Transcript חוק ומשפט
חוק ומשפט הסכמות לטיפולים רפואיים של קטינים המצגת מבוססת על מאמרה של : טליה חלמיש-שני ,עו''ד-המאמר פורסם בכתב העת לניהול סיכונים ברפואה MRM -גיליון מס' - 6סתיו 1997 ד"ר ענת רומם הוראת הדין הכללי. • חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות קובע כי"אדם שלא מלאו לו 18שנה הוא קטין וכי פעולה משפטית של קטין טעונה הסכמת נציגו" (ס4 לחוק). • הורים הם אפוטרופסיים טבעיים של ילדיהם הקטנים (ס'.)14 • טיפול רפואי נחשב לפעולה משפטית לכל דבר ועניין ולכן במצב העניינים הרגיל מתן טיפול רפואי • לחולה אשר טרם מלאו לו 18שנה ,מחייב הסכמה מדעת של הוריו לטיפול. • על פי חוק כשרות משפטית :חייבים שני ההורים לפעול תוך הסכמה ,כאשר ההסכמה יכולה להינתן מראש או למפרע ,בפירוש או מכללא לעיניין מסוים או באופן כללי. הוראות חוק ספציפיות • החוק הכיר בכל שישנם מצבים בהם הקטין יכול לפנות ולבקש לקבל טיפולים רפואיים ללא מעורבות הוריהם-אפוטרופוס. • קיימים הסדרים בשלושה תחומים: הפסקת הריון. אשפוז ופסיכיאטריה. גילוי נגיפי איידס. הפסקת הריון • צעירות מתחת לגיל 18רשאיות לפנות לוועדה להפסקת הריון בעצמן וגניקולוג רשאי לבצע הפלה ללא ידעה והסכמת הורי הקטינה .הסודיות הינה נחלת הקטינה ואין להורים זכות לקבל את המידע הנוגע לדיוני הועדה או לביצוע הפסקת הריון. אשפוז ופסיכיאטריה • 1995תוקן חוק הנוער (טיפול והשגחה) והוא מאפשר לבית המשפט להיענות לבקשת קטין בן 15ומעלה המבקש אשפוז פסיכיאטרי ,לצורך בדיקה או טיפול ,אף בהתנגדות נציגיו של הקטין. • לעומת זאת, • על פי ס' 4א' לחוק הטיפול בחולי נפש 1991לא ניתן לאשפז קטין בן 15ומעלה כנגד רצונו אשפוז פסיכיאטרי ,אלא באישור בית המשפט. גילוי נגיפי איידס • על פי החוק רשאי קטין מגיל 14ומעלה לפנות לבדיקה לגילוי נגיפי איידס במוסד רפואי מוכר אף ללא אישור הורהו או אפוטרופסו לאחר שהתמלאו התנאים הבאים : הרופא נתן לקטין הסבר מלא על אופן הבדיקה ומשמעותה, על דרכי ההדבקות ועל הדרכים למנוע הדבקות ונוכח כי הקטין הבין ההסבר. הרופא שוחח עם הקטין על האפשרות לקבל הסכמת נציגו, אך הקטין התנגד לכך. הרופא שוכנע כי ,בהתחשב בבגרותו הנפשית וביכולתו לגבש רצון עצמי ,מחייבת טובתו את הבדיקה ללא קבלת אישור נציגו • תוצאה שלילית של בדיקה לגילוי נגיפי איידס תימסר לקטין ,על פי החוק ,בידי רופא ,אחות או עובד סוציאלי שעברו הכשרה מתאימה. • תוצאה חיובית של בדיקה לגילוי נגיפי איידס תימסר לקטין בידי צוות של עובד סוציאלי ורופא בנוכחות פקיד סעד. טיפולים אשר אינם מחייבים הסכמה מדעת • חוק זכויות החולה קובע בס' )1( 15כי מטפל רשאי לתת טיפול רפואי שאינו מנוי בתוספות לחוק ,גם ללא הסכמה מדעת של מטופל אם התקיימו התנאים הבאים: מצבו הנפשי של המטופל אינו מאפשר קבלת הסכמתו מדעת. לא ידוע למטפל כי האפוטרופוס מתנגד לקבלת הטיפול הרפואי. אין אפשרות לקבל הסכמת האפוטרופוס. מגבלות טיפולים אשר אינם מחייבים הסכמה מדעת • הסעיף נועד לפתור בעיה אך ורק במצבים בהם לא ניתן לקבל הסכמת האפוטרופוס בטווח זמן סביר. • ראוי אולי לציין בהקשר זה כי ס' 16לחוק זכויות החולה קובע הסדר חדש ,לפיו מטופל רשאי למנות בא כוח מטעמו שיהיה מוסמך להסכים במקומו לקבלת טיפול רפואי ,בנסיבות ובתנאים שינקבו ביפוי הכוח טיפולים דחופים • חוק זכויות החולה קובע בס' 15כי "בנסיבות של מצב חירום רפואי רשאי מטפל לתת טיפול רפואי דחוף גם ללא הסכמתו מדעת של המטופל אם בשל נסיבות החירום ,לרבות מצבו הנפשי של המטופל לא ניתן לקבל את הסכמתו מדעת"... מצב חירום רפואי • מוגדר בס' 2לחוק כ"נסיבות שבהן אדם מצוי בסכנה מיידית לחייו או קיימת סכנה מיידית כי תגרם לאדם נכות חמורה בלתי הפיכה ,אם לא יינתן לו טיפול רפואי דחוף". • במצב כזה ניתן לתת טיפול רפואי אף ללא הסכמה מצד נציגו של קטין .החוק קובע כי אם מדובר בטיפול רפואי המנוי בתוספת (ניתוח ,צינתור, דיאליזה ,קרינה ,כימותרפיה) הסכמה תינתן על ידי שלושה רופאים • .בכל מצב חירום אחר המצריך טיפול רפואי שאינו מנוי בתוספת וכן במצבי חירום קיצוניים ,בהם קוצר הזמן אינו מאפשר גיוס הסכמה של שלושה רופאים ,אין צורך בהסכמת שלושה רופאים ודי בהחלטת הרופא המטפל בלבד איפה הקושי • הקושי הרב ביותר מתעורר דווקא באותם תחומים ,אשר אינם מוסדרים על ידי הוראות חוק ספציפיות ולכאורה נופלים בכלל הרגיל, המחייב קבלת הסכמת הורה לכל טיפול רפואי בקטין מסעיף 6לחוק הכשרות המשפטית • אנו נזקקים לאנלוגיה הקובע כי "פעולה משפטית של קטין שדרכם של קטינים בגילו לעשות כמוה... אינה ניתנת לביטול ...אף שנעשתה שלא בהסכמת נציגו ,אלא אם היה בה משום נזק של ממש לקטין או לרכושו" .סעיף זה מכשיר פעולות משפטיות של קטינים ,אשר המציאות מלמדת שדרכם של קטינים לבצען בגפם. היכן נמצא קו הגבול? • ישנם מצבים מובהקים בהם פניה עצמית של קטין היא טבעית ומקובלת ,כמו למשל קטינות הנמצאות במעקב רפואי עקב הריון או לידה .קשה להניח שתדרש הסכמה של הורי הקטינה ההרה לטיפולים רפואיים המחוייבים על ידי מצבה הרפואי .השאלה היא היכן לקבוע את קו הגבול: מה יחשב לפניה עצמית לטיפול ,המקובלת בקרב קטינים ומה יהווה חריגה ממנה מידת "הבגרות" או "הבשלות" • שונה מקטין לקטין ,אפילו הם בני אותו גיל ביולוגי. הגיעו של הקטין לגיל 15אינו מהווה ערובה לכך שהוא מסוגל להבין את הבעיה הרפואית ממנה הוא סובל ואת הטיפול הנדרש על סיכוייו וסיכוניו. לאור זאת ,המבחן שצריך הרופא המטפל להפעיל, בבואו להחליט אם הוא רשאי לטפל בקטין הפונה אליו בגפו ,הוא מבחן משולב אובייקטיבי- סובייקטיבי. בכל מקרה של ספק = אין ספק • בכל מקרה של ספק מצד הרופא המטפל במידת הבגירות-הבשלות של הקטין ,או ביכולת ההבנה שלו ,עליו להמנע ממתן הטיפול הרפואי ,בלא קבלת ההסכמה מדעת של הורי הקטין. המלצות החברה לניהול סיכונים ברפואה לרופאים הנדרשים להתמודד עם פניות עצמאיות של קטינים אין להעניק טיפול רפואי כירורגי או לבצע בדיקות פולשניות בלא שתינתן לכך הסכמה מדעת של הוריו של הקטין. אין להעניק טיפול רפואי עתיר סיכון לקטין בלא שהוריו יועמדו על האבחנה הרפואית ועל הסיכונים והסיכויים הכרוכים בטיפול המוצע ובטיפולים חלופיים ויתנו הסכמתם לטיפול. רצוי להימנע בכל מקרה מטיפול בקטינים מתחת לגיל 14ללא ידיעה והסכמה של הוריהם. יש להימנע מקבלת קטין אף מעל גיל 14לביקור ראשוני ללא ליווי הורהו ולו רק משום הספק לגבי יכולתו של הקטין למסור אנמנזה מלאה ומפורטת ,העשויה להיות חשובה לצורך האבחנה והטיפול .עמדה ליברלית יותר ניתן לנקוט בטיפולים נמשכים או בפניות חוזרות ,במיוחד אם הורהו של החולה הקטין הביע הסכמה מראש לכך שהקטין יפנה בעתיד לבדו להמשך טיפול. במרפאות בהן ידוע מראש על צורך בטיפולים או מעקבים ממושכים ניתן להכין טופס מיוחד להחתמת ההורים על הסכמתם לכך שהקטין יגיע בעתיד ללא ליווי. יש לבחון אם הקטין מתנגד לשיתוף ההורים כעקרון או שהפניה העצמית נעשתה לאו דווקא מתוך עמדה עקרונית ,שלא לשתף את ההורים בתהליך. במקרה של התנגדות עקרונית העשויה להתעורר, למשל ,אצל קטינות הפונות לגניקולוג לשם התאמת אמצעי מניעה ,רצוי להסביר ולהמליץ למטופלת הצעירה על שיתוף אחד ההורים במידע ובטיפול ולתעד בגיליון הרפואי את השיחה שהתנהלה עם המטופלת הצעירה ,לפני מתן הטיפול הרפואי. יש לבחון בכל מקרה את כושרו של הקטין ולהבין את טיב הבעיה הרפואית ואת הטיפולים האפשריים על הסיכויים והסיכונים של כל אחד מהם .בכל מקרה שנראה כי הקטין אינו בשל או אינו בוגר די הצורך להבין את משמעות המידע המוצג לו יש לעמוד על שיתוף ההורים בהחלטה הטיפולית .במקרים ובתנאים מסויימים ניתן לעשות זאת באמצעות הטלפון או הפקס. במקרים של מתן הוראות לקטינים המגיעים בגפם לגבי צורך בטיפול תרופתי או בהמשך מעקב ,מומלץ לציידם בהוראות כתובות אותן יוכלו להציג להורים ,על מנת לידעם ולשתפם בהמשך התהליך הטיפולי. בכל מקרה של טיפול בקטינים המופיעים בגפם יש חשיבות מיוחדת לתיעוד פרטי השיחה וההתרשמות של המטפל לגבי יכולתו של הקטין לעכל את המידע ולתת הסכמה מדעת לטיפול הרפואי המוצע. בבילוגרפיה • • • • • • • • • חוק זכויות החולה ,התשנ"ו ,-1996ס"ח .327 .2ט' חלמיש-שני" ,הסכמה מדעת בעידן חוק זכויות החולה" כתב- העת לניהול סיכונים ברפואה ,מס' .7 )1996( 5 .3חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות ,התשכ"ב ,-1963ס"ח .120 .4חוק העונשין (נוסח משולב) ,התשל"ז ,-1977ס"ח .226 .5תקנות העונשין (הפסקת הריון) ,התשל"ח ,-1978ק"ת ,1432ס' ( 13י). .6חוק הנוער (טיפול והשגחה) ,התש"ך ,-1960תיקון התשנ"ה (מס' ,)2ס"ח .316 .7חוק הטיפול בחולי נפש ,התשנ"א ,-1991ס"ח .58 .8חוק הנוער (טיפול והשגחה) לעיל הערה ,6ס' ( 3ו). .9חוק לגילוי נגיפי איידס בקטינים ,התשנ"ו ,-1996ס"ח 252