Transcript מתכונת 2012יוני

‫מתכונת ‪2012‬יוני‬
‫פתרון‬
‫מים ואש" הוא פסל קינטי‪ ,‬יצירתו של יעקב אגם‪ ,‬מזרקה אמנותית‬
‫‪ http://youtu.be/hO-Z1rZh9qQ‬הניצבת בלב כיכר דיזינגוף‪ ,‬שבתל אביב‪ ,‬ומהווה אחד מסמליה‬
‫המוכרים של העיר‪ .‬היצירה ידועה גם בשם 'המזרקה של יעקב‬
‫אגם'‪ .‬היא הוקמה ונחנכה במהלך שנת ‪.1986‬‬
‫המזרקה הינה אחת מיצירות האמנות הנודעות ביותר של אגם‬
‫אשר זכה להכרה בינלאומית כאחד ממייסדי זרם האמנות‬
‫הקינטית‪ .‬כאופייני ליצירות האמנות הקינטית והאופ ארט‪ ,‬למזרקה‬
‫ממד תנועתי ואשלייתי בולט‪ ,‬המושג הן על ידי השימוש‬
‫בטכנולוגיה והן על ידי תנועתו של הצופה במרחב‪ .‬המזרקה‬
‫מורכבת מכמה גלגלי ענק משוננים‪ ,‬המעוצבים בסגנון קינטי‬
‫(צורות גיאומטריות צבעוניות‪ ,‬הנתפסות כתמונות שלמות שונות‪,‬‬
‫מזוויות שונות)‪ .‬מנגנון טכנולוגי‪ ,‬המופעל אוטומטית בזמנים שונים‪,‬‬
‫במהלך היום והלילה‪ ,‬מסובב את הגלגלים על ציריהם‪ ,‬מזריק מים‬
‫אל‪-‬על בצורות שונות‪ ,‬יורק אש כלפי מעלה ומשמיע מוזיקה‪ ,‬וכך‬
‫מעניק לפסל התלת ממדי חיים מחזוריים‪.‬‬
‫את המזרקה פיתח אגם במשך עשר שנים‪ ,‬ובתחומה‪ ,‬תחום‬
‫האמנות הפלסטית‪ ,‬היא הראשונה המשלבת את ממד הזמן‪.‬‬
‫היצירה משקפת רעיון השאול מתפיסת העולם היהודית‪ ,‬את‬
‫המחשבה כי את האש והמים לא ניתן לעצור‪ .‬היצירה משמשת‬
‫אטרקציה תיירותית‪.‬‬
‫הגולם‪ ,‬ניקי דה סנט‪-‬פאל ‪Golem, Niki De Saint‬‬
‫‪Phall‬‬
‫‪1972-1971‬פארק רבינוביץ'‪ ,‬קריית היובל‪ ,‬ירושלים‬
‫האמנית הצרפתייה ניקי דה סנט פאל קיבלה בשנת‬
‫‪ 1971‬הזמנה מעיריית ירושלים להקים פרויקט‬
‫פיסולי ארכיטקטוני לילדים בפארק רבינוביץ'‬
‫שבקריית היובל‪ .‬העבודה הושלמה במהלך ‪,1972‬‬
‫והאמנית נעזרה באמן ז'אן טינגלי (‪ )Tinguely‬כיועץ‪.‬‬
‫היצירה זכתה לשם "הגולם"‪ ,‬שם בעל משמעויות‬
‫קבליות עמוקות‪.‬‬
‫במהלך שנות השבעים של המאה ה‪ 20-‬עסקה סנט פאל בסדרת ראשי ענק‪ .‬נושא‬
‫נוסף החביב עליה הוא מפלצות ויצורים אגדתיים‪ ,‬ושני הנושאים באים לידי ביטוי‬
‫בפסל זה‪ .‬הפסל הוא מגלשה – משחק ילדים‪ .‬הוא עשוי צורות ביומורפיות שכמו‬
‫צומחות באופן אורגני מן הקרקע ויוצרות צורה כללית של פנים מפלצתיות ופה גדול‬
‫יורק לשונות אש‪ ,‬המשמשות כמגלשות‪ .‬לפסל שתי קומות‪ .‬הקומה התחתונה היא‬
‫מערה חשוכה שאליה ניתן להיכנס‪ ,‬והקומה השנייה היא חלל סגור שאליו מטפסים‬
‫באמצעות סולם מאחור‪ .‬מתוך חלל זה ניתן לגלוש במגלשות החוצה אל האור‪ .‬צבעי‬
‫הפסל הם לבן מפוספס בשחור ובאדום‪.‬‬
‫הפסל בנוי פיברגלס – חומר תעשייתי המבוסס על עיבוד של חול‪ .‬כך הפסל‪ ,‬הצומח‬
‫מן החול ומורכב מחול‪ ,‬מתייחס לאגדת הגולם מפראג שגם הוא הוקם מעפר‪ ,‬ממש‬
‫כמו האדם עצמו‪ .‬הפסל גדול ומפחיד (לפחות בעיניהם של ילדים קטנים‪ ,‬קהל היעד‬
‫המרכזי שלו)‪ .‬צורתו הביומורפית נותנת תחושה שהוא בתנועה וממשיך להתפתח‪.‬‬
‫צבעיו בולטים וחזקים‪ ,‬והצבע האדום בולט במיוחד על רקע הלבן והשחור‪.‬‬
‫הפסל ממוקם במרכזה של רחבה חשופה מעצים‪ ,‬כך שבשעות היום האור הנופל‬
‫עליו חזק וישיר‪ ,‬ומגביר את ההבדלים בין אור לחושך הנוצרים בתוך חללי הפסל‪.‬‬
‫מטרת הפסל היא לגרום לילדים להתמודד דרך משחק עם הפחדים ממפלצות‬
‫ומחושך‪.‬‬
‫הפרשנות העיקרית לפסל קשורה כאמור בסיפור הקבלי של הגולם מפראג‪ ,‬יצור‬
‫מפחיד שברא ר' יהודה ליווה‪ ,‬המהר"ל מפראג‪ ,‬בן המאה ה‪ .16-‬לפי הסיפור נברא‬
‫הגולם כדי להטיל אימה על הגויים ולמנוע מזימת עלילת דם שתכננו‪ .‬מידי ערב‬
‫שבת הוציא הרב את רוח החיים מהיצור כדי שלא יחלל שבת‪ ,‬אלא שבערב שבת‬
‫אחד שכח הרב לעשות כך והגולם החל להשתולל‪ ,‬חילל את השבת וסיכן את חיי‬
‫תושבי העיר‪ .‬הרב רדף אחרי הגולם המשתולל‪ ,‬הוציא ממנו את רוח החיים וניפץ‬
‫אותו לרסיסים‪.‬‬
‫פרשנות נוספת לפסל היא פרשנות פמיניסטית – הפסל מגלם דמות אישה‪ ,‬מפחידה‬
‫וכוחנית‪ ,‬הפוכה לאידיאל המערבי המקובל של שבריריות ורכות‪ .‬עם זאת‪ ,‬הדמות‬
‫נוזלית ורכה‪ ,‬מאפשרת משחק ומזמינה את הילדים להשתעשע עמה‪.‬‬
‫ג'אקומטי‪ ,‬אלברטו ‪Giacometti, Alberto‬‬
‫‪1966-1901‬‬
‫ג'אקומטי נודע בעיקר בזכות פסליו המוארכים‬
‫המתארים דמויות בודדות‪ .‬הוא בין האמנים יוצאי‬
‫הדופן במאה העשרים אשר הצליח ליצור פיסול‬
‫מקורי ולבטא את הלך רוחו של האדם במאה‬
‫ועשרים‪.‬‬
‫בעבור ג'אקומטי יצירת אמנות הייתה אירוע של‬
‫קסם שבו משתלבת המציאות עם הדמיון‪ .‬הוא‬
‫הצליח ליצור פסלים כמעט חסרי חומר ומשקל‪ ,‬יצר‬
‫פסלים משמעותיים המעידים על האדם המודרני‬
‫הבודד‪.‬‬
‫בין השנים ‪ 1930-1932‬הושפע ג'אקומטי מהסגנון הסוריאליסטי בפיסול‪.‬‬
‫בעבודותיו באותה תקופה נראו אלמנטים ארוטיים ורגשיים‪ ,‬כגון בעבודה‬
‫"הארמון בארבע לפנות בוקר" (‪ .)1934‬כשנתיים מאוחר יותר עסק‬
‫ג'אקומטי במטפורות של החיים ומוות‪ .‬בתקופה זו התעוררו בו חששות‬
‫שפסליו "מתנתקים" מן המציאות‪ ,‬וכתוצאה מכך בשנת ‪ 1935‬פרש מהתנועה‬
‫הסוריאליסטית והחל לעבוד מתוך התבוננות בטבע‪ .‬מה שהחל כניסויים‬
‫בלבד בפיסול דמויות הפך להיות מחקר חייו‪ .‬ג'אקומטי חיפש אחר תודעתו‬
‫הקיומית של האדם‪ .‬יתרה מכך‪ ,‬הוא ניסה לחדור באמצעות התבוננותו לסוד‬
‫הקיומי של האדם‪.‬‬
‫הטכניקה‪ :‬גילוף באבן החומר‪ :‬אבן דיוריט‬
‫שחורה‪ .‬גריעה‪.‬‬
‫צורה‪ :‬פסל גושי‪ ,‬זוויתי ישנה תחושת כובד‬
‫וסטטיות (חוסר תנועה)‪ .‬צורתו הכללית של‬
‫הפסל קובייתית והגוף איננו מנותק מגוש האבן‬
‫שממנו נחצב‪ .‬הדמות קשורה לגוש והדבר‬
‫מודגש בעיקר בחלק האחורי שבו הגב צמוד‬
‫למשענת הכסא‪.‬‬
‫קומפוזיציה‪ :‬הפסל חזיתי ומיועד להסתכלות‬
‫מצדו הקדמי‪.‬‬
‫המלך חפרן (חפרע) אלף ‪ 3‬לפנה"ס אבן דיוריט שחורה ‪ 168‬ס"מ גובה‪.‬‬
‫המניע‪ :‬דתי‪ .‬הפסל נקרא‬
‫ה"משמר בחיים"‪ .‬על פי‬
‫האמונה המצרים הפסלים‬
‫מכילים בתוכם את הנפש‬
‫הנצחית של המת‪ ,‬ה"קא" וכך‬
‫יחי חיי נצח‪.‬‬
‫צד נוסף‪ .‬מניע פוליטי חברתי –‬
‫המלך המצרי עמד בראש‬
‫המעמדות החברתיים והיה‬
‫השליט‪ ,‬המנהיג של העם‪ .‬הפסל‬
‫מעביר את עוצמתו‪ ,‬כבודו הרב‬
‫וחשיבותו של המלך‪ .‬המלך‬
‫במצרים הוא שליט בעל שליטה‬
‫עצומה על כל התושבים‪ ,‬שרובם‬
‫מרוכזים סביב הנילוס‪ .‬הוא‬
‫השליט היחיד והבלעדי‪ .‬כיצד‬
‫הדבר מתבטא בפסל? הפסל‬
‫מתאר את דמותו של המלך‬
‫יושב על כס‪ ,‬לבוש בגד קצר‪.‬‬
‫ישיבתו זקופה ועל ראשו‬
‫המצנפת המלכותית‪ ,‬זקן‬
‫מלאכותי‪ ,‬ויד ימינו קפוצה‬
‫כשהאגודל מופנה כלפי מעלה‬
‫תנועה שמשמעותה כי‪ :‬המלך‬
‫הוא הפוסק והקובע‪.‬‬
‫נושא הפסל לקוח מתוך היצירה "מטמורפוזות" מאת המשורר הרומי אובידיוס‪.‬‬
‫על פי הסיפור המיתולוגי‪ ,‬האל אפולו‪ ,‬שחץ האהבה של קופידון ננעץ בו‪ ,‬רודף‬
‫בתשוקה אחר הנימפה דפנה‪ .‬לאחר שדפנה קראה לעזרה‪ ,‬הפך אותה אביה ‪ -‬אל‬
‫נהר ‪ -‬לצמח הדפנה‪ .‬פסלו של ברניני מציג את האירוע ברגע השיא שלו‪ .‬האל‬
‫אפולו מתואר כנער צעיר ועירום‪ .‬ידו האחת מצליחה לאחוז במותניה של דפנה‬
‫ואילו רגלו האחורית מונפת באוויר‪ ,‬כבתוך ריצה‪ ,‬המועצמת על ידי הבד העוטף‬
‫את אזור חלציו ותלוי מכתפו‪ .‬דפנה מתוארת עירומה לחלוטין‪ ,‬פיה פעור באימה‬
‫והיא מסובבת את ראשה לאחור לעבר אפולו‪ .‬גופה מתואר בתנועה פיתולית‬
‫(סרפנטינית)‪ .‬ידיה מונפות למעלה וכפות ידיה‪ ,‬מהן מבצבצים עלים וניצנים‪,‬‬
‫נמצאות במצב של מטמורפוזה (תהליך השתנות) לצמח‪.‬‬
‫אמצעים אמנותיים והקשר שלהם ליצירה‪:‬‬
‫הפסל מתאר את רגע השיא‪ .‬הקומפוזיציה פתוחה‪ ,‬הפסל פורץ לחלל וחלקי‬
‫הדמויות‪ ,‬הבדים והענפים‪ ,‬פורצים מתוך החלל הפנימי של הדמויות‪ .‬קיימת‬
‫תנועה אלכסונית מודגשת מקצה רגלו של אפולו‪ ,‬בתחתית‪ ,‬לעבר ידיה המונפות‬
‫למעלה‪ ,‬של דפנה‪ .‬הפסל תלת‪ -‬מימדי במלוא משמעותה של המילה – הצופה‬
‫מחוייב להקיף אותו כדי לחוות את מלוא עוצמת התיאור‪ .‬קיימת הגזמה בעיצוב‬
‫הבדים‪ ,‬השיער והתנועה המפותלת – הפסל בנוי כקפיץ מתוח ‪ -‬דבר המגביר את‬
‫ההבעתיות ותחושת התנועה‪ .‬נקודות החיבור המצומצמות של הדמויות עם‬
‫הבסיס מגבירות גם הם את תחושת הריחוף והקלילות המדומה של הפסל‪.‬‬
‫הדמויות עירומות‪ ,‬כמחווה לפיסול היווני הקלאסי‪ ,‬עשויות משיש לבן‪ ,‬מלוטש‪.‬‬
‫דפנה מביעה בפניה מצוקה ודרמה‪ ,‬בעוד שפניו של אפולו שלוות עד אדישות‪.‬‬
‫* הפסל מוצג כיום בגלריה בורגזה שברומא‪.‬‬
‫* שיח הדפנה נקרא בעברית ‪ -‬ער‬
‫ג'ובאני ארנולפיני היה סוחר‪-‬משי איטלקי עשיר‪ ,‬שחי במאה‬
‫ה‪ 15-‬בפלנדריה (בלגיה של היום)‪ .‬בתקופה זו היתה תעשית‪-‬‬
‫הטקסטיל (בד) מפותחת מאוד‪ .‬הסוחרים החלו לצבור כסף‬
‫והתחילו לדרוש ציורים חילוניים לקישוט הבית‪ .‬הנושאים‬
‫המבוקשים היו תיאור הוואי היום‪-‬יום ודיוקנים שתיעדו את‬
‫החיים הנוחים של בני המעמד הבינוני‪ .‬האמנים היו תלויים‬
‫כלכלית בפטרונים שלהם (העשירים ששילמו על הציורים)‪ ,‬והיו‬
‫צריכים למלא אחר משאלותיהם‪.‬‬
‫ג'ובאני ארנולפיני וג'ובאנה צ'נאמי היו צאצאים למשפחות‬
‫עשירות של סוחרים‪ .‬ג'ובאני התעשר ממסחר בצמר‪ ,‬באריגים‬
‫ושטיחים‪ .‬הוא רצה שיציירו אותו בעת נישואיו עם ג'ובאנה‬
‫הצעירה ממנו בשנים רבות‪ ,‬ובחר למשימה צייר מפורסם‬
‫ומכובד‪ .‬דיוקן כפול זה מיוחד‪ ,‬כיוון שהוא מראה אירוע דתי‬
‫בחדר‪-‬השינה‪.‬‬
‫מטרת התמונה‪ ,‬בין היתר‪ ,‬היא להראות את מעמדם‬
‫החברתי‪ ,‬את עושרם החומרי ואת המוסר הנוצרי שלהם‪ ,‬כזוג‬
‫נשוי‪.‬‬
‫בתמונה מתועד אירוע סמלי‪ :‬שבועת נישואין‪.‬‬
‫במישור הגלוי הצייר תיעד את מראה עיניו‪ ,‬אבל קיימים‬
‫ביצירה משמעויות נוספות‪.‬‬
‫משמעות סמלית למעמד הנישואין‬
‫בני הזוג עומדים בחדר‪-‬השינה של ג'ובאנה‪ .‬מרמזות על כך‬
‫המיטה הגדולה ונעלי הבית שלה‪ ,‬שנמצאות מאחור‪ ,‬ליד ספסל‬
‫התפילה‬
‫ג'ובאני חלץ את כפכפיו‬
‫עּוב ָדת‬
‫המוכתמים בבוץ בפתח החדר‪ְ .‬‬
‫היותם יחפים מדגישה את המעמד‬
‫הקדוש‪ ,‬כפי שנאמר‪"… :‬של נעליך‬
‫מעל רגליך‪ ,‬כי המקום עליו אתה‬
‫עומד קדוש הוא"‪...‬‬
‫ידו הימנית של ג'ובאני מורמת‬
‫בתנועת שבועה‪ ,‬המציינת כי הוא‬
‫מבטיח לקיים את התנאים של המשא‬
‫ומתן בין המשפחות‪ .‬המשפחות סיכמו‬
‫ביניהן על קשרי‪-‬מסחר‪.‬‬
‫בחברה הבורגנית של המאה ה‪15-‬‬
‫היתה שליטה גברית‪ .‬הנערה חונכה‬
‫לבצע את‬
‫החלטות אביה‪ ,‬עד שיצאה לבית‬
‫בעלה‪ ,‬וגם שם היתה אמורה לעשות‬
‫את מה שבעלה דרש‪.‬‬
‫קומפוזיציה‬
‫וסטַ ִטית‪.‬‬
‫זוהי קומפוזיציה סגורה‪ ,‬מאוזנת‪ ,‬מרכזית ְ‬
‫סגורה – כיוון שהסצנה מתרחשת בתוך חדר סגור‪ ,‬ואין רמזים לעניין מחוץ למסגרת‬
‫התמונה‪.‬‬
‫מאוזנת – כיוון שהדמויות והחפצים מסודרים באופן סימטרי ומאוזן על פני הבד‪ :‬הבעל‬
‫מול האישה‪ ,‬החלון מול החּופַ ה של המיטה‪.‬‬
‫מרכזית – במרכז היצירה הידיים השלובות‪ ,‬המסמלות למעשה את שבועת הנישואין‪.‬‬
‫סטטית – הדמויות כמעט קפואות‪ .‬אין תנועה או אשליה של תנועה‪ ,‬חוץ מן הכלב‪,‬‬
‫הזוקף את זנבו ואת אוזניו‪.‬‬
‫תפיסת החלל‬
‫האמצעים האמנותיים ליצירת אשליה של חלל ביצירה‪:‬‬
‫•מספר מישורים‪ :‬במישור הראשון הכלב והכפכפים‪ .‬במישור הבא הדמויות‪ .‬אחריהם החלון והמיטה‪ .‬במישור הבא הכורסה‪ .‬במישור האחרון הקיר עם‬
‫המראה‪.‬‬
‫•החפצים קטנים ככל שהם מתרחקים‪.‬‬
‫•יש שימוש בהסתרה (האחוריים מוסתרים על‪-‬ידי הקדמיים)‪.‬‬
‫•פרספקטיבה קווית‪ ,‬שנוצרת על‪-‬ידי קווים אלכסוניים ברצפה‪ ,‬בחלון ובחופה של המיטה‪.‬‬
‫•בעזרת המראה הצופה יכול לראות את החלק בחדר‪ ,‬שלא מופיע בתמונה‪ .‬היא מרחיבה את החלל של החדר הסגור‪.‬‬
‫למרות שהחדר סגור‪ ,‬החלון מוסיף עומק החוצה – אל מרחבים נוספים‪.‬‬
‫פרספקטיבה אינטואיטיבית‪ ,‬רב‪-‬מגוזית‬
‫נקודת‪-‬המבט מבוססת על תחושה פנימית‪ ,‬וללא התחשבות בחוקי הפרספקטיבה‬
‫המדוייקים‪.‬‬
‫על‪-‬פי חוקי הפרספקטיבה‪ ,‬לכל ציור קיימת נקודת‪-‬מגוז‪ .‬זוהי הנקודה הרחוקה ביותר‬
‫בציור‪ ,‬אליה הולכים ומתרכזים כל הפרטים‪ .‬בציור זה קיימות מספר נקודות‪-‬מגוז‪ ,‬משום‬
‫שקיימות גם מספר נקודות‪-‬מבט על אותו חדר‪.‬‬
‫•נקודת‪-‬מגוז אחת נמצאת במרכז הציור‪ ,‬במקום שבו נמצאות ידיהם המשולבות של הזוג‬
‫הנשוי‪ .‬הקווים שעל הרצפה מובילים אליה‪ ,‬ונהיים צרים‪ ,‬ככל שהם מתקרבים אל מרכז‬
‫היצירה‪.‬‬
‫•נקודת‪-‬מגוז נוספת נמצאת בחתימתו של הצייר‪ ,‬מעל למראה העגולה‪ .‬מובילים אליה‬
‫האלכסונים מהחלון‪ ,‬החּופָ ה של המיטה והתקרה‪.‬‬
‫•האלכסונים הנוצרים מן החלון מובילים גם אל מיטת‪-‬האפריון‪ ,‬שהיא פרט משמעותי‪,‬‬
‫המרמז על יעודה של הכלה‪...‬‬
‫בעזרת מספר נקודות מגוז‪ ,‬ממקד הצייר את עיניו של הצופה על הפרטים החשובים ביותר‬
‫ביצירה‪ ,‬מבחינת המסר הסמלי שהם מייצגים‪.‬‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫‪1‬‬
‫ביצירה זו מוצגת משפחת‬
‫האמן‪ .‬במרכז‪ ,‬לבושה בשחור‪,‬‬
‫יושבת אמו על גבי כיסא‬
‫אירופאי‪ ,‬מאחוריה ניצבת‬
‫אחותו‪ ,‬אוחזת בכיסא ולבושה‬
‫בשמלה ורודה‪ .‬אחיו הלבוש‬
‫בחליפה אפורה עומד מאחור‪,‬‬
‫והאמן עצמו יושב על שרפרף‬
‫מצד שמאל‪ ,‬לבוש בחולצה‬
‫לבנה‪ ,‬מכנסי בד בהירים ונעלי‬
‫בית כתומות‪ ,‬אוחז בפלטה‬
‫ובמכחולים‪ .‬מצד ימין ניצבת‬
‫כבשה המגישה ראשה אל יד‬
‫האם‪ .‬הסצנה כולה מתרחשת‬
‫בנוף אגדתי‪ ,‬כנראה פרדס‪.‬‬
‫האמן מציג את משפחתו בארץ החדשה שאליה הם עלו‪ .‬מלבושם ומתנוחותיהם ניכר כי‬
‫הם אינם חשים בנוח ועדיין לא מצאו את מקומם‪ .‬האם חנוטה בבגדים שחורים‪ ,‬יושבת על‬
‫כיסא אירופאי ונראית מתוחה‪ ,‬האחות לבושה בשמלה אירופאית שאינה מאפיינת את‬
‫בגדי החלוצים בישראל‪ ,‬כמו גם האח‪ ,‬היושב זקוף ומתוח מאחור‪ .‬אכן‪ ,‬נראה כי רק האמן‬
‫מצא את מקומו‪ .‬הוא יושב על שרפרף מקומי‪ ,‬לבוש בבגדי חלוצים ונועל נעלי בית‪ ,‬כמו‬
‫מכריז – כאן ביתי‪ .‬הסיבה לתחושת הנוחות שלו מתבררת כשרואים את הפלטה שהוא‬
‫אוחז – האמנות החדשה‪ ,‬הנתפסת בעיניו כמעשה חלוציות‪ ,‬היא המחברת אותו אל‬
‫המקום‪ .‬הכבשה היא מוטיב חוזר באמנות הישראלית מאז תחילת ימיה‪ .‬היא מייצגת את‬
‫הקשר אל הקרקע ואת המקומיות‪ .‬היא מנסה להתקרב אל האם‪ ,‬בניסיון לקרב אותה אל‬
‫המקום‪.‬‬
‫הנוף נראה אגדתי‪ ,‬מושפע מציורי הג'ונגל של רוסו‪ .‬במיוחד רואים זאת בשורשי העצים‬
‫המסוגננים וברגבי האדמה שעליה יושבות הדמויות‪ .‬הנוף האגדתי אופייני לציורי‬
‫"האסכולה הארץ ישראלית" של שנות העשרים‪ ,‬ומבטא את תחושת האמנים שהגיעו אל‬
‫גן עדן שאינו נגוע בתרבות האירופאית שממנה הם באו – מקום בתולי‪ ,‬שאותו יש להפרות‬
‫באמנות חדשה‪.‬‬
‫נחום גאבו יצר במסגרת הקונסטרוקטיביזם‬
‫המהפכני הרוסי‪ ,‬וראה בחידושים האמנותיים חלק‬
‫מהמהפכה המדעית והתעשייתית החדשה‪ .‬הוא‬
‫היה "אמן מעבדה" ברוסיה הסובייטית‪ ,‬שעבד על‬
‫מחקר האמנות ופיתוחה‪ ,‬ומבחינתו האמנות היא‬
‫אוטונומית ועליה לחפש דרכי ייצוג מודרניות‬
‫שיתאימו לתקופה המודרנית‪.‬‬
‫גאבו פיתח שיטה שאותה כינה "מבנה‬
‫סטריאומטרי" ( ‪stereometric construction),‬ועל‬
‫פיה הצורה מושגת באמצעות תיאור החללים בין‬
‫חלקיה המסיביים‪ .‬בין השנים ‪1920 – 1915‬‬
‫השתמש במשטחים דו‪-‬ממדיים ליצירת ראשים‬
‫ודמויות המדגימים את התאמת השיטה לנושאים‬
‫אמנותיים מסורתיים‪.‬‬
‫הפסל הוא נוסח מודרני של נושא מסורתי ‪ -‬טורסו‬
‫(ראש וכתפיים) של דמות נשית המורכב ממשטחים‬
‫מישוריים אלכסוניים ומצטלבים‪ ,‬המאורגנים בצורה‬
‫שאינה מציגה את הקליפה החיצונית של הדמות‬
‫אלא את המבנה של חלליה הפנימיים‪ .‬הקו החיצוני‬
‫נוצר ממפגש דמיוני הנוצר במוחו של הצופה בין‬
‫הקווים ובין החללים‪ .‬גישה זו‬
‫ממשטחים מישוריים אלכסוניים ומצטלבים‪ ,‬המאורגנים בצורה שאינה‬
‫מציגה את הקליפה החיצונית של הדמות אלא את המבנה של חלליה‬
‫הפנימיים‪ .‬הקו החיצוני נוצר ממפגש דמיוני הנוצר במוחו של הצופה בין‬
‫הקווים ובין החללים‪ .‬גישה זו לפיסול הייתה חדשנית ונועזת כיוון שלא‬
‫עירבה טכניקות מסורתיות כמו יציקה או גילוף‪ .‬המבנה שנוצר פתוח ותאי‪,‬‬
‫ובוחן את הצורה בו זמנית מבפנים ומבחוץ‪.‬‬
‫פסל זה הוא אחד מהקונסטרוקציות הראשונות של גאבו‪ ,‬ובו הוא חקר את‬
‫מבנה החלל‪ ,‬בהשפעת הקוביזם האנליטי של פיקאסו ובראק‪ .‬גאבו ניסה‬
‫ליצור חלל ללא מסה‪ ,‬כלומר חלל הנראה מבפנים וללא מעטפת‪ .‬השיטה‬
‫שהגה כוללת חלוקה של הדמות לאזורים גיאומטריים פנימיים הנתונים‬
‫בקופסאות חלולות המוקפות קו מיתאר‪ .‬בתחילה יצר את הראש מקרטון‬
‫גזור ומודבק‪ ,‬ולאחר מכן מעץ וממתכת‪ ,‬כשהחומרים נחתכו בצורה מכנית‬
‫באמצעות שבלונות שהוכנו מראש‪.‬‬
‫כיוון שעבד ברוסיה הקומוניסטית נאלץ גאבו ליצור בחומרים זולים ומאיכות‬
‫ירודה‪ ,‬ורבים מפסליו התפרקו או התקלקלו עם הזמן‪ .‬היצירה "ראש בנוי‬
‫מספר ‪ "2‬היא אחת הבודדות ששרדו‪ ,‬ונחשבת עד היום לאחת מיצירות‬
‫המופת שלו‪.‬‬
‫הסעודה האחרונה‬
‫לאונרדו דה וינצ'י‪ 15 ,‬באפריל ‪ 2 - 1452‬במאי ‪1519‬‬
‫טמפרה על ג'סו‪ 880 × 460 ,‬ס"מ‬
‫כנסיית סנטה מריה דלה גרציה במילאנו‬
‫צויר בשנת ‪1498‬‬
‫ציור על קיר בטכניקות שונות‪.‬‬
‫מידות‪x880 460 :‬ס"מ‬
‫מנזר סנטה מריה‪Santa Maria delle Grazie, ,‬‬
‫מילאנו‬
‫הסעודה האחרונה של ישו‪ ,‬שהייתה כנראה סעודת סדר‬
‫פסח בהשתתפות ישו ותלמידיו‪ ,‬היא נושאם של ציורים‬
‫רבים של ציירים שונים‪.‬‬
‫אחת התמונות המפורסמות ביותר של הסעודה האחרונה‬
‫היא של לאונרדו דה וינצ'י‪ ,‬המתארת את הסעודה‬
‫האחרונה עצמה‪ .‬התמונה צוירה על קיר הרפקטוריום‬
‫במנזר הדומיניקני בכנסיית סנטה מריה דלה גרציה‬
‫במילאנו‪.‬‬
‫בציור מתוארים ישו ושנים עשר שליחיו בסעודה שבה אמר‬
‫ישו לתלמידיו כי יש ביניהם בוגד וכי הוא עצמו ימות‪.‬‬
‫בסעודה זו גם אמר ישו לתלמידיו לאכול מלחם הקודש‬
‫ולשתות מהגביע הקדוש כי הלחם הוא גופו והיין הוא דמו‪,‬‬
‫אך בציורו של לאונרדו לא נמצא גביע‪.‬‬
‫הכנסייה והמנזר הדומיניקני של סנטה מריה דלה גרציה‬
‫הוכרזו בשנת ‪ 1980‬כאתר מורשת עולמית וההכרזה כללה‬
‫התייחסות מפורשת לציור‪.‬‬
‫בציור זה ניסה דה וינצ'י להמציא טכניקות חדשות לציורי קיר (מעין פיתוח של שיטת הפרסקו)‪ ,‬השיטה‬
‫לא הצליחה ומצבו של הציור החל להדרדר עוד בימיו של לאונרדו‪ .‬אחד הגורמים העיקריים לכך היא‬
‫הבחירה לצייר את הפרסקו על קיר צפוני הסובל מבעיות לחות‪ .‬גורם נוסף להרס הוא השימוש‬
‫בטכניקת הפרסקו והטמפרה (שמבוססות על מים) עם צבעי השמן‪ ,‬מכיוון ששמן דוחה מים‪.‬‬
‫סדר היושבים משמאל לימין‬
‫ברתולומאוס‪ ,‬יעקב בן חלפי ואנדראס‬
‫יהודה איש קריות‪ ,‬פטרוס ויוחנן בן זבדי‬
‫ישו במרכז התמונה‬
‫תומאס‪ ,‬יעקב בן זבדי‪ ,‬פיליפוס‬
‫מתי‪ ,‬תדי‪ ,‬שמעון הקנאי‬
‫משמאל לימין‪ :‬מתי‪ ,‬תדי‪ ,‬שמעון הקנאי‬
‫משמאל לימין‪ :‬תומא‪ ,‬יעקב בן זבדי‪,‬‬
‫פיליפוס‬
‫כיכר טיימס בלילה‬
‫ג'ורג' סיגל‪ ,‬יציקת גבס‪ ,‬ניאון‪ ,‬עץ‪ ,‬פלסטיק‪1970 .‬‬
‫מניע‪ :‬חברתי‪ .‬הצגת האנונימיות בחברה העירונית‬
‫המודרנית‬
‫נושא היצירה‪:‬‬
‫הבדידות והאנונימיות בעיר הגדולה‪.‬‬
‫תיאור היצירה‪:‬‬
‫יצירה זו היא מיצב המורכב משתי דמויות אדם בגודל טבעי‪ ,‬העשויות יציקת גבס‪.‬‬
‫הדמויות מוצבות בתוך תפאורה הלקוחה מכיכר טיימס בניו‪-‬יורק‪ ,‬איזור בילויים‬
‫של אוכל מהיר ומועדוני מין‪.‬‬
‫מאחורי הדמויות מוצב שלט ניאון ועליו כיתוב המפרסם מועדון פורנוגרפי‪.‬‬
‫אמצעים אמנותיים והקשר שלהם לנושא‪:‬‬
‫הדמויות עשוית תחבושות גבס‪ ,‬כשהתבנית היא בני אדם ממש‪ .‬סיגל השתמש בחברים‬
‫ובדוגמנים אנונימיים כדי ליצור את דמויותיו‪ .‬השימוש בדוגמנים חיים יצר דמויות ריאליסטיות‬
‫ומפורטות‪.‬תהליך העבודה נעשה ע"י עטיפת הדמויות האנושיות בתחבושות גבס‪ .‬הטקסטורה של‬
‫הדמויות גסה ומחוספסת‪ ,‬דבר התורם לתחושה שזהו ביטוי אישי של הפסל היוצר‪ ,‬ליצירה‬
‫אמנותית‪ .‬אלו הם אנשים ממשיים מחיי היומיום‪ .‬לעומת הפרטנות של הדמויות הן נותרות‬
‫אנונימיות וחסרות זהות כיוון שהאמן לא צבע אותן‪ ,‬והותיר אותן לבנות‪ ,‬כמעין רוחות רפאים‬
‫חסרות זהות‪ .‬אנונימיות זו היא חלק מן המסר של הפסל‪ ,‬המציג את האנשים הבודדים‬
‫והאנונימיים בעיר הגדולה‪ .‬הדמויות מוצבות בחלל המציאותי‪ ,‬המחקה את אזור הבילויים של‬
‫כיכר טיימס בניו‪-‬יורק ‪ -‬אזור של סיפוקים מיידיים ומזון מהיר‪ .‬הדמויות אינן מתקשרות זו עם זו‬
‫ופוסעות מהר ואינן יוצרות קשר‪-‬עין‪ .‬הצבע הלבן של הדמויות‪ ,‬המנוגד לצבעי הניאון שמאחור‪,‬‬
‫יוצר ניכור וזרות‪ ,‬שלדעת האמן מאפיינים את חיי הלילה של סוג האזור המוזכר בשם היצירה‪.‬‬
‫יחס למציאות‪:‬‬
‫התקרבות למציאות ודיוק בפרטים – שימוש בדגם דמויות אדם אמיתיות‪ ,‬עם זאת‪ ,‬הצבע הלבן‬
‫יוצר הכללה והפשטה של הדמויות‪.‬‬
‫המזרקה ש‬
‫המזרקה נוצרה במפעל "אורמת" ביבנה והובל‬
‫לכיכר צינה דיזנגוף ב‪ 1986-‬על גבי מוביל טנקים‪.‬‬
‫בכל שעה עגולה הופעלו בה אלמנטים של תנועה‪,‬‬
‫מים‪ ,‬אש ומוסיקה‪ .‬בבניית המזרקה הושקעו ‪600‬‬
‫אלף דולר‪ ,‬את רובם תרם המיליונר הגרמני יוסף‬
‫בוכמן‪ .‬במופע ההשקה למזרקה ניצח זובין מהטה‪.‬‬
‫בתחילת דרכה היתה מושא לביקורת על בזבוז‬
‫משאבים‪ ,‬מים וחשמל‪.‬‬
‫מה מיוחד בסקיצות של היצירה "אש ומים"‪ ,‬מזרקת‬
‫כיכר צינה דיזנגוף בתל אביב?‬
‫"בסקיצות ציירתי על הדף כל מיני פיגורות של האש‬
‫והמים עם המזרקה‪ .‬אנשים לא יודעים שהצלחתי‬
‫לשלב בין האש לבין המים ביחד‪ ,‬הם חושבים שהם‬
‫מופיעים אחד אחרי השני‪ ,‬או שזה מעין אפקט‬
‫שמקרין אש‪ .‬הם לא מצליחים לתפוש את העובדה‬
‫שאש ומים יכולים לפעול ביחד‪ .‬כשהמזרקה הוצבה‬
‫בכיכר‪ ,‬בכיר במכבי אש אמר עליה‪‘ ,‬בפעם הבאה‬
‫ניזהר מאוד ממים'‪ .‬גם בכנסת אמרו‪‘ ,‬אם שולבו‬
‫אש ומים‪ ,‬מה הבעיה לעשות שלום?'‪ .‬בעבודה‬
‫הזאת יש שלושה שילובים ‪ -‬אמנות‪ ,‬טכנולוגיה‬
‫ומדע‪ .‬יחד עם ערך אמנותי נוסף של ארבעה‬
‫וחמישה ממדים"‪.‬‬
‫מהו הממד החמישי?‬
‫הסקיצות שלך כללו הנחיות עבודה או רק חזון‬
‫אנשים עדיין מתקשים להבין מהו הממד הרביעי‪ ,‬אמנותי?‬
‫"לפי הסקיצות הישנות האלה ביצעו את העבודה‪.‬‬
‫אבל כאשר אש ומים‪ ,‬צבע‪ ,‬תנועה ומוסיקה‬
‫משתלבים כל אחד בפני עצמו ובהרמוניה בשילוב יצרתי שני סוגים‪ ,‬בתחילה הכנתי סקיצות רעיוניות‬
‫עם השני‪ ,‬מגיעים לחמישה ממדים‪ .‬זה לא רק ממד שבהן דימיינתי איך יראה הפסל‪ .‬בסקיצות‬
‫אחד של השתנות‪ ,‬זה הרכב של הרבה השתנויות המתקדמות ניסיתי להבהיר איך באופן טכני יינתן‬
‫לזה ביטוי‪ ,‬ומה הדבר שמבטא הכי טוב את‬
‫חופפות‪ .‬רציתי לתת סמל למרכז תל אביב‪ ,‬דבר‬
‫התנועה שאי אפשר לעצור ‪ -‬אש ומים זורמים‪.‬‬
‫שהוא גם עתיק‪ ,‬כי התחלת האנושות היתה‬
‫עבדתי עם הרבה מהנדסים כדי לבנות את זה‪ .‬יש‬
‫הקרבה למים והאפשרות לאש‪ ,‬וגם חדשני‪.‬‬
‫הראשון מסוגו בעולם‪ .‬וכמו כל אובייקט עדין אחר‪ ,‬ביצירה מנועים‪ ,‬מיסבים‪ ,‬וחשיבה על תנועה‬
‫במהירויות שונות‪ .‬העיגול מסתובב במהירות‬
‫הפסל דרש תחזוקה‪ .‬הפעילו והפעילו ולא טיפלו‬
‫עצומה כמו חללית ואז לאט לאט‪ ,‬האלמנטים‬
‫בזה וזה נהפך מיצירת מופת לגרוטאת מופת"‪.‬‬
‫פועלים ביחד או לחוד‪ .‬כל מערכת היא נפרדת‪.‬‬
‫אלה דברים שאני לא יכול לעשות לבד‪ ,‬אני עובד‬
‫עם אנשים‪ ,‬הם מבינים אותי‪ ,‬אני רואה איך הם‬
‫סקיצה של הפסל הקינטי "מים ואש"‬
‫מיישמים את רעיונותי‪ ,‬אני מבקר אותם‪ ,‬וכך אנחנו‬
‫עובדים‪ .‬אני לא יכול לעשות הכל לבד"‪.‬‬