Transcript מצגת תערוכת "המודל לחיקוי שלי"

‫"המודל לחיקוי שלי"‬
‫מיהו המודל שלי לחיקוי? אבא‪ ,‬אמא‪ ,‬מורה‪ ,‬כוכב רוק‪ ,‬הנשיא‪ ,‬אחי הגדול ?‬
‫כחלק מתוכנית הפעילות של "נוער שדרות דוט קום" במרכז מחשוב ותקשורת בני הנוער הגדירו לעצמם‬
‫בתהליך של חקירה עצמית‪ -‬מיהו המודל שלהם לחיקוי‪ ,‬למה‪ ,‬וכיצד היו רוצים להציגו באמצעות צילום‪.‬‬
‫לאחר מכן‪ ,‬קיימו איתו מפגש לצורך צילום שלו‪/‬ה‪ .‬הצילום נעשה בסטודיו של מרכז מחשוב ותקשורת או במרחב‬
‫הפרטי של המצולם‪.‬‬
‫בני הנוער ראיינו את המודל אותו בחרו וקיבלו ממנו טיפ לחיים‪.‬‬
‫לאחר התהליך מול המודל לחיקויי‪ ,‬בני הנוער העלו על הכתב את תמצית הראיון שלהם עם המודל וכל נער‪/‬ה‬
‫כתב והציג את החלק המשמעותי בעיניו מתוך הראיון עם המודל‪.‬‬
‫בתערוכה מוצגות תמונות פורטרט בשחור לבן ומתחת לכל תמונה הטיפ שניתן לנער‪/‬ה מהמודל לחיקוי שלו‪/‬ה‪.‬‬
‫בחירת הנושא – "המודל לחיקויי שלי" לתערוכה נבעה מתוך למידה מעמיקה של חברי הקבוצה‬
‫"נוער שדרות דוט קום"‪ ,‬המתכנסים אחת לשבוע לפעילות חברתית ערכית‪ ,‬בה דנו בכבוד האדם‪.‬‬
‫בשנים האחרונות עדים אנו לחוסר כבוד כלפי האדם המבוגר ולניסיון החיים של המבוגר‪.‬‬
‫בהקשרים שונים בחיים משתנה המושג כבוד‪ ,‬אך למרות זאת יש לראותו כזכות יסוד חשובה‪.‬‬
‫בתחילת התהליך ניסנו להבין את המונח "כבוד" ולאחר מכן התמקדנו בכבוד למבוגר וכבוד לניסיון המבוגר‪,‬‬
‫כשפעילות השיא היא הצגת התערוכה‪.‬‬
‫לאחר תהליך מעמיק בני הנוער הצליחו להבין ולהפנים את המשמעות של מבוגר כמודל לחיקוי‪,‬‬
‫כמו כן הביעו גישה חיובית כלפי הניסיון של המבוגר ואף ראינו שינויי בגישה כלפי האנשים אותם בחרו להם‬
‫למודל‪.‬‬
‫"המודל לחיקויי שלי"‬
‫צלמות‪ :‬לינה ובתאל‬
‫שמנו בת אל ולינה בנות ‪ 15‬מבית ספר מקיף כללי בשדרות שנה ראשונה במרכז מחשוב‪.‬‬
‫בתחילת הפרויקט לא ממש ידענו במי לבחור ולאחר התלבטויות רבות נזכרנו ביונת שמטפלת באומנות בבית הספר שבו אנו לומדות אנו‬
‫מאוד מעריכות את יונת ואת מה שהיא עושה איתנו בבית הספר יונת חכמה‪ ,‬תומכת ונעימה ולכן בחרנו בה פה אחד‪ .‬במהלך הראיון גילינו‬
‫דברים מפתיעים וקשים שלא ידענו על יונת‪ ,‬היא חשפה פרטים קשים מאוד בחייה לפנינו ועל כן אנו לוקחות את המסר שלה איתנו ‪,‬‬
‫מכבדות ומעריכות אותה יותר מבעבר‪.‬‬
‫יונת מלכה בת ‪ 47‬אם חד הורית לשלושה ילדים ‪,‬גלעד בן ‪ ,19‬בר בת ‪ 17‬ברק בן ‪.13‬‬
‫כיום מטפלת באומנות בבתי ספר באזור דרום‪" .‬התחלתי את דרכי בצבא במרכז קידום אוכלוסיות מיוחדות (הפרויקט של רפול) ‪,‬‬
‫כשעבדתי וסייעתי לחיילים מאוכלוסיות קשות ובתקופה ההיא חשתי כי המקצוע והתרומה שלי לאותם חיילים גדולה ומשמעותית מפני‬
‫שדרכי הם התחזקו ונתמכו בידי האנשים המקצועיים ביותר" מספרת יונת‪.‬‬
‫יונת חושפת בפנינו סיפור מאוד קשה על חייה‪ ,‬בפתיחות מאוד גדולה‪" ,‬אני חושבת שהתחברתי למקצוע מכיוון שבילדותי חשתי על בשרי‬
‫המון חוויות לא נעימות שגרמו לי לרצות לעזור לאנשים ולתת ממני עד כמה שניתן‪ .‬גדלתי בצל מחלת נפש של אבי דבר שהשפיע עליי בתור‬
‫ילדה המון‪ ,‬בעקבות מחלתו המשפחה סבלה ולכן ניתן להגדיר את הילדות שלי ‪ -‬קשה‪ .‬גדלתי במשפחה שערך החיים הוא נמוך ‪,‬אבא כדמות‬
‫פוגענית עם התקפי זעם ובתור בת בכורה גוננתי על אחיי והחבאתי את אחיי מתחת לבית‪ ,‬לפי צעדיו הייתי מזהה שהוא נרגע ‪,‬המחבוא לקח‬
‫לפעמים ארבע שעות‪ .‬משם התפתח לי הצורך לעזור כי במצבים הללו הבטחתי לעצמי לעזור לילדים עם מצוקה‪ .‬למדתי חינוך מיוחד‬
‫באמצעות אומנות עם ילדים בסיכון שעברו התעללות‪ .‬אחותי נהרגה בפיגוע באוטובוס קו ‪ 300‬היא יכלה להיות הניצולה השניה ‪,‬אבל היא‬
‫בחרה לנסות לעזור למישהי ונהרגה‪ .‬שנה אחר כך‪ ,‬אחי נהרג בתאונת דרכים ‪.‬אימי בחרה להשתקם באמצעות אימוץ של ‪ 4‬ילדים עם תסמונת‬
‫דאון וזכתה בפרס ראש הממשלה "מגן הילד" וזכתה להדליק משואה בהר הרצל‪ .‬לאחר מס' שנים היא חלתה בסרטן ונפטרה תוך זמן קצר"‪.‬‬
‫ביקשנו מיונת טיפ לחיים וזה מה שהיא אמרה לנו "כשאני עובדת ופוגשת אנשים קשיי יום הכוח שלי הוא החיוך דרך העיניים‪,‬ללמוד לחיות‬
‫עם קשיים‪,‬משברים‪,‬כאבים וללמוד לחיות עם המתים‪ .‬אני מאוד נהנית מהשמש‪ ,‬מהים‪ ,‬מצבעים‪ ,‬פריחה וגשם כי בשבילי זה לא מובן מאליו"‪.‬‬
‫"לחייך לתוך העיניים" ‪.‬‬
‫כשסיימנו לעבוד על הפרויקט לא האמנו שיונת נחשפה וסיפרה לנו את סיפור החיים הקשה שלה‪ ,‬היום אנו מסתכלות עליה בדרך שונה ומאוד‬
‫מעריכות אותה על ההתמודדות שלה עם החוויות הקשות שאיתם התמודדה‪.‬‬
‫"המודל לחיקויי שלי"‬
‫שם הצלם‪ :‬תהל אלחרר‬
‫שמי תהל תלמיד כיתה י'א‪ ,‬בבית ספר מקיף כללי בשדרות‪ ,‬זוהי השנה השלישית שלי במרכז מחשוב‪.‬‬
‫המודל לחיקוי שבחרתי הוא חיים ביטון ‪ ,‬חיים היה מדריך לצילום במרכז מחשוב ואני הייתי חניך שלו במשך שנתיים‪.‬‬
‫חיים ביטון נולד וגדל בבית שמש‪ ,‬תקופת הילדות שלו בבית שמש הייתה תקופה מדהימה של משחקים (לרוב כדורגל) וצחוק ‪,‬‬
‫בגיל ‪ 13‬בערך עבר לגור בפנימייה בירושלים כדי ללמוד בבית ספר טוב‪ .‬זמן קצר אחרי שעבר לפנימייה הוריו התגרשו‪,‬‬
‫חיים מספר שהוא הרגיש שהחיים שלו מתפרקים‪ ,‬הקושי של החיים בפנימייה‪ ,‬תקופת ההתבגרות והגירושים של ההורים הפכו את החיים‬
‫הקטנים והרגועים שלו לקצת יותר מורכבים ומסובכים‪.‬‬
‫"הרבה נערים בגיל הזה מתקשים להתמודד עם מצבים כאלה‪ ,‬להצליח בלימודים‪ ,‬ולהימנע משטויות שנערים לפעמים עושים‪,‬‬
‫אך לשמחתי אמי הייתה שם כדי להעניק לי את החום והיחס שהייתי זקוק לו כדי לשרוד את התקופה הלא נעימה הזו"‪.‬‬
‫לראשונה הגיע חיים לאזור שדרות לפני כשש שנים‪,‬ולמד את אמנות הצילום במכללת ספיר‪" .‬מהרגע הראשון התאהבתי בשדרות‪,‬‬
‫האנשים הפשוטים והחמים שקיבלו אותי בזרועות פתוחות‪ ,‬המרחבים והנופים היפהפיים שמסביבה שבו את ליבי ומאז אני כאן"‪ ,‬מספר חיים‪.‬‬
‫כשסיים את הלימודים התחיל לעבוד במרכז מחשוב והקים חוג צילום לבני נוער בשדרות כדי לקרב אותם לאמנות הצילום וכדי לספק להם‬
‫כלי שבעזרתו יוכלו לבטא את תחושותיהם ובמיוחד בתקופה שבה היו מתקפות קסאמים יומיומיות על העיר‪.‬‬
‫היום חיים סטודנט לתואר ראשון במכללת ספיר‪,‬ועדיין עובד עם בני נוער בשדרות במסגרת המרכז לספורט אתגרי‪.‬‬
‫שאלתי את חיים האם יש לו מודל לחיקוי והאם חשוב שיהיה מודל לחיקוי?‬
‫וזה מה שהוא ענה‪":‬המודל לחיקוי שלי היא אמי היקרה (ז'רמן) שלימדה אותי לא לוותר בחיים‪ ,‬למרות שלפעמים קשה ואין מוטיבציה‪.‬‬
‫אמא שלי לימדה אותי את היופי שבאהבה חסרת הגבולות וללא התנאים"‪.‬‬
‫" אמא שלי היא מודל לחיקוי מפני שהיא תמיד דאגה להיות אמיתית ולהגיד לי מה שהיא חושבת גם אם זה לא ימצא חן בעיניי ותמיד היא‬
‫הייתה שם בשבילי"‪.‬‬
‫חיים טוען שחשוב שיהיה לאדם מודל לחיקוי מפני שחשוב לדעת להיפתח לרעיונות והשראה מאנשים שאנחנו אוהבים ומחשיבים‬
‫ומצד שני יש לקחת תמיד בעירבון מוגבל את האמונה העיוורת באנשים שאנחנו לכאורה מעריצים ומחשיבים ולהשאיר מקום גדול יותר‬
‫לעצמנו ולקבל החלטות בעצמנו‪ .‬כשחיים שמע שבחרתי בו למודל חיקוי זה החמיא לו מאוד‪ ,‬אבל עדיין חיים מדגיש בפניי שצריך לקחת‬
‫בפרופורציות גם אנשים שאנחנו מעריצים ורואים בהם מודל‪ ,‬ותמיד יש מקום להטיל ספק גם במה שהמודל שלנו עושה או אומר‪.‬‬
‫ביקשתי מחיים טיפ לחיים וזה מה שהוא אמר לי‪:‬‬
‫" תאמין בעצמך ותעשה תמיד מה שאתה מאמין בו מבלי לפגוע באנשים "‪.‬‬
‫כששמעתי שהפרויקט יעסוק במודל לחיקויי‪ ,‬לא התחברתי לנושא‪ ,‬לאחר מספר מפגשים בנושא הבנתי מה רוצים ממני והצלחתי להיפתח‬
‫יותר ‪ .‬לאחר שיחות אישיות בניסיון למצוא מודל לחיקויי ואחרי התלבטות ארוכה הבנתי שאני מעוניין לבחור בחיים המדריך שלי‬
‫כמודל לחיקוי כי אהבתי לשמוע אותו והערצתי אותו על דברים שראיתי בו‪.‬‬
‫"המודל לחיקוי שלי"‬
‫הצלמת‪ :‬ויקי יאמניצקי‬
‫שמי ויקי‪ ,‬אני תלמידת כיתה י"א בבית הספר "שקמה" ביד מרדכי‪ ,‬ואני לומדת במרכז המחשוב שנה שנייה‪.‬‬
‫בחרתי בסבתא שלי‪ ,‬נליה‪ ,‬בתור המודל שלי לחיקוי‪ .‬לא ראיינתי אותה בשביל הפרויקט‪ ,‬כי סיפוריה סיפקו לי את כל המידע שהייתי‬
‫צריכה כדי לדעת שהיא באמת המודל שלי לחיקוי‪ .‬בחרתי בה בגלל מה שהיא עברה בחייה‪ ,‬המלחמה‪ ,‬העבודה הקשה‪ ,‬גידול הילדים‬
‫והעלייה לארץ‪ .‬סיפוריה על חייה נוגעים לי מאוד ואני רואה את סבתי כסוג של גיבורה‪ ,‬על שהצליחה בחייה גם בתנאים לא קלים‪.‬‬
‫סבתי‪ ,‬כיום בת ‪ ,77‬נולדה בשנת ‪ ,1933‬וחיה בזמנו באוקראינה‪ .‬כאשר פרצה מלחמת העולם השנייה‪ ,‬ברחה סבתי עם כל משפחתה‬
‫לעיר דנפרופטרובסק‪ ,‬כדי להימלט מהגרמנים שהגיעו לאוקראינה‪ .‬במשך המלחמה‪ ,‬נולדו אחיה רעיה ואנטולי‪ .‬היה מחסור באוכל‬
‫וסבתא שלי לא הייתה אוכלת ושומרת מנות בשביל אחיה‪ ,‬שהיה מאוד רזה וחולה‪.‬‬
‫כשהתבגרה והכירה את סבא שלי‪ ,‬ויקטור ז"ל‪ ,‬שנפטר מסרטן עוד באוקראינה‪ ,‬ילדה את דודתי ורה‪ ,‬ואחרי כעשר שנים את אבא שלי‪ ,‬אלכס‪.‬‬
‫אבא שלי נולד במשקל נמוך מאוד ועם בעיות רבות‪ .‬במשך ילדותו עבר מספר ניתוחים על רגליו שלא היו בריאות‪ .‬סבתי פנתה לכל בית חולים‬
‫בעיר וכתבה מכתבים לכל רופא עד שקיבלה את כל מה שאבא שלי היה צריך‪ .‬רגליו של אבי היו מעוקמות לצד השני‪ ,‬ואם לא סבתא שלי‬
‫שהשקיעה את כל מאמציה וכל יום טיפלה ברגליו גם כשצעק ובכה‪ ,‬למרות שהיה לה קשה לשמוע את זה‪ ,‬אבי לא היה יכול ללכת כלל‪.‬‬
‫היא גידלה אותו ודחפה אותו ללמוד מוזיקה ופיתחה את הכישרון שלו‪.‬‬
‫כשהוא גדל והכיר את אימא שלי‪ ,‬הוא החליט לעבור לישראל כי המצב באוקראינה היה לא קל‪ .‬סבתא שלי רצתה להישאר באוקראינה‬
‫למקרה שבישראל לא יהיה טוב‪ ,‬אבל אבא שלי לא הסכים להשאיר אותה‪ .‬הוחלט לנסוע בלי אימא שלי‪ ,‬והבטיחו לשלוח לה הזמנה‬
‫לעלות לארץ ברגע שהכול יהיה מוכן‪ .‬סבתי עזבה את הכול‪ ,‬ועלתה לארץ יחד עם אבא שלי‪ ,‬דודה שלי‪ ,‬משפחתה‪ ,‬והמשפחה של אחיו של בעלה‪.‬‬
‫היא קנתה מכספה את הבית בו אנחנו חיים עכשיו‪ ,‬עבדה כספרית בבית כדי לפרנס אותם בזמן שהם לומדים באולפן‪ ,‬והייתה מוכנה ללכת‬
‫עד הקצה השני של העיר‪ ,‬גם עם רגליה הכואבות‪ ,‬כדי להשיג אוכל זול יותר‪ .‬כשחייהם כבר היו יציבים פחות או יותר‪ ,‬סבתי הזמינה את‬
‫אימא שלי לארץ‪.‬‬
‫עד היום‪ ,‬סבתא שלי היא עקרת בית חרוצה‪ ,‬על אף גילה‪ ,‬ועל אף העובדה שהיא חולה מאוד וקשה לה לעמוד או ללכת‪.‬‬
‫היא דואגת לבשל לכולם בבית ושלאף אחד לא יחסר שום דבר‪ ,‬ועל זאת אני מעריצה אותה‪ .‬היא אדם נותן ולא לוקח‪ ,‬ותמיד מסתפקת במועט‪.‬‬
‫החשוב לה מכל‪ ,‬הוא שלכל מי שסביבה יהיה טוב‪.‬‬
‫המסר שלקחתי מסבתי‪:‬‬
‫"תתני מעצמך לאחרים‪ ,‬כדי לזכות בגמולם"‬
‫"המודל לחיקויי שלי"‬
‫צלמת‪ :‬תמי מירזייב‬
‫שמי תמי מירזייב אני בת ‪ , 14‬לומדת בתיכון מקיף כללי אמי"ת בשדרות‪ ,‬אני גרה עם אמא שלי ועם אחי הקטן יניב בן ‪ 6‬וחצי ‪,‬‬
‫אני פעילה בחוג מחשוב כמעט שנה‪.‬‬
‫המודל לחיקוי שבחרתי היא הנאמנה שלי בתוכנית פותחים עתיד ‪ -‬לירז ברנס ‪.‬‬
‫תוכנית פותחים עתיד היא תוכנית של הסוכנות היהודית‪ ,‬והנאמנה שלי מלווה אותי גם בבית ספר וגם בשעות אחר הצהריים ואני חושבת‬
‫שהיא משמעותית עבורי ובגלל זה בחרתי בה‪.‬‬
‫לירז‪ ,‬הנאמנה שלי היא בת ‪ 27‬נשואה‪+‬ילד בן ‪ 8‬חודשים ‪.‬‬
‫לירז נולדה בקרית מלאכי ‪ ,‬יש לה אחות תאומה ו‪ 2-‬אחים בני ‪ 21‬ו‪. 17 -‬‬
‫היא סיימה את לימודיה והתגייסה לצה"ל ושירתה בחיל המודיעין ביחידה ‪ 8200‬בתפקיד אלחוטנית ולאחר מס' חודשים בתפקיד יצאה‬
‫לקורס הדרכה והדריכה ‪ 2‬מחזורים של קורסים (בשפה הערבית)‪ .‬לאחר השירות הצבאי לירז עבדה בבזק און ליין בתפקיד של אשת מכירות ‪,‬‬
‫לאחר מכן עבדה בביה"ס התיכון (בו למדה) בתפקיד של מתרגלת כייתת אומ"ץ ‪.‬‬
‫בשנת ‪ 2005‬לירז נישאה לבעלה ‪ ,‬תושב שדרות ומאז היא גרה בשדרות ‪.‬‬
‫לירז המשיכה ללמוד לימודי תואר ראשון במכללה האקדמית אשקלון – לתואר ראשון במדעי המדינה ומשאבי אנוש ‪.‬‬
‫אני בחרתי בלירז כמודל לחיקוי שלי מכיוון שהיא בחורה חכמה ואוהבת לעזור ותמיד היא עמדה לצידי‪ .‬הייתי רוצה ללכת בדרך שהיא‬
‫הלכה ולהתגייס לצה"ל ולהיות בתפקיד שיקדם אותי ‪ .‬כמו כן הייתי מאוד רוצה להמשיך וללמד ללימודים גבוהים ולהיות אשת קריירה‬
‫ובעלת משפחה ‪.‬‬
‫לירז משמשת לי דוגמא בהתנהגותה‪ ,‬האופן שהיא מנהלת את חייה גם אמא וגם אישה עובדת ויש לה רישיון נהיגה שזה דבר שאני מאוד‬
‫רוצה שיהיה לי ‪.‬‬
‫הטיפ לחיים שקיבלתי מלירז הוא ‪ " :‬החיוך הוא הראי של הנשמה "‬
‫לירז תמיד אומרת לי לחייך כי החיוך משרה אווירה נעימה ובעקבות חיוך רק דברים טובים יכולים לראות !!‬
‫לירז תמיד הדגישה בפניי שכאשר אני נכנסת למקום מסויים עם חיוך על הפנים זה משאיר רושם טוב !!‬
‫בהתחלה היה לי ממש קשה עם הנושא ולא ידעתי מאפה להתחיל‪ ,‬בסופו של דבר הזמנתי את לירז למרכז מחשוב כדי לצלם אותה‪,‬‬
‫צילמתי אותה ועבר יותר מחודש והיה לי קשה לראיין אותה‪ ,‬לא ידעתי מה לשאול ואיך להתחיל‪ ,‬קיבלתי עידוד מהמדריכה שלי וגם‬
‫היא יצרה קשר עם לירז והסבירה לה את המשמעות של העבודה ושוב הסבירה לי על הפרוייקט וממש ברגע האחרון כשכבר הייתי צריכה‬
‫להגיש את העבודה ישבתי עם הנאמנה שלי וסיימנו את הראיון‪.‬‬
‫"המודל לחיקוי שלי"‬
‫צלמת‪ :‬הילה הרוש‬
‫שמי הילה בת ‪ 16‬תלמידת כיתה י' בבית הספר מקיף ככלי בשדרות‪ ,‬זאת השנה הראשונה שלי במרכז מחשוב ‪.‬‬
‫כשהנושא של התערוכה הוצג בקבוצה על ידי המדריכים מאוד התחברתי וחשבתי איך אני אוכל לקדם את העבודה ולמצוא לעצמי את‬
‫המודל הכי מתאים עבורי‪ ,‬התהליך עבר לי בקושי מסוים בכך שחשבתי שאין לי בכלל מודל לחיקוי ואז הבנתי שיש אנשים חשובים בחיי‬
‫שמהם אני לומדת המון ומעריכה אותם‪ ,‬לכן‪ ,‬החלטתי לבחור באמא שלי שתהיה המודל שלי‪.‬‬
‫לדעתי אמא שלי היא המודל הכי מתאים לי ‪,‬היא עברה הרבה ויש לה ניסיון חיים וחכמת חיים היא תמיד תהיה שם בשבילי‪ ,‬תמליץ לי‬
‫לתקן את הטעויות שעלולות לקרות בהמשך הדרך והיא תיקח אותי בדרך הישר‪ ,‬תעודד אותי כשצריך‪ ,‬גם אם לפעמים אני מתרגזת אני‬
‫מאמינה שכל מה שהיא עושה בשבילי הוא לטובתי‪ .‬אמא שלי היא אישה פרפקציוניסטית שואפת לשלמות ודורשת שלמות גם מהסובבים‬
‫לה בעבודה וגם בבית ‪,‬אני מאוד רוצה את התכונה הזאת של אמא שלי אני רוצה להיות שואפת לשלמות לדעת שהכל נעשה בצורה הטובה‬
‫ביותר‪.‬‬
‫נטלי הרוש‪ ,‬בת ‪ 43‬נשואה לאבא מיקי ואמא גאה ל‪ 3 -‬ילדים‪ ,‬אמי סיימה לימודים ועבדה כמטפלת בילדים‪ ,‬יום אחד ניגשה אליה אמא של‬
‫ילדה בה היא טיפלה ואמרה לה שיש עבודה בבנק והיא המליצה עליה וכך היא התחילה לעבוד בבנק‪ ,‬עד היום כבנקאית‪.‬‬
‫לאמא שלי לא היה מודל לחיקויי באף שלב בחייה‪ ,‬וכששאלתי אותה האם אדם צריך שיהיה לו מודל לחיקויי? זו הייתה תשובתה ‪:‬‬
‫"לא‪ ,‬כל אחד צריך להתפתח לפי השאיפות שלו‪ ,‬הרצונות והיכולות שלו‪ ,‬האדם הוא טיפוס אינדיבידואל"‪.‬‬
‫אמי שמחה מאוד שראיתי בה מודל לחיקויי‪ ,‬אך יחד עם זאת " הייתי רוצה שתתפתחי בדרך שלך‪ ,‬שיהיו לך שאיפות משלך ויעדים בחיים‬
‫שהם שלך" אמרה אמי‪.‬‬
‫אמי מספרת שאחרי הצבא היא למדה משהו שהיא אהבה במשך הזמן החיים לקחו אותה לכיוונים שונים שהיא לא חשבה עליהם‪,‬‬
‫היא רצתה לעסוק בהוראה והחיים הובילו אותה למקום אחר‪.‬‬
‫אמא שלי שואפת להמשיך ללמוד‪ ,‬להתקדם בעבודה ושילדיה יצליחו וישאפו גבוה‪.‬‬
‫ביקשתי מאמא שלי טיפ לחיים וזה מה שאמרה לי‪ " :‬תאתגרי את עצמך‪ ,‬תאמיני שאת מסוגלת לעשות דברים גם אם הם נראים לך‬
‫בלתי אפשריים‪ ,‬תאמיני בעצמך"‬
‫ואני מסכמת את הטיפ בצורה שאני מבינה "תגשימי דברים גם אם הם נראים בלתי אפשריים"‪.‬‬
‫ראיתי שאמי מאוד מאושרת מזה שבחרתי בה להיות המודל לחיקויי שלי ואני ממש שמחה שבחרתי דווקא בה‪ ,‬שמחתי לשמוע ממנה‬
‫שהיא רוצה שאני אלך בדרך שלי בדרך שאני מאמינה בה‪.‬‬
‫התהליך שעברתי היה ממש קשה בהתחלה היו לי חששות שאמא לא תשתף איתי פעולה והבנתי שאם אני לא אנסה אז זה לא יקרה‪,‬‬
‫כל פעם שרציתי להתחיל לעבוד על הפרוייקט חששתי ודחיתי עד שהבנתי שאם אני לא יעז זה לא יקרה‪.‬‬
‫"המודל לחיקויי שלי"‬
‫צילום‪ :‬רחלי בן חמו‬
‫שמי רחלי בת ‪ 16‬תלמידת כיתה י' במקיף כללי זו השנה הראשונה שלי במרכז מחשוב ‪.‬‬
‫המודל שבחרתי הוא אחי הבכור מאור בחרתי בו כי הוא הלך נגד‪ ,‬למרות שלא תמיד המורים והחברים האמינו בו ואני אהבתי את זה‬
‫ולכן הוא המודל שלי‪.‬‬
‫מאור בן‪-‬חמו‪,‬בן ‪ ,25‬רווק ( עומד להתחתן)‪ ,‬מהנדס מכאני‪.‬‬
‫" עוד מימי התיכון כיוונתי גבוה ורציתי תמיד לעשות מה שאחרים מתקשים ומה שחשוב לעשות על מנת להצליח מעבר למה שמאמינים‬
‫שאוכל"‪ ",‬כשהתכוננתי לבגרויות שמתי לנגד עניי את המטרה הרחוקה ולא לראות את הקשיים העכשוויים של הבגרויות וכן כשסיימתי את‬
‫הבגרויות בציונים טובים‪,‬יכולתי להתחיל לממש את המטרה שלי"‪.‬‬
‫אחי אומר דברים קשים מאוד‪ .‬כמו שאני מבינה‪ ,‬לא תמיד האמינו ביכולות שלו ולמרות זאת הוא עבד קשה והוכיח לכולם שהם טועים‪.‬‬
‫המון שעות לימוד‪ ,‬המון תרגול‪ ,‬חתירה למצויינות נדרשו לאחי כדי ללמוד את מה שלמד וזה מה שהוביל אותו ללמוד הנדסה מכאנית‪,‬‬
‫שבסופה סיים תואר בהצטיינות יתרה‪.‬‬
‫"אני יכול להעיד בהתאם למסלול שעברתי שהתכונה המשמעותית בי היא התמדה‪ ,‬עקשנות‪ ,‬תמצות העיקר וחשיבה יצירתית" אומר אחי‪.‬‬
‫חשוב שיהיה לאדם עקרונות טובים שיובילו אותו בחיים ולאו דווקא מודל אחד לחיקוי‪ ,‬יש לקחת את התכונות המובילות והחשובות‬
‫מהאנשים סביבנו ולנסות להכיל אותן עלינו‪ ,‬להיות אנשים יותר ממוקדי מטרה ושואפים לשיפור מתמיד‪.‬‬
‫" אני חש גאווה גדולה שנבחרתי להיות מודל לחיקוי אך אני סבור שיש ללמוד מהתכונות המובילות שבי ולנסות לפעול על פי הם ולא על פי‬
‫מסלול חיים"‪.‬‬
‫אני חושב שיש לנו משותף מבחינת העקשנות ואי הוויתור על אף שקשה‪ ,‬כמו כן אוהבים שנינו להתלונן כשקשה אך בסוף זה מצליח‬
‫ונראה כאילו היה קל‪.‬‬
‫הציפיות שלי מעצמי הן להמשיך ולהתקדם במישור המקומי‪ ,‬לסיים אם לימודי התואר השני בניהול עסקים והנדסה מכאנית ולהמשיך‬
‫ולעלות בסולם הדרגות והניהול בעבודתי‪.‬‬
‫חשוב להבין שאתה קובע את מסלול חייך‪ ,‬אתה צריך להיות קשוב להזדמנויות הנקרות בדרך ובמידה והן טובות לאחוז בהן בשתי ידיים‬
‫ולאמץ אותן‪.‬‬
‫הטיפ שלי לחיים הוא מוטיב שפעלתי לפיו תמיד שראיתי בו ערך חשוב‪.‬‬
‫"שאף לשלמות‪ ,‬התעקש להצליח‪ ,‬והכי חשוב תהנה מהכל‪".‬‬
‫מרגע ששמעתי את נושא הפרויקט אני לא ממש אהבתי את הנושא ולא ממש עשיתי משהו כדי להתחיל בו ‪,‬למרות שהתקיימו מפגשים‬
‫בנושא הכבוד למבוגר והכבוד לניסיון של המבוגר על מנת לתת לנו רקע ולגרום לנו להבין מהו מודל לחיקויי‪ ,‬עדיין היה לי קשה לבחור‬
‫מודל ולהתחיל את העבודה‪ ,‬אבל במשך הזמן התחלתי לאהוב והתחברתי יותר‪.‬‬
‫הכרתי באחי תכונות חדשות והתקרבנו יותר בזכות הפרויקט ‪.‬‬
‫"המודל לחיקויי שלי"‬
‫צילום‪ :‬דניאל איסקוב‬
‫שמי דניאל איסקוב בן ‪ 16‬וחצי בכיתה י' בבית הספר מקיף כללי גוטוירט בשדרות‪,‬זוהי השנה השלישית שבה אני נמצא במרכז מחשוב‪.‬‬
‫המודל לחיקוי שלי הוא‪ :‬אמא שלי‪ ,‬בחרתי בה בגלל שיש לה ניסיון חיים שאני מעריך‪ ,‬כל דבר שהייתי זקוק לו קיבלתי מימנה‪ ,‬למרות‬
‫שהמצב לא היה קל והיא נאלצה לעבוד שעות רבות מחוץ לבית ועל זה‪ ,‬אני מעריך אותה מאוד‪ ,‬דבר נוסף אמא שלי מאוד שאפתנית‬
‫וכל דבר שהיא רצתה היא השיגה וזאת תכונה שהייתי רוצה שתהיה בי‪.‬‬
‫מרינה איסקוב בת ‪ ,40‬אמא ל‪ 3-‬ילדים עובדת במפעל בשדרות כבר ‪ 10‬שנים‪ .‬אמא שלי נולדה באוזבקיסטן וגדלה במשפחה חד הורית‪,‬‬
‫אימא שלי למדה אחות מוסמכת באוזבקיסטן ועבדה במקצוע ‪ 3‬שנים‪ ,‬אמי התחתנה שם וילדה את אחי הבכור‪ ,‬בשנת ‪ 1992‬בגיל ‪ 22‬ההורים‬
‫שלי ואחי שהיה בן ‪ 3‬עלו לארץ‪ ,‬לעיר אופקים ‪,‬שנה לאחר מכן אני נולדתי והמשפחה שלי עברה לשדרות אימא עבדה במפעלים שונים בעיר‬
‫כדי לפרנס אותנו‪.‬‬
‫בגלל שאימא שלי גדלה במשפחה חד‪-‬הורית ואמא שלה פרנסה אותה ואת אח שלה‪ ,‬אמא שלי הייתה אחראית מגיל מאוד צעיר לגדל‬
‫את אח שלה והייתה אחראית על ניקיון הבית‪ .‬אמא מספרת‪ " :‬שהייתה כמו אימא קטנה"‪ ,‬לי זה היה נשמע מאוד מוזר שבגיל ‪ 6‬אימא שלי‬
‫הייתה צריכה לטפל באח שלה ולנקות את הבית‪.‬‬
‫התכונה המשמעותית והבולטת אצל אימא זה השאפתנות‪ ,‬בזכות מוסר העבודה שלה היא הצליחה להגיע למקום שבו היא נמצאת היום‪,‬‬
‫הייתי רוצה ללמוד ממנה שיהיה לי הכוח והרצון להגיע רחוק‪.‬‬
‫אימא אומרת שלא צריך מודל לחיקוי בחיים‪" ,‬כל אחד צריך להיות אדם עצמאי עם אופי משלו"‪.‬‬
‫אימא שמחה והייתה גאה שבחרתי בה להיות מודל לחיקויי‪.‬‬
‫והיא נתנה לי טיפ לחיים‪:‬‬
‫"התוצאה מצדיקה את המאמץ"‬
‫בתחילת הפרוייקט כשביקשו לבחור מודל לחיקוי ‪ ,‬אמא שלי עלתה לי לראש ראשונה‪ ,‬מבלי להסס בחרתי בה ‪.‬‬
‫וזאת מפני שאמא יש רק אחת והרגש המיוחד שהיא מפגינה כלפיי הוא אחד ויחיד‪ ,‬מבחינתי היא הייתה ותהיה מודל להערצה‪.‬‬
‫במהלך הראיון גיליתי דברים שלא ידעתי על המאמץ האדיר שהיא עשה כל חייה בשביל המשפחה ועל זה אני מעריץ ומודה לה‪.‬‬
‫כמו כן גיליתי כי יש בנינו המון תכונות משותפות ‪ ,‬ואני גדל והופך להיות האדם שהיא עיצבה ולכן בסוף הפרויקט אני מרגיש שהתוצאה‬
‫היא בעצם האישיות שבניתי לעצמי בזכות אמא שלי ‪.‬‬
‫"המודל לחיקויי שלי"‬
‫שם הצלמת‪ :‬עדי כהן‬
‫שמי עדי תלמידת כיתה יא' בבי"ס מקיף כללי בשדרות‪ ,‬זוהי השנה הרביעית שלי במרכז מחשוב‪.‬‬
‫המודל לחיקויי שבחרתי היא דודה שלי (אחות של אבא)‪ ,‬בחרתי בה כמודל‪ ,‬כיוון שהיא הדודה האהובה עליי במיוחד ואני מעריצה אותה‬
‫על ההישגים אליהם הגיעה בפרק זמן קצר בחייה‪.‬‬
‫אושרית אברג'ל בת ‪ 29‬ילידת שדרות נשואה ואמא לילד‪ ,‬אושרית מספרת שגדלה במשפחה מרובת ילדים‪ ,‬בה ההורים עבדו לפרנסת המשפחה‬
‫בעבודות כפיים כל חייהם ומכיוון שהיא הילדה הקטנה בבית‪ ,‬הוריה התייחסו אליה‪ ,‬עטפו אותה ודאגו לה יותר מאחרים‪ ,‬בתקופת ילדותה‬
‫ראתה את ההתמודדות של הוריה עם פרנסת המשפחה והעבודות הקשות בהן נאלצו לעבוד לפרנסתם‪ ,‬גרמו לה להבין שהיא לא רוצה לעבוד‬
‫קשה כמו הוריה ומאידך הוריה השרישו בה את הערך של הלמידה‪ ,‬ההצלחה‪ ,‬השאפתנות‪ ,‬הם תמיד עודדו אותה ללמוד על מנת להצליח‬
‫ולא לעבוד קשה כמותם‪" .‬תמיד חונכתי בשיטת ההתנייה"‪ ,‬מסבירה אושרית‪ ,‬כל חיי אבא שלי דרבן אותי להשיג דברים‬
‫"תעשי בגרות מלאה – תקבלי רישיון"‪" ,‬תוציאי תואר ראשון – תקבלי רכב" ועוד אמירות רבות מסוג זה‪ ,‬תמיד ידעתי שאם אני יצליח‬
‫במשהו אני יקבל תמורה‪ .‬לכן מהלך חיי זרם ביחס להתניות אותן קיבלתי מאבי‪ ,‬סיימתי בגרות בתיכון וכשהשתחררתי מהצבא למדתי‬
‫לתואר ראשון וסיימתי בהצטיינות את התואר‪ ,‬באיזשהו מקום הגשמתי לאבא שלי את החלום‪ ,‬שעם ההשפעה שלו הפך להיות גם החלום שלי‪.‬‬
‫בסיום הלימודים מצאתי עבודה כקלדנית במפעל בשדרות‪ ,‬מנהל העבודה שלי ראה את היכולות ואת הכישורים והחליט לקדם אותי למשרה‬
‫בכירה יותר בהנהלת החשבונות‪ ,‬התחלתי ללמוד הנהלת חשבונות והיום אני משמשת כמנהלת חשבונות בכירה בחברה ‪.‬החלום שלי הוא‬
‫להמשיך להתפתח בתחום וללמוד ראיית חשבון‪ .‬היום‪ ,‬אני מעריכה את אבי על הדחיפה ועל ההשקעה בי‪ ,‬אם עד היום פעלתי מתוך המקום‬
‫שבו מחכה לי תמורה בסוף‪ ,‬אז היום הדברים השתנו המשכתי ללמוד על מנת שאוכל לפרנס את משפחתי בכבוד ובעבודה יציבה ‪ .‬הציפיות שלי‬
‫מעצמי לבנות את התא המשפחתי שלי ולגדל את ילדיי‪ ,‬שיהיו ילדים אוהבים‪ ,‬טובים ושישאפו להצליח‪ .‬כילדה ועד היום לא היה לי סוג של‬
‫מודל לחיקויי‪ ,‬אבל תמיד כשראיתי אנשים מצליחים זה גרם לי להסתכל עליהם באור חיובי‪ ,‬לדעתי‪ ,‬אדם צריך מודל לחיקויי בחייו‪ ,‬זה יכול‬
‫לעזור לו להתפתח ולשאוף להגיע למקומות טובים ולהצלחות במידה והמודל משדר תכונות חיוביות ודברים טובים אותם אנו יכולים לאמץ‪.‬‬
‫כשסיפרתי לאושרית שבחרתי בה להיות המודל לחיקויי שלי ואת הסיבה לכך‪ ,‬אושרית התרגשה מאוד והוחמאה מאוד‪.‬‬
‫בסיום הראיון עם אושרית ראיתי שיש לנו תכונות משותפות‪ ,‬כמו הרצון להצליח והשקדנות בלימודים‪.‬‬
‫ביקשתי מאושרית טיפ לחיים וזה מה שהיא ענתה‪" :‬קיבלתי פעם טיפ ממרצה שלי‪ ,‬שזו ההשראה שלי עד היום ואני מעבירה לך אותו באהבה"‪,‬‬
‫"מחשבה בונה מציאות" – איפה שהמחשבות שלך יהיו שם יהיו גם חייך‪ ,‬איך שתחשבי ככה החיים שלך יראו‪.‬‬
‫בהתחלה כששמעתי על נושא הפרויקט התחברתי ונקשרתי אליו מכיוון שבכל התערוכות שהצגנו עד עכשיו לא הרגשתי שבאמת הבאתי משהו‬
‫ממני‪ ,‬ז"א משהו אמיתי שמגיע מתוכי‪,‬משהו שבאמת משקף אותי וכשהעלו את הרעיון של הפרויקט הרגשתי שסוף סוף אני יכולה להביא‬
‫לידי ביטוי את עצמי ואת הרעיונות שלי כאדם ובעיקר כצלמת‪ .‬במהלך העבודה נהניתי מאוד ויחד עם זאת מצאתי בדודתי צדדים שלא הכרתי‬
‫קודם לכן כמו למשל הכימיה שיש לה עם המצלמה והדרך שלה לבטא את עצמה דרכה‪ .‬הראיון היה מאוד מעניין גיליתי דברים חדשים על דודתי‬
‫"המודל לחיקויי שלי"‬
‫שם הצלם‪ :‬דניאל אליאס‬
‫שמי דניאל אליאס תלמיד כיתה ט' בבית ספר כפר סילבר מחוץ לשדרות‪ ,‬התחלתי השנה להגיע לפעילות במרכז מחשוב‪.‬‬
‫בחרתי באבא שלי שיהיה המודל לחיקויי שלי‪ ,‬אני מאוד מעריך את מה שהוא עבר בחיים והתמודד בצורה טובה עם כל הקשיים שהיו‪.‬‬
‫שלמה אליאס‪ ,‬בן ‪ 51‬אב חד הורי לשני בנים‪ ,‬אני ואבא גרים יחד בשדרות‪.‬‬
‫אבא מספר לי על עברו‪ " :‬נולדתי בהודו למשפחה בת תשעה נפשות‪ ,‬בשנת ‪ 1972‬עליתי ארצה יחד עם אחותי בעליית הנוער‪ ,‬הגענו לפנימייה‪,‬‬
‫למדנו בכפר הנוער הדתי ברכסים ולאחר מכן בחוות השומר בשבריה‪ .‬אבא מספר שהוא עלה לארץ היה לו ולאחותו מאוד קשה מפני שלא‬
‫הייתה להם אף משפחה הם היו אחת בשביל השני‪ ,‬מעבר לקושי הזה‪ ,‬היה גם קושי של שפה ומנטליות ומגורים עם אנשים שלא מכירים‬
‫בפנימייה‪ .‬המצב הכלכלי היה קשה ולכן אבא עבד בכל חופשה כדי לקנות בגדים ובנוסף היה מוכר וופלים בבית הספר ע"מ שיוכל לפרנס‬
‫גם את אחותו‪.‬‬
‫"תמיד היה מחסור באוכל ובבגדים וממותרות לא נהנינו"‪ ,‬אומר אבא‪.‬‬
‫למרות הקושי ובזכות הרצון החזק של אבי הוא הצליח לשרוד‪ ,‬למרות שבקלות היה יכול להידרדר לפשע ולדרך רעה הוא בחר להצליח‬
‫בדרך הטובה‪.‬‬
‫בשנת ‪ 1983‬התחתנתי ונולדו לי שני בנים עשר שנים לאחר מכן התגרשתי והכרתי את אם בני הקטן(דניאל)‪.‬‬
‫לפני מס' שנים אבי עבר אירוע לב קשה‪ ,‬שבעקבותיו היה מאושפז בבית חולים במצב של מוות קליני‪,‬אבא מספר ש"התחושה הייתה טובה‪,‬‬
‫עמדתי בפרוזדור שבקצה שלו אור חזק ואני עומד במקום‪ ,‬אני רואה אנשים מתים כאלה שאני מכיר וכאלה שלא‪ ,‬עברו לידי וברכו אותי לשלום"‬
‫אבא חזר להכרה ולאחר שהבריא התחיל להתחזק מבחינה דתית‪ ,‬אבא התחיל לשאול שאלות וכך הוא התחזק יותר‪.‬‬
‫בשלב מאוחר יותר בחיים‪ ,‬האמונה החזקה גרמה לו להתמודד עם אובדן קשה של אדם יקר‪.‬‬
‫שאלתי את אבא מהי התכונה הבולטת בו והוא אמר ‪":‬התמדה וכוח רצון‪ ,‬בזכות שני הדברים האלו אני מצליח להגשים את החלומות‬
‫והשאיפות שלי"‪.‬‬
‫השאיפות של אבא שאנחנו נצליח ונממש את השאיפות שלנו ונאמין בעצמנו‪.‬‬
‫הטיפ שאבא בחר לתת לי‪ " :‬אם אין אני לי – מי לי "‬
‫בתחילה כששאלו אותי מי המודל לחיקוי שלי בחרתי באחי‪ ,‬אולם מסיבות טכניות זה לא יצא‪,‬למרות שבסופו של דבר הבנתי שהמודל‬
‫לחיקוי שלי באמת הוא אבי‪ .‬במהלך הראיון הייתי ממש שקט ושקוע בדיבורו של אבי ‪,‬שאלתי כמה שאלות כשסיפר את סיפורו המעניין‪,‬‬
‫כי לא ידעתי את כל הסיפור ממש נהניתי להקשיב לסיפורו ‪.‬וכן קיבלתי כמה טיפים לחיים מאדם מוערך וחשוב שעבר המון בחיים‪.‬‬
‫לאחר החוויה הזו אני מרגיש יותר קרוב לאבי מעצם העובדה כי גיליתי עליו דברים שלא ידעתי לפני‪.‬‬
‫"המודל לחיקוי שלי"‬
‫שם הצלמת‪ :‬אסיף פרץ‬
‫שמי אסיף‪ ,‬בת ‪ 16‬תלמידת כיתה י' בבית ספר מקיף כללי ‪ ,‬זאת השנה הראשונה שלי במרכז מחשוב‪.‬‬
‫המודל לחיקויי שבחרתי היא מעיין כהן‪ ,‬מעיין היא רכזת בתחום הנוער אליו אני מגיעה בחרתי במעיין מכיוון שאני מעריכה אותה מאוד‬
‫ובמיוחד את ההישגים אליהם הגיעה בגילה הצעיר‪.‬‬
‫מעיין כהן בת ‪ ,24‬בעלת תואר ראשון בחינוך ומסיימת תואר שני‪ ,‬עובדת בתחום הנוער העירוני בשדרות כרכזת תנועות נוער ומנחת‬
‫מועצת נוער עירונית‪.‬‬
‫מעיין התחילה את דרכה כמדריכה "במקום בלב" ולא נכנסה עם רקע בהדרכה ולמרות זאת התקבלה לתפקיד הזה בגלל העובדה‬
‫שהצליחה כמדריכה ב‪ 4-‬קבוצות ‪ .‬מעיין התקדמה בתפקיד ממדריכה לרכזת‪.‬‬
‫התכונה הדומיננטית של מעיין היא "חריצות"‪" ,‬אני מאוד חרוצה ‪,‬נותנים לי משימה לידיים ‪,‬ואני ממלאה אותה על הצד הטוב ביותר" ‪,‬‬
‫טוענת מעיין‪.‬‬
‫בתקופת הילדות שלי הייתי ילדה חסרת ביטחון הן מבחינה חברתית והן מהבחינה האישית‪ ,‬ההישגים שלי בלימודים היו מאוד נמוכים‬
‫וככה בעצם נמדדתי במספרים‪ .‬מצב זה גרם לי להישאר לבד ללא חברות בגיל מאוד קריטי של ההתבגרות‪ .‬כל המורים תמיד ראו אותי‬
‫כתלמידה חלשה הן חברתית והן לימודית וככה הרגשתי‪ .‬תחושה זו ליוותה אותי עד כיתה יב' ששם פגשתי לשמחתי את המחנכת שלי‬
‫דינה‪ ,‬שלא ראתה אותי כגיליון ציונים מהלך‪ ,‬אלא ילדה חסרת ביטחון עצמי‪ ,‬שפוספסה ונפלה קורבן לאדישות של מורים ומחנכים‪.‬‬
‫היא טיפחה אותי וגרמה לי להאמין שיש בי יכולות אדירות להצליח ‪,‬להיות מקובלת ‪,‬להנהיג ואף להשפיע על הסובבים אותי‪.‬‬
‫בהתאם למאמצים שהיא עשתה ככה התחלתי להרגיש‪ .‬היא האמינה בי דירבנה אותי ונתנה לי כוח ‪.‬הציונים שלי היו מצוינים וכך‬
‫הפכתי למקובלת בחברה‪ .‬רגע השיא מבחינתי היה שנפגשתי עם מורה לשעבר במתמטיקה שהטיחה בפניי כי לעולם לא אצליח לעבור‬
‫את הבחינה‪ ,‬חשפתי בפניה את ה‪ 99-‬שקיבלתי בגאווה ומשם רק עליתי וגדלתי‪ .‬כיום אני יכולה להעיד על עצמי כאישה חזקה בעלת‬
‫ביטחון עצמי‪ ,‬משכילה ומשפיעה בחברה בזכות מילה אחת ששינתה את חיי‪.‬‬
‫לכן המשפט "מורה טוב הוא מורה לחיים " הוא נר לרגלי‪.‬‬
‫המורה שלי בכיתה יב'‪ ,‬מחנכת ‪,‬שהאמינה בי תמיד ‪ ,‬שציונים זה לא הכל בחיים‪ ,‬היא ידעה לראות את האדם כמכלול של תכונות‪,‬‬
‫מידות ויתרונות ולא רק כציון שראו המורים בעבר והאמינה שיצא מימני משהו טוב‪.‬‬
‫כשסיפרתי למעיין שהיא המודל שלי זה מה שהיא אמרה‪:‬‬
‫"נורא הסמקתי וריגש אותי ומההכרות שלי איתך אסיף מוכיח לי‪ ,‬לא צריך הרבה זמן כדי להכיר בן אדם"‬
‫כששאלתי את מעיין האם את חושבת שהחיים הובילו אותך למקום שבו את נמצאת? זה מה שהיא אמרה‪ ":‬לא התגלגלתי‪,‬‬
‫אלא בניתי אבן על אבן עם יסודות טובים מהבית ועם חברה טובה שנטעה בי את הדרך והאמון"‪.‬‬
‫"הכי חשוב לא להסתכל כמה עוד נשאר אלה לראות מה עברתי ולהאמין שכל הדרך הזאת היא יד ה' מלאה באמונה"‪.‬‬
‫וזה הטיפ שקיבלתי ממנה‪" :‬תהיה אתה ‪ -‬והילד הזה הוא אני"‪.‬‬
‫"המודל לחיקויי שלי"‬
‫שם הצלמת‪ :‬גיל דהן‬
‫שמי גיל‪ ,‬בת ‪ 16‬לומדת במקיף הכללי בכיתה י' בשדרות‪ ,‬זאת השנה השנייה שלי במרכז מחשוב‪.‬‬
‫אני בחרתי בבת דודתי רוני אלמלך כמודל לחיקויי‪ ,‬כיוון שאני רואה בה בן אדם מושלם ויש לה תכונות מיוחדות כמו סובלנות‪ ,‬פתיחות דעת‬
‫והיא תמיד מטבלת את השיחות בחוש הומור ויש לה חוכמת חיים מדהימה בעיניי יחסית לגילה הצעיר‪.‬‬
‫רוני אלימלך‪ ,‬בת ‪ 27‬נשואה ומתגוררת בבאר שבע סיימה לימודי הנדסאים באדריכלות ועיצוב פנים‪.‬‬
‫רוני מספרת שהתקופה הכי משמעותית בחייה הייתה כשהייתה חיילת‪ ,‬תקופה שבה למדה הרבה על עצמה ועל הסביבה שלה‪.‬‬
‫"זוהי מסגרת מאוד מחשלת בחיים ותורמת המון לעיצוב אישיותך לטוב ולרע‪ ,‬שם למדתי להקשיב לאנשים שונים ממני ‪ ,‬למדתי לגלות‬
‫סבלנות כלפי הזולת ולהיות חברה אמיתית ברגעים קשים" אומרת רוני‪.‬‬
‫"במהלך שרותי הצבאי פיקדתי על קבוצה של חיילות מדהימות שהיו איתי ‪ 24‬שעות ביממה‪ ,‬למדנו יחד‪ ,‬ישנו יחד וכך יצרנו לנו מעגל משפחתי‬
‫למשך שארית השירות הצבאי"‪.‬‬
‫כשרוני השתחררה מצה"ל היא יצאה לטייל בחו"ל‪ ,‬היעד‪ -‬קנדה‪ ,‬שם היא נפגשה עם קבוצה של אנשים שהיא לא הכירה היא טיילה איתם‬
‫הכירה אנשים חדשים שחלקם חברים שלה עד היום‪.‬‬
‫התכונה המשמעותית ברוני היא מסירות מאוד חשוב לה לבצע את מטלותיה במלואן ‪,‬היא מראה אכפתיות ומסירות לכל חבריה הקרובים‪,‬‬
‫רוני אומרת "שלא זכור לי שהיה לי מודל לחיקוי‪".‬‬
‫וכמובן שאת הוריה תמיד היא העריצה על החריצות שלהם והערכים שעליהם גידלו אותה ואת האחים שלה ‪ .‬רוני חושבת שמודל לחיקוי זה‬
‫דבר מאוד טוב‪ ,‬זה עוזר לך לכוון את מטרותייך‪ ,‬אך חשוב תמיד להיות את עצמך ולשמור על הייחודיות שבך‪.‬‬
‫כשאלתי את רוני איך היא הרגישה שבחרתי בה להיות המודל לחיקוי היא אמרה לי ‪:‬‬
‫"מאוד מחמיא לי שבחרת בי למודל לחיקוי‪ ,‬זה אפילו גרם לי להסמיק מעט‪ ,‬אני חושבת שאת ילדה מיוחדת מאוד‪ ,‬בעלת אופי ייחודי לך ‪,‬‬
‫שמרי עליו‪ ".‬ואני שמחה מאוד שבחרתי בה למודל שלי ‪.‬‬
‫רוני בחרה ללכת בדרך שלה לאחר שהיא חזרה מהטיול מקנדה היא הבינה שהגיע הזמן להתחיל ללמוד‪" .‬הייתה התלבטות די קשה בלבחור‬
‫את התחום שבו רציתי לעסוק כל חיי"‪.‬‬
‫לבסוף היא הלכה עם הרגשות שלה ונרשמה ללימודי אדריכלות במכללת ספיר‪.‬‬
‫הציפיות שלי מעצמי מתחלקות לשני תחומים‪ :‬מהבחינה המקצועית‪ ,‬להגיע לשלב בחיים שבו אנשים ילכו ברחוב ויצביעו על מבנה ויזהו את‬
‫התכנון שלי והסגנון שלי כבר מרחוק ובכך לחזק את עמדתי באומנות שבה האמנתי כל חיי מהבחינה האישית‪ ,‬להקים משפחה למופת‪,‬‬
‫לשמור על זוגיות טובה ובריאה לאורך השנים וכמובן להעביר לילדיי את הערכים שעליהם גדלתי וחונכתי‪.‬‬
‫רוני אומרת‪" :‬שישנם רגעים בחיים שעוזרים לנו לעצב את אישיותנו‪ ,‬אך חשוב מדיי פעם לעצור לכמה רגעים ולבחון את התהליך שאנו‬
‫עוברים‪ ,‬אם הוא באמת נכון לנו אם הוא באמת מוביל אותנו אל הדרך המתאימה לנו"‪.‬‬
‫הטיפ לחיים שרוני נתנה לי הוא ‪" :‬לעשות דברים מתוך אמונה ואהבה ולהיות אוטנטיים"‬
‫במהלך העבודה על המודל לחיקוי נהניתי מכל רגע היה כיף לעשות את העבודה ‪ ,‬לצלם ‪ ,‬לכתוב ולחזק עוד יותר את הקשר עם רוני שתמיד‬
‫הוא היה קשר חזק וטוב‪.‬‬
‫"המודל לחיקויי שלי"‬
‫שם הצלמת‪ :‬חן אדרי‬
‫שמי חן תלמידת כיתה י' בבי"ס מקיף כללי בשדרות ‪ ,‬זוהי השנה השנייה שלי במרכז מחשוב ‪.‬‬
‫המודל לחיקויי שבחרתי היא סבתא שלי (אמא של אמא)‪ ,‬בחרתי בה כמודל ‪ ,‬כיוון שהיא סבתא אהובה ‪ ,‬מפנקת ודואגת ואני מעריכה את‬
‫הניסיון שהיא צברה בחיים‪.‬‬
‫שולה דהן‪ ,‬בת ‪ 58‬אמא ל‪ 6-‬ילדים‪ ,‬עלתה ממרוקו והיא בחרה לספר לי על התקופה שהיא עלתה לארץ ממרוקו‪ ,‬היא מספרת שהיא עלתה‬
‫לארץ יחד עם משפחתה כשהייתה בת שנתיים‪ ,‬משפחתה הגיעה למושב בפרוזדור ירושלים שהיו בו פחונים עם שירותים משותפים לכל‬
‫האנשים שגרו במושב ‪,‬סבתא מספרת על תקופה קשה שהייתה במושב ‪ ,‬תקופה שבה היו מסתננים שהיו גונבים למשפחות את הצאן‪.‬‬
‫מי שבנה את הישוב היו התושבים שבעצמם פינו סלעים שפוצצו וכך הכשירו את הקרקע לבנייה וחקלאות ‪ .‬אחרי שנתיים התחילו לבנות‬
‫שם בתים ‪ ,‬החקלאות התפתחה ושגשגה וכך גם היישוב ‪.‬‬
‫לאחר שהגיעה לשדרות התחילה סבתא לעבוד "בשיתוף שער הנגב" במועצת הפועלים ‪.‬‬
‫בתקופה זו הבן של סבתא חלה מאוד בדלקת קרום המוח ולאחר החלמתו היו בעיות בהתפתחות היא הייתה צריכה לטפל בו ולכן עזבה את‬
‫העבודה והחילה עבודה חדשה בחצי משרה בגני הילדים בשדרות‪ ,‬סבתא אהבה את העבודה ונשארה לעבוד ‪ 15‬שנים ‪.‬‬
‫בעקבות בעיה רפואית שלה היא עזבה את העבודה והתחילה עבודה אחרת שמתאימה למצבה ‪.‬‬
‫סבתא אומרת שחלומה לזכות ולראות את כל משפחתה סביבה שאחד עוזר לשני ואוהב את השני ללא תנאים ‪.‬‬
‫הטיפ לחיים שהיא נתנה לי‪" :‬תחנכי את ילדייך ‪ ,‬לאהבה ‪ ,‬לעזרה ושתמיד יהיו אחד לשני בטוב וברע" ‪.‬‬
‫בתחילת הפרויקט הייתי ממש מבולבלת ‪ ,‬כי לא ידעתי במי לבחור כמודל לחיקויי שלי‪ ,‬אבל אז חשבתי לרגע ועלה לי בראש שסבתא שלי‬
‫שאני מאוד אוהבת ומתחברת אליה יכולה להיות מודל לחיקוי מכובד‪.‬‬
‫בנוסף היה מאוד מעניין לעשות עליה את הפרויקט ‪ .‬ובאמת כשנפגשתי איתה וראיינתי אותה ‪ ,‬ממש היה לי כיף ‪ ,‬שמעתי סיפורים מעניינים‬
‫שקודם אפילו לא ידעתי עליהם ‪ .‬והכרתי את סבתא שלי בצורה אחרת ‪ ,‬אישית ‪.‬‬
‫"המודל לחיקויי שלי"‬
‫שם הצלמת‪ :‬מעיין בניימין‬
‫שמי מעיין תלמידת כיתה י' במקיף כללי בשדרות‪ ,‬שנה שנייה במרכז מחשוב‪.‬‬
‫לפני שהתחלתי לעבוד על הפרויקט הרגשתי לחץ מסוים ולא ידעתי כיצד להתחיל ‪ ,‬מפני שהרגשתי שיש לי המון מודלים וחשתי שיש לכל אחד‬
‫מהם לפחות תכונה אחת שאני מעריצה ‪.‬‬
‫בתחילה לא ידעתי במי לבחור ולמי אני יותר מתחברת ‪ ,‬הבחירה הייתה קשה ומאתגרת ולבסוף בחרתי בדודתי מהסיבות הבאות‪:‬‬
‫שמחה בוחבוט התמודדה בחיים עם מצב מאוד מורכב וקשה ועברה אותו בצורה הטובה ביותר ‪ .‬כלומר‪ ,‬חייה בעצם התחלקו לשניים‬
‫לפני התאונה ואחרי ‪ .‬התכונה הבולטת שבזכותה בחרתי בה היא התמודדות האיתנה שלה לאורך כל תקופת ההחלמה הקשה ואחריה‪.‬‬
‫שמחה בוחבוט ‪,‬נשואה ואימא ל‪ 3-‬בנים ‪ ,‬שמחה בחרה לספר לי על תקופת ילדותה "כשהייתי ביסודי הייתי ילדה טובה וחרוצה וכשעליתי‬
‫לחטיבת הביניים התחילו "הצרות"‪ ,‬יותר נכון אני התחליתי לעשות אותם‪ ,‬למדתי את משמעות המילה "למרוד" ‪.‬ברחתי מהבית כדי‬
‫"לבלות זמן איכות" עם שתי חברותי הטובות טלי ושרי‪ ,‬היינו נוסעות הרבה לתל אביב (בטרמפים!!!) בגיל ‪ 14‬התחלתי לעשן ‪,‬‬
‫בשישי בערב היינו נוסעות לפאבים ובגיל ‪ 15‬הכרתי את אשר (בעלי) הוריי התנגדו לקשר הזה מכיוון שהוא לא עבד ודאגו נורא לעתידי "‪.‬‬
‫שמחה ממשיכה לספר שאימא שלה לא אהבה את הקשר שלה עם חברתה טלי וטענה שטלי מידרדרת אותה‪.‬‬
‫"טלי ואני היינו חברות טובות מכיתה א' ותמיד היינו ביחד עד לפני השחרור מצה"ל ‪,‬לפני השחרור גיליתי שהיא התחילה להשתמש בסמים‬
‫קלים ‪,‬התאכזבתי מאוד כי תמיד אימי חשבה שהיא לוקחת ואני נלחמתי בה שזה לא קרה מעולם ! " באותו הרגע נותק הקשר ביניהן ואימא‬
‫שלה התקרבה אליה יותר והיא הסכימה לקבל את אשר(בעלה כיום) והם עברו לגור יחד באשקלון‪.‬‬
‫אחרי הצבא דודתי נסעה עם משפחתה לקניות באשקלון‪ ,‬היא נרדמה ברכב והתעוררה לסיוט של חייה‪ ,‬תאונת דרכים קשה בה ראשה נתפס‬
‫בין הכיסאות הקדמיות ראתה את אימא שלה וראתה שמשהו קרה לרגליים שלה‪ ,‬היא פנתה בהיסטריה לשוטרים שיצילו את אימא שלה‬
‫שהיא סבתי‪" .‬מצאתי את עצמי בטיפול נמרץ‪ ,‬וכשפתחתי את עיניי ראיתי את טלי מחייכת עם כובע ‪,‬או שדמיינתי ואז ראיתי את אחי מאיר ‪"....‬‬
‫מספרת שמחה‪ ,‬הייתי בטיפול נמרץ שבוע‪ ,‬ורק בסופ"ש כשהורידו אותי למחלקת אורטופדיה גיליתי שאימי נהרגה בתאונה‪.‬כל השבוע שאלתי‬
‫עליה ורציתי לדבר איתה‪,‬אמרו לי שהיא במצב קשה ולכן איננה מסוגלת לדבר‪.‬‬
‫כשהודיעו לי על פטירתה של אימי נשברתי והתמוטטתי‪ .‬לאחר האשפוז הועברתי לבית לוינשטיין לשיקום בן ‪ 7‬חודשים‪ ,‬שבמהלכם היה לי‬
‫מאוד קשה רגשית‪ ,‬אם הייתי צוחקת היו מציפות אותי תחושות אשם נוראות‪" .‬בשיקום התחברתי לאישה מדהימה ששמה שרה שהכירה את‬
‫אימי ומשפחתה‪.‬אולם לדאבוני היא מצאה את מותה מדום לב ימים ספורים לאחר מכן מול עיניי" אומרת שמחה כשעיניה דומעות ‪.‬‬
‫שאלתי את שמחה אם היה לה מודל לחיקויי והאם זה טוב שיהיה מודל והיא אמרה לי שבגיל ‪ 16‬הייתה לה מודל לחיקוי ‪,‬טלי‪ ,‬היא הייתה‬
‫חזקה‪ ,‬אמיצה ותמיד שמרה עליה‪ ,‬רק לאחר מותה של אימי הבנתי שאימי היא המודל לחיקוי שלי !‬
‫אני חושבת שבאמת כל אדם צריך מודל לחיקוי ‪,‬מבחינה רגשית נאחזים בזה ברגעי הצורך‪.‬‬
‫ולמרות זאת ‪,‬היא צחקה כשבישרתי לה שהיא המודל לחיקוי שלי‪.‬‬
‫ביקשתי משמחה טיפ לחיים וזה מה שהיא אמרה ‪:‬‬
‫"האמונה זה מה שמחזיק"‬
‫בסוף העבודה על הפרוייקט הרגשתי שהכל חוזר אליי עלו בי רגשות מאוד קשים רגשות של געגוע ‪,‬עצב‪ .‬העבודה על הפרוייקט גרמה לי‬
‫להעריך את שמחה ולהבין שהיא אדם מאוד חזק‪.‬‬