דוח סיור התפתחות תל-אביב
Download
Report
Transcript דוח סיור התפתחות תל-אביב
שימי
1
לו"ז:זמני נסיעה,כבישים,זמני הדרכה
נ.יציאה +זמן
נ.הגעה +זמן
זמן הליכה
זמן הדרכה
הערות
מסגד חסן בק 07.00-
נווה צדק 07.30-
15דק'
90דק'
סיור והדרכה :גו הכובשים( סקעת
מנשייה),נווה שלום,נווה צדק:מרכז סוזן דלאל,
בית שלוש וגשר שלוש ,בית שמעון רוקח
נווה צדק10.00-
בית מאיר דיזנגוף -
10.15
15דק'
100דק'
הדרכה בבית דיזנגוף ,מיצג ב"היכל
הצמאות",אנדרטת המייסדים
בית דיזנגוף 12.30-
נחלת בנימין12.30-
20דק'
30דק'
סיור והדרכה רח' הרצל,נחלת בנימין
40דק' -א.צהריים
כיכר מגן דוד14.00-
כיכר ביאליק 14.20-
15דק'
30דק'
שוק בצלאל,רח' טשרניחובסקי,רח' וכיכר
ביאליק
כיכר ביאליק 14.45-
ביה "ק טרומפלדור
15דק'
20דק'
סיור והדרכה בבית הקברות "טרומפלדור"
טרומפלדור15.30-
גן מאיר 15.45-
10דק'
20דק'
הדרכה ,סיכום יום הסיור ופיזור.
שימי
2
שימי
3
תל־אביב -יפו
היא עיר במחוז תל אביב ,המרכזית בגוש דן והשנייה באוכלוסייתה בישראל .תל־אביב היא מטרופולין המהווה את מרכז הכלכלה ,התרבות והמסחר של
ישראל ,וכמקום השוקק חיים כל שעות היממה ,זכתה לכינוי "עיר ללא הפסקה" .לאור העובדה שתל אביב הייתה העיר היהודית הראשונה שהוקמה
במסגרת התנועה הציונית שלא כחלק מהיישוב הישן ,היא זכתה לכינוי 'העיר העברית הראשונה' .בעיר ממוקמים גם מרכזי המערכת הבנקאית ,קריית
צה"ל ,הבורסה לניירות ערך ,שגרירויות ונציגויות בינלאומיות ומערכות העיתונים הגדולים.
תל־אביב-יפו שוכנת לחופי הים התיכון על אדמת כורכר ,בגובה ממוצע של 30מטר מעל פני הים .בשטחה זורמים הנחלים הירקון ואיילון .תל־אביב-יפו
גובלת ממערב בים התיכון; מדרום בערים בת ים וחולון; ממזרח בערים רמת גן ,גבעתיים ,בני ברק ופתח תקווה; ומצפון בערים רמת השרון והרצליה.
שם העיר
בימיה הראשונים של אחוזת בית ב 1910-לערך ,התחבטו ראשיה ,האגודה שהקימה את העיר ב ,1909-באיזה שם יקראו לה .עקב כך נבחרה ועדה
שהביאה לפני אספה כללית של תושבי השכונה את הצעותיה לשם העיר .בין השמות שהועלו באספה :יפו החדשה ,נוה יפו ,אביבה ,יפהפייה ,עברייה
ועוד .לבסוף נבחרה ברוב קולות הצעתו של מנחם שינקין" :תל -אביב" כשם התרגום העברי לספרו של בנימין זאב הרצל" ,אלטנוילנד" ,שפורסם כ7-
שנים לפני כן ,ובו תיאר הרצל כיצד תיראה לדעתו ,המדינה היהודית לכשתקום (בשנת 1923להערכתו).
מילולית ,שם ספרו של הרצל הוא "ארץ עתיקה חדשה" בלשון הגרמנית .נחום סוקולוב ,שתרגם את הספר לעברית קרא לו בשם הציורי תל־אביב :תל -
האוצר הישן ,עתיקות העבר ,ואביב -המסמל עתיד ,פריחה ,לבלוב ותקווה .לאחר זמן מצאו כי תל־אביב מוזכרת גם בספר יחזקאל ג' ט"ו ,כמקום שבו
ישבו הגולים לבבל ליד נהר כבר.
השם תל־אביב ניתן גם לשכונה ליד נס ציונה ,אולם אנשי אחוזת בית לא ידעו על כך כשקראו למקום משכנם בשם זה.
באוקטובר 1949אוחדה יפו עם תל־אביב ,ולעיר המאוחדת ניתן השם "תל־אביב-יפו" ,אם כי בדרך כלל מתייחסים לעיר בשם "תל־אביב".
הסטוריה
עם חידוש ההתיישבות היהודית בארץ ,בסוף המאה ה ,19-היה נמל יפו נמל הקליטה הראשי לבאי העליות הראשונות .למקצת העולים הייתה יפו תחנת
מעבר בלבד ,אבל רבים אחרים נשארו בה ,והקהילה היהודית ביפו גדלה והגיעה ערב מלחמת העולם הראשונה ,ב ־ , 1914ל־ 11אלף איש -כשליש
מאוכלוסית העיר.
קבוצה יהודים ספרדים מיפו ,ברובם צאצאי העלייה המוגרבית שהגיעה ממרוקו בתחילת המאה התשע עשרה ,החליטה לצאת מיפו ,בשל הרצון לחיות
חיים עבריים עצמאיים ולשפר את תנאי המחייה הקשים שהתבטאו בין השאר בצפיפות ,לכלוך ובגזרה העות'מאנית שחייבה את היהודים ביפו לעבור
דירה מדי שנה (ה"מוחרם") .קבוצת יהודים זו שהתכנסה לראשונה ביולי 1906התאגדה בשם "אגודת בוני בתים" ששונה מאוחר יותר ל"אחוזת בית"
תכננה להקים שכונה חדשה ואיכותית מחוץ ליפו ,על פי הדגם המערב אירופאי של סוף המאה ה.19-
שימי
4
העיר נוסדה בשנת 1909כשכונת בתים נמוכי קומה מוקפים בגינות ,בשם "אחוזת בית" .השכונה -גרעין העיר העתידית -מוקמה מחוץ ליפו ,עיר הנמל
הראשית באותם ימים .המועד הרשמי לייסוד הוא ה־ 11באפריל ( 1909כ' בניסן תרס"ט) ,היום שבו נערכה הגרלת המגרשים בצדפים לשכונה על ידי
עקיבא אריה ויס ,יו"ר הוועד ויוזם העיר העברית הראשונה .חבר נוסף בקבוצת המייסדים היה מאיר דיזנגוף ,ששימש כיו"ר הוועד החל משנת .1911
"אחוזת בית" נועדה להיות שכונת מגורים בלבד ,ולכן נאסרה בה פעילות כלכלית .היו בה רחובות מעטים ניצבים זה לזה .הרחוב הראשי בה היה רחוב
הרצל ,ובקצהה הצפוני נבנתה הגימנסיה העברית "הרצליה" (כיום -מקומו של "מגדל שלום מאיר") ,שהייתה הגימנסיה העברית הראשונה .עד פרוץ
מלחמת העולם הראשונה היו בתל־אביב רק 140בתים ,ובעת המלחמה נעצרה התפתחותה והשלטונות הטורקיים גירשו את תושביה עם תושבי יפו
היהודיים.
המונח הנוסטלגי "תל אביב הקטנה" ,שנטבע בידי חיים חפר ודן בן אמוץ בחגיגות ה 50-לייסוד תל אביב ,מתייחס לתל־אביב של אותם השנים שכללה
בעיקרה את שכונת נווה צדק ואת אזור הרחובות הרצל ,רוטשילד ואלנבי .אחד המבנים העיקריים בה היה הגימנסיה העברית "הרצליה".
עם הכיבוש הבריטי ב ־ 1917ותחילת המנדט חזרו התושבים ,ומשנת 1921החלה תנופת התפתחותה של תל־אביב .באותה שנה פרעו ערביי יפו
פרעות בעיר בהם נרצחו 47יהודים ,בהם הסופר יוסף חיים ברנר .בעקבות מאורעות דמים אלה יצאו יהודים רבים מיפו ועברו לתל־אביב .אז הוחלט
לבטל את התקנות האוסרות פעילות כלכלית בתל־אביב .מאז התפתחה העיר בקצב מזורז :מ ־ 3,600בשנת 1914ל ־ 34,000בשנת 5 192ול
־ 120,000בשנת .1936
בשנת 1925עוצב סמל העיר ובמרכזו מגדלור והכיתוב "אבנך ונבנית" מתוך הפסוק:
עֹוד אֶ ְבנְֵך וְנִ ְבנֵית בְתּולַת י ִשְ ָראֵ ל עֹוד תַ עְ דִ י תֻ פַ י ְִך וְיָצָאת בִמְ חֹול מְ שַ חֲ קִ ים
( -ירמיהו ל"א ,ג)להתפתחות הגדולה של העיר תרמו גם העלייה הרביעית והעלייה החמישית ( )1924-1939שבהן זרמו לעיר עולים רבים .בתקופה זו היא החלה לקבל
את הציביון הבורגני-בלייני שלה .בתל־אביב נפתחו הקולנוע הראשון ו"קזינו גלי אביב" שנחשב לקזינו הראשון בארץ ישראל .לא היה זה בית הימורים
אלא בית קפה מפואר על שפת המים ,שנוסד כדי להעצים את חיי הלילה של העיר .גם ה"קזינו" וגם הראינוע הראשון הוקמו ותופעלו לכל אורך שנותיהם
על ידי האדונים וייסר ואברבנל שתרמו רבות להתפתחות התרבות הבליינית של תל־אביב בראשית שנותיה .ב ־ 1936הייתה תל־אביב לעיר הגדולה
בארץ ,למרכז המסחר והשיווק של התוצרת החקלאית ,למרכז המלאכה והתעשייה הקלה ולמרכז השירותים הציבוריים ,הכלכליים והתרבותיים של
היישוב היהודי.
במאורעות 1936-1939תקפו ערבים את פרוורי תל־אביב .בעקבות שביתת הפועלים בנמל יפו הוקם ב ־ 1936נמל תל אביב ,והוא תרם להתפתחות
העיר ,אף שזה היה נמל קטן ולא משוכלל ביותר :אוניות לא יכלו לעגון בו ,וכמו בנמל יפו ,היה צריך להעביר את הסחורות והנוסעים בסירות.
ב 9-בספטמבר ,1940במהלך מלחמת העולם השנייה ,הפציצו מטוסים של חיל האוויר האיטלקי את תל אביב ,וגרמו ל 112-הרוגים.
בתקופת ההעפלה והמאבק בשלטונות המנדט ,בשנות ה ,40-מילאה תל־אביב תפקיד חשוב :אליה הגיעו ספינות המעפילים ,בה נוסדה תעשיית הנשק
במחתרת ,וממנה פעלו ארגוני המחתרת .עם קום המדינה ,הייתה תל־אביב העיר היהודית היחידה בארץ שמנתה מעל 100,000תושבים.
בשנת 1947שוב פרצו קרבות בין היהודים והערבים לאורך גבולותיה הדרומיים והמזרחיים של העיר .הם נסתיימו סמוך להכרזת המדינה ,עם כיבוש יפו
בידי כוחות "ההגנה" ואצ"ל ,ומרבית תושביה הערבים ברחו ממנה .ב ־ 14במאי 1948הוכרז בתל־אביב על הקמת מדינת ישראל .ההכרזה הייתה
במוזאון תל אביב הישן ברחוב רוטשילד ,כיום מוזאון העצמאות .באותה עת הייתה ירושלים נצורה ומנותקת ,ולפיכך שימשה תל־אביב בירת המדינה ובה
ישבו הממשלה והכנסת .ישיבות הכנסת הראשונות התנהלו ברחוב הרברט סמואל ,בבניין המכונה היום מגדל האופרה .רק בסוף שנת 1949הוכרזה
ירושלים בירת ישראל ,והועברו אליה מוסדות המדינה.
5
שימי
עד לשנת 1948שכנו סביב העיר כמה כפרים ערבים .הגדולים שבהם :סומייל (אל -מסעודייה) ,סלמה ושייח מוניס .במהלך קרבות מלחמת העצמאות
ננטשו הכפרים ,וזמן קצר לאחר המלחמה סופחו המבנים והשטח שלהם לתל אביב .לאחר מלחמת העצמאות ,באוקטובר 1949אוחדה יפו עם תל־אביב
והיא חלק משטחה המוניציפלי של העיר .מרבית תושביה הערבים של יפו נטשו אותה בזמן מלחמת העצמאות .כיום חיים בה 20,000ערבים ישראלים,
רובם צאצאי הערבים שנותרו בעיר למרות המלחמה .בשנותיה הראשונות של המדינה קלטה יפו עולים חדשים רבים ,וכיום מרבית תושבי יפו הם יהודים.
בתל־אביב נמשכה בנייה נרחבת לכל הכיונים ,עד שנוצרה רציפות בינה לבין הערים ובין הערים שבסביבתה .נותר לה רק כיוון אחד-צפונה ,מעבר לירקון.
השכונה הראשונה שהוקמה שם ,סמוך לכינונה של מדינת ישראל ,הייתה רמת אביב .בעקבותיה נבנו עוד ועוד שכונות באזור זה ומצפון וממזרח לו.
העיר ידעה מספר גדול של שינויים בהתפתחותה .מפריחה וגדילה מואצת בשנות ה ,60-דרך עזיבת העסקים והסטת מוקד המגורים לטובת הפרברים
בשנות ה 80-וה 90-ובשנים האחרונות פריחה מחודשת.
הרחוב הראשון בת"א(הרצל) כשברקע
בנין "הגימנסיה העברית הרצלייה"
אחוזת בית
שימי
6
שכונת מנשיה הוקמה בשנות השבעים של המאה התשע-עשרה כשכונת פרוור מוסלמית של יפו .עם הקמתן של השכונות היהודיות החדשות צפונית ליפו
נחשבה מנשיה (למרות שגרו בה גם כמה משפחות יהודיות) לחצי-אי מוסלמי ,שלוחה של יפו שהוקף בגוש התנחלות יהודי .המאזן המרחבי נשמר :לאורך
הגבול המפותל שהפריד בין ריכוזי האוכלוסיות במרחב יפו תל אביב מנשיה מנעה את השאיפה של "אחוזת בית" ושל השכונות היהודיות שקדמו לה להגיע
אל הים ואלה חסמו מנגד את הזדחלותה sprawlשל מנשיה ,ובעצם של יפו ,לכיוון צפון.
בסוף אפריל 1948פתח האצ"ל את המתקפה על יפו – המבצע הצבאי העיקרי שלו במהלך המלחמה – בהפצצה של 20טונות חומר נפץ על הפרוורים
הערביים של יפו ,בעיקר על מנשיה .עם תום הקרבות תכננה עיריית תל אביב להרוס את חורבות השכונה עד היסוד אלא שכבר בחודש יוני פלשו לעיי
החורבות של השכונה (חלק מ 2,800מבנים ששרדו את ההתקפה על אזור יפו) עולים חדשים ,וכבר בקיץ 1948חיו בחורבות מנשיה יותר מ 2,000
תושבים יהודים .ההחלטה הסופית להרוס את מנשיה ,על רקע אי-הוודאות לגבי חזרתם של ערבים ליפו והחשש שהאזור יתפתח כשכונת עוני יהודית,
התקבלה במועצת העיר ובגיבוי הממשלה בספטמבר .1948בהעדר כל תכנית עירונית רשמית להתרחבותה של תל אביב לכיוון דרום ,היה זה צעד ברור
לקראת המזימה המוניציפאלית להשתלט על המתחם הגדול שמזה חצי מאה מנע את הרצף בין השכונות היהודיות ההיסטוריות של תל אביב ובין הים.
פעולות ההריסה נמשכו למעלה מחודש למחאתם של התושבים הפולשים ונפסקו רק בעקבות התגברות העלייה ופלישה יהודית מסיבית שקבעה מציאות
יישובית חדשה במנשיה וביפו בכלל.
במאי 1949סיפחה הממשלה לשטחה של תל אביב את שטח מנשיה והאזורים שמדרום לה עד השוק והעיר העתיקה של יפו .כבר אז דובר על "עיר אחת
גדולה ,מן הגדולות בים התיכון" ובמסורת ייבוא מתכננים מומחים הוזמן לתל אביב בסוף 1951אהרן הורביץ – מומחה לתכנון ערים מארצות הברית
והמהנדס הראשי של עיריית קליבלנד – לגבש תוכנית-אב עירונית חדשה .הורביץ התנגד לפיתוח מסחרי של רובע מנשיה ופנה לתושביו לנהל מאבק ציבורי
על התכניות הגורפות למתחם .הוא קרא להגדרה "ציבורית" ברורה של כל קו החוף והמליץ לתכנן גן-חוף גדול על קטע החוף שמול השכונה .רק מעט
מתכנית הורביץ יושם ועם השנים היא נגנזה .כצפוי ,וכתוצאה ממה שנראה כיום כהזנחה מוניציפלית מכוונת לקראת ה"פיתוח" העתידי הגדול – המשיכה
מנשיה להיות אחד ממוקדי העוני וההזנחה בתל אביב של שנות החמישים.
לא רק היסטוריות פלסטיניות נמחקו אז בתל אביב .לקראת סוף שנות החמישים ,מרחק כמה רחובות ממנשיה ,נהרס בנין הגימנסיה הרצליה לטובת הקמת
מגדל שלום מאיר והעיר עשתה את צעדיה הראשונים לקראת מיזמים גדולים ,שלהם נדרשו מגרשים גדולים .אדריכל יצחק פרלשטיין ,ממתכנני המגדל,
תכנן אז במקביל תכנית רעיונית ראשונית לרובע העסקים על כפר מנשיה.
שימי
7
נווה צדק ,השכונה היהודית הראשונה מחוץ לחומות העיר יפו .נחשבת כיום לאחת משכונותיה הראשונות של תל אביב ,על אף שהוקמה קודם ליסוד העיר.
נוסדה בשנת 22 ,1887שנה לפני ייסוד תל אביב ,על ידי משפחות יהודיות שרצו לצאת מיפו הצפופה .השכונה נוסדה על אדמות שנרכשו על ידי אהרון
שלוש שכבר התגורר במקום עם משפחתו .את השכונה ,שנבנתה במתכונת שכונות החצר ,בנתה חברת "עזרת ישראל" (נוסדה על ידי האחים אלעזר
ושמעון רוקח) שחילקה את השטח לארבעים חלקות .עם הזמן נבנו שכונות נוספות מסביב לשטחה ,ביניהן "נוה שלום"(" ,)1890מחנה יהודה"()1896
ו"מחנה יוסף"( .)1904שכונת נווה שלום נבלעה בתוך נווה צדק של היום ואילו שתי השכונות האחרונות ,שנבנו על ידי עולים מתימן ,התאחדו לשכונה אחת
גדולה בשם שכונת שבזי הגובלת עם נווה צדק .גבולות השכונה המקובלים כיום :רחוב פינס בצפון ,מסילת הרכבת (לא פעילה) במזרח ובדרום ורחוב שבזי
במערב.
בתחילת המאה ה 20-שיגשגה השכונה והתגוררו בה סופרים ואנשי רוח רבים ובהם :הרב אברהם יצחק הכהן קוק (רב העיר והמושבות בשנים 1904-
,)1914ש"י עגנון (התגורר בשכונה בשנים ,)1909-1912ש .בן-ציון ,נחום גוטמן (מהילדים הראשונים של השכונה ,בנו של ש .בן-ציון) ,יוסף חיים ברנר,
יוסף אהרונוביץ' ודבורה בארון .בשכונה נבנה גם בית הראינוע הראשון בארץ ישראל ,ראינוע עדן ,שהחל לפעול בשנת .1914
עם השנים ,נזנחה השכונה והפכה לשכונת מצוקה .בשנות השישים ,כשגובשה תוכנית המתאר לתל אביב הייתה אף כוונה להרוס את רובה כדי לבנות רבי
קומות ברצועה שיתחילו בחוף הים דרך השכונות שבזי ונווה צדק ויתחברו למגדל שלום ורחוב רוטשילד .התוכנית סוכלה לבסוף בין השאר על ידי הכנסת
בתים רבים בשכונה למעמד "מיועדים לשימור" .כך נלכדו השכונות שבזי ונווה צדק בין רבי הקומות שליד הים (בית הטקסטיל ,מלונות דן פנורמה ודייוויד
אינטרקונטיננטל) למגדלים של שדרות רוטשילד.
בסוף שנות ה ,80-בעקבות העלאת המודעות לשימור ,החלו לשפץ בתים ומתחמים בתוך השכונה .האתר הבולט ביותר הוא מרכז סוזן דלל שהיה בתי
הספר לבנות ובנים והפך להיות מתחם שכולל את האולם של להקת מחול בת-שבע ומסעדות .אתר נוסף ששוקם הוא "בית הסופרים" שהפך להיות מוזיאון
נחום גוטמן.
בעקבות השימור שינתה השכונה את פניה והפכה להיות אזור מגורים פופולרי .בתים רבים שופצו או נבנו מחדש .רחוב שבזי המחבר בין שכונת נווה צדק
ושכונת שבזי הפך להיות לרחוב שוקק חיים ובו חנויות של מעצבים ,בתי קפה ,מסעדות ,פאבים ועוד .אפילו הרכבת ,שעברה בגבול השכונה עד שנת 1949
צפויה לחזור לתוואי הישן כשתופעל הרכבת התחתית של תל אביב.
אתרים בשכונה
בית הסופרים -מוזיאון נחום גוטמן רחוב רוקח :21בבית זה התגוררו הסופרים יוסף חיים ברנר ,יוסף אהרונוביץ' ודבורה בארון .לאחר שהיה שנים רבות
מט ליפול וכמעט נהרס שוקם הבניין .האגף הדרומי נבנה מחדש והצפוני שופץ .במקום שוכן כיום מוזיאון נחום גוטמן שמזכיר את הבית בסיפוריו.
בית שלוש רחוב שלוש :30,32הבית הראשון בשכונה שנבנה עוד לפני יסודה .אהרון שלוש שרכש את השטחים באזור התגורר מספר שנים לבד עם
משפחתו בלב הפרדסים .מאוחר יותר נבנתה מסביבו השכונה .בחצרו הוא הקים בית כנסת כדי למשוך לשכונה את יהודי יפו .בית הכנסת פועל עד היום.
הבניין שופץ והפך לגלריה אחרי שעמד ריק שנים רבות.
שימי
8
בית שמעון רוקח רחוב רוקח :36ביתו של ראש קהילת נווה צדק מהקמתה ועד ,1922שמעון רוקח .היה ממקימי חברת "עזרת ישראל" שהקימה את
השכונה ,יסד בה מוסדות ציבור ואף רכש את השטח עליו הוקם בית הקברות שהיה אז מחוץ לעיר ונמצא כיום ברחוב טרומפלדור .הבית הוקם בשנת
1887ותוכנן על ידי אדריכל אוסטרי .הוא היה מהמפוארים בשכונה וכלל כיפת נחושת .בניו של רוקח ואחיו היו גם הם פעילי ציבור .בנו ,ישראל ,כיהן
כראש עיריית תל אביב משנת 1936ולאחר מכן כשר הפנים .הפסלת לאה מג'רו מינץ ,נכדתו של שמעון רוקח ,רכשה את הבית בשנת 1984ושיפצה
אותו באופן עצמאי .כיום מוצגות שם עבודותיה ומוצגים הקשורים בתולדות המשפחה והשכונה.
קולנוע עדן רחוב פינס פינת לילינבלום :בית קולנוע שבנייתו החלה בשנת 1913ביוזמת ראש העירייה הראשון של תל אביב ,מאיר דיזנגוף .זה היה
הקולנוע (נקרא אז ראינוע) הראשון בארץ ישראל והוא הכיל 1,100מקומות .הקולנוע הוקם על ידי מרדכי וייסר ומשה אברבנאל ,ושמו הוצע על ידי
הסופר ש .בן-ציון .הקולנוע היה פעיל עד שנת .1975לאחר מכן ,נקנה המבנה על ידי בנק לאומי מתוך מטרה לשמרו ולהנציח את הקולנוע הישראלי אך
מזה שנים רבות הוא מוזנח.
שימי
9
הבתים התאומים רחוב פינס :32 ,30שני בתים שהיו זהים לחלוטין בעת בנייתם .נבנו עבור נכדיו הבכורים של אהרון שלוש משני צידי הכניסה לשכונה
מכיוון רחוב לילינבלום מול קולנוע עדן .בבית שלוש שברח' פינס 30שכן במשך שבע שנים ( )1960-1967בית הספר לאמנויות רננים.
גשר שלוש קצה רחוב שלוש :גשר ברזל המחבר בין שכונת נווה צדק ליפו (רחוב אילת) מעל מסילת הברזל .הוא נבנה מחדש בשנת ,1918לאחר
שהבריטים החלו להשתמש ברכבות גבוהות יותר .אהרון שלוש ,בעל האדמות בשכונה היה גם אחד מסוכני החברה הצרפתית שבנתה והפעילה את קו
הרכבות מיפו לירושלים.
מרכז סוזן דלל
מרכז סוזן דלל למחול ולתיאטרון הוא מרכז תרבות ישראלי הפועל בשכונת נווה צדק בתל אביב .המרכז מורכב ממתחם של ארבעה בניינים ,הכוללים
ארבעה אולמות מופעים המותאמים במיוחד להופעות מחול ,ומקיפים רחבה למופעי חוצות תחת כיפת השמיים.
מרכז סוזן דלל בתל אביב הוקם במימון משפחת דלל הלונדונית ,בעקבות יוזמתו של בנם יונה סוקולובסקי .מממנים נוספים של המרכז הם עיריית תל
אביב ומשרד התרבות.
המרכז הוקם ב"נווה צדק" כחלק מרצון של מייסדיו לשמור על קשר עם המורשת התרבותית של תל אביב .נווה צדק שימשה כקריית החינוך הראשונה
שנוסדה מחוץ לגבולות יפו .בתחילת שנות השמונים התקיימה פעילות אומנותית באולם "ירון ירושלמי" ,במה שנקרא אז "תיאטרון נווה צדק" ,עליו
התבססה הקמת מרכז סוזן דלל .במקום התקיימה פעילות תרבותית מגוונת בסיוע משפחת ירושלמי ,הממשיכה בתמיכתה גם כיום.
המרכז משמש בית לשתי להקות מחול מודרני מקצועיות ,להקת מחול בת-שבע ואנסמבל בת-שבע וכן להקת מחול ענבל.
פעילויות נוספות המתקיימות במרכז :פסטיבל דאנסאירופה ,מחולאחר ,מחולוהט ,הרמת מסך -חשיפה בינלאומית ,גוונים במחול ,תיאטרון אורנה פורת
לילדים ,תחרות מיה ארבטובה לבלט קלאסי ,פסטיבל פלמנקו ועוד.
שכונת נווה שלום (בתי זרח ברנט) רחוב זרח ברנט :בתי שכונת נווה שלום שכיום נמצאת בדרומה של נווה צדק ,דרומית למרכז סוזן דלל .השכונה
נוסדה בשנת 1890על ידי זרח ברנט שהיה מעורב גם בהקמת פתח תקווה ושכונת מאה שערים בירושלים.
שימי
10
"אחוזת בית" הוא שמה של האגודה שנוסדה ביפו ב 1906-על ידי קבוצת יהודים ביוזמתו של עקיבא אריה ויס ,במטרה לבנות עיר עברית חדשה
בארץ ישראל.
ייסוד ותכנון
במועדון "ישורון" ביפו ,התאספו כמאה ועשרים איש מיהודי יפו .היה ערב קיץ חם בשנת .1906עקיבא אריה ויס ,שעלה בחוף יפו בבוקרו של אותו
יום ,חש שנפלה לידו הזדמנות פז .זה הרגע וזה הקהל המתאים ,להציע לו את התוכנית שהגה ולשמה עלה לארץ .הוא ביקש את רשות הדיבור
ונשא את דבריו בעברית .יש לי תוכנית ,אמר ,איך לבנות עיר ,עם רחובות ,גנים ,חשמל ,מים ,ביוב ,והעיקר -נחייה בה חיים עבריים .באשר למימון,
הזהיר ,אל תצפו לנדבות מרוטשילד .נשלם מכיסנו וניעזר בהלוואה .אחרי שאלות וויכוחים ,הצעתו נתקבלה .נבחר ועד :ויס -יושב ראש ,ברגר,
חיותמן ,סוכובולסקי -דנין וסמילנסקי ,ונוסדה אגודת "אחוזת בית".
ויס הגה רעיון חדשני .לפניו נבנו שכונות קטנות צפופות וללא תכנון מוקדם ביפו ,כמו נווה צדק ונווה שלום ,שסיפקו דיור דל לעשרות משפחות בלבד.
אחוזת בית ,לעומתן ,נועדה להיות מראשיתה ,תחילתה של עיר עברית חדישה ומתוכננת ,שתשנה את פני ההתיישבות בארץ" .וכמו שהעיר ניו יורק
מסמנת את השער הראשי לכניסה לאמריקה ,כך עלינו לשכלל את עירנו ,והיא תהיה בזמן מן הזמנים לניו יורק הארץ-ישראלית" ,כך תיאר ויס את
העיר שחזה בעלון תעמולה ,שכתב בקיץ 1906ושהופץ בין יהודי יפו.
אחרי האספה בישורון ,ויס השקיע את כל זמנו ומרצו במפעל הקמת העיר החדשה .לפרנסתו ,ייסד את "רנסאנס" ,בית-החרושת הראשון בארץ
להכספה ולהזהבה ,ופתח גם בית מסחר לתכשיטים ביפו ,בסוק אל דיר .בשל היותו עסוק בענייני האגודה ,גייס לעזרתו בבית המסחר ,את גיסו,
אליעזר שמיגלסקי .אך פרנסה למשפחתו לא הייתה .במקום לקוחות -באו לשם יהודי יפו כדי להתעדכן בבניין העיר ,שהרי ויס ,שעמד בראש הוועד,
ניהל את המשא ומתן עם המתווכים שהציעו קרקעות .בין חברי האגודה נתגלעו ויכוחים בקשר למיקום ולגודל המגרש שיש לקנות לבניית הבתים.
היו חברים שחששו מסיבוכים כספיים והסתפקו בדאגה לעצמם ,כלומר ,בית נאה לשישים משפחות המייסדים בלבד .אלה העדיפו מגרש קטן שהוצע
למכירה ביפו .ויס ,שתכנן בניין עיר עצמאית גדולה ,התעקש ,והצליח לשכנע את חברי האגודה לרכוש את אדמת כרם ג'יבלי -שטח גדול ,מרוחק
מיפו ,שיאפשר התפשטות והתרחבות בעתיד.
הגרלת הבתים לאחוזת בית ביסודה
שימי
11
עלייה על הקרקע
בכ' בניסן תרס"ט ( 11באפריל ,)1909אחרי קרוב לשלוש שנות עבודה מייגעות ורצופות במכשולים מבית ומחוץ ,הגשים ויס את ראשית החלום שהבטיח
למשתתפי האספה במועדון ישורון .ביום זה התקבצו משפחות המייסדים על החולות ,וויס הפתיע ,כשערך את הגרלת המגרשים בין החברים באמצעות
צדפים שאסף על שפת הים .לימים ,נקבע יום זה כיום ההולדת של העיר תל אביב .באותו מקום חפר אחר-כך את באר המים הראשונה וזכה לשתות כוס
ראשונה של מים מתוקים .כשהוחל בבנייה הצליח ויס ,שהיה חבר בוועד המפקח וגזבר של הגימנסיה העברית "הרצליה" ,לשכנע את הנדבן יעקב מוזר
לבנות את הגימנסיה באחוזת בית ,ותרם בכך להתפתחות העיר .ויס הניח את אבן הפינה לביתו ,באותו יום שבו הונחה אבן הפינה של הגימנסיה
הרצליה.
בהיותו כהן ויו"ר הוועד ,זכה ויס להשתתף בהנחת אבן הפינה של רבים מבנייניה הראשונים של אחוזת בית .כשבנה את ביתו שלו ,ברחוב הרצל 2
(הבית הוכרז על ידי העירייה כבית לשימור א' ,שוחזר ב )1999-זכה להגשים את חלום האדריכלות הראשון שלו .הבית ,מבנה לבנים עם עיטורים ,עם
חלונות מקושתים ועליית גג מכוסה ברעפים אפורים ,בלט באחוזת בית בסגנונו המיוחד .הוא נבנה כולו בידיים עבריות .בעידודו של ויס ,הקים דוד ארבר
ביפו בית-חרושת ללבני מלט ,וויס היה הראשון שבנה את ביתו בלבנים אלה .כך תמך ויס בתעשייה עברית ,ששיחררה את הבונים מתלות בחומרי בניין
ובפועלים ערבים .הרוב בנו את בתיהם בכורכר ובידי בנאים ערבים ,כנהוג באותה תקופה.
ויס ניהל את האגודה קרוב לארבע שנים ,מיום הווסד האגודה בשנת 1906ועד לאחר שהסתיימה בנייתם של שישים הבתים הראשונים בשנת ,1910
כאשר התפטר מתפקידו לאחר שחברי האגודה דחו את הצעתו להרחבת השכונה .ויס נשאר נאמן לתוכנית העיר שהציע ב"ישורון" .הוא פעל להשגת
ההלוואה מהקרן הקיימת ,פיקח על יישור השטח על-ידי המריצנים ,עמד בראש ועד הבניין ופיקח על בניית הבתים ועל סלילת הרחובות .בשבט תר"ע
( )1910כבר עמדו כשישים בתים על החולות ומשפחות המייסדים חגגו את הכניסה אליהם.
עם תום השלב הראשון שונה שמה של אחוזת בית לתל אביב.
מפת חלוקת המגרשים
באחוזת בית
שימי
12
בית דיזנגוף הוא הבית שבו התגוררו ראש העיר הראשון של תל אביב ,מאיר דיזנגוף ורעייתו צינה ,בשדרות רוטשילד .16אחד מבתיה הראשונים של
העיר .המקום בו הכריז דוד בן גוריון על הקמת המדינה .מאוחר יותר שימש כמוזיאון תל אביב הראשון בטרם עבר למשכנו הנוכחי .כיום נמצא בו מכון
לחקר התנ"ך.
המבנה ,שבנייתו הסתיימה ב ,1910-שנה לאחר הכרזת הקמתה של העיר העברית הראשונה ,היה מהבתים הראשונים של שכונת "אחוזת בית",
שהוקמה צפונית ליפו .הוא תוכנן כבית רעפים בן קומה אחת .דיזנגוף ,שהיה מראשוני הקבוצה שהחליטה על הקמת אחוזת בית ,היה גם אחד מחברי ועד
השכונה ובין השנים 1911-1921עמד בראשו .בשנה זו נבחר לראש העיר הראשון של העיר העברית הראשונה .באותה תקופה קבעו הוא ורעייתו את
משכנם בבית שבשדרות רוטשילד ,לא הרחק מפינת רחוב הרצל .בשנות ה 20-המאוחרות התווספה לבניין קומה שנייה שעוצבה בסגנון אקלקטי-מזרחי על
ידי האדריכל דוד הרשקוביץ .מתוקף תפקידו של בעל הבית נהגו להתכנס בו כל ראשי היישוב באותה תקופה ,ולמעשה הפך המקום לבית העירייה
הראשון.
עם מות רעייתו ,ב ,1930-החליט דיזנגוף להקדיש את הבית לזכרה "למפעל האמנותי והתרבותי ,מוזיאון תל אביב" ,כשהוא רוכש חלק מיצירות האמנות
מכספו שלו .בין חברי "הוועד המייעץ" היה גם הצייר ראובן רובין .האדריכל קרל רובין מונה לתכנון המוזיאון המורחב ועיצב את המבנה בצורה סימטרית
מעוטת עיטורים -סגנון פשוט שאיפיין את הבנייה בעיר באותה תקופה .ב 1932-נפתח המוזיאון רשמית במעמד הנציב העליון .במקביל פעלו בבית באותה
תקופה בנק והקונסוליה הבלגית .דיזנגוף המשיך להתגורר בקומתו השלישית של הבית עד יום מותו ב 1936-ובצוואתו הוריש את המקום "לילדי תל אביב
ולתושבי העיר".
בשנות ה 40-וה 50-התקיימו בבית קונצרטים קאמריים .קונצרט כזה מתואר בספרו של משה שמיר "יונה מחצר זרה" ,הראשון בטרילוגיה "רחוק
מפנינים".
כשהחליט בן-גוריון על הכרזת המדינה ,ב 14-במאי ,1948נבחר המקום כמתאים ביותר לארח את מועצת העם לטקס החגיגי ,היות שנחשב כמוגן מפני
הפצצות אפשריות של חילות האוויר הערביים .האולם שבקומה הראשונה הוכן בזריזות לקראת ההכרזה ,כשבתי הקפה הסמוכים מנדבים כיסאות .בשעות
בית דיזנגוף בשדרות רוטשילד
אחר הצהריים הקריא בן-גוריון מעל גבי הדוכן המאולתר את הכרזת העצמאות בפני 350קרואים ,בעוד ההמונים -ששמע האירוע גונב לאוזניהם -גדשו
בית דיזנגוף הוא הבית שבו
את השדרה מחוץ לבניין והאזינו לה באמצעות רמקולים שהוצבו.
של
הראשון
העיר
ראש
התגוררו
עם פטירתו של דיזנגוף הועבר המבנה לבעלות עיריית תל אביב ,אולם זו העבירה את הבעלות עליו לידי המדינה ,ועם מעברו של המוזיאון למשכנו הנוכחי
ההיסטוריאביב,
בשד' שאול המלך ב 1971-נסגר המבנה .שנה מאוחר יותר החליט בן-גוריון לגאול את האתר תל
משממונו והכריז על הקמת מוסד לחקר התנ"ך
הראשון מסוגו בישראל .המבנה הועבר לידי החברה לחקר המקרא ,ומוזיאון בית התנ"ך החל בפעולתו הצנועה ,הנמשכת עד עצם היום הזה .כיום
מפעילים אותו מתנדבי העמותה לחקר התנ"ך ,ללא תקציבים וללא תמיכה עירונית .למרות היותו מוסד יחיד במינו ,מעמדו לא עוגן מעולם בחוק בדומה
למוזיאונים אחרים ,לטענת העיריה ,העובדה שמינהל מקרקעי ישראל דרש ממנה סכום חכירה גבוה היא שמסבירה את מצבו המוזנח של המבנה כיום ואת
העובדה שאפילו שלט המכריז על מהות האתר אינו מוצב בכניסה אליו .נסיונות שונים נערכו בשנים האחרונות להביא לשיפוצו של הבית ,ללא הועיל .על
היחס לאתר תעיד העובדה כי במפת העיר ואתריה ההיסטוריים שפרסמה העירייה ב 2006-לא מופיעים בית דיזנגוף והמוזיאונים שבו.
שימי
13
בשנת ,1949במלאת 40שנה לייסודה של אחוזת בית ,הוחלט להקים אנדרטה שתנציח את מייסדיה .המקום שנבחר להצבתה היה שדרות רוטשילד מול
ביתו של מאיר דיזנגוף (בו שכן אז מוזיאון תל אביב) ,בסמוך למקום בו נערכה הגרלת המגרשים הראשונה ,ושעליו קם מכון המים ובית הוועד
הראשון.בצידה האחד של האנדרטה נחקקו שמות המייסדים ,ומצידה השני נצוק תבליט ,המתאר שלושה שלבים בהתפתחותה של תל אביב :בחלקו
התחתון מתואר יישור החולות לקראת הקמת השכונה .מעליו – השכונה בשנותיה הראשונות כשמימין נראה בית דיזנגוף במראהו המקורי (לפני שעבר
שינוי בהתאם לסגנון הבינלאומי) ,במרכז – בניין גימנסיה הרצליה ומשמאל – מכון המים ובית הוועד הראשון .חלק העליון של התבליט מתוארת תל אביב
העכשווית ,של סוף שנות ה .40-עם בניינים מודרניים רבי קומות.
התלבטויות רבות היו לגבי תאריך חנוכת האנדרטה :האם ביום הגרלת המגרשים או מועד הנחת אבן היסוד לבניין הגימנסיה או היום שבו ב 1910 -היתה
חנוכת הבתים הראשונים בשכונה ותחילת נטיעתן של שדרות רוטשילד .לבסוף נבחר יום הולדתו ה 90-של מאיר דיזנגוף ,והאנדרטה נחנכה בשושן פורים,
23במרץ .1951בטכס נכחו הנשארים מבין המייסדים וקרובי משפחתם .נשאו דברים :ראש העיר ישראל רוקח ,שר החוץ משה שרת ונציג המייסדים –
דוד סמילנסקי .הכיכר שבה נמצאת האנדרטה ,ובה היה בית הועד והעירייה נקראה "כיכר המייסדים" ,אבל במשך שנים לא היה שילוט במקום המעיד על
כך .המעוות תוקן ב 2-במאי 2005בטכס גילוי לוט מעל שלט כיכר המייסדים
שימי
תצלום :התבליט בצורתו הסופית ,מימין לתבליט האמן אהרון
פריבר ולימינו הפסלת חנה אורלוב
14
הרחוב נקרא על על שם שכונת נחלת בנימין בתל אביב שהוקמה בשנת .1911בראשיתו היה הרחוב הארוך ביותר בתל אביב ונמשך משדרות רוטשילד
בדרום עד לרחוב גרוזנברג בצפון .כיום מגיע הרחוב עד כיכר מגן דוד בצפון ועד שכונת פלורנטין ודרך סלמה בדרום .כעבור שנה סופח הרחוב לתל אביב.
ברחוב הוקמה בשנת 1922הגינה הציבורית הראשונה בתל אביב ,גינת גרוזנברג ,אשר נהרסה בשנות השישים (במקומה נבנה חניון בן מספר קומות).
במשך שנים רבות היה הרחוב ידוע בשל חנויות הטקסטיל הרבות שבו ,שרבות מהן עדיין פועלות כיום .לאורך הרחוב ,שהוא אחד הרחובות הראשונים
בעיר ,בניינים רבים בסגנון אקלקטי ,ועל כמה מהם עדיין נראים עיטורי אריחים בסגנון אר נובו .בשנת 1987נבנה מדרחוב בחלקו הצפוני של הרחוב
(מרחוב גרוזנברג לכיכר מגן דוד).
מדרחוב נחלת בנימין הוא מדרחוב הנמצא בתל אביב ,ברחוב נחלת בנימין וברחוב רמב"ם החוצה אותו .המדרחוב ידוע בעיקר בזכות יריד אמנים
ואומנים המתקיים בו בימי שלישי ושישי מ 10:00-ועד 17:00ומושך קהל רב.
ביריד נמכרים פסלים ,ציורים וחפצי אמנות אחרים ,והמוכרים אותם הם לרוב האמנים עצמם .היריד הוא הוותיק והגדול מסוגו בישראל .ליריד מצטרפים
אמנים ואומנים חדשים כל הזמן ,אשר מחדשים את יצירותיהם כמעט מדי יום .כל המוצרים שנמכרים ביריד הינם פרי עבודת יד.
המדרחוב הוא חלק מאזור ללא מכוניות הנמצא במרכז העיר הכולל בתוכו גם את שטח שוק הכרמל השכן ומספר רחובות קטנים סמוכים.
שוק בצלאל -מתחם מסחרי במרכז תל אביב בין הרחובות קינג ג'ורג' ,בצלאל ,בית לחם ,טשרניחובסקי ,המכבי.
השוק הוקם בשנות ה ,20-ובעבר התפרסם בזכות דוכני הפלאפל שהיו במקום והציעו אכילה חופשית בסגנון "אכול כפי יכולתך" .דוכני הפלאפל נעלמו
והרחובות נשארו מיתחם הכולל בעיקר חנויות ודוכנים של ביגוד ,הנעלה ,כלי בית ומוצרים שונים לשימוש יומיומי .שמו של השוק מפורסם בעיקר בזכות
המגוון הרחב של מוצרי ההלבשה מכל הסוגים והדגמים ,ולעתים עודפים של מותגי יוקרה במחירים נמוכים ,שניתן להשיג במקום .השוק מהווה צלע
מ"המשולש" -כינוי שניתן לאזור מסחרי הכולל את רחוב שינקין ושוק הכרמל.
שוק בצלאל ההיסטורי עומד לפנות את מקומו ,לאחר שהמיתחם כולו נמכר ב 2005-לחברות פרטיות המתכננות להקים במקום פרויקט למגורים ומסחר.
שימי
15
בית ביאליק הוא ביתו של המשורר הלאומי חיים נחמן ביאליק ברחוב ביאליק מספר ,22בתל אביב ,בסמוך לבית העירייה הישן.
לביאליק היה קשר מיוחד לעיר תל אביב .הוא קבע בה את ביתו בשנת ,1926סמוך לבית העיריה דאז .הבית נבנה על מגרש שמימן ביאליק באמצעות
הכנסות ממהדורה מיוחדת של כתביו .הבית נבנה בשנת 1925בסגנון האקלקטי בתכנון האדריכל יוסף מינור .מסופר כי בתחילה התנגד ביאליק לבניית
מרפסת בחזית הבניין הפונה לרחוב ,אך זו נבנתה בסופו של דבר בשל התעקשות האדריכל שטען כי "בית בלי מרפסת שקול לפנים בלי חוטם".
בנוסף להיותו סופר ,משורר ,מתרגם ומוציא לאור ,היה ביאליק גם דמות בולטת בחיי בחברה התל אביבית .במסגרת זו ,אירח ביאליק בביתו אורחים מן
השורה בימי שני וחמישי בשעות אחר הצהריים.
ביאליק נפטר בשנת 1934ומעט לפני פטירתו עזב את ביתו שבתל אביב ועבר לגור ברמת גן .במשך זמן זה הושכר הבית למשפחה מדרום אפריקה.
אחרי פטירתו של ביאליק חזרה אלמנתו לבית המקורי ונותרה לגור בו עד שנת ,1937אז החליטה מניה ביאליק לתרום את הבית לרשות העיריה כ"אגודת
בית ביאליק" שתפקידה לשמר את הבית .הבית שופץ זמן קצר לאחר מכן ונפתח לקהל בניהולו של משה אונגרפלד .בשנות השישים הוקם על שטח הגן
שמאחורי הבית "בית מניה ביאליק" בתכנון מהנדס העיר עמיעז .לאחר מותו של אונגרפלד בשנת 1980עבר הבית שיפוץ נוסף שארך שבע שנים .אגודת
הסופרים העבריים הפכה את הבית למרכז פעילותה ,וערכה בו כינוסים תרבותיים וספרותיים.
בבית ציורים ופסלים של המשורר פרי יצירתם של אמנים ישראלים כגון נחום גוטמן ,שמואל עובדיהו ,השעון האגדי המנגן מדי שעה את "התקווה" ,כתבי
יד מקוריים של יצירות ביאליק וכן אוסף גדול של מכתבים שכתבו ילדים למשורר .עוד מעטרים את פנים הבית מרצפות קרמיקה שהוכנו בבצלאל ומתארים
את פרשת המרגלים ,שנים-עשר השבטים וארון הברית.
כיכר ביאליק הינה כיכר בלב תל אביב ,הנמצאת ברחוב ביאליק (ונוצרת כאשר הרחוב משנה כיוון מדרום-צפון למזרח-מערב) .מבחינה אורבנית ,היסטורית
ותרבותית הכיכר הינה חלק בלתי-נפרד מהרחוב הקטן הנושא את אותו השם .הכיכר והרחוב נמצאים בסמוך לרחוב אלנבי מדרום ורחוב פינסקר במערב.
הכיכר נקראת על-שמו של חיים נחמן ביאליק -משורר ,סופר ,חוקר ספרות ,מתרגם ,עורך ומו"ל .שבוע לאחר שהגיע ביאליק לארץ בשנת ,1924נערך
לכבודו הטקס אשר בו נקרא הרחוב על שמו ,וזהו מקרה יוצא מן הכלל בו נקרא רחוב על-שם אדם חי (מקרה דומה רלוונטי גם לרחוב אלנבי הסמוך).
בשנת 1926ביאליק ורעייתו מניה נכנסו לגור בבית הנושק לכיכר ,אשר נבנה בעבורם .הבית בנוי בסגנון האקלקטי ובשעתו היה הבית לאחד המפוארים
בתל אביב .מעט לפני מותו של ביאליק בשנת ,1934עזב את ביתו שבתל אביב ועבר לגור ברמת גן (שאחד מרחובותיה הראשיים אכן נקרא על-שם
המשורר) .לאחר מותו של המשורר תרמה מניה ,אלמנתו של ביאליק ,את הבית לידי עיריית תל אביב אשר בתמורה מסרה למניה בית ברחוב מלצ'ט.
הבניין הנושק לכיכר מצפונה שימש כמקום משכנה השני של עיריית תל אביב .בשנת 1925הועבר משכן העירייה מבית הוועד ששכן בשדרות רוטשילד
(היכן שמוצבת כיום אנדרטת מיסדי תל אביב) לבניין שבכיכר .בנין זה נבנה כבית מלון אך הושכר לעירייה ,ובשנת 1928נרכש על ידה .בשנת 1965החלה
הערייה להעביר את מקום מושבה לכיכר רבין (המהלך הושלם ב .)1968-בשנת 1971נפתח בבניין העירייה הישן המוזיאון לתולדות תל אביב ,אשר נסגר
בשנות האלפיים .כיום הבניין משמש מחלקות בעירייה ,ובכוונת העירייה לשפצו לקראת אירועי המאה לתל אביב.
בשל סיבות אלה מהווה כיכר ביאליק את אחד מאתרי המורשת החשובים בתל אביב .הכיכר אמנם קטנה יחסית ,אך בימי המנדט שימשה כמקום המרכזי בו
16
שימי
נערכו טקסים ואירועים עירוניים ,וכן הפגנות נגד שלטונות המנדט.
בלב הכיכר מוצב פסל מעשה ידי האמן נחום גוטמן .מדובר בשלושה עמודי פסיפס צבעוניים המזדקרים ממרכז הכיכר ,וכן פסיפס שטוח בצורת מעגל
הבנוי לאורך היקף הכיכר .הפסיפסים מתארים באמצעות 15תמונות את 4000שנות ההיסטוריה של תל אביב יפו ,החל מסיפורי המיתולוגיה הכנענית
על אנדרומדה ביפו ועד להכרזת העצמאות .שלושת עמודי הפסיפס שבמרכז היצירה מתארים את הבאת ארזי הלבנון לנמל יפו לצורך בניית בית
המקדש ,את יונה הנביא היורד לים מיפו ,ואילו העמוד המרכזי מתאר את תל אביב הקטנה .היצירה נחנכה באמצע שנות השבעים ,והחליפה את
המזרקה והמדשאה ששכנו בכיכר.
בית הקברות טרומפלדור הוא השם בו ידוע בית הקברות הישן של תל אביב השוכן ברחוב טרומפלדור .בית הקברות נוסד בשנת תרס"ג ( ,)1902כשש
שנים לפני ייסוד אחוזת בית ,ועם השנים נקברו בו מייסדי תל אביב ,סופרים ואנשי תרבות רבים ,ודמויות מפורסמות בתולדות העיר והיישוב ,ובהם ראש
הממשלה השני של מדינת ישראל משה שרת.
כשבית הקברות נפתח הוא שכן הרחק ממקום ישוב ,אולם היום הוא נמצא באמצע העיר ,בצידו הצפוני של רחוב טרומפלדור ,בין הרחובות חובבי ציון
ופינסקר .הכניסה אל בית הקברות משלושה שערים שנמצאים ברחוב טרומפלדור .השער המקורי הוא השער המזרחי ,ואילו השער הראשי (המרכזי) נפתח
ב 1926-עם העלאת עצמותיו של מקס נורדאו .שטח בית העלמין כ 10.6-דונם ,ויש בו כ 5000-קברים ,בצפיפות גבוהה ביותר .החלקה המזרחית היא
החלקה העתיקה יותר ,שחלק מהקברים בה קודמים לייסוד תל אביב ,והם של נפטרים יהודים מיפו .רוב אנשי השם הקבורים בבית העלמין נמצאים סמוך
לפינה הדרום מערבית שלו .עד 1932היה בית הקברות טרומפלדור בית הקברות היחידי בתל אביב .אולם כשהתברר שהוא הולך ומתמלא נפתח בית
הקברות נחלת יצחק ,ואילו בטרומפלדור המשיכו להיקבר רק אנשים שרכשו חלקות קבר במחירים שהלכו והאמירו (ומגיעים כיום לכמאה אלף שקל).
בית הקברות נוסד בחשוון תרס"ג ( ,)1902בעת שפגעה ביפו מגפת הכולרה שהתפרצה במצרים והתפשטה לתחומי ארץ ישראל .כאשר החלו למות תושבי
יפו במגפה אסרו השלטונות העות'מאניים לקבור את הנספים בבתי הקברות ביפו שהיו בתחומי העיר .שמעון רוקח ,מראשי היישוב היהודי ביפו (ובנווה
צדק) התגייס לפתור את הבעיה ,והשיג מהשלטונות חלקה בת 12דונם בבעלות ממשלתית ,הרחק מהעיר ,אותה קנה "ועד הקהילה המאוחדת לעדות
האשכנזים והספרדים" ביפו תמורת 50מג'ידי .מעבר לפתרון בעיית קבורת הניספים במגפה ,שימשה הקניה תקיעת עוד יתד של התיישבות יהודית באזור
יפו.
שני הקברים הראשונים נכרו במרחק זה מזה -על מנת ליצור עובדות בשטח .הראשון ,של שמואל-דוד גרשין -זאן ,בפינה הצפון מזרחית של החלקה,
והשני ,של נישקא בת ברוך בראמבערג ,מערבית ממנו (כיום ,סמוך לאמצע החומה הצפונית ,מול רחוב טבריה) .כסגולה לסיום המגפה נערכה בבית
הקברות חופה לשני זוגות של יתומים ,ונקברו בקבר מיוחד כתבי קודש גנוזים.
רבים ממיסדי העיר :השכונות נווה צדק ,ואחוזת בית קבורים בבית העלמין .על מצבותיהם של מייסדי אחוזת בית ,שנחשבים כמייסדי תל אביב ,הציבה
העיריה בשנת ( 2001ביוזמת העיתונאי עמית לוינסון) טבלאות מתכת שמציינת את היות הקבורים מהמייסדים.
בבית העלמין קבורים אנשי ציבור רבים ,ממנהיגי היישוב ,והתנועה הציונית ,וכן ראשי עיריית תל אביב .רובם קבורים סמוך לפינה הדרום מערבית של בית
העלמין ,סמוך למוזוליאום שבנה הפסל אברהם מלניקוב על קברו של מקס נורדאו ,והקבר של מאיר וצינה דיזנגוף הצמוד לו.
טמונים גם מחשובי המשוררים ,הסופרים ,אנשי הרוח ,החינוך והתרבות שפעלו בתל אביב ואף מחוצה לה .גם רוב קברים אלה מרוכזים בפינה הדרום-
מערבית של בית הקברות ,בסמוך למצבותים של חיים נחמן ביאליק ואחד העם.
בפרעות
שנרצח
,
ברנר
חיים
יוסף
הסופר
של
קיברו
בהם
,
והשלושים
העשרים
בסמוך לשער של בית העלמין נמצאים קברי אחים של הרוגי הפרעות בשנות
17
שימי
תרפ"א
בשנת ,1931במלאת למאיר דיזנגוף ,ראש העירייה הראשון ,שבעים שנה החליטה עיריית תל-אביב על הקמת גן ציבורי לכבודו .הוקצתה לשם כך אדמת
אבו-קעוד שבין הרחובות בצלאל (היום טשרניחובסקי) והכרמל (היום המלך ג'ורג').בשנת 1933הוכרזה תחרות על תכנון הגן ,וזכה בה הצייר אהרון הלוי
על תוכניתו "הדר העיר גינה" .הוא הציע גן עשיר בעצי אורן שיטהרו את האוויר ויבריאוהו ,עצי תומר כזקיפים על המשמר ,רחבה לפסלים ,אגם מים ,פינות
מרגוע ועוד .מסיבות שונות לא יצאה התוכנית לפועל ,מי הגשמים הציפו את השטח ,ובשלולית הגדולה שנקוותה בחורף ילדי הסביבה ותלמידי בית חינוך
לילדי עובדים השיטו סירות .הליצנים אמרו כי זהו "אגם מאיר" ולא "גן מאיר" .דיזנגוף ביקש לבטל את התוכנית מכל וכל ולמחוק את שמו מהמקום .חיים
נחמן ביאליק היה תומך נלהב בהקמת גן מאיר ללא דיחוי .במאמר "מה לעשות לשכלולה של תל-אביב?" הוא כותב" :תכף ומיד ,בלי שום דחייה ,יש לגשת
לסידור גן העיר המרכזי ,גן מאיר… הכל יודעים שפרסומה של אודסה בתור "היפהפייה הדרומית" היה בעיקר משום ריבוי השדרות והאילנות שבה .בייחוד
זקוקה לכך עירייה צעירה כתל-אביב ,כי אוי ואבוי לנערה צעירה שהיא קירחת" .הוכנה תוכנית חדשה לגן ע"י אביגדור משל ,הגנן הראשי הראשון של
העירייה בשיתוף עם מהנדס העיר ,יעקב שיפמן .עם מותו של משל החליף אותו אברהם קרוון שהקים את הגן .בשנת 1941החלו הנטיעות ,והגן נחנך ב-
ב 10 -במרס ,1944הוא יום הולדתו של מאיר דיזנגוף ,שמונה שנים לאחר מותו .את הטקס פתח ראש העירייה ,ישראל רוקח ,ותזמורת המשמר האזרחי
ניגנה את ההמנונות העברי והאנגלי .הצמחייה בגן כללה 800עצי מחט כגון עצי ברוש ,אורן וקזוארינות 200 ,עצי תאנה ,זיתים ,חרובים ודקלים ,כ1,000 -
שיחים בני מינים שונים ואלפי שתילים אחרים .בגן שדרה ,בריכה ,במה עם פרגולה ,מגרש משחקים והקיפה אותו גדר ששעריה נפתחו בבוקר ונסגרו עם
ערב ,כשפעמון השומר מזרז את המבקרים לעזוב את הגן .בדרום מערב הגן יש פינת אנז"ק המנציחה את החיילים האוסטרלים והניו זילנדים שנהרגו
בכיבוש ארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה .בשנת 1986תוכנן חניון תת-קרקעי מתחת לגן מאיר ,אבל התוכנית בוטלה בשל התנגדות תושבי הסביבה.
בשנת 2000שוקם הגן על ידי האדריכלית יעל מוריה תוך ניסיון לשמר את אופיו ההיסטורי ,והוקצה בו גם שטח מגודר לכלבים.
שימי
18