Slide 1

‫מאת‪ :‬מיכל סנונית‬
‫ציור ועריכה‪ :‬רחל סער‬

‫עמוק עמוק בתוך הגוף שוכנת לה הנפש‪.‬‬
‫איש עוד לא ראה אותה‪,‬‬
‫אבל כולם יודעים שהיא קיימת‪.‬‬
‫ולא סתם יודעים שהיא קיימת‪,‬‬
‫יודעים גם מה יש בתוכה‪.‬‬

‫ומה יש בתוך הנפש?‬

‫בתוך הנפש‪,‬‬
‫במרכזה‪,‬‬
‫עומדת לה על רגל אחת ציפור ‪.‬‬

‫ציפור ששמה ציפור הנפש‪.‬‬
‫והיא מרגישה כל מה שאנו מרגישים‪:‬‬

‫כשמישהו פוגע בנו‪,‬‬
‫מתרוצצת לה ציפור הנפש בגופנו אנה ואנה‬
‫לכל כיוון‪,‬‬
‫סובלת כאבים קשים‪.‬‬

‫ומה קורה כשמישהו‬
‫אוהב אותנו‬

‫כשמישהו אוהב אותנו‪,‬‬
‫מקפצת לה צפור הנפש‬
‫בדילוגים קטנים ועליזים‪,‬‬
‫קדימה ואחורה‪,‬‬

‫הלוך ושוב‪.‬‬

‫ציפור הנפש‪,‬‬
‫השוכנת עמוק עמוק בתוך גופנו‪,‬‬
‫גדלה וגדלה‪,‬‬
‫עד שהיא ממלאה כמעט את כל המקום שבתוכנו‪.‬‬

‫עד‪-‬כדי‪-‬כך טוב לה בחיבוק‪.‬‬

‫בתוך הגוף‪,‬עמוק עמוק‪,‬שוכנת לה ציפור הנפש‪.‬‬
‫איש עוד לא ראה אותה‪,‬‬
‫אבל כולם יודעים שהיא קיימת‪.‬‬
‫ועוד אף פעם‪,‬‬
‫אף פעם לא נולד אדם‬
‫שלא הייתה לו נפש‪.‬‬
‫כי הנפש נכנסת לתוכנו ברגע בו אנו נולדים‪.‬‬

‫הנפש אינה עוזבת אותנו‪-‬‬
‫אף לא פעם אחת‪-‬‬
‫כל עוד אנו חיים‪.‬‬
‫בדומה לאוויר‪ ,‬אותו נושם האדם‪.‬‬
‫מרגע הולדתו‬
‫ועד לרגע מותו‪.‬‬

‫אבל ממה היא עשויה?‬

‫היא עשויה מגירות מגירות‬
‫מגירות אלה אי‪-‬אפשר‬
‫לפתוח סתם כך‪,‬‬
‫כי כל מגירה נעולה במפתח‬
‫המתאים רק לה!‬
‫וציפור הנפש היא היחידה‬
‫היכולה לפתוח את‬
‫מגירותיה‪.‬‬

‫כיצד?‬

‫ברגלה השניה‪.‬‬
‫ציפור הנפש עומדת לה על רגל אחת‪,‬‬
‫וברגל השניה‪ -‬המקופלת בשעת מנוחה מתחת לבטנה‪-‬היא‬
‫מסובבת את מפתח המגירה אותה היא רוצה לפתוח‪,‬‬
‫מושכת בידית‪ ,‬וכל מה שנמצא בתוכה‬
‫יוצא לחופשי אל תוך הגוף‪.‬‬

‫ומכיוון שאין דבר אותו אנו מרגישים ‪,‬שאין לו מגירה‪,‬‬
‫יש המון מגירות לציפור הנפש‪:‬‬

‫קנאה‬
‫שמחה‬

‫עצב‬

‫סבלנות‬
‫תקוה‬

‫עצבנות‬

‫ויש מגירה לסודות הכי כמוסים‪ ,‬זוהי מגירה שאותה כמעט שלא פותחים‪.‬‬
‫ויש עוד מגירות…‬

‫לפעמים יכול אדם לבחור‬
‫לעצמו ולסמן לציפור אילו‬
‫מפתחות לסובב ואילו‬
‫מגירות לפתוח‪.‬‬
‫ולפעמים זוהי הציפור‬
‫שמחליטה בשבילו‪.‬‬

‫למשל‪ :‬הוא רוצה לשתוק‬
‫ומורה לציפור לפתוח את‬
‫מגירת השתיקה‪ ,‬אבל‬
‫היא‪ ,‬על דעת עצמה‪,‬‬
‫פותחת לו את מגירת‬
‫הדיבור‪ ,‬והוא מדבר‬
‫ומדבר בלי לרצות‪.‬‬

‫בלה בלה בלה‪….‬‬

‫וקורה שהוא מקנא בלי להתכוון בכלל‪.‬‬

‫וקורה שהוא מקלקל דווקא כשהוא‬
‫רוצה לעזור‪.‬‬

‫כי ציפור הנפש היא לא‬
‫תמיד ציפור ממושמעת‬
‫ועושה לו לפעמים צרות‪….‬‬

‫כאן כבר אפשר להבין‪ ,‬שכל אדם‬
‫שונה מחברו בגלל ציפור הנפש‬
‫אשר בתוכו‪.‬‬
‫ציפור שפותחת מדי בוקר את מגירת‬
‫השמחה‪,‬‬
‫השמחה נשפכת ממנה אל תוך גופו‬
‫והאדם שלה שמח‪.‬‬

‫ואילו ציפור שפותחת לו‬
‫את מגירת הכעס‪,‬‬
‫הכעס שלה נשפך ממנה ומשתלט‬
‫עליו כליל‪.‬‬

‫ועד שהציפור אינה‬
‫סוגרת את המגירה בחזרה‪,‬‬
‫אין הוא‬
‫מפסיק לכעוס‪.‬‬

‫עצב‬

‫קינאה‬
‫עצבנות‬

‫ויש ציפור שטוב לה‬

‫שמחה‬

‫סבלנות‬
‫תקוה‬

‫יש מי ששומע אותה לעיתים קרובות‬
‫יש מי ששומע אותה לעיתים רחוקות‬
‫ויש מי ששומע אותה רק פעם בחיים‪.‬‬

‫לכן כדאי ‪,‬אולי מאוחר בלילה ‪,‬כששקט סביב‪,‬‬
‫להקשיב לציפור הנפש שבתוכנו‪,‬עמוק עמוק… בתוך הגוף‪.‬‬

‫מתי לאחרונה שמעתם את ציפור הנפש שלכם?‬

‫שנאה‬


Slide 2

‫מאת‪ :‬מיכל סנונית‬
‫ציור ועריכה‪ :‬רחל סער‬

‫עמוק עמוק בתוך הגוף שוכנת לה הנפש‪.‬‬
‫איש עוד לא ראה אותה‪,‬‬
‫אבל כולם יודעים שהיא קיימת‪.‬‬
‫ולא סתם יודעים שהיא קיימת‪,‬‬
‫יודעים גם מה יש בתוכה‪.‬‬

‫ומה יש בתוך הנפש?‬

‫בתוך הנפש‪,‬‬
‫במרכזה‪,‬‬
‫עומדת לה על רגל אחת ציפור ‪.‬‬

‫ציפור ששמה ציפור הנפש‪.‬‬
‫והיא מרגישה כל מה שאנו מרגישים‪:‬‬

‫כשמישהו פוגע בנו‪,‬‬
‫מתרוצצת לה ציפור הנפש בגופנו אנה ואנה‬
‫לכל כיוון‪,‬‬
‫סובלת כאבים קשים‪.‬‬

‫ומה קורה כשמישהו‬
‫אוהב אותנו‬

‫כשמישהו אוהב אותנו‪,‬‬
‫מקפצת לה צפור הנפש‬
‫בדילוגים קטנים ועליזים‪,‬‬
‫קדימה ואחורה‪,‬‬

‫הלוך ושוב‪.‬‬

‫ציפור הנפש‪,‬‬
‫השוכנת עמוק עמוק בתוך גופנו‪,‬‬
‫גדלה וגדלה‪,‬‬
‫עד שהיא ממלאה כמעט את כל המקום שבתוכנו‪.‬‬

‫עד‪-‬כדי‪-‬כך טוב לה בחיבוק‪.‬‬

‫בתוך הגוף‪,‬עמוק עמוק‪,‬שוכנת לה ציפור הנפש‪.‬‬
‫איש עוד לא ראה אותה‪,‬‬
‫אבל כולם יודעים שהיא קיימת‪.‬‬
‫ועוד אף פעם‪,‬‬
‫אף פעם לא נולד אדם‬
‫שלא הייתה לו נפש‪.‬‬
‫כי הנפש נכנסת לתוכנו ברגע בו אנו נולדים‪.‬‬

‫הנפש אינה עוזבת אותנו‪-‬‬
‫אף לא פעם אחת‪-‬‬
‫כל עוד אנו חיים‪.‬‬
‫בדומה לאוויר‪ ,‬אותו נושם האדם‪.‬‬
‫מרגע הולדתו‬
‫ועד לרגע מותו‪.‬‬

‫אבל ממה היא עשויה?‬

‫היא עשויה מגירות מגירות‬
‫מגירות אלה אי‪-‬אפשר‬
‫לפתוח סתם כך‪,‬‬
‫כי כל מגירה נעולה במפתח‬
‫המתאים רק לה!‬
‫וציפור הנפש היא היחידה‬
‫היכולה לפתוח את‬
‫מגירותיה‪.‬‬

‫כיצד?‬

‫ברגלה השניה‪.‬‬
‫ציפור הנפש עומדת לה על רגל אחת‪,‬‬
‫וברגל השניה‪ -‬המקופלת בשעת מנוחה מתחת לבטנה‪-‬היא‬
‫מסובבת את מפתח המגירה אותה היא רוצה לפתוח‪,‬‬
‫מושכת בידית‪ ,‬וכל מה שנמצא בתוכה‬
‫יוצא לחופשי אל תוך הגוף‪.‬‬

‫ומכיוון שאין דבר אותו אנו מרגישים ‪,‬שאין לו מגירה‪,‬‬
‫יש המון מגירות לציפור הנפש‪:‬‬

‫קנאה‬
‫שמחה‬

‫עצב‬

‫סבלנות‬
‫תקוה‬

‫עצבנות‬

‫ויש מגירה לסודות הכי כמוסים‪ ,‬זוהי מגירה שאותה כמעט שלא פותחים‪.‬‬
‫ויש עוד מגירות…‬

‫לפעמים יכול אדם לבחור‬
‫לעצמו ולסמן לציפור אילו‬
‫מפתחות לסובב ואילו‬
‫מגירות לפתוח‪.‬‬
‫ולפעמים זוהי הציפור‬
‫שמחליטה בשבילו‪.‬‬

‫למשל‪ :‬הוא רוצה לשתוק‬
‫ומורה לציפור לפתוח את‬
‫מגירת השתיקה‪ ,‬אבל‬
‫היא‪ ,‬על דעת עצמה‪,‬‬
‫פותחת לו את מגירת‬
‫הדיבור‪ ,‬והוא מדבר‬
‫ומדבר בלי לרצות‪.‬‬

‫בלה בלה בלה‪….‬‬

‫וקורה שהוא מקנא בלי להתכוון בכלל‪.‬‬

‫וקורה שהוא מקלקל דווקא כשהוא‬
‫רוצה לעזור‪.‬‬

‫כי ציפור הנפש היא לא‬
‫תמיד ציפור ממושמעת‬
‫ועושה לו לפעמים צרות‪….‬‬

‫כאן כבר אפשר להבין‪ ,‬שכל אדם‬
‫שונה מחברו בגלל ציפור הנפש‬
‫אשר בתוכו‪.‬‬
‫ציפור שפותחת מדי בוקר את מגירת‬
‫השמחה‪,‬‬
‫השמחה נשפכת ממנה אל תוך גופו‬
‫והאדם שלה שמח‪.‬‬

‫ואילו ציפור שפותחת לו‬
‫את מגירת הכעס‪,‬‬
‫הכעס שלה נשפך ממנה ומשתלט‬
‫עליו כליל‪.‬‬

‫ועד שהציפור אינה‬
‫סוגרת את המגירה בחזרה‪,‬‬
‫אין הוא‬
‫מפסיק לכעוס‪.‬‬

‫עצב‬

‫קינאה‬
‫עצבנות‬

‫ויש ציפור שטוב לה‬

‫שמחה‬

‫סבלנות‬
‫תקוה‬

‫יש מי ששומע אותה לעיתים קרובות‬
‫יש מי ששומע אותה לעיתים רחוקות‬
‫ויש מי ששומע אותה רק פעם בחיים‪.‬‬

‫לכן כדאי ‪,‬אולי מאוחר בלילה ‪,‬כששקט סביב‪,‬‬
‫להקשיב לציפור הנפש שבתוכנו‪,‬עמוק עמוק… בתוך הגוף‪.‬‬

‫מתי לאחרונה שמעתם את ציפור הנפש שלכם?‬

‫שנאה‬


Slide 3

‫מאת‪ :‬מיכל סנונית‬
‫ציור ועריכה‪ :‬רחל סער‬

‫עמוק עמוק בתוך הגוף שוכנת לה הנפש‪.‬‬
‫איש עוד לא ראה אותה‪,‬‬
‫אבל כולם יודעים שהיא קיימת‪.‬‬
‫ולא סתם יודעים שהיא קיימת‪,‬‬
‫יודעים גם מה יש בתוכה‪.‬‬

‫ומה יש בתוך הנפש?‬

‫בתוך הנפש‪,‬‬
‫במרכזה‪,‬‬
‫עומדת לה על רגל אחת ציפור ‪.‬‬

‫ציפור ששמה ציפור הנפש‪.‬‬
‫והיא מרגישה כל מה שאנו מרגישים‪:‬‬

‫כשמישהו פוגע בנו‪,‬‬
‫מתרוצצת לה ציפור הנפש בגופנו אנה ואנה‬
‫לכל כיוון‪,‬‬
‫סובלת כאבים קשים‪.‬‬

‫ומה קורה כשמישהו‬
‫אוהב אותנו‬

‫כשמישהו אוהב אותנו‪,‬‬
‫מקפצת לה צפור הנפש‬
‫בדילוגים קטנים ועליזים‪,‬‬
‫קדימה ואחורה‪,‬‬

‫הלוך ושוב‪.‬‬

‫ציפור הנפש‪,‬‬
‫השוכנת עמוק עמוק בתוך גופנו‪,‬‬
‫גדלה וגדלה‪,‬‬
‫עד שהיא ממלאה כמעט את כל המקום שבתוכנו‪.‬‬

‫עד‪-‬כדי‪-‬כך טוב לה בחיבוק‪.‬‬

‫בתוך הגוף‪,‬עמוק עמוק‪,‬שוכנת לה ציפור הנפש‪.‬‬
‫איש עוד לא ראה אותה‪,‬‬
‫אבל כולם יודעים שהיא קיימת‪.‬‬
‫ועוד אף פעם‪,‬‬
‫אף פעם לא נולד אדם‬
‫שלא הייתה לו נפש‪.‬‬
‫כי הנפש נכנסת לתוכנו ברגע בו אנו נולדים‪.‬‬

‫הנפש אינה עוזבת אותנו‪-‬‬
‫אף לא פעם אחת‪-‬‬
‫כל עוד אנו חיים‪.‬‬
‫בדומה לאוויר‪ ,‬אותו נושם האדם‪.‬‬
‫מרגע הולדתו‬
‫ועד לרגע מותו‪.‬‬

‫אבל ממה היא עשויה?‬

‫היא עשויה מגירות מגירות‬
‫מגירות אלה אי‪-‬אפשר‬
‫לפתוח סתם כך‪,‬‬
‫כי כל מגירה נעולה במפתח‬
‫המתאים רק לה!‬
‫וציפור הנפש היא היחידה‬
‫היכולה לפתוח את‬
‫מגירותיה‪.‬‬

‫כיצד?‬

‫ברגלה השניה‪.‬‬
‫ציפור הנפש עומדת לה על רגל אחת‪,‬‬
‫וברגל השניה‪ -‬המקופלת בשעת מנוחה מתחת לבטנה‪-‬היא‬
‫מסובבת את מפתח המגירה אותה היא רוצה לפתוח‪,‬‬
‫מושכת בידית‪ ,‬וכל מה שנמצא בתוכה‬
‫יוצא לחופשי אל תוך הגוף‪.‬‬

‫ומכיוון שאין דבר אותו אנו מרגישים ‪,‬שאין לו מגירה‪,‬‬
‫יש המון מגירות לציפור הנפש‪:‬‬

‫קנאה‬
‫שמחה‬

‫עצב‬

‫סבלנות‬
‫תקוה‬

‫עצבנות‬

‫ויש מגירה לסודות הכי כמוסים‪ ,‬זוהי מגירה שאותה כמעט שלא פותחים‪.‬‬
‫ויש עוד מגירות…‬

‫לפעמים יכול אדם לבחור‬
‫לעצמו ולסמן לציפור אילו‬
‫מפתחות לסובב ואילו‬
‫מגירות לפתוח‪.‬‬
‫ולפעמים זוהי הציפור‬
‫שמחליטה בשבילו‪.‬‬

‫למשל‪ :‬הוא רוצה לשתוק‬
‫ומורה לציפור לפתוח את‬
‫מגירת השתיקה‪ ,‬אבל‬
‫היא‪ ,‬על דעת עצמה‪,‬‬
‫פותחת לו את מגירת‬
‫הדיבור‪ ,‬והוא מדבר‬
‫ומדבר בלי לרצות‪.‬‬

‫בלה בלה בלה‪….‬‬

‫וקורה שהוא מקנא בלי להתכוון בכלל‪.‬‬

‫וקורה שהוא מקלקל דווקא כשהוא‬
‫רוצה לעזור‪.‬‬

‫כי ציפור הנפש היא לא‬
‫תמיד ציפור ממושמעת‬
‫ועושה לו לפעמים צרות‪….‬‬

‫כאן כבר אפשר להבין‪ ,‬שכל אדם‬
‫שונה מחברו בגלל ציפור הנפש‬
‫אשר בתוכו‪.‬‬
‫ציפור שפותחת מדי בוקר את מגירת‬
‫השמחה‪,‬‬
‫השמחה נשפכת ממנה אל תוך גופו‬
‫והאדם שלה שמח‪.‬‬

‫ואילו ציפור שפותחת לו‬
‫את מגירת הכעס‪,‬‬
‫הכעס שלה נשפך ממנה ומשתלט‬
‫עליו כליל‪.‬‬

‫ועד שהציפור אינה‬
‫סוגרת את המגירה בחזרה‪,‬‬
‫אין הוא‬
‫מפסיק לכעוס‪.‬‬

‫עצב‬

‫קינאה‬
‫עצבנות‬

‫ויש ציפור שטוב לה‬

‫שמחה‬

‫סבלנות‬
‫תקוה‬

‫יש מי ששומע אותה לעיתים קרובות‬
‫יש מי ששומע אותה לעיתים רחוקות‬
‫ויש מי ששומע אותה רק פעם בחיים‪.‬‬

‫לכן כדאי ‪,‬אולי מאוחר בלילה ‪,‬כששקט סביב‪,‬‬
‫להקשיב לציפור הנפש שבתוכנו‪,‬עמוק עמוק… בתוך הגוף‪.‬‬

‫מתי לאחרונה שמעתם את ציפור הנפש שלכם?‬

‫שנאה‬


Slide 4

‫מאת‪ :‬מיכל סנונית‬
‫ציור ועריכה‪ :‬רחל סער‬

‫עמוק עמוק בתוך הגוף שוכנת לה הנפש‪.‬‬
‫איש עוד לא ראה אותה‪,‬‬
‫אבל כולם יודעים שהיא קיימת‪.‬‬
‫ולא סתם יודעים שהיא קיימת‪,‬‬
‫יודעים גם מה יש בתוכה‪.‬‬

‫ומה יש בתוך הנפש?‬

‫בתוך הנפש‪,‬‬
‫במרכזה‪,‬‬
‫עומדת לה על רגל אחת ציפור ‪.‬‬

‫ציפור ששמה ציפור הנפש‪.‬‬
‫והיא מרגישה כל מה שאנו מרגישים‪:‬‬

‫כשמישהו פוגע בנו‪,‬‬
‫מתרוצצת לה ציפור הנפש בגופנו אנה ואנה‬
‫לכל כיוון‪,‬‬
‫סובלת כאבים קשים‪.‬‬

‫ומה קורה כשמישהו‬
‫אוהב אותנו‬

‫כשמישהו אוהב אותנו‪,‬‬
‫מקפצת לה צפור הנפש‬
‫בדילוגים קטנים ועליזים‪,‬‬
‫קדימה ואחורה‪,‬‬

‫הלוך ושוב‪.‬‬

‫ציפור הנפש‪,‬‬
‫השוכנת עמוק עמוק בתוך גופנו‪,‬‬
‫גדלה וגדלה‪,‬‬
‫עד שהיא ממלאה כמעט את כל המקום שבתוכנו‪.‬‬

‫עד‪-‬כדי‪-‬כך טוב לה בחיבוק‪.‬‬

‫בתוך הגוף‪,‬עמוק עמוק‪,‬שוכנת לה ציפור הנפש‪.‬‬
‫איש עוד לא ראה אותה‪,‬‬
‫אבל כולם יודעים שהיא קיימת‪.‬‬
‫ועוד אף פעם‪,‬‬
‫אף פעם לא נולד אדם‬
‫שלא הייתה לו נפש‪.‬‬
‫כי הנפש נכנסת לתוכנו ברגע בו אנו נולדים‪.‬‬

‫הנפש אינה עוזבת אותנו‪-‬‬
‫אף לא פעם אחת‪-‬‬
‫כל עוד אנו חיים‪.‬‬
‫בדומה לאוויר‪ ,‬אותו נושם האדם‪.‬‬
‫מרגע הולדתו‬
‫ועד לרגע מותו‪.‬‬

‫אבל ממה היא עשויה?‬

‫היא עשויה מגירות מגירות‬
‫מגירות אלה אי‪-‬אפשר‬
‫לפתוח סתם כך‪,‬‬
‫כי כל מגירה נעולה במפתח‬
‫המתאים רק לה!‬
‫וציפור הנפש היא היחידה‬
‫היכולה לפתוח את‬
‫מגירותיה‪.‬‬

‫כיצד?‬

‫ברגלה השניה‪.‬‬
‫ציפור הנפש עומדת לה על רגל אחת‪,‬‬
‫וברגל השניה‪ -‬המקופלת בשעת מנוחה מתחת לבטנה‪-‬היא‬
‫מסובבת את מפתח המגירה אותה היא רוצה לפתוח‪,‬‬
‫מושכת בידית‪ ,‬וכל מה שנמצא בתוכה‬
‫יוצא לחופשי אל תוך הגוף‪.‬‬

‫ומכיוון שאין דבר אותו אנו מרגישים ‪,‬שאין לו מגירה‪,‬‬
‫יש המון מגירות לציפור הנפש‪:‬‬

‫קנאה‬
‫שמחה‬

‫עצב‬

‫סבלנות‬
‫תקוה‬

‫עצבנות‬

‫ויש מגירה לסודות הכי כמוסים‪ ,‬זוהי מגירה שאותה כמעט שלא פותחים‪.‬‬
‫ויש עוד מגירות…‬

‫לפעמים יכול אדם לבחור‬
‫לעצמו ולסמן לציפור אילו‬
‫מפתחות לסובב ואילו‬
‫מגירות לפתוח‪.‬‬
‫ולפעמים זוהי הציפור‬
‫שמחליטה בשבילו‪.‬‬

‫למשל‪ :‬הוא רוצה לשתוק‬
‫ומורה לציפור לפתוח את‬
‫מגירת השתיקה‪ ,‬אבל‬
‫היא‪ ,‬על דעת עצמה‪,‬‬
‫פותחת לו את מגירת‬
‫הדיבור‪ ,‬והוא מדבר‬
‫ומדבר בלי לרצות‪.‬‬

‫בלה בלה בלה‪….‬‬

‫וקורה שהוא מקנא בלי להתכוון בכלל‪.‬‬

‫וקורה שהוא מקלקל דווקא כשהוא‬
‫רוצה לעזור‪.‬‬

‫כי ציפור הנפש היא לא‬
‫תמיד ציפור ממושמעת‬
‫ועושה לו לפעמים צרות‪….‬‬

‫כאן כבר אפשר להבין‪ ,‬שכל אדם‬
‫שונה מחברו בגלל ציפור הנפש‬
‫אשר בתוכו‪.‬‬
‫ציפור שפותחת מדי בוקר את מגירת‬
‫השמחה‪,‬‬
‫השמחה נשפכת ממנה אל תוך גופו‬
‫והאדם שלה שמח‪.‬‬

‫ואילו ציפור שפותחת לו‬
‫את מגירת הכעס‪,‬‬
‫הכעס שלה נשפך ממנה ומשתלט‬
‫עליו כליל‪.‬‬

‫ועד שהציפור אינה‬
‫סוגרת את המגירה בחזרה‪,‬‬
‫אין הוא‬
‫מפסיק לכעוס‪.‬‬

‫עצב‬

‫קינאה‬
‫עצבנות‬

‫ויש ציפור שטוב לה‬

‫שמחה‬

‫סבלנות‬
‫תקוה‬

‫יש מי ששומע אותה לעיתים קרובות‬
‫יש מי ששומע אותה לעיתים רחוקות‬
‫ויש מי ששומע אותה רק פעם בחיים‪.‬‬

‫לכן כדאי ‪,‬אולי מאוחר בלילה ‪,‬כששקט סביב‪,‬‬
‫להקשיב לציפור הנפש שבתוכנו‪,‬עמוק עמוק… בתוך הגוף‪.‬‬

‫מתי לאחרונה שמעתם את ציפור הנפש שלכם?‬

‫שנאה‬


Slide 5

‫מאת‪ :‬מיכל סנונית‬
‫ציור ועריכה‪ :‬רחל סער‬

‫עמוק עמוק בתוך הגוף שוכנת לה הנפש‪.‬‬
‫איש עוד לא ראה אותה‪,‬‬
‫אבל כולם יודעים שהיא קיימת‪.‬‬
‫ולא סתם יודעים שהיא קיימת‪,‬‬
‫יודעים גם מה יש בתוכה‪.‬‬

‫ומה יש בתוך הנפש?‬

‫בתוך הנפש‪,‬‬
‫במרכזה‪,‬‬
‫עומדת לה על רגל אחת ציפור ‪.‬‬

‫ציפור ששמה ציפור הנפש‪.‬‬
‫והיא מרגישה כל מה שאנו מרגישים‪:‬‬

‫כשמישהו פוגע בנו‪,‬‬
‫מתרוצצת לה ציפור הנפש בגופנו אנה ואנה‬
‫לכל כיוון‪,‬‬
‫סובלת כאבים קשים‪.‬‬

‫ומה קורה כשמישהו‬
‫אוהב אותנו‬

‫כשמישהו אוהב אותנו‪,‬‬
‫מקפצת לה צפור הנפש‬
‫בדילוגים קטנים ועליזים‪,‬‬
‫קדימה ואחורה‪,‬‬

‫הלוך ושוב‪.‬‬

‫ציפור הנפש‪,‬‬
‫השוכנת עמוק עמוק בתוך גופנו‪,‬‬
‫גדלה וגדלה‪,‬‬
‫עד שהיא ממלאה כמעט את כל המקום שבתוכנו‪.‬‬

‫עד‪-‬כדי‪-‬כך טוב לה בחיבוק‪.‬‬

‫בתוך הגוף‪,‬עמוק עמוק‪,‬שוכנת לה ציפור הנפש‪.‬‬
‫איש עוד לא ראה אותה‪,‬‬
‫אבל כולם יודעים שהיא קיימת‪.‬‬
‫ועוד אף פעם‪,‬‬
‫אף פעם לא נולד אדם‬
‫שלא הייתה לו נפש‪.‬‬
‫כי הנפש נכנסת לתוכנו ברגע בו אנו נולדים‪.‬‬

‫הנפש אינה עוזבת אותנו‪-‬‬
‫אף לא פעם אחת‪-‬‬
‫כל עוד אנו חיים‪.‬‬
‫בדומה לאוויר‪ ,‬אותו נושם האדם‪.‬‬
‫מרגע הולדתו‬
‫ועד לרגע מותו‪.‬‬

‫אבל ממה היא עשויה?‬

‫היא עשויה מגירות מגירות‬
‫מגירות אלה אי‪-‬אפשר‬
‫לפתוח סתם כך‪,‬‬
‫כי כל מגירה נעולה במפתח‬
‫המתאים רק לה!‬
‫וציפור הנפש היא היחידה‬
‫היכולה לפתוח את‬
‫מגירותיה‪.‬‬

‫כיצד?‬

‫ברגלה השניה‪.‬‬
‫ציפור הנפש עומדת לה על רגל אחת‪,‬‬
‫וברגל השניה‪ -‬המקופלת בשעת מנוחה מתחת לבטנה‪-‬היא‬
‫מסובבת את מפתח המגירה אותה היא רוצה לפתוח‪,‬‬
‫מושכת בידית‪ ,‬וכל מה שנמצא בתוכה‬
‫יוצא לחופשי אל תוך הגוף‪.‬‬

‫ומכיוון שאין דבר אותו אנו מרגישים ‪,‬שאין לו מגירה‪,‬‬
‫יש המון מגירות לציפור הנפש‪:‬‬

‫קנאה‬
‫שמחה‬

‫עצב‬

‫סבלנות‬
‫תקוה‬

‫עצבנות‬

‫ויש מגירה לסודות הכי כמוסים‪ ,‬זוהי מגירה שאותה כמעט שלא פותחים‪.‬‬
‫ויש עוד מגירות…‬

‫לפעמים יכול אדם לבחור‬
‫לעצמו ולסמן לציפור אילו‬
‫מפתחות לסובב ואילו‬
‫מגירות לפתוח‪.‬‬
‫ולפעמים זוהי הציפור‬
‫שמחליטה בשבילו‪.‬‬

‫למשל‪ :‬הוא רוצה לשתוק‬
‫ומורה לציפור לפתוח את‬
‫מגירת השתיקה‪ ,‬אבל‬
‫היא‪ ,‬על דעת עצמה‪,‬‬
‫פותחת לו את מגירת‬
‫הדיבור‪ ,‬והוא מדבר‬
‫ומדבר בלי לרצות‪.‬‬

‫בלה בלה בלה‪….‬‬

‫וקורה שהוא מקנא בלי להתכוון בכלל‪.‬‬

‫וקורה שהוא מקלקל דווקא כשהוא‬
‫רוצה לעזור‪.‬‬

‫כי ציפור הנפש היא לא‬
‫תמיד ציפור ממושמעת‬
‫ועושה לו לפעמים צרות‪….‬‬

‫כאן כבר אפשר להבין‪ ,‬שכל אדם‬
‫שונה מחברו בגלל ציפור הנפש‬
‫אשר בתוכו‪.‬‬
‫ציפור שפותחת מדי בוקר את מגירת‬
‫השמחה‪,‬‬
‫השמחה נשפכת ממנה אל תוך גופו‬
‫והאדם שלה שמח‪.‬‬

‫ואילו ציפור שפותחת לו‬
‫את מגירת הכעס‪,‬‬
‫הכעס שלה נשפך ממנה ומשתלט‬
‫עליו כליל‪.‬‬

‫ועד שהציפור אינה‬
‫סוגרת את המגירה בחזרה‪,‬‬
‫אין הוא‬
‫מפסיק לכעוס‪.‬‬

‫עצב‬

‫קינאה‬
‫עצבנות‬

‫ויש ציפור שטוב לה‬

‫שמחה‬

‫סבלנות‬
‫תקוה‬

‫יש מי ששומע אותה לעיתים קרובות‬
‫יש מי ששומע אותה לעיתים רחוקות‬
‫ויש מי ששומע אותה רק פעם בחיים‪.‬‬

‫לכן כדאי ‪,‬אולי מאוחר בלילה ‪,‬כששקט סביב‪,‬‬
‫להקשיב לציפור הנפש שבתוכנו‪,‬עמוק עמוק… בתוך הגוף‪.‬‬

‫מתי לאחרונה שמעתם את ציפור הנפש שלכם?‬

‫שנאה‬


Slide 6

‫מאת‪ :‬מיכל סנונית‬
‫ציור ועריכה‪ :‬רחל סער‬

‫עמוק עמוק בתוך הגוף שוכנת לה הנפש‪.‬‬
‫איש עוד לא ראה אותה‪,‬‬
‫אבל כולם יודעים שהיא קיימת‪.‬‬
‫ולא סתם יודעים שהיא קיימת‪,‬‬
‫יודעים גם מה יש בתוכה‪.‬‬

‫ומה יש בתוך הנפש?‬

‫בתוך הנפש‪,‬‬
‫במרכזה‪,‬‬
‫עומדת לה על רגל אחת ציפור ‪.‬‬

‫ציפור ששמה ציפור הנפש‪.‬‬
‫והיא מרגישה כל מה שאנו מרגישים‪:‬‬

‫כשמישהו פוגע בנו‪,‬‬
‫מתרוצצת לה ציפור הנפש בגופנו אנה ואנה‬
‫לכל כיוון‪,‬‬
‫סובלת כאבים קשים‪.‬‬

‫ומה קורה כשמישהו‬
‫אוהב אותנו‬

‫כשמישהו אוהב אותנו‪,‬‬
‫מקפצת לה צפור הנפש‬
‫בדילוגים קטנים ועליזים‪,‬‬
‫קדימה ואחורה‪,‬‬

‫הלוך ושוב‪.‬‬

‫ציפור הנפש‪,‬‬
‫השוכנת עמוק עמוק בתוך גופנו‪,‬‬
‫גדלה וגדלה‪,‬‬
‫עד שהיא ממלאה כמעט את כל המקום שבתוכנו‪.‬‬

‫עד‪-‬כדי‪-‬כך טוב לה בחיבוק‪.‬‬

‫בתוך הגוף‪,‬עמוק עמוק‪,‬שוכנת לה ציפור הנפש‪.‬‬
‫איש עוד לא ראה אותה‪,‬‬
‫אבל כולם יודעים שהיא קיימת‪.‬‬
‫ועוד אף פעם‪,‬‬
‫אף פעם לא נולד אדם‬
‫שלא הייתה לו נפש‪.‬‬
‫כי הנפש נכנסת לתוכנו ברגע בו אנו נולדים‪.‬‬

‫הנפש אינה עוזבת אותנו‪-‬‬
‫אף לא פעם אחת‪-‬‬
‫כל עוד אנו חיים‪.‬‬
‫בדומה לאוויר‪ ,‬אותו נושם האדם‪.‬‬
‫מרגע הולדתו‬
‫ועד לרגע מותו‪.‬‬

‫אבל ממה היא עשויה?‬

‫היא עשויה מגירות מגירות‬
‫מגירות אלה אי‪-‬אפשר‬
‫לפתוח סתם כך‪,‬‬
‫כי כל מגירה נעולה במפתח‬
‫המתאים רק לה!‬
‫וציפור הנפש היא היחידה‬
‫היכולה לפתוח את‬
‫מגירותיה‪.‬‬

‫כיצד?‬

‫ברגלה השניה‪.‬‬
‫ציפור הנפש עומדת לה על רגל אחת‪,‬‬
‫וברגל השניה‪ -‬המקופלת בשעת מנוחה מתחת לבטנה‪-‬היא‬
‫מסובבת את מפתח המגירה אותה היא רוצה לפתוח‪,‬‬
‫מושכת בידית‪ ,‬וכל מה שנמצא בתוכה‬
‫יוצא לחופשי אל תוך הגוף‪.‬‬

‫ומכיוון שאין דבר אותו אנו מרגישים ‪,‬שאין לו מגירה‪,‬‬
‫יש המון מגירות לציפור הנפש‪:‬‬

‫קנאה‬
‫שמחה‬

‫עצב‬

‫סבלנות‬
‫תקוה‬

‫עצבנות‬

‫ויש מגירה לסודות הכי כמוסים‪ ,‬זוהי מגירה שאותה כמעט שלא פותחים‪.‬‬
‫ויש עוד מגירות…‬

‫לפעמים יכול אדם לבחור‬
‫לעצמו ולסמן לציפור אילו‬
‫מפתחות לסובב ואילו‬
‫מגירות לפתוח‪.‬‬
‫ולפעמים זוהי הציפור‬
‫שמחליטה בשבילו‪.‬‬

‫למשל‪ :‬הוא רוצה לשתוק‬
‫ומורה לציפור לפתוח את‬
‫מגירת השתיקה‪ ,‬אבל‬
‫היא‪ ,‬על דעת עצמה‪,‬‬
‫פותחת לו את מגירת‬
‫הדיבור‪ ,‬והוא מדבר‬
‫ומדבר בלי לרצות‪.‬‬

‫בלה בלה בלה‪….‬‬

‫וקורה שהוא מקנא בלי להתכוון בכלל‪.‬‬

‫וקורה שהוא מקלקל דווקא כשהוא‬
‫רוצה לעזור‪.‬‬

‫כי ציפור הנפש היא לא‬
‫תמיד ציפור ממושמעת‬
‫ועושה לו לפעמים צרות‪….‬‬

‫כאן כבר אפשר להבין‪ ,‬שכל אדם‬
‫שונה מחברו בגלל ציפור הנפש‬
‫אשר בתוכו‪.‬‬
‫ציפור שפותחת מדי בוקר את מגירת‬
‫השמחה‪,‬‬
‫השמחה נשפכת ממנה אל תוך גופו‬
‫והאדם שלה שמח‪.‬‬

‫ואילו ציפור שפותחת לו‬
‫את מגירת הכעס‪,‬‬
‫הכעס שלה נשפך ממנה ומשתלט‬
‫עליו כליל‪.‬‬

‫ועד שהציפור אינה‬
‫סוגרת את המגירה בחזרה‪,‬‬
‫אין הוא‬
‫מפסיק לכעוס‪.‬‬

‫עצב‬

‫קינאה‬
‫עצבנות‬

‫ויש ציפור שטוב לה‬

‫שמחה‬

‫סבלנות‬
‫תקוה‬

‫יש מי ששומע אותה לעיתים קרובות‬
‫יש מי ששומע אותה לעיתים רחוקות‬
‫ויש מי ששומע אותה רק פעם בחיים‪.‬‬

‫לכן כדאי ‪,‬אולי מאוחר בלילה ‪,‬כששקט סביב‪,‬‬
‫להקשיב לציפור הנפש שבתוכנו‪,‬עמוק עמוק… בתוך הגוף‪.‬‬

‫מתי לאחרונה שמעתם את ציפור הנפש שלכם?‬

‫שנאה‬


Slide 7

‫מאת‪ :‬מיכל סנונית‬
‫ציור ועריכה‪ :‬רחל סער‬

‫עמוק עמוק בתוך הגוף שוכנת לה הנפש‪.‬‬
‫איש עוד לא ראה אותה‪,‬‬
‫אבל כולם יודעים שהיא קיימת‪.‬‬
‫ולא סתם יודעים שהיא קיימת‪,‬‬
‫יודעים גם מה יש בתוכה‪.‬‬

‫ומה יש בתוך הנפש?‬

‫בתוך הנפש‪,‬‬
‫במרכזה‪,‬‬
‫עומדת לה על רגל אחת ציפור ‪.‬‬

‫ציפור ששמה ציפור הנפש‪.‬‬
‫והיא מרגישה כל מה שאנו מרגישים‪:‬‬

‫כשמישהו פוגע בנו‪,‬‬
‫מתרוצצת לה ציפור הנפש בגופנו אנה ואנה‬
‫לכל כיוון‪,‬‬
‫סובלת כאבים קשים‪.‬‬

‫ומה קורה כשמישהו‬
‫אוהב אותנו‬

‫כשמישהו אוהב אותנו‪,‬‬
‫מקפצת לה צפור הנפש‬
‫בדילוגים קטנים ועליזים‪,‬‬
‫קדימה ואחורה‪,‬‬

‫הלוך ושוב‪.‬‬

‫ציפור הנפש‪,‬‬
‫השוכנת עמוק עמוק בתוך גופנו‪,‬‬
‫גדלה וגדלה‪,‬‬
‫עד שהיא ממלאה כמעט את כל המקום שבתוכנו‪.‬‬

‫עד‪-‬כדי‪-‬כך טוב לה בחיבוק‪.‬‬

‫בתוך הגוף‪,‬עמוק עמוק‪,‬שוכנת לה ציפור הנפש‪.‬‬
‫איש עוד לא ראה אותה‪,‬‬
‫אבל כולם יודעים שהיא קיימת‪.‬‬
‫ועוד אף פעם‪,‬‬
‫אף פעם לא נולד אדם‬
‫שלא הייתה לו נפש‪.‬‬
‫כי הנפש נכנסת לתוכנו ברגע בו אנו נולדים‪.‬‬

‫הנפש אינה עוזבת אותנו‪-‬‬
‫אף לא פעם אחת‪-‬‬
‫כל עוד אנו חיים‪.‬‬
‫בדומה לאוויר‪ ,‬אותו נושם האדם‪.‬‬
‫מרגע הולדתו‬
‫ועד לרגע מותו‪.‬‬

‫אבל ממה היא עשויה?‬

‫היא עשויה מגירות מגירות‬
‫מגירות אלה אי‪-‬אפשר‬
‫לפתוח סתם כך‪,‬‬
‫כי כל מגירה נעולה במפתח‬
‫המתאים רק לה!‬
‫וציפור הנפש היא היחידה‬
‫היכולה לפתוח את‬
‫מגירותיה‪.‬‬

‫כיצד?‬

‫ברגלה השניה‪.‬‬
‫ציפור הנפש עומדת לה על רגל אחת‪,‬‬
‫וברגל השניה‪ -‬המקופלת בשעת מנוחה מתחת לבטנה‪-‬היא‬
‫מסובבת את מפתח המגירה אותה היא רוצה לפתוח‪,‬‬
‫מושכת בידית‪ ,‬וכל מה שנמצא בתוכה‬
‫יוצא לחופשי אל תוך הגוף‪.‬‬

‫ומכיוון שאין דבר אותו אנו מרגישים ‪,‬שאין לו מגירה‪,‬‬
‫יש המון מגירות לציפור הנפש‪:‬‬

‫קנאה‬
‫שמחה‬

‫עצב‬

‫סבלנות‬
‫תקוה‬

‫עצבנות‬

‫ויש מגירה לסודות הכי כמוסים‪ ,‬זוהי מגירה שאותה כמעט שלא פותחים‪.‬‬
‫ויש עוד מגירות…‬

‫לפעמים יכול אדם לבחור‬
‫לעצמו ולסמן לציפור אילו‬
‫מפתחות לסובב ואילו‬
‫מגירות לפתוח‪.‬‬
‫ולפעמים זוהי הציפור‬
‫שמחליטה בשבילו‪.‬‬

‫למשל‪ :‬הוא רוצה לשתוק‬
‫ומורה לציפור לפתוח את‬
‫מגירת השתיקה‪ ,‬אבל‬
‫היא‪ ,‬על דעת עצמה‪,‬‬
‫פותחת לו את מגירת‬
‫הדיבור‪ ,‬והוא מדבר‬
‫ומדבר בלי לרצות‪.‬‬

‫בלה בלה בלה‪….‬‬

‫וקורה שהוא מקנא בלי להתכוון בכלל‪.‬‬

‫וקורה שהוא מקלקל דווקא כשהוא‬
‫רוצה לעזור‪.‬‬

‫כי ציפור הנפש היא לא‬
‫תמיד ציפור ממושמעת‬
‫ועושה לו לפעמים צרות‪….‬‬

‫כאן כבר אפשר להבין‪ ,‬שכל אדם‬
‫שונה מחברו בגלל ציפור הנפש‬
‫אשר בתוכו‪.‬‬
‫ציפור שפותחת מדי בוקר את מגירת‬
‫השמחה‪,‬‬
‫השמחה נשפכת ממנה אל תוך גופו‬
‫והאדם שלה שמח‪.‬‬

‫ואילו ציפור שפותחת לו‬
‫את מגירת הכעס‪,‬‬
‫הכעס שלה נשפך ממנה ומשתלט‬
‫עליו כליל‪.‬‬

‫ועד שהציפור אינה‬
‫סוגרת את המגירה בחזרה‪,‬‬
‫אין הוא‬
‫מפסיק לכעוס‪.‬‬

‫עצב‬

‫קינאה‬
‫עצבנות‬

‫ויש ציפור שטוב לה‬

‫שמחה‬

‫סבלנות‬
‫תקוה‬

‫יש מי ששומע אותה לעיתים קרובות‬
‫יש מי ששומע אותה לעיתים רחוקות‬
‫ויש מי ששומע אותה רק פעם בחיים‪.‬‬

‫לכן כדאי ‪,‬אולי מאוחר בלילה ‪,‬כששקט סביב‪,‬‬
‫להקשיב לציפור הנפש שבתוכנו‪,‬עמוק עמוק… בתוך הגוף‪.‬‬

‫מתי לאחרונה שמעתם את ציפור הנפש שלכם?‬

‫שנאה‬


Slide 8

‫מאת‪ :‬מיכל סנונית‬
‫ציור ועריכה‪ :‬רחל סער‬

‫עמוק עמוק בתוך הגוף שוכנת לה הנפש‪.‬‬
‫איש עוד לא ראה אותה‪,‬‬
‫אבל כולם יודעים שהיא קיימת‪.‬‬
‫ולא סתם יודעים שהיא קיימת‪,‬‬
‫יודעים גם מה יש בתוכה‪.‬‬

‫ומה יש בתוך הנפש?‬

‫בתוך הנפש‪,‬‬
‫במרכזה‪,‬‬
‫עומדת לה על רגל אחת ציפור ‪.‬‬

‫ציפור ששמה ציפור הנפש‪.‬‬
‫והיא מרגישה כל מה שאנו מרגישים‪:‬‬

‫כשמישהו פוגע בנו‪,‬‬
‫מתרוצצת לה ציפור הנפש בגופנו אנה ואנה‬
‫לכל כיוון‪,‬‬
‫סובלת כאבים קשים‪.‬‬

‫ומה קורה כשמישהו‬
‫אוהב אותנו‬

‫כשמישהו אוהב אותנו‪,‬‬
‫מקפצת לה צפור הנפש‬
‫בדילוגים קטנים ועליזים‪,‬‬
‫קדימה ואחורה‪,‬‬

‫הלוך ושוב‪.‬‬

‫ציפור הנפש‪,‬‬
‫השוכנת עמוק עמוק בתוך גופנו‪,‬‬
‫גדלה וגדלה‪,‬‬
‫עד שהיא ממלאה כמעט את כל המקום שבתוכנו‪.‬‬

‫עד‪-‬כדי‪-‬כך טוב לה בחיבוק‪.‬‬

‫בתוך הגוף‪,‬עמוק עמוק‪,‬שוכנת לה ציפור הנפש‪.‬‬
‫איש עוד לא ראה אותה‪,‬‬
‫אבל כולם יודעים שהיא קיימת‪.‬‬
‫ועוד אף פעם‪,‬‬
‫אף פעם לא נולד אדם‬
‫שלא הייתה לו נפש‪.‬‬
‫כי הנפש נכנסת לתוכנו ברגע בו אנו נולדים‪.‬‬

‫הנפש אינה עוזבת אותנו‪-‬‬
‫אף לא פעם אחת‪-‬‬
‫כל עוד אנו חיים‪.‬‬
‫בדומה לאוויר‪ ,‬אותו נושם האדם‪.‬‬
‫מרגע הולדתו‬
‫ועד לרגע מותו‪.‬‬

‫אבל ממה היא עשויה?‬

‫היא עשויה מגירות מגירות‬
‫מגירות אלה אי‪-‬אפשר‬
‫לפתוח סתם כך‪,‬‬
‫כי כל מגירה נעולה במפתח‬
‫המתאים רק לה!‬
‫וציפור הנפש היא היחידה‬
‫היכולה לפתוח את‬
‫מגירותיה‪.‬‬

‫כיצד?‬

‫ברגלה השניה‪.‬‬
‫ציפור הנפש עומדת לה על רגל אחת‪,‬‬
‫וברגל השניה‪ -‬המקופלת בשעת מנוחה מתחת לבטנה‪-‬היא‬
‫מסובבת את מפתח המגירה אותה היא רוצה לפתוח‪,‬‬
‫מושכת בידית‪ ,‬וכל מה שנמצא בתוכה‬
‫יוצא לחופשי אל תוך הגוף‪.‬‬

‫ומכיוון שאין דבר אותו אנו מרגישים ‪,‬שאין לו מגירה‪,‬‬
‫יש המון מגירות לציפור הנפש‪:‬‬

‫קנאה‬
‫שמחה‬

‫עצב‬

‫סבלנות‬
‫תקוה‬

‫עצבנות‬

‫ויש מגירה לסודות הכי כמוסים‪ ,‬זוהי מגירה שאותה כמעט שלא פותחים‪.‬‬
‫ויש עוד מגירות…‬

‫לפעמים יכול אדם לבחור‬
‫לעצמו ולסמן לציפור אילו‬
‫מפתחות לסובב ואילו‬
‫מגירות לפתוח‪.‬‬
‫ולפעמים זוהי הציפור‬
‫שמחליטה בשבילו‪.‬‬

‫למשל‪ :‬הוא רוצה לשתוק‬
‫ומורה לציפור לפתוח את‬
‫מגירת השתיקה‪ ,‬אבל‬
‫היא‪ ,‬על דעת עצמה‪,‬‬
‫פותחת לו את מגירת‬
‫הדיבור‪ ,‬והוא מדבר‬
‫ומדבר בלי לרצות‪.‬‬

‫בלה בלה בלה‪….‬‬

‫וקורה שהוא מקנא בלי להתכוון בכלל‪.‬‬

‫וקורה שהוא מקלקל דווקא כשהוא‬
‫רוצה לעזור‪.‬‬

‫כי ציפור הנפש היא לא‬
‫תמיד ציפור ממושמעת‬
‫ועושה לו לפעמים צרות‪….‬‬

‫כאן כבר אפשר להבין‪ ,‬שכל אדם‬
‫שונה מחברו בגלל ציפור הנפש‬
‫אשר בתוכו‪.‬‬
‫ציפור שפותחת מדי בוקר את מגירת‬
‫השמחה‪,‬‬
‫השמחה נשפכת ממנה אל תוך גופו‬
‫והאדם שלה שמח‪.‬‬

‫ואילו ציפור שפותחת לו‬
‫את מגירת הכעס‪,‬‬
‫הכעס שלה נשפך ממנה ומשתלט‬
‫עליו כליל‪.‬‬

‫ועד שהציפור אינה‬
‫סוגרת את המגירה בחזרה‪,‬‬
‫אין הוא‬
‫מפסיק לכעוס‪.‬‬

‫עצב‬

‫קינאה‬
‫עצבנות‬

‫ויש ציפור שטוב לה‬

‫שמחה‬

‫סבלנות‬
‫תקוה‬

‫יש מי ששומע אותה לעיתים קרובות‬
‫יש מי ששומע אותה לעיתים רחוקות‬
‫ויש מי ששומע אותה רק פעם בחיים‪.‬‬

‫לכן כדאי ‪,‬אולי מאוחר בלילה ‪,‬כששקט סביב‪,‬‬
‫להקשיב לציפור הנפש שבתוכנו‪,‬עמוק עמוק… בתוך הגוף‪.‬‬

‫מתי לאחרונה שמעתם את ציפור הנפש שלכם?‬

‫שנאה‬


Slide 9

‫מאת‪ :‬מיכל סנונית‬
‫ציור ועריכה‪ :‬רחל סער‬

‫עמוק עמוק בתוך הגוף שוכנת לה הנפש‪.‬‬
‫איש עוד לא ראה אותה‪,‬‬
‫אבל כולם יודעים שהיא קיימת‪.‬‬
‫ולא סתם יודעים שהיא קיימת‪,‬‬
‫יודעים גם מה יש בתוכה‪.‬‬

‫ומה יש בתוך הנפש?‬

‫בתוך הנפש‪,‬‬
‫במרכזה‪,‬‬
‫עומדת לה על רגל אחת ציפור ‪.‬‬

‫ציפור ששמה ציפור הנפש‪.‬‬
‫והיא מרגישה כל מה שאנו מרגישים‪:‬‬

‫כשמישהו פוגע בנו‪,‬‬
‫מתרוצצת לה ציפור הנפש בגופנו אנה ואנה‬
‫לכל כיוון‪,‬‬
‫סובלת כאבים קשים‪.‬‬

‫ומה קורה כשמישהו‬
‫אוהב אותנו‬

‫כשמישהו אוהב אותנו‪,‬‬
‫מקפצת לה צפור הנפש‬
‫בדילוגים קטנים ועליזים‪,‬‬
‫קדימה ואחורה‪,‬‬

‫הלוך ושוב‪.‬‬

‫ציפור הנפש‪,‬‬
‫השוכנת עמוק עמוק בתוך גופנו‪,‬‬
‫גדלה וגדלה‪,‬‬
‫עד שהיא ממלאה כמעט את כל המקום שבתוכנו‪.‬‬

‫עד‪-‬כדי‪-‬כך טוב לה בחיבוק‪.‬‬

‫בתוך הגוף‪,‬עמוק עמוק‪,‬שוכנת לה ציפור הנפש‪.‬‬
‫איש עוד לא ראה אותה‪,‬‬
‫אבל כולם יודעים שהיא קיימת‪.‬‬
‫ועוד אף פעם‪,‬‬
‫אף פעם לא נולד אדם‬
‫שלא הייתה לו נפש‪.‬‬
‫כי הנפש נכנסת לתוכנו ברגע בו אנו נולדים‪.‬‬

‫הנפש אינה עוזבת אותנו‪-‬‬
‫אף לא פעם אחת‪-‬‬
‫כל עוד אנו חיים‪.‬‬
‫בדומה לאוויר‪ ,‬אותו נושם האדם‪.‬‬
‫מרגע הולדתו‬
‫ועד לרגע מותו‪.‬‬

‫אבל ממה היא עשויה?‬

‫היא עשויה מגירות מגירות‬
‫מגירות אלה אי‪-‬אפשר‬
‫לפתוח סתם כך‪,‬‬
‫כי כל מגירה נעולה במפתח‬
‫המתאים רק לה!‬
‫וציפור הנפש היא היחידה‬
‫היכולה לפתוח את‬
‫מגירותיה‪.‬‬

‫כיצד?‬

‫ברגלה השניה‪.‬‬
‫ציפור הנפש עומדת לה על רגל אחת‪,‬‬
‫וברגל השניה‪ -‬המקופלת בשעת מנוחה מתחת לבטנה‪-‬היא‬
‫מסובבת את מפתח המגירה אותה היא רוצה לפתוח‪,‬‬
‫מושכת בידית‪ ,‬וכל מה שנמצא בתוכה‬
‫יוצא לחופשי אל תוך הגוף‪.‬‬

‫ומכיוון שאין דבר אותו אנו מרגישים ‪,‬שאין לו מגירה‪,‬‬
‫יש המון מגירות לציפור הנפש‪:‬‬

‫קנאה‬
‫שמחה‬

‫עצב‬

‫סבלנות‬
‫תקוה‬

‫עצבנות‬

‫ויש מגירה לסודות הכי כמוסים‪ ,‬זוהי מגירה שאותה כמעט שלא פותחים‪.‬‬
‫ויש עוד מגירות…‬

‫לפעמים יכול אדם לבחור‬
‫לעצמו ולסמן לציפור אילו‬
‫מפתחות לסובב ואילו‬
‫מגירות לפתוח‪.‬‬
‫ולפעמים זוהי הציפור‬
‫שמחליטה בשבילו‪.‬‬

‫למשל‪ :‬הוא רוצה לשתוק‬
‫ומורה לציפור לפתוח את‬
‫מגירת השתיקה‪ ,‬אבל‬
‫היא‪ ,‬על דעת עצמה‪,‬‬
‫פותחת לו את מגירת‬
‫הדיבור‪ ,‬והוא מדבר‬
‫ומדבר בלי לרצות‪.‬‬

‫בלה בלה בלה‪….‬‬

‫וקורה שהוא מקנא בלי להתכוון בכלל‪.‬‬

‫וקורה שהוא מקלקל דווקא כשהוא‬
‫רוצה לעזור‪.‬‬

‫כי ציפור הנפש היא לא‬
‫תמיד ציפור ממושמעת‬
‫ועושה לו לפעמים צרות‪….‬‬

‫כאן כבר אפשר להבין‪ ,‬שכל אדם‬
‫שונה מחברו בגלל ציפור הנפש‬
‫אשר בתוכו‪.‬‬
‫ציפור שפותחת מדי בוקר את מגירת‬
‫השמחה‪,‬‬
‫השמחה נשפכת ממנה אל תוך גופו‬
‫והאדם שלה שמח‪.‬‬

‫ואילו ציפור שפותחת לו‬
‫את מגירת הכעס‪,‬‬
‫הכעס שלה נשפך ממנה ומשתלט‬
‫עליו כליל‪.‬‬

‫ועד שהציפור אינה‬
‫סוגרת את המגירה בחזרה‪,‬‬
‫אין הוא‬
‫מפסיק לכעוס‪.‬‬

‫עצב‬

‫קינאה‬
‫עצבנות‬

‫ויש ציפור שטוב לה‬

‫שמחה‬

‫סבלנות‬
‫תקוה‬

‫יש מי ששומע אותה לעיתים קרובות‬
‫יש מי ששומע אותה לעיתים רחוקות‬
‫ויש מי ששומע אותה רק פעם בחיים‪.‬‬

‫לכן כדאי ‪,‬אולי מאוחר בלילה ‪,‬כששקט סביב‪,‬‬
‫להקשיב לציפור הנפש שבתוכנו‪,‬עמוק עמוק… בתוך הגוף‪.‬‬

‫מתי לאחרונה שמעתם את ציפור הנפש שלכם?‬

‫שנאה‬


Slide 10

‫מאת‪ :‬מיכל סנונית‬
‫ציור ועריכה‪ :‬רחל סער‬

‫עמוק עמוק בתוך הגוף שוכנת לה הנפש‪.‬‬
‫איש עוד לא ראה אותה‪,‬‬
‫אבל כולם יודעים שהיא קיימת‪.‬‬
‫ולא סתם יודעים שהיא קיימת‪,‬‬
‫יודעים גם מה יש בתוכה‪.‬‬

‫ומה יש בתוך הנפש?‬

‫בתוך הנפש‪,‬‬
‫במרכזה‪,‬‬
‫עומדת לה על רגל אחת ציפור ‪.‬‬

‫ציפור ששמה ציפור הנפש‪.‬‬
‫והיא מרגישה כל מה שאנו מרגישים‪:‬‬

‫כשמישהו פוגע בנו‪,‬‬
‫מתרוצצת לה ציפור הנפש בגופנו אנה ואנה‬
‫לכל כיוון‪,‬‬
‫סובלת כאבים קשים‪.‬‬

‫ומה קורה כשמישהו‬
‫אוהב אותנו‬

‫כשמישהו אוהב אותנו‪,‬‬
‫מקפצת לה צפור הנפש‬
‫בדילוגים קטנים ועליזים‪,‬‬
‫קדימה ואחורה‪,‬‬

‫הלוך ושוב‪.‬‬

‫ציפור הנפש‪,‬‬
‫השוכנת עמוק עמוק בתוך גופנו‪,‬‬
‫גדלה וגדלה‪,‬‬
‫עד שהיא ממלאה כמעט את כל המקום שבתוכנו‪.‬‬

‫עד‪-‬כדי‪-‬כך טוב לה בחיבוק‪.‬‬

‫בתוך הגוף‪,‬עמוק עמוק‪,‬שוכנת לה ציפור הנפש‪.‬‬
‫איש עוד לא ראה אותה‪,‬‬
‫אבל כולם יודעים שהיא קיימת‪.‬‬
‫ועוד אף פעם‪,‬‬
‫אף פעם לא נולד אדם‬
‫שלא הייתה לו נפש‪.‬‬
‫כי הנפש נכנסת לתוכנו ברגע בו אנו נולדים‪.‬‬

‫הנפש אינה עוזבת אותנו‪-‬‬
‫אף לא פעם אחת‪-‬‬
‫כל עוד אנו חיים‪.‬‬
‫בדומה לאוויר‪ ,‬אותו נושם האדם‪.‬‬
‫מרגע הולדתו‬
‫ועד לרגע מותו‪.‬‬

‫אבל ממה היא עשויה?‬

‫היא עשויה מגירות מגירות‬
‫מגירות אלה אי‪-‬אפשר‬
‫לפתוח סתם כך‪,‬‬
‫כי כל מגירה נעולה במפתח‬
‫המתאים רק לה!‬
‫וציפור הנפש היא היחידה‬
‫היכולה לפתוח את‬
‫מגירותיה‪.‬‬

‫כיצד?‬

‫ברגלה השניה‪.‬‬
‫ציפור הנפש עומדת לה על רגל אחת‪,‬‬
‫וברגל השניה‪ -‬המקופלת בשעת מנוחה מתחת לבטנה‪-‬היא‬
‫מסובבת את מפתח המגירה אותה היא רוצה לפתוח‪,‬‬
‫מושכת בידית‪ ,‬וכל מה שנמצא בתוכה‬
‫יוצא לחופשי אל תוך הגוף‪.‬‬

‫ומכיוון שאין דבר אותו אנו מרגישים ‪,‬שאין לו מגירה‪,‬‬
‫יש המון מגירות לציפור הנפש‪:‬‬

‫קנאה‬
‫שמחה‬

‫עצב‬

‫סבלנות‬
‫תקוה‬

‫עצבנות‬

‫ויש מגירה לסודות הכי כמוסים‪ ,‬זוהי מגירה שאותה כמעט שלא פותחים‪.‬‬
‫ויש עוד מגירות…‬

‫לפעמים יכול אדם לבחור‬
‫לעצמו ולסמן לציפור אילו‬
‫מפתחות לסובב ואילו‬
‫מגירות לפתוח‪.‬‬
‫ולפעמים זוהי הציפור‬
‫שמחליטה בשבילו‪.‬‬

‫למשל‪ :‬הוא רוצה לשתוק‬
‫ומורה לציפור לפתוח את‬
‫מגירת השתיקה‪ ,‬אבל‬
‫היא‪ ,‬על דעת עצמה‪,‬‬
‫פותחת לו את מגירת‬
‫הדיבור‪ ,‬והוא מדבר‬
‫ומדבר בלי לרצות‪.‬‬

‫בלה בלה בלה‪….‬‬

‫וקורה שהוא מקנא בלי להתכוון בכלל‪.‬‬

‫וקורה שהוא מקלקל דווקא כשהוא‬
‫רוצה לעזור‪.‬‬

‫כי ציפור הנפש היא לא‬
‫תמיד ציפור ממושמעת‬
‫ועושה לו לפעמים צרות‪….‬‬

‫כאן כבר אפשר להבין‪ ,‬שכל אדם‬
‫שונה מחברו בגלל ציפור הנפש‬
‫אשר בתוכו‪.‬‬
‫ציפור שפותחת מדי בוקר את מגירת‬
‫השמחה‪,‬‬
‫השמחה נשפכת ממנה אל תוך גופו‬
‫והאדם שלה שמח‪.‬‬

‫ואילו ציפור שפותחת לו‬
‫את מגירת הכעס‪,‬‬
‫הכעס שלה נשפך ממנה ומשתלט‬
‫עליו כליל‪.‬‬

‫ועד שהציפור אינה‬
‫סוגרת את המגירה בחזרה‪,‬‬
‫אין הוא‬
‫מפסיק לכעוס‪.‬‬

‫עצב‬

‫קינאה‬
‫עצבנות‬

‫ויש ציפור שטוב לה‬

‫שמחה‬

‫סבלנות‬
‫תקוה‬

‫יש מי ששומע אותה לעיתים קרובות‬
‫יש מי ששומע אותה לעיתים רחוקות‬
‫ויש מי ששומע אותה רק פעם בחיים‪.‬‬

‫לכן כדאי ‪,‬אולי מאוחר בלילה ‪,‬כששקט סביב‪,‬‬
‫להקשיב לציפור הנפש שבתוכנו‪,‬עמוק עמוק… בתוך הגוף‪.‬‬

‫מתי לאחרונה שמעתם את ציפור הנפש שלכם?‬

‫שנאה‬


Slide 11

‫מאת‪ :‬מיכל סנונית‬
‫ציור ועריכה‪ :‬רחל סער‬

‫עמוק עמוק בתוך הגוף שוכנת לה הנפש‪.‬‬
‫איש עוד לא ראה אותה‪,‬‬
‫אבל כולם יודעים שהיא קיימת‪.‬‬
‫ולא סתם יודעים שהיא קיימת‪,‬‬
‫יודעים גם מה יש בתוכה‪.‬‬

‫ומה יש בתוך הנפש?‬

‫בתוך הנפש‪,‬‬
‫במרכזה‪,‬‬
‫עומדת לה על רגל אחת ציפור ‪.‬‬

‫ציפור ששמה ציפור הנפש‪.‬‬
‫והיא מרגישה כל מה שאנו מרגישים‪:‬‬

‫כשמישהו פוגע בנו‪,‬‬
‫מתרוצצת לה ציפור הנפש בגופנו אנה ואנה‬
‫לכל כיוון‪,‬‬
‫סובלת כאבים קשים‪.‬‬

‫ומה קורה כשמישהו‬
‫אוהב אותנו‬

‫כשמישהו אוהב אותנו‪,‬‬
‫מקפצת לה צפור הנפש‬
‫בדילוגים קטנים ועליזים‪,‬‬
‫קדימה ואחורה‪,‬‬

‫הלוך ושוב‪.‬‬

‫ציפור הנפש‪,‬‬
‫השוכנת עמוק עמוק בתוך גופנו‪,‬‬
‫גדלה וגדלה‪,‬‬
‫עד שהיא ממלאה כמעט את כל המקום שבתוכנו‪.‬‬

‫עד‪-‬כדי‪-‬כך טוב לה בחיבוק‪.‬‬

‫בתוך הגוף‪,‬עמוק עמוק‪,‬שוכנת לה ציפור הנפש‪.‬‬
‫איש עוד לא ראה אותה‪,‬‬
‫אבל כולם יודעים שהיא קיימת‪.‬‬
‫ועוד אף פעם‪,‬‬
‫אף פעם לא נולד אדם‬
‫שלא הייתה לו נפש‪.‬‬
‫כי הנפש נכנסת לתוכנו ברגע בו אנו נולדים‪.‬‬

‫הנפש אינה עוזבת אותנו‪-‬‬
‫אף לא פעם אחת‪-‬‬
‫כל עוד אנו חיים‪.‬‬
‫בדומה לאוויר‪ ,‬אותו נושם האדם‪.‬‬
‫מרגע הולדתו‬
‫ועד לרגע מותו‪.‬‬

‫אבל ממה היא עשויה?‬

‫היא עשויה מגירות מגירות‬
‫מגירות אלה אי‪-‬אפשר‬
‫לפתוח סתם כך‪,‬‬
‫כי כל מגירה נעולה במפתח‬
‫המתאים רק לה!‬
‫וציפור הנפש היא היחידה‬
‫היכולה לפתוח את‬
‫מגירותיה‪.‬‬

‫כיצד?‬

‫ברגלה השניה‪.‬‬
‫ציפור הנפש עומדת לה על רגל אחת‪,‬‬
‫וברגל השניה‪ -‬המקופלת בשעת מנוחה מתחת לבטנה‪-‬היא‬
‫מסובבת את מפתח המגירה אותה היא רוצה לפתוח‪,‬‬
‫מושכת בידית‪ ,‬וכל מה שנמצא בתוכה‬
‫יוצא לחופשי אל תוך הגוף‪.‬‬

‫ומכיוון שאין דבר אותו אנו מרגישים ‪,‬שאין לו מגירה‪,‬‬
‫יש המון מגירות לציפור הנפש‪:‬‬

‫קנאה‬
‫שמחה‬

‫עצב‬

‫סבלנות‬
‫תקוה‬

‫עצבנות‬

‫ויש מגירה לסודות הכי כמוסים‪ ,‬זוהי מגירה שאותה כמעט שלא פותחים‪.‬‬
‫ויש עוד מגירות…‬

‫לפעמים יכול אדם לבחור‬
‫לעצמו ולסמן לציפור אילו‬
‫מפתחות לסובב ואילו‬
‫מגירות לפתוח‪.‬‬
‫ולפעמים זוהי הציפור‬
‫שמחליטה בשבילו‪.‬‬

‫למשל‪ :‬הוא רוצה לשתוק‬
‫ומורה לציפור לפתוח את‬
‫מגירת השתיקה‪ ,‬אבל‬
‫היא‪ ,‬על דעת עצמה‪,‬‬
‫פותחת לו את מגירת‬
‫הדיבור‪ ,‬והוא מדבר‬
‫ומדבר בלי לרצות‪.‬‬

‫בלה בלה בלה‪….‬‬

‫וקורה שהוא מקנא בלי להתכוון בכלל‪.‬‬

‫וקורה שהוא מקלקל דווקא כשהוא‬
‫רוצה לעזור‪.‬‬

‫כי ציפור הנפש היא לא‬
‫תמיד ציפור ממושמעת‬
‫ועושה לו לפעמים צרות‪….‬‬

‫כאן כבר אפשר להבין‪ ,‬שכל אדם‬
‫שונה מחברו בגלל ציפור הנפש‬
‫אשר בתוכו‪.‬‬
‫ציפור שפותחת מדי בוקר את מגירת‬
‫השמחה‪,‬‬
‫השמחה נשפכת ממנה אל תוך גופו‬
‫והאדם שלה שמח‪.‬‬

‫ואילו ציפור שפותחת לו‬
‫את מגירת הכעס‪,‬‬
‫הכעס שלה נשפך ממנה ומשתלט‬
‫עליו כליל‪.‬‬

‫ועד שהציפור אינה‬
‫סוגרת את המגירה בחזרה‪,‬‬
‫אין הוא‬
‫מפסיק לכעוס‪.‬‬

‫עצב‬

‫קינאה‬
‫עצבנות‬

‫ויש ציפור שטוב לה‬

‫שמחה‬

‫סבלנות‬
‫תקוה‬

‫יש מי ששומע אותה לעיתים קרובות‬
‫יש מי ששומע אותה לעיתים רחוקות‬
‫ויש מי ששומע אותה רק פעם בחיים‪.‬‬

‫לכן כדאי ‪,‬אולי מאוחר בלילה ‪,‬כששקט סביב‪,‬‬
‫להקשיב לציפור הנפש שבתוכנו‪,‬עמוק עמוק… בתוך הגוף‪.‬‬

‫מתי לאחרונה שמעתם את ציפור הנפש שלכם?‬

‫שנאה‬


Slide 12

‫מאת‪ :‬מיכל סנונית‬
‫ציור ועריכה‪ :‬רחל סער‬

‫עמוק עמוק בתוך הגוף שוכנת לה הנפש‪.‬‬
‫איש עוד לא ראה אותה‪,‬‬
‫אבל כולם יודעים שהיא קיימת‪.‬‬
‫ולא סתם יודעים שהיא קיימת‪,‬‬
‫יודעים גם מה יש בתוכה‪.‬‬

‫ומה יש בתוך הנפש?‬

‫בתוך הנפש‪,‬‬
‫במרכזה‪,‬‬
‫עומדת לה על רגל אחת ציפור ‪.‬‬

‫ציפור ששמה ציפור הנפש‪.‬‬
‫והיא מרגישה כל מה שאנו מרגישים‪:‬‬

‫כשמישהו פוגע בנו‪,‬‬
‫מתרוצצת לה ציפור הנפש בגופנו אנה ואנה‬
‫לכל כיוון‪,‬‬
‫סובלת כאבים קשים‪.‬‬

‫ומה קורה כשמישהו‬
‫אוהב אותנו‬

‫כשמישהו אוהב אותנו‪,‬‬
‫מקפצת לה צפור הנפש‬
‫בדילוגים קטנים ועליזים‪,‬‬
‫קדימה ואחורה‪,‬‬

‫הלוך ושוב‪.‬‬

‫ציפור הנפש‪,‬‬
‫השוכנת עמוק עמוק בתוך גופנו‪,‬‬
‫גדלה וגדלה‪,‬‬
‫עד שהיא ממלאה כמעט את כל המקום שבתוכנו‪.‬‬

‫עד‪-‬כדי‪-‬כך טוב לה בחיבוק‪.‬‬

‫בתוך הגוף‪,‬עמוק עמוק‪,‬שוכנת לה ציפור הנפש‪.‬‬
‫איש עוד לא ראה אותה‪,‬‬
‫אבל כולם יודעים שהיא קיימת‪.‬‬
‫ועוד אף פעם‪,‬‬
‫אף פעם לא נולד אדם‬
‫שלא הייתה לו נפש‪.‬‬
‫כי הנפש נכנסת לתוכנו ברגע בו אנו נולדים‪.‬‬

‫הנפש אינה עוזבת אותנו‪-‬‬
‫אף לא פעם אחת‪-‬‬
‫כל עוד אנו חיים‪.‬‬
‫בדומה לאוויר‪ ,‬אותו נושם האדם‪.‬‬
‫מרגע הולדתו‬
‫ועד לרגע מותו‪.‬‬

‫אבל ממה היא עשויה?‬

‫היא עשויה מגירות מגירות‬
‫מגירות אלה אי‪-‬אפשר‬
‫לפתוח סתם כך‪,‬‬
‫כי כל מגירה נעולה במפתח‬
‫המתאים רק לה!‬
‫וציפור הנפש היא היחידה‬
‫היכולה לפתוח את‬
‫מגירותיה‪.‬‬

‫כיצד?‬

‫ברגלה השניה‪.‬‬
‫ציפור הנפש עומדת לה על רגל אחת‪,‬‬
‫וברגל השניה‪ -‬המקופלת בשעת מנוחה מתחת לבטנה‪-‬היא‬
‫מסובבת את מפתח המגירה אותה היא רוצה לפתוח‪,‬‬
‫מושכת בידית‪ ,‬וכל מה שנמצא בתוכה‬
‫יוצא לחופשי אל תוך הגוף‪.‬‬

‫ומכיוון שאין דבר אותו אנו מרגישים ‪,‬שאין לו מגירה‪,‬‬
‫יש המון מגירות לציפור הנפש‪:‬‬

‫קנאה‬
‫שמחה‬

‫עצב‬

‫סבלנות‬
‫תקוה‬

‫עצבנות‬

‫ויש מגירה לסודות הכי כמוסים‪ ,‬זוהי מגירה שאותה כמעט שלא פותחים‪.‬‬
‫ויש עוד מגירות…‬

‫לפעמים יכול אדם לבחור‬
‫לעצמו ולסמן לציפור אילו‬
‫מפתחות לסובב ואילו‬
‫מגירות לפתוח‪.‬‬
‫ולפעמים זוהי הציפור‬
‫שמחליטה בשבילו‪.‬‬

‫למשל‪ :‬הוא רוצה לשתוק‬
‫ומורה לציפור לפתוח את‬
‫מגירת השתיקה‪ ,‬אבל‬
‫היא‪ ,‬על דעת עצמה‪,‬‬
‫פותחת לו את מגירת‬
‫הדיבור‪ ,‬והוא מדבר‬
‫ומדבר בלי לרצות‪.‬‬

‫בלה בלה בלה‪….‬‬

‫וקורה שהוא מקנא בלי להתכוון בכלל‪.‬‬

‫וקורה שהוא מקלקל דווקא כשהוא‬
‫רוצה לעזור‪.‬‬

‫כי ציפור הנפש היא לא‬
‫תמיד ציפור ממושמעת‬
‫ועושה לו לפעמים צרות‪….‬‬

‫כאן כבר אפשר להבין‪ ,‬שכל אדם‬
‫שונה מחברו בגלל ציפור הנפש‬
‫אשר בתוכו‪.‬‬
‫ציפור שפותחת מדי בוקר את מגירת‬
‫השמחה‪,‬‬
‫השמחה נשפכת ממנה אל תוך גופו‬
‫והאדם שלה שמח‪.‬‬

‫ואילו ציפור שפותחת לו‬
‫את מגירת הכעס‪,‬‬
‫הכעס שלה נשפך ממנה ומשתלט‬
‫עליו כליל‪.‬‬

‫ועד שהציפור אינה‬
‫סוגרת את המגירה בחזרה‪,‬‬
‫אין הוא‬
‫מפסיק לכעוס‪.‬‬

‫עצב‬

‫קינאה‬
‫עצבנות‬

‫ויש ציפור שטוב לה‬

‫שמחה‬

‫סבלנות‬
‫תקוה‬

‫יש מי ששומע אותה לעיתים קרובות‬
‫יש מי ששומע אותה לעיתים רחוקות‬
‫ויש מי ששומע אותה רק פעם בחיים‪.‬‬

‫לכן כדאי ‪,‬אולי מאוחר בלילה ‪,‬כששקט סביב‪,‬‬
‫להקשיב לציפור הנפש שבתוכנו‪,‬עמוק עמוק… בתוך הגוף‪.‬‬

‫מתי לאחרונה שמעתם את ציפור הנפש שלכם?‬

‫שנאה‬


Slide 13

‫מאת‪ :‬מיכל סנונית‬
‫ציור ועריכה‪ :‬רחל סער‬

‫עמוק עמוק בתוך הגוף שוכנת לה הנפש‪.‬‬
‫איש עוד לא ראה אותה‪,‬‬
‫אבל כולם יודעים שהיא קיימת‪.‬‬
‫ולא סתם יודעים שהיא קיימת‪,‬‬
‫יודעים גם מה יש בתוכה‪.‬‬

‫ומה יש בתוך הנפש?‬

‫בתוך הנפש‪,‬‬
‫במרכזה‪,‬‬
‫עומדת לה על רגל אחת ציפור ‪.‬‬

‫ציפור ששמה ציפור הנפש‪.‬‬
‫והיא מרגישה כל מה שאנו מרגישים‪:‬‬

‫כשמישהו פוגע בנו‪,‬‬
‫מתרוצצת לה ציפור הנפש בגופנו אנה ואנה‬
‫לכל כיוון‪,‬‬
‫סובלת כאבים קשים‪.‬‬

‫ומה קורה כשמישהו‬
‫אוהב אותנו‬

‫כשמישהו אוהב אותנו‪,‬‬
‫מקפצת לה צפור הנפש‬
‫בדילוגים קטנים ועליזים‪,‬‬
‫קדימה ואחורה‪,‬‬

‫הלוך ושוב‪.‬‬

‫ציפור הנפש‪,‬‬
‫השוכנת עמוק עמוק בתוך גופנו‪,‬‬
‫גדלה וגדלה‪,‬‬
‫עד שהיא ממלאה כמעט את כל המקום שבתוכנו‪.‬‬

‫עד‪-‬כדי‪-‬כך טוב לה בחיבוק‪.‬‬

‫בתוך הגוף‪,‬עמוק עמוק‪,‬שוכנת לה ציפור הנפש‪.‬‬
‫איש עוד לא ראה אותה‪,‬‬
‫אבל כולם יודעים שהיא קיימת‪.‬‬
‫ועוד אף פעם‪,‬‬
‫אף פעם לא נולד אדם‬
‫שלא הייתה לו נפש‪.‬‬
‫כי הנפש נכנסת לתוכנו ברגע בו אנו נולדים‪.‬‬

‫הנפש אינה עוזבת אותנו‪-‬‬
‫אף לא פעם אחת‪-‬‬
‫כל עוד אנו חיים‪.‬‬
‫בדומה לאוויר‪ ,‬אותו נושם האדם‪.‬‬
‫מרגע הולדתו‬
‫ועד לרגע מותו‪.‬‬

‫אבל ממה היא עשויה?‬

‫היא עשויה מגירות מגירות‬
‫מגירות אלה אי‪-‬אפשר‬
‫לפתוח סתם כך‪,‬‬
‫כי כל מגירה נעולה במפתח‬
‫המתאים רק לה!‬
‫וציפור הנפש היא היחידה‬
‫היכולה לפתוח את‬
‫מגירותיה‪.‬‬

‫כיצד?‬

‫ברגלה השניה‪.‬‬
‫ציפור הנפש עומדת לה על רגל אחת‪,‬‬
‫וברגל השניה‪ -‬המקופלת בשעת מנוחה מתחת לבטנה‪-‬היא‬
‫מסובבת את מפתח המגירה אותה היא רוצה לפתוח‪,‬‬
‫מושכת בידית‪ ,‬וכל מה שנמצא בתוכה‬
‫יוצא לחופשי אל תוך הגוף‪.‬‬

‫ומכיוון שאין דבר אותו אנו מרגישים ‪,‬שאין לו מגירה‪,‬‬
‫יש המון מגירות לציפור הנפש‪:‬‬

‫קנאה‬
‫שמחה‬

‫עצב‬

‫סבלנות‬
‫תקוה‬

‫עצבנות‬

‫ויש מגירה לסודות הכי כמוסים‪ ,‬זוהי מגירה שאותה כמעט שלא פותחים‪.‬‬
‫ויש עוד מגירות…‬

‫לפעמים יכול אדם לבחור‬
‫לעצמו ולסמן לציפור אילו‬
‫מפתחות לסובב ואילו‬
‫מגירות לפתוח‪.‬‬
‫ולפעמים זוהי הציפור‬
‫שמחליטה בשבילו‪.‬‬

‫למשל‪ :‬הוא רוצה לשתוק‬
‫ומורה לציפור לפתוח את‬
‫מגירת השתיקה‪ ,‬אבל‬
‫היא‪ ,‬על דעת עצמה‪,‬‬
‫פותחת לו את מגירת‬
‫הדיבור‪ ,‬והוא מדבר‬
‫ומדבר בלי לרצות‪.‬‬

‫בלה בלה בלה‪….‬‬

‫וקורה שהוא מקנא בלי להתכוון בכלל‪.‬‬

‫וקורה שהוא מקלקל דווקא כשהוא‬
‫רוצה לעזור‪.‬‬

‫כי ציפור הנפש היא לא‬
‫תמיד ציפור ממושמעת‬
‫ועושה לו לפעמים צרות‪….‬‬

‫כאן כבר אפשר להבין‪ ,‬שכל אדם‬
‫שונה מחברו בגלל ציפור הנפש‬
‫אשר בתוכו‪.‬‬
‫ציפור שפותחת מדי בוקר את מגירת‬
‫השמחה‪,‬‬
‫השמחה נשפכת ממנה אל תוך גופו‬
‫והאדם שלה שמח‪.‬‬

‫ואילו ציפור שפותחת לו‬
‫את מגירת הכעס‪,‬‬
‫הכעס שלה נשפך ממנה ומשתלט‬
‫עליו כליל‪.‬‬

‫ועד שהציפור אינה‬
‫סוגרת את המגירה בחזרה‪,‬‬
‫אין הוא‬
‫מפסיק לכעוס‪.‬‬

‫עצב‬

‫קינאה‬
‫עצבנות‬

‫ויש ציפור שטוב לה‬

‫שמחה‬

‫סבלנות‬
‫תקוה‬

‫יש מי ששומע אותה לעיתים קרובות‬
‫יש מי ששומע אותה לעיתים רחוקות‬
‫ויש מי ששומע אותה רק פעם בחיים‪.‬‬

‫לכן כדאי ‪,‬אולי מאוחר בלילה ‪,‬כששקט סביב‪,‬‬
‫להקשיב לציפור הנפש שבתוכנו‪,‬עמוק עמוק… בתוך הגוף‪.‬‬

‫מתי לאחרונה שמעתם את ציפור הנפש שלכם?‬

‫שנאה‬


Slide 14

‫מאת‪ :‬מיכל סנונית‬
‫ציור ועריכה‪ :‬רחל סער‬

‫עמוק עמוק בתוך הגוף שוכנת לה הנפש‪.‬‬
‫איש עוד לא ראה אותה‪,‬‬
‫אבל כולם יודעים שהיא קיימת‪.‬‬
‫ולא סתם יודעים שהיא קיימת‪,‬‬
‫יודעים גם מה יש בתוכה‪.‬‬

‫ומה יש בתוך הנפש?‬

‫בתוך הנפש‪,‬‬
‫במרכזה‪,‬‬
‫עומדת לה על רגל אחת ציפור ‪.‬‬

‫ציפור ששמה ציפור הנפש‪.‬‬
‫והיא מרגישה כל מה שאנו מרגישים‪:‬‬

‫כשמישהו פוגע בנו‪,‬‬
‫מתרוצצת לה ציפור הנפש בגופנו אנה ואנה‬
‫לכל כיוון‪,‬‬
‫סובלת כאבים קשים‪.‬‬

‫ומה קורה כשמישהו‬
‫אוהב אותנו‬

‫כשמישהו אוהב אותנו‪,‬‬
‫מקפצת לה צפור הנפש‬
‫בדילוגים קטנים ועליזים‪,‬‬
‫קדימה ואחורה‪,‬‬

‫הלוך ושוב‪.‬‬

‫ציפור הנפש‪,‬‬
‫השוכנת עמוק עמוק בתוך גופנו‪,‬‬
‫גדלה וגדלה‪,‬‬
‫עד שהיא ממלאה כמעט את כל המקום שבתוכנו‪.‬‬

‫עד‪-‬כדי‪-‬כך טוב לה בחיבוק‪.‬‬

‫בתוך הגוף‪,‬עמוק עמוק‪,‬שוכנת לה ציפור הנפש‪.‬‬
‫איש עוד לא ראה אותה‪,‬‬
‫אבל כולם יודעים שהיא קיימת‪.‬‬
‫ועוד אף פעם‪,‬‬
‫אף פעם לא נולד אדם‬
‫שלא הייתה לו נפש‪.‬‬
‫כי הנפש נכנסת לתוכנו ברגע בו אנו נולדים‪.‬‬

‫הנפש אינה עוזבת אותנו‪-‬‬
‫אף לא פעם אחת‪-‬‬
‫כל עוד אנו חיים‪.‬‬
‫בדומה לאוויר‪ ,‬אותו נושם האדם‪.‬‬
‫מרגע הולדתו‬
‫ועד לרגע מותו‪.‬‬

‫אבל ממה היא עשויה?‬

‫היא עשויה מגירות מגירות‬
‫מגירות אלה אי‪-‬אפשר‬
‫לפתוח סתם כך‪,‬‬
‫כי כל מגירה נעולה במפתח‬
‫המתאים רק לה!‬
‫וציפור הנפש היא היחידה‬
‫היכולה לפתוח את‬
‫מגירותיה‪.‬‬

‫כיצד?‬

‫ברגלה השניה‪.‬‬
‫ציפור הנפש עומדת לה על רגל אחת‪,‬‬
‫וברגל השניה‪ -‬המקופלת בשעת מנוחה מתחת לבטנה‪-‬היא‬
‫מסובבת את מפתח המגירה אותה היא רוצה לפתוח‪,‬‬
‫מושכת בידית‪ ,‬וכל מה שנמצא בתוכה‬
‫יוצא לחופשי אל תוך הגוף‪.‬‬

‫ומכיוון שאין דבר אותו אנו מרגישים ‪,‬שאין לו מגירה‪,‬‬
‫יש המון מגירות לציפור הנפש‪:‬‬

‫קנאה‬
‫שמחה‬

‫עצב‬

‫סבלנות‬
‫תקוה‬

‫עצבנות‬

‫ויש מגירה לסודות הכי כמוסים‪ ,‬זוהי מגירה שאותה כמעט שלא פותחים‪.‬‬
‫ויש עוד מגירות…‬

‫לפעמים יכול אדם לבחור‬
‫לעצמו ולסמן לציפור אילו‬
‫מפתחות לסובב ואילו‬
‫מגירות לפתוח‪.‬‬
‫ולפעמים זוהי הציפור‬
‫שמחליטה בשבילו‪.‬‬

‫למשל‪ :‬הוא רוצה לשתוק‬
‫ומורה לציפור לפתוח את‬
‫מגירת השתיקה‪ ,‬אבל‬
‫היא‪ ,‬על דעת עצמה‪,‬‬
‫פותחת לו את מגירת‬
‫הדיבור‪ ,‬והוא מדבר‬
‫ומדבר בלי לרצות‪.‬‬

‫בלה בלה בלה‪….‬‬

‫וקורה שהוא מקנא בלי להתכוון בכלל‪.‬‬

‫וקורה שהוא מקלקל דווקא כשהוא‬
‫רוצה לעזור‪.‬‬

‫כי ציפור הנפש היא לא‬
‫תמיד ציפור ממושמעת‬
‫ועושה לו לפעמים צרות‪….‬‬

‫כאן כבר אפשר להבין‪ ,‬שכל אדם‬
‫שונה מחברו בגלל ציפור הנפש‬
‫אשר בתוכו‪.‬‬
‫ציפור שפותחת מדי בוקר את מגירת‬
‫השמחה‪,‬‬
‫השמחה נשפכת ממנה אל תוך גופו‬
‫והאדם שלה שמח‪.‬‬

‫ואילו ציפור שפותחת לו‬
‫את מגירת הכעס‪,‬‬
‫הכעס שלה נשפך ממנה ומשתלט‬
‫עליו כליל‪.‬‬

‫ועד שהציפור אינה‬
‫סוגרת את המגירה בחזרה‪,‬‬
‫אין הוא‬
‫מפסיק לכעוס‪.‬‬

‫עצב‬

‫קינאה‬
‫עצבנות‬

‫ויש ציפור שטוב לה‬

‫שמחה‬

‫סבלנות‬
‫תקוה‬

‫יש מי ששומע אותה לעיתים קרובות‬
‫יש מי ששומע אותה לעיתים רחוקות‬
‫ויש מי ששומע אותה רק פעם בחיים‪.‬‬

‫לכן כדאי ‪,‬אולי מאוחר בלילה ‪,‬כששקט סביב‪,‬‬
‫להקשיב לציפור הנפש שבתוכנו‪,‬עמוק עמוק… בתוך הגוף‪.‬‬

‫מתי לאחרונה שמעתם את ציפור הנפש שלכם?‬

‫שנאה‬


Slide 15

‫מאת‪ :‬מיכל סנונית‬
‫ציור ועריכה‪ :‬רחל סער‬

‫עמוק עמוק בתוך הגוף שוכנת לה הנפש‪.‬‬
‫איש עוד לא ראה אותה‪,‬‬
‫אבל כולם יודעים שהיא קיימת‪.‬‬
‫ולא סתם יודעים שהיא קיימת‪,‬‬
‫יודעים גם מה יש בתוכה‪.‬‬

‫ומה יש בתוך הנפש?‬

‫בתוך הנפש‪,‬‬
‫במרכזה‪,‬‬
‫עומדת לה על רגל אחת ציפור ‪.‬‬

‫ציפור ששמה ציפור הנפש‪.‬‬
‫והיא מרגישה כל מה שאנו מרגישים‪:‬‬

‫כשמישהו פוגע בנו‪,‬‬
‫מתרוצצת לה ציפור הנפש בגופנו אנה ואנה‬
‫לכל כיוון‪,‬‬
‫סובלת כאבים קשים‪.‬‬

‫ומה קורה כשמישהו‬
‫אוהב אותנו‬

‫כשמישהו אוהב אותנו‪,‬‬
‫מקפצת לה צפור הנפש‬
‫בדילוגים קטנים ועליזים‪,‬‬
‫קדימה ואחורה‪,‬‬

‫הלוך ושוב‪.‬‬

‫ציפור הנפש‪,‬‬
‫השוכנת עמוק עמוק בתוך גופנו‪,‬‬
‫גדלה וגדלה‪,‬‬
‫עד שהיא ממלאה כמעט את כל המקום שבתוכנו‪.‬‬

‫עד‪-‬כדי‪-‬כך טוב לה בחיבוק‪.‬‬

‫בתוך הגוף‪,‬עמוק עמוק‪,‬שוכנת לה ציפור הנפש‪.‬‬
‫איש עוד לא ראה אותה‪,‬‬
‫אבל כולם יודעים שהיא קיימת‪.‬‬
‫ועוד אף פעם‪,‬‬
‫אף פעם לא נולד אדם‬
‫שלא הייתה לו נפש‪.‬‬
‫כי הנפש נכנסת לתוכנו ברגע בו אנו נולדים‪.‬‬

‫הנפש אינה עוזבת אותנו‪-‬‬
‫אף לא פעם אחת‪-‬‬
‫כל עוד אנו חיים‪.‬‬
‫בדומה לאוויר‪ ,‬אותו נושם האדם‪.‬‬
‫מרגע הולדתו‬
‫ועד לרגע מותו‪.‬‬

‫אבל ממה היא עשויה?‬

‫היא עשויה מגירות מגירות‬
‫מגירות אלה אי‪-‬אפשר‬
‫לפתוח סתם כך‪,‬‬
‫כי כל מגירה נעולה במפתח‬
‫המתאים רק לה!‬
‫וציפור הנפש היא היחידה‬
‫היכולה לפתוח את‬
‫מגירותיה‪.‬‬

‫כיצד?‬

‫ברגלה השניה‪.‬‬
‫ציפור הנפש עומדת לה על רגל אחת‪,‬‬
‫וברגל השניה‪ -‬המקופלת בשעת מנוחה מתחת לבטנה‪-‬היא‬
‫מסובבת את מפתח המגירה אותה היא רוצה לפתוח‪,‬‬
‫מושכת בידית‪ ,‬וכל מה שנמצא בתוכה‬
‫יוצא לחופשי אל תוך הגוף‪.‬‬

‫ומכיוון שאין דבר אותו אנו מרגישים ‪,‬שאין לו מגירה‪,‬‬
‫יש המון מגירות לציפור הנפש‪:‬‬

‫קנאה‬
‫שמחה‬

‫עצב‬

‫סבלנות‬
‫תקוה‬

‫עצבנות‬

‫ויש מגירה לסודות הכי כמוסים‪ ,‬זוהי מגירה שאותה כמעט שלא פותחים‪.‬‬
‫ויש עוד מגירות…‬

‫לפעמים יכול אדם לבחור‬
‫לעצמו ולסמן לציפור אילו‬
‫מפתחות לסובב ואילו‬
‫מגירות לפתוח‪.‬‬
‫ולפעמים זוהי הציפור‬
‫שמחליטה בשבילו‪.‬‬

‫למשל‪ :‬הוא רוצה לשתוק‬
‫ומורה לציפור לפתוח את‬
‫מגירת השתיקה‪ ,‬אבל‬
‫היא‪ ,‬על דעת עצמה‪,‬‬
‫פותחת לו את מגירת‬
‫הדיבור‪ ,‬והוא מדבר‬
‫ומדבר בלי לרצות‪.‬‬

‫בלה בלה בלה‪….‬‬

‫וקורה שהוא מקנא בלי להתכוון בכלל‪.‬‬

‫וקורה שהוא מקלקל דווקא כשהוא‬
‫רוצה לעזור‪.‬‬

‫כי ציפור הנפש היא לא‬
‫תמיד ציפור ממושמעת‬
‫ועושה לו לפעמים צרות‪….‬‬

‫כאן כבר אפשר להבין‪ ,‬שכל אדם‬
‫שונה מחברו בגלל ציפור הנפש‬
‫אשר בתוכו‪.‬‬
‫ציפור שפותחת מדי בוקר את מגירת‬
‫השמחה‪,‬‬
‫השמחה נשפכת ממנה אל תוך גופו‬
‫והאדם שלה שמח‪.‬‬

‫ואילו ציפור שפותחת לו‬
‫את מגירת הכעס‪,‬‬
‫הכעס שלה נשפך ממנה ומשתלט‬
‫עליו כליל‪.‬‬

‫ועד שהציפור אינה‬
‫סוגרת את המגירה בחזרה‪,‬‬
‫אין הוא‬
‫מפסיק לכעוס‪.‬‬

‫עצב‬

‫קינאה‬
‫עצבנות‬

‫ויש ציפור שטוב לה‬

‫שמחה‬

‫סבלנות‬
‫תקוה‬

‫יש מי ששומע אותה לעיתים קרובות‬
‫יש מי ששומע אותה לעיתים רחוקות‬
‫ויש מי ששומע אותה רק פעם בחיים‪.‬‬

‫לכן כדאי ‪,‬אולי מאוחר בלילה ‪,‬כששקט סביב‪,‬‬
‫להקשיב לציפור הנפש שבתוכנו‪,‬עמוק עמוק… בתוך הגוף‪.‬‬

‫מתי לאחרונה שמעתם את ציפור הנפש שלכם?‬

‫שנאה‬


Slide 16

‫מאת‪ :‬מיכל סנונית‬
‫ציור ועריכה‪ :‬רחל סער‬

‫עמוק עמוק בתוך הגוף שוכנת לה הנפש‪.‬‬
‫איש עוד לא ראה אותה‪,‬‬
‫אבל כולם יודעים שהיא קיימת‪.‬‬
‫ולא סתם יודעים שהיא קיימת‪,‬‬
‫יודעים גם מה יש בתוכה‪.‬‬

‫ומה יש בתוך הנפש?‬

‫בתוך הנפש‪,‬‬
‫במרכזה‪,‬‬
‫עומדת לה על רגל אחת ציפור ‪.‬‬

‫ציפור ששמה ציפור הנפש‪.‬‬
‫והיא מרגישה כל מה שאנו מרגישים‪:‬‬

‫כשמישהו פוגע בנו‪,‬‬
‫מתרוצצת לה ציפור הנפש בגופנו אנה ואנה‬
‫לכל כיוון‪,‬‬
‫סובלת כאבים קשים‪.‬‬

‫ומה קורה כשמישהו‬
‫אוהב אותנו‬

‫כשמישהו אוהב אותנו‪,‬‬
‫מקפצת לה צפור הנפש‬
‫בדילוגים קטנים ועליזים‪,‬‬
‫קדימה ואחורה‪,‬‬

‫הלוך ושוב‪.‬‬

‫ציפור הנפש‪,‬‬
‫השוכנת עמוק עמוק בתוך גופנו‪,‬‬
‫גדלה וגדלה‪,‬‬
‫עד שהיא ממלאה כמעט את כל המקום שבתוכנו‪.‬‬

‫עד‪-‬כדי‪-‬כך טוב לה בחיבוק‪.‬‬

‫בתוך הגוף‪,‬עמוק עמוק‪,‬שוכנת לה ציפור הנפש‪.‬‬
‫איש עוד לא ראה אותה‪,‬‬
‫אבל כולם יודעים שהיא קיימת‪.‬‬
‫ועוד אף פעם‪,‬‬
‫אף פעם לא נולד אדם‬
‫שלא הייתה לו נפש‪.‬‬
‫כי הנפש נכנסת לתוכנו ברגע בו אנו נולדים‪.‬‬

‫הנפש אינה עוזבת אותנו‪-‬‬
‫אף לא פעם אחת‪-‬‬
‫כל עוד אנו חיים‪.‬‬
‫בדומה לאוויר‪ ,‬אותו נושם האדם‪.‬‬
‫מרגע הולדתו‬
‫ועד לרגע מותו‪.‬‬

‫אבל ממה היא עשויה?‬

‫היא עשויה מגירות מגירות‬
‫מגירות אלה אי‪-‬אפשר‬
‫לפתוח סתם כך‪,‬‬
‫כי כל מגירה נעולה במפתח‬
‫המתאים רק לה!‬
‫וציפור הנפש היא היחידה‬
‫היכולה לפתוח את‬
‫מגירותיה‪.‬‬

‫כיצד?‬

‫ברגלה השניה‪.‬‬
‫ציפור הנפש עומדת לה על רגל אחת‪,‬‬
‫וברגל השניה‪ -‬המקופלת בשעת מנוחה מתחת לבטנה‪-‬היא‬
‫מסובבת את מפתח המגירה אותה היא רוצה לפתוח‪,‬‬
‫מושכת בידית‪ ,‬וכל מה שנמצא בתוכה‬
‫יוצא לחופשי אל תוך הגוף‪.‬‬

‫ומכיוון שאין דבר אותו אנו מרגישים ‪,‬שאין לו מגירה‪,‬‬
‫יש המון מגירות לציפור הנפש‪:‬‬

‫קנאה‬
‫שמחה‬

‫עצב‬

‫סבלנות‬
‫תקוה‬

‫עצבנות‬

‫ויש מגירה לסודות הכי כמוסים‪ ,‬זוהי מגירה שאותה כמעט שלא פותחים‪.‬‬
‫ויש עוד מגירות…‬

‫לפעמים יכול אדם לבחור‬
‫לעצמו ולסמן לציפור אילו‬
‫מפתחות לסובב ואילו‬
‫מגירות לפתוח‪.‬‬
‫ולפעמים זוהי הציפור‬
‫שמחליטה בשבילו‪.‬‬

‫למשל‪ :‬הוא רוצה לשתוק‬
‫ומורה לציפור לפתוח את‬
‫מגירת השתיקה‪ ,‬אבל‬
‫היא‪ ,‬על דעת עצמה‪,‬‬
‫פותחת לו את מגירת‬
‫הדיבור‪ ,‬והוא מדבר‬
‫ומדבר בלי לרצות‪.‬‬

‫בלה בלה בלה‪….‬‬

‫וקורה שהוא מקנא בלי להתכוון בכלל‪.‬‬

‫וקורה שהוא מקלקל דווקא כשהוא‬
‫רוצה לעזור‪.‬‬

‫כי ציפור הנפש היא לא‬
‫תמיד ציפור ממושמעת‬
‫ועושה לו לפעמים צרות‪….‬‬

‫כאן כבר אפשר להבין‪ ,‬שכל אדם‬
‫שונה מחברו בגלל ציפור הנפש‬
‫אשר בתוכו‪.‬‬
‫ציפור שפותחת מדי בוקר את מגירת‬
‫השמחה‪,‬‬
‫השמחה נשפכת ממנה אל תוך גופו‬
‫והאדם שלה שמח‪.‬‬

‫ואילו ציפור שפותחת לו‬
‫את מגירת הכעס‪,‬‬
‫הכעס שלה נשפך ממנה ומשתלט‬
‫עליו כליל‪.‬‬

‫ועד שהציפור אינה‬
‫סוגרת את המגירה בחזרה‪,‬‬
‫אין הוא‬
‫מפסיק לכעוס‪.‬‬

‫עצב‬

‫קינאה‬
‫עצבנות‬

‫ויש ציפור שטוב לה‬

‫שמחה‬

‫סבלנות‬
‫תקוה‬

‫יש מי ששומע אותה לעיתים קרובות‬
‫יש מי ששומע אותה לעיתים רחוקות‬
‫ויש מי ששומע אותה רק פעם בחיים‪.‬‬

‫לכן כדאי ‪,‬אולי מאוחר בלילה ‪,‬כששקט סביב‪,‬‬
‫להקשיב לציפור הנפש שבתוכנו‪,‬עמוק עמוק… בתוך הגוף‪.‬‬

‫מתי לאחרונה שמעתם את ציפור הנפש שלכם?‬

‫שנאה‬


Slide 17

‫מאת‪ :‬מיכל סנונית‬
‫ציור ועריכה‪ :‬רחל סער‬

‫עמוק עמוק בתוך הגוף שוכנת לה הנפש‪.‬‬
‫איש עוד לא ראה אותה‪,‬‬
‫אבל כולם יודעים שהיא קיימת‪.‬‬
‫ולא סתם יודעים שהיא קיימת‪,‬‬
‫יודעים גם מה יש בתוכה‪.‬‬

‫ומה יש בתוך הנפש?‬

‫בתוך הנפש‪,‬‬
‫במרכזה‪,‬‬
‫עומדת לה על רגל אחת ציפור ‪.‬‬

‫ציפור ששמה ציפור הנפש‪.‬‬
‫והיא מרגישה כל מה שאנו מרגישים‪:‬‬

‫כשמישהו פוגע בנו‪,‬‬
‫מתרוצצת לה ציפור הנפש בגופנו אנה ואנה‬
‫לכל כיוון‪,‬‬
‫סובלת כאבים קשים‪.‬‬

‫ומה קורה כשמישהו‬
‫אוהב אותנו‬

‫כשמישהו אוהב אותנו‪,‬‬
‫מקפצת לה צפור הנפש‬
‫בדילוגים קטנים ועליזים‪,‬‬
‫קדימה ואחורה‪,‬‬

‫הלוך ושוב‪.‬‬

‫ציפור הנפש‪,‬‬
‫השוכנת עמוק עמוק בתוך גופנו‪,‬‬
‫גדלה וגדלה‪,‬‬
‫עד שהיא ממלאה כמעט את כל המקום שבתוכנו‪.‬‬

‫עד‪-‬כדי‪-‬כך טוב לה בחיבוק‪.‬‬

‫בתוך הגוף‪,‬עמוק עמוק‪,‬שוכנת לה ציפור הנפש‪.‬‬
‫איש עוד לא ראה אותה‪,‬‬
‫אבל כולם יודעים שהיא קיימת‪.‬‬
‫ועוד אף פעם‪,‬‬
‫אף פעם לא נולד אדם‬
‫שלא הייתה לו נפש‪.‬‬
‫כי הנפש נכנסת לתוכנו ברגע בו אנו נולדים‪.‬‬

‫הנפש אינה עוזבת אותנו‪-‬‬
‫אף לא פעם אחת‪-‬‬
‫כל עוד אנו חיים‪.‬‬
‫בדומה לאוויר‪ ,‬אותו נושם האדם‪.‬‬
‫מרגע הולדתו‬
‫ועד לרגע מותו‪.‬‬

‫אבל ממה היא עשויה?‬

‫היא עשויה מגירות מגירות‬
‫מגירות אלה אי‪-‬אפשר‬
‫לפתוח סתם כך‪,‬‬
‫כי כל מגירה נעולה במפתח‬
‫המתאים רק לה!‬
‫וציפור הנפש היא היחידה‬
‫היכולה לפתוח את‬
‫מגירותיה‪.‬‬

‫כיצד?‬

‫ברגלה השניה‪.‬‬
‫ציפור הנפש עומדת לה על רגל אחת‪,‬‬
‫וברגל השניה‪ -‬המקופלת בשעת מנוחה מתחת לבטנה‪-‬היא‬
‫מסובבת את מפתח המגירה אותה היא רוצה לפתוח‪,‬‬
‫מושכת בידית‪ ,‬וכל מה שנמצא בתוכה‬
‫יוצא לחופשי אל תוך הגוף‪.‬‬

‫ומכיוון שאין דבר אותו אנו מרגישים ‪,‬שאין לו מגירה‪,‬‬
‫יש המון מגירות לציפור הנפש‪:‬‬

‫קנאה‬
‫שמחה‬

‫עצב‬

‫סבלנות‬
‫תקוה‬

‫עצבנות‬

‫ויש מגירה לסודות הכי כמוסים‪ ,‬זוהי מגירה שאותה כמעט שלא פותחים‪.‬‬
‫ויש עוד מגירות…‬

‫לפעמים יכול אדם לבחור‬
‫לעצמו ולסמן לציפור אילו‬
‫מפתחות לסובב ואילו‬
‫מגירות לפתוח‪.‬‬
‫ולפעמים זוהי הציפור‬
‫שמחליטה בשבילו‪.‬‬

‫למשל‪ :‬הוא רוצה לשתוק‬
‫ומורה לציפור לפתוח את‬
‫מגירת השתיקה‪ ,‬אבל‬
‫היא‪ ,‬על דעת עצמה‪,‬‬
‫פותחת לו את מגירת‬
‫הדיבור‪ ,‬והוא מדבר‬
‫ומדבר בלי לרצות‪.‬‬

‫בלה בלה בלה‪….‬‬

‫וקורה שהוא מקנא בלי להתכוון בכלל‪.‬‬

‫וקורה שהוא מקלקל דווקא כשהוא‬
‫רוצה לעזור‪.‬‬

‫כי ציפור הנפש היא לא‬
‫תמיד ציפור ממושמעת‬
‫ועושה לו לפעמים צרות‪….‬‬

‫כאן כבר אפשר להבין‪ ,‬שכל אדם‬
‫שונה מחברו בגלל ציפור הנפש‬
‫אשר בתוכו‪.‬‬
‫ציפור שפותחת מדי בוקר את מגירת‬
‫השמחה‪,‬‬
‫השמחה נשפכת ממנה אל תוך גופו‬
‫והאדם שלה שמח‪.‬‬

‫ואילו ציפור שפותחת לו‬
‫את מגירת הכעס‪,‬‬
‫הכעס שלה נשפך ממנה ומשתלט‬
‫עליו כליל‪.‬‬

‫ועד שהציפור אינה‬
‫סוגרת את המגירה בחזרה‪,‬‬
‫אין הוא‬
‫מפסיק לכעוס‪.‬‬

‫עצב‬

‫קינאה‬
‫עצבנות‬

‫ויש ציפור שטוב לה‬

‫שמחה‬

‫סבלנות‬
‫תקוה‬

‫יש מי ששומע אותה לעיתים קרובות‬
‫יש מי ששומע אותה לעיתים רחוקות‬
‫ויש מי ששומע אותה רק פעם בחיים‪.‬‬

‫לכן כדאי ‪,‬אולי מאוחר בלילה ‪,‬כששקט סביב‪,‬‬
‫להקשיב לציפור הנפש שבתוכנו‪,‬עמוק עמוק… בתוך הגוף‪.‬‬

‫מתי לאחרונה שמעתם את ציפור הנפש שלכם?‬

‫שנאה‬


Slide 18

‫מאת‪ :‬מיכל סנונית‬
‫ציור ועריכה‪ :‬רחל סער‬

‫עמוק עמוק בתוך הגוף שוכנת לה הנפש‪.‬‬
‫איש עוד לא ראה אותה‪,‬‬
‫אבל כולם יודעים שהיא קיימת‪.‬‬
‫ולא סתם יודעים שהיא קיימת‪,‬‬
‫יודעים גם מה יש בתוכה‪.‬‬

‫ומה יש בתוך הנפש?‬

‫בתוך הנפש‪,‬‬
‫במרכזה‪,‬‬
‫עומדת לה על רגל אחת ציפור ‪.‬‬

‫ציפור ששמה ציפור הנפש‪.‬‬
‫והיא מרגישה כל מה שאנו מרגישים‪:‬‬

‫כשמישהו פוגע בנו‪,‬‬
‫מתרוצצת לה ציפור הנפש בגופנו אנה ואנה‬
‫לכל כיוון‪,‬‬
‫סובלת כאבים קשים‪.‬‬

‫ומה קורה כשמישהו‬
‫אוהב אותנו‬

‫כשמישהו אוהב אותנו‪,‬‬
‫מקפצת לה צפור הנפש‬
‫בדילוגים קטנים ועליזים‪,‬‬
‫קדימה ואחורה‪,‬‬

‫הלוך ושוב‪.‬‬

‫ציפור הנפש‪,‬‬
‫השוכנת עמוק עמוק בתוך גופנו‪,‬‬
‫גדלה וגדלה‪,‬‬
‫עד שהיא ממלאה כמעט את כל המקום שבתוכנו‪.‬‬

‫עד‪-‬כדי‪-‬כך טוב לה בחיבוק‪.‬‬

‫בתוך הגוף‪,‬עמוק עמוק‪,‬שוכנת לה ציפור הנפש‪.‬‬
‫איש עוד לא ראה אותה‪,‬‬
‫אבל כולם יודעים שהיא קיימת‪.‬‬
‫ועוד אף פעם‪,‬‬
‫אף פעם לא נולד אדם‬
‫שלא הייתה לו נפש‪.‬‬
‫כי הנפש נכנסת לתוכנו ברגע בו אנו נולדים‪.‬‬

‫הנפש אינה עוזבת אותנו‪-‬‬
‫אף לא פעם אחת‪-‬‬
‫כל עוד אנו חיים‪.‬‬
‫בדומה לאוויר‪ ,‬אותו נושם האדם‪.‬‬
‫מרגע הולדתו‬
‫ועד לרגע מותו‪.‬‬

‫אבל ממה היא עשויה?‬

‫היא עשויה מגירות מגירות‬
‫מגירות אלה אי‪-‬אפשר‬
‫לפתוח סתם כך‪,‬‬
‫כי כל מגירה נעולה במפתח‬
‫המתאים רק לה!‬
‫וציפור הנפש היא היחידה‬
‫היכולה לפתוח את‬
‫מגירותיה‪.‬‬

‫כיצד?‬

‫ברגלה השניה‪.‬‬
‫ציפור הנפש עומדת לה על רגל אחת‪,‬‬
‫וברגל השניה‪ -‬המקופלת בשעת מנוחה מתחת לבטנה‪-‬היא‬
‫מסובבת את מפתח המגירה אותה היא רוצה לפתוח‪,‬‬
‫מושכת בידית‪ ,‬וכל מה שנמצא בתוכה‬
‫יוצא לחופשי אל תוך הגוף‪.‬‬

‫ומכיוון שאין דבר אותו אנו מרגישים ‪,‬שאין לו מגירה‪,‬‬
‫יש המון מגירות לציפור הנפש‪:‬‬

‫קנאה‬
‫שמחה‬

‫עצב‬

‫סבלנות‬
‫תקוה‬

‫עצבנות‬

‫ויש מגירה לסודות הכי כמוסים‪ ,‬זוהי מגירה שאותה כמעט שלא פותחים‪.‬‬
‫ויש עוד מגירות…‬

‫לפעמים יכול אדם לבחור‬
‫לעצמו ולסמן לציפור אילו‬
‫מפתחות לסובב ואילו‬
‫מגירות לפתוח‪.‬‬
‫ולפעמים זוהי הציפור‬
‫שמחליטה בשבילו‪.‬‬

‫למשל‪ :‬הוא רוצה לשתוק‬
‫ומורה לציפור לפתוח את‬
‫מגירת השתיקה‪ ,‬אבל‬
‫היא‪ ,‬על דעת עצמה‪,‬‬
‫פותחת לו את מגירת‬
‫הדיבור‪ ,‬והוא מדבר‬
‫ומדבר בלי לרצות‪.‬‬

‫בלה בלה בלה‪….‬‬

‫וקורה שהוא מקנא בלי להתכוון בכלל‪.‬‬

‫וקורה שהוא מקלקל דווקא כשהוא‬
‫רוצה לעזור‪.‬‬

‫כי ציפור הנפש היא לא‬
‫תמיד ציפור ממושמעת‬
‫ועושה לו לפעמים צרות‪….‬‬

‫כאן כבר אפשר להבין‪ ,‬שכל אדם‬
‫שונה מחברו בגלל ציפור הנפש‬
‫אשר בתוכו‪.‬‬
‫ציפור שפותחת מדי בוקר את מגירת‬
‫השמחה‪,‬‬
‫השמחה נשפכת ממנה אל תוך גופו‬
‫והאדם שלה שמח‪.‬‬

‫ואילו ציפור שפותחת לו‬
‫את מגירת הכעס‪,‬‬
‫הכעס שלה נשפך ממנה ומשתלט‬
‫עליו כליל‪.‬‬

‫ועד שהציפור אינה‬
‫סוגרת את המגירה בחזרה‪,‬‬
‫אין הוא‬
‫מפסיק לכעוס‪.‬‬

‫עצב‬

‫קינאה‬
‫עצבנות‬

‫ויש ציפור שטוב לה‬

‫שמחה‬

‫סבלנות‬
‫תקוה‬

‫יש מי ששומע אותה לעיתים קרובות‬
‫יש מי ששומע אותה לעיתים רחוקות‬
‫ויש מי ששומע אותה רק פעם בחיים‪.‬‬

‫לכן כדאי ‪,‬אולי מאוחר בלילה ‪,‬כששקט סביב‪,‬‬
‫להקשיב לציפור הנפש שבתוכנו‪,‬עמוק עמוק… בתוך הגוף‪.‬‬

‫מתי לאחרונה שמעתם את ציפור הנפש שלכם?‬

‫שנאה‬


Slide 19

‫מאת‪ :‬מיכל סנונית‬
‫ציור ועריכה‪ :‬רחל סער‬

‫עמוק עמוק בתוך הגוף שוכנת לה הנפש‪.‬‬
‫איש עוד לא ראה אותה‪,‬‬
‫אבל כולם יודעים שהיא קיימת‪.‬‬
‫ולא סתם יודעים שהיא קיימת‪,‬‬
‫יודעים גם מה יש בתוכה‪.‬‬

‫ומה יש בתוך הנפש?‬

‫בתוך הנפש‪,‬‬
‫במרכזה‪,‬‬
‫עומדת לה על רגל אחת ציפור ‪.‬‬

‫ציפור ששמה ציפור הנפש‪.‬‬
‫והיא מרגישה כל מה שאנו מרגישים‪:‬‬

‫כשמישהו פוגע בנו‪,‬‬
‫מתרוצצת לה ציפור הנפש בגופנו אנה ואנה‬
‫לכל כיוון‪,‬‬
‫סובלת כאבים קשים‪.‬‬

‫ומה קורה כשמישהו‬
‫אוהב אותנו‬

‫כשמישהו אוהב אותנו‪,‬‬
‫מקפצת לה צפור הנפש‬
‫בדילוגים קטנים ועליזים‪,‬‬
‫קדימה ואחורה‪,‬‬

‫הלוך ושוב‪.‬‬

‫ציפור הנפש‪,‬‬
‫השוכנת עמוק עמוק בתוך גופנו‪,‬‬
‫גדלה וגדלה‪,‬‬
‫עד שהיא ממלאה כמעט את כל המקום שבתוכנו‪.‬‬

‫עד‪-‬כדי‪-‬כך טוב לה בחיבוק‪.‬‬

‫בתוך הגוף‪,‬עמוק עמוק‪,‬שוכנת לה ציפור הנפש‪.‬‬
‫איש עוד לא ראה אותה‪,‬‬
‫אבל כולם יודעים שהיא קיימת‪.‬‬
‫ועוד אף פעם‪,‬‬
‫אף פעם לא נולד אדם‬
‫שלא הייתה לו נפש‪.‬‬
‫כי הנפש נכנסת לתוכנו ברגע בו אנו נולדים‪.‬‬

‫הנפש אינה עוזבת אותנו‪-‬‬
‫אף לא פעם אחת‪-‬‬
‫כל עוד אנו חיים‪.‬‬
‫בדומה לאוויר‪ ,‬אותו נושם האדם‪.‬‬
‫מרגע הולדתו‬
‫ועד לרגע מותו‪.‬‬

‫אבל ממה היא עשויה?‬

‫היא עשויה מגירות מגירות‬
‫מגירות אלה אי‪-‬אפשר‬
‫לפתוח סתם כך‪,‬‬
‫כי כל מגירה נעולה במפתח‬
‫המתאים רק לה!‬
‫וציפור הנפש היא היחידה‬
‫היכולה לפתוח את‬
‫מגירותיה‪.‬‬

‫כיצד?‬

‫ברגלה השניה‪.‬‬
‫ציפור הנפש עומדת לה על רגל אחת‪,‬‬
‫וברגל השניה‪ -‬המקופלת בשעת מנוחה מתחת לבטנה‪-‬היא‬
‫מסובבת את מפתח המגירה אותה היא רוצה לפתוח‪,‬‬
‫מושכת בידית‪ ,‬וכל מה שנמצא בתוכה‬
‫יוצא לחופשי אל תוך הגוף‪.‬‬

‫ומכיוון שאין דבר אותו אנו מרגישים ‪,‬שאין לו מגירה‪,‬‬
‫יש המון מגירות לציפור הנפש‪:‬‬

‫קנאה‬
‫שמחה‬

‫עצב‬

‫סבלנות‬
‫תקוה‬

‫עצבנות‬

‫ויש מגירה לסודות הכי כמוסים‪ ,‬זוהי מגירה שאותה כמעט שלא פותחים‪.‬‬
‫ויש עוד מגירות…‬

‫לפעמים יכול אדם לבחור‬
‫לעצמו ולסמן לציפור אילו‬
‫מפתחות לסובב ואילו‬
‫מגירות לפתוח‪.‬‬
‫ולפעמים זוהי הציפור‬
‫שמחליטה בשבילו‪.‬‬

‫למשל‪ :‬הוא רוצה לשתוק‬
‫ומורה לציפור לפתוח את‬
‫מגירת השתיקה‪ ,‬אבל‬
‫היא‪ ,‬על דעת עצמה‪,‬‬
‫פותחת לו את מגירת‬
‫הדיבור‪ ,‬והוא מדבר‬
‫ומדבר בלי לרצות‪.‬‬

‫בלה בלה בלה‪….‬‬

‫וקורה שהוא מקנא בלי להתכוון בכלל‪.‬‬

‫וקורה שהוא מקלקל דווקא כשהוא‬
‫רוצה לעזור‪.‬‬

‫כי ציפור הנפש היא לא‬
‫תמיד ציפור ממושמעת‬
‫ועושה לו לפעמים צרות‪….‬‬

‫כאן כבר אפשר להבין‪ ,‬שכל אדם‬
‫שונה מחברו בגלל ציפור הנפש‬
‫אשר בתוכו‪.‬‬
‫ציפור שפותחת מדי בוקר את מגירת‬
‫השמחה‪,‬‬
‫השמחה נשפכת ממנה אל תוך גופו‬
‫והאדם שלה שמח‪.‬‬

‫ואילו ציפור שפותחת לו‬
‫את מגירת הכעס‪,‬‬
‫הכעס שלה נשפך ממנה ומשתלט‬
‫עליו כליל‪.‬‬

‫ועד שהציפור אינה‬
‫סוגרת את המגירה בחזרה‪,‬‬
‫אין הוא‬
‫מפסיק לכעוס‪.‬‬

‫עצב‬

‫קינאה‬
‫עצבנות‬

‫ויש ציפור שטוב לה‬

‫שמחה‬

‫סבלנות‬
‫תקוה‬

‫יש מי ששומע אותה לעיתים קרובות‬
‫יש מי ששומע אותה לעיתים רחוקות‬
‫ויש מי ששומע אותה רק פעם בחיים‪.‬‬

‫לכן כדאי ‪,‬אולי מאוחר בלילה ‪,‬כששקט סביב‪,‬‬
‫להקשיב לציפור הנפש שבתוכנו‪,‬עמוק עמוק… בתוך הגוף‪.‬‬

‫מתי לאחרונה שמעתם את ציפור הנפש שלכם?‬

‫שנאה‬


Slide 20

‫מאת‪ :‬מיכל סנונית‬
‫ציור ועריכה‪ :‬רחל סער‬

‫עמוק עמוק בתוך הגוף שוכנת לה הנפש‪.‬‬
‫איש עוד לא ראה אותה‪,‬‬
‫אבל כולם יודעים שהיא קיימת‪.‬‬
‫ולא סתם יודעים שהיא קיימת‪,‬‬
‫יודעים גם מה יש בתוכה‪.‬‬

‫ומה יש בתוך הנפש?‬

‫בתוך הנפש‪,‬‬
‫במרכזה‪,‬‬
‫עומדת לה על רגל אחת ציפור ‪.‬‬

‫ציפור ששמה ציפור הנפש‪.‬‬
‫והיא מרגישה כל מה שאנו מרגישים‪:‬‬

‫כשמישהו פוגע בנו‪,‬‬
‫מתרוצצת לה ציפור הנפש בגופנו אנה ואנה‬
‫לכל כיוון‪,‬‬
‫סובלת כאבים קשים‪.‬‬

‫ומה קורה כשמישהו‬
‫אוהב אותנו‬

‫כשמישהו אוהב אותנו‪,‬‬
‫מקפצת לה צפור הנפש‬
‫בדילוגים קטנים ועליזים‪,‬‬
‫קדימה ואחורה‪,‬‬

‫הלוך ושוב‪.‬‬

‫ציפור הנפש‪,‬‬
‫השוכנת עמוק עמוק בתוך גופנו‪,‬‬
‫גדלה וגדלה‪,‬‬
‫עד שהיא ממלאה כמעט את כל המקום שבתוכנו‪.‬‬

‫עד‪-‬כדי‪-‬כך טוב לה בחיבוק‪.‬‬

‫בתוך הגוף‪,‬עמוק עמוק‪,‬שוכנת לה ציפור הנפש‪.‬‬
‫איש עוד לא ראה אותה‪,‬‬
‫אבל כולם יודעים שהיא קיימת‪.‬‬
‫ועוד אף פעם‪,‬‬
‫אף פעם לא נולד אדם‬
‫שלא הייתה לו נפש‪.‬‬
‫כי הנפש נכנסת לתוכנו ברגע בו אנו נולדים‪.‬‬

‫הנפש אינה עוזבת אותנו‪-‬‬
‫אף לא פעם אחת‪-‬‬
‫כל עוד אנו חיים‪.‬‬
‫בדומה לאוויר‪ ,‬אותו נושם האדם‪.‬‬
‫מרגע הולדתו‬
‫ועד לרגע מותו‪.‬‬

‫אבל ממה היא עשויה?‬

‫היא עשויה מגירות מגירות‬
‫מגירות אלה אי‪-‬אפשר‬
‫לפתוח סתם כך‪,‬‬
‫כי כל מגירה נעולה במפתח‬
‫המתאים רק לה!‬
‫וציפור הנפש היא היחידה‬
‫היכולה לפתוח את‬
‫מגירותיה‪.‬‬

‫כיצד?‬

‫ברגלה השניה‪.‬‬
‫ציפור הנפש עומדת לה על רגל אחת‪,‬‬
‫וברגל השניה‪ -‬המקופלת בשעת מנוחה מתחת לבטנה‪-‬היא‬
‫מסובבת את מפתח המגירה אותה היא רוצה לפתוח‪,‬‬
‫מושכת בידית‪ ,‬וכל מה שנמצא בתוכה‬
‫יוצא לחופשי אל תוך הגוף‪.‬‬

‫ומכיוון שאין דבר אותו אנו מרגישים ‪,‬שאין לו מגירה‪,‬‬
‫יש המון מגירות לציפור הנפש‪:‬‬

‫קנאה‬
‫שמחה‬

‫עצב‬

‫סבלנות‬
‫תקוה‬

‫עצבנות‬

‫ויש מגירה לסודות הכי כמוסים‪ ,‬זוהי מגירה שאותה כמעט שלא פותחים‪.‬‬
‫ויש עוד מגירות…‬

‫לפעמים יכול אדם לבחור‬
‫לעצמו ולסמן לציפור אילו‬
‫מפתחות לסובב ואילו‬
‫מגירות לפתוח‪.‬‬
‫ולפעמים זוהי הציפור‬
‫שמחליטה בשבילו‪.‬‬

‫למשל‪ :‬הוא רוצה לשתוק‬
‫ומורה לציפור לפתוח את‬
‫מגירת השתיקה‪ ,‬אבל‬
‫היא‪ ,‬על דעת עצמה‪,‬‬
‫פותחת לו את מגירת‬
‫הדיבור‪ ,‬והוא מדבר‬
‫ומדבר בלי לרצות‪.‬‬

‫בלה בלה בלה‪….‬‬

‫וקורה שהוא מקנא בלי להתכוון בכלל‪.‬‬

‫וקורה שהוא מקלקל דווקא כשהוא‬
‫רוצה לעזור‪.‬‬

‫כי ציפור הנפש היא לא‬
‫תמיד ציפור ממושמעת‬
‫ועושה לו לפעמים צרות‪….‬‬

‫כאן כבר אפשר להבין‪ ,‬שכל אדם‬
‫שונה מחברו בגלל ציפור הנפש‬
‫אשר בתוכו‪.‬‬
‫ציפור שפותחת מדי בוקר את מגירת‬
‫השמחה‪,‬‬
‫השמחה נשפכת ממנה אל תוך גופו‬
‫והאדם שלה שמח‪.‬‬

‫ואילו ציפור שפותחת לו‬
‫את מגירת הכעס‪,‬‬
‫הכעס שלה נשפך ממנה ומשתלט‬
‫עליו כליל‪.‬‬

‫ועד שהציפור אינה‬
‫סוגרת את המגירה בחזרה‪,‬‬
‫אין הוא‬
‫מפסיק לכעוס‪.‬‬

‫עצב‬

‫קינאה‬
‫עצבנות‬

‫ויש ציפור שטוב לה‬

‫שמחה‬

‫סבלנות‬
‫תקוה‬

‫יש מי ששומע אותה לעיתים קרובות‬
‫יש מי ששומע אותה לעיתים רחוקות‬
‫ויש מי ששומע אותה רק פעם בחיים‪.‬‬

‫לכן כדאי ‪,‬אולי מאוחר בלילה ‪,‬כששקט סביב‪,‬‬
‫להקשיב לציפור הנפש שבתוכנו‪,‬עמוק עמוק… בתוך הגוף‪.‬‬

‫מתי לאחרונה שמעתם את ציפור הנפש שלכם?‬

‫שנאה‬


Slide 21

‫מאת‪ :‬מיכל סנונית‬
‫ציור ועריכה‪ :‬רחל סער‬

‫עמוק עמוק בתוך הגוף שוכנת לה הנפש‪.‬‬
‫איש עוד לא ראה אותה‪,‬‬
‫אבל כולם יודעים שהיא קיימת‪.‬‬
‫ולא סתם יודעים שהיא קיימת‪,‬‬
‫יודעים גם מה יש בתוכה‪.‬‬

‫ומה יש בתוך הנפש?‬

‫בתוך הנפש‪,‬‬
‫במרכזה‪,‬‬
‫עומדת לה על רגל אחת ציפור ‪.‬‬

‫ציפור ששמה ציפור הנפש‪.‬‬
‫והיא מרגישה כל מה שאנו מרגישים‪:‬‬

‫כשמישהו פוגע בנו‪,‬‬
‫מתרוצצת לה ציפור הנפש בגופנו אנה ואנה‬
‫לכל כיוון‪,‬‬
‫סובלת כאבים קשים‪.‬‬

‫ומה קורה כשמישהו‬
‫אוהב אותנו‬

‫כשמישהו אוהב אותנו‪,‬‬
‫מקפצת לה צפור הנפש‬
‫בדילוגים קטנים ועליזים‪,‬‬
‫קדימה ואחורה‪,‬‬

‫הלוך ושוב‪.‬‬

‫ציפור הנפש‪,‬‬
‫השוכנת עמוק עמוק בתוך גופנו‪,‬‬
‫גדלה וגדלה‪,‬‬
‫עד שהיא ממלאה כמעט את כל המקום שבתוכנו‪.‬‬

‫עד‪-‬כדי‪-‬כך טוב לה בחיבוק‪.‬‬

‫בתוך הגוף‪,‬עמוק עמוק‪,‬שוכנת לה ציפור הנפש‪.‬‬
‫איש עוד לא ראה אותה‪,‬‬
‫אבל כולם יודעים שהיא קיימת‪.‬‬
‫ועוד אף פעם‪,‬‬
‫אף פעם לא נולד אדם‬
‫שלא הייתה לו נפש‪.‬‬
‫כי הנפש נכנסת לתוכנו ברגע בו אנו נולדים‪.‬‬

‫הנפש אינה עוזבת אותנו‪-‬‬
‫אף לא פעם אחת‪-‬‬
‫כל עוד אנו חיים‪.‬‬
‫בדומה לאוויר‪ ,‬אותו נושם האדם‪.‬‬
‫מרגע הולדתו‬
‫ועד לרגע מותו‪.‬‬

‫אבל ממה היא עשויה?‬

‫היא עשויה מגירות מגירות‬
‫מגירות אלה אי‪-‬אפשר‬
‫לפתוח סתם כך‪,‬‬
‫כי כל מגירה נעולה במפתח‬
‫המתאים רק לה!‬
‫וציפור הנפש היא היחידה‬
‫היכולה לפתוח את‬
‫מגירותיה‪.‬‬

‫כיצד?‬

‫ברגלה השניה‪.‬‬
‫ציפור הנפש עומדת לה על רגל אחת‪,‬‬
‫וברגל השניה‪ -‬המקופלת בשעת מנוחה מתחת לבטנה‪-‬היא‬
‫מסובבת את מפתח המגירה אותה היא רוצה לפתוח‪,‬‬
‫מושכת בידית‪ ,‬וכל מה שנמצא בתוכה‬
‫יוצא לחופשי אל תוך הגוף‪.‬‬

‫ומכיוון שאין דבר אותו אנו מרגישים ‪,‬שאין לו מגירה‪,‬‬
‫יש המון מגירות לציפור הנפש‪:‬‬

‫קנאה‬
‫שמחה‬

‫עצב‬

‫סבלנות‬
‫תקוה‬

‫עצבנות‬

‫ויש מגירה לסודות הכי כמוסים‪ ,‬זוהי מגירה שאותה כמעט שלא פותחים‪.‬‬
‫ויש עוד מגירות…‬

‫לפעמים יכול אדם לבחור‬
‫לעצמו ולסמן לציפור אילו‬
‫מפתחות לסובב ואילו‬
‫מגירות לפתוח‪.‬‬
‫ולפעמים זוהי הציפור‬
‫שמחליטה בשבילו‪.‬‬

‫למשל‪ :‬הוא רוצה לשתוק‬
‫ומורה לציפור לפתוח את‬
‫מגירת השתיקה‪ ,‬אבל‬
‫היא‪ ,‬על דעת עצמה‪,‬‬
‫פותחת לו את מגירת‬
‫הדיבור‪ ,‬והוא מדבר‬
‫ומדבר בלי לרצות‪.‬‬

‫בלה בלה בלה‪….‬‬

‫וקורה שהוא מקנא בלי להתכוון בכלל‪.‬‬

‫וקורה שהוא מקלקל דווקא כשהוא‬
‫רוצה לעזור‪.‬‬

‫כי ציפור הנפש היא לא‬
‫תמיד ציפור ממושמעת‬
‫ועושה לו לפעמים צרות‪….‬‬

‫כאן כבר אפשר להבין‪ ,‬שכל אדם‬
‫שונה מחברו בגלל ציפור הנפש‬
‫אשר בתוכו‪.‬‬
‫ציפור שפותחת מדי בוקר את מגירת‬
‫השמחה‪,‬‬
‫השמחה נשפכת ממנה אל תוך גופו‬
‫והאדם שלה שמח‪.‬‬

‫ואילו ציפור שפותחת לו‬
‫את מגירת הכעס‪,‬‬
‫הכעס שלה נשפך ממנה ומשתלט‬
‫עליו כליל‪.‬‬

‫ועד שהציפור אינה‬
‫סוגרת את המגירה בחזרה‪,‬‬
‫אין הוא‬
‫מפסיק לכעוס‪.‬‬

‫עצב‬

‫קינאה‬
‫עצבנות‬

‫ויש ציפור שטוב לה‬

‫שמחה‬

‫סבלנות‬
‫תקוה‬

‫יש מי ששומע אותה לעיתים קרובות‬
‫יש מי ששומע אותה לעיתים רחוקות‬
‫ויש מי ששומע אותה רק פעם בחיים‪.‬‬

‫לכן כדאי ‪,‬אולי מאוחר בלילה ‪,‬כששקט סביב‪,‬‬
‫להקשיב לציפור הנפש שבתוכנו‪,‬עמוק עמוק… בתוך הגוף‪.‬‬

‫מתי לאחרונה שמעתם את ציפור הנפש שלכם?‬

‫שנאה‬


Slide 22

‫מאת‪ :‬מיכל סנונית‬
‫ציור ועריכה‪ :‬רחל סער‬

‫עמוק עמוק בתוך הגוף שוכנת לה הנפש‪.‬‬
‫איש עוד לא ראה אותה‪,‬‬
‫אבל כולם יודעים שהיא קיימת‪.‬‬
‫ולא סתם יודעים שהיא קיימת‪,‬‬
‫יודעים גם מה יש בתוכה‪.‬‬

‫ומה יש בתוך הנפש?‬

‫בתוך הנפש‪,‬‬
‫במרכזה‪,‬‬
‫עומדת לה על רגל אחת ציפור ‪.‬‬

‫ציפור ששמה ציפור הנפש‪.‬‬
‫והיא מרגישה כל מה שאנו מרגישים‪:‬‬

‫כשמישהו פוגע בנו‪,‬‬
‫מתרוצצת לה ציפור הנפש בגופנו אנה ואנה‬
‫לכל כיוון‪,‬‬
‫סובלת כאבים קשים‪.‬‬

‫ומה קורה כשמישהו‬
‫אוהב אותנו‬

‫כשמישהו אוהב אותנו‪,‬‬
‫מקפצת לה צפור הנפש‬
‫בדילוגים קטנים ועליזים‪,‬‬
‫קדימה ואחורה‪,‬‬

‫הלוך ושוב‪.‬‬

‫ציפור הנפש‪,‬‬
‫השוכנת עמוק עמוק בתוך גופנו‪,‬‬
‫גדלה וגדלה‪,‬‬
‫עד שהיא ממלאה כמעט את כל המקום שבתוכנו‪.‬‬

‫עד‪-‬כדי‪-‬כך טוב לה בחיבוק‪.‬‬

‫בתוך הגוף‪,‬עמוק עמוק‪,‬שוכנת לה ציפור הנפש‪.‬‬
‫איש עוד לא ראה אותה‪,‬‬
‫אבל כולם יודעים שהיא קיימת‪.‬‬
‫ועוד אף פעם‪,‬‬
‫אף פעם לא נולד אדם‬
‫שלא הייתה לו נפש‪.‬‬
‫כי הנפש נכנסת לתוכנו ברגע בו אנו נולדים‪.‬‬

‫הנפש אינה עוזבת אותנו‪-‬‬
‫אף לא פעם אחת‪-‬‬
‫כל עוד אנו חיים‪.‬‬
‫בדומה לאוויר‪ ,‬אותו נושם האדם‪.‬‬
‫מרגע הולדתו‬
‫ועד לרגע מותו‪.‬‬

‫אבל ממה היא עשויה?‬

‫היא עשויה מגירות מגירות‬
‫מגירות אלה אי‪-‬אפשר‬
‫לפתוח סתם כך‪,‬‬
‫כי כל מגירה נעולה במפתח‬
‫המתאים רק לה!‬
‫וציפור הנפש היא היחידה‬
‫היכולה לפתוח את‬
‫מגירותיה‪.‬‬

‫כיצד?‬

‫ברגלה השניה‪.‬‬
‫ציפור הנפש עומדת לה על רגל אחת‪,‬‬
‫וברגל השניה‪ -‬המקופלת בשעת מנוחה מתחת לבטנה‪-‬היא‬
‫מסובבת את מפתח המגירה אותה היא רוצה לפתוח‪,‬‬
‫מושכת בידית‪ ,‬וכל מה שנמצא בתוכה‬
‫יוצא לחופשי אל תוך הגוף‪.‬‬

‫ומכיוון שאין דבר אותו אנו מרגישים ‪,‬שאין לו מגירה‪,‬‬
‫יש המון מגירות לציפור הנפש‪:‬‬

‫קנאה‬
‫שמחה‬

‫עצב‬

‫סבלנות‬
‫תקוה‬

‫עצבנות‬

‫ויש מגירה לסודות הכי כמוסים‪ ,‬זוהי מגירה שאותה כמעט שלא פותחים‪.‬‬
‫ויש עוד מגירות…‬

‫לפעמים יכול אדם לבחור‬
‫לעצמו ולסמן לציפור אילו‬
‫מפתחות לסובב ואילו‬
‫מגירות לפתוח‪.‬‬
‫ולפעמים זוהי הציפור‬
‫שמחליטה בשבילו‪.‬‬

‫למשל‪ :‬הוא רוצה לשתוק‬
‫ומורה לציפור לפתוח את‬
‫מגירת השתיקה‪ ,‬אבל‬
‫היא‪ ,‬על דעת עצמה‪,‬‬
‫פותחת לו את מגירת‬
‫הדיבור‪ ,‬והוא מדבר‬
‫ומדבר בלי לרצות‪.‬‬

‫בלה בלה בלה‪….‬‬

‫וקורה שהוא מקנא בלי להתכוון בכלל‪.‬‬

‫וקורה שהוא מקלקל דווקא כשהוא‬
‫רוצה לעזור‪.‬‬

‫כי ציפור הנפש היא לא‬
‫תמיד ציפור ממושמעת‬
‫ועושה לו לפעמים צרות‪….‬‬

‫כאן כבר אפשר להבין‪ ,‬שכל אדם‬
‫שונה מחברו בגלל ציפור הנפש‬
‫אשר בתוכו‪.‬‬
‫ציפור שפותחת מדי בוקר את מגירת‬
‫השמחה‪,‬‬
‫השמחה נשפכת ממנה אל תוך גופו‬
‫והאדם שלה שמח‪.‬‬

‫ואילו ציפור שפותחת לו‬
‫את מגירת הכעס‪,‬‬
‫הכעס שלה נשפך ממנה ומשתלט‬
‫עליו כליל‪.‬‬

‫ועד שהציפור אינה‬
‫סוגרת את המגירה בחזרה‪,‬‬
‫אין הוא‬
‫מפסיק לכעוס‪.‬‬

‫עצב‬

‫קינאה‬
‫עצבנות‬

‫ויש ציפור שטוב לה‬

‫שמחה‬

‫סבלנות‬
‫תקוה‬

‫יש מי ששומע אותה לעיתים קרובות‬
‫יש מי ששומע אותה לעיתים רחוקות‬
‫ויש מי ששומע אותה רק פעם בחיים‪.‬‬

‫לכן כדאי ‪,‬אולי מאוחר בלילה ‪,‬כששקט סביב‪,‬‬
‫להקשיב לציפור הנפש שבתוכנו‪,‬עמוק עמוק… בתוך הגוף‪.‬‬

‫מתי לאחרונה שמעתם את ציפור הנפש שלכם?‬

‫שנאה‬


Slide 23

‫מאת‪ :‬מיכל סנונית‬
‫ציור ועריכה‪ :‬רחל סער‬

‫עמוק עמוק בתוך הגוף שוכנת לה הנפש‪.‬‬
‫איש עוד לא ראה אותה‪,‬‬
‫אבל כולם יודעים שהיא קיימת‪.‬‬
‫ולא סתם יודעים שהיא קיימת‪,‬‬
‫יודעים גם מה יש בתוכה‪.‬‬

‫ומה יש בתוך הנפש?‬

‫בתוך הנפש‪,‬‬
‫במרכזה‪,‬‬
‫עומדת לה על רגל אחת ציפור ‪.‬‬

‫ציפור ששמה ציפור הנפש‪.‬‬
‫והיא מרגישה כל מה שאנו מרגישים‪:‬‬

‫כשמישהו פוגע בנו‪,‬‬
‫מתרוצצת לה ציפור הנפש בגופנו אנה ואנה‬
‫לכל כיוון‪,‬‬
‫סובלת כאבים קשים‪.‬‬

‫ומה קורה כשמישהו‬
‫אוהב אותנו‬

‫כשמישהו אוהב אותנו‪,‬‬
‫מקפצת לה צפור הנפש‬
‫בדילוגים קטנים ועליזים‪,‬‬
‫קדימה ואחורה‪,‬‬

‫הלוך ושוב‪.‬‬

‫ציפור הנפש‪,‬‬
‫השוכנת עמוק עמוק בתוך גופנו‪,‬‬
‫גדלה וגדלה‪,‬‬
‫עד שהיא ממלאה כמעט את כל המקום שבתוכנו‪.‬‬

‫עד‪-‬כדי‪-‬כך טוב לה בחיבוק‪.‬‬

‫בתוך הגוף‪,‬עמוק עמוק‪,‬שוכנת לה ציפור הנפש‪.‬‬
‫איש עוד לא ראה אותה‪,‬‬
‫אבל כולם יודעים שהיא קיימת‪.‬‬
‫ועוד אף פעם‪,‬‬
‫אף פעם לא נולד אדם‬
‫שלא הייתה לו נפש‪.‬‬
‫כי הנפש נכנסת לתוכנו ברגע בו אנו נולדים‪.‬‬

‫הנפש אינה עוזבת אותנו‪-‬‬
‫אף לא פעם אחת‪-‬‬
‫כל עוד אנו חיים‪.‬‬
‫בדומה לאוויר‪ ,‬אותו נושם האדם‪.‬‬
‫מרגע הולדתו‬
‫ועד לרגע מותו‪.‬‬

‫אבל ממה היא עשויה?‬

‫היא עשויה מגירות מגירות‬
‫מגירות אלה אי‪-‬אפשר‬
‫לפתוח סתם כך‪,‬‬
‫כי כל מגירה נעולה במפתח‬
‫המתאים רק לה!‬
‫וציפור הנפש היא היחידה‬
‫היכולה לפתוח את‬
‫מגירותיה‪.‬‬

‫כיצד?‬

‫ברגלה השניה‪.‬‬
‫ציפור הנפש עומדת לה על רגל אחת‪,‬‬
‫וברגל השניה‪ -‬המקופלת בשעת מנוחה מתחת לבטנה‪-‬היא‬
‫מסובבת את מפתח המגירה אותה היא רוצה לפתוח‪,‬‬
‫מושכת בידית‪ ,‬וכל מה שנמצא בתוכה‬
‫יוצא לחופשי אל תוך הגוף‪.‬‬

‫ומכיוון שאין דבר אותו אנו מרגישים ‪,‬שאין לו מגירה‪,‬‬
‫יש המון מגירות לציפור הנפש‪:‬‬

‫קנאה‬
‫שמחה‬

‫עצב‬

‫סבלנות‬
‫תקוה‬

‫עצבנות‬

‫ויש מגירה לסודות הכי כמוסים‪ ,‬זוהי מגירה שאותה כמעט שלא פותחים‪.‬‬
‫ויש עוד מגירות…‬

‫לפעמים יכול אדם לבחור‬
‫לעצמו ולסמן לציפור אילו‬
‫מפתחות לסובב ואילו‬
‫מגירות לפתוח‪.‬‬
‫ולפעמים זוהי הציפור‬
‫שמחליטה בשבילו‪.‬‬

‫למשל‪ :‬הוא רוצה לשתוק‬
‫ומורה לציפור לפתוח את‬
‫מגירת השתיקה‪ ,‬אבל‬
‫היא‪ ,‬על דעת עצמה‪,‬‬
‫פותחת לו את מגירת‬
‫הדיבור‪ ,‬והוא מדבר‬
‫ומדבר בלי לרצות‪.‬‬

‫בלה בלה בלה‪….‬‬

‫וקורה שהוא מקנא בלי להתכוון בכלל‪.‬‬

‫וקורה שהוא מקלקל דווקא כשהוא‬
‫רוצה לעזור‪.‬‬

‫כי ציפור הנפש היא לא‬
‫תמיד ציפור ממושמעת‬
‫ועושה לו לפעמים צרות‪….‬‬

‫כאן כבר אפשר להבין‪ ,‬שכל אדם‬
‫שונה מחברו בגלל ציפור הנפש‬
‫אשר בתוכו‪.‬‬
‫ציפור שפותחת מדי בוקר את מגירת‬
‫השמחה‪,‬‬
‫השמחה נשפכת ממנה אל תוך גופו‬
‫והאדם שלה שמח‪.‬‬

‫ואילו ציפור שפותחת לו‬
‫את מגירת הכעס‪,‬‬
‫הכעס שלה נשפך ממנה ומשתלט‬
‫עליו כליל‪.‬‬

‫ועד שהציפור אינה‬
‫סוגרת את המגירה בחזרה‪,‬‬
‫אין הוא‬
‫מפסיק לכעוס‪.‬‬

‫עצב‬

‫קינאה‬
‫עצבנות‬

‫ויש ציפור שטוב לה‬

‫שמחה‬

‫סבלנות‬
‫תקוה‬

‫יש מי ששומע אותה לעיתים קרובות‬
‫יש מי ששומע אותה לעיתים רחוקות‬
‫ויש מי ששומע אותה רק פעם בחיים‪.‬‬

‫לכן כדאי ‪,‬אולי מאוחר בלילה ‪,‬כששקט סביב‪,‬‬
‫להקשיב לציפור הנפש שבתוכנו‪,‬עמוק עמוק… בתוך הגוף‪.‬‬

‫מתי לאחרונה שמעתם את ציפור הנפש שלכם?‬

‫שנאה‬


Slide 24

‫מאת‪ :‬מיכל סנונית‬
‫ציור ועריכה‪ :‬רחל סער‬

‫עמוק עמוק בתוך הגוף שוכנת לה הנפש‪.‬‬
‫איש עוד לא ראה אותה‪,‬‬
‫אבל כולם יודעים שהיא קיימת‪.‬‬
‫ולא סתם יודעים שהיא קיימת‪,‬‬
‫יודעים גם מה יש בתוכה‪.‬‬

‫ומה יש בתוך הנפש?‬

‫בתוך הנפש‪,‬‬
‫במרכזה‪,‬‬
‫עומדת לה על רגל אחת ציפור ‪.‬‬

‫ציפור ששמה ציפור הנפש‪.‬‬
‫והיא מרגישה כל מה שאנו מרגישים‪:‬‬

‫כשמישהו פוגע בנו‪,‬‬
‫מתרוצצת לה ציפור הנפש בגופנו אנה ואנה‬
‫לכל כיוון‪,‬‬
‫סובלת כאבים קשים‪.‬‬

‫ומה קורה כשמישהו‬
‫אוהב אותנו‬

‫כשמישהו אוהב אותנו‪,‬‬
‫מקפצת לה צפור הנפש‬
‫בדילוגים קטנים ועליזים‪,‬‬
‫קדימה ואחורה‪,‬‬

‫הלוך ושוב‪.‬‬

‫ציפור הנפש‪,‬‬
‫השוכנת עמוק עמוק בתוך גופנו‪,‬‬
‫גדלה וגדלה‪,‬‬
‫עד שהיא ממלאה כמעט את כל המקום שבתוכנו‪.‬‬

‫עד‪-‬כדי‪-‬כך טוב לה בחיבוק‪.‬‬

‫בתוך הגוף‪,‬עמוק עמוק‪,‬שוכנת לה ציפור הנפש‪.‬‬
‫איש עוד לא ראה אותה‪,‬‬
‫אבל כולם יודעים שהיא קיימת‪.‬‬
‫ועוד אף פעם‪,‬‬
‫אף פעם לא נולד אדם‬
‫שלא הייתה לו נפש‪.‬‬
‫כי הנפש נכנסת לתוכנו ברגע בו אנו נולדים‪.‬‬

‫הנפש אינה עוזבת אותנו‪-‬‬
‫אף לא פעם אחת‪-‬‬
‫כל עוד אנו חיים‪.‬‬
‫בדומה לאוויר‪ ,‬אותו נושם האדם‪.‬‬
‫מרגע הולדתו‬
‫ועד לרגע מותו‪.‬‬

‫אבל ממה היא עשויה?‬

‫היא עשויה מגירות מגירות‬
‫מגירות אלה אי‪-‬אפשר‬
‫לפתוח סתם כך‪,‬‬
‫כי כל מגירה נעולה במפתח‬
‫המתאים רק לה!‬
‫וציפור הנפש היא היחידה‬
‫היכולה לפתוח את‬
‫מגירותיה‪.‬‬

‫כיצד?‬

‫ברגלה השניה‪.‬‬
‫ציפור הנפש עומדת לה על רגל אחת‪,‬‬
‫וברגל השניה‪ -‬המקופלת בשעת מנוחה מתחת לבטנה‪-‬היא‬
‫מסובבת את מפתח המגירה אותה היא רוצה לפתוח‪,‬‬
‫מושכת בידית‪ ,‬וכל מה שנמצא בתוכה‬
‫יוצא לחופשי אל תוך הגוף‪.‬‬

‫ומכיוון שאין דבר אותו אנו מרגישים ‪,‬שאין לו מגירה‪,‬‬
‫יש המון מגירות לציפור הנפש‪:‬‬

‫קנאה‬
‫שמחה‬

‫עצב‬

‫סבלנות‬
‫תקוה‬

‫עצבנות‬

‫ויש מגירה לסודות הכי כמוסים‪ ,‬זוהי מגירה שאותה כמעט שלא פותחים‪.‬‬
‫ויש עוד מגירות…‬

‫לפעמים יכול אדם לבחור‬
‫לעצמו ולסמן לציפור אילו‬
‫מפתחות לסובב ואילו‬
‫מגירות לפתוח‪.‬‬
‫ולפעמים זוהי הציפור‬
‫שמחליטה בשבילו‪.‬‬

‫למשל‪ :‬הוא רוצה לשתוק‬
‫ומורה לציפור לפתוח את‬
‫מגירת השתיקה‪ ,‬אבל‬
‫היא‪ ,‬על דעת עצמה‪,‬‬
‫פותחת לו את מגירת‬
‫הדיבור‪ ,‬והוא מדבר‬
‫ומדבר בלי לרצות‪.‬‬

‫בלה בלה בלה‪….‬‬

‫וקורה שהוא מקנא בלי להתכוון בכלל‪.‬‬

‫וקורה שהוא מקלקל דווקא כשהוא‬
‫רוצה לעזור‪.‬‬

‫כי ציפור הנפש היא לא‬
‫תמיד ציפור ממושמעת‬
‫ועושה לו לפעמים צרות‪….‬‬

‫כאן כבר אפשר להבין‪ ,‬שכל אדם‬
‫שונה מחברו בגלל ציפור הנפש‬
‫אשר בתוכו‪.‬‬
‫ציפור שפותחת מדי בוקר את מגירת‬
‫השמחה‪,‬‬
‫השמחה נשפכת ממנה אל תוך גופו‬
‫והאדם שלה שמח‪.‬‬

‫ואילו ציפור שפותחת לו‬
‫את מגירת הכעס‪,‬‬
‫הכעס שלה נשפך ממנה ומשתלט‬
‫עליו כליל‪.‬‬

‫ועד שהציפור אינה‬
‫סוגרת את המגירה בחזרה‪,‬‬
‫אין הוא‬
‫מפסיק לכעוס‪.‬‬

‫עצב‬

‫קינאה‬
‫עצבנות‬

‫ויש ציפור שטוב לה‬

‫שמחה‬

‫סבלנות‬
‫תקוה‬

‫יש מי ששומע אותה לעיתים קרובות‬
‫יש מי ששומע אותה לעיתים רחוקות‬
‫ויש מי ששומע אותה רק פעם בחיים‪.‬‬

‫לכן כדאי ‪,‬אולי מאוחר בלילה ‪,‬כששקט סביב‪,‬‬
‫להקשיב לציפור הנפש שבתוכנו‪,‬עמוק עמוק… בתוך הגוף‪.‬‬

‫מתי לאחרונה שמעתם את ציפור הנפש שלכם?‬

‫שנאה‬


Slide 25

‫מאת‪ :‬מיכל סנונית‬
‫ציור ועריכה‪ :‬רחל סער‬

‫עמוק עמוק בתוך הגוף שוכנת לה הנפש‪.‬‬
‫איש עוד לא ראה אותה‪,‬‬
‫אבל כולם יודעים שהיא קיימת‪.‬‬
‫ולא סתם יודעים שהיא קיימת‪,‬‬
‫יודעים גם מה יש בתוכה‪.‬‬

‫ומה יש בתוך הנפש?‬

‫בתוך הנפש‪,‬‬
‫במרכזה‪,‬‬
‫עומדת לה על רגל אחת ציפור ‪.‬‬

‫ציפור ששמה ציפור הנפש‪.‬‬
‫והיא מרגישה כל מה שאנו מרגישים‪:‬‬

‫כשמישהו פוגע בנו‪,‬‬
‫מתרוצצת לה ציפור הנפש בגופנו אנה ואנה‬
‫לכל כיוון‪,‬‬
‫סובלת כאבים קשים‪.‬‬

‫ומה קורה כשמישהו‬
‫אוהב אותנו‬

‫כשמישהו אוהב אותנו‪,‬‬
‫מקפצת לה צפור הנפש‬
‫בדילוגים קטנים ועליזים‪,‬‬
‫קדימה ואחורה‪,‬‬

‫הלוך ושוב‪.‬‬

‫ציפור הנפש‪,‬‬
‫השוכנת עמוק עמוק בתוך גופנו‪,‬‬
‫גדלה וגדלה‪,‬‬
‫עד שהיא ממלאה כמעט את כל המקום שבתוכנו‪.‬‬

‫עד‪-‬כדי‪-‬כך טוב לה בחיבוק‪.‬‬

‫בתוך הגוף‪,‬עמוק עמוק‪,‬שוכנת לה ציפור הנפש‪.‬‬
‫איש עוד לא ראה אותה‪,‬‬
‫אבל כולם יודעים שהיא קיימת‪.‬‬
‫ועוד אף פעם‪,‬‬
‫אף פעם לא נולד אדם‬
‫שלא הייתה לו נפש‪.‬‬
‫כי הנפש נכנסת לתוכנו ברגע בו אנו נולדים‪.‬‬

‫הנפש אינה עוזבת אותנו‪-‬‬
‫אף לא פעם אחת‪-‬‬
‫כל עוד אנו חיים‪.‬‬
‫בדומה לאוויר‪ ,‬אותו נושם האדם‪.‬‬
‫מרגע הולדתו‬
‫ועד לרגע מותו‪.‬‬

‫אבל ממה היא עשויה?‬

‫היא עשויה מגירות מגירות‬
‫מגירות אלה אי‪-‬אפשר‬
‫לפתוח סתם כך‪,‬‬
‫כי כל מגירה נעולה במפתח‬
‫המתאים רק לה!‬
‫וציפור הנפש היא היחידה‬
‫היכולה לפתוח את‬
‫מגירותיה‪.‬‬

‫כיצד?‬

‫ברגלה השניה‪.‬‬
‫ציפור הנפש עומדת לה על רגל אחת‪,‬‬
‫וברגל השניה‪ -‬המקופלת בשעת מנוחה מתחת לבטנה‪-‬היא‬
‫מסובבת את מפתח המגירה אותה היא רוצה לפתוח‪,‬‬
‫מושכת בידית‪ ,‬וכל מה שנמצא בתוכה‬
‫יוצא לחופשי אל תוך הגוף‪.‬‬

‫ומכיוון שאין דבר אותו אנו מרגישים ‪,‬שאין לו מגירה‪,‬‬
‫יש המון מגירות לציפור הנפש‪:‬‬

‫קנאה‬
‫שמחה‬

‫עצב‬

‫סבלנות‬
‫תקוה‬

‫עצבנות‬

‫ויש מגירה לסודות הכי כמוסים‪ ,‬זוהי מגירה שאותה כמעט שלא פותחים‪.‬‬
‫ויש עוד מגירות…‬

‫לפעמים יכול אדם לבחור‬
‫לעצמו ולסמן לציפור אילו‬
‫מפתחות לסובב ואילו‬
‫מגירות לפתוח‪.‬‬
‫ולפעמים זוהי הציפור‬
‫שמחליטה בשבילו‪.‬‬

‫למשל‪ :‬הוא רוצה לשתוק‬
‫ומורה לציפור לפתוח את‬
‫מגירת השתיקה‪ ,‬אבל‬
‫היא‪ ,‬על דעת עצמה‪,‬‬
‫פותחת לו את מגירת‬
‫הדיבור‪ ,‬והוא מדבר‬
‫ומדבר בלי לרצות‪.‬‬

‫בלה בלה בלה‪….‬‬

‫וקורה שהוא מקנא בלי להתכוון בכלל‪.‬‬

‫וקורה שהוא מקלקל דווקא כשהוא‬
‫רוצה לעזור‪.‬‬

‫כי ציפור הנפש היא לא‬
‫תמיד ציפור ממושמעת‬
‫ועושה לו לפעמים צרות‪….‬‬

‫כאן כבר אפשר להבין‪ ,‬שכל אדם‬
‫שונה מחברו בגלל ציפור הנפש‬
‫אשר בתוכו‪.‬‬
‫ציפור שפותחת מדי בוקר את מגירת‬
‫השמחה‪,‬‬
‫השמחה נשפכת ממנה אל תוך גופו‬
‫והאדם שלה שמח‪.‬‬

‫ואילו ציפור שפותחת לו‬
‫את מגירת הכעס‪,‬‬
‫הכעס שלה נשפך ממנה ומשתלט‬
‫עליו כליל‪.‬‬

‫ועד שהציפור אינה‬
‫סוגרת את המגירה בחזרה‪,‬‬
‫אין הוא‬
‫מפסיק לכעוס‪.‬‬

‫עצב‬

‫קינאה‬
‫עצבנות‬

‫ויש ציפור שטוב לה‬

‫שמחה‬

‫סבלנות‬
‫תקוה‬

‫יש מי ששומע אותה לעיתים קרובות‬
‫יש מי ששומע אותה לעיתים רחוקות‬
‫ויש מי ששומע אותה רק פעם בחיים‪.‬‬

‫לכן כדאי ‪,‬אולי מאוחר בלילה ‪,‬כששקט סביב‪,‬‬
‫להקשיב לציפור הנפש שבתוכנו‪,‬עמוק עמוק… בתוך הגוף‪.‬‬

‫מתי לאחרונה שמעתם את ציפור הנפש שלכם?‬

‫שנאה‬