Transcript שקופית 1

‫שלום פחטרים‬
‫במצגת הזאת הכנסתי תמונות מהזמן בו שהה‬
‫בחניתה ובנהריה כשהיה מג"ד גדוד ‪.21‬‬
‫בן עמי עלה עם גרעינו לחניתה בנובמבר ‪.1938‬‬
‫נבחר לתפקידים כמו מזכיר חוץ וגיזבר בערך בשנת ‪ ,1941‬ריכוז חוץ‪ ,‬ריכוז ועדת הביטחון של ה"חבר" (כשהיה בן ‪ ,)26‬סיים קורס‬
‫מ"מים בהגנה ב‪ ,1942 -‬כינויו בהגנה היה "אהוד"‪ ,‬בשל כשרונותיו המובהקים נדרש בן‪-‬עמי לרכז את ענייני הביטחון בחבר הקבוצות‬
‫ונלקח מהקיבוץ ב‪ 1944 -‬לעבודת ביטחון בגוש‪ ,‬בהגנת הנקודה כסגן המפקד ואח"כ כמפקד החבל‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫בתמונות רואים את מראות אותם הימים בנהריה והסביבה ואת אנשי גדודו‪.‬‬
‫רבות מהתמונות נמצאו באתר ספריית אוניברסיטת חיפה‪ ,‬שם נמצאים אוספי תמונות של גדוד ‪ 21‬ושיירת יחעם‪ ,‬יוסף פריזם‪ ,‬ומאייר אנדריאס‪:‬‬
‫‪http://digitool.haifa.ac.il/R/G9BEKA8B71UR4X8LJ1BGR8LGCLLXUI7VGKI6GQ3C4R9HN24AJR-02899?func=results-jump-page&set_entry=000021&result_format=002‬‬
‫כמו כן‪ ,‬הכנסתי תמונות מדיסק עם אוסף התמונות של אנדריאס מאייר שקיבלתי מאורי פונדק‪ ,‬בנו של יעקב פונדק‪,‬‬
‫מ"פ פלוגה ‪ 1‬בגדוד ‪ 21‬אשר כונה "שועל"‪.‬‬
‫על אנדריאס מאייר ואוסף התמונות‪ :‬האב אוטו מאייר‪ ,‬הביא מצלמת לייקה לפלסטינה שעברה אח"כ בירושה לבנו אנדריאס‪ .‬כאשר ביקר האב‬
‫לראשונה בפלסטינה ב ‪ 1935-‬לבדיקת התנאים במקום‪ ,‬צילם תמונות רבות‪ .‬אנדריאס המשיך במסורת זו וצילם אוסף מגוון במשק שלו‬
‫ובמסגריה‪ .‬כבעל מקצוע קבל אנדריאס הזמנות עבודה שונות מחוץ לנהריה וגם שם צולם חלק מהאוסף‪ .‬חלק אחר מתייחס לחיי היום‬
‫יום בנהריה‪ .‬כאשר התגייס אנדריאס בשנת ‪ 1948‬לקח את המצלמה לצבא וצילם מהרכב המשוריין בו הוצב‪ .‬התמונות צולמו באקראי ‪-‬‬
‫ללא שיטה מנחה‪ ,‬בין השנים ‪ .1945 - 1934‬רק בשנים האחרונות התחיל אנדריאס לעשות סדר באוסף התמונות שלו‪ .‬חברים תמכו‪,‬‬
‫מקצוענים יעצו ותמונות ממקורות שונים הושאלו והועברו לאוסף‪ .‬מתוך האוסף הגדול‪ ,‬בנה אנדריאס בעבודת נמלים את האוסף‬
‫שקוטלג וחולק ל ‪ 15 -‬קטגוריות‪.‬‬
‫על כל תמונה יש תאור אותה נתן בעל האוסף‪ .‬רוב התמונות הן מהאוסף של אנדריאס מאייר‪.‬‬
‫כתב יד = תוספות שלי‬
‫להנאתכם‬
‫שלכם‬
‫נילי פחטר‬
‫מצגת זאת מאוחסנת בשרתי‬
‫אתר נוסטלגיה אונליין –‬
‫שימור התרבות הישראלית‬
‫‪www.nostal.co.il‬‬
‫בקרו בארכיון המצגות שבאתר‬
‫וצפו במצגות רבות נוספות בתחומי‬
‫שימור התרבות‪ ,‬הנוסטלגיה וההיסטוריה‬
‫של ישראל‪.‬‬
‫גדוד ‪ 21‬בחטיבת כרמלי (תש"ח)‬
‫מספר‬
‫הגדוד‬
‫הרכב‬
‫תאריך הקמה‬
‫פעילות עיקרית‬
‫מפקדים‬
‫ואנשי‬
‫מפתח‬
‫גדוד "נפת זבולון" כלל ‪ 3‬פלוגות‪:‬‬
‫‪21‬‬
‫פלוגה ‪ - 11‬חבל נהריה‬
‫מפקדה‪ :‬יעקב פונדק‪.‬‬
‫לפלוגה היו ‪ 3‬בסיסים‪:‬‬
‫בסיס מצובה שמפקדו היה גדעון דונייץ‪,‬‬
‫בסיס יחיעם מפקדו היה משה שינרמן‪,‬‬
‫בסיס שבי ציון מפקדו משה שואבי‪.‬‬
‫"שועל" כתב‪:‬‬
‫הפלוגה שוכנת בשבי ציון‪ ,‬מתגוררת בבתים של בית‬
‫ההבראה של קופת חולים שנבנה כמה שנים לפני זה‪.‬‬
‫פלוגה ‪ - 12‬חבל קריות מפקדה חיים בן דוד‪.‬‬
‫פלוגה ‪ - 13‬חבל יגור מפקדה חנן זלינגר‬
‫(על שמו שכונת תל חנן בעיר נשר)‪ ,‬ולאחר‬
‫נפילתו יוסי האס‪.‬‬
‫‪ 25‬דצמבר ‪1947‬‬
‫אבטחת התחבורה בגזרת מפרץ חיפה‬
‫והגליל המערבי‪.‬‬
‫פעולת הגמול בבלד א‪-‬שיח' (נשר)‪,‬‬
‫שיירת יחיעם‪ ,‬מבצע בן עמי‪ .‬קרבות‬
‫רמת יוחנן‪ ,‬מבצע דקל והדיפת הצבא‬
‫העירקי ליד ג'נין‪.‬‬
‫בן עמי‬
‫פכטר‪,‬‬
‫אהרון‬
‫יריב‬
‫על התקופה הזאת כתב יוסי פריזם בנובמבר ‪ 2011‬באתר בית ליברמן ‪ -‬מוזיאון לתולדות העיר נהריה‬
‫‪http://museum.rutkin.info/node/388‬‬
‫יוסי פריזם שרת עם אנדריאס מאייר ומופיע בכמה תמונות‪.‬‬
‫בתאריך ‪ 29.11.1947‬חגגנו ורקדנו ברחובות המושבה‪ ,‬אחר ההצבעה באו"מ על הכרזת המדינה‪ ,‬למרות שידענו שאנו מתוכננים לחיות‬
‫בשטח הערבי של החלוקה‪ .‬בגליל המערבי היה הגוש של נהריה‪ ,‬שבי ציון‪ ,‬רגבה ועברון‪ .‬ולידם הכפר הערבי מזרעה‪ ,‬ופרדס אירני‬
‫מדרום לנהריה ‪ .‬וכן ‪ 4‬קיבוצים מבודדים‪ :‬יחיעם חניתה אילון ומצובה‪,‬‬
‫ידענו כי ממתינה לנו תקופה קשה‪ .‬והקשה ביותר היה הלא נודע‪ ,‬מה צופן לנו העתיד? היו מספר תושבים קטן שברח מנהריה‪ ,‬ביניהם‬
‫ראש המועצה המקומית מר קאהן ומשפחתו‪.‬‬
‫בתאריך ‪ 1.1.1948‬בצהריים הופיעה בהפתעה אניית המעפילים "האומות המאוחדות"‪ ,‬בחוף כמאה מטר מצפון לשפך הגעתון לים‪ ,‬כאן‬
‫הראו תושבי נהריה את גדולתם ‪ :‬תוך דקות הגיעו כל תושבי המקום לים‪ ,‬ובארגון בוגרי הימייה שהיו כבני ‪ 17‬מתחנו חבלים מהחוף‬
‫לאנייה‪ .‬הורדנו את סירות הימייה‪ ,‬ותוך ‪ 3‬שעות הורדנו את ‪ 537‬העולים לחוף‪ .‬הם פוזרו ביישובי הסביבה ובין תושבי המקום‪ .‬כל‬
‫הכבוד לתושבי נהריה‪ .‬ותחילת שנה יפה‪.‬‬
‫האנייה הגיעה בדיוק למקום בו הגיעה האנייה "חנה סנש" בתאריך ‪ 25.12.45‬עם ‪ 252‬עולים‪ .‬והאנייה "עליה" בתאריך ‪ 16.11.47‬עם‬
‫‪ 182‬עולים‪.‬‬
‫החיים התנהלו בינתיים כסדרם כולם עבדו‪ ,‬היו מעט בעיות בכבישים‪ ,‬שמירה בעמדות בלילות‪ ,‬עד שהמציאות העירה אותנו‪ :‬בתאריך‬
‫‪ 20.1‬יצאו כמידי יום ‪ 11‬נוטרים במשוריין בפיקוד דן כהן לאבטח את הדרך לקיבוץ יחיעם‪ ,‬נהרגו במארב ‪ 6‬נוטרים‪ ,‬מקום המארב קיבל‬
‫את השם גבעת המשוריין עד היום‪ ,‬באותו זמן הותקף קיבוץ יחיעם במטרה לכובשו‪ .‬שם נהרגו ‪ 4‬חברים‪ .‬בזאת נכנסנו למציאות של‬
‫המלחמה‪.‬‬
‫אנו כיתת החי"ש במקום עבדנו עדיין‪( ,‬כשתראו כשכתוב על תמונה גדוד ‪ ,121‬אלה הם) אולם בלילות ישנו ב"ריכוז"‪ ,‬בבית ההגנה בצריף מפח‪,‬‬
‫כיום מלון עדן‪ ,‬בפיקודו של חמי גל –קליין‪ .‬בלילות היינו יוצאים לסיורים מחוץ למושבה‪ ,‬זכור לי קוריוז ‪ :‬יצאנו צפונה ‪,‬כיום המשך רחוב‬
‫הרצל‪ .‬אז הבתים הקיצוניים מימין בית הלברשטט ומשמאל בית דוד ווינשטין‪ ,‬בגבול הבתים הייתה גדר של כשני מטר גובה‪ ,‬אבטחנו‬
‫את חמי בטיפוס מעל הגדר‪ ,‬הוא אבטח את כולם‪ .‬כדי לעבור לצד הערבי‪ ,‬היה שם שער קטן‪ ,‬ויוחנן רילף האחרון‪ ,‬ניגש לשער שהיה‬
‫פתוח ועבר דרכו‪ .‬כולנו פרצנו בצחוק‪.‬‬
‫הנשק שלנו בסיורים היה מכל המינים‪ .‬כשוטרים מוספים חלק מאתנו עם רובים אנגליים של הנוטרים‪ ,‬חלק עם רובי צייד או רובי טוטו‪,‬‬
‫כל אחד עם ‪ 15-20‬כדור ס"ה‪ ,‬לחמי המפקד היה סטן עם ‪ 2‬מחסניות‪ ,‬אני גרתי צמוד לפרדס הבהאי כיום בית קיי‪ ,‬עבדתי בנגרית‬
‫רגבה אז ליד פסי הרכבת מול הכפר הערבי חומימה‪ .‬הלכתי כל הזמן עם אקדח פרטי בכיס‪ ,‬ערב אחד אבא שחי מהיד לפה כעגלון‪.‬‬
‫אומר לי כי יש במרכז נהריה מגרש של ‪ 4‬דונם‪ ,‬עם בית גדול למכירה באלף לירות‪.‬‬
‫אם הייתה לו האפשרות היה קונה זאת‪ .‬כי משפחות שברחו מנהריה מכרו בחצי חינם לאחר כחודש של שינה ב"ריכוז‪ ,‬הודיעו לנו כי אנו‬
‫מפסיקים לעבוד‪ ,‬ואנו מגויסים מלא‪ ,‬באנו עם הבגדים וכלי המיטה שלנו לבית שהוא כיום בית המשפט‪ ,‬ברחוב סוקולוב‪.‬‬
‫היינו כעשרים בנות ובנים בני נהריה‪ ,‬בפיקוד יצחק אבני מפקד הגליל המערבי‪ ,‬נקראנו מגויסי נפת צידוני‪ ,‬קיבלנו אז ‪ 2‬לירות לחודש‪.‬‬
‫הנשק היה הנשק העלוב שהיה ליישוב‪ ,‬בתאריך ‪ 18.3‬חיבלו ערביי עכו ברשת החשמל‪ ,‬כאשר באו ‪ 4‬עובדי חברת חשמל לתקן זאת‬
‫עם ליווי ‪ 2‬שריוניות בריטיות‪ .‬הם נרצחו יחד עם ‪ 5‬שוטרים בריטיים‪.‬‬
‫את ארבע גופות היהודים העבירו הבריטים לנהריה‪ ,‬סירת מנוע של "עוגן" באה לנהריה‪ ,‬אנחנו העמסנו את הגופות על הסירה‪ ,‬בזאת‬
‫הופסק הקשר היבשתי לנהריה‪ ,‬והחל הקשר הימי בין חיפה לנהריה‪ ,‬בין המגויסים הוקמה הכיתה הימית בעיקר מבוגרי הימייה‪,‬‬
‫שעסקה פרט לביטחון‪ ,‬בשעת הצורך בעבודה בים‪ ,‬בכל חורף ‪ 48‬בקור הגדול‪ .‬היינו לילות שלמים עם בגדי ים בים‪ ,‬פרקנו והטענו‬
‫מצרכים שונים‪ ,‬כולל תושבי נהריה ששטו או חזרו מחיפה‪.‬‬
‫היה בנהריה גנרטור חרום קטן שסיפק חשמל בצמצום‪ ,‬ועבד עד ‪ 10.30‬בלילה‪ .‬לכל משפחה הותר להשתמש בנורה אחת עד ‪ 40‬וואט‪,‬‬
‫הסולר לגנרטור הגיע בחביות בדוברות‪ ,‬היינו זורקים את החביות שהיו צפות לים‪ ,‬ובשחייה דוחפים אותם לחוף‪ ,‬שם הוציאו אותם‪,‬‬
‫בדוברות הגיעו כל המצרכים שהתושבים הזמינו‪ ,‬כולל החנויות‪ ,‬ויסלחו לנו בעלי החנויות‪ ,‬אחרי שזרקנו את כל החביות עם ידי סולר‪,‬‬
‫עלינו על הדוברה ופתחנו את חבילות החלבה הגדולות‪ ,‬ואכלנו להנאתנו עם ידי הסולר‪ .‬בתקופה זאת הדפיסה המועצה המקומית בולי‬
‫דואר‪ ,‬עם כתובת "הגליל המערבי במצור"‪ ,‬בולים שנהיו יקרי המציאות באחד המשלוחים נגררה סירה מחיפה עם נשק וחומר נפץ‬
‫"שידית"‪-‬אבקה ורודה‪ .‬סירה זאת התמלאה מים ושקעה מול חופי שבי ציון‪ ,‬למחרת הגיע צוללן של "עוגן"‪ .‬ואנחנו סובבנו את מנוע‬
‫האוויר לצלילה שלו‪ ,‬הוא הרים את הסירה‪ ,‬כל הנשק הורם‪ ,‬אולם כל האזור הסריח מהשידית הרטובה‪ ,‬מקרה משעשע היה לנו עם‬
‫ההגאי של הגוררת מקס זילברברג‪ ,‬בוקר קר בשש בבוקר‪ ,‬בים שקט‪ ,‬הורדנו אותו יוחנן ואני בסירת חתירה קטנה לחוף‪ ,‬לפתע גל קטן‬
‫הפך אותנו‪ ,‬מקס יצא לחוף‪ ,‬והוציא מהכיס מעל ‪ 200‬לירות‪ ,‬סכום עצום בימים ההם‪ ,‬שם אותם על לוח המודעות של הימייה לייבוש‪ ,‬עד‬
‫אז לא ראינו סכום כסף גדול כזה‪ ,‬אנו קיבלנו אז ‪ 2‬לירות לחודש משכורת כחיילים‪.‬‬
‫בתאריך ‪ 17.3‬תוכננה שיירת נשק ערבית מבירות לחיפה‪ ,‬הוכן לה מארב מול קיבוץ עברון ‪,‬הגיעה משאית ערבית גדולה‪ ,‬ופתחו עליה‬
‫באש‪ ,‬נהרגו מספר ערבים‪ ,‬אולם זאת לא הייתה שיירת הנשק שהגיעה מאוחר יותר‪ ,‬כאשר הבריטים היו כבר במקום‪ .‬כך ששיירת‬
‫הנשק הושמדה ע"י מארב חפוז שהוקם בקריית מוצקין‪.‬‬
‫היום הקשה והטרגי ביותר היה ‪ .27.3‬בהסכם לחילופי שיירה עם הערבים‪ ,‬יצאה בתאריך ‪ 26.3‬שיירה שלנו מחיפה לנהריה‪ ,‬והמשיכה‬
‫לקיבוצי הצפון‪ ,‬מצובה ‪,‬אילון וחניתה‪ ,‬בנהריה הוחלט לשלוח את השיירה ליחיעם למחרת ‪,‬יום שבת ‪, 27.3‬בשעה ‪ 14.00‬השיירה יצאה‬
‫לדרך‪ ,‬בה מג"ד גדוד ‪ 21‬בן עמי‪ ,‬מפקד השיירה איתן זייץ‪ ,‬כל השיירה מנתה ‪ 90‬איש‪ .‬ליד כברי השיירה הותקפה‪ ,‬לאחר קרב קשה‬
‫נהרגו ‪ 47‬חללים‪ ,‬בהם ‪ 4‬חברינו בני נהריה‪ :‬ברטי רוזנבלט בן ‪ ,17‬חיים גוזמן בן ‪ ,21‬ומשה ועליזה שיינרמן בני ‪.18 ,20‬אנו יצאנו עם‬
‫הנשק העלוב להבטיח את הניצולים‪ ,‬שהגיעו בחלקם לנהריה‪ .‬את הגופות המרוטשות הביאו הבריטים לנהריה‪ .‬כולם הונחו בבית ינקלה‬
‫כץ המכונאי בביתו ‪,‬ליד בית הקברות‪ ,‬מראה נוראי‪ ,‬כל זאת כאשר היישוב במצור‪ ,‬וסכנת התקפה ערבית כל יום‪.‬‬
‫יום לפני ליל הסדר‪ ,‬קיבלנו לפסח כמות יפה של מצות לחג‪ ,‬ובאותו יום הודעה משמחת ראשונה אחר חודשים קשים ועצובים‪-‬חיפה‬
‫שוחררה‪.‬‬
‫בכל התקופה הזאת היו בנהריה ובקיבוצי הגליל המערבי‪ ,‬חלק מגדוד ‪ 21‬של חטיבת כרמלי‪ ,‬בקיבוצים חיילים מעטים של הפלמ"ח‪,‬‬
‫ואנו חיילי צידוני המעטים במקום‪ .‬עם מעט מאוד נשק‪ .‬לקיבוצים הגיעה מעט הספקה בהטלה מפייפרים‪ ,‬או בשיירות רגלי בלילות‪.‬‬
‫בתחילת חודש מאי הגיעה לנהריה מהקריות פלוגה מגדוד ‪ 21‬שעברה רגלי בין כפרי הערבים‪ ,‬והתקבלו בשמחה על ידי תושבי נהריה‪.‬‬
‫והעלו במעט את מצב הרוח במקום‪ ,‬הם שוכנו במחנה הבריטי המוזנח בדרום ליד בית העלמין‪.‬‬
‫החיים בנהריה נכנסו לשגרה של המצור‪ ,‬מ‪ 1500-‬תושבים נשארו בערך כ‪ 1300-‬אמיצים‪ ,‬כולם נרתמו לשמירה בלילות‪ .‬עזרה בים עם‬
‫הגעת דוברות ההספקה‪ ,‬ועזרה הדדית בכל שטח ונושא‪ ,‬בתאריך ‪.13.5‬יום סיום ההפוגה הראשונה בארץ‪ ,‬הגיעו אלינו ארגזים גדולים‬
‫עם נשק חדש ארוז בנייר פרגמנט‪ ,‬לנו הגיעו רובים צ'כיים ומקלעי שפנדאו‪ ,‬שנקראו בהמשך ‪-‬מ‪.‬ג‪ 34.‬או מגלד‪ ,‬וארגזי תחמושת‪ ,‬עם‬
‫‪ 1000‬כדור בארגז‪ .‬שמחה ללא גבול ‪.‬ירדנו לשפת הים למטווח עם הכלים החדשים‪ ,‬באותו לילה ולמחרת עם הנשק החדש נכבשו‬
‫הכפרים הערביים אכזיב‪ ,‬בסה וסמריה‪ ,‬יומיים לאחר מכן נפרץ הכביש בעכו‪ ,‬והעיר הערבית עכו נכבשה לאחר מספר ימים‪.‬‬
‫כשלושה חדשי מצור קשים עברו עלינו‪ .‬נהריה נשמה לרווחה‪ .‬תוך כדי לחימה הגיעה לנהריה האנייה "חנה סנש" ששופצה במספנת‬
‫עוגן‪ ,‬והביאה עוד חיילים של חטיבת כרמלי ‪.‬ופינתה את הילדים מהקיבוצים הנצורים‪ ,‬שהדרך אליהן נפרצה‪ .‬חשבנו שהגענו אל השקט‬
‫והנחלה‪ ,‬אולם בתאריך ‪ .26.5‬הופצץ המקום מהאוויר ע"י מטוסים‪ ,‬פצצה אחת נפלה על בנין חנויות בשדרות הגעתון ממול לקפה‬
‫פינגוין‪ .‬והרגה ‪ 5‬תושבים‪ .‬ביניהם שני ילדים‪ ,‬דניאל נוימן בן ‪ .4‬חנן רכולסקי בן ‪.13‬ארנולד גולדברג בן ‪ .33‬הרי ליטן בן ‪ .38‬וחנה‬
‫נורדהויזר בת ‪ .50‬בליצבלאו הספר היה קבור כמה שעות תחת ההריסות‪ .‬אנחנו רצנו לשפת הים לידנו וירינו על המטוסים שלא ינמיכו‬
‫טוס‪ .‬ויכוונו את הפצצות ביתר דיוק‪.‬‬
‫תוך מספר ימים בנו עמדת מקלע על המבנה הגבוה בחומימה‪ .‬עם סירנה לאזעקה‪ .‬בתאריך ‪ 1.6‬נפלה פצצה בחצר בית לשצינר‪ ,‬והרגה‬
‫מאות תרנגולות‪ ,‬גברת לשצינר יצאה החוצה‪ ,‬וראתה את ההרס‪ ,‬ואמרה כמובן בגרמנית‪" :‬דבר ראשון נלך לשתות את הקפה של ‪4‬‬
‫אחה"צ‪ ,‬ואז נראה מה קרה‪ .‬לתרנגולות ‪ ,‬אופייני ליקים"‪.‬‬
‫בתאריך ‪ 11.6‬החלה ההפוגה השנייה‪ 4 ,‬שבועות עד‪ ,9.7‬היה כבר קשר יבשתי לחיפה ולכל ‪ 4‬הקיבוצים‪ .‬אם כי היה צורך באבטחה‬
‫בכבישים‪ .‬בכיבוש משלט תרשיחה לפני מעיליה ‪ 19.7‬נהרג הלוחם נפתלי שושני בן ‪ ,33‬תושב נהריה בעל משפחה‪ .‬היום השחור‬
‫והקשה שלי היה ‪ 9.8‬ישבנו בקו החזית שהיה אז בקאוקט‪ ,‬היום הקיבוץ בית העמק‪ ,‬שכבנו בלילה במארב מזרחה מהכפר‪ ,‬החלו יריות‬
‫וחברי הטוב יוחנן רילף ששכב לידי חרחר וזהו‪ ,‬הוא קיבל כדור ישיר בלב‪ .‬והוא בן ‪.17‬בחור מוצלח ומוכשר במיוחד‪ .‬הבן של ד"ר שלמה‬
‫רילף‪ ,‬מנהלו הראשון של בית הספר בנהריה‪.‬‬
‫בסוף חודש ספטמבר גרנו בגבעת אוסישקין‪ .‬נשלחנו אנדריאס מאייר ואני כנציגים למצעד הראשון בת"א‪ .‬עם מחלקה מחטיבת כרמלי‪.‬‬
‫חזרנו אחר ‪ 5‬ימים‪ .‬ומצאנו חדר ריק‪ .‬כי בקרבות הכפר מיאר כיום גוש שגב‪ ,‬נהרגו בתאריך ‪ 24.8‬חנוך קרמר בן ‪ 25‬בן רופא העיניים‪,‬‬
‫חבר הכיתה הימית‪ ,‬ואליהו הגלילי בן ‪ 34‬תושב נהריה בעל משפחה‪ ,‬ונהרג חברנו חבר הכתה הימית יצחק רוזנהיימר במשלט‬
‫תרשיחה והוא בן ‪,18‬כך מ‪ 4-‬בחדר נשארנו ‪. 2‬‬
‫בין ‪ 29-31.10‬נכבש כל הגליל‪ .‬כולל ‪ 11‬כפרים בדרום הלבנון‪ .‬לנהריה הגיעו כבר עולים חדשים מניצולי השואה באירופה‪ .‬ברובם עולים‬
‫מרומניה‪ ,‬עליה נהדרת‪ ,‬אנשי עבודה‪ ,‬גרו ברובם במעברה באוהלים ממזרח למושבה‪.‬‬
‫כן נהרגו חברינו החיילים תושבי נהריה בקרבות שונים בארץ‪ ,‬ונקברו בנהריה‪ .‬יעקב רוזנבאום בן ‪17‬שהתגייס לשייטת ‪, 13‬נפל‬
‫בפרוזדור ירושלים בקרב נבי סמואל‪ ,‬עמנואל‪-‬עימי טוכלר בן ‪ 17‬נהרג בקרבות הנגב‪ .‬קבור בבית הקברות הצבאי בחיפה‪ .‬דב פולין‬
‫אחיה של אסתר מאייר נפל בג'נין בחטיבת כרמלי‪.‬‬
‫במלחמת השחרור נהרגו כ‪ 6000-‬יהודים‪ ,‬כאחוז אחד מהתושבים שמנו ‪ 600‬אלף‪ .‬בנהריה נהרגו ‪ 17‬איש מתוך ‪ 1500‬תושבים‪ .‬מעל‬
‫האחוז הארצי ‪.‬‬
‫בשנת ‪ 1951‬נפגשנו במקרה ברחוב שארית חברי הכיתה הימית‪ 5 :‬שנשארו בחיים מתוך ‪ 8‬חיילים מהמצור בשנת ‪ , 1948‬אנדריאס‬
‫רץ הביתה הביא מצלמה והנציח מפגש זה ‪.‬‬
‫חבל שמוסדות העיר מתעלמות מאירועים אלו ‪,‬מתושבים שעברו תקופה קשה בשנה זאת‪ ,‬כן לא מנציחה העיריה נקודה יחידה בארץ‬
‫בה הגיעו שלש אניות מעפילים שכל המעפילים הורדו בהצלחה על ידי התושבים וחניכי הימייה‪.‬‬
‫‪" 1936-39‬המשוריין" של נהריה בגבול לבנון בראש הנקרה‪ .‬המשורין היה אפקטיבי בעיקר בגלל הרושם המפחיד שהוא עשה על שכנינו הערבים‪.‬‬
‫המשוריינת נבנתה בנהריה‪ .‬הקירות נעשו על ידי שתי לוחות ברזל בעובי של ‪ 6‬ממ'‪ ,‬ביניהן היה לוח עץ בעובי של ‪ 2.5‬סמ'‪ .‬וכל זה מורכב על שילדה של‬
‫משאית‪ .‬קראו לה "הסימנאור האדום" בגלל שדר‪ .‬סימנאור היה היוזם לבנייתו ‪ .‬המשוריין היה צבוע בצבע אדום מיוחד מחסן חלודה‪ .‬יתכן שזה לא היה כל כך‬
‫יעיל אבל צורתו מאוד הרשימה את שכננו הערבים‪.‬‬
‫האיש באמצע הוא מקס מאנלין = בן‪-‬משה‪.‬‬
‫מהאוסף של מאייר אנדריאס‬
‫יפרח לזרוביץ וחברים לנשק במשוריין מוסווה כמשאית‬
‫אוסף משפחת לזרוביץ‬
‫המשוריין של נהריה בסייור‪ .‬יושב למעלה משמאל מקס מאנלין‪.‬‬
‫מסתכל מהחלון חיים ליליינפלד‪.‬‬
‫יפרח לזרוביץ (ראשון משמאל) וחברים נשענים על משוריין‬
‫אסף משפחת לזרוביץ‬
‫מהאוסף של מאייר אנדריאס‬
‫ביצורים מסביב לנהריה במשך "המאורעות" ‪ 1939 - 1936‬ה"צרות" או "המרד הערבי" הופסקו עם תחילת מלחמת העולם השנייה‬
‫כאשר לבריטים כבר לא היה צורך לסכסך בין היהודים והערבים‪.‬‬
‫מהאוסף של מאייר אנדריאס‬
‫קראנו על יצירת הקשר‪:‬‬
‫איתות מחניתה לנהריה בהליוגרף על ידי פרדי ביום הקמתה של קבוץ חניתה‬
‫[‪.]1938‬‬
‫ב‪ 20-‬לינואר הותקפה יחיעם קשות‪ ,‬אנשי יחיעם עלו‬
‫והתבצרו במבצר יחיעם‪...‬והחל עליהם מצור מאסיבי‪.‬‬
‫התחמושת‪ ,‬חומרי הרפואה‪ ,‬המזון ובעיקר המים הלכו‬
‫ואזלו‪ .‬הם החלו להתקיים מפטריות וחרובים שגדלו‬
‫במבצר‪ ,‬וממים דלוחים מהבורות במקום‪ .‬חברי הקבוץ‬
‫המנותקים יצרו קשר עם נהריה הסמוכה ועם חבריהם‬
‫בקרית חיים שהייתה בסיס האם של הקבוץ באמצעות‬
‫יוני דואר‪ ,‬באיתותי פנס בלילות‪ ,‬ובקשר מורס‪.‬‬
‫מהאוסף של מאייר אנדריאס‬
‫אנדריאס מאייר סיפר‪:‬‬
‫ב‪ ,1939-‬בעקבות פרסום הספר הלבן‪ ,‬החלו להגיע לחופי הארץ אניות מעפילים ללא אישורים‪ .‬הקשר לאניות אלה נעשה באמצעות מכשיר קשר‪-‬מורס‪,‬‬
‫שהופעל מגגו של מגדל המים‪ .‬הקשר נשמר גם עם הקיבוצים בסביבה ‪ -‬בלילה בעזרת נצנוץ אורות‪ ,‬ביום בעזרת מכשירי אתות‪.‬‬
‫הבריטים הקפידו למלא את מדיניות "הספר הלבן" עד יסודה של מדינת ישראל ב ‪ .14.5.1948 -‬נהריה הייתה מעורבת בעליה הבלתי חוקית‪ .‬אנית‬
‫המעפילים הראשונה הגיעה ב ‪ , 1939 -‬היה צורך לפזר את המעפילים‪ ,‬להחביאם מהבריטים ולדאוג לקיומם‪.‬‬
‫אנדריאס מאייר ומכשיר המורס שלו היוו את הקשר לעולם החיצוני‪ .‬כאשר קרבה לחוף אנית מעפילים‪ ,‬הגיעו בקשר הוראות פעולה‪ ,‬ממפקדת ההגנה למגדל‬
‫המים בנהריה‪ .‬הגיעו הנחיות כיצד להתקשר לאניה ולמפקדה בחיפה‪ .‬בתקופת המצור על חופי הארץ הגיעו לאזור נהריה בין ‪ 10‬ל ‪ 12 -‬אניות מעפילים‪.‬‬
‫ביניהם היו האניות‪" :‬קולורדו"‪" ,‬עליה"‪" ,‬אסימי"‪" ,‬האומות המאוחדות"‪" ,‬חנה סנש" ועוד‪ .‬האניה "חנה סנש" עלתה על שרטון מול חופי נהריה‪ ,‬מאוחר יותר‬
‫הוכשרה לשמוש של הצי הישראלי‪ .‬יומן מסע מיום ‪ 1.1.1948‬מגלה‪ ,‬שהאניה "האומות המאוחדות" הסיעה ‪ 700‬פליטים‪ ,‬ביניהם ‪ 40‬ילדים ונשים רבות‪537 .‬‬
‫פליטים הוחבאו בזמן לפני שהצבא הבריטי הופיע‪ 131 ,‬נעצרו והועברו למחנה מעצר‪ ,‬על תושבי נהריה הוטל עוצר בית למשך ‪ 24‬שעות‪.‬‬
‫תמונות רבות הנציחו את הגעתם של העולים החדשים‪ ,‬פליטים מגרמניה הנאצית‪ .‬בתמונות רואים את אניות המעפילים‪" :‬עליה"‪" ,‬עסימי"‪" ,‬האומות‬
‫המאוחדות" ו"חנה סנש"‪ .‬אחד מראשי העיר של נהריה‪ ,‬אפרים שריר‪ ,‬הגיע עם האניה "עסימי" כמו אסתר פולין‪ ,‬שנהייתה אשתו של אנדריאס מאייר‪ ,‬מאוחר‬
‫יותר‪ .‬האניה "חנה סנש"‪ ,‬שעלתה על שרטון בחוף ימה של נהריה‪ ,‬הוחזרה לים‪ ,‬שופצה ועברה לרשות הצי הימי הישראלי‪.‬‬
‫התמונות מתעדות את ההקלה על פני העולים החדשים כשהנהריינים החביאו אותם בבתיהם ואת הפחד בפניהם כאשר התגלו ע"י הבריטים במקום‬
‫מחבואם‪.‬‬
‫מאתר הפלמ"ח‪ :‬אוניית המעפילים "חנה סנש" קרויה על שם הצנחנית השליחה שנתפסה ונרצחה בהונגריה בנובמבר ‪ .1944‬הוכנה לקראת הפלגתה לארץ‬
‫בנמל גינואה‪ ,‬באיטליה‪ ,‬בידי אנשי פלמ"ח בראשותם של אברהם זכאי‪ ,‬ישראל לברטובסקי ושלהבת פראייר‪ .‬רב החובל של האונייה היה אנסלדו (איטלקי)‪.‬‬
‫מפקד האונייה היה איש הפלי"ם ישראל אוירבך‪ .‬ה'גדעוני' היה חיים פרטקין (פורת) שהשתלם בקורס אלחוטאים בפלמ"ח‪ .‬מלווה נוסף היה איש הפלי"ם‬
‫אליעזר ורש (ערמוני)‪.‬‬
‫"חנה סנש" הפליגה ב‪ 14 -‬בדצמבר ‪ 1945‬מנמל גינואה‪ ,‬כשעליה ‪ 252‬מעפילים‪ .‬בעת ההפלגה שררה דממת אלחוט עקב בעיות קשר‪ .‬קשר ראשון עם הארץ‬
‫נוצר רק ארבעה ימים לפני תום המסע‪ .‬האונייה הגיעה לחוף נחל געתון בנהריה ב‪ 25 -‬בדצמבר‪ .‬מועד הנחיתה תוכנן לליל חג המולד‪ ,‬מתוך הנחה שבאותו‬
‫לילה יהיו אנשי המשטרה הבריטית בגילופין והשמירה על החוף תהיה רופפת‪ .‬הרוח והגלים הגבוהים סחפו את האונייה והיא נתקעה בסלעים‪ ,‬מרחק ‪30‬‬
‫מטר מהחוף‪ .‬עקב מזג האוויר הסוער‪ ,‬נכשלו הניסיונות להוריד את המעפילים באמצעות סירות‪ .‬אנשי הפלי"ם‪ ,‬פעילי 'המוסד לעליה ב'‪ ,‬בני נוער של 'הפועל'‬
‫נהריה ותושבים מהסביבה נחלצו להעביר את המעפילים אל החוף בעזרת חבלים‪ .‬כוח אבטחה של אנשי הגדוד הראשון של הפלמ"ח איבטח את אתר‬
‫הנחיתה עד להשלמת מבצע ההורדה שנמשך כחמש שעות‪ .‬המעפילים פוזרו בשלום ביישובי האזור‪ .‬כוחות הביטחון הבריטים לא הפריעו במהלך ההורדה‪.‬‬
‫"חנה סנש" שנטתה על צידה‪ ,‬טבעה לאחר השלמת מבצע החילוץ‪ ,‬ועימה אחת המעפילות שנשכחה בחדר החולים באונייה‪.‬‬
‫אנשי הפלמ"ח הותירו מאחוריהם במקום דגל הנושא מסר לשלטונות הבריטיים ובו נכתב בהתרסה‪:‬‬
‫"הספינה חנה סנש הורדה בעזרת ארגון ההגנה העברית‪ .‬תהיה ספינה זו בחוף נהריה אחת המצבות לששת מיליוני אחינו ואחיותינו‪ .‬תהיה זאת תעודת קלון לממשלה‬
‫הבריטית"‬
‫כיום מוצג הדגל המקורי במוזיאון ההעפלה וחיל הים בחיפה‪.‬‬
‫"חנה סנש" הייתה אוניית המעפילים הראשונה שהפליגה לארץ‪-‬ישראל לאחר שכוחות הביטחון הבריטים הידקו את הסגר על חופיה‪ ,‬ומבחינה זו היא נחשבת‬
‫לאונייה הראשונה שפרצה את הסגר‪ .‬ימים אחדים לאחר הגעתה של "חנה סנש" ארצה‪ ,‬ערכו חברי הגדוד הרביעי של הפלמ"ח ופעילי 'המוסד' מסיבה צנועה‬
‫בקיבוץ בית‪-‬אורן לרב‪-‬החובל האיטלקי של האונייה‪ ,‬אנסלדו‪ ,‬ואנשי ציוותו‪ .‬במהלך הערב ציין אנסלדו בדברים חמים את חשיבותו האנושית של מפעל‬
‫ההעפלה‪ .‬על רקע זה חיבר כעבור זמן מה המשורר נתן אלתרמן את שירו הנודע‪" :‬נאום תשובה לרב‪-‬חובל איטלקי"‪.‬‬
‫אוניית המעפילים חנה סנש בבוקר אחרי שהגיעה לחוף נהריה בליל הקריסמאס ‪ 25.12.1945‬עם שלט המכריז‪" :‬חנה סנש נחתה‬
‫בעזרת ההגנה‪ .‬אוניה זאת היא לזכר לששת מיליון אחינו ואחיותינו שנרצחו‪ .‬זאת עדות לחרפת ממשלת בריטניה‪.‬‬
‫אוניית המעפילים "חנה סנש" אשר הגיע לחוף נהריה אור ליום‬
‫‪( 25.12.1945‬ליל הקריסמס כאשר רוב השוטרים והחיילים הבריטים היו‬
‫שיכורים) עם ‪ 252‬מעפילים‪ .‬האוניה הזאת במשך יותר משנה שכבה על‬
‫צידה על חופה של נהריה‪ .‬היא חולצה על ידי צוות של ההגנה‪ .‬היא נגררה‬
‫לנמל חיפה ושוקמה לשימוש חוזר‪ .‬ב‪ 14-‬למאי ‪(1948‬יום הכרזת המדינה)‬
‫האוניה הזאת הביאה את החיילים הראשונים לנהריה המנותקת מהארץ‪.‬‬
‫אוניית המעפילים "חנה סנש" הכנות להקמתה של האוניה אשר‬
‫עלתה על סירטון על החוף‪.‬‬
‫מהאוסף של מאייר אנדריאס‬
‫ביקור אח'מים‪ .‬שני משמאל אוסקר מאיר‪-‬וולף ראש המועצה המקומית‪ .‬ברקע‬
‫על קו החוף אוניית המעפילים 'חנה סנש' מוטלת על הצד עם עגורנים קשורים‬
‫אליה על מנת להקימה‪ .‬חברת העוגן מנמל חיפה הצליחה בזה‪ .‬האוניה‬
‫שירתה אחר כך את חיל הים הישראלי‪ .‬בחודש מאי ‪ 1948‬האוניה הביאה‬
‫לחוף נהריה את תגבורת החיילים לנהריה אחרי שהמצור היבשתי הוסר‪.‬‬
‫הכנות להקמת האוניה " חנה סנש" עם מוטות ברזל מרותכים לדפנותיה‪..‬‬
‫אוניית המעפילים "חנה סנש"‬
‫הכנות להקמתה של האוניה אשר עלתה על סירטון ליד החוף‪.‬‬
‫מהאוסף של מאייר אנדריאס‬
‫אוניית המעפילים "חנה סנש"‬
‫האונייה אחרי שהוקמה והתייצבה‪.‬‬
‫האונייה חנה סנש לפני שגוררים אותה לנמל חיפה לשיקום‪.‬‬
‫מויקפדיה‪ :‬במלחמת העצמאות הייתה הספינה אחת מספינות צי הצללים ששימשו את חיל הים הישראלי ונקראה "אח"י חנה סנש"‪ .‬בתום המלחמה עברה לצי‬
‫הסוחר הישראלי ולאחר תקופה קצרה עברה לגריטה‪.‬‬
‫מהאוסף של מאייר אנדריאס‬
‫מוביל המים העתיק על יד מזרעה לפני שנהרס חלקית בסערת החורף ב‪1946-‬‬
‫על האקוודוקט קראנו בספר "חטיבת כרמלי"‪:‬‬
‫"תושבי עכו קיבלו את מימיהם‬
‫ממעיינות כברי באמצעות‬
‫האקוודוקט העתיק‪ .‬ערוץ מים זה‪,‬‬
‫הבנוי אבן‪ ,‬עובר בסביבות רגבה‪.‬‬
‫מחמת המחסור בחומרי נפץ בוצעה‬
‫החבלה בו במכושים ובפטישים‪.‬‬
‫הערבים היו באים ומתקנים את‬
‫המעביר ואנו היינו חוזרים והורסים‬
‫אותו"‪ .‬סיפר מפקד חבל נהרייה‬
‫יעקב פונדק (שועל)‪.‬‬
‫מהאוסף של מאייר אנדריאס‬
‫אקוודוקט ליד מזרעה‪ ,‬יום אחרי שנהרס בסערת חורף ‪1946‬‬
‫צולם ע"י אנדראס מאיר בבוקר שאחרי‬
‫מהאוסף של מאייר אנדריאס‬
‫מוביל מים [אקוודוקט] על יד מזרעה‪ ,‬דרומית לנהריה‪ .‬המוביל הזה נבנה על ידי סולימן פשה ב‪ 1817 -‬בכדי להוביל מים ממעיינות כברי‬
‫לעכו ונהרס חלקית בסערת חורף ב ‪.1946 -‬המוביל תוקן חלקית מאוחר יותר על ידי צינור סיפון תת קרקעי צולם ע"י אנדראס מאיר‬
‫בבוקר שאחרי כאשר המים עדיין זורמים מצפון‪.‬‬
‫מהאוסף של מאייר אנדריאס‬
‫מבצר "קלעת דג'אדין" (אשר נרכש על ידי הקרן הקיימת לישראל) לפני שהתיישבו בו אנשי "קיבוץ יחיעם" בנובמבר ‪1946‬על שמו של יחיעם וויץ‪ ,‬אשר נפל‬
‫ב"לילה של פיצוץ הגשרים" בחודש יוני ‪.1946‬‬
‫מהאוסף של מאייר אנדריאס‬
‫מבצר יחיעם‪1950 ,‬‬
‫מבצר יחיעם‪1950 ,‬‬
‫מהאוסף של מאייר אנדריאס‬
‫מהאוסף של יוסף פריזם‬
‫שיירה של משוריינים‪ .‬לפני קום המדינה‪ .‬פרטים לא ברורים‪ 1947 .‬בערך‪.‬‬
‫מהאוסף של מאייר אנדריאס‬
‫אונייה "בלתי לגלית" 'עליה' מגיע לנהריה ב‪ 16-‬לנובמבר ‪ 1947‬מצרפת עם ‪ 182‬מעפילים‬
‫מאתר פל"ים‪ :‬אוניית המעפילים "עליה" יצאה ב‪5 -‬‬
‫בנובמבר ‪ 1947‬מחוף במפרץ בנדול‪ ,‬צרפת‪ ,‬עם ‪182‬‬
‫מעפילים על סיפונה‪ .‬היא הייתה הספינה הראשונה‬
‫שיצאה מצרפת לאחר 'אקסודוס'‪ ,‬ומאחר וכבר לא ניתן‬
‫היה להוציא למעפילים "ויזות" למדינה כלשהיא בדרום‬
‫אמריקה‪ ,‬הם נאלצו לעלות לספינה בחשאי במבצע לילי‬
‫תוך שימוש בסירות גומי שהעבירו אותם מהחוף לספינה‪.‬‬
‫על פי התכנית המקורית הייתה הספינה אמורה לפגוש‬
‫את ספינת המעפילים 'קדימה' (שיצאה באותו יום‬
‫מפלסטרינה‪ ,‬איטליה‪ ,‬עם ‪ 794‬מעפילים) קרוב לחופי‬
‫הארץ‪ ,‬להעביר אליה את מעפיליה ולשוב על עקבותיה‪,‬‬
‫כפי שעשתה פעמים אחדות בעבר תחת השם 'אלברטינה'‬
‫ובהתאם לשיטה שפיתח המוסד לעליה ב' של שילוב שתי‬
‫ספינות בהפלגות מעפילים‪ .‬מפקד הספינה היה יאיר‬
‫ברקר‪ ,‬וה'גדעונים' ‪ -‬בתיה ומאיר ריינס‪.‬‬
‫האונייה "הבלתי לגלית" 'עליה' וסירת סיור של חיל הים המלכותי לידה‪.‬‬
‫ב‪ 15-‬בנובמבר התקרבה הספינה לחוף הלבנוני‪ .‬רק‬
‫בשלב זה הצליחו ה'גדעונים' להתגבר על בעיות קשר‬
‫ולדווח על מקום הימצאם‪ .‬באותה שעה הפרידו רק כמה‬
‫עשרות מיילים בין 'קדימה' לבין 'עליה'‪ ,‬אולם תוכנית‬
‫ההעברה של המעפילים השתבשה לאחר ש'קדימה'‬
‫יורטה על‪-‬ידי הבריטים עוד בטרם תואם המפגש‪ .‬בשלב‬
‫זה ניתנו לספינה השם המבצעי 'עליה' וההוראה לנסות‬
‫ולפרוץ את הסגר בחוף נהריה‪ .‬מטוסי סיור ומשחתות‬
‫בריטיות נעו באזור‪ ,‬אולם לא זיהו אותה כספינת‬
‫מעפילים‪ .‬עם שחר ה‪ 16 -‬בנובמבר היא "עלתה" על‬
‫החוף בנהריה‪ ,‬המעפילים ירדו במהירות‪ ,‬הועלו על‬
‫אוטובוסים ופוזרו ביישובי הסביבה‪.‬‬
‫הערה‪ :‬בתחילת דרכה של הספינה בשירות המוסד לעליה‬
‫ב' היא ביצעה את הפלגות המעפילים לארץ 'פטר א' ו'פטר‬
‫ב'‪.‬‬
‫‪http://www.palyam.org/Hahapala/Teur_haflagot/hf_Aliya‬‬
‫מהאוסף של מאייר אנדריאס‬
‫מאתר הפלמ"ח‪ :‬אוניית המעפילים "האומות המאוחדות" (כשם הארגון הבינלאומי שהחליט על חלוקת ארץ‪-‬ישראל והקמת מדינה יהודית‪,‬‬
‫ב‪ )29.11.47 -‬הוכנה לקראת הפלגתה לארץ בנמל פורטו‪-‬ונרה באיטליה‪ .‬האונייה נבנתה באיטליה ושימשה כמפרשית בימי מלחמת‬
‫העולם השנייה‪ .‬מפקד האונייה היה איש הפלי"ם דוד מימון‪ .‬ה'גדעונית' הייתה שושנה קייני (כרמלי)‪ .‬מלווה נוסף היה מן ורדי‪.‬‬
‫"האומות המאוחדות" הפליגה ב‪ 24 -‬בדצמבר ‪ 1947‬מנמל צ'יוויטוקיה‪ ,‬כשעליה ‪ 537‬מעפילים‪ .‬השלטונות הבריטים‪ ,‬שהתרכזו באותה‬
‫עת בלכידתן של צמד ה"פאנים" ("פאן יורק" ו"פאן קרשנט") לא השגיחו בה‪ .‬משיקולים של האחראים להורדה בארץ‪ ,‬נמסרה לאונייה‬
‫הוראה לשנות את מסלולה יום לפני תום המסע‪ :‬לפנות דרומה ולהגיע לתל‪-‬אביב מכיוון מצריים‪ ,‬במקום להגיע לנהרייה מצפון‪ .‬מימון‬
‫חשש שהארכת ההפלגה תחשוף את אוניית המעפילים למעקב הבריטים וגם תגרום להחמצת היתרון האפשרי של נחיתה ב‪ 1 -‬בינואר‪,‬‬
‫שעה שהבריטים יהיו פחות עירניים לאחר החגיגות לכבוד כניסת השנה האזרחית החדשה‪ .‬הוא החליט על דעת עצמו לדבוק בתוכנית‬
‫המקורית שקבעה כי הנחיתה תהיה בנהרייה‪.‬‬
‫אוניית המעפילים הצליחה לנחות בחוף נהרייה‪ ,‬בצהריי ה‪ 1 -‬בינואר ‪ ,1948‬מבלי שהתגלתה‪ .‬היא עלתה על שרטון במרחק כ‪ 80 -‬מטר‬
‫מהחוף‪ ,‬ומייד הוחל בהורדת המעפילים בסיוע המלחים האיטלקיים של האונייה ותושבים מהסביבה שהוזעקו למקום‪ .‬ההורדה ארכה‬
‫כשלוש שעות‪ .‬כ‪ 300 -‬מעפילים נותרו בנהרייה‪ ,‬והיתר פוזרו ביישובי האזור‪ .‬כוחות הצבא הבריטים התמהמהו בתגובתם ורק כעבור‬
‫שעות אחדות החלו בחיפושים‪ ,‬במהלכם איתרו חלק מהמעפילים‪ .‬אולם לאחר משא‪-‬ומתן עם הנהלת‪-‬הסוכנות היהודית‪ ,‬ויתרו הבריטים‬
‫ושיחררו את המעפילים ממעצרם‪.‬‬
‫"האומות המאוחדות" הייתה אוניית המעפילים האחרונה שפרצה את ההסגר הבריטי על חופי ארץ‪-‬ישראל‪.‬‬
‫אוניית המעפילים "אומות מאוחדות"‪ .‬האחרונה שהגיעה לחוף נהריה‪ .‬היא הגיע ב‪ 1-‬לינואר ‪ 1948‬בצהרי היום ועל סיפונה ‪537‬‬
‫מעפילים‪ .‬הם הורדו במהירות לחוף ופוזרו בנהריה‪ .‬המשטרה הבריטית הגיעה כעבור שעתיים ועוצר הוכרז על נהריה‪ .‬בחיפוש מבית‬
‫לבית נעצרו כ ‪140 -‬מעפילים‪ .‬השאר לא נמצאו‪ .‬חופשיים‪ .‬בתמונה רואים שהימיה של נוער נהריה מעבירה את המעפילים לחוף‪.‬‬
‫מהאוסף של מאייר אנדריאס‬
‫אוניית המעפילים "אומות מאוחדות"‪ .‬בתמונות רואים שהימיה של נוער נהריה מעבירה את המעפילים לחוף ואנשי נהריה מתאספים לאורך החוף‪.‬‬
‫מהאוסף של מאייר אנדריאס‬
‫מעפילים מועברים לחוף נהריה ע"י הנוער מנהריה עם הסירות של "הימייה" של "הפועל" מאוניית המעפילים "אומות מאוחדות" ב ‪1.1.1948‬‬
‫מהאוסף של מאייר אנדריאס‬
‫מעפילים מגעים לחוף מבטחים נהריה‪.‬‬
‫מעפילים מאוניית "אומות מאוחדות" אשר הגיעו בצוהרי היום ‪ 1.1.48‬לחוף נהריה מובלים מהחוף‬
‫למסתור לפני שהאנגלים הגיעו‪.‬‬
‫מהאוסף של מאייר אנדריאס‬
‫אוניית המעפילים "אומות מאוחדות"‪ .‬בתמונה חייל אנגלי שומר על האוניה הריקה‬
‫עם מטוס של "חיל האוויר המלכותי" ברקע‪.‬‬
‫אוניית המעפילים "אומות מאוחדות" אחרי שעלתה על סרטון זמן‬
‫קצר לפני שהיא התפרקה‪.‬‬
‫מהאוסף של מאייר אנדריאס‬
‫"טנדר פורד" עם לוחמים מנהריה ב‪ . 1948 -‬משמאל‪ :‬לימוני‪ ,‬בנימין דוד‪ ,‬רודי מאיר‪ ,‬שמחה צייגר‪ ,‬אפרים לוין‪ ,‬מיכה ברילר (בעמידה)‬
‫איסר ליזרוביץ‪.‬‬
‫מהאוסף של מאייר אנדריאס‬
‫משאית עם תא הנהג משוריין תוצרת נהריה מובילה אספקה לפני שנהרייה נותקה מחיפה במרץ ‪.1948‬‬
‫מהאוסף של מאייר אנדריאס‬
‫מהסבריו של אנדריאס מאייר לתמונות הבאות‪ :‬תכנית החלוקה של האו"ם מ‪ 29.11.1947-‬השאירה את נהריה מחוץ לתחומי ארץ ישראל‪.‬‬
‫הערבים הגבירו את פעילותם העויינת סביב לנהריה והטילו מצור על המושבה‪ .‬במשך חודשיים ימים‪ , 14.5.1948 - 17.3.1948 ,‬לפני‬
‫פרוץ מלחמת העצמאות‪ ,‬היתה נהריה נתונה במצור יבשתי מלא ורק דרך הים ניתן היה להגיע אליה‪ .‬סירות מנוע והנגררת "מעונה"‬
‫הגיעו מספר פעמים בשבוע מחיפה לנהריה כדי להעביר דואר‪ ,‬נוסעים וסחורות‪ .‬לקראת חג הפסח ב‪ 1948-‬הגיע מחיפה משלוח גדול‬
‫של מצות‪ ,‬מכונות וכלי עבודה לבניית מזח בחוף נהריה עבור כלי השיט הללו‪ .‬פעולות ההעמסה והפריקה של הנגררת "מעונה" נעשו‬
‫ע"י תושבי נהריה‪ ,‬שגויסו לכך ובעיקר ע"י בחורים צעירים אנשי הימיה‪ ,‬שהוכשרו לכך מבעוד מועד‪ .‬אנשי הימיה היו אלה שעזרו גם‬
‫בהורדת המעפילים מהאניות‪ ,‬תמונות רבות מנציחות מעמד מרגש זה‪ .‬מכיון שחסר היה מעגן מסודר לספינות‪ ,‬נבנו אמצעי גישור שונים‬
‫(רמפות מעץ) להעברת אנשים‪ ,‬סחורות ובעלי חיים מהספינה אל החוף או להיפך‪ .‬במזג אויר סוער כאשר ה‪" -‬מעונה" לא יכלה‬
‫להתקרב לחוף‪ ,‬אוכסנו סחורות חיוניות שונות כגון נפט בפחים אשר הושלכו לים‪ .‬אנשי הימיה קפצו למים הקרים ובשחיה קרבו את‬
‫הפחים לחוף שם עזרו תושבים נוספים להעלותם לחוף מבטחים‪ .‬כיתת הימיה שעסקה בפעילות זאת מנתה ‪ 8‬אנשים צעירים‪ ,‬ביניהם‬
‫היה גם אנדריאס מאייר‪ ,‬רק ‪ 5‬מהם שרדו את מלחמת העצמאות‪.‬‬
‫בתקופת המצור על נהריה הוחל בבניית המזח הימי‪ .‬אבל הוא הושלם רק אחרי ‪ 14.5.1948‬כאשר הדרך היבשתית לנהריה נפתחה‬
‫לתנועה‪ .‬היה זה ביום העצמאות כשהאניה חנה סנש הגיעה לחוף נהריה ועל סיפונה חיילים יהודים‪ .‬ביום שלמחרת פלשו ‪ 5‬צבאות‬
‫ערב לישראל‪ .‬החלה מלחמת העצמאות שנמשכה עד להכרזת שביתת הנשק ב‪.1949-‬‬
‫שתי ספינות עם נוסעים ודברי דואר מגיעים מחיפה לחוף נהריה‪ .‬אביב ‪.1948‬‬
‫מהאוסף של מאייר אנדריאס‬
‫באביב ‪ 1948‬מה‪ 17.03-‬עד ה‪ 14.5-‬נהריה הייתה מנותקת מהארץ אספקה ונוסעים הועברו מנמל חיפה דרך הים‬
‫ספינות עם נוסעים ודברי דואר מגיעים מחיפה לחוף נהריה‪ .‬אביב ‪.1948‬‬
‫נוער נהריה מהימייה בים סוער‪.‬‬
‫כאן רואים באיזה צורה הם פורקו והובאו לחוף על סירה של הימיה של נהריה‪.‬‬
‫סירה של הימייה מורידה נוסעים כאשר נהריה נותקה באביב ‪.1948‬‬
‫מהאוסף של מאייר אנדריאס‬
‫סירה של הימייה מורידה נוסעים כאשר נהריה נותקה באביב ‪.1948‬‬
‫סירה מגיעה מחיפה‪ .‬נוסעים יורדים מהסירה בעזרת סירות של ימיית נהריה‪,‬‬
‫אביב ‪ .1948‬בחזית מימין הינץ לסר (במשקפיים) מזכיר המועצה המקומית על ידו גרשון טץ‬
‫ראש המועצה‬
‫הורדת נוסעים על ידי סירות של הימיה באביב ‪ 1948‬כאשר נהריה היתה‬
‫מנותקת מהארץ והקשר היחידי לעולם החיצון היה דרך הים מנמל חיפה‪.‬‬
‫מהאוסף של מאייר אנדריאס‬
‫שרות נוסעים בין חיפה לנהריה באביב ‪ 1948‬כאשר נהריה הייתה‬
‫מנותקת והעמסת גופות ארבעת עובדי חברת החשמל על סירה להעברתם‬
‫לקבורה בחיפה‪1948 ,‬‬
‫מפרקים אספקה באביב כאשר נהריה נותקה באביב ‪ .1948‬האשה מקרוב היא‬
‫טרודה אינשטיין ממכבסת אינשטיין‪.‬‬
‫מתנדבים ב"נמל נהריה" באביב ‪ .1948‬הקבוצה מימין‪ ,‬יוסטוס מאיר‪ ,‬מקס‬
‫מאנליין‪(,‬ברקע) קויצכן זליג‪ ,‬גדעון הירשפלד‪ ,‬אסתר מאיר‪.‬‬
‫"נמל" נהריה באביב ‪ .1948‬מתנדבים מושכים משא כבד אל החוף‪.‬‬
‫מתנדבים על חוף נהריה ע"י סככת הסירות באביב ‪ .1948‬מירים באר‪,‬‬
‫אסתר מאיר‪ ,‬אושי פולין‪.‬‬
‫מהאוסף של מאייר אנדריאס‬
‫הסברים לתמונה מימין‪:‬‬
‫אנדריאס מאייר כתב‪:‬‬
‫כיתת הימאים המפעילים‬
‫את "נמל נהריה" באביב‬
‫‪ 1948‬כאשר נהריה הייתה‬
‫מנותקת מהמדינה‪.‬‬
‫משמאל אנדראס מאיר‪,‬‬
‫מרטין וויידנבאום‪ ,‬יוסי‬
‫פריזם‪ ,‬פרנטה כהן‪ ,‬אוטו‬
‫אטלינגר‪,‬שלושה אחרים‬
‫לא שרדו את מלחמת‬
‫העצמאות‪ :‬חנוך קראמר‪,‬‬
‫יוחנן רילף ויצחק‬
‫רוזנהיימר נפלו‪.‬‬
‫יוסי פריזם כתב‪ :‬בשנת ‪1951‬‬
‫נפגשנו במקרה ברחוב‬
‫שארית חברי הכיתה‬
‫הימית‪ 5 :‬שנשארו בחיים‬
‫מתוך ‪ 8‬חיילים מהמצור‬
‫בשנת ‪ , 1948‬אנדריאס‬
‫רץ הביתה הביא מצלמה‬
‫והנציח מפגש זה ‪.‬‬
‫וזאת התמונה‪.‬‬
‫החמישה מימין דן‬
‫אטלינגר‪ .‬פרנטה כהן‪ ,‬יוסי‬
‫פריזם‪ ,‬מתי ווידנבאום‬
‫ואנדריאס מאייר‪.‬‬
‫זוגות אופניים בחזית של "נמל נהריה" באביב ‪ 1948‬כאשר הגליל המערבי היה מנותק מהארץ‪.‬‬
‫מהאוסף של מאייר אנדריאס‬
‫מפרקים אספקה מדוברה שקראו לה "מאעונה" (בערבית) על חוף נהריה אביב ‪.1948‬‬
‫פירוק אספקה מהמעונה בחוף נריה אביב ‪.1948‬‬
‫מעונה (סירת גשר) ריקה לאחר פירוקה‪ .‬אביב ‪.1948‬‬
‫מהאוסף של מאייר אנדריאס‬
‫"נמל" נהריה באביב ‪.1948‬מפרקים מעונה (סירת גשר) בים מאות‬
‫שקט‪ .‬סירת המנועה שמשכה את המעונה עוגנת על ידה‪.‬‬
‫ירידה מהמעונה אביב ‪ . 1948‬האיש במשקפיים הכהות במרכז הוא ישראל‬
‫קרסנסקי‪" ,‬המאז" (מפקד אזורי) בהגנה‪.‬‬
‫פירוק אספקה מהמעונה אשר נגררה על ידי ספינת גרר שניראת מחכה ברקע‪.‬‬
‫ה"דוברה" על חוף נהריה בזמן רוחות מזרחיות כאשר אין גלים‪ .‬כאן כל‬
‫עדר הפרות של קבוץ געתון של מעל ‪ 20‬פרות מועמס על מנת להובילם‬
‫לחיפה ומשם לקיבוץ נאות מרדכי‪.‬‬
‫מהאוסף של מאייר אנדריאס‬
‫מפרקים חביות נפט וחבילות מצות מהמעונה לקראת פסח ‪ .1948‬בים‬
‫סוער כשלא יכלו להתקרב למזח‪ ,‬זרקו את החביות המלאות מעל הספון‬
‫והם נדחפו לחוף על ידי שוחים מתנדבים‪.‬‬
‫מנוף וקומנדקר על גבי דוברה לפני הפירוק‪ .‬המנוף שימש לבניית מזח‬
‫בשביל סירות שהגיעו מחיפה‪.‬‬
‫מהאוסף של מאייר אנדריאס‬
‫אספקה לחוף נהריה אשר נשלחו מחיפה באביב ‪ . 1948‬משמאל מר‪.‬‬
‫רטהאוס בעל מפעל לייצור גבס‪.‬‬
‫באביב ‪ 1948‬כאשר נהריה הייתה מנותקת‪ ,‬נבנה מזח על מנת לעגון לידם‬
‫סירות שהגיעו עם מטענים מנמל חיפה ולפרק אותן מסחורות‪ .‬כאן רואים תחילת‬
‫הבנייה על קרקע יבשה‪ .‬כאשר נפתחו כבישי הגישה לנהריה ב‪15.05.1948‬‬
‫המזח טרם הושלם‪ .‬עד אותו תאריך היה צורך לפרק את הסחורות על החוף‬
‫הפתוח דבר שגרם לקושיים רבים‪.‬‬
‫שיירת משוריינים מתארגנים‬
‫בנהריה ‪.1948‬‬
‫מהאוסף של מאייר אנדריאס‬
‫ליווי שיירות לגליל המערבי ‪-‬ולקבוץ יחיעם‪ 1948 ,‬משוריינת מגדוד ‪ .121‬משמאל יצחק רוזנהיימר‪ ,‬חמי קליין‪/‬גל (מפקד היחידה) יוחנן רילף (בדלת)‪ ,‬פרנטה‬
‫כהן‪ .‬יוחנן ויצחק נפלו כמה שבועות אחרי זה במלחמת הקוממיות‪.‬‬
‫יוסי פריזם‪ ,‬חברו של גייזי שביט היה בגדוד ‪ 121‬והסביר לגייזי על גדוד זה‪ :‬גדוד ‪ 121‬היה קודם המחלקה הנהרייתית והיה תחת פיקוד מפקד האזור‪ ,‬באותה העת היה יוסי‬
‫תושב נהריה וקבוצה של בני נהריה סומנה אח" כ‪-‬גדוד ‪ ,121‬למעשה זאת הייתה מחלקה שהייתה בפיקוד ישיר של מפקד הגיזרה ‪.‬‬
‫מהאוסף של מאייר אנדריאס ויוסף פריזם‬
‫ליווי שיירות לגליל המערבי ולקבוץ יחיעם‪ ,1948 ,‬בתוך השריונית בדרן ליחיעם‪ .‬גדוד ‪ .121‬משמאל וילי וויינר‪ .‬בחלון חמי קליין‪/‬גל‪ .‬מימין יוסי פריזם‪.‬‬
‫צלום א‪ .‬מאיר‬
‫מהאוסף של מאייר אנדריאס ויוסף פריזם‬
‫גייזי שביט סיפר‪ :‬גיליתי (בתמונות האלה) מכר ותיק נוסף את יוסי פריזם שהיה שוער הפועל קרית חיים‪ ,‬ונגר שהיה בא לביתנו לעתים קרובות לעבוד עם אבי בנגריה‬
‫של אבי בחצר‪ .‬היה מקורב מאד‪ ,‬פגשתי אותו בקריה לפני מעט שנים וזה היה אחרי ‪ 55‬שנים שלא נפגשנו‬
‫ליווי שיירות לגליל המערבי ולקבוץ יחיעם‪ .1948 ,‬גדוד ‪ 121‬נחים ב"פינגואין" אחרי שחזרו מסיור‪ .‬משמאל מיכה ברילר‪ ,‬רודי מאיר‪.‬‬
‫נהרינית ותיקה שכבר לא גרה שם כתבה לצמרת על בית קפה שנהגו להתכנס שם בשעתו פייבלמן‪.‬‬
‫קראתי כי ב‪ ,20.1.1948 -‬בן עמי ישב בבית קפה בנהריה כשקיבל את הידיעה על טנדר הנוטרים‪ .‬מאוד יכול להיות שזה המקום‪.‬‬
‫אמיר אופנהיימר בעלי ה"פינגוין" כתב‪ :‬אני מאמין שכל בתי הקפה מייחסים להם את היציאה (של השיירה) עקב‬
‫חשיבות האירוע‪ .‬גם אני גדלתי על הסיפורים ששיירת‬
‫יחיעם יצאה מפנגוין‪ .‬אני מאמין שכולם היו מגוייסים לעניין ומאחר והישוב היה קטן מאוד כנראה השיירות עברו אצל כולם‪....‬‬
‫צולם על ידי אנראס מאיר‪.‬‬
‫מהאוסף של מאייר אנדריאס‬
‫מהאוסף של מאייר אנדריאס ויוסף פריזם‬
‫גדוד ‪ 121‬נחים ב"פינגואין" ‪ .1948‬משמאל אנדראס מאיר (בעל המצלמה שצלמה את התמונה)‪.‬‬
‫"שועל" כתב בזכרונותיו‪ :‬נהריה ישוב קטן‪ .‬כמה בתי קפה‪ ,‬פינגוין געתון והקפה של פייבלמן‪ .‬פייבלמן יקה שמנמן טוב לב‪ ,‬מלאך משמים‪ ,‬אשתו אישה רזה וצמוקה‪,‬‬
‫מבשלים מאכלים להפליא‪ .‬בערבים יושבים בבית הקפה של פייבלמן חיילים אנגלים ואוכלים‪ .‬יש כמה בנות מפוקפקות שיושבות איתם‪ .‬חסרה לנו תחמושת‬
‫לאקדוחים ‪ 9‬מ"מ‪ .‬מדי פעם אני מקבל מפייבלמן שקיות עם עשרות כדורים שהבנות הצליחו להוציא מהאנגלים‪ .‬פייבלמן המלאך מהשמיים‪.‬‬
‫החברה אוכלים אצלו מפני שהאוכל טעים‪ ,‬מי שיש לו כסף משלם‪ .‬אחרים לא משלמים מפני שאין להם‪ .‬הוא אוהב את כל הבחורים שלי‪ ,‬לא מתלונן‪ .‬נוצרת אהבה‬
‫בין הבחורים לפייבלמן ‪ ,‬הוא כמו אב של כולנו‪ .‬לא יודעים איך להודות לו עבר כל שעשה עבורנו‪ .‬ב ‪ -14‬למאי‪ ,‬עם שחרור הגליל המערבי הסתובבו באזור פרות רבות‬
‫של הערבים שברחו‪ .‬החברה הביאו כ ‪ -20‬פרות ומסרו אותן לפייבלמן הצדיק‪ ,‬האב שכל כך אהבו אותו‪..‬‬
‫בית הקפה של פייבלמן בנהריה‪,‬‬
‫תמונה מהספר‪ :‬יעקב פונדק שועל קרבות ‪1919-2005‬‬
‫אנדראס מאייר סיפר‪:‬‬
‫כאשר כשלה החקלאות בנהריה‪ ,‬חיפשו תושבים רבים עיסוקים‬
‫נוספים‪ ,‬חלקם עם הצלחה‪ ,‬חלקם ללא הצלחה‪ .‬בשדרות‬
‫הגעתון נפתחו בתי קפה ומסעדות‪ .‬פלטוב ופייבלמן היו ידועים‬
‫בזמנם‪.‬‬
‫קפה "פינגווין" נפתח ע"י משפחת אופנהיימר ודור רביעי‬
‫למשפחה עובד שם היום‪ .‬קפה "געתון" שנפגע מהפצצה סורית‬
‫ב‪ ,26.5.1948-‬נהרס לחלוטין ולא שוקם יותר‪ .‬ד"ר ריכרד‬
‫והילדה שטראוס הפכו רפת פרות למחלבה ומאוחר יותר למפעל‬
‫משגשג בישראל‪.‬‬
‫בתיעוד רואים נהריינים רבים פונים למכירת פרחים וירקות‪,‬‬
‫הופכים לנהגים ומובילים‪ ,‬עובדים בענף הבנייה והשרותים‪ .‬כל‬
‫זה הונצח בתמונותיו של אנדריאס מאייר‪.‬‬
‫הכנסתי לכאן תמונות מרחוב הגעתון בלבד‪.‬‬
‫הרחוב ממנו יצאה השיירה ליחיעם‪.‬‬
‫רחוב בו אנשי הגדוד ישבו בבתי הקפה‪.‬‬
‫המאפייה של זליג & יעקוב‪ .‬המאפייה הראשונה בנהריה‪.‬‬
‫שד געתון ‪ 33‬ע"י "קפה פינגואין"‪.‬‬
‫מהאוסף של מאייר אנדריאס‬
‫שד' געתון ‪36‬‬
‫אמו של דר‪ .‬קיווה מוכרת ירקות‪ .‬שד' געתון ‪ 36‬ע‪",‬י האופטיקאי צייגר‪.‬‬
‫גברת זאלם מוכרת ירקות מעגלה‬
‫רתומה לחמור‪1941 .‬‬
‫מהאוסף של מאייר אנדריאס‬
‫בית מלאכה לתיקון אופניים של יוסטוס & אנדראס מאיר בשד‪ .‬געתון ‪32 -‬‬
‫אחותם בריטה נאהמר מתקנת אופניים כאשר אחיה היו מגויסים במלחמת הקוממיות ‪. 49 - 1948‬‬
‫מהאוסף של מאייר אנדריאס‬
‫שדרות געתון ‪.30‬‬
‫סאשא בליצבלאו במספרה שלו שד‪ .‬געתון ‪. 30‬‬
‫ב ‪.1941 -‬‬
‫סלון לעיצוב השיער של גב' אלוירה לכמן ‪,1938‬‬
‫מהאוסף של מאייר אנדריאס‬
‫שדרות געתון ‪.28‬‬
‫הסנדלר מר דויטש עם משפחתו שד' געתון ‪1940 .28‬‬
‫מהאוסף של מאייר אנדריאס‬
‫שדרות הגעתון ‪8‬‬
‫חנות הראשונה של זוגלובק נפתחה‪ .‬נמצאה בתוך בית המגורים‬
‫שלהם ‪ .‬המראה של החזית הוא מהצד של שדרות הגעתון ‪8‬‬
‫המצולמים הם‪ :‬גברת אירמה זוגלובק עם מכר‪.‬‬
‫מהאוסף של מאייר אנדריאס‬
‫הבית כפי שנבנה עם עליית משפחת זוגלובק מגרמניה‬
‫כאשר למעלה גרו בני המשפחה ובחזית למטה ‪ -‬היתה‬
‫החנות ומאחוריה מפעל הנקניק והבשר‪.‬‬
‫על שבי ציון קראנו‪:‬‬
‫בשבת בבוקר הגיע מ‪-‬ש"י (שירות הידיעות של ההגנה) מידע לבן עמי‬
‫שישב בשבי ציון‪ ,‬כי אדיב ששיקלי הגיע לאזור ומתכוון לתקוף‪ ,‬כמו כן‬
‫הביא עמו קצין מודיעין את ח'ליל‪ ,‬בחור בן ‪ 17‬מן הכפר אל סמריה‬
‫אותו שלח כאמל אבו מזייד (אבי הילד הגואל בן ה‪ )11-‬ובפיו מידע‬
‫מהשטח‪" :‬מאות מערביי הכפרים ומחיילי "צבא ההצלה" חמושים‬
‫בנשק חדיש (שהיה חידוש בצבא ההצלה)‪ ,‬מכינים לכם מארב גדול‪.‬‬
‫הם שמו הרבה אבנים על הכביש‪ ,‬ומחכים לכם בסיבובים של הכפר‬
‫אל‪-‬כברי" וגם בתרשיחא יש כוחות גדולים של ערבים‪ ,‬והוא מציע לא‬
‫לנסוע ליחיעם‪" .‬שיאכלו מה שיש להם‪ ,‬אבל אל תנסו להגיע ליחיעם"‪.‬‬
‫לוחמי הגדוד ‪ ,21‬שבי ציון‪1948 ,‬‬
‫מחנה צבאי‪ ,‬יחידת כרמלי‪ ,‬שבי ציון‪1948 ,‬‬
‫ביתמונה‪ .‬אסף ארכיון שבי ציון‬
‫אוסף גדוד ‪ 21‬ושיירת יחיעם‬
‫מפגש לוחמי הגדוד ‪ ,21‬קרית חיים‪1948 ,‬‬
‫(שמות הלוחמים נמצאים באתר של גייזי שביט תחת הכותרת‬
‫"קרייתים בגדוד ‪ ,21‬גיוס ‪)"1947‬‬
‫לוחמי הגדוד ‪ ,21‬רגבה‪1948 ,‬‬
‫אוסף גדוד ‪ 21‬ושיירת יחיעם‬
‫איזי‬
‫גולדברג‬
‫חיים‬
‫חרובי‬
‫בר כוכבא‬
‫קוטיק‬
‫ירמיהו‬
‫אפלבוים‬
‫אמונים של לוחמי הגדוד ‪ ,21‬רגבה‪1948 ,‬‬
‫דוד טייך‬
‫נהרי‬
‫ראובן‬
‫ויצרייבר‬
‫יהודה‬
‫רייף‬
‫יצחק‬
‫גולדמן‬
‫אוסף גדוד ‪ 21‬ושיירת יחיעם‬
‫אוסף גדוד ‪ 21‬ושיירת יחיעם‬
‫בגבעות בין כברי ליחיעם‪ ,‬אבטחת השיירות ליחיעם‪1948 ,‬‬
‫הבטחת שיירה ליחיעם ממין "משלט" על הגבעות בין כברי ליחיעם‪ ,‬אנדראס מאיר מציג את עצמו למצלמה‬
‫מהאוסף של אנדריאס מאייר‬
‫לוחמי הגדוד ‪ 21‬בסיור מקדים לתכנון פריצת שירת יחיעם‪1948 ,‬‬
‫אוסף גדוד ‪ 21‬ושיירת יחיעם‬
‫שיירת יחיעם מתארגנת ליציאה לדרך‪ ,‬שדרות געתון‪ ,‬נהריה‪27.3.1948 ,‬‬
‫על התמונה הספציפית הזאת נאמר לי שלא בטוחים שהיא מהשיירה ליחיעם‪ .‬עכשיו אנחנו יודעים שכן‪.‬‬
‫כמו כן נאמר על התמונה‪ :‬שבת ה‪ ,27.3.1948 -‬נהריה‪ ,‬שדרות הגעתון‪ ,‬ליד קפה "גילה"‪.‬‬
‫"השיירה הרת הגורל" מתארגנת בשדרות הגעתון בנהריה לפני שהיא יוצאת לכוון ליחיעם‪ .‬השיירה נפלה למארב בשבת ‪27.3.1948‬‬
‫על יד כברי‪ 47.‬מתוך ‪ 93‬חיילים נהרגו ארבעה מהם מנהריה‪ :‬משה שיינרמן ואחותו עליזה שיינרמן‪ ,‬חיים גוזמן‪ ,‬וברטי רוזנבלט‪46 .‬‬
‫נקברו למחרת בנהריה‪ .‬איתן ווייס נקבר ביחיעם‪ .‬הוא היה המפקד של יחיעם‪ .‬רק המשאית הראשונה מתוך תשעה הצליחה להגיעה‬
‫ליחיעם עם ראובן אלון נהוגה על ידי ראובן וירטהייבר‪ .‬זיגי דרוקמן הגיעה לנהריה ברגל‪.‬‬
‫מהאוסף של מאייר אנדריאס‬
‫מקום המארב לשיירת יחיעם בעיקול הכפול של הכביש הצר תחת בית הקברות‪1969 ,‬‬
‫אוסף גדוד ‪ 21‬ושיירת יחיעם‬
‫משוריינים בוערים בהתקפה על שיירת יחיעם‪ ,‬נהריה‪1948 ,‬‬
‫המשוריינות משיירת יחיעם שנכנסה‬
‫לאמבוש בשבת ‪ 27.03.1948‬אשר עדיין‬
‫בוערות‪ .‬צילום שנלקח משבוי ערבי זמן‬
‫קצר אחרי המקרה‪ .‬הצילום סופק מראובן‬
‫וירטהייבר הנהג של המשוריין הראשון‬
‫שהצליח להתגבר על המחסומים אשר‬
‫הערבים הקימו ליד כברי והוא הגיע‬
‫ליחיעם עם השריונית ללא פגע‪.‬‬
‫מהאוסף של מאייר אנדריאס‬
‫האוטובוס ההרוס והשרוף משיירת יחיעם שנמצא לאחר שחרור הגליל המערבי‪1948 ,‬‬
‫מהאוסף של מאייר אנדריאס ויוסף פריזם‬
‫שארית הטנדר של מפקד שיירת יחיעם בן עמי פכטר‪1948 ,‬‬
‫מהאוסף של מאייר אנדריאס ויוסף פריזם‬
‫חיילים ערבים מ''צבא ההצלה'' של קולונל קאוג'י עם משורייני שיירת יחיעם‪1948 ,‬‬
‫את התמונה הזאת ראיתי בראיון עם ראובן ויצרייבר בקטע בו הוא מספר על הנשק החדש הגיע לצבא ההצלה‬
‫חיילי "צבא ההצלה" של קולונל קאוג'י‬
‫מצטלמים על יד שריוניות הפוכות‬
‫משיירת יחיעם שנכנסה לאמבוש בשבת‬
‫‪ 27.03.1948‬צילום שנלקח משבוי ערבי‬
‫זמן קצר אחרי המקרה‪ .‬הצילום סופק‬
‫מראובן וירטהייבר הנהג של המשורין‬
‫הראשון שהצליח להתגבר על המחסומים‬
‫אשר הערבים הקימו ליד כברי‪ .‬הוא הגיע‬
‫ליחיעם עם השרייונית ללא פגע‪.‬‬
‫מהאוסף של מאייר אנדריאס‬
‫המשוריין היחיד שהצליח לפרוץ את המארב ולהגיע ליחיעם‪1949 ,‬‬
‫אוסף גדוד ‪ 21‬ושיירת יחיעם‬
‫אזהרה‪ :‬בתמונה הבאה מצולמים חללי השיירה‪.‬‬
‫חללי שיירת יחיעם‪1948 ,‬‬
‫תושבי כברי מצטלמים על יד גופות החללים שנפלו‬
‫בשיירת יחיעם שנכנסה לאמבוש בשבת ‪27.03.1948‬‬
‫צילום שנלקח משבוי ערבי זמן קצר אחרי המקרה‪.‬‬
‫הצילום סופק מראובן וירטהייבר הנהג של המשוריין‬
‫הראשון שהצליח להתגבר על המחסומים אשר‬
‫הערבים הקימו ליד כברי‪ .‬הוא הגיע ליחיעם עם‬
‫השריונית ללא פגע‬
‫באתר בית ליברמן‬
‫כתב יוסי פריזם שהיה בכיתת חי"ש של כ‪ 20-‬בנות‬
‫ובנים בני נהריה‪ ,‬בפיקודו של חמי גל ‪-‬קליין‪ ,‬קבוצה‬
‫של "שוטרים מוספים"‪ ,‬בפיקוד יצחק אבני מפקד‬
‫הגליל המערבי‪ ,‬ונקראו מגויסי נפת צידוני‪:‬‬
‫אנו יצאנו עם הנשק העלוב להבטיח את הניצולים‬
‫(מהשיירה)‪ ,‬שהגיעו בחלקם לנהריה‪ .‬את הגופות‬
‫המרוטשות הביאו הבריטים לנהריה‪ .‬כולם הונחו בבית‬
‫ינקלה כץ המכונאי בביתו ‪,‬ליד בית הקברות‪ ,‬מראה‬
‫נוראי‪ ,‬כל זאת כאשר היישוב במצור‪ ,‬וסכנת התקפה‬
‫ערבית כל יום‪.‬‬
‫‪http://museum.rutkin.info/node/388‬‬
‫מהאוסף של מאייר אנדריאס‬
‫מספרים שקברו את חללי השיירה בקבר אחים‪.‬‬
‫בעיתון על המשמר‪ 30 :‬מרץ ‪1948‬‬
‫"שועל" כתב בזכרונותיו‪ :‬ביום שלאחר השמדת השיירה הביא הצבא הבריטי את הגוויות לנהריה‬
‫והם נקברו בבית הקברות בקבר אחים גדול ‪ - 47‬גוויות‪ .‬הגופות היו מושחתות וקשה היה לזהות‬
‫אותן‪ .‬ולכן קברו את כולם יחד‪ .‬הוכינו מכה אנושה‪ .‬בכי‪ ,‬צער אבלות‪ .‬ההרוגים בני חיפה והקריות‪,‬‬
‫להורים לא הייתה אפשרות להגיע ולקבור את יקיריהם והם נקברו בבדידותם‪.‬‬
‫צמרת סיפרה על‪ :‬הרב של נהריה הרב קלר זהה את הגופות שהיו קשות לזיהוי ונכתב שנקט בשיטה מיוחדת לאותם ימים לאבחון‪.‬‬
‫הרב ד''ר אהרון קלר ‪ -‬רבה הראשון של העיר נהריה‪.‬‬
‫בתקופת המנדט הבריטי נהג לבקר את אסירי המחתרות בכלא עכו וסייע בהעברת מידע חיוני בין האסירים לחבריהם מחוץ לכלא‪.‬‬
‫במלחמת העצמאות דאג להבאת חללי צה"ל לקבורה ראויה‪ ,‬לעתים תוך חרוף נפשו‪ ,‬שלא יהיו מאכל לחיות הבר ועוף השמים‪ .‬בין‬
‫השאר השתתף בזיהויים של חללי שיירת יחיעם בשיטה קבלית לאחר שאף גורם לא הצליח לזהות אותם‪ ,‬בדומה לזיהויים של חללי‬
‫שיירת הל"ה על ידי הרב אריה לוין‪.‬‬
‫בט"ז באדר ב’ ה’תש"ח‪ 27 ,‬במרץ ‪ 1948‬בעת שנפלו חללי שיירת יחיעם‪ .‬גופות הלוחמים עברו התעללות קשה‪ ,‬עד כדי חוסר יכולת‬
‫לזהות את הנופלים ובהעדר כל אפשרות לזהות חלק מהנופלים‪ ,‬ערך הרב ביראה בקדושה ובסילודין ’גורל הגר"א’‪ ,‬שיטה קבלית‪ ,‬בכדי‬
‫לקבוע את זהותם‪ .‬ולמרבה הפלא‪ ,‬נמצאו הפסוקים והשמות שעלו בגורל זה‪ ,‬זהים לחלוטין עם השמות שיצאו בשיירה זו‪ ,‬ובכך הובאו‬
‫כולם לקבר ישראל מכובד‬
‫סלודין ‪ -‬במתן כבוד וקדושה ויראה פנימית‪.‬‬
‫פחד‪ ,‬אימה‪ ,‬יראת קודש‪ ,‬חלחלה עזה‪ ,‬סלידה‬
‫(סלידה במובן של פחד עמוק ורעד בנשמה מפני כבוד אלוהים)‬
‫ב‪ 10.4.2012 -‬גייזי שביט שאל על הקבורה את צבי מצקביץ‪ ,‬אחיהם של דוד ויוסף מצקביץ שנהרגו בשיירה ואת ראובן ויצרייבר‪ ,‬נהג פורץ המחסומים מהשיירה וזאת‬
‫התשובה‪:‬‬
‫מתברר שמההתחלה הם נקברו בקברים אישיים‪ ,‬הבריטים הביאו את הגופות‪ ,‬נהרייה הייתה מנותקת והיו שם חברים מהגדוד ורב‬
‫(קבלי ?) שזיהו את הגופות או חלקיהם‪.....‬‬
‫אני אישית לא מאמין בזיהוי הזה‪ ,‬אבל למען שלום הבית אפשר להתעלם‪ ,‬טוב שאף אחד לא עורר את הבעיה לדרוש זיהוי רקמות‬
‫מדעי‪ .‬העיקר שיש קבר להשתטח עליו‪.‬‬
‫על השיטה הקבלית ’גורל הגר"א’‪ ,‬בה השתמש הרב קלר לזיהוי גופות חללי השיירה ליחיעם מאתר ההנצחה והמורשת בכפר עציון‪:‬‬
‫‪http://www.etzion-bloc.org.il/%D7%9B%D7%9C%D7%94%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%A8%D7%99%D7%9D/tabid/494/articleType/ArticleView/articleId/118/PageID/342/language/he-IL/-.aspx‬‬
‫‪ 12‬חללים מתוך ה‪-‬ל"ה לגוש עציון לא זוהו עקב התעללות קשה‪ .‬הוכחה ברורה לא היתה‪ .‬אחדים מבין ההורים השכולים שמו פעמיהם אל הגאון רבי‬
‫צבי פסח פרנק זצ"ל שהיה רבה הראשי של ירושלים והוכר כעמוד ההלכה של דורנו‪ ,‬וראו בו את הכתובת‪.‬‬
‫מששקל הרב פרנק את הענין על כל צדדיו‪ ,‬ראה בפניו את החיים והמתים‪ ,‬וקבע לערוך גורל לשם קביעה וזיהוי של הי"ב‪ .‬ואכן‪ ,‬שמור‬
‫וכמוס עם חכמי ירושלים וזקניה גורל מיוחד במינו‪ ,‬המיוחס להגר"א (הגאון רבי אליהו מוילנא זצ"ל)‪ .‬בסוד זקני העיר העיר הזאת מקובל‬
‫שגורל מיוחד זה יסודותיו באדני קדש‪ ,‬משהו מעין שריד ל"אורים ותומים"‪ .‬אין זה גורל של ניחוש בין שחור ולבן‪ .‬הוא מתאים לנסיבות‬
‫המיוחדות‪ ,‬ושגיבותו כרוכה בהזדככותם והטהרותם של הנזקקים לו‪.‬‬
‫העוסקים בכך‪ ,‬ביקשו שהגורל יוטל ע"י הצדיק רבי אריה לוין‪ .‬הם ראו כטבעי ומובן שצדיק זה יטול על עצמו משימה זו‪ .‬אולם משבאו‬
‫אליו ביקש לחמוק מכך‪ .‬חזרו ההורים השכולים אל הרב פרנק ושיגר הלה שליח להפציר בו‪ .‬חזקה משאלתם ולא יכול היה לעמוד בה‪.‬‬
‫וניגש בדחילו ורחימו לעבודת הקדש‪.‬‬
‫וכך מתאר העיתונאי יצחק דויטש את המעמד השגיא והנשגב‪:‬‬
‫היה זה יום חמישי‪ ,‬שעת לילה‪ .‬עלו לישיבה אשר בעליית הבית הקטן והצנוע של רבי אריה‪ ,‬בשכונת "משכנות"‪ .‬בהיכל השרוי בחשיכה‬
‫הודלקו י"ב נרות‪ ,‬אשר האירו את קיר המזרח‪ ,‬שארון הקודש ניצב לידו‪ .‬הנוכחים היו‪ :‬רבי אריה ועמו חתנו‪ ,‬הרב אהרון יעקובוביץ ובנו‬
‫הרב רפאל בנימין לוין שליט"א‪ .‬מבין ההורים השכולים נמצאו שנים‪ :‬מר ראובן מס ומר יצחק דב הכהן פרסיץ (ז"ל)‪ .‬הם פתחו באמירת‬
‫"תהילים"‪ .‬חדר זה כבר ידע שעות קשות ומרות ודבקותם במזמוריו של דוד מלכנו התעלתה‪ .‬אלא שרטט שכזה‪ ,‬תחושת קדש וציפיה‬
‫שיעלה האלוקים בידם לקבוע אמת‪ ,‬אף הם טרם זכרו‪ .‬והנה בקע קול התפילה‪ ,‬זעזע את המשתתפים ואת השומעים מרחוק‪ ,‬גם‬
‫בשכונה זו היודעת תורה ותפילה‪.‬‬
‫לשם עריכת גורל זה משתמשים לפי המקובל‪ ,‬בתנ"ך שדפיו מחולקים לשני טורים‪ .‬ספר תנ"ך עתיק‪ ,‬אשר נדפס באמסטרדם בשנת‬
‫תס"א מצוי אצל רבי אריה‪ .‬דפיו הצהיבו אך הם עוד שלמים‪ ,‬ובמקום קרע כלשהו מודבק הוא בנייר דבק שקוף‪ ,‬השומר על השלמות‬
‫והצורה‪ .‬בכתב יד הפנינים רשומים בשוליים הערות מעטות וסימונים אחדים‪ .‬בדף השער מופיע ארון קדש‪ ,‬והפסוק המעטר‪:‬‬
‫"בזאת יבוא אהרון אל הקדש"‪ .‬בזאת באו אל הקדש לערוך גורל מיוחד במינו זה‪.‬‬
‫דממת קדש שררה בהיכל‪ .‬הנרות הדולקים הוסיפו למעמד נורא זה‪ .‬פתחו את התנ"ך מבלי לדעת או לכוון דף ועמוד‪ .‬לאחר כל פתיחה‬
‫עלעלו שוב דרך עלמא‪ ,‬שבע פעמים‪ ,‬וכך חזרו על המעשה שבע פעמים‪ ,‬וקבעו שלפי אשר יימצא‪ ,‬יקבע של מי הוא קבר פלוני לפני‬
‫שיסמנו בו את המצבה‪ .‬וזה הכלל הנקוט‪ :‬הפסוק האחרון בעמוד צריך לכלול את שמו‪ ,‬או רמז לשמו של אחד מאלה שמחפשים את‬
‫זיהויו‪.‬‬
‫ומה רבה היתה ההשתוממות‪ ,‬כאשר אחד הפסוקים שהופיעו לראשונה היה "לה' הארץ ומלואה‪ ,‬תבל ויושבי בה"‪ .‬הרי בתחילת הפסוק‪,‬‬
‫ל"ה‪ ,‬וכל אחד מהדפים נושאו‪ ,‬מלחמות גבורה ומצוות ארץ ישראל שהתאימו למעמד מיוחד זה‪ .‬לפי המקובל אם אין בפסוק האחרון‬
‫דבר הרומז לעניין המבוקש‪ ,‬נוטלים את האות האחרונה‪ ,‬ולפיה מחפשים פסוק המתחיל באותה אות‪ ,‬כדי למצוא את התשובה הדרושה‪,‬‬
‫במפורש או במרומז לענין‪.‬‬
‫וכדבר הזה חזרו י"א פעמים‪ ,‬שכן לא היה צורך בי"ב‪ ,‬שהרי לאחר קביעת הי"א נקבע ממילא מיהו הי"ב‪ .‬והנה‪ ,‬להשתוממות הכל‪ ,‬כל‬
‫דף דיבר בפסקנות‪ .‬בפסוק הראשון שהגיעו אליו היה מפורש שם שזיהה במוצהר את החד החללים‪ ,‬וענינו של כל פסוק ופסוק היה כה‬
‫הולם‪ ,‬משקף ומתאים‪ ,‬כאילו תוארו באותם הפסוקים ענינא דיומא‪ .‬זה לאחר זה‪ ,‬כאשר בכל פעם חוזר הדפדוף של שבע פעמים שבע‪,‬‬
‫נקבעה זהותם של החללים‪.‬‬
‫הנוכחים סיימו עריכת גורל זה בשעות שלאחר חצות‪ ,‬אך שינה לא אחזתם כל אותו הלילה‪ .‬הם חשו ייחודו של המעמד‪ .‬הם חשו שאכן‬
‫הקביעה מדוייקת‪ ,‬וכי נקבע זיהויו של כל אחד מן הי"ב מתוך ל"ה הגבורים‪.‬‬
‫וכאשר באו למחרת אותו הלילה וסיפרו את הקורות לרבי צבי פסח פרנק‪ ,‬שמעם נרגש ונפעם‪ ,‬ופסק שיש לראות את הזיהוי כקובע‪.‬‬
‫ואכן כך קיימו וקיבלו לראות את הקברים‪ ,‬עפ"י המצבה שעליהם‪ ,‬כמקום בו טמון הגיבור והקדוש ששמו חרות על המצבה‪.‬‬
‫פרוטוקול הגורל‪ ,‬מכתב ידו של רבי אריה לוין זצ"ל‪:‬‬
‫בעזרת ה' יתברך‪.‬‬
‫הערב‪ ,‬אור ליום שני לסדר "ועשית עמדי חסד ואמת"‪ ,‬ח' בטבת תשי"א‪ ,‬שנת "הגאולה תבוא במהרה" לפ"ק שהוא לפי מנין אומות‬
‫העולם ‪ 17‬בדצמבר ‪ ,1950‬בירושלים עיה"ק‪ ,‬נערכה בביהמ"ד של ישיבת "בית ארי'" הפלת גורל של הגר"א זי"ע ועכ"י לגבי שנים עשר‬
‫הקברים בקבר הל"ה ב"הר‪-‬הרצל"‪.‬‬
‫בכדי להעלות בגורל את מקום מנוחתם של שנים‪-‬עשר הקדושים מפלוגת הל"ה שנפלה בהרי חברון ביום ה' בשבט התש"ח‪ .‬הגורל‬
‫הופל על ידיו ובראשותו של הרב ר' ארי‪-‬ה לוין הי"ו ובהשתתפותם של הרבנים ה' אהרן יעקובוביץ ור' רפאל בנימין לוין הי"ו‪.‬‬
‫בשם ועד משפחות הל"ה השתתפו בהפלת הגורל הר' ראובן מס ור' יצחק דב הכהן פרסיץ נ"י‪ .‬הרב ר' אריה לוין הדליק שנים עשר‬
‫נרות והתפלל תפלה קצרה לעילוי נשמותיהם של הקדושים ז"ל הי"ד‪ .‬לאחר מכן נגשו לסדור הגורל‪ .‬הפסוק הראשון שיצא בגורל‪:‬‬
‫א‪ .‬בקרובי אקדש‪ .‬ב‪ .‬כי קודש קדשים הוא לכפר עליהם‪ .‬בהמשך הפלת הגורל יצאו הפסוקים‪ :‬ג‪.‬כי ה' אלקיכם הוא הנלחם לכם‪.‬‬
‫ד‪.‬כאלפים איש או כשלשת אלפים איש יעלו ויכו את העי‪( .‬יהושע‪ ,‬ז‪,‬ג)‪ .‬ה‪.‬וכפר עליו הכהן לפני ה'‪ .‬ו‪.‬אלף למטה‪ ,‬אלף למטה כל‬
‫מטות ישראל‪ .‬ז‪ .‬והיה אשר אמר אליך זה ילך אתך‪ ,‬הוא ילך אתך‪ ,‬וכל אשר אמר אליך זה לא ילך עמך‪ ,‬הוא לא ילך (שופטים ז‪,‬ד)‪.‬‬
‫ח‪.‬וישכם בבקר ביום החמישי ללכת (שופטים) (והמעשה אשר השכימו ללכת הי' ביום ה')‪ .‬ט‪.‬נחנו נעבור חלוצים לפני העם‪.‬‬
‫י‪ .‬מדם חללים מחלב גבורים קשת יונתן לא נשוג אחור (שמואל ב' א‪,‬כב)‪ .‬יא‪.‬ויקם את דבריו אשר דבר עלינו וכ"ו (דניאל ט‪,‬יב)‪.‬‬
‫ספר התנ"ך‬
‫העתיק‬
‫בו נערך הגורל‬
‫קטע מן הפרוטוקול‬
‫של הרב‬
‫אריה לוין זצ"ל‬
‫בכתב ידו‬
‫הגורל העלה כי מקום מנוחתם‪:‬‬
‫א‪ .‬בנימין בוגסלבסקי הוא שורה ‪ 5‬קבר ‪ .1‬וממטה בנימין בגורל‪ ,‬כא‪,‬ד‪ ,‬יהושע‪.‬‬
‫ב‪ .‬עודד בן ימיני‪ ,‬שורה ‪ 1‬קבר ‪ ,6‬הלא בן ימיני‪ ,‬כא‪ ,‬שמואל‪.‬‬
‫ג‪ .‬יעקב בן עטר‪ ,‬שורה ‪ 6‬קבר ‪ ,2‬כל הנפש הבא ליעקב‪ ,‬ויחי‪ ,‬בראשית‪.‬‬
‫ד‪ .‬יוסף ברוך‪ ,‬שורה ‪ 6‬קבר ‪ ,3‬ויאמר יוסף הבו מקניכם‪ ,‬בראשית‪.‬‬
‫ה‪ .‬איתן גאון‪ ,‬שורה ‪ 2‬קבר ‪ ,2‬וענה גאון ישראל בפניו‪ ,‬הושע ז‪.‬‬
‫ו‪ .‬אליהו הרשקביץ‪ ,‬שורה ‪ 1‬קבר ‪ ,7‬ויקח אליהו את הילד‪ ,‬מלכים א‪ ,‬יז‪.‬‬
‫ז‪ .‬יצחק זבולני‪ ,‬שורה ' קבר ‪ ,4‬ולזבולון אמר‪ ,‬דברים‪.‬‬
‫ח‪ .‬אלכסנדר כהן‪ ,‬שורה ‪ 3‬קבר ו‪ ,‬כהניך ילבשו צדק‪ ,‬תהלים קלב‪.‬‬
‫ט‪ .‬יעקב כהן‪ ,‬שורה ‪ 2‬קבר ‪ ,1‬נשבע ה' ולא ינחם אתה כהן‪ ,‬תהלים קי‪.‬‬
‫י‪ .‬ישראל מרזל‪ ,‬שורה ו קבר ‪ ,2‬גם בבל לנפל חללי ישראל‪ ,‬ירמי' נא‪.‬‬
‫יא‪ .‬שאול מנואלי‪ ,‬שורה ו קבר ‪ ,4‬אחת שאלתי‪ ,‬תהלים כז‪.‬‬
‫יב‪ .‬יעקב קוטיק‪ ,‬שורה ‪ 5‬קבר ‪.6‬‬
‫דבר ‪ 18 -‬מרץ ‪1973‬‬
‫וכ"ז נעשה בדחילו ורחימו מתוך טהר לב לכבוד הקדושים והמשפחות השכולות ולמען להקים את כ"א מהקדושים על נחלתו‪ ,‬נחלת‬
‫עולם‪ ,‬בביה"ק הצבאי בירושלים עה"ק ת"ו‪ ,‬תנצב"ה‪ .‬רוכב ערבות ירפא שברי לבבות‪ ,‬יקומו ויחיו ישני עפר בשוב ה' את שבות עמו‪.‬‬
‫על זה באנו על החתום ליום הנזכר‪:‬‬
‫ונאם רפאל בנימין לוין‬
‫נאום אהרן יעקובוביץ‬
‫נאום אריה לוין‬
‫ונאום יצחק דב הכהן פרסיץ‬
‫ונאום ראובן מס‬
‫הפרוטוקול הזה הוא העתק מכתב ידו של רבי ארי' לוין זצ"ל‪ .‬לפי דברי בנו‪ ,‬כתב ר' ארי' על עצמו 'הרב' אף של היה דרכו בכך‪ ,‬כי אמרו‬
‫לו שמוכרחים למסור את הפרוטוקול לממשלה (ומסיבה זו נקב גם בתאריך למניינם)‪ .‬כן מסר שאחד הפסוקים הראשונים שיצאו‬
‫היה‪ :‬בתהילים מזמור כ"ד‪" :‬לה' הארץ ומלואה" (רמז על ל"ה) אף שאין על כך בפרוטוקול‪ ,‬כי נמנו רק הפסוקים שיצאו אחר גמר כל‬
‫גורל וגורל‪.‬‬
‫(מתוך הספר "איש צדיק היה" מאת שמחה רז‪ ,‬הוצאת ש‪.‬זק בע"מ)‪.‬‬
‫לצערי הרב‪ ,‬לא מצאתי כל תאור על זיהויים של חללי השיירה ליחיעם חוץ מהתאור המפורט על זיהויים וקבורתם של חללי ה‪-‬ל"ה‪ .‬לכן‪ ,‬מכיוון וזיהוי חללי השיירה ליחיעם‬
‫נעשה באותו האופן‪ ,‬כל אחד מהחללים זוהה ונקבר בקבר אישי כמו חללי ה‪ -‬ל"ה וכמו שסיפרו צבי מצקביץ וראובן ויצרירייבר ולא בקבר אחים‪.‬‬
‫הלווית ‪ 46‬מחללי שיירת יחיעם‪ ,‬נהריה‪1948 ,‬‬
‫ההלוויה לחללי שיירת יחיעם ב ‪ 28.3.1948‬בבית קברות נהריה ‪ 1948‬בה נקברו ‪ 46‬מהחללים כאשר אחד המפקד איתן וייס נקבר ביחיעם‪.‬‬
‫מהאוסף של מאייר אנדריאס‬
‫הלווית ‪ 46‬מחללי שיירת יחיעם‪ ,‬נהריה‪28.3.1948 ,‬‬
‫מהאוסף של מאייר אנדריאס‬
‫חיילים צועדים בטכס הזכרון במלאת שנה לנפילתם של ‪ 46‬לוחמי שיירת יחיעם‪ ,‬נהריה‪1949 ,‬‬
‫מהאוסף של מאייר אנדריאס‬
‫‪17.3.1949‬טקס זכרון לחללי שיירת יחיעם בבית קברות נהריה‬
‫בה נקברו ‪ 46‬מהחללים ‪.‬צלום סשא בליצבלאו‪.‬‬
‫מהאוסף של מאייר אנדריאס‬
‫‪ 17.3.1949‬טקס זכרון לחללי שיירת יחיעם בבית קברות נהריה‬
‫בה נקברו ‪ 46‬מהחללים ‪.‬צלום סשא בליצבלאו‪.‬‬
‫מהאוסף של מאייר אנדריאס‬
‫‪ 17.3.1949‬טקס זכרון לחללי שיירת יחיעם בבית קברות נהריה בה נקברו ‪ 46‬מהחללים ‪.‬‬
‫מהאוסף של מאייר אנדריאס‬
‫‪17.3.1949‬טקס זכרון לחללי שיירת יחיעם בבית קברות נהריה בה נקברו ‪ 46‬מהחללים ‪.‬צלום סשא בליצבלאו‪.‬‬
‫מהאוסף של מאייר אנדריאס‬
‫טקס זכרון לחללי שיירת יחיעם בבית קברות נהריה ב‪17.3.1949‬בה נקברו ‪ 46‬מהחללים יומבו ממצובה מלפנים במרכז‪ .‬משמאל‬
‫במשקפיי שמש ישראל קרסנסקי‪ .‬שניהם מפקדים בכירים בהגנה ומאוחר יותר בצה"ל‪ .‬צילום בליצבלאו‪.‬‬
‫מהאוסף של מאייר אנדריאס‬
‫טכס הזכרון במלאת שנה לנפילתם של ‪ 46‬לוחמי שיירת יחיעם‪ ,‬נהריה‪1949 ,‬‬
‫צלום סשא בליצבלאו‪.‬‬
‫מהאוסף של מאייר אנדריאס‬
‫טכס זכרון במלאת שנה לנפילתם של ‪ 46‬לוחמי שיירת יחיעם‪ ,‬נהריה‪1949 ,‬‬
‫מהאוסף של מאייר אנדריאס‬
‫אזכרה במלאת שנה לנפילתם של ‪ 46‬לוחמי שיירת יחיעם‪ ,‬נהריה‪1949 ,‬‬
‫מהאוסף של מאייר אנדריאס‬
‫לוחמי גדוד ‪ 21‬ביום השנה ואזכרה לנופלים בשיירת יחיעם‪1949 ,‬‬
‫אוסף גדוד ‪ 21‬ושיירת יחיעם‬
‫האזכרה הראשונה לחללי השיירה ליחיעם‪1950 ,‬‬
‫מהאוסף של יוסף פריזם‬
‫אנדרטה לזכר נופלי שיירת יחיעם‬
‫מהאוסף של מאייר אנדריאס‬
‫השלט לזכר הנופלים בשיירת יחיעם ליד כפר כברי‪1950 ,‬‬
‫מהאוסף של יוסף פריזם‬
‫האלוף ישראל פרגר עושה תדריך על שולחן חול לפני כיבוש כפר אכזיב‪1948 ,‬‬
‫אוסף גדוד ‪ 21‬ושיירת יחיעם‬
‫‪ 1948‬שיירה יותר מאוחרת ליחיעם‪ ,‬אחרי השיירה הרת הגורל‪ .‬הגליל שוחרר אחרי ה‪ 15 -‬למאי ‪ 1948‬אבל לפני זה קו האמות עבר‬
‫בחצי דרך בין כברי לתרשיחא‪ .‬בגלל קרבת האויב היה צורך להבטיח כל שיירה ליחיעם על ידי חיילים שתפשו עמדות לאורך המסלול‪.‬‬
‫מהאוסף של מאייר אנדריאס‬
‫‪ 1948‬שיירה יותר מאוחרת ליחיעם‪ ,‬אחרי השיירה ההיא הרת הגורל על יד כברי קיץ ‪.1948‬‬
‫מהאוסף של מאייר אנדריאס‬
‫מראה מחלון אחורי של משוריינת בשיירה ליחיעם לאחר פיגוע שיירת יחיעם המפורסמת‪1948 ,‬‬
‫מהאוסף של מאייר אנדריאס‬
‫מראה מחלון של משוריינת בכברי בדרך ליחיעם אחרי המקרה של השיירה שנכנסה למארב‪ .‬קיץ ‪ .1948‬א‪ .‬מאיר‬
‫מהאוסף של מאייר אנדריאס‬
‫מראה מתוך משוריינת בשיירה ליחיעם לאחר פיגוע שיירת יחיעם המפורסמת‪1948 ,‬‬
‫מהאוסף של מאייר אנדריאס‬
‫מראה כברי מחלון משוריינת בשיירה ליחיעם לאחר פיגוע שיירת יחיעם המפורסמת‪1948 ,‬‬
‫מהאוסף של מאייר אנדריאס‬
‫מראה מחלון של משוריינת בכברי בדרך ליחיעם אחרי המקרה של השיירה שנכנסה למארב ב‪ 27-‬למרץ ‪ .1948‬רואים מה שנשאר‬
‫מהשיירה הקודמת בה נהרגו ‪ 47‬מחיילנו‪ .‬צלום א‪ .‬מאיר קיץ ‪1948.‬‬
‫מהאוסף של מאייר אנדריאס‬
‫‪ 1948‬שיירה יותר מאוחרת ליחיעם‪ ,‬אחרי השיירה ההיא הרת הגורל‪ .‬הגליל שוחרר אחרי ה‪ 15 -‬למאי ‪ 1948‬אבל לפני זה קו‬
‫האמות עבר בחצי דרך בין כברי לתרשיחא‪ .‬בגלל קרבתו של האויב היה צורך להבטיח כל שיירה ליחיעם על ידי חיילים שתפסו‬
‫עמדות לאורך המסלול‪.‬‬
‫מהאוסף של מאייר אנדריאס‬
‫מראה מחלון של משוריינת בכברי בדרך ליחיעם אחד מהמשאיות השוריינות‪ ,‬שארית הטנדר של מפקד שיירת יחיעם בן עמי פכטר‪,‬‬
‫אחרי המקרה של השיירה שנכנסה למארב בקיץ ‪ .1948‬צולם על ידי אנדראס מאיר‪.‬‬
‫צולם על ידי אנדראס מאיר‪.‬‬
‫התחלתו של מושב בן עמי‪.‬‬
‫בן עמי הנו המושב הראשון‬
‫מההתיישבות הצעירה‪ ,‬שאדמותיו‬
‫רשומות בספרי המקרקעין של מדינת‬
‫ישראל בחוזה חכירה ישיר ל‪ 49-‬שנים‪.‬‬
‫אזכרה לנופלי שיירת יחיעם ליד האנדרטה בבית הקברות‪ ,‬נהריה‪1969 ,‬‬
‫יהודית נפטרה בשנת ‪ ,1966‬ונקברה בחלקת ההורים השכולים לא רחוק מבן עמי‪.‬‬
‫אוסף גדוד ‪ 21‬ושיירת יחיעם‬
‫‪1988‬‬
‫ראובן ויצרייבר‬
‫אוסף גדוד ‪ 21‬ושיירת יחיעם‬
‫מצגת זאת מאוחסנת בשרתי‬
‫אתר נוסטלגיה אונליין –‬
‫שימור התרבות הישראלית‬
‫‪www.nostal.co.il‬‬
‫בקרו בארכיון המצגות שבאתר‬
‫וצפו במצגות רבות נוספות בתחומי‬
‫שימור התרבות‪ ,‬הנוסטלגיה וההיסטוריה‬
‫של ישראל‪.‬‬