Transcript הפיוט
בית ספר "בן גוריון" תשס"ז ברקע "אדון הסליחות" להקת "נקמת הטרקטור" קטע אינסטרומנטלי תפילת "וידוי" אחד המנהגים המרכזיים ביום כיפור הוא תפילת "וידוי" חשבון נפש כללי שבו מתוודה האדם על חטאיו לפני האלוהים ומכיר בהם. הוידוי הוא חלק מתהליך התשובה שכולל: יסוד נפשי -חרטה על החטא . יסוד מעשי -עזיבת החטא . יסוד רוחני -קבלה לעתיד שלא לחזור על החטא . תפילת הוידוי של יום כיפור מסודרת ומנוסחת לפי סדר האלף -בית :אשמנו ,בגדנו ,גזלנו ;...עם זאת, רבים מוסיפים לתפילה את חטאיהם האישיים. הפיוט "-אדון הסליחות" אחד מפיוטי הסליחות העתיקים. הפיוט נאמר בפי עדות המזרח השונות במשך כל חודש אלול ובעשרת ימי תשובה. הפיוט מונה את הנהגותיו של הקב"ה ,את עולמו ואת שבחיו. הפיוט כתוב על פי סדר הא"ב. על הפיוט "-אדון הסליחות" בפיוט מוזכרים "נוראותיו" של האל: האל יודע את כל הנסתרות. הכול גלוי וידוע לפניו. רחמיו וחסדיו של האל. בין שני הקצוות הללו מצוי האדם העומד מול האל ומבקש" :הגם שחטאנו ,הגם שהכול גלוי וידוע לפניך - אף על פי כן -רחם עלינו כי אתה הוא אדון הסליחות ובעל הנחמות". "אדון הסליחות" /לא ידוע ספרד ירושלים (חלב) ּבֹוחֵ ן לְּ בָ בֹות ּדֹובֵ ר צ ְָּדקֹות אדֹון הַ סְּ לִ יחֹות ּגֹולֶ ה עמּוקֹות חָ טָ אנּו לְּ פָ נֶיָך ַרחֵ ם עָ לֵ ינּו הָ דּור ְּּב ִנפְּ לָ אֹות זֹוכֵר ּב ְִּרית ָאבֹות וָתִ יק ְּּבנֶחָ מֹות ח ֵ ֹוקר כְּלָ יֹות חָ טָ אנּו לְּ פָ נֶיָך ַרחֵ ם עָ לֵ ינּו י ֵ ֹודעַ כָל ִנסְּ תָ רֹות טֹוב ּומֵ טִ יב לַ ּב ְִּרּיֹות לֹובֵׁש צ ְָּדקֹות כֹובֵׁש עֹונֹות חָ טָ אנּו לְּ פָ נֶיָך ַרחֵ ם עָ לֵ ינּו ֹורא תְּ הִ ּלֹות נ ָ מָ לֵ א ַזכִּיֹות עֹונֶה ְּּבעֵ ת צָרֹות סֹולֵ חַ עֹונֹות חָ טָ אנּו לְּ פָ נֶיָך ַרחֵ ם עָ לֵ ינּו צֹופֶ ה עתִ ידֹות ּפֹועֵ ל י ְּׁשּועֹות ק ֵ רֹוכֵב ע ָרבֹות ֹורא הַ ּדֹורֹות תְּ מִ ים ֵּדעֹות ׁשֹומֵ עַ תְּ פִ ּלֹות חָ טָ אנּו לְּ פָ נֶיָך ַרחֵ ם עָ לֵ ינּו הפיוט הגדרה -פיוט = שיר. המילה "פיוט" מקורה בשורש היווני ( ποιητήςיצירה) ,ממנו נגזרת גם המילה "פואטיקה". המושג פיוט מתכוון לכל שירת הקודש העברית שתחילתה בארץ ישראל במאות הראשונות לספירה. ברקע הפיוט "אסדר לסעודתא" ר' יצחק לוריא(האר"י) על פי לחן פרסי הפיוט הפיוט ראשיתו כשירת קודש שבאה לעטר את תפילות היחיד והציבור ואת הטקסים הדתיים והושרה ע"י החזן וקהל המתפללים כחלק מהתפילה. במהלך השנים -הפיוט ,כיצירה חיה ומתחדשת, הלך והתרחב מעבר לתפילה. נושאי הפיוטים: מעגל השנה – שבת ,חגים ומועדים. שירת הבקשות. קטנות האדם אל מול גדלות האל. פיוטים סביב מעגל החיים. סליחה ורחמים . שירי סוד ומסתורין . שירי שבח והלל. שירי הגות. שירי שמחה. שירי הודיה. שירי גאולה. שירי דוד ורעיה. משמעות הפיוט בשבילי החוליה החסרה בין אבא שלי לבן שלי . אלי ברקת הגדרה ששמעתי מאיש שישב ברח' בכר בפתח מכולת וראה אותי מעיין במודעה המזמינה את הציבור לשירת הבקשות בביהכ"נ עדס" :דע לך" הוא אמר "הפיוטים זה המתיקות של התורה". הפיוט יקשט את מעמדות התפילה ,מחזור החיים והשנה ,בכל מקום שבו המיית הלב גוברת על השכל, כשלא די במילים וגם מנגינה נדרשת ,וכאשר הקבוע מוותר על מקומו המתחדש. יחזקל מקולה אורי קרוייזר פיוט מעלה את האדם לחיי איכות רוחניים ,ומבטא את הרגשת פנימיותו ונשמתו של הפייטן. אבגדור שנאן סוגי הפיוטים הפיוטים נקראים לפי סגנונם או מקומם במחזור: "יוצר" -כעין פיוט לברכת "יוצר אור". "אופן" -מפני שהוא קודם ל"האופנים וחיות הקדש". "זולת" -לפי גמר התפילה "אין אלוהים זולתך". "קרובות" -נקראים הפיוטים שנכתבו בשביל חזרת הש"ץ ומקומם בתוך התפילה. "סדר" -הפיוט שבתוך הקרובות המדבר מסדר היום. "סלוק" -הפיוט האחרון שבקרובות. "סליחות" -היו הפיוטים הראשונים. "מענה" -שם נוסף לפזמון ,כי הקהל עונה לחזן בטור האחרון החוזר. "מוסטיגאב" -פיוט המתחיל בפסוק מהתנ"ך בכל בית ובית. "שנייה" "שלישיה" -לפי מספר החרוזים בכל בית. "שלמונית" -פיוט שנעשה חרוזיו במשקל ר' שלמה הבבלי. "תוכחה" או "וידוי" -סוגים של סליחות. "קינות" -פיוטים לתשעה באב. סקירה היסטורית ליצירת הפיוט הכנסת הגדולה תקופת התלמוד בימי הכנסת הגדולה נהגו לומר פרקי תהלים, קטעים מן התורה ותפילות קצרות. בימי התלמוד לאחר חורבן הבית נהגו להתפלל בבתי הכנסת והורגש ביותר חסרון התפילות ולכן חכמים מבין שליחי הציבור חיברו תפילות והוסיפו להם מנגינות. ימי הביניים בימי הביניים בספרד ובאשכנז הגיע פיוט לשיא האומנות, משוררים ברוכי כשרון חיברו פיוטים והוסיפו מנגינות עפ"י רוח התקופה. היום בימינו משוררים צעירים נוהגים להלחין לחנים חדשים ברוח התקופה לפיוטים עתיקים ועל ידי כך מקרבים את הדור הצעיר לפיוטים. מחברי הפיוטים חזנים שהיו מוכשרים ,היו מחברים מנגינות לתפילות שהושרו באזני הצבור. להלחנת התפילות השתמשו באגדות חז"ל ,בש"ס ומדרשים המושכים את הלב להיות חומר לפיוטיהם. הפיוטים הסתפחו אל התפילה ,כאשר ראה העם כי הגאונים קבלו אותם כחלק מן התפילה. "בשנים הראשונות היה החזן בעצמו קורא ומגנן לפני הקהל שלא היו בקיאין ,והם היו שותקין ושומעים ורק לפעמים היו עונים מקצת לפי דעתם"( .רש"י סוכה ע"ח) הפייטן הפייטן היה בעל יידע יהודי מקיף ומעמיק ,ששילב יכולת יצירה פואטית עם יידע מוסיקלי רחב ,שאפשר לו להרכיב באמנות את לחני המוסיקה בת-זמנו על תפילות וטקסטים יהודיים .בנוסף ללחנים שחיבר בעצמו. לא רבים הגיעו למעלה זו לאורך הדורות. פייטנים מפורסמים ארץ ישראל :יוסי בן יוסי ,יניי ,רבי אלעזר הקליר הפייטן הראשון חי ככל הנראה בארץ ישראל במאה ה .6מתקופה זו ואילך הייתה פריחה של יצירה פיוטית בארץ ישראל. בבל :רב סעדיה גאון תימן :רבי שלום שבזי ספרד :דונש בן לברט ,רבי יהודה הלוי ,רבי שלמה אבן גבירול ,רבי אברהם אבן עזרא ,רבי משה אבן עזרא אשכנז :מאיר ברבי יצחק ש"ץ מקובלים :האר"י ,רבי ישראל נג'ארה "תקוות ימי" /אלכסנדרה מילים :שייקה פייקוב לחן :שייקה פייקוב אני פייטן פייטן פשוט פורט ושר על דרך. את רחשי ליבי אחרוט בקּולמּוסי הדק, אבל היום ידיי שותקות ונשמתי עצבת שירתי גועה וניגוני חדל. פזמון אני פייטן פייטן עצוב פורט ושר על דרך. בימי שלוה קולחים שירי כמים צוננים, אבל עתה במיתרי גונחת רק הרוח, וחדרי ליבי עונים לה והומים. פזמון אני פייטן פייטן פשוט פורט ושר על דרך. ראיתי כבר ימים טובים מאלה ידידי ואאמין כי עוד יבואו גם יפים מאלה הזמנים שרק הכסיפו לי שנותיי. פזמון: תקוות ימיי פלסו לי דרך. אורחות חיי כִרעו כִרעו על ברך, כי הלכו להם שירי וכַבדו לי לילותי המילים מילים כמו איבדו כל ערך, כי הלכו להם שירי וכַבדו לי לילותי המילים מילים כמו איבדו כל ערך. לשון הפיוטים הפייטנים גילו שהלשון ודקדוקה לא הספיקו להביע את אשר ברוחם להגיד .השפה הייתה שפה מתה ,כתבי הקודש לא היו שגורים בפי העם. ההגבלות שהפייטנים הגבילו את עצמם הכבידו על הכתיבה הבהירה: כתיבה בסדר א"ב פשוט וכפול. כתיבה בסדר תשר"ק. ראשי תיבות של המחבר. חרוזים המשקל הערבי ביתדות. תנועות לפעמים הם הצליחו להרחיב את גבולות הלשון ,ולחדש מלים שנתקבלו עד היום. התנגדות לפיוטים סיבות ההתנגדות: א .מפני שאסור להפסיק באמצע התפילה. ב .מפני שהרבו תארים ותשבחות שממעטים את הדמות, והכניסו מלאכים שהיו האמצעיים לסגור ולפתוח שערי התפילה והרחמים ,והבדילו בין הצבור ואלוהיו אשר לו לבדו ראוי להתפלל ולא לזולתו. ג .מפני שהש"ץ בעצמו לא הבין כוונתם ושפתם. ר'י אלחריזי מספר ששמע אחד החזנים שלא ידע לקרא את התפילות ובפרט את הפיוטים, ואחד מאנשי הקהל התאונן לפניו: (תחכמוני שער כ"ד) "הלא זאת רעה חולה וחטאה גדולה ,כי לא נשאר לנו כי אם התפילה. ואנחנו בה מתרשלים ואותה מבטלים בעבור שירי הבלים". המצדדים בפיוטים "אם הראשונים בני האלוהים בעלי האסופות רש"י הרמב"ן והרשב"א ויתר גדולים אשר בארץ החיים אהבו וחבבו דברי הפייטנים, וחיבה יתירה נודעת להם שהיו בקיאים בהם וקבעו דבריהם כדרבונות וכמסמרות נטועים ,אנו כבני חמורים אין אתנו ידע איך להעלות על הדעת בעבור דקדוקי סופרים דקדוקי עניות ,לכן חלילה לשום אחד מישראל לבטל הפיוטים בעיר ועיר מדינה ומדינה כמנהגן וכו'". הרב פלעקלש על הפיוט "-שלום עליכם" שמו של מחבר הפיוט לא ידוע ,ומקורו מן המאה ה 17-הפיוט מבוסס על אגדת חז"ל בתלמוד הבבלי ,מסכת שבת קיט: תניא ,ר' יוסי בר יהודה שני מלאכי השרת מלוין לו לאדם בערב שבת מבית הכנסת לביתו ,אחד טוב ואחד רע .וכשבא לביתו ומצא נר דלוק ושלחן ערוך ומיטתו מוצעת ,מלאך טוב אומר: "יהי רצון שתהא לשבת אחרת כך", ומלאך רע עונה "אמן" בעל כורחו. ואם לאו -מלאך רע אומר" :יהי רצון שתהא לשבת אחרת כך" ,ומלאך טוב עונה "אמן" בעל כורחו. לכן פונים למלאכים בברכת "שלום עליכם". את הפיוט "שלום עליכם" אומרים או שרים בליל שבת כששבים הביתה מן התפילה לפני הקידוש והסעודה. "שלום עליכם" /מחבר לא ידוע מאה 17 ׁשָ לֹום ע ֵליכֶם ַמלְּ א ֵכי ַהשָ ֵרת ַמלְּ א ֵכי עֶ לְּ יֹון ִממֶ לֶ ְך ַמלְּ ֵכי ַהמְּ לָ ִכים ַהקָ דֹוׁש ָּברּוְך הּוא ּבֹואכֶם לְּ ׁשָ לֹום ַמלְּ א ֵכי ַהשָ ֵרת ַמלְּ א ֵכי עֶ לְּ יֹון ִממֶ לֶ ְך ַמלְּ ֵכי ַהמְּ לָ ִכים ַהקָ דֹוׁש ָּברּוְך הּוא ָּב ְּרכּו ִני לְּ ׁשָ לֹום ַמלְּ א ֵכי ַהשָ ֵרת ַמלְּ ָא ִכי עֶ לְּ יֹון ִממֶ לֶ ְך ַמלְּ ֵכי ַהמְּ לָ ִכים ַהקָ דֹוׁש ָּברּוְך הּוא ֵצאתְּ כֶם לְּ ׁשָ לֹום ַמלְּ א ֵכי ַהשָ ֵרת ַמלְּ ָא ִכי עֶ לְּ יֹון ִממֶ לֶ ְך ַמלְּ ֵכי ַהמְּ לָ ִכים ַהקָ דֹוׁש ָּברּוְך הּוא. על הפיוט "-אדון עולם" אחד הפיוטים הקדומים ביותר הידועים לנו המצוי בסדר התפילה של כל עדות ישראל. יש הנוהגים ליחס פיוט זה לרשב"ג ,אך אין לכך הוכחות מבוססות. נהוג לשיר אותו לפני תפלת שחרית וכך לפתוח אתו את התפילה ואת היום החדש. השיר זכה ללחנים ונעימות שונות ,כל עדה ומנהגה ,עד לימינו אנו. אלג'יר אשכנז הודו בוכרה מרוקו תימן "אדון עולם" /מחבר לא ידוע ספרד מאה 12 אדֹון עֹולָ ם אׁשֶ ר מָ לַ ְך ּבְּטֶ ֶרם כָל יְּצִיר ִנב ְָּרא לְּ עֵ ת נַעשָ ה בְּחֶ פְּ צֹו כ ֹּל אזַי מֶ לֶ ְך ׁשְּ מֹו ִנקְּ ָרא וְַּאח ֵרי ִככְּלֹות הַ כ ֹּל נֹורא לְּ בַ ּדֹו יִמְּ ֹלְך ָ וְּהּוא הָ י ָה וְּהּוא הֹּוֶוה ָארה והּוא יִהְּ י ֶה ְּּבתִ פְּ ָ וְּהּוא אֶ חָ ד וְּאֵ ין ׁשֵ נִי ּבִירה לְּ הַ מְּ ׁשִ ילֹו ּולְּ הַ חְּ ָ ְּּבלִ י ֵראׁשִ ית ְּּבלִ י תַ ְּכלִ ית וְּלֹו הָ ע ֹּז וְּהַ מִ שְּ ָרה ְּּבלִ י עֵ ֶרְך ְּּבלִ י ִדמְּ יֹון מּורה ְּּבלִ י ׁשִ ּנּוי ּותְּ ָ ְּּבלִ י חִ ּבּור ְּּבלִ י פֵ רּוד ְּבּורה. ּג ְָּדל כ ֹּחַ ּוג ָ וְּהּוא אֵ לִ י וְּחַ י ּגֹואלִ י וְּצּור חֶ ְּבלִ י ּבְּיֹום צ ָָרה וְּהּוא נִסִ י ּומָ נּוסִ י מְּ נָת כֹוסִ י ּבְּיֹום אֶ קְּ ָרא וְּהּוא רֹופֵ א וְּהּוא מַ ְּרּפֵ א וְּהּוא צֹופֶ ה וְּהּוא עֶ ז ְָּרה ְּּבי ָדֹו ַאפְּ ִקיד רּוחִ י ירה ְּּבעֵ ת אִ יׁשַ ן וְָּאעִ ָ וְּעִ ם רּוחִ י ְּּגוִּיָתִ י ירא אדֹּנָי לִ י וְֹּלא אִ ָ ְּּבמִ קְּ ָדׁשֹו תָ גֵל ַנפְּ ׁשִ י מְּ ׁשִ יחֵ נּו יִׁשְּ לַ ח מְּ הֵ ָרה וְָּאז נָׁשִ יר ּבְּבֵית ָק ְּדׁשִ י ּנֹורא ָאמֵ ן ָאמֵ ן ׁשֵ ם הַ ָ "אדון עולם" /מחבר לא ידוע ספרד מאה 12 אדֹון עֹולָ ם אׁשֶ ר מָ לַ ְך ּבְּטֶ ֶרם כָל יְּצִיר ִנב ְָּרא לְּ עֵ ת נַעשָ ה בְּחֶ פְּ צֹו כ ֹּל אזַי מֶ לֶ ְך ׁשְּ מֹו ִנקְּ ָרא וְַּאח ֵרי ִככְּלֹות הַ כ ֹּל נֹורא לְּ בַ ּדֹו יִמְּ ֹלְך ָ וְּהּוא הָ י ָה וְּהּוא הֹּוֶוה ָארה והּוא יִהְּ י ֶה ְּּבתִ פְּ ָ וְּהּוא אֶ חָ ד וְּאֵ ין ׁשֵ נִי ּבִירה לְּ הַ מְּ ׁשִ ילֹו ּולְּ הַ חְּ ָ ְּּבלִ י ֵראׁשִ ית ְּּבלִ י תַ ְּכלִ ית וְּלֹו הָ ע ֹּז וְּהַ מִ שְּ ָרה ְּּבלִ י עֵ ֶרְך ְּּבלִ י ִדמְּ יֹון מּורה ְּּבלִ י ׁשִ ּנּוי ּותְּ ָ ְּּבלִ י חִ ּבּור ְּּבלִ י פֵ רּוד ְּבּורה. ּג ְָּדל כ ֹּחַ ּוג ָ וְּהּוא אֵ לִ י וְּחַ י ּגֹואלִ י וְּצּור חֶ ְּבלִ י ּבְּיֹום צ ָָרה וְּהּוא נִסִ י ּומָ נּוסִ י מְּ נָת כֹוסִ י ּבְּיֹום אֶ קְּ ָרא וְּהּוא רֹופֵ א וְּהּוא מַ ְּרּפֵ א וְּהּוא צֹופֶ ה וְּהּוא עֶ ז ְָּרה ְּּבי ָדֹו ַאפְּ ִקיד רּוחִ י ירה ְּּבעֵ ת אִ יׁשַ ן וְָּאעִ ָ וְּעִ ם רּוחִ י ְּּגוִּיָתִ י ירא אדֹּנָי לִ י וְֹּלא אִ ָ ְּּבמִ קְּ ָדׁשֹו תָ גֵל ַנפְּ ׁשִ י מְּ ׁשִ יחֵ נּו יִׁשְּ לַ ח מְּ הֵ ָרה וְָּאז נָׁשִ יר ּבְּבֵית ָק ְּדׁשִ י ּנֹורא ָאמֵ ן ָאמֵ ן ׁשֵ ם הַ ָ הדס/ה ׁשטָ ה וַה ַדס ו ְֵּעץ ׁשָ מֶ ן אָ ִ "אֶ ֵתן ַּב ִמ ְּדּבָר אֶ ֶרז ִ שים ּבָ ע ָר ָבה ּבְּרֹוׁש ִת ְּדהָ ר ּותְּ ַאשּור יַחְּ ָּדו" ספר ישעיה (פרק מא יט) " ַת ַחת ַה ַּנעצּוץ יַעלֶ ה בְּרֹוׁש ו ְַּת ַחת ַה ִס ְּרּפָ ד יַעלֶ ה ה ַדס וְּהָ י ָה ַליהֹּוָה לְּ ֵ ׁשם לְּ אֹות עֹולָ ם ֹלא יִכ ֵָרת" ספר ישעיה (פרק נה יג) הדס מרמז על צדיקים שנמצאים לא בסביבה הטבעית שלהם ואעפ"כ הם נשארים. לפי הגמרא בסנהדרין -יש להם יכולת להגן על העולם כולו כמו אסתר שנקראה "הדסה". תניא רבי מאיר אומר אסתר שמה ולמה נקרא שמה הדסה על שם הצדיקים שנקראו הדסים וכן הוא אומר "והוא עומד בין ההדסים"( .גמרא סנהדרין צג). על הפיוט "-אהבת הדסה" אחד הפיוטים הידועים ביותר במסורת יהודי תימן, שחובר ע"י גדול משורריה ,ר' שלום שבזי ,בן המאה ה.17- השיר מושר בכל עת ובמיוחד בשמחת הנישואין, אולי בשל העובדה שהמשורר בחר להשתמש במלים חתן וכלה כדי לתאר את הקב"ה והשכינה. "אהבת הדסה" /ר' שלום שבזי תימן מאה 17 אהבַ ת ה ַדסָ ה עַ ל לְּ בָבִ י ִנקְּ ׁשְּ ָרה וַאְּ נִי ּבְּתֹוְך ּגֹולָ ה ּפְּ עָ מַ י צֹולְּ לִ ים יַחְּ ָּדו עלֵ י ׁשֻׁ לְּ חָ ן וְּכֹוס ִ ּדֹודי קְּ ָרא זַמֵ ן שְּ ִר ֵ ידינּו וְּכָל הַ ִּנסְּ ְּּגלִ ים לּו י ֵׁש ְּרׁשּות לִ י אֶ עֱ לֶ ה אֶ תְּ חַ ּב ְָּרה תֹוְך ׁשַ ע ֵרי צִּיֹון אׁשֶ ר הֵ ם ֶנהְּ לְּ לִ ים מִ כֹוס י ְּׁשּועֹות אֶ שְּ מְּ חָ ה וַאְּ ַזמְּ ָרה אֹוצִיא לְּ כָל ִ סֹודי וְּאָ ׁשִ יב ׁשֹואלִ ים ׁשַ חְּ ִרית וְּעַ ְּר ִּבית ּבַ ת נ ְִּדי ִבים אֶ ְּזכ ְָּרה לִ ּבִ י ו ְַּרעְּ יֹונַי ְּּבחֵ ׁשֶ ק ִנבְּהלִ ים ׁשֵ ם טֹוב לְּ מַ שְּ כִילִ ים ּב ְַּדעַ ת י ָׁשְּ ָרה כִי הֵ ם עלֵ י יִצ ְָּרם ְּּבו ַַּדאי מֹוׁשְּ לִ ים עֹור ָרה ּבִ ְּנעִ ים ְּזמִ ירֹות מִ ּנְּדּוד אֶ תְּ ְּ וַאְּ נִי ו ְַּרעְּ י ָתִ י ּב ְִּרּנָה צֹוהלִ ים תַ אְּ וַת לְּ בָבָ ם לַ עשֹות טֹוב ָּגב ְָּרה יַעְּ לּו לְּ גַן עֵ ֶדן וְּחַ ּיִים נֹוחלִ ים ירה חֻׁ ּב ְָּרה ִבינּו ע ַדת ק ֶֹּדׁש ְּּבׁשִ ָ חָ תָ ן וְּהַ כַּלָ ה ּבְּחֻׁ ּפָ ה ִנ ְּכלְּ לִ ים ידתִ י לְּ טּוב אֵ ל נָה ָרה ַאהְּ בַ ת יְּחִ ָ ּבָרּוְך ׁשְּ הּוא נֹותֵ ן שְּ כַר כָל ּפֹועלִ ים זֶה יֹום שְּ מָ חֹות לַ אי ֻׁמָ ה י ָקְּ ָרה ְּדֹודּה חֵ ן וְּחֶ סֶ ד ּגֹומְּ לִ ים כִי הִ יא ו ָ ׁשָ לֹום ְּכנָהָ ר לַ ע ָדתִ י יִנְּה ָרה ז ֵָקן וְּגַם ּבָחּור וְּכָל הָ עֹולְּ לִ ים ָאנָא על הפיוט "-התקווה" ההמנון הלאומי של מדינת ישראל מבוסס על בתיו הראשונים של שירו של נפתלי הרץ אימבר "תקוותנו". בבתים הבאים באה לביטוי המיה דתית בת דורות התרפקות על קברי אבות ,דמעות על חורבן המקדש ובת ציון הבוכייה בין חרבות ירושלים, מוטיבים היונקים מאם הקינות -מגילת איכה, מקינות שנאמרו על ידי אבלי ציון לדורותיהם ומעולם הפיוט בכלל. על הפיוט"-התקווה" השיר המקורי נשא אופי דתי מובהק ,ואולם הפיכתו להמנון התאפשרה בעקבות החלפת השורות האחרונות של הפזמון. "לשוב אל ארץ אבותינו ,לעיר בה דוד חנה" ''להיות עם חפשי בארצנו ,ארץ ציון וירושלים'' לפי הצעה שהציע ד''ר כהן-מטמון בשנת .1905 תיקון זה התקבל רק בארץ ,ואילו בגולה המשיכו לשיר במשך למעלה מחמשים שנה את הנוסח המקורי שלו. "התקווה" /נפתלי צבי אימבר ברקע שירתם של ניצולי מחנה הריכוז ברגן בלזן ביום שחרור 1945 כָל עֹוד ַּב ֵּלבָב ּפְּ ִנימָ ה ִ נֶפֶ ׁש י ִ הֹומיּיָה ְּהּודי ּולְּ ַפא ֵתי ִמז ְָּרח ָק ִדימָ ה ִ צֹופּיָה ַעיִן לְּ ִצּיֹון עֹוד ֹלא ָאב ְָּדה ִתקְּ ו ֵ ָותנּו ַה ִתקְּ וָוה ַהּנֹוׁשָ נָה לָ ׁשּוב לְּ אֶ ֶרץ א ֵ בֹותינּו לְּ ִעיר ּבָּה ָ ּדוִד חָ נָה . על הפיוט "-אנא בכח" פיוט קדום זה ,שבמרכזו תחינה שה' ישמע זעקת ישראל ויבוא לעזרתם ,מיוחס לתנא ר' נחוניא בן הקנה ,שלו יוחס גם הספר הקבלי 'ספר הקנה'. בשל משמעותו זו של השם הקדוש הזה: יש האומרים את הפיוט לפני השינה ,קודם שהנשמה עולה למקום מחצב הנשמות (לפי תיקוני זוהר) יש האומרים אותו קודם פטירתו של אדם מן העולם, לאחר אמירת וידוי. כמו כן נוהגים לומר את הפיוט בסמוך לספירת העומר. הפיוט מופיע גם בקמעות ובלוחות "שיויתי" בבתי כנסת. "אנא בכח" /ר' נחוניא בן הקנה ישראל מאה 21 אָ ּנָא ּבְּכ ַֹּח ּג ְֻּׁד ַּלת י ְִּמינֶָך ַת ִתיר צ ָ ְּרּורה ַק ֵּבל ִר ַּנת ַעמֶ ָך ַ ש ְּּג ֵבנּו ַטה ֵרנּו ָ נֹורא ּדֹור ֵ חּודָך ְּכ ָב ַבת ׁשָ מְּ ֵרם ׁשי י ִ ֶ נָא ִגּבֹור ְּ ָּב ְּר ֵכם ַטה ֵרם ַרח ֵמי ִצ ְּד ָקתֶ ָך תָ ִמיד ּגָמְּ ֵלם ח ִסין ָקדֹוׁש ּבְּרֹוב טּובְָּך ַנ ֵהל ע ָדתֶ ָך י ִָחיד ֵּגאֶ ה לְּ ַעמְּ ָך ּפְּ ֵנה זֹוכ ְֵּרי קְּ ֻׁדשָ תֶ ָך ׁשוְּעָ ֵתנּו ַק ֵּבל ּוׁשְּ ַמע ַצע ָק ֵתנּו ֵ ַ יֹוד ַע ַתעלּומֹות ָּברּוְך ֵ ׁשם כְּבֹוד ַמלְּ כּותֹו לְּ עֹולָ ם וָעֶ ד לסיום זמרת הפיוט שרדה עד היום כפעולה בעלת גוון חברתי שהיא מעבר למשמעויות הדתיות של הטקסטים .בכך היא מסמנת קשר ישיר בין ההווה לעבר ,מחברת בין מרחבים גיאוגרפים שונים, מסמלת את הרציפות ההיסטורית של השימוש בשפה העברית ,וקושרת בין היוצרים הקדומים לאלו מבני זמננו. אדווין סרוסי