סיפור שסופר בימי הפלמ"ח ע"י אברהם ויינגרטן , שוחזר ע"י צבי בן יעקב ז"ל , ואויר בידי שמעון אלכסנדר ז"ל ב .1943 משוחזר ומוצג.
Download ReportTranscript סיפור שסופר בימי הפלמ"ח ע"י אברהם ויינגרטן , שוחזר ע"י צבי בן יעקב ז"ל , ואויר בידי שמעון אלכסנדר ז"ל ב .1943 משוחזר ומוצג.
סיפור שסופר בימי הפלמ"ח ע"י אברהם ויינגרטן ,שוחזר ע"י צבי בן יעקב ז"ל ,ואויר בידי שמעון אלכסנדר ז"ל ב .1943 משוחזר ומוצג ע"י שמעון אלכסנדר הבן. ליווי מוזיקלי – "מעבר לנהר" בביצוע "הפרברים". סלע אשמדאי בשנת 1943יצאו אנשי פלוגה ב' של הפלמ"ח ל"מסע הגדול" – אל עין גדי ומצדה - במדבר יהודה ,ואל המכתשים – בצפון הנגב. בלילות ישבו הפלמ"חניקים ליד המדורה ,סיפרו ושמעו צ'יזבטים. צבי בן יעקב -מפלוגה ב' סיפר לשומעים את אגדת "סלע אשמדאי" או "אגדת המכתש" (אותה שמע מפי ידידו אברהם ויינגרטן) ,כאשר אנשי הפלמ"ח הלכו באותם שבילים הנזכרים באגדה .קצת אחר כך התנדב בן יעקב לצנחנים שאומנו לצנוח בשמי אירופה ,ובתום אימונים בבסיס רמת דוד ובקהיר ,צנח כחייל בריטי מעל אדמת סלובקיה יחד עם שני צנחנים נוספים .תפקידם היה כפול :כחיילים בריטים היו צריכים לעסוק בהצלת צוותי אויר שמטוסיהם הופלו ע"י הגרמנים ,וכיהודים -לאסוף את אלה שלא נשלחו למחנות ההשמדה ,לארגנם להגנה עצמית ולעליה לארץ .מספר שבועות עסקו הצנחנים בתפקידם ,לאחר שפגשו בבנסקה ביסטריצה את חביבה רייק שצנחה לפניהם .עם כיבוש האזור ע"י הגרמנים נתפס ,הועבר לכלא הגסטאפו ולאחר מכן נשלח למחנה ההשמדה מאטהאוזן ,שם הוצא להורג בדצמבר 1944או ינואר .1945 מקום קבורתו לא נודע. אבי -שמעון אלכסנדר ,השתתף במסע למצדה ,שמע את האגדה ,וצייר את הסיפור על נייר כדי להציגו בעזרת פנס קסם לבנו חגי .אבא נפל עם 13חבריו בליל ה 16 - ביוני - 1946ליל הגשרים ,מתחת לגשר הרכבת באכזיב ,ולא זכיתי לשמוע אותו מספר את האגדה .אמי -רינה ,שמרה את גליל הנייר ,סיפרה לנו מדי פעם את האגדה ,וכך נותר הזיכרון עמנו .רחבעם זאבי כתב את האגדה שפורסמה ב"ספר הנגב" שכינסו וערכו אפרים ומנחם תלמי בהוצאת "עמיחי" בשנת תשי"ד. האגדה כתובה בקיצור רב ,אבל גרעינה נשמר. כתבתי אותה מחדש מתוך הזיכרון ומתוך כתבתו של גנדי .מכתש חצרה ,או "המכתש הקטן" הוא היפה בין מכתשי הנגב .צורתו כקערה וכל קירותיו זקופים וצחיחים .בצדו המזרחי נפער בין הקירות פתח שנוצר ע"י נחל חצרה המנקז את מימיו אל הערבה. נחל חצרה חשף גם את מרבדי החול הצבעוני המצויים בקרקעית המכתש .במוצא הנחל מהמכתש ניצב בעבר סלע גדול שחסם את הכניסה, והפלמ"חניקים קראו לו "סלע אשמדאי" .השם לקוח מהאגדה אותה סיפר צבי בן יעקב .האגדה מספרת שאת הסלע זרק מלך השדים -אשמדאי ,כדי למנוע כניסה אל ארמונו .כיום לא נשאר זכר לסלע והכניסה אפשרית לכל כלי רכב ,אך האגדה נותרה איתנו. שמעון אלכסנדר. פסח תשס"ח צילום הכניסה למכתש הקטן (חצרה) החסומה ע"י "סלע אשמדאי“. צולם ע"י עזריה אלון מתוך הספר "שביל המטיילים" שנכתב ע" יהודה זיו בהוצאת משרד הבטחון. המכתש הקטן – מבט לכיוון היציאה של נחל חצרה. ומבט בכיוון הפוך ,מערבה – אל עבר המצוקים. אנשי הפלמ"ח חיכו לטיול הגדול לנגב בקוצר רוח .כשהגיעה המשאית עלו עליה בצפיפות ויצאו דרומה ,משהגיעו לסוף הדרך פרקו את המשאית ויצאו למסע ברגל. כשכל ציודם על הגב והמים במימיות החלו לפסוע בהתרגשות אל המצוקים. לעת ערב כשהשמש שקעה רכנו על המפות ובדקו את צירי ההליכה ליום המחר. אחדים הכינו ארוחת ערב וכמה פרשו לישון. גששים בדואים מ"משטרת המדבר" המנדטורית עלו על עקבותיהם... והפלמ"חניקים מיהרו לקום ולצאת אל מצוקי המדבר הצחיחים. מלאי השתאות הביטו אל הצוקים והנחלים, חלפו בדרכם על פני מעלה עקרבים, ונכנסו לקניון עמוק לקראת הלילה .בחניון הציתו מדורה ,בישלו קפה והקשיבו לצ'יזבאטים. בעודם מקשיבים הופיע בדואי זקן שבירך אותם ב"מסא אל ח'יר". הם הזמינוהו להצטרף אליהם סביב למדורה ,והוא החל לספר להם אגדה: לפני הרבה הרבה שנים חי בירושלים מלך ושמו שלמה" .הנני אומר לבנות בית לשם אדוני" -אמר המלך והחל להכין את בנית בית המקדש. הוא קרא לארמונו מהנדסים ואדריכלים וציווה עליהם להכין תכניות לבניית הבית. כשקיבל את התכניות בדק אותן בקפידה ונתן צו להתחלת הבניה. את בית המקדש בנו בראש הר המוריה בירושלים , והמלך הגיע כדי להתרשם מהעבודה. חוצבי אבן עברו בכל יהודה ,עקרו סלעים וחצבו אבנים אותם הובילו לירושלים. וישלח שלמה אל חירם מלך צור לאמור" :ועתה צווה ויכרתו לי ארזים מן הלבנון". וישלח חירם אל שלמה לאמור" :עבדי ירדו מן הלבנון ימה ואני אשימם דוברות בים" .ספינות סוחר הביאו את הארזים ליפו ומשם הביאום לירושלים. "והבית אשר בנה המלך שלמה לאדוני שישים אמה ארכו ועשרים רוחבו ושלושים אמה גובהו". שלמה המלך ביקש לקשט את בית המקדש באבנים יקרות וצבעוניות. בכל הארץ הוכרז דבר שלמה לאמור :כל אשר יביא למלך אבני אודם וטופז, אחלמה וברקת ,לשם ותרשיש ,יתן לו המלך עושר רב. השמועות על ההכרזה הגיעו עד כיכר הירדן וארץ עין גדי ,שם רעו הרועים עדריהם. בפתח המאהל הקשיב הרועה יונתן לדברי אביו ,ובלבו גמלה החלטה לצאת למדבר ולתור אחרי אבני החן. הוא נפרד מאשתו הצעירה וכלבו האהוב ,עלה על הגמל ויצא לדרך. בין צוקי המדבר חיפש נתיב שיביא אותו אל המקום הבלתי נודע , בו נמצאות האבנים הצבעוניות. בדרכו פגש דרוויש זקן שסיפר לו על מרבץ הסלעים הצבעוני .הוא הזהיר את יונתן מפני אשמדאי מלך השדים ,המונע מכל אדם להגיע לארמונו ולאבני החן שלידו. חדור אמונה ואומץ המשיך הרועה בדרכו בין קירות האבן הגבוהים. ולפתע גילה שדרכו חסומה למעבר על ידי מפל מים .הוא נבהל כשראה בתוך הזרם גופת אדם שניסה לצלוח את המכשול. הרועה הבריך את גמלו ,נפרד ממנו והחליט ללכת לבד. ללא מורא פסע בין הצוקים והבקעות ולא שם אל ליבו נשר גדול ,המקנן על עץ שיטה. הנשר עקב מראש העץ אחר צעדיו של יונתן, נעץ עיניו באימה בהלך הבודד ,שפסע לעבר ארמון אשמדאי. העוף המריא אל אדונו אשמדאי מלך השדים כדי להתריע מפני הזר המתקרב. ממעוף הציפור הבהיק ארמון אשמדאי בצבעיו ,צריחיו וכיפת מושב המלך. הנשר הביא את הבשורה אל כס המלך ,ואשמדאי -אדמו פניו מזעם. רותח מכעס הוא קרא אליו את ראשי השדים ודרש מהם לעצור את הרועה הפוסע אל עבר הארמון. השדים טיכסו עצה וגמרו אומר לעצור את מסע יונתן. הם פתחו את ארובות השמים וגשם עז ניתך על הרועה האמיץ ,אך הוא המשיך בדרכו. כשהגשם לא עזר הם הורידו משמים סופת ברקים ורעמים ,המדבר רעד מרעש הרעמים ,אך יונתן לא נשבר. משכשלו נסיונותיהם ,הליטו השדים פניהם מרוב בושה מול מלכם – אשמדאי. אז לקח המלך הזועם סלע גדול והטיל אותו אל עבר יונתן ,שמצא מסתור בין הגבעות. אחרי ליל בלהות נרדם יונתן ,וכשהקיץ נפעם מהמראה עטור ההוד :צבעי כחול ואדום ,ורוד וירוק ,סגול וחום הבהיקו בעמק למרגלותיו. הוא רכן על ברכיו והחל לאסוף אבנים יקרות וצבעוניות וצרר אותן אל צרורו. שמח וטוב לב פסע חזרה לכיוון ירושלים ,ובצרורו אבני חן בשלל צבעים. בדרכו לבית המקדש חלף בין רוכלי השוק ,שלא ידעו מה הוא נושא בתיקו, ונכנס הישר לטרקלין ארמון המלך שלמה שציפה על כס המלכות. המלך הביט באבנים בהשתאות ועל פניו נסוך חיוך שמחה. משרתיו הביטו באבנים כלא מאמינים :היש בעולם אבנים בצבעים כה מרהיבים ?! "ויהי לשלמה שבעים אלף נשא סבל ושמונים אלף חוצבים בהר"; וישלחם המלך אל ארמון אשמדאי לחצוב משם אבני צבעונין. בניית בית המקדש הושלמה ,אך יונתן סירב לקבל את הפרס וחזר לאוהל אביו בארץ עין גדי" .ויהי דבר אדוני אל שלמה לאמור... :ושכנתי בתוך בני ישראל ולא אעזוב את עמי ישראל". את תמונות האגדה צייר אבא על גבי גליל נייר בימים בהם שהה במחנה הפלמ"ח בגבעת ברנר ,ובעזרת פנס קסם הקרין אותן לילדי הקבוץ .הוא ביקש להקרין אותן לבנו חגי ,אך בהיעדר פנס קסם במחנה הזמני של הקבוץ בנהריה נשאר הסרט גלול בתוך מעטפה .לפני השבת השחורה הוסתר בסמוך לאלבום הצילומים מהמסע למצדה ,יחד עם כל הציוד שהשאיר אבא אחריו .כשעלתה אמא לקבוץ נאות מרדכי נהגה לספר לנו את סיפור "אגדת המכתש" .אבא אהב את הארץ ונהג להלך בשביליה ואתריה ,עד שנקרא להצטרף אל לוחמי הפלמ"ח שהתארגנו במצובה ,ואיתם יצא לפוצץ את גשרי הכביש והמסילה המתוחים מעל נחל כזיב .אגדת המכתש נותרה בידינו כזכרון מעט מאבא. יהודה זיו שזכה לשמוע את אבא בהציגו את "אגדת המכתש" בגבעת ברנר ,בשלהי שנת , 1944סייע רבות בעריכת המצגת. יגאל מורג נעתר לבקשתי ובידיים אמונות וראש טוב העלה את האיורים על מצגת ,ואת זו על תקליטור ,וכך יישארו אתנו האיורים והאגדה לדורות .תודות רבות ליגאל שגאל את הסרט. את התקליטור אחלק למוקירי זכרו של אבא ואוהבי המדבר והנגב הממשיכים לפסוע במשעולים בהם פסעו אבא וחבריו ב .1943 - אפריל / 2008פסח -תשס"ח. אחרית דבר לפני סיום עריכת המצגת שלח יהודה זיו שתי תמונות מתוך גזיר עתון :בתמונה הראשונה – הימנית ,רואים את ההכנה לפיצוץ "סלע אשמדאי" ,ובשניה רואים את רגע הפיצוץ .העבודה נעשתה על ידי הקרן הקיימת במטרה להכשיר דרך לתוך המכתש לביצוע קידוח מים .על פעולת הפיצוץ ניצח שמעון (מוני) דותן (גולדמן),איש פלוגה ב' שזכה לטייל במכתש הקטן בשנת .1943בשנת 1959פיצץ מוני את "סלע אשמדאי" ומאז הוא אינו חוסם את השער למכתש .הסלע איננו אבל האגדה תמשיך לשכון בלבנו לנצח.