Transcript Ron
| דיוקן משפחתי | רון יוסף המחלקה לעיצוב תעשייתי ,שנה ד' סטודיו שנה ג' מנחים :חיים פרנס ,פרופ' חנן דה לנגה ופרופ' יעקב קאופמן קוראים לי רון יוסף ,גדלתי בשכונת נוה-שרת בתל-אביב. שני הוריי ,אדי וגבי ,עלו מרומניה עם משפחותיהם כשהיו ילדים בשנות החמישים והשישים והתאקלמו בעיר הגדולה. אבא שלי התחיל עם אמא שלי באוטובוס בדרך לאוניברסיטה. בגלל שאדי וגבי עובדים המון שעות תמיד הייתי אצל ההורים של ההורים שלי :יולי ופני ,פרידה וליקה .שנאתי את כל המטפלות שהביאו לי ,היה להן ריח מוזר והאוכל שלהן לא היה טעים. ההפרש ביני לבין אחי הקטן הוא 9שנים. נשארה לי רק סבתא אחת ,אמא של אמא ,סבתא-פרידה. ההורים שלי גרושים. לתרגיל הסטודיו של שנה ג' ביקשו מאיתנו להביא תמונות של המשפחה מלפני .1950 12תמונות שנשארו אחרי המיונים .הן תמונות של פני בעיקר -היא אמא של אבא שלי ,יולי – אבא שלו ואדי -אבא שלי. התמונות הן מרומניה כמובן ,מהעיירה בוכוש .המשפחה של סבתא-פני הייתה אמידה מאוד יחסית לעיירה (לפי הסיפורים שלה) בבעלותם הייתה חנות לכלי בית ומאחורי החנות חוות ארנבות אנגורה צנוע ,את הארנבות היו מסרקים ומהשערות שנושרות ונשארות על המסרק עושים סוודרים .מעל לחנות ולחווה היו קומות המגורים ,שם גרה המשפחה. מעבר התמונות אל המחשב ,הסריקה הדיגיטלית יוצרת רובד נוסף של חקירה .מלבד השאלות שעולות על התמונות ,מי זה? מה זה? מה עשו עם זה? למה זה ככה? איפה זה? מתי זה? על השאלות האלה אבא שלי ענה .אדי אוהב לספר סיפורים, זיכרונות ,מהילדות ,מתקופות טובות ,דברים שסיפרו לו .לפעמים הרגשתי שהוא לא רוצה לאכזב אותי או את עצמו הוא אף פעם לא אמר לי "אני לא זוכר" לכל שאלה ששאלתי היתה תשובה מלאה ,לפעמים מלאה מידי .הגודל הפיזי של התמונות והאיכות שלהן אחרי חמישים ושישים שנה לא תמיד מאפשר להתעמק בפרטים הקטנים .בעזרת עיבוד תמונה ממוחשב ופשוט הצלחתי לגלות פרטים שהיו חבויים עשרות שנים .נפתחו שכבות נוספות לתמונות הדו-מימדיות השטוחות. טישטוש ,חוסר פוקוס ,חוסר בהירות .דברים שחלים על תמונות חלים גם על הזיכרון שלנו ,אנו משלימים מידע :מזכרון אחר, מסיפורים ,ממה שהיינו רוצים שיהיה ,זה נראה לנו הגיוני .אז הכל מתאחד ,מחלים ,הופך לשלם ומתישב לנו במוח בצורה שמשכנעת אותנו ונראת לנו הגיונית ומציאותית לחלוטין. בצד ימין – סבתא-פני בחלון :בתמונה המקורית לא ברור האם העציצים הם מיכל אחד או כלי על כלי .האם הם עציצים באמת או כלים שונים שהוסבו להיות עציצים על אדן החלון. בצד שמאל – סבתא-פני בפתח החנות :התמונה המקורית חשוכה מאוד ולא ניתן לראות כלל את פנים החנות .לאחר הגדלה והבהרה ,גיליתי גברת נוספת שעומדת ומביטה בסבתא ,אולי אמא שלה .כלי בית רבים נגלו לי – בעיקר צלחות וכוסות שמסודרים בחנות בצורות שונות .הרגשתי כמו בחפירה ארכיאולוגית .כאילו מצאתי משהו קסום שנקבר לפני שנים רבות. קנקנים חדשים-ישנים -מגובסים להם יחדיו ,צריכים עוד זמן להחלים מהניתוח הכירורגי שעשיתי להם .כל כלי מורכב משלושה עד חמישה כלים אחרים ,שבורים ,שפסקו את השימוש שלהם .ניתן להבחין ולזהות מה היו בגילגול הקודם שלהם. אובייקט שלישי משמאל -בקבוק פלסטיק מים מינרלים ,צלחת מהשוק ,כוס זכוכית .שפת הכוס והצלחת היו שבורות ,ואת בקבוק הפלסטיק חתכתי .אופן השימוש בקנקן הזה הוא אחר ,בכדי להרים אותו אל השפתיים מחזיקים בצלחת כאילו מביאים אותה אל השולחן ,אוחזים בשפת הצלחת שעכשיו משמשת כידית לקנקן. אובייקט ראשון משמאל -כלי לחלב :בקבוק בירה ירוק ,כוס קפה ,נורה .W60גם פה הכלים הקודמים כבר לא מתפקדים, הנורה שרופה ,הכוס סדוקה והבירה נגמרה .כדי למזוג חלב מהקנקן הצר וארוך הזה יש להניח יד נוספת על הצוואר שלו בזמן המזיגה בנוסף ליד שאוחזת בידית כמו בכוס מוכרת ורגילה. "וישיניאק" | ליקר דובדבנים קנקן זכוכית לליקר הדובדבנים הרומני הידוע שתמיד היה בבית סבתא. את הקנקן עיצבתי בתהליך דומה של שיכוב אובייקטים מוכרים .השינוי הוא בטכנולוגיה -המשחק עם הכלים והשכבות מתבצע בתוכנה תלת-מימדית .התוכנה היא סלחנית ושבירת הכלים היא וירטואלית ,תמיד אפשר לחזור אחורה בעץ ההיסטוריה ולתקן. לאחר קבלת צורה תלת מימדית הקובץ עובד לכרסומת שמבוקרת ע"י המחשב ומתקבל קנקן אטום מגוש עץ .מגוש העץ החלק עושים תבנית גבס לניפוח הזכוכית ,ממתינים 12שעות לקרור ומתקבל קנקן לליקר רומני. החצר האחורית ,חוות האנגורות .בתמונה סבתא-פני ,בעלה סבא-יולי ,כלב ,שבע ארנבות ומדרגות. כשהייתי ילד אמא הביא לי אפרוח של ברווז ,אהבתי אותו מאוד .אני זוכר שהנחתי אותו בתוך כלי פלסטיק לביצה רכה והוא היה צהוב וגם הכלי .זהו ,אני לא זוכר יותר כלום מהאפרוח. לפני כמה שנים אמא סיפרה לי את הסיפור האמיתי .אני רוצח .האפרוח לא החזיק מעמד אצלי יותר מכמה שעות ,שיחקתי איתו יותר מידיי ,אהבתי אותו יותר מידיי ,חיבקתי אותו חזק והוא פשוט מת. מעניין איך זה לשבת על ארנבת ,האנגורות ממש רכות ,לשבת לידן וללטף או להניח עליהן את הראש. "באנקה" | שרפרף עץ ,לבד ,פוליסטירן מוקצץ .חיבורים קרים עם מעט דבק .ריפודיי הלבד תפורים או כבושים לצורות תלת מיימדיות בהשארת האנגורות .הריפודים חובקים את העץ מלופפים סביבו .כאילו נאחזים בו שלא ליפול מהשרפרף בעל הפרופורציות הצרות. הנחתי את הלבד על העץ ללא שום מדידה ,רק לפי תחושה אישית. הדהים אותי איך שהם מתישבים אחד על השני לגמרי במקרה כאילו אחד נולד מהשני .מפתח הרגלים מתישב על איזור הישיבה של הספסל שמתחתיו באופן כמעט מושלם. סבתא-פני ואבא שלי. אבא חובש כובע שסבתא הכינה מהפרווה של הארנבות ,הוא קשור בהדיקות עם סרט הסטן ,גם לבובת האיש-ארנבת יש סרט סטן סביב הצוואר עם שני פעמונים. "לומינה מארי לומינה מיקה" | אור קטן אור גדול. אני רוצה לעשות אהיל עם שתי מנורות ,אור אחד לכל החדר -נעים ורך שמאיר הכל .וספוט – ממוקד ,חד ,מסנוואר ,עם היקף מצומצם ,בשביל לקרוא ספר או להוציא קוץ מהאצבע. תרחיש הפעולה :כשמדליקים את המתג בחדר ,שני האורות נדלקים והם ממוזגים יחד תחת אותו אהיל ,לא ניתן לשים לב שיש שני מקורות אור שונים .במהלך הזמן (כשעה) האור הגדול דועך ונשאר רק הספוט .כעבור שעתיים גם הספוט מתחיל לדעוך .חושך. באהיל הסופי שהכנתי בחרתי להשתמש דווקא בפלדה ולצבוע אותה בתכלת .האהיל מקיים בתוכו מספר לא מבוטל של קונפליקטים .אור קטן ואור גדול והאופי השונה שנלווה אליהם .עצם העבודה שהוא מתוכנן להכבה לבד כלומר לא לעשות אור = לעשות חושך .הוא עשוי פלדה כבדה אבל צבוע באופי פלסטיקי אפשר אולי להגיד ילדותי .תלוי על חוט דק צהוב למרות המשקל הגדול שלו .הקונפליקטים יוצרים שאלות לגביי זכות הקיום של גוף התאורה הזה כמוצר .אבל בעיניי יש לו זכות קיומית כביטוי עצמי ,כחלק משלם שלא יכול להגשים את השלמות שלו ,כדיוקן משפחתי. דיוקן משפחתי.