סיפור שסופר בימי הפלמ"ח ע"י אברהם ויינגרטן , שוחזר ע"י צבי בן יעקב ז"ל , ואויר בידי שמעון אלכסנדר ז"ל ב .1943 משוחזר ומוצג.

Download Report

Transcript סיפור שסופר בימי הפלמ"ח ע"י אברהם ויינגרטן , שוחזר ע"י צבי בן יעקב ז"ל , ואויר בידי שמעון אלכסנדר ז"ל ב .1943 משוחזר ומוצג.

‫סיפור שסופר בימי הפלמ"ח ע"י אברהם ויינגרטן‪ ,‬שוחזר ע"י צבי בן‬
‫יעקב ז"ל‪ ,‬ואויר בידי שמעון אלכסנדר ז"ל ב ‪.1943‬‬
‫משוחזר ומוצג ע"י שמעון אלכסנדר הבן‪.‬‬
‫ליווי מוזיקלי – "מעבר לנהר" בביצוע "הפרברים"‪.‬‬
‫סלע אשמדאי‬
‫בשנת ‪ 1943‬יצאו אנשי פלוגה ב' של הפלמ"ח ל"מסע הגדול" – אל עין גדי ומצדה ‪-‬‬
‫במדבר יהודה‪ ,‬ואל המכתשים – בצפון הנגב‪.‬‬
‫בלילות ישבו הפלמ"חניקים ליד המדורה‪ ,‬סיפרו ושמעו צ'יזבטים‪.‬‬
‫צבי בן יעקב ‪ -‬מפלוגה ב' סיפר לשומעים את אגדת "סלע אשמדאי" או "אגדת‬
‫המכתש" (אותה שמע מפי ידידו אברהם ויינגרטן)‪ ,‬כאשר אנשי הפלמ"ח הלכו באותם‬
‫שבילים הנזכרים באגדה‪ .‬קצת אחר כך התנדב בן יעקב לצנחנים שאומנו לצנוח בשמי‬
‫אירופה‪ ,‬ובתום אימונים בבסיס רמת דוד ובקהיר‪ ,‬צנח כחייל בריטי מעל אדמת‬
‫סלובקיה יחד עם שני צנחנים נוספים‪ .‬תפקידם היה כפול‪ :‬כחיילים בריטים היו צריכים‬
‫לעסוק בהצלת צוותי אויר שמטוסיהם הופלו ע"י הגרמנים‪ ,‬וכיהודים ‪ -‬לאסוף את אלה‬
‫שלא נשלחו למחנות ההשמדה‪ ,‬לארגנם להגנה עצמית ולעליה לארץ‪ .‬מספר שבועות‬
‫עסקו הצנחנים בתפקידם‪ ,‬לאחר שפגשו בבנסקה ביסטריצה את חביבה רייק שצנחה‬
‫לפניהם‪ .‬עם כיבוש האזור ע"י הגרמנים נתפס‪ ,‬הועבר לכלא הגסטאפו ולאחר מכן‬
‫נשלח למחנה ההשמדה מאטהאוזן‪ ,‬שם הוצא להורג בדצמבר ‪ 1944‬או ינואר ‪.1945‬‬
‫מקום קבורתו לא נודע‪.‬‬
‫אבי ‪ -‬שמעון אלכסנדר‪ ,‬השתתף במסע למצדה‪ ,‬שמע את האגדה‪ ,‬וצייר את הסיפור‬
‫על נייר כדי להציגו בעזרת פנס קסם לבנו חגי‪ .‬אבא נפל עם ‪ 13‬חבריו בליל ה ‪16 -‬‬
‫ביוני ‪ - 1946‬ליל הגשרים‪ ,‬מתחת לגשר הרכבת באכזיב‪ ,‬ולא זכיתי לשמוע אותו מספר‬
‫את האגדה‪ .‬אמי ‪ -‬רינה‪ ,‬שמרה את גליל הנייר‪ ,‬סיפרה לנו מדי פעם את האגדה‪ ,‬וכך‬
‫נותר הזיכרון עמנו‪ .‬רחבעם זאבי כתב את האגדה שפורסמה ב"ספר הנגב" שכינסו‬
‫וערכו אפרים ומנחם תלמי בהוצאת "עמיחי" בשנת תשי"ד‪.‬‬
‫האגדה כתובה בקיצור רב‪ ,‬אבל גרעינה נשמר‪.‬‬
‫כתבתי אותה מחדש מתוך הזיכרון ומתוך כתבתו של‬
‫גנדי‪ .‬מכתש חצרה‪ ,‬או "המכתש הקטן" הוא היפה בין‬
‫מכתשי הנגב‪ .‬צורתו כקערה וכל קירותיו זקופים‬
‫וצחיחים‪ .‬בצדו המזרחי נפער בין הקירות פתח שנוצר‬
‫ע"י נחל חצרה המנקז את מימיו אל הערבה‪.‬‬
‫נחל חצרה חשף גם את מרבדי החול הצבעוני‬
‫המצויים בקרקעית המכתש‪ .‬במוצא הנחל מהמכתש‬
‫ניצב בעבר סלע גדול שחסם את הכניסה‪,‬‬
‫והפלמ"חניקים קראו לו "סלע אשמדאי"‪ .‬השם לקוח‬
‫מהאגדה אותה סיפר צבי בן יעקב‪ .‬האגדה מספרת‬
‫שאת הסלע זרק מלך השדים ‪ -‬אשמדאי‪ ,‬כדי למנוע‬
‫כניסה אל ארמונו‪ .‬כיום לא נשאר זכר לסלע והכניסה‬
‫אפשרית לכל כלי רכב‪ ,‬אך האגדה נותרה איתנו‪.‬‬
‫שמעון אלכסנדר‪.‬‬
‫פסח תשס"ח‬
‫צילום הכניסה למכתש הקטן (חצרה)‬
‫החסומה ע"י "סלע אשמדאי“‪.‬‬
‫צולם ע"י עזריה אלון מתוך הספר‬
‫"שביל המטיילים" שנכתב ע" יהודה‬
‫זיו בהוצאת משרד הבטחון‪.‬‬
‫המכתש הקטן – מבט לכיוון היציאה של נחל חצרה‪.‬‬
‫ומבט בכיוון הפוך‪ ,‬מערבה – אל עבר המצוקים‪.‬‬
‫אנשי הפלמ"ח חיכו לטיול הגדול לנגב בקוצר רוח‪ .‬כשהגיעה המשאית עלו עליה בצפיפות‬
‫ויצאו דרומה‪ ,‬משהגיעו לסוף הדרך פרקו את המשאית ויצאו למסע ברגל‪.‬‬
‫כשכל ציודם על הגב והמים במימיות החלו לפסוע בהתרגשות אל המצוקים‪.‬‬
‫לעת ערב כשהשמש שקעה רכנו על המפות ובדקו את צירי ההליכה ליום המחר‪.‬‬
‫אחדים הכינו ארוחת ערב וכמה פרשו לישון‪.‬‬
‫גששים בדואים מ"משטרת המדבר" המנדטורית עלו על עקבותיהם‪...‬‬
‫והפלמ"חניקים מיהרו לקום ולצאת אל מצוקי המדבר הצחיחים‪.‬‬
‫מלאי השתאות הביטו אל הצוקים והנחלים‪,‬‬
‫חלפו בדרכם על פני מעלה עקרבים‪,‬‬
‫ונכנסו לקניון עמוק לקראת הלילה‪ .‬בחניון הציתו מדורה‪ ,‬בישלו קפה והקשיבו‬
‫לצ'יזבאטים‪.‬‬
‫בעודם מקשיבים הופיע בדואי זקן שבירך אותם ב"מסא אל ח'יר"‪.‬‬
‫הם הזמינוהו להצטרף אליהם סביב למדורה ‪,‬והוא החל לספר להם אגדה‪:‬‬
‫לפני הרבה הרבה שנים חי בירושלים מלך ושמו שלמה‪" .‬הנני אומר לבנות בית‬
‫לשם אדוני" ‪ -‬אמר המלך והחל להכין את בנית בית המקדש‪.‬‬
‫הוא קרא לארמונו מהנדסים ואדריכלים וציווה עליהם להכין תכניות לבניית הבית‪.‬‬
‫כשקיבל את התכניות בדק אותן בקפידה ונתן צו להתחלת הבניה‪.‬‬
‫את בית המקדש בנו בראש הר המוריה בירושלים ‪,‬‬
‫והמלך הגיע כדי להתרשם מהעבודה‪.‬‬
‫חוצבי אבן עברו בכל יהודה‪ ,‬עקרו סלעים וחצבו אבנים אותם הובילו לירושלים‪.‬‬
‫וישלח שלמה אל חירם מלך צור לאמור‪" :‬ועתה צווה ויכרתו לי ארזים מן הלבנון"‪.‬‬
‫וישלח חירם אל שלמה לאמור‪" :‬עבדי ירדו מן הלבנון ימה ואני אשימם דוברות‬
‫בים"‪ .‬ספינות סוחר הביאו את הארזים ליפו ומשם הביאום לירושלים‪.‬‬
‫"והבית אשר בנה המלך שלמה לאדוני שישים אמה ארכו ועשרים רוחבו‬
‫ושלושים אמה גובהו"‪.‬‬
‫שלמה המלך ביקש לקשט את בית המקדש באבנים יקרות וצבעוניות‪.‬‬
‫בכל הארץ הוכרז דבר שלמה לאמור‪ :‬כל אשר יביא למלך אבני אודם וטופז‪,‬‬
‫אחלמה וברקת‪ ,‬לשם ותרשיש‪ ,‬יתן לו המלך עושר רב‪.‬‬
‫השמועות על ההכרזה הגיעו עד כיכר הירדן וארץ עין גדי‪ ,‬שם רעו הרועים עדריהם‪.‬‬
‫בפתח המאהל הקשיב הרועה יונתן לדברי אביו ‪,‬ובלבו גמלה החלטה‬
‫לצאת למדבר ולתור אחרי אבני החן‪.‬‬
‫הוא נפרד מאשתו הצעירה וכלבו האהוב‪ ,‬עלה על הגמל ויצא לדרך‪.‬‬
‫בין צוקי המדבר חיפש נתיב שיביא אותו אל המקום הבלתי נודע ‪,‬‬
‫בו נמצאות האבנים הצבעוניות‪.‬‬
‫בדרכו פגש דרוויש זקן שסיפר לו על מרבץ הסלעים הצבעוני‪ .‬הוא הזהיר את יונתן‬
‫מפני אשמדאי מלך השדים ‪ ,‬המונע מכל אדם להגיע לארמונו ולאבני החן שלידו‪.‬‬
‫חדור אמונה ואומץ המשיך הרועה בדרכו בין קירות האבן הגבוהים‪.‬‬
‫ולפתע גילה שדרכו חסומה למעבר על ידי מפל מים‪ .‬הוא נבהל‬
‫כשראה בתוך הזרם גופת אדם שניסה לצלוח את המכשול‪.‬‬
‫הרועה הבריך את גמלו ‪ ,‬נפרד ממנו והחליט ללכת לבד‪.‬‬
‫ללא מורא פסע בין הצוקים והבקעות ולא שם אל ליבו‬
‫נשר גדול‪ ,‬המקנן על עץ שיטה‪.‬‬
‫הנשר עקב מראש העץ אחר צעדיו של יונתן‪,‬‬
‫נעץ עיניו באימה בהלך הבודד‪ ,‬שפסע לעבר ארמון אשמדאי‪.‬‬
‫העוף המריא אל אדונו אשמדאי מלך השדים כדי להתריע מפני הזר המתקרב‪.‬‬
‫ממעוף הציפור הבהיק ארמון אשמדאי בצבעיו‪ ,‬צריחיו וכיפת מושב המלך‪.‬‬
‫הנשר הביא את הבשורה אל כס המלך‪ ,‬ואשמדאי ‪ -‬אדמו פניו מזעם‪.‬‬
‫רותח מכעס הוא קרא אליו את ראשי השדים ודרש מהם‬
‫לעצור את הרועה הפוסע אל עבר הארמון‪.‬‬
‫השדים טיכסו עצה וגמרו אומר לעצור את מסע יונתן‪.‬‬
‫הם פתחו את ארובות השמים וגשם עז ניתך על הרועה האמיץ‪ ,‬אך הוא המשיך בדרכו‪.‬‬
‫כשהגשם לא עזר הם הורידו משמים סופת ברקים ורעמים‪ ,‬המדבר‬
‫רעד מרעש הרעמים‪ ,‬אך יונתן לא נשבר‪.‬‬
‫משכשלו נסיונותיהם‪ ,‬הליטו השדים פניהם מרוב בושה מול מלכם – אשמדאי‪.‬‬
‫אז לקח המלך הזועם סלע גדול והטיל אותו אל עבר יונתן‪ ,‬שמצא מסתור בין הגבעות‪.‬‬
‫אחרי ליל בלהות נרדם יונתן‪ ,‬וכשהקיץ נפעם מהמראה עטור ההוד‪ :‬צבעי‬
‫כחול ואדום‪ ,‬ורוד וירוק‪ ,‬סגול וחום הבהיקו בעמק למרגלותיו‪.‬‬
‫הוא רכן על ברכיו והחל לאסוף אבנים יקרות וצבעוניות וצרר אותן אל צרורו‪.‬‬
‫שמח וטוב לב פסע חזרה לכיוון ירושלים ‪ ,‬ובצרורו אבני חן בשלל צבעים‪.‬‬
‫בדרכו לבית המקדש חלף בין רוכלי השוק ‪,‬שלא ידעו מה הוא נושא בתיקו‪,‬‬
‫ונכנס הישר לטרקלין ארמון המלך שלמה שציפה על כס המלכות‪.‬‬
‫המלך הביט באבנים בהשתאות ועל פניו נסוך חיוך שמחה‪.‬‬
‫משרתיו הביטו באבנים כלא מאמינים ‪ :‬היש בעולם אבנים בצבעים כה מרהיבים ?!‬
‫"ויהי לשלמה שבעים אלף נשא סבל ושמונים אלף חוצבים בהר"; וישלחם המלך אל‬
‫ארמון אשמדאי לחצוב משם אבני צבעונין‪.‬‬
‫בניית בית המקדש הושלמה‪ ,‬אך יונתן סירב לקבל את הפרס וחזר לאוהל אביו‬
‫בארץ עין גדי‪" .‬ויהי דבר אדוני אל שלמה לאמור‪... :‬ושכנתי בתוך בני ישראל ולא‬
‫אעזוב את עמי ישראל"‪.‬‬
‫את תמונות האגדה צייר אבא על גבי גליל נייר בימים בהם שהה‬
‫במחנה הפלמ"ח בגבעת ברנר‪ ,‬ובעזרת פנס קסם הקרין אותן לילדי‬
‫הקבוץ‪ .‬הוא ביקש להקרין אותן לבנו חגי‪ ,‬אך בהיעדר פנס קסם במחנה‬
‫הזמני של הקבוץ בנהריה נשאר הסרט גלול בתוך מעטפה‪ .‬לפני השבת‬
‫השחורה הוסתר בסמוך לאלבום הצילומים מהמסע למצדה‪ ,‬יחד עם כל‬
‫הציוד שהשאיר אבא אחריו‪ .‬כשעלתה אמא לקבוץ נאות מרדכי נהגה‬
‫לספר לנו את סיפור "אגדת המכתש"‪ .‬אבא אהב את הארץ ונהג להלך‬
‫בשביליה ואתריה‪ ,‬עד שנקרא להצטרף אל לוחמי הפלמ"ח שהתארגנו‬
‫במצובה‪ ,‬ואיתם יצא לפוצץ את גשרי הכביש והמסילה המתוחים מעל‬
‫נחל כזיב‪ .‬אגדת המכתש נותרה בידינו כזכרון מעט מאבא‪.‬‬
‫יהודה זיו שזכה לשמוע את אבא בהציגו את "אגדת המכתש" בגבעת‬
‫ברנר‪ ,‬בשלהי שנת ‪ , 1944‬סייע רבות בעריכת המצגת‪.‬‬
‫יגאל מורג נעתר לבקשתי ובידיים אמונות וראש טוב העלה את האיורים‬
‫על מצגת‪ ,‬ואת זו על תקליטור‪ ,‬וכך יישארו אתנו האיורים והאגדה‬
‫לדורות‪ .‬תודות רבות ליגאל שגאל את הסרט‪.‬‬
‫את התקליטור אחלק למוקירי זכרו של אבא ואוהבי המדבר והנגב‬
‫הממשיכים לפסוע במשעולים בהם פסעו אבא וחבריו ב ‪.1943 -‬‬
‫אפריל ‪ / 2008‬פסח ‪ -‬תשס"ח‪.‬‬
‫אחרית דבר‬
‫לפני סיום עריכת המצגת שלח יהודה זיו שתי תמונות מתוך גזיר עתון‪ :‬בתמונה‬
‫הראשונה – הימנית‪ ,‬רואים את ההכנה לפיצוץ "סלע אשמדאי"‪ ,‬ובשניה רואים את‬
‫רגע הפיצוץ‪ .‬העבודה נעשתה על ידי הקרן הקיימת במטרה להכשיר דרך לתוך המכתש‬
‫לביצוע קידוח מים‪ .‬על פעולת הפיצוץ ניצח שמעון (מוני) דותן (גולדמן)‪,‬איש פלוגה ב'‬
‫שזכה לטייל במכתש הקטן בשנת ‪ .1943‬בשנת ‪ 1959‬פיצץ מוני את "סלע אשמדאי"‬
‫ומאז הוא אינו חוסם את השער למכתש‪ .‬הסלע איננו אבל האגדה‬
‫תמשיך לשכון בלבנו לנצח‪.‬‬