Transcript דוח סיור התפתחות תל-אביב

‫שימי‬
‫‪1‬‬
‫לו"ז‪:‬זמני נסיעה‪,‬כבישים‪,‬זמני הדרכה‬
‫נ‪.‬יציאה ‪+‬זמן‬
‫נ‪.‬הגעה ‪+‬זמן‬
‫זמן הליכה‬
‫זמן הדרכה‬
‫הערות‬
‫מסגד חסן בק ‪07.00-‬‬
‫נווה צדק ‪07.30-‬‬
‫‪ 15‬דק'‬
‫‪ 90‬דק'‬
‫סיור והדרכה‪ :‬גו הכובשים( סקעת‬
‫מנשייה)‪,‬נווה שלום‪,‬נווה צדק‪:‬מרכז סוזן דלאל‪,‬‬
‫בית שלוש וגשר שלוש‪ ,‬בית שמעון רוקח‬
‫נווה צדק‪10.00-‬‬
‫בית מאיר דיזנגוף ‪-‬‬
‫‪10.15‬‬
‫‪ 15‬דק'‬
‫‪ 100‬דק'‬
‫הדרכה בבית דיזנגוף ‪,‬מיצג ב"היכל‬
‫הצמאות"‪,‬אנדרטת המייסדים‬
‫בית דיזנגוף ‪12.30-‬‬
‫נחלת בנימין‪12.30-‬‬
‫‪ 20‬דק'‬
‫‪ 30‬דק'‬
‫סיור והדרכה רח' הרצל‪,‬נחלת בנימין‬
‫‪ 40‬דק'‪ -‬א‪.‬צהריים‬
‫כיכר מגן דוד‪14.00-‬‬
‫כיכר ביאליק ‪14.20-‬‬
‫‪ 15‬דק'‬
‫‪ 30‬דק'‬
‫שוק בצלאל‪,‬רח' טשרניחובסקי‪,‬רח' וכיכר‬
‫ביאליק‬
‫כיכר ביאליק ‪14.45-‬‬
‫ביה "ק טרומפלדור‬
‫‪ 15‬דק'‬
‫‪ 20‬דק'‬
‫סיור והדרכה בבית הקברות "טרומפלדור"‬
‫טרומפלדור‪15.30-‬‬
‫גן מאיר ‪15.45-‬‬
‫‪ 10‬דק'‬
‫‪ 20‬דק'‬
‫הדרכה‪ ,‬סיכום יום הסיור ופיזור‪.‬‬
‫שימי‬
‫‪2‬‬
‫שימי‬
‫‪3‬‬
‫תל־אביב ‪-‬יפו‬
‫היא עיר במחוז תל אביב‪ ,‬המרכזית בגוש דן והשנייה באוכלוסייתה בישראל‪ .‬תל־אביב היא מטרופולין המהווה את מרכז הכלכלה‪ ,‬התרבות והמסחר של‬
‫ישראל‪ ,‬וכמקום השוקק חיים כל שעות היממה‪ ,‬זכתה לכינוי "עיר ללא הפסקה"‪ .‬לאור העובדה שתל אביב הייתה העיר היהודית הראשונה שהוקמה‬
‫במסגרת התנועה הציונית שלא כחלק מהיישוב הישן‪ ,‬היא זכתה לכינוי 'העיר העברית הראשונה'‪ .‬בעיר ממוקמים גם מרכזי המערכת הבנקאית‪ ,‬קריית‬
‫צה"ל‪ ,‬הבורסה לניירות ערך‪ ,‬שגרירויות ונציגויות בינלאומיות ומערכות העיתונים הגדולים‪.‬‬
‫תל־אביב‪-‬יפו שוכנת לחופי הים התיכון על אדמת כורכר‪ ,‬בגובה ממוצע של ‪ 30‬מטר מעל פני הים‪ .‬בשטחה זורמים הנחלים הירקון ואיילון‪ .‬תל־אביב‪-‬יפו‬
‫גובלת ממערב בים התיכון; מדרום בערים בת ים וחולון; ממזרח בערים רמת גן‪ ,‬גבעתיים‪ ,‬בני ברק ופתח תקווה; ומצפון בערים רמת השרון והרצליה‪.‬‬
‫שם העיר‬
‫בימיה הראשונים של אחוזת בית ב‪ 1910-‬לערך‪ ,‬התחבטו ראשיה‪ ,‬האגודה שהקימה את העיר ב‪ ,1909-‬באיזה שם יקראו לה‪ .‬עקב כך נבחרה ועדה‬
‫שהביאה לפני אספה כללית של תושבי השכונה את הצעותיה לשם העיר‪ .‬בין השמות שהועלו באספה‪ :‬יפו החדשה‪ ,‬נוה יפו‪ ,‬אביבה‪ ,‬יפהפייה‪ ,‬עברייה‬
‫ועוד‪ .‬לבסוף נבחרה ברוב קולות הצעתו של מנחם שינקין‪" :‬תל ‪ -‬אביב" כשם התרגום העברי לספרו של בנימין זאב הרצל‪" ,‬אלטנוילנד"‪ ,‬שפורסם כ‪7-‬‬
‫שנים לפני כן‪ ,‬ובו תיאר הרצל כיצד תיראה לדעתו‪ ,‬המדינה היהודית לכשתקום (בשנת ‪ 1923‬להערכתו)‪.‬‬
‫מילולית‪ ,‬שם ספרו של הרצל הוא "ארץ עתיקה חדשה" בלשון הגרמנית‪ .‬נחום סוקולוב‪ ,‬שתרגם את הספר לעברית קרא לו בשם הציורי תל־אביב‪ :‬תל ‪-‬‬
‫האוצר הישן‪ ,‬עתיקות העבר‪ ,‬ואביב ‪ -‬המסמל עתיד‪ ,‬פריחה‪ ,‬לבלוב ותקווה‪ .‬לאחר זמן מצאו כי תל־אביב מוזכרת גם בספר יחזקאל ג' ט"ו‪ ,‬כמקום שבו‬
‫ישבו הגולים לבבל ליד נהר כבר‪.‬‬
‫השם תל־אביב ניתן גם לשכונה ליד נס ציונה‪ ,‬אולם אנשי אחוזת בית לא ידעו על כך כשקראו למקום משכנם בשם זה‪.‬‬
‫באוקטובר ‪ 1949‬אוחדה יפו עם תל־אביב‪ ,‬ולעיר המאוחדת ניתן השם "תל־אביב‪-‬יפו"‪ ,‬אם כי בדרך כלל מתייחסים לעיר בשם "תל־אביב"‪.‬‬
‫הסטוריה‬
‫עם חידוש ההתיישבות היהודית בארץ‪ ,‬בסוף המאה ה‪ ,19-‬היה נמל יפו נמל הקליטה הראשי לבאי העליות הראשונות‪ .‬למקצת העולים הייתה יפו תחנת‬
‫מעבר בלבד‪ ,‬אבל רבים אחרים נשארו בה‪ ,‬והקהילה היהודית ביפו גדלה והגיעה ערב מלחמת העולם הראשונה‪ ,‬ב ־‪ , 1914‬ל־‪ 11‬אלף איש ‪ -‬כשליש‬
‫מאוכלוסית העיר‪.‬‬
‫קבוצה יהודים ספרדים מיפו‪ ,‬ברובם צאצאי העלייה המוגרבית שהגיעה ממרוקו בתחילת המאה התשע עשרה‪ ,‬החליטה לצאת מיפו‪ ,‬בשל הרצון לחיות‬
‫חיים עבריים עצמאיים ולשפר את תנאי המחייה הקשים שהתבטאו בין השאר בצפיפות‪ ,‬לכלוך ובגזרה העות'מאנית שחייבה את היהודים ביפו לעבור‬
‫דירה מדי שנה (ה"מוחרם")‪ .‬קבוצת יהודים זו שהתכנסה לראשונה ביולי ‪ 1906‬התאגדה בשם "אגודת בוני בתים" ששונה מאוחר יותר ל"אחוזת בית"‬
‫תכננה להקים שכונה חדשה ואיכותית מחוץ ליפו‪ ,‬על פי הדגם המערב אירופאי של סוף המאה ה‪.19-‬‬
‫שימי‬
‫‪4‬‬
‫העיר נוסדה בשנת ‪ 1909‬כשכונת בתים נמוכי קומה מוקפים בגינות‪ ,‬בשם "אחוזת בית"‪ .‬השכונה ‪ -‬גרעין העיר העתידית ‪ -‬מוקמה מחוץ ליפו‪ ,‬עיר הנמל‬
‫הראשית באותם ימים‪ .‬המועד הרשמי לייסוד הוא ה־‪ 11‬באפריל ‪( 1909‬כ' בניסן תרס"ט)‪ ,‬היום שבו נערכה הגרלת המגרשים בצדפים לשכונה על ידי‬
‫עקיבא אריה ויס‪ ,‬יו"ר הוועד ויוזם העיר העברית הראשונה‪ .‬חבר נוסף בקבוצת המייסדים היה מאיר דיזנגוף‪ ,‬ששימש כיו"ר הוועד החל משנת ‪.1911‬‬
‫"אחוזת בית" נועדה להיות שכונת מגורים בלבד‪ ,‬ולכן נאסרה בה פעילות כלכלית‪ .‬היו בה רחובות מעטים ניצבים זה לזה‪ .‬הרחוב הראשי בה היה רחוב‬
‫הרצל‪ ,‬ובקצהה הצפוני נבנתה הגימנסיה העברית "הרצליה" (כיום ‪ -‬מקומו של "מגדל שלום מאיר")‪ ,‬שהייתה הגימנסיה העברית הראשונה‪ .‬עד פרוץ‬
‫מלחמת העולם הראשונה היו בתל־אביב רק ‪ 140‬בתים‪ ,‬ובעת המלחמה נעצרה התפתחותה והשלטונות הטורקיים גירשו את תושביה עם תושבי יפו‬
‫היהודיים‪.‬‬
‫המונח הנוסטלגי "תל אביב הקטנה"‪ ,‬שנטבע בידי חיים חפר ודן בן אמוץ בחגיגות ה‪ 50-‬לייסוד תל אביב‪ ,‬מתייחס לתל־אביב של אותם השנים שכללה‬
‫בעיקרה את שכונת נווה צדק ואת אזור הרחובות הרצל‪ ,‬רוטשילד ואלנבי‪ .‬אחד המבנים העיקריים בה היה הגימנסיה העברית "הרצליה"‪.‬‬
‫עם הכיבוש הבריטי ב ־‪ 1917‬ותחילת המנדט חזרו התושבים‪ ,‬ומשנת ‪ 1921‬החלה תנופת התפתחותה של תל־אביב‪ .‬באותה שנה פרעו ערביי יפו‬
‫פרעות בעיר בהם נרצחו ‪ 47‬יהודים‪ ,‬בהם הסופר יוסף חיים ברנר‪ .‬בעקבות מאורעות דמים אלה יצאו יהודים רבים מיפו ועברו לתל־אביב‪ .‬אז הוחלט‬
‫לבטל את התקנות האוסרות פעילות כלכלית בתל־אביב‪ .‬מאז התפתחה העיר בקצב מזורז‪ :‬מ ־‪ 3,600‬בשנת ‪ 1914‬ל ־‪ 34,000‬בשנת ‪ 5 192‬ול‬
‫־‪ 120,000‬בשנת ‪.1936‬‬
‫בשנת ‪ 1925‬עוצב סמל העיר ובמרכזו מגדלור והכיתוב "אבנך ונבנית" מתוך הפסוק‪:‬‬
‫עֹוד אֶ ְבנְֵך וְנִ ְבנֵית בְתּולַת י ִשְ ָראֵ ל עֹוד תַ עְ דִ י תֻ פַ י ְִך וְיָצָאת בִמְ חֹול מְ שַ חֲ קִ ים‬
‫‪( -‬ירמיהו ל"א‪ ,‬ג)‬‫להתפתחות הגדולה של העיר תרמו גם העלייה הרביעית והעלייה החמישית (‪ )1924-1939‬שבהן זרמו לעיר עולים רבים‪ .‬בתקופה זו היא החלה לקבל‬
‫את הציביון הבורגני‪-‬בלייני שלה‪ .‬בתל־אביב נפתחו הקולנוע הראשון ו"קזינו גלי אביב" שנחשב לקזינו הראשון בארץ ישראל‪ .‬לא היה זה בית הימורים‬
‫אלא בית קפה מפואר על שפת המים‪ ,‬שנוסד כדי להעצים את חיי הלילה של העיר‪ .‬גם ה"קזינו" וגם הראינוע הראשון הוקמו ותופעלו לכל אורך שנותיהם‬
‫על ידי האדונים וייסר ואברבנל שתרמו רבות להתפתחות התרבות הבליינית של תל־אביב בראשית שנותיה‪ .‬ב ־‪ 1936‬הייתה תל־אביב לעיר הגדולה‬
‫בארץ‪ ,‬למרכז המסחר והשיווק של התוצרת החקלאית‪ ,‬למרכז המלאכה והתעשייה הקלה ולמרכז השירותים הציבוריים‪ ,‬הכלכליים והתרבותיים של‬
‫היישוב היהודי‪.‬‬
‫במאורעות ‪ 1936-1939‬תקפו ערבים את פרוורי תל־אביב‪ .‬בעקבות שביתת הפועלים בנמל יפו הוקם ב ־‪ 1936‬נמל תל אביב‪ ,‬והוא תרם להתפתחות‬
‫העיר‪ ,‬אף שזה היה נמל קטן ולא משוכלל ביותר‪ :‬אוניות לא יכלו לעגון בו‪ ,‬וכמו בנמל יפו‪ ,‬היה צריך להעביר את הסחורות והנוסעים בסירות‪.‬‬
‫ב‪ 9-‬בספטמבר ‪ ,1940‬במהלך מלחמת העולם השנייה‪ ,‬הפציצו מטוסים של חיל האוויר האיטלקי את תל אביב‪ ,‬וגרמו ל‪ 112-‬הרוגים‪.‬‬
‫בתקופת ההעפלה והמאבק בשלטונות המנדט‪ ,‬בשנות ה‪ ,40-‬מילאה תל־אביב תפקיד חשוב‪ :‬אליה הגיעו ספינות המעפילים‪ ,‬בה נוסדה תעשיית הנשק‬
‫במחתרת‪ ,‬וממנה פעלו ארגוני המחתרת‪ .‬עם קום המדינה‪ ,‬הייתה תל־אביב העיר היהודית היחידה בארץ שמנתה מעל ‪ 100,000‬תושבים‪.‬‬
‫בשנת ‪ 1947‬שוב פרצו קרבות בין היהודים והערבים לאורך גבולותיה הדרומיים והמזרחיים של העיר‪ .‬הם נסתיימו סמוך להכרזת המדינה‪ ,‬עם כיבוש יפו‬
‫בידי כוחות "ההגנה" ואצ"ל‪ ,‬ומרבית תושביה הערבים ברחו ממנה‪ .‬ב ־‪ 14‬במאי ‪ 1948‬הוכרז בתל־אביב על הקמת מדינת ישראל‪ .‬ההכרזה הייתה‬
‫במוזאון תל אביב הישן ברחוב רוטשילד‪ ,‬כיום מוזאון העצמאות‪ .‬באותה עת הייתה ירושלים נצורה ומנותקת‪ ,‬ולפיכך שימשה תל־אביב בירת המדינה ובה‬
‫ישבו הממשלה והכנסת‪ .‬ישיבות הכנסת הראשונות התנהלו ברחוב הרברט סמואל‪ ,‬בבניין המכונה היום מגדל האופרה‪ .‬רק בסוף שנת ‪ 1949‬הוכרזה‬
‫ירושלים בירת ישראל‪ ,‬והועברו אליה מוסדות המדינה‪.‬‬
‫‪5‬‬
‫שימי‬
‫עד לשנת ‪ 1948‬שכנו סביב העיר כמה כפרים ערבים‪ .‬הגדולים שבהם‪ :‬סומייל (אל‪ -‬מסעודייה)‪ ,‬סלמה ושייח מוניס‪ .‬במהלך קרבות מלחמת העצמאות‬
‫ננטשו הכפרים‪ ,‬וזמן קצר לאחר המלחמה סופחו המבנים והשטח שלהם לתל אביב‪ .‬לאחר מלחמת העצמאות‪ ,‬באוקטובר ‪ 1949‬אוחדה יפו עם תל־אביב‬
‫והיא חלק משטחה המוניציפלי של העיר‪ .‬מרבית תושביה הערבים של יפו נטשו אותה בזמן מלחמת העצמאות‪ .‬כיום חיים בה ‪ 20,000‬ערבים ישראלים‪,‬‬
‫רובם צאצאי הערבים שנותרו בעיר למרות המלחמה‪ .‬בשנותיה הראשונות של המדינה קלטה יפו עולים חדשים רבים‪ ,‬וכיום מרבית תושבי יפו הם יהודים‪.‬‬
‫בתל־אביב נמשכה בנייה נרחבת לכל הכיונים‪ ,‬עד שנוצרה רציפות בינה לבין הערים ובין הערים שבסביבתה‪ .‬נותר לה רק כיוון אחד‪-‬צפונה‪ ,‬מעבר לירקון‪.‬‬
‫השכונה הראשונה שהוקמה שם‪ ,‬סמוך לכינונה של מדינת ישראל‪ ,‬הייתה רמת אביב‪ .‬בעקבותיה נבנו עוד ועוד שכונות באזור זה ומצפון וממזרח לו‪.‬‬
‫העיר ידעה מספר גדול של שינויים בהתפתחותה‪ .‬מפריחה וגדילה מואצת בשנות ה‪ ,60-‬דרך עזיבת העסקים והסטת מוקד המגורים לטובת הפרברים‬
‫בשנות ה‪ 80-‬וה ‪ 90-‬ובשנים האחרונות פריחה מחודשת‪.‬‬
‫הרחוב הראשון בת"א(הרצל) כשברקע‬
‫בנין "הגימנסיה העברית הרצלייה"‬
‫אחוזת בית‬
‫שימי‬
‫‪6‬‬
‫שכונת מנשיה הוקמה בשנות השבעים של המאה התשע‪-‬עשרה כשכונת פרוור מוסלמית של יפו‪ .‬עם הקמתן של השכונות היהודיות החדשות צפונית ליפו‬
‫נחשבה מנשיה (למרות שגרו בה גם כמה משפחות יהודיות) לחצי‪-‬אי מוסלמי‪ ,‬שלוחה של יפו שהוקף בגוש התנחלות יהודי‪ .‬המאזן המרחבי נשמר‪ :‬לאורך‬
‫הגבול המפותל שהפריד בין ריכוזי האוכלוסיות במרחב יפו תל אביב מנשיה מנעה את השאיפה של "אחוזת בית" ושל השכונות היהודיות שקדמו לה להגיע‬
‫אל הים ואלה חסמו מנגד את הזדחלותה‪ sprawl‬של מנשיה‪ ,‬ובעצם של יפו‪ ,‬לכיוון צפון‪.‬‬
‫בסוף אפריל ‪ 1948‬פתח האצ"ל את המתקפה על יפו – המבצע הצבאי העיקרי שלו במהלך המלחמה – בהפצצה של ‪ 20‬טונות חומר נפץ על הפרוורים‬
‫הערביים של יפו‪ ,‬בעיקר על מנשיה‪ .‬עם תום הקרבות תכננה עיריית תל אביב להרוס את חורבות השכונה עד היסוד אלא שכבר בחודש יוני פלשו לעיי‬
‫החורבות של השכונה (חלק מ ‪ 2,800‬מבנים ששרדו את ההתקפה על אזור יפו) עולים חדשים‪ ,‬וכבר בקיץ ‪ 1948‬חיו בחורבות מנשיה יותר מ ‪2,000‬‬
‫תושבים יהודים‪ .‬ההחלטה הסופית להרוס את מנשיה‪ ,‬על רקע אי‪-‬הוודאות לגבי חזרתם של ערבים ליפו והחשש שהאזור יתפתח כשכונת עוני יהודית‪,‬‬
‫התקבלה במועצת העיר ובגיבוי הממשלה בספטמבר ‪ .1948‬בהעדר כל תכנית עירונית רשמית להתרחבותה של תל אביב לכיוון דרום‪ ,‬היה זה צעד ברור‬
‫לקראת המזימה המוניציפאלית להשתלט על המתחם הגדול שמזה חצי מאה מנע את הרצף בין השכונות היהודיות ההיסטוריות של תל אביב ובין הים‪.‬‬
‫פעולות ההריסה נמשכו למעלה מחודש למחאתם של התושבים הפולשים ונפסקו רק בעקבות התגברות העלייה ופלישה יהודית מסיבית שקבעה מציאות‬
‫יישובית חדשה במנשיה וביפו בכלל‪.‬‬
‫במאי ‪ 1949‬סיפחה הממשלה לשטחה של תל אביב את שטח מנשיה והאזורים שמדרום לה עד השוק והעיר העתיקה של יפו‪ .‬כבר אז דובר על "עיר אחת‬
‫גדולה‪ ,‬מן הגדולות בים התיכון" ובמסורת ייבוא מתכננים מומחים הוזמן לתל אביב בסוף ‪ 1951‬אהרן הורביץ – מומחה לתכנון ערים מארצות הברית‬
‫והמהנדס הראשי של עיריית קליבלנד – לגבש תוכנית‪-‬אב עירונית חדשה‪ .‬הורביץ התנגד לפיתוח מסחרי של רובע מנשיה ופנה לתושביו לנהל מאבק ציבורי‬
‫על התכניות הגורפות למתחם‪ .‬הוא קרא להגדרה "ציבורית" ברורה של כל קו החוף והמליץ לתכנן גן‪-‬חוף גדול על קטע החוף שמול השכונה‪ .‬רק מעט‬
‫מתכנית הורביץ יושם ועם השנים היא נגנזה‪ .‬כצפוי‪ ,‬וכתוצאה ממה שנראה כיום כהזנחה מוניציפלית מכוונת לקראת ה"פיתוח" העתידי הגדול – המשיכה‬
‫מנשיה להיות אחד ממוקדי העוני וההזנחה בתל אביב של שנות החמישים‪.‬‬
‫לא רק היסטוריות פלסטיניות נמחקו אז בתל אביב‪ .‬לקראת סוף שנות החמישים‪ ,‬מרחק כמה רחובות ממנשיה‪ ,‬נהרס בנין הגימנסיה הרצליה לטובת הקמת‬
‫מגדל שלום מאיר והעיר עשתה את צעדיה הראשונים לקראת מיזמים גדולים‪ ,‬שלהם נדרשו מגרשים גדולים‪ .‬אדריכל יצחק פרלשטיין‪ ,‬ממתכנני המגדל‪,‬‬
‫תכנן אז במקביל תכנית רעיונית ראשונית לרובע העסקים על כפר מנשיה‪.‬‬
‫שימי‬
‫‪7‬‬
‫נווה צדק‪ ,‬השכונה היהודית הראשונה מחוץ לחומות העיר יפו‪ .‬נחשבת כיום לאחת משכונותיה הראשונות של תל אביב‪ ,‬על אף שהוקמה קודם ליסוד העיר‪.‬‬
‫נוסדה בשנת ‪ 22 ,1887‬שנה לפני ייסוד תל אביב‪ ,‬על ידי משפחות יהודיות שרצו לצאת מיפו הצפופה‪ .‬השכונה נוסדה על אדמות שנרכשו על ידי אהרון‬
‫שלוש שכבר התגורר במקום עם משפחתו‪ .‬את השכונה‪ ,‬שנבנתה במתכונת שכונות החצר‪ ,‬בנתה חברת "עזרת ישראל" (נוסדה על ידי האחים אלעזר‬
‫ושמעון רוקח) שחילקה את השטח לארבעים חלקות‪ .‬עם הזמן נבנו שכונות נוספות מסביב לשטחה‪ ,‬ביניהן "נוה שלום"(‪" ,)1890‬מחנה יהודה"(‪)1896‬‬
‫ו"מחנה יוסף"(‪ .)1904‬שכונת נווה שלום נבלעה בתוך נווה צדק של היום ואילו שתי השכונות האחרונות‪ ,‬שנבנו על ידי עולים מתימן‪ ,‬התאחדו לשכונה אחת‬
‫גדולה בשם שכונת שבזי הגובלת עם נווה צדק‪ .‬גבולות השכונה המקובלים כיום‪ :‬רחוב פינס בצפון‪ ,‬מסילת הרכבת (לא פעילה) במזרח ובדרום ורחוב שבזי‬
‫במערב‪.‬‬
‫בתחילת המאה ה‪ 20-‬שיגשגה השכונה והתגוררו בה סופרים ואנשי רוח רבים ובהם‪ :‬הרב אברהם יצחק הכהן קוק (רב העיר והמושבות בשנים ‪1904-‬‬
‫‪ ,)1914‬ש"י עגנון (התגורר בשכונה בשנים ‪ ,)1909-1912‬ש‪ .‬בן‪-‬ציון‪ ,‬נחום גוטמן (מהילדים הראשונים של השכונה‪ ,‬בנו של ש‪ .‬בן‪-‬ציון)‪ ,‬יוסף חיים ברנר‪,‬‬
‫יוסף אהרונוביץ' ודבורה בארון‪ .‬בשכונה נבנה גם בית הראינוע הראשון בארץ ישראל‪ ,‬ראינוע עדן‪ ,‬שהחל לפעול בשנת ‪.1914‬‬
‫עם השנים‪ ,‬נזנחה השכונה והפכה לשכונת מצוקה‪ .‬בשנות השישים‪ ,‬כשגובשה תוכנית המתאר לתל אביב הייתה אף כוונה להרוס את רובה כדי לבנות רבי‬
‫קומות ברצועה שיתחילו בחוף הים דרך השכונות שבזי ונווה צדק ויתחברו למגדל שלום ורחוב רוטשילד‪ .‬התוכנית סוכלה לבסוף בין השאר על ידי הכנסת‬
‫בתים רבים בשכונה למעמד "מיועדים לשימור"‪ .‬כך נלכדו השכונות שבזי ונווה צדק בין רבי הקומות שליד הים (בית הטקסטיל‪ ,‬מלונות דן פנורמה ודייוויד‬
‫אינטרקונטיננטל) למגדלים של שדרות רוטשילד‪.‬‬
‫בסוף שנות ה‪ ,80-‬בעקבות העלאת המודעות לשימור‪ ,‬החלו לשפץ בתים ומתחמים בתוך השכונה‪ .‬האתר הבולט ביותר הוא מרכז סוזן דלל שהיה בתי‬
‫הספר לבנות ובנים והפך להיות מתחם שכולל את האולם של להקת מחול בת‪-‬שבע ומסעדות‪ .‬אתר נוסף ששוקם הוא "בית הסופרים" שהפך להיות מוזיאון‬
‫נחום גוטמן‪.‬‬
‫בעקבות השימור שינתה השכונה את פניה והפכה להיות אזור מגורים פופולרי‪ .‬בתים רבים שופצו או נבנו מחדש‪ .‬רחוב שבזי המחבר בין שכונת נווה צדק‬
‫ושכונת שבזי הפך להיות לרחוב שוקק חיים ובו חנויות של מעצבים‪ ,‬בתי קפה‪ ,‬מסעדות‪ ,‬פאבים ועוד‪ .‬אפילו הרכבת‪ ,‬שעברה בגבול השכונה עד שנת ‪1949‬‬
‫צפויה לחזור לתוואי הישן כשתופעל הרכבת התחתית של תל אביב‪.‬‬
‫אתרים בשכונה‬
‫בית הסופרים ‪ -‬מוזיאון נחום גוטמן רחוב רוקח ‪ :21‬בבית זה התגוררו הסופרים יוסף חיים ברנר‪ ,‬יוסף אהרונוביץ' ודבורה בארון‪ .‬לאחר שהיה שנים רבות‬
‫מט ליפול וכמעט נהרס שוקם הבניין‪ .‬האגף הדרומי נבנה מחדש והצפוני שופץ‪ .‬במקום שוכן כיום מוזיאון נחום גוטמן שמזכיר את הבית בסיפוריו‪.‬‬
‫בית שלוש רחוב שלוש ‪ :30,32‬הבית הראשון בשכונה שנבנה עוד לפני יסודה‪ .‬אהרון שלוש שרכש את השטחים באזור התגורר מספר שנים לבד עם‬
‫משפחתו בלב הפרדסים‪ .‬מאוחר יותר נבנתה מסביבו השכונה‪ .‬בחצרו הוא הקים בית כנסת כדי למשוך לשכונה את יהודי יפו‪ .‬בית הכנסת פועל עד היום‪.‬‬
‫הבניין שופץ והפך לגלריה אחרי שעמד ריק שנים רבות‪.‬‬
‫שימי‬
‫‪8‬‬
‫בית שמעון רוקח רחוב רוקח ‪ :36‬ביתו של ראש קהילת נווה צדק מהקמתה ועד ‪ ,1922‬שמעון רוקח‪ .‬היה ממקימי חברת "עזרת ישראל" שהקימה את‬
‫השכונה‪ ,‬יסד בה מוסדות ציבור ואף רכש את השטח עליו הוקם בית הקברות שהיה אז מחוץ לעיר ונמצא כיום ברחוב טרומפלדור‪ .‬הבית הוקם בשנת‬
‫‪ 1887‬ותוכנן על ידי אדריכל אוסטרי‪ .‬הוא היה מהמפוארים בשכונה וכלל כיפת נחושת‪ .‬בניו של רוקח ואחיו היו גם הם פעילי ציבור‪ .‬בנו‪ ,‬ישראל‪ ,‬כיהן‬
‫כראש עיריית תל אביב משנת ‪ 1936‬ולאחר מכן כשר הפנים‪ .‬הפסלת לאה מג'רו מינץ‪ ,‬נכדתו של שמעון רוקח‪ ,‬רכשה את הבית בשנת ‪ 1984‬ושיפצה‬
‫אותו באופן עצמאי‪ .‬כיום מוצגות שם עבודותיה ומוצגים הקשורים בתולדות המשפחה והשכונה‪.‬‬
‫קולנוע עדן רחוב פינס פינת לילינבלום‪ :‬בית קולנוע שבנייתו החלה בשנת ‪ 1913‬ביוזמת ראש העירייה הראשון של תל אביב‪ ,‬מאיר דיזנגוף‪ .‬זה היה‬
‫הקולנוע (נקרא אז ראינוע) הראשון בארץ ישראל והוא הכיל ‪ 1,100‬מקומות‪ .‬הקולנוע הוקם על ידי מרדכי וייסר ומשה אברבנאל‪ ,‬ושמו הוצע על ידי‬
‫הסופר ש‪ .‬בן‪-‬ציון‪ .‬הקולנוע היה פעיל עד שנת ‪ .1975‬לאחר מכן‪ ,‬נקנה המבנה על ידי בנק לאומי מתוך מטרה לשמרו ולהנציח את הקולנוע הישראלי אך‬
‫מזה שנים רבות הוא מוזנח‪.‬‬
‫שימי‬
‫‪9‬‬
‫הבתים התאומים רחוב פינס ‪ :32 ,30‬שני בתים שהיו זהים לחלוטין בעת בנייתם‪ .‬נבנו עבור נכדיו הבכורים של אהרון שלוש משני צידי הכניסה לשכונה‬
‫מכיוון רחוב לילינבלום מול קולנוע עדן‪ .‬בבית שלוש שברח' פינס ‪ 30‬שכן במשך שבע שנים (‪ )1960-1967‬בית הספר לאמנויות רננים‪.‬‬
‫גשר שלוש קצה רחוב שלוש‪ :‬גשר ברזל המחבר בין שכונת נווה צדק ליפו (רחוב אילת) מעל מסילת הברזל‪ .‬הוא נבנה מחדש בשנת ‪ ,1918‬לאחר‬
‫שהבריטים החלו להשתמש ברכבות גבוהות יותר‪ .‬אהרון שלוש‪ ,‬בעל האדמות בשכונה היה גם אחד מסוכני החברה הצרפתית שבנתה והפעילה את קו‬
‫הרכבות מיפו לירושלים‪.‬‬
‫מרכז סוזן דלל‬
‫מרכז סוזן דלל למחול ולתיאטרון הוא מרכז תרבות ישראלי הפועל בשכונת נווה צדק בתל אביב‪ .‬המרכז מורכב ממתחם של ארבעה בניינים‪ ,‬הכוללים‬
‫ארבעה אולמות מופעים המותאמים במיוחד להופעות מחול‪ ,‬ומקיפים רחבה למופעי חוצות תחת כיפת השמיים‪.‬‬
‫מרכז סוזן דלל בתל אביב הוקם במימון משפחת דלל הלונדונית‪ ,‬בעקבות יוזמתו של בנם יונה סוקולובסקי‪ .‬מממנים נוספים של המרכז הם עיריית תל‬
‫אביב ומשרד התרבות‪.‬‬
‫המרכז הוקם ב"נווה צדק" כחלק מרצון של מייסדיו לשמור על קשר עם המורשת התרבותית של תל אביב‪ .‬נווה צדק שימשה כקריית החינוך הראשונה‬
‫שנוסדה מחוץ לגבולות יפו‪ .‬בתחילת שנות השמונים התקיימה פעילות אומנותית באולם "ירון ירושלמי"‪ ,‬במה שנקרא אז "תיאטרון נווה צדק"‪ ,‬עליו‬
‫התבססה הקמת מרכז סוזן דלל‪ .‬במקום התקיימה פעילות תרבותית מגוונת בסיוע משפחת ירושלמי‪ ,‬הממשיכה בתמיכתה גם כיום‪.‬‬
‫המרכז משמש בית לשתי להקות מחול מודרני מקצועיות‪ ,‬להקת מחול בת‪-‬שבע ואנסמבל בת‪-‬שבע וכן להקת מחול ענבל‪.‬‬
‫פעילויות נוספות המתקיימות במרכז‪ :‬פסטיבל דאנסאירופה‪ ,‬מחולאחר‪ ,‬מחולוהט‪ ,‬הרמת מסך ‪ -‬חשיפה בינלאומית‪ ,‬גוונים במחול‪ ,‬תיאטרון אורנה פורת‬
‫לילדים‪ ,‬תחרות מיה ארבטובה לבלט קלאסי‪ ,‬פסטיבל פלמנקו ועוד‪.‬‬
‫שכונת נווה שלום (בתי זרח ברנט) רחוב זרח ברנט‪ :‬בתי שכונת נווה שלום שכיום נמצאת בדרומה של נווה צדק‪ ,‬דרומית למרכז סוזן דלל‪ .‬השכונה‬
‫נוסדה בשנת ‪ 1890‬על ידי זרח ברנט שהיה מעורב גם בהקמת פתח תקווה ושכונת מאה שערים בירושלים‪.‬‬
‫שימי‬
‫‪10‬‬
‫"אחוזת בית" הוא שמה של האגודה שנוסדה ביפו ב‪ 1906-‬על ידי קבוצת יהודים ביוזמתו של עקיבא אריה ויס‪ ,‬במטרה לבנות עיר עברית חדשה‬
‫בארץ ישראל‪.‬‬
‫ייסוד ותכנון‬
‫במועדון "ישורון" ביפו‪ ,‬התאספו כמאה ועשרים איש מיהודי יפו‪ .‬היה ערב קיץ חם בשנת ‪ .1906‬עקיבא אריה ויס‪ ,‬שעלה בחוף יפו בבוקרו של אותו‬
‫יום‪ ,‬חש שנפלה לידו הזדמנות פז‪ .‬זה הרגע וזה הקהל המתאים‪ ,‬להציע לו את התוכנית שהגה ולשמה עלה לארץ‪ .‬הוא ביקש את רשות הדיבור‬
‫ונשא את דבריו בעברית‪ .‬יש לי תוכנית‪ ,‬אמר‪ ,‬איך לבנות עיר‪ ,‬עם רחובות‪ ,‬גנים‪ ,‬חשמל‪ ,‬מים‪ ,‬ביוב‪ ,‬והעיקר ‪ -‬נחייה בה חיים עבריים‪ .‬באשר למימון‪,‬‬
‫הזהיר‪ ,‬אל תצפו לנדבות מרוטשילד‪ .‬נשלם מכיסנו וניעזר בהלוואה‪ .‬אחרי שאלות וויכוחים‪ ,‬הצעתו נתקבלה‪ .‬נבחר ועד‪ :‬ויס ‪ -‬יושב ראש‪ ,‬ברגר‪,‬‬
‫חיותמן‪ ,‬סוכובולסקי ‪-‬דנין וסמילנסקי‪ ,‬ונוסדה אגודת "אחוזת בית"‪.‬‬
‫ויס הגה רעיון חדשני‪ .‬לפניו נבנו שכונות קטנות צפופות וללא תכנון מוקדם ביפו‪ ,‬כמו נווה צדק ונווה שלום‪ ,‬שסיפקו דיור דל לעשרות משפחות בלבד‪.‬‬
‫אחוזת בית‪ ,‬לעומתן‪ ,‬נועדה להיות מראשיתה‪ ,‬תחילתה של עיר עברית חדישה ומתוכננת‪ ,‬שתשנה את פני ההתיישבות בארץ‪" .‬וכמו שהעיר ניו יורק‬
‫מסמנת את השער הראשי לכניסה לאמריקה‪ ,‬כך עלינו לשכלל את עירנו‪ ,‬והיא תהיה בזמן מן הזמנים לניו יורק הארץ‪-‬ישראלית"‪ ,‬כך תיאר ויס את‬
‫העיר שחזה בעלון תעמולה‪ ,‬שכתב בקיץ ‪ 1906‬ושהופץ בין יהודי יפו‪.‬‬
‫אחרי האספה בישורון‪ ,‬ויס השקיע את כל זמנו ומרצו במפעל הקמת העיר החדשה‪ .‬לפרנסתו‪ ,‬ייסד את "רנסאנס"‪ ,‬בית‪-‬החרושת הראשון בארץ‬
‫להכספה ולהזהבה‪ ,‬ופתח גם בית מסחר לתכשיטים ביפו‪ ,‬בסוק אל דיר‪ .‬בשל היותו עסוק בענייני האגודה‪ ,‬גייס לעזרתו בבית המסחר‪ ,‬את גיסו‪,‬‬
‫אליעזר שמיגלסקי‪ .‬אך פרנסה למשפחתו לא הייתה‪ .‬במקום לקוחות ‪ -‬באו לשם יהודי יפו כדי להתעדכן בבניין העיר‪ ,‬שהרי ויס‪ ,‬שעמד בראש הוועד‪,‬‬
‫ניהל את המשא ומתן עם המתווכים שהציעו קרקעות‪ .‬בין חברי האגודה נתגלעו ויכוחים בקשר למיקום ולגודל המגרש שיש לקנות לבניית הבתים‪.‬‬
‫היו חברים שחששו מסיבוכים כספיים והסתפקו בדאגה לעצמם‪ ,‬כלומר‪ ,‬בית נאה לשישים משפחות המייסדים בלבד‪ .‬אלה העדיפו מגרש קטן שהוצע‬
‫למכירה ביפו‪ .‬ויס‪ ,‬שתכנן בניין עיר עצמאית גדולה‪ ,‬התעקש‪ ,‬והצליח לשכנע את חברי האגודה לרכוש את אדמת כרם ג'יבלי ‪ -‬שטח גדול‪ ,‬מרוחק‬
‫מיפו‪ ,‬שיאפשר התפשטות והתרחבות בעתיד‪.‬‬
‫הגרלת הבתים לאחוזת בית ביסודה‬
‫שימי‬
‫‪11‬‬
‫עלייה על הקרקע‬
‫בכ' בניסן תרס"ט (‪ 11‬באפריל ‪ ,)1909‬אחרי קרוב לשלוש שנות עבודה מייגעות ורצופות במכשולים מבית ומחוץ‪ ,‬הגשים ויס את ראשית החלום שהבטיח‬
‫למשתתפי האספה במועדון ישורון‪ .‬ביום זה התקבצו משפחות המייסדים על החולות‪ ,‬וויס הפתיע‪ ,‬כשערך את הגרלת המגרשים בין החברים באמצעות‬
‫צדפים שאסף על שפת הים‪ .‬לימים‪ ,‬נקבע יום זה כיום ההולדת של העיר תל אביב‪ .‬באותו מקום חפר אחר‪-‬כך את באר המים הראשונה וזכה לשתות כוס‬
‫ראשונה של מים מתוקים‪ .‬כשהוחל בבנייה הצליח ויס‪ ,‬שהיה חבר בוועד המפקח וגזבר של הגימנסיה העברית "הרצליה"‪ ,‬לשכנע את הנדבן יעקב מוזר‬
‫לבנות את הגימנסיה באחוזת בית‪ ,‬ותרם בכך להתפתחות העיר‪ .‬ויס הניח את אבן הפינה לביתו‪ ,‬באותו יום שבו הונחה אבן הפינה של הגימנסיה‬
‫הרצליה‪.‬‬
‫בהיותו כהן ויו"ר הוועד‪ ,‬זכה ויס להשתתף בהנחת אבן הפינה של רבים מבנייניה הראשונים של אחוזת בית‪ .‬כשבנה את ביתו שלו‪ ,‬ברחוב הרצל ‪2‬‬
‫(הבית הוכרז על ידי העירייה כבית לשימור א'‪ ,‬שוחזר ב‪ )1999-‬זכה להגשים את חלום האדריכלות הראשון שלו‪ .‬הבית‪ ,‬מבנה לבנים עם עיטורים‪ ,‬עם‬
‫חלונות מקושתים ועליית גג מכוסה ברעפים אפורים‪ ,‬בלט באחוזת בית בסגנונו המיוחד‪ .‬הוא נבנה כולו בידיים עבריות‪ .‬בעידודו של ויס‪ ,‬הקים דוד ארבר‬
‫ביפו בית‪-‬חרושת ללבני מלט‪ ,‬וויס היה הראשון שבנה את ביתו בלבנים אלה‪ .‬כך תמך ויס בתעשייה עברית‪ ,‬ששיחררה את הבונים מתלות בחומרי בניין‬
‫ובפועלים ערבים‪ .‬הרוב בנו את בתיהם בכורכר ובידי בנאים ערבים‪ ,‬כנהוג באותה תקופה‪.‬‬
‫ויס ניהל את האגודה קרוב לארבע שנים‪ ,‬מיום הווסד האגודה בשנת ‪ 1906‬ועד לאחר שהסתיימה בנייתם של שישים הבתים הראשונים בשנת ‪,1910‬‬
‫כאשר התפטר מתפקידו לאחר שחברי האגודה דחו את הצעתו להרחבת השכונה‪ .‬ויס נשאר נאמן לתוכנית העיר שהציע ב"ישורון"‪ .‬הוא פעל להשגת‬
‫ההלוואה מהקרן הקיימת‪ ,‬פיקח על יישור השטח על‪-‬ידי המריצנים‪ ,‬עמד בראש ועד הבניין ופיקח על בניית הבתים ועל סלילת הרחובות‪ .‬בשבט תר"ע‬
‫(‪ )1910‬כבר עמדו כשישים בתים על החולות ומשפחות המייסדים חגגו את הכניסה אליהם‪.‬‬
‫עם תום השלב הראשון שונה שמה של אחוזת בית לתל אביב‪.‬‬
‫מפת חלוקת המגרשים‬
‫באחוזת בית‬
‫שימי‬
‫‪12‬‬
‫בית דיזנגוף הוא הבית שבו התגוררו ראש העיר הראשון של תל אביב‪ ,‬מאיר דיזנגוף ורעייתו צינה‪ ,‬בשדרות רוטשילד ‪ .16‬אחד מבתיה הראשונים של‬
‫העיר‪ .‬המקום בו הכריז דוד בן גוריון על הקמת המדינה‪ .‬מאוחר יותר שימש כמוזיאון תל אביב הראשון בטרם עבר למשכנו הנוכחי‪ .‬כיום נמצא בו מכון‬
‫לחקר התנ"ך‪.‬‬
‫המבנה‪ ,‬שבנייתו הסתיימה ב‪ ,1910-‬שנה לאחר הכרזת הקמתה של העיר העברית הראשונה‪ ,‬היה מהבתים הראשונים של שכונת "אחוזת בית"‪,‬‬
‫שהוקמה צפונית ליפו‪ .‬הוא תוכנן כבית רעפים בן קומה אחת‪ .‬דיזנגוף‪ ,‬שהיה מראשוני הקבוצה שהחליטה על הקמת אחוזת בית‪ ,‬היה גם אחד מחברי ועד‬
‫השכונה ובין השנים ‪ 1911-1921‬עמד בראשו‪ .‬בשנה זו נבחר לראש העיר הראשון של העיר העברית הראשונה‪ .‬באותה תקופה קבעו הוא ורעייתו את‬
‫משכנם בבית שבשדרות רוטשילד‪ ,‬לא הרחק מפינת רחוב הרצל‪ .‬בשנות ה‪ 20-‬המאוחרות התווספה לבניין קומה שנייה שעוצבה בסגנון אקלקטי‪-‬מזרחי על‬
‫ידי האדריכל דוד הרשקוביץ‪ .‬מתוקף תפקידו של בעל הבית נהגו להתכנס בו כל ראשי היישוב באותה תקופה‪ ,‬ולמעשה הפך המקום לבית העירייה‬
‫הראשון‪.‬‬
‫עם מות רעייתו‪ ,‬ב‪ ,1930-‬החליט דיזנגוף להקדיש את הבית לזכרה "למפעל האמנותי והתרבותי‪ ,‬מוזיאון תל אביב"‪ ,‬כשהוא רוכש חלק מיצירות האמנות‬
‫מכספו שלו‪ .‬בין חברי "הוועד המייעץ" היה גם הצייר ראובן רובין‪ .‬האדריכל קרל רובין מונה לתכנון המוזיאון המורחב ועיצב את המבנה בצורה סימטרית‬
‫מעוטת עיטורים ‪ -‬סגנון פשוט שאיפיין את הבנייה בעיר באותה תקופה‪ .‬ב‪ 1932-‬נפתח המוזיאון רשמית במעמד הנציב העליון‪ .‬במקביל פעלו בבית באותה‬
‫תקופה בנק והקונסוליה הבלגית‪ .‬דיזנגוף המשיך להתגורר בקומתו השלישית של הבית עד יום מותו ב‪ 1936-‬ובצוואתו הוריש את המקום "לילדי תל אביב‬
‫ולתושבי העיר"‪.‬‬
‫בשנות ה‪ 40-‬וה‪ 50-‬התקיימו בבית קונצרטים קאמריים‪ .‬קונצרט כזה מתואר בספרו של משה שמיר "יונה מחצר זרה"‪ ,‬הראשון בטרילוגיה "רחוק‬
‫מפנינים"‪.‬‬
‫כשהחליט בן‪-‬גוריון על הכרזת המדינה‪ ,‬ב‪ 14-‬במאי ‪ ,1948‬נבחר המקום כמתאים ביותר לארח את מועצת העם לטקס החגיגי‪ ,‬היות שנחשב כמוגן מפני‬
‫הפצצות אפשריות של חילות האוויר הערביים‪ .‬האולם שבקומה הראשונה הוכן בזריזות לקראת ההכרזה‪ ,‬כשבתי הקפה הסמוכים מנדבים כיסאות‪ .‬בשעות‬
‫בית דיזנגוף בשדרות רוטשילד‬
‫אחר הצהריים הקריא בן‪-‬גוריון מעל גבי הדוכן המאולתר את הכרזת העצמאות בפני ‪ 350‬קרואים‪ ,‬בעוד ההמונים ‪ -‬ששמע האירוע גונב לאוזניהם ‪ -‬גדשו‬
‫בית דיזנגוף הוא הבית שבו‬
‫את השדרה מחוץ לבניין והאזינו לה באמצעות רמקולים שהוצבו‪.‬‬
‫של‬
‫הראשון‬
‫העיר‬
‫ראש‬
‫התגוררו‬
‫עם פטירתו של דיזנגוף הועבר המבנה לבעלות עיריית תל אביב‪ ,‬אולם זו העבירה את הבעלות עליו לידי המדינה‪ ,‬ועם מעברו של המוזיאון למשכנו הנוכחי‬
‫ההיסטוריאביב‪,‬‬
‫בשד' שאול המלך ב‪ 1971-‬נסגר המבנה‪ .‬שנה מאוחר יותר החליט בן‪-‬גוריון לגאול את האתר תל‬
‫משממונו והכריז על הקמת מוסד לחקר התנ"ך‬
‫הראשון מסוגו בישראל‪ .‬המבנה הועבר לידי החברה לחקר המקרא‪ ,‬ומוזיאון בית התנ"ך החל בפעולתו הצנועה‪ ,‬הנמשכת עד עצם היום הזה‪ .‬כיום‬
‫מפעילים אותו מתנדבי העמותה לחקר התנ"ך‪ ,‬ללא תקציבים וללא תמיכה עירונית‪ .‬למרות היותו מוסד יחיד במינו‪ ,‬מעמדו לא עוגן מעולם בחוק בדומה‬
‫למוזיאונים אחרים‪ ,‬לטענת העיריה‪ ,‬העובדה שמינהל מקרקעי ישראל דרש ממנה סכום חכירה גבוה היא שמסבירה את מצבו המוזנח של המבנה כיום ואת‬
‫העובדה שאפילו שלט המכריז על מהות האתר אינו מוצב בכניסה אליו‪ .‬נסיונות שונים נערכו בשנים האחרונות להביא לשיפוצו של הבית‪ ,‬ללא הועיל‪ .‬על‬
‫היחס לאתר תעיד העובדה כי במפת העיר ואתריה ההיסטוריים שפרסמה העירייה ב‪ 2006-‬לא מופיעים בית דיזנגוף והמוזיאונים שבו‪.‬‬
‫שימי‬
‫‪13‬‬
‫בשנת ‪ ,1949‬במלאת ‪ 40‬שנה לייסודה של אחוזת בית‪ ,‬הוחלט להקים אנדרטה שתנציח את מייסדיה‪ .‬המקום שנבחר להצבתה היה שדרות רוטשילד מול‬
‫ביתו של מאיר דיזנגוף (בו שכן אז מוזיאון תל אביב)‪ ,‬בסמוך למקום בו נערכה הגרלת המגרשים הראשונה‪ ,‬ושעליו קם מכון המים ובית הוועד‬
‫הראשון‪.‬בצידה האחד של האנדרטה נחקקו שמות המייסדים‪ ,‬ומצידה השני נצוק תבליט‪ ,‬המתאר שלושה שלבים בהתפתחותה של תל אביב‪ :‬בחלקו‬
‫התחתון מתואר יישור החולות לקראת הקמת השכונה‪ .‬מעליו – השכונה בשנותיה הראשונות כשמימין נראה בית דיזנגוף במראהו המקורי (לפני שעבר‬
‫שינוי בהתאם לסגנון הבינלאומי)‪ ,‬במרכז – בניין גימנסיה הרצליה ומשמאל – מכון המים ובית הוועד הראשון‪ .‬חלק העליון של התבליט מתוארת תל אביב‬
‫העכשווית‪ ,‬של סוף שנות ה‪ .40-‬עם בניינים מודרניים רבי קומות‪.‬‬
‫התלבטויות רבות היו לגבי תאריך חנוכת האנדרטה‪ :‬האם ביום הגרלת המגרשים או מועד הנחת אבן היסוד לבניין הגימנסיה או היום שבו ב‪ 1910 -‬היתה‬
‫חנוכת הבתים הראשונים בשכונה ותחילת נטיעתן של שדרות רוטשילד‪ .‬לבסוף נבחר יום הולדתו ה‪ 90-‬של מאיר דיזנגוף‪ ,‬והאנדרטה נחנכה בשושן פורים‪,‬‬
‫‪ 23‬במרץ ‪ .1951‬בטכס נכחו הנשארים מבין המייסדים וקרובי משפחתם‪ .‬נשאו דברים‪ :‬ראש העיר ישראל רוקח‪ ,‬שר החוץ משה שרת ונציג המייסדים –‬
‫דוד סמילנסקי‪ .‬הכיכר שבה נמצאת האנדרטה‪ ,‬ובה היה בית הועד והעירייה נקראה "כיכר המייסדים"‪ ,‬אבל במשך שנים לא היה שילוט במקום המעיד על‬
‫כך‪ .‬המעוות תוקן ב‪ 2-‬במאי ‪ 2005‬בטכס גילוי לוט מעל שלט כיכר המייסדים‬
‫שימי‬
‫תצלום‪ :‬התבליט בצורתו הסופית‪ ,‬מימין לתבליט האמן אהרון‬
‫פריבר ולימינו הפסלת חנה אורלוב‬
‫‪14‬‬
‫הרחוב נקרא על על שם שכונת נחלת בנימין בתל אביב שהוקמה בשנת ‪ .1911‬בראשיתו היה הרחוב הארוך ביותר בתל אביב ונמשך משדרות רוטשילד‬
‫בדרום עד לרחוב גרוזנברג בצפון‪ .‬כיום מגיע הרחוב עד כיכר מגן דוד בצפון ועד שכונת פלורנטין ודרך סלמה בדרום‪ .‬כעבור שנה סופח הרחוב לתל אביב‪.‬‬
‫ברחוב הוקמה בשנת ‪ 1922‬הגינה הציבורית הראשונה בתל אביב‪ ,‬גינת גרוזנברג‪ ,‬אשר נהרסה בשנות השישים (במקומה נבנה חניון בן מספר קומות)‪.‬‬
‫במשך שנים רבות היה הרחוב ידוע בשל חנויות הטקסטיל הרבות שבו‪ ,‬שרבות מהן עדיין פועלות כיום‪ .‬לאורך הרחוב‪ ,‬שהוא אחד הרחובות הראשונים‬
‫בעיר‪ ,‬בניינים רבים בסגנון אקלקטי‪ ,‬ועל כמה מהם עדיין נראים עיטורי אריחים בסגנון אר נובו‪ .‬בשנת ‪ 1987‬נבנה מדרחוב בחלקו הצפוני של הרחוב‬
‫(מרחוב גרוזנברג לכיכר מגן דוד)‪.‬‬
‫מדרחוב נחלת בנימין הוא מדרחוב הנמצא בתל אביב‪ ,‬ברחוב נחלת בנימין וברחוב רמב"ם החוצה אותו‪ .‬המדרחוב ידוע בעיקר בזכות יריד אמנים‬
‫ואומנים המתקיים בו בימי שלישי ושישי מ‪ 10:00-‬ועד ‪ 17:00‬ומושך קהל רב‪.‬‬
‫ביריד נמכרים פסלים‪ ,‬ציורים וחפצי אמנות אחרים‪ ,‬והמוכרים אותם הם לרוב האמנים עצמם‪ .‬היריד הוא הוותיק והגדול מסוגו בישראל‪ .‬ליריד מצטרפים‬
‫אמנים ואומנים חדשים כל הזמן‪ ,‬אשר מחדשים את יצירותיהם כמעט מדי יום‪ .‬כל המוצרים שנמכרים ביריד הינם פרי עבודת יד‪.‬‬
‫המדרחוב הוא חלק מאזור ללא מכוניות הנמצא במרכז העיר הכולל בתוכו גם את שטח שוק הכרמל השכן ומספר רחובות קטנים סמוכים‪.‬‬
‫שוק בצלאל ‪ -‬מתחם מסחרי במרכז תל אביב בין הרחובות קינג ג'ורג'‪ ,‬בצלאל‪ ,‬בית לחם‪ ,‬טשרניחובסקי‪ ,‬המכבי‪.‬‬
‫השוק הוקם בשנות ה‪ ,20-‬ובעבר התפרסם בזכות דוכני הפלאפל שהיו במקום והציעו אכילה חופשית בסגנון "אכול כפי יכולתך"‪ .‬דוכני הפלאפל נעלמו‬
‫והרחובות נשארו מיתחם הכולל בעיקר חנויות ודוכנים של ביגוד‪ ,‬הנעלה‪ ,‬כלי בית ומוצרים שונים לשימוש יומיומי‪ .‬שמו של השוק מפורסם בעיקר בזכות‬
‫המגוון הרחב של מוצרי ההלבשה מכל הסוגים והדגמים‪ ,‬ולעתים עודפים של מותגי יוקרה במחירים נמוכים‪ ,‬שניתן להשיג במקום‪ .‬השוק מהווה צלע‬
‫מ"המשולש" ‪ -‬כינוי שניתן לאזור מסחרי הכולל את רחוב שינקין ושוק הכרמל‪.‬‬
‫שוק בצלאל ההיסטורי עומד לפנות את מקומו‪ ,‬לאחר שהמיתחם כולו נמכר ב‪ 2005-‬לחברות פרטיות המתכננות להקים במקום פרויקט למגורים ומסחר‪.‬‬
‫שימי‬
‫‪15‬‬
‫בית ביאליק הוא ביתו של המשורר הלאומי חיים נחמן ביאליק ברחוב ביאליק מספר ‪ ,22‬בתל אביב‪ ,‬בסמוך לבית העירייה הישן‪.‬‬
‫לביאליק היה קשר מיוחד לעיר תל אביב‪ .‬הוא קבע בה את ביתו בשנת ‪ ,1926‬סמוך לבית העיריה דאז‪ .‬הבית נבנה על מגרש שמימן ביאליק באמצעות‬
‫הכנסות ממהדורה מיוחדת של כתביו‪ .‬הבית נבנה בשנת ‪ 1925‬בסגנון האקלקטי בתכנון האדריכל יוסף מינור‪ .‬מסופר כי בתחילה התנגד ביאליק לבניית‬
‫מרפסת בחזית הבניין הפונה לרחוב‪ ,‬אך זו נבנתה בסופו של דבר בשל התעקשות האדריכל שטען כי "בית בלי מרפסת שקול לפנים בלי חוטם"‪.‬‬
‫בנוסף להיותו סופר‪ ,‬משורר‪ ,‬מתרגם ומוציא לאור‪ ,‬היה ביאליק גם דמות בולטת בחיי בחברה התל אביבית‪ .‬במסגרת זו‪ ,‬אירח ביאליק בביתו אורחים מן‬
‫השורה בימי שני וחמישי בשעות אחר הצהריים‪.‬‬
‫ביאליק נפטר בשנת ‪ 1934‬ומעט לפני פטירתו עזב את ביתו שבתל אביב ועבר לגור ברמת גן‪ .‬במשך זמן זה הושכר הבית למשפחה מדרום אפריקה‪.‬‬
‫אחרי פטירתו של ביאליק חזרה אלמנתו לבית המקורי ונותרה לגור בו עד שנת ‪ ,1937‬אז החליטה מניה ביאליק לתרום את הבית לרשות העיריה כ"אגודת‬
‫בית ביאליק" שתפקידה לשמר את הבית‪ .‬הבית שופץ זמן קצר לאחר מכן ונפתח לקהל בניהולו של משה אונגרפלד‪ .‬בשנות השישים הוקם על שטח הגן‬
‫שמאחורי הבית "בית מניה ביאליק" בתכנון מהנדס העיר עמיעז‪ .‬לאחר מותו של אונגרפלד בשנת ‪ 1980‬עבר הבית שיפוץ נוסף שארך שבע שנים‪ .‬אגודת‬
‫הסופרים העבריים הפכה את הבית למרכז פעילותה‪ ,‬וערכה בו כינוסים תרבותיים וספרותיים‪.‬‬
‫בבית ציורים ופסלים של המשורר פרי יצירתם של אמנים ישראלים כגון נחום גוטמן‪ ,‬שמואל עובדיהו‪ ,‬השעון האגדי המנגן מדי שעה את "התקווה"‪ ,‬כתבי‬
‫יד מקוריים של יצירות ביאליק וכן אוסף גדול של מכתבים שכתבו ילדים למשורר‪ .‬עוד מעטרים את פנים הבית מרצפות קרמיקה שהוכנו בבצלאל ומתארים‬
‫את פרשת המרגלים‪ ,‬שנים‪-‬עשר השבטים וארון הברית‪.‬‬
‫כיכר ביאליק הינה כיכר בלב תל אביב‪ ,‬הנמצאת ברחוב ביאליק (ונוצרת כאשר הרחוב משנה כיוון מדרום‪-‬צפון למזרח‪-‬מערב)‪ .‬מבחינה אורבנית‪ ,‬היסטורית‬
‫ותרבותית הכיכר הינה חלק בלתי‪-‬נפרד מהרחוב הקטן הנושא את אותו השם‪ .‬הכיכר והרחוב נמצאים בסמוך לרחוב אלנבי מדרום ורחוב פינסקר במערב‪.‬‬
‫הכיכר נקראת על‪-‬שמו של חיים נחמן ביאליק ‪ -‬משורר‪ ,‬סופר‪ ,‬חוקר ספרות‪ ,‬מתרגם‪ ,‬עורך ומו"ל‪ .‬שבוע לאחר שהגיע ביאליק לארץ בשנת ‪ ,1924‬נערך‬
‫לכבודו הטקס אשר בו נקרא הרחוב על שמו‪ ,‬וזהו מקרה יוצא מן הכלל בו נקרא רחוב על‪-‬שם אדם חי (מקרה דומה רלוונטי גם לרחוב אלנבי הסמוך)‪.‬‬
‫בשנת ‪ 1926‬ביאליק ורעייתו מניה נכנסו לגור בבית הנושק לכיכר‪ ,‬אשר נבנה בעבורם‪ .‬הבית בנוי בסגנון האקלקטי ובשעתו היה הבית לאחד המפוארים‬
‫בתל אביב‪ .‬מעט לפני מותו של ביאליק בשנת ‪ ,1934‬עזב את ביתו שבתל אביב ועבר לגור ברמת גן (שאחד מרחובותיה הראשיים אכן נקרא על‪-‬שם‬
‫המשורר)‪ .‬לאחר מותו של המשורר תרמה מניה‪ ,‬אלמנתו של ביאליק‪ ,‬את הבית לידי עיריית תל אביב אשר בתמורה מסרה למניה בית ברחוב מלצ'ט‪.‬‬
‫הבניין הנושק לכיכר מצפונה שימש כמקום משכנה השני של עיריית תל אביב‪ .‬בשנת ‪ 1925‬הועבר משכן העירייה מבית הוועד ששכן בשדרות רוטשילד‬
‫(היכן שמוצבת כיום אנדרטת מיסדי תל אביב) לבניין שבכיכר‪ .‬בנין זה נבנה כבית מלון אך הושכר לעירייה‪ ,‬ובשנת ‪ 1928‬נרכש על ידה‪ .‬בשנת ‪ 1965‬החלה‬
‫הערייה להעביר את מקום מושבה לכיכר רבין (המהלך הושלם ב‪ .)1968-‬בשנת ‪ 1971‬נפתח בבניין העירייה הישן המוזיאון לתולדות תל אביב‪ ,‬אשר נסגר‬
‫בשנות האלפיים‪ .‬כיום הבניין משמש מחלקות בעירייה‪ ,‬ובכוונת העירייה לשפצו לקראת אירועי המאה לתל אביב‪.‬‬
‫בשל סיבות אלה מהווה כיכר ביאליק את אחד מאתרי המורשת החשובים בתל אביב‪ .‬הכיכר אמנם קטנה יחסית‪ ,‬אך בימי המנדט שימשה כמקום המרכזי בו‬
‫‪16‬‬
‫שימי‬
‫נערכו טקסים ואירועים עירוניים‪ ,‬וכן הפגנות נגד שלטונות המנדט‪.‬‬
‫בלב הכיכר מוצב פסל מעשה ידי האמן נחום גוטמן‪ .‬מדובר בשלושה עמודי פסיפס צבעוניים המזדקרים ממרכז הכיכר‪ ,‬וכן פסיפס שטוח בצורת מעגל‬
‫הבנוי לאורך היקף הכיכר‪ .‬הפסיפסים מתארים באמצעות ‪ 15‬תמונות את ‪ 4000‬שנות ההיסטוריה של תל אביב יפו‪ ,‬החל מסיפורי המיתולוגיה הכנענית‬
‫על אנדרומדה ביפו ועד להכרזת העצמאות‪ .‬שלושת עמודי הפסיפס שבמרכז היצירה מתארים את הבאת ארזי הלבנון לנמל יפו לצורך בניית בית‬
‫המקדש‪ ,‬את יונה הנביא היורד לים מיפו‪ ,‬ואילו העמוד המרכזי מתאר את תל אביב הקטנה‪ .‬היצירה נחנכה באמצע שנות השבעים‪ ,‬והחליפה את‬
‫המזרקה והמדשאה ששכנו בכיכר‪.‬‬
‫בית הקברות טרומפלדור הוא השם בו ידוע בית הקברות הישן של תל אביב השוכן ברחוב טרומפלדור‪ .‬בית הקברות נוסד בשנת תרס"ג (‪ ,)1902‬כשש‬
‫שנים לפני ייסוד אחוזת בית‪ ,‬ועם השנים נקברו בו מייסדי תל אביב‪ ,‬סופרים ואנשי תרבות רבים‪ ,‬ודמויות מפורסמות בתולדות העיר והיישוב‪ ,‬ובהם ראש‬
‫הממשלה השני של מדינת ישראל משה שרת‪.‬‬
‫כשבית הקברות נפתח הוא שכן הרחק ממקום ישוב‪ ,‬אולם היום הוא נמצא באמצע העיר‪ ,‬בצידו הצפוני של רחוב טרומפלדור‪ ,‬בין הרחובות חובבי ציון‬
‫ופינסקר‪ .‬הכניסה אל בית הקברות משלושה שערים שנמצאים ברחוב טרומפלדור‪ .‬השער המקורי הוא השער המזרחי‪ ,‬ואילו השער הראשי (המרכזי) נפתח‬
‫ב‪ 1926-‬עם העלאת עצמותיו של מקס נורדאו‪ .‬שטח בית העלמין כ‪ 10.6-‬דונם‪ ,‬ויש בו כ‪ 5000-‬קברים‪ ,‬בצפיפות גבוהה ביותר‪ .‬החלקה המזרחית היא‬
‫החלקה העתיקה יותר‪ ,‬שחלק מהקברים בה קודמים לייסוד תל אביב‪ ,‬והם של נפטרים יהודים מיפו‪ .‬רוב אנשי השם הקבורים בבית העלמין נמצאים סמוך‬
‫לפינה הדרום מערבית שלו‪ .‬עד ‪ 1932‬היה בית הקברות טרומפלדור בית הקברות היחידי בתל אביב‪ .‬אולם כשהתברר שהוא הולך ומתמלא נפתח בית‬
‫הקברות נחלת יצחק‪ ,‬ואילו בטרומפלדור המשיכו להיקבר רק אנשים שרכשו חלקות קבר במחירים שהלכו והאמירו (ומגיעים כיום לכמאה אלף שקל)‪.‬‬
‫בית הקברות נוסד בחשוון תרס"ג (‪ ,)1902‬בעת שפגעה ביפו מגפת הכולרה שהתפרצה במצרים והתפשטה לתחומי ארץ ישראל‪ .‬כאשר החלו למות תושבי‬
‫יפו במגפה אסרו השלטונות העות'מאניים לקבור את הנספים בבתי הקברות ביפו שהיו בתחומי העיר‪ .‬שמעון רוקח‪ ,‬מראשי היישוב היהודי ביפו (ובנווה‬
‫צדק) התגייס לפתור את הבעיה‪ ,‬והשיג מהשלטונות חלקה בת ‪ 12‬דונם בבעלות ממשלתית‪ ,‬הרחק מהעיר‪ ,‬אותה קנה "ועד הקהילה המאוחדת לעדות‬
‫האשכנזים והספרדים" ביפו תמורת ‪ 50‬מג'ידי‪ .‬מעבר לפתרון בעיית קבורת הניספים במגפה‪ ,‬שימשה הקניה תקיעת עוד יתד של התיישבות יהודית באזור‬
‫יפו‪.‬‬
‫שני הקברים הראשונים נכרו במרחק זה מזה ‪ -‬על מנת ליצור עובדות בשטח‪ .‬הראשון‪ ,‬של שמואל‪-‬דוד גרשין ‪-‬זאן‪ ,‬בפינה הצפון מזרחית של החלקה‪,‬‬
‫והשני‪ ,‬של נישקא בת ברוך בראמבערג‪ ,‬מערבית ממנו (כיום‪ ,‬סמוך לאמצע החומה הצפונית‪ ,‬מול רחוב טבריה)‪ .‬כסגולה לסיום המגפה נערכה בבית‬
‫הקברות חופה לשני זוגות של יתומים‪ ,‬ונקברו בקבר מיוחד כתבי קודש גנוזים‪.‬‬
‫רבים ממיסדי העיר‪ :‬השכונות נווה צדק‪ ,‬ואחוזת בית קבורים בבית העלמין‪ .‬על מצבותיהם של מייסדי אחוזת בית‪ ,‬שנחשבים כמייסדי תל אביב‪ ,‬הציבה‬
‫העיריה בשנת ‪( 2001‬ביוזמת העיתונאי עמית לוינסון) טבלאות מתכת שמציינת את היות הקבורים מהמייסדים‪.‬‬
‫בבית העלמין קבורים אנשי ציבור רבים‪ ,‬ממנהיגי היישוב‪ ,‬והתנועה הציונית‪ ,‬וכן ראשי עיריית תל אביב‪ .‬רובם קבורים סמוך לפינה הדרום מערבית של בית‬
‫העלמין‪ ,‬סמוך למוזוליאום שבנה הפסל אברהם מלניקוב על קברו של מקס נורדאו‪ ,‬והקבר של מאיר וצינה דיזנגוף הצמוד לו‪.‬‬
‫טמונים גם מחשובי המשוררים‪ ,‬הסופרים‪ ,‬אנשי הרוח‪ ,‬החינוך והתרבות שפעלו בתל אביב ואף מחוצה לה‪ .‬גם רוב קברים אלה מרוכזים בפינה הדרום‪-‬‬
‫מערבית של בית הקברות‪ ,‬בסמוך למצבותים של חיים נחמן ביאליק ואחד העם‪.‬‬
‫בפרעות‬
‫שנרצח‬
‫‪,‬‬
‫ברנר‬
‫חיים‬
‫יוסף‬
‫הסופר‬
‫של‬
‫קיברו‬
‫בהם‬
‫‪,‬‬
‫והשלושים‬
‫העשרים‬
‫בסמוך לשער של בית העלמין נמצאים קברי אחים של הרוגי הפרעות בשנות‬
‫‪17‬‬
‫שימי‬
‫תרפ"א‬
‫בשנת ‪ ,1931‬במלאת למאיר דיזנגוף‪ ,‬ראש העירייה הראשון‪ ,‬שבעים שנה החליטה עיריית תל‪-‬אביב על הקמת גן ציבורי לכבודו‪ .‬הוקצתה לשם כך אדמת‬
‫אבו‪-‬קעוד שבין הרחובות בצלאל (היום טשרניחובסקי) והכרמל (היום המלך ג'ורג')‪.‬בשנת ‪ 1933‬הוכרזה תחרות על תכנון הגן‪ ,‬וזכה בה הצייר אהרון הלוי‬
‫על תוכניתו "הדר העיר גינה"‪ .‬הוא הציע גן עשיר בעצי אורן שיטהרו את האוויר ויבריאוהו‪ ,‬עצי תומר כזקיפים על המשמר‪ ,‬רחבה לפסלים‪ ,‬אגם מים‪ ,‬פינות‬
‫מרגוע ועוד‪ .‬מסיבות שונות לא יצאה התוכנית לפועל‪ ,‬מי הגשמים הציפו את השטח‪ ,‬ובשלולית הגדולה שנקוותה בחורף ילדי הסביבה ותלמידי בית חינוך‬
‫לילדי עובדים השיטו סירות‪ .‬הליצנים אמרו כי זהו "אגם מאיר" ולא "גן מאיר"‪ .‬דיזנגוף ביקש לבטל את התוכנית מכל וכל ולמחוק את שמו מהמקום‪ .‬חיים‬
‫נחמן ביאליק היה תומך נלהב בהקמת גן מאיר ללא דיחוי‪ .‬במאמר "מה לעשות לשכלולה של תל‪-‬אביב?" הוא כותב‪" :‬תכף ומיד‪ ,‬בלי שום דחייה‪ ,‬יש לגשת‬
‫לסידור גן העיר המרכזי‪ ,‬גן מאיר… הכל יודעים שפרסומה של אודסה בתור "היפהפייה הדרומית" היה בעיקר משום ריבוי השדרות והאילנות שבה‪ .‬בייחוד‬
‫זקוקה לכך עירייה צעירה כתל‪-‬אביב‪ ,‬כי אוי ואבוי לנערה צעירה שהיא קירחת"‪ .‬הוכנה תוכנית חדשה לגן ע"י אביגדור משל‪ ,‬הגנן הראשי הראשון של‬
‫העירייה בשיתוף עם מהנדס העיר‪ ,‬יעקב שיפמן‪ .‬עם מותו של משל החליף אותו אברהם קרוון שהקים את הגן‪ .‬בשנת ‪ 1941‬החלו הנטיעות‪ ,‬והגן נחנך ב‪-‬‬
‫ב‪ 10 -‬במרס ‪ ,1944‬הוא יום הולדתו של מאיר דיזנגוף‪ ,‬שמונה שנים לאחר מותו‪ .‬את הטקס פתח ראש העירייה‪ ,‬ישראל רוקח‪ ,‬ותזמורת המשמר האזרחי‬
‫ניגנה את ההמנונות העברי והאנגלי‪ .‬הצמחייה בגן כללה ‪ 800‬עצי מחט כגון עצי ברוש‪ ,‬אורן וקזוארינות‪ 200 ,‬עצי תאנה‪ ,‬זיתים‪ ,‬חרובים ודקלים‪ ,‬כ‪1,000 -‬‬
‫שיחים בני מינים שונים ואלפי שתילים אחרים‪ .‬בגן שדרה‪ ,‬בריכה‪ ,‬במה עם פרגולה‪ ,‬מגרש משחקים והקיפה אותו גדר ששעריה נפתחו בבוקר ונסגרו עם‬
‫ערב‪ ,‬כשפעמון השומר מזרז את המבקרים לעזוב את הגן‪ .‬בדרום מערב הגן יש פינת אנז"ק המנציחה את החיילים האוסטרלים והניו זילנדים שנהרגו‬
‫בכיבוש ארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה‪ .‬בשנת ‪ 1986‬תוכנן חניון תת‪-‬קרקעי מתחת לגן מאיר‪ ,‬אבל התוכנית בוטלה בשל התנגדות תושבי הסביבה‪.‬‬
‫בשנת ‪ 2000‬שוקם הגן על ידי האדריכלית יעל מוריה תוך ניסיון לשמר את אופיו ההיסטורי‪ ,‬והוקצה בו גם שטח מגודר לכלבים‪.‬‬
‫שימי‬
‫‪18‬‬