכרזת‬
‫האו"ם על מדינת היהודים בארץ ישראל‪ .‬כשנה לאחר מכן הגיע בועז יחד‬
‫עם הוריו ועם רחל אחותו‪ ,‬לעין המפרץ‪ .‬הוא נקלט בקבוצת 'גפן'‪ .‬בשנת‬
‫‪ 1965‬סיים את לימודיו במוסד החינוכי 'נעמן' ונענה להחלטת הקבוצה‬
‫לצאת לשליחות תנועתית‪ ,‬ולשמש כמדריך בקן יהוד‪ .‬בועז הצליח שם‬
‫מאוד‪ .‬הפך לגורם מתסיס בקומונת המדריכים‪ .‬כן היה אהוב על חניכיו‪.‬‬
‫עם אחדים מהם שמר על קשר גם אחרי תקופת ההדרכה‪ .‬ביולי ‪1966‬‬
‫גויס בועז לצה"ל‪ .‬לאחר הטירונות עבר קורס מ"כים בנח"ל‪ .‬כשפרצה‬
‫מלחמת ששת הימים סבל בועז משבר בעצם הכתף והיא הושמה בגבס‪.‬‬
‫אף על פי כן‪ ,‬יצא לחפש את יחידתו שנלחמה בחזית הצפון‪ .‬כעבור שנה‬
‫עבר קורס קצינים‪ .‬וביולי ‪ 1968‬השתחרר משירות סדיר בצבא בדרגת‬
‫סגן‪ .‬בועז חזר והשתלב בחיי הקיבוץ‪ ,‬תחילה עבד במטע‪ ,‬ולאחר מכן‬
‫בענף השלחין‪ .‬כן‪ ,‬שיחק בהתלהבות במשחק הכדורגל ובמשחק‬
‫הכדורעף‪ .‬ב‪ 25-‬באוגוסט ‪ 1976‬נשא לאישה את עירית‪ ,‬בת קיבוץ‬
‫שמרת‪ .‬שהה פרק זמן קצר בשמרת‪ ,‬אך חזר לעין המפרץ‪ .‬כאן נולדו בנו‬
‫רונן ובתו נילי‪ .‬הוא היה בן מסור וחבר להוריו‪ ,‬אבל גם בעל ואב למופת‪.‬‬
‫המשפחה היתה בראש דאגותיו‪ .‬היה מעורה במסכת חיי העבודה‪,‬‬
‫החברה והתרבות שבקיבוץ‪ ,‬בעל חוש הומור‪ ,‬רגיש‪ ,‬מגלה הבנה לצורכי‬
‫הזולת ותמיד שמח בחלקו‪ .‬נוטל על עצמו תפקידים רבים ושונים‪ :‬סדרן‬
‫עבודה‪ ,‬רכז ועדת הספורט‪ ,‬רכז ועדת העבודה‪ .‬היה גם חבר המזכירות‪,‬‬
‫חבר ועדת המשק‪ ,‬חבר בועדת התרבות ובצוותי החגים‪ .‬לאחרונה נבחר‬
‫כרכז ועדת הבנים ‪ -‬ואת כל התפקידים מילא במסירות ובכישרון‪ .‬הצטיין‬
‫בעבודה והיה בין המקצועיים והמנוסים שבענף השלחין‪ .‬מהיר תפיסה‬
‫ובעל רגש אחריות‪ .‬עם השחרור מהשירות הסדיר הוצב בועז לחיל‬
‫התותחנים‪ .‬ובחיל זה עבר קורס קציני תצפית וקורס פקחי אויר‪ .‬תוך זמן‬
‫קצר התבלט כקצין מסור‪ ,‬מקצועי ואחראי וכמפקד מעולה‪ .‬טוב לבו‪ ,‬חוש‬
‫ההומור שלו וקור רוחו במצבים קשים חיבבוהו על כל פקודיו ומפקדיו‪.‬‬
‫כאיש מילואים נטל חלק בתקריות אש רבות ובקרבות שניטשו על‬
‫השליטה בהר דב‪ .‬במלחמת יום הכיפורים לחם בחירוף נפש ברמת‬
‫הגולן‪ .‬שם התבלט במיוחד ועל כך קיבל את אות המלחמה‪ .‬בועז נטל‬
‫חלק גם בקרבות ההתשה ובתקריות אש רבות שפרצו אחרי המלחמה‪.‬‬
‫בשירות המילואים האחרון שלו‪ ,‬בהר דב‪ ,‬הוצע לבועז מקום שסכנתו‬
‫פחותה‪ .‬אך הוא סירב ואמר‪" :‬אני חתום על ההר הזה‪ "...‬וביום ה' בטבת‬
‫תשל"ח (‪ )15.12.1977‬נפל על הגנת הר דב בהתקפת מחבלים‪ .‬הובא‬
‫למנוחת עולמים בבית העלמין שבקיבוצו‪ .‬השאיר אחריו אישה‪ ,‬בן ובת‪,‬‬
‫הורים ושתי אחיות‪.‬‬
‫סגן רץ בועז‬
‫יחזקאל (חזי)‪ ,‬בן גאולה ויצחק‪ ,‬נולד ביום ז' בניסן תשי"ד (‪)10.4.1954‬‬
‫בקיבוץ גשר‪-‬הזיו‪ .‬את חוק לימודיו היסודיים והתיכוניים‪ ,‬עד בחינות‬
‫הבגרות‪ ,‬השלים במשק ובבית‪-‬הספר האזורי‪ .‬הילד‪ ,‬שכבר בגיל שלוש‬
‫עבר ניתוח בעין וראייתו נשארה לקויה לצמיתות‪ ,‬היה מן העליזים‬
‫והשובבים בבני המחזור‪ .‬אכן‪ ,‬היה בעל לב חם וטוב‪ ,‬אך ידע גם להיות‬
‫עקשן כשרצה‪ .‬הוא השתתף בתעלולים עם חברים עד הגזמה לפעמים‪,‬‬
‫אבל ידע גם לשקוד על ספריו‪ ,‬ללמוד ולעבוד במלוא הריכוז‬
‫וההתעמקות‪ .‬מילדות היה לו חוש הומור והוא ידע למצוא את הצד‬
‫המבדח והעליז בכל תופעה‪ .‬בטיולים‪ ,‬במסעות ובמסיבות היה הרוח‬
‫החיה והדמות המרכזית‪ .‬מגיל רך החל לומד נגינה בפסנתר ונעזר‬
‫באביו המוסיקאי‪ .‬בכל המסיבות ניגן ושימח את החברים‪ .‬הוא היה גבה‬
‫קומה והשתתף בכל פעולות הספורט במשק‪ .‬הוא היה שחקן מצטיין‪,‬‬
‫בעל כושר גופני מעולה‪ ,‬שימש מדריך בכיתות הנמוכות והשתתף גם‬
‫בפעילות ימית‪ .‬יחזקאל גויס לצה"ל בתחילת נובמבר ‪ ,1972‬והוצב לחיל‬
‫הצנחנים‪ .‬יכול היה לשרת ביחידה שהשירות בה אינו דורש מאמץ רב‪,‬‬
‫בגלל עינו הפגומה‪ ,‬אך נלחם בכל מאודו עד שהתקבל לסיירת של‬
‫הצנחנים‪ .‬ואם כי נמנה עם אחת היחידות המובחרות בצה"ל‪ ,‬מעולם לא‬
‫זלזל ביחידות אחרות‪ .‬חבריו סיפרו עליו שהיה "קיבוצניק אמיתי"‪ ,‬בחור‬
‫גבוה וחזק ויחד עם זה טוב‪-‬לב‪ ,‬תמים ועניו‪ .‬תמיד נחלץ לעזרת חבריו‬
‫ותמיד היה בין הראשונים בביצוע משימות‪ .‬התכונה שציינה אותו יותר‬
‫מכל הייתה שמחת‪-‬החיים שלו‪ .‬בכל מקום ובכל מצב היה מוכן לשיר‬
‫ולשמוח‪ .‬איש מחיילי יחידתו לא יכול לומר שהיה חבר רק לו ‪ -‬כי הוא‬
‫היה חבר של כולם‪ .‬סיפר עליו אחד מחבריו‪" :‬חזי היה מאותם בחורים‬
‫גדולים‪ ,‬בטוחים ושקטים‪ ,‬שבשעת סכנה ודחק‪ ,‬כל אחד רוצה שיימצא‬
‫לידו‪ .‬ליד חזי הייתה הרגשת ביטחון‪ ,‬שקט ושלווה עמוקה‪ ,‬שלעולם לא‬
‫הייתה מופרת‪ .‬תמיד היה מוכן לבוא ולהסיר את מועקת האלונקה מעל‬
‫כתף כואבת‪ ,‬למרות שבעצמו לא נח כמעט‪ ,‬והיה עמוס יותר מכולם‪...‬‬
‫דומה שלטוב לבו לא היה גבול"‪ .‬לא היו לו שאיפות גדולות‪ .‬כל רצונו‬
‫היה שיתנו לו לשוב לקיבוץ ולחיות בו בשקט ובשלווה‪ ,‬בלי מלחמות ובלי‬
‫סכנות‪ ,‬חיים פשוטים ובריאים‪ ,‬שהורגל להם מילדותו‪ .‬כשפרצה מלחמת‬
‫יום‪-‬הכיפורים היה חזי עם יחידתו בסיני‪ .‬במכתבו הביתה מיום‬
‫‪ 7.10.1973‬כתב‪" :‬מלחמה‪ ,‬ואני עדיין חי וקיים‪ .‬אני יודע כמה אתם‬
‫מתוחים ומקווה שקצת נרגעתם"‪ .‬מכתביו נשלחו מן החזית אחת ליום‬
‫ואי‪-‬אפשר היה לשער מתוכנם הרגוע והמלא הומור את מה שעובר עליו‪.‬‬
‫ביום כ"א בתשרי תשל"ד (‪ )17.10.1973‬הוטל על גדודו של חזי לפרוץ‬
‫את הציר לתעלה באזור "החווה הסינית"‪ .‬הגדוד נתקל במארב של אויב‬
‫ובניסיון ההיחלצות נפגע ונהרג‪ ,‬כשהיה רק מטרים ספורים ממקום‬
‫מבטחים‪ .‬הוא הובא למנוחת‪-‬עולמים בבית‪-‬העלמין בגשר‪-‬הזיו‪ .‬השאיר‬
‫אחריו הורים ושני אחים‪.‬‬
‫רב"ט שהם יחזקאל (חזי)‬
‫בן בכור לעליזה ואמיר‪ .‬נולד ביום כ"א באדר תשמ"ב‬
‫(‪ )16.3.1982‬בקיבוץ ראש הנקרה‪ .‬נכד ראשון לאביבה‬
‫ועמוס‪ ,‬אח בוגר לאוהד‪ ,‬מאיה וערן‪ .‬ניר למד בבית‪-‬הספר‬
‫היסודי בראש הנקרה ובבית‪-‬הספר התיכון האזורי "סולם‬
‫צור" במגמה ריאלית‪ .‬ניר אהב פיסיקה ומחשבים והצטיין גם‬
‫בלימודי הספרות והמקרא‪ .‬הוא הדריך בתנועת "הנוער‬
‫העובד והלומד" בקן ראש הנקרה והיה חניך ב"קבוצת‬
‫בחירה"‪ ,‬שבמסגרתה יצא במשלחת נוער לברלין כתלמיד‬
‫כיתה י' ושמר על קשר עם הנוער הגרמני ומדריכיו כל ימיו‪.‬‬
‫עלם חמודות ותפארת היצירה שהגביה עוף בחייו אך לבבו‬
‫לא גבה‪ .‬שילוב נדיר של חכמה‪ ,‬רגישות‪ ,‬נדיבות וטוב לב‪ .‬ניר‬
‫אהב ספרות יפה‪ ,‬קרא ספרות אנגלית במקור‪ .‬אהב מוזיקה‬
‫מיוחדת‪ ,‬ניגן בגיטרה ונחשב סמכות מוזיקלית בעיני חבריו‪.‬‬
‫נגע באנשים‪ ,‬ילדים צעירים‪ ,‬מבוגרים ובני גילו בעומקים‬
‫אמיתיים‪ .‬אהב ספרי ילדים עד יומו האחרון ודיקלם בעל‪-‬פה‬
‫את "הנסיך הקטן"‪" ,‬פו הדב" ו"עליקמא"‪ .‬לניר היה אוסף של‬
‫מאות דיסקים (ביניהם כל שירי להקת "נירוונה") והוא אסף‬
‫גם אבנים מהארץ ומכל העולם‪ .‬לפני גיוסו שירת בשנת‬
‫שירות בכפר‪-‬הנוער לגמילה מסמים "מלכישוע"‪ .‬ניר אהב‬
‫לטייל בשבילי הארץ ובאתרי העולם וסייר בעולם גם לבדו‪.‬‬
‫בינואר ‪ 2002‬התגייס ניר לצה"ל‪ ,‬לחיל‪-‬האוויר וסיים בהצלחה‬
‫קורס טיס‪ ,‬שבסיומו הוצב בטייסת ה"פילים"‪ ,‬טייסת מטוסי‬
‫"הרקולס"‪ ,‬כמכונן בצוות האוויר‪ .‬כבר כחניך בקורס טיס נבחר‬
‫לייצג את ישראל במשלחת קדטים לגרמניה‪ .‬ביום ח' בשבט‬
‫תשס"ד (‪ ,)30.1.2004‬בעת שטייל עם חברתו‪ ,‬נפל ניר אל‬
‫מותו באחד ממסלולי ההליכה‪ ,‬השביל השחור של רשות‬
‫הטבע והגנים למרגלות מערת קשת בגליל המערבי‪ .‬ניר‪,‬‬
‫טייס בחיל‪-‬האוויר‪ ,‬שאהב גבהים‪ ,‬מצא את מותו בנפילה אל‬
‫התהום‪ .‬סגן ניר שומרוני הובא למנוחות בבית‪-‬העלמין בקיבוץ‬
‫ראש הנקרה והוא בן עשרים‪ -‬ושתיים‪ .‬הותיר אחריו הורים‪,‬‬
‫שני אחים ואחות‪ .‬בחדר המורשת בבסיסו‪ ,‬בטייסת הוכנה‬
‫מצגת לזיכרו‪ .‬חצי שנה מיום נפילתו של ניר הכינו לזיכרו‬
‫חבריו לכיתה ערב נגינה המונצח בקלטת‪ .‬לזכרו של ניר הוקם‬
‫בפארק אדמית‪ ,‬הסמוך למקום שבו מצא את מותו‪" ,‬מצפור‬
‫האורן"‪ ,‬שנחנך ב‪ ,30.1.2005-‬יום השנה לנפילתו‪.‬‬
‫סגן שומרוני ניר‬
‫מאיר‪ ,‬בן מאשה ומשה‪ ,‬נולד ביום ג' בסיון תשי"א (‪ )28.6.1951‬בפתח‪-‬‬
‫תקוה‪ .‬בן שלישי היה להוריו‪ ,‬ונקרא על שם מאיר‪-‬ישראל‪ ,‬אחי‪-‬אמו‬
‫שנספה בשואה‪ .‬את לימודיו היסודיים סיים בבתי‪-‬הספר "נצח‪-‬ישראל"‬
‫ו"גורדון" בעירו‪ ,‬ואת לימודיו התיכוניים סיים בבתי‪-‬הספר "ברנר"‬
‫ו"אקסטרני‪-‬אנקורי"‪ ,‬גם הם בפתח‪-‬תקוה‪ .‬תלאות רבות עברו על הוריו‬
‫בגולה; אביו היה קצין בצבא האדום ואמו לחמה כפרטיזנית במחתרת‬
‫ביערות‪ .‬כשנולד מאיר‪ ,‬תינוק יפהפה ובריא‪ ,‬חלתה האם והועברה‬
‫לבית‪-‬החולים לתקופה ממושכת‪ .‬שני אחיו הגדולים של מאיר אומצו‬
‫על‪-‬ידי משפחות אומנות‪ ,‬עד שתבריא האם‪ ,‬ומאיר נותר בבית‪,‬‬
‫בטיפולם ובאחריותם של השכנים‪ ,‬שהיו עסוקים בענייניהם‪ .‬לרוב היה‬
‫רטוב ומוזנח‪ ,‬עד שנמצא לו מוסד מתאים‪ .‬רק בהיותו בן שנתיים‬
‫הבריאה אמו והתחזקה ואז יכלה לטפל בבנה‪ .‬הגעגועים הממושכים‬
‫יצרו יחסים מיוחדים במינם בין השניים‪ ,‬יחסים של הבנה רבה ואהבה‬
‫גדולה‪ .‬בני המשפחה היו מחייכים לפעמים על "הבן של האמא"‪ .‬או על‬
‫"האמא של בן אחד"‪ .‬אבל הדברים נאמרו ברוח טובה‪ ,‬כי למעשה‪,‬‬
‫כשהבריאה סוף סוף‪ ,‬טיפלה בבני המשפחה כולם‪ ,‬כאילו כדי לפצותם‬
‫על כל הזמן שהלך לאיבוד‪ .‬מאיר גדל והיה לילד פיקח‪ ,‬מוכשר וטוב‬
‫לב‪ .‬הוא אהב לעזור לאמו בקניות ובבית‪ ,‬וכמו כן קיים קשרים‬
‫חברתיים הדוקים עם ילדי כיתתו‪ .‬מאיר ואמו שוחחו באידיש בינם לבין‬
‫עצמם‪ ,‬ומאיר רכש ממנה את ההומור האופטימי‪ ,‬בעל הגוון המלנכולי‬
‫העדין‪ ,‬דוגמת זה שבסיפורי איציק מאנגר ושלום עליכם‪ .‬מאיר ניחן‬
‫בכישרון משחק ונהג לחקות את הטיפוסים שפגש‪ ,‬להנאת בני הבית‪,‬‬
‫שהרבו לצחוק‪ .‬בתקופת בית‪-‬הספר התיכון התחבר עם קבוצה של‬
‫בנים ובנות‪ ,‬והם נודעו כחבורה מלוכדת ומאוחדת‪ .‬הם שיתפו זה את‬
‫זה בסודות ויצרו הווי משלהם‪ ,‬טיילו בארץ והלכו יחדיו כגרעין לשל"ת‬
‫בקיבוץ בית‪-‬העמק‪ ,‬במסגרת ההכנה לנח"ל‪ .‬מאיר היה חובב טבע‬
‫מושבע והכיר בשמם חרקים וצמחים‪ ,‬שוטט באזורים ובנופים שונים‬
‫והצטרף ל"חברה להגנת הטבע"‪ .‬הוא נשאר בבית‪-‬העמק עד שהגיע‬
‫מועד גיוסו לצה"ל‪ .‬מאיר גויס לצה"ל בסוף אוקטובר ‪ ,1969‬והוצב לחיל‬
‫השריון‪ .‬לאחר הטירונות ולאחר שהשתלם בקורסים מקצועיים שונים‪,‬‬
‫הוצב לשרת בתפקיד של מש"ק מחלקה ביחידה של חיל השריון‪ .‬בצבא‬
‫רכש לו חברים‪ ,‬והתגלה כאדם אחראי ומסור‪ .‬לדברי מפקדו ביצע את‬
‫תפקידו בשקט נפשי ובביטחון עצמי רב‪ .‬הוא הסתגל לכל חברה ולכל‬
‫מצב‪ ,‬ומצא עצמו במרכז העניינים‪ .‬עם הבית ועם חברתו הדרה שמר‬
‫על קשר מכתבים רצוף‪ .‬במלחמת יום‪-‬הכיפורים השתתף מאיר‬
‫בקרבות נגד המצרים בחזית סיני‪ .‬לאחר ימים ולילות של קרבות קשים‬
‫עברה יחידתו לעברה השני של תעלת סואץ‪ ,‬ועמדה באש כבדה של‬
‫טילי קטיושות‪ .‬מאיר נפצע קשה באזור דוור סואר שלחוף האגם המר‬
‫הגדול‪ ,‬וביום כ' במרחשון תשל"ד (‪ )15.11.1973‬מת מפצעיו‪ .‬הוא‬
‫הובא למנוחת‪-‬עולמים בבית‪-‬העלמין בפתח‪-‬תקוה‪ .‬השאיר אחריו‬
‫הורים‪ ,‬שלושה אחים ואחות‪ .‬לאחר מותו הועלה לדרגת רב‪-‬טוראי‪.‬‬
‫משפחתו וידידיו הוציאו לאור חוברת זיכרון להנצחת שמו‪.‬‬
‫טור' שורצמן מאיר‬
‫שי‪ ,‬בן רחל ושאול‪ ,‬נולד ביום כ"ד בניסן תשי"ב (‪ )19.4.1952‬בכברי‪ .‬הוא למד בבית‪-‬הספר‬
‫היסודי במשק‪ ,‬והמשיך בלימודים על‪-‬יסודיים‪ .‬בן יחיד היה שי להוריו‪ ,‬ואח אוהב לאחיותיו‬
‫חביבה ויונת‪ .‬מילדותו היה עירני‪ ,‬סקרן ומלא חיים‪ .‬בסקרנות הביט סביבו‪ ,‬חקר טיבם של‬
‫אבנים וצמחים‪ ,‬אך סירב ללמוד קרוא וכתוב כיתר חבריו בגן‪" .‬שי רצה לשחק כדורגל‬
‫ולהשתובב בחוץ"‪ ,‬סיפרו חבריו מאותה תקופה‪" .‬כשקיבל לידיו בכיתה ג' את הספר 'תורת‬
‫הכדורגל'‪ ,‬החל ללמוד לקרוא‪ "...‬תמיד אהב מאוד בעלי‪-‬חיים‪ .‬חבריו‪ ,‬בני קבוצת "ברוש"‪,‬‬
‫סיפרו על כושר מנהיגותו‪ ,‬על כישרונותיו ועל יזמתו‪ .‬חברתו הדס סיפרה כיצד נסעו ניצה‬
‫ושי לבדם לטבעון‪ ,‬והם עדיין ילדים‪ .‬אביו נזכר כיצד‪ ,‬כשלמדו שי וחבריו לכיתה על‬
‫היוונים‪ ,‬דחק הילד בהוריו לנסוע לחיפה לחזות בסרט שעסק בהיסטוריה של יוון‪ .‬שי יצא‬
‫למסעות ולטיולים עם חבריו‪ ,‬השתתף בחגיגות ובמסיבות שערכו‪ ,‬והיה פעיל באגודת‬
‫"הפועל" כברי‪ .‬לימים שיחק בנבחרת הכדור‪-‬יד‪ ,‬ונבחר לשמש כשוער הקבוצה‪ .‬הוא אהב‬
‫מוסיקה‪ ,‬ובעיקר התעניין במוסיקה חדשנית‪ .‬שעות ארוכות האזין לשירים עבריים ולשירים‬
‫לועזיים‪ ,‬הקשיב למילות השיר ולמד את הלחן‪ .‬אמו סיפרה‪ ,‬שפרשת אהבתו למוסיקה‬
‫החלה עוד כשהיה תלמיד בכיתה ט'‪" :‬אז התחילה הפרשה באורח אינטנסיבי‪ .‬הוא היה‬
‫יושב עם אותו תקליט ימים שלמים"‪ .‬כשיושבים בני קבוצת "ברוש" בצוותא‪ ,‬נדמה שגם שי‬
‫ביניהם‪ .‬הם מדברים בו ומחייכים בדברם‪ .‬חברו אסף אמר‪ ,‬ששי היה תמיד "בלגניסט"‪.‬‬
‫"את העבודה העצמית היה כותב על פתק מקומט‪ ,‬וכשרפאל היה בודק את השיעורים‪ ,‬היה‬
‫שולף מהכיס פתק‪ ,‬פותח את עשרת קפליו ומתבלבל כשהתברר לו‪ ,‬שזאת בכלל העבודה‬
‫העצמית באנגלית"‪ .‬שי הפליא בידיעותיו בתחום ההיסטוריה ובזוכרו תאריכים חשובים‪.‬‬
‫בשנה שקדמה לגיוסו‪ ,‬עסק בהדרכת נוער עובד ולומד בסניף "הנוער העובד" בטבעון‪.‬‬
‫באותו זמן היה חבר בוועדה‪ ,‬שהציעה לבטל את עניין המכסות לתנועה ולנח"ל‪" .‬רק מי‬
‫שירצה ללכת ‪ -‬ילך"‪ ,‬קבע שי‪" .‬אין לכפות‪ ,‬אין לחייב"‪ ,‬נזכרת מירי‪ .‬כל חבריו ואוהביו‬
‫זוכרים אותו כעלם חביב בעל בלורית מתולתלת ועיניים טובות ונבונות‪ .‬שי גויס לצה"ל‬
‫במחצית אוגוסט ‪ 1971‬והתנדב לשרת ביחידה קרבית במסגרת חיל הרגלים‪ .‬לאחר‬
‫תקופת הכשרה הוצב ביחידה קרבית‪ ,‬ונודע באומץ לבו ובמסירותו‪ .‬יוני נתניהו‪ ,‬שהיה‬
‫מפקדו‪ ,‬סיפר כי כשראה את שי במדים הופתע מן היכולת הגופנית והנפשית שהייתה‬
‫טמונה בו‪ .‬העקשנות‪ ,‬החכמה והבנת גודל האחריות המוטלת עליו סייעו לו ברגעי משבר‪.‬‬
‫הוא תרם את מלוא מרצו לכל פעילות מבצעית ובשעות המנוחה השתתףבפעילות שארגנו‬
‫חבריו ליחידה‪ .‬הוא השתתף ב"קומזיצים"‪ ,‬שיחק בכדורגל‪ ,‬שר ושוחח עם ידידיו‪" .‬בכל‬
‫נושא היה מפגין תמיד קו אחיד של מחשבה בהירה‪ ,‬והיה יודע להגדיר בדיוק למה התכוון‪.‬‬
‫גם בפוליטיקה היה לו קו מגובש‪ ",‬סיפר חברו דורון‪ .‬כשהיה בא הביתה לחופשה קצרה‪,‬‬
‫הקפיד לבלות עם הוריו‪ ,‬עם אחיותיו ועם ידידיו‪ .‬כשפרצה מלחמת יום‪-‬הכיפורים‪ ,‬נשלחה‬
‫יחידת הסיור שלו לחזית הצפון‪ .‬שי וחבריו לנשק עשו ימים ולילות בסיורים ובמסעות‬
‫אבטחה‪ ,‬ובשעות הקרב נתגלתה גדלות נפשו של שי‪ .‬חבר נאמן היה‪ ,‬ועשה הכל כדי להקל‬
‫על חבריו‪ .‬ביום ז' בחשון תשל"ד (‪ )2.11.1973‬נשלח עם חבריו לחלץ קבוצת צנחנים‪,‬‬
‫שנתקעה במעלה החרמון המושלג‪ .‬סופת שלג ריתקה את הצנחנים הנצורים בפסגה‪,‬‬
‫וגרמה גם את מותו של שי‪ ,‬קילומטר אחד בלבד לפני היעד‪ .‬שי הובא למנוחת‪-‬עולמים‬
‫בבית‪-‬העלמין בקיבוץ כברי‪ .‬הוא השאיר אחריו הורים ושתי אחיות‪.‬‬
‫סמל שחם שי‬
‫בן יחיד להוריו הייני וחוה‪ .‬נולד ביום כ' בטבת תרצ"ו (‪)15.1.1936‬‬
‫בירושלים ‪ .‬ההורים היו יוצאי גרמניה וחברים בתנועת‪-‬נוער ציונית‬
‫שבעלותם לארץ התיישבו בירושלים‪ .‬חונך וגודל בבית הורים בעלי‬
‫השכלה גבוהה ובו ספג ערכי רוח היהודים ומערב‪ -‬אירופיים‪ .‬את ילדותו‬
‫בילה בתלפיות השקטה והיפה ובגיל צעיר נכנס לתנועה "השומר‬
‫הצעיר"‪ .‬הוא למד בבית‪-‬הספר "בית הכרם" ובמקביל ללימודיו החל‬
‫בהדרכה‪ .‬לא במקרה בחר במגמה הסוציולוגית בבית‪-‬ספרו כי מאז עמד‬
‫על דעתו היה הוגה בבעיות של חברת האדם והתעניין בבעיות החברה‪,‬‬
‫התפתחותה ובמקומו של האדם בתוכה‪ .‬משסיים את לימודיו הצטרף‬
‫לגרעין שיצא לנח"ל והשלים את קיבוץ געתון בדצמבר ‪ .1953‬כשליח‬
‫הקיבוץ בתנועה הדריך וריכז את מחלקת‪-‬החינוך בהנהגה הראשית של‬
‫"השומר הצעיר"‪ .‬יש מרשימותיו שפורסמו בחוברות למדריך של‬
‫התנועה‪ .‬היה כותב עבודות ורשימות על הנוער ותנועות הנוער‬
‫בחברתנו וכן על הבעיות החינוכיות שבהן נתקל המדריך בעבודתו‪.‬‬
‫הקים את משפחתו והיה בעל אוהב לאשתו ואב מסור לשלושת בניו‪.‬‬
‫פרט לתפקידים החברתיים‪-‬המרכזיים אשר מילא עבד גם כמרכז‬
‫הפרדס‪ .‬בד בבד עם הפעילות המשקית והחברתית היתה לו זיקה‬
‫לערכי תרבות ואמנות ובמשך השנים השכיל לשפר ולעדן את טעמו‬
‫במוסיקה‪ ,‬בספרות ובאמנויות הפלסטיות‪ .‬אחרי שחרורו מן הצבא היה‬
‫יוצא מדי פעם למילואים ושירת ביחידת סיור ומשנקרא לדגל לפני‬
‫מלחמת ששת הימים הלך ברוח טובה ‪ -‬ועוד בערבים האחרונים לפני‬
‫צאתו היה משוחח עם חבריו על הצורך לפתור את הבעיות בדרכי שלום‪.‬‬
‫אך משנקרא לדגל נוכח כי אין דרך אחרת‪ .‬דני שימש כסייר‪-‬קשר בג'יפ‬
‫וכבר בלילה הראשון עברו על צוות‪-‬הסיור קרבות קשים ונתקל במארבים‬
‫שונים של האויב‪ .‬למחרת השתתף בכיבוש ג'נין ולאחר‪-‬מכן השתתף‬
‫בקרב נגד שריון האויב בעמק דותן ונפל במורדות הצפוניים שלו‬
‫מהפגזות‪-‬האויר של האויב בשעת התארגנות תנועת הכוח; זה היה ביום‬
‫השני לקרבות‪ ,‬הוא כ"ז באייר תשכ"ז (‪ .)6.6.1967‬הניח אשה ושלושה‬
‫בנים‪ .‬הובא לקבורה בבית‪-‬הקברות הצבאי בחיפה והועבר לאחר‪-‬מכן‬
‫למנוחת‪-‬עולמים בבית‪-‬הקברות בקיבוץ געתון‪ .‬בעלון המועצה האיזורית‬
‫געתון הועלה זכרו‪ .‬חוברת לזכרו בשם "דני" הוצאה על‪-‬ידי קיבוץ געתון‪.‬‬
‫שמו הונצח בחוברת "לזכרם" בהוצאת יחידתו‪ .‬אף בחוברת לזכר גיבורי‬
‫עוצבת "ברק" הונצח שמו‪ .‬בחוברת ‪ "53‬מהם"‪ ,‬שבהוצאת הקיבוץ‬
‫הארצי לזכר חבריו שנפלו במלחמת ששת הימים‪ ,‬הוקדש עמוד‬
‫לתולדותיו‪ .‬גם ב"גוילי אש"‪ ,‬כרך ד'‪ ,‬הוא ילקוט עזבונם של הבנים שנפלו‬
‫במערכות‪ -‬ישראל‪ ,‬הובא מעזבונו‪.‬‬
‫טור' שטראוס דן (דני)‬
‫יצחק (פטי)‪ ,‬בן פנינה ויהושע זכרונם לברכה‪ ,‬נולד ביום י"א בתשרי תש"א (‪)13.10.1940‬‬
‫בשכונת מלאכי בירושלים‪ .‬זוהי שכונה יהודית שורשית‪ ,‬אשר בניה דבקו באלוהים ובאדם‪.‬‬
‫כמו כל ילדי השכונה רכש יצחק חינוך תורני עם ערכים לאומיים ואנושיים‪ .‬אהבת‬
‫המולדת‪ ,‬הגינות‪ ,‬יושר ואהבת היצירה והעבודה‪ ,‬הן הבולטות בתכונותיו‪ .‬תוך נסיון לממן‬
‫את לימודיו עבד בנערותו בעבודות שונות‪ .‬לעתים עבד בחלוקת עיתונים בטרם שחר‪,‬‬
‫לעתים עזר למי שניסה לכתוב קונקורדנציה תלמודית‪ .‬בגיל צעיר הצטרף לתנועת הנוער‬
‫הדתית "עזרא"‪ .‬את אהבתו לארץ ביטא בחריש עמוק של הארץ לאורכה ולרוחבה‪ .‬לא‬
‫היה שביל בארץ שלא הכיר‪ ,‬וישוב שלא ידע‪ .‬גם באוסף בולי ישראל‪ ,‬שהותיר אחריו‪,‬‬
‫ניכרת אהבה זו‪ .‬בקיאותו בתנ"ך ובפרקי התלמוד הכריעה את הכף‪ ,‬והוא הלך ללמוד‬
‫בישיבת "הדרום" ברחובות‪ .‬כחבר גרעין "גחלת" של תנועת "עזרא"‪ ,‬גויס יצחק לצה"ל‬
‫והוצב לנח"ל‪ .‬לאחר הטירונות ולאחר שהשתלם בקורס מ"כים חי"ר‪ ,‬הוצב כמ"כ ביחידת‬
‫נח"ל‪ .‬כשסיים קורס מש"קי מרגמות ‪ 81‬מ"מ וקורס צניחה‪ ,‬צורף כמש"ק מרגמות בינוניות‬
‫לגדוד נח"ל מוצנח‪ .‬עם סיום שירותו הסדיר הוצב פטי לשירות מילואים בגדוד צנחנים‬
‫מסייע‪ .‬עמו יצא לפשיטות‪ ,‬ועמו נלחם מאחורי קווי האויב בסיני במלחמת ששת הימים‪.‬‬
‫חמש‪-‬עשרה שנים שירת בצנחנים‪ .‬את עבודתו האזרחית החל במכון הגיאולוגי בירושלים‪.‬‬
‫החיפושים הקדחתניים אחרי נפט הלהיבוהו‪ ,‬ואפילו לא רכש השכלה פורמלית בגיאולוגיה‪,‬‬
‫עשה חיל‪ .‬בדצמבר ‪1‬נשא לאישה את חנה‪ ,‬ובנה את ביתו בבת‪-‬ים‪ .‬שם נולדו וגדלו שני‬
‫בניו הגדולים ‪-‬צבי ועופר‪ .‬במשך כל ימי חייו שאף להתקדם בעבודתו‪ .‬בהיותו אב נאמן‬
‫ואחראי ובעל למופת‪ ,‬לא בחל בשום מאמץ‪ :‬וכאשר הרס המיתון הכלכלי את העסק‬
‫שהקים‪ ,‬לא התנזר משום עבודה שהיה בה כדי לקיים את משפחתו‪ .‬מעולם לא החסיר יום‬
‫עבודה‪ ,‬והדרך המהירה ביותר להחלמה הייתה העבודה‪ .‬הוא לא חסך מאמץ‪ ,‬השקיע‬
‫הרבה בעבודתו ואף למד ניהול ושיווק‪ ,‬כשהוא מפרנס אישה ושלושה בנים‪ .‬ואכן התקדם‪,‬‬
‫ולאחרונה עבד בשיווק בחברת הרכב "צ'מפיון מוטורס"‪ .‬הדרכים לקידום בעבודתו‬
‫והתוכניות לקידום בלימודים עוד היו לפניו‪ .‬העיר לא קסמה לו‪ .‬הוא ביקש לו מקום שקט‬
‫לגור בו‪ .‬המשפחה החליטה לעבור לבית חשמונאי‪ ,‬מרכז כפרי זעיר על גבעה חשופה‪,‬‬
‫המתנשאת מעל כביש לטרון‪ .‬קשיי המגורים הקשורים במקום זה לא הרתיעוהו‪ .‬המשפחה‬
‫עברה שמה עם שני ילדיה‪ ,‬כשאין במקום מים‪ ,‬חשמל וביוב‪ .‬הם היו התושבים הראשונים‬
‫במקום‪ .‬ללא טענות ותלונות נשא יצחק בעול הנוסף של השלמת תנאי המגורים (יום‪-‬יום‪,‬‬
‫אחרי שתים‪-‬עשרה שעות עבודה) ושל סיפוק כל המצרכים למשפחה והבאתם מרחוק‪ .‬פטי‬
‫עשה מאמצים רבים להפוך מקום ישוב זה‪ ,‬שהוא אהבו‪ ,‬לראוי למושב אדם‪ .‬במו ידיו שתל‬
‫מדשאה גדולה ורחבה מסביב לבית‪ ,‬ורק פעם אחת זכה לכסח את הדשא בטרם נפל‪.‬‬
‫שם‪ ,‬בבית חשמונאי‪ ,‬נולד בנו השלישי איל‪ .‬בן שנה היה ולא ידע לומר אלא זאת‪" :‬אבא‬
‫בא"‪ .‬יותר מכך לא זכה פטי לשמוע מפיו‪ .‬בשלהי ספטמבר גויס לשירות מילואים (בפעם‬
‫הראשונה מחוץ למסגרת חיל הצנחנים)‪ ,‬יחד עם החטיבה הירושלמית‪ .‬בערב יום‬
‫הכיפורים נקרא להתגיס עם שורות הצנחנים‪ ,‬אך הוא כבר היה על גדות התעלה‪ .‬במוצבו‬
‫לחם בעקשנות ונטל על עצמו משימות בהתנדבות‪ .‬ביום השלישי למלחמה‪ ,‬י"ב בתשרי‬
‫תשל"ד (‪ ,)8.10.1973‬בצאתו לטווח את המרגמות‪ ,‬נפל‪ ,‬יום לאחר יום הולדתו השלושים‬
‫ושלושה‪ .‬הוא הובא למנוחת‪-‬עולמים בבית‪-‬העלמין הצבאי בהר‪-‬הרצל בירושלים‪ .‬הניח‬
‫אחריו אישה ושלושה בנים (איל בן שנה‪ ,‬עופר בן שלוש וצבי בן שש)‪ .‬כן נותרו הוריו‬
‫(שנפטרו אחר כך)‪ ,‬שתי אחיות‪ ,‬ושני אחים‪ ,‬ובעיקר הותיר אחריו הרבה הרבה זכרונות‪.‬‬
‫סמ"ר שטרנברג יצחק‬
‫(פטי)‬
‫בן בכור לרחל ועמוס‪ .‬נולד ביום ח' בניסן תש"ל (‪ )14.4.1970‬בקיבוץ עברון‪ .‬אח לשגיא‪ ,‬יותם‪,‬‬
‫חמוטל ואסנת‪ .‬ילדותו עברה עליו בקיבוץ‪ ,‬בחינוך המשותף‪ .‬הייתה זו ילדות שלווה‪ ,‬מרופדת‪ ,‬מלאת‬
‫אהבה של הורים‪ ,‬סבים ומשפחה רחבה‪ ,‬ילדות שיש בה איזון נכון בין קרבה לטבע‪ ,‬לחקלאות‬
‫ולאידיאלים הקיבוציים לבין זיקה לעולם תעשייתי‪-‬טכנולוגי שהלך והתפתח בקיבוץ בזכות "ברמד" ‪-‬‬
‫מפעל למכשירי אוטומציה להשקיה‪ .‬בית‪-‬תינוקות‪ ,‬פעוטון‪ ,‬גן "יעל" וכיתת "רעים" בבית‪-‬הספר היסודי‬
‫שבקיבוץ היו התחנות שבחייו של ניסן‪ ,‬כאשר ארבעה‪-‬עשר בני ובנות "רעים" כשמם כן הם‪ :‬כמו‬
‫אחים‪ ,‬אז וגם היום ‪ -‬ידידות מופלאה‪ ,‬נדירה‪ ,‬שצמחה בלינה המשותפת‪ ,‬שמרה על רעננותה וכוחה‪,‬‬
‫גם כשכל אחד הלך לדרכו‪ .‬כבר בילדותו אפשר היה להבחין ברמזים שיתפתחו מאוחר יותר לקווי‬
‫אופי ייחודיים כל כך‪ :‬התבטאות בהירה ותמציתית‪ ,‬מקוריות‪ ,‬עצמאות וידיעה כמעט מוחלטת לאן הוא‬
‫חותר‪ .‬ניסן המשיך את לימודיו בבית‪-‬הספר התיכון "אופק" שבקיבוץ עברון‪ ,‬כשעלתה קבוצת "רעים"‬
‫למוסד היא הפכה לקבוצת "שקד"‪ :‬קבוצה של שלושים ושישה תלמידים ותלמידות‪ ,‬שהם כל השכבה‪.‬‬
‫כאן התחדדו ובאו לידי ביטוי היכולות הרבות והאחריות שניסן היה מוכן לקחת על עצמו בכל תחום‪.‬‬
‫הוא היה ספורטאי טוב‪ ,‬תלמיד מבריק‪ ,‬חבר נאמן‪ ,‬נער שנון ומשעשע‪ .‬ניסן שיחק בקבוצת הכדורעף‬
‫של "אשרת" שזכתה באליפות בתי‪-‬הספר‪ .‬בתקופה זו גם החל לעבוד בענף האבוקדו‪ ,‬ענף שישמור לו‬
‫אמונים שנים רבות לאחר מכן‪ .‬בסיום כיתה י"ב בחר ניסן ללכת לשנת שירות בתנועתו ‪" -‬השומר‬
‫הצעיר"‪ .‬הוא הדריך בקן "שפרינצק" שבחיפה וחווה שנה פורייה ומלאת התנסויות ורשמים‪ .‬לדבריו‪,‬‬
‫הדגש בהדרכת החניכים הושם על הקניית ערכים אנושיים ותנועתיים‪ .‬בתנועה נפגש לראשונה עם‬
‫ציבור בעל דעות ימניות וכדרכו‪ ,‬ניסה ליצור עמם דיאלוג‪ .‬בשנת ‪ ,1988‬לקראת הבחירות‪ ,‬נשאל ניסן‬
‫על ידי מערכת העלון של הקיבוץ אודות דעותיו הפוליטיות‪ ,‬וכך השיב‪" :‬ההצבעה בבחירות לכנסת‬
‫חשובה לי ככלי למימוש דעותיי הפוליטיות‪ .‬תוצאות הבחירות חשובות לי כקובעות את עתיד המדינה‬
‫בשנים הקרובות‪ .‬חשוב לי להשפיע ולהשתתף בבחירות"‪ .‬בראשית פברואר ‪ 1989‬התגייס ניסן‬
‫לצה"ל‪ .‬הוא עבר בהצלחה את המבדקים לקורס טיס‪ ,‬ומאז ועד יומו האחרון שירת בחיל האוויר ‪ -‬אם‬
‫בסדיר‪ ,‬במשך שבע שנים‪ ,‬ואם במילואים‪ .‬כל חופשה מהצבא נוצלה על ידו כדי לחזור לעבוד במטע‬
‫האבוקדו שכן מכאן שאב את כוחו ‪ -‬מהטבע‪ ,‬מהחקלאות ומהשורשיות‪ .‬בשנת ‪ 1996‬השתחרר ניסן‬
‫מהצבא לאחר שבע שנות שירות‪ .‬בריאיון לעלון הקיבוץ סיפר‪" :‬טיסה היא דבר מאוד מספק‪ .‬אין‬
‫קטעים רבים במהלך טיסה צבאית שבהם אתה אומר לעצמך 'איזה כיף'‪ .‬הסיבה לכך היא שטיסה‬
‫מהסוג שבו אנו מתאמנים היא עמוסה ולחוצה וצורכת את כל יכולת הריכוז לצורך ביצוע המשימות‬
‫בצורה טובה ובטוחה‪ .‬הרגשת הסיפוק מגיעה לאחר הטיסה‪ ,‬כשמשחזרים את הטיסה בראש"‪ .‬על‬
‫השאלה "מה גילית על עצמך בתקופת הצבא?" ענה‪" :‬לא גיליתי שום דבר שהיה חדש בשבילי באופן‬
‫מוחלט‪ .‬למדתי להכיר את היכולות שלי‪ ,‬לקבל החלטות ולתפקד במצבי לחץ‪ ,‬להפעיל ולפעול בצוות‬
‫עם אנשים‪ ,‬להתמיד בביצוע משימות‪ .‬הדבר החשוב ביותר שהוכח כנכון הוא‪ ,‬שלטווח הארוך קיים‬
‫יחס ישיר בין השקעה לתוצאות ובהשקעה רבה ניתן להשיג כמעט כל יעד"‪ .‬כמתחייב בקיבוץ לפני‬
‫יציאה ללימודים‪ ,‬ריכז ניסן את חדר‪-‬האוכל במשך כחצי שנה; את המעבר מטיס לחדר‪-‬האוכל עשה‬
‫בקלות ובגמישות‪ .‬באוקטובר ‪ 1997‬חזר ניסן מטיול ממושך במזרח הרחוק‪ .‬הוא השתלב בעבודה‬
‫במטעים והתעתד לצאת ללימודים‪ .‬בינואר ‪ 1999‬התקבל לחברות בעברון; שנתיים מאוחר יותר‬
‫הודיע על עזיבתו‪ ,‬אך למרות זאת נותר קשור לקיבוץ בכל נימי נפשו ושמר על קשר עם המשפחה‬
‫והחברים‪ .‬בסתיו ‪ 1999‬החל ניסן את לימודי התואר הראשון באוניברסיטת תל‪-‬אביב במגמה להנדסה‬
‫וניהול‪ .‬בשנת ‪ 2001‬סיים את לימודי התואר וקיבל תעודת מהנדס תעשייה וניהול‪ .‬במהלך אותה שנה‬
‫התקבל לעבודה ביחידה האווירית של משטרת ישראל‪ ,‬שם שירת עד נפילתו בלבנון במסגרת שירות‬
‫מילואים‪ .‬ניסן היה איש צנוע שלא חיפש תהילה להצלחותיו ולהישגיו בצבא‪ ,‬בלימודים ובעבודה‪ .‬איש‬
‫נעים הליכות וחבר נאמן‪ ,‬כפי שמעידים חבריו‪ .‬מעטים ידעו שעבד כטייס של המשטרה וכי היה שותף‬
‫למבצעים משטרתיים בעלי חשיבות רבה‪ .‬לאחר מותו התגלה גם תחביבו‪ ,‬רכיבה בקבוצת אופנוענים‬
‫ קבוצה מגובשת שביטאה את כאבה על נפילתו בבלוגים באינטרנט‪ .‬ניסן נפל במלחמת לבנון השנייה‬‫ביום י"ט באב תשס"ו (‪ )12.8.2006‬בעת התרסקות מסוק ה"יסעור" שהטיס‪ .‬לאחר הנחתת כוח גדול‬
‫של לוחמים בעומק דרום‪-‬לבנון‪ ,‬כשלושים שניות לאחר שהמריא מחדש‪ ,‬נפגע המסוק מטיל שירה‬
‫החיזבאללה וחמשת אנשי הצוות נהרגו‪ .‬עם ניסן נפלו רב‪-‬סרן סמי בן‪-‬נעים‪ ,‬סרן דניאל גומז‪ ,‬רב‪-‬סמל‬
‫מתקדם רון משיח ורב‪-‬סמל ראשון קרן טנדלר‪ .‬ניסן‪ ,‬בן שלושים ושש בנופלו‪ ,‬הובא למנוחות בבית‪-‬‬
‫העלמין שבקיבוצו‪ ,‬עברון‪ .‬הותיר אחריו הורים‪ ,‬שני אחים ושתי אחיות‪.‬‬
‫רס"ן שלו ניסן‬
‫בן טוביה ועדה‪ .‬נולד ביום ה' באב תרצ"ט‬
‫(‪ )21.7.1939‬בתל‪-‬אביב‪ .‬אחרי סיימו את לימודיו‬
‫בבית‪-‬הספר היסודי על‪-‬שם ביאליק למד בבית‪-‬‬
‫הספר התיכון העירוני א'‪ .‬היה מדריך נוער מטעם‬
‫"התנועה המאוחדת"‪ ,‬אשר אליה השתייך‪ .‬גויס‬
‫לצה"ל במסגרת נח"ל בנובמבר ‪ 1956‬יחד עם‬
‫חבריו‪-‬לתנועה‪ .‬כחבר גרעין "יהב" עבר הכשרה‬
‫במעיין‪-‬ברוך ובמסדה‪ .‬מכאן יצא עמהם לקורס צניחה‬
‫והדרכה ולבסוף הגיע לראש‪-‬הנקרה בה קיוה למצוא‬
‫את ביתו‪ .‬זמן‪-‬מה לאחר בואו לקבוצה נשלח על‪-‬ידי‬
‫חבריו להדרכה בתנועתו וכשנה וחצי הדריך ב"קן"‬
‫של קרית‪-‬חיים‪ .‬במשך כל תקופת‪-‬ההדרכה ציפה‬
‫ליום בו יחזור הביתה‪ ,‬לראש‪-‬הנקרה‪ ,‬ויגשים את‬
‫חלומותיו שם‪ .‬אולם כאשר חזר לא הספיק להפוך את‬
‫חלומותיו למציאות‪ ,‬כי לפתע נקרא למילואים ובשעת‬
‫מילוי תפקידו‪ ,‬ביום ט' באלול תש"ך (‪,)1.9.1960‬‬
‫נפל והובא למנוחת‪-‬עולמים בבית‪-‬הקברות הצבאי‬
‫בקרית‪-‬שאול‪ .‬אחרי נפלו הוציאו לאור משפחתו‬
‫וקיבוצו חוברת לזכרו‪ .‬אחדים מחניכיו בתנועה‬
‫הוציאו גם הם חוברת לזכר חברם ומדריכם‪ .‬כן‬
‫הקדיש דודו‪ ,‬אמנון שמוש‪ ,‬לזכר בן‪-‬אחיו משה‪,‬‬
‫"שנפל על משמרתו"‪ ,‬את החוברת "האיסיים‪ ,‬ה'יחד'‬
‫והקיבוץ" ‪-‬תכנית‪-‬הדרכה לשכבה הבוגרת בתנועת‪-‬‬
‫הנוער‪ ,‬שהופיעה בשנת תשכ"ד על‪-‬ידי המחלקה‬
‫לנוער במשרד החינוך והתרבות ומוסד סאלד‪ .‬אף‬
‫בספרו של אורי מילשטיין‪" ,‬מלחמות הצנחנים"‪,‬‬
‫הועלה זכרו‪.‬‬
‫רב"ט שמוש משה‬
‫סמ"ר שמחה נועם‬
‫בן מנשה ומרים‪ .‬נולד ביום כ"ו בחשון תשי"ז‬
‫(‪ )31.10.1956‬במושב בצת שבגליל המערבי‪ .‬את‬
‫לימודיו היסודיים עשה בבית הספר היסודי שבמושב‪.‬‬
‫המשיך ולמד שנתיים בבית הספר התיכון המקצועי‬
‫'עמל' שבנהריה‪ .‬אבנר היה נער עליז ושוקק חיים‪,‬‬
‫וחוג חבריו היה נרחב‪ .‬בעת לימודיו נטל חלק‬
‫בפעולות הגדנ"ע השונות ‪ -‬מסעות‪ ,‬צעדות וחוגים‪.‬‬
‫כבן מושב נהג לעזור להוריו בכל מאודו ולא נרתע גם‬
‫מעבודות הקשורות במאמץ גופני קשה‪ .‬לפני גיוסו‬
‫עבר קורס נהיגה‪ ,‬במסגרת קדם צבאית‪ .‬אבנר גויס‬
‫לצה"ל בתחילת נובמבר ‪ 1974‬והוצב לחיל‬
‫התותחנים‪ .‬לאחר הטירונות בבסיס הטירונים של‬
‫החיל השתלם בנהיגה והוצב לגדוד תותחנים‪ ,‬כנהג‬
‫משאית כבדה‪ .‬את שירותו הסדיר עשה בשטחי‬
‫יהודה ושומרון‪ ,‬ועל אף תנאי השירות הקשים‬
‫והכבישים הרעועים מילא את תפקידו במסירות‬
‫ובהתמדה‪ .‬חבריו לנשק אינם זוכרים תלונה כלשהי‬
‫על דל שפתיו אי פעם‪ .‬ביום כ' בחשון תשל"ו‬
‫(‪ )25.10.1975‬נפל אבנר בעת מילוי תפקידו‪ .‬הובא‬
‫למנוחת עולמים בבית העלמין שבנהריה‪ .‬השאיר‬
‫אחריו הורים ושני אחים‪ .‬במכתב תנחומים למשפחה‬
‫השכולה כתב מפקדו‪" :‬בנכם שירת ביחידת תותחנים‪,‬‬
‫ובמשך שירותו ביחידה היה חייל טוב‪ ,‬שקט‬
‫וממושמע‪ ,‬ושימש דוגמה טובה לחבריו"‪.‬‬
‫טור' שמעוני אבנר‬
‫בן סופיה והיינריך (צבי)‪ ,‬נולד ביום י"ג באדר א' תרפ"א‬
‫(‪ )21.2.1921‬בעיר קרקוב‪ ,‬פולין‪ .‬בעירו סיים בית‪-‬ספר תיכון‬
‫ובהיותו ספורטאי התקבל לבית‪-‬ספר גבוה לתרבות גופנית‪.‬‬
‫עם פרוץ מלחמת‪-‬העולם השנייה נאלץ להפסיק את לימודיו‬
‫ועם זרם הפליטים ברח לברית‪-‬המועצות‪ .‬תודות לכישוריו‬
‫הצליח להצטרף לקבוצת הספורט הידועה "דינמו"‪ ,‬ולפרנסתו‬
‫עבד בבית‪-‬חרושת‪ .‬כשנודע לו על הסכם שיקורסקי‪-‬סטלין ועל‬
‫הקמת צבא מקרב פליטי פולין התנדב ונתקבל ליחידת‬
‫תותחנים‪ .‬עם צבא אנדרס הגיע לטהרן ובחודש אוקטובר‬
‫‪ 1943‬עלה לארץ‪-‬ישראל‪ .‬עם קבוצת חיילים יהודיים עזב את‬
‫צבא אנדרס והצטרף לקיבוץ עין המפרץ‪ .‬הוא עמד בכל קשיי‪-‬‬
‫ההסתגלות ולאט‪-‬לאט התערה בחיי הקיבוץ והקים משפחה‪.‬‬
‫נוסף לתפקידו הקבוע בקיבוץ פיתח גם את ענף הספורט‪,‬‬
‫האהוב עליו מתמיד‪ .‬ביוזמתו הוכשר מגרש‪-‬ספורט במשק‬
‫והוא אירגן קבוצת כדורגל אשר ניצחה את קבוצת הכדורגל‬
‫של יחידת צבא בריטית שחנתה בקרבת הקיבוץ‪ .‬לבסוף‬
‫הצטרף לקבוצת הכדורגל של "הפועל" קרית חיים‪ .‬עם פרוץ‬
‫מלחמת‪-‬העצמאות החליט הקיבוץ לשלוח את ארתור לקורס‬
‫מ"כים והוא שירת בחטיבת "כרמלי"‪ .‬כפעם בפעם מילא‬
‫תפקידים נועזים‪ ,‬כגון‪ :‬פעולות פיצוץ גשרים‪ ,‬פינוי דרכים‬
‫חסומות על‪-‬ידי האויב וכן כיבושי כפרים‪ .‬היה חייל עשוי ללא‬
‫חת ומוכן לכל משימה שהוטלה עליו‪ ,‬אפילו הקשה ביותר‪.‬‬
‫בקרבות רמת יוחנן‪ ,‬אחרי שמפקד המחלקה וסגנו נהרגו‪,‬‬
‫נתמנה זמנית למפקד מחלקה והוטל עליו התפקיד להוציא‬
‫את אנשי המחלקה ממטר האש‪ .‬משימה זו ביצע ללא כל‬
‫אבידות בנפש‪ ,‬אך הוא עצמו נשאר מוטל בשדה‪ -‬הקרב‪.‬‬
‫חבריו חשבוהו למת‪ ,‬אך היה זה רק תכסיס שהציל את חייו‪,‬‬
‫שכן גם הערבים חשבו כך‪ .‬ביום י"ג בניסן תש"ח‬
‫(‪ ,)22.4.1948‬במערכה על שחרור חיפה‪ ,‬נשלח ארתק עם‬
‫אנשיו לעזרת מחלקה שלמה של אנשי "הגנה" שהיתה‬
‫נתונה במצור ב"בית הנג'אדה"‪ .‬המשימה היתה קשה מאוד‪,‬‬
‫הקבוצה התקדמה מבית לבית והערבים המטירו עליה אש‬
‫חזקה‪ .‬בקרב זה נפצע פעמיים וכעבור זמן קצר מת מפצעיו‪.‬‬
‫הובא למנוחת‪-‬עולמים בבית‪-‬הקברות בקיבוץ עין המפרץ‪.‬‬
‫לזכרו הוציא קיבוצו חוברת בשם "ארתק שפאנוף"‪.‬‬
‫רב"ט שפאנוף (בן צבי)‬
‫ארתור (ארתק)‬
‫בת יהושע וסטפי‪ .‬נולדה ביום י"א בתמוז תשי"א (‪ )15.7.1951‬בנהריה‪.‬‬
‫למדה בבית הספר היסודי האזורי ברגבה ובבית הספר התיכון האזורי‬
‫שליד עכו‪ .‬ברכה גדלה בשבי ציון על שפת הים וכבר מילדות בנתה‬
‫לעצמה עולם פנימי עשיר מאוד‪ .‬היה לה כישרון לציור וביחוד לרישום‬
‫דמויות של אנשים ולציורי אפנה‪ .‬בכל רגע של פנאי הייתה מציירת על‬
‫פיסות נייר שהזדמנו לידה‪ .‬כן אהבה ברכה להאזין למוסיקה ולעסוק‬
‫בספורט‪ .‬היא השתתפה בהרבה תחרויות ואף ניסתה להתקבל למכון‬
‫וינגייט ‪ -‬כי ביקשה לבנות את עתידה בשטח החינוך הגופני‪ .‬היא הייתה‬
‫ילדה שובבה‪ ,‬עירנית ועליזה ובעיניה נצץ תמיד זיק של שמחת חיים‪ .‬היא‬
‫הייתה דמות תוססת ומתסיסה‪ .‬הכל אהבוה והיא ידעה תמיד להחזיר‬
‫מילה טובה ולהטות אוזן קשבת לכל אוהביה‪ .‬ביומן שכתבה כשהייתה בת‬
‫‪( 15‬בשנת ‪ )1966‬יש קטע המיטיב להעיד על אופייה‪" :‬מעולם לא הייתי‬
‫ברוגז עם מישהו ואינני נוהגת להיעלב כשמעליבים אותי; את העולם יש‬
‫לקבל כבדיחה כלומר אסור לקחת ללב‪ "...‬אחרי מלחמת ששת הימים‬
‫השתנתה השקפתה של ברכה על החיים תכלית שינוי ונעשתה הרבה‬
‫יותר רצינית ורגשנית‪ .‬בסוף נובמבר ‪ 1969‬גוייסה ברכה לצה"ל‪ .‬חיי הצבא‬
‫היו עולם חדש ובלתי מוכר בשבילה אך מהם לא חששה‪ .‬אף על פי שלא‬
‫הייתה מאושרת בתפקידה הייתה בה נכונות מלאה ורצון עז לתרום ככל‬
‫יכולתה לצה"ל‪ .‬במכתב שכתבה חברה‪ ,‬ששירתה עמה בצבא היא כותבת‪:‬‬
‫"תמיד‪ ,‬בזמן קשה‪ ,‬היתה ברכה אומרת לי‪' :‬את צודקת אבל מוכרחים‬
‫להשלים עם הדברים ‪ . . .‬ברכה משכנעת אותי שמוכרחים להשלים גם עם‬
‫הדברים שאינם לרצונך"‪ .‬זאת הייתה סיסמתה של ברכה תמיד‪ .‬היא‬
‫ידעה לשמור על מורל גבוה והומור טוב והשתמשה בהם כדי לעזור‬
‫לאחרים‪ .‬ביום הולדתה ה‪ ,19-‬כאשר סעדה עם הוריה במסעדה על שפת‬
‫הים‪ ,‬אמרה‪" :‬כמה יפה שבי ציון‪ .‬הים האינסופי והחוף היפה‪ ,‬ובכלל הרי‬
‫כלום לא חסר לי! כמה טובים החיים"‪ .‬אור ליום כ"ח בתמוז תש"ל‬
‫(‪ ,)31.7.1970‬נפטרה מפצעים שנפצעה בעת מילוי תפקידה‪ .‬הובאה‬
‫למנוחת עולמים בבית הקברות בשבי ציון‪ .‬קצינת ח"ן ראשית כתבה‬
‫למשפחה‪" :‬זמן קצר הייתה בתכם חיילת‪ ,‬אך גם בזמן זה הצטיינה‬
‫במסירות ונועם הליכות והייתה חביבה על הכל‪ .‬גדול הכאב על אובדן‬
‫החיים ביפי עלומיהם"‪ .‬מפקד היחידה שלה כתב להוריה‪" :‬ברכה הייתה‬
‫חיילת טובה‪ ,‬מסורה‪ ,‬חרוצה ומקובלת על מפקדיה ועל כל חיילי היחידה‬
‫ועובדיה‪ .‬בזמן שירותה תרמה הרבה לצה"ל וליחידתה‪ ,‬הן במילוי תפקידה‬
‫והן בגיבושה החברתי של היחידה‪ ...‬ברצוני במכתב זה להביע לכם את‬
‫השתתפותי אני ואת השתתפות כל חבריה וחברותיה לשירות‪ ,‬בצערכם‬
‫על האבידה הגדולה"‪ .‬לאחר נפילתה הוצאה לאור חוברת לזכרה‪,‬‬
‫הנושאת את השם "ברכה"‪ ,‬והוקמה קרן מילגות על שמה‪.‬‬
‫טר"ש שפיגל ברכה‬
‫אבינועם‪ ,‬בן פנינה וזאב‪ ,‬נולד ביום י"ח באלול תש"ו (‪ )13.9.1946‬בקיבוץ אפק (משמר‬
‫הים) בעמק זבולון‪ .‬הוא למד בבית‪-‬הספר היסודי ובבית‪-‬הספר התיכון בקיבוץ אפק‬
‫ובבית‪-‬הספר האזורי בקיבוץ יגור‪ .‬בימי ילדותו לקה במחלת הקצרת‪ ,‬שהכבידה עליו‬
‫מאוד בלימודיו‪ ,‬אך בכוח רצונו העז התגבר על כל המכשולים בכיתה‪ ,‬במשחק‪ ,‬בטיול‬
‫ובעבודה‪ .‬מחנכו מספר עליו‪ ,‬שהיה "שקדן וחרוץ‪ ,‬למד בהתמדה רבה והתקדם יפה‬
‫בלימודיו‪ .‬מחברותיו היו נאות ומסודרות ונעים היה לעיין בהן‪ ...‬הוא אהב מאוד את‬
‫לימודי ההיסטוריה‪ ,‬ידיעת הארץ והספרות‪ ,‬ובהם השקיע הרבה מזמנו וממרצו"‪.‬‬
‫אבינועם נמנה עם חניכי תנועת "הנוער העובד והלומד"‪ .‬הוא אהב לטייל ברחבי הארץ‪,‬‬
‫ובמיוחד במרחבי הנגב ובהרי יהודה‪ ,‬והרבה לצלם נופים ואתרים‪ ,‬צמחים ובעלי‪-‬חיים‪.‬‬
‫גם לשיר אהב והיה בעל קול יפה ושמיעה טובה‪ ,‬והרבה לשיר יחד עם אביו‪ .‬במשק עבד‬
‫במדגה ועשה את מלאכתו במסירות ובאהבה רבה‪ .‬מטבעו היה אדם רגשן ועדין נפש‬
‫וביקש לראות בכל את היפה ואת הטוב‪ .‬קר‪-‬רוח היה‪ ,‬בעל ביטחון עצמי וחדור בתחושת‬
‫אחריות‪ ,‬שקדן ובעל כושר התמדה‪ .‬ראייתו הייתה חדה וכושר הניתוח שלו חריף‪ .‬בקי‬
‫היה במתרחש בארץ ובעולם‪ ,‬דעותיו היו מגובשות והוא עמד עליהן בעקשנות מרובה‪.‬‬
‫אוהב חיים היה‪ ,‬בעל חוש הומור‪ ,‬עליז ומלא שמחת חיים‪ .‬כל ימיו היה בן טוב‪ ,‬נאמן‬
‫ומסור להוריו‪ ,‬רחש להם כבוד‪ ,‬התחשב בדעתם ודאג לרווחתם‪ .‬אבינועם גויס לצה"ל‬
‫בתחילת נובמבר ‪ .1965‬תחילה ביקש לשרת בחיל‪-‬האוויר‪ ,‬ומשנדחה התנדב לשרת‬
‫בסיירת "גולני"‪ ,‬אך הוצב לחיל התותחנים‪ .‬לאחר הטירונות השתלם בקורס מ"כים חי"ר‪,‬‬
‫בקורס קצינים ובקורס קציני חיל התותחנים‪ .‬ביחידתו נחשב קצין טוב‪ ,‬שדרש הרבה‬
‫מעצמו ומפקודיו ולא היה מוכן להתפשר ולוותר בעניינים עקרוניים‪ .‬בחוות דעת של‬
‫מפקדיו נאמר עליו‪" :‬הוא קצין ממושמע‪ ,‬יעיל‪ ,‬בעל ידע מקצועי טוב‪ ,‬בעל רצון עז להצליח‪,‬‬
‫מסור לתפקידו‪ ,‬אחראי מאוד‪ ,‬מבצע כל משימה המוטלת עליו לשביעות רצון מפקדיו‪,‬‬
‫אהוד על פקודיו ומשמש דוגמה ומופת אישי"‪ .‬בתום שירות החובה שלו שירת תקופה‬
‫מסוימת בצבא הקבע‪ .‬במלחמת ששת הימים לחם בחזית סיני ושימש קצין תצפית קדמי‪.‬‬
‫הוא שב מן המלחמה מבוגר ורציני‪ ,‬לאחר ששני חבריו הטובים נהרגו לידו‪ ,‬והוא ניצל‬
‫בנס‪" .‬יצאתי למלחמה" ‪ -‬אמר ‪" -‬צעיר ותמים‪ ,‬וחזרתי מבוגר בהרבה שנים"‪ .‬בתום‬
‫המלחמה הוענק לו "אות מלחמת ששת הימים"‪ .‬לאחר שסיים את שירותו הצבאי הסדיר‪,‬‬
‫נשלח מטעם המשק לסייע לקיבוצים צעירים בראשית דרכם‪ .‬כשחזר הביתה‪ ,‬שימש‬
‫תקופה מסוימת כסדרן עבודה וחבר המזכירות‪ ,‬ואחר‪-‬כך‪ ,‬כדי "לתת פורקן לחיפושיו‬
‫ולתהיותיו וליצר הטיולים שבו"‪ ,‬יצא לטייל כארבעה חודשים בארצות‪-‬הברית ובאירופה‪,‬‬
‫ושב משם גדוש חוויות ורשמים‪ .‬הוא התכונן ללמוד באוניברסיטה העברית בירושלים‪,‬‬
‫בחוג למזרחנות‪ .‬לעתים קרובות היה נקרא לתקופות של שירות מילואים ואת רובן עשה‬
‫על גדות תעלת סואץ‪ ,‬בימי מלחמת ההתשה‪ .‬כשפרצה מלחמת יום‪-‬הכיפורים התגייס‬
‫אבינועם ונשלח עם יחידתו לחזית ברמת הגולן‪ .‬לאחר שלושה‪-‬עשר ימי לחימה קשים‪,‬‬
‫ביום כ"ג בתשרי תשל"ד (‪ )19.10.1973‬נפל בקרב במובלעת הסורית‪ ,‬באזור צומת‬
‫"חצרים‪-‬אמריקה"‪ .‬פגז פגע בדופן הזחל"ם שלו‪ ,‬רסיס חדר לחזהו והוא נהרג במקום‪.‬‬
‫הוא הובא למנוחת‪-‬עולמים בבית‪-‬העלמין בקיבוץ אפק‪ .‬השאיר אחריו הורים ושתי‬
‫אחיות‪ , ,‬לאחר נופלו הועלה לדרגת סרן‪ .‬במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב‬
‫מפקדו‪" :‬בתקופת שירותנו המשותף הצליח אבינועם ז"ל להאציל מרוחו ומהתלהבותו על‬
‫כולנו‪ ,‬מפקדים וחיילים‪ .‬הוא קשר עם כולנו יחסי ידידות ורעות עמוקים‪ ,‬אף מעבר‬
‫למסגרת השירות‪ .‬הוא התחבב עלינו במרצו ובהתלהבותו הבלתי‪-‬נדלית‪ ,‬בגישתו‬
‫הישירה והבלתי‪-‬אמצעית לחייליו‪ ,‬בקור‪-‬רוחו ובביטחון שהשרה סביבו‪ .‬שמור וזכור עמנו‬
‫צחוקו המתגלגל ואהבת החיים שבו"‪ .‬ביום שהובא למנוחת עולמים הוציא קיבוצו לאור‬
‫חוברת לזכרו‪.‬‬
‫סרן שטנר אבינועם (שרון)‬
‫בן משה ופרידה‪ .‬נולד ביום י"ד בכסלו תשי"ד (‪ )18.11.1953‬בקיבוץ‬
‫לוחמי הגיטאות‪ .‬למד בבית הספר היסודי שבקיבוצו וסיים את לימודיו‬
‫בבית הספר "סולם צור" שבגשר הזיו‪ .‬הלימודים לא היו אהבתו הגדולה‬
‫של עמי‪ ,‬אך היו תחומים שהיה שאפתן מאוד בהם והקדיש להם את כל‬
‫כוחו ומרצו‪ .‬התמסרותו לספורט היתה רבה וכשהחליט להתמסר‬
‫למשחק הכדורסל‪ ,‬הקדיש שעות אין ספור לאימונים‪ .‬עמי זכור לחבריו‬
‫לכיתה כילד קטן‪ ,‬רגיש‪ ,‬פגיע ונוטה להיעלב בנקל‪ .‬רגישות זו זכורה‬
‫להם רק משנות הילדות‪ .‬ככל שעברו השנים‪ ,‬למד להבליג ולהצניע את‬
‫רגשותיו‪ .‬בכיתות הגבוהות רבתה פעילותו בחיי חברת התלמידים‪.‬‬
‫בארגון טיולים ומבצעים שונים‪ .‬כבר בילדותו בלט עמי בכושרו הארגוני;‬
‫בכל טיול‪ ,‬מחנה או מבצע נטל על עצמו את ארגון אספקת המזון‬
‫והציוד‪ .‬הוא נקשר לפינת החי ומסירותו לבעלי החיים ולכל ענף אחר‬
‫שעסק בו נודעה לשבח בקיבוץ‪ .‬הוא אהב את הטבע‪ ,‬טייל הרבה בארץ‬
‫ונהג להשכים קום כדי לראות את החמה בזריחתה‪ .‬אם כי היה חסון‬
‫וקשוח‪ ,‬היתה לו נטייה לסנטימנטליות ולרומנטיקה‪ .‬מגיל צעיר הקפיד‬
‫על הופעה חיצונית נאה ומסודרת‪ .‬וכפי שמספרים חבריו לכיתה‪:‬‬
‫"המסרק לא מש מכיסו"‪ .‬בימי לימודיו בבית הספר התיכון התחיל עמי‬
‫לעסוק בצלילה וברבות הימים שקע רובו ככולו בעיסוק זה‪ ,‬רכש מיומנות‬
‫רבה בצלילה‪ .‬בלימוד הארכיאולוגיה הימית ובהכרת החי והצומח בים‪.‬‬
‫החיוך היה חלק מעמי‪ ,‬והוא ליווה אותו בכל אשר עשה‪ .‬היתה בו‬
‫אופטימיות ואמונה בטוב‪ ,‬ויכולת להתקשר בנקל לאנשים ולהתחבב על‬
‫הבריות‪ .‬עמי גויס לצה"ל בנובמבר ‪ 1972‬ובעקבות הצלחתו במבדקים‬
‫לצוות‪-‬ים‪ ,‬התנדב לשרת כצוללן בשייטת בחיל הים‪ .‬לאחר הטירונות‬
‫ולאחר שהשתלם בקורס צניחה נשלח עמי לקורס מ"כים וסיימו בהצלחה‬
‫כחניך מצטיין פלוגתי‪ .‬אחרי כן השתלם בקורס צלילה על כל שלביו‬
‫והצטרף לשייטת של חיל הים כצוללן לוחם‪ .‬חבריו לקורסים הקשים‬
‫ולשייטת מספרים‪" :‬לכל אורך הדרך היה עמי מאורגן ומסודר למופת‪.‬‬
‫אך מי שמקבל רושם שעמי היה מעין 'חייל סבון'‪ ,‬צייתן ומצוחצח ‪ -‬טועה‪.‬‬
‫הוא היה חבר למופת ולוחם מעולה‪ .‬הוא ייצג את כולנו בשיחות עם‬
‫המפקדים ונלחם את מלחמותינו‪ .‬עמי לא חפץ להיות קצין בצה"ל כיון‬
‫שרצה להימנע מתפקידי פיקוד והדרכה ‪ -‬הוא העדיף להשתתף בפעילות‬
‫מבצעית"‪ .‬כשנתיים שירת עמי בחיל הים‪ ,‬התקדם במהירות בתפקידו‬
‫והועלה לדרגת רס"ל‪ .‬הוא הקפיד על שמירת הקשר עם משפחתו‬
‫ובאחד ממכתביו כתב להורים‪" :‬אני מחכה לאותו רגע נפלא שאהיה‬
‫בחדרי‪ ,‬אשמע מוסיקה שקטה ואשתה משהו קר‪ .‬ממש התאהבתי בחדר‬
‫הזה‪ ,‬וכל רגע בו גורם למין הרגשה מאושרת שההסבר לה קצת קשה"‪.‬‬
‫ביום כ"ו בחשון תשל"ו (‪ )31.10.1975‬נפל עמי בעת מילוי תפקידו‪ .‬הובא‬
‫למנוחת עולמים בבית העלמין שבקיבוץ לוחמי הגיטאות‪ .‬השאיר אחריו‬
‫הורים‪ ,‬שני אחים ואחות‪.‬‬
‫רס"ל שריג (וינברג) עמירם‬
‫בן מקס ופנינה רוטנברג‪ .‬נולד ביום כ"א בניסן תשי"ח (‪)11.4.1958‬‬
‫במושב בית חנן‪ .‬את שלוש שנות חייו הראשונות עשה רוביק במושב בית‬
‫חנן‪ .‬המשפחה עברה לראשון לציון‪ ,‬כשמלאו לו שש שנים הגיע עם‬
‫משפחתו לקיבוץ בית העמק‪ .‬כאן התחנך וגדל עד גיוסו לצה"ל למד‬
‫בבית הספר היסודי שבקיבוץ בית העמק ובבית הספר האזורי 'סולם צור'‪.‬‬
‫בבית הספר בלט בכישרונותיו בכל המקצועות‪ .‬אך מסגרת הלימודים‬
‫בבית הספר לא התאימה לרוביק‪ ,‬וזו היתה כנראה הסיבה להחלטתו‬
‫להשלים את לימודיו התיכוניים בכוחות עצמו‪ .‬הוא עשה זאת בכישרון רב‬
‫ועמד בהצלחה רבה בבחינות הבגרות‪ .‬בכיתה י' הצטרף לקורס‬
‫במתמטיקה של הטכניון וסיימו בהצטיינות‪ .‬רוביק התעמק גם בספרות‪,‬‬
‫בפילוסופיה‪ ,‬בבוטניקה והוא עסק בכתיבה ובתחביבים שונים‪ .‬אך עיקר‬
‫אהבתו היתה שמורה לארץ ישראל‪ ,‬נופיה‪ ,‬שיריה‪ ,‬אורחותיה ועתידה ‪ -‬כל‬
‫אלה היו קרובים ללבו‪ ,‬חלומו היה ארץ ישראל חלוצית ויפה‪ .‬ארץ ישראל‬
‫שעובדת את אדמתה וחיה את חייה הייחודיים לה ולא המיובאים אליה‬
‫מתרבויות זרות‪ .‬ולא רק בטיולים רבים‪ ,‬שערך ברחבי הארץ‪ ,‬גילה‬
‫אהבתו זו‪ .‬את חלומו ביקש גם להגשים בפועל‪ ,‬ובקידום ההתיישבות‬
‫היהודית בגליל ראה את משימתו הראשונה‪ .‬בכנס של בני משקים‪,‬‬
‫תלמידי כיתות י"ב‪ ,‬ניסה להדביק את חבריו בהתלהבותו ולהקים תנועה‬
‫להגשמת היעדים החשובים כל כך לדעתו‪ .‬חלומו שהיה אז בגדר בלתי‬
‫ידוע‪ ,‬קורם עור וגידים בימים אלה‪ ,‬כשכל תכניותיו על מצפים‪ ,‬השומרים‬
‫על אדמות המדינה ומאכלסים חברים הפועלים גם בעיירות הפיתוח‪,‬‬
‫מתגשמות הלכה למעשה‪ .‬במעשיו ניסה להיות דוגמה לעצמו ולאחרים‪.‬‬
‫בזמן הלימודים לא חסך בימי עבודה בפרדס‪ ,‬ובעזרת עקשנות וקביעת‬
‫סדר יום רשום ומדוקדק‪ ,‬שאפיין אותו גם בלימודים וגם בארגון הטיולים‬
‫שלו‪ ,‬עלה בידו לעמוד במטלות שנטל על עצמו‪ .‬עולמו היה מזיגה של מעש‬
‫ורוח‪ .‬השירה שקרא וכתב ‪ -‬דמותו של אלתרמן ויצירתו ‪ -‬ובצדה שימת‬
‫הדגש בערכי העבודה ‪ -‬משהו מן הגורדוניזם ‪ -‬על אלה היתה מושתתת‬
‫אישיותו‪" .‬אדון האדמה הוא מי שמעבד אותה"‪ ,‬טען‪ .‬וכך גם דרש בקיבוץ‪.‬‬
‫בשעות שבין עיסוקיו הרבים העלה על הכתב את רעיונותיו והגותו‪" .‬ואף‬
‫על פי שיתמהמה‪/‬בוא יבוא‪/‬החלום ‪ -‬אף על פי שאתם אומרים‪/‬לא‪!/‬אני‬
‫אומר‪/‬הוא יבוא‪ /‬כי הוא כל כך פשוט‪/‬החלום‪/‬פשוט‪ .‬יקומו אנשים ויגידו‪/‬נכון‬
‫ כלנו בני אדם‪/‬וזהו‪/‬פשוט‪ ,‬לא?" בנובמבר ‪ 1976‬גויס רוביק לצה"ל והוצב‬‫לחיל הקשר‪ .‬לאחר הטירונות השתלם בקורס אלחוטנים והיה לאלחוטן‬
‫בגולני‪ .‬הוא ויתר על קורס טיס כדי להישאר עם חבריו בגולני‪ .‬גם בצבא‪,‬‬
‫בין אימון לאימון‪ ,‬מצא לו רוביק פנאי לעלעל בספרי פילוסופיה‪ ,‬לטייל‪,‬‬
‫להגדיר צמחים ולכתוב פרוזה ושירה‪ ,‬שבה כבר ניכרה התפתחות של‬
‫בוגר‪ "...‬שכן‪ .‬אין חלום ואין רעיונות‪ ,‬ישנם רק אנשים והם כולם רק בני‬
‫אנוש‪ .‬לכל אדם חלומו שלו ‪ -‬לכל אדם רעיונו הפרטי בהחלט ‪ -‬כל כך‬
‫שונה מגודל מעוצם הרעיון שאיננו כמובן"‪ .‬כשהיה בקורס מ"כים נתבקשו‬
‫מתנדבים למה שכונה אחר כך 'מבצע ליטני'‪ .‬רוביק לא היסס‪ .‬ביום ו באדר‬
‫ב' (‪ )15.3.1978‬באזור דרום לבנון‪ ,‬בעיצומו של הקרב נפגע ונהרג בעלות‬
‫הנגמ"ש על מוקש‪ .‬הובא למנוחת עולמים בבית העלמין שבקיבוץ בית‬
‫העמק‪ .‬השאיר אחריו הורים‪ ,‬אח ושתי אחיות‪.‬‬
‫רב"ט שריג ראובן‬
‫בנם‪-‬בכורם של ישעיהו וטובה‪ .‬נולד ביום ו' בכסלו תש"ד (‪)3.12.1943‬‬
‫בחניתה‪ .‬הימים היו אז ימי מלחמת‪-‬העולם השנייה והתקופה היתה‬
‫סוערת לעולם כולו בכלל וליישוב היהודי בארץ ישראל בפרט‪ .‬מלחמת‪-‬‬
‫העולם נגמרה והמאבק נגד השלטון הבריטי ומאבק כוחות‪-‬המרי בינם‬
‫לבין עצמם התחילו ‪ -‬ומלחמת‪ -‬הקוממיות עמדה עם סף ביתנו‪ .‬ילד ער‬
‫ופיקח היה גיורא ונטייתו למחשבה נתגלתה בעודנו צעיר‪ .‬הוא היה בין‬
‫מקימי "בית מלאכה" ולא שעה אחת היה מבלה בו בלי דעת עוד כי‬
‫בבית‪-‬מלאכה זה נוצר נשק‪-‬מגן לישוב היהודי לקראת הימים הבאים‪.‬‬
‫אחרי החלטת או"ם על הקמת המדינה היהודית וחלוקת הארץ‬
‫(בנובמבר ‪ )1947‬נתברר להוריו ולאנשי חניתה כי הגליל מהערבי‬
‫(וחניתה בתוכו) נועד להיות במדינה הערבית ‪ -‬ולא עברו ימים רבים‬
‫ובגליל המערבי התחיל המצור ‪ -‬אין יוצא ואין בא‪ ,‬אך המשקים הנצורים‬
‫החליטו להישאר במקומותיהם ולהילחם על קיומם‪ .‬גיורא ספג לתוכו את‬
‫האווירה החלוצית של יישוב‪-‬ספר הררי בעל כוננות בטחונית מתמדת‬
‫ולחניתה היה קשור בכל נימי נפשו העדינה‪ .‬גיורא למד בבית‪-‬הספר‬
‫היסודי בחניתה ואחרי שסיים את לימודיו בו עבר ללמוד בבית‪-‬הספר‬
‫התיכון שבאיזור גשר‪-‬הזיו‪ .‬הוא אהב ספר ונגינה ואין כמעט שטח אשר‬
‫בו לא גילה התענינות ובקיאות‪ .‬הוא הצטיין בלימודים והיה אחד‬
‫מחטיבת‪-‬הנוער‪" .‬שובב" היה ותשובתו היתה עזה ומשובבת‪ ,‬מעוררת‬
‫התפעלות וסליחה‪ .‬הוא לא התבלט במיוחד על פני חבריו וטוב‪-‬לבו‬
‫וסלחנותו היתה ניכרת בו‪ .‬באוגוסט ‪ 1962‬גויס לצה"ל‪ .‬כעבור שנה גמר‬
‫קורס‪-‬קצינים ובדצמבר ‪- 1963‬קורס הנדסה‪ .‬בבואו הביתה‪ ,‬לחניתה‪,‬‬
‫היה פושט את מדיו‪ ,‬לובש בגדי‪-‬עבודה ויוצא לפרדס אשר בו אמר‬
‫לעבוד בימים יבואו‪ .‬בזמן שירותו הגיע לדרגת סגן‪-‬משנה ובפברואר‬
‫‪1965‬הועלה לדרגת סגן‪ .‬עם שחרורו מן הצבא בשנת ‪ 1965‬חזר‬
‫לעבודה בפרדס אך המשק החליט לשלוח אותו למדרשת רופין כדי‬
‫להכשיר אותו להיות מנהל ייצור בבית‪-‬החרושת למכשירים מדוייקים‬
‫אשר בחניתה‪ .‬גיורא החליט לנסות את עצמו בעבודה מעשית בבית‪-‬‬
‫החרושת בטרם יצא ללמוד שלוש שנים‪ .‬הוא עשה את הנסיון והצליח‬
‫ורק לאחר‪-‬מכן יצא ללמוד במדרשת רופין‪ .‬אולם כשבוע לפני גיוסו‬
‫למילואים נפסקו הלימודים במדרשה והלומדים נקראו לדגל‪ .‬לאחר‬
‫שבוע נזדמן גיורא לחופשה קצרה הביתה‪ .‬אופיו ההומני לא יכול היה‬
‫להשלים עם אכזריות‪ -‬המלחמה ובראותו את ההורים והילדים שבמשק‬
‫חופרים שוחות בסלעים‪ ,‬העיר‪" :‬לא יהיה צורך בכך; הכל ייגמר במאבק‬
‫המדיני"‪ .‬גיורא חזר ליחידתו לחיל‪-‬ההנדסה; לאחר ימים של צפיה נעה‬
‫יחידתו אל עבר החזית הירדנית‪ .‬מתוך אמונתו שלא יהיה צורך בהכנות‬
‫לקרב יצא למלחמה מלא תקווה ואת לבו נשא למועד שלאחר חדשיים‪,‬‬
‫כשעמד לקחת לו אשה‪ .‬אך ביום השני לקרבות‪-‬המלחמה‪ ,‬הוא כ"ז באייר‬
‫תשכ"ז (‪ ,)6.6.1967‬נפל גיורא בקרב שנערך ליד ג'נין בהפגעו פגיעה‬
‫ישירה כשהוא מוביל בזחל"ם את מחלקת‪-‬החוד לשם חילוץ נפגעים‪.‬‬
‫הובא למנוחת‪-‬עולמים בבית‪-‬הקברות הצבאי בנהריה ולאחר זמן הועבר‬
‫למנוחת‪-‬עולמים בבית‪ -‬הקברות בחניתה‪.‬‬
‫סגן שרפרג גיורא‬
‫אורי‪ ,‬בן רחל ורחמים זיגדון‪ ,‬נולד ביום ג' בתשרי תרצ"ט (‪ )28.9.1938‬בחיפה‪ .‬הוא סיים‬
‫את לימודיו היסודיים בעיר הולדתו‪ ,‬ואת לימודיו התיכוניים סיים בבית‪-‬הספר האקסטרני‬
‫בנהריה‪ .‬עוד בטרם נולד אורי‪ ,‬נפרדו הוריו‪ .‬האם לא יכלה לעמוד במעמסה ומסרה אותו‬
‫לסבתו האלמנה‪ ,‬שהפכה לדמות המרכזית בחייו‪ ,‬והחליפה את אביו ואת אמו מכל‬
‫הבחינות‪ .‬היא הייתה בת למשפחה ספרדית ותיקה ומושרשת בחיפה מדורות‪ ,‬וברוב‬
‫תושייה פירנסה את עצמה ואת הסמוכים אל שולחנה‪ ,‬השפיעה עליהם אהבה ורוך‪,‬‬
‫וטיפלה בהם במסירות ללא גבול‪ .‬מנעוריו התרגל אורי להיות עצמאי‪ .‬הוא היה יוצא‬
‫לבית‪-‬הספר אחרי שסבתו כבר יצאה והשאירה בשבילו את תרמילו‪ ,‬ארוחתו ובגדיו‪.‬‬
‫כשהיה חוזר מלימודיו‪ ,‬עדיין הייתה הסבתא בעבודה‪ ,‬והוא נותר לבדו שעות ארוכות‬
‫ולמד להעסיק את עצמו‪ .‬באותם ימים נתגבשו אצלו תכונות השקט והאיפוק‪ ,‬שציינו אותו‪.‬‬
‫אורי אהב את סבתו והעריץ אותה על כל אשר עשתה‪ ,‬ותמיד חלם לעשות למענה‪ ,‬כדי‬
‫שתגיע למנוחה ולחיים שלווים‪ .‬הוא עשה חיל בלימודיו‪ ,‬היה תלמיד מעולה וספורטאי‬
‫מצטיין‪ .‬בשנת ‪ 1953‬הגיע לקיבוץ גשר‪-‬הזיו במסגרת ההכשרה הצעירה‪ ,‬שם השלים‬
‫את חינוכו וגם למד את מקצוע המכונאות‪ .‬בקיבוץ רכש חברים רבים‪ ,‬וכשהגיעה שעתם‬
‫להתגייס‪ ,‬הקימו הוא וחבריו גרעין כדי ללכת יחד לנח"ל‪ .‬אורי גויס לצה"ל בשלהי דצמבר‬
‫‪ .1955‬לאחר הטירונות ולאחר שהשתלם בקורס צניחה ובקורס חובשים מחלקתיים‪,‬‬
‫הוצב בתפקיד חובש קרבי ונהג‪-‬מכונאי ביחידת צנחנים‪ .‬במהלך שירותו השתתף בקרבות‬
‫מבצע "קדש"‪ ,‬וחברים ששירתו איתו סיפרו עליו‪ ,‬שהיה כל כך נלהב במילוי תפקידו עד‬
‫שלא החמיץ שום הזדמנות להתנדב למשימות‪ ,‬וקפץ בראש לכל מקום של סכנה‪ .‬אורי‬
‫היה אדם פתוח לרעיונות‪ ,‬ויחד עם זאת ביישן מעט‪ ,‬ובעל קסם אישי רב‪ ,‬אך בתוכו‬
‫פנימה היה סוער‪ ,‬והתבלט הרבה לגבי דרכו בחיים‪ .‬עם תום שירותו הסדיר‪ ,‬חזר לחיים‬
‫אזרחיים בקיבוצו ולעתים היה נקרא לתקופות של שירות מילואים פעיל‪ .‬הוא המשיך‬
‫בלימודים בתחום ניהול מוסכים ושמאות רכב‪ ,‬ויחד עם זאת עבד בענפי המשק השונים‪,‬‬
‫התרכז בניהול המוסך ואף פיתח אותו והרחיבו לקליטת עבודות‪-‬חוץ‪ .‬בקרב חניכיו‬
‫מ"כפר‪-‬גלים" זכור אורי כמדריך מיוחד במינו‪ .‬הוא הגיע אליהם בסערה על אופנועו‪" ,‬עם‬
‫בלורית עצומה ושפם גדול ממנה"‪ ,‬כולו בטוח בעצמו ומלא מרץ‪" .‬היה בו משהו מסקרן‪,‬‬
‫משהו אחר ושונה‪ ,‬שלא היה במדריכים קודמים‪ .‬הוא לא נדנד בהרצאות מדיניות‪,‬‬
‫ששיעממו את החבר'ה בגיל ההוא‪ ,‬אלא פנה לכיוון ההרפתקני יותר של "קומזיצים"‬
‫וטיולי‪-‬פתע‪ ,‬ושל שיחות מלב אל לב על בעיותיו של כל אחד מחניכיו"‪ .‬הם העריצו אותו‬
‫על מראהו החסון ועל כושרו הספורטיבי‪ ,‬אהבו את חיוכו הממזרי‪ ,‬והעריכו את נכונותו‬
‫לעזור‪ ,‬בלי להתחשב באנרגיה שהיה משקיע כדי לעשות זאת על הצד הטוב ביותר‪ .‬הוא‬
‫גם הפליא לרקוד‪ .‬בשנת ‪ 1965‬נשא אורי לאישה את חברתו ירדנה‪ ,‬ובשנת ‪ 1966‬נולד‬
‫בנו בכורו ברק‪ .‬בשנת ‪ 1968‬נולד בנו השני צור‪ ,‬ובשנת ‪ 1971‬נולד בנו שחם‪ .‬אורי אהב‬
‫את ילדיו ואת אשתו בכל מאודו‪ ,‬הקדיש להם תשומת לב וחום רבים‪ ,‬וכתב עליהם‬
‫ביומנו‪ .‬כשנמצא במילואים או בעבודה רחוק מהבית‪ ,‬היה נוהג לכתוב לכל אחד מהם‬
‫מכתבים מלאי געגועים ואהבה‪ ,‬ושיתף אותם בכל אשר עבר עליו‪ .‬בשנת ‪ 1973‬יצא עם‬
‫משפחתו בשליחות לקניה לשנת עבודה במקצועו‪ .‬כשנודע לו על פרוץ מלחמת יום‪-‬‬
‫הכיפורים‪ ,‬מיהר ועלה על מטוס היוצא לישראל‪ .‬הוא רצה להיות לעזר‪ ,‬להיות במרכז‬
‫הענינים החשובים באמת‪ .‬המטוס היה עתיד לעבור מעל לוב‪ ,‬אבל זה היה סתם "פרט‬
‫קטן" בעיניו‪ .‬במלחמת יום הכיפורים השתתף אורי בקרבות הבלימה נגד המצרים בסיני‪.‬‬
‫ביום כ"ח בתשרי תשל"ד (‪ )24.10.1973‬נפגע אורי ונהרג בזחל"ם‪ ,‬שנכנס עם הכוח‬
‫הראשון לתוך העיר סואץ‪ .‬הוא הובא למנוחת‪-‬עולמים בבית‪-‬העלמין בגשר הזיו‪ .‬השאיר‬
‫אחריו אישה ושלושה בנים‪ .‬במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו‪" :‬אורי היה‬
‫מתנדב מלידה‪ ...‬חבר טוב‪ ,‬שידע להשרות אווירה נוחה במצבים הסוערים ביותר‪ ...‬הוא‬
‫תמיד בקו הראשון‪ ,‬במקום הקשה והמסוכן ביותר‪ "...‬קיבוצו הוציא לאור חוברת לזכרו‪,‬‬
‫ואשתו הנציחה את שמו בפסל ברזל‪ ,‬שעוצב מכלי עבודתו‪.‬‬
‫סמל תמיר אורי‬
‫עודד‪ ,‬בן גאולה ושמואל‪ ,‬נולד ביום י"ד באייר תש"י (‪)1.5.1950‬בקיבוץ גשר הזיו‪ .‬הוא‬
‫למד בכיתות היסוד במשק ואחר‪-‬כך המשיך ולמד בבית הספר התיכון האזורי‪ .‬מילדות‬
‫התבלט עודד בבגרותו הרוחנית ובאישיותו המגובשת‪ .‬מכריו מימי הילדות זוכרים אותו‬
‫כבעל חוש צדק מפותח‪ ,‬שכבר אז‪ ,‬היה קרוב יותר "לחוש הצדק של מבוגרים" מאשר‬
‫לזה "של ילדים"‪ .‬מכיוון שניחן גם בעוז‪-‬רוח‪ ,‬בעקשנות ובאכפתיות‪ ,‬לא היה מסוגל שלא‬
‫להתערב בכל אשר התרחש לנגד עיניו‪ .‬הוא היה מתנפל על ילדים גדולים ממנו שנטפלו‬
‫אל חבריו‪ ,‬למרות שלא היה גברתן אלא קטן ורזה‪ .‬עודד לא היה מסוגל להשלים עם עוול‬
‫שנעשה‪ .‬הוא שימש בחברתו ובכיתתו מעין מצפון של הכול‪ .‬עד מהרה התרגלו לראותו‬
‫כמנהיג הטבעי של החבורה והוא אהב לדאוג לענייני ציבור ועמד בראש המתנדבים לכל‬
‫משימה‪ .‬המורים ידעו כי אפשר לבטוח בו והפקידו בידיו משימות קשות‪ .‬הכל היה אכפת‬
‫לו‪ :‬שהטיול יצליח‪ ,‬שהכיתה תהיה נקיה‪ ,‬שיתר חבריו לכיתה יהיו שותפים למתרחש‬
‫ואיכפת היה לו לעזור‪ ,‬כאשר הייתה דרושה עזרה‪ .‬עם זאת‪ ,‬היה שובב גדול והרבה‬
‫לעשות מעשי‪-‬קונדס‪ .‬ברוב תושייה היה מתכנן ומבצע תעלולים ששמשו‪ ,‬כעבור זמן נושא‬
‫לשיחה בכל המשק‪ .‬היה בו אותו מיזוג נדיר של אהבת חיים מלאה עליצות‪ ,‬עם רצינות‬
‫מבוגרת ואחראית‪ .‬לימים‪ ,‬כאשר התעורר הצורך להדריך צעירים‪ ,‬קיבל את המשימה על‬
‫עצמו כדבר המובן מאליו‪ ,‬למרות שבאותה תקופה היה עסוק בתחביביו ובפעילות‬
‫ספורטיבית‪ .‬היה לו יצר התנדבות שלא ניתן לריסון‪ .‬תמיד התנדב למשימות חברתיות‬
‫ומשקיות והרגיש שעליו לעשות הרבה יותר מהמוטל עליו‪ .‬חבריו מספרים שלא זכור להם‬
‫אפילו מקרה אחד של "התנדבות לראווה"‪ .‬אמנם ציפה להערכה אך לא היה בכך שמץ‬
‫של מה שקרוי "שוויצר"‪ .‬הוא היה בעל נימוס טבעי למופת ונוהגו עם בני אדם היה מלא‬
‫אצילות‪ .‬אנשים אהבו להיות במחיצתו‪ .‬רבים נהגו לשוחח אתו על בעיותיהם וקבלו את‬
‫עצותיו מתוך אמונה מלאה‪ .‬הוא היה מאלה המעטים‪ ,‬היודעים להאזין בסבלנות לדעה‬
‫מנוגדת ומוכנים לבדוק מחדש ובאובייקטיביות את דעותיהם‪ .‬כשהגיע מועד גיוסו‪,‬‬
‫התלבט הרבה בקשר לבחירת עתידו בצבא‪ ,‬ואופיו הוא שקבע את הבחירה‪ .‬עודד גויס‬
‫לצה"ל בתחילת נובמבר ‪ 1968‬והתנדב ליחידה מובחרת של חיל הים‪ .‬לאחר הטירונות‪,‬‬
‫סיים בזה אחר זה את הקורסים המיוחדים של היחידה‪ .‬מפקדיו עמדו מיד על טיבו‬
‫ומעלותיו‪ ,‬ושלחו אותו לקורס קצינים‪ .‬בחוות דעת תקופתיות על שירותו כקצין זכה‬
‫להערכות מצוינות כבעל כושר שליטה ומנהיגות יוצאים מן הכלל‪ ,‬כבעל תפיסה מהירה‪,‬‬
‫תושייה רבה וידיעה מקצועית מצוינת‪ .‬עודד גם הצטיין במסירות ובאחריות בביצוע‬
‫משימותיו‪ ,‬וביציבות ויעילות במצבים קשים‪ .‬סיסמתו הייתה "אל תדאגו יהיה בסדר"‪ .‬גם‬
‫כשיצא למשימות קשות ומסוכנות ביותר‪ ,‬היה שקט ושליו ומלא ביטחון עצמי‪ .‬במשך‬
‫שירותו‪ ,‬תחילה כחייל ואחר כך כמפקד אחת היחידות המובחרות ביותר בצה"ל‪ ,‬השתתף‬
‫ופקד על מבצעים שזיכוהו בתעודות מידי מפקד חיל הים ובמכתב הוקרה מאת הרמטכ"ל‪.‬‬
‫במלחמת יום הכיפורים השתתף באחת המשימות הנועזות ביותר שביצע צה"ל‪ .‬בלחימתו‬
‫גילה עודד גבורה עילאית‪ ,‬תוך חירוף נפש ועל כך זכה בעיטור הגבורה מידי שר‪-‬‬
‫הביטחון‪ ,‬ובו נאמר‪" :‬במהלך קרבות מלחמת יום‪-‬הכיפורים פיקד עודד על כוח של‬
‫צוללים‪ ,‬שחדר לתוך נמל פורט סעיד ופגע בשלושה כלי‪-‬שיט מלחמתיים של האויב‪,‬‬
‫למרות שהנמל היה מוגן היטב‪ ,‬כולל סיורים והטלת פצצות עומק‪ .‬עודד ביצע את‬
‫משימתו במלואה"‪ .‬מפעולה זו לא שב ומקום קבורתו של עודד לא נודע‪ .‬לוח זיכרון על‬
‫שמו נקבע בבית‪-‬העלמין בהר הרצל‪ .‬השאיר אחריו הורים ושני אחים‪.‬‬
‫סרן אמיר עודד‬
‫בן אסתר ואליהו‪ .‬נולד ביום ט"ז בכסלו תש"ט (‪)18.12.1948‬‬
‫בקיבוץ עברון‪ .‬למד בבית הספר בקיבוץ‪ .‬הוא היה תמיד עליז‪,‬‬
‫תוסס ומלא חיים וברבות השנים התבגר עודד ונעשה יותר‬
‫רציני‪ .‬נוסף ללימודים ולפעילות החברתית מצא זמן פנוי כדי‬
‫לעסוק בספורט הכדור‪-‬עף‪ .‬נהג למעט בדיבורים ולהרבות‬
‫במעשים‪ ,‬והיה אהוד על הכל בזכות פיקחותו הרבה ובזכות‬
‫עיניו המחייכות‪ .‬במלחמת ששת הימים היה עודד בין אלה‬
‫שנטלו על כתפיהם הרכות את עול השלחין‪ .‬הוא עבד שעות‬
‫נוספות רבות וסייע בידי אביו שריכז את הענף‪ .‬היה בעל‬
‫תושייה וזריז בעבודתו‪ .‬הוא אהב את העבודה במכונות ולמד‬
‫להכיר אותה בהשתלמות ב"יד נתן"‪ .‬בינואר ‪ 1968‬גויס עודד‬
‫לצה"ל כשאר בני קבוצתו‪ ,‬קבוצת "שחף"‪ ,‬והתנדב לשירות‬
‫בנח"ל‪ .‬בשבועות הראשונים לאחר גיוסו היה נפגש עם חבריו‬
‫וכדרכו לא התאונן ולא טען כנגד איש וחיוכו לא סר מעל‬
‫שפתיו‪ .‬למרות שחיי הצבא לא היו לפי רוחו והוא ציפה בכליון‬
‫עיניים ליום שחרורו‪ ,‬לא נמנע מלמלא את המוטל עליו‪,‬‬
‫במסירות ביעילות ובנאמנות שלמה‪ .‬יש שחשבו שהוא‬
‫"ג'ובניק" בנח"ל‪ ,‬מגדל עגבניות בהיאחזות ונהנה מן החיים‪,‬‬
‫אך לאמיתו של דבר שירת בסיירת הנח"ל‪ ,‬בקווים הקדמיים‪.‬‬
‫הוא לא נהג לספר מה מעשיו וכאשר נשאל על כך היה משיב‬
‫בחיוך ותו לא‪ .‬היה מ"כ‪ ,‬אך לא שאף לעלות בדרגה‪ .‬הוא היה‬
‫נוהג צניעות לגבי פעולותיו הצבאיות ולא התרברב בהן‪ .‬כאשר‬
‫גילו אצלו את תג הסיירת בדש מעילו ושאלוהו למשמעותו‪,‬‬
‫ענה‪" :‬כל מי שמשרת באיזור הגבול חצי שנה ברציפות מקבל‬
‫את התג"‪ .‬בימים שלפני סיום שירותו הצבאי היו חבריו מרבים‬
‫להיפגש אתו‪ ,‬והתכניות השונות אשר תכנן לחייו אחרי השירות‬
‫היו מלאות תקוה והעידו על רצונו להישאר בקיבוץ‪ .‬הוא תכנן‬
‫להקים משפחה בקיבוץ עם ידידתו‪ ,‬אך לא זכה להגיע ליום‬
‫זה‪ .‬אור ליום כ"א בסיון תש"ל (‪ )25.6.1970‬נפל בעת מילוי‬
‫תפקידו‪ .‬הובא למנוחת עולמים בבית הקברות בקיבוצו‪ .‬קיבוץ‬
‫עברון הוציא לזכרו חוברת הנקראת "עודד"‪.‬‬
‫סמל ארויו עודד‬
‫בן דוב וברוריה‪ .‬נולד ביום ב' בתשרי תרפ"ח‬
‫(‪ )28.9.1927‬בעין‪-‬חרוד‪ .‬סיים את לימודיו בבית‪-‬‬
‫הספר המשותף לעין‪-‬חרוד ותל‪-‬יוסף וגדל באוירה של‬
‫עבודה ויצירה במשק‪ .‬הצטיין בספורט והיה חבר‬
‫נבחרת‪-‬הכדורסל של "הפועל" וזכה למדליות וגביעים‬
‫באתלטיקה קלה‪ .‬עם סיום לימודיו בגיל י"ז התנדב‬
‫לבריגדה היהודית ושהה באירופה לרגל שירותו‪ .‬עם‬
‫שחרורו חזר למשק ועבד בדיר‪ .‬בשנת ‪ ,1948‬בתוך‬
‫מלחמת‪-‬הקוממיות‪ ,‬התגייס לחיל‪-‬אויר והשתתף‬
‫בקורס הראשון לטייסים בארץ‪ .‬בתום הקורס הוסמך‬
‫כטייס קרבי בצה"ל‪ .‬בגלל הפילוג במשק עבר לקיבוץ‬
‫כברי יחד עם ציונה‪ ,‬חברתו‪-‬לחיים‪ ,‬ושם נולד בנו‬
‫ירום‪ .‬בהיותו חבר כברי התקשר עם חברת "כימאויר"‬
‫ושירת כטייס בריסוס שדות ופרדסים‪ ,‬אך כעבור‬
‫שנתיים נכספה נפשו לשוב לחיל‪-‬האויר ואז חזר‬
‫לשירות‪-‬הקבע‪.‬‬
‫מילדותו התבלט בעצמאותו‪ ,‬במחשבותיו ובהליכותיו‪.‬‬
‫ניחן בנפש אצילה והיה נעים‪-‬הליכות‪ .‬אלה חיבבוהו‬
‫על כל יודעיו‪ .‬נפל בשעת מילוי תפקידו ביום י"ט באב‬
‫תשי"ד ( ‪ )18.8.1954‬והובא למנוחת‪-‬עולמים בבית‪-‬‬
‫הקברות בעין‪-‬חרוד‪ .‬הרמטכ"ל העניק לו דרגת סגן‬
‫מיום נפלו‪ .‬הניח אשה ותינוק בן חדשיים‪ .‬בשנת‬
‫תשט"ו הוציאה עין‪-‬חרוד ספר לזכרו‪ .‬בבית‪-‬שאן‬
‫הוקם על‪-‬שמו בית‪-‬תרבות לנוער הנקרא "בית עמרי"‪.‬‬
‫בכפר‪-‬יהושע‪ ,‬מקום בו נפל‪ ,‬הוקמה מצבת‪-‬זכרון על‪-‬‬
‫שמו‪.‬‬
‫סמל אריאב עמרי‬
‫בן דויד ולאה‪ .‬נולד ביום ב' בכסלו ת"ש (‪ )2.12.1939‬בחיפה‪.‬‬
‫יוסי למד בבית הספר היסודי "אחדות" בקרית מוצקין ולאחר‬
‫מכן בבית הספר התיכון על שם לווינהרץ במקום‪ .‬בעודנו‬
‫תלמיד היה פעיל בקבוצות ספורט שונות ובגיל ט"ז היה‬
‫מאמן קבוצת כדורסל בקיבוץ לוחמי הגיטאות‪ ,‬אשר אליו היה‬
‫קשור מנעוריו (אחותו פנינה) חיתה שם עם משפחתה)‪.‬‬
‫ראשית עבודתו היתה עם בני "עליית הנוער" שהתחנכו‬
‫בקיבוץ‪ .‬השתייך לתנועת "המחנות העולים"‪ .‬לצה"ל גויס‬
‫בנובמבר ‪ 1957‬והתחיל משרת בחיל השריון‪ .‬עבר קורס של‬
‫מפקדי טנקים וגם קורס למדריכי ספורט‪ .‬במשך זמן שירותו‬
‫בצבא המשיך לשחק בקבוצתו "מכבי" בקרית מוצקין וייצג‬
‫את חיל השריון בתחרויות צה"ל‪ .‬בשנת ‪ 1961‬התחיל ללמוד‬
‫במכון לתרבות הגוף של סמינר הקיבוצים בתל אביב‪ ,‬שם‬
‫הוסמך כמורה לחינוך גופני‪ .‬בשנת ‪ 1963‬יצא לליאון‬
‫שבצרפת וייצג שם את "מכבי" של ישראל במשחקי‬
‫ה"מכביה" האירופאית‪ .‬עוד בשעה שסיים את לימודיו קבע‬
‫את מקום מגוריו בקיבוץ לוחמי הגיטאות ועבד בבתי ספר‬
‫שונים באיזור‪ .‬הוא המשיך לאמן קבוצות כדורסל בקיבוצים‬
‫שונים וגם הדריך את חבריהן בהתעמלות רפואית‪ .‬כן ריכז‬
‫את מדור הספורט בעיריית עכו והיה חבר בוועדת הספורט‬
‫במועצה האיזורית געתון וסולם צור‪ .‬במשך כמה שנים‬
‫הקדיש גם את חופשתו השנתית לריכוז מפעלי ספורט‬
‫בקיטנות ולהוראת שחייה בבריכה ובים‪ .‬בשנת ‪ 1965‬נשא‬
‫אשה (אף היא מורה לפי מקצועה)‪ .‬לפני מלחמת ששת‬
‫הימים חנכו את ביתם בשבי ציון‪ ,‬אלא שלא הספיק לגור בו‬
‫בלתי אם כחודשיים‪ ,‬כי ביום השני לקרבות‪ ,‬הוא כ"ז באייר‬
‫תשכ"ז (‪ ,)6.6.1967‬נפל בקרב שריון בשריון בעמק דותן‬
‫(אשר בשומרון)‪ .‬הניח אשה‪ .‬הובא לקבורה בבית הקברות‬
‫הצבאי בעפולה ולאחר זמן הועבר למנוחת עולמים בבית‬
‫הקברות הצבאי אשר בחיפה‪ .‬ב"שלושים" לנפלו הוציא קיבוץ‬
‫לוחמי הגיטאות חוברת לזכרו‪ .‬כן הוזכר בחוברת לזכר בני‬
‫קרית מוצקין‪ .‬בעלון המועצה האזורית געתון הועלה זכרו ואף‬
‫בבטאון הסתדרות מכבי ישראל ("מכבים")‪ .‬כן הונצח שמו‬
‫בחוברת של המועצה המקומית קרית מוצקין לזכר הבנים‬
‫שנפלו‪.‬‬
‫רב"ט בורגין יוסף (יוסי)‬
‫אמיר‪ ,‬בן רות ויהודה‪ ,‬נולד ביום א' בניסן תשי"ג (‪ )17.3.1953‬בקיבוץ‬
‫מצובה ולמד בבית‪-‬הספר היסודי בקיבוצו‪ .‬כשהיה בן שמונה נסע עם הוריו‪,‬‬
‫שיצאו לשליחות רשמית בגרמניה‪ ,‬ולמד בבית‪-‬ספר בפרנקפורט‪ .‬אחרי‪-‬כן‬
‫סיים את לימודיו בבית‪-‬הספר האזורי "סולם צור" בקיבוץ גשר הזיו‪ .‬במשך‬
‫שלוש השנים שעשה בגרמניה הקפיד לשמור על קשר מכתבים קבוע עם‬
‫מוריו‪ ,‬עם המטפלות שלו ועם חבריו בקיבוץ‪ .‬באותה תקופה היה כותב מדי‬
‫שבוע בשבוע גיליון של עיתון‪-‬ילדים ובו מדורים‪ ,‬סיפורים‪ ,‬רשימות וחידות‪,‬‬
‫והיה שולחו אל ידידי הוריו‪ .‬מששבה משפחתו אל הקיבוץ השתלב‬
‫אמירבלימודים ובחברה ללא קושי ועד מהרה החל מצטיין בהישגיו‬
‫המעולים‪ .‬בהגיעו לגיל בר‪-‬מצווה כתב עבודה על הנושא "מוסדות היישוב‬
‫בתקופת המנדט" וזכה לציון מעולה‪ .‬אמיר היה תלמיד מצוין ושימש‬
‫כתובת לעזרה לכל תלמידי כיתתו שהתקשו בהכנת השיעורים‪ .‬את עבודת‬
‫הגמר בבית‪-‬הספר התיכון הקדיש לנושא "האנטישמיות בדורנו" וזכה‬
‫בפרס השני הארצי מטעם הוועדה לעבודות‪-‬גמר מצטיינות‪ .‬בתקופת‬
‫הלימודים בבית‪-‬הספר התיכון עסק אמיר בפעולות שונות‪ :‬היה מדריך‬
‫נוער‪ ,‬ערך את עלון חברת‪-‬הילדים‪ ,‬נתן שיעורי‪-‬עזר והיה היוזם‪ ,‬המארגן‬
‫והמבצע של מסיבות ושל חגיגות שונות בקיבוץ‪ .‬בשעות הפנאי טיפל בגינת‬
‫הבית‪ ,‬האזין לרדיו‪ ,‬שיחק בשחמט ופתר תשבצים‪ .‬בתום הלימודים יצא‬
‫לשנת הדרכה בירושלים‪ ,‬בתנועת הצופים‪ .‬חבריו מציינים בהתפעלות‪ ,‬כי‬
‫היה אהוב מאוד על חניכיו בשכונת קטמון‪ .‬באותה שנה הספיק לבקר‬
‫כשומע חופשי בהרצאות בתחום לימודי היהדות באוניברסיטה העברית‪,‬‬
‫ואף פרסם מאמר ובו דיון והשגות על ספרו של פרופסור ברונו בטלהיים‪,‬‬
‫הדן בחינוך ילדים בקיבוץ‪ .‬אמיר גויס לצה"ל בראשית נובמבר ‪ 1972‬והוצב‬
‫לחיל השריון‪ .‬לאחר סיום הטירונות ולאחר שהשתלם בקורס תותחני‬
‫טנקים‪ ,‬הוצב לאחת מיחידות השריון בדרום‪ .‬הוא השתלב היטב במסגרת‬
‫הצבא‪ .‬כשהיה בא הביתה לחופשות‪ ,‬תמיד היה מלא חוויות והיה ער‬
‫ומתעניין במתרחש בקיבוצו ובמדינה‪ .‬הוא הרבה לדבר על המשך‬
‫הלימודים וסיפר כי רצונו ללמוד סטטיסטיקה או ראיית‪-‬חשבון‪ .‬בתקופת‬
‫השירות בצה"ל המשיך לפרסם רשימות ומאמרים בעלון הקיבוץ ובהם‬
‫הביע דעה ומתח ביקורת על תופעות שונות‪ .‬בין חיילי היחידה נודע אמיר‬
‫כחייל מסור ושקדן ומפקדיו מציינים כי הצליח להגיע לרמת בקיאות גבוהה‬
‫בכל מקצועות הטנק‪ .‬במלחמת יום‪-‬הכיפורים השתתף אמיר בקרבות‬
‫הבלימה והפריצה בחזית סיני‪ .‬בקרב שהתחולל ביום כ"ד בתשרי תשל"ד‬
‫(‪ ,)20.10.1973‬באזור האגם המר דרומית לפאיד‪ ,‬נקלע הטנק שלו‬
‫להפגזה ואמיר נהרג‪ .‬הוא הובא למנוחת‪-‬עולמים בבית‪-‬העלמין בקיבוץ‬
‫מצובה‪ .‬השאיר אחריו הורים‪ ,‬שני אחים ואחות‪.‬‬
‫סמל בן משה אמיר‬
‫בן איתמר ומכבית‪ .‬נולד ביום י"ד בכסלו ת"ש‬
‫(‪ )26.11.1939‬בחניתה‪ .‬למד בבית‪-‬הספר‬
‫היסודי שם ומכיתה ז' המשיך בבית‪-‬הספר‬
‫המשותף ברמת‪-‬יוחנן‪ .‬ניגש לבחינות‪-‬‬
‫הבגרות האכסטרניות‪ .‬בילדותו ספג אל‬
‫קרבו את נוף‪-‬חניתה וכך למד לאהוב את‬
‫טבע הארץ ואת המולדת‪ .‬במשק הקטן‬
‫המוקף כפרים גדולים ועוינים ‪ -‬ומעבר‬
‫לגבעה גבול‪-‬האויב ‪ -‬עברו עליו שנות‪-‬ילדות‬
‫של מתיחות מתוך סודות פעילות במחתרת‪,‬‬
‫כשיד אחת על הדק‪-‬הרובה והשניה‬
‫מחזיקה באת‪ .‬מתוך כך התחנך על ברכי‬
‫הערבות ההדדית והמסירות לישוב‪ ,‬לעם‬
‫ולארץ‪ .‬כל מאורע מקומי או כללי הסב לו‬
‫דאגת‪-‬תמיד לקבוצה שהוא עצמו חלק‬
‫ממנה‪ .‬אלה הפכו לחלק בלתי‪-‬נפרד ממהותו‬
‫והווייתו והשאירו את חותמם על הנער‬
‫שהתבגר‪ .‬בשעות‪-‬הפנאי עסק בספרות‬
‫ובאמנות‪ .‬גויס לצה"ל באוגוסט ‪ 1958‬ושירת‬
‫בחיל‪-‬האויר‪ ,‬אשר בו מצא פורקן לאהבתו‬
‫לשמי‪-‬הארץ ‪ -‬והגיע לדרגת סרן‪ .‬ביום כ"א‬
‫בשבט תשכ"ז (‪ )31.1.1967‬נפל בשעת‬
‫מילוי תפקידו והובא למנוחת‪-‬עולמים בבית‪-‬‬
‫הקברות בחניתה‪ .‬הניח אשה ובת‪.‬‬
‫רס"ן בן‪-‬ברק צור‬
‫בן שלמה ושלומית‪ .‬נולד ביום ט"ז בטבת תש"ח (‪)29.12.1947‬במינכן‬
‫שבגרמניה ובאוגוסט ‪ ,1948‬בעיצומה של מלחמת השחרור‪ ,‬עלה עם‬
‫משפחתו לארץ‪ .‬הוא למד בבית הספר היסודי ביחיעם ובמוסד החינוכי‬
‫האזורי "אשרת" בעברון‪ .‬הוא היה חבר "השומר הצעיר" ומכיתה י'‪-‬י"ב'‬
‫היה מדריך תנועתי בקן בנהריה והיה אהוב ונערץ על חניכיו‪ .‬הוא התמסר‬
‫לספורט ושיחק בנבחרת הכדור‪-‬עף המקומית ואחרי כן נכלל בעתודת‬
‫הנבחרת הלאומית לנוער בכדור‪-‬עף‪ .‬הוא היה עלם חי ותוסס ומרבה‬
‫בטיולים‪ ,‬עובד במסירות רבה במטעים שבשדות‪ ,‬מבלה את שעות הפנאי‬
‫בבריכת השחייה‪ ,‬במגרש הכדור‪-‬עף ואהב לשיר בקולו החם והעליז או‬
‫לשרוק‪ .‬ולכל אלה התלווה חיוכו הטוב‪ ,‬מבט עיניו המלטף‪ ,‬שהסיר מעל‬
‫הוריו כל דאגה‪ ,‬הוא לא היה מרבה לדבר אבל כשהיה לו מה לומר‪ ,‬ידע‬
‫תמיד איך ומתי להגיד את דבריו‪ .‬דעותיו היו מבוססות ורציניות‪ ,‬מלאות‬
‫הבנה עמוקה והתחשבות בבני אדם‪ .‬נוסף לכך היה לו ביטחון עצמי רב‪,‬‬
‫שהורגש בכל דעותיו ומעשיו‪ ,‬והוא ידע להשרות ביטחון זה על זולתו‪ .‬הוא‬
‫היה טוב לב וחבריו ידעו זאת והעריכו אותו על כך‪ .‬בעדינות רבה ובלב‬
‫שלם ומלא ידע לעזור לכל אדם‪ .‬היו בחיים כושר התמסרות וידידות בלתי‬
‫רגילה לחבריו‪ ,‬ועל אחת כמה וכמה להוריו‪ ,‬לאחיו ולאחותו הצעירים‬
‫ממנו‪ ,‬שעליהם היה אהוב ונערץ בלי גבול‪ .‬יחד עם זאת לגבי עצמו היה‬
‫סגור ורציני ואת בעיותיו שמר לעצמו ופתר בעצמו‪ .‬לאחר שסיים את‬
‫לימודיו במוסד האזורי יצא שוב להדרכה והיה לראש "קן" בגבעתיים‪ .‬הוא‬
‫הצליח מאוד בהדרכה בלי לדבר גבוהה‪ .‬הוא הדריך את חניכיו במעשים‬
‫הטובים והיה מקנה להם ערכים אמיתיים לחיים ולאחוות עמים‪ .‬קשר‬
‫עמוק היה לו עם קיבוצו ובעמקי נפשו היה שלם עם דרך חיים זו‪ .‬הוא היה‬
‫נחוש בהחלטתו לחזור אחרי השירות הצבאי ולחיות כחבר ביחיעם בין‬
‫חבריו‪ ,‬שהיו לו ידידי אמת‪ .‬חיים גויס לצה"ל ביולי ‪ 1967‬והצטרף לאחת‬
‫היחידות המובחרות‪ .‬גם בצבא היה אהוב על הכל ומילא את כל חובותיו‬
‫בלב ונפש‪ .‬כדרכו היה מוכן לעזור לכל וכשפעם אירע באחד התרגילים‬
‫שהחובש של היחידה כמעט כרע תחת נטל האלונקה שעל גבו‪ ,‬התנדב‬
‫חיים לשאת את האלונקה אף על פי שהיה עייף וסחוט ככל חבריו‪ .‬פיעם‬
‫בו רגש של אחריות אישית והדדית כאחד והוא לא דרש טובת הנאה‪,‬‬
‫אלא דרש מעצמו קודם כל‪ .‬חברו ליחידה ציין כי היחידה כולה ראתה בו‬
‫מעין סמל ומופת שיש לשאוף ולהשתוות אליו‪ .‬הוא הקפיד להגיע לדיוק‬
‫מכסימלי‪ ,‬מתוך עקשנות וחוסר פשרות‪ .‬תכונה זו ניכרה בו באימונים‬
‫שיגרתיים ובכל מצב‪ .‬לא עבר זמן רב והוצע לחיים לצאת לקורס קצינים‪.‬‬
‫תחילה סירב ואחרי כן שקל והחליט לקבל את ההצעה‪ .‬הוא סיים את‬
‫הקורס כחניך מצטיין והוענקה לו דרגת סגן‪ .‬אז התגלה במלוא כושר‬
‫המנהיגות שלו ומילא תפקידו למופת‪ .‬ביום כ"ה באייר תשכ"ט‬
‫(‪ ,)13.5.1969‬נפל באזור תעלת סואץ בעת פעולה מיוחדת‪ .‬הובא‬
‫למנוחת עולמים בבית הקברות ביחיעם‪.‬‬
‫סגן בן‪-‬יונה וילמוש חיים‬
‫בן רות ומשה‪ .‬נולד בקיבוץ געתון‪ ,‬ביום ב' בניסן תשל"ו (‪.)1.4.1976‬‬
‫אלדד היה השני משלושת ילדי משפחת בר אילן‪ ,‬אח לדגנית וליובל‪ .‬את‬
‫לימודיו החל בבית‪-‬הספר היסודי בגעתון והמשיך במוסד החינוכי‬
‫"אשרת" בקיבוץ עברון‪ .‬יחד עם בני כיתתו נסע לפולין בכיתה י"ב‪ .‬אלדד‬
‫התגייס לצה"ל בסוף מרץ ‪ ,1995‬למסלול בני משקים של הנח"ל‪ .‬לאחר‬
‫חודשי הטירונות הצטרף אלדד לשורות פלוגת ההנדסה של חטיבת‬
‫הנח"ל‪ ,‬בה התקדם ברציפות במסלול המקצועי והפיקודי‪ ,‬ושירת‬
‫בתפקידי מ"כ ומש"ק פלסים‪ .‬הוא התקבל לקורס קצינים והחל במסלול‬
‫ההשלמה בבית‪-‬הספר להנדסה צבאית לקראת הקורס‪ ,‬אותו אמור היה‬
‫להתחיל בשבוע בו נפל‪ .‬אלדד היה מיועד לחזור ליחידתו כמפקד צוות‬
‫לאחר סיום הקורס‪ .‬סמל אלדד נפל בעת שירותו‪ ,‬בתאונת דרכים‬
‫שאירעה בכביש עכו צפת‪ ,‬ליד מושב שזור‪ ,‬ביום ה' בכסלו תשנ"ז‬
‫(‪ .)16.11.1996‬בתאונה נהרגה גם תיירת מקיבוץ געתון‪ .‬הוא היה‬
‫בדרכו הביתה בחזרה ממסיבת צוות‪ ,‬מסיבת פרידה לחיילים העולים‬
‫ללבנון‪ ,‬מ"צוות אייזן"‪ ,‬שכמה מהם נפלו באסון המסוקים‪ ,‬חודש מאוחר‬
‫יותר‪ .‬בן עשרים היה בנופלו‪ .‬אלדד הובא למנוחות בבית העלמין‬
‫בקיבוצו‪ ,‬געתון‪ .‬הותיר אחריו הורים‪ ,‬אחות ואח‪ .‬הרמטכ"ל אמנון ליפקין‬
‫שחק‪ ,‬כתב במכתבו למשפחה‪" :‬אלדד‪ ,‬זכרונו לברכה‪ ,‬שירת כלוחם‬
‫בפלוגת ההנדסה של חטיבת הנח"ל‪ ,‬והשתתף בשבוע האחרון לחייו‬
‫בהשלמת תכנים בבית‪-‬הספר להנדסה צבאית‪ ,‬לקראת יציאתו לקורס‬
‫קצינים‪ .‬אלדד תואר על ידי מפקדיו כחייל ממושמע ומסור‪ ,‬שהפגין‬
‫מוטיבציה גבוהה לשירות הצבאי‪ ,‬ותוכנן כי ימשיך במסלול הפיקודי‪.‬‬
‫אלדד היווה דוגמה אישית לסובבים אותו‪ ,‬והיה אהוד ומקובל בקרב‬
‫מפקדיו וחבריו כאחד‪ ".‬כתב מפקד היחידה‪" :‬אלדד שירת כלוחם‬
‫בפלוגת ההנדסה של חטיבת הנח"ל והצטיין במילוי תפקידו‪ .‬לאור‬
‫הצטיינותו‪ ,‬יצא אלדד לקורס קציני הנדסה‪ ,‬אך נקטף בטרם הספיק‬
‫להגשים חלום זה‪ .‬כלוחם ותיק וחבר אמיתי‪ ,‬ידע תמיד להטות שכם‬
‫ולסייע לחבריו הלוחמים גם בתקופות קשות‪ .‬חיוכו של אלדד וקור רוחו‬
‫יחסרו מאוד לחבריו בפלוגה ולי‪ ,‬כמפקדו‪ ,‬באופן אישי‪ .‬פלוגת ההנדסה‬
‫של חטיבת הנח"ל מרכינה ראשה על אובדן אחד מטובי הלוחמים שלה"‪.‬‬
‫משפחתו הנציחה את זכרו בהקמת גן בקיבוץ געתון ובתרומת ספרייה‬
‫תורנית לבית הכנסת "חלמיש" לעולי לוב בהרצליה‪.‬‬
‫סמל בר אילן אלדד‬
‫לוי‪ ,‬בן תרצה ועמנואל‪ ,‬נולד ביום כ"ג בשבט תש"ז (‪)15.1.1947‬בקיבוץ עין‪-‬המפרץ שליד‬
‫עכו‪ .‬הוא למד בכיתות היסוד בקיבוץ וכשהיה בן שתים‪-‬עשרה עבר ללמוד במוסד החינוכי‬
‫"נעמן"‪ .‬לוי החל כנער צעיר‪ ,‬להתעניין ב"מכונות המעופפות" ובאנשים המפעילים אותן‪.‬‬
‫הוא הרבה לבנות טיסנים‪ ,‬וברבות הימים החל מכיר דאונים ואף מטוסים של ממש‪ .‬עוד‬
‫בצעירותו ניכרו בו סימנים של שובבות‪-‬נערית אמיתית ויחסו לדברים היה תמיד אישי ‪-‬‬
‫נון‪-‬קונפורמיסטי‪ .‬יחד עם זאת‪ ,‬הצטיין בגישה רצינית‪ ,‬בעומק ובכנות ביחסיו עם ילדים בני‪-‬‬
‫גילו‪ ,‬ועם מבוגרים ‪ -‬כאחד‪ .‬בזמן שלמד במוסד החינוכי‪ ,‬הצטרף לוי לגדנ"ע אוויר וכשסיים‬
‫את לימודיו נבחר לייצג את ישראל בחילופי גדנ"עי‪-‬אוויר עם ארה"ב‪ .‬שם טייל עם חבריו‬
‫בבסיסים שונים והשתלם‪ ,‬בין היתר‪ ,‬בקורס טיס אזרחי‪ ,‬אשר בסיומו הוענק לו רשיון‪-‬טיס‬
‫(פייפר)‪ .‬כעבודת‪-‬גמר במוסד "נעמן" בחר בבניית מנהרת‪-‬אוויר לניסויים בגופים‬
‫אוירודינאמים‪ .‬לוי ניחן בכשרון לחדור ולחקור לעומקם של דברים‪ .‬כך היה במקצוע הטיס‬
‫וכך היה בכל תחום שנקרה בדרכו ‪ -‬בעבודה‪ ,‬במשק ובקשירת יחסי‪-‬ידידות עם חבריו ועם‬
‫משפחתו‪ .‬הוריו זוכרים את השיחות אתו‪ ,‬שיחות שעמדו בסימן של בגרות ויושר‪-‬אישי‪ .‬לוי‬
‫התגייס לצה"ל במחצית נובמבר ‪ 1965‬והתנדב לחיל האוויר‪ .‬לאחר שעמד בבחינות‪-‬‬
‫הכניסה לקורס טיס‪ ,‬עבר את הטירונות‪ ,‬והמשיך בקורס עד שסיימו בהצלחה כעבור‬
‫שנתיים‪ .‬לאחר שעשה תקופה קצרה בטייסת ה"אוראגאנים"‪ ,‬חזר לבית‪-‬הספר לטיסה‪,‬‬
‫הפעם כמדריך ‪ -‬שוב לתקופה של שנתיים‪ .‬למרות שובבותו בתקופה שהיה חניך‪ ,‬נחשב לוי‬
‫קשוח ובלתי‪-‬מתפשר‪ .‬הוא זכה להערכות חמות ומלאות התפעלות מצד מפקדיו‪ ,‬למרות‬
‫אופיו המרדני‪ ,‬וגישתו הבלתי‪-‬שגרתית לבעיות שהוצבו בפניו‪ .‬בתום תקופת ההדרכה‪ ,‬היה‬
‫טייס ב"סופרמיסטר" ואחר‪-‬כך עבר קורס הסבה למטוס "פאנטום" ‪ -‬אותו אהב אהבה‬
‫עזה‪ .‬למרות הצלחתו היה לוי מלא לבטים לגבי עתיד דרכו בחיים‪ .‬את חתימתו על המשך‬
‫השירות בחיל‪ ,‬התנה בקבלת שנת‪-‬חופשה בקיבוץ‪ .‬בכך התבטא הקשר העמוק שלו עם‬
‫ביתו ועם חבריו‪ .‬בשנה זו עבד במוסך המשק‪ ,‬התערה בעבודה ובחברה‪ .‬כאשר עסק‬
‫בתיקונן ובהרכבתן של מכונות ‪ -‬עשה זאת שוב בהתמסרות ובסקרנות האופיינית לו‪.‬‬
‫בתקופה זו היה גם פעיל מאוד בחיי התרבות של הקיבוץ‪ ,‬הגה יוזמות ורעיונות מבריקים‬
‫והשכיל לארגן מסיבות וחגים להנאתם המרובה של כל החברים‪ .‬בשנה זו נשא לאישה את‬
‫גילה חברתו‪ ,‬ובנה אתה בית מלא הבנה ואהבה עמוקה‪ .‬בתום שנת החופשה עברו השניים‬
‫לגור באחד מבסיסי חיל‪-‬האוויר להמשך שירותו‪ .‬הוא החל מתכנן את עתידו לטווח רחוק‬
‫במסגרת החיל‪ ,‬ולכן הסכים "לרדת" בסוג המטוס ‪ -‬מ"פאנטום" ל"סקייהוק" ‪ -‬כדי לעלות‬
‫בסולם הפיקוד ולהתמנות כסגן מפקד טייסת‪ .‬במלחמת יום‪-‬הכיפורים השתתף לוי‪ ,‬כסגן‬
‫מפקד טייסת‪ ,‬בקרבות הבלימה ברמת‪-‬הגולן ובסיני‪ .‬לחימתו בקרבות אלה זיכתה אותו‬
‫בציון‪-‬לשבח מאת מפקד חיל‪-‬האוויר‪ ,‬המתאר את דרך לחימתו ומותו‪" :‬ביום י"א בתשרי‬
‫תשל"ד (‪ ,)7.10.1973‬לאחר יום לחימה קשה וליל שימורים ארוך‪ ,‬בהם ניהל רס"נ לוי את‬
‫לחימת הטייסת‪ ,‬קיבל משימה מיידית מסוכנת‪ :‬לתקוף את גשרי המצרים על התעלה‪.‬‬
‫למרות עייפותו המריא בראש התוקפים‪ .‬הוא ביצע את משימתו תחת אש נגד‪-‬מטוסים‬
‫כבדה ובלב אזור המוגן בטילי‪-‬אויב‪ .‬במהלכה נפגע מטוסו מטיל והתרסק"‪ .‬לוי הובא‬
‫למנוחת‪-‬עולמים בבית‪-‬העלמין שבקיבוץ "עין המפרץ"‪ .‬השאיר אחריו אישה‪ ,‬הורים ושני‬
‫אחים‪ .‬לאחר נופלו הועלה לדרגת רב‪-‬סרן‪ .‬הוריו‪ ,‬רעייתו וחברי קיבוצו הוציאו לאור חוברת‬
‫לזכרו‪ ,‬ובה דברי חברים על דמותו ומבחר ממכתביו‪.‬‬
‫רס"ן בר‪-‬זיו לוי‬
‫נולד בלאטביה ובעודו צעיר לימים עזב את בית אביו‪.‬‬
‫בשנת ‪ 1928‬הגיע לארץ ישראל לאחר דרך ארוכה‪,‬‬
‫רבת נדודים וסבל‪ .‬בארץ עשה כפועל חקלאי‬
‫בכנרת‪ ,‬ובשמירה בנחלת יהודה‪ ,‬ואחר כך עבר‬
‫לשמור בקוסקוס‪-‬טבעון והשתתף בעלייה הראשונה‬
‫על הקרקע במקום זה‪ .‬במרוצת הזמן היה שומר גם‬
‫במפרץ חיפה‪ ,‬בעפולה‪ ,‬בטירת צבי ובוואדי פאליק‬
‫(נחל פולג)‪ .‬היה מראשוני אגודת השומרים‬
‫ומפעיליה‪ .‬כבקי בערבית וכמי שהכיר יפה את הליכות‬
‫חיי הערבים השתתף בעליות רבות על הקרקע ותרם‬
‫להן מניסיונו‪ .‬בתקופת מאורעות הדמים תרצ"ו‪-‬‬
‫תרצ"ט היה שומר בשבי ציון‪ ,‬שאדמותיה עמדו אז‬
‫בשממותם ונועדו להתיישבות יהודית‪ .‬בנימין שקד‬
‫על כך שלא ייתפסו על ידי ערבים לצורך חריש ומרעה‬
‫והיה יוצא בלילות לשמירה‪ ,‬רובה הצמיד על כתפו‬
‫בוטח ועשוי ללא חת‪ .‬המושב החדש שבגליל המערבי‬
‫הלך ונבנה‪ ,‬הונח בו קו מים‪ ,‬נסלל כביש ואף הוחל‬
‫בעיבוד ‪ 50‬דונמים ירקות ואולם באותו זמן החמיר‬
‫המצב הבטחוני בסביבה משהגבירו כנופיות‬
‫הפורעים את פעילותן‪ .‬בט' בחשון תרצ"ט‬
‫(‪ ,)3.11.1938‬בחצות היום‪ ,‬התנפלה כנופיית ערבים‬
‫מזויינת על בנימין עת ששמר על פועלים שעבדו‬
‫בהתקנת כבל חשמל בכביש עכו‪-‬ראש הנקרה‪ .‬הוא‬
‫התגונן והצליח להרוג אחד מאנשי הכנופיה אך‬
‫מספרם הגדול של התוקפים הכריע את הכף והוא‬
‫נפגע מכדור ונהרג‪ .‬הובא למנוחות בשיך‪-‬אבריק‪.‬‬
‫הניח ילד‪ .‬שמו הונצח ב"איך נפלו"‪ ,‬קובץ זיכרון‬
‫לחברי השומרים העברים בארץ‪-‬ישראל ומאמר‬
‫לזיכרו התפרסם במדור לזכר נעדרים בעתון "דבר"‪.‬‬
‫מקץ חמש שנים לייסוד שבי ציון הקימו אנשי המושב‬
‫על הגבעה שבה נפל אתר‪-‬זכרון ‪ -‬ספסל אבן מוקף‬
‫עצי ברוש‪.‬‬
‫מישר ברמן בנימין‬
‫בן רוז ולוסיאן בלוק‪ .‬נולד ביום כ"ד בכסלו תשט"ו‬
‫(‪ )19.12.1954‬בארצות‪-‬הברית ועלה ארצה בשנת‬
‫‪ .1974‬סיים את לימודיו היסודיים והתיכוניים‬
‫בארצות‪-‬הברית ולאחר‪-‬מכן למד שנה אחת בחוג‬
‫לפילוסופיה בקולג'‪ .‬לאחר עלייתו ארצה התגורר‬
‫בקיבוץ גשר הזיו‪ .‬יוסף גויס לצה"ל בראשית ‪1975‬‬
‫בחיל השריון‪ .‬לאחר הטירונות השתלם בקורס‬
‫מש"קי חרמ"ש והוצב ביחידת חרמ"ש בתפקיד לוחם‬
‫ומש"ק‪ .‬בתעודת השחרור שלו נכתב‪" :‬חייל בעל‬
‫אחריות ומסירות בלתי רגילה בכל הנוגע לעבודה עם‬
‫אנשים‪ .‬בעל משמעת עצמית גבוהה מאוד‪ .‬בעל‬
‫מקצועיות גבוהה בתחומי עבודתו ובעל יושר אישי‬
‫ויוזמות ברוכות"‪ .‬יוסף נשא לאישה את שרון והם בנו‬
‫את ביתם בגשר הזיו‪ .‬ברבות הימים נולדו להם‬
‫שלושה ילדים‪ .‬יוסף נקרא לתקופות של מילואים‪.‬‬
‫ביום כ"ד בתמוז תש"ן (‪ )17.7.1990‬נפל בתאונת‪-‬‬
‫אימונים בצאלים והובא למנוחת‪-‬עולמים בקיבוץ גשר‬
‫הזיו‪ .‬השאיר אחריו אישה‪ ,‬שלושה ילדים ‪ -‬מירון‪,‬‬
‫אדם‪ ,‬וגולן‪ ,‬הורים‪ ,‬שלושה אחים ‪ -‬ג'ררד‪ ,‬מייקל‬
‫ואנטוני ואחות ‪ -‬רוזמרי‪ .‬במכתב תנחומים למשפחה‬
‫כתב מפקדו‪" :‬את ג'ו הכירו כל חיילי הגדוד‪ .‬אחד‬
‫החיילים הראשונים שהכרתי כשבאתי לגדוד היה ג'ו‪.‬‬
‫בזכות רצינותו‪ ,‬בזכות האחריות שבו‪ ,‬בזכות רמתו‬
‫המקצועית הגבוהה כחייל ובזכות משקלו הסגולי‬
‫השפיע ג'ו על רמת הגדוד‪ .‬עם מותו השאיר ג'ו חלל‬
‫שאי‪-‬אפשר למלא באחר"‪ .‬רעייתו הוציאה לאור ספר‬
‫לזכרו ובו דברים על דמותו‪.‬‬
‫רס"ר ברניקר יוסף (ג'ו)‬
‫בן יצחק‪ ,‬נולד כנראה בשנת ‪ 1928‬בעיר‬
‫מאקו‪ ,‬חבל טרנסילבניה‪ ,‬שהיה שייך לפני‬
‫מלחמת‪-‬העולם הראשונה להונגריה והועבר‬
‫שוב לידיה במלחמת‪-‬העולם השנייה‪.‬‬
‫ארבע שנים למד בבית‪-‬ספר תיכון‪ .‬עם‬
‫גירוש יהודי טרנסילבניה הובא למחנה‪-‬‬
‫העבודה בוכנוואלד בגרמניה ושם התנסה‬
‫בכל הנסיונות המרים עד שזכה לשחרור‬
‫עם התמוטטות חזית האויב‪ .‬הוא הצטרף‬
‫לתנועת "השומר הצעיר"‪ ,‬התארגן בקבוצת‬
‫"היוצרים" והעפיל יחד עם חבריו באונייה‬
‫"שבתי לוזינסקי"‪ ,‬שהגיעה לארץ בשנת‬
‫‪ .1947‬עם חבריו היה בהכשרה במסילות‬
‫ובכפר מסריק‪ .‬מכפר מסריק התנדב‬
‫למחלקת הפלמ"ח שיצאה לכיבוש עכו‪.‬‬
‫משם עבר ל"הגנה" והשתתף כלוחם‬
‫בחטיבת "כרמלי" במערכות הצפון‪ .‬ביום ג'‬
‫בסיוון תש"ח (‪ ,)10.6.1948‬נפל בקרב‬
‫רמות נפתלי כשהוא ממלא תפקיד של קשר‬
‫כיתתי‪ ,‬ונקבר ברמות נפתלי‪ .‬ביום כ"ז‬
‫באדר תש"י (‪ )16.3.1950‬הועבר למנוחת‪-‬‬
‫עולמים בבית‪-‬הקברות הצבאי בחיפה‪.‬‬
‫טור' ברקוביץ דב‬
‫("דאטיש")‬
‫צבי (צביקה)‪ ,‬בן צפורה ויהודה‪ ,‬נולד ביום ה' בחשון תש"י (‪ )28.10.1949‬בחיפה‪ ,‬ולמד‬
‫במוסד החינוכי בקיבוץ לוחמי הגיטאות‪ .‬צביקה‪ ,‬טייס חיל האוויר‪ ,‬שנפל במלחמת יום‬
‫הכיפורים‪ ,‬היה בן להורים מניצולי השואה‪ ,‬שבאו לארץ באניית מעפילים‪ ,‬הובלו למחנות‬
‫בקפריסין‪ ,‬ולאחר הקמת המדינה‪ ,‬בנו את ביתם בקיבוץ לוחמי הגיטאות‪ .‬הוא היה אחד‬
‫מילדי הטיפוחים של הקיבוץ; נער בעל ידי זהב‪ ,‬ספורטאי‪ ,‬תאב‪-‬לימודים וסקרן לדעת‪,‬‬
‫אשר אחד מחברי המשק הגדירו כצעיר "שאינו בין הראוותנים‪ ,‬אלא בין העושים"‪ .‬הוא‬
‫היה ספורטאי מצטיין‪ ,‬שיחק בכדורסל ובכדורגל‪ ,‬אך התמסר בעיקר לאתלטיקה קלה‬
‫והגיע להישגים נכבדים בקפיצה לגובה‪ .‬מילדותו אהב צביקה ריקודי‪-‬עם‪ .‬בבית‪-‬הספר‪,‬‬
‫בחברת הנוער ואחרי‪-‬כן בצבא‪ ,‬ארגן חוגים לריקודי‪-‬עם‪ ,‬הדריך והלהיב את חבריו‪ .‬אמנם‬
‫מנערותו עבד צביקה בפרדס המשק‪ ,‬אך הוא אהב מאוד להתעסק במכשירים‪ .‬תמיד נהג‬
‫לפרקם ולהרכיבם וללמוד את מבנה "קרביהם" של מכשירים ומכונות‪ .‬כבר מנעוריו הצטיין‬
‫בכושר‪-‬מנהיגות וביכולת ארגון‪ .‬כתלמיד בבית‪-‬הספר התיכון‪ ,‬עבד עם חבריו בשעות אחר‬
‫הצהריים בפרדס המשק‪ ,‬הוטל עליו לרכז את העבודה‪ ,‬לארגן את חבריו לכיתה ולפקח על‬
‫הביצוע ‪ -‬והמבוגרים התפעלו מכושרו של הצעיר בביצוע העבודה ובניהולה‪ .‬הוא היה‬
‫קשור מאוד לפרדס ובימי חופשה משירותו בצבא דאג תמיד‪ ,‬כדברי האחראי לענף‪,‬‬
‫"לתפוס יום ריסוס" או "לתפוס יום עיבוד" בין שורות עצי הפרי‪ .‬לחריצותו בעמל כפיים לא‬
‫היה גבול‪ .‬צביקה היה קשור מאוד להוריו‪ ,‬למשפחתו וכן לקיבוצו‪ ,‬לוחמי הגיטאות‪ .‬תמיד‬
‫היה מוקף חברים וחברות והכל חיבבו אותו בזכות אישיותו המיוחדת‪ .‬הוא היה הראשון‬
‫שנחלץ לעזור לחבר‪ ,‬הראשון שטרח "להרקיד" את החבריה בריקודי‪-‬עם ולשמחם‪ .‬האהבה‬
‫לשחקים ולכלי‪-‬טיס התעוררה בלב צביקה כשהיה עוד ילד‪ ,‬וברור היה לכל שבתחום זה‬
‫יעשה את דרכו בצבא‪ .‬צביקה גויס לצה"ל בסוף אוקטובר ‪ 1967‬ועבר בהצלחה קורס טיס‪.‬‬
‫בעודו חניך בקורס‪ ,‬נשא לאישה את עירית‪ ,‬ששירתה אז בבסיס שלו‪ .‬הוא היה טייס‬
‫מצטיין‪ .‬מפקדו כתב עליו‪ ,‬שהצטיין כטייס‪-‬קרב במסירות‪ ,‬בידע ובכושר ביצוע‪ .‬הוא היה‬
‫טייס בכל מאודו‪ ,‬ידע והכיר על בוריה את המערכת המורכבת שהפעיל בשחקים‪ .‬הוא‬
‫הטיס מטוסי "אוראגאן" ואחרי כן היה לטייס "סקייהוק" ועוד הספיק להשתתף בגיחות‬
‫רבות במצרים‪ ,‬בסוף מלחמת ההתשה‪ ,‬והיה ברביעיית המטוסים האחרונה שהפציצה‬
‫מטרות במצרים לפני הפסקת‪-‬האש‪ .‬כטייס‪ ,‬כקצין‪ ,‬כלוחם וכאדם היה צביקה אהוד על‬
‫מפקדיו ועל חבריו‪ .‬הפקידות בטייסת‪-‬הקרב כינוהו "אבא של הפקידות"‪ ,‬טייסים צעירים‬
‫ראו בו חבר ומדריך‪ ,‬מפקדים סמכו עליו כי יטיב לבצע כל משימה‪ .‬את שעות הפנאי‬
‫המעטות של טייס‪-‬קרב הקדיש צביקה לרעיה ולבן ערן‪ ,‬שמגיל צעיר אהב לשחק‬
‫במטוסים‪ .‬בכל רגע פנאי היה צביקה בבית‪ ,‬בלוחמי הגיטאות‪ ,‬בפרדס‪ ,‬וככל שקרב מועד‬
‫שחרורו מצה"ל‪ ,‬גברה בקרבו המלחמה הפנימית ‪ -‬להמשיך כטייס בחיל‪-‬האוויר או לחזור‬
‫למשק‪ .‬במלחמת יום הכיפורים היה צביקה קצין מבצעים בטייסת "סקייהוק;" קצין וטייס‬
‫צעיר‪ ,‬שנטל על עצמו לתכנן טיסות ולטוס‪ ,‬לערוך סידור עבודה ללוחמים ולצאת בעצמו‬
‫למשימות תקיפה‪ .‬הוא שהכין את המפות‪ ,‬תידרך את הטייסים הראשונים בטייסת שיצאו‬
‫לתקוף בסיני‪ ,‬וסימן להם את יעדיהם‪ .‬ביום י"ב בתשרי תשל"ד (‪ ,)8.10.1973‬הוביל‬
‫צביקה רביעיית מטוסים‪ ,‬שתקפה שיירת רכב ושריון של המצרים בצפון האגם המר‬
‫הגדול‪ ,‬סמוך לתעלת סואץ‪ .‬מטוסו נפגע מטיל של המצרים והוא נהרג‪ .‬הובא למנוחת‪-‬‬
‫עולמים בבית‪-‬העלמין בקרית‪-‬שאול‪ .‬השאיר אחריו אישה ושני בנים‪ ,‬שהקטן בהם נולד‬
‫אחרי מותו‪ .‬לאחר נופלו הועלה לדרגת סרן‪ .‬קיבוץ לוחמי הגיטאות ומשפחתו של צביקה‬
‫הוציאו לאור לזכרו שתי חוברות‪ ,‬ובהן דברים על דמותו‪ ,‬שכתבו ההורים‪ ,‬בני‪-‬המשפחה‪,‬‬
‫חברים‪ ,‬מפקדים וידידים; בחשון תשל"ו הוקדשה לזכרו חורשה במודיעים‪.‬‬
‫סרן בשן (בורנשטיין) צבי‬
‫(צביקה)‬
‫ירון‪ ,‬בנם‪-‬בכורם של מרים ושלמה‪ ,‬נולד ביום ל' בניסן תשי"ג (‪ ,)15.4.1953‬בקיבוץ‬
‫מצובה‪ .‬הוא למד בבית‪-‬הספר היסודי במצובה ואחרי‪-‬כן המשיך את לימודיו בבית‪-‬הספר‬
‫התיכון האזורי בגשר‪-‬הזיו‪ .‬אחרי שתי שנות לימודים עבר לבית‪-‬הספר החקלאי "עירון"‬
‫בחדרה‪ ,‬שם סיים את לימודיו בבית‪-‬הספר התיכון‪ .‬ירון גדל בבית חם‪ ,‬שבו הרעיפו עליו‬
‫טוב‪-‬לב ואהבה‪ .‬כנער היה מסוגר במקצת וקשה היה להתקרב אליו ולרכוש את אמונו‪.‬‬
‫אולם כשהסתגל לאחד ממוריו או לאחת המטפלות‪ ,‬שרכשו את אמונו‪ ,‬נהיה עוזר נאמן‬
‫להם בהשלטת סדר ומשמעת בקבוצת‪-‬הילדים שלו ‪ -‬קבוצת "שקד"‪ .‬הוא היה בעל דמיון‬
‫עשיר‪ .‬בכל סיפור ששמע ובכל עובדה חדשה שלמד‪ ,‬גילה משמעויות חדשות ומקוריות‪,‬‬
‫שהיו מיוחדות לדרך החשיבה שלו‪ .‬פעמים רבות היה רואה דברים מזווית ראייה‬
‫מיוחדת לו ולעתים קרובות היה מוצא את הצד המגוחך שבדברים והיה מציירם ברוח‬
‫עליזה ושובבה‪ .‬הוא קשר קשרי ידידות עם חברים אחדים‪ ,‬קשרים נפשיים‪ ,‬עמוקים ולא‬
‫קשרי חברות שטחיים‪ .‬הוא ידע לעמוד עד מהרה על אופיים של אנשים חדשים שנקלע‬
‫לחברתם ולגלות ביניהם את אלה שעמם היה רוצה לקשור קשרי ידידות‪ .‬בפניהם היה‬
‫מוכן להיחשף ואף ציפה כי ישיבו לו יחס דומה‪ .‬אכן ידידות עזה ועמוקה הייתה נוצרת‬
‫בינו לבין חברים כאלה‪ ,‬כבר מתחילת ההיכרות‪ .‬ירון היה בעל חוש הומור משובב ורוח‬
‫עליזה‪ .‬הוא אהב מעשי קונדס והיה ראש וראשון לתעלולי הנערים בני קבוצתו‪ .‬אך עם‬
‫זאת נחשב צעיר אחראי‪ ,‬היודע את הגבול בין המותר לבין האסור‪ .‬הוא נהיה דמות‬
‫מרכזית בחיי החברה של כיתתו וידע להשרות סביבו אווירה טובה של חברות‪ .‬בני‬
‫כיתתו אהבו להתקבץ סביבו‪ ,‬להאזין לנגינתו בגיטרה וללוות את הנגינה בשירה‪ .‬לעתים‬
‫העדיפו צורה זו של בילוי‪ ,‬על מופע אמנותי שנערך במשק‪ .‬היה לו אוסף תקליטים ובחדרו‬
‫המטופח היו מתאספים בני החבורה‪ ,‬מאזינים למוסיקה ומבלים בשירה ובריקודים‪ .‬הוא‬
‫היה הגורם המלכד בקבוצת "שקד" ועמד על כך שחברי הקבוצה יפגשו מדי שבת‪ ,‬יבלו‬
‫יחד וישתפו זה את זה בחוויותיהם‪ .‬ירון אהב לשמוע את חבריו מספרים על הקורה‬
‫אותם‪ ,‬ידע להקשיב לבעיות וניסה לעזור ככל יכולתו‪ .‬הוא עצמו היה מתייעץ בחבריו‬
‫ובחברותיו‪ ,‬מגלה לפניהם את בעיותיו ומחפש בעזרתם פתרונות ודרכי פעולה‪ .‬גם לאחר‬
‫שעזב את הקיבוץ‪ ,‬כדי ללמוד בבית‪-‬הספר התיכון החקלאי‪ ,‬שמר על קשר הדוק עם‬
‫חבריו וכשהיה מגיע לחופשה‪ ,‬שוב היה ניצב במרכז ההתעניינות והיה מארגן מסיבות‬
‫וערבי הווי להנאת הכל‪ .‬ירון היה בעל רגש והבנה ביחסו לזקנים ולחולים‪ .‬חלומו הגדול‬
‫מילדות היה להיות רופא‪ ,‬כדי לעזור לאנשים הנזקקים לעזרה‪ .‬היה לו חוש מיוחד ליופי‬
‫והוא הביעו בתצלומים הרבים שצילם‪ ,‬הוא אהב את החי והצומח‪ .‬והרבה לטפל בבעלי‬
‫חיים‪ ,‬במסירות רבה‪ .‬הוא אהב את העבודה במשק החקלאי וביצע כל תפקיד שהוטל‬
‫עליו בשלמות ובדייקנות‪ .‬תמיד התגייס למשימות המיוחדות שהצריכו עבודה מרובה גם‬
‫בימי שבת ומועד‪ .‬הוא היה קשור קשר עז לקיבוץ ולאדמה שעיבד‪ ,‬ולמרות שהתלבט‬
‫בדבר עתידו ידע כי יהיה קשור בקיבוץ‪ ,‬שבו גדל וחונך ובעבודת האדמה‪ .‬ירון גויס‬
‫לצה"ל בתחילת נובמבר ‪ 1971‬והוצב לחיל השריון‪ .‬לאחר סיום הטירונות השלים קורס‬
‫תותחנות טנקים וקורס מפקדי טנקים‪ .‬בקורסים אלו הגיע להישגים מעולים ולאחר‬
‫שעמד בהצלחה במבדקי הקצונה‪ ,‬נשלח לקורס קצינים‪ .‬הוא סיים בהצלחה קורס קצינים‬
‫וקורס קציני שריון‪ .‬הוא עשה מאמצים רבים כדי להצליח בשירותו הצבאי‪ .‬והתגבר‬
‫בהצלחה על כל המכשולים שנערמו בדרכו‪ .‬כשפרצה מלחמת יום הכיפורים‪ ,‬נשלחו ירון‬
‫וחבריו לקורס לסיני‪ ,‬כדי להשתתף בבלימת מאמצי הצבא המצרי לצלוח את תעלת‬
‫סואץ‪ .‬הטנק שלו נפגע בקרב וירון התעקש להצטרף לטנק אחר‪ ,‬לא בתפקידו כמט"ק‪,‬‬
‫אלא כטען‪-‬קשר‪ .‬הוא השתתף בקרבות הקשים בשבוע הראשון למלחמה והתגלה כאיש‬
‫מקצוע מעולה‪ ,‬שביצע את המוטל עליו בדייקנות ובקפידה של איש שריון‪ ,‬שהחינוך‬
‫והמשמעת המיוחדים לחיל זה טבועים עמוק בדמו‪ .‬הגם שהיה עדיין צוער ולא הוסמך‬
‫לקצינות‪ ,‬התגלו בו תכונות של מנהיג וקצין מעולה‪ .‬בשבוע השני למלחמה יצאה יחידתו‬
‫אל "החווה הסינית" שכוח מצרי גדול הגן עליה‪ .‬הקרב נמשך ימים אחדים והיחידה‬
‫סבלה אבדות רבות‪ .‬ביום כ' בתשרי תשל"ד (‪ ,)16.10.1973‬בליל הפריצה ל"חווה‬
‫הסינית"‪ ,‬נפגע הטנק של ירון שעה שנחפז לחלץ טנק אחר שנפגע קודם לכן והיה חשוף‬
‫לאש האויב‪ .‬בפעולה זו נפגע ירון ונהרג‪ .‬הוא הובא למנוחת‪-‬עולמים בבית‪-‬העלמין‬
‫בקיבוץ מצובה‪ .‬השאיר הורים ואח‪.‬‬
‫סג"מ גבעתי ירון‬
‫בן יוסף ורחל‪ ,‬חברי קיבוץ אפק‪ .‬נולד ביום כ"ה בטבת תש"ו‬
‫(‪ )29.12.1945‬בקיבוץ‪ .‬סיים את לימודיו התיכוניים בי"ב‬
‫כיתות בבית הספר שם‪ .‬נער ער היה‪ ,‬מוכשר ללימודים ומוכן‬
‫להתווכח על בעיות שעניינו אותו‪ .‬תחילה היה "הומניסט" אך‬
‫בשנתיים האחרונות ללימודיו התחיל מתעניין במקצועות‬
‫ריאליים ולא שעה אחת לאחר הלימודים בילה בזיהוי מחלות‬
‫של פטריות על גבי עלים שונים ובבדיקות של מזיקי צמחים‪.‬‬
‫את התעניינותו בלימודים המשיך לגלות גם לאחר שסיים את‬
‫לימודיו בבית הספר ואף לאחר השירות בצבא בהתכוננו‬
‫לבחינות הבגרות שמהן הספיק לעמוד רק בבחינות‬
‫במתמטיקה ובגיאוגרפיה‪ .‬עם סיום לימודיו נתקבל כחבר‬
‫הקיבוץ‪ .‬בדצמבר ‪ 1963‬גויס לצה"ל ושירת בחטיבת השריון‬
‫עד שגמר את קורס השריון בהצטיינות‪ .‬היה מדריך בבית‬
‫הספר לשריון‪ .‬כתום שירותו בצבא ולאחר עבודה של כמה‬
‫חודשים בענף המטעים במשק יצא לעזרת פרוד במסגרת‬
‫"השנה השלישית" של שירות בני הקיבוץ‪ .‬גם שם עבד בענף‬
‫המטעים מתוך רצון להרחיב את ידיעותיו ולהעמיק אותן‪ .‬את‬
‫זמן שירותו הקדיש בעיקר לעבודה וללימודים אינטנסיביים‪.‬‬
‫עד כה ועד כה הורגש המתח ערב מלחמת ששת הימים‬
‫ובאותם ימי הכוננות נקרא גם הוא לדגל‪ .‬אריה שמר על קשר‬
‫מכתבים עם משפחתו ועם קיבוצו‪ ,‬בהם הביע את חרדתו‬
‫ואחריותו לבית ולענף ויחד עם זה את גאוותו ובטחונו בכוחו‬
‫של צה"ל‪ .‬לא שואף קרבות היה אלא שהכיר ב"נחיצות" של‬
‫מלחמה זו ולכן היה מסביר לחבריו על מה ולמה הם‬
‫נלחמים‪ .‬יומיים השתתף בקרבות בסיני ואז עלה צפונה‬
‫והשתתף בקרב שנערך על סיר‪-‬א‪-‬דיב ברמת הגולן כאיש‬
‫צוות טנק‪ .‬הטנק נפגע והוא הראה אומץ לב למופת בשעה‬
‫שנפל ביום כ"ט באייר תשכ"ז (‪ ,)8.6.1967‬הוא היום הרביעי‬
‫לקרבות‪ .‬הובא לקבורה בבית הקברות הצבאי בנהריה‬
‫ולאחר זמן הועבר למנוחת עולמים בבית הקברות של אפק‪,‬‬
‫הקיבוץ בו נולד וגודל‪ .‬ב"שלושים" לנפלו הוציא משק אפק‬
‫חוברת לזכרו‪ .‬בחוברת "אשר נפלו במלחמה" של הקיבוץ‬
‫המאוחד הועלה זכרו‪ .‬בכרך ד' של "גוילי אש"‪ ,‬ילקוט עזבונם‬
‫של הבנים שנפלו במערכות ישראל‪ ,‬הובא מעזבונו‪.‬‬
‫סמל גולדברג אריה‬
‫(אריה'לה)‬
‫בת אליעזר וצפורה‪ .‬נולדה ביום י"א‬
‫בניסן תש"ד (‪)4.4.1944‬בקיבוץ עין‪-‬‬
‫המפרץ‪ ,‬שהוריה הם חברים בו‪ .‬סיימה‬
‫את לימודיה בבית‪-‬הספר היסודי שם‬
‫ולאחר‪-‬מכן המשיכה ללמוד במוסד‬
‫החינוכי "נעמן"‪ ,‬שהוא מוסד תיכון‪.‬‬
‫אהבה את היופי ואת החלום ושלחה‬
‫ידה בכתיבת‪-‬שירים‪ .‬ידעה לעבוד מתוך‬
‫אחריות ולא התפנקה‪ .‬גויסה לצה"ל‬
‫בינואר ‪ .1963‬נפלה בשעת מילוי‬
‫תפקידה ביום כ"ה בטבת תשכ"ד‬
‫(‪ .)10.1.1964‬הובאה למנוחת‪-‬עולמים‬
‫בבית‪-‬הקברות האזרחי במשקה‪ .‬כתום‬
‫שבוע‪-‬האבל הופיעו דפי "ידיעות‬
‫השבוע" של הקיבוץ והם מוקדשים‬
‫לזכרה‪ ,‬וביום‪-‬השנה לנפלה יצאה לאור‬
‫חוברת לזכרה ולדמותה‪ .‬הקיבוץ הקים‬
‫אנדרטה לזכרה (מעשה ידי הפסל סגל)‬
‫ברחבת בריכת‪-‬השחיה‪ .‬כן הוקם על‪-‬ידי‬
‫הקיבוץ גלעד בצומת יתיר‪-‬ערד‪ ,‬מקום‬
‫בו נפלה‪.‬‬
‫רב"ט גולן רעיה‬
‫יהונתן‪ ,‬בן גבריאלה ויצחק‪ ,‬נולד ביום ה' באדר תשי"ג (‪)20.2.1953‬‬
‫בנהריה‪ .‬הוא למד בבית‪-‬הספר היסודי בקיבוץ בית העמק והשלים את‬
‫לימודיו בבית‪-‬הספר האזורי בסולם צור‪ .‬יוני היה חבר בתנועת הנוער‬
‫העובד והלומד ועסק בהדרכת בני נוער צעירים במסגרת חטיבת בני‬
‫האיחוד‪ .‬כמו כן היה חובב ספורט ונמנה עם נבחרת הכדורגל "נעמן"‪.‬‬
‫בכיתות הגבוהות של בית‪-‬הספר התיכון החליט לבחור במגמה‬
‫הביולוגית כיוון שראה בלימודי הטבע ערך חשוב לאיש קיבוץ‪ .‬הוא‬
‫התעניין בסוציולוגיה ובמתמטיקה והרבה לקרוא ספרים בתחומים אלה‪.‬‬
‫ספרה עליו חברתו לכיתה‪" :‬יוני היה הבחור ה"מרכזי" אצלנו בקבוצה‪.‬‬
‫אפשר היה לסמוך עליו בכל ולהטיל עליו כל תפקיד‪ .‬כשהיה צריך‬
‫לעשות משהו‪ ,‬להכין או לארגן ‪ -‬בדרך כלל בחרנו ביוני"‪ .‬הוא היה‬
‫מקובל ואהוד מאוד על חבריו בקיבוץ וכולם חיבבוהו בשל מרצו הרב‬
‫ונהגו לציין את פתיחותו ואת אהבת האדם שבו‪ .‬לאחר שעמד בהצלחה‬
‫בבחינות הבגרות‪ ,‬יצא לשנת שירות מטעם תנועת הצופים בטירת‬
‫הכרמל בחיפה‪ .‬הוא הרבה לטייל עם חניכיו ואף אירח אותם בקיבוצו‪,‬‬
‫ולחבריו בקיבוץ נהג לספר כי בפעולת ההדרכה הוא רואה עצמו לא רק‬
‫כמדריך‪ ,‬אלא גם כ"עובד סוציאלי"‪ .‬יהונתן גויס לצה"ל בראשית אוגוסט‬
‫‪ 1972‬והוצב לחיל השריון‪ .‬לאחר סיום הטירונות השתלם בקורס‬
‫מקצועות טנק שבסיומו נשלח לשרת כטען‪-‬קשר בגזרת התעלה‪ .‬היה‬
‫חייל מצוין‪ ,‬אחראי ומסור לתפקידו‪ ,‬ושימש דוגמא לחבריו במזגו הטוב‪,‬‬
‫בסבילותו ובצייתנותו‪ .‬בכל תקופת שירותו היה אהוד על חבריו ליחידה‬
‫ומפקדיו ציינו את כושר המנהיגות שלו ואת דבקותו והקפדתו על מילוי‬
‫כל המשימות שהוטלו עליו‪ .‬זמן קצר לפני פרוץ מלחמת יום הכיפורים‬
‫נשלח לקורס מפקדי טנקים‪ .‬במלחמת יום הכיפורים השתתף יוני‬
‫בקרבות הבלימה הקשים נגד המצרים בסיני ואף השתתף בצליחת‬
‫התעלה‪ .‬לאחר שמפקד הטנק שלו נפגע‪ ,‬החליף אותו יוני‪ ,‬וחבריו‬
‫מספרים כי פעל באומץ‪-‬לב ובתושייה‪ .‬לקראת הפסקת האש היה אמור‬
‫להיות מועבר לאזור המרכז‪ ,‬אולם הוא התנדב להישאר בסיני ולהמשיך‬
‫לפעול כטען‪-‬קשר‪ .‬ביום כ"ז בתשרי תשל"ד (‪ ,)23.10.1973‬היום‬
‫הראשון להפסקת‪-‬האש‪ ,‬יצא לסיור בציר איסמעיליה ושם נפגע הטנק‬
‫שלו בטיל והוא נהרג‪ .‬הוא הובא למנוחת‪-‬עולמים בבית‪-‬העלמין בבית‬
‫העמק‪ .‬לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל‪ .‬במכתב תנחומים למשפחה‬
‫השכולה כתב מפקדו‪" :‬סמל יהונתן שירת ביחידת שריון תקופה ארוכה‪.‬‬
‫היה בחור טוב לב‪ ,‬רציני ואהוב על חבריו‪ .‬הוא היה בעל יזמה ועשה את‬
‫המוטל עליו במסירות‪ ,‬לחם באומץ לב ותוך חירוף נפש‪ .‬הגדוד מרכין‬
‫את דגלו לזכרו"‪.‬‬
‫סמל גולקר יהונתן‬
‫ראובן נולד ביום ל' בניסן תש"ד (‪ )23.4.1944‬בקיבוץ יגור‪ ,‬בן זקונים‬
‫להוריו‪ ,‬שושנה וערי גלס‪ .‬תקופה קשה עברה עליו בילדותו‪ .‬אמו הייתה‬
‫חולה ונעדרה פעמים רבות לזמן ממושך מן הבית‪ .‬האם נפטרה‬
‫ממחלתה האנושה כשהיה ראובן בן שתים‪-‬עשרה‪ .‬הוא לא מצא את‬
‫מקומו בקיבוץ ועבר ללמוד בכפר הנוער "מאיר שפיה"‪ .‬בבואו לבית‪-‬ספר‬
‫חקלאי‪ ,‬מימש רצון עז להתכונן לקראת צורת חיים‪ ,‬אליה שאף ואותה‬
‫אמר להגשים‪ .‬ראובן קשור היה לאדמה ולצמח בכל נימי נפשו ושנותיו‬
‫בשפיה גבשו וחזקו בו קשר זה‪ .‬למוריו ולמדריכיו זכור הוא כילד צנוע‬
‫ומסוגר שכל מה שעשה‪ ,‬מתוך צנעה עשה‪ .‬מעולם לא ביקש לעצמו דבר‪.‬‬
‫"זה בסדר" אמר ומיעט לדבר‪ .‬עיניו הגדולות והשחורות הן שדיברו וכמו‬
‫סיפרו את שהיה לו לספר‪ .‬כולו אמר פשטות ‪ -‬אמיתית‪ ,‬פנימית‪ .‬הוא לא‬
‫אהב להתבלט ובכל זאת בלט‪ .‬היה בין העושים במלאכה‪ ,‬הן בלימודיו‬
‫והן בעבודה המעשית‪ .‬תכונה זו וכן חוש הצדק והיושר‪ ,‬שהיו קו בולט‬
‫באופיו‪ ,‬הקנו לו עמדה בין חבריו והערכה מצד מחנכיו‪ .‬בעיני חבריו היה‬
‫סמכות חיובית‪" :‬ראובן אמר"‪ ,‬משמע שכך הוא‪ .‬כהמשך מובן ללימודיו‬
‫בשפיה סיים את המגמה לאגרומכניקה בבית‪-‬הספר המקצועי הגבוה‬
‫לחקלאות "יד נתן"‪ ,‬כמדריך למכונות חקלאיות‪ .‬כשהתגייס לצה"ל‪,‬‬
‫הצטרף ראובן לגרעין התיישבותי "נחשול" והוצב לנח"ל‪ .‬עבר קורס‬
‫מ"כים חי"ר וכן קורס צניחה‪ .‬כעבור זמן השתלם בקורס מ"כים מקלעים‬
‫בינוניים ונקבע כמש"ק מקלעים‪ .‬את אשתו‪ ,‬חנה‪ ,‬נשא בתקופת שירותו‬
‫הצבאי‪ .‬לאחר שסיים את השירות הסדיר החל לעבוד בעבודת מחקר‬
‫במכון "וולקני" ‪ -‬עבודת אדמה והקשור בה‪ .‬הוא וחנה התגוררו בחולון‪,‬‬
‫ושם נולד בנם הבכור ערן‪ .‬עודם גרים בחולון פרצה מלחמת ששת‬
‫הימים‪ .‬ראובן השתתף בקרבות ירושלים כמקלען בפלוגת צנחנים‪.‬‬
‫פלוגתו לחמה בבית‪-‬הספר לשוטרים ובאוגוסטה ויקטוריה וראובן היה‬
‫בין הראשונים שהגיעו אל הכותל‪ .‬היה זה מפגשו הראשון עם המלחמה‬
‫ומפגש נוסף עם חווית המוות‪ .‬הוא נפגע מאוד‪ ,‬התלבט וכתמיד שתק את‬
‫שתיקותיו‪ .‬רמז קטן‪ ,‬חיצוני‪ ,‬לאשר התחולל בנפשו ניתן ללמוד מן‬
‫העובדה שחדל לפתע לאכול בשר‪ ,‬מאז המלחמה ועד ליום מותו‪ .‬לאחר‬
‫המלחמה החליטו ראובן וחנה לעבור למושב ורכשו משק בכפר לימן‪,‬‬
‫שליד ראש הנקרה‪ .‬בכפר לימן נולדה הבת‪ ,‬הדס‪ .‬תחילה עבד ראובן‬
‫כמדריך בחברה להגנת הטבע‪ .‬כעבור זמן עבר לעבוד במשקו בלבד‪,‬‬
‫ועשה מאמצים רבים‪ ,‬בחריצות ובעקשנות האופייניות לו‪ ,‬לפתחו ולקדמו‪.‬‬
‫למרות שגבו נפגע בצניחה ב‪ ,1972-‬והרופאים יעצו לו שלא לעשות‬
‫עבודות קשות‪ ,‬המשיך ראובן לעמול במטע הבננות לעבוד על הטרקטור‬
‫ וגם לצנוח‪ .‬זאת‪ ,‬למרות שנקבע לו פרופיל רפואי נמוך ונאמר לו שלא‬‫יוכל עוד לצנוח‪ .‬כשפרצה מלחמת יום הכיפורים התייצב ראובן בגדודו‪,‬‬
‫שהיה הראשון לצלוח את התעלה‪ .‬ביום כ' בתשרי תשל"ד‬
‫(‪ ,)16.10.1973‬בעת שהיה במשימת חסימה‪ ,‬דרומית לשדה‪-‬התעופה‬
‫של דוור‪-‬סוואר‪ ,‬נפגע ראובן בראשו מפגז ונהרג‪ .‬ראובן נקבר בבית‪-‬‬
‫העלמין ביגור‪ ,‬הקיבוץ בו נולד‪ .‬השאיר אחריו אישה‪ ,‬בן ובת‪.‬‬
‫סמל גל ראובן‬
‫בן שלמה ומרים‪ .‬נולד ביום כ' בכסלו תשי"ז (‪)24.11.1956‬‬
‫בחיפה‪ .‬נקרא על שם יעקב ברקו‪ ,‬אחי אמו מרים‪ ,‬שנפל‬
‫בשיירה ליחיעם בתש"ח‪ .‬למד בבית‪-‬הספר היסודי 'הבונים'‬
‫שבקרית‪-‬ביאליק ובשנת ‪ 1966‬הצטרף עם משפחתו לקיבוץ‬
‫ראש‪-‬הנקרה‪ .‬כאן סיים את לימודיו בכיתה ח' והמשיך‬
‫ללמוד בבית‪-‬הספר האזורי המשותף 'סולם צור'‪ ,‬ליד קיבוץ‬
‫גשר‪-‬הזיו‪ .‬בשנת ‪ 1971‬הצטרף להוריו שיצאו בשליחות‬
‫ליוהנסבורג‪ ,‬דרום‪-‬אפריקה‪ ,‬למשך שנה‪-‬וחצי‪ .‬עם שובו ארצה‬
‫חזר ללמוד בבית‪-‬הספר שבגשר‪-‬הזיו וסיים את לימודיו‬
‫במגמה הומנית‪-‬כללית‪ .‬בתום לימודיו התנדב לשנת‪-‬שירות‬
‫נוספת והדריך‪ ,‬במסגרת זו‪ ,‬נוער ברמת‪-‬אביב‪ .‬הוא ריכז את‬
‫קן 'הנוער העובד והלומד' שבמקום וגילה בתפקידו זה‬
‫מסירות ודבקות למופת‪ .‬היתה בו בקובי חיוניות רבה‪ .‬היה‬
‫פעיל מאוד בתחומים רבים וגילה עניין בעיקר במוסיקה‪,‬‬
‫בכדורסל ובימאות‪ .‬כימאי הפליג בהפלגות ספורטיביות‬
‫לקפריסין ולאיי יון‪ .‬גם בהיותו חייל המשיך להתמסר לספורט‬
‫והיה מגיע בהתמדה לאימונים גם באמצע השבוע‪ .‬קובי גויס‬
‫לצה"ל באוקטובר ‪ 1975‬ונמצא כשיר לקורס‪-‬הטיס‪ .‬הוכשר‬
‫להיות טייס בדצמבר ‪ 1977‬וקיבל את דרגת סגן‪-‬המשנה‪.‬‬
‫בתום שנת‪-‬השירות הראשונה שלו כתב עליו מפקדו בסיכום‬
‫ריאיון‪" :‬הפגין במשך התקופה רמת‪-‬טיסה טובה והגיע לרמה‬
‫יפה‪ .‬ברמה הנוכחית ובפוטנציאל הטמון בו יוכל להגיע‬
‫רחוק‪ .‬מילא את תפקידו בצורה אחראית יפה וטובה"‪ .‬כחודש‬
‫לפני נפילתו הוצב לפני קובי אתגר חדש‪ ,‬הוא קיבל תפקיד‬
‫של קצין‪-‬הדרכה של בסיסו‪ .‬ביום כ"ג בניסן תשל"ט‬
‫(‪ )20.4.1979‬נפל קובי במילוי תפקידו‪ .‬הובא למנוחת‪-‬‬
‫עולמים בבית‪-‬העלמין שבראש‪-‬הנקרה‪ .‬לאחר נפלו הועלה‬
‫לדרגת סרן‪ .‬השאיר אחריו הורים ושלושה אחים‪ .‬הספינה‬
‫של קיבוץ ראש‪-‬הנקרה נקראת על‪-‬שמו 'קובי'‪.‬‬
‫סרן גל‪-‬עוז קובי (יעקב)‬
‫בן שמואל וגאולה‪ .‬נולד ביום כ"א בכסלו תשט"ו (‪)16.12.1954‬בקיבוץ‬
‫גשר‪-‬הזיו שבגליל המערבי‪ .‬למד בבית‪-‬הספר היסודי שבקיבוצו‪ ,‬המשיך‬
‫וסיים את לימודיו בבית‪-‬הספר התיכון 'סולם צור' שבאזור‪ .‬יואב היה‬
‫תלמיד מעולה והצטיין במיוחד במקצועות ההומניים‪ .‬כשסיים את בית‪-‬‬
‫הספר התיכון‪ ,‬החליט להתנדב לשנת‪ -‬שירות שלישית לפני גיוסו לצה"ל‪,‬‬
‫ועבד במשך שנה זו כמדריך‪-‬נוער במתנ"ס שבדימונה‪ .‬הוא השתלב גם‬
‫בקליטת עולים חדשים ונטל חלק פעיל בחיי העיר הדרומית ואף נטל‬
‫חלק בתזמורת הנוער של דימונה‪ .‬מגיל צעיר ביותר בלט יואב בכישרונו‬
‫המוסיקלי‪ .‬הוא ניחן בזיכרון בלתי‪-‬רגיל בתחום זה‪ ,‬והיה מסוגל לנגן‬
‫יצירה ארוכה ומסובכת‪ ,‬לאחר ששמע אותה פעמים ספורות בלבד‪.‬‬
‫בנוסף לאהבת הנגינה וההאזנה לתקליטים של מוסיקה קלסית וקלה‬
‫הרבה יואב לקרוא‪ .‬יחד‪-‬עם‪-‬זאת‪ ,‬התעניין גם בתחומים קלים יותר‪ :‬הוא‬
‫אהב סרטים ועסק בספורט‪ ,‬הצטיין במיוחד כשוער בכדורגל‪ .‬יואב היה‬
‫בחור אופטימי‪ ,‬עליז וחברותי‪ .‬בקרב חבריו נודע כחובב מעשי‪-‬קונדס‪.‬‬
‫כשנערכו מסיבות‪-‬רעים‪ ,‬העמיד לרשותם את כישרונו המוסיקלי‬
‫והספרותי לחיבור חרוזים משעשעים‪ ,‬שירים קצרים ומערכונים מבדחים‪.‬‬
‫אך בצד חוש‪-‬ההומור שניחן בו וקלילות‪ -‬אופיו ידע יואב לשלב גישה‬
‫רצינית ואחראית לחיים‪ .‬הוא היה בן נאמן ומסור להוריו ונחלץ לתמוך‬
‫בהם ולעזור להם כשאחיו‪ ,‬עודד‪ ,‬לא שב הביתה מקרבות מלחמת יום‪-‬‬
‫הכיפורים‪ .‬יואב גויס לצה"ל בתחילת נובמבר ‪ .1974‬לאחר הטירונות‬
‫ולאחר שסיים קורס‪-‬מ"כים כחניך פלוגתי מצטיין‪ ,‬הועבר לשרת כסמל‬
‫מבצעים בפיקוד המרכז‪ .‬הוא שאב סיפוק רב מעבודתו זו‪ ,‬שקיפלה‬
‫בתוכה עניין אינטלקטואלי ואתגר אישי‪ .‬יואב הרבה לבקר בבית‪ ,‬במשקו‪,‬‬
‫ובביקוריו אלה שב לעבוד בענף החקלאי האהוב עליו‪ ,‬ענף הבננות‪ .‬כן‬
‫הדריך קבוצות ילדים‪ ,‬עזר במשק הילדים והיה פעיל‪ ,‬כדרכו‪ ,‬בארגון‬
‫מסיבות וחגים‪ .‬יואב היה חובב‪-‬חיות מושבע‪ ,‬ובמיוחד חיבב כלבים‪.‬‬
‫שעות רבות בחופשותיו בילה בפינת החי של בית‪-‬הספר‪ ,‬בעודו רוכב על‬
‫סוסים ומטפל בהם‪ .‬ביום י"ח בתמוז תשל"ז (‪ )4.7.1977‬נפל בעת מילוי‬
‫תפקידו באזור מגידו‪ .‬הובא למנוחת‪ -‬עולמים בבית‪-‬העלמין שבקיבוץ‬
‫גשר‪-‬הזיו‪ .‬השאיר אחריו הורים ואח‪ .‬במכתב‪-‬תנחומים למשפחה‬
‫השכולה כתב מפקדו‪" :‬יואב היה נער צעיר ואופטימי‪ ,‬אשר פעל בשיקול‪-‬‬
‫דעת והשרה הרגשה של ביטחון על סביבתו ועל מפקדיו‪ .‬תמיד ידע‬
‫למצוא תשובה נכונה לבעיה ועשה הכול בעצמו‪ ,‬כדי לפתור את הבעיה‬
‫לפני שתועבר לטיפולו של מישהו אחר"‪ .‬הוריו הוציאו לאור חוברת‬
‫לזכרו‪.‬‬
‫סמ"ר אמיר יואב‬
‫בן יהודית (אידה) וצבי‪ .‬נולד ביום ב' באדר תשי"ג‬
‫(‪ )17.2.1953‬בחיפה‪ .‬בעודו רך בשנים העתיקה‬
‫המשפחה את מגוריה לכפר לימן‪ .‬ראובן למד בבית‪-‬‬
‫הספר היסודי במושב בצת והמשיך את לימודיו‬
‫התיכוניים בכפר‪-‬הנוער 'נעורים'‪ ,‬במגמת ציוד מיכני‬
‫הנדסי‪ .‬ראובן עסק בספורט והיה חובב צלילה‪ .‬הוא‬
‫גויס לשירות סדיר בחודש אוגוסט ‪ 1970‬והוצב‬
‫לשרת בחיל‪-‬ההנדסה‪ .‬סיים את שירותו הסדיר‬
‫באוגוסט ‪ 1973‬והתגייס לשירות הקבע עם פרוץ‬
‫מלחמת יום‪-‬הכיפורים‪ .‬באוקטובר ‪1977‬נשא את‬
‫שושי לאישה‪ .‬השניים השתכנו בטבריה ולאחר‪-‬מכן‬
‫הקימו את ביתם בקצרין שבגולן‪ .‬כעבור ארבע שנים‬
‫שבו בני הזוג לכפר לימן וכאן נולדה בתם הבכורה ‪-‬‬
‫רעות‪ .‬במהלך שירותו בצבא הקבע הגיע לדרגת‬
‫רב‪-‬סמל‪-‬בכיר‪ .‬ראובן היה ער לצורכיהם ומצוקותיהם‬
‫של פקודיו‪ ,‬ביניהם חיילים בודדים ו'נערי רפול'‪ .‬הוא‬
‫נהג לאסוף אותם לביתו ולטפל בהם אישית‪ ,‬כמו גם‬
‫במסגרת הצבאית‪ .‬באותה מידה היה בן מסור להוריו‬
‫ועזר להם בעבודות המשק בשעות הפנאי המעטות‬
‫שעמדו לרשותו‪ .‬היה בכוונתו לסיים את השירות‬
‫בצבא הקבע ולהתבסס בעבודה החקלאית במושב‬
‫במשק משלו‪ .‬אולם תוכניותיו לא זכו למימוש‪ .‬ראובן‬
‫נפל בעת מילוי תפקידו ביום ז' בכסלו תשמ"ז‬
‫(‪ )9.12.1986‬בתאונת‪-‬דרכים בצומת עמיעד והובא‬
‫למנוחות בחלקה הצבאית בבית‪-‬העלמין בנהריה‪.‬‬
‫הניח רעיה‪ ,‬בת ‪ -‬רעות‪ ,‬הורים ‪ -‬צבי ויהודית‪ ,‬ושני‬
‫אחים ‪ -‬יצחק ופבי‪ .‬בתו רביד נולדה לאחר מותו‪.‬‬
‫במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו על‬
‫התפקיד הבכיר שמילא‪ ,‬על חריצותו של ראובן ועל‬
‫מסירותו ללא גבול‪ .‬האלוף מתן וילנאי העניק‬
‫למשפחתו תעודת הוקרה לזכרו‪.‬‬
‫רס"ב גליימר ראובן‬
‫בן בנימין ותמר‪ .‬נולד ביום כ"ו בחשון תשט"ז (‪ )11.11.1955‬בקיבוץ כברי‬
‫שבגליל המערבי‪ .‬בקיבוץ זה‪ ,‬שהוקם רק שש שנים לפני הולדתו‪ ,‬עשה‬
‫אליק את כל שנות‪-‬חייו ורכש בו את השכלתו היסודית והתיכונית‪ .‬כאן גם‬
‫נתגבשה אישיותו המיוחדת במינה‪ ,‬שהרשימה את כל מי שנזדמן להיות‬
‫במחיצתו ‪ -‬צעירים ומבוגרים כאחד‪ .‬מעידה מורתו של אליק על השניות‬
‫שנסתמנה באופיו‪" :‬ילד ‪ -‬וגבר‪ .‬תלמיד מצטיין ואחראי ‪ -‬ופרא‪-‬איש‪ .‬עסוק‬
‫בכתיבת מכתבי‪-‬אהבה בכל השיעורים ‪ -‬וכובש‪-‬לב‪-‬מורה בהתעניינות‬
‫ובהתייחסות אל כל הנעשה אותה שעה בכיתה‪ ...‬נושא על כפיים את‬
‫אמא ואת חוה'לה אחותו ‪ -‬באהבה‪ ,‬בכל פרטי תשומת‪-‬הלב‪ ,‬באחריות‬
‫משפחתית שאין דומה לה ‪ -‬ומסתבך במעשי‪-‬משובה חברי‪-‬אחריות‬
‫בלתי‪ -‬צפויים ביותר‪ .‬מעורב כל‪ -‬כולו בחברה‪ ,‬משמש משענת לכל אחד‬
‫מבני כיתתו ‪ -‬ושומר לעצמו מרחק סמוי‪ ,‬פינה שהיא שלו בלבד‪ .‬כל‪-‬כולו‬
‫סערה ‪ -‬והנה שקט‪ ,‬שקול‪ ,‬רוגע‪ .‬מנהיג ‪ -‬ונער מהשורה‪ .‬צחקן ומצחיקן‬
‫עד דמעות ‪ -‬ומנהל שיחות רציניות ונוקבות‪ ...‬כל הניגודים בכפיפה אחת‪,‬‬
‫בשלמות מפתיעה ‪ -‬אליאב"‪ .‬וידידה מבוגרת ‪ -‬אמא של חברתו ‪ -‬מתפעלת‬
‫מ"התכונות השונות הגודשות אותו‪ :‬החוש האסתטי הנקי והמדויק‪,‬‬
‫האינטליגנציה החדה‪ ,‬הרוך הנפלא‪ ,‬כושר‪-‬המנהיגות השקט והבוטח‬
‫והרצון החזק ללמוד ולדעת וללכת בכל שביל עד הסוף ‪ -‬לראות לאן הוא‬
‫מוביל;לנסות כל דבר‪ ,‬לטעום‪ ,‬לא לחיות במסגרת מצומצמת ושלוה אחת‪,‬‬
‫לחבוק את כל העולם ולא להירתע מכישלונות קטנים או גדולים"‪ .‬אליק‬
‫שימש כמרכז חטיבת בני שכבת‪-‬הנעורים במשקו‪ .‬נטל חלק בכל פעילות ‪-‬‬
‫פיסית ורוחנית כאחת‪ .‬היתה לו תחושה מיוחדת לטבע ולנוף‪ .‬כעבודת‪-‬‬
‫גמר בבית‪-‬הספר התיכון בחר בנושא‪' :‬ניסיונות בהאבקת פרחים‬
‫ובהבכרת פירות והשבחתם ‪ -‬באנונה'‪ .‬תמצית של עבודה זו הודפסה‬
‫לאחר מותו ב'השדה'‪ .‬והמימצאים מיושמים הלכה למעשה בידי‬
‫המגדלים‪ .‬את תעודת‪-‬הבגרות רכש בבחינות אכסטרניות‪ .‬תחביבו של‬
‫אליק היו טיולים‪ ,‬בהם ניצל את בקיאותו הרבה בידיעת הארץ‪ ,‬וכן צלילה‬
‫תת‪-‬ימית וגם מוסיקה ‪ -‬פופ וקלסית כאחת‪ .‬לפני התגייסותו לצה"ל‬
‫החליט אליק להקדיש שנה אחת לתנועה ‪ -‬להדרכת 'מחנות עולים' בבאר‪-‬‬
‫שבע‪ .‬הוא התחבב על חניכיו בגישתו הספונטנית והבלתי‪-‬שגרתית‪ .‬אליק‬
‫גויס לצה"ל בנובמבר ‪ 1974‬והוצב לשרת בסיירת כפי שביקש‪ .‬בשירות‬
‫הצבאי גילה סבילות‪ ,‬כושר‪-‬מנהיגות ונכונות לסייע לחבריו בביצוע תרגילי‬
‫האימונים המפרכים‪ ,‬על‪-‬אף פגיעה בברכו‪ .‬לא חלפו אלא תשעה חודשים‬
‫וכיתתו‪ ,‬שהיתה מופקדת על שמירת הגבול הצפוני‪ ,‬הועמדה במבחן‪-‬אש‬
‫קשה‪ .‬בהיודע דבר חדירת מחבלים לאזור הוחשה הכיתה לחניתה‪.‬‬
‫המחבלים התחבאו בשטח בעל צמחיה סבוכה‪ ,‬מזרחית לקיבוץ‪ ,‬ורק‬
‫כמאה מטר חשופים הפרידו בינם לבין הגדר‪ .‬אליק וחבריו התפרסו‬
‫בשורה כדי לסרוק את השטח‪ .‬מכת‪-‬האש הראשונה של המחבלים היתה‬
‫מכוונת כולה אל אליק‪ .‬החיילים השיבו אש והחוליה‪ ,‬שמנתה שלושה‬
‫מחבלים‪ ,‬הושמדה כולה‪ .‬אבל אליק לא היה עוד בין החיים ‪ -‬הוא נפל‬
‫באותו קרב ביום י"ג באלול תשל"ה (‪ .)20.8.1975‬הובא למנוחת‪-‬עולמים‬
‫באדמת כברי‪ ,‬שגדל בה והשקיף עליה מרחוק דקות ספורות לפני מותו‪.‬‬
‫השאיר אחריו הורים‪ ,‬אח ואחות‪.‬‬
‫טור' גפן אליאב (אליק)‬
‫בנם‪-‬יחידם של אברהם ורבקה‪ .‬נולד ביום כ"ח בניסן תש"ב‬
‫(‪ )15.4.1942‬בבואיינוס איירס‪ ,‬בירת ארגנטינה‪ .‬הוריו‪,‬‬
‫ציונים וותיקים‪ ,‬עלו לארץ עם קום המדינה יחד עם בנם‬
‫יחידם בעזבם מאחריהם את חיי הרווחה ביבשת אמריקה‬
‫הלטינית‪ .‬חיים למד וסיים את לימודיו בבית הספר היסודי‬
‫בנהריה‪ .‬לאחר מכן למד בבית הספר התיכון שם אך עבר‬
‫לבית הספר האיזורי במצובה להשלים בו את לימודיו‬
‫התיכוניים‪ ,‬כי הדרך המובילה להגשמה קיבוצית נראתה‬
‫בעיניו‪ :‬הרעיון והמעש היו שלובים בו לשלמות אחת‪ .‬בשיחה‬
‫עם אביו אמר פעם‪" :‬אני מעריץ אותך על שהבאת אותי‬
‫לארץ ולא השארת אותי בגולה"‪ .‬חובב טבע נלהב היה וכוחו‬
‫היה רב במקצועות הקשורים בידיעת הארץ‪ .‬אהב לטייל‪,‬‬
‫להכיר וללמוד את הארץ ואת מרחביה‪ .‬בקיבוצו היה אהוב‬
‫על הכל‪ ,‬עבד בחריצות בענף הבננות שם ושאף להתקדם‬
‫ולהתפתח בידיעות על הענף כשם ששאף ללמוד ולהשכיל‬
‫בכל דבר ודבר‪ .‬כשהגיעה שעת גיוסו לצה"ל באוקטובר ‪1960‬‬
‫רצה להיות צנחן וכשלא ניתן לו מבוקשו בגלל כושר לקוי‬
‫נאבק קשה בפני מוסדות הבטחון עד שניצח‪ .‬כבן יחיד יכול‬
‫היה לשמש בתפקידים בלתי קרביים אך הוא הכריח את הוריו‬
‫לחתום על בקשתו להצטרף ליחידה קרבית בטענו בפניהם‪:‬‬
‫"בדרך זו חינכתם אותי; אל תעמדו בדרכי"‪ .‬אחרי שעבר את‬
‫תקופת הטירונות בנח"ל עבר קורס מ"כ וגם קורס קצינים‬
‫ובהגיעו לדרגת סגן עבר קורס חבלה וגם במילואים‪ ,‬שירת‬
‫כמפקד מחלקת החבלה בגדוד‪ .‬אחד מחבריו סיפר שחיים‬
‫אמר לו‪" :‬תראה שלמה‪ ,‬אני משוכנע שתפרוץ מלחמה‪ .‬אנחנו‬
‫נגמור אתם מהר ונחזור הביתה"‪ .‬ואכן המלחמה פרצה‪.‬‬
‫בערב מלחמת ששת הימים נקרא לדגל ובקרב על אום כתף‬
‫שבסיני‪ ,‬שהתחולל ביום השני לקרבות‪ .‬הוא כ"ז באייר תשכ"ז‬
‫(‪ ,)6.6.1967‬היה מפקד החבלה של גדודו; כאשר נפגע‬
‫קשה מפגז שהתפוצץ במשאית בוערת גילה גבורה ונכונות‬
‫הקרבה‪ .‬חבריו לשירות ציינו אותו כעדין נפש ואהוד ונערץ‬
‫היה על כל מי שהכיר אותו על השקט והשלווה שבו ועל‬
‫המתינות והבטחון במעשיו‪ .‬הניח אש וילד ‪ -‬ורעייתו בהריונה‬
‫בשעת נפלו‪ .‬הובא לקבורה בבית הקברות הצבאי לשעת‬
‫חירום בבארי ולאחר זמן הועבר למנוחת עולמים בבית‬
‫הקברות אשר במצובה‪.‬‬
‫סגן גפן חיים‬
‫בן יהודית ויחזקאל‪ ,‬נולד ביום כ"ו באלול תרצ"ט (‪)10.9.1939‬‬
‫בנשר שליד חיפה‪ .‬הוריו עלו מרומניה זמן קצר לפני שנולד‪,‬‬
‫השתקעו בצריף בשכונה והאב עבד במפעל המלט שבמקום‪.‬‬
‫צבי למד בבית‪-‬הספר היסודי בנשר‪ ,‬ואחר כך עבר לחברת‬
‫הנוער בקיבוץ גן‪-‬שמואל‪ .‬הוא המשיך בלימודיו‪ ,‬עבד והתבלט‬
‫בפעילות החברתית בקיבוץ‪ .‬צבי רכש חברים וידידים שנשארו‬
‫קשורים אליו כל חייו‪ .‬הוא אהב את עבודת האדמה בגן הירק‬
‫והקדיש לה את רוב שנות חייו‪ .‬לקראת סיום הלימודים בגן‪-‬‬
‫שמואל התקבלה החלטה‪ ,‬שחברת הנוער תצא להשלמת‬
‫גרעין המתיישבים בקיבוץ סער שבגליל המערבי‪ .‬בשנת ‪1957‬‬
‫הגיע צבי לסער‪ .‬כעבור שנה התגייס לצה"ל ושירת בנח"ל‬
‫מוצנח‪ .‬בשנת ‪ ,1960‬בתום שלוש שנות שירות‪ ,‬חזר לקיבוץ‬
‫סער והחל לעבוד בענף גידולי שדה‪ .‬בשנת ‪ 1963‬נשא לאשה‬
‫את עדה‪ ,‬בת קיבוץ בית אלפא‪ ,‬ונולדו להם ארבעה ילדים‪ .‬עם‬
‫פרוץ מלחמת ששת‪-‬הימים שירת צבי בחטיבת הצנחנים‪,‬‬
‫שלחמה בקרבות לשחרור ירושלים‪ .‬גם אחרי המלחמה‬
‫המשיך לשרת בחטיבה בשירות מילואים‪ ,‬והשתתף במרדפים‬
‫אחרי מחבלים בבקעת הירדן‪ .‬במלחמת יום‪-‬הכיפורים לחם‬
‫בקרבות הקשים בסיני‪ .‬אחרי המלחמה עלה לדרגת רב"ט‬
‫ועבר קורס חובשים מחלקתיים‪ .‬בחייו האזרחיים הצטיין‬
‫בעבודת‪-‬האדמה וחבריו בקיבוץ אמרו עליו‪" :‬הוא היה איכר‬
‫בלב ובנפש‪ ,‬מוקף צעירים שהעריצו אותו ואהבו לעבוד אתו‬
‫בעבודת השדה"‪ .‬בשנת ‪ 1977‬הועבר מחיל‪-‬הצנחנים לחיל‪-‬‬
‫השריון ועלה לדרגת סמל‪ ,‬כשהוא מעוטר באות מלחמת ששת‬
‫הימים ובאות מלחמת יום‪-‬הכיפורים‪ .‬כשפרצה מלחמת שלום‬
‫הגליל גויס לשירות מילואים ויצא לפעילות מבצעית בלבנון‪.‬‬
‫ביום ב' בתמוז תשמ"ב (‪ ,)23.6.1982‬בצאתו עם רכבו‬
‫לתפקיד‪ ,‬עלה על מוקש ונהרג‪ .‬בן ‪ 42‬היה במותו‪ .‬צבי הובא‬
‫למנוחות בבית‪-‬הקברות בקיבוץ סער‪ .‬הוא השאיר אחריו רעיה‪,‬‬
‫ארבעה ילדים‪ ,‬אח ואחות‪.‬‬
‫סמל גפני צבי‬
‫חיים‪ ,‬בן שיינדל וברל‪ ,‬נולד ביום י"ט בכסלו תשט"ו‬
‫(‪ )14.12.1954‬בקיבוץ אפק ולמד בבית‪-‬הספר היסודי‬
‫שבקיבוצו ובבית‪-‬הספר התיכון 'כרמל' ביגור‪ .‬חיים היה‬
‫תלמיד מצטיין‪ ,‬בעיקר במתמטיקה‪ ,‬אך הגיע להישגים גם‬
‫במקצועות ההומניים‪ .‬הוא אהב מוסיקה ופרט על גיטרה‪ ,‬צייר‬
‫ומצא בציור ובכתיבת שירים ביטוי לרחשי‪-‬לבו‪ ,‬לרעיונותיו‬
‫ולמחשבותיו‪ .‬כן היה שחקן כדורסל בנבחרת של הקיבוץ‪ .‬היה‬
‫לו זיכרון מופלא וכושר הבעה וביטוי בכתב ובעל‪-‬פה‪ .‬כן‬
‫הצטיין בחוש הצדק המפותח שלו ובאומץ‪-‬לבו להיאבק על כל‬
‫דבר שנראה לו ראוי למאבק‪ .‬חיים גויס לצה"ל בתחילת‬
‫נובמבר ‪ 1972‬והוצב לחיל השריון‪ .‬הוא אומן כאיש צוות טנק‬
‫ונשלח לקורס מפקדי טנקים‪ ,‬שם זכה בציונים גבוהים‪ ,‬אולם‬
‫שבועיים לפני סיום הקורס פרצה המלחמה‪ .‬במשך כל תקופת‬
‫שירותו היה חייל מסור וממושמע‪ ,‬תמיד התנדב למלא‬
‫תפקידים קשים ומשימות מסוכנות‪ ,‬עזר לחברים ובכל יחידה‬
‫ששירת בה‪ ,‬תרם להעלאת המוראל ולגיבוש החיילים ואנשי‬
‫הצוות‪ .‬הוא היה קשור מאוד למשפחתו ולקיבוצו‪ .‬כשהיה‬
‫תלמיד ואחרי‪-‬כן כששירת בצה"ל הרבה לכתוב מכתבים‬
‫להורים ולחברים‪ ,‬ובהם סיפר על רשמיו מטיולים בארץ‪,‬‬
‫מהאימונים ומחוויותיו בצבא‪ ,‬בקורסים השונים‪ .‬כשפרצה‬
‫מלחמת יום הכיפורים היה חיים כאמור‪ ,‬חניך בקורס מפקדי‬
‫טנקים‪ .‬הוא וחבריו נשלחו כאנשי צוותים להשתתף בבלימת‬
‫התקפות המצרים בגזרה הצפונית של תעלת סואץ‪ ,‬ליד העיר‬
‫קנטרה‪ .‬ביום י"ב בתשרי תשל"ד (‪ ,)8.10.1973‬ניסו הוא‬
‫וחבריו‪ ,‬ואתם קומץ לוחמים ממעוז 'מילאנו' שעל שפת‬
‫התעלה‪ ,‬להיחלץ ולהגיע לעבר העיר קנטרה‪ .‬ובקרב‬
‫שהתחולל נפגע חיים ונהרג‪ .‬הוא הובא למנוחת‪-‬עולמים‬
‫בבית‪-‬העלמין בקיבוץ אפק‪ .‬השאיר אחריו הורים ושני אחים‪.‬‬
‫לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל‪ .‬במכתב תנחומים למשפחה‬
‫השכולה כתב מפקדו‪ ,‬כי חיים היה חניך מסור ושקדן‪,‬‬
‫במלחמה ביצע את תפקידו ללא דופי‪ ,‬תוך גילוי יוזמה‪ ,‬דבקות‬
‫במשימה‪ ,‬כושר מקצועי ואומץ‪-‬לב‪ .‬קיבוצו‪ ,‬אפק‪ ,‬הוציא לאור‬
‫חוברת לזכרו בשם "חיימק'ה"‪ ,‬ובה דברי חברים‪ ,‬מורים‬
‫וידידים על דמותו וכן חלק מאוסף המכתבים שכתב בשנות‬
‫בגרותו‪.‬‬
‫סמל גרינברג חיים‬
‫(חיימ'קה)‬
‫בן שלמה וליסי‪ .‬נולד ביום כ' באדר תשי"ב (‪ )17.3.1952‬בקיבוץ גלעד‪.‬‬
‫בן ארבע היה כאשר עברו הוריו למושב השיתופי רגבה‪ .‬למד בבית‬
‫הספר במקום והמשיך את לימודיו בבית הספר התיכון האזורי שבגליל‬
‫המערבי‪ .‬לאחר שגמר כיתה י' עבר למגמה החקלאית‪ .‬הוא היה‬
‫מעמודי התווך של נבחרת רגבה בכדור‪-‬עף ובבית הספר התיכון עבר‬
‫קורס מפקדי גדנ"ע והיה בין המצטיינים בו‪ .‬בגדנ"ע היה חבר בחוג‬
‫הקליעה למטרה בעכו וזכה במקום ראשון במועדון‪ .‬בשעות הפנאי היה‬
‫עוסק בעיקר בספורט ובשבתות היה יוצא‪ ,‬לעתים‪ ,‬עם חברתו לשיט‬
‫מפרשים‪ .‬היה בעל כושר גופני מצוין ונהג לרוץ ריצות ממושכות (עד‬
‫שבעה ק"מ)‪ .‬בביתו היה עוסק בעבודות עץ ובציור שנשארו בעזבונו‪ .‬היה‬
‫רוכש חברים על נקלה והיה אהוב עליהם מאוד‪ .‬בעל כושר מנהיגות‬
‫מטבעו ובעל השפעה גדולה על חבריו‪ .‬הוא לא אהב לשבת בחיבוק‬
‫ידיים‪ ,‬שנא חוסר מעשה והעדיף פעולה גופנית על פני פעולה רוחנית‪.‬‬
‫הוא היה מעשי אך לא פזיז‪ .‬היה עושה כל מעשיו בשיקול דעת‪ ,‬ואם‬
‫נתקל בבעיה רצינית היה נוהג להתייעץ עם אחרים‪ ,‬שומע את דעותיהם‬
‫ולבסוף מגיע למסקנה ההגיונית‪ .‬היה עלם רציני ועם זאת בעל הומור‬
‫צברי‪ .‬הצטיין באחריות ובבגרות בשעה שהמעשה הצריך תכונות אלה‪.‬‬
‫הוא היה קשוח‪ ,‬אך גם בקשיחותו היה נוח ונמנע מלפגוע בזולת‪ .‬היה‬
‫אמיץ לב ועשה הכל ללא פחד‪ ,‬אך עם זאת לא היה מקבל על עצמו‬
‫מעשה הכרוך בסיכון חיים מיותר‪ ,‬שכן ידע להעריך נכונה את החיים‪,‬‬
‫החיים אשר אהב והשכיל לשמוח בהם‪ .‬בראשית אוגוסט ‪ 1970‬גויס‬
‫לצה"ל ושאף להגיע לסיירת "גולני"‪ .‬אך הוא שירת כחייל מהשורה רק‬
‫שלושה חודשים‪ .‬אור ליום כ"ז בחשוון תשל"א (‪ ,)27.10.1970‬נפל בעת‬
‫מילוי תפקידו‪ .‬הובא למנוחת עולמים בבית הקברות ברגבה‪ .‬לאחר‬
‫שנפל‪ ,‬כתב עליו מחנכו‪" :‬אזכור את חיוכך המלבב‪ ,‬אותו חיוך שתבע‬
‫מחילה ובזכותו‪ ,‬דומני‪ ,‬לא מצאתי כוח אפילו לכעוס עליך לעיתים‪- - - .‬‬
‫ניצבת לפני בגילוי הלב שלך לאהבת החיים‪ .‬כך חברו יחד מזגך הטוב‬
‫ונועם הליכותיך‪ - - .‬קרקע גידולך במושב התווה את אופייך הצנוע‬
‫והשליו‪ .‬תכונתך העיקרית הייתה טוב לבך; כפי הנראה נמזגו בך יחדיו‬
‫תכונות מילדות וחינוך טבעי ושורשי‪ ,‬בבית עמלים צנוע‪ .‬אהבת לסייע‬
‫לחבריך והלכת בדרך בה חיית ‪ -‬בגבורה ובטהרת המידות"‪ .‬מפקד‬
‫היחידה כתב במכתב תנחומים להוריו‪" :‬אילן היה חייל למופת ביחידתו‪.‬‬
‫מילא תפקידו בנאמנות‪ ,‬היה מסור לעבודתו‪ ,‬אחראי ודייקן במעשהו‬
‫ובדבריו‪ ,‬שאף להימנות עם חיילי הסיירת‪ ,‬יחידה בעלת אופי קרבי‪,‬‬
‫שהשירות בה אינו מן הקלים ואין ספק שתכונותיו ויכולתו היו מזכות‬
‫אותו להימנות עם חייליה"‪ .‬חוברת בשם "אילן" הוצאה לאור לזכרו‪ ,‬אחרי‬
‫נפלו‪.‬‬
‫טור' גרניט (גרוטקרק) אילן‬
‫בן לילה ויעקב‪ ,‬נולד בהונגריה והיה‬
‫חניך תנועת "הבונים"‪ .‬בימי מלחמת‪-‬‬
‫העולם השנייה וזוועותיה עברו עליו‬
‫תלאות מרובות‪ .‬בשנת ‪ 1946‬העפיל‬
‫לארץ באונייה "הגנה"‪ .‬התיישב תחילה‬
‫בכפר גלעדי ועבד בנגריה‪ .‬שמואל היה‬
‫מחברי הגרעין שהתיישב בינתיים‬
‫בבית‪-‬העמק‪ ,‬בין נהריה לעכו‪ .‬הוא‬
‫הצטרף ל"הגנה" ועשה את אימוניו‬
‫הראשונים‪ .‬בחודש פברואר ‪ 1948‬גויס‬
‫לפלמ"ח והועבר לפלי"ם‪ .‬שמואל היה‬
‫בין אלה שהוזעקו לפריצת הדרך‬
‫לירושלים‪ .‬הוא השתתף במבצע "נחשון"‬
‫ובמבצע "מכבי"‪ ,‬חדר עם חבריו לעיר‬
‫העתיקה וכבש איתם את קטמון‪ .‬ביום ג'‬
‫בסיוון תש"ח (‪ ,)10.6.1948‬תשע שעות‬
‫לפני היכנס ההפוגה הראשונה‬
‫לתוקפה‪ ,‬בהיותו בקרית ענבים‪ ,‬נפגע‬
‫פגיעה ישירה מפגז‪-‬מרגמה ונתרסק‬
‫כולו‪ .‬שמואל הובא למנוחת‪-‬עולמים‬
‫בבית‪-‬הקברות הצבאי בקרית ענבים‪.‬‬
‫בעזבונו נמצא יומן שכתב בהונגרית‬
‫בשביל תנועת "הבונים" בהונגריה‪.‬‬
‫טור' דובו שמואל‬
‫בן עואד (עודד) ורומיה‪ .‬נולד ביום כ"ט באלול תשי"ז‬
‫(‪ )25.9.1957‬במושב אחיהוד‪ .‬הוא למד בבית‪-‬הספר‬
‫הממלכתי‪-‬דתי 'ניר ישראל' במושב אחיהוד והמשיך‬
‫ללמוד בישיבת בני‪-‬עקיבא שבמירון‪ ,‬במגמה של‬
‫מסגרות‪-‬טכנית‪ .‬גבריאל גויס לצה"ל באוגוסט ‪.1976‬‬
‫את תחילת השירות עשה באופירה‪ .‬סיים קורס‬
‫מש"קים‪ .‬מחמת המצב הקשה בבית לאחר מות‬
‫האב‪ ,‬הועבר לבית‪-‬ספר למ"כים בכרמיאל‪ ,‬סמוך‬
‫לאזור‪ -‬מגוריו‪ ,‬ושם שירת כמש"ק‪-‬דת‪ .‬וכך יכול היה‬
‫לבקר לעתים קרובות בביתו ולסייע למשפחה‪ .‬הוא‬
‫דאג במיוחד לאמו שהיתה נתונה במצב קשה‪,‬‬
‫כלכלית ובריאותית‪ ,‬ולפיכך תכנן גם ליטול על עצמו‬
‫את עול משק המשפחה לאחר השחרור מצה"ל‪.‬‬
‫מאותה סיבה ויתר על רצונו לעבור קורס‪-‬חובשים‪,‬‬
‫כיון שזה חייב הארכת השירות‪ .‬אישיותו‪ ,‬השופעת‬
‫חביבות ורצון טוב‪ ,‬כבשה את כל אלה שהיו במחיצתו‬
‫ לאהבו ולהתקשר אליו‪ .‬כמש"ק‪-‬דת דאג במסירות‬‫לצורכי החיילים בכל‪-‬עת ובזמן המלחמה (השתתף‬
‫במבצע‪-‬ליטני) נטל חלק‪ ,‬בקשה והחשובה‬
‫שבמשימות שבמסגרת תפקידו‪ :‬בזיהוי החללים‪ .‬את‬
‫כל מעשיו עשה במסירות ובאהבה‪ .‬ביום ד' באלול‬
‫תשל"ח (‪ )6.9.1978‬נפל בעת מילוי תפקידו הובא‬
‫למנוחת‪-‬עולמים בבית‪ -‬העלמין שבמושב אחיהוד‪.‬‬
‫השאיר אחריו אם‪ ,‬אחים ואחיות‪ .‬לאחר נפלו הועלה‬
‫לדרגת סמל‪ .‬זכרו הונצח בהקמת ספרייה תורנית‬
‫בבית‪-‬הכנסת 'נחלת אחים' שבמושב אחיהוד‪ .‬כן‬
‫הוציאה המשפחה חוברת לזכרו‪ ,‬במלאות שנה‬
‫לנפילתו‪.‬‬
‫סמל דמתי גבריאל (גבי)‬
‫בן ארתור ופרנצי‪ .‬נולד ביום ב' בתמוז תש"ז (‪ )20.6.1947‬בבדפורד‬
‫שבאנגליה ועלה עם משפחתו לארץ בשנת ‪ .1948‬הוא למד בבית‪-‬‬
‫הספר היסודי בקיבוץ יסעור בגליל המערבי‪ .‬משהתבגר היה מדריך‬
‫בתנועת הנוער "השומר הצעיר" בעכו ועמד להיות מרכז בענף הפרדס‬
‫שבקיבוץ יסעור אחרי גמרו את הקורס למרכזים כי היה פעיל מאוד‬
‫בצוות עובדי הענף‪ .‬אחרי שסיים את לימודיו היסודיים למד לימודים‬
‫תיכוניים במוסד נעמן (של המועצה האזורית נעמן)‪ .‬הוא היה חובב‬
‫ספורט והצטרף לקבוצת הכדורגל של "הפועל" נעמן‪ .‬אמנם הוא‬
‫השתוקק לצאת ולראות את העולם הגדול‪ ,‬אלא שהפרדס‪ ,‬העבודה שבו‬
‫והצוות החזיקו אותו בקיבוץ‪ .‬הוא היה בעל נימוסים‪ ,‬חופשי וגלוי לב‬
‫בשיחה‪ .‬הוא ניסה לפתור בעיות על ידי התמודדות‪ ,‬ועל ידי אתגרים‬
‫שהציב לעצמו‪ .‬בשלב מאוחר יותר התבטא יחס רציני זה בעבודה מתוך‬
‫רצינות‪ ,‬והצליח בה‪ .‬כזה היה דוד לפני שגויס לצה"ל ודמות זו‬
‫משתלבת עם אותה דמות שבצבא ולאחריו‪ .‬דוד גויס לצה"ל ביולי ‪1965‬‬
‫והוצב לנח"ל‪ .‬אחרי הטירונות סיים קורס מ"כים וקורס קצינים‪ .‬במלחמת‬
‫ששת הימים השתתף בקרבות ג'נין ושכם ובקרבות על רמת הגולן‪ .‬אחרי‬
‫שחרורו מהשירות הסדיר באה תקופת המבחן שדוד התבלט בה ופעם‬
‫אף אמר לצאת למושב שיתופי‪ .‬לאחר מכן היה נקרא לתקופות של‬
‫שירות מילואים ושירת על גדות התעלה ובמורדות "הר דב"‪ .‬ביום ז'‬
‫באלול תש"ל (‪ )8.9.1970‬נפל סגן דוד בעת מילוי תפקידו‪ .‬הוא הובא‬
‫למנוחת עולמים בבית‪-‬הקברות בקיבוץ יסעור‪ .‬לאחר נפלו כתב מפקדו‬
‫להוריו מכתב תנחומים זה‪" :‬דודו היה קצין ביחידתי זה שנתיים‪ .‬הוא‬
‫פילס דרכו ביחידה כקצין וכמפקד בדרכו המיוחדת והעמיק שרשים‪.‬‬
‫התרשמתי מיד עם היכרותנו מן השקט הנפשי‪ ,‬הבגרות והרצינות‬
‫שאיפיינו אותו‪ .‬הוא הצטיין בנכונות אמיתית למילוי כל המשימות‬
‫שהוטלו עליו ואף ראה‪ ,‬הבין ויצר את תפקידיו מתוך מעוף‪ ,‬מעוף רחב‬
‫ומעבר להגדרת המשימות‪ .‬הוא ידע ליצור קשר אישי עמוק עם פקודיו‬
‫ועם מפקדיו ואישיותו האהובה התבלטה בשורות קציני היחידה‪ .‬הוא‬
‫ידע למזג את התקיפות והנועם ויצר שפה משותפת עם סובביו מתוך‬
‫קשר בלתי אמצעי עמהם‪ .‬בשתי הפעולות המבצעיות‪ ,‬אשר בהן הכרתי‬
‫את דודו כפי שהוא‪ ,‬בתכונותיו הבולטות כאדם וכקצין‪ ,‬למדתי שאני יכול‬
‫להטיל עליו כל משימה עצמאית ובביטחון וזאת תבוצע במלואה ברוח‬
‫הפקודה ובהרחבת היקפה באמצעות יזמתו הברוכה של דודו‪ .‬ולכן‬
‫בפעולתנו האחרונה בגזרת ג'בל רוס הטלתי עליו משימה עצמאית‬
‫והתרשמתי עמוקות מהיסודיות והירידה לפרטים‪ ,‬כשהיא שזורה בהבנה‬
‫רחבה ומקיפה‪ ,‬ומן היכולת להנהיג את אנשיו ביעילות מרבית‪ .‬דלות‬
‫המילים מהביע צערי ואין בכוחן של מילים להסיר את הכאב והשכול‪ .‬רק‬
‫בזאת אני יכול להבטיחכם נאמנה‪ ,‬ההורים‪ ,‬יעל והמשפחה! יכולים אתם‬
‫להיות גאים בדודו‪ ,‬אך לצערי זה המחיר שהדור שלנו צריך לשלם כדי‬
‫ששקט ישרור בישובינו וילדינו לא יטעמו טעם הקטיושות והמקלטים‪.‬‬
‫כולנו נושאים בגאווה את זכרו של דודו ומצדיעים לזכרו"‪ .‬לאחר נפילתו‬
‫הוציא לאור קיבוץ יסעור חוברת בשם "דודו"‪.‬‬
‫סגן הדר (בוכבינדר) דוד‬
‫(דודו)‬
‫בן יצחק ובת‪-‬שבע‪ .‬נולד ביום י"ד באדר‬
‫תש"ה (‪ )27.2.1945‬בכפר מסריק‪.‬‬
‫בהגיעו לגיל הלימודים למד בבית ספר‬
‫יסודי ולאחר מכן בבית ספר תיכון‪.‬‬
‫השתייך ה"הפועל"‪ .‬בקיבוצו עסק‬
‫בנטיעות‪ .‬היתה לו נטייה להופיע על‬
‫הבמה כשחקן‪ .‬לצה"ל גויס בנובמבר‬
‫‪ .1963‬היה צנחן בשירותו הצבאי‪.‬‬
‫לאחר שחרורו מן הצבא היה יוצא‬
‫לשירות מילואים וביום כ"ט באב תשכ"ח‬
‫נפל בשעת מילוי תפקידו בבקעת‬
‫הירדן‪ .‬הניח אישה‪ .‬הובא למנוחת‬
‫עולמים בכפר מסריק‪.‬‬
‫הדר הלל‬
‫אורן‪ ,‬בן מרגלית ואמנון‪ ,‬נולד ביום א' באב תשי"ב (‪ )23.7.1952‬בנהריה‪ ,‬כבן לקיבוץ גשר‪-‬הזיו‪ .‬בשנות ילדותו‬
‫הראשונות הצטרף להוריו‪ ,‬שיצאו לשליחות בארצות‪-‬הברית ובקנדה‪ ,‬שם החל בלימודי השנה הראשונה‪ .‬בשלהי‬
‫אותה שנה חזרה המשפחה לקיבוץ‪ .‬את לימודיו היסודיים סיים בבית‪-‬הספר של גשר‪-‬הזיו ואחרי‪-‬כן השלים את‬
‫לימודיו התיכוניים בבית‪-‬הספר האזורי "סולם‪-‬צור"‪ .‬אורן נתקל בקשיים רבים בקליטה בחברה עם שובו לקיבוץ‪,‬‬
‫אולם התגבר עליהם ועד מהרה נהיה חבר פעיל בחברת הילדים‪ .‬הוא היה כשרוני בעיקר במקצועות ההומניים‪ ,‬אם‬
‫כי למעשה גם נמשך לתחומים המדעיים‪ .‬הוא הצטיין בלימוד השפה האנגלית‪ ,‬קרא ודיבר בחפשיות רבה בשפה‬
‫זו‪ ,‬ובכך התקרב ביותר אל עולם הספרות האנגלית‪ .‬הוא אהב ספרות בכלל והקדיש הרבה מזמנו החופשי לקריאת‬
‫ספרים‪ ,‬ובעיקר הייתה אהובה עליו השירה‪ .‬בתום לימודיו התיכוניים הכין אורן עבודת‪-‬גמר‪ ,‬שנושאה תצפיות‬
‫מחקרים על הרגלי דגירת עופות בענף ההודיים בקיבוץ‪ .‬בעבודת‪-‬גמר זו השקיע שעות רבות‪ ,‬ולא חס על שעות‬
‫הפנאי שלאחר הלימודים ועל ימי חופשה‪ .‬בית‪ -‬הספר הגיש את עבודתו לתחרות מטעם אוניברסיטת בר‪-‬אילן ואורן‬
‫זכה בפרס‪ .‬לאחר קבלת הפרס הרצה באוניברסיטה על מסקנות עבודתו‪ .‬את האהבה להודיה טיפח אורן כבר‬
‫בראשית תקופת לימודיו בבית הספר התיכון‪ ,‬שעה שהחל לעבוד בענף זה‪ .‬הוא השקיע מאמצים רבים בעבודה‪,‬‬
‫ובעיקר ניסה להבין‪ ,‬ללמוד ולקלוט הרבה ככל האפשר‪ .‬תחום נוסף שאורן עסק בו היה ספורט‪ .‬הוא היה חבר‬
‫בקבוצת הכדורסל של הקיבוץ‪ ,‬ב"הפועל" היה שייט ‪ -‬אולם תחום פעילותו העיקרי היה ריצות למרחקים ארוכים‪.‬‬
‫הוא גילה שיש בו כישרון וכוח סבל‪ ,‬והצליח ביותר בתחום ספורט זה‪ .‬כך זכה בפרס הראשון בריצה ליחיעם‪ ,‬בפרס‬
‫השני בריצת התבור ובפרס החמישי בריצת הר‪-‬הכרמל‪ .‬נוסף על כל אלה אהב לשיר וליוה את עצמו בנגינה‬
‫בגיטרה‪ .‬למרות עיסוקיו הרבים מצא אורן פנאי לטפח את בניו הצעירים של הקיבוץ‪ ,‬ובמשך שנתיים עסק בהדרכת‬
‫כיתות בבית‪-‬הספר היסודי במשק‪ .‬הוא דאג לחניכיו לא רק בזמן הפעולות‪ ,‬המשחקים והטיולים ‪-‬אלא ליווה אותם‬
‫גם בחיי היומיום בקיבוץ ועקב אחרי התפתחותם החברתית‪ .‬הוא השכיל לעשות זאת תוך יצירת יחסי קרבה‬
‫וחברות‪ ,‬וביטול הריחוק שבין מדריך לחניך‪ .‬יחסו להדרכה היה חלק מנאמנותו לקיבוץ ומעורבותו המלאה בחיי‬
‫החברה שבו‪ .‬מעורבות זו התבטאה הן בחיי המשק והן בחיי החברה המצומצמת של בני גילו‪ .‬הוא היה אחד‬
‫הפעילים בכיתה‪ ,‬וייצג את החברה בחטיבה ובוועדות בית‪-‬הספר‪ .‬זו הייתה לו תקופה של פעילות ציבורית ענפה‪,‬‬
‫שבמהלכה יצר קשרים עם חברים ממשקים אחרים‪ ,‬והשתתף בכל הפעולות של החטיבה ושל בית‪-‬הספר‪ .‬הוא נהג‬
‫להשתתף בכל שיחה וויכוח וקבע לעצמו עמדה בבעיות הקיבוץ ובהוויות העולם‪ .‬למרות מעורבותו בחיי החברה‬
‫היה אורן אינדיבידואליסט‪ ,‬ותכונה זו הייתה סימן ההיכר הבולט ביותר שלו‪ .‬הוא חשב‪ ,‬הביע דעות ופעל תמיד לפי‬
‫ראות עיניו‪ ,‬אפילו נגד הדבר את המקובלות בחברתו‪ .‬אחד הדברים שבהם היה שונה משאר חבריו לכיתה הייתה‬
‫זיקתו למסורת והתעניינותו בדת ישראל ובהווי החג והמועד‪ .‬בימי כיפור ובחגים נהג ללכת להתפלל בבית‪-‬הכנסת‬
‫ונוהג זה הבליט את שלמותו עם עצמו ואת כנותו‪ .‬אורן הצטיין בפתיחות רבה‪ .‬בזכות פתיחות זו והעניין שגילה בחיי‬
‫הזולת וברגישותו‪ ,‬יחד עם רגישותו‪-‬הוא‪ ,‬קנה לו חוג מכרים רחב ‪ -‬וביחוד בקרב בנות המין היפה‪ ,‬שהיתה לו אצלן‬
‫הצלחה רבה‪ .‬כבן הבכור חש אחריות גדולה כלפי משפחתו ‪ -‬ביחוד לאחר שהוריו נפרדו‪ .‬הוא יצר קשר אמיץ עם‬
‫הוריו ועם אחיו‪ ,‬ונהג לבלות אתם שעות ארוכות‪ ,‬מתוך אהבה ונאמנות ומתוך רגש אחריות עמוק‪ .‬הוא טיפח גם‬
‫יחס קרוב ביותר לאביו ‪ -‬לו דמה ביותר בבגרותו ובתחומי התעניינותו‪ .‬אורן גויס לצה"ל במחצית פברואר ‪1971‬‬
‫והתנדב לסיירת‪-‬צנחנים‪ .‬במסגרת זו השלים קורס צניחה וקורס מ"כים‪ ,‬ואף נשלח לקורס קציני חי"ר‪ .‬הוא לא סיים‬
‫את הקורס והועבר לשרת ב"סיירת חרוב" כעוזר קמב"ץ‪ .‬אורן לא אהב את המסגרת הנוקשה הכרוכה בחיי צבא‬
‫ולעתים נתקל בקשיים‪ ,‬הן בסיירת‪-‬הצנחנים והן בקורס הקצינים‪ ,‬שכן מטבעו סלד ממשמעת עיוורת‪ ,‬שאין מאחוריה‬
‫שכנוע עצמי והכרה מלאה בנחיצותם ובנכונותם של דברים‪ .‬הוא המשיך לשמור על האינדיבידואליות שלו ועל‬
‫פתיחותו‪ ,‬היה עליז ומאיר פנים ויחד עם זאת נהג אחריות ורצינות בביצוע כל משימה שהוטלה עליו‪ .‬אורן היה נכון‬
‫תמיד לעזור לכל אדם‪ ,‬הן בתקופות האימונים הקשים והן בחיי היומיום בצבא‪ .‬בחופשות מהצבא נסע לרוב לקיבוץ‬
‫שלו והשתדל תמיד להיפגש עם ידידיו ולבלות במחיצתם‪ .‬הוא הקדיש זמן רב לאחיו‪ ,‬טייל אתם ובילה אתם שעות‬
‫רבות‪ .‬בחופשות ארוכות היה נוסע למקומות שונים כדי לבקר אצל הקרובים ללבו ‪ -‬לקיבוץ‪ ,‬לירושלים‪ ,‬מקור מגורי‬
‫אביו‪ ,‬לחבריו במשקים אחרים‪ .‬במלחמת יום הכיפורים השתתף אורן בקרבות הבלימה והפריצה נגד המצרים‬
‫בחזית סיני‪ .‬ביום כ"ח בתשרי תשל"ד (‪ ,)24.10.1973‬נפגע אורן ונהרג מיריית צלף מצרי‪ ,‬בשעה שיצא לחלץ‬
‫פצועים ממערב לתעלה‪ ,‬על הסוללה בכניסה לסואץ‪ .‬הוא הובא למנוחת‪-‬עולמים בבית‪-‬העלמין בגשר‪-‬הזיו‪ .‬השאיר‬
‫אחריו הורים‪ ,‬אחים ואחיות‪ .‬לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל‪ .‬קיבוץ גשר‪-‬הזיו הוציא לזכרו חוברת זיכרון ובה דברי‬
‫חברים ובני משפחה על דמותו‪ ,‬ושיחות של חברים לכיתה‪ ,‬לקיבוץ ולשירות הצבאי‪.‬‬
‫סמל הדרי אורן‬
‫בן גרטה וחיים‪ ,‬נולד ביום כ"ז בניסן תרצ"ד (‪ )12.4.1934‬בצ'כוסלובקיה‪ .‬בן‬
‫חמש היה עלי‪ ,‬כשבשנת ‪ 1939‬עלה עם הוריו לארץ‪ ,‬ברכבת האחרונה‬
‫שיצאה מצ'כוסלובקיה אחרי הכיבוש הנאצי‪ .‬הוא היה בן יחיד להוריו‪.‬‬
‫משפחתו השתקעה בתל‪-‬אביב‪ ,‬ובה קיבל עלי את חינוכו‪ ,‬תחילה בבית‪-‬‬
‫הספר היסודי "הכרמל"‪ ,‬לאחר מכן בבית‪-‬הספר התיכון עירוני א' ובטכניון‬
‫בחיפה‪ .‬בהיותו תלמיד עסק עלי בהדרכת נוער‪ .‬הוא אהב את ספורט‬
‫הצלילה‪ ,‬והשתייך לפלוגה הימית של "הפועל" בתל‪-‬אביב‪ .‬תחביביו היו‬
‫נומיסמטיקה (חקר מטבעות)‪ ,‬טיולים וידיעת הארץ‪ .‬ידיעותיו בתחומים אלה‬
‫היו רבות והגיעו לרמת מקצוע‪ .‬עלי השתייך לגרעין נח"ל של "השומר‬
‫הצעיר"‪ .‬בשנת ‪ ,1954‬הוא התגייס לשירות בנח"ל‪ ,‬הועבר לסיירת צנחנים‪,‬‬
‫והשתתף במלחמות ישראל‪ ,‬החל בפעולות התגמול ועד מלחמת לבנון‪.‬‬
‫אחרי שירותו הסדיר חזר עלי לקיבוצו סער‪ ,‬שבגליל המערבי‪ ,‬ועבד על‬
‫ספינת דיג של הקיבוץ עד שנמכרה‪ .‬אחרי כן‪ ,‬הוא עבד במפעל "ברמד"‬
‫המשותף לקיבוץ סער ולקיבוץ עברון‪ .‬עלי היה אדם בעל אופקים רחבים‪,‬‬
‫פעיל‪ ,‬מסור וכל מה שעשה ביסודיות עשה‪ .‬בתקופת שירותו במילואים עבר‬
‫עלי השתלמויות אחדות‪ .‬בינואר ‪ ,1965‬הוא עבר קורס מ"כים והועלה‬
‫לדרגת רב"ט בחיל‪-‬הצנחנים‪ .‬כעבור ‪ 3‬שנים‪ ,‬הוא הוצב כסייר בחיל‪-‬השריון‪.‬‬
‫בשנת ‪ 1973‬עלה עלי לדרגת סמל‪ ,‬אחר‪-‬כך הוצב ביחידת נגמ"שים והועלה‬
‫לדרגת סמ"ר‪ .‬בשנת ‪ 1974‬הוא קיבל דרגת רס"ל‪ .‬בשנת ‪ ,1979‬בהגיעו‬
‫לגיל ‪ ,45‬הוא היה יכול להשתחרר משירות מילואים ביחידה קרבית‪ ,‬אבל‬
‫העדיף להתנדב ליחידה‪ .‬במלחמת שלום הגליל שירת עלי ביחידת מילואים‬
‫בחיל‪-‬מודיעין‪ .‬ביום ט"ז בתשרי תשמ"ג (‪ )3.10.1982‬היה עלי באוטובוס‬
‫שהחזיר חיילים מחופשה‪ .‬כשעבר האוטובוס בגיזרת עליי‪ ,‬מזרחית‬
‫לביירות‪ ,‬הותקף על‪-‬ידי מארב מחבלים‪ .‬עלי נהרג‪ ,‬והוא בן ‪ 48‬שנים במותו‪.‬‬
‫עלי הובא למנוחות בקיבוצו ‪ -‬קיבוץ סער‪ .‬הוא השאיר אחריו רעיה‪ ,‬שתי‬
‫בנות‪ ,‬בן והורים‪ .‬שר הביטחון אריאל שרון כתב עליו למשפחתו‪" :‬עלי‬
‫שירתביחידת מודיעין‪ .‬הוא היה המבוגר ביחידה‪ ,‬בעל אחריות‪ ,‬מסירות‬
‫קפדנית ויסודיות‪ .‬הוא פעל והנחה את הצעירים לפי רוח היחידה‪ ,‬התנדב‬
‫להמשיך ולשרת‪ ,‬למרות שמבחינת גילו היה צריך לעבור ליחידה אחרת"‪.‬‬
‫מפקד היחידה כתב עליו‪" :‬עלי היה מעמודי התווך של היחידה‪ .‬הוכר על‪-‬ידי‬
‫החיילים והמפקדים כבעל סמכות ושיקול דעת‪ ,‬מעבר לדרגתו‪ .‬דמותו‬
‫הבוגרת הקרינה ביטחון ותוקף לצעירים‪ .‬הוא נטל חלק פעיל בניהול הגדוד‪.‬‬
‫כאיש ארגון דאג לאחרון הפרטים"‪.‬‬
‫סמ"ר הורנר עלי‬
‫בן אורי וזהבה‪ .‬נולד ביום ט"ז בתמוז תש"ז (‪ )4.7.1947‬בבית‬
‫הערבה; הוריו ‪ -‬ממקימי בית הערבה שבצפון ים המלח‪.‬‬
‫בעיצומה של מלחמת הקוממיות נהרסו על ידי ירדן אותם‬
‫הבתים הקטנים אשר הוקמו בערבה מתוך אהבה וסבלנות‬
‫ועמיר היה בן עשרה חודשים כאשר פונה יחד עם כל שאר‬
‫ילדי המקום למשק שפיים‪ .‬לאחר מכן‪ ,‬כאשר התיישבו הוריו‬
‫בכברי שבגליל המערבי‪ ,‬גדל וחונך שם‪ .‬האב והאם פעילים‬
‫בשטח החינוך במשך שנים רבות‪ .‬עמיר למד בבית הספר של‬
‫קיבוץ במשך שנה‪ .‬מגיל י"ב למד לנגן בכינור והקדיש את רוב‬
‫שעות הפנאי לנגינה בתקופת לימודיו עבד במטע האגסים‬
‫ורכש ידע רב במקצוע‪ .‬לאחר שסיים את לימודיו שם הפסיק‬
‫לנגן והקדיש עצמו להאזנה למוסיקה קלסית‪ .‬עם הסיום‬
‫הסתפח לגרעין בני הקיבוץ המאוחד אשר עליו הוטל להשלים‬
‫את קיבוץ אילות בואכה אילת‪ ,‬ושם חי יחד עם חברי הגרעין‬
‫במשך שנה וחצי בערך והתמסר לעבודה במטעי התמרים‪.‬‬
‫דומה כי היה משהו בקרבו מן הישימון אשר בו נולד שהתנגן‬
‫בדמו‪ ,‬מן הלהט אשר בו נצרב עם צאתו לאויר העולם ומן‬
‫החלום הפצוע של הוריו‪ .‬בספטמבר ‪ 1965‬גויס לצה"ל ויצא‬
‫לשרת עם חבריו במסגרת נח"ל‪ .‬גם במסגרת זו שירת כשנה‬
‫וחצי (ומתוך זה היה בהיאחזות "חצבה")‪ .‬שלושה שבועות‬
‫לפני מלחמת ששת הימים הועבר לשירות ללא תשלום ואז‬
‫חזר לאילות; אך עבור עשרה ימים‪ ,‬בימי המתיחות‪ ,‬גויס שוב‪.‬‬
‫בקרב שנערך בחן‪-‬יוניס‪ ,‬כאשר נתקלו אנשינו בצלפים ועמיר‬
‫ניסה לעבור לעבר השני של הכביש‪ ,‬פגע בו כדור האויב והא‬
‫מת מפצעיו לאחר כמה שעות; זה היה ביום השני לקרבות‪,‬‬
‫הוא כ"ז באייר תשכ"ז (‪ .)6.6.1967‬הובא לקבורה בבית‬
‫הקברות הצבאי לשעת חירום בבארי ולאחר זמן הועבר‬
‫למנוחת עולמים בבית הקברות כברי‪ .‬בעלון המועצה‬
‫האיזורית געתון הונצח שמו וכן בספר הזכרון "אשר נפלו‬
‫במלחמה" לבני הקיבוץ המאוחד שנפלו בימי מלחמת ששת‬
‫הימים ולאחריה‪ .‬קיבוץ אילות הוציא עלון לזכרו‪ .‬ספר לזכרו‬
‫בשם "עמיר" הוצא לזכרו (ולזכר גדעון להר) על ידי קיבוץ‬
‫כברי‪-‬אילות‪.‬‬
‫טור' הירשמן עמיר‬