Transcript פס הכל המוסיקלי - מדע ודעת תל-חי

‫פתיחה‬
‫שימושים במהלך הסרט‬
‫על תפישת הקול‬
‫מסרים במוסיקה‬
‫פסי קול כמפצלי אישיות‬
‫חקר סרט‬
‫דיון‬
‫ביבליוגרפיה‬
‫"דמיונם של הצופים עשוי להיות הבמאי הטוב ביותר אם ניתנת לו‬
‫הזדמנות הוגנת לעבוד‪ .‬ככל שהסצנה ‪ /‬התרחיש מדויקים יותר‪ ,‬כך‬
‫סביר להניח שישפיעו פחות על תחושות הקהל‪.‬‬
‫בהיותו חד משמעי‪ ,‬הבמאי מפחית את האפשרויות לפרשנות‪ .‬הדבר‬
‫היחיד שנחוץ הוא מניע להתחיל את תהליך ההתנסות ומניע זה הינו‬
‫הקול‪".‬‬
‫(קלאס דיקהוף‪)2003 ,‬‬
‫בעבודה זו ברצוני לחקור את השפעת המוסיקה על נרטיב העלילה‪ ,‬ואת תפקידי המוסיקה במדיה הקולנועית‪.‬‬
‫הנחת היסוד שלי הייתה שרוב פסי הקול הולכים במקביל לעלילת הסרט ומשרים תחושות ומעבירים מסרים שהבמאי בוחר‬
‫להעביר‪ .‬בעבודה זו מצאתי כי שימושי המוסיקה הם הרבה יותר רחבים מאשר להעצים את הרגשות העוברים בסרט‪.‬‬
‫חקרתי נושא זה בעזרת מאמרים אקדמיים‪ ,‬ספרים ומאמרי אינטרנט‪ ,‬וכן על ידי חקר קטעים מהסרט "כשהנערים שרים" ‪,‬‬
‫בבימויו של ז'אן בפטיסט מונייה‪ ,‬שערכתי בעצמי‪.‬‬
‫בחרתי לחקור נושא זה‪ ,‬משום שהוא משלב שני תחומים שאני מאוד אוהבת‪ ,‬הקולנוע והמוסיקה‪.‬‬
‫עבודה זו נכתבה בידי עידית רז‪ ,‬תלמידת כיתה ט'‪ ,‬במסגרת קורס לעריכת עבודות חקר‪ ,‬מרכז מדע ודעת למחוננים‬
‫במכללת תל חי‪ ,‬תש"ע ‪2010‬‬
‫פתיחה‬
‫שימושים במהלך הסרט‬
‫על תפישת הקול‬
‫מסרים במוסיקה‬
‫פסי קול כמפצלי אישיות‬
‫חקר סרט‬
‫דיון‬
‫ביבליוגרפיה‬
‫שימושי המוסיקה במהלך הסרט‬
‫סוגי פסקול מוסיקלי‬
‫אורי רשף (רשף‪ ,)2005 ,‬במאמרו "מוסיקה מהסרטים"‪ ,‬טוען כי המוסיקה בסרט‬
‫קיימת בשתי דרכים עיקריות‪ :‬כתוספת חיצונית ‪ -‬הנקראת שיוך חוץ דיאגטי‪ ,‬או‬
‫עם שיוך ויזואלי לסצנה המצולמת ‪ -‬שיוך דיאגטי‪ ,‬כמו לדוגמה רדיו המנגן מוסיקה‬
‫והמצלמה מראה אותו לצופים‪.‬‬
‫סיבות להוספת מוסיקה לסרט‬
‫הוספת מוסיקה באופן חיצוני לסרט מתבצעת מהסיבות הבאות‪:‬‬
‫‪.1‬‬
‫פרטיטורה‬
‫העברת האותנטיות של הסביבה ‪ -‬המקום והזמן‬
‫‪ .2‬הענקת רקע חברתי ‪ -‬האם הסביבה החברתית אותה אנחנו רואים כרגע בסרט היא של בדידות‪ ,‬של זוג‪ ,‬של‬
‫קבוצה‪ .‬רקע אתני ‪ -‬מה העדה של הדמויות; ערבי‪ ,‬מערבי‪ .‬רקע לאומי לדמויות‪.‬‬
‫‪.3‬‬
‫תיאור מצבי רוח או מצב נפשי‪ ,‬להדגיש רגשות או להדגיש דקויות פסיכולוגיות‪.‬‬
‫‪.4‬‬
‫מילוי רקע ניטרלי‪.‬‬
‫‪.5‬‬
‫העצמת תחושת מתח‬
‫‪.6‬‬
‫יצירת מוטיב קבוע המאפיין את גיבור הסרט לכל אורך הסרט‪.‬‬
‫*המשך בשקופית הבאה‬
‫פתיחה‬
‫שימושים במהלך הסרט‬
‫על תפישת הקול‬
‫מסרים במוסיקה‬
‫פסי קול כמפצלי אישיות‬
‫חקר סרט‬
‫דיון‬
‫אילן אבישר ‪ ,‬בספרו "אמנות הסרט"‪ ,‬מוסיף על תפקידי המוסיקה בקולנוע‪:‬‬
‫‪.1‬‬
‫איפיון דמויות באופן מעמיק יותר וחוויתי יותר‪.‬‬
‫‪.2‬‬
‫הדגשת התפתחויות חשובות בעלילה‪.‬‬
‫‪.3‬‬
‫מוסיקה רוגעת מעצימה רגשות ותחושות‪.‬‬
‫‪.4‬‬
‫פסקול מוסיקלי בלי רעשים חיצוניים טבעיים יוצר תחושה של בועה‪ ,‬של עולם פרטי‪ .‬מוסיקה נוסטלגית נותנת‬
‫תחושה שבסרטים שבהם מופיע תהליך חניכה ‪ -‬תהליך שינוי‪ ,‬שהגיבור עובר לאורך הסרט‪ ,‬המוסיקה עוברת את‬
‫תהליך החניכה יחד עם הגיבור‪ .‬בנוסף משרה מוסיקה זו תחושת נוסטלגיה‪.‬‬
‫‪.5‬‬
‫צלילים שקטים יכולים לתת תחושה אידילית ושלווה‪ ,‬מנגד צלילים צורמים משבשים תחושה כזו‪.‬‬
‫‪.6‬‬
‫האופן בו משובצים שירים על הפסקול נותן משמעות סמלית‪.‬‬
‫*המשך בשקופית הבאה‬
‫ביבליוגרפיה‬
‫פתיחה‬
‫שימושים במהלך הסרט‬
‫על תפישת הקול‬
‫מסרים במוסיקה‬
‫פסי קול כמפצלי אישיות‬
‫חקר סרט‬
‫מנגד‪ ,‬מהם החסרונות להוספת מוסיקה לסרט?‬
‫לואיס ג'אנטי בספרו "להבין סרטים" (‪ ,)2000‬טוען כי מוסיקה בפסקול‬
‫מקבלת משמעות ברורה וממוקדת יותר כאשר היא מלווה בתמונות‪.‬‬
‫לעיתים נטען כנגד עושי הסרט כי התמונות שהוצמדו למוסיקה פגמו‬
‫בריבוי האפשרויות להבנת המוסיקה‪ ,‬בעיקר בסרטים מוסיקליים‪ ,‬שכן‬
‫בז'אנר זה המוסיקה היא החלק החשוב בסרט‪ ,‬והתמונות הן רק ליווי‪ .‬דוגמא‬
‫לכך ניתן למצוא בסרט "פנטסיה" של וולט דיסני‪ .‬את '"מחול השעות" שכתב‬
‫אמילקארה פונקיילי אייר דיסני בדמויות ססגוניות של היפופוטמים‪ ,‬תנינים‪,‬‬
‫פילים ויענים‪ .‬כיום‪ ,‬כמעט ולא ניתן להאזין "למחול השעות" מבלי להיזכר‬
‫בדמויות של דיסני‪ ,‬ולדעת אוהבי מוסיקה רבים המחול האלגנטי "נהרס" בעזרת‬
‫היפופוטמים מגוחכים בנעלי בלט‪.‬‬
‫מחול השעות‪:‬‬
‫‪http://www.youtube.com/watch?v=J_Zut7NoRLQ‬‬
‫*המשך בשקופית הבאה‬
‫מתוך "מחול השעות"‬
‫דיון‬
‫ביבליוגרפיה‬
‫פתיחה‬
‫שימושים במהלך הסרט‬
‫על תפישת הקול‬
‫מסרים במוסיקה‬
‫פסי קול כמפצלי אישיות‬
‫חקר סרט‬
‫דיון‬
‫ביבליוגרפיה‬
‫מוסיקת פתיחה‬
‫לואיס ג'אנטי טוען כי בפתיחת הסרט‪ ,‬המוסיקה הנשמעת משמשת כמעין הקדמה לסרט‪.‬‬
‫היא מסבירה לצופים לאיזה ז'אנר שייך הסרט שהם צופים בו‪ ,‬ונותנת כמעין פתיחה‪:‬‬
‫ישנם סרטים שבהם כלי הנגינה המנגנים את המוסיקה מרמזים על התקופה הכרונולוגית‪.‬‬
‫לדוגמה צ'מבלו הוא כלי שהיה מאוד פופולרי במאה ה‪ .18-‬אם במוסיקת הפתיחה נשמע צ'מבלו‪,‬‬
‫ניתן להסיק אולי שעלילת הסרט מתרחשת במאה ה‪.18-‬‬
‫רמז על מעמדות וקבוצות אתניות‬
‫ישנם סרטים בהם המוסיקה מרמזת על מעמדות חברתיים או קבוצות אתניות‪ .‬כותבת עבודה זו‬
‫גילתה כי בסרט "זהות אבודה" בבימוי פול גרינגראס‪ ,‬במהלך מרדף בטנג'יר‪ ,‬המוסיקה המלווה את כל‬
‫הקטעים שהתרחשו בטנג'יר‪ ,‬מורכבת בין היתר ממוסיקה מזרחית הכוללת צלצולי מטבעות וכלי נגינה‬
‫אותנטיים‪ .‬תוספת זו לפסקול נועדה כדי להדגיש את התחושה של ההימצאות בעיר שהינה שונה כל כך‬
‫מאירופה או ארצות הברית‪ ,‬שם מתרחשת רוב העלילה‪.‬‬
‫צ'מבלו ‪" -‬בן דודו" של‬
‫הפסנתר‪.‬‬
‫התרעה ורמיזה על המשך העלילה‬
‫מוסיקה בפסקול יכולה לשמש גם כמתריעה על רגעי מתח‪ ,‬עוד לפני שהם מגיעים בעלילה המצולמת‪ .‬לדוגמא בסרט‬
‫"כשהנערים שרים" בבימוי כריסטופר ברטייה‪ ,‬לקראת סיום הסרט‪ ,‬כאשר המנהל נוסע לקבל פרס על הישגי המקהלה‪,‬‬
‫ואחד הנערים שורף את בית הספר‪ ,‬נשמעת בפסקול מוסיקה דיסוננטית מתגברת עוד לפני שמבינים מה התרחש‪ ,‬וכך‬
‫הצופה מבין מראש שעומד להתרחש משהו לא טוב‪.‬‬
‫פתיחה‬
‫שימושים במהלך הסרט‬
‫על תפישת הקול‬
‫מסרים במוסיקה‬
‫פסי קול כמפצלי אישיות‬
‫חקר סרט‬
‫דיון‬
‫על תפישת הקול‬
‫חוש הראיה הוא לא החוש הראשי בתת המודע שלנו‬
‫קלאס דיקהוף‪ )Dykhoff, 2003( ,‬במאמרו " ‪ "About the perception of sound‬טוען כי חוש השמיעה כמו גם חוש הריח‬
‫משמש כנתיב ישיר לתת מודע שלנו‪ ,‬וכי חוש הראייה הוא החוש העיקרי‪ .‬חושי השמיעה והמישוש הם רק חושים משניים‪,‬‬
‫המוודאים את הקביעות של חוש הראייה‪ .‬דיקהוף מדגים זאת בדוגמה הבאה‪ :‬כאשר אדם נראה טוב‪ ,‬אבל הריח שלו מוזר‬
‫ולא תואם את הרושם שיוצרות העיניים‪ ,‬מתעוררים חשדות במוח‪ .‬הוא אומר כי הסיבה לתופעה זו היא הצורך לחוות תחושה‬
‫זהה מכל החושים על מנת לייצר הבנה‪ .‬כאשר יש צרימה‪ ,‬חשד כלשהו מיד מתעורר‪.‬‬
‫עיוות המציאות על ידי יוצרי הסרטים‬
‫בתהליך יצירה של סרט‪ ,‬מנסים היוצרים לעוות את תפישת המציאות אצל הקהל‪ .‬הם מנסים ליצור את התחושה שהמסך‬
‫שבקצה החדר הוא המציאות‪ ,‬ושהתמונות השטוחות הן תלת מימדיות‪ .‬לעיתים קרובות פס הקול עוזר לנו לחוש את המימד‬
‫השלישי‪ ,‬אך המוח גורם לנו לחוש כאילו אנו רואים זאת‪.‬‬
‫על פי דיקהוף‪ ,‬סאונד בסרטים יכול לטשטש משחק לא טוב‪ ,‬על ידי נתינת "תירוצים" שמיעים וסיבות שיפצו על חוסר האמינות‬
‫במשחק‪.‬‬
‫הבמאי הטוב ביותר‬
‫דיקהוף טוען‪ ,‬כי דמיונם של הצופים עשוי להיות הבמאי הטוב ביותר אם ניתנת לו הזדמנות הוגנת לפעול‪.‬‬
‫ככל שהסצנה ‪ /‬התרחיש מדויקים יותר‪ ,‬כך סביר להניח שישפיעו פחות על תחושות הקהל‪ .‬בהיותו חד משמעי‪ ,‬הבמאי‬
‫מפחית את האפשרויות לפרשנות‪.‬‬
‫הדבר היחיד שנחוץ הוא מניע להתחיל את תהליך ההתנסות ומניע זה הינו הקול‪.‬‬
‫*המשך בשקופית הבאה‬
‫ביבליוגרפיה‬
‫פתיחה‬
‫שימושים במהלך הסרט‬
‫על תפישת הקול‬
‫מסרים במוסיקה‬
‫פסי קול כמפצלי אישיות‬
‫חקר סרט‬
‫דיון‬
‫האם מה שאנו מבינים מהסרט זה מה שבאמת רואים בו?‬
‫דיקהוף מזכיר את השם רנדי תום שכותב על השימוש בדמויות בשחור ולבן או עשן וזוויות מצלמה קיצוניות‪ ,‬שהולך בד בבד‬
‫עם שורות אלה‪ .‬על ידי כך שאינו מראה הכל הוא מאלץ את הצופים לחפש לעצמם מקורות אחרים על מנת למלא בהם את‬
‫החלקים החסרים‪ .‬המקור הוא ללא ספק פס הקול‪ .‬באמצעות כמות מזערית של מידע חזותי וקולי אפשר לגרום לדמיונם של‬
‫הצופים לרוץ‪.‬‬
‫בנוסף‪ ,‬כמות מזערית של צליל‪ ,‬שהוכנס ברגע המתאים לסצנה‪ ,‬עשוי להיות המניע להפעלת הרבה מידע רלוונטי מוכר‬
‫בקרב הצופה ובאופן עדין ביותר‪.‬‬
‫דיקהוף אומר שכולנו יכולים לראות את הכוח של רוח פראית‪ ,‬פשוט בגלל שדעתנו מכלילה את הקול והדימויים לתוך‬
‫התרשמות חזותית‪ .‬על מנת שלא לבלבל אותנו‪ ,‬המוח אומר לנו‪" :‬אתם רואים את זה" במקום לגלות לנו את האמת כולה‪.‬‬
‫האמת עשויה בוודאי לתפוס הרבה יותר רוחב פס קולנועי‪ ,‬מאשר רמזים על האמת‪.‬‬
‫הבמאי הטוב ביותר‬
‫*המשך בשקופית הבאה‬
‫ביבליוגרפיה‬
‫פתיחה‬
‫שימושים במהלך הסרט‬
‫על תפישת הקול‬
‫מסרים במוסיקה‬
‫פסי קול כמפצלי אישיות‬
‫חקר סרט‬
‫דיון‬
‫ביבליוגרפיה‬
‫מה מפעיל יותר את המוח‪ ,‬מוסיקה של באך או נגינת סולמות?‬
‫קלאס דיקהוף‪ ,‬בהמשך מאמרו‪ ,‬גילה כי פרופסור פול רוברטסון‪ ,‬נגן ויולה בריטי‪ ,‬חקר את האופן‬
‫בו המוח תופש את המוסיקה‪ .‬רוברטסון ערך ניסוי‪ ,‬וצילם בעזרת רנטגן את מוחו של גבר המנגן‬
‫סולמות מוסיקליים או מנגן מוסיקה של המלחין באך‪ .‬בין מסקנות הניסוי התגלה כי החלק במוח‬
‫שאחראי על ההאזנה לא היה פעיל בעת הנגינה‪ .‬בנוסף‪ ,‬הסתבר מתוצאות הניסוי כי החלק במוח‬
‫האחראי על התמונות היה פעיל כאשר הנסיין ניגן מוסיקה של באך‪ ,‬ולא היה פעיל כאשר הנסיין‬
‫ניגן סולמות‪ ,‬פעולה טכנית בלבד‪ ,‬ולא יצירתית‪.‬‬
‫אנשים חירשים יכולים לנגן מוסיקה בדיוק כמו אנשים ששומעים‬
‫בחלק אחר של המחקר‪ ,‬ראיין רוברטסון נגנית ויולה חירשת המנגנת בתזמורת הסימפונית של‬
‫לונדון‪ .‬כאשר היא נשאלה כיצד היא מנגנת בעוד היא לא שומעת‪ ,‬ענתה הנגנית כי השמיעה היא‬
‫רק חלק מתוך מערכת מורכבת הפועלת כאשר מנגנים מוסיקה‪ .‬היא אמרה גם‪ ,‬שכל המוסיקאים‬
‫נעזרים בחושים אחרים בנוסף לחוש השמיעה שלהם במהלך נגינתם‪ ,‬והם לא מודעים לכך‪.‬‬
‫המוח שלנו נותן לנו תחושה כאילו אנו שומעים‪ ,‬למעשה אנו רואים או חשים בחוש אחר‪.‬‬
‫על פי מדידה שערך דיקהוף‪ ,‬היחס בין תאים במוח האחראים על שמיעה גדול פי מאה מכמות‬
‫התאים האחראים על הראייה‪ .‬בנוסף‪ ,‬כמות התאים האחראים על שמיעה ועל ריח שווה‪.‬‬
‫יוהן סבסטיאן באך ‪1685 -1750‬‬
‫פתיחה‬
‫שימושים במהלך הסרט‬
‫על תפישת הקול‬
‫מסרים במוסיקה‬
‫פסי קול כמפצלי אישיות‬
‫חקר סרט‬
‫מסרים במוסיקה‬
‫האם ישנם מסרים שהמוסיקה משמשת מעין צינור להעברתם?‬
‫קלאודיה גלושנקוף (גלושנקוף‪ ,)1999 ,‬במאמרה "אתה שומע מה שאני שומעת? על דרכי האזנה"‪ ,‬טוענת כי ישנם‬
‫דימויים העוברים מתוך המוסיקה ליותר מאדם אחד‪ ,‬משמע הם מעבירים מסר זהה לאנשים שונים‪ .‬במחקר שנערך על‬
‫ידי ‪ ,1990( Dolgin & Adelson‬אצל ‪ ,)1992 ,Haack‬שבו השמיעו לילדים בגילאי ‪ 7 ,4‬ו‪ 9 -‬שנים קטעים מוסיקליים‬
‫שונים‪ ,‬בעלי אופי רגשי שונה ‪ -‬שמח‪ ,‬עצוב‪ ,‬כועס‪ ,‬מפחיד וכדומה‪ ,‬כל הילדים הצליחו במידה זו או אחרת לזהות את‬
‫האיכויות הרגשיות של הקטעים‪ .‬ובכך הוכח כי ישנם מסרים שעוברים בהאזנה למוסיקה‪ ,‬והם לא קשורים באופן ישיר‬
‫למוסיקה עצמה‪.‬‬
‫סוגי המסרים העוברים בדרך זו‬
‫במאמר שנערך על ידי ‪ ,)1973( Gardner‬נתבקשו ילדים בגילאי ‪ 8‬ו‪ 11 -‬לתאר הבדלים בין קטעים מוסיקליים שונים‪.‬‬
‫הילדים בגיל ‪ 8‬הגדירו לרוב את ההבדלים שמצאו בדימויים חיצוניים‪ ,‬שלא קשורים לתחום המוסיקה‪ ,‬כגון "משעמם"‪,‬‬
‫"של כנסיה"‪" ,‬של מבוגרים" או "כמו מירוץ סוסים"‪.‬‬
‫הילדים בני ה‪ ,11 -‬בנוסף להגדרותיהם את ההבדלים בדומה לילדים הצעירים‪ ,‬התייחסו גם למקצבים ולמרקם‬
‫המוסיקלי‪.‬‬
‫*המשך בשקופית הבאה‬
‫דיון‬
‫ביבליוגרפיה‬
‫פתיחה‬
‫שימושים במהלך הסרט‬
‫על תפישת הקול‬
‫מסרים במוסיקה‬
‫פסי קול כמפצלי אישיות‬
‫חקר סרט‬
‫דיון‬
‫כיצד מתרחשת העצמת תחושות כמו מתח או שמחה‬
‫אורי רשף כותב כי בסרטים רבים מוסיקת הרקע נועדה כדי להעצים את המתח‪ .‬אמנם בכל סרט האלמנטים ליצירת מתח הם‬
‫שונים‪ ,‬אך בכל זאת ישנם מספר עקרונות כלליים להעביר תחושת מתח‪:‬‬
‫• שימוש בצלילים נמוכים‪ ,‬בקצב איטי‪ ,‬בשילוב עם טונים גבוהים‪.‬‬
‫• יצירת עלייה בטונים באופן הדרגתי עד לשיא העלילה‪ ,‬ולאחר מכן ירידה הדרגתית‪ ,‬כדי ליצור תחושה של מתח מתגבר גם‬
‫במובן העלילתי וגם במובן השמיעתי‪.‬‬
‫• הגברת עוצמת המוסיקה עם עלייה ברמת המתח‪.‬‬
‫• הוספת תקתוק שעון‪ .‬דוגמא שהביא רשף טוענת כי לעיתים מופיע בסצנה שעון אמיתי‪ ,‬ולפעמים רק מתווסף לפסקול תקתוק‬
‫שעון‪ ,‬היוצר תחושת מתח‪.‬‬
‫• כדי ליצור אווירת שמחה‪ ,‬נהוג להשתמש בכלי נגינה בעלי טונים גבוהים כמו חליל‪ ,‬אבוב‪ ,‬פיקולו או מקלדת‪.‬‬
‫נהוג להשתמש בצליליהן של חליליות‬
‫כדי להעביר תחושת שמחה‬
‫ביבליוגרפיה‬
‫פתיחה‬
‫שימושים במהלך הסרט‬
‫על תפישת הקול‬
‫מסרים במוסיקה‬
‫פסי קול כמפצלי אישיות‬
‫חקר סרט‬
‫דיון‬
‫פסקולי סרטים כמפצלי אישיות‬
‫עמרי גרינברג (גרינברג‪ ,)2009 ,‬במאמרו "פסקולי סרטים כמפצלי אישיות"‪ ,‬אומר כי "בסרטיו של הבמאי האמריקאי ווס‬
‫אנדרסון משמשים פסי הקול על מנת לערער את נקודת המבט האחידה של הבמאי וליצור סרט רב קולי ורפלקטיבי"‪.‬‬
‫גרינברג רואה את הבמאי אנדרסון כמי שכל טקסט בקולנוע עבורו הוא אינטר‪-‬טקסט‪.‬‬
‫אינטר‪-‬טקסט‪ ,‬הינו אחת משלוש גישות מקובלות לניתוח טקסטים קולנועיים‪ .‬משמעות האינטר‪-‬טקסט היא דיון ביחסים בין‬
‫הטקסטים של הסרט לשאר הטקסטים הקולנועיים והלא‪-‬קולנועיים שקדמו לו או השפיעו עליו‪ .‬לפי גישה זו יש תהליך של‬
‫הפרייה הדדית בין הטקסטים השונים במערכת התרבותית‪.‬‬
‫כאשר מדובר בטקסט ‪ -‬הכוונה היא למוסיקה‪ ,‬גרפיקה‪ ,‬צילום וכל מרכיב שמעביר מסר כלשהו‪ .‬כאשר טקסט ביצירה "מתכתב"‬
‫עם טקסטים של יצירות אחרות המשמעות שלו מושפעת מהם‪.‬‬
‫כל יצירה של הבמאי אנדרסון‪ ,‬כל שנייה בסרט שהוא יוצר גדושים באינטר‪-‬טקסטים מתסכלים‪ ,‬עקב עודפי משמעות‪ .‬אנדרסון‬
‫הרחיק לכת עד כדי כך שפס הקול שגם הוא אינטר‪-‬טקסט כבר איבד את הקשר עם הסרט עצמו ומתפקד בתוכו כגורם עצמאי‪.‬‬
‫"משפחת טננבאום" – סרט בבימויו של אנדרסון‪,‬‬
‫שבו השתמש כותב המאמר כדי להדגים את‬
‫טענותיו‪.‬‬
‫*המשך בשקופית הבאה‬
‫ביבליוגרפיה‬
‫פתיחה‬
‫שימושים במהלך הסרט‬
‫על תפישת הקול‬
‫מסרים במוסיקה‬
‫פסי קול כמפצלי אישיות‬
‫חקר סרט‬
‫דיון‬
‫סוגי פסקול מיוחדים לאנדרסון‬
‫עמרי גרינברג מוצא כי בסרטיו של ווס אנדרסון ישנם שלושה סוגים של פסי קול מוסיקליים‪:‬‬
‫קטעים אינסטרומנטליים שהולחנו במיוחד עבור הסרט‪ .‬לרוב הלחין את השירים מארק מארת'סבאו‪ ,‬המלחין הקבוע של‬
‫אנדרסון‪.‬‬
‫קטעים מוסיקליים ושירים שלא נכתבו במיוחד עבור הסרט‪ ,‬אך נעשה בהם שימוש אסוציאטיבי הקשור בנושא שלהם‪.‬‬
‫קטעים אינסטרומנטליים ושירים שלא נכתבו במיוחד עבור הסרט‪ ,‬ומבוצעים בו בעיבוד אחר‪ ,‬השונה מהעיבוד המקורי‬
‫שלהם‪.‬‬
‫האינטר טקסט כגורם מתסכל בצפייה בסרטי אנדרסון‬
‫גרינברג טוען כי אנדרסון מודע לכוחו כיוצר של הסרט‪ ,‬ומוסיף כמעט בכל ניואנס של הסרט מסר "המתכתב" עם ידע‬
‫מוקדם או מידע שיש לנו במוח המקשר בין הסרט לחיים‪ .‬גודש כזה של מסרים מתיש מאוד את הצופה‪ ,‬כי כמעט בכל רגע‬
‫המחשבה של הצופה נזרקת לכיוון אסוציאטיבי אחר‪.‬‬
‫דוגמא לכך היא שימוש בביצועים של שירים המזוהים עם אמנים ידועים‪ .‬במצב כזה כמעט ולא ניתן להפריד בין הביצוע‬
‫לבין ידע מוקדם מסוים שיש על האומן המבצע‪ ,‬ובכך להעניק לחווית הצפייה וההאזנה בסרט רובד נוסף‪ .‬רובד זה אינו‬
‫מופיע באופן ישיר בסרט‪ ,‬אך מסר זה מועבר בצורה כזו שכל מי שמכיר את הביצוע המקורי יכול לעשות את החיבור‬
‫המוחי הזה‪.‬‬
‫פסי קול הפועלים כנגד העלילה‬
‫בנוסף‪ ,‬טוען גרינברג כי בשונה מפסי קול של סרטים רבים‪ ,‬המדגישים רגשות‪ ,‬תחושות‪ ,‬מתחים‪ ,‬עלילה מסוימת ועוד‪,‬‬
‫פסי הקול בסרטיו של אנדרסון פועלים באופן הפוך‪ .‬הם אינם קשורים באופן עלילתי לסרט‪ ,‬ולעיתים אף הולכים נגדו‪ .‬פס‬
‫הקול אצל אנדרסון מציף את הצופה במידע שלא קשור לסרט‪.‬‬
‫ביבליוגרפיה‬
‫פתיחה‬
‫שימושים במהלך הסרט‬
‫על תפישת הקול‬
‫מסרים במוסיקה‬
‫פסי קול כמפצלי אישיות‬
‫חקר סרט‬
‫דיון‬
‫מה הקשר בין היי גו'ד של הביטלס וגירושין?‬
‫ברצוני לחקור ולהסביר קטע קצר מתוך הסרט משפחת טננבאום‪ .‬הסרט מסופר כמו ספר‪ ,‬המחולק לעשרה פרקים‪.‬‬
‫בתחילת הסרט מסופר על אב שמספר לשלושת ילדיו שהוא ואמם מתגרשים‪ .‬לאחר מכן מוצג כל אחד מבני המשפחה‪,‬‬
‫ומסופר מעט על כישרונותיו ועל ייחודיותו בתוך המשפחה‪.‬‬
‫את כל אלה מלווה על פס הקול שיר "היי ג'וד" של הביטלס‪ .‬השיר נכתב על ידי פול מקרתני לבנו של ג'ון לנון‪ ,‬ג'וליאן‪ ,‬לאחר‬
‫שלנון התגרש מאמו של ג'וליאן‪ ,‬סינתיה‪ .‬מקרתני היה מאוד קשור לג'וליאן‪ ,‬שהיה רק בן חמש שנים כאשר הוריו התגרשו‪,‬‬
‫והוא בא מספר פעמים לבקר את סינתיה במשך תהליך הגירושים‪.‬‬
‫לא רבים האנשים שיודעים את הרקע ההיסטורי שמאחורי השיר הידוע הזה‪ ,‬ולא ניתן להבין מתוך מילות השיר שנושאו הוא‬
‫גירושים‪ ,‬ולכן למרבית הצופים בקטע זה בסרט לא ניתן להבין מדוע בחר הבמאי להוסיף שיר זה‪ ,‬ומרוב ניחושים והצעות‬
‫הצופה כבר לא מסוגל להתרכז בעלילת הסרט‪.‬‬
‫קישור לפרק הראשון בסרט‪:‬‬
‫‪http://www.youtube.com/watch?v=G2dsfwHjCTM‬‬
‫ביבליוגרפיה‬
‫פתיחה‬
‫שימושים במהלך הסרט‬
‫על תפישת הקול‬
‫מסרים במוסיקה‬
‫פסי קול כמפצלי אישיות‬
‫חקר סרט‬
‫דיון‬
‫ביבליוגרפיה‬
‫חקר סרט‬
‫בחרתי לחקור את הסרט "כשהנערים שרים"‪ ,‬בבימוי כריסטופר ברטייה (צרפת‪ ,)2004 ,‬בהשתתפות ג'רארד ג'וגנוט‪,‬‬
‫פרנסואה ברלאן‪ ,‬ז'אן בפטיסט מונייה‪ ,‬ז'אק פרין‪ ,‬קאד מראד‪ ,‬ומארי בונל‪ .‬המוסיקה לסרט זה נכתבה על ידי ‪Brunoo‬‬
‫‪.Coulais‬‬
‫תקציר הסרט‬
‫עלילת הסרט מספרת על קלמנט מאתיו‪ ,‬מורה חדש המגיע לפנימיית בנים‬
‫סוררים‪ ,‬המלאה באלימות‪ .‬מנהל הפנימייה‪ ,‬מר ראשיין‪ ,‬מנסה לפתור את בעיות‬
‫המשמעת בעזרת שיטת "פעולה תגובה"‪ ,‬ולא מבין שבצורה כזו הוא רק משניא‬
‫את עצמו עוד יותר על הילדים‪ ,‬שרק מחפשים סיבות להתגרות בו‪.‬‬
‫המורה‪ ,‬מוסיקאי ומלחין כושל‪ ,‬מקים מקהלת נערים ומצליח לפתור את רוב‬
‫בעיות המשמעת אצל התלמידים‪ ,‬לחנך אותם ולהכניס בהם אנושיות ומוסיקליות‪.‬‬
‫הגיבור הראשי בין הנערים יהיה בסופו של דבר מנצח תזמורת כלי קשת ידוע‪.‬‬
‫גיבורו של הסרט הוא פייר מוראנג'‪ ,‬הגיבור שעבר את תהליך החניכה‪ ,‬בעל‬
‫הקול הייחודי‪ ,‬שהפך ברבות הימים למנצח‪ .‬בתחילת הסרט הוא היה ילד בעייתי‪,‬‬
‫"פני מלאך‪ ,‬אך אחוז בידי השטן"‪ ,‬כפי שהגדיר אותו אחד המורים המלמדים בפנימייה‪.‬‬
‫במהלך הסרט הוא עובר שינוי עצום‪ ,‬גם מבחינה התנהגותית‪ ,‬וגם מבחינה מוסיקלית‬
‫הגלום בו‪ ,‬ולכן הוא הופך למנצח ידוע ברבות הימים‪.‬‬
‫סיקוונס מתוך הסרט שבו נראית ונשמעת שירת‬
‫המקהלה כאשר המנהל מציג אותה בפני ועדה‪ ,‬על‬
‫מנת לקבל פרס על הישגי המקהלה‪.‬‬
‫הגיבור מוראנג' הוא הילד שעומד בתחילת הקטע‬
‫בצד‪ ,‬אך לאחר מכן שר את קטע הסולו‪.‬‬
‫‪http://www.youtube.com/watch?v=dQg‬‬‫‪3wkzJ3s‬‬
‫‪ -‬הוא מבין את הכישרון המדהים‬
‫רוב הסרט מסופר כפלשבאק של מוראנג'‪ ,‬כעת הוא נראה אדם מבוגר‪ ,‬בן לפחות ‪ .60‬מוראנג' מקבל ביקור מפפינו‪ ,‬חבר‬
‫שלמד עמו בפנימייה‪ ,‬ומביא למוראנג' את היומן שכתב מאתיו בהיותו המורה שלהם‪ ,‬שהשאיר אחריו לאחר מותו‪ .‬על פי‬
‫אחת הפרשנויות לסרט‪ ,‬היומן שרד את השריפה שפרצה בסיום הסרט בפנימייה‪ .‬מוראנג' מתחיל לקרוא בו‪ ,‬ואנו נסחפים‬
‫עמו לתוך הזיכרון‪.‬‬
‫*המשך בשקופית הבאה‬
‫פתיחה‬
‫שימושים במהלך הסרט‬
‫על תפישת הקול‬
‫מסרים במוסיקה‬
‫פסי קול כמפצלי אישיות‬
‫חקר סרט‬
‫דיון‬
‫ביבליוגרפיה‬
‫סיבות לחקר‬
‫בחרתי לנתח סרט זה משתי סיבות עיקריות‪:‬‬
‫רציתי סרט שהמוסיקה משמשת אותו גם בעלילתו‪ ,‬ולא רק כרקע‪.‬‬
‫‪.1‬‬
‫‪.2‬‬
‫מהפעם הראשונה שצפיתי בסרט זה אהבתי אותו‪ ,‬והחלטתי שאם אני צריכה לבחור סרט כלשהו כדי לנתח‪ ,‬אני‬
‫רוצה שזה יהיה סרט שגם אהבתי בלי קשר‪.‬‬
‫בניתוח זה ברצוני לבדוק מהן הסיבות שהבמאי מוסיף פסקול מוסיקלי‪ ,‬במקרה זה למוסיקה יש גם תפקיד עלילתי‪ ,‬ולא רק‬
‫של מוסיקת רקע‪.‬‬
‫שתי כריכות לגרסת ה‪ DVD -‬לסרט‪ ,‬המקורית והעברית‬
‫*המשך בשקופית הבאה‬
‫פתיחה‬
‫שימושים במהלך הסרט‬
‫על תפישת הקול‬
‫מסרים במוסיקה‬
‫פסי קול כמפצלי אישיות‬
‫חקר סרט‬
‫דיון‬
‫ביבליוגרפיה‬
‫סיקוונס תחילת הסרט‬
‫הסרט נפתח בתמונה גשומה‪ .‬אין מוסיקה‪ ,‬רק אפקטים של סירנת אמבולנס‪ ,‬שחפים‪ ,‬וצפירת אונייה‪ .‬נקודת המבט היא‬
‫מספינה‪.‬‬
‫לאחר מכן רואים איש שוכב על ספה‪ ,‬וכולו אומר בדידות‪ .‬קולות שחפים ואמבולנס חוץ‬
‫דיאגטיים נותנים תחושת אסון‪ .‬נשמעים צלילי כיוון כלים של תזמורת כלי קשת חוץ‬
‫דיאגטיים ‪ -‬כנראה שהם בראשו של המנצח‪ ,‬כאילו הוא חושב על הקונצרט העתיד לבוא –‬
‫רמז לכך שהאיש הוא מנצח‪.‬‬
‫סולו צ'לו מתחיל בתרועה חרישית ‪ -‬סימן לבשורה‪ ,‬ואז מנגן מנגינה מינורית‪ ,‬עצובה‪,‬‬
‫טונים יורדים‪ .‬ישנו סינכרון מוחלט של הצלילים היורדים ביחד עם תנועת המצלמה ‪.tilt down-‬‬
‫נגינת הצ'לו נמשכת גם לסיקוונס הבא‪ .‬התאמה זאת מתבצעת כדי להעצים את שיוסבר‬
‫ויודגם בהמשך ‪ -‬ישנו קשר הדוק מאוד בין האדם למוסיקה‪ .‬סיבה נוספת להתאמה זו היא‬
‫שהמשמעות בחיים של ירידה היא שלילית‪ ,‬של משהו רע‪ ,‬ולכן כשהמצלמה והתווים על פס‬
‫הקול יורדים בהתאמה‪ ,‬ניתן להבין שמשהו שלילי‪ ,‬יורד עומד לקרות‪.‬‬
‫"וכולו אומר בדידות‪ - "...‬גיבור‬
‫הסרט מוראנג'‬
‫עוד מעט מידע על הגיבור‬
‫המעבר החזותי לסיקוונס הבא הוא חיתוך חד‪ ,‬ג'אמפ קאט בשפה הקולנועית‪ .‬אבל מכיוון שהמוסיקה נמשכת אנחנו לא‬
‫מאבדים את ההקשר‪ .‬התמונה עוברת משחור מוחלט ללבן כמעט מוחלט‪ ,‬חיתוך פנים‪ ,‬מינימום מידע חזותי‪ ,‬כי כמעט כל‬
‫המידע פה נמסר לנו מהמוסיקה‪ .‬אנו צופים באדם מבוגר‪ Close Up .‬על הפנים של האיש‪ ,‬והצליל גובר‪ .‬יש התאמה וקשר בין‬
‫האדם לצלילים‪ ,‬כשיש תקריב על פניו של האדם ‪ -‬יש גם "תקריב" על הצליל ‪ -‬הוא מקבל במה והדגשה‪.‬‬
‫התקריב מנסה לקרב את הצופה אל עולמו הפנימי של הגיבור‪ .‬האדם מצולם בסולו‪ ,‬וגם על הפסקול מנגן צ'לו סולו‪ .‬אדם בודד‪.‬‬
‫רקע כהה‪ ,‬מעצים את תחושת הבדידות שלו‪ .‬הרבה צללים על הפנים ‪ -‬תחושת בעיות‪ ,‬ספקות‪ ,‬כאילו‬
‫"חלף צל על פניו"‪ .‬זווית צילום נמוכה משרה תחושת סמכות‪ ,‬כדי שנבין שהאיש הוא דמות ידועה‪,‬‬
‫סמכותית‪ ,‬ולא אדם זקן וחלש כמו שנראה מההתחלה‪ ,‬זווית הצילום משמשת כאן כמבארת ומקדימה‬
‫דבר שעדיין לא הספקנו לראות‪.‬‬
‫*המשך בשקופית הבאה‬
‫פתיחה‬
‫שימושים במהלך הסרט‬
‫על תפישת הקול‬
‫מסרים במוסיקה‬
‫פסי קול כמפצלי אישיות‬
‫חקר סרט‬
‫דיון‬
‫ביבליוגרפיה‬
‫המצלמה מסתכלת על האיש מנקודת המבט של התזמורת‪ .‬הפה סמכותי אבל העיניים רחומות‪ .‬לצ'לו מצטרף כלי נוסף‪ ,‬ויולה‪,‬‬
‫הצופה מקבל מסר שהאיש כבר לא לבד‪ ,‬לפחות בתחושה שלו‪.‬‬
‫קשר בין הגיבור למוסיקה‬
‫ברקע המשך המנגינה הקודמת‪ ,‬מלאה בסקונדות קטנות ‪ -‬הנותנות תחושה של עצב וייסורים‪ ,‬ואולי גם של זמן קצוב‪ ,‬כי האיש‬
‫פתאום קולט שאם אמו מתה‪ ,‬אולי גם קצו שלו עצמו קרב‪ .‬צלילים גבוהים‪ ,‬צורמניים‪.‬‬
‫תובנה‬
‫מכיוון שאיננו רואים את מקור המוסיקה אנחנו מבינים שסולו הצ'לו שנכנס בהתחלה‪ ,‬נשמע רק בראשו של המנצח‪ ,‬מוסיקה חוץ‬
‫דיאגטית‪ .‬המנצח עצם את עיניו כדי להתרכז לפני תחילת הקונצרט‪ ,‬וזה בין היתר מה שמבהיר לנו שהמוסיקה ששמענו עד עכשיו‬
‫אינה חלק מהקונצרט‪ .‬המוסיקה שנשמעה עד עכשיו נועדה כדי לתאר את מהלך העלילה‪ ,‬וגם את הלך רוחו של הגיבור‪ ,‬המנצח‪.‬‬
‫מהפך‬
‫בבת אחת המוסיקה מתחלפת לוולס ‪ -‬ההפך הגמור של המוסיקה הקודמת‪ .‬מהלך‬
‫לא צפוי מבחינה הרמונית‪ ,‬מעבר קיצוני מסולם מינורי מאוד לסולם מז'ורי‪ .‬מצטרפת‬
‫לנגינה כל התזמורת‪ .‬המנצח פוקח עיניים‪.‬‬
‫המוסיקה שמנגנת התזמורת היא אותה מלודיה שמנגן הצ'לו סולו בתחילת‬
‫הסרט ‪ -‬מי מי מי‪ ,‬רה רה‪ ,‬דו מי‪ .‬שוב חיתוך עלילתי ‪ -‬סיקוונס חד‪ ,‬ושוב הפסקול‬
‫מחבר‪ .‬הפעם החיתוך מתבצע בתחילת משפט מוסיקלי‪ ,‬הבולט במיוחד‬
‫מכיוון שהמנגינה היא קלאסית‪ ,‬ומשפט חדש מתחיל באופן ברור‪.‬‬
‫*המשך בשקופית הבאה‬
‫גיבור הסרט כאדם מבוגר – המנצח פייר מוראנג'‬
‫פתיחה‬
‫שימושים במהלך הסרט‬
‫על תפישת הקול‬
‫מסרים במוסיקה‬
‫פסי קול כמפצלי אישיות‬
‫חקר סרט‬
‫דיון‬
‫סיכום הסיקוונס‬
‫בסיקוונס זה תפקיד המוסיקה הוא להמחיש לנו עד כמה המוסיקה חשובה‬
‫ומשמעותית לאדם זה‪.‬‬
‫בסרט זה אחד הסמלים העיקריים של המוסיקה הוא חיים‪ .‬ישנם מספר‬
‫גיבורים ‪ -‬המנצח פייר מוראנג'‪ ,‬והמשגיח קלמנט מאתיו‪ ,‬שהמוסיקה היא‬
‫חייהם‪ ,‬וכאשר משהו רע קורה להם או התחושה היא שמשהו מת בתוכם‬
‫הפסקול המוסיקלי משתתק‪ ,‬כאילו אין בהם מוסיקה‪ .‬דוגמא למקרה כזה‬
‫ניתן למצוא בתחילת הסרט‪ ,‬כאשר המוסיקה משקפת בדיוק את הלך‬
‫רוחו של מוראנג' ‪ -‬קודרת ושקטה‪ ,‬ובאופן פתאומי‪ ,‬ברגע שהוא שומע את‬
‫המוסיקה שבקונצרט ‪ -‬את הוולס‪ ,‬הוא כאילו מתעורר מהקיפאון‪ ,‬מפשיר‪,‬‬
‫הגיבור מוראנג' בקונצרט‪.‬‬
‫מחייך קצת‪ ,‬וחי מחדש‪.‬‬
‫לאחר מכן‪ ,‬בלווית אמו‪ ,‬הפסקול משתתק‪ ,‬וניתן לשמוע רק את טיפות‬
‫הגשם ‪ -‬כמו דמעות‪ .‬ניתן לפרש זאת כאילו משהו מת בתוך האיש‪ ,‬ולכן המוסיקה הפנימית שלו משתתקת‪.‬‬
‫*המשך בשקופית הבאה‬
‫ביבליוגרפיה‬
‫פתיחה‬
‫שימושים במהלך הסרט‬
‫על תפישת הקול‬
‫מסרים במוסיקה‬
‫פסי קול כמפצלי אישיות‬
‫חקר סרט‬
‫דיון‬
‫סיקוונס המפגש בין הגיבור לפפינו‬
‫תקציר הסיקוונס‬
‫בקטע זה מוראנג' הגיבור פוגש את פפינו‪ ,‬חבר מפנימייה לנערים בה שניהם למדו‪ ,‬ונותן לגיבור יומן של המשגיח שהשגיח‬
‫עליהם בתקופה זו‪ ,‬ושינה את חייהם‪.‬‬
‫עד עכשיו הפסקול היה מורכב מכלי קשת בלבד‪ ,‬עכשיו נשמע פסנתר‪ .‬פסנתר יוצר אינטר‪-‬טקסט במוח לעוגב‪ ,‬שהוא כלי‬
‫הידוע בליוויו למקהלות‪.‬‬
‫פפינו היה ילד נמוך וקטן‪ ,‬וכאשר מצביעים על דמותו בתמונה שבאלבום נשמעים על פס הקול צלילים גבוהים ועדינים‪,‬‬
‫המדגישים את היותו ילד קטן‪ ,‬ואת יחס המנצח אליו‪ ,‬שיתברר רק בסוף הסרט‪.‬‬
‫המוסיקה הנשמעת לאורך כל המפגש ביניהם מורכבת משירים של המקהלה‪ .‬החליל המתווסף לפסנתר מנגן את קטעי הסולו‬
‫שהיה שר המנצח בהיותו נער‪.‬‬
‫סיכום הסיקוונס‬
‫בהמשך למה שהוסבר קודם‪ ,‬המוסיקה מסמלת כאן את החיים‪.‬‬
‫בסיקוונס הקודם נפסקה המוסיקה בלווית אמו של מוראנג'‪ ,‬וכשהוא פוגש‬
‫את פפינו חוזר הצליל המוסיקלי‪ .‬גם כאשר פפינו מבשר למוראנג' שהמשגיח‬
‫נפטר נפסקת המוסיקה‪ .‬במקרה זה ישנה אפשרות נוספת להיפסקות‬
‫המוסיקה‪ ,‬כי המוסיקה הזו היא דיאגטית פנימית של שניהם‪ ,‬וכאשר‬
‫הם מדברים על ההווה למוסיקה אין קשר והיא נפסקת‪ .‬במקרה זה‬
‫המוסיקה משרה נוסטלגיה‪.‬‬
‫*המשך בשקופית הבאה‬
‫מימין ‪ -‬פפינו‪ ,‬משמאל ‪ -‬מוראנג'‪.‬‬
‫ביבליוגרפיה‬
‫פתיחה‬
‫שימושים במהלך הסרט‬
‫על תפישת הקול‬
‫מסרים במוסיקה‬
‫פסי קול כמפצלי אישיות‬
‫חקר סרט‬
‫דיון‬
‫ביבליוגרפיה‬
‫‪ - 01:04:40‬דיאלוג בין אמו של מוראנג' לבין המורה‬
‫בקטע זה מתנהלת שיחה בין אמו של מוראנג' לבין המורה‪ ,‬קלמנט מאתיו‪ ,‬בתחנת האוטובוס‪ ,‬על עתידו של הילד‪,‬‬
‫ובעקיפין גם על עתידם שלהם ‪ -‬המורה מבטיח שהוא ידאג באופן אישי לטובת הילד‪ .‬שוט "מעבר לכתף" ‪,M.S - C.U -‬‬
‫מתחיל דיאלוג‪ .‬האם עולה על האוטובוס‪ .‬ברגע שהאוטובוס מתרחק‪ ,‬מתחילה להתנגן שירת המקהלה‪ ,‬וניתן להבחין מיד‬
‫שמוסיקה זו היא פנימית שנשמעת רק במוחה של האם‪.‬‬
‫ניתוח וסיכום‬
‫כאמור כל הסיקוונס מתרחש בתחנת האוטובוס‪ ,‬ועל האוטובוס עצמו‪.‬‬
‫את כל הסיקוונס בחר הבמאי להציג מנקודת המבט של האם‪ ,‬והוא‬
‫בוחר להעביר את תחושותיה של האם בעיקר בעזרת המוסיקה‪ ,‬יותר‬
‫מאשר בעזרת המראות החזותיים‪ .‬האם רואה את המשגיח‪ ,‬אך היא‬
‫רואה אותו לא בתור המורה המגושם הלבוש בחולצה מוכתמת בדיו‬
‫והמאוהב בה ולא ממש מסתיר זאת ‪ -‬היא רואה בו את החום ואת‬
‫האנושיות שבו‪ ,‬ואת תשומת הלב שהוא מעניק לבנה‪ .‬היא רואה במשגיח‬
‫גם את המקהלה שהקים‪ ,‬ואת השינוי שהתחולל בבנה בעקבותיה‪ .‬בשיר‬
‫שהיא שומעת ניתן להבחין בקולו של בנה שר סולו‪ ,‬וכדי שלא נפספס‬
‫שהיא חושבת על בנה ועל הכישרון שלו המצלמה עוברת אל פרצופו בחדות‪.‬‬
‫הוא יושב בחדר‪ ,‬והבעת פניו מדוכדכת משהו‪.‬‬
‫מימין ‪ -‬אמו של מוראנג'‪ ,‬משמאל ‪ -‬המשגיח‬
‫מאתיו‪.‬‬
‫*המשך בשקופית הבאה‬
‫פתיחה‬
‫שימושים במהלך הסרט‬
‫על תפישת הקול‬
‫מסרים במוסיקה‬
‫פסי קול כמפצלי אישיות‬
‫חקר סרט‬
‫דיון‬
‫ביבליוגרפיה‬
‫‪ 01:24:12‬פיטוריו של המשגיח‬
‫בסיקוונס זה פוטר המשגיח‪ ,‬והמנהל אסר על תלמידיו לבוא ולהיפרד ממנו‪ .‬התלמידים מסתגרים באחד החדרים‪ ,‬וזורקים אל‬
‫המורה פתקים עם ברכות לאות פרידה‪ .‬בכך הם לא מפירים את הפקודה של המנהל‪ ,‬וגם נפרדים לשלום מהמורה שעשה‬
‫בשבילם כל כך הרבה‪.‬‬
‫תובנות ותיאור של מאתיו‬
‫המוסיקה היא כל עולמו של מאתיו‪ ,‬הוא זה שהבין שהמוסיקה יכולה לשמש כלי חינוכי וכלי מרפא‪ .‬בעת הפיטורים אין מוסיקה‪,‬‬
‫כי גם האיש הזה מחובר למוסיקה‪ ,‬וכשקורה משהו קשה‪ ,‬אין לו מוסיקה בראש‪ .‬התחושה העולה מכל הסרט היא שכשמשהו‬
‫קשה קורה למוסיקאי‪ ,‬אין בו מוסיקה‪ ,‬כי משהו בו מת‪ ,‬להבדיל ממנהל בית הספר‪ ,‬שכאשר הוא שומע שבית הספר נשרף‪,‬‬
‫דווקא יש מוסיקה חוץ דיאגטית על פס הקול‪.‬‬
‫כאשר המורה רק רואה את הפתקים‪ ,‬נשמע קול אחד‪ ,‬ורק לאחר שהוא אוסף את‬
‫הפתקים ומתבונן בהם נשמעת כל המקהלה‪ .‬ניתן לפרש זאת כאילו כאשר הוא רואה‬
‫את כל הפתקים הוא חושב על כל הילדים‪ ,‬על המקהלה לא כגוף של הרבה אנשים‪,‬‬
‫אלא כהרבה פרטים‪.‬‬
‫קישור לסיקוונס זה‪:‬‬
‫‪http://www.youtube.com/watch?v=Lsyjk‬‬
‫‪6M0VCc‬‬
‫המורה הוא אדם בודד‪ .‬מבט מלמעלה ‪ -‬זווית הראיה של הנערים‪ ,‬ממחישה עד כמה הוא קטן‪ .‬החומה סוגרת עליו‪ ,‬חוסמת‬
‫אותו‪ .‬השביל מאחוריו ‪ -‬העתיד מאחוריו ‪ -‬בקולנוע שביל מסמל עתיד‪ ,‬חיים חדשים‪ ,‬ולכן כל כך משמעותית העובדה שהשביל‬
‫מאחוריו‪.‬‬
‫*המשך בשקופית הבאה‬
‫פתיחה‬
‫שימושים במהלך הסרט‬
‫על תפישת הקול‬
‫מסרים במוסיקה‬
‫פסי קול כמפצלי אישיות‬
‫חקר סרט‬
‫דיון‬
‫ביבליוגרפיה‬
‫שירת המקהלה וחזרה להווה‬
‫שירת המקהלה היא חוץ דיאגטית‪ ,‬הבאה מתוך ראשו של המנהל‪ .‬המנהל צורח על אחד המורים שייכנס ויעצור את הנערים‬
‫מלזרוק את הפתקים ויפסיק את השירה שלהם‪ .‬הוא מבין את החשיבות של המוסיקה בחיים של הנערים‪ ,‬וגם מבין כנראה את‬
‫הטעות שעשה כאשר פיטר את מאתיו‪ .‬שירת המקהלה מהדהדת כל הזמן בראשו‪.‬‬
‫ברגע שהמורה יוצא מהשער‪ ,‬מסתיים פרק של המקהלה‪ ,‬כמו פרק בחיים‪ .‬המורה לא סוגר את השער עד הסוף‪ ,‬כדי לסמל‬
‫שהוא לא רוצה לסיים עבורם את הפרק הזה‪ ,‬שימשיכו לשיר‪.‬‬
‫לאחר שחוזרים להווה‪ ,‬וגם לכל אורך הסרט‪ ,‬בכל פעם שמדברים על מוראנג' בלי קשר לכולם‪ ,‬בחייו הפרטיים‪ ,‬נשמע על פס‬
‫הקול חליל המנגן את קטעי הסולו שהוא היה שר במקהלה‪ ,‬בלי ליווי של כלים אחרים‪ .‬ישנה הקבלה בין דמותו של מוראנג'‪,‬‬
‫לבין קטעי הסולו‪ ,‬כאילו קטעי הסולו הם חלק מדמותו ומאישיותו‪.‬‬
‫מאתיו מתפטר‬
‫*המשך בשקופית הבאה‬
‫פתיחה‬
‫שימושים במהלך הסרט‬
‫על תפישת הקול‬
‫מסרים במוסיקה‬
‫פסי קול כמפצלי אישיות‬
‫חקר סרט‬
‫דיון‬
‫‪ - 01:28:00‬סוף הסרט‬
‫חוזרים אחורה‪ ,‬אל היום בו פוטר המשגיח‪ ,‬ומתברר שפפינו רץ אחרי המשגיח וביקש ממנו לקחת אותו איתו‪ .‬המורה מסרב‪,‬‬
‫והאוטובוס נוסע‪ .‬ברגע שהאוטובוס מתניע‪ ,‬רואים את הילד‪ ,‬מסכן ועצוב‪ ,‬אף אחד לא מוכן לקחת אותו‪ ,‬אך הפסקול מנגן‬
‫מוסיקה אופטימית‪ ,‬קלאסית‪ ,‬חיובית‪ ,‬עליזה‪ ,‬המנוגדת ‪ -‬במבט ראשון ‪ -‬למתרחש על המסך‪ .‬חשוב לציין כי גם קטע זה הוא‬
‫שיר של המקהלה‪ ,‬אך כאן מובאת רק הפתיחה שלו‪ ,‬לפני שמתחילים הנערים לשיר‪.‬‬
‫בצורה כזו הבמאי מכניס את הצופה למתח ואכזבה רגעיים‪ .‬רואים את פפינו עזוב‪ ,‬אחרי שאף אחד לא רוצה אותו‪ ,‬ומיד עולה‬
‫תחושה שהמשגיח נוהג ממש באכזריות המפתיעה את הצופה‪ ,‬כי על פי כל מה שראינו עד עכשיו הוא נראה אישיות מדהימה‪.‬‬
‫כל זה אורך שניות מספר‪ ,‬ומיד האוטובוס נעצר והמשגיח קורא לילד לעלות אליו לאוטובוס‪ .‬ברגע זה רומז לנו הבמאי מה הולך‬
‫לקרות עוד לפני שהוא קרה‪ .‬המוסיקה באה כדי לעודד אותנו‪ ,‬להודיע שעומד להיות טוב בעוד רגע‪.‬‬
‫מימין ‪ -‬פפינו הילד‪ ,‬משמאל ‪ -‬המשגיח‬
‫מאתיו‪.‬‬
‫*המשך בשקופית הבאה‬
‫ביבליוגרפיה‬
‫פתיחה‬
‫שימושים במהלך הסרט‬
‫על תפישת הקול‬
‫מסרים במוסיקה‬
‫פסי קול כמפצלי אישיות‬
‫חקר סרט‬
‫דיון‬
‫ביבליוגרפיה‬
‫מסקנות‪:‬‬
‫בסרט זה תפקידי המוסיקה הינם‪:‬‬
‫‪.1‬‬
‫הדגשת הלך רוחו של הגיבור ויצירת הזדהות עמו ‪ -‬באמצעות מוסיקה חוץ דיאגטית מינורית‪ ,‬עם טונים יורדים‪ ,‬צ'לו‬
‫מנגן סולו‪.‬‬
‫‪.2‬‬
‫ביאור ורמיזה על מפנים בעלילה לפני שהם מתרחשים‪" ,‬להרגיע" את הצופים‪.‬‬
‫‪.3‬‬
‫תיאור אדם ‪ -‬תכונותיו‪ ,‬מקצועו‪ ,‬אופיו‪ ,‬בלי להשתמש בקול או בהסבר שקוף מדי ‪.‬‬
‫דוגמא לכך היא שבמאי הסרט השתמש בסולו צ'לו כדי להדגיש את בדידותו של הגיבור‪.‬‬
‫‪.4‬‬
‫בסרט זה תפקידה של המוסיקה הוא דו משמעי ‪ -‬גם להעצים את רגשותיו של‬
‫הגיבור (ראה סעיף ‪ ,)1‬אבל גם להדגיש את יחסו של הגיבור למוסיקה‪ .‬לאורך‬
‫כל פתיחת הסרט‪ ,‬ישנה התאמה מוחלטת בין פעולותיו של הגיבור לבין פס הקול‬
‫המוסיקלי המלווה אותו‪ :‬מצב רוח עצוב ומינורי‪ ,‬הרגשת בדידות‪ .‬בנוסף‪ ,‬בעת‬
‫התקריב העצום על פניו של המנצח ישנה התגברות גם של הצליל‪ ,‬כאילו הם גוף אחד‪.‬‬
‫‪.5‬‬
‫ייצוג וסמליות של חיים‪ ,‬חוסר חיים מודגש על ידי שקט מוסיקלי כפי שהוסבר בחקר‪.‬‬
‫‪.6‬‬
‫הדגשת זווית אחרת של הסתכלות‪ ,‬שלא באמצעות קול על או הסבר שקוף מדי‪ .‬שימוש זה של המוסיקה מגוון את מספר‬
‫הסיפור‪ ,‬ונותן עוד מידע על מחשבותיהן של הדמיות‪ ,‬ומעניק לעלילה רובד נוסף‪.‬‬
‫*המשך בשקופית הבאה‬
‫מאתיו מאמן את סולן‬
‫המקהלה‪ ,‬מוראנג'‪.‬‬
‫פתיחה‬
‫שימושים במהלך הסרט‬
‫על תפישת הקול‬
‫מסרים במוסיקה‬
‫פסי קול כמפצלי אישיות‬
‫חקר סרט‬
‫דיון‬
‫מסקנות נוספות‬
‫בסרט זה יש למוסיקה תפקיד נוסף‪ ,‬שהוא תפקיד עלילתי ‪ -‬בסרט זה המוסיקה היא אחת מגיבורי הסרט‪ .‬המוסיקה היא‬
‫הגורם ששינה את חיי הילדים‪ ,‬וגם את חיי המנהל ואנשי הצוות‪ .‬אמנם ניתן להבין את הסרט ממבט ראשון כאילו מאתיו חולל‬
‫את השינוי‪ ,‬אבל גם אם נוקטים בגישה כזו ניתן לומר כי בעזרת המוסיקה שינה מאתיו את חיי הילדים‪ ,‬טיפח בהם מוסיקליות‪,‬‬
‫ופתר את רוב בעיות המשמעת שלהם‪.‬‬
‫בנוסף בגלל כל מה שתואר כאן על תפקידה העלילתי של המוסיקה‪ ,‬מודגשות עוד יותר מסקנות ‪ 4‬ו‪ ,5 -‬הטוענות כי המוסיקה‬
‫מסמלת את החיים‪ ,‬וכי ישנה התאמה בין אופי המוסיקה לבין הגיבור‪.‬‬
‫בנוסף‪ ,‬תפקיד המוסיקה מעצם היותה גיבורה בסרט הוא לשנות את חיי גיבורי הסרט‪ .‬במקרה זה תפקידה התבטא בכך שהיא‬
‫הקטינה באופן משמעותי את מקרי האלימות ובעיות המשמעת‪ ,‬וגם עוררה את עניינם של התלמידים במוסיקה וחשפה אותם‬
‫לתחום עניין חדש‪.‬‬
‫חברי מקהלת הילדים‬
‫ביבליוגרפיה‬
‫פתיחה‬
‫שימושים במהלך הסרט‬
‫על תפישת הקול‬
‫מסרים במוסיקה‬
‫פסי קול כמפצלי אישיות‬
‫חקר סרט‬
‫דיון‬
‫דיון‬
‫על פי התיאוריות שבחנתי‪ ,‬מוסיקה בסרטים נועדה על מנת להעצים תחושות ורגשות‪ ,‬ועל מנת להעביר מסרים שונים ‪ -‬מקום‬
‫וזמן‪ ,‬רקע אתני וחברתי‪ ,‬לתאר מצבי רוח‪ ,‬וליצור מוטיב קבוע המאפיין את גיבור הסרט לכל אורך הסרט‪.‬‬
‫על פי תהליך החקר שנערך בעבודה זו‪ ,‬מוסיקה בסרטים נועדה לגרום לצופים להזדהות עם הגיבור ולתארו‪" ,‬לרמוז" על‬
‫מפנים בעלילה לפני שהם מתרחשים‪ ,‬ולייצג זווית הסתכלות שונה שלא מפי הגיבור הראשי המספר את רוב העלילה בסרט‪.‬‬
‫בנוסף למה שצוין זה מכבר‪ ,‬בסרט זה ישנו קשר מעניין בין גיבורי הסרט לבין המוסיקה‪ ,‬ולכן למוסיקה ישנו שימוש נוסף‬
‫בדוגמא זו‪ ,‬היא מסמלת את החיים‪ ,‬ואת מהות החיים‪ ,‬כפי שצוין ופורט בפרק המסקנות‪ .‬בנוסף‪ ,‬המוסיקה משמשת בסרט זה‬
‫כגיבורה‪ ,‬שתפקידה בסרט הוא לשנות את חיי הגיבורים האחרים וללמדם מוסיקה‪.‬‬
‫ברצוני לציין כי כל מה שנכתב בפרק התיאוריות‪ ,‬נמצא ואומת במהלך המחקר שערכתי‪ ,‬פרט לפסי הקול ההולכים כנגד עלילת‬
‫הסרט‪ ,‬מפני שמצב שכזה לא הופיע בסרט אותו בחרתי לחקור‪ ,‬ולכן אינני יכולה לאמת אותו בוודאות‪ .‬בסרט "משפחת‬
‫טננבאום" שבו נגעתי קלות הופיעו מצבים כאלו‪ ,‬אך מפאת קוצר זמן לא הספקתי‬
‫לחקור אותו כראוי‪ ,‬והסתפקתי רק בקטע קצר‪.‬‬
‫ברצוני להוסיף ולומר‪ ,‬כי בתיאוריות שחקרתי לא הוזכר המצב שתיארתי‪,‬‬
‫שבו למוסיקה ישנו תפקיד עלילתי‪ ,‬היא עצמה מהווה גיבור והיא שותפה‬
‫בסרט גם במובן זה‪.‬‬
‫אחת החזרות של מקהלת הנערים‬
‫בסרט "כשהנערים שרים"‪ ,‬שבמהלכה‬
‫למדו הנערים מהו קצב‬
‫ביבליוגרפיה‬
‫פתיחה‬
‫שימושים במהלך הסרט‬
‫על תפישת הקול‬
‫מסרים במוסיקה‬
‫פסי קול כמפצלי אישיות‬
‫חקר סרט‬
‫דיון‬
‫סיכום אישי‬
‫במסגרת שיעורי הקולנוע במרכז מדע ודעת למחוננים תל חי‪ ,‬יצרנו וצילמנו סרט קולנוע בשם "ההסעה"‪.‬‬
‫הסרט מספר על חבורת ילדים שעלו לאוטובוס בדרכם לבית הספר‪ ,‬והנהג שאיחר להגיע‪ ,‬נוהג במהירות מופרזת כדי‬
‫"לפצות" על הזמן שבזבז‪ .‬חבורת הילדים תופסת יוזמה‪ ,‬ונציגים נבחרים ניגשים פעמיים אל הנהג‪ ,‬ומנסים לשכנעו‬
‫להאט‪ ,‬כי "אתה מסכן את החיים שלי ושל החברים שלי"‪ ,‬כדברי אחת השחקניות בסרט‪ .‬הנהג מסרב להאט‪ ,‬ואף מגביר‬
‫את מהירות הנסיעה‪ .‬הסרט מסתיים כאשר עוצר שוטר את האוטובוס‪ ,‬וקונס את הנהג‪.‬‬
‫אני הצטרפתי לצוות זה בשלב העריכה‪ ,‬והייתי שותפה לבחירת המוסיקה המתווספת לפסקול הסרט‪ ,‬מפני שחשתי כי יש‬
‫בידי יותר ניסיון לאחר כתיבת עבודה זו ולאחר החקר שערכתי‪.‬‬
‫הקטע אותו בחרתי להוסיף לעבודה זו הינו הקטע שבו הנהג מקבל שיחת טלפון מהבוס שלו‪ ,‬ובמהלך השיחה הבוס נוזף‬
‫בנהג על כך שהוא לא עומד בלוח הזמנים‪ ,‬ומסיים את השיחה‪" :‬אל תאחר"‪.‬‬
‫לקטע זה בחרנו לצרף את השיר ”‪ ,“Working on the road‬של הלהקה ”‪ .“Ten years after‬בחרנו דווקא בקטע הזה‬
‫מפני שחיפשנו קטע מוסיקלי‪ ,‬אינסטרומנטלי‪ ,‬קצבי‪ ,‬שידגיש את המתח אך בצורה לא מוגזמת או מוקצנת‪ .‬בנוסף חיפשנו‬
‫מוסיקה קלה‪ ,‬המתאימה לתקופה בה צולם הסרט‪ .‬קטע זה התווסף לסרט כמוסיקה חוץ דיאגטית‪ ,‬הנשמעת בראשיהם‬
‫של הילדים המודאגים‪ ,‬ואולי אף במוחו של הנהג‪ ,‬שאף הוא דואג לשלום נוסעי האוטובוס‪.‬‬
‫קטע זה ניתן למצוא בסרט "ההסעה"‪ ,‬בסביבות ‪3:30‬‬
‫דקות‪.‬‬
‫ביבליוגרפיה‬
‫פתיחה‬
‫שימושים במהלך הסרט‬
‫על תפישת הקול‬
‫מסרים במוסיקה‬
‫פסי קול כמפצלי אישיות‬
‫חקר סרט‬
‫דיון‬
‫ביבליוגרפיה‬
‫אבישר‪ ,‬אילן‪ 1995)( ,‬אמנות הסרט‪ ,‬הטכניקה והפואטיקה של המבע הקולנועי‪ ,‬האוניברסיטה הפתוחה‪.,‬‬
‫ג'אנטי‪ ,‬לואיס‪ ,)2000( ,‬להבין סרטים‪ ,‬האוניברסיטה הפתוחה‪.2000 ,‬‬
‫גלושנקוף‪ ,‬קלאודיה (‪ )1999‬אתה שומע מה שאני שומעת? על דרכי האזנה‪ ,‬בתוך כתב‪-‬עת למורי המוזיקה ‪ ,‬כרך ‪ ,3‬עמודים‬
‫‪.,119 - 105‬‬
‫רשף‪ ,‬אורי‪ )2005( ,‬מוסיקה מהסרטים‪ ,‬בתוך אי‪.‬וי‪ +.‬כרך ‪ ,53‬עמודים ‪.74-76‬‬
‫גרינברג‪ ,‬עמרי‪ )2009( ,‬פסקולי סרטים כמפצלי אישיות מארב אמנות תרבות מדיה‪,‬‬
‫‪http://maarav.org.il/musaf/index.php/2009/08/voice8/‬‬
‫‪Dykhoff, Klas (2003), About the perception of sound‬‬
‫ביבליוגרפיה‬